גליון 2721 מתאריך 25 באוקטובר 1989

הדשש

יתם תטרבגת תרמית

1 1 1

1א ^ 1ס 8 8ס
19X6

? 81¥11£0£$
* פרינילנ׳

( 01 יסף^

£*1*1ז1א085\5
מיו .״.

81¥] 1 £ 0 1 1ק
* פריבילנ*

*£ו* חש*ץ א0

רנסנס ־ בשורה לאוהבי היין. בשורה של התחדשות,
של פריחה ושל תרבות. בשורה של יין טוב, של טעם
וארומה.
רנסנס -סידרת יינות משובחים מענבי רמת הגולן,
הידועים בטיבם בעולם כולו.
ועוד מאליעז:
פריבילג׳ ־ סידרה יוקרתית של יינות מובחרים מענבי
רמת הגולן.

יי 5 0א * 5
*1>1חוא* \א(81 גצ
*1 125* ^ 750

כן ול א
רגל בפנים, רגל
בחוץ. ציארלי ביטון
לא מוותר בקלות.
בדרך לסיעת־יחיד
(עמוד )32

מי לא חולמת
למצוא חתן ע 35
מיליון דו ל ר? דווקא
שימעונה קוואן,
יורשת עשירה,
תפסה לנו את אל
פפושדו
(עמוד )30

בי צי־זהב
הנערות במכוני־העיסוי
עושות הרבה
כסף. למה היכה
אחיו של בעל־המכון
את מלכת המעסות
במכון?
(עמוד ) 35

רצחכ פו ל שב ע

נ 7קונ 7ית

סבר״ה טורק. גופה אחת משבע. המישפחה :״נביא תעודה מהפתולוג
שתוכיח כי סברייה היתה בתודה״
(עמוד )40

בתוך הגליון

תתחילו להתרגל
לגוף של ניקול
בן־שחר. היא
סידרה אח הצלם
(עמוד )48

קורא יקר — דן
מיכתבים — אח מ׳ זה מעניין
תשקיף — הפרת־חוק המננית
במדינה — שנת החורף מתחילה
דן — הלוויה
דן — חורשים אחרונים
דן — האגואיסט האהוב
דן — תמונות מהאלבום
דן — מתוך המדור ב.הע 1לם הזה׳
דן — שיבחו בפניו
הנדון — 5ק 0 0ק ): 0 \ 1א 1א
דף חדש — ומה נשמע בקפריסין?
קולנוע — כביריה צעירה מתמיד
יומן אישי — הצד השני של המטבע
לילות ישראל — מסורת של היעדרות

אנשים — נשיקות כורדיות
פסו ושימעונה — הפי אני
צ׳ארלי ביטון — קשה לו להחליט
מכוני־עיסוי — אוזזת הזהב

תשבץ

זה וגם זה — הסתדרות מבל
הורוסקופ — עקרב ורעידות־אדנוה
בברייה טורק — מתה בתולה
דיעה אחרת — מרדכי הורוביץ • יוסף בתע • אור׳ דן •
א. אכדיב • אור׳ יעקב • דניאלה אשכנזי • שלמה קור • 42 שמואל שטרן • ליפשיץ והחברים של אופירה •
מה הם אומרים — חנוך ליבנה, ואש צידון, יעקב חרות׳, 46 דודי מעיין, אברהם הפנר, נועה ארבר 48 רחל המרחלת — ביקורה של הנברח בקר
תצלום השער: ציון צפריר

באר־קלט התברים שלי לא יבינו אותי.
לעורך פנים אל פנים יש מספיק צרות גם
בלעדי.
דער רעדאקטור פון לעצטע־נ״עס האט
מיר געזאגט :״סו מיד א טוייבה אוגר פאדריי
מיר נישט די קאפ.׳׳

כמה מילים על עבודתו של דן בן־אמוץ
כבעל טור בהשלם הזה.
דן פירסם אצלנו מדי פעם כתבות, בייחוד
כשהיתה לו סיבה שלא לפרסמן בעיתון אחר.
אורי קיסרי, קודמי בתפקיד עורך השלם הזה
ושנקרא תחילה 9בערב) ,הוא שפירסם את
הרשימה הראשונה של דן, כשם שפירסם כמה
מן הרשימות הראשונות שלי.
ב־ ! 970 פתח דן מדור בהשלם הזה. בשם
הנהלת חשבונות. אחרי שרב עם •רישת אחרונות
שסירב לפרסם כתבה שלו נגד עורכו
ד״ר הרצל רוזנבלום.

הנה הכתבה הראשונה של דן במדור,
תחת הכותרת ״תירוצים וכוונות״:
מרוב
שוונג דילגתי בשבוע שעבר על הק־

לעיתון הצפה הייתי מוכן לשלם 200ל״י
לחודש שיסכים להדפיס מדור קבוע משלי,
אבל ידידי שיכנעו אותי שלעולם לא אצליח
להשתוות איתם על המחיר.

מה נשאר לנו? נשאר העיתון הרציני והמכובד
הארץ. אבל עורך העיתון לא מעוניץ
בי. זו לא שאלה של השקפה פוליטית או
סיגנון כתיבה. הוא סתם לא אוהב אותי. למה
בדיוק — אני לא יודע. אולי זה הזקן, אולי זו
העובדה שאינני לובש חליפה ועניבה, ואולי
פשוט משום שאני אוהב את מר שוקן ומחזר
אחריו בגלוי זה שנים רבות. ארם כל־כך נחמד
־ וסימפאטי. ואני באמת לא יודע מה רוצים
תי בהשלם הזה התקפה על הד״ר הרצל רוזג־ ממנו ).אין לי מושג מה הוא מוצא באחרים
בלום, שאותה לא הירשו לי להדפיס במוסף שאין בי. מיקרה טראגי של אהבה נכזבת. אין
מה לדבר.
הסאטירי של העיתון, אף כי נמניתי על עור־כיו(ציפור
הנפש).
העיתון היחידי שהסכים לארח אותי מדי
מנ׳רוסלם פוסס התפטרתי כשהגברת לאה שבוע מבלי לצנזר או לפסול את דברי הוא
בן־דור, עורכת־המישנה של העיתון, התחילה השלם הזה. כאן אני רשאי לכתוב אפילו נגד
לשכתב את רשימותי הפוליטיות.
העיתון ונגד דיעותיו של העורך. איך אפשר
קול ישראל נפרד ממני כמשתתף קבוע לעמוד נגד פיתוי כזה? ועוד משהו: השלם
בתוכניותיו, אחרי שהממשלה הצליחה לטר הזה הוא העיתון היחידי בארץ שבו אני רשאי
פד את התוכנית הסאטירית שלושה בסירה לכתוב נגד עיתונים אחרים, ולזה אני כבר
מצפה מזמן. שמתם לב ודאי ששום עיתון
אחת.
הטלוויזיה שלחה אותי הביתה, ללא מסי־ בארץ אינו נוהג להתפלמס או להתקיף עיתד
בת־פרידה, משום שלא הייתי מוכן לחתום על נים אחרים( .מעריב. למשל, אינו מודה בקיומו
חוזה שהיה הופר אותי לפקיד שאינו רשאי של ידיעות אחרונות. ואילו ידיעות לא שמע
להגיד מילה ללא אישורו של מר שמואל אל שחוץ ממנו קיים עוד עיתון־ערב).
מוג, מנכ״ל רשות השידור.
״שמור לי ואשמור לך,״ הוא חוק ברזל
מנל׳ צה־ל שוחררתי בניגוד לרצוני, משוס שעליו מושתתים היחסים בין העיתונים.
שמישהו או מישהי בממשלה החליט שפעילות,
הפוליטית בשעות הפנאי אינה תואמת את
התוצאה מקולגייאליות מיקצועית זו היא
אנמייה עיתונאית. הגיע הזמן, נדמה לי, שהמעצמה
החמישית המבקרת הכל, ממלכת
העיתונות, המשמיעה את המילה האחרונה
בשם דעת־הקהל, תהיה גם היא נתונה לביקורת
עניינית ומיקצועית. בעיטות קלות ומכוונות
היטב הן הדרך היחידה להפסיק את תהליך
ההשמנה של ישורון הבועט.
וכעת מיספר מילים על מטרות וכוונות
המדור. שמו של המדור אינו מיקרי. אני מתכוון
לנהל כאן חשבונות מדיניים, ציבוריים
ואישיים עם רעיונות, השקפות ואנשים הראויים
לכך. כמגהל־חשבונות מוסמך(הדיפלומה
מתוצרת עצמית) אני מוכן לשמש פה ולנהל
גם את חשבונותיהם של אנשים אחרים, ש־מילחמתם
צודקת בעיני. את זעקות החמס
שאותן אינני מתחייב להדפיס כלשונן(זה לא
מדור מיכתביט אפשר להעביר אלי באמצעות
הדואר.

ח בן־אמוץ במסיבת יובל ה 50-של ״העולם הזה״*
.ל,הצפה׳ הייתי מוכן לשלם־
רמה והצהרת-כוונות, שבלעדיהן לא ייתכן
לפתוח מדור חרש בעיתונות. ובכן למה מדור
חדש בהשלם הזה דווקא?
קודם כל, כיוון ששום עיתון אחר אינו מד
כן להעמיד לרשותי מדור קבוע, עצמאי ובלתי
מצונזר. אין כמעט עיתון בארץ שלא פוטרתי
או התפטרתי ממנו על רקע של הגבלת
חופש הריבוד.
את דבר השבוע עזבתי משום שד״ר עזרי־אל
קרליבן־ ז״ל הציע לי חופש מוחלט במעריב.
הוא גם הציע לי משכורת יותר טובה —
פרט קטן, אבל גם בו אסור לזלזל.
ממעריב פוטרתי כאשר הדפסתי בידיעות
אחרשת פארודיה שנפסלה על״ידי מעריב,
משום שהיא עסקה באתת מסופרות העיתון.
מיריעות אחרונות סולקתי לאחד שפירסט־

מדיניות הממשלה, המתמדת להחזרת שטחים
ופיתרון בעיית הפליטים. וזה היה לפני
שבועיים. בינתיים הממשלה עברה לצירי,
סבלי שהיא תתפטר).
דבר הציע לי לכתוב רשימות מצחיקות
אחת לשבועיים, בתנאי שלא אעסוק בפוליטיקה,
ובתנאי מפורש שאתחייב לא לפרסם
בעיתונים אחרים רשימות שייפסלו על-ידו,
למרחב עומד להצטרף בקרוב לדבר(כמוסף
חקלאי, אני משער) ,כך שאין טעם אפילו
לפנות אליו.
בעל המשמר אין לי כוח ורצון לשכנע את
המשוכנעים בלאו־הכי.
* 0חס עמד, בדסוה ש 11 חסק 1פ של העולס

המדור יתבטא בתגובות והערות קצרות,
שאינן נטולות מידה מסויימת של חריפות
והומור, ויעסוק, נוסף לפוליטיקה, בכל הבעיות
שחייבות לעניין, לדעתי, את תושבי
הארץ בני המאה דד :20 תרבות, אמנות, ספרות,
חברה, מוסר, אהבה, גאסטרונומיה וכל
דבר הקשור בטעם וריח. בקיצור: כל מה שנתון
למחלוקת.
המדור יפתח במשך הזמן את שעריו לכל
מי שיש לו מה לומר, לכל מי שמסוגל להגיד
את זה בקיצור ובחריפות, ולכל מי שאינו
יכול להגיד את זה במקום אחר. תגובות מהחוץ
חייבות להיות חתומות בשמם המלא
והאמיתי של כותביהן, ורק שרי־ממשלה, חב־רי־כנסת
ועיתונאים יהיו רשאים להשתמש
בשמות בדויים, אם השתתפותם ב־הנהלת-
חשבונות״ עלולה לסכן את פרנסתם.
יש שאלות? אני מוכן לענות על שאלות
שימצארחן בעיני, בתנאי שיהיו לי עליהן
תשובות שימצאו־חן בעיני.

בזיבחבעז
את מי זה מעניין
על מותה של ציירת, אמנית*
השנה (העולם הזה .)27.9.89
לוחמים למען פועלים. לוחמים נגד אבטלה.
לוחמים למען חופש השחורים בדרום־
אפריקה. לוחמים למען פלסטינים. רק אין
לוחמים למען אמנים.
אני מכיר פרופסור שקנה חווילה יפה, קנה
רהיטים, קונה ספרים, קונה מלבושים, אבל
היות ויש לו חבר צייר, הוא בא לקחת ממנו
תמונות. לא לקנות, אלא לקחת. את הכל הוא
קונה, אבל תמונות הוא רוצה בחינם.
סנדלר עובד, מורה עובד. ח״כ עובד. אבל
צייר? פסל? הם עושים תמונות, הם עושים
פסלים. אבל זאת לא עבודה, כמובן, ולאמן
אין צורך בשיכון, לאמן אין צורך בפרנסה.
האוויר מספיק בשבילו.
אז אביבה אורי התאבדה.
את מי זה מעניין?
שלמה נ. טוברניצקי, תל־אביב

חופה עם שיר

על רעיון שמן הראוי לחקותו.
כשוחר־ספר, דף חדש הוא הדף הראשון
שאותו אני מחפש, מדי שבוע, בהשלם הזה.
ובמשך השנים העלה הדף כמה וכמה רעיר
נות משובחים לקידום הספר. אולי מן הראוי
שהדף יאמץ את הרעיון של שר־התרבות
(היהודי) של צרפת, ז׳אק לאנג, שהודיע, כי
לרגל שבוע הספר הצרפתי, הנערך בימים
אלה, יעניק מישרדו לכל הזוגות הנישאים
ברחבי צרפת בימי שבוע־הספר אנתולוגיה
של שירים צרפתיים.
נחום האזרחי, תדאביב

צידה לדרך
על נסיעתו האפשרית של שימעון
פרס למוסקווה.
יורשה נא לי לתת כמה עצות לשר־האוצר,
שימעון פרס, בטרם הוא אורז את מיזוודותיו
לביקור במוסקווה.
רצוי שייקח כמה חפצים, ההולכים טוב
מאוד בארצות מיזרח־אירופה שבהן ביקרתי
לא מזמן, ובטוחני שדרכו תהיה סוגה בשושנים.
קודם
כל: קפה, בחבילות של 200 ,100
גרם: תה בחבילות קטנות: מסטיקים: מישחת־שיניים;
מישחת־גילוח: סבונים; גרבי־נשים
ותחתוניות; לכה לציפורניים; פודרה; שוקולדה
— רצוי מתוקה — מרה יש להם; אבקת־מרק;
נייר־טואלט; דולארים, בשטרות קטנים.
ואם יוכל לאחסן קצת אורך רוח ואפיים
בתרמוס, זה יעזור.

משה רושקו, הזד־השחן

0511171

השבועון של •שראל
מעורן* הראשי: אורי אכנרי
מנהל: אברהם סיטון
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני
המערכת והמינהלה:
תל-אביב, רחום גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפונים,)03(-232262/3/4 :
)03(״5230662
פקס 245130 03
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדם וס החדש
הפצה: גד
תל-אבים, יד חרוצים 7
טלפון)03(*377056 :
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העולם הזה 2721

צ״? למען בו־אמו^

שוחד בחגרת ־ ס ״ ה
בימים אלד! מתנהלת חקירה מישטרתית נגד בכירים בחברת-בנייה ממלכתית
על קבלת שוחד מלקוחות.
נטעו כי על הנייר נקבע מחיר אחד ללקוחות, אך למעשה שולם עבור הדירות מחיר יקר
יותר, כשאת ההפרשים שילשלו בכירים בחברה לכיסם.
מדובר במיוחד באיזורים מבוקשים, שהדרישה אליהם גבוהה ומי שהסכים לשלם יותר זכה
בדירות.

בין חסידים למתנגדי

קרב אדיר בברית־המועצות כץ החסידים והמתנגדים לחידוש היחסים
הדים לומטיים עם ישראל.
נראה שבינתיים ידם של המתנגדים על העליונה. אלה טוענים שאסור לברית״המועצות
לעשות צעד כזה בלי שתקדם לכך תנועה משמעותית של ישראל בכיוון שיחות־שלום.
עיקר ההתנגדות מרוכז במישרד־החוץ הסובייטי.
ערב הסעודית הקימה שדולה לא־רישמית, שלרשותה עומדים מיליוני רולארים, כדי לחזק
את ידי המתנגדים.
645 ביום השני, ה־ 23 באוקטובר, מסר דובר־צה״ל על 513 הרוגים
פלסטיניים בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי חיילי
צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים על .645
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 784 הרוגים פלסטיניים,
לפי הפירוט הבא:
• 568 הרוגים מירי חיילי־צה״ל ומתנחלים.
• 82 הרוגים כתוצאה משאיפת־גאז.
• 53 הרוגים ממכות והתחשמלות.
• 81 הרוגים מסיבות אחרות.

ה שגריר ל א הגיע
שגריר פולין לוותיקאן לא הגיע לכינוס רורצ׳אק.
בשבוע שעבר התקיים בכפר־המכב־ה הכינוס הבינלאומי הרביעי של האגודה למורשת
יאנוש קורצ׳אק.
בשנים האחרונות שימש כנשיא העולמי של האגודה קז׳ישטוף קוברסקי, מי שהיה שר־הדתות
של פולין, שלא נכלל בממשלה החדשה. הוא היה אמור להגיע לכינוס, אך לא
הגיע.
הסתבר כי בינתיים הוא מונה כשגריר פולין בוותיקאן. המינוי הוא, כנראה, סוג של הרחקה.

א1טי־שמי או ל א?
המשורר הרוסי, ידיד ישראל, אנדרי ווזגסנסקי, המבקר בימים אלה בארץ, זועם
על כתבה שהופיעה במוסף הספרותי של ״ידיעות אחרונות״ ,שבח יוחסו לו
השקפות אנטי״שמיות.
רק בעמל רב שוכנע בידי ידידיו שלא להגיב אישית על מאמרה של המבקרת מאיה
כגנסקאיה.
כגנסקאיה תקפה בשעתו בחריפות גם את ייבגני יבטושנקו, בעת ביקורו בישראל, וליצנים
מקומיים הציעו לצרף אותה כסשביתת־השימחה לוועדת קבלת־הפנים לאורחים רוסיים
בישראל.

הלכהחדשה בעליון?
הבקשה להביא את פסק־הדין של שלושת שופטי בית־המישפט
העליון בעניין אברהם שפירא לפני הרכב של חמישה שופטים,
כסמכות־עירעור, מעוררת עניין מיוחד בגלל מישפט קודם שנגע
ללשון־הרע ולחופש־העיתונות.
במישפט של וזברח־החשנול נגד הארץ, קיבלו שלושת שופטי
בית־המישפט העליון, בהנהגת מאיר שמגר, פסק־רין לטובת הארץ.
חברודהחשמל עירערה לפני הרכב של חמישה שופטים, והרוב,
בהנהגת משה לנדוי, ביטל את פסק־הדין של שמגר, שהיה במיעוט שמגר בהרכב־חמשת־השופטים. הרוב קבע הלכה חמורה ביותר נגד חופש־העיתונות.

אם ייקבע עתה •טוב הרכב •טל חמישה שופטים, והפעם בראשות שמגר, יכולה
ההחלטה שתתקבל לבוא במקום ההחלטה הקודמת של חמשת־השוסטים, בדרג
המישפטי הרם ביותר במדינה.

ארבעה ימים לפני מותו של דן בן־אמוץ שמעו
בדירתו רעש מחריד של מקדח־כבישים. הסתבר
כי ממש מתחת לחלונו של דן, במזח של נמל יפו,
החלו עבודות.
בני-המישפחה פנו לכל כתובת אפשרית כדי
להפסיק את העבודה. לבסון* הצליח ראש־העיר,
שלמה להט, להביא להפסקתה — למרות שהנמל
אינו כפו!* למרותו, אלא למרות רשות־הנמלים
הממלכתית, ולמרות שהקבלן כבר נשכר לימים
אלה.

משוררי פלסטיניים מחרימים המשודרים הפלסטיניים בשטחים הכבושים, חברי ״ועד היוצרים הישראלי•
פלסטיני״ ,החליטו שוב להחרים אורח מברית-המועצות.
בפגישה שנערכה ביום השני במועדון סיחא בתל״אביב בין המשורר הרוסי אנררי
ווזנסנסקי לבין חברי ועד־היוצרים, ביניהם חברי המישלחת שחזרה בימים אלה ממוסקווה,
לא השתתף אף אחד מחברי המישלחת הערביים, ואף לא איש אחד מבין המשוררים
הפלסטיניים האחרים. הם טוענים שהרוסים מפלים אותם לרעד״ שום משורר, להקת־מחול
או להקת־תיאטרון רוסיים לא הופיעו מעולם בשטחים הכבושים.

לטענת האורחים הרוסיים, השטחים הכבושים אינם חלק ממדינת־ישראל, ולכן
הם אינם כוללים אותם בביקוריהם. לעומת זאת, ישמחו לבוא בעתיד, אם
יוזמנו, לביקורים נפרדים בשטחים הכבושים.

שר, לשינו חקיקה
בימים אלה מתארגן לובי של שרים לחקיקה של חוק שירחיב את סמכויות
הבורסה ויפגע בחופש הפעולה של חברות.
הצעד בא בעיקבות החלטת בית״המישפט העלית לפני חודש וחצי בפרשת הכשרת היישוב
שקבע כי לבורסה אץ סמכויות נרחבות.

הס טוד1טי משביתים לימודים התאחדות־הסטודנטים הארצית מתכוונת להשבית את הלימודים ביום הראשון
לשנת־הלימודים, היום הראשון, דד 29 באוקטובר, לאות מחאה על העלאת
שכר־הלימוד בשיעור של תישעה אחוזים ריאלית.
עם זאת, השביתה לא תהיה ממושכת, אלא ליום אחד בלבד. סקר שהזמינה ההתאחדות
העלה כי כמעט מחצית מציבור הסטודנטים מתנגדים להשבתה בלתי־מוגבלת של
הלימודים על רקע שכר״לימוד.

לסלקאח אלינר
בימים אלה מתארגנת קבוצת־פעילים בתחייה הקוראת לסילוקו מהתנועה של
הד״ר יהודה אלינר, שעמד בראש קבוצה מפעילי התנועה״ שהודיעה כי תתמוד
בישראל קיסר בבחירות בהסתדרות, בניגוד להחלטת מזכירות התחייה, שעל
התחייה להיות נייטרלית בבחירות בהסתדרות.

הפר ת־ חו ק המתית
הולכת ומתגב שת תוכנית לארגן מישלחת של
מאה ישראלים, וביניהם ידועי־שם, לפגישה המונית
הפגנתית עם יאסר ערפאת.
הדבר ייעשה כפעולת־מחאה על מאסרו של
אייבי נתן, שנידון לחצי שנת־מאסר על פגישתו
עם ערפאת.
בינתיים גוברת לא רק במערך, אלא גם בחלק
מן הליכוד, ההכרה שצריכים לשנות את החוק
השערורייתי. אנשי־המערך אינם מעזים ליזום
זאת, וגם בליבוד לא נמצא עדיין איש שיהיה לו
האומץ להציע את הדבר.

שיטת ריאות
חד ש ה
שיטת פריצות חדשה התגלתה בחיפה.
בשבועות האחרונים נפרצו כמה דירות בבית־הדירות היוקרתי פנורמה. עד כה נרשמו
כשבע פריצות, שבהן נגנבו תכשיטים, כסף זר ופרוות יקרות־ערך. הפריצות נעשו בלא
שאיש הבחין בנעשה, למרות שהבניין שמור במשך כל שעות היממה.
בבדיקה של המישטרה לאחר־סעשה התגלה כי הפורצים מצאו שיטה מתוחכמת לטפס על
קולטי״הברקים המותקנים על קיר הבית.
המישטרה עורכת בימים אלה בריקה, כרי לאתר בניינים נוספים, שבהם ניתן להשתמש
בשיטה זו.

ציין צפריר, העול ם

ב&ירעגז העם 73ש 73 עות הסירוב 1המאפיה הימנית מפחידה.
1המאפיה השמאלית אינה
| מפחידה, דקת פשום.
אייבי נתן, אסיר־השלום, ביקש חופשה של
שעתיים מהכלא, כדי להשתתף בהלוויית
ידידו, דן בן־אמוץ, ששרים בישראל הגדירו
אותו כאישיות בעלת חשיבות לאומית.
שרות בתי־הסוהר סירב. אין ספק שהסירוב
לא נבע מרצון להתעלל בנתן, אלא מהפחד
מפני ההתקפה הימנית שהיתה צפוייה על
השרות אילו אושרה הבקשה. השרות פחד
מפני,,המאפיה הימנית״.
פחד זה גדול עתה מן הפחד מפני ״המאפיה
השמאלית״ .ולראייה: באותו יום עצמו החליט
אלוף פיקוד־המרכז, איציק מרדכי, לדחות את
ביצוע עונש־המאסר של חייל־המילואים אילן
ערב, שהרג בדם קר שני פלסטינים. הוא הורשע
ב״גרימת־מוות ברשלנות״ ונידון לשנתיים
מאסר בפועל.
לנאשם זה, שהורשע בדין, ניתנה חופשה
בלתי־מוגבלת בזמן, עד שיתברר עירעורו.
לאייבי לא ניתנה אף חופשה של שעתיים.
בישראל של 1989 זה סביר. הריגת שני
פלסטינים אינה שקולה כנגד שיחה על שלום
עם מנהיג פלסטיני.

נשעים
״בוא הפשע

כאשר הפזשעים הם
משתפי־הפשלה הם
מביאים את הפשע
גם לתל־אביב.

רצח השיבעה בתל־אביב־יפו(ראה עמ 1ד
)40 גרם לזעזוע. מכיוון שהחשוד העיקרי הוא
תושב השטחים הכבושים, עשוי היה הדבר
להתקבל כמעשה־טרור לאומני, אלמלא היו

שמיר מפהק עם פתיחת מושכ-הכנסת
תיפוף באצבע בקצב אחיד
חלק מן הנרצחים ערבים אף הם. הפעם הכריזה
המישטרה, באופן חריג, כי אין כל חשד
ל״רקע לאומני״.
המישטרה ביקשה להגן על עצמה מפני
ביקורת אפשרית בטענה שהיא רוצה להגביל
את כניסתם של עבריינים מן הגדה והרצועה
לשטח ישראל. הטענה הנרמזת: שרות־הביט־חון־הכללי
הוא המונע זאת.
מדוע?
פרשת־הרצח מטילה בפעם הראשונה אור
על עובדה הידועה לכל אדם בשטחים הכבושים,
אף שאינה ידועה בישראל: כדי להילחם
באינתיפאדה, נעזר השב״ב במידה רבה בפושעים
פליליים, בסוחרי־סמים וברועי־זו־נות.
לאנשים מסוג זה אין קושי להפוך למלשינים
ולבוגדים בעמם, תמורת היתר לעסוק
בפשעיהם באין־מפריע.
בעיני הציבור בעזה וברמאללה חשוד כל
סוחר־סמים כמודיע של השב״ב. הפעילות של
״רעולי־הפנים״ נגד סוחרי-הסמים אינה נובעת
רק ממניעים מוסריים־דתיים, אלא בעיקר
מעובדה זו.
כדי להגן על ״משת״פים״ אלה מפני זעם
האינתיפאדה, נאלץ השב״ב לסדר להם מגורים
בטוחים בשטח־ישראל. מכיוון שאלה הם
פושעים מיקצועיים, הם ממשיכים במלאכתם

חופ ש ה בי טוי

בתל־אביב רבתי. המישטרה מתנגדת לייבוא־הפשע,
אך אינה יכולה לעמוד מפני ״נימוקי•
ביטחון״ מסוג זה.
הממשלה בלתי־פוסר׳
ב עליל
ן ,,אני תומך בממשלה אך
1אינני מאמין בה״ -זה יכול
| לקרות רק בישראל.
כאשר מיפלגה גדולה נמצאת בממשלה
שהיא מתעבת אותה, יש בעייה. לא רק לה
עצמה, אלא גם לדמוקרטיה.
בדמוקרטיה תקינה יש מיפלגה שלטת,
המנהלת את המדינה על פי דרכה, ומיפלגת־אופוזיציה,
המטיפה לדרך חלופית והמנסה
להפיל את הממשלה. הציבור יכול להכריע
בין השתיים(או יותר).
במישטר שקם בשנים האחרונות בישראל,
המיפלגה המתנגדת למדיניות״הממשלה נמצאת
בממשלה עצמה. הציבור אינו יכול להכריע.
הציבור מנוטרל.
הצבעה בשרותים. המצב בא לידי
ביטוי כאשר מיפלגות־אופוזיציה קטנות מגישות
הצעות להביע אי־אמון בממשלה.
מה צריכה לעשות מיפלגה גדולה, הנמצאת
בממשלה אך המסכימה עם הצעות אי־ה־אמון?
במישטר
תקין, מצב כזה כלל אינו יכול
להיווצר. אך בישראל זהו מצב רגיל לגמרי.
האם יכולה מיפלגה כזאת להצביע נגד
הממשלה שהיא חברה בה? הדבר לא יתכן,
ולא רק מפני שהחוק אוסר זאת בפירוש. הדבר
הוא בלתי־סביר בעליל, מפני שהמיפלגה
כאילו אומרת: אני לא מאמינה לממשלה שאני
חברה בה, ושאני נושאת באחריות למעשיה.
אני נותנת יד לממשלה המביאה, לדעתי,
אסון על המדינה.
האם המצב שונה כאשר המיפלגה נמנעת
מהצבעה, או כאשר ״אינה משתתפת״ ושולחת
את חבריה לשרותים בעת ההצבעה?
בהחלט לא. מי שנמנע אומר :״אינני מביע
אמון בממשלה, מפני שאינני מאמין בה ״.אם
כן, איך נמצא איש כזה בממשלה, נהנה מהנ־אותיה
ונושא באחריות למעשים שאין לו
אמון בהם?
זוהי גישה בלתי־מוסרית בעליל. מי שמאמין
שהממשלה רעה למדינה חייב לעשות את
הכל כדי להביא לנפילתה.
השבוע התלבטה מיפלגת־העבודה בם בך
הזה. לבסוף הרימה ידיים והחליטה שלא להחליט:
איש כאוות־נפשו יעשה.
גם זוהי הכרעה בלתי־מוסרית.

הכנסת

שות החורף
התחילה

^ ״גם אם שמיר יכריז
1מידחמה עד אמריקה.
| המערך דא יפרוש!״

גירעון סער-סרצ׳נסקי ₪
בפיהוק ארוך ומתמשך של חברי־הכנסת
ושל כל מי שנקלע ביום השני למישכן־הכנ־סת,
נפתח מושב־החורף של הכנסת.
אחרי ארבעה חודשים של פגרה הגיעו חב־רי־הכנסת
למישכן, והם לא ניראו ששים אלי-
קרב. לגמרי לא.
כשליש מחברי־הבית לא טרחו אף להגיע
למושב־הפתיחה החגיגי בנוכחות נשיא־המ־דינה.
הממשלה הופיעה אף בדלילות רבה יותר:
יצחק רבין, אריאל שרון, דויד לוי, דן
מרידור ורבים אחרים לא הגיעו.
הנושא שבו נפתח המושב בימים של אולי
ערב משבר מדיני בקואליציה ועם ארצות־הב־רית
היה שנת הלשון העברית, הבאה לטובה.
יושב־ראש הכנסת רב שילנסקי התלונן
על השתלטות הלעז, אבל חברי־הכנסת ריפד־פו
ועילעלו בניירותיהם ופיטפטו ביניהם. זה
כלל לא עניין אותם. מה גם שהכנסת עצמה
היא מוקד לאומי של עברית קלוקלת.
יצחק שמיר תופף באצבעו על שולחנו, בקצב
אחיד. ניתן בנקל להבחין מה רב שיממונו.
תופיק טובי הציע שגם לשפה הערבית תוקדש
שנה, ודרש לחייב את ראש־הממשלה למסור
הודעה מדינית לבית. גאולה כהן הסבירה
לחברי־הכנסת שהמילה ״שלום״ והמילה
״שלמות״ גזורות מאותו השורש. אמנון רו׳
בינשטיין התמרמר :״ככה לא פותחים מושב
של כנסת, עם כל הכבוד,״ ודרש אף הוא ש־ראש־הממשלה
ימסור הודעה מדינית. אבל
המישחק היה מכור מראש.
גם למחלוקת המדינית בין הליכוד למערך
לא ייחסו חברי־הכנסת חשיבות מופרזת. רובם
ככולם, ובכללם חברי־הכנסת של מיפל־גת־העבודה,
ניבאו, שלא למיקרופונים, שאין
סיכוי שהמערך יפרוש מממשלת־האחדות.
״גם אם שמיר יכריז בוושינגטון על מילחמה
בארצות־הברית, לא תפרוש מיפלגת־העבודה
מהממשלה ״,גיחך אחד מחברי־המערך. וכש־התחושה
היא שחגיגת ממשלת־האחדות תימשך
נראית הכנסת כמי שהפיחות במעמדה
יימשך בקצב מואץ. בעידן ממשלות־האחדות,
הנמשך כבר חמש שנים, הרוב הפרלמנטרי
של הממשלה מובטח תמיד והכנסת הופכת
למוסד־נאומים משולל כל השפעה אמיתית
על המציאות הפוליטית.
שנת־החורף התחילה.
העולם הזה 2721

אלי דסה, העול ם הז ה

אלכם אנסק׳ מספר על השבועות האחרונים

״ולוו קינאוו בו,״ אמר ח״ם חפר ליד הקבר

אבנר חזקיהו

גילה אלמגור מוחה דימעה

•רוחם בהן

דור ונעמי בן־אמוץ, האח של בתיה והחבר של נעמי

המשורר שלמה טנאי

אילנה רובינא

פרידה סופית: בחיה אפולו מניחה ברח על הקבר

במשךכל חודשי מחל תו היה דן המח לי טהב
^ ן הפסיק לנשום ביום השישי, בשעה
( 2.43 אחרי־הצהריים 10 .רקות אחר־כך
הגיע הד״ר אריה בס, רופא, שכן וחבר(בעלה
של גבי אלדוח וחתם על תעודת־הפטירה.
מכיוון שהמוות היה צפוי זמן רב מראש,
הוכנה מבעוד מועד תעודת־פטירה, שהיתה
מונחת באחת המגירות בחדר שבו שכב. שם,
באותה המגירה, היו מונחים גם שאר המיס־מכים
שלו. גם הד״ר בס ידע מראש שהוא
שיחתום על תעודת־הפטירה.
ליד מיטתו היו בתיה אפולו, אשתו לש־

רגילה לבין לווייה חריגה ,״כפי שדן עצמו
היה מתכנן.״
לכן, אחרי מותו, הוחלט להעביר את גופתו
למכון הפאתולוגי. אילו היתה גופתו מגיעה
למרכז־ההלוויות, היא היתה מקבלת את חסותה
של החברה קדישא, ואז קשה היה מאוד
לערוד הלווייה חילונית.
הד״ר יהודה היס, מן המכון הפאתולוגי,
הסביר לחיים חפר, שאין שום בעייה להעביר
את הגופה לשם, בתנאי שמודיעים תחילה
למישטרה. לפי החוק כל אדם שנפטר מחוץ

על מותו של דן. זמן קצר אחר־כך הגיעו לבית
שני שוטרים, לוודא שיש מת, והזמינו שוטר־חוקר.
הוא בא, הביע את צערו, אמר שהוא נהג
לקרוא את מאמריו במשך שנים. הוא גבה
עדות מגילה חין והלך.
קצת אחרי השעה 6בערב הגיע אמבולנס
לקחת את הגופה למכון הפאתולוגי. שני בחורים
נכנסו לקחת את הגופה. במקום התנהל
ויכוח קצר. אחד הבחורים רצה לקחת את הגופה
בתוך שמיכה, החברים התנגדו בתוקף,
הוא נכנע והלך להביא אלונקה. איש מהח־

החודשים האחרונים

^ שחזר דן מארצות־הררית, לפני חמי־שה
חודשים, עלתה השאלה לאן להעבירו.
בתל־השומר נאמר לבני־המישפחה שמקומו
אינו שם, שמקומו בבית. חיים חפר רצה
לסדר לו מקום במחלקה סיעודית בבית־החו־לים
איכיליב, אבל רעיון זה נקטע באיבו,
משום שלכל קרוביו היה ברור שאישפוז במחלקה
כזאת רק ידכא אותו. אחר־כך היה מי
שחשב להעביר אותו למחלקת־שיקום בתל־השומר,
שבה מטפלים בדרך־כלל בחיילים.
גם רעיון זה נפל, משום היה ברור שסיכוייו
של דן להחלים הם פחות מאשר קלושים. דן
רצה לשכב בבית. בתיה אפולו רצתה לטפל
בו, וכך הוחלט לקחת אותו לביתו.
עם השיחרור מבית־החולים נדרשו סידורים
כדי לאפשר את הבאתו הביתה. היתה
דרושה מיטה מיוחדת, עם האפשרות להרמת
הראש והרגליים. היה דרוש כיסא גלגלים.
היה דרוש בלון־חמצן ואביזרים רפואיים
נוספים. וחלק מהחברים הקרובים התנדבו
לדאוג לדברים.
המיטה הגיעה מאירגון עזרא!מרפא בבני־ברק,
בראשות הרב אלימלך פירר, כך גם
בלון־החמצן. אנשי האירגון, יהודים חרדים,
גם דאגו לתקן בתוך זמן קצר כל קילקול
שאירע במיטה, ולמלא מחדש את בלון־החמ־צן
כשהיה צורך בכך. הם הביאו לדן מיטה
חשמלית משוכללת עם שלט־רחוק המאפשר
לחולה עצמו לשלוט במצבים השונים של
המיטה. כך יכול היה דן לתפעל את המיטה
בכוחות עצמו עד לימים האחרונים ממש, כשכבר
לא היה מסוגל אף ללחוץ בעצמו על
כפתורי השלט.
מצב־רוחם של בני־הבית והחברים נע לפי
התנודות במצבו הפיסיולוגי של דן. בתחילה,
כשהגיע הביתה מבית־החולים, היו הכל במתח
נורא. אחרי שבועות אחדים ירד המתח,
הכל התחילו לתפקד ביעילות ובאופן שיגרתי.
בכל פעם כשמצבו היה מחמיר — וזה
קרה פעמים רבות בחורשים האחרונים —
נכנסו כולם למתח מחדש.

עבר, שטיפלה בו במסירות במשך כל החודשים
האחרונים, נעמי(בתם של דן ובתיה),
החבר של נעמי, גילה רזין(כתבת חדש 1ת
לענייני־בריאות, שהיא גם אחות במיקצועה,
ושטיפלה בדן כאחות בחודשים האחרונים),
וזמי לרר.
מייד אחרי שחתם הרופא על תעודת־הפ־טירה
ניגשה בתיה אל הגופה, רחצה אותה ואף
ניקתה את השיניים. בחודשים האחרונים שכב
דן ערום מתחת לסדין.
באותו הרגע הוחלט להשאירו בבית עד
השעה 6בערב. בתיה כיסתה אותו בסדין, וזמן
קצר אחר־כך התחילו החברים הקרובים להגיע
הביתה: חיים חפר, אלכס אנסקי, יוסי
קריים, אמנון דנקנר, יעקב אגמון ושלמה
צפריר.
דן לא השאיר לחבריו הוראות ביחס לקבורה
ולהלווייה. היה ברור שאחרי מותו לא
איכפת לו מה יקרה. החברים החליטו על
לווייה חילונית מכובדת, כפשרה בין לווייה

ערה הועיוו
לעטור את הגובה
בבד רבו. מישהו
הציע -גלבייה
לבית־החולים, נפתחת חקירה על נסיבות מותו.
לכן, אמר הד״ר היס לחפר, יש להודיע
למישטרה, ואז יגיע אמבולנס של המכון ה־פאתולוגי
ויקח את הגופה לשם. באותה השיחה
דיבר חפר על הרצון לקבור את דן בארון,
והד״ר הים אמר שאין בעייה.
מישהו מהחברים צילצל למישטרה והודיע

ברים לא הסכים לעזוב את החדר בזמן שגופתו
של דן הועברה מהמיטה שעליה שכב אל
האלונקה. הכל נשארו ואף עזרו בהעברה.
אז עלה הרעיון לעטוף את הגופה בבד לבן.
אחר־כך אמר מישהו שאולי כדאי להלביש
אותו בגלביה לבנה. ההצעה לא התקבלה.
הד״ר היס ביקש לערוך לדן נתיחה שלא-
חר־המוות. נערך דיון במישפחה. נעמי אמרה
שאינה מוכנה, אם התוצאה תהיה גופה מבותרת.
אחרי שהובטח לה שהגופה תהיה שלמה,
היא הסכימה. גם בתיה הסכימה. דו״ח־הנתיחה
יגיע רק בעוד שלושה שבועות.
את סידורי־הקבורה ערכו חפר ואגמון.
חפר פנה ביוזמתו לכמה קיבוצים בבקשה לקבור
את דן. קבורה חילונית של יהודי בישראל
ניתן, כידוע, לערוך רק בקיבוץ. בשדות־ים
הסכימו. אחרי שקיבל תשובה חיובית מש־דות־ים,
התלבט חפר אם לספר את הדבר לדן.
הוא החליט לספר לו, קיבל את הסכמתו, וה־הלווייה
שתוכננה לפרטיה על־ידי חפר ואגמון,
התבצעה בקיבוץ.

^ חודש מאי נסע דן לארצות־הברית
4כדי להיפרד משלושת ילדיו הגדולים
הגרים שם, ילדים מאשתו הראשונה, אלן.
במהלך הביקור נכנס לשם התייעצות לאחד
המרכזים הרפואיים בניו־יורק. שם התפתה
לעבור ניתוח להשתלת צינור מיוחד בגופו,
שיזליף באופן קבוע תרופות ישר למחזור־ה־דם.
לדעת הרופאים בארץ היה הניתוח חסר־סיכוי.
הרופאים האמריקאים האמינו שיש סיכוי
של ^ 50 שהניתוח יצליח, ויתן לו שנתיים
נוספות. הוא הימר. תוך כדי הניתוח לקה באירוע
מוחי. כתוצאה מזה לקה בשיתוק בחצי
הימני של גופו. גם אופן־הדיבור שלו נפגע
בצורה משמעותית בתחילה, אך השתפר מעט
אחר־כך.
הוא חזר לארץ במצב רע. הרופאים הודיעו
למישפחה שנותרו לו עוד שבועיים עד ארבעה
שבועות לחיות. הוא החזיק מעמד חמישה
חודשים.
דן היה תשוש, אך דבק בחיים. הוא רצה
לחיות. אחד מחבריו נזכר השבוע כי בדיון
ציבורי שנערך בארץ על המתת־חסד, בעיק־בות
פנייתו לבג״ץ של גירעון נקש, כתב דן
שכשהוא יהיה מחובר למכשירים ולעירויים,
הוא דורש שלא ינתקו אותו, ושיתנו לו לסיים
את חייו בקצב שלו. זה היה הקו המנחה בטיפול
בו לאורך החודשים .״הוא באמת איש
שרצה לחיות,״ אמרו.
במשך כל חודשי מחלתו היה דן המחליט
הבלעדי ביחס לעצמו. היה זה הוא שהחליט
איזה מן התרופות הרבות יקח, הוא שהחליט
אם יאכל ומה, בתקופה שבה עוד אכל, וכך גם
לגבי כל שאר הדברים הקשורים אליו.
הצוות הרפואי שסבב אותו — רופא שהיה
מגיע לעיתים קרובות, אחות ששהתה איתו

טרופות •קח, מ ה אכל ומתי. א ך הוא לאקבעאת דר ההדווייה

מדי לילה(ושמומנה על־ידי העיתון חדשות),
וגילה רזין, ששימשה גם היא בתפקיד אחות
— היו מסבירים לו מה מצבו, איזה תרופות
כדאי שיקח, מה טיבה של כל תרופה ומתי
צריך לקחת אותה. הוא היה מחליט כיצד
לפעול.
לפני נסיעתו לארצות־הברית היה מצבו
טוב יחסית. הוא יכול היה לקרוא ואף לשוחח
בחופשיות עם חברים. למרות זאת הקיא הרבה,
כתוצאה מהתרופות. בכל פעם שהקיא,
היו החברים עוזבים את החדר. לעיתים היו
יוצאים אל המירפסת, ואחר־כך נעלמים במהירות,
לעיתים היו עוזבים את הבית. לא
כולם יכלו לעמוד במראה.
בכל פעם שהיתה לו תקופה גופנית קשה,
והיה מרבה להקיא, או שהיה במצב־רוח דיכאוני,
או שהיה מטושטש ומנמנם רוב הזמן,
הפסיקו חלק מחבריו להגיע. לעיתים אמרו
באופן הכי פשוט שהם זקוקים לחופש של
ימים אחדים. לעיתים ניסו לתרץ את היעדרותם
במחלות שונות ומשונות, לעיתים
פשוט נעלמו. ואז, כשהיו עוברים ימים אחדים
וחברים לא הגיעו, היה דן שואל מה קרה.
מישהו היה עושה סבב־טלפוניס בין החברים
ומבקש שיבואו, שיעשו, לפחות, תורנות
יומית. הם היו חוזרים ומבקרים, עד ההתקפה
הבאה.
בבית היו באופן קבוע בתיה אפולו, שטיפלה
בו כל יום וכל היום, נעמי, החבר שלה,
יוסי קריים, שמאז שוחרר דן מבית־החולים
תל־השומר הפך לחלק אינטגרלי של המישפ־חה
ושעזר בהחלטות החשובות, גילה רזין,
ידיד בשם זמי לרר ושרית רוטשילד.
שרית רוטשילד, עיתונאית־לשעבר מעיתון
העיר, התבקשה על־ידי חיים חפר לבוא
ולסדר את הארכיון הענק של רן. היא היתה
באה באופן קבוע כל בוקר, עוברת בארכיון
עד לשעות־הצהריים. לעיתים קרובות עזרה
גם ברברים אחרים.
כשחזר מארצות־הברית, אחרי הניתוח הכושל,
היה כבר משותק בחצי הימני של גופו,
מדבר בקושי, וגם הראייה שלו נפגעה, הוא
לא יכול היה לקרוא עיתונים. אבל הוא המשיר
להתעניין במתרחש. לכן ביקש שיקראו
לו מהעיתונים. היו קוראים לו כותרות. כשהיה
רוצה, היה מבקש גם את הכתבה. הוא
הקשיב לכותרות העמוד הראשון, בעמוד השני
כבר היה מתעייף. את העמוד השלישי של
העיתון בקושי יכול היה לשמוע.
בימי־שישי, כשהיה מיגוון של עיתונים,
היה שומע יותר. מתעניין.
נוסף על העיתונים עמד לפני מיסתו מכי
שיר־טלוויזיה. הוא היה דלוק רוב הזמן, בר־רך־כלל
בלי קול. מדי פעם היה צופה בתוכניות,
ואז היו מגבירים את הקול. לעיתים קרובות
היה נרדם מול המכשיר. ליד הטלוויזיה
עמד שעון. היה חשוב לו לראות מה השעה.
בשבועיים האחרונים כבר לא הפעילו את
הטלוויזיה שליד מיטתו.
נוסף על כל אלה היה בחדר מכשיר קומי
פקט־דיסק, שניגן מוסיקה קלאסית ברוב
שעות היום.
אחרי שהשתחרר מבית־החולים קיבל סטרואידים.
תרופה זו גורמת לתיאבון גדול,
והוא אכל ואף ביקש לעיתים קרובות מאכלים
מסויימים. לעיתים היו אלה ארוחות מוזמנות
עד לפרטים ממיסעדות מסויימות, לעיתים
הינחה את בתיה בדיוק מה לבשל לו ואיך.
והיא עשתה זאת במסירות רבה, עובדת על
כל מנה ביד אמן, ומגישה לו צלחת אסתטית,
כמו יצירת אמנות. איציק ויינגרטן מהמים־
עדה הסמוכה בבאי. בנמל־יפו, שלח לו ביוזמתו
ארוחות רבות.
אחר־כן־ היתה תקופה ארוכה שבה ביקש
אוכל, אבל כבר לא יכול היה לאכול.

ף* ערב ראש־השנה עשו לו החברים
^ ארוחה גדולה, עם טלה. יוסי קריים הא
כיל
אותו. זו היתה הארוחה האחרונה שלו.
מאז שתה פעמיים־שלוש חצי כוס מרק.
מדי פעם, במהלך החודשים, כשהיו הידר־דרויות
במצב, היו הרופאים אומרים שזה הסוף,
ושכדאי להתכונן. בכל פעם היו בני־הבית
מכינים את עצמם לקראת המוות, אך
הוא לא בא.
בערב ראש־השנה חלה הידרדרות נוספת
במצב, והכל היו בטוחים שזה עניין של שעות.
אז הגיעה לארץ נועה, בתו האמצעית מאשתו
הראשונה. היא שהתה בארץ ימים אחדים, אך
התגוררה בבית־מלון ולא בבית אביה. כשראה

חייבים את העברתו לבית־החולים. הוא התנגד
להעברה מפני שחשש שזה יהיה כרוך
בניסיונות להאריך את חייו באופן מלאכותי.
הוא החליט לגבי עצמו עד לשבועיים האחרונים.
אז עבר למצב של עירפול הכרה.
הוא אומנם לא היה מסוגל לנהל שיחות, אבל
לפעמים יכול היה להקשיב. היה חשוב לו
שחברים יבואו לבקר. זה נתן לו תחושה חזקה
של חיבור לחיים. הוא לא רצה שחברים יבואו
וישאלו אותו מה שלומו, כי כל אחר יכול היה
לראות ששלומו לא טוב. היה חשוב לו שחברים
יספרו לו מה קורה איתם. הוא היה

שמעה כבר פעמים רבות שאלו שעותיו האחרונות,
ושהיא בטוחה שיחזיק מעמד עוד ימים
אחדים. למרות זאת קראה לכמה מחבריו הקרובים
— ביניהם אמנון דנקנר ותמר מרוז
— והם ישבו ליד מיטתו.
הכבד שלו חדל לתפקד. גם הכליות חדלו
לעבוד. לכל היה ברור שמרגע שהכליות מפסיקות
לתפקד, זה עניין של כמה ימים עד
לסוף.
הכליות חדלו לתפקד שבוע לפני מותו.
הוא היה מטושטש. קיבל לווריד חלסטין,
שהוא מורפיום סינתטי, שיש לו השפעה מהי־

ל פני שי שה חוד שי נכשל הני חו חבארצותיהברית.
הו אחורלאר ^ ו מ אז לאהת או ש ש. מההתרחש
בששתה חו ד שי םהאח רוני ם לחייו ש ל דן פן־אמו*!

דן בחנוכה ב״כסית, דצמבר ,1988 כמה יפי לפני גילו הסרטן
אותה רן, וחשב שהזעיקו אותה מפני שחששו
שמגיע סופו, שאל :״מדוע באת?״
הוא סבל שישה חודשים סבל רב, אבל היו
לו מעט מאוד תלונות. אנשים שבילו במחיצתו
שעות רבות בתקופה זו, אומרים שהוא
היה חולה שלא אהב להטיל מעמסה על סביבתו.
היו לו מינימום של בקשות, למרות שהיו
סביבו אנשים שהיו מוכנים לעשות למענו
הרבה יותר ממה שביקש.
בשבועיים האחרונים לחייו הפסיק דן לאכול,
ולא יכול היה עוד לבלוע תרופות. אז,
לפני יום־הכיפורים, חיברו אותו לעירוי,
שדרכו קיבל ישר לווריד נוזלים ואת התרופות
הדרושות אך לא מזון. יומיים אחר־כך
הוחלט להפסיק לתת לו את התרופות, משום
שהגוף לא הגיב עליהן. גם חיבור העירוי היה
החלטה של דן. באותו שלב עמדו לפניו כמה
הצעות: לאשפז אותו בבית־חולים, לחבר אותו
לעירוי מורכב, או לתת לו עירוי פשוט של
נוזלים ותרופות. הוא בחר באפשרות האחרונה,
כשהבין שאינה כרוכה בסיבוכים המי

נמה חברים לא
יכלו רואות אותו
מקי!א. מצאו
תיווצים ולא הגיעו
תשוש, בקושי הוציא הגה מפיו, אבל כשרצה
משהו — כמו לשתות — ידע לבקש זאת
בצורה ברורה. לעיתים היה משמיע הברות,
שאיש לא יכול היה להבין אותן, גם לא היה
ברור אם הוא אכן רוצה לומר משהו.
שבוע לפני מותו ערך הרופא עם בתיה
ונעמי שיחת־הכנה למוות. בתיה אמרה שהיא

רה, אך לטווח קצר.
בלילותיו האחרונים, מבעד לטישטוש,
אמר שאינו רוצה למות בלילה. ותמיר, כאשר
הגיע הבוקר, היה שואל אם כבר יום. לכן,
בגלל בקשה זו שלא למות בלילה, קיבל מינון
נמוך של תרופות בלילות.
מאז שחדלו הכליות לתפקד, התחילו הכל
את הספירה לאחור. היה ברור שזה עניין של
זמן קצר. בשלב זה פעלו רק הלב והריאות.
הוא היה בטישטוש, עם רגעים או שעות של
עירנות.
הוא ממש סירב למות, והוא חי הרבה מעבר
למה שאיפשר מצבו.
ביום השישי בבוקר הלכו נשימותיו ונחלשו.
הוא קיבל זריקת־הרגעה לווריד. שעתיים
וחצי אחר־כך היה ברור שזה הסוף. בתיה
ונעמי נכנסו לחדר, ראו אותו והבינו. הן ישבו
לידו וליטפו את ידו השמאלית, הבריאה,
משום שהעירוי היה מחובר לידו הימנית, המשותקת.
דן הפסיק לנשום.
צוואתו תיפתח ביום הרביעי.

הוא היה אגואיסט. הוא הפךאת האגואיזם לאידיאולוגיה. בכלזאת היה

^ פני שבועיים דחף אותי משהו לבקר
/אותו בביתו.
לא הייתי בטוח אם זה לא יהיה לו למיטרד.
טילפנתי לביתו. שמעתי היסוס בקולה של
בתיה אפולו. אך היא שאלה אותו, והיא אמרה
שאבוא לכמה רגעים. למרות זאת סירבה רחל
אשתי לעלות, והמתינה למטה במכונית.
דן שכב על גבו, ערום מתחת לשמיכה. הוא
שכב כשראשו מוסב מן החלון, שמתחתיו
פרוש הנוף היפה של נמל־יפו. הוא לא ראה
אותו. זרועותיו היו פרושות. אור השמש השוקעת
עיטר את ראשו. פניו היו נפולות, מיוסרות,
רזות. עיניים ועצמות.
הסתכלתי בו, ובראשי עברה המחשבה: הרי
זה ישוע הצלוב, תמונה של יסורים וקבלת־הדין.

היה המבט האחרון. כעבור דקה נתקף דן
בהתקף של בחילה מתמשכת, בתיה חשה לטפל
בו. אמרתי לו שלום אחרון ויצאתי בשקט.

^ ששת החודשים האחרונים, מאז
^ מסיבת־הפרידה שלו מן החיים ומן הידידים,
ביקרתי אותו מדי פעם, כדי להראות
איכשהו שליבי איתו.
היו במצבו הרבה עליות וירידות. אחרי שלקה
באירוע מוחי ובשיתוק — אלוהים,
חשבתי אז בליבי, האם לא רי ביסורי הסרטן?
האם כל תלאות איוב צריכות לרדת על האיש
הזה? — היה קשה לו לדבר. קושי כזה בדיבור
מתקשר, בתודעתנו, עם קושי במחשבה. אך
מוחו של דן היה בהיר לגמרי, עד הסוף. כשני־הלנו
לפניו ויכוחים על נושאים פוליטיים ופילוסופיים,
כדי לעניין אותו, התערב מדי
פעם בצורה שהוכיחה שהוא ער לבעיות.
כשדיבר בקושי, תוך מאבק עם המילים,
נראה מדי פעם כבוכה. ידענו שזהו עניין גופני
בלבד, תוצאה של חוסר־שליטה בשרירים
או בעצבים. בכל זאת היה קשה מאוד להתעלם
מן הבכי הזה. כי גם לנו בא לבכות.
רק פעם אחת, בימים הקשים שאחרי האירוע
המוחי והשיתוק החלקי, כאשר התכופפתי
מעליו בבית־החולים, לחש לי :״למה
אני?״
שתי מילים שאין עליהן תשובה, לעולם.
הן שוללות את היגיון הקיום, את האלוהות,
ואינן מותירות אלא את האכזריות הנוראה
של המיקריות העיוורת.

מרות שהיה לנו כל־כך הרבה זמן
/להתכונן לרגע זה, היו הרגעים ליד הקבר
הפתוח קשים, קשים מאוד.
כאשר הומטר העפר לתוך הקבר הפתוח
בשדות־ים, ונקישות הרגבים על הארון התערבו
בצלילי האדאדו של תומאסו אלבינוני
שהושמע ברמקול, עמדו האנשים בדומיה.
כמעט כל התרבות הישראלית החיה עמדה
שם, בעיניים מושפלות. מסביב לקבר. די היה
בפצצה אחת שם, כדי לחסל את מרבית
היצירה התרבותית בישראל.

לבסוף נוצרה תלולית של עפר.
מסביבה סודרו האבנים, והיא כוסתה
בזרים. איכשהו גדל הקבר, מכיוון
שהזרים כיסו שטח גדול יותר,
והיה נדמה לי באילו קבור שם ענק
של שלושה מטרים.
כל אותו בוקר עברו במוחי השאלות הישנות:
מי היה דן בן־אמוץ? מה היה בחיי כל
אחד מאיתנו? מה היה בחיי־התרבות של הארץ
הזאת?
את מחשבותי על כך העליתי במאמר שב־

עמוק. אין הוא רוצה להיות שונה משאר הנערים,
לא בהופעתו, לא בדיבורו, לא בהשקפתו.
הוא רוצה להיות ״כמו כולם״.
נער שבא מחו״ל לארץ־הגירה סובל מן
השוני הטבוע בו. הוא בולט. הוא מדבר אחרת.
הוא נראה אחרת. מגוחך. נחות. הוא נושא
בקירבו ועל פניו את סימני־ההיכר של תרבות
אחרת, אקלים אחר, חינוך אחר, נימוסים אחרים.
הוא רוצה להיפטר מכל אלה, מייד.

אור׳ א ב1ר•

זה נכון פי כמה וכמה לגבי נער
שבא לבדו, בלי הוריו. נער המהגר
יחד עם הוריו מביא עימו לפחות חלק
מסביבתו הקודמת, ומשתחרר ממנה
רק בהדרגה. נער שבא לבדו נ תלש
לגמרי מז הקרקע הקודמת, ונש־תל
לבדו, בלי מישענת, בקרקע החדשה.
הוא עובר משבר חמור שיב־עתיים.
בכל
ארץ־הגירה, הדמות האידיאלית המקובלת
בחברה היא דמותו של בן־המקום.
האנגלו-סכסי־הלבן־הפרוטסטנטי בארצות־הברית,
האוסי־מלידה באוסטרליה. הצבר בא־רץ־ישראל
של שנות ה״.30
בן הארץ החדשה הוא תמיד דמות אידיאלית,
ולמיצחו נקשרים כתרים שונים, אמיתיים
ומדומים. הוא נחשב כבריא, כחסר־תס־ביכים,
כגיבור, כזקוף־קומה, כפאר־היצירה
של המולדת החדשה.

כל התכונות האלה יוחסו אף יותר
לצבר. לא עוד יהודי כפוף, חיוור,
פחדן, בורח מאלימות. לא עוד אינטלקטואל
תלוש, הנובר בספרים. לא
עוד בן־בלי־מולדת, קוסמופוליטי,
מתוחכם, רדוף־תסביכים.

בן :15 דן בן־אמוץ בכן־שמן
תבתי לפני חצי שנה, ושפורסם בעמודים אלה
למחרת מסיבת־הפרידה ההיא, החד־פעמית.

אחזור על הדברים להלן, עם כמה
תוספות שעלו על דעתי מאז.
ך* יצירה הגדולה ביותר של דן בן־אמוץ
1 1היא דן בן־אמוץ.
יותר מכל אדם אחר בארץ, האיש יצר את
עצמו, פשוטו כמשמעו.
הוא לא יצר לעצמו ״תדמית״ חדשה ,״דימוי
ציבורי״ חדש. הוא יצר את עצמו מחדש.

את ישותו. את מהותו. את אופיו.
גם את צורתו החיצונית.
דן בן־אמוץ, הצבר בהא־הידיעה.
דן בן־אמוץ, הטיפוס הארצישראלי המושלם.
סמל דור הפלמ״ח.

דן בן־אמוץ, הגבר האמיתי, הצעיר
הניצחי, הדמות האידיאלית
בעיני רבים וטובים.
כמעט וניתן לומר: יצר אותו יש מאין. כי
חומר־הגלם ליצירה זו היה שונה לגמרי.
נער בבן־שמן. עולה חדש בלי הורים. נער

שנשא שם אידישי בעל צליל מצחיק באוזני
הצברים: תהילימזייגר.
את חומר־הגלם הזה לקח דן בן־אמוץ ויצר
את יצירתו: את עצמו.

^ ן בן־אמוץ לא היה האדם היחידי שיצר
1את עצמו בארץ־ישראל באותן השנים.
מבחינה מסויימת, כל ארם יוצר את עצמו.
בגיל ההתבגרות הוא יוצר לעצמו תדמית־עצמית.
אולי הוא כבר עושה זאת כשהוא ילר.
נער לוקח לעצמו מודל, ומנסה לעצב את
עצמו בהתאם לכך: הוא עומד פעמים רבות
לפני הראי, ובהדרגה הוא מעצב גם את צורתו
החיצונית( .כל זה נכון, באותה המידה, גם
לגבי נערה).
נער בעל הכרה עצמית מפותחת, עושה
זאת במלוא ההכרה. מי שחסרה לו הכרה
כזאת, עושה זאת באופן בלתי מודע.

זה נבון לגבי כל אדם. אבל זה נכון
שבעתיים לגבי נער זר בארץ־הגי•

נער רוצה ״להשתייך״ .זהו צורך נפשי

איש זקוף, שזוף, פשוט, מעשי, אמיץ, ישר.
ומכיוון שבתת־הכרתם הביאו העולים עימם
גם את האידיאליזציה של הגוי הטבטוני —
אמור היה הצבר להיות גם גבה־קומה, תכול־עיניים
ובהיר־שיער.
כל הנערים־העולים שבאו ארצה בשנות
ה־ 30 רצו להיות כאלה, להידמות לטיפוס
הזה. כולם רצו להיות צברים אמיתיים, יותר
צברים מאשר הצברים עצמם. הם יצרו אסכולות
שונות, שבמרכזן עמד פולחן הצבר
החדש, יליד־הארץ, העברי שאינו עוד יהודי,
האנטי־תיזה לטיפוס ה״גלותי״ הבזוי. דמות
המתנחל האמיץ, דמות הלוחם, איש ההגנה או
אצ״ל. הקיצוניים ביותר היו ״הכנענים״ ,ששללו
כל קשר לעבר היהודי. אוריאל הלפרין,
יליד רומניה, הפך אורי שלח, ואחר״כך יונתן
רטוש. אהרון ליפץ, יליד פולין, הפך אהרוו
אמיר. בנימין קאמרשטיין, יליד רוסיה, הפך
בנימין תמוז. כולם יחד יצרו את דמות העברי
החדש, העברי הביולוגי, יליד־הארץ.

משה תהילימזייגר לא יצר אסכולה.
הוא המחיש אותה. הוא יצר
את עצמו, הדמות החיה של יליד־הארץ
המושלם: דן בן־אמוץ, הצבר
תכול־העיניים, שופע-הקסם, חסר-
התסביכים.
^ דוע יצר משה תהילימזייגר(כפי שקר־
< /-או לו, למרות שהשם הנכון הוא תהילים־
זוגר) דווקא את הדמות המסויימת הזאת?
הוא עשה את אשר עשו בני־הארץ עצמם.
משה קאטיאגורסקי, צעיר בנהלל, יליד
דגניה, הפך משה דיין. הוא היה ילד חולמני,
קצת נשי, שרצה לכתוב שירים. ילד עדין,
ילד רומנטי.

משה דיין לקח את חומר-הגלם הזה
והסד אותו לאיש שחיברנו: גבר

5מיד מוקף אהבה. ת ע לו מ ה. אולי פארא דו כ ס.
ההווה היהודי בפזורה, של מועקות השואה
חיבל ביצירה האותנטית החדשה.

חייו ויצירתו של דן בן־אמוץ —
שהם היינו הך — מסמלים את כל
התהליך הזה של יצירה־עצמית של
אומה.
ךסד כאן על דן בן־אמוץ כמשל, מכאן על
/דן בן־אמוץ האיש.
הרבה סופר ועוד יסופר על תולדות־חייו,

על הנער־העולה מפולין, הגיר בן־שמן, על
ההתגייסות לחיל־הים הבריטי והצרות שהיו
לו שם ביבשה, על הבריחה לפלמ״ח, על
תהילימזייגר שהפר בטעות לשעוני (זייגר
הוא שעון באידיש, אך תהילימזייגר פירושו
אומר־תהילים) ,על שעוני שהפך לבן־אמוץ,
על הפעילות למען עלייה ב׳ ,על סיפוריו
וספריו ומאמריו ומדוריו.
מהי תרומתו של דן בן־אמוץ לתרבות
הישראלית ,
(המשך בעמוד )50

״ לאידע נו ״

הנער דן: מוסייה תהילימזייגר (מימין) בבן־שמן

קשוח, חסר־רגשות, אמיץ־לב עד
כדי טירוף, גיבור.
הוא שילם עבור שינוי־דמות זה מחיר יקר
מאוד. משה דיין לא היה מסוגל להתקרב
לבני־אדם. לא היו לו ידידים. הוא החניק את
רגשותיו עד כדי כך, שלא היה מסוגל עוד
להראות כל רגש שהוא. הוא לא היה מסוגל
עוד לפחד, ולכן לקה בסידרה ארוכה של
תאונות ופציעות, שהיו יכולות להימנע בנקל.
עד גיל מאוחר מאוד לא ידע אהבה עדינה.
אל בני־מישפחתו התייחס כאל זרים.
ימי שמאמין שמחלת־הסרטו נובעת גם ממתחים
פנימיים, יכול לחשוב שגם מותו, בגיל
צעיר למדי, היה המחיר הסופי ששילם.
״קנא בנפחדים,״ כתבה בתו, יעל, שהיטיבה
להכירו. הכל קינאו באיש חסר״הפחד. הם
לא ידעו את המחיר של חוסר־הפחד, של הק־שיחות־עד־הסוף.

זאת
היתה הדוגמה לנער העולה־החדש
מהעיירה רובנו שהיה צעיר
בתשע שנים ממשה דיין. הוא חולל
בעצמו מהפכה דומה.
במשך הרבה מאוד שנים היה דן התגלמות
הצבר שאינו יודע רגשות, הבז לרגשות. הוא
החניק בתוכו כל רגש כלפי מוצאו, כלפי
מישפחתו, כלפי הוריו. הוא התכחש להם לחלוטין,
עד כי לא רצה לשמוע עליהם גם מפי
ניצולי־שואה, שידעו מה עלה בגורלם. רק
כעבור הרבה שנים התפרצו רגשות אלה החוצה.
במסיבת־הפרידה שלו, כשבחר בקטע
אחד של כתביו וקרא אותו באוזני מוזמניו,
בחר דווקא בקטע שתיאר את פרידתו מאמו
בפולין. קטע מלא חרטה. את הקטע הזה קרא
יוסי בנאי ליד קיברו.

המשבר המישפחתי של דן ואשתו
אלן, היחס לשלושת ילדיו, הפיכת
האהבה למין מסע־ציד בלתי-
פוסק שאינו מכיר יחם עמוק ורגשות
עמוקים — כל אלה נבעו,
לדעתי, מאותה מהפכה פנימית. זה
המחיר ששילם.

כאשר כבר היה חולה אנוש, סיפרה אשתו
הראשונה, אלן, לעיתונאית — משמע, לפיד־סום
— על יחסו של דן אליה ואל ילדיו. היא
טענה שגם כאשר הוסכם עם פרידתם שהוא
יזמין מדי שנה את שלושת ילדיו ארצה, על
חשבונו, לבילוי חודשי־הקיץ כאן, עשה זאת
רק פעם אחת. למעשה נותק הקשר שלו עם
ילדיו מאלן. רק אחד מהם בא ללווייה.
זה נשמע כמו משה דיין. זה היה הצד השני
של המטבע של הגיבור־הצבר, שאינו יכול
להרשות לעצמו רגשות, קשרי־מישפחה, אהבה
עמוקה, בכי. רבים מבני הדור הזה —

הדור שלי — לקו בכך, מי בהרבה ומי במעט.
ודווקא הרגישים שבהם. יתכן שגם ההתמודדות
ההירואית שלו עם המוות היתה המשך

לתפיסה זו.

דן בן־אמוץ, הצבר המושלם, האיש
שרבבות רצו לחקות אותו, שילם
מחיר יקר עבור יצירה עצמית זו.
לעולם לא נדע כמה יקר. יתכן שסופו
היה חלק מן המחיר.
אפשר לחלוק על ההנחה ששילם מחיר
כלשהו. לכאורה היה דן אדם מאושר, שהיה לו
הכל. תמיד היה מוקף מעריצים. הוא חי בדיוק
כפי שרצה. הוא נהנה מכל ההנאות שביקש.
אף־פעם לא הייתי בטוח באושרו זה. ראיתי
אותו שבור ממש, אחרי שאשתו עזבה אותו
עם ילדיו. ראיתי אותו שבור שנית, כאשר
נפרד מבתיה אפולו. עצם התשוקה להיות
מוקף תמיד בהמולה של תיקשורת, בנשים,
יתכן שהעידה על איזשהו חסר. על פחד מפני
בדידות.
אינני בטוח. אשאיר את השאלה פתוחה.

^ יצירה־העצמית של דן בן־אמוץ הי!
\ תה יותר מאשר סמל של דור. היא היתה
משל לאומי.

כשם שדן בן־אמוץ יצר את עצמו,
וזרק את חומר־הגלם המיובא(ישותו
הקודמת) האומה העברית החדשה
כולה יצרה את עצמה, תוך שימוש
בחומר בזה ופסילתו החלקית.
במידה מסויימת זה נכון לגבי כל אומה
חדשה, הנוצרת בעיקבות תהליך של הגירה.
האומה האמריקאית החדשה יצרה את עצמה,
תוך שימוש בחומרים תרבותיים שהובאו
מבריטניה. היא יצרה את המיתוס של המערב
הפרוע, את החווייה החדשה של כובשי המרחבים,
תוך הדחקת הפשע של רצח-עם. כך
האוסטרלים. כך הניו־זילנדים. כך הקנדים.
כך האומות של אמריקה הלטינית. כך הבורים
בדרום־אפריקה.

האומה העברית החדשה בארץ
ישראל לא היה לה זמן להתפתחות
הדרגתית, איטית, לאורך מאות
בשנים.
היא נולדה באיחור רב, בשלהי התקופה
הקולוניאלית, בסוף תקופת ההתפשטות של
הגזע הלבן, בראשית ההתעוררות האדירה של
עמי העולם השלישי.
לכן היתה לידתה של האומה העברית
החדשה אקט סינתטי יותר, צמיחה ללא
שורשים עמוקים, על בסיס אידיאולוגי שיט־חי.
כוח־המשיכה של האתמול היהודי, של

א ח רי טבחכפר־ קאסםהח לי ט ה קבוצת־חברים, ובמ רבזה חברי מערכ ת
,העולם הזרד, ל ה בי א לפירסו ם הד ב רי ם על אפה ועל חמתה של הצנזורה
ה״בי טחוניוד של דויד בן־גוריון. ברגע האח רון נכנעה הצנזורה, וניתן לפ רסם
א ת פרטי הטבח בעיתונות. קבוצ תחחב רי םהח לי טהל הוצי א חוברת מיוחדת,
וב ה הד ב רי ם שכתבו כמה מהיוצרים ה בו ל טי םבמרעה על הטבח.
בחוברת זו הופיעה גם כתבה של דן בן־אמוץ, שפורסמה ב־ 7בדצמבר 1956
כחמי שה שבועות א ח רי הטבח -ב״מעריב״ .הכו תרת הי ת ה ״לא ידענו״.בכ תב ה זו הי ה בפעם הרא שונה רמז -ולו א גם עקיף -על מוצ או ה א מי תי
של דן בן־אמוץ. רקמע טי ם ידעו אז שדן אינו צבר, יליד תל־אביב, כפי שחיה
רשום בתעודת״הזחות שלו.
להלן הרשימה:
מישהו השאיר על שולחננו א ח הרשימה הנ א ה ואנו רואים לעצמנו חובה
קדושה לפרסמה במיסגרת התגובה שלנו. שבוע ימים חלף מאז קראנו אותה
והיא עדיין רודפת אחרינו ואינה מרפה. אםאתם מחפשים הומור ושעשועים
במדור הזה, אנא, פיסחו על הרשימה הבאה:
השעה 2אחר חצות. זה שלוש שעות שלא זזתי מהכסא. אני שומע א ת רחש
הים מחוץ לחלוני, אך הפעם הוא אינו מצליח להשכיח דבר. העיר ישנה. כולם
שבחו או לא רוצים לדעת. האנשים הסתגרו בב תי ם הלבנים והם אינם בוכים.
פגשתי גרמני הערב. גרמני אמיתי, לא יהודי. אין לי מושג איך הוא תגיע
הנה. עמד ליד מכונת אספרסו ושתה קפה. שאל אותי משהו בגרמנית והתחלנו
לדבר. הוא לבש חליפה שחורה למרות שהיה חם. בידו האחת החזיק תי ק
ובשניה מקל טיול. שערותיו היו בהירות מאוד. בן *0אולי. מצחו הגבוה ופניו
חמאורכים אמרו חכמה. כ שחייו ראיתי מיד שהוא אחר, שהוא אנושי כל כ ן
שהוא אדם. מוזר שלא שאלתי אותו מה הוא עושה באן. הגרמנית שלי חזרהאלי פתאום, למרות שלא דיברתי א ת השפה חזו שנים רבות( .באתי ארצה עם
עליית הנוער ב־ ).1937 דיברנו על תיאטרון תחילה( .לקחו אותו לראות א ת
״מחזה רגיל״ ).אחר כך דיברנו על מוסיקה והוא אפילו הבין למה לא רוצים
לשמוע כאן א ת שטראוס. דיברנו על מוסיק ה ועל חרבה דברים אחרים. אינני
זוכר בבר איד נ ס חפ תי לנושא המסוכן. נד מה לי שדיברנו על המצב בעולם ועל
חד שות העיתונות. ופתאום, מבלי שתהיה אפשרות להיסוג ולצאת מזה איכש הו,
דיברנו על השואה ועל מה שהגרמנים עוללו לעם היהודי( .הורי לא הגיעו
ארצה. האדם האחרון שראה א ת אבי סיפר שראה אותו חופר תעלה לצד
הכביש ובעיניו דמעות. א ת עניין הדמעות הוא הוסיף ודאי. מעולם לא ראיתי
דמעות בעיני אבי ).שאלתי א ת הגרמני מה היתה תגובתו ותגובת אנשים
נאורים ואינטלקטואלים כמוהו לעניין מחנות ההסגר והגאזים. רציתי לדעת
איך הוא ישן ב או ת ם הלילות, האם ישן עם אשתו, השיחק עם ילדיו! לא
שאלתי א ת השאלות האלה בצודה פרובוקאטיבית. סתם רציתי לדעת. תשובתו
הדהימה אותי.
״לא ידעתי,״ אמר ,״לא ידעתי בלום.״
״זה לא יתכן,״ אמרתי .״זה לא יתכן שלא ידעת דבר. לא קר את עיתונים!
לא שמעת מחבריך, משכניך!״
״לא,״ אמר הגרמני .״העיתונים לא כתבו על כך. איש לא סיפר לי. תאמין

לא האמנתי לו כמובן. לא רציתי להאמין שהוא ינסה לה תח מק בצורה כה
זולה, לא תי אר תי לעצמי שהוא יעז לחזור על התירוץ הנדוש הזה. הסתכל תי
ישר לתוך עיניו ופתאום ראיתי שהוא גרמני. עיניו היו רעות ומימיות ושפתיו
היו צרות וחלקות. בחילה תקפה אותי. רציתי לירוק בפניו. אך במקום זח
שילמתי בעד הקפה שלי וכבר עמדתי ללכת כשהוא עצר בעדי פתאו ם ואמר:
״סלח לי שאני מעכב בעדך. רציתי לשאול אותך שאלה אחת בלבד. אתה
נראה לי כאדם אינטליגנטי ורגיש מאוד. מה חיתה תגובתך כששמעת על
המיקרה שקרה לפני חודש בכפר קאסם!׳׳
״מה כוונתך!״ שאלתי.
״כוונתי,״ אמר הגרמני ,״להרגשתך. מה היתה הרגשתך! האם ישנת יפה
בלילות! נ שקת לנערתך! קר א ת שירח!״
״איני מבין,״ אמרתי .״מה קרה בכפר קאססד
״אל תגיד לי שלא שמעת,״ אמר.
״לא שמעתי דבר,״ אמרתי.
״זה ל א יתכן,״ אמר הגרמני .״לא יתכן שלא שמעת מידידיך ושכגיך. האם
לא קר א ת על כך בעיתונות!״
״לא!״ צעקתי .״אני קורא יוס-יו םאת העיתון ולא קראתי בו דבר על כפר
קאסם. תאמין לי! למה אתה מתכוון! מה קדה שם שחייב הייתי לדעת אותו!
דבר, לכל הרוחות!״
אך הוא לא ענה. הוא הס תכל בי פת או ם בח שד. לא. זה היה יותר מחשד.
זו היתה ידיעה איומה. הוא ה ס תכל בי כאילו שעיני היו רעות ומימיות וכאילו
ששפתי היו צרות וחלקות. פיו הרעיד קמעה. הוא רצה לירוק בפני אך ב מקו ם
זה הוא שילם עבור הקפה ששתה ויצא לתוך הרחוב מבלי להסב א ת פניו.

באמצע יולי, השנה, הצגתי לפני המטה המורחב את תוכנית מנם להסתדרות חדשה.
בסיום הדיון התקבלה ההצעה שסיסמת הנחירות תהיה :״מנם -להסתדרות חדשה״.
אינני יכול לחשוב על משהו ממצה יותר: הסתדרות חדשה -ז ה המסר שלנו, הסתדרות
חד שה-זו הסיסמה שלנו.
מה בעצם אנחנו רוצים!
אנחנו חושבים שהגיע הזמן שנהיה מדינה נורמלית.
במדינה נורמלית אנשים לא נזקקים לרפואה פרטית, לחינוך אפור, לפרוטקציה, לקשרים.
במדינה נורמלית אנשים מסיימים יום עבודה ויכולים לנוח; יכולים להרשות לעצמם ארוחה
סינית פעם בחודש, לצאת לחופשה מבלי לשבור חסכונות, לחיות בלי אוברדרפט תמידי
שמשבש את שנת הלילה.
דווקא דרך ההסתדרות, אשר רבים חושבים שאין בה עניין -אפשר להביא לתיקונים רבים
וחשובים הקשורים לכולנו. ני ההסתדרות יכולה לעבוד בשבילך גם אחרי שעות העבודה. ני
הסתדרות חדשה זה אומר לחשוב אחרת: לראות מה קורה בעולם, לקחת דוגמא מחברות
מתקדמות, מטכנולוגיות מפותחות.
לזכור שיש גם תרבות, טבע, אמנות, דעת. לזכור שבכל אדם יש לב ונשמה. אני מדברעל
הגינות, על יושר, על מניעת עוול, על צדק.
בתוכנית מנם להסתדרות חדשה יש הגיון, יש חזון, יש רעיון.
אני מאמין, והייתי רוצה שגם את ואתה תאמינו.
בשבילי הסתדרות חדשה זו לא רק סיסמה. זו דרך חדשה וטובהיותר. בואו ונלך בה יחד.

ך ך 1ך 1ב״ 1950 הופיע דו בן־אמוץ בקטע קטנטן בסרט
י1111 .
1חשמלית ושמה תשוקה. בתמונה הוא עומד בין

מרלון ברנדו הצעיר ובין שלי וינטרס. בסרט אמר שתי מילים :״היי, מיטש!״

:1962 נערהשעשועיס

דן בחברת ש־תי
שחקניות

תמונה זו של דן בן־אמוץ על מדרגות
מערכת העולם הזה. היא פורסמה בכ ת בה
על תוכנית־הרדיו שלושה בסירה אחת, שדן בן־אמוץ היה הכוכב העיקרי בה.

בטיילת של קאן. יתכן שהשמאלית היא ז׳ן מורו. דן עשה שם
חיים ודיווח בהעולם הזה. גם התמונה משמאל צולמה שם.

תיאטרון זירה העלה את המחזה
הפינגיאן, על ימי הפלמ״ח. ותיקי
הפלמ״ח הגיעו לתיאטרון, וביניהם דן בן־אמוץ. הצעירה היפה לידו אינה מזוהה.

עזבו 11 ^) 1 - 3 1 1העולם הז ה -כוח חדש נגד הכפייה ה ד תי ת בפרשת בני
שליט, מול ביתו של שר־המישפטים של אותה תקופה, יעקוב שימשון שפירא

ד ח 111 תמונה זו הופיעה בהעולם הז ה בשנת , 1968 כאשר
1| . 1 0 1 1 0ך |
11 1 !1 1111 1 3 0 0גילה דן בן־אמוץ בראשונה, בראיון עס אורי אבנרי,
את האמת על מוצאו הפולני ועל עלייתו ארצה יחד עם ילדים יהודים, לפני המילחמה.

1 | 0 3 1ט ך \ 11ך ! במיסגרת המיבצע של העולם הז ה לחשיפת שוד־
1 1 1 x 1 1 / 1 1 3 1 1העתיקות של משה דיין, אז אליל ההמונים, עין דן
בן־אמוץ חפירה ארכיאולוגית הפגנתית, שהיתה בלתי־חוקית, בתל־אל״קטילה.

:1958 מסיבה בת־אטהן

:1972 — 1970״הנהלת חשבונות״ :קטעי
על, מפורסמים
אוא כו רדי
איך אפשר לדעת שארם, הטוען שהוא סופר,
הוא באמת סופר? הרי הוא לא יכול להתהלך
תמיד עם הספרים שכתב מתחת לבית
שחיו. עמוס עוז, חבר קבוצת חולדה, עמד
בפני בעייה כזו, כאשר הגיש בקשה לדרכון
במישרד־הפנים של רמלה.
הפקיר העיף מבט במכנסיו הקצרים ובסנ־דליו
של עמוס, עיין בשאלון שהיה מונח לפניו,
הביט שוב במכנסיו הקצרים של עמוס,
ולבסוף שאל בספקנות :״אדוני סופר?״
עמוס הניע ראשו בחיוב.
״ויש לאדוני איזה שהוא מיסמך או תעודה
כהוכחה?״ שאל הפקיד.
עמוס עוז נבוך לרגע, ולפתע נזכר שיש
עימו תעודה של חבר באגורת הסופרים העבריים.
הפקיר הציץ בתצלום המופיע בתעודה,
והשווה אותו עם האדם העומד לפניו. הוא חזר
ועיין בתעודה, ולבסוף הניח אותה לפניו ואמ
ה ״אני מצטער מאוד, ארוני. תוקפה של
תעודה זו פג לפני 10 ימים.״

על הסמים

נשים המבקשות לעשות שימוש בפיקדונו, או
בכל חלק ממנו.
״נניח שאדוני רוצה לשלוח מתנת יום״
הולדת לנערה בלונדון או בפאריס. כל מה
שעליו לעשות הוא למלא המחאה בנקאית,
שבה הוא מציין את הכמות בסנטי־ליטר —
סי־סי, בשפת הבנק — שאותה הוא מבקש
להעניק לידידתו.״
״עובר ושב,״ אמרתי לקופאי, בקול נרגש
כלשהו.
״זה יעלה לאדוני 100 דולר כדמי־קדימה,
ו־ 30 דולר לחודש ״.אמר הקופאי.
״לא חשוב,״ אמרתי בקול רועד .״אני מסכים
לכל תשלום. העיקר, איפה אני מפקיד?״
״בנקב שלפניו, אדוני,״ אמר הקופאי בשלווה
״ונא לחתום על שלושת העתקי הטופס
הזה״.
״רק רגע אדוני!״ אמרתי מתנשם .״עוד
רגע אחד!״
מה אני אגיד לכם, רבותי? יצאתי מהבנק
וחזרתי מהטיול הזה לניו־יורק עייף, אך מלא
סיפוק.

על מין
שאלה בתורת ההגיון
מה היא ההוכחה לכך שיחסי מין נחשבים

ואתה סתם נסחב אחרי ממילה למילה ופד
מישפט למישפט. אין לך דם להפסיק לקרוא.
עובדה — אתה עדיין קורא את מה שאין לי
לומר. אני לא יכול להכריח אותך, כמובן, ואם
אתה דווקא רוצה לקרוא — תקרא. אבל תדע
לך שלא ייצא לך מזה כלום. נתתי לך צ׳אגס
להתגבר על הסקרנות הטיפשית שלך, ולא
ניצלת אותו. אתה פשוט אדם חסר״אופי, זה
אבוד. אתה חשבת שאני צוחק, אבל הנה, תראה,
גמרתי את הקטע, ולא אמרתי שום דבר,
ואתה עדיין כאן מקווה לשמוע משהו. אני
מצטער מאוד. אין לי מה להגיד.

על מודעות־אבל
המוות הוא עסק טוב
כבר מזמן רציתי להגיד כמה מילים על
העסק הנהדר הזה ששמו מודעות־אבל.
כולנו מעקמים קצת את האף כשאנחנו
שומעים על סופר, שהתעשר מעריכת אלבום
לזכר הנופלים, או על פיזמונאי ששירו על
חובש, מפקד, או סתם חייל שנפל, הפך ללהיט.
הסלידה שלנו אולי אינה מוצדקת, אבל
אפשר להבין אותה.
משונה שעד עכשיו לא שמעתי ולא קראתי
דבר על התופעה המחליאה והנפוצה של
התעשרות והפקת הנאה ממודעות־אבל. קודם

מחלת־נפס
מישרד־החינוך, מישרד־הבריאות, מישרה־המישטרה
והממשלה כולה מודאגים באחרונה
מאוד נוכח התפשטות מינהג עישון החשיש
בארץ.
המישטרה, על אף מאמציה הרציניים לבער
נגע זה, אינה מצליחה למנוע את הברחת
הסם והפצתו.
למה ששר־הבריאות לא יפיץ שמועה שמקור
מגיפת החולירע הוא במיטען חשיש נגוע,
שהגיע ארצה בחודשים האחרונים? לשמועה
כזו, אם היא תופץ בתבונה, תהיינה שתי תוצאות
חיוביות( :א) מיספר המעשנים יתמעט;
(ב) מחיר החשיש ירד.

על בנק הזרע
חשבון חסום
בבנק הזרע
אני לא יודע איפה הייתם אתם לפני שבו־עיים־שלושה,
כאשר בניו־יורק נפתח, בראשונה
לשימוש הקהל הרחב, בנק־זרע, אשר
תמורת 70 רולר דמי־קדימה ותשלום שנתי
של 20 דולר מוכן לקבל הפקדה ולשמור
אותה בהקפאה עמוקה ובמצב תקין עד שנת
.2030 אני, עם ״ידיעות אחרונות״ (שפירסם
את הידיעה) ביד אחת, ועם המה־שמו ביד
השניה, עמרתי שם לפני הקופאי, וביקשתי
לפתוח חשבון.
״חסום או עובר ושב?״ שאל הקופאי מבלי
להביט בידי.
״מה ההבדל?״ שאלתי במתח.
״חשבון חסום פירושו הפקדה חר־פעמית
בכספת על־ידי בעל החשבון עצמו, ומשיכה
חד־פעמית על־ידו או על־ידי באת־כוחו. חשבון
עובר ושב, לעומת זאת, מקנה לאדוני את
הזכות להפקיד בכל הזדמנות, שהוא עובר
בסביבה, או לשלוח את הפקדותיו באמצעות
הדואר. סידור זה משחרר את הלקוח שלנו
מאי־הנוחיות הכרוכה בהתאפקות, ועצם תהליך
ההפקדה נותן לו, הייתי אומר, הרגשת
סיפוק בלתי־מבוטלת.
״גם המשיכה מן החשבון יכולה להיערך
בכל עת על־ידי באת־כוחו של בעל הפיקדון,
או להישלח לכל כתובת באמצעות הדואר.
סידור פראקטי זה חוסך לאדוני טיסות מיותרות
לכל קצווי תבל, וביקורים מייגעים
(הכרוכים לא אחת בביזבוז זמן ודברים) אצל

— י 1י

במדינת ישראל כתענוג, ולא כעבודה שחורה?
תשובה:
אילו יחסי־מין היו,עבודה שחורה; ,
היינו מזמן מוסרים אותה לידי הערבים.

על בעל־טור
אל הקורא
את הקטע הזה לא כדאי לך לקרוא. אין לי
מה להגיד כאן, וחבל לבזבז עליו את הזמן.
אני מציע לך להתחיל את קריאת המדור השבוע
מהקטע הבא, מפני שבקטע הראשון לא
תמצא שום דבר. ממש כלום. אתה יכול לסמוך
עלי. אני יודע מה שאני מדבר, ואם אני
אומר לך שאין בקטע הזה שום דבר, אתה יכול
להאמין לי. אני סתם כותב מבלי שיהיה לי
מה להגיד. נו, תפסיק כבר לקרוא! הלא אמרתי
לך שאין כאן שום דבר מעניין. סתם דיבורים,
בחיי. אני רואה שאין לו אופי. אתה
לא יכול להתאפק. אתה מוכרח לקרוא עד
הסוף על אף כל האזהרות שלי. קח את עצמך
בידיים. זה עוד לא מאוחר. אתה יכול להפסיק .
לקרוא עכשיו, ברגע זה ממש, ולעבור לקטע
השני במרור. חבל על הזמן שלך — תאמין י
לי, אתה ודאי חושב שבכל זאת, ברגע האחרון,
אני אגיר משהו אבל אתה טועה. אני לא י
אגיד שום דבר, מפגי שאין לי מה להגיד: ,

כל נהנים מהעסק הזה העיתונים. מודעת״אבל
ממוצעת עולה לאדם כ־ 120ל״י במזומן(לפי
22ל״י האינטש).
שום עיתון אינו נוהג לתת הנחות בשטח
זה, גם אם נושא המודעה הוא חייל שזכה
במותו לצל״ש. המחיר עבור מודעה של השתתפות
בצער ההורים השכולים, אשר בנם
נפל בעת מילוי תפקידו, הוא כמו המחיר
עבור מודעת חתונה או בר־מיצווה. מבחינת
העיתון, מסווגות כל המודעות האלה כמודעות
״מישפחתיות״.
לעומת זאת, מודעה מיסחרית עולה למפרסם
13 וחצי ל״י האינטש, באשראי של כחצי
שנה. הסיבות לכך, כפי שהסביר לי פירסו־מאי
ותיק בשמץ לאקוניות, פשוטות( :א) מי
שבא למסור מודעת־אבל, לא נוהג לעמוד על
המקח( .ב) אדם המודיע על אביו שנפטר או
בנו שנפל, נחשב למפרסם חד־פעמי. זאת אומרת:
אין להניח שהוא ימסור עוד מודעה כזו
לעיתון, בגלל ההנחה שקיבל, או השרות האדיב
שניתן לו. ומכיוון שכך צריך להוציא
מהאיש את המכסימום.
האם מישהו שאל פעם בקול רם מה זכותם
של התנים, של זובחי־המתים האלה, להפקיע
מחירים ולהתעשר ממודעות־אבל? האם מישהו
שאל פעם למה בכלל מפרסמים עיתונים
* לורא 1וים ן. סרבן לוס1 ,כלא ולחן לסעצר.
כיום ם עורכ• היום ון ככלכל׳ גלו בס

מודעות־אבל? תגידו. זו אינפורמציה שהעיתון
חייב לקורא? שימסור את זה כאינפורמציה,
שאחרי הכל, רק עבורה מוכן הקורא
לשלם את דמי העיתון. ולמה שרק העיתונים
יתעשרו ממודעות־אבל? למה שהרדיו לא
יפרסם אותן תמורת תשלום? ולמה שתיאטרון,
לפני הרמת המסך או בהפסקה, לא ימסור
לקהל הודעות־אבל תמורת תשלום המקובל
בעיתונים? הרעיון לא פחות מזעזע מאשר
פירסום מודעות־אבל ליד מודעות א.ב.ג ,.פר
טרברנר, ונעלי ם יק1לינסקי.
ועכשיו כמה מילים על האנשים המוסרים
מודעות־אבל לפירסום. גם הם נהנים מהעסק.
רבים מהם, למרבה הזוועה, מנצלים את ההד
דמנות כדי לפרסם את עיסקיהם ומיפעליהם.
בצערו של חבר־כנסת אשר שיכל את בנו
משתתפים בין היתר: האירגון למען המיש־פחה,
מנכ״ל אוטוקרס, פירסום קורן בע״מ
ובזר השטיחים של מר אדוניהו אשר.
במודעות אחרות, שפורסמו לפני שבוע,
לזכר חיילים שניספו, מצאתי את המיפעלים
הבאים: קופת מילווה וחיסכון לעולי עיראק,
חברות ברזברין, אמניר, חמלה, ספרה (תעשיית
נייר) ושפיר (תעשיית קרטון ונייר
בע״מז.
אני לא מבין איך אנשים אינם מתביישים
לנצל אסון לפירסום מיפעליהם ומוצריהם.
האם המיפעל לממתקים או לגרביים מביע
את צערו, או האנשים שעומדים בראשם? למה
שלא יפרסמו האנשים ההגונים האלה מודעות
אישיות, גם אם מס״ההכנסה לא יכיר בזה כהוצאה
לצרכי פירסום?
אך אפילו הרעיון הפשוט הזה מעורר בי
סלידה. אדם הרוצה להביע את צערו והשתתפותו
באבל ישלח מיברק או יכתוב מיכתב
אישי(בכתב־יד, ולא על נייר החברה) למיש־פחה
השכולה. ואם הוא מרגיש את עצמו קרוב
וידיד למישפחה השכולה, יטריח את עצמו
ויביע להם תנחומים בעל־פה. ההכרזה הראוותנית
הזאת ברבים על השתתפות בצערו
של איש־ציבור, יש בה טעם לפגם, ומידה לא
מעטה של התהדרות ופירסום אישי.
מודעת־האבל היחידה שיש לה מקום, לדעתי,
בעיתונות, היא זו אשר בה מודיעה ה־מישפחה
ברבים על האסון שפקד אותה. מודעה
כזו היא בבחינת אינפורמציה המכוונת
לקרובים, ידידים ומכרים כדי שאלה, המבקשים
להביע את השתתפותם באבל המיש־פחה,
יוכלו לעשות זאת בטאקט, ומבלי לנצל
את ההזדמנות לפירסום אישי ולפירסום עיס־קיהם.
ומודעה כזו חייבים העיתונים לפרסם,
אם לא בתשלום סימלי, הרי לפחות לפי התעריף
הנהוג לגבי מודעות מיסחריות. ניצול
אסונה של מישפחה לסחיטת מחירים מופקעים
(שאין להם כל הצדקה אובייקטיבית)
— זו שפלות ופשע, שאפילו אנשי המאפייה
והעולם התחתון היו מתביישים בו. העולם
הזה, אגב, אינו מפרסם עקרונית מודעות־אבל.

השלו
ע ל סף התהום
חבר־כנסת, אשר מסיבות מובנות מבקש
לשמור על עילום שמו, העביר אלי השבוע
את ההצהרה הבאה .״מעולם לא עמד עם ישראל
בסכנה חמורה כבשעה זו. השלום עלול
לפרוץ כל רגע אס לא נדע לכלכל את מעשינו
בתבונה.״

המלצה לסרט

א סו רלהת מיין
אם אתה לא רואה יותר מסרט אחד בשבוע,
אם אתה מצפה מסרט שיספק לך חומר למחשבה
לפני ולאחר שאתה נכנס למיטה, אם
אתה רוצה לראות את אחת מיצירות־המופת

מתוך מדורו של דן בן־אמוץ כ״העול הזה
של אמנות הקולנוע, אם נמאס לו ללעוס את
הקש שמגישים לו בטלוויזיה — רוץ לראות
את הסרט נס במילאנו של ויטוריו דה־סיקה,
המוצג השבוע בקולנוע תכלת בתל־אביב.
אם ראית את הסרט פעם אחת — לר
להאות אותו פעם שניה. אני דורש טובתו.

על הטלוויזיה
ביקורת חיובית
בתוכנית מנקד ביום החמישי שעבר רד
איינו בטלוויזיה העיתונאים יוסף חריף ממעריב
וחגי אשד, מדבר.
מר אבא אבן, שהינחה את התוכנית, השתדל
לא להתערב בשיחה בין העיתונאים, ולא
להפריע לשאלותיהם. בשפה עברית עשירה
ואלגנטית הצליח שוב מר אבן לא להגיד שום
דבר, ועל כן יבורר.

״תראו אותה!״ נפגעה השניה .״אפשר לח
שוב שאת יוצאת עם רידינג.״

על המיזרחים
קורבן ההתבוללות
בשיחת־היכרות, שנערכה באוניברסיטת
תל־אביב בין ״הפנתרים השחורים״ וקבוצה
של סטודנטים חברי שי״ח, סיפר סטודנט אחד
ממוצא מיזרחי על הקשיים הרבים שעברו
עליו עד שעלה בידו להיקלט בחברה הישראלית.
״אתם
לא יודעים מה שאני הקרבתי כדי
להשתלב בחברה ״,הוא אמר בצער.
כאשר נשאל על־ידי אחדים מבין המא
מנשקים
את אשתו של השכן והילדים, אוכלים,
נדבקים לטלוויזיה, מקללים את צפיפות
התנועה, יוצאים לקולנוע פעם בשבוע, ושוב
הכל חוזר על עצמו בפאריס, בלונדון, בניר
יורק, בירושלים.
קחו, למשל, את אנגליה. בגלל איזה סוכן־
נסיעות שרצה לחסוך לי 700ל״י ממחיר כר-
טים־הטיסה, חטפתי 45 יום לונדון, ועד השבוע
לא הצלחתי להשתחרר משם בערבות.
חברת־התעופה הבריטית, שתקעה לי 45 יום
יחד עם איזה קבוצת״עבריינים, לא הסכימה
בשום פנים לקצר את תקופת מאסרי בלונדון,
על אף התנהגותי הטובה.
כל זה רק בדרך אגב. בסך־הכל התכוונתי
לומר, לאור ההיכרות האינטימית שערכתי
עם בירת אנגליה, שבעצם אין הבדל בין לונ
מותר
לירות
במפגינים

על, אוכל
בדי ת קוליואר׳
יהודי אחד הזמין סרטן במיסעדה. הביאו
לו סרטן בעל זרוע אחת.
אומר היהודי למלצר:
״תסלח לי, אבל נדמה לי שלסרטן צריכות
להיות שתי זרועות.״
אומר לו המלצר:
״אולי הוא איבד זרוע בקרב עם סרטן
אחר״.
אומר היהודי שלנו למלצר:
״אז אולי תביא לי את המנצח?״

הארובה הגסה
הדו־שיח הבא נשמע באוטובוס, שחצה את
גשר הירקון בתל־אביב.
״אל תסתכלי על הארובה. זה לא יפה,״
אמרה נערה לחברתה, שישבה ליד החלון.

סכות ופשות
את המישפט הבא קלטתי מתוך שיחה בין
שני נהגים בתחנת־הדלק של כפר־ויתקין:
״עד עכשיו הייתי נוסע בכביש חיפה כמו
מלך,״ אמר הגבר ששתה נולדסטאר .״פתאום
הורידו את המהירות ל־ 90 קילומטר לשעה.
אני אומר לך — ממש סכנת־נפשות.״

על לוח־השנה
זה קרה השבוע
קשה להאמין אבל זו עובדה: השבוע, לפני
5730 שנה בדיוק, ברא אלוהים את השמיים
והארץ. אתם לא מאמינים? תפתחו את הלוח
העברי ותווכחו. לא מתקבל על הדעת? צלצלו
לרבנות הראשית.

על יריות באוויר

בית־המישפט העליון קבע השבוע.שוד
מישטרה רשאית להשתמש בנשק חם לדיכוי
מהומות. פסק־דין היסטורי זה, שאת תוצאותיו
עוד נראה בעיתונות היומית במיסגרות
שחורות, ניתן בקשר לתביעה שהוגשה נגד
המישטרה בשל כר שאדם נהרג תור כדי
יריות שוטרים, שניסו לפזר הפגנה. המדובר
בהפגנה שערכו מאות תושבי שפרעם, אשר
חסמו בוקר אחד ב־ 959נ את הכביש לחיפה,
כמחאה על הקשיים בתחבורה הציבורית.
המישטרה ניסתה לפנות את הכביש, והמפגינים
רגמו את השוטרים באבנים, ומיספר
שוטרים נפצעו. מפקד־המישטרה פקד לירות
באוויר, וכתוצאה מכר נפצעו שני אנשים
ואדם שלישי נהרג.
בפסק־דין מקיף ומפורט דחה בית־המיש־פט
העליון את תביעת־הפיצויים של אלמנת
ההרוג וילדיו וקבע, בין השאר, שההוראות
לשוטרים להשתמש בנשק חם היו סבירות
וניתנו כחוק, ואין לראות רשלנות בעובדה
שאיש אחד נהרג ושניים נפצעו מיריות השוטרים.
המישטרה
הצליחה להוכיח, אני מתאר
לעצמי, שההרוג והפצועים קפצו באוויר מרוב
זעם נגד המחסור באוטובוסים, ונקלעו באשמתם
לשדה־האש של המישטרה. הרי אין להעלות
על הדעת שאחד השוטרים הפר את
הפקודה המפורשת ״לירות באוויר,״ ואם
מישהו בכל זאת נהרג, סימן שהוא קפץ באוויר,
ומכאן שהאחריות על מותו אינה יכולה
לחול על השוטרים, שמילאו רק פקודה.

על הנסיעה

על יו הכיפורים
חיד ה בתורת ההגיון

זינים מה הוא הקריב, אמר הבחור :״הקרבתי
את העין שלי.״
למראה התימהון שהכרזה דרמאתית. זו
עוררה אצל הקהל, הוסיף הבחור:
״העין במיבטא שלי.״
הומור הגד ר ה קולעת
שמעתם את ההגדרה של אדם היודע להסתדר?
היא לא כל־כך טרייה, אבל נדמה לי
שליחה לא נס עדיין. ובכן:
אדם היודע להסתדר הוא אדם הנכנס אחריו
לתוך דלת מסתובבת, ויוצא ממנה לפניך.
נוט באד, הא?

דון ותל־אביב.
חוץ מכמה פרטים קטנים, כמו מיבחר הצגות
התיאטרון והסרטים בלונדון, צבעי בנייני
האבנים, הדלתות בצ׳לסי, הגנים העירוניים,
הנימוס האנגלי, העמידה הנאה בתור לכל
דבר, החתיכות בקינגס־רוד, החנויות, חלו־נות־הראווה,
מחיר הבגדים, הרכבת התחתית,
שרות האוטובוסים, הטלוויזיה האנגלית, הרדיו,
המוסיאונים(את החתיכות בקינגס־רוד
כבר הזכרתי?) ,השוטרים האדיבים, המוניות
הנוחות והנקיות, המיסעדות הסיניות, נהר
התמזה, כיכרות העיר, השווקים — חוץ מפרסים
קטנים אלה אין שום הבדל בין לונדון
ותל־אביב.
ממש תענוג לחזור ארצה. בבולדוזר לא
יוציאו אותי מכאן לפחות שישה חודשים.

המודעה הקט 1ה
מאלף־אריות־לשעבר מלמד אנגלית על
רגל אחת.

על נסיעות לחו ל
הבל אותו הדבר
אני לא מבין את האנשים שלא יכולים
לחיות בלי לנסוע לפחות פעם אחת בשנה
לחוץ־לארץ. אני פשוט לא תופס מה הם
מוצאים שם שאין לנו כאן, בארץ.
כל קדחת הנסיעות הזו, כל ההתרוצצות
הזו מבירה לבירה, כל ביזבוז הכספים האווילי
הזה על כרטיסי־טיסה ובתי־מלון, כל זה, אני
בטוח, איננו אלא טירוף מוחלט של סנוביות.
הנה אני, למשל, נוסע פעם או פעמיים
בשנה לאירופה — לא לרגל עסקי. סתם כך
— ואני פשוט לא מבין את ההיסטריה הזו
של נסיעות לחוץ־לארץ שבה לוקים מרבית
הישראלים.
תאמינו לי שכל העולם הוא אותו הדבר.
בכל מקום אנשים עובדים, חוזרים הביתה,

על גולד ה
טכס ה פריד ה מגולדה בשבוע שעבר, כאשר האזנתי לתאורו המפורט
של כתב קול ישראל שנוכח בטכס הפרידה
מגולדה מאיר בנמל־התעופה לוד, כאשר
התבוננתי באותו ערב בטכס המנופח
ששודר במבט לחדשות — נתמלאתי חרדה.
שרים, חברי־כנסת, אישי ציבור, מיסדר חיילים,
פאנפארות ממלכתיות, דגלים — כל
הפיצ׳בקס. לרגע תקפה אותי הרגשה שנפרדים
מראש־הממשלה בידיעה ברורה שהיא
לא תחזור אלינו שוב.
״היא עולה במדרגות,״ אמר הקריין הנרגש
ברדיו ,״היא מנופפת בידה, היא מחייכת ״.זהו
זה, חשבתי, יותר לא נראה אותה. ניכסון יחטוף
לנו את גולדה. הוא יכלא אותה בבית
הלבן ולא ישחרר אותה עד שהממשלה לא
תתחייב לחזור לשיחות יארינג. ואולי זה פית

ביום
הכיפורים ערכתי ביקור נימוסין
בבית־הכנסת המארוקאי הנמצא בקירבת
מקום מגורי. המקום היה מלא מתפללים
שחזרו מדי פעם בפעם בשירה גאה על פסוקיו
של החזן. ספר־התורה שניצב במרכז היה
מקושט בפרחים לוהטים והזקנים אשר ישבו שהושאלו פלאסטיק,
כיסאות על מהמילקבאר הסמוך, הריחו קמצוצי טבק
מתוך קופסות־כסף עתיקות.
בחצר שבקירבת בית־הכנסת שיחקו הילדים
במחבואים. המישחק המרגש הופרע לפתע
על־ידי הופעתו של נער כבן , 16 אשר
תפש בצווארונו של ילד בן שמונה שהתחבא
מתחת למדרגות אבן. הנער המבוגר סטר פעמיים
על פניו של הילד והרים עליו את קולו:
״ביום כיפור אתה משחק מחבואים, אה?״
וסטירה מצלצלת .״מחבואים אתה משחק
ביום כיפור?״ צעק הנער ושוב סטר על פניו
של הילד המיילל. הילדים שיצאו ממקומות
מחבואיהם התאספו סביב הנער והחלו לבקש
על נפשו של הילד שצרח ככרוכיה.
״וואללה בחיי,״ אמר הנער בכעס, כשהוא
מניח סוף סוף לילד .״אם לא היה יום כיפור
היום — הייתי הורג אותו.״

על ספר טוב טומלץ בחמישה כוכבים
לכל מי שראה פעם (כמוגי) בברית־המו־עצות
את עולם המחר: לכל מי שחשב שס־מוסקווה
תצא תורה: למי שראה הגיון ריאל-
פוליטי באימרתו המפורסמת של החכם הגרתי,
אבי הקומוניזם הסובייטי ומציל האנושות
— סטאלין(״כאשר גורעים עץ —
עפים שבבים למי ששר בערגה את שירי
הצבא האדום: למי שעדיין מאמין שהמישטר
הקומוניסטי יצר בברית־המועצות חברה חדשה
וצודקת: למי שחתם על עצומות־השלום
של הבארבארים האלה: למי שנקעה נפשו
מהליקויים החמורים של המישטר הדמוקרא־טי
ומחלוקת ההון הבלתי־צודקת בעולם החופשי
— לכל אלה, ולכל מי שרוצה לקרוא
יצירה ספרותית גדולה ומזעזעת, אני מציע
לקרוא את המדור הראשון של אלכסנדר
סולז׳ניצין.
אני לא בטוח שנכונה לכם הנאה, אבל
לילות־נדודים אחדים אני יכול להבטיח לכם
בשקט.

בגבור המחלה ולפני שנפל למישכב, ערך
דן בן־אמוץ מסיבת־פרירה לחבריו. כמה פסוקים
מן הדברים שנאמרו אז:
דן בן־אמוץ, בפתיחת המסיבה:
״קשה לי להתייחס אליכם כאל קהל, כולם
כאן חברים. לאור המצב(כפי שהוא משתקף
גם בשיקפי הרנטגן שלי) ,החלטתי שלא לדחות
לרגע האחרון את הפרידה מכם ולערוך
מסיבה קטנה שאליה הזמנתי(קודם כל) את
מי שהפתיע אותי כאשר שכבתי(לצערי לבד)
באיכילוב ובהדסה, כמה נשמות טובות שנשבעו
לבקר אותי באישפוז הבא, וכמה אנשים
שאותם אני אוהב, משום שהם איפשרו איכשהו
את המשך קיומי (נכון לרגע זה) ,או
משום שהם העשירו במשהו את החיים היפים
שחייתי ...זאת המסיבה האחרונה שאני עושה.
ואם אתם רוצים, אני מוכן החל מהשבוע הבא
להיות מוזמן למסיבות ולארוחות־ערב שאתם
תערכו לכבודי, ורק תרשו לי להביא ארבעה־חמישה
חברים...״
יעקב אגמון :״זאת לא מסיבת־הפתעה,
הכל תוכנן לטעמו, ליהוקו והעדפותיו של

אמנון דנקנר :״אני זוכר שדן נתן לילדים
כמוני לגיטימציה לשפת־הדיבור. עד אז
היה פער ענק בין השפה שלנו לבין השפה
שהשתמשו בה בעיתונים וברדיו, ופתאום
בקע מהרדיו קול של בן־אדם״.
אורי אמרי :״דן מייצג כביכול את האגואיזם,
את ההדוניזם, את התועלתנות. הוא
הרי המציא את משה קרוי. אבל אני רוצה
להגיד עוד משהו שאולי מלמד עליו יותר
מכל דבר אחר: בכל שעה של מיבחן, של
מיבחן אמיתי, ולא חשוב היכן הוא היה ומה
היה המיבחן, אם זה כפר קאסם, אם זה שטח
תשע. בכל מיבחן כזה דן היה שם, ובגלל זה
אני אוהב אותו.״

שולמית הר־אבן :״דן יקירי, זו הפעם
הראשונה בחייך שאתה עומד להצטרף לרוב.
אנחנו יודעים שאינך עושה זאת מרצון, אבל
אם כבר אתה עושה את זה, אז קח מאיתנו
כתב־אמנה וייפוי־כוח להיות לנו שגריר במקום
האחר ...אז דרך צלחה דן, תלבש את
הכנפיים, תצעק עליהם, תעשה להם צרות
וחכה לנו בשדה־התעופה.״
גידעת סאמט :״המוות לא זר לרן. הוא
המית והוליד את עצמו, בעיתוי נפלא, כמה
וכמה פעמים. המית את הילד העולה, תהילים
זייגר. והוליד לזמן קצר את משה שעוני וא־חר־כך
את דן בן־אמוץ הפלמ״חניק, וכשמת
הפלמ״ח, נולד דן בן־אמוץ הישראלי. בדרך
היו הרבה מיתות קטנות״.
מאיר שלו :״במשך שנים הסתיר
מאיתנו דן סוד אחד. במשך שנים של גילוי
לב וישבן, של וידויים שהצינעה יפה להם,
הוא שמר בסוד את טיב יחסיו עם המאהבת
האמיתית שלו — עם השפה העברית ...את
האהבה הזאת הוא היסווה בכישרון־מנאפים
גדול ...מתחת למסווה מסתתר אוהב אמיתי.
הוא חולם בלילות, הוא מתגעגע, הוא מקנא,
הוא כועס, הוא סובל, הוא הוזה. עם העברית
הוא גם הגיע למרום המעלה של האוהבים
האמיתיים — הוא והעברית הצחיקו זה את

עמום עוז :״דן, אם תלך, מי יהיה הפסנתרן
בבית־הזונות הזה? בכל מבוגר מסתתר
ילד קטן. לפעמים הילד הזה מת, לפעמים
אפשר להסתכל בפנים ולראות אותו מציץ
מבעד לזקן הלבן ולקמטים. זה המיקרה של

יוסי בנאי :״מה אני יכול להגיד לך דן,
נעשה הכל להגיע אליך כמה שיותר מהר. אני
אעשה הכל לבוא מהר, דן. כולנו נבוכים, אף

אחד לא היה טוב הערב. אי־אפשר להיות טוב.
גם אני לא אהיה טוב.״
יאיר גרבה :״בדרך כלל מקובלת בגלריות
תנועה אחת של הצופים: הצבעה ביד
ימין על השעון ואמירה: אה, כן, צריך לבוא
בהזדמנות לראות את זה. רק בתערוכות של
דן התנועה שאתה רואה היא דפיקת־יד על
המצח וכאן מהחלקים האנשים לשני סוגים:
אלה שאומרים, אוי, איך לא חשבתי על זה׳,
ואלה ש<ן ומרים, :אוף, רק אתמול חשבתי על
זה׳ .אלה, השקרנים, בדרך־כלל מגייסים
עדים, :את זוכרת?׳ אומר הצופה לאשתו, ,רק
אתמול אמרתי לך לא לזרוק את הברז של
הגאז, כי הוא נראה בדיוק כמו פסל, והנה,
תראי מה הוא עשה מזה׳.׳׳
ישראל סגל :״יום אחד אמר לי הללויה
(חבר) אקח אותך לראות את אלוהים. כמעט
והשתגעתי. אני, בחור־ישיבה לשעבר, כבר
לא מאמץ, אבל מישהו מבטיח לי לראות את
אלוהים ואני לא אלך? הלכנו. דן פתח את
הדלת, מאחוריו היתה השכינה. שכינה קטנה
ובלונדית. אתה אלוהים? צעקתי אליו, .אלעס
איז דרעק!׳ הוא צעק לי, ,נור די היילגע
תוירע.׳(הכל חרא חוץ מהתורה הקדושה)׳.
חיים חפר :״אה, יה דן יה דן. כולנו
יודעים שאתה בן־אדם יקר /כולנו יודעים
שלכל קוראיך אתה ממש אוצר /אבל איך יה
דן יה דן, כל־כך הרבה זמן עבר /ובעניין
ההספד שלך.אתה לא עושה שום דבר?״
חווה אלברשטיין :״בשביל אבא הוא
היה חבר. בשבילנו, הילדים, כמו אח גדול.
כשהוא פירסם את, תסלחו לי, ,זיונים׳ ,ההורים
(אתול תפגוש אותם שם, דן, הם כבר לא
פה) אמרו לנו, ,מה אתם אומרים על הדן
שלכם?׳ כשעשה, או כתב, משהו שמצא־חן
בעיניהם, הוא חזר להיות דן,שלנו׳.״

אייל גפן :״סאמט דיבר על תרומתו של
דן ללשון, אני רוצה לדבר על תרומתו של דן
בלשון. אני רציתי לכתוב שיר קינה, ויצא לי
שיר קינאה: אני עצוב שהתאספתי פה היום/
לכבוד ידידי רודף האמת והשלום /שהוא גם
האדם היחידי בעולם /שיכול להוציא ממני
שיר בחינם״.״
אפריים קישון :״אני מקנא בך דן,
תמיד רציתי להיות כמוך, אבל אי״אפשר,
בגלל המיבטא. אני מת שיעשו לי מסיבה
כזאת, אבל אין לי מספיק חברים.״
רבקה מיכאלי :״אל תנשקני בעיני /כי
הנשיקה לך כואבת /אתה חביבי כל חיי /ורק
אותך אני אוהבת /כי כשאתה בזרועותי /אני
טורפת כמו בג׳ונגל...״
עמוס קינן :״זהו מעמד מצמרר, זהו
מעמד מצמרר, אם אפשר לקרוא לזה מעמד.
יש לי שתי הצעות: אני מוכן לשוחח איתך
ולענות על כל שאלה, ואני מוכן לשיר לך

איצ׳ה ממבוש :״דן הוא האדם היחידי
שאני מוכן להתבזות בפניו. אני אוהב אותך
דן. אני אוהב אותך עוד מלפני שהחיית את
השפה העברית. כולכם אוהבים את דן. חוכמה
גדולה, נראה אותכם אוהבים אותי. אני אוהב
אותך דן, אני אוהב אותך אהבה שתלויה
בדבר. לא אהבת־חינם. אהבת־חינם שווה
חינם. אני אוהב אותך לא רק אהבה שתלויה
בדבר, אלא אהבה שתלויה בהרבה דברים ...דן
המציא אותי ...הלוואי שהייתי הדמות
הבדיונית־דימיונית שדן המציא״ .מה אני בלי
האור שדן מטיל עלי? אני כוכב מת...״
דן בן־אמדץ :״היה קשה, ותאמינו לי
שלי קשה יותר להיפרד מכם, מאשר לכם
להיפרד ממני ...בזמן שנותר לי אני רוצה
לעשות דברים חדשים. אולי לנסוע קצת,
אולי לפסל, אולי סרט, אני לא יודע״.

1־ 1 1־ 1־ 1 1
וושינגטון ו1יו־יורק

שטחים כבושים. כמו עזה ורמ אלל ה

$ק00 קוווו 1);0וווו

ף הפארסה הזאת נמשכת. מיום ליום. מכותרת לכותרת.
1השחקנים מרימים כוסות ריקות ושותים מהן בלגימות גדולות.
הם מנופפים חרבות־עץ זה מול זה. הם מחליקים על
רגליהם שלהם עצמם ונופלים.

הפארסה של ההתערבות האמריקאית, העומדת
בכל רגע, או־טו־טו, להביא את השינוי המייו־חל.

מילחמות־איתנים סביב השאלה הגורלית: האם תסכים
ישראל לרשימה שאינה קיימת, שתכלול שמות של פלסטינים
שאינם קיימים, ושלא יזכו חלילה באישורו של אש׳׳ף, שמוסב
שלא היה קיים, כדי לנהל שיחות על פי סדר־יום שאינו קיים,
ושלא יכלול אלא סדרים לעריכת בחירות בשטחים הכבושים,
שבעיקבותיהן תקום הנהגה פלסטינית אותנטית שלא תעסוק
בעניינים לאומיים אלא רק בתקופת־ביניים. כדי שאי־פעם
בעתיד הרחוק ידובר על פיתרון שלא יתכן, ושלא יכלול בשום
פנים את החזרת השטחים הכבושים תמורת שלום...
על כך מדבר שר־החוץ האמריקאי עם שר־החוץ הישראלי
בטלפון, אך אינו מוכן להגיש חלילה דבר בכתב. מצפים שיצחק
שמיר יביא עימו לוושינגטון תיקון כלשהו של נוסח חמש
הנקודות, שבאו לתקן את 10 הנקודות, שבאו בתגובה על
ארבע הנקודות-

לכן מובן מאליו שהאמריקאים יכפו את השלום על ישראל.
או לפחות יכריחו את ישראל לעשות את הצעד הראשון לקראת
השלום. כל מחשב יכול לקבוע זאת בוודאות גמורה.
נכון? לא נכון.

כי יש במחשב וירום, המשבש את כל ההיגיון.
^ דברים הבאים עלולים להזכיר דברים של אנטי!
1שמים. ואכן, הם מקבילים לדברים שאמרו האנטי־שמים
מאז שהמציאו את הפרוטוקול׳ של זקני־ציון.
אולם אדם פאראנואידי, הסובל משיגעון־הרדיפה, יכול
להיות גם נרדף באמת. השיגעון שלו יישאר שיגעון, גם כאשר
כל המאפיה תהיה בעיקבותיו.
הטירוף האנטי־שמי נשאר טירוף, גם כאשר הוא משתמש
בתיאור של מצב שהוא די נכון.

גרם שאינו ממלא באופן עיוור את ההוראות הבאות
מישראל.
הדבר הופגן בכמה מערכות־בחירות דרמאתיות, שבהן רוכז
הכוח הכספי היהודי כדי להפיל נבחר שעורר במיוחד את זעם
ישראל. הזעזוע של מיקרים אלה הגיע לכל רחבי הזירה האמריקאית.
כיום לא יעלה על דעת שום פוליטיקאי אמריקאי
להמרות את פי ישראל, אלא אם־כן הגיע במילא לסוף דרכו.
התנגדות לישראל פירושה התאבדות פוליטית.
הלחץ על הבית הלבן, מרכז ההחלטות המדיניות, הוא
כפול. ראשית, שום נשיא אינו יכול לפעול כאשר הקונגרס
אינו משתף עימו פעולה. שנית, היהודים ממלאים תפקיד
רב־עוצמה, גם במערכת־הבחירות לנשיאות עצמה, בשל שליטתם
בכמה מדינות־מפתח.
הזרוע השלישית של השילטון היהודי היא ממלכת־התיק־שורת.
בגלל הכישורים והתכונות המיוחדים של הציבור היהודי,
ממלאים היהודים תפקיד־מפתח במערכות העיתונים,
בתחנות הטלוויזיה והרדיו, בספרות ובעולס״הקולנוע.

גם כאן הלחץ הוא כפול: הלחץ הישיר של העורכים
והעיתונאים היהודיים, והאיום הכלכלי
של הקהילה העיכקית היהודית. אין עיתון יומי
חשוב אחד בארצות-הברית המוכן להסתכן בחרם
כלכלי של קהילה זו.

כך תבוא פריצת־הדרך. ההתערבות המכרעת
של ארצות-הברית, שהיתה חסרה עד כה. הלחץ
האמריקאי הגואל.

ואם זה יימשך ככה, יש תיקווה כלשהי שבעוד שנתיים־
שלוש תהיה תזוזה של מילימטר אחד או שניים. בשעה שמדי
יום נהרגים בני־אדם, נקטלים ילדים, קורים אלף ואחד דברים
נוראים.

פארסה בתוך טראגדיה.
^ מריקה צריכה לפעול. אמריקה צריכה להכריח את
ישראל לזוז לקראת השלום, שהוא חיוני כל־כך לעתידה
ולביטחונה של ישראל. אמריקה צריכה להציל את ישראל
מעצמה.

זהו הסיזמון החוזר. שמענו אותו מי־יודע־כמה
פעמים. גם מסי גדולים וחכמים.

״שני הבאנדיטים צריכים לכפות את השלום על ישראל,״
אמר לא־אחת הפרופסור ישעיהו ליבוביץ .״הלחץ האמריקאי
יביא את ישראל לניהול מדיניות נבונה,״ אמר נחום גולדמן
המנוח. הכמיהה לשלום הכפוי, מעשה ידי אמריקה (או אמ־ריקה־רוסיה)
,מאחד את כל פלגי מחנה״השלום בישראל.
זהו הפיתרון לכל. מה שנקרא בשפת־התיאטרון 5ז_ £1ס
האל היוצא מתוך המכונה.

אבל השלום הכסוי, כמו המשיח, התמהמה ולא
בא. הוא לא יבוא גם עכשיו.
יש לכך סיבה. וכל עוד הסיבה הזאת תישאר על כנה, הלחץ
האמריקאי יישאר בגרר חלום.

כאורה, על פני הדברים, התחזית היא פשוטה וסבירה
< לגמרי.
לארצות־הברית אין עוד עניין בהמשך הסיכסוך הישראלי־ערבי.
ברחבי העולם כולו נסוגות המעצמות הגדולות מן ה־סיכסוכים
המקומיים, ודוחפות את הצדדים לפשרה. האינטרס
הלאומי האמריקאי — אינטרס ביטחוני, כלכלי ומדיני —
מחייב את סיום הסיכסוך.

אמריקה היא מעצמה כבירה. ישראל היא מדינה
קטנה. הליכוד ובעלי-בריתו מהווים רק את
מחצית ישראל — חצי זבוב לעומת פיל אדיר.
ישראל תלוייה כל־כולה בארצות״הברית — מבחינה כלכלית,
צבאית, מדינית. אין היא יכולה להתקיים אף שנה אחת,
ואולי אף לא חודש אחד, בלי עזרה אמריקאית מאסיבית בכל
התחומים האלה.

על כן, די בתנועה קטנה של האצבע האמריקאית
כדי להכניע את ישראל. ארצות-הברית
יודעת זאת. ישראל יודעת זאת.

האנטי-שמים טוענים שהיהודים שולטים בכל
העולם. זה מוגזם מאוד. אבל אין ספק שהיהודים
שולטים כיום בכמה תחומים מכריעים בארצות־הברית.

אנחנו רוצים להבין את הנפתולים המוזרים של המדיניות
האמריקאית, עלינו לעמוד על תופעה זו. הדברים
נוגעים לגורלנו, ועלינו להסיק מהם מסקנות.

רצות־הברית אינה יכולה להפעיל לחץ על ישראל,
מפני שאין היא מסוגלת לפעול על פי האינטרס הלאומי
שלה בכל הנוגע לישראל.

מבחינה מעשית, ארצות־הברית
היא שטחבבוש בידי י שר אל .
אין זה כיבוש ישיר, גלוי, ברוטאלי ומטומטם, כמו מישטר־הכיבוש
הישראלי בגדה וברצועה.

זהו כיבוש מתוחכם מאין כמוהו, שאין לו אח
ורע במציאות העולמית, ואולי גם לא בתולדות
העמים.
** וקד הכיבוש הישראלי הוא הקונגרס של ארצות־הב־
1ורית, שני בתי־הפרלמנט הממלאים תפק י ד מרכז י במ יש-

טר האמריקאי.

בשנים האחרונות הגיעה ישראל לידי כך שהיא
יכולה להפיל בבחירות בל סנאטור וכל איש־קונ־

אין שום אפשרות להציג בעיתון אמריקאי חשוב נקודת־השקפה
העויינת את המדיניות של ממשלת־ישראל. לא יתכן,
למשל, להציג באופן שיטתי את המדיניות של אש״ף במקביל
לזו של ישראל. לא יתכן כמעט להציג את דעת האופוזיציה
השמאלית בישראל.
אמנם, מדי פעם מפרסם עיתון אמריקאי מאמר חריג של
פעיל אש״ף או של איש־שמאל ישראלי. זה דרוש כאליבי,
כהוכחה לליברליות. אבל זהו קוריוז, הבטל בשישים, אם לא
בשש מאות.
שילסון זה אינו טוטאלי. יכול עיתון אמריקאי לפרסם פעם
בשנה מאמר חריג. יכול סנאטור להשמיע ריעות חריגות במשך
כמה חודשים. יכול נשיא לקבל החלטה חריגה, ערב צאתו
לגימלאות(כפי שעשה רונלד רגן, כאשר החליט ממש ערב
פרישתו הסופית לפתוח בדו־שיח עם אש״ף< .יכול אירוע חריג
מאוד(כמו פרשת־פולארד) לפתוח לרגע־קט סדק בקיר.

אבל השילטון הישראלי במערכות הקובעות
בארצות־הברית הוא כמעט מוחלט. השילטון הישראלי
בניו־יורק ובוושינגטון יציב לאין שיעור
משילטון ישראל בעזה וברמאללה.

ין זה שילטון ישיר. הוא תלוי בשילטון הישראלי על
> £המימסד היהודי בארצות־הברית.

זוהי תימסורת של גלגלי-שיניים: ממשלת-יש-
ראל מפעילה. את המימסד היהודי .,והמימסד
(המשך בעמוד <36

:נואת ן^ן1ן ל 1-ו^ן ןך 11 יי

נתן זך

אז מה נשמע בקפריסין?
ובכן, בשעה טובה ומוצלחת — בחזרה
בארץ. סתיו ישראלי. חלפרתמו שבועיים של
קוויאר, וודקה גרועה, קוניאק גרוזיני משובח
ודבר־מה מבחיל ונוטף שומן המכונה שם, אם
זיכרוני הקצר אינו מטעני ,״קציצות קייב״.
מעניין אם יעקב אורלנד — יליד קייב במקורו
— אכל בילדותו קציצות כאלה.
תמו־חלפו גם עוד שבועיים של מסעות
ארוכי־טווח על פני יבשת הענק. הפעם,
ממוסקווה לאוזבקיסתאן: סמרקאנד פנינת ה־מיזרח,
טאשין נט. מישלחת הסופרים הישראלים
והפלסטינים הראשונה שהוזמנה, בהיקף
כזה ( 11 חברים) ,לביקור רישמי ראשון
בברית־המועצות. ולא בגרוזיה...
וחלפו — השבח לאל — עשרות פגישות
עם עורכים וסופרים ופוליטיקאים וחברי ה־סובייט
העליון(עכשיו •מועצת הצירים׳ או
.מועצת העם״).
הכל — מעניין בלי גבול, אינפורמטיבי,
חשוב, מרחיב אופקים. אנשים אינטליגנטיים
ורגישים, בעלי השקפות ומצבי־רוח הנעים
בין אדום לשחור. לא, לא כמו אצל סטנדאל.
כמו שני ציבעי הקוויאר שבמלונות כאן.
על כל אלה — אף לא מלה אחת. מכל
מקום, לא במיסגרת זאת. די לומר ששמו של
ועד היוצרים הישראלים והפלסטינים, הפורום
היחיד בישראל שבו יושבים ישראלים
ופלסטינים מן השטחים הכבושים בצוותא
חרא(להוציא כמה בתי־כלא, כמובן שמו
הולך לפניו. הארץ היחידה בעולם שבה לא
שמעו על עמוס עוז, אבל שמעו על שיתוף־
פעולה מוזר ולא תמיד נטול בעיות זה בין בני
שני העמים, בני שתי המדינות: זו שכבר קמה
(לפני 41 שנה, זוכרים?) וזו שעוד תקום. אינשאללה.
אמרתי
״אף לא מלה״ .וכוונתי: לא פוליטיקה.
רק זוטות.

זוטא א: בדיחה
אבל לפני הבדיחה. מי מכם יודע את פירוש
ראשי־התיבות העבריים זט״ה? למי שידע
מומלץ להשתתף במיפעלי הפרסים של
ידיעות אחרשת, מעריב וחדשות.
אבל למי שאינו יודע: הפירוש, או מוטב,
פשר הקיצור הוא ז׳ שוני העיר. אינכם מאמינים?
בידקו במילון אבן־שושן. נתקלתי
בזש״ה זה אגב חיפוש מלה אחרת.
מיהם ז׳ טובי העיר האלה? אתם יכולים
תמיד למנות. איש־איש, עירו וטוביה. אחר-
כך יתחיל כמובן הוויכוח. מי בפנים ומי בחוץ,
כמו שאומרים בימים אלה. מה עם שמואל
וילוז׳ני, למשל? האם ההחתמה הציבורית
שהוא מארגן כנגד הסינדול מקנה לו, אוטר
מאטית, מקום בין זט״ה של תל־אביב?!
ובאותו עניין. ומה זה זח אתם כבר יודעים?
עד היום ידעתי רק על זן, בעוונותי
הרבים. עכשיו נתברר לי שזח הוא — אני

מצטט שוב את אבן־שושן — .נרגז, מפוזר
ברוחו״ .ויש שם במילון אפילו ציטוט נאה
ממסכת כתובות שבתלמוד :״מרזח, שפירושו
מר וזח״.
אתם יודעים מה, התעלמו מן ההבדל
בכתיב. מוכרחים להודות: יש בזה משהו. לא
הכל — אבל משהו. אם אני עצמי כבר מודה
בכרי
מרזח! לא רע, מה? מר ונרגז, מר זח זה —
ועוד בבית־המרזח.
להגנתי אומר רק זאת. יש לי סיבות ת־

במוסקווה?? אצלנו במוסקווה אין פרוות, אף
כי יש כמה פושטי עורות ונבלות. הלא הכל
יודעים זאת.
יוצא לו תיירנו האמריקאי בפחי־נפש ולאן
מוליכות אותו רגליו? — לבולשוי כמובן.
עומד ועומד לו בתור להני באלט דשופרא.
וכשמגיע על־יד־על־יד לקופה ומשמיע את
מבוקשו, דומה הקופאי כמי שאחזו השבץ.
כרטיסים לבאלט המהולל שחזר עתה־זה
מישראל(אגב, בישראל לא הכל יודעים כמובן
שלא ודבולשוי הוא זה שביקר במדינת
היהודים, כי אם אחר הבולשויים, כלומר, אחת
הלהקות — הזוטרות — של להקת־העל הגדולה
והמהוללת) .לא, מר תייר, אומר עתה
הקופאי לידידנו, כרטיסים לבולשוי יהיו רק
בעוד ג׳ שנים.
נפנה לו תיירנו המאוכזב, מר וזח, כנאמר
באבן שושן ובתלמוד, והולך — לא רחוק —

ובסמרקאנד כנר הייתנזז
סיבות מקלות. אתם חושבים שאבן־שושן יודע
הכל?
אני יושב, איפוא, ליד שולחני הענקי, מר
וזח ובעצם גם ״מוזח״ ,שהוראתו, לפי המילון,
מוסר ומוזז וציטוטו ״מכנסיו שמוטים מתחת
לירכיו ...וכובעו מוזח אל פדחתו״ .וכך ובמצב
זה הוא כותב זוטות אלה.
סליחה על הדיגרסיה (הא לר עוד מלה
לועזית, רב איתן!) .י

חטא א: בדיחה...
הבדיחה הנפוצה ביותר במוסקווה בימים
אלה:
מעשה בתייר אמריקאי שהגיע לבירת
ברית־המועצות. מה עושים באותה בירה? יוצ־אין
לקנות פרקמטיה(מלה עברית כשרה למהדרין)
,כמו שהיה עגנוננו אומר.
הולך לו איפוא אותו תייר, מדוד־מדוד
ושקול־שקול, לבית מימכר פרוות ומבקש
לקנות פרווה לזוגתו. מסתכלת בו המוכרת
במבט כחול ומזוגג ואומרת לו: פרווה, מה
זאת עלתה על דעתך, מר, פרוות? אצלנו

למאוזוליאום על שם לנין, שבו נח לו לראווה
החנוט המפורסם ביותר בהיסטוריה — עד
ליום שבו יקומו כל המתים והחנוטים מקיב־רותיהם,
בעגלא בזמן קריב. אבל, ראה זה
פלא, התור המשתרך לו בעצלתיים עד למי
אוזוליאום — ארוך כמו כל תורי מוסקווה גם
יחד, או כמו הגלות, לחוד.
בייאושו כי־רב פונה איפוא גיבור סיפורנו,
מר תייר, לידיד מוסקוואי בעל ניסיון וקובל
באוזניו על מישבתו. לשם מה, בעצם, בא
למוסקווה? פרוות אין, כרטיסים לבולשוי —
עורבא פרח. ואשר למאוזוליאום — אין שום
סיכוי לראות את מת המידבר הגדול, אפילו
במצב חניטה(את כל הפרעונים החנוטים ניתן
לראות ביום אחד במוזיאון הבריטי ובזה של
קאהיר) בעתיד הנראה לעין התור.
משיב לו אותו ידיד רוסי כהאי לישנא: כל
מה שעשית, שלא כהלכה עשית! כבר אמרו
קדמונים: כשאתה ברומא — נהג כרומאי
ובמוסקווה — נהג כמוסקוואי. הנה אומר לך
מה תעשה: חזור שנית אל הפחון ואמור לה
לאותה ריבה זבנית: גבירתי הנאווה, רצוני

כל הפנים של חווה: בט דייוויס בשנים 1977 ,1965 ,1951,1994 ,1931ו־1987

לקנות, במטותא, בואלוטה(זרה. קרי: דולא־ריס)
שתי פרוות. האחת לן־ והשנייה לאשתי.
ואל קופאי הבולשוי תחזור וככה תצייץ
באוזניו: אדוני היקר, אבקש את הוד־כבודו
למכור לעבדו הנאמן 11 כרטיסים 10 .להוד
מעלתו ו־ 1בודד לעבדו המשתטה בזאת
באבק רגליו. ואחר כל הדברים האלה — אל
משכן־העד של לנין שלנו תלך ובידו בקבוק
ויסקי סקוטי משובח. ונתת את הבקבוק בידיו
של הקצין אשר על המישמר וראה תראה את
אשר יקרה אז.
שואל תיירנו האמריקאי את ידידו המוס־קוואי:
וזה יעזור? משיב לו הלה: נסה ותראה.
הולך איפוא המוצר האנושי הקפיטאליסטי
לבית מימכר הפרוות ואומר שם את מה שנצטווה
לומר ויוצא מן המקום כשפרוות חמודות
בידיו — עין לא ראתה פרווה דומה לה. וא־חר־כך
הוא הולך לבולשוי, שפירושו ״הגדול״
,והוא חוזר מאצל הקופה ובידו הכרטיס
האחד הקטן שאותו ביקש. ממש לאותו ערב.
ועכשיו ראו אותו הולך בצעדים בטוחים
אל המאוזוליאום שעל שם לנין הגדול. בידו
בקבוק ויסקי והבעת אמון על פניו.
והנה הוא מגיע לשערי הקבר הפתוח ופניו
נופלות. לפני הכניסה מהלך קצין. אבל מה זה
קצין: שני מטר ועשרה גובהו, טקצ׳נקו אמיתי,
במדים מגוהצים עד אימה, בחגורת עור
•מהודרת ומצוחצחת ובכובע מעוטר זהב שחור
— ממש כמו בשירו של אברהם חלפי. האם
לזה ולשכמותו אפשר להציע בקבוק ך. בי. או
בלנט״ן עלובי! לא, גומר ידידנו אומר בליבו.
כאן כבר נחוצה תשורה נכבדה יותר.
הוא סב איפוא על עיקבותיו וקונה קרטון
שלם של בקבוקי ויסקי. עכשיו, אם כי גם
עכשיו עדיין במעט ייראה, הוא שב למקום
ומציע את הקרטון בן עשרת הבקבוקים לקצין
האימתני.
ומה משיב לו זה, לדעתכם?
רק מישפט אחד :״יגיד לי כבודו, כלום
מבקש הוא לראות את החנוט הנעלה שלנו
כאן, או שמא אביא לו את לנין למלון?!״
הוא שאמרנו: מוסקווה אינה מאמינה בדמעות.
אגב,
האם ידעתם שהסרט הנקרא בשם זה
מבוסס על סיפורו של איליה ארנבורג. לי
עצמי נודע הדבר רק בימים אלה ממש.
ועוד אגב אחד: הרוסים נוהגים לפנות זה
לזה בלשון נימוס בציון שמו הפרטי של האיש
שאליו פונים וה״פאטרונים״ שלו(כלומר, שם
האב בתוספת סיומת אחידה) .כך היו פונים
אל ארנבורג בשם איליה גריגורוביץ׳ ואילו
אל פסטרנאק בשם בוריס ליאונידוביץ׳.
אז מה דעתכם על נתן נורבסוביץ׳ או על
אורי אהרונוביץ?

לא רע, מה. מכניס קצת אווירה של בורשט
רוסי.

תיקון טעות
לא, ידידי, ד״ר יורי נודלמן, לא דקת פורתא
ולא דקת פרוטה!
יצאנית במוסקווה אינה ״לוקחת״ 200 דר
לר ללילה, כפי שכתבת בסיפורן־ הנעלה, כי
אם 50 דולר ( 500 רובל בשער השחור) בלבד.
כלומר, ב־ 200 דולר תוכל לקבל ארבע!

נראה שהתעריפים הקפיסאליסטיים של
רופאים בישראל, ארץ היוזמה החופשית, ביל־בלי
עליך את דעתך.
ואם תשאל אותי מניין אני יודע את התעריף,
אשאל אני או תן מניין אתה יודע
אותו!
כן, וגם זה. איגור ליגאצ׳וב אינו השני
בצמרת הסובייטית, כמו שכתבת בחוברת
ה״אדומה״ של העולם הזה. בן־דבבו של גור־באצ׳וב
הוא כיום בקושי במקום העשירי בפמליה.
ויש אומרים: בדרך לפנסיה.
אלא אם כן ...כן, בברית־המועצות קיימת
תמיד גם האפשרות השלישית.
ולוואי שתתבדה.

ובכר זאת קפריסין
אבל הרי הבטחתי לכתוב הפעם על קפריסין.
לכל אלה שנקעה נפשם מרוסיה ובנותיה.
ובכן,
לידיעתכם, מיספר תאונות הדרכים
בקפריסין הוא אחד הגבוהים בעולם. מצב
הכבישים בכי־רע, הנהגים פיראי אדם וכל
העיתונים מקוננים על כך ושואלים עד מתי.
וגם זה: בספר זיכרונותיו של פוליטיקאי יוד
ני־קפריסאי ותיק, שיצא לאור השבוע באתר
נח, ביוונית ובאנגלית כאחד, נמתחת ביקורת
קשה על מנהיגי הרוב היווני באי, ובראשם
הארכיבישוף מאקאריוס המנוח, על שהחמיצו
את כל ההזדמנויות שניקרו בדרכם לפיתרון
בעיית קפריסין, בשנים 1964־ , 1970 כלומר,
לפני הפלישה התורכית וחלוקת האי הטראד
מטית לשניים.
המחבר, גלאפק1ס קלרידס, כותב כי המצב
הנוכחי בקפריסין, מצב׳הנראה כחסר־פיתרון,
בא לעולם באשמת ״המאפיינים ההרסניים״
של היוונים־הקפריסאים עצמם.
כותב קלרידס :״אילו הציעו לנו התורכים
היום את הפיתרון שהיה אפשרי בשנת , 1970
היינו תופסים ומאמצים אותו אל לוח ליבנו
בשתי ידיים ואחר־כך חוגגים חג הודייה
כביר.״
״הלכנו כשראשנו בעננים וכך לא ראינו
את התהום הפעורה לרגלינו,״ מסכם קלרידס.
מזכיר לכם משהו??
כן, עיקר שכחתי. למעוניינים בלבד. מחירו
של בית קטן בן שתי קומות בקפריסין נע

ובעודם ר.גד 1ל
האם כבר הודיעה לכם העיתונות הישראלית
כי המזלן ת ד ( £00 §6ת)\ 401111
שאמניותיו־זמרותיו ואמניו מוכרים לכולנו
מציוריו של אנרי דה טולודלוסרק ומן הסרטים
הרבים — ואולי גם מביקור אישי בפאריס
— חוגג בימים אלה 100 שנה להיווסדו.
בגיל , 100״הטחנה האדומה״ — זה פשר
שמה הצרפתי — היא הקבארט הוותיק ביותר
בפאריס.
ואיך חגגה ה״טחנה״ המפורסמת ביותר
בעולם את יובלה?
ובכן, בסעודה חגיגית בת 900 משתתפים,
עם קאוויאר (רוסי?) ,שאמפאניה צרפתית,
יינות צמרת וכמובן — ריקודי הקאן־קאן המפורסמים
אשר כאן(שם!) היתה הולדתם.
900 האורחים ברי המזל שילמו 3,500
פראנקים, או 550 דולארים טבין ותקילין,
בשביל הכבוד והכיבוד.
בין הנוכחים: אלה פיצג׳ראלד (ג׳ז< ,ג׳רי
לואיס (קולנוע) ולורן בקול (קולנוע, אשתו
של האמפרי הגדול —׳אבל לא שיחקה בק־זבלאנקה
הגדול מכולם).
המולן רוז׳ נפתח על ידי שארל זידלר
(יהודי?) וג׳וזף אולר ב־ 6באוקטובר , 1889
ברובע מונמארטר. ב־ 1930 הפך הקולנוע
לשיגעון הגדול והקבארט הנודע הפך —
אבוי! — לבית־קולנוע.
אבל הסוף טוב. בשנת 1953 חידש את
פעולתו כקבארט — ובגדול. נמאס מהסרטים.
היום
הוא מציג שתי תוכניות ללילה, לפני
אולם דחוס ב־ 900 מבקרים. הקהל הבינלאומי
משלם בין 84ל־ 102 דולר בשביל סעודת
השאמפאניה והמופע.
לא נורא. אומרים לי שאלה הם גם המחירים
בטבריה.

חבל ער דאבדין
ובעוד אני עושה ימים כלילות במוסקווה
המעטירה, הלכה לה לעולמה, בגיל ,81 אף זה

אנדר׳ ווזנסנסקי
האף גדל במהלד כל חיי ה אד ם (ממקורות רפואיים)

אתמול סח לי רופאי:
״אולי אתה פקח, פקחי,
אבל אפך קפא מקיר.״
אז שמיר את זה וגם זכר,
ואל תצא לקיר, י

על פני, על פניך, כעל פניהם של בני המסדר הקאפוצ׳יני,
לפי חוקים המכרים׳ היטב לכל דורש,
בלא רחם כמו שעון, בלי הרף,
גז־לים חדקי־אפים בחרות כובש.
גן־לים הם בלילות
על פני כל אזרח, אם רם ואם נחות,
על שרתים, שרים, עני וגם עשיר
תורעיים תרועות כעשופים, לא כזמיר,
מצננים ובמצב ליא־תקין
כמו אף חבול של מתאגרף או של מפגין
או אף אשר נמחץ להותו בדלת
ואלה של שכנותינו הנשיות
אשר בחור של כל מנעול הן תוחבות
את אפיהן כמו מקדחות חשמליות.
גוגול, אדם מיסטי ומיסר,
את תפקיד האף נחשי בחוש נסתר.
ידיד טוב לי ושמו פשפשקין — השתכר
ובחלום אשר חלם, ישן וער,
ראה כיצד פורץ בעד כיור רחצה וגם נברשת,
בוקע ומבקיע כל תקרה עקשת
ומשפד קומה אחר קומה כמו היתה
קבלה,
שפוד־ניר או
ניר -על חד
פסת
יד ד:ד

גבוה וגבוה עוד יותר
ראה כיצד אפו עולה ומתמר
כמעין המתגבר.
״מה פרוש כל זה?״ ,תמה פשפשקין באזני למחרת.

רוצים בית בקפריסין! המציאה הזאת -על מיגרש בן 7000 מטרים מרובעים
מוצעת למפירה ב״ססס 540,דולר. לא כל־כך קרוב לכפר״סבא.בין 55,000 לירות קפריסאיות (בערך
110,000 דולר) ל־ 43,000 לירות קפריסאיות
(צמודות לשטרלינג) .מחירה של מכונית ב־אם־
52011 משנת ייצור , 1980 עם בידוד מפני
שמש(מה זה?) ,הוא 3,000 לירות קפריסאיות
(כ־ 6,000 דולר) ,ואילו מיפרשית עשויה עץ
מתוצרת בריטניה, ובה תא עם שני דרגשים,
ניתן לרכוש במחיר מציאה של 2,250 לירות
קפריסאיות.
אבל אם חשקה נפשכם באחרונה — עליכם
להזדרז. כי ה״בעלים עומד לעזוב את
האי״ .כך מכל מקום כתוב במודעה שבעיתון
המקומי בשפה האנגלית, הנקרא בשם ש ס שן
קפריסין.
אגב, הלוואי עלינו תרבות כתיבה מקומו־נית
כמו בשבועון הזה. מה קרה לכסאח? אין
שם אפילו אמיר אוריין אחד לרפואה.
האם קפריסין כבר לא שייכת למיזרח התיכון?

בפאריס,
אחת הידועות בשחקניות הקולנוע
האמריקאי, בט רייוייס.
בישראל קראו לה בטעות בטי. השחקנית
שזכתה פעמיים בפרס האוסקאר נולדה בשם
רות אליזבת דייוייס. אבל כיוון שגם אמה
נקראה בשם רות — סבר מי שסבר כי שתי
״רותות״ במישפחה אחת זה יותר מדי. לפיכך
שונה שמה לבט על שם גיבורת הרומאן הנודע
של בלזאק הדודנית בט (.)86110
על בט או בטי דייוייס נהוג היה לומר
שהיא השחקנית המגלמת דמויות דוחות או
שנואות — האהובה ביותר בעולם. כשלעצמי,
לא אהבתי אותה אבל היה בה משהו
שאין ולא היה בשום שחקנית־קולנוע אחרת
מוכרת לי.
בהשוואה אליה, אליזבת טיילור היא בעיני
(המשך בעמוד )32
כמעט נראה
קרב:
אמרתי ,״יום הדין
אזהרה הוא,״
״אות

כמו עמדו לבוא אליך, אחא, לבקרת הספרים.״
החירש לא ;צא ופשפשקין המסכן הובל לבית האסורים.
למה, הו, למה, מניע ראשון של אפים,
למה מתארכים אפינו ואלו ודינו מתקצרים,
מדוע גושי בשר שמנים אלה בלילות
מוצצים את לשדנו כמו משאבות
או ערפדים?
ועל האסקימוסים מספרים
שהם עוד מתנשקים גם באפם.
שישמרו את האפנה הזאת אצלם.

מאגגל*ת: נתן זד
ב תו ד ה על עצתם של הפרופ סורי ם ד מי ט רי סגל ו מיכ אל אגו רס קי

ה ג לו גנן
מפיקים פאטנם
רוכב שוב
דייוויד פאטנם מסמן את שובו
לאנגליה בהפקה גרנדיוזית, כמו
שהוא אוהב, ועל נושא היסטורי
שמאחוריו גבורה אנושית, גם כן
כמו שהוא אוהב. אחרי מרכבות
האש ודמעות של שתיקה, מיתוס
מאותה הקטגוריה, אכל הפעם מיל־חמודהעולם
השנייה וטייסים.
׳פהפית ממפיס אינה נערה,
אלא שמו של המפציץ האגדי הראשון
שכונה גם בשם. המיבצר המעופף״
.זה היה מפציץ מדגם 17־ ,8
שטייסיו האמריקאים יצאו מבסיסם
האנגלי ל־ 25 משימות בשטח אוייב
בזמן מילחמת־העולם השנייה. השנה,
משנחוג יובל ה־ 50 להכרזה
על פרוץ המילחמה, בחר פאטנם

לספר את סיפור הטייסים והמפציץ
האגדי.
את מלאכת הבימוי הפקיד בידי
מייקל קטון ג׳ונם, הכימאי שעשה
את סקנדל, הסרט על פרשיית
כריסטין קילר, ואילו שותפתו להפקה
אינה אלא קתרץ ויילר, בתו
של הבימאי הידוע ויליאם ויילר.
בראש צוות המפציץ הקולנועי
עומד מתיו מורץ, בלי ספק אחד
השחקנים המגוונים ביותר שיש
היום לאמריקה (נשואה למאפיה).
לצידו שחקן אופי, שהצטיין בתנאים
של חיבה, ג׳ון ליטגו.
״מה שאני מבקש לעשות,״ אומר
פאטנם ,״זה לספר סיפור שיש
מאחוריו הרבה יותר ממה שניכר
לעין, ובכך לגעת בחייהם של אנשים.
יפהפיית ממפיס, לגבי, זה
סיפור על אנשים שצעדו לקצב תופים
אחר ושונה והאמינו במה שעשו.
נמשכתי לתקופה שהיה בה
לחץ ונחיצות לעשות משהו שיגרום
לאדם להתעלם מהאגו שלו.״
תדריך חובה לראות
תל־אביב: סיפור קצר על

שחקן מודין בסרט ״יפהפיית ממפיס״
המיבצר המעופף של מילחמת־העולם השניה
פיה והיחפן, קפה בגדד, ס׳ הפליל
את רוניר רביט?
חיפה: סכס, שקרים ווידיאר

ירושלים: בנלל המילחמה ההיא,
סכס, שקרים ווידיארט״פ,
קפה בנדר, חלף עם הרוח, הלזא־פופין,
מ׳ הפדל את רוניר רבים?
ת ל־ א בי ב
בביריה לנצח
לילות כביריה (לב, תל־אביב,
איטליה) -הרבה
קמטים לא העלתה כביר-
יה על פניה למרות שעברו 32 שנים מאז חגגה
את ניצחונה על הבד. זה לא היה רק ניצחון
האופטימיזם ללא תקנ ה של היצאנית הקטנה,
שהחיים היכו אותה על פניה באכזריות, אבל
היא, בחתול רטוב, קמה שוב על רגליה. זה היה
גם ניצחון פליני, שהתעקש לחזור ולעשות
טרטים על לוזרים ועל אנשים בשולי החברה,
דמויות שיעלו ויבואו ביצירותיו המאוחרות
יותר. כמותם, גם כביריה היא ההוכחה הטובה
ביותר לכך שההיפנוזה והאמנות הן אולי ההז דמנויות
היחידות לאושר זמני של ה אד ם שה מציאות
אינה מפנקת אותו.
ויותר מכל זהו ניצחונה הגדול של גיולייטה
מטינה ומיפגן אדיר של כישרונה שאינו יודע
גבולות. רקדנית במקורה ואשת הכימאי עד
היום היתה מטינה בעיני מבקרי קולנוע רבים
ההתגלמות הנשית של היחפן הצ׳פלינאי. בסר ט

סיפור קצר על אהבה
(לב, פולין) — הדיבר השישי

ג׳ולייטה מסינה ופינסואה ברייה
הזה, הנשען כולו על כתפיה הזעירות, היא
כובשת ומדהימה. החל מן הסצינה הראשונה
שבה היא נמשית מן המים, אחרי שמאהב
מפוקפק נטל את כספה ובחר להיפטר ממנה
סופית, כשהיא מגדפת ומחרפת תחת לומר
תודה, דרך סצינה בחדר-מיטות של כוכב ידוע
(הופעת״אורח של אמדיאו נאזארי) ,שמסתיי מת
עם כביריה המבלה א ת הלילה בחדר האמ בט
בחבר ת גור כלבים וסצינות נדירות נוספות.
למה להתייגע?
ללכת שבי אחריו וגת,
תל־אביב, ארצות־הברית)
לכאורה, כל ההב טחו תקיימות. פיטר ויר, מן היבוא האוסטרלי היותר״
מוצלח לארצות-הברית, מצוייד בצלם איש*
מיומן שעשה עבודה נפלאה בהעד, כמו ויד
בעצמו ונושא שמבטיח, להלכה לפחות, שוויר
ירגיש בתוכו כב תוך שלו: נון־קונפורמיזם של
אידיאליסט בחברה, ומהם הסיכויים שלה
זה הלך לו יפה בהעד, כל כך יפה, עד שה שחקנים
שלו, קלי מקגיליס והאריסון פודד לא
הצליחו להעפיל מאז ועד היום להישגים של
טוהר, ניקיון ושלמות בעיצוב דמויות על הבד.
אבל זה לא הולך לו כלל, עכשיו. אף שבחר לו
קבוצה מרשימה ביותר של שחקנים אנונימיים
לחלוטין, כדי שיגלמו א ת גיבוריו.
מורה לא־שיגרתי (זוכרים א ת מיס טר
צ־יפסס, בשם ר ק קיטינג(רובין ויליאמס) ,חוזר
אל בית־הספר התיכון שבו ל מד בדי לס תור א ת
השיטה. בסצינה מלבב ת -היחידה מסוגה

אהבה, הבהלה לזהב, אורות הוד
רך, סכס, שקרים ווידיארט״פ,
מיכתב מאשה אלמונית, בנלל ה־מילחמה
ההיא, הלזאפופין, היפה־

ויליאמס ותלמידים -פוטוגני ומשעמם
לאורך הסרט הזה -הוא פוקד על תלמידיו
לקרוע א ת עמוד הפתיחה מנופר להבנת השירה,
שבעיניו נראה אידיוטי לחלוטין. מרגע זה ואי לך
הולכים תלמידיו שבי אחריו ומנסים לחקות
א ת דרכו ודרך חבריו, שהקימו בשעתו מיסדר
סו די המוקד ש להערצת גדולי המשוררים ולכ תי
ב ת שירה אישית.
אלא שכל מה שנראה על הבד כבר נראה
בעבר, נאמר בעבר, בצורה מקורית הרבה יותר.

מתוך עשרת הדיברות לפי קז׳יש־טוף
קישלובסקי הוא סיפור על
אהבה, חסד והקרבה. טומק בן ה־19
מאוהב נואשות במגרה, שכנתו
שבעת החיים והניסיונות. הוא ער
קב אחריה בעזרת מישקפת, בנוסח
החלון האחורי של אלפרד היצ׳קוק

״נישואים פיקטיביים״
של הבימאי חיים בוזגלו
הוא עוף מוזר בשוק היש ראלי.
הוא כבר הוקרן קצ רות
לפני שנה, אבל לא קי בל
א ת הי חסהמ תאי ם לו.
הודות ל״הצדעה״ שנערכה
בסינ מ טק תל-אביב הוא
זכה לצ׳אנס נוסף, המגיע לו
בלי כל ספק. זוהי קומדיה
מקאברית על ישראלי ה מתחזה
לערבי, כדי להכיר
את עצמו טוב יותר. כמה
מעמדים מצוייניס שקשה
לשכוח מוכיחים א מ הפא-
ראנויה של הישראלי ה מ צוי,
א ת הפאניקה ה מ תמ
ד ת שלו ואת צביעותם של
חוגים ה מ תקר אי ם בפי כל
״יפי הנפש של השמאל״
אבל בסופו של דבר מוכי חים
פאטרנליזם מתנ שא
ולא רצון אמיתי לשיוויון.
מישחק מעולה של שלמה
בר־אבא.
צזח־הברית) — צ׳ארלי צ׳פלין
מחפש זהב בצפון הרחוק. אולי
המבריק בכל סרטיו, עם אלגוריות
על רעב, בית מתנדנד על קצה צוק,
ומחול הלחמניות המפורסם. סרט
חובה בכל הזמנים.
הלזאסוסין ( פ ריז.
ארצות־הברית, מוצג נם בירושלים)
— קומדיה ישנה ומטורפת משנת

ירט קולנוע בטלוויזיה
** המערב על כף ידה (יום רביעי 25 ,ב אוקטובר,
בשעה - )22:05 מערבון הומוריסטי של בורגי קיוקור, שבו
חולפת סופיה לורן על פני מערב פרוע ומשתולל כאשר רק
מחשופה, מירצה ואנתוני קווין עוזרים לה לעבור בשלום בין
הכדורים המעופפים לכל עבר.
הקדו שים הממימיס (יו ם שישי 27 ,ב אוקטובר,
בשעה - )22:30סרט ספרדי, שזכה לפרסי מישחק בפסטיבל
בקאן , 1984 הוא דרמה סוציאלית בנוס ח הקלאסי, עשויה
היטב ומ שוחקת להפליא בידי פראנסיסקו ראבאל, כקדוש
מפגר ואלפרדו לאנדה, כאבי מישפחת אריסים, ה מתע מת ת
עם בעלי האחוזה שעל אדמותיה הם חיים. הכימאי מאריו
ק א מוס אינו מחד ש גדול, אבל מצטיין בצביטת לבבות.
גנבים כמונו (יו ם רביעי 1 ,בנובמבר, בשעה )22:05
סר ט של רוברט אלטמן שלא הופץ בארץ. גירסה חדשהוציבעוגית לסרט קל אסי של ניקולאס ריי ה ם חיי ם בלילה,
על מעגל-הקסמים של הפשע שאין ממנו מוצא, על עבריינים
שהם בעצם קורבנות ועל החברה ה אחראית למצבם. חביביו
של אלטמן, שלי דובאל וקית קאראדין, ב תפ קידי ם הרא שיים.
ומשהוא
חושף את עצמו הוא זוכה
ללעגה של האשה האהובה עליו.
לאט־לאט היא לומדת להכיר את
משמעותה האמיתית של האהבה.
סרט הממעיט במילים ומשתמש
בתמונה בעוצמה רבה. השחקנים
גראצינה שאפולובסקה ואולף לא־פושנקו
עוזרים לקישלובסקי ונעד
רים במוסיקה נפלאה, המדגישה
את אווירת העגמימות המלווה את
עשרת סיפורי המוסר של הבימאי
הפולני החשוב ביותר בין הבימאים
הפועלים היום באירופה.

הבהלה

לזהב

(קולנוע ,2ביח צי1ני אמריקה, אר

הסרט שקם
לתח״ה
מחודשת

, 194 שהכל קורה בה בלי התראה
מוקדמת. הגיבורים עוברים מעלילה
לעלילה, שולפים בדיחות מן
המותן ומלגלגים בהנאה על תעשיית
הקולנוע. מוצר יחיד במינו,
שגם הבימאי היים פוטר לא חזר
עליו מעולם.

אורות הכין•(״ו חן,
ארצוודהבריוז) — כולם יגידו
שזה סיפור תורכי, אבל אהבת הנווד
הניצחי למוכרת־הפרחים העיוורת
היא אחד השיאים ביצירה של
צ׳ארלי צ׳פלץ. נוגע ללב ומצחיק

עד דמעות•

עדכד, סימדד ₪

העולם הזה 2721

הצו־ השני וסב* המטבע
כאשר מתווכחים אצלנו על החוק הישראלי האוסר פגישות
עם ראשי אש״ף, גם לשם דיון על הפסקת המילחמה
והאלימות, שוכחים את הצד השני.
אבל גם בצד הפלסטיני יש התנגדות עזה למיפגשים כאלה
עם האדיב הישראלי, יהיו כוונותיו כאשר יהיו.
התנגדות זו נובעת ממישקע עמוק של רגשות — גאווה
לאומית פגועה, זעם, שינאה, עלבון.
במשך השנים התנהל על־כך ויכוח נרגש בתוככי אש״ף
ובתוככי פת״ח. לא רק הקנאים המטורפים של אבו־נידאל —
כפיליהם של גאולה כהן ומאיר כהנא בצד השני — מתנגדים
לכל שיג ושיח עם האדיב הציוני. גם בצמרת פת״ח היו וישנם
רבים, המתנגדים באופן נחרץ לכל פגישה. הם עשו את המוות
לידידיי סעיד אל־חמאמי ועיצאם אל־סרטאווי, עוד לפני
שאנשי אבדנידאל רצחו אותם. הם לא שינו את דעתם עד
היום.
על רקע זה קראתי בעניין רב את סיפרו של מחמוד דרוויש,
זכר לשיכחה, שהוא יומן ספרותי מימי המצור על ביירות. זה
עתה יצא בעברית. וכך כתוב שם:
״לפני כמה ימים מצא אותי(פלוני) באחד המישרדים ולחש
באוזניי: בוא אתי.
״הבנתי את הרמז ולא שאלתי לאן פניי מועדות.
״כל דבר יכול היה לעלות על דעתי, מלבד למצוא את
עצמי פנים־אל־פנים מול האיש הזה, בעל החזות הגרמנית,
יושב עם המנהיג.
״הוא פנה אלי: אתה זוכר אותי? אני אורי.
״התרתחתי, אך עניתי בנימה מבודחת: מה, נכנסתם
לביירות או שנפלת בשבי?
״לא זה ולא זה, הוא ענה. באתי מאל־אשרפיה לראיין את
מר ערפאת.
״כעסתי עוד יותר, אך לא הגבתי. ביירות רוחשת נציגים
של כל העיתונות העולמית. האם חיוני לנהל את השיחה הזאת
עם העיתונאי הזה בזמן הזה? כל דבר בעיתו, ואין זאת העת
לדבר הזה. אבל ערפאת רואה את נושא ההסברה בעיניים
אחרות. אולי רצה להעביר מסר ישיר, אולי רצה שבגין יתפלש
ביתר טירוף.
״אברעמאר היה רגוע עוד יותר מהמסר שרצה להעביר
לדעת־הקהל הישראלית המעורערת. כאשר נשאל על־ידי
העיתונאי לאן ייצא כאשר ייצא מביירות, ענה ללא היסוס: אני
הולך לארצי. אני הולר לירושלים.
״המילים האלה לא עוררו בי שום התרגשות, כשם שעוררו
התרגשות בישראלי, שעיניו נתמלאו דמעות של בושה. אבו־עמאר
הוסיף: למה לא? מדוע לא אלך לארצי? למה יש לר
זכות ללכת לארצי, ולי לא ניתנת הזכות ללכת לארצי?
״דממה נפלה, והשיחה נפסקה. הצלמת ועוזרת־העיתונאי
נעצו מבטים ממושכים בפני האוייב האגדתי. אחת שאלה
אותי: היכן הכאפיה המפורסמת שלו? בכל מקום, עניתי, אבל
כעת הוא חבוש כובע צבאי, כי הוא חייל במילחמה. היא מביטה
בו עוד ועור. שאלתי אותה: האיש מוצא חן בעינייך? הוא רווק.
אמרה: מאוד מוצא חן בעיניי.
״אבל בעיניי, הראיון הזה לא מצא חן, ולא הקלות שבה
נדחף בעל־הבית עם בני־מישפחתו אל תוך עדשת־המצלמה
הישראלית למען דבר אחד בלבד — שבני־מישפחתו שם
יראו את תמונת כבודו כאן. אני אומר לעצמי: חייבים אנו
לדעת אל מי להתגעגע — האם לארץ או לתמונתנו בחוץ
לארץ או לתמונת געגועינו לארץ שבתוך הארץ?״
יש בתיאור זה כמה הגזמות ספרותיות(דמעות, בושה וכד).
אבל בעיקרו הוא נכון. שיחתנו התנהלה בביתו של קצין־
פת״ח, נימר שאקור מכפר סח׳נין, ויתכן שהיה מעוניין שאמו
הזקנה בכפר תראה את פניו בתצלום, כדי שתיווכח שהוא
נותר בחיים. אחרי שהתחילה השיחה שלח ערפאת להביא את
מחמוד דרוויש, גם הוא אזרח ישראלי מהגליל, לשעבר פעיל
ברק״ח, שהצטרף לשורות הפת״ח. אני זוכר שדרוויש הופיע
באמצע השיחה, והצטרף למעגל. לא ידעתי מה רגשותיו
באותו מעמד. אחרי שענת סרגוסטי, שרית ישי ואני קיבלנו
על עצמנו סכנה כה רבה כאשר חצינו את הקווים של חמישה
צבאות (צה״ל, הפלאנגות, הצבא הלבנוני, הצבא הפלסטיני
והצבא הסורי) ,לא עלה כלל על דעתי שבואנו יעורר זעם כה
עמוק בלב המשורר הפלסטיני.
עכשיו, כשאני מסתכל מחדש בתצלומים של הפגישה, אני
באמת שם לב שפניו של דרוויש רחוקות מלהיראות מאושרות.
נדמה לי שכאן מתגלה כל הסבך הריגשי. באותו יום, עוד
על אדמת לבנון, שמעתי ברדיו של מכוניתי ששלושה שרים
בממשלת־ישראל, ובראשם יצחק מודעי, תובעים להעמיד
אותי לדין באשמת בגידה. והנה, אחד המשתתפים בפגישה,
שאינו קנאי קיצוני כלל וכלל, סבר כי אסור היה לערפאת
לקבל את פניי.
מאז פגשתי את דרוויש כמה פעמים, והוא נהג בי בידידות
רבה. פעם נסענו ביחד במכונית ברומא — הוא, אני ועימאד
שאקור, יועצו של ערפאת ואחיו של בעל־הבית שלנו
בביירות. שלושתנו דיברנו עברית בחדווה, עד כי הנהג שלנו,

אודי אבנר•

1011
א י111
נימר חמד, נציג אש״ף ברומא, פנה אלינו בכעס היתולי ואמר:
״די, תפסיקו כבר לדבר בשפת־הסתדים שלכם״:
עושי״השלום משני הצדדים מקבלים על עצמם סכנות
רבות. כל מאמץ כזה מעורר שינאה אינסטינקטיבית בשני
הצדדים. אין ספק שיש גם בצד הפלסטיני רבים המתנגדים
לפגישת מנהיגם עם אייבי נתן. הם רואים בזה שרות לישראל,
כפי שרבים אצלנו רואים בכך שרות לאש״ף.
נא לזכור: רגשות יש בשני הצדדים!

עשו לכם חוקה
הפרופסור אוריאל רייכמן סיפר באחד העיתונים שבאר־צות״הברית
נערך כנס מרשים של מומחים אמריקאיים לעג־ייני־חוקה,
ושם קבעו מסמרות לגבי החוקה הדרושה לישראל.
הפרופסורים החליטו שלראש־הממשלה בישראל צריכות להיות
סמכויות ביצועיות מרחיקות־לכת, וכר וכר.
תמהני על שחצנותם של פרופסורים אלה, הגובלת בחוצפה.
הם יודעים את הכל, ואינם יודעים דבר.
חוקה אמיתית היא בגד, התפור לפי מידותיו של הציבור
הלובש אותו. אי־אפשר לקנות את הבגד הזה ״מן הקולב״.
אחרת תהיה החוקה דומה לקאריקטורה, כמו החוקה הנהדרת
של סטאלין משנת , 1936 שנאמר עליה שהיא המתקדמת
ביותר בעולם. ואכן, היא העניקה לכל רפובליקה סובייטית את
הזכות לפרוש מברית־המועצות כאוות״נפשה. אך עד לימי
מיכאיל גורבאצ׳וב איש לא ניסה לממש זכות זו. אילו ניסה,
היה מקבל כדור במיפרקת לפני שהיה מספיק לומר איוואן
רובינסונסקי.
אין שני בני־אדם זהים בעולם. על אחת כמה וכמה שאיו
שני עמים הדומים זה לזה. כל עם הוא יציר תרבותו, תולדותיו,
מצבו הגיאוגראפי, ומה עוד. מכאן שאין שתי חוקות הדומות
זו לזו. מה שטוב לעם אחד, יכול להיות רע מאוד לעם אחר.
הדמוקרטיה הישראלית היא יצור עדין. בעיניי היא הפלא
הגדול ביותר של תחייתנו הלאומית, מלבד החייאת השפה
העברית — פלא גדול אף מן ההתיישבות העוברת. היא נוצרה
יש מאין, בידי אנשים שנמלטו מחמישים ואחד מישטרים
רודניים — החל בצאר הרוסי והקומיסאר הסובייטי וכלה
בפירר הגרמני והנציב העליון הבריטי.
הדמוקרטיה שלנו רחוקה מאוד מלהיות מושלמת. אבל גם
אנחנו רחוקים מאוד מלהיות מושלמים. וגם הפרופסורים
שלנו.
איני בא לטעון שאסור לשנות את צורתה. אפשר וצריך.

אני גם בעד שינוי סמכויותיו של ראש־הממשלה. אבל אני נגד
שחצנותם של פרופסורים בארץ אחרת, המכירים היטב את
החוקה של ארצם ואת ההיסטוריה שלה, והמתיימרים להשיא
עצות לארץ קטנה ורחוקה שאין להם מושג על נסיבותיה
המיוחדות.

על ע1ני גלגלים
חוויתי הרבה מן החוויות היפות ביותר של נעוריי על
אופניים.
רכבתי על אופניים מתל־אביב לחיפה, בדרך הארוכה דאז
שעברה בפתח־תיקווה, כפר־סבא, חדרה ובנימינה. רכבתי
מתל־אביב לירושלים, ומשם לים־המלח.
אני זוכר היטב חווייה זו. זה היה בסוכות. אחרי נסיעה
מפרכת של יום וחצי בשרב ראינו לפנינו את המראה המלבב
של ים כחול, שקרא לנו לטבול במימיו המרעננים. זרקנו את
האופניים, התפשטנו וקפצנו לתוך המים. זה היה כמו קפיצה
לכיבשן. עשרות השריטות הזעירות, שבהן לוקה אדם בטיול
מסוג זה מבלי להרגיש בהן, בערו כאש.
הרבה מן החיזורים שלי באותה תקופה נעזרו באופניים.
טיילנו עם בנות לבדשמן, לרחובות. עד היום רגליי חזקות
מזרועותיי.
מדוע נזכרתי בכל זה? מפני שמוסד עולמי לאיכות־הסביבה
שלח לי חוברת הנושאת את הכותרת :״האופניים — כלי־תחבורה
לכוכב־לכת קטן.״
המכונית, כך אומרת החוברת, אינה מתאימה עוד לכדור־הארץ.
.בעיר ניו־יורק עוברים שליחים על אופניים ביעף על
פני מכוניות התקועות בפקקים. עובדים אירופיים רוכבים
למקומות־עבודתם. זה מוכיח כי האופניים הם תוספת מעשית
לתחבורה המוטורית. ואילו בעולם השלישי, האופניים הם
לעיתים קרובות כלי־התחבורה היחידי שהמישפחה יכולה
להרשות לעצמה.״
בעולם יש כיום 800 מיליון זוגות אופניים, פי שניים יותר
מאשר מכוניות. הייצור השנתי מגיע ל־ 100 מיליון זוגות־אופניים,
פי שלושה מייצור המכוניות.
בכלל, האופניים הם תרופה להרבה מחוליי החברה. הם
מונעים פקקים וזיהום־אוויר. הם חוסכים את הקרקע הדרושה
לכבישים ולמיגרשי־חנייה, התופסים כשליש מכל הקרקע
בעיר טיפוסית. הם מביאים לחיסכון במשאבים, אשר הכלכלה
המודרנית מקדישה לייבוא בנזץ. הם מספקים לאדם פעילות
גופנית ומונעים מחלות לב וכליות.
בקיצור, שימוש מוגבר באופניים יבריא את האדם ואת
סביבתו.
בגרמניה נפוצה בשעתו האימרה שבכל אשמים.היהודים
ורוכבי־האופניים״ .יש מדינות שבהן קיימת איבה עמוקה
לכלי־תחבורה זה. בעיר ג׳קארטה באינדונסיה הפקיעו
השילטונות 100 אלף ריקשות־אופניים וזרקו אותן לים.
לעומת זאת יש מדינות התומכות בשימוש באופניים. למשל:
סין והולנד. סוללים שבילים מיוחדים לרוכבי־אופניים,
כדי שיוכלו לנוע בלי הפרעה. בסין משלמות העיריות תשלום
מיוחד לעובדים, המסכימים לבוא לעבודה על אופניים, כדי
להקל את הלחץ על התחבורה הציבורית. ביפאן נותנת
הממשלה מענקים למי שמספקים מקומות־חנייה לאופניים
ליד תחנות התחבורה הציבורית. בתחנות־רכבת יפאניות רבות
יש מיגדלי־חנייה לאופניים, תוך שימוש במנופים.
ברוב הארצות המצב הפוך. הציבור כולו תורם מכיסו
לבעלי המכוניות, בצורה של שימוש־חינם בכבישים יקרים
וסובסידיות לבנזין. כך משלם הרוב העני עבור הנוחיות של
המיעוט העשיר.
הסטאטיסטיקה מראה שיש מיתאם מדוייק בין מחיר הבגזץ
וריבוי השימוש במכונית הפרטית.
בסין יש מכונית פרטית אחת ל־ 1740 תושבים, בהודו ל־
,544 במצריים ל־ , 123 ביפאן ל־ 4.1ובארצות־הברית ל־. 1.8
(ישראל אינה מופיעה בטבלה).
אני כולי בעד האופניים. אבל חוששני שהתעמולה לא
תעזור. האדם רוצה במכונית פרטית. היא מתאימה לחוש
הטריטוריאלי שלו, לתשוקתו להימצא בדלת אמותיו, להפגין
כוח ומעמד חברתי.
אילו היו הצהרונים שלנו מגרילים אופניים, האם זה היה
מגביר את תפוצתם?

שתיקה כהודאה

דרוויש(מימין) בפגישה בביירות: הבעת־סנים

מיכאל קרפין הקדיש את תוכניתו, מבט שני, להידרדרות
תרבות־הדיבור בישראל. בסיום הדברים נפרד קרפין מהצופים
בפנים קודרות ואמר, כדרכו :״תודה שהייתם איתנו״.
זוהי דוגמה טובה מאוד למה שנאמר בתוכנית. כי פסוק זה
משובש כל־כולו. אולי זה תרגום מאידיש, אולי משפה שאינה
קיימת. על כל פנים, אין זו עברית.
שוטר יכול לדרוש מעציר :״תוך ה שהיית איתם ״.אולי
אפשר לומר ״תודה ע ל שהייתם אייתנו״.

רחמה

שלא נגמר
בפתיחת המרכז למחול
* אנשי קולנוע מחליפים
חוויות בהצבעה
ומאיר סוויסה לא מגיע

מרכז ;77/7
כשסנה מהנחת
במשך שלושה ימים ושלושה
לילות חגגו את פתיחת המרכז החדש
למחול של נווה צדק על שם
סוזן דלל. המקום עצמו מדהים ביופיו
וקשה להאמין שמרכז כה
מרשים בגודלו וביופיו, נמצא במרכזה
של שכונה מוזנחת. המרכז, שנבנה
בכספם של בני משפחת דלל
המתגוררים בחו״ל, משמר בצורה
יפה ואותנטית את עבר המקום.

ידידת התורם

תה האלגנטית מכו•
לן בשימלת צמר אפורה ומחרוזת פנינים. היא

באה בחבר ת בעלה, שניהם ידידיו של התורם
ז׳אק דלל (משמאל) ,שבא בחברת בתו היפה
זהבה הנשואה לישראלי זאב סוקולובסקי.
במרכז אולמות למחול, לתיאטרון
ולמופעים שונים. מנהל המרכז הוא
הרקדן והכוריאוגרף יאיר ורדי.
מדי ערב הוזמנו למקום כל מיני
חשובים וחשובות ולמענם הוצגו
הופעות שונות של רקדנים ולהקות
מחול. ההופעות החובבניות למדי
של המציגים השונים התקבלו בסליחה
על ידי המבקרים אניני־הט־עם,
שהבינו שקשה לאגד בערב
אחד מיספר כה רב של מיצגים וגם
לשמור על רמה נאותה.
מי שגרפו מחיאות כפיים היו
בעיקר להקות־המחול הצעירות,
לא בגלל כישוריהן, אלא בגלל
הפגנת רוח הנעורים וההתלהבות
שלהן לעומת הבוגרים שהכזיבו.

גדושת התורם״ 3ד,ע.״
מסורת שר היעדרות
ליונר התורם ז׳אק דלל. השניים שומרים על

המחזמר אחים בדם הגיע במזל
טוב ל־ 50 הצגות, הישג לא מבוטל
בהתחשב במצב הכלכלי ובמיתון
שבענף. החברה כל כך שמחו שהח
יחסים
קורקטיים. המרכז נקרא על שם בתם
טוזן, שנפטרה ממחלה ממארת. גם היא בלטה
באלגנטיות הרבה שלה וביופיה השמור״היטב.

השחקן יוסי גרבר הציג את
המופיעים והקריא מתור דף את כישוריהם
והצלחותיהם של המציגים,
ואפשר היה לחשוב לפי הנאמר
שמדובר בגדולי המחול של העולם
המערבי.

השחקן גרבר רזומה שלה, שכמעט

ליטו לערוך מסיבה לכל המשתתפים.
בשעת צהריים ביום שטוף־
שמש התקבצו 50 איש לארוחת־צ־הריים
מאכזבת במיסעדת טאבו!

1^ 1111 הזמרת עדי עציון, בהופעה
ש 1תיאטרלית, מתכוננת לקראת

המופע שלה ״אופרה בד ם קר״ ,בשיתוף עם
1711 1הדי ^ נףוך ! שרי צוריאל, המ שחקת א ת תפקיד
\ 1 1^ 1\ 111 1 11111 האם העשירה במחזמר, מככבת
במקביל במודעות־פירטומת של חברת־הרזייה ידועה. גם
בארוחה היא הוכיחה מישמעת ונגסה במאכלים דלי-קלוריות.

י־י 26

גלינה חזרה

שבנמל יפו והעלו חוויות מהמחזמר
וגם הפליגו בשיבחם של השחקנים
ושל המפיק גיורא קירשמן
בעל תיאטרון נוגה.

השחקן המצליח יובל זמיר. בארוחה היא פגשה
במעבד המוסיקלי אל ד ד שרים, העסוק באחרו נה
בהכנות אחרונות לאופרה שתוצג בקרוב.

ומי לא בא? שניים מגיבורי המחזמר,
השחקנים אלון אבוטבול
ומאיר סוויסה, המככבים במחזמר
כשני אחים המופרדים זה מזה

בגלל נסיבות החיים. כנראה שאצל
מאיר סוויסה זאת מסורת ואנשי
ההפקה הכינו לו תעודת־הוקרה על
היעדרויותיו הרבות. הוא לא הכזיב .

ך 1״ | 111ה שחקנית גאולה נוני, ששהתה

11 #11111י 111 1 1שנים רבות באוטטריה והופיעה
בגרמנית, נמצאת בארץ כבר שנה וחצי ואף הופיעה במחזמר

תריאביב

י לא הופיעה בארץ זה 10 שנים וזאת
ה הראשונה מאז. לפני הופעתה הקריא
א נגמר וקצת הצחיק את הקהל.

פיק

שבוע ההצדעה לסרט הישראלי,
שנערך בסינמטק בתל־אביב, היה
אפוף מיפגשים מרגשים בין שחקנים,
בימאים ואנשי־קולנוע שלא
התראו זה שנים. חלקם פרשו מהענף,
אחרים מתגוררים בחו״ל. האירוע
המרגש ביותר היה הקרנת
סירטו הראשון של המפיק מנחם.
גולן, שבא במיוחד מחו״ל להקרנה
של הסרט העלילתי שלו, שבמבט
לאחור נראה כמו מיסמך תיעודי
של חיי הלילה של העיר העברית

״סלאח שבתי״ .לצידה זקן ה אחים בנאי, יעקב. השחקן יעקב
בנאי הפך בשנה האחרונה לבליין של קבע בחיי הלילה. במהלך
אירועי ההצדעה לקולנוע הישראלי הוצגו סרטים שבהם שיחקה.

הראשונה.

הסרט, בכיכובם של גילה אל־מגור,
חיים טופול ואחרים, נגע
גם בכמה נקודות עצובות. חלק
גדול מהשחקנים ומאנשי־ההפקה
כבר עברו לעולם האמת. אנשים
כמו מרקו תורג׳מן, שרגא

פרידמן, ניסן יתיר, פרדרי־קח
סגל ואחרים. עם סיום ההקרנה
יצאו הכל לפואייה של הסינמטק,
כדי להתכבד במשקאות ובחטיפים
שהוכנו להם, אך נראה שכולם היו
נרגשים באופן יוצא דופן מהסרט,
שהעלה בהם זיכרונות לגבי תקופה
חברתית, שהיתה ונחשבה ליפה ביותר
בתולדות המדינה הצעירה,
תקופה של נאיביות, אירוטיקה וחו־סר־תיחכום.

^ 1ו 1ךןןד המפיק״בימאי מיכה שרפשטיין נמצא כעת בהפסקה, אך נראה
^ 1 1 1 1 1 4 /1שבעצם הוא כבר בהיכון לקר את הפקה של סרט חדש. הצלם
סולומון (משמאל) ,שסרטים רבים שצילם הוצגו במיסגרת הפסטיבל.

סוכנת לא חשאית

בארץ, המייצגת רבים וידועים בחברת השחקן הישראלי ס בי
דויד בן ה־ ,43 המתגורר ומשחק זה 20 שנה בגרמניה.

ן \ ךיךןךך 1מנחם גולן, המפיק שהתאושש, לא ויתר ו טס במיוחד לישראל
\ 1 1 11 1 #1להקרנת ״אלדורדו״ ,סירטו הראשון, שעורר נוסטאלגיה בצופים.
אחרי ההקרנה פגש בסופר ואיש ״גלי־צה״ל״ איציק בן־נר, שהחליף עימו חוויות.

כתב: חהר אוהליאב, צירם: אלי דסה

ער פולנים טיפשים ונשיקות כורדיות ומיהו הדוגמן
יפה־התואר של א הסכים לח שוף את שמו?

אחת הקצינות המשרתות
בכלא־אייל, שבו כלוא איי ב י
נתן, לא ידעה מה לעשות עם
בנה בן ה־ ,8שהיה בחופשת־סוכות.
הקצינה החליטה להביא
אותו לבית־הכלא. כדי שישהה

אם הוא אייבי נתן המפורסם.
כשנענה בחיוב, שאל את אייבי
אם הוא באמת שוחח עם יאסר
ערסאת. אייבי השיב בחיוב,
ואז שאל הילד. :אתה מאמין
שאתה תצליח לשכנע את ער־

את ערפאת, הוא עצמו ינסה
לשכנע את יצחק שמיר. אייבי
הסכים, ואז אמר אחד הסוהרים,
שעמד בצד, שההסכם הזה אינו
הוגן, מכיוץ שהילד לקח על עצמו
משימה הרבה יותר קשה מזו

גלמם, אמר מישהו שהאיש
פשוט טיפש. הפליט שמיר, יליד
פולץ, :עוד לא פגשתי פולני
שהוא לא טיפש׳.
בימים אלה מלאו 120 שנה
לשכונת נחלת־שיבעה הירושלמית.
לציץ האירוע ערכה העירייה
מסיבה גדולה, והזמינה צאצאים
של מייסדי־השכונה. השכר
נה, שהיתה מועמדת להריסה,
נשמרה. שרזזתיירות גירעון
ס ת שנשא דברים באירוע, הציע
להסב את שם השכונה ל״נחלת־שמונה׳
.השמיני בחבורה, לדבריו,
הוא פזדי קרלק, שהציל את
השכונה מהריסה.
קולק עצמו היה בץ המברכים
בטכס פתיחת אירועי*הסזד

כאשר נתפסו חברי להקת־פיקוד־מרם
בשימוש בסמים. עם חברי
הלהקה נמנו כמה בנים של אבד
נים חשובים, וגם בחור בשם
שחר נחמיאם, אחיה של הזמרת
חני נדומיאם, מכוכבות המחזמר
סלאח שבתי. מבין כל
חברי־הלהקה, רק נחמיאס הצליח
לשרוד ואף להתקדם. הוא מונה
כמפיק־בפועל של השבועון הצבאי
במחנה.
המאבקים המישפטיים בין
מלכת־המים והדוגמנית לשעבר,
אורלי חידה, ובעלה־לשעבר
הרופא רון לסץ, הסתיימו,
כשבית״המישפט פסק לטובת
הבעל וקבע שלאורלי מותר
לראות את ילדיה פעם אחת
בחודש למשך שעתיים בלבד.

\ 11ך \ 1 \ 1ןדך 1ף מעשירי ישראל, המכונה ״מלך הבלטות״ על הצלחתו הבינלאו-
\ 1\ 11 11ו \ 1411 / 1| /מי ת במכירה של מירצפות לארצות שונות, ישב בחבר ת חברים
בקפה ״כסית״ ,כשניגש אליו ארי ה פרלוב (משמאל) ,א חיו של אי ש־הקולנוע דוי ד פרלוב( ,״יומן״,
בסינמטק) המוכר לבאי־ הרחוב כרוכל של א ביזרי ם שונים. הוא הציע לאקר שטיין לרכוש מ חזי ק-
מפת חו ת בעל חו ט קפיצי. אק ר ש טיין המשוע שע קנה א ת כל מ חזי קי״ המפת חו ת שהיו בי די פרלוב,
אבל זה החזיר לו חל ק מהכסף וביק ש להחזיר לו כמהמ חזי קי -מפת חו ת, כ די שיוכל להמ שיך לעבוד.
במחיצתו־ -הילד שמע שהכל מדברים
על אייבי נתן, והוא ביקש
לשוחח איתו. הילד ניגש לאייבי,
הסתכל בו ושאל אותו בתמימות

פאת לעשות שלום עם ישראל?׳
אייבי ענה לו שהוא משתדל
לעשות זאת. הילד הציע עיסקה:
אם אייבי ימשיר לנסות לשכנע

של אייבי.
אגב, כששוחח יצחק שמיר
עם מקורביו על הצהרתו האנטישמית
של החשמן הפולני יוזן*

ד 1 1י | 71ך * 11ך מלכ ת-היופי לשעבר ודוג מני ת כיום, ניש 1א
ה לפני שנ תיי ם ל איציק טפקטור, בנו של
ן * 11
היבואן אלי הו ספק טו ר (לצידה בתמונה) ,שהיה אחד הבליינים
המפו ר סמים ב שנות ה״ .60 באירוע מי שפח תי נראו ה שניים רוקדי ם
י חדיו. בעלה, איציק, הו א ר קדן מעולה של רי קו די שנות ה״.60

1 111171111ע 1משמאל) ,תי קוו ת הקולנוע הי שראלי ב שנות ה־ ,60 פרשה מ חיי הקולנוע
11/1 1 111| / 11 לפני שנים רבות והתמסרה לחיי -מי שפחה שק טי ם. מור שחורת-השיער,
שכיכבה בסרט ״אלדורדו״ לציד ם של גילה אלמגור ו חיי ם טופול ו הי ת ה תגלי תו של מנ ח ם גולן, הי א
כיום א ם לשני בני ם בוגרים ו ח תי כי ם -החייל שי (מימין) ו תל מיד־ ה תי כון רון (משמאל).

לים. בדברי־הפתיחה שלו אמר
שמאחר ואברהם אבינו היה כורדי,
אז כולנו כורדים.
יצחק שמיר נראה מופתע
ביותר מהנשיקה שזכה בה באחד
מאירועי הסהרנה. הוא הגיע לשם
כדי לברר את נכבדי העדה הכורדית.
צביח לייבוביץ, אמה
של השדכנית הטרנס־אטלנטית
הלנח עמרם, שהיא ממוצא
כורדי, העניקה לו נשיקה על
שפתיו ולא על לחייו, כפי שמקר
בל במיפגשים כאלה. שמיר ואג־שי־פמלייתו
היו קצת נבוכים.
כל הארץ רעשה וגעשה

תון ישראלי היוצא לאור בלום־
אנגלס, עברה לעסוק בשידוכים
ופתחה מישרד־להיכרויות.
לפני יותר משנה נפרדו

הפסל הבינלאומי ז׳אר, הלר
ואשחי טובה, בעלת גלריה בירושלים.
ז׳אק נשאר גר בקנדה.
טובה, המוכרת בבירה כאחת המארחות
הטובות, ערכה ארוחת־ערב
חגיגית בערב־החג. בין
האורחים היה גם איש־הפנטגון
לשעבר, בארי גולד, שסיפר
למסובים על הקאריירה החדשה
שלו כיועץ מיוחד לישראל בעני
ייני־רכש של מטוסי־קרב, נושא
העולם הזה 2721

שהיה קרוב לו בעת שמתו בפנטגון.
במשך
כמעט 20 שנה נמנעו
בכירי מיפלגת־העבודה מל
פקוד
את בניץ מחוז תל־אביב
של המיפלגה, ברחוב ביילינסון
בתל־אביב, והעדיפו את המזכירות
הארצית, הנמצאת ברחוב

רחל אבנרי, העולם הז ה

ך י ד ד | ,1 1 | 11ף 9צלמת אמריקאית שנולדה נבו
1 1 1 1 /1 1 111 / 1רית-המועצות, באה לארץ לה כין
ספר-תצלומים של סופרים ישראליים, כשלצד כל תצלום ראיון
קצר עם האיש. ראיסה רכשה לה שם כשהוציאה לאור ספר-
תצלומים דומה על הנושא ״אמהות ובנות״ ,ספר שבו עמדה על
היחסים המסובכי ם השוררים בין אמהות מפורסמות ובנותיהן.

1ך ! 1ך ראשונה מימין בשורה העליונה) ,דוגמנית, אוחזת א ת בתה הפעוטה לינור,
111 1 1 ^ 1 /ן כשלצידה בת ה ליאור (מוסתרת) .הדוגמנית אירית אלטמן (שניה מימין,
בעלת צווארון גבוה) רוכנת מעל לראשיהם של בנה בן ה״ , 5דויד, ושרון, בתה של הדוגמנית סימונה
גוזמו(שורה שניה מלמעלה) .גוזמו שהיא בהריון בחודש הרביעי, פרשה מתצוגות-אופצה בדי לנהל
את קפה ״רוול״ .ביאטריס גייר (הבלונדית, משמאל בשורה העליונה) עם בתה ספיר. הדוגמנית
דורית ילינק(בלונדית, יושבת מימין בשורה האמצעית) מחזיקה את בנה עמית. מתחתיה בנותיה
ליאור ומאיה (בשורה התח תונה מימין) .הדוגמנית תמי שחורי (שורה תחתונה) מ חבק ת את
בתה מעיין. מאי מור (קיצונית משמאל בשורה התחתונה) היא בתם של עמי ופינצ׳י מור.

שימשו עדן

מלן חיי־הלילה של ברלין, עדיין מדהים
בחזותו הצעירה. עדן בן ה״ ,59נ א ארצה
לחגיגת הבר־ימיצווה של נכדו עדן דולב, שנקרא על שמו. זהו נכדו
השלישי, בן בתו, אירית דולב. עדן הציג בגאווה א ת תמונת נכדיו.

העולם הזה 2721

הירקון. גידעון שגיא, מזכיר
מחוז תל־אביב של המיפלגה, החליט
לעשות מהפר ורתם חברי־כנסת
למערכת־הבחירות בהסתדרות
והקים להם מטה־פעולה
בבניין שברחוב ביילינסון. כעת,
כל מי שמגיע לשם מופתע מהשלטים
מאירי־העיניים המתנוססים
בבניין. חבר־הכנסת מוטה
גור, ראש ועדת־ההיגוי, פדקד
את המקום בתדירות גבוהה, וכר
גם הפרופסור דויד ליבאי,
ראש מטה״ההסברה, חבר־הכנסת
מיקי בר־זוהר, ראש מטה העצמאיים,
חבר־הכנסת אלי בף
מנחם ראש מטה־השכונות,
ועוד.
במשר חודשים התנוססה
כרזת־ענק של חברת־המשקאות

שהפס, המראה בחור צעיר יפה־תואר,
הרוכן מעל לאופנוע, כשבידו
בקבוק־משקה. שום עיתון
לא גילה מי הבחור המיסתורי
הזה. ודתה לכד סיבה. הצעיר,
ששמו אם!ז שיבולת, הוא בנו
של הפרופסור שלמה שיכולות
העומד בראש הוועד למיל־חמה
באיידס. הבן החתים את
סוכנות־הרוגמנים, שבה הוא ע ד
בד, על מיסמד הקובע ששמו לא
יפורסם על־ידי הסוכנות, בגלל
מעמדו של אביו. לאסף אח־תאום,
הרומה לו, שבעיקבות ה־פירסומת
רודפות אחריו צעירות
בכל מקום שאליו הוא מגיע,
מפני שהן בטוחות שהוא הדוגמן
בפירסומת.

זודד אלד,לאב

פסוקי ה שסע
• ח״כבנימין פ ו ־
א ד ב ן ־ אליעזר, על
המחלוקת ס בי ב הרכב
המישלחת הפלסטיגית ל*
משא-ומתן* :דיל צריך
לעשות ר ק עם החזקים,
ולא עם הסמרטוטים!״
• נעמיגל, ב״ידי-
עות אחרונות״ ,על תפריט
פגום במיסעדת־יוקרה
ירושלמית* :מי שיודע ל בשל
ל א חייב לדע ת לב־תוב,
ומי שרעב לא ב א
לקרוא!״

היא אשתו השלישית. הוא בעלה הרבי עי. אל מן ע שיר ואל מנ ה ע שירה

פסו ו עוי מ עו נ ה -

טראגדיה בחייו. טראגדיה בח״ה. הם
ופגשו במיקרה בארוחת־ערב. עכשיו

התחתנו ב לונדון. האם יחיו שם?
זו הר או ה רי א ב

שימעונה ()1963
בריכת־שח״ה. מינרש טניס
^ יו שחששו שאלי פפושדו יתאבד אם
1 1יחזירו את טאבה.
בשביל. פפו״ ,טאבה לא היתה רק עסק,
אביה־סונסטה לא היה סתם מלון. הוא היה
אנדרטה חיה לאשתו, אביה, שאהבתו אליה
לא ידעה גבול, וששמירת זיכרה על־ידו בחוף
ים־סוף היתה סיפור רומנטי נוגע־ללב.
רומנטיקה לחוד, כסף לחוד.
טאבה הוחזרה, כפי שהיה צפוי מראש. פפו
מכר, כפי שהיה צפוי מראש. השורה התחתונה,
כמו שאומרים בעסקים: אלי פפושדו הפך
השקעה מיזערית וקשרים טובים עם חברים
במקומות הנכונים לרווח אדיר. את הכסף לא
מיהר להביא למדינת־ישראל. הוא גם לא מיהר
לשלם עליו מיסיס למדינת־ישראל, שהנחילה
לו רווח עצום זה( .השלם הזה .)16.8.89
שמה של אביה הורד מן המלון. הרומנטיקה
נגמרה. ועכשיו נגמר גם מעמדו של פפו
כאלמן עצוב.
ב־ 6באוקטובר , 1989 בלונדון, נשא אלי
פפושדו(אילת) את שימעונה קוואן(לונדון)
לאשה. שניהם יורשים עשירים מאוד.
עשירה ובודד ה
ן * בריחם של שני בני־הזוג היו מופתעים
1 1במיקצת מן הידיעה. הרומאן ביניהם לא
היה אמנם חדש, אך הוא לא הבטיח תוצאה
כזאת.
לפני חודשיים בלבד נפרד אלי משימעו־נה,
או להיפך, אחרי שהיו ביחד במשך שנתיים
באילת ובמקומות אחרים. שימעונה אמרה
אז כי ל״קרוקודייל דאנדי׳׳ שלה קשה להתרגל
למנטליות הלונדונית.
בארץ מוכרת שימעונה קוואן יותר בשם-
נעוריה, שימעונה שוורץ. לאנשים שעברו
כבר את ימי־עלומיהם, זהו שם מוכר למדי.
מוסד־הנישואין אינו עולם חדש ובלתי-
מוכר, לא לה ולא לבעלה החדש. הוא בעלה

הרביעי, היא אשתו השלישית. בסן־הכל: שש
חתונות.
שימעונה חדרה להכרה הישראלית בראשית
שנות ה־ ,60 כשהחלה הקאריירה שלה
כדוגמנית. אז היה מיספר הדוגמניות המצליחות
מוגבל למדי, ושש דוגמניות־צמרת שלטו
בעולם זה. שימעונה שוורץ היתה אחת
מהן. היא בלטה במראה האירופי האלגנטי.
אחד הגברים שהתרשמו ממנה היה נער־שעשועים
תורני, בני בירק, בן למישפחת
תעשיינים עשירה. הוא חיזר אחרי היפהפיה
במרץ, וכעבור כמה חורשים נישאו בחתונה
מפוארת(לפי המושגים של אז) במלון מהודר
(לפי המושגים של אז) ,מלון רמת־אביב
בצפון תל־אביב.
כעבור כמה חודשים בלבד סיפקו נישואין
אלה שמועות עסיסיות לחובבי רכילות. דובר
על מכות נאמנות וכתמים כחולים בגופה
החטוב של הדוגמנית. שימעונה החליטה
לסיים את יחסיה עם הבעל המכה, וירדה מן
הארץ בדרך ללונדון.
לדוגמניות יפות אין קושי במציאת גברים
עשירים. גם לא לשימעונה. היא נישאה
לצעיר בריטי, נורמן רוזבאר, שהעניק לה את
כל אשר נערה ישראלית טריה מהפרובינציה
יכלה לחלום עליו: בית יפה, מכוניות יקרות,
בגדים, חיי־חברה עשירים. מנישואין אלה
נולדו שני בניה, אלכס ויהונתן.
אבל האידיליה הסתיימה באופן עצוב.
הבעל העשיר ירד מנכסיו. אך לפני שמישהו
בלונדון יכול היה לרחם על הצעירה מישראל,
שנקלעה לצרות, הסתבר כי שימעונה
יודעת היטב להסתדר בחיים.
היא ניהלה רומאן מרגש עם סידני קוואן,
יהודי מעשירי לונדון, שאשתו היתה אחת
המארחות המפורסמות בחוג הנוצץ של הבירה
הבריטית.
שימעונה ונורמן התגרשו. סידני התגרש
מאשתו. שימעונה וסידני התחתנו זמן קצר
לאחר מכן. כעבור כמה חודשים כבר נולדה
בתם קאמילה.
אם לפני כן היתה שימעונה נשואה לאדם
אמיד, הרי הפעם עלתה בעוד כמה דרגות
בסולם הכלכלי. בני־הזוג עברו לגור באחד
הבתים ההדורים ביותר, בעל בריכת־שחייה
ומיגרש־טניס, משרתים, מטפלות, נהג פרטי
וכל שאר האביזרים שניתן לרכשם בכסף.
20 השנים שהפרידו בין הגילים של בני־הזוג
לא הפריעו להם, וגם לא לרבים שקינאו
בהם.
אולם גם אידיליה זו לא נמשכה זמן רב.
ב־ 1986 עבר הבעל הקשיש בדיקות רפואיות
שיגרתיות, ואז התגלה גידול ממאיר בראשו.
ההידרדרות היתה מהירה, ותוך חודשים
מעטים הוא נפטר. היא נותרה בלונדון,
עשירה מאוד ובודדה מאוד.

כלכלית. הוא חי בעושר ובאושר עם אשתו.
פפו התחיל בקאריירה של מלונאי כאחד
מבעלי המלון הסלע האדום באילת. אז כבר

היה נשוי ואב לשני בנים.
באילת הכיר את אביה פרבשטיין, אשתו
של רב־החובל יורם נחשול. תחילה עבדה כמזכירה
בבית־מלון בנהריה, לאחר־מכן הרדימה
לאילת וניהלה שם את מועדון־הלילה של
מלון נפטון. משם עברה לניהול הקבלה במלון
הסלע האדום.
כפי שזה קורה, העבודה המשותפת עם הבוס
הולידה רומאן, וזה הביא לחתונה כעבור
כמה שנים. אביה נודעה לא רק כאשתו של
הבוס, אלא גם כאשה דינאמית ועצמאית,
חרוצה ונמרצת.
לא רק גברים, אלא גם נשים הביטו באביה
בהערצה. העיתונאית שולמית קיסרי כתבה,
עשיר ובודד
י 0סיפור חייו של אלי פפושדו יכול
! לספק חומר לסרט סוחט״דמעות.
בחור ישראלי חסר־כל הקים אימפריה

שימעונה ובני בירק ()1965
מכוח וחבלות טריות

התח תנו בשקט בלונדון. סיום טוב מ שו תף לשני סר טי סוחטי־דמעורו

ה פי א נו ־

אחרי שריאיינה אותה :״אחרי הפגישה עימה
היתה לי הרגשה שגדלתי בסנטימטר לגובה.
כך מרגישים כאשר פוגשים לעיתים רחוקות
אישיות מרתקת, חזקה ויפה. היא נתנה לי
יותר ביטחון באשה. אהבתי אותה.״
לבני־הזוג פפושדו לא נולדו ילדים. באותו
ראיון אמרה אביה :״כאשר הייתי גדולה, בת
, 18 נישאתי לבעלי הראשון, ובמשך שבע
שנים נאבקתי, תוך הריונות והפלות תכופים,
כדי לזכות בפרי־בטן. אחרי שבע שנים הבנתי
כי לא יהיה לי ילד משלי״.
שני ילדיו של פפו הם מאשתו הראשונה.
הבכור, יואב ( )25 מנהל כיום את רשת־המלו־נות
סננסטה בישראל, ואבנר, חייל משוחרר.

באוקטובר 1982 הזדעזעה הארץ כאשר
אביה פפושדו ואחותה, שושנה מיזרחי, נרצחו
על־ידי יוסי מיזרחי, בעל האחות, שהתאבד
אחרי הרצח הכפול. עד היום חלוקות הריעות
לגבי נסיבות מותה של אביה. האם נרצחה
בשוגג, כאשר ניסתה להגן על אחותה מפני
זעם בעלה, או שנרצחה בכוונה תחילה?
כל זה קרה ברחוב־האוניברסיטה בתל-
אביב, בפנטהאוז המפואר של מישפחת
פפושדו.
אביה לא היתה רק מנהלת בתי־המלון הסלע
האחם, סתסטה אילת וסונסטה טאבה,
אלא גם פעילה בתנועת ר״ץ, מועמדת מטעמה
לכנסת ואף מועמדת אפשרית לתפקיד

פפו ושימעונה
פרידה לצורך חתונה

שימעונה ויואב פפושדו
שש חתונות
ראש־עיריית אילת. אביה, יקותיאל פרבש־טיין,
מוותיקי חיפה, היה קבלן־בניין בעפולה.
ביום הרצח עוד הספיק האב לבקר בחנות
חתנו, כדי לברר איך אפשר ליישב את
הסיכסוך בינו ובין אשתו.

^ עשירים
וביחד

פפו ואביה ()1981
מחת בפנטהאח

^ טראגדיה שפקדה את אלי פפושדו
\ 1שינתה את מסלול חייו. הוא נהיה אדם
מסוגר. אהבתו לאשתו המנוחה הפכה לפולחן
ולמוקד־חייו. הוא לא חיפש אהבות חדשות,
וידידיו האמינו כי לא יתאושש לעולם ממכה

לפני שנתיים הגיעה לחופשת־מולדת

שימעונה שוורץ־קוואן. אלי פגש אותה בארו־חת־ערב
אצל ידידים משותפים. מה שהתחיל
כפגישה מיקרית הפך רומאן סולידי.
שימעונה התחילה להגיע לארץ לעיתים
תכופות יותר, ונראתה יותר ויותר במלון
אביה סזנסטה בטאבה, שנקרא על שם אשתו
של פפו. אלי ושימעונה הפכו לזוג לכל דבר,
הוזמנו כזוג לאירועים חברתיים, אך לפני
חודשיים נפרדו ״סופית״.
אם הפתיעה הפרידה, הרי החתונה הלונדונית
הפתיעה שיבעתיים. היו שהתלוצצו כי
הפרידה כולה היתה מבויימת, כדי להימנע מן
הצורך להזמין את כל הידידים לחתונה גדולה
ורעשנית.
האלמן העשיר והאלמנה העשירה נישאו
בשקט, בלונדון.

תגזתרים
חורה ושותה
נבחר בברלין המיזרחית, על־ידי 163
חברי הווער המרכזי של המיפלגה הקומוניסטית,
לראש־המדינה, ידיו־ מועצת ההגנה הלאומית
ויו״ר־המיפלגה, אגון קראנץ (,)52
במקומו של אריק הוניקר הקשיש 77 שליטם
של 17 מיליוני המיזרח־גרמנים ב־ 19 השנים
האחרונות והאיש הנחשב אחראי להקמת
החומה החוצה את ברלין זה 28 שנה. הדימיון
בין הקריירה של קראנץ, בנו של חייט, מורה
לפי מיקצועו ואב לשניים, המרבה בשתייה,
למרות שהוא סובל גם מסכרת וגם מכבדו,
לקריירה של הוניקר מדהים: שניהם היו, בראשית
דרכם, מזכירי תנועת־הנוער הקומוניסטית
(הנוער הנרמז׳ החופשי) ולאחר מכן
ממונים על ביטחון־הפנים, לפני שנטלו את
השילטון לידיהם.

קפטן ארוף־מישגה
נחוג יום־הולדתו ה־ 50ש ל תנחום
כהן־מינץ, מי שהיה, בשנות ה־ ,60 קפטן

דף חדש
(המשך ם עם 1ד )23
אומצה מאופרת באמצעות חומצה ותכשירים
אחרים.
אבל בט דייוייס היא גם השחקנית שבעבודה
מאומצת, בהרבה כישרון וכוח סבל, וב־אינטליגנציה
לא־מבוטלת, הפכה מפתיה
אופנתית ל־ץ<101<113)1מ3ז 8מעוררת כבוד.
ממש כמו מארלנה דיטריך.
וזה לא מעטיילגמרי לא. וגם נדיר למדי.
לננסי, רעייתו של הנשיא־לשעבר רונלד, זה
לא קרה מעולם.
הבו איפוא כבוד לבט/בטי המנוחה. אני
אזכור לה תמיד לטובה את תפקידה בסרט
בכבלי אעש, על־פי הרומאן של סאמרסט מר

בין השאר, אולי מפני שאני מאחרוני(?)
חסידיו של מוהם ז״ל.

נעמה
הו, נעמה. איזה קול, איזה יופי נדיר —
ואיזה חיים מקוללים, מופרכים.
בפעם האחרונה צילצלה אלי לפני כשלושה
חודשים. שלחה לי קלטת של שירי אמה
וביקשה שאקשיב ואולי אכתוב משהו .״אבל
שלא תספר לאמא ששלחתי,״ הפצירה.
הבטחתי, שמעתי ועור לא כתבתי. ובליבי
אמרתי: אשרי האם אשר בת כזאת לה. וזה —
אחרי הכל!
בשבילה, שיודעי־דבר אומרים שהיתה הגדולה
בזמרות ישראל שבכל הזמנים, היה הכל
תמיד ״אחרי הכל״ .עד לבימת לה סקאלה
שבמילאנו הגיעה, בתפקיד ראשי ושם
כשלה. לא עמדה במתח.
מאז היה הכל בשבילה מידתן. מידתן אחד
ארוך.
עכשיו קמה ושמה לו קץ במו ידיה. הצטרפה
לאביבה אורי.
יהי זיכרן ברוך.

1גם זה בהולכים

מהנדס כהן־מינץ
89 פעמים בחרת
נבחרת הכדורסל הלאומית. כהן־מינץ, בן
מישפחת ספורטאים(אמו, ארית, היתה, בזמנו,
אלופת ישראל בטניס) גבה־קומה (,)2.04
שפרש מן הסלים בגיל ,36 היה איש מכבי
תל־אביב, שהופיע 89 פעמים בהרכב הנבחרת
הלאומית והוא מהנדס במיקצועו, איש צבא־הקבע
בדרגת אלוף־מישנה.

מג״ד עבר־הירדן
נחוג בירושלים, יום־הולדתו ה־ 70 של
לורד ג׳ורג׳ ויידנפלד, מחשובי המו״לים
האנגליים(רידנפלד את ניקולסון) ,שבהוצאתו
ראו אור(באנגלית) כמה מספריהם של נשיא־המדינה,
חיים הרצוג ושל ראש עיריית ירושלים,
טדי קולק, שארחו אותו, לרגל יום־הול-
דתו. ויידנפלד, יליד וינה האוסטרית (וחבר
ללימודים באוניברסיטה של קורט ולדהיים),
שהיה איש תנועת־הנוער הרביזיוניסטית
בית״ר(ומפקד גדוד עבו־הירדן שלה) ,היגר,
עם פלישת היטלר לאוסטריה, ללונדון, שבה
עשה חיל עד כדי כך שזכה בתואר״האצולה,
מה שלא פגע בזיקת־הקבע שלו למדינת ישראל
(כולל תקופה קצרה כמזכירו האישי של
נשיא־המדינה הראשון, חיים וייצמן) והמתבטאת
גם בביקורים תכופים בארץ.
* בצפירה 1ם בן ם רש1איה השרים: הזסר
אריאל זילבר.

לא, אלוף פיקוד הדרום, מתן וילנאי, מי
ש״המתיק את עונשם״(השלם הזה)4.10.89 ,
של שלוש הכולירות מגיבעתי, עוד לא מת,
חלילה.
הוא בסך־הכל — אני קורא בשבועון —
הסתבך ב״ראייה כוללת״.
כמוהו כאלוף־מישנה אפי איתם ,״חוזר
בתשובה ודתי קנאי״ ו״מי שהיה מח״ט גיב־עתי
בימי שבירת העצמות.״ (העולם הזה,
.)17.10.89
האחרון אפילו לא הסתכן ב״ראייה כוללת״
.הוא סתם נשלח על־ידי צה״ל ללמוד
בחו״ל, אומרת הידיעה.
השאלה היא להיכן נשלח.

ביק שתי מ ה מי פ לג ה הלוו אהל די ר ה.
ך* לי אמרה שלום כמו שאשה אומרת
1שלום לאורח שהיא מוצאת במירפסת
המיטבח בהפתעת בוקר. היא מיהרה לצאת,
אבל מכשיר־ההקלטה הקטן, שהיה מונח בין
צ׳ארלי ביטון וביני, החזיר אותה .״כל עוד זה
מסתובב,״ היא אומרת בקול של בוקר ,״צריך
להיזהר.״

• להיזהר ממה?
צ׳ארלי צוחק .״אתה לא מבין. לא ללכלך
עליהם יותר מדי.״
עליהם זה על אנשי המיפלגה הקומוניסטית,
וללכלך יותר מדי זה מה שצ׳ארלי ביטון
יגיד, אולי בעוד כמה ימים, אם שום דבר לא
יצא מכל הפגישות שנועדו להבטיח לו מקום
ריאלי ברשימה של החזית הדמוקרטית להסתדרות.
צ׳ארלי
ביטון, יותר מ־ 12 שנים בכנסת,
קדנציה רביעית, וכל מה שאתה זוכר ממנו זה
שפעם בגין קרא לו צ׳ארלס, ופעם הוא דיבר
אל הקיר שבמליאה, במקום אל חברי הבית.
ביטון, בסך־הכל אדם צעיר, בן ,42 בעל
חינוך פורמאלי מיזערי, למד לקרוא מפות
פוליטיות. בבחירות הבאות הוא לא יכלל
בחזית הדמוקרטית, שמאז ומתמיד היתה שם
פיקטיבי של המיפלגה הקומוניסטית, .
האינתיפאדה, שהשפיעה על כל המרחב,
לא פסחה על ערביי ישראל שבמיפלגה הקומוניסטית.
ברירת המחדל של המיפלגה היא
לתת ביטוי לזרמים הערביים הלאומיים או
להימוג. ביטון, שמעולם לא היה נכס אלקטוראלי,
צריך לעזוב את רשימת החזית בכנסת.
לפני
חודשיים, כאשר התראיין להשלם
הזה, אמר שנמאס לו לגמרי מהפוליטיקה,
והוא הולך להסתדרות. ברק״ח, כנראה, נסוגו
מסעיף כלשהו בהסכם והפנתרים השחורים,
אותו גוף שהיה עוד בלידתו גימיק מוצלח
פלוס 10 פעילים שהתפצלו לשש קבוצות, קם
לתחייה זמנית.
אם המיפלגה הקומוניסטית תשבץ את
ביטון ברשימת המועמדים הריאלית להסתדרות,
הם יחזרו לתא־ההקפאה הזערורי שלהם.
אם הם לא יגיעו לסיכום מתקבל על הדעת,
ביטון הולך להקים בכנסת סיעת יחיד, ועד

הבחירות, אלוהים גדול, וגם התקציב שניתן
לסיעות יחיד.
בשיחה המחוייכת, בבית היפה והשכור של
צ׳ארלי ביטון במבשרת ציון, עם הדשאים
שצ׳ארלי משקה בהנאה, אני מרגיש שהוא
מתלבט בין שני רצונות: מצד אחד, הוא חושב
לעצמו, הלוואי וכל השיחות האלה יתפוצצו,
כדי שהוא יוכל להקים את סיעת היחיד שלו.
צ׳ארלי יודע שאין לסיעה סיכויי הישרדות,
כי החוק שמעלה את אחוז־החסימה לא ישאיר
גם לפנתרים ולשועלים גדולים מצ׳ארלי איזו
שהיא תיקווה. אבל עד הבחירות הוא בכל
זאת יהיה סיעה, עם תקציב עצמאי לחלוטין
ובלי המיפלגה שהצליחה לביית אותו. הוא
אולי יוכל גם לעולל כמה דברים שילכדו את
התיקשורת.
מצר שני, אותה קריאת מפה, המלמדת
אותו שאין לו סיכוי לחזור לכנסת, מורה לו
על כיוון אחר שלא ישלול ממנו את תקציב
הסיעה העצמאי. הסיעות בהסתדרות, מסתבר,
מקבלות תקציבי פעילות גדולים כמעט כמו
אחיותיהן בכנסת ואחרי הכל זו אולי האפשרות
הנוחה ביותר עבור צ׳ארלי ביטון,
שהתרגל בשנות הכהונה שלו לעבוד עם תקציב
פרטי משלו. לוקסוס שמעט מאוד חברי־כנסת
זכו לו. מאות אלפי שקלים לשנה, ללא
כל צורך לקבל רשות מאיש מה לעשות בכסף.

ושם נשמעו, במשך השנים, כל מיני
הערות על צ׳ארלי והכסף. כמה הוא מקבל.
לאן זה הולך. מכונית החל 83 הבית
החדש במבשרת ציון, והיעדר כל עדות תיק־שורתית
לפעילות ״הפנתרים השחורים״ רק
הוסיפו פילפל. האמת היא שביטון מקבל
פחות ממה שחושבים, ויש, למרות הכל, שישה
פעילים שמקבלים משכורת. יש להם גם
שמות.
״לא קיבלנו את זה ״,צ׳ארלי אומר על כספי
ההקצבות ,״אלא חלק מזה. משום שכל
הזמן היו סיפורים שיישמעו מטומטמים. את
התקציב של מה שאנחנו(חד״ש) קיבלנו הם
חילקו לחמש. כאילו יש חמישה מושבים בכנסת,
למה? אז הם אומרים שיש אירגון שנקרא
שס״י(שמאל סוציאליסטי ישראלי) שצריך

,,כול ם רמ אי ם!״
צ׳ארלי, יותר מאשר פנתר שחור, רוקד בשבועות האלה א ת ריקוד החתול
על גג הפח הלוהט. הוא רוקד את הריקוד על גגו של בי ת המיפלגה הקר-
מוניסטית, שמנהיגיה נבגסו איתו לטנגו הישרדות. הקומוניסטים, בעלי
מניות השליטה, אבל בלי החברים, המגיעים מאוכלוסייה ערבית לאומית,
מנסים לתמרן א ת ביטון החוצה. צ׳ארלי מוכן, בתנאים שלאו עולים על
דעתם.

אם לקולומביה — שם הוא יכול ללמד,
לא ללמוד.
ואם למקום אחר — מה הוא מסוגל ללמוד

גמרא, פוסקים ושבירת עצמות הוא יכול
ללמוד טוב יותר ומפי מורים טובים יותר בארץ
הקודש.

בתחילת השבוע ה ם הגיעו לסיכום. חבל חוזר למצב ההתחלתי -לפני
הסיכומים על הפרישה מהכנסת, לפני ההסכם על המקום ברשימה
להסתדרות. נכון לרגע זה, צ׳ארלי ביטון נשאר ב כנ ס ת עד סוף הקדנציה
וסיעת הפנתרים תכלל ברשימה המשותפת של הקו מוניסטים בבחירות
ב הס תדרו ת. ביטון ישאר גם חבר הוועד הפועל.
הקוץ, או הקאצ׳ ב סיכו ם המחודש״ישן הוא שברשימה ל הס ת ד רו ת יש
לפגתרים רק שישה חברים, ובך, חו קתה הס תדרו ת תמנע מהם להפוך אי-
פעם לסיעה עצמאית, והם יוכלו להיות מוחלפים בכל רגע על ידי שולחיהם
הקומוניסטים.

וקפריסין?

העוקץ הוא ההימור. ביטון מניח שממשלת האח דו ת לא ת תפרק
ומובטחות לו שלוש שנים כסיעה עצמאית בכנס ת. הקו מוניסטים בטוחים
שהיא קורסת, מה שיאפשר להם להיפטר ממנו. במצב כזה צ׳ארלי מפסיד.
הוא יהיה בחוץ, בלי הקצבה של סיעה מ הכנס ת ובלי הקצבה מ ההסתדרו ת.
אםצ׳ארלי זוכה בהימור, הוא פורש מהחזית המ שותפת עם הקומוניסטים,
מקבל מעמד של סיעה בכנס ת ומתחיל לחגוג. הסיכו ם שהושג בינו לבין
רק״ח, זה הראשוני, הבטי ח לו גם מעמד של סיעה בהסתד רו ת עם הקצבה
ארבע״שנתית וגם המשך ההקצבה מהכנסת, שהובטחה לו תמורת פרישתו
לטובת האשם מחטיד מאום אל״פאחם. ה סיכו ם היה מעניק לו 25 אלף
שקלים לחודש. זה לא יהיה, ועכשיו צ׳ארלי אומר על החברים מרק״ח ״שהם
קבוצת רמאים. הם מנסי ם להוביל אותי באף.׳׳

חבל על הואלוטה.

כן, קפריסין תצטרך לחכות.
לפחות עד שיחזירו למנחם ברינקר את
המיזוודה שלו ובה 14 תקליטי ויסוצקי וזמרים
אחרים שלי, שגנבו ממנו בלארנאקה.
עד אז — קפריסין יוק.
בינתיים לסיום: יחי נשיא המדינה האלוף
(מיל׳) חיים־ויויאן הרצוג ונשיא בית־המישפט
העליון שלה, האלוף־מישנה(מיל׳) מאיר שמגר.
שניהם מבני הזט״ה (זוכרים?) של עירם
וארצם.
ועוד ממני הקטן: בירכת יישר כוח לאייבי
נתן.
בקרוב אצלך.

• ועכשיו מוזז
״עכשיו?״ לצ׳ארלי ביטון יש חן, זה בטוח .״עכשיו אני מתחיל במגעים עם
כל המיפלגות, כדי שיכירו בי בתור סיעה עצמאית בכנסת״.

ח ש בו ח שבו, והציעו ל 1000שקל. דויד לוי נתן ל 30אלף דולה.״
לתמוך בו. ומהחמישית שלנו קיבלנו רק 60
אחוז. בקיצור, יצאנו מכוסחים לאורך כל הדרך.״

על.סיפוריהם המטומטמים׳ אלה אנשי
החזית הדמוקרטית לשינוי.

• כמה זה יצא?
צ׳ארלי מתחמק ממיספרים .״ 60 אחוז״.

שהבן שלו ביקש, הוא לא נתן לו. יש שם,
מסתבר, בבית של ביטון, איזה תקציב שבועי,
ומי שחורג, שיסתדר לבד.
״על הבית הזה ״,צ׳ארלי מפרט לבקשתי
את עלויות החיים שלו ,״אנחנו משלמים 550
דולר לחודש, ויש לי חמישה פיות שמחכים לי
כמו אריות״.

• ככל זאת.
״ 320 אלף שקל בשנה. וזה רק מעכשיו,
אחרי שהגדילו את זה״.
זאת אומרת, שהפנתרים, שזה צ׳ארלי
ביטון וששת פעיליו, מקבלים 320 אלף
שקלים לשנה. אני מביט על הבית שבתוכו

• אתה חי אך ורק מהמשכורת?
״נו, מאיפה אני אחייה? יש לי איזה עסק
פרטי בצד? אץ לי. זה מה שיש. אני חבר״הב־נסת
היחידי במדינת ישראל — ואני יכול
להגיד את זה בשקט — שאין לו רירה. בתקופה
של סבידור(אז יושב ראש־הכנסת) בא־

שהם הציעו לי״.
״ידעתי,״ רלי מצטרפת ,״גם בכמה תשלומים
הם ידרשו את ההחזר״.
״נכון,״ צ׳ארלי מאשר .״בשני תשלומים.
500 כל אחד. אז אמרתי להם שיקחו את זה
בשבילם.״

• לא הלכת לדויד לוי?
״לא. אחר־כך הלכתי אליו. והוא באמת
עזר לי ב־ 30 אלף דולר״.

• אז קנית בית?

די מתבהרת. כמו כולם. אלא שהכולם של
ביטון ב־ 89 שונה מאוד מה׳כולם׳ שלו לפני
15 שנה, כאשר יצא עם פנתרי מוסררה לגנוב
חלב מתנ 1בה ולחלק אותו לתושבי השכונה.
אם צ׳ארלי עוזב את הכנסת, הוא נשאר עם
פנסיה מלאה, כי זה מה שמקבלים חברי־כנסת
אחרי כהונה רצופה של שלוש קדנציות וצ׳א־דלי
נמצא שם כבר יותר מ־ 12 שנים. אם הוא
עוזב את הכנסת ועובר להסתדרות, התקציב,
וסיעת הפנתרים שלו, ממשיכים להחזיק אותו

צ׳ארלי ודלי ביטון במסיבת־הפרידה של צ׳ארלי מהכנסת. רלן חודש עבר מאז. השלט
אמר ״יציאה״ -אבל זאת לא היתה יציאה מהכנסת. רק יציאה מן הסיעה.

וק חודש״ם עבה ן
מאז השתכר כאן ן
צ׳אולי ביטון במונולוג 1
כאוב על מר גורלו
בפוליטיקה. חודשיים
בפוליטיקה הם הובה
1מן. ציארלי כבד מוכן
וצאתמח דש
למילחמה. שיעוד למי
שחשב שאת הכנסת
אפשר רעזוב בקרות

ענייו
ש ל 320אלףשקל
אני יושב, ליד צ׳ארלי ורלי, אשתו השנייה.
הם מגדלים חמישה ילדים בבית, ורלי, בתו
של חבר המיפלגה הקומוניסטית, מרכסים־
טית בעצמה, נמצאת עכשיו חופשה מעבודתה
כמורה למתמטיקה כדי להיות ליד התער
קת בת ששת החודשים.
אלי, הבן בן ה־ , 10 נכנס יחד עם חבר, ומבקש
אישור ללכת .״לאן?״ צ׳ארלי שואל אותו
.״אליו,״ אלי מצביע על החבר .״ומה תעשו
אצלו?״ ״סתם ״.עונה הבן .״גם פה אתם עושים
סתם,״ צ׳ארלי אומר, אבל מול התגובה השותקת
ומשיכת הכתפיים הוא מתרכך. כמעט
מתרכך .״איך תגיעו לשם?״ אלי אומר שיש
לו כרטיסיה לאוטובוס, אבל צ׳ארלי רוצה
לדעת איך יסע החבר של אלי .״עם הכרטיסיה
שלי,״ אלי מסביר לאבא שלו את אירגוני
ההסעה .״אז הוא עליך,״ צ׳ארלי מהנהן
בראשו, ומחליט :״טוב, יאללה, תיסעו. תבלו.״
הוא מחייך, אבל את עשרת השקלים

•ונתן ש ם־ אור
תי אליו ואמרתי לו שאני רוצה עזרה. הוא
אמר לי, :יש לי הצעה.׳ ואז הוא הציע לוועדת־הכנסת
שבתקציב יושב־ראש הכנסת הוא יוכל
לעזור לחברי־כנסת. מי התנגד?״ הוא מחייך
ומביט ברלי, שמבליעה צחוק.
״תופיק טובי. הוא הכשיל את זה בוועדה.
אחר־כך הוא אמר לי שהוא לא ידע שזה בשבילי,
וחבל שלא אמרתי לו את זה קודם לכן.
בסדר. יותר מאוחר באתי למיפלגה וביקשתי
שהם יעזרו לי. סיפרתי את זה לרלי, שהם
מוכנים לעזור לי בהלוואה נוספת, שהייתי
צריך, אתה יודע, חוץ מהסכום שמקבלים
ממישרד״השיכון. שאלתי אותה כמה היא
חושבת שהם הציעו לי, וכשהיא אמרה לא
האמנתי. היא קלעה בול 1000 .שקל. זה מה

״לפני שנתיים קניתי בית ברחוב הכלנית,
שעלה לי 130 אלף דולר, אבל אחר־כך הסתבר
לי שהבית מעוקל. ניהלתי מאבק מיש־פטי,
וקיבלתי את הכסף בחזרה. אז עכשיו
הכסף בבנק, ואולי בסוף אני אקנה את הבית
הזה, שאנחנו גרים בו עכשיו. נראה, בינתיים
שכרתי אותו לשנתיים״.

• כמח בסן! אתה מחזיר לחודש?
״ 800 שקלים לחודש.״ אני עושה חשבון.
זה, ועוד 1100 לשכר דירה, זה כבר כמעט
.2000 מהמשכורת של חבר־כנסת נשארים רק
מעט יותר מ־ 1000 שקלים. אבל בשלב הזה
מסתבר שגם רלי עובדת קצת, ומלמדת את
ילדי מבשרת ציון מתמטיקה בשיעורים פרטיים,
והתמונה הכלכלית של משפחת ביטון

בתודעה הציבורית. אחרי 12 שנים הוא מודה
שאולי עשה טעות כאשר הסכים להצטרף לחזית
הדמוקרטית, יחד עם רק״ח.
ברחוב הישראלי זו תעודת־הכשר מפוקפקת
מאוד, ואולי ההכרה הזאת, שמתלווה לאמירות
מתונות על אנשים דתיים, תדחוף את
צ׳ארלי להימור העצמי האחרון שהגורל היק־צה
לו. פרישה מהחזית, הקמת סיעה עצמאית
בכנסת, והצטרפות לקואליציה צרה, אם באמת
תקום.
מה שבטוח, כמעט בטוח, הוא שביטון יפרוש
מהחזית, אבל לא יצטרף כסיעה בבחירות
הבאות לשום מיפלגה.
הרבה נכסים פוליטיים הוא לא הצליח לצבור
בתקופה הארוכה שלו בבית־המחוקקים,
ואת מעט הכבוד, רכושו העיקרי, קשה להאמין
שימיר בהסכם הצטרפות. אלא שפוליטיקה
היא תגובות למציאות משתנה, וכמו
שסקרלט אוהרה אמרה :״מחר יהיה יום חדש״.

ב&ירעגז
דרכי חיים

גט לחומרא

נסרי לא יקבר כסף
1ם אשוזו. אבד
| היא תקבד גט

־ איל:ה אלון ₪
זה שש שנים מנהלים הצייר שאול נמרי
ואשתו, אורית בהרליה־נמרי, דיונים בבית-
הרץ הרבני בתל־אביב.
בזמנו פנו לבית־הדין מתוך הסכמה להתגרש,
אחרי שנישאו בנידיורק נישואין אזר-

המרחלת, כדי להוכיח שאשתו מנהלת רומאנים
עם גברים זרים. הוא דרש את החזקת
הילדה, וכן כספים כפיצוי מאשתו. האשה
ביקשה רק את ביטול הנישואין.
עכשיו ניתן פסק-דין, שנמסר לעורכי-
הדין אורי וצילה צפת, המייצגים את האשה,
ועורכי־הדין מנשה וינון בר־שילטון, המייצגים
את הבעל. הרבנים החליטו שהילדה
תישאר במשמורת אמה, שאין על האשה לפצות
את הבעל בכסף וכי על הצדדים להתגרש
ללא דיחוי. אם יימנע הבעל גם הפעם מלתת
גט, יתיר בית־הדין את הנישואין ללא גט.

דרכי אדם
איש הציפורניים
יש הבונים בתים. יש הבונים
| גשרים. רונן בונה ציפורניים.
נעמי מן ₪

רונן חודק
הורסות את הנדקצוע
חיים. ניתן פסק־דץ לגירושין, אך הצדדים לא
התגרשו. בשנה שעברה ניתנה החלטה כי למרות
שלא נישאו בנישואין כדת משה וישראל,
חייבים הם בגט לחומרא.
נפתח תיק חדש, הבעל השמיץ את האשה
וצירף לתביעתו קטעים ממדורה של רחל

לרונן חורק יש מיקצוע יוצא־דופן: הוא
בונה ציפורניים מלאכותיות.
הצעיר הנאה ( )28 הוא, ככל הנראה, הגבר
היחידי בארץ, המחזיק לפרנסתו בידיים של
נשים, מבוקר עד ערב, ומדביק, משייף ומטפח,
וגורם לנשים, גם למי שלא נגמלו עדיין
מכסיסת־ציפורניים, להראות ציפורניים ארוכות,
חזקות, מצופות בלאק שאינו מתקלף.
שיטת עבודתו — בניגוד להדבקת ציפורניים
שלמות — היא ליצור ציפורניים מלאכותיות,
שאינן נראות כך, ושגם אינן גורמות
לאשה להרגיש כאילו דבר־מה זר מודבק על
אצבעה.
חורק מדביק קצה של ציפורן מלאכותית
אל הציפורן, מחליט עם הקליינטית על האורך
הרצוי, ומצפה את הציפורן כולה — האוריגינל
פלוס הקצה המודבק — בשיכבת
אקריליק.
ביקור בית. הבחור הוא אטרקציה במ־כון־היופי
שבו הוא עובד, בצפון תל־אביב.
״בהתחלה זה נראה להן משונה, שגבר עושה
את העבודה הזאת,״ הוא מספר .״בסוף הן אומרות
שאני עובד בצורה עדינה יותר מאשר
אשה. שמעתי מקליינטיות שבעבר הכאיבו
להן, פצעו אותן תוך כדי בניית ציפורניים.
אצלי אין דברים כאלה.
״יש בעייה במיקצוע הזה: נשים, שהיידע
שלהן הוא חובבני, גורמות נזקים, הורסות את

נמרי ואשתו אורית
רומאנים עם וברים זרים?
שם המיקצוע. חשוב לרעת מה לעשות. בין
השאר — לשים את החיטוי הנכון, למניעת
פיטריות. כאשר עובדים נכון, אין שום סיבה
לבעיות.״
הוא נראה כדוגמן, גובהו 1.78 מטר, עיניו
ירוקות, מתלבש בטוב״טעם. השרות הצבאי
עבר עליו בהנדסה קרבית. אחרי השיחרור
נסע לחו״ל, ומכר כרזות באירופה.
אל הציפורניים הוא הגיע דרך אחותו, שעסקה
בכך. יש לו קליינטיות נאמנות, הבאות
אליו, יש תושבות כפר־שמריהו והרצליה־פיתוח,
המזמינות אותו לביקור־בית.
שתי טבעות. חורק התחתן בגיל צעיר,
התגרש כעבור שנתיים (״אשה מאוד קפריזית,
שמיררה לי את החיים״) .לפני שנה וחצי
הוא נשא אשה שניה, אורנה, בת־גילו, העוב

כעוזרת־הפקה בטלוויזיה החינוכית. השניים
הם הורים למתן בן־החודשיים. את ידו
השמאלית מקשטות שתי טבעות״נישואין,
אחת לכל חתונה.
קורה שקליינטית מתחילה איתו, נוגעת
בידיו, נועצת מבטים מלאי־משמעות, רומזת.
הוא תמיד מגיב בנחמדות. יש השואלות איך
אשתו מסתדרת עם העובדה שהוא עובד עם
נשים, ואומרות שהן לא היו נותנות לבעליהן
לעסוק בעבודה כזאת. רונן עונה שלאשתו יש
בו אימון מלא.
רוב הנשים נחמדות, הוא אומר, אבל תמיד
יש מי שקשה לרצות אותן, כאלה שכל מה
שתעשה בשבילן, משהו לא יהיה בסדר. בכל
מיקרה, הוא מתייחס ברצינות אל המיקצוע,
וחולם לפתוח בעתיד מכון־ציפורניים משלו.

להיראות צעיר בתוך 5דקות
מ ס? 11181 הינו צבע שיער
חדשני שכבש את הגבר
האמריקאי הודות
ל־ 2יתרונות בולטים:
.1המראה הטבעי
בניגוד לחומרי צבע אחרים, וסא 1151 ?08 פועל
בעיקר על השיער האפור ואינו משנה את הגוון
המקורי של השיער. המראה שמתקבל הינו טבעי.

.2נוחות השימוש
במינימום מאמץ, בחפיפה פשוטה, בתוך
5דקות נעלם האפור מהשיער ללא זכר.
הטיפול מוסיף נפח לשיער ומעניק לו מגע משיי רך.
ניתן לבחור בין 3גוונים -חום כהה, חום בינוני וחום
בהיר.

האמריקאים כבר יודעים להיראות טוב
הגבר האמריקאי גילה כבר מזמן שהטיפוח אינו
שייך לנשים בלבד. הגבר האמריקאי מודע היטב
ליתרונות המראה הצעיר והמטופח התורם לתדמיתו
ולבטחונו העצמי בעסקים, בבית ובבילויים. ולראיה,
מיליוני אמריקאים משתמשים במוצרי קוסמטיקה

ובצבעי שיער.

50<>/0מהישראלים מוכנים לנסות
מסתבר שהגבר הישראלי אינו מפגר בהרבה אחרי
האמריקאי.
בסקר טלפוני• נמצא ש־/0־ 50 מבעלי השיער האפור
1151108 על שיערם.
הביעו נכונות לנסות את
זה לא מפתיע, בעולם השייך יותר ויותר לצעירים,
חש גם הישראלי שאין ברירה, ומה שלא עושה הטבע
יעשה הצבע.
• סקר טלפוני שנערך ע״י מכון ברנדמן בטאי 89׳

להשיג בבתי המרקחת, במשביו לונרכן ובחנויות מובחרות
להיגיינה וקוסמטיקה.
יביא ושיווק: מדיליין מנ״מ, ת.ד 2096 .הרצליה.

1 0 8ז $ט1
חופף וצובע בתוך 5דקות.
העולם הזה 2721

במשך חודש״ וחצי מרוויחה נערח־עיסוי די כסף לקניית מיגרש לווילה
* ¥ל־פי בתב־האישום שהגישה התוב־עת,
איטה נחמן, נגד עובדיה יצחק, הרי
שנערת־עיסוי היא אווזה המטילה ביצי־זהב.
לדבריה ניסה עובדיה בכל כוחו להבטיח
שזיווה (שם בדוי, השם האמיתי נאסר
לפירסום) ,נערת־עיסוי במכון שניהל אחיו,
תמשיך לעבוד. לשם־כך נהג להכותה
במקלות וברפפות של תריס, תקף אותה,
הפחיד אותה ואף חטף אותה במכוניתו בלילה
לפרדס, והיכה אותה במוט־ברזל.
זיווה איננה יפהפיה. היא צעירה נאה, ממו־צעת״קומה,
ונראית עדינה מאוד. אבל מסיפורי
ידידיה התברר שהיא מעסה מבוקשת
ביותר במכוני־המסג׳ים של תל־אביב, והיא
נחשבת שם כמיכרה־זהב.

די כסף כדי לקנות מיגרש שעליו תבנה וילה.
״היה לה חלום של וילה,״ סיפר בבית־המיש־פט
יהודה יחזקאל, בעל פאב הבאר, שהיה
מאהבה של זיווה. היא נתנה לו לשמור על
כספה 100 ,אלף ש״ח, מפני שחששה להפקידו
בבנק. היא הילוותה לו 8000ש״ח כדי לפתוח
את הפאב, והשאילה לו מכונית פיאט 1987
למשך שנה ללא תשלום .״נפרדנו מפני שלא
רציתי לקחת אחריות על המישפחה שלה. יש
לה שני ילדים,״ הכריז המאהב.

ך 0אחרי הפרידה נמשכו הקשרים בין
^ השניים. זיווה עברה אמנם לגור עם עובדיה,
אבל ידידה הקודם המשיר לבקרה בלי-

או פעמיים גם נשארתי ללון שם.
״למרות שזיווה ביקשה ממני לישון איתה
במיטה, סירבתי כי לא הייתי מעוניין ביחסים
האלה.״ העיד יחזקאל. עורר־הדין צבי לידס-
קי, סניגורו של עובדיה, ניסה להוכיח שגם
יחזקאל לא רצה לוותר על מיכרה־הזהב של
זיווה, ועל־כן ניסה להפליל את עובדיה.
לידסקי הסביר לבית־המישפט כי כאשר ראה
יחזקאל שזיווה קונה מיגרש לווילה, מרוויחה
הרבה כסף ועוברת לגור עם גבר אחר,
התעוררה בו גם קינאת־גבר וגם תאוות-
הבצע, ולכן ניסה להפליל את הגבר השני.
יחזקאל :״הייתי היועץ הכלכלי של זיווה.
יעצתי לה לא לקנות את המיגרש, אבל היא

את תאוות־הבצע מייחסת התובעת מירי
דיסקין גם לנאשם. לפי כתב־האישום רצה
יחזקאל שזיווה תמשיך לעבוד אצלו, וכאשר
סירבה דרש ממנה 20 אלף רולר כפיצוי.
כאשר סירבה לשלם, לקח אותה ביולי 1989
לביתו ואיים עליה באקדח שלוף. אחרי
מיקרה זה התלוננה זיווה במישטרה.

^ חזקאל מכחיש בתוקף את מה שמייחסת
לו התביעה. לדבריו הוא מתנגד למ־כוני־עיסוי,
וכל המריבות עם זיווה היו דווקא
מפני שהוא ניסה לשכנע אותה לעזוב את
עבודתה, המתועבת בעיניו, ואילו היא סירבה.

11371־1
11711x7ה7ת1
מדו ע הרביץ יחזקאל(מ שמאל)
לזיווה, שעשתה הון במבון־העיסו׳
של אחיו? יש לו הסבר, כמובן
איל 1ה אלון
לזיווה ( )21 שני ילדים קטנים, כל אחד
מאב אחר שלא היה בעלה. היא מגדלת אותם
בעיר דרומית, ונוסעת מדי יום לעבודתה
במכון ברחוב בן־יהודה בתל־אביב.
היא חיה ברמת־מחייה גבוהה. יש לה
מכונית פרטית, היא מגדלת את הילדים,
ובכל זאת, הצליחה תוך חודשיים וחצי לחסוך

לות, אחרי שחזרה מעבודתה במכון־העיסוי.
״הייתי בייבי־סיטר לילדים שלה שש־שבע
פעמים בחודש, גם כאשר כבר גרה עם עובדיה.
אמו של עובדיה היתה המטפלת של
הילדים, והיתה נשארת עד השעה 1בלילה.
כאשר היא הלכה, אני נשארתי לשמור על
הילדים עד שזיווה הגיעה הביתה. אולי פעם

התעקשה. באתי איתה לעורך־הדין והבאתי
את הכסף שלה, שהיה אצלי, וגם החזרתי לה
את הכסף שהילוותה לי עבור פתיחת הפאב.
הבאתי את הכסף בהמחאה בנקאית. היא
אמנם מכבדת את דעתי, אבל בעניין המיגרש
היתה נחושה בדעתה, כי היה לה חלום של
וילה.״

לעיתים היתה מבטיחה להפסיק, אבל ממשיכה
לעבוד בסתר ולשקר לו. על רקע זה נולדו
המריבות הקשות ביניהם.
״האם זה נכון שהיית מנהל לפעמים את
המכון שבו עבד אחיך?״ שאלה התובעת, והנאשם
תודה באי־רצון .״אחי מתעסק בעסקי־עיסוי.
בעיני זה נראה ממש לא בסדר, ואני
מתעב את זה. אבל לפעמים עזרתי לאחי
במכון, כי הוא לא יכול להיות שם כל הזמן.
הייתי מחליף אותו כאשר הוא יצא לסידורים.
אני לא יודע מדוע, אינני יכול להסביר זאת.
אבל זה היה אחרי שנפרדתי מאשתי, לא
מצאתי את עצמי ואמרתי לעצמי שאני עושה
זאת רק לתקופה קצרה, ואחר־כך אחזור למי-
קצוע שלי. במכון הייתי מקבל כסף מלקוחות,
אבל זה היה נגד רצוני״.
בתקופה שבה נהג עובדיה להחליף את
אחיו במכון, עבדה שם זיווה כמעסה .״אף אחד
לא יכול היה להעיף את זיווה, כי היא הכי
טובה במכון, היא ממש מיכרה־זהב. אבל יום
אחד, כשאחי ראה שהיחסים בינינו מתהדקים,
הוא זרק את זיווה מהמכון״.
עובדיה 27 ממוצע־קומה, מקריח, בסנ־טרו
חריץ והוא מדבר בצורה נעימה ומנומסת.
הוא ניסה לשכנע את בית־המישפט כי
מעולם לא היכה את זיווה, מלבד פעם אחת,
כאשר סטר לה מכיוון ששיקרה לו ואמרה
שהפסיקה לעבוד כמעסה. הוא גם הכחיש
שדרש ממנה כסף, ואמר שהיא עצמה הציעה
בם ה 7ך הי שיבות ב מי שפט זכה הנאשם

סניגור לידסקי

תובעת דיסקין
״היא היחה הכי טובה!״ ״היה לה חל 1ם ר

בתמיכה בולטת מצד הוריו, שישבו כל העת
באולם. אבל מפתיעה ביותר היתה תמיכתה
של אשתו, שאותה עזב כדי לגור עם זיווה.
האשה חזרה לתמוך בו בשעתו הקשה, וישבה
באולם כדי לעודדו.

תשבץה עו ב ס הו ר
מאת

(המשך מעמוד )21

היהודי מפעיל את הקונגרס,
הבית הלבן והתיקשורת האמריקאיים.

ניכנס כאן לסיבות הגורמות
לשיעבודם הטוטאלי של יהודי אר־צוודהברית
לממשלת־ישראל —
כל ממשלה שתהיה, כל מדיניות
שתהיה. יש כאן תערובת של
פחדים ורגשות־אשמה, פחד מפגי
האנטי־שמיות, ריגשי־אשמה על המחדל
הנורא בימי השואה, ריגשי־אשמה
על כך שאינם עולים לארץ.
רוב היהודים מאמינים שהם עושים
לנו טובה אדירה, בשעה שהם תומכים
בכוחות הדוחפים את ישראל
אל אובדנה.

אביגילנא,
מאתן:
)1תהום, מצולה; )5קיבוץ בירכתי
השרון ( )10 ;)3,3התלונן; )11 קל
דעת; )13 שרף ריחני; )14 אבקת
מרקחת; )15 קרדום חפירה; )16
שר־צבאה של דבורה; )18 בסולם
התווים; )20 מזכיר האדם לשעבר
(ש״מ); )21 שמו הרומי של אל היין;
)22 רוח רעה; )24 ארוכה, רפואה;
)25 מילת שלילה; )26 קללה; )28
בן הדור השלישי; )30 אחת האלות,
רעייתו של זאוס; )31 אבי עתניאל
השופר; )32 גיס; )34״הזקן״
מדינאי וסופר רומי; )35 טייסת;
)38 עסיס הפה; )39 תלמידי חכמים
(ר׳׳ת); )41 נבדל לטוב; )42 שקט,
מנוחה; )43 אופן, דרו; )45 יצא
מגדרו; )47 תוך; )48 פינה; )50
עצם; )51 ידית של כלי מלאכה;
)52 עבר; )54 מין סבר קוצים; )57
סיבה; )61 אחד השוואים; )62 ספר
של אבא אבן; )64 תל עפר; )65
רעל; )66 מילת אזהרה; )67 נכבד,
מאצילי העדה(ח); )69 כבד־פה; )70
הדר; )72 כלי חפירה; )74 ארץ ציה;
)75 שם למזמורי תהילים הנקראים
ביו״ט ובשבת; )77 חיסר )78 :רפה-
כח מצמא; )81 קיר היוצא מן החוף
אל הים; )83 סיום; )85 עמק
באיטליה; )86 ראש עיריית באר-
שבע >ש״ח); )88 אביון; )89 חיה
ממישפחת הצבאים; )91 מזל; )93
כלי הקשה; )95 מצטיין נבחרת
ישראל נגד מנשנגלדבך (ש״פ);
)98 מילת המעטה; )100 מסכן;
)102 מין; )103 פה; )104 סרט של
וולט דיסני; )105 שר הממשלת
האחור הלאומי(ש״מ);

באופן מעשי זה נראה כך:
שום עסקן יהודי בשום איר-
גון יהודי בארצות-הברית
אינו יכול להישאר בתפקידו
אף שבוע אחד, אם הכריזה
עליו השגרירות הישראלית
בעל פרם ונדדנון־גראטה.
די ברמז הקטן ביותר, כדי שהאיש
ייפול לתהומות הנשייה.
חסל סדר כיבודים, חסל קאריירה
נוחה, חסל הזמנות לבית־הלבן ולקונגרס,
חסל הזמנות לפגישות עם
ראש־ממשלת ישראל, חסל תצלומים
בחברת גיבורי־צה״ל.

כל עסקן יהודי, בכל דרג,
ימלא באופן עיוור כל הוראה
שתבוא מירושלים. וכל
פוליטיקאי אמריקאי ימלא
באופן עיוור כל הוראה
שתבוא מן המימסד היהודי
האמריקאי. זהו כיבוש ב־חיד
כיבוש.
בהשוואה לשגריר הישראלי בוושינגטון,
המושל הצבאי בחאן־
יוניס הוא חסר״אונים.

ך* בה נגיד זאת בצורה גסה
( 1וחר־משמעית:

)1הציל, חילץ; )2מילת הסכמה; )3
שחקן קולנוע — ״האזרח קיין״; )4
שליח; )6מכללה אמריקאית
ידועה; )7מקים ביה׳ס ״מיקווה
ישראל״(ש״מ); )8תשלום חובה; )9
חנית; )12 נחיצות רבה; )15 חודר;
)16 ערבה שענפיה נכפפים כלפי
מטה; )17 רב אשכנזי ראשי ראשון
בא״י >ש״מ); )19 פיתוי; )20 נד
ממקומו; )21 חקר הלשון; )23 שוכן;
)24 מכשיר עינויים; )26 הנראה
כמו 27 בת־קול; )29 שיבולים
שנותרו בשדה והעניים אוספים

אחד. רק אדם אופטימי מאוד יכול
לקוות שאדם כזה יקבל החלטה
שתביא אותו להתנגשות חזיתית
עם הסנאט, בית־הנבחרים והתיק־שורת
של ארצו.
שר־החוץ שלו יושב לו בכורסתו
המרופדת ליד מכשיר־הטלפון, ומקדיש
10 דקות ביום לניהול
ענייני המיזרח התיכון במכשיר זה.
הוא משדל את יצחק שמיר לשנות
פסיק בנקודה השלישית של ארבע
הנקודות המגוחכות, ואת מובארכ
להסכים להזזת נקודה בנקודה השישית
של ״ 10 הנקודות״ .בכך
יביא גאולה לעולם.
האם זהו הלחץ האמריקאי הכביר,
שיביא לסיום הסיכסיר בן 100
השנים, שיכריח את ישראל ואש״ף
לכונן את השלום המיוחל?

פארסה בתוך פארסה בתוך
טראגדיה.

ך ן שוב להגיד את הדברים
ו 1בפה מלא, כדי לעורר את
כוחות־השלום בישראל מחלומם
המתוק.
נעים לחשוב שמישהו מבחוץ
יבוא ויפתור את הבעייה. כי אז די
ללכת פעם בשנה להפגנה, לחתום
פעם בשלושה חודשים על עצומה,
והשאר יבוא על מקומו בשלום. את
השאר תעשה אמריקה האדירה, מין
גולם של מהר״ל חדש.

זה לא יקרה.
לשווא זועקים ומתפללים רא-
שי־המערר, כמו נביאי־הבעל ב־מרומי־הכרמל.
לשווא עורכים חכמי
השמאל ניתוחים נכונים, המוכיחים
כי ארצות־הברית חייבת
להתערב ולכופף את הידיים.

הלחץ האמריקאי המיוחל
לא יבוא. זוהי מישענת קנה
רצוץ.

מאונך י:
אותן; )30 מזכיר, רשם; )33 בנו של
פריאמוס מלר טרויה, הורג אכילס;
)34 מקום נרחב מוקף גדר מחוץ
לעיר; )36 ישוב בשומרון; )37
זמרת השנה; )40 טבעת באף בהמה;
)41 פת; )44 מילת בקשה; )46 די;
)47 יושב בארץ נכריה; )49 סופר
גרמני — ״נרקיס וגולדמונד״; )50
כרת; )53 מחשוף; )54 לולב התמר;
)55 ניצול המבול; )56 אבי הבעל;
)58 מידת לח קטנה; )59 אחד
מארבעה אבות נזיקין; )60 מספורי

להקת כוורת; )62 נטל; )63 נמצא;
)66 מקום מפגש, ספריה ()68 ;)3,3
תכשיט לצוואר; )71 קומפוזיטור
גרמני — ״הזמנה למחול״; )73
מרגמה; )76 בצוותא; )77 פחם בוער
באש; )79 בתם של סוס וחמור; )80
צר; אויב; )82 רשע; )84 תמר פרא;
)85 גורל; )87 שבט בישראל; )90
פאר, גנדרנות; )92 מלאר; )94 עוף
פרא; )96 מטבע באי הבריטי; )97
מורה; )99 בית; )101 דורון; )102
לא מוכר )103 :מילת מישאלה;

מ אל״ ר

מרכז ארצי ליעוץ רפואי בע״מ

תל־אביב, רח׳ אלנבי • 14 טל 5101142 03 רב־קווי) • פקס; 5101153־03
רו פ אי ם מו מ חי ם של המר פז מ צי עי ם טי פול י חו די וחד שני במח לו ת:
כלי־דם פריפריים (לאריש, רנו, בירגר) בשיטה האירופאית 1
1£ק\/ח>1£ו5סוווו 1ח(1£ז^ — 0 ו 0ו־ט1-/ץ בוט 5ואחק 0־ו5ו11£1:ו 5/ורידים
מורחבים בגפיים התחתונות * טחורים, פיסטולות ופיסורות רקטי * בלוטת־הערמונית
(הגדלת פרוסטטה) * גב, פרקים, מיגרנות בעיות מין ועור.
בדיקות שד עם מכשיר ללא הקרנה!
במאל״ר מטפלים בהצלחה במקרים קשים ללא צורך בניתוחים
במאל״ר ניתן לקבל חוות״דעת נוספת (אסואוקס ם א )3£00 לגבי טיב הטיפול
שנעשה בכל בית־חולים ולצורך הגשת תביעות משפטיות.

הנדון

מהבחינה הישראלית, אר־צות-הברית
היא כאסקופה
נדרכת.
כן־ זה היה, גם כאשר שלטו
בארצות־הברית נשיאים חזקים,
כמו ג׳ון קנדי וריצ׳ארד ניכסון.
מאז פראנקלין רוזוולט, שנפטר
לפני 44 שנים, היה רק נשיא אמריקאי
אחד שהעז אי־פעם להפעיל
לחץ על ישראל. זה היה דווייט
אייזנהואר, גיבור לאומי בעל פופולריות
כה עצומה, עד שיכול היה
לצפצף על ההשפעה היהודית. הוא
הוציא את ישראל ב־ 1957 מחצי-
האי סיני ושם קץ ל״מלכות־ישראל
השלישית׳ — כמה שעות אחרי
שדויד בך גוריון הכריז עליה.

אבל איפה אייזנהואר ואיפה
בוש!
כיום בוושינגטון שוכנת חבורה
של פוליטיקאים, שבהשוואה אליהם
נראים גם הגמדים של אתמול
כענקים.
יש בשפה האנגלית מושג שאין
לו תרגום, ושמוצאו אינו ברור:
? 0 0 \ 1? 0 0א 1א — מין תערובת
של שלומיאל ושמגגה, טמבל
וסמרטוט.

קשה להשלים עם העובדה
שעכקנים מסוג ג׳ עומדים
עתה ליד הגה השילטון
של המעצמה האדירה ביותר
בעולם. אולם זוהי המציאות.
הנשיא
בורח מכל הכרעה בכל
נושא, אינו מסוגל לקבל שום החלטה,
אינו יכול לנסח מישפט נחרץ

כאשר הישווה המצביא האשורי
את מצריים לקנה כזה, לא התכוון
רק לומר שהתמיכה המצרית היא
מישענת שבירה. הוא הוסיף ואמר:
״אשר ייסמך איש עליו ובא בכפו
ונקבה ״.י

׳*ין זו רק מישענת שבירה,
אלא גם מישענת מסוכנת.
התיקווה
ללחץ האמריקאי מסוכנת,
מפני שהיא מרפה את ידי
הכוחות אשר חובתם היא להילחם
לשינוי המצב הפוליטי בישראל
עצמה.
רק כאשר יבינו כוחות־השלום
בישראל ששום ישועה לא תצמח
מבחוץ, ששום גולם לא יביא את
השלום על מגש של כסף, תגבר
בהם ההכרה שעליהם לאזור עוז
ולהביא בעצמם להכרעה פנימית
למען השלום.

רק עכ-ישראל יכול להציל
את עצמו. שום כוח זר לא
יעשה זאת במקומו. לא אל,
לא מלך, לא גיבור. לא נשיא
זר בבית הלבן ולא שר-חוץ
זר ליד מכשיר־הטלפון.
אם כוחות־השלום בישראל אכן
מאמינים כי הממשלה הישראלית
הנוכחית מביאה את המדינה אלי
חורבן, שהיא תביא עלינו סכנות
ביטחוניות ומוסריות נוראות — כי
אז עליהם לקום ולעשות את אשר
צריך לעשות כדי לשנות את הממשלה.
כמו הפולנים. כמו ההונגרים.

כל השאר אינו אלא חלומות
באמריקא, בריחה מן
המערכה, עריקה מן הקרב
הגורלי.
העולם הזה 2721

זה ...0x1זה ...0x1זה ...0x1זה ...0x1זה ...0x1זה ...0x1זה ז\ם ...זה ...0x1זה ...0*1זה ...0x1

מי שמכיר אותי, בטוח, למרות הכותרת החד־משמעית המתנוססת בראש העמוד, שאינני
מתכוונת לשתף אתכם בהשקפות, הפוליטיות, ובהזדמנות זו, שעוד מעט מתקיימות הבחירות
בהסתדרות, לנצל את המקום שניתן לי בעיתון ולנתח את מצבה הקשה של ההסתדרות, לאור
מה שעובר עליה ועלינו.
(אגב, זה המישפט הכי ארור שיצא לי בחיים).
אני, כמובן, לא אעשה את כל זה. גם מפני שיש כאלה שכבר עשו זאת לפני וממשיכים
לעשות זאת גם היום, וגם מפני שאני בטוחה שדעתי על ההסתדרות לא מעניינת את הסבתא
שלכם.
נכון צודקת?
ההסבר לכותרת הוא הרבה יותר פשוט: שלשום יצאנו מהבית כדי לבקר חברים, עברנו כמו
כל תל־אביבי בדרכו מהבית לאיזה מקום — על־ידי פחי־הזבל. והנה, מתוף הפח, בולטת לה
תמונה, כשלושה־רבעים מגודל התמונה המודפסת בעמוד זה, כמו שהיא, במיסגרת עץ
מלוכלכת, עם שיירי הסיוד האחרון עליה, אבל שלמה לגמרי. לקחנו את התמונה מתוך הזבל
— מה איכפת לי אם ראו אותנו — ולאור פנס הרחוב התחלנו לחקור אותה. מה אגיד לכם?
פוטוגרפיע של הצלם פייגין — כך כתוב בפרוש מתחת לצילום שצולם, איפה אם לא, בוועידת

גאז, בורסה, מזג־האוזיר ותיקונים
שלוש משאיות צבועות באדום, שעליהן
השלט ״יין הילולים״,עברו בתל־אביב, לכבוד
יציאתו לשוק של ״ן ההילנליס החדש של
כרסל מיזרח׳,
כל נוסעי המיניבוס שבו נסעתי ברחוב בן־
יהודה הסתכלו החוצה למראה המכוניות
הגדולות והאדומות.
ואז שאל ילד אחד, שישב ליד האמא שלו:

״אמא, מה זה הילולים?״
״זה משהו שקשור לשביתת מחלקי
הגאז,״ ענתה לו אמא שלו.

לך תיבנה מדינה עם אמהות כאלה.
בדיוק ביום שהדאו־ג׳ונס, או איך שקוראים
לו, ירד ב־ 195 נקודות והבורסה בניו-
יורק כמעט התמוטטה, קניתי לעצמי שימלה
מאוד יפה והייתי מאוד מאושרת. חבר אחד
שלי, שהוא מבין בכסף, שאל למה אני כל־כו
מאושרת ביום שהבורסה העולמית במשבר.
חייכתי אליו את החיוך הכי גדול שלי ואמרתי
לו שאני מצפצפת על הבורסות של כל
העולם, כי אין בהן אפילו אגורה אחת שלי.

ההסתדרות הכללית של פועלי ארץ ישראל, שנת תרפ״א, או בשפה יותר פשוטה . 1921 בצילום:
צירים ואורחים בוועידת היסוד, מיקומם ושם מיפלגתם. הכל מפורט מתחת לצילום.
אז הלכנו לחברים וחזרנו הביתה וניקינו את התמונה יפה־יפה, ואחר כך עשינו קפה
והתישבנו לחקור. החקירה היתה בעצם שבעלי אומר :״הוי, הנה יצחק שוויגר, שכתב את
.שימלח השבת של חנה־לה,״ ואני אומרת :״ברצינות? איזה יופי!״
אבל חקרנו ומצאנו את האבות של שני רמטכ״לים, שני שרי־ביטחון וראש־ממשלה אחד
(אבא של משה דיין ואבא של יצחק רביו); יו״ר הכנסת הראשונה (יוסף שפרינצק) :שני
שרי־אוצר(לוי אשכול ויגאל הורביץ); שר־חקלאות אחד(אהרון ציזלינג); ולפחות נשיא אחד
(יצחק בן־צבי) ,כשכולם מתייצבים מול המצלמה של צ. פייגין, להנציח את עצמם, את הרגע
ההיסטורי ואת התיקוות שהצירוף הזה הפיח אז ביישוב הקטן שהם הנהיגו. אפילו ילדים
שנדחקים למצלמה יש בצילום הזה, ממש כאילו שכבר אז היתה טלוויזיה.
יש משהו עצוב בעובדה שתמונה של מעמד היסטורי כזה, שמישהו טרח למסגר, מתגוללת
היום בזבל. ממש ההסתדרות בזבל...
אבל הכי עצוב, אני חושבת, זה שיש היום יותר ויותר אנשים שזה בדיוק מה שמשמח אותם.
ואז החבר שלי, שמבין בכסף, הסביר לי,
בהרצאה ארוכה ומלאה מילים זרות ובלתי־מובנות,
שאם הבורסה בניו־יורק נופלת, זה
משפיע על הבורסות בכל העולם ואם הבורסה
הישראלית נופלת זה, בתהליך ארוך ובלתי־מובן
לי, ישפיע גם על מצבי הכלכלי, שיילך
ויורע מיום ליום. מישהו מכם צריך, אולי,
חבר שמבין בכסף? כי אני לא צריכה אותו
יותר, את האידיוט הזה.
בשבשבח אמרו ביום החמישי האחרון
שבסוף־השבוע ירדו גשמים. אז ביום שישי
הלכתי ברחוב בשמש הלוהטת עם מיטריה
ביד. גם ביום שבת לא עזבתי את הבית בלי

מיטריה. ביום ראשון חשבתי מה לעשות, אבל
הגעתי למסקנה שיום ראשון זה שייך לסוף-
השבוע, אז לקחתי מיטריה. כן, מתוך עיק־ביות,
גם ביום השני, השלישי והרביעי לקחתי
מיטריה ואף טיפת גשם אחת לא ירדה על
תל־אביב. ביום השישי נשברתי. יצאתי מהבית
בסנדלים, בחולצה ללא שרוול ובחצאית.
נו? ירד גשם כמובן.
אז תגידו אתם, למי יש יותר השפעה על
מזג־האוויר, לשבשבת או לי ולמיטריה שלי?
מחברת א ד על הודיעו לי שהתחרות
.הטעם שלך מעניין א!תנו״ נמשכת עד סוף
החודש הזה.

דניארה ש!?•

3זד החודש:

עקרב
על ועידות האדמה בשנים האחרונות, מאז כניס ת ם של
נפטון, אוראנוס וססורן למזל גדי,
מתעצמים החששות והדאגות. מצב כזה
אינו מבשר טובות ולא יתכן שהוא יע בור
מבלי להותיר עיקבות. העיקבות
יבולים להתב טא בפיגעי טבע למיניהם.
רעידת־אדמה קשורה תמיד לכוכבים
גדולים וכבדים הממוקמים באותה עת
במזלות האדמה. מזל גדי הוא מזל א ד מה
המסמל אבנים, סלעים, הרים, מח סור,
קשיי־גורל, מבות־גורל, ואולי אף
תשלום על חוטר מוסר. כל זה מתקשר
לאסונות העלולים להתרגש על העולם.
בשנים האחרונות הצטמצמו הכוכבים
הגדולים בק שת צרה של השמים. רעי-
דת-האד מ ה שהיתה עכשיו בסן״פרנ־טיטקו
אינה הראשונה וגם לא האחרונה
טצב-הרוח קשה, כאילו לא היה מספיק
כבד במשך כל השנה, ועכשיו כבד אינ כם
יודעים כיצד לה קל
על עצמכם. בני-
הזוג מפתיעים א תכ ם
בהצעות שאינן לרו חבם.
ה 27-וה־28
בחודש יהיו ד* מפתי עים.
לא בטוח שתוכ לו
להתנגד להצעה,
אבל בסופו של דבר
זה יביא ל ה תיי חסות
שוגה ולתחייתו של
קשר אחר, בריא יותר. ענייני כספים
חייבים לעורר א תכ ם בין ה 29-ל־.31

וד 25 ווד 26 שפח עט את סצבדהחוו.
מישהו שהגיע רחוק יבוא או ״צור קשר. זה
•חזיר את הב־טחון העצ־
; ם־ שהיה ירוד באחרווה.
הבריאות שוב תציק בין
שיש׳ לראשון, אולם הפעם
זה יעבור בסתירות
ותחזרו לעצמכם. אל
:תבטלו עמדה, לימודים
או כל דבר חשוב 2971 .
עד ה־ 31 חשובים לח״ס
י הי מ מני
הרום גטיים שלכם. פגישות
שיתקיימו עלולות
.לאכזב. כדאי לכם להחליף סביבה. להיפגש
עם אגשים חדשים ואף עם ידידם מן העבר.

ת״ 25 וה־ 26 מביאים אתכם להחלטה
פתאומית לבצע שינויים או שיפוצים
בבית. לא בטוח שזהו
בדיוק הדבר שאתם
זקוקים לו כעת. חשבו
היטב א ת הרזרבות
הכספיות שלכם. ספק
א ם כדאי להתחייב
עכשיו לטווח ארוך.
יש לכ ם די והותר
התחייבויות כספיות.
ובכל זאת, כטף יגיע
השבוע -מהגרלה או
ממקור אחר, אבל זה לא יחיה סכו ם
גדול. בעבודה כד אי לנהוג בזהירות.

בתקופה שבה ממוקמים הכוכבים בצימ-
צום כזה. אם משווים אתה אסונות
הגדולים שאירעו במאה הזאת, אפשר
להבחין שרעידות-האדמה הולכות ומת קרבות
זו לזו. רעידות האדמה הגדולות,
שבהן ניטפו אלפי אנשים, התרחשו ב-
, 1906ב , 1920-ב , 1960-ב־ , 1970ב1976-
(שבה היו שתי רעידות -בפברואר וביו לי.
הקורבנות ברעידת-האדמה ביולי
הגיעו לחצי מיליון נפש) ,ב , 1977-ב-
,1978ב״ 980ג באוקטובר ובנובמבר, ב-
, 1982ב ,1983-ב-ג 198 וב. 1988-
מי שישים לב יבחין שלקראת טוף
המאה ה 20-רעידות״האדמה קורות
לעיתים יותר תכופות. כל זה קרה מאז
שכוכבים גדולים הצטמצמו והתמקמו
בקטע קטן ועוד לפני כניס ת ם למזל גדי.
בתחילת המאה ניצבו הכוכבים נפטון
ואוראנוט זה מול זה. אוראנוט, האחראי
על אירועים פתאומיים, היה בגדי, ממש
במו עכשיו, ונפטון היה במזל סרטן,
בדיוק ממול, מצבם היה דומה למצב
הנוכחי, א ם בי ביום הם באותו מזל, אבל
באסטרולוגיה שמים לב לציר המשותף.
למזלות סרטן וגדי יש אותו ציר
וההשפעה של הצמידות יכולה להיות
דומה. רעידות״אדמה אירעו בעיקר בש-
הכוכבים הגדולים היו בבתולה, ובגדי
או בשור, שהם מזלות האדמה. פעמים
רבות בציר דגים־בתולה האסונו ת קו רים
בפברואר(מזל דגים) או בספטמבר
(מזל בתולה) .אגב, מבין המזלות בני
מזל בתולה הם החרדים ביותר מפני
רעידות־אדמה. זה יכול ללוותם בלילה
בסיוטים ובחלומות־בלהה.
עד צאתם של נפטון ואוראנוס ממזל

גדי הסכנו ת הן רבות. התאריך הרגיש
יותר הוא הזמן שבו נפטון ואוראנוט יהיו
בצמידות. המשמעות של הצמידות היא
אובדן שליטה, ואז יכולה להתרחש
רעידת-אדמה. ב מרס 1992 יהיו שני
כוכבים אלה בצמידות מדוייקת ואז
הסכנה תהיה גדולה במיוחד, לא רק
בעולם, אלא גם בארץ.
לפני כן עלולים להתרחש אסונות
מהסוג הזה, שבן לא דרושה דווקא

מה הקשו בין
כוכבים צמודים
ומתי זה יקוהי
צמידות מדויקת ויש גורמים נוטפים
המשפיעים וגורמים לאטונות־טבע מסוג

בטיפרו של חיים שבילי ז״ל, הנקרא
חשבונות הג אולה, הוא מרבה לדבר על
רעידות־אדמה ומתייחס לשנה הנוכ חית,
שנת תש״ן. הוא כותב מצאתי
רמז גדול וברור מן התורה, האפשרות
שהתחיה תהיה משנת תש״ן והלאה,
וזהו בספר ויקרא פרשת בהר סיני פרק
כ״ה פסוקים 12-10 האומרים, :וקדשתם
את שנת החמישים שנה וקראתם דרור
בארץ לכל יושביה יובל היא ושבתם

מתחיל להיות קצת יותר טוב. עכשיו כדאי ה פס ד כספי פתאומי או הוצאות בלתי־שתקחו
פסק זמן מכר הצרות והבעיות צפויות גדולות עלולים להכניס א תכ ם
לחדדה, אולם תוכלו
ותרשו לעצמכם ליהנות
להרגע, שכן בין ה29-
סהח־־ם. חלק מכם סבל
ל״ 31 יתברר שיש דרך
וסובל מניתוק שלא
לצאת מהבעייה ואף
מרצון. תימצא לכך
לשפר א ת המצב. דרו תחפה.
עכשיו הזמן
שים רק סבלנות, בי להתחיל
בקשר חדש,
טחון ופעולות מחושאפילו
אם זה לא הקשר
בות היטב. הפזיזות
שאותו חיפשתם. שחה
כאן עלולה להרוס. ב-
לגסות. השמרנות וההר26
וב 27-תצטרכו
גל פועלים נגדכם עכלהשגיח
על הבריאות
שיו. אתם מאור מוצאים
חן בעיני המין השני. שימו לב לבני עקרב ולדאוג לאל הסתבך. יש גם אפשרות
ולבני תאומים. הם ינסו להתקרב אליכם. להיפצע מחוטר״זהירות בגבולות הבית.

ה־ 25 וה״ 26 יעודדו א תכ ם בכל הקשור יום ההולדת מסמל, כם די שנה, תחילתה של
בכספים. אחרי ההוצאות הגדולות שהיו ! תקופה נוחה קתר. שימחת־הודיס חחרת
ועיסה המרץ להתחיל
לכ ם תוכלו לאזן קצת
בדברם חדשים. רמ ס
א ת חשבון הבנק,
סחפש־ם עכשיו עבודה
ואולי אף לרכוש לכם
שונה או תפקיד אחר. ם׳
דבר-מה חד ש. מגיע
שתארך הולדתו עריק
לכם, אחרי שגיטיתם
רח 1ק •וכל להמתין עד
להיכנס למישטר-צנע.
לזמן המתאים, ואיש לא
ה 27-קצת מסוכן לנ יאשים
אותו אם בינתיים
טיעות. א ם אינכם מו-
21 ביולי -
הוא ע״ף ולא מתחשק
כרחים, ד חו א ת הנ 21ב
אוגוסט
לו להיכנס לפעילות סיר
טיעה או בידקו חיטב
תרת. ב שטח הרומנט׳
א ת המכונית. ברומנ מצפה
פנישה מפתיעה ומרגשת בין ראשון
טיקה שימו לב לאפשרויות הנפתחות
ל שר ש׳ ,אך עליכם להבהיר את עצמכם.
לפניכם. לפתע אתם רוצים להתמ סד,

תקופח לא-קלה עוברת עליכם. אתם
השמע חרבו מסי שת. בפנישות עם חברים
נאלצים להמצא במרפאות, בבתי-חולים
ובבלל תתמנוו לשינויים ש־נוונו קצת אח
או במקומות שבהם
השינרה. נסיעה שאתם
נמצאים קרובים או
מצפים לה תהיה מאוד
ידידי ם חולים. אתם
מהנה, אל תתנו לאחרים
עצמכם עלולים לא
אח כל מה שיש ברשר
להרגיש טוב בין ה־29
חכם. אנשים מנצלים אח
ל־ 31 בחודש. תצטר טוב
ליבכם והניע הזמן
כו להקפיד על שינה.
שנם לכם יתנו דבו־מה
]11(111
התעייפתם באחרונה,
סבל־ שתרגישו חייבים.
בנוברובר

לא ישגתם מספיק וזה
בבית. זוהי תקופה מת20ב
דציבי
משפיע על ההרגשה
אימה לתכנן רהוט חרש
ובעיקר על הבריאות.
ולארגן את הדירה בצר
טי שחי אי תכ ם צריך להתח שב בכ ם
רה מושכת יותר. צבעי פסטל מתאימים.
ולהבין שאינכם יכולים ל תפק ד כרגיל.
בע מד ה כדאי לקבוע שיחה ב־ 29 בחודש.

קשת

איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו
תשובו,׳ ובפסוק שאחריו, :בשנת היובל
הזאת תשובו איש אל משפחתו.
שנת תש״ן ( )1990 היא היובל לפי
הלוח שלנו. הוא גם מזכיר בטיפרו שהר-
הזיתים המקודש, המשמש בית״עלמין
זה אלף שנים והפונה אל הר-הבית, גם
הוא יצטרך להשתנות. הוא מביא את
דברי זכריה הנביא, המתאימים לדברי
יחזקאל בעניו זה :״הנה יום בא לה׳
וחולק שללך בקרבך ן ...ויצא ה׳ ונלחם
בגויים ההם ביום הלחמו ביום קרב.
ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים
אשר על פני ירושלים בקדם ונבקע הר
הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה
מאד, ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה
ונס ת ם הרי, ובא ה׳ אלהי כל הקדושים
עמך והיה ביום ההוא יטוב כל הארץ
כערבה״(זכריה י״ד).
הוא מסביר בי רעידת״אדמה תגרום
להתהוות סדק גדול בקרקע אבן
השתייה, שעליו בנוי המיטגד הערבי
כיום, ומתוך התהום יפרוץ מעיין מים
שיזרום לנחל קדרון ולמעיין השילוח
וירד לים המלח, ועל שפתו יצמחו עצים
נפלאים שיוציאו פירות מדי חודש
בחודשו ועלי העצים ישמשו כמקור
רפואה למחלות שונות.
מעיין זה יספק מים שובים ומתוקים
לשתיה לתושבי ירושלים העתיקה ויש מש
גם להשקייה של מידבר יהודה
ומורדות ההרים מעמק קדרון לערבת
ים־המלח. הוא יחולל תמורות נפלאות
בארץ ישראל, עד כדי בך שירפא א ת מי
ים־המלח וימתיקם ודגים רבים יתחילו
לשרוץ בו.
ו 26711 257 יהיו ם־ס מלאי ציפיה. הפחיתו *
מהציפיות, כך תמנעו אכזבה. בבל זאת. יהיה $
ממה דהנוח באוחם *
ימים 28711 2771 .בחר *
דש חשובים לעתיד *
הקרירה שלכם, ורש׳־*
פור ניכר במצבכם *
הכספי. חשוב שתהיו*
ע־רנ״ס זלא תחמיצו .
ש1ם הזדמנות. בתחום*
הרומנטי אתם סובלים*
סניתוקיס. נם אם נעש* 1
לפי בחירתכם. פגי שה*
סורת תהיה ה שמע, בעזרת ירדים *
שישתדלו להקל עליכם את התקופה הזו* .

ה־ 2$וה 26-יחיו מאוד מעייפים. לא מן *
החכמה להחסיר מעצמכם שעות שינה* ,
זה יתנק ם בכם. אינ כם
מצליחים להתרכז
בעבודה או להספיק
א ת כל מה שתיכנג-
תם. עכשיו מאוד
חשוב שתוביחו א ת
עצמכם כיעילים, שנן
חושבים לקדםא תכ ם מי ולתת לכם ת פקי ד
20 בי נו א ר ־
18בפב רו א ר
חדש. נסו להיות
עידנים, כל מה שקו־רה
דורש א ת התעדבותבם. אתם ממה; -
ריס לוותר בשיש מישהו אחד שמעוניין* .

סצב־רוח קצת יותר טוב ב־ 25 ובד 26 בחודש* .
סתעו״נים בכם נם ירדים ונם בני המין השני* .
פרשיה רומנטית חדשה *
עומדת להתחיל. זה יק־ *
רה דרך מקזברהעמדה* .
ולמעשה משהו ככר .
התחיל. אלא שפרשה *
שהחלה לפני שלו ש ה *
שבושת. עלולה להס־ *
ת״ם לפתע. שיש• ושבת *

עלולים לא לה תי ש טוב *
ול ס מל מאיצדק שנע־ .
שה לכם. מישהו הקשור לארץ רחוקה יניע *
וישפוך אור על פר שה שהעיבה עליכם* .

זנים

הצטרפו למהפכה
* לקוח נכבד, הקפד לערוך א ת קניותך רק בב תי עסק הנותנים
את שוברי האירוח חינם בב תי מלון ותזכה בנוסף לקניה
טובה גם באירוח חינם ני ד המלך.
* אםאתה בעל ע סק המעונין לקדםאת מכירותיו רכוש עוד
היום עבור לקוחותיך א ת שוברי האירוח שלנו.
בעלי עסקים הצטרפו גס אתם לרשימת
בעלי החנויות המעניקים ס א ו ( סוף שבוע)
חינם ומצליחים לקדם את מכירותיהם
ד רו שי םמקדמימ כי רו ת
ל שו ב רי ־ אי רו חבב תי ־ מ לו ן
פ רנ ס ה מו בטחת .

פרטים בטל 454203 .־,03
455924־ 5468787,03־03

פוף שבוע
וזעם

סגיפנו בירושלים 02*221434

שמות הלקוחות:
פסט ־ או ר א ביז רי רכב, יד חרוצים ,13 תל־אביב
א לי פרטס שיווק ו הפ צ ה, המסגר ,23 תל־אביב
ש ח קי ם סו כ נו ת בי טו ח, הנציב ,32 תל־אביב
ח נו ת ר הי טי ם, הרצל ,64 תל־אביב
מ כו ל ת שירן, דהומיי ,14 ירושלים
מ טג ריי ת תו מרא בי שי, מושב אורה, ירושלים
א לו מיניו ם, כורזין ,5גבעתיים
ב.ג. ח ש מל, החרושת ,26 אור־יהודה
אלי פז ה פ קו ת, ניסנבוים ,7נתניה
או ל מי נ תני ה, שמואל הנציב ,5נתניה
אוריון ר הי טי ם, איזור התעשייה הישן, נתניה
סמדר בי טו חי ם, שמואל הנציב ,2נתניה

א בי בי בע״מ, שער העמקים ,2נתניה
שחר ייצוג, שער הגיא ,8נתניה
צבי דורון, החלוצים ,8נתניה
מ רי א ז /מספרהוס לון ל כ לו ת, הרברט סמואל, חדרה
בי תהסטריאולרכב, הנשיא ,36 חדרה
עיצוב המאה עליז ה, הרברט סמואל ,47 חדרה
ת כ שי טי רוזנ פלד, הנשיא ,48 חדרה
ר הי טי פאר, הנשיא ,1חדרה
ד קו ר ה שו מרון, תרנ״א פינת הנשיא, חדרה
ר הי טי סי מון, תרנ״א ,33 חדרה
ר הי טי הנ שי א, הנשיא ,30 חדרה
ק לי או טתחנת ־ דלק, פרדס־חנה
ר הי טי מיני קניון, מרכז המושבה, פרדס־חנה

6סיומ והשקעות בע״מ, טל 452194 03-454203,03 פקס 03-5468787 .

העולם הזה 2721

לי לשבע הגוויות. היא שמעה קו לו ת ה קו ר אי םלעזרה, ועלתהלדירת
ן ־ יא היתד בתולה. כולם צריכים לד1
עת את זה. מיד אחרי שאני אקבל
אישור בכתב מהפתולוג, הד״ר לוי, אני מתכוון
לצלם את המיכתב הזה, שמאשר שס־ברייה
היתה בתולה עד למותה, ולהפיץ אותו
בכל יפו כך אומר אביה של סברייה,
מיסלח טורק, יום לאחר שבתו, בת ה־ ,21 הובאה
לקבורה.
מיסלח מסתובב ביפו עם אקדח צמוד, מוכן
לפעולה .״הרוצח מוכר לנו ״,אומר מיסלח,

גופו הממוצעות .״הוא היה אכזרי, אף אחד לא
התעסק איתו פה.״

ו חז ק ה
^ דירה גדולה ביפו יושבת מישפחת טו־רק,
מישפחתה של סברייה, ומנסה להתמודד
עם הרצח. מנסה להבין איך נקלעה לדירתה
של כרמלה יחיא.

לים. ואז נדע בדיוק אם היא הורדמה או סו-
ממה.״
האחות נהירה :״אולי הוא שם לה חומר
הרדמה בקולה. מיסכנה.״
הקולות מתערבבים. יותר מלהפליג בשבחים
על מעלותיה של סברייה חשוב להם
לנקות את המישפחה ואת סברייה מהבושה
שהיתה זונה. האב :״איך אפשר לנקות את
הבת שלי, איך? תתארי לך שהיום פגשתי
אקה איש זקן שאני מכיר שנים והוא אמר לי:

טה. היא תפסה נבוט ביד ורצה את כל המדרגות.
היא רצתה לגמור על הנהג שפגע בילדה
בת שבע. רק שוטר שהגיע הצליח לעצור
אותה מלכסח את הנהג. כזאת היתה.״ טוב־לב
פה הוא עניין יחסי. המטרה הסופית היא החשובה.
ועוול, לדעת המישפחה, יש לפתור
בצורה אבסולוטית.
לחדר מצטרפת חברתה הטובה של סב־רייה,
מרים. גדולת־מימדים, ענקית. לגודל
מימדיה יש חשיבות כדי להמחיש עד כמה

אלי דסה, העול ם הז ה

מישפחת טורק* :״אנחנו ננקה את שם המישפחה!״
״כבר הפעלתי את אנשי־המודיעין שלי. אני
בטוח שהוא לא חזר לאיזור מגוריו.
מכל הפרטים שיש לנו עליו ועל מישפחתו
עד עכשיו, ברור לי ולרשת־המוריעין הפרטית
שלי, שאם הוא יגיע לבית שלו, המיש־פחה
שלו תהרוג אותו מיד.
הם ניתקו איתו קשר כבר לפני הרבה זמן.
הוא הביא להם רק בושות.״
במקום מגוריו אין איש מעוניין להיזכר
בחשוד. כולם מתחמקים. מנדבים פרט זה או
אחר ונעלמים. מן התמונה המצטיירת ניתן
להבין כי החשוד עסק בסחר בסמים ובסרסרות.
על כר עוד מוכנים לסלוח לו בכפרו,
אבל לא על העובדה ששיתף פעולה באופן
קבוע עם כוחות־הביטחון הישראליים. לפשע
הזה אין מחילה.
״יותר טוב למישטרת־ישראל להביא אותו
אלינו. הוא לא יעבור את הלילה. אם האנשים
פה לא יהרגו אותו, החמאס בטוח יגמור
עליו.״ אומר אחד הגברים שעימם שוחחתי.
שלא לציטוט מוכנים לספר שכנים שונים
כי החשוד היה ידוע כמי ״שלא שם חשבון״,
כאיש אלים באופן יוצא־דופן, למרות מידות

טורקאן, האחות הצעירה :״סברייה היתה
נוהגת לשבת כל לילה במיזנון אצל יענקל׳ה,
ברחוב יהודה הימית ,4באותו בית שבו גרה
כרמלה יחיא. היא אהבה לגמור את הלילה
בטוסט וקולה. כנראה שכשהיא ישבה שם
הגיעה אורלי חכים, חברה שלה. ער לפני כמה
חודשים היו סברייה ואורלי חברות מאוד טובות.
הן רבו והפסיקו לדבר זו עם זו. סברייה
נסעה לתורכיה לבקר את האח שלנו שגר שם,
כשחזרה היא נפגשה עם אורלי והקשר חודש.
בליל הרצח ישבה סברייה אצל יענקל׳ה.
בסביבות 12.30 אחרי חצות פגשה את אורלי
עם החשוד ברצח. פה כולנו יודעים מי הוא.
כמה זמן אחרי שאורלי עלתה איתו למעלה
נשמעו צרחות, הצילו׳ ויענקל׳ה ביקש מס־ברייה
לעלות ולראות מה.העניינים, וככה
היא מתה, המיסכנה. כנראה שהוא חיכה לה
מאחורי הדלת, התנפל עליה מאחור וסימם
אותה.״
האב מיסלח :״אפילו אני לא מאמין שהוא
יכול היה סתם ככה לשים לה צמר־גפן עם
חומר־הרדמה, הוא לא יכול היה להרדים את
סברייה, שהיתה חזקה יותר משני גברים חזקים
ביחד, אני חושב שהזריק לה חומר־הר־דמה.
אני מחכה לתשובה מהמעבדה בירוש־

,לא נורא. ניקו כמה זבל•׳ איד אפשר? איר אני
יכול לנקות את הבת שלי מזנות וסמים. גם
אורלי לא היתה זונה, חארם על הבחורה. פעם
היא גנבה מכונית, זה כן. אבל אורלי לא היתה
זונה ולא סברייה.״ כל הנוכחים מסכימים וכאילו
במקהלה חוזרים אחריו :״חארם, חארם,
לא היתה זונה אורלי.״
בבית סורק יושבת המישפחה באיפוק רב.
מקבלים אותנו בהרבה כבוד. למרות הכעס
הרב ותחושת־העוול שנעשה להם, בשל ה־פירסום
באחד העיתונים היומיים, כי סברייה
היתה זונה ומעורבת בסמים, הם מוכנים לשתף
פעולה. מוכנים להיעזר בכל אחד שיוכל
להוציא את האמת שלהם לאור ולהוכיח כי
סברייה, למרות שהעדיפה מישחקי בנים כבר
מצעירותה, למרות שלא הלכה בתלם המיש־פחתי
והחליטה שלא להתחתן, למרות כל
אלה, היא היתה נקייה, כהגדרת המישפחה.
האחות נהירה :״היה לה לב לבן. לא לב
שחור. תמיד היתה מוכנה לעזור לכל אחד.״
האח, ניאזה, מצטרף לאחותו ומספר כמה סיפורים
שימחישו את סוב-הלב של סברייה:
״לא מזמן שמעה סברייה תאונת־דרכים למ־
* האחות נהיר״ה ובלה. האח1ת טורקא,/
האח רארה ולפרו האח הצעיר, האב והאם.

היתה סברייה חזקה .״כמו שאת רואה אותי,
אני גדולה מאוד. סברייה ואני הכרנו במועדון
בית צ׳לנ 1ב כשהיינו בנות . 10 שתינו היינו
גדולות וחזקות. התחלנו לריב מי תנצח במכות,
וככה התחילה חברות בינינו שנמשכה
עד היום. סברייה היתה מגינה עלי מבחורות
אחרות. פעם, במישחק״טנים, אחת אורנה, רצתה
להרביץ לי. סברייה מיד ניגשה אליה
והסבירה לה מה העניינים פה. אורנה העדיפה
להתחבר איתה.
״אני זוכרת שבגיל 10 היינו שתינו בבית
צ׳לחב, המועדון השכונתי. בחדר אחד התקיים
חוג איגרוף לגברים. סברייה פתחה את
הדלת וקיבלה מבט בעיניים. ממש נפקחו לה
העיניים, והיא אמרה לי,זה מה שאני אעשה.,״

^ ב שמים
? ?4ו מ דליו ת
^ יא היתה בחורה מיוחדת. מדליות
( 1רבות מקשטות את חדרה. חדר מוזר.
מצד אחד כפפות־איגרוף ופוסטרים של ראמ־בו.
מצד שני אוסף של בשמים וקוסמטיקה
נשית. טורקאן, אחותה, מביאה את הצמה
שנגזרה מראשה המת של סברייה, לפני שנק

הרצח
ברה .״ביקשנו את הצמה, שישאר לנו משהו
למזכרת. תמיד היא היתה עם שיער ארוך,
תמיד הוא היה מבריק. היא חפפה אותו כל
יום, להראות לכולם שהיא אשה״.
כשמת מישהו מוות לא צפוי, מתגלים לאחר
מותו הסימנים כי ידע על מותו הקרב. גם
במיקרה של סברייה מתברר פתאום כי סב־רייה
ידעה כי פניה למוות. שתי האחיות מספרות
כי ביום הרביעי פתחה האם לסברייה
בקפה .״אמא ראתה בקפה שמשהו רע מאוד
עומד להיות. היא שפכה את הקפה ועשתה
עוד אחד. היא קיבלה שוב את אותה התמונה.
היא אמרה לסברייה שהיא רואה אותה יושבת
באיזה מקום ועולה למעלה לעזור למישהו
בצרה, וכך מתה. אמא אפילו ראתה חוט־חש־מל
כרוך על הצוואר. היא ממש התחננה לפני
סברייה שתיזהר. סברייה ענתה,כולה מותה׳.
כולם מתים בסוף. לא התייחסה.

תעלומה: איו הווגיס
נחווה צעיוה,
חשוקות כמאה קירו,
והיא גס אלופת־שואל
באיגווו
רנשים? סבו״ח טווק,
נוצחת אחת מתון־
שבעת בלידהגוכות,
שתקנ־ץ את מישסות
תל־אביב המישפחה
עוד תוניח שהיא לא
היתה זונה

סברייה טורק: המישפחה גזרה את הצמה למזכרת

ש רי ת רו ם
״ביום החמישי באנו, כל המישפחה, לדבר
איתה שתיזהר. אנחנו מאמינים בקפה וחושבים
שצריך להתייחס ברצינות לסימנים
כאלה. היה לנו ויכוח איתה. אבל היא כמו
תמיד העבירה את הנושא וסגרה עניין. לפני
שנפרדנו היא נישקה כל אחד מאיתנו ואמרה:
,.יותר לא נפגש. שלום׳.״
דבר המוות נודע למישפחה בשבת בצה־ריים,
כאשר שני שוטרים הגיעו למיסעדה של
האב וקראו לו לזהות את הגופה. מיד אחרי
שזוהתה סברייה כאחת הנרצחות, התארגנו
ביפו עשרות בחורים, חברים של האח ניאזה,
לנסות ולתפוס את הרוצח.
ניאזה :״איך שנודע לנו, התחלנו, כל ה־מישפחה
והחברים, לצאת עם גרזינים וסכינים
לחפש את הערבי הזה. יש לנו קשרים
ביפו. אנחנו מכירים כל אחד. אנחנו גם נמצא
אותו. ואני מבטיח, כשנמצא אותו, אני בעצמי
עושה ממנו קציצות. מענה אותו כל יום קצת.
הדם לא נהיה מים. דם נשאר דם. אחד מה־מישפחה
שלנו יקח את הנקמה שלנו, או אני
או אבא שלי. אפילו שנשב מאסר־עולם.׳׳
האב מושיט את מפתחות מכוניתו ומבקש:
״אני נותן את המכונית שלי לכל מי שימצא
אותו. אני יודע, אני אמצא אותו, ואני אתנקם.
הלכה לי הילדה. איננה. אבל רק בנקמה ברוצח
ורק אחרי שכולם ידעו שמתה בתולה ולא
היתה בסמים אני ארגע.׳׳

סברייה במכזן־כושר. למטה: מזרידה ידיים. הגברים פחדו ממנה

ידיד אמריקאי ל ג
לעזה
״אין לשים את כל הביצים בסל אחד״
אמר רבין לאחר מלחמת ששת הימים,מאוכזב ממדיניות האמברגו הצרפתי של
דה־גול והעבירן כולן לסל האחד האמריקאי.
ומאז, הולכת ישראל ״ומאבדת
גובה״ בעצמאותה המדינית.

חכמי המדינה יוכלו להצביע על שגי אות
רבות וקשות בשיקול הדעת המדיני
האמריקאי. למשל, סיום מלחמת העולם
השניה בעוד רוסיה שולטת באירופה ה מזרחית.
שיקול מוטעה בקובה, בציילי,
מלחמת ויטנאם. נטישת השאה, סלילת הראיה ערפול
לחומייני, הדרך בפליפינים. אך למדינה גדולה יש א ת
היכולת ״לשגות בגדול ולשלם בגדול״.
ואילו אנו, הקטנים, מיטיבים היינו
לעשות לו שקדנו על חכמת ״הלקח
מנסיונם של אחרים״ ,כיון שחלק משיקול
הדעת המוטעה כלל אותנו.
כבר ראינו את בז׳זיינסקי, ויינברגר,
שולץ ואחרים. היינו עדים לטעויותיהם,
הנושא״
״ללימוד
להתפכחויותיהם
על־ידם. לאמריקאי הנוסע חופשי
במרחבי היבשת כנתון קיומי, ויתור על
כמה ק״מ הם ענין קטנוני. לישראלי של דידו
נסיעה ממנהטן לקוינס הם חציית
המדינה, ונסיעה מניו-יורק לשיקגו ה ם
אורכה של המדינה, יש תפישה פוליטית
גיאוגרפית אחרת.
במשך כל השנים השכלנו לתפקד ״עד
יעבור זעם״ ,או עד יעבור השר. אך לאחרונה
נקלענו למצב בלתי אפשרי שבו אנ שי
מפלגה אחת לוחשים על אזנו של הממשל
מתי אפשר וכדאי ללחוץ על ישראל
להתקפל עד לגודל של ״ראש סיכה״,
לטובתה של ארה״ב ולטובתה של מפלגת
העבודה.
לפנים, עצם נסיעה שכזו היתה נחשבת
לבגידה, היום נסיעה שכזו היא ענין פרגמטי
של מתי וכמה. כדי לשכלל את הרעיון
ולהביאו לתוצאותיו המכסים־
ליסטיות הייתי מציעה למפלגת העבודה
לבוא בדברים עם אס א ד שיתווך בינינו
לבין האמריקאים בענין ערביי ,1 *1
תמורת מאמציו אפשר להבטיח לו את
רמת הגולן, והוא בתמורה ישחרר את בני
הערובה האמריקאים, כמו כן ישפיע על
איראן לפרסם הודעה מתונה ולהפסיק
את שריפת הבובות האמריקאיות בחו צות
טהרן. מהלך זה יביא להפלת ממ שלת
האחדות, להפלת הליכוד השנוא,
יביא לקבלת מענק אמריקאי נוסף, אשר
בהעדר שותפים קואליציוניים אפשר
יהיה סוף סוף להזרימו על־פי שיקול דעת
חופשי לכיסוי נזקי כור, סו״ב, קופ״ח
והוצאות מפלגת העבודה על תעמולת
הבחירות להסתדרות.
אם יבואו בדברים עם קאדאפי, אין
סוף לאפשרויות.
אגב, לראשונה מזה כעשרים שנה,
תהיינה הביצים והמדינה פזורות בסלים
רבים.
כיון ששני בתים לאומיים נהרסו בטכניקה
זו של פנייה למעצמה זרה וגדולה
ולבסוף התנגשות עימה, וכיון שחפצי
חיים אנחנו, עדיין לא מאוחר לדידה של
מפלגת העבודה והאחים לסגת מסגנון זה
ולהעמיד את המדינה בראש מעיינינו, ל א
להשתלח בידיד האמריקאי ולא לשסותו
בחלק מאתנו. לנהוג בו כמו שנוהגים
בידיד: בכבוד, בחיבה, אפילו בערצה, אך

בריחוק כלשהו.
א. אבדיב ש
למעננו

רביו!
דצמבר ,87 תאונת
דרכים בה נהרגו ארבעה
ערבים ברצועה מציתה
את לפיד האינתיפאדה.
מהומות, הפגנות המוניות,
רחובות בוערים,
ידויי אבנים, בקבוקי תבערה,
התקפות על חיילים.
הדרג הצבאי מבולבל,
הדרג המדיני בהלם.
איש לא הזהיר, איש לא
אמר כי התפרצות כזו
תבוא. גם כאשר באה
איש לא הבין, איש לא
ידע לאן הגיעה.התגובה הראשונית
לארועים היתה קריטית
באשר לכושר ההרתעה
״לכל
של צה״ל ובאשר להמשך
הארועים והיקפם,
אך היא בוששה לבוא
בכמות ובעוצמה הנכונים. היו אלה ימי חג
החנוכה — רבין שהה בארה״ב. שמיר נשא
נאום על גבורת החשמונאים והארועים הלכו
והתפשטו אל כל חלקי יהודה, שומרון וחבל
עזה והציתו אל לבותיהם של ההמונים הפלסטינים.
ילדים, נשים ופחות גברים יצאו לרחובות
לשאת בעול המאבק של העם הפלסטיני
בררו לנצחון.
רבין, שתמונות הטלוויזיה בארה״ב לימדו
אותו על המצב יותר ממה שחשב שהוא יודע
חזר ארצה, לא לפני שסיים את שליחותו
ובנאום תקיף הודיע ״נשבור להם את העצמות״
.אבל אז כבר היה זה מאוחר מדי, מעט
מדי ולא חכם. כל עצם שנשברה לעיני מצלמות
הטלוויזיה, הוסיפה למדורת האינתיפאדה
והתמונות שודרו לכל בית ברחבי
העולם.
במשך יותר משנה, באישור שלטונות
צה״ל, נפתחו כמעט מדי יום כל מהדורות
החדשות ברחבי תבל בגבורת הפלסטינים
מול הצבא הישראלי הכובש. עובדה שגרמה
נזק חסר תקדים לתדמיתה של ישראל. חסידי
העולם־כולו־נגדנו שוב הביאו דוגמאות של
רצח המוני של כורדים ע״י עיראקים, של
הפלסטינים ע״י ירדנים ושל הלבנונים ע״י

ה רו חו ת ...עכ שיו שני הם טו עני ם שיש להםכאבראשך
סורים ״והעולם כולו שותק״ .כאן עוד לא
מבינים שאנחנו לא עירקים ולא סורים, לא
ירדנים וגם לא סינים. אנו יהודים שחיים
בבית זכוכית גדול ועיני כל העולם נשואות
אלינו לרע, ורק לרע. היה גם מי שאמר
שכאשר העירקים רצחו אלפי כורדים באמצעות
גזים מסכי הטלוויזיה התמלאו בדם ליום
אחד ואחרי שבוע העולם שכח מזה, אבל
כאשר כל יום במשך יותר משנה מספקת
ישראל למרקעים נקודה אחת של דם או
שתיים הנזק המצטבר גדול הרבה יותר.
שנה חלפה, בחירות באו, ממשלות התחלפו
והאינתיפאדה לעולם נמשכת ומעוררת
ויכוח בין שתי אסכולות. אסכולת שרון ״ניתן
לעשות יותר ואפשר לחסל את האינתיפאדה״
מול אסכולת רבין ״עושים מה שאפשר, אין
פיתרונות של זבנג וגמרנו״ .מצדדי שרון
הזכירו איך חיסל את הטרור ברצועת עזה
בשנות ה־ ,70 מתנגדיו טענו כי אין המצב
היום רומה לארועים באותם ימים, משום שאז
היה זה גל של פעולות טרור שהתבצע ע״י
מחבלים ואילו האינתיפאדה אינה טרור אלא
סוג של התקוממות עממית ספונטנית המלווה
בהפגנות ומהומות המוניות בהן נוטלים חלק

208

השבוע שוב נפצע קשות אזרח ישראלי מפגיעת אבן בראשו על
כביש עוקף עזה. ערבי נחשד בטבח השבעה בדרום ת״א, הפעם על
רקע פלילי. בשטחים נרצחו חמישה תושבים בידי רעולי פנים.
ספירת ״דיעה אחרת״ מראה כי מאז פרוץ מאורעות האלימות
הערבית ב־ 9.12.87 קטל הטירור הפלשתיני 208 ערבים ויהודים, נשים
וגברים לפי הפירוט הבא:
• 163 ערבים נדקרו נורו ונשרפו ע״י בני עמם.
• 45 יהודים נרצחו.
• 1חייל ישראלי נעדר.

רוב הפלסטינים בשטחים. אך ככל שחלף
הזמן האינתיפאדה פשטה צורה ולבשה צורה.
מזה זמן רב שההפגנות הגדולות והמהומות
ההמוניות נעלמו ואת מקומן תפשו
רעולי הפנים. אנשי צבא מודים כי זוהי בעיה
מס׳ 1של צה״ל בשטחים. התופעה ודרכי
הפעולה דומים מאד לגל הטרור שהיכה את
הרצועה בשנות ה־ .70 אז כמו היום היו אלה
מחבלים שנקטו במעשים אכזריים ורציחות
והטילו אימה ופחד על התושבים הערבים,
במטרה להניאם משתוף פעולה עם ישראל
ומכל צעד שיתפרש כהכרה בשלטון הישראלי.
מדי פעם ניסו לפגוע גם בחיילים
וכאזרחים ישראלים אך בעיקר פגעו בערבים.
ההבדל היחיד הוא בכך שאז הסתתרו המחבלים
בפרדסים, בבארות ובבונקרים תת קרקעיים
ואילו היום הם מסתובבים בחוצות
הערים והכפרים לבושי מסכות, פוגעים והורגים
בצורה אכזרית ומזעזעת. עד היום הרגו
115 ופצעו יותר מ־.300
גם בימים ההם לא הבין הדרג המדיני את
חומרת התופעה — דיין שהיה שר בטחון גרס
כי פעולות הטרור של ערבים נגד ערבים
אינם מעניינו. הדרג הצבאי באותם ימים,
אלוף פיקוד דרום — אריק שרון, לא טען
שהפתרון הוא מדיני אלא הציע פתרונות
צבאיים ודחק בדרג המדיני לקבלם. תחילה
דיין הסתייג והאלימות והטרור שגברו הגיעו
גם ליהודים. על משפחת עולים מאנגליה
הושלך רימון, שתי תינוקות נהרגו והאם
נפצעה קשה. רק אז נתן דיין אור ירוק ״אתה
יכול להתחיל״ ,אמר לשרון ושרון התחיל
וגמר. בפעולה חכמה, נועזת ומתוחכמת עם
הרבה דמיון תוך גרימת נזק מינימלי לאוב־לוסיה
האזרחית, חוסל הטרור בעזה.
אבל כנראה למרות ההשוואה והדמיון מה
שניתן ואפשר היה לעשות אז לא ניתן ובלתי
אפשרי לעשות היום. משום שאז היינו שונים,
משום שאז הכל היה נראה אחרת...

אור• •עקב ₪

א 1רי דן
^ חבל עזה, בגוש קטיף פגשתי בשבוע
^ שעבר ביהודים אחרים. שונים.
את יוסי גוטסמן בן ה־ ,32 במושב השיתופי
עצמונה, גאה ובצדק בחממה אותה טיפח חד
מייצאת צמחי נוי לאירופה בלמעלה ממיליון
דולר בשנה. אחדים מ־ 7ילדיו של יוסי, יליד
אוקראינה ויוצא חיפה, מלווים אותו בעבודתו
בחממה הענקית הכוללת מיכשור מתוחכם.
44 משפחות מרובות ילדים יושבות שם בין
הדיונות של עצמונה.
את מדי מייזליק יפת־העיניים המדברת
בהתלהבות על ייצוא פרחים ועגבניות מגוש
קטיף. עגבניות שזכו להצלחה בארה״ב, היכו
את המתחרות בטעמן(וגם במחירן, עשרה דולר
לק״ג עגבניות לצרכן לעומת ארבעה
עבור המתחרות הנחותות יותר) .ארבעה ילדים
היא מגדלת במקביל לורדים ולעגבניות
במשק המשפחתי שלהם במושב העובדים גני־טל,
מושב בעל אופי דתי, שמתיישביו באים
מקרב בני־עקיבא, בוגרי צה״ל, הנח׳׳ל וישיבות
ההסדר.
את צבי הנדל, ראש המועצה האזורית חוף־
עזה, בן ,40 מזה 13 שנה מתיישב בגוש קטיף,
אב לארבעה ילדים, הגאה ובצדק שכ־3400
איש מתגוררים שם כיום. מתון החולות, המרכז
האזורי בנווה דקלים, טווה הנדל תכניות
פיתוח לגוש קטיף, מחקלאות דרו חינוך ותעשייה
ועד תיירות.
בין המבוגרים האופטימיים הללו, בולטים
במיוחד הילדים. פנים מקסימים של בנים ובנות,
רבים מהם צבע שערם ועורם בהיר״אדמ־דם,
כצבע חולות הדיונות המחזירות בעוצמה
את שמש המדבר. לא מעטים מהפעוטים יחפים,
והם מתהלכים שם כרגילים בכן מאז
ומתמיד.

הוהי
וכמה פעמים הם מראים, את החלוצים הנפלאים
של גוש קטיף, את פניהם צרובי השמש
של הילדים והמבוגרים, שנאחזו בחולות הנודדים
ועצבו אותם בערוגות שדה, ובגנים הפורחים
של בתיהם? יהודים שמנהלים חיים
נורמליים, אופטימיים בתוך התוהו ובוהו של
רצועת עזה. חובשי כיפות, ברובם. אבל לא

מבאי״ניקים ״נסינים״
ובאואדונס
ך ם המסא״יניקים י הותיקים, האמי־
^ תיים, יכולים להתגאות שבתחילת שנת

אחה

זוכרים את הצהרותיהם של שמעון פרס וחבריו
בנושא זה .״עזה תחילה״ — למסור אותה,
ומיה
לכן לא פלא ששר הבטחון יצחק רבץ מעכב
את אישורו ומונע למעשה הקמת מבני־קבע
בכפר־דרום כשם שהוא מונע התחלת או
השלמת סלילת דרכים חיונית ביהודה ושומרת•
פרס,
במידה רבה של צדק, העביר
מיליונים לקיבוצים, המשתייכים למלח הארץ
הזאת. אבל לא היה שם ראש ממשלה(מן
הליכוד) שיאמר לו ולרבין, מיד וכתנאי, שיש
להעמיד במקביל תקציבי התיישבות ופיתוח
לחבל קטיף וליהודה ושומרון, וכמובן לעיי
חממת
צמחי נוי
יצ 1א לאיחפוז בסיליזן חלאר
אך מה הקשר בין גולדה, דיין, אלון וגלילי
למי שמתיימרים להיות יורשיהם במערך? איזה
מעשה רציני אחד בחייהם עשו עוזי ברעם
ומיכה חריש ובני־דורם, וכמה מהמקבילים
להם ״בליכוד״? חיוך חם של ילד קטן, הסח־רוצץ
יחף בחולות ג 1ש קטיף שד לא ברא אף
עסקו

המעט המחזיק את המחנה

המתמודד, והבורח,
ס כן יהודים אחרים, כאילו נחתנו על פני
>£הירח. בתל־אביב בירושלים במקומות
שונים בארץ, אתה פוגש את הישראלי המצוי,
המקטר, המודאג. מ״מה יהיה?״ ״אין ברירה
— צריך להחזיר״ ,״צרין לוותר״ ״האמריקאים
לא יתנו״ — ושאר קריאות ייאוש.
שלא תהיה טעות. יש כמובן למרבית המזל,
גם יהודים אחרים בירושלים ובתל־אביב

התוצר המם ואר של הגוש
חיוך של ילד קטן לא ברא אף עסקן
ובכלל, המבינים שחייבים להתמודד. אבל קר
לם כמעט לא נשמע כי התקשורת והפרקלי־טים
בדרן־כלל מחרישים את האזניים בקריאות
נסיגה, ויתור כניעה ואף קריאת בזכות
מגע עם הרוצחים ומפקדיהם (פרשת אייבי
נתן ויאסר עראפת) .לנסוגים ולבורחים יש
רוב בתקשורת. לעומדים, לאלה שמוכנים
להתמודד יש רוב בעם. לכן כמעט לא תראו
ותשמעו אותם.
לכן התקשורת, ובראשה הטלוויזיה הישראלית,
ישדרו ויצלמו ללא הרף את הפורעים
הפלשתינאים ברצועת עזה. את ״מחנות הפליטים״
ואת ההתנגשויות עם חיילי צה״ל.

יסודות גוש קטיף בחבל עזה היו גולדה מאיר,
דיין, אלון וגלילי. הם הבינו שלישראל אסור
לנטוש את חבל עזה. וכדי לשלוט בה חייבת
לקום שם התיישבות יהודית, שתבתר את
מרכזי האוכלוסיה הפלשתינאית.
לכן הורו ואישרו ראשיה ההיסטוריים של
תנועת העבודה על גידור קרקעות מדינה בחבל
עזה ועל הקמת ״אצבעות״ הישובים היהודיים
לרוחבה.

הלימודים עלו משפחות לישוב פאת־שדה
בדרום הרצועה, בסיוע ״המרכז החקלאי״.
חיים רמון ויוסי ביילין מרבי הלהג יודעים
בכלל שהם קיימים?
וליד הישוב הזה נשלמים עתה מבני הקבע
של הישוב החילוני רפיח־ים; בתים נפלאים
הנשקפים על החוף המושך סמוך לרפיח. בפינה
הדרום־מערבית ביותר של גבול ישראל
מצרים. אנשיו עוסקים בתחומי התיירות החינוך
והתעשייה.
ובאותו הזמן חזר ועלה בשבוע שעבר, על
אדמותיו, לאחר 41 שנה, כפר דרום: אותו
ישוב שנהרס ע״י הצבא המצרי במלחמת השחרור,
והשוכן על הציר הראשי של חבל
עזה.
הפאראדוכס הוא שכל זה מתרחש לפי
החלטות ממשלה, שחלק ניכר מחבריה, כולל
כמה משרי הליכוד שכבר הפכו בהסתר״למ־חצה
שותפי־הנסיגה של שרי המערך. מוכנים
למסור לידי הפלשתינאים, למצרים, לירדנים
את חבל עזה. עוד לפני יהודה ושומרון. כולם

רות הפיתוח. כי מה למרבית ״הנסיכים״ ולהתיישבות
— מלבד התיישבותם האישית
בוולבואים, ספונים בלשכותיהם המפוארות,
מתחרים על אוזנו של יצחק שמיר, הדואג
מעל לכל לשלמות הכסאות?

..השומר הצעיר היום
ך • עיני, חובשי הכיפות והחילוניים שפ־
^ גשתי בגוש קטיף בשבוע שעבר, הזכירו
לי את החלוצים חסרי האמונה הדתית שפגשתי
לפני שנים רבות בקיבוץ שער־הגולן
בעמק הירדן, כמו בקיבוצים אחרים של ״השומר
הצעיר״ של מפ״ם. באלה בגוש קטיף
מצאתי את מה שאהבתי אצל הקיבוצניקים
של ״השומר הצעיר״ — הקשר אל הקרקע
ועיבודה בכל מחיר — בצד הגנה ושמירה על
אזורי הספר. מי בכלל מדבר על קשיים ומכשולים.
עובדה
שראשי מפא״י ההסטורית, מנהיגי
אחדות העבודה, הכירו בכך. מי שקבע את

^ ממהרים להטיף לבריחה מחבל עזה
(\ 1״לסגור אותה בגדר — וזהו״) שוכחים
שבמקרה כזה החבל ירדוף אחריהם. מאות
אלפי פלשתינאים שאינם יכולים להתפרנס
בכבוד — יהפכו מהר מאוד ל״מסתננים״,
ל״פדאינים״ ולגרוע מזה: יתנגשו עם הישראלים
בנסיונות שוד, מיקוש ורצח בקיבוצי
וישובי הדרום — אשר מזה למעלה מ־20
שנה שוחררו מהמועקה הזאת. הבריחה מן הדרום
של תושבים יהודים מפונקי־בטחון, עלולה
להיות אז הרבה יותר חמורה מזאת שפקדה
את ישובי הצפון לפגי מלחמת לבנון. קיבוצים,
עיירות הפיתוח, אשקלון עצמה, יהפכו
עד מהרה למטרות לירי קטיושות מרחבי הרצועה.
וצה״ל ייצא לפעולות תגמול, ופשיטות,
להפצצות אוויריות? תחת איזה ממשלה
— של דן מרידור ואהוד אולמרט המאוהב
בעצמו, של יוסי ביילין וחיים רמץ?
כמו ביהודה ושומרון, כך בחבל עזה, היהודים
השונים המתגוררים שם מבטיחים שלא
תקום מדינה פלשתינאית, אף אם שמיר(יחד
עם מישה ארנס כמובן) יתקפלו לבסוף ויסעו
לוושינגטון כדי להביא את הוויתור הישראלי
הבא, סבוכים ברשת המלכודת אשר טוו בעצמם,
בחוסר־דעת. ישובי חבל קטיף מהווים
כיום את הערובה היחידה שההתקפלות הממשלתית
עדיין לא הגיעה לכיכר מוחמר החמישי
מיסודו של שמעון פרס(זוכרים?) בלב
העיר העברית, אשקלון.
כן, רצועות רצועות, בתוך אוכלוסיה
פלשתינאית עויינת בחבל עזה מבטיחה שם
ההתיישבות היהודית שנצטרך להתמודד עם
עתיד האוכלוסיה הפלשתינאית, לא בדרך
הבריחה אלא בנתיב האתגר. יש שם שטח
מחייה לכולם, בהיות הרצועה צפופה פחות
מאשר גוש דן רבתי פי ארבעה עד שישה.
שם, בגוש קטיף, יש עולם אחר. יהודים
שונים. וכמו תמיד המעטים, גם בחייהם, תודה

לאל, הבטיחו כאן את החיים לרבים.

דניאלה אשכנז,

איזון חוזר
מבוהלים לגמרי מחרירת המיג הסורי
לשיטחנו, ה״אטריטודיאלינר חסידי ״ישראל
קטנה וצה״ל איתן״ ,באים בטענות
קשות לחיל האוויר. אין זה פלא. חיל
האוויר הוא אחד מעמודי התווך בתאוריה
שאין ערך לעומק אסטרטגי; לא צריך
לשלוט בשטח; לא צריך לשלוט על עם
אחר, רק צריך שליטה מושלמת כאוויר.
הטייסים יעניקו לנו זמן לגייס את כוחות
היבשה, גם במקרה של ״הפתעה״ .וויתור
על שטחים מושתת על ההנחה שאין גבול
ליכולת התחכום המרעי לפצות אותנו על
אובדן זמן תגובה ומרחב תמרון לשם קבלת
החלטות. האומנם כך? אמר פעם ישעיהו
ליבוביץ שאין בינה מלאכותית ולא תהיה,
כי מחשב לא מבדיל בין ״האס לאכול
קציצה או למות?״ להבחנה ערכית דרוש
שיקול דעת. כשמדובר בדיני נפשות, צריך
לענות על סידרה של שאלות זהוי וחיזוי,
כוונות ואימות. שיקול מחושב של ארם לא
פועל במהירות של מחשב. אפילו
ל״כחולים״ דרוש זמן מינימלי להערכות.
חסידי הנסיגה מעמידים תנאים בלתי
אפשריים ובלתי מציאותיים בסברה
המוטעית שחיל האוויר מסוגל לפעול
ביעילות גס מקד הקו הירוק. מי שמצדד
בוויתור על שטחים, מעדיף לחפש
״ליקויים״ בחיל האוויר ולהתעלם מן העובדה
שהגבולות הקיימים הם המינימום
שבמינימום בכדי לתפעל שקול דעת. אצל
האמריקאים, המסתמכים על הטכנולוגיה
לתת תשובות לכל בעיה ,״יורים ואחר כך
שואלים שאלות״.

רבבות יהודים נהרו לשפת הים, ביום השני
של ראש השנה. גם אל חוף הים התיכון, גם
לכינרת, גם אל גדות הירקון והירדן וראיתי
גם רבים ליד הבריכה הגדולה בככר מלכי
ישראל. אלפים ניצבו, משפחות־משפחות,
וקיימו את מינהג ״תשליך״ .אלפים אחרים
הלכו לאותם מקומות בבגדי ים.
משום מה בטלוויזיה הישראלית סיפרו רק
על החלק השני. אם אתה הולך לשפת הים —
עדיין אינך ראוי לסיקור חדשותי. תלוי מה
אתה עושה: אם אתה מחזיק מגבת, ידווחו
עליך לציבור הרחב. אם אתה מחזיק מחזור
תפילות — אינך קיים. אפילו בדברים מפי

מרוב עצים לא רואים את היער. בדומה
למבצע ״עץ תחת עץ״ אשתקד ,״קרן הכרמל״
עוסקת בעיקר בשיקום אחרי המעשה.
כדי להציל את היערות הקיימים יש
להפנות משאבים מסיבים ללוחמה אקטיבית
ויעילה בשריפות עצמן. בגבורה
של גרוד פרשים פולנים נגד טנקים, אנו
עוד נלחמים באש הגדולה והמשתוללת,
באמצעות מחבטים.

הקריין לא שמענו על אלפי מתפללי
״תשליך״ ,על רבבות שנקהלו בבתי הכנסת
לשמוע תקיעת שופר.
במוצאי א׳ של סוכות — לא היתה אף
מלה ב״מבט״ על סוכות. לא היה צילום של
חצרות מלאות סוכות. אבל היתה כתבה על
הפסטיבל לתיאטרון אחר.
ואולי נדייק: הטלוויזיה איננה מחרימה
דיווח על מתפללים. עובדה: על עלייה לרגל
למכה שבסעודיה, על תפילת מוסלמים —
לזה מובטח ב״מבט״ סיקור מכובד...
אגיד בפירוש. יש כאן הפרת החוק. בפרק
הראשון של חוק רשות השידור, על תפקידי
הרשות צויין בסעיף (3ג) ש״הרשות תקיים את
השידורים כדי לחזק את הקשר עם המורשת
היהודית וערכיה ולהעמיק את ידיעתה.״

״רואים עולם״ במוצ״ש, ליל ב׳ של ראש
השנה. מנה ראשונה: הפגנה של מאות
מפגינים בלבד, אנשי ״שלום עכשיו״ ליד
הקיבוץ הקומוניסטי יד חנה. וזאת לאחר ששר
הבטחון יצחק רבין הורה מראש לא לאפשר
את קיום ההפגנה. וזה היה מעשה בניגוד
לחוק. ובניגוד ל״תדריך חדשות ואקטואליה״
של רשות השידור, הנקרא ברשות ״מיסמך
נקרי״ >עמ׳ .)1
כרגיל, בוזבזו צלם, מקליט, כתב, עורך
— צוות שלם בוזבז — כדי לסקר עוד
הפגנה של מאות מפגינים בלבד.
רבבות היהודים הבונים יום יום את
ישובינו ביהודה שומרון ועזה — אינם זוכים
לסיקור. רק המאות המתאספים, מצטלמים
וחוזרים הביתה — רק הם זוכים לאור
הזרקורים.
שוב פעלה הטלוויזיה הישראלית לבסס
את מעמדה בטלוויזיה לא מאוזנת. שוב טרחה
הטלוויזיה הישראלית ליצור פער אמינות

עלייתם של נאמני הר-הבית לפותל המערבי בחג הסופות עוררה או* זעמם
של החרדים. הרב רביץ אף תבע לדין תורה א ת גרשון סלומון מנהיג הקבוצה.
בצדק, מבחינתו.
תאמרו מה שתאמרו על נאמני הר־הבית ותשיגו מה שתשיגו על מי ד ת
ה״ריאל פוליסיק״ שבמעשיהם, קבוצה זו מהווה א ת האנסי תיזה לגישת
החרדים. א ם נאמני הר־הבית הם ב חזק ת דו חקי הקץ הרי מרבית החרדי םהם
ב חזק ת סרבני גאולה. התנגדות ם לריבונות עברית על א״י לפני בי א ת המ שיח
היא מן המפורסמות. גם לאחר השואה, כשהיה בעם היהודי קונסנזוס רציני
בדבר הקמת בי ת לאומי בא״י היו החרדים בשלהם.
אבל הם ידעו ת מי ד להוציא מתוק מעז. ד חיי ת שירות בחורי ישיבה הפפה
לדחייה לאין קץ פשפמות הפטורים משירות מתרבה בקצב של פדור שלג.
ס חי טו תי ה ם הקואליציוניות בנושאי חקיקה ובנושאי ״כספים יחודיים״ חפפו
בארץ לעניין שבשיגרה. גם בשתי ממשלות האח דו ת בהן נד חקו לקרן זווית
מבחינת חקיקה ד תי ת, נשאת נאמנים לעגל הזהב של פספי הציבור ונ שאת
בקואליציה בפל מחיר.
נאמני הר־הבית שרובם שומרי מצוות, מהווים סיכון אלקטוראלי לחרדים
לטווח הרחוק, והללו חשים צורף לספל בה ם כשהם עוד קטנים. המונופול על
ענייני ד ת עלול להישמט מידיהם.
נאמני הר־הבית תימהונייסו החרדים תמהוניים לא פחות, ואולי יותר. א ם
הם טוענים לאחר 1שנים של ריבוטת עברית, שמדיניות ציונית מהווה
ה תג ת ת בגויים, ובינתיים ה ם עוסקים בנ א מנו ת בחליבת עגל הזהב הקו־אליציוני.
נאמני
ההר נאמנים עלי, ה חרדי ם רק לפסף הציבורי ח שודים בעיניי. מציון
אמנם תצא תורה אך דבר השם יבוא מירושלים של הנלחמים על הבי ת ולא
מבתיהם של המס תג ת ם בד׳ א מותיהם.

בינה לבין הציבור הרחב.
אצל מחנכים רבים היתה הטלוויזיה
הישראלית ״למשל ולשנינה״ על הדבקות
שלה בנושא מובהק כל כך, ובהקפדה להתעלם
מפעולות רציניות יותר, מעמיקות יותר,
שהיקפן רחב בהרבה.
בעיתונים נידחק האירוע של ״שלום
עכשיו״ לסיקור קצר ובעמודים הפנימיים.
מכאן שלדעת עיתונאים ועורכים, בכמה כלי
תקשורת, לא היה זה אירוע חשוב עד כדי
שידור בפתיחת התכנית ״רואים עולם״.
על פרס החינוך השנתי לחמישה עשר בתי
ספר של אלפי תלמידים שידרו בסך הכל
שלוש דקות חטופות. על הגידול בחמישה
עשר אלף יהודים ביש״ע תוך כדי האינתיפאדה
— לא דיווחו בכלל. על יותר ממאה
ערבים שנרצחו בידי פעילי האינתיפאדה
עדיין לא הכינו איזה ״מבט שני״.
הטלוויזיה הישראלית, הנצמדת אל השוליים,
מצלמת בדבקות את קין ומשדרת דברי
הבל.
״מוקד״ עם שר הבטחון. אין שואלים אותו
את השאלה הפשוטה: כיצד זה במשך שנתיים
טרם הצליחה מערכת הבטחון לאתר מיהם
האנשים המסתתרים מאחורי תואר ״הנהגת
האינתיפאדה״? מדוע, אדוני שר הבטחון, אם
הסכנה היא ב״רעולי הפנים״ ,מדוע אינך נותן
הוראה פשוטה לירות בהם במטרה לחסלם?
בטלוויזיה שואלים רק שאלות משמאל:
״מדוע יש כל כך הרבה נפגעים בין הערבים?״
אפשר לחשוב שצה״ל קם בבוקר והולך להרוג
ערבים חפים.
וברדיו? הרכב המרואיינים הוא לפעמים
כזה שגם בתחנת רדיו של מפלגה שמאלנית
לא היו מעזים להציג רצף אחיד ושקוף כל כך.
הנה לדוגמה :״קול ישראל״ ,רשת ב׳ ,התכנית
״הכל דיבורים״ ,למחרת יום הכיפורים.
פסיפס אשר כולו אבנים מאותו צבע. תחילה
רואיין ח״כ יאיר צבן, כרי לספר איך הוא לא
צם ביום הכיפורים. אח״כ ל״איזון״ ,רואיין מר
דן מלר על פטירת אימו וכל הסידורים סביב
קבורתה. האיש סיפר על עריכת ההלוויה
שלה שלא לפי המנהג היהודי בארצנו

הקרושה, ועל כך שהמשפחה אינה יושבת
״שבעה״ כנהוג אצל יהודים, ועל התנגדותו
לתוכן ״הקדיש״ .המרואיין לעג לתכריכים
שבהם מלבישים את הנפטר וסיפר כי בזמן
הקבורה של אימו ניגנו את מארש האבל של
שופן, סונטה מס׳ .2
ולקינוח, לרגל כניסת אייבי נתן לבית
הכלא, בירך העורך והמגיש את אייבי נתן —
״שהמאסר יעבור לך מהר״ .אכן, חינוך מופתי
לשלטון החוק, ולשוויון האזרחים בפני החוק.
אכן, הקפדה על חוק רשות השידור, הדורש
לחזק את הקשר עם המורשת היהודית.
נניח שהיתה תחנת רדיו של מפ״ם ור״צ.
האם הם היו מרשים לעצמם שידור כל כך חד
צדדי? הרי היו נזהרים כדי לא לאבד את אמון
ציון צסריר, העול ם הז ה

ישראל קיסר התרברב שהצליח לארגן
סביבו את כל המפלגות הדתיות. ענה לו
פרס ״אפשר לעשות זאת גם בממשלה״.
השניים התפלמסו קלות ״מי פילס למי את
הדרך״ .פעם האמינה מפלגת העבודה
בצדקת הדרך, היום תסתפק בברכת הדרך.

לרגל הקרנת הסרט ״דמעות של
שתיקה״ בפנום־פן, חזר העיתונאי הקמ־בודי,
רית פראן לארץ מולדתו. מיליון איש
נרצחו בידי פול פוט והחמר־רוז׳ .תמונת
דית פראן על רקע עריסת הגולגלות של
בני עירו אינה יחידה במינה. ערימות כאלה
ישנן לאורכה ורוחבה של קמבודיה, אבל
לא רק שם. תמונה כמעט זהה התנוססה
מעל דפי ה״נשיונאל ג׳יוגרפיק״ באפריל,
. 1988 המקום: משולש לווירו באוגנדה
( 0א ט <1מעריכים ששם, שלושים
דקות נסיעה משגרירויות המערב בקט־פאלה
נרצחו כחצי מיליון בני אדם על ידי
חיילי מלטון אובוטה. זוועות כאלה תמיד
נעשות ״בשם העם״ ולמען ״הגדרה עצמית״
.החייל האלמוני עטור המסיכה
מ״הצבא הפלסטינאי העממי״ ורעול הפנים
מה״חמאס״ יתקבלו וודאי בזרועות פתוחות
ע״י אחיהם בגוש המדינות המתקרא, ולא
במקרה ,״הבלתי־סזדהות״.

!נילוס קין
ושיחו הנר ואמו׳ עגל הוהב
שמואל שטרן

ח״כ צבן
איך לא צם ביום הכיפורים
הציבור, כדי להעמיד פנים של שידור מאוזן
והוגן.
ואולי בכל זאת משום שהעורכים והעיתונאים
ברשות השידור יודעים ״שהשתייה

כדתי ואיו עינש -

הכותב משמש מישנה
ליו״ר רשות-השידור

הורו 3י*>
מרד 3

ללמוד דמוקראטיה מבד ש
בלי לנקוס עמדה לגופו של עניין מי צודק בסכסוך בין
משה בדש ומס ההכנסה, אפשר לומר על התנהגותו של בדש
בסכסוך הכמעט מיתולוגי הזה שהיא תופעה מפוארת, יוצאת
דופן ומהווה עבור אזרחי ישראל שיעור משמעותי ביותר,
למעשה השיעור הראשון והיחיד עד כה, בנושא מהי דמוק־ראטיה.
מה שהפרופסורים מלמדים באוניברסיטאות, מה שנדמה
לפרופסורים כי זוהי דמוקראטיה, מה שנדמה בנידון לכמה
וכמה מרבי־המדינה המרבים להתבטא בנושא — הוא ההיפר
מהנכון. כדי להתחיל להבין מהי דמוקראטיה כל האנשים
האלה, הטוענים שהדמוקראטיה יקרה להם כל־כך, חייבים
להתעמק בצד הפסיכולוגי של המקרה משה בדש נגד נציב מס
ההכנסה.
כל האנשים הקולניים הללו המתבטאים לעתים מזומנות
בזכות הדמוקראטיה מפיחים בציבור איזו דאגה עמוקה, אך
בלתי מחוורת כל צרכה, באשר לגורלה של הדמוקראטיה
בישראל. מדבריהם מסתבר כי לדמוקראטיה הישראלית נשקפת
סכנה. הם אינם מואילים ליידע את הציבור באשר למהות
הסכנה ומקורה.

בדש

רבינוביץ

מאבק היחיד כנושא ת ל הדסוקראטיה
לדעת מגיני הדמוקראטיה קיים בארץ משטר דמוקראטי.
את תפקידם הם רואים בהגנה עליו. כדי לעשות זאת הם
בעיקר מדברים ומדברים ומדברים על דמוקראטיה. יש רק
שלושה תחומים שבהם הם גם עושים, וזאת בצורה די יעילה,
דהיינו — הגנה על טרוריסטים ערבים, רדיפה עד חורמה של
חיילי צה״ל מיחידות עילית ושינוי שיטת הבחירות. מהפעילות
בשלושת התחומים האלה נודף ריח חריף של מא־ניפולאציה
פוליטית והקשר שלהם עם האידיאל הדמוקראטי
קלוש ביותר.
ואולם מחדליהם של אבירי הדמוקראטיה בישראל תורמים
לא פחות קווים לדמותם ממעשיהם. הדבר הבולט והמוזר הוא
שאין להם ויכוחים מגוונים, פרטניים, מגובשים עם המימסד.
ייתכן שהם סבורים כי פרט לשלושת התחומים דלעיל, שבהם
הם רואים את עצמם מחוייבים לפעול, המשטר הישראלי הוא
משטר דמוקראטי מושלם. הרושם המתקבל הוא שהם מצדדים

במשטר הדמוקראטי משום שהם רואים בו משטר של מי מנוחות
אשר מעלתו הגדולה היא שהוא מאפשר להם ליהנות
מהיתרונות של תנאי חיים בורגניים בשובה ונחת תוך השמעת
ריטוריקה מהפכנית, בבחינת אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך.
אבל הדמוקראטיה רחוקה מלהיות משטר של מי מנוחות.
התואר משטר פראי ראוי לה יותר. מדינת ישראל אינה יכולה
לאחל לעצמה משטר דמוקראטי יותר משוכלל מזה הנהוג
באנגליה — מכורתה של הדמוקראטיה המודרנית. מ־, 1215
השנה שבה נאלץ המלך ג׳והן להעניק לעם האנגלי את מגילת
הזכויות הידועה כמאגנה קארטה ועד ״המהפכה המפוארת״
שהעלתה לשלטון את ויליאם השלישי ב־ , 1688 הדמוקראטיה
האנגלית התפתחה ממרד למרד וממלחמת אחים אחת לשניה.
בתקופה זו גובשו ונתקבלו כל עקרונות היסוד של הדמוק־ראטיה
תוך כדי אלימות ושפיכות דמים נוראה.
לעם היהודי היושב בישראל חסרה מנטאליות של העימות
הנחרץ הדרושה לדמוקראטיה. ההבדל הבסיסי בין הדמוק־ראטיה
האנגלית והישראלית הוא זה שהדמוקראטיה האנגלית
מקודשת בדם ומבוססת על המנטאליות האותנטית של העם
האנגלי בעוד שהדמוקראטיה הישראלית היא פרי רוחם השרירותית
והאנמית של פרופסורים.
מה שקרוי ״החישוקים״ הוא ניסיון ראשון לפקח על מנהיגי
מפלגות ולכפות עליהם קיום הבטחותיהם לבוחר. לפי שעה,
זו רק סנונית אחת וספק אם היא מבשרת את האביב. בד״כ
היהודים בישראל מוכנים לקבל בסבילות והכנעה כל מעשה
מצד נבחריהם, כולל מעשים החורגים בעליל מהמנדט שנתן
להם הבוחר. לכן דברים שלא היו אפשריים בשום מקום בעולם
מתקבלים פה כמובנים מאליהם.
להזכיר רק דוגמה אחת: מזה שנה יושב במשרד האוצר שר
הגוזל באופן שיטתי את כספי משלם המיסים המכובד, המרוויח,
המקיים את עצמו בכבוד מעמלו ומעביר אותם לחלוקה
בין המפעלים הכלכליים הכושלים של ההסתדרות. המדובר
במיליארדי דולארים, סכומי עתק שהיה בהם כדי לממן את
הלביא ואת ייצורן של מערכות נוספות שהיו יכולות לתרום
לביצור ביטחון המדינה. דבר כזה לא היה יכול להתרחש בשום
מקום אחר בעולם. הוא היה צריך לשמש עילה להפגנה יומיומית
רבת משתתפים בכיכר מלכי ישראל.
הסיכוי שהפרופסורים יתנערו לנהל את המאבק הדמוק־ראטי
נגד שערוריה זו ונגד שערוריות רבות אחרות שהן מעבר
לכל מנדט שהבוחר נתן לנבחריו, הוא אפסי. הם עסוקים מדי
בהגנה על טרוריסטים ערבים. האם יבוא רווח והצלה ממקום
אחרי הרווח הדמוקראטי של העימות הנחרץ שגילה משה בדש
במאבקו נגד מס ההכנסה הוא הדבר הדרוש עכשיו. האם מקרב
אנשי המעשה יקומו נושאי הדגל של המאבק הדמוקראטי
בשערוריות המהוות חלק כה אינטגראלי בחיינו עד שהפכו
לנורמה? אולי משה בדש עצמו ירחיב את מאבקו ויחפור אותו
למאבק ציבורי? ואולי יבואו אחרים? מכל מקום — מי שיבוא
יתפלא להיווכח כמה אנשים ינחו אחריו.

יוסר ב רו ע

משהו מסריח ב מ מלכ ת דנמרק...
מדינת,.הסעד״ הסקנדינווית מוצגת ע״י השמאל הכלכלי
כאידיאל נישאף שהוגשם. דנמרק היא מדינה שכזו.
בה כל שכיר חבר איגוד מיקצועי, ששילם סכום־מה
לקרן חוסר עבודה, זכאי לאחר 6חודשי חברות באגוד,
לקבל דמי אבטל ה במשך 30 חודשים (שנתיים וחצי
בעברית מדוברת) ובגובה של ־ 907 משכרו הממוצע(בש ני
החודשים האחרונים לפני פיטוריו) 3254 .מתקציב
מדינה זו לשנת 1989 מחולק כתשלום למובטלים, כתש לום
במסגרת ביטוח רפואי לחולים, כגימלאות לקשי שים,
כגימלאות מוקדמות, ובתשלומי סעד אחרים.
משרד־העבודה (למרות שמו) מקציב קרוב לשני-
שלישים מתקציבו לכיסוי הוצאות דמי־אבטלה. לאור
זאת לא יפלא כלל כי שר הכספים(האוצר) הדני הצהיר
בפרלמנט לפני מספר שבועות כי ״דנמרק חצתה את הקו
האדום במענקי כספים לאנשים שאינם עובדים״.
דנמרק מהווה המחשה ברורה למחירה של מדינת
הרווחה. בכלכלה לא יכולים להיות ניסים, וחלוקה נדי בה
של כספי־המיסים מחייבת עול מיסוי גבוה וביורוק רטיה
מכבידה. לאור זאת יש להעלות שאלות יסוד לגבי
תפקידה של המדינה ביחס למעורבותה בחיי החברה
והכלכלה. האם צריכה המדינה להיות מעורבת ישירות
בחיי החברה והכלכלה במיסוי ובפקידות, או שמא מן

הראוי כי תשמש שוטר ומפקח המסדיר את מסגרת
החיים הכלכליים, אך אינו פעיל בעצמו במגרש הכלכליז
דומה כי חשיבה כלכלית ביקורתית תיטה לבחון בצורה
עניינית את הצדקת היקף מעורבותה של המדינה המו דרנית
בחיי החברה והכלכלה. בתחום תשלומי הסעד
והתמיכה למיניהם יש מקום לשקול היותה של המדינה
רשת־ביטחון, באם האירגונים הוולונטרים של החברה
לא יעמדו במשימה.
גם בי חס למוסד לביטוח־לאומי יש מקום לחשיבה
ביקורתית מבראשית, באשר א ם להתייחס לגימלאות
הקשישים, הרי ניתן להוכיח עובדתית כי ע״פ חוק
מצווים האזרחים להפסיד מכספים שנילקחו מהם, כב יכול
להבטחת עתידם...
עם כל החשיבות שיש ליחס לצורך בחשיבה כלכלית-
חברתית חד שה(ראה גם סיפרו של ד״ר גיורא גולדברג
״הימין־החדש -חירות הפרט והסדר החברתי״ בפרק
הדן ב״שירותים חברתיים״) ,דומה כי בישראל עדיין לא
קמה תנועה פוליטית (למעט ״עצמאות״ שנגוזה) ,אשר
תקדם את ערכי הימין הכלכלי. הליכוד שהוקם
כאלטרנטיבה למערך יוצר ״השיטה״ ,הביא למציאות
של החלפת עגלון העגלה הרעועה, ולא החלפת העגלה
עצמה.

את הצהרות הגבורה האחרונות של שמיר כבר שמעו
החברים לפני מספר שנים מפיו של מישהו אחר. רק שאז,
לאחר ההצהרות הגבוהות, הגיע הטרנספר מימית. היום החברים
כבר למדו להיזהר ממי שעושה שרירים בפה ומיד אחר
כך מזמין הרפיה אמריקאית הוטלה פצצה בישראל:
המערך הרכיב ״נבחרת צעירה להסתדרות״ .בחמישייה הפותחת
מופיעים הגימנזיסטים קיסר, מאשה, והברפלד. אנשי
חברת הפירסום מנסים למכור את פצצות הנפל של המערך
כאילו היו אלה הזיתים ב״פיצה פיצוצה״ (ומאמינים שהעם
יאכל את ז ה עם נבחרת שכזו אולי כדאי להחזיר
לאלתר את ירוחם משל ולארגן צילום קבוצתי כמו בימים
הטובים — על הדשא בפארק הירקון. כי אם כבר צעירים אז
עד הסוף הדבר הטוב היחידי ברשימת מועמדי המערך
להסתדרות היא העובדה ששמעון פרס מוצב בה אחרון
וסוגר אותה. הגיע הזמן שהעם יתחיל להתרגל לזה
לא ברור אם מאמציו המועטים והמתמעטים של הליכוד
לזכות בבחירות להסתדרות נובעים ממנהיגותו של מועכד
דם, או שמא נזכרו שם במצודה באמרה הידועה ״עוד נצחון
כזה ואבדנו דממה, פשוט דממה אצל הפועלים
החרוצים האלה רן כהן, יאיר צבן וחבריהם מר״צ ומפ״ם. שום

נ.ב. באמצע דווקא.
קבלו אח הדבר האמיתי ביותר
שחולק בחוצות פסטיבל ״הדו קיום־
לתיאטרון אחר בעס:
טי ששורף עציס
ישרוף ג ס בני אד ם.

מילה על אינתיפאדה וזכויות של בני דודינו בימים טרופים
אלה של בחירות באויר. שום יללות על יוזמת שלום ואין אף
אחד שרצ להשתנקר על חיילים העיכוב בחתימת
הסכם שמיטת חובות הקיבוצים מנע מן הסתם מקיבוץ שובל
לערוך חגיגות פאר לציון 43 שנים לעלייתו על הקרקע
במיסגרת התיישבות 11 הנקודות בנגב. חברי הקיבוץ
הסתפקו באירגון פסטיבל זמר מקומי שבו זכה השיר האהוד
ביותר ״שיר האינתיפאדה״ — במקום הראשון מה
הן המילים של סי היימן לעומת פאר היצירה הקיבוצית,
תרומתו הצנועה של קיבוץ שובל למהפכה הפלסטינית
ולמוטיבציית הכוחות הלוחמים בשני הצדדים הבאה לידי
ביטוי במילים :״בשכם בסימטה הכל שכחת ולגולית נהפכת
/ילד בן עשר עמד מולך לבלי מוצא עם קלע ביד /שניה
לא חשבת הנשק דרכת — עכשיו גם אתה קורבן /אחד
גיבור של עמו, אחד צל של עצמו רק שיר בערבית
היה נוטל, כפי הנראה, משיר ההלל ללוחמי האינתיפאדה
את הבכורה. יש מספר פזמונאים בכפרי הערבים בגליל
שלבטח ישתתפו בפסטיבל בשובל (בשנה הבאה
עליבות היצירה המקורית הישראלית לא מתבטאת רק
בשירי אינתיפאדה. בחודש האחרון שהיה משופע פסטיבלים
תחרותיים למיניהם לא היה פרס ראשון אחד שלא ניתן
לנציגי פלח האוכלוסיה הפחות דמוקרטית במדינת ישראל. .
כך השחקן המצטיין, הסרט המצטיין, וההצגה המצטיינת —
כולם פרי מלאכת מחשבת ערבית. העולה מסתבר, על כל
יצירה של ״הכוחות היהודים המתקדמים״ .ומעתה אל תגידו
״הראש היהודי״ אימרו ״ראשו של ג׳אבר״ — הרבה יותר
מבריק, מוצלח, מקורי ויצירתי מהמיושן ההוא
בצה״ל קוראים לזה ״דבקות במשימה — אם כל נצחון״.
בברנז׳ה קוראים לזה. נישואין פיקטיביים״ .הכישלון
הקופתי הצץ ועולה כעוף החול מעל מסכי בתי הקולנוע כל
מספר חודשים ומייד צולל חזרה למחסני המפיצים
למרות שזהו הסרט הפוליטי במסוה סרט מישפחתי הטוב
ביותר שנוצר לאחרונה, הקהל ממשיך להצביע ברגליים
והברנג׳ה ממשיכה להצביע אחרת. בקולנוע כמו
בקלפי מעניין רק אם מספר השבועות שישחק
הסרט הפעם יעלה על מספר הפעמים שניסו המפיצים
והפוליטיקולנוענים להריץ אותו בשנה האחרונה
איר השמיר שלנו עם קו ״בזק״ מצליח כל פעם ״לשוחח
בטלפון״ עם בוש/בייקר/מובארק( .מבלי שגב׳ רבינוביץ
תעלה על הקו בטעות או שהקו ינותק לפתע פתאום ומייד
אחריו היחסים הדיפלומטיים).

החברים של אופירה ש

חה הם אומדים...חה הן או חרו ת ..,מ ה הם אומרים...נזה הן בוחרות;
ציון צפריר, ה עול ם הז ה

חוור לימה:

ואש ע,דון:

עקב חרות:,

,,אני נושא את עיני ,,איו לנו מסביס בסו ..שידוד מנוון רשים
לבית־המישבם הער!!1׳ להילחם בכל החזיתות!״ או ם ררעג ולקרס!״
ביום הראשון הגישה תנועת ״יש גבול״ עתירה לבג״ץ
נגד שר״הביטחון ובו היא יוצאת נגד הוראות פתיחה
באש.
שאלתי א ת חנוך ליבנה, דובר ״יש גבול״ ,מהו נוסח
העתירה.
זוהי עתירה כללית נגד הוראות פתיחה באש, המתירות ירי
במיקרים שלא נשקפת סכנת־חיים לחיילי־צה״ל, עם דגש
מיוחד על ירי על רעולי־פנים ואחרים הנמצאים ברשימות־מבוקשים,
שלגביהם אין שום הוכחה שהם מעורבים באמת
במעשי־עבירה. יש פה אפשרות של זיהוי לא־נכון. ירי והרג
במיקרה כזה הם שווי־ערך לרצח ואף לפשע־מילחמה. העתירה
מוגשת בשם חייל, יואב הס, שהוא גם חבר ביש נמל ובשם יש
נבול. האינטרס שלו בעתירה הוא שכאשר הוא משרת בשטחים
הוא לא יצטרף לבצע פקודות בלתי־חוקיות מצד אחד, או
להיות מואשם בעבירות של רצח, שהרי פקודה לבצע רצח לא
הופכת את הרעיון לכשר.

• הפקודות האלה אינן חדשות. מדוע רק עכשיו?
ההרגשה
היא שהן החריפו. נכנס גם עניין הירי כלפי רעו־לי״פנים
ומבוקשים. העתירה באה לכסות את כל ההוראות
החדשות והמתחדשות באינתיפאדה, על כל אי־החוקיות שבהן
ועל כל גרימת המוות שהן יוצרות.

• זו הפעם הראשונה שאתם פונים לבג״ץ?
בתחום המישפטי זו הפעילות הראשונה שלנו. אנחנו תנועה
נגד כיבוש. במיסגרת הזאת הביטוי שלנו הוא ביטוי

פוליטי. בין שאר הכלים שעומדים לרשות אזרחים, אירגונים
ותנועות־מחאה יש גם הכלי המישפטי של העתירה לבג״ץ.
מצאנו עכשיו אפשרות נאותה לעשות שימוש בכלי הזה מתוך
תיקווה שנצליח בו.

•ויש לעתירה סיכוי?
אני מקווה ומאמין בבתי־המישפט בישראל.

• למרות הפסיקות שניתנו באחרונה?
מבלי להסתכן בביזיון בית־המישפט, הרמה של אפלייה בין
דם לדם היתה בינתיים רק בבית־המישפט המחוזי. אני נושא
את לני בתיקווה לבית־המישפט העליון. אם נזכה, יצטרכו י
שילטונות־הצבא להתרגל למצב חדש שיוביל אותם, ללא
ספק, לפיתרון שהם פוחדים להגיד אותו. שזה לא תפקידם
(אורית זחבבל)
לעסוק באינתיפאדה.

תופעה מעניינת מסת מנ ת בבחירות הקרובות בהס תדרות.
לא רק שהמיפלגות החרדיות אינן מתמודדות,
אלא שגם שלוש מיפלגות הימין (מולדת, התחייה,
צומת) אינן מ שתתפות במישחק.
בבחירות הקודמו ת ב הס תדרו ת ה תמודדה התחייה
(שכללה אז את צומת) וחסרו לה כמה מאות קולות
לעבור א ת אחוז-החסימה ההס תדרו תי. לגבי,.צומת״
התופעה מעניינת יותר, שכן מרבית פעיליה באו ממ חנה
תנועת״העבודה והם חברי״הסתדרות.
שאלתי את חבר-הכנס ת יואש צידון מצומת מדוע
צומת אינה מ ת מודד ת.
איננו יכולים ללכת לבחירות בהסתדרות לא עם הליכוד
ולא עם המערך, מכיוון שאיננו מסכימים עם שניהם. אנחנו
בעלי תפיסה כלכלית ליברלית־מערבית, ולדעתנו צריכה
להיות רביזיה מרחיקת־לכת בחברת״העובדים. לעומת זאת
איננו יבולים לקבל את הגישה הרביזיוניסטית המסורתית
המתנגדת למושבים ולקיבוצים. ניהול הקיבוצים והמושבים
היה גרוע וכושל, אך מבחינה עקרונית הם מרכיב חיוני
במדינה.
איננו יכולים ללכת לבד, כי אגו חדשים ואץ לנו יכולת
כספית להילחם בכל החזיתות, לכן אנו משתדלים לעשות את
עבודתנו בכנסת.

בשבוע שעבר נשמעה ההקראה הראשונה של קוב לנה
שהגישה תנועת מולדת נגד כ תב ״דבר״ יוני להב
והעורכת חנה זמר, על מאמר מספטמבר 1988 ובו
כונתה מולדת ״המיפלגה הנאצית הישראלית החדשה.״
שאלתי א ת עורן״דין יעקב חרותי, חבר מזכירות
מולדת והיועץ המישפטי של התנועה, במה הם מאשי מים
א ת ״דבר״.
אנחנו מאשימים אותם בזה שקראו לתנועת מולדת ״המים־
לגה הנאצית הישראלית החדשה ״.זוהי עבירה על חוק איסזר
לשון הרע. כאשר מכנים אותנו מיפלגה נאצית, אני חושש
שזה לא יכול להסתיים מחוץ לכתלי בית־מישפט.

• אתם עותרים לבג״ץ גם בעניין אחר?
יש לנו בקשה למתן צו־על־תנאי נגד רשות״השירור בעניין
של קיפוח מולדת בשידורים — זה בשפה עממית. מבחינה
מעשית אנחנו חושבים שהם עוברים על חוק רשות־השידור.
ראשית, אנחנו אומרים שהשידורים לא משקפים את חיי
המדינה ומאבקה — זה באופן כללי ביותר. ושנית, בסעיף
ארבע של חוק רשות־השידור כתוב שהרשות תבטיח כי
בשידורים ינתן מקום לביטוי מתאים של השקפות וריעות
שונות, הרווחות בציבור ותשודר אינפורמציה מהימנה. הם לא
עושים זאת. האינפורמציה רחוקה מלהיות מהימנה.

• אתה יכול לתת דוגמות?

• זה לא מוזר שבל מיפלגות הימין אינן משתתפות
בבחירות?

לפני חודשיים, בערך, רחבעם זאבי נאם בכנסת נאום של
10 דקות בעניין האינתיפאדה. לפגי שנה וחצי הוא שלח ליצחק
רבץ מיכתב ובו כתב :״שאני מתחייב לחסל את ההתפרעויות
ב־ 72 שעות, מבלי שיהיו חללים משני הצדדים.״ זאת

בחירות

מישפט

דווקא לא. המיפלגות שמהליכוד וימינה שואבות את כוחן
לאו דווקא מחברי־הסתדרות. לגבי צומת זה קצת שונד״ כי
מקורה מחוג ״עץ־ורד״ ,האקטיביסטים במערך. אני מניח
שאצלנו אחוז החברים שהם תברי־הסתדרות אינו נמוך

מבמערך.

היתה שורת־המפתח במיכתב. בשידור הראו את זאבי האומר:
״שאני מתחייב לחסל את ההתפרעויות תוך 72 שעות ״.לא
ציינו שהוא הקריא מתוך מיכתב ישן, שזה חלק מנאום. הייתי
קורא לזה שידור מכוון, כדי לשים בן־אדם ללעג ולקלס.

• צומת אמורה להיות מיסלגה עם עמדה
במיגיון של נושאים, זה לא יפגע בדימוי הזה?

לא. אנחנו יודעים מה היקף היכולת שלנו כיום, ואין
פירושו של דבר שמחר זה לא יכול להשתנות. יעדינו לגבי
ההסתדרות הם כל כך רחבים ושונים מהמערך והליכוד,
שפשוט אנו צריכים לאזור כוח רב כדי לעשות שם משהו. כיום
אץ לנו המשאבים הכספיים בשביל זה. כמו שאסא שלי אמרה
פעם :״אם אין לך מה לעשות — אל תעשה את זה כאן״.
(נדשן סע ח

• איך אתם חושבים לאכוף את דעתכם על
רשות-השידור?
סעיף 33 בחוק רשות־השידור קובע שהוועד המנהל רשאי
לקבוע כללים לניהול, לפיקוח וגם לביצוע יעיל של התפקידים
לפי החוק. שהאינפורמציה תהיה מהימנה, הוגנת ותיתן
ביטוי להשקפות שונות. לפני כמה שנים אמר בית־המישפט
שאמנם כתוב ״רשאי״ .אבל מן הראוי שהכללים הללו יערכו,
יפורסמו ולא יהיו פנימיים־סודיים. זאת היתה המלצה של
בית־המישפט והפעם אני מקווה שזאת תהיה הוראה ברורה.
(אורית זחבבל)

חה ה אונזרים...חה הן או ה דו ת ...חהה אוחרים...חה הן אומרות״

דוד!וגע:!,,

אברהה פנר:

נועה ארבר:

,.השופטים רקחו ער ״אין ק שו בין איכות ״ אוננהזהנמו
עצמם אחריות לאומית!״ ה סו טלהצלח תו! ״ תחזית מזג־האוויו!״
בפעם הראשונה זכתה השנה בפרס לתיאטרון אחר
בפסטיבל עכו הצגה בערבית. ההצגה ,״ראשו של
ג׳אבר״ ,בבימויו של פואד עווד, זכתה לשבחים רבים,
גם ממי שהתקשו לעקוב אחרי ה טכס ט בערבית.
שאלתי א ת דודי מעיין, מייסד ומנהל המרכז
לתיאטרון עכו, מה דעתו על כך שהצגה ערבית זכתה
השנה בפרס.
חודש לפני הפסטיבל היה לי ברור שהם יזכו. בלי שום קשר
לתכנים האמנותיים היה ברור שבסיטואציה שנוצרה, להקה
שמשתתפת בראשונה במיסגרת התחרות, חייבת לזכות.

• וכל כך למה?
משום שנוצר כזה מומנטום, שנותן לגיטימציה ליצירה ערבית
הנעשית בארץ כבר הרבה מאוד זמן ואשר עד היום נעשתה
בשוליים. זה שהם קיבלו את הפרס נותן להרבה מאוד
יוצרים את הלגיטימציה ליצור ולא להרגיש שהיצירה בערבית
היא משהו שצריך להיות נגד, להיות מתריס, משהו לא־לגיטימי,
שנוסעים עד לאל־חאכוואתי (תיאטרון במיזרח־ירושלים)
כדי לראות. יש פה בארץ הרבה מאוד יוצרים
שיכולים ליצור במיסגרת מימסדית, המתאפשרת לכל היוצרים
בארץ ללא הבדלי דת, גזע ומין. עדיין הם יכולים להגיד
מה שהם רוצים בכלים אמנותיים טובים ואף לזכות בפרס.

• הזכייה הזאת היא תחילתה של לגיטימציה?
אני חושב שכן. השופטים עשו מעשה שהוא מעבר לשיקול
האמנותי הצרוף. הם לקחו אחריות לאומית, בעצם זה שהם
הכריעו לטובת הלהקה הזאת.

תיאטרון
• אתה חושב שהזכייה תאפשר לתיאטרון הערבי
לצאת מהמיסגרת המצומצמת שלו ולהגיע
לתודעת הציבור?
הלוואי. זאת לא רק בעייה של יציאה מהמיסגרת, אלא גם
בעייה של כלים נכונים, שחקנים מיקצועיים, שיש להם איכוח
של במה. אני חושב שבעצם זה שלא היתה עד כה לגיטימציה
או שהם יצרו בשולי החיים, זה יצר זרם יצירה מאוד לא
מיקצועי ומאוד רדוד. בלי שום קשר ללגיטימציה, הם צריכים
עכשיו לעבוד קשה, כדי להגיע לרמה אמנותית נאותה.

• השאלה היא אם קהל שוחרי התיאטרון בארץ
יהיה מוכן לקבל תיאטרון ערבי?
זאת בעייה. אם ניקח אולם ונבקש מכל שוחרי התיאטרון
הערבי לבוא, הם לא ימלאו יותר מארבע פעמים את צ11 תא.
(אורית זחבבל)

לרגל שבוע ההצדעה לסרט הישראלי שנערך נ שכוע
שעבר, התבק שו מבקרי־הקולנוע בארץ לערוך רשימה
אישית של הסר טים הישראליים שכל אחד מהם אהב
במיוחד. ברוב הרשימות, הופיע שמו של הסרט ״לאן
נעלם דניאל וקס״ שעשה הבימאי והתסריטאי אברהם
הפנר בשנת . 1972 לא יכולתי ל ה תאפק מלשאול א ת
הבימאי״התסריטאי -לאן נעלם אברהם הפנרו

ממש בימים אלה נערכות תצוגות״אופנה בנ תי -ה-
אופנה הגדולים והמפורסמים בעולם. האופנאית וכת־בת־האופנה
נועה ארבר היתה בשבוע שעבר בתצוגות
במילאנו ובפאריס וכבר בשבוע הבא היא טס ה לטוקיו
לראות מה קורה שם.
פגשתי א ת נועה בחופשת״המולדת שלה כאן וש אלתי
אותה א ם לתצוגות הללו בא מת יש השפעה כל־כך
גדולה על הנשים בכל העולם.

• למה אתה, שכל המבקרים וגם הקהל אוהב
את הסרט שלך, עושה כל־כך מעט, ויוצרים
שעושים פירטי בורקס עושים כל שנה סרט?

דברים השתנו בשנים האחרונות. בעבר, האופנאים הגדולים
היו באמת מכתיבי האופנה הבלעדיים ונשים בכל העולם
הושפעו מהם, מי פחות ומי יותר. היום, האופנאים הגדולים
מרגישים את הלך הרוח של האשה ברחוב ומאוד־מאוד
מתחשבים בזה. כשאומרים לאנגלים שהאופנה העילית
נעשית בפאריס הם מאוד נעלבים ויודעים לספר שז׳אן פול
גוטייה(אופנאי צרפתי) מסתובב ברחובות לונדון ומשם לוקח
את השראתו.

אני כאן, אני אפילו עושה סרטים כל 8־ 10 שנים.

כי אלה החיים. לא ידעת? תשמעי, אני אספר לך משהו.
כבר שנים אני מלמד באוניברסיטה ועד שמישהו הלשץ עלי
ואסרו עלי לעשות כך, הייתי נוהג בסוף השנה לעשות הגרלה
של הציונים. כל תלמיד היה מגריל ציון לעצמו.

• מה הפואנטה?
או. הפואנטה היא שלדעתי זה היה אחד השיעורים הכי
חשובים בקולנוע. במילים אחרות, התלמידים הבינו ללא קושי
שהקשר בין איכות הסרטים שהם יעשו לבין הקאריירה
שהם יעשו הוא מיידי כל־כך, שיש אפילו אפשרות שאם אתה
עושה סרט טוב, אתה אפילו מצליח אחר כך.

• כל הבעייה היא כס!!? אם אתה עושה סרט
שהקהל והמבקרים אוהבים אין יותר סיכויים שאנשים
שוב ישקיעו כסך בסרט שלד?
לא. שום קשר. הקרן לעידוד סירטי־איכות נותנת כל״כך
מעט, שאתה צריך להמשיך ולחפש מימון. הנה, אני קיבלתי

זה כמו בתחזית מזג־האוויר שחוזים חודשים קודם לכן.
החזאי אומר מה יהיה, ואחרי כמה זמן רואים אם הוא צדק או
לא. פעם הוא צודק ופעם לא.

•ואם התחזיות של אופנאי פאריס ומילאנו
יתגשמו, מה נלבש בשנה הבאה?
נלבש בגדים יותר רכים, גם מבחינת הגיזרות וגם מבחינת
הבד. הכל יהיה יותר נשי, יותר עגול. הצבעים יהיו פסטליים,
אבל לא פסטל־תינוקות, אלא צבעים יותר עמומים.

אופנה
קולנוע מענק לפני שמונה ישנים, ולקח לי שמונה שנים לגייס את
שאר הכסף.

• כואב לד שאתה לא עושה יותר סרטים?
בעצם לא. אני כותב ספרים ואני אוהב את זה. אני מלמד
ואני אוהב את זה. אבל אסור לשכוח שגם כשיש לך כסף
לעשות סרט זה כל־כך מעט שההנאה מהעשייה מאוד קטנה.
היום, כשאני חושב על ״דניאל וקם״ ,אני זוכר את תקופת
העשייה כתקופה איומה. לוקח לבן־אדם שנים לשכוח דבר כזה
ולהיכנס לסיפור מחדש. תנאי-העבורה כאן הס לא תנאים
שאפשר ליהנות מהם, כך שגם אילו היה לי כסף בלי סוף, אני
לא הייתי נכנס להרפתקה של סרט יותר מפעם בשלוש שנים.

• מתי הסרט הבא?
התחלתי לעבור עליו ממש בימים אלה.

• וכמה מתוך הדברים המוצגים בתצוגות הגדולות
באמת נראים אחר כך, או כמה הם חודרים?

• מה עם הכריות האיומות הללו, שעושות אותנו
לשחקני פוטבול?
הכריות קטנות בהרבה ולפעמים נעלמות לגמרי.

• מה לעשות עם הבגדים שקנינו בשנה שעברה?
לשמור.
חלק מהם אפשר להמשיך ללבוש וחלק אחר צריך
לשמור. כבר ידוע שהאופנה באה בגלים ומה שאת לא יכולה
ללבוש עכשיו תוכלי ללבוש בעוד שנתיים. צריך לפעמים
לשנות קצת, להוסיף אביזרים, לקצר או להאריך. לא לזרוק
כלום.

• אנחנו, הישראליות, לבושות טוב?
ותיארה שסי)

באופן כללי, בהחלט כן.

(דניאלה שמי)

״י 4 7י

ביקור הגברת בקר
אני מתה על אשת־החברה מיכל בקר, כי היא מה שבראש שלה, לא
מחשבנת לאף אחד, ממש כמו אלכסיס מהטלוויזיה. יש לה אוטו
הכי־יפה בארץ, ויש לה גם בית משהו־משהו, ובעל מלא כסף, מפה
ועד להודעה חדשה. וכל היום היא מסתובבת ועושה חיים משוגעים.
אלא מה, השכנים שלה לא חושבים כמוני. הגברת בקר גרה ברחוב
אהבת־ציון, בשכונת שיכון־צמרת, בבניין מיספר .23 זה איזור שבו
גרים האנשים הכי־עשירים בארץ. בבניין שלה גרים אשת״החברה
דיצה חבס, זאת שאוהבת מאוד בגדים יפים, ועוד יותר אוהבת
שכותבים שהיא אוהבת בגדים יפים. וגם גר בבניין מנכ״ל חברת־הנפט
דלק, אברהם אגמון, ועורר־הדיו מאיר קרת. ואם אתם
זוכרים, אז לפני שבועיים הבת של בקר הרביצה לנכר של אגמון,
וכשהמנכ״ל הנמרץ שאל את הילדה למה היא עשתה זאת, היא ענתה
שזה מפני שהיא בקר. יש לה סיגנון לאשה הזאת, מייסדת השושלת
בקר בארץ־הקודש.
ביום־כיפור הגיעה הגברת בקר לבית־הכנסת בלבוש כזה נועז,
שאפילו אלוהים, שכבר ראה הרבה דברים נועזים בחיים שלו, כעס
מאוד שככה עושים בבית שלו, וגרם לכך שהנשים, שהיו אצלו,
הוציאו אותה ואמרו לה שלא תעז יותר לבוא לבית של אלוהים
בלבוש כזה מגרה.
אבל אם אתם חושבים שרק בזה נגמרו הצרות של אשת־החברה
הסוערת הזאת, אז אתם טועים. זה חודשים רבים מסרבת הגברת
לשלם את המיסים שהיא חייבת לוועד־הבית, בגלל סיבות השמורות
עימה. תושבי־הבניין החליטו להתאגד, ופנו לעורן־־הדין מאיר קרת,
השכן, שיפעיל את החוק נגדה.
בקיצור, מה אני אגיד לכם, לא חסרות לה צרות לגברת בקר, עתירת
הזהבים והבגדים.
בינתיים היא גם טסה לגרמניה, כדי לבקר את הבעל החולה, המתאושש
בינתיים ממחלתו, ושבקרוב יגיע ארצה. בתנאי שלא יקבל חום
כאשר יקרא על מעללי רעייתו.

0 1 1 1 1 1 1

איפה
|| ירדנה,
איפה?

ליי

מיכל בקר
ממש כם 1אלכסיס מהטלודזיה
אהבה ורמות׳ אב \ מהיר
חצי שנה לאחר שגיליתי לכם על הרומאן1
של המיליונר היהודי־גרמני יוסל׳ה בוכמן
והסטודנטית הישראלית ברקת בת ה־1,25
הם כבר מוכנים לחשיפה עיתונאית.
בוכמן בן ה־ 50 פלוס נחשב כאחד מעשירי־ י

בוכמן וברקת
חליפה משובצת בנוסח שא 1ל

גרמניה. הוא ניהל רומאן ממושך עם גילה
לוי. אחרי פרידתם, לפני כמה שנים, הוא
גילה בחורה רוסיה יפה בשם ז׳אנה. במקבן ל
לרומאן שלו עם זו הוא הכיר בארץ את ברקת,
סטודנטית למישפטים, המתגוררת עם אמה

קובי אושרת, מיקי גבריאלוב, חנן
יובל, ואולי עוד אחד או שניים ששכחתי את
שמותיהם.
הפעם נבחר המלחין יאיר קלינגר, שכתב
לירדנה ארזי שירים רבים, שהביאו לה
הרבה פירסום וכסף, ביניהם הביתה. דרישת
שלום, ק 1האהבה, עגילי דסאר, קרוב לים
ועוד.
טיבעי היה שירדנה, שחבה הרבה לק־לינגר,
תופיע בתוכנית המוקדשת לו, לצידם
של זמרים אחרים שכבר נתנו הסכמתם, כמו

אני פשוט המומה מהקצב שבו מתרחשים
האירועים בחייהם של הרקדנים. אפילו רק־דני־סטפם
לא מצליחים להגיע לקצב כזה
מהיר.
אתם בטח זוכרים שרק לפני שבוע סיפרתי
לכם על הרקדן המהולל יאיר ורדי, מנהל
המרכז למחול ולריקוד על־שם מוזן דלל
בשכונת נווה־צדק. לפני שבועיים נולדה בתו
מאיה. סטלה המולטית ויאיר היו מאושרים
מהרחבת המישפחה. אך יש אנשים שצריכים
לכתוב עליהם רק בעיתונים יומיים, כי שלושה
ימים אחרי שהופיע הסיפור במדור שלי
קמה סמלה, ארזה את המיזוודות ואת הפעוטה
ועזבה את הארץ בחזרה לארצות־הברית, או
מאיפה שהיא באה.
יאיר לא נראה נרעש מהעניין, אך מתחת
לפני השטח נראו ונשמעו הדברים אחרת.
בקיצור, די חם אצל בני הזוג הזה, ונראה לי
שקרו שם דברים רבים יותר ממה שאני ואתם
יודעים.
בכל אופן, אני מקווה שהניתוק הזה הוא
זמני בלבד, כי סטלה מאוד אוהבת את יאיר
ואת ישראל.
בצפון תל־אביב.
בתחילה ליחששו כולם שהיא רוצה אותו
בשביל הכסף, כי מה יש לבחורה צעירה כזאת
לחפש אצל גבר שיכול להיות אביה? אך מסתבר
שברקת, יתומה מאב מגיל צעיר, אוהבת
גברים מבוגרים יותר, ורק טיבעי הדבר שבחורה
שגדלה במשך מרבית שנותיה ללא אב
תבחר בגבר בשל, המהווה גם דמות־אב
לגביה.
בתחילה הם היו נפגשים בחשאי במקומות
שונים, כמו קפה דן בתל־אביב ובמלון הילטון.
הם השתדלו לשמור על פרופיל נמוך, בעיקר

הזמרת ירדנה ארזי, שהיא הזמרת הנערצת
ביותר על צעירי חטיבות־הביניים, היא
כוכבת גדולה לא רק בתחום המוסיקאלי, אלא
גם בתחום הסיכסוכים שבהם היא מעורבת,
המגיעים לרמה לאומית.
אנחנו זוכרים שהיו לה פרידות טראומטיות
מהמעצב יובל כספין. היא טענה
שהוא עשה לה שימלה זהה לזאת של הזמרת
לאה לופטין בתקופה שבה הן היו חברות
בלהקת סקסטה, והיא לא רצתה לשלם עבורה.
היה סקנדל גדול. כמה שנים לאחר־מכן
היא הספיקה לריב עם המעצבת פרח ראובן,
מפני שהיא לא באה ללוייה של אמה של
פרח, שנפטרה לפני שנה. ירדנה מצאה עצמה
בבעייה, כי בארץ לא נמצאת עוד תופרת
אחת המסוגלת לתפור שמלות המורכבות מ־
225 שכבות ו־ 192 סוגי״בד שונים ו־ 98 גוונים
שונים, והכל בבגד אחר — מלבד פרח. אז
היא השלימה איתה.
היא גם רבה עם המנהל האישי שלה,
גברי מזור, האיש שעשה אותה, לדבריו,
והפך אותה — שוב לדבריו — לזמרת
מפורסמת. המריבה הזאת זכתה בסיקור־ענק
בכמה עיתונים.
והנה עברו כמה חודשים, ואין אף שערוריה
אחת הקשורה בירדנה ארזי. אז אמרתי לעצמי:
לא יכול להיות!
שלחתי את השפיונים שלי שיבררו מה
פשר השתיקה הזאת. השפיון חזר כעבור שלושה
ימים מותש והרוס, כי היה עליו לעבור
מיכשולים רבים של חנפנים ואומרי־הן וכמה
עיתונאים שתולים, ועוד כמה עיתונאים־גב־רים
המעריצים אותה על צורתה.
הנה הסיפור, שיעשה לכם את השבוע: הטלוויזיה
הממלכתית משררת אחת בחודש
תוכנית הקרויה אולפן זמר, המוקדשת למלחין
ידוע. עד כה הופיעו בה עוזי חיטמן,

חיים משה, מרגלית צנעני, עדנה

בגלל העובדה שבוכמן עדיין היה בקשר עם
זיאנה. אך הזמן עשה את שלו, וגם הביא
להחלטה שלו, וכעת הם כבר אינם מהססים
מלהיראות במקומות פומביים.
אותי מרגיזה עובדה אחת: אני כבר ראיתי
את בני הזוג הזה עשרות פעמים, ובמרבית
הפעמים היא לבשה את אותה חליפת־המיש־בצות
הגזורה בנוסח שאנל, ואולי זאת באמת
חליפה שאנלית. אולי זוהי החליפה שהיא
לבשה בפגישה הראשונה שלהם.
בכל אופן — אני מריחה כאן קשר רציני,
אולי גם נישואין.

לב, להקת סקסטה (שהתאחרה לצורך האירוע)
וחבורת־זמר של צעירים יוצאי להקות
צבאיות.
אלא מה, גיליתי שירדנה לא תופיע בתוכנית.
אז עשיתי דרינג־דרינג למלחין:
״שלום יאיר, מדברת המרחלת. נודע לי
שירדנה לא תופיע בתוכנית המוקדשת לך.
אתה יודע אולי מה הסיבה?״
״כן, אני התקשרתי איתה והיא הודיעה לי
שביום שבו התוכנית מוקלטת (יום א׳) היא
תהיה בחו״ל.״
״אתה מצטער על כך?״
״בוודאי.״
״אתה בטוח שהיא תהיה בחו״ל?״
״כן. למה שהיא תשקר לי?״
ביום א׳ טילפגתי למישרדו של בעלה,
המהנדס נתן תומר, כדי לברר מה קרה
לירדנה. ענה לי אחיה, אמיר פיינבאום.
שאלתי אותו אם אפשר לדבר עם ירדנה. הוא
אמר לי שהיא איננה, שהיא מסתובבת בעיר
והוא לא יודע היכן, אבל אפשר להשיג אותה
באמצעות היחצנית שלה, רונית ארבל.
אותה לא ניתן היה לאתר.
מלבד זאת התפרסם בכל מודעות הטד
תרום למען יערות־הכרמל שירדנה תופיע,
אך היא לא הופיעה.
מעניין מי נותן לה את כל העצות הנפלאות
האלה.

אבר חכמה
הייתי במסיבה בתל״אביב. היה משעמם.
ראיתי אותה יושבת ליד הבר. שאלתי את
השפיונית שלי דליה איר קוראים לה.
דליה אמרה שהיא תברר לי את העניין.
היא חזרה כעבור כמה דקות ואמרה לי שלילדה
הזאת קוראים ניקול בן־שחר, והיא
בת , 18 ושיש לה אבא ממוצא מכסיקאני
ואמא ממוצא צרפתי, ושהיא עבדה כמלצרית
בבית־קפה בתל־אביב ושהיא הצטלמה
בעירום.
אמרתי לדליה יאללה לעבודה. צריד לה־

ניקול עם
ניסיון ש ל

שיג תמונה של הבחורה כמו שהיא. לא בתוך
החולצה, כמו שהיא ישבה בבר.
דליה, שיש לה קשרים עם כל האנשים
שיש להם בארץ מצלמות, גילתה שבתל־אביב
יש בחור אחד בן ,26 מאוד חמוד וגם
נורא מוכשר, שקוראים לו עופר עמיר,
והוא מצלם בחורות בבגדים, מה שקוראים
צלם־אופנה. ניקול זאת היתה אצלו כדי
לעשות צילומי־עירום, והוא אמר לה שהוא
יראה אותן — את התמונות, לא את הציצים
— לעורכי־עיתונים.
הבחורה הזאת היא רק בת 18 שנים, אבל
יש לה ניסיון של אחת מבוגרת יותר. היא
סידרה אותו והלכה לצלם פיטר רוזנברג,
שהוא מומחה בשטח זה, והצלם עופר עמיר
יצא פרייאר. ככה עשתה לו בושות, הקטנה
הזאת.
השפיונית שלי מכירה את שילה, החברה
האנגלית של עופר. היא באה אליהם הביתה,
ולקחה את התמונה של ניקול בעלת הציצים.

ניקול בלי
-אחת ממגרת

פ אם
פאטאר
אח, איזו אשה! ממש פאם פאטאל! כמה
מעריצים ומחזרים יש לה, למירד! לב הזאת.
אתם זוכרים שרק לפני שבועיים שהה כאן
בארץ איש־העסקים אליאם אברג׳ל, שבילה
הרבה בחברתה של מירה, ועשה לה טוב
על הנשמה? השבוע היא חגגה במיסעדת א ד
דין את מסיבת יום־ההולדת של בתה אליה,
שמלאה לה שנה אחת. ומי היה אורח־הכבוד?

מירה לב ושלמה צפריר
שמפניה ביזם־הנלדת הראשון

ידידה משכבר הימים, הצייר שלמה צ פ ריר,
שהפתיע והביא ציור מעשה־ידיו, שהוא
הכין במיוחד עבור האירוע הזה. אך גם המיליונר
אברג׳ל הפתיע. הוא שלח כמה בקבוקי־שמפניה
ח ם פריניזן. ואני חושבת שאני לא
צריכה להסביר לכם כמה עולה כל בקבוק
כזה.
מלבד הצייר היו בני־המישפחה, שהם
בעלי מיסעדת נפול־ ברחוב בדיהודה.
מירה זהרה בשימלה אדומה ממשי טהור,
פרי עיצובו של אחד ממעצבי־העילית של
ישראל. הילדים, שהיו באירוע המישפחתי
הזה, פנו אליו בשם הדוד שלמה, שמצידו
התנדב לשחק במשך כל הערב עם הילדה,
שנראתה מאוד שמחה בידיו של הבייבי־סיטר
החסון הזה.

—! האגואיסט ה א הו ב־
(המשך מעשר ) 13

היייתי הום ן־ את השאלה על פיה:
מהי התרבות הישראלית אשר ח
בן־אמוץ תרם לה את תרומתו?
בשנות ה״ ,30 כאשר דן בן־אמוץ למד בבן־
שמן והתחיל ליצור את עצמו, נוצרו הניצנים
הראשונים של תרבות עברית אותנטית חדשה.
תרבות
אינה רק ספרות ושירה, מוסיקה
ובאלט. תרבות היא מיכלול היצירה של
קיבוץ אנושי — סיגנון חייו וצורת התארגנותו
החברתית: שפתו ודתו, לבושו ומיט־בחו,
שיריו העממיים ומיסגרותיו הכלכליות
והצבאיות. כל אלה מבטאים את רוחו והווייתו.
כל אלה הם יצירתו.
החל בשנות ה־ 30 החל נוצר כאן בארץ
דבר חדש, ישות חדשה ומהות חדשה.
־היישוב העברי״ (אף פעם לא קראו לו
־היישוב היהודי״) התחיל ליצור משק חדש,
לבסס אירגונים צבאיים ולגבש סיגנון־חיים
חדש.

גרמה העלייה ההמונית שבאה ארצה,
וששינתה בדלילה, באופן דראסטי, את הרכב
האוכלוסיה. היישוב הקטן נדרש לקלוט תוך
שנים מעטות אוכלוסיה שעלתה עליו פי
שניים ושלושה במיספר. שום עם אינו יכול
לבצע קליטה כזאת מבלי שתרבותו תשתנה
כליל.
אפשר גם לטעון כי התרבות ההיא לא
היתה חזקה די־צורכה, ששורשיה היו קצרים
ועדינים מדי.

כך או אחרת — התרבות
העברית החדשה, שהחלה להיווצר
בשנות ה* 30 וה־ ,40 מתה בשנות ה־
. 50 ערכים חדשים חדרו לארץ, סיג־נון
חדש, אורחות-חיים חדשים.
בניגוד לרבים אחרים, דן בדאמוץ היה
אחד המעטים שהתאימו את עצמם גם לתרבות
חרשה זו, התרבות. הישראלית״ שבאה
במקום התרבות ־הארצישראלית״.
גם בשלב זה של יצירת בדאמוץ הייתי שם

הכל כדי לטפח אותו: זה היה חלק מן התדמית
שעיצב ב־ 20 השנים האחרונות — דן בך
אמוץ האגואיסט, הרציונליסט, הנהנתן, שלא
שם זין על שום דבר.

אני ידעתי שמאחורי תדמית חיצונית
זו התחבא — ממש התחבא
— דן אחר לגמרי.
נתקלתי בו אחרי הטבח של כפר־קאסם
(אוקטובר .)1956 היינו אז קבוצה קטנטנה,
שהתקוממה נגד הפשע המחריד, ושהיה מנוי
וגמור עימה להביא לפירסום הזוועה ולהרים
קול־זעקה, גם במחיר של הפרת״חוק.
בין אלה היה דן בן־אמוץ. הוא הביא קורבן
גדול, מבחינתו: בפעם הראשונה רמז כי תול־דות־החיים
של הצבר יליד״הארץ אינן אמיתיות.
בפעם הראשונה גילה טפח של מוצאו.

מאז ועד היום, פגשתי את דן בן־
אמוץ שוב ושוב, בכל מיבחן אמיתי
של אידיאליזם, של מחאה מוסרית.
כי מאחורי החזות החיצונית של

תרבות־טרומית זו, מין טרום-
תרבות, הלכה והתחזקה בשנות
ה־ ,40 והגיעה לשיא בשנה־שנתיים
שקדמו למילחמת־העצמאות וב־מילחמה
עצמה. אחד הגילויים
המובהקים ביותר של תרבות זו היה
הפלמ״ח.
באחרונה התלקח ויכוח על גוף זה. יצא
הקצף על מי שאמר כי הפלמ׳ח לא היה כלל
צבא, אלא רק תנועת־נוער. ותיקי־הפלמ״ח
הגיבו על כן־ בחימה שפוכה.
תמהני על כך. על פעולת הפלמ׳ח במיל־חמתדזעצמאות
אפשר להתווכח, וזה עניץ
לדיון רציונלי בין חוקרים. אך חשובה מכל
תרומה צבאית היתה הישות של הפלמ״ח
עצמו, החווייה הלאומית״תרבותית הגלומה
בו. זאת היתה התפוצצות כוח־הנעורים של
דור שלם, התפוצצות גדולה ומרהיבה, שהפל־מ׳ח
היה בית־הקיבול שלה מכל הבחינות.
יתכן שהתפוצצות זו לא הולידה ספרות
גדולה, שירה גדולה, מוסיקה גדולה. יתכן
שיצירותיה בתחומים אלה לא עמדו במיבחן
הזמן. אך היא הולידה נכסים אחרים — דור
שעמד במשימה היסטורית חד״פעמית, דור
שהוליד שפה חדשה, סיגנון חדש, פיזמונים
ולחנים וסיפורים וצ׳יזבאת.
מי שלועג כיום לצ׳יזבאת אינו מבין את
מקומו בהתפתחות התרבותית, בתרבות־הט־רומית.
הסיפורים של. השולחן העגול של
המלך ארתור׳ ,סיפורי המערב הפרוע וגילויים
דומים בעמים אחרים — כל אלה היו
צ׳יזבאת. זהו מיתוס לאומי גולמי, המתעדן
במרוצת הדורות ומשמש יסוד ליצירה התרבותית
הגדולה.
מכל יצירותיו של דן בדאמוץ הייתי שם
את הדגש דווקא על ילקוט הכזבים. יתכן
שהסיפורים שאולים ממקורות שונים, יתכן
שהספר הקטן הזה רק מבטא ומגבש את רוחם
של רבים, אך דווקא בכך חשיבותו.

זהו מרכז המיתום של הדור, המיתוס
של התרבות העברית שפרשה
אז כנפיים. ההומור הוא חלק חשוב
של כל תרבות. ח בן-אמוץ עזר לגבש
את ההומור של התקופה. היה זה
חלק חשוב של רוודהתקופה.
כיום קל לזלזל ברוח הזאת ולמתוח עליה
ביקורת קטלנית. ביקורת בכלים של היום,
מנקודת־הראות של היום. אך זוהי ביקורת
עקרה. הביקורת הנכונה היא זו הרואה את
היצירה במקומה ובזמנד, כחוליה בשרשרת
של יצירה קולקטיבית.
תרבות העברית. שדן בן־אמוץ שי(
1מש לה דובר ותועמלן, מתה אחרי מיל-
חמת-העצמאות.
אפשר להתווכח על הסיבות לכך. אפשר
לומר: גרמה לכן־ הקזת־הרם הנוראה של מיל־חמת־העצמאות,
שעל מיזבחה הועלה דור
שלם. בין 6000 הרוגי המילחמה — מקרב
יישוב של 600 אלף — היו מיטב היוצרים
העבריים בכל התחומים. מעטים תפסו גלבים
בעורף ושרדו. רבים אחרים התגייסו, לחמו,
נפלו.
אפשר גם לטעון כי למותה של רוודתש״ח

אלא שהתגלה גם טיבה של קבוצה
של ידידי-אמת.

^ כאורה יש כאן פאראדוכס.
/מין תעלומה.

אדם שהטיף כל חייו לאגואיזם,
שהתנהג במשך שנים כאגואיסט
גמור, איך זה משך אליו כל-כך הרבה
אהבה?
בחודשי חוליו ראיתי את ידידיו, וגם לא־מעט
אנשים שהכירוהו רק מרחוק, נוהגים בו
באהבה אין־קץ. בתיה וידידיו טיפלו בו ימים
ולילות, במשך חודשים. ביום מותו לא היה
על גופו פצע־לחץ אחד, וזו עדות לטיפול
מסור שאין כמוהו.

אם האיש היה כל־כך אגואיסטי
— מניין האהבה הזאת אליו?
אין זאת אלא שרבים הרגישו שמתחת למעטה
האגואיסטי חבוי משהו אחר, אישיות
אחרת, אדם מוסתר ממש, רן פרטי הכלוא
בתוך דן הציבורי. אני חשתי כך כל הזמן,
במעומעם.
כאן נפסק הדמיון בין דן בן־אמוץ ובין
משה דיין. שניהם ידעו להקסים. הקסם האישי
של משה דיין כבש מיליונים. אך עד הסוף
נשאר דיין בלי ידידים אמיתיים. גם במחלתו.
גם ערב מותו. ואילו לדן, שגם הוא היה אדם
בעל קסם שופע, נמצאו בשעת הצורן ידידים
לרוב. ידידי־אמת.
הדוגמה של דיין יכולה להסביר חלק מן
האגואיזם. דיין היה אגואיסט בחסד. הוא היה
אספן כפייתי. הוא היה קמצן.

מבחינה זו, יתכן מאוד שהאגואיזם
היה תוצאה של החנקת־הרגש בימי
הנעורים, והביא את הדברים עד
לשיאם ההגיוני: אני חסר רגש. רגש
הוא חולשה. אני לא נותן דאם על
אף־אחד(״לא שם זין״) .מכאן הנכונות
של דן לקלוט את התיאוריות של
משה קרוי(בשלב איין־ראנד) .שהפכו
את האגואיזם למיצווה עליונה.

דן בן*אמוץ
מחיר הקשיחות

את הדגש יותר על מילון השפה העברית
המדוברת, שעזר לעצב ולשמר את הסלנג
(שגם הוא חלק מתרבות) ,מאשר על יצירות
אחרות.
אינני רואה את עצמי מוסמך לדון בערכם
הספרותי של ספריו. יתכן כי במיבחן הזמן,
במבט לאחור, יזכו בתשומת־לב הרבה יותר
גדולה מאשר בעת הופעתם, כאשר נחשבו
כספרות קלה.

אולם במיכלול התרבות הישראלית
של 40 השנים האחרונות,
תופס ח בן־אמוץ את מקומו. אי־אפשר
לתאר את התרבות הזאת
בלעדיו, כשם שאי־אפשר לתאר
אותה בלי שייקה אופיר, בלי עמוס
קינן, בלי נתן זך, בלי ״הגשש
החיוור״ — אם להזכיר רק כמה
שמות בתחומים שונים.
* * ד כאן על דן בן־אמוץ התופעה, כמה
למילים על דן בן־אמוץ האיש.
לא נמניתי עם החוג הקרוב ביותר של
ידידיו. גם לא בשנתיים שבהן כתב את מדורו
בהשלם הזה.

אבל היתה לי חיבה מיוחדת לדן
בן־אמוץ האיש. מפני שכאשר
נפגשנו, היתה לפגישה משמעות.
במהלך השנים נאמרו על דן הרבה דברים
שליליים. שהוא אגואיסט בחסד. שהוא דואג
רק לעצמו. שהפך את האגואיזם לתורת־חיים,
עד כדי הערצת משה קרוי בתקופת האיץ־
ראנד שלו( .ואכן, היה זה דן שהפציר בי
להיפגש עם העילוי החדש, כאשר כמעט איש
לא שמע עדיין את שמו).
דן נהנה מן השם הזה שיצא לו, ועשה את

האיש המצפצף על המוסר המקובל,
דן בן־אמוץ היה אדם מוסרי.
הוא היה בהפגנות הגדולות נגד הפקעת
האדמות הערביות בגליל(־שטח )״9באמצע
שנות ה־ .60 הוא השתתף בפעולה נגד שור־העתיקות
של משה דיין• ,כאשר רק אנשים
אמיצים מאוד העזו לפגוע באליל־ההמונים
דאז, בין ששת־הימים ויום הכיפורים.

וכך שוב ושוב. בכל מיבחן אמיתי.
תמיד, לשעה קלה, נפלו הצעיפים
האופנתיים של ציניות ואגואיזם,
והתגלה דן אחר, שהוא —
לדעתי — ח האמיתי.
כך גם במיבחן האחרון, השונה מכולם —
דן בן־אמוץ מול מחלתו, מול המוות. כמו
מיבחנו של חייל קרבי בקרב נואש וחסר-
תוחלת, כמו בכל מיבחן של סכנת חיים עליונה,
זהו המיבחן לאדם האמיתי, הצרוף,
הגולמי.
אפשר להתווכח על פרט זה או אחר בהתמודדותו
של דן בן־אמוץ עם המוות. אבל אני
מלא הערצה על עצם ההתמודדות הזאת. אינני
מכיר אנשים שהיו מסוגלים להילחם כך.
ואני חושב שהוא תרם תרומה אנושית חשובה
לדודמיסטיפיקציה של המוות. אומץ־הלב
שלו יעזור לרבים בעתיד.
יתכן שאחת מאמות־המידה להערכת אדם
היא טיב האנשים המתלכדים סביבו במיבחן
עליון כזה. לפי אמת־מידה זו, דן זכה.

לא זה בלבד שבמיבחן זה חזרה
אליו רעייתו, בתיה אפולו הנהדרת,
* בצורת חפירה ברתייחוקיח באתר אדני־

אורת• ביקש רן בך אסוץ להפרן 11ר היחס
הרי שסי ד, סל ח; ,כרפי ₪ך-העתיקות שר

(אומרים לי שאמנון דנקנר שאל את דן על
כך, עוד בשבועות האחרונים, ושרן השיב על
כך :־אולי זה נכון.״)
לדעתי נוספה על כך אצל דן נימה אחרת.
כנער בבן־שמן סבל מוסייה תהילימזייגר
מהילדים הצברים, שרדפו כל עולה חדש. יל־דים־ילידים
בארץ־הגירה יכולים להיות אכזריים
מאור כלפי מהגרים חדשים, ובארץ הי־תה
תופעה זו בימים ההם אכזרית פי כמה.
דן, נער שמנמן שבא מפולין, חשש מאוד-
מאוד שיתייחסו אליו כאל פרייאר. זה נשאר
אצלו במשך כל החיים. זה מסביר כמה קווים
בדמותו. הפחד שיתייחסו אליו• כאל פרייאר
אם יתן משהו תמורת שום־דבר — הפחד הזה
הוביל לאגואיזם, לקמצנות, לאי־הנכונות
לשלם אף עבור ספל־הקפה של חבר בבית-
קפה. תורת־קרוי — תורה שאמרה שחטא הוא
לתת משהו בלי תמורה — הפכה את זה
לאידיאולוגיה. דן התייחס בשעתו לאידיאולוגיה
זו בלהט דתי, והתחבט בה לא־מעט.
(האם מותר להזמין אנשים לתערוכה שלו בלי
תשלום?)

גישה כזאת היא, כמובן, שלילה
גמורה של האהבה — שהרי האהבה
היא כולה נתינה, מבלי לצפות לתמורה.
במסיבת־הפרידה,
כאשר חילק לכולנו
מתנות מאוספו, התכחש דן לכל התורות האלה.
האיש הפנימי ביותר פרץ החוצה. זה היה
איש שידע לאהוב, ושמשך אליו אהבה.

האגואיזה נחל תבוסה ניצחת.

ך פני כמה ימים התקבצה, די במיקרה,
/קבוצה של אנשים מסביב לשולחן
בכסית. דיברו על דן בן־אמוץ, על מקומו
בתרבות העברית. נשמעו ריעות שונות על
חלק זה או אחר של יצירתו ושל אישיותו. אך
מסביב לשולחן שרר קונסנזוס, שיחזיק מעמד:
שדן בן־אמוץ הוא אחד היוצרים החשובים
ב־ 40 השנים האחרונות, שנוף הארץ בתקופה
זו לא יתואר בלעדיו, שאם יילך מאיתנו הוא
ישאיר אחריו חור גדול — חור בנוף התרבותי
של ישראל, חור בליבם של אנשים
רבים.

אין לו תחליף. לא קם לו שני.
העולם הזה

2721

ן *ר י

0 0 9

^-זרד^י;ו£ם וו*1״ו־זח״ד

וון

ח&בון מץ ו;׳ו ד
עו״ שעםז כויו ת •ו צ או תמהכלל

כ בע ל ״ חשבוןמעושרזהב ״
חשבון מעושר מיו עדלל קו חו ת
עד 10,000ש״ח ב״חשבון מעושר זהב״,
בבנק הבינלאומי, אני זנאי לפנקס
המקב לי םמש כו רתםבחש בו נ ם
ועד 6,000ש״ח ב״חשבון מעושר״.
״שיק זהב״ ־ פנקס שיקים מיוחד
ב בינ ל או מ׳ ,או ל קו חו ת ש לזנו ת ם
ריבית זנו ת ־ בבינלאומ׳ תקבל ריבית
המכיל שיקים אמינים שלא •וחזרו
ה שקעו ת של 10,000ש״ח ומעלה.
על יתרות זכות יומיות של עד 1,000ש״ח.
מסיבת חוסר כיסוי.
חשבון מעושר זהב מיועד ללקוחות
הנחות ־ בבינלאומ׳ הנחות על כרטיסי
שלזכותם השקעות של 50,000ש״ח
גם אתה יכול ליהנות מיתרונות השיטה
אשראי ודמי שימו ש ב״טלר־פון״.
ומעלה.
החד שנית לניהול חשבון עובר ושב

בבינלאומי -״חשבון מעושר״ ו״חשבון
מעושר זהב״.

משיכת •תר -בבינלאומ׳ משיכת יתר
גדולה במיוחד בריבית ״פר״ם״ +ס/ס0.75
לשנה בלבד!

,נעלא

ב״ח שבון מ עו שר ז הב״ הטבות
״חודיות נוספות:

גם זנו ת להלוואה צמודת מדד
לתקופה של 25 חודש בריבית קבועה
של /0ס 2.5לשנה בלבד, וגם פטור מדמי
ניהול חשבון(למעט משינת שיקים).

פרטים נוספים בסניפים.

מ שינת היתר, ההלוואה ופנקס ״שיק זהב־ ׳נתנו נ נ נו
בטחונות, בנהוג בבנק.
ההטבות תינתנה בחשבון שנו מופקדות ההשקעות.
הבנק יהיה רשאי לשנות מפעם לפעם את התנאים דלעיל,
בולם או מקצתם.

יהרא שון. זצאס חנ ל ל

חדשמביתע לר ת

שוקולד רפרטואר זו כבר אופרה אחרת
עלית מגישה בגאווה -רפרטואר. השוקולד שממיס אותך לאט לאט מתענוג
לבחירתך ב 6-טעמים נפלאים.
שוקולד חלב, שוקולד חלב שמנת. שוקולד חלב שמנת עם אגוזים שלמים,
שוקולד לבן, שוקולד שמנת מריר, שוקולד לבן עם שברי אגוזים.

איזה רפרטואר מתענג לך?