גליון 2720 מתאריך 17 באוקטובר 1989

י״ח בתשרי תש״ן17.10.1989 ,

מיספר 2720

המחיר 7.00 :שקלים(בולל מע״פס, באילת 6.10 :שקלים

שנה 54

נערו ח־ הליווי:

17102124

ם.\ 1ז

י 3וינ ׳ לני

1 1 1ש?8

* פרינילג׳

* פויבילנ•

וימי^^כ ^1-4י־

ף 0ן י^^.ג |

ז מזז 085 81:0

\ 1ו * חזו4ש11ו* \0ח
085

ולו* ח 5011015 * 11

0 * 1 11 1 1
4^/010
1או*:חש* *08

רנסנס -בשורה לאוהבי היץ. בשורה של התחדשות,
של פריחה ושל תרבות. בשורה של יין טוב, של טעם
וארומה.
רנסנס -סידרת יינות משובחים מענבי רמת הגולן,
הידועים בטיבם בעולם כולו.
ועוד מאליעז:
פריבילג׳ -סידרה יוקרתית של יינות מובחרים מענבי
רמת הגולן.

רנסנס -סדרת יינות משובחים מענבי רמת־הגולו.

אבא אבן, חלק
שני: למה
מיפלגת־העבודה
לא תעשה
שום דבר
(עמוד )18

עכשיו דפנה דן
כ בר לא מחפשת
תפקיד בתיאטרון.
שערורייה קטנה
בכל זאת לא תזיק.
(עמוד )34

נעלמה ב ל סון
שוהא בשארה
ניסחה לרצוח אח
הגנרל לחד. אף
אחד אינו •ודע
איפה הגופה שלה
(עמוד )22

בתוך הגליון

קורא יקר — מחפשים תחקירן
מיבתבים — ש־ס מן התדך
עימות — גירעון ספיח 6 תשקיף — טראנספר בחולצות שחורות
שי אבריאל — ״הרבה אנשי־ציבור לא ישנים טוב בלילה־ 7 10 רפי גינת — ״לא היה לו מנע מיו,־ 13 במדינה — מדינה ללא הפסקה 13 יצחק רבי׳ — החשבון הכפול 15 הנדון — אזהרה 16 אנשים — עין חדה לשמאי 18 אבא אבן — נם לעשרת הדיברות התנגד רוב העם 21 עימנואל גרום -ראש בקיר 22 שוהא בשארה — האם היא נרצחה? 24 קולנוע — המטרה מקדשת אח האמצעים 25 יומן אישי — ם׳ היו הרוצחים? 26 לילות ישראל — פל״בויס מתבנרים 28 הורוסקופ — עקרבים בתש־ן

רוחמה מלבה — משחזרת רצח
דף חדש — המהפכה המדוורת
מה הם אומרים — אפי שטנצלר. צביקה פרי, נד גילעד׳,
עידית שחורי, יורם אילת, אסף כהן
דפנה דן — הילדה המוכה חוזרת הביתה

תשבצופן
זה וגם זה — החברים הטובים של הווטרינר
רחל המרחלת — לא מהעולם הזה
חוד החנית — יאיר קליין מביא תיירים
דיעה אחרת — גיל סמסונוב • אילנה אדם •

אור׳ יעקב • ענת נטנירסמר׳ • מרדכי הורוביץ •
שמואל שטרן • רענן לוריא • אורי רן •
ליפשיץ והחברים של אופירה
תמרורים — סיפור׳ ניריורק
שמואל סלאווין — ההיפ־ מתחת לכיפה
ליכוד — מילחמת נסיך בנסיך
יוסף(,,ג׳וזה״) וילף — איפה הווירוס?

נזיב חבי ם
אובייקטיביות. בבקשה

ק ^ 77

לא פעם הציעו לי קוראים לפרסם אצלנו
מדור של ביקורת צרכנות. מדור שיבדוק מוצרים
ומחירים, יחקור עד תום תלונות של
צרכנים וייזום מצירו חקירה של שרותים
ומיצרכים.
לא היה צורך לשכנע אותי. אני משוכנע
זה מכבר כי זהו אחד התחומים החשובים של
החיים המודרניים. ככל שגדלים המונופולים
והקארטלים, ככל שמתמעטת ההתחרות האמיתית
בשוק, כן גוברת תלותו של הצרכן
בספק הסחורה והשרות.
לכן חיפשתי עורך או עורכת למדור תח־

רפי גינת
לפתח וזטאוז רובץ
קירני כזה. היו צריכות להיות לו התכונות
הבאות:
• הגינות מוחלטת ובלתי״מתפשרת.
• שיקול־דעת שאינו ניתן לעירעור.
• יכולת של עמידה מוחלטת בפני פיתויים
גדולים וקטנים, שוחד מכל הסוגים והמינים,
התנזרות מידידויות העלולות להפריע
לו במילוי תפקידו, כר שלא ידבק בו הרבב
הקטן ביותר.
• אומץ־לב רוחני וגופני, יכולת עמידה
בפני כל ניסיון של סחיטה והפחדה.
תכונות אלה דרושות, כמובן, לכל עיתונאי,
ובמיוחד לכל עיתונאי״חוקר. אך לבעל
מדור כזה הן דרושות פי כמה וכמה, מכיוון
שהוא מתמודד עם אינטרסים גדולים. עבודתו
יכולה לקבוע את גורלן של חברות המגלגלות
עשרות ומאות מיליונים.
עד היום לא מצאתי איש כזה או אשה
כזאת. אין לי ספק שיש כאלה, ואשמח להכירם.
אולם לפי שעה לא נחה דעתי לגבי אף
אחד מן המועמדים. לכן אמנם עסקנו בביקורת
צרכנות מדי פעם, התגרינו לא־אחת
בחברות־ענק שהתנקמו בנו קשה (אספר על
כד באחד הגליונות הבאים) ,אולם נמנעתי
מלהנהיג מדור קבוע, שיעסוק בכך באופן שיטתי.
השארתי את זה, לפי שעה, לכלסטק.
אמרתי מה שאמרתי כדי להדגים את
הבעיות הקשות הכרוכות בקיום כלסטק.
אני מעריץ של המדור הזה. אני מכיר בחשיבותו
העצומה להגנה על הצרכן. עקבתי
באהדה רבה, אישית ומיקצועית, אחרי כמה
מן המיבצעים הגדולים של כלבוטנו.

הערכה זו את תפקידו וחשיבותו של כלבד
טק קבעה כמה מההחלטות שלי בעבר, הנוגעות
לרפי גינת.
במרוצת השנים הביאו לי מדי־פעם סיפורים
ושמועות על כלבוטק ועל גינת. הם ייחסו
לגינת עבירות של כללי ההגינות והאתיקה
המיקצועית. תמיד היו לגינת אויבים,
ואלה דאגו תמיד להעביר לנו חומר נגדו.
אני זוכר שדן עומר המנוח, מי שהיה אצלנו
בעל המדור נמר של נ״ר(קודמו של דף
חדש) ,הביא לי מדי פעם תיקים על גינת.
בדקתי את החומר ואף ביקשתי להיפגש עם
גינת. בפגישה זו, לפני כארבע שנים, שמעתי
מפי גינת את הסבריו.
הסיפורים נגעו לנסיעות שנסע כביכול
לחו״ל על חשבון אחרים, על אירוחים שונים
כביכול בלי תשלום, על חלטורות שיכלו כביכול
לגרום לניגודי־אינטרסים, וכל.
החלטתי לבסוף שלא לפרסם את החומר
הזה, בגלל שורה של שיקולים:
• אף במיקרה אחד לא היתה הוכחה שזהו
מיקרה של שוחד.
• היה ברור לי שאדם בתפקיד כזה, הדורך
עלכליכך הרכה יבלות כלכליות, ישמש
אוטומטית מטרה להשמצות ולעלילות בלתי־פוסקות,
והדבר חייב זהירות כפולה ומכופלת.
• חששתי שפירסום בלתי־מבוסס, היונק
ממקורות דלוחים, עלול לפגוע לא רק בגינת
עצמו, אלא גם ביכולתו של כלבוטק למלא
להבא את תפקידו, ובכך להביא נזק עצום.
אין זאת אומרת שהסכמתי לכל מילה
ששמעתי בכלסטק. לא-אחת נראה לי שהטיפול
בנושא מסרים היה בלתי־הוגן, או בלתי־זהיר.
אבל כעורך אני יודע שפשלות מסוג זה
הן כמעט בלתי־נמנעות, ושיש לתת מרחב רב
לשיקול־הדעת של העורר.
השבוע הירהרתי מחדש בהחלטתי
מאז, ושאלתי את עצמי אם צדקתי. נדמה לי
ששיקוליי היו נכונים.
השאלה היא אם בכלל היה מוצדק להפקיד
בידי איש אחד — רפי גינת — כוח כל־כד
אדיר, כמו השליטה הבלעדית במדור כזה בטלוויזיה.
אם הייתי כל־כך זהיר לגבי מדור
צרכנות בשבועון זה, שאינו יחיד בתחום העיתונות,
הרי הזהירות מחייבת שבעתיים לגב׳
מכשיר כמו הטלוויזיה, שכוחו עצום ושאין לו
מתחרה.
אולי היה צורך לכונן מזמן ועד־מפקח מיוחד
לכלבוטק. שיקבל החלטות באופן קולקטיבי.
הדבר היה משחרר את גינת הן מן הלחצים
המופעלים על בעל מדור כזה, הן מן
הפיתויים העצומים האורבים לו.
לעומת זאת אין לשכוח שכלבוטק הגיע
לעוצמה כזאת בשל איכותו, שהושגה בתקופת
כהונתו של רפי גינת כמפיק התוכנית.
אין אנחנו יכולים לשפוט לגבי ההאשמות
המועלות כלפי גינת. זהו תפקידו של השופט,
אם אכן יוגש כתב־אישום. אנחנו יכולים רק
לנסות להטיל אור על העובדות ועל הבעיות
הכרוכות במדור חיוני ומסוכן כמו זה.

על גישתם של הקומוניסטים היש ראליים
למדינה יהודית (״מה נש-
תנהו״ ,״המפולת״ ,העולם הזה
.)18.10.89
גיליון מיוחד של השלס הזה הוקדש למתרחש
בתנועה הקומוניסטית בעולם ובישראל.
יפה. אבל מדוע כשרים לראיון בנושא זה אבא
אבן, ח״כ יאיר צבן, הטרוצקיסט מיקדו ואילו
,נציגי מק״י פסולים לראיון.
לזה ייקרא אובייקטיביות?
אולם חמור פי כמה הוא הסילוף בדיברי
השלם הזה :״אחרי המילחמה התנגדו הקומוניסטים
לתביעה להקמת מדינה יהודית.״ עוד
בזמן מילחמת־העולם השנייה, ב־ , 1943 קבעו
הקומוניסטים שבארץ־ישראל נוצר מצב חדש,
חיים בה שני עמים, עם יהודי ועם ערבי
פלסטיני, ולשניהם זכויות לאומיות.
וגם ב״ , 1947 בהופעת נציגי הקומוניסטים
לפני ועדת האדם(לענייני ארץ־ישראל) ,הם
דיברו על אפשרות של פיתרון שיתבסס על
שתי מדינות• עוזי בורשטיין, חדאביב
9הקו ר א בורשטיין, דובר המיפלגה
הקומוניסטית, אעו מדייק. עד לנאומו
ההיסטורי ס ל אנדריי גרומיקו, ה תנגד ה
פק״פ ל חלוק ת הארץ ולהקמת מדינה
יהודית .״זכויות לאומיות״ ניתנות להב
טחה גס במדינה של רוב ומיעוט.

ש״ס מן התג״ ך
על מקור שם מישפחתו של איש־הז

השנה תשמ״ט (העולם
.)27.9.89
לאיש־השנה תשמ״ט, אריה דרעי, שם
עברי תנ״כי מובהק.
בספר דברי־הימים א׳ (בפרק ב׳) נזכרים
השמות איתן והימן וכלכול ודרע.
וררעי מתייחס לדרע כמו זרחי לזרח.
ד״ר ראובן סיוון• ,ח שד

האמת על המת

עוד על טיבם של הז״לים של תש
מ״ט(״הם לא הגיעו לתש״ן״ ,העולם
הזה 27.9,89׳).
קראתי בעניין את סיכום שנת תשמ״ט
מבחינת אלה שנשמטו בשנת תשמ״ט מן
העולם הזה (ללא מרכאות) ,אבל לא כל־כך
התפעלתי מן השבחים שחילק השלם הזה
לכמה מאלה שלא הגיעו לתש״ן.
על כך אמר פעם זלמן ארן המנוח, מי
שהיה שר־החינוך באחת מממשלות ישראל:
״כל הספד למת הוא הספד לאמת!״
נתן בן־עזרא, זהריה

התייעלות מוסכמת
על הרקע לפרישתו של א חד מב כירי
כור (״בכור ההיתוך״ ,״רחל
המרחלת״ ,העולם הזה .)4.10.89
פרישתו של דן שנבל מתפקידו כמנהל
קבוצת הכימיה וחבר ההנהלה המורחבת של
הקונצרן, אשר תואמה לפני מיספר חודשים,
והחלטתו לפרוש לעסקים פרטיים, נעשתה
במיסגרת מדיניותה של כזר אשר נועדה להביא
להגברת ההתייעלות וחיסכון בהוצאות
על־ידי צימצום מיסגרות.
הסיכום על הפסקת עבודתו של דן שנבל
נעשה בהסכמה מלאה ובהבנה הדדית. מסיבה
זו לא היתה להנהלת כזר, ואין לה אף כיום,
כל ידיעה על עיסוקים אשר עסק בהם כביכול
דן שנבל, לא כאלה המתחרים בקונצרן ולא
אחרים מכל סוג שהוא.
מכאן שלא היתה אפשרות שזו תהיה הסיבה
לפרישתו והכתבה בהשלם הזה ייחסה
לעובדת הפסקת עבודתו של דן שנבל במר
משמעויות אשר אין להן כל אחיזה במציאות
וזה מבלי שננסה כלל להתייחס לרכילות

האישית הכלולה בכתבה, אשר לגביה אין לנו

צלשלמושג•

אמנון בינוי, הדובר,
סר תעשיות בע־מ, חל־אביב

זהו: זמריר!
עוד על מונח עברי לגיינגל (״ מיכ־תביס״
,העולם הז ה 12.7.89 והל אה).
בשעתו
הועלתה על־ידי אחת הקוראות
של העולם הזה ההצעה שירסזם למונח הלועזי
ליעל. הגבתי וציינתי שהמונח חזמיר מש־תגר
והולך הן בקרב אנשי־הלשון והן בקרב
אנשי־הפירסום.
עתה זה קיבלתי מיכתב מן היועצת לעני
ייני־לשון בקזל־ישראל, הגב׳ רות אלמגור־רמון,
ובו היא מעירה שהוועדה למילים בשימוש
כללי שבאקדמיה ללשון העברית החליטה:
לינגל — זסריר.
חיים נהר, בודים

הנזיספרים שד סימנו!
על הצלחתו של מחבר־מותחנים
(״תמרורים״ ,העולם הז ה .)13.9.89
נכון שז׳ורז׳ סימנון אהב הכל בגדול. הרבה
מכל דבר! 10 אלפים נשים! 26 חדרים בווילה
שבנה בלוזאן השווייצית!
אבל המיספרים שהשלם הזה הביא בהקשר
להצלחותיו הספרותיות, כמה שהם היו
גדולים, בכל זאת לא אמרו את הכל.
ספריו של סימנון לא תורגמו ל־ 45 לשונות,
כדיווח השלם הזה, אלא ל־ 57 והם לא
נמכרו ב־ 500 מיליון עותקים, אלא ב־600
נתן דרור, תדאב-ב
מילייו עותקים•

הד דים של תשמ״ט
על אלה שהיו בתשמ״ט ושוב אינם
עוד(״הם לא הגיעו לתש״ן״ ,העולם
הזה .)27.9.89
צר לי שבין כל המורמים מעם, שהלכו
מאיתנו בשנת תשמ״ט ולא הגיעו לשנת
תש״ן, לא מצא העולם הזה לנכון לכלול כמה

בין אלה אפשר היה להזכיר את אמי דל,
בלנקה פרקש, אשת־חיל במלוא מובן המילה.
במשך עשרות בשנים היא סייעה לאבינו
המנוח בחנות־המכולת הדלה שלו, גידלה
אותי ואת שלוש אחיותיי הקטנות במסירות
ובהתמסרות וגם מצאה זמן לעסוק בצורכי־ציבור,
בסיוע לאלמנות בודדות בשכונה.
•טושנה פרנקל, ירושלים

הוווו 9ג 1ר
השבועון של ישראל
העורן* הראשי: אורי אבנרי
מנהל: אברהם סימון
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני
המערכת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפונים 232262/3/4 03
5230662־()03
פקס 245130 03
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפוס ההדש
הפצה: גד
תל־אביב, י -חרוצים 7
טלפון)03(-377056 :
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העולם הז ה 2720

מיכ ח ב גלו• של פעיל השמאל לנעויא גנית־המ־שפט העליון
לכבוד
אל״מ(בדימום) מאיר שמגר,
נשיא בית־המישפט העליון,
ירושלים

מר שמגר הנכבד,
סידרת־החלטות של בית־המישפט העליון
מחייבת אותי לפנות אליך מתוך ראגה לנורמות
הדמוקרטיות, שאתה ועמיתיך אחראים
להן.
• העיתונים פירסמו ידיעה שלפיה החליט
בג״ץ בראשותך(וכן עמיתיך בך וקדמי)
כי כוחות־הכיבוש הישראליים (״כוחות הביטחון
״,בעברית הקולוניאלית שאתם עושים
בה שימוש) ״רשאים להרוס בית שבו התגורר
מחבל,״ גם אם הבית רק הושכר לו.
אתה ועמיתיך דחיתם את טענתו הכל־כך
הגיונית והמובנת־מאליה של בעל־הבית,
מוצטפא עומר מטולכרם, כי הריסת ביתו, אך
ורק משום שהושכר למי שמייחסים לו עבירות,
לוקה באי־סבירות קיצונית. החלטתכם
מענישה את בעל־הבית שלא חטא.
עם החלטה זו הרחבתם את עיקרון הענישה
הסביבתית והקולקטיבית.
להזכירך, כבוד הנשיא, אותו איש ששכר
את הבית והמואשם על־ידי כוחות־הכיבוש בשורה
של פיגועים לא הועמד כלל למישפט,
וכמובן שלא הורשע במאום.
• העיתונים פירסמו ידיעה שלפיה דחית
(יחד עם עמיתיך בייסקי ומצא) עתירה של
הלינה לזכויות האר והאזרח בישראל בכל
הנוגע למדיניות השימוש של כוחות־הכיבוש
בירי כדורי־פלסטיק, וקבעתם כי ״השימוש
בקליעי פלסטיק בשטחים הוא חוקי״(כותרת
בדבר) או ״בג״ץ: מותר לירות כדורי פלסטיק״
(כותרת בידיעות אחרונות).
נראה כי לא התרשמת יתר על המידה
מהנתונים המחרידים על מיספר ההרוגים
והפצועים, בהם תינוקות, ילדים ונשים, כפי
שהוגשו לך ולחבריך בתצהיר של סגן־
הרמטכ״ל האלוף אהוד ברק. כתבו הצבאי של
על הנזישמר, אהוד בניהו, מסר פרטים מתצהירו
של אהוד ברק, שלפיו למד הקורא את
הנתונים הבאים: מיספר ההרוגים מכדורי-
פלסטיק בארבעת החודשים מרס, אפריל,
מאי, יוני 1989 הגיע ל־ ,46 מהם 10 מתחת
לגיל , 15 ומיספר הפצועים הגיע ל־.900
האלוף מוסיף בתצהירו כי ״בפועל, מיספר
הנפגעים גבוה במידה ניכרת — אולם בנסיבות
הפעילות בשטח קשה לעתים לתפסם
או למנותם.״
על כך הוסיף הכתב בניהו :״מהנתונים
המצטברים ומתצהיר האלוף אהוד ברק ניתן
ללמוד, כי כדור־הפלסטיק אינו משיג את
הייעוד שלשמו פותח, וכי מיספר ההרוגים
והנפגעים גבוה ממה שציפו.״
במאמר מוסגר אני מוצא לנכון להביא לי-
ריעתך, כי אבי בניהו הוא יו״ר תא־הכתבים־
הצבאיים של אגודת־העיתונאים, חבר ובן קי
השתלה
פסיכיאטרית
על איש־השנה תשכ״ב (״מיכתבים״,
העולם הז ה .)6.9.89
אולי זה לא הזמן להזכיר נשכחות, אבל
רוברט סובלן, איש־השנה של העולם הזה
לשנת תשכ״ב (שבחירתו אוזכרה באחרונה
בהעולם ה1ה. תוך מיונם של 39 אנשי־השנה
מאז יזם העולם הזה מוסד זה) ,לא היה בדיוק
טלית שכולה תכלת. איזה יהודי אמריקאי
מיסכן שביקש ליהנות מחוק־השבות ומשלא
נתנו לו, הוא התאבד.
ככל הידוע היה רוברט סובלן, שנולד כי
ראובן
לייב סובולביץ לתעשיין יהודי אמיד
בראשית המאה בליטא, פעיל קומוניסטי משי

נעוריו. בדיוק כמו אחיו הצעיר יעקב אברהם
(ששינה, לימים, את שמו לז׳ק).
עד שהרוסים כבשו את ליטא ב־ 1940 עשה
רוברט חיל כפסיכיאטר וז׳ק — ככלכלן, ואז
הורשו, למרבה הפלא, השניים ובני מישפחו־תיהם
להגר לארצות־הברית. על מביני־עניין
מקובל, כי השניים לא סתם הורשו להגר, אלא
פשוט נשתלו בארצות־הברית, לפי מיטב המ־העוקם
הז ה 2720

אדוני הנשיא
בוץ, ששירת כקצין מודיעין גם בקבע, והוא
עושה מאמצים אדירים לרכך מעט את זוועות
הכיבוש למען קוראי עיתונו, על־מנת שלא
לפגוע במוטיבציה של בני״הקיבוץ לשרת
כצבא.
עבורי, נתונים אלה מעוררים צמרמורת.
כל הרוג הוא עולם ומלואו, שהשאיר אחריו
מישפחה ענפה, וכל פצוע הוא סיפור של סבל
אנושי, לפעמים בל־יתואר. אינני יודע אם

אין טעם להיכנס לכל הפילפול המישפטי.
חשובה השורה האחרונה של פסק־דינכם:
שלילת הזכות לעבודה ופרנסה, והזכויות
הסוציאליות הנילוות להן, למאות בני־אדם
הגרים בישראל עשרות שנים, והמגדלים כאן
דור שנולד בישראל ושלא מכיר כל חברה
אחרת. אתה וחבריך שללתם מהכושים העבריים
את אחת מזכויות־היסוד המוכרת גם
בהצהרה האוניברסאלית בדבר זכויות־האדם.

.איך אפשר שלא לבכות נוכח חעחוע׳ ההיסטוריה...־
אתה, או מי מעמיתיו, עשו את מה שאני
עשיתי, ללכת ולסייר בבית־החולים נזוקאסר
ולראות את פצועי כדורי־הפלסטיק מתייסרים
יסורי־תופת, כתוצאה מאותה לחיצה
קלילה על הדק־הרובה מצד חיילי-הכיבוש
הישראליים.
על כן אני מזדעזע כשאני קורא את מה
שאתה כותב, כי בחומר שהוגש על־ידי האלוף
ברק ״אין נתונים המצביעים על מתן הוראות
בלתי־חוקיות בשימוש בכדורי־פלססיק,״ וכי
״שימוש בכלי־ירייה, בנסיבות המצדיקות
זאת לפי עקרונות המישפט, אינו משמש
עילה להתערבות הכג׳׳ץ״.
כיצד מתיישב מישפט זה עם התפיסה
ההומניסטית והאוניברסלית, המוצאת את
ביטויה היהודי במישפט הנפלא ״חביב אדם
שניברא בצלם״?
• בעיתונים פורסמה פסיקת בג״ץ ברא־שותך
(ועמיתיו בך ומליץ) ,הדוחה את עתירת
הכושים העבריים, להתיר להם לעבוד ולהתפרנס
בכבוד.

• ידיעה מספרת על החלטת בג״ץ ברא־שותך
(ועמיתיו מלץ ואור) ,שדחתה את עתירתו
של איברהים סנואר ממחנה־הפליטים
חאן־יונס, להימנע מלהרוס את ביתו. כוחות־הכיבוש
הישראליים החליטו להרוס את ביתו
של מר סנואר משום שבנו מואשם בעבירות
שונות.
בעתירתו אומר איברהים סנואר כי בנו
התגורר רק בחדר אחד, ולא יתכן להרוס את
כל הבית ולפגוע במישפחה המונה 15 נפשות.
בהחלטתכם אתם אומרים כי סבל המיש־פחה
הוא ״תוצאת־לוואי של כל ענישה, כגון
קנס או אף מאסר, המוטלת על נאשם, והפו־געת,
לא פחות ולעתים אף יותר, באלה התלויים

זהו מישפט שלא ייאמן. העובדה שאתם
שוקלים באותם מאזניים עונש קנס או מאסר
עם הריסת ביתה של מישפחה, ההופכת תינוקות,
ילדים, נשים וזקנים לחסרי קורת־גג
— מפחידה אותי ממש.
איך אפשר לכרוך בהינף״קולמוס אחד עו
סורת
של הק־ג־ב.
ואכן, כעבור 16 שנים התברר כי ז׳ק סובלן
(האח הצעיר) ,שהיה בארצות־הברית ל יצ־רן־מברשות
מצליח, עסק שם בריגול צבאי
לטובת ברית־המועצות. הוא נעצר, הובא ל־מישפט
ונדון לשבע שנות מאסר.
כעבור ארבע שנים נוספות נחשף הד״ר
רוברט סובלן ופסק־דינו היה חמור בהרבה
(מאסר־עולם) .האמריקאים, בטיפשותם הרבה,
שיחררו אותו בערבות (עד שמיעת עיר־עורו
בערכאה גבוהה יותר) וסובלן ניצל מצב
זה לבריחה מארצות־הברית וניסיון למצוא
מיקלט בארץ• מנחם צימרמן, תדאביב

חים מיסכנים מרודים ובכך הוא יוצר רושם
מוטעה.
מה זה? אנחנו, כאן, לא משלמים כל מיני
מיסים — אגרת״טלוויזיה, מס־ערך־מוסף,
מס״שבח וכר וכו׳ — ולתושבי ישראל שאינם
משלמים מיסים לא מגיעה ההוצאה לפועל
בליוויית המישטרה ומחרימה דברים מהבית?
סרג׳יו פלדמן, תל־אביב

כולם משלמים מיסים
על גביית המיסי ם מערביי השט חים
הכבושים (״ואלה המכות״,
העולם הז ה .)6.9.89י
כישראלי כואב לי שאנחנו, הישראלים,
כותבים יותר על בעיות הערבים מאשר הערבים
עצמם.
העולם הזה מנסה לעשות מתושבי השט
זכות
אזרח לארצו
על קורותיו של ישראלי בחו״ל.
אני אזרח מדינת ישראל, שנעצר בשנת
1987 בארצות־הברית, באשמה של עבירה על
חוקי־המטבע המקומיים. לאחר שהייה של
שמונה חודשים כעצור, ללא אפשרות של
שיחדור בערבות(כי אני אזרח זר ואילו מקומיים
משוחררים בערבות אפילו במיקרה רצח
ממדרגה ראשונה) נשפטתי ל־ 10 שנות מאסר.
וזה, למרות המלצת קצין־המיבחן לשפוט
אותי לתקופת־מאסר של שלוש שנים בלבד,
אבל השופט הדגיש בפסק־דינו :״לא אתן

נש ברברי, כמו הריסת בית, עם עונש הכרוך
בקנס כספי, ולראות בשניהם דוגמות לענישה
שממנה סובלות מישפחות נאשמים?
• ה עי תוני ם מספרים על החלטת בג״ץ
(השופטים רב לוין, גבריאל בך ואליעזר גולדנברג)
,הדוחה את עתירתם של חמישה
פלסטינים לבטל צו־גירוש שהוציא נגדם
אלוף־הפיקוד. הארץ מציין כי בג״ץ פסק
בהלכה עקרונית כי כאשר חומר מודיעיני
סודי אינו מובא לפניו בשל הגשת תעודת־חסיון
של שר־הביטחון — ״זה אינו מספיק
כדי להביא לביטולו של צו־הגירוש, גם אס
בית־המישפט סבור שחומר־הראיות הגלוי,
לכשעצמו, אינו מצדיק זאת.״
אני קורא את הקטע הזה שוב ושוב, ואיני
יכול לחדול מהתפעלותי נוכח גילוי־הלב הזה
של השופטים: נכון, אומרים השופטים, החומר
הגלוי המונח לפנינו לא מצדיק גירוש: נכון,
אומרים השופטים, הנאשמים לא יודעים במה
מאשימים אותם: נכון, אומרים השופטים, הסניגורים
אינם יכולים לנהל כהלכה את הגנתם
משום שאסור להם לראות את החומר הסודי
שבגללו החליטו שילטונות־הכיבוש לגרש
את לקוחותיהם; ואף־על־פי־כן, אומרים השופטים,
אנחנו מאשרים את העונש הקשה,
האסור על־פי אמנת־ז׳נבה, ומגרשים את האנשים
מביתם וממולדתם.
איך אפשר שלא לבכות נוכח תעתועי
ההיסטוריה: השופט שכתב את פסק־הדין
המחריד הזה, השופט בך, היה בעצמו קורבן
של עריצות, שגירשה אותו ואת מישפחתו
(וגם אותי) ממולדתם.
• על הנוישנור מספר על טכס הטמנת
מגילת־קלף ביסודות־הבטון של בניין בית־המישפט
העליון החדש, שבנייתו החלה זה
עתה. בטכס, בהשתתפות נשיא המדינה,
שופטי בית־המישפט העליון, שר־המישפטים
וקרואים נכבדים אחרים, קראת את הדברים
שנכתבו במגילת־הקלף. בין היתר נאמר בה
כי מבית־המישפט העליון של ישראל ״יצאו
צדק ומישפט, חוקה אחת לאזרח והגר הגר
בתוכה.״
אתה וחבריך השופטים, יותר מכל אדם
אחר, יכולתם לדאוג לכך שכך אכן יהיה,
אולם הדוגמות המובאות במכתב זה ורבות
אחרות, שלא נזכרו כאן, מעוררות שאלות
חמורות.
לא נותר לי אלא לצטט את דברי הסופר
יזהר סמילנסקי, שבזיקנתו היתה לו עדנה
מוסרית שאי־אפשר שלא להעריצה. וכך הוא
כתב בדבר על קטנותה של החבורה המובילה
בימים אלו את ישראל :״ובמה קטנם? במוחם.
ובחוסר־הבושה. בבדיות שבודים, וסבורים
שהעולם־גולם אינו מבחין שהן בדיות. בהונאה
הזו, בהונאת עצמם ובהונאת המציאות
ובחוסר־הבושה לאחז עיניים״.
בברכה,

ג7עון ס פי רו
לאזרחים זרים לבוא לפה ולעשות כבשלהם!״
ועכשיו: אני בעל מישפחה, עם ארבעה
ילדים, ששתיים מהם צריכות להתגייס בחודשים
הקרובים לצה״ל ואני עצמי השתתפתי
במילחמות יום־הכיפורים והלבנון ואני לא
מבין למה המדינה משקיעה כל כך הרבה מאמצים
להביא עולים לארץ ובמיוחד עולים
מארצות־הברית, אבל במיקרה שלי אף אחד
לא מוכן להמציא המלצה מאיזו רשות בארץ,
שאוכל לעבור ארצה ולרצות את עונשי בארץ
(ללא שום תנאים חריגים).
לאף אחד לא איכפת!
ואני, בסך הכל, בעל מישפחה, שהסתבכתי,
בפעם הראשונה בחיי, בעבירה של צווארון
לבן ואני חושב שאפילו בתור אסיר בארץ
הייתי יכול להביא הרבה יותר תועלת ממה
שפה ולהישרף בין אויבי מדינת ישראל.
אני יודע שקוראים רבים יתייחסו למיכ־תבי
זה בתור ״קיטור״ ,אבל אני רוצה שכל
ישראלי יידע כמה חובות יש לנו וכמה זכויות
אין לנו, במיוחד בעיתות־מצוקה.
י. א .בית־הכלא דאבלין. קליפורניה

פח״ט גיבעת — בחו״ל
אלוף־מישנה אפי איתם, מי שהיה מח״ט גיב-
עתי בימי שבירת העצמות, אינו בארץ.
הוא נמצא בשנת־לימודים מטעם הצבא
בבריטניה.
כמה ח״כים תבעו השבוע להעמיד את האיש
לדין, באשמה של מתן פקודה בלתי־חוקית והשתתפות
אישית בהתעללות בעצירים פלסטיניים,
לעיני החיילים.
איתם, שהוא חוזר־בתשובה ודתי־קנאי, נשלח
על־ידי צה״ל ללמוד בחו״ל, וכך הורחק מזירת
המישפטים. הוא ממשיך להיות קצין בצבא-
הקבע.

מוהל החדשות?
מתר בי ם סי כוייו של אלימלך רם לקבל א ת מי שרת מנ ד ל
מחל ק ת־ החד שו ת ב טלוויזי ה.
רם ידוע כחבר אישי של שימעוו פרס, ומניחים שהמערך הוא
שיבצע את עיקר ההשתדלות למענו. הליכוד נוטה להסכים, מפני
שאינו מצפה שרם ינקוט עמדות נחרצות.

;ריבוד ס״ר בשומרון
הליכוד מ חד ש ביום ה ח מי שי הקרוב א ת מי בצע הסיורים ה ה מוניי םבשט חי ם
הכבו שי םתחתה שם ״ מי בצע חיים״.
המיבצע התקיים במערכת־הבחירות האחרונה לכנסת והשתתפו בו עשרות אלפים, שביקרו
בתצפיות מרכזיות, בהתנחלויות, באתרים קדושים וכר.
חידוש המיבצע הוטל על ישראל כץ, מי שאירגן את סיורי־הליכוד בתקופת הבחירות.
הסיור הראשון יתקיים ביום החמישי הקרוב, ומאות האזרחים, שיוסעו באוטובוסים על־ידי
הליכוד, יבקרו, בין היתר, בקבר־יוסף בשכם, בקבר יהושע ב ד מן מול אריאל ובהתנחלויות.
ישתתפו בהדרכת הסיורים ובהסברים למטיילים: סגן השר בנימין נתניהו, ח״כ עוזי לנראו
ועוד. הסיור יסתיים בעצרת־המוניס בישוב אלפי־מנשה, שבו ינאמו השרים משה ארנס, רוני
מילוא ובכירים נוספים בליכוד.

641

ביום השני, ה־ 16 באוקטובר, מסר דובר־צה״ל על 508 הרוגים
פלסטיניים בשטחים הכבושים. מיסטר זה כולל הרוגים מירי חיילי־צה״ל
בלבד.
לטי סטירת ״העולם הזה״ עומד מיסטר ההרוגים על .641
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 779 הרוגים, לפי
הפירוט הבא:
• 563 הרוגים מירי חיילי־צה״ל ומתנחלים.
• 82 הרוגים כתוצאה משאיפת־גאז.
• 53 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 81 התגים מסיבות אחרות.

רוגז על לו ולנדאו
הפי בפוד המתמשך על חלוקת ה תפ קידי םבמ רבז דדטילטון ה מ קו מי הגי ע
ל שיאים חד שים.
ח״כ דויד מגן, שמונה כבורר בין מקסים לוי, ראש עיריית לוד לאלי לנדאו, ראש עיר״ת
הרצליה, התחיל כבר בתהליך הבוררות בין השניים.
לוי החרים את הישיבה הראשונה, אולם מגן מתכוון להמשיך, גם ללא לוי, בתהליך
הבוררות, שלוי, כנראה, חושש מתוצאותיו.
בליכוד יש רוגז רב על הסיכסוך המתמשך בין השניים, המביא נזק חמור לתנועה,
ומתגבשת מגמה, בין ראשי העיריות, לקיים בחירות חוזרות לתפקיד יו״ר מרכז השילטון
המקומי, כדי,להיפטר״ מהשניים.
עדות לרוגז כלפי השניים מהווה שילובו של פרוספר עזרן, יו״ר פורום ערי־הפיתוח, במטה־הבחירות
של הליכוד בהסתדרות. הוא היחיד מהתחום המוניציפלי ששולב במטה ואילו אל
לנדאו ואל לוי אף לא פנו.

׳אוץ של גיוליאנו
ג׳וליאנו מר, ה שחקן שעו ררסטרהרב תי ב חי פהב חו ד ש
האחרון, עו מ ד, בך נ רא ה, לחולל עו ד סעד ה.
אחרי שפוטר/התפטר מההצגה מרר הכוח־ס עקב מחלוקות עם
הכימאי, הפך השחקן ג׳וליאנו מר־חמיס למוקד סערה ציבורית. הוא
השתולל בתיאטרון חיפה, קילל את אלי מלכא, המנכ״ל, אושפז
בבית־החולים לתולי־רוח בטירת־הכרמל, ואף השאיר הודעה במענה
האלקטרוני שלו בנוסח, :כאן ג׳וליאנו מר, שמודה למישטרת־ישראל
המנסה לשקם אותו. כמו כן רוצה להודיע שכל ניסיון של
אבא שלי המזדיין בתחת לאשפז אותי לא יועילו.״
הפיצוץ הבא שמתכנן מר הוא בפרמיירה של הצגתו החרשה, מונולוג שכתב בעצמו והוא
מתכוון להעלות בביתו.
בהצגת הבכורה הוא מתכוון לפתוח מעטפה, שהפקיד אצל עורך־דינו לפני שלושה חודשים,
ובה כתוב שכל הסערה היתה מתוכננת כתרגיל תיקשורתי.

איתם

גטו ערב בעכו
סערת רו חו תבק רב ה צי בו רהער בי ב ע כו ב עי ק בו ת פירסו םהמס קנו ת של
ועדת־דקל, שבראשהעמד יו עץראש־ הממ של ה, מי כ אל דקל.
הוועדה בדקה כיצר ניתן לשמור על האיזון הדמוגרפי בעכו, בשל נטישת היהודים את
העיר בשנים האחרונות. היא מונתה לפי בקשתו של ראש־עיריית עכו, אלי דה־קסטרו.
המלצתה העי ק רי ת הי אהקמתש כונ הער בי תנפרדתבשטדדה שי פו ט של
עי ריי ת עבו.

,מאירלנד״ לא ומתח
הבעלים של ״ מיג דל שלום״ ,חברת ״וולפסון, קלור, מ אי ר״ ,שהםגם הבעלים
של שטח ״בל־בו שלום״ ע צ מו, ה צי עו לבעלי חבל־בו, ה סגו ר ב עי ה בו ת
ה ת מו ט טו ת, ל פ תו ח ב חג־ ה סו בו תאת ״ מ אי רלנד״ ,גן־ השע שו עי ם לילדים, כדי
שיוכלו להחזיר מעטמה חו בו תהע צו מי ם של שכר-הדירה.
בעלי הכל־כו, קבוצת משקיעים מארצות״הברית, היתנו זאת בכך שחברת וולפסון. קלזר,
מאיר תשלם את שכר העובדים.
ההצעהי רד ה מן הפרק.

מחשב הטדוו״ויה תמוס
מחשב הטלוויזי ה הי ה ת פו סבמשך הי מי םהאח רוני ם ב אי תו ר ה חו מ ר של
״כלבו טק״.
המישטרה פנתה לרשות־השידור וביקשה למסור לה את החומר של כל תוכניות כלסטק
במשך ארבע השנים האחרונות.
המישטרה מצפה, מראה, לתלונות נוספות של הציבור בנושאי כלבוטק, ולכן הכינה
לעצמה את כל החומר. הדבר השבית את מחשב הטלוויזיה, וכל מי שנזקק לו נאלץ לחכות.

כפר• ערב״ לשיקום הכפרים הער ביי ם נ עו רהותמרה גינו ב ת קי פו תאתההצ תו ת בי ע רו ת הכ ר מל
והם מ ת כווני ם לסייע ב שי קו מ ם.
נעורה תעביר ארבע משאיות של חציר לטובת חיות־הבר ותמרה תסייע בכסף ובמתן עזרה
בעבודה פיסית במקום.
בכפרי מרגישים שזאת רק ההתחלה של מיבצע־עזרה, ולדיבריהם הם מארגנים מסע־התרמות
נרחב בציבור הערבי.

טראוספר בחולצות שחורות

״,׳ז׳נר* .וז1נ 7זז׳יזו,

נוער מולדת הנפיק חולצות שחורות, שעליהן מודפסת הכתובת
״צעירי מולדת,טראנםםר׳ חשיבה אחת קדימה״ ,והם מפיצים אותן
לבל חבריהם.
בתי־הספר התיכוניים מוצפים בתקופה האחרונה בטשרות־אלפי
עותקים של הגיליון הראשון של ׳,חצ״ .הביטאון מנסה להעביר מסר
ימני בעטיפה של סיגנון צעיר וזרוק.
קבוצות גדולות של צעירי מולדת הסתובבו ביום השישי האחרון
ב״פישפשוק״ בתל־אביב. הס מחלקים את הביטאון ומנסים לגיים בני־נוער
לתנועה. הם גם הציגו נוכחות מסיבית בפסטיבל לתיאטרון אחר
בעכו.

^ ם אני רק אספר, אם אני רק אפתח
את הפה ואתחיל להגיר שמות של
אח״מים שהשתמשו בשרותי־הליווי של מיש־רדי,
ף־א״־פ׳ ,הרבה אנשים, שמאיישים מישרות
בכירות ביותר, יצטרכו ללכת הביתה.
מישרדי הרבנות יפוצצו בתורים של אנשים
מפורסמים שיתגרשו. אם אני רק אספר כל
מה שאני יודע, במשך שנתיים הסיפור הזה
לא ירד מהכותרות,״ שי אבריאל מחייך, חיוך
מסתורי ביותר.
בשלב הנוכחי אינו מוכן לספק פרטים נוספים.
הוא בעמדת המתנה, ממתין לראות עד
כמה תהיה המישטרה החלטית בחקירת לקוחותיו.
הוא ממתין גם לתוצאות מאבקו נגד
רשות־השידור שבהוראת המנכ״ל, אריה מקל,
לא שידרה את משחקי־הכדורסל של הפועל-
חולון, קבוצה שאבריאל הוא הספונסר שלה.
שם החברה שלו מופיע על חולצות השחקנים.
מקל החליט כי בעיקבות פרשת רפי גינת

שארוז־המכתח היא מ נדור ברשימת־השמות,
המצו״ה ניד המישטוה. חובה
אנשים מכורסמים הוזנח השבוע. נעוות־הריון
שר חנות,.וי־א״־ב״׳ נחקרו נמישטוה.
אחוות מהן גם סינרו עם מ בילו נשנה
האחרונה. שי אבריאל קורץ ל,-העולם הזה״
שרי ת רום

ונערות־הליווי אין לשדר פירסומת לסוכנות

אבריאל:

ממי הם מנסים לעשות צחוק? הרי כבר
שידרו מישחק אחד של הפועל־חולון נגד מנד
בי־תל־אביב. מה קרה פתאום? הם מנסים למצוא
שעיר לעזאזל. מנסים למצוא אותי. אני
קורבן של קשרים שונים ומשונים בפוליטיקה
הבכירה ובהנהלת רשות־השידור. אולי התחלתי
להבהיל כמה פיגורות ברמה של שרים
וחברי־כנסת, שחושבים שאני יודע יותר מדי.
אני יודע שאיש־הקשר של כל האח״מים
למישרד שלי, י״ב, נחקר במישטרה. הוא עד־המפתח.
אם הוא ריבר, להרבה אנשים במדינה
יש סיבה להיכנס לפאניקה. מאז ששוחררתי
ממעצר אני מנסה ליצור איתו קשר דרך האי־תור־ח.
עד עכשיו ללא הצלחה. אני רוצה לדעת
מה הוא סיפר.
לקחו את רפי גינת ועשו רעש גדול מזה

״כל מה שעניין אח חוקר המישטרה היה לדעתמ שיל ע בו ר
שהוא צריך את הנערות כדי שגינת ישפץ
כתבה.
הדבר נראה לי מוזר ביותר. אם מישהו
באמת מתכוון לשחד, מה פיתאום שהוא ידבר
על זה בכזאת חופשיות?
קובי בנדל רצה לראות בעצמו את הבחורות
ולבחור אותן, לכן הוא המתין במישרר
במשך רבע שעה, עד שהגיעו הבנות. בכל
הזמן הזה הוא סיפר פרטים על הכתבה על
א 1דיטחן, ועל אופן השיפוץ, והדגיש כי הבנות
הן מחיר השיפוץ.
ב־ 8בערב היה אמור חיים אליהו, חברו של
גינת, שחי מזה זמן עם נערה בלונדית ויפה־פיה
בשם שרי, לבוא ולקחת את הבנות למלון
סונסטה בירושלים. קובי בנדל סיכם עם הבנות
מחיר, מעבר לסכום שאנחנו גובים. התשלום
היה אמור להתבצע לאחר ביצוע ההזמנה.
למחרת שלחתי את הנהג עם חשבונית
למישרדי אזדיטחן ברחוב אחד־העם בתל־אביב.
כשהגיע הנהג למישרד, אמרה לו הגיד
ברית כי אינה מכירה אדם בשם קובי בנדל,
ושהם לא הזמינו שרותי־תירגום. על החשבונית
היה מצויין ״שתתי תירגום״.
הנהג חזר, ואני החלטתי לגשת לשם אישית.
כל הזמן הדברים נראו לי חשודים.
פניתי לגיזברית, שניסתה ללחוץ עלי להגיד
מהם השרותים שנתנו. סירבתי. היא היתה
מאוד אגרסיבית, ושילחה אותי.
שעתיים מאוחר יותר התקשרה אלי הגברת
להתנצל. היא הסבירה כי דיברה עם ה-
מנכ״ל, נתנה לו את החשבונית והוא הסביר
לה בשביל מה זה. למחרת קיבלנו את הצ׳ק.

שי אבריאל במישרדו השבוע״
״אבר־המין רעב
(המשך נועמ 1ד )7
שהוא נפגש עם נערות־ליווי. על שאר הדברים
שמצאו נגדו אני לא יודע, ולא יכול לחוות
דיעה. אבל בעניין נערות־הליווי אני יודע
שבטלוויזיה הישראלית לא רק שמזמינים
אצלי בחורות. הרבה מההזמנות של אנשי־ה־טלוויזיה
הן לאורגיות של כמה אנשים ביחד.
היום זה לא גבר מפורסם שמזמין נערת־ליווי.
היום העניין הוא בקומבינציות של מי הם המשתתפים
בחינגות.
יותר מזה אני יכול להגיד שישנו איש־טל־וויזיה
ידוע לא־פחות מרפי גינת, שנמצא בהו
ליכי־גירושין מאשתו. הגבר הזה חי עם נע!
רת־ליווי ממישרדי.
אני חושב שדווקא פרשת־א1דיטר1ן זוהי

ורוצה לאכולי
עלילה נגד רפי גינת.
(שי השתחרר בשבוע שעבר, לאחר שנעצר
ונחקר בעיקבות תלונה של שתי בחורות ברא־זיליות,
שעבדו במישרדו ושהתלוננו כי אב־ריאל
שידלו לזנות ולסמים, ותקף אותן פיסית.
במהלך החקירה הבין שי כי הסיבה האמיתית,
שבעיקבותיה נחקר, אינה תלונת הבחורות,
אלא פרשה גדולה וסבוכה. פרשת השוחד
המיני שקיבל, כביכול, רפי גינת).
בעל אזדיטחן הצהיר כי לא ידע דבר. הוא
טוען שקובי בנדל עשה הכל ללא ידיעתם.
זהו שקר. אני יודע את האמת.
ב־ 10 ביולי הגיע אלינו קובי בנדל למיש־רד
ולפני כל הנוכחים בחדר אמר שהוא צריך
שתי נערות עבור רפי גינת. בחדר נכחו באותו
זמן נהג ומזכירות. הוא בפירוש הדגיש

ס נשי־טלוויזיה עובדים איתי כבר
\ 1מ אז שפתחתי. ההזמנות עבורם תמיד
נעשות דרך איש הקשר, י״ב. היה לי מוזר
שפתאום מקום אחר מזמין עבור רפי גינת
בחורה. יצרתי קשר עם י״ב, שהסביר שאינו
יודע במה מדובר.
עכשיו אני מבין שכל הסיפור תוכנן על־ידי
אזדיטחן כדי להפיל את גינת בפח( .עניין
אודיטרון נשכח משי. בעסק הזה דברים כאלה
קורים לא אחת. יש המשלמים במזומן, ויש
שצריך לרדוף אחריהם לאחר שבאו על סיפוקם.
בדיוק באותה התקופה פיטר אבריאל
שתי נערות בראזיליות, שעבדו אצלו כנע־רות־ליווי,
עקב ״בעיות קשות שנוצרו איתן,״
כדבריו).
הבנות באו למישרדי ואיימו עלי. אחת
מהן ,״אנג׳ליקה הכושית״ ,אף תפסה בחול
צתי
וקרעה תליון־זהב מצווארי. הזמנתי מיש־טרה.
העניין נסגר בנוכחות השוטר, ולא
הגשתי תלונה. ב־ 24 בספטמבר הגישו הבנות
תלונה נגדי על תקיפה ואיומים. נראה שהתלונה
של הבנות נגדי, והחקירה הסמויה
שניהלה היחידה הארצית לפשעים חמורים,
(יח״פ) ,נגד רפי גינת, הצליבו אצלם נתונים.
ב־ 3באוקטובר, בשעה 2.30 בצהריים, פשטו
על המישרד קציני־מישטרה בדרגות פקדים
ורב־פקדים. הם אספו בקרטונים כל פי־סת־נייר
שהיתה במישרד. שוטרת אחת התיישבה
ליד הטלפון, וכל אחת מהבנות שטיל־פנה
למישרד הוזמנה לבוא מיד למישרד .״שי
צריך אותך דחוף,״ נאמר לבנות. רובן הגיעו.
כשאני הגעתי, נעצרתי מיד.
כבר בתחילת החקירה הבנתי שיש פה
עניין. החוקרים כל הזמן שאלו אותי מי זאת
יסמין. לא עובדת אצלי בחורה כזו. הם, כנראה,
התבלבלו בין יסמין לסיוון, שהיתה עם
גינת.
מי האנשים החשובים, שמקבלים אצלך
שרותי־ליווי, שאלו אותי מיד בהתחלה. החוקרים
ציינו שמות של כמה חברי־כנסת ואני
שי־תיקשורת ידועים. עניתי להם כי פרט
לראש־הממשלה, סגן־ראש־הממשלה ושר־ה־חוץ,
הם יכולים להתחיל לספור מי לא היה
אצלי, ואגיד להם כן או לא.
במשך 12 שעות רצופות נחקרתי על רפי
גינת, והועברתי ללילה באבו־כביר. התברר
לי שהבנות שנעצרו סיפקו למישטרה שמות
של אנשים רבים וחשובים הנוהגים להזמין
לעצמם שרותי־ליווי דרך המישרד. הכל הריח
לא טוב. איך זה עוצרים אותי על תקיפה
ואיומים של בחורות בראזיליות ,״אנג׳ליקה
הכושית״ ו״אליזבט הקטנה״ ,ופתאום מביאים
עלי חקירה כזאת צולבת בעניין רפי גינת?
למחרת הובאתי להארכת־מעצר. מניסיוני
הקודם עם המישטרה, אני יודע איזו מחלקה
חוקרת באיזה עניין. אלי הצמידו את חוקרי
היחידה הארצית לפשעים חמורים, שמתעסקים
עם עבירות של אנשים חשובים.
כשהגענו לבית״המישפט, קפץ החוקר מוטי
אבירן ואמר כי דבי, שהיתה כרטיס־הבי־קור
שלנו במישרד, ושהיתה מבוקשת ביותר
על־ידי אח״מים, היא בעצם שכנה שלו. הוא
דרש הארכת־מעצר של 15 יום, עד שתסתיים
חקירתה של דבי.
דבי נידבה להם בחקירתה שמות רבים
מאוד. היא סיפרה להם שקצין־מישטרה בכיר
ביותר ערך אצלי בבית אורגיה. היא טענה
שזהו שיחוד של עובר־ציבור. היא זימרה,

חבר מית, סוטים פוונוגונ״ם, חבות רז
מי וה שי אבויאל?
שי אבריאל נולד לפני 45 שנים בשם ציארלי אברגייל
למישפחה מרובת-ילדים. גדל בשכונת מוסררה בירושלים. את
שרותו הצבאי עבר בצנחן.
עם שיחרורו התחיל אברג׳יל לעבוד כמלצר במיסעדה
ידועה באות ם זמנים בירושלים. תקופה קצרה הספיקה לו כדי
להבין כי יעודו בחיים שונה. הוא מתכוון לשחק אותה ובגדול.
שי, אז עדיין ציארלי, נסע לדנמרק והתחיל לעבוד במיס־עדה
כשוטף־כלים. כעבור זמן קצר התמנה כעוזר״מלצר-ראשי
במלון ״פאלאס״ היוקרתי. מכאן ועד ליצירת הקשרים הנכונים
בדנמרק התקצרה הדרד.
צ׳ארלי רכש מיסעדה במלון והתחיל לנהלה. רווחים כספיים
לא היו בראש מעייניו. הוא חיפש יוקרה. הוא פנה לעיתון
״מעריב״ ,שהיה באות ם ימים העיתון הנפוץ במדינה, והציע
את שרותיו ככתב בדנמרק.
התמחותו היתה בכתבו ת על העולם התחתון, על הברחות
סמים מישראל וכן על פעילות ערבית עויינת. צ׳ארלי יצר
קשרים טובים עם אנשי העולם התחתון וצמרת הזונות
הדניות.
במקביל הוא הוזמן לאירועים החשובים בשגרירות ישראל
בדנמרק.
בשלב זה החליט ציארלי לעזוב את המיסעדה והתחיל

להופיע כשחקן בסר טי ם פורנוגרפיים. כשנודע בארץ על
עיסוקו, מעל דפי ״העולם הזה״ ,הוא פוטר מעבודתו
ב״מעריב״ .צ׳ארלי שינה את שמו לצ׳ארלס פיליפ, ופתח חברה
המתמחה במתן שרותי־ליווי של גערות 20 .בנות צולמו ליר־חון
מיוחד שהנפיק מישרדו, שבאמצעותו יבלו גברים לבחור שי אבריאל משחק
בנערה הרצויה להם.
בסרט פורנוגרפי:
צ׳ארלס פיליפ פתח מישרד נוסף באוסלו, נורבגיה. שלא
מנוחה או עבודה
בבדנמרק, פשטה המישטרה על המישרד זמן קצר אחרי פתיח תו
וסגרה אותו. מאוסלו העבירו א ת חומר־החקירה לדנמרק.
לא עבר זמן והוא נעצר על־ידי מישטרת־דנמרק.
כששוחרר ממעצרו, חזר לארץ. עבר למר בימית ופתח מיס־עדה
וניהל א ת תחנ ת־ הדלק. כשפונתה ימית, התפרסם שי־צ׳ארלי
בבחור שענד טלאי צהוב על בגדיו.
מימית עבר לב אדב אדוס. אחרי שנה חזר והתחיל לעבוד
בכתב העיתון ״חדשות״ .כאן נוצר תהליך הפוף -בעוד שבדנ מרק
לא הסתפקצ׳ארלי בכסף ורצה בכבוד, בארץ לא הס ת פק
בכיבודים וחשק בכסף. הוא פתח לפני חמש שנים א ת משרד
הליווי ״וי״איי״פי״ .המישרד ה ת מק ד בלקוחות אכסקלוסי*
ביים. ממישרדו של שי אבריאל לא ישלחו נערה למלון אם אינו
בדרגת חמישה כוכבים. לא תי שלחנה בחורות לאיזורי״מגורים
שאינם נחשבים ליוקרתיים.

של אנשים מפורסמים. שמות שהנערות שלי נאלצו לספק לה!
וזימרה חופשי. היא ליכלכה עלינו.
אנחנו מקפידים בכל דרך אפשרית לשמור
על דיסקרטיות. הפונים אלינו יודעים שהם
יכולים לישון בלילה בשקט במיטה אחת עם
האשה החוקית. פתאום באה נימפומנית,
שהיתה לוקחת כל זבל, ומלבלבת. על דבי
אני יכול להגיד שהרבה פעמים היו מתקשרים
אלי אנשים ואומרים לי שהיא בעצם צריכה
לשלם להם, ולא להיפך.
(כששי אבריאל מדבר על דבי, הוא מתרגז
מאוד. הוא כועס על דבי אפילו יותר מאשר
על ידיעות אחרונות ומעריב, שמאז הפרשה,
לדבריו, הפסיקו לפרסם מודעות של ויאיים׳
,למרות ששילם להם מראש. דבי מהווה
עבורו איום ממשי. במהלך פגישה ארוכה הוא
ניסה לשכנע כמה בנות, שנהגו להשתתף עם
דבי ב״חינגות״ ,לדבר עליה. כולן סירבו. מפחדות
מדבי .״היא מסוגלת להכל,״ אמרה אחת
מהן, וניתקה את השיחה. דבי וסיוון, קלי וני־קול
בילו — אם להאמין לדבריו של שי אב־ריאל
— עם כל הצמרת המדינית בישראל.
אם אכן דיברו הבנות במישטרה ומסרו שמות
מפורטים, ואם אכן נכונים דבריו של שי, אזי
בתקופה הקרובה, או עד שתגווע הפרשה, כמו
רבות אחרות לפניה, יעברו לילות ללא שינה
על הרבה מאוד אנשים מפורסמים מתחומי
הכלכלה, המישפט, התיקשורת, מישרדי־ה־ממשלה
והכנסת. יש להם סיבה לדאגה).
במישטרה כל הזמן ניסו לעשות איתי עיס־קות.
הם הציעו לי לבטל את התיק על סרסרות,
שנפתח נגדי לפני שנתיים, בעיקבות
תלונה של בת־אחיו של רמטכ״ל לשעבר.
התלונה אמורה להיות בהקראה בתחילת נובמבר.
אני מציע למתעניינים לבוא באותו
יום לבית־המישפט. יהיה להם מעניין מאוד
לפגוש בדיון כמה בחורות מפורסמות מאוד,
שעבדו אצלי, וכך מימנו לעצמן את הלימודים.
אחת מהן אף זכתה בפרס חשוב בתחום
האמנות.
כל מה שעיניין את חוקרי היח״ם היה שאני
אספר להם מי שילם עבור בילויים של אנשים
מפורסמים, שמות שהבנות שנחקרו, סיפקו
להם. אני סירבתי. חשבתי להגיד להם שיתחילו
לשאול אצלם במישטרה מי שילם עבור
אנשי־המישטרה הבכירים שפנו אלי וקיבלו
בנות. לא אמרתי כלום. שתקתי. הדבר שהרגיז
אותם יותר מכל דבר אחר היה שחזרתי
ואמרתי שפרשת א 1דיטחן היא עלילה כדי
לסגור על רפי גינת.
כבר עכשיו אני יודע שביח״פ מחפשים
כמה חוקרים ממדור־התישאול, כדי לסגור

איתם חשבונות על חקירה שלומיאלית.
לאף אח׳׳ם אחד אין איסור להזמין נערת״
ליווי. אלי פונה, בדרך־כלל, איש־הקשר.
ברוב המיקרים היה זה י״ב. הוא מזמין עבור
אנשים, והבנות בדרך־כלל מספרות לאחר־מכן
מי האנשים החשובים שאיתם נפגשו. אני
גובה תשלום אך ורק עבור הליווי. כל דבר
מעבר לכך נסגר בין הבחורה למזמין. אני
בכלל לא רוצה לרעת על זה. שלא יספרו,
ושאני לא אשמע. כך יותר בריא לכולם.

ני האדם היחידי היודע באמת מה
קורה. אני האדם היחידי במדינה שיודע
איך מפנקים בארץ אנשים חשובים. אני בקשרים
קבועים עם מישרד״החוץ. כשמגיעה
מישלחת חשובה, וצריך לפנק אותה, פונים
אלי. כל הפניות האלה מתבצעות על־ידי הדרגים
הגבוהים ביותר. אני חושב שהשימוש
בנערות־ליווי נעצר רק לפני דלת ראש־הממ־שלה.
מהגדולים
ביותר, החשובים ביותר ועד
הדרגים הנמוכים, לכולם מכנה משותף אחד
— אבר־המין. לא יעזור כלום. כשהאבר רעב,
לא חשוב לו מי אתה, מה התפקיד שלך וכמה
אתה מרוויח. האבר רוצה לאכול. ככל שאתה
איש בעל עוצמה רבה יותר, מתפתחים רג־שות־גדלות,
אז אתה כבר לא מסתפק באשה
החוקית וגם לא כמאהבת מהצד. אז אתה כבר
רוצה לנסות הכל. בכל קומבינציה אפשרית.
אני יכול, למשל, לתת דוגמה על הקשרים
שבין אמרגנים מפורסמים לבין אנשי־טלוויז־יה,
הקובעים מה ישודר ומה לא. הרבה יותר
זול לארגן אורגיה קטנה ב־ 2000 שקלים,
מאשר לשלם עשרות אלפי שקלים על פיר־סומת.
פונה אמרגן, מזמין כמה בנות, אפילו
לאילת. אמרגן ידוע מחזיק שם דירה. הן מיד
נשלחות במונית מיוחדת.
הלקוחות של ד־א״־פ תמיד חוזרים פעם
נוספת. אם נוצרת איזו בעייה, הם יודעים
שיש אל מי לפנות, ומי שיטפל מיידית בתלונה.
אין לי בעיות לפטר במקום. תלונה אחת
מספיקה לי. אני אפילו לא מנסה לברר עם
הבחורה מה קרה. ברגע שמישהו מתלונן,
הבחורה מפוטרת. לכן יש לי מלאי של מ יכ־תבי־תודה
מלקוחות.
סגן שר־חוץ של מדינה גדולה ביותר —
אני מדגיש, גדולה ביותר — הופנה על־ידי
השגרירות של ארצו. הוא נפגש עם בחורה,
ולאחר תקופה קיבלנו ממנו מיכתב־תודה
כזה :״מעולם לא חלמתי שבמדינת־ישראל

מודעה של סוכנות ״וי־איי־סי״
עם מכניס אורחים
יש הרי־געש, עד שהיכרתי את ברטה ״.בשביל
מיכתבים כאלה שווה כל הבלאגן. אני
חושב שבנאדם צריך לנסות כל דבר במין
במשך חייו. אין דבר שהוא פסול. צריך לאכול
כמה שרק אפשר.״
(ככל שמתארכת הפגישה, כן צצים ועולים
שמות נוספים. שי אינו מספק שמות בקלות.
רמיזות קלות, חיוכים וקריצות מאשרים שורת
ניחושים שלי. פגישה במישרדו נראית
לאנשים רגילים כמו הצצה בחור־המנעול
לארץ לא־נודעת. הבנות יפות מאוד. נחמדות
ומפרגנות זו לזו. נראה כאילו ואין להן כל
בעייה עם המיקצוע שאותו בחרו בשלב זה
של חייהן. אחת הבנות רוקמת גובלן. שתיים
בחדר־ההמתנה משחקות אחרות
במישחק־מחשב. מנהל־החשבונות נכנס ויוצא

מהחדר. הטלפונים אינם מפסיקים לצלצל.
במהלך הפגישה התקשרו עם שי כמה אנשים
״מפורסמים״ ,לדבריו, כדי לברר האם יש להם
סיבה לדאוג. שי דאג להרגיע את כולם. שיחה
נוספת הגיעה ממחלקת יחסי־הציבור של
אחת מרשתות־המלונות הגדולים בארץ.
הפנייה היתה כדי להזמין בחורה.
אנשים מפורסמים פונים ישירות אלי. הם
לא צריכים להזדהות. כל אחד אחר שמתקשר
חייב להזדהות.
עד כאן דבריו של שי.
איש אינו יודע מי מבין בעלי השמות שעולים
אכן קיים פגישות עם הנערות. רק שי,
הבנות והאנשים עצמם. כרגע נראה שגם
המישטרה יודעת. הרבה מאוד אנשים צריכים
לדאוג.

חלטורה היא מילת־המפתח בטלוויזיה. כולם רועים קעת כסף מ ה עד. מה

האיש הש 09
עכשיו נזנוים סרס בחובה כושיות־עבו.
שנקשוו לשמו של כוכב־הטלוויזיה. וכי
\ינת. הדדטוז־המישטוה השבוע לא הולידו
נמעט או נושיה חדשה. על נעוות־הליוו
אומו גינת: לא היה שום מגע מ׳]׳!
א״ל ארליך
^ ש משהו מאוד מתסכל בהתייחסות עיתונאית
לפרשת רפי גינת. מצד אחד, זהו
,סיפור חם׳ :התחקירן של המדינה נחשד בקבלת
שוחד, נעצר, וכמובן זוכה בסיקור נרחב
מאוד בעיתונות הכתובה. ומצד שני, האיש
הוא בינתיים זכאי, לפחות כפי שהיה לפני
שבוע. עכשיו הוא נחקר במישסרה, ועוד רחוקה
הדרך עד להרשעתו, אם בכלל. למרות
שהוא עדיין זכאי, עולמו חרב עליו, והתיק־שורת,
ב,עליהום׳ אופייני, עושה חגיגה מנפילתו.
הנטייה הטיבעית היא שלא להצטרף
להילולת הכאסח, אבל אחר־כך באה המחויי־בות
המיקצועית לבדוק את העובדות.
אני מבקש להדגיש ולהזכיר שתי נקודות.
ראשית, מדובר בעיתונאי שעשה עבורה עיתונאית
מצויינת בשנים האחרונות, שלא היסס
לצאת למילחמה בגופים כלכליים רבי־עוצמה,
ושבמשר שנים נשא בגאון את דגל
התחקירנות הלוחמת.
שנית, יש מידה רבה של צביעות והתחסדות
בדרישות הנשמעות היום להשעות
את רפי גינת מתפקידיו ברשות־השידור. טענות
קשות מאוד בדבר האתיקה המיקצועית
שלו נשמעות כבר זה שנים, אולם באופן אבסורדי
הן לא הפריעו כלל להתקדמותו המטאורית
של גינת ברשות.

רפי גינת:

״לא היה
מגע מיני״
מאז תחילת הפרשה והמעצר
מירב רפי גינת להתראיין .״בניגוד
לכל הפירמוטים שהיו נעי ת תו ת,
לא רק שלא היתה עיסקת -שוחד,
גם לא היה שום מגע מיני ביני לגין
הבנות.״
״יש פה תפירה קל אסי ת של
חבורת־נוכלים, שנשחטה ב״כלבו־טק״
.הם החליטו להתנקם באמ צעים
שפלים במי שהרס אותם.
יייד שימוש בחבר טוב שלי,
מנסים לטפול עלי עלילת״שווא.״

לשיא מסלולו הוא הגיע לפני ארבעה
חודשים, שעה שמועמדותו לתפקיד מנכ״ל
רשות־השידור הועלתה ברצינות רבה על־ידי
השר רוני מילוא.
עם־ישראל אולי לא היה נהנה ממינוי כזה,
אבל הפוליטיקאים, שעמדו מאחורי המועמדות,
היו נהנים מאוד, וזה הרי מה שקובע.
באופן מיקרי למדי נפלה מועמדותו של גינת,
ולתפקיד מונה אריה מקל.
עכשיו הכל גיבורים להתנפל על גינת
בשצף־קצף. השאלה הגדולה היא למה לא
נשמע קולם לפני התפוצצות הפרשה. האיש
הזה כמעט והיה למנכ״ל רשות־השידור. הוא
שימש במשך 10 שנים כעורך וכמפיק של
כלמטה. בשנים האחרונות הוא גם שימש,
במקביל, כמנהל מחלקת־הבידור בטלוויזיה,
וכמפיק ועורך בשידור חוקר.
במשך כל אותן שנים נשמעו נגד האתיקה
המיקצועית של גינת טענות קשות, שחלקן
לפחות התגלו כנכונות. רבים ידעו על הטענות,
וכמעט כולם לא עשו דבר כדי לתקן
את המעוות.
לכן, מן הראוי היה שלפחות עד גמר החקירה
המישטרתית והגשת כתב־האישום ימשיכו
כל המתנפלים למיניהם לשתוק. דבר
לא השתנה כל עוד בית־המישפס לא יקבע
אחרת.

^ סי גינת החל את דרכו בטלוויזיה ב!
, 1975 בקורס כתבי־ספורט. שלוש שנים
הוא עבד, ככתב וכעורך, במחלקת־הספורט,
וב־ 1978 הצטרף לכלבוטק ככתב. ב־1979
הוא התמנה לעורך ומפיק התוכנית.
העיתונאי משה ליכטמן חקר בצורה הרצינית
ביותר את הטענות שנשמעו כנגד האתיקה
המיקצועית של גינת. בספטמבר 1985
פירסם במוניטין כתבת־תחקיר מקיפה, שתיארה
כמה פרשות של חריקות אתיות בהתנהגותו
של גינת. בעיקבות פירסום הכתבה איימו
גינת ועורך־דינו לתבוע את העיתון, ורון
מיברג, עורך מוניטין, פירסם התנצלות על
הפגיעה בשמו הטוב של גינת.
השבוע שוחחתי עם ליכטמן, ובהתייחסו
לכתבה הוא אמה ״ההתנצלות במוניטין היתה
בניגוד לדעתי, ולא חשבתי שיש מקום לשום
התנצלות.״
מבדיקה שערכתי, מתברר כי אמנם היו
בכתבה פרט או שניים שהיו מוטעים, אולם

בעיקרון הובאו בה סיפורים נכונים. מהכתבה
של ליכטמן עולים מיספר מיקרים שבהם
תיפקודו של גינת חרג לכאורה מהנורמות
העיתונאיות המקובלות ברשות־השידור:
• ב ־ 1980 התייחס דוח מבקר־המדינה
לכך שגינת קיבל דירה מחברת חלמיש בניגוד
לנוהלים. וכך נכתב בדוח :״לרפי גינת,
שבמהלך עבודתו נוצר מגע בינו ובין חלמיש,
אישר הדירקטוריון באמצע 79׳ דירה כחריג,
מאחר שלא היה תושב תל־אביב ולא היה זכאי
לסיוע החברה. בנימוק לאישור צויין שרפי
גינת נכון להתנדב לפעולות למען השכונות.
בספטמבר חתם הזוג על חוזה־שכירות, עם
אופציה לרכישתה. גינת לא מילא אחר ההתחייבויות
ולא ביצע שום פעילות חברתית או
קהילתית, או פעילות אחרת למען השכונות.
בינתיים הודיע גינת לחברה שפינה את הדירה,
אך מאחר שאשתו ובתו ממשיכות להתגורר
בה, לא היה, למעשה, פינוי״.
• גינת ביצע ״חלטורה״ עבור כפר־הנופש
בנביעות, והכין עבורו סרט־פירסומת פרטי.
העיסקה כללה אירוח־חינם במשך שמונה סו־פי־שבוע.

צוות כלבוטק הכין תחקיר על השרות
והאחריות של חברת״האלקטרוניקה מץ. מ ימ־צאי־התחקיר
לא החמיאו לחברה. באותה עת
עסק הבררן דובי גל בפירסום מוצרי מץ, גל,
מהחברים של גינת, פעל אצלו כדי שייפגש
עם נציגי החברה לפני השידור, ובסיום הפגישה
החליט גינת שלא לשדר את הכתבה.
החומר שצולם במהלך הכנת הכתבה — נע

מארכיוני הטלוויזיה.
• לגינת יש חבר קרוב ששמו חיים סלוצ־קי,
אמרגן במיקצועו. בכתבה של ליכטמן תוארו
כמה מיקרים שבהם הביאו גינת וחבריו
לסיקור אוהד למופעים של סלוצקי. סלוצקי
הביא לארץ, בין השאר, את המופע בלט על
הנזרח. בהזדמנות אחת קודמו ענייניו של
סלוצקי על״ידי כך שבאחת ממהדורות־הח־דשות
בטלוויזיה שודרה כתבה המתארת את
ההכנות לקראת הופעותיה של הלהקה. מאחורי
היוזמה עמד כנראה טוביה סער, חברו
הטוב של גינת.
בהזדמנות אחרת קודמו ענייניו של סלוצ־קי
על־ידי כך ששידור ההתרמה של הלב״׳־
תרום התקיים גם באיצטדיון יד־אליהו, במהלך
הופעת בלט על הקרח. השדר מאותה נקודה
היה רפי גינת. שוב, היה זה טוביה סער
שעמד מאחורי היוזמה לשדר מזירת־ההפקות
של סלוצקי.
נעשה גם ניסיון נוסף לקדם את ענייניו
של סלוצקי, על־ידי הכנת כתבה נגד מופע
שהובא על־ידי אמרגן מתחרה, ושנשא את
הכותרת בלט על הפלסטיק. גינת שיסה צוות
של כל סט ק במופע המתחרה, אולם מכיוון
שאנשי הצוות חשדו שהם מופעלים לטובת
אינטרס מיסחרי, הוביל דניאל פאר תרגילי-
השהייה שונים, שהביאו לכך שהכתבה לא
שודרה לבסוף.
קידום נוסף לענייניו של סלוצקי בוצע
על-ידי גינת בקשר למופע הדרדסים שהוא
הביא לארץ. גינת פנה למפיקת תוכנית־הי־

רע לקבל ארוחה חי 1או סוף־שבוע בבי ת־ מלון?

לדים שמידות באחיו־ ,והציע לה כתבה מוכנה
לשידור על המופע. המפיקה, שלא ידעה על
המעורבות של גינת עם סלוצקי, הסכימה,
וכתבתו החמה של גינת שודרה בתוכנית.
בסיום הכתבה כתב ליכטמן :״על פני הדברים,
נראה שבפרשיות הללו נפרצו כמה סכרים
של אתיקה עיתונאית על־ידי בעלי תפקידים
בכירים ברשות־השידור, המחזיקים בידם
עוצמה תיקשורתית ניכרת. זהו המינימום
שאפשר לומר. השאלה היא האם רשות־השי־דור
תבדוק אם אמנם מדובר במינימום הזה,
או שיש בעיות של הפרת־אמונים ומעילה־בתפקיד
מצד כמה מעובדיה. לפני אורי פורת
מוצגות כאן ראיות חדשות לכאורה. הכדור
אצלו.״
מיותר לציין שפורת, חברו הטוב של גינת,
לא עשה כלום בכדור. הוא נתן לגינת גיבוי
מלא לאורך כל הדרך. גם בימיו האחרונים
ברשות־השידור, המשיך לתת לגינת גיבוי.
ב־ 27 ביולי השנה התפרסמה בהארץ ידיעה,
שלפיה רפי גינת השתתף בסרט שהכין
שקם במלאת 40 שנה להקמתו. גינת אמר
להארץ שהתנאי שלו היה שהסרט לא יוצג
בפומבי, ושלא תהיה לו נגיעה לצרכנות עכשווית.
עוד נאמר בידיעה שפורת העניק לגינת
אישור בעל־פה לחלטורה.

*ס יתונאים רציניים ברשות־השידור
אמרו לי כי למיטב ידיעתם לא היו בשנים
האחרונות פסילות של כתבות מצירו של
גינת, שלא היתה להן הצדקה מיקצועית
טהורה. לעומת זאת, הם מתחו ביקורת נוקבת
על כך שגינת, כעורך וכמפיק כלבוטק, עשה
מאות חלטורות במשך השנים האחרונות.
״לא יתכן שאדם שיש לו תפקיר כמו שלו
בעיתונות הממלכתית יעשה כל־כך הרבה
חלטורות,״ אמר לי אחד מהתחקירנים הטובים
בטלוויזיה .״החלטורות הללו יוצרות בהכרח
ניגודי־אינטרסים רציניים. לא יתכן שגינת
יופיע בערב שהאמרגן שלו הוא האמרגן של
ירדנה ארזי, או שהוא יעשה ערבי־ראיונות
במלון שלום תמורת אירוח שלו ושל מיש-
פחתו.
״כל הצוות של כלסטק דרש מעצמו רמה

גבוהה של ניקיון־כפיים, ולא התקרב לחל־טורות
או לקבלת כספים וטובות־הנאה, שיום
אחד יכולים להביא ללחץ מצד המשלם. אפילו
אם המנכ״ל נותן אישורים לחלטורות כאלה,
אין לכך כל חשיבות. זה פשוט דבר לא
אתי.
״גינת הופיע בחלטורות ובערבי־ראיונות
כמעט בכל ערב, ברחבי־הארץ, ואין ספק
שהוא קיבל את ההצעות להופיע בגלל החשיפה
שהוא קיבל בתוכנית. תמיד, עם כל
תפקיד שהוצע לו, הוא עמד על־כך שהוא
ימשיך להופיע, כי הוא ידע שזה המפתח לחל־טורות.״
אנשים,
שעבדו עם גינת בכלסטק, מספרים
כי במשך השנים היו ניסיונות רבים להכתים
את גינת. לעיתים הדברים הגיעו לאבסורדים.
כך, למשל, כשהוא התחתן ב־ , 1981
הופיע על ההזמנות לחתונה ציור נאיבי של
טלוויזיה עם הכיתוב של כלסטק. ההזמנה
נשלחה גם לחברו של גינת מילדות, התעשיין
מיקי שטראוס. לא ברור כיצד, אבל באחת
הכתבות ניסו לטעון שהוא שלח הזמנות
לתעשיינים, כשבהזמנה מסתתר איום מרומז
נגדם.
שאלה נוספת, שאותה ביקשתי לבדוק,
היא אם בשנים האחרונות היתה הפלייה לטובה
של האמרגן חיים סלוצקי בטלוויזיה. פניתי
לאמרגן מתחרה, מאיר קוטלר, השותף
במישרד־האמרגנות קוטלר־אשר הפק1ת,
וביקשתי את התייחסותו. קוטלר :״קשה להגיד
שסלוצקי הוא מחבריי או מידידיי, וגם
ידוע לי על הידידות בין גינת לסלוצקי. אבל
אם אני בוחן את התקופה של שלוש השנים
האחרונות, שבהן אני מאוד פעיל, לא זכור לי
שסלוצקי קיבל משהו בטלוויזיה שלא הגיע
לו לקבל. אם מגיע קירקס מרוסיה לארץ, הוא
היה מקבל טלוויזיה עם סלוצקי או בלעדיו.
״נראה לי שבתיקשורת יש באחרונה השתוללות
חסרת־הצדקה נגר גינת. במעריב
תקפו השבוע את גינת ואהרון גולדפינגר, על
שהם קיבלו כרטיסי־כניסה בחינם למופע
תורכי. זה ממש מגוחך. שניהם מקבלים ממני
במשך שנים כרטיסים להופעות, באופן קבוע.
זה חלק מהעבודה שלהם. להגיד שהם קיבלו
כרטיסים כשוחד — זה ממש מוגזם.״

אירוח חשאי בסוויטה הנשיאותית
* 1מ לון ״ ז ץ פו״מל״ בחיפה, בקומה העליונה, נמצאת סווי ט ה נשיאותית,
* * ש מ מנ ה נשקף נופו המרהיב של המיפרץ.
נוסף על שני החדרי ם המפוארים, זובה המתארח ג סווי ס ה ליהנות גס
משרותי־אירוח מיוחדים, הכוללים מגש״פירות בחדר, חלוק-דחצה ופרחים.
עלותו של לילה אחד בסוויטה, לפי עדותו של מנכ״ל המלון, יוסף ברובי, היא
430 דולר. כשמדובר באורח רגיל, כמובן.
לפני שנה וחצי נדהמו א ח די ם מעובדי־המלון לגלות כ* יש מי שנהנים
משהייה בסוויטה הנ שיאותית ללא הת שלום המקובל, וכנוהל מחר למדי:
ב א חד הימים הודיע המנב״ל לקצין־הביטחון של המלון כי לסוויטה אמור
להגיע רפי גינת. המגכ״ל מס ר לקצין־הביטחון א ת המפתח של הסוויטה, והורה
לו למסור אותו לגינת, שיגיע בלילה לחניון המלון. בקומת-הקרקע של דן כרמל
יש חניון, שממנו ניתן לעלות במעלית היישר לחדרים, מבלי לעבור דרך
הקבלה. לאחראי־הקבלה באותו ערב הורה המנכ״ל שלא להשכיר א ת הסוויטה
הנ שיאותית באו תו לילה, בדי למטע ת ק רי ת מביכה.
בערך בחצות הגיעה מכוניתו של גתת לשער״החניון. הוא קיבל מקציו־־הביטחון
את מפתחות״הסוויטה, ועלה אליה ישירות, טבלי להירשם בקבלה. מוקד ם
בבוקר הוא יצא מהמלון, והחזיר אתה מפ תחות לקצין-הביטחון בחניון.
תטב תו של מנב״ל דן כרמל על הסיפור ה מ תפרס ם כאן :״לא זכור לי. אני לא
זוכר מיקרה כזה״.
מסתבר שההיכרות בין גינת והמנכ״ל כרובי החלה דרך גידעון רייכר. במשך
שנים מנהל רייכר קורסים לעיתו טת וליחסי־־ציבור, ובעבר קבע א ת דן כרמל
כמרכז פעילותו באיזור־חיפה. בשנים האחרונות נהגו רייכר וחברו ה טוב גינת
להתארח מדי-פעם ב מלון(בעיקר בסוכות) עם בני-מי שפחותיהס. בתמורה
לאירוח, ח ם ערבו לאורחי המלון ערב״ראיוטת: גינת מראיין א ת רייבר על
כלבוטק, וההיפך. מה שנקרא בעגה המיקצועית ״עיסקת בארסר״(חילופין).
זיכרונו של כרובי התעורר באן :״כן, אירחט א ת גינת ורייכר, אבל תמורת
תשלום.״
האמנם, שאלתי, אני יודע שהם לא שילמו, בתמורה ערכו ערבי״ראיתות.
כרובי :״כן, היתה ל ט עיסקת־בארטר, אבל זה היה מסודר, עם חשבוניות״.
תגובתו של גינת על הפרשה :״באותו לילה הרציתי במתנ״ס בנצרת״עילית.
מכיוון שהרגשתי רע בסוף ההופעה, ולא יכולתי לנסוע לתל־אביב, נסעתי לטח
בדן כרמל. ה ם היו חייבים לי סוף־שבוע, לי ולמישפחתי, עבור ערב-ראיונות
קודם. המנוחה בס חי ט ה הנ שיאותית שווה פחות ממה שהיה מגיע לי.״

הדנה אנשים יהיו מאושרים דואות את וכי גינת
מבלה שנה <ע שנתיים בבלא. חבריו לעבודה
ממשיכים לטעון :״בכלבוטק תמיד הקפידו
על עבודה נגיקצועית, ל לא כ ו משוא־פניס״
ענת סר*וסטי
דלץ אלת הצעות־שוחד ונתינת טובות*
/הנאה לאנשי כלבזטק עלתה לא־אחת
בעבר, ושמועות שונות עשו להן כנפיים במהלך
שנות שידור התוכנית הפופולרית.
בראיון שערכתי בעבר עם גינת, שאלתי
אותו אם אינו מקבל הצעות״שוחד .״שום דבר.
האמת היא ששאלתי פעם את בנימין זיגל על
זה. כשהתוכנית יורדת על מיפעלים, אז יש
לפעמים איומים ולחצים קשים, אבל אף אחר
לא ניסה לקנות אותי, או כתב, או תחקירן.
זיגל אמר לי, :לא נותנים שוחד בלי רמז שאתה
מוכן לקבל. חוץ מזה, יש לכם תדמית
שגם אם אדם חושב שתקבלו, הוא בטוח שגם
את זה תצלמו ותשדרו.׳ אף פעם לא היה ניסיון
למנוע שידור באמצעות מתנות, אבל היו
דרכים אחרות.
״למשל, להפעיל עורך־דין. דרך אחרת:
טלפונים של חברים. ואם הם מספיק מתוחכמים
— אז גם טלפונים של קרובי־מישפחה
של אנשי־הצוות.
״אני זוכר כתבה בנושא אחת מסוכנויות-
הרכב. אז הגיעו אלי טלפונים של בכירים
בטלוויזיה שביקשו לברר. אחר־כך טלפונים
מחברים, אפילו כאלה שלא דיברתי איתם
שנים. בסוף מישהו הגיע עד אחותה של אשתי.
לא נכנעתי, להיפר, זה רק החריף את
השידור, כי השיטה הרגיזה אותנו.״

ף* שנים האחרונות ניסו לא-אחת
^ להתנכל לגינת, וגם לכתבים אחרים
בכלסטק. אך מובן שגינת, בהיותו העורך,
המפיק וגם המגיש של התוכנית, זוכה לכל
מטר השינאות והנקמות.
היו איומים על הכתב עופר טלר, כשעשה
כתבה על סוחרי־רכב המתחזים כקונים פוטנציאליים,
והמוכרים אחר־כך מכוניות דפוקות.
אורי פורת, שהיה אז מנכ״ל רשות-
השידור, שמע על האיומים והעמיד מייד
שומרי־ראש לטלר ולגינת.
כתבה אחרת, שגררה אחריה התנכלות פיסית
לרכוש, היתה כתבה על גניבות־דלק
בשנת . 1979״לי ודתה אז אלפא רומיאו ספר
רט,־ סיפר גינת בראיון ,״ובמשך חודשיים
כנהג דפקו לי אותה יום־יום — צמיגים חתוכים
ושמשות מפוצצות.
״פעם אחרת ניסו להפיל עליי סיפור דרו
הבנק שלי. יום אחד טילפן אליי מנהל־הסניף
שלי, וסיפר שמישהו התקשר איתו והציע לו
סכום גרול כדי שיתן לו צ׳ק שלי בלי כיסוי.
אמרתי שיקבע איתו פגישה בבית־קפה, ואני
אבוא ואחשוף את העניין. אבל באתי לשם
כמו טירון. הוא ראה אותי מרחוק וברח, ואני

בריצה רע מאוד, אז לא הצלחתי לשים עליו
יד. בבנק שלי יודעים שאסור להחזיר שום צ׳ק
שלי, כי זה מסוכן.״
גינת נולד בירושלים למישפחת ג׳נאח־נהשווילי,
לאבא ממוצא גרוזי ולאמא יקית
משטוטגארט. הוא גדל בטיבעון ולמד בבית־הספר
הריאלי בחיפה. כנער עבר קורס
לשופטי־כדורגל והיה שופט בתישעה מישח־קים,
עד שחטף מכות־רצח במישחק בין מג׳ד־ :
אל־כרום לבין מעיליה.
אחרי השרות הצבאי הפך זמר בלהקת כר־

גינת כזמר, לפני הטלוויזיה
כמה להיטים
מון, והצליח אף להוציא כמה תקליטים. אחרים
משיריו היו בזמנם להיטים. לפרנסתו
עבד כנהג במיסלקה של בנק־המיזרח׳ בדרום.
הוא עבד תקופה מסויימת ככתב פרילאנס,
והמשיך במקביל לעבוד במיסלקה של
הבנק. אחרי חודשים אחרים מונה כעורך
מבט־ספורט, ואחר־כך כרכז המערכת.
ב־ 1978 היה אמור לנסוע לסקר את מישח־קי
הגביע-העולמי בכדורגל, שנערכו אז בארגנטינה.
בישיבה של מחלקת־הספורט, גילה,
לתדהמתו, שאינו נוסע, והוא קם ועזב את
המחלקה בטריקת־דלת.
״באותה תקופה היה חיים יבין מנהל
מחלקת־החרשות, ואני החלטתי לרדת אליו,
שתי קומות למטה, ולבקש ממנו שישבץ אותי
בחדשות ככתב. למזלי אני עצלן, ובמקום לרדת
ברגל, ירדתי במעלית, שבה פגשתי שמן
נוסף — גירעון לב־ארי, שהיה מפיק כלבו־טק.
לא הכרתי אותו, אבל שאלתי אם הוא
צריך כתב. הוא אמר שכן, אני אמרתי שאני
בא מייד.
״חצי שנה הייתי כתב מן המניין ועבדתי

לפ 1חודשיים היה גינת מועמד לתפקיד המ 1כ ל. אף אחד לא הזכיר שחיתויות
(המשך מעמוד ) 11
קשה. אחרי חצי שנה לב־ארי התמנה למנהל
הרדיו, ואז טומי לפיד נכנס לתפקיד המנכ״ל.
חיפשו מפיק לכלבוטק. לא רצו לתת לי את
התפקיד. טענו שאני צעיר וחסר־ניסיון ויש
חשש מתביעות מישפטיות, אם החומר לא
נבדק עד הסוף״.
לבסוף, בספטמבר , 1979 קיבל גינת את
תפקיד העורך והמפיק של כלבוטק.

ך ינת היה מודע, במהלך השנים, לכוחה
^ הרב של התוכנית. הוא ידע, כמו שירעו
רבים אחרים, שביכולתה של מילה שלו
להפיל או להרים מיפעלים, להרוס או לרומם
חברות בסדרי־גודל גדולים.
משום שנשא גם בתפקיד העורך וגם בתפקיד
המפיק, היה גינת המחליט הכמעט־בלעדי
איזה חומר יסוקר ויטופל בתוכנית.
הדברים לא נקבעו בישיבות־מערכת, או בפורומים
אחרים. כך היתה ההחלטה בידיו, וגם

פה גבוהה יותר בתוכנית. יתכן שלא היינו
צריכים להשאיר אותו בעמרת־כוח כל־כך
מרכזית כל־כך הרבה זמן. הבעייה היא שאני
לא רואה מי יכול להחליף אותו. אני גם יודע
שהוא עשה תוכנית מצויינת״.
וזו, אגב, טענה שנשמעת לא אחת במהלך
הימים האחרונים, מאז פרצה ״פרשת־גינת״
לעמודים הראשונים בעיתונים — מיקצועיו-
תו של האיש. גם שונאיו ומתנגדיו, בטלוויזיה
ומחוצה לה, לא מערערים על המיקצועיות
העיתונאית של גינת .״גם אילו הנחנו שהוא
אכן אשם בחלק מן הדברים המיוחסים לו,״
אמר איש טלוויזיה ,״אי־אפשר להתעלם מן
העובדה שהוא עשה את שתי התוכניות הכי
פופולריות בטלוויזיה: כלבוטק וב שיחו־חוקר.
האיש יודע לעבוד•״

ט ד החודשים האחרונים לא התעסקו
} /אנשי־הטלוויזיה הבולטים והפעילים
באינטריגות למיניהן ברפי גינת. אלה מרוב־

ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

גינת עם אשתו, נאווה נישואיו האחריות. כך היה הוא, היושב כל־כך הרבה
שנים בתפקיד־מפתח בעל עוצמה כל־כך גדולה,
נתון ללחצים רבים במהלך השנים, אם
איומים גלויים, אם הצעות שונות ומשונות,
אם ניסיונות־נקמה של אחרי שידור כתבות־תחקיר
בתוכנית. אך מעולם לא היתה התנצלות
בתכנית, והיא מעולם לא הפסידה במיש־פט.
.אני
נוסע הרבה בקו ירושלים־תל־אביב,
ואני נוסע במהירות 90־ . 100 לפעמים אני רואה
מישהו עוקף אותי משמאל ב־ . 120 כשהוא
מגיע לקו־הראייה שלי ורואה שזה אני, הוא
מייד לוחץ ברקס וחוזר, כאילו אני המלשין
הלאומי, וזה מרגיז״.
״יתכן ״,אמר השבוע בכיר ברשות־השידור
,״שעשינו טעות שלא קיימנו תחלו־
מאושרים זים בעיקר במחלקת־החדשות, שם נמצא
מוקד־הכוח של הבניין. הם לא התעסקו עם
גינת, כי גינת היה עסוק בענייני צרכנות, והם
עסקו בחדשות, ובעיקר בספיחים שלה: בפוליטיקה
ובפוליטיקאים.
לפני חודשים אחדים, כשעמד על הפרק
מינויו של מנכ״ל חדש לרשות, עם סיום כהונתו
של אורי פורת, עלתה הצעת־פשרה של
הליכוד למנות את רפי גינת כמנכ״ל הטלוויזיה.
ההצעה עוררה התנגדות הן בבניין
הטלוויזיה, הן במיסדרונות הרשות, הן במיס־דרונות
הפוליטיים. במקביל הועלתה גם ההצעה
למנות את גינת כמנהל מחלקת־החר־שות,
במקומו של יאיר שטרן, שנסע אז לוושינגטון
כשליח־הטלוויזיה. הצעה זו קוממה
חלק מאנשי מחלקת־החדשות. עם עזיבתו של

״לכל אחד מגיע היום שלו!״
לפני ארבע שנים צילצל הטלפון ב בי ת ם של לאה ודן אמיצי, ועויד-דין
הודיע לאשה שכדאי לה לצפות בתוכנית כ לבו ט ק שעמדה להיות משודרת תוך
שעה.
״ידעתי שעצרו א ת בעלי לפני שעתיים, אבל לא ידעתי למה,״ טיפרה אז
לאה. היא צפתה בתוכנית וגילתה שעקב תלונותיהן של שתי נערות נשלחה
מזכירת מערכת כלבוטק, צביה וייצמן, לפגוש א ת אמיצי ולהקליטו בסתר.
אמיצי פידטם אז מודעות בעיתונות וחיפש מזכירות. כאשר צאו מועמדות
הוא ניטה לפתות אותן להשתתף במטיבות״חשק ולרכוש לו לקוחות דרך
המיטה. הוא הציע למועמדות שכר של 3000 דולר לחודש ונטיעות לחו״ל,
והטביד לחו שעליהן לעבור ה שתלמות ולשכב קו ד ם בל איתו. הוא נעצר ונחשד
בשידול לזנות.
טניגודיו של אמיצי, עורכי־הדין פינחט נוטבאו ם וגילעד ישעיהו, טעם שהיה
זה מעשה־קונדט בלבד, וכי אמיצי ניטה למצוא נשים כדי לשכב איתן.
בבית״המישפט המחוזי הורשע אמיצי בשידול לזנות, ונידון לחצי שנת־מאטד
בפועל, שאותה ריצה בעבודות למען הציבור. בית־המישפט העליון,
בעירעור, שינה א ת האשמה טשידול״לזנות להשגת דבר במירמה, ובכך קיבל
בעצם א ת טענות הטניגודים.
היום, אחדי ארבע שנים, לאה טרם שכחה א ת התקופה הקשה. דן אמיצי
עצמו נמצא כעת בחו׳׳ל לרגל עטקיו, אבל כאשר נשאלה אשתו מה היא חושבת
על מעצרו של גינת בחשד לקבלת שוחד מיני, אמרה :״חיכיתי שיגיע היום שלו!
מיד כששמעתי על הפרשה נזכרתי במיקרה של בעלי ושטחתי. אבל אחר-כך
חשבתי: מי אני שאשפוט אותו! הרי הוא עוד טרם נשפט על־ידי בית״מישפט
ולא הורשע, אם אשפוט אותו אני עושה לו את מה שעשו לבעלי!״

בכסף או בגוף של בחורה״
״אפשר להשיג הכל או בכטף או בגוף של בחורה ״,אמר יהודה פרנקל,
המאכער, שהיה עד״מדינה נגד מזכיר בית״המישפט ונגד עורך־הדין רונלד
חיים. פרנקל התמחה במתן שוחד, והפך זאת לאמנות ממש. הוא ידע שיש
אנשים בלתי״ניתנים־לשיחוד בבטף, ואות ם ניטה לשחד בעזרת גוף של
בחורה.
שוחד מיני הוא ככל שוחד אחר, על פי החוק.
אשר למיקדה של רפי גינת, על׳-פי העובדות שנודעו עד כה, על התביעה
יהיה להוכיח בבית־המישפט שדבי גינת ידע, כאשר קיי םאת המגע״המיני עם
הנערות -א ם קיי ם -שהן נשלחו א תמורת תשלום. א ם חשב שהנערות הלכו
שבי אחרי קטמיו ושכבו איתו מרצון וללא תשלום, הרי שאין כאן מקום
להרשעה בשוחד.
אולם א ם ידע גינת שהנערות הינן מיקצועניות, בי הן שוכבות אי תו תמורת
כטף, וכי א ת התשלום משלם אדם או חברה המעוניינים להשיג טמנו משהו
הקשור ב תפ קידו הציבורי, הרי שגם א ם עצם א ת עיניו ולא רצה לדע ת יותר
מדי, ניתן להרשיעו ב ק בל ת שוחד.
במיקרה אחד, שהגיע לבתי־המישפט ב ת חיל ת שנות ו ד ,70 קיבל פרקליט
מפרקליטות מחוד-חיפה שוחד בצורת יחטי־מין עם בחורה, מאשתו של נאשם
ב תיק שוד. קבע בית״המישפט :״ברור שאשת הנאשם הביאה אל הפרקליט א ת
הבחורה כדי שישכב אי ת ה -לא כ די לעשות לו טובה ידידותית, ולא מפני
שציפתה לקבל שכר רגיל של מ תווכ ת זונות, אלא מפני שרצתה לרכוש או
לקיים אתאהדת הפרקליט בקשר לטישפט״השוד. בין א ם לעניין טפציפי, כגון
שיחרוד מכונית השוד, או סתם כדי שיטה פניו לנאשם. כך גם הפרקליט צריך
היה להבין א ת המניעים שהניעו א ת האשה להביא אליו א ת הבחורה כדי
שתזנה בו״.
מאחר שכל עבירת־־שוחד, גם ללא רקע מיני, נעשית בצינעה ובה חב א, ללא
נוכחות עדים, מאפשר ה חוק להרשיע אדם בשוחד גם על פי עדותו של עד
אחד, ואפילו היה עד זה שותף לעבירה. על־כן, א ם יעיד אליהו חיי ם נגד גינת,
תהיה עדותו מ טפק ת להרשעה, גם א ם זו עדות יחידה של שותף־לעבירה.
החוק קובע כי גם נותן ה שוחד עובר עבירה, א ם כי עונשו קל יותר, מחצית
מעונשו של מקבל השוחד. מי שתיווך לשוחד עובר עבירה של תיווך־לשוחד,
ונענש על פי תפקידו, א ם תיווך מטעם ה מקבל יהיה עונשו עד שבע שנות מאטר
כמקבל שוחד, א ם תיווך מטעם הנותן ייענש במי שנתן שוחד.
יטודה של עבירת ה שוחד הוא שהמקבל הוא עובד׳-ציבור. אדם שאינו
עובד״ציבור אינו יכול על־פי החוק לעבור עבירת שוחד. עיתונאי, למשל,
הכותב עבור הציבור, אבל מקבל א ת שכרו ממעביד פרטי, אינו עובד ציבור
לעניין זה, ו אי ם יכול לעבור עבידת״שוחד.
השוחד צריך שינתן לעובד-הציבור בעד פעולה הקשורה בתפקידו הציבורי.
בכוונה השאיר ה מ חוקק א ת ההגדרה של ״פעולה הקשורה בתפקידו״ רחבה
וגמישה מאוד, כדי שאפשר יהיה להחילה על מיקרים רבים. יש חובה להוכיח
שיש קשר טיבתי בין מתן השוחד לבין תפקידו הציבורי של הנאשם.
במיקרה של גינת יהיה על התביעה להוכיח ששדותי־המין ניתנו -א ם ניתנו
על״ידי מי שהיה מעוניין בטובת־הנאה מגינת, בעניין הקשור ב תפקידוהציבורי.

א-ל 1ה אלון ₪

פורת את כיסא המנכ״ל, הסיר גינת את
מועמדותו למיכרז על תפקיד מנהל חטיבת־החרשות.

התפוצצות הפרשה וחשיפתה בעיתונים,
מיהר אריה מקל, מנכ״ל־הרשות, להתייעץ
עם דורית בייניש, פרקליטת־המדינה,
ועם עוזי חסון, מישנה־לפרקליטת־המדינה,
מה לעשות עם גינת. השניים המליצו לפניו
להשעות את גינת. מקל לא השתהה הרבה.
הנהלת הרשות החליטה לזמן את הוועד-
המנהל לדון בהשעייתו של גינת. כל זה, כאשר
כלבוטק נמצאת במילא בחופשה עד לסוף
חודש אוקטובר, כמו בכל שנה בתקופת־הח־גים.
מקל,
שעשה את כל הצעדים האלה, והמשמש
בעצם בתפקיד העורך הראשי של רשות־השידור,
לא טרח, עד היום השני, לדבר עם
גינת — לא בטלפון, לא פנים־אל־פנים.
חוק שרות המדינה, שגם עובדי רשות־השידור
כפופים לו, קובע באיזה תנאים אפשר
להשעות עובד. אחד התנאים המופיעים
בחוק הוא שאסור להשעות עובד, אלא אחרי
ששמעו את טיעוניו. הנהלת־הרשות זימנה
את גינת לישיבת הוועד־המנהל ביום השלישי,
כדי לשמוע את טיעוניו לפני ההחלטה
אם להשעותו או לא.
אך ביום השני בבוקר ביקש גינת, באמצעות
אורי סלונים, עורך־רינו, לצאת לחופשה.
אריה מקל, מנכ״ל־הרשות, אישר לגינת חופשה
בתשלום, החל מן היום השני השבוע ועד
וד 15 בנובמבר.
בניגוד למנהליו בטלוויזיה, שלא טרחו
לטלפן אליו, לשמוע אותו, לתת לו עידוד

מיקצועי או אישי, או אחר — טילפנו לביתו
של גינת עשרות אנשים, ביניהם חברי־כנסת,
אישי״ציבור ועמך, שעודדו אותו, הציעו לו
את עזרתם והביעו את תמיכתם בו.
ובעוד גינת הולך מחקירה לחקירה, בלא
לקבל תמיכה ממנהליו, מתלבטים אלה ביניהם
בשאלה אם חופשתו של גינת תגרור את
הוצאתה של התוכנית כולה לחופשה, כפי
שמציעים חברי אגודת־העיתונאים בירושלים
וועד״העיתונאים בטלוויזיה, או שבמקומו
יפיק־יערוך־יגיש את התוכנית דניאל פאר.
מנהליו, שלא טרחו אף להתקשר איתו, מנהלים
את כל הדיונים האלה באופן חופשי מעל
דפי העיתונות, תחת הסיסמה הזכה: אדם חף
מפשע, כל עוד לא הוכחה אשמתו.
המישטרה טרם החליטה אם להגיש כתב־אישום,
חוקריו דואגים להדליף מידע מדוייק
לעיתונות על כל צעד קטן כגדול של החקירה.
ברשות־השידור כבר מיהרו המנהלים
להתנער ממנו בזריזות.
״אני כמעט לא מכיר עיתונאי, שלא מקבל
טובות־הנאה מכל מיני סוגים,״ אמר השבוע
בכיר ברשות .״אני לא מכיר עיתונאי, שלא
אוכל לפעמים בחינם במיסעדות. אני לא
מכיר עיתונאי שלא מקבל הזמנות־חינם למופעים,
להצגות, לסרטים, לאירועים. אני לא
מכיר עיתונאי שלא לן לעיתים חינם בבתי־מלון.
יש עיתונאים רבים, בעיקר כתבים
לענייני צרכנות, שבתיהם מתפוצצים ממוצרים
שונים ומשונים. עיתונאים רבים
מקבלים דברים בחינם, ובכללם נסיעות
לחו״ל, והם כותבים ומסקרים. האם זה שוחד?
האם זה נחשב למעילה־באמון? מישהו יכול
לשים קו ולומר איפה הגבולי״

בנז ר ע\ז
הונית מובהקת — חדירת המטוס הסורי —
כדי לעגל את התפריט השבועי, שאיפשר להתעלם
ממוסיקת־הרקע הצורמנית של האינתיפאדה.
מדינה
בלי הפסקה.
העם מדינה בל
הפסקה
ביטחון עומק אסטראטג

1ה שסע קרה הכד: כדורגל,
בורסה, חשדות שחיתות
י וגם פרשה ביטחונית
על פי האגרה, מתעניין הישראלי המצוי
רק בשני דברים: כדורגל ובורסה.
השבוע הזה סיפק התפתחויות דרמאתיות
בשני הנושאים האלה.
המדינה כולה גזרה על עצמה מעין עוצר
כדי לעקוב אחרי המישחק הבינלאומי בין
ישראל וקולומביה.
בחודשים האחרונים הצטלבו הדרכים של
ישראל וקולומביה יותר מפעם אחת. גילוי
פעילותם של שכירי״חרב ישראליים בארץ
הדרום־אמריקאית, מוקד״הקוקאין הבינלאומי,
קירב אותה לתודעת הישראלי. השבוע,
במשך שעתיים, היו ישראלים רבים בליבם
שם. הם עלזו כל עוד שרר התיקו על המיגרש,
נעצבו מעט כאשר ירדה התוצאה ל־ .0:1אולם
הם התנחמו בכך שהתוצאה תתוקן כאשר יבואו
השחקנים השחומים משם לרמת״גן.
בבורסה היתה מפולת. מקורה רחוק מישראל.
בוול־סטריט צנחו המדדים בעיקבות פרשה
פנים־אמריקאית, שלא נגעה לישראל
כלל. אך על פי האימרה האומרת שהעולם
מצטנן כאשר ארצות־הברית מתעטשת, גררה
המפולת שם מפולת כאן.
בעוד שהכדורגל והבורסה התחרו זה בזה
על מקום״הכבוד בראש העמוד הראשון של
העיתונים, באה פרשה ישראלית עסיסית ותבעה
גם היא מקום־כבור בעיתונים. היו בה

אפשר למנוע הפתעות.
צריכים רק לכבוש את
לבנון, סוריה וירדן.

כל התבלינים המגרים את התיאבון של הקו־רא
המודרני: שחיתות, זונות, כסף, כוכבי־

טלוויזיה ואנשי־ציבור(ראה עמודים 7־.)11
וכאילו לא רי בכל אלה, באה פרשה ביט־

החשס! הכפול של רבי?

בראיוטת שהעניק שר״הביטחון יצחק רביו לעיתוני וטת טוף־השבוע ניתן היה לזהות א ת הקו החד ש שלו: בריחה
מההשוואות המחמיאות עם וינטטון צ׳רצ׳יל ושארל דה־טל,
והתנגדות לבך ששמו יזוהה בלבדי ת כאחראי לתהליך
השלום וטיבויי״הצלחתו.
האסטרטגיה היוצאת בימים אלו מלישכתו של רבץ היא
אסטרטגיה של המעטת״ציפיות.
היא החלה כבר לאכזב עיתונאים ופרשנים רבים, בעיקר
ממחנה־השלום, שכבר עטרו לדגיו א ת כיתרי משיח״הש־לום
החדש, שיש לו, כביבול, מחוייבות אישית כמעט
בלתי-מוגבלת לתהליך*השלום.
למעשה כל זה מוגבל בערבון מוגבל מאוד.
ניצ חו ןכפול. רבץ הוא קוד ם כל פוליטיקאי, ופילי־טיקאי
מפוכח מאוד, שלמד משהו מאז נפל מכס־ראש־הממשלה
לפני 12 שנים.
בממ שלת־האחדות-הלאומית צבר רביו עוצמה אדירה.
הוא מקבל מיצחק שמיר גיבוי מוחלט לאוטונומיה המלאה
שלו בענייני״הביטחון. הוא גם תצליח להוביל א ת שמיר
וארנס צעד שמאלה, ולגרום לאימוץ ״יוזמת־השלום״ שלו
על־ידי ממשלת־ישראל. הוא הצליח לדחוק לקוץ־זווית
את יריבו, שימעון פרס, שטתר יושב־ראש המיפלגה רק
בוטאו*.
כל המערך הפוליטי בישראל בנוי היום על ציר שמיר־רבץ.
שמיר ורבץ הם השליטים היחידים בענייני מדיניות־החוץ־והביטחץ
של ישראל, תוך שהצליחו לד חוק הצידה
א ת אריאל שרון ודויד לוי מימץ, ואת פרס משמאל.
רבץ לא יוותר על מעמד זה בקלות, כדי ללכת לעבר
הבלתי־טדע.
כדי שתהיה לרבץ מוטיבציה לפרק א ת ממ שלת-
ה אחדות, צריכים להתקיים שני תנ אים.
• תנאימס׳ :1על רבץ להיות בטוח, ברמה גבוהה של
סבירות, שינצח בהת מודדו ת הפנימית במיפלגתו א ת
שיטעון פרס, מבלי שההתמודדות תגלוש לפסים שיגרמו
נזק חמור בקלפי למיפלגה כולה.
פרס, למרות מצבו הקשה, אינו מתכוון להיות -והוא גם
לא יהיה -טרף פוליטי קל. ב תככי ם פנים־מיפלגתיים, הוא
אינו טפל מרבץ, בלשון המעטה.
העולם הזה 2720

גבבוהה של
• תנאימס ׳ :2על רבץ להיות בטוח, ברמה 7
סבירו ת, שמיפלגת העבודה, בראשותו, תצליח להביס א ת
הליכוד בקלפי.
זהו תנאי קשה שבעתיים. למרות הפופולריות של רבין,
הוא י ס חוב על גבו מיפלגה בעלת דימוי ציבורי גרוע ומפ־סידני,
מול הליכוד הנמצא בתהליך עלייה, ושלא יתן ל רבץ,
במהלך מערכת־הבחירות, א ת הח סינות מהתקפות
פרועות, שממנה הוא די נהנה כיום.
לכן רבץ נזהר. נזהר מאוד. לא די בכך שיאמץ שהוא
יבול לנצח א ת פרס ב תוך מיפלגתו. לא די בכך שיאמין
שמיפלגת״העבודה, בראשותו, עשויה לזכות בניצחון אלק טורלי
על הליכוד. עליו להעריך שהוא יכול לעשות את
שניהם גם יחד. שבן אחרת, עלול רבץ לפרק את שותפותו
המוצלחת מ אוד מבחינתו -עם שמיר, ולהמליך א ת פרסכראש־ממשלה, או לגרום במו ידיו לממשלת-ליכוד צרה,
אולי עם אריאל שרון במישרד-הביטחון.
לאבשנית. רבץ זוכר היטב א ת ״התרגיל המבריק״
שלו של . 1976 אז, מתוך חי שובים פוליטיים פנימיים, עשה
תרגיל שנראה ״מבריק״ ,והפיל א ת ממשלתו שלו. העילה
היתה שטותית: הד תיי ם מחו על בואם של מטוסי״קרב
מחו״ל אחרי בניסת-ה שבת. הוא שבר א ת הברית ההיס טורית
ב ץ מיפלגת העבודה לד תיים. הוא לא חזר מאז לכס
ראש-הממשלה.
לכן חזר השבוע רבץ לקו סופר־ניצי. בוועדת־החוץ־
והביטחון הוא הביע אתה תנגדותו לצירופם של אכרם
הניה ומוחמד מילחם, המטרשים, למי שלחת הפלסטינית
האמורה לדון עם ישראל על הבחירות בשטחים. הוא גם
הבטיח לשבור א ת מרי-המיסים של בית־ס אחוד ו״ללמד
אותם לקח ״.הוא ״פירגן״ לשמיר ולארנס, והותיר להם
בלעדית א ת הדיאלוג עם הממשלה האמריקאית. הוא
סימן להם שאינו מעוניין בפירוק הברית איתם, ושהוא
עדיין נאמן לראש-הממשלה.
בכירים בליכוד טענו שהוא הבטיח שלא יתמוך בממ שלה
צרה ברא שות המערך, שפרס כה עמל להקימה. הוא
לא רוצה לעשות ״תרגיל מבריק״ מס׳ 2לעצמו. הוא לא ייתן
לממ שלת־האחדות להתפרק בל-כך בקלות.

גידעון סער -סרעץסק׳ ₪

ב־ 28 במאי 1987 נחת הטייס־החובב הגרמני
מתיאס רוסט במטוס קל מדגם ציסנה בלב
הכיכר הארומה במוסקווה, אחרי שחדר באין
מפריע מבער להגנה האווירית הסובייטית וטס
לאורך מאות קילומטרים.
העולם כולו צחק, אך לא כן הסובייטים.
תוך שעות הועפו מתפקידיהם כמה מבכירי
המערכת הסובייטית, וביניהם שר־הביטחון
והאלוף האחראי להגנה האווירית.
לא עפים. משהו כזה, בממדים מוקטנים,
קרה השבוע בארץ. הטייס הסורי בסאם עאדל
חדר לתחום האווירי של ישראל, טס בגובה
נמוך במשך שבע דקות ונחת באץ מפריע
בשדה־תעופה אזרחי קטן ליד מגידו.
בישראל אין מתפוטרים כל־כך מהר. שום
ראשים לא נפלו. הרמטכ״ל מינה שני קצינים
לחקור את הפרשה, אלה הציעו תיקונים לנהלים,
ודנו גם ב״היבטים אישיים.״
הישראלים יכלו להתנחם בכך שמעז יצא
מתוק. עריקת הטייס הסורי חיזקה את המוראל
הלאומי בישראל ופגעה במוראל הסורי.
העברת מטוס סובייטי — לא הכי חדיש —
לידי ישראל הועילה לחיל־האוויר.
אך העובדה נשארה על כנה: מטוס אוייב
יכול היה לחדור לשטח ישראל, לטוס בו ולנחות,
מבלי שהופל ומבלי שנעשה ניסיון
ליירטו.
גבולות ביטחון. אין ספק שהטייס
הסורי עשה טובה לישראל בכך שהצביע על
הליקויים בהגנה האווירית. ליקויים אלה
בוודאי יתוקנו.
אולם המיקרה הצביע על עובדה פשוטה:
לא תיתכן כלל הגנה אווירית מוחלטת במשך
365 ימים ולילות בשנה, כשם שלא תיתכן
עירנות טוטאלית בימי רגיעה.
כל צבא ערוך למילחמה, והדבר כולל הגנה
אווירית על שטח המדינה מפני המטוסים
ושאר אמצעי־הלחימה של האוייב הפוטנציאלי.
אולם לא תיתכן הגנה מושלמת מפני היוזמה
של טייס יחיד, הפועל על דעת עצמו.
יוזמה כזאת אינה יכולה להיקלט מראש על-
ידי מערכת־המודיעין, וקשה לקבוע מראש
נוהלים כיצד לטפל בה.
אם הדבר הוכח במרחבים העצומים של
ברית״המועצות הענקית, קל וחומר בשטח
הזעיר של ישראל.
הדבר מצביע על הגיחוך היסודי של כל
הדיבורים על ״עומק אסטרטגי״ ו״גבולות־ביטחון״
.כאשר מדובר על מרחקים הנמדדים
בדקות ובשניות, כמה קילומטרים אינם משנים
הרבה. ואם זה נכון לגבי מטוסים, הרי על
אחת כמה וכמה לגבי טילים. עומק אסטראט־גי
מחייב לפחות את כיבוש כל לבנון, סוריה
וירדן.
אילו היה בסאם עארל טייס סורי משתולל,
שקיבל על עצמו משימת־התאבדות בהתקף
של קנאות לאומית או דתית, יכול היה להפציץ
את טבריה או עפולה, לגרום למאות
קורבנות.
שטחים או שלום. כל אחד יכול להסיק
מפרשה זו את הלקח הרצוי לו, בהתאם להשקפתו.
אולם
כל אדם סביר יסיק לפחות מסקנה
אחת: אין אמצעי היכול להבטיח לישראל
ביטחון של ממש, מלבד השלום.
בטיסת־היחיד שלו הטיל בסאם עאדל, בלי
כוונה, אור חדש על השאלה הישראלית
המרכזית: שטחים או שלום.

הצטרפו למהפכה
* לקוח נכבד, הקפד ל עיון א ת קניותך רק בב תי ע סק הנותנים
את שוברי האירוח חינם בב תי מלון ותזכה בנוסף לקניה
טובה גם באירוח חינם כיד המלך.
* אםאתה בעל עסק המעונין לקדםאת מכירותיו רכוש עוד
היום עבור לקוחותיך א ת שוברי האירוח שלנו.
בעלי עסקים הצטרפו גם אתם לרשימת
בעלי החנויות המעניקים ס א סו ף שבוע)
חיגם ומצליחים לקדם את מכירותיהם

פוף שבוע

ד רו שי םמקדמימ כי רו ת
ל שו ב רי ־ אי רו חבבתי ־ מלון
פ רנ ס ה מו בטחת
פרטיםבטל 454203 03
455924־ 5468787,03־ 03

חעם סניפנו בירושלים 02*221434

שמות הלקוחות:
פסט ־ או ר א ביז רי רכב, יד חרוצים ,13 תל־אביב
א לי פר שס שיווק ו הפ צ ה, המסגר ,23 תל־אביב
ש ח קי ם סו כ נו ת בי טו ח, הנציב ,32 תל־אביב
חנו ת ר הי טי ם, הרצל ,64 תל־אביב
מ כו ל ת שירן, דהומיי ,14 ירושלים
מ סג ריי ת תו מ ר אבי שי, מושב אורה, ירושלים
א לו מיניו ם, כורזין ,5גבעתיים
ב.ג. ח ש מל, החרושת ,26 אור־יהודה
אלי פז ה פ קו ת, ניסנבוים ,7נתניה
או ל מי נ תני ה, שמואל הנציב ,5נתניה
אוריון ר הי טי ם, איזור התעשייה הישן, נתניה
סמדר בי טו חי ם, שמואל הנציב ,2נתניה

א בי בי בע״מ, שער העמקים ,2נתניה
שחר ייצוג, שער הגיא ,8נתניה
צבי דורון, החלוצים ,8נתניה
מרי אז׳ ,מספרהוס לון ל כ לו ת, הרברט סמואל, חדרה
בי תהסטרי או לרכב, הנשיא ,36 חדרה
עיצוב המאה עליז ה, הרברט סמואל ,47 חדרה
ת כ שי טי רוזנ פלד, הנשיא ,48 חדרה
ר הי טי פאר, הנשיא ,1חדרה
ד קו ר ה שו מרון, תרנ״א פינת הנשיא, חדרה
ר הי טי סי מון, תרנ׳׳א ,33 חדרה
ר הי טי הנ שי א, הנשיא ,30 חדרה
ק לי או טתחנת ־ דלק, פרדס־חנה
ר הי טי מיני קניון, מרכז המושבה, פרדס־חנה

שימן והשקעות בע״מ, טל 452194 03*454203,03 פקס 03 *5468787 .

העולם הזה 2720

1171־ 11
כול לקרות 3פל רגעי

לחרף את הנפש, לספוג קורבנות ולעמוד בייסורים למען
השיחרור הלאומי והאנושי.

ההפתעה היתה שלמה.
זה קרה ב־ 9בדצמבר . 1987 שום מאורע גדול לא גרם לכך.
סתם תאונת־דרכים שיגרתית.
^ עוד כמה ימים תתקיים ישיבה של מיפקרת האינתיפא־
^ דה. הדברים יתנהלו כך:

נציג חמא״ם יאמר :״עד מתי, יא אחים? עד
מתי נפקיר את ילדינו לרצח שיטתי בידי הבוש־עים
היהודיים? הגיע הזמן להשיב אשי״
״זאת תהיה שגיאה גדולה,״ יגיד איש האגף המתון של
פת״ח. .עלינו להיאזר בסבלנות״.
.עד מתי?״ יקרא איש חמא״ס. .אנחנו מתקרבים ליום-
השנה השני של האינתיפאדה. זה לא יכול להימשך כך!׳
.מה אתה מציע?״ ישאל איש החזית העממית.

״עץ תחת עץ. להשתמש בנשק. להרוג חייל
יהודי עבור כל צעיר שלנו. ילד עבור ילד! אשה
עבור אשה!״
.תהיה שחיטה. מרחץ־דמים״.
.אז מה? היהודים מבינים רק את שפת־הכוח. כל זמן שאנחנו
נהרגים, לא איכפת להם. הקריינים שלהם ממש מפהקים
כשהם מודיעים שעוד ילד שלנו נהרג. הם לא יפהקו כאשר
יצטרכו להודיע שילד שלהם נהרג. זיכרו את לבנון. מתי הם
יצאו משם? רק כאשר הרגו בהם יום־יום!״
״אני מתנגד,״ יאמר איש פת״ח. .נהגנו בחוכמה רבה כאשר
נמנענו במשך שנתיים משימוש בנשק. העם כולו הסכים לזה״.

הממשלה. הכנסת. שר-הביטחון. צה״ל. מת־אם־הפעולות.
המימשל הצבאי. המינהל האזרחי.
השב״ב. איש לא ציפה. לא היו דוחות־מודיעין.
לא היו דוחות״מודיעין, מפני שאיש לא החליט על האינתיפאדה.
שום מוסד לא התכנס.
אילו נשאל שר־הביטחון לפני־כן, אם צפוייה התקוממות,
היה אומר שיש לכך.סבירות נמוכה מאוד.

כמו אז. ביוס־כיפור .1973״סבירות נמוכה.״

שערבים יחצו את התעלה? שערבים יכבשו את קו־בר־לב
וישמידו מאות טנקים? אבסורד! הם כבר השלימו עם כיבוש
סיני ורמת״הגולן. הם התרגלו. אין ממה לחשוש. אפשר להתעלם
מכל סימני־האזהרה.
התקפה ערבית? על צה״ל? חודחה־חה!

כך גם לפני האינתיפאדה.
שהערבים בשטחים יתמרדו? אבסורד. לעולם לא! הם לא
כמונו. הם התרגלו לכיבוש. טוב להם. יש דו־קיום. הם מר־

^ ותו הדסר עצמו עלול לקרות מחר או מחרתיים. אינתי•
פארה חדשה. אינתיפאדה שלב ב׳ .דם ואש.

שום תהיה ההפתעה שלמה.
הממשלה, שר־הביטחון, המטכ״ל, השב״כ, המימשל הצבאי,
המינהל האזרחי, כל המומחים הדגולים — כולם יופתעו.

כי עם־־ישראל. והעולם כולו, התרגל לאינתיפאדה.
זה הניד למצב של קבע. נדמה שזה יכול
להימשך כך. עוד שנה. עוד חמש שנים. לנצח.
שר־הביטחון בשלו. כשם שהכריז בהתחלה שצריכים
.לשבור עצמות״ ,כך הוא מכריז עכשיו שצריכים.ללמד לקח״
את בית־סאחור, סמל המרי האזרחי הבלתי־אלים. חוץ מזה
האינתיפאדה גוססת, שוככת, מתעייפת, מותשת.

ובינתיים נהרגים הפלסטינים בקימעונות —
אחד־שניים ליום, וכל ה תג שני או שלישי הוא
ילד. כדורי-הגומי מוציאים עיניים לילדות. אלפים
הפכו נכים. הכל ירדו מנכסיהם.

״אולי זאת היתה חכמה בשעתו, אבל השלב
הזה נגמר. עכשיו זה לא מועיל. האינתיפאדה חדלה
להיות מאורע. היא הפכה מצם. כולם התרגלו
לזה. דרוש שלכ חדש, כדי לנער את העולם.״
.אני חושב שזה מוקדם,״ יגיד נציג פת״ח .״עוד לא מיצינו
את כל האפשרויות המדיניות. האמריקאים עוד לא אמרו את
המילה האחרונה״.
״אל תצחיק אותי,״ יגיד איש החזית הדמוקרטית. .עד מתי
נשלים עם הבדיחה הזאת, שהיא על חשבוננו? איש לא מציע
לנו שום דבר. גם יצחק רבץ מציע לנו רק כניעה ללא תנאי״.
.אבל נפסיד את תמיכת מחנה־השלום בישראל.״
.איזה מחנה? יש כמה יפי־נפש, וכל הכבוד להם. אבל רובם
רוצים בסך־הכל להוכיח לעצמם שהם יפים. מאז שהתחילה
האינתיפאדה הם לא עשו שום דבר רציני. הכוח הפוליטי
שלהם אפסי״.
״ודעת־הקהל העולמית?״

איש חמא״ם יפליט מילה גסה .״ 800 הרוגים!
200 ילדים! איפה דעת־הקהל העולמית?״
״העם תמך באי־השימוש בנשק חם. זאת היתה החלטה עממית.״

״אבל
לעם זה נמאס. אין תוצאות. כמה זמן
אפשר? כמה הרוגים? עכשיו העם רוצה שנשיב

.יהיה מרחץ־דמים! הם יהרגו עשרות משלנו על כל הרוג
שלהם. הם יהרגו אלפים על כל עשרה. הם יהרסו כפרים
שלמים. הקצינים שלהם רק מחכים לזה!״

״כן, אבל הם לא מכינים. הם יהרגו אלפים
ויהרסו כפרים. העם שלנו יעמוד בזה. העם שלנו
יעמוד בכל דבר, מפני שאין לו עוד מה להפסיד.
העם שלהם לא יעמוד בזה, ודעת־הקהל העולמית
לא תעמוד בזה!״

ך* ישיבה הזאת עלולה להתקיים בעוד שבוע, בעוד חו־
\ 1דש או בעוד כמה חודשים.
אולי היא כבר התקיימה. אולי היו כבר כמה ישיבות כאלה.

ואולי אין בכלל צורך בישיבה כזאת. אולי זה
יקרה מעצמו, כפי שקרתה האינתיפאדה עצמה.
איש אחד, שבנו הפעוט נהרג על־פי.נו הל עצירת חשודים״
,יקח אקדח מן הסליק ויהרוג את החייל הראשון שייכנס
לסימטה שלו.
או שחברו של צעיר ״רעול־פנים״ ,שגורה למוות אחרי
שכבר שכב פצוע על הארץ, יקח תת־מיקלע ויהרוג חמישה
אנשי מישמר־הגבול בקסבה.
לפתע, בלי שום החלטה מוקדמת, זה יקרה. התקוממות
מזויינת.

וכולם יהיו מופתעים.

^ ולם יהיו מופתעים. כולם גם היו מופתעים כאשר פרצה
^ האינתיפאדה.

וויחים מהקמת ההתנחלויות על האדמה שלקחנו מהם. יש להם
טלוויזיות. אין להם כבוד. תן להם לעבוד במיטבח או בזבל, תן
להם את חצי השכר של היהודים, והם יהיו מבסוטים חאלס.

התקוממות? מרי אזרחי? אצל הערבים בשטחים?
הצחקתני!
כך היו עונים כל הקצינים, כל הפקידים, כל המומחים,
בדם ה־ 7בדצמבר . 1987
^ אשר פרצה

האינתיפאדה, השוויתי את המאורע לפ־

* ₪ריצת־סכר.

פריצת-סכר היא מאורע פתאומי, דרמאתי.
אבל הפתאומיות אינה אלא מדומה.
כי במשך זמן רב מצטברים המים מאחורי הסכר, לאט״לאט,
יום אחרי יום. אפשר לראות זאת. אפשר למדוד זאת. אבל
למראית־עין לא קורה כלום. בעיני הצופה האדיש זהו מראה
פסטורלי.

ואז, לפתע, כאשר המים מגיעים לגובה מסויים,
כאשר הלחץ עובר את הנקודה הקריטית, מתחולל
האסון. הסכר נפרץ בשאגה אדירה. המבול זונק
ומציף ערים וכפרים, הורג והורס.
כך האינתיפאדה. במשך שנים ארוכות הצטבר הלחץ בשטחים
הכבושים. העלבונות היומיומיים, ההשפלה המתמדת,
ההתעללויות הקטנות והגדולות, הניצול, חוסר הזכויות האנושיות
והלאומיות, תחושת השיעבוד, המצוקה הנפשית והחומרית
של העם הכבוש, גזל האדמות, השחצנות הגוברת של
המתנחלים, השאיפה לכבוד האדם והעם, הכמיהה לחרות —
כל אלה הצטברו לאט־לאט.
הצופה האדיש — וכמעט כל ישראלי היה צופה אדיש —
לא הבחין בדבר. הוא כבר התרגל למצב. היה נדמה לו שזהו
מצב טיבעי, שכך צריך להיות, שזה יכול להימשך לנצח. ולמה
לא? הרי זה היה נוח, זה החניף לאגו הישראלי, זה הוכיח כי
אנחנו עכדאדונים, עם־נבחר, ושהערבים הם עם נחות מטיבעו,
תת־אדם.
ומכאן ההפתעה, כאשר הפלסטינים התחילו לפתע, בלי
שום סיבה גראית־לעין, להתנהג כמו עם נורמלי, להילחם.

יייייי

איש אינו מתרגש עוד. אם נהרגים ילדים, הערבים אשמים
בעצמם. מדוע הם מתירים לילדים להסתובב בחוץ? מדוע הם
בכלל עושים כל״כך הרבה ילדים? וחוץ מזה, הערבים הם לא
כמונו. להם לא איכפת שהילדים שלהם נהרגים.

בינתיים מצטבר הזעם. בשקט־בשקט, לאט־לאט,
כמו זרם מתמיד של מים שחורים. הזעם של
עם שלם עולה ועולה, מצטבר ומצטבר, עד שיגיע
לנקודה הקריטית.
ואז, באחד הימים, לפתע־פתאום, יתמוטט הסכר. והכל יהיו
מופתעים. איך אפשר היה לדעת מראש?
^ אינתיפאדה פרצה כאשר נפגשו שני רגשות: הזעם
1 1שהגדיש את הסאה וההתייאשות מכל ישועה מן החוץ.
בדצמבר 1987 הסתבר גם לאחרון הפלסטינים כי העולם
הערבי נטש את העם הפלסטיני, ששתי המעצמות הגדולות
מתעלמות ממנו, שקצרה ירו של אש״ף מלהושיע.

הזעם והיאוש — זוהי מזיגה נוראה.

עכשיו שוב מתקרב הזעם לנקודה הקריטית, ושוב מגדיש
היאוש את הסאה. מדיניות־השלום של אש״ף, הכרת המועצה
הלאומית הפלסטינית במדינת־ישראל 20 ,חודשי הסבל והייסורים
של האינתיפאדה — כל זה לא נשא פרי פוליטי.

שוב מתקרבים זה לזה הזעם והיאוש. כאשר
ייווצר המגע, תתחולל ההתפוצצות.
**ץ וב נפל בחלקי התפקיד כפוי־הטובה של המתריע.
בראשית שנות ה־ 70 הזהרתי בכנסת ובעיתון זה שסר־בנות־השלום
של גולדה מאיר תביא בהכרח להתקפה ערבית.
בא יום־הכיפורים.
לפני מילחמת־הלבנון הזהרתי שישראל עומדת להתקיף,
ושהמילחמה תסתיים באסון.
שנה לפני האינתיפאדה פירסמתי בעיתון זה סיפור שבו
שירטטתי את קווי ההתקוממות הבלתי־נמנעת.

אזהרה: אנחנו מתקרבים למרחץ־דמים.

א 1 1־יי

* י= 1נ 1־י

ייי מ £
בכל שנה מתקיימת הרמת־כוסית
לכבוד השנה החדשה
במישרדי קבוצת־הכדורגל בי־ת״ר־ירושלים.
עסקני הקבוצה
ופעיליה קיבצו את השחקנים
והודיעו להם שבגלל מצבה הכלכלי
הקשה של האגודה הוחלט
על היחק־החגורה. שחקן־הכדו־

המהירות הגבוהה ביותר והבת־מיצווה היקרה
ביותר ושחקני ביתיר חתרו ער מתנות

אילן רבה
אחיינו של המיסעדן בני רבה,

בן ה־,20

נפצע בלבנון באורח קשה לפני
חודשיים, כשמכונית־תופת התפוצצה
כשעבר במקום ברכב צבאי.
רבה שכב חודשיים ללא הכרה,
כשהוא מטופל על־ידי טובי־הרופאים.
בני״מישפחתו, השונד

איש על חשבונו, תמורת הפיר־סום
שיקבל בעיתונות. אך בפועל
הגיעו 300 אנשים, והמיסעדן
נאלץ להשקות ולהאכיל את האורחים
הנוספים. עם סיום המסיבה
לא הציעו לו המפיקים לפצותו
על ההוצאה הכספית הגדולה.
בבירור שנערר לאחר מכו

שם, בין היתר, שטפר, המיליונר
הישראלי החי בלוס־אנג׳לס, הוא
החבר הכי טוב של המפיק ארנון
מילצ׳ן ושל כוכב־הקולנוע דוברם
דה״נירו, וגם החבר הכי-
טוב של אדם ברוך, וחבר של כל
מיני שחקנים ומפיקים בהוליווד.
זה מוכיח שאדם ברור נמצא בחברה
מכובדת.

לרדת מהבימה. השניים סירבו,
אך השומר לא הירפה ואילץ
אותם לרדת. כל העת עמדה
מהצד המפיקה ליד!י חנוך, גרושתו
של הזמר שלום חנוך
ובת־דודתו של ג׳וליאנו, וחשה
במבוכה. במהלך הערב התהלכו
שמועות עקשניות שאלי ישראלי
חוזר לעבודה בגלי צה־ל, ושבקרוב
תבוא על־כך הודעה ריש־מית.

בסוף
השבוע האחרון הופתעה
עורכת־הדין נירה לידם-
קי כשהקוקסינל זלמן שושי,
המרצה חמש שנים על סחיטה
ואיומים מאחד מלקוחותיו, הביא
לביתה שני בקבוקים של משק־אות
חריפים — בקבוק ויסקי
ובקבוק ורמוט, שניהם תוצרת
חוץ, ובונבוניירה ענקית. לידסקי
חשבה שהקוקסינל, שקיבל חופשה
לחג, הביא לה מתנה לחג, אך
הוא גילה לה שאלה הן מתנותיו

מדורה של רחל המרחלת
טען לפני שלושה חודשים שאת
חגיגת הבת־מיצווה המפוארת
ביותר שנערכה בארץ עד כה
ערך היהלומן בני מנדלוביץ
לבתו גלית. היהלומן, האוהב
להרשים את עם־ישראל בהישגיו,
נתפס בשבוע שעבר כשהוא
נוהג במכונית־הספורט שלו במהירות
של 202 קילומטרים לש־

1 1ל ך 1 ¥1111 מימין) חבר־הכנסת ומועמד הליכוד לראשות ה הס תדרו ת בבחירות
הקרובות, בא לכנס״חברים בכפר־סבא. בכניסה לאולם עמדו פעילי
מפ״ם, וחילקו כרוזים. שמאי פנה לחבריו ואמר :״האיש הזה הוא חבר-קיבוץ!״ כשהתברר שצדק,
והמפ״מניק הזדהה כחבר קיבוץ מענית, קרן שמאי מאושר ושיבח א ת עצמו על עינו החדה.
רים על קשר יומי איתו, מצאו
התברר שרבים מהמוזמנים, ששרגל
שלמד! שירזי אמר שאותו
שפה משותפת עם מנתח ערבי,
מותיהם ופניהם מקשטים את
לא מעניין הידוק־החגורה, מפני
שניתח את אילן, ונוצרו ביניהם
טורי״הרכילות בעיתונות, הגיעו
שהוא צריך לערוד קניות במכולמסיבה
מבלי שהוזמנו.
קישרי־ידידות.
לת. עם סיום האירוע הוגשו
פאשלה אירעה לבני רבה,
לשחקנים, הרגילים למתנות יק־תקרית
לא נעימה קרתה
המכונה ״בני הדייג״ .הוא אירח
רות־ערך משנים קודמות, חבי־
׳לאשת־החברה מיכל בקר, הבמיסעדת־הדגים
שלו ביפו את
לות־שי שהכילו דיברי״מתיקה
מתגוררת בשכונה היוקרתית
אורחי הצגת־הבכורה של הסרט
שונים. השחקנים החליטו פה
ביותר בתל־אביב. בנה שוקי, בן
אבא גנוב. הוא סיכם עם מפיקי-
אחד להשאיר את המתנות במה״
,5נפל על נכדתו של אבהסרט
שהוא יאכיל וישקה 150
קום.
רהם אגמון, מנכ״ל חברת־ה־
,נפט דלק, כשהשניים שיחקו בר•
?חוב. לדיברי בקר סטר המנכ״ל
על פניו של בנה, וכשהיא ירדה
לרחוב כדי לברר מה קרה, הוא
תקף אותה מילולית. לטענתה
אמר שהוא יכה גם אותה. בקר
ההמומה חזרה לביתה, ובעצת
חברותיה עמדה לגשת לתחנת־המישטרה
כדי להגיש תלונה נגד
אגמון, אך ויתרה על־כך כדי
להימנע משערורייה.
השדרן אלי ישראלי
סיים את עבודות־החוץ שלו,
בהתאם לעונש שהוטל עליו על־ידי
בית־המישפט המחוזי בתל־אביב
בעוון שימוש בסמים. מאות
מחבריו ועמיתיו־למיקצוע באו
למועדון זמן אמיתי כדי לחגוג
עימו. בין החוגגים היה גם השחקן ן
השערורייתי ג׳וליאנו מר, ן
שבא בחברת חברתו השווייצית,
מועמדת הליכוד לתפקיד מזכ״ל ״נע ג׳וליאנה.
השניים עלו על הבי־ |
מת״ ויועצת השר אריאל שרון למעמד
מה והתחילו להתפשט ולרקוד ן
האשה בתעשייה, תמיד מרשימה את באי הכינוסים הפוליטיים
באופן פרובוקטיבי. כשהחלו השבהופעתה
הנאה ובלבושה האלגנטי. רבקה בר״לב, המשתייכת
ניים בהכנות לביצוע של מה
למחנה שרון בליכוד, הפסידה בפאנל ערב הבחירות האחרונות,
שנראה כאקט מיני, ניגש אליהם
אן לא נואשה והבטיחה לנסות א ת מזלה שוב בבחירות הבאות.
אחד משומרי המקום וביקש מהם 1

רבקה בו־לב

1 1י ן 11 הנראית צעירה בהרבה מ־ 50 שנותיה, באה נ ־
| ג׳מס ובסצדלים לאולם בתל־אביב שבו נערך
1 #11
סימפוזיון שנקרא ״חשבון נפש בטרם הכרעה״ ,שאורגן על״ידי
״המרכז לשלום״ .דיין ישבה על המדרגות והאזינה בקשב לנאמר.
עה, המהירות הגבוהה ביותר
שאי־פעם נרשמה במכ״ם המיש־טרתי.

אדם
ברוך, עורך שבועון
של ידיעות אחרונות, לא יכול
להגזים עד כדי כך ולהכניס לשבועון
שלו סיפור על אדם ברוך! .
הכתבה על החבר שלו מאיר ן
טפר, הכתובה בסיגנון האדם־
ברוכי המוכר והחתומה על־ידי |
העיתונאית תחיה אדר, נכנסה
ביום השישי האחרון למקומון
התל־אביב של העיתון. כתוב

ליום־הולדתה, שחל בשבוע שעבר.
אשת־האופנה
חווה לוי,
החיה כיום עם איש חיי־הלילה
רפי שאולי, ערכה מסיבת יום־
הולדת גדולה לאלכסנדרה,
בתה בת ה־ 5מנישואיה לאופנאי
גי פולום, המתגורר באיטליה.
לוי הזמינה את ירידיה הרבים
לארוחת־צהריים, וגם ביקשה
מהם להביא את ילדיהם. בלטה
באירוע האופנאית ג׳קי בינג,
שבאה בחברת שני ילדיה המאומצים
שאותם הביאה מבראזיל.
העולם הזה 2720

כתבי־ספורט רבים התקשרו
עם ביתו של משה סיני, קפי
טן נבחרת־ישראל הנמצאת בקולומביה,
כדי לראיין את אשתו.
הם הופתעו לגלות שאשת־השח־קן
סירבה לדבר איתם, על־פי הוראה
שנתן לה בעלה מראש.

לפני שנה וחצי נפטר העיתונאי
מרק סגל, שכתב במשך
שנים בעיתון ג־חזלם פוסט. הוא
התגורר בדירה שרכש בדמי־מפ־תח,
כשחלק מהדירה ממומן על־ידי
התק״ם. ארי ראט, עורך
העיתון לשעבר, הציע למכור את
הדירה, ובכסף שיתקבל ממכירתה
להקים קרן על שמו של
סגל, שתעניק מילגות לסטודנטים.
ראט הופתע לגלות שה־תק״ם
מסרב לוותר על חלקו ברירה.

לגינקולוג
קובי זר יש
חוש־הומור. לאחת מידידותיו,
עיתונאית צעירה ונאה, הוא שלח
ליום־הולדתה ערכה לבדיקת פוריות
השחלות. זר לא קיבל עדיין
את תשובת העיתונאית על תוצאות
הבדיקה.
לורי צנטנר, בתם של
חניתה ואבנר צנטנר, הגיעה
באחד מימות השבוע לדירתה
של סבתה מצד אביה, כדי לנקותה.
במהלך עבודות הניקיון ניתזו
על פניה כמה טיפות של
חומצה חזקה. לורי נסעה לבית־החולים
לטיפול, ושם התברר

הזמרת באה ב חבר ת שני ילדיה לאירוע״
הספורט השנתי שאירגן אמ״י. היא ה שתת פה
בתחרות־ריצה, והיא היתה הזמרת היחידה שהתחרתה. הש בבדיקות
שהקרנית באחת מעיניה
נפגעה.

מירי אלוני

אר היו נשות אמנים. בניה התחרו במירוץ לילדי״אמנים. בעלה
ואמרגנה שמואל אומני(משמאל) העדיף עיסוקים אחרים, ביניהם
ה שתתפות בתצוגת״אופנה היתולית, שאירגנה שלווה בן־גל.

מלכת־היופי לשעבר שירלי
בן־מרדבי עמדה בחברתו
של בן־זוגזדלחיים, הזמר יהודה
אלי א ם, ושוחחה עם ידידים.
לפתע ניגשה אליה ידידה ותיקה,
והתחילה להחליף איתה מילים.
כעבור כמה דקות הסתובבה
הידידה לעבר אליאס, וביקשה
ממנו להביא לה כמה סיגרים
(דיברי־מאפה מרוקאיים) .הזמר
נעלב מכך שידידתה של חברתו
חשבה אותו למלצר העובד
במקום.

זומר אודליאב

פסוקי השסע
הפרשן המדיני

חנן קריסטל, ב הס ת ק־כו
על אימרתו של מדינאי
בריטי, על יוסי ביילין:
״אם יש לך כלב טוב,
אתה פטור טלנבוח בעצ-
טך ד

יעקב

ליפשיץ,

מנכ״ל מישרד-האוצר ו*
לפני־כן מנהל מצליח של
חברת אלקטרה :״כשא ת
ה מנהל שנה אחת ולא
מצליח, ושנה שניה ולא
מצליח, ונכשל גם בשנה
השלישית, הסברים אולי
יש לך בשפע, אבל אתה
כבר לא מנהל!״

סילבי ברשטי־

\ י | 7י | ¥ת 11ף | 1הזמר המרותק לכיסא״גלגלים, הוכיח ש ח
| 1 1 11 / 1 \ 1הוא מסוגל לשמור על שיווי״מישקל למ רות
נכותו. הוא הציב בעדינות על ראשו בקבוק־יין, שאותו
הצליח להחזיק במשך כמה דקו ת, מבלי להפילו. לצידו ישבה
אוו \ וזו יזיוי< -ו * יד;<<<וד

רזלוד

1¥1ד>א ליא ר זוי לי זדהייהסיייי

אן, יוצאת־רומניה ועוז־רת-המאמן
של נבחרת ה נשים
הלאומית בהתעמ לות
:״במה שונה ישראל
מרומניה! שם יש לך
מקום־עבודה אבל אתה
צריך לחפש אוכל. כאן יש
לך אוכל, אבל אתה צריך
לחפש מקום־־עבודה!״

ןןט ך ו \ 1ך ך 1ביקר בפעם הראשונה בברית־המו-
111ח 1 | 1עצות, וחזר כשהוא חובש כובע־מיצחיה
ועליו דמותו של לנין. גורביץ, שהיה בשעתו מחסידיו של
משה סנה, חזר מלא התפעלות מן העם הרוסי. בכיכר האדומה
במוסקווה איבד גורביץ מצלמה, שהשאילו לו ידידים. רוסי שמ צא
א ת המצלמה רץ אחרי התיירים בכיכר, ניפנף במצלמה ושאל
מי איבד אותה. רק אז גילה גורביץ שהמצלמה נפלה וקיבל אותה

אורי א ס רי
שוחח עם

אבא אבן (: 2

א!גל1ו נחשב פידיד -שר אל* א ד כמן
אמרנו לו: האידיאולוגיה של נאצר אומרת
שישראל לא צריכה בכלל להתקיים, שזה
מפריד, שזה טריז תקוע בלב העולם הערבי.
אז הוא״

• ניתן היום להגיע לשלום?
יש כאן כמה הזיות. ההזייה של הימין
שאפשר גם להשיג שלום וגם לא לוותר על
אף שעל. מה ששמיר אמר שבכלל אפשר
להשיג שלום מבלי לוותר על שום דבר.

• אפשר לוותר על ערכים...
יש הזייה שאפשר להגיע למשא־ומתן בלי
אש׳׳ף, בעצם שאנחנו יכולים לקבוע את הנציגות
של הצד השני. אני לא רואה הצלחה
אחת בעניין הזה.

• א ם נסכים לכך שהצד השני
ימנה את הנציגות שלנו, אולי אפשר
להגיע להסכם: כל צד יבחר
בנציגים של הצד האחר.
יש כאן עירבוביה בין רצוי למצוי. אילו
הייתי באיזה מישחק־טניס, הייתי מאוד רוצה
למנות את הצד השני. הייתי ממנה אדם
ששבר את שתי רגליו בתאונת־סקי, או מישהו
כזה, כדי להבטיח לעצמי ניצחון. זה אבסורד.
כשאנחנו יושבים וקובעים מי יהיה הפרטנר,
כאילו זה עיסקנו מי יהיה הפרטנר — זה
משונה מאוד.

• מי כן?
אדם כמו רגן, שכמו איזה דוד חביב נותן
לילד סוכריות המקלקלות לו את הבטן וגם
את השיניים. אבל הילד חושב על הדוד הזה
באהבה. זוהי אהבה בלי שום גורם מהנר, בלי
שום מישמעת של דוד, או של אח, או של
אבא, שיכול לפעמים גם להגיד: היי, תפסיק
את זה!

• אתה מצאת דוגמה כזאת בהיסטוריה?
צריך
ללמוד קצת את ההיסטוריה הקולוניאלית.
לא שאני אומר שהמצב הוא קולוניאלי,
אבל נדבר על השילטון הזר, כנוסחה
ההולמת הכל.
אנגלים אמרו בהודו שהם לא רוצים לדבר
עם גנרי ועם הקונגרס. הם אמרו שהם לא
רוצים לשבת עם מקאריוס בקפריסין. בוודאי
לא רצו לשבת עם קניאטה והמאו־מאו. בסוף
הם ישבו עם כולם.
הצרפתים אמרו: לא נשב עם הפל״ן. מרג־

רט תאצ׳ר אמרה: מוגאבי, מי שתפקידו במחתרת
היה להוריד מטוסים אזרחיים, עם זה לא
אשב! כעבור שנתיים הוא בא לכנס ראשי־הממשלות
של חבר־העמים הבריטי, והיא עכשיו
עורכת ביקור אצלו בזימבאבווה. אין סוף.
אגב, בביוגראפיה על בן־גוריון של שבתאי
צבי — סליחה, הוא לא ישמח, טבת,
שבתאי טבת, מה היה פרויד אומר על זה —
טבת אומר שהוא מביא איזה התכנסות של
מיפלגת־פועלי־ארץ־ישראל, ובן־גוריון אומר
שמציעים לו להיפגש עם נשאשיביי, והוא לא
רוצה, בכלל. אם בכלל להיפגש אז עם המופתי,
עם חאג׳ אמין חוסייני. ואז מישהו, ביילינ־סון,
אמר — אבל חבר יקר, אתה יודע שהוא
עשה פה פוגרום. אז בן־גוריון אמר: כן,
משום־כך אני רוצה לדבר איתו. הבעייה זה
לא הרשע אלא היכולת לחייב.
אז בשנות ה״ 50 המאוחרות רצינו להציע
לבן־גוריון פגישות עם באראזאני, הכורדים
וכל מיני דברים כאלה, אז הוא אמר: אם בכלל,
אני רוצה להיפגש עם נאצר. הוא גם
הטיל עלי...
הוא לא היה כל־כך להוט לדבר עם ערבים
בכלל, אבל אם בכלל, אז עם הבוס, וזה האיש.
* ראשב א ר1שאשיבי, לשעבר ראש
שריית ירושלים וסראש• הציבור הפלסטיר
בימי הסשאט, נחשב בשר •הורים רבים
באלטתטיבה לסופת׳ תאר אם ין אל-חוס״ר.

כל הנושא הזה שאנחנו נרצה לדבר רק עם
אנשים שאנחנו נבחרי בהם ...אם הם ייצאו
ממחשכי האנונימיות, ותעודת־הזהות שלהם
תאמר שהם נבחרו בגלל ההסכמה של רבין
ושמיר, אז איזה ערך יהיה להם? כלומר,,
המצבים שבהם יתאפשר,להם להופיע יהיו
מצבים שלא יאפשרו להם בכלל לתפקד!
משונה מאוד.
אבל אני חושב שמוצדקת קובלנה על
ארצות־הברית. היא אוהדת ישראל בלב ובנפש.
אבל איך היא מפרשת אהבה? לעזור לנו
לקיים את ההרמוניה — זה יפה. לעזור לנו
לקיים את ההרתעה, את הכלכלה שבלעדיה
לא היינו יכולים לקיים אותה, לאפשר לנו
לקיים את מעמדנו המישפטי, לא להיות מגורשים.
אבל שזה דבר אוהד לישראל לנסות
להשיג הסכמים עם הערבים — הם חושבים
שאולי יהודים לא יחשבו שזה דבר כל־כך
מסייע, כל־כך אוהד. אם כי אני אומר שבפאנ־תיאון
שלי — מי שעזרו לנו להגיע להסכמים,
אני קורא להם ידידי־ישראל. קיסינג׳ר,
שהפשיר את הקרח אחרי יום־כיפור, וקארטר,
שבלעדיו לא היינו מגיעים להסכם־שלום
ראשון. אבל בפאנתיאון הציוני והישראלי הם
לא נחשבים בכלל כידידים.

• איד אתה רואה את כוש?
אני חושב שהוא פחות סנטימנטלי מדגן.
לרגן היתה ראייה מאניכאית• כזאת. כמו
המיסמך הראשון של המילחמה בין כוחות-
האור וכוחות־החושך. כל עם רואה כר את
ההיסטוריה. ויש רק חילוקי־דיעות מיהו בן־
אור ומיהו בו־חושך. אנחנו הבחורים הטובים
עם הכובע הלבן.

הס רצו בעגל־הזהב. היה
דרו ש פנהיג אמיתי כ די
שתורת מושה תתקבל. כן, גם
אבא אבן משווע למנהיגות
שתוכיח לעםכ׳ אפ ש ר
ל חיו ת עם הפל ס ט * 1י ם.
בפיפלגת־העבודה הוא לא
רואה פנהיגות כזאת. החלק
השני של הראיון

אבל זה מבוסס על מה ששאלת קודם, על
אנטי־סובייטיזם. אני חושב שפה גורבאצ׳וב,
למרות ההססנות האמריקאית, עשה פריצת־דרך
חשובה. באמריקה הרטוריקה של המיל־חמה
הקרה התמתנה מאוד. יש מי שאומרים
זהירות, מי יודע מה.־ אבל הם לא אומרים
שהמצב הנוכחי אינו חשוב, אלא אולי הוא
לא יימשך, אולי מחר, אם נחבק אותו יותר
מדי, אולי נתעורר בבוקר ונראה איזה סטא־לין
או ברז׳נייב.
אבל הסיכוי הוא שבמידה שהמצב יחריף
והקיפאון יקצין, הנטייה של ארצות־הברית
תהיה לקבל את הדין ולהגיד: עם ברית־המועצות
יש יותר סיכוי להשיג פיתרון.
תמיד שואלים אותי: אם אתה מזמין עזרה,
אתה מזמין לחץ. זהו עניין סמנטי.
אין בזה כנות, כי למדינת־ישראל יש כל
הפרסים, יש הגביע האולימפי על היכולת
שלא לקבל הכרעות. אין בישראל דבר כזה.
את פיו של מי לא הצלחנו להמרות? מועצת־הביטחון
ועצרת האו״ם, ברית־המועצות ביחד
עם אמריקה. אז יש איזה חוסר ביטחון עצמי
שכל הצעה היא בגדר של לחץ.
בכל תיווך יש כמה שלבים צורמים. גם
קארטר וגם קיסינג׳ר היו מוכנים לקבל את
* רת ששסרה בסאה השלישית שרירי
0א1ס בפרס, והרואה בל תופשה של רקש של
סילחסת בר־אור בבשתושך.

רגן, שכמו דו ד ח בי ב 1ותן לי ל ד סוכריות המקלל,לוח את הבטן...״
זה. אבל אם אתה משיג הסכם, אתה חוגג על
ההסכם ואתה שוכח את הרגעים הצורמים.
אם אתה לא משיג הסכם, אז שום דבר לא
השתנה.
צריך להיזהר, כי לפעמים אומרים משא-
ומתן ישיר והמטרה היא בעצם להתחמק ממ־שא־ומתן
בכלל, כלומר להקשות עליו בצורה
כזאת שזה לא יתקיים.

מדינה פלסטינית. כי כל מוסד שייבחר ייחשב,
לגבי כל השטח שעליו הוא ישלוט,
כגרעין של מדינה, וכל העולם יכיר בה, אולי
פרט למדינת־ישראל. כלומר, הוא אמר
בעצם שכל העניין של אוטונומיה, של בחי־

את מדיניותה לאור של טוהר־מידות ואלטרואיזם.
האמריקאים
צריכים, לפי דעתי, להסביר
מדוע הם רואים כדבר לא־טוב — אני לא
מדבר על העניין של הגבולות, אני מדבר על

ליות, הנובעות ממקורות יותר עמוקים?
מה מקור הפחד הזה?
קודם כל, צריך לומר שהשכנים שלנו
תרמו לזה. קשה להסתגל לתמורות של הזולת.
כאשר אש״ף יצא לאוויר העולם, אם

• אילו זה יהיה תלוי בך, מה היד
יוצא מהמשא־והמתן הזה?

המוקד הוא השאיפה להתקדם לקראת
קהילה מיזרח־תיכונית. יש שקוראים לזה
קונפדרציה. בעיניי עדיפה המילה קהילה
(קומיוניטי) .קהילה זה משהו שקיים (באירופה)
,ופרט לקונפדרציה ההלווטית (שווייץ)
אין בעולם קונפדרציה.
כלומר בקהילה יש איזון, יש ריבונות,
,מבחינת הדגל והביטוי הלאומי, אבל...
נאמר את זה ככה: מדינה פלסטינית שיכולה
לעשות כל מה שהיא תרצה — אני
חושב שמוצדק לחשוש מזה. מדינה פלסטינית
שמעמדה בעצם מסוייג על־ידי התאפקות
צבאית, אני לא אומר שזה פירוז, דבר
מוחלט, אבל הסדרים כמו אלה שיש לנו עם
מצריים — אגב, שטחים עצומים מפורזים
שם, יותר מאשר כל השטח של הגדה המערבית.
כלומר,
אין שם טנקים ויש שם מחוייבו־יות
קהילתיות, לגבי גישה הדדית, לגבי תיאום
של מדיניות־חוץ, בעצם כמו מדינות
הקהילה האירופית. כמה זה מסוכן? ניבצר
ממני להבין, אני מבין מדוע הליכוד לא רוצה
כל־כך. הוא בכלל לא רוצה לוותר. הסתירה
היא בתוך מיפלגת־העבודה: לרצות להיפטר
משטחים ואז להניח שתוכל לקבוע את המעמד
המישפטי של השטחים שתיפרד מהם.
שמחתי לראות סימנים לכך בניתוח הזה
של מרם יפה** .הם אומרים שני דברים. הם
אומרים דברים לא־טובים לגבי תקופת־מעבר
של 15 שנה. אבל הם אומרים שיש תנאים

שאלה: אולי אפשר להגיע להסכם: כל צד יבחר בנציגים של הצד האחר.
תשובה: אילו הייתי באיזה מישחק־טניס, מאוד הייתי רוצה למנות את הצד
השני. הייתי ממנה אדם ששבר את שתי רגליו בתאונת־סקי. זה אבסורד.

בתננד הבחעס
אשר בהם מדינה פלסטינית המשולבת בתוך
איזה מין קונפדרציה, שזה לא בהכרח פוגע
בביטחון של מדינת־ישראל. שמעתי גם הדים
פלסטיניים שמבחינה סטרוקטורלית הם
אינם מתנגדים לזה. גם אתה פירסמת כי
ערפאת פעם התייחס לזה, ואפילו הזכיר
שמות של ישראלים שדגלו בזה...

• בפגישה שלנו בביירות הזכיר
ערפאת את הרעיון שלד להקמת
ברית בנלוכם*** של ישראל, פלסטין
וירדן, והביע תמיכה.
אז מה שלא ברור לי הוא מדוע האמריקאים,
לפחות, אינם בודקים את האופציה
הזאת.

• זהו פחד מפני היהודים, אני חושב.

מדוע
הם חושבים ששילטון עצמי, לפי׳
הדינמיקה הזאת, לא תהיה מדינה.
ציטטתי מאמרים שקיסינג׳ר כתב אחרי
קמפ־דייוויד. הוא צילצל לדיניץ, והוא דיבר
איתי ואמר, אני רואה שבגין חתם, נגד כל
דבר חזוי ומשוער, על הסכם שפירושו בעצם
** הססן לסחקריס אסם ראטנ״ס 700־
ברסיטת תל-אביב. ה ם11ה היא לסחקר של
הקצינים.
*** בנלובס: ראשי־התיסת של בלניה.
הולנד ולובסמסת, שבירה! היתה ק״סת
הסבסה שהיסה רוסה לקו!פדרציה.

רות, מוביל למדינה פלסטינית.

• מי אמר?

קיסינג׳ר כתב את זה בסיפרו. אני ציטטתי
את זה. הוא אמר: הפרדוכס הוא שדווקא מי
שמתנגד למדינה ...הניסוח שלו היה לגבי
בגין: המיסמך שהוא חתם עליו הוא בלי
התאמה למדיניות שהוא דוגל בה.

• זה קורה לפוליטיקאים.

אבל אם זה נכון — ואני מהסס לומר את
זה — מה שאומרים התחייה ומולדת ושרון
זה לא כל־כך מטומטם, מבחינתם, שהם
עושים חשבון שאם יש בחירות אז ייבחרו
נציגים.
קודם כל, מה שזה מוכיח הוא שהערבים
עשו שגיאה גדולה שדחו את קמפ־דייוויד.
אילו קיבלו את קמפ״דייוויד המדינה שלהם
כבר היתה קיימת, כבר חוגגת את העשור
הראשון. אבסורד כזה, מגאווה פצועה של
חוסיין ושלהם.
אבל כששרון והתחייה אומרים שמה שש־מיר
רוצה זה דבר אחד, אבל מה שהוא יגיע
אליו זה שלב ראשון, ויש מומנטום כזה, וזה
לא כל־כך חריג, ולא כל־כך רחוק מהמציאות.
אבל
מי שמבין ששילטון־קבע איננו אפשרי,
מבחינה ישראלית, לא מדבר מבחינה
אלטרואיסטית.
אמרתי באיזה מקום שכל מדינה קובעת
את מדיניותה באור של האינטרס, ומסבירה

הסטרוקטורה, ששלוש ישויות כאלה...

• אנשים פוחדים מהמילים מדינה
פלסטינית.
אבל מדינה בתוך קונפדרציה, מדוע זה...
אבל יש עוד פרדוכס. מיפלגת־העבודה אומרת
שהיא נגר מדינה פלסטינית. אבל בעצם
כל השנים הסיסמה של מיפלגתנו היתה
מדינה פלסטינית גדולה. כי כשאמרנו מדינה
ירדנית־פלסטינית, שתשתרע מטולכרם עד
גבול עיראק, וכשמביאים בחשבון תוספת
האוכלוסיה, אז זוהי מדינה פלסטינית גדולה,
גדולה מאוד אפילו, עם טנקים.

• אני חושם שזו דוגמה יחידה
בהיסטוריה שמדינה מעדיפה שתקום
לידה מדינה גדולה, ולא מדינה
קטנה.
לא רק זה. לירדן יש כוח צבאי, יש טנקים,
יש ציוד בריטי וסובייטי די מרשים.
כלומר יש כאן איזה מין רתיעה ממילה,
יותר מאשר מהדבר עצמו. אבל אם זה עוזר
לקרוא לזה ״ישות״ ,אז מה זה איכפת.

•כ שי ש פחד כזה מפני המילה
אש״ף, פחד מפני המילים ״מדינה
פלסטינית,״ ובמשך הרבה זמן היה
פחד מפני המילה פלסטינים, האם
לא עלה פעם על דעתך שיש לכך
סיבות תת-הברתיות, אי־רציונ־

אידיאולוגיה של ״כולה שלי ״,ולא להתחלק,
כלומר בעצם אותו רדיקליזם טריטוריאלי
שיש אצלנו, אז הם יצרו בזה שליהודים אין
שום דבר, אין להם שום זהות לאומית, ואז
הבנו שרוצים לחסל — כל הטרמינולוגיה
הקומוניסטית, הבריונית, לחסל את הישות
הציונית, אי־הרצון לכבד אותנו בשם המפורש
שלנו, ישות ציונית, וכו׳.

• זה כמו הישות הפלסטינית שזאב
שיף כתב עליה.
אני לא צריך לומר ״ישות״ ,כי זה בדיוק
מה שהם אמרו כדי להתחמק מהמושג של עם.
מה שקורה הוא שקשה מאוד לפשוט תדמית.
לפתע פתאום, מתוך התפתחויות שחלו
אצלם, הם מוכנים לנטוש את הרטוריקה הזאת,
אפילו להשתמש כפי שהשתמשו בסטוקהולם
במושג של להכיר בישראל
כבמדינה באיזור. אגב, זה יותר טוב מהניסוח
של קיסינג׳ר, להכיר בזכותה של ישראל
להתקיים. כי להתקיים אפשר גם באוגנדה, או
ישראל יכולה להיות איזו פרובינציה, כמו
אונטאריו. להתקיים ״כמדינה באיזור״.
בכל זאת לא פשוט להתפשט מהתבניות.
אגב, זה קורה גם לגבי השאלה שעוררת לגבי
האמריקאים והמילחמה הקרה. דעת־הקהל, הפחד
הזה מדעת־הקהל, המושג הזה עלה הרבה
בשיחה שלנו. קודם כל, מימסד יוצר את
דעת־הקהל. למשל, המימסד האמריקאי חינך
את האמריקאים שהמושג של הכרה בסין הא־

..האם א1י מ בוז בז? להיפר, א1י חושב שאו׳ מ שוחרר!
(המשך ם עם 1ד ) 19
דומה זה סימן־היכר לאנטי־אמריקאיות. הפטריוטיות
שלך נגזרת לפי מידת התנגדותך
לעניין הזה.
ואז באים להסכמה שצריך לשנות את זה,
ואז הם כבולים על״ידי הפרנקנשטיין שבעצם
הם הקימו.
ידוע שג׳ונסון רצה להכיר בסין, אבל הוא
היה שותף ליצירת המעצורים שמנעו ממנו
לעשות זאת.

תום פרידמן, שסיפרו מב״חת ליחשלים
הוא בסט־סלר בארצות־הברית, טילפן אלי
בבהלה: הנה ^ 70 של בוגרי־תיכון הם בעד
טרנספר. אני אמרתי לו: תום, רוב היהודים
היו נגד עשרת הדיברות ובעד עגל־הזהב.
אבל אז היתה מנהיגות שקבעה את התוצאה.
המישאלים הם גרועים, כי לדעתי הם

• תלוי מי המנהיג.
כן, כלומר כיוון שיש חלל של מנהיגות, אז
הפוטנציה של הרציונליות ברעת־הקהל אינה
באה לידי ביטוי. אבל מהלכים של ריאליזם...
קראתי ראיון עם דן מרידור. ברור לאנשים
רציניים שהמצב הקיים של השילטון בשטחים
אינו יכול להחזיק מעמד. מה שמעניין אותי

• איך המיפלגה שלך תחזור למוטב?

מיסלגתך תרמה הרבה לדמוניזציה
של אש״ף.

אני לא רואה התאוששות כאן. יש שמועות
על שתי נשירות (מהכנסת) ,על עוזי ברעם
שרוצה, שכמעט פרש, ושל ליבאי. אז זה לא
מיקרה ששניהם בחבורת המתונים. אגב,
במידה שהיה כירסום, היה דווקא במחנה הזה.
אין לנו בכנסת לא אבן ולא הראל, ועכשיו לא
ליבאי, ולא עדי אמוראי ולא ...אני רק זוכר
את השמות האלו.

עד היום הזה, אפילו לומר את המילה פלסטינים
או העם הפלסטיני ...יש איזו שמרנות
סמנטית בזאת. הפרדוכס הוא שמי ששבר את
המחיצה הוא דווקא בגין, שהלך לעניין הזה
וחתם — לא בכנות, או בכנות — שיש העם
הפלסטיני ויש לו זכויות, וכל המושגים הללו...

אבל אחר־כך כתב מיכתב וקבע
שבעברית זה אחרת.

• אי ך אתה מסביר זאת? אתה
אומר — ואני מסכים איתך — שד-
עת־־הקהל באופן בסיסי זזה לעבר
עמדות מתונות, בעוד שהמיפלגה
שלך נחלשת, בכל אופן החלק היוני
נחלש, לעומת הליכוד. זו סתירה.

לעברית אין שום מעמד בינלאומי, כי סא־דאת
וקארטר לא חתמו בעברית. זה לא תרגום,
זה זיוף לשוני. אפשר לומר שבהצהרת־בלפור
המושג ״בית לאומי ליהודים״ זה איזה
מושב־זקנים כזה. המילה ״עם״ — יש כל־כך
הרבה תוכן למילה הזאת.

אני חושב שהסתירה היא בתוך המיפלגה,
שההשקפה האמיתית שלה היא יותר מתונה,
אבל היא לא רוצה להביא את זה לידי ביטוי,
מפני שהמומחים אמרו לה שזה יתנקם בנו
בבחירות.
זה לא עמד במיבחן. הרבה סבורים, ואני
בתוכם, שמה שהציבור יכבד, וגם יגמול טובה,
זה מי שיאמר דברים בטמפרמנט נמרץ,
נועז וחדשני. הציבור יותר מעוניין בחדשנות
ובתעוזה של מנהיג מאשר בתוכן המצע שלו.

•איד אתה רואה את ההתפתחות
בארץ? אמרת מה שאתה רואה
בסוף התהליך• איך אתה רואה את
הדרך מנקודה א׳ לנקודה ת׳?
יש כמה התפתחויות. קודם כל, במידה
שיש ערך למישאלים — אני לא חושב
שמישאלים תורמים הרבה — אבל בכל זאת,
יש רבים המוכנים לומר שבנסיבות מסויימות
צריך להידבר עם אש״ף. אלה שאומרים כך
אולי לא רוצים במדינה פלסטינית, אבל
באופן דטרמיניסטי אנחנו יודעים שזה יהיה.

• איד זה יתורגם לתהליך הפוליטי?
באים
אנשי מכון למחקר, שהמשתתפים בו
הם בכל זאת אנשי הזרם המרכזי, ואומרים
שבסוף התהליך, עם כל הזהירות, יכול להיווצר
מצב שמדינה פלסטינית קטנה, שאין לה
אמצעי־לחימה ושיש לה מחוייבות, שזה דבר
שלא בהכרח מוכרח להיות מסוכן.

• אי ך אתה חושב שזה יתורגם
לתהליך פוליטי? אם אנחנו מסכימים
שיש תזוזה בסיסית בדעת־הק־הל
— ודעתי כדעתך בעניין זה —
איך אתה חושב שזה יתורגם לעובדות
פוליטיות במערכת הפנימית?
טוב, מתבקשים שני תנאים.
קודם כל, העובדה שמיפלגת־העבודה היא
בממשלה מכבידה מאוד על התהליך הזה, כי
היא נגררת אחרי המנהיגות של הליכוד.
בטוח שבאופוזיציה היא היתה מביעה את עצמה
ביתר־חופשיות.
העובדה שאנשים שמדברים עם שימעון
פרס באים ואומרים שברור שהוא ריאליסט,
גם לגבי אש״ף, אז אם כל אחד אומר את זה,
אז למה הוא לא יאמר את זהי
אז ברור שהוא חושד שיש לזה התנגדות
בדעת־הקהל. מי יודע מה זה דעת־הקהל הזאת?
אני
זוכר שנדהמתי, בפעם הראשונה שבאתי
להיפגש עם ולטר ליפמן בוושינגטון. היו
לו מוניטין של ליברל* .אז הוא אמר:
״הדמוקרטיה היא יותר מדי חשובה מכדי
להשאירה לדעת־הקהל״ .לימים הוא כתב את
זה באחד הספרים: דעת־קהל היא יותר מדי
קיצונית בימי מילחמה, יותר מדי פייסנית
בימי־שלום.
דעת־הקהל ממנה נציגים, כדי שהם יידעו
את העניינים. היה לו המושג האליטיסטי הזה.
* ;לטד ריפסן היה הפרשן הסדיר סס׳ ן
בארצות-הברית 0 ,חש1ב בער הטוריס סב־ת1עת.

למה שאני אומר וחותר, מתרשמים שיותר
כדאי להקשיב עכשיו, כי אני לא כבול על־ידי
כל המחוייבויות הללו, ויש תהודה יותר
גדולה. וכיוון שהמדיה הבינלאומיים פתוחים
לפני. יש ניריזרק ט״מס ויש לה־מעד, יש לי
גישה חופשית, ואני לא צריך לחשוב שאולי
מה שאני אומר יחייב איזה קבינט שאני לא
רשאי לחייב אותו, או מיפלגה שאני לא
חייב ...אני עושה את זה יותר טוב.

שאלה: האם יש לזה דוגמה?
תשובה: אמרו לו לבן־גוריון שהמופתי, חאג׳ אמין
אל־חוסייני, עשה כאן פוגרום. בן־גוריון אמר:
״דווקא משום־כך אני רוצה לדבר איתו.״
מסלפים. אני קראתי מישאל שהציג את השאלה:
האם אתה בעד פיתרון בעיית הביטחון
על־ידי כוח או על־ידי משא־ומתן, והרוב היה
בעד כוח. אבל איזה מין אבסורד זה? מדוע
שני הדברים עומדים בסתירה? אתה יכול גם
לחזק את צה״ל וגם ללכת למשא־ומתן.

• זה תלוי בשאלה, כמובן.
כן, השאלה היא קריאה מזוייפת של העובדות.
לפני
שעה הייתי באיזה סמינר. הופיע שם
האיש הזה, מה שמו, אלדד־שייב — אני צריך
לומר לזכותו של הציבור שכולם צחקו עליו
ועל הטראנספר — בינתיים אני רואה שיש
טראנספר של היהודים למנהטן, זה כל מה
שאני רואה — אני חושב שדעת־הקהל...
עובדה היא שבדרך־כלל מנהיגות משפיעה
על דעת־קהל יותר מאשר דעת־קהל משפיעה
על המנהיגות. מה שחסר אצלנו...

במיוחד זה שההנמקה שהוא הביא זה אינטרס
ישראלי, ולא נימוק אלטרואיסטי. לכן זה
יותר משכנע. אם בכלל ניפרד מהשילטון הזה
הכפייתי (בשטחים) ,זה מפני שישראלים
יגיעו למסקנה ששכרו יוצא בהפסדו.

• שום עם לא ויתר, לדעתי, על
שום שטח, אלא כשזה היה כדאי לו
משום שזה הפך ליקר מדי.

• אתה לא חושב את עצמך קצת
מבוזבז עכשיו?
אני לא יודע, כי אלמלא הייתי מבוזבז
הייתי יושב באיזו ממשלה שהרוב...
להיפר, אני חושב שאני משוחרר. על כל
פנים, אני יכול להתבטא. אלה שמקשיבים

לכן, כיוון שיש אצלנו פרס ורבץ, וכיוון
שהם כל־כך מסוייגים ומכופתרים בנושא הזה
של השטחים ...המישגה החמור ביותר של ה־מיפלגה
היה לוותר על התחום המדיני, לפנות
את השטח שהיה התחום הקלאסי של ההגמוניה
של תנועת־העבודה מימי ארלוזורוב בעצם,
מהימים שווייצמן היה השליט, במשך 50
שנה. הוחלט לפנות את זה ולהעמיד הכל בידי
הליכוד, ליצור מצב שבעולם כל דבר רישמי
של מדיניות־החוץ הוא ביטוי של ״אף שעל״.
גם ראש־הממשלה, גם שר־החוץ, גם סגן־שר־החוץ,
אפילו יושב־ראש הכנסת, כל אחר הוא
במחנה ההוא.
בשיחה היחידה שהיתה לי עם בייקר אמרתי:
אתה שומע רק מחצית מהציבור. יש ציבור
כזה, יש 1,240,000 שהצביעו בעד מצעים אני
טי־סיפוחיים. כלומר, אם מצרפים ביחד את
800,000 מצביעי מערך עם ר״ץ ושינוי וערבים
וכל זה, והנה יש מכון מחקרי שאומר
שדווקא הסיפוח הוא גרוע, וקונפדרציה זה לא
כל־כך בלתי־אפשרי וכו׳ — ולכן אתה שומע
רק מחציתו של הנוף. אבל הוא אמר לי ב־מיבטא
טכסאסי: כן, אבל זו לא אשמתי, אלא
אשמתכם. אתם החלטתם להיערך כך. אתם
נערכים כפי שאתם נערכים. אנחנו רואים רק
את מה שיש.
פקידי המימשל — זה לא נכון לומר שהם
כל־כך אוהדים את שמיר. אבל הם אומרים:
זהו המישחק היחידי שיש בעיר, זה כל מה
שיש. אנחנו לא יכולים להתייחס למה שאיננו
בעל־מעמד.
לכן המישגה הגדול ביותר אחרי הבחירות
זה לא היה רק להיכנס לממשלה, אלא להיכנס
לממשלה בלי דריסת־רגל במדיניות־החוץ, ועל
רקע של נחיתות. זה אבסורד גדול.

• אולי האמריקאים אומרים כמו
שאמר בן־גוריון לגבי המופתי: בוא
נדבר עם הקיצוני דווקא.
אולי יש גם ...אני חושב שהם יתאכזבו. הם
מסיקים גם מדה־גול וגם מניקסון ואולי גם
מבגין. אני לא חושב שזה נכון. שמיר וארנס
הם טריטוריאליסטים כנים. אני חושב שיש
גם אידיאליזציה של בגין. הוא ויתר על סיני
(המשך בעמוד )36

דון־קישוט? שומר ה מוסר של אה ל? סתם עקשן? דמותו של אלמ מישפטי
ך 0מעריציו וגם מתנגדיו מתארים את
אל״מ הד״ר עימנואל גרוס ( )41 באותן
המילים. ההבדל הוא רק בנקודת־המבט של
המסתכל.
אין ספק שאל״מ גרוס, נשיא בית־הדין
הצבאי של פיקוד־דרום, הוא עוף מוזר. הוא
אינדיווידואליסט, עצמאי מאוד והולך בדרכו -
ללא פשרות. ידידיו אומרים שאצלו השחור
— שחור מפחם, והלבן, לבן משלג. אדם כזה
הוא יוצא־דופן בכל חברה, ובחברה צבאית,
שבה הקונפורמיזם הוא חובה, הוא בוודאי
בולט בשטח.
״הוא קריזיונר,״ אומרים אפילו ידידיו,
״האבא של הקריזיונרים! כשהוא חוטף התקף־
זעם, הוא מאדים מחימה כמו תרנגול־הודו.
אבל זה עובר מהר, ואז הוא מתחרט כמו ילד
קטן. יש בו מתיקות כזאת.״
אצל שונאיו זה נראה אחרת :״הוא איש
עצבני מאוד. מהיר־חימה, מתערב שלא
לצורך במהלך המישפט, צועק על עדים
ועורכי־דין, ומנהל את המישפט בצורה
עלובה.״
ידידיו אומרים שהוא אינו חנפן, אינו
מנסה למצוא חן ואינו מתייפיף. יריביו
אומרים שנציגי הצלב האחם, שנשלחו
במיוחד מלוזאן כדי לעקוב אחרי מישפט
גיבעתי א׳ ,שהתנהל לפניו, התרשמו לרעה
מצורת ניהול המישפט על־ידו.
ידידיו מספרים שהוא שקדן וחרוץ עד
מאוד. את כל לימודי המישפטים עשה תוך
כדי שרותו בצה״ל. כל הזמן ישב בסיפריה
ונבר בספרים. את עבודת הדוקטורט שלו
סיים לפני שנתיים, על הנושא ״עד־מדינה״.
העבודה התפרסמה כספר.
״הוא לא אדם חפיף. הוא כמעט כפייתי
בעבודה, ואפילו סגפן ונזירי כלפי עצמו,״
אומרים מכריו. הוא אינו מן הנדחקים.
במסיבות חברתיות הוא בדרך כלל עומד
לבדו, או בחברת רעייתו, דינה, עורכת־דין גם
היא, שלמדה איתו באוניברסיטה. לזוג בת,
חיילת, ובן צעיר.
גם יריביו מודים כי באופן פרטי הוא אדם
מנומס ונעים, איש תרבותי מאוד. כולם
מסכימים שהוא עקשן נורא ,״ראש בקיר.״
עקשנותו היא שהביאה אותו באחרונה
לכותרות. הוא מתעקש, למרות כל ההתקפות
עליו, שלא לפסול את עצמו מלשבת כשופט
במישפט גיבעתי ב׳.

*^רבעת הסניגורים במישפט פנו
\ * א ליו, כאשר התחילה שמיעת הראיות ב־מישפט,
וביקשו ממנו לפסול את עצמו,מכיוון
שישב לדין במישפט המכונה כיום ״מישפט
גיבעתי א׳״ ,שהיה דומה למיקרה גיבעתי ב׳.
הסניגורים טענו כי גרוס כבר הביע דעתו
הנחרצת במישפט הקודם, גם על הסוגיות
המישפטיות של הפרשה וגם על אמינותם של
עדי־מפתח. לכן ביקשו ממנו שיפסול את
עצמו. גרוס סירב.
הסניגורים עירערו לפני בית־הדין הצבאי
לעירעורים, ושם הוחלט כי יש הצדקה לפניית
הסניגורים. אולם בגלל סיבה טכנית,
מכיוון שבקשת־הפסילה נעשתה מאוחר מדי,
רק בשלב של תחילת הראיות, איחרו הסניגורים
את המועד. היה עליהם לפנות בבקשת־הפסילה
עוד בשלב ההקראה של כתב־האי־שום.
בין־הדין הצבאי לעירעורים לא פסל את
השופט, אבל השאיר זאת לשיקול דעתו תוך
הנחייה כמעט ברורה, שעליו לפסול את עצמו.
אך גם בעיקבות החלטה זו סירב השופט
גרוס לפסול את עצמו.
הסניגורים, היודעים שאין להם מה להפסיד,
פנו לבית־המישפט העליון, בבקשה
שיפסול את השופט. הם גם טענו בעתירתם
כי שגה בית־הדין הצבאי לעירעורים כאשר
טען שהם איחרו את המועד. הסניגורים
הרגישו כי בזמן הקראת כתב־האישום לנאשמי
גיבעתי ב׳ ,במאי השנה, טרם ניתן פסק־הדין
במישפט גיבעתי א׳ .פסק־דין זה ניתן רק
ביולי ועל כן עילת־היפסלות טרם נוצרה
בעת ההקראה.
השבוע יתן בית־המישפט העליון את החלטתו
בפרשה.

עימנואל גרוס מסרב לפסולאת עצמו,
למרות כל הלחצים המופעלים עליו.
האיש שקבע במישפט גיבעתי א׳
שהנאשמים ביצעו ״מעשים שהעבירו
סו חלחלה״ ,ושאלוף ה!1יקוד סטר על
לחיו בהוראת רבין .1אינו 1כ1ע
אילוה אלון
מתקדימים ידוע כי בית־המישפט העליון
אינו נוטה לפסול שופטים. במיקרים קודמים,
בעיקר בעניינה של השופטת ויקטוריה
אוסטרובסקי־כהן במישפטו של השר אהרון
אבו־חצירא, כאשר כינתה אותו השופטת
בלישכתה ״הטיפוס הזה״ ,וכן בפרשת עורך־
הדין רונלד חיים, סירב בית־המישפט העליון
לפסול את השופטת, והיא המשיכה לשבת
ברין ער הסוף. אם יפסוק בית־המישפט העליון,
במיקרה זה, שיש לפסול את גרוס, תהיה
זו התערבות נדירה.

*ץ ישפטנים המצויים בחומר המיש־
**/פטי, טוענים שהתעלמותו של השופט
גרוס מהמלצתו של בית־הדין הצבאי לעיר־עורים
היא חריגה. לדעתם, פסיקתה של אל״מ
נילי פלד, נשיאת בית־המישפט הצבאי של
מחוז־הצפון, שפסקה במישפט חיילי גולני
שהפקודה אמנם בלתי־חוקית, אבל לא בעליל,
הפכה את הקערה על פיה, ויש לתת
לשופט חדש, שטרם פסק בעניין, להכריע
במישפט גיבעתי ב׳ .״אי־אפשר להאמין שה־

ד״ר גרוס, שכבר קבע דיעה בענייו, יפסוק
כאן ההיפר״.
מדוע מתעקש גרוס לשפוט בתיק? מכריו
וידידיו טוענים כי הוא אדם החש באחריות
מוסרית עמוקה, ושמנוי וגמור עימו לעמוד
על מישמר המוסר של צה״ל. מתנגדיו טוענים
שהוא רוצה להיכנס להיסטוריה דרך
המישפט.
פסק־רינו במישפט גיבעתי א׳ היה סימן־
דרך בתולדות צה״ל ובמיוחד בתקופת האינתיפאדה.
הוא לא הטיל על ארבעת החיילים
עונש חמור די הצורך, לדעת רבים, אך גינה
את מעשיהם בלשון בוטה מאין כמוה.
מתנגדיו חולקים על כישרונו המישפטי.
״עם כל הכבוד לדוקטורט שלו, הוא בלתי־צפוי,
מזכה זיכויים מוזרים ומרשיע בלי הנמקה
מספקת. הוא מפסיק את הצדדים בחקירה,
פועל בניגוד לפרוצדורה ומפתיע את
הצדדים, באשר לפסק־הדין במישפט גיבעתי
א׳ ,בסוגיה של פקודה בלתי־חוקית בעליל,
שהוא הנושא הקשה ביותר במישפט צבאי
בכל העולם, הוא לא נימק את פסק־הדין

בתקדימים ובנימוקים מישפטיים. פסק־הדין
הארוך, יותר ממאה עמודים, מנתח בעיקר את
העובדות ומסתמך רק על פסק־דין כפר־קאסם.
הוא לא השתמש בתקדימים הרבים
שהגישו לו התביעה והסניגורים.״
ואכן, יש דימיון מסויים בין אופיו של גרוס
ואופיו של השופט בנימין הלוי, שטבע את
הפסוק ההיסטורי על הדגל השחור של אי־החוקיות.
נגד הלוי הושמעו טענות דומות
לטענות המושמעות כיום נגד גרוס.
הכל מסכימים שגרוס הוא אדם ישר כסרגל
.״הוא ניגש למישפט גיבעתי א׳ כשהוא
משוכנע שהנאשמים הרגו את האני אל־שאמי.
הוא לא היה פתוח לעדויות שאמרו
אחרת. אבל כאשר השתכנע, והבין שהסני־גוריה
מנעה ממנו לגרום לעיוות־דין, הוא
שמח על״כך ונתן לסניגורים מחמאות.״ גם
מתנגדיו מודים שהוא אדם בעל עקרונות
נעלים .״אני מכבד מאוד את הנורמות שקבע
בפסק־הדין, ואת הזעם האמיתי כאשר תיאר
את מה שקרה להאני אל־שאמי.״ אמר אחד
הסניגורים.
דרכו של הד״ר גרוס במערכת המישפטית
לא היתה קלה, למרות שהגיע לתפקידו
הנוכחי כבר בגיל .40 משנת 1977 עד 1980
שרת כשופט צבאי בשכם. אחר־כך עבר ליחידת
בתי־המישפט הצבאיים, ולפני שנה מונה
כנשיא בית־הדין הצבאי של מחוז־דרום. המינוי
לא היה חלק. טוענים שהרמטכ״ל התנגד
לו, וששוכנע רק אחרי התערבותם של מיש־פטנים
בכירים. אל״מ הד״ר גרוס בוודאי מהרהר
בימים אלה אם אומץ־לב הוא דבר משתלם
בצה״ל.
כאשר קבע כי ארבעת נאשמי גיבעתי
ביצעו מעשי ״אכזריות ושיפלות אשר העבירו
בנו חלחלה,״ ושפעלו על־פי פקורה בלתי־חוקית
בעליל, הוא הקים על עצמו את כל
המימסד של צה״ל ושר־הביטחון. החנינה שניתנה
לנאשמים על־ידי אלוף־הפיקוד מתן
וילנאי, לפי רמז של יצחק רבין, היתה סטירת־לחי
לשופטים.

בגזרעגז מישפט פרקליטת־מחוז בס1יגוריוז 0הדיזן באונס התעכב שבע
1שנים, והתובעת הפכה
אילנה אל1ן ₪
| רסניגח־ית
העברה שבה נאשם עודה אל״חמודה
חמורה ומגונה.
חמודה נאשם, והודה במישטרה, באונס
צעירה שלקח טרמפ במכוניתו. על־כן היה זה
מוזר לשמוע את פרקליטת מחוז־המרכז,
עורכת־הדין נורית שניט, טוענת כמעט כמו
סניגורית.
היא הזכירה שהנאשם התחרט על מעשהו,
שהודה בו ושחסך בכך זמן יקר של בית״ה־מישפט.
היא הדגישה כי האפקטיביות של
עונש הנגזר אחרי שבע שנים שנויה במחלוקת,
והזכירה כי שותפו של חמודה למעשיו
נידון על־ידי השופטת שולמית ולנשטיין על
שני מעשי־אונס לשבע שנות־מאסר בלבד.
בשם התביעה הציעה עורכת־הדין שניט
להטיל על הנאשם מאסר של חמש שנים, מהן
אחת המצטברת על עונש־המאסר שאותו הוא
מרצה כרגע. היתר תהיינה חופפות למאסרו
הנוכחי.
השופטים חיים שטיינברג, אליהו מצא
ודויד בר־אופיר, שהיקשו מאוד על התובעת,
פנו לסניגור, זאב טלמור, ושאלו אותו :״יש
לו בכלל מה להוסיף?״
היועץ סירב. לא בכל יום מופיע פרק־ליט־מחוז
אישית בבית־המישפט. פרקליטי־המחוזות
הם אנשים עסוקים מאוד, ומתפנים
להופעה בבית״המישפט רק במיקרים נדירים
ומיוחדים מאוד. עוד יותר נדיר שפרקליט־מחוז
מלמד סניגוריה על נאשם.

תגיד ל׳ ,אחה משוגע? יש ל ך איזה שהוא ספק שהרגו

הגנור לחו ח .,דו השמאלית משותקת.
הוא מתקשה בדיבוו ומבלה שעות ובות
בשינה. אבר הידידה שניסתה להווג
אותו נעלמה. צה״ל שותק מאוד
רו1ן בר
( ץוהאבש או־ ה נרצחה,״ כך אמר
א \ השבוע דרום־לבנוני, המשרת במי־נהל
האזרחי הכפוף לצד״ל. בפגישה חשאית
בחניון ליד מטולה, פתר האיש את התעלומה
האופפת את גורלה של שוהא בשארה, האשה

של קרובי־מישפחה וידידים, כמו שנהג לעשות
תמיד, פעם בשבוע. בין הנוכחים היתה
גם שוהא בשארה. קשה היה להתעלם ממנה.
לפי עדויות אנשים שראו אווזה ותצלום יחידי
שלה — אפשר להבין מדוע. הצירוף של

הלבנונית״.
שוהא עזבה את ביירות ב־ 1987 וחזרה לד־רום־לבנון.
הוריה נמלטו חמש שנים קודם
לכן מהכפר הדרומי דיר־מימאס, והצטרפו
לפליטים הנמלטים בעיקבות פלישת צה״ל.
עזיבתה של שוהא התמיהה את הוריה וחבריה.
בשארה למדה מתמטיקה ומחשבים ונטשה
את הלימודים רק כדי להיות מורה למחול
אירובי בדרום. חבריה אומרים שלקראת עזיבת
ביירות נעשתה מופנמת, מסוגרת, כאילו
הסתירה משהו.
בשארה הפכה במהרה למוקד־התעניינות
במרג׳־עיון, מקום מושבו של הגנרל לחד.
נראה שמיספר חודשים אחרי שהגיעה לעיר,
קיבלה הוראה מהאירגון שבו היתה חברה
(פלג קטן בהשפעה סורית) לחדור לתוך ביתו
של לחד.
אשתו של לחד, מינרב, החלה מבקרת
בשיעורי המחול האירובי של בשארה, ושתי

אלי דסה, ה עו ל ם הז ה

גנרל לחד במיסקדתו
הרבה יותר מסתם ידידה
שגרמה כל־כך הרבה צרות לצד״ל, ויש אומרים
גם לישראל.
ב־ 7בנובמבר , 1988 לפני כמעט שנה, ערך
הגנרל אנטואן לחד, מפקד צד״ל, כינוס קטן

פרק לי טהשניט
יש בכלל מה להוסיף?
פרקליטת״המחוז הופיעה בעצמה כדי לגמור
את המישפט הממושך, שטרם הסתיים,
למרות שעברו כבר שבע שנים מיום המיקרה.
חמודה כבר הורשע בשני מיקרי־אונם ונידון
ל־ 11 שנות מאסר והוא מרצה כעת את
מאסרו.
בגלל סיבות אלה לחץ בית־המישפט על
התובעות, שהופיעו לפניו, לגמור את המיש־פט.
פרקליסת־המחוז פנתה בעיקבות לחצי
השופטים ליועץ המישפטי וביקשה ממנו
לעכב את ההליכים, אך הוא סירב. הוא גם
סירב לגמור את המישפט ללא עונש של
ממש, והפשרה היתה עונש של חמש שנות
מאסר, שמתוכן רק אחת תתוסף לעונש
הקיים.
כדי לסגור את העיסקה, הופיעה פרקלי־טת־המחוז
בעצמה כדי לשכנע אתבית־המישפט
לקבל את עיסקת־הטיעון שהקלה
כל־כך על הנאשם.
השופטים, שבישיבות קודמות לחצו לסיים
את המישפט, היססו לקבל עיסקת־טיעון קלה
כל־כך לנאשם. הם הקשיבו לחמודה, שסיפר
כי הוא לומד בכלא חשמלאות ורוצה להתחיל
בחיים חדשים ואחר״כך יצאו להתייעצות.
״זה עניין שדורש שיקול בכובד־ראש״,
אמר השופט שטיינברג.

ןןךן

שיער שחור ארוך, עיניים כחולות יוקדות
וגוף של מורה למחול אירובי עזר לה בכל
אשר פנתה. בדיעבד התברר שבמשך שנים
רבות היתה גם חברה ב״חזית הקומוניסטית

• 1ינתיים נמשכות התמורות בצד״ל. הקצין הלבנוני
• י הראשון שניסה לגבש מ ה נוצרי בדרו ם היה איש־צבא
בשם שדיאק. הוא הגה אז תוכני ת סראנספר לבל ה מוסל מים
מדרום־לבנון והקמת מדינה נוצרית עצמאית. בגלל
קנאות ובעיות פיקוד סול ק שדיאק מהצבא והוא מתגורר
ביום בנהריח ועוסק במיסחר פרסי.
את מקומו תפס הקולונל ס עד חדאד, האיש שהקים
למעשה א ת צד״ל. הוא שהפיח דוח פטריוסית באנשיו.
הסיפורים על חד אד, הדוהר על ג׳*פ בראש הגייסות, עדיין
מהדהדים בדרום בערגה. רבים מתרפקים על הימים ההם.
לחד לעולם לא היה מצליח, גם בלי מתנק שת, להגיע לדרגת
הבאריזמה שלו. לפני כשנתיים נפטר ס עד חדאד טסרסן.
לצה״ל נוצרה בעייה גדולה במינוי מפקד חד ש.
כמה אנשים לטשו עיניהם אל התפקיד. בראש הרשימה
עמד אז שירגיל ברכאת, סגנו של ח ד אד. אחריו בתור היו
עוד קצינים בצד״ל, וגם ראש ״מיליציית הארזים״ ,אי תי אם
סאקר, עשה שרירים.
בצה״ל חששו ממינויו של ברכאת. ראשית מפני שהיה
ידוע כימני קיצוני ושנית מפני שמינויו היה גורם להתמר מרות
רבה בקרב יתר הקצינים. יש המשווים א ת מאבקי
הירושה של אז בצד״ל למ אבק הירושה על כ ס הרמסכ״ל.
אלא שבלבנון אמצעי-המאבק שונים, ומ אבק כזה היה הורס
את צד״ל הקנון והשברירי.
אמין ג׳ומייל, נשיא לבנון, הוא שהעלה בסופו של דבר א ת
הרעיון הגואל. מאי-שם הוא שלף איש-ביירות בן ,60 גנרל
לשעבר, פנסיונר בצבא לבנון, אחד אגטואן ל חד. הפשרה

הנוצריות הפכו ידידות בלב ובנפש. שומרי־ראשו
של לחד וכמה נוצרים ישראליים
שפגשו בבשארה מתארים אותה כטיפוס עליז
מאוד וחברותי.

לו דו ח לי ד
הז את של מינוי מישהו חיצוני מצאה חן בעיני ישראל והמי נוי
נ תקבל בברכה. שירביל ברכ את שמח פחות. בזעם רב
הוא סרק אחריו א ת הדלוק עזב א ת צד״ל וממקום מושבו
בדרום הוא תוקף א ת דרך הפיקוד של לחד.
אולם מינויו של לחד הוכיח עצמו מכמה בחינות. למרות
התרעומת הרבה בדרו ם ולמרות די ך הפיקוד ב״שלס
רחוק״ ,שהיתה נהוגה על-ידי ל חד, קיבלו שם, בסופו של
דבר, שזהו הרע במיעוסו. הבינו שאין מועמד אחר שלא
יגרום לקרע ולפירוד הצבא. לחד חיזק א ת הקשר עם הצבא
הנוצרי בביירות, צבא שממנו הוא מקבל עדיין משכורת
חוד שית. נסען כי אנשיו של לחד נתנו הבסחה מפורשת
לגנרל מישל עאון להתערב לעזרתו במיקרה שלא יוכל
לעמוד בהתקפה הסורית. עאון נלחם, ל חד לא התערב.
לחד הצליח גם, לפני ההתנק שות, ליצור איחוד טסויי ם
בדרום. אחוז הנוצרים בצבא לבנון ירד מ 90-ל 50-אחוזים
ואת מקו מם תפסו שיעים ודרוזים. ה ם עשו זאת בעיקר
למען הכסף. משכורת חוד שית היום בצד״ל גבוהה יותר
ממשכורת שר בממשלת-לבנון והיא עו מדת על 50 אלף לי רות
לבנוניות.
נוסף על כך ני תנות סובות-הנ אה רבות לחיילי צד״ל, וב ראשן
אישור מסע ם מי שרד-העבודה הישראלי לקרובי-
מישפחותיהם לעבוד בישראל. זהו צינור -נשימה כלכלי
חיוני מאוד בדרום.
לחד,לפי שעה, חי תי מאוד לשמירת היציבות. כרגע אין
לו תחליף.

את המשלת הזאת?
שוהא הפכה בת־בית במעונו של לחד. בפעמים
הראשונות עוד בדקו אותה בכניסה, אך
לאחר מכן ויתרו על הבדיקה. שוהא הצליחה
לדלות ידיעות רבות על הנעשה בתוך צד״ל

בתחילת נובמבר 1988 החליטו מפקדיה
שבשארה מיצתה את יכולתה לספק מידע
והורו לה לחסל את לחד. שתי גירסות קיימות
לסיבות שהניעו את בשארה לבצע את ניסיון

וביקש לסדר לה הסעה הביתה. קצת לפני
היציאה שלפה בשארה אקדח קטן מארנקה
וירתה שני כדורים בקוטר 0.22מ״מ. הראשון
החטיא, אולם השני פגע בסיעוף אבי העור
.מתקשה
בדיבור ומבלה שעות רבות בשינה.
פציעתו של לחד שימחה את אוייבי צד״ל
ויצרה חשש בצה״ל.

^ הסתבכותשל פרשת המתנקשת שו־
( 1הא בשארה התחילה, למעשה, שעות אחרי
ההתנקשות. אורי לובראני, מתאם פעולות
צה״ל בלבנון, נחרד מהאירוע. צר״ל נחשב
לבן־טיפוחיו. לובראני החליט לנסות ולסחוט
גם את הטוב מהרע הזה.
במשך זמן רב לפני כן ניסתה יק״ל(יחי-
דת״קישור־ללבנון) ,בראשות לובראני, לשנות
את התדמית של צד״ל. לצבאו של סעד
חדאד יצא פעמים רבות מוניטין לא חיובי,
בלשון המעטה. הוא תואר כאוסף של נוצרים
קנאיים ושכירי־חרב. יק״ל ניסו לשוות ל־צד״ל
תדמית של צבא מכובד בעל מערכת
חוקים וקור מוסרי. שוהא בשארה הופיעה
בדיוק ברגע הנכון כדי להוכיח את התיזה
החדשה.
בהודעות לעיתונות ובהצהרות לתיקשורת
הרגישו אנשי יק״ל ואנשי צר״ל את ההתנהגות
ההומאנית שגילו שומרי־ראשו של לחד
כלפי המתנקשת. הוסבר שהיא הועברה לכלא
אל־חייאם ליד מרג׳־עיון ושגנרל לחה ישפוט
אותה בעצמו.
בכל הראיונות ניסו להראות שהתנהגות
השומרים היא ההיפך מהמצופה מהמנטליות
של ארץ״הארזים. הפירסום התיקשורתי של
אז סיבך את העניין. היום, איש לא מוכן לרבר
על בשארה. הודאה בהריגתה תתפרש שוב
כהתנהגות ברברית של הצד״לניקים ותעמור
בסתירה לרימוי החדש.
מאז לא ברור מה עלה בגורלה של בשארה.
איש כמעט לא שמע עליה. אחד מהשומרים
לשעבר בכלא אל־חייאם אמר להשלם הזה:
״ראיתי אותה כמעט בכל יום בימים הראשונים
אחרי ההתנקשות. היא היתה יושבת
וקוראת ספרים בצרפתית ובערבית, כנראה
משהו קומוניסטי. אחרי חודש בערך היא
נעלמה. שאלתי מה קרה לה, אמרו לי שהיא
קיבלה מה שהגיע לה״.
אנשים נוספים בדרום־לבנון אישרו את
הרברים. חלקם אף צחק למישמע השאלה.
התשובה נראתה להם ברורה מאור.
זכי ג׳ובראן, ראש המועצה המקומית גוש־חלב,
טוען, בניגוד לדברים שאומרים עליו,
כי אין לו קשר ישיר עם צד״ל. בכל זאת אמר:
״תגיד לי, אתה משוגע? יש לך איזה שהוא
ספק שהרגו את המנוולת הזאת?״
צה״ל ויק״ל הגיבו גם בעניין הזה כדרכם
בקודש. לישכת רובר צה״ל הודיעה שלמיטב
ידיעתם בשארה חיה וקיימת בכלא אל־חייאם.
חוץ מזה, הדגישה ההודעה, זה עניין
פנימי של צר״ל ויש לשאול את צר״ל בעניין.
מלישכתו של אורי לובראני נמסרה תגובה

צווחה נוצחה
ובדרום־לבנון. היא התקרבה מאוד לגנרל וכשהיו
במצב־רוח נינוח במיוחד אף היתה שרה
לו. השמועה טענה שהיא היתה הרבה יותר
מאשר סתם ירידה.
ץ ורמים מסויימים השמיעו אזהרות,
^ והמזהיר אף האג להביע באוזני הגנרל את
ראגתו לשלומו. הגנרל לא הקשיב.
שלושה חורשים לפני ההתנקשות, התפוצץ
מיטען־נפץ ליד דרך שבה היה אמור הגנרל
לעבור באותה שעה, לא רחוק מביתו.
שוב הגיעו אזהרות ולחה לא התייחס אליהן.

ההתנקשות. ברור היה לה שלא תישאר בחיים.
הראשונה
טוענת שלהט הקומוניזם והשיג־אה
לישראל ולמשתפים איתה פעולה בערו
בעורקיה. השניה אומרת שבשארה אולצה
לעשות את המעשה בגלל לחץ שהופעל
עליה. הסורים, כך טוענים, איימו להרוג את
הוריה בביירות. אביה, אגב, שמע על המעשה
רק ברדיו. פאואז בשארה הודיע מיה שבתו
מנודה מהמישפחה.
באותו יום, אחר־הצהריים של ה־ 9בנובמבר,
אחרי ששתו קפה בצוותא במשך שלוש
שעות, ליווה הגנרל את בשארה לדלת,

קים מהלב ליד שמאל. שומרי־הראש של לחד
הסתערו עליה מיד. היא לא גילתה התנגדות
כלשהי.
הירייה הקטנה הזאת מוטטה את כל בניין
הקלפים של צד״ל. הגנרל לחה הובהל במצב
קשה מאוד לבית־החולים רמב״ם. למרות הודעות
מרגיעות של הרדיו בדרום־לבנון, היה
ידוע שלהר מפרפר בין חיים ומוות. בדרום
היה קיים חשש מפני תהליך של אי־יציבות
וחוסר־ודאות לגבי העתיד. חייו של הגנרל
ניצלו בזכות הטיפול המצויין שקיבל בישראל,
אולם גם הטיפול הזה לא הצליח להשיב
אותו לאיתנו. ירו השמאלית משותקת. הוא

דומה.
הובר צה״ל התבקש לאשר סיור בדרום־
לבנון ומיפגש עם אנשי צד״ל, אולם סירב.
(שש בקשות הועברו בשנה האחרונה) .נטען
גם שקציני צר״ל אינם מוכנים להיפגש עם
עיתונאים. כך יצר צה״ל עירפול מלא בכל
המתרחש בדרום לבנון. לדיברי מקורבים לצ־ד״ל,
וביניהם שומרי״ראשו של לחה, אין לקצינים,
למעט לחד אולי, שום בעייה להיפגש
עם עיתונאים וצה״ל הוא האוסר עליהם את
הרבר.
ניסיון להעביר שאלה בעניין בשארה לקציני
צר״ל נתקל ב״אין תגובה״ תקיפה ביותר.

— —י 23

כוכבים
המטרה מקד שת את האמצע אחד השחקנים המופלאים של
פולין. דניאל אולבריצקי, חזר השבוע
למולדתו אחרי שנכח בהצגת־הבכורה
של סרט שהפיק ושיחק בו,
ההימור האוזחן, בפסטיבל הסרטים
הלאומי היווני בסלוניקי. השחקן
המחלק את ביתו בין פולין, צרפת
וגרמניה(שם הוא גר עם אשתו הנוכחית,
השחקנית הגרמניה ברברה
סוקובה) היה מאושר לחזור הביתה
בפעם הראשונה זה שנים רבות:
״אני מאושר לראות את הממשלה
החדשה. כל חיי חלמתי לראות את
הרגע ההיסטורי הזה והפעם אני
יודע שאם אני ושכמותי לא ננצל
אותו, נחמיץ הזדמנות מיוחדת

שחקן אולבריצקי
הכל למען המולדת
במינה לשקם את פולין.״
בכוונתו של אולבריצקי להירתם
אישית ולבקש כמה מחבריו
להירתם למסע־התרמה של קהילות
פולנים ברחבי העולם המערבי,
כדי לחסל את העוני בפולין.
״אני מתכוון לקבץ נדבות, כדי
לחלק את הכסף לעניים. יש פולנים
עשירים בעולם שאין להם כל
בעייה לתרום, ואני מוכן להשפיל

מבט ולפשוט יד ולבד להוציא את
העגלה מהבוץ.״
אולבריצקי יצא לארצות־הברית
לא לפני שסיכם עם המלחין־המנ־צח
הדגול קז׳ישטוף פנדרצקי את
הופעתו בביצוע־בכורה בפולין של
הניצול מנטו 1ארשה, יצירתו של
ארנולד שנברג, שבוצעה בישראל,
כשאת תפקיד היהודי הניצול, שבוצע
בארץ על־ידי שמואל סגל,
ימלא אולבריצקי.
״אני רואה בכר שליחות מוסרית
עליונה, בעיקר משום שאני נוצרי
פולני ומשום שאני רוצה למחות
על האווילות וחוסר־ההתחשבות
שהפגינו הפולנים ומי שיזם את
השטות הנוראה של הקמת מינזר
באושוויץ. מי שמכבד את דתו של
האחר יודע שאין להקים בית־תפי־לה
על בית־קברות מקודש לרעהו״.
בביצוע היצירה תשתתף הזמרת
ג׳סי נורמן.
אולבריצקי יעלה עם כריסטינה
ינדה את נדנדה לשניים של ויליאם

משמ עו ת
האהבה

גיבסון .״מגיע לפולנים גם לצחוק
קצת ״,הוא אומר.

למות (לב, טאיחן) — איטי,
מופנם ומופלא, סירטו של הו
הסיאו־הסיאן, המשחזר את ילדותו
ונעוריו בשפה קולנועית משובחת
וקפדנית להפליא. קחו נשימה
ארוכה ולכו לראות.

תל״אביב: עת לחיות ועת
למות, הבהלה לזהב, אורות הכרך,
סכס, שקרים חידיארט״פ, מיכתב
מאשה אלמעית, בגלל המילחמה
ההיא, פאדרה פאדחנה, ואז, נערת
קריאה, הלזאפופין.
חיפה: סכס, שקרים חידיאר
ט״פ. פאדרה פאדחנה, נערת
קריאה.
ירושלים: בגלל המילחמה
ההיא, סכס, שקרים חידיארט״פ,
קפה בנדר, חלף עם החח, הלזא־פ1פין1
,אז, נערת קריאה.

הבהלה לזהב

תדריו

חובה דרא 1ת

אביב, יום שלישי/רביעי/חמישי
החל מ־ 10.30 בבוקר לתוך הלילה).

יומן פרלוב, פרשת
וינשל, לחם, נועה בת . 17
*** קובי ומאלי, מחבר־

גראצינה שאפולובסקה: חסד ונאמנות
פה אינה אלא פתח לאצזבה חד שה.
קישלובטקי ממחיש א ת האווירה של פולין
היום בחריפות ששום טרט פוליטי אינו מגיע
אליה, ושני שחקניו הראשיים, גראצינה שאפו-
לובטקה ואולף לובאשנקו מעבירים אל הצופה
עולם שלם של רגשות ומח שבות, במעט ללא
דיאלוגים. הטרט הוא פרק ששי מתוך טדרה
של עשרה טרטים על עשרת הדיברות, אחד
האירועים הקולנועיים המדוברים של השנה.

(ק1לנ 1ע ,2ארצות־הברית) —
צ׳פלין מחפש זהב בצפון הרחוק.
אולי המבריק בכל סרטיו, עם האל־גוריות
שלו על רעב, בית מתנדנד
על קצה צוק, ומחול הלחמניות
המפורסם. סרט חובה בכל הזמנים.
הלזאפופין ( פ ריז,
ארצזת־הברית, ם 1צנ נם בירושלים)
— קומדיה ישנה ומטורפת משנת
, 1941 שהכל קורה בה בלי התראה
מוקדמת. הגיבורים עוברים מעלילה
לעלילה, שולפים בדיחות מן
המותן ומלגלגים בהנאה על תעשיית
הקולנוע. מוצר יחיד במינו,
שגם הכימאי היים פוטר לא חזר
עליו מעולם.

אורות

הברד

(נזרדון, ארצות־הברית) — כולם
יגידו שזה סיפור תורכי, אבל אהבת
הנווד הגיצחי למוכרת־הפרחים ה־

הסייח השחיר (יום רביעי 18 ,ב אוקטובר, בשעה
)22:05 חינגה לכל אוהבי החיות. טיפור הידידות האמיצה,
הקושרת ילד לטוט פרא אצילי, נועדה אולי לבני-נוער
בלבד, אבל עבדה בבתי-הקולנוע גם על המבוגרים. הטיפוד
חשוב פחות מן הצילום המופלא של ג׳ונתן קרוננוות והבימוי
הנבון של קארול באלארד.
** חמים יטעים (יום ששי 20 ,ב אוקטובר, בשעה
- )22:30 קומדיה מטורפת ומזהירה של בילי ויילדר על ימי
הגאנגטטרים העליזים, עם טוני קרטיט וג׳ק למון, הלובשים
שמלות ומטת תרי ם בתוך תזמורת נשים ומרילין מוגרו,
המלחששת זמירות, כמו שרק היא ידעה. קל א טיקה
הוליוודית.
* +המערב על כף ידה (יום רביעי 25 ,ב אוק טובר,
בשעה - )22:05 מערבון הומוריטטי של ג׳ורג׳ קיוקור, שבו
חולפת טופיה לורן על פני מערב פרוע ומשתולל כאשר רק
מחשופה, מירצה ואנתוני קוויך עוזרים לה לעבור בשלום בין
הכדורים המעופפים.

אים, חמסין, השימלה, הבננה
השחורה, הגלולה.
הצגות בכורה בישראל:
ברלין־ירושלים, ר שר אר צ ר
פת, עמוס גיתאי ).רכבת העמק,

אריק הוויקינג ושתף,

ג׳ונס ורוני: מעבר לקשת בענן
העולם המערבי מול האיום הגרעיני.
תערובת של בדי חו ת אנגליות ורמיזות מתו חכמות,
אלים שהם חבור ת ילדי ם מפונקים
וקאפריזים והרבה השתוללויות, הם מטימגי-
ההיכר של מתטי פייטון. הבעייח העיקרית של
הטרט היא שרק הכימאי, טדי גדנס כמלך
הארץ הנועדח לכלייה וה שחקנים ג ון קליז
בתפקיד״אורח של עריץ צמא״דם ופרדי ג׳ונט
כמיטיוגר נוצרי, שייכים לאטכולה זו של הומור.

(ישראל, יונתן פז).
שתי הצגות בכורה של שני
סרטים העוסקים במשבר המיתוס
הישראלי. הראשון ברלין־ירו-
שלים, ייצג את ישראל בפסטיבל
ונציה וזכה למחמאות רבות מצד
העיתונות האיטלקית. הוא דן
בשבר החלום הציוני, דרך דמויותיהן
של אלזה לסקר״שילר ומנייה
שוחט, ומעביר חוט־מקביל בין הימים
ההם לזמנים הטרופים האלה.
הסרט השני, רכבת העמק,
עוסק במיתוס הגברי־השוביניסטי
הישראלי, על רקע קיבוץ בעמק
יזרעאל.

תל־אביב
עת לחיות ועת

סירטי קולנוע בטלוויזיה

ע1זזק>ם
תל־אביב, אנגליה - 1עוד
אחת מהרפתקות הצאצ אים
של חבורת ממ טי פייטון, המיועדת בעיקר
לטי שממנה על חטידי ההומור הפרוע שלהם.
המשל המודרני הזה נשען על המיתולוגיה
הצפומת, אליליה ופולחניה. הגיבור, אריק,
שייך לשבט ויקינגים נמרצים הבוזזים ואונטים
בחדווה רבה, אבל הוא בכל זאת מוטרד מה אלימות
שמפגין השבט שלו. בה שראת האלה
פראיה הוא מגייט חבורה היוצאת יחד עימו אל
מעבד לים, כדי להעיר א ת האלים מ שנתם,
ולגרש א ת עידן האופל מן העולם.
בל ההרפתקות העוברות על אריק וחבר מר עיו
בדרכם לאטגארד, מקום משכנם של ה א לים,
אינן אלא השתקפויות בראי עקום
למציאות מוכרת היטב. לדוגמה, או ת ה ארץ
מופלאה, שחיה באושר ובעושר על עברי פי
פחת, מדונה לצלול למעמקי האוקיאנוט ברגע
שטיפת דםאחת תישפך על אד מתה, במו

גנב להם את הסרט

תל-אביב: הקרנות מיוחדות
— הצדעה לקולנוע
הישראלי — (סינסטק תל־

סיפור קצר על אחבח
(לב, תל־אביב, פולין) -
מלאבת-מח שבת סינים־
ליסטית של בביר בימאי הקולנוע של פולין
היוס, קרישטוף קישלובטקי. שרט קצר ומתוט־בת,
שאין בו שוס פרט מיותר והוא מד חיס
דווקא בפשטות הקיצונית שבה הוא נוקט.
נער בן 18 טובה אהבה לאשת בשלה ומרירה,
החיה בדירה שממול. הוא מציץ לתוך חייה,
ובתמורה, היא מעניקה לו שיעור קודר וציני
בחוטר המשמעות והתוחלת של מושגים נעליס,
במו אהבה, שבהם חדלה להאמין אחרי האכז בות
שבהן התנטתה. הנער התמים נשבר מול
הקשיחות שבה הוא נתקל והאשה נתקפת יטו־רי־מצפון
בשהיא מגלה בי הוא עדיין אינו כשיר
לעמוד מול לקחי־החיים, במוח.
קישלובטקי קושר יחד חבילה הומוגנית לח לוטין
מוצדקת בפגי עצמה. הוא מתאר בדייק נות
מופלאה ואבזרית עולם של אנשים בודדים,
הפוחדים לחשוף א ת עצמם, בי למדו שכל ח טי־

שחקן ניקולכון ב״באטמן״

עיוורת היא אחד השיאים ביצירה
של צ׳ארלי צ׳פלין. נוגע לב ומצי.
חיק עד דמעות.

שקרים

ככס,

ווידיאו־טיים (צפ1ן, ארצ1ת־הברית,
ם 1צנ נם בחיפה זביחער
לים) — תרגיל מבריק בשיחות
מלוכלכות בין פרקליט מיוחם,
אשתו הצוננת, גיסתו המתירנית
וידידו האימפוטנט המראיין נשים
על חוויותיהן המיניות. הכימאי
סטיבן סודרברג הצעיר מצייר תמונה
מאלפת של מוסר שנות ה־.90
באטמן (רב־חן, אר־צות־הברית,
מ 1צנ נם ביחשלים 1ב־חיפה
1בבתי־קולנוע נוספים ברחבי
הארץ) — אי־אפשר להחמיץ את
השעשוע הקולנועי האופנתי ביותר
בעולם. ג׳ק ניקולסון שטן עליון
ומייקל קיטון האביר בדמות העטלף.
קישוט משכנע: קים באסינג׳ר.

עדנה סיינדו ₪
העולם הז ה 2720

תיי1

קיבתי התהפכה כאשר שמעתי השבוע את הנאומים המשומנים
של העסקנים על קברי־החללים של מילחמת־יום־הכיפו-
רים.
שוב המליצות הנבובות, שוב הסיסמות השחוקות להרגעת
המישפחות השכולות, להרגעת המצפון הלאומי, להרגעה
עצמית.
מה אתם מפטפטים על הגבורה, על הקורבנות היקרים, על
השכול והכאב?
ומה מקשקשים בעיתונות על המחדל של גולדה, על
ההפתעה, כאילו כל האסון לא
היה אלא טעות טכנית?
ואני רוצה לקום ולצעוק:
הבחורים האלה לא נפלו בגלל
טעות! הבחורים לא נהרגו
במיקרה! הם נרצחו!
הרוצחת היתה גולדה מאיר!
במשך שנים חיבלה האשה
הטיפשה והשחצנית הזאת בכל
סיכוי לשלום. במשך שנים
שפכה קיתונות של בוז ולעג
על כל יוזמת־שלום של אנוור
אל־סאדאת והמלך חוסיין,
ורדפה בשינאה עיוורת את כל
שוחרי־השלום הישראליים!
מילחמת יום־הכיפורים לא
היתה בלתי־נמנעת. אפשר היה למנוע אותה, בקלות! אילו
שעו לאזהרותינו, אילו הקשיבו למנהיגים הערביים, אלמלא
התייחסו בזילזול תהומי לרגשות הפלסטינים — אלפיים
הצעירים הישראליים היו כיום בחיים!
חשוב לזכור זאת! חשוב לקרוא זאת מן הגגות! חשוב לצעוק
זאת בכל אזכרה!
לא רק כדי שההיסטוריה תזכור את הרוצחת — אותה ואת
עוזריה, שמשיה, חסידיה השוטים ומלחכי־פינכתה, הממשיכים
למלא תפקידי־מפתח במדינה.

התנצ חי ם?

אני מוותר מראש על כל זכויות־היוצריס לגבי הצעה זו.
אבקש רק לזכור מי הציע את ההצעה הגואלת.

כך התחיל הטראנספר
השבוע לפני 50 שנה, ב״ 11 באוקטובר , 1939 הופיע הקטע
הבא בעיתון האמריקאי שהופיע בפאריס, הראלד טריבי1ן:
.השינוי הגזעני הטוטאליטארי של אירופה המרכזית וה־מיזרחית
החל אתמול, כאשר הגיעו חצי תריסר אוניות גרמניות
לנמלי אסטוניה ולטוויה. הן הביאו לגרמניה את הראשונים
מבין כ״ 30 אלף בני־אדם, בני הגזע הגרמני, החיים באסטוניה,
ומבין 60 האלפים החיים בלטוויה.
.ביצוע התוכניות יכלול את הטראנספר (כך במקור!) של
המיעוטים הגרמניים ברומניה, בהונגריה, ברוסיה וביוגוסלביה.
.תמורת,
האריים ב־ 100 אחוזים׳ מקווה ברלין להיפטר מן
המיעוטים שלה, שגדלו מאוד באחרונה — פולנים, יהודים

אודי אבנרי

אלא גם כדי להזהיר מפני הבאות. כי השיטות של גולדה
חוגגות בקירבנו שוב. שוב מדברים אצלנו גבוהה־גבוהה על
השלום, בעוד שעושים את הכל כדי להחניק באיבו כל זיק של
שלום. שוב משיבים ריקם את כל יוזמות־השלום של הערבים.
שוב שולחים לכלא את רודפי־השלום הישראליים.
גולדה הרוצחת חיה וקיימת, והיא ממשיכה לנהל את
המדינה. היא מאיימת על חייהם של אלפים ורבבות מבינינו,
קורבנות המילחמה הבאה!

ובני לאומים אחרים. לפי אחת השמועות ימצאו כמה מיליוני
צ׳כים בית חדש ברוסיה״.
קטע זה נכתב כשישה שבועות אחרי שהיטלר פתח במילח־מת־העולם
השניה, ובעיקבות בריתו הנתעבת עם סטאלין.
ה״טראנספר״ היה חלק מן המקח־והמימכר של שני הדודנים,
גדולי הפושעים של המאה ה־.20
כולנו יודעים איך הסתיים ה״טראנספר״ הזה לגבי היהודים.
כראי גם לזכור איך הוא הסתיים לגבי הגרמנים עצמם,
אחרי שהיטלר עצמו המציא את רעיון ה״טראנספר״ של אוכלוסיות
שלמות, הסתיים התהליך ב״טראנספר״ של מיליוני
גרמנים מצ׳כוסלובקיה, מפולין, וממיזרחה של גרמניה עצמה.
הם גורשו בהמוניהם, תוך שעות, מן החבלים שבהם חיו מדורי־דורות,
כשהם נושאים על גבם רק את הבגדים שלבשו.

חובה היא להטיל על פוליטיקאים את מלוא האחריות
למעשיהם ולמחדליהם. ואם הם מביאים לרצח המוני — יש
להצביע עליהם ולומר בפה מלא: הם הרוצחים!

איש תחת גפנו

השלום של
רשלי־הפנים
אינני יודע מדוע עושים בעיות כאלה סביב המישלחת
הפלסטינית.
בסדר, ממשלת־ישראל אינה רוצה לשבת עם אנשי אש״ף.
אבל כל הפלסטינים הבאים בחשבון הם אנשי אש״ף. אין טעם
לשבת עם מי שאינו איש אש״ף, כי הדיבור שלו לא יהיה ריבור
והחתימה שלו לא תהיה חתימה. היא לא תחייב איש.
אז מה הפיתרון?
יש לי הצעה פשוטה לגמרי:
הנשיא חוסני מובארכ יביא לשולחן המשא־והמתן עשרה
פלסטינים רעולי״פנים. הם לא יוצגו בשמותיהם, אלא רק
בשמות־צופן: אבו־אחמד, אבו־באדר, אבו־מוצטפא וכו׳.
מולם יישבו עשרה ישראלים, שיימונו על־ידי ממשלת־ישראל.
גם הם יהיו רעולי־פנים, ויזוהו בשמות כמו ראובן,
שימעון, לוי וכר.
מכיוון שממשלת־ישראל לא תדע מי הם הפלסטינים שליד
השולחן, היא תוכל להכריז קבל עם ועדה שאינה יושבת
ביודעין ליד שולחן אחד עם. הגאנגסטרים של אש״ף״ ,כלשון־
הזהב של יצחק רבין. הפלסטינים, מצידם, יוכלו לטעון כי לא
ישבו יחד עם. הגאנגסטרים של רבין״ ,כלשונם.
כאשר יושג ההסכם, יחתמו הפלסטינים בכוכבים או
בצלבים, והישראלים במגיני־דויד. המצרים יאשרו את תוקף
החתימות של הפלסטינים, והאמריקאים את תוקף החתימות
של הישראלים.
אחרי שיושג ההסכם, במילא לא יהיה חשוב מי ישב ליד
השולחן. יקבעו רק התוצאות.

היו לי ארבעה ימים למנוחה, וחיפשתי איזשהו אי.
לא יכולתי לנסוע לאי יווני, מפני שהזמן היה קצר מדי ולא
היה לי חשק לשלם מס־נסיעות.
לא יכולתי לנסוע לאי האהוב עלי ביותר, ירושלים המיזר־חית.
יש שם אינתיפאדה( .ביליתי שם את החופשה האחרונה
שלי, ארבעה ימים בראש־השנה . 1987 ארבעה ימים מבלי
לצאת מבין החומות. ממש ברגע האחרון, בדיוק לפני
האינתיפאדה. מתנת שמיים).
מצאתי אי אחר. המינזר של אחי 1ת ציון בעין־כרם.
זהו גדעדן. הטלוויזיה לא פעלה. הטלפון לא פעל. לא היו
עיתונים. רק גן נהדר, פרחים, עצים שופעי־פרי. ישבתי ישיבה
תנ״כית — איש תחת גפנו ותחת תאנתו. את השקט אפשר
היה לחתוך בסכין ולארוז בחבילות. כמה פעמים ביום נשמע
דינדון של פעמונים.
במינזר יש שבע נזירות, בלי מדים, נשים אהודות, ידידד
תיות להפליא, בעלות חוש״הומור, צרפתיות הדוברות גם
עברית. בקצה המיתחם יש בניין נוסף ובו נזירות במדים,
נראות ואינן נשמעות, העובדות בגינה ובמכבסה מבלי
להשמיע הגה. הן קרויות. אחיות מהרהרות״ ,החיות בעולם
פנימי משלהן.
זה שנים רבות לא שהיתי בעיו״כרם. זהו אי אמיתי. הוא
מוקף בטבעת של הרים מיוערים, המשובצים בכנסיות
ובמינזרים.
קדושת המקום לנוצרים נובעת מסיפור המופיע בפרק
הראשון של הבש 1רה על פי לוקס בברת החדשה. מסופר בו
על אלישבע, אמו של יוחנן המטביל, שהיתה רודנית של מרים
הקדושה.
אלישבע היתה עקרה ובאה־בימים, כאשר הרתה ללדת.
מלאך בישר על כך לבעלה, זכריה הכוהן. אותו מלאך —
ואולי מלאך אחר — בישר גם למרים הקדושה שהיא עומדת
ללדת, למרות שהיתה בתולה.
מרים הלכה מנצרת לעין־כרם (כ־ 150ק׳מ< כדי לבשר
על־כך לאלישבע. על פגישת שתי הנשים ההרות סיפר לוקס:
.מרים. קמה ומיהרה ללכת אל איזור־ההר, אל אחת מערי־

יהודה ...והנה, כאשר שמעה אלישבע את בירכת מרים, רקד
הילד בביטנה. אלישבע נתמלאה רוח־הקודש וקראה בקול
גדול: ברוכה את בנשים, וברוך פרי־ביטנך!״
אמנם, השם עין־כרם אינו מופיע בספר. אך המסורת
הנוצרית קבעה שזהו המקום. מכאן ריבוי הבניינים היפים —
כנסיות, מינזרים, בתי־ספר נוצריים — בעין־כרם.
המינזר, שבו שהיתי, הוקם לפני 136 שנים, אחרי הטבח
הגדול שערכו הדרוזים בנוצרים בלבנון( .מילחמת־האזרחים
הנוכחית התחילה למעשה כבר אז ).היתומים הקאתוליים
הובאו לארץ, ואחיות־ציון הקימו למענם בית־יתומים בעין־
כרם. ברבות הימים זה הפך גם מיקלט לילדים ממיזרח
ירושלים, בשעה שבעיר השתוללה הקדחת. רק לפני 30 שנה,
כמעט במיקרה, הפך המקום לבית־הארחה.
כמה מן העצים במקום נראים כבני , 130 וגם חלק מן
הבניינים. ביום של שרב לוהט שררה בהם קרירות נעימה. זוהי
ארץ־ישראל הישנה, הזכורה לי מילדות.
עין־כרם כולה היא אכן אי. הכפר הערבי נשאר על כנו.
דייריו הנוכחיים שיקמו את הבתים על פי סיגנונם המקורי,
ויש שם בתים יפהפיים המתאימים לנוף הארץ, והטובלים
בבוסתנים של רימונים, זיתים ותאנים, שנותרו מן הכפר
הערבי. בסימטות עין־כרם אפשר לחלום על ארץ־ישראל כפי
שיכלה להיות, אלמלא המילחמה בין שני העמים. אבל
כשמרימים את המבט אל פיסגת ההרים, נשברת האשלייה.
לאורך קו־הרקיע, כמעט בכל הכיוונים, מזדקר גוש־הבטון של
השיכונים הישראליים, שרשרת של כיעור שחצני, מנוכרת
ושתלטנית, שכולה הכרזת־מילחמה על הנוף של ארץ־ישראל.
שוב ושוב עלתה במוחי המחשבה: רק מי ששונא את הארץ
כמו שהיתה מסוגל לעוות ולכער ער כדי כך את הנוף שלה.
ועל אחת כמה וכמה כשכל זה נעשה תוך דיקלום בלתי־פוסק
על.אהבת ארץ־ישראל ״.שהרי כל השיכונים הנוראים האלה
נבנו כדי ״להקיף את העיר הערבית,״ וכדי. להבטיח את
עתיד ירושלים כבירת־ישראל הניצחית.״
ירושלים שלא חוברה לה יחדיו, ושיכונים סביב לה. שום
משורר לא יחבר תהילים לכבוד הזוועה הקפואה הזאת. אילו
קם דויד המלך לתחייה, היה נחרד.
בעין־כרם עצמה אפשר לשכוח את הזוועה, אם אין מביטים
בפסגות ההרים. במיסעדת־הגולאש של מישפחת פישר —
ארבעה שולחנות, בסך הכל — מין אי בתוך אי, אפשר לאכול
את אחת הארוחות הטובות ביותר שיש בארץ, ובפונדק הסמוך
אפשר ליהנות מאווירה ישראלית צעירה. אחר־כך אפשר
לחזור לשלווה של מיתחם המינזר, שבו גם הציפורים מצייצות
בלחש.

אייבי ידידי
סלח לי על שלא הצטרפתי לחגיגת הפרידה ממך בשערי
הכלא.
אינני מפקפק לרגע בכוונות הטובות של כל הבאים, שראו
חובה לעצמם ללוות אותך עד לשער. גם אם אחדים באו
בעיקר כדי להצטלם ולהתפרסם
בהזדמנות זו, הרי הם הביעו
בכל זאת הזדהות עם המעשה
שלך, וזה טוב.
שאלו אותי מדוע לא באתי,
והנה ההסבר:
שפטו אותך מפני שנפגשת
עם ראשי אש״ף. שפטו אותך
על פי חוק החותר תחת יסודות
הדמוקרטיה ושילטון־החוק. אם
יש דבר הראוי לתואר הפרדוכסלי.
חוק אנטי־חוקי״ ,הרי זה
חוק־תועבה זה, ההופך את השאיפה
לשלום לעבירה פלילית.
מי שמתנגד לחוק הזה, אינו
יוצא ידי חובה על״ידי זה שהוא אייבי מלווה אותך לשערי־הכלא.
במיקרה זה יש רק דרך לגיטימית אחת להביע הזדהות:
לחזור על המעשה שלך ולשאת בתוצאות, כמוך.
לאנשים מהשורה אין אפשרות כזאת, ואם ליוו אותך והפגינו
בצורה זו את רגשותיהם — יבורכו.
אבל כל האנשים החשובים שבאו איתך עד לשערי הכלא
— חברי־כנסת, עסקנים, עיתונאים, סופרים ואמנים — להם
יש דרך אחרת. אילו היו מרכיבים מישלחת של 100 או 500
איש ואשה ונוסעים לתוניס כדי לדבר עם יאסר ערפאת על
השלום, כי אז היה זה מעשה הראוי לשמו. הייתי רואה כבוד
לעצמי להשתתף בהפגנה כזאת של הזדהות איתר ועם הצורך
הלאומי לחסל ״חוק״ זה, למרות שכבר נפגשתי עם יאסר
ערפאת ועוזריו הבכירים פעמים רבות.
עד אז, אסתפק בהבעת הזדהותי עם מעשיך האמיצים מעל
גבי עמודים אלה. חזק ואמץ.

הצליחו להרגיז את בלייני
תל־אביב? ביפו לא אוהבים מוסיקה
ים־תיכונית וימי־ההולדת של פלייסיס

הבוס והמזכירה

שרון במצב־רוח מרומם רקד עם מזכירתו ה־ניצחית,
קלרה חורי (משמאל) .אשתו החוקית

עורכת־הדין הכי נחמדה בגוש דן, לא
פסקה מלרקוד כל הערב. קפלן, בתיס־רוקת
חדשנית ויוצאת־דופן, היא לקוחה ותיקה של המקום.

קפלו

זוהי כבר מסורת בת שלוש שנים:
בערב סוכות מארגן המיסעדן
מופה כהן, הבעלים של מיסע־דת־הרגים
הסנכה הלבנה, מסיבה
גדולה לכבוד סוכות. כל שנה נוספים
יותר חשובים. הפעם הוזמנו

והיפה אנס בילתה א ת הערב בחיק המישפחה
בבי ת ם בסביון. פלאטו־שרון ישב בחבר ת כמה
ידידי ם וכאשר התעייף נשארה המזכירה קלת-
הרגליים לרקוד בלי ליאות ב חבר ת נשותיהם.

150 איש לארוחת־ערב מפוארת
על חשבון הבית. התקליטן השמיע
מוסיקה ים־תיכונית, החוגגים
אכלו ורקדו על רקע הדקלים
השופעת, באווירה והצמחיה שהזכירה לכולם את האי מיקונוס.

אך כנראה שקינאת המתחרים
גרמה לכך שהמישטרה הגיעה
למקום וביקשה להפסיק את
השמעת המוסיקה. מוסה מוכן היה
להישבע שלא היו אלה שכניו הערביים,
מכיוון שכולם היו אורחיו.

ם1טה 1עסיסי במיסערה סמ 1בה
איר אפשר להרגיז אנשים? אנשי חברת אמרלר,
להפצת והפקת סרטי־וידיאו, הצליחו בכך. החברה ערכה
מסיבת־היכרות גדולה עם הקהל הישראלי
בסינמטק התל־אביבי. בהזמנות כתבו שתוגש ארוחת־ערב
חגיגית, יוקרנו סרטים וינשאו נאומים וגם נקבו
בשעה היעודה שבה אמורה היתה להתחיל החגיגה. זה
שעם ישראל אוהב לאחר — זה באמת לא אשמתם, אך
כשכל הקהל כבר היה במקום אנשים פשוט עמדו וחיכו

מפיקים, בעלי בתי־קולגוע ועוד. בעוד הקהל מחכה
ומחכה החלה הופעתה של זמרת הג׳אז, ורד הררי,
אבל הסאונד פגם בהופעתה. לאחר מכן, באיחור של
חצי שעה, נכנסו המוזמנים לאולם הסינמטק ושם,
במקום ארוחת-ערב חגיגית, הם התכבדו במנות גדושות
של אוכל איטלקי• על סוגיו השונים, בעיקר ממישפחת
הפאסטה. האוכל היה טוב ואולי גם מזין, אך קשה
לאוכלו בעמידה, בעיקר לנוכח הדוחק הרב שד!יה שם.

\ 1ך! ך ך 11 הפסיכולוג בן ה־ 82 דויד רודי בא בחברת בתו.
^ 111ה שחקנית רחלי חיימיאן(למטה מימין) הנחתה
את הערב. הזמרת ורד הררי(לשמאלה) הופיעה בחלק האמנותי.

ך 6 | :ןןדךי מרק שפס, מנהל מוסיאון תל !
# 1 1 1 /1 1אביב, בא בחברת רעייתו. ככל
שמצב המוסיאון גרוע יותר נראה שפס באירועים

רבים יותר, אולי לשם גיוס ממון עבור המוסיאון.
מרק שפס חייך לכולם ו ה תכבד מהיין, אך סירב
לדבר על הצרות הפוקדות עתה א ת המוסיאון.

לבאות, ומה היו הבאות? התוכנית שהוגשה להם. ומה
עשו עד להופעתה של הזמרת? עמדו, אכלו ו שתו.

לאחר שכולם סיימו לאכול הודיעו ברמקול
שההקרנה מתחילה, ואז, כבמטה־קסם, התפזר הקהל
לשני מחנות: המזוכיסטים נכנסו לאולם שבו הוקרן
סרט־אימים והשפויים נכנסו לאולם השני, שבו הוקרן
סרט בנוסח היידי בת ההרים, בגירסה משופרת. לאחר
שעתיים יצא הקהל ההמום או המחייך, תלוי באיזה
אולם ישב, והתכבד בקפה ובדברי־מתיקה. אך נראה
שכל אלה שראו את סרט הזוועות העדיפו לברוח
הביתה או למיסעדה סמוכה, למשהו עסיסי יותר.

כל הסצינה המעצבנת הזאת נערכה ברחבת
הסינמטק, שבמרכזה הוצב שולחן ענק ושעליו הונחו
בסיגנון כפרי ערימות של ירקות חתוכים, כמו מלפפונים,
פטריות, נבטים ופרוסות לחם כפרי וגם מבחר
גבינות. בשולחן מקביל חולקו לצמאים כוסות־יין.
בקהל נראו הרבה אנשי־סרטים, מפיצים, קולנוענים,

במרות
מיסחריות
של יפים
גם פלייבויס לשעבר מתבגרים
עם השנים. איש־העסקים בני
טוכטרמן לא הצליח לכופף את
הכלל, אך לפחות הצליח להיות
מופתע למדי במסיבת יום הולדתו
ה־ ,50 שאירגנו לו חבריו ואשתו.
המסיבה שלו היתה אחת מהמסיבות
המוצלחות ביותר שהיו השנה.
היו שם אנשים יפים בכמויות
מיסחריות. היתה מוסיקה טובה. היו
שפע של מאכלי־ים, וגם המיקום
היה יוצא דופן — מחסן המלאי של
היבואן אליהו ספקטור, שעבר
הסבה ומילא את כל הציפיות.
(במרכז)
עירית ל א,
נערת ישראל בשנת 1971 שזכתה בסגנות מיס

מלכה מלוס אנג׳לס

הךך \ 11 רינה כרמלי, ש-
^ 1\ 1 1^ 1הפיקה את האי רוע
כמו מיבצע צבאי, היא
סבתא צעירה לנכדה פעוטה.

עולם, מתגוררת ב שנתיים האחרונות בלוס״אנג׳לס עם
בן־זוגה שלמה, טכנאי שיניים. עירית עוסק ת באופנה.
גילה לוי (משמאל) ,ב ת דוד תו של בני טוכטרמן.

1ך 1ד ך חווה גמזו, אלמנתו של חיים גמזו, שהיה המנהל הראשון של
1 1 -1 1המוסיאון, אינה נמצאת בי חסי ידידו ת עם שפס, המנהל
כחי, בגלל סירובו להנציח את שם בעלה על־ידי קריאת אולם על שמו.

הוא 3בחו״ל3,
המתגורר אף= .
הבויקאדות על העסקים יאיר קולטון,

עלתה על אחד ממיכלי־העץ הגדולים ורקדה
במשך שעה ארוכה. שלום פרודהאוס( ,מימין)
המנהל הכללי של ״ערוצים״ ,בא הפעם בגפו.

כתב: חהר אוהליאב, צירם: אלי דסה

הורוסהוס
סריס

בניסיני

מזר החורש:

עקרב
מ ה צבו
ו ע קו בי ם
בתש,׳
בני מזל עקרב שרויים בתקופה מוז *

רה. אי״אפשר להגדירה בפשטות, לומר
* שזהו זמן קשה אי קל• צייד לבדוק מה
* קורה להם בעצם, ומדוע. מי שמכיר או *
ת ם או חי בקירבתם רואה שעוברים
* עליהם שינויים מבפנים. הם קצת יותר
* סגורים מתמיד, מרוחקים, נוטים לש *
קוע בעצמם ולהיתפט להלד־רוח רציני
* ולחשיבה עמוקה וכבדה.
בל מה שקורה ב ס בי בתם מעורר בהם

* תמיהות ושאלות. הם חשים צורך בשי *
נוי, מנסים לשנות ואינם בטוחים מהו

י תקבלו לפתע תשובה על טיכתב או דרי־י
שת״שלום שמטרתם למישהו שנמצא
בארץ אחרת. תופתעו

__ מהזמנה לביקור וב *
דאי
לשקול זאת. עכ שיו
יש סיכוי לבצע
שינויים בעבודה וב־צורת-החיים.
מבחי נתכם
הגיע הזמן.
הורים מבוגרים עלו לים
לא להרגיש טוב
בין ה 19-ל 21-בחו דש.
תצטרכו להתיי ח
ס ברצינות ואף לשמת תכניות. המרץ
חוזר, אבל ההחלטות שלכם מפתיעות.

יותר סד׳ דברים קורם מאחור .0x 11 האיר
טואיציה שלבם חייבת להיות בשיאה. יש מ׳
שסוסה לפגוע בבם וח־
*! שוב שתעשו הכל כדי
*4לסנוע רכילות. ענ״ני
4בריאות ר מדאיניס ומפ4ריעים,
אבל זהו עדן
44 תקופת• ויחלוף. אין סה
4לדאוג נסיעה לחדל או
.44 ביקור צפויים בקחב. זה
4סשדד רש לסה לצפות,
2271 4ווד 23 בחודש
44 חשובים ב 1לל האפש4רות
להתקדם בסקום־העמרה או להשיג

״4תפקיד יותר יוקרתי 11101 אל תוותרו,
* * 4 44ה 19-עד ו ד 21 בחודש קצת בעייתיים.
4קרובים חולים מעסיקים אתכם. בעבו4

אתם דווקא מצ 4
ליחים,
למרות שאין
4 4 לכם די זמן כרגע 14 להשקיע. מס תב ר ש 4
עבודות
שעשיתם בע-

בר מתפרסמות עכשיו 4 ובזכותן יגיעו לידיכם
4 4 יותר כספים. הפופול 4
ריות
שלכם בקרב ה 4 4 מין
השני עולה. יהיו 4 הרבה פגישות ובי-
* לויים רומנטיים שיעזרו להעלות א ת
* המורל, בייחוד בין ה 22-ל 24-בחוד ש.

החיפוש והרג שת-הבדידות יימשכו. או לי
מוטב שהם יגלו עניין רב כל״כך בטי פוסים
שונים ויצרו קשרים עם סביב ה

הבילבול, החיפוש, התהיות והשי־ *
נויים התכופים והמוזרים שהם מבצעים *
ויבצעו קשורים בנוכחותם של שלושה *
כוכבים בבי ת השלישי. במזל גדי נמצ־ *
אים סטורן, אוראנוס ונפטון. ה ם ישפיעו *
על החשיבה, ההתנהגות, מקוס״המגו* -
רים, התיק שורת והרצון לקלוט, ללמוד *
ולהכיר אנשים, צורות״חיים ותחומי ם *

חדשים.
איך, א ם כן, תיראה השנה הקרובה *

לבני מזל עקרבי

הדבר המתאים להם ביותר. בשנה האח רונה
בלשה תופעה, שאינה אופיינית
להם בדרך בלל. הם יצרו קשרים עם אנ שים
שונים שקודם לבן לא העיפו מבט
לכיוונם.
לפתע הם מרגישים צורך לשמוע מכל
אחד מה דעתו, ללמוד איד האחרים
חיים וללמוד באיזו גישה או באיזו צו-
רת״חיים אפשר וכדאי לנקוש.
כלפי חוץ הם פתוחים מתמיד. הח ברים
שלהם נהנים מ כן שסוף־סוף העק רבים
נפתחו. אבל זה לא בדיוק כך. הם
אולי מדברים יותר, עושים רושם קצת
יותר קליל, א ן בתוכם הם חשים בדי דות
גדולה יותר מתמיד. הם מתלבטים
בשאלות קיומיות ורק ריבוי ההיכרויות,
המיפגשים והשיחות עם הסביבה עוז רים
להם להשכיח א ת הרגשת הבדידו ת
העמוקה האופפת אותם בשנה האח רונה.
רבים
מהם ביצעו שינוי בחייהם. חלק
עזבו עבודה ופנו לתחום אחר. אחרים
ניסו למצוא א ת עצמם בלימודים, ובד-
רך־כלל התאכזבו. יש מי שקמו ועזבו
את בי ת ם ומישפחתם. אחרים פשוט שי נו
סביבה, עברו עיר או ארץ.
בשנה החולפת הם היו חשופים לת אונות
וגם בשנה הקרובה הנטייה ניר-
אית חזקה, במיוחד בכל מה שקשור בנ היגה.
מכוניות, חד שות או משומשות
שהם מתכוונים לקנות, חייבות לעבור
בדיקה יסודית. יש נטייה להתאכזב ולג לות
א ת הפגמים מאוחר מדי.
השנה עצמה תהיה בסך הבל שנה
טובה, ובהחלט כדאי ליהנות ממנה
ולנצלה היטב• א ן יש לזכור שהבילבול,

רחבה. זה ישפר א ת הי חס אליהם ויעזור
להם לשפר אתה תד מי ת.
נסיעות לחו״ל, לימודים, הצלחה בבל
הקשור לערכאות מישפטיות וקשרים
עם ארצות אחרות -אלה הם הנושאים
המודגשים השנה.

זהו אחד התחומים הח שובים והמ־תסכלי
ם ביותר. הם עוברים שינויים
וסובלים מחוסר-ביטחון ומחוסר-יצי-
בות. ה ם מאוד רוצים שינוי, אבל זה לא
כל־כך הלך להם השנה. הם לא הצליחו
למצוא שטח שבו יבטאו א ת עצמם, שבו
הכישרונות הטיבעיים יבואו לידי הגש־מה.
התנהגותם גרמה לכך שהסביבה
תעריך או ת ם פחות מערכם האמיתי.
ההרס העצמי, התכונה האופיינית
להם כל בך, חגג השנה. הם לא דאגו
לגלות במה הם טובים ורבים מהם
הסכימו לעבוד בעבודות שאינן הולמות
את הרמה הגבוהה שלהם מבחינה
אינטלקטואלית או מיקצועית. כרגע הם
די עייפים, אינם חשים מרץ רב וכמעט
אדישים לגורלם.
בנובמבר ובתחילת דצמבר נראה אצ-
לם תחילתו של שינוי. המרץ חוזר ועימו
חוזר חלק מהביטחון העצמי. הם יוכלו
למצוא לעצמם עבודה מתאימה יותר.
(המשך בעמוד )36

•דדים מאוד סשדדים אתכם בתקופה זו,
אתם מתקשים לעכל אח כל ההגבלות,
הקשיים זהבנזיוח העוד
חים עליכם לבקרים.
במעט שום דבר לא מסתדר
לפי המצופה. בל
דבר חר ש השקעת מא-
סציס, תימון מדוקדק
והתערבות של אגשים 111101 נוספים. אל תהיו כל כך
21 ביוג
פסיס״ם. כבר הי! תקו20
בי 1לי
פות דומות בעבר. כספים
יניעו לפתע ממקד
חתש1נ־ם. סהמישפחה, עיסקה מוצלחת או
ממה שנלקח מכם לפנ-כן שלא בצדק.

חקאריידה שלכם עומדת להשתנות בק רוב.
מכיוון שיש לכם כל כך תרבה מריבות
וויכוחים בנושא
זח, אינכם מצליחים
ל ה תרחק ולשקול א ת
מצבכם בצורה אוב ייקטיבית.
הכ תובת
היחידה לליבון הדב רים
היא הסמכו ת ש-
מעליכם. עכשיו אין
מה לדבר עם אנשים
שאינם נמצאים בעמ דה
הבכירה ביותר.
דרכם יימצא פתרון. הופעתכם נעימה
וידידים ישמשו לכם כמליצי״יושר.

1971 בחודש קצת מאכזב: חשבתם על נס עה
לחרל א 1על תחזם רמח־־ם מסו״ס כעל
חסר־סיכד, זה עשו־להשתנות
לפתע ובכל
זאת לצאת לפועל. ב־22
ובד 23 מישהו מעלים
מכם כספים המניעים
לכס. בין בה וכה לא קל
לכם מבחינה כספית
]111111
וחשוב שתדאט לזטיר
צנם נ:ו>>ג-נץ 0תיכם. יש לכם חוש
133505191 בלשי לא רע. כדאי שתשתמשו
ס ותברח מה
מניע לכם ואיך להשיג אח המניע. בתחום
הקאר״רה את שמדים לפני התקדמות.

נסיעות בין ה 18-וה 19-בחודש יכולות
להס תיים בצורה שונה מאוד מטה שתי-
כננתם. נראה שתקלה
או חוסר־זהירות עלולים
לגרום להוצאות
כספיות גבוהות ולבי-
טול־זמן. מי שקונה
מכונית כדאי שיהיה
מאוד זהיר ומי שמו כר
א ת מכוניתו, זהו
שבוע שבו יוכל להר1

! וויח יותר משווי הנ ד
כונית. ו ד 20ו ה ־ 21 לא
כל כך קלים. האווירה בבי ת קשה.
ידיעה מ שמחת מחו״ל ב־ 22 או ב־. 23

הבחאות עדיין מציקה. תצטרכו להאט את
הקצב. לזזודד פעילות וזאת כשיש לבם
הם1ן עבודה, אך אין בר רה,
יש דבחם שחייבים
להידחות. נסיעה ב־20
א 1ב־ 21 מאוד מומלצת.
אתם זקוקים להחלפת
סביבה וחשוב שתתרוד
קו קצת סכל ההתחיי
מיות והשינרה. כל זה
מכביר מדי באחרונה. התחום
הרומנטי ד• מבר
בל. ולא בדאי לקבל
שים החלטה כרגע. המתינו שביע״ם עד שהדברים
״קבע! מעצסם א 1אזר בי ד הערל.

ענייני לספים דורשים טיפול זהיר ביי חוד
ב* 19 וב־ 20 בחודש. חבר מן העבר
מנסה לעניין אתכם
בעיסקה משותפת. ה שאלה
היא א ם אינכם
משקיעים יותר מדי.
בעבודה אתם נכנסים
עכשיו להתחייבויות
נוספות. מצפים מכ ם
לפתור בל בעייה. מי
שעובד במקום ציבורי
יצטרך להיות זהיר
ולשמור על סודיות.
כל מידע שיגיע, גם א ם נראה חסר-ח שי-
בות, יסבךא תכ ם מבלי יכולת לומץ.

וד 19711 18 מעייפים וקצת מרגיזים. מישהו
מנתח עליכם ביקורת הה אינו מוצדק. אל
תאשימי איש והזהר!
כשאתם משוחחים על
ידידים א 1קרובים ש ר
כם. אחר בך יניד! שאמרתם,
יכעסו עליכם
ולא תד ש אח הסיבה.
נסיעה משותפת. שה תה
צריכה לצאת לפר
21בדצמבר על. מתבטלת בתע הא10ו
יוזאר
חרון. זה קשור כנראה
לע מדה ולא מחבר דור
קא על נסיעה לחדל. ב־1 22ב־ 23 יובאו
בפניכם הצעות חדשות וכדאי לשקול אותן.

ה־ 19 עד ה-ג 2אינם קלים. אתם יכולים
להרגיש ל א שוב. אתם סובלים מרגישות
באיזור הגב ובעיות
בבטן. זה יעבור עד ה-
23 בחוד ש, ואז יהיה
ה ר מז יותר נוח. הר-
פ תקות אהבה חד שות
מתחילות. בקרוב -
יהיו לכ ם המון הזד מנויות
להתחיל בק שרים
בריאים וטובים
20 בינו א ר -
18בסב רז א ר
יותר מתקיימים. א•
! 07 מהק שרים וקשה
לכם ל ה תנ תק, גם כשהקשר אינו מ ת אים.
בני מזל ק שת ותאומים יעזרו לכם.

ירדים יבואו ררקורפתע* .היה מאוד נעים
ומשמח. נסן שאם זה יקרה ב־ 19״צא מזה
רק חגז, אבל ב־ 20 כבר
תתעודד! .ה־1 22ה־23
אינם נוחים. מישהו מ ר
קש עזרה, אינכם ספר

בים נעלולים בעצמכם
לחלות. אל תאסצו את
עצמכם. עכשי 1תוכלו
1 1יו1
לתכנן נסיעה 2471 .יהיה
ייזזזחזוזזוס מתאים. חשוב שתחליפו
סביבה. סצפות לכס
חוויות חדשות. בעבודה,
תוכלו עכשיו ללחוץ ולהשיג הטבה במש מרת
א 1להנ רל את ההכנסה בדרך כלשהי.

עבודה. קאריירה

חאזנ״ם

השכנות ראו אותה ב״שידור חוקר של רפי גינת והתחילו להאמין בחחיית־המתים
^ לילה של יום הרביעי, ה־ 8בפב־
^ רו א ר 1989 בשעה 1.15 לפנות בוקר,
שמעו השכנים בבית־דירות עלוב בשכונת
ג׳סי כהן בחולון זעקות חלושות מכיוון חדר-
המדרגות. הם מצאו שם את שכנתם ריקה
חזן ( )63 מוטלת בשלולית־דם.
האלמנה נדקרה באופן אכזרי ומתה ימים
מיספר לאחר מכן בבית־החולים. זהות הרוצחים
לא נודעה מעולם.
צוות־החקירה המיוחד שהוקם במישטרת
מרחב־איילון ניצב חסר־אונים בפני התעלומה
— מי ירצה לדקור אשה קשישה שלא
עשתה רע מימיה לאיש, ואיך הצליח הרוצח
להיכנס לביתה? מצווארה של המנוחה נעלם
שקיק ובו כמה אלפי שקלים שצברה בעמל
רב מעבודתה כמנקת־מדרגות בבת־ים.
התיק הלא־פתור הועבר, כאמצעי אחרון,
לצוות תוכנית־הטלוויזיה בשידור חוקר. הצוות
חיפש מישהי שתידמה לנרצחת הן בהופעה
החיצונית, הן בהתנהגות. התוצאה
הביאה רבים שצפו כמישדר בסוף ספטמבר
לידי דמעות.
רוחמה מלכה 55 ילידת מארוקו
ותושבת אשדוד, לא למדה מישחק מימיה.
למרות זאת, בעת השיחזור, מילמלו רבים מהשכנים,
שהציצו מדלתותיהם, לחשים כנגד

מתי, קיבלתי צמרמורת בגוף. הבאתי בגדים
דומים מהבית והתחלנו כשיחזור.
כשאריה אורגד פתח את הדלת של הבית
של הנרצחת, אמרתי לו :׳יש פה הרגשה כאילו
שמישהו עוד חי פה׳ .הכל היה כאילו עזבו
את הדירה רק אתמול. הכי קשה בשבילי היה
לי לשכב במיטה שלה בסצינה של הרצח.
קיבלתי חולשה בבטן וברגליים. איך שעשינו
את השיחזור עם הבחורה פתאום התחלתי
להרגיש שאין אמונה בבני־אדם. ואני אחת
כזאת שמכניסה כל אחד הביתה, אבל צריך
להיזהר.
בסצינה, שהנכדים האמיתיים של הנרצחת
היו צריכים לחבק ולנשק אותי, כאילו שאני
הסבתא שלהם, ירדו לי דמעות והם היו בהלם
איך שאני התנהגתי אליהם בטיבעיות, כאילו
שאני הסבתא האמיתית שלהם. בהתחלה הם
פחדו להתקרב אלי, אבל אחר כך נצמדו לשי־מלה
שלי ובכו, :סבתא, סבתא.׳
אני לא יכולה להפסיק לחשוב על האשה
הזו שנרצחה. מה היא עשתה?
במשך הצילומים הבימאי אמר לי שאני
צריכה לספור את הכסף במיליונים של לירות,
כמו שהנרצחת היתה עושה. גם היום,
ככה אני סופרת במיליונים.
כש׳רצחו אותי׳ לרגע נבהלתי מאוד,

זה דבר שאני לא מבינה. למה צריך לפגוע
בזקנה שעבדה במדרגות בשביל לפרנס את
הבן החולה שלה? במארוקו יהודי לא היה מעז
לחשוב על זה. כאן, לסדום דמינו.
עד כאן סיפורה של רוחמה.
זו לא הפעם הראשונה שבה המארוקאית
השורשית מאשדוד מנצלת את כישרון המיש־חק
הטיבעי שלה. עד לפני שנה וחצי היא
היתה לגמרי אלמונית .״פנה אליי שאול בן־
שימחון, ראש הפדראציה של יהודי צפון־אפ־ריקה,״
היא נזכרת ,״הם היו צריכים שחקנית
לסרט אל עצמי של גלילה רון פדר.״
הסרט מבוסס על דמותו של ציון כהן, ילד
שהידרדר לפשע בגלל אביו האסיר .״הסכמתי
להופיע בסרט בלי לחשוב הרבה. מייד
אחר כך התקשר אלי הבימאי תמיר פאול.

״אחרי הסרט קיבלתי תגובות יפות והזמינו
אותי לסיבה למסיבה עם ריבקה מיכ־אלי.
מאוד התרגשתי כשנכנסתי לאולפן. לא
תיארתי לעצמי שיש כל כך הרבה אנשים.
חשבתי שרק היא ואני מדברות והמצלמה
מצלמת. מיכאלי היתה מאוד נחמדה, למרות
שהזהירו אותי ממנה שהיא עוקצת.
״לפני השידור המפיק היה מאוד מודאג, כי
פרצו באותו יום לריבקה מיכאלי את האוטו
והמפיק הזהיר אותי שהיא מאוד עצבנית.
אמרתי לו, :אל תדאג, אצלי היא עוד תצחק,׳
והיא צחקה, תאמיני לי. מאז התוכנית פונים
אלי ברחוב ומבקשים אפילו חתימות.
״החלום שלי לעתיד הוא לגלם את דמותה
של אמי זכרונה לברכה, זוהרה שיטרית מה־

..שכבת בסויסה של הוו־ ובחת. קיבלתי
חו לשהבבטןוברגל ״ ם. פתאום
הבנתי שאין אמונה בבני ־ אדם .
זיוה 71 ויאל
עין הרע: כל כך הפליאה השחקנית החובבת
להיכנס לדמותה האפרורית של מנקת־המד־רגות
המנוחה.
רוחמה מלכה עלתה לארץ ממארוקו לפני
26 שנים מעיירה קטנה.

כביתה הצנוע בשכונה באשדוד
היא נזכרת בשבוע־הצילומים שב־הב
שיחזרה את הרצח המזעזע:
לפני חודש צילצל אלי אריה אורגד משח
ר חוקר. הוא אמר לי שיש אשה אחת שנרצחה
בשם ריקה חזן משכונת ג׳סי כהן בחולון.
היא היתה מארוקאית ועבדה בניקיון בשביל
לפרנס את הבן שלה, שכל הזמן היה נכנם
ויוצא מבתי־חולים. הם רוצים לשחזר את
הרצח כי לא יודעים למה רצחו אותה. הוא
אמר לי, :אני רוצה לתת לך את החומר׳ אמרתי
לו, :איזה חומר? רק תספר לי על האשה
הזאת ואני כבר אעשה את התפקיד.׳
בבוקר של הצילומים לקחתי אוטובוס ונסעתי
לבת־ים. נפגשנו אריה ואני וכל הצוות
אצל הבת של הנרצחת, בלוריה. אריה הציע
לי ללבוש את הבגדים של הנרצחת. לא הסב־

למרות שהיו שם הבימאי וכל הצוות. מרחו
עלי תחליף־דם ואני הייתי צריכה לגסוס
במיסדרון. האמת, שבמציאות, מרוב פחד, לא
הייתי צריכה לשחק הרבה. לא יכולתי לעמוד
על הרגליים מרוב התרגשות ופחד ושכבתי
שם עם כל הדם כמו המיסכנה זיכרונה לברכה.
השכנים הסתכלו מהדירות ונכנסו להיסטריה.
אחת
השכנות, זקנה מאוד, לא האמינה
שזה שיחזור וחשבה שהיא חולמת והיה צריך
לתת לה כדור־הרגעה. היא כל הזמן קראה לי
,ריקה׳.
אחר כך צילמו אותי במחלקה לטיפול
נמרץ בבית־חולים 11 לפס1ן, איפה שריקה
מתה אחרי כמה ימים. שכבתי עם מסיכת־חמצן,
תחבושות ואינפוזיה ועד עכשיו אני
מיודדת עם הפרופסור שבידיים שלה נפטרה
המנוחה. היא באה לבקר אותי בראש השנה.
במשך השיחזור הבת של ריקה בכתה כל
הזמן, והבימאי ביקש ממנה לא להסתכל
בשביל שתרגע. היא כל הזמן חיבקה אותי,
כאילו חיפשה את אמא שלה שנרצחה.

רוחמה מלכה בביתה
לא למדה מישחק מימיה
אמרתי לו, :ברוך הבא, אתה מוזמן אליי.׳ הוא
אמר לי, :אני צריך אותך למיבחן־בד.׳
״מה, איזה מיבחן־בד, מה זה?״ אמרתי לו,
״לקרוא ולכתוב אני לא יודעת, אבל הילדים
שלי יכולים לעזור.
״ובאמת למדתי 70 דפים בעל־פה. הקליטו
לי את זה ולמדתי.
״שיחקתי בסרט אל עצמי ונקשרו יחסים
טובים ביני לבין כולם. אני מבקשת שאם
גלילה רון־פדר והשחקן אריק אוחנה קוראים
עכשיו את הכתבה, שיתקשרו אלי. אני
אוהבת אותם ורוצה לאחל להם גמר חתימה
טובה.

עיירה גורמה שבמארוקו. היא היתה מטר ו־90
גובה ונודעה באצילותה בכל האיזור. היא
נהגה לעזור לאנשים. בכל יום שישי היתה
עוברת מבית לבית ונותנת אוכל לאנשים,
שלא היה להם עם מה לעשות שבת.
״לא היה לנו תנור גז. היה רק פראן, שזה
תנור בנוי מטיט והיו שמים בו חמין מערב
שבת והטעם של החמין נשאר מיוחד.
״גם הבאבא סאלי מאותה העיירה וגם שם
הוא נודע במעשי הניסים שלו. אני באמת
חולמת שיום אחד מישהו ייקח את הספר
שאחי, מאיר שיטרית, כתב על העיירה ויעשה
ממנו סרט.״

אהר1ן גירש־:,

ם יום נו של צייר
במקום אחר כבר סיפרתי שאחרי שעזבתי
את הקיבוץ הסתתרתי בכפר־סבא מפני
שהתביישתי מפני חברי קיבוץ אפיקים על
עזיבתי.
עזבתי את הקיבוץ אחרי שהייתי חבר בו
20 שנה.
פעם, עזיבת קיבוץ נחשבה בעיני רבים
כבגידה. במבט לאחור אני חושב שהקיבוץ
הוא זה שבגד בי, ולא אני בו.
כאשר שואלים אותי מרוע עזבתי, אני
נותן לכל אחד תשובות שונות. הכל תלוי
בשואל או בשואלת. לזה אני ״אומר שעזבתי
מפני שהיה לי שכן שהוא ולא חברתו (אז
נהגנו לומר ״הברתו״ ,ולא אשתו, גם כשבני־הזוג
חיו כנשואים לכל דבר) נהג לשטוף את
הריצפה. השכן הזה היה שוטף את ריצפת
החדר הגובל בשלי שלוש פעמים ביום. בגמר
מלאכת השטיפה היה מביא דלי מים נקיים
ומעמיד אותו מתחת למיטה — ״מיטת
סוכנות״ עשויה ברזל כדרך אותם ימים —
כדי שיהיה מוכן לשטיפה הבאה.
לפעמים הייתי מסביר כי עזבתי כיוון
שבקיבוץ נהגו לקרוא לי בכינוי רוסי ישן
שלי השנוא עלי יותר מכל. כל מאמציי להניא
את החברים מן השימוש בכינוי זה עלו
בתוהו.
ולפעמים הייתי מדגים את הסיבה בסיפור
מעשיה ארוכה.
באפיקים היה חבר, אדם טוב, מסור לקיבוץ
וטיפוס חיובי בדרך כלל, ושמו יצחק. הוא היה
ג׳ינג׳י ובכל זאת קראו לו הכל יצחק ולא
״הג׳ינג׳י״ או כינוי אחר כלשהו.
ליצחק ג׳ינג׳י זה היתה נקודת־תורפה אחת
(אינני בטוח, אגב, שהכל יראו בה נקודת־תורפה)
.הוא היה קפדן נורא ושומר על סדר
וניקיון למופת. ועד כדי כך הגיעו הדברים
שבלילות היה נוהג לעבור בכל המיקלחות
של הבחורים והבחורות, בכוונה לוודא שהסבון
נמצא במקום יבש.
סיפרו עליו שלפני שהתחתן ניסה שלוש
בחורות שחיזרו אחריו — ורק עם הרביעית
התחתן...
מה פירוש ניסה? ובכן, הוא היה מזמין את
המועמדת לחדרו, מוציא את כל בגדיו וחפציו
האישיים מן הארון ומן המגירות ומבקש
גילעדי ותמונותיו
מהבחורה שתחזיר אותם למקומם. מובן שכל
שלוש הנבחנות הראשונות לא עמדו במיבחן:
אף אחת מהן לא ידעה להחזיר את הדברים שוב עומדים בצורה לא־סימטרית. אז אתה
לארון ולמגירות בדיוק בצורה שיצחק רצה באמת חושב שבקיבוץ כזה אני מסוגל לחשיוחזרו.
יות?״
משנוכח
לדעת שלא ימצא את האשה
אותה שעה התוודיתי באוזניו אני את אחד
האידיאלית — הוריד את רמת הדרישות. את הווידויים הגדולים של חיי .״כן,״ אמרתי לו,
המועמדת הרביעית הזמין לחדרו, פתח לפניה ״היית בהחלט יכול להמשיך ולחיות בקיבוץ.
את הארון ואת המגירות ושאל אותה, אם כי אני הו א זה שלא סבל את העובדה
אמנם הארון והמגירות מסודרים. כשנענה י שהשולחנות מסודרים בדיוק לפי קווי האריבחיוב,
התרה בבחורה שלא תוציא בעצמה חים ולכן הייתי בא בלילות ומשבש את הסדר
שום דבר מן הארון. אם תרצה דבר־מה, תפנה הסימטרי מדי.״
אליו והוא יעשה זאת בשבילה.
רק אחרי סיפורו זה של יצחק עמדתי על
יום אחד, לפתע, כברק משמיים בהירים, עוד סיבה לעזיבתי את המשק.
קמו יצחק, אשתו הנבחרת ושלושת הצאצאים
בכלל, גם בנושא זה, כמו בנושאים רבים
שהספיקו להעמיד ועזבו את הקיבוץ. הם אחרים, קשה לי לקבוע מהי האמת לאמיתה.
אמנם לא עזבו כגנבים בלילה, כי אם הודיעו מי יודע מהי האמת? האמת הלא היא כמו
לחברים על החלטתם, וכולם ניסו להניא האלוהים, שיש האומרים עליו שהוא קיים ויש
אותם מצעדם זה. אחרי הכל, מה יקרה עכשיו האומרים שאינו קיים.
לסבון במיקלחות?
ואם כבר מדברים על האמת, אספר שכמה
אבל הכל לשווא. יצחק ומישפחתו סירבו ממכריי שמחוץ לקיבוץ באו אלי, אותו זמן,
להיענות להפצרות.
ושאלו אותי ,״תגיד, השתגעת, קיבוץ טוב
אז ידעו הכל כי כלתה אליהם הרעה. אם ועשיר כזה עוזבים?״
יצחק מסוגל לעזוב — איש אינו מחוסן עוד
לאלה הייתי משיב, שאולי עזבתי דווקא
מפני הנגיף. ויש לזכור כי הדברים שאני מפני שהקיבוץ נעשה עשיר כל־כך. רציתי
מספר עליהם התרחשו לפני שנים רבות שוב לחוש את טעמו של המאבק על החיים,
מאור, כשעזיבת קיבוץ עדיין נחשבה כבגידה טעם הנחוץ לי כל כך.
בכל הקרוש ובכל היקר...
ועוד לא סיפרתי את סיפור האטלייה.
כחודשיים אחרי יצחק עזבנו גם אני
ומישפחתי.
בעיר נהגנו, יצחק ואני, להיפגש מפעם
לפעם, על אף הבדלי המזג העצומים שבינינו.
יום אחד נכנסנו לשיחה בבית״קפה ואני
שאלתי אותו למניעים האמיתיים לעזיבתו.
השיב לי יצחק :״לאיש עוד לא גיליתי את
האמת. אבל לך אספר. אני יודע שבקיבוץ
כולם חשבו אותי לקפדן עד כדי הגזמה. אולי
יש בזה מן האמת, אינני יודע. אני לא יכולתי
לסבול את העובדה שבחדר־האוכל של הקיבוץ,
שבו 61 שולחנות (הוא ידע בדיוק את
המיספח, עומדים השולחנות בצורה לא־סי־מטרית.
לא־סימטרית, כלומר, לא לפי קווי
האורך והרוחב של אריחי הריצפה. לכן הייתי
מסדר בלילות, אחרי שהכל עזבו, את השולחנות
לפי קווי האריחים. אבל, למרבה הבושה
והרוגז, כעבור יום או יומיים היו השולחנות

ובכן, בקיבוץ היה לי אטלייה ששכן בצריף
שאותו טייחתי מבפנים. הלא כבר סיפרתי
שעברתי כטייח־בניין במשך זמן ארוך. את
הצריף בניתי בעזרת אשתי דבורה שהיתה אז
בהריון. בנינו אותו בימים שהוקצו לי לציור.
ביקשתי שני ימי ציור בשבוע ואישרו לי רק
יום־וחצי. צירפתי לאותם יום־וחצי גם את יום
השבת, וכך היו לי כמעט שלושה ימי ציור
בשבוע.
אבל מה הקשר לעזיבת הקיבוץ ולאטל־ייה?
ובכן, יש קשר.
פניתי למרכז״הבנייה במשק, שיקבע לי
מקום שבו אוכל לבנות לעצמי את האטלייה
שלי. אותם ימים עוד לא היתה לאפיקים
תוכנית־מיתאר כללית. אולי מסיבה זאת
השיב לי מרכז־הבנייה :״אם נקבע לך עכשיו
מקום לאטלייה שלך, יכול להיות שבסוף יתברר
שבמקום זה אנחנו מתכוונים להקים בית־תינוקות״.
וכך
התגלגלו הדברים. אני פונה וחוזר
ופונה והם דוחים אותי בקש. פעם בטענה זו
ופעם באחרת. כשנואשתי מן הפניות למרכז-
הבנייה, חזרתי ליוסף יזרעאלי, מי שהיה׳אז
מזכיר־הקיבוץ, והוא אמר לי :״תגיד למרכז-
הבנייה שאם לא יקצה לך אתר־בנייה״ל־

האטלייה בחולון אטלייה שלך בתוך שבוע ימים, תבנה בכל
מקום שייראה לך. אם אם ירצו לבנות שם
אחר־כך את בית־הכנסת הגדול.״
וכך עשיתי.
בעזרת אשתי דבורה ושלושה עובדי טיוח,
שאני הוא שהקניתי להם מיקצוע זה, הקמנו
את האטלייה. מובן שבמרוצת הימים התברר
כי לא בחרנו במקום מוצלח. במשך כ־ 15 שנה
ניבנו מסביב לאטלייה הקטן שלי בניינים על
בניינים שהאטלייה היה כעצם בגרונם.
לבסוף הגיע גם היום השחור־משחור בשבילי,
שבו הודיע לי מרפז־הבנייה :״ביום
ראשון הקרוב אנחנו הורסים את האטלייה
שלך, ואתה עם הציורים שלך עוברים למיק-
לט. לכן אני מבקש ממך להעביר את כל
המטלטלים שלך מהאטלייה״.
המילה ״מטלטלים״ היתה תמיד מילה מגונה
בעיני ובאותו יום צרמה את אוזניי עוד
יותר. אולי חשבתי בעימקי ליבי, וברוב חוצפתי,
כי אטלייה של צייר הוא מעין מיקדש־מעט,
כמו״,נאמר, בית־כנסת קטן, וכשם שאין
לאיש זכות להרוס בית־כנסת, כך גם אין
הורסים אטלייה של צייר.
אותו יום גמלה בליבי מחשבת עזיבת הקיבוץ.
הלכתי למזכיר־המשק והודעתי לו על
החלטתי. ביקשתי שלא יהרסו את האטלייה

עד שאסתדר במקום אחר ואשוב לקחת את
התמונות.
וכך היה. אנחנו עזבנו והשתקענו תחילה
בכפר־סבא וחברי, נהג המכונית של הקיבוץ,
שימל׳ה ניסלביץ׳ ,הטעין יום אחר את כל
ציוריי על גבי המשאית והביאם אלי לכפר־סבא.
אני זוכר שאמר לי :״אנחנו נפרדים
בעצב לא רק ממך, אלא גם מאוצר זה.״

אני קורא שוב את מה שכתבתי ברשימה זו
ואינני מבין מפני מה כתבתיה. האם מטרידים
אותי עד היום ריגשי אשמה על עזיבת מקום
שהיה ביתי ובית מישפחתי שנים רבות כלבו?
הרי כבר אמרתי שבעיני לא אני הוא
שבגדתי בקיבוץ, כי אם הקיבוץ הוא זה שבגד

לך דע מהי בדיוק האמת.
ורק דבר אחד רצוני להוסיף. בנעורי
ובבחרותי הייתי חלוץ וגם היום נשארתי,
בעיני, חלוץ. נהוג לומר היום ״פעם סבלנו,
פעם קדחנו, ייבשנו ביצות, עבדנו עבודת-
פרך ״.ואילו אני קובע חד־משמעית: מעולם
לא סבלתי. כל מה שעשיתי בחיי למען בניין
ארץ־ישראל — מאהבה עשיתי. לכן לא היה
גם הסבל סבל אמיתי, כי אם פרי אהבה.
פתאום עולה בזיכרוני תמונה אחת מן העבר
הרחוק־רחוק: אנחנו מקימים את בנייני קבוצת
כינרת. בונים בידיים, בלי עזרת מנוף, כי
מנוף עוד לא היה באותם ימים. בגמר יציקת
הגג רקדנו הורה מסביב לבניין ושתינו כולנו
גזוז.
אני מוסיף דברים אלה מפני שנזכרתי
בדבריו של צייר אחד מידידי, צייר חכם,
שאמר לי יום אחד :״אני לא אתאבד מפני
שבאגודת הציירים אין ארכיון.״ את הארכיון
שלי אני נושא עימי בליבי, בראשי, בזיכרונות

וסיפור אחרון בהקשר זה של עזיבתי את
הקיבוץ. לילה חשוך אחר עמדתי כשומר
בעמדה בכפר־סבא הערבית הכבושה. פתאום
חשתי כי מישהו מניח את ידו הכבדה על
כתפי. בשל האפילה לא הבחנתי בו אבל משהחל
לדבר זיהיתי אותו מייד. היה זה איתמר
גולני, הבן הבכור של קיבוץ אפיקים. הוא
הגיע לכפר־סבא לחפש אותי לאחר שנודע לו
שעזבנו את המשק. התחבקנו והתנשקנו. גם
בקיבוץ היינו ידידים, למרות פער הגילים
בינינו.
הוא הציף אותי בשאלות ולפתע, כמו ב־יריית־תותח,
שאל ״מדוע עזבת את הקיבוץ?״
הוא הוסיף ואמר לי, כי נתמזל מזלי שלא היה
בבית בעת עזיבתי, אחרת היה שוכב על
מיפתן הבית שלנו ולא מניח לנו לעזוב. לא
השבתי לו מייד. הירהרתי ביני לביני ולבסוף
אמרתי לו כך: חייתי בקיבוץ 20 שנה. אענה
לך על שאלתך אחרי 20 שנים של חיי החדשים.
לפתע
תחב את ירו לכיסו ושלף משם 300
לירות — סכום ענקי באותם ימים .״לי אין
צורך בכסף,״ אמר לי הבחור הנפלא הזה,
״אבל לך זה בוודאי יעזור קצת בחיים החדשים.״
סירבתי
לקבל מידיו את הכסף ופתאום
קרא לו מישהו והוא הסתלק. בחור מוצק,
שרירי, רחב־כתפיים. אחר־כך התגייס לחיל־האוויר
ועבר קורס־צניחה. סיפרו עליו שלא
היה נכנס ישר למטוס מפני שכתפיו היו
רחבות יותר מפתח הכניסה.
אותו ליל־אפילה בכפר־סבא לא ידעתי
שזוהי פגישתנו האחרונה ...עד היום אני מצטער
כשאני נזכר שאמרתי לו שאתן לו את
תשובתי כעבור 20 שנה.
לו לא היו עוד 20 שנה!
באחת הצניחות שלו מן המטוס נתקע חבל
המצנח שלו בכנף המטוס והוא נשאר תלוי
באוויר. הטייס התקשר למיפקדה לשאול מה
לעשות במיקרה כזה. אבל היה זה מיקרה
ראשון מסוגו בחיל־האוויר הישראלי ואיש לא
ידע מה להציע. כאשר עבר המטוס מעל הים,

כשהוא מנמיך טוס, צנח איתמר, שהיה שחיין
מעולה, למים. צנח ולא עלה עוד.
בעיקבות מיקרה זה התקשר מטה חיל־האוויר
הישראלי למטה חיל־האוויר האמריקאי
והאחרונים הסבירו כיצד ניתן להציל את
חיי הצנחן במיקרים מעין אלה.
כמו בחייו בקיבוץ, הביא איתמר גולני
תועלת רבה לעם ישראל ולצבא ההגנה
לישראל גם במותו.

בראי עקום
אבי ולנשין
שהיד
עם עובד

שהיד הוא כל פלסטיני שנהרג במילחמה
נגד ישראל, .שהיד״ זה משמעו קורבן,קי־דוש־השם״
שלהם. והוא התואר שנחקק על
מצבתם.
אבי ולנטין מנסה לתאר את המקבילות
הקיימות לכאורה בין שני לוחמים־עלומי־שם
כמעט — קצין ישראלי צעיר מ״מיטב הנוער״
,בן ונכד לחלוצים ולוחמים, חייל ביחידה
עילית, אודשכול שאחיו נפל במילחמת יום־
כיפור. הוא הולך לפילהרמונית, מטייל בעולם,
אוהב אמנות — כמעט ״יפה נפש״ .מולו
ניצב נכדו של דייג מיפו שגדל בסמטות
מחנה שאטי על בירכי סיפוריו ואגדותיו של
סבו. בלחץ האירועים הוא הופך למחבל, קודם
מקומי ואחר־כך מעורב בעיסקי חבלה בינ
טיפה
האחורית, לרמוז, שאילו היו פני הדברים
אחרים, יכלו(שניים אלה) להיות חברים,״
הרי טעה טעות חמורה. אם בתחילת
הספר עוד ניכר ניסיון לייצר,סימטריה״ בין
מעשה־הזוועה של תושבי המחנות השורפים
אוטובוס מלא ילדי בית־ספר, לבין מעשה
התגמול של דרור וחבריו, הנה, לאט אבל
בטוח, הופך הגיבור הפלסטיני לדמות אהודה,
מתונה ואנושית יותר. ואילו דרור וחבריו
מאבדים בהדרגה את צלם האדם והופכים
לחסרי פנים ואישיות — משהו עטוף מדים
שקסדה ושיריון פלסטיק מסתירים את פניו
ואת נפשו. הפלסטיני, לעומת זאת, חולם את
החלומות שלנו. הוא אומר ״ליהודים קל יותר
להאמין שהערבים רוצים לזרוק אותם לים
מאשר לבטוח בערבים שרוצים להתפשר אי־תם.
הם יודעים רק להילחם — אבל לעשות
שלום?״
הערבי מבין את מצוקות היהודי. היהודי,
לעומתו, אטום לחלוטין למצוקות הפלסטיני.
בעיניו הוא, כפרה״ ,כך שאין כאן שום ״סי־מטריה״
בין המצבים והדמויות. ואכן, המצב
האמיתי כיום הוא כבר לא סימטרי מעצם
העובדה שאנחנו כובשים והם נכבשים.
מאידך גיסא, כפי שהמצב החזוי של. מחנה
הפליטים־עבודה״ בשאטי הוא מוגזם ודימיוני
ואפשר לפחות לקוות, שיישאר כזה רק בדיט־יון
הכותב — כך אפשר עדיין להאמין
שהישראלי אינו,מכוער״ כל־כך כפי שאבי
ולנטין מצייר אותו בספר זה.
אם הספר נכתב כתמרור־אזהרה — למה
שעלול להיות, הוא אולי במקומו(אבל האמנם,
בתנאים המתוארים, יפתח דווקא הפלסטיני
רגישויות והבנות כאלה כלפי היהודים?!)
.אבל אם הוא מצפה לכך שצר זה או זה
יראה את עצמו בראי שאותו הוא מספק כאן
— אני מפקפקת אם הערבים או היהודים
יכירו את עצמם במראה זו.

רעיה הרניק

אדם ואבן בירושלים

עודד 3דו־

ה מ דווו־ ח

פגז הקומפוט הזה דוור ב מיסגר ת מי-
זם־העל של תעלת 100 הפרוייקטים או
כחלק מהארכי״מיזם של פרוייקט 100
התעלות, אבל מה זה חשוב. יופי,
שרול. אלא שאליה ופוץ בה, כלומר,
שאר העולם עלול בהחלט לקנות א ת
מיז״חם (מיזם חם) הדיוור המהפכני.
אז תארו לכם שבכל פעם שנערכות
בחירות לאיגוד רופאי השיניים של
זמביה נוחת כאן איזה עפיפון באליס-
טי ב סבי בו ת התנחלו ת חי שוקי-אחי-
תופל, למשל, או שהת אחדות מצחצחי
השיניים של איי פיג׳י בוחרת להפגין
את עליצותה האלקטוראלית בשיגור
טילון אקספרס ביו״יבשתי להיאחזות
זיקפת־ישורון, אה! כשנגיע לרבולוציה
המדוורת ההיא, נצטרך, מה שבטוח,
לעבור לדואר־ים ולארגן (בבחירות
לרבנות הראשית) איזה מבול קטן לח-
לד הניחר מצמא. ורק שלא יטעו במי קוד.

ועוד
בעניין המהפכה המדוורת.
כנראה שהמיקוד לא צויין בבירור על
גבי מעטפת הטיל ההוא, אחרת קשה
להבין איך הוא פיטפס א ת ננגזי די־טי
ונחת במימיו הבלתי״ממוענים של הים
התיכון. אבל לא צריך להתרגש מזה.
כאן, למשל, בשטעטלון הצפון, הלא
הוא גורנישטאל־טיטי, רגילים כבר
לעב״מים חסרי־כתוב ת המגיעים אלי נו
בטעות, עקב ביול חסר, בכל פעם
שתושבי אחת הטבעות של שבתאי
עסוקים בוויכוחים אלקטוראליים.
ככה זה, מה שמעופף בדואר אינטר-
גלקטי טוב גם ליהודים. שמתם לב
שבכל פעם שמתחוללת כאן מערכת״
בחירות, חייב העם היושב בציון להפ גין
א ת שימחת-נפשו באיזו מעטפת-
נפץ בדואר-אווירו לפני הבחירות ההן
לכנס ת פיצלחנו א ת הכור הגרעיני ה עיראקי,
וכעת, בחיתולי הקמפיין ה הס
תדרו תי, שוגר טיל ק״ק(טיל קי סר-
קדאפי) שיביע א ת משוש״לב העמלים
באוזני עמיתיהם הלובים.
יופי, שרול. סינ דיק ט העובדים־בפ-
רך לא מסתפק הפעם בתשדירי״שרות
מעומלנים של דוגמניות נעמ״ת הסו בבות
בפעוטונים יצירתיים, במועדוני
גימלאים ובסניפי קופת״חולים (אתם
ראיתם פעם שאפות כאלה בקפוט־חו־לים!
שככה יהיה לי טוב, בכמעט 40
שנות חברותי בקלוב הבריאות הזה
אני נ תקל ת מיד ברופאות הרריות,
באחיות מזוקנות וברוקחות משופמות
למשעי, אז מה הולך פה, מירפאות
פנטגליה אלבינהאוז! אני נעשה חולה
מתשדירי־הבריאות החטובים הללו);
לא, הפעם לא טמנה ה הס תדרו תאת
טילה בצלחת. טרם הוברר, אמנם, א ם

הנווייקט ודם ם1
עושה שלום במרומינו
הוא?עשה שלום עלינו
על כל ישראל
ישמעאל
:־ועל כל
1ז- מיזמים שאר
:וכל
״ ז־זי
ותעלות־הימים

שילכו לעזאזל׳
ואמרו אמן־סחתין.

מאיר בן דב
אד ם ואבן בירושלים
הוצאת מידן

לאומיים. הוא רוצה להיות צייר, הוא רוצה
לשאת אשה, אבל הוא מגלה שהמילה המסופרת
חזקה מהרובה והופך להיות, אל־חכוואתי״
— מספר.
בלב נוף אפוקאליפטי, אבל לא רחוק מהמציאות,
של מחנות־פליטים ההופכים בעצם
למחנות־עבודה, כשבתווך בניין מימשל
ממוחשב וממוזג השולט על כל הסביבה, ובו
יחידה מיוחדת שאינה כפופה לצה״ל או
לשב״כ(.דובדבן״? ״תות־שדה״? ״מישמש
מתלבט לו גיבורנו יפה־הנפש המעריץ את
חברו־מפקדו דרור — דרור זה שקורא לכל
הערבים. כפרות״ ושהגילוי הריגשי היחיד
המציין אותו לאורך כל הספר הוא התרגשותו
לנוכח קבר בבית־קברות צבאי ביום הזיכרון.
ואכן, לגיבורנו יש בעייה עם דרור זה :״אני
אוהב אותו אבל שונא את מעשיו — מעשים
שבגללם אני שונא את עצמי, את המעשים
שעשיתי בגללו.״
אם ניסה אבי ולנטין, כפי שכתוב על הע
בשלהי
המאה ה־ 19 וראשית המאה ה־,20
כשראשוני החוקרים האירופיים החלו פוקדים
את כיפת הסלע, היתה בפניהם תדהמה ופליאה.
חוקרת האמנות מרגרט ואן־ברשם אמרה
כי זהו המיבנה,היפה ביותר שנבנה אי־פעם
בידי אדם ...חלום מתוך אלף לילה ולילה.״
לא במיקרה בחר הארכיאולוג מאיר בן־דב
בתצלום כיפת הסלע כדי לעטר את השער
הקידמי של סיפרו, .אין יפה יותר ממיבנה
כיפת הסלע, המכונה בטעות בשם מיסגד עומר,
לשמש כסימלה המייצג של ירושלים,״
כותב בן־דבן מי שהיה אחראי לחפירות הר־הבית
ואשר הצלחת המיפעל העצום ההוא נזקפת,
בין השאר, לזכות אישיותו הממתנת.
בן־דב משכיל להציג את פניה השונים של
העיר העתיקה, לאו דווקא כנכס בלעדי של
בני עם זה או אחר, אלא כמקום השייך ל,בני
לאומים ודתות שונים, יהודים, נוצרים, מוסלמים
...תיירים וצליינים, בעלי מלאכה ויושבי
קרנות.״
כיפת הסלע, הכותל המערבי, העיר העתיקה
כולה, חומותיה, ההיסטוריה שלה, ,האווירה
המיוחדת השרויה עליה, שכמותה אין למצוא
בשום מקום אחר בעולם ...כאילו ...מקום
שאינו נטוע במציאות ״.כל אלה בעלי משמעות
מיוחדת, לא רק לנו היהודים, אלא לבני
כל שלוש הדתות הגדולות.
הרעיון שצץ בראשי השילטון התורכי במאה
הקודמת לפרק את חומת העיר כדי לזכות
באבנים כחומר לבניה לא יצא אל הפועל. גם
הצעתו של בן־גוריון, אחרי מילחמת ששת-
הימים, להרוס את החומה כמחווה של איחוד
העיר, נהדף על־ידי התבונה.

להבחין אם אלה נקישות התופים או שמא זהו
לבך ההולם בקצב השיר.
בחלקו השני של הערב ארח גרוניך את
,ידידי הטוב, אהוב ליבי״ מתי כספי.
השילוב בין שני המוסיקאים המוכשרים

הקורא מוזמן, איפוא, לסייל להנאתו על
החומות(השלמות והמשוקמות) של עיר יחידה
ומיוחדת זו, להיכנס לסימטאותיה, להכיר
את מיבניה היפים, להתבונן בשרידים, לפגוש
בתושבים, בירושלים של מעלה ושל מטה,
של מחילות וחדרי קבורה, של כנסיות, מיס־גדים,
בתי־כנסת, מיגדלים, עיטורים, ציורים
ופסלים.
צילומים מרהיבים ביופיים מקרבים אותנו
אל המקום. דומה שלא הוזנחה שום אבן או
זווית, הכול נבדק, תועד ונמסר לקורא הסקרן.
היופי הרב והבעיות הסבוכות ממלאים את
דפי הספר ומשמשים חומר למחשבה. כמו לא
היתה אינתיפאדה בעולם.

שרה כץ

שלמה גרזניך מארח
את מתי כספי
הודות לחברה טובה, או למזל טוב, או
למיקרה, נקלעתי במוצאי־שבת לאמפיתיאטרון
ווהל וראיתי את התופעה שקוראים לה
שלמה גרוניך. לעניות דעתי, עוד לא היה
דבר כזה בארץ, לא היה ערב שישווה למופע
הזה ברמה המוסיקלית הגבוהה, בתיכנון
המבריק של הטירוף הנפלא הזה, במנגינות
היפות גם כשהן אינטימיות (ב״הזמן עובר״,
למשל) וגם כשהן קיצביות עד שאינך יכול

גרוניך ואשתו עם כספי
הוא ייחודי ומענג. היתה זו תזכורת קצרה
ומעוררת תיאבון להופעותיהם המשותפות
בעבר. בניית תוכנית משותפת חדשה נראית
עכשיו, לאחר הורדת המופע של גרוניך,
כמעשה ההכרחי והנבון שאפשר להעלות על

שרה כץ י

הר;!ת-אנא!

ההם אומרים...מה הן אומרות..,הה הם *ווחרים״-חה הן אומרות•

אפי שנתצלר :

א פי קהפ רי:

ג ד גילעד :

״לתת מיקלט לסורים ,״ באשו המחשב נבו׳ ..הברנסה באמריקה קשה .־
אבול לא לאש ״ף!״ ו 11אלאקיים החלטתי לשור הביתה!״
אחת הזוויות היותר״מעניינות בעריקתו של הטייס
הסורי לישראל היתה דווקא הצעתה המפתיעה של
מועצת־פועלי״גנעתיים לאמץ את הטייס.
שאלתי את אפי שטנצלר, מזכיר״המועצה, מה מס ת תר
מאחורי הכוונה.
איש־צבא סורי, המסכן את חייו והתורם תרומה אדירה
לביטחון־ישראל, חייב להישאר ולהיקלט בארץ — ואני אומר
את זה כמ״פ בצנחנים. לא בכל יום קורה מיקרה כזה 20 .
מישפחות מגבעתיים פנו אלי בבקשה לעזור באימוץ.

• ביוזמתם?
הם שמעו על הכוונה שלי ופנו אלי טלפונית. אנחנו מדי-
נת־קליטה, אבל מצד שני, אנחנו מוקפים אוייבים, ואנחנו
חייבים להראות לעולם, ובמיוחד לסוריה, שאנחנו מסבירי-
פנים לכל מי שרוצה לבוא לגור אצלנו. אני לא מתכוון ל אד
שי־אש״ף, אבל זהו מיקרה קלאסי של אדם שמבקש מיקלט
מדיני ואנחנו, כיהודים, צריכים לעשות את המקסימום כדי
לעזור לו.

• איך אתם מתכוונים לעשות את זה?

יום השישי האחרון, ה־ 13 באוקטובר, היה אמור
להיות יום שחור למחשבי כל העולם. וירוס־מחשבים
היה אמור לגרום ל מ חיק ת צתונים במחשבי ״איי־בי*
אם״ והתואמים.
מדוע דווקא יום השישי ה* , 13 שאלתי את צביקה
פרי, מ הנדס תובנה.
יום שישי ה־ 13 הוא מיספר הרזדגורל.

• מעבר לזה שקשורים לו הרבה מיתוסים,
מדוע דווקא במחשבים?
בכל איש־מחשבים מסתתר, כנראה, משחית קטן, ויש כאלה
שמסתתר בהם משחית גדול. אנשי־מחשבים הם אנשים המתעסקים
במיספרים, מאמינים במיספרים, ולכן הס גם מפתחים
להם אמונות טפלות הקשורות במיספרים. מאחר והם לא סוג
הטיפוסים המאמינים יותר מדי באמונות טפלות, אז הם יוצקים
להן תוכן. יותר מזה, כשהגעתי לכאן, הקו היחידי שהיה
פנוי במחשב היה קו מיספר , 13 שכנראה אף אחד לא רצה
לקחת אותו, וזה היה עוד לפני המצאת הווירוסים.
יש גם השערה שחלק גדול מהווירוסים מיוצרים על־ידי
יצרני״תוכנה, כדי להילחם בהעתקות־תוכנה. כשגונבים תוכנה
מורשית ומעתיקים אותה, אפשר ללקות בודרוס, ומי שלא
קונה תוכנה חוקית מסתכן בנזקים במחשב שלו.

יש לנו חמש אולפניות לעברית. אנחנו נכניס אותו למישפ־חה־מאמצת,
שתקל עליו את השלבים הראשונים בארץ, בהתמודדות
עם שפה זרה, עם אורח־חיים שונה, ואני מקווה
שגורמי״הביטחון יאפשרו לנו לבצע את זה.

• הווירוס ימשיך לתקון! ,או שהוא ניתן
לעצירה?

מיקלט

מחשגים

• הטייס הסורי כבר מודע לפנייה שלכם?
הודענו על כוונתנו ללישכת שר״הביטחון. עדיין לא
קיבלנו תגובה. אני רוצה להאמין שישחררו אותו.

• למה דווקא הוא? הוא הרי ערק על רקע אישי.
לא מעניינת אותי הסיבה. אני מסתכל בשורה התחתונה.
הוא סיכן את חייו. הוא לא היה חייב לערוק לארץ, ועובדה היא
שהוא בחר דווקא בנו. אם מחר היה נופל לידינו טייס ירדני או
מיצרי, היינו עושים אותו דבר. מבחינתי שכל הצבא הסורי
יערוק — כולנו נברך על־כך.

• איך אתה רואה אותו משתלב בגבעתיים?
בצורה בלתי״רגילה. הוא אדם צעיר, קצין כצבא. בשלבים
הראשונים נעזור לו במישפחה, בשכירת דירה, בחיפוש עבודה
וכולנו נצא נשכרים מכך.

• והפנייה היא לא במיקרה על רקע הבחירות
הקרובות?
אין לזה שום קשר לבחירות.

(אורית זרובבל)

האמת היא שניתן למנוע ממנו לתקוף בכלל. פשוט מזיזים
את התאריך במחשב. המחשב הרי לא יודע מה התאריך. הוא
לא מקבל לוחות־שנה ממפרסמים. מה שצריך הוא להגיד לו
שהתאריך הוא אחר, ומאחר ואנשים. בדרך־כלל, לא עוברים
ביום השישי, אפשר לתכנת אותו לתאריך של שבת, וביום
ראשון להזיז את התאריך לאחור.

• ואתה יודע על מישהו שניסה את השיטה
הזאת?
אני מכיר מישהו שהתכוון, אבל בסוף החליט שלא לבוא
לעבודה, וכך הוא פתר את הבעייה. כל עוד המחשב כבוי הוא
לא קיים, ורק כשהוא מופעל הווירוס יכול לפגוע בו.

• אבל מה עושים בחברות ובגופים, שבהם
עובדים נוך־ם טום? איך נערכים במיקרה בזה?
יש תוכנות מיוחדות שמתמודדות עם זה, ושמעתי שיש גם
כל מיני רופאים שמסתובבים ועושים כמה סיכסי־וורו, שורפים
רגל של צפרדע, לוקחים 200 דולר לביקור, וכנראה שהם
יודעים מה שהם עושים, או עושים רוח, לפחות.
(אורית זרובבל)

זה הכל תלוי במישקפיים שבהם אתה משקיף על העו לם.
יש הרואים איך יורדים מהארץ, ויש, כמוני, המג לים
בכל פעם מישהו ששב הביתה. כששמעתי שגד
גילעדי ומישפחתו חזרו, התק שרתי כדי לברך וגם ל שאול
כמה שאלות.

• אתם הייתם ישראלים בארצות־הברית, או
שהייתם יורדים?
אני חושב שהיינו יורדים בפוטנציה. אנחנו עזבנו את הארץ,
מפני שהרגשנן באחד הימים שנמאס לנו מהארץ, ואנחנו
לא רוצים לחיות בה. בארצות־הברית התערינו בקלות יחסית.
למדתי מיקצוע מעניין, קיבלתי עבודה טובה. אבל אחרי כל
הדברים הטובים האלה, שמתי לב שבעצם האווירה בניו״יורק
זה לא בדיוק לטעמי, הלכות־החיים של הניו־יורקים למעשה
זרות לי.

• ואז באחד הימים מחליטים לחזור הביתה?
לא בדיוק. צריך שיתקיימו עוד כמה תנאים להחלטה
גורלית לזוז שוב מהמקום.

• יש לזה גם קשר לפרנסה?
בוודאי. בניגוד למה שחושבים רבים, הפרנסה בארצות־הברית
קשה. הנטייה היא תמיד לשמוע על ה־ 5$שהצליחו,
שעשו המון כסף. על ה־^ 95 שמתקיימים פח ות או יותר,
יורדים שמתקיימים בקושי או שלא מתקיימים בכלל — לא שומעים.

• אבל אתם התקיימתם בכבוד, נכון?
חלק מהזמן. אבל גם בארצות־הברית הגדולה יש מיתון,
וכשיש מיתון זה פוגע במיוחד בדברים ספציפיים, כמו התחום
שלי, שהוא תיכנון תאורה אדריכלית. כלומר, תיכנון מיבנים
גדולים, כבישים, גנים וכר.

• ואיך, בכל זאת, מחליטים פתאום לארוז
ולחזור. למה דווקא לארץ שבה המיתון חוגג?
ההחלטה לא נעשתה ביום אחד. זה היה תהליך, שבו שותפה
כל המישפחה. הוחלט על נסיעת־גישוש ארצה.

• אי ך היתה החזרה?
זה הבית שלנו. ככה הרגשנו גם כשמאוד־מאוד כעסנו על
מה שקורה כאן. לחזור הביתה זה תמיד קל יותר מאשר הה יפך.

• אם גם בארץ תתקשה למצוא עבודה —
תחליף מיקצוע, או ששוב תחלין! מקום־מגורים?
אני מקווה שלא אצטרך. אבל אם אצטרך, הפעם אחליף
(דניאלה שמי)
מיקצוע.

מה הם אומרים...מה הן אומרות...הה הם אומרים...מה הן אומרות

עי די ת שחור:

ורם אי ל ת:

אסף כ הן:

,.הזמינו אות׳ לבימה במקום לקנות נושים ..השיחו בטלוויזיה חשוב
וסט וו ער בני! ,,צוינים לעודד המונים! ,,לשחקנים וגם וקבוצות!,,
איך אמרה המשוררת נעמי שמרן ״אף לא רע דל או
ס קנ דל או פסטיבל״ .וזה כמעט נכון, כי במיקרה של
פסטיבל הסרטים הישראליים זה בא ביחד. גם הפס טיבל
וגם הסקנדל.
ביום השישי, בעיצומה של מסיבת״עיתונאים לרגל
הפסטיבל חולקו הקטלוגים, ואז התברר לבימאית
עידית שחורי שבקטלוג פשוט קטלו א ת הסר ט שלה
לגמרי. עידית הנדהמ ת ביטלה מייד אתה שתתפותה,
והלכה הביתה לבכות. אחרי כמה שעות של בכי דיבר תי
איתה.

• מה כל־כך נורא בביקורת קטלנית?
זה לא ביקורת. ביקורת אני מוכנה לקבל. אבל כאן זה דבר
שונה לגמרי. אני ישבתי לי בבית, טילפנו לי מהפסטיבל
ואמרו לי שהסרט שלי ,״מעגלים שישי־שבת״ ,נבחר להיות
מוצג. נורא שמחתי, ועד ליום השישי האחרון הייתי שמחה כל
הזמן. ואז אני פותחת את הקטלוג ואני רואה שמאיר שניצר
פשוט מוחץ את הסרט שלי, מכסח אותו לגמרי. וכאן מדובר
בסרט שנבחר על־ידי ועדה, שאני מבינה שגם הוא היה חבר
בה, להיות מוצג בפסטיבל־הסרטים!

• אמרת לו משהו? שאלת את שניצר למה?
הוא לא היה שם. אילו היה שם, הייתי מעיפה עליו משהו.
אבל אחר־כך החלטתי שאם אפגוש בו, לא אומר לו מילה. לא
מגיע לו.

כ״ 90 בני-נוער מאגודת הספורט ״עמיצור״ ב-
קריית-אוגו יצאו כיוס א׳ למסע-אופגיים מקריית-אונו
לראש-הגיקרה, משם לכינרת, וחזרה לקריית-אוגו.
מטע-האופנייס מ ת קיי ם לזיכרה של איילת אדבר-
אילת, ספורטאית מצטיינת ב״עמיצור״ קריית־אונו, ש נספ
תה בשנה שעבדה בנ סי כו ת טראגיות. לפני היציאה
לדרך דיברתי עם יורם אילת, בעלה של איילת ז״ל
ומדריך ב״עמיצור״ קריית-אונו.

• אמרו לי שמסע־האופניים הזד! איננו
תחרותי, מפני שאתה מתנגד לתחרויות.
זה לא מתייק, אבל נכון הוא שמאוד לא מוצאת חן בעיני
הצורה שבה מתנהל הספורט בארץ, כשמרבית המשאבים
הולכים כדי לפתח ספורט תחרותי, וכמעט לא נשאר כלום כדי
לדאוג לאיכות־חיים, כלומר לספורט עממי הכולל את רוב
האוכלוסיה.

• אבל הספורט הוא ביסודו תחרותי.
לא בהכרח. אם את מדברת על ספורט שבו יכולים להשתתף
מעט מאוד אנשים, בעלי כושר גופני מצויץ, כישרון גדול
— זה נכון. אבל מה עם בל מאות האלפים, שרוצים לעשות
ספורט כחלק מאיכות״החיים? האם לשמנים, לחלשים, למבוגרים
לא מגיע לעסוק בספורט?

• אתה מדבר על ספורט להמונים?

קולנוע
• אני מבינה שזה כעס אישי מאוד נגדו.
רבים מאוד לא יודעים שבזמן שהסרט שלי נוצר היה שניצר
יחצן של סרטים, והוא קיבל על עצמו לעשות יחסי־ציבור
לסרט הזה. אחרי שנים הסתבר לי שהוא היה מטלפן לעיתונאים
ואומר להם :״אני מזמין אותך לסרט איום ונורא. אני מאוד
מתנצל שאני צריך להזמין אותך לסרט כזה.״

• אז הביקורת הרעה שלו אפילו לא באה לך
כהפתעה?
העניין הוא שקטלוג של פסטיבל זה לא ביקורת. לא יתכן
שקטלוג של פסטיבל יהווה בימה לדעתו האישית של איש
אחד, גם אם הוא היה האיש היחידי שהסכים להכין קטלוג תוך
שבועיים. לא נהוג בשום מקום שמזמינים אדם לבימת־הכבוד,
ושם סוטרים על פניו לפני כולם 10 .שנים לא עשיתי סרטים
בגלל הדברים האלה, בגלל הרוע, בגלל חוסר־הפירגון, בגלל
האנטי. רק לפני שבוע ישבתי והחלטתי לחזור לזה, לכתוב
תסריט, והנה אני שוב חוטפת מכה בפרצוף. אני לא מדברת
מצד המיסכנות, אלא מצד ההרגשה שמשהו יסודי כאן לא
(דניאלה שמי)
בסדר.
ספורט נבון מאוד. אצלנו אפשר לעסוק בספורט גם שלא על־מנת
לנצח.

• והאתגר?
האתגר הוא לא רק להגיע ראשון. האתגר הוא גם להשתתף,
להתגבר על פחד, לשפר את הכושר. לדעתי גם לא נכץ שקיים
בכל אחד האתגר לנצח. אצל מרבית האוכלוסיה זה לא קיים.
רוצים להיות חלק מהעניץ, מבלי להתחרות. ואז, במקום לחלק
את המשאבים לכמה אלפי אנשים שרוצים לעסוק בספורט
עממי, קונים עוד שני כושים לאיזה קבוצת־כדורסל. נגד זה
אני מתקומם

• איזו מין אגודת־ספורט היא ״עמיצור״?
איפה עוד יש כאלה?
היו לעם יצ 1ד כמה סניפים, אבל במשך השנים כולם נפלו.
רק בקריית־אונו, כשראו שבני־הנוער עברו מתטעת־הנוער
אלינו, החליטו מהמועצה לעזור בהפעלה, והיום האגודה
בקריית־אונו מונה 400 חברים פעילים. היא נחשבת כתנועת־ודניאלה
שמי!
נוער הפועלת באיזור.

נמשך המשא-ומתן בין רשות-השידור לאיגוד-
הכדורסל על זכויות-השידור במישחקי-חליגה ברדיו
ובטלוויזיה בעונה הקרובה. ברשות־השידור הופתעו
לטובה מהמחווה החד״פעמית של ראשי האיגוד,
שאיפשרו לצלם ולשדר מהמיגרשים במחזור פתיחת-
הליגה.
איגוד הכדורסל שואף להסכ ם לטווח זמן קצר, בעוד
שהטלוויזיה רוצה להבטיח לעצמה הסכם לטווח ארוך.
לאסף כהן, שחקן קבוצת הכדורסל הפועל-ירושלים,

יש מה לומר על-כך:
קשה לי להיות אובייקטיבי, כי אני שייך לאיגוד־הכדורסל,
שמתפקידו גם להגן על האינטרסים של קבוצות־הכדורסל. אך
מצד שני חשוב שרשות־השידור תדווח ותשדר על קבוצתי
ומישחקיה.

כדורסל
• האם מגיעים כספים מרשות־השידור לאיגוד
הכדורסל?
כן! הטלוויזיה מרוויחה ומקדמת את האינטרסים הכלכליים
שלה. היא משלמת עבור סידרות שהיא קונה בחו״ל. אין כל
סיבה שלא תשלם לאיגוד הכדורסל עבור שידור המישחקים.

• יש האומרים שאיגוד־הכדורסל מגזים בדרישותיו,
מפני שרשות-השידור מקדמת את יחסי־הציבור
והפירסום של השחקנים והקבוצות.
אני לא מתמצא בסעיפים ובפרטים של המשא־ומתן, אך
ברורה לי עובדה חשובה אחת: אם אדם לא שילם את אגרת
השידור, תישלל ממנו הזכות להחזיק במקלט־טלוויזיה. מדוע
איגוד־הכדורסל צריך לשבת בחיבוק־ידיים, כשהטלוויזיה לא
משלמת לו את התמורה שמגיעה לו?

• אם לא יגיעו להסכם, לא יהיו שידורים.
זה די יכאב לי, מפני שזה עוזר לשחקנים ולקבוצות.
והפירסום בכלי־התיקשורת הוא חלק בלתי־ניפרד מהספורט.
(עודר רכטמן)

—33 1

החלטתי לעזוב את הארץ. היו כאן דברים מדכאים. רציתי לצאת מהמלכודת!

אור הנר יצא רטובה. דגנה ון נמעט
הבנה רנונבת..אוהד״ ,אנו סינסוו בנימי
הביא וביטוויה. ון המראה לאוצות
חברת, ולא שע ה עם האנשים הבאים:
נול גט׳ ,חו ד מוו, מילטו! בול, קו׳ גונט,
אלביס בוסל׳ ועוד נמה אחרים
1ענ/״ רון
^ סיפור ד!גדול הראשון שפורסם עליה
! 1בעיתונים, לפני 27 שנים, היה קשור
לשערורייה בעולם התיאטרון. אחרי השערורייה
עזבה את הארץ.
רפנה דן, שוב בארץ אחרי תקופת היעדרות
ארוכה, עדיין רגישה וטמפרמנטית.
עדיין בלונדית, חטובה ונאה.
וזה מה שקרה אז, בערב החזרה הגנרלית
של המחזה הצרפתי האידיוטית, בתיאטרון
אוהל, שאינו קיים עוד: השחקנים התבקשו
להזמין ידידים, או קרובים, והם אכן עשו זאת.
חמש דקות לפני עליית המסך פרץ שלום
פופוך, לשעבר שחקן התיאטרון, ואז אחד מאנשי
המינהלה של האוהל, אל מאחרי הקלעים,
כשכולו רותח וזועם :״אני אזרוק את כל

סיכסוו יסתדר. אבל השופט לם סירב להיעתר
לבקשתי. מאוחר יותר התברר לי מה
שלא ידעתי אז, שהשופט לם היה ראש
הוועדה שתמכה באוהל.
״ניסיתי אז, עור לפני שסולקתי מהתיאטרון,
לארגן את איגוד־השחקנים־הישראלי.
לא היו אז חוזים, לא היה שום דבר שיגן
עלינו. לא הצלחתי לעשות זאת.
״אחרי המיקרה לא יכולתי ללכת ברחוב.
אנשים היו צועקים אחריי: אידיוטית! שחקנים
סירבו לדבר איתי. הם פחדו. כאשר באתי
לכסית, הם ברחו לצד השני. לא היה סיכוי
שאקבל עבודה בשום מקום.
״רציתי להתאבד. באחד הלילות נכנסתי
לים. כאשר המים הגיעו עד צווארי חזרתי

הידדו־ו
המוזמנים החוצה!״ הוא צעק בחדרי-האיפור
של השחקנים, ובעיקר היפנה את זעמו אל
כוכבת ההצגה, דפנה דן.
״איד את מרשה לעצמר להזמין אנשים
בלי לקבל רשות?״ הוא צעק.
״מה זאת אומרת בלי רשות,״ היא אמרה
לו ,״הרי ביקשו מאיתנו להזמין ידידים, והזמנתי
שלושה!״
החזרה הכללית הסתיימה, דפנה זכתה
בשבחים רבים על מישחקה, אבל היא היתה
נסערת מן התקרית עם פופוך. לדעתה, אסור
שיקרה דבר כזה לשחקנית, לפני שהיא עולה
על הבימה.
ימים אחדים אחר־כר, בשעת החזרה האחרונה
של המחזה, באחת ההפסקות, אמרה
דפנה לפופוך :״אני מבקשת ממך לא לחזור
על מה שעשית לי. אם תיכנס אליי עור פעם
לפני ההצגה, אני עלולה לאבד את עשתונותיי
ולתת לך שתי סטירות־לחי.״
פופוך הגיב בצעקה :״אידיוטית!״ המשיך
בסידרת קללות ברוסית, וסיים בשאלה :״מה
את חושבת לעצמך, שאת פרימדונה?״
דפנה השיבה :״למה לא?״
החזרה נמשכה, אבל זמן קצר אחר־כך קטע
אותה השחקן יהודה גבאי, שהיה גם מנהל־התיאטרון,
והודיע שההצגה מבוטלת. לדפנה
הוא אמר :״את משוחררת!״
הנהלת־התיאטרון שלחה הודעה לעיתונות,
שהצגת הבכורה נדחית בשל סיכסוך בין
דפנה דן לתיאטרון. בסופו של דבר הועלה
המחזה, וזכה בהצלחה רבה. הכוכבת היתה
מחליפתה של דפנה, גילה אלמגור.
דן על התקרית, ומה שקרה בעיקבותיה,
השבוע :״ניסיתי לעצור את ההצגה בעזרת
עורר־דין, באמצעות בית־המישפט, עד שה־

לעצמי. שאלתי את עצמי: את שחקנית או
עורכת־דין? החלטתי שלא אסתובב בבתי־מישפט,
כפי שייעץ לי עורו־הדין שלי.
החלטתי גם שלהתאבד זה לא בשבילי.
״חזרתי למלון אסט1ר, שבו התגוררתי, ואמרו
לי שמישהו מחכה לי בלובי. זה היה
בימאי, שהציע לי להשתתף בהפקה עצמאית
של ההצגה מחלקת התה, בתפקיד הראשי.
אמרתי לו שהוא בא בדיוק בזמן. הייתי טובה
מאוד, קיבלנו ביקורות טובות והופענו ב־ססז
הצגות. ריבקה מיכאלי עשתה את התפקיד
המישני.
״החלטתי לעזוב את הארץ. היו כאן דברים
שדיכאו אותי, והחלטתי שאני רוצה למצוא
ידע — להבין דברים, בעיות, פילוסופיה,
לגלות אם מישהו מצא תשובה לבעייה איך
לצאת מן המלכודת האנושית. היתה לי
הרגשה שהאנושות, ואני בתוכה, נמצאים
במלכודת, ורציתי לדעת אם מישהו מצא את
הדרך החוצה.
״עזבתי עם 450 דולר וכרטיס בכיוון אחד.
אנשים חשבו שברחתי. לא ברחתי. אילו היתה
זאת בריחה, הייתי צריכה לעזוב לפני שעשיתי
את מחלקת התה.״
דפנה של היום היא אמנית רב־גונית:
סופרת שכבר פירסמה ספרים אחדים בחו״ל,
ומתכוונת להוציא כאן ספר על חייה, שהיא
תיקרא לו מתחת לעצי החם־דום. היא גם
מחברת מוסיקה, וכותבת מחזה, שאותו היא
מתכוונת להעלות כאן, כשהיא, אולי, תככב
בתפקיד הראשי.
היא גם מציירת. גם מי שחסר לו ידע בנושא
זה יכול לומר שיש בציוריה כישרון,
דימיון והרבה נשמה. שתי תמונות, בעיקר,
מושכות תשומת־לב: הן ענקיות, בגוונים של

א לי דסה, ה עו ל ם הז ה

ה מו נ ה הו זו ת ה גי ש!
כחול, טורקיז וירוק, עם הרבה חוזק,
ארוטיקה, סכס.
במיסגרת החברה שלה, הנקראת העולם
של דפנה, היא תארגן כאן תערוכה של תמונותיה,
תוציא קלטת של שיריה, ספרים נוספים
ועוד.
היא נולדה בגבעתיים, ויש לה כאן אמא,
בת .83 היה לה אח, שנהרג במילחמת־העצ־מאות.
שמו היה דן, והמישפחה אימצה את
שמו כשם־מישפחה.
כשהיתה בת , 12 נשלחה לפנימייה, שבה
סבלה, ושממנה ברחה כעבור שנתיים לקיבוץ
שריד, שאליו השתייך האח שנהרג. אחרי
שלוש שנים במוסר החינוכי של הקיבוץ היא
החליטה, בגיל , 18 ללמוד תיאטרון בעיר.
הקיבוץ לא היה מוכן לאפשר לה לעשות זאת,
והיא ארזה את חפציה והגיע לתל־אביב
כשלירה וחצי בכיסה.
היא התקבלה לבית־הספר לדראמה של
תיאטרון הבימה, ולפרנסתה עבדה בכל
העבודות האפשריות: מכירת אספרסו, פועלת
בבית־חרושת, חריטה אמנותית על כדים
וגם פועלת־ניקיון במיסעדה.
דפנה הופיעה בכמה הצגות, בהבימה
ובקאמר׳ ,בתפקידים קטנים, ובהאדם הצר
חק, לצד שייקה אופיר. היא היתה גם נאווה
המקורית בסידרת־הרדיו הפופולרית מיש־פחת
שימחון, שבה כיכב שמואל רודנסקי
(״נאווה בבית? יש אוכל?״).
היא הגיעה ללונדון, נבחנה לתוכנית־טלוויזיה
יחד עם עוד 400 מועמדות, וזכתה
בתפקיד( .״האנגלית שלי היתה גרועה, עשיתי
שגיאה, והם חשבו שהצחקתי בכוונה.׳׳)
אחר־כך היה לה סוכן, ובאמצעותו היא הו
פיעה
בחמש האפיזודות הראשונות של סיד־רת־הטלוויזיה
המלאך, בכיכובו של רוג׳ר
מור, בדרך־כלל בתפקיד מרגלת.
דן למדה פילוסופיה ופסיכולוגיה. כישרון־
הכתיבה שלה התגלה כאשר ידיד סחב מביתה
משהו שהיא כתבה, ומסר זאת למבקר הספרותי
של אנבזרבר. המבקר קרא, התרשם,
צילצל אליה ושאל אם היא יכולה לכתוב
סיפור־מתח. דפנה כתבה, והפכה להיות
תגלית השנה בשטח זה.
לפני 10 שנים היא הגיעה לארצות־הברית.
דפנה :״כתבתי ספר קצר וחזק, על התופעה
של ילדים מוכים, עוד לפני שזה נעשה נושא
מדובר.״ למה דווקא על הנושא הזה? דן,
בקצרה :״חוויות אישיות.״
״יום אחד, בלונדון,״ היא נזכרת ,״ראיתי
ברחוב אשה שמכה בחוזקה את בנה. נתתי לה
סטירת־לחי, והיא הפסיקה להרביץ לו״.
היא עזרה בהתנדבות לגייס כספים לטובת
אגודה לגמילה מסמים. דפנה :״היתה לי

נטייה לאלכוהול, אהבתי לשתות, ואני
אוהבת, עד היום, אבל במידה. התעניינתי
בתוכניות של גמילה מאלכוהול וסמים, התלהבתי
מהשיטה, ונרתמתי לעזור.״ המימשל
האמריקאי הודה לה במיכתב רישמי, במילים
חמות, על פעילותה.
דן אינה מנדבת מידע על חייה הפרטיים.
כאשר היא נשאלת אם היא נישאה אי־פעם,
היא עונה .״כן, פעם אחת, למשך תקופה
קצרה, וזה לא הסתדר. בספר שלי יהיה קטע
מעניין על הפרק הזה בחיי.״
וילדים? ״יש לי שניים,״ היא אומרת ,״על
ארבע רגליים — כלבה בת שבע, שאותה
הבאתי מטיבט, וכלב בן .10״
יש לה מנהל אישי ואמרגן, ידיד ותיק,
ישראלי נאה וכסוף־שיער, שקט ורגוע, מאזן
את האופי הסוער שלה. היא קוראת לו ג׳יי־סי,
ומסרבת לנקוב בשם־מישפחתו. הוא, כך
נראה, מעריך ומעריץ אותה ואת כישרונו־תיה,
שואל מדי פעם אם היא רוצה לשתות

שיר של דפנה, על ילד, או ילדה, מוכה:

אני לא מרגישה שום דבר
אני לא מרגישה שום דבר.
יש ד ס על הקיר ועל הכר
אמא טוענת -זה מעכברוש שאבא הרג בלילה, כשישנתי
היא מכניסה לי את זה לראש.
אני לא מרגישה שום דבר,
צלעות שבורות, דם על הכר,
זה שום דבר, זה שום דבר.

משהו, מגיש לה כוסית שמפניה, מרגיע את
הכלבים.
היא שונאת רכילות אבל תחת לחץ מתון
היא מעלה רעיון מקורי :״טוב, אני מוכנה
לספר משהו,״ היא אומרת ,״לאיזה גברים
אמרתי לא. פול גטי, רוג׳ר מור,מילטון ברל,
ריצ׳ארד באך(מחבר מנתן ליבינגסטון שחף),
קרי גרנט, אלביס פרסלי, ולעוד הרבה,
ידועים פחות, או לא ידועים י£א ״ 1
״ 7 ס א \ 1038 ,היא אומרת.
״את קרי גרנט פגשתי כאשר רציתי להיות
חברה במועדון של מאריק קאסל — האקדמיה
הידועה של לימודי־קסמים. גרנט היה
ראש הוועד. בבחינה שלי עשיתי פנטומימה
של קסמים, והשכבתי אותם על הריצפה מרוב
צחוק.
״את אלביס פגשתי בלאס־וגאס, באחת
מהופעותיו האחרונות שם. הוא היה אז במצב
קשה, חיפש עזרה, רצה לקרוא ספרים על
עזרה עצמית, כיצד אדם יכול לעזור לעצמו.
מישהו שעבד איתו והכיר אותי אמר לי —
את הרי יודעת איפה למצוא ספרים כאלה,
תביאי איתר.
״הערצתי את המוסיקה והכישרון של
אלביס, אבל הוא אף פעם לא עניין אותי
כגבר. הגעתי להופעה שלו עם הספרים,
ואחר־כך הלכנו לסוויטה שלו במלון.
״כמה שנים אחר־כך פגשתי, באמצעות
מכרים משותפים, בפלורידה, את פריסילה
פרסלי. יצא אז ספר שלי, פנטסיה שספסיה
(ספר לילדים ולילדים גדולים על קוסם) והיא
רצתה לקנות עותק.״
דפנה דן, שהיא גם אזרחית בריטית, בונה
כאן בסיס, אבל, היא אומרת, לא מוותרת על
הבסיסים האחרים שלה.

11017

^ 1 9 1ה עו ל ס 9 1 9

-יי הורוסקופ * —

* לעשרתה די ב רו ת *

(הנושך מעם 1ד )28
מישהו יגלה אותם והם עצמם
יתעקשו ללכת עד הסוף. אולי
אפילו לוותר על מקום בטוח,
לטובת מקום שאין בו הבטחה
גדולה, אבל הוא מציע הזדמ נות
לבטא את יכולתם ולהוכיח
את עצמם.
שנת 1990 תמריץ אותם לד אוג
קצת יותר שוב לענייניהם
הם. לפתע הם ירגישו צורך
להתמקם במקום הולם יותר,
ימצאו את המקום וגם יצליחו.

(המשך 0עמ 1ד )20
כדי שלא לוותר על השאר. זו
היתה המטרה שלו, להיות פשרן
בסיני כדי להיות נוקשה.

• יש מי שחושבים שמי
תוך לא לשמה יבוא לשמה,
ושמיר ייגרר צעד קטן אחרי
צעד קטן, על־ידי האמריקאים
והמציאות הבינלאומית.

בריאות
כבר בשנה החולפת הם חשו
מוגבלים בגלל בעיות בריאו תיות.
אצל עקרבים רבים קיי מת
נטייה לסבול מבעיות אלר גיה
ואסטמה. השנה החולפת
שוב הדגישה בעיות אלה. בש נה
הקרובה ישופר המצב. או לם,
בניגוד לשנים קודמות,
כדאי יהיה להם לנסות רפואה
חליפית כדי למצוא מרפא ל בעייתם.

בספים

מאת א ביגיל ינאי
מאוזן:

זרח יברח מצלו של צלמונע )8

עצור מאז הפרשה (:)5

שלילה לרב (:)3

אבן בבגד בית (;)4
נחש בעור של כבש (;)4

לשלוף כשלון מהמתון (;)5,2

הרס וחורבן בירח מרס (.)3

קראי לנשיא (;)3
סירת הליליפוט 4,5
אהבה היתה גם בסורא (:)4
הסיפור של א״ב יהושע ונעמי

אריה י. בלש (;)3
בכל פעם שסוהר נפטר מן המה
העלה את חמתו של בעל
עולם זה מפחיד את מיכל
המיקצוע 3

)4כסוי לנשיא (;)4
מצביא קר מזג הציל את סטא־ )5נעלם עם איקארוס (;)5,3
לינגרד (;)4,4
)6מ־ 1עד 9הכל הולך (;)3,3
סמלי וארזה (:)4
)7אלוהים ברא את האשה מידו
דין ודברים עם איל (:)4

דרו בדוקה להרויח מתרנגולות

חסר קו לוגי אצל נאמני התנועה?
להיפך 4,3
חורבן בעיר (;)2
שבות מיממה של כיף וכלימה
תכסה פניהם (;)5,4
היה ריאלי — זו הסיסמה!

אני מרגיש סימן שאני קיים
במיפלגה (;)6
הכביש האפור בצומת גהה (;)5
בא לו במין נון־שלנטיות (נא
לחפש אצל אבן־שושן 4
השעה לעצור ובקצור (;)2
השכון אינו מתאים לביישנים

בעצם תושיה (.)3

הגדלות בן־רגע
לגודל כרזה
חברת סרטי פוג׳י מציגה לראשונה
מדפסת פוסטר פרינטר ,100 המסוגלת
להגדיל בפרופורציה, עד לגודל
פוסטר, עם ארבעה גווני־רקע: לבן,
ורוד, כחול וצהוב.
המדפסת הזאת, שעוצבה במיוחד
להגדלת מיסמכים, תעודות, עזרי מכירה
והדרכה, מחירונים לתצוגה ועוד,
היא אידיאלית לחברות ולמיפעלים
גדולים, למעצבי־תערוכות, למוסדות
המכינים עזרים שונים, למחלקות־גרפיקה
הנזקקות להגדלת סקיצות,
למישרדי מהנדסים ואדריכלים.
תוף שלוש שניות. המדפסת מגדי36

דוקומנטים(קו בלבד) באיכות מעולה
והפעלתה קלה ונוחה, כשכל אחד
יכול להפעילה, ללא מיומנות מוקדמת,
ללא כימיקלים ואינסטלציות.
היא שוקלת 13 קילו בלבד וצריכת
החשמל שלה נמוכה ביותר. יתרון נוסף:
היא מתחילה לפעול שלוש שניות
מרגע הדלקתה.
מחיר המכונה, המופעלת על בסיס
פולסים חשמליים על נייר טרמי 4500 :
דולר.
לפרטים נוספים: מר יחזקאל שמעוני,
טלפון 525 959ד־(.)03

מבחינה זאת תהיה זאת
שנה מבטיחה. יהיו להם הרבה
מאוד הוצאות, אך גם הכנסות
לא יחסרו. המקורות שמהם
יקבלו כסף יהיו בחלק ם מיש־פחתיים
או כספים שיגיעו מ ארצות
רחוקות. מי שיבקש
מילגה יזכה בתשובה חיובית.
תיתכן גם הצלחה מישפטית
שתזכה אותם בכסף. המצב
הכספי בסך הכל נראה טוב
השנה. הכסף לא יישפך כמים,
אבל הוא לא יחסר.

• נסיעות
זו השנה שבה הם ירבו לנ סוע
בעולם הגדול. חלק ם ייצאו
להשתלמות בחו״ל. חלק ם ייס עו
בתפקיד, אחרים להנאה או
לעניינים מישפחתיים. אבל
כמעט כולם ימצאו א ת עצמם
מטיילים בעולם.

• ומה שבינו דבינה
גם בנושא הזה הם לא בדיוק
יודעים מה הם מחפשים, בעי קר
הפנויים ביניהם. השנה הם
ניסו ליצור קשרים מכל מיני
סוגים, א ם כי ידוע שחלק מה-
עקרבים אינו מס ת פק בקשר
אחד וקבוע. רבים מהם חשים
צייד לקיים קשרים נוספים.
ה״ 26 בדצמבר 1989 עד ה־8
בפברואר 1990 זאת תקופה די
בעייתית. קשרים שיתחילו ב אותה
תקופה לא יחזיקו מע מד.
גם א ם יימשכו שנה או
יותר סופם שיסתיימו. מי שמ עונין
בקשר נישואין, שלא ית חיל
בקשר באותה תקופה.
קשרים מעורערים יסתיימו ב אותה
תקופה, ובכלל לא תהיה
אפשרות ליהנות מהיכרויות
חדשות. ממחצית פברואר הכל
משתנה ושוב תהיה הזדמנות
ליצור קשרים חדשים.
רבים הסיכויים למצוא את
בן או ב ת הזוג בנסיעות לחו״ל.
גם במקומות כמו אוניברסי-
טות או השתלמויות אפשר
יהיה למצוא מועמדים לקשר
רציני. בס ך הכל תאפשר להם
השנה ליהנות מהיכרויות ומ ניסיונות
חדשים, אד לא יהיה
כל כך קל ל מסד קשרים.

אבל פה הסבילות של המעצמות
פועלת לטובת הקיצוניות בארץ,
ונגד אלה שרוצים איזו מין חדשנות.
אני לא יורע אם זה מרצון או
מתוך היסח־הדעת. אני לא חושב
שאמריקה צריכה להתערב למען
היונים. זה אבסורד גדול. אבל אובייקטיבית
כל מה שהיא עושה מוכרח
לשרת או את אלה או את אלה,
גם בלי שום רצון או כוונה. ואם היא
איננה, אם היא גונזת אפילו את
האמת שלה, אם היא באמת מאמינה
שצריך להתפשר בשטח, ושצריך
...אבל כשהיא נמנעת אפילו
מלומר את זה, אפילו מלהכריז על
התורה שלה, לצורך איזו מין מאופקות
כזאת, שמא זה ייחשב ללחץ...
אני נגד לחץ. אני נגד הפעלה,
עזרה וכל זה והסחטנות הזאת, אבל
היא לא מחשיבה מספיק את הכוח
הטמון בעצם השמעת הריעה שלה,
לפי הערכים שלה, לפי הערכים
הג׳פרסוניים 18 )16- ,ח 6חזחז0 0 ׳/6
116זתזסז ) 5ז 6׳״ 0ק 61^ 6 15616 ^1151
* 6 )1.ו ד 61׳\ 1 011116 § 0ח 56ח 0 0

• אתה ודאי אחד המומחים
הגדולים ליהדות אר-
צות־הברית. באיזו מידה
הפחד של הממשלה האמריקאית
מפני לחץ יהודי
פנימי הוא מוצדק? יש די־עה
האומרת שאומנם ה־מימסד
היהודי והעסקנים
תומכים בכל עמדה של מכד
שלת־ישראל, גם הקיצונית
ביותר, אבל זו לא דעת
הציבור היהודי הכללי.
אני חושב שזה נכון.
היה לי איזשהו ניסיון. עשיתי
גם כל מיני הרצאות בכל מיני מקומות,
טכסאס מערב. ציבור יהודי
שומע את התורה הזאת, ולא רק
שאין מחאות — רק פה ושם יש
איזה מין כהניסט ששורק — אבל
בדרך כלל הם מקבלים את זה, כי
הם חונכו על הפרגמטיזם. אבל כשבאים
אחרי־זה, הם אומרים שזה
מעניין, זה חיובי, אבל אנחנו לא
שומעים את זה. כל בעלי הסמכות
— השגריר, הקונסול — אומרים
משהו אחר.
אחרי נובמבר המצב החמיר. כי
ההנהגה היהודית היתה מקבלת
שתי גירסות. אולי זה בילבל אותם,
פרס אומר ועידה בינלאומית,
שמיר אומר שזה חורבן הבית. בכל
זאת המצב היה יותר טוב ואמיתי.
עכשיו הם מקבלים רק את הגירסה
של הליכוד. אני לא מאשים לא
אותם ולא את הליכוד, אלא את
מיפלגת־העבודה, שפינתה את השטח
הזה. אתה לא יכול לפנות
שטח, וגם לפעול כאילו לא עשית
כלום.

• ה ת חלנו בחור שמשאירה
ברית־המועצות וגמרנו
בחור שמשאירה מיפי
לגת־העבודה, חור גדול במערכת...

7,וממשלות י 11ק 1ת את סמכות
/הצודקת מתסכמת הנסשרם׳,
העולם הז ה 2720

שבוע בין החגים בישולים

4שימוש בציוד מגן
1אישי. חובה!

^ בעחבך את המנונה,
!1י** הפסק את פעולתה

0בנד העבודה חייב
4להיות מהודק לגוף

£דק חשמלאי מוסמך רשא׳
לספל במתק!׳ חשמל

אל תוקה את המכווה,
כל עוד היא בפעולה

£מעבד חופשי
מונע תאונות

מה שהצום הזה עושה לאנשים! רק צמו יום
אחד ותיכף, מרוב רעב ומחשבה על אוכל, ראו
אור שלושה סיפרי־בישול.
• מאכלי עוף מאת ג׳יימס מקנייר בהוצאת
כתר.
אז איך אומר בני הקטן? אלף כל, פורמט
לטעמי. אפשר לפתוח אותו ולשים אותו בין
בקבוק־השמן לבין הכרוב, כשהוא פתוח על
העמוד הדרוש.
בית כל, למרות שנראה כאילו — הינה,
גם אני השתמשתי במילה הטיפשית הזאת —
כבר המציאו את כל מתכוני העוף בעולם,
בכל זאת יש שם כמה מוצלחים מאוד ושונים
לפני כ־ 15 שנה היתה שריפה באחד ממלונות
שרתון באחת מארצות דרום־אמריקה.
בשריפה שפרצה שם קיפח את חייו מנהל־המלון,
שהיה בנו של אחד מבעלי הרשת. מאז
ועד היום, בכל שנה, בשבוע השני של חודש .
אוקטובר, נערך שבוע־בטיחות בכל אחד מ־
500 מלונות שרתון בעולם. עורכים תערוכות
בנושא, שומעים הרצאות והדגמות, מקבלים
חומר־קריאה, עושים תרגילים על יבש. מנהל
מלון שרתון בתל־אביב, מר ראול יעקובי, אומר
שתוצאות השבוע הזה מורגשות במשך כל
השנה. כדאי לחקות אותם — בלי השריפה

מאוד מאלה שעקרת־הבית הישראלית מכירה.
גימל
כל, אופן־הכנה פשוט מאוד, צילומים
יפים, ולמרות שהמתכונים הומצאו על־ידי
אמריקאי, הם הותאמו לארצנו ולתרנגו־ליה.
דלת
כל 26 ,שקלים נראה לי מאוד יקר.
כן, שמעתי על נייר כרומו ועל הפרדת צבע
ועל עלויות. ובכל זאת 26 ,שקלים לספר קטן
ונחמד נראה לי יותר מדי.
• משהו מתוק הוא ספר נוסף בסידרת
להיטי המיטבח הקיבוצי שכתבה חברת קיבוץ
אילון, גרדה כהן, והוא כולו מתוק — עוגות,
עוגיות, טורטים, רפרפות, גלידות. את המתכונים
אספה גרדה מחברותיה הקיבוצניקיות,
שאפיית עוגת־שבת בביתן היא, כנראה, מסורת
עתיקת־יומין. העוגות עשויות ממיצרכים
לא־יקרים(הקיבוצים בחובות) וגם זמן־ההכנה
הוא סביר לגמרי. הינה דוגמה אחת:

חונזיות
(מירה ברשאי לקחה מעלון ברעם, שמצא
בעלון יראון, שמצא בעלון סאסא).
מיצרכים: חבילת מרגרינה; שמונה
כפות קקאו; כפית קפה נמס; כוס וחצי סוכר;
ארבע ביצים; כוס וחצי קמח; שתי כפיות
אפיון; קצת מלח; צימוקים; אגוזים.
אופן ההכנה: ממיסים את המרגרינה,
מוסיפים קקאו וקפה. מקציפים את הסוכר
והביצים לקצף קל. מערבבים את הקצף עם
הקקאו והמרגרינה, מוסיפים את הקמח,
מעורב באבקת אפייה ומלח. לבסוף מוסיפים
צימוקים ואגוזים.
אופים בתבנית ריבועית גדולה, בחום בינוני,
עד שהעיסה מוצקה, ולא עוד!
מקררים וחותכים לריבועים. אפשר לאחסן
ימים אחדים בקופסה סגורה.
•ואח רון אחרון חביב: ללקק אצבעות,
ספר בישול לילדים מאת פסקל פרץ־רובין,
הוצאת זמורה ביתן. מחיר — 34 שקלים.
כיצד מכינים סלט״ירקות, סלט־חסה,
מימרח־גבינה, מימרח־אבוקדו, ביצה קשה,
ביצה עין, ביצה מקושקשת, לחם מטוגן, מחית
תפוחי־ארמה, מקרוני ברוטב עגבניות וכו׳
וכר.
כן, כמה שזה נשמע מוזר, ילדים לא יודעים
איך מכינים את זה בדיוק, ואני מאוד בעד
סיפרי־בישול במיוחד לקטנים עם התיאבון
הגדול(לא כולם?).
הספר מאוייר על-ידי יעל בוגן והוא מתאים
ביותר למתנה ליום־הולדת , 10 למשל.
כן, גם 34 שקל נראה לי יותר מדי.

כמובז•
דקה אחת יצאתי מהריכוז לפני ראש־הש־נה,
ומייד נאספו בביתי 32 לוחות־שנה מכל
מין, סוג דת ולאום. אולי מישהו צריך?
נונשידס חשסל״ס
ממלטריס ח״ניס להיזח

1תמידס ובעד ביחד נ0וו 13
״אתה דה־גול לעניים וצ׳רצ׳יל למשרתות,״
אמר יוסי שריד לשר־הביטחון יצחק
רבץ.
יוסי שריד כנראה התכוון לפגוע ברבין,
אבל במי שהוא באמת פגע זה בעוזרת המקסימה
העובדת בביתי עד לסיום לימודיה. העוזל?:30י.זווז

שלי בהחלט שייכת עכשיו לעניים וכדי
ויסד•
לא להיות ענייה לגמרי היא עובדת כעוזרת־בית(משרתת
בפי הח״כ המלומד).
כרזת כללי־בטיחות בעבודה
.אני לא אסלח לעצמי איך הצבעתי עבור
שבוע הבטיחות — כדאי לחקות!
ר״ץ והכנסתי לכנסת את הסוציאליסט הגדול
למה זה איכפת לך כל־כך, שאלתי אותה. הזה, יוסי שריד,״ היא אמרה. כן, היא יודעת
פתאום שמתי לב שכבר כמעט
את פסיכית? את לא מבינה שבכל מטוס שזה מין מטבע־לשון, אבל הוא לא מוצא חן
חודשיים מנחם בגין אינו מאושפז. מזה אנחנו
יכולים להבין שראש־הממשלה לשעבר אינו כזה יושב רווק, ואת יודעת כמה אנחנו בעיניה. מי שעולה לגדולה בעזרת קולות
הבוחרים, כדאי לו לחשוב פעמיים לפני שהוא
מרגיש מצויץ, מצב רוחו אינו טוב וגופו אינו. קצרים בחוקים?״
מדבר.
חזק* .

הרגיעו את העם!
אשפזו את מנחם בגין

בני מישפחתי אומרים לי כבר כמה שבועות
שאני ממש לא־נורמאלית, מפני שאני
מפסידה את״ תוכנית־הטלוויזיה השבועית
השיאים של גיוס, המשודרת אצלנו בימי
רביעי אחרי הצהריים. אז התיישבתי מול המסך
ביום ובשעה המדוייקים.
שיא הפרק היה תחרות של זריקת חרא של
פרות. זו לא טעות־דפוס. בחצר גדולה אחת
התאספו המון אמריקאים בני גילים שונים
וכל אחד מהם קיבל — תסלחו לי על הביטוי
— חתיכת חרא של פרה וזרק אותה למרחק.
בסוף נבחר אלוף־העולם בזריקת חרא של
פרות.
בני מישפחתי מאוד התאכזבו על כי לא
נשביתי בקיסמה של התוכנית הנפלאה.

ידידי אבנר כץ מצא פיתרון מקורי מאוד
לצמיחה של הדור הצעיר. כל שנה — כך הוא
מספר — הוא מגביה בכמה סנטימטרים את
השולחן שעליו עומדת הטלוויזיה, כדי ששום
דבר לא יפריע לילדים להמשיך לגבוה.

לא הבנתי את פשר השימחה הגדולה
שאחזה בחברתי כששמעה על המיג הסורי
שערק אלינו. חברתי שאינה מרגלת ואינה
טייסת — לפי מיטב ידיעתי — ממש השתוללה
משימחה וגם אמרה שאולי בעיקבות המהאח
והאחות לבית רפי שחף (וטרינר ומגדל) מעיפים מבט על תערוכת־הכלבים ואולי גם מתעצבנים קצת
טוס הזה יבואו עוד רבים אחרים.
נ שכוכב התערוכה היה איזה דוברמן ולא מסטינו״נפוליטאני כמותם

דניאלה שמי

0 1 1 1 1 1 1
1עניינים מרבותיים
את הסיפור הזה אפשר להתחיל כך:
הייה היה פעם נסיך תל״אביבי בן ,33 בשם
אבי סוויד. הנסיך הגאה והשקט הזה
התגורר עד לפני חצי שנה בבית עתיק ומהודר,
בחברתם של כלבו, דגי־הזהב שבבריכת־החצר
שלו ועשרות בעלי־כנף ציבעוניים,
שקישטו את החצר בשלל צבעים.
לנסיך הזה היתה גם משרתת פיליפינית
נאמנה, שהיתה מכינה את ארוחותיו ואת
בגדיו, ודואגת כמעט לכל מחסורו.
כשנחה עליו הרוח, היה הנסיך נוסע
למכון־הספורט שלו, שם הוא היה מתאמן
באיגרוף תאילנדי, ספורט שבו הוא הגיע
להישגים מרשימים. וכשהתחשק לו, היה יוצא
לסיבובים עירוניים במכונית המרצדס 500
המפוארת שלו, שכמותה אולי יש עוד שתיים
בישראל.
בעוברו ברחובות העיר היו כל הנסיכות

הנשים
שר גינת
מה אתם חושבים, שרק לכם יש מה להגיד
על פרשת רפי גינת? גם לי יש כמה סיפורים!

קודם כל, חקרתי ודרשתי וגיליתי
שמערכת״היחסים בין גינת לבין אשתו
נאווה לא היתה כל־כן־ תקינה בשנה האחרונה.
אמנם לרבנות הם לא הגיעו, אך המצב
לא היה סוב שם.
נאווה, בת להורים דתיים המתגוררים בשכונת
יד־אליהו בתל־אביב, היא אשתו השניה
של רפי, אחרי שהוא התגרש מדורית, אם
בתו.
הוא הכיר את נאווה קוסאי התימניה,
שהיא כיום בת ,35 והם נישאו ב־. 1981
הקוריוז בקשר ביניהם הוא שרפי יצא קודם
לכן עם בת דודתה של נאווה, ודרכה הוא
הכיר את אשתו.
לרפי, שיש לו חולשה גדולה לנשים תימניות,
היה לפני ארבע שנים — ואולי קצת
יותר — רומאן עם אחת הדוגמניות המפורסמות
ביותר בארץ, ואני לא רוצה להוסיף אף
פרט מזהה, מפני שהיא מאוד מפורסמת ונשואה
באושר. אך הרומאן שלהם היה כל־כך
גדול, שהם אפילו עמדו לטוס לחו״ל יחדיו,
אך זה לא יצא לפועל.

דורית קטן־גינת עב גינת בביתו של רפי
חנלשה לנשים תימנינח
אשתו־לשעבר, דורית, נישאה לבחור נחמד
המנהל את בריכת־השולטן בירושלים, והיא
עצמה בעלת בוטיק אופנתי בתל־אביב.
עוד סיפרו לי השפיונים שלי שההורים הדתיים
של נאווה מתים מבושה מהעניין הזה, כי
בשבילם זה סוף־העולם שהחתן שלהם שוכב

סיפור שר שרוש יבשות
אצל שניהם זה התחיל כמו סיפור מהאגדות.
שני צעירים יפים, מוכשרים ומאושרים,
מחליטים להינשא.
היא: עדי בן־יוחנן, בתם של איש-
הביטוח אשר בן־יוחנן, פעיל באירגון
ואר״ט׳ ,ושל אשת־החברה חנה בן־יוחנן,
הנחשבת כאחת הנשים הכי״מיוחדות בארץ,
בגלל הופעתה יוצאת־הדופן, הכוללת תסרוקת
חדשנית ושמלות־ערב נוסח ג׳ין הארלו
וכד, וגם בגלל אישיותה התוססת.
הוא: דורון איינודרן, בן למישפחה שעסקה
בהפצת־סרטים, צעיר גבה־קומה ובהיר־שיער,
המתנשא לגובה של 1.83 מטר.
השניים נישאו, אך נראה שהשידור לא היה
מוצלח כל־כך, ותוך זמן קצר ביותר הם הפסיקו
לדבר זה עם זה. השיחות בין השניים הת
נהלו
באמצעות עורכי־דין.
דורון סירב לתת גט. הוא דרש תמורה
עבור הפתק הנכסף מהרבנות, ועדי לא כל־כך
מיהרה להסכים לה.
באחד הימים הוא ארז את חפציו וטס לאוסטרליה
הרחוקה. אף אחד לא הבין מה החיפזון,
אך התחילו להגיע משם כל מיני מסרים
שונים!*משונים. דורון הכיר יפהפיה מקומית,
אך אליה וקוץ בה — בקהילה היהודית התלהבו
מהבחור, אך לא מהעובדה שהוא עדיין
נשוי. דורון טס ארצה, ויתר על כל תביעותיו
ונתן את הגט לאשתו, מיהר לנמל־התעופה
ועם הפתק מהרבנות בכיס שלו הוא חזר לאוסטרליה,
שם קיבלו אותו בזרועות פתוחות,
כי באוסטרליה היהודים אוהבים יהודים שהם
פנויים, ושאפשר לחתן אותם עם בנות מהק
כביכול
עם זונות, ומאז הפרשה הם לא יוצאים
מהבית.
בקיצור כל העניין הזה לא נעים, וכל
הכבוד לגאווה, שלמרות הסיטואציה הקשה !
הזאת היא מתייצבת לצד בעלה נגד כל מי
שקמו עליו.
הילה העשירה.
ואכן, דורון התאהב בבחורה אוסטרלית
בשם מרים, והם נישאו. הוא המשיך לעסוק
בדלק, אך הגעגועים לארץ ולחבר׳ה עשו את
שלהם ודורון ואשתו מרים החליטו ״לעשות
עלייה״ .לפני שבועיים הם הגיעו ארצה, כדי
לשהות במדינת היהודים לפחות עד חודש
מרס בשנה הבאה, כדי לראות מה ילד יום, או
מה תלד אשתו.
ומה קרה לעדי? העלמה המרשימה הזאת
נסעה לניו־יורק, שם יש לה ולבני־מישפחתה

שרי ברוך ואבי סוויד
חשנו! ס1דית

דורון איינהורן
פחק מהרבנות

חנה ועדי בן־יוחנן
השידוך לא היה מוצלח

קשרים מפה ועד לוס־אנג׳לס. היא עבדה במשך
תקופה קצרה כדוגמנית״צילום לקטלוגים
של פרוות ותכשיטים, אך היא ראתה שזה לא
רציני ויאה לבחורה במעמדה. אז היא התחילה
ללמוד את רזי הכלכלה האמריקאית, וכיום
היא עובדת במישרד ברוקרים גדול בניו־יורק,
שם היא עוסקת במכירה ובהשכרה של
נכסים.
אל דאגה, היא מגיעה ארצה לעיתים קרובות,
כשהיא לבושה במיטב פלאי־האופנה.
כשהיא מלווה באחותה היפה, עלמה, ובאמה
המדהימה, תנה, היא מגיעה לאירועים החשובים,
שאל כולם היא מוזמנת.

נאנקות בערגה, והגברים היו מצהיבים מקיג־אה.

משהו היה סדוק בממלכה הזאת, כי
נסיך ללא נסיכה זה דבר שלא יישמע בבית־המלוכה.
אז עמלו וטרחו כל החברים ומצאו
לנסיך יפהפיות מזנים שונים, אך אף אחת
מהן לא השביעה את רצונו.
עד שיום אחד הוא פשוט הכיר את
המיועדת, גבירה אצילית ונאה בשם שרי
ברוך, והשניים התאהבו. במהלך אהבתם
הספיק הנסיך גם להקים מיסעדה סינית
גלאט־כושר, הסמוכה לחנות־התכשיטים המהודרת
שבבעלותו. כך הוחלט על הקמת בית־מלוכה
ולהרחיב את הממלכה. לפני חודש
החליטו להינשא. אך שימחתם נפגמה.
מייסד השושלת, שהוא אבי־הנסיך, הגיע
ארצה בחברת רעייתו ובני־מישפחתם, כדי
לחגוג את החגים ביחד עם בנם יורש־העצר.
האב, המתגורר מזה שנים בארצות״הברית,
לקה בהתקף־לב ואושפז בבית־החולים איני־לזב.
לאחר שהתאושש הועבר למכון מיוחד
לטיפול בנפגעי־לב במלון באזל, ואז החליט
הנסיך לערוך את חתונתו במלון, בנוכחות
בני־המישפחה בלבד.
בשבוע שעבר נישא אבי סוויד לבחירת־ליבו,
שרי ברוך, בטכס צנוע, אפילו החברים
הקרובים ביותר לא הובאו בסוד העניין.
ככה זה אצל נסיכים. כעת האב סוויד
מתאושש במלון, ובנו הנסיך חזר לעבודתו,
כשלצידו אשתו הנסיכה, שרי.

מהעורם הזה שיפרגנו
מלכת־המים האחרונה של העולם הזה.
חני שטיינר, ובן״זוגה־לחיים, המיסעדן
מקם מלבה, נישאו ברוב פאר והדר במלון
הילטון התל־אביבי, במה שהוגדר על־ידי
כלכל אדעל, עמי מור, בחתונה היפה והמפוארת
ביותר בארץ ב־ 10 השנים האחרונות.
מקם בן ה־ 40 וחני בת ה־ 23 הכירו זה את
זו לפני שנתיים, ומאז הם ביחד. לא קל היה
להם בשנה וחצי האחרונות.
מקם, שהיה בעל רשת מיסעדות סיניות
בגוש״דן נפל חזק, כשרכש את הזיכיון להפע־

ומקם מלכה
חני שטיינר יד

מלם התחתנו עם כולם
לת המועדון של רפי שאולי. הלשונות הרעות
אמרו שאיבד שם את מיכנסיו. החברים
אומרים שיקבל הכל בחזרה לאחר שתתברר
תביעתו בבית״המישפס, שאותה הגיש נגד
האחים שאולי.
הקהל שהיה בחתונה היה המום מהפאר.
כולם התלחשו וריכלו: כיצד יכלו בני־הזוג
להרשות לעצמם חתונה כל־כן־ מפוארת?
מה יש? אתם חושבים שאין להם קרובי־מישפחה?
אולי הם שמו מיליונים מתחת לבל־טות.
זה באמת עניין שלהם.
בכל אופן, השמפניה, הוויסקי, הקוויאר,
התזמורות והגימיקים השונים היו ברמה ני ד
יורקית. אפילו מנהלי־האירועים במלון, הרגילים
לאירועים מפוארים, נדהמו ממה שהכינו.
בקיצור, חתונה שלא מהעולם הזה.
הקוריוז בכל האירוע הזה קשור לבני־זוגה־לשעבר
של כלת־השימחה. חברה הקודם, יוסי
הלר, התחתן בנישואין אזרחיים עם
דוגמנית־צמרת בינלאומית, והחבר היותר־הודם
נתי רבטמו התחתו עם יעל ברג־לם,
הבת של איתי ברגלם מבנק הפנעלים,
והכל קרה בחפיפה שלא תיאמן. תוך פחות
מחודש התחתנו כולם עם כולם, ומזל שלא
היו בילבולים. בכל אופן, נאחל להם מזל טוב
כפול, כי חני היא לא רק אשתו של מקס, היא
גם תגלית של השלם הזה. והתואר הזה מביא
הרבה הצלחה ומזל.
בינתיים, מלבר הדוגמנית תמי בן־עמי,
שגם מזלה יגיע בקרוב, אמן, כל מלכות־המים
של השלם הזה זכו בתהילה ובנישואין מוצלחים.

פתאום
קמה בבוקר אשה צעירה ויפה
ומגלה שהיא אלמנה. האישה היפה
הזאת לא נכנעת לגורלה ומחליטה לשנו תו,
ועושה זאת בהצלחה.
זה מה שקרה למירי וייסברג רס־קין,
אלמנתו של הארכיטקט יורם
רסקין, שנפטר לפני שנה מהתקף־לב
בדירתו. הארכיטקט המוכשר השאיר
אלמנה ושני ילדים. כולם היו בטוחים
שלמירי נשארו הרבה כטף ורכוש, עוב דה
שהתגלתה כלא־נכונה.
בעלי הזיכרון הארוך יותר זכרו א ת
הבעיות שהיו לו עם מט-ההכנטה וגו רמים
אחרים, ובעלי הזיכרון הארון ביו תר
זכרו שבעבר הרחוק הוא היה בעלה
של דפנה צוי, בתה של אנטה הספ רית.
נוי, שהיתה ממלכות־היופי של יש ראל
לפני הרבה שנים, חיה ומתגוררת
בארצות־הברית עם ילדיה מנישואיה
ליורם.
מירי הבלונדית, העובדת כדיילת-
קרקע בחברת-התעופה הבלגית סבנה,
התאוששה מההלם, וכמה חודשים
לאחר מות בעלה היא נראתה בכמה
אירועים חבר תיים בחברתו של אחיה,
ג׳קי וייסברג, בעל מיטעדה בתל-
אביב ויהלומן. היו כל מיני שמועות
מצחיקות על קשר רומנטי עם איש-
הביטוח שלמה אליהו, שמועות ש התגלו
גם הן כלא״נכונות לחלוטין. כל
הקשר בין השניים היה על רקע עיסקי.
החיים נמשכו, ולפני כמה שבועות
הכירה מירי אתאחד הגברים הכי-
מבוקשים בארץ ו א חד מהכי-מקטימים,

בצי קרייתי, טייס חיל״האוויר לשעבר
ועורך־דיו בהווה, העוסק בפירוק חב רות.
קרייתי
היה נשוי בעבר לבחורה בשם
דפצה, המנהלת רומאן ארוך עם איש־מישטרה
בכיר, ונראה שכולם מסוד רים.

כמובן שעשיתי דרינג־דרינג קטן
למירי הסכ טי ת.
״שלום, מירי. ז את המרחלת. אני שו מעת
שאת מאושרת ברומאן החדש
שלן.״
״נכון!״
״אני מבינה שהמאושר בחייך זה
הטייס ועורך־הדין בני קרייתי.״

״נו, א ת רואה, יש לך סקופ.״
״זה בא מת סיפור חדשני, אני מודה.
מספרים בעיר שאתם מאוהבים משהו
משהו!״
״נראה ככה. תראי, סבל תי מספיק
בתקופה האחרונה, אני רק מקווה שת-
פרמי לנו.״
״רק אנין נראה לי משיחות עם חברים
שכולם מפרגנים לכם. ומי שלא מפרגן,
שימות. בעצם, למה שימות? שיחיה ויט ביל
מהקינאה של עצמו. יש תוכניות?״
״אין לי מה להוסיף כעת״.
אז בהצלחה, ותשמרי עליו חזק, כי
אני מכירה כמה נשים ששמו עליי עין.
אומרים שהוא יקר״מציאות.

לצייר אנדריי קלצ׳ינסקי שהתמחה בשעתו
במחאות נגד גרמניה ונציגיה בארץ,
יש שתי בנות יפהפיות, משתי נשים שונות.
הבכירה היא השחקנית ודוגמנית־הצילום
סמדר, שהיתה נשואה לאסי דיין, והצעירה
היא שרון.
שתי הבנות התפרנסו מצילום ומעיסוק
באיפור. סמדר מתגוררת כיום עם בן־זוגה,
העוסק במוסיקה, ושרון נמצאת בארץ.
אתם בטח שואלים את עצמכם מה זאת
אומרת נמצאת בארץ? אז זה ככה: בלוס־אנג׳לס
מתגורר בחור ישראלי בן 36 בשם
מאיר אמסלם, שעשה הון רב מבניית מיב־נים
תעשייתיים. הוא עשה כל־כך הרבה כסף
בעסקיו שהיה לו גם קצת כסף להשקיע בסרט
ישראלי שהוא היה אחד המממנים העיקריים
שלו.

מאיר הזה התחתן עם בחורה ישראלית
בשם חמוטל, שהיתה נשואה קודם לכן
ליהלומן ישראלי בשם דורון ברנשטיין.
כיום היא ומאיר מתגוררים באושר, וגם בהרבה
עושר, בבוורלי־הילס. למאיר הזה יש כמה
אחים ואחיות, שבאו לבקר אותו, והוא עוזר
להם ומכניס אותם לעבודה ומסדר להם
עסקים. אחד האחים, בחור בן 23 בשם
מיכאל, הוא הבן־זוג של שרון קלצ׳ינסקי,
היא מתגוררת איתו בדירה בלוס־אנג׳לס, אך
עדיין אין לה ניירות מסודרים, מה שהאמריקאים
מכנים ויזה־לכל־החיים וגרין־קארד
ועוד כל מיני כאלה מיסמכים, ולכן היא חזרה
ארצה כדי לסדר את העניינים כאן בארץ.
אחותה, סמדר, מנסה כוחה כדוגמנית,
והשבוע היא הופיעה בראשונה בחייה על
מסלול בתצוגה שאירגן נער״השעשועים של
עולם־האופנה, מוטי ריין! .אך בתצוגה הזאת
נכונה לה הפתעה: היא פגשה את אקס

בתה החורגת.
משונה? סמדר היתה נשואה לאסי דיין,
אביה של עמליה דיין בת ה־ 7ז, שהופיעה
גם היא בתצוגה הזאת. וגם לה היתה זאת
הפעם הראשונה. אז שתי היפהפיות נפגשו
ונפלו האחת על צווארה של רעותה, והשינד
חה היתה גדולה, ער שהחלה התצוגה.
סמדר יודעת אולי להצטלם טוב, אך היא
לא יודעת ללכת על המסלול. זה היה כל־כך

על הס סלול

מירי וייסברג־רסקין עם בני קרייתי
.סבלתי תספיק בתקופה האחרננה...״

אחרי 40

פעם חשבו שרקדנים לא מתחתנים, כי הם
כל־כן־ מכורים לריקוד ולתהילה הקשורה
במיקצוע, שפשוט לא נשאר להם זמן
להינשא.
כך היה עם הרקדן המפורסם יאיר ורדי,
שרקד ורקד ורקד ולא הפסיק לרקוד, והזמן
רץ, ובאותם הימים, כאשר היתה לו הפסקה
בין ריקוד לריקוד, הוא תפס את עצמו ואמר:
או עכשיו או לעולם לא.
ואכן, כמו בדרך נס, הוא הכיר את סטלה
המולאטית, והם התחתנו ועלו ארצה, וכולם
חיכו להמשך. אך יאיר המשיך לרקוד או להרקיד,
ושכח. ואז הוא נזכר, והתוצאה היא בת
חמודה בשם מאיה. עכשיו יש לו גם מרכז
ריקוד בנווה־צדק, על שם סתן דלל, בת של
איזה מיליונר גדול מארצות־הברית. מוכיח
שלגבי רבים מתחילים החיים לאחר גיל .40

שרון קלצ׳ינסקי
לסדר עניינים בארץ

מטלה, מאיה ויאיר ורדי
רקד ורקד עד שהתחתן

גרוע, עד שמוטי רייף, המארגן, קפץ לעזרתה.
הוא עלה בעצמו על המסלול, הרים את סמדר
בזרועותיו, ונשא אותה על כפיו הלוך ושוב,
כדי למנוע בושה.
אגב, רייף שניהל בזמנו רומאן סוער עד
גבה־גלים עם אנבל טמיר, מאוהב כיום
במישהי שהוא מסרב בכל תוקף לגלות את
שמה. אך אני עקשנית, ואני לא אוותר. אני
מבטיחה לגלות זאת בהקדם האפשרי.

ישראל היא הגורם המוביל ב עו ל ללוחמה ב טרור. א1ש .,חוד החנית

חו ד איר !*57
החנית מביא תיירים
חון־הפנים של מישטרת־ישראל וכאחראי
למילחמה בטרור מטעמה. כל העבר הצבאי
של צבי בר מפורט בנספח המציג את החברה
בשוק האמריקאי.

^ מידה מסויימת של הומור העניק
^ השלם הזה לפני כחודש ( )30.8.89ליאיר
קליין את התואר ״יצואן מצטיין״ .קליין,
מסתבר, בהחלט ראוי לתואר, ומלבד השרו־תים
שהוא נותן בקולומביה הרחוקה, פועלת
עכשיו חברת ח 1ד החנית במלוא המרץ לכיבוש
השוק האמריקאי.
קליין, כך נראה, רוצה לקבל גם את התואר
״התיירן המצטיין״ .הפרוייקט שעליו עובדת
עכשיו חברת חנד החנית הוא הבאת אזרחים
אמריקאיים לישראל, כדי שיעברו כאן קורס
צבאי מיקצועי בלחימה. אין ספק שמדובר
בעידוד לתיירות.
בפרוספקט שמפרסמת החברה בעיתונים
צבאיים ומיקצועיים בארצות־הברית מציעה
חנד החנית ״קורס ישראלי למילחמה בטרו־ריזם.״
הפירסומים מדברים על קורס בן שבועיים,
שיתחיל ב־ 25 בנובמבר ושיסתיים ב־7
בדצמבר. הקורס יועבר על־ידי ״מיקצוענים,״
יוצאי יחידות מובחרות בצבא ובמישטרה
הישראליים. הפרוספקט מבטיח שהמדריכים
כולם השתתפו בפעולות למניעת־טרור,
״דוגמת מיבצע אנטבה״.
בקורסים יש מסלול־לימודים הכולל חומר
עיוני, הדרכה בקרב פנים־אל־פנים, שימוש
בכלי־נשק, ואפילו שימוש במסוקים לחילוץ
בני־ערובה.
כמה עולה התענוג? המעוניין להגיע ולהשתלם
בישראל ישלם סך של 3600 דולר.
הסכום כולל טיסה לישראל. חתיכות ישראליות
אינן מובטחות בפרוספקט.
כמה שמות מעניינים מופיעים בצוות־המדריכים
של חנד החנית בקורס הקרוב. השם
הבולט ביותר הוא זה של תת־אלוף צבי ב,.
הלא הוא ראש עיריית רמת־גן ומפקד מיש־מר־הגבול
לשעבר, צבי בר. בר מתואר
כצנחן וכאיש־קומנדו, כאחראי לעבודת ביט־

עוד שמות בפרוספקט:
•אלוף־מי שנה יאיר ק — .קליין
מתואר גם הוא כצנחן וכאיש־קומנרו, ששרת
ביחידות מיוחדות הלוחמות בטרור. קליין,
מסתבר, גם מחזיק בתואר בוגר בחוג
להיסטוריה צבאית של אוניברסיטת תל-
אביב.
• סגן־אלוף אמציה ש — .אמציה
שועלי הוא המדריד הראשי בטיפול בנשק
ובמיבצעים. הוא מוזכר כמדריר ראשי
לנושאים אלה בצבא ובמישטרה. שועלי הוא
״מומחה בעל שם עולמי לנשק קל, ללוחמה
בטרור ולמילחמה בשטח בנוי״ ,לפי הפרוספקט.

צבי

יאיר קליין

אתם לא סלים להירשם. חברת
״חוד החוית״ מציעה לאמריקאים
קורס מיוחד ל״לוחמה בטרור
שיתקיים בישראל ראש עיריית
רמת ־ ג ן, אב יבר, רש ום
בפרוספקט כאחד המדריכים

• סגן־ אלו ף אברהם ת — .אברהם
מתואר כמפקד היחידה הישראלית ללוחמה
בטרור, וכראש מחלקה מיוחדת שתפקידה
לפעול נגד טרור.
• רב־סרן מנחם א — .גם לו רקע מיוחד
במחלקות למילחמה בטרור בפיקוד
המישטרה ובצה״ל.
• אלוף־מישנה יעקב ב — .הוא האיש
שעל המיבצעים האוויריים. יעקב הוא טייס־מסוקים
מנוסה. מוגדר בפרוספקט כמומחה
במיבצעים משולבים בין כוחות־קרקע לכו־חות־אוויר.
יעקב שימש גם כמרריד ראשי
בבית־הספר לטיסה של חיל־האוויר. בוגר ה־מיכללה
לביטחון לאומי.
• סגן־אלוף יעקב מ — .האיש, לפי
:התיאור, הוא מומחה בינלאומי למערכות אבטחה
אלקטרוניות. בא ממחלקה מיוחדת של
פרוייקטים ביטחוניים.

$א 7£ף\ £א 88001 * 710 ^ 0 7 * 18801א * 710א 7 £ 8א1
81. 0116*60,17 60657 )312( 327-3120

8 **17

811116 181, 606

א 710:* 710
71-7£ **8 0 8 1 8 ]*1 001188£א *
188 * £7 1989

8 £5$ס ס 4

ין ! 2

טופס ההרשמה: ש ,רקע צבאי, ניסיון, שמות היחידות, ניסיון מישטרח׳ ,עיטורי

עושי מזה עסק ומוכר לאמריקאים את סודות האבטחה של ה

811118 181, 606

>0 , 17 60657 )312( 327-3120ן*< 81. 0 !1עזז* 8

1884££1
8 0 £ 1 8 1 0 0 1 (8 8 £מ 11-1£א ^

$מ 1£ע

<3 5 6 0 5 1 5 1 0 8 1 ? 3 ׳?6 £ 3ח 3 1 5 3תר2גי <5 ? 0 1 1 0 6 ^0מ 0(111532:7 3ת 1

? 125110351011־ 501

135 £ 0 6 1 176 £ )1 1116
0 3 5 1 0 6 3 1 £ 8 8 0 0 1 3 5 1 0 0 0 1 £501:06 7 6 5 61:8 0 6 53־^ 116 121561
0 2:1810 5011001 .ינ־־ 2<311 _5 £ 6 3 6 1 1 0 5 1 -•762ו 5 5 5 £ 0־ 61ת?< 6 1 3 0 5 5 1 3 6 5 0 £210 £0 1

£^£125155. 4

ס ! 135 6 8 0 £ 5 8 0 )3 8 - 0 0 3 0 5 1 - 5 6 £ 2 :ק 3 1 1מ ! 00111:56ז} 0 >76״ 71118 18 8 1 5 5
וז 9 >71111 3 5 6 1 1 0 0 ? 5 6 £ 83332115 1:0 2:68022 5 0 8 5 3 9 6 8 £01£ח <3 1מ 9# 6ת 1ח 5 £ 3 1
סז 522115-22? 31:638 0 0 .8 1 £ 0 £ 8 £ 5
ח 7 6 ? 0 1 1 0 6 0 £ 6 8 # 1 0י 161:3611 £0£ץ 2£36 >7111 5 6 5821955 5ז !! 0 0ין 3 1 8
ק 5 1 - 5 £ 0 89223)3 8 , 3 0 )3 >756 58176מ 182:3611 3ח ס >750 53\7 5 6 6 0 3>8 8 £ 5 1 0 1
,מ 0 8 5 1 0ח 1 5 0 5 6 5 6 3 8 31205 8
$3,600.

?£0110)3 £11:1

00553

75 0 062:36

122)36)3 18ס ח 1 ¥02 7<6

מ א £: 17£7 ן ז? 8 0מ X^710^1 0 1א £ 7 1 0א מ 7 5א 1 5 5 0 0 5
5311:6 1 8 1
א 6 0 6 852:665 832:2:7 8 5
׳ 051039 1 1 6 0 6 5 7

!0005805

..מיכצע• כמו אנטבה״ :הפרוספקט של,.חוד החנית״ .למטה: קטע מתוכנית הקורם
המודעות מבטיחות לכל המעוניין כי החברה
מוכרת, מומלצת ורשומה על־ידי מישרד
הביטחון. בספח מיוחד מצולם אישור הפעילות
של החברה, שניתן על־ידי המישרד.
לדברי חוברת־הפירסום, יודעים במישרד־הביטחון
על קורס הלוחמה־בטרור המתוכנן
בארץ, ואף ממליצים עליו לפני המעוניינים.

$ז*{1מ $1 5וי $0 $81£מ * 4ס 0 .
ח 28( 10ת 1118ת)1 ? 81ח * 0תסקסש׳&ו ׳לזזו 0מ5. £

0 2 1 , *4101 021־ 8 10 )18 08111

0 . 6X61X1585
י 11ז 6וחץ !(!0מ) 1 £ו! 1£א !#ז 8׳0 . 08$

מה אפשר ללמוד במשך 25 יום של
אימונים?
טן) 1ח 5ם ש 8 7ח!׳\1ז 8 110081 0ז 6ק
מתחילים בכמה שעות תיאורטיות על
ההיסטוריה של הטרור ושל המילחמה בטרור.
אחר־כך ניגשים לתכלס: אימונים יסודיים
בהפעלת אקדח, ולאחר מכן אימונים ומיט־ווחים
בהפעלת מכונת־ירייה ותת־מיקלע.
אחרי שילמדו לירות בכלים המומלצים על־ידי
בית־הספר, יקבלו שיעורים בכלי־הנשק
העיקריים המופעלים על־ידי האוייב.
והו לשלב ראשון. עכשיו מגיעים״ לשי־עורי־נהיגה.
מדובר בנהיגה מאובטחת ובדרך
להתמודדות עם מארבים נגד רכב. השיטות,
שאותן ילמדו בקורס, הן שיטות האבטחה

ח> 1ת£ . 0 100*8686 8
ש/ 65101י מזסז) 8. 0011(58) 812001108
־0 . 80518^ 865006 5 1 0 1 6 )¥61 001
0 . 00)0681 81100(108 8( ¥6111016
7. £ 5 ז6זק1 0? 8161100ח6מ10>£קומ
181(0108

מזץ|(10 וח 0 6 0 1
ז 16 קס0ו0 . !105)886 865006 5x61x186 1361

בפועל, הננקטות על־ידי שרותי־הביטחון.
יש, כמובן, גם שיעורים בהטסת מסוקים,
בהצלת בני־ערובה באמצעות מסוקים, בפריצות
למיבנים ולחדרים לשם הצלת בני־ערובה,
ואימונים נוספים.
בתום מערכת־האימונים הואת עורכת חוד
החנית תרגיל מסכם, שבו משולבים היסודות
הנלמדים בקורס.
המארגנים מבטיחים גם הפתעות, ומודיעים
שבקורס לומדים נושאים נוספים שמפאת
חשאיותם אין אפשרות לפרסם עליהם
דבר בפרוספקט. בכל מיקרה מובטח למצטרפים
כי הקורס של חוד החנית הוא הקורס
המתקדם והמשובח ביותר שאפשר לעבור
היום בכל העולם המערבי, מפני שהישראלים
הם הגורם המוביל בעולם במניעת־טרור.
כל המעוניינים להירשם חייבים להיות
במצב בריאותי תקין ובכושר טוב. איש־הקשר
בארצות־הברית הוא יהודי בשם מייק אפשטיין.

רענן לוו־יא מדבר :

מאיר ליפשיץ
עונת הייחום הפוליטי בפתח. זה הז מן
לזיווגים בלתי אפשריים לכאורה, ואפילו
לצירוף מין לשאינו מינו בניגוד מו חל ט
לדרך הטבע. ריח מעשי הזי מ ה נישא
באויר כאשר כולם בוגדים עם כולם
מ תח ת לשמיכה הקו אליציוני ת הרחבה.
מעשי סדום, עמורה ותועבה מבוצעים
במ ס תרי הלשכות, במסדרונות השילטון
ובחדרי השירותים של המי שרדים ה מ משלתיים.
ידיים
ת אוו תניו ת שלוחות ל א חוז בכל
חלק ת בשר חלקה. אצבעות חמדניו ת
מגששות א ת דרכן בינות לבגדי ה אידיאולוגיה
הפרומים, בדרכם למישוש
חמוקי השררה וחיטובי הכיבודים. מישה
א רנ ס מחזר בקדח תנו תאח רי ח ס די
רבין. הרב דרעי חו מ ק בחשכת הליל אל
דירתו של פרס. שמיר שולח אתנ סיכי
סריסיו לפגישות חפוזות בחדרי מלון עם
נציגי מפלגות חרדיות. ביילין מתאם
לוחות זמנים ומגעים לו ה טי ם בין המערך
לשמאלני היונים.
שימון עובד כמו משוגע על חיבור ר״צ
ומפ״ם לש״ס ו״אגודה״ .במפד״ל מפלר ט
טי ם במרץ רב עם כל הצדדים. ראש
הממ שלה ע סוק בחישוק כ ס או מול
מזימות ממלא מקומו ועדיין מ א מין כי
יצליח לעורר אתאהב תו של שר הבט חון
עד שירצה ויחפוץ לבלום א ת פרץ הרג שות
בתוך מיפלגתו. שר החוץ גורר למי ט
ה המדיני תאת בעלת הברי תהאמ רי ק אי
ת וגם א ת השכן המצרי. שר ה אוצר
מתעלם מאבטלה ועליית ה מדד כי נפשו
יוצא ת כרגע למיפגש הקרוב עם גופה
החם של אמא רוסיה. דן מרידור מחייך
א ת חיוכו הביישני והנבוך תוך כדי
מירוצו להעברת דברי כיבושיו וגעגועים
מיצחק ליצחק ומליכוד למערך.
מתנהלת כ אן מלח מ ת קודש על הרובד
הנמוך ביותר של דברי החולין: ג׳ובים,
כסף, טובו ת הנאה, כבוד ושררה. מי ישב
על כסא כז ה או אחר, ומי יודח לשורה
השנייה. איזו סיע ה ת תחז ק בתוך המפ לגה
ו איז ה פלג ייחלש ויושפל. מע מדם
האי שי של פחות ממניין פולי טי קאי ם
מטריף על כולנו א ת הדעת. א מביציה
בלתי נל אי ת של שני מנהיגי המפלגות
הגדולות מ שתקת א ת ניהול כל המערכות
החיוניות.
ובסוף האורגיה הפוליטית הז א ת
יישאר כרגיל רק דפוק אחד אמיתי. אולי
אלו הי ם לשלטון בחרם אך לב טח שכח
לספק א ת אמצעי המניעה כנגדם. ה ם
יתקעו אחד לשני א בל אנחנו נישא בתוצאות.
מנהיגינו ישתעשעו במ שחקי
כ ס או ת מוזי ק אליי ם וההמון יסבול תחת
העול. עד שתיגדש הסאה, עד שתורם
הכפפה ותבוצע ההתנערות הגדולה לגירוש
כל או ת ה חבורה מהנהגת המדינה.

״אשבור א ת העצמות למי שאחראי לזה!״

השר

מעורבותם של הללו בחתרנות, בפיגועים
רצחניים, בהצתת יערות; גם כשאזורים שלמים
בתחומי ״הקו הירוק״ בעלי רוב ערבי
הפכו להיות מסוכנים למעבר רכב יהודי
וכיו״ב גילויי ״אזרחות טובה״; גם אז הפיק
אודי חמודי מרגליות מפיו בסגנון; ״אלה מעשים
של קיצונים בודדים שאינם מייצגים את
רוב הציבור הערבי שומר החוק״...

ולא ממעשים. יכלו מנהיגי ערביי ״הקו הירוק״
להמשיך להצהיר על נאמנותם למדינה
וכיו״ב מריחות ואמרות כנף בנושא כיבוד
החוק, בעוד נתיניהם ״הנאמנים״ מכים בנו
מכות נאמנות בכל שטחי החיים — וזה לא
היה מזיז לאולמרט.
לשיטתו ולשיטת דומיו, עד שלא יוכח
שרובם ככולם של ערביינו ״הנאמנים״ אכן
הפיגור לפתע מתוודע המתון הידוע, השר לענייני
ערבים, אל עובדות החיים. לפתע רואה נביא
הדו״קיום של הליכוד את המציאות במלוא
כיעורה וחש סוף־סוף צורך לקרוא לילד בשמו.
הנה
הוא מזהיר את ערביי ״הקו הירוק״
שהתייצבות לימין האינתיפאדה כמוה כפגיעה
במדינת ישראל, על כל המשמעויות הנובעות
מכך. לא מזמן שמענו מאהוד אולמרט
הצהרות בנוסח עסקני המערך בנושא ערביי
״הקו הירוק״ .גם כשהתרבו הידיעות על

203

בשבוע האחרון נדרם בכוונה תחילה האזרח הישראלי בביס בועז
( )26 בעזה, נפצע אנושות ונקטעו שתי רגליו. עשרות מכוניות הוצתו
בירושלים. נשרף יער טנטור בגליל. נרצחו 5מתושבי יהודה ושומרון
ועזה בידי רעולי פנים.
ספירת ״דיעה אחרת״ מראה כי מאז פרוץ מאורעות האלימות הערבית
ב־ 9.12.87 קטל הטרור הפלשתיני 203 ערכים ויהודים, נשים
וגברים לפי הפרוט הבא:
• 158 ערבים נדקרו נורו ונשרפו ע״י בני עמם.
• 45 יהודים נרצחו.
• 1חייל ישראלי נעדר.

שר אולמרט
תיאוריית הדרקיו
עשרות רבות של ״מקרים בודדים״ —
ואולמרט בשלו עם תאורית הדו־קיום הבלתי
מוכחת. מה אם כן הביא לשינוי הדרמטי
בדבריו? הצהרות! ראשי מועצות ערביות
הצהירו בגלוי על תמיכתם באינתיפאדה על
ערביי יש״ע. השר אולמרט מושפע מהצהרות

הבלתי־מ 1כחת
עויינים אותנו בפועל — אין להקיש על הכלל
״ממקרים בודדים״ .אלא שהוכחה מעין זו
כרוכה במחיר יקר מדי של דם יהודי. קצת
יותר זול להשתמש באינדוקצייה מתימאטית
פשוטה או סתם בהגיון.

שטואל שטרן₪

ה צלירורוו עולי מ ״ ק

*ץ ייק הררי הצליח שוב. העובדה שנסיון
* 1המרד נגד הגנרל מנואל נורייגה שליט
פנמה, נכשל לפני שבועיים, תוך מרחץ דמים
שערך השליט בקצינים שקמו עליו, יכולה
בהחלט להיזקף גם לזכותו של המפקד הבכיר
לשעבר ב״מוסד״ הישראלי. מייק הררי אינו
מטפל רק בהשקעות בחו״ל של נורייגה, אלא
סייע לו מלכתחילה בהקמת מערכת הבטחון
האישית שלו.
עוד לפני שנורייגה הפך להיות שנוא נפשה
של וואשינגטון, דאג מייק הררי לאמצעי
הבטחון להגנת ידידו האישי. הוקמו מערכות
הקשר לשעת־חרום, מערכות הציתות לשיחות
ושדרים של יריבים, אמצעי השליטה והבקרה
של נורייגה בבונקר הפיקוד של מט־כ״לו
בפנמה סיטי. אפילו אנשי בטחון ישר-

ולמענו של נורייגה לבין מדיניותה של ישראל
המחוייבת לירידתה ארה״ב. אך הפלא
ופלא, השלטונות בירושלים הנזעקים למלא
אחרי הוראות ארה״ב ביהודה ושומרון גם כשהדבר
הוא לרעת היהודים, העדיפו להתעלם
במידה רבה מפרשת פנמה. מייק הררי המשיך
לפעול בשרותו של נורייגה, כאילו היו שותפים
לסוד שרק הם יודעים אותו, כאילו היו
אחים לגורל.
הקונפליקט הזה הגיע לשיא אבסורדי כאשר
נורייגה ביקש וקיבל סיוע כספי ופוליטי
משליט רצחני אחר, מועמר קדאפי. ארה״ב
וישראל אשר היו שמחות לראות מזמן בחי־סולו
של קדאפי מצאו אותו עתה כשותף חדש
לנורייגה, כאשר לצידו עומד כמובן מייק הררי.
בעל כורחן הפכו לוב וישראל למשתפות־פעולה
למעשה בהגנת נורייגה.
בפנמה ציפו רבים שארה״ב תוציא את המדינה
מן המשבר ובעקבות האשמותיה וקריאותיה
לסילוקו של נורייגה יבוא המעשה.
סוף סוף הוא יושב על עורק חיים חיוני עולמי,
תעלת־פנמה — וארה״ב בבסיסיה שם מחזיקה
באלפי חיילי עילית, מצויירים היטב
ובמערכות מסועפות של הסי.אי.איי.

אולם בשלב הזה בלטו עוד יותר המודיעין
המוטעה ההססנות וחוסר ההחלטיות של הבית
הלבן בוואשינגטון. תהליך לקוי של קבלת
החלטות וקריאה לא נכונה של המצב גרמו
לכך שלא רק שהמרד הפנמי לא הוכוון
מראש כדי לוודא את הצלחתו המוחלטת,
אלא שכאשר השיגו הקצינים המורדים הישג
ונורייגה היה בטווח ידם, גם אז היססו האמריקאים
להפעיל את מלוא כוחם. משחלפו
כמה שעות הזעיק נורייגה לפי תכנית הבטחון
המוכנה שלו את ״גדוד 2000״ הנאמן לו —
כדי לחסל את המרד באכזריות.
לכן ככל שנצחון נורייגה הוא הצלחתו של
מייק, הוא נובע כמובן במידה רבה עוד יותר
מאחלת היד של מכונת־הענק האמריקאית
בבואה לטפל במשברים קטנים, מקומיים. מחלה
מוכרת של מעצמת־על.
הפעם לא מדובר בלבנון, אלפי מילין
מוואשינגטון. אלא ממש על־ידי הבית, בפנמה,
מול שליט שהוכרז כאוייב הציבור האמריקאי,
העוקב כיום אחרי המלחמה האדירה
שהכריז הממשל על הסמים מגדליהם סוח־ריהם
והתומכים בהם. שילוב של הערכות
מצב מוטעות וחוסר היכולת לקבל החלטה
נורייגה אריב הצימר האמריקאי
אלים גוייסו להגנתו האישית, ורק בעקבות
התערבות מקרית של הרגע האחרון, הם נקראו
בחזרה הביתה.
.כי עד לשלב מסויים היה נורייגה מקובל
על שלטונות ארה״ב כידיד כפי שהיה מקובל
על ישראל. ולכן העניקה מערכת הבטחון
הישראלית באישור שרי הבטחון, ולעיתים אף
בידיעת ובאישור ראשי הממשלה את הגיבוי
למפקד ה״מוסד״ לשעבר מייק הררי. לסא׳׳ל
(מיל׳) יאיר קליין וחבריו שהעבירו כמה קורסים
עלובים לבוקרים ולמגדלי הבננות בקולומביה,
אין מהלכים בהיכלי הבטחון והחוק
כפי שיש להררי. לכן מתכוונים עתה להעמידם
לדין על משחקי ילדים(הדרכה צבאית
בחו׳׳ל ללא אישור) בקולומביה, לעומ ת.מ שחקי
המלחמה״ הגדולים של נורייגה, להם
יעץ הררי בפנמה.
הצרה של הררי החלה כאשר סר חינו של
נורייגה בוואשינגטון. יש אומרים שהמפנה
חל כאשר יועציו של הנשיא הקודם רונאלד
רייגן באו בתביעות אל נורייגה ונדחו. השליט
הפנמי סרב לבקשתם לסייע ל״קונטרם״
במלחמתם בניקרגואה, כשם שסרב לפתוח
בפניהם את הבנקים של פנמה כדי לגלות שם
את מלביני כספי הסמים המוברחים לארה״ב.
העובדה היא שבבת אחת בתחילת 1988
הפך נורייגה למין אוייב הציבור מס׳ 1של
ארה״ב, כשהמכונה האדירה האמריקאית מאשימה
אותו עצמו בהאשמות חמורות של עסקות
סמים ותובעת את הסתלקותו. המימשל
בוואשינגטון הטיל סנקציות כלכליות על
פנמה, הבנקים שלה הפסידו מיליארדים, כלכלתה
נפגעה אנושות, למרבה סיבלם של
עשרות אלפים מאזרחיה, ובתוכם מאות יהודים
נכבדים, היושבים בה מזה שני דורות
ויותר.

שוחטת אנט אמויקאית

אן החל למעשה הקונפליקט בין המשך
פעילותו של מייק הררי בפנמה, לצידו

המוטעית האמריקאית הנוכחית כלפי ישראל
פירושה — הקמת מדינה אש״פית, שמשמעותה
עלולה להיות בסופו של דבר גזר־דין
מוות לישראל.
אבל פרשת המחדל האמריקאי האחרון בפנמה
מלמדת עוד דבר אחד לפחות. ארה׳׳ב
פשוט עסוקה בבעיות בוערות אחרות, יותר
מאשר הסכסוך בין ישראל לשכנותיה. מעבר
לפנמה ובעיות הסמים, טרודה המערכת האמריקאית
ברעידת האדמה הפוליטית־חבר־תית־כלכלית
המתרחשת בברית המועצות
ובגרורותיה, חלקן כבר לשעבר. לא רק עבור
ארה״ב, אלא גם בעיני ברה״מ הסכסוך היש־ראלי־פלשתיני
נראה כרגע כמיטרד, נושא
מישני לחלוטין שניתן להשאירו בינתיים בידי
הצדדים.

תשאלו את מ״ק
*ץ י שמעורר בעצם את ״דחיפות״ הנו־
1₪1שא הם דווקא הישראלים עצמם, כלומר
שריהם מ״העבודה״ ומ״הליכוד״ המאיצים
בארה׳׳ב ״להזיז את התהליך המדיני״ .יצחק
רבין חוזר מג׳ימי בייקר בוואשינגטון, עם
פרוטוקול סודי פרו־אש״פי, שאותו הוא מעביר
לשמיר, המאפשר את ויתוריו של שר
הבטחון במצרים — לאור כשלונו המקצועי
לטפל במה שקרוי ״אינתיפאדה״ .שמיר מסתיר
את המסמך מהקאבינט והממשלה ומורה
למישה ארנס לטלפן ללא הרף לוואשינגטון
לבקש מסמך חדש כתוב מג׳ימי בייקר. בייקר
נזהר מכל התחייבות כמו מאש, ומשתדל לשמור
על פרופיל נמוך. ואז שמיר מתכונן לעוד
ביקור, ששוב הוא עצמו יזם, בוואשינגטון —

שמיר, פרם ורבין
שותפים ליזמת הויתור לאש״ף
אבל רייגן השאיר את הירושה לבא אחריו,
כאשר בינתיים חיזקו גם הקובנים והרוסים
בכל דרו את משטרו של נורייגה. לא בכל יום
יש להם הזדמנות לתקוע עצם שכזאת בגרונה
של ארה״ב. בשנה שעברה נתקלתי בפנמה
סיטי במדריכים הקובניים לבושי האזרחית,
מבלים בבארים בעיר אוהבת התענוגות, ובאזור
הסחר החופשי בקולון לא יכולתי להכנס
למחסני הענק השמורים היטב על־ידי הרוסים.

אוזדת־יד
שר אוהייב
ף* אשר באה עתה ההזדמנות לממשלו
של הנשיא החדש ג׳ורג׳ בוש להפיל את
נורייגה בעת מרד הקצינים הפנמיים שנכשל
— הוחמצה בצורה השלומיאלית ביותר החייבת
לעורר שוב ראגה בלב ידידיה של
ארה״ב ברחבי העולם.
מקטעי המידע והבקורת המתפרסמים
בהרחבה בתקשורת האמריקאית עולה, שה־מימשל
ידע מראש שקבוצת קצינים בתוכם
כאלה שנחשבו כקרובים ביותר לנורייגה, ובראשם
רב־סרן מואיסס ג׳ירולדי וארה פועלים
לסילוקו של נורייגה. מתברר שהמימשל היה
מעורב בכו במידה כזאת או אחרת, ושנים
עשר אלף חיילים אמריקאים הועמדו במצב
הכן — באזור פנמה סיטי. ידוע שעד לשלב
מסויים הצליח המרד ונורייגה היה במצוד
במטכ״ל שלו.

נכונה הביאו לידי כך שנורייגה יוכל להמשיך
ולשבת על תעלת פנמה לא רק אחרי רייגן,
אלא גם אחרי בוש. כי לא כל־כך מהר ינסה
מימשל זה לפעול שוב בכח נגד נורייגה. ויקח
זמן עד שיימצאו שוב פנמנים אמיצים שינסו
להיפטר ממנו. גם מייק ידאג לכך.

רקח בנמק בישו־אר
^ עיית המלחמה במגיפת־הסמים הנור־אה
בארה״ב, שבתוכה משתלבים המאבק
בנורייגה ושאלת עתיד השליטה בתעלת פנמה,
נמצאת בשורה הראשונה של הנושאים
בהם עוסק המימשל. לכן הכישלון בטיפול
בנורייגה הוא משמעותי ביותר, מעבר לנושא
זה עצמו. אם כאן טעו כל־כך בוואשינגטון,
על אחת כמה וכמה יש לבחון את שיקול הדעת
של המימשל, החלטותיו ומסקנותיו ביחס
לאזורים מרוחקים יותר, כמו ישראל והמזרח־התיכון
בכלל.
כאשר המימשל האמריקאי מנסה בכל מיני
דרכים להושיב למעשה את ישראל עם אש״ף
תוך שהוא מפעיל את ״תכנית עשר הנקודות
של מובארק״ או, כתחליף יצחק שמירי, את
״חמש הנקודות של בייקר״ — יש בהחלט
מקום לשאלה גדולה אם הוא צודק כאן, יותר
מאשר צדק בהתנהגותו בפנמה.
ההבדל הקטן הוא רק בכך שפנמה של נו־רייגה,
בכל מקרה, לעולם לא תסכן את בטחונה
של ארה״ב. בשעה שהמשך המדיניות
הררי ניצחון מר״נוז — ניצחון מ״ק
כדי להביא במו ידיו את הויתור לאש״ף, בלבוש
אחר.
בשעה שברור לכל מי שעיניו בראשו
שארה״ב עסוקה בבעיות הבוערות — מפנמה
ועד מוסקבה ומקולומביה וער ברלין המזרחית
והיתה ברצון מוותרת על ריצת האמוק
של השרים הישראליים אליה, אחוזי בולמוס
נסיעות ותאוות־שלטון.
יכולים יצחק שמיר וחבריו להתפנות קצת
לעיון במברקים הסודיים והגלויים שלהם,
ולגלות להפתעתם שארה״ב וברה״מ עסוקות
כל־כך בעניינים חיוניים אחרים — עד אשר
ניתן לישראל ולמזרח־התיכון פסק־זמן. אותו
יכולה וצריכה היתה מנהיגות רצינית בירושלים
לנצל כדי לתקן את ניזקי האסון שמביאים
הפלשתינאים מזה כשנתיים עוד מעט,
ולשנות מן היסוד את מצבה המדיני.
אם שמיר לא מבין זאת, תמיד יוכל לשאול
על כך את עמיתו הותיק מימי ״המוסד״ ,מייק

הררי. כשהוא לא בפנמה, הוא בארץ.

על כל אלה להרבה אומץ נזקקתי כאשר ישבתי תחת
ידיו של רופא השיניים שלי ביום ו׳ האחרון.
הרבה אויר אגרתי׳לפני שעניתי לשאלתו על
עיסוקי בתשובה :״אני דובר הליכוד״ .אולם
במקום החדרה כואבת של מזרק ההרדמה
שבידיו, קיבלתי לפתע ״שטיפה״ בת שעה על
עדינותו של הליכוד מול פשעי המערך. על
שחיקת הליכוד מול שחיתויות משטר מפא״י-
מערך.
צדק רופא השיניים שלי. צדק גם ראש
הממשלה המיועד של יוון,׳ מיוטקיס, שסיפר
לי לפני חודשיים, בביקורי אצלו, על אופן
טיפולו במפלגה הסוציאליסטית שסולקה
משלטונה המסואב. ואכן זמן קצר אחרי ״המהפך״
ביוון הצליחה מפלגתו השמרנית של
מיצוטקיס לשלול כל לגיטימציה מ״פאסוק״
— המפלגה הסוציאליסטית ומראשה פאפנ־דראו.
כל אזרח יווני כבר מכיר את כל שחיתות
״מפא״י היוונית״ .כל צעיר יווני מכיר
את ״ארבעת הסקנדלים של פאסוק״ וכל ילד
יווני עוד יכיר את משפט השחיתות של פא-
סוק.
על כל פשעיה התחמקה מפא״י־מערך
מעונש בגלל עדינות הליכוד. בגלל ג׳נטלכד
ניות האיש שניצח אותה ב־ ,77 מנחם בגין
האיש אשר סבל עשרות שנים מפשעיה. בגלל
שיקולו הממלכתי של מחליפו יצחק שמיר,
אשר העדיף לשתף את ״העבודה״ בשלטון
תחת הוצאתה מחוץ לגבולות הלגיטימציה
בישראל.
כך חמקו שמעון פרס וחבריו מהתשלום
הכבד לו היו ראויים על פשעיהם, פשעי מפלגתם:

על פשעי מסא״י כנגד המייסדים
הראשונים, חלוצי המושבות אשר פועלם
ההסטורי נמחק או עוות עד לבלי הכר ובמקומם
רשמו ב״ג וחבריו את עצמם כמייסדי
המדינה העברית.
• על מלחמת החרמה והנידוי של מפא״י
נגד האלטרנטיבה הרביזיוניסטית שתחילתה
בזריקה מעבודה ועלילת דם(רצח ארלוזורוב)
והמשכה יד אחת עם שלטון הכיבוש הבריטי
בסזון. על ההלשנות ועל ההסגרות ועל המכות.
על שנות המאסר ועל שנות הגלות ועל

הצלקות.
• על פשע אלטלנה. על דמם של אברהם
סטבסקי וחבריו אשר נרצחו ע״י תותחי מפא״י
על מנת לחסל את האצ״ל פועלו, מפקדו,
וממשיכתו הפוליטית, תנועת החרות. על
רצח אלטלנה ועל עיוות ומחיקת פרק המרד
מההיסטוריה, ועל פשע מניעת כבוד אחרון
מנופלי המחתרת, פיצוי והוקרה למשפחות
הפצועים וההרוגים.
• על פשע יצירת ישראל שניה ומושפלת•
קבלתה בדי.די.טי, קליטתה הגסה, יישובה
בשיכוני עוני והפיכתה למשרתת ישראל
ראשונה שבעת אדמות ומשאבים, ישראל
קרובה לצלחת של מפא״י — הסתדרות וקיבוצים.

על ייסוד כלכלה בולשביקית מעוותת
שהיא בסיס לכל חוליי המשק הישראלי עד
היום. על כלכלה שנוסדה על מנת לשרת
סקטור, לשרת מפלגה. לקחת מכולם ולתת

זעק׳

בשישי באוקטובר ( )73 בשבת בצהריים, צוחת המלחמה פילחה את
השמיים,
בשישי באוקטובר ( )73 ביום בפורים, איבחת הפלדה, משק מטוסים,
אבות ובנים, מזרח ודרום, השן היום.
בשישי באוקטובר ( )73 נפל הפור, יפול הבית או יקום,
בשישי באוקטובר ( )73 איש לא שאל: נכוף למה? חוקיי כמהו
בשישי באוקטובר ( )73 אומצו הבנים על ידי אמהות ולא נודע אם
יתומים או שמלות.
ושקע חשמש וזרח השמש ולא רפתה המלחמה,
ועשן ואש ודם וארכה המלחמה,
וקץ העלומים ונשחתו הנעורים ולא הוכרעה המלחמה,
וכששכד האבק ויבשו דמעות הלוחמים החובקים שלושת אלפים חברים
מתים,
נשמע קול חלוש צרוד, ניצל הבית והמחיר כבד. כבד ...
בשישי באוקטובר ( )89 ביומן של יום שישי לא הורדו הדגלים בתרנים,
בשישי באוקטובר ( )89 לא ניזכר אף במילה שמם של אלפי הבנים,
בשישי באוקטובר ( )89 צילמו את בית ג׳אלה לפני ולפנים,
את מפלגת העבודה מתלבטת אם ללכת או לשבת,
ולא הוזכר היום ההוא, שמא העם היושב בין המשפתיים,
יעשה שתיים ועוד שתיים ויקשור היום הנורא ההוא עם מסע הזחילה
ארץ מצרים, בעפרה. אל בשישי באוקטובר ( )89 לא אמרו מעשה שיגרה ״במותם צוו לנו אתי י
החיים״ ,לקחו אותם בחוצפה, הניחו לעשב לכסות הקברים.
אלוהי המלחמות, אלוהי הנקמות, מי צריך סליחות?
פרט חשוב. אם יושמט יומן זה מהמדגם, הממצא יהיה מושלם:
אין בתקשורת מכוונות או שמאלנות. צריך להחליף את העם.

*•ל1ר, אדם ש

רק לקרובים לצלחת. לקרובים לפתק. לקרובים
למפא״י. כלכלה שיצרה תלות כלכלית
ישראלית לדורות.
• על מחרל 73 שהמשיך את מחרל ההתשה.
על אלפי בחורים הרוגים ופצועים, על
עשרות אלפי בני משפחה כואבים ואבלים.
על שלטון מושחת ומפוטם ששאננותו כמעט
והביאה לשואה שניה. על שלטון שבע וסגור
בתוף עצמו שבאטימותו החמיץ שלום, לא
ראה את סימני השלום אותם ראה ולא החמיץ
מנחם בגין.
• על אופוזיצית מערך ששברה את הקונ
מרדכי
הורוביץ

ממילנוד לליכוד
זירת הפעולה: חוף הים בתל־אביב(בערך מול הטיילת
פינת רחוב פרישמן) .התאריך 22 :ביוני .1948 ,המעמד:
אניית המעפילים והנשק,.אלטאלנה״ שהובאה ארצה
ע״י אצ״ל בוערת במרחק מה מהחוף לאחר שנפגעה
ע״י פגז של תותח ישראלי שנורה מהחוף. אנשי האניה
קפצו לים כדי למלט את נפשם מהתפוצצות התחמושת
וחומרי הנפץ שבבטן האניה, התפוצצות שהיתה צפוייה
בכל רגע. אנשי הפלמ״ח שעל החוף פתחו באש על השיחים.
יצחק רבין, כיום שר הביטחון, אז קצין מבצעים
ראשי של הפלמ״ח, נכח במקום. בספרו האוטוביוגראפי
,.פנקס שירות״ הוא כותב (בעמי :)568
אש תופת בעוצמה בלתי רגילה, מכל כלי הנשק,
נפתחה לעבר האניה. משקעי השנאה של אנשי הפלמ״ח
וה״הגנרד כלפי הארגונים(אצ״ל ולח״י -מ.ה ).ומנהיגם
מצאה את ביטוייה בעוצמת האש אנשי היחידות של
חטיבת ״קרייתי״ סרבו למלא את הפקודה המבישה
ונטשו את עמדותיהם. ירו רק אנשי הפלמ״ח שהיו

סנזוס במלחמה הראשונה אותה לא היא ניהלה•
על המערך שריפה ידי החיילים במלחמת
לבנון, שהוציא את דיבת הארץ רעה בכל
רחבי העולם בהטילו אשם בישראל כרוצחת
סאברה ושתילא.
• על מחדל האינתיפאדה. על ההפתעה.
על חוסר התגובה. על הכשלון. על הפגיעה
האיומה בתדמית ישראל בעולם. על התשלום
שישראל נדרשת ואולי תידרש לשלם על
אובדן כושר ההרתעה של ישראל.
• על 160,000 מובטלים. על מאות אלפי
בני משפחות מובטלים החיים בסבל והשפלה,
על מיליוני ישראלים החיים במיתון. על כשלון
היום של פרס ו״העבודה״ שיסודו בעיוות
הכלכלה מאתמול ע״י מפא״י.
• על שוד הקופה הציבורית ע״י שמעון
פרס. על המיליארדים ששדד פרם מן האוצר
הישראלי עבור מקורבי מפלגתו. עבור קופ״ח

מזוהים, פחות או יותר, עם השמאל המגוייס ב״הגנה״.
שנים רבות לאחר מכן נשאל רביו ע״י דוד בן־גוריון
אם היה עושה זאת שוב. הוא השיב בחיוב ללא היסוס.
אם ראש הממשלה הנוכחי שמינה את רבין לשר
הביטחון היה שואל אותו האם הוא היה מפעיל שוב את
צה״ל למטרות מפלגתיות, הוא היה בוודאי משיב
בשלילה. ואולם אנחנו לא יכולים להיות בטוחים. מי
שעשה זאת פעם יכול לעשות זאת שוב.
מאז ה״סיזון״ ו״אלטאלנה״ ועד היום השמאל היהודי
בישראל הוא האויב מספר אחד של הליכוד לכל גלגוליו,
אלא הקודמים ואלה שעוד יבואו.
את האויב הזה יש למחוץ ולא לעשות אתו קואליציות.
כאשר הליכוד יושב עם אנשי מפלגת העבודה
בקואליציה הוא כאילו ממליץ עליהם בפני הבוחר במקום
להמאיס אותם עליו. התוצאה מקדנציה משותפת
עם מפלגת העבודה היא שכל טענה שהליכוד מעלה נגד
המפלגה היריבה חוזרת, לפחות בחלקה, לראשו מכח
שותפותו עם מפלגת העבודה בשלטון.
כיום יש הזדמנות נדירה לעשות את החשבון ההס־טורי
עם השמאל אחת ולתמיד. לאורך כל חזית הוויכוח
הציבורי השמאל נקלע לעמדות של בגידה, למעשה -
לסולידאריות רעיונית ומעשית עם אויבי ישראל.
אנו עומדים בפני הזדמנות הסטורית לשכנע את הבוחר
לגרש את מפלגת העבודה בחרפה מן החיים הציבו
וסולל
בונה ועבור הקיבוצים. תשלום עבורו
משלמות באר שבע ואופקים. משלמים
מובטליהן.
• לפני הפשע האחד עשר מוטב נזהיר
את שמעון פרס. הפרת הסכם ממשלת
האחדות, תוך ניצול כעס הדתיות על הליכוד
שבחר ללכת עם המערך לממשלת אחדות,
לא יסלח! ממשלה צרה תהיה ממשלה גנובה.
ואם יצלח בידי שמעון פרס הוא יזכה לדראון
כגונב ממשלה. זכרונות העגבניות של 1981
יהיו חיוורים לעומת אלו שיבואו. שמעון פרס
יהפוך לגנב לאומי. ובכל עיר, בכל כפר, בכל
רחוב בכל שוק בכל יום, בכל שעה יפגש איתו
העם בישראל ויזכיר לו שממשלה לא שודדים.

הפשע האחד עשר יורשע שמעון פרס
ע״י העם. הפשע האחד עשר הוא סופו הפוליטי
של שמעון פרס.

ריים -אם בכלל ואם לתקופה בלתי מוגבלת עקב
מעשיה, מחדליה ועמדותיה הבוגדניים. אם הליכוד לא
ינצל את ההזדמנות הזאת, בוחריו לא ינקוהו. אם הליכוד
יוסיף לאורך זמן לשבת בקואליציה עם מפלגת
העבודה הוא יעשה עצמו שותף למעשיה, מחדליה ועמדותיה
הבוגדניים. אנו מעריכים כי אין לליכוד קרדיט
אצל בוחריו המתוסכלים להמשך הקואליציה הנוכחית
עם מפלגת העבודה, בוודאי לא לקואליציה נוספת עמה
לאחר בחירות. לדעתנו אין לליכוד ברירה אלא:
א. לפרק את הקואליציה במהירות האפשרית.
ב. לפני כן להעביר את יצחק רביו מתפקידו כשר
הביטחון כדי לא להילכד עמו בממשלת מעבר. לאחר
הרימונים שהוא השליך על יהודים ביום ״אלטאלנה״
ולאחר הודעתו כעבור שנים רבות שהוא מוכן לעשות
זאת שוב -מצמרר לחשוב מה עלול לקרות אם מפלגת
העבודה תנחל תבוסה קשה בבחירות כאשר הפיקוד על
צה׳׳ל נתון בידיו. מכאן נובע:
ג. ממשלת המעבר צריכה להיות ממשלה צרה.
ד. וזה העיקר: לתפקיד שר הביטחון יש למנות את
האיש בעל הכישורים הטובים ביותר להילחם באינתיפאדה.

האינתיפאדה תמוגר ע״י שר ביטחון מהליכוד, או
אס היא תוכה על ידו מכה אנושה, מפלגת העבודה תתקשה
להתאושש ממפלתה הצפויה.

שיעור בהיסטוריה הקרובה
מיד עם היודע תוצאות הבחירות לכנסת הנוכחית, החלו
בליכוד לבדוק את אפשרות הקמתה של קואליציה צרה.
בבדיקה ראשונית שערכה, עוד במוצאי ליל הבחירות עם
מפלגות ימין והדתיים, התברר כי אפשרות זו אכן קיימת.
אולם, כבר אז לא שלל יצחק שמיר את מה שקרא ״ממשלה
רחבה״ .שמיר השתמש במטבע לשון זו כדי לנצל את היתרון
שיש לו, מול יריביו ולצרפם לקואליציה, כאשר הליכוד הוא
הגורם המרכזי בה.
יותר מכל העסיקה את שמיר השאלה מה יהיה עם שמעון
פרס. ארבע שנים של ״שותפות״ עם פרס לימדו את שמיר, כי
שר החוץ שלו וממלא מקומו אינו רק ״חתרן בלתי נלאה״,
כדברי חברו רבין, אלא גם הרפתקן חסר מעצורים שאינו בוחל
בשום אמצעי כדי להשיג את יעדיו, כולל שת״פ עם ידידים
ואויבים מבחוץ מאחורי גבם של ראש הממשלה והממשלה בה
היה חבר. היום ברור כי לאחר שהבטיח למצרים את טאבה
ועשה הכל כדי לקיים את הבטחתו, הקרב על פיסת האדמה
והים שכל כך אהבנו, היה אבוד מראש.
תחילה, חשבו בליכוד לנצל את הזעם במפלגת העבודה
כלפי היו״ר, לאור כשלונו בבחירות לכנסת, והועלתה הצעה
כי הליכוד יציב תנאי מוקדם להצטרפות המערך לקואליציה
— פרס לא יהיה חבר בממשלה. אך בבדיקה שנערכה הגיעו
למסקנה כי במערך גם אם רבים רוצים בכך, לא יוכלו לקבל
החרמה של היו״ר. ולכן, הוחלט לאמץ טקטיקה אחרת לפיה
הליכוד לא יסכים להפקיד בידי פרס את אחד משני התיקים
המרכזיים — חוץ או אוצר, כאשר ברור שאת תיק הבטחון
יקבל רבין.
בליכוד סברו כי אסור להפקיר בידי האיש תיקים בעלי
חשיבות לאומית עליונה, והאמינו שבאווירה הקיימת במערך
נגד שמעון פרס ניתן להשיג זאת. בינתיים, גם המפלגות
הדתיות שהיוו לשון מאזניים רצו לנצל את המצב הפוליטי
כדי לקדם את ענייניהם, והחלו להתחרות ביניהן על תיקים,
כיבודים ותקציבים. עובדה זו עוררה ויכוח ציבורי חריף בארץ,
וכן את זעמם של יהודי ארה״ב לאור הסיכוי שנוצר לתיקון
חוק השבות. תגובתם היתה כה חריפה ששמיר חשש כי לתיקון
החוק יהיו השלכות הרסניות באשר ליחסים ולקשר של מדינת
ישראל עם יהודי התפוצות.
כבר סבר שמיר כי גם אם יצליח להקים ממשלה צרה, ימיה
יהיו קצרים, היא לא תוכל לעמוד במשימות והמחיר שהליכוד
והמדינה יצטרכו לשלם עלול להיות כבד מאוד, ולכן החליט
ללכת לקראת המערך.
בפניו עמדה אז השאלה איזה משני האינטרסים החיוניים.
של המדינה פחות מסוכן להפקיד בידי שמעון פרס —
המדיניים או הכלכליים. רוה״מ היה בדיעה כי לאור מעלליו
של פרס במשה״ח, אסור בשום פנים ואופן להפקיד בידיו שנית
תיק זה, משום שמדובר באינטרסים החיוניים ביותר לעתירה

ובטחונה של ישראל והנזק בתחום זה הוא לעיתים בלתי הפיך.
שמיר לקח בחשבון כי פרס עשוי לנהל את משרד האוצר, ע״פ
אינטרסים אישיים ומפלגתיים במטרה להציל את מעמדו
במפלגה אך במציאות הפוליטית שנוצרה הוא חשב כי
אפשרות זו היא בבחינת הרע במיעוטו והיה מוכן לקחת את
הסיכון. באשר לחשש כי כמ״מ רוה״מ עשוי פרס להתערב יתר
על המידה בתחום המדיני, שמיר קיווה כי הבעיות הכלכליות
ידרשו משר האוצר להקדיש את כל זמנו לענייני המשק ולכן
לא יהיה לו פנאי לעסוק בנושא.
מסתבר כי הסיכון שלקח שמיר היה גבוה מדי והמחיר
שמשלמים אזרחי ישראל והמדינה גם בתחום הכלכלי כבד
מדי. האיש שהבטיח עם כניסתו לתפקיד שלקראת סוף 1989
תהיה אינפלציה חד ספרתית התחיל את השנה בהעברת מאות
מליוני דולארים לסקטורים המקורבים למפלגת העבודה
ומסיים אותה, לדברי מומחים, עם יותר אינפלציה, יותר אבטלה,
יותר גרעון ללא צמיחה ועם ״חוק מאה הפרוייקטים״
שלאחר שה,פודל׳ החליט שלא להביאו לאישור הכנסת,
התברר לכולם כי מלכתחילה היה זה ״חוק מאה הכותרות״ .זהו
המאזן השנתי של שמעון פרס.
כמובן, גם בתחום המדיני האיש חזר לסורו. מי שחשב שחל
איזשהו שינוי באופיו של שמעון — מסתבר שטעה. הוא פשוט
חיכה לשעת כושר במיוחד כאשר מעמדו במפלגה נחלש ויצחק
רבין מנגן כינור ראשון גם בנושאים מדיניים. תחילה ראה
בהחלטת שרי החישוקים סיבה טובה לחזור לזירה. הוא אמנם
נשא נאום הקורא לפירוק הממשלה, ואף כתב מכתב לרוה״מ
ברוח זו. אך הואיל ורבין, שהוא ״בעל הבית״ במערך, הסתייג
מכך נשאר המכתב בכיסו של פרס.
ההזדמנות השניה באה לו עם ״תכנית עשר הנקודות״ של
מובארק. במסעו האחרון בארה״ב הציג פרס את התוכנית בניגוד
לעמדת הממשלה ותוך כדי פגיעה בשר החוץ הישראלי.
פרס נלחם על תוכנית מובארק כאילו היתה זאת התכנית
הישראלית בעדה הצביע בממשלה.
יהיו ודאי מי שיטענו כי גם רבין תומך בתכנית מובארק.
אמנם אירועי האינתיפאדה עשו משהו לשר הבטחון. אבל מן
הראוי להדגיש, כי רבין לא תומך ב״תכנית עשר הנקודות״
אלא במפגש ישראלי פלשתיני על פי הצעת מצרים. גם בשאלה
זו קיימים חילוקי דעות עמוקים בין הליכוד למערך. אבל
רבין, בניגוד לפרס, משתדל לא לחדד את הויכוח, להבליט את
המאחד והמשותף ולא את המפריד והמפלג, עושה מאמצים
להגיע להבנה עם הליכוד כרי לקדם יחד את תהליך השלום
ומדגיש בכל הזדמנות שמבחינתה של ישראל תכנית הממשלה
היא התכנית היחידה.
כך ששימון נשאר שימון ורבין הוא רבין, ויצחק לא יצחק
כל עוד לא יירד המסך על פרס. וטובה שעה אחת קודם.

ענת גט1יו־ס>1ר

החמ״ס? עם הנשים הפלשתיניות המחביאות את בעליהן
המתקוממים ואת ילדיהן זורקי האבנים?

משמאל לשמאל

גל הנקודות שפוקד את ישראל לאחרונה הולך ומצטמצם
בעיקרו.
ראשיתו, בשנת 1988 עם 14 הנקודות של הפלשתינים.
10 נקודות של מובארק
5נקודות של ג׳יימס בייקר
2נקודות של שמיר 1דן מרידור .2אהוד אולמרט)
1נקודה של יצחק רבין(לדבר עם כולם)
עכשיו אפשר לחלק את המפה לשניים — יצחק שמיר
שהחליט כמו יצחק רבין בעד מו״מ עם הפלשתינאים לצורך
בחירות בשטחים, ובחידוד קל — לא אש״ף, לא ממזרח
ירושלים, ועוד לא ולא. ממול עומדים האמריקאים ומובארק
— הראשון זרק כדור למגרש הישראלי, השני הציע מאכל
לאומי. ממתינים לאיזה אות קל משמיר, אולי איזה כן, רפה.
עכשיו הגיעה תורה של שאלת השאלות:
אם מדברים — עם מי כן רוצה שמיר לדבר?
שראש, אישים פלשתינים, מהמובילים בהנהגת השטחים
דוגמת אליאס פרייג׳ ראש עיריית בית לחם, או פייסל אל
חוסייני, פסולים בעיניו. כמו כן אותם פלשתינאים
פוטנציאליים צריכים להיות: א .לא מגורשים. ב .לא חברי
אש״ף. ג .לא תושבי מזרח ירושלים. ד .לא מזדהים עם אש״ף.
ה. לא מנהיגים עכשוויים. ו .לא תומכים, מעודדים, מובילים
את האינתיפאדה. ז .בעלי עבר פלילי נקי. ח .בעלי עבר
בטחוני נקי. ט .לא מזדהים עם הנהגה טרוריסטית כל שהיא,
בישראל ומחוצה לה.
מה נותר? ידבר שמיר אם־כן עם רעולי הפנים? אנשי

אור• •עקב ₪

איזה פלשתיני צריך להיות כדי להתחבב על ראש
ממשלתנו שמיר?
הסיכוי למצוא אחד כזה לרפואה שיהיה נקי מ־ 9הנקודות
השוללות אותו כנציג הפלשתינים בשטחים שואף לאפס. אכן
לא שמענו מאז הוכרז ב־ 14 בחודש מאי על ״יוזמת השלום
הישראלי״ שנמצא בן כאליים כזה.
יותר יותר, ככל שחולף הזמן מתחזקת בי התחושה מראש
ממשלתנו שמיר רוצה לדבר הכי הרבה עם פלשתיני מאוד
מאוד מסוים. יהיה זה איפוא פלשתיני — ישראלי — מוצאו
פולני או בולגרי, נמוך קומה, חושק שפתיים, אומר מאומה
כתשובה לכל ענין ודבר, מתעניין באינטריגות פוליטיות
ברמת חשיבות של קליפת השום, וכמובן — יהודי.
לכל היותר, אם לא ימצא את עצמו באותו הרגע יהיו אלה
מרידור ואולמרט חבריו לשיחה.
הכדור שהטילו האמריקאים למגרש של ישראל לרגלי
שמיר היא בבחינת ספק גדול מאוד לגבי ״יוזמת השלום״
ותכניותיו כפי שהציג אותם בביקורו האחרון בוושינגטון. מאז
לא עשה צעד משמעותי שהציבור לפחות, יודע עליו, בדרך
להנהגה הזו שרצה להצמיח לשטחים, בדרך להחירות, בדרך
לאיזה שהוא מקום ברור — בדרך לשלום עם הפלשתינים.
הנקודה של רבין אם כן, עדיפה. הוא רוצה להיכנס למו״מ
עם האמריקאים עם הפלשתינאים בתיווך מצרים. אצלו
אליאס פרייג׳ ופלשתינאים אחרים באמת, לא פסולים. מעורר
חשד דבר אחד, סמיכותו לשולחן שמיר. אטיותו המוגזמת
הפעם בפרוק האחדות. אולי רבין יודע שאם יהיה במקום שמיר
אז מאימת הקהל יעדיף גם הוא לדבר עם יצחק ולא משנה איזה
מבין שניהם.

במקום בו שורפים מכוניות ישרפו גם בני אדם
שוב חוזק מחנה השמאל בטיעוניו ושוב הוכח לכל עם
ישראל כי לשטחים אין ערר אסטרטגי. חישוב מהיר, שם
במחנה השמאל, העלה כי טיסת 7הדקות ללא השטחים
היתה מביאה את המיג הסורי לים ת״א. זהו בטחון. ואם תרצו
אהרל׳ה יריב יערוך על זה סמינר אנאליטי הטייס
הסורי שערק הכניס ללחץ את הניצים הסורים והיונים
הישראלים. האחרונים חסידי הנסיגה לגבולות טיסה בני
דקה וחצי אינם יכולים לסבול שבע דקות טיסה ללא גילוי
או יירוט, זה הורס את כל ההבטחות המדושנות ב״תכנית
האלופים״ בדיוק בזמן שמריחים ריח בחירות באויר
מסתבר שיאסר עראפת לא למד בפקולטה של אמנון רובינשטיין
והוא תומך בצעדי הדיכוי של המשטר הסיני כנגד
הסטודנטים שוחרי הדמוקרטיה בניגוד להבטחות
של רעיו ומעריציו בארץ שהיו בטוחים שיאסר הוא ״אחד
משלנו״ והדמוקרטיה זה אצלו בדם, התגלה גם הפעם שהדם
זה אצלו בדמוקרטיה ומי שכבר מתחיל לקלוט עד
כמה ״קרוב״ היו״ר ערפאת למסורת הדמוקרטית, למרות
החיבה העיוורת לה הוא זוכה בקרב ״הכוחות המתקדמים
והנאורים״ בישראל, יחכה לכוח העולה החדש בקרב בני
דודינו בשטחים — תנועת החמא״ס. הם עוד ילמדו את
המזוקן מתונים והחלקלקים מת״א מה פרוש דמוקרטיה
במוסלמית החברים לא מבינים מרוע התוודה משה
(ממשה עד משה עמירב מעל דפי מקומון תל־אביבי ואמר
ש״אהוד אולמרט נשאר הסוכן השתול שלו בליכוד.״ מה הוא
לא יודע שרק אנשים מ״מחנה שרון״ אומרים דברים איומים
כאלה יש מי שממשיך לנסות למכור לעם ישראל
את השקר הגדול ביותר במדינה המכונה :״דו קיום יהודי
ערבי.״ את יחסי הציבור לאשלייה הגרוטסקית הזאת עושה
גם הפעם ״פסטיבל עכו לתיאטרון אחר״ העומד השנה ע״פ
הפרסומים (כמו כל שנה) בסימן ״ ד ו ־ קיום עומד
ולא רואה את הגופות השרופות בכביש העולה לירושלים.
כאילו העשן המיתמר מ״שויצריה הקטנה״ לא הגיע לאפם
של מאחזי העיניים מעכו הגדולה מה לא נראה
בפסטיבל ה״דו־קיום״ בעכו: מחזה על יחסי האחוה והדו־קיום
שהביאו להרצחה של זיוה גולדובסקי ז״ל. מחזה על מה
שעבר בראשם של נוסעי קו 405 בזמן גילגולם לתהום.
מחזה על שעותיו האחרונות של פרידריך רוזנפלד, שקיבל
כסמל לדו־קיום סכין בגב ומת כעבור שעות מאיבוד רם.
ועוד ועוד מחזות שלא צצו במוחם הפורה של מחזאי ישראל
בשנת ה״דו־קיום״ האחרונה כדי להבין את המושג
״טרור עיתונאי״ צריך לקרוא את הראיון שעשה ירמי עמיר
בידיעות 7לילות האחרון לזמר גילי נתנאל בן ה־12
וחצי השב״ב יכול ללמוד מאופן החקירה שעשה
ירמי לגילי, כולל 12 שאלות בנושאים פוליטיים עד לחתימה
על ״כתב ההודאה״ ,להתחייב מעל דפיו של הנפוץ
במדינה לזמר זמירות שמאל בתקליטים הבאים. זמירות
שלא נשמעות למורת רוחה של הברנז׳ה בתקליט זה.
בעקבות קמפיין ״מוכרחים לפקוח את העיניים״
משהו עוד עשוי לפקוח את העיניים ולתבוע את ירמי עמיר
לדין באשמת התעללות בקטינים החברים נהנו
לראות איך מארגני ״שוק קחתן״ של עיתון ״העיר״ מאבדים
עשתונות, יחד עם מוקיריהם החרדים לדמותו של השמאל
בישראל, כאשר ״פעילי ימין״ למדו את כללי המשחק השמאלני,
וקיר הגראפיטי, בימת ״ההייד פארק״ וחלל השוק
בחניון בית רומנו, התמלאו במסרים ימניים למורת רוחם של
אלה שהיו בטוחים שאנשי ר״צ ומפ״ם יככבו באויר
הפרצוף ״הדמוקרטי״ האמיתי של השמאל התל־אביבי התגלה
כאשר אנשיו הזדרזו למחוק, כפעילי הקומנדו של העדה
החרדית, כל כתובת בקיר הגראפיטי שהזכירה את עצי הכרמל.
וצווחו בהיסטריה, כנשות עזה, בכל פעם שאזרח מהשורה
העיז לבטא בקול רם דעות שאינן תואמות את הקו
המערכתי המוגש בעיתון ״ העיר יש גבול לחוצפה
הימנית בדמוקרטיה שמאלנית מדוע החברים קוראים
תמיד על הקונסול הבריטי שהסתנן לבית סחור ואף
פעם לא קוראים על הקונסול הישראלי שהסתנן לבלפאסט?
הלוואי שפרוייקט ״הסיוע לקיבוצים״ ,משמעותו
למשק הישראלי ולכיסו של האזרח הקטן, היה זוכה לחיטוט
תקשורתי מעמיק כמו שזכו לו רפי גינת ונ ע רו תי ה

החברים עול אוס•ר ה₪
;.נ. לנות בער נוטרות יהודים באנרסור לא קורם ״סע־ריב״?
ב לסיטרואן הארומה(סההנרלה) אין מסבר בחול...

סימן־ההיכר של המנכיל ה חד ש הוא

תמת רי ם
חתן באוסרו

הפסד בהחאנה

נבחר באוסלו.,בירת נורבגיה•,.מביו,
101 מועמדים, לחתן פרס־נובל לשלום לשנת
445( 1989 אלף דולר) ,טנזין גיאטסו,)541
על ״סירובו העקרוני להשתמש באלימות ב־מאבק־השיחרור,׳׳
שהחל בשנת ,1950 כאשר
הסינים כבשו את ארצו, שממנה גלה, כעבור
תשע שנים, להודו. גיאטסו הוא מנהיגם הדתי
והחילוני של ארבעה מיליון הטיבטים, מאו
הוכתר, בגיל שנתיים, כדלא׳ לאמה(״אוקיינוס
החוכמה״).

נ חו ג יום־הולדתו ה־ 80 של יוסך סדרת,
בכיר שחמתאי ישראל, שהיה שש פעמים
אלוף הארץ בשח־מת. פורת, יליד גרמניה,
בעל תואר אמן שח־מת מגיל , 18 היה,
בראשית דרכו בארץ, חבר קבוצה (חפצי־בה
שבעמק יזרעאל) ולאחר מכן בעל לול ב־רמות־השבים
שבשרון ופקיד בכיר בקואופרטיב
המקומי.,שנשא את השם אל־על, ימים
רבים לפני שמטוסי חברת־התעופה הלאומית
המריאו תחת שם זה. הוא ייצג את המדינה
ב־ 11 אולימפיאדות שח־מת ברחבי העולם,
בין השאר בהוואנה, בירת קובה, שבה הפסיד,
במישחק ממושך ושקול למדיי, למנהיג קובה,
פידל קאסטרו.

בחירה בבו־די!
נבחר על־ידי 115 נגני התיומורת,
למנהל המוסיקלי ולמנצח הראשי של התיז־מורת
הפילהרמונית של ברלין, הנחשבת לאחת
הטובות בעולם, קלודיו אבאדו (,)56
כשאחד ממתחריו הצמודים על התפקיד היה
הישראלי דניאל ברנבוים. אבאדו, יורשו של
הרברס פון־קאראייאן בברלין, הוא המנהל
המוסיקלי של האופרה הווינאית ולשעבר
מנהל לה־סקאלה במילאנו, עיר־הולדתו.
הוא הופיע פעמים רבות עם התיזמורת הפילהרמונית
הישראלית והוא גאה על כך שהוריו,
מוסיקאים אף הם (האם; פסנתרנית;
האב: כנר) נעצרו בימי מילחמת־העולם על
שהסתירו בדירתם ילדים יהודיים.

מחת בפאריס
נפטרה בפאריס, ממחלת הסרטן ,׳בגיל
,81 רות אליזבת(״בטי״) דייוויס,
שחקנית־הקולנוע האמריקאית הוותיקה (ה
אנגלי
בפנמה
נחוג יום־הולדתו ה־ 85 של גראהאם
גרץ, מחשובי הסופרים האנגליים(האדם השלישי;
האמריקאי השקט) ,כשמאחוריו
קאריירה מגוונת מאוד: לימודים באוכספורד;
עבודה בט״מס הלונדוני; שרות בביון הבריטי
של מילחמת־העולם ובגין התעניינותו הרבה
במדינות אמריקה הלטינית גם חברות במיש־לחת
פנמה לחתימת ההסכם עם ארצות־הב־רית
להשבת תעלת־פנמה לריבונות פנמית.
גרץ, אב לבן ולבת, כתב גם כמה סיפרי־ילדים
והוא חתן פרס ירושלים לשנת . 1981

מורה בנהריים
נפטר בירושלים, בגיל ,87 פרופסור
(לשפה ולספרות אידיש) דב סדן, בלשן, חוקר,
סופר, משורר, עורך ומתרגם רב־גווני,
שבין 70 ספריו קובץ־שירים(צלילים) ,שאותו
פירסם בגיל 19 ואוסף בדיחות(קערת־ צימר
קים) שהיה לרב־מכר. סדן, בנו של סוחר
גליצאי; פנה בתחילת דרכו בארץ להוראה
לפועלים (במחנה־ההקמה של תחנת־החשמל
בנהריים שבצפון עמק־הירדן) ואחר היה,
במשך שנים מיספר, העורך הספרותי של רבר
ועורך עיתון־העולים המנוקד הנה. סדן
התגאה במיוחד על הצלחתו בהשבת עטרת
האידיש ליושנה בארץ; בפרישתו מן הכנסת

שחקנית דייווים

סיפור בניו־יורק
נחוג בירושלים יוס״הולדתה ה־ 80 של
ימימה טשרנוביץ, סופרת־הילדים הוותיקה
(שמעה בעיקבות אחד) ,שסיפורה הראשון
לילדים פורסם, בהיותה בת 12 בלבד,
בעיתון־הילדים העברי הניו״יורקי של ראשית
המאה, ערן. טשו נוביץ, אם לשתיים ואשתו
של יוסף אבידר, מראשוני אלופי צה״ל ולשעבר
שגריר ישראל במוסקווה, היא ילידת ליטא
ובתו של הסופר־העיתונאי שמואל טשר־נוביץ,
כתב הארץ בימיו הראשונים, שנודע
בשם־העט ספוג.

*•דעו! סער(סרצינסק),
^ מי די מי שרד־העבודה התקשו השבוע
₪4להבין את דיברי המנכ״ל החדש. הוא
לחש בקול צרוד.
גם בדברים אחרים היה שונה מאוך מה־מנכ״ל
הקודם, חנוך זיידמן, איש אגודת־ישראל.
הכיפה שלו הרבה יותר קטנה, והשיער
הרבה יותר ארוך ופרוע. אבל היה גם
משהו דומה — שמואל סלאווין השתייך פעם
לאותו העולם כמו זיידמן, עד שהתחשק לו
ללמוד גם היסטוריה ומתמטיקה.
התפטרותם של סגן־שר־העבודה־והרווחה,
הרב זאב פלדמן, ומנכ״לו, חנוך זיידמן, אנשי

אגודת״ישראל, הותירה במישרד חלל ריק
לזמן קצר מאוד.
ביום הראשון השבוע נכנם לתפקיד זד
מנכ״ל החדש של המישרד שמואל סלאווין,
מצעירי הליכוד ומי ששימש בשלוש השנים
האחרונות כעוזר כלכלי לראש־הממשלה.
השבוע הסתבר כי שמיר מתכוון למנות
את נאמנו, השר רוני מילוא, לתפקיד שר־העבודה־והרווחה.
בזמן שאגודת־ישראל החזיקה
בתיק וניהלה את המישרד, היה שמיר
עצמו, פורמלית, שר־העבודה־והרווחה, מפאת
סירובה העקרוני של אגודת־ישראל. להש־

ל א חסיד־ שו ט ה

עינ״ם כחולות ונחלות
כל אודות חווה; מה קרה לבייבי ני״ול) ,ימים
מיספר אחר שזכתה בפרס־הכבוד של פסטיבל
הקולנוע בסן־סבסטיאן הספרדית. דייוויס,
שכיכבה ב־ 101 סרטים(האחרון שבהם, רצח
על הנילוס, הופק לפני 11 שנה) זכתה פעמיים
בפרס האוסקאר, נישאה ארבע פעמים ונודעה
במיוחד בגין עיניה הכחולות והגדולות
ועישונה הכפייתי כמעט.

המננ״ר החוש הוא עוף מוזג גם
חוד דשעבו, גם דוגל בהבוות
הדת מהמדינה, גם מתנגד שר
קמניו״וויו, גם נאמן של שמיו ואונס [

חוקר סדן
צלילים צימוקים ובנים
(שבה שימש משך שלוש שנים כח״כ מטעם
מפא״י) בשנת ,1968 על רקע התנגדותו ל־מישלחת
הכנסת לגרמניה ועל שני בניו, פרופסורים
אף הם, שהנודע בהם הוא בכורו, יצחק
עזרא סדן, פרופסור לכלכלה חקלאית, מי שהיה
מנכ״ל מישרד־האוצר בימיו של יורם
ארידור.
* בנינו 7לפרסחובל ה״ה/ד״ם — לכיסיה,
לפיסיקה, לרפואה, לספ ח ת (לכלכלה
— שתתלהט ;נ ח רי ם ערירי ועדות סיקצר
שות, שמקום מושבן בשטוקהולם, בירת
שבריה, וכחד חתן פרסתובל לשלום ערירי
וערה של פוליטיקאים ואנשי אקדמיה המחר
נסת באוסלו השכנה.

סלאווין אינו שש להתבגוא על התוכנית המדינית של יצחק שמיר. ניתן
להבין שאינו תומך נלהב שלה, אך הוא נאמן לשמיר, ומאמין ש״ינווט נכון״ א ת
העניינים. בלשונו :״כיום הממשלה כבר מחוייבת להסכמי קמפ-דייוויד. כרגע,
מה שניתן לעשות זה למנוע א ת הטכנות הטמונות בהם, ולהפיק מהם את
התועלת המכטימלית. נראה לי שראש־־הממשלה מנווט א ת זה כך.״
האם ניתן להגדיר אותו כאיש גוש־אמוניסז
״אני אמנם אדם דתי, אבל בניגוד לאנשי הגוש, שאצלם הנושא המרכזי הוא
צו אלוקי, אני לא מערבב א ת אמונתי ה ד תי ת ואמונתי הפוליטית. השאלה אם
להחזיק ביהודה ושומרון או לא היא שאלה פוליטית, לאד תי ת. כשהייתי
בהתנחלויות בלתי״חוקיות עם אנשי גוש״אמונים, והצבא הגיע -פשוש קמתי
והלכתי. לא התעמתתי עם החיילים. תפיטה ד תי ת תגרוס שהדת היא מעבר
לחוק. אני כפוף למיטגרת.״
כמתנגד חריף להטכמי קמפ״דייוויד, איך זה לא מצא א ת עצמו בתחייה:
״את מה שהפריע לי בתחייה ניתן לתמצת בטיטמת״הבחירות שלה;
והעיקר -ארץ־ישראל.״ מה שחשוב לי זה גם הכלכלה, כי היא המפתח
לדברים האחרים. יש גם חברה נכונה, גם כלכלה נכונה וגם ארץ־ישראל. זה
מיכלול״.
איזה פוליטיקאי או מדינאי הוא מעריץ במיוחד:
״מאז שעזבתי את הישיבה, אני לא מעריץ אף א חד. פעם הערכתי מאוד את
בגץ והתאכזבתי אחדי קמפ״דייוויד. אצל שמיר אני מעריך א ת שיקול״הדעת
והעמידה האיתנה על עקרונות. אבל אני לא מישהו שהולך אחרי מישהו כמו
חסיד, מאז שעזבתי א ת הישיבה.״

קולו ה ארור. הוא לוחש בקושי. אבל יש לו מה לו מר
תתף רשמית בממשלה. בפועל ניהלו את
המישרד אנשי־האגודה.
בינתיים הודיע המערך כי הוא מתנגד
ל״סיפוח״ התיק על־ידי הליכוד, בניגוד
לחלוקה הפריתטית של מישרדי־הממשלה
בין שני הגושים. הוא תומך בהפקדת הרב
אריה דרעי גם על תיק זה. זוהי עמדה מובנת
בימים של גישושים קואליציוניים להקמת
ממשלה צרה בראשות המערך. בליכוד החליטו
שלא להחריף את היחסים עם ש״ס או
אגודת״ישראל. עד שיחליטו באגודת״ישראל
לגבי שאלת ההשתתפות בקואליציה, יישאר
התיק אצל שמיר. מרוני מילוא, המכהן גם
כמקשר בין ראש־הממשלה לכנסת, ביקש
שמיר לענות על שאלות בכנסת שבתחום
טיפול המישרד, וכן לשבת בוועדות־השרים
השונות כנציג מישרד־העבודה.
אחרי החגים תתכנס מועצת־גדולי־התורה
כדי להחליט לאן פניה של האגודה. לפניה
יעמדו שלוש אפשרויות:
• מינוי שר מטעמה למישרד. אפשרות זו
נראית קלושה, שכן מבחינת אגודת־ישראל
זאת חציית הרוביקון בדרך לקבלת אחריות
קולקטיבית למעשי הממשלה הציונית.
• החלטה למנות סגן־שר מטעמה, במקומו
של הרב זאב פלדמן. זוהי האפשרות הנראית
כרגע כבעלת הסבירות הגבוהה ביותר.
• החלטה על פרישה מוחלטת מהקואליציה.
קשה להניח שאנשי־האגודה יקבלו
החלטה כזו לפני שובו של ראש הממשלה
מוושינגטון בנובמבר. להחלטת הפרישה קשר
הדוק עם ההתפתחויות המדיניות, שכן משבר
קואליציוני יעלה את מחיר האגודה בשוק
הפוליטי.
בינתיים, מכל מקום, יש למישרד מנכ״ל
חדש (תחת הכותרת של ״מנכ״ל בפועל״).
קבלת מנכ״לות המישרד עשויה להזניק את
הקאריירה הפוליטית של סלאבין לגבהים
חדשים, בדרך למקום המיוחל בבית־המחו־קקים•

לאומן 35 הוא עוף מוזר בביצה הפו־
>4ליטית המקומית.
יש לו סיפור חיים מעניין בתוספת תכונות
כגון רצינות, שיקול־דעת והשכלה רחבה,
שאינן להיט בשוק הפוליטי הישראלי.
סלאווין נולד למישפחה מחסידי חב״ד,
בעלת חמישה ילדים, שהתגוררה בשכונת-
חב״ד בלוד. הוא למד בחדר, בישיבה קטנה
וגבוהה ונחשב כעילוי תורני ,״תלמיד חכם״
שמוריו, מישפחתו וסביבתו ייעדו לו גדולות
בעולם התורני.
הוא למד תורה וגמרא, ולמד הרבה, גם
אחרי שעות־הלימוד הרבות של הישיבה. יותר
מ־ 12 שעות ביום.
בגיל 13־ 14 חש ברצון עז ללמוד לימודים
כלליים. מתמטיקה, פיסיקה, היסטוריה וספרות
לא נלמדו כלל בישיבה החרדית וסלא־וזין,
שלא ידע מה זה פלוס ומה זה מינוס, רצה
לדעת מה קורה בעולם.
בגיל 17 הוא החליט לעזוב את הישיבה,
ותוך סיכסוך עז עם המישפחה והסביבה הלך
לבית־הספר האקסטרני מישלב. איכשהו הוא
הספיק, בשנה אחת, לסיים את כל בחינות־הבגרות,
מלבד אנגלית, ובציונים לא־רעים
בכלל. הוא נפגש עם אוכלוסיה אחרת לגמרי,
וראה דברים שלא שמע עליהם מעולם. הוא
עבר שינוי רדיקלי ומהיר מאוד בלבוש,
בתיספורת ובדרך־החשיבה. היום מעטרת את
ראשו, עמוס התלתלים כמעט עד לצוואר,
כיפה סרוגה קטנה. באותה תקופה, בגיל , 17
הוא גם גיבש את תפיסת־עולמו הפוליטית,
המלווה אותו עד היום: ניציות מובהקת בתחום
המדיני, המלווה בליברליזם בנושאי כלכלה,
חברה, דת־ומדינה.
אחרי מישלב התגייס סלאווין לצה״ל
והלך ל״גולני״ .בעיקבות פגיעה ברגל באימון,
המשיר את שחתו הצבאי כמדריך
לידיעת־הארץ. במילואים הוא משרת בתותחנים•
כשהיה
בצבא, שנה וחצי אחרי שעשה את

תא־הסטודנטים הימני, קסטל. הוא רכש
תואר ראשון במסלול דו־חוגי בכלכלה וביחסים
בינלאומיים, ולאחריו — תואר שני
במינהל־עסקים, כשהוא מתמחה בנושא
מימון.
אחרי התואר השני החליט ללמוד להשכלתו
הכללית היסטוריה ופילוסופיה.
גם מהמסלול הפוליטי של סלאווין לא
נעדרו משברים. בגיל 25 כיהן כסגן־יושב־ראש
הסתדרות־הסטודנטים מטעם קסטל.
הוא היה אמור להיות היושב־ראש הבא, אבל
בעיקבות הסכמי קמפ־דייוויד קטע את הקא-
ריירה שלו ופרש זמנית מהפעילות
הפוליטית.
הוא התאכזב קשות ממנחם בגין, שקודם
לכן העריך אותו מאוד. ער היום הוא מתנגד
להסכמי קמפ־דייוויד, וזו הסיבה המרכזית
שהובילה אותו אחר־כך למחנה שמיר־ארנס,
כשהוא זוכר להם לטובה את התנגדותם
לקמפ־דייוויד, המהווה עבורו את אבן־הבוחן
לגישה לאומית אמיתית.

התפנית החדה בחייו, חזרו שמואל ומישפחתו
זה לזה. האכזבה הגדולה של המישפחה החרדית,
שציפתה שהבן ,״העילוי״ ,יהיה לראש־ישיבה,
התחלפה בקשרים הדוקים עם הבן

הפוליטיקאי.
אחרי הצבא התחיל סלאווין את לימודיו
באוניברסיטה העברית בירושלים, שם גם
התחיל בקאריירה הפוליטית שלו במיסגרת

את הוויתור על סיני, שהוא לדעתו חלק
מארץ־ישראל, הוא מגדיר :״סדר בקיר
הברזל״ (הכוונה למאמרו המפורסם של זאב
ז׳בוטינסקי ,״קיר הברזל״).
הסכמי קמפ־דייוויד לא איפשרו לו להזדהות
עם המערכת, והוא פינה את מקומו
לטובת סטודנט אחר, שהתנגד להסכמי קמם־
דייוויד: צחי הנגבי הפך היושב־ראש הבא של
הסתדרות־הסטודנטים.
״צחי התנגד כמוני להסכמי קמם־דייוויד,
אבל בחר בדרך־פעולה הפוכה. הוא הפך את
עניין התנגדותו לקמפידייוויד למנוף לפעילות.
אני פרשתי, כי לא רציתי להיות מעורב.
לא יכולתי להזדהות עם המערכת.״
ב־ 1981 חזר סלאווין לפוליטיקה, יותר
מהצד המיקצועי. אחרי שרכש תואר מ״א
במינהל־עסקים, התחיל לעבוד עם שר־האנרגיה
היוני, יצחק ברמן, כעוזר כלכלי. את
ברמן ליווה עד להתפטרותו מהממשלה בסוף
, 1982 בעיקבות טבח צברה ושאתילה.
אחרי התפטרות ברמן נסע סלאווין לשלושה
חודשים לג׳ונגלים של דרום־אמריקה. עם
שובו משם עבד תקופה קצרה כיועצו הכלכלי
של השר יצחק מודעי, ואחר״כר כמנהל-
הכספים בחברת דשת (דיילות שרותי־תעופה)
.באותה התקופה גם הצטרף למחנהו
של השר משה ארנס, ושימש בהתנדבות
כיועצו.
מאז ההתמודדות שמיר־לוי, ב־, 1983
בעיקבות פרישת מנחם בגין, הוא נמצא
במחנה שמיר־ארנס.
הצעד הפוליטי המשמעותי שלו בא בסוף
, 1986 אחרי הרוטציה, כשהתמנה לעוזרו
הכלכלי של ראש־הממשלה שמיר. הוא הצליח
לזכות באמונו של שמיר וליווה אותו
בשנה שעברה לעצרות הפוליטיות של
הליכוד.
העבר החרדי של סלאווין, והכרתו המעמיקה
את העולם החרדי על פלגיו וסיכסוכיו
השונים והרבים, הפכו אותו לאדם הנכון
במקום הנכון בעת המגעים עם המיפלגות
החרדיות אחרי הבחירות האחרונות לכנסת.
בשני הנושאים המרכזיים שעליהם נוהל
המשא־ומתן עם החרדים — כספים וחוקים
דתיים — שלט סלאווין, והגיע למעורבות
עמוקה בניהול המשא־ומתן.
במהלך הדיונים איבד סלאווין את קולו.
הקול הצרוד והלוחש הוא סימן־ההיכר שלו
מאז. גם ניתוח שעבר לפני חודשיים לא עזר

השבוע שיבץ שמיר צעיר נוסף מנאמניו
בעמדת־מפתח. סלאווין הוזכר במצ1דח־זאב
כאחד המועמדים הצעירים, בעלי הסיכויים
להיכנס לכנסת הבאה מטעם הליכוד. עם
״בוס״ כזה, הדואג לו, ומישרד הטומן בחובו
כוח פוליטי רב, אכן השתפרו סיכוייו ללא־הכר.
אם יצליח, תרוויח הפוליטיקה הישראלית
פוליטיקאי מזן שונה, וגם בעל הופעה
חיצונית יוצאת־דופן :״ההיפי עם הכיפה
הקטנה,״ כמו שמכנים אותו במצזרה.

התותחים של הבחירות בהסתדרות רועמים, אבל המוזות של המחנות אינן
ץ ץתוך הרמקולים בבניין בית־האזרח
^ /בהרצ לי ה נשמע בקולי־קולות הג׳ינגל
החדש של הליכוד, שהוכן לכבוד הבחירות
בהסתדרות. צעירי הסניף המקומי, שטרחו על
אירגון העצרת, כבר הספיקו ללמוד את
מילות הזמריר :״זו אחריות לאומית ...ההסתדרות
לא תיפול ...זה לא בשמיים ...חייבים
לקחת את ההסתדרות בידיים...״

ומודעי, למשוך רק כ־ 400 חברי־מרכז שבעי־ועידות
לגני התעחכה.

* ¥¥לא כמו רבים מעמיתיו בהנהגת
ובשורות הליכוד, מתייחס שמיר
ברצינות לבחירות בהסתדרות. בעיניו יש להן
משמעות מדינית מובהקת, והוא מקווה גם

אים, מתפקירי־השילטון המרכזיים.
אבל מה שחשוב לשמיר, חשוב קצת פחות
לאחרים. לשרון, למשל.
יש סיכסון בין לישכת שרון ומטה-
הבחירות, שבראשו עומד בני בגין, בנו של
מנחם(״אתה הסגרת אותי״) בגין.
שרון טרם הופיע במערכת־הבחירות בהסתדרות,
ועדיין לא תואמו שום תאריכים להו־

הניצים והיונים) ,אבל על האיבה בין שרי
התנועה כבר קשה להשתלט.
הפעילים הפעם, הרבה פחות ששים אלי
קרב המחנות.

**יתויו של כנס החישוקים היה גרוע
בצורה יוצאת־דופן. הפעם חברו יחד

הנסיכים ליד שמיר: ביב נחניהו, דן מרידוד ו סי בגין. מאחורי נחניהו: אהוד אולמרט (מאחור) ,מיכאל קליינר ודויד מגן
את זה לא חיבר זאב ז׳בוטינסקי.
יצחק שמיר, על כל פנים, הסכים לכל מילה
.״כשהוא מריח בחירות, הוא ממש כמו
אריה,״ אמר אחד מעוזריו.
בעצרת בהרצליה, השבוע, נשא שמיר את
אחד מנאומיו הניציים ביותר בשנים האחרונות.
נאום שיכול היה, בלי בעיות, להשתלב
בנאומים הלוהטים שנישאו, ערב קודם לכן,
בנני־הוזעחכה בתל־אביב, בכנס החשקנים.
תוכן הנאום ועיתויו לא היו מיקריים.
למעשה אין הבדל מהותי בין עמדת־שמיר
ובין עמדת שרי־החישוקים בנושא המדיני.
שמיר ציטט את הפראזה הידועה של שר־הביטחון
על מחוללי האינתיפאדה, ש״באב־נים
ובבקבוקי־תבערה לא ישיגו דבר.״ ״שר־הביטחון
צודק כשהוא אומר זאת, אבל אני
רוצה להוסיף: הם לא ישיגו דבר גם בדרכים
דיפלומטיות ...הם לא יצליחו לסחוב אותנו
לכניעה על־ידי תוכניות למיניהן וטכסיסים
מדיניים...״
בשבוע שבו אומר שמיר ״לא!״ כל־כך
ברור, יכול היה ה״לא! לא• לא!״ של שרון, לוי

לגרור את המערכה כולה לכיוונים מדיניים.
בליכוד מעריכים שכל תוצאה של פחות
מ־* 33 תיחשב לכישלון. אם יושג הישג כזה,
הוא יכניס את הליכוד לוועדה המרכזת. זה
מכונה בנוצזדת־זאב ״מהפך קטן״.
אם ישיג הליכוד פחות מזה, עלולות הבחירות
בהסתדרות להקים לתחייה את המערך,
ולהחזיר לו את ביטחונו העצמי. לכך, כמובן,
תהיה השפעה רבה על המוטיבציה של המערך
לפרק את ממשלת״האחדות הניצחית, וללכת
לבחירות חדשות, כשהוא נישא על גבי הניצחון
ההסתדרותי.
שמיר מבין זאת היטב. הבחירות בהסתדרות
הן עבורו מיבחן משולש:
• מי ב חן ליכולתו לבסס, בשרשרת של
ניצחונות אלקטורליים, את מעמד הליכוד
כמיפלגת־השילטון המרכזית.
• מי ב חן ליכולתו לקיים את ממשלת־האחדות־הלאומית,
תוך התבססות על ציר
שמיר־רבין וחולשת המערך.
• מי ב חן ליכולתו לשלוט בליכוד תוך
הרחקתם של שרון, לוי ומודעי, יריביו השנו־

פעות עתידיות שלו. הבחירות הן ב־ 13 בנובמבר,
ונותר פחות מחודש.
גם השר דויד לוי, שהוא בעל העבר ה״הס־תדרותי״
המובהק ביותר בין שרי־הליכוד
ושצמח בסיעה בהסתדרות, לא ירבה כנראה
להופיע במערכה זו. עד כה נקבעו לו רק שלושה
תאריכים להופעות. לא בטוח שפעילי־הסניפים
יזכרו זאת להם לטובה, במיוחד
במיקרה של כישלון• .
השר יצחק מודעי דווקא מופיע, אבל מי
שמחזיק בשיא־ההופעות הוא סגן־שר־החוץ
הנמרץ, בנימין(״ביבי״) נתניהו.
הבחירות בהסתדרות נערכות בתקופה
יוצאת־דופן מבחינת הליכוד. בראשונה נשבר
הכלל הבלתי־כתוב ש״כאשר התותחים
(הבחירות) רועמים, המוזות (של המחנות)
שותקות ״.כנס־החישוקים בשבוע שעבר, וההתבטאויות
נגדו במחנה שמיר־ארנס, הם המשך
למילחמה הבלתי־פוסקת בין המחנות על
השליטה בתנועה ובמדינה.
בדרך כלל דוחים מאבקים פנימיים כאלה
״עד לאחר הבחירות״ (כך סוכם במערך בין

אמירת ה״לא״ של שמיר ליוזמת־מובארכ וה־פלתה
בקבינט, הבחירות בהסתדרות ועונת־המלפפונים
של תקופת־החגים. חברי־המרכז
ציפו לקצת שקט ואחדות, ורובם הצביעו ברגליהם.
גם מחיאות־הכפיים של מי שהגיעו היו
חלושות מבעבר, ולא מפני שחברי־המרכז
שכחו לאכול ארוחת־בוקר.
כישלונו של כנס־החישוקים חיזק את התחושה
במחנה שמיר־ארנס שהתנועה נמצאת
כבר עמוק בכיסם. מניותיהם של שרי־החי־שוקים
בירידה, והקרב האמיתי מתחולל בתוככי
מחנה שמיר־ארנס.
זהו קרב שונה ממילחמות־המחנות בליכוד.
הוא נערך בשקט, בסודיות, מאחורי־הקלעים.
אבל
הוא הקרב האמיתי. הוא אכזרי לא
פחות.

יהן הדמויות המרכזיות המתמודדות
^ /ע ל המנהיגות העתידית במחנה שמיר־ארנס,
שמשמעותה היא גם שליטה במיפלגה