גליון 2719 מתאריך 8 באוקטובר 1989

:! 51 _ 11\/ 15 1 0 0 5ז £כ 1ט 5

א!הבה: מ שרד הב רי או ת קוב טכי -העישון מזי קלב רי או ת

ליון

שואלים. כ מה 911ן
נשאר לו?

הוא עדיין תלוי ע ל
הקירות. כמהז מן?

ן קורא יקר — דותולה בלריורק
מיבתבים — השתלה פסיכיאטרית
ת ש?י ח — קיסר מבקש עזרה מנאון
1במדינה — סופו של בלוף
לילות ישראל׳ — דיסקו מיזרח׳
| יומן אישי — להתנקש בת״ הנשיא
י. הורוסקופ — בין האצבשת
! קולנוע — מעורב ים־תים ני
אנשים — שימשן וסתיה אוכלים לבד
מיכתבים לרומי — נם בדונמנזת

תשבץ ענק

זה וגם זה — מילה טובה
חוג הסילון — מרלון ברנח אוהב נם נברים
רחל המרחלת —קופידון בשפח־ה־ם
׳; -דיעה אחרת —אורי דן • אליקים העצל • רענן לוריא • מרדכי הורוביץ
• דל כהן • יוסף בתע • שמואל שטרן • צבי נרנות • דניאלה
אשכנז־ • עיתונות ערבית • ליפשיץ זהחברים של אופירה
•:דרור לוי — מוזרק הנפט
מה הם אומרים —אדם קלר, יהודה טוקטל׳ ,אמנון דרור.
אריה צוקר, שושנה בהט, חל כהן
הפילהרמונית — מצביעים ברנל״ם

הוא ״שאר ת מיד.
ג אחרי גורבא׳וב

טובי האמנים ראו
בהצלחת המהפכה.

| הנדון — הכישלון
:המהפכה — למה הם נכשלו
רק״ח — לעולם נשארת
! יאיר צבן — קומוניסט לשעבר
4אבא אבן — הקומוניזם נכשל
| מוסקווה — שבוע בנן־עדן
£דן ז חדש — ספרות רוסית 1989
3יגאל תומרקין — האמנים האמינו להם
גידעון פרוידנטל — הריצפה עקומה

נזי ב ח בי ם

קורבנות האיחלת

אור על אורי

על הרוגי תשמ״ט (,,הם לא הגיעו
לתש״ן״ ,העולם הז ה .)27.9.89
מן הדין היה להזכיר ברשימת אלה שלא
הגיעו לתש״ן גם את מאות הישראלים ואת
מאות הפלסטינים שהלכו בשנת תשמ״ט לעולמם
בעיקר בגלל איוולתם.
אני מתכוון למאות הרוגי תאונות־הדר־כים,
שרבים־רבים מהם יכלו להגיע לשנת
תש״ן, שלמים ובריאים, אלמלא נהגו בכבישי
הארץ באיוולת כה רבה.

על אמנית תשמ״ט (״אנשי השנה״,
העולם הז ה .)27.9.89
בחירתה של אביבה אורי המנוחה לאמנית
השנה, ולסמל מצבה של האמנות בישראל
תשמ״ט, היא בחירה נכונה.
אבל למה בחר השלס הזה לאייר את הקטע
אודותיה בתצלום המראה את אביבה
אורי דווקא בימיה האחרונים והשחורים.
הלא היו לה לאורי גם שנות־אור, עם מו־רה־בעלה,
דויד הנדלר, שצייר את אשתו־

לפני כמה ימים קיבלנו מיכתב ממום־
קווה. הוא היה ממוען לדניאלה שמי. נושא:
ראיון־זוטא שערכה דניאלה במדור ״מה הס
אומרים׳.

נראה כי השלם הזה הוא עיתון בינלאומי.
כי בשעה שקיבלנו את דרישת־השלום
מן הקורא בבירה הסובייטית, הביאו לנו גם
ד׳ש מנידיורק.
עורך־דץ ישראלי ידוע, מידידיה של ה־פרקליטה
עתה קפלן, ביקר בארצות-הברית
ונפגש עם צעירה ישראלית, המלמדת שם
בבית־ספר יהודי.
בפיה היה הסיפור הבא:
לפני שמונה חודשים פירסם השלם הזה
( )22.2.89 סיפור של אילנה אלון על.חתולתן
של שתי גברות״.

לימים היה אצלנו שידוד טלוויזיוני באותו
עניין.
הופיע איש השילטונות הבולגריים וסיפר
על האמצעים שעשו השילטונות לשדל את
האזרחים התורכיים שלא יעשו את הצעד הפזיז.
הראו בתים עירוניים וכפריים, משקים
אשר התורכים עזבו אחריהם. אנחנו שומרים
עליהם, הוא הדגיש. אפילו יותר משמירה
שיגרתים למיקרה אם ירצו לחזור. גם איש
מהתורכים עצמם סיפר שהוא ורבים כמוהו
ניסו למנוע את הגירת בני־עמו, אשר חיו
וחיים בשלום עם הבולגרים זה דורות.
היתה גם קבוצת תורכים חוזרים מגדעדן
התורכי. כששאלו אותם למה נסעו, עגה אחד
מהם תשובה מעניינת: כשכיבשה אחת קופצת
לים, כל העדר קופץ אחריה.
הדבר היחידי שעשו השילטונות הבולג־ריים
שנתנו דרכון לכל דורש ואיפשרו לו
להגר, בהתאם לרוח הפרסטרויקה הנושבת
בכל מיזרח אירופה.
בכבוד רב,
ירושלמי.
ע ד כאן המיכתב, הכתוב בכתב־יד עברי.
על המעטפה שלו כתונת מלאה של השולח,
וגם שם הוא קורא לעצמו ירושלמי.

הסיפור עשה רושם עז על אחד מתלמידיה
של המורד״ והוא בחר בנושא ״החתול של
עורכת״הדץ קפלן׳ בשעה שהוטל על הכיתה׳
לכתוב חיבור על נושא חופשי.
בחיבור סיפר הילד על החתולה תות*
יסשיסה, שבחרה לעצמה שחי גברות: עור־כת״הדץ
עתה קפלן וחברתה־למיקצוע, נירה
לידסקי. החתולה החכמה לא גילתה לנשים
כי היא מתארחת אצל שתיהן, ומחלקת להן
מחסדיה.
השותפות בחתולה התגלתה לעורבות־הדין
כאשר הופיעו בתיק מישפטי משותף.
נירה לידסקי נכנסה לדירת שכנתה כדי
לקבל ממנה צילום של הראיות נתיק. היא
נדהמה לגלות את חתולתה בזרועות עדנה
קפלן.
הילד בניו־יורק התלהב כל־כך מהסיפור
שקרא בהשלם הזה, עד שבחר בו כבנושא.
המורה חשבה שזה נושא משעשע והטילה על
כל הכיתה לכתוב חיבור נוסף, שבו יסבירו
את רגשותיה של החתולה, החצויה בץ שתי

הו לשון המיכתב:
( . 10.8.59 הכוונה, כמובן, ל״.)10.8.89
למדת דניאלה שמי, שלום רב.
משום הראיון שלך עם מר רקטור שם־טוב
בעניין הגירת התורכים מבולגריה לתורכיה.
לפי העמרתך את השאלות נראה שאת מצרה
על מה שקורה שם. כמו כן על רצונך לדעת
את האמת. הרי לפנייך גירסא אחרת.

ציירת אורי(ציור של דויד הנדלר)
נולה אור, סלה אשה
וכן מאות הרוגי האינתיפאדה, שרבים־
רבים מהם היו יכולים להגיע לשנת תש״ן,
שלמים ובריאים, לוא אך בחרו בדרך אחרת
למימוש מאווייהם הלאומיים.

יוסף לוטקר,

קר״ת־ח״ם

וזרטייר שר הסמים

על השימוש ב ס מי ם וחופש הפרט
(״הנדון״ ,העולם הז ה )30.8.89
אני מסכים לריעות השליליות של עורך
העולם הזה על שכירי־החרב הישראלים, שעלו
לכותרות עקב מילחמות״הסמים בקולומביה
וכמה שזה מביש שהתורה היחידה היוצאת
מציון היא תורת־ההריגה, אבל אני
מבקש להתייחס לדעת אבנרי כי הסחר
בסמים וסוחרי־הסמים הם אסון לאנושות.
אם כי אני אישית אף פעם לא טעמתי סם
(ואפילו לא אלכוהול) ואיני מעשן, הייתי,
למרות זאת, משכתב את אימרתו של וול־טייר,
לומר :״אני חושב שהשימוש בכל סם
הוא דבר גרוע, אבל אני מוכן להילחם על
זכותו של כל אדם להשתמש בסם!״
אני מופתע שהשלם הזה, הליברלי והדד
גל בחופש־הפרט, לא רואה שהנזקים האדירים
הנגרמים לאנושות על־ידי הסמים למיניהם,
נגרמים על־ידי חולשתו של האדם מצד
אחד ועל־ידי החוקים המעוותים שהונהגו, בעיקר
בארצות־הברית, מצד שני.
אגב, את עבודת־הגמר לתואר שלי עשיתי
על הנושא ״החוק בימינו נגד סמים בעולם״.

רוני שוורץ,

לונחן

• הקורא שוורץ רומז לד,י גד,־ד?,יעלת
הצרפתי פרנשלא־מארי ארלאה, איש
המאה הי ,18ש ה תפר סםתחתה שם וול-
טיי ר, שאחת מאימרלתיל ה מ צו ט טו ת ביל-
תר היא :״אתני מ ס כי םלמהש אתה א ה
מר, א בל אלחם עד טי פ ת -ד מי האח רונ ה
על זכו תך לומר זאת!״

אהובתו־תלמידתו הצעירה, בימי היכרותם
הראשונים, כשהיא כולה אור(ראה ציור).
שרה מלר, תל־אב־נ

דשו! המשורר
על השימוש בלשון זרה במדור
לתרבות עברית(״דף חדש״ ,העולם
הזה .)20.9.89
נתן זך איננו זקוק להיתלות באילנות גדולים.
הוא מספיק גדול בזכות עצמו.
אבל השימוש הבלתי־נלאה כמעט בלשון
האנגלית בכתבה החושפת את מניעי ״ההתייעלות״
של הוצאת־הספרים כתר, מזכיר לי
משורר גדול אחר, תומס אליוט האנגלי, שהיה
דוחף, לעיתים מזומנות מאוד, מילים
רפי וייס, רמודנן
לט,ניות לשיריו•

09111:1רור
השבועון של •שראל
העורך הראשי: אורי א מרי
מנהל: אברהם סיטון
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני
המערבת והמינהלה:
תל־־אביב, רחוב גודדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפונים 232262/3/4 03
5230662־()03
מקם)03(*245130 .
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפום החדש
הפצה: גד
תל־אביב, יד חרוצים 7
טלפון)03(*377056 :
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העולם הז ה 2719

1י 1 1 1 1
לנין לא חל על זה. גם לא סטאלין

שלח

ני בן המאה ה־ .20 נולדתי קרוב לגמר הרבע הראשון
שלה, והנה אנחנו באמצע הרבע האחרון.
במשך כל תקופת חיי נאלצתי, יחד עם כל בני רורי, לחת־מודד
עם המציאות של ברית־המועצות ועם האידיאה של
הקומוניזם.

מעולם לא הייתי קומוניסט. מעולם אן לא התקרבתי
לרעיון הזה. אולם יחסי לקומוניזם ולברית־המועצות
עכר הרכה טילטולים.
בנעוריי היתה לי אהדה לקומוניסטים, שלחמו בנאצים
בגרמניה. אחר־כך התקוממתי נגד הטיהורים של סטאלין, שרצח
את כל עמיתיו. אבל ליבי היה עם חיילי הבריגאדה הבינלאומית
במילחמת־האזרחים הספרדית, כשגם סטאלין תמך בה.
הזדעזעתי כאשר חתם סטאלין על ברית־הנבלה שלו עם
היטלר. אך ליבי היה עם הצבא האדום ההירואי, כאשר בלם את
הגייסות הנאציים ורדף אחריהם עד לחורבות ברלין.
הופתעתי כאשר הכריז אנדריי גרומיקו על תמיכתו בחלו־קת־הארץ
ובזכות היהודים למדינה. במילחמת־העצמאות היו
כל כלי־הנשק שלי מתוצרת הגוש הקומוניסטי. אחרי המיל־חמה
נחרדתי מן האנטי־שמיות המטורפת של סטאלין, עלי־לת־הרופאים־היהודיים
ופרשות ״המרגלים הציוניים״.

רחית. הוא הצליח שם יותר מאשר בבריודהמועצות, או גם שם
נכשל. הנה בורחים ממנה אזרחיה בהמוניהם. אם תיפול החומה,
תתרוקן גרמניה המיזרחית מתושביה.
המארכסיזם נכשל בתחום שהיה כל־כולו שלו: התחום
הכלכלי. מארכס היה בראש־וראשונה כלכלן. הוא טען שהכלכלה
היא שורש הבעיות, ושבה טמון גם פיתרון הבעיות.
הוא המציא שיטה מדעית לאירגון הכלכלה המודרנית.

שיטה זו נחלה כישלון חרוץ. גם השליטים הקומוניסטיים
האדוקים ביותר בורחים ממנה.

או ביסוד הכישלון הזה אינה מונחת בעייה כלכלית, אלא
בעייה אנושית. הקומוניזם לא הצליח לשנות את טבע האדם,
את תשוקתו לרכוש פרטי, את חמדנותו, את נטייתו לפעול
ולהתאמץ לטובת האינטרס האישי שלו.
לכן מנצח הקאפיטליזם. לא הקאפיטליזם ה״טהור״ ,שאינו

יתכן שהציונות מלמרת את אותו הלקח. היא באה לשנות
לחלוטין את אופי העם היהודי, להפוך פיראמידות חברתיות,
ליצור עם של פועלים ועובדי־אדמה.

מה נשאר מכל זה? הירידה מהארץ, שקיעת
ארץ־ישראל-העובדת, נטישת העבודה הגופנית,
ובמיוחד עבודת־האדמה, משבר הקיבוצים והמושבים,
החזרה לבורסה ולבנקאות — האם אין כאן
דה־ציוניזציה, הדומה מאוד לדה־קומוניזציה בארץ
הסובייטים?

ך* דימיון הזה בין הקומוניזם והציונות אינו כל־כך מיקרי
1 1כפי שהוא נראה.
התיאוריה הציונית המדינית נולדה אמנם במרכז אירופה,
אך החזון החברתי הציוני נולד ברוסיה. אבות המהפכה הקומוניסטית
ואבות המהפכה הציונית היו בני אותו העולם הרוחני
והמעשי. רק המיקרה קבע אם פלוני הצטרף למחתרת הקומוניסטית
או לאירגון ציוני.

טרוצקי וזינוכייב יכלו להיות ציונים. וייצמן
ובורוכום יכלו להיות קומוניסטים.

יצירת־הפאר של החזון הציוני — הקיבוץ — יונקת מאותם
מאוויים חברתיים ואנושיים כמו הקומוניזם. הקיבוץ התפתח
בכיוון שונה — דמוקרטי, וולונטרי — בגלל הנסיבות
בארץ, ואולי גם בגלל אופי המייסרים.

אך יש קווים דומים למשבר התנועה הקיבוצית
ולמשבר החברה הסובייטית. זהו משבר הדור
השלישי של המהפכה — הדור הקריטי בכל מהפכה
חברתית.

וכן הלאה, עד מיכאיל גורבאצ׳וב, הפרסטרוי־קה
והגלאסנוסט׳ ,רעש-האדמה העובר על ברית־המועצות
ושקיעת הקומוניזם כאידיאה.

הנה כמה מחשבות, העולות על דעתי למראה השינוי הכביר
הזה בנוף המדיני והרעיוני של האנושות.
^ םלאחל שינוי דרמאתי באופי הארם ובאופי העמים,
בוודאי שלא חל שינוי במציאות הגיאו־פוליטית.
בסוף הרבע הראשון של המאה כתב גרמני בשם אוסוולד
שפנגלר ספר שעשה רושם עצום על בני־רורו. שמו היה שקיעת
המערב.
התיאוריה שלו היתה ש״תרבויות״ חיות ומתות כמו בני־אדם.
אחרי תקופה של נעורים ובגרות באים הזיקנה, השקיעה
והמוות. זהו מחזור קבוע של כאלף שנה.
תרבות המערב שוקעת. בשלב האחרון משתלט בה עם אחד,
המקים אימפריה עולמית (כמו האימפריה הרומאית, בסוף התרבות
העתיקה: או האימפריה המוסלמית, בסוף התרבות ה־מיזרח־תיכונית).

קומוניזם היה פרי האופטימיות. ביסודו עומדת האמו־
( 1נה שניתן לשנות את טבע האדם מיסודו, באמצעות סדרים
חברתיים וכלכליים.

מכחינה זו היה הקומוניזם תוצר אופייני של
המאה שעברה, מאה שהאמינה בהתקדמות הבל-
תי-נמנעת של האנושות, בניצחון הרציונליזם האנושי
על יצרים ודחפים, באפשרות לשנות את
הכל לטובה — את אופי האדם ואת אופי החכרה.
הרבע הראשון של המאה הנוכחית עמר בסימן האמונה
הזאת. אחרי מילחמת־העולם הראשונה, ששברה סידרי־עולם,
הציפו את האנושות געגועים עמוקים לעולם יותר טוב, לחברה
יותר טובה.

שפנגלר ניבא כי הגרמנים יקימו את האימפריה
העולמית המערבית, ואחר־כך תירש אותה תרבות
חדשה — הרוסית.

הקומוניזם רכב על הגל הזה. רבים וטובים בר-
חבי-העולם אכן ראו כו את הגשמת המאוויים
האלה.
הרבע השני של המאה הרס את כל התיקוות האלה. הוא
ראה את עליית הפאשיזם, את השתלטות המיפלצת הנאצית
על אומה תרבותית גדולה ומפוארת, את רצח המיליונים בידי
היטלר וסטאלין. כל זה בשם אידיאולוגיות שהבטיחו את פית־רון
כל הבעיות ושתבעו נאמנות בלתי־מוגבלת.
המחצית השניה של המאה רואה את הריאקציה של האנושות
על המחצית הראשונה, על תיקוותיה וזוועותיה. שוררת
בה אווירה ספקנית, אי־אמון במנהיגים גדולים ובאידיאולוגיות
מושלמות.

היטלר ניסה להגשים אימפריה עולמית ונכשל. האמריקאים
הם שהקימו את האימפריה העולמית המערבית. רוסיה
נראתה כענק המתעורר, ששום דבר לא יעמוד בפניו.
קיים עוד בשום מקום, אלא קאפיטליזם מסוייג, שקיבל על
עצמו חישוקים רבים שאפשר לכנותם סוציאליסטיים, ויסות
כלכלי וחברת־רווחה.

הקומוניזם נכשל. בכל מקום.

שקיעת הקומוניזם היא חלק מהמציאות הזאת,
ואולי הביטוי המוכהק כיותר שלה.

^ אשר התמוטט הרייף השלישי, הוא לא השאיר אחריו
^ דבר. אחרי 12 שנים של שילטון נאצי טוטאלי, שהשתמש
בכל אמצעי התעמולה המודרנית, לא נותר ממנו שריר וזכר.
כאילו לא היה קיים כלל.

מארכס לא טעה, אלא שחסידיו סילפו

נראה שמהפכות אינן משנות לאורך־זמן את
טכע האדם, וגם לא את טבע העמים.

^ ומרים שקארל

את תורתו.
מארכס היה גרמני, והוא יצר תיאוריה מהפכנית גרמנית
לשם הגשמתה בגרמניה(או בארץ מערבית מפותחת אחרת).
הוא לא חלם על ניצחון תורתו ברוסיה דווקא. להיפך, הוא קבע
בפירוש כי רוסיה אינה מתאימה. רוסיה היתה נחשלת. כמעט
ולא היתה בה תעשייה. כמעט ולא היה בה פרולטריון. היה בה
רק ים של מוז׳יקים.
לנין, הרפתקן מהפכני, הפקיע את התורה של מארכס והי־סב
אותה לצרכיו. אם העסק לא הצליח, הרי — לפי טענה זו
— לא במארכס האשם.

אינני מקבל אותה.
מזה קרוב ל־ 45 שנה שולט הקומוניזם גם בגרמניה המיז־

בעיקבות הגלאסנוסט׳ נחשפות מחרש תכונות העם הרוסי
ושאר העמים הסובייטיים — והנה מסתבר כי כמעט ולא חל
בהם שינוי 70 .שנים של שילטון קומוניסטי טוטאלי, שבהן
גדל כבר דור שלישי, לא הצליחו לנתק את העמים מתכונותיהם
האופייניות, שהן פרי ההיסטוריה והתרבות שלהם.
אילו היה המישטר הקומוניסטי כולו מתמוטט ונעלם, יתכן
מאוד שהעם הרוסי היה ממשיר בהיסטוריה שלו בדיוק באותה
הנקודה, ב־ , 1917 שבה החל הפרק הקומוניסטי.

אין ספק שכני-אדם משתנים, וגם עמים משתנים.
אבל זהו שינוי איטי, שאינו כפוף להחלטות
אידיאולוגיות ולרצונות של מהפכות.

ג 7א ת

והנה — לא דובים רוסיים ולא יער. וגם לא
אמריקה.
נראה כאילו אנחנו נמצאים בדרך לאיחודה מחדש של
גרמניה, ולהשתלמות גרמניה על המעצמה האירופית המאוחדת
— בלי כוח צבאי ובלי מילחמות.

והגוש הקומוניסטי כולו נושא עתה את עיניו
אל גרמניה, כמעצמה הכלכלית שתעזור לו לצאת
מן הבוץ.

רור שהקומוניזם לא ייעלם בן־לילה, וברור שמעצמה
ענקית כמו ברית־המועצות לא תיעלם.

אבל יעכרו עליהם שינויים אדירים. שינויים
אלה יטביעו את חותמם על 10 השנים שנותרו
למאה ה־.20
השינויים יכולים ללבוש צורה של תהפוכות דרמאתיות.
הם יכולים גם להיעשות באופן הדרגתי, בהנהגתם הנבונה של
אנשים כמו מיכאיל גורבאצ׳וב. בסופם תהיה מדינה סובייטית
אחרת, אולי גם קומוניזם מסוג שונה לגמרי.
אם יהיה המערב חכם, הוא יעזור להם בכל כוחו. וגם אנחנו.
כך או כך — בסוף המאה יהיה העולם שונה מאוד מכפי
שהיה במחציתה.

לנין לא חלם על־כך.

א 1 1־ י

* יבנ 1־ י

..נש פות מו כ רו תאת גופן ב־ ס ס

לוגה

מלווי
א ח אייב
סעילי מחנה־השלום מתכוונים ללוות את אייבי נתן ביום
השלישי הקרוב לכלא ״אייל״ ,שבו הוא ירצה את עונשו.
הם מתכננים לערוך במקום הפגנת־הזדהות.

מי שלחת

4 0־ שנים עברו מאז עזבתי את ברית־
1 0המועצות, ועד שחזרתי החודש לבי־קור־בזק
של 10 ימים במוסקווה. לא ביליתי
בחנויות, לא ביקרתי בבתי־ספר ובאוניברסי־טות.
פגשתי חברים רבים וידידים בשני בתי־חולים
שבהם עבדתי טרם עזיבתי. סערתי
בכמה מיסעדות. כמעט ולא עשיתי שימוש
בתחבורה הציבורית. פעם או פעמיים ירדתי
לרכבת התחתית. רוב הזמן נסעתי ברכב
פרטי עם נהג צמוד, תענוג שעלה לי בסו־הכל
75 דולר!
קשה היה לי להתרשם מה הם בדיוק השינויים
שחלו ברמת־החיים של אזרחי ברית־המועצות.
השולחנות אצל חברים היו עמוסים
במיטב המאכלים הרוסיים — קוויאר אדום
ושחור, בורשט ורגל קרושה עם שום.
גם במיסעדות שבהן סעדתי הוגשו מאב־

במלונו ת שבהם ביקרתי עמד בפרוזדורים
ריח של שתן ועובש. הבתים — למרות שכולם,
בלי יוצא מהכלל, שייכים לאנשים מהמעמד
המבוסס, בעלי מישרות טובות ומשכורות
גבוהות — היו מוזנחים, הקירות
סדוקים, הצבע מתקלף וכניסות הבתים
חשוכות. במרכז־מוסקווה נשמר אותו הניקיון

נדשלתת של אנשי־עסקים י סיימה ביקור חשאי בארין, שבמהלכה
נפגשו משתתפיה עם גורמים עיסקיים ׳בונים בארץ ובדקו את האפשרות
לרכוש מוצרים ישראליים.

ליפ שי ץבדרךה בי ת ה?
במיסדרונות האוצר גוברות השמועות שלפיהן יפרוש מנב״ל־המישרד, יעקב
ליפשיץ.
בין השאר, בגלל העובדה שצמרת המישרד מאוכזבת מתיפקודו על רקע התערערות
מערכת־היחסים במישרר. נם הממונה על התקציבים, דויד בועז, כבר איים לפרוש
מתפקידו.

קי ס ר
מבקש עז ר ה
מזכיר ההסתדרות, ישראל קיסר, פנה
למנכ״ל ״כור״ ,בני גאון, בבקשה
שישתלב באופן מיידי במערכת־הבחירות
להסתדרות ויסייע במערכה.
קיסר טוען שיתכן שגאון יוכל לעזור, אולם
גאון עסוק כרגע בהמשך תהליך ההבראה
של קונצרן כור. ולא ברור אם יוכל לקבל
זאת על עצמו. הנהלת־המיפלגה דורשת
שינוי בהסברה לקראת הבחירות.

ח ר די וגד
..איאים

627

ביום החמישי, ה־ 5באוקטובר,
לא מסר דובר־צה״ל מיסם-
רים מעודכנים של ההרוגים
הפלסטיניים בשטחים הכבושים.
לפי
ספירת ״העולם הזה״ עומד
מיספר ההרוגים הפלסטיניים
על .627
לעומת זאת, מוסרים מקורות
פלסטיניים על 763 הרוגים
פלסטיניים 549 :מירי חיילי־צה״ל
ומתנחלים 81 ,כתוצאה
משאיפת-גאז 53 ,ממכות
ומהתחשמלות 80 ,מסיבות
אחרות.

מלון ״דן־פנורמה״ בחיפה קיבל בשבוע שעבר איומים צלפוניים אנונימיים.
המטלפנים איימו כי המלון יישרף, אם תועלה בו הצגת הקאברט הסאטירי ציצים,
המתוכננת לחול־המועד סוכות. כרגע שוקלים הגברת השמירה, ואין בדעת המלון להיכנע
לאיומים.

שלום ע ב שי רוגד
ידידה מוצהרת של שלום עכשיו יצאה חוצץ נגד יוזמה של אוניברסיטת ויסקונסין
בארצות־הברית לכרות ברית־אוניברסיטות־תאומות עם אוניברסיטת אל־נג׳אח בשכם. על
הברית חתמה נאדיה רחמן, מנהלת־העניינים־הבינלאומיים של האוניברסיטה האמריקאית.

ההחלטה הותקפה על־ידי ג׳ואן דובים, המזוהה כחברת ״הוועד הציוני
המתקדם״ וחברת ״ידידי שלום עכשיו״.

״ דזי דו ט ס״ לאר*ו
התרגשות רבה בקרב חובבי הרוק־אוואנגארד בארץ, לקראת בואה הקרוב
של אחת מלהקות האוואנגארד היותד־איבותיות בארצות־הברית:
״הרזידנטם״.
חברי־הלהקה כבר הגיעו לגיל ,50 והם מעולם לא גילו את פניהם בפומבי. בהופעות שלהם
הם מופיעים במסכות.
זוהי הופעת מולטי־מריה, שהיא שילוב של מישחק, שירה וריקוד.

מר ש רפ הדגל
ארנה מר, פעילה ותיקה במחנה־השלום ובמיפלגה
הקומוניסטית, נעצרה ביום הרביעי בלילה בחשד
לשריפת דגל־־המדינה.
גם בנה, ג׳וליאנו, עלה לכותרות בתקופה האחרונה, כאשר עורר
סערה בחיפה בעיקבות מחלוקת עם תיאטרון חיפה,

ד״ר נודלמן, עם קצין־מישטרה סובייטי*
,עדיין לא השתחרר! מפחד השילטון׳
לים טעימים, כמו קוויאר, דג מעושן ובשרים
שונים. היה חסר רק לימון בתיבול לדגים.
המלצרים לא הצליחו להשיגו, גם כאשר הבטחתי
להם תשלום הולם.
בכל מקום צריך הייתי לשלם כיפליים
ממחיר המחירון כדי לקבל שרות טוב. הפער
העצום בין הדולר למחיר הרובל האמיתי הקל
על התשלום.

הנשים
^ מה דברים הפתיעו

אותי במוסקווה
— ₪4היו אלה דברים ששכחתי אותם, או
דברים שלא היו קיימים כאשר עזבתי.

שזכרתי, אך בפרווריה של העיר מורגשת
ההזנחה.
האנשים מקפידים בלבושם — הרבה
נשים יפות וגבוהות, במיוחד ליד המרכז ה־מיסחרי
הבינלאומי, שנבנה על־ידי קבוצת
המר האמריקאית.
באיזור המלונות מסתובבות יפהפיות המוכרות
את גופן במחיר של עד 200 דולר
ללילה. הסדרנים בכניסה למלונות אף מציגים
למעוניינים אלבום של מלוות, שהודפס
על־ידי חברה יפאנית: תמונותיהן, גילן, הת־
* ס ת ״ ק״ררטב, שהיה אחראי על ניסח;
/הביתן ד,ישראלי ביריד הספרים.

ולר ד לי ל ה. כשאתהמתקרבאתהמ רי ח סבון ר ע ושמפו זול!

מצאותן בשפות — הכל קיים באלבומים
אלה.
אצל הרבה נשים יפות שפגשתי ניתן לראות,
כאשר הן מחייכות, שיניים תותבות מזהב.
מקרוב אפשר להבחין שהשיער לא נחפף
בשמפו טוב והגוף לא זכה למגע של סבון
בעל ריח נעים.
שיחות עם חברים סביב השולחן התנהלו
על דברים גדולים ועקרוניים — על אידיאולוגיה,
על התפתחות העולם, על השינויים
בברית־המועצות, בישראל ובעולם כולו. כמו
אז, דיברו חברים ומכרים על ספרים שקראו,
על סרטים שראו ועל הצגות שביקרו. כמו אז,
ראיתי תורים ארוכים ליד קופות התיאטראות
ובמקביל, תור ארוך עוד יותר מול חנות שבה
מכרו נעליים תוצרת־חוץ.
הופתעתי לטובה כאשר התברר לי שבכל
פינה של מוסקווה עובדים הטלפונים הציבו״

נכשלו?
אחרות, הצורה היתה קצת שונה, אך התוכן
היה אותו התוכן.

שונים שבהם ביקרתי לצורך קשירת קשרים
כלכליים. במשך שעות הסתובבתי ברחוב אר־באט,
שהפך היום למין הייד־פארק של מוס־קווה.
כל 10־ 15מ׳ עמדו כמה אנשים, שהתווכחו,
כעסו, נאמו והקשיבו לנאומים.
אחד נואם נגר ההשתלטות של העמים
הקטנים, כמו הגרוזים, האסטונים, הלאטבים
והליטאים, על רוסיה ומאשים את העמים הקטנים
בכך שהמיטו על רוסיה כישלון כלכלי.
לידו דורש אחר החזרת זכויות לכנסייה
היוונית. במרחק מה דנים בצורך להנהיג דיקטטורה
חזקה, כדי להשליט סדר בברית־המו־

השליטים
^ ך ברחוב, אך בשיחות עם אינטלקטואל
לים ובעלי תפקידים רישמיים, מופגנת
ההרגשה הרווחת, שהיהודים שולטים בעולם
כולו ושמדינת־ישראל שולטת על היהודים
בכל העולם. נדמה לי כי שורשה של הרגשה
זו בא מאותו ספר של סוף המאה ה־— 19
הפחט 1ק1לים של זיקני־צי1ן, שבסיכומיו מא־

של דקאדנס. כולם מבקרים את כולם, כולם
מתווכחים עם כולם, כולם נגד כולם. עמים
קטנים נגד עמים קטנים אחרים וביחד נגד
העם הרוסי. העם הרוסי נגד העמים הקטנים
וגם נגד האחים הסלאביים, כמו הרוסים הלבנים
והאוקראינים.
עשרות עיתונים מלאים בביקורת על העבר
ועל ההווה. כך, למשל, פורסם במקומון
האיזורי של טומסק, קראסניר, זנאמיה, מאמר
נגד יאגור ליגאצ׳וב — הארם השני בהירארכיה
של ברית־המועצות. מתי זה יכול היה
להיות? ודאי שלא בזמני! מקומון מרים את
החרב על ראשו של האיש הכל־יכול?
וכמו בדקארנס, אמנות הרחוב פורחת. די
לבקר ביום ראשון בפארק איזמאילוב, לטייל
קילומטרים לאורר הפארק ולראות את אלפי

אחו׳ 18 שנה חזו יוד
נודומו ונוית־המועצות
איו נואית המהננו־ו
נעינייס שו.יורד
ואופוזיציונר? מרומן,
שנותן שנע סיבות טונות
לכישלון הקומוניזם, מאמין
שאורי באמת ניוקמת
נאן התחלה חדשה
דיר ין ל• 1וד* 7מ/
ריים בצורה תקינה. הופתעתי שכמו אז מגיעות
רכבות התחתית לתחנה כל דקה ו־45
שניות — כמו שעון. לעומת שנים קודמות,
נוסעות עכשיו בכבישי מוסקווה אלפי מכוניות.
התנועה כל־כך אינטנסיבית, שלמרות
היותי נהג מוסקוואי ותיק, קשה היה לי לנהוג.
הצמיחה המהירה כל־כר במיספר המכוניות
היא אולי הסיבה שבגללה חסר דלק בתחנות
וחייבים לקנותו בצורה לא־חוקית אצל ״חאפ־רים״
למיניהם.

הפרחים
* סעתי לעיר קאשירה לבקר חברים ולרמ
או ת את בית־החולים שבו עבדתי לפני 25
שנה. את 100 הקילומטרים עשיתי בכביש
משופר, אך בכל־זאת ארכה הנסיעה שלוש
שעות, בעיקר בגלל פקקים ותיקונים בכביש.
משני צירי הכביש עמדו נשים כפריות זקנות
ומכרו תפוחי־עץ, תפוחי־אדמה והרבה־הרבה
פרחים — זה לא היה לפני 20 שנה.

השרים
** שרת ימי הביקור היו גדושים בפגי^
/שות ובשיחות עם אנשים במישרדים ה
צמד
שר שיר אנטי־שמי ברחוב ארבאט
״החייל הישראלי הלך להילחם בערבי ועשה במכנס״ם!״
עצות. מתווכחים על חוקיותן וחיוניותן של
השביתות.
על יהודים ברחוב ארבאט מדברים מעט,
למרות ששומעים בציבור יותר ויותר קולות
על השתלטות היהודים על הקואופרטיבים.
טוענים שהקואופרטיבים האלה נותנים, למעשה,
לגיטימציה וכיסוי לספקולנטים יהודים
להלבנת כסף שחור.
מי שמכיר את ברית־המועצות יכול להסכים
שבתואנות האלה יש לא מעט מן האמת.
בפינת רחוב ארבאט עומדים אמנים עממיים
עם גיטרה ואקורדיון ומחברים שירים
הדומים לשירי מחתרת ותנועות־מחאה.
שמעתי שם שיר אנטי־שמי השם ללעג את
החייל הישראלי שהלך להילחם נגד החייל
הערבי בסיני, קיבל בתחת ועשה במיכנסיים.
את אותם השירים על יהודים שמעתי עוד
בשנות מילחמת־העולם השנייה. המילים היו

מינים גם הרוסים המשכילים.
הרגשתי שרובם רוצים בקשרים עם ישראל.
אולי בגלל האמונה שהיהודים הם, במידה
מסויימת, שליטי העולם. משיחות שקיימתי
הרגשתי שהיחס כלפי היהודים שעזבו את
ברית־המועצות בשנים 1970־ 1971 השתנה.
אמרו לי במישרין או בעקיפין :״אתם הראשונים
שהבנתם עד כמה רקוב השילטון של
ברז׳נייב, ואנו יכולים להודות לכם על שלמעשה
התחלתם את השינויים בשילטון ״.בהזדמנות
אחרת אף שמעתי ש״אתם היהודים
הלאומניים הייתם ההתחלה של הפרסטרוי־קה.׳׳

ק אדנ ס ה חד ש
ך דמה לי כי ברית־המועצות כיום דומה
ו ל רו סי ה של השנים 1912־ — 1914 שנים

הציורים משני צירי הטיילת של הפארק, את
הבובות היפות, את התכשיטים העממיים.

הדיקטטור
^ רית־המועצות נסערת, רותחת וללא
^ ספק עוברת עכשיו תקופה של מהפכה
אמיתית. הוויכוח, המתנהל בין הפלגים השונים
במיפלגה, בשילטון ובציבור כולו, איננו
מתייחס לנחיצותם של שינויים ראריקליים
בכלכלה, בחברה ובמיבנה של האימפריה הסובייטית.
לגבי הצורך בשינויים אלה קיים
קונסנזוס לאומי.
הוויכוח מתנהל סביב השאלה באיזו דרך
לערוך את השינויים. בדרך אבולוציונית או
בדרך מהפכנית: על־ידי הנהגה חזקה מלמע־
(המשך בעמוד ) 12

המפולת העולמית של האידיאולוגיה

במרע גז העם טירוף מערכות
משהו דפוק במערכת,
המסזגלת למעשה כזה

אייבי ילך לכלא — ובכך יהפוך סמל
בעיני העולם כולו.
השלים סופו של בלוף
ארזף הפיקוד הכריז כי
1ירושלים המיזרחית
| היא שטח כבוש

אין אדם שפוי במדינה המפקפק בטוהר
כוונותיו של אייבי נתן.
יש הרואים בו אדם תמים. יש המתנגדים
לדרכו. אך איש אינו חושב שכוונותיו רעות.
עיקרון־יסוד הוא בכל מדינת־חוק שלא
תיתכן עבירה פלילית, כשאין כוונה פלילית.
זהו אחד העקרונות המבדילים בין מדינת־חוק
דמוקרטית ובין מדינת־הפקר טוטאליטרית.
טירון! או זדון. בישראל נחקק חוק השובר
עיקרון זה. על פיו נגזרה על אייבי נתן
השבוע חצי שנת־מאסר בפועל.
נתן נידון על פי החוק־למניעת־טרור.
לכאורה ניתן לשפוט על פי חוק זה רק אדם
שכוונתו היא לעזור לאירגון־טרור בביצוע
פעולות־טרור.
לחוק זה הוגנב — בהסכמת מיפלגת־העבודה
— סעיף, האוסר כל פגישה עם אדם
המייצג אירגון אשר הממשלה הכריזה עליו
כעל אירגון־טרור. הכרזה כזו של הממשלה
אינה עומדת בכל מיבחן מישפטי, ואינה
טעונה הנמקה. היא סופית.
אולם אין איש במדינה המאמין אף לרגע
שאייבי נתן רצה לעודד פעולות־טרור. או

הוועידה הכללית של מיפלגת־העבודה
הבריטית קראה השבוע לישראל לבטל את
סיפוח מיזרח־ירושלים.
למעשה לא היה כל צורך בכך. איחוד ירושלים
בוטל, השבוע, על־ידי האלוף איציק
מרדכי, אלוף פיקוד המרכז, באישור הרמט־כ״ל
ושר־הביטחון. האלוף הכריז על שטח־אדמה
בירושלים המיזרחית כעל ״שטח צבאי
סגור״.
המטרה: למנוע בעד כמה מתושבי העיר
לערוך בבית־מלון מקומי מסיבת־עיתונאים,
כדי למחות על מיבצע של גביית־מיסים הנערך
בעיירה סמוכה, בית־צחור.
שטח כגוש. בצעד זה הכריז האלוף
למעשה כי מיזרח־ירושלים היא שטח כבוש,
ממש כמו רמאללה, שכם ובית־צחור.
לא יעלה על הדעת שמדינה תכריז על
חלק מעיר־הבירה שלה כעל ״שטח צבאי
סגור״ ,כדי למנוע מתושביה לערוד מסיבת־

לעזור לאירגון־טרור. מטרת הפגישות שלו
עם יאסר ערפאת — כמטרת כל הישראלים
האחרים שנפגשו עם ערפאת, לפניו ואחריו
— היתה בדיוק הפוכה: לקדם שלום אשר
ימנע פעולות־טרור.
רק מערכת מטורפת או זדונית יכולה
לשפוט איש כמו נתן על פי חוק מסוג זה.
סמל עולמי. טירוף המערכות מתגלה
בסידרה של פסקי־דין שניתנו באחרונה ב־בתי־מישפט
ישראליים.
חיילים שהתעללו בערבי(״שמת לאחר מכן״
,לפי הנוסח הישראלי החדש) נידונו לח־צי־שנה
ולתישעה חודשי מאסר. אלוף־הפי־קוד
קיצר את עונשיהם לפחות מחצי שנה.
מתנחל שהרג ילדה ערבית זכה במאסר־על־תנאי
ובטפיחה על השכם.

עיתונאים. זוהי שיטה קולוניאלית מובהקת.
לא יעלה על הדעת שצה״ל ינקוט צעד כזה
בירושלים המערבית, בתל־אביב או בחיפה.
לא יעלה על הדעת שמדינה דמוקרטית
תנקוט צעד כזה כדי למנוע מסיבת־עיתונאים
— מכשיר דמוקרטי מובהק.
צדק מנהל בית־המלון, השוכן בלב האיזור
הסגור :״אנחנו שמחים על זה, מפני שזה מבטל
את איחוד העיר!״
כלי ריק. האיש שהוצג בצעד זה ככלי־ריק
הוא טדי קולק, הקורבן מס׳ 1של האינתיפאדה.
במשך
שנים חי קולק על האגדה של
״ירושלים אחת״ .הוא הצליח להעלים מן העולם
את העובדה שהוא שולט בזכות הכיבוש
(המשך בעמוד ) 10

^ ש בעולם יותר מ־ 150 מיפלגות קומו־ ת
ניסטיות. ביניהן יש כמה חיות מוזרות *
מאוד. אך נדמה שאין חיה מוזרה יותר מאשר?
המיפלגה הקומוניסטית הישראלית.
זוהי מיפלגה שהנהגתה לא השתנתה במי £
שך כל 41 שנות קיום המדינה. זוהי מיפלגה £
שהיתה נאמנה לכל מי ששלט במוסקווה5 :׳
לסטאלין — וגם לניקיטה כרושצ׳וב, שגינה
את סטאלין. לליאוניד ברז׳נייב — וגם למי־כאיל
גורבצ׳וב, המגנה את ברז׳נייב.
כאשר מתנהלים בה כיום מאבקים, הם
מתנהלים קודם כל בין המנהיגים הקשישים
לבין עצמם. בין תופיק טובי הקשיש ובין
אמיל חביבי הקשיש ובין מאיר וילנר הקשיש.
גם בלי משבר הקומוניזם, נמצאת מיפלגה
זו במשבר עמוק. משבר בין הוותיקים לבין
עצמם, בין ותיקים וצעירים, בין יהודים וערבים.
המפולת העולמית של האידיאולוגיה
הקומוניסטית היתה צריכה להוסיף משבר
לכל המשברים האלה. אך נדמה כי העניין
הזה אינו משפיע על רק״ח כלל. היא חיה לה
בעולם משלה.

,,#עז ר ה למופת״
ן* עצרת שהתקיימה לפני כמה ימים
₪1בחיפה חגגה המיפלגה הקומוניסטית
בארץ את יום־הולדתה ה־ . 70 משמע: היא
מייחסת את התחלותיה לשנת , 1919 שנתיים
אחרי מהפכת־אוקטובר ברוסיה.
כבר עם לידתה היתה זאת מיפלגה מוזרה.
היתה קיימת אז איבת־מוות בין הקומוניזם
והציונות. איבה זו לא נבעה רק מהסתירה
האידיאולוגית ביניהן, אלא גם מההתחרות
המיפלגתית. יהודי צעיר ברוסיה הצארית, שנפשו
קצה במישטר הקיים, יכול היה לבחור
בקומוניזם, בציונות או בסוציאליזם הדמוקרטי
של ה״בונד״(״ברית״ ,באידיש) .בני מישפ־חה
אחת הלכו לכיוונים שונים, וכך החלה
שינאה הדדית לוהטת.
הקומוניסטים נשארו בברית־המועצות החדשה,
הציונים היגרו לפלשתינה (א״י) .לכן
היתה הופעתם של קומוניסטים בארץ תופעה
מוזרה, שעוררה את כל השינאות הישנות.
כמה מן הקומוניסטים נרדפו וחזרו לרוסיה.
אחרים נשארו, וכך נולדה המיפלגה שנודעה,
אחרי כמה תהפוכות, בשם פ־ק־פ. השם
עצמו היה מוזר: הוא לא היה עברי ולא ערבי,
אלא אידישי, ראשי התיבות של המיפלגה
הקומוניסטית הפלסטינית. באופן דחוק נמצא
לראשי־התיבות הסבר עברי :״פרקציה קומוניסטית
פלסטינית״.
בארץ היתה המיפלגה בלתי־חוקית. היא
נקטה קו חריף נגד הקולוניאליזם, בהתאם
לקו של מוסקווה, והבריטים ראו בה סכנה
לשילטונם. מכיוון שפ״ק־פ דרשה עצמאות
לארץ, שבה היה אז רוב גדול לציבור הערבי,
ראו בה גם הציונים סכנה.
כאשר התקוממו הערבים ב־( 1936״המרד
הערבי״ בלשון הערבים ,״המאורעות״ בלשון
היהודים) תמכו הקומוניסטים, שהיו ברובם
המכריע יהודים, בתביעות הערבים. בארץ
נפוצו שמועות כאילו תומכים הקומוניסטים
גם בפועל במחוללי המאורעות. מכאן הסיסמה
״הקומוניסטים עזרו למופתי״ ,שחדרה
עמוק לתודעה הישראלית ושגרמה לשינאה
תהומית.
שינאה זו עוד גברה ב־ . 1939 העולם כולו
התקומם נגד הסכם ריבנטרופ־מולוטוב,
הברית הנאצית־קומוניסטית המדהימה, שאי־פשרה
להיטלר לפתוח במילחמת־העולם
השניה, על כל תוצאותיה הנוראות. הקומוניסטים
בארץ לא זה בלבד שהצדיקו את
הברית, אלא גם קראו לחבל במאמץ־המיל־חמה
האנטי־נאצי. במשך שנתיים טענו כי
המילחמה היא ״מילחמה אימפריאליסטית״,
ושאסור לעזור לבריטים.
לכל שאר גורמי־השינאה — האנטי־ציו־נות
וה״עזרה למופתי״ — נוספה עתה ״התמיכה
בהיטלר״ .הבריטים הזועמים רדפו את
הקומוניסטים עד חורמה, ואנשי אצ״ל שיתפו
פעולה עם הבריטים בגילוי הקומוניסטים.
לפחות פעיל אחד מת, כנראה, בעינויים.

כל זה השתנה, כמובן, ביוני , 1941 כאשר
פלשו הנאצים לברית־המועצות. בן־לילה
הפכה ברית־המועצות פופולארית בארץ, הכל
התלהבו מניצחונות הצבא האדום. באמצע
המילחמה ניתן לקומוניסטים לצאת מן המחתרת,
אם כי לא בשמם המפורש.

• סטאל !,הטוב
^ חרי המילחמה התנגדו הקומוניסטים
\ 1לתביעה להקמת מדינה יהודית. הם נדהמו
והופתעו לחלוטין, כאשר קם באחד הימים
נציג ברית־המועצות בארם, אנדריי גרומיקו
הצעיר, והכריז על תמיכת ארצו בזכותם של
היהודים, קורבנות הנאצים, למדינה משלהם.
היה זה נאום ציוני בתוכנו ובסיגנונו, והמיס־לגה
הקומוניסטית נשארה בפה פעור. אבל
עברו רק דקות עד שהצטרפה בהתלהבות
לעמדה החדשה של סטאלין.
החשבון של סטאלין היה פשוט: פלשתינה
(א״י) הבריטית יכלה לשמש בסיס לטילים
גרעיניים נגד ברית־המועצות בטווח שהיה
קיים אז. מדינה יהודית היתה עדיפה בעיניו
על מושבה בריטית.
המיפלגה התפלגה. רוב הערבים הקימו
מיפלגה משלהם, שהשתייכה למחנה הלאומי

קומוניסטית לא השפיעה כלל על רק ח. היא חיה ל ה בעול משלה

שום ובו. בשוט שום ובו. עשוות שנים, ונלום לא משתנה.
למה לא הנניסו את המיבלגה הקומוניסטית הישראלית לסבר
השיאים של גינס? יש להם נמה הישגים היסטוו״ם. ברוסיה
מתחולל המהנה אבל בוק״ח לא יוצאים משום להריע
לגורבציוב. טוב, ש להם נ בו ניסיון, ולמה להם למהר.
הערבי. כל היהודים נשארו במיפלגה שקראה
לעצמה, עם הקמת המדינה, מק״י.
היו אלה ימי־זוהר נדירים למיפלגה. סטא־לין
היה בעל־ברית למדינה החדשה, והושיט
לה עזרה מדינית וצבאית חיונית. מאיר וילנר
חתם על מגילת־העצמאות. הקומוניסטים
פעלו בשליחות ממשלת־ישראל במיזרדד
אירופה, והפכו למעשה נציגי־המדינה.
כאשר גירש
דויד בן־גוריון כ־ 700 אלף ערבים מן השטחים

שנכבשו בידי ישראל, ניתן לקומוניסטים —
וביניהם כמה מראשי מק״י — לחזור, יחד עם
כל מי שהם המליצו עליהם.

סטאל״ן הרע
^ רח־הדבש הזה הסתיים כאשר שינה
סטאלין לפתע את טעמו. הרודן הזקן
נתקף בפאראנויה אנטי־שמית, טען כי רופאיו
היהודיים ניסו להרעיל אותו(״עלילת הרופ־

אים״) ,וכי ״הציונים״ חברו עם מרגלים אמריקאיים
ו״טרוצקיסטים״ כדי להשמיד את
ברית־המועצות. רבים מן המנהיגים הקומוניסטיים
היהודיים במדינות מיזרח־אירופה
הואשמו בריגול ובציונות, והוצאו להורג. ב־מיסגרת
פעולה זו נעצר בצ׳כוסלובקיה שליח
של מפ״ם, מרדכי אורן, עד אז תומך נלהב
בברית־המועצות, ונאשם בריגול, כדי להרשיע
בעזרתו את המנהיג הקומוניסטי היהודי
רודולף סלאנסקי.

ככל הפרשות העכורות האלה תמכה מק״י,
בלי סטייה קלה שבקלות, בסטאלין, כפי
שתמכה בטיהורים של שנות ה־ ,30 שבהם
רצח סטאלין את כל אבות המהפכה הקומוניסטית
בברית־המועצות, ובקולקטיביזציה
הכפוייה של החקלאות, שבה ניספו כחמישה
מיליון בני״אדם. מק״י תמכה בעלילת־הרופ־אים,
בהרשעת אורן ובשאר הזוועות של
סטאלין.
אותם המנהיגים עצמם — וילנר, טובי,
חביבי — שולטים עדיין במיפלגה הקומוניסטית
כיום, מלבד חביבי שהודח זה עתה.
מיפלגה שנקטה קו כזה לא יכלה, כמובן,
לזכות באהדתם של יהודים רבים. אבל מק״י
זכתה בתיגבורת חשובה. בראשית שנות ה־50
הצטרף אליה משה סנה, מי שהיה ראש
המיפקדה (הפוליטית) של אירגון־ההגנה,
ומראשי מפ״ם. סנה היה בטוח כי הצבא
הסובייטי עומד לכבוש את המיזרח התיכון,
והיה מוכן לקבל על עצמו את הנהגת המדינה
כבת־חסות סובייטית.
סנה הצליח להביא עימו למק״י רק יהודים
מעטים. ביניהם: יאיר צבן, תלמידו האישי.
אך כוכבו של סנה דרך בשמי הקומוניזם.
נוצר מצב מוזר: המיפלגה עוררה שינאה
עמוקה ברחוב היהודי, ומיספר בוחריה היהודיים
היה זעום. אך היהודים שלטו במיפלגה.
מוסקווה לא היתה מעוניינת במיפלגה ערבית
במדינה היהודית. היא רצתה בציביון יהודי.
אך אם היתה שנואה אצל היהודים, רכשה
המיפלגה במהרה פופולאריות רבה בקרב
הערבים. היו לכך סיבות טובות: מק״י היתה
המיפלגה החוקית היחידה ברחוב הערבי.
השב״כ אמנם רדף גם אותה לא־מעט, אך
השלים עימה בגלל היחסים בין יש1־אל_
_ונ מ ם1ה2ן נעצות,-׳ ואול^־גם־־מפני״ ששימשה״
״־ככליא־ברק להתמרמרות הערבים. כל שאר
ההתאגדויות הערביות הוחנקו באיבן על־ידי
המימשל הצבאי, ששלט ברחוב הערבי
בישראל באגרוף־ברזל.
הציבור הערבי בישראל נשאר אחרי 1948
בלי הנהגה. העילית האינטלקטואלית והחברתית
ברחה או גורשה ב־ . 1948 כל יוזמה פוליטית
והתבטאות חופשית דוכאו. מק״י היתה
יחידה בשוק, ביטאונה אל־איתיחאד (״האיחוד״)
היה ונשאר יחידי בשטח. בשעה שהופקעו
רוב האדמות של היישוב הערבי הקטן
שנותר, ובשעה שמיפלגת״העבודה (אז
מפא״י) מינתה את סוכניה השכירים כשליטים
ברחוב הערבי, היה מק״י הגוף המיפלגתי
היחידי שלחם למען המיעוט הערבי. המישקע
של הימים ההם יצר את הנאמנות לקומוניסטים
ברחוב הערבי, ששריריה קיימים עד
היום.

• בית לאומני
^ כל זה היה מעט מאוד קשר לאידיאו־
/לוגיה הקומוניסטית.
אמנם, הגרעין היהודי הקטן במיפלגה היה
קומוניסטי. אך בשביל הערבים היה הקומוניזם
לכל היותר כיסוי שיטחי, ולפעמים גם
הסוואה. מבחינתם היתה מק״י בעיקר בית
לאומי לערבים.
הדבר בלט עוד יותר עם עלייתו של המנהיג
המצרי, גמאל עבד־אל־נאצר. האיש ה־כאריזמטי
הפך גיבורם הלאומי של הערבים
הפלסטיניים, אף יותר מכפי שהיה גיבורם של
המצרים עצמם. הם העריצו אותו כאלוהים.
כל עוד תמכה בו ברית־המועצות, היה קיים
במק״י שילוב מוחלט בין המאוויים הלאומיים
והאמונה הקומוניסטית.
רק פעם אחת הועמד שילוב זה במיבחן.
בסוף שנות ה־ 50 פרץ ריב בין עבד־אל־נאצר
ובין השליט העיראקי החדש, עבד־אל־קאסם.
ברית־המועצות תמכה בבגדאד נגד קאהיר.
(המשך בעמ 1ד ) 13

..בטח שהעמדה שלנו הית

בנז ר עגז
(המשך מעמוד )8
בלבד, ושאינו אלא ראש־העיר של ירושלים
המערבית, שצה״ל כופה את שילטונו בכוח
על תושבי ירושלים המיזרחית.
כמשכין־שלום מטייל קולק זה שנים בעולם
ואוסף פרסים ותוארי־כבוד, מין אנדרטה
מהלכת לבלוף.
הבלוף הזה נשבר עתה. לא רק על־ידי
תושבי ירושלים המיזרחית, העומדים בראש
האינתיפאדה, אלא על־ידי אלוף פיקוד־ה־מרכז,
שעשה מה שעשה מבלי לטרוח להודיע
לראש־העירייה ששטח מעירו מוכרז כשטח
כבוש.
הממשלה עוד ביזיון
איש אינו מסוגר לבזות את
מיפדגת־העסדה כמו
ראשיה. עובדה.
למיפלגת־העבודה יש כישרון בלתי־מוג־בל
לבזות את עצמה. אף אחד מאויביה ומירי־ביה
אינו מסוגל להתחרות עימה במלאכה זו.
האם היא תעשה זאת שוב?
רגע האמת. במשך כמה שבועות הסעירה
המיפלגה את הארץ והעולם. בא רגע האמת,
היא הכריזה. יש סיכוי לשלום. נוצרה
הזדמנות־פז. אם הליכוד ימשיך לעצור את
התהליך, תפוצץ המיפלגה את ממשלת־האח־רות
ותלך אל העם.
כמו בכל הפעמים הקודמות, כאשר המיפ־לגה
ניפחה בלונים כאלה, עשוי גם בלון זה
להתפוצץ.
מאחורי הפינה. כל ילד מבין כי מנוי
וגמור עם יצחק שמיר למנוע אף את התזוזה
הקלה ביותר לקראת שלום, העלול להכריח
אותו לוותר אי־פעם על שטחים.
אין הוא רוצה בכך, וגם אילו רצה בכך, אין
הוא יכול. שרי־החישוקים מחכים לו מאחורי
הפינה.
מה עומד על הפרק?
לא שלום, חלילה. לא משא־ומתן לשלום.
לא הידברות עם אש״ף, שכל הפלסטינים רואים
בו את נציגותם המוסמכת.
על הפרק עומדת בסך־הכל הרכבת מישל־חת
של פלסטינים, שתיכנס לשיחות עם
ממשלת־ישראל, כדי לקבוע סידרי־בחירות
בשטחים הכבושים, לשם בחירת נציגות אשר
תנהל משא־ומתן על הסררי־הביניים, אשר
בעיקבותיהם, כעבור שנים, אולי יתחיל איזה
משא־ומתן לשלום.
גם את זה אין מיפלגת־העבודה מסוגלת
להעביר בממשלה.
זב״שבם. יתכן כי מנהיגי המיפלגה סמכו
על האמריקאים, שיעשו את העבודה בשבילם
ויכפו על שמיר את הדבר ששמיר אינו
רוצה בו.
אולם מיפלגת־העבודה אינה מסוגלת כיום
להבטיח לבית הלבן אף את הסכמת יהודי
ארצות הברית למהלך כזה. הבית הלבן אינו
מוכן לעשות את מלאכתם של שימעון פרס
ויצחק רבץ. הוא אמר להם, באדיבות: זב״ש־כם.
בינתיים
פירסמו הפלסטינים את רשימת
חברי־המישלחת, המוצעת על־ידי הנשיא
חוסני מובארב.
זוהי רשימה צפוייה לגמרי. היא מורכבת
מאותם האישים, שרבין ושמיר נפגשו עימם
בזמן האחרון. כולם אוהדי הזרם המרכזי ב־אש״ף,
תומכי הקו של יאסר ערפאת.
נוספו אליהם שני מגורשים. מוחמר מילתם
גורש בשעתו על־ידי שר־הביטחון עזר
וייצמן בלי שום סיבה נראית־לעין. אחרי הריגת
המתנחלים ליד בית־הדסה תבעו המתנחלים
את גירושם של מילחם ופאהד קווסמה,
ראשי־העיריות של חלחול וחברון. וייצמן נכנע
למתנחלים, למען השקט. איש לא טען
ברצינות שהיתה לקווסמה ולמילחם יד כלשהי
במעשה. ולראייה: קווסמה נרצח כעבור

זמן־מה בידי קיצוניים, בגלל תמיכתו בשלום
עם ישראל. מילחם תפס את מקומו כראש
המחלקה־לענייני־האדמה־הכבושה בוועד־ה־פועל
של אש״ף.
המגורש השני הוא עורך העיתון אד שעב,
אכרם חניה, שגורש על״ידי יצחק רבין. גם
רבין עשה זאת כדי לפייס את הימין. אין שום
הבדל בין איש זה ובין המנהיגים האחרים,
שלא גורשו עדיין.

מישפטיס
עו ד ח?נ שוה
המישפטנים המתחילים
יעבדו שד חצי שנר בחצי־חינם.
לטובת מי?
גידעו; סעד־סדע׳גסקי
הנושא העיקרי המעסיק עתה את הסטודנטים
בפקולטות למישפטים בארץ, ובעיקר
את תלמידי השנים הגבוהות(השלישית והרביעית)
היא ההארכה הצפויה של תקופת ההתמחות
שלהם — משנה־וחצי לשנתיים.
ההחלטה התקבלה לפני חודש במועצת
לישכת עורכי־הדין. המטרה המוצהרת: שיפור
רמתם של המתמחים הניגשים למיבחנים
של לישכת עורכי־הדין, לצורך קבלת ההסמכה
לעסוק בעריכת־דין.
לטענת הסטודנטים, מסתתרים מאחורי
ההחלטה מניעים נוספים.
מירדן מיכשולים. הסטאז׳רים משתכרים
כיום סכומים נמוכים מאוד עבור עבודתם
(בין 800ל־סססז ש״ח בחודש) .עורכי־דין
רבים מנצלים את כוח־העבודה הזול והמיומן־
יחסית, ומעבידים אותם הרבה מעבר לשעות־העבודה
המקובלות.
אך עורכי־הדין מעוניינים לשלם עוד
פחות מכפי שהם משלמים כיום. כיום הביקוש
לסטאז׳רים הוא גבוה. החלטת־ההארכה מבוססת
על כללי ההיצע והביקוש: אם תקופת
ההתמחות תוארך לשנתיים, יהיו יותר סטאז״
ריס בשוק. ערכם היחסי ירד, ואולי אפשר
יהיה לשלם להם פחות.
אינטרס נוסף מאחורי ההחלטה הוא זה של
השופטים. כיום מחלקים מתמחים רבים את
תקופת־ההתמחות שלהם כך: שנה ראשונה
אצל עורך־דין, וחצי שנה אצל שופט. כתוצאה
מכך מתקשים השופטים למצוא מתמחים,
שיעבדו איתם לאורך שנה שלמה.
ההחלטה עורמת קושי נוסף בדרכם של
המעוניינים בקאריירה מישפטית: הקושי בקבלה
ללימודי־המישפטים ידוע. הלימודים
עצמם אורכים שלוש וחצי שנים. כעת, עם
הארכת תקופת ההתמחות, יהיה על התלמיד
לעבור מסלול של חמש וחצי שנים לפחות,
עד שיוכל לצאת לשוק־העבודה.
שילוב כזה של קשיים עלול להרתיע
מעוניינים פוטנציאליים מלגשת למסלול ה־מישפטי,
לרווחתם של עורכי־הדין והלישכה
המייצגת אותם, אם כי לא נראה שדבר כזה
עומד להתרחש במדינת היהודים.
זמן הוא כסף. עם קבלת ההחלטה התעוררה
תסיסה בין הסטודנטים למישפטים.
מישלחת של נציגי התאחדות הסטודנטים,
בראשות היושב־ראש עדי הדר וסגנו חיים
(״איקי״) כהן, נפגשה לפני החג עם שר־ה־מישפטים
דן מרידור, בתיקווה לשנות — או
לפחות למתן — את רוע הגזירה.
הסטודנטים מצאו בלישכת השר תומך נלהב
ברעיון הארכת הסטאז׳ .כשעמדו הסטודנטים
על עמדתו של מרידוד, עורך־דין במיק־צועו,
ביקשו ממנו לפחות לתמוך בשמירת
מינימום של שכר־העבודה של המתמחים.
מרידור הבטיח להם שבתהליך־התחיקה יובטח
שזכויותיהם של המתמחים לא ייפגעו.
שכרם לא ייפגע כתוצאה מהארכת הסטאז׳.
בינתיים ממהרים מסיימי הפקולטות ל־מישפטים
להתחיל את תקופת־ההתמחות.
זמן, כידוע, הוא כסף.

^ או־ל מארכם מסתכל אליך מהקיר
\ /כשאתה נכנס לחדרו של יאיר צבן, נע־היג
מפ״ם. תמונה גדולה שמזכירה במשהו את
כרזות הרחוב שמריצה מפ״ם בהסתדרות. צבן
לא מתבייש .״אתה לא צריך לראות עצמך
כחסיד שוטה שלו, כדי לראות בו את אחת
מדמויות הענק בהיסטוריה האנושית.״
יאיר צבן נולד בירושלים ב־ , 1930 בבית
עם אוריינטאציה מפא״יניקית. את הצעד
הראשון שלו שמאלה עשה בשביעית, כשעזב
את תנועת־הצופים ועבר לתנועה המאוחרת.
ב־ , 1948 בקורס מ״כים של הפלמ״ח, פגש
בראשונה במשה סנה. בעיקבות המיפגש הצטרף
לפלג ״אחדות־העבודה״ במפ״ם.
בסוף 1948 נמנה עם מייסדי קיבוץ צרעה,
שם ייסד סניף של מפ״ם, למגינת ליבו של
המימסד הקיבוצי. ב־ 1952 עזב עם אשתו את
הקיבוץ, ובסופה של אותה שנה הפך להיות
מזכירו המדיני של משה סנה. בראשית 1953
פרשו סנה וחבריו ממפ״ם, והקימו את מיפל־גת
השמאל הסוציאליסטי בישראל.
באוקטובר 1954 הצטרפה מיפלגת השמאל
למק״י, שהיתה קיימת מהקמת המדינה.

מהמישטר הסובייטי עצמו, נשארו במק״י.
ב־ 1969 התייצבה מק״י לבחירות בראשות
סנה, וסנה נבחר לכנסת. בין 1965ל־1969
ייצג את מק״י בכנסת מיקוניס. ב־ 1972 נפטר
סנה וב־ , 1973 ביוזמתו של צבן, הוקמה מוקד,
שמיזגה את מק״י עם שי״ח(בראשות רן כהן)
עם מאיר פעיל ואחרים.

^ כאורה לא הייתי צריך להגיע לש/
/ /מאל ״,אומר עכשיו צבן .״לפי כל תנאיי
הגידול שלי, הייתי צריך להישאר במרכז.
הגורמים שהשפיעו על האוריינטאציות השמאליות
שלי היו אולי שניים: מישפחה קרובה
מאוד בקיבוץ עין־שמר, המשתייך לקיבוץ
הארצי, ושכילד ביליתי אצלם את כל חופי
שות־הקיץ שלי. אז זה היה קיבוץ עם להט
אידיאולוגי עצום. שנית, בצופים בירושלים
היתה לי מדריכה מאוד מוכשרת וכריזמטית,
ששמה היה מיקי, לימים אשתו של ח״כ אליעזר
פרמינגר מתנועת הקומוניסטים העבריים.
גם היא השפיעה, ללא ספק. אני זוכר

״ אהבנו
כל כד!י
איו צבו לא הרך לוקיח, וזה איבשו
למאיר וידנו לשמור עד ההנהגה עד היום
הזה. צבו נפרד סונית מאמא רוסיה
לטובת סוציאל־ומוקוטיה מתקדמת,
ומותו לו עכשיו להסתנל אחווה בקצת
בתות בושה. קומוניסט לשעבו מסביו איו
אנשים מסתכלים ומצליחים לא דואות
א ״ ראר רי ר
(לפני קום המדינה נקראה המפלגה פ־ק־פ —
ראשי־התיבות באידיש של ׳פלשתינישע
קומוניסטישה פרטיי׳) .בראש מק״י עמדו אז
שמואל מיקוניס, מאיר וילנר, תופיק טובי,
אסתר וילוסקה ואמיל חביבי. סנה ואנשיו נקלטו
במיפלגה בצורה איטית והדרגתית. צבן
היה פעיל בבנק ברית נ 1ער ק1ם11 יסטי שו אלי)
,תנועת הנוער של מק״י, וב־ 1960 נבחר
לעמוד בראשה.
באוקטובר 1965 התפלגה מק״י, על רקע
מחלוקות אידיאולוגיות: וילנר וטובי, שבאופן
כללי תמכו ללא סייג בברית־המועצות,
הקימו את רק״ח. סנה ומיקוניס, שבאופן כללי
מתחו ביקורת על עמדת ברית־המועצות כלפי
ישראל, ולאחר מכאן אף גילו הסתייגויות

שבאותה תקופה התחלתי להתעניין בבעיות
חברתיות. היה מישפט גדול בצופים על
הניצול המעמדי, ואני הייתי דווקא הסניגור
של הקאפיטליסט. אז קראתי בראשונה את
מארכס.
״עוד נקודה, שללא ספק השפיעה, היתה
שבגיל 17 וחצי הייתי ביחידת ההגנה שפינתה
את אצ״ל ולח״י מדיר יאסין וקברה את
הקורבנות הערבים. זו טראומה שליוותה אותי
לאורך כל הדרך. באופן כללי, היה באותה
תקופה הלך־רוח של אהדה רבה לברית־המוע־צות,
אהדה שצמחה על רקע מילחמת־העולם
השניה, ועל רקע הצהרת גרומיקו. צריך לזכור,
למשל, שרבים משירי תנועות־הנוער היו
שירים רוסיים. בשנים הראשונות להקמת הנד

בל תי־ מו ס רי ת. אבלכל ־ כ ך רצינו שהמהפכה הז אתת צלי ח!

רינה הכוח של מיפלגות השמאל היה בעלייה.״

אתה רואה את אי־המוסריות
שלך ושל סנה בתקופת החיפושים
של סטאלין?
״אני מרגיש שאתה מעלה נשכחות באוב.
עברו יותר מ־ 30 שנה מאז ההתנערות הראשונה
מהסטאליניזם, שהיתה בפברואר , 1956כ־שכרושצ׳וב
חשף את פשעי סטאליו. ו־25
שנה מההתנערות הסופית, בעת הפילוג בין
מק״י לרק״ח. לפני 1956 אף גורם קומוניסטי
לא הסכים לאשר, ולוא משהו, מפשעיו של
סטאלין. לפני כן — ולמרות שהוא מת עוד
במארס — 1953 הוא היה כליל השלמות.
״במישפטי הרופאים, שהיו ב־ , 1952 היתה
הזדהות טוטאלית שלנו עם ברית־המועצות,
שסטאלין סימל אותה. כל אנשי המחנה הפרו־

להגנה עצמית ולחיזוק הביטחון העצמי.
אמרנו לעצמנו בערך כך: יכול להיות שפה
ושם נעשות שגיאות בברית־המועצות, שאנחנו
לא יודעים עליהן, אבל האם בגלל
השגיאות, שהן חלקיות, לא נגן על המהפכה?
היתה אז מילחמה קרה בעולם בין שני הגושים,
שנראתה לנו כמילחמה לחיים ולמוות
בין שני מחנות.
״צריך להבין את המנגנונים הפסיכולוגיים
שהביאו אנשים ליחס של סימפטיה לברית־המועצות.
מהפכת אוקטובר פרצה בארץ
שהיתה סמל הדיכוי, העריצות והנחשלות,
והיא ייצגה את מיטב השאיפות הנאצלות
ביותר של האנושות. החזון הזה הקסים והפי
עים רבים מאור, גם אנשים, שלא היה להם
רקע מארכסיסטי או קומוניסטי. גם דויד בן־
גוריון, שביקר ב־ 1925 בתערוכה חקלאית

הסתדרות חדשה
סובייטי חשו, מה שנקרא אז ׳חובת סולידריות׳
.בוודאי שבדיעבד הסתבר שהעמדה
שלנו היתה בלתי־מוסרית.
״הגנו על מישטר שעשה מעשי־זוועה.
אבל אם אתה שואל אותי, אם אני עצמי או
מישהו שאני מכיר ידע שהוא מגן על מעשי
זוועה ועריצות — אז התשובה היא חד וחלק:
בשום אופן לא: כולנו האמנו שהמהפכה הזו
גואלת את העולם ומשחררת את האנושות,
והזוועות ומה שמייחסים לברית־המועצות ול־סטאלין
הן עלילת־שווא.״

• צריך היה הרבה תמימות
בשביל לא לראות כלום?
״בקרב מי שהזדהו עם ברית־המועצות
בעולם וגם בישראל התפתח מנגנון מעניין

ברוסיה, חזר נפעם. כך גם אורי צבי גרינברג.
״לתומאס אקווינאס, הפילוסוף של ימי
הביניים, יש אימרה: הרצון הוא אבי הטעות.
כל כך רצינו שהמהפכה הזו תצליח, שדימיינו
לעצמנו שכך נראים הדברים. פירשנו את המציאות
לא לפי מה שהיה עלינו לראות, אלא
לפי מה שרצינו לראות.״

• מה היתה הטעות? ממה נבע
הכישלון? האם מדובר בעיוות התיאוריה
או בכישלונה?
״הדבר הבסיסי ביותר, שמזה מתחיל הכל,
הוא שהיה ניסיון להגשים מישטר סוציאליסטי
במדינה שלא היתה כלל בשלה לכך. זה

היה נסיון לאנוס את ההיסטוריה, ואז מתחילים
עיוותים נוראים. ברור כשמש שכש־מארכס
עיצב את התיאוריה שלו, הוא התכוון
לארצות הקאפיטליסטיות המפותחות, כמו
אנגליה, גרמניה וצרפת. הוא לא התכוון ליישם
אותה במדינה נחשלת, שהתפקיד המיידי
שלה הוא ראשית כל לחולל תהליך של מודרניזציה.
בהתפתחות ההיסטורית של העולם,
המעבר בין הנחשלות למודרניזציה, הוא השלב
הקאפיטליסטי. ואם מנסים לדלג על השלב
הזה, אז אתה שובר את הרגליים. זו קפי-
צת־ררך גדולה מידי ואז אתה גם מתחיל
לפתח תיאוריות שיצדיקו את העניין.
״הסכנה היא, כמובן, שהאדם היחיד, הפרט,
יהיה קורבן של הכלל. זו סכנה של כל מהפכה,
הן חברתית הן לאומית. אנחנו יודעים,
למשל, שהמהפכה הצרפתית היתה מלווה

ברורים לגבי תפיסת העבר והכירה באופן חד-
משמעי בשגיאות שנכללו באותו עבר. זה
אולי דורש הרבה כוח מאנשים להגיד
,טעיתי׳ ,אבל זה נותן הרבה כוח ואמינות למי
שמסוגל לומר שהוא טעה. אני מסתכל על
הפוליטיקאים סביבי, וחושב איזה טעויות כל
אחד מהם נושא על גבו. אבל רבים מהם
מתהלכים כמו טווס נפוח, כאילו צדקו לאורך
כל הדרך.״

• אולי תחת לדבר על עיוותים,

מהפכה ישנה
בחבלי־לידה עקובים מדם. ומילת־המפתח
היא — האם הסכנות והעיוותים מגיעים עד
כדי סיאובה של המהפכה. הפוטנציאל לסי־אוב
קיים בכל מצב. היום אני יכול לומר שלא
היינו עירניים להסתאבות. ואני מסביר גם
למה: רצינו כל כך ...
״תזכור גם שהצטרפנו למחנה הקומוניסטי
בתקופת המילחמה הקרה. התחושה היתה שאנו
הולכים למילחמת־עולם שלישית. האנושות
נחצתה לשניים. באותה תקופה לא היתה
דרך שלישית, בתווך. או־או. או שהזדהית עם
ברית־המועצות, או עם ארצות־הברית.
״למרות שבזמנו לא היינו ערים להסתאבות,
מק״י, בהנהגת סנה, היתה אחד הגורמים
הראשונים בשמאל העולמי שאמרה דברים

פשוט צריך להודות עתה שהקומוניזם
היה אידיאולוגיה מוטעית?
״גם הלניניזם וגם הסטאליניזם באו להתאים
את התפיסה המארכסיסטית הכללית
לנסיבות המיוחדות של רוסיה. יש הברל
מהותי בין האידיאולוגיה הקומוניסטית, כפי
שפותחה על־ידי לנין, ובין זו שפותחה אחר־כך
על־ידי סטאלין. יש הבדל מהותי, אבל יש
גם זיקה, כי הסטאליניזם צמח מתוך הלניניזם.
הוא לא בן חוקי, אבל גם בן ממזר הוא

״התפיסה ההתחלתית היתה שהמהפכה
תצליח רק אם היא תהיה עולמית. לא היתה
היערכות אמיתית בתיאוריה לקראת מצב
(המשך בנ1מ 1ד ) 12

1 11

למה ה נכשלו

אהכ] 1כל־כך!

(המשך מעמוד )7
לה למטה, או בדרך השלמת השילטון הפלורליסטי
עם עצמאות מכסימאלית לכל חלקיה
של ברית־המועצות.
יום־יום מתפרסמים בעיתונים מאמרים של
אנשי־אקדמיה ופוליטיקאים, פסיכולוגים
ופילוסופים, המנסים לנתח האם דיקטאטורה
נאורה מתאימה לברית־המועצות והאם גור־בצ׳וב
מתאים לתפקיד הדיקטאטור הנאור. נזכרים
שמותיהם של דה־גול, פטר הגדול,
איוואן האיום ואף נפוליון בונאפארטה. מביאים
אותם כדוגמה לאנשים שקידמו את מדינותיהם
ביד חזקה.

המיסטיקנים
^ מו בתקופת הדקאדנס לפני המהפכה
ב־ , 1917 מלאה ברית־המועצות במיסטי־קנים
המקבלים גושפנקה של השילטון. המיסטיקן
והמהפנט מיכאיל קאשפרובסקי —
הדומה במראהו החיצוני ליהודי או לצועני
— מופיע בטלוויזיה הממלכתית בעיר קייב.
בהדרכתו ובהשפעתו באמצעות הטלוויזיה,
פותחים כירורגים גרוזים בטביליסי את ביטנה
של אשה השוכבת על שולחן־הניתוחים
ללא שום הרדמה.
האשה מחייכת ומספרת שאינה מרגישה
שום כאב. הרופאים עומדים מופתעים ומלאי־התפעלות.
בהופעותיו במועדונים של מוס־קווה
לפני אלפי אנשים מפגין קאשפרובסקי
יחס גס ומשפיל כלפי הסובבים אותו והיושבים
על הבימה, בדיוק באותה הצורה שבה
התנהג גריגורי ראספוטין בתקופת הצאר.
מיסטיקן אחר, אלכסיי טשומק, מופיע בכל
בוקר בשעה 7.00 בשידור חי מאולפני הטלוויזיה
הממלכתית במוסקווה ומשפיע על כד
סות־מים שאנשים מחזיקים בידיהם. בהשפעתו
של הקוסם הופכים מי-הברז לתרופת־פלא
נגד מחלות שונות. שמעתי מפיהם של
אנשים בעלי־השכלה אקדמאית ותארים במדע
:״תשמע, זה עוזר בצורה בלתי־רגילה״.
כמו פיטריות אחרי הגשם הראשון צומחות
ידעוניות, החוזות את גורלם של מאות האנשים
הפונים אליהן.
אלפי אנשים מבקרים בכנסיות, מתפללים
ותורמים כסף לשיפוצן. בכל כפר ובכל עיר
עשויות הקאפלות מזהב. בדרך לקאשירה —
לאורך 100ק״מ — ספרתי לפחות כ־ 10 קא־פלות
מוזהבות.

לאור ניסיון־חיי בברית־המועצות ולאור
השנים שחייתי מחוץ לגבולותיה ועל הרקע
של הביקור האחרון, אנסה, ביחד עם האינטלקטואלים
של ברית־המועצות שעימם שוחחתי,
להצביע על כמה מהסיבות העיקריות,
שכפי שנראה לי, גרמו לכישלונה של המהפכה
הסוציאליסטית.

הסיבות
• רוסיה אינה בשלה למהפכה:
בהתאם לתיאוריות של מארכס ולנין,
היתה צריכה המהפכה הסוציאליסטית לפרוץ
במדינה מפותחת, בעלת תעשייה מתקדמת
ומעמד פרולטריון מגובש, שחונך במשך זמן־
רב לרעיון המהפכה הסוציאליסטית כפיתרון
היחיד לבעיות כלכליות וחברתיות בחברה הבורגנית.
בהתאם
לתיאוריה זו, היתה צריכה המהפכה
לפרוץ בגרמניה, באנגליה או בארצות־הברית.
הבולשביקים תפסו את השילטון לאחר
פרוץ המהפכה בפברואר , 1917 על־ידי
פוטש כמעט צבאי־טרוריסטי. לא היה ברוסיה
דאז בסיס כלכלי־חברתי, כדי לבצע את העקרונות
התיאורטיים של הסוציאליזם.

• הריסת מעמד האיכרים:
התיאורטיקנים של הבולשביקים הבינו
מהר מאוד שרוסיה אינה מוכנה לכינון הסוציאליזם
והחלו לבנות את התעשייה בכל
מחיר, כדי להתאים את תפיסת־השילטון במקום
הלא־נכון ובזמן הלא־מתאים לתיאוריות
מארכסיסטיות־לניניסטיות. תקופה זו נקראת
בהיסטוריה ״תקופת האינדוסטריאליזציה״
(פיתוח התעשייה) .האינדוסטריאליזציה הרסה
את מעמר האיכרים.
בהתאם לתיאוריות של לנין, האיכרים הם
כוח רגרסיבי, המנוגד לקידמה והמהווה סכנה
למהפכת הפרולטריון. לפי תיאוריות אלה,
מעצם טיבעו של מעמד האיכרים הוא להתנגד
למהפכה הסוציאליסטית, לכן, אחד מהדברים
הראשונים שעשתה הממשלה הבולשביקית,
שבראשה עמד לנין, היה חנק של
מיליון וחצי איכרים באיזור נהר הוולגה על־ידי
מצור ואי־אספקת מזון.
התיאוריה של לנין גרסה את מחיקת הפער
הכלכלי והתרבותי בין הערים והכפרים. במציאות,
נמחקו מעל פני האדמה כפרים שלמים
ונשברה המסורת של קהילת האיכרים.

חשבון נפש
^ ינני יכול להצטרף לקולותיהם של מי
\ £שמדברים על התפרקותה של האימפריה
הסובייטית. לפי דעתי, העם הסובייטי עושה
כיום חשבון־נפש, סוקר את העבר ומנסה לבנות
את העתיד. הבדיחות והסיפורים שלפיהם
כולם יהיו מוכנים לעזוב את ברית־המועצות
אם ייפתחו הגבולות אינם במקום, לדעתי.
האינטלקטואלים, מנהיג של ברית־המועצות
והציבור הרחב מנסים היום להבין מהן הסיבות
לכישלונה של השיטה הסובייטית.
לפני יותר מ־ 50 שנה הכריזה ברית־המו־עצות
חגיגית כי היא המדינה הראשונה בעולם
שבה ניצח הסוציאליזם.
בימים אלה, באולם ארמון הקרמלין במוס־קווה,
מעל בימת הפרלמנט הסובייטי החדש
— מועצת העם, אמרו חברי המועצה כי הגיע
הזמן להפסיק לדבר על ״ניצחון הסוציאליזם״
ולהתחיל שוב לדון כיצד לבנות את הסוציאליזם.

שנים חייתי במדינה סוציאליסטית־לא
סוציאליסטית זו. עברתי את מילחמת־העולם
השנייה באסיה התיכונה ובסיביר. עברתי את
תקופות הטרור הסטאליניסטי והאביב הכי
רושצ׳ובי.
למדתי בבית־הספר ובאוניברסיטה את התורה
המארכסיססית־הלניניסטית. התחנכתי
להתייחס למתרחש בחברה בצורה דיאלקטית,
כאל דבר התלוי בחוקי התפתחות החברה.

12י

המעמד
הזה היה חסר בסיס כלכלי. הוא היה
כעלוקה על צווארם של העמים בברית״המו־עצות.
בראשונה בהיסטוריה העולמית, היה
המעמד השליט חסר בסיס כלכלי בעצמו. הביורוקרטיה
הסובייטית לא הביאה לשילטון
שום בסיס כלכלי ולכן ניצול הפועלים היה
כה הרסני וחד־סיטרי.
הכוונה היתה לבנות חברה שיוויונית ולהפסיק
את השילטון המדכא של הצאר הרוסי.
התוצאה היתה השמדת האצולה והענקת
זכויות־יתר למעמד חדש, חסר־תרבות, חסר-
שורשים מוסריים וחסר כל מעצורים. המונופול
על האדמה ועל התעשייה הועבר
מידיה החלשות והעדינות של האצולה הרוסית
לידיו הגסות וההרסניות של המעמר החדש.
המונופול נשמר כעיקרון ומטיבעו הוא
מנוגד ליוזמה אישית וגורם לעצירת הקידמה
ולנזק בלתי־הפיך לרוסיה כולה.

• ניתוק מהחברה העולמית:
המעמד החדש סגר את גבולות המדינה,
כרי לשלוט על העם. הבידוד הזה ניתק את
המדינה מהחברה העולמית.
התפתחה תלות כמעט־טוטאלית של אז־רחי־המדינה
במדינה עצמה.
התלות הורגשה בכל שיטחי־החיים האזרחיים
והתבטאה בכל דבר — מחוסר־היכולת
לעבור בצורה חופשית ממקום־מגורים אחד
לאחר ועד חוסר־היכולת לעזוב מקום־עבודה
ולחפש אחר מקום־עבודה חדש.
התלות הזאת גרמה לאובדן היוזמה האישית
והורידה את תפוקת העבודה לרמה נמוכה
ובלתי־נסבלת.

• הגורם האנושי — אובדן היוזמה
וגידול דור עבדים:
ב־ 50 השנים הראשונות נזרקו עשרות
מיליונים מאזרחי ברית־המועצות למחנות-
עבודה ונכלאו בבתי־סוהר. חלקם לא יצא
לחופשי. מי שיצאו, היו כאלה שהשנים במח־נות־העבורה
השאירו צלקות קשות בנפשם,
שינו את אופיים, פגעו ביוזמתם וחינכו חלק
גדול מהם לגישה צינית. אנשים אלה השפיעו
רבות על אופייה של החברה הסובייטית ועל
אובדן ערכיה האידיאליסטיים־מוסריים.

• שילטון כובש מדכא עמים:
השילטון הסובייטי נקט באמצעי־דיכוי
נגד עמים שלמים ונגד מדינות ריבוניות שכנות:
כיבוש מונגוליה, חלק מפינלנד, הארצות
הבאלסיות. הטנקים הסובייטים נכנסו לברלין,
לוורשה, לפראג ולאפגניסתאן. כל זה
השפיע קשות על החברה הסובייטית.

•ה מעמד החדש — הביורוקרטיה
ההרסנית:
במהפכה הבולשביקית נהרס ״מלח הארץ״:
האריסטוקרטיה הרוסית, המדענים, הפילוסופים,
האמנים, הסופרים. ניתן לומר שלמעשה
עברה על העם הרוסי שואה. דורות לאחר
שואת־המהפכה לא התאושש העם הרוסי(יש
הטוענים שכ־ 30 מיליון רוסים נהרגו לפני
מילחמת־העולם השנייה ועוד כ־ 20 מיליון
נהרגו בזמן המילחמה עצמה).
יחד עם זאת, נולד בברית־המועצות מעמד
שלים חדש — ביורוקרטיה־נומנקלטורה.

• מהו הלקח מהכישלון של ברית־המועצות?
״הלקח
של הניסיון הסובייטי ושל מדינות־הלוויין,
הוא חד־משמעי: לא יתכן סוציאליזם
ללא דמוקרטיה, ולא יתכן מישטר סוציאליסטי
בלי הבטחת חדותו האמיתית של האדם.
הסוציאליזם, ראוי לו שיתחיל באלה, ולא
שיסיים באלה.
״הסוציאליזם בשבילי, הוא קודם כל
מעמדם של העובדים בעיצוב החיים שלהם,
חיי העבודה וחיי הקהילה. אחד הלקחים
שצריך להסיק מההיסטוריה של הקומוניזם,
הוא שאסור לשום תורה חברתית להיות בנויה
על מישנות סגורות, דוגמטיות, סופיות. רק
תורות דתיות הן מישנות סגורות. החיים
האנושיים פותחים ללא הרף את כל התורות
הסגורות.״

• אתה מארכסיסט?
״תלוי באיזה מובן. אני לא מקבל את כל
התורה המארכסיסטית על קרביה, אבל אם יש
בה דברים שנכונים בעיניי, אותם אני מאמץ.
״מבחינה היסטורית מילאה מהפכת־אוק־טובר
תפקיד כפול וסותר. מצד אחד היא זירזה
את המהפכות לשיחרור לאומי בעולם השלישי,
את התפוררות השילטון הקולוניאלי.
מצד שני היא בלמה דווקא את התחזקות התנועות
הסוציאליסטיות במערב התעשייתי.
המודל הסוביטי הרתיע את פועלי המערב
בארצות המפותחות.
״למרות העיוותים של הקומוניזם שהיו
במיזרח, אני לא מלא התפעלות גם מהמערב.
המישטר הקפיטליסטי הוליד את הקולוניאליזם
ואת הפאשיזם. אלה לא צמחו בחלל ריק.
הבעייה של הסוציאליזם היא שעד היום לא
הוגשמה לא במיזרח ולא במערב תורה סוציאליסטית
דמוקרטית והומאנית, מה שדובצ׳ק,
מנהיג האביב הפראגאי, כינה :״סוציאליזם
עם פני אנוש״ .אני חושב שיש סיכוי לכך
שזה יתגשם. לדעתי, האידיאלים האנושיים
שהועלו במהפכה הצרפתית, החופש, השיוו־יון
והאחווה, הם אלו שאליהם האדם נושא את
נפשו ללא הרף, והוא יחתור תמיד לממשם.״

• מה בקשר לנקודה היהודית?

• המשך הכיבוש האימפריאליס
הפוטש
הבולשביקי תפס את השילסון ואת
האימפריה הרוסית, שלמעשה החלה התפרקותה
עור לפני מילחמת־העולם הראשונה.
המדינות־הפריפריות של המעצמה הרוסית
חיו בתקופות שונות של התפתחות. ברוסיה
של שילטון־הצאר היו עוד עמים שעדיין לא
יצאו מתקופת הפיאודליזם וכאלה שרק החלו
את המעבר להתחלת תקופת הקאפיטליזם.
מוסלמים ונוצרים, יהודים וקתולים ואף
עובדי־אלילים, עמים כה שונים התאגדו
בכוח־הזרוע של האימפריה הרוסית, בגבולותיה
של מדינה אחת תחת שליטתו של נשר
הצאר.
גם הבולשביקים המשיכו להחזיק את העמים
השונים בכוח הזרוע. כדי להחזיק את
העמים האלה, היה צריך השילטון החדש כוח
רב. כדי ליצור את הכוח הרב הזה, השתמשו
השילטונות בכל האמצעים האפשריים, על
חשבון צרכים אחרים של העם.

(המשך מעמוד ) 11
שבו הסוציאליזם יכה שורש בארץ אחת בלבד,
שהעולם יהיה נגדה. כך התפתחה התחושה
של מהפכה במצור. ואז מתפתחת נוקשות
וחשדנות, לעיתים גם אכזריות, עד שהכל
מסתכם בתופעה הכוללת של הסטאליניזם.
זה לא היה סתם טירוף של ארם אחד. הנסיבות
הקלו על יצירת הטירוף הזה.״

הע תיד
ף* יומי האחרון במוסקווה, טילפן אלי
חבר לספסל־הלימודים, שמשמש כיום
כגנרל בצבא הרוסי. הוא סירב להיפרד ממני
כאשר עמדתי לעזוב את ברית־המועצות וביקש
:״יולי, חזור מהגלות למולדת, אנחנו זקוקים
לאנשים כמוך במדינה.״
את השיחה הזו קיבלתי כאות לשינויים
שבדרך.
חזרתי מהביקור בהרגשה שכיום נבנה בב־רית־המועצות
הבסיס לשינויים ראדיקאליים.
חזרתי מעודד, כי ראיתי שוב עם חושב, הדן
בעתידו והמנסה לתקן צעדים היסטוריים
מוטעים.
לפי דעתי, תנסה מנהיגות ברית־המועצות
בעשור הקרוב להנהיג מישטר כלכלי חופשי,
אבל תופעל יד חזקה נגר מפירי־סדר, שביתות,
הפגנות ודרישות עצמאות לאומיות ופוליטיות.
ברית־המועצות
חוזרת למקורות. המיסטיקה
חוגגת. הדקאדנס סוגר חשבונות עם התרבות
הסובייטית הרישמית של 70 שנות
קיומה של ברית־המועצות.
ברית־המועצות עומדת בפני שינויים גורליים
ודראמתיים. האם הפעם תעצור בשלב
המהפכה הבורגנית של פברואר , 1917 במהדורה
החדשה של שנות ה־ ,80 או תמשיך
כמו ב־ 1917 הלאה, וקבוצת בולשביקים חדשה
שוב תשתלט על המדינה ותתפוס את
השילטון על״ידי פוטש?
ימים יגידו.

״יכול להיות שאנחנו, כיהודים, ניצלנו בחשבון
ההיסטורי בגלל המסלול השגוי הזה
של הקומוניזם. אף אחד לא יכול לשער לעצמו
מה היתה ההתפתחות של מילחמת־העולם
השניה אלמלא העוצמה הרוסית. התפקיד של
ברית־המועצות בשבירת המכונה הנאצית,
אינו מוטל בספק. נניח שלא היתה מהפכת
אוקטובר, ושילטון הצאר היה נמשך ברוסיה,
או לחילופין היתה נשארת ממשלת קירנסקי
(הממשלה שקמה בעיקבות המהפכה הבורג־נית־דמוקרטית
שביצעה מיפלגת הקאדטים
בפברואר , 1917 שמונה חודשים לפני מהפכת
י אוקטובר).
אלמלא המהפכה, רוסיה היתה נשארת
מדינה חלשה. אינני יודע מה היה קורה אלמלא
המהפכה הבולשביקית. זה נורא להגיד
את זה, כי זה עלה בגורל של מיליוני בני־אדם,
אבל נבנה כך כוח שהיה מסוגל לשבור
את המכונה הנאצית.

• ומה היה קורה עם הקמת מדינת
ישראל אלמלא התמיכה של ברית־המועצות?
״אלה
הם סימני־שאלה גדולים, שמהם יוצא
שאלמלא מהפכת אוקטובר ייתכן מאוד
שהעם היהודי היה נפגע קשות. אבל זה החשבון
שבין היהודים לבין ההיסטוריה, ולא החשבון
הכולל של העולם עם ההיסטוריה.
י ״כפי שאתה רואה, החשבון שלנו כיהודים,
כציונים, כישראלים, עם ברית־המועצות הוא
מסוכסך מאוד. מצד אחד יש לנו כלפיה טענות
קשות ובצדק — על היחס ליהודים, על
היחס לישראל. אך יש גם צד שני, גם אותו
צריך לזכור.
העולם הז ה 2719

(המשך נועמ 1ר )9

השפעת ברית־המועצות באש״ף נוצלה
כדי למנוע כמעט כל תמיכה פומבית של
אש״ף ברשימה המתקדמת. בביטאון הרישמי
של אש״ף, פלסטין אל־שרה (״פלסטין של
המהפכה״) המופיע בקפריסין, שולטים אוה־די־רק״ח.
אף שיאסר ערפאת עצמו התערב,
ציווה לשנות קו זה, הוא נשאר עד היום כפי
שהיה.
אולם המילחמה הרצחנית בין רק״ח והרשימה
המתקדמת — שתי מיפלגות חילוניות
ושמאליות — השיגה תוצאה בלתי־צפויה.
הציבור הערבי בישראל מאס בשתיהן. קמה
תנועה חדשה, צעירה ודינאמית, התנועה
האיסלאמית. היא פעלה בשטח, מבצעת
רפורמות, דואגת לציבור ולפרט. היא עשוייה
לשנות לחלוטין את המציאות הפוליטית
בקרב ציבור זה.
אחרי הכשלון החרוץ בבחירות , 1988עליית
התנועה האיסלאמית בבחירות המוניציפליות
והתחזית הקודרת לקראת הבחירות
בהסתדרות, החל גם ברק״ח לזוז משהו. בחרי-
קת־שיניים הסכימו מנהיגיה להקמת רשימה
ערבית משותפת(חד״ש, הרשימה המתקדמת
ומיפלגתו של עבד־אל־ואהב דראושה) בבחירות
להסתדרות. הנימוק האחד, שגבר על
הכל: קיימת סכנה שרק״ח לא תעבור את
אחוז־החסימה בהסתדרות 2.5כישלון כזה
עלול לסתום עליה את הגולל.

בבחירות של 1959 ירד כוחה של מק״י במכה
אחת לחצי — משישה לשלושה מנדאטים.
חוץ מזה נשאר כוחה של המיפלגה יציב:
ארבעה מנדאטים 1949 חמישה (,)1951
שישה 1955 שלושה 1959 חמישה
(.)1961
ב־ 1965 זה נמאס למשה סנה. הוא ראה
שנכנס למבוי סתום. הוותיקים ומוסקווה גם
לא הניחו לו לעמוד בראש המיפלגה. הוא גרם
לפילוג. רוב היהודים הלכו עימו. אף לא אחד
מן הערבים הצטרף אליו.
הפלג היהודי של סנה המשיך להחזיק בשם
מק״י. הפלג השני, ובו כל הערבים, נקרא מאז
רק״ח(הרשימה הקומוניסטית החדשה) .בבחירות
של 1965 זכתה רק״ח בשלושה מנדא־טים,
מק״י זכתה רק במנדאט אחד. זה חזר על
עצמו ב־ , 1969 כאשר רק״ח קיבלה שוב שלושה,
ומק״י שוב אחד. סנה מת באמצע הקדנציה.
שרידי מק״י נעלמו בתוך סוקר. ואחר־כך
בשל״י. צבן פרש והצטרף למפ״ס, שם דרך
כוכבו.
נותרה רק״ח.

רק״ח תורס
*ץ אז 1965 מהווה רק״ח למעשה מיפלגה
ערבית, אף שבראשה עומד תמיד יהודי
— אותו היהודי, מאיר וילנר. זאת היתה דרישת
מוסקווה.
מיפלגה זו ינקה כמעט את כל בוחריה מן
הרחוב הערבי. מעולם לא השיגה אף חצי אחוז
מן הקולות היהודיים. גם לא כאשר לבשה
אדרת חדשה בשם חד״ש ,״חזית״ שבה שותפו
כמה רסיסים זעירים. לשם קישוט הוכנס
לרשימה צ׳רלי ביטון, שהיה ממנהיגי קבוצת
הפנתרים שבלטה בכותרות במשך כמה חורשים
והתפרקה. ביטון לא הביא עימו קולות.
מבחינה אלקטורלית היתה רק״ח־חר״ש
קפואה: ארבעה מנדאטים בבחירות של , 1973
חמישה ב־ , 1977 ארבעה ב־ , 1981 ארבעה ב-
. 1984
קיפאון זה לא התבטא רק בבחירות. הוא
שרר בכל מערכות המיפלגה.
כי בינתיים הפכה רק״ח למנגנון מאובן.
מבחינה פוליטית, חזרה באדיקות על כל גיהוק
ושיהוק שבא ממוסקווה, גם כשזה היה
דבר והיפוכו. מבחינה אירגונית היא הפכה
מיפלגת־השילטון ברחוב הערבי. היא שלטה
בעיריית נצרת, בירת הערבים בישראל, ובשורה
ארוכה של מועצות מקומיות. גם ברוב
שאר המקומות היה השילטון המקומי תלוי

היא השתמשה בשילטון באופן ברוטלי. מי
שלא ציית לפקודותיה, הוגדר פומבית כבוגד
וכפושע. מי שציית קיבל פרס, בניו נשלחו
ללמוד באחת האוניברסיטות באירופה ה־מיזרחית,
אחרי שחילקו במשך שנים את עיתוני
המיפלגה בכפרים ובערים.
באמצעות העיתון היומי הערבי שלה, שלטה
רק״ח שילטון מוחלט בתיקשורת הערבית.
לרשותה עמדו כספים בשפע. למיפלגה הקומוניסטית
יש מאז קום המדינה מכשיר

מיכאיל ומאיר

וילנר יורד מהבימה בכנס בחיפה החודש
נם אחרי נזרבציוב
כלכלי חשוב, אפוף־מיסתורין, החולש על כל
המיסחר בין ישראל והגוש המיזרחי. יש למי־פלגה
מאות רבות של פעילים בשכר, אולי
יותר מאשר לכל מיפלגה יהודית בארץ.
רק ערבי בלתי־זהיר מאוד העז להתגרות
ברק״ח. הנקמה היתה תמיד מהירה ומוחצת.
אחת ההנאות הגדולות בצמרת היא קדחת
הטיולים. לכל אחת מ־ 150 המיפלגות הקומוניסטיות
בעולם יש ועידה שנתית. לכל ועידה
שנתית מוזמנים נציגי כל שאר המיפלגות.
רק״ח נוסעת לכל מקום. בכל מישלחת יש
תמיד יהודי. כל עסקני רק״ח נוסעים בעולם,
והיהודים שביניהם נוסעים כמעט ללא־הפסק.
רק לעיתים רחוקות ניתן לראות בכנסת את
סיעת רק״ח בשלמותה. ברחוב נפוץ השם
ההיתולי רק״ח־תורס.
בגלל סיבה זו, ובגלל העייפות הכללית,
סיעת רק״ח בכנסת אינה מצטיינת. לעומת
הסיעות החדשות של השמאל, כמו ר״ץ

ומפ״ם, רק״ח משעממת. נאומי וילנר־טובי
בכנסת נשמעים בתקליטים מקולקלים, והיוזמות
של רק״ח מעטות, צפויות וחסרות־השר־אה.
מצב
זה לא יכול היה להימשך לנצח. בארץ
קם דור ערבי חדש. בוגרי האוניברסיטות —
עורכי־דין, רופאים וסוחרים — החלו מואסים
במיפלגה המאובנת השחצנית, שדרכי־הקי־דום
בה סתומות לגמרי, בעלת הסיגנון האלים,
השיטות הברוטליות והמישמעת העיוורת.

* דוס וירוק
^ מרד הר&שון הוליד ב־ 1984 את הרן
1שימה המתקדמת לשלום, ששברה את
המונופול של רק״ח בעולם הערבי. רק״ח
לחמה בה בכליהאמצעים. ראשיה הוגדרו
כבוגדים, כסוכני; השב״כ והסי־איי־אי. במשך
שנים הושמצו מדי יום ביומו בביטאון־המיפ־לגה,
שבה שלט אמיל חביבי.

א 0£אזז־ $ 1x0 19 ( 1107* 1ו אז
)7* 7ו*1ק סא* * 1 1 0 ) 873 18110 מסז

10455053 4ג
.ס. ט ,א 0ינ׳; 11מ 1ו א\י\\

בפעם הדא יז ^ ב 2

^ יום נמצאת רק״ח — הקוראת לעצמה
ע ₪שוב מק״י — במצב של פשיטת־רגל.
הסטאליניסטים הוותיקים, העומרים בראשה,
לוחמים על חייהם. הם מתקוטטים בינם
לבין עצמם: טובי התפטר וחזר בו, חביבי הודח
והקים ביטאון משלו. וילנר נשאר השליט.
עסקנים צעירים רוצים להדיח את הקשישים
ולבוא במקומם. כמה מאנשי הדרג השני
פרשו, ומשמיעים בפומבי את ביקורתם המרה
על המיפלגה — דבר שלא היה כדוגמתו
ברק״ח.
הערבים מתייחסים אל העסקנים היהודיים
בחוסר־סובלנות גובר והולך. אין הם מבינים
עוד מרוע תופסים היהודים את מחצית
המקומות של המיפלגה בכנסת, אף שתרומתם
האלקטורלית שואפת לאפס. הערבים פוזלים
לעבר האפשרות להקים מיפלגה כל־ערבית,
שתוכל להשיג 12 מנראטים בכנסת
ולהוות את לשון־המאזניים במדינה. אין שום
דרך אחרת שבה יכולה רק״ח־מק״י לפרוץ מן
המבוי הסתום שבו היא נמצאת זה עשרות
שנים.
האחיזה של המיפלגה בנוער הולכת ומתערערת.
אש״ף פוזל עתה בגלוי לעבר
ארצות־הברית. הכוחות המוסלמיים גוברים
ברחוב.
המשבר האדיר העובר עתה על ברית־המו־עצות
והגוש המיזרחי בכלל, ומשבר האידיאולוגיה
הקומוניסטית בכל העולם, מחמירים
את כל המשברים האלה.
אם יש צרות למיכאיל גורבצ׳וב, הן כאין
וכאפס לעומת הצרות של מאיר וילנר.

פצי׳מ -פיקדון צמוד מטיח
ריבית שנתית גבוהה
+הצמדה מלאה לדולר
• תקופת הפיקדון קצרה -שנה בלבד
• תשואה נבוהה
• הננה מלאה בפני פיחותים
• פטור מלא מעמלות קניה ומכירה
• שער אחיד(היצע) בכניסה וביציאה
ה רי בי ת קבועה לכל ת קו פתה פי קדון
• סכינו׳ ההפקדה נתיכנית 2,000 -ש״ח עד 100,000ש״ה • הריבית
מר׳ו״בת נ בי ט׳ ! 2591 ממס במקור • הפרשי העסדה פטורים סמס
• הבנק רשאי להפסיק את התיבנית ככל עת

תכלס בוק המזרחי
פוגל לוין

העולם הז ה 2719

אורי א ס רי

״ברית־המועאות אינה מדינ ה מ שוג ע ת

שוחח עם

טיסטי, שתקום דיקטטורה צבאית
ותהיה חזרה לקו הנוקשה ביותר?

אבא אבן

אולי צריך לגרוס מה שקוראים ז$ז\¥0
100 זק1ס!( 0350 3$$1ההנחה שיקרה הגרוע
ביותר) .אני חושב שהיהודים, בגלל טבע ההיסטוריה
שלהם, מודעים יותר לסיכונים
מאשר לסיכויים. כשיהודי רואה מצב, הוא לא
שואל מהם הסיכויים, אלא מהן הסכנות. זוהי
השאלה היהודית הטיבעית.
מרטין בובר אמר^ 0x161^ !8 1116 :
1511 000 )111100 65$600£ 0)״ 1116 16 לא
צריך להתבייש בזה, כי זו תוצאת ההיסטוריה.
זו אפשרות, אם כי אני חושב שהשתוללות
מילחמתית מחייבת איזה שהוא גיבוש, איזו
שהיא אחדות. במדינה מתפוררת...
נפוליון פעל על יסוד של צרפת חזקה
ומאוחדת, בעלת עליונות, בלי שום סיכוי
שמישהו יכול לעמוד בדרכה. אבל מדינאי
סובייטי...
קראתי עתה מה שאמר ארבטוב, המומחה
שלהם ליחסים עם ארצות־הברית: מדוע לא
מאמינים לנו כשאנחנו אומרים שאנחנו לא
רוצים להישרף בכיבשני־אש אטומיים? תמיד
מצטטים שיש אנשים ויש ספרות סובייטית
המדברת על אפשרות של ניצחון גרעיני.
תשובת ארבטוב היא שכל הדברים הללו
באים מפיהם של גנרלים, שמלאכתם בכך. הם
חייבים בהחלט לחשוב את המחשבה הקודרת
ביותר. לידל הארט, ההיסטוריון הצבאי, אמר:

016$$10031 זק 31 1135 3ז§606
30x161 000101110160110 המיקצוע מחייב.

ת כן שדעיכת האימפריה הסובייטית
היא המאורע העיקרי של
המחצית השניה של המאה ה־ .20 זה
כאילו נפער חור אדיר על פני כדור־הארץ.
אחת משתי המעצמות העולמיות
שוקעת. מה תהיינה התוצאות
של תופעה זאת?
אני חושב שההנחה שלך, שזהו האירוע
המרכזי והמדהים ביותר, היא הערכה נכונה.
אילו אמר מישהו לאחד מאיתנו לפני שנתיים
שהפולנים רשאים להתיר את הרצועה ולקיים
בחירות; שמותר במדינה קומוניסטית להחליף
את המימשל הקומוניסטי; שמותר להונגריה
לאמץ בעצם את כלכלת־השוק, ולא רק
שלא תהיה דוקטרינת־ברז׳נייב של הטנקים
הסובייטים הנכנסים, אלא שהמנהיג הסובייטי
יחייך ויעודד את המהלך — כל אחד היה
אומר שזה לא בא בחשבון. לכן אני בהחלט
חושב שגורבצ׳וב הוא אחד מהמהפכנים הגדולים.
הוא שובר מוסכמות ומציאות שכל אחד
מאיתנו חשב שהיא מגובשת ושלא נחיה
לראות מציאות אחרת פרט למונוליט הסובייטי
הזה.
אני חושב שהתוצאה תהיה חיובית. קודם
כל בתחום הבינלאומי. כל הרמוניזציה של
ברית־המועצות, כאילו היא מסוגלת ליזום
מילחמה גרעינית, שאין לה היגיון של אינטרסים,
שלמנהיגיה לא איכפת שגם הם יעלו
באש, ובלבד שהקומוניזם ישתלט — אני
רואה שהם בני־אדם. נוצר איזה מין מצב, איזו
תדמית של שיוויון בין האדם הסובייטי והאדם
המערבי, ששניהם רוצים לחיות בעולמות,
ששניהם מסוגלים גם להסתגל למציאות
חדשה, ולחיות איתה.
הדוקטרינה של המילחמה הקרה היתה
מבוססת על ההנחה שהאדם הסובייטי הוא
משהו נפרד, ואיננו מודרך על־ידי אותם ה יצ־

רים ואותן השאיפות. מדינה שסובלת מה
שהיא סובלת, גם בהתמרדויות על רקע של
לאומיות, גם כלכלה, גם אי־יכולת מוחלטת
לעמוד במירוץ־חימוש פרוע, מדינה כזו היא,
לדעתי, עכשיו מדינה שהייתי קורא לה שמרנית,
שיש לה מה להפסיד ועל מה להגן.
הרעיון שברית־המועצות יכולה לחזור לאיזה
מין שלב היטלרי או סטאליני — זה רחוק
מהמציאות. מה שיש באופק הוא יותר שיתוף
אמריקאי־סובייטי, לכיבוי שריפות איזוריות.
אני לא יודע אם כל הישראלים ישמחו על זה.
אני רואה את זה בסיפוק, כי אני לא חושב
שיש מוצא אחר. אני לא מאמין במה שקוראים
משא־ומתן ישיר, בלי מישהו שיקשר ויתווך.
אין אף הישג אחד במשא־ומתן ישיר, ומה
שהשיג הישגים בכלל, ובמיוחד באיזורנו, זה
הגורם השלישי, שאיפשר את הדברים הללו.

• כאשר המדינה הסובייטית נמצאת
בסכנה של התפרקות בגלל
הבעייה הלאומית או הבעייה הכלכלית
או שתיהן גם יחד, האם לא קיימת
הסכנה שיבוא שלב בונאפר-

• גנרלים ויהודים.

:כן. אני חושב יותר על מדינאי ויקטוריאני,
סולסברי, שאמר: תחשוב עם מי אתה מתייעץ.
בעיני רופאים — שום־דבר איננו
בריא. בעיני כמרים — שום דבר איננו טהור.
בעיני פקידים — שום דבר איננו אפשרי.
־ ,ובעיני גנרלים שום דבר איננו בטוח. היתה לו
£ויזיה לגבי העניין הגרעיני.
המסקנה היא שאפילו מנהיגים סובייטיים,

־ -אפילו באופן אנושי פרטי, אינם כמו היטלר...
| הם די אוהבים את החיים.

6 1-1

אבא אנן אופטימי. .אם מישהו היה אומול
יפני שנח״ם שנו תיואה מיזוח־איוונה,
לא ה״וז׳ מאמין.״ עכשיו הוא חוזה עידן של
ש־תוו־נעולה בין המעצמות לחיסול
סינסונים איזוו״ם. בלינוו אול לא יאהבו
את התחזית הזו. בשיחה עם אור׳ אבנו
מנסה אבא אבן להעויו את התיקוות
והסכנות שבהתמוטטות הקומוניזם

• הם לא רוצים להתאבד בטוח.
כן. אולי מפני שהם אינם יהודים. מרד בר־

כוכבא ומצדה — יש לנו פולחן של התאבדויות,
ונטייה לפרש פטריוטיות כהתאבדות.
זה משונה.
אני חושב שבדרך־כלל יש במערב, לא רק
באירופה, גם באמריקה עכשיו, יש הנחה
שבעידן של 20— 10 השנים הבאות יש פחות
סיכון, ויותר תיקווה, מאשר ב־ 20 השנים
האחרונות.

•יכול ה להיות סכנה הפוכה: ש־שיווי־המישקל
בין ארצות-הברית
וברית־המועצות יופר — ונראה
שהוא יופר יותר ויותר לטובת אר־צות־הברית.
האם לא ייווצר אצל
האמריקאים פיתוי לנצל את המצב,
בדי ללחוץ ולהשיג דברים? גם זה
טיבעי.
זה תלוי. מדיניות־החוץ של כל מדינה נגזרת
לפי מערכת־הערכים במצבים הפנימיים.
כלומר, המציאות החברתית של ארצות־הב־רית
היא המכתיבה לה אם תלך לאיזו מיל־חמה
מיותרת. גם הניסיון אומר משהו. כאשר
היה לנו פה אורח סובייטי, הפרופסור בוגד*
,החרדה היא תמצית הה!;״ה היד7;,ית.״

** ,לתרל •ש 0חו״כ 1ת מיקצועית לדא1ה.״

היכול ה ליזום מי לחמה גרעינית ב לי היגיון: אני רו אה שה בני־ אדם
נוב, הוא אמר בעצם שכל מדינה צריכה להוציא
מקירבה איזו מילחמה כושלת. באמריקה
ויאט־נאם, לאנגלים יש סואץ, לצרפתים יש
אלג׳יריה, לישראל יש לבנון, לנו יש אפג־ניסתאן.
זה מין זריקה, מין הרכבה כזאת. אני
רואה את החברה האמריקאית עכשיו, אז כל
האוריינטציה שלה היא על שפע. במידה שהיא
מתלבטת בבעיות אז היא חולה ודווייה
מבחינה חברתית, הסמים, והתנוונות ריכוזי
הערים. הרבה זמן לא שמעתי מדינאי רציני,
בעל סיכוי להיבחר, המדבר כמו כמה סנטורים
שהייתי מקשיב להם בשנות ה־ .50 למשל,
פעם כינסתי בביתי בשגרירות הישראלית
כמה אנשים מגדולי־המדינה, ואני זוכר
ששניים מהם — אחד האדמיראל רטפורד,
יו׳׳ר המטה, השני הסנטור סיימיגטון —
אמרו שיש להרביץ בנשק אטומי על סין.
לימים היה סיימיגטון לאחת היונים הצחורות
ביותר.

על טהרת הרוסים. מעטים מאוד הדיפלומטים
שאינם רוסים שנפגשתי איתם. לפעמים הם
מציגים מישהו לראווה, כמו שהאמריקאים
שולחים לליבריה איזה שגריר שחור. אז היה
פעם אלטיניאן, היה מיקויאן, אבל תמיד
בתפקידי־ייצוג ולא בתפקידי־ביצוע.
מה שאני כן חושב על החזרה לסטליניזם,
אני חושב שבכלל לא חוזרים בהיסטוריה.
הרבה תלוי — ופה אני קצת פסימי — אילו
היתה מדינאות אמריקאית יותר בעלת־דימ־יון,
היוזמת כמה הידברויות בכמה נושאים...
יש תמיד הנחה שלהיות חס 5011
*1ח1$ח111ח1חס 0זה לא טוב, וכך הלאה, איזה
מין ...אני חושב שאדם כמו רוזוולט או כמו
צ׳רצ׳יל היו יוזמים תוכניות על סמך מה
שמתרחש בברית־המועצות.

• הוא היה מועמד לנשיאות.

אבל אפשר היה בסלון כזה לדבר ברצינות
על מדוע יש לנו נשק כזה, אפשר לפחות
לנפנף בו, ואפילו להנחית אותו. יש לי הרושם
שגם ארצות־הברית רואה עכשיו את
עיקר משימותיה כמשימות פנימיות.
בכלל, אנחנו חיים בעידן של חוסר אינטר־בנציוניזם*
.זה גם מה שקורה באיזור שלנו.

מעצמות־העל המשקיפות לראות מה שמתרחש.
אין מי שיש לו שליחות בעיני עצמו
להשליט סדר בעולם. שום נשיא היום לא היה
מכריז כפי שקנדי הכריז ץ ח* 111 <181113
**)$1ד! ץ ח 106, * 6 * 111131)6 3כל מקום שיש
בו משהו אנחנו ניכנס להיות השוטר של
,העולם. אגב, הליברלים מחאו כף על הנפו־ליוניזם
הזה.
לא, כאמור, זה מעניין שאתה שואל. מכיוון
שאנחנו יהודים, אנחנו שואלים את השאלות
האלה, האם אין סכנה. אני חושב שיש
סיכוי. יש דווקא כאלה הסוטים מהקונסנזוס
האמריקאי, כמו ידידנו קיסינג׳ר. לקחתי את
מאמריו, הסתכלתי רק בכותרות 1116 )130- :
$ 01 1116 $1111111111, 1116 11311861$ 01ז86
*,)1616016״ כל דבר מסוכן.

• הוא חי מזה.

כן, הוא כאילו יודע להתחסן מסכנות, אך
אינו יודע איך לחיות חלילה עם סיכויים.

• איך אתה רואה את ברית־המו־עצות
בעוד 10 שנים, אם התהליכים
האלה יימשכו. מה יהיה המיבנה
הפנימי? אתה רואה פדרציה, קונפדרציה?
איד אתה רואה את פיתרון
הבעייה הלאומית הזאת, כשיש בלבד
הרבה עממים הדורשים חרות
לאומית?

• משהו כמו תוכנית־מארשל?
משהו כזה. צ׳רצ׳יל רצה ללכת מיד לדבר
עם מלנקוב, והאמריקאים עצרו בעדו. הוא
רצה ללכת להיפגש, אחרי מות סטלין, בהנחה
שהסטליניזם מת, שהעידן שלאחר״מכן הוא
יותר נוח. אני חושב שהוא צדק. אבל המדיניות
הפנימית האמריקאית היתה כל־כך רתוקה
לנושא של ״הסכנה הקומוניסטית״ .אז
אמרו שצ׳רצ׳יל הוא זקן, לכן הוא דוחק את
הקץ, והוא רוצה דברים ראוותניים. אבל מה
שקורה עכשיו הוא שהמנהיגות המערבית
מסתכלת, משתאה, אבל לא מגיבה כפי...

שאלה: אז הסובייטים לא רוצים להתאבד
במילחמה גרעינית?
תשובה: המסקנה שלי היא שאפילו המנהיגים
הסובייטיים אוהבים את החיים, אולי מפני שאינם
יהודים. לנו יש נטייה לפרש פטריוטיות כהתאבדות.

כדי להפגין את הגאווה והתרבות״ והלשון,
ובכל שאר הדברים יש אינטגרציה ומחוייכו־יות.
מה שאירופה המערבית תהיה ב־92׳ זה
היה החלום של מה שקוראים הדור הראשון,
של מונה, שנבלם קודם כל על-ידי דה־גול,
ועכשיו על־ידי תאצ׳ר. אבל יש מין דינמיקה
שאירופה תהיה מין קונפדרציה, וגם אני
חושב שאנחנו צריכים ללמוד את המיבנה הזה
כאן, במיזרח התיכון. המיזוג הזה, האיזון בין
ריבונות למען צרכים מסויימים אבל אינטגרציה,
זוהי הנוסחה.
לגבי המדינות הבלטיות, אני לא בטוח ש־ברית־המועצות
תסבול מזה אם יש כמה רגלים
באו״ם, כמו שיש לביילורוסיה* ,בתנאי
שהם לא יפרשו מהמיסגרת הכוללת של
סולידריות ושל מדיניות כוללת.

יש מיבנה פדרטיבי. זו התיאוריה. יתכן
שהיא תהפוך את התיאוריה למציאות, ותעבור
כמה שלבים, קודם כל להעניק למחוזות
יותר סמכות איזורית, כמו למדינות אמריקה.
אולי אפילו להגיע למיבנה שהוא לדעתי
המיבנה המעניין ביותר, המיבנה הקהילתי
של אירופה, שיש בו גם ריבוניות אבל גם
מעצורים עם סייגים לריבונות. יש ריבונות

אני חושב שהם יכולים לסבול שיהיו גינונים
לאומיים, נגיד באסטוניה, בתנאי שהם

* השאיפה להתערבות.
לחם בבל ארב, נקבל על עצמע בל
סיבון...׳
*** סבעת הפשה, סבעת ההפשרה.

* עם •יסור הארס. רתע בו לבריתיהסוע-
צות שלושה ששבם. מלבר בריתיהסועצות
בולה חברות בארם 01 שתיים מחלקיה: אוק־ראי1ה
וב״לורוסיה.

• אתה רואה מין פדרציה בתוך
קונפדרציה, בתוך קהילה...

לא יוכלו לעשות ברית אנטי־סובייטית באיזה
מקום. כפי שבקהילה האירופית, תיאורטית
הולנד יכולה להשתקע ב אבל
למעשה זה בלתי־אפשרי, כי הברירה
של גורבצ׳וב להתנהג כמו ברז׳נייב — אני
לא רואה שיש מין טמפרמנט כזה. הרי מבחינה
צבאית הוא יכול להיכנס לוורשה עם כמה
טנקים ולהגיד: אנחנו רוצים שהמיפלגה שלנו
תשלוט, אנחנו לא רוצים את לר ולנסה
הזה. הוא נמנע מזה לא מחוסר־כוח, אלא
מההנחה שיש דרך יותר טובה.

• השאלה היא אם הצבא הסובייטי,
שגם הוא מורכב מבני לאומים
כל-כך רבים, הוא עדיין מכשיר מתאים
להתערבות כזאת.
במערב־אירופה מדברים כל הזמן על רוסיה,
רוסיה, רוסיה. זה נותן רושם של משהו
מאוד מגובש, מאוד אחדותי. באמריקה תמיד
אומרים ״הסובייטים״ .זה דבר אחר, זה מין
מכלול, או הרכב כזה.

•כ שדיבר בוגדנוב הזה. שהזכרת
אותו, שמתי לב לכך שלא פעם
אמר ״רופיה״ כאשר התכוון לב-
רית-המועצות.
נכון, כן. עובדה היא שהצמרת היתה תמיד

• טוב, זו הם תעה, זה שינוי כלבד
אדיר בזמן כל־כך קצר. אולי למדינאים
קשה להסתגל לזה, מפני
שגם דעת־הקהל מתקשה להסתגל
לזה. אני יכול להעיד על עצמי, שאני
מגלה בבל יום היבטים חדשים,
שלא חשבתי עליהם יום קודם לכן.
מה יקרה כאשר הקומוניזם ייעלם
כתורה קוסמת, הרי ייווצר חלל ריק
אדיר ברחכי העולם כולו. אני מתאר
לעצמי, למשל, מהפכן מארכסיסטי

בדרום־אמריקה. אם פתאום רואים
שהמארכסיזם נכשל כישלון טוטאלי
בשטח שנחשב כהכי חזק אצלו?
הרי זו תורה הבנוייה על מדעיות
כלכלית, ודווקא בתחום הזה היא
התמוטטה לגמרי.
בעצם, ברית־המועצות הצליחה כמדינה
ונכשלה כתנועה.
כלומר, המדינה הסובייטית נחלה הישגים
עצומים. היא משתרעת על כל השטח ממיז־רח־גרמניה
ועד בכלל, כל מה שהיה לצארים
פלוס מה שלא היה לצארים. בעצם, כל מה
שהיה, פרט לפינלנד. היא המעצמה לפחות
השניה בעולם. אבל כתנועה שתכבוש את
הדימיון, המצע המיפלגתי, המיפלגה הקומוניסטית
היא כישלון. המדינה הסובייטית היא
הצלחה.

• גם אם היא לא יכולה לפתור את
בעיית הלאומים שלה?
אני לא חושב שיושבים במוסקווה וחושבים
כיצד להבטיח את ניצחון המיפלגה הקומוניסטית.
אני לא חושב שהמאוויים הללו
קיימים עכשיו.
* פ״סרם בלפי הקוסורום

..כשיש ת ה לו כ ה של ה־ 1במאי, וחכר ״ ב מי פלגה הולכי ם
(המשך מעמוד ) 15

• אבל תאר לך קומוניסט בסינגפור
או ביפאן. פתאום החזון הקומוניסטי
נעלם. לאן זה יוביל?
הקומוניזם, כחזון חברתי שכובש את העולם,
נכשל. כל המושג של תיאוריית־הדומי־נוי,
למשל. למה ארצות־הברית השתוללה
בעניין קובה? כאשר נאמר להם: אפשר לסבול
שיש 52 מדינות אמריקאיות, אז אולי שתיים
מהן תהיינה שמאלניות. לא, הם אמרו, אם זה
יהיה בקובה, זה יתפשט הלאה. ובכן, זה לא
התפשט. טוב, יש קצת משהו בניקראגואה.
אבל אני חושב שמבחינת הדמוקרטיה הפרלמנטרית,
שהיתה פעם ניהחית לקרן־זווית,
היא חוגגת כמה הישגים. היו מעברים מרודנות
לדמוקרטיה. היה דבר כזה בספרד, היה
דבר כזה בפורטוגל, ביוון, מתחולל משהו כזה
גם בתורכיה. המדינות הלטיניות־האמריק־איות
עברו לזה, הפיליפינים. יש פה בכל זאת
איזו נטייה כזאת.
אם סופרים את מיספר הדמוקרטיות היום,
הוא גדול ממה שהיה לפני 10 שנים. פקיסתאן
אפילו. אני חושב, שהגב׳ בוטו זה משהו שונה
מהנוקשות האיסלאמית הקודמת.

היבטיים מיידיים, למשל, ישראל
הציגה את עצמה במשך דור שלם
כמיבצר נגד הקומוניזם ונגד ברית־המועצות.
אם נעלם עכשיו הפחד
מפני ברית-המועצות אולי נעלמת
גם החשיבות של ישראל בנכם
אסטרטגי.
אני חושב שזה מתרחש עכשיו. אגב, יש
סיסמה אשר אולי כוחה היה יפה פעם, אבל

לא במעמדם ולא בסיכוייהם, בלי יכולת
להיבחר או לבחור וכל הדברים הללו, אפילו
לא לפי המושגים הסוציאליים. אז צריך
להיזהר.
ישראל היתה דמוקרטיה, ואני מקווה שתהיה.
אבל יהיה קשה מאוד למי שיצטרך
לבוא להתייצב כיום מול מועדון כזה, ולבקש
ממנו תעודת־האמנה.
אם הכללים ינוסחו ולוא גם ניסוח מיני

הבה נעבור לארץ. למהפכה
המתחוללת בברית־המועצות יש*
* תיאוריה שד,׳תה !פוצה כארצותיהב־ריח,
שאסרה שאם סדתה אחת תיפול רדי
הקוסוחס. היא תפיל אח הסרתה שרד ה. וכן
הלאה. ער שכל המרינות •פה.
** רון ס״נארר ק״נס, כלכלן בריטי אחר•
•0לחסת-העולם הראשונה, ת ל בהתערבות
הסרתה בתהליכי המ שק הקפיסליסס׳

• אתה יכול לומר שזה חלק מה־מהפכה
העולמית שדיברנו עליה.
אידיאל הקולקטיבי התחלף בחומר-
נות פרטית.
נסכם שהקולקטיביזם שוקע גם פה. אולי
מבחינת הליברליזם זה הישג. מבחינת הסוציאליזם
זה דבר אחר.

• השאלה היא מה זה בכלל סוציאליזם
אחרי המהפכה הזאת? זה
ודאי טעון ניסוח מחדש אחרי שקיעת
המארכסיזם. מה זה סוציאליזם?
כשיש תהלוכת ה־ 1במאי וחבריי צועדים
שם, יש משהו לא משכנע בזה.
מכיוון שזה לא היה משכנע, אני לא הולך.
אני לא חושב שמישהו מאמין בזה. אילו חסן
הלך, אולי היו מאמינים לו.

• זה אנכרוניזם, זה משהו השייך
לעבר.
אם יש חלל ריק, השאלה היא אם יש כוח
לדמוקרטיה למלא את החלל הזה על־ידי
הפיכת הדמוקרטיה לאידיאולוגיה .־כי מה
שקרה הוא שאין שום מיסמך מהפכני דמוק־רטי
שיכול להשתוות למאניפסט הקומוניסטי
מבחינת התעמולה. אם כי יש כמה פרקים
דוקומנטאריים. יש הכרזת זכויות־האדם בצרפת,
והרטוריקה של ג׳פרסון. אבל הדמוקרטיה
היתה קצת מבויישת שיש לה אידיאולוגיה
או משהו למכור לאחרים.

• כשאתה היית צעיר, נגיד בשנות
ה־ 40 או ה־ ,30 הדיעה היתה
שהמדינות הטוטאליטאריות־האי־דיאולוגיות
הן לא נעימות, אבל
יעילות, ואילו המדינות הליברליות־הדמוקרטיות
הן נחמדות אך לא
יעילות. היום, לקראת סוף המאה, זה
נראה הפוך: שהדמוקרטיה היא יעילה,
שהליברליזם הוא יעיל, שהקפיטליזם
הוא יעיל, בעוד שדווקא
המישטרים האימתניים נראים לא־יעילים.
האם נוצר גם לדעתך מצב
שבו לא יהיה אתגר אידיאולוגי
בכלל, שהעולם כולו יסכים שהחברה
הצרכנית הקפיטליסטית היא
הדבר היחידי שנשאר?
אין ספק שהתמורה הזאת התחוללה בפרק־הזמן
של החיים שלי. למשל, אני זוכר שבשנות
ה־ 30 אני ואחרים התפרנסנו מהספרונים
הצהובים של גולאנץ, והם בישרו לנו שהקפיטליזם
דועך. דטרמיניזם כזה. אין מנוס
מזה. הסוציאליזם, שהיה בפירוש די קומוניסטי,
עולה. שהתפוררות בנוייה בתוך עצם ה־מישטר
הקפיטליסטי. והנה הקפיטליזם משגשג
והולך, ולא רק הקומוניזם אלא גם הסוציאליזם
לא כל־כך מגלה הצלחה. הסוציאליזם
הראדיקאלי מפנה את הדרך לסוציאליזם
קצת של קיינס״.
הייתי בבלגראד, וכולם מדברים שם על
הצורך ביוזמה חופשית. צריך לשחרר את האנשים
מכבלי הריכוזיות, תאצ׳ריזם כזה, ואני
נזכרתי בדברים שאמר צ׳רצ׳יל, שנחשבו
כקיצוניים. הוא אמר שהקפיטליזם זה חלוקה
בלתי־שווה של עושר, והסוציאליזם זה חלוקה
שווה של עוני. יש רבים שחושבים כך עכשיו.
גם מה שמתחולל בארץ עכשיו. רואים מה
שקורה לתנועה הקיבוצית. בעצם כל התנועות
השמאלניות הן כיום סוציאל־דמוקר־טיות,
לא סוציאליסטיות.
מיטראן מגיע לשילטון, אז כל הרטוריקה
משתנה. הפרגמטיזם חוגג. גם בספרד —
פליפה גונזלס מדבר בצורה אחרת ממה ששמעתי
מפיו באינסרנציונל הסוציאליסטי
לפני שבע שנים.

שם, ש משהו

• אם נחדד את מה שאמרת עב־שיו:
אם באמת ייוותר עולם הסוגד
כולו לרווחת־הפרט, לאינטרס האישי
החומרני והצרכני — האם אינך
חושש שייווצר איזה שהוא חלל ריק
מוסרי? לאדם צעיר לא יהיה מה
שהיה לך כשאתה היית צעיר —
אתגרים אידיאולוגיים שיכולת לב־חור
ביניהם. הכל יהיה רדוד ושטוח.
היה האתגר האנטי־פאשיסטי. היתה הרודנות
הנוראה הזאת, צריך היה ללכת ולצעוק
ולמחות ולגייס אחרים. אס האינטרס הפרטי
ישתלט ...הכל תלוי, בעצם, בעניין המידה.
לא להפריז בשום דבר. כל רבר, אפילו אם זה
דבר טוב, אם הוא נתפס בקיצוניותו, מפסיק
להיות דבר טוב.
יהיה אתגר בשתי מיסגרות: הבינלאומית
והחברתית. אנחנו מדברים על הישגיות, אבל
אנחנו יושבים איפה שאנחנו יושבים, ואילו
בגאבון או בבוטסואנה ובהודו יש השאלה איך
להעביר את הדברים הללו. ובתוך המדינה,
דווקא ההישגיות וההצלחה יוצרים איים
גדולים והולכים של מצוקה.

• אולי באמת במקום המילחמה
הזאת שהיתה בדורנו, בין מיזרח
ומערב, בין קומוניזם וקפיטליזם,
תבוא המידחמה שדיביו טליה לא
מעט — בין צפון לדרום, בין מי
יטאין להם לבין מי שיש להם?
אני אף פעם לא משתמש בה 6 :ו861 !$ 11־!$1
*•>30־ו00 ווז <10־ 01ח3$110ג.1
״ שמיר אמר פעם באיזה מעמד, מתוך התייאשות
ממועצת־הביטחון, שאולי כדאי להקים
איזו אגודה של מדינות דמוקרטיות,
אפילו מיספרן יהיה 40 ופחות. אז חשבתי
שזה רעיון פסול. אם בכלל יש משמעות
לאירגון הבינלאומי, הרי דווקא המיגוון הוא
שמעניק את הערך. אבל שנית, אני לא יודע
כיצד ישראל היתה מקבלת חברות בגוף כזה.
כי כשבדקתי הגדרות, הרי לפי ההגדרה
המינימליסטית, דמוקרטיה היא מדינה אשר
כל מי שנתון לסמכותה יש לו שיוויון עם כל
אדם אחר. יכולה להיות בדמוקרטיה הפלייה
אישית, כלכלית, חברתית. אבל בצד הפורמלי,
המישפטי, הגדרת אזרחות וזכויות —
צריך להיות שיוויון.
מה לומר על כך שיש לנו תחת סמכותנו
1.5מיליון ואפילו יותר אנשים שלא שווים
* ,ישראל היא סיבצר הדסוקרטיה״.

מלי, אני לא רואה כיצד נעמוד בזה.
אז דבר אחד: אנחנו לא ־) 0ח 10ז83$
>30ז00 וח 0ס וגם לגבי האתוס הקולקטיבי
הסוציאליסטי יש איזה מין אתגר.
אני חושב שמילחמת ששת־הימים היא
נקודת־מוצא לתמורה מהפכנית בארץ הזאת,
בכל תחומי המוסר. היא מדינה אחרת מכפי
שהיתה קודם לכן. זה לא רק ניצחון צבאי, זה
שינוי־ערכים.
פה יש פולחן של השוק החופשי, והיש־גיות,
וכל מה שיש לך למכור, מה שאתה
יכול למכור בקולומביה אתה מוכר בקולומביה.
הדחף
המכריע, דחף הקולקטיב ביישוב
שהיה לפני הקמת המדינה היה שהפרט מוצא
את סיפוקו בהצלחתו של הכלל, אני לא חושב
שאפשר להגיד את זה על המדינה עכשיו.
הצעירים שיוצאים מהצבא, וגם הבוחרים
בקלפי, הם אינם שואלים לפי המושג של
קנדי״מה טוב למדינה״ .הם שואלים״ :מה טוב
בשבילי? מה זה יעשה בשבילי?״

הצפון והדרום מתקיימים בשני מישורים:
במישור היחסים בין עמים ובמישור היחסים
בתוך כל מדינה.
בתוך כל מדינה יש מדינה מפותחת
ומדינה מפגרת. קח את בראזיל. אתה מגיע
לריו, וזו ארץ אחרת מאשר שאר בראזיל.
אפילו באוסטרליה, אפילו באנגליה הצפונית
— יש דרום וצפון בתוך כל המדינה, ולא רק
בתוך כדור־הארץ כולו.

• אם יהיה פחות מתח בין הגושים,
אם תהיה התקרבות והתפיי־סות
ואולי אפילו שיתוף־פעולה
ביניהם — איך אתה דואה את הת־פתחות
הסיכסוך שלנו, הישראלי-
פלסטיני, והישראלי־ערבי בכלל?
ההתפתחות הטיבעית היא שיש שיתוף־
פעולה בין אמריקה וברית־המועצות בתחום
הזה. אגב, היו כמה מעמדי־הידברות די מעניינים
בשלוש השנים האחרונות. משום מה הם
פסחו על האיזור שלנו.
למשל, אם אמריקה וברית־המועצות יכלו

יא מ ש כנ ע בז ה. א 1ל א הולך. אני ל א חו שב שמישהו מאמין בזה
לשתף פעולה כדי להשיג פינוי של הקובאים
מאנגולה, אם יכלו לעבד ביחד במיסגרת
האו״ם פיתרון לנאמיביה, אם יכלו גם בעניין
של פירוק־הנשק כדי לבלום את הדהירה
המטורפת הזאת לקראת צבירה יותר ויותר
משוגעת, וגם באפגניסתאן היתה בכל אופו
איזו שהיא הידברות, אפילו הפעילו את הגורמים
הבינלאומיים ...אגב, כל הנושא של
הגופים הבינלאומיים של האו״ם יפסיק להיות
כל־כך אבסורדי אם המהלך הזה יימשך.

זה יכול להיות, אם כי עד הזמן האחרון
הנחתי היתה שמה שהיה אפשרי בין ישראל
ומצריים, עקב האנטי־סובייטיות הקיצונית
של סאדאת, אינו אפשרי עכשיו — שנגיע
לשלום שייכלול גם את סוריה, אפילו גם את
ירדן. אני לא רואה שיש נטייה ערבית ללכת
בעיקבות האנטי־סובייטיזם של סאדאת.
אגב, נקודה מעניינת: גם קיסינג׳ר וגם אני
היינו מוכנים שהסכם הפרדת־הכוחות עם
מצריים ייחתם בז׳נבה, בנוכחות סובייטית.

שהלכו לנושא של ועידה עם חמש מעצמות,
כאשר היה אפשר לגרוס המשכיות.
היתה ועידה ב־ ׳ 73 עם שני יושבי־ראש,
היא מעולם לא התפזרה, והיא קיימת עוד.
הסורים הסכימו להיות שם, ולחתום, והירדנים
היו שם. הסורים לא היו, אבל הם חתמו על
הסכם־הפרדה שם. הם לא היו, מכיוון שהם
סירבו להחזיר שבויים, היו כל מיני תנאים
כאלה. אבל חתמו על הסכם־הפררה בנוכחותו
של קצין סובייטי, והם קראו לזה ביצוע ז׳נבה.

חיילים סוכ״ט״ם יוצאים מאפגניסתאן :״כל מדינה
אנחנו נוטים לשכוח שלאו״ם היתה חשיבות
רבת־מישקל במשך חמש שנותיו הראשונות.

• כשהיה שיתוף־ם עולה בין המעצמות.

באינדונזיה,
בהפסקת המילחמה באיראן,
בהצהרת זכויות־האדם, גם הנושא של חלוקת
הארץ.
יותר ויותר גם יתרגלו לחשוש לגורל ההישגים
שלהם, שהיחסים ביניהם יכולים להחריף,
אם לא יפתרו כמה בעיות. אני חושב שזה
לא טיבעי שהמהלך הזה לא חל על הסיכסוך
שלנו.
אני חושש שאחד הנימוקים הוא שהמדיניות
הישראלית־פלסטינית כל־כך משולבת
בפוליטיקה הפנימית בארצות־הברית. כאשר
הם שואלים שאלה האם לעשות משהו, במקום
לומר האם ישראל או הערבים יקבלו, הם שואלים
אם הגורמים הפנימיים יקבלו. אני חושב
שכמה מהמעצורים הללו קיימים.

•ציניקאי אמריקאי יכול לומר:
למה לנו ברית-המועצות? אנחנו
יכולים לעשות לבדנו שלום בין ישראל
ואש״ך, בין ישראל והערבים.

אבל סאדאת לא רצה בזה, והיה הרבה יותר
קיצוני באנטי־סובייטיזם גם מאיתנו ואפילו
מקיסינג׳ר.
לכן אני רואה את הדגם הזה של פקס
אמריקאנה• כמנוף לשלום עם מצריים כדבר
קצת חריג. אני לא חושב שמובארב היה מוכן
להיערך לוועידה בינלאומית כיום בלי ברית־המועצות.
גם מובארב איננו סאדאת.
דבר מפתיע: אני לא חושב שחוסיין רואה
:את עצמו בגרורה של המערב. הוא די כועס,
זועף. הוא היה במוסקווה ויכול לקבל נשק
משם.
לא טוב למישטר כלשהו, אפילו למובארב
ולחוסיין, להופיע לפני העם שלו כמזדהה.
אני חושב שהמושג של אי־הזדהות הוא יותר
פופולרי אפילו במקומות האלו. סוריה בהחלט
לא. על כן אני מצדד בסיסמה של ועידה
בינלאומית או תיווך, שיכלול את ברית־המועצות
— לא איכפת אם זה רק השניים,
אני חושב שעשו מישגה, גם חברים שלי,
* ״שלום אמריקאי.״

יותר חופשי, וברמה יותר גבוהה. אבל לומר
שיהיה דיאלוג ולקבל את המכות, ואז לומר
שהוא יהיה רק בתוניסיה, ורק בדרג של
שגריר — אני לא תופס את ההגיון הזה.

!גריפה להוציא מ קיר ב ה אי1ו מדינה כו של ת

לאש״ף — זה דבר מעניין — יש עכשיו
אוריינטציה מאוד נלהבת על אמריקה. האמריקאים
מאמינים שהדיאלוג שלהם עם אש״ף
בסופו של דבר הביא להם תועלת. זה הפך את
ארצות־הברית בעצם למוקד הנושא הפלסטי־ני־ישראלי,
והחזיר אותם לזירה, ויצר באש״ף
רגישות עצומה לתגובות אמריקאיות.
כמה מהרגישויות הללו בעצם כבר מומשו
בבנק. הם הפסיקו, על כל פנים הזרם המרכזי
הפסיק את ההסתננויות. וכולם שואלים כל
בוקר: אמריקה, אמריקה, מה קורה שם? מה לא
קורה שם? כי ברית־המועצות לא קיימת עכשיו.
לכן
אחד הדברים המועטים המוצלחים שעשו
האמריקאים הוא אותו הדבר שהמימסד
בארץ לוחם בו. מבחינה אמריקאית הם נחלו
רק הישגים מזה. אבל אני לא חושב שהם
מממשים אותם טוב.
אם בכלל יש דיאלוג, יש הגיון בדיאלוג

• פוחדים מהיהודים באמריקה.
החשש הוא אולי פנימי. אם כי ראו מה
קורה כשבמועצת־הביטחון הצביעו כפי שהצביעו.
אבל
כאשר בייקר חזר ממוסקווה הוא הופיע
באיזה ראיון בטלוויזיה ואמר שבנושא
הזה, הישראלי־פלסטיני, הרוסים נקטו עמדה
של שיתוף־פעולה. כלומר, זהו אחד התחומים
שבהם תיתכן הידברות.

• בין אמריקה ורוסיה?
כן. אגב, ההבדל ביניהן לא היה כל־כך
גדול. מבחינה טריטוריאלית, הסובייטים רוצים
שניסוג מכל השטחים, והאמריקאים רוצים
שניסוג ממרביתם של השטחים. אילו
הסובייטים, כדי להתקרב לאמריקאים, היו
קצת פורשים מהקיצוניות הזאת, שמוכרחים
להחזיר כל חצי מילימטר, זה היה מסתדר. כי
בעיני הסובייטים, השותפות עם אמריקה יותר
חשובה מאשר לספק את אש״ף או סוריה.

המשך השיחה ע אבא אבן, על הסיכסוך הישראלי־ערב׳,
ממשלת־האחדות ומיפלגת־העבודה — בשבוע הבא.

החגים כבר בפתח, והם כידוע עוברים מהר.
כדאי מאוד לנצל אותם כמה שיותר
וכמה שיותר זה סונסטה.
יש שלושה לבחירתך ויש עדיין מקומות פנויים לחגים

80ש״ח +מע״מ*
מינימום 2לילות בסוכות

130ש״ח +מע״מ*
מינימום 4לילות בסוכות
2כוכבים 47ש״ח +מע״מ*
2לילות בראש השנה או בסוכות
ילד עד גיל 18 בחדר הורים משלם רק עבור ארוחות.
•המחיר לאדם בחדר יוגי על בסיס לינה וארוחת בוקר, תוספת ליחיד בחדר.
•המחיר חושב לפי 2ש״ח 1צמוד לשער הדולר ביום התשלום.

()₪רשת מלונות סונסטה
להזמנות: סונסטה ים המלח, טל 057-84614/626 .סונסטה ירושלים, טל 02-528221 .
מלון שרה, טל 06-720826.ואצל סוכן הנסיעות שלך.

אי־ודאות. מאות מיליוני של אזרחי סובייטי בהגגחוה לב או ת

72 עו 1ה אחר המהפכה, אפ שר ל א כו ל במוסקווה חומוס
ישראל. לא חומוס מקור ,,רק קופסה של,.תלמה״ ,אכל בכל זאת חומוס. איך
חי פועל במולדת הסוציאליזם? ע 1ת סרגוסט׳ לא פגשה פועלים מאושרים

^ דבר הראשון שעשיתי מייד אחרי שנחתתי בקופנהאגן בדרכי
( 1חזרה לארץ מברית־המועצות, היה ללכת לאכול מקדתלד(המבורגר
אמריקאי) עם צ׳יפס וקוקה־קולה. ולמחרת, בשעות שלפני ההמראה לארץ,
הלכתי לשבוע מחנויות ברחוב־ההליכה של קופנהאגן.
אני לא זוכרת נסיעה שבה הייתי כל־כך רעבה לחנויות, כמו אחרי
הטיול הזה בברית־המועצות. אני לא זוכרת נסיעה שבה אחד הדברים שהכי
התגעגעתי אליהם היה ג׳אנק־פוד. אני לא זוכרת נסיעה שבה כל־כך
התגעגעתי לאור־החשמל, כמו בנסיעה הזאת.
הגענו למוסקווה אחרי ביקור בן שבועיים ברפובליקה של גרוזיה. אין
ספק שמוסקווה, לעין מערבית, היא בבחינת שוק. שוק תרבותי, שוק
אופנתי, שוק מנטלי, שוק של הבנה וראייה — בגלל העובדה הפשוטה
שהכל שם שונה ואחר ממה שאנחנו רגילים.
להגיע למוסקווה מטביליסי, בירת גרוזיה, הוא שוק מסוג אחר לגמרי,
מורכב יותר. מהרבה בחינות הרגשתי שעברתי מארץ מיזרחית לארץ
אירופית. מוסקווה, מבחינות רבות, היא עיר אירופית גדולה.
נחתנו בנמל־התעופה לטיסות פנימיות. מקום הומה אדם, מיזוודות
וטיסות. אל המקום הזה מגיעים מכל רחבי ברית־המועצות הענקית. מיז-
וודותיהם של התיירים מגיעות למקום מיוחד, השייך למישרד־התיירות
הסובייטי. שם, בקצה הטרמינאל, יש חנות־מזכרות, המוכרת את מרכולתה
בדולארים(והמחירים יקרים) ,שם יש כורסות־ישיבה, שם יש טלפון ציבורי,
שבו השיחות בתוך העיר הן בחינם, בחוץ עומדת שורת מוניות, שבהן
אפשר להשתמש ללא עמידה ארוכה בתור, כל זה בניגוד לטרמינאל
הרגיל.
מישרד־התרבות הגרתי, שהזמין ומימן את שהייתנו בגרוזיה, היה אמור
לממן ולארגן גם שהייה של ימים אחדים במוסקווה. ברגע האחרון ניסו

,.אין בדירה מיקדחת.
צריך לצ א ת למיסדרון
הארוך ולה שתמ ש
במיקלחת המשותפת״

אנשי מישרד־התרבות להתנער מהבטחה זו וניסו לשכנע אותנו להישאר
בגרוזיה עד למועד טיסתנו בחזרה ארצה.
הם סיפרו לנו שיש בעייה עם בתי־המלון במוסקווה. אלה שייכים כולם
למישרד־התיירות הסובייטי. תייר אינו יכול להזמין על דעת עצמו חדר
במלון, אלא באמצעות מישרד־התיירות, ואז הוא נאלץ לשלם סכום של
100־ 140 דולר ללילה לאדם בחדר במלון.
סכום גבוה לכל הריעות, בעיקר שאין אלה מלונות־פאר במובנים המקובלים
במערב. הם אמרו שממשלת גרוזיה תיאלץ לשלם סכומים אלה
במטבע זר, שאינו מצוי בקופתה.
וזוהי תופעה בולטת נוספת בברית־המועצות: הרעב למטבע זר. ואחת
הדרכים להוציא מטבע זר מתיירים היא בתי־המלון.
לא נכנענו לקשיים ולהפצרות והחלטנו לנסוע למוסקווה גם ללא
סידורי־לינה.
מנמל־התעופה נסענו לבניין המישלחת הישראלית בעיר. ושם, בעזרת
הטלפון, קצת קשרים וחברים, הצלחנו למצוא מקום־לינה לכל הקבוצה.

כמו בוווס חל־אביג
ף* חלקי נפלה מישפחה רוסית הגרה במרכז מוסקווה. בעיר. שבה יש
^ תישעה מיליון תושבים, ושהמרחק בה מקצה לקצה הוא 60 קילומטר-,
מרכז העיר הוא בהחלט דבר גדול. למישפחה, כן נאמר לי, יש חדר וחצי
נוספים, ליד הדירה שבה הם מתגוררים.
ביקור חטוף במכולת שמתחת לבניין היה מביך. לא היה שם דבר ראוי
לקנייה, או מעורר תיאבון.
חרר־המדרגות מוזנח וחשוך, מזכיר חדרי־מדרגות אפלים בדרום

השכר הממוצע בברית־המועאות הוא 200 רובל לחודש. לפי השער השחור 20 :
(המשך מעמוד ) 19
תל־אביב. הקירות מתקלפים וישנים, תיבות־הדואר פרוצות, מעלית אחת
מקולקלת, השנייה נראית יותר כמעלית־שרות חורקת.
עלינו לקומה הרביעית, אל הדירה שבה מתגוררת המישפחה. האב,
סגן־עורך כתביעת, האם ושני ילדיהם — בת 6ובן שנתיים — מתגוררים
בדירה בת שני חדרים קטנים. בחדר־המגורים יש מדפי־ספרים לרוב,
טלוויזיה קטנה (ציבעונית) ,שולחן־אוכל, ריהוט דל, ישן ומתפורר.
במיטבה הקטן עמדה, נוסף על המקרר הקטן, גם מכונת־כביסה, שגודלה
חצי ממכונות־הכביסה המוכרות לנו.
הם קיבלו אותנו במאור־פנים. נחמדים באופן בולט. אבל קשה לומר
שהשיחה בינינו קלחה. איש מהם לא דיבר שפה אחרת, חוץ מרוסית.
השיחה התנהלה, לכן, בידיים, בציורים על נייר ובאי־הבנות בולטות.
אחרי שהראו לי, ולבחורה נוספת מהמישלחת, את החדר שבו נלון,
גילינו להפתעתנו שבמקום אין מיקלחת. גם לא בדירת המישפחה. מיק
לחת יש במיסדרון הארוך, והיא משמשת את כל דיירי הקומה. זה, מסתבר,
אינו דבר נדיר במוסקווה, בעיקר בשכונות הוותיקות שבתוך העיר.
באותו ערב הם הכינו לנו ארוחת־ערב ביתית, טעימה ופשוטה. היא
כללה תפוחי־אדמה מבושלים, בשר מבושל ולחם. את היין הבאנו אנחנו,
מגרוזיה.
כשעזבנו אותם למחרת, השארנו אצלם את כל שאריות השוקולד המערבי,
את הסוכריות, המסטיקים וכמה סבונים ריחניים. היה זה משום שמי

-14 רוו1ור1

ך* ברית־המועצות שני יוממים מרכי
₪ ₪זייס -פר א בד ה (אמת) ו איזוו ס טי ה
(ידיעות) .בדיחה סובייטית מ סג ר ת שבאיז־ווסטיה
יש פראבדה (אמת) ואילו בפראבדה
יש איזווסטיה (ידיעות).
ביום הראשון, ה־ 10 בספטמבר, היתה הכו תרת
הראשית ב איזווס טיה: פנייה להבר

האווירה בברית־המועצות.

מתחת לכותרת הראשית היה תצלום של
מטוס איליושין חד ש ,96-300 שגונה התע שייה
האווירית הסובייטית.
כותרת, ביום אחר, מספרת על החל טת
מרכז המיפלגה, ה מ תיי חס ת למצב במדינות
הבלטיות -ליטא, לטביה ואסטוניה. הידיעה
מספרת שהמשך התרופפות הי חסים בין הר פובליקות
אינו חיובי. בהמשך הידיעה מסופר
כי החזית העממית של מדינות אלה טוענת
שיש ניסיון לזרוע במדינה חשדות וי חס עויין
לשלוש הרפובליקות האלה.
בעמוד האחורי, כותרת: בעיר גורייב בקז-
חסתאן נפתח מישפטם של הנאשמים באירגון
המהומות שם ביוני השנה.
בעמוד פנימי: כתבה על עיתונאי שנמצא
מת. משערים שהמאפיה הרגה אותו, משום
שהתכוון לערוך כתבה על המאפיה.

עובדי־מדינה. החל מנהג־המונית, דרך הזבנית בכל־בו, עבור למלצרית
במיסעדה, עד למנהלי־מיפעלים, עיתונאים, אמנים — כולם.

• ולא התלהבות חוה
..אחרי המתנה ארוכה
במיסש־ה, אתה מגלה
שהב שר אזל!שתפוחי־האדמה
בקיצוב״

(מאפיה בברית־המועצות הם מי שגובים
ד מי -חסו ת מהקואופרטיבים).
בעמודו הראשון של העיתון איזוו ס טי ה
הופיעה רשימת בל המוצרים האסורים לייצוא
על-ידי תיירים מתוך תחומי ברית״המועצות:
אבנים יקרות, כסף, זהב, מוצרי״אלקטרוני-
קה, מבשירי-חשמל, חומרי־בנייה, כלי״עבו־דה,
חלקי-חילוף למכוניות, מכונות-סריגה,
שואבי-אבק, בדים, בגדי-ילדים, נעליים,
דברי-ערך, שטיחים, ספרים שהודפסו לבני
שנת , 1995 צלחות, כוסות, קאוויאר, קפה,
קקאו, תה, דגים. בל אלה מותרים לייצוא, רק
אם נקנו בדולארים, או במטבע-זר אחר.
העיתון פר א בד ה סיפר בידיעה, בעמוד
פנימי, על פיצוץ שני תאי־טלפון בעיירה ליד
מוסקווה. התושבים נכנסו לפאניקה. אחרי
יום וחצי נרגעו, בי אנשי הק־ג-ב והמישטרה
מצאו א ת המבצעים. היו אלה צעירים, שאחד
מהם מכונה ״הפרופסור״ .אביו הוא סגן
מנהל ראשי של בית־חרושת גדול. הבן עוד
לא בן . 18 בני״טוביס. אינם שותים, אינם
מעשנים.
הם סיפרו שרצו לפוצץ חבי ת של קוואס
(מיץ הנמכר ברחובות מתוך ח בי ת גדולה),
אבל התחרטו, כי הם אוהבים קוואס. אחר־בך
רצו לפוצץ קיוסק, אבל לא ידעו מאיזה צד,
אז החליטו לפוצץ תאי״טלפון. הם עשו זאת,
לדיבריהם, בשביל הכיף.

שסידר לנו את מקום־הלינה, ביקש בכל לשון של בקשה שלא נשאיר שם
כסף.

מ1ז״ו ואום

ך* דירות הן, ברובן, ממשלתיות, או עירוניות. שכר־הדירה נע בין
1 1חמישה ל־ 20 רובל לחודש. לפי החוק מוקצבים 12 מטר מרובע לדיור
לאדם(לא כולל מיטבח, שרותיה ומיסדרון) .זה מעמיד את הדיירים לפני
בעיות שונות.
לדייר, שדירתו גדולה משטח מוקצב זה, יכולים לקרות כמה דברים.
העירייה יכולה להכניס לדירתו מישפחה נוספת, כדי לאזן את מיכסת
הדיור או שהוא נתבע לשלם קנס חודשי, המסתכם בשלושה רובל לחודש,
או שהוא יכול להחליף את הדירה הגדולה בשתי דירות קטנות.
זה מה שעושים זוגות צעירים המתחתנים. הם לא מקבלים באופן אוטומאטי
דירה משלהם, אלא נאלצים לגור עם הורי אחד מבני־הזוג. אם
הדיור צפוף מן ההקצבה, הם יכולים להגיש בקשה לשיפור הדיור ואז
להיכנס לתור שיכול לארוך כמה שנים. במיקרה אחר הם יכולים להחליף
את הדירה של ההורים בשתי דירות קטנות, באופן פרטי. ואז מתחיל מקח
ומימכר, שבו כל תחום הוא שווה־ערך לכסף. למשל, מיקום הדירה, גובה
הקומה, דירה עם מיקלחת, או בלי וכי.
שכר־הדירה כולל חימום בחורף, מים (כולל מים חמים) .עבור חשמל
משלמים שני רובל לחודש. עבור אחזקת טלפון ושימוש בו בתוך העיר
משלמים שניים וחצי רובלים לחודש.
השכר הממוצע בברית־המועצות הוא 200 רובל לחודש. במונחים מערביים,
לפי השער השחור הריאלי 200 ,רובל הם 20 דולר במיקרה הטוב.
לפי השער הרישמי ( 1דולר ל־ 0.65 רובל) מדובר בערך ב־ 300 דולר.
אבל במבט שיטחי נראה שכוח הקנייה של הרובל רב, ולוא רק בגלל
העובדה שאין הרבה מה לקנות איתו. לחם, למשל, עולה 25 קופיקות, בשר
עולה שלושה רובל, אבל קשה להשיג אותו.
עד למדיניות החדשה של גורבצ׳וב היו רובם המכריע של התושבים

״החנויות אפלות. התאורה
מועטת והמדפים ריקים.
למרות זאת שמדים
בתור״

^ יום, עם התפשטות שיטת הקואופרטיבים, אפשר לראות יותר
\ 1ויותר עסקים פרטיים. אבל עדיין רובם המכריע של התושבים מקבלים
את שכרם מן המדינה.
זו הסיבה שאדם יכול לעמוד שעה ארוכה ברחוב, כשידו מושטת קדימה,
כדי לעצור מונית, ושום מונית אינה עוצרת. הנהג יקבל את משכורתו גם
אם לא יסיע אף נוסע אחד. אין לו מוטיבציה לעצור.
לכן הקואופרטיבים הם תופעה וגם מילת־קוד. בשלושת ימי ביקורנו
במוסקווה אכלנו כמה וכמה ארוחות. יש בעיר מיסעדות טובות, יש מיס־עדות
מפורסמות, יש מיסעדות גדולות ויש קטנות. יש גם דוכנים למכירת
אוכל, מעין קיוסקים קטנים. הבעייה היא להשיג מקום בכל אחת מה־מיסעדות
האלה, ובעיקר להשיג אוכל.
אדם יכול לעמוד זמן רב בתור למיסערה ידועה, להמתין בסבלנות,
וכאשר מגיע הרגע המיוחל והוא מתיישב על הכיסא ונותן מנוח לרגליו
העייפות, מתברר לו, לתדהמתו, שהבשר נגמר כבר לפני שעתיים, שת־פוחי־האדמה
בדיוק חסרים ושמה שנותר לו לאכול הוא מרק בורשט —
ירקות מעורבים בתוך מרק אדום וטעים.
תיירים, ורק תיירים, יכולים לאכול גם במיסעדות של בתי־המלון
הגדולים. וגדולים זו לשון המעטה. בכל אחד מבתי־המלון האלה במרכז-
מוסקווה יש כמה אלפי חדרים ויותר. הכניסה אליהם היא רק בעזרת כרטיס
מיוחד, למי ששוהים במלון, או לפי טביעת־עינו של השומר בפתח, לתיירים
זרים, שאינם אזרחים סובייטיים.
בחלק מן המיסעדות האלה התשלום הוא בדולאתם, וכאשר זה כך,
ארוחה יכולה להיות דבר יקר מאוד. במיסעדות אחרות התשלום הוא
ברובלים, ואז המחיר נוח ושווה לכל כיס בשוק השחור.
נכנסנו למיסעדה במלון ראס״ה, אחד המלונות היותר־גדולים שליד
הכיכר האדומה. למרבה הפלא לא היה תור במיסעדה. התיישבנו לשולחן
וקיבלנו תפריט ברוסית ובצרפתית. המלצרית, עובדת־מדינה כמובן,
קיבלה את ההזמנה שלנו בפנים זועפות וללא התלהבות יתרה.
מכיוון שהודענו שאנחנו ממהרים, הגיעו המשקאות אחרי חצי שעה,
והאוכל אחרי חצי שעה נוספת. יודעי־דבר אמרו לנו שהפעם ממש התחשבו
בכך שזמננו קצר.
ערב אחד הלכנו למיסעדה עם ואלרי סילבר. ואלרי סילבר דובר עברית
רהוטה ושוטפת. הוא בקיא בחיי ישראל והישראלים אולי יותר מהישראלים
עצמם. הסבא שלו, יליד מאה־שערים בירושלים, היגר עם מישפחתו
לברית־המועצות לפני שנים רבות. ואלרי נולד שם. כיום הוא מתגורר עם
סבו באחת השכונות שליד העיר מוסקווה.
הוא עובד בתחנת־רדיו קטנה במוסקווה, המשדרת שידורי־חוץ בעשר
שפות. ואלרי עובד במחלקה העברית ומשדר לישראל. התחנה הוקמה
ביוזמת אירגונים שונים, שהבולט ביניהם הוא ועד השלום הסובייטי.
במחלקה העברית עובד גם דימיטרי פרקובייב, שקיבל את פנינו בתחנה
בסוודר חום, שעליו הכתובת בעברית: אני מאמין בשלום. הסוודר הוא
מעשה ידיה של נטאשה, אשתו, והוא אחד מסידרה של סוודרים בעלי־כתובות
בעברית.
אמו של ואלרי סילבר היתה גם היא כתבת בעברית בתחנה, שהוקמה
ב־ , 1964 ובנה ממשיך מאז את דרכה.
ביתם של הסילברים — הסבא והנכד — משופע בתוצרת ישראלית.
שם אכלנו חומוס מקופסה של תלמה לארוחת־ערב, שם שתיתי, אחרי
שבועיים, קפה של עלית. שם, על הקיר, תלוייה מפה גדולה של ארץ־
ישראל, יש שם מדפים עמוסים בספרים בעברית, כולל הספרים החדשים
ביותר, כולל גם סיפרי־בישול בעברית.
השניים נושמים את ישראל כמעט בכל צעד שלהם. הם קוראים באופן
קבוע את העולם הזה מבריכה לכריכה, הם קוראים גם עיתונים יומיים
המגיעים אליהם מהארץ והם אזרחים סובייטיים נאמנים. הם קיבלו את
פנינו בשימחה מופגנת ואמיתית.
ואלרי, בגלל ידיעת השפה העברית, משמש לעיתים קרובות כמלווה
למישלחות שונות מישראל. כך, ביום שעזבנו, קיבל מישלחת של אנשי
פסטיבל ישראל. שבאו לבדוק תיאטרונים במוסקווה. הוא עושה תפקיד זה
בשימחה וביעילות.
הוא מדבר על ישראל בשימחה ובקיא בכל הניואנסים הפוליטיים והחברתיים.
והוא, כמובן, משתגע לבקר כאן.
ואלרי הציע שנלך לאכול ארוחת־ערב במיסעדה בערב האחרון שלנו
במוסקווה. ואלרי היה צריך להזמין מראש מקום בטלפון, משום שאחרת לא
היה סיכוי למצוא שולחן פנוי. הגענו למיסעדה בשעת ערב מוקדמת. הכל
נעשה בשעת ערב מוקדמת, משום שכל העסקים במוסקווה נסגרים מוקדם.
המיסעדה היתה נעולה מבפנים, רק מי שהזמינו מקום מראש הורשו להי־כנס.
ואלרי הודיע :״זה קואופרטיב.״
מיסעדה קטנה, תאורה אינטימית ורכה, מקושטת באביזרים רוסיים.
שולחנות קטנים מעץ. על השולחן כבר חיכו המנות הראשונות: צלחות
עמוסות במיני נקניקים שונים, ירקות חתוכים בתשומת־לב, מיץ בכוסות
גבוהות, קעריות קטנות מלאות בבוטנים מלוחים, הכל טעים להפליא. גם
המנות העיקריות — סטייק ופיטריות מוקרמות — היו מצויינות. השרות
היה מצויין, בעיקר בהשוואה לשרות במיסעדות הממשלתיות. ברקע התנגנה
מוסיקה רוסית, שירים המוכרים לנו מהגירסה העברית שלהם מזמן
תנועות־הנוער. לידינו ישבו זוגות ורביעיות של מוסקוואים. הארוחה התנהלה
באווירה נעימה, כמעט ללא קשר לעיר שבה היינו.

רולר במיקרה הטוב. למרוח זאת כוח־הקנייה של הרובל ר ב יחסית

• חשוך ואנו
,.ירדים קטנים עושים
עסקים עם התיירים.
מציעים חפצים למכירה.
רוצים דולארים

ענת סרגו סטי, העול ם הז ה

^ כל המקומות האחרים, הנמצאים בבעלות המדינה, היחס הוא אחר
^ לגמרי. כל אזרח מקבל הקצבת־מזון. כך, למשל, יש לכל אחד הקצבה
של שני קילוגרם סוכר לחודש 400 ,גרם גבינה, ועוד.
עניין המחסור בולט, כמובן, בחנויות. וזה היה הש1ק השני שקיבלתי
כאשר באתי מטביליסי, בירת גרוזיה, למוסקווה הגדולה. בטביליסי היו
החנויות בעלות מיגוון תוצרת קטן, יחסית לחנויות אצלנו ובמערב, אך
מרובות תוצרת, יחסית למוסקווה.
החנויות במוסקווה אפלות. זה הדבר הראשון שבלט לעיני כאשר נכנסתי
לכמה מהן. התאורה בהן מועטת באופן מיוחד. מדפים רבים ריקים
מתוצרת, ועל האחרים המיגוון מועט ביותר, אם בכלל. כך, כאשר נכנסתי
לסופר־מרקט גדול, רחב־ידיים, בעל כמה מיפלסים, נדהמתי לגלות שה־מיבחר
כה מועט. בשר קשה מאוד להשיג, כדי לקנות עוף יש לעמוד שעה
ארוכה בתור. על מדף אחר היו מונחות בערימה עשרות קופסות סרדינים,
כולן מאותו הסוג.
אריזות המוצרים ברובן חומות וההבדל בין סוכר, קמח, אורז, או מוצרים
אחרים וזוא רק בכתובת שעליהן ולא בצורה או בצבע האריזה.
רחובות מוסקווה משופעים בתורים. בירור מגלה שתור אחד משתרך
ליד חנות־מכולת, שבאותו הבוקר קיבלה חלב באופן מיקרי. תור אחר,
לאורך עשרות מטרים, היה ליד חנות־תכשיטים, המציעה טבעת מסויימת
למכירה. אזרח יכול לעמוד כך שעות רבות בתור, וכשמגיע זמנו לעמוד
מול פניה הזועפים של הזבנית, הוא מגלה שהמוצר אזל.
תייר סובייטי ממוסקווה שביקר לא מזמן בארץ, הביט ברחמים על
הסופר־מרקטים שמדפיהם מתפוצצים ממזון ואמר :״אתם בטח נורא מיס־כנים,
משום שלאנשים כאן אין כסף לקנות ״.הוא היה בטוח שאם יש
מוצרים על המרפים, זה סימן מובהק שאנשים אינם קונים, משוס שהמצב
הנורמלי במוסקווה הוא שהמדפים ריקים מתוצרת.
תופעה נוספת בולטת־לעין היא חוסר־האיפיון של החנויות. רחוב קלי־נינה
במוסקווה הוא אחד הרחובות הראשיים בעיר. הוא משופע בחנויות
כל־בו ענקיות ובסופר־מרקטים. אך במבט מבחוץ על חזית הבניין, קשה
מאוד למתבונן לדעת אם חלון־הראווה הוא של הנות־בגדים, מכולת דלה,
סופר־מרקט גדול, מישרה ממשלתי, או סתם בניין־מגורים. מעטות החנויות
המציגות לראווה את מרכולתן בחלונות. וגם באותן חנויות יוצאות־דופן,
שבהם מוצגים בגדים בחלון, הם מסודרים בצורה שאינה מושכת את
העין.
נכנסתי לחגות־בגדים גדולה. ליד בגדי הגברים היה תור ארוך שזחל
מדלת־הכניסה אל הקומה השנייה של החנות. הבגדים על הקולבים נראו
משומשים למדי. המעילים נראו כאילו כבר נלבשו במשך שנים רבות.
הקווים פשוטים וחסרי־סיגנון, התפירה גסה ובסיסית. כך גם במחלקת
הנעליים, כך במחלקת הנשים.
דבר בולט נוסף הוא השימוש הרב שנעשה שם בפלסטיק לסוגיו. רוב
הבגדים הם סינטטים, צעצועי הילדים עשויים פלסטיק מסוג זול או מפח
דק. נעליים מפלסטיק, תיקים מפלסטיק ואפילו כובעים מפלסטיק.
האופנה הרוסית, אם ניתן לכנות אותה כך, היא פשוטה, בעלת צבעים
חיוורים — בעיקר אפורים וצבעים כהים.
אבל לא הכל כך. צעירים רבים ברחובות מוסקווה לבושים בג׳ינס
ובחולצות טריקו. הלהיט הוא חולצות שעליהן כתובות באנגלית. הג׳ינס
הוא ג׳ינס משופשף מתוצרת מקומית.
לעומת זאת, כאשר הלכנו לראות אופרה בתיאטרון הסלשו׳ המפורסם,
ראיתי גברים ונשים הלבושים בבגדים ״מערביים״ .שם בהחלט ניתן היה
לראות תילבושות אופנתיות.
הכניסה לבולשז׳ ,אגב, שווה לכל נפש. כרטיס עולה חמישה רובלים —
זול לכל הריעות. כך כל מופעי התיאטרון, כך גם בחנויות הספרים
והתקליטים. המחירים זולים ביותר. ספר בעל כריכה קשה עולה פחות
מרוכל. וחנויות־הספרים ענקיות והומות ארם, אבל גם הן, כמו חנויות
ובתי־עסק אחרים, חשוכות ואפלות.

פועלות״בניץ במוסקווה

מין בנר צווה
ך ץ ייר המסתובב ברחובות מוסקווה מזוהה מייד. אם על־פי בגדיו, אם
( 4על־פי האביזרים שאותם הוא נושא, אם על־פי השפה שבה הוא
מדבר. כך או כך, בכל כמה דקות עצר אותי מישהו ושאל אם אני רוצה
להחליף דולארים ברובלים(לפי השער של השוק השחור) ,אם אני רוצה
לקנות שעון של הצבא הסובייטי. שעון כזה הוא עכשיו להיט בניו־יורק.
ילדים קטנים עושים גם הם עסקים עם תיירים. הס מציעים למכירה
סיכות שונות. רוב הסיכות נושאות את דיוקנו של לנין. באדום, במתכת,
בצורת מדליה, עם כובע, ללא כובע, בפרופיל, דיוקן פנים, גוף מלא, כל
מה שרק אפשר לדמיין. לנין בכל צורה.
לנין ממלא את הכל. גם במוסקווה, גם ברפובליקות. כיכר לנין, רחוב
לנין, גיבעת לנין, מוסיאון לנין, ספריית לנין ועוד ועוד.
את סטאלין, לעומתו, הס מלהזכיר. הפסל היחיד הגדול שלו ניצב כגורי,
עיר הולדתו בגרוזיה. פסל נוסף מוצב על קיברו שליד חומת הקרמלין,
מאחורי המוזוליאום של לנין, בקצה השורה הארוכה, נפרד משכניו הקבורים.
המוזוליאום
הוא, אגב, מקום ביקור לא רק לתיירים מהמערב, אלא
בעיקר לסובייטים עצמם, הבאים מכל קצות־הארץ, כדי לחזות בגופתו
החנוטה של המנהיג המת. הם עומדים שעה ארוכה בתור באורך מאות
מטרים. לפני הכניסה למוזוליאום עומדים שני חיילים משני צירי התור.
הם מבקשים מן הנכנסים להסתדר בשורה עורפית, הם מבקשים לרכוס את
כפתורי המעילים או המיקטורנים. יש מי שמרחיקים לכת ואף מרביצים
סירוק חטוף לפני דלת־הכניסה. בתוך המוזוליאום אסור להוציא הגה
מהפה, אסור להיעצר, אסור להביט אחורנית, אסור, כמובן לצלם. הכל

נעשה בשקט ובכל הכבוד הראוי למת החשוב.
וכך הם באים, אזרחים סובייטיים פשוטים, פועלים, זבנים, נהגים, מנהלים,
כולם.
הפועלים הם עדיין השיכבה החשובה, אם כי גם מיתוס זה הולך ומתפורר
עם התעצמות שיטת הקואופרטיבים.
במהלך שהותנו בגרוזיה ביקרנו בבית־חרושת לתה בעיירה במערב
הרפובליקה. באותו הבוקר עבדו במישמרת שני פועלים גברים ופועלת
אחת.
הפועלת, נסטגה קוגוקידזה, בת ,22 רווקה המתגוררת עם הוריה בדירה,
עובדת במיפעל כבר שנה. היא עובדת במישמרת מ־ 8בבוקר ועד 4אחרי־הצהריים.
כששאלנו כמה היא מרוויחה לחודש, ענתה 93 רובלים ועוד
פרמיות של 20 רובלים לחודש. אחר־כך תיקנה את עצמה ואמרה שהיא
מרוויחה 150 רובל לחורש. מנהל־המיפעל אמר שהיא מרוויחה 220 והוא
מרוויח 200 רובל. לא הצלחתי לברר מה מכל הסכומים האלה הוא האמת.
אחרי הסיור במיפעל, אחרי שסיימנו לחזות במכונות בפעולתן, נלקחנו
אחר כבור לחדר־ההארחה. חרר רחב־ידיים, בעל שטיחים מקיר לקיר.
במרכזו בנוייה מיזרקה משיש ואחד הקירות עשוי מים זורמים מן התיקרה
אל הריצפה. הקירות האחרים מצופים שטיחים בצבע ארגמן.
בצד האולם יש תצוגה של סוגי תה שונים ושל דרך קטיפת ועיבוד
עלי־התה. האולם מלא בעציצים ירוקים רעננים. מנהל־המיפעל הסביר לנו
שזהו חדר־מנוחה של העובדים, ושם עורכים להם גם אירועים מדי פעם.
כששאלנו את העובדות, שהגישו לנו את התה, למה משמש החדר, אמרו

..ברור לעץ שמעמדן שר
הפוער הולך ומתערער.
הדבר בולט ביחס אל
עובדי־הכפיים׳

שהוא משמש רק אורחים הבאים למיפעל, וכי הכניסה לעוברים אסורה. גם
כאן לא הצלחנו לרדת לחקר האמת.
בכל מיקרה, ברור לעין שמעמדו של הפועל הולך ומתערער. הדבר
בולט יותר, כמובן, בפרובינציות, ברפובליקות הרחוקות ממוסקווה ומרוסיה.
רוב
האנשים, שאיתם דיברתי במהלך ביקורי הן בגרוזיה, הן במוסקווה,
אמרו שהמצב מאוד עדין. שקשה עכשיו, יותר מאשר היה לפני 20 שנה,
שיש פחות אוכל בחנויות ושזה בהחלט מקשה על החיים. אנשים סיפרו
שהם מסתדרים רק באמצעות השוק השחור. שם הם קונים בשר, למשל, שם
יש חמאה, שם יש מיצרכים שהם נדירים ביותר בחנויות הרישמיות.
אמרו שגורבצ׳וב מבין את הדברים, שהוא פועל בצורה נכונה, אך יש
בינו לבין העם שיכבת־ביניים של פקידים ובעלי־מישרות שהצליחו לרפד
את עצמם היטב בתפקידם ושהם, בעצם, המיכשול העיקרי בפני הצלחתה
של המדיניות החדשה. אמרו גם שההתעוררות הלאומית ברפובליקות
השונות נובעת גם ממצוקה כלכלית :״לאנשים אין מה לאכול, החנויות
ריקות, אז מתקוממים.״
אנשים רבים חיים בפחד מפני המחר. לא יודעים מה ילד יום, למרות
השינוי בגישה ובמדיניות. המצב היומיומי הוא קשה, בלא קשר לאידיאולוגיה,
לתכנים, למגמות. המצב קשה, בלי קשר לכך שהחינוך בכל
המוסדות הוא בחינם, שהבריאות בחינם, שהדיור אינו עולה כמעט,
שהתרבות והספרות מחירם שווה לכל פועל.
ועם זאת מוסקווה היא עיר יפהפיה, משופעת במונומנטים, בפסלים,
במוסיאונים, באתרים היסטוריים. התושבים שאותם פגשתי ושאיתם דיברתי
היו אדיבים, חלקם נחמדים ומקבלי־פנים.
רובם מוכנים לדבר באופן חופשי על המצב בברית־המועצות. זה אחד
השינויים של מדיניות גורבצ׳וב: מותר לדבר על הכל באופן חופשי, מותר
אפילו לכתוב בעיתונים דברים שאינם מקובלים על קו המיפלגה.
ולמרות זאת, על בניינים רבים ברחובות הראשיים של מוסקווה ניצבות
מצלמות־טלוויזיה. הרגשה לא כל־כך נעימה שכל תנועה מתנועותיך
מתועדת ומבוקרת מלמעלה, הרגשה לא כל־כך נעימה לתייר, שמחליט
לעשות החלפת־כספים זריזה באמצע רחוב ראשי בעיר. מי שעושה זאת,
שיצפה שאחרי זמן קצר יגשו אליו שוטרים וידרשו את הכסף בחזרה.

ספרות רוסית 1989

גת! זר
תמונת מצב

באמת דרושה מידה לא־מבוטלת של
עזות־מצח מצד אדם שאינו קורא ספרות רוסית
אלא בתרגום, כדי לחוות דיעה בענייני
ספרות רוסית, ולוא רק להעלות קווים לציור
תמונת־מצב שלה כיום. אבל כיוון שקיבלתי
על עצמי מה שקיבלתי, אנסה לעשות זאת
כמיטב יכולתי, תור שאני מסתמר על הפגישות
הלא־מעטות שהיו לי באחרונה עם סופרים
רוסיים, בהם מחסידי המישטר ובהם
מאויביו, וכן בחומר הרב שקראתי בנושא זה
בלשונות שבהן אני קורא.
בכל זאת אין הדברים הבאים אלא בחזקת
מיתוה (סקיצה) הקודם לתמונה, קווים התוחמים
תחומים אבל אינם מתיימרים להגדיר
הגדרות של ממש.
עד כאן ההתנצלות.
אוסיף רק ואומר: לפני כמה חודשים חזרתי
מביקור לא־קצר במוסקווה. השבוע אני עומד
לחזור למוסקווה לסידרת־פגישות נוספת עם
סופרים ואמנים רוסיים. באחרונה היה לי הכבוד
לארח את אחד מחשובי משוררי ברית־המועצות
בעת ביקורו בישראל, ובפסטיבל
רוטרדאם, שבו השתתפתי, נתוודעתי לשורה
של משוררים ויוצרים רוסיים מן השורה הראשונה
שעימם קיימתי שיחות — לפעמים עד
לשעות הקטנות של הבוקר.
אין צריך לומר שקראתי את מרבית יצירותיהם
שבתירגום ואף ניסיתי את כוחי —
בעזרת ידידים דוברי רוסית — לתרגם משהו,
על קצה המזלג, לעברית.

לא פעם חש כי חייו תלויים לו מנגד בחוט־השערה.
או כיצד הניח בחיים — גם אם אסר
על פירסום כתביו — את אחד מגדולי אויבי
מישטרו, אחד הסופרים הסובייטיים הגדולים
ביותר של המאה, אנדרי פלאטונוב.
כן, כאן המקום להזכיר את הקדושים המעונים:
הסופרים והמשוררים היהודים קורבנות
סטאלין: איציק פפר ופרץ מארקיש, עמיתיו
לחבורה של אצי״ג, ואוסים מנדלשטאם,
יהודי אף הוא, וניקולאי גומיליוב ׳,התיאור־טיקן
של האסכולה האיזמאיסטית ובעלה של
אחמאטובה. ומגבר השני — את ארנסט טולר
וקורט טוכולסקי וסטפאן צווייג וואלטר בנימין
ורבים־רבים אחרים.

הלקאה עצמית
וקיימים, כמובן, גם אלה שאיש אינו יודע
כלל כי שרדו וכי עוד בחיים חייתם. כמו

חזר בו דודינצב מהעזתו, עבר את הריטואל
הידוע של.ביקורת עצמית׳ והעדיף שתיקה
על פני סיכון עורו. ובכל זאת, יש הרואים
ברומאן שכתב על מילחמת־העולם השנייה
את פיסגת יצירתו. מה שלא ניתן לומר על
רומאן המילחמה של עמיתו, קונסטנטין סי־מונוב,
ימים ולילות 1944 הרצוף כולו מגמתיות
תעמולתית־סטאליניסטית(ברומאנים
שכתב על המילחמה אחרי עידן סטאלין
.התהפך״ גם סימונוב, אבל בכיוון הפור מזה
של דודינצב)...
כיום עסוקה הספרות הסובייטית, רובה
ככולה — התרשמות, כאמור, רק התרשמות,
ומכלי שני! — בביקורת המישטר הסטאליני,
מחדליו וזוועותיו. מבחינה זו, היא בראש וראשונה
ספרות רטרוספקטיבית, מתעדת ומאשימה.
למדרגה
של ביקורת עצמית דומה שע־
0 ההתרשמות — אין מאחוריה שום סטא־טיסטיקה
ואף לא שום יידע בדוי* ובכן ההתרשמות
היא שהספרות הרוסית שרוייה היום
במקום שבו שרוייה היתה הספרות הגרמנית
לאחר תבוסתה של גרמניה ב־ . 1945 בלא כל
רצון להשוות, חלילה, בין שתי המדינות או
שני המצבים משום היבט אחר.
מאחור — אדמה חרוכה, מידבר, נתק שלם
כמעט עם מורשת העבר המפואר, נתק הנד
תוגבר על־ידי הקושי להשיג טכסטים שהיו
אסורים עד לפני זמן קצר.
וגם נתק מספרות העולם. התרגומים מועטים,
יחסית, והם גם סלקטיביים מדי( .לאו
דווקא על־פי אמות־מידה אסתטיות) .כמעט
שאין אפשרות לקנות דעת של רצפים ותהליכים
בספרות כלשהי. ספר פה וסופר שם
והכל אקלקטי, חלקי, חובבני, לא־מקיף.
נקודות בעיגול, מבלי היכרות עם המרכז.
מצד אחד — .גלות פנימית׳ של סופרים.
בברית־המועצות של עידן סטאלין־ברז׳נייב,
כמו במישטרים טוטאליטריים דומים. שם —
אריר קסטנר והאנס פאלאדה( 1ם ה עכשיו —
אדם קטן?) וגוטפריד בן, וכאן — בוריס
פאסטרנק וויקטור שקלובסקי ואנה אחמאטו־בה
וגאנדי אייגי(שם לא מוכר כמעט במערב)׳.
וכאן
ושם גלות וגולים ומשתפי־פעולה
ומלשינים ומשוררי־חצר ומתפשרים וכאלה
שינסו תמיד להלך בין הטיפות (גם כשאין
גשם) .ובאמת תמיהה היא כיצד שרד איל;ה
אהרנבורג אחרי סיפרו ח״ו הסוערים של לא־זיק
חיטשהאנ״ץ דצא לאור גם בעברית בהוצאת
עם עובד) ,השם ללעג, בין השאר, גם את
המישטר הסובייטי. או מדוע הניח סטאלין
לנאדז׳דה מנו־לשטאם ולאנה אחמאטובה אחרי
שחיסל את בעליהן. או מדוע התערב אישית
לטובתו(ולהצלתו) של מיכאל בולגא־קוב
הנרדף על״ידי הביקורת״מטעם ועל־ידי
מלשיני אגודת הסופרים ראז. או מדוע חס על
חייו של המלחין דמיטרי שוסטקוביץ הכותב
בזיכרונותיו, שיצאו זה״לא־כבר במערב. כי

מתעמלים בצילו של לצין
מאכס צווייג שלנו בירושלים, או ולאדימיר
דודינצב יליד , 1918 מחברו של לא על הלחם
לבדו, שתורגם אף הוא לעברית. אגב, רומאן
זה שנכתב שנים לפני כן, אבל נתפרסם
בראשונה רק בימי ההפשרה של , 1956 והיק־נה
למחברו מוניטין בינלאומיים, עוסק כממציא
סובייטי הנרדף על־ידי ביורוקראטים
וקארייריסטים. ובכך הוא אחד מחלוציה של
ספרות שלמה של ״הערכה מחדש״ הנכתבת
בימים אלה בברית״המועצות. מאוחר יותר,

דיין לא הגיעה. אחרי הכל, אפילו סיפוריו
האלגוריים של בולגאקוב — עוקצם וארסם
מכוונים בראש וראשונה כלפי חוץ: כלפי
אגודת־הסופרים־והמלשיניס של זמנו, כלפי
הביורוקראטיה התרבותית הממוסדת, כלפי
השחיתות.
ובמקום שבו רווחה — ועדיין קיימת —
שחיתות ביזאנטינית רבה ומסוכנת כל־כך,
אולי אין לדרוש מן הסופר שיתפנה לביקורת
עצמו (אלא במובן הסטאליני הידוע־לשימ־

צה< ,כלומר, לביקורת אמנות זאת שבידו
וזיקתה לקוראיה. גם ההלקאה העצמית המופיעה
כיום בשירים ובמאמרים רבים כל״כר
הנדפסים בברית־המועצות, היא בעצם די־דאקטית־פוזיטיבית,
ברוח: לא עת מילים
היא, כי אם עת למעשים. וגם את זאת אומרים
בגלוי: אל נניח עוד לעולם למילים יפות ול־סיסמות
ריקות מתוכן שיוליכו אותנו שולל
ויסתירו מעינינו את פני המציאות הנוראה
בכל כיעורה.
באגף הזה שלה, מודעת הספרות הסובייטית
לאבות־השראתה ולמורי דרכה, וכן למסורת
שבעצם לא נפסקה כליל אפילו בזמנים
החשוכים ביותר. מגוגול, גונצ׳ארוב (א 1בלד
מוב) וצ׳כוב, עבור די ר גורקי המר (.גורקי״,
שם־העט של אלכסיי מאכסימוביץ פשקוב,
פי רו שו. מר׳ ברוסית) ועד פלאטונוב, סול-
ז׳ניצין, דודינצב וריבאקוב, מתמשך בספרות
הרוסית קו אופוזיציוני שמעולם לא נעלם
כליל. והסופרים, נודעים ופחות נודעים, היו
מודעים יפה להמשכיות זו, ל״אוניברסיטות״
שבהן ביקרו כולם. מה הפלא שבולגאקוב קורא
לאחד הרומאנים הביקורתיים ביותר שלו
בשם הרפתקות צ׳יצ־ימנב — על שם גיבורו
הראשי של סיפורו של גוגול, הנפשות המתות.
שעה שאנדרי ווזנסנסקי העומד לבקר
בישראל מזכיר את.חוטמו״.של גוגול בשיר
הומוריסטי.
בנקודה זו אין הבדל גדול כל־כך בין הסופרים
שנותרו בברית־המועצות לאחר המהפכה
לבין אלה שנמלטו למערב, והמשיכו
שם בתיאור המתרחש בארצם תחת מגפו של
הרודן הגרוזיני ויורשיו. משותפת לכולם האמנות
הריאליסטית־החברתית והאלגורית־ה־סאטירית;
יתרונם וסגולתם — בהישמרות
מפני מליצותיה של התעמולה הרישמית הרווחת
והפאתוס המפוברק; ואילו רחשי ליבם
העמוקים ביותר נתונים לגורל עמם ולמצו־קתו.
דוגמה
מובהקת להם הוא ויקטור נקראסוב,
יליד , 1911 שהרומאנים שלו העוסקים בהוצאתה
לאור של האמת על העידן הסטאליני,
שימשו מופת לסופרים צעירים יותר, בהצטרפם
אל יצירות ביקורתיות אחרות של ״צעירי
, ׳ 1956 כגון ייבגני ייבטושנקו, בולאט אוקו־ג׳אוה
— ראשון השאנסוניירים־הטרובדורים
הסובייטים(הוא קדם לויסוצקי) — באנדארב
ובאקלאנוב. אוקוג׳אוה, שביקר אף הוא לא־מכבר
בארץ, הוא גם מחברם של רומאנים
שמיקצתם עוררו תשומת־לב רבה: מהם העוסקים
כביכול בעבר — כך, רדיפת טולס־טוי
בידי סוכן־המישטרה סחיפוב — אבל
כוונתם להווה. בייחוד הכעיס את הביקורת־ההולכת־בתלם(הז׳ראנוביסטי)
בסיפורו ב תי
אווחזימוב. שהטחותיו לא הוסוו כלל על־ידי
מסווים היסטוריים. ורומאן זה הופיע ב״, 1970
כלומר חמש שנים אחרי מעצרם של סיניאב־סקי
ודניאל, ולא כעבור 15 שנה, בעידן גור־באצ׳וב!

״הנפש
הרוסית״
מבחינה זו שפר עליו הרבה חלקו של המספר
הפולקלוריסטי המחונן ג׳ינגיס אאיטמא־טוב,
הכוכב העולה בברית־המועצות של יימי־נו,
שספריו כבר זכו — במרוצת שנים מעטות,
יחסית — להיות מתורגמים לרבות משפות
מערב־אירופה, ואשר עליו נודע שהוא
חביבו של גורבאצ׳וב בכבודו ובעצמו. ה־
71\ 1£האמריקאי, המדווח עליו בחוברת המוקדשת
רובה ל״ברית־המועצות החדשה״,
מעריר כי ניחן ב״עוצמה דוסטוייבסקאית״
וכי ביקורתו כנגד הביורוקראטיה מהווה.אס־

פקלריה ספרותית לרפורמות״ישל הוגה הר
לאסעסט.
מלבד הכ״שרון, צריך כנראה גם לרעת
להיוולד בזמן הנכון.
לעיתים קרובות היתה הביקורת האנטי-
סטאליניסטית מתרחבת בעבר לכלל ביקורת
כנגד העם הרוסי כולו או כנגד, הנפש הרוסית׳
ונטייתה המולדת, כביכול, להשתעבד
לעריצות. כך מצטט אנאטולי ריבאקוב את
מבקר־הספרות הרוסי בן המאה הקודמת, וי־סאריון
בילינסקי ( 1811־ ,)1844 בעל ההשקפות
המתקדמות והדמוקרטיות, בשעה שהוא
כותב:
״לנו דרוש פיוטר הגדול, עריץ גאוני
חדש, שינהג בנו, בשם עקרונות ה אנושות,
באכזריות וללא רחמים.
עלינו לעבור את שלב הטרור. בעבר
נדרש לנו מקלו של פיוטר הגדול
כדי לשוות לנו לפחות מראה אנו שי.
עכשיו עלינו לעבור א ת שלב
הטרור כדי להיות בני״אדם במובן
השלם והנאצל של המלה. לא במה רה
תעיר את תודעתו של אחינו
הסלאבי. ידוע לכל, עד שלא ירעם
הרעם, לא יצטלב האיכר, ואין אלו הים
גם אם תסביר מה שתסביר,
ואילו האם הגיליוטינה הקדושה
עניין טוב היא״.
דברים אלה מזכירים, כמובן, לבד מפרק
״האינקוויזיטור הגדול״ של דוסטוייבסקי, את
כל תילי החיבורים שנכתבו בראשית המאה
במרכז ובמערב אירופה — גם זה בהשראת
דוסטוייבסקי ומיסטיקנים רוסיים בני המאה
הקודמת — בניסיון לאפיין את,הנפש הרוסית׳
,השונה, בעיני מחבריהם, מכל נפש
שהיא בעולם. שכן רק היא יודעת את הזיווג
המשונה של חמלה ואכזריות, יומיומיות
קהת־חושים ומטומטמת עם נהיה קדושה אל
העבר, שטן וצלוב. בקיצור: משהו לא מוכר
כביכול לאדם המערבי ה״ראציונאלי״ מסיפ־רותו,
מנפשו, מסביבתו החברתית שלו.
גם אצלנו, בספרות העברית, עסקו לא־מעטים
בניסיונות (סרק?) מעין אלה לאפיין
את מה שאינו סובל הכללות. כך מציין יעקב
רבינוביץ, בשילהי שנות ה־ 20 ובראשית
שנות ה־ ,30 כי הרוסים ״הולכים ונעשים בעו־לם־המודה
(האופנה) ליורשיהם של הסקנדינבים,
ואין באירופה עתה מילה יותר מושכת
מרוסיות ״.כמי שחי גם ברוסיה וגם במערב
יודע רבינוביץ גם זאת, ש״הפרובלימות הס־לאביות
נהיו ...לנקורות־הרוח הכי חשובות
במערב״ וש״רוסיה הולכת וכובשת את
אירופה בשתי הדרכים: והאנשים המושכים
ביותר עתה הם דוסטוייבסקי ולנין״.

החיה האלוהית
את ״הרוסיות״ עצמה מאפיין רבינוביץ
כנשלטת על־ידי האינסטינקטים וככפולת־פנים
(להבדיל מדו־פרצופיות!) .מצד אחד,
קיימת ״רוסיה הראשונית, הפראית, רוסיה־ה־חיה״(החיה
הרעה) ,ולצידה קיימת גם ״רוסיה
הטובה, בעלת הסמובר(המכל שממנו מוזגים
תה) ,רוסיה מכניסת־האורחים, רוסיה הקרו־בה־במישפחה
לכל העולם והאדם ״.ואחר־כך:
״רוסיה האלוהית־האנושית״ לעומת ״רוסיה
חיית הפרא הצמאה לדם״ ,הנכונה ״להפקיר
את כל הקולטורה״ למען האידיאלים האפלים
והאיגסטינקטואליים שלה. רוסיה הברברית,
זו שבלוק (אלכסנדר, המשורר) התגעגע כלבך
ל״מוסיקה״ המשחררת שלה. התגעגע ולא
ידע במה יעלה ״שיחרור״ זה...
את מהפיכת אוקטובר עצמה מתאר רבי־נוביץ,
שלא היה אויב לברית־המועצות, כ־
״חיזיון של מהפכה קוזקית־מונגולית איב־רית
עם תערובת פוליטיקה יעקובינית וקומו־ניסמוס
פאריסאי(בנוסח השנים) 1848־, 1870
שנות ״מהפכת פברואר״ ,״אביב העמים״ —
עד לפרוץ מילחמת צרפת־גרמניה(של ביס־מרק).

ייבגנ׳
״בטישנקי

ילד בצל אנדרטה לחללי מילחמת־העולם השניה*

דומה שחלק ניכר של הספרות הסובייטית
בת זמננו, ובייחוד זו האופוזיציונית, שהיא
עם זאת בעלת מודעות חברתית, מוסיף
להיות מודאג על־ידי בעייה זו של, הנפש
הרוסית׳ וההיסטוריה הרוסית, כפל־הפנים
המסוכן כמו גם האופי ה״יבראסי״ של התרבות
הרוסית. יבראסי, כלומר׳ ,יברופי־אסיי,
או אירופי־אסיאתי׳׳ .
שהרי סולז׳ניצין זה, אשר השמועה אומרת
כי השילטונות הסובייטים מתכוונים להתיר
לו לחזור לארצו, אינו רק נציג מובהק של
הזרם המרכזי הריאליסטי־הביקורתי בספרות
הרוסית, כי אם גם אידיאולוג מובהק של זרם
המעמקים הפאן־סלאבי הנושא עיניו למרכיביה
הסלאביים עם האסיאתיים של התרבות
הרוסית; אדם חדור מיסטיציזם דתי, אויב
לאירופה המערבית ולרעיון החברה המתועשת
כשם שהוא אויב למארכסיזם החומרני
בכל צורותיו וגווניו.
בנקודה זו אין הבדל רב בין דוסטוייבסקי,
המפרסם אינספור רשימות טרחניות ונטו־לות־השראה
כנגד ההתקרבות לאירופה המערבית
המודרנית ואויבת האמונה ה״אמיתית״,
או כנגד הקמתה של מסילת־ברזל שתקשר
את רוסיה עם מערב־אירופה לבין
סולז׳ניצין הבא לאירופה להזהיר אותה מפני
כוונות ההשתלטות האימפריאליסטיות של
שליטי הקרמלין.
כשם שאין שום חילוק, במובן זה, בין סול־ז׳ניצין
לבין קנוט האמסון הנורבגי — אף
הוא שונא גדול של הציוויליזציה התעשייתית
— הנכון לכרות ברית עם היטלר כנגד
שנואי נפשו, חסידי המהפכה התעשייתית
שהיא בעיניו אם כל טומאה.
בין אם נכנה תופעה זו בשם פאן־סלאביזם
או ריאקציה, אנטי־מארכסיזם או מיסטיקה
ביזנטינית, מישאלות אפלות לתקומת הברברים
הסקיתים (אלכסנדר בלוק) או ההונים,
שיבה אל איזו אלילות־פאגאניזם־פיוטי(ראה
הסימבוליזם) או אל נצרות בדמותה הקדומה,
הבלתי־מחוללת — הזרם השמרני עדיין חזק
ופעיל בספרות הרוסית, ו־ 70 שנות שילטון

סובייטי לא הספיקו לעקרו מן השורש. כאן
הבעייה אינה כרוכה בעריצותו של סטאלין,
או בפאתולוגיה של מנהיג שהביאה אותו
לידי כך שיחסל את מיטב האיסטרטגים ויד
מצביאים של צבאו ערב הפלישה הנאצית
לארצו. הבעייה כאן נעוצה, להיפר, בעובדה
ששליט רפורמיסטי, מפוכח, מתון כגון גור•
באצ׳וב נתפס בעיני אותם סלאבופילים
כ״אנטי־כריסט״ מסוכן הרבה יותר מקודמיו,
אנשי הדמים או אגרוף הברזל (ברז׳נייב).

.ירנקים״ סובייטיים
בסיפרו רומא השלישית: סמהפיכח אוקטובר
עד לפרסטחיקה, מקדיש הסובייטולוג
מיכאל אגורסקי, הוא עצמו סרובניק־לשעבר
החי בישראל, אבל נהנה ממוניטין בינלאומיים,
פרק שלם ל״מרד השמרני״ כנגד ההגמוניה
המארכסיסטית־הלניניסטית, תוך
שהוא מבהיר את ההבדל העצום בין אנשים
המייצגים את הליבראליזם הרוסי, כמו אנ־דריי
סאחארוב, לבין לאומנים חוזי חזיונות
מיסטיים כסולז׳ניצין.
בהקשר זה מזכיר אגורסקי את ליאוניד
ליאונוב, מאבות הספרות הסובייטית, אשר
״ביקר כבר בתחילת שנות ה־ 50 את הררי־קאליזם
הבולשביקי״ — אלא שייחס אותו
לטרוצקיסטים בלבד. סיפרו של ליאונוב, היער
הרוסי, בדומה לסיפוריהם של ואלנטין
ראספוטין על חורבנו של כפר רוסי בן 300
שנה בעיקבות בניית סכר לתחנת־חשמל ענקית,
וסיפרו של ויקטור אסטפן ב מלך הדנים,
שבו ״מתואר העם הרוסי, ובמיוחד האיכרים,
כמטרה להשמדה מתמדת ושיטתית״ —
,מבטאים נהיה עמוקה לרוסיה כפרית־אידי־אלית,
רוסיה של אמונה (ואפילו היא ״אימפריה
רוסית קדושה״ נוסח הרומאנובים),
רוסיה ״אובלומובית״ (על שם גיבור הרומאן
של גונצ׳ארוב המתמכר לחיי רגש ולפילו־
* המשורר 1תן רהעזלס הזה היתר סי/ח7
להשתמש בתצלומיו.

סופיה של ״שב ואל תעשה״) ,רוסיה שלפני
התיעוש, רוסיה שלפני ההשכלה הכפויה.
״רוסיה של איכרים אנלפביתיים שלא יצאו
מעולם את גבולות הכפר״ ,ואשר בניה ,״מנותקים
בכוח (על־ידי הסובייטים) מן התרבות
הרוסית המסורתית ...הצליחו(בכל זאת) לשמור
על המסורת הרוחנית של הדורות הקודמים.״

מה שעולל הקומוניזם, בגירסתו הלני־ניסטית־סטאלינית,
לרוסיה זו מתאר הקיצוני
שבסופרים אלה, ויקטור פטרוביץ׳ אסטפיב,
בתמונה הבאה מתוך סיפורו ״העלה הנושר״:
הלכתי ביער רמוס ומושחת,
שכל דרכיו ושביליו משובשים...
שודדים וגנבים השתוללו פה, כאי לו
באמצע הלילה פרצו לתוך הבית
ועשו בו מהומה ...השתוללו פה אל פי
אלפים של ממזרים, רוצחים,
פסיכופאטים ומעמידי פנים, החל
טורקומאדה... מהאינקוויזיטור ועד לקונקוויסטאדורים (הספר דיים
במכסיקו) ,מיסיונרים, משר תי
אלוהים וכל מיני אנשים שדאגו
ל,חופש׳ ול,טוהר הנפש האנו שית;
כולל הפיהרר האפילפטי (היטלר)
ו,ההגאי הגדול׳ (סטאלין) .כולם
טענו שהם רוצים לתקן את שגיאות
האדם. אבות נדיבים אלה חזרו
פעמים א חדו ת על אותו תוכן ואו תה
רוח -רק בשינויי נוסח. אבל
ריחם הסריח כריח צריפים ישנים״.
כצפוי, כאן, בקרב שמרנים־ריאקציונרים
אלה של אמא־רוסיה־הקדושה, תמצא לא רק
את ראשוני המודעים להשחתה האקולוגית
של התיעוש המזורז ולתוצאותיו של טבח האיכרים
והקולקטיביזציה הכפויה אשר השחיתו
את הטבע ואת הנוף הרוסי והרגו רי־כבות
איכרים (ראה היער החס 1953 של
ליאוניד ליאונוב, חלוץ מחשבת ה״ירוקים״
בברית־המועצות — ״ההתקפה הראשונה
בהיסטוריה הסובייטית על ההשמדה המתמדת
של הטבע הרוסי למען המודרניזציה״,
אגורסקי).
בהקשר זה יש לזכור שאפילו קונסטאנטין
פאוסטובסקי המעודן, אמן ציורי הנוף, כתב
בימי סטאלין סיפורים ריאליסטיים־סוציאלי־סטיים
בשבח התיעוש.

ריאקציש־ים ואנטישמים
בשורות הנוצרים החדשיס-הישנים הללו,
שאיבדו לעד את התיקווה ל״נצח קולקטיבי״
— אם היתה להם תיקווה כזאת אי־פעם —
תמצא לא רק את אויבי העיור(אורבניזציה),
המודאגים על־ידי מה שהם מתארים בסיפרי־הם
כשפל המוסרי בחברה הסובייטית, שפל
שבו אשמה כמובן ״התרבות המערבית ההמונית״
.כאן תמצא גם כמה מגרועי האנטישמים
שבין הסופרים הרוסיים בני־זמננו,
אשר חרדתם לעתידה של ארצם העבירה
אותם על דעתם.
אף הם ממשיכים מסורת הנמשכת מגוגול
ודוסטוייבסקי וער לאסטפיב גס־הרוח הכותב
בשנת 1986 למבקר ספרותי יהודי נודע, נתן
אידלמן, על ״רשעות ושחצנות יהודית אינטלקטואלית
מהולה בלעגכם הידוע״ ומאשים
(באותו מיכתב שפורסם) סופר יהודי אחר, יוסף
אהרונוביץ קריבלב. ,אתיאיסט אחר, לא
פחות גרוע ובוגדני ממר״׳,כי ״גנב לעצמו
אפילו שם־מישפחה רוסי מקורי ראה
אגורסקי 122 124
והמדובר באסטפיב, כלומר, בסופר ידוע,

יייייייייייייי

(המשך ם עם 1ד )23
חבר נכבד באגודת הסופרים הסובייטית, ולא
בקנאי חשוך ומנוול חסיד ״פאמיט״.
כנגד אלה ושכאלה חייבים ה״רפורמיס־סיס״
,סופרים, משוררים ומבקרים תומכי הגלאסנוסט,
ועל הכל מנהיגם גורבאצ׳וב, לנהל
את מילחמתם. ביו לוחמים אנטי־ריאק־ציוניים
אלה תמצא בעיקר את תלמידיו וחסידיו
של מאיאקובסקי ורעיו הפוטוריסטיים:
החל במשוררי־רחוב הניצבים ברחוב ארבאט
שבמוסקווה ומדקלמים בסיגנון פאתטי את
שיריהם הקוראים לריענון הקאדרים, למילח־
.מה בביורוקראסיה, להעלאת רמת־החיים של
ההמונים, ועד לייבטושנקו חסיד ״הרפובליקה
העולמית״ של השירה הנאורה, אנדרי ווזנסג־סקי,
מנושאי־דיגלו של אינריווידואליזם
חדש והפקרי מעט בנוסח ייסנין, ועד למזכיר
אגודת הסופרים הסובייטית, המבקר ייבגני
סידותב שכתב את הסיפרון היחיד(!) שהופיע
עד כה בברית״המועצות על ייבטושנקו.
ללמדך, שעדיין לא סלחו/שכחו לו את
״באבי יאר״!
לכאן, למערכה זו למען צדק חברתי וני־קיון־כפיים
וכנגד עריצות ו/או הסתגרות
לאומנית או הרפתקות ״בינלאומיות״ ,שייכים
גם שמותיהם של אוקוג׳אוה וויסוצקי
המנוח, זמר גדול (הוא הושפע מז׳אק ברל
הבלגי) שגם היום קשה מאוד להשיג את תק־ליטיו
בברית־המועצות (בין השאר, גם בשל
הביקוש העצום).
ספרות מעודכנת ממש, זו המכירה את העבודה
שנעשתה בעשורים האחרונים בארצות
חוץ, עדיין אינה קיימת בברית־המוע־צות.
גם קצב התרגומים שהואץ באחרונה —
עריץ מפגר ב״שנות אור״ אחרי זה שבארצות
כמו צרפת, גרמניה, אמריקה ואפילו ישראל.
וזאת, על אף העובדה שכתב־העת בעל התפוצה
הענקית ( 400 אלף עותקים) ״ליטראטורה
איסטראנייה״ (״ספרות זרה״ או ״ספרות חוץ״)
מפרסם גם רומאנים־בהמשכים, מתורגמים מכל
שפות העולם(בקרוב יתרגמו גם קובץ של
עגנון: את ח 10ל שלשום או את על כפות
המנשל והשמועה אומרת כי גם אחד מסיפרי
עמוס עוז מועמד לזכות בקהל־קוראים רוסי)
— ולמרות העובדה שברית־המועצות הצטרפה
גם היא לאמנה הבינלאומית לתשלום
תמלוגים ליצירות אמנות. כך ששום סופר או
יוצר כלשהו, שיצירתו מופיעה בברית־המוע־צות,
לא יוכל עוד לטעון שקופח כספית.

ההומור הספרותי ״הרציני״ יותר, כגון זה של
הפוטוריסט בורליוק, שכתב:
מוצא וזן בעיני האיש-בהריון.
כמה יפה־תאר הוא פאן ליד
אנדרטת פושקין,
לבוש מעיל אפר,
תוחב אצבעו בטיח
מבלי לדעת אם זרעו הרע
יצמיח בן או בת.
אפילויימי סטאלין, התקופה הקשה ביותר,
הזינו את חוש־ההומור הרוסי שבימים אלה
זוכה בתחייה מחודשת, חסרת־תקדים כמדומה.
וראה פיסקה אחת מתוך סיפרו של ריבא־קוב
שתורגם באחרונה לעברית בידי צבי
ארד:
״לא הפרעתי לאיש, והייתי דרוש
לכולם, אלא שבדרכי התייצב
פסיק, ונקודותיים עצרו בי. שים
לב, בגירוש לא יאמר לד איש את
האמת. תתק שה להאמין, אבל כן.
במישרד שלנו היתה תלויה סי ס מה
:׳הטכניקה בתקופת השיקום
קובעת הכול. סטאלין ׳.מכיר את
הסיסמה! מכיר. יפה. קראתי את
הסיסמה בנוכחות בחורה נפלאה.
והיא הוקיעה אותי באי ידיעת סי מני
הפיסוק. הקשב יפה. נדמה היה
לה, כי קראתי את הסיסמה כן :׳ה טכניקה:
בתקופת השיקום קובע
הכל סטאלין.׳ נערה משכילה הי־תה,
נבצר ממנה לשאת א ת בורותי,
וסיפרה את צערה למי שדרוש לס פר(
״.ריבאקוב, ילדי ארבט.)210 ,
מכאן סלולה כמובן הדרך לשלוש שנות
מאסר. והכל במיטב אמנות האנקדוטה, ההומור
והסאטירה הרוסיים!

מי אמר שנעלמו מן העולם בשנים הרעות
ההן?

טכסטים

פיודור מיכאילוב^,
דוסטו״בסק׳:

על פאן־סלאביות
ועל שליחותה של
הקיסרות הרוסית
הקדושה
...כן, קרן השפע וקונסטאנטינופול, כל זה
ייפול בחלקנו, אבל לא באמצעות כיבוש או
אונס, אני משיב. ראשית־לכל, זה יקרה לגמרי
מאליו, פשוט מפני שהגיעה השעה לכך,
ואם עוד לא הגיעה, הנה היא כבר ממשמשת
ובאה, וכל הסימנים מעידים על כן. זוהי
התוצאה הטיבעית ביותר, כביכול, קולו של
הטבע עצמו. ואם עדיין לא קרה הדבר מוקדם
יותר, הרי זה רק מפני שהשעה לכך עוד לא
היתה כשרה. באירופה מאמינים באיזו ״מורשה
של פטר הגדול״ .אבל זו אינה אלא עוד
ברייה שבדו הפולנים. אילו באמת היה עולה
אז בדעתו של פטר הגדול, תחת לייסד את
פטרסבורג, לכבוש את קונסטאנטינופול, כי
אז היה נוטש רעיון זה בהירהור שני, גם אילו
עמדו לרשותו כוחות מספיקים להביס את
השולטן. וזאת, משום שבימיו עוד לא הגיעה
השעה לכך ואפשר אפילו שהתפתחות כזאת

תחיית הפונדמנטאדיזם
ועוד לא אמרנו דבר על הבעיות האתניות,
כפי שהן מצטיירות בספרות הרוסית של ימינו;
— על תחיית הפונדמנטאליזם, האיסלמי
אבל גם הפרבוסלאבי(מומחים מעריכים כי
בשנת 2000 יגיע מיספר המוסלמים בברית־המועצות
לכ־ססז מיליון לעומת 200 מיליון
סלאבים); על הישרדותן של השפעות הסימבוליזם
הרוסי הגדול (בלוק, ביילי, בריוסוב,
סוליגרב, איוואנוב) והזיקה המיתולוגית(בעיקר
ליוון אבל גם למיתולוגיות מקומיות); על
קיומם של סופרים רוסיים יהודיים רבים שאינם
מוכרים בישראל (במישלחת הסובייטית
הרישמית לפסטיבל רוטרדאם היו לפחות
שלושה משוררים יהודים מוצהרים: ייבגני
ריין יליד , 1933 אלכסיי פארשצ׳יקוב יליד
, 1954 ואלכסנדר קושניר יליד — 1936
וזאת מלבד יוסף/יוסיפ ברודסקי, חתן פרס
הנובל, המתגורר כיום בארצות־הברית) .ועל
פריחתה חסרת־התקדים של.ספרות ההומור
ובעיקר הסאטירה.
גם לזו — מסורת ארוכה. מימי גוגול וה־ !
קאריקאטורה העיתונאית הרוסית של המאה
ה־ 19 וראשית המאה ה־ 20 ועד לזושצ׳נקו,
י אילף (איליה) ופטרוב (ייבגני) ,סיניאבסקי |
הגולה(״אברם טרץ״) וקחקודיל, השבועון ה־ ן
סאטירי הנקרא על שם סיפורו הנפלא של !
דוסטוייבסקי. אבל אל נשכח בדרר גם את

היתה מביאה כלייה על ראש רוסיה.
שהרי אם אפילו בפטרסבורג הפינית איננו
מסוגלים להימלט מהשפעתם של שכנינו
הגלמנים, אותם גרמנים שאכן היו לנו למועיל
אבל, לעומת זאת, שיתקו שיתוק בלתי־רגיל
את התפתחותה של רוסיה בטרם היה
סיפק בידיה למצוא ולממש את דרכה הנכונה,
כיצד היינו מסוגלים אז להימלט בקונסטאנ־טינופול
הגדולה והמיוחדת במינה, עיר המשמרת
את שרידיה של תרבות כבירה ועתיקת־יומין,
מהשפעות היוונים שהם, ככלות הכל,
עדינים ומעודנים לאין־ערוך יותר מן הגרמנים
הגסים; יוונים אשר להם מיספר רב לאין־
ספור של נקודות־מגע עימנו מן הגרמנים,
השונים מאיתנו לחלוטין-
עכשיו היתה רוסיה כבר באירופה ואף קנתה
לעצמה השכלה. אבל, מעל לכל, עכשיו
הכירה במלוא עוצמתה ונתחזקה באמת; היא
גם הכירה בזה אשר ן קנה לה בעתיד את שיא
כוחה. עכשיו היא מבינה שקונסטאנסינופול
יכולה להיות שייכת לנו, גם מבלי להיות
לבירת רוסיה. אבל אם קונסטאנטינופול יכו־לה
להיות שייכת לנו היום, גם מבלי להיות
לבירת רוסיה, כי אז היא יכולה להשתייך לנו
גם בלי להיות לבירת הפאן־סלאביות, כלל.
הסלאבים, דבר שיש הרוצים בו -
שהיוונים לבדם יירשו את קונסטאנטינו־פול
— דבר זה אינו בא בחשבון כלל: אסור
להעניק להם נקודה חשובה כל־כך על פני
כדור*הארץ; דבר זה היה הרבה יותר מדי בשבילם.
אבל שהפאן־סלאביות, ורוסיה בראשה,
תזכה בקונסטאנטינופול -הרי זה דבר אחר.
ואשאל עתה, בשם מה, בשם איזו זכות
מוסרית, ניתן היה לרוסיה לתבוע לעצמה את
קונסטאנטינופול? בהסתמך על אלו מטרות
נעלות יותר, רשאית היתה לתבוע דבר זה
מאירופה?
תשובתי היא: דווקא כמנהיגת האמונה האמיתית,
כמגינה וכמשמרת של האמונה האמיתית
— תפקיד שנועד לרוסיה עוד בימי אי־וואן
השלישי(איוואן הגדול שהיה נשוי לבתו
של אחרון הקיסרים הביזנטיניים והיה הראשון
שנטל לעצמו את תואר הצאר 1440 ,־
,)1505 אשר כדי להמחישו קבע את הנשר
הביזנטיני הדו־ראשי בראש שלט־המלוכה
הרוסי הישן; אותו תפקיד שנתבהר לחלוטין
רק לאחר ימי פטר הגדול, כשרוסיה כבר הכי־רה
בעצמה את הכוח למלא את שליחותה כמגינה
האמיתית היחידה של האורתודוכסיה
(היוונית־הפראבוסלאבית) ושל העמים המאמינים
בה ...ואף אם יגיע היום ובו תהיה רוסיה
לשליטה על כל העמים הסלאביים, הרי זה רק
בעיקבות פניית עמים אלה עצמם ותוך הגנה
על כל מה שיאפשר להם לשמר את אי־תלו־תם
ואת ייחודם.
מטעם זה ניתן יהיה ביום מן הימים גם
לעמים הסלאביים האירופיים, שאינם סריס
למרותה של הכנסיה האורתודוכסית הרוסית,
להצטרף לברית כזאת, שכן הם עצמם יכירו
בכך שאיחודם תחת חסותה של רוסיה — אין
פירושו אלא התחזקותה של כל אינדיבידואליות
בלתי־תלויה שלהם כעמים, שעה שבלא
הכוח המאחד הגדול הזה הם עתידים אולי
לחזור שוב ולבזבז את כוחם העצמי בסיכסו־כים
ובמילחמות אחים, אפילו אם יבוא יום
שבו יזכו בעצמאות פוליטית מידי המוסלמים
והאירופים שלמרותם הם נתונים כיום.
(מתוך יומנו של סופר 1876 ,־)1877

נאד דד ה
סגודלשטאם

ההת אבדו ת
סופרת רוסיה שתלתה על חבל־כביסה רומאן אסור, כתוב על פישתן

מי חזה מראש את התוצאות הנוראות של
נטישת ההומאניזם בשמה של איזו מטרה
מקדשתן הכל? מי ידע איזה אסונות אנו מבי־

אים על ראשינו על־ידי אימוץ העיקרון
של פיו. הכל מותר״? רק קומץ אינטלקטואלים
— אבל איש לא שעה להם. היום
מאשימים אותם ב״הומאניזם מופשט״ אבל
בשנות ה־ 20 הכל הערימו עליהם תילי בוז.
התואר המקובל לגביהם היה. קטנוני״ או
.שולי״ ו.חסר עמוד״שידרה״ .המילה אינטלקטואל,
היא עצמה, הופיעה תמיד בתוספת
סיומת שלילית(11$11113ת61118<:זת .)1קריקטורות
של האינטלקטואלים הופיעו בלא הרף
בעיתונות, וחסידי.העידן החדש״ ,בן 30 השנה,
לא הסכימו לשום שיג־ושיח איתם. המטרה
העיקרית היתה לשים אותם ללעג בספרות,
ואילף ופטרוב (שניים מסופרי ההומור
והסאטירה של אותן שנים) נענו לצו בכותבם
את הסאטירה הפראית שלהם על.אינטלקטואלים
חסרי עמוד־שידרה״ בשנינדעשר כיסאות
שלהם. הדמויות באותה יצירה נראות
מיושנות מאוד כיום,
וקשה להניח שמישהו אינטלקטואל יראה
.טיפוסי״ במטומטם־
למחצה מעורר־הרח־מים
המציק לאשתו
שעזבה אותו. כשאדם
קורא יצירה בת־אל־מוות
זו כיום, קשה לקבוע
בוודאות היכן הם
עוקצי הסאטירה ואת
מי בדיוק שמים כאן
לבוז. דבר דומה אירע
איטיב מנדלשטאם ביצירה עמוקה הרבה
יותר, מחזהו של ארדמן ההת אבדו ת, שאותו
תיאר גורקי כמרשים מאוד ואשר מאיירהולד
ביקש לביימו על הבימה.
כפי שתוכנן מראש, נועד המחזה לסוב על
המון של אינטלקטואלים עלובים במסיכות
דוחות המקיפות אדם העומד להתאבד, ושאותו
הם מבקשים לנצל למטרותיהם שלהם
— כאמצעי לבקשת תשומת־לב לקשיי קיומם,
לחוסר־התיקווה הנובע מכישלונם במציאת
מקום בחיים החדשים. אבל אינסטינקט
חיים בריא מנצח בסופו של דבר והאדם העומד
על עברי פי פחת מחליט שלא למות למרות
הכל — ולמרות נשף הפרידה שערכו לו
והנאומים הליברליים שהושמעו לכבודו באותו
נשף — והוא, המתאבד שלא מתאבד,
שופך קיתונות של ליגלוג על האינטלקטואלים
עוטי המסיכות שדירבנו אותו בהחלטתו
הקודמת.
ארדמן, אמן אמת, לא יכול היה שלא להכניס
נעימות טראגיות באמת לסצינות רבות־הקולות
עם האינטלקטואלים המוסווים(שאותם
נהגו אז לכנות תמיד בשם רטננים זעיר־בורגניים)
.היום, כשאיש אינו מהסס לומר בגלוי
כמה בלתי־נסבלים הם חיינו, קובלנותיהן
של המסיכות במחזהו של ארדמן נשמעות לא
כ.קיטורים״ בכייניים של. אינטלקטואלים
חסרי עמוד שידרה״ כי אם כמקהלה טראגית
של רוחות־רפאים מעונות. אפילו סירובו של
הגיבור להרוג את עצמו זוכה כיום במשמעות
אחרת: החיים הם מחרידים ובלתי־נסבלים,
אבל אדם חייב להמשיך ולחיות על אף הכל,
כי החיים הם חיים...
האם התכוון ארדמן לשלב במחזהו מוסר־השכל
זה או שמא היתה כוונתו פשוטה הרבה
יותר? אינני יודעת, אבל אני מאמינה שחרף
כל האנטי־אינטלקטואליזם שבו, יש במחזה
זרם־מעמקים אנושי. מה שמעסיק אותו באמת
הוא מרוע החליטו כמה מאיתנו להמשיך
ולחיות, אף כי הכל דחף אותנו בכיוון של
התאבדות.
ארדמן עצמו בחר אחר־כך בשתיקה —
ובלבד שיוכל להישאר בחיים. בקאלינין התגורר
בחור עלוב ובו דרגש לשינה ושולחן
קטן. כשביקרנו אצלו, שכב על הדרגש —
האפשרות האחרת והיחידה היתה לשבת על
הכיסא האחר שבחדר. הוא קם, התנער ולקח
אותנו לפרווריה של העיר, מקום שם נמצאו
לפעמים חדרים להשכרה בבתי־עץ שבבעלות
פרטית. הוא ביקר אצלנו לעתים קרובות,

אבל מעולם לא עם שותפו וחברו לכתיבה,
מישה וולפין, שהיה גם קוטב־שכנגד שלו,
ברור היה שהוא מבקר אצלנו רק בימים שבהם
היה מישה במוסקווה.
ארדמן עצמו הסתבך בראשונה בצרות בשל
המשלים שלו. קאצ׳אלוב נהג בחוסר־אח־ריות
גימור בעת שדיקלם אותם באחד הערבים
בקרמלין — כלומר באוזני אותם אנשים שבחברתם
בילינו במעון הקיץ הממשלתי כסוכר
מי, שבו נחשדה חברתה של אשתו של קוסיור
שהיא מרגלת. עוד באותו ערב נאסרו כולם
בעוון המהתלה הקטנה שלהם ונשלחו לגלות
— מישה וולפין אף נשלח למחנה עבודת־פרך,
כי התחוור שלמישטרה החשאית היו
חשבונות ישנים איתו, חשבונות שחזרו לימי
נעוריו. אומרים שארדמן חתם על המיכתבים
ששלח הביתה לאמו בשם מאמין־סיביריאק
1310ז1נ- $11מ״ז 131 כשמו של סופר לא־נחשב
בסוף המאה ה־ , 19 אבל גם כמישחק־מילים
שניתן לפרשו: הסיביריאק — כלומר,
תושב סיביר — של אמא. עוד מספרים עליו
שבתור חץ־רעל אחרון לפרידה כתב את המשל
הבא לפני שנשלח לגלות:
יום א חד הופיעו אנשי המשטרה
החשאית וביד בו טח ת
תפסו א ת אזופוס הזקן בתחת.
מוסר־השכל של ספורט פשוט וגם
מחכים:
פאן ל א נחוצים עוד ממשלי
משלים.
היה זה סיכום המירשם של ארדמן׳להישרדות,
ומאז לא שמענו עוד על המשלים והבדיחות
שלו — הוא שקע בשתיקה. בניגוד למנ־דלשטאם
אשר עד יום מותו נלחם לזכותו
״להניע את שפתיו״ ,ארדמן חתם את שפתיו
שלו. לעיתים קרובות מאוד היה מקרב את
ראשו לאוזניי ומספר לי את עלילתו של מחזה
חדש שעלה במוחו אך שאותו לא כתב.
כשבאתי לספר לו על מאסרו של
מנדלשטאם, מילמל ארדמן משהו שנשמע
כמו. :אם הם כבר נטפלים לאנשים כאלה...״
וקם ממקומו ללוות אותי אל דלת היציאה.
מתוך תיקוו ה ב אין תיקווה, ספר
זיכרונותיה של נאדז׳דה מגדל־שטאם,
רעייתו הנאמנה של המ שורר
היהודי הרוסי הגדול אוסיפ
מנדל שטאם ( )1938-1891 אשר
טטאלין גזר א ת דינו למוות בעוון
שיר סאטירי שנו תקף המשורר
את העריץ. מנדל שטאם נחשב
היום בעיני הכל נאחד מגדולי
משורריה של ארצו במאה ה״, 20
ואולי בכל הדורות. אשתו זנ ת ה
לעבור בשלום א ת שנות הזוועה
ולהנציח א ת שנותיהם האחרונות
בספריה.

ג״נגיס אאיטמאטוב

או סיפורה
של א הב ה
בנוהג שבעולם שסופר מתייחס ליצירותיו
המוקדמות במידה של ביטול או אף של אי־רוניה־עצמית
לגלגנית. הרי ברור, צעיר היה
ולא־בשל. אבל כלפי הנובלה שלי נ׳אמיליה
אינני*״מסוגל לנהוג בחומרה כזאת, אף כי
מיום היכתבה ועד היום הזה חלפו יותר
מרבע־מאה שנה. שכן(׳אמיליוז, סיפור חף זה
על אהבה בשנות מילחמת־העולם השניה,
חשוב בעיני יותר מדי. אף אינני יודע אם עוד
יעלה בידי אי־פעם לכתוב עוד יצירה כזאת
על אהבה חסרת שיעור וגבול, אהבה חובקת־כל
המשנה את אופיים של אנשים ומעלה

אותם, ולוא רק זמנית, למדרגתם של אידיאלים
יפים, טראגדיות ודראמות. מי יודע, אולי
דורשת האהבה ממחברה, בתורת תימה ספרותית,
רוח נעורים וכושר רגישות גבוה. אבל
אולי לא. אחרי ככלות הכל, כל סופר הוא
.מנגנון״ ייחודי שאין שני לו.
אכן, באמת חלף־עבר לו הזמן. ג׳אמיליה
ואהובה דאניג׳אר כבר היו כיום מכבר, אילו
חיו, אנשים זקנים ולהם נכדים רבים. מחוץ
לזה, כל־כך הרבה דברים השתנו בעולמנו, כל
כך הרבה דברים נעלמו כלא־היו: גם במקומות
שמהם מוצאם של גיבוריי, בבידוד המר־כז־אסיאתי,
חיים היום הבריות חיים שונים
בתכלית. מינהגים חדשים ואורחות־חיים חדשים,
אמצעי־תיקשורת חדשים, בכל מקום יש
כבר מכשירי־טלוויזיה וכל שאר הדברים
המצטרפים יחדיו לעוצמה של תרבות־ההמו־נים
שבכל אתר ואתר — הרי חזקה על כל
אלה שישפיעו על האדם בן־זמננו, על התנהגותו
ועמדתו כלפי מסורות וערכים רוחניים
ומוסריים, כלומר, גם על הדרכים שבהם באים
רגשות וזיקות לידי ביטוי, שיעורם של חובה,
אהבה וידידות.
אני אומר כל זאת כיוון שה״שחיקה המוסרית״
של הספרות הינה תופעה ממשית של
החיים לא פחות מכל דבר אחר המתקיים בזמן
ובמקום. אבל דומני שיש כאן גם יוצאים־מה־כלל.
אני מרשה לעצמי לחשוב שגם ראמיליה
היא יוצאת־מהכלל מסוג זה.
כסופר אני שמח להיות מודע לעובדה
שג׳אמיליה עוד לא קמלה. עדות לכך המהדורות
החדשות הרבות של הסיפור המופיעות
במקומות שונים, בארצות שונות, וכן ההתפשטות
הגיאוגרפית המתקדמת של הסיפור
— מסין והודו ועד לחופי מכסיקו שבאמריקה.
אבל
הרי לא בזה העניין. גורלה של ג׳א־מיליה
מעיד בכל אופן על מה שהייתי רוצה
להאמין בו: רגש האהבה שייך לנשגב ולמת־מיד
ביותר מבין כל הדברים שרוח האדם
גילתה בעצמה, והיא ניחנה בכושר המדהים
לשרוד בכל התנאים ולעמוד בכל המסות;
היא גם שמרה תמיד על כוח־המשיכה שלה
בתחום האמנות.
והרי זה רבר בלתי־מבוטל כלל וכלל לספרות
דורנו ולאלה המשרתים אותה.
ג׳אמיליה חיה, כלומר, היא חיה במעייני־הם
של הקוראים ...מניין
נובעת הפופולאריות
שלה? הרי המדובר
באהבה רומנטית
תמימה ולא יותר, לי
עצמי קשה לענות על
השאלה. אבל קוראים
רבים מתייחסים אליה
באמת בצורה לבבית
ונוגעת ללב. למשל
בציריך, סתיו ;1987 אאיסמאנוב נמצאתי בבניין הטל-
...עצמי למישדר. קארוס־וויזיה...

והכני(
לה״ ,פתאו& ג/לצל הטלפון ואחר מעובדי
הטלוויזיה סיפר לי, שאשה צילצלה וביקשה
למסור לי כי בעלה והיא החליטו לקרוא לבנם
שאך זה נולד בשם דאניג׳אר, דאניג׳אר זה
שכה אהב את ג׳אמיליה. מובן שהדבר שימח
אותי מאוד...
אבל יש לי גם מניעים רציניים יותר
למשמעותו המיוחדת של סיפור זה בעיני.
שכן בנובלה זו כרכתי שלושה שמות אהובים
ויקרים לליבי; לניאמיליה יש, אם יורשה לי
להתבטא כך, שלושה סנדקים: פירסם אותה
בראשונה אלכסנדר טריפונוביץ׳ טווארדובס־קי,
בשנת , 1958 בכתב־העת נוב׳ סיר; הוא
היה אז עורכו הראשי והיה זה הוא שסלל
במעשה זה את דרכי אל הספרות הגדולה.
שמה הראשוני של הנובלה היה מנגינה
(ברוסית ז\6ת 3א) אבל טווארדובסקי הציע לי
לשנות את השם, ותחת ידו הברוכה הפך השם
לנ׳אמיליה. ומאז אני משתתף קבוע בנזב׳ סיר.
דבר שאני גאה בו מאוד.
השם האחר, אף הוא יקר לי לא פחות, הוא

זה של מוכתר אוואסוף, הסופר הקאזאכי הגדול,
שליווה באותם ימים את הסופר הצעיר
במילים טובות בעיתונות.
ולבסוף לואי אראגון (המשורר הצרפתי
הסוריאליסטי; מאוחר יותר — קומוניסט).
העובדה שאראגון עצמו תירגם, עוד ב־, 1959
את לאסיליה לצרפתית ואף הקדים לתרגום
הקדמה נרגשת, תרמה בלא ספק תרומה
מכרעת לעובדה שלאמיליה פילס לו דרך
לקהל־קוראים בינלאומי...
כמה מיים זרמו בינתיים מראש ההר והנה
אני כותב, בפעם הראשונה בחיי, הקדמה
לאחת מיצירות, המוקדמות ביותר...
דצמבר 1987
גיינגיס איי טמא טו ב, יליד 1928
ברפובליקה האוטונומית הקירגי-
זית שברוסיה התיכונה ה אסי א תית,
הוא א חד הנודעים במספרי
רוסיה של העשור האחרון ועורכו
של כתב-העת לספרות מתורגמת
״איסטראניה ליטראטורה״ המופיע
ב־ 400 אלף עותקים. אייטמאטוב,
סופר דו־לשוני הכותב קירגיזית
ורוסית בעת ובעוגה אח ת, זכה
בפירסום עולמי עם תרגום סיפרו
גיאמיליה, שאותו תיאר המשורר
הצרפתי לואי אראגון כ״סיפור ה א הבה
היפה ביותר בעולם״ .ובעיק-
בות זאת -תורגם ללשונות רבות
אחרות. על סיפרו סיפור ה הרי ם
והערבות זכה אייטמאטוב בפרס
לנין והוא אחד הסופרים האהובים
ביותר על מנהיג ברית״המועצות
מיכאיל גורבאצ׳וב, שגם נעזר בו
לשליחויות תרבותיות שונות. איי־טמאטוב,
שביקר באחרונה בישר אל
ונפגש עם ראש הממשלה וממ-
לא-מקומו שימעון פרס, הוצג ביש ראל
כמקורב וכתומך של גורבא-
צ׳וב ולא כ א חד הסופרים הנודעים
ביותר בארצו. רק מוספו הספרותי
של ידיעות אחרונות הביא קטע
קצר מ א חד מסיפוריו! .

בולאט אוקוג אוה

גורליסימו ושגב
ובכן גנרליסימו נשגב
הידור הצעיר, אתה׳אומר, אינו נדיב?
ואי־אפשר להרביץ בו הגיון, אף קיו־ט...
אלה׳מקללים׳ומשמיצים אותך עכשו
ואלה עוד מעלים׳לך קטו־ת
ומתפללים״לאל שאותך י״שיב.
ובכן גנרליסימו נשגב
הבכר האדמה שבה גם אפו־ך כלה
האם איננה אדמה מדם
כל אלה ששלחת אל מותם
כשאתה מחיליק בענג רני על השפם
וצופה על מוסקווה בעין כל־רואה.
ובכן גנרליסימו נשגב?
שוב אין בכ:ח טלפיך להפיל קו־בנות
רק צלך צר־המצח עוד מהלך אימים
איני עושה את חשבון אבדותינו עכשו
כתב האשום שלי׳צנועעד מאד
אבל סליחה ומחילה — לאיעוד!
עברית סתיתוס חופשי סרוסית1 :תן ז7

תפוח
בדב ש, חגיגה ברבן וריקוד באורם

אווירה כפרית. שעדיין רא נס
ליחה דיסק! מיזרחי בדרכן
לקונסנזוס ומסיבה לבנה לראש השנה

שני מיחאימניקים
תשש אחר

אב, בן ואמא חורגת 1:
עדה המיקצועית של מכבי תל-אביב בכדורסל, בא בחברת חב-
רתו־לחיים עירית ובנו רון. אשתו שלומית חיה עם מיקי שטראוס.

10 שנים מלאו להביקתה, אחד
ממוסדות־הבילוי הוותיקים ביותר
בתל־אביב, מקום שיש בו אווירה
כפרית, זכר לימים שעברו, אך
עדיין לא נם ליחם.
שלושה חברים מנהלים את המקום:
אריה כהן, שהקים אותו לפני
10 שנים, אלוף־מישנה (מיל׳)
נתן בן־ארי והגשש גברי בנאי.
ביום־ההולדת מילאו את ה־ביקוזה
מאות אנשים, שלמזלם חל
המאורע ביום קייצי, והם יכלו להתפזר
בחצר הגדולה.
בתוף־הקהל, שהתרפק על שירי
ארץ ישראל וכוס בירה, נראו אנ־שי־צבא
רבים, כמו האלוף עמוס
ירון, שחזר מוושינגטון לאחר ששימש
שם כניספח צבאי. שר־הבי־טחון
אמנם לא היה, אך נראה שם
שלישו, שימעון חפץ, זה שנזף
בנלי־צה־ל על כך שהם לא צינזרו
שיחה של שר־הביטחון. היה גם

שיבח האלונים

תת־אלוף דויד שובל, שפרש מ־ .
שרות צבאי אחרי שנים רבות וגם
התגרש אחרי 20 שנות נישואין.
והיו תת־אלוף צורי שגיא ו־ .
תת־אלוף אביגדור קהלני, שפרש
מהצבא ועכשיו מתחשבן עם
כולם. ועוזי צור, מפקד פו״ם שבא
בליוויית בחורה צעירה וכמובן
שהיו נציגים רבים של הבוהמה,
ביניהם בני מישפחת בנאי, כמו
אהוד בנאי, הבן של זקן־האחים
יעקב בנאי ואורי בנאי, בנו
של גברי בנאי, והיה כמובן מנחם
זילברמן, המופיע דרך־קבע במקום,
שהוריד ממישקלו עשרות קילוגרמים
ושנראה רזה כמעט כמו
אשתו.
היה שם גם טוביה צפיר, שהתנדב
להופיע ושהוסיף באחרונה
כמה קילוגרמים למישקלו. אולי
הוא משחק בהחלפות עם מנחם זילברמן.
היה המוסיקאי רפי פסחזון

האלוף עמוס
ירון (מימין),
הניספח הצבאי לשעבר של ישראל בוושינגטון,

רקדנית-הבטן כוכב פרי בגגד־עור
עטור מסמרות, עינטזה עם היחצגית
יהודית הגר (משמאל) .המנחה: שמוליק ספן, החבר של כוכב.

שו ומסמרות

בעלי־צמחים ובקישוטים שונים,
אך ההפתעה הגדולה היתה באולם
הגדול. על מסך־ענק הוקרנו בזה
אחר שיקופיות של אורחי הערב.
קשה היה לרקוד כי החוגגים
עמדו כמהופנטים והביטו בשיקו־פיות
שהראו אותם ואת חבריהם.
לא לכולם החמיאו השיקופיות, כי
בגודל של שלושה על שלושה מטרים
רואים את כל הפגמים בפנים,
אך כולם קיבלו זאת בהבנה. בהמשך
הערב הופיעו רקדנים שונים
על הבימה, אך הקהל העדיף לרקוד ־
בעצמו מאשר להביט ברקדנים1?׳ .

שבא עם אשתו, תמי, הבלונדית
החמושה במישקפי־שמש כהים, והכתב
אבי ולנטין, שישב בחברת
חברתו העובדת במקום.
ומי לא היו? רמי וריטה, שהתחילו
את הקאריירה המוסיקלית
שלהם במקום הזה, אך נסעו לחופשה
בספרד. את החלל המוסיקלי
מילאה להקת הג׳אז הייזר״ ,המורכבת
מישראלים ואמריקאים, ביניהם
בחור בשם גידי, זה שהזמרת
שרון ליפשיץ שרה עליו לפני
שנתיים. וגם ידעו לגלות לנו שהמקום
פועל על קהל קבוע, המגיע
למקום, כדי לקחת חלק בפעילויות
השונות שבו.

חזר ארצה עם אשתו דליה (שניה מימין) .חגגו
איתם, איש־העסקים בהווה ואיש חיל״האוויר
לשעבר יאלו שביט( שני משמאל) ואשתו חסיה.

מאווקו נ׳ שלוש

שלוש מהחטיבות של המסיבו
הן יפה הרוש (מימין) ,תמי בן
עמי (במרכז) ,ואני בוטבול (משמאל) .השלוש ממוצא מרוקאי, אן

| | 11ךךי 1ך 1טומן העיתונאי ירון לונדון שצפה בהנאה לא
11ן ! #ווו מוס תר ת בהופעת הזמרת. היחצניות עטרה ישראל
(למטה מימין) ומיכל ר צבי(ל מ טה משמאל) מייצגות אמנים רבים.

וון ־ 1ל 1^ 1־ 1משתעשעים כמו בילדות,
1 1 /1 11/מוטי רייף, המחבק בידיו את
מעצבת־השיער ונדה קרן (משמאל) ,ובמקביל

רוקדת להנאתה האחת והיחידה, פינצ׳י מור.
מלכת יופי לשעבר דנה וכסלר (למטה מימין)
והברוקרית עדי בן־יוחנן, המתגוררת בניו-יורק.
למרכז היא עשתה זאת. מרגלית
צנעני, זמרת הנשמה מיספר 1

מערים שונות במרוקו. שלושתן עוסקות באופנה, יפה ואני במכירה
ובניהול ותמי בדוגמנות. שלושתן פרודות כעת מבני־זוגן. בסוף״
השבוע טס ה תמי היפהפיה לטיול בחוף המערבי של ארצות״הברית.

של ישראל, הצליחה להציב את
עצמה במרכז הקונסנזוס הלאומי המוסיקלי.
הזמרת, שהייתה נחלת החלק
המיזרחי של העם, השכילה בשנים
האחרונות, בעזרת קסם אישי,
חוש״הומור וכישרון מוסיקלי, להתחבב
על שכבות שונות. כולם
היו בדיעה שהיא טובה ומוכשרת,,
אך חוסר־הביטחון האישי שלה היה
לה לרועץ. אם היא התגברה על כך
או לא עדיין לא ברור, אך עצם הבחירה
כמוסיקאי מוכשר ורציני כ־ירוסלב
יעקובוביץ מעידה על
התרחבות בתפיסתה המוסיקלית
שהתוצאה היא תקליט משגע שיצא
לאור באחרונה.
ביום השני נערכה למרגלית
מסיבה גדולה במועדון זמן אמיתי.
השילוב של מוסיקה מיזרחית ישראלית
ודיסקוטק מודרני, הממצה
את המוטו של תרבות המערב העכשווית,
פעלו חזק על האורחים
הרבים שגדשו את המקום, מרביתם

אנשים הקשורים לעולם המוסיקה
והתיקשורת.
מרגלית צנעני עמדה על הבימה
המוגבהת כשתזמורת חיה מאחוריה
ובליווי חלקי של פלייבק נתנה הופעה
משכנעת וחושנית, למעט או

סיגנון לבושה, שלא כל כך תואם
את סיגנון שירתה. היו שאמרו
שהם היו רוצים לראותה בתיסרוקת
ובבגדים יותר קלילים, כי מרגלית,
בתיסרוקת העכשווית שלה, נראית
כמי שמייצגת משהו שכבר היה.

כתב: זוהר אוהריאב. צירם: אלי דסה

במאמר תחת הכותרת ״מזימת הישועי״ חוזר עוזי בנזימן
בהארץ לפרשה משנת . 1961
זה היה לקראת סוף מילחמת־השיחרור האלג׳ירית. שארל
דה־גול, שהגיע לשילטון בצרפת שלוש שנים לפני־כן, עמד
לעשות שלום עם המורדים. כדבריו :״שלום בין אמיצי־הלב״.
(בישראל היו אומרים :״שלום עם טרוריסטים״).
הימין המטורף בצרפת, שכלל את צמרת הצבא באלג׳יריה
ומחתרת המתנחלים, רצה למנוע את השלום בכל מחיר. הוא
תיכנן הפיכה צבאית(שנכשלה) וניסיונות של התנקשות בחיי
דה־גול. אחד מאלה מתואר בספר ובסרט יום התן.
במארס 1961 פנה כומר ישועי לנספח הצבאי בשגרירות
ישראל בפאריס. בפיו היתה בקשה: ששרותי־הביטחון של
ישראל יספקו לו שכיר־חרב ערבי, שיבצע התנקשות בחיי
דה־גול. הכוונה היתה שהמתנקש יזוהה כערבי, וכי ניתן יהיה
לייחס את הרצח לפל״ן, אירגון־השיחרור האלג׳ירי.
בנזימן מתעכב במאמרו רק על המאבק שהתנהל סביב
עניין זה בצמרת ישראל. איסר הראל, אז ראש־המוסד, בעצה
אחת עם שרת־החוץ גולדה מאיר, הציע לבן־גוריון להודיע על
המזימה מייד לדה־גול. סגן שר־הביטחון, שימעון פרס, והר־מטכ״ל,
צבי צור, התנגדו. בן־גוריון החליט בו במקום למסור
את המידע לנשיא הצרפתי. עוזי נרקיס קיבל את ההוראה
ומסר את הידיעה לחתנו של דה־גול.
התככים בצמרת ישראל אינם מעניינים אותי. למרבה
הצער יש כאן ביטוי לנטייה הגוברת בעיתונות הישראלית
להוריד כל עניין גדול וחשוב לרמה של רכילות על התככים
ההדדיים בצמרת ישראל.
מה שחשוב בעיניי הוא זה: ברור כי אנשי הימין הצרפתי
האמינו כי עומדים לרשות ישראל שכירי־חרב ערביים. ברור
שהם היו בטוחים שישראל מסוגלת ומוכנה להפעיל שכירי־חרב
כאלה במשימות־רצח, כדי לייחס אותן לערבים. ואנשי
הימין היו צריכים לדעת, מפני שהם כללו את ראשי שתתי־הביטחון
ואגף־המודיעין של הצבא הצרפתי.
מעניין שאת אותה הריעה עצמה שמעתי לא פעם מפי
ראשי אש״ף. הם מאמינים כי רבות מפעולות־הטרור של
אירגון אבו־ניראל בוצעו על פי הזמנה ישראלית, כדי
להכפיש את שמו של אש״ף. גם עיצאם אל־סרטאווי היה
משוכנע כי ההתנקשות בחיי השגריר שלמה ארגוב, ששימשה
אמתלה למילחמת־הלבנון, בוצעה על־ידי אנשי אבו־נידאל
על־פי הזמנה ישראלית.
מבין כל מי שהיו מעורבים בפרשת הכומר הישועי, ומבין
כל מי שכתבו עליה, לא התרעם איש על ההנחה שישראל
מסוגלת למעשה כזה. מעניין.

איזה דימיון

אורי אמרי

עוד באוניה, בדרך למצריים, שיגר נפוליון פקודת־יום
לחיילים העמים שעימם נחיה עתה הם מוסלמים. העיקרון
הדתי הראשון שלהם אומר, :אין אלוהים אלא אללה, ומוחמד
הוא נביאו׳ .אל תתווכחו איתם. נהגו בהם יפה, כפי שנהגנו
ביהודים ובאיטלקים. התייחסו באדיבות למופתים ולאימאמים
שלהם, כפי שהתייחסתם לרבנים ולהגמונים. נהגו באותה
הסובלנות בטכסים שקובע הקוראן ובמיסגדים, כפי שנהגתם
במינזרים, בבתי־הכנסת, בדתות של משה ושל ישוע
הנוצרי...״
האדמירל הבריטי נלסון השמיד את הצי הצרפתי במיפרץ
אבו־כיר ליד אלכסנדריה( .לי זכור המקום הזה בעיקר מפני
שאכלתי שם את החסילונים הגדולים ביותר שראיתי בחיי.
מומלץ למי שמזדמן למצריים ).כשנוכח נפוליון לדעת שאינו
יכול להחזיר את צבאו לצרפת, החליט לכבוש את ארץ ישראל.
תחילה
כבש את אל־עריש. מכיוון שכלל לא ידע מראש על
קיומו של המקום, התעכב שם במשך כמה ימים גורליים.
אחר־כך כבש את עזה, וצר על יפו. כדי להגביה את תותחיו
להפגזת העיר, הקים את הר־נפוליון, הנמצא עכשיו בתחום
רמת־גן. לאחר מכן צר על עכו(וגם שם יש הר־נפוליון).
כדרכו של כל תוקפן, המציא סיפור כאילו הקורבן הוא
שפתח בהתקפה. אחרי שפלש לארץ כתב מיכתב אל ״המוללה
מוראד־רדה בדמשק״ .בראש המיכתב מופיע התאריך:
״במיפקדה לפני עכו 7 ,בחודש ז׳רמינאל, בשנה .7״ (המהפכה
הצרפתית שינתה את שמות החודשים, והחלה בספירה חדשה
של השנים. הכוונה היא לתאריך 27 במארס ).1799
וזו לשון המיכתב :״אני ממהר להודיע לכבודו שחציתי את
גבול סוריה ...מכיוון שג׳זאר באשה פלש למצריים וכבש את
מיבצר אל־עריש, ראיתי חובה לעצמי לעבור את המידבר, כדי
להתנגד לתוקפנותו. אלוהים, שהחליט לשים קץ לממלכת
העריצים במצריים כמו בסוריה, העניק לי את הניצחון. עזה,

גרמניה המיזרחית התייצבה לימין סין. שתי המדינות,
בשני הקצוות של העולם הקומוניסטי, מתנגדות לפרסטרוי
קה. עיתון מיזרודגרמני הכריז השבוע בגאווה כי לשני המיש־טרים
יש השקפות זהות.
אם כך, אינני יכול להתאפק מלספר שוב את הבדיחה על
ביקורו של ולטר אולבריכט, מי שהיה מנהיג גרמניה
המיזרחית, על 17 מיליון תושביה, אצל מאו צה־דונג, מנהיג
סין, שמיספר אוכלוסיה התקרב אז למיל&רד.
שני המנהיגים החליפו ריעות ע> הקומוניזם ועל
בעיותיהם. לבסוף שאל הגרמני את הסיני :״תגיד לי, החבר
.מאו, כמה אויבי־מישטר יש בסין?״
״אין לנו הרבה,״ הרגיע אותו מאו ,״אולי איזה 17 מיליון.״
״מעניין!״ זרח אולבריכט ,״בדיוק כמו אצלנו!״

נפוליון בארץ ישראל
כשיעור בהיסטוריה פופולרית, היתה הסידרה על נפוליון
וז׳וזפין טובה מאוד.
לא קל לשחק את תפקידו של הקורסיקאי הגדול, בעל הגוף
הקטן, בייחוד בסצנות האישיות. נפוליון בונאפארטה, הרפתקן
י גאוני, ספק־צרפתי ספק־איטלקי, היה תערובת של תכונות
רבות. הוא היה רודן ושוחר־תרבות. אדם שהעריך את כוחם של
רעיונות אך שחי על החרב. תועמלן מחונן ומחוקק גדול.
רומנטיקן וציניקן. פושע ומדינאי.
איך משחקים דמות כזאת? השחקן בסידרה, ארמנד אסנט,
הדומה להפליא לכמה מפסליו של נפוליון, עשה זאת בהצלחה.
הדמות עוררה אמון. מי יודע, אולי זה דומה לנפוליון
האמיתי?
מבחינה היסטורית, המאורעות מתוארים בדיוק קפדני. למרבה
הצער, הושמטו פרקים שלמים, וביניהם דווקא הפרק
הנוגע לנו.
היה בסיררה פרק על פלישת נפוליון למצריים ב־ . 1798 אך
ההמשך הושמט.

נפוליזן(משמאל) בבית־החולים ביפו(קטע מציור)

יפו וחיפה נפלו לידי, ואני חונה לפני עכו, שעליה אשתלט
תוך כמה ימים...״
אבל בעכו חיכתה לו הפתעה, בדמותו של אחמד אל־ג׳זאר,
עבד מבוסניה שנולד כנוצרי ושהתאסלם. הוא היה מושל העיר
והאיזור. אל־ג׳זאר (״הקצב״ ,שם שניתן לו בשל אכזריותו
האגדתית, ושהוא נהנה ממנו מאוד) הגן על העיר (בעזרת
חבר־עוזריו שכלל את היהודי חיים פרחי) ,והיה אחד האנשים
המעטים שהצליחו אי־פעם להביס את נפוליון. מכיוון
שהאירופים לא יכלו לסבול עובדה זו, ייחסו את הניצחון
לאדמיראל הבריטי סידניי סמית, שעמד לצידו.
באותה שעה פנה נפוליון גם ליהודים, בקריאה מעורפלת
להקמת ממלכה יהודית בארץ. גם בעניין זה הקדים את זמנו
ביותר מ־ 100 שנים. הבריטים נתנו ליהודים את הצהרת־בלפור
מתוך אותו השיקול עצמו: להקים בארץ יישוב שיהיה
נאמן לאינטרסים האימפריאליים שלהם.
(אחרי שמינה את עצמו כקיסר, כינס נפוליון ״סנהדרין״ של
71 יהודים נכבדים, ואירגן את חיי הקהילה בצרפת. המוסדות
שהקים קיימים עד היום. לאחר מכן צימצם זמנית את זכויות
היהודים, אך ההגבלות לא החזיקו מעמד. האוגדות של נפוליון,
שכבשו את אירופה, הביאו איתן לכל מקום גם את רעיון
שיווי־הזכויות של היהודים).
נפוליון עזב את הארץ אחרי שנכשל בעכו, ואחרי שפרצה
מגיפה בצבאו. אחת התמונות המפורסמות ביותר שלו, שצויי־רה
בידי צייר־המיפקדה אנטואן ז׳ו גרו על פי הזמנתו, מראה
אותו כשהוא מסכן את חייו ומבקר את החיילים חולי־הדבר. יש
להניח כי המעמד הוא כולו פרי הרימיון. לעומת זאת, אין זה
פרי הדימיון שנפוליון ציווה לרצוח בדם קר את כל השבויים
שלקח בארץ, מפני שלא יכול היה להזין אותם, וגם לא רצה
לשחררם. זהו אחד הכתמים השחורים ביותר הרובצים על
האגדה הנפוליונית.
הסידרה עברה על הפרשה הזאת בשתיקה. אולי מפני שז׳ו־זפין
לא היתה שם.

גבול הרשת
נניח שהיה לי בצבא מפקד נערץ, גיבור, שלא השאיר
מעולם חייל פצוע בשדה. נניח שאותו המפקד נעצר עכשיו
בחשד שרצח זקנה כדי לשדוד ממנה את כספה. נניח שאותו
המפקד מודה שפרץ כדי לשדוד, אך מכחיש שרצח את הזקנה
בכוונה תחילה.
איך עלי להתייחס לאיש הזה?
להגיד לו: אתה החבר שלי, ולא חשוב מה עשית? לחבק
אותו בכנס של ותיקי־היחירה? או להגיד לו: אדוני, כאן נגמרת
החברות. יתכן שהיית פעם גיבור, אבל אני לא רוצה
בחברים כאלה.
אין זו שאלה היפותטית לגמרי. היא התעוררה בעיקבות
מיכתב שקיבלתי מהבימאי יואל שרון.
לא־מכבר כתבתי כמה שורות על מיפגש־הרעים של ס״ חז
חרוב, שצולם בטלוויזיה. לפי הכתבה, גיבור המיפגש היה
יאיר קליין, מוותיקי הסיירת ומאמן ה״חוואים״ בקולומביה.
החברים הצטופפו סביבו בהערצה והרעיפו עליו סימנים של
הזדהות ועידוד. מחיתי על כך.
על כך כתב לי שרון, מוותיקי הסיירת:
״כנס חרוב אינו בית־מישפט, ואנחנו, לוחמי הסיירת״יאינם
י י חבר־מושבעים.
״אנחנו מישפחה אחת גדולה שהתלכדה, בימים שלאחר
מילחמת־ששת־הימים, לאחת המשימות הביטחוניות החשובות
למדינת־ישראל באותם ימים ועד היום. יאיר קליין לחם
איתנו. יאיר קליין הוביל אותנו בשרות־הקטל של ארץ־המיר־דפים,
וכן אל מעבר לקווים.
״יאיר מעולם לא השאיר חברים מאחור ואנו, חבריו־לנשק,
נהיה האחרונים להפנות לו עורף. ובל תשכח, יאיר טרם הואשם
בדין, ונגד קליין טרם הוגש כתב־אשמה.
״צר לי על חוסר״רגישותו לנושא.״
אינני מוכן לקבל גישה זו. הגישה האומרת שהרעות הצבאית
עומדת מעל לכל רבר אחר, וצריכה להתעלם מכל
מעשה־נבלה, היא אינפנטילית בעיניי. החברות הצבאית
מבוססת על ערכי היסוד של הגינות וכבוד. היא נפסקת במקום
שאין בו לא הגינות ולא כבוד.
הגבורה של סיירת חרוב במקומה מונחת. הסיירת עסקה
בציד־אדם בתקופת ההסתננויות. אך האם מחייל בטנק ליד
התעלה ביום־הכיפורים נדרשה פחות גבורה?
נכון שיאיר קליין לא הורשע עדיין בשום בית־מישפט.
מבחינה מישפטית, הוא מוחזק כחף־מפשע. בוודאי. אבל די
במה שהוא עצמו הודה בו — שהיה שכיר־חרב מיקצועי בארץ
זרה, ושלימד אנשים לרצוח למען מטרה זו או אחרת — כדי
להוציאו מחברת חיילים הגונים.
בעניין זה אינני מוכן לקבל פשרה. ושום דיבורים על
אחוות־לוחמים וכו׳ וכו׳ אינם עושים עלי שום רושם בהקשר

״הקומוניזם אדק. ב תי או רי ה הוא !גודק ע ד היום הזה...
^ עיקרון יכולים אנו לומר שכל שינוי
^ במישטר הביא גם שינוי באמנות.
כל עת שבישרה החברה חידוש, הוא השתקף
בראי אמנותה — לטוב ולרע. גם ניוון
תקופה השתקף בראי האמנות של מישטר זה
או אחר.
כך זה משחר האנושות, מן הפירמידות
הגדולות, אבן־הפינה של החברה, שבישרו את
כוחם הריכוזי של הפרעונים(השושלת הרביעית)
,ועד לאותו פרעה תימהוני, אחנאתון
(השושלת ה־ )18 שרצה באל אחד, באל־הש־מש.
משם ועד ליוון הקלאסית של המאה ה־5
שלפני־הספירה. משם לרומא, שחפצה לשמר

את איכותה הקלאסית של אתונה באמנותה
— אל הביזנט, העשיר בכיפות ובפסיפסי־הז־הב.
אל הגותיקה, שחפצה לעלות בסטרוקטורה
של קשתות מאורכות ודמויות קדושים,
שהתארכו להן באותן הפרופורציות אל הרנסנס,
שחזר בשאלה אל המקור /הקלאסיקה,
באמצעים חדשים ובביטוי החדש, ששנים שם
לעצמו שוב את אידיאל־היופי כמשאת־נפש.
משם הוסיף גלים ופרטים, קשתות ונפח,
שהתגשם והתבשם בבארוק הדשן, אל תוך
הרוקוקו החיצוני הקליל והעמום כסל —
פירות מלאכים ומניירות. ואל תחילת עידן
חדש של בש 1רת המהפכה התעשייתית,
שהתברכה בפלורליזם של חומרים וביטוי,
ואל המאה ה־ 20 שבה הכריז גם האמן על
היותו חופשי, וביטוי עולמו הפנימי חשוב לו
לאין־ערוך יותר מלהיות מאסטר של מלאכות
ומיומנות, להיות המבצע מטעם השררה.
מהרגע שהוכרז חופש זה של האמן, שוב

לא היתה דרך חזרה מרצון, אלא חזרה של
כפייה פוליטית של רודן ומושל. ואמנם, שוב
לא טייל לו האמן במחלצות בחצרות הנסיכים,
ושוב לא היה יקירו של מלך זה או אחר.
האמן היה האינדיווידואליסט, שניסה
למכור את האמת שלו בלבד לחברה. אמת
שהיתה מסובכת ומורכבת, ולא היתה קשורה
לטעם ההמונים, ולא ביטאה מאוויי מושלים
ודת. ההיפן־ היה הנכון: האמן, בדרכו המיוחדת,
חייב היה לשכנע, בעזרת המשכילים
והאינטליגנציה, שביקורתו וראייתו המיוחדת
הן ראי של החברה, ולא חזרה על ואל דוגמות
מפורסמות של ההיסטוריה, שאינה אלא חיקוי
ורחוקה מן הביטוי האמנותי, כרחוק מיזרח

הקידמה והשיוויון.
חשיבת היחיר הקדימה בהרבה את חשיבת
ההמון וטעם מושליו. איש־הרוח רץ קדימה
בביטויו ובאמירתו, ואיש־המדע בנה סביבו
חומות של התמחות והתמצאות בזווית הצרה
של תחומו הספציפי.
איש־האשכולות, שידע את הכל על עולמו,
כפי שהיה בתקופת הרנסנס ועד למאה
ה־ ,20 הלו ונעלם. למושלי המאה ה־ ,20 בני
המעמד השלישי, לא היה רקע אנין־טעם, וב־ריצתם
קדימה, אל השילטון, לא היה להם
הזמן להתעסק בעולמות המופלאים של האמנות
והמדע. לגבי דידם, הדוגמות הידועות
של העבר, שהצליחו מאות בשנים, הן בשורה

ממוסקווה צאר. הבשורה, וגדולי
הרוח והחרבות בשלם הח״וגבו לדגל.
קל החיסולים והעוולות לא הביאו
להתפכחות. על דיקטטורה ואמנות
יגאל תו מ ר קין
ממערב. האמן קשר את ההיסטוריה עם ואל
השקפת עולמו האישית, המיוחדת.

המאה ה־ 20 באה לעולם עמוסה בתיקוות
לחופש־ביטוי. היא רצה קדימה ושרה את שיר

רבת־רושם להמוני גם במאה ה־ ,20 ספק אם
טעו בדבר. אך בדבר אחד טעו: אמנות מוכתבת
היא אמנות מתה, מנוונת ומכוונת.

דור המהפכנים שבא מן המאה ה־ , 19 ותי•

אורסיקנים גדולים כקארל מארכס ותלמידיו,
ראו עולם של עתיד בתנאיי מעברה ובתיאוריה.
וכן כל אנשי הרוח, האמנות והחופש.
משהתבשר העולם לקראת סוף , 1917
בשיאה של מילחמת־עולם וכשיאו של אוונ־גארד
באמנויות, בספרות, בשירה ובאדריכלות,
על המהפיכה הסובייטית, שהנה סוף־סוף
קמה אותה חברה מודרנית הפתוחה לעשייה

חדשה ולביקורת, שבה ייצור האמן ״את אותה
אמנות יחידה שיש בה מכוחות העתיד״(כפי
שכתב קנדינסקי עוד ב־ )1912 אותה חברה
שיוויונית שבה יעבוד כל אחד כפי יכולתו
וכל אחד יקבל כפי צורכו.
עירן חדש התחיל — ,כך סברו כל האינטלקטואלים
— ענקי האמנות והרוח. השירה
שברה כבלים: מיאקובסקי, יסנין, מנדלשטאם
ואלכסנדר בלוק, הסנוניות ששרו כזמיר. אנד
נים מופשטים כטטלין מלוויץ וליסיסצקי
בירכו את העידן החדש בקונסטרוקטיביזם
בצורה מופשטת, חדשה ומופלאה. איזנשטיין,
פודובקין, ורטוב ואחרים יצרו סרטים נפלאים
כפוטיו״סקין, אוקטובר, סערה מעל אסיה
ואוי מצלמה סרטים למדו המהפכה והחברה,
שדיברו בשפה אמנותית אישית ומתקדמת.
כל אמני אירופה נשאו עיניהם ונפשם מיזר־חה,
אל שמש־העמים העולה, משאת־הנפש
(המשך בעמוד )30

האמנים האמינו

(הסשך יסעמוד )29
הגדולה. לה־קובוזיה בנה את ביתו הקונסטרו־קטיביסטי
הגדול במוסקווה, והאדריכלות המודרנית
קיוותה להגשים חלום השיכון לפועלים
ברוח חדשה ומודרנית. ומי שלא הגיע
למוסקווה שר בארצו־הוא את שיר הקומוניזם:
ברכט, ארגון, מורביה, פיקאסו, אודן, ספנדר,
סילונה׳,גוטזו ולא עוד תנועות הדאדא, שהתאחדו
עם הסוריאליסטים והחליטו להצטרף
למיפלגה הקומוניסטית באופן מאוחד.
שיר־האביב במוסקווה היה קצר, ולא ארך
אף עשור. סטאלין לא התלהב מן הקוביזם,
הדאדאיזם והחרוז־החרש. לא מן העריכה של
איזנשטיין ולא מן הליווי המוסיקלי של
פרוקופייב. הוא רצה בשדרות של רומא ושל

לא החינוך ישנה את האדם
נ 3שטען הקומוניזם, ולא
גזע־עליון ערפי הנאציזם.
במאה ה־ם 2הוא נשאו
מ ורסה חבותיח
פטר הגדול, בפועל הגיבור ובנטאשה בעלת־החלציים.
העולם
המשיך להתלהב מרעיון הקומוניזם,
גם כשבמוסקווה חיסלו זה אחר זה את
אבות־המהפיכה ואת ענקי־הרוח, והאמנות
והקולות משם היו אחרים. שוב קמו הדמויות
של ״הדיקטטורה מטעם״ ,גיבורי־עמך מנופחים,
מצהירים — זה טעם ההמון וזה טעם
מנהיגיו. האינטלקטואלים מסביב סירבו לראות
את הטעם המוכתב על־ידי אגרוף המנהיגות.
את מיבני־הציבור של השיש והשדרות
הנפוחות, עטורות פסלים פסבדו־רומיים, פא־שיססיים
של מוסוליני. סירבו לראות את ה־דימיון
למיבני־ההדר הבומבסטיים וגיבורי המיתוס
הגרמאני של היטלר. הם סירבו להאמין
שהם באים מאותו המקור.
אמנות, כלכלה ואורח־חיים מוכתבים למעשה
על־ידי הפוליטיקאים. כאמנות־מטעם
שאין בה ביקורת ואין בה אמירה אישית של
אמן, אלא הזמנה שרירותית של מימסר־עס־קנים
רדוד. זו המביאה את רוח האדם אל פי
פחת.
העולם הלך למילחמה, ובספרד זעקו האידיאלים
והחלומות — כלומר הרוח, האמנות,
הספרות והתרבות ,״הצילו, תנו לקומוניזם
צ׳אנס, ביסודו הוא הצודק, ואכן צודק הקומוניזם
בתיאוריה עד עצם היום הזה״.
אלא שעדיין האלטרואיזם והשיוויון רחוקים
בסולם ההתפתחות. כוח משחית, וחברה
ללא תחרות הוגנת, וללא פלורליזם מפרה,
דינם להתנוון רוחנית, מוסרית, כלכלית. מימין
ומשמאל, כל חברה שאינה פתוחה לביקורת,
לריעות, לכבוד לדעת היחיד, גם כשהיא
שונה, סופה ניוון ומכשלה.
לא החינוך בלבד ישנה את האדם, כפי
שטוען הקומוניזם, ולא אדם־עליון והגזע הנאור,
כפי שטוען הנאציזם. הוכחנו שהאדם
במאה ה־ 20 הוא עדיין מורסה חברתית בדרך
האבולוציה, שאינו יודע לדאוג לעצמו כיאות,
ובוודאי שלא לזולתו.
המקל והגזר הם מניעיו הגדולים. לא
האידיאה ולא האידיאל. איש המאה ה־20
חייב את מקומו החברתי, נוחיותו וצורת־חייו
ל מ תי־ מעט של אנשי מדע ורוח. הוא
איננו האדם־המורד של קאמי, זה השואל
שאלות וההולך קדימה. הוא עדיין האדם
המאמין שפניו לאחור, אל המיסטיקה והתשובות
בנות־אלפי־השנים.
במעשה למדנו היטב שתרבות וכלכלה,
היזומים מלמעלה על־ידי הפוליטיקאים, גרועים
ומתגוונים במהירות גדולה יותר מתרבות
ופוליטיקה היזומים על־ידי הביזנס הגדול,
שהצליח להדביק את החברה בחיידק הצריכה,
השווק והבלאי הגדל.
ה־,[£ל 1$§ £2 £והקפיטליזם הם
מציאות אנטיפטית ומקוממת, שאפשר איכשהו
להסתדר עימם. בעוד שהקומוניזם האמיתי
הוא חלום רחוק, ולא רק באספמיה.

האם היית מקבל את מ ארכס למיצפן אנחנו מאוד
ץ^פת העולם, לקראת סוף־המאה, לא
יכולה להיות יפה יותר בעיני מרגרט
תאצ׳ר וג׳ורג׳ בוש. לא רק שהקומוניזם נופח
את נשמתו, אלא שקולות הגסיסה שלו מלווים
בצהלות שימחה של הנפטרים. ילצין, הילד
הנורא של הפוליטבירו הסובייטי מספר
לעיתונאים האמריקאים שהקאפיטליזם מוכיח
את עצמו יותר ממה שאפשר להעלות על
הדעת.
פולין סילקה את המיפלגה הקומוניסטית
מהשילטון. הרפובליקות של ברית־המועצות
נמצאות צעד אחד לפני עצמאות מוחלטת.
הסטודנטים בכיכר־השמיים בפקינג הובסו
אמנם על־ידי הצבא, אבל התסיסה המחשבתית
לא כובתה. הסתדרות העובדים של פועלי
ישראל נערכת לקראת מכירת המיפע־לים
שלה, והקיבוצים, שמרבית הבנים הנולדים
שם עוברים למקום אחר, מתכוונים להנפיק
מניות בבורסה. הקומוניזם 106 ,שנים
אחרי מותו של קארל מארכס, מת, בעליל,
פעם נוספת.
הפטיש שברגל האדום צנח על ראשם של
נושאי המוט, וגרם להתפכחותם. אין תפוחי־אדמה,
אין סולידריות, אין שיוויון. כל המיש־טרים
שנוסדו על בסיס התיאוריות המארכסי-
סטיות, נכשלו ביישום. התופעה החברתית
החשובה ביותר במאה ה־ ,20 הקומוניזם, עומדת,
כך נראה, להישלח למחסן הקוריוזים
של הציוויליזציה.
ולמרות כל זאת, יש אנשים לא־מעטים
אשר אינם חושבים כי חייב להיות קשר ישיר
בין התיאוריה ובין היישום. אם המטוס לא
המריא, הם טוענים, זה עדיין לא מוכיח שחוק
העילוי שגוי. כנראה, הם אומרים, שבנו את
המטוס עקום.
״הרעיון,״ אומר בלהט גדול הפרופסור
גירעון פרוידנטל ,״שההיסטוריה מתנהלת
בגלל איזו שהיא תיאוריה, הוא פשוט רעיון
מטורף.״ הוא חוזר על האבחנה :״פשוט, רעיון
מטורף. הכנסייה לא שלטה בגלל אידיאולוגיה,
והמארכסיזם לא שלט בגלל התיאוריה.
הם בסך־הכל ביטאו את התנועות ההיסטוריות
החזקות של הזמו הנתון״.

• לוא מארכם לא היה קיים, גם אז
היינו פוגשים את המארכסיזם?

.כן.היינו רואים את אותם הרעיונות, אבל
אולי בצורה קצת פחות שיטתית, ופחות אינטלקטואלית״.
מעט
מאוד אנשים מכירים למעשה את

פרום׳ ם רוידנטל
הויצסה עקומה
תורתם של קארל מארכס ופרידריך אנגלס,
ששינתה את דמותו של כדור־הארץ במאה
האחרונה. מארכס עצמו, שנפטר בלונדון בשנת
, 1883 והוא בן ,65 לא סיים מעולם את
עבודתו המונומנטלית, הקאפיטל. רק כרך
אחד יצא לאור בחייו, ואת הטיוטות הפרטניות,
האינסופיות שהשאיר, ערך אחר-כך
חברו העשיר והתומך (גם כספית) ,אנגלס.
אולי זו הסיבה שגם מחוקרי מארכס, כמו
הפרופסור פרוידנטל, קשה להוציא שני
מישפטים שיסבירו, ולוא בצורה שיטחית, את
הרעיון הכללי של התיאוריה.
אפשר להסביר כך את דרווין, שהוכיח את
התפתחות המינים לפי עיקרון הברירה הטיב״
עית, שבה רק המתאימים לסביבה הנתונה
שורדים. אפשר אפילו לדבר על אינשטיין
ברמה כמעט עיתונאית, ולהגיד שהוא האדם
שהוכיח שהאנרגיה שווה למסה כפול מהירות
האור(הקבועה והגבולית לנצח) בריבוע.
מארכס, תוצר אינטלקטואלי של המאה ה־
, 19 ניסה לעשות להיסטוריה מה שעשו למדע
בתקופתו. בגלל סידרה מדהימה של גילויים
והצלחות, הבנת העולם נראתה על סף פית־רון.
המוח האנושי, חשבו באותם ימים, עומד
לדעת את הכל. ומארכס, כמו הפילוסוף הגרמני
הגל, לפניו, ניסה למצוא את הנוסחה של
ההיסטוריה. מציאת הנוסחה, האמין, תחסוך
מאיתנו זמן מיותר, כי אם העולם מתקדם
לכיוון מסויים, הכרחי, חבל על הדורות שיי-
שחקו בתהליך.
מארכס גם חשב שהוא מצא את הנוסחה,

אבל הוא מעולם לא הצליח לתמצת אותה
בשורה אחת, ואפילו לא בספר אחד. הרעיון
הכללי שלו, בסופו של דבר, היה שהחברה
האנושית נעה בגלל מניעים כלכליים, בצורה
של מטוטלת מתקדמת, וכל שלב בהתפתחות
נושא בחובו את הגרעין שיהרוס אותו, ויצמיח
את השלב הבא, הבנוי במתכונת דומה.
במצב שאליו התייחס — החברה הקאפיט־ליסטית
של אירופה במאה ה־ — 19 הוא
הסיק שמיצבורי־ההון נמצאים אצל אלה המנצלים
את הערך העודף. הפער בין מחיר המוצר
לצרכן ובין עלותו הממשית הוא הערך
העודף, וברגע שהפועל יבין שהוא זה שמייצר
אותו, את הערך הזה, הוא גם ידרוש אותו
לעצמו, ואז ישלוט הפרולטריון.
זה, לפי מארכס, אמור להיות השלב הסופי,
שאיננו מכיל את האנטי־תיזה.

״מארכס עצמו,״ אומר הפרופסור פרויו־נ־טל
,״כתב בהקדמה לסיפרו הקפיטל, שמטרת
החיבור שלו היא לגלות את חוק ההתפתחות
של החברה הקאפיטליסטית״.

• הוא נכשל לגמרי, לא?
״לא. יש לי ביקורת מפה ועד להודעה חדשה
על התיאוריה המארכסיסטית, ועל אי־פי־תוהה
מאז מותו של מארכס. אבל הביקורת
הזאת מניחה שהמארכסיזם — ובלי צל צילה
של הסמקה — היא עדיין התיאוריה הטובה
מיקדו ה1א רק מתחיל

ליברליים במצפן. אנחנו הגוף האותנטי ביותר הקשור לתיאוריות שלו!

והאחוז הולך וקטן.
״יש מעמד פועלים, ויש מעמד שכירים.
ישנה הגדרה מעמדית ברורה: מי שחייב למכור
את כוח עבודתו על מנת להתקיים, הוא
פועל. כמו שמדברים בצבא על כוח ההכרעה,
ככה אפשר להתייחס למעמד הפועלים התעשייתיים.״

עוד מעט הרובוטים יעשו את
המהפכה שלך.

״אומרים את זה כבר 20 שנים. זה שולי
לחלוטין. ואז אולי המארכסיזם יאבד את
המשמעות שלו. אין לי שום בעייה עם זה.
היחס שלי למארכסיזם איננו יחס רתי. יש
משמעות לניתוח מדעי רק במישור האופרטיבי.
אם זה נעלם, אז זה הופך להיות מעניין
בשביל ההיסטוריה, ותו לא.״

•ועדיין, למרות מפלת הקומוניזם,
אתה חושב שהתיאוריה אופרטיבית?
״בוודאי.
העולם הקפיטאליסטי נמצא על
סף משבר.״

• איזה משבר? העולם הקפיטא־ליפטי
חזק כשם שלא היה מעולם.

,11 אז מה לעשות אם השלם לא כל־כך התאים למה
שמארכס הציע? התיאוריה מצו״ 1ת -כך לפחות מועדם
פרופסור לד שן פרו, ד 1טל מהאקדמיה ומיכאל (.מיקז־ר)
ורשגסק מ״מצפן״ .התיאוריה מצו״ 1ת וצריך פשוט להתחיל
לעבוד מההתחלה. שיחה על מארכס, אחדי מותו בפעם השדה
ביותר. אין בסביבה אפילו סימן קלוש שקיימת
איזו שהיא תיאוריה שיכולה להתמודד,
אפילו בסיבוב הראשון, עם התיאוריה המאר־כסיסטית.
זו חרא של תיאוריה, אבל איט׳ס דה
בסט וי הב.׳׳ וכאן נכנס פרוידנטל להנמקה,
שמובאת רק במישפט־הפתיחה שלה, כי הפירוט
שלה, על דרך המארכסיסטים, זה עניין
לסמינריון שלם:
.מבחינה של כישלון החברות הסוציאליסטיות,
אין ספק שהן נכשלו. וזו הטרגדיה הגדולה
של הסוציאליזם. הוא נקלט בארצות
הבלתי־מפותחות, שהיו צריכות להתגונן
באותו זמן גם כלכלית וגם צבאית מפני הארצות
הקאפיטליסטיות. זה האסון. ואני לא
שותף לצהלה הגדולה נוכח ההתמוטטות ב־מיזרח־אירופה,
מכיוון שאין שום ביטחון שההתפתחות
של המישטרים הקאפיטליסטים
מובילה להפי־אנד.״

• המדינות הקאפיטליסטיות יצרו
גם מנגנוני תיקון. המצב משתפר
כל הזמן.
.זה לא רע,״ מודה פרוידנטל, ,ואחת הטעויות
של מארכס היתה שהוא התייחס לעולם
של זמנו כאל מערכת סגורה. הוא לא התייחס
למשמעות של האימפריאליזם והקולוניאליזם.
הוא לא ראה שמעבר לדלת היה כר
נרחב לפעולה״.

• המארכסיזם יחיה גם באלך הבא?
,הלוואי
שהייתי כל״כך אופטימי לגבי דברים
אחרים, כמו שאני בטוח לגבי עתיד ה־מארכסיזם.
אלוהים יודע מה מזה יישאר מקורי,
אבל גם הפיסיקה של ניוטון לא מצוייה
כיום בסיפרי־הלימוד. אבל, הוא הבסיס, וגם
מארכס הוא הבסיס״.

מנהיג מצפן
^ מארכסיזם,״ אומר

מיכאל
.( 1 1/ /מיקדו״) ורשבסקי, מנהיג מצפן,
״איננו מארכס. זה דבר שמתפתח על בסיס
אותן הקטגוריות, מתעלם מדברים מסויימים
שמארכס כתב, כי הוא כתב הרבה שטויות״.

• היית מקבל את מארכם ל״מצ־פן״?
ורשבסקי
צוחק .״אנחנו מאוד ליברלים,
במצפן״.
אולי. אבל אין ספק שמצפן, התנועה ה־מארכסיסטית
הישראלית, המאופיינת במיס־

יונתן שם־ אור
פר מצומצם מאוד של פעילים, אשר מקדישים
זמן ממושך ללימור ולעיון, היא הגוף
האותנטי ביותר הקשור בתיאוריות של מארי
כס ובתירגומן לעבודת שטח. הרבה יותר,
למשל, מאנשי המיפלגה הקומוניסטית (זו
הידועה בשמה הקודם, רק״ח) ,הבנוייה משני
יסודות: הגוף הערבי, הגדול, שהשתמש
במיפלגה כסבכה לאומית, והגוף היהודי
המורכב, ברובו, מנאמני מוסקווה, יהיו אשר

יהיו.
״השאלה,״ מרחיב ורשבסקי את שאלת
קבלת מארכס למצפן,׳,היא אם הוא היה מוכן
לפעול, או שהיה נשאר בסיפרייה. אם הוא
היה נשאר בסיפרייה, לא היינו מקבלים אותו.
זה הקריטריון. להיות פעיל״.

• אתה לא יכול לומר שהישיבה
של מארבם בסיפרייה בלונדון לא
היתה ההדק של אחד המעשים הגדולים
ביותר במאה האחרונה.

.כן, אבל מה זו תיאוריה? זה ניסיון מצטבר.
סך־הכל הניסיון המצטבר של המארב־סיזם
זה מילחמת־המעמדות. וכאן באה הפעילות.״

למה המארכסיזם לא הצליח?

במדינות הקאפיטליסטיות יש לזה שתי
סיבות: ראשית, מפני שהן הצליחו להבטיח
רמה מתקבלת על הדעת של שיגשוג וחרויות
במשך מרבית הזמן, וברגעים של משבר, חו־סר־היכולת
של מעמד־הפועלים לתפוס את
ההזדמנות. במקביל, המיפלצת שקמה בב־רית־המועצות,
והניוון שלה, ההשפעה של
הדבר הזה על מעמד־הפועלים הבינלאומי,
היתה אפילו יותר חזקה מאשר ההשפעה של
מהפכת אוקטובר. יותר ממה שמהפכת אוקטובר
הזניקה את העולם קדימה, הניוון של
ברית־המועצות עצר אותו״.

• תמיד חשבת ככה?

״לא בצורה כל־כך קיצונית, אבל תוך כדי
מחקר היסטורי של תנועות־הפועלים באירופה,
הגעתי למסקנה הזאת. ראיתי איך השתנו
הסמלים של מעמד־הפועלים במערב־אירופה.
ההתנוונות של ברית־המועצות גרמה למהפך
בתודעה של מיליוני פועלים בכל אירופה,
והיוזמה, מבחינה תעמולתית וערכית, עברה
למחנה של הבורגנות.״

• אולי מה שקרה במערב זה ש־מעמד־הפועלים
פשוט נמוג? כולם
הפכו לבורגנות, ולזעיר־בורגנות.
״זה אומרים כל שלוש שנים. מעמד־הפו־עלים
קיים״.

• במה הוא נמדד?
״במקומו בייצור.״

• ר ק 20 אחוזים מהאוכלוסיה,
במדינות המתועשות, עוסק בייצור,

״המחיר החברתי, המוטל על חלקים מה־אוכלוסיה
כדי להשיג את זה, הוא גדול מאוד.
זהו המארכסיזס. האבטלה עומדת על 10 אחוזים.
פעם ראשונה שבאירופה אנשים מתים
מקור. יש מושג חדש הנקרא נובו־פובר, העני
החדש, כמו שהיה פעם העשיר החדש. ישנן
תופעות של אנשים חסרי־כל בממדים אדירים.״

כמה אנשים, לדעתך, מחזיקים
בדיעות מארכסיסטיות, בישראל?
״אלפים ספורים״.

• איפה הם?

״חלק בשמאל הראדיקאלי, חלק במצפן,
חלק במיפלגה הקומוניסטית.״

• ז ה לא קצת לא-לעניין להיות
היום, בשנת , 1989 קומוניסט, כאשר
השיטה נכשלה בעליל, בכל
מקום על-פני כדור-הארץ?
״אני שייך לאותם הבודדים שאלינו נא לא
להפנות את השאלה. אנחנו אומרים זה 50
שנה שמה שקיים בעולם אין לו קשר עם הקומוניזם.
אני שמח על מה שקורה בברית־המו־עצות.
אומרים שזה סופו של הקומוניזם, אבל
אני אומר שאולי, סוף־סוף, זו תחילתו. סוף־
סוף גמרנו עם הקאריקטורה הזאת. זהו ה־צ׳אנס
להתחדשות הקומוניזם עבור העולם
הקאפיטליסטי המפותח. אני זוכר את השיחות
במצפן, כאן, שהיו אומרים לי שעם כל החרא,
ברית־המועצות עדיפה על אמריקה. הייתי
שואל אותם, :מה, אתה היית חי שס, בברית-
המועצות?׳ וכולם היו שותקים״.
חברי מצפן, מזוקנים ושתקנים, שמחכים
בשקט במיטבח של הבית הירושלמי של ור־שבסקי,
מתעסקים באיטיות ובמיומנות בעשיית
קפה ובריקון המאפרות מבידלי הסיגריות
הממלאות אותן בקצב מהיר. מנהיג
מצפן משרטט לפניי את מפת החברה החדשה,
המחייבת, כמובן, גם ״יצירת אדם חדש״,
שיפעל בשונה ממה שאנחנו אוהבים לכנות
״הטבע האנושי״.
האידיאליזם הוא חלק בלתי־נפרד מהתיאוריה,
ובסופו של דבר, למרות שהקומוניזם
באמת מת, ואולי רק שרידים קוריוזיים ילחשו
פה ושם, הרי גם באלף השלישי, המתדפק על
הלוח, כאשר יישכחו הדלות והעריצות הביורוקרטית,
שאיפיינו את כל המישסרים הקומוניסטיים,
והמצב החברתי או הכלכלי יגיע
במקום כלשהו למשבר, תמיד תימצא איזו
קבוצה שתשלוף את כתבי מארכס, ותנסה
לארגן מחדש את העולם על בסיס שיוויוני.
כמו הכנסייה הקאתולית, שידעה תקופות
קמילה ופריחה, גם המארכסיזם, ככל הנראה,
לא ייעלם לנצח.

הורוסהוס

לחיים, עד כדי מחשבות על ויתור
עליהם.
זרת, הרחוקה מכל האצבעות ובורחת
החוצה, מצביעה על פחד מתלות, אינ-
דיווידואליות, בעיות בי חסי ם קרובים,
אדם שלא רוצה להתחייב ואיננו מעו-
ניין במיסגרת. העצמאות חשובה לו
ממיסגרת נישואים. חיי־נישואין לא
ייטיבו עימו והוא ינסה למצוא פירצות,
שדרכן יוכל לברוח מדי״פעם.

מאוד, זה אמנם מבליט ומדגיש את
בין שני אנשים, אפילו א ם מטרתו היא
0ר*0
יכולת־הביטוי, אך לא פעם זהו דמגוג או
קשר מיני בלבד, לא יוכל להיבנות רק על
בני סיני
אדם שמדבר ומשכנע, אי־אפשר לסמוך
משיכה מינית ללא תיקשורת טובה.
על דבריו ואפילו מסוכן להאמין לו.
בלומר, א ם אין שפה משותפת, אם רק
עוביה של האצבע חשוב גם הוא,
הגוף מדבר, ההרגשה של שני הצדדים,
מכיוון שדווקא על האצבע הזו להיות
לאחר שיפרקו את המתח המיני שנוצר
עבה. אם היא דקה י חסי ת לשאר האצ ביניהם,
תהיה רעה.
בעות, זה סימן לא־טוב ויכול לפגוע
מי שאינו מסוגל לבטא א ת ריגשותיו,
בתחומים שונים. לעיתים זה מצביע על
נהנה פחות מהמין, ממי שיודע להתב טא
בעיות בשטח המין, לעתים על חוסר-
ולתאר א ת מה שהוא חש באמת. לטי יושר,
במיוחד כאשר היא מתעק מת
פוס כזה יש סיכוי טוב להצליח אצל
כשהזרת רחוקה מדי, משהו בצד .
לכיוון אפולו. לפעמים אצבע דקה מראה
המין השני ללא כל בעייה.
המיני לא נמצא בהרמוניה עם האישיות* .
על קשיים בביטוי רגשות ועל בילבול מאוד קשורה
היכולת להרוויח כסף
המין הוא עולם בפני עצמו, לא שייך ולא *
כלפי העולם, כעין חוסר-מודעות למה
לאצבע הקטנה. פיקחות, תפיסה מהירה
קשור לתחומים אחרים. היחסים עם *
שקורה בעולם הפנימי.
ויכולת להערים על הזולת -כל אלה
בן״הזוג הקבוע אינם תקינים בדרך כלל. .
הזרת והגיבעה שמתחתיה קשורות יימצאו באצבע הקטנה. מ אד חשוב
אצבע שהקצה שלה הוא ח רו טי( קו י
כשהזרת
פונה כלפי פנים־היד וקרובה *
* לתחום התיקשורת. מי שיש לו כישרון להתייחס לגיבעה שמתחת לאצבע הק נוס)
מראה על מוסיקליות, שמיעה טו לשלישית,
זהו אדם הססן, אוהב לשמור *
* ויכולת לבטא את עצמו, יתברן באצבע טנה. לפעמים האצבע מראה על תכונות
בה, כישרון לשפות. זה מלמד גם על
על פרטיות וסודיו ת ומעדיף קשרים *
* טובה וגיבעה בולשת (לא יותר מדי) ניפלאות, אך לא קיימת כל גיבעה מתח אד
ם מפולפל ושנון. קצה חרוטי מאפשר
כפולים, בלומר, שתי מערכות״יחסים* .
* מתחתיה. הזרת מסמלת את היכולת תיה, ואז יתכן שכל הפוטנציאל לא ינוצל
תכונות של דיפלומט, מי שמצליח לצאת

.לתיקשורת, אך יש לזכור שתיקשורת בגלל חוסר״יכולת להוציא החוצה את בל
מכל בעייה בעזרת תשובה מבריקה
כשהזרת שקועה עמוק בכף היד* ,
ומהירה למרות שהוא לא מתכנן מה
* אינה רק דיבורים וכתיבה, אלא למעשה, הכישרונות הגלומים בזרת.
דמות אחת מבין ההורים השתלטה על *
לומר, תמיד התגובות שלו חריפות, לענ *
כל קשר שאנחנו יוצרים עם הזולת, אם
הגיבעה, שנקראת גיבעת מרקורי,
ה אדם. הוא מצפה שבן־הזוג ישמש *
יין ומתאימות לשעה ולמקום.
* על״ידי אמנות, אם על״ידי שיכנוע, אם מראה אם אד ם ינגן, ישיר, יכתוב, אם
כתחליף לאותה דמות, מה שמביא *
* על״ידי מיטחר או אף לימודים.
יש לו סיגנון, חוש לצורה ויכולת לנאום
אצבע שהסיומת שלה מרובעת מד לקשיים
ולחוסר״הנאה מהקשר. נדרש *

כל מידע וחוויה שהיינו רוצים להע -או להצליח במשא־ומתן.
גישה א ת החוש לצורה, לדיקדוק ולמי-
טיפול פסיכולוגי כדי להתגבר על הב־ *
* ביר ולשתף בהם את הזולת שייכים
בנה. א ם האצבע ארוכה, היא מלמדת על
הגודל הנורמאלי של הזרת צריך לה *
עייה.
איזון,
הרמוניה פנימית וביטחון. אפשר
י לתחום זה, שאותו מסמלת האצבע הק -יות בגודל האגודל. רצוי מאוד שאורכה
מיפרק אמצעי בולט מראה על מיניות *
לסמוך על אדם כזה. מחשבתו מאורגנת
* שנה, המכונה אצבע מרקורי(הזרת) .הז של האצבע יגיע לפרק העליון או מעט
חזקה, בייחוד א ם האצבע חרוטית, אבל *
ומסודרת. הוא מתכנן דברים מראש.
י רת מסמלת כישרוגות מיסחריים, כיש מעל האצבע השכנה -קמיצה (אצבע
יש לו, ל אדם, ביקורת חזקה על עצמו* .
הוא יכול להיות איש־מדע, ארכיטקט או
.רון־מישחק, יכולת לנאום, מוסיקליות, אפולו) .אם היא נמוכה ואינה מגיעה
שני מיפרקים בולטים מגבירים א ת *
בעל כל מיקצוע הדורש דיוק, סדר, מי-
* כתיבת שירה, כתיבה בכלל, דיבור ואף לפרק העליון או לקו השלישי של האצבע
המיניות, אך גם את המעצורים. למרות *
שמעת וריאליות.
.יכולת לספר בדיחות. כישרון לשפות, השכנה, זה מראה על חוסר-ביטחון,
שהמין חשוב לו, הוא מציג א ת עצמו *
כשהזרת מאוד קרובה לקמיצה וממש
י ללשון, לדיקדוק, יכולת להתייחס לצו ילדותיות וקשיים בהבעת הרגשות.
לעולם -ולפעמים אפילו כלפי בן־הזוג * -
* רה, ציור, פיסול -כל אלה כלולים בתנשענת
עליה, בעליה מחפש אהבה וחש
אצבע ארוכה היא זו המב טאת היטב
כאדם קר, שאף סובל מקרירות מינית* .
* חום הנקרא תיקשורת.
צורך להישען על מישהו. כך הוא הורגל
א ת הרגשות, את הכישרונות ומלמדת
אולם ההיפך הוא הנכון: המין מעסיק 1
מילדותו. ללא בן־זוג הוא אינו חש טעם
* תחום נוסף הוא המין. הקשר שנוצר על בושר״ביטוי מצויין. אם היא ארוכה

אותו 24 שעות ביממה.

ל־ 11 ול 12-בחוד ש צריך פשוט לתת לע הקריירה
עומדת עכשיו במרכז העניינים. ח ר*
ה״ 11 וה־ 12 מעייפים. קשה לומר מהי
בבית המתח רב. טוב שיש סוכה. מ׳ שצר לו
שים מכם עבודה טובה יותר. זה אתם שבור.
הם לא הימים שלכם. יותר מש י
הסיבה, אבל לפעמים קורה שאין מצב־המקום
יוכל ליהנות מהסותרות של שבוע
תובעים מעצמכם אך המעותי
כל מה שקורה
רוח והכל הולך בקצב
אחד בשנה שבו אפשר
ב־ 13 וב . 14-לא שה תוצאה
זהה בין כה זכה.
איטי. זה יעבור ביום
לבנות תוספת לבית מבכל
כל כך קל, אבל
שישי. בחג עצמו הלי
להיזוקק לרישיון מקישר׳
אהבה עשויים ד
לפחות יש תנועה ו ירח
מלא וההתלהבות
החחרש. אך חשוב לשהעירייה.
מכיוון שכל
אפשר גם להזיז ולש ושמחת
החיים -אומור
על סודיות. יתק שאחד
במישפחה מתנהג
נות דברים. בעבודה
תן תכונות המאפייזה
יתחיל משיחח־טלפו!
בחזסר־סבלנות ובתובע יש
אפשרות להתק נות
אתכם -חוזרות
נות. כדאי לפזר את כר
תמימה או אולי אפיל!
דם, אבל לא בלי עי לם.
זה נער אח הטבע.
נלויה או מיכתב. אבר
לשלוט. בשורות טו 21
במ רס -
;21 ביוני -
כובים ומיבשולים. לא
בות בתחום הרומנטי
אך מתאים לתקופה. המשה!
יתחיל לזוז. מתח
20 באפריל
נ) 2ביולי
שונה זה להתייאש. חד קשרים צפויים נטייה
להשמין נוברת.
בבית בחב אולי כדאי
שים או מחודשים.
לבלות במקום אחר. ה־ממה
שהיה קו ד ם לכן.
רחמנות על הבנרים. ה 15
וה־ 16 מראים על אפשרות לזכות בהגאלא
שבינתיים אי־אפשר ליהנות משום
דו וה־ ! 8אינם מתאימים לבילו״ס ולטיולים.
קשר עם ארצות אחרות. ה־ 5ג וה״16
דבר בלי שיתלווה לכך משהו פחות טוב.
מראים על הפרזה בהוצאות הכספיות.
תקלות 1שאר דברים ישבשו את התוכניות.
רלות נסו את מזלכם והשקיעו. אך בזהירות

אינכם מתישים טוב. שוב פעם חוזרות הבעאינכם
יכולים לבלות בבית, אפילו אם
ה־ו 1בחודש אינו מתאים לפגישות, לטיולים עכשיו מומלץ לצאת לנסיעות, להרבות
יות הקשורות לקוצר־נשיסה או לאלרניה. כתכננתם.
תצטרכו להרבות בנסיעות,
!לש״ניס חשובים. זה לא יום שים 1271 .הל בהיכרויות חד שות ובפגישות מכל סוג.
בה יוחל מעודד. מצב־אולי
בגלל עבודה,
נראה שזה קשור לחילר
אתם מאוד משכנ פי־העונה
]לשינו״ם ב־הרוח
ישתפר. מישהו,
עים. אתם נסחפים
שרות־מילואים ואולי
ם זנ־הא1ויר 1771 . 1371 .
שיבוא לבקר או שיצר״
אחרי הרגשות וסובסיבות
אישיות שאינן
! 1871 בחודש יהיו קצל,
ינחם לכך הביטחון
ברורות לסביבה. הלים
מהרגשת חולשה.
שים 16711 1571 .מפגיהעצם׳
ננלה, ולפחות
גג וה 12-לא מתאי זה
מ אד לא מתאים
לזמך מה תשובו לשלוט
שים אחכם עם מ׳ שלכם.
מצפים מכם לק מים
לביצוע עסקים,
בעניין שנשמט מידיכם
הכרתם לא מזמן. זה ישחת
א ת הרסן ולכוון
למכירות, לקניות ול באחרונה
עורם לכם הרמח
אתכם. בייחוד משום
א ת העניינים. עכשיו
הוצאות גדולות. זה
בה דאנה. פחות טוב
שוב תוכלו להשתמש

שתניע ידיעה ממקום
יביא להפסד. אם ח

ך ך ןן קןםם. ע 1ה י
בשיכלכם. אל תתנו 151331108
תרנישו ב־ 13 וב־ 4ו. אל
שבתם לרכוש רהיט
תתכננו חוכדות הדורלאנשים
להשפיע עלי קרוב.
ההודעה מתייחיקר,
מכונית, לחתום
שות מכם מאמץ. בד 15 בחודש תתחילו
כם. נצלו א ת האפשרות לה תקדם, אבל
סת לביקור קרוב. עבודה — זהו תחום ש על חוזה״שכירות או לקנות דירה -כל
להחיש הקלה. התרחקו מחלונות־הראווה.
אינו משתנה השבוע. השערה שולטת בכל.
השתמשו ב טק ט רב ובדיפלומטיות.
זה סובל דיחוי של שבוע. אל תמהרו.

מזל החווש:

מ אזנ״ ם

הזרת

!סוסן

111

ע1ן ו1

ענייני עבודה עומדים ב־גג וב־ 12 במר כז
העניינים. יש אפשרות למצוא דרך
להתקדמות, אבל ה בוס
או כל סמבות
שמעליכם אינם מבהירים
את כוונותיהם.
זה עלול לגרום לכם
להתנהגות מוזרה ולא
מובנת. יותר טוב לגשת
ישירות ולשוחח
21ב מ אי -
על מה שלא ברור.
20 ביוני
חברים, שהזמנתם ב-
13 בחודש, עלולים
לא לבוא. קחו זאת בחשבון והכינו
תוכנית חליפית. מצב־הרוח ישתפר.

תאומים

מי שרוצה להימנע מעימותים בבי ת ש ענייני
כספים מטרידים ומדאינים. אתם קצת
ה־ 1271111 טובים יחסית. התקופה אינה נוחה ;
מנזימים בראנה. זה נכון שהורנלחם לרמת־ייצא
לחופשה או לביקור ב-גג וב־12
בעיקר בנלל בעיות כספים, בספי־מישפחה *
בחודש. כדאי להר ח״ם
שונה, אבל המצב
דרושות זבנלל בריאות *
חיק ולחפש חברה
לא כרבך נואש. יקח
שלכם או של קרובים. .
שונה. עכשיו יש לכם
זמן ותצאו מזה. חשוב
במקום העסד ה חובלו *
הזד מנות להתחיל ב שבימים
אלה לא תבצעו
להכיר מישה! חדש *
קשרים חדשים, או
עיסקות, משום שאלה
פרשה רומנטית מיוחדת *
ו רוו
יביאו להפסדים.
לחדש קשרים, שע במינה
עשויה להתחיל *
1ה־ 12 ימים רומנטיים. אין
דיין תופסי ם מקום
או להתחדש .׳דירים *
חשוב. נראה שכדאי
זה הזמן להכיר מישהו
מבלבלים אתכם. כדאי *
1ד>:1.וזונ-פ 0
19 בפברואר
לכם לנצל א ת התקו חדש
אבל אם כבר יש
} 2בנובמבר ־
שלא תנהגו לפי עצות׳־ .
20במרס
סב בדצמ בר
8335£ )2 $ 3
פה. כסף -מבחינה זו
מישהו על ה״כמנוד. ההם
1לא על סמך האיר *
מתחיל להשתפר, אך
סיכוי להתקרב הוא טוב
פורמציה המניעה מהם* .
לזמן קצר. בכל זאת לא כדאי לחתום,
מאוד ואף יתנכר בטווח הקרוב והרחוק. ידיעמדו
על זכותכם בכל הקשור לכספים. לא *
להתחייב או לסיים עיסקו ת השבוע.
עה חשובה תוציא אחכם ממצב־רוח שפוף.
יהיה מ׳ שיעזור לכם כאשר לכם לא •היה* .

1תונח

תדריו
חובה ל ר או ת
תל־אביב: עת לחינת ועת ן
למות, הבהלה לזהב, אורות הכרך,
סכס, שקרים ורריארט״פ, מיכתב
מאשה אלמונית, בגלל המילחמה
ההיא, פאדרה פאדרונה, ואז, נערת
קריאה, הלזאפופין.
חיפה: סכס, שקרים עידיאר

דגם שגם הכימאי הייס פוטר לא
חזר עליו מעולם.

אורות חברך

(חרדון, ארצות־הברית) — כולם
יגידו שזה סיפור תורכי, אבל אהבת
הנווד הניצחי למוכרת־הפרחים העיוורת
היא אחד השיאים ביצירה
של צ׳ארלי צ׳פלין. נוגע לב ומצחיק
עד דמעות.

סכם,

שקרים

ווידיאו־טיים (צפון, ארצות־ 1
הבריח, מוצג נם בחיפה ובירושלים)
— תרגיל מבריק בשיחות
מלוכלכות בין פרקליט מיוחם,
אשתו הצוננת, גיסתו המתירנית
וידידו האימפוטנט, המראיין נשים
על חוויותיהן המיניות. הבימאי
סטיבן סודרברג הצעיר מצייר תמונה
מאלפת של מוסר שנות ה־| .90

זה קרה בחצות

שחקן רובינס
אריק הוויקינג: סליחה שנאנסת׳
ט״פ, פאררה פאדחנה, נערת קריאה.
ירושלים:
ננלל המילחנוה ההיא,
סכס, שקרים זוידיארט״פ,
קפה בנדר, חלף עם החח, הלזא־פופין,
ואז, נערת קריאה.

תל־אביב:
עת לחיות ועת

(מכוסים, ארצות־הברית) — בילי 1
ויילדר וצ׳ארלם בראקט כתבו סאטירה
על רודפת־בצע בעלת מצפון,
הנקרעת בין הסיכוי להינשא
לחתן עשיר לבין אהבה לנהג־מו־נית
עני. מיצ׳ל לייזן ביים להפליא
את קלודט קולבר, דון אמיצ׳י וג׳ון
בארימור שגנב את ההצגה מכולם.
* * סינמה פרדיזו ( ל ב,
איטליה) — בימאי קולנוע גזבר
בילדותו, בידידות האמיצה שקשרה
אותו למקרין בקולנוע של כפר
סיציליאני קטן ובאהבתו הראשונה.
סרט נוסטאלגי כן ואמיתי, למרות
כל השמאלץ שבו. פילים נוארה
גונב את ההצגה בתפקיד המקרין.
ספלנדור (אביבים,
איטליה) — תפילת אשכבה לקולנוע.
אטורה סקולה עוקב אחרי
בית־קולנוע בעיר־שדה, המידרדר
מהיכל־חלומות מבוקש למוסד מוז־

סירט קולנוע בטלוויזיה
כוכב הבדיל (יום רביעי 1 ,ג באוקטובר, בשעה
- )22:05 מערבון של אנתוני מאן, מאשפי הז׳אנר, המפגיש
א ת דמותו האגדית של גיבור ו תיק בשטח, הנרי פונדה, עם
זו של שריף צעיר וחטר־י שע(אנתוני פרקינס) שנאבק בנבל
גדול מן החיים(גוויל בראגד) .כתוב, מבויים ומשוחק היטב.
רוקי (יו ם ששי 13 ,באוקטובר, בשעה - )22:30 מן
הלהיטים הקופתיים הגדולים בכל הזמנים, ואולי הסרט
היחיד שבו סילווטטר סטאלונה אינו נראה מצחיק. הוא
מגלם את רוקי בלבואה, המתאגרף הדפוק, שזוכה ל ה תמודד
על כתר האליפות, ולמרות כל ההימורים זוכה בעזרת כוח
הרצון. אגדה אמריקאית למופת.
הסייח השחור (יו ם רביעי 18 ,באוקטובר, בשעה
- )22:05 חגיגה לכל אוהבי החיות. סיפור הידידות האמיצה,
הקושרת ילד לסוס״פרא אצילי, נועדה אולי לבני-נוער בל־בד,
אבל הצליחה לרגש בבתי-הקולנוע גם א ת המבוגרים.
למות (לב, ט״״אן) — איטי, מופנם
ומופלא. סירטו של הו הסיאו־הסיאן
משחזר את ילדותו ונעוריו
בשפה קולנועית משובחת וקפדנית
להפליא. קחו נשימה ארוכה ולכו
לראות.

הבהלה לזהב

(קולנוע ,2ארצות־הברית) —
צ׳פלין מחפש זהב בצפון הרחוק.
אולי המבריק בכל סרטיו, עם האל־גוריות
שלו על רעב, בית מתנדנד
על קצה צוק, ומחול הלחמניות המפורסם.
סרט חובה בכל הזמנים.
הלזאם ום ין ( פ ריז,
ארצנת־הברית, מ 1צנ נם ביחשלים)
— קומדיה ישנה ומטורפת משנת
, 1941 שהכל קורה בה בלי התראה
מוקדמת. הגיבורים עוברים מעלילה
לעלילה, שולפים בדיחות מן
המותן ומלגלגים בהנאה על תעשיית
הקולנוע. מוצר יחיד במינו,
העולם הזה 2719

נח ונשכח. מארצ׳לו מאסטרויאני
הוא בעל המקום, מאסימו טרואיזי
מקרין את הסרטים ומארינה ולאדי
מחלקת את חיבתה בין שניהם.
נערת קריאה ( צ שן,
צרפת) — סרט בתוך סרט על ספר
בתוך ספר. הרפתקותיה של אשה
צעירה, שמיקצועה בחיים הוא לקרוא
בקול רם לפני לקוחותיה. תרגיל
משעשע ומבריק לאינטלקטואלים
ושיר־הלל למילה הכתובה.
מיאו מיאו מבריקה בתפקיד הראשי.
בימאי: מישל דוויל.
* * תיקוות נתלות (לב,
אנגליה, מוצג נם בירושלים) —
סאטירה כואבת על עי ח התאצ׳־
ריזם ופולחן הרכושנות באנגליה,
המצליפה בלי רחמים בעשירים החדשים
והישנים וצופה בייאושם
של מי שמנסים לשמור על מידה
של אידיאליזם. בימאי: מייק לי.

עדנה פיינדל
המצפון הכואב
אחד משלנו ( ל ב, תל-
אביב, ישראל) -אחרי ה אכזבה
של החול מי ם,
אורי ברכש חוזר לכור מחצבתו. לא שסירטו
החדש חס ר פגמים, אבל הוא תפור היטב ומ דבר
בשפה שהכל מבינים.
בני ברבש עיבד א ת המחזה שלו על איש
מצ״ח הנשלח לבדוק פרשת מותו של חשוד
ערבי, אשר, כ ן נטען, ניסה להימלט מידי חוקריו
שניסו לפענח רצח חבר ם הקצין. למחזה
עצמו, שזכה א ש תקד להצלחה ניכרת, הוסיף
התסרי טאי פלשבק איוד מדי.
בדבש עוסק בחומר שהוא מכיר היטב, חיי לים
ביחידה נבחרת (הוא שירת באחת כזאת)
ובדילמה אק טואלית בוערת: האם אפשר לדבר
עוד על צדק ומישפט, במצב שבו אנחנו לוחמים
בהם והם נלחמים בנו, וחוקי־המישחק שונים
לחלוטין. הבימוי נמרץ והמישחק שהוא משיג
מן המ שתתפים הולם א ת התפקידים: שרון
אלכסנדר משלב א ת העקשנות של קצין מצ״ח

אלכסנדר ושימקו: עובדים על הרגש
בחולשה של איש מתלבט, אלון אבוטבול הוא
תערובת של ביריונות חביבה ותמימות שלא
התבגרה, דן תורן הוא ס מל לצבר האידיאלי
שהלך לעולמו ודליה שימקו מנווטת א ת המצ פון.
המפשפש
בפרטי העלילה, יתקל בחריקות,
ורמזים דקי ם אינם הצד החזק של ברבש. אולם
מאחר שהפנייה אינה לעוסקים בדקויות, אולי
הצדק איתו. מבחינה ריגשית זה נוגע וזה עובד.
הלהיט הלוהט
בסמן ( רב־חן, תל־אביב,
ארצות־הברית) -רק אי דיוט
מתווכח עם הצלחה,
והצלחה גדולה מזו לא היתה בעולם הקולנוע
מאז אי טי. ומי יודע א ם גם השיא ההוא לא
יישבר בקרוב. הפעם מדובר בגיבור של סידרה
מצויירת, איש המתחפ ש לעטלף, כדי להעניש
פושעים ולהחזיר א ת הצדק על כנו. שלא כ-
סופרמן, בטמן הוא בן-תמותה רגיל, הנעזר בה רבה
מאוד אביזרים מתוחכמים ובתושיה אי שית,
ולא בכוחות-על כלשהם.
ל מ דק דקי ם במיתולוגיה של הסדרו ת המצו יירות,
צריך להסביר שמדובר בהרפתקה מוק ד
מ ת מאוד של הגיבור הנערץ, עוד לפני שנדבק
לו עוזרו הנאמן, רובין, וללא אוסף הנבלים ה ציוריים,
כמו ״אשת החתול״ או ״הפינגווין״ ,ש מופיעים
מאוחר יותר. הפעם הוא נ אבק עם
הג׳וקר, הנבל בעל החיוך השטני, המטיל אימה
על העולם התחתון והעליון גם יחד. ג׳ק ניקו-
לסון, שאינו חדל מחיוכים כאלה, מאז קן הקר

קיטון: הגיוקר גנב את ההצגה
קיה והניצוץ, נולד כמובן לתפקיד הזה. ה מ אבק
כרוך בשימוש בכל אוצר האפקטים המיוחדים
של הוליווד, מקושט בזוהר של קים באסינג׳ר,
בהומור הבריטי היבש של מייקל האו, במשרתו
של בטמן, ובנוכחותו הבלתי-מרשימה של מיי״
קל קיטון ב תפקיד הראשי.
יהיה מוגזם לומר שכל זה יחד מהמם, אבל
קשה להעלות על הדע תסרט שיכול היה לעמוד
בציפיות הרבות כל־כך אשר עורר סביבו בטמן.

מעורב
>ם־ת>כומ
אבא גמ ( 2 3פאר, תל
אביב, ישראל) -מ* אומד
שאין כאן תעשיית קול נוע!
הנה, עושים סר ט אחד, הוא מצליח, מייד
עושים שני שידמה לו, וא ם הוא יצליח, יעשו
את השלישי. זה קרה עם א ס קי מו לימון, זה
קורה עם אבא גנוב.
צ׳יקו (יהודה ברקן) יורד דרומה, מטבריה
לתל״אביב, כדי להיות קרוב לפרקליטה(אל מה
קמחי) ,שעזרה לו לשמור א ת בנו מפני תוכניו תיה
הזדוניות של אשתו-בנפרד. בנמל יפו ממ תינה
לו ספינה שבה יוכל לקחת תיירים לסי-
בוב-חופים קטן, כפי שעשה גם בטבריה.
הכל היה מסתדר על הצד הטוב ביותר,
אילולא מזימותיו האפלות של קוגלר, עורך־
הדין המו שחת מן הפרק הקודם, ששוב מנסה
להוציא א ת הבן מידיו. הוא שם א ת הבן
בספינה, ויוצא ליוון. אבל הבן לא יתן לו
להסתבך, ובקצת עזרה מן ה תסריט, הוא חוזר
לחופי הארץ, ו מסדר שוב א ת קוגלר הנבזה.

קימחי וברקן: מלודרמה סוחטת דמעות
בעצם, אי-אפשר לבוא בטענות לסרט כזה.
הוא מצליח להיות בדיוק מה שהוא רוצה, מלו דרמה
ים־תיכונית, המ שתלבת להפליא בין
הסרטים המצריים שמוצגים מדי יום ו׳ בטלווי זיה.
ברקן מעורר אהדה, הילד בן ציון צובט
בלב, הבימאי אבי כהן עושה א ת המוטל עליו.
העובדה שהקרן לעידוד ס ר טי אי כו ת מצאה
לנכון לתמוך בסר ט הזה, מצביעה על טעם
הוועדה יותר משהיא מ תיי חסת לאיכות הסרט.

סוניה ושימש! אוכלים לבד • קיסר לא רוצה
פי ר סו מ ת • ו ה מי לההאח רונ ה של מר
בערב ראש־השנה, ב־7.30

בערב, נכנסו סוגיה ושימעון
פרם לחדר־האוכל של מלון רן
אכדיה, שם היה שמור להם שולחו
קטן לשניים. דווקא לא בפינה,

פות, קינוח מתוק. מחיר התענוג:
37 דולר פלוס מע״מ לזוג. באחד
השולחנות הסמוכים ישבו תמר
וטדי קולק, בחברת ידידים.
זוהי כבר מסורת — מסי
רונן
(פקר) ,הגיעה עם החבר
הנשוי שלה, שהוא רופא בכיר.
יגאל ספיר, האח של נעמי
שמר, ניגן על סקסופון ואקוד־דיון.
חסר שם החצוצרן הקבוע,

ך ן 1ךךי מימין) שר״השיכון, ושלמה להט (משמאל) ,ראש עיריית תל־אביב, נפגשו בכנס
\ 1 1מיפלגתי. להט אחז בשתי ידיו בידי השר. זה נראה כאילו הם משחקים במישחק־ילדים,
שבו האחד מכה על כף ידו של היריב, המנסה להזיז א ת כפות״ידיו כדי להימנע מהמכה.
די במרכז. כל הסועדים האחרים
נעצו מדי פעם מבטים, אבל אף
אחד לא ניגש. שומר־ראש ישב
ליד שולחן קטן, בצד, ואכל. הוא
היה בחולצה, ללא עניבה, היא
בשימלה רגילה, לא חגיגית במיוחד.
הם אכלו עד שעה ;10 כבד
קצוץ, ארטישוק ממולא, מרק עם
קרעפלאר, עגל. צלוי עם תוס

בראש-השנה, אצל משה
בן־צור, איש יבנאל, שהיה נהגו
של מוטה גור, כשזה היה רמט־כ״ל.
בין החוגגים: אלוף (מיל׳)
אורי שימחוני, חבר־הכנסת
מיכה גולדמן, עורו-הדץ אורי
סלונים. רפאל (״רפול״)
איתן, אורח קבוע, לא התייצב
השנה. חרותה, גרושתו של רן

בכיר ששמו חסוי, שגם הוא לא
הגיע הפעם.
• יפה ירקוני חזרה השבוע
משמונה הופעות באוסטרליה. האולמות
היו מלאים. אחרי אחת
ההופעות במלבורן ערך לכבודה
מיליונר מקומי, הישראלי״לשע־בר
איציל! שפיגל, מסיבה בביתו.
שפיגל היה ידיד ותיק של

שיימה, בעלה המנוח של יפה.
הוא לקח אותה לסיור בבית־הוד
רושת שלו לשטיחים, והזמרת
היתה המומה מן הגודל — לדבריה
זה משהו כמו מהבית שלה,
לא רחוק מכיכר דיזנגוף, עד גיב־עתיים.
באותו המלון(חמישה כוכבים,
השייך לאחד מבני־מיש־פחתו
של שפיגל) ,שבו התארחה
יפה, ובאותו הזמן, התארחה גם
לאה הבין, שהגיעה להרצאות
מטעם אירגון נשים ציוניות.
הנהלת המלון שאלה את
ירקוני אם היא רוצה ללכת לשמוע
את רבין, והיא ענתה .״כמו
שלאה רבץ לא תבוא לשמוע אותי
באוסטרליה, אני לא אלך לשמוע
אותה כאן״.
המשתתפים בתוכנית האחרונה
של פנישת־ם חז!ר בטלוויזיה,
בוגרי הפנימיה הצבאית,
וביניהם האלופים אמנון שחק
ומתן וילנאי, הזכירו בהקלטת
התוכנית שישה מחבריהם למחזור,
שנפלו במילחמות, והקדישו
דקות אחדות לכל אחד מהם. הורי
הנופלים ידעו על-כך, צפו
בתוכנית, אבל התאכזבו כאשר
הוזכרו רק שמות הבחורים, ותמונותיהם
נראו לשנייה או שתיים.
משום־מה החליטו מפיקי־התוכ־נית
לקצץ בעריכה דווקא את הדקות
האלה.
איש־הרדיו הוותיק יואל
רקם, העוסק בהפקת תוכניות העוסקות
בפולקלור, עושה מאמצים
אדירים כדי לקבל את תפקיד
מנהל חטיבת־התוכניות־הקלות
ברדיו, מינוי יוקרתי ורב־חשיבות.
אך למינויו של רקם יש
מתנגדים רבים המתייצבים, אם
כי לא בגלוי, נגד שר-החינוך
יצחק נבון, התומך ברקם הירושלמי.
מי שניצב בין השניים הוא
יושב־ראש הוועד־הפועל של
רשות־השידור, חבר־הכנסת לשעבר
אהרון הראל, שהוא ראש
ועדת־המינויים.

ברשות־השידור יש תסיסה
רבה על מינויו של איזי מן,
שעבד ברדיו לפני כמה שנים,
ושפוטר על־ידי מנהל־הרדיו
גידעון לב־ארי. למרות שנקבע
שלא יהיו תקנים חדשים, יצרו
תקן עבורו. כמה עובדים טוענים
שיש כאן פרוטקציה, שהופעלה
על גורמים רמי־מעלה. אמו
של איזי היא מזכירתו האישית
של דב שילנסקי, יושב־ראש
הכנסת, ואחיו רפי מן הוא עיתונאי
במעריב.
ב 11 ער־הפ 1על של ההס־תדרות
התחילו למרק את הרצפות
לקראת הכינוס הראשון של
האיתון הבינלא1מי למרע־בש־חת־העובד,
שהוקם עדיך׳ הרופא
התעסוקתי ישראל קורן.
התיקשורת קיבלה דפי־הסבר
רבים למהות הכנס ומטרותיו, אך
אף באחד מהקומוניקטים שנשלחו
לא צויין שנשיא האירגון הזה
הוא מזכ״ל־ההסתררות, ישראל
קיסר. כשנשאלו על־כך מקורביו,
הם השיבו שקיסר אינו רוצה
שהכינוס ייחשב לו בתעמולת־בחירות.

להיראות
צעיר בתוך 5דקות
08ז .11151 הינו צבע שיער
חדשני שכבש את הגבר
האמריקאי הודות
ל־ 2יתרונות בולטים:
.1המראה הטבעי
אסזז$י1ג פועל
בניגוד לחומרי צבע אחרים,
בעיקר על השיער האפור ואינו משנה את הגוון
המקורי של השיער. המראה שמתקבל הינו טבעי.

.2נוחות השימוש
במינימום מאמץ, בחפיפה פשוטה, בתוך
5דקות נעלם האפור מהשיער ללא זכר.
הטיפול מוסיף נפח לשיער ומעניק לו מגע משיי רך.
ניתן לבחור בין 3גוונים -חום כהה, חוס בינוני וחום
בהיר.

האמריקאים כבר יודעים להיראות טוב
הגבר האמריקאי גילה כבר מזמן שהטיפוח אינו
שייך לנשים בלבד. הגבר האמריקאי מודע היטב
ליתרונות המראה הצעיר והמטופח התורם לתדמיתו
ולבטחונו העצמי בעסקים, בבית ובבילויים. ולראיה,
מיליוני אמריקאים משתמשים במוצרי קוסמטיקה
ובצבעי שיער__ .

500/0מהישראלים מוכנים לנסות
מסתבר שהגבר הישראלי אינו מפגר בהרבה אחרי
האמריקאי.
בסקר טלפוני• נמצא ש־ 500/0מבעלי השיער האפור
הביעו נכונות לנסות את מ ! אסץ ( 151 על שיערם.
זה לא מפתיע, בעולם השייך יותר ויותר לצעירים,
חש גם הישראלי שאין ברירה, ומה שלא עושה הטבע
יעשה הצבע.

־ סקר טלפוני שנערך ע״י מכון נונדמן במאי 89׳

להשיג בבתי המוקחת, במשביו לצונן ובחנויות מונחוות
להיגיינה וקוסמטיקה.
יבוא ושיווק: מדיליץ נע״מ, ת.ו 2096 .הוצליה.

31131 ? 0 8
חופף וצובע בתוך 5דקות

העולם הזה 2719

בשבועיים האחרונים הוסעו
פירסומים בעיתונות הארצית
שלביהם איש־העסקים הבינלאומי
ניר גואז מבוקש על־ירי
אינטרשל בקשר לניסיונות־הפי־גוע
השונים ביהלומנים בלגיים
וישראליים העוברים בבלגיה. גו־אז
תבע מאחר העיתונים התנצלות
על הנכתב, ולרבריו הוא
אמור לקבלה בימים הקרובים.
גואז מזים את כל השמועות על
היעלמו, ולראיה הוא נפגש השבוע
עם שלי חושן והעביר
לידיה תרומה גדולה לאירגון יד
ביד, הקרן להצלת ח״ אדם.
שהיא עומדת בראשה. הפגישה
נעשתה בגלוי, ולא בחשאי. גואז
גם סיפר בפגישה שהוא אמור
להגיע לנשף השנתי של האגודה,
בחברת שני שרים ממדינה אפריקאית,
שאינה מקיימת קשרים
עם ישראל.
ההצגה האחרונה של המחזה
הגייגולו מקונגו, שנכתב על־ידי
המחזאי חנוך.לוין, נקטעה
במשך ארבע דקות רצופות, כש־השחקנים
תיקי דיי׳ ,גידי
גוב ויוסי פולק פרצו בצחוק
פרוע, ולא הצליחו להירגע.
לפני שמונה שנים נפטר
השחקן ארי קוטאי, מוותיקי
הבימה. בנו, אלכם קוטאי, החליט
להנציח את זכר אביו במיפ־גש
שנתי קבוע של אנשי־תיאט־רון־ובימה.
השנה החליט על ערב
מקורי, שאותו הוא מכנה ״ועי־

ן ן \ קךןןןן /וןך * (מימין) ויצחק מודעי, שני ניצים מפור-
^ 1 71111 1 1ס מי ם (תרתי־משמע) ,שהיריבות ביניהם
כבר ע שתה כותרות. ה שניים ישבו ו שוחחו. בשלב מ סויי ם תפ ס

או ת ם הצלם כ של שונותיהם מ שתרבבות להם ביו ה שפתיים. בעוד
ששמיר לגם לאיטו מכוס״תה, שיח ק השר מוד עי ב מי קטר תו.
או, אולי, הוא חשב, כבי טוי האנגלי :״הוא לא כוס התה שלי!״

הערבים הוא נכנס לפאב אחחה
הקטנה שבשכונת אחוזה בחיפה,
כשהוא לובש חלוק־רחצה בלבד,
שאותו הסיר כעבור כמה דקות.
לאחר ששהה במקום יצא לכביש
הראשי, ועמד עירום באמצע הכביש.
הוא גרם לעצירת התנועה
ולהיווצרות פקקים. תוך דקות
הגיעו למקום כמה שוטרים,
שלקחו אותו לביתו.

ה שחקן, מרא שי אמ״י, באלמ סיב ה
בחברת א שתו הנוכחית, ה ר קדני ת
רותי לרמן. ב מ סיב ה הו א פגש ב שח קני ת גילה אלמגור (משמאל),
ש היתה א שתו הראשונה. ה שניים היו יוזמי הקמת אמ״י.

אילי גווליצקי

דת־פיסגה של קומיקאים״ ,וכדי
שלא יחשבו שיש לו רווח כלשהו
מהעניין, הוא הודיע שהכניסה
לקהל הרחב היא חופשית, ללא
תשלום.
מעטים זיהו אותו כשנכנס
לדיסקוטק אופנתי, כשעשרות
צמות וחרוזים בנוסודאפריקה
מקשטים את ראשו. אורי שול־מן,
בנו בן ה־ 23 של המנתח הפלסטי
יהושפט שולמן, סיים
את המכינה באוניברסיטת תל־אביב,
ולפני תחילת לימודי־הר־פואה
נסע לחופשה ארוכה באפריקה.
אורי, הלבוש תמיד בקפידה,
הפתיע את חבריו בתיסרוקת
אפריקאית יוצאת־דופן.
שני מיסעדנים נפגשו
בבית־החולים איכילוב בנסיבות
עצובות. אריק לביא, הבעלים
של קפה דן, ואבי סוויד, הב־העולם
הזה 2719

עלים של המיסעדה הסינית צ,״־
נה ל׳ ,העבירו שעות רבות במחלקה
הקרדיולוגית, אחרי שאבותיהם
לקו בהתקפי־לב באותו היום
ובנסיבות דומות.

לחבר־הכנסת צחי הנג־בי
יש סבלנות אין־קץ. כשצורפו
השבוע 460 חברי הליברלים
למרכז הליכוד, החל הנגבי יוזם
פגישות אישיות עם כל אחד מהחברים.
ידידיו מספרים שהוא זוכר
את שמות מרבית חברי־ה־מרכז,
לרבות כתובתם ומיספרי־הטלפון
שלהם בבית. בהתחשב
בעובדה שמרכז הליכוד מונה
כמעט אלפיים חברים, זה הישג
מכובד.
הזמר דורון מזר ישב
בחברת ידידים במיסעדת־דגים
וסעד להנאתו. מאחר והיתה זאת
שעת־לילה מאוחרת, החלו עוב־די־הניקיון
של המיסעדה לערום
את הכיסאות. תוך דקות מעטות
נוצרה ערימה של כיסאות ושולחנות,
שהוצבה מאחורי שולחנו
של הזמר. אך נראה שמרוב חיפזון
לא שמו הפועלים לב שה־ערימה
מתנודדת, וכעבור כמה
דקות התמוטטה הערימה וקברה
את דורון וחבריו. אך למזלם הם
יצאו ללא פגע.

המנכ״ל של תיאטרון־
חיפה, אלי מלכא, מוכר לכל
כאדם מכונס וביישן, ובדרר־כלל
גם מעונב. בבכורה של אחת
ההצגות האחרונות של תיאטרונו
הוא הפתיע את האורחים, שבאו
למסיבה שנערכה עם סיום
ההצגה, כשלקח את המיקרופון
ובאופן ספונטני החל מארגן
תחרות־ריקודים בין השחקנים.
בסיומה זכו רינה רוזנבאום
ומכרם חורי במקום הראשון.
הפרס: בילוי חופשה בת ארבעה
ימים בטבריה.

יואב שדל, אחד מהמג־כ״לים
הבכירים בתע״ש, פתח
לפני כמה ימים תערוכה של יצירותיו,
פיסלי־נשים, תחת השם
אשה. אחת הנשים, שהתלהבה
ממראה־עיניה, ניגשה אליו והציעה
עצמה כמודל לפסלים הבאים
שלו. שרל היה קצת נבוך, אך
הגיב בהתבדחות.

השחקן ג׳וליאנו מר מנד
שיך להכות הדים בחיפה. באחד

נעמי דד; זזזדד אזדדיאב

^ 1 1 1 1ר 1דךיגז קונסול בראזיל לענייני־

111 1 11 1 1 1 /4 . 1 4 1 1 /תרבות, הו ד ח לפני שבוע
מתפ קי דו עקב ת ק רי ת די פלו מ טי ת. הקונ סול ני ס ה למנוע א ת
הריס ת בי ת ה של מי שפחה פל ס טיני ת ממוצ א בראזילי, המתגוררת
ב שטחים הכבו שים. בעיקבות התערבותו הי ת ה פנייה של מי שרד־החוץ
הי שראלי לממונים עליו, והוא הו דחמתפ קידו. לפני שבוע
הוא עוד ה ס פי ק לארח בביתו א ת הזמר וה מלחין הבראזילי
ג׳ילברטו ג׳יל, אשר היה בארצנו לרגל סיד ר ת הופעות.

א׳ עממ׳ ק /

לרות׳

ת שבץ
ע 1ק 2719
מאת א בי גי ל י1א•

אי שהשלם
הוא בן ,34׳ הופעה נאה מאוד,
1.75 מטר, אינטליגנטי, חברותי,
איש־שיחה, מבוסס, איש־העולם,
מעוניין בקשר רציני(מישפחה, ילדים)
עם יפה וחטובה, בת 25 פלוס־מינוס,
בשלה, כמוהו, לקשר ולחיים
משותפים -שאלי אותי על
(.)1/2719

שאול נמרי, צייר :״אני וור־קוהוליק.
כי מה נשאר אחרי
גיל 40יהסכס ניגמר אחרי
חמ ש ד קו ת. א ת האוכל הכי
טוב גומרים ב שעתיים. אז מ ה
מ שארי רק עבודה״.

רצוי ירו שלמי
היא רווקה בת ,38 ירושלמית,
נאה 1.55 ,מטר, הופעה ספורטיבית,
נבונה, רגישה, מעוניינת להכיר
גבר סימפטי, רציני, לא מעשן,
רצוי ירושלמי, לקשר רציני. תחביביה:
מוסיקה קלאסית, טיולים,
קריאה, סרטים. כתוב לה לת״ד 99
ירושלים ,26329 או שאל אותי על
(.)2/2719

ז׳אז׳א גאבור, שחקני ת־קולנוע,
שהורשעה ב ת קי פ ת
שוטר ובנהיגה ללא רישיון, וה עונש
המירבי שלו הי א צפויה
הוא 18 חוד שי מאסר, אמרה
באחד הדיונים: אני לא יכולה
ללכת לבית״סוהר כי יש שם
הרבה לסביו ת, וחוץ מזה אני
סובלת מקלסטרופוביה. משע רים
שהסיפור שלה ייגמר בכ מות
מ סויי מ ת של שעות־ עבו ד
ה לטוב ת הציבור ו קנ ס כספי.

יפה ורומנטית ()2
לפני שבועיים כתבתי עליה,
אבל פרט חשוב נשמט ממיכתבה:
הגיל. אז היפה והרומנטית, זו שהצהירה
שהיא רזה, אבל לא דחליל,
כרטיס ביקיר
יפעת אלופי, בת 20 וחצי,
סטודנטית למדעי־הטבע בפקולטה
לחקלאות ברחובות.

המיקצוע בסון: הדרך:

תזונה קלינית, דיאטיקה( .״כל חיי
התעניינת בכל הקשור לרפואה,
רוצה לעבוד בבית־חולים ולעזור
לאנשים׳׳).
במקום שרות צבאי: שרות
לאומי בבית־חולים רמב־ס
מגורים: תל־אביב ער גיל , 15
צפת וכיום רחובות.

לסימון דבר; )169 מחרוזת של קישוטים;
)170 מעון; )171 חכם במהיא
בת .36 מלבד זאת היא גרושה
טוב ושימחת־חיים, רצוי
דע הכוכבים; )172 עוזב; )174
בהירת -מאוזן:
פלוס שניים 1.66׳ ,מטר, עובדת
שיער. שאלי אותי על (.)4/2719
שטנץ; )176 ררך — (לטינית);
כמזכירה, אירופית הנראית כמו
) 12 מולדת;
) 8 ממלכתי(ח);

)178 אבי אברהם; )179 קידומת
תימניה. היא אוהבת בית חם, אבל
חצוף בגבורתו ( )16 ;)3,2מזון טעים
לשמות הולנדיים; )180 הרדוף(מ);
נאה,
גם בילויים, ואותך היא רוצה
לחך — כמעט אמברוסיה (;)4,4
צי טו טמהסרטה חד ש טכס,
)182 ראש מלאכי השרת באגדה;
מעל 1.70 מטר, רצוי ממוצא אירו) 24 בנגב(כורנוב); ישוב שרידי
) 23 שקרים
ווי די או־ טיי פ: אני חו ש )184
סוף סיסמתם של אנשי ביל״ו
פי. שאל אותי על (.)3/2719
בת שכל הדיבורי ם על זה שנ שיח
ממישפחת הצלפיים; )26״ )187 ;)5,3 מידת היבש — עשר

...ו אנ כי בסוף מערב״ משל יהודה
שים רוצות א ת זה בדיו ק כמו
איפות; )188 אציל, נכבר; )189הרוקד;
) 31 במישרין;

) 29 הלוי;

הכ תב ת מיכ אני שקוש.

ממ זה גברים,
דוד במחזה של צ׳כוב; )190 הכהן
)32 מצבר; )35 סבר, כך אמר(ארלמידע
על הכו תבי ם -רותי
לא אומ ר ת שנשים לא רוצות,
הגדול בשילה; )191 חלק בשיר;
מית); )36 מונומן ( )38 ;)4,5קיבוץ
בטלפון .221017 -
אני רק לא חו שב ת שהן רוצות
)193 שחקנית אמריקנית — עם
בצפון; )39 צופן; )40 יש לי שחא
ת זה מ ה סי ב ה שגברים חוש ג׳ין(ש״מ);
)194 סופר יהודי־אמ־

קנית אמריקאית(ש״מ); )42 נסלח
בים שהן רוצות א ת זה.
ריקאי(ש״מ); )196 רובע בניו־יורק
בשפלת־החוף;
קיבוץ
) 43 לעוונו;
(מ); )198 החלום; )199 חבר, רע;

)44 שיר; )45 מיכללה אמריקאית;
מצליחן מ דז ס ־ אעדס
)200״לא על ...לבדו״; )202 מחזה מדבר מליץ,

בהשאלה

של יהושע סובול; )203 מויכרים
עבור אחר; )49 פיוט בארמית הנהוא
רווק בן ,35 תימני גיזעי, רגי ש ומעניין
בחנות; )205 מחזה לעז או תיאור
מצליחן ובעל עסק בלוס־אנג׳לס,
אמר לפני קריאת התורה בחג השלהג;
)207 נווה מידבר בגבול הנגב
הוא רווק בן ,30 אקדמאי, נאה
נאה 1.77 ,מטר, רזה, חברותי, אופי
בועות; )51 קח לך; )52 קיבוץ ראוהערבה;
)208 החוט בראש המחט
מאוד 1.75 ,מטר, רגיש, מעניין,
שקט, עומד להגיע לחופשה בארץ ומחזאי סופר
) 54 הנח״ל; של שון
(ח); )210 ספחת בעור; )212 ימלוח
מחפש קשר עם בחורה נאה, נבונה
בסוף חודש זה.
יהודי אמריקני; )56 לימריק; )58
— שיח בר; )214 אילן סרק, מן
ועצמאית. מיספרו אצלי הוא
הוא ישמח להכיר, לקשר רציני,
יהירות; )59 צעידה; )61 מגלה,
הקוצים; )215 בן נח; )216 כלי
מישהי נאה, מפרגנת, בעלת ראש (.)5/2717
מפרסם; )62 חיקוי — תבנית מדו־מיתר
עתיק; )217 פרוייקט(על־פי
קידומת
) 65 רמאות;
) 63 ייקת;
שימעון פרס); )219 מעמק; )221
לשמות סקוטיים; )67 בעברית אסון
חוקר תנועת השביטים בשמיים
— בערבית חג; )69 סולם־התווים
(ש׳׳מ); )222 דבור; )224 תל שממה;
במוסיקה; )70 מרפה; )71 טנטורה;
)226 תרנגול; )227 מלכת בריטניה
1901־ )230 ;1837 מוט; )233
)73 חלק, מנה; )74 זהר, יפעה 76
אנשי מעלה (ר״ת); )78 דברים
אות הניצחון; )234 שגורה בפה ואין
בטלים; )80 עיר בפולין; )83 תיש;
טועים בה; )236 כינוי לגוי; )237
)85 קוגלגר; )87 בגלגל המזלות;
סמיכות, נתינת תפקיד; )238 מח־
)89 דור שאין לו מנהיגים טובים
צץ; )240 אור יקרות; )241 בן חפר
( )92 ;)4,3עליון; )94 שניים; )95
בימי משה במידבר; )243 אנקול;
מרכז יהודי דתי קדום בדרום; )96
)245 תל ויישוב בסביבת נהלל;
מכשיר לקביעת שיעור זמן (;)3,4
)247״בקצה״ סדום; )249 קומיקאי
)98 פשר דבר; )99 גחלת אש; )101
יהודי, בן זוגו של דז׳יגאן; )252 אם

חרר לאט; )103 שנינה; 104
הפנינה; )253 אליל בבלי; )254
מבעלי בריתו של אברהם אבינו
שיר לכת; )256 מיסתור, או תמיכה
(בראשית י״ד י״ג); )105 מעלת
והגנה; )257 עם; )259 נושא כליו
דבר )107 :שיח בושם, מארבעת
של רון קישוט; )260 קטטה, תלונה;
המינים; )108 איכר; )110 כפרים
)262 ממציא מכונת הקיטור(ש״מ);
על הגבול ( )113 ;)3,5נהר באיטל)264
אדמה שלא נעבדה (;)5,4
יה, בזירת קרבות במילחמת־העולם
)267 קבוצת איים בים האגאי; )269
השניה; )114 אריג דק; )115 רע;
אמור לכלות במהרה ()273 ;)5,4
)117 שמו של היישוב נווה־מונוסון;
מיקדש במצריים שהוקם על־ידי
)120 בהשאלה — מסירת מידע
יורד מהארץ; )275 מס על ניכסי
חסוי; )121 בהשאלה — בגד מן
דלא ניידי; )276 דמות במיתולוגיה
המובחר — למובחר ()123 ;)4,4
היונית, בתם של זאוס ולדה; )278
נצח; )124 חוט ברזל; )126 אחד
משורר, מחזאי גרמני ״וילהלם
מסימני הטעמים במקרא; )127
טל״; )279 כלי מיתרים וקשת; )281
חנוכת כלי־שייט; )129 צעיף נשים;
אנשים משפל המדרגה; )282 חיבוק
)130 אי באיי הודו המיזרחית; )131
עז; )283 מגדולי המשוררים
פילוסוף גרמני; )132 צבע אדום;
הספרדיים; )284 מתנצל, מצטדק;.
)133 האלקטרוד החיובי של סוללה
חשמלית; )136 ריגשי
קירבה מאוגד:
ורעות; )138 אליל מצרי; )139 פתח
הלידה בגוף האשה; )141 שמו
)1מידת אורך; )2מעיינות מים
הראשון של היישוב שדה־עקיבא;
חמים; )3מגמה, רצון עז; )4מ יכ־
)142 יחידה צבאית; )144 תשורה;
שול, נקיעה; )5קשור למקום; )6
)146 מלחין איטלקי —אאידה״;
מחובר(מוטות עץ); )7סרט תורכי;
)148 חשוך מעשות דבר; )149 שם
)8מי שהמיר את דתו; )9נהר דרום
המדינה והעם בערב עדן על־פי
אפריקאי; )10 מהגדולים באמוראי
המקרא; )151 חשוף; )152 יבכה
בבל; )11 מחכמי ארץ הקדם (מליפעת
בקול
מר; )153 לורד יהודי אנגלי
כים א׳ ה׳ י״א); )12 חצר המיקדש;
.כל ח״ התש״נת׳ ברפואה!־
) 154 ספנסר; אנד מרקם
מבעלי
)13 המעורר גועל נפש; )14 בונה
סמובר; )155 דוהר; )156 חומר נוזל
התיבה; )15 בילוי זמן בעונג; )16
נתינים: עיניים ירוקות, שיער תיקה בצפת אין שכנים מסביב,
לכתיבה; )157 בהשאלה — מושיב
מטוס קרב רוסי; )17 שכונה בסארוך
חום־דבש עם פסים בלונריים אפשר לעשות רעש׳יו.
עם על אדמתו; )158 כלתה של
ביבות תל-אביב; )18 משורר עברי
טיבעים 1.73 ,מטר, גוף חטוב
בן־דג אידיאלי: משכיל,
רות; )159 סופרת אמריקאית —
(״מסדה״)(ש״מ); )19 חוטר שמש(מידה

יפה, הכם, חוש־הומור.
עיוורת חרשת ואילמת(ש״מ); )160
תמשים בו להרכבה בעץ אחר (ח);
תחביב: לנגן על גיטארה ועל
לא תתנגד: לקבל הצעות-
מישחק בקוביה על לוח; )161 רקב;
)20 כוכב הכסיל; )21 בול שאין לו
מערכת־התופיס שלה (״בעיר הע עבודה כדוגמנית.
)163 כישור; )165 עול; )167 פתק
ראש; )22 יון; )25 משיכה; )27

בוסתן הדורש השקייה; )28 מה
שנתגלה; )30 מפקד ימי; )33 חלקים
דקים מן התבן; )34 תולעי רקב
(מ); )36 רמטכ״ל צה״ל 53־;1952
)37 דחק; )41 חברי; )43 יחצנו״ת:
)46 קפריזה; )48 גנרל בריטי, חוצה
הירקון בכיבוש הארץ; )49 פניית
חיבה לרע; )50 שלמות, היעדר
מיגרעת (מ); )52 אש; )53 חיה
ממישפחת הצבאים; )54 ראשי־תי־בות
שמן של הקהילות היהודיות
החשובות בחבל הריינס; )55 ברור;
)57 לוח מנענעים; )60 נוזל דליק
נטול צבע; )61 פרח סתווי; )64 שם
כולל למיבצע החלל של ארצות־הברית;
)66 איש המרינס האמריקאי;
)68 צבוע (ערבית); )71 עוף
טורף; )72 פלצור; )75 ריקוד עם:
)76 תואר לאלוהים בלשון המקובלים;
)77 סופר, מחזאי צרפתי; )79
השחית, קילקל; )81 ענף; )82 אות
בא״ב; )84 אוזן של כלי )85 :מכר,

מודע במשא־ומתן; )86 אמיצי לב
( )87 ; )3.3טבור; )90 דיקטטור; )91
גוף שעם להחזקה על פני המים;
)93 ישתוק; )95 מצודה מפורסמת
בגליל התחתון; )96 צמח בר ממיש־פחת
הכפריים; )97 סגור; )98 מעט
מ ,..כמות קטנה (ארמית); )100
חופשה; )102 לוחם שוורים; )103
מלא חן וחסד; )104 קיבוץ עננים;
)106 פתותי לחם יבש מעופש;
)109 רע; )111 שליח רץ; )112 כפר
ערבי בקירבת נצרת; )113 פרוע:
) 116 שמו העברי של ואדי ערה;
)118 הוגה־דיעות יהודי בגרמניה;
)119 קנייה ומכירה ()121 ;)5,3
סימלו של ישראליק הקטן על־פי
דוש ( )122 ;)4,4סעדיה גאון(ר״ת);
)123 תחילתו של ביטוי הלכי שעניינו:
הקרובים לך קודמים בצדקה
( )125 ; )4.4השטן הממונה על השאול;
)128 רוח סערה הרסנית; )130
מיסדר נזירים קאתולים( ,נוסד על־

ידי איגנאץ לויולה); )132 רגי נהר
שטוחים; )134 גוש תאנים מיובשות;
)135 כפר ערבי על דרך מסילת
הברזל לירושלים; )137 דחיקה
החוצה; )139 מוטור 140 ות־קילין
— טובים ושקולים; )141
ארץ נכריה; )143 תבלין לקפה;
)144 מעוררת הסערה עם עזר וייצ־מן
בשל פינוי סיני; )145 אות, סימן;
)147 מערב; )148 זז ממקומו;
)149 שובב, רוח משחית; )150
שילטון עצמי; )151 בוסתן; )158
רזרבה; )159 צליל ) 160 :משורר
ומספר צרפתי — ״טרטרו איש
טרסקוך (ש״מ); )161 אביזר בתחרות
אתלטיקה; )162 קוטב, ציר;
)164 מיכלול הדינים החלים על
יהודים; )166 עיר בצרפת; )168
אריג דק עשוי חורים; )170 תקין,
רגיל; )171 נאמר בבריתא; )172
סטלקטיט; )173 נחת; )17 5הר(ארמית);
)177 חיבור של רבי יהודה

הלוי; )180 סכין קטנה; )181 עוף
ארך רגליים; )182 סכום כסף
שהאחד חייב לשני; )183 תנועת
מחתרת עברית בימי התורכים;
)185 שאינו עקר; )186 חוזה בכוכבים;
)188 בגד תפור מסחבות לסימן
אבלות; )190 הליכה בשקט על
מנת שלא להרגיז ( )192 ;)4,2רואים
כבר את קצה המינהרה (;)4,4
)195 גיבעולים; )197 אי־התעסקות
בעבודה; )199 אסף; )201 גיליון
של כתיבת הארץ; )204 שיח בר —
ניטררים; )206 יורד־ים; )207 חיל
הרגלים; )208 קיץ; )209 מטבע
דרום־אמריקאית; )211 שור הבר;
)213 בגלגל המזלות; )214 שכר,
תשלום; )216 בלי קץ וגבול(3,4מ);
)217 תנועת מחתרת צרפתית;
)218 מטבע גרמני; )220 שטוף מרה
שחורה; )223 עיר במערב הולנד;
)225 מחזה של יהושע סובול; )226
כפר ערבי על־יד רבת־עמון; )228

הלס; )229 יין שרף; )231 שיפחת
אברהם; )232 תבל; )235 הר מתפרץ
או מכון בארץ; )237 מין צמח
שריחו חריף; )239 מסמיר לתפקיד;
)242 תחילת דבר; )244 מלך סדום
(בראשית י״ד) )246 :ד רו סלולה;
)247 דג קולנועי; )248 נוזל המרווה
נפש; )250 מחוזקת, מתוגברת;
)251 צייר צרפתי אימפרסיוניסט;
)254 צלחת הפטפון; )255 מישגה
בכתב; )257״מסורת״ בהתנהגות
דתית של מוחמר וחבריו; )258
שנף; )260 מקום חלש בחומה; )261
קומפוזיטור צרפתי ״בולרו״; )263
רטיבות; )265 ריב; )266 נתן מנדבת
ליבו; )267 החצי הראשון של
בית בשיר; )268 משוררת יוונית
מהאי לסבוס; )270 בית־סוהר; )271
זוהר; )272 בכי, יללה; )274 ראה
179 מאוזן; )276 מילת קריאה;
)277 כינוי לאיש הגרול שבחבורה;
)280 שרף ריחני.

זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה
עיתוחת עברית

זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה.0*1

כחול לבן
יי 0 .

חברותי אמרו לי שעכשיו, בתקופת החגים,
אשתדל שלא לבלבל להן את המוח עם ריעות,
הפוליטיות ועם סיפורי הילדים והבעלים
שלי. מה שהן צריכות עכשיו — ככה הן אמרו
לי — זה עוד מתכון אחד לחג.
אז פניתי פשוט לחברת אל־על, שהיא, בימים
אלה, מאגר המתכונים הגדול בארץ. ה:חברה
הלאומית שלנו החליטה לשפר את האוכל
המוגש במטוסיה וביקשה מעם ישראל
לשלוח מתכונים למנה עיקרית שתוגש במטוסי
אדעל. התחרות, הנושאת את השם
״הטעם שלר מעניין אותנו״ ,פתוחה לקהל עד
סוף דצמבר, ואז יזכה המתכון הנבחר, אשר
ייבחר בטכס ובחגיגה במלון בתל־אביב, גם
להיות מוגש על השולחנות המתקפלים הקטנים
וגם ייזכה את שולחו בכרטיס־טיסה
הלוף ושוב לארצות הברית, כמובן.
היתה היענות עצומה. יותר מ־ 400 מתכונים
נשלחו ל אדעל. וכולם על טהרת פרי
ארצנו, על טהרת הכשרות ובו׳ ו כי כחול לבן.
אם יש לכם/לכן מתכון שראוי להיאכל
בשמיים — הזדרזו ושילחו.
ובינתיים, הינה מה שבחרתי עבורכם מתור
המיבחר הגדול, שלא תישארו רעבים בחג.

1א§1

אם, במיקרה, אתם לא דתיים ולא
סטודנטים, ומכאן שאין לכם שום קשר
לאוניברסיטת בר־אילן, אז זה סימן
שלא ראיתם את העיתון שהם מוציאים
שם, וחבל.
תס תכלו מה מצאתי שם:

עיח ברוזמרין ולימון

שנת שתצלצל. טוב
ב^ק יו פ? וית

* מאחלים י*
״ ארנון, נורית, עמוס והצוות

וגולדשטיין ושות׳ בע״נז^ .

וגם א ת זה:

רח׳ הרכבת ,2ת״א, ת.ד61022.2364 .
טל ,03-615786 .פקס 03-613154 .

תעדיפי החציה לששודנש הלומד
6ימים ב שבוע
5ימים ב שבוע
4ימים ב שבוע
3ימים ב שבוע
יומיים ב שבוע
יום אחד ב שבוע
בכלל לא לו מ ד

0.83ש״ח ליום
1.00ש״ח ליום
1.25ש״ח ליום
1.66ש״ח ליום
2.50ש״ח ליום
5.00ש״ח ליום
80.00ש״ח

מילה טובה
אשה אחת, מאוד נחמדה, מנהלת של מוסד מסויים, שהיא ידידה
שלי, טילפנה אלי לפני כמה שבועות. היא סיפרה לי שהיא רוצה
לעשות אי־אילו שינויים בסידרי־העבודה במקום עבודתה, ולכן היא
רוצה להזמין כמה אנשים, שאת דעתם היא מעריכה, כרי לקיים ישיבה,
שבה היא תספר על הבעיות והאנשים ינסו לתת עצות או רעיונות. היא
הזכירה שמות של כמה אנשים וביקשה שגם אני אשתתף בישיבה.
גם מפני שהאשה היא ידידה שלי וגם בגלל המחמאה, שהיא מעריכה
את דעתי, הסכמתי מייד ושאלתי מתי ואיפה תתקיים הישיבה. ואז
אמרה לי האשה שהיא תשלם לי כך וכך שקלים.
לא בדיוק הבנתי למה ידידה שלי צריכה לשלם לי עבור עזרה, ולכן
שאלתי. על זה ענתה האשה(נא לשים לב!) ״המוסד שבו אני עובדת

ב־ 96 ימי חניה
ב־ 80 ימי חניה
ב־ 64 ימי חניה
ב־ 48 ימי חניה
ב־ 32 ימי חניה
ב״ 16 ימי חניה
ב־ס ימי חניה

ויש להם אפילו כרזה אמצעית, ממש
כמו בפנטהאוז, אלא שאצלם זה זכר ולא
נ קנ ה וקוראים לו מושיק, והוא כזה
מתוק. ממש שי לחג.

הידעתם שיש אפילו עיתון בנושאי
נקודות־מכירהז
כן, יש דבר כזה. יוצא פעם בחודש,
ומספר אין מוכרים ולמה ובכלל.
גם העיתון הזה, ששמו אגב, סטנד־
?ט, בירך א ת לקוחותיו לשנה החדשה.
אבל במקום כל הזינולי ם האלה על
אושר ובריאות וכר, הוא פשוט קרא
לילד בשמו, והינה מה שהם מאחלים:

הוא מוסד דיווחי. אתם, כולכם, אנשים מאוד עסוקים, ולכן אני לא
רואה שום סיבה מדוע אתם תתנו לי את העזרה והעצות שלכם בחינם.״
נשמתי נשימה עמוקה, שתיתי קצת מים, נגעתי לעצמי במצח
ואמרתי שזה מאור יפה מצידם. שבוע לאחר מכן השתתפנו כולנו
בישיבה וכל אחד אמר את דעתו. כשהלכנו הביתה ביקשו מכל אחד
מאיתנו לכתוב כמה שורות ולשלוח אותן אל האשה, כדי שיהיה לה
רישום. עשיתי גם את זה. אחרי חודש קיבלתי המחאה מאוד־מאוד
מכובדת עבור עבודתי, רעיונותיי ומחשבתי.
כבר שבועיים יש לי סחרחורת קלה, אבל אני בטוחה שזה יעבור לי
לאט־לאט.
אני יודעת שאתם לא תאמינו לאף מילה ממה שכתוב כאן, אז דעו
לכם ששמה של הגברת ושל המוסד שבו היא עובדת, שמורים במערכת.

מנה
קלה להכנה, אך בעלת טעם מפתיע.
הרוזמרין גדל בארץ פרא ובכמויות גדולות,
ולכן הוא קל להשגה ולגידול.
המיצרבים: שמונה שוקיים (לנוחות
הסוער, רצוי להוציא את העצם) :כוס יין אדום
יבש; שישה ס״מ ענף רוזמרין טרי או כף וחצי
ייבש; לימון; ליטר מים(רצוי חמים).
אופן ההכנה: משחימים את השוקיים
בסיר חם, מוסיפים את היין האדום והרוזמרין,
פורסים את הלימון ומכניסים גם אותו לסיר.
מוסיפים את המים ומביאים לרתיחה, מקטינים
את האש ומבשלים כשעה או עד שהעוף
מתרכף.

קישואיב עב עגבניות
המיצרכים:
ארבעה קישואים: כף או שתי כפות שמן;
בצל בינוני קצוץ גס; שתי שיני שום קצוצות;
עגבניה קצוצה; כפית טימין; כפית נענע
קצוצה; כף שמן־זית.
אופן ההבנה: לחמם את השמן ולהוסיף את
השום והבצל עד שהבצל יהפור שקוף, להוסיף
את הקישואים, לערבב ולהוסיף את העגבניות,
לבשל כדקה ולהוסיף את התבלינים.
לבשל עוד שלוש דקות. להוסיף את שמו־הזית
ולכבות את האש לאחר חצי דקה.

השכלה כללית
מנחם זילברמן, שהוא אב לשלושה ילדים,
יודע שהחלק הכי מחורבן של החגים זה לא
ארוחת״הערב המישפחתית, אלא דווקא הנסיעה
לטיול־חג, כשהילדים יושבים במושב האחורי
של המכונית ו ...את המוח.
כדי להפסיק את ה״אמא, הוא עשה לי...
אבא, היא דרכה עלי ...הוי, נישפכה לי המימייה...״
ממליץ מנחם זילברמן בחום פשוט
לעצור טרמפ לחייל.
בחצי השעה הראשונה משתרר שקט מוחלט,
כי הקטנים בוחנים את החייל הגיבור מכל
צדדיו, ואחר כך, כשכבר אין מה לבחון, הם
מעריצים ולבסוף הם פשוט פונים אל החייל
ושואלים אותו שאלות וט ...לו את המוח.
אז גם לקחת חייל והבאת אותו הביתה
בערב החג, גם השתקת את הילדים הניבזיים
שלך, וגם אתה בדרף לראות את יפי־ארצנו.
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה?

מתחילה שנה חדשה והרבה אנשים מחליטים
החלטות חשובות. רוב ההחלטות ששמעתי
היו בענייו דיאטות, אבל הבטחה אחת, של
ידידי •סטנלי, היתה קשורה לכסף, דווקא.
סטנלי החליט שמספיק! הוא לא יקנה יותר אף
כרטיס אחר של מ־פעל הפ״ס, עד שהוא יזכה
פעם אחת לפחות. אם יזכה, אולי יתחיל לקנות.
הוא אמר לי שזה סופי.

הגרושה האלמונית חושפת את התיאבון הגדול_.גם במין
של הסופרסטאר ומה יעשו הנזירות כדי למשוך קהל

מדרון נתח
(אוהב נס גברים)

י58 וו!ו>*•1!1

אחת לתקופה, וכשרות שלי לצימר, אני אציג לפניכם
תמונות של אנשים שנראו פעם טוב, והיום כבר לא. זה בא
לעודד קצת, שנדע שלא רק אנחנו נראים רע.
על מרלון ברנדו הצעיר והמדהים אץ צורך לומר מילה.
התמונה שלו בצעירותו מעידה על עצמה. באשר לתמונה
השניה, כאן כבר יש צורך בהסברים. ערימת־האדם הענקית
הזאת אינה התשובה האמריקאית לסנק־המרכבה הישראלי,
זהו בסר הכל מרלון ברנח כפי שהוא נראה בימים אלה ממש.
התמונות התפרסמו בעיתון הבריטי סאנדיי מיתר, כשהן
מחוברות לראיון סנסציוני שערך העיתון עם מישהי בשם אנה
קאשפי, שהיתה נשואה פעם במשך ארבע שנים למרלון ב ת רו
הגדול(כשהיה כמובן, פחות גדול).
אנה קאשפי זו, כל זכות־הקיום שלה היתה בעצם בעובדה
שהיתה נשואה פעם לברנדו. לאחר שהתגרשו ב־ , 1959 היא
הפכה את העניין הזה של. היי תי אשתו של.״׳ למיקצוע של
ממש, שממנו התפרנסה לגמרי לא רע במשך שנים רבות.
בימים אלה, כנראה, התייבשו לה מקורות־ההכנסה, או
שסתם בא לה פירסומת רעשנית וזולה, והיא נתנה, בביתה
שבלוס־אנג׳לס, ראיון לעיתון האנגלי, וליכלכה לנו קצת את
ברנדו.
היא סיפרה שהוא היה גם קצת הומרסכסואל. היא טוענת
שהיא ידעה כל הזמן שהוא בוגד ב ת אבל הגילוי שהוא בוגד
בה עם גברים הרם אותה.
כמעט קופסה שלמה של מימחטות־נייר חיסלתי לצורך
ניגוב דמעותי על מר־גורלה של אשה מגוחכת זו, שנזכרה 30
שנה מאוחר מדי לספר לי ולעולם שהיה לה בעל קצת
פייגעלה.
קאשפי מספרת שברנדו התעקש לקרוא לילד המשותף
שלהם כריסטיאן, על שם איזה מאהב צרפתי שהיה לו.
אז זו טרגדיה? אני שואל. תארי לעצמך, הגברת קאשפי,
שאת נשואה למישהו כמו ברנדו, אלא שהסטייה אצלו יותר
חמורה, ויש לו מלבדך גם סטוץ עם איזו כיבשה בחווה שלו,
שקוראים לה חמדה. ואז, אם הוא מתעקש לקרוא לילד
המשותף שלכם חמדה, זו טראגדיה. אבל כריסטיאח (מה,
יחזקאל נשמע לך יותר מתאים?)
קאשפי מוסיפה שקשה לה להודות בזה באוזני העולם כולו,
אבל מרלץ אהב גברים באותה המידה שהוא אהב נשים, והוא
היה מאוד גאה בתיאבון המיני האדיר שלו( .מת גם על זה את
מתלוננת?)
היא המשיכה להצחיק אותי בראיון שלה, כשהיא סיפרה
שבאחד הימים החליט ברנדו להכניס אליהם הביתה את
המאהב הצרפתי שלו כריססיאן (זה מהסיפור על חמדה

הכיבשה, מקודם) ואז החלה עוברת על ברנדו מטמורפוזה,
והוא התחיל לצחקק שלא לצורך, ולדבר ולהשמיע קולות של
אשה(ואני כבר רואה בדימיון שלי את ברנדו רץ בבית אחרי
הקאשפי הזו, כשהוא נועל נעליים על עקבים גבוהים, והם
רבים ביניהם מי ילבש בערב את תחתוני־התחרה הוורודים).
למען האיזון הקדוש, מביאה קאשפי גם כמה מחמאות
שהיא זכתה לקבל ממנו. למשל, שהיא חולת־נפש, היסטרית

לעזור לאיזה נחשל אחד או שניים שהם גם פוטוגניים, אז מה
טוב.
אמריקה האדירה והעשירה, למרות עוצמתה, ואולי בעצם
בגלל זה, נראית בעיני קברניטי־הכנסייה כחברה שבה יש כיסי
נחשלות ופיגור רבים, ובכל דרך אפשרית מנסה הכנסייה
ומצליחה להאדיר את כוחה ביבשת הזו.
כל מי שביקר אי־פעם בארצות־הברית ופתח טלוויזיה ביום
הראשץ, לא יכול היה להימלט מעונשה של הכנסייה הטלוויזיונית,
על מטיפיה הצעקניים השואגים עליך מהמירקע
שאתה רע, וחוטא, וחולירע, ורק אם תשלח קצת כסף לחשבוך
הבנק של מיסדר זה או אחר יימחל לך. מיליוני שמוקים חיים
היום בארצות־הברית ומאמינים שאם ישלחו 50 דולר לאיזה
מטיף בכיין שצרח עליהם, אז הפרונקל עם השערות שצמח
להם ליד האף יעבור למישהו אחר.
אני רוצה לספר הפעם על ההסתננות האגפית של הדת

ואפילפטית (יעני, חולה במחלת הנפילה) וכר. אכן, לא היה
רגע אחד משעמם אצל הזוג הזה.
כל הסיפורים האלה על ההומו־סכסואליות של ברנדו לא
מנעו מהקינדער־מאכר הזה להביא לעולם שישה ילדים, רובם
לא״חוקיים, הפזורים בשטח, ולא מזמן, מספרת קאשפי, היא
שמעה שהאקס שלה השריץ (מילה שלה) ,בגיל ,65 ילדה
נוספת, הפעם מהעוזרת המקסיקאית שלו.
אז אני שואל את עצמי: מה היינו עושים אלמלא התחתנו
הכוכבים הגדולים שהערצנו פעם עם בני-זוג, שהתחילו לתעב
כעבור כמה חודשי־נישואין איש את רעהו ולהוציא אלינו
החוצה את הכביסה המלוכלכת שלהם? הרי היה לנו משעמם
נורא בחברת הכביסה שלנו בלבד.

ניו־יורק
בעת האחרונה אנו עוקבים בחרדה אחר השתלטות הדת על
כל חלקה טובה בחיינו, ומתבוננים בדאגה רבה בהתעצמות
כוחם של הקיצוניים הדתיים. מי שסובר שהחיידק החרדי תוקף
אותנו ואת שכנינו המוסלמיים בלבד טועה טעות מרה.
הנגע החל לפני שנים, עם הגעתם של מיסיונרים דתיים אל
כל המקומות שכוחי־האל על פני כדור־הארץ, ואל כל החברות
האנושיות, הנחשלות והפרימיטיביות, בתואנה של אהבת־אדם
ועזרה לנחשלים, כאשר המטרה העיקרית היתה, בעצם, הפצת
הנצרות בעולם כולו. בדרך להשגת מטרה זו, אם אפשר גם

מרלון ברנדו כסרט ״כפירי אריות״ וכיום
תיאבון סיני אדיר ללא הבדל מין גזע ודת

התיאטרון בדמותו הכנסייתית
התגנבות הכגס״ה בפתח האחורי
ליסודות החברה האמריקאית (להבדיל מהמיתקפה החזיתית
הטלוויזיונית של הכנסייה, שלה אני אקדיש פרק נפרד).
לפני ימים אחדים נודע לי שהמעוז החילוני, האחרון
לדעתי, בעיסקי־השעשועים של ניו־יורק, שעמד בעוז מול
המיתקפה של הדת, נשבר ונכנע. תיאטרון
0 £ 8 .א £ 1 ,0מ, אשר בפינת הרחובות ברודוויי ו־ ,51 נקלע
כנראה לקשיים ונמכר לכנסייה, אשר הפכה אותו לתיאטרון־
כנסייה. הוא נקרא ט ס & טטס ט 1^ 1£ $)2ז. אז
עכשיו הצליחה הכנסייה להתגנב מפתח צדדי לאיזור
ברודוויי, שהוא איזור־השעשועים־והתיאטראות הנוצץ
וההומה ביותר בעולם.
השבוע פסעתי לי לתומי ברחוב הציבעוני והסואן הזה,
כאשר ניגשה אלי צעירה נעימה למדי ודחפה לידי עלון קטן
ותמים בצבע אדום, שהכריז שהכנסייה צריכה להיות בית־חולים
רוחני, שבו אנשים פגועים יכולים להירפא.
בניגוד לכל שיקול רציונלי המשכתי לעיין בדף, וכך
גיליתי שהתיאטרון המוכר הזה הפך לכנסייה ושאני, אישית,
מוזמן לבקר, גם אם אני לא זקוק לריפוי רוחני. הם מבטיחים
שהליכה לכנסייה אינה חייבת להיות שיעמום, אלא יכולה גם
להיות מרגשת ועליזה. השירה יכולה להיות חיה, וההטפה
הדתית חייבת להצית את הנשמה( .יותר טוב היה אילו היו
שורפים לי קצת קלוריות מיותרות, ושיעזבו לי את הנשמה).
הם גם מבטיחים לי שבביקורי אצלם אני ממש ארגיש
בכוחו ובנוכחותו של ישוע.
זה קנה אותי. מזמן כבר רציתי לפגוש את הישוע הזה,
ולשאול אותו למה יש אנשים שחושבים שסבתא שלי גרמה
למותו ושיירד ממנה כבר. חוץ מזה, בדימיון החריג שלי,
השילוב כנסייה־תיאטרון עשה לי משהו מוזר. בדימיוני ראיתי
את הנזירות, שמרוב רצון למשוך קהל מרקדות ומקפצות על
הבימה, ופה ושם חושפות ציץ לבנבן או ירך, וקהל־המאמינים
שולח להן קריאות הללויה, היי־מאן ואמן.
דימיינתי גם שעבור קהל״המאמינות ההיסטרי יבצעו כמה
נזירים חמודים סטריפ״טיז. בכלל, רציתי במופע של ממש,
שאוכל לכתוב עליו הביתה.
מובן שרצון לחוד ומציאות לחוד. נכנסתי לתיאטרון, שמעתי
שירה דתית יפה, הטפה דתית סולידית וראיתי מטיפים,
שהפחידו אותי פחות מהרב יצחק פרץ, ויצאתי, כשאני נוכח
שוב בסכנה הטמונה בשטיפת־מוח מיסיונרית המועברת
בנועם־הליכות.
דרך אגב, ראיתי שם כמה זוגות ישראליים שלא היה להם
ברור מה הם עושים שם. כנראה שמישהו בחוץ מכר להם
כרטיסים להצגה, והם מאמינים שהם ראו ׳\\כ<ט§ והם יכולים
עכשו לספר בארץ שגם הם היו בברודוויי וראו מחזמר.

י 3 9ייא

המון רעש

גריה מגרה
יש לה חבר, אין לה חבר, היא מאוהבת, היא
לא מאוהבת, ראו אותה עם ...זאת בערך
תמצית חייה של האלמנה העשירה והמו־ציאה־לאור
גליה אלבין. אף אחד לא מתעניין
מה היא עושה, כולם רוצים לדעת מי
החבר שלה. מעניין למה.
באחת המסיבות האחרונות שלה ניגשתי
אליה ושאלתי אותה.
״גליה, מי החבר הנוכחי?״
״אין כזה. הלוואי והיה.״
״ומה עם הסיפורים על החבר הטייס?״
״סתם רכילות. אם יש אחד כזה, אני רוצה
להכיר אותו.״
״ומה עם כל האחרים, כמו ביבי נתני־

״ענייני־עבודה בלבד״.
אז דעו לכם שגליה היא בחורה רצינית,
וגם מאור דיסקרטית. אבל זה לא עוזר לה
במיוחד, כי רק לפני שבוע היא בילתה סוף-
שבוע משגע במועדון הים־התיכון באכזיב,
בחברת קובי הטייס, ונראה שהם מאוד־מאוד־מאור
מיודדים.

גליה אלבין עם בוב גוצ׳יונה ולין ג׳ונסון
סזר צבאי
את שמו המלא אני לא יכולה לגלות, כי זה
סוד צבאי.
גליה חילקה שם לחברות כמה חולצות
הנושאות את שם הירחון שהיא מוציאה לאור,
וגם גילתה לאחת מהן שהיא מאוד שמחה

מ שור ש
ש תי
ח תונו ת שווה
האם היה זה צירוף־מיקרים או תיכנון
מקורי?
ביום השלישי התחתן נתי רכטמן, עוזר־עורך
בעיתון הכלכלי נלובס. עם חברתו, יעל
ברגלם, בתו של איתן ברגלם, אחד
האנשים החזקים בבנק הפועלים, מיספר 2
אחרי עמירם פיון, מנכ״ל הבנק.
יומיים אחריו נישאה במלון הילטון חני1
שטיינר, מלכת־המים של העולם הזה
לשנת 66לחברה־ ל חיי ם ה מי ס ע דן מקם

מלכה.

יעל ונתי רכטמן
״היא היתה מועסדת למלמדהיופ׳״
לכאורה אין קשר בין האירועים. אך בעלי
הזיכרון לשטויות ולרכילות, כמוני, בוודאי
זוכרים את הרומאן הארוך שהיה לנתי ולחני
במשך יותר משנה. כולם דיברו על האהבה
4הגדולה בין השניים, ועל זה שהיא תיגמר
1בנישואין. אך בני־הזוג נפרדו, כל אחד הלך
1לדרכו, חני הכירה את מלכה, חובב מיסעדות
1סיניות, ונתי התאהב ביעל, סטודנטית לסו!
ציולוגיה באוניברסיטת תל־אביב.

ג* 40

פעם, בתקופה שהעיתונות עסקה בעניינים
מהותיים, והעיתונאים והכתבים היו רציניים
— או לפחות כך זה נראה — היה עיתונאי
שעשה הרבה רעש בעיתונות. קראו לו, וגם
קוראים לו כך היום, אבי ולנטין. הוא היה
כתב לענייני־פלילים, והוא התפרסם בסיד־רת־כתבות
בעיתון הארץ על ״הפשע המאורגן״
בישראל. היו מישפטי־דיבה נגד העיתון,
בגלל הכתבות האלה, וכל הארץ השתתפה
בהילולת־הפשע הזאת. ולנטין הזה, שהוא
כיום בן ,39 למד שהפשע אינו משתלם —
לפחות לא בעיתונות. הוא עבר לכתיבת
סיפרי־מתח.
במשך שבע שנים הוא היה בעלה של
דורית ולנטין, מלכת־החן של ישראל
לשנת , 1976 שייצגה את ישראל לצידה של
רינה מור, שזכתה בתואר סיס תבל.
אבי ודורית היו הזוג היפה של רמת־

שנתן זהבי יהיה העורך החדש, ושהיא לא
תתערב בעריכה.
אני מאחלת לה כל סוב. אני רק מקווה
שהמערכת לא תעלה באש, מסיבות לא
ברורות.
ביחד ובנפרד. במקביל מנהל כל אחד מהם
את החיים שלו כראות עינייו, ובכללם חיי־אהבה.
ועם זאת הם ביחד, ומוכרים כבני הזוג
פיזנטי. אודט מיודדת כבר שנים רבות עם
דויד ביטון, ידידות שהניבה את הקמת המיס־עדה
המשותפת. מובן שהם ידידים לא רק

צ ר עו ת

מיסעדה שיש לה כל־כך הרבה בעיות, לא
של אוכל אלא של הבעלים!
ביפו, בגלריית שלוש עשרה וחצי, נפתחה
לפני חצי שנה מיסעדה צרפתית שהספיקה
לארח בין כתליה את אלפי הפרנקופילים
בארץ.
בעלי המיסעדה הם איש־העסקים מצרפת
דויד ביטון ואודט פיזנטי, אשתו של
ז׳אק פיזנטי, מהחשובים שבאנשי־האופנה
1בפאריס.
ז׳אק הוא המממן העיקרי של בית״האופנה
קלזד סננטנה, מהמובילים באופנה בעולם,
ואחד מ־ 10 האופנאים החשובים ביותר בפאריס.
לז׳אק הזה יש עוד בית־אופנה הנושא את
השם שלו.
ז׳אק ואודט נשואים שנים רבות, אך חיים
מובן שרצתי לחתונה של רכטמן וברגלס,
כי הייתי בטוחה שכל העולם יהיה שם, אבל
מאוד הופתעתי לגלות שבבנק הפועלים
מתחשבים ברוח הזמנים, והחתונה היתה
צנועה־יחסית, בהתחשב בעובדה שהיא נערכה
במלון קרלטון, במתכונת של ארוחת־ערב
מפוארת, דבר שמייקר אותה יותר מהחתונות
שבהן האורחים צריכים לעוט על המיזנונים
לפני שהזריזים יותר יחסלו אותם.
ניגשתי, כמובן, לחתן המאושר וברכתי
אותו.
״שלום נתי, מזל טוב. בן כמה אתה? ומה
עיסוקו כעת?״
״אני בן ,27 ואני עובד בעיתון גלנבס.״
״מה אתה עושה שם?״
(היסוס קל ).״תכתבי עוזר־עורך.״
״אתה יודע שחני, חברתך לשעבר, מתחתנת
מחרתיים?״
(הפגנת אדישות והתעלמות מהשאלה).
״אני שמה לב שהכלה שלך יפה.״
״כן, היא היתה בעבר מועמדת בתחרות
מלכת־היופי.״
״תהיה מחרתיים בחתונה של חני?״
״לא, אנחנו טסים מחר בבוקר לירח־דבש
באיים הקאריביים״.

ז׳אק פיזנטי
ביחד ולחוד
במיסגרת העבודה, אך זה עניין אחר, כי
לדויד ביטון יש חברה בשם חני אסולין,
יחצנית צעירה ויפה הצמודה אליו כבר הרבה
זמן.
אבי חברה חדשה
השרון, זוג סולידי, מצוייר בבית יפה וכל
האביזרים הנחוצים, פלוס חברים מתאימים,
ואז ביום אחר — וזה קרה בשנה שעברה —
הם נפרדו. כל אחד פנה לדרכו.
את דורית ראו בעיר באירועים שונים, אך
אבי נעלם.
השבוע, במסיבה רבת־משתתפים, ראיתי
אותו עם חברתו החדשה. לא כל־כך הבנתי מה
הוא עושה במקום כזה רועש והמוני, עד ! •
שגילו לי שחברתו עובדת כמלצרית במקום
הזה, וזאת הסיבה לבואו.

כעת מספרים החברים המשותפים שיש
חיכוכים בין דויד לירידתו אודט בגלל חני.
מה בדיוק קורה במשולש הידידותי־רומאנטי
הזה לא ברור לאיש, וכמו אצל משולשים
רבים אחרים חשוב לגלות מי מגלם את שתי
הצלעות השוות, כלומר מי מן השתייה מהווה
את הזוג האמיתי. ואולי יש כאן משולש שווה-
צלעות, ואז זה באמת מעניין.

מחוץ רמיגרש הביתי
מה קורה געולם־הכדורגל הנפלא שלגון
השחקן יעקב שוורץ מבית׳׳ר־ירושלים, המחלים מפציעה, מתאושש להפליא
בעזרת חברתו, קלינה משיח. שוורץ, הנחשב כיורשו של אורי מלמיליאן הא גדתי,
הוא גבר נאה בן ,25 ויש לו מחזרות רבות. אן כולנו יודעים שאהבה גדולה יש
רק אחת, ולגביו היתה זאת קלינה, שאותה הוא הכיר עוד בימי שרותו הצבאי. זה בא
ללמדנו איזו נחישות יש לספורטאים שלנו.
שחקן אחר, שהוא מאושר כעת, הוא ירון כהן, מבית״ר־תל־אביב. לפני חצי שנה
עזבה אותו חברתו, מפני שהוא שם עינו באחרות. אך היא נוכחה לגלות שירון אוהב ,
אותה על אמת, במו שהחבריה אומרים, והיא נכנעה ללחציו. כעת הם שוב ביחד.
לעומתם, השחקן אופיר שמואלי, איש נבחרת״ישראל, מגלה אהבה לתל־מידת־תיבון
בשם אבישג.
אני יבולה להמשיך כך עוד ועוד, אבל יש גם מיקרים הפוכים. שחקני־הכדורגל
הבוגרים האלה, שהגיעו לשנות ה״ 30 בחייהם, לא כל״כך שבעים מחיי האהבה
הקונבנציונאליים שלהם, והם מחפשים ריגושים מחוץ למיגרש הביתי.
אני מכירה במה חברי נבחרת״ישראל ושחקני״מפתח בקבוצות מהליגה הלאומית,
המנהלים טיפורי״אהבה־וסכס עם יפהפיות תל״אביביות שונות מתחת לאפו של
נשותיהם החוקיות. שחקנים אלה, שהם ברובם נשואים, טוענים שהם מאוד אוהבים
את החוקית, אך כדי להגביר את האדרנלין בדם הם זקוקים למשהו נוסף, בדמות
מאהבת צעירה.

מקורשת

הרי

\היא
והאחרת

ניקול הלפרין ורוני מאנה
אישור מיוחד מהצבא

אם יספרו לכם שדוני מאנה וניקול
הלפרין, מלכת־היופי של ישראל, מתחתנים,
אל תאמינו, כי למעשה הם כבר נישאו

אירת
או ספרר?
מה כבר לא סיפרתי לכם על רני קוב־לנץ,
בן למישפחת קובלנץ, מבעלי מוסך
פיאט המרכזי?
גיליתי לכם על הרומאן שהיה לו בעבר עם
בחורה בשם בידי רובין, ולאחר־מכן היה לו
רומאן שהשתיקה יפה לו, כי מדובר במישהי
נשואה, שנגמר לו ממנה. הוא ניהל רומאן עם
יצרנית־אופנה בשם רותי מאירוביץ, וכשנגמר
לו גם ממנה היא הוריעה לו שהוא
השאיר לה מזכרת, עובר בן ארבעה חודשים,
שכבר מפזז בביטנה.
אבל רני אינו אומר נואש, ובאחד מטיוליו
באמריקה הוא הכיר גרושה יפה ועשירה בשם
אילנה טראוב, שמכירה חצי מהחשובים
והחשובות שבלוס־אנג׳לס, שם היא מתגוררת.
לאילנה זאת יש אח בשם מאיר טפר,
שהוא איש־עסקים מאוד גדול ומאוד מכובד,
ורק השבוע היה כתוב עליו בעיתון שהוא טס
לפולין ביחד עם המפיק ארנון מילצ׳ן
והכימאי הפולני רומן פולנסקי, כדי לברר
אפשרויות של השקעה בבירה הפולנית. מה־קוריקולום־ויטה
הקצר הזה אפשר להבין
שהיא מסודרת, ויש גם ילד מנישואין קודמים.
אז רני ואילנה התאהבו זה בזה, ולאחר
שהוא חזר ארצה הם ניהלו רומאן טלפוני
ארור.
לפני שבועיים היא באה ארצה כדי לבקר
את רני שלה, וגם כדי לראות את החברים.
בינתיים הם עושים פוציניו־מוציניו זה לזה
ושולחים מבטי־אהבה זה בזה וגם קצת מתווכחים
זה עם זה היכן הם יבלו את חופשתם,
באילת או באיי־ספרד או במקום אחר, וגם לא
עושים חשבון מהעובדה שמפרידות ביניהם
כמעט 15 שנה.
כמובן שדרינג־דרנגתי לרני, ושאלתי
אותו:
״נו, רני, מה יהיה? מתי כבר תתחתן ותביא
נחת להורים הפולניים שלך?״
״לא יורע. בינתיים טוב •לי ככה״.
״ומה עם הילד שלך, שאמור להיוולד
בקרוב?״
״אחרי הלידה אבקש בדיקת־רקמות. אני
מקווה לסגור את העניין קודם לכן. האמיני לי
שזאת טראומה לגביי. להכריח בן־אדם להיות
אבא נגד רצונו! היא עושה את הכל במתכוון״.

המאמן הלאומי של נבחרת-הכדורגל
של ישראל, יצחק שניאיר, הוא אד ם
מיוחד. כושרו הגופני מרשים ביותר,
בהתח שב בגילו. שניאור, גרוש, שהוא
אב לילדים גדולים מאוד, ושגם יש לו
נכדים, מנהל מזה תקופה ארובה רומאן
עם אשה שמסיבות ברורות, שאני לא
יכולה לפרט, לא אנקוב בשמה. אך את ם
תבינו בעצמכם שלפעמים מצב מישפח-
תי אינו מאפשר לגלות פרטים נוספים.
במקביל לרומאן הזה יש לו רומאן
עם בחורה מאוד נחמדה בשם ע לי ז ה,
דיילת אל־על לשעבר, בת ,40 העובדת
כמזכירת״ניהול במישרד גדול בתל־אביב.
אני
ממש מתפעלת איך אדם בגילו
מסוגל גם לאמן את הנבחרת וגם לטפל
בשתי הנשים.
השפיונים שלי בעולם־הספורט גילו
לי שהוא אוהב יותר את עליזה, ושמע־רכת־היחסים
האחרת שלו, עם הראשו נה,
עומדת להס תיים בקרוב בגלל הענ יין
המישפחתי העדין.

בנוכחות כמה עדים, והמעשה שהיה הוא כדלהלן:
רוני
וניקול סעדו את ליבם בחברת כמה
ידידים בבית־הקפה הצמוד לביודלסין בתל׳
אביב. כטוב ליבו בנמלה, קם לפתע רוני
והסיר את טבעתה של מלכתו והחל לשחק
בה. חבר שישב לצידו אמר-לו שאם הוא ישים
את הטבעת על אצבעה של ניקול, ויכריז
בקול רם שהוא מוכן לקחת אותה לאשה ועוד
כמה מישפטים מוזרים כאלה, הם ייחשבו כנשואים
לפי החוק.

אחרי רומאן עם מפיק הוליוודי, שלקח או
רוני
מאנה לא היסס, שם את הטבעת על
אצבעה של ניקול וחבר משותף הכריז עליהם
כעל בעל ואשה.

תה לסאפארי בקניה, ואחרי הרומאן עם ג׳ון
הקברי, עיתונאי נשיזנל רדיו של וושינגטון,
מצאה השחקנית דורית שובל את אהבת

לפי דיני הרבנות, תופס המעמד הזה, והשניים
נחשבים כזוג נשוי לכל דבר.
בינתיים חלפו שבועיים, ניקול קיבלה
אישור מיוחד מהצבא כדי לבקר את אמה
המתגוררת בלוס־אנג׳לס, ובמהלך שהותה
שם היא גם נפגשה עם איל־ההון הישראלי-
אמריקאי אורי הרקם, שבבעלותו כמה
שבועונים וירחונים בתחום האופנה. ניקול
כבר הצטלמה עבור כמה מהם.
רוני, שמאז נסיעתה מתקשה לתפקד,
החליט השבוע להצטרף לחברתו־אשתו, וביום
החמישי הקרוב הוא טס לארצות־הברית
בחברת המיסעדן עמום כהן, שערך לאורי
הרקם את ההיכרות עם מלכת היופי ניקול.

קו פידון
ב שפ ת־ הי ם
חייה.
דורית בת ה־ ,27 שיחקה בכמה סרטים,
ביניהם שלים לררך של יגאל לב, בסרט־האימה
הטלוויזיוני של מיקי בהגן ובקו־מדיה
המטופשת של דובי גל. היא הופיעה
גם בכמה הצגות־תיאטרון וסרטי־פירסומת.
עכשיו היא הגיעה למסקנה שהדבר שבאמת
הכי חשוב לה זה אהבה, בעיקר לאחר
שהיתה נשואה במשך שנה לעורך־דין וחייה
נראו כמו ביתזין לילי.
חברתה הטובה הזמרת־בדרנית מיקי קב,
אמרה לה באחד הערבים שהיא רוצה להכיר
לה חבר טוב, ידיד של בעלה יהודה אדר,
מנהל בית הספר לג׳אז רימון. דורית ענתה לה
שזה לא בראש שלה להכיר אף אחד, כי באותו
השבוע היא זכתה בפרס על מחזה שכתבה

יצחק שניאור
מלל עדין מישפחח׳ עדין
אז אני מציעה שיזדרז קצת, כי הח ברים
שלו וגם אנחנו רוצים לראות אותו
מגיע למסיבה עם החברה, מבלי לחשוש
מה תגיד האחרת.
וביימה בשם מה שקרה ביער, שהועלה על־ידי
התיאטחן לילדים ולעער. והיה לה מצב־רוח
מאוד טוב. לכן גברים לא עניינו אותה.
כמה ימים לאחר־מכן היא היתה כשפת־הים,
ושם היא פגשה ביהודה, בעלה של מיקי
קם, שהיה בחברת חבר. יהודה פנה לידידו
ואמר לו, בהצביעו על דורית, שזאת הבחורה
שסירבה להכירו. מסתבר שקופידון עבר שם
במיקרה או שלא במיקרה, והוא שילח בשניים
חיצי־אהבה.
הם פשוט התאהבו זה בזה ממבט ראשון.
לחבר של יהודה, שהוא כיום החבר של דורית,

דורית שובל ואודי הרפז
עם מיקי ודונאלד דאק

׳) ואילנה טראוב
לן ו
״להכריח בן־אדם להיזח אבא ננד רצונו! היא ששה את הכל במתכוון.״
״ומה עם הרומאן עם אילנה?״
״טוב לנו ביחד, וזהו.״

אם לכס טוב, אז גם לנו טוב לראות אתכם
ביחד. אני רק מקווה שלא תעשה ירידה.

קוראים אודי הרפז, והוא מוסיקאי בן ,33
הכנ^ב מוסיקה עבור אולפני ונלט דיסל
בלוס־אנג׳לס, שם הוא הכיר את יהודה,
כשלמדו ביחד בבית־ספר למוסיקה.
שמעתי שיש אידיליה משגעת בין השניים,
אך במקביל הם רבים על מקום המגורים.
דורית רוצה לגור בישראל, ואודי עדיין
לא השתכנע סופית שכדאי לו לעבוד לארץ.
אתם חושבים שכדאי לו לעבוד עבור מחלקת־הסרטים
של הטלוויזיה במשכורת שהם
מציעים?

מרד כי הורוביץ

הבנות
ל מ בו ל
ראש הממשלה מר יצחק שמיר יכול עכשיו
להתרגז, לגעור בראשי מפלגת העבודה, לטעון
שהם מתרוצצים בבירות העולם ופוגעים
במדינה. ואכן — לא נשמע כדבר הזה בשום
אומה ולשון ששני שרים בכירים בממשלה
כלשהיא יעברו ממקום למקום שלא על דעת
הממשלה שבה הם מכהנים ויטיפו לעמדות
המנוגדות לעמדות ממשלתם. אנחנו ראינו
בטלוויזיה איך שרים אמריקאים, מראיינים,
חברי בתי מחוקקים מביטים בה״ה פרס והבין
בהשתאות כמו בשני פרוורטים פוליטיים
מסוג נדיר כלשהו. ואולם ראש הממשלה הוזהר
עוד לפני כמה חודשים מעל דפי ״היעה
אחרת״ כי זה מה שצפוי לו משותפיו אלה.
כמו שאומר הפתגם: מי ששוכב לישון עם
כלב, קם עם כינים.
אנחנו גם הבענו מעל דפי מדור זה את
דאגתנו בגלל הלחצים הקשים שראש הממשלה
יהיה נתון בהם, הן בעולם והן מצד שותפיו
בקואליציה, כתוצאה מיוזמת השלום שלו.
היינו כריעה שהיוזמה פותחת פתח ללחצים
כאלה שאין אדם שיהיה מסוגל לעמוד בהם.
כושר עמידה זה מעורר בנו, במחשבה
שניה, דאגה אחרת חמורה מהראשונה. בפרוס
השנה החדשה אנו מאחלים לראש הממשלה
שפע בריאות ואריכות ימים. אך ראש הממשלה
אינו איש צעיר והרי ידוע כי לא לעולם
חוסן. האיש שייכנס בבוא העת לנעליו של
ראש הממשלה יירש ממנו מצב הצופן בחובו

יצחק שמיר ואריאל שרון
ראש־הסמשלה והיורש המתאים לתפקיד
לחצים עצומים. מבין המועמדים האפשריים
לרשת את מקומו בבוא העת ישנו רק אדם
אחד המסוגל לעמוד בלחצים כאלה —
אריאל שרון. כל מינוי אחר יביא עלינו את
מימי המבול מיד עם הסתלקותו, במוקדם או
במאוחר, של הסכר האנושי בדמות יצחק
שמיר.
כל המועמדים האחרים הם אנשים נפלאים
אחד אחד. אין בזה ספק. אבל בחלקם הם עושים
כבר עכשיו טעויות הנובעות מאי עמידה
נידבת עשר הדקות שהנשיא בוש נידב
לשר החוץ משה ארנס, לאחר שבאותו יום
עצמו ישב בניחותא במשך שעה שלמה עם
שמעון פרס ודן עמו בעניינים השייכים לתחום
אחריותו של מר ארנס, היתה השפלה
בלתי נסבלת ומיותרת לחלוטין.
העיתונות דיווחה כי בפגישה ביקש מר
ארנס מהנשיא בוש שיסדיר פגישה בין ראש
הממשלה ובין הנשיא מובארכ. זה היה מהלך
שגוי. לא זו בלבד שע״י כך ראש הממשלה
הצטרף כסטאטיסט לתסריט של פרס ורבין,
אלא שמובארכ זכה מעתה במעמד של מי

שעושה טובה לראש ממשלת ישראל בכך
שהוא מוכן לפוגשו. הפגישה המאולתרת של
שר החוץ ארגס עם הנשיא בוש היתה מישגה
שנבע מאי עמידה בלחצים. שר החוץ היה
צריך למצוא דרך להימנע מהפגישה עם
הנשיא כדי שזה ייאלץ להחליט אחת ולתמיד
עם מי הוא רוצה לדבר על ענייני החוץ של
ישראל: עם שר החוץ או עם שר האוצר שלה.
אפשר וצריך היה, איפוא, לחכות לפרס
ורבין בקאבינט ושם לטרפד את יוזמת מובא־רב.
קו פעולה כזה, מלווה בהסברה מתאימה,
היה זוכה לאהדה בציבור הואיל וכל המהלכים
סביב תוכנית מובארכ נעשו ע״י כל הנוגעים
בדבר בצורה שקוממה כל אדם שפוי והגון.
הפגישה עם הנשיא בוש לא היתה צריכה
להתקיים ולו רק מפני שהיא לא היתה מכובדת.
גם מה שנאמר בה לא היה צריך להיאמר.
הרושם שהתקבל הוא שבאותה פגישה מאולתרת
בת עשר דקות, מר ארנס לא עמד בג־ראוויטאציה
של נוכחות הנשיא, דבר שגרם
לו להשמיע לנשיא לא מה שהיה לו לומר,
אלא מה שהנשיא רצה לשמוע. למר שמיר לא
היה כל עניין לבקש מהנשיא בוש שיסדיר לו
פגישה עם מובארכ.
בשבוע שעבר מנה ראש הממשלה את מעלותיו
הרבות של מר ארנס באוזני הציבור.
מעלותיו של מר ארנס כפאטריוט וכאדם הן
מן המפורסמות. כל צמרת של מדינת ישראל
שמר ארנס אינו חבר בה, או שאינו ממלא בה
תפקיד מרכזי, היא צמרת לוקה בחסר. מועמד
לרשת את המקום הראשון — לאו דווקא.
ואם מעלותיו הרבות של מר ארנס כפאט־ריוט
וכאדם אינן צריכות ראייה, מעלותיו של
ראש הממשלה לא כל שכן. בכל הקריירה
שלו, הנקייה מרבב, ישנו רק עניין אחד שבו,
ככל הנראה, ראש הממשלה נתן לטינה אישית
לגבור על שיקולי האינטרס הלאומי.
שכן — בימים אלה של להיות או לחרול
ולחצים על־אנושיים, שרון הוא המועמד הי
י״־הי

פילה

הו אלי!
עשה שיוכח כי עשרה מנגלים ה תהפכו על הכ ר מל בעת ובעונה אחתבמ קו מו ת שונים
והם שגרמו לשריפה ביערות, א ם תעשה זאת -דיינו!
ואםלא תוכל עשה לפחות שיוכח כי חבורת מופרעים־פירומנים(יהודים, כמובן) ה ם
שהציתו א ת הא ש ביערות, אםזאת יוכח -דיינו.
אםלא ניתן, יוכח לפחות שהמציתים היו תושבי ה שט חי ם (רצוי מאדממ תנגדי
אש״ף) א ם כך י הי ה -דיינו!
ו היה וגם זאת יק שה עליך להראות, תן לפחות עדות שהמציתים אינ ם קשורים לאף
אחת מתנועות השמאל. תן הוכ ח ה שתעמולה עויינת לאה סי ת ה או ת ם ויד מכוונת ל א
הי תהמ אחוריהם, א ם לפחות כך תעשה -דיינו!
א ם גם זה בלתי אפשרי, תן בינה בלב העם שיבין כי מ ט עי ם שנעקרו ע״י צה״ל, ע״פ
שיקול מפקדיו, כדי למנוע הטלת בק בו קי תבערה ולהציל נפשות, שקולים כנגד יערות
הכרמל ושמורותיו, א ם העם יק בל זאת -דיינו.
ואם גם זאת נבצר ממך לעשות. אז אנ א הק שח א ת ליבי, שים קורה בין עיני, ועזור
לי להמשיך בדרך ה מי ת מ מי ם והמתפרסים, כי אהב תי א ת אוי בי ואת מרצחי אעריץ,
א ם כך תס עדני -דיינו!

198

בשבוע שפתח את תש׳׳ן מסרו דובר צה״ל והמשטרה על 5ערבים
שנרצחו על ידי בני עמם.
ספירת ״דיעה אחרת״ מראה בי מאז פרוץ מאורעות האלימות הערבית
קטל הטירור 198 איש ואישה, ערבים ויהודים, לפי הפירוט הבא:
153 ערבים נדקרו ונורו ונשרפו בידי אחיהם.

• 45 יהודים נרצחו.
• חייל ישראלי נעדר.
חידי הראוי לעמוד, בבוא העת בראשות הממשלה.
כל אדם בישראל, יהודי או ערבי, לאומי
או שמאלני, יודע זאת.
יש בציבור הרגשה שהמדינה מתפרקת.
אין ספק שתקוות הציבור, כולל שמאלנים

רבים, מתמקדות באישיותו של אריאל שרון.
כל מעמר שיינתן לשרון בתוך הליכוד, פרט
למעמד של האיש הבא אחרי שמיר, שקול
כנגד ניטרול האיש ותיסכול הציבור. על כך
גם הליכוד וגם המדינה עלולים לשלם ביוקר.

א 1רי ד!
ת סטירת הלחי המצלצלת ביותר
ספג השר עייזר וייצמן מייד שר הביטחון
יצחק רבין. רק הכריז וייצמן, בעקבות פגישה
עם רבין כי הוא כרת ברית עם שר הביטחון
כדי לסייע לו בשמחה ״לקדם את תהליר השלום״
דחה רבין על הסף את היד המושטת:
כאילו היה וייצמן מוכה שחין שיש להתרחק
ממנו, ולמעשה אמר לו רביו תודה, לא צריך
טובות, אדע להסתדר בעצמי.
ברור מדוע וייצמן ניסה עתה לקפוץ בזריזות
על עגלתו של רבין כשם שברור עוד יותר
מדוע נמלט שר הביטחון מהטרמפיסט הזה.
בעיני וייצמן המתרוצץ בטל וטוחן מים זו
השנה החמישית בממשלת ״האחדות הלאומית״
רבין עומד לצלוח את הרוביקון, אם לא
עשה זאת כבר. מהרגע שרבין חזר מקהיר
והצהיר על מה הסכים עם חוסני מובארק יכול
היה וייצמן להניח ובצדק, ששר הביטחון מוכן
ומזומן למעשה לשבת לדיונים עם משלחת
פלשתינאית, שלאמיתו של דבר תייצג את
אש״ף ואת יאסר ערפאת. בכך נתן למעשה

הצב והעקוב
או וייצמן וטמיר יפה את תפקידם. עכשיו
המצרים יודעים שיש להם קנדידאטים
חדשים לגיוס למען עניינם, את רבין ואת
יצחק שמיר. המצרים יוכלו אם־כן להעזר
בטמיר ווייצמן, רק כרי לעדכן את הערכות
המצב שלהם ביחס לנעשה בישראל — כדי
לנסות להמשיך לקעקע ולפצל אותה מבפנים.

ובין
שבו את ההביקון
^ בל את החשבון האמיתי עם וייצמן
סגר רבין עצמו. וזהו חשבון ארוך, כמעט
חשבון־דמים.

כשמו״מ זה כבר מתנהל. וחיבוק הרב של
וייצמן היה יותר מדי, קרוב לוודאי, עבור
רבין, כי וייצמן פירושו בעיני הציבור —
הכשר גלוי לאש״ף ולערפאת.

עזו מסבו זנוונות
^ עמים רבות לאורך דרכס עמדו
וייצמן ורבין בעמדות מנוגדות, מכדי
שדווקא עכשיו כשרבין חושב שהוא מגיע
לפיסגת צ׳רצ׳יליותו, יועדו יחד להליכה בשניים.
בלשכתו
במפקדת חיל האויר, לפני כשלו-

אם היה איש שרדף את רבין, מאז מלחמת
ששת הימים, היה זה וייצמן, משום שלא, הומלץ
לרמטכלו״ת על ידי רבין, כשזה פרש
מתפקידו כרמטכ״ל הנצחון האדיר של אותה
מלחמה.
וייצמן אהב לתאר כיצד שיחתו הסוערת
האחרונה עם הרמטכ״ל רבין, לפני שהאחרון
יצא לתפקידו החדש, כשגריר ישראל באר־ה״ב,
הוא הטיח בפניו של מי שנחשב אז גיבור
המפקדים של ״ששת הימים״ :״אתה הבלוף
הכי גדול מאז יהודה המכבי״.
אבל את נקמתו האמיתית דחה וייצמן עד
לאחר מלחמת יום הכיפורים, ערב ההכרעה
במרכז מפא״י(מפלגת העבודה דאז) בשאלה
מי יירש את גולדה מאיר כראש ממשלה, רבין
או שמעון פרס?
באותו ערב פגשתי את רבין בכינוס המרכז
באולם ״אוהל״ כשהוא חיוור ובידיו הרועדות-
מעט, ההגהות של עתון ״הארץ״ עם הסיפור
שהופיע למחרת. לפי הידיעה בעמוד ראשון
טען וייצמן שרבין, כרמטכ״ל התמוטט בימי

אחר•
לפני רבין גושפנקא פומבית לשיחות העקיפות עם
אש״ף שניהל, בידיעת יצחק שמיר, מאז שיחרר
מהכלא בתחילת השנה את פייצל אל־חוסייני.
וייצמן
חשב כנראה שזוהי הזדמנות חייו.
הרי מי כמוהו הקדים לעשות ולקרוא מאז
הצטרף למפלגת העבודה, לשיחות עם אש״ף
ויאסר ערפאת, ובשיתוף מצרים? והנה חלומו
עומד להתממש דוקא בידי יצחק רבין.
וייצמן גם חשב אולי, שתהיה לו כאן הזדמנות
פז להופיע יחד עם רבץ בפוזה המנופחת
החביבה עליו, כמשיח השלום.
אבל אז התברר לו שטעה בהערכת המצב
שלו, ואין זו הרי הפעם הראשונה.

המצוים מחריבים סוסים
**ץ מעון פרם לא נראה כלל
מתרגש במלון ״וולדורף אסטוריה״
בניו־יורק כששמע שמי שנחשב כבן־בריתו
במפלגה, וייצמן, משמיע שבועת־אמונים ליריבו
של פרס — רבץ. פרס כבר התרגל מזמן
לטרוניות והטענות של וייצמן שאין הוא
עושה מספיק ומהר ״למען השלום״ .בדרכו
הפחזנית של וייצמן כמובן.
גם המצרים לא נראו כמו שיצאו מעורם,
מרוב שמחה, על הכרזות העידוד של וייצמן
לויתורים שעשה רבץ אצל חוסני מובארק. כי
המצרים כבר סחטו כמעט כל טיפה מהלימון
הזה, וייצמן, ונושא־כליו החלודים אברשה
טמיר. אלה שימשו מכשירים בידי המצרים,
במשך שנים, כדי לנגח באמצעותם את ממשלת
ישראל, ממנחם בגין דרך פרס ועד יצחק
שמיר. כסניגורי הויתורים הישראלים לסא־דאת
ולמובארק ובין שניהם — לאש״ף, מיל־

אפשר להתחיל מהסוף ולאמר שרבץ מתחיל
אולי להאמין למה שכתוב בעיתונים
שהוא מין צ׳רצ׳יל חדש. אז למה לצ׳רצ׳יל
להתחלק בנצחון הצפוי או־טו־טו עם וייצמן?
למה לצב רבין לעבור את הרוביקון שעל גבו
העקרב וייצמן? מספיק היה לצ׳רצ׳יל המקורי
בלונדון את הרומן שלו עם דודו של עזר —
הד״ר חיים וייצמן, נשיאה הראשון של ישראל.
אגב,
אם בצ׳רצ׳יל עסקינן, לפי מרן דרבנן
מהשמאל, אז כפועל יוצא האינתיפאדה צריכה
להיות משולה לבליץ הנאצי על לונדון
ואנגליה. אבל ראיתם מישהו, כמו רבץ למשל,
מנהל את הנוסח הישראלי של הקרב על
בריטניה? בינתיים הקרבות הישראלים הגדולים
מתנהלים נגד חיילים ישראלים הנאשמים
בהתעללות ובהריגה בבתי משפט, כאשר
רבין חשוד בהוראה המקורית ״לשבור להם
(לערבים) את העצמות!״ והטרור הפלשתינאי
ממשיך להשתולל. מעולם לא היו רבים כל
כך לא חייבים דבר למעטים כל כך בצמרת
הביטחון, שהפקירו את ביטחונם של היהודים
בארץ לאורך החופים, ביערות המוצתים,
בדרכים ובמרכזי ההרים.
מכל מקום ידו המושטת של עזר וייצמן
נשארה תלוייה באויר כנראה גם משום שרבין
לא רצה להרגיז את פרס, בטרם יהיה מוכן
להתמודדות עמו על המועמדות לראשות
הממשלה.
כי רבץ מהמר על כל הקופה. הוא הנווט
לפני יצחק שמיר, הנגרר בשמחה אחריו תוך
שרבין שוכח שבפני עיוור לא תשים מכשול.
אלא שרבין, כשמיר, חייבים לחזור ולספר
לציבור שמעולם לא ינהל מו״מ עם אש״ף גם

ואחרי־אחר•

שים שנה, סיפר לי מפקד החיל דאז, האלוף
וייצמן על ארוחת צהרים שזה עתה חזר ממנה.
שסעד בחברת סגן הרמטכ״ל רבין על שולחנו
של ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן־
גוריון.
בן־גוריון שידע היטב כמובן על חלקו
המכריע של רבין כקצין בכיר בפלמ״ח
ב־ 1948 בהפגזתה ושריפתה של אניית הנשק
של האצ״ל ״אלטלנה״ ,מול מלון דן בחוף תל־אביב,
שאל את שני האלופים הצעירים האם
היו חוזרים ומפגיזים את ״אלטלנה״ אילו היה
הדבר חוזר ומתרחש שוב.
וייצמן, שהיה עסוק באותם הימים בהצמחת
כנפי־קרב אדירות לחיל האויר המפואר
המשיך באזני בסיפורו. רבץ השיב בחיוב
לשאלת ״הזקן״ (בן־גוריון) אבל עזר עצמו
אמר מיר :״ואני — לא!״ עזר היה כה גאה
בתשובתו עד שתאר לי בלשכתו, שלמשמע
דבריו נשמטה מידו של בן־גוריון הכף ברעש
אל צלחת המרק.
כי היה זה עדיין עזר וייצמן של ארץ ישראל
השלימה, כשאך מעטים חלמו על כך,
וייצמן של תעוזה ומנהיגות. היום הוא ורבץ
מתעבים את המתנחלים וההתנחלויות כמעט
במידה שווה. וייצמן כשר ביטחון בשעתו —
היה מוכן להשתמש נגדם בכה כדי למנוע את
התיישבותם — ובטוח שרבין גם היום לא
יהסס לעשות שם ״אלטלנה״ מחודשת
ומכופלת.

שגויס חשבון ישן
שותף של יצחק שמיר, כלומר
/רבין, יש לו גם חשבון אישי עם וייצמן.

״ההמתנה״ המתוחים ממש ערב מלחמת ששת
הימים, נאלץ לקבל זריקת הרגעה מרופא
בביתו והעניין הוסווה כאילו רבין סבל מהרעלת
ניקוטין. באותה הזדמנות, סיפר וייצמן,
הציע לו רבין לקבל את הפיקוד על צה״ל,
משום ש״בגללי עם ישראל עומד בפני מלחמה״
.וייצמן חזר והשמיע סיפור זה במשך
שנים, בפני כל מי שרצה לשמוע. אולם פרסומו
דווקא באותו יום נועד לסייע לפרס לנצח
במאבק עם רבין. אבל קרה בדיוק ההיפך,
כמו שארע למרבית ההערכות המצב המוטעות
של וייצמן לפני ואחרי אותה פרשה.
לכן ברור מדוע בצורה כה בוטה ניפנף
רבץ מעליו בשבוע שעבר במהירות, את ״הברית״
שניסה לכפות עליו וייצמן. הוא כבר
אכל מספיק קש מבן־הברית הזה.
אבל בכל זאת נותרה ברקע, העובדה ללא
עוררין, שרבין אכן זקוק היה למזרק של רופא
מוכר בתל־השומר כדי להתעודד בימי הלחץ
של ערב אותה מלחמה ב־. 1967
לכן השאלה היא, האם אין שוב רבין קרבן
לעומס של ״תקופת המתנה״ ממושכת עוד
יותר? האם הלחץ של 22 חודשי השתוללות
הטרור הפלשתינאי בו מצוי רבין מבלי שמצא
לכך פתרון מקצועי, וההתקפות הפומביות
עליו המטילות עליו אחריות לפשעים חמורים
נגד אזרחים פלשתינאים — לא הכריעו
אותו שוב עד שהסכים עתה להיכנס למעשה
למו״מ עם אש״ף? בכך הוא למעשה עלול
להפוך לשר הביטחון הישראלי הראשון ששבר
את עקרון הציוני בן כמאה שנה, שמול
טרור כזה עומדים ונאבקים, ולעולם לא נכ_
נעים.

דניאלה אשכנז

איזון חוזר
העיתונאי בן־דרור ימיני האשים ״אנשי
שלומינו״ בתקשורת, בהבלטת יתר ללא כל
פרופורציה של כל תנועה קלה שבקלה
ב״מחנה השפויים״ .טענותיו קיבלו חיזוק
בעמוד 4בגליון ראש השנה של מעריב:
פורסמה תמונה בגודל 5על 4אינץ׳ .ומה
האירוע המסעיר? עשרות ילדים ובני נוער
לובשי חולצות כחולות השתתפו בעצרת
במרכז ירושלים .״רוצים פריצת דרו לשלום״
.בין עשרות בני העשרה, נוכחו שני
ח״כים צעירים בנפשם ושני עסקני נוער,
ילדי שמנת שעברו מזמן את גיל הטיפש
עשרה. הארבעה צוטטו בהרחבה בכותרת
לתמונה שהשתרעה על לא פחות מתשעים
מילה.
כשהועלו האשמות לחוסר איזון וכיסוי
מוגזם של ישראל בוושינגטון פוסט מבקר
הפנים בדק. הפוסט־מורטם מצא שהמבקרים
מבחוץ צדקו. העיתון הכה על חטא.
כדאי גם אצלנו שמבקרי המערכת בעיתונים
היומיים יבדקו טענות מבקרי התקשורת.

לפני
שנים מספר גילו את הסוד האמיתי
בכוחות הריפוי של ״הפנצלין היהודי״ .מרק
העוף המסורתי ירר מנכסיו:׳ לשמחת הצמי
חונים ולמורת רוחה של כל אם יהודיה, הוכח
שנוכחותו• של בעל •הכנף בצלחת היא
רק ל״כפורעס״ ואינה מרפאה איש. מי המלח
המבחילים שבמרק, לעומת זאת, מחוללים
את הנס ופותחים את דרכי הנשימה.
עם תחילת עונת יצוא ההדרים נזכרתי
בתגלית שנת תשמ״ט :״פנצלין יהודי
חדש״ ,פרווה וכשר למהדרין, עומד לטרוף
פלח משוק תרופות הפלא של תרופות הסבתא.
ד״ר נתן שרון, ביו־פיזיקאי ממכון וויג־מן
ופרופ׳ יצחק אופק מבית הספר לרפואה
של אוניברסיטת תל־אביב, אומרים שיש
יסודות במיץ האשכוליות, העשוים למנוע
ולעזור לרפא דלקות בדרכי השתן. מסתבר
שסיסמת הפרסומת ״אשכוליות או לא
להיות״ אינה משוללת כל יסוד.

רבוי מספר האירועים ״על רקע לאומני״
מקרב ערביי ישראל לא צריך להפתיע
איש. יום האדמה השנה היה כה שקט שאפשר
היה לקרוא את הכתובת על הקיר. מעל
ראשי המפגינים התנוססה הסיסמה —
״מביירות ועד עזה — רק עם אחד״ .כמובן,
לא מדובר ביהודים...

בימי מיתון, מי צריף חופש בעיר העברית
הראשונה, עם אמבטיה פרטית בכל
חדר כשיש נופש בעיר העברית הקדומה עם
מקווה צמור בצוותא. בהבטחות להחזיר אותך
לתקופת האבן בארץ המובטחת, כמה
אנשי בראשית פתחו לרווחה את ״מלון
המערות״ בסוסיא שבדרום הר חברון. בעבור
35ש״ח תקבל פנסיון מלא במלון 10
בחזקת 20 כוכבים, תחת כיפת השמיים או
ללא כוכבים מתחת האדמה. מה שבטוח, את
המגבות מצמר העזים לא יסחבו הביתה.
בבתי הסהר בארץ שטח המחיה לאסיר
באגף רגיל עומד על 3מטר מרובע, באגפים
הצפופים ביותר יש 1.8מטר לארם —
ממש בית הבראה לעומת ״מלון המערה״.
שיהיו אסירי תודה: הכנסת האורחים בסו־סיא
עוד יותר צפופה. לרשות הבאים מערות
מגורים בנות שבעה מטרים מרובעים
שמלינות בין חמישה לשמונה איש. כך
כתוב.

וסף ג רו ע

הסכם מדיו׳
אך מאוד
לא ריאלי
הפרופ׳ מיכאל הר־סגור ומורים סטרון חברו
להם לכתיבת ״ישראל והמדינה הערבית־פלסטינאית
— כי שחת בלוזי־אירתטיס־מיחד,
כאשר בהקדמתו כתב האלוף (מיל)
יריב כי :״חיבורם ...בא בעיתו ויש בו תשובה
לצורך קיים גם לחנוך הציבור וגם לחיפוש
פתרונות העשויים להסיר ספקות ודאגות
ולחזק את הנכונות להתקדם בביצועה של
המשימה החשובה ביותר המוטלת עלינו:
השגת שלום עם שכנינו הערבים ההדגשות

במסמך כתבו השניים כי :״התקדים ההולם
ביותר את המצב הנוכחי במזה״ת הוא החוזה
בין אוסטריה לבין ארבע מעצמות הכיבוש...
שנחתם ב־ . 1955 החוזה הנ״ל מספק דוגמה
לבטחונות שיש בהם כדי להסיר חש־

פרופסור הר־סגור
פיתחעת העשרים
שות מלב שני הצדדים״ .במילים אחרות,
חוזה עקב כיבוש בינלאומי באירופה, הוא
המתאים להשגת חוזה של שלום, במזרה״ת!
בהמשך כותבים השניים :״אוסטריה קיבלה
על עצמה התחייבות להיות בעתיד מדינה
נאוטראלית באופן מתמיד. הדבר נרשם
בחוק שהיה לבסיס חוקתי לעצם קיומה הלגיטימי
...כמו כן הסכימה...לצמצס את כוחותיה
הצבאיים באופן ניכר״ .האם
הקוראים חדי־הזיכרון זוכרים בעבר, מודעות
על מכירת עודפי ציוד צבאי של איזשהי מדינה
ערבית?
בחוזה האוסטרי מוצאים הפרופסורים הנכבדים
את תרופות הפלא הבאות :״קודם־כל

נורמלי

תזכוו־רו מיצרית
דברי השחץ שיצאו ל אח רונ ה מפי נ שיא מצריים צריכים להעיר אותנו
מהת רד מה הע מו קה שהיינו שרויים בה בי ח ס אליו בפרט ולמצריים בכלל. צורת
ההתבט או ת הזו של הנ שיא המצרי מראה אולי שעודף ה בי ט חון טי מטם לו קצת
אתה שכל הישר ובמעשיו הו אמת חיל להזכיר א ת ״גיבור״ מל חמת ששת הי מי ם
עבדול נאצר שהוביל א ת מצריים לאחד מכי שלונותיה הגדולי ם ביותר.
ברם, יש לתופעה זו מי מד עמוק יותר. ל א רק שחצנות והתנ שאו ת שמענו,
מעבר למלים יש בדבריו האח רוני ם של הנ שיא המצרי ני מ ה ישנה אך מוכרת של
שינאת י שראל בנו סח הערבי ו ה מו סל מי ה קיצוני ל א היו אלו פלי טו ת פה
מקריות, הו אאמראתמה שהוא באמת חושב וה שקט ברחוב המצרי מו כיח לנו
שהעם המצרי מ ס כי ם לדבריו.
אנו יכולים לחשוב שדיברי הנ שי א המצרי ה ם ברובם הבל ורעות רוח, אבל
ה מצרים רו אי םזאת דוו קאכ בי טויי ם מוצלחים של ,.נשיאם ה אהוב״ ועל רקע
זה עלינו לזכור שבסופו של דבר הערבים עדיין נשארו או ת ם הע רבים שהיכרנו
מי מי ם י מי מה ומצריים הי א עדיין אוייב ערבי פוטנצי אלי שמחכה ל הזד מנו ת
להשמידנו.
הנ שיא המצרי יכול להמשיך להב טי ח לקשקש, להצהיר ולאיים, אך א ם נקפיד
ל ה תחז ק ולהשמר, ישארו דבריו עוד כמה פנטזיות בים הלהג הערבי. גורלו של

תיאסר אצל שני הצדדים קיום כל תנועה או
מיפלגה בעלת מצע אירדנטיסטי(סיפוחים־
טי מכאן שישום סעיפים אלה לתנאי
המזה״ת פירושו שמדינת ישראל וגם המדינה
הפלשתינית מוותרות על אפשרות של תבי-

אהרון יריב
להסיר ספיקות 1דאעת?
עות טריטוריאליות כלשהן נגד הצד השני או
כלפי שכניהן ...מצעים פוליטיים פלשתי־נאיים
או ישראליים, כגון ״האמנה הפלשתינאית״
,המבקשת את הריסת מדינת ישראל,
או תוכנית הליכוד התובעות את סיפוח
״יהודה ושומרון״ או רצועת עזה, יצטרכו
להתבטל, והתנועות הדוגלות בהן תיצטרכנה
לוותר עליהן בטרם תורשינה לקיים
פעילות פוליטית אחרי חתימת חוזה
השלום״ .במילים אחרות הליכור וימינה,
יוצאו אל מחוץ לחוק בישראל ובקרב
הפלסטינאים — מי בעצם לא יוצא אל מחוץ
לחוק.
לא רק איסור אירדנטיזם יורעים הפרופסורים
לממש בהבל־פיהם, אלא גם קיומם

אולי פליטת הפה האומללה של משוררנו הלאומי ביאליק אשמה
בפירוש המעוות למונח ״עם נורמלי״ ,המתגשם לצערנו הלכה
למעשה בחיינו בארץ. לא זו בלבד שיש לנו גנב עברי וזונה
עברייה כסימנים ל״נורמאליות״ ,אלא גם אנס עברי, סוחר סמים
עברי ורוצח עברי. הרבה מעבר למצופה ובכמויות שאינן מביישות
אף גוי שאנו אמורים להיות לו לאור.
מרוב שאיפות נירמול הפכנו לחושך לעצמנו במקום לאור לגויים.
עיון בעיתון נותן רושם שמדובר בדיווחים מסדום ושיקאגו. בחיינו
הציבוריים בארץ אין כמעט חלקה טובה אחת שלא הושחתה. לא
יאומן, אך העם הזה שאמור להיות סמל למוסריות קלט את כל
השלילי והדוחה ממה שנורמאליזציה אמורה לסמל.
בתחומי מערכת השלטון והמשפט ובמדיניות החוץ נותרנו כפי
שהיינו: חבורת שתדלנים בשלטון המתאמצת בכל מחיר למצוא חן

של משטרים דמוקרטיים יודעים הם לעגן:
״הסעיף המחייב את אוסטריה בחוזה השלום
עליו חתמה, לקיים משטר דמוקרטי, מוסיף
תוקף ומשקל לסעיף הקודם, האוסר פעילות
איררנטיסטית ...ישום תנאי זה בחוזה
השלום הישראלי־פלשתינאי הוא חיוני לביטחון
ישראל ולביטחון המרינה הפלשתינאית
כאחת. סעיף זה יערוב לכך ששום כוח או
אירגון קיצוני או טוטאליטארי לא יוכל להשתלט
על המדינה ״.אולם לצערינו, קיום המשפט
הבינלאומי הוא פונקציה של רצון המדינות
אשר פועלות ע״פ האינטרסים שלהן.
ובסוגיה זו ראוי לצטט בקצרה מסיפרו של
הפילוסוף הכי א 1בזמן האחרון, ברוך שפי־נוזה,
את הקטע הבא:
אם תרצה מרינה אחת להילחם במרינה
אחרת ולהשתמש באמצעים קיצוניים כדי
להכניע אותה לרשותה, הדבר מותר לה ע״פ
דין, הואיל ולשם ניהול מלחמה די לה שתיר־צה
בכך, אך אין היא יכולה לקבוע שום דבר
לגבי השלום, אלא אם כן נענה לה רצונה של
המדינה האחרת ...כיוון ששום אדם אינו
מתחייב בהסכם לגבי העתיד אלא על יסוד
ההנחה שהנסיבות הקודמות עומדות, הרי
שבהשתנות הנסיבות משתנה כל המצב
מעיקרו ...לפיכך אם מדינה מן המדינות
מתאוננת שרימו אותה, אין היא יכולה להטיל
דופי במהימנות של בעלת בריתה, כי אם
בטיפשותה שלה עצמה בלבד, על שהפקידה
את שלומה בידי אחר, העומד ברשות עצמו
ואשר שלום־שלטונו הוא לו חוק לעיון״.
(מאמר מדיני עמי .)39-40
חבל מאוד, שהויכוח המהותי בין ניצים
ויונים, אינו מתנהל לעיתים במגרשה של
הראציונליות והראליות. אוטופיזים ומשאלות
לב, אפילו אם הם פרי הגיגיהם של
פרופסורים, אין בהן בכדי לתרום בהתמודדות
עם קשיי הסיכסוך המזרח־תיכוני...

בעיני הפריץ שמעבר לים ובעיני אוייבינו הגרועים ביותר. בכל
מחיר, גם במחיר דם יהודי שערכו ירד לרמה שהייתה מקובלת
לפני חידוש עצמאותנו. על הרבה פחות ממה שמעוללים לנו רוצחי
ערב היה עם אחר במצבנו מראה לפורעים את דלת היציאה — וזה
במקרה הטוב ...ראה בולגריה.
הגרועים שברוצחים, בכוונה תחילה וממניעים גזעניים, לא זו בלבד
שאינם מוצאים להורג אלא גם זוכים לבית הבראה כפרס. על
שבויים תמורת שבויים לא שמעו כנראה קברניטינו.
במערכת המשפט עושים שמיניות באויר כדי לדחות לאין סוף את
עשיית הצדק עם מפלצת נאצית שעמדה בקריטריונים של אייכמן.
מחכים או שהפריץ ימות או שהכלב ימות. תחי תדמיתנו ההומאנית,
אך לא ל״נורמאליזציה״ כזו ייחלו אבות הציונות. כך זה לא
יכול להמשך. אם לא יחול שינוי דראסטי במצב ואם לא תקבל
הנורמאליזציה את פירושה האמיתי נאבד, חלילה, את קיומנו
המוסרי והפיזי בארץ הזאת. ובינתיים, גמר חתימה טובה.

ש מואל ש ט רן ש

א ש ״ ף ־ בי רו ש ל —
דו 1יתוכשר
בבית המשפט הצבאי בלוד הוגשו אישומים פליליים נגד
כמה מראשי האנתיפאדה. הם הואשמו בחיבור כרוזי ״מפקדת
ההתקוממות הלאומית״ ובקבלת כספי
אש״ף למימון המרד. ומי חילק
להם את הכספים(למעלה מחצי מליון
דולח? 7הלא הו א סרי נוסי־יבה
,״הלורד״ האריסטוקרטי של
האנתיפאדה. ומי נטל תפקיד מרכזי
בניסוח כרוזי ה״התקוממות״ מס 32 .
— ,35 לאחר שקיבל הוראות, בטלפון
ממשרדו בירושלים. מנציג אש״ף
בצרפת — איש פתח שכנויו ״אבו
טארק״ או ״רובר״י ניחשתם: סרי נ־וסייבה!

סרי נוסייבה אינו בין הנאשמים.
הוא אינו עומד לדין.
כתבי האישום גם מגלים לנו ש־רדואן
אבו עיאש, ראש אגודת
העתונאים ביו״ש — האיש הנושא
ונותן היום בקהיר ברשות ישראל!
— היה חבר, כנציג הפת״ח, במפקדת ה״התקוממות״ עד
דצמבר ,1988 ערך את ישיבות ה״מפקדה״ במשרדו בירושלים
וגם ניסח את הכרוזים 31־.30
אך גם אבו עיאש אינו בין הנאשמים. גם הוא אינו עומד
׳ לדין. ומה אומרים הכרוזים 5־?32
הם קוראים לזריקת אבנים ובקבוקי תבערה, ל״מלחמת
סכינים״ ,ל״הצתת מוסדות הכיבוש״ :ולהצטרפות ל״צבא
העממי״ .דורשים מ״חוליות ההלם״ לפגוע בחיילי צה״ל,
ב״מתנחלים״ וב״משתפי הפעולה״ :מכריזים על ״יום המולד
טוב הפלסטיני״.
תארו לכם, שהרב לוינגר היה נתפס בחיבור כרוזים כאלה!
שאלו על כך את שר המשפטים, אך הוא היפנה את השואל

אל ...יצחק רבין. אבל שר הביטחון אינו ממונה על מערכת
המשפט בישראל!
ושר הביטחון מזמן כבר הכשיר את
״אש״ף־ירושלים״ ,וממנו הוא בונה
גשר ל״אש״ף־תוניס״! רבין גרם לשחרורו
המוקדם של ראש אש״ף
בא״י, פייסל חוסייני, שלח לו את
מתאם־הפעולות גורן, נתן לו יוקרה
ובעקיפין שלח אותו — לתוניס!
רבין מסר לדראושה את תכניתו בידיעה,
שהוא נוסע לקהיר להעבירה
לערפאת ולאבו אייר. ועוזרו נתן ל־דראושה
את מספר הפאקס של לשכתו
כדי להחזיר לרבין תכנית נגדית,
בכתב יד של אבו אייר! רבין שלח אל
אליאס פרייג׳ ,אל הגשר, בשובו מפגישה
מצולמת עם ערפאת את מושל
יריחו — לא עם אזיקים. אלא
עם ״אהלן וסהלן״ ,לו — וממילא
למי שממנו בא.
רבין פותח לערפאת את השער מבפנים, אך דן מרידור
מאפשר ־לו זאת. מרידור מעניק חסינות למנהיגי האנתיפאדה
ומאפשר להם לנהל את האנתיפאדה מתוך ירושלים — מחוץ
לחוק ומעל לחוק!
אם רציני יצחק שמיר בהכרזתו ״אש״ף — לעולם לא!״,
יצווה נא לעצור את פרייג׳ ,נוסייבה, אבו עיאש, חוסייני
ומרעיהם. אם יש אמת בדקלומים של מרידור על ״שלטון
החוק״ — יואיל נא להשליט אותו נגד מנהיגי המרד, לפני
שהוא יורד על יהודים ״לוקחי החוק בידים״ .הלא ישאלו אותו:
היה חוק?״
ומי שאומר ״אש״ף — טריפה״ ,שיחדל תחילה להדביק
עליו החותמת ״כשר״ בראש חוצות, בבירה ירושלים!

תו סיו ־ומובארכ
לכיחורש מיר־ והליכוד
מטרת מצרים בעשר הנקודות, לקיום בחירות חופשיות
ודמוקרטיות והבטחת זכויות הפלסטינים בוחרים ונבחרים כאחד.
אלה
הסבורים שמצרים רוצה לשווק את תכנית שמיר —
היוזמה הישראלית — שוגים. ואלה הסוברים שיוזמת מצרים
היא על חשבון הפלסטינים גם הם שוגים. אין אינטרס למצרים
בשיווקה של איזה שהיא תכנית, וסיוע ליוזמות, אלא אם הן
עולות בקנה מידה עם אינטרס השלום, והבטחת זכויות הפלסטינים.
אין
אנו רוצים לאבד זמן, והמשך הקפאון. בעשר הנקודות,
מצרים מנסה לשכנע את ישראל לקבל את עקרון שיתוף
הפלסטינים שמחוץ לשטחים, במו״מ לעריכת בחירות.

עיתונות ערבית
הניצים בליכוד מסרבים למו״מ, אלא עם אישים מהשטחים,
והם נגד מו״מ עם אש״פ. עבורם, הבחירות המוצעות ביוזמה,
זו הזדמנות לבחירת נציגים מהשטחים שינהלו מו״מ עם
ישראל על מצב השטחים בעתיד.
אולם לאש״ם תנאי, שיתוף הפלסטינים מהפזורה הפלסטינית
במו״מ. ודרישה שהמו״ט יהיה חלק מתכנית כוללת לשלום
...אני רוצה לומר מתקפת השלום שיזמה מצרים לקראת
החורף היא בזמן מתאים, היא שונה ממתקפות השלום שראה
האיזור ב־ 12 שנים האחרונות.
מצרים השיגה את סיני, והחזירה את טאבה לחיק המולדת.
מצרים הגשימה את השלום עם ישראל. מטרת מתקפת השלום

הנוכחית היא לפתור את בעיית השטחים, וישום שלום בין
הפלסטינים וישראל. פירוש הדבר שמצרים רוצה פתרון
שלום, והתחלה בצעד ראשון והוא בחירות, לאחר מכן יבואו
צעדים נוספים.
מתקפת השלום של מובארכ מסכימה עם מתקפת השלום
הפלסטינית, והיא בעצה ובתיאום עם ערפאת ואש״פ, לפתיחת
הדרך לדו־שיח ישיר בין הישראלים לבין הפלסטינים בנושא
הבחירות. ולכן עשר הנקודות המצריות, אמורות לחשוף את
כוונות ישראל, מצרים רוצה תשובות עליהן. כאשר שמיר
רמ״מ ישראל הציג את יוזמתו מטרותיו היו שתים . 1 :שיפור
תדמית ישראל בעולם בהציגן פאן של דמוקרטיה, ושבירת
הקפאון במאמצי השלום .2 .להרויח זמן מספיק על מנת
להשתלט על האינתיפאדה. ולקיים בחירות בתכתיב ישראלי,
ולא על פי רצון תושבי השטחים.
אין ספק ששמיר ניצב בפני איום חיצוני המאיים על
הקואליציה בישראל, זאת אחרי שפרס ומפלגת העבודה קידמו
בברכה את רוב ההצעות המצריות, ונכונים לקבל את עשר
הנקודות המצריות, עשר הנקודות לא נועדו לבטל את תכנית
שמיר, אלא לפתחן, שישרתו את העמדה הפלסטינית, ולא
כמטרת שמיר, שיפור תדמית ישראל, ולשם המשכת המבוי
הסתום.
מה שכבר ברור שמתקפת השלום המצרית, מתחילה להניב
פירות, וכיתרה את שמיר ואת ניצי הליכוד, המחלוקת בישראל
בנושא ההצעות המצריות — עשר הנקודות, הם הוכחה
להצלחת המהלך החדש.
מחמוד וג׳די קנדיל, מאמר ב שבועון
אח׳ר סאעה 27 ,בספטמבר.

הויכוח הניטש היום בפוליטיקה המזרח תיכונית אינו מתמקד
בסמכויות המנהל האוטונומי ולא בהקמת או אי הקמת
מדינה פלשתינית. אופציית מובארק הטומנת בחובה מתן
ייצוג ל״פלסטינים גולים״ או ל״מסיתים מגורשים״ גררה
את יוזמת שמיר ״המתוחכמת״ לויכוח שהפך לגיטימי על
זכות השיבה הפלסטינית. לא פחות ולא יותר מי
היה מאמין בערב הבחירות האחרונות שהחוסן השמירי יוביל
את עם ישראל לויכוח על זכויות שיבה, ושאר משיחויות
פלסטיניות הקורמות עור וגידים מול עיניהם המשתאות של
אנשי ״הזרם האנליטי״ בישראל הקלות הבלתי
נסבלת של שחיטת הפרות הקדושות בישראל, שהאחרונה
בהן היא ״זכות השיבה״ עוד תביא עלינו הרהורי כפירה
בדבר דחיית תכנית אוגנדה שלבטח היתה מתקבלת היום
אצל הצד הערבי אם אסרו השתתפות ילדים ומבוגרים
בסדנאות 1. \ 1.בתואנה שסדנאות אלה ״גורמות
ללחץ נפשי המלווה בשטיפת מוח והשפלות חוזרות ונשנות״
,מן הראוי שייאסרו השתתפותנו כישראלים ביוזמת
מובארק הגורמת -לאותם סימפטומים אך בקנה מידה לאומי
לפני שנתאשפז בים התיכון בעקבות נזק נפשי
בלתי הפיך, אולי יקום הציבור ויעורר את מנהיגינו לפרוש
מהסדנא הזאת שהגורו שמירבין רשם אותנו אליה והוא
עצמו אינו יודע איך לגמור אותה בשלום, תרתי משמ
ע למה בדיוק התכוון עורך מבט, רפיק חלבי,
שאמר השבוע לעמיתו לתפקיד, ישראל סגל :״אתה מתנחל
בלשכות של השרים. את החשבון הסופי נעשה איתך מאוחר
יותר ״.איזה מאפיה מייצג רפיק ״החביב״ כשהוא מדבר
בלשון רבים? מה יהיה גורלו של המתנחל סגל ״האיום?״
מתי יסגר ״החשבון״? מי הם ואיפה הם אלה שכבר סגרו
איתם חשבון? מדוע אומרים שבטלוויזיה יש מאפיה שמאלנית?
ואולי סגל יצטרף לעמותת ״העם נגד תקשורת
עויינת האמריקאים עם 12 אלף החיילים בפנמה
אינם מסוגלים לגבות הפיכה. מי ערב לכך שהמנהיגים
הכושים למיניהם, עם חייליהם הכושים, יתערבו כאשר ישלטו
במדינה הפלסטינית חמש דקות מכפר סבא, כוחות
החמאם שהמרחק בינם לבין דמקורטיה גדול מהמרחק בינם
לקולונל הפנמי נורייגה לתפילת ״התרת נדרים״
תתווסף השנה תפילת ״הזמת מיזמים״ וכל זה ״בגלל ההתנחלויות״
אליבא דה שמעון פרס אותו שימון המשמן
תרץ את ביטול מאה הפרוייקטים, שהיו אמורים להציל את
עיירות הפיתוח מהאבטלה, בקפריזה הנרווטית הכרונית
שלו, הגלומה במילים :״לא אשלם כספים להתנחלויות״.
אותם מילים המופיעות כאינסטינקט בלתי מותנה בכל פעם
ששימון שלנו לא מצליח לעשות בכספי האוצר כבשל
ו החברים שמעו שגם האיחור בירידת הגשמים
השנה והבצורת הממושכת במשק המים נגרמו בשל ״הכספים
של ההתנחלויות״ .אותם כספים ששימל׳ה שומר למתיישבים
אחרים ואולי האבטלה בקיבוצים כואבת
יותר מהאבטלה בעיירות הפיתוח ואת מובטלי עיירות
הפיתוח מותר ואף רצוי להקריב על מזבח הניגוח הפוליטי,
הם ממילא לא יצביעו מערך בניגוד לבחורים הטובים
בקיבוצים בימים טרופים אלה, שהיועץ המשפטי
לממשלה החליט להורות למשטרה לפתוח בחקירה נגד עבד
אל״והב דראושה שמא הוא מקבל הוראות ישירות ממטה
אש״ף בטוניס, החברים אינם שוכחים שעד לפני מספר
חודשים לא רב מידי, חבש האדון דראושה את ספסלי סיעת
המערך בכנסת מי יודע איזה דראושים צומחים לנו
היום ב״היפרכל״ המכונה ״ המערך איך גומרים
קאריירה מצליחה של זמר צעיר לפני שהצבא גומר את
הקאריירה שלו? שרים שיר שמילותיו אינן יכולות להתנגן
יחדיו עם הלחן של המנון אש״ף. ולראייה נציג את ״החוזה״
שהוציאה ברנז׳ת מבקרי המוסיקה שלנו על ״החוזליטו
הישראלי״ — גילי נתנאל, שזימר זמירות שלא היו ערבות
לאזנים הפוליטיות של כמה אחראים יורים ושר
י ם אוצר השבוע שייך ללא ספק, לשר ההברקות
שמעון פרס שהודיע חד משמעית :״לא יוטל מלווה חובה
לקליטת עליה אך נשקלת האפשרות להטיל מלווה מרצון

החב רי םשל או סי ר ה ₪
.11 רק התפטר ס1ן השר פל ד מן( א1רי) ממשרד הע מד ה
והרווחה וכבר ה פ 1תה ל שבת התעסוקה בחיפה צעירה
1מובטלת לעבודה ב מ טן ליוו

העונש הכי קשהזה שאני חו לםע לי הבכל לילה ...המאסר יעבור, אבל
^ רוו* לוי וחברתו הקנדית, מירה, נפגעו
1מאוד מהמילה,רוצח׳ שהופיעה בכותרת
הכתבה ״התאהבתי ברוצח״ (העולם הזה
.)27,9.89 למרות שהורשע לפני שמונה שנים
ברצח, אין דרור רואה עצמו כרוצח .״לא הלכתי
במטרה להרוג, ואני סובל ממה שעשיתי
כל לילה ״,אומר דרור. מירח חושבת שרוצח
הוא רק אדם שהחזיק בסכין־הרצח, ודרור הרי
לא נגע בקורבן.
פגשתי את דרור, שיצא לחופשת ראש־השנה,
בבית שבו נולד, בסימטה קטנה ליד
רחוב לבנדה בדרום תל־אביב. מירח, זורחת,
יפהפיה מהאושר האופף אותה, לא זזה מצירו.
היא החזיקה בידו בכל מהלך הראיון, והגישה
לו קפה וסימפטיה.
כאשר משווים את דירתה של מירה לביתו
של דרור, מבינים מעט מהמשיכה שלה אליו.
דירתה של מירה, בבית משותף באיזור אמיד

עדיין קשה לו מאוד לדבר על המיקרה שהביא
אותו לכלא.
הוא מספר בקיצור על ילדותו. הוא למד
בבית־הספר היסודי ביאליק, אהב ללמוד והצטיין
בלימודים. לכן נשלח לבית־ספר תיכון
ולמד שם מכונאות־מטוסים. את השנה האחרונה
ללימודיו עשה בפנימיה הצבאית, אך
לא השלים את לימודיו. הוא אמנם שרת ב־חיל־האוויר,
אבל לא כמכונאי־מטוסים, אלא
כנהג של בוס .״השרות הצבאי עבר בסדר, לא
היו לי שום בעיות״.
אחרי השיחרור פנה דרור ללישכה להכוונת
חיילים משוחררים. מכל העבודות שהציעו
לו בחר במלצרות, ולמד שנה בבית־הספר
חדסזר בהרצליה.
״גמרתי את הקורס וידעתי שאצליח ב־מיקצוע.
אני מסתדר סוב עם אנשים, אנגלית
ידעתי מבית־הספר, קיבלתי תעודת־סיום

גם לא היה מתאוות־בצע. הם אמרו שבדקו את
המקום וזה נראה להם בסדר. שזו דירה של
אשה זקנה, אבל היא לא נמצאת בבית״.
ך י> אשר דרור מגיע לקטע של הרצח
^ עצמו, הוא משתתק. קשה לו להוציא את
המילים מפיו, גם אחרי כל־כך הרבה שנים.
מירה מעודדת אותו לדבר.
דרור :״זה תמיד בראש שלי, העבירה
שעשיתי. זה שלקחתי את הנשמה של בן־אדם
זה העונש הכי גרוע. עונש של 10 או 20 שנה
בכלא יעבור בסוף, אבל מה שיש בראש שלי
לא יעבור אף פעם״.
אחרי הפסקה והפצרות של מירה הוא ממשיך.
וזה
סיפורו: אני הייתי צריך לשמור,
ולחפש איתם את הכסף. הם לא ידעו איפה

הכסף מוסתר. חשבנו שצריך רק לגנוב וללכת,
ולא יהיה אף אחד. הם נכנסו ראשונים
לדירה, כי הכירו את המקום, ואני נכנסתי
אחרון.
נכנסנו דרך חלון־השרותים, ופתאום
שמעתי צעקה של התנגדות ו״גנבים״ .הזקנה
התעוררה מהרעש.
הייתי בחדר אחר. לא לבשנו מסיכות או
כפפות, כי לא חשבנו שיהיה מישהו בדירה.
רציתי להסתלק, אבל בינתיים הם קשרו
אותה וסתמו לה את הפה. המשכנו לחפש
בדירה, כל אחד בכיוון אחר. שמענו קולות
מחדר־השינה, חריקות של המיטה, אבל לא
צעקות, כי היא היתה קשורה בפה.
לא מצאנו כלום, אולי גרושים. כל הדירה
היתה בלגן אחד גדול, ואי־אפשר היה למצוא
כלום. רציתי לצאת כמה שיותר מהר, עזבנו
את הדירה דרך הדלת והסתלקנו.

אסיו־העורם ושב
בביתו ונזכר במה
שעורר רו..מזרק
הנבט .,,סיסו שר
בגידה ואהבה
אי ר 1ה א רון

חברתו מירד!)

דרור לוי בביתו
.אני לא רוצח!־
בהרצליה, היא כמעט ריקה. רק המחשב וצע־צועיה
של בתה ממלאים את החלל הקר והקודר.
לעומת זאת, ביתו הדל של דרור, באי־זור־העוני
שליד התחנה המרכזית החדשה,
מלא חום ותשומת־לב.
מסביב לבית הקטנטן, שני חדרים בלבד,
צומחים שיחים ופרחים, שאותם מטפחת האם,
גילה. שני החדרים מלאים ברהיטים, בספרים
ובבובות שאוספת גילה. הקירות גדושים בתמונות
ובפאזלים ענקיים ומסובכים, בני אלפי
חלקים, שהרכיבו בני־המישפחה בסבלנות
אין־קץ, ומיסגרו. הרבה חום ואהבה ניכרים
בבית הישן, שבו גדלו חמשת ילדיה של גילה.
דרור הוא הבן האמצעי.
ההורים, יוצאי־תימן, מתגוררים בבית הקטן
זה שנים רבות. האב, שנפטר לפני שלוש
שנים, עבד בתנובה, גילה לא עבדה. אבל
מעולם לא חסר היה אוכל בבית. את החגים
נהגו לחגוג בחיק המישפחה המורחבת אצל
הסבתא או אחת הדודות. עד היום מלא ביתה
של גילה בידידים ובקרובים, המביאים איתם
את ילדיהם, והבית הומה מקולות צחוק ושאון
מישחקי־ילדים.
דרור ,)291 בחור שחרחר וצנום, מקרין
חמימות ונעימות. הוא בחור עדין, נעים הליכות
ומנומנם. אבל גם היום, תשע שנים אחרי,

וחיכיתי לעבודה. חיכיתי חודשיים, שלושה,
ולא קיבלתי עבודה.
״היה חורף, אבי חלה והיו דיבורים שהוא
יפסיק, אולי, לעבור, או יעבור לחצי־מישרה.
היה אמנם מספיק כסף לאוכל ולצרכים בסיסיים,
אבל כאשר אחד מאחיי הצעירים רצה
משהו נוסף, שהיה בגדר מותרות, ההורים לא
יכלו להרשות את זה לעצמם. אני עצמי
קיבלתי דמי־כיס מההורים, אבל לא ביקשתי
מהם שום דבר נוסף, כי ידעתי שאין להם
אפשרות. זה כאב לי, כי ידעתי שההורים רוצים
לתת לנו מכל הלב, אבל אם הם יקנו
לאחי הקטן אופניים, זה יקצץ בתקציב־האוכל
של המישפחה.
״לילה אחד חזרתי הביתה מאוחר, מבילוי
עם בחורה. בדרך הביתה ניגשו אלי שני בחורים
שהיכרתי מהשכונה. הם התחילו לדבר
איתי, אמרו שיש להם מקום לגנוב כסף ושאלו
אם אני רוצה לבוא איתם. הם ידעו שאני.
לא עובר ולא עושה כלום.
״פחדתי, אבל באותו רגע לא חשבתי מה
יכול לקרות. נסענו למקום, ברחוב בזל
בצפון־תל־אביב. בדרך הם סיפרו לי חלק מהתוכנית.
הם הבטיחו לי סכום לאימבוטל כחלקי
מהשלל. בכסף רציתי לעזור בבית.
״לא הייתי נרקומן ולא נזקקתי לסמים. זה

לפני שיצאנו מהדירה, חזרתי אליה והוצאתי
קצת את הסמרטוט מהפה שלה. הוא היה
לחוץ ואני שיחררתי קצת את הלחץ. היא זזה
במיטה והשמיעה גירגורים כאלה.
חזרנו יחד לשכונה. רציתי שלא יקרה לה
כלום. כאשר עברנו ליד הטלפון הציבורי בשכונה
אמרתי לעצמי שזו ההזדמנות האחרו־

הצלקת בביטנו של דרור
הוויטמינים היו סם־הרדמה