גליון 2718 מתאריך 4 באוקטובר 1989

ה׳ ב ת שרי ת ש״ן4.10.1989 ,

מיספר 2718

המחיר 7.00 :שקלים (כולל מע״מ) ,ב אילת 6.00 :שקלים

^ן ןו ^ן*ןךי משוחח עם 1 111/
עוברים את קולומביה -ופיפ א
תתחיל להזרים את הדולארים

נ צחו

כדורגלן עופר
מיזרחי

שנה 54

גיליתי הלוואה מעו שות
ו ח >/20/י 2ריבית לשנה

חשסן מעושר
עו״שעם זכויות יוצ אות מהכלל

נבעל ״חשבון מ עו שר זהב״
ריבית זנו ת ־ בבינלאומ׳ תקבל ריבית
חש בוןמעושר מיו עדלל קו חו ת
בבינלאומי, יש ל׳ זנו ת להלוואה
על יתרות זכות יומיות של עד 1,000ש״ח.
המקב לי םמש כו רתםבחש בו נ ם
צמודת מדד לתקופה של 25 חודש,
ב בינ ל או מי, או ל קו חו ת ש לזכו ת ם
הנחות ־ בבינלאומ׳ הנחות על כרטיסי
בריבית קבועה של /0/2#י 2לשנה
השק עו ת של 10,000ש״ח ומעלה.
אשראי ודמי שימו ש ב״טלר־פון״.
בלבד!
חשבון מעושר זהב מיועד ללקוחות
גם אתה יכול ליהנות מיתרונות השיטה
שלזכותם השקעות של 50,000ש״ח
ב״ח שבון מ עו שר זהב״ הטבות
החד שנית לניהול חשבון עובר ושב
ומעלה.
ייחודיות נוספות:
ו״חשבון
1בבינלאומ׳ -״חשבון מעושר׳
פרטים נוספים בסניפים.
גם פטור מדמי ניהול חשבון(למעט

מעושר זהב״.

מ שינת •תר -בבינלאומ׳ משיכת יתר
ן גדולה במיוחד בריבית ״פר״ם״ 0.750/0 +
^ לשנה בלבד!
£עד 10,000ש״חב״חשבון מעושר זהב״.
ועד 6,000ש״ח ב״חשבון מעושר״.

משינת שיקים) וגם ״שיק זהב״ -פנקס
שיקים מיוחד המכיל שיקים אמינים
שלא יו חז רו מ סי ב ת חוסר כי סוי

סשינת היתר, ההלוואה ופנקס ״שיק זהב־ נתנו בננו
בטחונות, כנהוג בבנק.
• ההטבות תינתנה בחשבון שבו סופקדות ההשקעות.
• הבנק יהיה ושאי לשנות מפעם לפעם את התנאים ויעיל
בולם או מקצתם.

המר! הבעלאום׳ הראשון 1.וצאמהכלל

הוא הצליח מאוד
בסחר־יהלומים
באמריקה. פתאום,
אחרי פגישה ע
בלונדית מיסתורית,
נעל
(עמוד )22

הפורץ טען
שהמפעיל גילה לו
שפרץ ל״מצודח
זאב״ בשם קל״נר.
אין הוכחות
(עמוד )32

מ -עו לפייפר: הפנ -םעולהעונהבקולנוע
״העול הזה״ בחר בסרטי הטוב, והרעים של השנה, בשחקן
ובשחקנית.
(עמודי )28—26

ב תוך הגליון
ש ר־ ה חינו ך
ג לבהנא לא
התייחסו ברצינות,
ע ד שנבחר לכנסת.
שר־החינוך של
מדינת יהודה לא
רוצה כנסת. רק
מדינה עצמאית
(עמוד ) 10

קורא יקר — ועוד על איש השנה
מיכתבים — שושנת מרדכי
עימות — ,אי׳ אם־
יריד ההבלים — ב״בית הרופא־שולה
וגאלה — קמים ורצים לתחייה
תשקין* — רבץ מוחק מרצים
ישראל שסלד — כבוד שרהחינוך
גרוזיה — ארץ בלי שרותים
במדינה — חנינה לשיפלות
הנדון — הפרי האסור
אנשים — ם׳ ומי בבאחשבע
עזר וייצמן — מחכה לרבץ
יוסן ז זרקי — יהלומן שנעלם
זה וגם זה — עם קצת פרוטקציה
יומן אישי — מיזכר לראש השב־כ

קולנוע — סירטי השנה
הורוסקופ — מאזניים בנחש
דן* חדש — נשד על זילנת בית־המישפט
ליכוד — הפריצה לנוצנדה
לילות ישראל — א״ב׳ נתן נפרד מהחברה
מה הם אומרים — גרשון נלמן, אלי בן־קסנס, אלי חזן,
תנמאס קהיאשויל׳ ,נילי, איתן אטיננר
רחל המרחלת — החיים הטנבים של הבנקאים
נבחרת ישראל — נהקשר הקנלזמביאני
דיעה אחרת — אנרי דן • מרדכי הנחביץ • רענן
לזריא • גיל סמסנננב • א. אכדיב • דניאלה אשכנזי •
ענת גטנירסמר׳ • עיתונות ערבית • ליפשיץ נהחברים
של אופירה
זיכרונות מאבו־כביר — שלושה ימים וילדה
חוג הסלון — מדריך לרעבי־מיו

נזי ב ח בי ם
אומדן מעודכן

בשבוע האחרון הצטרף אריק ונונו
( )31 לשורה הארוכה של ציירים ישראליים,
שציירו את אנשי־השנה של העולם הזה.
השער של איש־השנה הראשון — העולה
החדש האלמוני, איש־השנה תשמ״א ()1951
— לא היה מצוייר. לקחנו תמונה מיקרית של
עולה חדש והבאנו אותו על רקע של תצלומי
מעברות. מעניין שדווקא שער זה הסד לסמל
של תקופה, והוא מובא באחרונה לעיתים קרובות
בתערוכות ובספרים על התקופה ההיא.
איש־השנה השני היה מבקר־הסוכנות היהודית,
אמיל שמורק, שחשף בראשונה את
השחיתות של עסקני המדינה החדשה. בשער
הופיע תצלום, על רקע שצוייר בירי דוש —
הוא קריאל גרדוש — שהיה אז עורך־התב־נית
וצייר־המערכת של השלם הזה. הוא בא
אלינו ישר מחו׳׳ל, שם צייר קאריקטורות בביטאון
של לח״י.
את ארבעת השערים הבאים של אנשי־השנה
צייר צעיר בלתי-ידוע. שמו שמואל בק.

איד מתגבש ציור־שער של איש־השנה?
קודמים לו תמיד התייעצויות ודיונים.
לפעמים קל לבחור ברקע. כשיש מאורע
חשוב אחד, ואיש־השנה הוא האיש המסמל
אותו, הציור כאילו נתון. אבל יש שנים שבהן
נבחר איש־שנה המסמל תהליך, ואז זה קשה
הרבה יותר.
כשבחרנו באריאל שרון בתשל״ג (,)1973
אתרי פרישתו מהצבא ועל רקע הצלחתו
בהקמת הליכוד, הרכבנו את ראשו על טנק,
ותקענו בפיו קנה־תותח במקום סיגאר.
כשרצה עמירם שמיר לתאר את משה דיין,
שנבחר כאיש־השנה אחרי מילחמת ששת־ה-
ימים, הוא שם בפיו את חלקי הארץ כמו
חלקים של פאזל, על רקע הדם והזוועות של
המילחמה. כשבחרנו בגולדה מאיר, שהיתה
אז שליטה-יחידה של ישראל, שנה לפני
מילחמת יום־הכיפורים, הלבשנו אותה בבגדי
המלכה אליזבת ה־. 1
לא תמיד מצאו ציורי־השער חן בעיני אנ־שי-השנה
עצמם. לא יכולנו לשאול לדעתו
של האיית־אללה רוה־אללה חומייני, איש-
השנה תשל״ט, אך היו גם בארץ מי שהסתייגו
מן הציור, שהראה את האיש בצורת ערפד

על מחיר האינתיפאדה.
מדי שבוע מלעיט אותנו מאיר ליפשיץ,
יחד עם חבורה של זרזירי-עט וחזרזירי מכו־נת־כתיבה,
בקובץ של רשימות־רפש, המעוררות
בקורא השפוי בחילה.
בין הרשימות האלה, במדור דיעה אחרת,
מתפרסם גם, מדי שבוע, אומדן של קורבנות
״מאורעות האלימות הערבית״.
המגמה המסתתרת מאחורי הבאת המיס־פרים
הללו היא ברורה: הערבים הם ברברים
ונטולי צלם־אנוש.
ברם, עיני ליפשיץ וחבורתו טחו מראות
את המעשים הברוטאליים המבוצעים באותם
״פורעים ערביים״ ובבני״מישפחותיהם.
להלן: אומדן מעשים אלה, לפי מקורות
מהימנים:
כ־ 700 הרוגים: כ־ 3000 פצועים; כ־ 16 אלף
כלואים; שלא לדבר על גירושים, הריסת
בתים או אטימתם.
ע׳סאם אבו־ם יג׳לה, יפו

גבר לעדין
על פסילת קריקטורה על־ידי
המו״לית של מתיטין־פנטהאוז
(״איבר־מין פסול תשקיף״ ,העולם
הזה .)13.9.89
כל הכבוד לגליה אלבין, המו״לית של
פנטהאוז הישראלי, על שמצאה לנכון לפסול

מו״לית אלבין

איננו הנמנה:
אריח דז־טי.

צייד ונונו ושער איש־השנה
שלושה מתוך סיקטרת
כשבא אלינו היה חייל בן , 18 עולה חדש.
מכיוון שהיה בצבא ואסור היה לו לעשות
עבודות בחוץ, הוא חתם בשם ״ברתור״.
כעבור כמה שנים הצטרף אלינו שימעון
צבר, שכתב וצייר. הוא צייר שלושה שערים
של אנשי־שנה, אחריו בא שלמה שוורץ, ואחריו
יוסי שנון, עורך־התבנית הנוכחי של העולם
הזה. ציור אחד צוייר על-ידי עמידם
שמיר, החי עתה בניו־יורק.
החל בתשל׳׳ז ( )1977 ועד השנה האחרונה
צייר את כל אנשי־השגה רב ליף — בסך־
הכל 12 שערים. הוא נפטר בשנה שעברה.
אריק ונונו נבחר השנה למלא את מקומו.
אין זה אלא מיקרה שהוא יליד־קזבלנקה —
בלמארוקו כמו איש־השנה אריה דרעי עצמו.
לפני כמה ימים זכה בפרס בתערוכת־אמנות
בינלאומית בניו־יורק.

היוצא כגיין מבקבוק. אמרו שזה גזעני. במקור
צייר רב ליף רקע קיצוני עוד יותר, אך ביקשתי
ממנו למתן את הציור. כיום, אחרי מיל־חמת־זוועה
של שמונה שנים, יתכן שהציור
לא היה מעורר ביקורת כזאת.
השנה היתה הבעייה קשה במיוחד. איש־השנה
דרעי מסמל תהליך מורכב. פתרנו את
הבעייה על־ידי ציור שלוש דמויות — הרב
עובדיה יוסף, חוסני מובארכ והמלך חסן
ממארוקו — היוצאים מעשן־המיקטרת של
דרעי, והמייצגים ביחד את הסוגיות שהצגנו
בכתבה על איש־השגה. קיבלתי השבוע לא־מעט
מחמאות על ציור זה,

כל הכבוד לגברת
לפירסום בירחונה קריקטורה וולגארית ומבחילה.
מתברר
שהגברת היא ממש גבר לעניין.
שרה בן־דור, ראש1ך לצי1ן

קריעת ״כתר״
על מיסחור הוצאת־ספרים ( .ר
״נתר״ קורעים מחירים״ ,״דף ח דש״
,העולם הזה .)20.9.89
אפילו כתיבתו העילאית של נתן זך איננה
מצדיקה בעיניי את קטילתו (או, בסיגנון
כתיבתו של זך בנושא זה, את קריעתו) של
קונצרן כלל, על שהוא מבקש שאחת מן
החברות־הבנות שלו, הוצאת״הספרים כתר,
תהיה ריווחית ולא תישא הפסדים.
אם זך יודע כיצר לקרוע, מן הראוי שיידע
שהקוראים, או, לפחות, קורא זה, גם יודעים
כיצד לקרוא.
מה זאת ההערה הזאת בסוף הכתבה על
מיסחור כתר, המזכירה כי זך היה קשור בעבר
לכתר (כאחד מעורכי השנתון איגרא) .האם
אין בכוונת ההערה הזאת להכניס את הקורא
לדילמה:
כי אם זך כל כך ישר שהוא מקפיד לציין
שהוא בנושא כתר מה שנקרא, בלשון־הבור־

סח, בעל־עניין, אז הוא אכן מבקש להיראות
חסר־פניות בכל ניתוחו את פרשת כתר.
או, לחליפין, הוא מזכיר לנו שהוא מקורבנות
מיסחור כתר ומבקש להיאחז בהערת־הסיום
שלו ולומר לנו: מה אתם רוצים ממני,
הרי הודיתי בעובדות מראש.
ובכלל, מה רע כל כך בזה שהוצאת־ספרים
מבקשת להרוויח. וכי חיים נחמן ביאליק,
למשל, לא טרח כל ימיו כדי שהוצאת־הספ־רים
שבבעלותו, דביר, תרוויח וכמה שיותר?
יוסי רוזן, תדאביב

בעל טור איננו כתב
על זהותו של נו תב (״מגפי״עור
ונעלי־צנחנים״ ,העולם הזה
.)13.9.89
הננו מבקשים להבהיר, כי החבר עודד
ליפשיץ אינו כתב על המישמר ואינו עובד
בעל המישמר.
עודד ליפשיץ כותב טול בחותם(מוסף של
על המישמר).
לעל הסישמר ולמוספיו יש כותבים רבים
שכלל וכלל אינם כתבי על המישמר.

יעקב גרוספלד, מנב״ל,
״על הסישמר״ ,חל־אביב

בל מיני שלישים
על זיהוי בעיקבות שרות־מילו־אים
(״מילה סונה״ ,״גם זה וגם
זה״ ,העולם הזה .)6.9.89
זה סיפור נחמד מאוד על איש הבנק ששרת
במילואים בתפקיד שלישותי וגילה בין תיקי
החיילים ביחידה את שמו של אחד, שהבנק,
שבו אותו שליש עובד באזרחות, מבקש לאתר
זה ימים רבים על־מנת שייהנה מסכום כסף
העומד לרשותו בבנק.
רק שלי קרה בדיוק ההיפך.
לפני שנים רבות נטלתי הלוואה לרכישת
ריהוט בדירתנו הראשונה, בחדרה, והיה נדמה
לי ששילמתי את כל התשלומים.
לרגל עבודתי עברנו לעיר אחרת ואחר־כך
שהינו כמה שנים בחו״ל ולבסוף השתקענו
בבאר־שבע וכמובן ששוב נקראתי לשרות־מילואים,
וכפי שזה יכול לקרות רק בצה״ל,
מי הוא השליש בגדוד אם לא פקיד־בנק מחדרה,
שביום הראשון להתייצבותי לשרות פונה
אליי בזו הלשון: אברהם אלקלעי? אברהם
אלקלעי? אתה לא מוכר לי מאיזה מקום?
בכלל לא הבנתי על מה הוא מדבר. אבל
כשהגיעה אליי, כמה שבועות אחר סיום
שרות־המילואים, דרישה (מוצדקת, התברר)
מן הבנק בחדרה על יתרת־חוב מלפני שנים
פלוס הצמדה פלוס ריבית, כבר הבנתי מאיפה
הייתי מוכר כל כך לאותו שליש.
אברהם אלקלעי, באר־שבע

רווונ ם הו ה
השבועון של •שדאל
העורך הראשי: אורי א מרי
מנהל: אברהם סיטון
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני
המערבת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפונים 232262/3/4 03
5230662־()03
פקס 245130 03 טמ
המו״ל: העולם הזה ם ע׳׳מ
הדפסה: הדפוס החדש
הפצה: גד
תל־אביב, יד חרוצים 7
טלפון 377056 03

המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
ה עו ל ם הז ה 2718

יעקב אור סוגר א ת דו או ת .1-41\/1א ת בעיית ההש תלו ת הוא כברפתר
^ ל החברים שלי ואני מתכוון למילה
** כל, שהלכו לסדנת הא״ אם(אני קיים)
חזרו מרוצים. לומר את האמת, התופעה הזו
הרגיזה אותי. אפילו מכנסי החזרה בתשובה
של אורי זוהר לא כולם חוזרים משוכנעים.
זה התחיל מטיפטוף דק והפך למבול טורדני.
הראשונים שהלכו חזרו מלאי תישבחות
ובמהירות הפכו למטיפים בשער. מתחילים
לנדנד, דוחקים בך ללכת ולנסות, :מה איכפת
לד לעבור חוויה?׳׳ אחריהם ניסו חברים
נוספים, שתור זמן קצר חזרו גם הם והצטרפו
לקבוצת המשכנעים.
לא אהבתי את הגל הזה. בשנים האחרונות
שלחו אותי להרבה מקומות, שבהם צייר קודם
כל להתנסות בחוויה ורק אחר־כר אפשר
להבין במה מדובר. אני גם לא נלהב מתיאו־ריות
הזוקפות לזכותן מאה אחוזי הצלחה, בייחוד
לא כשמדובר בדינמיקה פסיכולוגית.
כשגבר הלחץ, יצאתי למיתקפת־נגד מלגלגת
שהתקבלה, בדרך כלל, ברוח טובה. המי
שוכנעים, לפחות אלה שאני מכיר, לא הפכו
למיסיונרים שוטים. לא שינו את אורחות חייהם,
רק דיברו על חוויה טובה, על מגע פנימי
עם עצמם וגם על היכרויות חדשות שעשו
במהלר הסדנות.
בין גיל 30ל־ 40 עברו מרבית חבריי גם
את חווית הטיפול הפסיכולוגי. משברי גירושין,
מימוש עצמי, בעיות חברתיות ואחרות
הביאו את רובנו אל הפגישה השבועית עם
הפסיכולוג. פגישות שנמשכו בין חודשים
ספורים לשנים רבות.
הצלחת הדיסציפלינה הפסיכולוגית לה־פוך
את חיינו לקלים יותר(שלא להעז ולומר
מאושרים יותר) ,לא היתה משכנעת. סכו־מי״עתק
הוציאו חבריי בחודשים של פגישות
ומעולם לא שמעתי מאחד מהם אפילו חלק
מהתישבחות ששמעתי מיוצאי סדנת א״ אם.
אני יודע שמדובר בתחומים שונים. אני
יודע שחוויה ריגעית מהנה אינה שקולה
לטיפול פסיכולוגי יסודי, הנוגע בשורשי
הבעיות והמנסה לפתור אותן. אני יודע זאת,
ומשום כר אינני קורא לשר־הבריאות לאסור

תמחקו את החיוך!
,רגע אחד,״ אמר לעצמו שר־הבריאות
,״אני מוכרח ל*דאוג
לשפיות האזרח.״ אמר והחליט
לסגור את סדנאות,איי אם״

שר־הבריאות צדד
ריח רע
את הטיפול הפסיכולוגי בארץ ולהוציאו
מחוץ לחוק. ילכו אלה המוכנים לשלם
תמורת שיחה עם אישיות מנוכרת, האמורה

מס חיובי

3הסינים והערבים

על הבעייתיות של הפסקת גידול
הקוקאין.
חקלאי־ישראל יכולים תמיד לבחור בין
גידולים שונים — תירס, עגבניות, כותנה,
פרחים או מטעים. אבל איזו אפשרות יש לחקלאי
דרום־אמריקה כדי שייכנעו ויסכימו
שלא לגדל קוקאין? הרי באזורים רבים בד־רום־אמריקה
צמח הקוקאין הוא הצמח היחיד
המסוגל לגדול בסוג האדמה המצוייה שם.
זה קל מאוד להגיד לחקלאי לא לגדל את
הצמח היחיד שהוא מסוגל לגדל ,״כי זה לא
נוח לנו׳׳ ,אבל מה יקרה לאותו חקלאי?
לכן, תחת להשקיע כספים כה רבים בהריסת
פרנסתם של החקלאים הדרום־אמרי־קאיים,
כראי למצוא שימושים חיוביים לסם.
יונתן נורדק, כפר ח״ם

על תכונות בני־נוער(״בעולם קור אים
לזה חוצפה ישראלית״ ,העולם
הזה .130.8.89
העולם הזה כותב, כי,התחום היחיד שבו
הנוער הישראלי מצטיין הוא להרוג״.
האמנם?
הנוער הסיני הורג 10 אלפים סטודנטים
במכה אחת. לא מצטיין?
הנוער הערבי מפוצץ מטוס פאן־אם באוויר
והורג 370 נוסעים תמימים. לא מצטיין?
אז מי מצטיין בלהרוג? לפי העולם הזה:
ציון חובב, רמת־1ן
הנוער הישראלי.

המזהית היא עתק
על חלופה עברית לפאקסימיליה
(״יומן אישי״ ,העולם הזה
.)13.9.89
בקשר למילה פאקסימיליה, אשר לה לא
קבעה האקדמיה ללשון העברית חלופה נאותה,
הייתי מציע את המילה מזהית, רוצה
לומר, מכשיר היוצר העתקים זהים, וברבים
מזהיות(בדומה למגבית או מטלית).
באשר לפעולה המתבצעת במכשיר זה:
איתי רון, תל־אביב
לזהזת•
מכונת פאקסימיליה: מכונת״עיתוק או
מכונת־עתק (מלשון להעתיק).
בעט; או במכונת־כתיבה, מעתיקים: במי
כונת־העיתוק(או העתק) מעתקים.
שמואל אילון תל־אביב
העולם הזה 2718

מלחי א/ק ״הר ציוך
על אנדרטת־הנצחה לחללים אר צישראליים
של מילחמת״העולם.
אני מבקש מכל קרובי המלחים אשר טבעו
במילחמת־העולם, בשנת , 1941 באונייה הר
ציון, כתוצאה מפעולת צוללות גרמניות,
להודיע לי על כתובותיהם ו/או מיספר הטלפון
שלהם, אלי — וילי ולד, תל־אביב, ת.ד.
,28316 בכדי שנפעל יחד להנצחת שמם באנדרטה
הראוייה להם• וילי ולך, תדאביב

מלקחי ההיסטוריה
על אפשרות שלום עם הערבים.
אני לא מבין כיצד יכול העולם הזה להיות
כל כר נאיבי ולהאמין ששלום עם הערבים
יצליח.
ההיסטוריה מלמדת אותנו, כי אין מה לעשות,
הערבים שונאים אותנו. ההיסטוריה מלמדת
אותנו שבגלל הנאיביות של העם היהו
לטפל
בבעיותיהם, ילכו וישתדלו להפיק את
המירב.
חלק מחבריי, שעברו את החוויה המתישה

די ומפני שהעם היהודי סמר על כר שפני
אויביו כביכול להיטיב עימו, העם אכל אותה.
אני לא מבסוט מהמצב הקיים ואין לי פית-
רון לבעייה, אבל זה לא אומר שבהיעדר פית־רון
עלי לקבל כל פיתרון, למשל הפיתרון של
השלם הזה• פרץ שלום, מעלה־אדומים

גבולות הדמוקרטיה
על שיחתו של אורי אבנרי עם
רחבעם (״מדי״) זאבי(״לתת להם
הצעה שאי״אפשר לסרב לה״ ,העולם
הזה .)6.9.89
חברים יקרים: בואו נקרא לילד בשמו.
אתם חושבים שזה שיא הדמוקרטיה מיגוון-
הריעות הזה, מה שבהעולם הזה נקרא דיעה
אחרת: שזה שיא הדמוקרטיה לתת את הבימה
המכובדת של העולם הזה לאחד כמו רחבעם
(טראנספר) זאבי. אבל אני חושב שזה שיא
העיוורון.
אולי כבר שמעתם על הליברלים ברפובליקה
של ויימאר, בגרמניה שלפני היטלר,
שסברו שחייבים לתת לנאצים חופש־דיעה
וחופש־בחירה וכו׳ וכו׳ ומה היה הסוף?
דמוקרטיה, דמוקרטיה, אבל גם לדמוקרטיה
יש גבולות, בעיקר כאשר המדובר על עצם
יוסף לביא, תדאביב
קיומה.

שושן מרדכי
על הצלחותיו התיקשורתיות של
אלוף פיקוד״המרכז(״מגילת מרדכי״
,העולם הזה .)6.9.89
חבל שיונתן שם־אור, שירד כסאה על
איציק מרדכי, שכח את הכלל שיותר משהע־גל
רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק.

הזאת, לא חזרו בריאים בנפשם. שיחות ארוכות
עם, המטפל׳׳ שברו פעמים רבות את
רוחם והביאו אותם למצב של דיכאון מתמ־שר.
גם בעיקבות הכישלונות הללו לא נשמעה
הקריאה הציבורית להפסקת הטיפולים
הפסיכולוגיים.
אז עכשיו יש לו לשר־הבריאות הישג בריאותי
משמעותי. כמה אלפי בני־אדם, שהצליחו
בריר זו או אחרת להשיג כמה ימים של
הנאה, לא יוכלו להמשיר ולהתכנס. יעקב צור
דואג לבריאות שלכם וחיוך־ של הנאה עלול
לפעמים להזיק לבריאות. צור גם שמע שבין
האלפים שנהנו היו מעטים שהסדנה השפיעה
עליהם באופן שלילי. מעניין אם בדק את מצב
רוחם לפני שבאו להרצאות.
אני יודע שמדובר ביאפים תל־אביביים
המחפשים את עצמם, ושאין טעם להתרגז
מעוד תקנה שטותית שמוציא מישרד
ממשלתי בשעות המעטות שהוא מגלה
יעילות. אבל דווקא בהזדמנות זאת אני מוצא
לנכון לבקש בקשה מעומק הלב: אנא הרפו
מהנאות חיינו הקטנות. המשיכו להתמודד עם
בעיות האינתיפאדה, הכלכלה והביורוקרטיה,
שבהן אתם מצטיינים כל כר ועשו מאמץ
שלא לגלות עניין בחיינו היום־יומיים. כל
דבר טוב שנגעתם בו עד היום, הצלחתם רק
לקלקל וסדנת הא״ אם, לפחות עד עכשיו,
לא הרגיזה אפילו את הרב יצחק פרץ.
לא הלכתי לא״ אם, למרות מאמצי־השיכ־נוע
של חברי. אינני מתלהב ממיפגשים פסיכולוגיים
המוניים. אינני יוצא מעורי בחשיפה
אישית לפני קהל לא־מוכר. אינני מאמין
בפתרונות קלים ומהירים למצוקות קיומיות.
לא הלכתי, למרות שתמיד קינאתי במי שחזרו
עם חייר ועם זווית חדשה אל תור חייהם.
לא הלכתי, ועכשיו, אפילו אם ארצה, לא
אוכל ללכת. שר־הבריאות אסר. האח הגדול
עינו פקוחה ומישהו צריר לדאוג שלא תעשו

שטויות-

׳עמואל ׳טפ-טוב

אולי אין זה הדחף הבלתי־ניתן־לשליטה
של מרדכי, כל הפירסומים החיוביים האלה
עליו, אלא אולי הם אלה דווקא כלי־התיק־שורת
המחפשים נושא למלא בו את עמודיהם
ואת מהדורותיהם.
ובכלל, אם שם־אור לא נלאה מלפרט פיר־סום
אחר פירסום אחר פירסום של עלילות
מרדכי, כיצד זה נעלם ממנו הפירסום הכי
מעניין, הכי מקדם את תדמיתו של מרדכי
והכי חביב, זה של נישואיו הקרובים של מרדכי
לחברתו הצעירה ממנו ב־ 20 שנה, הדוקטורנטית
לביולוגיה היפהפיה מאשקלון, ליז׳ק
אלמדם, אשקלון
אור שושו?

אמריקה!
על עלילות עיתונאית מבאר־שבע
(״עיתונאית במהירות מופרזת״,
העולם הזה .)23.8.89
אם העיתונאית מיכל קדם אכן עשתה מה
שעשתה — ״טיפלה״ בדוח־תנועה כדי
שיהיה לה סיפור טוב לעיתונה — היה לה
ממי ללמוד.
היא בוודאי למדה מהעיתונות שהיא, ללא
ספק, הטובה בעולם, העיתונות האמריקאית.
הלא גם שם היה לפני כמה שנים מעשה
כעיתונאית צעירה ושאפתנית, שהביאה לעי-
תונה, אחד המכובדים והיוקרתיים ביותר
בארצות־הברית, תחקיר על רשת־סמיס של
קטינות (מאוד קטינות, בנות עשר ומשהו),
תחקיר שזיכה אותה בפרס ארצי ובקידום
בעיתונה, עד שהתברר שלא דובים ולא יער.
רק שבניגוד לארצנו, באמריקה על דבר
כזה אין עוברים לסדר־היום ומפטרים על המקום,
וזה בדיוק מה שקרה לאותה עיתונאית.
אתי חכמי, חדאביב

השומרון לא מוזכר בחוברח־הפירסום

מקו בלב
^ קראת המיבצע הזה, הוציא מישרד־
/הבינוי־והשיכון חוברת־מכירות מהודרת.
כרומו, צבע, תמונות שעושות לך חשק
לקפוץ אל תוך בריכות-השחייה הכחולות המוצעות
לך. כל יישוב קיבל כמה עמודים,
המפרטים את מיבנה האוכלוסיה, ואת המרחק,
בקילומטרים, מתל־אביב.
דויד לוי, בעמוד־הפתיחה, ליד צילומי עננים
לבנים בשמיים כחולים מפתה אותך:
״רחוק מהרעש קרוב אל הלב. האם זה לא מה
שהיית רוצה? להתגורר בלב הארץ, לזכות
בכל אותם יתרונות שמציעים המגורים במרכז,
ועם זאת, לחיות רחוק מהרעש, מהעשן,
מהצפיפות, מחוסר־הפרטיות המביך. אפשר
לגור בלב המדינה, קרוב לכל מקום, ביישוב
מקסים שמציע חיי-קהילה מאורגנים ועשירים,
להיות בעל קוטג׳ או רירה משלך, שעלותם
נמוכה והסיוע ברכישתם מוגבר. אתה
מטפס לאיכות־חיים אמיתית, בלב ישראל.״
״זה משונה,״ אומר לי מאיר אלונים, איש
מישרד־הבינוי ,״רק העיתונאים שואלים על
האינתיפאדה. אף אחד לא שואל. מתעניינים

ציון צפריר, העולם הזה

ך * וססאומו,״ מאיר ירד במדרגות
של חצר בית הרופא .״אני יורד מהארץ.
נותנים רגל אחת, וחותכים את השניה.
נותנים בית, אבל מאיפה אני אביא את הכסף,
אה? מאיפה? מאיפה אני אחזיר 80 אלף
דולר?׳
״מאיפה הוא יחזיר 80 אלף דולר,״ חוזרת
האשה של מאיר, שנגררת אחריו על המדרגות
של בית הרופא, מעל החצר שבה פזורים
ביתני־המכירות של ישובי מערב־השומרון,
״מאיפה יש לו הכסף?״
״יאללה,״ מאיר לא אוהב לשמוע את הנימוקים
שלו מפי אשתו ,״יאללה, סתמי כבר.
בואי, מה שיש לעשות זה לרדת מהארץ״.
והם עזבו את החצר, עם התינוק הקטן, ועם
נקישות הקבקבים של מאיר. לוס־אנג׳לס
תרוויח את מה שאריאל הפסידה.
אלא שלמרות העזיבה של מאיר, ולמרות
האינתיפאדה, ולמרות המחירים הלא־זולים
של הבתים שמישרד־השיכון מציע בשמונה
נקודות־יישוב במערב-השומרון, קרוב מאוד
לקו הירוק, יש שם, ביריד־המתנחלים, שברחוב
הפטמן בתל־אביב, בחצר של בית הרופא,
תנועה של אנשים מתעניינים. לא התנפלות.
לא שיטפון. אבל נכנסים ויוצאים. בשבוע הראשון
ביקרו במקום 250 איש, ונחתמו 10
עיסקות.
במישרד-השיכון מקווים שחול־המועד
יהיה קצת יותר פעיל, כי בשמונה הנקודות
האלה מוצעות למכירה 800 יחידות־דיור,
וכל כמות שתימכר מתחת ל־ ,100 תיחשב
לכישלון. ככה, על כל פנים, אומרים הנציגים
של המישרד.

עזוז, שגם הוא יינטש בעזרת הכביש החדש,
ואיפה אתה, ואיפה האינתיפאדה.

מישפחת ישראלי
ישפחת ישראלי הגיעה למקום. מר־
^ /מ ת״גן. זה שמם באמת. חיים ודלית
ישראלי. נהג מונית עצמאי בלונדי וגדל־גוף,
ואשתו שנולדה בקיבוץ יחיעם של השומר
הצעיר, שרוצים בבית משלהם. אריאל, גינות
שומרון, אלפי מנשה — לא חשוב. העיקר
שיהיה בית.
״הצרה״ ,אומר ישראלי ,״שאין כאן שום
בית מוכן. כל החברות אומרות שהן יבנו, רק
אם יהיו מספיק אנשים. זה פשוט בלוף, כל
המיבצע הזה.״
״זה לא מדוייק״ ,אומר אלונים ממישרד־השיכון
,״יש מקומות עם בתים מוכנים לכניסה.
לא הרבה. אבל האמת היא שהמיבצע הזה
נועד גם להמריץ את הפעלת הבנייה״.
בהתחלה עשיתי פרצוף של אחד שמבין
מה שאומרים לו, אבל זה לא עזר. לא הבנתי.
״תראה, מדיניות מישרר־השיכון היא לבנות
בשנה ממוצעת 22 אלף יחידות־דיור. כל
כמות מתחת לזה תגרום לעודפי ביקוש ולהעלאת
מחירים. בשנה האחרונה הסתבר לנו
שאנחנו עומדים ב־1000־ 1500 דירות פחות
מהרצוי. לכן אנחנו מעודדים את הפעלת הבנייה.
זה לא אומר שאנחנו בונים בעצמנו. גם
אתה יכול לקנות מיגרש ולבנות. זה נקרא
אצלנו הפעלת הבנייה״.
העניין הוא שאין שום עידוד לקניית
קרקע. מישרד־השיכון, באמצעות הבנקים למשכנתאות,
נותן הלוואות רק עבור המיבנה.
וההלוואות שניתנות במיבצע הזה, למרות
שהן מאפשרות לך לקבל מימון כמעט מלא
עבור הדירה שלך, כרוכות בהחזר חודשי לא־קטן.
דירה במערב־השומרון איננה, כמו שאוהבים
לחשוב, מתנה. רחוק מזה.

כמה זה עולה
ך ניח שלא איכפת לך, כמו שלא איכפת
^ לכל מי שהגיע למקום ההוא, בחצר של
בית הרופא, מענייני האינתיפאדה. נניח שאתה
גם חושב, כמו מירון בנבנישתי, שהמצב

מוכרי את קדומים: אין הרבה קוני

•ונתן עוס״אור
במחירים, במועדי־כניסה. דברים כאלה. למה
אתם מתעסקים עם האינתיפאדה?״
באמת, מה יש להתעסק עם האינתיפאדה.
אלו ימי סוף הקיץ, והשמיים, גם בתל־אביב,
מעל חצר־המכירות של בית הרופא, כחולים,
העלמות היושבות מאחורי השולחנות של
היישובים נחמדות ונאות, פקידי הבנקים למשכנתאות,
הנמצאים בתוך אולם־הכניסה,
מסבירי־פנים, המודלים של הגבעות הנבנות
ממריצות את בלוטות העשייה, נציגי חברות־הבנייה
חלקי לשון כמו תמיד, ורק עיתון
חדשות, המחולק חינם לבאי־המקום, מספר
על שישה ערבים שנהרגו בסוף־השבוע.
אבל למי יש זמן לקרוא, כאשר מציעים
וילה בחצי חינם חוץ מלזקן ההוא, שמגיע
לחצר הזאת מדי יום, ומצטרף לטיול היומי
המאורגן לכל מי שרוצה, כדי שיראה בעצמו
את המקומות הנפלאים האלה, ואת הדרך
החדשה, כביש עוקף־קלקיליה, העובר בארץ
נקייה מאינתיפאדה. יש עוד כפר אחד בלבד,

בתי מקרטון יש הרבה: בשטח עוד לא התחילו לבנות
הוא בלתי־הפיך, ולעולם לא יפנו את היישובים
האלה, שהולכים ונבנים ליד קלקיליה.
נניח שיש לך דירה, או שהיתה לך, ואתה כבר
לא בקטגוריית זכאי מישרד־השיכון. המיבצע
הזה פונה אליך, ומציע לך, בקובץ שלם של
הלוואות 77 ,אלף שקלים. קצת יותר מ־30
אלף דולר, בהחזר חודשי של 512ש״ח. צמוד.
דירה באריאל עולה כפול מזה, ובית פרטי,

שהוא מחוז־חפצם של ילידי שיכוני חולון ור־מת־גן,
הוא הרבה יותר יקר. תוכל, אומרים לי
נציגי הבנקים, לקבל הלוואות משלימות,
אבל הלוואה משלימה היא אותה הלוואה
שאתה מקבל בתל־אביב, ועלותה זהה.
בחישוב מסובך שערכתי יחד עם נציגי
הבנקים, שלצורך זה נטשו את השולחנות השוממים
שלהם, בצהרי היום (״בחול המועד

יהיה כאן מלא, תבוא אז׳) ,ואחרי בדיקת
המחירים עם החברות הבונות, מסתבר שאם
אתה רוצה וילה באריאל, תצטרך לשלם יותר
מ־ 600 דולר במשך 20 השנים הבאות. בכוכב־יאיר
המחיר יותר גבוה, ובאלפי־מנשה, יישוב
יוקרתי בעיני עצמו, אין מה לדבר על וילה
בפחות מ־ 130 אלף דולר, לא כולל את
הוצאות־הפיתוח.

של מישרד־השיכון. מד ברי ם על ״לב ישראל, כמו ״לב דיזנגוף
.אני קורא אותך במדוייק,״ אומר שלמה
קטן, ראש־המועצה של אלפי־מנשה. ,ואני גם
קורא אותך בין השורות ״.הוא מחייך, אבל
אני אמור גם לקלוט איזה מסר מאחורי השיניים
החשוקות. גם אני קראתי במדוייק את
מה שהוא כתב בחוברת הציבעונית שהיישוב
שלו הוציא. :היישוב עצמו ממוקם על גבעת־טרשים
בגובה ממוצע של כ־ 300מ׳ מעל פני
הים וכל תושב המגיע למקום מוקסם מהנוף
המיוחד הנשקף מכל פינה ביישוב, ממערב
נופי מישור החוף ממפרץ זכרון יעקוב ועד
לאשדוד שממש מולינו ערי גוש דן עם שלל

בעיות. אולי בעיתונים יש. אם תבוא ליישוב,
תראה שזו ממש לא בעייה.״

• זה מה שאתם אומרים גם
לרמטכ״ל ולאלוף דהסיקוד?

.לא, אבל זה לא חשוב. חוץ מזה, הרי בנו
את כביש עוקף־קלקיליה״.

עוקף אינתיפאדה
^ מיבצע הזה, שנועד גם.לתמרץ את
( 1הפעלת הבנייה,״ ומציע לאוכלוסיית

שבתחומה, מספרים לי, קיימת עכשיו איזה
תנופת־פיתוח הראוייה לעידוד מיוחד.
גם שאר היישובים של המיבצע הזה, אלפי-
מנשה, גינות־שומרון, צופים, בית־אריה, קדומים
ואריאל, נמצאים בקירבה ממשית לקו
הירוק, ועם עוד כמה כבישונים עוקפים, אפשר
יהיה לחיות שם בלי מגע עם אוכלוסיה
ערבית, טעונת־רגשות אינתיפאדיים.
.זה טוב מאוד לגור כאן,״ אומרת לי הבחורה
הבלונדית והיפה, שמסתובבת ליד הדוכנים.
,זה טוב מאוד״.
יש לה מיבטא זר.

האלה, ארבעה שקלים האחת. .אני גר באריאל,״
הוא מספר. ,אבל ביזנס ביפור פלז׳ר. לא
רק שאני מוכר את המפות האלה, ובכיף, אם
תסתכל טוב, תראה שכולן מלאות פירסומות,
ששילמו עבורן בכסף טוב. למה לא להרוויח?״
יצחק, יהודי מזוקן, מתקרב להתקהלות שנוצרת.
כאן, בחצר של בית החפא, שני אנשים
שמשוחחים ביניהם, זו התקהלות.
הוא רוצה שיחה פוליטית. שיהיה.
אני שואל אותו איר תיפתר הבעייה הפוליטית

.פשוט מאוד. עם ישראל תמיד היה עם

בחוץ מחוופפים הר 3ה דגלים. ע ל השולחנות מ ,13,ם פקו־סון. הנעו*3 •1ח־ישראל
מוזמוים אל ר*ד המתוחלים עו 3רחו 3הפטפן 1ב חל־ אביב. ש
תוועה, ואנשים אפילו מ ע סי סעל המחירים הגבוהים, המילה אתתיפאדה
ל א מוזכרת כאן. פיחרונות־דיור לגוש־דן. למי שלא איכפוו לו פ א סי ם

אורותיהם בלילה, ממזרח נופי השומרון גבעות
טרשים, כפרים ציוריים ויישובים יהודיים
עם נופי זיתים וחרובים מקסימים.״ ככה
במקור, עם הפיסוק, הכתיב והניקוד.

• מה עם האינתיפאדה?
.מה איתה?״

• זה לא משונה קצת שלא מתייחסים
כאן בכלל למצב הפוליטי?
.אין שום בעיות. תאמין לי, שאין כאן

גוש־דן כ־ 800 פיתרונות־דיור, הוא באמת
מיבצע הבנוי על טישטוש מכוון של הרמה
הפוליטית.
לא רק שהשומרון לא מוזכר בחוברת אלא
בשם. לב ישראל״ ,כמו לב־דיזנגוף, שני
יישובים, שנכללו במיבצע, מצויים בכלל
בצד הישראלי של הקו הירוק. כוכב יאיר,
היישוב שנוסד על־ידי צעירי־חרות, שאולי
ידעו טוב מכולם שהעתיד האישי יהיה בטוח
לחלוטין רק בתוך ישראל הישנה, וראש־העין,

.אני מגרמניה,״ היא מחייכת ,״ואני שנתיים
בארץ״.
היא באמת נחמדה.

•במה את עובדת?
.בחברת־בנייה.״

• שבונה באלפי־מנשה?

ביציאה מיריד־המתנחלים יש עור דוכן,
שעליו מונחות מפות השומרון. מאחורי השולחן
יושב כרמל, שמנסה למכור את המפות

שמעל הטבע, וככה יהיה גם הפיתרון הפעם.
זהו.״
הוא הביט בי בפנים מאירות, וחייד כמו
רמפול אחרי טיעון המחץ מול השופט. מול
טיעון כזה אין באמת מה לומר, ובעיקר כאשר
נמצאה הדרך הישראלית לטיפול באינתיפאדה,
שהיא הדרך הישנה והטובה. גדרות מסביב
לישובי.לב ישראל״ ,וכבישים עוקפים
הלוקחים אותך לשם. ניצח הטרקטור את
האבן. עובדה.

הבוחרים באים מאותם המקומות. ב שתי המיפלגוח ה אכזבו ת דומות, וגם הסיכסוכ׳

רצים וקמים לם ודם

ך* שרואים את חברת־הכנסת שולמית
^ אלוני עולה על דוכן הנואמים בכנסת
אחרי חברת־הכנסת גאולה כהן, מתרשמים
לעיתים שזהו המשך של אותו הנאום. התחייה
ור״ץ נלחמות זו בזו מילחמת־חורמה אידיאולוגית,
אך למעשה הן סובלות מאותם הק־

שתיהן נתפסות בציבור כתנועות אידיאליסטיות,
לוחמות. לא אחת נשמע מאנשים
שהוויכוח האמיתי הוא בין התחייה לר״ץ,
בעוד שבין שתי המיפלגות הגדולות אין כמעט
כל הבדל. גם בתשדירי־התעמולה ערב
הבחירות האחרונות לכנסת ביימו שתיהן את
מה שכינו ״העימות האמיתי״ בין יושבת־ראש
ר״ץ, שולמית אלוני, ויושב־ראש התחייה,
הפרופ׳ יובל נאמן, כמישקל־נגד לעימות

מצביעיה הם תושבי צפון תל־אביב ודומיהם
בערים האחרות. הכוונה לאזרחים המשכילים
והמבוססים היטב מבחינה חברתית־כלכלית.
לתחייה הודבק, משום־מה, בתודעת התיקשו־רת,
דימוי של תנועה בעלת קהל מצביעים
דומה לזה של הליכוד, כלומר — בציבור
המיזרחי, מהשכבות הפחות־מבוססות כלכלית
והפחות״משכילות. אין טעות גדולה מזו.
האמת היא שלשתיהן יש בדיוק אותו צי־בור־המצביעים.
עשירים ומשכילים, אשכנזים
יוצאי מיזרח־אירופה וארצות אנגלו־סכסיות.
לשתיהן, גם לתחייה, כמעט ואין אחיזה בצי־

* .3.6לעומת זאת, בשלומי היא קיבלה *,0.1
בשדרות 0.3בנתיבות 0.1באופקים
* ,0.3בירוחם 0.5
במימצאים אלו אין כל הפתעה לגבי ר״ץ.
מפתיע, לעומת זאת, להיווכח שלתחייה, בניגוד
לליכוד, למאיר כהנא ולש״ס אין כמעט
אחיזה בישראל השניה. לפחות ככל שהדבר
נוגע לציבור־מצביעיה, היא דומה מאוד
למיפלגות כמו ר״ץ, שינוי, של״י וכדומה.
יתכן כי אחת הסיבות להיחלשותה של
התחייה בבחירות האחרונות, ולבדיחת המצביעים
ממנה לכיוון צומת ומולדת, היא שהתחייה
לא ידעה לדבר בשפתם של מצביעיה,
ותחת להישען על הסברה רציונלית היא
דיברה בלשון משיחית ומיסטית. בכל אופן,
אין ספק שר״ץ והתחייה שתיהן תנועות־עילית
אשכנזיות, המחלקות ביניהן נתח עבה
ביותר מהשיכבה הישראלית המבוססת וה־משכילה.

נשיס/מנהיגות:

שורה וגאולה -שתי תאומות
סיאמיות. גם התחייה וו״ץ. רפתות
מבחיגת קהו הבוחוים. נו אומו חוקו
שמאלי וווקא, שבוק את השונים
*ידעו! סער ( סרצנסק׳)
שיים, הקונפליקטים והאכזבות ונהנות מאותו
קהל המצביעים. בבחינת ״מצא את ההבדלים״
.חוץ מהאידיאולוגיה, כמובן.
^ תחייה ור׳׳ץ, לכאורה שני עולמות
1 1שונים, דבר והיפוכו, מייצגות רעיונות
ללא האינטרסים והשררה של שתי המיפלגות
הגדולות. הן מנהלות את הוויכוח הציבורי בין
״ארץ־ישראל השלמה״ לבין ״שטחים תמורת
שלום״.

אך המיטיב להתבונן יוכל לראות שה־דימיון
בין שתי המיפלגות הללו בתרבות הפוליטית,
בקהל־המצביעים, במנהיגיהן(יותר
נכון: במנהיגותיהן) ,בסיכסוכים הפנימיים
— רב מהשוני. רב אף יותר מן הדימיון המרומה
בין הליכוד והמערך. מה דומה? הנה
התשובה.

#מצביעים:

ך ר״ץ, ובצדק, יש דימוי של תנועה
/עיליתנית(אליטיסטית) ואריסטוקרטית,

בור המיזרחי, בשכונות ובעיירות־הפיתוח,
ב״ישראל השניה״.
זוהי.בדיוק המסקנה שאליה הגיע הד״ר בני
טמקין, שהוא גם איש־אקדמיה(מרצה וחוקר
בחוג למדע־המדינה באוניברסיטת תל־אביב)
וגם אדם פוליטי: מזכ״ל ר״ץ.
טמקין שחקר את דפוסי־ההצבעה למיפ־לגות
שונות, לאורך מיספר מערכות־בחירות,
והקשר בינם לבין איזורי־מגורים, גילה מית־אם
מדהים בין איזורי־המגורים של מצביעי
ר״ץ והתחייה.
לדוגמה: בבחירות ,1984 כשהתחייה זכתה
ב־* 4מקולות המצביעים בממוצע ארצי, היא
קיבלה בסביון 7ברמת השרון 5.3
בגיבעתיים 5.4ברעננה 4.8כולן
ערים ״אשכנזיות״ ומבוססות.
לעומת זאת היא קיבלה בשלומי 2.5
בשדרות 2.6בנתיבות 2.2באופקים
2.1בירוחם 1.5בלבד.
בר״ץ התמונה דומה להפליא. בבחירות
1984 היא קיבלה בממוצע ארצי * 2.4מן
הקולות הכשרים, אבל בסביון היא קיבלה
* ,6.4ברמת השרון 5.1וברעננה —

^ לה שתי התנועות היחידות בארץ שב־ראשן
עומדות נשים. בראש התחייה עומד,
פורמלית, הפרופ׳ נאמן, אך למעשה המנהיגה,
המובילה במאבקים, הבולטת בכנסת,
בתיקשורת ובחיי־התגועה היא גאולה כהן.
בר״ץ זוהי כמובן (גם פורמלית) שולמית
אלוני.
גם בין שתי הנשים הללו עצמן יש דימיון

שתיהן פרשו ממיפלגות גדולות: אלוני
מהמערך, כהן מהליכוד, תוך כדי שמרדו במנהיגים
הוותיקים, הכריזמטיים והכל־יכו־לים:
כהן במנחם בגין ב־ ,1979 ואלוני בגולדה
מאיר ב־. 1973
לשתיהן סיגנון־ויכוח לוהט, אמוציונלי,
״מן הבטן״.
באחרונה הן אף התווכחו מרות בכנסת,
כשהנושא הוא: בניהן.
שולמית אלוני טענה שבנה (אודי אלוני)
נלחם בשעה שצחי הנגבי, בנה של גאולה,
עסק בתיגרות, כשהוביל את התאחדות הסטודנטים(
.גם צחי הנגבי שירת שרות קרבי.
הוא היה בצנחנים, למרות האסטמה שממנה
הוא סובל).
שתיהן נשים לוחמות, הנלחמות בעולם הפוליטי
הגברי.
שתיהן אמהות־מייסדות בתנועותיהן. שתיהן
התמרמרו כשהתחילו להתעורר בעיות
בתנועותיהן, וכשעירערו על הדומיננטיות
המוחלטת שלהן שם. לגבי כהן זכורים
במיוחד הקרבות המפורסמים עם חבר־הכנסת
רפאל (״רפול״) איתן, ולאלוני יש באחרונה
בעיות רבות בתנועתה, בעיקר עם חבר־הכנסת
הצעיר והמוכשר, רדי צוקר.
שתיהן נראות כיום עייפות במיקצת, בהשוואה
לעבר. דור חדש בא ומאיים על
מעמדן, אם כי בשעה זו זה יותר מוחשי בר״ץ.

• סינסונים בנימ״ם:
^ שתי המיפלגות, הנראות כעשויות
^ מיקשה אידיאליסטית אחת, יש בקיעים
ושסעים רבים, הנובעים מבעיות־יסוד דומות.
שתי התנועות הן בעצם פדרציה של כמה
גורמים:
התחייה היא פדרציה של ניצי המיפלגות
השונות, שפרשו ממיפלגותיהם וחברו להקמתה
אחרי הסכמי קמפ־דייוויד: ניצי תנועת־העבודה,
אנשי גוש־אמונים שפרשו מהמם־
ד״ל, ופורשי חרות.
בר״ץ נמצאים היום: יוצאי של״י(בראשות
רן כהן) ,פורשי שינוי(בראשות מרדכי וירשו-

הפוימ״ם. בשתיהן שולטות גשי
חור, חסרי תעסוקה פוליטית של ממש, וחלקם
חסרי־סבלנות.
בשתיהן מסתמן כבר שדה־הקרב של ה-
מילחמה הבאה: בר״ץ, לאחר אלוני, תיערך
התמודדות חסרת־פשרות בין מחנה רן כהן
למחנה דדי צוקר. שניהם כוחות אירגוניים,
היודעים להעריך חשיבותו של מנגנון, בניגוד
ליוסי שריד, למשל, שהוא ״חיה פוליטית
תיקשורתית״.
בתחייה שתי אופציות אפשריות: מרד הצעירים
ודור־הביניים: התאחרותם של אליקים
העצני, אבי פרחן, בני קצובר ודני דיין במאבק
להחלפת ההנהגה הוותיקה והאוליגרכית
(יובל נאמן, גאולה כהן, הרב אליעזר ולדמן
והמזכ״ל גרשון שפט) .אם לא יתרחש מרד
כזה, צפוי המשך תהליך הניוון והדעיכה, לטובת
המשך עלייתן של צומת ומולדת
הרעננות.

קוראי להתפטרות שמיר

• אכזבות ארקטווריות:
מזכ״ל טמקין

אותם המצביעים!
בסקי) הגרעין המייסד שבא עם אלוני, אנשים
משלום־עכשיו(דדי צוקר) ,ויוסי שריד, פליט
המערך.
מהבחינה הזאת שתיהן(ובעיקר התחייה)
הן קוקטיילים מעורבים ביותר של זרמים
שונים בפוליטיקה הישראלית.
בשתיהן יש מאבקי־כוח רבים, תחת החזות
המטעה של מיפלגות אידיאולזגיות מונולי־טיות.
בתחייה
היו מאבקי״כוח רבים, שהסתיימו
בפרישות רבות מהתנועה או מהפעילות בה
(למשל: משה שמיר, הפרוס׳ המנוח יוסף
נדבה, הד״ר ישראל אלדד, חנן פורת, צבי
שילוח ועוד) .המאבק הגרול ביותר ניטש בה
בין השנים 1984־ ,1987 בין ״מחנה גאולה״
ו״מחנה רפול״ ,ושבעיקבותיו פרש מהתחייה
רוב הזרם ה״מפא״יניקי״ (וכן צעירים רבים),
והיא נותרה רק עם שני יסודות (הדתי
והרביזיוניסטי).
בשתיהן מתעוררים מאבקים בינדוריים
בין צעירים לוותיקים.
בר״ץ הצעירים העולים הם בכנסת — דדי
צוקר ורן כהן. בתחייה הם עדיין נושפים מא־

אבי סרחן
מרד או ניחן?

^ פני שנ ה נראו ר״ץ והתחייה ככוחות
/עולים. הסקרים שלפני הבחירות האחרונות
ניבאו לשתיהן שיבעה־שמונה מנדטים,
ובמיוחד היו שתיהן פופולריות בקרב בני-
הנוער. באו הבחירות ושתיהן ננגסו קשות,
יותר על־ידי מיפלגות קרובות מאגפן, מאשר
על-ידי המיפלגות הגדולות.
התחייה נפגעה באופן אנוש. היא ירדה
מחמישה לשלושה מנדטים. צומת ומולדת,
שתיהן מיפלגות שהוקמו חודשים ספורים
לפני הבחירות, זכו בשני מנדטים כל אחת.
התחייה גם ירדה באופן מוחלט במיספר
מצביעיה: מ־ 83 ,037ב־ 1984ל״ 70 ,730ב־
.1988ר״ץ אומנם עלתה משלושה לחמישה
מנדטים, אך בהתחשב בעובדה שווירשובסקי
ושריד ערקו אליה עוד במהלך הכנסת הקודמת,
נשאר לה אותו מיספר המושבים בכנסת.
מי שנגסה בכוחה היתה כנראה, מפ״ם, שבניגוד
לתחזיות, שצפו את התמוטטותה האלקטורלית
המוחלטת, זכתה בשלושה מנדטים.
עבור שתיהן, האכזבות בבחירות אינן
תופעה חדשה. בר״ץ התאכזבו קשות ב־,1977
כשהתנועה ירדה משלושה מנדטים למנדט
בודד. הם התאכזבו שנית ב־ 1981 כשזכו שוב
בתוצאה זהה.
בתחייה ציפו ב־ ,1981 בבחירות הראשונות
שהשתתפה בהן, להישג מרשים, שיאפשר
להם ״לעצור את הנסיגה מסיני״ 10 ,חודשים
לפני פינוי חבל־ימית. גם ב־ ,1984 אחרי
הצטרפות רפול, ניבאו הסקרים לתחייה הרבה
יותר מאשר חמשת המנדטים שבהם זכתה
לבסוף.
שתי התנועות נעות באותו המיתחם, ואף
אחת מהן לא הצליחה לפרוץ את מחסום־
חמשת־המנדטים, למרות הציפיות הגבוהות
שנקשרו בהן. נראה שסיבה מרכזית לכך היא
חוסר־יכולתן לפרוץ את המעגל העיליתני
ולחדור לפוטנציאל האלקטורלי האדיר של
ישראל השניה. לשתיהן אין עקומה אלקטורלית
בכיוון אחיד, אלא של עליות וירידות
לסירוגין.
ובכל זאת נראה שעתידה של ר״ץ מבטיח
בהרבה מזה של התחייה. בבחירות המוניציפליות
האחרונות היא הצליחה להשיג הישגים
ואף שותפות בשילטון במיספר ערים (ירושלים,
תל־אביב, רמת־גן) .לעומת זאת, התחייה
שהשתתפה בבחירות המוניציפליות במיספר
מוגבל של מקומות, לא הצליחה להשיג הישג
כלשהו אף בישוב אחד שבו התחרתה.
בבחירות הקרובות בהסתדרות אין התחייה
משתתפת כלל, לאחר שבניסיון הקודם חסרו
לה רק כמה עשרות קולות לאחוז־החסימה
הנהוג בהסתדרות (.)2.5$
הבחירות הבאות לכנסת יהוו עבור התחייה
מיבחן־הישרדות, ואילו ר״ץ תיבחן ביכולתה
לעבור את מחסום חמשת־המנדטים. שינוי
שיטת־הבחירות, אם אכן יבוצע, שוב יציב
לפני שתיהן דילמות זהות.

שמיר

חברי־מרבז בליכוד יזמו החתמה על עצומה הקוראת
לראש־הממשלה, יצחק שמיר, לפטר את שר־הביטחון,
יצחק רבין, מתפקידו, ובאם לא יעשה כן, להתפטר
בעצמו, מכיוון שהדבר יתפר ש כהפכמה למדיניות
רבץ.
עשרות חברי־מרכז כבר חתמו על נוסח העצומה, הנחשבת
בנוצודודזאב כנועזת. בין החותמים ח״כ מיכאל איתן.
יוזמי העצומה שואפים להגיע להחתמת מאות חברי־מרכז.

רבין מוחק מרצי
בעיקבות פירסום ב״מוקד״ ,ירחון הליכוד, על הופעתו של הד״ר חיים גנז,
מרצה בפקולטה למי שפטים ב אוניברפי טת תל־אביב, ביובדעיון שקיים צה״ל,
הורה שר־הביטחון, יצחק רבץ, להפסיק את הז מנתו לאירועים צבאיים.
הד״ר גנז ידוע כמי שתומך פומבית בסרבני-השטחים.
השר רבץ ענה בתשובה לשאילתה בכתב של ח״כ מיכאל איתן :״לא ידענו על השקפותיו
הפוליטיות ועל התבטאויות פומביות שלו בנושא הסרבנים ...מאז נודע לנו, הוריתי
להפסיק הזמנתו לאירועים צבאיים״ .כשנודע שעמדות אישים, המיועדים להרצאות, אינן
עומדות בקנה אחד עם הקונסנזוס הציוני, הם נמחקים מיידית מרשימת המרצים
הפוטנציאליים״.

לקוראי

01111:1מוט
לרגל יום־הכיסורים יוקדם הגיליון הבא. הוא יהיה מצוי בקיוסקים
ברחבי הארץ בבר ביום הראשון בבוקר, ערב יום־כיפור.

ברע למוסקווה
עוזי ברעם יוצא למופקווה ביום השלישי, מייד אחרי יום־ביפוד.
באירגון נסיעתו של ברעם, מעורב, בין היתר, גם אמנון קפליוק, שליח רישת אחרונות
למוסקווה.

חלוקת הארץ בליכוד
בעיקבות ביקורת, שנמתחה בליכוד על ההיערכות האירגונית לקראת
הבחירות בהסתדרות, חילק ב שבוע שעבר יו״ר מטה־הבדוירות, בני בגין, את
הארץ ל־ 12 איזורים.
על 11 איזוריס הועמד ח״כ כאחראי־איזור, ואילו על האיזור ה־ ,12 איזור הדרום, מונה
כאחראי ישראל כץ, שהיה עוזרו של השר אריאל שרון.

״אגד״ מסרב לאוטובוסים
״אגד׳׳ מסרב לקבל אוטובוסים שהזמין בחברת ״הארגז׳׳.
בשבוע שעבר מסרה חברת האתז בטכס חגיגי את האוטובוס המיפרקי הראשון מתוצרתה
לאגד. כבר באוטובוס זר״ הראשון מבין כמה עשרות שאנר אמור לקבל, התגלו כמה
תקלות חמורות.
אנד החזיר את האוטובוס ומסרב לקבל בינתיים אוטובוסים נוספים.

המישטרה עברה על החוק
מישטרת־־ישראל לא שילמה זכויות־יוצרים על קלטת שהסיקה.
בערב החג נודע לאקו״ם שהמישטרה הפיקה 25 אלף קלטות לשוטרים ולגימלאים, מבלי
לשלם עבור זכויות־יוצרים.
באקרס נדהמו ופנו לצמרת המישטרה. עדיין מחכים לתשובות.

הרוסוים לא רוצים ככץ־עח

בץ־עוז

מדיווחים שהגיעו מנ ציגו ת ישראלית באחת מ מדינות
אירופה, המהווה צינור למגעים דיפלומטיים לא־דישמיים
עם ברית־המועצות, התברר כי ממשלת
ברית־המועצות אינה מ תכוונ ת לאשר את הזמנתו של
שר-החקלאות אברהם כץ־עוז.
מאז המיקרה שבו הוזמן כץ־עוז לביקור באסטוניה, אך לא
הותרה כניסתו, ניסה שר־החקלאות, באמצעות גורמים שונים,
לקבל הזמנה נוספת, כדי להיות השר הראשון שיגיע לביקור
בברית־המועצות.

1 הליכוד במכם
מו1סה סגונס קשה

שמות צופן הקשורים לליכוד
שימשו את אנשי־הביטחון
באשר שוחחו ברשת־הקשר במועצת
הדור הצעיר של מפ״ם,
שנערכה ב־22־ 23 בספטמבר.
כך נקרא מיגרש־החנייה
״ועידת חרות״ ,אולם־הכינו-
סים נקרא ״המצודה״ ,חדר־ה־אוכל
— ״מעוז בית״ר״ ,כיתות
החוגים השונים — ״חישוקים״
ואילו לשומרים ניתנו
שמות במו ז׳בוטינסקי, שמיר,
ארנס ואפילו גאולה כהן.

מקורבים משווים את מצב בריאותה של הדסה מונסה, שנידונה
לחמש שנות־מאסר בנווה־תירצה, לזה של אן פולארד.
מונסה חולה מאוד זה זמן רב. היא סובלת ממיגרנות קשות
ואינה יוצאת ללא מישקפי־שמש. ערב־החג אושפזה בגלל
הידרדרות במצבה.
באחרונה הגישה מונסה כתביהגנה בתביעת־הפיצוייס הגדולה
שהוגשה נגדה ונגד כל מנהלי בוק צפון אמריקה. בכתב״ההגנה
היא טוענת כי בעיסקת־הטיעון שלה עם המדינה הוסכם שלא מוגסה יוגשו נגדה תביעות אזרחיות.
מונסה הגישה גס עתירה לבג״ץ, שבה ביקשה מנ שיא-המדינה להימנע
מלהחליט בשלילה על בק שת-החנינה שלה, מכיוון שבנו הוא אחד הנתבעים
עימה בתביעה האזרחית, ועל כן יש לנשיא עניין אישי במי שפט. עתירתה
נדחתה, מכיוון שהוגשה ללא תצהיר, כנדר ש על־פי החוק.

כיום החמישי, ה־ 28 בספטמבר, דיווח דובר־צה״ל על 487 הרוגים
פלסטיניים בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרון;ים מירי חיילי.
צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים הפלסטיניים, ביום
השני, דד 2באוקטובר, על 625 הרוגים פלסטיניים.
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 760 הרוגים, לפי
הפירוט הבא:
• 547 הרוגים מירי חיילי־צה״ל ומתנחלים.
• 81 התגים כתוצאה משאיפת-גאז.
• 52 התגים כתוצאה ממכות ומהתחשמלות.
• 80 הרוגים כתוצאה מסיבות אחרות.

עוינויי פרסונלי״ באוצר?
במיסדרונות מישדד־האוצר מעריכים שלא יהיה מנוס מלבצע שינויים
סרם וגליים בפקידות הבכירה בצמרת ה מי ש ת.
הסיבה — מתיחות שנוצרה בין לישכת־השר לכמה פקידים. למרות ההכחשות, דויד בועז,
הממונה על התקציבים באוצר, אינו שבע־רצון ומסרב לקבל תכתיבים, במיוחד מ*גן שר־האוצר,
יוסי ביילץ.
עכשיו מתברר שיש מוקד־מתיחות חדש בין מגכ״ל־האוצר, יעקב ליפשיץ, לבין לישכת־השר.
סימן
נוסף היתה התבטאות של מנכ׳׳ל מישרד־האוצר, שאמר בראיון עיתונאי בסוף־ ,
השבוע, כי הוא מתנגד ל־ססז הפרוייקטיס.

האוצר מתנגד לסוסי
בכי תםב מי שת-ה אוצר התייחסו ה שבוע בגיחוך לשמועה בי שימעון פרס
שוקל לשלב בין 100 הפתייקטים גם מסלול למיתצי-סוסים בבאר־ שבע.
האוצר דן בעבר בהצעה, וכשהתברר שהכוונה היא להפעיל גם הימורים בלתי־חוקיים,
התנער האוצר מההצעה מכל וכל.
בשנים האחרונות היו כמה ניסיונות להפיח רוח־חיים ברעיון. למשקיעים שונים הובטח כי
בקרוב עומד לקום מסלול כזה. לפני שגה וחצי ביקנעם; לפני שנה בעפולה: לפני חצי
שנה בקיסריה והפעם בבאר־שבע.
הניסיונות הסתיימו בלא־כלום, אך הותירו אחריהם שובל ארוך של חקירות מישסרה ומם־
ערך־מוסף.

בורטיס לבלגיה
למרות ההצלחה שנחל בסיבוב-ההוסעות שלו ובמכירת
תקליטו האחרון, עוזב כקרוב הזמר דמי פורטים את
הארץ.
פורטים נוסע לבלגיה להקליט תקליט באנגלית עם הרכב
אסס &ס הוא יחזור לארץ רק בעוד שנקרא חמישה חורשים, כדי להקליט תקליט חדש בעברית, ששמו
הזמני הוא ״יומו של העכבר״.
הופעת־הפרידה של פורטיס תהיה ב־ 19 באוקטובר.

א חריצו, זו כברלא אגדה ...ש
ך* ם די חיכו לזה. לאקט שיעלה אותם על
1 1סדר־היום הציבורי, ושיתן להם סוף־סוף
את הפירסום שאותו ניסו להשיג זה זמן רב.
מישטרת ישראל כאילו פעלה לפי התפילות
שלהם, וערכה את מה שייקרא לימים :״יומם
של הוזי מדינת־יהודה״.
ביום הראשון, ה־ 6באוגוסט, ערכה המיש־טרה
פשיטה על כל פעילי מדינת יה1דה. אחרי
חיפושים בבתים והחרמת חומר־תעמולה,
הובלו הפעילים לחקירה במישטרת פתח־תיקווה.
מה שהחל כמיבצע־ראווה, עם הודעות
לתיקשורת והרבה רעש, הסתיים בקול־ענות״חלושה.
המישטרה לא הצליחה להוכיח
אי־חוקיות בפעולות מדינת הנדה. אנשי הגוף
פעלו לפי הוראותיו של עורך־הדין רחמים
כהן, ואם נעשו פעולות בלתי־חוקיות הן לא
נחשפו.
גם על דלת דירתו של ישראל חיים שפלר
בחיפה הקישו אנשי המישטרה באותו היום־
הראשון הזכור־לטוב. הרב שפלר סירב להיעזר
בעורך־הדין, ואיפשר לשוטרים לערוך חיפוש
בדירתו ללא הפרעה. הם מצאו בולים
חדשים, היישר ממכבש־הדפוס של המדינה.
הם מצאו עשרות כרזות וכרוזים, המסבירים
את עקרונות־הפעולה ושיטות־האירגון של
המדינה־שבדרך.
לפני שיצאו וביקשו משפלר להתלוות
אליהם, שאלו החוקרים את הרב אם יש אצלו
עוד משהו, העלול לעניין אותם. הרב אמר:
״כן, יש לי תפילין. ברוסיה מכניסים יהודים
לכלא על זה.״
שפלר קיבל את המישרה הרמה של שר־ה־חינוך
של מדינת יהודה בטכס־הייסוד של המדינה
500 .איש נכחו בקונגרס, שנערך במלון
פלאזה בירושלים.
מיכאל בן־חורין נבחר אז כ״נאמך המדינה,
תואר המקביל לראש־ממשלה, ולידו
נבחרו גם שרי חוץ, ביטחון, כלכלה וחינוך.
גם הרב שפלרימודה שבעצם אין היום
למדינת ׳הנדה עובדי־מדינה רבים. בשולי
הימין קיימים כמה שמות, החברים כל אחד
בכמה תנועות. כך למשל חברים בכירים
מאוד במדינת יהודה הם גם חברים בכך.
שמות כמו יקותיאל בן־יעקב, משה ניומן,
ברוך מחל ועוד. למעשה פועלת מדינת

ריח שפיתח, כחלופה לתורת־היחסיות של
אלברט איינשטיין.
אדם נחמד, שפלר. רחוק מאוד מדמות
המיפלצת הפאשיסטית, שרבים בוודאי מציירים
לעצמם כשמדובר בשר במדינת ׳הנדה.
דיבורו שקט ומדוד, וחסר הפאתוס המאפיין
רבים בעלי רקע דומה לשלו.
שולחן־העבודה שלו מוקף סיפרי־הלכה,
בצד סיפרי פיסיקה וספרים כלליים. כיתבי
קארל מארכס, ביאוגרפיה של דויד בן־גוריון.
ההשכלה שלו חובקת תחומים רבים, ובצירוף
יכולת־הכתיבה שלו הפכה אותו בעצם לנסח
של מדינת יהודה.

• הרב שפלר, מי מרכיב היום בעצם
את ״מדינת יהודה״? אילו פלגים
בעולם החרדי? כמה חילוניים?
״כמובן שרוב רובנו חרדים. גם כאלה שמשתייכים
למה שמכונה המחנה הציוני, וגם
המחנה הלא־ציוני. לגביי השאלה היא חסרת־משמעות
לחלוטין. יש מדינה ציונית, והוויכוח
הוא עקר.
״אני עצמי ליטאי, ויש לנו כמעט מכל
הסיעות והמיפלגות. אין כמעט נטורי־קרתא.
הם לא רוצים לשבת עם מי שיש להם קשר עם
המדינה הציונית. ההסברה שלנו מכוונת
כמובן לכל עם ישראל.״

• איך נולד הרעיון? אצל מי? מה
פתאום?

״זמן קצר אחרי שהתארגנה הקבוצה הראשונה
בירושלים בהנחיית מיכאל בן־חורין,
פנו אלי בבקשה להצטרף. הרעיון מצא חן
בעיני, והוא נתן לי תשובה ודרך להרבה דברים
שהציקו לי. מאז אנחנו עובדים.
״אנחנו קבוצת־אנשים המשוכנעת בכל
ליבה שממשלת־ישראל לא תעמוד בלחץ
ותחזיר את השטחים. הממשלה לא מספיק
חזקה היום כדי שלא להיכנע לרצון העולם
וללחץ השמאל.
״לנו ברור שצריכים ליצור אלטרנטיבה
למדינת־ישראל בשטחי יהודה, שומרון וחבל־עזה.
הפיתרון הוא הקמת מדינה עצמאית
בשטחים האלה, מהרגע שישראל תיסוג מהם.
הדבר דורש הכנה כבדה וגדולה מאוד. יש
להתחיל מעכשיו.
״לי, אישית, נראה הרעיון הזה גם מפני

ר תן ב ד
׳הנדה מתוך קרביה של כך ומטה המדינה
שוכן במשרדי כך בירושלים.
לעומת מיספר הפעילים הנמוך, מציין הרב
שפלר בגאווה את האחוז העצום של תומכים
ברעיון, לטענתו. לפי שפלר * 60 מכלל התושבים
היהודיים בשטחים הכבושים(הוא אמר
משוחררים) תומכים במדינה חליפית למדינת
ישראל. שפלר יודע לספר על מיכתבי־תמיכה
שמגיעים מכל הארץ, ואף מחדל.

ף* יאוגרפיה מעניינת יש לו לרב. הוא
^ נולד למישפחה מחסידי־ויז׳ניץ בווינה.
עם השנים עשה שינוי דרך לליטאים. את רוב
שנותיו עשה באנגליה, שם קיבל הסמכת־רב.
ב־ 1951 עלה לארץ, ושימש בין השאר כרב
ישיבת פרחחו־יחשלים, וגם כמורה בכיר
במקומות אחרים. מחלה במיתרי־הקול הוציאה
אותו ממעגל ההוראה, והוא פנה לכתיבה.
במשך שנים עסק בפירסום מאמרים בביטאונים
חרדיים שונים ובעיתון נקודה של גוש־אמונים.
במקביל למד גם פיסיקה, ובימים
אלה עומד לצאת לאור סיפרו השני על תיאר

שמוסכם וברור מאליו שהמדינה עומדת
להיות מדינת־הלכה. אין אנו צריכים ספר־חוקים,
יש לנו כבר השולחן ערוך. שהוא
מעודכן ונכון תמיד. הקמת מדינה יהודית לפי
חוקי־התורה היתה תמיד דבר שהטפתי לו.
בהקמת מדינת יה 1דה ראיתי אפשרות להשפיע
על אורח־החיים בכל מדינת ישראל״.

• ואתם מצפים ממיליון וחצי
הפלסטינים בשטחים לחיות לפי
מערכת החוקים שלכם?
״מובן שלא נחייב אותם להיות יהודים.
אבל המדינה תהיה בשליטתנו. ברור לנו שהם
לא יקבלו את התנאי הזה.״

• וזה אומר מילחמה
״כן, סביר להניח.״

• תסלח לי על השאלה הטיפשית,
אכל איך תצליחו אתם, קומץ קטן
של אנשים, עם כמה אקדחים ורו־כים,
לנצח מיליון וחצי איש?
״קודם כל ובעזרת השם, לא נהיה קומץ.
הרעיון הזה יהיה אפשרי רק בתנאי שיהיו לו
מספיק תומכים. אנחנו לא מאמינים בניסים
שיבואו להציל אותנו. חוץ מזה, יש כלי־נשק
הרבה יותר משוכללים מרובים ואקדחים״.

..אנחנו מקיימים מגעים עם
חבוי־ננסת ועם הממשלה, נוי לסבל
אישור לקניית נשס עד.״

ה חינוך ש ל ״ מדינ ת י הו ד ה
• כלומר אתם אוגרים עסשיו מה־סני־נשק
ומכינים למעשה את הצבא
לעתיד?
״בוא הנה, אתה לא מצפה שאני אפליל את
עצמי ואגיד שאנחנו קונים ואוספים נשק בצורה
בלתי־חוקית. אנחנו מקיימים מגעים עם
חברי־כנסת ועם הממשלה, כדי לקבל אישור
לקניית נשק כבד. בכלל, בזמן האחרון חיזקנו
מאוד את הקשר עם הכנסת. אין לנו שום
עניין ללכת נגד המדינה.״

• מדינת-ישראל. אם באמת תחתום
הממשלה על הסכם לפיו יוחזרו
השטחים, תוצג המדינה כמי שאינה
,עומדת בהתחייבויותיה. אתם תישארו
שם, ועל ישראל יופעל בוודאי
לחץ בינלאומי רב לפנות אתכם.

בשימוע אחרים בפעולות וברעיונות שלנו.
״יש בישראל ציבור עצום, רוב הציבור שלא
רוצה לראות אותנו נסוגים מהשטחים.
אנחנו מטים אותם בכיווננו. אנו מסבירים
להם שזה או מדינת אש״ף או מדינת הזרה.
אין אפשרות שלישית. הממשלה בטוח
תיסוג.״

• האס הציבור החילוני, תומד
ככל שיהיה, לא מפחד מהמילים
״מדינת־הלכה״?

חריגים של חיילים הנותנים לשטן
הקטן שלהם לפרוץ החוצה?
״אני לא מתייחס לאינתיפאדה כאל
סיכסוך־שכנים רגיל. זוהי מילחמה. מילחמה
אמיתית. במילחמה קורים דברים לא־יפים,
אבל זוהי מילחמה. ההסתכלות עליה חייבת
להיות שונה מאשר על סיכסוך רגיל. זוהי
הסיבה שאני שולל כל התערבות מישפטית
בנושאים האלה. זה עניין צבאי טהור, ולא
עניין מישפטי. החייל לא יכול לחשוב כל
רגע לפני שהוא לוחץ על ההדק.
״כל מילחמה גורמת לאיבוד מסויים של
צלם־אדם, אבל זו מילחמה, וככה זה״.

״למי שאין לו ריעות קדומות, לא תהיה
שום בעייה עם זה. אנחנו ניתן לו לחיות איך
שירצה, ולהצביע בבחירות שנערוך מיד עם
ייסור־המדינה. רק שהנבחרים יהיו כולם
יראי־שמיים.״

• ובכל זאת, אין שום פיתרון
אחר, רק מילחמה?

״זו בהחלט אפשרות מעניינת, שתישקל
בכובד״ראש, למרות שיש כאן סתירה מסויי־

״חוזה־שלום על נייר לא שווה כלום, זה רק
נייר. אנחנו צריכים להבין שהבעייה היא לא
השטחים, זו ברייה או אשלייה. לאף אחד לא
חשובים השטחים באמת. הבעייה של הפלס־

• אתה נשמע בטוח בכוח שלף.
אולי תרוצו לכנסת?

תעמולה מתוכננת היטב אל ציבור״היעד.
יצירת קשרים בכנסת, בבתי־מישפט. דאגה
שהמישטרה תבצע מעצרים. ראיונות בעיתונות
כולה. אפילו השלם הזה התקבל בברכה
השבוע אצל שפלר על המירפסת. הוא אינו
מפחד מביקורת. הוא בטוח שהמסר יעבור.
כרגע ממשיכים בגיוסים, בשיכנוע, בטוויית
עוד חוטים בחלום של מדינת ׳הנדה.

• האם לא מפריע לו שהכסן!
ברובו, וגם חלק מהאנשים, מגיעים
מתנועת בך?
שפלר כמובן לא מותח ביקורת, ואף ציין
את שמו של מאיר כהנא כאחד המועמדים
להיות ראש־ממשלה טוב בישראל. אך בכל
זאת נראה שלא נוח לו שהתנועה מתוחזקת
בידי כהנא .״היינו מעדיפים יותר גיוון,״ הוא
אומר.
רונן בר, העולם הזה

״לא נראה לי. בשביל מדינת־ישראל אנחנו
נהיה חוץ־לארץ. אז זה בכלל לא מעניינה.
״התסריט שלי הוא אחר. לדעתי, הערבים
יתקפו אותנו, ואנחנו נחזיר מילחמה. כאן
יחזור הסיפור של 48׳ ,מילחמת־העצמאות.
אנחנו ננצח במילחמה, וכל הערבים יברחו.״

מ חנ ךלקראתה מי לחמהוה גי רו ש

באמת איש נחמד, הוב
שביו, שרהחינוו של
״מדינת־יהודה: שונא אד־מות.
למוות שמעשי־זוועה
בשטחים אינם מבויעים לו.
במילחמה הבאה, הוא מב־טיח,
נוחו מיליון וחצי
עונים. בינת״ס הוא רוצה
לצבוו נשק נבו, נד לה־קים
בשטחים את מדינת־תהלנה.
מאיו נהנא בהחלט
יכול להיות ואש־הממשלה
• מיליון וחצי פלסטינים יברחו?
זה לא נשמע לד קצת בלתי־אפשרי?
״זה בהחלט סביר. גם על מדינת־ישראל
אמרו פעם שזה רק חלום, שלא ייצא מזה
כלום, ותראה מה קרה.״

• לא נראה לך שיחזור כאן התסריט
של ימית? המון מילים, המון
נאומים, קצת התעמתות עם חיילי-
צה״ל, וזהו?

״בהחלט לא. הבעייה הגדולה של ימית הי-
תה שהם היו קשורים בטבורם למדינת־ישר־אל,
ואפילו לא היו מסלקים אותם, הם היו
הולכים בסוף, כי ישראל הלכה. אנחנו עצמאים.
לא קשורים לאף גוף בשום צורה.״

• איד עושים תעמולה? את מי
רוצים לשכנע?
״ברור שכרגע רוב העבודה שלנו היא

מת. אנחנו באים להקים מדינה חרשה ורוצים
להיכנס לפרלמנט של אחת אחרת.״

• אתה שר-החינוך, תפקיד חשוב
ונעלה בכל ממשלה. האם לא מפריעים
לד, כשר-חינוך המופקד על ערכים
של בני־אדם, הדברים הנעשים
מדי יום בשטחים (הכבושים, המשוחררים,
איד שתרצה) ,מעשים

טינים היא מחנות־הפליטים. מקומות היוצרים
שינאה ותסיסה והמהווים כל אחד אקדח נגד
מדינת־ישראל. אני הייתי מציע להשקיע
משאבים בשיקום המחנות האלו תחת שילטון
יהודי, זה יביא שלום״.

התמים הזה •

ך ז מרות •
שמאפיין אותם,
הקו
/טוו לעצמם אנשי מדינת יהודה מערכת־

מיספר אנשי־שמאל קיבלו איומים, לאחרים
שרפו את האוטו. האם הוא בעד?
״לא מפריע לי שאנשים קוראים לי בן־
אדם מסוכן, כי אני לא כזה. אני נגד אלימות,
אלא בעד מאבק אידיאולוגי חריף מאוד. לא
אנחנו אחראים לפיגועים האלה. זה פשוט
לא כדאי לנו. תראה את המיקרה של אמיל
גרינצווייג, ואיזה טובות זה עשה לשמאל.

אפריים גור ויצא למסע־ טסט לגי האל מחוזות ילדותו. הוא לקחאתכל

אז אם אתם שוקלים ירדה מהאוץ, והחלטתם
שאוצוח־הבוית אינה 1מושבת, הנה לבניכם
אלטרנטיבה ממשית. נכון, יש בע״ה קטנה עם
השוותים, אבל האוכל, לעומת זאת, לא וען
ויש כמה בתי־ננסת רמי שחצה להתנלל.
שליחת.העולם הזח״ רגווזיה מסכמת עשוה
׳מי־מסע בשלוש נזילים: זה שווה נסיעה
ענ תסר *וסט׳
^שד? לשים את האצבע על הדבר המר־
\ /שים ביותר שעבר עלינו, חברי המיש־לחת
הישראלית, במסענו בן השבועיים ברפובליקה
הגרוזית של ברית־המועצות.
בתחילה היתה זאת הסקרנות של ביקור
במדינה קומוניסטית. מדינה שמעבר למסר־הברזל.
אחר־כך היה זה השוק הגסטרונומי
שתיעתע בנו במהלך כל ימי הביקור. בהמשך
השתאינו לנוכח תוכנית־הביקור ואורח חייהם
של הגרוזים. נדהמנו מגלריית האנשים
שפגשנו — באופן רישמי ולא־רישמי. התפלאנו
מאוד על לוח״הזמנים הגמיש. התרשמנו
מהיחס האוהד והמעריץ של הגרוזים
לישראל. התלהבנו מן הקהילות היהודיות

אבל אולי יותר מכל נרעשנו ממשהו שהוא
אינו בתחום התרבותי, לא בתחום הגסטרונומי,
רחוק מעניינים לאומיים ושאין לו
נגיעה כלכלית. זה היה משהו טריוויאלי, יום־
יומי, פשוט, קטן, שמימדיו התעצמו וחשיבותו
גדלה מיום ליום, היה זה בית־השימוש,
האסלה, הנוחיות. המקום הקטן, הפרטי הזה,
שאליו נהגו אבותינו ללכת כדי לעשות את
צרכיהם, שאליו אפילו מלכת בריטניה הולכת
לבד, שבו משתמש נשיא ארצות־הברית,
המזכיר הכללי של המיפלגה הקומוניסטית,
הפועל הפשוט ואפילו חבר מישלחת ישראלית,
הנוסע לביקור ברפובליקה של גרוז־

גם אנחנו, כמו כל ישראלי ממוצע, היינו
טעונים בכל אלו כשעלינו למטוס א״חפלוט,
שהוביל אותנו ממוסקווה לטביליסי, בירת
גרוזיה.
המטוס, של חברת־התעופה הסובייטית
הלאומית, נראה, ובעיקר הריח, כמו קרון של
מחלקה שלישית ברכבת הודית (וסליחה עם
ההודים) .השטיחים קרועים, הכיסאות שבו
גלית
רק אחרי יומיים, והיא כללה בעיקר
ביקורים במוסיאונים שונים ופגישות ריש־מיות
שהתגלו — בכל פעם מחדש — בארוחות
ארוכות, מתישות, מלאות ומשופעות
בנאומים ובדיברי־ברכה.
מה שנראה בתחילה כמסע בארץ לא־נוד־עת,
הפך עד מהרה למסע דרן־ שולחנות עמר
סי־אוכל.
מישרד־התרבות המקומי, בראשותו של
ואלרי אסטיאני, ואגודת הידידות גרוזיה־ישראל,
היו אחראים על ׳האירוח. הם עשו
מאמצים כבירים ויצאו מגידרם כדי לנסות
ולעניין אותנו. הם הכינו תוכנית גדושה, אולי
גדושה מדי, והשאירו מעט מאוד מקום
לפגישות עם מה שנהוג לכנות,האיש מהרחוב״.
התוכנית
היתה מפורטת בשמות זרים,
בתפקידים לא־מוכרים וביעדים מיסתוריים,
שרק אחרי ימים קיבלו צורה וצבע והפכו מוכ^
רים
יותר ויותר.

ישראל בקיוסק
ך* שה להסביר את ההערצה לישראל
\ /שמצאנו בין האנשים הנושאים במישרות
הש^לטון; בקרב אנשי אקדמיה; בין האמנים
ואנשין התרבות ואצל האדם הפשוט ברחוב.
ביום השלישי לשהותנו בטביליסי, הצלחתי
להתחמק מביקור באחד המוסיאונים

ייטיות, יש מצב דינמי־לאומי־בדלני. הגרר
זים, בניגוד לרפובליקות אחרות, לא היו חלק
אינטגרלי מן הברית הסובייטית המקורית של
מהפיכת . 1917 גרחיה סופחה לברית־המד
עצות רק ב־ .1921 עובדה זו מהווה טיעון מרכזי
ועיקרי בעד ההינתקות מן השילסון המר־כד.
במהלן־
ההיסטוריה ארוכת־השנים שלטו
בגרוזיה עמים רבים. עתה רוצים הגרוזים
בעצמאות. יתכן שזו הסיבה שישראל כה נערצת
ברפובליקה זו. זו אינה הערצה תרבותית
או הערצה כלכלית במובן הפשוט של המילה,
אלא הערצה לעם שנלחם על עצמאותו והצליח,
לפי המונחים הגרוזים׳ .
הערצה זו ליוותה אותנו לכל אורך ורוחב
ביקורנו בגרוזיה. הערצה זו גרמה לכך שנהגי
מוניות, כשנודע להם שאנחנו ישראלים, סירבו
לקבל מאיתנו תשלום. הערצה זו גרמה
לכך שבמקומות רבים סירבו לקבל מאיתנו
תשלום עבור מוצרים שרכשנו. הערצה זו
גרמה לכך שדלתות רבות נפתחו לפנינו, גם
כאשר לא באנו יחד עם מארחינו במיסגרת
המישלחת. הערצה זו גרמה לכך שבמשך כל
ימי ביקורנו ברפובליקה הגרודת — 14
במיספר — לא דיברו איתנו אפילו לא פעם
אחת על הסיכסוך הישראלי־פלסטיני, לא
הזכירו אפילו במילה אחת את העניין התופס

| על הדשא

ת המישלחת הישראלית קיבץ חבר־הכנסת
אפריים גור. גור, גרוד במקור,
שהיה פעם גוריאלשווילי, הוא אחד מצעירי
מיפלגת־העבודה, שרצו על הדשא בתשדיר־הבחירות
של המיפלגה ושזכה להיבחר לכנסת.
מאז שנבחר הפך את העניין הגרוזי
לדגל שאותו הוא נושא ובגאווה. הוא אירח
בישראל כמה מישלחות גרוזיות רמות־דרג
והפגיש אותן עם מנהיגי ישראל. הוא מרבה
לדבר על הנושא הגרוזי ונמצא בקשרים
הדוקים עם אישי שילטון ותרבות שם.
הוא הקים, ביחד עם ישראלים אחרים יוצ-
אי גרוזיה, את אגודת״דרך — אגודת ידידות
ישראל־גרוזיה. רבים מחברי האגודה הם
חברי־ילדות של גור, שנולדו ושגדלו איתו
באותה עיירה. הם ונשותיהם היוו חצי מחברי
המישלחת. בשבילם היה זה מסע נוסטלגי אל
מחוזות ילדותם. מסע היכרות מחודש עם
ארץ ועם שעזבו לפני 17 שנה. מסע־פגישות
עם חברים ותיקים ובני־מישפחה שהשאירו
מאחור. החצי השני של המישלחת היה מיגוון
של עיתונאים ישראלים מכל העיתונים
ומשתי תחנות־הרדיו — קול ׳שראל ונלי־צה״ל.
רבות
דובר וסופר בארץ על העלייה הגרודת.
רוב הסיפורים היו גזעניים, סיפורים
שנבעו מריעות קדומות, שליליות לרוב והמון
בדיחות בוטות ומעליבות.

י 12

דגל ישראל

בקיוסקים של טביליסי, בי רת
גרוזיה, מוכרים דגלי יש ראל
קטנים, לצד דגל גרוזיה החופשית. דגלים גרוזים

רים, המעברים סתומים בארגזים, חבילות
מלופפות בחבלים, מיזוודות מתפקעות. היה
שם אפילו כלב אחד. הריח הזכיר את ריחו של
שוק בסוף־שבוע עמוס־קונים, מעורב בריחות
זיעה והבל״פה. הטיסה, בת השעתיים־פלוס,
היתה, לעומת זאת, חלקה.
שלושה ימים בבירה הגרוזית הספיקו לנו
כדי להבין, שמיקצוענו העיתונאי הוא, לגבי
חלק מהמארחים, רק עניין שולי ושבעצם
מצפים מאיתנו להתנהג כנציגים רישמיים
של מדינת־ישראל.
תוכנית הביקור הגיעה לידינו בשפה האני

כאלה מוכרים גם בצמוד לדגלים אמריקאים, קנדים
ואחרים. ההערצה לישראל בגרוזיה היא דבר לא מוכר
לישראלי המצוי, המורגל ביחס עויין בארצות המערב.

שבכיכר לנין בעיר. ערכתי סיבוב־היכרות
ברחובות הסמוכים לכיכר. באחר הקיוסקים
גיליתי, לתדהמתי, זוג דגלים מתנוסס בחזית.
היו אלה דגל גרוזיה החופשית ודגל ישראל
לצידו, צמוד אליו. רכשנו כמה דגלים במחיר
אפסי. כאשר הצגנו את הרכישה לפני המארחים
שיצאו מן המוסיאון, הם הזדרזו לומר
שהייצור נעשה במיוחד עבורנו, המישלחת
מישראל. מוזר.
העם הגרוזי, עם עתיק בן 2600 שנה, נמצא
עכשיו בתקופה של התעוררות לאומית. בגרוזיה,
כמו ברבות מן הרפובליקות הסוב־

את כותרות העיתונים בישראל כבר שנתיים
— את האינתיפאדה.

אופל;
קדימה אופל!
^ ישלחתנו היתה — כך סיפר לנו
1* 1ח״ב גור בשיחת־תידרוך לפני הנסיעה
— המישלחת הראשונה בסדר־גודל כזה, המגיעה
לביקור רישמי בהזמנת שר בממשלת
גרוזיה. המישלחת היתה, כך הוסיף גור, ראש־חץ
למישלחת גדולה נוספת של אנשי־עס־

ה תי ק שו ר ת הי שרא לי תכדילתעדאתה מי פגש
קים, שאמורים היו לבוא ולבדוק אפשרויות
השקעה ברפובליקה הרחוקה. הוא אמר עוד
שבמהלך 14 ימי ביקורנו שם נפגש עם כל
דרגי השילטון, עם אנשי תרבות בכירים, עם
עיתונאים עמיתים ועוד ועוד.
זמן היה למכביר. גם פגישות, אם כי לא
לפי המושגים המקובלים במערב. הביקור
כולו — מרגע הנחיתה במוסקווה ועד רגע
העלייה למטוס בחזרה מערבה — מומן על־ידי
מישרד־התרבות הגרוזי.
כבר ביום הראשון לשהותנו שם, דאג
מישהו המקורב למישלחת לשמש עבורנו
חלפן״כספים במישרה חלקית. השער הרישמי
של הרובל הוא 0.65 לדולר. אנחנו קיבלנו 10
רובלים לדולר. בדיעבד התברר לנו שהחלפן
גבה מכל אחד מאיתנו דמי חלפנות בגובה של
^50־^ .60 וכך, כאשר בכיסו של כל אחד
מאיתנו היו מונחים לפחות 500 רובל, יצאנו
לכבוש את גרוזיה. או כך, לפחות, חשבנו
וקיווינו.
מהר מאוד גילינו שזמן לכבוש את העיר
אינו בנמצא. כבר מן היום הראשון לביקור
הובלנו אחר כבוד מאתר לאתר, ממישרד
למישרד ובעיקר משולחן אוכל אחד לאחר.
האוכל היה חלק עיקרי בביקורנו בגרוזיה.

הסעודה הגרוזית המסורתית מתנהלת כך:
לכל שולחן יש מעין יו״ר, המנהל את הארוחה.
זמן קצר אחרי שהכל מתיישבים על
כיסאותיהם, קם הידר, מרים את כוסית־המש־קה
שלו ופותח בנאום נרגש. במהלך ביקורנו
שמענו עשרות נאומים כאלה, כולם בגרוזית
שוטפת. כל הנאומים היו דומים אלה לאלה
(כך הבנו מהתרגום).
כל הנאומים כללו דיברי הערכה למכביר
לישראל, לישראלים, ליהודים, לנו ובמיוחד
לח״כ אפרים גורי(כך אומרים בגרוזיה) ,שעזב
את גרוזיה בגיל , 17 וכעבור 17 שנה חזר
למחוזות ילדותו. רק פלא הוא שאחרי שבועיים
של נאומים כאלה עדיין לא דיברנו גרר
זית שוטפת.
ועוד בטרם הספיק הידר לסיים את רבריו
ולהתיישב אל השולחן, כבר קם מישהו נוסף,
מרים את הכוסית שלו ופוצח בנאום מאותו
הסוג. למותר לציין שלא הבנו מילה. למותר
לציין שגם התרגום היה, אחרי כמה עשרות
ארוחות כאלה, מיותר לחלוטין. למותר לציין
שמינהג זה של נאומים מאריך את הארוחה

כולנו ימים של טיהור מעיים יסודי וכאבי־בטן
עמוקים.
ביום השישי בערב זומן לנו ביקור בבית־הכנסת
הגדול של טביליסי. לבשנו בגדי־חג.
הנשים עטו על עצמן שמלות ארוכות־שרוו־לים
ורכוסות עד צוואר. הגברים התהדרו בחליפות
ובכיפות ונסענו באור אחרון של היום
השישי אל העיר העתיקה של טביליסי, שם
שוכן בית־הכנסת.
רבים מבני הקהילה היהודית באו לשזוף
בעיניהם את האורחים המכובדים מישראל.
קשה לומר שהיתה זו פגישה עם קהילה
יהודית נידחת ומנותקת. קשה גם לומר
שאנחנו הישראלים הראשונים שכף רגלם
דורכת במקום הקדוש והמעוטר בכתובות
בשפת־הקודש. לרבים מהם מישפחה
בישראל, חלקם ביקרו בארץ. אחרים קיבלו
את בני־מישפחתם הישראלים לביקור. אחרי
תפילת יום השישי בבית־הכנסת, שגם
במהלכה נישאו נאומים, כמובן, ושגם שם
זכינו לכבוד גדול, נלקחנו(במהירות כמובן)
ל״פגישה״ נוספת .״פגישה״ שהיתה גם היא
שם־קוד לארוחה רבת־מנות.

טואלט ועוד אביזרים הנפוצים כל־כך כאן
והחסרים כל־כך שם.
אז עוד לא הבנו מה גודל המציאה, מכיוון
שגם בבית־המלון שבו שכנו בטביליסי, היו
בתי־שימוש צמודים לחדרים.
ואז הגיע הרגע הגדול. אחרי שסיימנו
״להיפגש״ עם מיטב ומירב האנשים החשובים
בטביליסי, נלקחנו, כפי שהובטח לנו, למסע-
טיול ברחבי גרוזיה. ארזנו מעט מיטלטלים,
נארזנו לתוך אוטובוס גרתי טיפוסי ויצאנו
לדיר לא־נודעת.
הכיוון היה מערב. ארץ יפהפיה נתגלתה
לעינינו. כולה נהרות, יערות, הרים ונופים

נפלאים. כפרים קטנים פזורים לאורך הדרך,
עיירות קטנות, שעל פניהן חלפנו בסערת
אגזוז רועשת. אנשים אלמונים, שאת פניהם
ראינו מבעד לחלונות. וכך נסענו במהירות,
לא עוצרים לרגע. בקשה אחת היתה בפינו,
כבר מן היום הראשון שבו הגענו לגרוזיה:
לבקר בעיר הולדתו של סטאלין — גורי.
ואכן, אחרי שעות של היטלטלות בדרכים
עקלקלות, עצר האוטובוס ואנחנו יצאנו לאוויר
החופשי.
הובלנו אל שדרת עצים רחבה, שבקצה
עמד בניין גבוה ומפואר. הבניין נבנה מעל
הבית הקטן שבו נולד סטאלין. האיש, כך
הסתבר, עדיין נערץ על חוגים רבים בגרוזיה,
ולא רק בגלל עובדת היותו גרוזי במוצאו.
הבית שמור היטב, השדרה מטופחת. בצמוד
עומד גם מוסיאון לזיכרו. בסוף השדרה יש
כיכר רחבת־ידיים, שבמרכזה ניצב פיסלו של
האיש המתנשא לגובה רב.
1*1111*111ך ך 1למי שביקר במצריים אין זה מחזה
111^ 1>1 111111ן י1צא*דופן לראות מספר נו 9עי
הנתלים מבחוץ, ונדחסים, כאשכולות, על מדרגות האוטובוס.
כל הפגישות הפוליטיות, התרבותיות, החברתיות,
האישיות ואחרות, נעשו סביב שולחנות
עמוסים לעייפה. כל הפגישות התגלו מהר
מאוד כשיחה חד־צדדית.
למשל: ערכנו סיור מרתק בעיר טביליסי.
ביקרנו בשכונות העתיקות, בכיכרותן.ברחו־בות
הרחבים. ואז, כאשר עינינו הסקרניות
עוד לא שבעו מן המראות החדשים, התחילו
המארחים לזרז אותנו ולהאיץ בנו. כאחוזי-
תזזית נרחפנו אל המכונית שהובילה אותנו
למיסעדה מרווחת /לבית גדול /למועדון
מקומי /או לכל אולם אחר. שם, כמו בסרט
שראינו כבר מאה פעם ויותר, המתין לנו אותו
שולחן־אוכל, עמוס בעשרות צלחות מלאות
במיטב מטעמי המיטבח הגרוזי. ואנחנו, הישראלים,
עוד בטרם הספקנו להבין את השיגרה
הגסטרונומית, נדחפנו למקומות של כבוד.

כך נהוג גם בטביליסי, בירת גרוזיח, למרות שיש שם גם
חשמליות וגם רכבת־תחתית. על האוטובוס, כמו בכל מקום
בגרוזיה, מופיעות כתובות בשפה הגרוזית ובשפה הרוסית.

בשעות רבות.
רק בסיומה של כל ארוחה התברר לנו
שהפעם אנחנו ״נפגשים״ עם שרי־ממשלה,
מדענים מן האקדמיה למדעים או אנשי תרבות
ואמנות. ניסיונות נואשים שעשינו ליצור
קשר מילולי עם ידידינו השונים לארוחות,
התגלו במהרה כניסיונות־נפל. מעטים מהם
דוברים אנגלית. איש מאיתנו, ילידי הארץ,
לא דיבר גרוזית שוטפת, וגם כאשר נמצא מי
מביניהם דובר אנגלית והתחילה להתפתח
שיחה, מייד היה מי שהיסה אותנו בתקיפות,
כדי שלא נפריע לסידרת הברכות הבלתי-
נגמרת לתיפארת מדינת־ישראל.
נוסף על כך היתה לאוכל גם השפעה מכרעת
עלינו. שילשולים פקדו את כל חברי
המישלחת, שלא לפי סדר האלף־בית. הם לא
פסחו גם על יוצאי גרוזיה שבינינו. וכך עברנו

הפעם התקיימה הפגישה בבית פרטי של
צייר ופסל מפורסם, זורא צרטלי שמו, גרוזי
במוצאו, המרבה להציג את עבודותיו במוס־קווה,
בארצות־הברית וגם בארצות מערביות
נוספות.
הבית נמצא על ראש הר והוא צופה על כל
העיר טביליסי. הוא משתרע על שלוש קומות
ומשופע ביצירות אמנות, מעשה ידי בעל-
הבית ובהרבה שכיות חמדה, רהיטים מפוארים,
כלי־חרסינה מסוגננים, כלי־כסף, שלושה
מזגנים, כיסאות מגולפים, ריהוט עור
שחור, טלוויזיה סזני עם שלט־רחוק (מוצר
נדיר אצל פשוטי העם) ,ניברשות מפוארות,
חצר מרווחת, דשא ורהיטי־גן לבנים, טלפון
אלחוטי, טלפון לחצנים, כוסות קריסטל והעיקר:
כמה וכמה בתי־שימוש, ממש כמו
אצלנו — עם אסלה, קרש־ישיבה, נייר־

מחפשים
| מזפדת
^ מוצאי שלל רב מיהרנו אל הפסל. הצ־טלמנו
לידו בכל פוזה אפשרית, הבטנו
בו, סובבנו אותו וכמו תיירים מיקצועיים רצנו
אל הקיוסקים הסמוכים לכיכר, לחפש מזכרות׳
פסלים קטנים של האיש, סיכות, תמונות.
לא מצאנו דבר.
מארחינו, מארגני־הטיול, כבר היו בלחץ.
הם זירזו אותנו כמו עדר. האיצו בנו לשוב אל
האוטובוס הממתין, אספו אותנו כמו חבורת
ילדי־גן .״ממתינים לנו,״ הם אמרו בתקיפות.
ושוב מצאנו את עצמנו סגורים באוטובוס
מרעיש, מביטים בנופים קסומים מבעד
לחלונות, חולפים על פניהם בסערה רועשת.
״ממתינים לנו״ היתה כמובן ארוחה נוספת
ברוח ערכי גרוזיה.
ה״ממתינים לנו״ היו, בדרך כלל, ערים
ועיירות יפהפיות במערב גרוזיה, שגם אותן
(המשך בעמוד )46

במרעה

אזז. ר׳י־ז־ ד

העם

ראש הש 1ה
1הירדים בעדי הרוגטקות
; סיכנו את חייהם שד
החיילים החמושים מכף־
רגל עד קודקוד. אש. מוות.
אם מאורעות ראש־השנה מלמדים על
השנה הבאה כולה, הרי תש״ן תהיה שנת
האינתיפאדה.
במשך חג ראש״השנה נהרגו בשטחים הכבושים
שישה פלסטינים 51 .נפצעו בעימותים
עם הצבא. שלוש תלמידות נפגעו משאיפת־גאז.
שני פלסטינים הוצאו להורג על־ידי בני־עמם
כחשודים במסירת ידיעות לשב״ב.
במחנודפליטים תפסו חיילי צה״ל שלושה
צעירים כחשודים בזריקת אבנים .״קבוצה של
מקומיים התקהלה סביב החיילים וניסתה לפגוע
בהם באמצעות רוגטקות. לדברי המקורות
הצבאיים, פתחו החיילים באש כשחשו
סכנה לחייהם׳.
רוגטקות. סכנה לחיים. אש. מוות.
בשכם: נער בן ,15 פצוע. במחנה בלאטה,
נער בן ,12 פצוע. וכן הלאה, וכן הלאה.
קרייני־הטלוויזיה, שהודיעו על ההרג, לא
חדלו לחייך. הם איבדו מזמן כל יחס לידיעות
מסוג זה. כך, נדמה, המדינה כולה.
שרים בעלי־רוגטקות. בשעה שהילדים
בעלי־הרוגטקות נהרגו, והנערות שאפו
גאז, היתה לחברי ממשלת־ישראל בעייה: איר
מה ששרון
אמר
ל ח בר ה
^ כל יום חמישי, לפני פגישת שרי החי־שוקים
וח׳כיהם, נפגש השר אריאל שרון
עם פורום מצומצם של פעילים מרכזיים במחנהו.
ביום
החמישי האחרון הגיעו לפגישה הזאת
פחות פעילים מאשר בדרך־כלל. מכיוון שהפורום
היום מצומצם, אפשר לדבר ביותר
חופשיות ׳,אמר שרון.
סוף־סוף הוא דיבר איתנו פתוח על הכל,״
אמר אחד הפעילים. שרון אינו ידוע כמי שמשוחח
בדרך כלל עם פעיליו על תוכניותיו
והערכות״המצב שלו. הפעם חרג ממינהגו.
הוא הבטיח לפורום, המורכב מרכזים איזוריים
של מחנהו, ש.הפעם לא נוותר!׳
שרון מתכוון להתמודד לקראת הבחירות
הבאות על תפקיד מועמד הליכוד לראשות־הממשלה,
בניגוד להערכות שדווחו בעיקר

לקיים את הממשלה המונעת אף צעד זעיר
אחד קדימה לקראת התחלה של התחלה של
תהליך־שלום, תוך העמדת״פנים שדוהרים
לקראת השלום.
כל אחד מן השרים פעל בגלוי, כמעט בלי
הסוואה, לקידום האינטרסים האישיים שלו.
כל אחד עשה לעצמו חשבון: מעוניין בנפילת
הממשלה או לא? זה יקדם את הקאריירה שלי
או לא?
לכמה שרים היה כדאי להפיל את הממשלה.
לרובם לא. אבל את הממשלה אפשר
לקיים רק במחיר של קיפאון מוחלט, בשעה
שנהרגים הילדים בעלי״הרוגטקות, המסכנים
את חייהם של חיילים המצויידים בתת־מיק־לעים,
ברובים, באלות, בגאז מדמיע, ובציוד
אחר.
רק לגבי שר אחד קיים ספק: יצחק רבין.
השבוע הוא יכול לזכות בעולמו או להפסיד
אותו. מעטים האמינו שיזכה בו.

צה״ל

חויוה לשיפלוח
אם זוהי הראייה הבודדת־שד
האלוף, הוא דא צריך
דהיות שם.
המעשה האחרון של צה״ל בשנת תשמ״ט
לא בישר טובות לשנה הבאה.
אלוף פיקוד־הדרום, מתן וילנאי, בנו של
איש־ידיעת־הארץ ואיש ארץ־ישראל־השל־מה,
המתיק את עונשם של שלושת חיילי

במחנה־לוי, וששרון לא טרח להכחישן, שלפיהן
יתמוך שרון בדויד לוי לתפקיד ראש־הממשלה,
ויזכה בתמורה בתפקיד שר־הבי־טחון.
שרון
אמר לפעיליו שהוא מעוניין בהתמודדות
במתכונת מאוד מסויימת, שהיא
כנראה הבסיס להבנה בין שרי־החישוקים:
• מי שיזכה במיספר הקולות הרב ביותר
במרכז יהיה מועמד המיפלגה לראשות־הממשלה.
השני יבחר בתיק הרצוי לו. השלישי
אחריו בתיק הרצוי לו, וכן הלאה.
התמודדות במתכונת כזאת תאפשר לשרון
לזכות בכל מיקרה באחד התיקים הבכירים
(ביטחון, אוצר או חוץ) ,ולא תאפשר למנצח
להשאירו במישרד לא־חשוב.
• התמודדות תהיה בשני סיבובים. דויד
לוי יתמודד, הוא עצמו יתמודד, אולי גם
יצחק מודעי יתמודד. האחד מבין השלושה
שיזכה בקולות הרבים ביותר יעלה לסיבוב
השני, מול יצחק שמיר או משה ארנס, ויזכה
בתמיכת שני האחרים. אם יתמודדו כל
השלושה בבת אחת, ולא בנוהל של שני
סיבובים, כמעט ואין ספק שמחנה שמיר־ארנם,
הגדול בתנועה, יזכה בניצחון.
בניגוד לרושם השורר בליכוד, כאילו
התחזק מחנה שמיר־ארנס, שירטט שרון
לעיני פעיליו תמונה שונה בתכלית, הכוללת
מיספר גילויים מעניינים: שרון בונה על
התרחבות מחנה־החישוקים בליכוד, ובאוזני
פעיליו ציין את שמותיהם של חברי־הכנסת
ראובן ריבלין(ממחנה־לוי, אך עד היום תומך

גיבעתי, שהפכו סמל.
על שלושה אלה, ועל חברם שכבר שוחרר
קודם לכן, אמרו שלושת הקצינים שישבו בדינם:
שמענו כאן תיאורים מזעזעים, שהעבירו
בנו חלחלה, על עוצמת האכזריות וה־שיפלות
מצידם של חיילים, שקרוב לוודאי
איבדו כל צלם אנוש.״
אחרי דברים נוראים אלה, שלחו אותם השופטים
לתקופות־מאסר מגוחכות. את התקופות
האלה קיצר עכשיו האלוף הרחמן, אחרי
שהפרקליטות הצבאית החליטה להגיש עיר-
עור על קולת־העונש.
בכך הכתים וילנאי את עצמו, את צה״ל
ואת המדינה כולה.
ביוזמת״השלום של שמיר) ויהושע מצא, כמי
שיצטרפו למעגל תומכי־החישוקים.
לגבי שרי מחנה שמיר־ארנס הפתיע שרון
את פעיליו: אולמרט — מעניין אותו רק
אולמרט, והוא דואג לשמור איתי על קשר
ולעדכן אותי במה שקורה שם(במחנה שמיר־ארנס).״
ארנס
זה ארנס, אתם מכירים ״,אמר שרון
ולא פירט. לעומת זאת רמז שרון שהוא בונה
על חבירה עתידית של השר רוני מילוא.
מילוא, לפי שרון, מתוסכל מקירובם של
השרים דן מרידור ואהוד אולמרט על־ידי
ראש־הממשלה שמיר לעניין המדיני, ומטי-
פוח סגן־השר בנימין(״ביבי״) נתניהו על־ידי
השר ארנס, ומנהל מגעים עימו.
דן מרידור, לפי דיעותיו, איננו חלק מהתנועה,״
טען שרון ומשה קצב בונה לעצמו
מחנה עצמאי, מפני שחוסמים אותו במחנה
שמיר־ארנס.״
גילוי נוסף: שרון סיפר לפעיליו ששמיר
שלח אליו שליח, בבקשה שלא יתמודד איתו
ואף יתמוך בו, במיקרה של הקדמת הבחירות.
שרון טען כי נתן לשליח תשובה שלילית, וכי
הוא נחוש בדעתו להתמודד.
מעבר לטענה שהשר אולמרט מדליף לשרון
את המתרחש בחצר שמיר־ארנס, מזדקרות
שתי עובדות פוליטיות חשובות מפגישת
שרון עם פעיליו:
• הו א נחוש בדעתו להתמודד על רא־שות־הממשלה,
ולא לסלול את הדרך לפני
דויד לוי או כל מועמד אחר לתפקיד. הוא
סומך על התמודדות במתכונת של שני סיבובים,
וזה, כנראה, גם הבסיס להבנה בין שרי־החישוקים.
הוא בונה על־כך שהמיקום של
המתמודדים יקבע את בכירות תפקידיהם
בממשלה הבאה. כך שגם אם שמיר ייבחר
מחדש כראש־הממשלה, ל ..יוכל להרכיב
ממשלה כרצונו, אלא ייאלץ לקבל את שרון
כשר־הביטחון.
• שמיר, לאחר שניסה, ללא הצלחה, לשלוף
את דויד לוי ממחנה־החישוקים, מנסה
לפלגם, וינסה לפתוח גם את שתי הצלעות
האחרות של משולש־החישוקים, שרון ומו־גי
ר עון סער ( סרצעס קי ) *
יעי•

״ראייה כוללת״ .ברור כי האלוף ידע
שהוא עושה מעשה מחפיר. לכן לא ניסה כלל
לנמק או להסביר אותו.
במקום הנמקה בא גיבוב של מליצות צבאיות
ריקות־מתוכן: אני משתמש בסמכות
שנתן לי המחוקק, ויש הפרדה ברורה בין הדרג
השיפוטי לדרג הפיקודי. כמפקד, אני חייב
בראייה כוללת והחלטה לגופו של עניין׳.
איזו ראייה כוללת? איזה גופו של עניין?
איזה אינטרס צה׳לי עליון מצווה לשלוח
לחופשי שלושה אנשים, שמעשיהם עוררו
פלצות אף בלב שופטיהם? הרי הראייה הכוללת
והאחריות הפיקודית חייבו בלי כל ספק
את ההיפך: קביעה חד־משמעית שצה״ל מקיא
מתוכו אנשים כאלה.
האלוף לא טען כלל שהם הביעו חרטה על
מעשיהם. להיפך, לפחות אחד מן השלושה,
רון הקהל, בן־טובים מרחובות, התפאר פומבית,
אחרי פסק־הדין, בביצוע מעשי־זוועה
אחרים.
בלתי־חוקי. ההחלטה התקבלה לאור
שיקולים פיקודיים ומנקודת־ראות כוללת,״
טען הדובר. כל הארץ ידעה מה היו השיקולים
הפיקודיים״.
הקאריירה של כל קצין בצה״ל תלוייה ב־שר־הביטחון,
יצחק רבין. רבין לא הסתיר כלל
שהוא רוצה בשיחרור החיילים, ובעיסקה
שתימנע מהם להגיש עירעור. כי עירעור כזה
היה עלול להוביל לבירור השאלה: מי נתן את
הפקודה הבלתי־חוקית בעליל, שבשמה ביצעו
החיילים את ההתעללות הנוראה?
התשובה ידועה: את ההוראה להכות כדי
לשבור עצמות נתן שר־הביטחון עצמו, באוזני
העולם כולו, כאשר עמד חסר־אונים מול ראשית
האינתיפאדה. הקצינים הבכירים והזוטרים
תירגמו את ההוראה ללשון צה״לית:
להוציא אנשים מן הבתים בלי הבחנה, לגרור
אותם לחורשה או למיגרש ריק, ולשבור להם
באופן שיטתי ובדם קר את העצמות. ההוראה
היתה שלא לפגוע בראש ובאיברים חיוניים,
אך כאשר ניתן לחיילים להשתולל, קשה לשמור
על הוראה זו. מה גם שאחוז הסאדיסטים
בצה״ל אינו נופל ממיספרם בכל אוכלוסיה
אחרת.
יצחק רבין רצה כי יושם סוף לפרשה זו,
לפני שתוביל אליו. אלוף הרוצה בקידום יודע
שכדאי לרצות את השר שלו. וילנאי הוכיח
שהוא קורץ מן החומר המתאים לצבא־כיבוש.
קלגסים. ישראלי אחד הגיב בו במקום.
אדם קלר קנה לעצמו שם מסויים כאשר
כיסה, במשך שני לילות של שרות במילואים,
117 טנקים ורכבים אחרים של צה״ל בסיסמות
נגד הכיבוש. על כך נשפט ונכלא.
השבוע הודיע קלר שלא יסתפק עוד בסירוב
לשרת בשטחים הכבושים, אלא שהוא
מסרב מעתה לשרת במילואים בכלל. חיילים
הפורצים לבית והמתעללים התעללות סא־דיסטית
באב לעיני ילדיו הם קלגסים. צבא
המעניק חנינה לקלגסים הופך צבא־קלגסים.
בצבא כזה איני יכול ואיני רוצה לשרת״.
העולם הזה 2718

ה נ דן ן
שרקדיראחתלפחודאתהבע ״ ה: להסיראתכלהס מי ם

האסור

אילו יכלו להשיג את הסם בזול, כפי שמשיגים
סיגריות ואלכוהול, היתה כל הפשיעה העצומה
הזאת נעלמת כבמטה־קסמים. בתי־סוהר היו נסגרים,
הביטחון ברחובות היה חוזר לקדמותו, המוני
שוטרים, סוהרים, שופטים ופרקליטים היו צריכים
למצוא לעצמם עיסוק אחר. החוואים בקולומביה
היו נאלצים לגדל קפה.

גרם אחד של קוקאץ, באיכות הרכה יותר ירודה,
עלתה בשוק החופשי באותה שעה 800 דולר
— פי ( 45 ובאחוזים)!45,000^ :

ן• ש עוד צד לעניין. מכיוון שכל האמצעים למילחמה בסמים
אינם עוזרים, קיים לחץ מתמיד להחריף את השיטות
המותרות למישטרה.

ל סדר היום עמדה בעיית הסמים. עמדתי על חכך
הכנסת. בין הנוכחים באולם־המליאה היתה גולדה מאיר,
אז עדיין חברת־כנסת מן־המניין.
באמצע הנאום הפסקתי ואמרתי :״אני רוצה להשיב לחב־רת־הכנסת
גולדה מאיר...״
יושבת־ראש הישיבה הפסיקה אותי :״אבל חברת־הכנסת
גולדה מאיר לא אמרה שום־דבר!״
הסברתי :״אינני משיב לקריאות־ביניים של חברת־הכנסת
גולדה מאיר, אלא להעוויות־הביניים שלה״.
כי גולדה ליוותה את דבריי בהעוויות של גועל־נפש וסלידה,
שחרגו אף מגילויי־השינאה הרגילים שלה כלפיי.

הצעתי אז לכנסת לשקול את הרעיון של ביטול
האיסור על השימוש בסמים ״קלים״ ,כמו חשיש
ומריחואנה.

אם היתה התגובה של גולדה על הצעה זו כפי שהיתה,
בוודאי היתה מזו־זעת שיבעתיים אילו יכלה לקרוא את דבריי
הבאים.

גרם אחד של קוקאין עולה בבית״המירקחת 1.80 דולר. זהו
קוקאין נקי, לצרכים רפואיים ועל־פי מירשם של רופא.

באותה השנה הגיע מחזור־העסקים בקוקאץ בלבד באר-
צות־הברית ל־ 30 מיליארד דולר. לכך יש להוסיף את מחזור
המיסחר בהרואין, בחשיש, במריחואנה, בסמים כימיים ועוד.

כאשר יש ביקוש עצום כזה, שום פעולה פלילית
אינה יכולה לעזור. אין גבול למעשים שאנשים
מוכנים לעשות ולסיכונים שהם מוכנים לקבל
על עצמם — מוות, כליאה — תמורת סכומים
כאלה.
זהו היגיון פשוט, שהוכיח את עצמו במציאות.
מול מציאות זו עומדים שיגרת־המחשבה, רגשות סוערים,

כי אחרי לבטים קשים וממושכים, הגעתי למסקנה
שהגיע הזמן לשקול את ביטול האיסור הפלילי
על הסמים ככלל, קלים כקשים.

כיום תופסת המישטרה האמריקאית(והישראלית)
חלק זעיר מן הסמים העוברים לסוחר. יש
המון פירסומת, המון הכרזות בומבסטיות, ומעט
מאוד הישגים של ממש.

גם בהישגים מיזעריים אלה אין שום תועלת. כאשר מצליחים
להקטין את ההיצע של סם אחד, קוקאין למשל, מוצפת
ארצות־הברית(וישראל) בסמים כימיים. כאשר מצמצמים את
ייבוא החשיש והמריחואנה, מגדלים אותו בתוך ארצות־הברית
(ובישראל).
כאשר מגבירים את האמצעים שבידי המישטרה, מצמצמים
בהכרח את זכויות־האדם. נותנים למישטרה להתפרץ לבתים,
לצותת לשיחות, לפתוח דואר, לשבור את הסוד הבנקאי —
מאה ואחד דברים שדעת־הקהל היתה מתקוממת נגדם, אילמלא
בוצעו בשם מסע־הצלב נגד הסמים.

מכיוון שהתוצאות שואפות לאפם, יהיה צורך
להחמיר שיטות אלה עוד ועוד, עד שמצב זכויות
האדם בארצות-הברית (ובישראל) יהיה דומה
למצב ברמאללה ובעזה.

ך* די למנוע אי־הבנה, הנה הצהרה אישית קצרה:
^ אינני משתמש, ומעולם לא השתמשתי, ככל
סם שהוא.
כמה פעמים בחיי עישנתי חשיש, כדי לנסות את השפעתו ,
עלי( .זה לא השפיע ).פעם אחת השתמשתי באל־אס־ד׳ ,שוב :
כדי לבחון את העניין. היתה לי חווייה לא־טראומטית, די־נעי־ •
מה. לא ניסיתי מעולם שום סם אחר.
ראיתי כיצר משפיעים סמים על מכרים, והדבר קומם אותי.
אני חושב שהשימוש המופרז בסמים הוא רעה חולה, שיש
להילחם בה בכל האמצעים הסבירים.
ראיתי בטלוויזיה ובסרטים את השפעת הסמים הקשים על
צעירים וצעירות, וליבי התמלא חמת־זעם על סוחרי־הסמים
למיניהם.

ך* נימוק העיקרי נגד התרת הסמים הוא שהדבר עלול
1 1להביא לעלייה ניכרת במיספר המכורים.
בארצות־הברית היה קיים במשך 13 שנים (1920־)1933
איסור על הייצור והשתייה של משקאות אלכוהוליים(ה״פרו־היבישן״)
.בשנים אלה קמה ממלכה אדירה של פשע מאורגן.
השחיתות פשתה בכל מנגנוני המישטרה והשילטון. הכבוד
למערכת־החוק התערער ללא־תקנה.
לבסוף החליטו האמריקאים שהאיסור הוא אידיוטי, וביטלו
אותו. התוצאה היתה שמיספר צורכי־האלכוהול גדל מייד ב־

אם הסמים יהיו זולים וזמינים, אותו הדבר יכול לקרות גם
בתחום זה. תחילה תהיה מן הסתם עלייה ניכרת במיספר צרב־ני־הסמים.

העיסוק הפלילי משיג בדיוק את ההיפך. הוא גורם לתוצאות
הרבה יותר חמורות מאשר התועלת הכרוכה בו.

אולם אם החברה תקדיש אך שבריר מן האמצעים,
המוקדשים כיום למאבק באמצעות המישט־רה
ובתי־הסוהר, למערכת חינוך והסברה, קרוב
לוודאי שמיספר זה יירד, כפי שיורד בימינו באר־צות-הברית
מיספר צרכני הסיגריות והאלכוהול.

משום כן־ הגעתי רק באי־רצון רב, ממש בעל־כורחי,
למסקנה כי ההיגיון הפשוט מחייב את התרת
הסמים, קלים כקשים.
המילחמה כסמים גרועה מן הסמים עצמם.

זוהי הריעה הגוברת כיום אצל כמה מהוגי־הדיעות הרציניים
ביותר בעולם, שטיפלו בתופעה זו.

הם שיכנעו אותי.

ועוד הערה: אולי אנחנו צריכים להודות לאל״מ(מיל׳) יאיר
קליין, על כי הכניס אותנו לבעיית־הסמים העולמית.
איננו יודעים עדיין אם פעל קליין ביודעין בשרות אילי־הסמים
בקולומביה. אבל גם אם התשובה היא שלילית(שהוא
לא היה מעורב, או לא ידע שהיה מעורב) ,הוא הכניס אותנו
לעניין הזה.
עכשיו אנחנו צד למיסחר העולמי בקוקאין, כשם שההרפת־קה
הלבנונית הכניסה אותנו למיסחר העולמי בחשיש. איננו
יכולים עוד לטעון שזה לא נוגע לנו.

אנחנו חלק מהאנושות, והמיסחר כסמים הוא
מכה עולמית, כלל־אנושית.
ואם זה נוגע גם לנו, מוטב לנו לחשוב על זה.

האינטרסים של דמגוגים פוליטיים ומנגנוני־ההפעלה.
לאלה היגיון אחד: זבנג וגמרנו. ואם הזבנג לא גמר, יותר
זבנג. ואם גם זה לא עזר, זבנג עוד יותר גדול.

שום דבר לא עזר. שום דבר לא עוזר.

ך* וסר־התועלת שבמאמצים הכבירים להפעלת החוק
1 1הוא רק חצי צרה. החצי השני, החמור הרבה יותר, הוא
שיש לכך תוצאות שליליות נוראות.

אילו היה השימוש בסמים חוקי, וניתן היה לקבל
כל סם בבית-המירקחת הסמוד, במחיר רגיל, היו
בתי-הסוהר בכל העולם, וגם בישראל, מתרוקנים.
לפחות מחצית האוכלוסיה שלהם היתה יוצאת
לחופשי.
מרבית אוכלוסיית בתי־הסוהר נחלקת כיום לשני חלקים:
הסוחרים והצרכנים.
הסוחרים מוכנים לכל מעשה־תועבה כדי לשים את ידם על
חלק מן הרווחים האגדתיים הנובעים ממיסחר זה. הם רוצחים
זה את זה בסיטונות, הורגים את שומרי־החוק והמודיעים,
מבריחים גבולות ומגלגלים סכומי-עתק בדרכים בלתי־חוקיות.

נימוק המכריע למען התרת השימוש בסמים מכל סוג
1 1שהוא הינו ששום איסור אינו עוזר. שום איסור גם אינו
יכול לעזור.
פועל פה הכלל הקפיטליסטי הפשוט של היצע וביקוש —
כלל שהוכיח את יעילותו המוחלטת בכל התחומים.

כל הפעולות האלה מבוצעות על־ידי דרגים
נמוכים. אילי־הסמים עצמם והדרגים הגבוהים
של הפשע המאורגן אינם נתפסים לעולם.

אם ההיצע אסור, התוצאה היחידה היא שמחיר הסחורה
עולה ועולה, עד שהוא יתאים לסיכון ולקושי הכרוכים בהספ־קתו.
ראיתי
בסטאטיסטיקה אמריקאית (עוד משנת )1983 כי

צרכני־הסמים מוכנים לעשות כל מעשה־נבלה כדי להשיג
את הכספים העצומים הדרושים לסיפוק תאוותם. הם רוצחים
זקנות, שודדים, פורצים, גונבים, עוסקים בזנות. מרבית האוב־לוסיה
של בתי־הסוהר בעולם המערבי(ובישראל) מורכבת
מאנשים כאלה.

אם יש ביקוש, יהיה היצע.

שני סמים אלה מותרים, אף שאיש לא בדק ברצינות אם
האלכוהול, למשל, מזיק פחות מקוקאין. למרות כל התעמולה
הרועשת, מיספר המיתות כתוצאה משימוש בכל הסמים נופל
לאין״שיעור מהמיספר היחסי של המיתות מסיבות הקשורות
בשתייה ובעישון.
ג׳ון סטיוארט מיל, הפילוסוף והכלכלן הבריטי מהמאה
שעברה, קבע :״המטרה היחידה שלמענה מותר להשתמש
בכוח נגד אדם כלשהו בחברה תרבותית, בניגוד לרצונו, היא
למנוע פגיעה בזולת.״ לכן אין מקום לאיסור עישון״הטבק,
לאיסור שתיית־האלכוהול, לאיסור התאבדות. ואכן, ביטלנו
בישראל את החוק הבריטי, שהפך את ההתאבדות לעבירה
פלילית.

מותר להתאבד — אבל החברה מפעילה את כל
כוחה המוסרי והחינוכי כדי לשכנע אנשים שלא
לעשות זאת.
^ ני אומר את הדברים בפשטנות. במציאות הם מסובכים,
\ £כמובן, הרבה יותר. אך לדעתי, במרכז הבעייה עומד שיקול
פשוט לגמרי:
״המילחמה בסמים״ ,שעליה מכריזים מדי פעם פוליטיקאים
ומפקדי־מישטרה בפאתוס עילאי, אינה אלא חנטריש. היא
עולה הון־עתק, הנלקח מזקנים ומחולים, ממובטלים ומנכים.
היא הורסת את מירקם החברה, ומגבירה את הפשע עד
למימדים בלתי־נסבלים.

הגיע הזמן לחשוב על זה מחדש — בעולם ואצלנו.

מפיק־הטלוויזיה

הוותיק

חיים מלובן ועוזרתו, נאווה
בודק, הופתעו לגלות שהם בין
המעטים שלא קיבלו כרטיסי־הז־מנה
לבכורת הסרט באטמן. מלו
ברק
סוגר חש בון עם מ לובן זבעיות
אי כז ת ־ ה ח ״ םשל מי ס ־ תבדכשעבר
לה זה שהוא נבנה כה קרוב לביתה,
בעוד שניתן היה להקימו
במרחק של 100 מטרים מביתה,
מבלי לפגוע בשימושו. כעת היא
שוקלת לפנות לגורמים המתאימים,
כדי לברר מדוע נבנה הגשר
במקום הפוגע באיכות־החיים הבסיסית
של בני־מישפחתה.
לידר הקודם של קבוצת־הכדורגל
בית״ר־ירושלים, בני
נחמיה, ולרעייתו מאירה, יש
שלוש בנות. אך נפשם חשקה בבן.
מאירה שמעה על הרב בן
טוב, המתקין מזוזות בבתים,
והלכה לקבל את בירכתו. הרב
הבטיח לה שהפעם יהיה זה בן,
ואכן, לשימחתם של בני־הזוג,
נולד בן. הם חגגו את טכס ברית־המילה
במלון ירושלמי, בחברת
מאות ידידים ובני־מישפחה.
במהדורת הספר ם׳ ומי בנד
או־שבע והדרום מופיעה תמונתו
של מנכ״ל ביר, בני גאון,
וקורות־חייו, בין עשרות תמונות
של תושבים מקומיים הפעילים
בבאר־שבע בתחום החברתי, הציבורי
והפוליטי. כשנשאל על כך
המהנדס יוסן 5עמר, המוציא
לאור של הספר, הוא טען שגאון
תרם רבות להתפתחותה של
העיר, בהקמת סופרמרקט גדול,
ולמרות שלא נולד ולא התגורר
מעולם בבאר״שבע, הוחלט לכלול
אותו בספר. התשובה המוזרה
לא סיפקה, כמובן, את הנוכחים,
והעיתונאית אירית רותם
ממעריב העירה שלפי דעתה
צריך גם לכלול בספר את נהגי
אגר, המביאים כל יום אלפי נוסעים
ועוברים לבאר־שבע, ותורמים
לפעילות השוטפת של העיר.
בשבוע
שעבר נכתב במדור
זה שהשופט אריה אבן־ארי

כדת בחיפה, בעיקר בגלל פעילותה
הציבורית.
איש־העסקים הישראלי־אמריקאי
אמנון בחשיאן,
שהיה במעצר־בית בהילטון, עמד

גיווא נווטים

שלישו של נשיא־המדינה, חיים הר־צוג,
פגש במסיבה את רבדרנית ציפי
שביט, שלמדה איתו בבית־הספר התיכון ״בלק״ ברמת״גן.
הזמרת שולה חן(למטה) ,פגשה במסיבה באיש־הרדיו שלום קיטל
(לידה) ,שעימו למדה בבית״הספר היסודי שבמושב נהלל.

בן לא התעצל והתקשר עם יחצן
הסרט, אריה ברק, לשעבר
איש סי־בי־אס, ובעלה של היחצ־נית
רונית ארבל, כדי לברר
מדוע לא קיבל הזמנות. לתדהמתו
שמע מברק שהסיבה לכך היא
שבעבר פנה אליו ברק וביקש
ממנו שיכניס וידיאו־קליפ של
סי־בי־אס לתוכנית עד פופ, שב־הפקת
מלובן. העניין לא יצא לפועל,
וכעת סגר ברק את החשבון
עם מלובן.
מאות רבות של אנשים
ליוו למנוחת־עולמים את גלית
גתון, בת ה־ ,21 שנפטרה באופן
פיתאומי ממחלה ממארת שתקפה
אותה לפני שבועיים. גלית,
בתה של גילה גרזון, קצינת־הקישור
של הצי השישי בארץ,
היתה נכה וסבלה ממחלות שונות
מאז ילדותה. אמה היא דמות מו-

בשבוע שעבר לחזור ללוס״אנג׳־
לס, עיר מגוריו. את יומו האחרון
הוא חגג בחברת חבריו באחת ה־מיסעדות
בעיר, ולאחר מכן המשיך
לפאב אופנתי. שם שהה עד
השעות הקטנות של הבוקר, שלאחריהן
היה אמור לטוס. אך אשתו
התקשרה עימו ויעצה לו להישאר
בארץ עוד כמה ימים, עד
שיתבהרו העניינים בלוס־אנג׳־

כשסיס־תבל לשעבר, רינה
מור־גודר, עברה להתגורר
עם בעלה בכפר־שמריהו, היא חשבה
שהיא רכשה בית בעל אי־כות־חיים.
בחודש האחרון התברר
לה שהיא טעתה. במרחק מטרים
אחדים מביתה נבנה גשר
עילי להולכי־רגל. לגברת מור
גודר אין טענות עקרוניות לגבי
נחיצותו של הגשר. מה שמפריע

1\ 1ר 1ה 1111771 כתבת ״העיר״ ,קיבלה החלטה מהפ-
\ / 111 111ן 1111 1כגית. לראשונה מגיל 12 היא קיצצה
את שערה, ושינתה תדמית. ביום שבו נבחרה כאשת־העיתונות
של תשמ״ט טסה קדוש לארצות״הברית, לביקור ראשון שיימשך
חודשיים. ליתר ביטחון לקחה איתה את אחיה ועוד ידידה.
לא הסכים לבקשתו של עורך-דין

ציון אמיר לדחות הופעה ב־בית־המישפט,
מכיוון שאמיר
היה אמור להתחתן באותו ערב.
למעשה, נעתר השופט הדתי כשימחה
לבקשה, ואמר :״מי אני
שאשבית את שימחתך? אבל אני
משחרר אותך בתנאי אחד — שתשמח
במשך שיבעה ימים רצו־

מפקד חטיבת״כרמלי במילחמת״העצ־מאות
ושר־התחבורה לשעבר, היה אחד
מאורחי הכבוד במסיבה שערך ידידו, דב בן״מאיר, מי שהיה סגן
ראש-העיר תל״אביב, העוסק בעריכת הספר ״מי ומי בתל״אביב״.
כרמל הפנסיונר, עוסק כיום בכתיבה, יעזור לבן״מאיר בעבודתו.

משה נו מי

פסוקי השבוע
• גייימס בייקר, שר-
החוץ של ארצות״הברית,
על עתידם של תושבי
קמבודיה, שבה נלחמים
אנשי החמאר רוז ה זכורים
לשימצה, בממשלה
שבחסות ויאט-
נאם :״הם יצטרכו לבחור
אם להיטרף על-ידי נמר
או להיבלע על-ידי תנין!״
• המזכיר הכללי של ההסתדרות,
ישראל קי סר,
על בן-כיתתו ללימו דים
באוניברסיטה, יצחק
קאול, ביום מנהל רשות-
הדואר :״קאול הגיע
להיות מנכ״ל ואני -רק
מזכ״לד
• אי ש -העס קי ם יעקב
נימרידי, שבבעלותו
גם מלון בצפת :״פעם
היתה צפת ראשי-תיבות
של ציציות, פיאות, תפי לין.
היום צפת היא רא-
שי־תיבות של ציירים,
פסלים, תיירים!״
פים אחרי החתונה, ולא תעבוד.״
אמיר הבטיח, ואכן קיים את ההבטחה:
הוא וכלתו, גליה, בתו של
חבר־הכנסת אריאל וינש״
טיין, בילו שבוע־דבש במלון
בנהריה.
במשך חמש שנים, עד לאחרונה,
עבד עורך־הדין ארנון
גרפי כשכיר במישרדו של ער
רך־הדין משה זינגל, ועזר לו
בפירוק חברות שונות. גרפי עזב
לא־מזמן את עבודתו שם, וזינגל
נדהם לקרוא בעיתונים יריעה
ה עו לםהזה 2718

1זמגי״מיי* :למזז׳ ממעיעזץ

אלי דסה. העולם הזה

המבקרים, שהתעניינו לגלות מי הן הנשים ששימשו כמודל עבורה. רוזנשטיין שהיי |
אךיך 1ד ר | ץ 1ף 11 אשת״החברה שהפכה לפסלת, אירחה מאות
תה אחת מבלייניות תל־אביב בצעירותה, החלה לפסל כאשר ילדיה התבגרו וכל
! | 111111111 1 1 1 ידידים, שבאו לפתיחת תערוכת״הפסלים שלה,
אחד הלן לדרכו. שירה, בתה בת ה־( 16 בצילום משמאל) נצמדה לאמה כל הערב.
שהפתיעה רבים בהיקפה וברמתה. פסלי-הברונזה עוררו את סקרנותם של
של שר־המישטרה, חיים בר־קם,
אמר במסיבה, :בתנאים
יאיר עמיקם, שהיה במשבים
שהיא אמה של התינוקת,
בנוסח: שיתוף־הפעולה בפירוק
לב אבל במהלך הערב, כאשר
מסויימים יאיר ואני היינו יכולים
שך שלוש השנים האחרונות
כאשר היא מטיילת איתה.
החברות התפרק. מהידיעה אפשר
היה ברור שהשר לא יגיע, אמר
להיות אחים.״ וגילה שאביו של
ראש ענף־קישור־לעיתונות ביהיה
להבין שגרפי היה שותפו של
גילעדי :״אני רוצה להודיע
בנה השני של ערנה, שי
יאיר, אליהו עמיקם ואמו של
חידת דובר־צה״ל, והעומד להיות
זינגל. כך הבינו ידידיו של זינגל,
שהשר לא הגיע, מכיוון שעצרו
( )18 מנישואיה השניים, חי בששי
היו זוג בצעירותם, כאשר
מעתה ראש אגף הסברה וקשרי־שאמרו
לו, :לא ידענו שגרפי היה
אותו על נסיעה באיטיות מופנים
האחרונות עם אביו בדרום־
למדו יחד באוניברסיטה בפולין.
חוץ בכנסת, נפרד בשבוע שעבר
שותפך,״ וגרמו לו לרוגז רב, בכל
רזת״.
מוטי גילעדי הופיע ב־אפריקה.
באחרונה הוא הגיע במבמסיבה
בשעת צהריים, בבית
פעם שהוא שמע מילים אלה, ב־יוחד
לארץ, כדי לשרת בצבא,
לונה־נל בטבריה, לפני מישפחות
ס 1ק 1ל1ב. נחמן שי, דובר־עיקבות
היריעה בעיתונים.
נעמי מן זזדדד אוד׳ליאב
והיא מאוד שמחה על כך.
של שוטרים. כולם ציפו לבואו
צה״ל החדש וידיד ותיק של עמיחודשיים
אחרי שחזר ארצה,
הצליח איש האופנה איציק
ייטונסקי, מבעלי חברת־האו־פ־נה
פיצי, להקים עסק חדש. וי־טונסקי,
המכונה פיצי על שם
משה שמש, אופנאי ירושלמי, ביקר בשבוע שעבר במצ חברתו,
ברח מהארץ לפני שנה
ריים, וזכה להכיר שתי אמניות מפורסמות בעולם ולערבי -
והותיר חובות רבים. בחודשים
הזמרת הלבנונית מדונה, שהשתמשה בשם זה עוד לפני
האחרונים הוא ניהל משא״ומתן
שמדוגול האמריקאית הפכה כוכבת, ושדיהן, אחת משח׳
עם נושיו, וכשהגיע להסדר החקניות־הקולנוע
המפורסמות ביותר במצריים.
ליט לחזור ארצה. בשבועיים ההוא
הלן להופעה של מדונה, במלון ״שדתוו״ ,ואחרי ההו אחרונים
הגיע להסכם עם אשת־פעה
הוצג לפני הזמרת על-ידי אחד מנמי-הליווי שלה, שאותו
החברה סלבי שסורן מהרצ־הכיר.
שמש חשב שהלבנונית תסתייג ממנו, אבל היא שמחה
ליה־פיתוח על הקמת מיפעל
לפגוש אותו ושאלה* .״למה אתם לא עוזרים לנוצרים בלבנון ג״
חדש לאופנה, בהשקעה התחלשמש
ענות ״עשינו סעות פעם אחת, אני לא חושב שנחזור
תית של 100 אלף דולר.
עליה.״
מדונה הבלונדית, הדומה לפנינה רוזנבלום, הזמינה את
הזמרת עדנה גורן שוב
שמש להופעה שלה למחרת, בערב-הנעילה של פסטיבל ה בארץ,
אחרי שלוש שנים באר־קולנוע.
הסרט שזכה במקום הראשון הוא בכיכובה של שריהן,
צות־הברית, וכבר קיבלה הצעה
יפהפיה בת ,2$שזכתה לפני חודש בפירסום אדיר במצריים.
להופיע עם תיזמורת הטיילת של
רומאן שלה עם בימאי-קולנוע נשוי זכה בכותרות בעידויד
קריכושי. גורן, הנשואה
תונות, כאשר התפוצץ ברבים, בעיקבות תאונת-דרכים שבה
(בשלישית) לחבר שלה מזה
היו השניים מעורבים. בעיקבות הסקנדל הגישה אשתו של
שנים, ריצ׳רד דן, העובד בארץ
הבימאי תביעת־גירושיו.
כאיש חברת־תעופה, היא כבר
מדונה הציגה את שמש לפני שריהו, שהיתה נחמדה אל
סבתא לנכדה בת שנה, לבלי,
הרווק הירושלמי, ושאלה אותו :״כל הישראלים נחמדים
בתו של בנה הבכור אלץ ()26
שמש ומדונח
כמון־ד הוא ענה :״יותר!״ והיא אמרה שהיא מקווה לבקר
מנישואיה הראשונים. בזכות
מלם כל־בך!חסייס?
בישראל.
מימיל זיריד ס ידותזל זלסמררמד•

מדונה הערביה

אורי א ם רי

1מ ה. מ

רפס

שוחח עם

עזר וייצמן

אנחנו צריכים להיזהר מליצור פה אווירה של
גטו.

אני תמיד הייתי אומר לחברים שלי באמריקה,
שהיו מתגאים בזה שהשתתפו בהפגנה
עם פלקטים ס ס 4 0 ?££ז 1תורידו
את הפלקטים ובואו.
אז אנחנו על פרשת־דרכים בדרך הארוכה
של ציונות. תמיד הרבה יותר קל לעשות את
המהפכה מאשר לבסס את פירותיה. בצרפת,
ברוסיה, בכל העולם. הציונות מכה בחיים היהודיים.
היום אנחנו נמצאים בשלבים — אני
לא יכול להגיד מתקדמים או לא־מתקדמים
— של הניסיון לבסס את המהפכה. ואז בא
הנושא הערבי.
כשאתה קורא את כל הכתבים של כל
גדולי-הדור, של זיקני־העדה, ז׳בוטינסקי, בך
גוריון, וייצמן, כולם מדברים על הבעייה הערבית.
וכולם אומרים שבסופו של דבר צריך
להגיע איתם להסכם.
אני חוזר ואומר: הסיכסוך היה צפוי, אבל
צריך לשים לו קץ. אנחנו הרבצנו בהם והם
הרביצו בנו.
הנה, הקונפליקט עם מצריים. סאדאת אמר
לי כמה פעמים — ולי היו הכי הרבה שעות־סאדאת
במדינת־ישראל — הוא אמר לי: אחרי
מילחמת יום־כיפור אני יכול לדבר איתכם
במצפון נקי. מה זה מצפון נקי? המצפון שלו
היה מלוכלך? לא, אלא כלפי העם המצרי,
שהוא עבר את התעלה בכוחו, זה כואב לי,
אבל זו עובדה.

• מדוע לא נפגשת עדיין עם יא־סר
ערפאת?
אני טוען כל הזמן בפומבי, בלי שום כחל
ושרק, שהשותף — אני שונא את המילה

• זוהי המצאה של רבין, כדי שלא
להגיד ״שותף״.

לא, אני לא ...אני, כיום, דווקא נותן גיבוי
מלא לרבין במהלר שלו.
אני מאמין שאש״ף הוא השותף, שאיתו
אני צריך לחיות.
מרבית הישראלים קמים בבוקר, מתים לראות
את האלפים. זה לא סתם שקראו ליערות
הכרמל ״שוויצריה הקטנה״ .למה ״שוויצריה
הקטנה״? אפשר לקרוא לזה יער אליהו הנביא,
אבל לא. שוויצריה הקטנה. יש בזה משהו די
מעניין ודי עמוק. מרבית הישראלים מתים
לקום בבוקר ולראות את האלפים, או את דד
מונט־ז׳נב, או את הרוקים.
אני קם בבוקר בבית שלי בקיסריה, ומה־מירפסת
של חדר־השינה שלי אני רואה את
ג׳יסר־אל-ירקה, ואם אני מתאמץ חזק אני רואה
את אום־אל־פחם. לכן גם כל החיפושים
אחרי עזרה מהחוץ, קרי ארצות־הברית, לא
יעזרו. יכול להיות שיותר טוב לעשות שלום
בעזרת ארצות־הברית מאשר בלעדיה. לי יש
כאן תמונה שלי עם ג׳ימי קרטר בקמפ־דיי־וויד.
אבל אנחנו צריכים פעם אחת ולתמיד
לצאת מן הגלות הזאת. אנחנו לא צריכים
שתדלן כדי למצוא דרך אל הצד השני. אני
צריך לחיות עם השייגץ ברחוב, ואני צריך
לחיות עם הערבים מסביבי. יש לי איתם ויכוח
מאוד־מאוד מהותי. אני חושב שאלמלא היינו
נלחמים זה בזה, זה לא היה נורמאלי. אני
חושב שהרבה יותר נורמאלי, לדאבוני הרב,
שיש ההתמודדות הנוראה הזאת, שהולכת
כבר 100 שנה בינם לבינינו.
זה לא התחיל ב־ . 1936 מי כמוך יודע. אחד
מהדודים החביבים עלי נהרג בחיפה ברחוב
קינגסוויי, שקוראים לו היום רחוב־העצמאות.
ובכן, הסיכסוך בינם לבינינו הוא דבר שה

אתה משווה את זה לאינתיפאדה,
מבחינה פלסטינית?
תיכף נגיע לזאת.
אתה שאלת אותי על ערפאת. אני עוד
בערפאת. אז אין לי כל ספק שצריך לשבת
איתו. אני היום הייתי יושב עם ערפאת.
אבל שאלת אותי למה אני לא נפגש איתו.
אז בתי־הקברות מלאים בגיבורים מתים ואני
יכול להיות מת — פוליטית, אני מתכוון.
אני כמה פעמים חשבתי — ואני לא צריך
שיפגישו לי אותו דרך איזה סוכן, או דרך
איזה סנטור, או איזה שתדלן יהודי בברוקלין
שיש לו איזו גישה לערבי שיש לו חנות־מכולת
בלום־אנג׳לס והוא בן דוד של מישהו.
אילו הייתי מחליט, הייתי נוסע לתוניס, הכי

שארה ה־מתט־ת: דה היה קווה אידו עמד עזו
ו״צטן כיוס בואש הרימו? ו־־צמן רא נותן
תשובה לשאלה הזו. הוא גס לא וזצטעו ער
תמחלו שהביא אותו לבויוות מזהות במישור
המוע. האיש שוחו את השלום עם מצויים
ודע שעכשיו הזמן להשיג שלום כולל. מבטי
התיקוות שלו נשואים אל שו־הביטתון
יה כמעט ברור שיקרה בעת תקומת עם־ישר־אל
בארצו.
היה ברור שפה תהיה איזשהי התנגדות.
אני לא יודע אם זה אנלוגיה למה שקורה
היום באירופה, להתנגשות הנוראה שהיתה
תמיד בינם לבין עצמם, בין צרפת לגרמניה,
כדאי לזכור, נדמה לי שפאריס נכבשה על־ידי
הגרמנים ב־ . 1871ב־ 120 השנים האחרונות
פאריס נכבשה פעמיים על־ידי הגרמנים,
ועוד פעם אחת כמעט, ב־. 1914
יש כנראה תהליך מטופש אצל החיה הדו־

• או לי הסיסמה היתה צריכה

רגלית, הידועה כמין האנושי, שבאיזה שהוא
שלב היא מתחילה לחשוב שאולי כדאי לנסות
אחרת. בשלב מסויים השכל נעצר ואומר:
או״קיי, עכשיו צריך לעשות סדר אחרי המיל־חמה.
נראה
שיותר קל לעשות מילחמה מאשר
שלום. זה כמעט ברור לי. אני עברתי את כל
המילחמות, חוץ ממילחמת־הלבנון. עברתי
גם את מילחמת־העולם השנייה.
אני לפעמים אומר באכזריות הכי גדולה:

מה זה גטו? גטו זה לא עניין פיסי בלבד.
אני לא חייתי בגטו, לשימחתי הרבה. אני נולדתי
פה. אמי נולדה פה. אבי בא בעלייה
השנייה.
הגטו זה ההרגשה שאני סגור בתוך תוכי,
שטוב לי כך, שכאשר אני יוצא החוצה משהו
קורה לי, שבכל פעם מישהו רוצה לתפוס אותי.

זה הפסיבולוגיה היהודית.
הציונות היתה צריכה לעקור את הפסיכולוגיה
הזאת. היא היתה צריכה לתת לנו הרגשה
אחרת בשלושה מישורים: ביטחון פיסי,
ביטחון כלכלי וביטחון מסורתי. אתה יהודי,
אני יהודי, וזה יהודי, כל אחד עם המסורת
שלו.
ליהודי אמריקאי יש ביטחון פיסי, ביטחון
כלכלי, ולפעמים גם ביטחון מסורתי יותר
מאיתנו. עובדה שיושבים עשרות אלפי ישראלים
בחו״ל. עובדה שזעקנו ליהדות רוסיה
ס ס ,£7 1 0 ?££והם הלכו לאמריקה.

קרוב
הייתי נפגש איתו בקהיר.
אז הייתי מקבל כותרות, ללא ספק, ועוד
כמה צרות, אך מה הייתי מועיל בזה?
בעיקרון, אני הייתי מוכן להיפגש איתו.
למעשה, אני חושב שכרגע זה איננו תורם,
ואני חושב שהוא מבין את זה גם כן.

• אילו היתה מתפרסמת תמונה
של שר ישראלי יושב ודן עם ער
פאת, האם לא היתה לזה השפעה
חינובית? להם ון־ משהו שאינו עולה
בדימיון למשהו מעשי?
באופי שלי זה מאוד קוסם לי, ואתה מכיר
אותי. אני לא כל־כך משווה בדיוק את המים־
גש שלך למיפגש שלי, עם כל הכבוד.
אני לא בטוח. אני חושב שצריך לעבוד
הרבה־הרבה יותר על שינוי דעת־הקהל.
חינוך והשפעה הולכים בדרך־כלל בצורה
הרבה יותר הדרגתית.
אני מקבל שיש, לפעמים, זבנגים, וגם מורה
לפעמים מצליף. זה לא מזיק.

• נחזור למצריים.

של רו אהאח או סי א לי פחם. לאא די ר אמריק אי כד ל ע שו ת איות ם שלום!״

כרגע 12 ,שנה אחרי שסאדאת הגיע לארץ
— זה יהיה בעוד חודשיים, זה המון זמן! —
כל היהודים מדברים על זה שצריך הסדר־ביניים,
להתרגל, לראות איר נחייה יחד. חברים
יקרים, כמה זמן אנחנו צריכים עוד להתרגל?
בואו
נראה איר התרגלנו למצריים. נכון,
זה לא הבעייה הפלסטינית, הם לא יושבים
ליד כפר־סבא והם לא יושבים ליד ירושלים.
אני מתחיל בזאת: האם אני האמנתי, כשאני
התמניתי כשר־הביטחון ביוני ,1977 שבסוף
השנה נשב עם סאדאת ועם שר־הביטחון
המצרי? תהרוג אותי! אם היית בא ואומר לי
— אולי אתה ראית והיית בא ואומר — אתה
שר־הביטחון, אתה תשב בעוד ארבעה־חמישה
חודשים עם סאדאת, הייתי אומר: עזוב, אורי,
אל תבלבל את המוח!
י־ אבל לאחר שקרה הדבר הגדול הזה —
וכאן מגיעים קומפלימנטים לשניים, גם לסא־דאת
וגם לבגין, בגין יכול להיכנס להיסטוריה
כראשון שחתם על הסכם־שלום. אני הייתי
מוסיף מישפט ואומר: הוא גם זה שעיכב את
התהליך. שיסלח לי בגין, שאולי יקרא את זה
והוא יושב בביתו, ואני לא רוצה לפגוע בו,
שיחיה עוד חיים ארוכים וטובים, ויכול להיות
שאני מבין אותו, כי באיזה מקום יכול להיות
שתיקוותו היתה רק להגיע להסכם עם
מצריים, ולשים את סיני על שולחן העסק,
לתת איזה מס״שפתיים לפלסטינים ולעבור
לסדר־היום.

• יש להניח שזה מה שהיה.

יכול להיות...

• אתה לא בטוח?

תראה, ישבתי פעם באיסמעליה עם סא־דאת,
אשתו, אשתי, ראש־המודיעין ואשתו,
ואמרתי לו: תדע לך, כשאתה ובגין החלטתם
ללכת לפוליטיקה, התיאטרון הפסיד שני אר־טיסטים
גדולים. ראש־המודיעין המצרי כמעט
עשה חור בריצפה.
וזה נכון. בשביל שינויים גדולים כאלה
אולי צריכה להיות איזושהי דרמטיזציה, ובשביל
זה צריך להיות ארטיסטים. ואלה היו שני
ארטיסטים.
עוד דבר. אמרתי לגאולה כהן הרבה פעמים:
גאולה, אני עזבתי את בגין מפני שהוא
סתם את הדרך שאנחנו התחלנו בה. את עזבת
את בגין בגלל הדרר שהוא התחיל בה.

אכנדי: אז צא עכשיו להיפגש עם ערפאת!
וייצמן: עקרונית אני מוכן. אבל מה זה היה מועיל?
הייתי מקבל כותרות ועוד כמה צרות, אבל כרגע זה
אינו תורם. אני חושב שגם ערפאת מבין את זה.

ח חנ ח לו !1
מה שקרה כאן זה שהמצרים לא היו מוכנים
ללכת, לפני שהם הבטיחו לפחות באחוז מסו־יים
שתהליך־השלום עם מצריים יהיה גם התחלת
תהליך הפיתרון של הבעייה הפלסטינית.

דייל נפגש עם טוהאמי במארו־קו,
לפני ביקור סאדאת, האם הבטיח
לו משהו בעניין זה?
אינני יודע. אני יודע מה היה באיסמעליה.
אדבר רק על דברים שבהם הייתי נוכח. ב־27
בדצמבר 1977 נפגש בגין עם סאראת, עם
הפמליה, משה ואני, הוא עם ראש־ממשלתו,
שכבר הלך לעולמו
המצרי
נפטר, איברהים כאמל התפטר, גאמסי
עף. אצלנו, בגין יושב בבית, שייבדל לחיים
ארוכים, משה דיין בנהלל, ואני עוד איך
שהוא מחזיק. באמת זה לא חשוב.
זה נשבר על הנושא הפלסטיני. זה לקח אז
עוד 10 חודשים, עם משברים פוליטיים אדירים.
אני נסעתי, בין מיפגש איסמעליה ובין
מיפגש קמפ־דייוויד, וואלה, אני חושב שהייתי
במצריים איזה שמונה־עשר פעמים. היה לי
קו־טלפון ישיר פה מהמישרד שלי בקרייה,
ממישרד־הביטחון, לשר־הביטחון המצרי, דברים
שכבר שכחנו, לפני 11 שנה.

• זה היה כשעשית לי היברות עם
מובארב על הדשא?

• הרי זה מוכיח, יותר מכל דבר
אחר, גם כשיש כבר רצון, כמה שה־הידברות
האישית חיונית.

נכון, וואלה, אתה זוכר את המיפגש הזה.
היו תיקוות אדירות. על מה הוא נשבר? על
הצהרה משותפת על הבעייה הפלסטינית.
ואם אתה זוכר, אז נשבר עם שר־החוץ המצרי,
איברהים כאמל — דרך אגב, כולם ששיחקו
אז במישחקים — אינם. ראש־הממשלה

נכון. לכן אני מלא תיקווה. התעוררתי,
כמו אחד שנתנו לו דקירה, כשיצחק (רבץ)
נסע למצריים. אני חושב שזה המעשה הכי
חשוב שקרה כרגע.
אבל קודם נגמור את עניין בגין. אני לא
בא אליו עכשיו בטענות רטרו־אקטיביות.

משה (דיין) התפטר כמעט שנה לפניי. הוא
בפברואר ,1979 ואני ביוני . 1980
אני מעריך שבאיזה שהוא מקום, ואני אשתמש
אפילו במילים בוטות, בגין התחרט על
חתימת הסכם קמפ-דייוויד. הוא הבין באיזה
שהוא מקום שהוא שם את עתיד ארץ־ישראל
השלמה על קרן־הצבי. התגובה של גאולה
כהן, מנקודת־הראות שלה, היתה נכונה. כמו
שהתגובה שלי, מנקודת־הראות שלי, היתה
נכונה.
ולכן, השהייה הארוכה הזו של 10 שנים,
כששום רבר לא זז.
מצבנו הפוליטי היום פחות טוב ממה
שהיה. מצבנו הכלכלי היום פחות טוב ממה
שהיה. מצבנו הביטחוני־פנימי היום פחות טוב
ממה שהיה. מצבנו הביטחוני הכללי הוא בסדר.
הנושא המדיני נעצר.
בין השאר זה קיבל תנופה בגלל האינתיפאדה.
אבל אני חוזר ואומר, אי־קיום תהליך
האוטונומיה — ויכתבו שהמצרים אשמים,
כולם אשמים. בוודאי אנחנו לא נקיים, וגם

למצרים היה חלק בזה. כל העסק נכנס לאיזו
הקפאה עמוקה, שבאמצע עוד מילחמת־הל־בנון,
ועוד כמה דברים, רציחתו של סאדאת
ב־.1981
במאמר מוסגר, אני מוריד את הכובע לפני
מובארב, אני אומר זאת לא רק כרי למצוא חן
בעיניו, אתה מכיר אותו ממתי. גם זה שהוא
מחזיק שמונה שנים. הוא קיבל את מצריים
בתנאים לא־נורמליים, הוא נכנס לנעליו של
אדם גדול, שנרצח, לא מת מוות טיבעי, כש־מצריים
לגמרי מנורה על־ידי העולם הערבי,
חוץ מנסיכות עומאן. וההאשמות שאתם, המצרים,
מכרתם את נישמתכם בשביל לקבל
בחזרה את סיני.
היום יושב לך נשיא אחרי שמונה שנים,
כשהמצב הפנימי במצריים יציב. קשה לתקן
אותו, כי יש ריבוי טיבעי של 1.2אחוז. בכל
אופן, אתה ראית את קאהיר בזמן האחרון,
התקדמות אדירה.
כל העולם הערבי איתו, מי קצת יותר, מי
קצת פחות. ואם הוא יושב בתוניס ונואם
נאום, ובקהל יושב אסר, ויושב קדאפי, ויושב
ערפאת, וערפאת הוא בן־בית במצריים, וחו־סיין
בן־בית במצריים. יש תמונה של מובארכ
כשהוא מחזיק ביד אחת את ערפאת וביד
שנייה את חוסיין. הוא הגיע להיות פיגורה
ערבית מרכזית. יחסים מצויינים עם סדאם
חוסיין. אפילו סוריה, שהיא אנטי כזו, היא לא
לגמרי תוקפת אותו, לא לגמרי.
ועם כל זאת הוא ממשיך בהסכם־השלום
עם ישראל.
יהודים תיכף יגידו: תעשה לי טובה. אני
לא עושה טובה, אבל צריך להבין את זה
ולכבד את זה.
עכשיו, במצב הזה, אני כן מאמין שהשותף
שלנו, בר־השיח, צריך להיות ערפאת. אבל
אם אני אפגש איתו היום, אני חושב שאני
אקבל כותרת יום־יומיים, סקנדל גדול —
תרומה גדולה זה לא יהיה. להמשיך ולדבר
כפי שאני מדבר, ולטעון במשך כל הזמן
שמצריים היא הגורם, כשכולם התנגדו לזה
— אני יכול להגיד שזה מה שאמרתי לממשלה
במשך חמש השנים האחרונות — לדעתי
זה חשוב. ואם תרמתי את תרומתי הקטנה,
מה טוב. ואני לא חושב שזה רק אני.
לאמריקה יש השפעה, ולמצב יש השפעה,
ולאינתיפאדה יש השפעה. זה שאחרי הרבה
זמן שר־הביטחון ונשיא־מצריים ישבו ודיברו
ביחד, וכנראה התחילו למצוא שפה משותפת,
אינשאללה, אני חושב שזה יותר חשוב מאשר
אם הייתי נפגש עם ערפאת, מרביץ צילום
וחוטף כותרת. אני חושב שגם ערפאת מבין
זאת.

• לאן זה מוביל? לאן רבין מוביל?
עד עכשיו זה הרצאה ארוכה( .שם לב
ליונה שישבה ליד החלון) דרך אגב, אני לא
מאמין ביונים ובניצים. כבר אמרתי את זה.
אני מחפש נמרים. יש לי נחשים ועקרבים. אני
לא צודק? ציפור זה דבר כזה יפה, מה אתם
מכניסים אותה לפוליטיקה! בפוליטיקה יש
עקרב, זה אני מבין, שועלים, צבועים, מקסימום
אם אתה רוצה אריה או נמר. אבל יונים
וניצים?
בכלל, מה זה היום ימין ושמאל? אני היום
״שמאלני״ ,עם בריכת־השחייה שלי בקיסריה
ודויד לוי ימני. זה קישקוש. צריך להפסיק עם
הטרמינולוגיה של ימין ושמאל. מה זה רוסיה?
ובאותו יום שאיאקוקה קיבל 100 מיליון דולר
מהממשלה הפדרלית, כדי להציל את
קר״זלר, נגמר הקאפיטליזם האמריקאי האמיתי.
אני בעד זה, אני חושב שצדקו, אבל
עכשיו, ברגע שזה מתפוצץ ברוסיה, הולך
העולם למצוא את שביל־הזהב בין שני הדברים.
אבל
פה יושבים ולא מסתכלים על מה
שקורה בעולם. כולנו יושבים ומסתכלים על

הציונות היתה צריכה לעקור אח הפסיכולוגיה של הגטו. זיבוטיוסק ,,בן־גוריון, ו״ונמן, מל ס אמרו

(המשך מעמוד ) 19
הערבים ומה קורה, והערבי מסתכל על היהודי.
אני
רואה במצריים מפתח, מפתח רציני,
עם נשיא שהראה דבקות במטרה, הוא לא
סאדאת, הוא לא בגין, אבל הוא מתמיד.
ראיתי אותו בטלוויזיה. אמנם תוקפים אותו
הישראלים. הוא לא חלקלק. הוא לא עושה
ערפל. אבל הוא צדק.

אה, שאנשים לא מבינים מה זה בכלל. מדברים
על הירושימה, על נגאסאקי. לא מבינים
בכלל מה זה. לא מבינים שהיום פצצה גרעינית
זה נפץ לפצצה יותר גדולה. והיום
מדברים על צ׳רנוביל, ומיד עוברים לדבר
אחר.

פארה, חבל לי על האינתיפאדה, אבל אנחנו
צריכים ללכת קדימה. היום יש לו מה להגיד,
כולל בממשלת־האחדות. עד שהוא נסע למצריים,
כולם הסתכלו עליו כשר״הביטחון של
שמיר.
זה בא ללמדך: שום דבר לא קבוע בחיים.

• אתה מאמיו שבממשלת־האח
דות אפשר בכלל להתקדם?

בוא נראה קודם את ההשפעות בשטח.
יש לנו 10 שנים לגמור את המאה הזאת,
אינשאללה. אנחנו נהיה בני .75 לא רע. כשאני
מסתכל על הורי אשתי• אני בכלל מקבל
אומץ.
אף אחד לא היה מאמין, לפני שבע־שמונה
שנים, שמשהו כזה יקרה לעולם כפי שקורה
עכשיו.
וכשאני לוקח את עצמי ואותך — נולדנו
שש שנים אחרי סון^ מילחמת־העולס הראשונה,
עברנו למילחמת־העולם השנייה ששינתה
את החצי השני של המאה ה־ .20 יש כוח
גרעיני, מטוס־סילון, טילים, פניצילין, אלקטרוניקה.
כל המושג אלקטרוניקה לא היה
קיים. למדו אז חשמל. זה עולם שונה
לחלוטין, שהביא גם שוני חברתי, שוני כלכלי,
ואנחנו רואים שאחרי מילחמת־העולם
השנייה שבה לחמו בגרמניה וביפאן, ושבה
נהרגו 50 מיליון איש בעולם, גרמניה ויפאן
הן כיום המעצמות הגדולות ביותר. יפאן היום
מוכרת מכירה אדירה לכולם. ואני לא רוצה
להיכנס לנתונים כלכליים. יש היום דיונים
אדירים באיזה מצב נמצאת ארצות־הברית
מבחינה כלכלית.
עובדה היא שפולין נפתחה היום ומשוועת
לעזרה, ומי שעוזר לה זה גרמניה. זה לא
פוליטיקה, זה פינקם־צ׳קים. ואם בוש נתן לה,
כך אני שומע 65 ,מיליון דולר, זה מה שנותנים
טיפ למישהו אחרי הארוחה, במושגים
העולמיים. ואם יושב היום שוורדנדזה עם
בייקר, בנוף נהדר, וגומרים מה שגומרים, אז
יהודי ספקני יכול להגיד: אפשר להאמין לוי
בצורה כזאת אי־אפשר לחיות. כי אחת השאלות
הנשאלות תמיד היא: האם אתה יכול
להאמין לערפאת? אז אני אומר: אני לא יודע.
אני אדבר איתו, ואז אני אחליט אם כן או לא.
לפני שסאדאת בא לארץ אפשר היה לדעת
אם להאמין לוי לפי הדוחות של המודיעין לא
היה צריך להיפגש איתו.

• מוטה גור(שהיה אז הרמטכ״ל)
אמר שהכל רמאות.
הוא בא אלי לבית־החולים — אני שכבתי
עם רגל שבורה — ורצה לגייס את המילואים.
אתה יודע את זה. הוא בא ורצה לקרוא
לכוננות, מפני שבא השועל הנוראי, הנמר
הנוהם.
לכן יש גם עולם שצריך לנתח אותו, לא
אני צריך למצוא פרופסור באוניברסיטה שיעשה
ניתוחים כדי להגיד לי מה המשמעות
שהמיזרח הרחוק, יפאן, קוריאה, טייוואן, סינגפור
והונג־קונג יושבות היום על מטרוני
העולם, ובעצם כמעט שולטות בהרבה דברים.
אני נוסע במיצוביש׳ עכשיו, תאמין לי,
מכניס את הוולבו לכיס. קודם כל ב־ 50 אלף
שקל יותר זול, ואם 20 שרים היו קונים כזה
— אני לא עושה פירסומת למיצוביש׳ — 20
שרים זה מיליון שקל, וזה חצי מיליון דולר,
תן לי את זה למדע. אני משתולל. לא חשוב.
אולי רוצים לנסוע בוולס, שייסעו בחלבו, לי
תמיד היתה מכונית, לא חסרה לי בבית מיום
שנולדתי. לא איכפת לי לנסוע במיצוביש׳,
זה יוצא מן הכלל.
העולם שמחפש היום הסדרים, לא בגלל
אהבת מרדכי, חי תחת מיטריה גרעינית נור־
• סישפחת שוורץ, הוריהן של ראוסה
ו״צתן ורות 7״./

אתם חושבים שבגין חסר לו מילחמה? אז הוא
יביא שלום. זה לא היה ...אני לא יודע מה,
גמרתי לנאום ולקחתי כוס קוניאק. קיוויתי.
היתה פה, לפי דעתי, השפעה פסיכולוגית.
אני חושב שהוא יצא מגירת כדי להיות לא
כזה. שמונה פעמים הוא הפסיד בחירות, מפני
שחשבו שהוא איש־מילחמה. והנה מבחינה
היסטורית קרה דבר אדיר, שאותו בן־אדם,
שכל חייו היה באופוזיציה ,״ללא חרות ומק״
עשה דרך כזאת.
את הדחיפה הראשונה נתן לו אשכול. שואלים
אותי מה התוצאות של מילחמת ששת־הימים.
מבחינתי זו המשמעות הכי גדולה: לא
כיבוש סיני או ירושלים או רמת־הגולן, צה״ל
מימין וצה״ל משמאל, אלא שזו פעם ראשונה
בהיסטוריה שחרות ישבה בממשלה. מבחינה
פוליטית, היסטורית, זה המומנט הכי חשוב.
אני ישבתי עם בגין בממשלה של גולדה.
גולדה ישבה ויגאל אלון ומשה דיין ופרס
ויעקב־שימשון שפירא וספיר ומנחם בגין.
עכשיו יש ליצחק (רביו) הזדמנות בלתי־רגילה.

הזדמנות יש, ללא ספק. אבל השאלה
היא אם ההזדמנות תנוצל.
היום הוא נמצא במצב שהוא מוכרח ללכת
קדימה. אם הוא לא ילך קדימה, זאת יכולה
להיות נסיעתו הראשונה והאחרונה למצריים.

• בתוך ממשלת-האחדות היכולת
להחליט תלוייה בשמיר. לשמיר
יש גם חישוק עצמי וגם את החישו־קים
של השלושה.
אתה רוצה לדעת את דעתי הפשוטה? הליכוד
לא רוצה לקבל את התהליך. הליכוד לא
יכול.
אני חושב שמה שקרה לליכוד בקמפ־דיי־וויד
זה שהליכוד, שדיבר על שטח משוחרר,
הוא שהביא להחזרת שטחים ולהורדת יישובים.
זה הביא לו טראומה די רצינית. גם
לחברה הצעירים, שלא יהיה לך שום ספק.

• נניח שהליכוד באמת לא יבול
לזוז. מה נשאר? איפה נשאר רבין?
איפה היוזמה?

אבניי: בקמם־דייוויד רצה בגין לשלם מס־שפתיים
לסלסטינים?
וייצמן: אני לא בא אליו עכשיו בטענות. אני מעריך,
ואני אשתמש במילים בוטות, שבאיזה שהוא מקום
בגץ התחרט על חתימת הסכמי קמפ׳דייוויד. הוא הבין
שהוא שם את ארץ־ישראל השלמה על קרן־הצבי.
אירופה מתאחדת. אני חוזר עכשיו מפארים
ומלונדון, זה לא יהיה אף פעם אותו הדבר.
גבולות פתוחים. אתה יושב עם שר־המדע
הגרמני ועם שר־המדע הצרפתי, והם חברים.
גרמני וצרפתי 44 ,שנה אחרי שהם חרשו את
גרמניה, אחרי שהמנוולים האלה הרגו 50
מיליון איש. היום הגברת תאצ׳ר נוסעת
לטוקיו, עולה לרגל, לטוקיו, לצעוק עליהם
נו־נו־נו על זה שהם לא עושים ביזנס.
אנחנו חיים עכשיו בעולם חופשי. זה עולם
שמשתדלים עכשיו לפרק נשק, ואנחנו צריכים
להיזהר מלהיות היבלת האחרונה בתור
עולם משתנה. כפי שאנחנו הולכים עכשיו,
אנחנו צריכים להיזהר. אנחנו צריכים ללכת
בדרך הנכונה, לא להישאר היבלת האחרונה.
השגריר וולטרם, הנציג האמריקאי בארם,
אמר לי לפני חצי שנה: נמאס לנו מהסיכסוך
הזה.
ולכן, אני חושב כרגע, ליצחק רבץ יש
מקום בהיסטוריה הזאת. אולי במיקרה, לא
במיקרה, אין מיקריות בחיים. הוא יצר לעצמו
עמדה, דרך האינתיפאדה, לא דרך האינתי־

קיבל הזמנה, מסיבה זו או אחרת, זה לא
רלוונטי, משום שמובארכ הבין שצריך להזמין
אותו. ואני מעריך, ולא בטוח, שהוא היום
מבין שחייבים לקחת את מצריים כדמות־מפ־תח,
בלי לאבר את אמריקה. ולכן היום יש לי
הרבה יותר תיקווה מאשר היתה לי לפני שבו־

עיים•
• לאן רבין רוצה להגיע? לאן רבין
מסוגל להגיע? אתה פעם מתחת
ביקורת על יכולתו לעמוד במצבי-
לחץ. עכשיו הוא נכנם למצב־לחץ.
אני לא מתכחש לזה, אני לא אכחיש דברים
שאני אמרתי. אז קודם כל, הדברים משתנים.
ואדם מתחשל עם הזמן. יש הרבה מיקרים
בהיסטוריה שאדם בעל תפקיד נראה אחרת
לחלוטין מאשר לפני התפקיד. אתה
חשבת שבגין יחזיר את סיני? בחיים לא, לא
חשבת!

•ב החל ט לא.

גם אני לא. אני בבחירות ב־ , 1977 כשני-
הלתי את הבחירות בשביל הליכוד, אמרתי

נשאר שפעם אחת ולתמיד הליכוד צריך
להחליט מה הוא רוצה. האם זו מיפלגה שתביא
את המדינה הזאת לתהליך־שלום נוסף?
כל פעם מדברים שצריך להביא שלום. כבר
הביאו שלום עם מצריים. לא מיפלגת העבודה
— היא הצביעה בעד, כן, לא כולם, אבל זוהי
ההזדמנות להזכיר ששמיר נמנע ושארנס הצביע
נגד. אני לא יכול לסבול שלא להגיד את
זה. והיום הכל מדובר על המשך תהליך הסכם
קמפ־דייוויד. אז גם כן מותר לאנשים להשתנות.

זו הזדמנות להציג מיפלגת־עבודה
מאוחדת.

• וללכת לבחירות?
ואפילו ללכת לבחירות. ואני מאמין שאם
יראו פה נחישות, ודרך ברורה, ישנה סבירות
גדולה, במנהיגות נכונה, שאפשר להשיג הישג.
אני לא מקבל את העניין הזה שרק מם־
שלת־האחדות יכולה להוביל, בגלל הקונפליקטים.
ושרק ממשלה כמו הליכוד יכולה
להעביר את זה, מפני שהמערך לא יתנגד.
המערך צריך לדעת שאפילו אם יש לו רוב
של חמישה, הוא יעביר את זאת. הוא צריך
לעמוד בזה שיהיה פה לחץ פוליטי אדיר, אם
לא יותר מזאת.

• אולי המערך, בהכרה או מתחת
לסך ההכרה, פוחד מהמיבחן הזה,
כלומר שהוא יצטרך להעביר משהו,
כשכמעט חצי המדינה תתנגד?

למערך זה צריך להיות, תיאורטית, יותר
קל. מה זה תוכנית־אלון? תוכנית־אלון זה
להחזיר את כל יהודה ושומרון, חוץ מהביק־עה.
כולל פרוזדור. בבקשה, אז נעשה פרוזדור
קצת יותר גדול, אני לא רוצה כאן.״
בעצם, יגאל, לפני 22 שנה, אפשר לומר

שבסופו של דבר צריכים להגיע ל הבנ ה ע הערב!

שהוא הראשון שחזה וראה שזה לא יכול
לעביר, והוא חיפש היתרון. היום זה בעצם כל
השטח, חוץ מביקעת־הירדן ואיזה שטח אחר.
בבסיסה, מיפלגת־העבודה דיברה כל השנים
על עזיבת יהודה ושומרון. באחוז גבוה. עכשיו
צריך להתווכח. תראה, את הפרינציפ קבענו...
אני לא חושב שצריך שפה יותר יפה.״

שר שלום. אצלנו יש פחות פחד מן
המילחמה מאשר מן השלום. למה?
איך אתה מסביר את זה?
אי־אמון בגויים.
תהליר אחו־ארור של היסטוריה של הר
סר־ביטחון. האם אתה יכול לסמוך, ולא

לרבין — בוא נגיד עט לחתימה, ולא חרב.
והשאלה איר הוא יקה אותו, איר הוא ישתמש

• אתה אומר שהמהפכה הציונית
נכשלה בתחום הפסיכולוגי. שהיא
לא יצרה את האומה המתאימה

• בשנים האחרונות המערך לא
דיבר על זה בקול רם מאוד.

• או פסיכיאטר לאומי.

פסיכיאטר נותן תרופות, יכול להיות,
בהחלט. ואז שואלים אותי מה קרה לר, מתי
השתנית, נכון...

•זו הי השאלה שבדיוק רציתי
להגיע אליה. אתה בעצם האדם היחיד
כמעט מהבולטים במדינה שהשתנה,
ששינה את דיעותיו ואת
כל גישתו בעיקבות בואו של פא
דאת. אני זוכר שפעם ניהלנו שיחה,
לפני הרבה מאוד שנים, על בקבוק־ויסקי,
ואתה הסברת לי מדוע הגדה
המערבית חיונית מבחינה ביטחונית.
הנה בא סאדאת, ואתה השתנית,
ומעטים מאוד השתנו כמוך.
אתה בעצם התגלמות של תהליך
שאנחנו דורשים מהמדינה כולה.

• בתנאי שבראשה יעמוד רבין.
אתה יודע, שתחליט על זה המיפלגה, אני
בעד זה שמי שיכול להוביל את המהלך הזה
הכי טוב שיעמוד בראש. אני לא התחתנתי לא
עם זה ולא עם זה. ואני לא הצטרפתי למים־
לגת־העבודה כדי לתת גיבוי לזה או לזה. אני
בעד כולם עם השלושה מנדטים שלי.

אורי, אורי, אורי, אני לא יכול לשפוט על
עצמי, עובדה שיש פה...

• התהליך היה כולו מודע, כולו
אינטלקטואלי, או שהיה גם ריגשי?

• אילו היית נשאר בליכוד, האס
היית יכול היום להוביל אותו?

• זה לא מעשה הכי רגיל.

תשמע, ואז הודחתי מהמיפלגה, אמרתי
שלום, תודה רבה, והלכתי הביתה.
לא, אני חושב שלאחר הטראומה המיפלג־תית,
ששטח משוחרר לא יוחזר, והורדת פית־חת־רפיח
וסיני, התלכדו בתוך תנועת־החרות
ונסגרו, עכשיו תפקידנו זה להגן על ארץ־
ישראל השלמה. אני לא הייתי בנוי לזאת, אם
הייתי נשאר, רק הייתי נכחד בעניין הזה.
יש לי יותר סיכוי היום, לאחר יציאה לגלות,
ישיבה בחוץ וכניסה למיפלגת־העבודה
בדרכי. לא הצלחתי, אולי אני מגושם מדי...
אגב, גם אריק עשה בדיוק אותו הדבר עם
חרות, ואדון דיין עם רפ״י שלו עשה בדיוק
אותו הדבר. מפא״י מתה. אדון פרס ואדון דיין
הלכו לבד, ואחר״כך הצטרפו. אז אני לא חדש
בעסק הזה.
אילו הייתי נשאר לא היו נותנים לי לעשות
את מה שאני עושה, ולא היו נותנים לי
לרבר מה שאני מדבר. מה שקרה לרב הזה
בגוש־אמונים(הרב פרומו) ,בדיוק אותו הדבר
היה קורה לי. לכן זו שאלה מאוד אקדמאית.
אולי אני עונה מתוך הגנה עצמית, אני לא
חושב ככה.

• טו ב, זו היתה שאלה היסו־תטית.

תראה
...אני תמיד אומר, אני מאור מצטער
שהתפטרתי מהממשלה, אבל גם לא מתחרט.

• שאלה מסוג אחר: יש הרגשה
שהעם פוחד מן השלום. יש איזה
פחד. יותר קל לעשות מילחמה מא

אם זה מעורר פחדים כאלה, אז
פסימיסט היה יכול לומר שלעם הזה
חסרה תכונה יסודית לחיים ממלכתיים.
מינימום של ביטחון עצמי,
המאפשר לו לחיות בתוך ההיסטוריה.
תראה,
אני לא מנתח עמים, דרוש בסך־
הכל איזה פסיכולוג לאומי, זה בטוח
היום
יש הזדמנות. אם המערך לא יצליח
לעשות את זה, יהיה משבר אדיר עם העולם
הערבי. מצבנו הכלכלי והכל ימשיכו להידרדר.
אני
חושב שזו שעתה הגדולה של מיפ-
לגת־העבודה להזיז את העניין קדימה. ואם
רבין יוביל, אז שרבין יוביל. שימעון יוביל, אז
ששימעון יוביל. כרגע לא נכנס לוויכוח הזה.
אבל צריך לקחת את העניין הזה בידיים. זו
ההזדמנות לשים את הקלפים על השולחן,
ולרבין יש הזדמנות לאחד את מיפלגת־הע־בודה,
ויש לזה אפקט גם כן, גוש מרכזי,
ניצים, יונים, כל מיני חבר׳ה כאלה. פה אפשר
להוביל מיפלגה מאוחדת ב־־3׳ ,95 אם לא יותר,
לכיוון...

לא, בהחלט לא. אני אגיד לך, אני חוזר
ואומר, הליכוד אחרי הסכם־השלום, עם החזרת
סיני, וההבנה מה זה הסכמי קמפ״דייוויד,
ולכן הניסיון לטרפד את הסכמי קמפ״דייוויד
על־ידי מציאת כל מיני קישקושים, למנוע
את האוטונומיה ...אל תשכח, אני ישבתי
בדיוני האוטונומיה, ועזבתי בגללה. ראיתי
לאן זה מוביל. לכן, אילו הייתי נשאר, אני
הייתי זה שגרם לקמפ־דייוויד, ולא רק שלא
היו נותנים, היו מטרפדים את זה הרבה יותר.
אני בסך־הכל לא עזבתי את תנועת־החרות.
גירשו אותי, כי הצבעתי אי־אמון. כח״כ הצבעתי
אי־אמון, לא כשר.

לדבר על נוהלים, שיביאו לבחירות, שמי
שייבחר בהם יהיה אפשר לדבר איתו על
שלום.

אבנרי: יבין יקה על עצמו את התפקיד להביא
שלוב?
וייצמן: למילחמה צריכים מנהיגות. לשלום צריכים
מנהיגות גדולה יותר. אני חושב שכאן ההיסטוריה
שמה לרבין, בוא נגיד, עט לחתימה ולא חרב, והשאלה
היא: איך הוא יקח אותו, איך הוא ישתמש בו.
להסתכל במצב? למשל, אילת ועקבה חיות זו
לצד זו כבר הרבה זמן, לא בדלתות פתוחות,
אבל בשכנות יחסית טובה, לאורך כל הגבול.
היו כמה מיקרים, אבל בסך־הכול חיים בסדר.
יש הרצון הזה להישאר סגורים בתוך עצמנו.
הפחד לצאת לשטח הגדול.
לשבת פה, בתוך ארץ־ישראל, בידיעה
ברורה שאנחנו מוקפים ערבים, שהתנגשנו
איתם התנגשויות קשות, ואני מבין למה התנגשנו,
ודפקנו אותם והם דפקו אותנו.
הציונות לא הצליחה לעקור בצורה שורשית
את הגלות, שרואה מאחורי כל שיח או־ייב,
שאיננה מוכנה לקחת מהלך אינטלקטואלי,
בפרט לאחר שהיא רואה את הניסיון
שיש לתותח ולמטוס ולטנק, ונצח ישראל לא
ישקר.
זה מהלך מאוד קשה. ולכן, דרושה מנהיגות
מאוד רצינית במילחמה, וכנראה בשלום
צריך מנהיגות הרבה יותר גדולה.
עובדה שיש הרבה מנהיגים במילחמות,
ובדחיפה לקראת שלום בערבון מוגבל.
ולכן אני חושב שכאן ההיסטוריה שמה

לחיות בארץ.
לא אגיד שנכשלה. היא נמצאת במאבקים
אדירים בתהליך הפסיכולוגי של הבנת ההודיה
הישראלית כאן. היא עדיין לא הצליחה,
אני לא רוצה להגיד שנכשלה. היא עדיין לא
הצליחה, ואני מקווה שהיא תתקדם. ותיקוותי
הגדולה היתה הפתיחות עם מצריים.
לכן אם יהיה הישג עם הפלסטינים, זו
תהיה עוד דוגמה למה שאני חושב שלא נעשה.
הציונות,
שהיתה צריכה להביא את הביטחון,
עדיין לא הביאה אותו. ואם היום חצי
העם חושש להגיע אפילו לשיחה להסדר...
על מה אנחנו מדברים היום? אנחנו מדברים
היום על מציאת נציגים פלסטיניים
שיישבו וישוחחו איתנו על נוהלי־בחירות,
שכשתהיינה בחירות יהיה גוף אשר מדבר
על ...השלום עוד רחוק כמו האלפים׳
על מה מדברים בכלל? לא מדברים על
שלום. לא מדברים אם הגדה תהיה ככה ואם
ירושלים תהיה ככה, או עזה תהיה ככה. מדברים
על מציאת קבוצה, שאיתה יהיה אפשר

יש פה רגשות. אתה לא יכול להיות אינטלקטואלי
גמור — אני לא מייצג אינטלקטואלים
— בלי שיהיה לך קצת רגש. אחרת
אתה מהנדס מרובע. הבעיות של המהנדסים
בפוליטיקה — בלי להזכיר שמות — זה
שאצל מהנדסים 2ועוד 2זה ,4ואצל אחרים
זה 3או .5
עכשיו לשאלתך — זוהי שאלה שאני
שואל את עצמי. אני חושב שאני הענקתי
כנפיים ליותר מ־ 250 טייסים. לא אדבר על
זה. אבל אני גא על זה, והייתי אחר־כך האיש
הראשון שהיה אלוף במטה הכללי ושאגתי
יחד עם אחרים על אשכול במילחמת ששת־הימים,
ואחר־כך נפל בגורלי להיות שר־הביטחון,
זה השיא בשביל איש־צבא, והיה לי
די כוח להתפטר מהעניין הזה.
אז לשאלתך, קודם כל, כשהמצב משתנה
ארם חייב להשתנות.

• אבל אנשים בדרך־כלל לא משתנים.
רגע־רגע,
גורבצ׳וב כן השתנה. למה לי
ללכת לגורבצ׳וב? האיש שהשתנה יסודית
היה סאדאת. סאדאת עמד בראש 50 מיליון
מצרים, הוא היה חבר בצוות־המהפכה, נגד
פארוק, לאומי מצרי ברמ״ח אבריו בלי חוכמות,
והוא בא ואומר לא עוד מילחמה. בין
השאר בגלל מילחמת יום־כיפור. אתה צריך
להיות מטומטם טוטאלית כדי לא לנסות
לראות מה קרה לו, ולראות אם אתה בעצמך
לא יכול להיכנס לתוך המיסגרת הזאת. אז
היו כאלה ששללו לחלוטין את העניין. אני
חושב שהם לא חשבו עד הסוף. אני חושב
שבמידה מסויימת הם מגלמים את הגלות.
בזאת, שהגלות כל הזמן נשארה סגורה בתוך
עצמה. עזוב אותי עם העולם הגויי. אני ואפסי.
אז היה סאדאת. ניקח את בגין.

• לבגין זה לא קרה.

זה קרה, בדרך ארוכה מאוד.

• בגין נסחב.
בגין חתם הסכם־שלום והחזיר את כל סיני,
והוריד יישובים.

• נכון, זה הישג אדיר.

אתה יכול להגיד שהוא לא השתנה כמוך.
אתה השתנית יותר מ־ ,9096 הוא השתנה ב־
.7491 אבל אתה לא יכול להגיד שהוא לא
השתנה.

ככספתנ שאר הדרכון. כחש כונו רו־ הסקנ שאר כסף. ר ק חבילרו־היהלומים
^ וסן ז זרקי נראה באחרונה ב״רחוב היהלומנים״
במנהטן, בשעה 5וחצי בערב ה־
31 באוגוסט .1987 היה לו כסף רב בכספת
בבנק. היה לו בית יפה, שקנה זמן קצר לפניכן.
היתה לו ליסזזין ונהג פרטי. והיו לו גם
כמה סודות אפלים, שהחלו לצוץ רק אחרי
שהיהלומן הדתי בן ה־ 41 נעלם, כאילו בלעה

אותו האדמה.
לאחיו של הנעדר, אהרון זרקי, מיספרה
קטנה בדרום תל־אביב.
בכל שנה נעלמים בארץ האפשרויות-
הבלתי־מוגבלות אלפי אנשים. אולם מנוי וגמור
עם אהרון זרקי לפצח את התעלומה,
שמיטב חוקרי האף־בי־א״ מתלבטים בה.

בתחילה חשבו שזו עוד היעלמות שיגר־תית
של איש־עסקים, שכספו אזל. עד שחוקרי
מישטרת ניו־יורק, מלווים בבני־המישפחה,
פתחו את כספתו של היהלומן בסניף בנק
לאומי במנהטן.
לתדהמת החוקרים התברר כי זרקי השאיר
בחשבונותיו בבנק סכומי־כסף לא מבוטלים.

היבן אתה*

אסא £ 0 1 1 0א ¥ 1ןיז ^

0א 11881א

£115 * 116, 01111)37011, 570111678 311)1 8181678 01 1116 01 ! 5510 § 376 1001410§ 107 111111.

8.31.87

116 * 35 1111881118 51006

.א 0 4 7 7 4א 714 10 111£ 0 1 4 4 1 0 1 8 0 8 4 8 £ 4 , 15 8 1 ¥ 47 81. \ 1 4ס 0 א 38 1351 8000 10׳* 110

׳}) 2371ו 1ק086ן.
16ו 51316 5

41 16378
7 :מ £10,מ
1מ 165 0״ 5,5
11418 :
813014

״׳* 870
, 800113711״ 811811, 1161176״ € 1 !4 8 : £א £ 4
000084X1018:1(131000)1 18167011301
4167011301 30)1 €30107.
5 0 5 3 8 5 0 0 0 5 0 )1׳} 85311 5 0 § 73101111, 11 3 0ש \¥
07׳} 5101 , 0 7 * ׳5 0 * 35 10 101105 * 115 5101 7000011
518

35001

§ 1510ץ 1400 * 5 3 0

,ז 38ק 10 1 5 0

ץ 35808 0 0 3 0ק 351 ,ק * 0 7 10 1 5 0ס ס * 5 0 7 6 3 5 0 0 1 8
00ס 5ק

5101

35001

101077031100

ק 5073

0 0 0 1 5 6 7 8 1:0110* 8 :

718-575-8578
2211־212-944
213-476-0543

5:ח01166
4130531130:

וסף זדק?

הכספת הכילה את דרכונו וכל מיסמכיו, וגם
תכשיטים. אבל, בהתאם לרישומים בבנק
נעלמה מן הכספת חבילת־תכשיטים בשווי
200 אלף דולר..

מישהו בשם אדי

ך* אחרון שראה את זרקי היה גיסו, סמי
1 1אהרונוף. זרקי נראה פוסע ברחוב 47
במנהטן. לתדהמת הגיס, זרקי התעלם ממנו
לחלוטין.
אשתו של זרקי, ברכה, ושני ילדיהם(אבי
בן ,6רוני בן 8וחצי) שהו באותו הזמן
בחופשה בלוס־אנג׳לס.
ברכה סיפרה לחוקרי־המישטרה בניו־יורק
כי שוחחה עם בעלה בערב שלפני היעלמו.
היא טענה כי במהלך השיחה סיפר לה שהוא
צריך להיפגש עם מישהו בשם.אדי״ .היתה זו
שיחתם האחרונה.
עדי־ראייה אחרים ראו את יוסף בשעות
הבוקר ובשעות אחרי הצהריים, נכנס לבנק
לאנס׳ במנהטן, למדור הכספות האישיות.
אחר־כך נראה יוצא מן הבנק. לא ברור מה היה
בכיסיו.
יוסף זרקי התמחה בתיווך בין יהלומנים
בעיסקות של אבני־חן ותכשיטים. את חבילת-
התכשיטים שנעלמה הוא קיבל, לדברי אחיו,
מקרוב של אשתו.
ליוסף זרקי היו חלומות גדולים. הוא נולד
בישראל להוריו ילידי־בוכרה, שעלו בשנות
וד 50 וששוכנו במעברה עלובה. לאחר־מכן,
כשהשתפר מעט מצבם הכלכלי, עברו לגור
ברחוב לוינסקי בתל־אביב.
יוסף, כך מספרים בני מישפחתו, גדל כבן־
זקונים מפונק למישפחתו העניה.
הוא התגלה כשאפתן מלידה. הוא חלם
להתקדם ולהיכנס לעיסקי־היהלומים. אחרי
שסיים את בית־הספר העממי, הלך לעבוד
בניסור יהלומים. בגיל 17 התייתם מאימו. זמן
קצר לאחו־מכן נפטר אביו. יוסף נכנס למשבר
עמוק.
עקב מצבו הנפשי הקשה באותה תקופה
קיבל פטור משרות צבאי, המשיך לעבוד,
ובגיל 20 נסע לכבוש את אמריקה.
האכזבה לא איחרה לבוא. התברר לו שהמדרכות
באמריקה אינן מצופות בזהב. הוא
שב לארץ והמתין להזדמנות נוספת.

ר * עשירה
^ ה שנראה לו כהזדמנות חייו הוצע
* 1לו ב־ .1979 אחד מקרוביו הציע לו שידוך
מפתה עם בת למישפחת יהלומנים אמידים
— יהודים ממוצא אפגאני, שעשו חיל בניו־יורק.
יוסף, שהיה גבר נאה, קפץ על המציאה
והחליט לנסוע ולהכיר את הכלה העשירה.
הצעיר השאפתן הכיר את ברכה אהרונוף.
הם התחתנו ברוב פאר והדר. אחרי טכס־הני־שואין
העניקה מישפחת־הכלה לזוג הטרי
ירח־דבש באיי הוואי ובהאמה. לאחר־מכן נכנס
לעיסקי־היהלומים בממדים גדולים, תחת
כנפיהם של קרוביו החדשים.
בהתחלה הלך הכל למישרין. יוסף הגא
שלח תמונות ארצה לאחיו ואחיותיו, ונדב־תבים
בהם סיפר כי הוא מאושר מאוד. הוא
התפאר בהישגיו העיסקיים, אולם אחרי
שנולדו לבני־הזוג ילדים, החלה המציאות
להיראות פחות ורודה.
אהרון זרקי מספר כי חילוקי־הדיעות בין
יוסף לאשתו היו בעיקר על רקע דתי. .יוסף
גדל בבית מסורתי, ונושא שמירת־המיצוות
בבית היה חשוב לו. אשתו לא הבינה את חומרת
העניין, ועל מה בכלל כעסו.״ מאוחר יותר,
על־פי עדותה של האשה שנמסרה במיש־טרת
ניו־יורק, הפכו יחסיהם לאלימים. הוא
היה מרביץ לה וממרר את חייה. יוסף הס-
תכסך גם עם חותנו וטען ש״קנו אותו בכסף״,
וכי מישפחת אשתו אינה מעניקה לו גיבוי
מספיק.
זמן קצר לפני היעלמו של יוסף, רכשו בני-
הזוג וילה בת שיבעה חדרים באיזור טוב

ח גי עלינר

סזף אני לא מצליחה להבין בשום־אופן, למה
נזקקה מדינת ישראל, עמה, מיסעדותיה
והוצאות־הספרים שלה ל־ 41 שנים, כדי לגלות
את האוכל האיטלקי, ולייבא אותו ארצה.
אבל זה קרה רק השנה. מיסעדות איטלקיות
החלו נפתחות; חברות מתחרות על
ייצור פאסטות למיניהן, ואפילו הוצאותיהם־
פרים החליטו שאם לאיטלקים זה טעים, בטח
יש בזה משהו.
שני סיפרי־בישול לאוכל איטלקי ראו אור -
בחודש האחרון: איטליה במטבח שלך מאת
שולה מוזס, בהוצאת רות סירקיס, ובישול
איטלקי מאת ישראל אחרוני ושאול אברון
בהוצאת אדם.
מעניין מאוד הוא ששלושה ישראלים, שולה
מוזס והזוג אהרוני־אברון, החליטו באותו
זמן על כתיבת ספר בישול איטלקי. הם נסעו
לאיטליה, בחרו מתכונים והוציאו ספרים,
ובכל זאת מיספר המתכונים הזהים בשני
הספרים הוא קטן ביותר. מזה, כמובן, אפשר

אני לא יורעת מה עושים הקאתולים, המוסלמים, הבורהיסטים ונו׳ בחגים שלהם. מה שאני
יודעת זה שהיהודים — בחגים שלהם — אוכלים. ואם זאת לא סיבה רי טובה, כרי להקריש
עמוד שלם למזון ולהבנתו, אני לא יודעת מה כן.
להזכירכם שאנו עומדים עכשיו לפני ארוחת ערב ראש השנה. ארוחת צהריים בחג עצמו.
כמה ימים אחרי זה יש לנו ארוחה מפסקת של יום־כיפור ולמחרת ארוחה חגיגית בסיום הצום,
ואחר כך יש ארוחת ערב חגיגית לערב סוכות וארוחת צהריים חגיגית לחג הסוכות, ובטח עוד
איזה שתיים־שלוש במשך חול המועד.
למי שרגילים להכין לחג מרק עוף, דג ממולא, כבד קצוץ וכו׳ — אין לי מה לתרום. אבל
למי שחושב שחג מגיע לא רק לנשמה, אלא גם לחיך ולמי שתמיד מחפש רעיונות חדשים
למיטבח — יש לי כמה חידושים והמצאות. כמה רעיונות של כחול־לבן, רעיון אחד סיני, ואיר
אפשר בלי משהו איטלקי?
שנה טובה וטעימה לכולנו.
ופשוט נסעו להם לאיזור טוסקנה(ממה שאני
ראיתי עד היום זהו אחד האיזורים היפים
בעולם) ,קנו, בישלו, צילמו וחגגו. רואים את
זה היטב בצילומים המרהיבים שבספר.
רוצים איזה דוגמה של מתכון? הנה אחד
למנה ראשונה ואחד למנה אחרונה.

סדט פיטריות נורי 1ת
מי צ ר כי ם 300 :גרם פיטריות שמפיניון
טריות, מוצקות ויפות; חצי כוס שמן־זית; מיץ

חבה סיני, אמיתי יותר טוב שלא תדעו מה אני חושבת על
המתכונים האלה, שתופסים עמוד שלם בעיתון
ושצריך לקחת סוף־שבוע עם גשר, כדי
לקרוא אותם וחופשת־פסח כדי להכין. מצד
שני, אני גם יודעת מה חושבים כל המומחים
עלי ועל הבישולים שלי, שפחות משבוע
השרייה במרינדה וארבע שעות אפייה נראה
להם זילזול בפרודוקטים.
אבל למה כל ההקדמה הזאת? יכולתי
פשוט להגיד בקיצור שהפעם המתכון שלי
לוקח קצת יותר מקום בעיתון, אבל זה שווה.
קיבלתי את המתכון הנפלא הזה מדני ידידי,
שמלבד 874 מעלותיו הטובות האחרות הוא
גם בשלן אדיר. דני קיבל את המתכון מחבר
סיני אמיתי, שהוא, כמו סינים אחרים, מבין
עניין כשמדובר באוכל. קוראים למתכון ״עוף
מעושן״.
מה שצריך — ועל זה קשה לוותר — זה
ווק(כלי־בישול סיני, שיש היום כמעט בכל
בית עברי, מהתקופה שמי שלא הכין אוכל
סיני בבית נחשב לא־יוצלח. חוץ מווק צריך
נייר־כסף. אבל למה לבלבל, כשאפשר ללכת
לפי הסדר. בבקשה:

שף מעושן בנוסח סיני
מיצרכים: עוף אחד גדול או שניים קטנים
(שלמים או חתוכים, אבל יותר יפה
שלמים); כוס וחצי רוטב סויה; כוס יין אדום
פשוט; מים; חתיכות ג׳ינג׳ר או אבקת ג׳ינג׳ר;
חצי כוס סוכר; חצי כוס קמח; חצי כוס עלי־תה.
הכנה:
מפשירים את העוף, אם הוא קפוא,
מורחים בפילפל שחור ומכניסים אותו לסיר
גדול (לא ווק) .לסיר מוסיפים סויה, יין,

שוק הירקות האיטלקי, כם י שצולם בספר־הבישול של אחרוני ואבדון
האנטי־פסטה מתחיל בשוק
להבין איזו כמות עצומה של מתכונים יש
לאיטלקים. ומי שבאמת רוצה לדעת איך
מבשלים האיטלקים, כדאי לו לקנות את שני
הספרים, או לקנות אחד ולדאוג שהחברה
הטובה תקנה את האחר.
סיפרה של שולה מוזס הוא ״כשר״ ,ולכן
חסרים בו מתכוני פירות־ים ובשר־חזיר, אבל
גם בלי זה אפשר לבשל במשך שנה שלמה,
כל יום מתכון אחר, וליהנות.
אהרוני ואבדון החליטו לעשות מהעבודה
על הספר חגיגה בפני עצמה. הם לקחו איתם
את הצלם הנפלא נלי שפר ועוד כמה אנשים

מלימון; שן שום קצוצה; שתי כפות פטרוזיליה
קצוצה; מלח ופילפל שחור, טחון. טרי.
הבנה: שוטפים ומייבשים את הפיטריות.
פורסים את הפיטריות דק ושמים בקערה.
מערבבים בקערית את שמן־הזית, מיץ־
הלימון, השום, הפטרוזיליה, המלח והפילפל.
יוצקים על הפיטריות, מערבבים ומגישים.

נחרטעי שקרים
מי צ ר בי ם (לשש מנות) :שקית שמנת
מתוקה; ארבע כפות סוכר; שתי כפות רום

שולה מוזם במיטבחה
1ם פסטה 1נם ם נ 1ת אחרשת
עם קצת
פהנטקציה
אם במיקרה אתם מכירים את יצחק, הבו־דוד
של שולה, שאחיה אלי הוא חבר של
עובדיה, שעובד בסנפרוסט, תעשו מאמץ
ותבקשו שישיגו לכם את לוח־הקיר של
החברה הזאת.
גם בגודל מתאים לתלייה במיטבח, גם
יפהפה ממש, וגם מלא במתכונים פשוטים של
ירקות.
את הצילומים ללוח־השנה עשה מיקי
.קורן, ומגיעה לו טפיחה הגונה על השכם, וגם
לניתם, שעיצבו והפיקו וכנראה גם שלחו לי
את היופי הזה.
אז אתם מכירים את יצחק, הבן־דוד של
שולה?
ג׳ינג׳ר ומים עד כיסוי העוף. מביאים לרתיחה
ומבשלים 20 דקות.
תוך כדי הבישול לוקחים את נייר האלומיניום
ומצפים את הווק מבפנים, גם את החלק
התחתון וגם את המיכסה. נייר הכסף גם
ישמור שהווק לא יתלכלך מאוד(בגלל עלי־התה)
וגם ישמור שהעשן הנוצר בתוך הווק
לא יצא החוצה.
העוף בסיר התבשל 20 דקות? יופי! עכשיו
מתחילים להעמיס את המיצרכים בתוך הווק,
והסדר חשוב! שופכים לווק חצי כוס סוכר. על
הסוכר שופכים חצי כוס קמח ועל הקמח
שופכים חצי כוס עלי־תה( .אגב, במקום הקמח
אפשר לשים אורז, ואז טעם העוף משתנה).
על הערימה הזאת, בגובה שני ס״מ, מניחים
את הרשת של הווק(כל ווק מצוייר ברשת)
,ועל הרשת שמים את העוף או שני
העופות.
סוגרים היטב את המיכסה על הווק ומהדקים
את חתיכות נייר־האלומיניום שיוצאות
ממנו. שמים את כל החגיגה הזאת על אש
בינונית ל־ 15 דקות.
אחרי 15 דקות מכבים את האש, אבל לא
פותחים את המיכסה. עוד 10 דקות והעוף
מעושן. פותחים את המיכסה ומתגלה עוף
בצבע שוקולד וטעם של בשר מעושן מעודן.
אפשר לאכול את העוף ללא כל תוספת,
ואפשר להכין לו רוטב מצויץ מדבש, סויה,
טבסקו, ואפשר גם סתם למרוח את העוף ב־שמן־שומשום
ולהגיש.
זהו זה בעצם. למרות ריבוי המילים, כל
העסק לוקח פחות משעה, ואם מגישים
,לשולחן את הווק הסגור, ושם פותחים ועושים
את כל ההצגה, זה מאוד מתאים לארוחות
חגיגיות, וכמו שאתם בעצמכם יודעים, החגים
בדרך, ואני את תרומתי הצנועה תרמתי בזה
הרגע.
בתיאבון.
ועוד הערה: אם בכל זאת אין לכם ווק, אבל
אתם לא יכולים לוותר על המתכון הזה בשום
אופן, קחו סיר גדול והתאימו לו איזו רשת
שמתחתיה תוכלו לשים את הסוכר, הקמח
ועלי-התה.
אגב, גם כאן צריך לצפות בנייר אלומיניום
את הסיר ואת המיכסה.
(אלכוהול, לא תעצית); חלבון מוקצף; 50 גרם
שקדים מולבנים מושחמים וקצוצים.
הכנה: מקציפים את השמנת, מוסיפים
בהדרגה את הסוכר, וממשיכים להקציף עד
שהקצף יציב. מוסיפים את הרום, ומערבבים
במטרף־יד. מקפלים לתוך הקצפת את קצף
החלבון.
מוסיפים את השקדים, ומערבבים היטב.
מחלקים לשש צלוחיות אישיות ומקפיאים
שעתיים־שלוש.
הערה: אפשר להקפיא את הטורטוני בט־כונת־גלידה
ולחלק למנות אחר־כר.

ד 1יאלה שמי

אל: ראש השב״כ.
מאת: לישכת ראש־הממשלה.
הנדון: מישלחת פלסטינית.
( )1ראש־הממשלה החליט להיכנס למשא־ומתן עם מיש־לחת
של עשרה פלסטינים אותנטיים, תושבי יש״ע (להלן:
פאת״ים) ,שאינם חברים או אוהדים של אירגון־המרצחים
אש״ף.
( )2מן הדו״ח האחרון שלך למד ראש־הממשלה שכמעט כל
תושבי יש״ע הם אוהדי אש׳׳ף, או גרוע מזה.
( )3כמרכן למד ראש״הממשלה מהדו״ח האחרון שלך
שאנשי אש״ף רוצחים פלסטינים אותנטיים ושוחרי־שלום,
המסייעים לשילטונות־ישראל לשמור על החוק והסדר על־ידי
מסירת ידיעות לשב׳ב. מכאן שמודיעי־השב״כ הם הם
הפלסטינים האותנטיים שאיתם יש לנהל את המשא־ומתן.
( )4הנך מתבקש על־כן להכין באופן דחוף רשימה של 10
פלסטינים אותנטיים מכין מודיעי השב׳׳כ, לצורך הרכבת
המישלחת.
( )5אתה תדאג ליידע את הנ״ל שאם לא יקבלו את התנאים
של ממשלת־ישראל לשלום המיוחל, הם יגורשו מן הארץ,
ועל״ידי כך יאבדו אוטומטית את המעמד של פלסטיני אותנטי
תושב יש״ע, הכשר למשא־ומתן.
( )6מכיוון שכל פאת״י כנ״ל עלול להירצח על־ידי המחבלים,
עליך להכין מראש רשימה של 20 פאת״ים רזרוויים.
( )7לביצוע מיידי.

להחריש, מר חריש?

אלי דסה, העילס הזה

למר יוסף חריש, שלום רב.
אני יודע שאתה משמש כיועץ המישפטי לממשלה, ולא
לסתם אזרחים. בכל זאת אני פונה אליך ומבקש ממך עצה
מישפטית.
יש לי בעייה. אתה החלטת לתבוע לדין פלילי את ידידי
עמוס קינן, בעוון זילות בית־המישפט. קינן תקף בחריפות את
השופט יצחק בנאי, על שהי־פלה
לכאורה בין דם לדם, ואת
השופט אורי שטרוזמן על שפסק
מה שפסק בעניין נהג
משאית שהרג נער ערבי.
אני אזרח שומר־חוק, וחלילה
לי לעבור עבירה, קל וחומר
עבירה של זילות בית־המיש־פט.
אבל
איך אפשר להימנע
מזה?
איך אפשר להימנע, למשל,
מזילות בית־המישפט כשכותבים
על פסק־דינו של השופט
יצחק שבתאי בעניין הילדה בת
ה־ , 14 אינתיסאר אל־עטר?
העובדות ידועות לך. המיקרה היה, אולי, הקש האחרון
ששבר את גב הגמל, והוביל כעבור חודש בדיוק להתפרצות
האינתיפאדה.
מפסק־הדין אני למד שמורה־המתנחלים שימעון יפרח נרגם
באבנים על־ידי תלמידות בחאן־יוניס. אחרי שעבר את
איזור־הסכנה עשה סיבוב־פרסה וחזר לכיוון התלמידות כדי
לפזרן ולהניסן. יפרח ונהג הרכב הוציאו אקדחים וירו באוויר.
״איתרע מזלו של הנאשם שכאשר הרכב נעצר ליד השער
המוביל אל תוך חצר בית־הספר הוסטה היד שאחזה באקדח
וכדור שנורה מאקדחו פגע במנוחה וגרם למותה ...הנאשם לא
חפץ ולא התכוון לפגוע במנוחה או לגרום לתוצאה קטלנית.
הנאשם נקלע, שלא באשמתו, לאיזור של התפרעות רבתי
לראשונה בחייו, היה אפוף פחד וחררה ופעל מתוך מצוקה
נפשית קשה, מבלי שיכול היה באותו רגע לשקול נכונה את
תוצאות מעשהו.״
(הוא גם לא דיווח למישטרה, וזו נאלצה לערוך חקירה
ממושכת עד שגילתה אותו).
ולהלן גזירת עונש־מאסר על הנאשם ...לא תועיל ולא
תשיג כל מטרה לכן גזר השופט שיבעה חודשי מאסר־על־תנאי.
המתנחלים פרצו בקריאת״שימחה ויצאו במחול.
הייתי אומר שגזירת מאסר היתה יכולה להועיל מאוד כדי
להוכיח שבית־המישפט אינו רואה בעין טובה רצח של נערים
ונערות בידי מתנחלים, וכדי להרתיע אחרים.
באותו היום זיכה בית־המישפט הצבאי, בראשות אלופת־המישנה
נילי פלד, שלושה מחיילי גולני, שנאשמו בהתעללות
בעציר, שמת. הנאשמים לקחו ערבי לחורשה, ושם
היכו אותו באלות במשך כמה דקות רצופות. במישפט העידו
קצינים בכירים שהחיילים קיבלו תדריכים ״להכות מפירי־סדר
לצורך ענישה״.
לפי תפיסתי ההדיוטית, ובהתאם לפסק־הדין במישפט
חיילי גיבעתי, פקודה כזאת היא בלתי־חוקית בעליל, ומי

ה שב

אורי *בנד׳

השיר קורא ״הוי גרמניה, מולדת קדושה״ ,ומסתיים במילים
:״כאן ננצח או נמות / ,מוות מתוק של בני־חורין.״
האם בעל־הבית היה קובע את הפסוק על קירו, אילו ידע
את מקורו?

מתחת לאפר

שמבצע אותה מבצע עבירה חמורה. על טענתם של קלגסים
שהם ״רק מילאו פקודה״ כבר נאמר מה שנאמר בנירנברג.
אז הנה הבעייה, מר חריש:
יש בליבי הרבה מה לומר על פסקי־הדין האלה. אולם כל
מילה שאומר תהווה בעליל זילות בית־המישפט.
אז מה לעשות, מר חריש? לכתוב ולעבור עבירה פלילית?
להחריש?

האל שיצר ברזל
הלכתי בשדרות רוטשילד בתל־אביב, ונתקלתי בשלט־מתכת
הקבוע ליד הכניסה לבית מס׳ . 12 יש בו סמל אצ״ל,
והפסוק :״האל שיצר ברזל לא רצה בעבדים״.
הייתי בחברת איש ימני, ושאלתי אותו אם הוא יודע את
מקור הפסוק. הוא אמר, בלי היסוס ,״זה מז׳בוטינסקי״.
העמדתי את האיש על טעותו. זאב ז׳בוטינסקי אמנם הזכיר
בסיפרו שינושון את הברזל כסמל לכוח. בצוואתו מצווה שימ־שון
לבני־עמו שלושה: מלך, ברזל וצחוק. במובן מסויים, זוהי
צוואתו האמיתית של ז׳בוטינסקי עצמו.
אולם את הפסוק ההוא לא חיבר ז׳בוטינסקי. הוא לקוח
משיר־חיילים גרמני. הגרמנים שרו אותו לפחות בארבע
מילחמות.
הוא נקרא.שיר המולדת׳ ,והוא נכתב בשנת , 1812 כאשר
הנוער הגרמני התגייס בהתלהבות למילחמה בנפוליון. זוהי
המילחמה שהגרמנים קוראים לה, עד היום ,״מילחמת־השיחרור״.
השיר
נכתב בידי ארנסט מוריץ ארנט, משורר גרמני לאומני
ודמוקראטי. בימים ההם שני המושגים האלה חפפו זה את
זה במידה רבה, מכיוון שהדמוקראטים הגרמניים רצו בגרמניה
מאוחדת, בעוד שאנשי־הריאקציה תמכו בעשרות המלכים
והנסיכים, שחילקו ביניהם את הארץ. על אותו רקע חובר גם
השיר שהפך לימים הימנון־הרייך ,״דויטשלנד איבר אלס״.
שירו של ארנם פותח במילים ״האל, שיצר ברזל / ,לא רצה
בעבדים / ,לכן נתן ביד־ימינו של הגבר /סיף, חרב וחנית/ ,
לכן נתן לו את אומץ־הלב /את זעם הדיבור החופשי / ,כדי
שיעמוד במאבק /עד דם, עד מוות׳.

בעיקבות השריפה בהר־הכרמל הציע אריה דרעי, שר־הפנים,
להקים חיל־כבאים ארצי.
דרוש שר צעיר כדי להציע הצעה כזאת. שר־המביא עימו
מחשבה רעננה.
דרעי לא יכול היה לרעת שהצעתי בשעתו הצעה זו עצמה.
זה היה כשהוא היה בן ,8עוד לפני הגיעו ארצה.
השמעתי את ההצעה בכנסת אחרי אחת השריפות הגדולות
— שכחתי איזו. שוב התעורר הוויכוח הישן והניצחי — מי
אשם, מה קרה, מדוע לא הגיעו הכוחות. מדוע התפשטה
השריפה כפי שהתפשטה?
חקרתי את הנושא כדי להגיש הצעה לסדר־היום בכנסת.
נתקלתי מייד בבעייה מתסכלת: הארץ היתה מלאה ברשויות
מקומיות. לכל רשות היתה תחנת״כבאים. כל תחנה רכשה
ציוד, העסיקה עובדים, החזיקה בכוחות. אחר־כך הקימו
איגודי־ערים לנושאים שונים, ופה ושם נעשה ניסיון כלשהו
לייעל את הדברים.
אבל כל זה מגוחך. הארץ כולה היא יחידה קטנה מבחינת
הכבאות, קצת יותר גדולה מניו־יורק או מלונדון. יש בארץ
מישטרה אחת. יש שב״כ אחד. מדוע שלא יקום בה שרות־כבאות
אחד, תחת מיפקדה אחת, אשר ייעל את כל השרותים
ויוכל להעביר אוטומטית אנשים וציוד ממקום למקום,
כנדרש?
זה נראה לי כמו ביצת־קולומבוס. השמעתי את ההצעה.
קרה לה מה שקרה לעשרות הצעות אחרות של סיעתי, שעסקו
בשיפור איכות־החיים ואירגון־המינהל: הן נתקלו בקיר של
ברזל. אי־אפשר היה להזיז את הביורוקראטיה. יותר מדי
אנשים מתפרנסים מן הברדק.
והנה עולה אותה ההצעה עצמה כעבור עשרים וכמה שנים.
וגם עכשיו, חוששני, היא תיקבר מתחת לאפר, עד לשריפה
הגדולה הבאה. אלא אם כן יהיו לשר דרעי הכוח וההתמדה
לכפות את רצונו על תריסר מיפלגות ומאה ראשי עיריות
ומועצות.

״כן תאמר לממגו־ו״
אבשלום קור דיבר באחת התוכניות האחרונות שלו בטלוויזיה
על המילה הבעייתית ״זקן״.
אנחנו שרים על ״הזקן מנהריים״ ,הוא פינחס רוטנברג,
אנארכיסט רוסי שהפך ציוני, ושחקים את מיפעל-החשמל
הראשון בנהריים( .אגב, אותו רוטנברג חטא בנעוריו ותלה
משת״ף של השב״כ הרוסי. לא נעים ).אנחנו נקראנו בבחירות
של 1959 או 1961״להגיד כן לזקן׳ .אחד הרבנים היותר
סימפאטיים בשעתו היה ״הילל הזקן׳ ,להבדיל משמאי
האשמאי(לא הח״ב).
ן בימינו נמחקה המילה.זקר מן המילון. לא יפה להגיד על
1מישהו שהוא ״זקן״ .אי־אפשר גם להגיד על מישהו שהוא
״קשיש״ ,חלילה.
אותי מעניין שלא מצאו גם מילת־סלנג מן הערבית או
האנגלית. אז אומרים ״מבוגר״.
ומכאן :״המבוגר מנהריים״ ,״הילל המבוגר״ ו״כן תאמר
למבוגר!״

תמונה מרנינה

ה שלט ב שד׳ רוט שילד 12

.ראיתי בעיתון אירופי תמונה שהפיחה בי תיקווה גדולה.
בתצלום נראים רכבים של הבונדסוור, צבא גרמניה המערבית,
הנעים על כביש צרפתי לקראת תימרון משותף של
צבאות גרמניה וצרפת. הצלם הנציח את הטור בשעה שעבר
על פני שלט, ובו שש האותיות הצרפתיות ״ודדן״.
אם יש שם המזכיר את כל אימי מילחמת־הדורות בין צרפת
וגרמניה, הרי זה ורדן. נערך שם הקרב הנורא והארוך ביותר
של מילחמת־העולם הראשונה. הוא נמשך יותר משנה, ונהרגו
שם מאות אלפים משני הצדדים. גם אבי גיסי נהרג שם, עוד
לפני לידת בנו.
ורדן היתה במשך מאות בשנים שטח״מריבה. בוורדן נחתם
ההסכם לחלוקת הממלכה של קארל הגדול. עד 1552 היתה
שייכת לרייך הגרמני. מאז זוהי עיר צרפתית.
והנה עורכים שם חיילים גרמניים וצרפתיים — שאבותיהם
הרגו זה את זה בסיטונות עוד לפני 45 שנים —
תימרונים משותפים נגד אוייב משותף, שגם הוא חדל בימים
אלה מלהיות אוייב.
אם זה יכול לקרות — מדוע שלא יערכו חיילים
ישראליים, פלסטיניים וירדניים בעוד כמה שנים תימרונים
משותפים — ליד כראמה, למשל?

.1הוטל טרמינוס (צרפת וארצות־הברית)

.2עת לחיות עת למות (טייוואן)

טוב השמי ט • הסרט הטוב תשמרט • הוו
^ פעם אץ סיבה לקטר. תשמ״ט, למרות1
1 1שמה, לא היתה שנה רעה כלל וכלל —
לפחות לא בקולנוע. הרבה סרטים טובים הגיעו
הפעם מטריטוריות חדשות, שאפילו פאריס
וניו־יורק אינן מרבות להראות את סיר־טיהן
בגירסה מקורית. דוגמות: קיץ אצל סבא
ועת לחיות ועת למות מטייוואן, לוע הזאב
מפרו, זוהר ממאלי, ושדות חיטה אדומים
מסין העממית.
מפיצי־הקולנוע היו אמיצים דיים והסתב־נו
בהעלאת אגוזים קשים, כמו קולות רחוקים,
חממים מבריטניה, סיביריארה וצא 1ראה
מברית־המועצות, או הרפתקה סתומה כמו
המלך ליר של ז׳אן ליק גודאר. לא פחדו
אפילו ממארתונים כמו חריט הקטנה או היומן
של דויד פרלוב.
בקופה, האמריקאים דורסים את כל המתחרים
כמובן. האמריקאים. לא משנה מה קרה
בבורסה, אבל בקולנוע שער הדולר בעלייה
תלולה. ם׳ הפליל את חנ׳ר רביט? יגיע עוד
מעט לחצי מיליון צופים, כשבעיקבותיו דוהרים
סרטים כמו אינדיאנה בונם ומסע־הצלב
האחרזן, איש הגשם, רשיון להרוג. דג ושמו
]אנדה, נערה שבדת, חסימת דיפל1מטית, ות־

״ר מזדמן. בטמן כבר ממתין בשער של השנה
החדשה.
אפילו החמור שבמבקרים היה חייב להודור
שפצצת־המין של השנה הומצאה עבור בוב ז מ1
קים על־ידי המאייר ריצ׳רד ויליאמס, בדמות
תערובת מענטזת של ורוניקה לייק וריטה היי־וורת.
העונה לשם ג׳סיקה רביט.

ש . 11• 1או לי סוג מסויי ם של קו לנו ע, כי א ג

שחקן השנה
ג׳ין הקמן
מיסיסיפי סערת ואשה אחרת

שחקנית השנה
ג ינה רולנדס
אשה אחרת ואשה תחת השפעה

האמריקאים, השנה לקולנוע היתה רווקא עדנה.
מקום אחד שבו סבל הקולנוע משנה שחונה
היה ישראל. ראשית, מבחינת צופים. אף אחד, או
כמעט אף אחד לא רוצה לראות סרטים ישראליים.
הכישלונות הקופתיים רדפו זה את זה
השנה, בין אם מדובר בסרטים שניסו להעביר מסר
פוליטי או לזעזע, כמו שחת ירוקים של יצחק
צפל ישורץ, או בנוסטלגיה מיסחרית רדודה,
בנוסח זסלה, איך זה קרה?
אפילו המצלמות הנסתרות החליקו על בננה.״
הקהל לא רצה יותר לאכול לוקשים או להיפגע
בסאפארי.
הניסיון הבומבסטי להפוך את המופע של

שמ״ט • הסרט הרע תשמ״ט • הסרט

הטוב תשמט • הסרט הטוב תשמ 1

שלום חנוך לאמירה חברתית חשובה ברומן 1
אמיתי נגמר בתבוסה קופתית וביקורתית גם יחד.
ואילו אחד הסטטיסטים בסרט הזה, מאיר אריאל,
ראה הרבה יותר ברכה בסרט־וידיאו צנוע
מוקדש ל״מסע הבחירות״ שלו.
גם דרמה קלאסית ורצינית, כמו אלף נשותיו
של נפתלי סימנטוב, לא הצליחה לחולל ניסים
ונפלאות.
ציון לשבח מגיע לם וסיאון תל־אביב, שהעלה
את הסרט הישראלי המעניין של השנה, הי1ם ן של
דויד סרלוב. חבל יהיה אם תופסק פעילותו של
הקולנוע במוסיאון.
לסרטים ישראליים אולי לא האמינו השנה.
לעומת זאת, החלו להאמין, ועוד איך, בקלאסיקה
ההוליוודית.
התופעה החלה כבר לפני שנים מיספר, כש־ארנסט
לוביטש המנוח שבר את כל המוסכמות
של ההפצה הישראלית. סירטו להיזת או
להיזת היה להיט קופתי, ומשנפרצה הדרו, הלך
הנחשול והתגבר. התחת מעבר לפינה רק חיזק את
הרושם כי בסרטים הישנים טמון אוצר, והשנה
זכינו כבר למבול של ממש 5 .סרטים, צ׳ארלי
צ׳סלין, שלכבוד יובל המאה להולדתו הוצגו
בארץ שלושה מסרטיו הארוכים, ושוב לוביטש

שחקן־מישנה השנה

שחקנית־מישנה השנה

שון קונרי

עדנה דור

אינדיאנה נ־עס !הגביע הקחש

תיקוות נחלות

(אשת 1השמינית של כחול הזקן. מלאך) דרך
רובן מאמוליאן ( נ ״ דספראדס. מיצ׳ל
לייזן מה קרה בחצות) ,ועד למאכם
אום ולם (מיכחב מאשה אלמתית) ואלם רד
היצ׳קוק (חשד).
מי שהלך לראות את הסרטים הללו ועיניים
לו בראשו, יכול היה לראות שהקולנוע
אולי למד להוסיף צבע, להגדיל את המסך
ולשכלל את הסאונד, אבל יסודות השפה שלו
נשארו כשהיו.
אבל לא צריך להתייאש. אמנם מייסטרים
אין לנו בשנים האחרונות, אבל אנשים מוכשרים
יש ויש. רוב ריינר, ראש הכרוב ממיש־פחתו
של ארצ׳י בנקר, הופך לאחד הבימאים
היותר־מעניינים בהוליווד, וכמעט מבלי שירגישו
בו עשה את אחת ההצלחות הגדולות
של השנה,הנסיכה הקסומה. מחווה משעשעת
וססגונית, לסירטי־ההרפתקות ההיסטוריים
של פעם.
ג׳וכתן דמי העמיד את סירטי־הפשע על
הראש בנשזאה למאפיה, כשהוא נעזר בכיש־רון
הקומי של מישל פייטר המדליקה. מי
שרצה לראות מה קורה לפייפר בלי הומור
,ובלי דמי, יכול היה למצוא אותה גם ביחסים

תשמיט • הסרט הרע תשפו ט • הו

.3פסים !כוכבים (ארצות־הברית{

.4פטסי הרסט (ארצות־הברית)

יסירטי דישנה י
(המשך ם עם 1ד )27
מסוכגים. ג׳ון קליז היכה שוב, ועוד איזו
מכה, בקומדיה מטורפת על סיגנונות שוד
מתנגשים, בדג ושמו זאזדה, כשלצידו משחרר
קווין קליין את כל הבלמים ומשתולל
כאוות נפשו וג׳יימי-לי קדטים קורצת
ועוקצת.
אחד המייסטרים האחרונים, סדריקו
סליני, שמר על מעמדו הרם באינטחרסטה,
גירסה מעודכנת לשמונה וחצי, שבה מסביר
הבימאי את מלאכתו לטלוויזיה היפאנית ובד
זמנית גם מכריז שוב על אימתו הנוראה מפני
פראי־האדם מן המסך הקטן.
תיאו אנגלופולוס, שנמנה גם הוא על
המייסטרים, זכה שאחד מסרטיו המרגשים
ביותר, מסע לקיתרה, יוצג על בדי הארץ.
סיטר גרינאוואי אולי אינו מייסטר,
אבל הוא בדרך לשם. בימאי הקולנוע הבריטי,
בעל הדימיון החזותי העשיר, הוא איש בעל
השכלה אנציקלופדית והוא משתמש בה
לראווה בכל אחד מסרטיו, ששניים מהם
אפשר היה לראות השנה, כרס של ארכיטקט
וטובעים בסיספרים.
אי־אפשר שלא להזכיר את הקומיסארית
של אלכסנדר אסקולדוב. הסרט נאסר
בברית־המועצות במשך 20 שנה ויותר, אולי
משום שהוא באמת סרט הרבה יותר ציוני
מכל מה שעשה, למשל, הקולנוע בישראל.

^ ם צריך להסתפק בארבעה נבחרים, מן
\ £הדין להתחיל בהוטל טרמינוס. אופולס
האב כבר הוזכר כאן, הפעם זהו מארסל
אופולס, הבן, הפורש יריעה רחבה ומרשימה
שמתחילה ממישפטו של קלאוס בארבי, שנערך
בעיר ליון שבצרפת, אבל מתפשטת קדימה
ואחורה בתוך הזמן, נעה ונדה על פני
שלוש יבשות, וחושפת תמונה עגומה, אפילו
מאקאברית, של המצפון האנושי וגמישותו
המופלאה. אולי סרט תיעודי, אבל מרתק,
חכם ושנון יותר מכל סרט עלילתי.
הכימאי שראוי לתואר תגלית השנה הוא
ללא ספק הטייוואני הו הסיאו־הסיאן.
בעולם הוא כבר מזמן חביב הפסטיבלים, ורק
לפני שבועות מעטים זכה סירטו החרש באר
יה הזהב בוונציה. שני סרטיו שהוצגו השנה
בארץ, קיץ אצל סבא ועוד יותר מזה, עת
לחיות ועת למות, הצביעו על כישרונו להעביר
בלחש, בלי להרים קול, באיפוק מדהים
ויחד עם זאת בעוצמה רבה, חוויות שהן אמנם
מאוד מקומיות באופיין, ויחד עם זאת מדברות
לצופים בכל העולם. כל הצופה בעת
לחיות ועת למות ימצא אמנם את הרקע
המיוחד במינו של מישפחה סינית בשנות ה־
50 המוקרמות, אבל יצליח, בלי שום קושי,
למצוא במישפחה זו הדים למישפחות אחרות,
הרבה יותר קרובות אליו. וזה סימן של יצירה
גדולה באמת.
גזירה שווה גם לגבי ואז של יושימיצו
מוריטה. אולי הסרט היפה ביותר, מבחינה
חזותית, שראינו בארץ מזה הרבה מאוד שנים,
הן בעיצוב התפאורה, הן באיכות הצילום.
סיפור אהבה חסר־תיקווה, הנושא לקח מר
בצירו, אבל יותר מזה, גם סיפור של חברה
המשנה פניה, ושל תרבות שהיתה נעולה

בוערת ומודע למקורות העמוקים של הגזענות
השתולה עמוק בתוכן, הן בתפקיד־ה־מישנה
הקצר והמרתק שלו באשה אחרת, גילה
הקמן פעם נוספת את העוצמה האדירה
הטמונה בהופעתו ואת האמנות שבה הוא
מצליח ללבוש עליו כל דמות. אפילו בסרט־פעולה
סתמי למדי כמו המשימה באט ,21
ניצב הקמן משיכמו ומעלה מעל לכל הסובב

איתו׳
ס ם כבר הוזכר שם סירטו של ורדי אלן
אשה אחרת, אפשר כבר לעבור לשחק־נית־השנה.
ג׳ינה רולנדס כבר זכתה פעם
לכבוד הזה בזכות מיני ומוסקוביץ, שביים
בעלה,המנוח. השנה הציגו בישראל בפעם
הראשונה, אחרי המתנה ארוכה, את אשה
תחת השפעה, אולי הטוב שבכל תפקידיה,
בבימוי בעלה המנוח ג׳ון קאסאבטם. ובו־זמנית
אפשר היה לראותה גם בדמות אשה
העורכת חשבון־נפש בגיל ,50 בהדרכתו של
וודי אלן. שני תפקידים שונים בתכלית השינוי,
מהתפרצויות של טירוף בסרט הראשון,
ועד לאיפוק אינטלקטואלי בסרט השני, ובשניהם
היא שולטת ללא מיצרין.
באותו סרט התגלה שוב אחד השחקנים
המעולים שיש לבימה האנגלית ושבקולנוע
הוא עושה תפקידי־מישנה רבים, כולם פנינים,
זהו יאן הולם, המשחק כאן את דמות
הבעל, פארטנר שווה־כוחות באישיותו
להקמן. תפקיד־מישנה אחר הראוי לכל שבח

שחקן הוסקינם וג׳סיקה רביט
פצצת־המין
שנים מפני השפעות מבחוץ, התרבות היפאנית,
הנפתחת בצימאון לרוחות המערב.
הסרט הרביעי הוא מהרבה בחינות הפתעה.
קלינט איסטווד אינו בדיוק תגלית חדשה
בתחום הבימוי, אבל מומחיותו הגדולה, עד
עכשיו, היתה דווקא בסירטי־פעולה. הביוגראפיה
של צ׳ארלי פרקר, בירד, גילתה את
שליטתו הגדולה בסיפורת הקולנועית. הוא
נע בחופשיות מוחלטת קדימה ואחורה בזמן,
מבלי לאבד אף פעם אחת את הצופים או את
הסיפור, את האהבה הגדולה שהוא רוחש למוסיקת
הג׳ז, את האווירה המיוחדת שהוא משרה
על הסיפור בעזרת הצלם ג׳ק גרץ ואת
המישחק המשובח שמגישים בהדרכתו סר־רסט
ויטאקר, בתפקיד פרקר ודיאן ונורה,
ברעייתו, זוג יוצא־דופן בשנות ה־ 40באמריקה,
כושי ולבנה.

ץ ץסירטי השנה, לביזיונות השנה. וקר
^ /ד ם כל, החיים הם גהר ארוך ורוגע. מי
שהאמין בטעות כי סירטי בורקס הם המצאה
ישראלית, יכול היה לגלות כאן את הגירסה
הצרפתית, המרושעת והנבזית עוד יותר. ההשוואה
בין בורגנות צרפתית קרתנית ומתני

שחקנית אקברג ובימאי סליני
הפגישה של השנה

של השנה
וונת לבין מהגרים צפון־אפריקאים רעשנים,
מלוכלכים ומכוערים, מציגה את שני הצדדים
כדוחים באותה המידה, מעוררים סלידה ותיעוב.
למען הסדר הטוב צריך לציין שהסרט
היה להיט קופתי אדיר בצרפת, אולי משום
שכל אחד מן הצופים סבר שזה לא נוגע לו,
אלא רק לאחרים.
שני בימאים אירופים נדדו לאמריקה, ושניהם
נפלו בפח. קוסטא גבאראם, כדרכו,
איבחן נכון תופעה, עליית הימין הקיצוני על
פלגיו המטורפים, ניצל תקרית שהיתה, רצח
של שדר־רדיו(אותו שדר המוזכר בשיחות
לילה) ובנה מסביב עלילת־מתח, אמינה רק
בקושי, על סוכנת ששותל האף־בי־איי בין
הקיצוניים, ועל הרומאן שלה עם אחד מהם.
הנושא מתמסמס ברומנטיקה מפוברקת והנבלים
הם כל כך מטומטמים, שקשה להבין איך
הם שורדים זמן רב כל כך.
האירי מט או׳קונור, שהצטיין השנה
בסרט צנוע ורגיש, אשר הוכתר בשם העברי
המוזר חודש בקאנטר׳ ,הגיש במקביל, מעין
סאטירה פרועה על הרפתקותיו של מומחה־אמנות
בריטי באמריקה. פסים וכוכבים הוא
סאטירה שממנה נודף ריח של בהלה ופחד מן
היבשת האחרת, מן הטיפוסים המשונים
שחיים שם, מן ההתייחסות שלהם לחיים
ומחוסר־התרבות הפראי והמשווע שלהם. כדי
לעשות סאטירה, צריך להבין קודם כל את
האובייקט שהיא מכוונת אליו, ובהלה אינה
סגולה טובה לשם כך.
הבעייה עם פאט׳ הרסט של סול שרדר,
היא בעיקר אתית. שרדר, שהיה פעם ליברל
מתקדם ובעל חזון קולנועי אישי, נשכר
לעשות סרט, שיוכיח כי הרסט הצעירה חפה
מכל פשע, קורבן אצילי של אמצעי־התיקשורת.
זה יכול בהחלט להיות, אבל כדי
לשכנע בכך את הצופים, צריך היה לצייר
תמונה אמינה יותר של כל האירועים סביב
חטיפתה, ובעיקר דיוקן משכנע יותר של
החוטפים, הנראים כחבורת קריקטורות
מגוחכות. לא איש כשרדר צריך להתבזות
בדייסות שכאלה.
עם כל הכבוד לדסטין הופמן, שזבה לפרס
האוסקר השנה, ראוי להכתיר רווקא את ג׳ין
הקמן, שהצטיין בתפקידים מאופקים יותר
וראוותניים פחות. הן בדמות החוקר המכיר
היטב את הנפשות הפועלות סביבו במיסיסיפי

שחקנית שייסר
הפרצוף של השנה
הוא זה של יהודה איש־קריות בעיצובו של
הארווי קייטל בפיתוי האחרון של ישו.
קייסל היטיב לבטא את הקונפליקט
הטראגי של הדמות והוכיח שלבגידה יש גם
פרשנות אחרת — הוא היה האיש שלמעשה
אהב ביותר את ישו והבין יותר את מילחמת
הבשר ברוח, שהיא למעשה תמצית המעשה.
בין הנשים ציינו כבר בהבלטה את מישל
פייפר, שחקנית בעלת אלף פרצופים. תגלית
אחרת, שהיא שילוב של מיניות וליצנות, נראית
עתה על בדינו לצד רוברטו בניני
בשטן קטן שלי. זו האיטלקיה ניקולטה
בראסקי, ששיחקה גם בסירטו של ג׳ים
ג׳רמוש, נרדפי החוק, שכבר הוצג בארץ
ומשחקת גם בסירטו החדש רכבת המסתורין
שעור יוצג.
דמות נוגעת ללב ומזעזעת באמת עיצבה
שחקנית בריטית ותיקה, הידועה יותר לצופי
הטלוויזיה בבריטניה. זוהי עדנה דור, שהו־פיעה
בתפקיד אימו של סיריל, גיבור תיקיות
גבוהות. אולי הסרט המריר ביותר שיצא באחרונה
מבריטניה התאצ׳ריסטית וכל מה שאפשר
לומר על ישישים מרי־נפש המאבדים את
רצון החיים. אין ספק, בריטניה היא עדיין
חממה לשחקנים גדולים, אחד מהם, לורנס
אוליבייה, הלך לעולמו בשנה שחלפה.
עדנה פיינדז ₪
העולם הזה 2718

^ 4הו רו ס הו ס

על־ידי סחיטה ריגשית. הם מהירי-תפי-
העניין שלהם מתמצה באהבה, בחוש ניות,
במין, וברומאנים גדולים. הם יותר
סה ואינטואיטיביים.
אלה אנשים הנולדים לשמש כרועים 1מדי נפלאים מכדי להיות נאמנים לעד
לעדר האנושי. הם יודעים לרתק קהל י לאדם אחד, אבל הם בהחלט מסורים
1לבני-הזוג שלהם בכל צורה. ילידי מאז ניים
בנחש, עם כל יופים ורכותם, יכולים
להיות נעימים ומשעשעים.
מצד שני, הם גם יודעים לצחוק על
עצמם. לא חסר להם הומור. הכל צריך
להיעשות באופן מיידי. אבל בן-הזוג
צייד לגלות סבלנות ושלווה כשהם יוצ־

אנשים לצידם הם דהויים. הם יכולים
להיות מנהיגים רוחניים, דוגמנים, שחקנים,
זמרים, שדרני״טלוויזיה ורדיו, או
פוליטיקאים.

• בית ומישפחה
הם ירהטו את הסביבה בבדים מב-
ריקים ואת הקירות בחפצי אמנות. הם
אוהבים מותרות, ושונאים לחיות בלי
זה. בבית שלהם כל אחד מרגיש רצוי.
אפשר לבוא תמיד ללא הזמנה. הדלת

מזל החודש:

נ 7אז 1״
הנחש והמאזניים

ההורוסקופ המוכר לנו, כלומר זה

. 44 שמשתמשים בו במערב, אינו ההורוס 44
קופ היחידי. נס תרבויות אחרות ותורות
44 אחרות עוסקות בנסתר. האסטרולוגיה
44י הסינית מחלקת את המזלות ל״ ,12 אבל
44 לא לפי חודשים, אלא לפי שנים. השנה
44 הנוכחית היא שנת הנחש.
| איד משתלבת שנת הנחש עם מזל
44 מאזניים, כאשר מצרפים את האסט44
רולוגיה המוכרת לנו עם זו הסינית!

מי שנולדו וייוולדו השנה במזל מאז 4

ניים, בין ה 23-בספטמבר ל־ 23 באוקטו 44
בר, לא יהיו כל לן מאושרים. אי-אפשר
44 יהיה לעמוד בפני הקסם שלהם, אן ב44
תוכם הם יהיו עקשנים וקשים. רצונם
44 חייב יהיה להיעשות. הם יהיו זדוניים.
44 הם ירצו שהדברים ייעשו בדרכם ויצוו
44 על כל הסובבים אותם.
אלה הם אנשים שהקסם שלהם שורף.

44 מאזנים משנת נחש שולטים באחרים

.האווירה סביבכם מתחממת והולכת.
י צריך לנהוג בכם בכפפות של משי, כל
דבר הכי קטן מקפיץ
אתכם מיד. ב־ 4וב״5
יווצדו קשרים עם
ארצות רחוקות. מיכ־תב,
ידיעה, קישרי
עבודה, יביאו לכיוון
חיובי בעתיד הקרוב.
בלימודים אתם מצ21ב
מרס -
ליחים בבחינות, בע20ב
אפריל
בודות ואז מתקבלים
לתחום שבו אתם
; מעתייגים. קניית מכונית חדשה עדיפה
* על משומשת, כי היא עלולה לאכזב.

* שבדם קשה מאוד. ה שסע אמש קצר. אבל
* העבודה חייבת להיעשות. לא תקבל! עזרה
* וכדאי שחאתנו סדר־ום
י יעיל יותר. קומו מוקדם
* בבוקר. ואז יהיה לכם
* הספק טוב וסהיר. הבד״
אות עלולה להציק לבם.
¥בפרט לקראת הצום.
¥¥מחלות. שמהן סבלתם
:¥לפני שלושה חודשים,
¥ישוס להציק. בתחוס
¥¥החסנם׳ קורה משהו
¥מוזר. אהבות ישנ1ת חח־
¥¥חת ואלה שהחלו לא מזמן סתפרקות ולא
¥ברור סה יהיה עתידן. ולאן הן יובילו.

מצב-הרוח אמור היה להשתפר, אך לפ־
¥מכם כמה דברים לא קלים. עדיין מוט״
לת אחריות כבדה

לבריאותם של הודים

¥׳ ודרישות מבוגרים
גבוהות בעבודה אז
בלימודים. עליכם להוכיח
את יכולתכם.
מאמינים בכם ומצפים
שתפתרו את כל
הבעיות המתעוררות.
באהבה, אתם נכנסים

לתקופה חדשה. בק *

רוב תחדשו קשרים וכל הבעיות, הניתז-
* קים והפרידות יישכחו כאילו לא היו.

אים בגפם לטיולים באפריקה. הוא זה תמיד פתוחה. תמיד יש מקום לעוד כמה *

שיצטרף לשמור על הילדים. צריף עוצמה אורחים לא-קרואים.
נפשית גדולה כדי להישאר איתם.
הם רוצים הרבה ילדים, כי באופיים *
הם נותני חסות לאחרים. הורים כאלה *
¥המיקצועות המתאימים דה
נוטים לבלבל את הילדים בקיסמם. הם *
הם מנהיגים, אבל הם לא תחרותיים

ואין להם עניין במאבקים. יש להם כוח -מוסריים משלהם.

המשיכה. אנשים מוקירים אותם, מערי הילדים
שיוולדו במזל ובשנה יהיו 1
צים אותם ורוצים להיות איתם. אם ממש מקסימים ובעלי בגרות מוקדמת* .
באדישות שלהם ובקיסמם. מתאים משתמשים לרעה בכישרון הזה, הם יכו הם יהיו בשלים, בעלי הבנה, והם יק* -
להם להיות כמרים, רבנים, יועצים ומנ לים להיות מאוד מסוכנים. הם אינם סימו וישעשעו את סביבתם. אסור לפנק *
תאבי־כוח, ומוכנים לקחת את השילטון אותם בדברים חומריים. צריף ללמד או־ +
היגי כתות.
ילדי מאזניים בשנת הנחש וילדי הש רק אם נותנים להם אותו ביד. הם אינם תם ערכים בסיסיים וטוב לצאת איתם
נים ,1953 ,1941 ,1929 ,1917 ,1905 דיקטטורים ואין מה לחשוש מהם. הם למסעות ולפיקניקים. מאוד מומלץ על *
לא מקבלים מרות ואינם משתייכים.
ספורט ותנועות״נוער. אם לא יהיו ב־ *
1977 ,1965ו״.1989
הם יודעים שהם יכולים לנהל את מישמעת ובמיסגרת מציאותית שתתן *
• איך הס באהבה?
ההצגה ואינם מקבלים שמישהו אחר עו להם ביטחון הם עלולים לפתח אלרגיות *

האם הם יודעים בכלל משהו אחר! שה זאת. הם שותפים טובים בתנאי שה״ פסיכוסומטיות.

המצב בבית לא קל. אתם סרבים לריב, להתנסיעה
לצורך פגישת-עבודה ב 5-או ב־ 6במקום־העבודה קורים דברים חשובים. אתם
רגז ולהכניס למתח גם את הסביבה. יש וט״ה
בחודש. אל תידחו, זה חשוב, ויביא ע״פים, מרונשים ובטוחים בצידקתכם. זה
אתכם לשינוי משמ להיפצע.
להיכוות או נם
מביא אתכם להתעקש,
עותי בקאריירה. לא
לקלקל סכשירים הקלריב
ולאבד. אולי, הד
מייד תבינו במה מדו שורים
בחום ובאש. יש
דמוות חשובה להתקדבר,
אך חשוב שלא
צורך להיזהר מנפילות.
מות• .תק שדווקא בילדחות
את ההצעה.
אפשר לשבור יד או רגל
מים אלה למישהו יש
מבחינה כספית, תופתוכנית
עבורכם, אלא
מבלי לדעת איך זה קרה.
תעו לטובה. מקור-
ודווקא בבית. עדיף לבשהוא
חושש מהמזג
וזם>£1-י 1מהמסה נוסף יוצע לכם
לות בחוץ. אהבות, שההעקשני
שלכם, ולכן
;21ביוני -
21בדצמבר •
פיתאום. חששתם מ חלו
בחורש האחרון.
כדאי שתרסוו את עצנ)
2ביולי
19ביגואר
מחסור השנה, אבל
מכם. ממריבות עם הר
עלולות לשנות כיוון —
תקופה זו תעמיד את להתהדק
או להסתיים.
דם איאפשר להימנע.
כם מחדש על ב סיס כלכלי בטוח יותר. כל מה שקשור בהם מביא למתח. בח״
בעבודה תקבלו הצעה חדשה. אך יהיה קשה
וד 7וה־ 8בחודש לא יהיו קלים. האהבה. התנאי להצלחה הוא חשאיות.
בשלב זה להפסיק את עבודתכם הנוכחית.

אינכם סת־שים טוב. בל התקופה מאופ״ות קשרים עם ארצות אחרות עדיין ממשי ח־
$וה 6-מראים על הצלחה בנסיעות,
בפגישות ובדאיונות לצורך עבודה וב .בחוסר־מרץ, ובחוסר־סבלנות ובמצב־חח ד כים להעסיק אתכם. זה בא לידי ביטוי
במיכתבים, בשיחות-
מחכא. רק יום הכיפר
כלל על יכולת שימוע
חם שד היה חסר לכם
סלפון, בידיעות או
טובה. בגסיעות דרו בתוך
התקופה המו שה
זהירות. אתם נו מבקרים.
ממש בקרוב
מאוד שוב תהיה לכם
באת. וד 1 5וד 6בחודש
הגים בצודה נמהרת
הזדמנות לצאת לנסימראים
על תוספת כ ד
ומסוכנת, וגם אם אכדת
משמחת. כספים
תם נוהגים באדיעה.
מי שאמו מקפיד
יניעו ממקורות שונים,
בות, ונותנים זכות
על החוק ומרשה לעצולאו
דווקא צפויים. יתכן
מו להתנהג כרצונו,
קדימה לאחרים, הס
מסכנים אתכם. בע ו 1111
שמישהו ישלח לכם הד
עלול לשלם על כך ביוקר.
ה״ 8בחודש אי מנה,
ואולי אפילו ברטים
בודה יקרה משהו
לחדל. חישבו על בך. זה
משמח הקשור בחו׳׳ל.
נו מתאים לשיחות-
יכול לעוור למצב־החח. באהבה, נצלו עוד עבודה. מישהו מנסה לטמון לכם פח. ,
באהבה מתחיל עכשיו חודש מהסוג
שאתם אוהבים והוא צופן הרפתקות.
בחוכמה את הזמן שוונוס נמצאת במזלכם. ואתם תסתבכו ללא יכולת לצאת ממנה* .

ידידים יפגשו אתכם, יעודדו וירימו את מצב־הרוח כבד. ההת שה אינה טובה. הורים *
הצום צריך להדליק אצלכם נורה אדומה. אם
המורל. בתחום הרומנטי חשוב מאוד אינם סרנישים טוב וצפויים לכם סיכסוכים ;
אתם צמים, חשוב שתשתו לפחות, ואם אתם
לוקחים תרופות, אל
לשמור על מה שהת על
כספים עם בך הזונאז *
חיל שוב להיבנות.
תפסיקו. ודד וודסו בחר
עם האחים. יתכן שסי־ *
אינכם לוחצים, בדרך
דש מצביעים על בעיות
שהו לוקח מה שמניע *
כלל, אבל מדברים
בריאות. ההוצאות הכסלכם,
אך בסופו של דבר *
יותר טדי ובגילוי־לב
תקבלו את סר. שש־״ך *
פיות כל כך נחלות ]מפשיכול
לקלקל לכם.
לכם. באהבה משה! *
תיעות, שאינכם ם צר־הביקורת
שנמתחת
משתנה. הציפייה שהי* -
חים לעקוב אחרי מה שעליכם
פוגעת בכם
קורה. אל תיכנסו להשתה
החודש האחרון הר *
19בפברואר
23בנובמבר ־
מאוד קשה, וכדאי
22באזגוסס ־ קעה או לקנייה שאינכם
פכח לאכזבה, אבל *
20בדצמבר
20במרס
22בספסמגר
לשמור בינתיים על
חייבים אותה בדחיפות.
בקרוב תפנש! במישהו .
שתיקה. ה־ 8וה״ד
אחר במקום־העבודה* .
אין זה הזמן. שימרו על
כספכם. גם מ׳ שחושב שיש ל ,1אין זה הזמן. בחודש יעברו עליכם ללא בעיות מיו בקשרים סייס־ם, העניינים הופכים רציו״ם *
חדות. אולי אפילו תמצאו עניין חדש.
יותר. בקרוב מאוד ״קבע תארך לחתונה* .
לעזור לחברים ונם לא לבני־מישפחה.

סוסן

ו1)1זנ״0

ע1ן11

1111111:1

רחל שקדובסקי:

ערך ההיגתקות, ערך המגע
מאמר לזיכרו של ז׳ורז׳ סימנון
ספריו הרבים של ז׳ורז׳ סימנון הם ספרים
גבריים מאוד. הוא הדין בהשלג היה שחור
שלו, שבו בחרתי להתרכז ברשימה זו, שתורגם
לעברית בידי אהרון אמיר וראה אור בהוצאת
כתר ב־ .1980 זהו ספר גברי הן מבחינת
סיגנונו, הן מבחינת התימאטיקה שלו, והן
כשמתבוננים בדמויות ובאורח־החיים שהוא
מתאר. קטע המציאות המתואר בספר — זה
של העולם התחתון ושל צרפת תחת עול הכיבוש
הנאצי — וזמן התרחשות הסיפור: בחר
רף, בקור, בשלג מרופש — אף הם גבריים
בעיני. כמו כן, גיבור הספר, פראנק פריר־מאייר
בן ה־ ,18 שמעולם לא הכיר את אביו
ושאמו מנהלת בביתם בית־בושת קטן, הוא
בחור קשוח שאיננו יודע מורא ושאין בו
תודעת טוב ורע, המבקש להתנהג כגבר של
ממש. באיפיונו של גיבור זה ממחיש איפוא
סימנון את מה שנראה בעיניו כמהות החיים
הגבריים האותנטיים, וזאת גם כשהוא מתאר
אותו כפסיכופאט צעיר, וגם כשהוא מתארו
בסוף תקופת ההתבגרות שלו — השלג היה
שחגר הוא בין השאר רומאן־התבגרות —
היינו בזמן שבו מתוודע פראנק אל ערכיו
האמיתיים, הנובעים מליבו פנימה, בניגוד
לערכים הקודמים שלו, ערכי העולם התחתון,
שאותם סיגל לעצמו באמצעות חיקוי אורח
המחשבה וצורת ההתנהגות של מבוגרים נערצים.
נוסף
על כך, במרכז העלילתי של הספר
עומד סיפור אהבתו של פראנק לשכנו המבוגר
גרהארד הולסט, היינו סיפור של ידידות
בין גברים. ידידות מסוג זה, שעיקרה מגע של
נשמה בנשמה, הבנה שהיא מעל ומעבר למילים,
ואישור שנותן ארם לרעהו כמות שהוא,
איננה מיוחדת אך ורק לגברים. הנסיך מיש־קין
של דוסטוייבסקי קשור בידידות מסוג זה
לגברים ונשים כאחד. גם סימנון, שהכיר את
הספרות הרוסית הגדולה, מתאר בספר נודע
אחר שלו, האלמנה קודאר. קשר כזה בין גבר
לאשה. בכל זאת, יש משהו במושג ״הידידות
בין גברים״ ,המוציא את האפשרות של ידידות
דומה בין שתי נשים או בין גבר לאשה,
חוץ מבמיקרים יוצאים מהכלל, והוא רווח,
לצערי, גם בחברה הישראלית.
משהו מיוחד זה נמצא בספר שלפנינו, שבו
הידידות של הולסט חשובה לפראנק הרבה
יותר מאהבתה של סיסי, בתו של הולסט, אהובת
ליבו. ולבסוף, סיגנון הכתיבה הלאקוני־תמציתי
של סימנון הוא סיגנון־כתיבה גברי,
שגם תואם להפליא את ארשת־הפנים האטומה
והדיבור הלאקוני של גיבוריו.
אבל על אף גבריות שלטת ומקפת זו, השלג
היה שחגר איננו ספר הפונה לגברים בלבד.
הקיום הגברי האותנטי מקביל בספר זה,
למותר לומר, לקיום האנושי האותנטי ביותר,
היאה לאדם בכלל(האלמנה קודאר חיה חיים
״גבריים״ כאלה) .אכן, אנו מוצאים בספר זה
כוונה סיפורית״מוסרית רצינית, איזו הצגה
של אידיאל־חיים, ולכן, כמו־גם בשל תוכנו
של אידיאל״חייס זה, שלתיאורו אפנה עתה,
ספר זה של סימנון מעניין אותי במיוחד.

ערך הניתוק
עיקרה של צורת־הקיום האידיאלית שסי־מנון
מציג בספר זה היא ההינתקות. ההינתקות
מכל זיקה שהיא — לבני־אדם, לנכסים,
לרגשות — מאפשרת לאדם, לדעת סימנון,
להכיר את עצמו וללמוד את התשובה לשאלה
המוסרית המרכזית: למה יש ערך ולמה

אין? כלומר, רק הריחוק וההתבודדות עשויים
להביא אדם להארה. אבל, כפי שאראה בהמשך,
ההינתקות איננה אידיאל חד־משמעי או,
ליתר דיוק, סופי, בעיני סימנון. קריאה מלאה
כספר מגלה כי ההינתקות מכל קשר, לאדם,
לדבר או לרגש, נתפסת בעיני סימנון כצורת־הקיום
האידיאלית, בעיקר משום שהיא מהווה
תנאי־מוקדם הכרחי לא רק לגילוי־עצמי, ולא
רק למציאת התשובה לשאלה: מה חשוב ומה
לא חשובי, אלא גם לגילויו המלא של ערך
המגע.
סימנון מתאר את הגבר האידיאלי בספר
בעזרת השוואות בין דמויות גברים שונות.
כך, סיגנון־החיים של פראנק מעומת עם סיג־נון־החיים
של ידירו פרד קרומר. צורת־החיים
של קרומר מעומתת מצידה עם זו של הולסט.
התנהגותו של הקצין הגרמני, המכה בסרגל
בפניו של פראנק לאחר שהלה נאסר, מעומתת
עם ההתנהגות המאופקת והמחושבת של
החוקר הקשיש בכלא, וכן הלאה. באמצעות
מסכת השוואות זו מצייר סימנון את דיוקנו
של הגבר האמיתי, וכך יוצא שפראנק, הולסט
והחוקר הקשיש בכלא הם הגברים האמיתיים

1יוו ־ 1י

סימ 1ו ן

יליד ליז׳ שבבלגיה בשנת ,1903 החל את מסלולו בעיתונאי. בגיל 20 הגיע
לפאריס, שבה פירסם תחת 17 שמות־עט, רומאנים פופולאריים. בשנת 1930
הביאה לו סידרת־הספרים שגיבורה הבלש ז6ז \ 1318 מוניטין בינלאומיים.
בשנים שלאחר המילחמה חי בקנדה ובארצות־הברית ובשנת 1955 חזר
לאירופה -תחילה לצרפת ואחר־בן השתקע בשווייץ. פירסם למעלה מ־200
רומאנים תחת שמו, ועוד מיספר לא־מבוטל בפסבדונימים. ספריו תורגמו
לעשרות לשונות וראו אור במיליוני עותקים. רבים מספריו -בעיקר הרומאנים
הבלשיים מסידרת מאגרא -עובדו לסרטים וזכו אף הם להצלחה. בשנות חייו
האחרונות בתב בעיקר סיפרי״זיברונות וספרים בעלי אופי וידויי -עד שהחליט
לפרוש מכתיבה ואכן פרש ובילה את שלהי חייו בפרישות ובריחוק
מזרקורי הפירסומת. נפטר השנה בגיל .86
בית שבו גידלו אותו, ואף רוצח את האשה
הזקנה שטיפלה בו. לבסוף הוא מחלל, ובצורה
מזעזעת, גם את אהבתה של סיסי, בתו של
הולסט, שבה הוא מאוהב בבלי־דעת, בלי
להתחשב בכאב שהוא גורם בכך גם לעצמו.
אבל המאפיין העיקרי של פראנק הוא היותו
״זאב בודד״ .פראנק הוא הצופה הבלתי-
מעורב מהצד, אדם המתבונן בחיים יותר משהוא
משתתף בהם. דרך קיום זו מומחשת סימ־לית
במינהגו להציץ במעשי הזונות ולקוחותיהן
בבית־הבושת של אמו. הצצה זו איננה
מציצנות מינית, כי אם התבוננות סקרנית
במעשיהם ובטיבעם של הבריות.

כך, ברצח הגרמני האלמוני הוא רומם את
ערך קדושת חיי האדם: ברצח הזקנה שטיפלה
בו הוא שולל את ערך הקירבה; ובבגידתו
המזוויעה בסיסי הוא מנסה לרמוס את ערכי
האמון והאהבה. נמצא כי פראנק משתמש
ביכולת ההינתקות שלו בראשית דרכו בעולם
המבוגרים לשם רמיסת ערכיה המקודשים של
החברה הבורגנית המהוגנת. אבל, למעשה,
ערכים אלה הם ערכיו האמיתיים, הפנימיים,
והיו כאלה תמיד, כפי שהוא מגלה בעת בירורו
בכלא. נראה איפוא, במבט לאחור, כי כל
הפשעים שבאמצעותם ניסה פראנק להגשים
את עצמו ואת מה שנראו לו כערכיו לא היו,
למעשה, אלא פעולות של התכחשות עצמית.
ההינתקות מכל זיקה וחוסר־המעורבות עשויים
איפוא להוביל לא לגילוי עצמי והארה,
אלא דווקא לחיים של שקר, הונאה עצמית
ואובדן עצמי.
אבל פראנק מוכן, כאמור, ללכת עד הסוף
ולהשיל את כל זיקותיו. כך, לאחר שהוא עושה
מעשים המנתקים את זיקותיו לחברה המהוגנת,
ולאחר שהוא מתנהג בצורה המביאה
לדחייתו גם על־ידי חבריו בעולם התחתון,
הוא מבקש להיאסר ולהישלח לכלא. וגם לאחר
בידודו בכלא נמשך תהליך ניתוקו, שלבים
שלבים, עד כי דומה לעיתים שאין קץ
לזיקות הקושרות אדם לעולם החיים, ושמהן
הוא עשוי, אם הוא בר־מזל, להינתק. ותוך כדי
ולאחר השלת קשריו, מגלה פראנק את עצמו
ואת התשובה לשאלה המוסרית המרכזית:
למה יש ערך ולמה אין?

ז׳ורז׳ סימנון: גבר של ממש
בספר, בשעה שהאחרים חסרים תכונות גבריות
מהותיות.
פראנק הוא אדם מאופק, שתקן, אשר ארשת
פניו לא מסגירה את המתחולל בליבו:
״דומה היה שמעולם לא עשה מאמץ. מעולם
לא העווה העוויות. לעיתים רחוקות ראוהו רץ
או כועס, ולמעשה לא הגביה את קולו מעולם.
תמיד נשאר שליו.״ יש משהו לא״אנושי בשלווה
המתמדת ובארשת״הפנים האטומה של
פראנק, משהו המצביע על עוצמה נפשית.
ואכן, פראנק ניחן ביכולת ובנכונות ללכת עד
הסוף — להגשים את הערכים שלו במעשים,
ללא התחשבות בריגשותיו ובכאבו, וללא מורא.

פתיחת הסיפור ערכיו של פראנק הם
אלה של העולם התחתון — פיאור הרצח,
הזילזול באשה וביטול הרגש. לכן הוא רוצח
בדם קר סמל גרמני אלמוני, שודד רכוש מה
התבוננות
בלתי־מעורבת זו בבני־אדם ובאורחותיהם
נתפסת בעיני סימנון ופראנק גם־
יחד כצורת־הקיום האידיאלית. לכן שניהם
בזים לאנשים המשתייכים למחתרת האנטי־נאצית,
אם כי, תיאורטית לפחות, גם צורת־וד
קיום שלהם היא גברית. אנשי המחתרת הם
בני״אדם שייכים ומעורבים, בשעה שסימנון
וגיבוריו בספר, פראנק והולסט, בזים להשתייכות
ולמעורבות החברתית. גבר אמיתי יש
לו חשבון אך ורק עם עצמו, והוא יתמודד עם
גורלו פנים־אל־פנים לבדו.

ערך הקירבה
בתחילת דרכו בעולם המבוגרים רואה
פראנק בפרד קרומר דוגמה ומופת. סיפוריו
של קרומר על הגברים והנשים שרצח, מקנים
לפראנק את ערכי העולם התחתון, השוללים
את ערכי החברה המהוגנת, והוא נוהג לאורם.

כך, הוא מתבונן — עתה, כאשר בשלו
התנאים הדרושים להתבוננות אמיתית —
מבעד לחלון חדר־הבידוד שלו בכלא באשה
רחוקה, הנראית לו בגודל של בובה, התולה
חיתולים, וחושב :״אי־שם בעיר, יש איש ההולך
מדי בוקר לעבודתו מתוך ידיעה וודאית,
שימצא את האשה הזאת מחכה לו בערב, ואת
הילד בעריסתו, ואת המיטה עם ניחוח שניהם.״
בזה מגלה פראנק את עצמו כ״איש מיש־פחה״
מטיבעו, כאדם הכמה לדברים הנחשבים
כערכים בעיני החברה הבורגנית המהוגנת.
הוא לומד לדעת כי הדברים החשובים
באמת הם בית חם, אשה וילדים, בניגוד לכל
מה שחשב עד כה, וכן דברים פשוטים כמו
חום, שינה ואוכל, החסרים לו כל־כך בכלא.
לבסוף מודה פראנק גם בהערכתו ובאהבתו
להולסט ולסיסי, ובמיוחד בריגשותיו כלפי
הולסט. בזמן שבו חי מחוץ לכלא האמין
פראנק שהוא בז להולסט, בשעה שהאמת היא
שהוא אוהבו מההתחלה. כעת, בכלא, לומד
פראנק כי ״קודם־כל עליך לכבוש את פינתו,
להיטמן עמוק בפינתו.״ זהו ה״אנו־מאמין״
של הולסט, אשר ״רומה היה שמעולם אינו
מביט באיש ואינו מעוניין בשום דבר מחוץ
לקופסת האוכל העשוייה פח, שהוא נושא
תחת זרועו.״ בניגוד לפראנק הצעיר, הולסט
מגלם בחייו סיגנון נכון של ניתוק מהסובב.
הוא חי לבד עם בתו ומטפח את ביתם המשותף.
איש אינו בא לבקרם והוא אינו יוצא לב!
קר איש. הולסט עובד, עומד בתור לרכישת

אוכל, וקורא בקול לבתו מספרים. זוהי דרך־
החיים שבה הוא מתמודד עם תהפוכות חייו
— הפסקת עבודתו כסופר, התאבדות בנו,
מחלתה הקשה של סיסי, ועוד. בפיכחון וללא
אשליות מאמין הולסט, כמו וולטר של קאר
ך יד, כי. ע לינו לעבוד בגננו״׳,וחי בהתאם
לאמונה זו. ומשום שהוא חי לאור אמונה זו
הוא אדם למופת.
פראנק מכיר לבסוף בערך סיגנון חייו של
הולסט. והולסט, מצירו, מכיר בערך נעימת
חייו של פראנק. הוא יודע כי מעשיו הנפשעים
של פראנק, כולל פגיעתו בסיסי בתו, היו
בעיקר בבחינת גישושים של גבר צעיר ונר
אש, ולא מעשים של רוע־לב. לכן הוא מבקש
לבקר את פראנק בכלא, ופראנק מצירו עושה
הכל כדי שפגישה זו, שלה הוא מייחל, תתקיים.
וכשמתרחשת לבסוף הפגישה, הקורא
חוזה במראה הנדיר של מגע של נשמה בנשמה
וביפי האישור — השלם, שבלא תנאי —
שמסוגל אדם להעניק לרעהו. כעת מוכן
פראנק למות. :החשוב איננו משך־הזמן. החשוב
הוא שקרה הדבר הזה.״
נראה איפוא כי ההינתקות היא צורת־הקיום
האידיאלית, בין השאר משום שהיא
תנאי־מוקדם להגעה להכרה עצמאית וספונטאנית
בערך הקירבה. וכפי שמבין פראנק
פרידמאייר — לאחר שמתרחש נם המגע,
אפשר באמת, ואולי אף כדאי, למות.
דלות בית־המישפט
דומה שמעטים יערערו על כן־ שיוסף
חריש אינו המצויין שביועצים המישפטיים,
שבהם זכו ממשלות־ישראל מיום היווסד המי

המישפטי, השופט לשעבר יוסף חריש, בימים מידבר הרגילים.
כך או כך, דומני שגם תרגיל זה לא יעזור
אלה, באיחור מתמיה.

.סוב שהיא בפרשה
דבר
לא אומר כמובן
בשעתו פניתי לשר־המישטרה, מר חיים
יודיצה״ .כלומר, לא אומר דבר בסוגיה הנה בר־לב, בשאלה אם אין מקום לפתוח בהליכים
נית מן החיסיון המוענק להליכים מישפטיים מישפטיים כנגד היועץ המישפטי חריש, כיוון
תקינים, כל עוד הם מתנהלים. לא אומר אפי שגזר את דינו של עמוס קינן — ובפומבי,
ספרי ם
לו שאני מצטרף בכל־לב לכל מה שכתב בהבל־פיו — עוד בטרם מישפט. שר״המיש־עמוס
קינן בפרשיות השופטים אורי שטרוזמן טרה השיב לי אז כי עיין בסוגיה והגיע למסויצחק
בנאי — כדי שלא אפליל את עצמי, קנה שאין מקום להעמיד לדין את היועץ
לנוחותו של היועץ המישפטי חריש, בעל־ חריש, כיוון שהיועץ אמר את דבריו — המרהציטטין
המפורסם.
שיעים את קינן, בלשון בוטה במיוחד — עוד
ובכל זאת, שתי השנים שבהן למדתי מיש־לפני
שהוגש כתב־אישום כנגד הנ״ל.
פטים בביודהספר הגבוה למישפט ולכלכלה
במילים אחרות: נימוק פורמאלי־מישפטי,

בתל־אביב — באותן שנים רחוקות 1950
אבל תקף.
— 1952 מספיקות לי כדי שאדע שאין זה
(בליוויית ניספח בנושא הספרות
אבלי עכשיו, אחרי שהוגש סוף־סוף, ובאינוגד
את החוק לומר שהיועץ המישפטי חריש
ה״רוויזיוניסטית״ המכחישה את
חור כזה(.מפחדים? חוששים, חרישז!) כתב־לא
היה בחירה מוצלחת במיוחד לתפקיד, שבו
השואה)
האישום כנגד עמוס קינן, האם אין מקום
שירתו לפניו אנשים כחיים כהן, אהרון ברק
לחזור ולעיין באותם דברים שבהם חרץ יועץ־
בסוף חורש יוני יצא לאור בפאריס, בהווהפרופסור
יצחק זמיר. בטרם עוד
אזרח של דינו את בישראל
שופט
.צאת ת3113 מד 1131י ,1.ספר חדש על הימין
ככל שהשכלתי המישפטית והלא־מישפ־לדין? הועמד הקיצוני
בצרפת, מאז סיום מילחמת אלז׳יריה
טית מגעת — דומני שעוד מותר לי גם לומר
אני מודה שהשכלתי המישפטית אינה מגועד
עלייתה המטאורית של מיפלגתו של
כי אם אמנם מיסתמנת תופעה של זילות בשביל אבל
זו. לשאלה תשובה
כדי

ז׳אן־מארי לה פן: מ0^^? 6ו ^^-0ז^?/ו x
מוסד המישפט, בסדום זו שבה אנו חיים, ניתן
מה יש עורכי־דין?
1-0מאת יוסף אלגזי.
1965 0 1984
לשאול באיזו מידה לא תרם גם היועץ :
מישפ־השכלה שאפילו דומני
זאת, בכל זהו
סיפרו השני של המחבר (מרצה להיסהמישפטי
חריש את חלקו לזילות זו; הוא ] טית מיזערית כזו שלי מגעת עד כדי הקביעה
טוריה בסמינר הקיבוצים בתל־אכיב) באותו
ועמיתיו. במילים אחרות: כל אלה החוננים
שהיועץ חריש לא הוסיף בשנות כהונתו
הנושא; הראשון עסק בתקופה שמתום מיל־והמיתחשבים
והמבינים והמיתחשבנים והפס־אבל
שבו... לתפקיד רבות ויוקרה תיפארת
חמת־העולם
השנייה עד סיום מילחמת אל־את
זה הרי אמרתי כבר.
ז׳יריה.
אולי יש לו באמתחתו איזה פסוק או צי־בחלקו
הראשון, מתאר הספר החדש את
טאט מן המידרשים כדי לטהר את השרץ. לא.
הנפילה של הימין־הקיצוני הצרפתי בתום
מובן שלא התכוונתי לשרץ, אלא לק״ן הטעהמילחמה
באלז׳יריה, ובהמשך — את חלקו
מים.
במאורעות מאי 1968 בצרפת. הספר סוקר את
אשר לשופטים שטרוזמן ובנאי — מסופהאירגונים
ואת הקבוצות של הימין הקיצוני,
קני מאוד אם ירוו נחת מן התיק מדינת־יש־שקמו
ופעלו(בחלקם גם גוועו) ,תחת שלטון
ראל/ד,תביעה הכללית נגד עמום קינן.
שארל דה־גול ויורשיו, את האידיאולוגיה
מדוע?
שלהם, את מאפייניהם, את הרכבם הסוציאלי
קודם כל, מפני שעכשיו יקראו הכל — גם
והגילי.,את מנהיגיהם, את קישריהם הבינלאלה
שלא היו מודעים לפרשיות — את מה
אומיים.
שאירע אז/נאמר אז/מה שגרם לעמוס קינן
מאז הבחירות לנשיאות בדצמבר 1965
לכתוב את אשר כתב ולהגיב כדרך שהגיב.
ועד הבחירות הלגיסלטיוויות ביוני ,1981
הופיע הימין הקיצוני ,״הלאומני־מהפכני״
כהגדרתו, בתור כוח שולי, מפולג ותשוש
(כמה עשיריות האחוז בבחירות); אולם שלוש
שנים לאחר־מכן — שיטפון: בבחירות לפרלמנט
האירופי, ביוני , 1984 השיג יותר מ־
$׳ 10 של כלל הקולות!
ועל כך, על כך בלבד, מגיעה כל התודה
ליועץ חריש.
נ תז זד

הימין הקיצוני
בצרפת ()1984-1965

כבוד: בנאי

זילות: עמוס קינן
דינה. רומה שלא הרבה פחות יסכימו שמבחינת
שיעור־קומתו המוסרית והאינטלקטואלית,
הוא גם לא היה הבחירה המוצלחת ביותר
לתפקיד, שבו שירתו לפניו אנשים כחיים
כהן, אהרון ברק ויצחק זמיר.
למה לי להלך סחור־סחור? כוונתי, כמובן,
לפרשת מדינת־ישראל ורסוס עמוס קינן,
הלא הוא התיק שעל פתיחתו הורה היועץ

מה גרם מיפנה זהו המשבר הכלכלי? האבטלה?
המסע הגיזעני נגד המהגרים? האבו
זבות מממשלת השמאל? ההסכמים החלקיים
שנחתמו בין הימין הקיצוני לימין המסורתי?
; במגמה לשוב לשילטון, עשה האחרון בריתות
| עם ״השטן״ וסיפק לו באותה הזדמנות את
; הלגיטימיות ואת הרספקטביליות שחסרו לו
כל־כך. אולי טמונה הסיבה בהיחלשותה של
,המיפלגה הקומוניסטית ואולי היו אלה האנד
1צעים החומריים הגדולים שעמדו הפעם לרשותו?
ייתכן שהאחראית לשינוי היתה התדמית
החדשה שעשה לעצמו הימין הקיצוני
ואמצעי־התיקשורת שהפכו את לה פן לכוכב־תיקשורת.
כך או כך, דומה שאחרי שנים ארוכות
של חולשה ובידוד, מצא הימין הקיצוני
,את הנוסחה הגואלת שהאירה לו פנים. אלה
| השאלות וההשערות שהמחבר בוחן בסיפרו.

ריוטים — .גולני״ ו״גיבעתי״ של המישפט
הישראלי.
אלה החוקרים במשך חודשים את נסיבות
התעוורותה של פעוטה פלסטינית, ואלה
המשהים את משפטו של הרב(רב?זז) לוינגר,
שהופיע במקום שהופיע ורובה(אקדח?) בידו
ואף עשה בו(הרב) שימוש.
בקיצור, כל אלה הלא־שטרוזמנים, הלא־בנאים.
פלוני
— שנרדף בשנת 1962 על־ידי רוב
כל אלה שחיללו, הוזילו, זילזלו במערכת !
שרותי הביון באירופה — הפך ציר האסיפה
המישפט שלנו כדרך שהדוקטור רם ישי הו־ י
הלאומית הצרפתית. אלמוני — שהיה חבר
! זיל, זילזל, חילל את המערכת הרפואית, בע־ |
:בקומנדו־ביריונים של תנועת 0601)16111
דותו כי העניינים בעזה מתנהלים כשורה.
בשנות ה־ — 60 החזיק תיק מיניסטריאלי
בית־המישפט: שטרוזמן
מבחינה רפואית, כמובן 81151116$$ 3$ 1151131 .
בשנות ה־ .80 תפניות מעין אלו ראויות שית־בסדום־סיטי.
חקו
על מקורותיהן.
ייתכן מאוד ש״עשיית השרירים״ המאוואני
מסופק מאוד אם השופטים שטרוזמן/
הפרק האחרון של הספר עורך מעין אנחרת,
המאחרת של השופט חריש בעניינם של
בנאי ירוו הרבה נחת מן האיזכור ומן הפירסום
טומיה של הספרות ״הרוויזיוניסטית״ המטהי
השופטים שטרוזמן ובנאי, נובעת מכך
החוזר.
רת את הנאציזם ומכחישה את השואה. המח־שהיועץ
חריש יודע היטב כי ימיו, בכהונה
אבל, אולי, בעצם — יטען מי שיטען בר, שרן גם 2־ 0053116ז 11)6ז0ז(111$פולמוס
הנכבדה שבה הוא יושב, קרובים לתום. והוא
זה מגיע להם.
ההיסטוריונים בנושא השואה) בגרמניה הפדרוצה
לפרוש מן המישרה הנעלה אשר אכפו
נכון. גם לדעתנו יש להעלות את זכר שתי
רלית, חולק על התיזות של ארנסט נולטה
עליו בקול תרועה גדולה — או נפיחה גדולה
פרשת עם נישאר
לעד לא האלה. הפרשיות משני
ושל אנדראס הילגתבר•
— במקום בקול הדממה הדקה של מתי־ה־רצח
ארלוזורוב בלבד. לא אלמנה ישראל!

ווו ,1ו־זז1-ו-ו -יו -י־ -דהין זו)ח 19ה־^^די-,ע1זץ ד>;1צווו^*1וזו1ו״ור-זד^ו*^6חווצ^דד^11 מו^זו ! -ו ר ~ נדזו *?1ו 1 191111)11 סיר —!

אולי עו ר ך־ הדין סתם התרברב לפני הפורץ כשא מר שהוא פו על ל מען ח כ קליינר

^ ין זה מתפקידי להיכנס למניעים
אשר המריצו את הנאשם לפעול כפי
שפעל. זוהי עבודתו של פסיכולוג, ולא של
שופט,״ כתבה השופטת ויקטוריה אוסטרוב־סקי־כהן,
אשר נדהמה מהעבירות והמעשים
שהוכחו לפניה.
השופטת נימקה את פסק־דינה על פני 146
עמודים מודפסים, שבהם ניתחה בדקדקנות
את הראיות שהובאו לפניה, ומצאה שהיא
מאמינה ליהודה פרנקל, עד־מדינה ועבריין
במיקצועו, יותר מאשר לנאשם רונלד חיים,
עורך־דיו במיקצועו.
השופטת קבעה שהיתה קשירת־קשר בין
עורך־הדין והעבריין לשחד שופטים, וכי עו־רך־הדין
חיים האמין שבידי פרנקל האפשרות
לשחד שופטי־תעבורה. הוא שלח אליו לקו־חות,
ששילמו לו כסף למטרה זו. השופטת

שפרנקל יוכל לסחוט אותו אחר־כך לטובת
חיים, ופעם לעורך־דיו ששימש כבורר בעניין
שבו הופיע חיים כעורד״דין של אחד הצדדים.
חיים ביקש שיאמרו לבורר כי הבחורה היא
מתנה מרונלד חיים, כדי שהוא יהיה אסיר-
תודה ויביע את תורתו בפסק־הבוררות.
אולם גם אחרי הקביעות הללו הצליחה
פרשה אחת להדהים ולזעזע את השופטת.

הם מצביעים על־כך כי לפחות בעיני עצמו
הצטייר כבעל פוטנציאל להגיע לעמדות-
מפתח, ויתכן שהרגשתו זו הביאה אותו
לביצוע פעולות להאדרת מעמדו בעיני
החברים במחנהו של דויד לוי.״
לקראת הוועידה ה־ 15 של תנועת־החרות
שהתקיימה במרס , 1986 נערכו בחירות כדי
לקבוע את הצירים לוועידה. זכות הבחירה

שהתלונה למישטרה גרמה לדאגה רבה אצל
חברי־הסניף, ועורך־הדין חיים נרתם לפעולה.
פרנקל העיד בבית־המישפט כי בסוף
1985 או בתחילת 1986 התבקש על־ידי חיים
להתלוות אליו למצודת־זאב. בדרך הציע לו
לפרוץ למצודה ולהוציא משם תיקים מסויי־מים.
הוא אמר כי בתיקים ייעשו שינויים,
ואחר־כך יוחזרו למצודה .״כדי לשכנעו, כנראה,
להסכים להצעה, הסביר הנאשם לפרנקל
כי השינויים דרושים למיכאל קליינר, והיענות
לבקשתו של קליינר עשויה לעזור לנאשם
לקידומו במיפלגה.״ כך נאמר בפסק־הדין.
סוכם
בין השניים כי פרנקל יבצע את
הפריצה תמורת 3000 דולר. הם עלו לקומה
ה־ , 11 שם נמצא גם חדרו של מיכאל רייסר
המנוח. עורך־הדין חיים הראה לפרנקל את
החדר שבו נמצאו הטפסים, וציין כי הוא רוצה
את הקלסר שעליו כתוב ״רעננה״.
פרנקל הצטייד בתיק־יד גחל, נכנס לחדר
בקומה ה־ ,11 הוריד את הקלסרים הדרושים
וחזר לחניון של דיזשף־סנטר, שם נמצא
מישרדו של עורר״הדין חיים. הוא הכניס את
תיק־היד לתא המיטען של מכוניתו, עלה ל־מישרדו
של חיים, קיבל ממנו את מפתחות

מדוע פוצו
למצוות זאב? מי
הרוויח מזה? 71׳ היו
חבוי־הכנסוז שהיו
משובים בפרשה?
איל 1ה אלון
קבעה כי בסופו של דבר לא היו שופטים
שקיבלו שוחד, אלא שהיה זה אברהם פלאי,
מזכיר בית־המישפט לתעבורה, שסידר את
העניינים בעצמו תמורת שוחר.
השופטת קבעה כי עורר״הדיו חיים היה
מעורב עם פרנקל גם בעניינים של ״גועל־נפש״
,כפי שכינה פרנקל את עיסקי הנשים.
בשני מיקרים שילם עורר״הדין חיים כסף
לפרנקל כרי שיספק נשים לאנשים שבהם
היה מעוניין. פעם למנהל הטאבו בנתניה, כדי

לאה קליינר

נ32 -

פעילות אחרי הנישואין

היתה זו הפרשה של הפריצה למצודודזאב,
כדי לגנוב משם טפסים של סניף־רעננה. זוהי
פרשה פוליטית מובהקת, שעורך־הדין חיים
היה מעוניין בה עקב עסקנותו בתנועת־החרות.
עורך־הדין
חיים הצהיר מפעם לפעם כי
פרנקל ״נדבק אליו״ ,מכיוון שהאמין בעתידו
הפוליטי, וקיווה שיגיע לדרגת חבר־כנסת
מטעם חרות. השופטת אינה מאמינה בכיש־רונו
הפוליטי של חיים .״הנאשם ניסה להסביר
מיספר פעמים את דבקותו של פרנקל בו,
ואת, הטובות׳ שפרנקל היה מוכן לעשות
עבורו, באמונתו של פרנקל כי הוא —
הנאשם — הפעיל במיפלגת־חרות, יגיע
אולי ביום מן הימים למעמד שאותו יוכל
פרנקל לנצל בשעת״הצורך. גם אם דבריו
אלה של הנאשם לא שיכנעו אותי בחשיבות
מעמדו בתנועה הפוליטית שאליה השתייך,

איש אלמוני בחלון
הוענקה רק לחברים שהצטרפו לתנועה עד
ה־ 14 באפריל .1985 כל מי שהצטרף מאוחר
יותר לא יכול היה להצביע. טפסי־ההצטרפות
לתנועה, חתומים ומאושרים על ידי יושב־ראש
ומזכיר־הסניף, נשלחו למצודודזאב.
משם הועבר החומר למחשב.
בין המחנות השונים בתנועה היו חשדות
הדדיים וסיכסוכים חריפים, ונשמעו תלונות
על זיוף תאריכים בטפסי ההצטרפות.
בדצמבר 1985 הוגשה תלונה למישטרת
כפר־סבא, על־ירי מזכיר סניף תנועת־החרות
ברעננה, נגד שלושה: אשתו של יו״ר הסניף,
אלי קצין; לאה קליינר, אשתו של חבר־הכנסת
מיכאל קליינר, ונורמן פלאט. בתלונה
דובר על זיוף תאריכי־הצטרפות, כדי להגדיל
את התמיכה בקצין. אלי קצין השתייך למחנהו
של דויד לוי, וכך גם רונלד חיים.
השופטת קובעת שאין לה ספק בכך

מכוניתו והעביר את התיק למכוניתו של
עורך־הדין חיים.
״פרנקל סיפר כי בנוכחותו טילפן חיים
לאדם שהוא קרא לו בשם מיכאל, והודיע לו
כי התיקים בידיו. עם אותו אדם קבע להיפגש
בחניון, לדברי פרנקל. פרנקל אומר כי הנאשם
סיפר לו שהאיש שאליו טילפן הוא ח״כ
מיכאל קליינר. פרנקל ירד אחר־כך לחניון
וראה את הנאשם נפגש עם מישהו, אך לא
ראה את פניו של אותו איש ״.אחרי שעה וחצי
חזר פרנקל למישרדו של חיים, קיבל בחזרה
את התיקים והחזירם למקומם במצודה.
הפריצה וגניבת־התיקים לא התגלו מעולם,
ואיש לא התלונן על־כך במישטרה.
פרנקל גילה את העניין כאשר החליט להפוך
לעד־מדינה ולספר למישטרה על כל חטאיו.
ח״כ קליינר הופיע במישפט כעד־הגנה

המעונ״ן לזייף את הטפסים ב ארכיון התנועה

ליליאן ח״ם, אשתו של עורו הד־ו, זועמת ער מעונת
המישנט ששלחה את בעלה למאסו של שלוש וחצי שנים

היה ל׳ כאב־בטן

א, אינני לובשת שחורים מפני שא/ני
באבל,׳׳ אמרה ליליאן חיים. האשה
הנאה היתה לבושה במיכנסיים שחורים הדוקים
ובחולצת״טריקו מתנפנפת. רק קולה
הצרוד מכעס ומבכי הסגיר את ריגשותיה.
ליליאן איננה מתאבלת, היא עסוקה מדי
בכעסה ובהרגשת העוול שנעשה לבעלה,
לדבריה. היא איננה משלימה עם פסק-הדין
שהרשיע את בעלה בעבירות חמורות ומוזרות
לעורך־דין, והיא ממשיכה לטעון לחפותו.
ליליאן נישאה לעורך־הדיו חיים חצי שנה
לפני שנעצר, ומאז היא חיה איתו את המיש־פט
והמעצר. בנעוריה למדה ליליאן ספרות
אנגלית, ורצתה לנסוע לארצות־הברית כדי

ושלחה אותו למאסר.

מספרת ליליאן:
ערב הכרעת־הדין הייתי אופטימית, אבל
היו לי חששות כבדים.
היינו בהרגשה שהצלחנו להוכיח שכל
אחד מסעיפי־האישום איננו נכון, שהפרכנו
את כל הראיות נגדנו, אבל לא היינו בטוחים
שכך הסיקה גם השופטת. עשינו מין מאזן של
המישפט.
הגענו לכן שלפחות בארבעה סעיפי־אי־שום
השופטת צריכה לזכות. בשלושת הסעיפים
האחרים חששנו שיורשע על־ידי השופטת.
באתי
לכל ישיבה של בית־המישפט, ובכל

אונים. הוצאנו הון־עתק להוכיח את חפותנו
במישפט הזה, כי האמנו בצדק, וההרשעה
עירערה בי את האמון במערכת־המישפט.
השופטת לא קראה את כל פסק־הדין, אלא
רק פרקים נבחרים, וזה ארך שעה וחצי.
בכל מהלך המישפט הייתי מעורה מאוד
בעניינים. ידעתי את כל הראיות, ולכן כל
מילה שלה פגעה בי, כי עשינו הכל ולא
השגנו כלום. המישפט נראה לי כמו מסיכה.
אילו היה יושב חבר־מושבעים במישפט
הזה הכל היה נראה אחרת לגמרי. פרנקל
מאור הרשים את השופטת, אבל הוא היה
חלקלק ונהנה להכפיש את רוני. הוא שמח
לראות אותו בכלא.

ליליאן חיים
אין מקצ1ע, אין ילדים, הבעל בכלא
יהיה בגבולות שנתיים. אבל רוני קיבל כמעט
כפליים. הוא קיבל שלוש וחצי שנים, וניכו
מזה רק שיבעה חודשים שישב במעצר. לא
התחשבו בתקופה שישב במעצר־בית, ולא
בתקופה שישב חצי שנה בכלא תוך כדי המעצר,
בגלל עונש של בית־מישפט השלום,
הקשור באחת העבירות של כתב־האישום
הנוכחי. השופטת לא עשתה את העונש חופף.
להקלת העונש הבאנו עדי־אופי, והשופטת
ביקרה אותם על־כך שהעידו לטובת רוני.
לרוני היו 800 תיקים במישרדו, והלקוחות
שלו היו מרוצים. איש לא התלונן. רואה־החשבון
שלו העיד שהוא אדם ישר והגון,
שעשה, עבודה נאמנה. חבר־הכנסת רובי

גם העונש הנתיע
אותה. היא חשנת
על שנתיים. היא
נועסת ער תשובטת,
שסירבת רנסול עצמה

ללמוד גם מישפטים. לשם־כן התייעצה עם
עורך״הדין חיים, שהיה ידיד של חברים. אחרי
היכרות קצרה החליטו לקשור את חייהם. הם
מתגוררים בדירה מרווחת בשיכון ל׳ בתל־אביב.
היא מסתכלת בעתידה בחרדה. ללי־ליאן
אין מיקצוע, אין לה ילדים, ובעלה
נשלח לשלוש וחצי שנות־מאסר.
כאשה מאוהבת, אין ליליאן כועסת על
בעלה. היא כועסת על יהודה פרנקל, שהיה
שותפו של בעלה לעבירות, והפך לעד־מדינה
נגדו. והיא כועסת מאוד על השופטת, ויקטוריה
אוסטרובסקי־כהן, שהרשיעה את בעלה

א 1ת 1עז־המדינה
פעם היה לי כאב־בטן, פיק־בירכיים והזעה
קלה מהתרגשות ומחרדה.
ביום הקבוע להכרעת־הדין השופטת התחילה
ישר לקרוא. כאשר שמענו שהיא הרשי־עה
בסעיף האישום הראשון, הבטנו זה לזה
בעיניים, רוני מעל ספסל־הנאשמים ואני
מהקהל, וידענו שאין תיקווה. כי זה היה סיפור
שהוכחנו בו שגירסתנו נכונה ללא ספק. אז
ידענו שאנחנו הולכים לחטוף אותה.
אחרי זה איבדתי את התחושות שלי.
נעשיתי רדומה כזאת. שמעתי רק מילים
מקוטעות, והרגשתי עוול ואי־צדק ומין חוסר״

זה שהשופטת הרשיעה את רוני רק בחמישה
וחצי אישומים מתוך השיבעה הפתיע
אותנו. לא הבנו מדוע זיכתה דווקא באישום
הרביעי.
גם מהעונש הופתעתי. אנחנו לקחנו כקנה־מידה
את העונש שקיבל יחיאל בן־עמי( ,מזכיר
בית־מישפט השלום בתל־אביב, שהורשע
גם הוא באותה פרשה על־ידי השופטת
אוסטרובסקי־כהן, ושנידון לארבע שנות מאסר)
.הוא הורשע בקבלת שוחד וקיבל ארבע
שנות מאסר, והרי מי שמורשע במתן־שוחד
מקבל רק חצי העונש. על כן חשבנו שהעונש

ריבלין שלח עדות בכתב, כי הוא לא היה
בארץ.
הכרעת־הדין היתה ביום החמישי וגזר־הדין
ביום הראשון. בסוף השבוע שלפני גזר־הדין
באו אלינו המון אנשים, כמו לניחום
אבלים. כולם היו המומים. באו גם לימור
ליבנת ומיכאל קליינר.
הטלפונים אחרי גזר־הדין היו נוגעים ללב,
כל אחד היה נרגש ועצוב.
בשלב זה כבר לא היה לי כאב־בטן, היתה
לי הרגשה שזה לא קורה לי. כי איך זה יכול
לקרות לנו?
בעיקר אני כועסת על שהשופטת לא פסלה
את עצמה בתחילת הדיון, כמו שביקשנו
ממנה. הרי היא כבר ישבה במישפטו של בן־
עמי, שמעה את יהודה פרנקל, שהיה עד-
מדינה גם שם, והאמינה לו. במישפט שלנו
אותו עד־המדינה עמד שוב לפניה וסיפר לה
על פרשיות דומות בקשר לרוני. איך יכלה
לקבוע פעם אחת שפרנקל אמין ובפעם אחרת
שהוא שקרן? מדוע היה עליה להכניס את
עצמה למצב כזה? למה לא פסלה את עצמה,
ושופט אחר, שלא שמע את פרנקל קודם לכן,
היה שומע את המישפט? כולנו היינו מרגישים
הרבה יותר טוב אילו נהגה כר.

והכחיש כי ״הזמין״ את הפריצה :״אף כי לא
יכול היה להכחיש שהנאשם, אולי, התרברב
לפני פרנקל והזכיר את שמו של קליינר. הוא
אישר כי השתיין למחנהו של דויד לוי,
והתיידד עם הנאשם. הוא גם אישר דבר

מעניין — אשתו היתה אחת הפעילות
ברעננה בהחתמת חברים חדשים, והחלה
בפעילותה זו אחרי נישואיה, ביולי .1985
״עיון בטפסי ההצטרפות ת 43/ת,44/
למשל, שהוחתמו על־ידי הגברת קליינר,

מראים תאריכים מוקדמים יותר מהתאריך
הנ״ל ...היו קיימים חששות כבדים בסניף רעננה
מפני גילויים אפשריים בעיקבות חקירת
המישטרה ויתכן, אולי, כי נמצא מי שחשב
שכל מאמץ לשים יד על הטפסים המפוקפקים

הוא מאמץ כדאי...״
בסוף פסק־הדין דנה השופטת את עורך־
הדיו חיים לשלוש וחצי שנות־מאסר.
האם מישהו מטפל בפרשת הפריצה למצודת
זאב?

רונלד וליליאן חיים

״י ^ 33

וייבי נתז נ פרד מחברים בדרך אד הכד א

ורי אתראיסרהל היו ט אד חייבת דברר אי ע1

,הבר

מסיבותתעות

אמא, חביתה!

הגר, בתה של השחקנית
גילה אל-

מגור, לא בל-כך אהבה את מסיבת-הגן, והפצירה

בחמת

באמה לחזור הביתה. גילה ישבה עימה ומצאה
שפה משותפת עם הזמר הוותיק אמנון
ברנזון, שאשתו רונית הופיעה בפני האורחים.
כיום ההפתעות הולכות בזוגות.
לפני חודש הפתיע מלך הבורקס,
איציק אלקולומברי, את אשתו
ליאת במסיבת יום־הולדת שערך
לה על סיפון יאכטה בטבריה. היתה
זאת מסיבה משעשעת, מלאת הפתעות
וריגושים. איציק, שנולד בהפרש
של חודש ימים ועוד 15 שנה

אשה מפורסמת 2 :

אשתו עידית שבאחרונה כיכבה בפירסומת למשקה חדש.

מאשתו, הופתע כשליאת החליטה
לא להישאר חייבת וערכה לו מסי

יום־הולדת בחברת 200 ידידים
בחווילתם בהרצליה־פיתוח.

בורו לאוכל

צועדים עורך-הדין אורי סלונים ואשתו.
סלונים, מעורכי-הדין הפופולאריים,
דומה במיקצת לרן פקר, קונסול ישראל בלוס״אנג׳לס.

ליד הצלחת

נפגשים נערת־הזוהר לשעבר, שולי חנני,
הנשואה כיום פלוס ילדים ואיש־הטל-
1וויזיה, רפי גינת שממסיבה למסיבה הוא נראה יותר ויותר מלא.

עוב המהפך יע;

בהירת־השיער של הזמר והשחקן אילי גורליצקי,

והעיתונאית הנאה ג׳ודי ניר מוזס (משמאל)! ימים
אחדים לאחר מכן חל המהפך בצהרון ״ידיעות
אחרונות״ ,המקנה שליטה מלאה למישפחת מוזס.

\ 1ל 1ד ך 1י 1 \ 1אייבי נתן מרים כוסית,
\ ! 1כשידידיו מצטרפים אליו
\ 11 #1
לשימחה. ברקע מאחור נראים ניצה לוין, חברתו

לחיים של בועז אפלבאום, איל״הספנות יולי עופר
והשחקנית גילה אלמגור. אייבי לא הפסיק
להתלוצץ ולהתבדח על ישיבתו הצפוייה בכלא.

א ״ בי נ תן נפרדמהחברה
קבוצות, וכל ערב הוא הקדיש לקבוצה
אחרת.
למרות שלא ניתן עדיין גזר־דין,
דיברו הכל על אפשרות של הליכה
לכלא, ואייבי אף התבדח ואמר
שהוא מעדיף ישיבה בכלא, מאשר
עיסוק בעבודות ציבוריות, דבר
שהוא עושה כל השנה.
באותו היום הוא זכה במישפט־הדיבה
שהגיש נגד העיתונאי
מאיר ליפשיץ, על דברים ש־

1ך ך 1ברברה טאופר, לשעבר ניספחת אוסטריה בישראל
11 11 1111 ויחצנית ״מוסיאון ישראל״ ,כעת יהודיה כשרה
לכל דבר, המקפידה על שמירת השבת, אוכל כשר ושאר דינים.
פירסם ליפשיץ בחדשות. חדשות
התנצל על הדברים שפורסמו, לים-
שיץ לא הגיש כתב־הגנה, הפסיד

במישפט ונדרש לשלם 100 אלף
שקלים כפיצוי, סכום חסר־תקדים
במונחים ישראליים.

סגן־אלוף(מיל׳) רונית יערי, לשעבר
אשתו של איל״הספנות יולי עופר,
נפרדת מאייני. יערי עסקה ביחצנות עבור ״בלבו שלום״.

נשיקת פרידה

כשאייבי נתן טס לתוניס, כדי
להיפגש עם יאמר ערסאת, לא
שיער איש כיצד יתגלגלו העניינים.
רבים התייחסו לסיפור כהמשך
לטיסת־השלום שלו למצריים
ב־ .1966 מצריים הפכה בינתיים
שכנה שקטה המארחת ישראלים.
נתן לקח בחשבון את ההיבטים

המישפטיים של מעשיו ואף הצהיר
שלמען הצלת חיי־אדם הוא מוכן
לעבור על החוק. ימים אחדים לפני
שהורשע בדין הוא אירגן בדי־רת־הגג
שלו שבצפון תל־אביב שר־שרת־מסיבות
לידידיו הרבים. מאחר
והדירה שלו קטנה מלהכיל את
כל ידידיו, הוא אסף אותם קבוצות
שירי
מולדת . 32

מארגני השירה בציבור. למרות כישרונו של דיגלי

כמנצח מוסיקאלי, הפכה השירה במהלך הערב
לצעקות רמות, שלא בדיוק נשמעו כמו שירה.
השכנים ידעו מי חוגג ולמה, ולא התלוננו.
1י 3 5י

כתב: זוהר אוהליאב, צילמו: אלי דסה וציון צפריר

ז הם אומרים מה הן אומרות ..,הה הם אונזדו ם...חה הן אוהדות..

גרשון גלמן:

אלי כך קסוס:

אלי רחן:

אי־אנשו להעמיד קרב, מ ׳ שטובהוא ..לא הטאזוניזם המוצא
לכל מאה בוחרים!׳׳ מ שתומו בעובדים!״ 31יום, רא סמים!״
כשאין מחלוקת של ממש בין המיפלגות המתמו דדות
בבחירות בהסתדרות, מתנגחים בעיקר על רקע
פעלולי בחירות. ועדת״הבחירות בהסתדרות(שבה יש,
כמובן, רוב למעדן) החליטה על צימצום מיספר הקלפיות
שיוצבו ביום־הבחירות בתל-אביב, בהשוואה לב חירות
לכנסת 241 .קלפיות, לעומת כ־ 480 קלפיות בב חירות
לכנסת. הליכוד זועם וטוען שהמערך מצמצם
בכוונה את מיספר הקלפיות דווקא באיזור דרום־העיר,
מעוזו האלקטורלי של הליכוד. שאלתי את גרשון גלמן,
מועמד המערן לתפקיד מזכיר מועצת־הפועלים בתל-
אביב, לתגובתו על האשמות הליכוד.
יש צימצום במיספר הקלפיות בכל תל־אביב, ולא רק באי-
זור דרום תל־אביב, ויש לכך סיבה מאוד פשוטה ומוצדקת.

• והיא?
בבחירות לכנסת יש 290 אלף בעלי זכות בחירה בתל־אביב,
ובבחירות בהסתדרות יש בתל־אביב רק 120 אלף בעלי
זכות־בחירה. אי־אפשר לעשות קלפי לכל 100 מצביעים. יש
קלפי לכל 400־ 500 מצביעים. יש משאבים מסויימים. קלפיות
אפשר למקם במוסדות־הסתדרות, כגון סיפרייה, מועדון, קו־פת־חולים,
סניף של הנוער העובד, וכר. גם בתוך מיפלגתי יש

בחירות

התופעה של אנשי״ליכוד, ה״עורקים״ משורות המח נה
והמביעים את תמיכתם בישראל קיסר בבחירות
להסתדרות, הפכה בשבועות האחרונים לחזון נפרץ.
אלי בן־קסוס, יו׳׳ר הוועד הארצי של ״מגן־דויד-
אדום״ ,פעיל מרכזי של הליכוד בדימונה, הולך עם המערך
בבחירות להסתדרות. שאלתי אותו מה הביא אותו
לתפנית.
לא הצטרפתי למערך. רק הצהרתי שאני תומך בקיסר לקדנציה
הבאה כמזכ״ל ההסתדרות.

• למה קיסר?
אני יו־ר עובדי סד־א, ונוכחתי שבקדנציה הנוכחית הוא
עזר מאוד לעובדים. ללא כל קשר לדיעותי הפוליטיות, אני
רוצה לעזור לו להיבחר. אני חושב שמגיע לו. כמו שהרבה
אנשי-ליכור תומכים בטדי קולק בירושלים, ואנשי־מערך
תומכים בשלמה לאט בתל־אביב, אני תומך בקיסר.
אץ כל קשר בין השקפה מדינית למאבק מיקצועי. אם
מפטרים עובדים בתל־אביב או בדימונה, זאת לא בעייה מדינית,
אלא בעייה חברתית. ולכן אין כל קשר בין הבחירות
בהסתדרות לבחירות לכנסת. רק מרובע יכול לחשוב שיש
קשר בין בעיות מיקצועיות, בסד׳׳א למשל, וחשיבה מדינית.
אילו היה מישהו טוב בליכוד, הייתי תומך בו. בשבילי, מי
שטוב הוא מי שתומך בעובדים.

•ושמ אי אינו די טוב?
אין לי דבר נגדו. הוא סוב, אבל פחות סוב מקיסר.

הסתדרות
• ,הצעד שלך גרר בעיקבותיו תגובות מחברי
ליכוד?

תלונות על ועדת הבחירות. היא הזיזה אנשים באיזורים שונים
ממקום למקום. למשל, תושבי בית־אבות מסויים, הרגילים
,להצביע ברמת־אביב, צריכים ללכת מבית־האבות ברגל לאפ,קה•

אני
לא סובל מזה. לא קיבלתי אף איום אחד. אף מילה רעה
אחת לא נאמרה.

כן, יש להניח שייקלו עליהם. העניין הוא שאנשים היו
רגילים לצאת מהבית ובכל 50 מטר היה קלפי.

• קיימת החלטה של מזכירות הליכוד, הקובעת
כי יושעה מי שמועל במיפגרת מיסלגות יריבות.
זה לא מרתיע אותן־?

זה אבסורד להפוך החלטה הגיונית לנושא לוויכוח פוליטי| .
אי־אפשר להעמיד קלפי לכל 100 בוחרים. מי שחשוב לו ן
להצביע בהסתדרות — יצביע בכל מקום שהקלפי תהיה.
נושאים טכניים לא קובעים איך מצביע הציבור. רק נושאים ן
(לדשן סער) !
מהותיים.

לא יכולים לשנות את השקפת־העולם שלי. לא יכולים
לשלול ממני את זכותי להחזיק בריעות כאלה. זה טימטום. גם
אם יגיעו להחלטה כזאת, ויחליטו שאני לא שייך, אמשיך
להצביע ליכוד. את זה הם לא יכולים לקחת ממני. אני גס לא
קליבר כזה גדול, כדי שהם ינקטו בכאלה צעדים נגדי. אני לא
אריה נאור. אני פשוט מייצג עובדים. אני חושב שקיסר עזר
(אורית זחבבל)
לסד־א. ואני רוצה לעזור לו.

• אני מניח שלא תתנו להם לכתת רגליהם...

• ואין כאן טריק סוליטי?

אי-אפשר היה להתעלם מהמודעה שהיתה תלוייה
ב״מצודת זאב״ ושאמרה :״לאנשים שאיכפת להם
מהשתלטות השמאל על הדרמה בישראל, נפתח חוג
לדרמה חופשית.״
שאלתי את אלי רוזן, יוזם הרעיון, האם הוא נ א מת
מודאג מהשתלטות השמאל על הדרמה.
כל הפנייה הזאת מיועדת לנוער. זה בא אחרי שידיד שלי,
מחזאי, סיפר שהוא הציע מחזה שלו לפסטיבל עכו ונדחה בכל
מיני תירוצים שונים ומשונים. בהתחלה דחו את המחזה, אחר־כך
קיבלו אותו בתנאים מסויימים, ובסוף טענו שאין מקום
למחזה, שהוא עלול להרגיז את הערבים בעכו. השאלה היא:
האם ערבים מעכו לא מגיעים לתל־אביב? למה החד־סיטריות
הזאת? זה הביא אותי לכך שהבנתי שצריכים להקים דור חדש,
שיידע לספק תשובות על מחזות שלא מחניפים לצה״ל, כמו
מלכת האמבטיה ועוד מחזות רבים אחרים. עם־ישראל יפה
בעיני, וצה״ל אינו נאצי. חוץ מזה אני עושה את זה כדי למנוע
את הידרדרות הנוער.

• אכל המגמה היא הסוכה. לראייה, גדליה בסר
ויהושע סובול הודחו מתסקידיהם בתיאטרון היסה.
אין כמעט מחזות מקוריים.
כנראה את לא רואה את כל המחזות.

• מה יהיה הייחוד של החוג הזה?
החומר הנלמד וההצגות שיוצגו יהיו בכיוון אחר.

תיאטרון
• זאת אומרת?
כיוון יותר לאומי. אהבת־המולדת, אהבת־העם, ולא המא־זוכיזם
המוצג כיום, וטיפול אחר בעניין הסמים.

• איזה מחזות אתה מתכוון להעלות?
תהיה ועדה שתיקבע את הרפרטואר. יהיו בה אגשים בעלי
רמה. יש ביניהם גם מרצים מאוניברסיטת תל־אביב.

• בעלי תסיסה לאומית?
אני לא מחפש אנשי ״כך״ ,אלא יהודים ציונים טובים. אין
לי כוונה לבדוק בציציות.

• ומה לגבי התלמידים?
בתנאי שהם יזדהו עם רעיונות החוג. אני לא צריך מגילת־יוחסין.
לא צריך שיוכיחו לי אבא חרותניק או מפא״יניק.
(אורית זחבבל)

מה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומר מה הן אוהרות..
אלי דסה, העולם הזה

איתן אטי1גר:

..אז מה קוה* אז אין ,.זה ממשעיד 11ר ,.־ש 150 אלף כלבים
ר אוטו. רא נווא ל׳ את הביטחון במדינה. שליש גזעיים!״

רוב בעלי״החנויות בארץ מחכים לתקופת החגים
בכיליון־עיניים. יש מי שעושים מכה כזאת לפני החג,
שכמעט לא איכפת להם לא להרוויח בין החגים. ומכולם,
כמובן חוגגות חנויות־המזון.
אלא שלא כל חנויות המזון. אצל בעלי־המבולת -
אלה שנשארו מהמוסד הוותיק הזה -דממה לפני החג! .
נכנסתי לחנות״המכולת של תומאט קוזיאשווילי ומצא תי
אותו מפהק.
מה העניינים, שאלתי.
יהיה טוב אחרי החגים. עכשיו כל הלקוחות הקבועים עוז־ ;
בים אותי והולכים לרשתות־השיווק. אחרי החגים הם יחזרו.

• ואתה לא נעלם מהלקוחות? לא אומר להם לא
לקנות אצלך?
מה פתאום? אני מבין אותם. שם נותנים להם אשראי לשלושה
חודשים, וגם איזה צינצנת־דבש במתנה, והם חושבים ן
שהם עשירים גדולים. האיש הקטן, שבא לקנות ברשת־השיווק ן
שכל־כך קורצת לו, לא יודע שכל מה שנותנים לו גובים |
בשבילו כסף.

• אתה לא יכול לתת אשראי בל־בך גדול, או
לעשות מיבצע?
לא. אי־אפשר. אם תמצאי בעל־מכולת שנותן אשראי ליותר
מחודש, סימן שהוא מרמה או גונב.

• אתה אומר ש״מכולת״ זה דבר שתוך זמן
קצר ייגמר? לא יהיה יותר?

חבוות־גבייה
ככה כולם חושבים. אבל אני בטוח לגמרי שכאשר זה כמעט :
ייגמר, פתאום זה יחזור בבום גדול. אנשים יבינו שהארץ הזאת
מלאה באנשים שצריכים לקנות במכולת, ולא בסופרמרקט.
אנחנו לא עשירים. סופרמרקט על כל המדפים היפים, ואלפי
המוצרים הציבעוניים, הוא דבר מפתה מאוד. כל אחד, בלי
יוצא־מן־הכלל, בכל קנייה שלו בסופרמרקט, קונה שלושה
דברים שהוא לא צריר, ובחשבון הסופי זה עולה כסף שאין לנו! .

• אתה לא מדבר במו בעל־מכולת רגיל.
אני לא בעל־מכולת רגיל. אני מהנדס־אנרגיה, שעלה ארצה
ולא ידע עברית, ולכן הלכתי וקניתי לי מכולת, כי להגיד
״שני חלב ואחד לחם״ למדתי מהר מאוד.

• אפשר לחיות מהמכולת היום?
לחיות אפשר, אבל לנסוע באוטו לא. אז אין לי אוטו. לא
(דניאלה שמי)
נורא, נכון?

העיתונים מלאים בסיפורים על מעללי חברות־הג-
בייה. מישפסים ארוכים מתנהלים היום בעניין זה, וה כל
נראה מרוחק, כאילו ״לי זה לא יקרה.״ עד שמקיש
נציג חברת-גבייה על דלתך.
חוויה כזאת עברה על גילי. ביקשתי ממנה לספר על
המיקרה.
בשעה 8בערב, ביום השלישי, היה פתאום צילצול בדלת.
פתחתי את הדלת, מבלי לוודא את זהות המצלצל, והנה עומד
לפניי גבר ממוצע-קומה, שמן, קרח, שרירי ומזרה־אימה. בקיצור,
לא טיפוס שנעים להיתקל בו. הוא החזיק את הדלת וקרא
לי מזל, שמה של שכנתי.
אמרתי לו שהוא טעה בכתובת, והפניתי אותו לדירה שלה,
אבל הוא התעקש שאני זאת היא.

• למה דווקא את?

בעלי-הכלביסברחבי-הארץ עסוקים השבוע. רחיצה
סובה, חפיפת השיער, תיספורת פה ושם, ומילה טובה
לעיצוב האישיות, במו שאומרים ב״גשש״ .כל הכלבים
היפים של מדינת״ישראל ובעליהם יתייצבו להם בשבת
לתחרות הכלבים הבינלאומית, שתיערך ב מי התערוכה.
שאלתי
את איתן אסינגר, יו״ר ההתאחדות לכלב-
נות, מה זאת תחרות בינלאומית. האם יבואו כלבים
מכל העולם להשתתף בהז
קודם כל יבואו 10 שופטים בינלאומיים לשפוט בתחרות.
מלבד זאת, התואר שיינתן למנצח הוא תואר של אלוף בינלאומי,
וחוץ מזה יבואו גם כמה כלבים מחדל.

היא כנראה יודעת שמחפשים אחריה, ויכול להיות שהיא
• זו רק תחרות של יופי? בקומה ירדה למחתרת. הוא אמר לי :״אל תשקרי עלי, כי
ן לא של יופי. של צורה. כלומר עד כמה הכלב קרוב לתקן
השנייה לא גר אף אחד.״ ואז הוא התחיל בסידרת־איומים :״את
של הגזע שלו. גובה, מיבנה, אופי וכו׳.
לא מכירה אותי, אני עכשיו רגוע. חכי שאני אתעצבן. אני
• מה קורה בתחרות כזאת שנקראת בינלאואפרק
לר את הבית. אפרק אותך. אמא שלך לא תכיר אותר,״
מית? האם מלבד בחירת הכלב היפה, יש גם הת
ועוד סידרה ארוכה של קללות ואיומים. ואני, כל אותו הזמן,
חוזרת על הטענה שאני לא היא. לא חשבתי בשיקול־דעת, כי י קשרויות שונות או חילופי מידע?
בוודאי, אבל זה אחרי התחרות עצמה. אנחנו לוקחים את
יכולתי להציג לו מיסמכים שיכולים להעיד על זהותי. התחלתי
לבכות, אבל גם זה לא השפיע עליו. הוא חזר וטען שאני ׳ השופטים לבקר בבתי־הגידול שיש כאן, הם שומעים מאיתנו,
אנחנו שומעים מהם.
חייבת כסף.

מיטחו
• הוא אמר מיהו? מאיפה נשלח?
הוא לא הזדהה. לא אמר מיהו, ומאין בא. לא נקב בשם
חברת־הגבייה שהוא נציגה. ממה שהצלחתי להבין מדובר בצ׳ק
ללא כיסוי.
באיזה שהוא שלב יצאתי וצילצלתי בדלת של השכנים.
השכנה דהתה אותי לפי בקשתי, ואז הסתבר שהוא חיפש את
הבחורה גם אצלם. היא התחילה לצעוק עליו, אני אמרתי שאני
הולכת להתקשר למישטרה ואז הוא ברח. השכן גיסה לרדוף
אחריו, אבל הוא נעלם.

• איך הרגשת?

זאת היתה חוויה טראומטית. אני פוחרת לעלות בחדר-מד-
רגות. פוחדת לפתוח את הדלת. אני מפחדת להיות לבד, ולא
נרדמת בלילה. עד היום חייתי ללא חשש. מהיום, כל אחד
שדופק על דלתי זוכה בחקירה צולבת. זה ממש עירער לי את
(אנרית זחבבל)
הביטחון. אני מתכוונת לעבור מפה.

תחרויות
• יש לנו כבר מה ללמד מומחי־כלבים בעולם?
תתפלאי. הפינצ׳רים שלנו זכו באליפות־העולם בקופנהאגן
במקום ראשון, ואלה פינצ׳רים כחול־לבן ממש. מעניין אותם
לדעת מה קורה אצלנו׳ איר אנחנו מגדלים, מאלפים. יש
שיחות בעניין גנטיקה, אנטומיה ופיסיולוגיה של כלבים.

• למה תחרות בזאת, שהיא גם תערוכה לכל
חובבי־הכלבים בישראל, פתוחה רק יום אחד?
כסף. הכל כסף, ולנו אין כסף. כשיהיה, נתכנן יותר.

• כמה בעלי־כלבים יש בארץ?
לפי החיסונים, יש כ״ 150 אלף כלבים בישראל, וכשליש
מהם כלבים גזעיים.

• וזה הרבה למדינה כמו ישראל?
זה מתחיל להיות די מרשים.

(דלאלה שמי)

הרא שון
כבר שנה וחצי אני מחכה לרגע שבו תהיה
בידי תמונה של דוגמנית־הצמרת הבינלאומית
מיבאלה בדקו במדים. אר נראה שאני
לא אזכה לראות תמונה כזאת לעולם, מפני
שמיכאלה בת ה־ 20 נישאה בניו־יורק לפני
שבוע בנישואין אזרחים לבו־זוגה מזה שלוש
שנים, הסטודנט יוסי הלר בן למישפחה
אמידה ומכובדת.
ולמה היא מיהרה להתחתן? בגלל הצבא.
כי מיכאלה היא אחת מעשר הדוגמניות המצליחות
ביותר בעולם כיום, והיא עשתה כבר
עשרות שערים, כמעט ,40 בכל הירחונים

מה אתם יודעים על הזמרת יפה ירקוני?
שהיא זמרת ותיקה מאוד, שהוציאה הרבה
תקליטים ושהופיעה בכל העולם. אני גם יודעת
שהיא בשלנית מעולה ואם מסורה.
בקיצור, אמא יהודית קלאסית. ולמה אתם
חושבים שאמא כזאת שואפת? שהבנות שלה
תינשאנה לבחורים מוצלחים ושיהיו לה כמה
שיותר נכדים.
ליפה שלוש בנות. האמצעית, תמי צרפתי,
היתה נשואה לרופא אליאב צרפתי,
ועוסקת בהוראה. הבכורה, אורית שוחט,
נשואה לרופא יגאל שוחט, ועובדת כעורכת
מוסף הארץ. השלישית, רותי ירקוני,
נשואה לשחקן מאיר סוויסה.
משתי הבנות הראשונות, תמי ואורית, יש
ליפה נכדים. אך הבעייה התעוררה אצל רותי,
שהתקשתה להרות. היא סבלה מאוד ועשתה
הרבה ניסיונות. למזלה היא נולדה בתקופה
ובארץ שהיא מפותחת מבחינה רפואית. היא
עברה הפריית־מבחנה בהצלחה, וכעת היא
נמצאת בחודש השלישי להריונה. ומה שנותר
לעם־ישראל זה לאחל לה הצלחה.

רותי ומאיר סוויטה
מחידושי המדע

אהבהבמ שו ר ש
בארצות־הברית ב־ 20 השנים האחרונות, חזרה
ארצה בסערה ותפסה לה מקום של קבע בנד
שולש־הבילויים של צפון תל־אביב, בואכה
רחוב הירקון.

כמעט בכל ערב היא פוקדת את המשולש,
כשהיא מלווה בכמה חברות. באחד האירועים
החברתיים היא הכירה את דן כנר, והשניים
נדלקו זה על זה. למישל, שהיא פריקית עירונית,
יש מישפחה המתגוררת בחו״ל ועסקים
שטיבם לא ברור. אבל זה באמת לא צריך
להפריע לשניים לבלות ביחד.

מישל דרעי
נדלקו זה על זה
זה כבר לא סוד שהנישואין של הקריין דן
כנר ואשתו דפנה התרסקו, ויש כל־כך הרבה
שברים שכבר קשה לאחות אותם.
מה כבר לא שמענו על המערכת המקולקלת
הזאת — מכות ואיומים ונאצות
והשמצות ותלונות במישטרה, ומהכל לא
סובלים בני־הזוג, אלא הילדים.
אצל דן הרומאנים נעים בשרשרת, ואם
זיכרוני אינו מטעה אותי, אז היו לו כמה
רומאנים עם רקדניות־בטן. עכשיו, כשנמאס
לו מהסיגנון המיזרחי, הוא עבר לסטייל אחר.
הוא מנהל רומאן עם בליינית תל־אביבית
ידועה בשם מיש? דרעי. היא התגוררה

בור ה הי תו ך

השבוע נערכה לדני שגבל, אחד המנכ״לים הבכירים
בכור, מסיבת״הפתעה ליום־הולדתו בווילה של מנחת־התצו•
גות אילנה מרגלית, המתגוררת ברמת־השרון.
חברה מאוד טובה שלי, אבל באמת טובה, לא סתם, היא
החברה הכי־טובה של החברה של שנבל, והיא סיפרה לי שהיא
בכלל לא מבינה מה הוא בל-בך חוגג כל הזמן. נכון שידידתו,
היחצנית עדנה גרינשטיין, שנפרדה מבעלה לפני כמה
חודשים, מאוד אוהבת אותו, והוא אותה, אבל מה שמתרחש
מאחורי הקלעים עלול להעיב על שימחתם.
כי שנבל, שהיה מנהל בכיר בכור, התפטר מתפקידו אחרי
שגילו שבזמן שהוא שירת במנהל כור כימיה, הוא היה שותף

מיכאלה ברקו ויוסי הלר
וישואין בדו׳ורק

דפנה ודן כנר
הרבה שברים שכבר קשה לאחות

סמוי בשני מיפעלים, שהיו קשורים ישירות לכור. הוא דאג
שלמוצרי כור תהיה מעורבות בעסקים שהוא שותף בהם.
במסיבה כולם ריכלו על העניין ואמרו שזה לא יפה, ובולם
שאלו ונורא רצו לדעת האם החבר ה מכור יודעים בכלל על
מעשיו, והאם הוא התפטר בגלל החששות האלה.
החברה שלו, עדנה, אחת היחצניות היותר־יפות והיותר־אלגנטיות,
מאוהבת בו ותומכת בו לכל אורך הדרך.
אם אתם רוצים לדעת פרטים נוספים, אתם יכולים
להתקשר עם טדי ודמני בבית הטקסטיל, או עם אלי גור,
מנכ״ל נעלי בריל. שניהם חברים טובים של שנבל, והם יבולים
לתת הרבה פרטים אודותיו. אילו ידעו כמה מהמקורבים
שלהם, שהם חברים של החברים שלי, ושאחד מהם הוא החבר
של החברה הטובה שלי, הם היו נחרדים.

והשבועונים החשובים. היא מרוויחה ליום
עבודה כמו שמרוויח לחודש מנהל בכיר מאוד
במיפעל ישראלי גדול. מיכאלה, דוגמנית של
חצי מיליון דולר בשנה — כך היא מוגדרת
— אינה מרוויחה עדיין את הסכום הזה
בשנה, מפני שהיא מופיעה בעיקר בכתבות
מערכתיות ובשערי ירחונים, בעוד שהכסף
הגדול טמון בחוזים ובפירסומים של מוצרי-
קוסמטיקה. אך היא בדרך הנכונה. המיכשול
היחידי לפני העושר והאושר היה הצבא. החברים
לחצו על מיכאלה להתחתן. גם אנשי-
האופנה, שבאו איתה במגע, לחצו.
תחילה היא סירבה, והודיעה שהיא חוזרת
ארצה לשרת. אך במהלך החודשים האחרונים
היא ביקשה וקיבלה דחיית־שרות. טעם־ההצ־לחה
וריח־הכסף עשו את שלהם, ומיכאלה
נכנעה ללחצי הבנקאים. בלית־ברירה היא
נישאה בנישואין אזרחיים לסטודנט, הלומד
טקסטיל אי־שם באירופה ועתה דרכה למיליון
הראשון בטוחה יותר מתמיד.

עיתונאי מחקר דני
בעיתון
מעריב עובדת עורכת בשם
אלה בוקשטיין. זוהי אשה חרוצה,
סולידית ושקטה. היא לא בדיוק יודעת מה
נעשה באחרונה בחדרה, בשעות שבהן היא
מבלה בביתה עם בני־מישפחתה.
אחד הכתבים של העיתון, גבר נשוי! ,
כתב חרוץ, אוהב לעבוד שעות נוספות. כולם
מאוד התפעלו מהחריצות שהוא גילה, אך אף ,
אחד לא בדק על איזה נושאים הוא עובד בכזאת
שקדנות.
באחד הימים עבר במיסדרון אחד העובדים
בעיתון, לא עיתונאי, ושמע רחשים מוזרים !
הבוקעים מחדרה של העורכת. העובד המסור
פתח את הדלת בעדינות, ולהפתעתו הרבה !
הוא ראה שהעיתונאי השקדן עובד על נשואות,
במקום על נושאים. על שולחנה של !
העורכת שכבה עיתונאית צעירה מעיתון
אחר, והעיתונאי הנשוי שכב עליה בתנוחה !
כזאת שגם עיוור יכול היה להבחין שהם לא
עוסקים במלאכת העיתונאות.
אולי החליט מעריב גם על הקמת מדור
חדש לענייני־סכס, והכתב החרוץ פשוט ערך
מחקר. בכל אופן אני יודעת שהרומאן בין
השניים נמשך. אבל לא אני אגלה לכם במי
מדובר. טלפנו למעריב. הם יודעים.

לי ד ה כו ת ל

באתי למסיבה, היה משעמם, רציתי ללכת,
אז המארחת אמרה לי שכדאי לי לחכות כי יש
לה סקופ בשבילי.
נשארתי, ואכן כעבור כמה דקות הגיעה ן
מישהי שהיא מאור א 1באחרונה, ועוד לפני
שהיא הספיקה לשבת היא פלטה לאוויר את |
הסקופ: הדוגמנית הוותיקה קארין דונסקי

מתחתנת בקרוב.
לי זה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל מי אני
שאחליט מה נכון ומה לאי מלבד זאת אתם \
חייבים להודות שזה משהו שונה. קארין דונס־קי
בת ה־ 49 היתה נשואה בעבר הרחוק לאיש־העסקים
שלמה דונסקי, אבי בנה נואל בן
ה־ .13 אחרי גירושיהם היה לה רומאן ארוך עם
פרופסור ידוע ומכובד בתחום הרפואה, ומאז
— וזה היה באמת מזמן — לא נקשר
שמה בשמו של שום גבר.
עכשיו אני חוזרת לימינו אנו. תוך דקות
טיילה האצבע שלי על חוגת הטלפון, ואחרי
.כמה שניות שמעתי את הדרינג״דרינג המהנה,
ולאחריו את קולה של קארין.
״שלום קארין, זאת המרחלת,׳׳
.טילפנת לאחל לי שנה טובה?״
מישפחות למדינת״ישראל לא היו מעולם קש רים
טובים עם קבוצת המדינות הבלתי-
מזדהות, או מדינות העולם השלישי.
עובדה שלא השפיעה על אשת״החברה
ניצה מעוז, גרושתו של רואה־החשבון
דני מעוז, הבעל־בנפיד של מידה לב,
הלשעברית של הבאבא׳״ברוך מנתי בות,
ליצור קשרים הדוקים עם כמה
דמויות מהמדינות האלה.
אז מובן שיש לנו ברשימה איש-הע-
סקים התורכי ז׳אק תותח, ויש לנו גם
פרנץ יוזף, לשעבר שגריר האיטי בישראל,
וביום שגריר ארצו ברומא. והיה גם
רומאן גדול עם נשיא של איזה מדינה
אפריקאית.
עם־ישראל ממש היה נפעם מהקשרים
האלה, ומאוד שמח עם היוזמה הפ רטית
הזאת. אך בשנה האחרונה נעלמו
עיקבותיה של הגברת מעוז, בעיקר בגלל
נושיה. היא הורידה פרופיל ורמת-חיים.
מסתבר שאמנם בל המדינאים ואנ־שי״העטקים,
שהיו לצידה, זנחו אותה,
אך מי ששמר לה אמונים כל העת היה
אחיה, עורך־הדיו משה כרמלי, שעזר
לה ככל יכולתו ואפשרויותיו.
במשך תקופה מסוימת היא אף התגוררה
במישרד שלו. אך לא רק הוא עזר

לורן וארנון בם
ניסיונות פיזם

לה, גם בתה לורן, הנשואה לארנון
בס, בעל תחנת-דלק בתל־אביב, סבלה
מאד ממה שעובר על אמה. בעיקר
הפריע לה הניתוק בין שני הוריה. אז
הבת הדואגת החליטה לפשר בין הצדדים.
הפגישה שלהם התקיימה בביתה
של לורן. מלבד זאת נפגשו השניים אצל
הגברת מרגריטה מזוז, אמו של מעוז,
המתגוררת בכיכר-המדינה בישראל.

שומרת את החיים הפרטיים לעצמה /גבר פופולארי
אחת השחקניות הצעירות הכי יפות והכי
כישרוניות בארץ, לדעתי, ולא רק לדעתי,
היא שרון הכהן (כפפזת, שחת ירוקים.
נשר הברזל )2שרון בת ה־ 24 שייכת לאותם

צילצלתי לשרון ושאלתי אותה אם יש
רומאן — ממתי, מהיכן, כמה זמן, כמה רציני
— השאלות הרגילות שלי, אתם יודעים. היא
היתה נחמדה מאוד, אבל די מהר היה לי ברור

שתן הכהן ויהושע מאירי

קארין דונסקי

הגברת מזוז היא בשלנית מעולה, והגברת
מעוז אנינת-הטעם אוהבת במיוחד
את הספגטי בנוסח טריפוליטני, שעושה
חמותה לשעבר.
מה יהיה ההמשך אני באמת שלא יו דעת,
אבל נראה לי שהמישפחה״לשעבר
מתאחדת לקראת השנה החדשה. אמנם
לא בכיוון הרומנטי, אך לפחות בתחום
של איחוד-מישפחות.

קשוחה...
האוהבים לשמור את חייהם הפרטיים לעצמם. שאין לה שום כוונות לפתח איתי שיחה
ובאמת, עד היום לא הגיע אלי שום דיווח בנושא הנדון. גם כאשר החמאתי לה שהיא
מזכירה לי(באמת!) את הכוכבת האמריקאית
עליה, בעל אופי רומנטי.
באחרונה היא נראתה בעיר, וגם צולמה, קלי מק׳גיליס, היא לא התרככה.
בכמה אירועים, בחברת עיתונאי צעיר,
טוב, לא כל, דרינג־דרינג״ של המרחלת
יהושע (,שוקי״) מאית, בן ,31 לשעבר
הכתב הכלכלי של הארץ בכנסת.
הוא סיפור־הצלחה.

.בשלב זה אנחנו רק מתכתבים...״
.גם. אבל מה שמסקרן אותי, וגם את כל
עם ישראל, זה הרומאן הסודי שלך והנישואין
עם ההוא!״
.אמת, יתכן שנחליט להינשא בקרוב.״
.מי המאושר?״
״עורך״דין, יהודי לא־ישראלי, המגיע
בנקדיסקונט הוא לא רק בנק, הוא גם ידיד. זאת הסיסמה של הבנק.
ארצה בענייני־עסקים. היכרנו וגילינו שיש
נראה לי שברוח זאת תסתיים פרשת-הגירושין של אילנה ו או ד י רקגטי,
לנו הרבה במשותף, מעבר לענייני־הלב.״
ן מבעלי-המניות של בנקדיסקונט. בני-הזוג הסכימו על בוררות, והבורר יהיה, כנראה,
.ומתי החתונה?״
,בשלב זה אנחנו רק מתכננים. עוד לא עורך־הדין מיכה כספי.
,אני, כמובן, התעניינתי מה עובר על הגברת רקנטי, שהיא מזכירה רפואית בבית הגענו
להחלטה בנושא.״
י החולים איכילוב בתל-אביב. בשבוע שעבר נערכה חתונתם של רווני סוקולו־
.מתי אוכל לראות אותת״
בס קי ואלון ליסבק. ח תי היא הבת של פרופסור מרדכי סוקולובסקי
,הוא מגיע ארצה בקרוב, ואני מבטיחה לך
מאוניברסיטת תל-אביב, שהיה סגן-נשיא-האוניברסיטה. וכמובן שהיו הרבה
שאת תהיי הראשונה להכיר אותו.״
חשובים בחתונה הזאת, ביניהם אילנה רקנטי. היא הופיעה לאירוע עם החבר החדש
.ומה עוד את מוכנה לגלות לעם היושב
שלה מזה כמה חודשים. היא אף הציגה אותו בשמו הפרטי, אבי, ואז עשיתי כמה
בציון?״
בירוחם אצל החברות המשותפות שלנו וגיליתי שהם כבר נראו בכמה אירועים.
,זה הכל!״
למשל, באמצע חודש יולי בילתה אילנה רקנטי במועדוןהיםהתיכון באכזיב. אמנם
.טוב, אז שתהיה לך שנה טובה.״
אני לא יודעת אם היא היתה כבר צמודה אליו, אבל החברות המשותפות גילו לי
ומאחר ואני חושבת שבארץ יש שני דברים
ניצחיים — הדוגמנית קארין רונסקי ויחש־ 1שהיא עשתה חיים משגעים.
למה כשנשות העשירים והמפורסמים מתגרשות, הן לא עושות חשבון לאף אחד,
לים בירת־הנצח — אני מציעה לאחד את
שניהם יחד, ולערוך בכותל את טכס־הני־ ( ולא חוששות מכלום! הן לא שמעו על הרבנות ועל כל הדינים והחוקים ומעמד האשה
אצל הרבנים!
שואין.

מה הן מוצאות בו? תהרגו אותי, אני לא
י מבינה. אולי אשם המצב הדמוגרפי בארץ.
אלברט כהן, השחקן בן ה־ ,58 הפך מאז
י פטירת אשתו, הפסנתרנית הבינלאומית ת ת
מנכה, לגבר מבוקש ביותר.
1״ברטר, כפי שהוא מכונה בפי ידידיו, ניהל
רומאן ארוך עם עורכת־הדין אלה גטליץ,
רווקה בשנות ה־ 40 המוקדמות לחייה.
מה לא אמרו על הרומאן הזה? היו גם
בדיחות על זה שהם נפגשים בשעות מוזרות,
מפני שהיא עובדת ביום במישרד עורכי־הדין
שלה, ובערב, כשהיא היתה פנויה, הוא היה
עסוק בתיאטרון בהצגות שבהן שיחק. אבל
מה, האהבה שם היתה גדולה מכל המי־כשולים,
ברטו עבר להתגורר אצל חברתו־לחיים,
וכבר דיברו שם על נישואין.
לפני חודש הם הלכו לרבנות להירשם,
ופתאום, זמן קצר ביותר לאחר־מכן, הודיע לה
ברטו שנישואין זה לא מתאים לו במצבו, והוא
מעדיף פרידה על מיסוד המערכת. במקביל
סיפרו חבריה של אלה שהיא בהריון, עובדה
שהתגלתה כלא־נכונה.
אך החיים נמשכים, וההצגה חייבת להימשך.
אלה וברטו נפרדו, אבל הרווק המבוקש
לא נשאר בודד זמן רב. הוא הכיר את המפיקה
תאירה שפירא מהטלוויזיה, אם לילד בן
,10 בלתי־נשואה, דבר שהוא מאוד פופולארי
בטלוויזיה הישראלית, דבר המחייב מחקר.

7 * 7־ 0ה סו בי ס

אלברט כהן
ההצגה חייבת להימשך
תאירה וברטו התאהבו ונסעו יחד לחדל, ונראה
שהם נהנים מהחיים.
בין לבין, כלומר בסדק־הזמן הקצר שבין
אלה לתאירה, היו לברטו הרבה מחזרות מהסוג
האסרטיבי. נשים בגילים שונים היו מתקשרות
איתו לתיאטרון או לבית, מציגות את
עצמן ויוזמות פגישות.

531

ואם בכדורגלמ שחקי 90ד קו ת, והכ דו ר הוא עגו ל

עופר

זרח

עופר מיזרח•

אוהד מעוז

ניר קלינגה

^ ודם כל מדובר בכסף. הרבה כסף.
1/בשביל הכסף הזה לא צריך לקנות עיתון מונים, גם לא למלא טוטו. צריך רק לעבור
עוד 180 דקות והאוצר אצלנו.
חשבון פשוט: קבוצה שמעפילה אל גמר
הגביע העולמי מקבלת מפיפ״א, הלא היא
התאחדות הכדורגל הבינלאומית מענק ראשוני
לצורך ההכנות בסר שני מיליון דולר,
וזאת בלי לחשב את תשלום הזכויות עבור
שידורי המישחקים בכל רשתות־הטלוויזיה
בעולם.
לא רק המדינה זוכה. כל שחקן יקבל גם
הוא סכומים, שבאומדן ראשון לא יהיו קטנים
מעשרות אלפי דולארים. אחר כך יזכו השחקנים
לחשיפה גדולה בפני טובי המאמנים
בעולם. שיחקת טוב — זכית. מישהו כבר
יקנה אותך, ובספורט הזה משלמים טוב.
19 הבחורים הצעירים (המבוגר שביניהם
הוא בן )33 לא ידברו איתך על כסף. גם המאמנים
לא. כולם מעדיפים לחזור על
הקלישאות המסורתיות של מאבק למען
המדינה, מילחמה למען הדגל. אם היה מדובר
בעסק פרטי, בטוח שבעל־המניות היה עכשיו
רועד מפחד ומדאגה. כמה מיליוני דולארים
הם בהחלט הכנסה שיכולה להדיר שינה
מאיש־עסקים ממוצע.
אז גם אנחנו לא נדבר על כסף ונחזור אל
עניין השליחות. תהיו בטוחים שאם בעולם
מכירים את ישראל מבעד למסו־העשן של
רימוני האינתיפאדה, בעוד שנה, אם הקולומ־ביאנים
לא יקלקלו, יוכל העולם לראות את
ישראל האמיתית.
ישראל האמיתית, לצורך זה, הם קודם כל
יצחק שניאור ויענקל׳ה גרונדמן. הלהקה שלהם
סיימה השבוע את ההכנות האחרונות לקראת
ההצגה וכבר היא יוצאת לדרך. האתגר
הראשון הוא להוכיח לקולומביאנים שישראל
אינה רק חוד החנית של יאיר קליין. המחליפים
שלו, אוחנה, רוזנטל ומיזרחי, אמורים
להיות לא־פחות מיקצועיים.
ב־ 15 לחודש באראנקיה אשר בקולומביה
לא תישמע הצעקה ״אל־אל ישראל״ 70 .אלף
צופים׳,אוהדי הנבחרת הקולומביאנית, ימלאו
את האיצטדיון עד אפס מקום.
בתוך הר־הגעש של האיצטדיון יהיו לנבחרת
ישראל אוהדים מעטים: הקהיליה היהודית
של באראנקיה, המונה 1100 איש ואנשי
השגרירות. הכל מקווים כי פרשת חוד החנית
לא תעיב על הביקור. ספורט הוא ספורט, אומרים
כל הנוגעים בדבר. ההיסטוריה מלמדת
שלא כך הוא. תענוג גדול זה בוודאי לא יהיה.
לנצח. לנצח. לנצח .״כל מה שאני מאחל
לעצמי לשנה החדשה,״ אומר יענקל׳ה גרונד־מן,
מאמן הנבחרת ,״הוא שער אחד יותר מל־נבחרת
קולומביה.״
״זה לא עוד מישחק־כדורגל. זוהי משימה
לאומית ממדרגה ראשונה. אולי סוף־סוף נזכה
שוב לשחק בגביע העולם.״ אומר יובל אוחנה.

מרק רוסנובסק

יובל ידע עוד ביום החמישי כי לא יצטרף
למסע. באירופה ישנם חלוצים ברמה אירופאית,
והם אלה שיסעו.
.לצופה מן הצד זה נראה התיסכול במיטבו
— להגיע עד למטוס ולא להמריא; לעבור
את כל מחנות־האימונים; להתאמן פעמיים
ביום, ללכת לישון ולחלום שאולי יקרה פית־אום
הנס ואחד משחקני אירופה לא יגיע. איך
עומדים בלחץ?
להיות ספורטאי אמיתי דרוש יותר מיכולת
לרוץ אחרי כדור ולבעוט. צריכים עצבים
של בחל .״להגיד שאני לא מקווה לאיזה נס,
יהיה שקר ״,ממשיך יובל אוחנה .״אבל, ברור
לי שאני לא אסע והשלמתי עם זה. עצם זה
שאני בנבחרת, זהו הכבוד הגדול. אני בטוח

אנחנו, השחקנים, עובדים על עצמנו שעות
נוספות כדי להתגבר על המתח והחרדה. לכולנו
יש מישפחות, לחלק גדול יש אשה וילדים.
בזכות הצוות המיקצועי אנו מצליחים
לנווט את עצמנו רק לאותן 90 דקות מישחק.
שלא כמו בנסיעות אחרות, כאן אנחנו צריכים

גם להרגיע את המישפחה.״

מיגרש
ך ן לק מהומור הנבחרת כולל את
( (הבדיחות על סימון המיגרש ב״לבן״.
הומור שחור תמיד עוזר להתגבר על פחד,
לנקז אותו.
מלון דן אכדיה יום החמישי בבוקר. החב

שכל שחקן בארץ שאינו בסגל מקנא בי.״
ביום המישחק ישב יובל אוחנה יחד עם
שולי גילארדי, השוער שנופה, ועם ראובן
עטר, שנשאר אף הוא בארץ. הם יתנו לרגליים
ללכת במקומם על שטיחי הסלון, כאן,
בארץ. זה לא שהם לא טובים. להיפר. לנבחרת
ישראל בכדורגל 1989 יש כדורגלנים
מצויינים, רק שעל המיגרש(כאימרתו המפורסמת
של ישעיהו ליבוביץ׳) משחקים רק 11
שחקנים.
ניסים בררה 33 יכול להוות לשלושת
החברים את הדוגמה לכך שאף פעם לא מאוחר
מדי. לפני חודש זומן ניסים לנבחרת, אחרי
ששחקן אחר, ירון פרסלני, נפצע ונאלץ
להפסיק לשחק. לניסים זו היתה כבר כמעט
סיומה של קאריירה. הוא אפילו כבר דאג לעבודה
חלופית. ערב אחד הוא קיבל את שיחת־הטלפון
— שכולנו מייחלים לה בשלב זה או
אחר בחיינו — השחקן הראשי חלה, עליך
להתייצב ולהחליפו. זה מהחיים.
״לפני כחודש עוד חשבתי שאטוס לאיטליה
למישחקי גביע העולם כצופה. פתאום
אני אולי אהיה שם במיגרש עצמו עם נבחרת
ישראל. קשה להאמין,״ אומר ניסים. את מזל,
אשתו, יותר מכל דבר אחר, מעניין שיחזור
בשלום. מזל, כשאר בני מישפחות השחקנים,
מודאגת מקולומביה. הכל מודאגים מקולומביה.
״אין
לנו מושג לאן אנחנו נוסעים. למה
לצפות,״ מנסה להסביר את הפחד יפתח הלוי.
״על קולומביה שומעים בתקופה האחרונה רק
דברים רעים. הרי אי־אפשר להתעלם מכך.

דויד פיזנטי

ר׳ה אחרי אימון בוקר. מתכנסים בחדרים. באחד
החדרים מתפתחת שיחה על קולומביה.
אחד מהחברה מציע לפנות ליאיר קליין,
שיארגן את החוואים שלו כקציני־ביטחון
לנבחרת. מישהו זורק לאויר הצעת־יעול
נוספת. כולם צוחקים. צחוק עצבני, משחרר.
לא רק סמים מטרידים אותם. באחד התיר-
רוכים קיבלו השחקנים הוראה כי עליהם להוריד
שרשרות וצמידים לפני הנסיעה ,״שלא
יורידו לאף אחד את הצוואר או כף היד בשביל
התכשיט.״ ארץ ענייה היא קולומביה. גם
מאכליה לא בדיוק מוכרים. איש לא לוקח
סיכון. למסע הנבחרת מצטרף טבח מיוחד.
השף של מלון רן אכדיה. לוקחים אוכל מהארץ,
ברובו דגים ותבלינים שונים. מקווים
להסתדר עם הקהילה היהודית באראנקיה
להספקת בשר כשר. זה לא נעים לראות נבחרת
כדורגל עולה למיגרש עם עוויתות־בטן.
לא לוקחים סיכון.
במשך עשרה ימים תשהה הנבחרת במיאמי
שבארצות־הברית. שעה וחצי טיסה מפרידות
בינה לבין קולומביה. מעדיפים לערוך מחנה
באווירה כמעט־ישראלית. מיאמי מוצפת
בישראלים וביהודים. כבר שומעים בקשות
שונות של השכנה והחבר מהרחוב השני
המבקשים מהשחקנים ומהצוות ״רק למסור
ד״ש, רק להעביר מעטפה.״
הקהילה הישראלית במיאמי לא מחמיצה
לעולם את שידורי תוצאות המישחקים של
הליגה. הכבוד הגדול שנפל בחלקם לארח
בעירם את הנבחרת גורם להם להשתולל מ־

והכלפ תו ח, אז אולי גנבחרתישראל יכול ה לנ!גח
שימחה. איגוד נהגי המוניות הישראלים
מבקש לערוך להם קבלת־פנים. בדה־ יש גם
הזמנה של איגוד חנויות״החשמל של 220
וולט. אץ מה לדאוג. לא יהיו מסיבות־שחיתות
עד אור הבוקר עם שכנים לשעבר.
תהיה קבלת״פגים רישמית, אחת ויחידה,
בנציגות הישראלית.
ממריאים ביום השלישי הקרוב לפנות בוקר.
את החג בילו כולם עם המישפחות. עד
לפני כמה ימים עדיין לא היה ברור אם תצטרך
הנבחרת לשחק בגובה פני הים או גבוה
מכך. תאריך היציאה היה לפיכך נזיל. אם היו
נאלצים לשחק בגובה של 2000 מטרים מעל
פני הים, כי אז היה על הנבחרת לצאת שבוע
קודם. להתרגל להפרשי הגבהים.

טיינת הנבחרת הזאת בשקט תיקשורתי. אין
השמצות.
זוהי הפעם הראשונה שנבחרת ישראל, על
הצוות המיקצועי שלה, מדברת בלשון אחת.
זוהי אולי הפעם הראשונה שניתן להגדיר את
קובץ השחקנים מקבוצה׳ .הפירגון ההדדי
מעורר בשעות הראשונות תהיות. הכל כאילו
נאלצים לפרגן.
אחרי שלושה ימים אינטנסיביים עם הנבחרת,
באימון, בשולחן־האוכל, בחדרים ובבתים
מתברר כי לא יעזור כלום לציניקנים — החברה
באמת מפרגנים זה לזה. באמת רואים
את הקבוצה כיחידה אחת.
שולי גילארדי מתנדב לקחת אותנו לחדר
אחר. הוא מאוד מצונן. הדבר הראשון שמע־

אברהם בנדודי, מנהל הנבחרת. במשך 24
שעות ביממה מעסיק אותו רק נושא אחד —
איך להקל על כולם, איך לפטור את המאמנים
והשחקנים מטרדות היומיום, לעשות את
הדברים כך שהכל ידפוק. במיקרה של בנדורי
כולל הכל את הכל. החל מדאגה לכדורים,
לנעליים להחלפה ועד לסידורי טיסה וחלוקת
הבחורים לחדרים במלון.
שום דבר לא נעשה אצל בנדורי באופן
שרירותי. אין בנים מועדפים. עד לפני תשע
שנים היה התואר של מנהל הנבחרת תואר
ללא שיניים. נהגו למלא אותו בתוכן בהתאם
לנסיבות 32 .איש התחרו על המיכרז של
ההתאחדות לכדורגל. אברהם בנדורי זכה.
.אנחנו הכל בשבילו,״ אומר יפתח הלוי, כולם

חקו7(17 גיאו
והנה לפויכם הכתבה המגרגנח, אולי
האחרווה, על 1בוורת ׳שואל. תהיו בטוחים
שאס הם לא 1צחו גשו׳ המישחסים הגאים,
תתחיל העיתווות נ חי ש ל הח שנווות
ש רי ת רו ם, צילם ציון צ פ רי ר
התאחדות הכדורגל העולמית החליטה כי
המישחק יתקיים באראנקיה, הנמצאת בגובה
פני הים. הקלה גדולה. עושים את ראש־השנה
בבית. הסיכויים שהתפילה אכן תתממש טובים
יותר אם מתפללים במיגרש הביתי, ב־בית־הכנסת
הקבוע. ולכולם תפילה אחת
בנאלית — להביא את הניצחון.

הדדי
ך ץ ובבי הספורט השרום ים יודעים
1 1שהחלק הארי במדורי־הספורט בעיתונות
הישראלית עוסק בסיכסוכים ובמריבות
בין השחקנים לבין עצמם. אין כמעט שבוע
שבו לא עוסקים בקללות שהשמיע חלוץ זה
או אחר או בידיעה על חילופי מהלומות בין
שחקנים.
אולי בגלל גודל המשימה ואולי פשוט מפני
שלפחות עד עכשיו הכל הלך כשורה, מצ־

ניין את אופיר שמואלי הוא לא מאיזה עיתון
אנחנו. הוא מתעניין אם שולי צריך טיפות־אף.
המחוות הקטנות של החיים.
סיפור לדוגמה: במישחק שקיימה הנבחרת
באוסטרליה נותרו שתי דקות לסיום המיש־חק.
הנבחרת ניסתה למשוך זמן. בכדורגל,
ממשיך השעון לרוץ גם אם מבצעים החלפה.
השחקנים קיבלו פרמיה בסך 25 אלף דולר על
ניצחון. כל שחקן ששיחק, ולוא לדקה, זכאי
היה לפרמיה. שחקן שצורף לסגל, אך לא
שיחק, קיבל רק את מחצית הסכום. המאמנים
ביקשו את אלי דריקם להתכונן. אלי ניגש
לגרונדמן וביקש אותו להכניס את ניר לוין
במקומו. הוא, אלי, כבר שיחק בארץ, הוא כבר
היה זכאי למלוא המענק. ניר לוין עוד לא. ניר
לוין הוכנס וזכה במלוא הסכום.
כמו בכל מישפחה טובה גם כאן יש אבא.
אולי הוא האיש, שיותר מכל אחד אחר הצליח
להביא לכך שהנבחרת נראית כפי שהיא. זהו

מהנהנים בהסכמה .״הוא נותן עבורנו את
חייו. הוא פשוט נכס. אני לא יודע אם יש
מישהו שיוכל אי פעם להחליף אותו. כולם
יודעים את זה ״.הכל מסכימים.
לא הייתם יכולים לשלוח את החבר׳ה
האלה לתחרות נאומים. לא מדברים, ואם כבר
אומרים משהו, כמעט תמיד מדובר בקלישאה
מעולם הספורט. שלא כמו בכדור־סל אין כמעט
אקדמאים בין שחקני הכדורגל .״אם היינו
מצטיינים בלדבר היינו הולכים לכנסת או
לאקדמיה״ ,אומר שחקן צעיר וממהר מיד
לרדת למיגרש להתאמן בהקפצות. אף אחד
לא יזכור להם את המיגרעת הזאת אם יחזרו
עם ניצחון. להיפך, הפוליטיקאים כולם יבואו
להתחכך, לזכות במעט מהתהילה שהשיגו
השחקנים ברגליים.

ישראל קודמת ל3ל

ך* וב ח ב רי הנבחרת הנוכחית החלו דרכם
1בנבחרת הנוער של ישראל. כשהם נבחרו
להיות בסגל הנבחרת הבוגרת, הינחה את
המאמנים, יצחק שניאור ויענקל׳ה גרונדמן,
קריטריון אחד עיקרי: לא די בכך שהשחקן
יצטיץ בכדורגל, עליו להצטיין בראש וראשונה
כבן־אדם. עליו להיות מסוגל לעבוד
בצוות, להתחלק.
היום, כבר מסוגלים לנתח את הכישלונות
הקודמים. הנבחרות הקודמות הורכבו מכוכבים
— אורי מלמיליאן בשיאו, משה סיני
(המשך בעמוד )46

הורוביץ 111־1־ 3

193

לסי דיווחי צה׳׳ל והמי שטרה נרצ חו ב ש בו ע שנ על אתתשמ ״ ט 5
ערבים בידי בני עמם.
ספיר ת ״דיעה אחרת״ מר אה כי מ אז ת חי לתמ או ר עו ת ה אלימות
ה ער בי ת ב־ד 9.12.8קטל הטירור 193 אי ש ואי שה, ערבי ם ויהודים, לפי
הפירוט הבא:
• 148 ערבים נדקרו, נורו ונ ש רפו על ידי אחיהם.
• 45 יהודים נרצ חו.
• 1חייל י שראל נעדר.

מאיר ליפשיץ
איןכל צו רךבהצצהלכיווןלוחהשנההעבריעלמנתלקבועבוודאות כי אנו
נמצאיםבעיצומהשלתקופת ״ הימיםהנור אי ם ״ .איןגםסיבהנראיתלע ין לטפח
אמונהבסיוםמהירשל ״ הזמןהש חו ר ״ תוךפרקזמןס בי ר, אולח לו פ ין, באמצעות
קטרזיסכדוגמת ״יו ם ה כי פ ו רי ם ״ ל פי מיטבהמסורתהיהודית.
הפעםאנוצפוייםלמשברהולךומתמשך, הולךומתגבר. הקטסטרופההנוכחית
בכלתחומיהחייםהחיוניםתיראהבעתידהקרובכמשחקילדיםתמים. עו דנתגעגע
לאסונותשלתשמ ״ טכאשריפ לו ע לי נו מכותהגורלמתוצרתתש״ן. לאופטימיותזהירה
זו ישעלמהלסמוך: העובדהכיהעדרהישראליאדישואטום, משלימהאתתמונת
המציאותבוהואאוכלאתהקשמידיצמרתהמנהיגות.
וכךנזכה אי ״ ה, מחר, יוםה ; לחזותבסצינהנוספתבמחזה. שו ביע לו 12ש רי ם
בכיריםל עי רהקודשל צו רךישיבהקריטיתשלהקאבינט. עלהפרקתעמודשאלת
נקודותמובארק ( מתוצרתארה ״ ב, ל פי דרישתאש״ ף, בהשראתהמערך ) .עלסדרהיום
תוצבבעצםהבעיהשמטרידהיותרמכלאתמשת פי הפעולהלהמשךקיוםהממשלה
איךאוכליםאתהעוגההמקולקלתבלילפגוםבשלמותהוללאקבלתכאבבטן.ו שלאתהיהלאישאש לי ה, הםימצאואתהנוסחה. לאמריקאיםהיה די זמןכדי
להעבירר עי ונותוהצעות, דרי שו תפתיונותולח צי ם, מוושינגטון לי רו ש לי ם. ב לי שכת
ש מי רעבדופקידיםועוז רי םעלמנתלהעניקלבוסאתקצההחוטשימנעאתפירוק
חבילתהאחדות. גםבמפלגתהעבודהלאמשתגעיםעלהמחשבהל רו ץעתהלבחירה
חדשה.
אזעכ שיו כבראפשרל הי רגע, הממשלההזאתתמשיךבדרכה. שו ם מו קשאידיאי
לאיע צו ראתתנופתההרסהעצ מי. באופקעדייןלארואיםאתהעילההבטחונית
שתבלוםאתהנפילההחופ שי ת. כשאוירתהחברותאהמזויפתשולטתב כי פ ה, אפילו
עסקניםזוטריםכדוגמתהרבדרעיוזבולוןהמריספיקוכרגעלשמשכדבקמגע. נשאר
תרקשאלהאחתפתוחה -אםכלכךטובל נו ולהם, אזאיךזהשבעצםכלכךר עז

ר ענן

ל 11־ י א

מדבר :

ד טנ ט באושוויץ

מזימת עשר הנקודות של מובארב התבשלה
במסתרים לפחות חודשיים לפני שפרצה
החוצה. הצעד הגלוי הראשון בכיוון יישומה
של התוכנית התפוצץ בכותרות עם ביקורו
הפתאומי והמוזר של אוסאמה אל־בז בישראל
בו הציע את תיווכה של מצרים במו״מ לשלום
בין ישראל והפלשתינים.
משהו כמו תוכנית מובארב נעשה נחוץ
לאחר שהתברר כי פלאטרו, שגריר ארה״ב
בתוניס שניהל בשמה את המו״מ עם אש״ף,
לא הצליח להזיז את ערפאת מעמדותיו אפילו
במילימטר אחד. ארה׳׳ב נקלעה לבעייה. אי
אפשר לבוא לישראל ולומר: ערפאת לא ויתר
על כלום אז אולי תוותרו אתם. מכאן נוצר
הצורך במסגרת־התייחסות חדשה שתאמץ
עמדות פתיחה כאלה שתאפשרנה לאש״ף
להגיע, כביכול תוך כדי וויתורים ונסיגה, אל
אותן העמדות הקיצוניות שהוא נקט במו״מ
עם פלאטרו. כך נולדה תוכנית מובארב.
בשלב הבא ארה״ב הכניסה בסוד העניין
את מפלגת העבודה הישראלית. מנהיגיה של
מפלגה זו הצטרפו בהתלהבות למזימה, בעצה
אחת עם שונאי ישראל המובהקים ביותר, מאחורי
גבו של עם ישראל ושל הממשלה שבה
הם יושבים. הם לא הפתיעו איש. הם נהגו כך
לעתים קרובות בעבר.
את שר הביטחון יצחק רבין תוכנית מובא־רב
הכניסה לדילמה קשה: אם לא יצטרף ליוזמה
הריהו ממרה את פי האמריקאים, דבר
שלא יעלה בדעתם של מנהיגי מפלגת העבודה
שדומה כי יש להם בנשמה מין כימיקאל
מיוחד ההופך רצון אמריקאי באופן אוטומאטי
למציאות פוליטית בישראל. מאידך — אם
יצטרף ליוזמה הוא עלול לשבש את יחסיו עם
ראש הממשלה החשובים לו ביותר בשלב זה.
לבסוף — מסורת ארוכה של שתדלני־עיירה
התממשה בנפשו החצוייה של שר הביטחון.
קול אדוניו גבר על ההיסוס. באמצע ספטמבר
הכריזו כותרות ענק :״רבין ייצא למצרים״.
בכך הצטרף שר הביטחון לשורה ארוכה של
שרים, מנהיגים, רבנים וגדולים בתורה היור־

תהי שנת ניצחון
דים מצריימה לשבור בר פוליטי. הם נופלים
היישר לתוך מלתעותיו של תימסח היאור
הערמומי.
הריכוך ושטיפת המח בתקשורת היו הדבר
המאסיבי ביותר שהארץ ידעה מזה שנים
רבות. היו אזהרות כי בלי תהליך מדיני הממשלה
תתפרק. יוזמת מובארב תוארה כסיכוי
הסטורי חד־פעמי. מדינת ישראל הוזהרה שוב
ושוב לא להחמיץ את ההזדמנות ההסטורית.
קלישאות שחוקות הוצאו מהנפטאלין. הוזכרה
ההחמצה ההסטורית של האופציה הירדנית,
כאשר מדינת ישראל דחתה את הסכם
לונדון. כל זה בלי להביא בחשבון את ההתפתחויות
שחלו מאז. בגל הטירוף הסוחף את
מדינות האיסלאם בזו אחר זו, הגיע עתה
תורה של ירדן להשתגע. אלמלא החמצנו את
האופציה הירדנית היה לנו עכשיו עסק עם
חייליו המשוגעים של חוסיין ליד פתח־תקווה
וכפר סבא במקום על הגדה המזרחית של הירדן׳
והיה
האיום המעניין מכולם: אם לא יהיה
תהליך מדיני תהיה התפוצצות ב״שטחים״.
בעניין התפוצצות זו שכלי תקשורת מתודרכים
הפחידו בה את הציבור, התרחש הדבר
הכי מאלף בקשר לקנוניה החושפנית של
עשר הנקודות. בזמן שהמזימה נרקמה במסתרים
היתה רגיעה בתהליך המדיני שעל פני
השטח עד כדי כך שהציבור היהודי והערבי
בארץ וכן עיתונאים ופוליטיקאים שלא היו
בעניינים חשבו באמת ובתמים שהתהליך המדיני
נעצר. והנה דווקא באותה עת, כאשר
לא היה לכאורה תהליך מדיני, דווקא אז
במקום שתתחולל התפוצצות קרה ההפך: הפעילות
החבלנית המאורגנת פחתה באופן
משמעותי. במטכ״ל אמרו אז שהאינתיפאדה
דועכת.
נשמת אפה של האינתיפאדה היא תקוות
הפלשתינים להפיק ממנה תועלת מדינית.
דבר זה ניתן רק במסגרת התהליך המדיני.
מסתבר שדווקא תהליך מדיני מואץ מעודד
את הפלשתינים ומפיח רוח חיים באינתי-
פאאזרזו, ככל הנראה, הסיבה לקורילאציה
המפתיעה שבין האטה בתהליך המדיני ובין
הפחתת עוצמתה של האינתיפאדה.
סיבה נוספת לרגיעה יחסית באינתיפאדה
באותה תקופה נושאת אופי כללי יותר. משני
מקורות העוצמה הטאקטית של האינתיפאדה,
האבן ומצלמת הטלוויזיה, המצלמה התעייפה
ונסוגה מהחזית. תקשורת מודרנית בנוייה על
זרם בלתי פוסק של נושאים מתחלפים. עם
כל התענוג לצלם יהודים עושים מעשי זוועה,
אף עורך חדשות ברשת שידור כלשהי אינו
יכול להרשות לעצמו להישאר תקוע יותר
מדי זמן בנושא אחר. האינתיפאדה נפלה סוף
סוף קורבן לקצב החיים המודרניים. היא התחילה
לשעמם את העולם.
ייתכן שהיינו כבר זוכים היום לשמוע את
חירחורי הגסיסה האחרונים של האינתיפאדה.
ה״ה פרס ורבין הצילו אותה. הסטוץ התקשורתי
שהם יצרו בבירות העולם סביב תוכנית
מובארכ החזיר אל האינתיפאדה את העיתונאים
ואת הפוליטיקאים. קשה להבין את
התזזית ששני האנשים האלה אחוזים בה כשהם
משרתים את האינטרסים הזרים והעוינים
העומדים מאחורי תוכנית עשר הנקודות.
ישנם מחקרים בהם מובעת הריעה כי השואה
לא היתה אלא מימושו של יצר הרס עצמי
שפיעם ביהודי הגולה. מפלגת העבודה המייצגת
בישראל את המשכה האינרטי של הפא־תולוגיה
הגלותית, מייצגת כפי הנראה גם את
כוחות ההרס העצמי.
אשר על כן, בפרוס שנת תש״ן, אל נאחל
לעצמנו איחולי אחדות שאבלוניים. תהי שנת
תש״ן שנת עימות פוליטי וניצחון פוליטי מכריע
של כוחות התחייה היהודית על כוחות
ההרס העצמי.

א 1רי דן
^ והס1ץ ז זכו אזרחי ישראל בראש השנה
לחזות בסרט הקלאסי של הקולנוע בש־חור־לבן.
,קזבלנקה״ .מי יכול היה להסיר את
עיניו מעל מסן־-הטלוויזיה בכל רגע שצפו
עליו דמויותיהם של האמפרי בוגארט הקשוח
ואינגריד ברגמן האגדתית וממיסת הלבבות.
אהבתם חסרת התוחלת של השניים בלטה
על רקע הבוגדנות והשקרנות של קזבלנקה
במלחמת העולם השנייה. סוחרים בחיי אדם
המנסים להינצל מהמפלצת הנאצית, סוכנים
כפולים, מרגלים, משתפי פעולה עם האוייב
הנאצי, סתם אופורטוניסטים, הכל עם הומור

מפלגת העבודה יעצו למצרים כיצד להביס
את ישראל, בגלל שיתוף פעולה זה מאחורי
הקלעים. אבל כפי שלא קם שמיר להילחם
בבוגדנות הזו בפרשת טאבה, כך הוא נוהג
עכשיו כשעל שולחן הרולטה מונח גורלה של
ארץ־ישראל.
ובכל זאת מתאמצים תומכיו של שמיר
להציג אותו בסיפורים לציבור כמעט כאילו
היה האמפרי בוגארט מודרני בקזבלנקה:
קשוח, אבל יחד עם זאת בעל לב חם ואידיאליסט.
אוהב וקשור לארץ ישראל על
יהודה שומרון וחבל עזה — כפי שרק בו

ייתן למכור את ארץ ישראל״ .עוד מעט
יופיע הקשוח. ואפילו יפרק את הממשלה״
ולא ירשה שיחות עם אש״ף, הם חוזרים ומבטיחים.
כך מרדימים ומרגילים עם שלם עייף,
מותש ולעיתים קשה־יום לכרסם ביסודותיו.

הקאזינו הלאומי
^ בל את יצחק רבץ, שיצר ראשון את
הקשר המעשי על אש״ף, שלח למצרים
— לא אחר מאשר הבוגארט הזה מירושלים,
כדי לסחור באהובה אינגריד. במהדורה הערבית
של ליל שבת של הסרט קזבלנקה, לאד
לררבין והאמפרי־שמיר מחפשים את הדרו
לשאת ולתת על גורל ישראל ושטחי״הבטחון
החיוניים שלה עם המושבעים שבאויביה.
אלה הן התוצאות עד כה, כאשר יצחק
שמיר מנסה לעצור את הרולטה לא לטובת
זכיית העם, אלא לטובת עצמו. כיצד להמשיך
ולא להביא את המהלכים החמורים לממשלה
ולקאבינט, ואם כבר לדון בקאבינט — כיצד
להבטיח שהקאזינו יזכה: כלומר הוא ויצחק
רבין שותפו, רק כדי שיוכלו להמשיך ול־

האמסרי בוגארט ואינגריד ברגמן קזבלוקה וגרוטסקה. והאמפרי בוגארט בעל הבר האמריקאי
והקאזינו, מסוגל לעצור את גלגל הרולטה
כשהוא רק רוצה, ואז מתגלה שיש לו לב
של זהב: במקרה אחד עצר את הרולטה כדי
להציל פליטה מבולגריה מידי הנאצים ונד
שתפי־הפעולה שלהם, קציני המשטרה של
משטר הבוגדנות של וישי.
הציניקן חסר הרחמים בוגארט, מי שנראה
לרגע כאדם המוכן למכור לאוייב הנאצי אפילו
מנהיג מחתרת נועז, והעיקר לשמור לעצמו
את אשתו אינגריד ברגמן — מתגלה לבסוף
כבעל גשמה יתרה. הוא מוכן להקריב את
עצמו לא רק על מזבח האהבה, אלא למען
אידיאל המלחמה באוייב הנאצי, ומבריח את
זוג האוהבינדהלוחמים לאמריקה.
סיפור פשטני זה היה משתכח במהירות
כמו אלפי סרטים אחרים, אם לא היו שם
האמפרי ואינגריד בני האלמוות. השחקנים
עושים את הסרט ולעיתים את ההיסטוריה.

החיים נסוט טווק
כאורה קזבלנקה היא כאן ועכשיו.
/אץ גבול לשיתוף הפעולה בין גורמים
ישראלים בכירים וזוטרים במדינאות, בפוליטיקה
ובתקשורת, לבין אוייבי ישראל באש״ף
ותומכיהם במצרים. רבים מהישראלים הללו
נוסעים לאמריקה כדי לרתום גם אותה למאבק
הזה להכנעת ישראל החופשית. אווירת
וישי הצרפתית, הכנועה והמתרפסת בפני
האוייב הגרמני, שולטת במהדורה חדשה בקרב
חוגים.מתקדמים״ בקזבלנקזדישראל.
ראש הממשלה יצחק שמיר חוזר ואומר
לאנשיו שהוא משוכנע כי את. תכנית עשר
הנקודות״ של חוסני מובארק תכננו חיברו
והעבירו למצרים ראשי מפלגת העבודה. האשמה
חמורה מאין כמוה שבוודאי יש לשמיר
על מה לבססה. סוף סוף הוא הרי יודע שכן
ארע גם בפרשת טאבה, כאשר מתוך צמרת

כאן ועכשיו
גארט נשרף על מזבח אהבתו לאינגריד.
והם רוצים שנאמין כי האמפרי שמיר הוא
היחידי שיידע, יעזור ויעצור את גלגל הרולטה
הפוליטית המסובב אותנו ככדור משחק
במהירות אימים של גלגל המזלות, על המספר
הנכון. הוא המנהיג האחרון שמגן כך על
ארץ־ישראל מידי מהמריה.
במדינת הטוטו והלוטו ייתכן שגם זאת
נקראת מדיניות. בארצות נורמליות קוראים
לכך בשם המלא: הגרלה, הימור. ומעולם אין
מניחים שם על השולחן הזה את גורל העמים
עצמם.
ייתכן שיצחק בוגארט טהור בכוונותיו
רוויות האהבה כפי שהיה אז לפני כחמישים
שנה במחתרת, כשבגרוש היה חור והגלגל
עורר עדיין התפעלות. אבל בעידן השקל
וגלגל־המזלות אין הכוונות חשובות יותר,
אלא התוצאות.
עוד לפני שקמה ממשלת האחדות כבר
ניתן היה לשמוע מהאנשים הקרובים ביותר
לשמיר והעומדים עמו בסודותיו, כי. הע ם
כבר ויתר על יהודה ושומרון״ וכי הפלשתינאים
ואש״ף. ישלטו בסופו של דבר ביהודה
ושומרון״ .אותם קרובים לשמיר לא
העזו כמובן לאמר זאת בגלוי לציבור ערב
הבחירות ובעת הרכבת הממשלה הנוכחית.
גם היום הם עדיין נזהרים בכן, מסיבות ברורות,
נוכח מצע הליכוד והתחייבויותיו לבוחריו
ולחברי המרכז.
אבל מי שידע סודות אלה ממטבחו של
שמיר, לא התפלא שהוא מכר למעשה את
השלטון לידי יצחק רבין ושמעון פרס. וכיום,
כאשר שמיר בלשכתו מדבר על פרס בשנאה
של ממש, חסרת פשרה, על מה שהוא. מעולל״
בארה״ב ובקהיר, יכול הוא להאשים רק
את עצמו.
בכל שלב ושלב של ויתוריו לאש״ף מאז
הוקמה הממשלה, מופיעים לבלריו ונושאי
כליו של שמיר ומסבירים שיצחק בוגארט

רית, כדי להבין מעט מהמתרחש. הצלחנו
אומרים שם המצרים, גרמנו לקרע בתוך ישראל
והשכלנו לכתר את הניצים בליכוד.
כלומר עבורם יצחק שמיר הוא מישהו שמוכן
לקבל את תביעותיהם.
בשנתיים שקדמו למלחמת ששת הימים
היתה זאת מצרים של עבדול נאצר, לא של
מובארק, אשר הבטיחה לישראל. שיחות
שלום״ .אז בסודי סודות, בשעה שישראל
היתה בדמורליזציה פנימית של הנהגה כושלת
ומכשילה ומרבה מחלוקת. בעיצומו של
מיתון כלכלי, ביקש נאצר לדבר על שלום.
נאצר עצמו, שמצבו הכלכלי היה חמור עוד
יותר, היה תקוע עם מחצית צבאו בתימן.
תחילה קפצו על הצעתו של נאצר כעל
מציאה גדולה. נשאו ונתנו עמו על משלחת
ישראלית שתצא לקהיר ובין השאר תדון גם
בשחרור האסירים היהודים האומללים של
פרשת לבון. נאצר הזמין משלחת ישראלית
שתכלול את סגן שר הבטחון דאז צבי דע־שטיין
הכל יכול(. ,זוכרים בכלל מיהו?) ואת
ראש המוסד האלוף(מיל׳) מאיר עמית. ועוד
רצה נאצר.סיוע כלכלי״ ראשוני של 30 מיליון
דולר (בערכם באותם הימים) על חשבון
״שיחות השלום״.
לוי אשכול לא היה מנהיג, אבל לפחות
היה יהודי חכם. הוא נזהר ולא הסכים לשגר
למצרים את המשלחת המבוקשת, אך יחד עם
זאת שמר על צינור פתוח לנאצר באמצעות
.המוסד״ .כי לא היו לו ערובות מספיקות למהימנות
כוונותיו של הראיס.
בכל זאת אפילו אותו קו פתוח בין ירושלים
ללשכתו של נאצר בקאהיר יצר אש־

יצחק שמיר
חלטה פוליטית
החזיק הלאה בממשלה, ולעזאזל העם והמדינה.
במילים
אחרות, בשנת תשמ״ט השמיט
שמיר את הקרקע מתחת לרגלי אזרחי המדינה
לא רק בכן שהבטיח בחירות לפלשתינאים
ללא מקדמי בטחון אלמנטריים. אלא
בכך שהגיעו בסופה, באמצעות רבץ, למצב בו
אין שואלים אותו יותר אם אש״ף שותף לתהליך
— אלא מי הם נציגי אש״ף למו״מ
שיהיו מקובלים גם על ישראל.
שמיר הכניס את המדינה למהלך נסיגה
פסיכולוגי, ומעשית למלכודת. הוא קיווה כל
הזמן, וזה כל תוכן מחשבתו, ש.הערבים לא
יסכימו״ .אבל כל הערכותיו של בעל הקאזינו
התבדו. בכל פעם.מסכימים עמו׳ אש״ף והמצרים.
במיוחד שהוא, האמפרי שמיר, מקל
עליהם את כללי ההימורים ומאפשר להם לא
רק לזכות במכונית ובפרס הכספי, אלא גם
בזכייה הגדולה בטוטו. מהלך הנסיגה יצר
מומנטום שרץ קדימה — כשאנו נדחקים
אחורה, מירושלים דרך קאהיר ועד וואשינג־טון.
לכן,
מה זה חשוב בכלל מהן כוונותיו ואמונותיו
של בוגארט שלנו, כשזרים עושים
באינגריד כבשלהם. והיא כולה מרוטה וחבולה,
פצע מבקבוק תבערה ומכה טרייה מאבנים.
שלימה היא כבר לא תחזור לקזבלנקה.

תקדים נאצר
ד י לעיר במאמרי הנצחת, המוכתבים
( בחלקם מלשכת הראיס בעתונות המצ־

צ׳ארלי צ׳סלין

ל־צן בסקים סיקצשן
לייה של פעמי שלום בצמרת המדינית־בט־הונית
דאז, כאילו איו מה לחשוש ממלחמה
עם מצרים. זה השפיע כנראה גם על הערכות
המצב של אמ״ו שקבעו כי סכנת מלחמה עם
מצרים רחוקה מהלך מספר שנים.
ולכן כאשר אותו נאצר, עם הקו הפתוח
לאשכול, ריכז את צבאו בפתאומיות בסיני
היו הזעזוע וההפתעה כפולים ומכופלים,
לאשכול וראשי הצבא והמודיעין שלו: אילולא
נסתיימה המלחמה בנצחון כה מזהיר,
היתה מתמנית כבר אז ועדת חקירה, שש
שנים לפני ועדת אגראנט, כדי לחקור את
מחדלי הרמטכ״ל רב־אלוף יצחק רבץ ואלוף
המודיעין שלו אהרון יריב נוכח ההפתעה ה־נאצרית.
אגב בהודעה האחרונה שמסר נאצר
בקו הפתוח לירושלים, לפני המלחמה הוא
אמר למעשה, שאין לו מה למסור-
הישראלים המתדפקים כיום בהיסטריה על
דלתות יורשם של נאצר וסאדאת, כנראה
שלא למדו שום דבר ולא שכחו דבר. בגירסה
הישראלית״ערבית של קזבלנקה צ׳ארלי צ׳פ־לין
החליף את האמפרי בוגארט. ליצן במקום
מקצוען. שחקן גדול אבל פאתטי, ובעיקר מצחיק
ועצוב לצופים בסרט, מה עוד שהם בעצם

ניצביו האמיתיים.

דניאלה אשכנז*

איזון חוזר
.ידיעות אחרונות״ נאות לתת לאהרון
בכר ד ל את המילה האחרונה. את מיטב
רשימותיו הוציא בספר.יריות באוויר׳ גם
אני הייתי בין קהל קוראיו. אהרון בכר יזבר
כ״גיבור מקומי״ .אין כאן כוונה להפחית
מערכו, חלילה. בימינו, כשהאוניברסלי
הפך למדד כמעט בלעדי לערכו של יוצר,
רבים רואים בכינוי. גיבור מקומי״ שם
גנאי. אין זה כך. האוניברסלי הוא רק
מחצית העניץ האנושי. אין לנו הערכה מספקת
למקומו של היחודי שבתרבויות אנוש.
השוני בין קבוצות אתניות, עמים ולאומים
לא פחות בעל ערך מהמבנה המשותף. סופרים
המבטאים תרבות מקומית בצורה שורשית
ואותנטית, זר לא יבין אותם, אפילו
בתרגום. אהרון בכר, גיבור מקומי, כתב
כ.אחד מאיתנר, וזה היה מקור עוצמתו.

מעשה באיש רשע ומרושע שבכל חייו
עשה רק מעשה טוב אחד — חילץ עגלון
ששקע בבוץ. בלכתו כדרר כל בשר, עמד
הרשע לפני כס הקב״ה. כשהערימו על
כפות המאזניים את כל עוונותיו מול המעשה
הטוב שעשה לא נשאר ספק בגורלו אך
סניגורו של הרשע לא עמד נואש. על כף
הזכות הערים זה אחר זה את העגלון והעגלה,
את הסחורות והבהמות אד מרוב רשע,
לא היה בהם לאזן את כף המאזנים. בנסיון
אחרון, השליך אל תוך כף המאזנים גם את
הבוץ מהעגלה והטה את הכף לטובת מרשו.
יהודים המחפשים סימטריה יהודית־ער־כית
בכל מחיר, מגיעים עד סף לימוד סניגוריה
על מעשים שאין עליהם מחילה,
בכדי לאזן 1100 מקרי הצתות אשתקד ב־
135,000 דונם יער — הכוללים כמיליון
עצי קק״ל, כדי לאזן 80 שריפות באיזור
ירושלים ויהודיה השנה, והשריפה הגדולה
בכרמל — כמו בסיפור העגלון, זקוקים
.עורכי הרץ וחשבון״ ,להרבה בוץ. בחיפוש
אחר סיבות מקלות, ירון לונדון הצליח,
בקושי רב, לגייס ״מאות דונמים שהורעלו
ע״י מתנחלים בפעולות ענישה״ .מהיכן
יבוא הבוץ הגואל? את כף החובה של היהודים,
מאזנים עם כף ההובה של הפלשתינאים,
גדושת העצים השרופים — בכל כובד
משקלם של עצורי אנסר, פצועי והרוגי
האינתיפאדה, וליתר הביטחון, זורק לונדון
אל תוך כף המאזניים גם את אבני בתי
רוצחים, שפוצצו. לזה קוראים חשבון נפש.

.מה התשובה?״ שאלה המשוררת האמריקאית
גרטרוד שטיין הגוססת .״אנו לא
יודעים״ ,ענתה חברתה, אליס ב. טוקליס.
״אז מה השאלה?״ שאלה גרטרוד והשיבה
את נשמתה לבורא. אולי רצתה להגיד שיר
תר חשובות השאלות שאנו שואלים מאשר
התשובות שאנו נותנים. לי אין תשובות
מהיכן יבוא המימון להמשך מפעל לאומי
כפרוייקט הלביא, אבל יש לי שאלה נוקבת
אחת: זמן לא רב לפני המראת ה״לביא 3״,
הופיעה כתבה גדולה בעיתונות תחת הכותרת.
איך הרווחנו ממות ה״לביא״ .יש תשובות
חותכות: במספרים מוחלטים הכותב
צודק. רווח יש. השאלה היא: מה הפסדנו?

הטלוויזיה קברה במו ידיה את הסרט הת־עודי
״בדרך אל היערות״ .מסיבות השמד
רות עימה, הקרינה את סרטה היחודי על
הפרטיזנים ב־ 3:30 אחה״צ ביום שישי, שעה
שרוב עם ישראל נם לקראת השבת. את
סרט הילדים.רובה חוליות״ שידרו באמצע
השבוע בשעה 22:30 בלילה . .

ח״כ דואושה: אני נוער עדני הוראת עופאת
ש: האם אתה מבקר בקהיר בתור ח״כ ישראלי או בהיותך פלסטיני לקהיר הנהגתי הפגנה בתגובה על שריפת כרמי הענבים של הפלסטינים
ע״י המתנחלים. ובשל תמיכתי החומרית והמוסרית לאינתיהמתקומם
נגד הכיבוש בתוך ארצו?
ת: לא באתי לקהיר בתור ח״כ או כנציג של גורם כלשהוא בתוך פאדה מאז יומה הראשון הגישו אותי השלטונות הצבאיים לדין פעישראל,
אלא בתור אחד מנאבקי(לוחמי) העם הפלסטיני אשר נאבק מיים בטענה של ביצוע פעולות טרור, ואני עדיין מצפה לפסק דין

בכיבוש בפנים(מונח פוליטי — אלדאח׳ל — המשמש לציון הטריש:
האם מי שרוצה לשרת את ארצו מסכים לשבת ולשתף פעולה
טוריה שבשלטון ישראל) .וכ״כ בהיותו ראש המפלגה הדמוקרטית
הערבית שהיא המפלגה הערבית הראשונה בתוך פלסטין בצל הכיבוש לשבת ולשתף פעולה עם האויבים?
ת: איני משתף פעולה עם האויבים. האחים
הצבאי הישראלי. ואכן באתי בראש משלחת
הפלסטינים בפנים ובחוץ יודעים זאת היטב.
מטעם המפלגה הזו ע״מ להיפגש עם מנהיגי
וכל צעדי בפנים נעשים בהוראות מיאסר ער־המפלגה
הלאומית המצרית מתוך תקווה
פאת וכמה ממנהיגי הארגון והם יודעים
שמפגשנו יניב שיתוף פעולה הדוק.
עליהם. ומי שטוען טענות כאלה יודע את
ש: יש אומרים שהתאמת עצמך למדיניות
המצב העובדתי שבו חיים הפלסטינים בפנים.
של הישראלים באדמות הכבושות וכי
ישנם 100 אלף בעלי זכות בחירה וזכות
התעלית מעל המטרות הלאומיות של העם
להיות מועמדים לגופים ביצועיים שונים
הפלסטיני?
ורוצים להרכיב כוח פוליטי היכול להשפיע
על המוסד הצבאי השליט למען הגשמת
עיתונות ע ר בי ת
השויון ופתרון בעיות האדמה והחינוך
והתקציבים והמגורים והעבודה.
ת: דבר זה לא היה ולא יהיה לעולם.
ש: מה הן תחושותיך האמיתיות כחבר
התשובה הטובה ביותר על שאלה זו יכולה
בכנסת הישראלית כאשר שורשיד הם
לבוא מבני העם הפלסטיני. שאלו אותם מי
בנצרת?
הוא הנציג(בכנסת) הפותח לבו ושכלו וביתו
ת: אני חלק בלתי נפרר מן העם הפלסטיני
תמיד לבני מולדתו ומקל עליהם את עול
ומן האומה הערבית בתרבותנו ושפתנו
הכיבוש ומגיש להם יד מסייעת? הם יספרו
וחינוכנו והשתייכותנו הלאומית. כ״כ אנו לא
ח״כ דראושה
שזהו עבד אלוהאב דראוושה. ואם יספר
בחרנו את האזרחות הישראלית אלא היא
טוניס עד הבטן על לזחול
מישהו דבר שונה מכך הריני מוכן ללכת אל
נכפתה עלינו מטעם הכיבוש. כל הערבים
יאסר ערפאת בזחילה על בטני מירושלים לתוניס ע״מ שיהרגני, והעולם יודעים זאת היטב. אזרחות זו בפני עצמה יש לה חוקים משלה
וחובות וזכויות. על כן אני משתתף בחברות בכנסת להגן על זכויותנו
במקום שיאמר עלי שאני התאמתי עצמי למדיניות הישראלים
ולהחזיק בהן ועל מנת שלא לאפשר לקיצוניים היהודים לטעון שאין

לנו זכות כלשהיא בתוך המדינה הישראלית.
ש: יש הסבורים שאין לך זכות לשאת דרכון ערבי?
ש: מה הגשת אתה או מפלגתו לאינתיפאדה הפלסטינית לאחר
ת: אני משרת את בעיית מולדתי מבפנים ואני לא משתף פעולה עם
עשרים חדשים מאז החלה?
ת: מן הרגע הראשון הכרזנו על שביתות רצופות ביחד עם אחי הישראלים, להיפר, אני עומד כנגדם על המשמר, כפי שעושים פלסהפלסטינים
בפנים(ישראל) כתמיכה לאינתיפאדה וכן קיימנו הפגנות. טינים אחרים זולתי מחוץ לאדמות הכבושות. ומטרתנו היא הקמת
ביחד עם חברי המפלגה הדמוקרטית הערבית תיאמתי את החלטות מדינתנו העצמאית. וביום שתקום המדינה אני מצפה לפסק דיני מטעם
הנהגתה — לכיבודי או להוצאתי להורג.
ועדת המעקב.
מתוך ראיון בשבועון אל-מג׳לה
ביקרנו בכל הכפרים והערים ובתי הכלא הפלסטינים תוך קריאת
מיום ( 12.9.89 עמי .)11
תגר על החוקים הפשיסטיים שכופים כוחות הכיבוש. ובטרם באתי

משמאל לשמאל
קשה מאד להתחמק בלי חשבון נפש לאומי,
במעבר הזה שבין השנים. זו שהיתה וזו
שתהיה.
על לשון המאזניים עומדת כמובן האינתיפאדה.
ללא ספק זו היתה שנתם של המתקוממים,
המתנערים בני שני העמים. הכורעים
תחת הממשלה הישראלית.
התקוממותם של תושבי השטחים — הערבים
ושל המתנחלים היהודים, והתנערותם
של 150 אלף המובטלים שבשנה הבאה עוד
נשמע מהם ביתר שאת. וזו התקווה האחרונה.
אינתיפאדה כאמור בתרגום לעברית —
פירושה: נעור אבק. ובחידוד קל מפיו של
אורי פורת הלשעבר של השנה שעברה —
נעור, בא מנעירת חמור.
השנה שחלפה למרבה הפלא הותירה את
חיילנו מתרוצצים ברחובות ובסמטאות חשוכים
בכפרים ערביים חשופים למטר אבנים,
דקירות סכין ושאר אמצעים קטלניים. התושבים
ברחוב הערבי שם לא ירגעו גם אם יפתחו
להם בתי מלון ולא רק בתי ספר. הפלשתינים,
למרות תרדמתו של ראש ממשלתנו יצחק
שמיר ולמרות דבריו הסותרים של שר הבט־חון
יצחק רבין, ימשיכו להתנער עד שתשב
ממשלתנו רווית האישים החשובים למשא ומתן
עם אש״ף. ולמה אש״ף — לפחות מחשבון
השנה שהיתה, זו ההנהגה הערבית היחידה
הברורה שיש כיום בשוק הערבי.
התושבים היהודים שבשטחים מזמן התנערו
אף הם ולא יעזרו אלף התנצלויות לאחר

מהומות בהלוויות, למשל. הצד היהודי בשטחים
בשנה שחלפה, השיג תקדימים בבתי משפט
שלא היו מביישים כל שלטון אנארכיסטי,
פגום.
האינתיפאדה הישראלית שהחלה משנה
שעברה היא זו שנשמע עליה בזו שתבוא.
״אנשים הם לא קרטונים״ קבע איזה פלג שולי
בהסתדרות. אבל כל עוד עומדת ההסתדרות
במתכונתה, לא תשתנה התפישה הרואה בנו
קרטונים. מה גם שתרדמת ראש ממשלתנו
ואדישותו לענין זה כה רבה. ובהתחשב בעובדה
ששר האוצר הנוכחי מר שמעון פרס שכח

את הענין הפעוט שנקרא תיק האוצר, ומחזיק
באופן משונה במינוי של עצמו בתפקיד שר־החוץ.
ראה נסיעותיו לוואשינגטון.
התנערות המובטלים אם כן, שתהיה ברוכה
בשנה הבאה, מוטב לה להיות בשיווק אגרסיבי,
אחרת תהיה נעירת חמור בלבד. כפי
שקרסה לה בדומיה תכנית מאה הפרוייקטים,
כמו שהמיתון חובק כאן כל עסק וכל בית.
בשנה הבאה בירושלים, נהוג לומר. השנה
הבאה היא שנת האבטלה. לפחות ההפגנות
יהיו בירושלים, בשורה גדולה אל תצפו
שתבוא משם.

חבל* על* זמון־
מר מו כארק
חוסני יקר!
אני מצטער שאני כותב כל כך מאוחר, היום ולא לפני
שלושה שבועות. פשוט הייתי עסוק בקריאת כל ה״שנות טובות״
שהציפו את תיבת הדואר. אבל מוטב מאוחר מאשר אף
פעם לא- .
אני משוכנע שחזרת למצרים שבע רצון מהביקור בארה״ב.
סר הכל המאמצים הדיפלומטיים לשלום אף פעם לא הזיקו
בדרך ל(ת)שלום. בררו לסיוע מ־ארה״ב.
אני
חייב לומר לך שאני פשוט לא
מבין אותך. אתה נשיא מדינה כה
גדולה, צפופת אוכלוסין ורוויית
בעיות, מבזבז שעות כה יקרות על
שמעון ויצחק. שעות שיכלו להיות
מוקדשות לפתרון בעיות העוני והרעב
במצרים, לסיום המאבק התוך
ערבי בסודן, מבוזבזות על מגעים ריקים
עם מי שכבר הוכיחו שאינם
מסוגלים.
שמעון ויצחק ופעם יצחק ושמעון
כבר הוכיחו כשהיו מה שאינם עוד,
שהם אינם יכולים. בשנות השבעים
כשעמדו בראש המדינה, לבדם, לא
קלטו את מה שבגין קלט מיד עם
הבחרו. הוכיחו כבר אז שהם אינם
מבינים. אינם יודעים וגם אינם

מסוגלים להביא שלום.

סאדאת קודמך קלט מיד שעם
המערך יש דיבורים יפים על שלום
ואחווה, דיבורים ״תכליתיים״ על תכניות ויוזמות על ניירות
ועל נקודות. ובסוף חוסני, איך אתם אומרים? ״קלאם פארי״,
דיבורים ריקים. שום ת׳כלס. לכן הלך אנואר אל מנחם. הלך
אל מי שרוצה וגם יכול, הלך אל בגין והזר עם שלום.
איך אומרים בערבית ״איזהו חכם הלומד מנסיונם של אחרים״?
שאל חוסני את ידידך המלך, חוסיין, על פגישותיו
החשאיות עם שמעון. שאל גם את המלר ממערב, את חסן.
שאל את הסובייטים וגם את האמריקאים: כמה ״הבנות
עמוקות״ ו״הסכמות מלאות״ ו״תכניות מפורטות״ ,היו להם
עם שמעון ומפלגתו? שאל על תכנית מרשל ואלון ולונדון,

שאל אותם גם מה יצא? הם מחכים למימוש הבטחות שמעון,
דיבורי המערך, מחכים לעבודה, כמו שהתעשייה מחכה
לחלופות ואנו ״ללביא 2000״.
אתה יודע למה חוסני?
כי עסקים בינלאומיים עושים עם מי שמדבר ת׳כלס וגם
עושה ת׳כלס. כי שלום עושים עם מי שמסוגל לעשות שלום.
כי חולשה מביאה תוקפנות ואיתנות מביאה בסוף שלום. כך
חולשת קרטר הזמינה תוקפנות חו־מייניסטית
וכך שמרנות ריגן הביאה
להתקרבות והתפייסות דנג סיאו
פינג וגורבצ׳וב. כך הססנות רבץ
והתנצלות מצנע הזמינו את המשך
תקפנות האינתיפאדה. וכך הביאה
איתנות בגין את סאדאת לשלום. ואם
היה קם סאדאת מקברו, היה אומר לך
שבמקום להשחית זמנך על יצחק
ושמעון תקדיש אותו ליצחק, ול־מישה,
לדוד ולאריק, לקצב ולמילוא.
על כל דקה למערך תקדיש שעה
לליכוד. כי בלי הליכוד אף אחד לא
יכול. כי רה הליכוד יכול.
אילו יכל היה סאדאת קורא לך
לבית הקברות ושם מייעץ לך: דבר
לעצים ולא ל״רבינים״ ,דבר לאבנים
ולא לפרסים. כי מהעצים ומהאבנים
אתה לפחות יודע מראש שלא יצא
לך כלום...
ביום ה׳ אתה תתחיל להבין.
בישיבת הקבינט, כמו גם בשבוע
שאחריה אתה תתחיל סוף סוף להבין מה שחוסיין כבר שכח.
שבישראל יש ראש ממשלה ושמו יצחק שמיר. אמנם שקט,
אמנם סבלני ומבליג, אד בלעדיו אתה לא יכול תסע
לוושינגטון וגם לפריס, ללונדון וניו־יורק ודבר לא יעזור.
בקרית הממשלה בירושלים, בקומה השניה, אחרי שאתה עובר
את החדר של חווה, חגית ושלומית אתה פוגש את האדם
שהוא נבחר העם, הוא המפתח, והוא גם הקובע. שמו יצחק
שמיר.
אז בחודשיים הבאים, כשיזמתך תהפוך להיסטוריה עתיקה
ועשר נקודותיך למוצג ארכיאולוגי, אתה כבר תבין מנסיונך
שלך, שבישראל רק הליכוד יכול.

טבע האד
נחש נועד להביש, עקרב לעקוץ והמערך לדבוק בכסאות־השלטון.
תולדותיהן
של ממשלות האחדות מתמצות בתהליך עקבי:
כאשר פרס מכהן כראש הממשלה הוא עוסק במדיניות החוץ,
כי.יש לכך נגיעה״ לתפקידו. כשפרס מכהן כשר החוץ לבטח
הוא עוסק בעניני החוץ, כי זה עיקר תפקידו. כשפרס מכהן
כשר אוצר, הוא עוסק בעניני החוץ, כיון שאינו צריך ״רשיון
פוליטי״ מאף אחד על מנת לעסוק בעניני החוץ.
העיסוק האינטנסיבי בעניני החוץ צמוד לארועי הפנים.
סמוך לבחירות, מופרים כמעט כל כללי המשחק לגבי הסכמים
קואליציונים. סמוך לבחירות לרשויות המקומיות, יש התעוררות
חדשה לניגוח ממשלת האחדות. ועתה, סמוך לבחירות
להסתדרות, נעשה מסע מכירות חסר תקדים, עם ג׳ינגל ״עשר
הנקודות״ בהשתתפות חוסני מובארק, אגב רתימתה של הטל־ויזיה
הישראלית כ״רץ״ כנוע וחרוץ.
יש להודות, מבחינת עורמת השלטון ותחושת העתוי, עולה
המערך על הליכוד לאין ערוך. קולו של ראש הממשלה נשמע
רק כאשר הוא מגיב לדברי המ׳מ שלו. המחנה הלאומי כולו
מגיב באמירות קלושות, פולמוסיות־מפולגות, שאין מאחריהן

עמדה חד״משמעית, ברורה ואקטיבית .״ערב חדש״ ו״מבט״,
משמיעים, באופן בלתי פרופורציונלי לחלוטין, את עמדותיהם
של פרס־רבידביילין המצטיירים כמי ששועטים אל
״הסכם שלום״ בלתי נמנע. הצורד הנפשי להידבר עם אש״ף
מקבל הילה של קדושה כמו בעלי דחף לאו בר־כיבוש להיפטר
משטחיה של ארץ ישראל.
בולטת בחסרונה הופעה שהיא אנטי־תזה: יוזמת, תוקפת
ומטרפדת. המעידה כי לא רק שזו לא הדרר, אלא שיש אפשרויות
אחרות, חיוביות, נושאות שלום והסדרים לטווח הארוך.
גם כאשר המערך לא יתפקד ככונס הנכסים של מדינת ישראל.
עדיין
לא מאוחר לחשוף את האינטרסים האישיים והשלטוניים
של אנשי המערך העוטים מסוה של ״יוזמת שלום״.
להופיע בפני הצבור כמחנה האמון על השלום חר ף האינטרסים
האישיים.
לאור היוזמות, הטקטיקות והאסטרטגיות האחרונות של
המערך, יש לקוות שראש הממשלה וצמרת הליכוד הבינו
בשלב זה כי הכושי לא יחליף עורו והנמר לא ח־הח חברא.

בורותיו•

איזה כף! החזרנו את סיני, הרסנו ישובים, טרנספרנו מתיישבים,
ויתרנו על הנפט, מסרנו שדות תעופה עזבנו את החד
פים ...ומובארק צילצל לשמיר — הללויה אגב
בכל ״סיכומי העשור״ שנחתו עלינו לקראת ראש השנה,
הטלפון של מובארק לשמיר היה מאורע הרבה יותר משמעותי
מהנסיגה מסיני. הענץ הלך חלף לו כמו התאונה בצומת
הבונים, כמו חטיפת ה״אקילה לאורו״ כמו קריסת מסגד חסן
בק ביפו לקח למוח האנליטי של שר הבטחון שלנו
22 חודשים וכמה עשרות פיגועים כדי להחליט על הוצאת
תנועת ההתנגדות האיסלאמית (החמא״ס) אל מחוץ לחוק.
לפעמים נדמה שקצב החשיבה האנליטית של
״המוח״ רבץ, איטי יותר מקצב הדיבור של ידידו הבוקר
בר־לב שהוא במקרה גם שר משמרתנו. ועם צמד ״שולפים״
זריזים אלה מנהל ״הראש היהודי״ מלחמה כנגד האינתיפאדה.
ועוד חושב לנצח אלה האנשים, זה התפקוד
ואלה התוצאות לא פלא שאלייס פרייג׳ מתוודה
מעל דפי.העיר״ ואומר :״אני מאמין ברבין מי
שראה את סצינת שקיעת אי השלוה בסרט ״אריק(לא שרון)
הויקינג״ (בעוד שקברניטי האי, בעיצומה של אותה שקיעה,
טוענים נחרצות ש״מעולם מצבינו לא היה טוב יותר״) עוד
עלול לחשוב שחבורת מונטי פייטון חיה בסתר בישראל, אם
לא מנהיגה את המדינה לראות כדי להבין
פסוקון השבוע שייך ללא ספק למוטי קירשנבאום (שגם
אותו קיבלנו ב״העיר״ להנעמת זמננו בראש השנה) .החברים
נורא נהנו לקרוא את קירשנבאום משרטט גבולות :״עם כל
הכבוד לחי־בר, קצת קנה מירח. אנחנו רוצים שערפאת
יודיע שהוא מגנה את השריפה בכרמל. באמת, הרי יש
גבול שרפו לנו את הכרמל, ריחמו על חיפה וחסו
על בתי הזיקוק, ואנו דורשים גינוי מהחביב ערפאת. באמת
חוצפה ישראלית היכן היו אנשי זכויות האדם ,״אבד
נסטי ישראל״ ,״בצלם״ ושאר אנשי המצפון ומצפן כאשר
התחככו השבוע שרינו ומכובדינו עם נציגי המשטר הסיני
שחיסל בפקודה אחת אלפי צעירים סינים, שוחרי דמוקרטיה,
בכיכר השלום השמימי זו אופנה עולמית
לירוק בפניהם של גזענים אפריקנים וללחוץ בחום ידיהם
של רוצחים סינים. בין אופנה עולמית לארגוני שמאל מקומיים
אנחנו תמיד בראש רשימת ה־ א 1פרסום
ספרו החדש של יונתן שפירא בו הוא מנתח את השפעת
התרבות הפולנית על תנועת החרות, הוא זה שדירבן ככל
הנראה את מנהלי ״החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות״
להעניק את המדליה הראשונה, שהונפקה לציון אלף
שנים ליהדות פולין, דווקא למנחם בגין שהוכתר כ״מלך
הפולנים״ ולא לחיים הרצוג, למשל ,״נשיא היהוד
י ם מעניין אם על ״המדליה הפולנית״ מוטבע
קרפיון פייסל חוסייני וד׳ר סדי נוסייבה ,״הנאורים״
מבין מנהיגי האינתיפאדה, סירבו השבוע לגנות רצח ״משתפי
פעולה״ .הם אף הצדיקו תחביב זה, הנפוץ בקרב האוב־לוסיה
הערבית ״שוחרת הדמוקרטיה״ ,היושבת חמש דקות
מכפר סבא. התייצבותם הגאה לצד תלייני השטחים רק
תוסיף ליחס המכובד, האוהד והסלחני שזוכים לו השניים
אצל מגיני ולוחמי זכויות האדם הי שרא לי ם ע״פ
אמות המידה של אותם אנשי ״קומנדו זכויות״ ,המשת״פ
אינו אדם ולקרובו אין זכות לחיות. ואם נרצחים כמה עשרות
חפים מ״פשע״ בטעות, משק כנפי הזעזוע לא יחלוף במשרדי
המשתפי״ם היהודים העוסקים בצייד אינטנסיבי של חיילים.
הרי המטרה מקדשת את כל האמצעים כל עוד המהפכה היא
פלסטינית בסקר ״מודיעין אזרחי״ לכבוד ראש השנה
בדקו מיהו ״האיש השנוא ביותר במדינה״ .את הסקר
מוביל מי אם לא היו״ר הנצחי, ממציא המיזמים המוזמים,
שימעון פרס, שיש עוד כאלה החושבים שאפשר לנצח איתו
בחירות בישראל החברים היו ששים להלאות אתכם
בעוד ניתוחים לולא המסקנה העיקרית מהסקר מלמדת: לא
העיתונות היא המשניאה או מאדירה את מנהיגינו אחרת
התוצאות היו לגמרי אחרות כפי שאולי קיוו כמה פוליטיקאים
משופעי מסעות פרסום ואולי, זה הזמן(והחגים),
לחשבון נפש שיגלה את הסיבות לפער העצום בין מה שהעיתונים
כותבים על מנהיגינו, בבירכתם, בשליחותם או
למורת רוחם, לבין מה שהעם חושב עליהם. חשבון נפש של
״המנהיגות״ כמו חשבון נפש של ״ ה ע תו נו ת גמר
חתימה טובה החבריםשלאופירה ₪
;.נ. כששם׳ ר ה צי ע ל עי ר א קי םלפ תו חסשרראעטר סי ם
בי שראל, ם ע 1״ןאם הוא חשב על ה סי קו ם. רסת תן
לחשל.

הקשר הקולומביאוי
(המשך מעמוד )11
בשיאו ועוד. כל אחד דאג בעיקר לעצמו. סמל
המדינה היה בחשיבות מישנית. היו ויכוחים
על כסף, היו השגות של שחקנים על גובה
המענקים. שניאור וגרונדמן הפכו את הקערה
על פיה. מדינת ישראל קודמת לכל. הדגל
והסמל קיבלו אצלם משמעות אחרת. עד עכשיו
זה עובד מצויין. בנדודי עוד סוחב איתו
את טראומת נבחרת הנוער בכדורגל, שנסעה
לקובלנץ ולא השאירה שם כמעט חנות אחת
עם כל הפריטים. אגב, הם לא קנו. הם גנבו.
לנבחרת שיוצאת השבוע לא יהיה זמן לבזבז
כסף. לא יהיו מסעות־קניות. יהיו רק 90
דקות, שבסופן צריך לצאת עם ניצחון. גם אם
יהיה להם זמן לקנות, הם לא יוכלו לעשות
זאת מהכסף שהם מקבלים מההתאחדות. בעבור
כל יום אימונים עם הנבחרת מקבל כל
שחקן 100 שקלים, הכוללים נסיעות.
בשלב הזה הכסף לא חשוב. ההתאחדות
דואגת להשלים לקבוצות את הסכום עד
לגובה משכורתו של השחקן, על התקופה
שבה הוא לא משחק בקבוצה. והיה ותעפיל
הנבחרת למישחקי גביע העולם, או אז יתחילו

לזרום הכספים האמיתיים. אם תעלה הנבחרת
לשלב הבא, תוכל לערוך קניות באיטליה.
כסף לא יהווה בעייה.
19 בחורים יוצאים למישחק בקולומביה.
15 מהם יצאו ביום השלישי בטיסת אל על
למדריד ולמיאמי. חמישה משחקני הנבחרת
משחקים באירופה. הם יצטרפו מאוחר יותר.
מהארץ יוצאים המאמנים יענקל׳ה ושניאור,
המנהל אברהם בנדורי, הצוות הרפואי הכולל
את הד״ר רוסנובסקי ואת עסיין הנבחרת שמואל
רוזנצוויג. מנהל המישלחת יהיה משה
אביב, סגן יו״ר ההתאחדות לכדורגל. אבי אלמוג
הוא מאמן הכושר.
ואם יוצאים למילחמה איך אפשר בלי הפסיכולוג.
יש מתח, יש חרדות. אוהד מעוז הוא
האיש שעליו מוטלת משימת ההרגעה. בנבחרת
לא כל־כך מתלהבים מהתפקיד הזה. לאורך
כל תקופת־האימונים לא נראה תור של
ממתינים לפני חדרו של השרינק הלאומי.
הוא לא מוסיף ולא מזיק, אומרים בנבחרת,
אבל בטוח שאם תהיה הצלחה, גם הפסיכולוג
יעמוד בתור לקבלת המדליה.
מעוז, אולי מתחמק ואולי סתם מודאג,

גרונדמן באימון
100 שקלים לכל שחקן בעבור ׳ום־איסתים
אינו רוצה להגדיר את התפקיד. בינתיים יש
איתו בעייה קטנה. הוא לא כל־כך שמח לחלק
חדר עם הטבח. חושש אולי שלא יוכל לעשות
דינמיקה קבוצתית לתפוחי־האדמה.
פעם אחת, ב־ ,1970 הופיעה נבחרת ישרא
שניאור
וגרונדמן

לית בגמר הגביע העולמי. אלה שעשו זאת
זכו בתהילת עולם. המאמן שפר מוזמן עד
היום כמומחה מס׳ 1בזכות אותה נבחרת.
אנשי קולומביה 1989 מכירים את האגדה. הם
קרובים והם רוצים. גם אנחנו.

להיראות צעיר נ תון 5דקות
א08 \ 1£ז .11181 הינו צבע שיער
חדשני שכבש את הגבר
האמריקאי הודות
ל־ 2יתרונות בולטים:
.1המראה הטבעי
בניגוד ל חו מ רי צבע א ח רי ם, א!1וו 1151 ! 08 פו ע ל
ב עי ק ר על ה שי ערהא פו ר ו אינו מ שנ האת הגוון
המקו רי של ה שיע ר. המראהשמתקבל הינו ט ב עי.

.2נוחות השימוש
ב מי ני מוםמאמץ, ב ח פי פהפ שו ט ה, ב תו ך
5דקותנעלםהא פו רמה שי ערללאזכר.
ה טי פו למו סי ף נפ ח ל שיע רומ עני ק לו מג ע מ שיי רך,
ני תן ל ב חו ר בין 3גווני ם -חו םכהה, חו ם בינוני ו חו ם
ב הי ר.

האמריקאים כבר יודעים להיראות טוב
הג ברהאמריק אי גי להכברמז מן ש ה טי פו ח אינו
שיי ך לנ שי ם בלבד. הג ברהאמריק אי מו ד ע הי ט ב
לי ת רונו תהמראההצ עי רוהמ טו פחה תו רםלתד מי תו
ולבט חונו העצ מי בעס קי ם, ב בי תוב בי לויי ם. ולר אי ה,
מי ליו ני אמריקאיםמשתמ שי ם ב מו צ רי קוסמטיקה
ובצב עי שיער.

500/0מהישראלים מוכנים לנסות
מסתברש הג ב ר הי שרא לי אי נו מ פג רבהרבהאח רי
האמ רי ק אי.
בסקר טלפוני* נמצאש־/0־ 50מבע לי ה שי ערהא פו ר
ה בי עו נ כונו ת לנ סו תאת \!!ע 1151 ! 08 על שי ערם.
זהלאמפ תי ע, ב עו לםה שיי ך יו ת ר ויו תרלצ עי רי ם,
חשגם הי שרא לי ש אין ב רי ר ה, ומהשלא עו שההטבע
י ע שה הצבע.

• סקר טלפוני שנערך ע״י מנון נרנדמן במאי 89׳

להשיג בבתי המרקחת, במשביו לזברכן ובחנויות מובחרות
להיגיינה וקוסמטיקה.
יבוא ושיווק: מדיליין בע״מ, ת.ד 2096 .הרצליה.

08ז ז 8טנ

חופף וצובע בתוך 5דקות

העולםהזה 2718

ארץ בלי שרות׳
(המשך ם עמ 1ד ) 13
הספקנו לראות בעיקר מבעד לחלונות
האוטובוס, או בטיולים רגליים
קצרים ש״גנבנר בין ארוחה
לארוחה.
את ניכבדי המקומות האלה
ראינו גם ראינו. ליד שולחנות, מבעד
לצלחות עמוסות מזון מכל טוב
הארץ ומשמניה.
ביקרנו בטסחלטובו, עיירה יפה־פיה
שבה יש מעיינות־מרפא למכביר
ושאליה נוהרים חולים מכל
רחבי ברית־המועצות. העיירה טובלת
בירק ומלאה בגנים יפהפיים.
היא משופעת בבתי־מלון.
וכאן זומנה לנו ההפתעה. נלקחנו
לראות את בתי־המלון שאליהם
באים החולים לטיפול. ראינו ארכיטקטורה
מסוגננת, חדרי־קבלה
מפוארים שבהם מנורות משתלשלות
מהתיקרה, ריצפות־עץ, מעקות
מגולפים. חדרים רחבי־ידיים,
עטורי שטיחים ותמונות.
כאשר ביקשנו לראות חדר לדוגמה,
הבחנו בהבדל המר. החדרים
מיושנים בריהוטם ובעיקר,
חדרי־האמבטיה ובתי-השימוש מוזנחים,
לא נקיים.
יש בעיירה הזו פוטנציאל עצום.
היא יפה, יש בה מעיינות־מרפא המסוגלים,
כך אמר לנו המדען הראשי,
לרפא מחלות מסוגים שונים:
החל ממחלות עור, דרך ראומטיזם
ואפילו בעיות עקרות.
חסרה שם יד מערבית, קפיטליסטית,
שתיתן את המגע הסופי
להזנחה.
אזרחי ברית־המועצות משלמים
מחירים אפסיים לשהייה במקום.
גם לתיירים המחיר אינו גבוה, בעי
טיה,
לעשות שם עסקים גדולים.
כמה אנשי עסקים ישראלים, שהגיעו
אחרינו לגרוזיה, התחילו לבדוק
אפשרויות אלה, והיו גם שחתמו
על כמה הסכמים.
תפקידנו היה, מכל מקום,
להתרשם. ואנחנו התרשמנו. התרשמות
קצרה, אומנם, מפאת הריצה
המטורפת, אבל בהחלט מרשימה.
משם נסענו הלאה, לעיירות
נוספות, לארוחות נוספות ואפילו
לפגישה עם קהילה יהודית, השוכנת
בעיירה קטנה — אכלסיחי
שמה — על הגבול התורכי, בין
הרים ויערות.
שם הכינו לנו הפתעה מיוחדת
במינה: נוסף על הארוחה, הברכות
והנאומים, שבהם כבר הורגלנו, היו
שם גם הופעות של ריקודי פולקלור
בבגדים מסורתיים.
הנסיעה בחזרה לטביליסי בשעת
לילה מאוחרת, בכביש עקלקל
בין הרים, בתוך אוטובוס גדול, תוך
כדי שירה רמה, נראתה אז כמו
נסיעה הביתה. התגעגענו וכמהנו
אל חדרינו בבית־המלון בבירה.
התגעגענו כמו חייל המתגעגע
הביתה אחרי סידרת־אימונים קשה.
התגעגענו למיטה עם הסדינים
הנקיים, התגעגענו למיקלחת הנקייה,
התגעגענו לחדרים שהכרנו,
ובעיקר התגעגענו לבתי־השימוש.
כל זה עבר עלינו בגרוזיה, ועדיין
לא הזכרתי את טוביה החולב
שזימר בגרוזית שוטפת, את ערב
ההצדעה לישראל, שבו התברר לנו
שבדיוק באותם ימים היסטוריים
שוהה בטביליסי מישלחת נוספת
מישראל, שחבריה התעקשו שהם
הראשונים, והחשובים יותר. ועוד
לא הזכרתי את המרד שערכנו,

קר אם התייר משלם ברובלים, שאותם
החליף בשוק השחור. אפשר
בהחלט לראות בדימיון קבוצות של
ישראלים מגיעות לחופשה זולה
בעיירה קסומה, אם וכאשר ישופרו
תנאי־המחייה.
התרשמתי שהגרוזים כמהים לתיירות
המערב, ובעיקר לכספים
המערביים. הם מוכנים לעשות כל
מאמץ כדי לקדם השקעות מבחוץ.
יתכן שאיש עסקים ממולח וזריז
יצליח, אם יתגבר על הביורוקר־

אנחנו העיתונאים, תחת הסיסמה
״שלח את עמי״ ,פשוט מפני שרצינו
כבר לנסוע למוסקווה.
מארחינו ניסו לבטל את הביקור
בבירה הסובייטית בטענות שונות.
אנחנו התעקשנו, כמעט איימנו,
שברנו את הכלים ונסענו, על אפם
וחמתם של כל מי שנשאר מאחור.
נחתנו במוסקווה על מיזוודותי־נו,
ללא מלון, ללא סידור, ללא מדריך,
ללא בירכת־הדרך הגרוזית,
ושרדנו.

העולםהזה 2718

דוד המלך סו הרצליה פיתוח

לאחר הצלחה מרובה
באירופה ובארה־־ב

מכירה מיוחדת
בגדי עור ובד
ביום ו׳ 6.10.89ב שעות 14:00-10:00
וב שבת 7.10.89ב שעות 16:00-10:00

אצל ״זיוה תלם״ ,דוד המלך סו
הרצליה פיתוח

הנחות מיוחדות בימים
אלה על כל הסחורה
טיפול אישי של זיוה תלם -יום יום בין השעות 16:00-10:00
ניתן להזמין גם הזמנות מיוחדות

תיאומים מיוחדים בטל 572976 .־1 052

חדש! חדש! נפתח ברמת־גן!

חנזרגדים

כמו כ ל אסיר ותיק, נ/־בטיח גיחה שזו הפעםהאח רונ ה-

נישואין מאוחרים
ני ש או באוקלנד, ניו־זילנד, ביב
טיזרד 65 שר־ההגנה של מדינת־האיים
במערב האוקינוס השקט, ובדיל ויניאל,
גרושה קנדית (ואם לשלושה גנים) ,שאותה
הכיר טיזרד לפני 45 שנה, עת שרת, במילוד
מת־העולם, ביחידת חיל־האוויר הניו־זילנדי
שהיתה מוצבת בקנדה. הקשר בץ בני־הזוג,
שאלה הם נישואיהם השלישיים כל אחד, חודש,
משפירסם טיזרד, באחרונה, מודעה בביטאון
חיל־האוויר הקנדי, שבה ביקש לאתר
את אהובתו משכבר הימים.

משקיע מקובר
נ חוג בירושלים יום־הולדתו ה־ 80 של
ויקטיר קארטר, איש־עסקים יהודי עתיר־נכסים
מקליפורניה. קארטר, המקובל מאוד
כמארח אח״מים בעיר־מגוריו, לוס־אנג׳לס
(כץ השאר: ניקיטה כרושצ׳וב, מנהיג ברית־המועצות
ורונלד רגן, נשיא ארצות־הברית),
הוא מחשובי המשקיעים הזרים בארץ (כלל,
טבע) ,הגאה על כך כי ביקורו הנוכחי הוא
ביקורו המאה בארץ מאז קום המדינה, שלה
גם תרם ביד רחבה(בין היתר: מימון פארקים
בירושלים ובתל־אביב, בניין הספרייה של
ביוו־התפוצות).

החיים הארוכים
נחוג ביפאן, יום־הולדתה ה־ 113 של
מיצי פוג׳יסויה, הנחשבת לאדם הקשיש
בארצה. ביפאן מקפידים לנהל מעקב מפורט
אחרי כל בני מאה ויותר 3079 :יפאנים בסך
הכל, מהם 2448 נשים ו־ 631 גברים.

קרקעות גנובות

נפטר ממחלת־לב, בהונולולו שבמדינת
הוואי האמריקאית 17 ,יום אחרי יום־
הולדתו ה־ ,72 פרדיננד מרקוס, נשיא הפיליפינים
המודח, שגלה מארצו לפני יותר
משלוש שנים, משעלתה קורסון אקינו
לשילטון. מרקוס, מישפטן לפי השכלתו,
שהורשע בגיל צעיר ברצח יריב פוליטי של
אביו, שלט בפיליפינים במשך 21 שנה, שבהן
נטלו, לפי סיכומים די מבוססים, הוא ואשתו
אימלדה, מלכת־יופי פיליפינית לשעבר,
מאוצר המדינה מאות מיליוני דולארים. הם

יח &ואטלז ס1ז>1ן ין י 1וי ח

מרקוס (*)1983
מישפטן, חצח, עב
הבריחו אותם מעבר לים וחלק נכבד מהם
השקיעו בנכסי־דלא־ניידי בארצות־הברית. ,
שעל בעלותם מתנהל בימים אלה מישפט
בנידיורק.
* על שער שבועוך החדשות האמריקאי

עוב ואש־השנה תש״ו קיבר גיוזה
אישור לשלושה מ־־חוכשה. רא דנר
אחו מחמת בבית אשה אוהבח ובח
קטנה. שלושה ימים ירא שינה. מנסים
לסמג הנר פנימה, לאסור נוח
לשארית תקופת־המאסו. נוק רביעי
•וסף וזה לך

ך תני לי לצאת לחופשי, לקבל את שנת
^.ת שן״ .אסור לישון בחופש, חבל על כל
דקה. כמה פעמים שקראתי וכתבתי את המי-
שפט.אץ מחיר לחופש״ לא התייחסתי למילים
כמו עכשיו.
שעות ספורות לפני שאני צריך לחזור
ל״פנימיה׳ אני מרגיש בפנים שהכל מתהפך
אצלי.
אימפוטנט — ככה מרגיש גבר שצריך
לחזור ולהיכנס למקום שממנו רק רוצים
לצאת, סיטואציה שלא כל אחד יכול לעמוד
בה — לדפוק על שער הברזל הגדול, להגיד
.שלום״ ולבקש להיכנס פנימה. לפחות היו
מקבלים אותך כמו אורח — אבל איפה?
מקבלים אותך בתתפשט, תתכופף, עץ סוהר
צופיה.״ בתחת שלי. וזה לא נגמר בזה.״

והיה ופרצוסך בעניהם חן לא
ימצא /״ י ׳ י
או שהגיעה אמו הלשנה טריה /
אתל! ׳משב בצנוק׳יצזחו־בן על

הריצפה / אכלת בדיוק דמה
״עוי׳שיבדק
־ 1זי
זו י

בחופשה/

אל תשכחו. אני באתי היום מרצוני!
יכולתי להיות היום אי־שם בריו דה־ז׳נירו.
להיות זה שמסתכל על איזה תחת מולטי
שרוקד לפני.
כן, כל זה עובר לך בראש ביום שאתה
עומד לחזור מחופשה. ישבתי ודמעות ירדו
לי, סתם כך. בלי סיבה. אורחים שהגיעו חשבו
שאני בוכה בגלל קישון שבכה ב.ח״ 0ש ר
אלה־ אני בכיתי על החיים, שהם כאלה.
חיים יפים היו לי. אני חירבנתי אותם. צעד
אחרי צעד הובלתי אותם לרגעים האלה. וזה
לא כדאי — אני האחרון שיכול להטיף נגד,
אבל אני גם הראשון שיכול להגיד זה — לא
משתלם.
אני לא יודע איך להעביר במילים את
הרגעים הקשים האלה. אשתי ובתי ישנות
עכשיו ממש לירי ואני מרצוני הולך לישון
מחר עם פופאי. אני לא משתלט על העיר־בוביה
הזו בראש, שיורדת לבטן ויוצאת
החוצה בשילשולים. אבל אמרתי כבר שאמר
ויקטור פרנקל: אם יש לאדם. למה״ למענו
יחיה.״ יוכל לקבל כמעט כל.איך״.
אם רק יכולתי לפגוש אותו׳הייתי שואל
אותו. :למה התכוונת כשכתבת את המילה
,כמעט׳ ,האם ה,כמעט׳ הזה כולל לילות כמו
הלילה הזה?״
אז מי אמר שאין מחיר לחופש. הנה המחיר
שלו. רק בסיגריות שאני טוחן הלילה ניכר
המחיר.
4לפנות בוקר. עוד שש שעות ימניאק. אני
מביט מהחלון. עדיין חושך בחו׳ך׳אסור לי
לצאת מהבית. אני במעצר לילה. המשטרה
קיטרגה אותנו לפי קטגוריות. הקטגוריה שלי
אומרת שפעמיים ביום אני צריך להתייצב
במישטרה, ועם רדת החשכה להיכנס הביתה
ואוי לראשן־ ואוי לחופשות הבאות שלך, אם
רק תעז להוציא את הראש החוצה.
הרי יצאתי לחופשה. יש לי אבא זקן בפתח־תיקווה.
רציתי לאכול איתו את ארוחת ראש
השנה. כתבתי, צילצלתי, חיפשתי אישור
לצאת לכמה שעות חשכה. אין עם מי לדבר
— נימז, אמרו לי. אבא שלי לא מבין את זה.
הוא ירק נזכר שגם בגטו היה אסור לצאת
בלילה.
פעמיים בערב גם טיפס השוטר את כל
הקומות לבדוק אם אמנם אני בבית. פעם אחת
הייתי באמצע, אבל רצתי לפתוח לו, פן
יאמרו שהפרתי את התנאים. אבל זה בסדר,
זה סתם מצב־הרוח שלי שנותן לי לראות
עכשיו רק את האיוולת שבדבר. יש גם המון
רגעים יפים שאתה שוכח לגמרי שאתה אסיר.
לפני שלושה ימים יצאתי לחופש. בלי
הכנה מוקדמת — השער הגדול נפתח ואתה
בחוץ. הכל מותר, סע ולך לדרכך. זהו, זה
עומד להסתיים בעוד כמה שעות. אני בוהה
בשעון הדיגיטלי של הוידיאו ומסתכל איך
הספרות מתחלפות. ליותר מזה אני לא מסוגל
היום.

עכשיו בריוק שעת ההשכמה באבו־כביר
— 5.30 בבוקר. להעיר נרקומן בשעה כזאת,
זה כמו להעיר רב באמצע החורף — מאוד
כועס, אבל יש תמורה בעד האגרה. זו השעה
שמחלקים את האדולן! תור מפה ועד להודעה
חדשה. כל אחד עטוף שמיכה או סדין. קר
בבוקר ואין דין הקור בקריז כדינו ביום רגיל.
נרקומן בקריז חוסר חשמל, הוא לא צריף
מזגן.
כל אחד נכנס לחובש בתורו. פה גדול והמלאך
בלבן מטפטף וסופר לכל אחד את מיספר
הטיפות שנקבע לו על״ידי הרופא המיש־טרתי.
יש כאלה שהרופא עוד לא ראה אותם.
הוא לא יכול לבוא כל יום. יש קיצוצים. צריך
להסתדר לבד, אז שמים פילטר של סיגריה
בפה שסופג את האדולן וכך עוד מישהו יכול
ליהנות. הראש היהודי תמיד ממציא פטנטים.
לפעמים אני מתלבט אם לכתוב את הדברים
האלה, אבל אני מגלה רק את הידוע לכל.
השיטות משתכללות בקצב מדהים. לוא רק
השקענו חלק מהאנרגיה הזאת במשהו חיובי
היה אבו־כביר הופך להיות חברה־בת של מכון
ו״צמן.
ב־ 6.00 בבוקר מתחיל הטיול בריצה.
חימום לקראת ארוחת־הבוקר. בינתיים אסירי
העבודה שוטפים את התאים למעלה.
אני רואה שלושה חבר׳ה פורשים את
השמיכה על הריצפה בחדר, מוציאים נייר
כסף, עטופים בסדינים, מריצים את הרצת
השחרית.
שני שוטרים שעומדים בדלת, בפתח
החצר, קולטים את התמונה (שאף אחד לא

,החד מששת הערב אני ח״ב להישאר
בבית. פעמיים נמ שו הערב טיפס
השוטר את בל הקומות, לבדוק אם לא
ברחתי. פעם אחת אפילו תפש אות׳
באמצע ...כמובן שלא הערתי בדעתי
להפר את תנא 7־החופשה״
מנסה להסתיר) .מזנקים עליהם בריצה וצ׳יק
לוקחים להם את ...השמיכה, שהרי אסור
להוריד שמיכות מהתא לחצר. יש חוקים
ברורים באבו־כביר.
החצר בבוקר מלאה אנשים, המון פרצופים
חדשים. המאסף של הלילה הביא דיירים
חדשים ל״מלוך. לא צריך עיתון בוקר ...כמעט
כל מה שקרה בלילה בעיר מתייצב בבוקר
לטיול השכמה — סיפורים חדשים. או ישנים
שחוזרים על עצמם בוריאציות שונות ׳.רק
באידיש הגדירו את זה נכון דער זלבה דרעק.
בגלל שאני כותב בבית כמעט כתבתי
״אותה גברת בשינוי אדרת״ אבל אוי לו
לאותו איש שיכתוב ״גברת״ על מישהו באבו־

כביר.
חדר־האוכל נפתח. כולם נדחקים פנימה.
כוס תה דלוח, אבל עושה חם על הנשמה, קצת
זיתים, קצת ביצה (חצי) ,לחם אף פעם לא
חסר, ריבה, ארוחה קונטיננטלית מוגשת על
שולחן בפינה.
מגיעה שעת הקראת השמות לטרנספורטים
שיוצאים לבית־המישפט, לפחות
שתי פוסטות מלאות — (פוסטה —דבר
דואר) בדיוק ככה אתה יושב באויטו הזה —
מחובר באזיקים לשכן, צפוף־צפוף ואז, מהר,
מכניסים עוד כמה זוגות כבולים.
סוגרים דלת ברזל .״תסתדרו חבר׳ה, זה מה
שיש״ .קיצוצים. נוסעים, לא שרים הנהג שלנו

חברמן, כי הוא לא כזה. אם הוא קם על צד
שמאל הוא מפרק את זה בברקסים שמדביקים
אותך לדפנות.
6.00 בבוקר. הבת שלי התעוררה ...אני לא
יכול יותר לכתוב היום. אני יורע שאני צריך
להמשיך לכתוב, אבל באמת שהבת שלי
התעוררה. ונשארו לנו שלוש שעות להיות
יחד ומי שקורא אותי יבין אותי.
ג׳ןזה
באמת שתהיה לנו שנה טובה!

השעה 8.00 בבוקר. זהו. אזל שעון החול.
נשארה טיפה קטנה, אבל הייתי חייב להוסיף
כמה מילים.
באו לקחת את הילדה שלי, את נופר,
למעון. חשבתי לתומי שאני מסוגל לרדת
איתה במדרגות, למסור אותה לנהג שאוסף
את הילדים. התחלתי ללכת איתה כשהיא על
הידיים, נעצרתי בדלת, עם דמעות בעיניים,
מסרתי אותה לאשתי ורצתי להציץ דרך
החלון.
איך זה נראה לכם על הנייר? לא משכנע,
אני יודע, אבל אני ממליץ מכל הלב — אל
לאדם נורמלי להגיע למעמד כזה — שום סם
לא שווה רגע כזה, שאתה מנשק לילרה ואתה
לא יודע מתי תראה אותה. בכלא קורים
דברים, גם זו עיר ללא הפסקה, אתה נכנס עם
המחשבה לצאת, אבל לא תמיד אתה שולט
במצב.
עוד רבע שעה, השלוקים האחרונים של
קפה בייתי, אוכל מסרב להיבלע. אני אמשיך,
ג׳ו־זה
אבל לא היום.

ה שפע ת והבעייה העיתונאית ה מדריך הסודי הששה
טוב לרעבי־המין תחרות חופ שית של עוזרות־בית

רדו איש, קט!

תל־אביב

אחרי שבמשך חמישה ימים רצופים ריחפתי לי מעל
הסדינים, כשאני הלום־שפעת, חזרתי סוף־סוף אל בין החיים.
כיאה למי שאחראי לחוג הסילון, זו לא היתה כמובן שפעת-
חדרה או משהו שחוטפים בשיינקץ, אלא משהו יותר אכזוטי,
כמו שפעת הונג־קונג או זן אסיאתי אחר(לא יכול להרשות
לעצמי משהו מקומי).
מי מאיתנו לא עבר את המחלה הדבילית הזאת, שלמרות
שהטיפול בה פשוט(מנוחה, שתייה רבה ואקמול) ,אתה נמצא
בהרגשה שהקץ קרוב? חברים שביקרו אותי מספרים
שהצחקתי אותם בפולנית (שפה שאני לא מכיר בכלל)
ושבאופן כללי נראיתי לגמרי לא רע בשביל שכיב־מרע.
אבל אני חשבתי אחרת, וכמובן הרגשתי אחרת. ברגעים
נדירים של צלילות־דעת, כשעדיין הרגשתי שקיצי קרוב,
חשבתי גם על המדור הזה, ואיד שזה יהיה עצוב אם מישהו
אחר יכתוב אותו. מה יהיה אם הוא, או הם, לא יהיו נהדרים
כמוני, או — יותר גרוע — יהיו בלי טיפה של חוש־הומור?
והרי יש גם אנשים כאלה, לצערי. ואז המדור ייראה כמו
הגיגים של פעילת־נעמת מרעננה, והרי גם את זה אני לא יכול
להרשות לעצמי.
חשבתי גם על הקוראים שלי(בהנחה שיש כאלה בכלל) או
לפחות על הקוראה היחידה הבטוחה שיש לי, וזו האמא שלי,
שאני מאמץ שהיא די נהנית מהבושות שעושה לה הבן הלא־קונבנציונלי
שלה במדור שלו בהשלם הזה. זה הלא יכול היה
להיות הרבה יותר גרוע, אילו היה לי, למשל, טור הדרכה
למריטת גבות ושיער מיותר בשבועון לאשה, או שסתם הייתי
כותב לביטאון ש׳׳ס. היא לא היתה עומדת בזה בכלל, יתכן
שהיא לוקחת זליום לפני שהיא קוראת את המדור שלי, ומקווה
שאני לא הולך להעליב הפעם אף אחד, ושאני אהיה, לשם־
שינוי, סולידי.
כשהיא מסיימת היא מתחילה סבב של טלפונים בץ
החברות שלה ומתנצלת.
אז אני יכול לתת לזה להיגמר? חס וחלילה! רק המחשבה
על המדור והקוראים גרמה לי לאגור את שארית כוחותי,
לשנס מותני ואת טיפת רצוך החיים שעוד נותרה בי, ולהמשיך
לשכב כמו שק שמאטעס עוד שלושה ימים רצופים, ואחר־כך
להחלים באופן טיבעי ולחזור לעצמי. הללויה, אני שוב
איתכם.

נדרו רחרסא׳

פאריס

בדרך־לא־דרך, ולזמן קצר בלבד, הגיעה לידי חוברת, אשר
על פני השטח נראית תמימה לחלוטין. אולם חוברת זו היא
המרריך, בה׳ הידיעה, של כל מועדוני־המץ־והזימה באירופה.
חרמני־היבשת, אשר הפרוסה מצוייה בכיסם, רואים בחוברת
זו את האורים והתומים בכל מה שקשור במועדוני המין
הלא־קונבנציונלי.
נאלצתי להבטיח שלא אספר לאיש על קיומה של החוברת,
ושאני אחזור בתשובה לפני שאני מוציא מילה מהפה על
תוכנה. אז אני לא מוציא מילה ולא מספר לאיש. אולם לא
הבטחתי שלא לכתוב, ואת זה אני עושה כאן.
המועדונים המוזכרים במדריד הזה הם, ברובם הגדול, בעלי
רמה, יקרים ומיועדים לחברים בלבד.
האיש אשר השאיל לי את המדריך האמור (ל־ 20 דקות
בערך) ,ביקר במועדון אחד בלבד. אבל עובדה זו הספיקה לו

להעריך את מה שיש לו ביד כשווה זהב. המועדון הזה נקרא
£א ££ 1101 £ £והוא נמצא במקום שנקרא 1£££ע

בערך 14ק״מ מפאריס בדרך לוורסאי. טל׳ 6400־.709
הכניסה למועדון היא לחברים בלבד, להוציא מיקרים
חריגים.
מחיר החברות הוא 200 ליש׳ס לשנה לזוג. זה אולי נשמע

כמובן נכנסים רק כאשר הם מוזמנים. לא נראה לי שיש לנשים
המבקרות שם סיבה להתלונן.

מישחקים לעוזרת

לוס־אגגלס

הטלוויזיה האמריקאית משופעת בשעשועונים למיניהם.
חידוני־טלוויזיה משודרים בעיקר בשעות־ הבוקר, וכל הרשתות
הגדולות משדרות אותם. יש שעשועונים בעלי־רמה
הדורשים מהמתחרים אינטליגנציה וידע כללי רב, אולם אלה
בטלים בשישים לעומת אחרים, אשר אינם דורשים דבר מן
הנוטלים בהם חלק, מלבד היכולת לצרוח (להתרגש ולקפץ.

לא כל־כך יקר, אבל זה רק מקנה לזוג הרשום כניסה, לא יותר.
כאשר הגבר מגיע לבדו, או כאשר האשה מגיעה עם גבר אחר
מזה שנרשמה איתו, על הגבר לשלם 50 ליש׳׳ט כניסה.
מה בעצם יכול מקום כזה להציע לחברים בו, שהמתנ״ס
בקריית־מלאכי לא יכול?
להלן הרשימה של האפשרויות שם, והערות משלי.
• אפשרות למץ קבוצתי(כל קיבוץ בארץ יכול לסדר את
זה לאורחים שלו).
• גברים מנומסים ומתחשבים(יש גם בכנסת).
• נקבות חרמניות(יש גם בו־צ־ס.
• דקורציה אירוטית(משהו כמו אהילים בצורת חזיות, או
מנורות בצורת ויברטורים או משהו כזה).
• היגיינה וניקיון(כנראה יש רק שם).
• האורחים מוצגים על־ידי המארח.
• המועדון הוא לחברים בלבד.
• אוכל מעולה(מי בא לאכול שם, בדיוק?)
• מגישים יין ומשקאות(לפני, אחרי או במקום?)
• נשים יכולות לקבל דפיקה קבוצתית(את זה הייתי רוצה
לראות).
• מדברים אנגלית(איך אפשר לדבר בפה מלא?)
• יש אפשרות לפעילות בי־סכסואלית(הכרתי פעם בי־סכסואל
אחד, שאהב גם בחורים וגם גברים).
המועדון, כאמור, הוא לחברים בלבד, אולם אם אתם
מודיעים מראש, ואתם נראים סכסיים בבואכם, יתכן ויתנו
לכם להיכנס. מצלמות־וידיאו עוקבות אחריכם עוד ברחוב
לפני המועדון, כדי למנוע כניסת אורחים לא־רצויים.
כאשר אתם מגיעים למקום הזה, הצוות לוקח מכם את כל
הבגדים שאתם רוצים להסיר. מי שלא רוצה להיות לגמרי
עירום יכול להישאר לבוש גרב או חובש כובע. נשים הנכנסות
ערומות, או בלי לבוש תחתון, מוזהרות שהמושבים ליד הבר
הם כמו גלגל־הצלה קטן, עם חור באמצע(כזה שיושבים עליו
מי שסובלים מטחורים) ושלא יהיו מופתעות אם מישהו ידגדג
אותן מלמטה.
באחרונה הוסיפו שם אגף בצבע ירוק־לבן, ובו תאים קטנים
למעוניינים בדפיקה עם קצת פרטיות. פתחו שם גם מירפסת־גן,
ובקיץ אפשר להזמין שם ארוחת־ערב.
המדריך יודע לספר שהמזון המוגש מעולה ממש, וכאשר
מזמינים קוויאר, מגיעה עגלה ארוכה ועליה שוכבת מלצרית
ערומה והקוויאר מונח לה בדיוק במקום שבימים כתיקונם
מיועד למטרות אחרות.
כדי שהפמיניסטיות לא יזעקו חמס, כאשר מזמינים מגש
של 0£11י ס § 0 £מ(מתאבנים) שוב מגיעה עגלה
ארוכה, ובין המתאבנים מציצים פה ושם איברי־מין זיכריים,
אותנטיים לחלוטין. האורחים (במיוחד האורחות) מתבקשים
לשים לב לעניין ולא לנסות לקטוף בכוח.
מנהלי המועדון, המשמש כמועדון־מין כבר 50 שנים,
מודים שקיימת בעייה קטנה. מאז ומעולם מבקרים במועדון
הזה יותר גברים מאשר נשים, ואין זה נדיר לראות שורה של
גברים ליד תא המחכים בנימוס ובסבלנות לתורם להיכנס, והם

מישחק־הטלוויזיה הדבילי ביותר שראיתי עד היום —
והוא, משום מה, גם הפופולרי ביותר, ומוקרן על המירקע כבר
יותר מ־ 20 שנה — הוא השעשועון המחיר הנכון של רשת סי־בי־אס,
המשודר מלוס־אנג׳לס בערוץ 2בכל ימות־השבוע, בין
11:00ל־ 12:00 לפני־הצהריים. האמריקאים קוראים לו שעשועון
לעוזרות־בית, משום שמיליוני עקרות־בית ועוזרות־בית
מתוסכלות צופות בו מדי יום בכל רחבי היבשת. כל מי שביקר
אי־פעם בארצות־הברית וצפה בטלוויזיה בשעות הבוקר לא
יכול היה להימנע מצפייה במיפגע הזה.
עיקרון המישחק פשוט. מתוך אולם, שבו יושבים עשרות
אנשים במתח רב, נקראים לעלות לבימה ארבעה משתתפים.
מהרגע שקראו בשמם הם כבר מתרגשים וצורחים ואפילו
מתעלפים קצת. לארבעה מוצג פריט כלשהו. זו יכולה להיות
קופסת־טמפונים ויכולה להיות גבינת־קוטג׳ מקולקלת. על
המשתתפים לנחש את המחיר הנכון של הפריט. לא דורשים
ממך ידע, ואף לא אינטליגנציה מינימלית. אתה רק צריך
לקוות ששלושת המשתתפים האחרים הם יותר דבילים ממך.
מובן שאין צורך לדעת בדיוק את מחיר הפריט. די שתהיה
הכי קרוב אליו, ואתה זוכה. כך, למשל, אם מראים שקית ובה
חצי קילו גויאבות, ואתה אומר שהמחיר שלהן 500 דולר, אתה
יכול עוד לזכות אם שאר האימבצילים המשתתפים יתנו לגד
יאבות מחיר גבוה יותר.
גובה הפרסים יכול אולי להסביר את ההיסטריה המלווה את
השעשועון כולו. בחיים שלי לא ראיתי כל־כך הרבה אנשים
מבוגרים צורחים וקופצים בהיסטריה כמו בשעשועון הזה, זה
ממש מביך. אבל אם אתה יוצא ממישחק כזה עם מכונית חדשה
או 10 אלף דולר במזומן, מה איכפת לך בכלל מה אני חושב?

עוזרת־בית על גלגליות
בסיקרה הט1ב, מטאטא חרש
הזוכה הגאון עולה לשלב הבא. הדרך לשלב זה מלווה אף
היא בצרחות ובשאגות של הזוכים ובני־מישפחותיהם באולם,
המתחבקים והמתנשקים, כאילו שמעו זה עתה שהסבתא שלהם
זכתה בפרס־נובל לבישול.
למשתתף בשלב השני מוצגות חמש או שש שאלות, כגון
אם מחיר של שמפו \ גבוה יותר או נמוך יותר משני דולר.
שלוש תשובות נכונות מתוך שש השאלות מזכות את הנישאל
בפרסים שלא ייאמנו ממש. אתה יכול לזכות במכונית מפוארת,
בטיול מסביב לעולם, ביאכטה ענקית, בסכומי־כסף אדירים׳
בריהוט לכל הדירה ובעוד עשרות פרסים יקרי־ערך.
הטלוויזיה הישראלית בשעשועוניה, לאחר שהתעללה
במשתתפים במשך חצי שעה, מעניקה לזוכה, במיקרה הטוב,
מטאטא חדש, ובמיקרה הפחות טוב, שני גלילי נייר־טואלט
לקחת הביתה. בטלוויזיה האמריקאית, השמיים הם הגבול.