גליון 2723 מתאריך 8 בנובמבר 1989

מא לסעש את חחם־ל
הן נ ר או ת בדיו ק אותו דבר
אבל,י ש ביניהן הבדל גדול: הטעם.
בבר מן ה שאיפה הראשונה תרגיש
בהבדל הגדול.בחרנו א ת זני
הטבק המ שובחים ביותר
ויצרנו ת ע רוב ת מו שלמת.
התוצאה: לאקי ס ט ריי קחדשה.
סיגריה ע ם אופי חז ק
בדיוק במו שאתה אוהב.
בוא ל ט עו םאת ההבדל הגדול .

111171 בר אל

0 5טמ
.5.*.ט א1

לאק׳

• א 312£ 8 0

חאמרקאיח חאווגי1לי ח

0810111 * 1

<£ווזותץ< 0ע1
אזהרה: מ ש רד הבריאו ת קובע כי ה עי שון מזיק לבריאות.

ידיעות אחרונות
מוברח מיסמך מיוחד במינו:
האסירים הביטחוני ,
בוני לאיבוד
הישראלי — מיבתב
שהגיע ל״העול
הזה״ בדרכי־ סחר
(עמוד )22

אריה מקל, מנכ״ל
רשות השידור,
מותקף ומתקיף. הוא
כ בר תופר לעצמו
את חליפת השר
(עמוד ) 12

שב כ
ש מילחמה סמויה
אך חריפה בין
המישטרה והשב כ.
היא עומדת מאחורי
ההדלפות על
המשת״פיס
הפושעים
(עמוד )34
לא בוכים על שרמוטה. המישפחה שלה החרימה אותה מזמן. עכשיו היא
נרצחה. סוף עצוב לילד ה בלי אבא.
(עמוד )32

בתוך הגדיון

הרשות לו״רות־ערך
תקפה עיתונאי. מאז
מוצפת העיתונות
בהשמצות על היו״ר,
אריה מינטקביץ
(עמוד )40
4 קורא ילך — נערה בלי כיסוי 4 מיכתבים — מחדל של חרדל
עימות — אמיר אברמסון, ראערהממשלה ושר־הביטחון 5
הוועד הפועל — שני אריות. 6 שבע קומית יחמישה ׳מי־עמרה 8 תשקיף — אילמרט במלמדת האריה 9 אייבי היקר — מיכתבים לאייב• 12 אריה מקל — חופר חליפה 14 במדינה — צב השעה 15 הנדון — כיפה אחמה 16 אנשים — חוש־הום יר אכזר׳ 18 עמוס קינן — ישראל הולכת ינעלמת 22 אזהרה — חזית חמה 25 יומן אישי — לבקר אצל אייב׳ 26 לילות ישראל — תזין אחרית הימים 28 קולנוע — נשמות בורחת

זה וגם זה — משהי פרטי

דף חדש — לגעת בסוד
מרי עבאם — לא בוכים על שרמיטה
המישטרה נגד השב״ב — רכילות מודיעינית

תשבץ

מיכתבים לרותי — עין יחקה. עין כחילה
הורוסקופ — כל יו והטיפיס שלו
רחל המרחלת — חמישה אילתים קטנים
מילחמות — הבורסה יהעיתונאים
דיעה אחרת — רענן לזריא • אור׳ דן • אילנה אדם •
אורל׳ אלטמן • דניאלה אשכנזי • עליס בליטנטל • ניל
סמסענב • י 1סף ברנע • ליפשיץ יהחברים של איפירה
מה הם אומרים — רן כהן. יעקב חזן, איתי נחס. אלין
ר״סר, דויד שעייצר, מיכאל קנן
נבחרת לאומית — א 1מה לאבא אבן
זלכישלון הנבחרת
תמרורים — המיליון יהאינפלציה

צילום השער: אלי דסה

בזי בחב עז
יותר יהודי מיהודי

בשבוע שעבר התפרסם במרור-המינר
תביס שלנו מיכתבו של ח׳כ רחבעם(״גנרי״)
זאבי. מתוכו ניתן ללמוד שחבריו־לדיעה
יעצו לו״ שלא להעניק לי ראיון, מתוך חשש
שאסלף את דבריו. ואילו גנרי עצמו סמך
עלי, התראיין, ונוכח לדעת כי האמון שלו
היה מוצדק.
שמחתי על המחמאה, אך היא גם העציבה
אותי. ניתן היה להסיק ממנה שאין זה עוד
מובן מאליו שעיתון ישראלי יפרסם ראיון

עכ׳׳ז, ועם חששותי, איני יכול שלא להביע
בפניך התפעלותי מרמת הכתיבה, מעומק
הניתוח, ויפי הסגנון הרהוט, המרתק את הקורא.
אף אני נהניתי לקרוא כתבה זו.
מעבר לחילוקי־הדיעות, והשקפות־העולם
המנוגדות — חובתי לציין הגינותו וגישתך,
ובה במידה להביע תורד״
ברכתי כי תראה ברכה בשליחותך הנאמנה
למען מנוע שפיבות־דמים. כולנו בתפילה
לבורא-עולם כי במהרה יקויים דבר הנביא
ו״לא ישא גוי אל גוי חרב׳ ונשב בע־ה בטח
בברכה ובהוקרה,
בארצנו•

הרב אריה דרעי,

א5י דסה, העויוס הזה

שר־הפנים.
עד כאן המיכתב. תודתי לרב־שר.
צרוד חמשירים

מדי

דרעי

ללא סילופים. זה הרי היה צריד להיות מובן
מאליו — לא רק לגבי העולם הזה. אלא גס
לגבי העיתונות בכלל. אם אין זה כך, חבל.
אין כמעט אדם במדינה שריעותיו הפד
ליסיות רחוקות מדיעותי כמו רחבעם זאבי.
אך אם החלטתי לראיין אותו — לא בלי
התלבטות מוקרמת — הרי מאותו הרגע היה
זה מובן מאליו שאעזור לו להביע את דיעותיו
בצורה הנאמנה וההוגנת ביותר, במיסגרת
מיגבלות המקום. והוא הדין, כמובן, לגבי כל
מרואיין אחר.

נשב
בע״ה

על רקעזה שמחתי גם לקבל השבוע
מיכתב אדיב מאוד מידי הרב אריה דרעי.
לא היה קל לכתוב את כתבת איש־השנה,
שבמרכזה עמד שר־הפגים. הוא שייך לעולם
החרדי, שהיה עד כה סגור ורחוק מן התודעה
של רוב הציבור, החילוני והדתי־ציוני. עשיתי
כמיטב יכולתי כדי לתאר את האיש על רקע
סביבתו החרדית.
למען האמת, הייתי די סקרן לדעת מה
חושב דרעי עצמו על הכתבה שהוקדשה לו.
ברגע הראשון אחרי הפירסום, כאשר רואיין
ברדיו על־ידי חי ברקאי, נשמע די מסוייג
מעצם העובדה שהשלם הזה מקדיש לו כתבה
ביוגראפית ארוכת
השבוע שיגר לי מיכתב.

וזו לימדנו:

מכובדי,
עתה, בפרספקטיבה מסויימת, מצאתי כנכון
לכתוב דברים שבלב.
מעולם לא נמניתי על מחפשי הכותרות,
ומקובלים עלי דברי חדל כי אין הברכה
שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין, וגם בפיר-
סוס תרחב בהשלם הזה לא מצאתי מלכתחילה
ברכה.

אחת לכל כמה זמן נערך יום־עיון לכל
חברי־המערכת, כדי לדבר על דרכו של העד
לם הזה בטווח הבינוני והרחוק.
השבוע היה לנו שוב יום־עיון כזה. הזמנו
את אורי סלע לשאת הרצאת־אורת סלע עבד
בהשלס הזה בשנות ה־ ,50 תחילה כעורו-
כיתוב ולאתר־מכן כעורך גראפי. הוא שעיצב
את צורת השלם הזה.
שנשמרה במשך עשרות
שנים, בין השאר
עיצב גם את השער,
ובראשו האותיות של
שם העולם הזה עצמו.
בימי עמדתו של אורי
סלע אצלנו היינו רבות משתעשעים
בחיבור ״חמשירים׳
על־פי המתמנת הקלאסית.
רבים מהחם־
שירים שלו פורסמו אז בשבועון.
השבוע, במהלך יום־העיון, שירבט אודי
סלע כמה חמשירים חדשים.
בין השאר:
היה היה גבר, שטו דן,
שנולד במזל מחורבן.
כל חייו הוא בילה
במזל הבתולה,
אבל מת במזל הסרטן.
מעשה במכון לעיסוי
שנקנס על פיגור במיסוי.
אז לפקיד-השומה
הוא שלח משום-מה
במקום צ׳ק -נערה בלי כיסוי.
ברשות השידור -המנהל
בתיבנון החדש מטפל.
ורפי גינת
ישובץ, כך הוחלט,
בתוכנית חדשה -״כלבורדל״.

עוד על דן בן־אמוץ המנוח(״האגואיסט
האהוב״ ,העולם הזה
.)25.10.89
קראתי את ניתוחו המעמיק של אורי אבנר,
את אופיו של דן בן־אמוץ והגעתי למסקנה
פרדוכסאלית: מסתבר ש״בן־אמוץ״ היה הקליפה
ובתוך תוכו של המנוח שכן ״תהילים־
זוגער״ .ובמאבק בין התוכן והקליפה ניצח
התוכן.
בבן־אמוץ, המוחה על פרשת כפר־קאסם,
המתנגד לכיבוש והמפגין בעד נושאים מצפוניים,
יש הרבה מהמשותף עם הצעירים היהודיים
בארצות־הברית שהפגינו נגד מילח־מת
ויאט־נאם, עם מתנדבי מילחמת״ספרד
בשנות ה־ 30 ועם עוד הרבה מגמות שדווקא
בגולה מתבלטים בהן אחינו.
הצורך בקונפורמיות היה, מבחינה רבה, רק
שלב־מעבר בהתאקלמותו של בן־אמוץ. מש־התגבר
על שלב זה, צצו תכונותיו היהודיות
האופייניות. הוא היה, מבחינה זו, יותר יהודי
מלובשי קפוטות ושטריימלים למיניהם. הוא
היה חבר הקבוצה שנהוג לכנותה ״היהודים
שבמדינודהיהודים״.
שלמה טל, קר״ודאש

פלסטיניים וירדניים תימרונים משותפים
(כמו שהצרפתים והגרמנים, אויבים משכבר
הימים, עושים כיום).״
אבל אם חזון השלום לא יישאר בגדר
חלום, בשביל מה יצטרכו אז חיילים בכלל,
לפחות באזור שלנו?
יעקב אורן, תדאב-ב

ד״ש מברקשייר
על קורא העולם הזה הנהנה ממנו
על גדות התיימס באנגליה.

מחדר שד חרדל
על נימה גזענית שלא במקומה
(״חרדל״ ,״דיעה אחרת״ ,העולם
הזה .)8.10.89
אם תקום מדינה פלסטינית חמש דקות
מכפר־סבא באמת עלולות להתעורר בעיות
ומוטב לא לסמוך על האמריקאים, שכדברי
החברים של אופירה, במדור חרדל, אינם
מסוגלים לעזור אפילו למי שצריך, כאשר
צריך (ראה פרשת פנמה).
אבל מדוע לכתוב ״שהמנהיגים הכושים...
עם חייליהם הכושים(לא יעזרו לנו).״ זה אולי
חרוז, אבל מאוד־מאוד גזעני.
נכון שיש בצבא האמריקאי הרבה מאוד
חיילים שחורים, הרבה מעבר לחלקם של השחורים
בכלל האוכלוסיה האמריקאית, אבל
הם בכל זאת חיילים אמריקאיים.
הדס רוזנבליט, רחומת

בה שפעת ה שפעת
על פליטת״קולמוס שלא במקו מה
(״וידוי אישי קטן״ ,״חוג ה סילון״
,העולם הזה .)9.10.89
ארנון זיו, איש ח1נ הס־לין, מגלה לנו, כי
בשעה שהיה נתון להשפעה של מחלת השפעת,
חשש מאוד שמדורו עלול, בהשפעת השפעת,
להיראות כמו הגיגים של פעילת נעמת
מרעננה.
אז עליי להודיע לו שכמה מחברותיי הטובות
ביותר הן פעילות נעמת (ברעננה) וההגיגים
שלהן הלוואי על זיו.
מלכד! לב, רעננה

באמת, חבר
על תחזית רעידות־האדמה(״הו רוסקופ״
,העולם הזה )25.10.89
קראתי את הסבריה של מרים בנימיגי(על
הקשר בין כוכבים צמודים להתרחשות רעי-
דת־אדמה) ועל מה שאירע בסן־פרנציסקו.
אולי חבל שהגב׳ בנימיני לא פירסמה את
דבריה אלה חודש קודם לכן.
יוסי קאופמן, ירושלים

אם כבר, אז כבר
על חזון השלום (״תמונה מרני נה״
,״יומן אישי״ ,העולם הזה
.)4.10.89
בפי השלם הזה ממש חזון אחרית־הימים:
״בעוד כמה שנים יערכו חיילים ישראליים,

...השלם הזה מגיע אליי מדי שבוע ואני
ממש נהנה לקרוא אותו.
ד״ש לכולם.
אורי גלד, סאנינלעדהת״מס,
ברקש״ר, אננליה

די ש נזנזדיגת־הפידים
על חוויותיו של קורא העולם הזה
המטייל בקנייה.
אחרי שלוש שנים של שרות־חובה יצאתי
לאפריקה לאוורר את הראש.
עכשיו אני בקנייה ואחרי טיול של כמה
ימים בטסאבו, הפארק הלאומי המפואר של
קנייה, שהוא מעין שמורת־טבע וחי־בר אחד
גדול.
תוך כדי הסיור גיליתי, כי השטח של
הפארק זהה כמעט, על הקילומטר, לשטחה
של מדינת ישראל.
רק מה. לא חיים בו כמה מיליונים, כמו
אצלנו, אלא רק כמה אלפי פילים 5363 .ליתר
דיוק(כך כתוב בחוברת־ההסברה שקיבלתי).
זה חומר למחשבה, נכון?
צחי שומרוני, נ״חב׳ ,קנייה(זמנית)

הזד

השבועון של ישראל
העורך הראשי: אורי אבנרי
מנהל: אברהם סימון
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני
המערבת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורייזן 3
(ת.ד ,136 .מיקוד )61001
טלפונים 232262/3/4 03
)03(*5230662
6ק)03(*245130 .0
המו׳׳ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפום ההדש
הפצה: גד
תל־אביב, יד ורוצים ז
טלפון)03(*377056 :
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העולם הזה 2723

חילופי המיבתבים בין קורבן הפיגוע, ראש־הממשלה ושר־הב־טחון

,,בהזדמנות נאותה אסור.״,
במשך ארבעה חודשים שוכב אמיר אברמטון, אחד
הפצועים הקשים ביותר של הפיגוע באוטובוס בקו ,405
בבית״החולים. בכל התקופה הזאת לא ביקר אותו אף
חבר־ממשלה אחד, מלבד השר זבולון המר, שנכנס
לחדרו באקראי בעת סיור כללי בבית־החולים.
אחרי פציעתו, פירסם אמיר מעל עמודי ״העולם
הזה 2.8.89 קריאה נרגשת לשלום.
בחודש שעבר היפנה אמיר, מומחה למחשבים מ ירושלים,
שני מיכתבים לשר״הבישחון ולראש־הממ־שלה,
בנוסח כמעש-זהה:
אמיר אברמסון,
בית־החולים ע״ש שיבא,
המחלקה האורתופדית ב׳,
תל־השומר.
13 באוקטובר . 1989

עד כאן המיכתב. אמיר אברמסון עשה מאמץ וחתם
עליו באות א. מיכתב כמעט זהה נשלח לראש״הממ-
שלה.

ראש״הממשלה השיב לאמיר במיכתב הבא:
ירושלים, כ״ד בתשרי תש״ן
23 באוקטובר 1989
סימוכין1 :־דשר־269־7

לכבוד אמיר אברמסון
מחלקה אורתופדית א׳
בית החולים שיבא

השלום בוא יבוא — אך בלי אש״ף, שכל מטרתו היא לסכל
את אפשרות השלום.
אני מקווה כי לכשיתאפשר, אבוא לבקרך. ובינתיים —
איחולי לך לשיבה מהירה לאיתנות ולבריאות.

שלד בברכה,
יצחק שמיר
שר־הביטחון השיב במיכתב הבא:
הקריה, כ״ו תשרי תש״ן
19 אוק׳ 1989
ק11516/

אמיר היקר,
הנני מודה לך מקרב לב על מיכתבך מיום , 13.10.89
ומאחל לך רפואה שלמה.
היית קורבן להתקפה פושעת ורצחנית של רוצח ערבי בן־
עוולה, שונא ישראל ויהודים 16 .מחבריך־לנסיעה קיפחו את
חייהם, האחרים — ואתה בתוכם — נפצעתם. שילמתם מחיר
יקר, מחיר של שינאה מטורפת למדינת־ישראל ולאזרחיה
היהודים.
לכבוד אמיר אברמסון
המרכז הרפואי ע״ש שיבא
המחלקה האורטופדית.ב׳
תל השומר
לאמיר — שלום רב,
אני מאשר קבלת מיכתבך מיום . 12.10.89

למר יצחק רבץ,
שר־הביטחון,
ירושלים.
שלום,
אני אחד מפצועי האסון של האוטובוס בקו .405 מאז אני
רתוק למיטה, כמעט בלי יכולת להזיז את איברי. אני סובל
משברים ומכוויות כמעט בכל חלקי־גופי.
מאז יום־האסון ועד היום, לא ביקר אצלי אף אחד משרי־הממשלה(מלבד
השר זבולון המר, שערך סיור בבית־החולים
ונכנס גם לחדרי לכמה דקות, ומלבד עזר וייצמן, שהוא קרוב־מישפחה).
אני
מזמין את כבודו לביקור אצלי.
אני חש בצורך להביע לפניך כמה ממחשבותי. נדמה לי
ששילמתי את המחיר עבור הזכות להישמע.
בשכבי במשך שלושה חודשים אלה, לעיתים קרובות
בכאבים עזים, היתה לי שהות מספקת כרי לחשוב על האסון
ועל גורמיו. הגעתי למסקנה הנחרצת שיש לעשות את הכל
כדי להשיג שלום עם אויבינו, ושלשם כך צריכים קודם כל
לדבר עם האוייב — שהוא אש״ף.
אינני משוכנע שממשלת־ישראל, שבה אתה ממלא תפקיד
מרכזי, אכן עושה את הכל כדי להגשים את שאיפתנו לשלום,
והדבר מוסיף על כאביי. אני שוכב וחושב על כל הקורבנות
שעוד יידרשו — אצלנו ואצלם — עד שהתבונה תנצח את
השינאה העיוורת, היצרים האפלים והפחד מפני השלום.
אודה לך אם תיענה להזמנתי זו.

בברכה,
אמיר אברמכון.

נ.ב ,.מכיוון שאינני מסוגל לכתוב בעצמי, הכתבתי את
המיכתב הזה לידיד.

המנצח זהכנרית
על, המנצח החדש של התיזמורת
הפילהרמונית של ברלין(״תמרו רים״
,העולם הזה )17.10.89
השלם הזה דיווח בהרחבה ובאהדה על
מינויו של קלאודיו אבאדו למנצח הפילהרמונית
של ברלין. העולם הזה גם לא שכח
לספר על הוריו של אבאדו במילאנו, שהסתירו,
בשנות השואה, ילדים יהודים בביתם מעיני
הרודפים.
חבל רק שהשלם הזה לא סיפר גם על
ההווה של אבאדו, הממשיך לחיות כאן, בווינה,
שבה הוא מתעתד גם להמשיך ולנהל את
האופרה המקומית. ההווה של אבאדו בן ה־56
נחמד מאוד: זאת היא חברתו לחיים, הכנרית
הרוסית ויקטוריה מילובה בת ה״.29
חיי פ ויי פ, יינה, אוסטריה

פקסימיליה מלכותית
עוד על מונח עברי לפקסימיליה
(״מיכתבים״ ״יומן אישי״ ,העולם
העולם הזה 2723

אברמכון בבית־החולים(מצייר כימן של חתימה על המיכתבים)
.אני מקווה כ׳ לכשיתאפשר...״
עליך לדעת, אמיר היקר, כי כראש־הממשלה, יזמתי את
יוזמת־השלום של ממשלת־ישראל והנני מקדיש עתה את
מירב מאמצי לקידום השלום. ואולם הרוצה בשלום — אל
ידבר עם אש״ף, שכל מטרתו, זאת אנו יודעים בוודאות, היא
להביא להקמת מדינה פלשתינית ולקרב את חיסולה של
ישראל.

הזה 13.9.89 והלאה).
פקסימיליה פירושה אינו אלא צילום.
בפקסימיליות החדשות יש חידוש: הצילום
נע במהירות החשמל לכל מקום.
לפקסימיליה זו צריך לקרוא צלמונע, כשם
מלך מדיין נראה ספר שופטים).
ד״ר ראובן כיוון, ירושלים

לאוזניים ולעיניים
על תרומתם של נגנים עולים
לתיזמורת הפילהרמונית (״לא
עומדים בתור״ ,העולם הזה
.)8.10.89
בשום פנים ואופן אינני מסכים עם אותו
אלמוני המגדיר את הנגנים־העולים(מברית־המועצות)
,שנקלטו בתיזמורת הפילהרמונית,
כ״חסרים אינטלקט מוסיקאי וחסרי־ברק״.
זה איננו נכון לגבי הנגנים ובוודאי שאין
זה נכון לגבי הנגנות, שהן, אגב, לא רק תאווה
לאוזניים, אלא גם תאווה לעיניים, מה שכלל
איננו גורע מההנאה המוסיקאית.
שמואל ברגר, חדאביב

הצטערתי לשמוע על מצב בריאותך, ומקווה שרופאי בית־החולים
יצליחו במשימתם להביאך למצב תקין.
בהזדמנות נאותה אסור גם לראותך.

מעשה פסול
על כינוי לא נאה לממלא״מקום
ראש־הממשלה.
למגינת־לבי הבחנתי בכך שמאיר (דיעה
אחרת) ליפשיץ נוהג לכנות את שימעון פרס
בכינוי ״שימון״ .מצער לראות תופעה כזו
דווקא בהשלם הזה, שהקפיד תמיד על טוהר
השפה. שיבוש שמו של אדם, במטרה לתוקפו
או לשימו ללעג, הוא מעשה פסול.
אלי כץ, ירושלים

מזל של סוסים
על קיום מירוצי־סוסים בארץ
(״תשקיף״ ,העולם הזה )4.10.89
עכשיו האוצר מתנגד להקמת מסלול למי־רוצי״סוסים
בבאר־שבע, וכשלפני 50 שנה
האנגלים ביקשו להקים מסלול למירוצי־סו־סים
בקירבת מיקווה־ישראל שעל הכביש
הישן לירושלים, פרצה מילחמת־העולם ושמה
קץ לתוכנית.
ואפילו כשחוסיין, מלך ירדן, ביקש לתת

בברכה נאמנה,
יצחק רבין
שר הביטחון
חסותו למסלול למירוצי־סוסים בערבות־ירי־חו(שבהן
נערכו בזמנו מירוצי־גמלים דווקא)
הוא התערב, שלא בטובתו, במילחמת ששת־הימים
וגמר עם הסוסים (ועם הגמלים ועם
יעקב ליבוביץ, חולון
יריחו*•

מגל, פטיש ופס
עוד על דגלי הארצות הבאלטיות
(״יומן אישי״ ,העולם הזה
30.8.89 והלאה).
הזיכרונות של הקוראה פרוינד על רגלי
הפסים הרב־גווניים של הארצות הבאלטיות
מתייחסים לתקופה שלפני 50 שנה בערך.
כיום, כמובן, דגלי שלוש הארצות הבאלטיות,
שהן כולן רפובליקות סובייטיות סוציאליסטיות,
הם די אחידים. הרקע לכולם הוא הדגל
הסובייטי הבסיסי — דגל אדום שבקצהו
השמאלי העליון מגל ופטיש זהובים מתחת
לכוכב זהוב, כשבשולי כל דגל פס מזהה: פס
ירוק ולבן לליטא; פס כחול גלי ללאטוויה
ופס זהה לאסתוניה.
הילל גרוכמן, תל־אביב

השלט הבולט ביותר בחדר בניין הוועד הפועל קובע,, :עברנו לחמישה
שני אריות,
שבע קומות,
חמישה ימי״עבודה.
(שיר־עם הסתדרותי)
}ץ ני אריות ברחו מגן־החיות של תל־אביב (שנמצא אז במקום שבו שוכן כיום בניין
נן־העיר).

אריה אחד חזר כעבור שלושה ימים, תשוש ורעב. הוא הסגיר את עצמו וקיבל אוכל.
האריה השני לא חזר. עברו שבועיים, שלושה. רק כעבור חודש הוחזר בכלוב.
״איך החזקת מעמד במשך חודש? איפה מצאת אוכל?״ שאל אותו האריה הראשון.
״נכנסתי לבניין הוועד־הפועל. אכלתי כל יום פקיד אחד. איש לא הרגיש בזה. עד שעשיתי
שגיאה, ואכלתי את מחלק־התה. אז תפסו אותי״.
בדיחה ישנה וחביבה. נזכרתי בה השבוע, כאשר ערכתי סיור באותו הבניין, כדי לעמוד על

היקף פעולותיו ועיסוק השוכנים בו.
* * ל מה נהרגים, בימים אלה, ישראל קיסר, יעקב שמאי, יאיר צבן, רן כהן וחבריהם? מה
האימפריה, שמרכזה הוא בניין הוועד־הפועל(״הקרמלין״) ברח׳ ארלוזורוב בתל־אביב?
במיסדרונות שקט. שקט מאוד. ככל שעולים מקומה לקומה, עולים כנראה גם בהיררכיה של
הפונקציונרים. אולי משום־כך הקומות העליונות קצת פחות שקטות.
במישרדים רבים, במיוחד בקומות התחתונות, הדלת סגורה. על הדלתות שלט ובו הודעה
סטנדרטית :״בהיעדרי נא לפנות לחדר״...
בפעם אחת ניסיתי ללכת בעיקבות הפקיד הנעדר לחדר האלטרנטיבי המובטח. נתקלתי שוב
במישרד סגור ובלתי־מאויש. המישחק המשעשע הזה מזכיר את המישחק משפול החביב מימי
הילדות, המריץ את המשחק ממישבצת למישבצת על לוח־המישחק העשוי מקרטון.
מבטים זהירים לתוככי כמה חדרים אינם מגרים את הפקידים, הנראים בלתי־עסוקים בעליל,
לשאול אותי למעשיי.
בחדרים יש בעיקר מגירות וארונות, ובהם הרבה מאוד כרטסות.
השלט הפופולרי ביותר במישרדי הוועד־הפועל הוא השלט :״כאן עובדים חמישה ימים
בשבוע״ ,שהונפק על־ידי ההסתדרות. עובדי בניין ההסתדרות גאים מאוד בעובדה שעברו
לחמישה ימי־עבודה בשבוע. בולט גם שלט אחר, המציין הישג היסטורי זה בצורה יותר
מתחרזת :״חמישה ימי־עבודה /יום פנאי ומנוחה /לתחביב ולמישפחה״ .כצפוי, פופולריות גם
המדבקות של מיפלגת״העבודה לקראת הבחירות בהסתדרות, ועל אחד הקירות מתנוססת
תמונתו של המזכיר עם הרב עובדיה יוסף.

נר מה שוציתם רועת ער המיסדרנות
בבניין הוועד הנוער ורא העזתם רשאור:
• קומת
שמאלי:

הקרקע

חדר — 11 המחלקה לרווחה
חדר — 12 פיקוח על איחסון
חדר — 14 דפוס ושיכפול
חדר — 15 דואר למועצת־הפועלים
חדר — 16 המחלקה לשרותי־מישרד
חדר — 18 כתכניות
חדר — 19 צילום מיסמכים
חדר — 20 ועד העובדים — מזכירות
חדר — 21 מרכזיית טלפון
חדר — 22 ועד העובדים — הנהלת חשבונות

קו מ ה ראשונה
שמאלי:

/מיסדרון

חדר — 102 הדרכת הורים
חדר — 103/4עבודה חינוכית וסוציאלית

חדר
— 126 איגודי הפיזיותרפיסטים,
ריאטטיקה והמיקצועות הפרא־רפואיים
חדר — 131 הסתדרות המהנדסים
חדר — 136 המחלקה לשילוב איזורי
חדר — 138 קרן השתלמות אחיות
חדר — 141 מחלקה לקליטה ופיתוח
חדר — 152 איגוד עובדי נמלים —
עובדי אבטחה
מחלקה לשיתוף

^ סיור שלי בבניין הוועד־הפועל לא היה לגמרי טיול של אחר־הצהריים. אחרי חצי שעה
1 1של שוטטות בקומה הראשונה, ואחרי שחלפתי על פניו כבר פעמיים, מחליט אחד משומרי־הבניין
שהרשימות שאני עורך חשודות בהחלט, וגורר אותי, אחר כבוד, למישרדו של קצין־
הביטחון של הבניין.
קצין הביטחון מעיין ברשימות, ונוכח, כנראה, שאיני מבצע במקום פעילות־ריגול. אחרי
שעיין גם בתעודה, המוכיחה שאני כתב העולם הזה, הוא משתדל לעזור לי במשימתי, ועל כך
יבורך.
בני הוא בחור מזוקן וסימפטי, והוא מנסה להקל עלי במלאכת הכנת הרשימה המייגעת של
כל חדרי־בניין הוועד הפועל, שהכנתי בעמל רב. אנחנו הולכים למישרר האדמיניסטרציה. אולי
יש שם רשימה מסודרת כזו. אני נשבע לבני שאם יתנו לי רשימה כזו, אהיה אסיר־תודה, וחוץ
מזה אעוף משם, ולא אשוטט במיסדרונות ואטריד את שלוותם של עובדי־הבניין.
אבל אין רשימה כזו, ואני נאלץ להמשיך בוויא־דולורוזה הפרטית שלי.
על־פי־רוב, לאיש לא איכפת מה אני עושה ומה אני רושם. אבל פתאום אני שם לב שכבר
מזמן עוקב אחריי אדם. אבל אני משחק אותה 0 0 0 1לגמרי, כי הרי בני נתן לי אישור. פתאום
האיש נעלם, מבלי לומר דבר. אחרי דקה מגיעים אלי שוב שני אנשי־ביטחון, אבל אחרים.
״זה אתה זה שעושה את הרשימות?״ אני נשאל בטון לא־ידידותי.
״כן, אבל יש לי אישור מבני. אני לא נכנס למישרדים, רק רושם את רשימת המישרדים בכל
קומה״.
זה מניח את דעתם, אני מצירי כמעט סיימתי את עבודתי. את האיש שעקב אחרי אני רואה
מביט לעברי בלהט מהפכני אמיתי, מעבר לכתפיהם של אנשי־הביטחון.
בדרך אני עובר אצל דובר ההסתדרות, שמואל סולר, אדם חביב, הנותן לי את מצע
מיפלגת־העבודה לבחירות להסתדרות, ועוד כמה דברם לא הכי־מרתקים. אני פוגש גם
מישלחת ענקית של ערבים מהגליל, שבאה ליום־סיור בבניין, או משהו דומה.
עוד שניה ואני בחוץ, נושם את האוויר של תל־אביב, שנראה לי פתאום צלול ונהדר.
המשימה הושלמה, הרשימות בידי, ואינני מתכוון לחזור לבניין הזה. איך האריה הזה החזיק שם
מעמד במשך חודש?

מיסדרון

חדר — 42 מחלקת אחזקה
חדר — 43 מחלקה לשיכון ובינוי
חדר — 45 איגוד עובדים סוציאליים
חדר — 49 הסתדרות עובדי אירוח ובתי-
מלון

• קומה ראשונה /מיסדרון ימני:

• קומת הקרקע /מיסדרון ימני:
חדר 30
חדר 31
חדר 34
חדר 34
חדר 35
חדר 36
חדר 38

— אפסנאות־מישרד
— אולם־ישיבות
— אולם־ישיבות
— מחסן תשמישי־קדושה
— מחלקת תחבורה
— מחלקה דתית
— אפסנאות /צרכי־מישרד

יעקב שמאי
(ליכוד)
חדר — 106 קישרי חוץ והתנועה העולמית
חדר
— 107 תיירות(אירגון התיירות של
נעמ״ת)
חדר — 108/9לישכת מזכ״לית נעמ״ת
חדר — 110 קיבוצים ובתי״ספר חקלאיים
חדר — 112 דוברת נעמ״ת
חדר — 113/4חינוך מיקצועי
חדר — 116/7אירגון ומיסגרות התנדבותיות
חדר
— 118/9כוח־אדם ואדמיניסטרציה
חדר — 121 הדרכה אורח־חיים וצרכנות
חדר — 122 נשים עובדות
חדר — 127 קליטה

ישראל קיסר
ועבודה)
ועדה לפועלי השטחים

• קומה שניה — מיסדרון שמא
חדר
— 201 מטה תעסוקה
חדר — 202 איגוד מורי־דרך, חברות־דלק
חדר — 204 איגוד המישפטנים
חדר — 206 המחלקה לעובדת השכירה
חדר — 208 קרן להנדסאים וטכנאים.
חדר 208א׳ — מחלקת ניקיון
חדר — 210 רשת עמל
חדר — 214 מחלקה לוועדי עובדים
חדר — 216 מילגות ההסתדרות
חדר — 217 קרן השתלמות פ־ר־ח
איגוד ריפוי בעיסוק

בחדר 217 יושב

מי־עבודה.

ע ל התפוקה לא מדב רי

הקרן לתנופה וצמיחה
חדר — 221 מחלקה לפעולה קהילתית
חדר — 224 איגוד תחנות־דלק, קרמיקה
חדר — 226 איגוד הרוקחים
חדר — 227 תיק מערכת־הביטחון
חרר — 228 מחלקה להכשרה והשתלמות מיקצועית חדר — 229 קרן מחקר על־שם בן־גוריון
חרר — 230 הגנת הדייר
חדר — 233 איגוד הכימאים והמיקרוביו־לוגים

חדר
— 251 מחלקה למינהל וכוח־אדם
חדר — 254 הסתדרות האחים והאחיות

• קומה שלישית /מיסדרון ימני:

חדר — 333 מזכ״ל הסתדרות הפקידים
חדר — 334 מנהל מרכז הסתדרות הפקידים
חדר
— 335 עובדי חברות ממשלתיות ומיסחר חדר — 336 עובדי מוסדות ציבור ומיש־רד־הביטחון

חדר
— 349 דובר הסתדרות הפקידים
ועורך ״שורות״
חרר — 351 עובדי המועצות הדתיות,
המיגזר הערבי וכיבוי־אש
חדר — 352 עובדי מוסדות השכלה
גבוהה, חברות גז ותעופה
חדר 355 איגוד העיתונאים בשרות הציבורי חדר — 365 איגוד הרופאים

• קו מ ה שלישית
שמאלי:

/מיסדרון

חדר — 301 מדור השכר
חדר — 302 מדור הוצאות אישיות
חדר — 303 קופה
חדר — 305 חשבות הוועד הפועל
חדר — 307 מחלקת הכספים
חדר 307א׳ — מדור תשלומים
חדר — 309 המחלקה לבנייה ונכסים
חדר — 310 מחלקת המגבית
חדר — 313 המחלקה לביקורת פנימית
חדר — 314 מדור הביטוח
חדר — 316 קרן תרבות וסיוע
חדר — 319 הנהלת חשבונות ראשית
חדר — 322 קרן תנופה לצמיחהחדר — 324 מחלקת תקציבים
חדר — 328 גזבר ההסתדרות
חדר — 329 היחידה למידע ולמיחשוב

כתב ״ העולה זה
ושלר 1למשימה בלתי־אפשרית:
מיפוי החדרים
בבני׳ין הוו עד הפועל.
עכשיו תוכלו לדע ת על
מה, בעצם 1 ,ל ח מי
מיפוי: ו.׳ז 1סער־ סריצוסק ׳
• קו מ ה
שמאלי:

בנימין גונן
(שותפות)
חדר — 234 סגן יושב־ראש אגף לביטחון
סוציאלי

• קומה שניה /מיסדרון ימני:

חדר — 236 יושב ראש אגף האירגון
ומועצות־הפועלים, מנהל האגף
חדר — 237 מחלקה לאירגון
חדר — 239 מחלקה לתקציבים ופיתוח
חדר — 234 מחלקה להשתלמות והשכלה
חדר — 244 מחלקה להפעלת מוסדות נבחרים חדר — 249 המחלקה לבטיחות וגיהות

חדר — 337 עובדי הבנקים וחברות־הביטוח
חדר
— 338 עובדי הרשויות המקומיות
חדר — 340 עובדי מוסדות ההסתדרות
חדר — 342 המיכללה למינהל /רשות
הקורסים הארצית
חדר — 343 חשב הסתדרות הפקידים
חדר — 347 פקידי תעשיה ומוסדות לאומיים
חדר
— 348 עובדי אירגונים ארציים
ומועצות איזוריות

רביעית

/מיסדרון

חדר — 404 עובדי תעופה
חדר — 405 עובדי תחבורה יבשתית
חדר — 406 המחלקה ליחסי־עבודה
חדר — 407 סגן יושב־ראש האגף לאיגוד
מיקצועי, עובדי תעשיות הכימיה
חדר 408א׳ — סגן יושב־ראש האגף(לאיגוד
מיקצועי) ,עובדי חשמל, ים־המלח וטכנאי
רנטגן
חדר — 411 הסתדרות ההנדסאים והטכנאים
חדר
— 414 איגוד המוסיקאים
איגוד השחקנים והבימאים
חדר 415ד׳ — אירגון חרושת הסתדרותית חדר — 416 הסתדרות פועלי העץ
חדר — 417 אגף לדמוקרטיה תעשייתית
חדר — 419 אגף עובדי הדפוס, הכריכיה
והקרטונז׳
חדר — 424 המחלקה למועצות ייצור
חדר — 430 יושב־ראש האגף לאיגוד
מיקצועי

• קומה רביעית /מיסדרון ימני:
חדר — 432 אולם ישיבות
חדר — 434 הסתדרות פועלי בנין
חדר — 436 אירגון עובדי צה״ל
חדר — 443 הסתדרות פועלי טקסטיל,
הלבשה ועור
חדר — 445 הסתדרות פועלי המזון
חדר — 447 הסתדרות פועלי יהלומים
חדר — 451 הסתדרות עובדי מתכת, חשמל
ואלקטרוניקה
חדר — 452 קרן השתלמות לעובדי
מתכת

• קומה חמישית
שמאלי :־

/מיסדרון

חדר — 508 מזכירות הוועד הפועל והוועדה
המרכזת
חדר — 510 מזכיר חברת העובדים
חדר — 524 לישכת מזכ״ל ההסתדרות
חדר — 528 דובר ההסתדרות
חדר — 530 יושב־ראש האגף לביטחון
סוציאלי

• קומה חמישית /מיסדרון ימני:
חדר — 552 יושב ראש אגף למינהל כוח־אדם
חדר
— 555 סגן יושב־ראש אגף לביטחון סוציאלי חדר — 557 יועץ מישפטי לאגף לביטחון סוציאלי חדר — 560 המחלקה לבתי־דין לעבודה
חדר — 563 אקטואר אגף לביטחון סוציאלי
חדר
— 565 ועדת עירעורים לענייני
קרנות הפנסיה
חדר — 566 אולם ישיבות
חדר — 567 היחידה למידע ומיחשוב
חדר — 570 המחלקה לשכר ותנאי־עבו־דה
חדר
— 573 מינהל הוועד הפועל(אדמיניסטרציה)

קומה
שמאלי:

שישית

מיסדרון

חדר — 603 המחלקה להשכלה גבוהה
חדר — 606 נציבות תלונות ואיגוד עובדות
משק בית
חדר — 614 יושב־ראש רשות השיפוט בהסתדרות חדר — 621 יעוץ מישפטי לשלוחות
הוועד הפועל
מיזנון(בקצה המיסדרון)

• קומה שישית /מיסדרון ימני:

חדר — 657 המחלקה לקשרים בינלאו| מיים חדר
— 661 המכון למחקר כלכלי־חברתי
• קומה שביעית: שם יש רק מיס־דרון
אחד קצר, שחדריו נראים בלתי־מאוישים
ובקצהו נמצא אולם־הישיבות
הגדול. זה שאתם ודאי מכירים מהטלוויזיה,
כי שם מתנהלות הישיבות של הוועדה
המרכזת או הוועד הפועל או השד יודע מה,
בכל אופן אלה הישיבות שבהן דופק ישראל
קיסר על השולחן עם פטיש גדול ומבקש קצת
שקט מעם מזי הרעב.
• אם יש ברשימה ״חורים״ בין החדרים,
הסיבה היא, בדרך כלל, שהפונקציונר החשוב
חולש על שניים, שלושה, ארבעה מישרדים.
• פרט לבניין ״הגדול״ של הוועד הפועל,
שפורט לעיל, יש. בדרך אליו, מצד ימין עוד
שלושה בניינים ״קטנים״ .כל אחד מהם בן
חמש קומות, אני מודה ומתוודה שכוחי לא
עמד לי לערוך גם שם את המיפוי המדוייק
של החדרים.
בתמצית: בראשון שבהם: האגף לצעירים,
סטודנטים, נוער וספורט(מחלקת החינוך והתרבות).
בשני
שוכנת כיום, בין היתר, ועדת״הבחי־רות
המרכזית של ההסתדרות.
בשלישי: הסתדרות הגימלאים, אגף הרשות
להגנת הצרכן, הסתדרות עובדי־המדי־נה,
הסתדרות האקדמאים למדעי־הרוח, קרן
רעות.
ועוד היד נטויה.

טרוצק בא לרק״ח
פעילי חד״ש בירושלים פ תחו את הבימה הרעיונית
החדיטה שלהם בדיון על טרוצקי והרלוונטיות שלו בי מינו.
זוהי מעין מהפכה־זוטא במיפלגה הקומוניסטית הישראלית, שכן
במשך 70 שנות קומוניזם היו טרוצקי והטרוצקיזם מוקצים־מחמת־מיאוס.
בין
היתר השתתף בדיון מיכאל(״מיקרו״) ורשכסקי, שהציג את
נקודת־המבט הטרוצקיסטית.

טדוצקי

צבינר משיב מילחמה
״מולדת״ חוששת מפסילה

גנדי

ניסיונו של רחבעם(״גנרי״) זאבי לרכך את הדברים שאמר(או לא
אמר) בכנסת נובע משיקול מעשי.
אנשי ״מולדת״ חוששים שגורלם יהיה בגורל מאיר בהנא,
שר שימתו נפסלה על־ידי בית־המישסט העליון בבחירות
האחרונות, על סמך החוק האוסר ה שתתפות רשימה בעלת
אופי גזעני.
על פי החוק, יכולה כל סיעה לדרוש בוועדת־הבחירות את פסילתה
של רשימה אחרת, ואם אין דרישתה מתקבלת — לפנות בעניין זה
לבית־המישפט העליון.

מארב ברלמוטר לחוק
לובי של חבדי־בנסת מהמערד ומסיעות-ה שמאל מכין מארב פרלמנטרי
ומתכוון להגיש במפתיע הצעת־חוק• ,טתבטל את ה״תיקון לפקודה למניעת
טרור״(חוק המיפגשים עם אש״ף).
הכוונה היא לעשות זאת עוד במושב הנוכחי, מושב החורף, בעיתוי שיימצא על״ידם כנכון.
נערכים מגעים גם עם כמה חברייכנסת מהליכוד ומהמיפלגות הדתיות, הנחשבים כמתונים
יותר.

לו שוחרר ממאסרו
ביום ה שני, ה־ 6בנוב מבר, שוחרר שובת־הרעב שבתאי לוי ממאסרו, אחרי
שמישפחתו התערבה ושילמה עבורו את הקנס.
לוי, שהיה כלוא מאז ה־ 12 באוקטובר, נשפט על ״העלבת עובד ציבור״ ,משום ששיגר
לראש־הממשלה, יצחק שמיר ולשר־הביסחון, יצחק רבין, מיכתבים המוחים על מדיניות
הדיכוי בשטחים הכבושים, ובהם כינה את שמיר ״פירר״ כתוארו של היטלר, ואת רבין ״שר־הוורמאכס״
,על שם הצבא הנאצי.
הוא נידח לקנס של 1000 שקל או שלושה חודשי־מאסר תמורתם, אר סירב לשלם את
הקנס בטענה כי אינו מוכן לתרום מכיסו להתנחלויות ולדיכוי האינתיפאדה.
לוי, נכה, הסובל מיתר־לחץ־דם, הוחזק באבו־כביר בתנאים קשים, ובמחאה פתח בשביתת־רעב.
מצבו הידרדר ומישפהתו נאלצה לשחררו.

!קמת ה,,מו סד?
חוגים בוושינגטון משוכנעים שההדלפה, כאילו שרותי־הביטחון
הישראליים הזהירו את הסי־איי־אי מראש על הכוונה להטמין מיטען־
חבלה במטוס ״פן־אם״ ,היא פעולת־נקמה של ה״מוסד״ הישראלי.
לסי גירסה זו, היתה זאת תשובת ה״מוסד״ על כך שהסי־איי־אי
הדליף לטלוויזיה האמריקאית מידע על שיתוף־הפעולה של ישראל עם
דרום־אפריקה לייצור נשק גרעיני וטילים באליסטייס.
גילוי דבר האזהרה הישראלית עשוי לתת תחמושת בידי מישפחות
ההרוגים באסון ״פן־אם״ ,שיתבעו מממשלת ארצות־הברית פיצויים
בסכומי־ענק.

״הארץ״ מתרחב
העיתון ״הארץ״ מתכוון להרחיב את מיספר עמודיו היומיים, החל בינואר.
יתווסף מדור יומי גדול, העוסק בבית ובמישפחה, והמדור הכלכלי יוגדל עד שמונה עמודים
ביום.
המנכ״ל, עמוס שוקן, הבהיר, בישיבה עם וער עובדי העיתון, כי יש ירידה במיספר המנויים,
והמטרה של המהלך היא לעצור את הסחף.

*׳קסו! יוזם חוק
יוסף(״ג׳קסי״< ג׳קסון, מי שהיה יו׳ר ועד־העיתונאיס בידישת אחרשח, יוזם תקנה חדשה
באגודת״העיתונאים.
לפי התקנה, יתקבלו לאגודה עיתונאים על בסים אישי, כלומר, גם עיתונאים
מעיתונים שאינם שייכים לאגודה.

קשיים ב״מוקד״

657

ביום השני, ה־ 6בנובמבר, מסר דובר-צה״ל על 522 הרוגים פלסטיניים
בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי חיילי־צה״ל
בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים הפלסטיניים על
.657
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטינייס על 796 הרוגים, לפי
הפירוט הבא:
• 579 הרוגים מירי חיילי־צה״ל ומתנחלים.
• 82 הרוגים כתוצאה משאיפת־גאז.
• 54 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 81 הרוגים מסיבות אחרות.

מילחמת־ירושה בצפת
מילחמות רבנים בצפת על מינוי רב א שכנזי, שיחליף את הרב קפלן, שנפטר
לפני שנד״
הרב קפלן היה בן למישפחה ששימשה במשך שיבער, דורות ברבנות. כאשר נבחר לפני שנה
הרב הספרדי של צפת, הרב שמואל בן־אליהו, עשו חסידי חב״ד יד אחת עם הגוף הבוחר
— המועצה הדתית — שבבוא היום יתמוף במועמדות של רב חב״ד.
אלא שמקורביו של הרב שימחה כהן קפלן המנוח ובנו, הרב מרדכי רב קפלן, אינם מקבלים
את הדין. הם טוענים כי ראשי ש״ס והליטאים, ובראשם הרב אלעזד שר, תומכים
במועמדותו של הרב קפלן.

אולמרט במלתעות י ו אריה עוד לא נרגעו בציבור מהדי פר שת הספר ״הגביר״ של
אריה אבנרי, וכבר מדברים במיסדרונות־הכנסת על
האישיות הציבורית הבאה שבה יטפל אבנרי.
הפעם יהיה זה אהוד אולמרם, חבר־הכנסת. לא ברור עדיין באיזה
שלב נמצא אבנרי בתחקיריו, ומתי יתפרסם הספר.

מנכ״ל ״בנק המיזרחי״ ,מיכאל צבינרי, מתכוון להשיב מילחמה שערה נגד
גורמים שתים בתון־ הבנק ומחוצה לו, הפועלים להדחתו.
באחרונה פורסמו ידיעות על מועמדים כביכול, ששמם הוזכר במקומו של צבינרי. נרמז גם
שהמנכ׳־ל הנוכחי מעורב במחדלי־ניהול בתפקידיו הקודמים בבנק.
צבינרי ייצא למיתקפת־יחסי־ציבור, וגס יחשוף עונדות לגבי בכירים לשעבר, שנאלצו
לפרוש מהבנק בעיקבות ועדת־בייסקי לעניין מפולת המניות הבנקאיות.

קשיים תקציביים ב״מוקד ארץ־ישראל״ ,ביטאון הליכוד.
גורמים בליכוד תולים את הדבר בתיפקודה של העורכת, לימור ליבנת.

שיטת תיווך חד שה
העלייה המטאורית בשוק הדירות היוקרתיות באיזור תל־אביב הביאה לפיתוח
רעיון מקורי של שיטת־תיווך חדשה.
איש״עסקיס תל־אביבי שכר מסוק והסתובב בשמי תל״אביב, הרצליה, רמת־השרון וסביון,
כשמטרתו היתה לאתר, סן השמיים, דירות־גג מפוארות לצרכי לקוחותיו.
בהמשך הוא פנה לבעלי הדירות והציע להם הצעות כספיות שלא יכלו לסרב להן.

שאולי מחפש דולפיני האחים רפי וטדי שאולי שכרו את מיבנה הדולפינריום
כ שותפות עם המיליונר היהודי־־גרמני יוסל׳ה בוכמן, והם
מתכוונים להפוך אותו לקירקס ימי.
פעולתם הראשונה תהיה לחפש דולפינים מתאימים.

אירוע ישראל במצריים
במלאות 10 שנים להסכם־השלום בין ישראל למצריים, מארגן איש־האירועים אילן לביא
אירוע לרגל התאריך ההיסטורי.
לאירוע, שיתקיים במצריים, הוזמנו נספחים כלכליים ישראליים המשרתים במצריים,
השגריר המצרי בישראל, מוחמר בסיוני ואנשי״עסקים ישראליים העובדים במצריים.
יתכן שבמיסגרת האירוע יוצג בפעם הרא שונה ליד הפירמידות מופע אור־־קולי
בעברית.

מניות קופצות
יש התעוררות

אולמרט

בעיקבות שמועות על עיסקה גדולה
גדולה ביטעדה של מנייה מסויימת הנסחרת בכורסה.
בשבוע האחרון, מאז תחילת החודש, עלו מניותיה של החברה ב־ 20 אחוזים.

יש דרך אחת להביע הזדהות ולעודד את אייבי: להציף אותו באלפי מיכתבים

אותו
^ ובל נריה, מחבר הספר אש על מילחמת
יום־הכיפורים, מג״ד בצהל, סיפר בטלוויזיה
על חוויותיו כמי שקיבל את עיטור־הג־בורה.
לדבריו, כשהוא קם ומותח ביקורת על
המערכת, אומרים לו :״אתה סמל. אז תשב
בשקט ותסמל!״
למחרת היום ביקר ידיד את אייבי נתן בכלא
א״ל. וסיפר לו על כך .״זה חל גם עליך,״
אמר לאייבי .״אתה סמל. אז שב בשקט
ותסמל!״
אבל לאייבי קשה לשבת בשקט.
אמנם, כלא א״ל, בין כפר״סבא לקלקיליה,
הוא בית־סוהר לא־חמור. בהשוואה לכלא נפחה
וקציעות זהו מחנה־נופש ממש. אבל זהו
בכל זאת בית־סוהר. הוא מוקף בשתי גדרות.
בין שתי הגדרות מתרוצצים כלבי־תקיפה
אימתניים, זאבים גרמניים, וחושפים שיניים

במישרד־הפנים, זועם על כי אייבי נטל ממנו
את מעמד הכוכב מס׳ 1בכלא. אסיר אחר
התלונן ״בשם כולם״ שעצרות־המזדהים מפריעות
לו. רחבת־הדשא, שבה נחים האסירים,
נמצאת ממש ליד שער־הכניסה והאסיר התלונן
כי המפגינים בחוץ ״רואים אותו״.
בעיקר סובל אייבי מן הצורך לישון בחדר
אחד עם עשרה אנשים. כולם נוחרים, טען
אייבי, והתפלא מאוד כאשר הם הטיחו בפניו
שגם הוא נוחר.
כשנאמר לו שכל חייל בצה״ל נאלץ להתרגל
לשינה בחברה גדולה, חייך אייבי :״אבל
אני הייתי קצין! גם בצבא ישנתי לבד!״ אייבי
היה טייס קרבי בצבא הבריטי ובצה״ל.
^ ולס מה שמעיק על אייבי באמת היא
\ £ההרגשה שישיבתו בכלא, שהיא אקט
הפגנתי, אינה מנוצלת די־צורכה למילחמה
בחוק־הפגישות.
אמנם, הפגנות־ההזדהות בשער״הכלא
מעודדות אותו. כך גם מאות המיכתבים שהוא
קיבל מאוהדים בארץ ובעולם כולו, התעניינות
גופים כמו אכונסט׳ הבינלאומי בגורלו,
וגילויים דומים. אבל חסר לכל אלה המימד
ההמוני, תנועה המונית בארץ למען ביטול
חוק־התועבה, המושיב פעילי־שלום בכלא,
בעוד שרוצחי־ערבים מסתובבים חופשית.
לנכונותו של אייבי נתן יש טעם ותכלית,

מאחורי הגדר: אייבי עם ג׳ומם
,עוד יקחז אותו לנפחהר
כלפי כל המתקרב לגדר.
״אני סגור, ובכל יום אני מרגיש סגור יותר!״
אומר אייבי.
^ איש כמו אייבי נתן, אדם פעלתן, טייס
/וספן, הישיבה בכלא הקטן קשה. אין זה
פיקניק.
קודם כל, יש הבעייה הבריאותית. אייבי
סובל מאולקוס. איש זה, האוהב ארוחות
מפולפלות, והחובב במיוחד מאכלים של קארי
חריף ממולדתו ההודית מתייסר בשל מחלה

בכלא אין הוא אוכל כמעט דבר. הוא
החליט לטפל באולקוס, לשמור על דיאטה
חמורה, לא לאכול מאכלי־חלב ולהינזר ממאכלים
רבים. הוא מבשל לעצמו ביצים רכות,
אוכל גזר וירקות בלתי־מזיקים אחרים. הוא
עובד בכלא בעיקר בגננות.
אין הוא מסתדר בנקל עם חבריו־האסירים,
רובם אסירי ״הצווארון הלבן״ .האסיפות ההמוניות
של מביעי־האהדה בשערי הכלא מרגיזות
כמה מן האסירים האחרים. אומרים שרפי
לוי, מי שהיה הממונה על מחוז־ירושלים

אם תהפוך לדגל של מאבק ציבורי גדול, ואם
אחרים ילכו בדרכו באופן הפגנתי. אמנם דובר
על מישלחת של 100 אישים שתתגרה
בחוק ותחזור על מעשהו, אך לא יצא מזה
דבר, והסתבר שאין מי שמוכנים להסתכן ולשלם
את המחיר.
מאות מזדהים עם אייבי ומפגינים לטובתו
בשערי הכלא. אך תנועת־השלום הישראלית
כולה לא עשתה שום דבר משמעותי. למעשה,
היא הפקירה אותו.
ניתן לעודד את רוחו של אייבי לפחות
בדבר אחד: להציף אותו באלפים רבים של
מיכתבי־הזדהות — מיכתבים אשר יביעו הזדהות
עם הקורבן שהוא מביא, ימחו על קיום
החוק הנפסד ויתנו תוקף לדרישה הציבורית
לבטל את החוק ולשחרר את אייבי נתן, מבלי
שיידרש להביע חרטה על מעשהו המצפוני.
מאות כבר עשו זאת באופן ספונטני. מיב־חר
קטן של המיכתבים האלה מתפרסם בעמודים
הבאים.

הרוצה לכתוב לאייבי יכול לעשות
זאת לכתובת: אייבי נתן ,״קול
השלום״ ,ת״ד 4399 תל־אביב, מיקוד
.61043
הכלבים בחי
**ץ בת בבוקר. חמסין לפני חורף. שאול
ביבר מבקש מהסוהר, השומר כשער־הכניסה
לכלא א״ל, להעביר לאייבי קופסת
נס־קפה נטול־קופאין .״אייבי מאוד סובל מה־אולקוס,
הוא ממש התחנן שנביא לו קפה.״
ביבר מצליח לשכנע. הקפה מוכנס.
״אתה רואה, המצב לא כל־כך נורא,״ אומר
סא״ל(מיל׳) מנחם דיגלי לביבר ,״לפני שבוע
ביקשה מישפחה של אסיר אחר להעביר לו
גויאבות, וסירבו.״ את ביבר זה לא משכנע.
דיגלי נבהל פתאום, שמא ימנעו מאייבי בעתיד
הטבות שכאלה. הוא מנסה להצחיק. ביבר
לא צוחק. יצחק(״ג׳יבלי הקטן״) ג׳יבלי יושב
ברחבה ומפצח גרעינים. הוא בא כדי לבשר
לאייבי שהוסכם על חידוש היחסים הדיפלומטיים
עם אתיופיה ״דיגלי ואני באנו כדי
לבשר לאייבי על חידוש היחסים, וכדי לקבוע

מכפי שנראה רק שלושה שבועות קודם לכן,
עת צעד לרצות את עונשו ובידו תיק־עסקים.
ברחבה כבר ישנם כ־ 150 איש. ילדים מחזיקים
בשלטים. הכל מאוד רציני.
בתוך הכלא נראית קבוצת־אסירים, המשחקת
כדורעף.
מדברים על המצב בפנים .״בואו נעזוב את
זה עוד יעבירו את אייבי לכלא נפחה, ואז מה
עשינו?״ מבקש דיגלי.
מהר מדי נגמרת השירה. איש אינו עוזב.
הפגנת־הזדהות זו איננה אירוע חברתי. היא
יוצאת מהבטן.
אבא אחד, בחולצה של מפ״ם, מחזיק בזרו־

..באת להוכיח רו
שהוא רא רבו!״
עותיו ילדה בעלת כובע של החברה להננת
הטבע. כל־כך ישראלי.
עמיקם גורביץ לא יכול היה להגיע. הנרי
מבית־זרע דואג במקומו לעניינים. הוא מודיע
לקהל על מיבצע הקפת בית־הכלא בשרשרת
חיה של אנשים, בשבת בעוד שבועיים.
מחכים לג׳ומס. ג׳ומס נפרד מאייבי, אייבי
מנפנף לשלום. חיוך עצוב על פניו. מחיאות־

לפני הגדר: המפגינים מנפנפים לאייבי
,ברוכים הבאים־ לכלא
איתו את תאריך הנסיעה לאתיופיה. אנחנו
רוצים לראות את המחנות שהקמנו שם ביוזמתו
של אייבי.״
11 בבוקר, ברחבה שלפני הכלא נמצאים
כ־ 100 אנשים. מפתיע. זהו אינו הקהל הקבוע
של הפגנות כיכר־מלכי־ישראל. אנשים אחרים.
קשי״יום בעלי ידיים מחוספסות מעבודה
פיסית. ניתן לראות במבטם כי לא כך רצו
לראות את מדינת״ישראל של . 1989
מישהו דואג לחלק שירונים. מילות השירים
אלי, אלי, וכמובן שיר לשלום. בחור צעיר
שולף מקול, ומתחילה שירה ספונטאנית.
מכוניות ממשיכות להגיע. מישפחות עם
ילדים. כולם מצטרפים לשירה.
ישראל פרידמן, נהג אנד, הגיע מחולון.
״מספיק חשוב לי העניין כדי שאקום בשבת
בבוקר ואבוא לכאן. באתי להזדהות עם אייבי,
באתי להוכיח לכולם שהוא אינו לבד, לא
בבית־הכלא ולא בתפיסת־עולמו״.
^ ייבי, בחליפת־אסירים כחולה, יו-
שב עם ח״כ חיים (״ג׳ומס״) אורון. שם
בפנים אין חיוכים. אייבי נראה אחרת לגמרי

כפיים היסטריות. לא מחיאות של קונצרטים.
כמה כעס יש במחיאות־הכפיים האלה! כמה
כאב וכעס!
ג׳ומס מוסר דברים בשם אייבי. מודה בשם
אייבי לנוכחים .״אייבי מופתע מהתמדתכם.
הוא אומר כי ימשיך גם אם איש לא יבוא
לבקר, אבל זה שמאות מחליטים להתאמץ
וביום־שבת לבוא לעודד אותו, אנשים מכל
רחבי הארץ, זהו המזון האמיתי שלי, מוסר
אייבי.״
יש להתחיל לדבר עם אש״ף — צועק מישהו.
מחיאות־כפיים. אייבי כבר בחדרו.
זה הזמן להצהרות. לשכנע את המשוב־נעים.
מישהו לוקח את המקול ומיידע את
הנוכחים בהכרתו של אייבי על־ידי אירגון
אם1סטי כאסיר־מצפון. מחיאות־כפיים.
אייבי כסמל. סמל למשהו שהיה, ומי יודע
אם ישוב. גם כלבי־הזאב הם סמל. הם עצבניים,
מתרוצצים סביב גדר בית־הכלא. הם
לא מפסיקים לנבוח. הם אולפו להתנפל. לפני
שאולפו לכך, גם הם, כנראה, האמינו שאפשר
אחרת.
וכשהכלבים נובחים, השיירה עוברת. וה־קהל
מתפז י

עו רי ת רו ם

ל1׳ ?ו 7

25 באוקטובר 1989
לאייבי שלום רב!
אפשר לעצור אנשים
אי אפשר לעצור מחשבות, בברכה ישראל בן־ישי
בת־ים
איש השלום הזה נתן
שגריר של שלום שהלך בלי אישור
שניסה לדבר לטשטש איזה גבול
לעצור את ים האבנים, את המבול
שאב או בן לא יחזור הביתה חבול.

?״רירו אותר לבית־הסוהר. הם מתעקשים להמשיך
ולנהל אתקרב ׳ המאסף שלים ״ מ ר או ת ך כאייבי גיח ׳
ההיסטוריה שתשכח אותם׳ תזטר אותי ׳ א בבהמה,
שלך —
יוסי שריד

20 באוקטובר 1989
אייני היקר!
קשה לטבול את המחשבה שאיש שלום והומא־ניסט
כמוך נידון לשבת במאסר על ניסיון
הידברות, בעוד אנשים שהיכו, התעללו וגרמו מוות
נחונו לאחר שנמצאו אשמים. אי אפשר שלא
להזדעק על גודל האבסורד ואי הצדק, שהוא
תוצאה בלתי נמנעת מהסתירה המטורפת בה אנו
חיים, בין כוונתה המוצהרת של הציונות להקים
חברה דמוקרטית שיוויונית וצודקת, לבין מישטר
הכיבוש ודיכוי זכותו הטבעית של אדם לשלוט
בגורלו.
היום, כשגם ממך נגזל החופש ״כחוק״ ,רציתי
להביע את תמיכתי והזדהותי עם דרכך המוסרית
ולחזק את ידיך במאבקנו הצודק לשלום, כי גם
כשידיך כבולות, הרי שרוחך חופשית והיא מקור
כוח ותיקווה לכל המאמינים בחרות האדם.
חזק ואמץ אייבי!
בהערכה רבה
מירב כרמל

לכדו לי את האיש הזה
כלאו את השלום הזה
למה ומדוע אני לא מבין
איזה חוק זה, היכן כל היונים
שטה ספינה עם אמבולנסים לביירות
לאתיופים מטוס מלא שמיכות ומזון
וקשישי ירושלים כבר לא מתים מקור
רק לזה צריך לתת פרס נובל לשלום
יונת שלום לא סוגרים בכלוב
יש לה גוזלים ושוכך כי זה לה הבית
חופשיה היא תמיד כשרק רוצה לעוף
ובשובה תמיד בשורה, ענף של זית
שתביא את השלום אולי לא את הכל
אל תשכח רק שעוד יוסיפו מילחמות
ואנשי מילחמה יש תמיד אלפים ומאות
אבל כמוך רק אחד יוצא לנו בדור.

ר׳יגי

נצנ<׳

13 באוקטובר 1989
לאייבי נתן שלום
הזדעזעתי מכך שאדם כמוך — אדם
שביצע מעשה כפי שביצעת — יושב
בכלא. מאסרך, על לא עוול, הינו אות
קלון נורא למדינתנו. אני רוצה להגיד
לך כי — לפחות מבחינתי ואני משוכנע
שאיני היחידי — אינך לבד. שותף אני
לצערך למאבק ולתיסכול על הקורה
במדינת ישראל. חלק ממני יושב איתך
בכלא ואני מקווה שרבבות החלקים
האלו, הקטנים אולי בהשוואה לסיבלך
הממשי, חברו למשהו גדול ויפיגו את
בדידותך.
אתך במאבקך וסבלך
ג׳רמי ברדלי

לאיש החזון והשלום!
געשה, יצאה מכליה. ואני, מי ומה
רעשה,
היקר!
והארץ נ_תן לאייבי לאיי*-.
רעשה, ג ע והארץ האדיר, כס,, והכח העוצמה מול קטונתי,

מולזן העוצ
קטונתי,
אוסיף -
אני כי

,גדל־המידות״ כמוך, כל מילה נוספת תגרע!
וכפי שהבנת בימים אלה, אתה ל א לבד אייבי!
כמוך
,גדל־המידות״
לרצונן,תן וללאאורן כל
הרעש) ,אי
וכפי ׳•י׳
הדרד!שין
אפריע, אמ
אחרי ־- ביט שהבנת
כולנו( ,גם אחרי הר
ואם, והייה ז ה

לכיני 3־ מ שנר׳ ט י^י׳

.׳ 122.1 ^ 314 04מ1 1כם_י?;

;?<וי 1ד ג־כ|ן

>-יימ:חבכ רו, ת *-י*•

ס1י/י לי נ

ד רי׳.

י ״יי
?יי *<9יים 0ר** ייד* 1ירי .״״זיר י

^.רי_^^.ן רעי3י.ק ^ 4/.

י >יי ־

לכבוד
מר אייבי נתן
בית ספר לסוהרים אייל

שלום אייבי!
קוראים לי אורית, ואני בת ( 16 כיתה י״א) מתל-
אביב. אני בטוחה שזה לא המיכתב היחיד שאתה
מקבל, אבל אם כל אחד היה חושב כך, ולא כותב, לא
יכולת לדעת אין אנחנו מרגישים כלפיך. ישנם הרבה
אנשים שיחשבו שאני קטנה מדי לכתוב את מה
שתקרא, אבל לי לא אכפת. אני חושבת שאתה בן אדם
נפלא, אייבי. אדם שמקדיש את חייו למטרות נשגבות.
למעשים שמאחורי הדיבורים. אותו מיקרה שהכניס
או תן לבין כתלי הכלא, היה מעשה נפלא. צעד גדול
קדימה אל השלום הנכסף. אני מצטערת שאתה צריך
לשלם על בורותם של אחרים ועל חוסר נאורותם.
אפילו בין קירות הכלא האפורים, תדע שתמיד יש מי
שתומך בדיעותין, שמעריך את מעשיך ושאוהב אותן.
וגם אני אוהבת אותך. מעריצה שלך. שלך אורית דרור

י הזה 2723

י. 41,ג)£

אייבי היקר!
לפעמים השפה דלה מדי מלהביע את
התחושות והכאב.
אינני יכולה לשכוח ולוא לרגע את
העוול הנורא שנגרם לן. אתה מסמל
עבורי את האמיתי, ההגון והאנושי שבאדם.
לוא היו רבים פועלים כמוך, אני
משוכנעת, שמזמן היינו משיגים את
השלום המיוחל.
על החברה הישראלית לקום כאיש
אחד כדי לתבוע את שיחרורך המיידי!
ישיבתו בכלא עלבון למדינה, למנהיגיה
ולשילטון החוק.
״אייבי חזק ואמץ. אנו כולנו
איתן בלב ובנפש ומקווים לראותן
במהרה שוב בינינו, פועל ללא לאות,
באמונה ובכשרון למען הזולת.
מי יתן וירבו כמותך בישראל.
שלך בידידות, בהוקרה ובברכה חמה
נעמי שדמי

21 באוקטובר 1989

?2) —:יז_ ן 5;!-014

16 באוקטובר 1989

1ק21014__2 3 ׳-,

ו, חיר,

לרס־ד
1ל זוייבי

־זול הדל*

אייבי!
שמעתי שדנו אותך למאסר ופתאום חשתי מחנק,
חשתי שנקודת האור הולכת ונעלמת.
ולא יודעת איך לחזק ידיך, ולא יודעת איך לחזק ידיי.
כל אבן נוספת שנזרקת מנפצת האשלייה שהשלום
קרוב ואז מבין התוהו וכוחו הכללי ששורר כאן, ממריאה
יונה אחת עם עלה של זית ואבן מושלכת בידי יד זדונית
והיונה נפגעת והכנף שלה פצועה והיא כבר לא כל־כך
חופשייה — יקח לה עוד הרבה זמן לשוב ולהמריא.
ואנחנו ממתינים די בחרדה שהיונה תרפא ותשוב
לשמיים כי היונה לקחה על עצמה לבשר בכל רחבי־העולם
כי תם המבול.
אני יודעת כמה כבד מחיר השלום, שילמתי אותו בגיל
די־צעיר — חוייבתי לעזוב את אופירה ואז לא הבנתי
איך אנשים יכולים להיות רעים כל־כך.
אך היום, בגיל , 17 יודעת שהייתי עוברת הכל מחדש
— שום בית לא שווה חיי אדם!
נותר לי רק לקוות שהחצי שנה הקרובה תעבור כמה
שיותר מהר.
רק דע שאתה לא לבד!
הלוואי והאנשים יתעוררו ואז השלום יהיה קרוב יותר.
״לא ישאו גוי אל גרי חרב ולא ילמדון עוד מלחמה״.
שהם כהן
מיצפה רמון

בן גימ
ילטרד.

* 9ין

י*י,ד
סייר״

יוזו* רי־רי ז רב,

אותיהן.מכבדת או תך ע ל כו חך כך בתוצא ת ה חל טו תיו ו מ טרו תיך ו לשאתשי

״ 7י *יז,
ו־*פי
זשער-י״ז
ודגגב

ניו ת.אני מאחלת ל ך ברי או ת טוב הוהצלחה
ב מפ עלו ל קי רוב ה שלום בדרכי ם הגיו

י על מ דיני

אריה מקל אוהב להתעסק ב ר כי לו ת ולספר רכילות. הכתבים אומרים
ך* רך ארוכה עשה אריה מקל מאז שנולד
1ב־ 1946 בברית־המועצות ועד שהתיישב
על כיסא מנכ״ל רשות־השידור בירושלים.
ררך ארוכה, אבל לא ארוכה מספיק. מקל
רואה בתפקיד הנוכחי שלו ברשות השידור
רק שלב במסלול־קידום מרשים שהוא צופה
לעצמו.
לא אחת, בפורומים שונים, אמר כי הוא
רואה את עצמו כמועמד לתפקיד שגריר ישראל
בוושינגטון וגם וושינגטון לא תהיה התחנה
האחרונה. מקל מאמין שבעתיד יוכל לשמש
בתפקיד שר־ההסברה בממשלת ליכוד.
האמת היא שתפקיד שר לא נראה לו בל־תי־סביר
גם עכשיו. כשחזר לפני שבועות
אחדים מביקור בהונגריה — שנערך בעת
ההכרזה על כינון יחסים דיפלומטיים בץ שתי
המדינות — סיפר ששם, בהונגריה, מנכ׳׳ל
רשות־השידור הממלכתית הוא גם שר בממשלה.
ואז הוסיף — ספק בצחוק ואולי הרבה
ברצינות — שאין סיבה שגם פה לא יהיה כך.
לפי הקוריקולום ויטה שלו(יש רק באנגלית)
,התחיל מקל את הקאריירה הרדיופונית
שלו כבר בגיל .19״במשך 20 שנה שירת
בתפקידים מיקצועיים שונים בקזדישראל
ובנד־צה״ל. היה כתב צבאי, כתב מדיני, ראש
מערכת (ל־־צה־ל בירושלים, עורך י1מך הש־מע,
עורך יומני החדשות של קול־ישראל,
שליח קודישראל מלי־צה״ל בניו־יורק״.
.במהלך שנות ה־סד,״ נאמר בדף תולדות
חייו. ,שימש כנציג מחלקת־הנוער של הסוכנות
היהודית בארצות־הברית ״.ארצות־הב־רית,
באותו המיקרה, היתה סינסינטי — אוהיו.
לעיתים היה מעביר דיווחים רדיופוניים
לישראל, ואז היה מסיים את השידור במילים:
״כאן אריה מקל, ארצות־הברית ״.לא סינ־סינטי,
לא אוהיו(מקום המקביל בערך ל.חד־רה־מיזרח״
בישראל) ,אלא ״ארצות״הברית״.
לימים סיים את שליחותו. כדי למנוע מש־ליחים
— בעיקר כאלה המכהנים בארצות־הברית
— להגר לשם (.לרדת״ בעגה הישראלית)
,יש הוראה מפורשת המחייבת את כל
השליחים לחזור לארץ עם תום שליחותם.

גמהגמה
*ץ קל עשה. הבה נתחכמה״ .הוא חזר לא־
* /רץ עם מישפחתו וזמן קצר מאוד אחר־כך
שב לניו־יורק והתחיל ללמוד באוניברסיטה
שם. במקביל ללימודיו שימש, ביחד עם
אשתו רות, כעורך השבועון• ישראל שלנו,
היוצא־לאור בניו־יורק, שבועון המיועד
למהגרים הישראלים שם. בנוסף היה מעביר
מדי פעם דיווחים רדיופוניים לקידישראל
ואחרי תקופה קצרה לנלי־צה״ל. כך נולדה
הפיסקה. :היה שליח קודישראל ונלי־צוז״ל
בניו־יורק.״ בתולדות חייו.
לאנשים שהיו איתו באותה התקופה בניו־יורק
הוא זכור כאיש בעל החליפות המהוהות,
שלא הצטיין בחריצות־יתר, אבל כמי שהיה
כתב נוח. .בגלל מצוקה כלכלית הוא נהג
לעבוד מהבית. הוא העביר, בדרך־כלל, חומר
שקיבל והיה מעביר אותו בסדר״.
אחרי תקופה ארוכה של עבודה בישראל
שלח. שנעשתה, כפי שהוא טורח תמיד להדגיש,
על־ידי אשתו, הסתכסך עם שמואל
שמואלי, בעל העיתון, ועבר לעבוד בעיתון
מתחרה. במקביל המשיך לחפש עבודה
אחרת.
ואז התגלגל לידיו מיכרז שפירסם מישרר־החוץ.
כשיצחק שמיר נכנס למישרד־החוץ,
ב־ ,1984 עם כינון ממשלת הרוטציה, החליטו
אנשי הליכוד לרענן את שורות עובדי המיש־רד
באנשיהם. פורסם מיכרז, מקל קפץ עליו
והתקבל למישרד כפקיד במחלקת־המחקר.
.הוא בעצם ניצול ירידה,״ אמר עליו מישהו
ממכריו. ,לולא המיכרז, יתכן שהיה נשאר
בניריורק עוד שנים רבות.״
שנתיים אחר־כך עבר יחד עם כל אנשי
שמיר למישרד ראש־הממשלה, במיסגרת הרוטציה.
שם מינה אותו יוסי בן־אהרון, מני
כ״ל־המישרד ומי שהביא אותו גם למישרר־

החוץ, לתפקיד היועץ המדיני לראש־הממשלה.
קשה
לומר שמקל היה האדם הקרוב ביותר
לראש־הממשלה, כאשר עבד במישרדו. תפקידו
בלישכה היה, סיפר אחד מהעובדים שם,
לעבור על המיברקים המגיעים ללישכה ולהעבירם
מסומנים במרקר, לפי עניינם, למנ־כ״ל
המישרד או לראש־הממשלה. לעיתים
היה נכנס לישיבות שונות במישרדו של
שמיר ואז היה כותב פרוטוקול לישיבה.
הוא היה בין הבודדים ששמיר ודרשה
לעצמו לנזוף בהם בפומבי. כן־ נזכר מישהו

מקל. וכמו שצץ, כך הוא לא ירד, ולא עברו
שבועות רבים ומקל התיישב לו על כיסא
המנכ״ל בחיוך של.ובא לציון גואל״.
ומאז ועד היום — כמעט חצי שנה —
מהווה המנכ״ל בפרט ורשות־השידור בכלל
נושא עיתונאי ממדרגה ראשונה. מעל ומעבר
לכל פרופורציות, אומרים אחדים.
איש לא ידע עד אז מה כושר הניהול שלו,
מה יכולתו המיקצועית לרכז גוף תיקשורתי
כל־כך גדול, ממלכתי ומרכזי.
במערך חשבו, לתומם, שתקופת־הביניים
— בין הליכתו של פורת לבץ כניסתו של

מספר לא־אחת עד כמה הוא ואמו מתרגשים
מהעובדה שהוא אכן יושב פיסית לידי יבין
הפופולארי והמוכר.
זה אינו מפריע לו להתייחס אל יבין הנערץ
בו־זמנית כאל צעצוע. הוא נשמע אומר
לא פעם שאינו יודע מי יהיה מנהל-הטלוויזיה
הבא(יבין מסיים את הקדנציה בדצמבר) ,אבל
בינתיים הוא יכול להשתמש ביבין כרצונו,
משום שיבין שואף לקדנציה נוספת.
מכריו ומי שעובדים איתו מספרים שהוא
אדם שחשוב לו מה כותבים עליו ואיך נראות
תמונותיו בעיתון. מדי פעם הוא נוהג לשלוח

נדיישתה! הונו
הווזק ט ס
למה, בוו1צם, שואל
אדיה מוול,שמנכ״ל
רשות ו!שידור לא
יהיה גם שר?

באמת למה לא?
לבטח יש למקל
900/0מהנישורים
להיותשר בישראל.

ענתסרנוס!נוי
מעובדי הלישכה איך פעם הופיע מקל לבוש
במעיל ספורטיבי לנסיעה רישמית של שמיר.
שמיר פנה אליו לפני ציבור ואמר לו. :כך
מתלבש דיפלומט? כך מתלבש נהג־משאית!״
בתקופת עבודתו בלישכה נהג להחליף מזכירות
לעיתים קרובות, משום שלא הסתדר
עם אף אחת מהן.

וג א לציון
גואל
^ ך ישב מקל על כיסא היועץ המדיני
^ של ראש־הממשלה, גם אחרי הבחירות
האחרונות. עד שהתחילו הבחישות סביב מינויו
של מנכ״ל חדש לרשות־השידור, בחודש
מרס השנה. שמות של מועמדים עלו וירדו
כמו במישחק ידיו של ילדים. מועמדים פוטנציאליים
ולא־פוטנציאליים ערכו לעצמם
שדולות בין חברי־הכנסת ובעיקר בין השרים
השונים. פוליטיקאים היו מחוזרים מימין
ומשמאל.
בין השמות הבולטים באותה התקופה אפשר
היה למצוא את אורי פורת, אז עדיין מד
כ״ל הרשות, שהליכוד היה מעוניין למנות
אותו לקדנציה נוספת, את נחמן שי — אז
מפקד גלי־צה״ל והיום דובר־צה״ל, את
יוסף בראל — מנהל הטלוויזיה בערבית,
שגם ישב על כיסא המנכ״ל לתקופה של שלד
שה שבועות — ועוד רבים וטובים אחרים.
בין השמות הרבים צץ, ואיש אינו זוכר
מדוע ומי גרם לכך שיצוץ, שמו של אריה

מקל — תאפשר לאהרון הראל, איש מיפ־לגת־העבודה,
לתפוס קצת יותר יוזמה ברשות.
.זה הרי היה מונח בכיסו,״ אמר מישהו
מהמערך. ,הוא היה בתפקיד לפני מקל, הוא
זה שקיבל אותו, הוא יכול היה להתוות כללים
אחרים ולהראות יתר מעורבות.״ אבל הראל
לא הראה יתר־מעורבות, ומקל השתלט במהירות
רבה על ערוצי־התיקשורת המרכזיים
של ישראל.
הוא התגלה לעובדי הרשות כצנטרליסט,
הנוהג להתקשר באופן ישיר לכתבים ולעור־כים
ברדיו ובטלוויזיה. לעיתים זה נעשה כדי
לברר מה הם עומדים לשדר. לעיתים הוא
מייעץ לכתב זה או אחר מה כדאי לו לשאול
את המרואיין שאותו הוא עומד לראיין. לעיתים
הוא מצלצל כדי לנזוף בכתב או בעורך
על חומר שכבר שודר. ודוגמות יש לרוב.

מימד או

גוש אמוגיסל
ף* מקביל להתנהגות זו, יש לו עדיין
מניירות של הילד המעריץ מקריית־מוצקין,
שזכה לשבת ליד נשוא הערצתו.
בישיבות הראשונות של הוועד המנהל, שבהן
השתתף כמנכ״ל, נהג להחליף פיתקות עם
חיים יבין, מנהל־הטלוויזיה. הוא עשה זאת
— ועדיין ממשיך לעשות זאת — כשעל
פניו שפוכה הבעת זחיחות, כאילו אומר. :אני
באמת מתכתב עם חיים יביך״ הוא גם נשמע

לעיתונאיות המסקרות את רשות־השידור
תמונות רישמיות מעודכנות שלו. הוא מצרף
לתמונות מיכתב, ובו הוא מבקש מהן ומנד
ערכות־העיתונים שלהן להשתמש בתמונות
אלה ולא באחרות.
כמי שרגיש למה שכותבים עליו, חשוב לו
גם להיות בסדר עם כולם. להיות בסדר עם
כולם מבחינתו זה גם לומר לכל אחד מה
שהוא רוצה לשמוע. כך, כדי למנוע מאיש-
הרשות תפקיד בכיר, הוא מספר לאנשי המערך
שהוא איש גוש־אמונים ולאנשי הליכוד
שהוא איש מימד.
מאידך, הוא ידוע כמי שאינו מסוגל לשים
מחסום לפיו. הוא מרבה לשגר לעובדים מיכ־תבי־נזיפה
למיניהם על עניינים שונים ומשונים.
בדרך־כלל אין הוא מממש אותם.
מקל נכנס לרשות־השידור בתקופה מאוד
רעועה שם. תפקידים בכירים, הן בטלוויזיה,
הן ברדיו, אינם מאויישים, מיכרזים רבים
עומדים תלויים באוויר, ממתינים להיפתח.
אחד הבולטים שבהם היה תפקיד מנהל חטי-
בת־החדשות בטלוויזיה.
ניסים מישעל, מי שהיה עד לפני חודשים
אחדים כתב־הטלוויזיה בוושינגטון, הידוע
כאיש־מיקצוע מעולה, היה מקובל הן על הליכוד,
הן על המערך, בעיקר בגלל מעלותיו
המיקצועיות ובגלל חוסר האוריינטציה הפד
ליטית שלו. נפתח מיכרז, שאליו ניגשו שלושה
אנשי טלוויזיה — מישעל, מנשה ח
ואלישע שפיגלמן.
ועדת־המיכרזים, בעידור של אריה מקל,

שאינו דיסקרטי ב מיו חד. גבק שר לאנשי הנחשבים כ מ קו ר ב׳
החליטה שלא לקיים את המיכרז ולפתוח אותו
לגורמים נוספים מבחוץ. אחר־כך התגאה
בכך שהכשיל את המיכרז וטען שאינו מקבל
תכתיבים מאיש.
לקראת הסיבוב השני הצטרף למירוץ אלימלך
רם, שזכה, כך לפי דוברים במיסדרונות
הרשות, לתמיכה מאסיבית של אנשי מיפל־גת־העבודה.
בסיבוב השני של המיכרז מיהר
מקל והצביע עבור מישעל. למחרת, כך לפי
גורמים במישרד ראש־הממשלה, מיהר לליש־כת
שמיר והתנצל על כך שמישעל לא זכה
בתפקיד ושבמקומו זכה רם לרוב.
אודה בסורום־חדשות
ך* בים ברשות־השידור טוענים כבר
1היום, חודשים מעטים אחרי שהתיישב
על כיסא המנכ״ל, שאין שום בסיס להשוואה
בינו לבין מנכ״לים קודמים של הרשות, .הוא
מרשה לעצמו דברים שאיש לפניו לא העז
לעשות.״ למשל, חודש אחרי כניסתו לתפקיד
הופתעו חברי פורום־חדשות — מנהלי הטלוויזיה
והרדיו ומנהלי חטיבות־החדשות בטלוויזיה
וברדיו — למצוא אורח בפורום. האורח
הנכבד היה יוסי בן־אהרון, מנכ״ל מישרד
ראש־הממשלה ואחד האנשים הקרובים ביותר
ליצחק שמיר.
והימים ימי המילחמות בליכוד סביב היוזמה
המדינית. הימים ימי התהוותה של קבוצת
שרי־החישוקים.
באותם הימים הירבתה מחלקת־החדשות
של הטלוויזיה לסקר את המאבקים בתוך הליכוד.
אך הסיקור, לטענתו של אורי אורן,
חבר הוועד־המנהל ומי שמקורב לדויד לוי,
הוא חד״צדדי, .הבעייה הפוליטית התמצתה
אז דווקא בתוך הליכוד,״ אמר אורן ,״וזה בא
על מיצויו ערב כינוס מרכז־הליכוד ביולי.
השרים, שאחר־כך נקראו שרי־החישוקים, ניסו
להביע את דעתם על־ידי הסברה לציבור.
הטלוויזיה לא נתנה שום הזדמנות אמיתית
להביא את תפיסת־העולם שביסוד העקרונות
הללו. מי שיבחן את מי שהופיע במוקד מאז
קמה ממשלה חדשה, מאז נתגלעו הבדלי־השקפות
בליכוד, ימצא רק צד אחד מנמק
בהרחבה את עמדותיו.
״לשיא הגיע הדבר ערב כינום־המרכז, כאשר
יורם רונן, עורך מוקד, רצה להביא את
דויד לוי לתוכנית, כדי שינמק את דבריו.
הדבר נמנע ממנו בהוראה.״
לאורן דוגמות נוספות לחוסר-איזון בתוך
הליכוד עצמו. הוא סיפר על טכס הנחת אבו״
פינה לפרוייקט ממילא בירושלים, פרוייקט
שאביו הוא מישרד־השיכון ואמו היא עיריית־ירושלים,
.במבט לא היתה מילה וחצי־מילה
על טכס רב־עם, שכלל את טדי קולק ודויד
לוי. כשעלה הנושא לדיון, חיים יבין אמר:
,אני לא אחראי לחלוקת כיבודים׳ .הטלוויזיה
גם לא סיקרה טכס באלפי־מנשה, שם הוכרז
על הקמת שלושה יישובים חדשים ביהודה־ושומרון.
זו עובדה מדינית והעלימו אותה,
כדי לא לחזק את מי שמקים את היישובים.
הטלוויזיה גם אינה מסקרת סיורים בערי־פיתוח,
שבהם מודיע מישרד־השיכון על עזרה
אמיתית במקומות־עבודה ובבנייה בערים
אלה.״
האם אתה יכול להשוות את המצב כיום
לתקופתו של פורת? שאלתי את אורן.
,אין ספק שמצב של חוסר־איזון כזה לא
היה אז. היום זו פוליטיזציה של קבוצת־כוח
השלטת במדיה ומשליטה את כוחה.״
במקביל לאי־הופעתם של שרי־החישוקים
במוקד, קיבל יורם רונן הוראה להביא למוקד
את משה ארנס, שר־החוץ, מייד כאשר חזר
מסיור בארצות־הברית. הופעה, שהיתה בניגוד
לכל דיעה מיקצועית־עיתונאית.

״עד סוס״
^ מים אחדים לפני ראש־השנה טרד משהו
את מנוחתו של המנכ״ל. טילפן לטל־

וויזיה, לעורכי התוכנית עד פופ ולרדיו,
לעורכי מיצעד־הפיזמונים השנתי העברי.
בפיו היתה שאלה אחת: האם שירה של נורית
גלרון, על המצב בשטחים, ישודר בתוכניות
אלה.
מי שהיה אחראי ברדיו על הבידור ובפועל
על רשת גימל, ששידרה את המיצעד, היה
גילעד בו־שך. מקל לא קיבל תשובה מיידית
מן הרדיו לשאלתו, וכך המשיך לטלפן עוד
פעמים אחדות. לבסוף שודר המיצעד, שירה
של גלרון נכלל בו ושודר גם הוא. למחרת
אמר מקל בפורום של אנשי־הרשות שהוא
ידאג שבן־שך לא יהיה יותר מנהל. ואכן, לא
עבר זמן רב, ופורסם מיכרז למישרת מנהל־הבידור
של קודישראל. למרבה ההפתעה, מי
שזכה במיכרז היה יואל רקם ולא גילעד בך
שך. הבחירה נעשתה בניגוד לדעתו של אמנון
נדב, מנהל קזדישראל.
והוא אינו מסתפק בניהול העניינים מאחורי
הקלעים. לא ולא. הוא הופיע גם לפני
המצלמות והמיקרופונים. ההופעה הראשונה
שלו היתה בסיום תוכנית מקבילית המ1ח1ת.
הוא נתן הופעה ששום מנכ״ל לפניו לא העז
לעשות, ואפילו הפליג בנאום לאומה.
עיתונאית שהתקשרה כדי לקבל את תגובתו,
נתקלה במטר של צעקות, :אתן מחפשות
אותי. נראה מי יותר חשוב במדינה —
העורך הראשי של הרדיו והטלוויזיה, או עיתונאית
פרי־לאנסית.״
זמן קצר אחר־כך הופיע מאחורי המיקרופון
של רשת בית של קודישראל בקו־פתוח
של המנכ״ל למאזינים.
אנשי הרדיו בערבית גם זוכרים כיצד לקח
לעצמו את הקרדיט ואת הצילום בטלוויזיה
בעת הופעתו של משה ארנס באולפן־הרדיו
בערבית, בעת שענה לשאלות מאזינים מן
העולם הערבי. פרוייקט בינלאומי גדול,
שעליו עבד במשך תקופה ארוכה אדמונד
סחייק, מנהל קודישראל בערבית. מקל נדחף
לתוך האולפן, התיישב אחר כבוד, או לפני
כבוד, צמוד מאוד לארנס, והשאיר את סחייק
בחוץ, כשהוא פעור״פה.
כאיש מחנה שמיר־ארנס, ניסה מקל שלא
להביך את שמיר בגלל ראיון עם אן פולארד,
בעת שזו היתה בחופשה מן הכלא והעניקה

שות בטלוויזיה וברדיו. אנחנו צריכים להרחיב
את השידורים. אנחנו צריכים לפרוץ את
סד הזמן שמוקצב לנו, שעות־השידור שלנו
הן מעטות מדי. צריך להרחיב הפקה מקורית.
להרחיב את תחום השידור, מתחומי התרבות
והאמנות ועוד הרבה דברים שצריכים להיעשות.
״ברדיו
...אנחנו צריכים להגיע לכך שלפחות
אחת הרשתות תשדר 24 שעות ביממה...
אין ספק שהעצות החשובות שנאמרות כאן
עוזרות לנו להבין טוב יותר את רחשי־הלב
של הציבור וכד נוכל לשרת את הציבור טוב

״מאוויי
את הביצים״
ישיבות השונות, שבהן הוא משתתף,
הוא מרבה בסיפור בדיחות, רבות

אדיה מקל,
מנכ״ל

ראיונות לכל כלי־התיקשורת בישראל. מקל
שמע ראיון עם פולארד ביומן הבוקר של
הרדיו בו היא מטיחה האשמות בראש־הממשלה.
הוא התקשר לחיים זיסוביץ וביקש
ממנו שלא לשדר שוב את הראיון המביך.
הוא התקשר לעורך־חדשות ברדיו ונזף בו
משום ששידר ידיעה על כך ששידורי הערוץ
השני של הטלוויזיה נקלטים בשוודיה. הוא
אמר לו שכל ידיעה בדבר הערוץ השני מחייבת
אישור מנכ״ל.
כדי לצמצם את עצמאותם של מנהלי הטלוויזיה
והרדיו, הוריד מקל הוראה, שלפיה
אסור למנהלים לחתום על הוצאה של יותר
מ 50 שקלים. עד כה היה נהוג שמנהל יכול
לאשר הוצאה של עד 400 שקלים ללא אישור
המנכ״ל, עכשיו גם זה לא אפשרי. זאת אומרת
שמנהל אינו יכול להחליט על דעת עצמו
אם להעסיק עובד־חוץ מסוג זה או אחר.
בהופעתו הראשונה לפני חברי מליאת
רשות״השידור, אמר, :ניסיתי להיכנס לתפקיד
עם סיסמה או מגמה של רגיעה במערכת
...הנה, העברנו חודש תמים בלי סערות
וברקים. ברשות־השידור גם זה משהו.
,אני מודה לכם על האמון ומפנה את כל
מרצי למעשה היצירה. יש לנו הרבה מה לע•

מהן גסות. הוא גם מרבה להתבטא בגסות. כך,
למשל, בפגישה שקיים בחדרו עם עיתונאיות
המסקרות את הרשות ישב כשרגליו על השולחן.
כאשר העירו לו על כך, אמר בצחוק:
,אני מאוורר את הביצים.״
בדיחות הן כנראה הצד החזק שלו, וכך הוא
מצליח, לעיתים קרובות, לחבב את עצמו על
מאזיניו. הוא עליז, בעל מצב־רוח מרומם רוב
הזמן. ,זחוח־דעת״ ,כפי שמגדיר מישהו
המכיר אותו מקרוב.
בנוסף לבדיחות, שאותן הוא מרבה לספר,
מוכר מקל גם כרכלן גדול. הוא אוהב להתעסק
ברכילות ולספר רכילות. עיתונאים העובדים
איתו יודעים לספר שהוא אינו דיסקרטי
במיוחד בשיחותיהם עימו. הוא יכול
בקלות לספר לעיתונאי אחד מה סיפר לעמיתו
ולהיפך. לעיתים קרובות מרגיש המאזין
כאילו הוא עושה זאת כדי להתחבב עליו.
(המשך בעמ 1ד )50

ב מי ר עגז
העם

צים לבתים בלילות, גוררים מתוכם את הגברים,
מובילים אותם למיגרש סמוך, שוברים
להם באופן שיטתי את הידיים והרגליים,
ומשאירים אותם בשדה. כל זה בלי כל קשר
לאירוע כלשהו במקום, ותוך בחירה מיקרית
של הקורבנות, ביניהם קשישים ונערים.

צב השעה
הצב זוחל שד מילימטר
קדימה. אך המאזרשת
אינם מחכים לו
אלמלא היה זה נוגע לדיני־נפשות, אפשר
היה לצחוק.
בשטחים הכבושים הונהג למעשה עונש־מוות,
וכל ״רעול־פנים״ צפוי להוצאה־להורג
בו במקום, חרף הפיטפוטים על ״נוהל עצירת
חשודים״ ושאר אגדות.
אלוף פיקוד־המרכז, איציק מרדכי, החליט
על דעת יצחק רבין להקים מיליציה של
מתנחלים, כדי לטפל באינתיפאדה. משמע:
לקחת חבורות של קנאים קיצוניים, וביניהם
מטורפים ותימהוניים מכל העולם, ולמסור
להם את ההיתר לערוך פוגרומים. מכיוון
שרבים מבין המתנחלים באו בכלל לגדה
ולרצועה כדי לגרום לגירוש האוכלוסיה
הערבית מ״נחלת־האבות״ ,קל לדמיין את
ההמשך: התקפות־רמים של המתנחלים, תגו־בות־דמים
של הפלסטינים, הפיכת השטח כולו
ללבנון שניה.
רק כאשר קמה זעקה ציבורית, רוככה
ההחלטה לפי שעה. אך אחרי שהאלוף מרדכי
גילה בצורה זו את תפיסתו האנושית והצבאית,
ואחרי ששר־הביטחון נתן לו גיבוי מלא
(כנראה בניגוד לדעת הרמטכ״ל, שאוגף
כליל) ,אין עוד ספק לגבי חץ־הכיוון של
המאורעות בשטח.
ובאותה שעה ישבה ממשלת־ישראל על
המדוכה ועסקה בפארסה הקרוייה יוזמת־השלום.
לעשרות
שנים. אזרחי־ישראל איבדו
מזמן את הקשר עם המתרחש .״יוזמת־הש־לום״
של שמיר ורבין ,״ 10 הנקודות״ של
הנשיא חוסני מובארב ,״חמש הנקודות״ של
שר״החוץ האמריקאי ג׳יימס בייקר — מה
ההבדל?
הכל סובב סביב הרכבת המישלחת הפלסטינית
לשיחה בלתי־מחייבת בקאהיר, שבה
ידובר על בחירות בשטחים הכבושים, שב־עיקבותן
צריך להיפתח דיון על הסדר־ הביניים,
שיוביל לדיון על מעמד־הקבע — וכו׳
וכו׳ .במיקרה הטוב ביותר: תכנית לכמה
עשרות שנים.
רק בור גמור יכול להאמין כי ההיסטוריה
תעמוד דום, בשעה שמתנהלים המישחקים
האלה.
השבוע זחל הצב עוד מילימטר קדימה.
ממשלת־ישראל קיבלה את ״המיסמך המתוקן״
של בייקר — שישה חודשים אחרי
״יוזמת השלום״ של יצחק שמיר .״זאת בהנחה״
שארצות־הברית ״תתחייב״ שישראל לא
תאלץ לנהל משא־ומתן עם אש״ף, שהנושא
״המהותי״ יהיה נוהלי הבחירות ״ביו״ש ועזה״,
וכו׳.
עכשיו יתחילו הדיונים על הרכב המיש־לחת
הפלסטינית ולפי קצב זה הם יכולים
להימשך שנה־שנתיים, ולהסתיים בלא־כלום
— פשוט אין פלסטינים מלבד אש״ף.
כך או כך. בשעה שהפוליטיקאים בישראל
עסקו בגיבובי־מילים, כאילו המציאות
אינה קיימת, פירסם המומחה האמריקאי גרא־הם
פולר, לשעבר איש הסי-איי-אי, מיסמך
מטעם מכון־מחקר רב־יוקרה.
הוא קבע בו כמה הנחות־יסוד, שנראו לו
מובנות־מאליהן:
• אין פיתרון לבעייה אלא הקמת מדינה
פלסטינית.
• מדינה זו קום תקום בכל מיקרה, אך
חשוב מאוד לישראל איד תקום.
• אם תקום בעיקבות תהליך ארוך של

ישראלים ששמעו סיפורים אלה לא האמינו
להם. המעשים, כפי שתוארו, היו בעלי
אופי נאצי מובהק. איש לא היה מוכן להאמין
שחיילי צה״ל מסוגלים לכך.
השבוע נדון בהרחבה מיקרה כזה בדיוק —
והסתבר כי אכן היה זה אז נוהל נפוץ ומקובל,
בעיקבות הוראתו של שר־הביטחון יצחק רבין
״לשבור להם את העצמות״.
רק למלא פקודה. במרכז הפרשה עומד
אלוף־מישנה יהודה מאיר, ופרטיה התגלו תודות
לפנייה של האגודה לזכ1י 1ת האזרח
לבית־המישפט הגבוה לצדק. האגודה תובעת
להעמיד את האל״מ לדין צבאי. ואלה הפרטים:

א ל ״ מ מאיר היה מפקד מרחב״שכם.
כלומר: הוא שלט על חייהם של רבבות רבות
של בני־אדם חסרי־ישע.

פיספוס!
דיכוי, התקוממות ומעשי־זוועה, ייווצר מיש־קע
כה עמוק של שינאה, עד כי הדבר יאפיל
על כל דבר אחר. הקמת המדינה הפלסטינית
תיראה לערבים כניצחון מוחץ על ישראל,
ותעודד אותם להמשיך במאבק גם לאחר מכן.
• לכן מחייבן האינטרס הישראלי שמדינה
הפלסטינית תקום בדרך של הסכמה בין
ישראל והפלסטינים, כך שהקמתה תביא לביסוס
מצב של שלום והתפייסות.
• הדבר יכול להיעשות רק תוך הידברות
עם אש״ף.
אלה הם דברי־נבואה. אך בישראל של
נקודות וחישוקים, הריגת רעולי־פנים והקמת
פאלאנגות של מתנחלים, אין כל סיכוי
שאזהרה זו תישמע.
ההסתדהת הסיבוב השלישי
הליכוד מתנהג כאילו אינו
מעוניין בניצחון בהסתדרות.
כישלון מוזמן?
זידעד; 0ער-סרצ׳3ם קי ₪
זה היה אמור להיות הסיבוב השלישי והמכריע.
אחרי
הניצחון בבחירות לכנסת, אחרי הניצחון
בבחירות העירוניות, עמד הליכוד
להכתיר את הצלחותיו בניצחון מוחץ בהסתדרות,
וכך לכבוש את מיבצר־הכוח העיקרי
של תנועת־העבודה.
לפי כל הסימנים, לא תתגשם תיקווה זו
ביום השני הקרוב, כאשר בוחרי ההסתדרות
ינהרו לקלפיות(ראה הנדון ועמודים 6־.)7
שגיאה טאקטית. הליכוד לא הלך
למערכה זו בחשק. יש לכך כמה סיבות:
•ל ר בי ם מאנשי־הליכוד הוותיקים יש
רגשות אנטי־הסתדרותיים עמוקים, ולא קל
להם להתלהב לעניין הסתדרותי. על מערכת־הבחירות
הופקד בנו של המנהיג, בני בגין,
שהוא זר לענייני ההסתדרות.
•המילחמות הפנימיות בליכוד עצמו
האפילו על המערכה בהסתדרות. דווקא
בימים האחרונים הגיעו מאבקים פנימיים
אלה לטונים גבוהים. שרי־החישוקים מקדי
שים
את עיקר מירצם למילחמה ביצחק שמיר,
שעימו מזוהה גם בני בגין. לפחות אחד משרי־החישוקים,
דויד לוי, היה בעבר פעיל מאוד
בהסתדרות.
•ה שיעמום האופף בחירות אלה נותן
יתרון גדול למערך. אלפי אנשי־המנגנון,
שעצם פרנסתם תלויה בשליטת המערך
בהסתדרות, יתגייסו עד האיש האחרון, הם
ובני־מישפחותיהם. גם הקיבוצים יירתמו
הפעם למשימה. אין לליכוד גייסות מאורגנים
כאלה, מה גם שאין בראשו מנהיג
כריזמטי.
השלווה הופרה בימים האחרונים, כאשר
הקים המערך ברחבי הארץ כרזות תוקפניות,
בנוסח ״שמאי שולח ידיים זה התסיס את
אנשי״הליכוד, ונתן גם פירסומת״חינם ליעקב
שמאי האפור, שנראה לפתע כלוחם. המערך
תפס מייד שזוהי שגיאה, והכרזות הוסרו. נותרו
הכרזות המשעממות והיעילות, שהבטיחו
שישראל שקיסר הוא ״הביטחון שלך״.
מנהיגים מקומיים. מה צפוי? יתכן כי
הליכוד ישיג תוצאה בסביבות ה־* ,30 שהיא
עלייה מכוחו הנוכחי 22.37 אך זה יהיה
עדיין רחוק מן השליש, הדרוש לליכוד כדי
לחדור בפעם הראשונה למוסדות־השילטון
בהסתדרות.
מפ״ם מצפה ל 8ר״ץ מתנדנדת סביב
אחוז־החסימה 39 הרשימה הערבית המאוחדת
עשוייה להגיע עד * .109 המערך מקווה
לרוב מוחלט זעום, אולי *.519
הקרבות המעניינים היחידים יהיו במוע־צות״הפועלים.
שם עשוי הליכוד לנחול כמה
ניצחונות במאבקים נרגשים, שיעלו מנהיגים
מקומיים חדשים ויישאו בחובם הבטחה
לעתיד.
האינתיפאדה זוועה

• הוא פקד על מפקד־פלוגה להוציא מבתיהם
12 תושבי הכפרים ביתא וחווארה, על
פי רשימות של השב״ב, ולשבור את הידיים
והרגליים ל־ 11 מהם. לאיש ה־ 12 נועד התפקיד
להזעיק עזרה לחבריו, שבורי־האיברים,
שהופקרו בשדה כשהם כפותים.
• מפקד־הפלוגה מחה על ההוראה, שהוא
ראה בה מעשודזוועה. אולם הוא לא סירב
למלא אותה. הוא הורה לחייליו לבצע את
המעשה הנתעב. שני חיילים וקצין היו אמורים
להכות כל ערבי.מן המותניים ומטה׳ עד
שבירת עצמותיו. ניתן היה להניח שיישארו
נכים לכל ימי חייהם.
• המ״פ עצמו נשאר באוטובוס, וציווה על
הנהג ״לתת גאז״ ,כדי שלא ישמע את זעקות
הקורבנות, אף שפיהם נאטם בסמרטוטים. הוא
רק מילא פקודה.
• ה פ עו ל ה בוצעה פעם בכפר חווארה,
פעם בכפר ביתא. יתכן שהדבר מסביר את
אשר קרה לאחר מכן בכפר־ביתא, כאשר התושבים
התנפלו על קבוצה של מתנחלים שעברה
ליד כפרם. באותה הזדמנות ציווה אלוף־
פיקוד עמרם מיצנע להרוס שורה של בתים
בכפר, באורח מיקרי, מבלי שידע בכלל מה
קרה.
איש במעמדו. זוהי תמונה מזוויעה —
הן של המ״פ עדין־הנפש, שביצע פקודת־זוועה
בלתי־חוקית בעליל: הן של מפקד־המרחב,
שהיה מסוגל לתת פקודה מזוויעה
כזאת; הן של אלוף־הפיקוד, שבתחום אחריותו
יכלו מיקרים כאלה לקרות.
ההמשך היה מחריד עוד יותר. האל״מ לא
הועמד למישפט צבאי, לא הורד לדרגת טוראי,
לא הועף מייד מצה״ל. הוא שרת עד
לפני כמה ימים בצה״ל במשכורת מלאה, במשך
כמעט שנתיים. עכשיו הוצא לחופשה בלי
תשלום, תוך שמירה על זכויותיו ומעמדו, עד
נובמבר .1992

האל״נז ביצע מעעך־זחעה.
לדעתו. דא מגיע לו עונש
| רי ביציאתו לחופשה

לפני בית־המישפט הצהיר האל״מ כי עצם
חשיפת המעשה מהווה עונש מספיק, ושאין
להעניש איש במעמדו בכל עונש נוסף. משמע:
ניתן להעמיד טוראים לדין ולשלחם למאסר,
כפי שקרה לחיילי־גיבעתי שמילאו
פקודות דומות, אך אין לפגוע באלוף־מישנה.

בראשית האינתיפאדה סיפרו תושבים
פלסטיניים סיפורי־זוועה: שחיילי צה״ל פור

כך יצטרך בית־המישפט העליון
להחליט.
העולם הזה 2723

״8111 1 7 1

היריב שד סגוווד, סגד, מושחת, גזען, מעל״ם־מס

ך* בחירות האלה משעממות, משעממות, משעממות.
1 1השיעמום עצמו הפך חלק מחישובי המיפלגות. מקובל
להניח שככל שיגבר השיעמום, כן יגדלו סיכויי המערך לשמור
על הרוב שלו בהסתדרות. ככל שתגדל ההתרגשות,
ויבואו יותר בוחרים לקלפיות, כן יגדלו סיכויי הליכוד.
זה היה מחייב את הליכוד להעמיד בראש הרשימה שלו
אישיות מרגשת, מסעירה, מבריקה.

נשארים רק הפרצופים. הפרצוף שלי והפרצוף
של יריבי. ואם הפרצוף שלי לא הכי מושך, מוטב
להתרכז בפרצוף היריב, שהוא מנוול, קומוניסט,
מושחת, גזען, מעליס-מם, זנאי וגם אנטי־שמי.
אפלטון לא חלם על כך. אבל לאפלטון לא היה מכשיר־טלוויזיה.

הוא
הציב בראש רשימתו את יעקב שמאי.

^ ולי החמצתי משהו. אבל בכל מערכת־הבחירות ה־
\ 1זאת לא שמעתי מילה אחת על הנושאים המונחים על
כפות־המאזניים.
מה צריכה ההסתדרות להוות במציאות הישראלית? איגוד
מיקצועי בלבד? מכשיר כלכלי אדיר לעזרה הדדית? קונצרן
קפיטליסטי?
מה טיבה של חברוז־השבדים? מדוע היא קורסת תחתיה?
האם יש לה בכלל זכות־קיום, יעוד חברתי? האם היא זקוקה
לרפורמה? ואם כן, איזו רפורמה? מי יבצע אותה?

יד להצביע?
> £כדאי להתחיל מן הסוף. במוצאי יוס־הבחירות
תישאל קודם כל שאלה אחת: בכמה עלה הליכוד?
השאלה תישאל בארץ ובעולם כולו.
ההסתדרות אינה קובעת בעניינים פוליטיים. אולם בחירות
אלה הן קודם־כל פוליטיות. בעיני העולם כולו זהו מישאל על

1חברים הערביים אין הפעם בעייה.
/בהסתדרות קמה בפעם הראשונה רשימה כל־ערבית.
בראשה עומד אמנם יהודי וקומוניסט, מין גוי־של־שבת, אבל
הכל מבינים שזהו הניסיון הראשון לגבש במדינה כוח כל-
ערבי.

אם תנחל הרשימה הכל-ערבית הצלחה בהסתדרות,
זה יוביל כמעט בהכרח להקמת רשימה
ערבית מאוחדת גם בבחירות לכנסת. הופעת
סיעה ערבית של 12 איש בכנסת תשנה את מאזן-
הכוחות במדינה, לטובת השלום.

קיסר נהדר. קיסר חרא. שמאי פנטסטי. שמאי
נבל. צבן מזכיר ההסתדרות. רן כהן אוהב את הא־מא
שלו(שולמית אלוני).

יש הטוענים כי עצם קיום הטלוויזיה הרס כל דרך אחרת
לניהול תעמולה פוליטית. בטלוויזיה אי־אפשר להסביר עניינים
מופשטים ומסובכים. אפשר להראות רק פרצופים של
בני־אדם .״האמצעי הוא המסר״.
זה עבר גם לתעמולת־הבחירות. אין עוד מקום לאידיאות,
לרעיונות מבריקים, לתפיסות חדשות, להצעות מורכבות
לפיתרון בעיות מורכבות. שומר ראשו הפוליטי ירחק מהם.

להצביע ולפהק.

במשך שנים עוכב תהליך זה בגלל מילחמת־האחים המטורפת
שניהלה רק״ח נגד כל כוח ערבי אחר, שאיים על
המונופול שלה. מונופול זה נשבר עתה.

ז מה ראינו? מה שמענו?
\ £ראינו תמונה של ישראל קיסר. תמונה של יעקב שמאי.
תמונה של יאיר צבן. תמונה של רן כהן. תמונות של מזכירים
ותת־מזכירים ומי־שרוצים־להיות־מזכירים.

רוב המועמדים ויתרו על החלק הראשון של
המסר, ומסתפקים בחלק השני: היריב שלי מנוול,
בוגד, קומוניסט, מושחת, גזען, מעלים־מס, זנאי
וגם אנטי־שמי.

הצבעה בעד קיסר היא הצבעה בעד הססאטוס־קוו, בעד
חוסר־שינוי, בעד האינרציה. בעד הסתדרות בלתי־לוחמת,
הסתדרות שתדלנית, בלי מחשבה חדשה, בלי שום חידוש
שהוא.

הקמת כוח כזה תביא ברכה למדינה. זוהי הדרך
הדמוקרטית לחולל רפורמות, להשיג שיוויוך־זכו•
יות. בסופו של דבר זה יהיה לטובת הדמוקרטיה
הישראלית, לטובת המדינה עצמה.

אולי אתם שמעתם משהו על כל אלה. אני לא.
אך לא מילה אחת, חוץ מכמה השמצות על מכירת
ההסתדרות לבורסה, אם הזאב הרע של הליכוד
יבלע את כיסה אדומה.

^ מען האמת, אין זו תופעה המיוחדת לישראל דווקא.
€כרגע מתנהלת בארצות־הברית מערכת־בחירות על תפקידים
רבים, והכל בוכים שם על השפל שאליו הידרדרו
הדברים. כל המערכה מתנהלת באמצעות מודעות־טלוויזיה
בנות 30 שניות. ב־ 30 שניות אי־אפשר להגיד שום־דבר, מלבד
״אני נהדר, היריב שלי מנוול.״

הוא עסקן הסתדרותי מיקצועי. אדם סביר, בעל
שכל ישר. הוא לא יעשה שטויות. הוא גם לא
יעשה שום דבר אחר.

הקדשתי שנים רבות של חיי למגמה ההפוכה: להקמת כוח
פוליטי לוחם יהודי־ערבי, שבו לא יהיה שום הבדל בין יהודים
וערבים.
ניסיון זה נכשל. היהודים לא רצו בו.
עכשיו מובילה ההתפתחות בכיוון אחר. נמאס לאזרחים
הערביים להיות אסקופה נדרסת בכל המיפלגות. הם רוצים
בכוח עצמאי, שיילחם עבור האינטרסים המיוחדים שלהם
במדינה המפלה את אזרחיה הערבים לרעה בכל התחומים בלי
יוצא־מן־הכלל.

האם צריכים לשנות את דפוסי הדמוקרטיה באיגודים ה־מיקצועיים?
לתת אוטונומיה לעובדים במיפעלים ובענפים?
להטיל עליהם מישמעת־ברזל מלמעלה? לשחרר אותם מן
הרודנות של מזכירים מיפלגתיים ממונים?
האם צריכים לצאת למאבק בממשלה ובאוצר, או לשתף
איתם פעולה, או להרים ידיים?

מדכא.

ישראל קיסר הוא ארם שקט. מי שתלה בו פעם תיקוות
מופלגות, טעה. אבל טעה גם מי שהתנגד לו באופן נחרץ. שום
דבר אצל קיסר אינו נחרץ. אין לו אויבים, אין הוא מרגיז איש,
איש לא ייצא מגדרו כדי לסלקו.

אני מברך על כך.

קופת-חולים, קרנות־הפנסיה ושאר המיפעלים
— האם הם צריכים להיות צמודים בכלל להסתדרות?
אם כן, האם יש לשנות את המיבנה שלהם?

אוסף
של סיסמות חסרות כל תוכן. תמונות של עסקנים
שאינם אומרים דבר (ושאף אחד מהם גם אינו מר־ישראל).
והשמצות.
כך אמורים רוב אזרחי״ישראל להכריע בעניינים, הנוגעים
לפרנסתם, לבריאותם, לרווחתם, באירגון הגדול ביותר במדינה.

המערך
הוא המימסד. אם משהו אינו בסדר,
המערך נושא באחריות לכך. בהסתדרות. המערך
הוא כל־יכול. כל הריקבון, העובש, הכשל וחוסר-
החופש בהסתדרות — המערך וקודמיו אחראים
להם.

מכאן התשובה לחברים הערביים. מה ביחס לחברים
היהודים?
תי רשימות — מפ״ם ור׳ץ — מתחרות זו בזו. ההב־דרכו
המדינית של הליכוד, על המדיניות של לא־לא״לא,
כן־אבל־לא, חישוקים וחשקים.

׳לאדם שוחר-שלום, אחרי שנתיים של אינתיפאדה,
מיצווה היא להצביע נגד הליכוד. ולא
חשוב מה עומד על הפרק בהסתדרות עצמה.

אבל גם במישור ההסתדרותי עצמו אין שום סיבה להצביע
בעד הליכוד. מיפלגה שיש לה החוצפה התהומית להעמיד
בראש רשימתה את יעקב שמאי, ארם אפור מכל אפור, ולתבוע
מהמוני העובדים להצביע בעדו כמועמד לתפקיד המזכיר
— מיפלגה כזאת ראוייה לסטירת־לחי מצלצלת.
^ ל ־ פי ההגיון הזה, היו צריכים, בעצם, להצביע בעד
? המערך.

אבל קשה, קשה.
אם אלה בחירות פוליטיות, אין ספק שהמערך עדיף על
הליכוד. אבל האם באמת אפל־ -להזדהות עם המערך מבחינה
פוליטית, שנתיים אחרי פרוץ .,1ינתי יאדה, בעידן של כדורים
פלאסטיים ושבירת־עצמות, של לעולם־לא־עם־אש״ף וברית־דמים
עם הליכוד?

זה עניין של טעם.
ובמישור ההסתדרותי — האם אפשר להצביע בעד
המערך?

* /דלים ביניהן מיזעריים.

ר״ץ היא מיפלגה ליברלית קלאסית, בעלת זנב סוציאליסטי.
מפ״ם מוגדרת כסוציאליסטית, אך היא הפכה מזמן
סוציאל־דמוקרטית.

בעניינים הסתדרותיים, מפ״ם אמינה יותר.

ההתחרות היא גם אישית. בין יאיר צבן ורן כהן יש מזמן
התחרות. הייתי עם שניהם במיפלגה אחת — של״י. בעיני,
יאיר צבן אמין יותר.
אפשר לטעון, בצדק, כי מפ״ם היתה במשך כל השנים חלק
מן המימסד ההסתדרותי. היא אחראית למצב הנוכחי כמעט
כמו מיפלגת־העבודה עצמה. אבל בניגוד למיפלגת־העבודה,
מפ״ם משתנה.
אינני בטוח שצבן אמנם יקדיש את זמנו ומרצו להסתדרות.
אבל כראש המיפלגה, בעל ניסיון רב בהסתדרות, בוודאי ינחה
את הדברים מטעם מיפלגתו.

אם יהיה מזכיר ההסתדרות נאלץ, למחרת הבחירות,
להקים קואליציה עם המיפלגות הקטנות,
יהיה זה אך טוב. אם יוכל לשלוט לבדו, והקטנות
תהיינה לאופוזיציה — גם טוב.

ז בעד מי להצביע?

אתה תחליט.

ןךוןך

העיתונאית תמר גילן,
החיה בפאריס, אושפזה בבית־חו־לים
שם לטיפולים. לגולן אין
מישפחה, מאז שבעלה, אביהו
גולן, נהרג לפני שנים רבות
באתיופיה, בתאונה מיסתורית.

רקדנית־הבטן ונשיא ארגנטינה להקת נשיא
או להישאר קיסר חוש־הומור אכזרי

להשתמש בשרותיו ובהונו כרי
לחדור לשוק האמריקאי. באחרונה
ביקרו אצלו האופנאיות מיקה
בשן, אשתו של הזמר יגאל
בשן ובתו של יעקב מרידוד,
יחד עם שותפתה, אנט הומו

מכון־הבריאות הפופולארי
בניו־יורק הוא אכסלסיור קלאב,
בבעלות יונתן זוכוביצקי ובניהולה
של אשתו, אסתר, בתו
של המיליארדר המעופף שאול
אייזנברג. המכון המהודר, הכולל
גם בריכת־שחייה מחוממת,
נמצא בקומה ה־ 18 של גורד־שח־קים
בלב מנהטן. ישראלים רבים,
המנויים במקום, מספרים שהגברת
זוכוביצקי מספרת בגילוי־לב
על מערכת־היחסים הלא־טו־

שה על־ידי אחד האורחים לתת
הופעה נוספת במועדון תל־אבי־בי.
השעה היתה 4.30 בבוקר,
והיא היתה עייפה. אך המלווים
שלה ביקשו ממנה אף הם שתיע־תר
להזמנה. כשהגיעה למועדון,

קיסר. לאחר כמה שניות הוסיף
שהוא מעדיף להישאר קיסר, כי
זה תואר לכל החיים.
המיליונר הישראלי ויק
טור ברנס, המתגורר מזה
שנים רבות במדינת קונטיקט
בארצות־הברית, מוכר גם כבעל
חוש־הומור מקורי. לפני שבועיים,
כשאירח את מלכת־היופי
הישראלית ניקול הלפרין,
היתה לו אפשרות להוכיח זאת.
ברנס וניקול היו מוזמנים

מישפחת ספיר

יפה ספיר, כלתו של פינחס ספיר המנוח, הנשואה לבנו עמוס,
בחברת שניים מילדיה: איתי(מימין) בן ה״ 16 ונועז בן ה״ . 26 לזוג
ספיר עוד בת בשם מיכל, זמרת״רוק מוכרת. שתי הבנות של פינחס ספיר, צפירה הולצמן(למטה
מימין) ,הבת הצעירה, ורינה טל(למטה משמאל) ,פעילת אירגון־הנשים ״נעמת״ .בני־המישפחה היו
אורחי״הכבוד בהקרנת סירטו של פיטר פריישטדט על פועלו וחייו של שר״האוצר האגדתי. הבן
עמוס לא נכח בהקרנה המיוחדת, מכיוון שנסע זמן־מה לפני כן לוונצואלה בענייני עבודתו.

ך ך* דו 1דךך 1מזכירתו לשעבר של שר־האוצר המנוח
] 1| / 11 פינחס ספיר, שעבדה עימו במשך 11 שנים
רצופות, טענה שסירבה להופיע בסרט בגלל חילוקי־דיעות עם
הבימאי והמפיקים. בלה קרני טוענת שהבוס שלה לשעבר אינו
זוכה בהערכה מספקת, ושהסרט בא להציל את כבודו האבוד.

בנעוריהם נימנו תמר ואביהו עם
מייסדי קיבוץ להב בנגב, ואחר־כך
פרשו ממנו. עכשיו התבקשה
זהבה, אחת מנשות־הקיבוץ,
לבוא לפאריס ולסעוד את תמר.
לפני חודשיים ביקר בארץ
איש־העסקים הבינלאומי אי רי
הרקב, ישראלי־לשעבר הנמצא
מחוץ לישראל כבר 23 שנים.
הרקם, הנחשב כישראלי העשיר
ביותר בחוף המערבי של ארצות־הברית,
מחוזר רבות על־ידי יזמים
ואנשי״עסקים, המבקשים

נאי, אשתו של רופא ידוע. השתיים,
העוסקות בייצור אופנת־עור,
באו ללוס־אנג׳לס כדי להרחיב
את עיסקיהן. הרקם, בעל
חברת־האופנה ג׳ונתן מילר, רכש
את מלון בוורל׳ ה־לטזן שב־בוורלי־הילס.
רקדנית־הבטן
סוהיר, עולה
חדשה מארגנטינה ממוצא
רוסי, מופיעה בהצלחה במועדונים
שונים. ביום השישי האחרון,
דקות אחדות אחרי סיום הופעתה
במועדון־לילה יפואי, היא התבק־

גילו לה שאיש־העסקים והמלו־נאי
בצלאל מיזרחי חוגג את
יום־הולדתו בחברת כמה ידידים.
סוהיר נתנה הופעה של שעה,
וחזרה לביתה. בחודש פברואר
היא מצפה לביקורו הממלכתי
של קרלום מנם, נשיא ארגנטינה,
שמוצאו מסוריה, שלמענו
הופיעה כבר פעמים רבות, כשהיה
עדיין אחד ממנהיגי המיפ־לגה
הפרוניסטית. השניים אף הופיעו
פעם בצילום משותף בשער
אחד השבועונים הנפוצים בארגנטינה.

שלה עם אביה, כתוצאה מה־קרע
בין השניים בשל פרשת
מיקי אלבין. לדבריה, תמיכתה
בבעלה היא מוחלטת, אך במקביל
נעשים ניסיונות של פיוס
בין בעלה לאביה.
רבים התפלאו מה עשה
שגריר ארצות־הברית בישראל,
ויליאם בדאון, בפתיחת הכנס
של המדע בשחת השבד, בחסות
ההסתדרות. מסתבר כי השגריר
היה בעבר חבר בוועדה בינ־גושית
נגד זיהום־האוויר, ובעבר
גם שרת תקופה קצרה ברוסיה.
כשגילו לו שגם כמה פרופסורים
מברית־המועצות נמצאים באולם,
הוא מיהר לברכם ברוסית.
באותו מעמד אמר מזכ״ל־ההס־תדרות,
ישראל קיסר, נשיא
האירגון, שהוא לא יודע מה
עדיף: להיות נשיא או להישאר
העולם הזה 2723

לארוחת־ערב, ביחד עם עור כמה
ישראלים המתגוררים בלוס־אנג׳לס.
לברנס נאמר שאחד
המוזמנים הוא בחור ישראלי בן
,24 המתגורר והעובד כמה חודשים
בארצות־הברית ללא ניי־רות־עבודה.
בשעה היעודה הגיע
ברנס לדירת חבריו, כשהוא לובש
חליפה כהה, חובש מישקפיים
וקלסר גדול בידיו. הוא צילצל
בפעמון, נכנס פנימה והציג עצמו
כעובד מישרד־ההגירה. כמתוכנן
מראש ניגש לאחד האורחים,
והתחיל לשאול אותו שאלות
לגבי שהותו בארצות־הברית.
הבחור בן ה״ 24 שישב בחדר החל
מחוויר ורעד בכל גופו, מחשש
שהבא בתור לשאלות יהיה הוא
עצמו. הוא שאל את המארחים
היכן השרותים, וכשיצא מהחדר
ניצל את ההזדמנות לברוח מהמקום,
כשהוא קופץ מעל החומה
הגבוהה שהקיפה את הבית. כל
הנוכחים פרצו בצחוק פרוע,
שנמשך דקות ארוכות. אך רחמיהם
נכמרו על הבחור האומלל,
וכולם יצאו לחפשו באיזור,
כשהם נוהגים במכוניותיהם. אך
הבחור הסתתר וחזר למקום
כעבור כמה שעות, ורק אז הבהירו
לו שנפל קורבן למתיחה
אכזרית. ויקטור ברנס פיצה אותו
בסוף שבוע באחד מבתי־המלון
היוקרתיים שבעיר.

דאון וקנט־

מבעלי״המניות הגדולים של ״בנק דיס ־״
--קונס ״ ,לא זוהה על״ידי רבים כשהגיע לאי רוע
חברתי כשפניו מגולחים למשעי(משמאל) .במשך שנים עיטר
את פניו זקן(למעלה) .במשך דקות הסתודד רקנטי עם דב תדמור,
אחד מבכירי הבנק, מבלי שאיש מהנוכחים יצליח לזהות אותו.

שורת, השביע את חבריו שלא
יעבירו פרטים על האירוע לעיתונות.
הוא אמר שאילו היה
מעוניין בסיקור תיקשורתי, היה
מזמין בעצמו את נציגי־התיק־שורת.
מספרים שכבר שעה אחרי

כל בלייני תל״אביב ציפו
בקוצר־רוח למסיבה שעמדה לערוך
זוהרה סנש, בעלת פאב
דגל. לכבוד יום־הולדתה. האירוע
היה אמור להיערך במחסן ענק
בקריית־שאול, המסוגל לקלוט
קהל של אלפים. חמש שעות לפני
השעה היעודה בוטלה המסיבה.
לחברים הקרובים נמסר שבנה
של זוהרה לקה במחלה הדומה
למחלת הפה־והטלפיים התוקפת
בקר, וזוהרה החליטה לדחות את
המסיבה למועד אחר.
לא צריכים להיות חדי־עין
כדי להבחין בשינוי הדראמתי
במראהו של עופר נימרודי,
בנו של איש״העסקים יעקב
נימרודי. בצילום שהופיע באחד
המוספים, בסוף השבוע
שעבר, נראה עופר כששפע־שי־ער
מכסה את ראשו. מי שמכירים
אותו יודעים שהוא הקריח
בגיל צעיר־יחסית. אך באחרונה
הוא עבר השתלת־שיער, המקנה
לו מראה חדש.
גזענות מסוג חדש הפגינה

הדוגמנית אתי דן־אוחנה, שהתבקשה
להצטלם בתמונה משותפת
עם רקדנית בראזילית באירוע
חגיגי, שכלל, בין שאר
הגימיקים, גם רחצה משותפת
בג׳קוזי מלא בבירה תוצרת־חוץ.
הדוגמנית ממוצא מרוקאי ביקשה
מהצלמים שלא לצלמה עם
״השחורה״ ,כפי שהיא התבטאה
כלפי הבראזילית.
שופט בית־המישפט העל
יון
אברהם חלימה, שפרש
באחרונה מכס המישפט, סיפר
בטכס חגיגי שנעיר לכבודו
במרכז מורשת יהדות בבל
באור־יהודה שהוא הולד לכתוב
ספר על ריני־מקרקעין בישראל.
כידוע היה חלימה המומחה מס׳ 1
לדיני־מקרקעין, בזכות העובדה
שהתחיל לעבוד עוד בשנת
1951 במינהל־מקרקעי־ישראל.
זוהר אדד׳ליאב
אלי דסה, העולם הזה

111ק ך 1המראיין והמפיק ניסה כוחו גם בצילום.
\ #1111ו | באירוע שבו נכהו צלמים רבים הוא
ביקש את מצלמתו של צלם ״העולם הזה״ והנציח באמצעותה את
בל הצלמים במקום. גם הזמר אבי טולדנו (מחזיק במצלמה,
מאחורי אגמון) לא ויתר וצילם את המעמד. שני הצלמים
החובבים הצליחו להוציא צילומים סבירים ושובים־יחסית.

עורר־הדיו גיורא קיר
שמן, בעל אולם נוגה ביפו, ערך
חגיגת־ענק ליום הנישואין ה־18
שלו בלובי של האולם. קירשמן
המנסה כל חייו להתחמק מהתיק־העולם
הזה 2723

האירוע היו קווי־הטלפון באיזור־דן
עמוסים, מפני שכל אחד מהאורחים
המכובדים טילפן לעיתונאי
החביב עליו כדי להדליף פרטים
מהמסיבה.

נפתלי בזם

אירח רבים בפתיחת התערוכה הרטרו״ספקטיבית שלו בתל-אביב. אחותו
סירבה להצטלם, וניסתה בלא הצלחה להסתתר מאחורי גב אחיה. לצורך
התערוכה הושאלו ציורים מאוספים שונים, ביניהם ציורו המפורסם ביותר לעזרת הימאים, שצייר
בשנת ,1952 בימי מרד-הימאים. הציור שייך לאוסף ״על המישמר״ ,ובזם קצת כעס על כך שהצלם
העדיף לצלם אותו על רקע ציור ישן כזה, ולא על רקע ציור המראה את סיגנונו העכשווי.

אורי א סרי
שוחח עם

רע ל* כשאני קורא את עצמי. אוי לא
והוא לא עומד בזוהר הזוהר, אלא בשחיטה על
שחיטה.

עמוס קינן

•מדוע? אתה רואה איזו סיבה
לכך?

•קר א תי את הספר ,,ציבעונים
אחינו״ עד הסיח המר 89 ,עמודים.
והסוף הוא באמת מר. ההתרשמות
הראשונה של הקורא היא שהספר
מלא ברצח, בטבח, בשחיטות מכל
הסוגים. מדוע?

• גם עמים אחרים נשחטו.
לא לאורך ולא לרוחב כזה.

• ע מי ם אחרים הפסידו במילה־מות
נוראות ועברו יסורי גיהינום.

כי זה החיים וזה ההיסטוריה. אין כאן מילה
אחת שהיא שקר. כולם רצחו, כולם שחטו,
וכל מה שכתוב שם אמת.

• האם כולם ר ק
שחטו?

לא לאורך ולא לרוחב כזה. כולם הפסידו,
כולם נשחטו. אני אתן לך רשימה, אם אתה
רוצה. היא נמצאת גם בספר שלי, דרך אגב.
רשימת העמיס הנשחטים נמצאת בספר שאתה
קראת עכשיו. אבל לא לעומק היסטורי
כזה, ולא לרוחב גיאוגרפי כזה, לא.

רצחו ורק

כאן לא כתוב שרק רצחו. רק מטופל בנושא
הזה. הנושא מה הם עשו לאחר שרצחו
ולאחר ששחטו, או לפני, לא מטופל בדיוק
בספר הזה.

• י ש הרגשה שהיהודים מאוד
מתגאים בייחודיות השואה שלהם.
הם לא סובלים שואה אחרת לצידם,
כפי שראינו עכשיו לגבי השואה
הארמנית. יש אומרים שהמילחמה
של היהודים בשואה הארמנית, בעצם
הזכרת השואה הארמנית, אינה
נובעת רק מסיבות תועלתיות.

• גם אתה רוצח ושוחט בספר.
כן. לא אני עמוס קינן, אלא האני שנאמר
כאן בגוף ראשון שהוא המספר, האני־המספר.
אני, עמוס קינן, אם אני רוצח ושוחט אעמוד
לדין שמיים, וזה לא נושא השיחה שלנו.

• למה ה״אני״ בספר עוסק בעקשנות
כזאת בצד הזה בלבד? מה
מעיק עליו? מה לוחץ עליו? למה הוא
חושב רק על זה?

זאת מילחמה מיסחרית.

• היא לא רק מיסחרית. היא גם
נובעת מזה שבאמת לא סובלים
שעם אחר יתגאה בשואה שלו.

לדעתי זה היותו יהודי והיותו ישראלי. יש
לו גן משוגע. אגב, גם לישראלי ישנו הגן
המשוגע. ליהודים יש זיכרון היסטורי שאין
דומה לו בעולם, גם לא אצל הסינים, גם לא
אצל עמים יותר עתיקים. הזיכרון ההיסטורי
של היהודים משתרע(א׳) על פני 4000 שנה,
אבל (ב׳) על פני הפלנטה כולה. ליהודים יש
זיכרונות מקראקוב ומברצלונה ומדרום־אמ־ריקה
ומתימן ומחבש ומסין ומהודו ומעיראק
ומכל מקום.

טוב, עכשיו אתה הולך לגנוב ממני נושא,
שאני עוסק בו כמעט כל ימי־חיי, ורוצה גם
לכתוב עליו ספר, אם ה׳ ירחם עלי ויתן לי
לעשות אותו. עניינו בערך החרמת השואה,
או הפקעה או קונפיסקציה או אקספופריאציה
של השואה על־ידי ישראל והעם היהודי. אני
אשתדל לקצר.
אומר כך: כאשר ישו מתייסר על הצלב,
הוא רק איש אחד, הוא מתייסר רק שלושה
ימים והוא מת בסוף, והוא אומר,אלי אלי למה
עזבתני׳ ,והוא אומר,אלי אלי למה עזבתני׳,
שתי פעמים. יכול אדם בהודו ובאינדונזיה
ובסין וביפאן ובררום־אמריקה לבכות בכל
פעם, כשהוא שומע את המילים האלה. אדם,
ששומע את מתיאוס פסיון של באך, או של
מישהו אחר, מעינו יורדת דימעה לרגע.
מדוע? כי האירוע של צליבת ישו, שיכול

• האם יהיה נכון לומר שהיהודים
נשחטים והישראלים שוחטים? וש־הזיכרון
הארוך, חובק־העולם של היהודים,
עוסק כמעט בלעדית בזה
ששחטו יהודים?
הזיכרון של היהודים עושה דבר אחד. המורשת
ההיסטורית שלהם מכתיבה להם כללי־התנהגות.
כל זמן שהם היו יהודים בתימן, הם

היו מאדימים בתור יהודי־תימן. כל זמן שהם
היו יהודי קראקוב, היו מאויימים בתור יהודי־קראקוב.
כאשר הם יושבים בתל־אביב ובירושלים
ובעמק־חפר והם מאויימים, הם מאדימים
בשם בבל, אשור, יוון, רומי, קראקוב,
תימן והכל. ואז הם מגיבים בחשבון היסטורי
רבתי.
כל גנרל ישראלי, כאשר הוא יוצא לקרב
על מישלט 307 הוא עושה חשבון עם אשור־בניפל,
עם סנחריב, עם נבוכדנצר, עם טיטוס,
עם חמלניצקי וגם עם הפורעים בתימן ובמא־רוקו
ובכל מקום, ועושה את זה גלובלית.
אני מדבר ברצינות, ואני מנסה להגיד לך
שאני באמת מדבר ברצינות.
אנחנו עם כישרוני מאוד, עם זיכרון מעניין,
ועם מקולל מאוד מהבחינה הזאת. יש לנו
גן משוגע.

׳ • האם אתה מסכים שהזיכרון ההיסטורי
היהודי פוסח כמעט על כל
דבר הנוגע ליהודים שאיננו עוסק
בשחיטות ובפוגרומים? כלומר,

הקשה מאוד, מצבנו היה יותר טוב. אבל כל
תור־זהב שלנו נגמר בשחיטה, והשאלה היא
לא במה זה מתחיל, אלא במה זה נגמר.
וכאשר תור־זהב נגמר בשחיטה, נשארת השחיטה,
ולא תור־הזהב.
אני גם לא יכול להאשים את הגן היהודי
המשוגע בעניין הזה. אני לא יכול׳להאשים
אותו, אני רק יכול לקבוע מה שאני קורא
עובדה.

הנפש הישראלית היא מיפלוגת. ישראל
מלה היא וקמה של ה׳ בגויים. אין תיקווה
למדינה שהקים בן־גוריון -כך אומר קינן
בשיחה עם אבנר׳ על סיפרו החדש, השמד
־:1ך הוא מקווה -־ לגרום הלם לקוראים.
שהוא מתעלם מפירקי־הזוהר, שבהם
השתלבו יהודים בארצות רבות
ויצרו תרבות?
הזיכרון ההיסטורי היהודי פוסח על זה
כמעט במכוון, הייתי אומר, כמעט במכוון,
ומתמקד אך ורק ברדיפות, בסבל ובשחיטות,

תשמע, מזוהר לא נשאר כלום, משחיטה
נשארים דברים איומים, וזה טיבעי שהזיכרון
ישמור יותר את השחיטה מאשר את הזוהר.
אילו היינו הולכים רק על איבן־גבירול
ועל יהודה הלוי ועל אנדלוסיה ועל תור־הזהב
ועל הרבה תורי־זהב שהיו לנו גם בגלות

היה על־פי כל צדק להיות אירוע יהודי פנימי,
נהפך לאירוע של האנושות, ושאול התרסי
המנוול, פאולום, הפך את שואת ישו לאירוע
של האנושות כולה.
לדעתי הויזלים למיניהם וכל המנוולים
למיניהם וראשי ממשלות־ישראל למיניהם
הפקיעו את השואה לתועלתם הפרטית, ולא
נתנו אותה לאנושות. השואה לא היתה צריכה
להיות אירוע יהודי, השואה היתה צריכה
להיות אירוע של האנושות, ו־מ£׳\£א
א ^ 04.1לא יהודי, אלא אז,י/\0 /
כלל־אנושי.
היפאנים, שהם עם גדול מאיתנו, ועם היסטוריה
לא״קצרה, את הירושימה הקדישו לאנושות
ולא ליפאן. אמרו: האירוע של הירושימה
זה לא שמישהו התנכל לנו, ליפאנים,
והרג אותנו, את היפאנים. אמרו: מישהו התנכל
לאנושות והרג את האנושות, אל תעשו
זאת שנית!

• ההתרכזות היהודית הזאת
בפוגרומים וברדיפות ובשחיטות

מאמין שאו איש ע מוח כ ל־ כ ך קוד ח וחולה. ע ד עוא1י קורא עיתון.״
ובמעשי־טבח היא המכתיבה גם את
היחס לשואה. הם לא יכולים לסבול
שגם אחרים נטבחו.
היא מכתיבה גם את היחס לאינתיפאדה.
לכן ערבי שנהרג הוא כלום, ויהודי שנהרג זה
הכל.
זה לא בסדר. אנחנו, כיהודים, אנחנו כ־יפאנים,
אנחנו כבני־אדם, היינו צריכים
להפוך כל רצח של אדם באשר הוא אדם
לאירוע של האנושות ולאסון של האנושות.
חטאנו. אנחנו חטאנו בעניין הזה, לדעתי,
חטאנו חטא כבד מאוד.

גוריון לא יצר ארץ חדשה ליהודים, ולא יצר
עם חדש.
בן־גוריון רודף אחרינו עד היום. אנחנו
במדינת בן־גוריון בסוף ימיה, מהסיבה הזאת.

את הנמרים, אחת — להביא אותם לטרי יהודי המוכר לנו.

טוריה שבה הם נולדו, ולהוציא אותם לחופשי.
מה שעשתה מדינת־ישראל הוא להקים
בטריטוריה של הנמרים בערך אלף כלובים,

זה גישת רטוש, אנחנו מכירים את זה, אבל
זאת אמת.

• וגישה של אוסוולד שפנגלר*.

זאת גישת רטוש וגישת שפנגלר ואת שתי
הגישות אני מקבל.

• גם אני מקבל אותן. אבל נניח
אפילו שהתפיסה של ״עם לבדד ישכון״
נולדה בראשית הגלות, בראשית
האידיאולוגיה הגלותית.
אבל זה רדף אחרינו כמו צל, והשפיע
עלינו ועיצב אותנו.

• אתה לא תמה על כך לפעמים?
יש בזה משהו מוזר. ניקח, למשל,
את המיתום של אברהם, הגר וישמעאל,
הרודף אותנו פה היום אחרי
קרוב ל־ 4000 שנה.

• החטא הזה נובע מההתרכזות
של היהודים בסיבלותיהם, שאינה
מאפשרת להם לפתוח את הסבל לאחרים.

אפילו
לא את הסבל. .עם לבדד ישכון״
כתוב בתנ״ך. ואנחנו עם לבדד ישכון, וזאת
קללה שרובצת עלינו, כי באנושות שום עם
לא לבדד ישכון.
באנושות יש מגע בין עמים, מגע טוב, מגע
רע, אפילו של שחיטות. הצרפתים שחטו גרמנים,
הגרמנים שחטו צרפתים, אבל הם יכולים
גם לעשות שלום של קבע, או של קבע
לכמה דורות, מפני שהם לא לבדד ישכנו.
אנחנו מסוגלים או לשלוט או להישלט,
אבל תמיד לבדד.
זה עסק־ביש. אנחנו מוכרחים להשתחרר
מהתפיסה ההיסטורית שלנו, שאנחנו עם לבדד
ישכון.
עם לבדד לא ישכון! (את האינטונציות
שלי אתה לא יכול לשים במאמר שלך, לא
יעזור לך).

אחרי קרוב וכמעט בערך 4000 שנה, מאז
תקופת־האבות, כן.

• האם זה מפני שמיתוסים מעצבים
את אופיים של עמים, ונגזר עליהם
לחזור עליהם שוב ושוב, או שזה
אופי של עמנו, שמצא את ביטויו
במיתוס הזה?
לא, אני חייב להיות הוגן בעניין הזה, גם
כלפי עמי שלי, ולהודות שמיתוסים מעצבים
אופי של סביבה. למיתוסים יש תכונה של
הגדרת הסביבה. וכל רבר בטבע מוגדר גם
סביבתית, כולל עמים, כולל היסטוריות של
עמים, כולל דברים כאלה. אנחנו, מהבחינה
הזאת, עם מקולל מאוד, בגלל זה שאנחנו עם
כל־כך ברוך מאוד, אנחנו עם מבורך מאוד.

• במיתוסים.
כן, אבל לכן אנחנו עם מקולל כל־כך.
אילו היינו כבר מתים, והיינו הופכים רק
להיסטוריה, כמו אשור, כמו בבל, כמו מצריים
העתיקה, מצבנו היה טוב. היינו התושבים
החדשים של אותה ארץ, אבל ללא השפה
וללא המיתוסים.
במצריים מדברים ערבית, ולא מצרית
עתיקה. כנ״ל בבבל, ובארץ שינער ובארץ
עילם ובשושן הבירה לא מדברים את שפתו
של אחשוורוש, וכר וכר.

תשמע, אני באמת מאמין בזה, אני כבר
בערוב ימי, מה שנקרא, נכון?

• א* יודע. אתה ילד.

ערוב, רגע, יש לפעמים ערב ארוך מאוד.
החל מגיל 60 בן־אדם הוא בערוב ימיו, אני כן.
ואני חושב שאני בערוב ימי וזה בסדר, אני
שלם עם זה שאני בערוב ימי.
אבל אני רואה אחורה את כל הסיפורים
האלה, ואני אומר לך שהאסון הגדול ביותר
שלנו זה שאנחנו חושבים שאנחנו ״עם לבדד
ישכון״ .אין עם שיכול לשכון לבדד, אנחנו
גרים בתוך בית משותף, ועלינו ללמוד לחיות
עם השכנים באותו הבית המשותף.

• אילו היינו מדברים פה גרמנית,
כפי שרצה הרצל, או אידיש או אנגלית,
אתה חושב שהיינו עם אחר?
אוי, אתה עכשיו הפחדת אותי. הנטייה
הטיבעית שלי היא להגיד: אפילו אם יזה היה
לרעה, קודם כל לחזור ולדבר עברית. זו
הנטייה שלי. עכשיו, אם אתה שואל אותי לא

• הציונות באה לגאול את היהודים
מקיום של עדה נרדפת, עם נרדף
בקרב הגויים, ולהקים לו בית לאומי.

₪ש^ ו ₪ו ו ₪דוו
מדינה, שבה הוא יהיה ריבון לגורלו.
והנה אנחנו רואים, לפי התיאור
שלך. שלמעשה היהודים לא השתנו
בכלל, אלא הפכו רק את הקערה על
פיה. במקום ״עם לבדד ישכון״ נרצח,
הוא הפך ״עם לבדד ישכון״ ת־צח.
האם זה כישלון של המהפכה
הציונית?

לא, לא. זה פירוש כוזב ואי־הבנה של
המסר הציוני האמיתי.

• שהוא?
המסר הציוני היה גם ליצור עם חדש. ופה
לא יצרו עם חדש. הביאו עם ישן לתוך איזה
כלי חדש, ששמו ארץ, או מדינה, או דבר כזה,
אבל לא נעשה שום מאמץ ליצור עם חדש.
עם חדש זה גם טיפול־שורש, גם טיפול
בגנים, גם חיסול הגלות מבחינה אינטלקטואלית
ומבחינה ריגשית.
כאן, בארץ־ישראל, בן־גוריון לא חיסל את
הגלות. הוא רק נתן לה דגל מקומי. זה הבדל
גדול מאוד. אז זאת גלות עם דגל. אבל בך

ואם תרצה לפרט את השאלה הזאת, אני אענה
לך גם הלאה על זה, כי אנחנו כל ימי חיינו,
גם אתה וגם אני, כל אחד בדרכו, עוסקים
בשאלה הזאת.
יש כאן כשל ברור.
אני לא חושב שהציונות היתה רעיון רע,
הרעיון להפסיק את האנטי־שמיות, להפסיק
את הפוגרומים, להפסיק את התלות של יהודים
בגויים בעולם, לרכז אותם בטריטוריה,
שיהיו עם טריטוריאלי, כמו צב, כמו צבי, כמו
נמר, כמו אני־לא־יודע־מה, כמו עם, הוא
רעיון חיובי ובריא.
הרעיון לעשות את זה בארץ־ישראל הוא
גם־כן נכון, כי יש תנאים מוקדמים, אקלימיים,
היסטוריים וכו׳ וכר, שעושים את זה
אפשרי ונוח ביותר.
אבל מה הם עשו? תאר לעצמך ...אתה יודע
מה, אני אתן לך את זה במטאפורה: תאר לך
שהעם היהודי היה בכלל עם של נמרים,
והנמרים בסכנת־כלייה, והרצל החליט להציל
את הנמרים. עכשיו, יש שתי דרכים להציל

שבכל כלוב יש גמר אחד. דבר מטומטם.
אתה רוצה שאני אגיד לך את זה לא על
נמר? על דולפין? אז אני אהפוך לך את המטאפורה
לדולפין.
אז הקימו אלף בריכות־שחייה, שבכל ברי־כת־שחייה
יש מישפחת־דולפין אחת. אחת
באה ממארוקו, אחת באה מתימן, אחת באה
מחבש, אחת באה מפולין, אחת באה מזה,
הקימו אלף בריכות של דולפינים ואומרים:
שיחררנו את עם ישראל.
מה שיחררנו? שמנו דולפינים בבריכות
שלא מתערבבות ,״עם לבדד ישכון״.

• ״ ע ם לבדד ישכון״ נאמר, אם
נאמר, לפני 3000 וכמה מאות שנים.
ברור שזה נכתב לפני 2500 שנה.
זאת אומרת שהאידיאולוגיה הזאת
נוצרה עוד כשהעם הישראלי ישב
במולדתו, ולפני שהוא הפך לעדה
עולמית, או בזמן שזה קרה — אם
מקבלים את הגישה שעזרא ונחמיה
היו למעשה ההתחלה של העם ה•

ריגשית, אלא רציונלית, מה היינו צריכים
לדבר כאן? רציונלית, היינו צריכים לדבר
אידיש או גרמנית, והיה לנו יותר טוב. רק אני
לא הייתי מסכים. יש בעייה. יש לי בעייה, אני
גם כן יהודי, אני גם כן ישראלי, אני גם כן זה,
אני לא מבדיל את עצמי ומפריד את עצמי
מהבעייה של כולנו, אני הרי בסך־הכל גם־כן
חלק מהקהילה הזאת, אני לא זר לה.

• אתה אומר, למעשה, שהמיתוס
עובר באמצעות השפה. העולם הרוחני
עובר באמצעות השפה.
מאוד, עד מאוד, עד מאוד ...נורא, נורא,
מאוד, מאוד...

• אי לו הספר שלך היה נכתב
בגרמנית?
באסקימוסית, הוא היה היום. בסט־סלר״
עולמי.
*או ₪לר שפ1לר. התודדישת 707/׳,
כתב את הספר 5070/7/0/7׳ שקיעת המערב,
שהביל בן השאר תיאוריה .//

.אני מרגיש שישראל הולכת ונעלמת מתחת לכפו ת רגל״ .או• לא יור ע סגה
(המשך מעמוד )19

• אבל לא היית כותב אותו כך,
היית כותב ספר אחר.
כן, שהוא היה גם־כן״בסט־סלר״ עולמי,
אבל אחר.

ראלי טוב, שייך למוטציה הזאת, ואני מתוך
המוטציה עצמה הבנתי את המהות שלי.

• מי שהו יכול לחשוב שעלילת
הסיפור השלישי — ישראלי בא

• לא, אז אני לא אגיד את הסוף
של הסיפור, אגיד רה! את מהותו.
הוא עוסק בשריפת ילדים גרמנים.
אפשר לטעון שזה סיפור יהודי דוו־

• למעשה אתה הופך את המספר
של הספר למעין פרוטוטיפ יהודי,
נכון?

כך אמרתי. אכן, כך אמרתי. אמת.

• אני זוכר איזה...

לא. כאן, אם מותר לי לתקן אותך...

אני חושב את עצמי לצלם טוב של הנפש
הישראלית. יש סיפור אחד, כאן בספר,
שהוא ...כל הסיפורים רוויים בזה, ויש קשר
בין שלושת הסיפורים בספר ...אבל יש סיפור
אחד ששמו ״סיפור מינכן״ ,שהוא סיפור די
חולה, ואני טוען שהוא צילום הנפש הישראלית.

ירחם על כולנו!

• ע ל כולם וגם על כולנו. לפני
הרבה מאוד שנים כתבת סיפור
בהשלס הזה — אולי ככר שכחת, ואני
זוכר אותו — על ״הכבש הנוראי״,
כבש ש...
אני לא שכחתי.

• כבש שגדל וגדל וגדל, עד
שהוא מתחיל לטרוף את כל חיות־הטרף.

אפשר שהמילה ״די״ מיותרת.
הסיפור הוא חולני, והוא רצחני.

את הזאבים ואת הנמרים ואת האריות, את
כולם.

אבל הוא צילום הנפש הישראלית, וזאת
לא נפש יהודית, זאת נפש ישראלית. הנפש
הישראלית היא מוטציה• של הנפש היהודית.
מוטציה גם בעזרת השפה. השפה עזרה למו־טציה
להתקיים גם בעולם חדש וביקום אחר.
אוקיי? אתה איתי?

• למעשה זה אותו רעיון.
אני ישראלי ואני הבנתי אז, או לפחות
חשתי אז — אני חש, אני לא מבין, אני סופר,
סופר לא מבין, סופר חש — חשתי את הנפש
הישראלית. ה׳ ירחם על כולנו, אמן ואמן
סלע, ה׳ ירחם על כולנו.
אני אומר לך, היהודים זה עם מקולל, אבל
הישראלים זה הסעיף הכי מקולל שיכול
להיות של העם היהודי.

•מוטציה פירושה שזן מסויים
מוליד במיקרה איזה שהוא ולד, ונוצר
זן חדש. ואילו כאן אפשר לטעון
שזה המשך היהדות באמצעים אחרים.

מוטציה (מהסירה הלאטירית
£א\ , 7/לשרות) פירושה שימי ררט׳ בצאצא
הריחן להורשה.

כל סיפור אמיתי, מדוסטוייבסקי ומטה,
הוא השוט של ה׳ .כל סופר, זה התפקיד של
הספרות בכלל, להיות השוט של ה׳.

• עכשיו אתה, כתור השוט של
ה /אומר שהישראלי הוא השוט של
ה׳ ,לנקום באנושות על מה שהיא
עשתה ליהודים.

לא, לא נכון. לא. פה נולד זן חדש, אבל זה
לא המשך היהדות באמצעים אחרים, זאת מוטציה
של היהדות. היהדות היא האמא החוקית
של המוטציה, המוטציה היא ממזר של היהדות,
אין לה קשר אל היהדות.
אין קשר לאלה שמופיעים בסיפור״מינכן
עם היהדות, כשם שאין קשר למי שהיום עושה
מה שעושה בקולומביה, ובכל מיני ארצות
אחרות, שאנחנו רווחים בהן. ואני חייב להזכיר,
שאני כתבתי את זה לפני איקס שנים,
לא לפני שהעובדות התגלו, אלא גם לפני
שהעובדות התבצעו בכלל.
יש בסיפור רצח, יש בו הירואין, יש בו
סחר־נשק, ואני כתבתי את זה לפני שזה היה
בכלל עובר במעי אמו, כתבתי את זה לפני זה,
כי אני קרוב לנפש הישראלית ואני מבין
אותה. אני מבין את הנפש הישראלית, ואני
ניחשתי מה הנפש הישראלית מסוגלת לבצע.
למה? כי אני כנראה בעצמי, כמו כל יש

אצל הנוצרים קיים המושג ״השוט

• את זה כתבת בסיפור על הכבש
הנוראי.
בהיותי בן פחות מ״.25

• כתבת לפני מילחמת ששת־הימים.
בהיותי
בערך בגיל ,25 נאמר.

• בשנות דד 50 המאוחרות.
כן, הייתי בן 25 כאשר כתבתיו, וה׳ ירחם
עליך ועלי, כי זה הסיפור עלינו, מה אני
אעשה.

המשך

שאלה: האם ישראל היא
באמצעים אחרים?
תשובה: לא, לא! פה נולד זן חדש. זאת מוטציה של
היהדות. ממזר של היהדות, שאין לו קשר עם היהדות.
למינכן, חוטף ילדים גרמנים...
אל תספר את הסוף של הסיפור, ואל תהיה
כמו הסדרן הסקוטי שלא קיבל טיפ וגילה
לבאי־הקולנוע מי הרוצח בסרט.

״ספומטווף לגמו
״שלושה סיפורים, שאירועיהם מתרחשים
בזמנים ובמקומות רחוקים,
ספק־מציאותיים ספק״חזויים,״ כך
נאמר על עטיפת סיפרו החדש של
עמוס קינן ,״ציבעונים אחינו״.
״ספר מטורף לגמרי!״ היתה התגובה
הראשונה של קוראים.
הספר מורכב משלושה סיפורים:
״אודסה מאמה״ ,״מחול צירקסי ב סידני״
,״סיפור מינכן״ .הם כתובים
כולם בסימון הקינני האופייני -תעע
מו ט קינן
רובת של תמונות סוריאליסטיות צבעונים וקטעים כמעט אוטו־ביוגראפיים
ישראליים.
אחינו

״הדרן
קינן, של הקודם
סיפרו
•אור•מגיכמיר׳יי*?•״מ
עין־חרוד״ ,סיפר על דיקטטורה צב־ר״א*-תג־?׳־
,ממד*לו;־1ג
אית״פאשיסטית בישראל, ועל הדרך
להפלתה. הספר החדש אינו עוסק ב קינן
עצמו רואה בספר דק זה את
אירוע כזה, אלא נותן תמונה כללית
של זוועה מתמשכת, שבה מעורבות כל יצירתו החשובה ביותר עד כה. הוא
עלול לגרום להלם אצל קוראים רבים.
הסטיות האפשריות.

היהדות

קא, יותר מאשר ישראלי.
לא, זה סיפור ישראלי יותר מאשר יהודי.

• ולמה?
הוא עוסק בגילגול של היהודי אל הישראלי,
בשארית או במישקע שנשאר אצל
הישראלי של היהודי, והופך אותו לסכנה
לעולם ולאנושות.

• אם הישראלי הוא מוטציה של
היהודי, מה יהודי כו ומה ישראלי

אני אשאל אותך שאלה במקום לתת לך
תשובה. אני אשאל אותך: האם ה׳ — אם יש
ה׳ ,אם יש דבר כזה — לא התכוון להעניש
את האנושות על מה שהיא עשתה ליהודים,
בזה שהיא עשתה מוטציה של היהודי שיכול
להרוס את האנושות בכלל? זאת שאלה!

• שאלה מצויינת.
שאלה. טובה. אני עכשיו שואל אותך.

• על זה רק ה׳ יכול לענות.
אני שאלתי את זה את אורי אבנרי, לא את

בכל אופן, מה שלא נעים לי ומעיק עלי
מאוד זה שאחד־אחד, קטעים מהסיפור הזה
הולכים ומתגשמים עכשיו בכותרות ראשיות
בעיתוני הערב והבוקר.

• מתי כתבת את הסיפור?

כתוב. בקאהיר ב־ .1987 ועכשיו זה קם
לתחייה, ופשוט קורה בשטח. מעצבן, נכון?
כן, אותי גם כן.

• ל פני שהיו שטחים כבושים,
לפני מילחמת ששת-הימים, לפני האינתיפאדה.

בכלל לפני שחשבנו שיקרה דבר כזה.

• אבל היכרנו את בן־גוריון.
לצערי הרב, כן. ואם אתה שאלת על בן־
גוריון, אני באמת מאמין, באמת ובאמונה
שלמה, שהאסון של הציונות, הקטסטרופה
של הציונות זה בן־גוריון. כתבתי את זה כמה
פעמים. אכתוב את זה עוד 700 פעמים, אם
יתנו לי.
מדינת בן־גוריון זה דבר שנידון לכישלון
מלכתחילה, אילו רק מישהו היה מבין במה
המדובר.
מדינת בן־גוריון היתה בנוייה על ניתוק
מוחלט מהסביבה המיידית, דבר שהטבע אינו
תופס אותו ואינו סובל אותו.
אמבה אינה יכולה להיות מנותקת מהסביבה
המיידית, ומרינה אינה יכולה להיות
מנותקת מהסביבה המיידית. הסביבה המיידית
שלנו זה כאן. בן־גוריון המציא מין צינור
מלאכותי, שמקשר אותנו אל איזה סביבה
אחרת, לא אל הסביבה המיידית. ואנחנו חיים
בתוך בועה. וברגע שנפרץ או נסתם הצינור
הזה, אנחנו, בתוך הבועה, או נחנקים, או שהבועה
מתפוצצת, אחת מהשתיים.
זה מה שעשה לנו בן־גוריון וזה מה שעשינו
אנחנו כאשר בחרנו בבן־גוריון.
היתה לנו בחירה, בן־גוריון או לא בן־גור־יון.
בחרנו לא־נכון, וזה סיפור לעוד ראיון.
אני לא יודע, זה כבר סיפור ארוך, מר אבנרי.

• אכל לפי דבריד, הרי הוא נגזר
עלינו מראש, הבן־גוריון הזה. לא
היתה לנו ברירה אלא לבחור בו.
לא, לא, יכולנו, יכולנו, היתה לנו ברירה,
אתה היית ברירה, אני הייתי ברירה, רטוש
היה ברירה, הכנענים היו ברירה, היו המון
ברירות. הפור נפל, אבל אני אומר לך, זה לא
נכון ואני לא דטרמיניסט* ,שום אדם רציני

א1י מבטא ...א1יחדל מיו ליו לב ט א את ישראל...״
כיום איננו דטרמיניסט. יכול היה להיות אחרת
אילו היו כוחות אחרים. אילו היו כוחות
אחרים, היה אחרת. לא היו הכוחות האחרים.
אתה לא היית כוח, אני לא הייתי כוח, רטוש
לא היה כוח, הכנענים לא היו כוח, יגאל אלון
לא היה כוח, יצחק שדה לא היה כוח, אף אחד
לא היה כוח, בן־גוריון היה כוח.
ושמע, אתה רוצה שאני אכתוב פה עכשיו
ספר בראיון איתן־? אז אני אגיד לך: אילו
ואילו ואילו לבן־גוריון לא היה מגע עם יהדות
ארצות־הברית, ואילו יהדות ארצות־הב־רית
לא היתה ממלאת את כוחו למלא את
השאיפות שלה, בעצם, היתה מדינת־ישראל
אחרת. גמרתי לדבר, די.
בעוד 10 שנים תראיין אותי עוד פעם. די,

גם עכשיו.

• אני עדיין דבק במישור הכלל־אנושי.
אמר פעם מישהו, שכחתי
מי, אולי ארתור קסטלר, שהיהודים

• אתה מוכן לעבור מהספר לעמום
קינן עצמו?
אם זה לעמוס קינן, כן. אם זה לדן בך
אמוץ, לא.

•כשאתה אומר את זה, אתה
מכשיר לבבות להגירה — לא רק
פנימית, אלא גס להגירה חיצונית.
אם ישראל כל־כך מפחידה.
זה מה שאמרתי.

• אם ישראל מפחידה, למה ש...
אילו אני בן 20 היום, מאוד יתכן שהייתי
מהגר מכאן, מאוד יתכן.
אני לא מאמין עוד בסיפור הזה של
הציונות. אני לא מאמין בסיפור של ישראל.
אני לא מאמין בו יותר.
אני לא אומר שלא יתכן — אני רק אמרתי
שאני הפסקתי להאמין בו. אני לא נביא, ולא
מדבר כנביא, מה יקרה לזה. אני רק אומר אם
אני מאמין בו או לא מאמין בו. אני חדלתי
להאמין, חדלתי להאמין.

• לא, הראיון עוד לא נגמר.

לא, להישאר בנושא הזה.

• מתוך דבריך כאן, ולמעשה גם
מתוך דבריך בספר, מתקבלת תחזית
מאוד קשה לגבי עתידה של מדי-
נת־ישראל.

• אתה חדלת להאמין שזה יקרה,
או שהדלת להאמין שזה יכול לקרות?

אתה אומר שהמדינה הזאת,
כמו שהיא, אין לה אסשרות־קיום,
היא נגד הטבע.

חדלתי להאמין שזה יקרה.

• או שזה יכול לקרות?

השאלה היא טובה, בטוח שחדלתי להאמין
שזה יקרה, לא בטוח שחדלתי להאמין שזה
יכול לקרות, כי אחרת הייתי מתאבד ולא
כותב ולא מדבר. למה בן־אדם כותב? למה
בן־אדם מדבר? בן־אדם כותב, בן־אדם מדבר
גם בגלל התיקווה שהוא אומר לעצמו אם אני
אומר ואחזור ואומר ואחזור ואחזור ואומר
ואומר, יכול להיות שדבר שהיה אמור להיגמר,
בכל זאת יתחיל מחדש.

נכון. אני אומר את זה בספר, למרות שלא
זה הנושא של הספר, זה לא הנושא. הנושא

זו המסקנה של הספר.
והנושא של הספר זה לא מדינת־ישראל.
מדינת־ישראל לא מוזכרת בו בכלל, אני מבקש
שלא תשכח את זה בריווחן־ אודות הספר.
הספר לא מדבר על ישראל בכלל.

• .אבל הספר מדבר על ישראלי
אחד, אלמוני.

כן, אופטימיזם, פסימיזם, דברים כאלה.

• אי לו היית צריך להגדיר את
עצמך באופטימיסט או כפסימיסט,
אתה מין אופטימיסט פסימי או פסימיסט
אופטימי. אתה מאמין שאתה
פסימיסט, אבל אתה פועל כאילו
הייתי אופטימיסט.

• השאלה היא מה האלגוריה, מה
תוכנה? אם אתה הופך אותה מאלגוריה
ישראלית, יהודית־ישרא־לית,
לאלגוריה כלל-אנושית? אתה
מוכן להפוך אותה לאלגוריה כלל־אנושית?

•למילה
״אנושי״ יש בעברית
שתי משמעויות שונות: משמעות
ומשאחת
במובן של
מעות אחרת במובן של -ס מ

כישראלי, אני גם אנושי, כלומר בן־אנוש,
ואנושי, כלומר מתנהג באנושיות.

• עכשיו אני מנסה להעביר את
עצמי לרמה כלל־אנושית, דבר שקשה
לי במיקרה זה, ואני שואל את
עצמי: אם הגיבור...
כי אתה בעצמך ישראלי.

• כי גם אני ישראלי, והספר ישראלי,
ואתה ישראלי. אס אנחנו
נקבל לרגע שמה שמתואר בספר
איננה חווייה ישראלית, כי אם
חווייה כלל־אנושית, מה התמונה
שמתקבלת?
התמונה שמתקבלת היא שכל קבוצה אנר
שית בעולם, שתגיע למצב של הקבוצה הישראלית,
כך תנהג, בהתאם.

• היתה פעם תיאוריה...
אתה בחרתנו, אז ה׳ בחר אותנו גם לניסוי
י הזה. שה׳ ירחם על הישראלים.

• פרדוכס מסויים.

לא, רק לפעמים הוא מופיע כישראלי, הוא
בכלל לא מופיע כישראלי, הוא מופיע כאלמוני,
אני מתקן אותך, והעין מבחינה שאכן
האיש ישראלי.

אני כיהודי, כישראלי, כאדם, אני אנושי
וכל דבר שקורה לי לא זר לאנושות. אני לא
בלתי־אנושי. אלי ויזל הוא בלתי־אנושי, אני
אנושי.

• .ה׳ בחר אותנו, ולא ידע מה הוא
עושה.
היינו הכי בשלים לזה.

* אדם הנואס-ן שהכל ל,סע סראש, על־
•ר• כוחות חיצע״ם הח שפיעם על הרצון הא־מש:

מתחת
לכפות־רגלי, ואני לא יודע את מה אני
מבטא.
(רחל אבנרי, מהצד: אתה גורם ממש סחרחורת
כשאתה אומר דברים כאלה!)

משהו מעין זה, נכון, כן. אני פסימיסט
ביסודי, שפועל באופטימיסט, כאילו הייתי
אופטימיסט.

• מ פ ני שאחרת היית גר בניו־יורק
באופן קבוע?

שאלה: המיתוסים האלה רודפים אותנו?
תשובה: אנחנו מסוגלים לשלוט או להישלט, אבל
תמיד לבדד. זה עסק־ביש. עם לבדד לא ישכח!
מייצגים את ההודייה האנושית, אבל
בצורה הכי קיצונית.
אני חותם על זה מתחת. לא ידעתי שמישהו
אמר את זה, אני חותם על זה מתחת.

• זה נאמר על היהודי, כשהיהודי
היה קורבן. עכשיו אתה ממשיך בקו
הזה, ואומר שהיהודי הוא ההתגלות
הכי־קיצונית של החווייה האנושית
גם כשהוא לא הקורבן, כי אם הוא
הרודף והנוגש.
אכן, כך אמרתי.

• אני לא רוצה לחזור על מה
שאמרת לי לפני הראיון, שההבדל
בינך לבין ח בן־אמוץ היה בכך שדן
בן־אמוץ הלך מן האני לאנחנו, ואתה
הלכת מהאנחנו לאני. אז אתה, איש
כמוך, שהוא ישראלי...
אני איש די כמוני, בסך־הכל.

• אתה איש כמוך.

די כמוני.

• ב אי ש כמוך, שהוא ישראלי
מובהק, וכל יצירתך ישראלית ומעורה
בשפה הישראלית ומצלמת
נפש ישראלית, כדבריך — איפה
אתה עומד הדם באמת באופן אישי:
מול, או בתוך, או מחוץ לעם־יש־ראל?

ואז באמת אפשר לומר שהספר
הוא בלל-אנושי, מבחינה זאת שהוא
מתאר, באמצעות הישראלי, שהוא
מייצג חווייה אנושית יותר מאשר
כל אחד אחר, את ההודיה האנושית
בצורה קיצונית.

אני עומד בערוב ימי ומסתכל וחרד.

במערומיה, בצורתה הנוראה ביותר, אכן
כן. אני מאשר את זה. אני, לפחות כמחבר־הספר,
אומר כן.

•הגר מנים יצרו פעם, במצב
מסויים, את המושג ״הגירה פנימית״
.אתה חש בתוכך משהו כזה?

• טוב, יש עוד ויכוח על השאלה
אם מחבר־הספר יכול בכלל לשפוט
על הספר שהוא כתב.
נכון, אולי לא, רגע, יש ויכוח. אני חושב
שאני מחבר נאור ומודע למה שאני כותב. אם
לא יבואו השופטים אחריי וישפטו את הספר,
אז שישפטו אותי.

לא בתוכי, אבל מסביבי, כן. בתוכי לא. אני
איפה שהייתי בדיוק, אבל אני מרגיש איך
הקרקע נשמטת מתחת לרגלי, ואיך שאני
חדל מיום ליום לבטא את ישראל של הערב.

• מבטא אותה על דרך השלילה,
כמי ששולל. אבל גם השולל שייך.

אני מרגיש שישראל הולכת ונעלמת

בלי בעייה.

• כתבת ספר ,״הדרך לעיך־חרוד״
שהוא הרבה יותר פשוט, מפני
שהוא מגדיר מצב מסויים, מתאר
אותו, מביא פיתרון.
אני גם אגיד לך משהו: הדרך לעין־חחד
נראית באידיליה רומנטית ורודה לעומת
ציבעתים אחינו.

• כן, גם אני חושב כך. מפני שזה
סיפור על סיטואציה מסויימת עם
סיתרון, בעוד שפה אתה מתאר
סיטואציה הרבה יותר בסיסית, לא
קשורה באירוע אמיתי או דימיוני.
זה או אחר.

• זה או אחר, ואין סיתרון בכלל.
זאת אומרת, פה זה ספר בלי פיתרון,
ספר הנותן תמונה מבהילה מאוד,
ואומר זהו8 17 ,י .7 9 ^ 7
שמע, אני נבהל אפילו יותר ממך ממה
שאני כתבתי, באמת.

• לא נבהלת בזמן שכתבת?

כן, כן•

• היום אתה נבהל יותר?

יותר, אני נבהל ממה שכתבתי.

• כקורא אתה נבהל יותר מכסי
שנבהלת ככותב.
רע לי כשאני קורא את עצמי, רע לי. אני
לא מאמין שאני איש עם מוח כל-כך קודח
וחולה, שכתב דברים כל־כך קודחים וחולים
כמו שכתוב שם. עד שאני קורא עיתון, ואז
נחה דעתי, אני יודע שאני לא קודח ולא חולה,
אלא איש קטן, שפשוט ראה מה שהולך
לקרות. רע לי.

זוהי קריאה של אסירים ביטחוניים, שהוברחה מבית־הסוהר ונמסרה ל מ ערכ ח

לוי שאול, שהתבטאה בנכונותו לפתור את
הבעיות התלויות בררכים אינטליגנטיות,
על־ ידי הידברות והבנה הררית. למען האמת,
נפתרו מיספר בעיות בדרך זו, והמצב חזר
והשתפר במיקצת לאחר תקופתו השחורה של
הנציב לשעבר ,״הביטחוניסט״ כביכול, דויד
מיימון, שהכריז מילחמה כנגר האסירים הפוליטיים
והביטחוניים מהרגע הראשון שבו
ישב על כס הנציבות.
אין אנו באים כאן לעשות השוואה בין הנציב
הנוכחי, שאול לוי, לבין הנציבים לשעבר,
רפי סוויסה או דויד מיימון. ואין צורך
להזכיר איפה נמצא דויד מיימון עכשיו.
אנו כאן מבקשים להתריע על מה שעלול
לקרות נוכח ההיררדרות הנוראה במצב הכללי
בבתי־הסוהר הביטחוניים בכלל, ועל המצב
הקשה והנוראי של אחינו, שהועברו לאחרונה
לאגף רקפת בכלא נ־צן ברמלה ״והטיפול״
כביכול שהם מקבלים שם כדי לרצות
גורמים פוליטיים שונים.
בתקופה האחרונה מתנהלת נגדנו הסתה
גלוייה וסמוייה, שכנראה היא חלק מהמיתק־פה
הכוללת נגד העם הפלסטיני, ובמיוחד אחרי
כתבתו של אורי כהן־אהרונוב ביומן הטלוויזיה
הישראלית על כלא ג׳ניד, ואשר הוצגו
בה חצאי־אמיתות. כתבה זו, אשר הבליטה
דברים שוליים לגמרי, כמו מישחק הפינג־פונג
והישיבה המבויימת עם מנהל-הכלא,
התעלמה במתכוון מהדברים הנוראים והבע־

קריאה פתוחה לשוחרי השלום והצדק.

חודשי אינתיפאדה. יותר מ־ 600 חללים.
כ־ 50 אלף פצועים 7000 .מהם יישארו
נכים לכל החיים 23 .חודשים של מוות ופציעה
ושבירת עצמות, של השפלה ושל זעם
והרם ודמעות.

ציין צפריר, העולם הזה

הקריאההבאהשל ״האסירים
הביטחת״ם והפוליט״ם״ הגיעה ליד׳
..העולם הזה בדרכי־סתר. האיגרת
כולה היתה כתובה באותיות זעירות,
בעברית, על גבי מפית דקיקה.
הנזפית גולגלה באורה הדוקה עד
שדמ תה ל ג לי ל זעיר, ש1יתן היה
להסתירו ולבלעו. את הכתב ויתן היה
לפענח רק בעזרת זכוכית מגדלת.

״העולם הזה״ מפרסם כאן את
האיגרת במלואה וכלשונה, הן כחובה
הומניטרית, הן ב של האזהרה החמורה
הכלולה בה, הראויה לתשומת־לב
מ״דית. אין המערכת יודעת באיזה
בית־סוהר חוברה הקריאה, ומי חיבר
אותה. הכותרת אמרה :״קריאה
פתוחה לשוחרי השלום והאדק״.
היא כתובה בש בה עברית טובה

בקיצור, שנתיים אינתיפאדה בחוץ, בשטחים
הפלסטיניים הכבושים, ושקט כמעט מוחלט
בתוך בתי־הסוהר הביטחוניים. שקט כמעט
מוחלט, לא משום שיש לנו מה להפסיד,
כפי שטוען נציב שרות בתי־הסוהר, מר לוי
שאול, וגם לא מפני שההוראה מבחוץ איננה
או ישנה. שקט בבתי־הסוהר זאת עובדה, וגם

הוכחה שהאינתיפארות בתוך בתי־הכלא
קשורות אך ורק במצב בתוך בתי־הסוהר, ובתנאי
מחייתם של האסירים, ולא היו פוליטיות
או לפי הוראה מבחוץ, כפי שניסו להציג
את הדבר גורמים שונים מהשב׳׳ס ומחוץ לו.
השקט שהיה בשנתיים האחרונות הוא משום
שראינו בחיוב את מריניותו של הנציב

נציב שאול
,אין בנו רוצחים. כולנו לוחם ים ר

העול הזה. אזהרה חמורה: תהיה חזית חמה מאוד ויפלו חללי רבים

יות הבסיסיות של האסירים, הקשורים
בתנאי־מחייתם הקשים מאוד.
חלק גדול מהציבור הישראלי חסר כל מידע
על חיי האסיר הפלסטיני הביטחוני והפוליטי
בין כתלי הכלא. אולי מעטים יודעים
מעט מאוד על תנאי־חייהם של האסירים, ורבים
הם אשר סבורים שלאחר כתבה אחת
מכוונת, שראו בטלוויזיה הישראלית, יכולים
להכיר את האמת על תנאי־מחייתם של האסירים
הפוליטיים והביטחוניים. אמנם אסור
להמעיט מחשיבותם של כלי־התיקשורת,

שם החיים הם בלתי־נסבלים לחלוטין. שם
גרים האסירים בתוך קוביות־בטון נמוכות,
שהן בעצם תנורים בקיץ ומקררים בחורף,
ואשר אין בהן חלונות חוץ מחריצים של 12
סנטימטרים רוחב ו־ 30 סנטימטרים אורך
מתחת לתיקרה, ושלא יעילים לשום דבר חוץ
מלחדירת עקרבים וכל מיני זוחלים מידבריים
אחרים שהאסבסט לא מונע בעדם. שלא לדבר
על החצר הקטנה ששיטחה אינו גדול משטח
חדר אחר בכלא־רמלה.
אין אנו הולכים לבקש חנינות או להמתיק

של משליך בקבוק״התבערה מקלקיליה או
משליך־האבן מהקסבה של שכם, שמילאו את
חובתם הלאומית במיסגרת המאבק העממי
הכולל כנגד הכיבוש, דבר שהוא לגיטימי
וחוקי בעיני כל העולם(חוץ מישראל).
ובו בזמן לא מתרגשים, ואפילו מעודדים
ומזמנים לכנסת (בית־החוק בישראל) אחד
כמו בן־שימול, הרוצח מטיל־הלאו, או ההוא,
רוצח הילדה מכפל־חארת׳ ,או הרוצח מכפר־בורקין,
או זה מכביש־גהה, שלא לדבר על
אנשי אירגון הטרור הישראלי(״המחתרת״)

..האסירים אונרים אח אווחותיהם נשהם יושבים על ריצפת התאים ...אין אסיר
יכול ללחוץ את יוה של אמו או של אשתו או אנילו לגעת נילויו ...ננלא
נכחה האסיוים גוים בקוביות־בטון נמוכות, שהן תהוים בקיץ ומקווים
בחורף ...החריצים משמשים וק לחויות עקובים חוחרם מיובו״ 1י * י י * י י 1
לטיול בחצו וק ביו״ם הכבולות מאחוו ובוגדים נבולות בשושוות עבות
אבל כתבה אחת, ורק אחת, איננה תורמת
להעברת האינפורמציה המינימלית הדרושה.
אנו, האסירים הפוליטיים והביטחוניים
בבתי־הסוהר בישראל, מעוניינים מאוד שהציבור
הישראלי יתחיל להכיר את האסיר
הפלסטיני בתוך כתלי־הכלא ומכל הבחינות.
אולם, על־מנת להעביר תיאור־מצב אובייקטיבי,
עדיף בהסברה הוגנת ומקיפה, הכוללת
את כל התחומים, ואת זה אי־אפשר להעביר
על־ירי כתבה חד־צדדית של רבע שעה. יש
צורך בהסברה רחבה אשר תקיף את חיי האסיר
לכל אורך היום לפחות, ולא רק של חצי
שעה מתוך 24 שעות ביממה.
היינו מצפים שהתיקשורת הישראלית
״ההגונה״ תגלה עניין ותעביר לציבור הישראלי
תיאור־מצב מקיף וכולל. דהיינו, לתאר
באופן ברור ביותר את התנאים הקשים שאנו
חיים בהם. את הצפיפות הנוראה בחדרים
והעובדה שאסיר סגור במשך 22 שעות בתוך
התא. את איכות האוכל וכמותו, את תנאי
האכילה הבלתי־אנושיים. להזכיר שאין אנו
זכאים לחדר־אוכל, ושהאסירים אוכלים את
ארוחותיהם כשהם יושבים על ריצפת התאים.
כן, על הארץ.
כמו כן צריך לתאר את החלונות, ואת מצב
התאורה והאיוורור שאינם, בגלל לוחות־האסבסט
שהותקנו כ־ 30 סנטימטר מבעד לכל
חלון. כמו כן להציג את הצינוק ואת אגף־
האיקסים והחיים הנוראים שם, שלא לדבר על
הטיפול הרפואי, או על הביקורים המישפח־תיים,
שאין האסיר יכול לפחות ללחוץ את
ידה של אמו או של אשתו או אפילו לגעת
בילדים כל עוד הוא אסיר.
מצב זה הוא בכל בתי־הסוהר, ללא יוצא מן
הכלל, ואף גרוע מזה בבתי־סוהר אחרים כמו
באשקלון או בחברון, שלא לדבר על נפחה,

לנו שליש, משום שאין אנו אנשי כהנא או
חסידי הרב לווינגר, וגם לא חברים ב״תחייה״
או אוהדים של ״גנרי״ ,וזה ברור לכל מי שרואה
את הדברים כתיקנם. משום שאין זה סוד
שיש הבדל בין אכיפת ״החוק הישראלי״ לגבי
הערבי לבין אכיפתו לגבי היהודי, מפני
שבישראל, המדינה ״הדמוקרטית הנאורה״,
אין הבדל בין דם יהודי לבין דם לא־יהודי.
לכן אין זה פלא שהפוליטיקאים בישראל
מרגישים צמרמורת כאשר רואים את תמונתו

כתב כהן־אהרונוב
״מנסים לקבור אותנו ח״ סו

שנכנסו וטבחו באוניברסיטה בחברון והתכוונו
לפוצץ אוטובוסים מלאים בזקנים ונשים
וטף. או זה שהוביל את חבלן־המישטרה
סלימן חרבאווי אל העיוורון בכוונה תחילה,
ולא טרח אפילו להזהירו, והרשימה ארוכה
מאוד. מבלי להזכיר את הרוצחים ברישיון,
כמו רוצחיו של האני אל־שאמי מג׳יבליה,
חיילי גיבעתי, או את הצלפיס במחנות־הפליטים.
אגב,
צריך לזכור שבהיסטוריה של אש״ף
לא היה מעשה זוועה בקנה־מידה של קינד
ד״חיד.
אבל כל זה לא חשוב, משום שיש הבדל,
כפי שאמרנו, בין העם הנבחר לעמים אחרים,
ולעם הנבחר מותר מה שלא מותר לאחרים.
הרי הם עם נבחר.
על כל פנים, ולאור המצב החדש והנוראי,
בבתי־הסוהר בכלל והמצב באגף החדש בבית־מעצר
ניצן ברמלה, ואשר החיים שם הם חיים
תת־אנושיים ובלתי־נסבלים לחלוטין, כתוצאה
ראשונה מהמערכה שמתנהלת נגדנו
מלמעלה ובצורה שיטתית ומתוחכמת, שהובילה
בסופו של רבר להפרדתם של מיספר
אסירים שנלקחו ישירות, לאחר תקופת החקירות,
ובלי כל קשר לתקופת־מאסרם, או
״לעבירה שלהם על החוק״ נלקחו כדי לרצות
גורמים פוליטיים, כדי להתנקם בהם ובכל
האחרים דרכם פיסית, וזה, כביכול, לפי המלצת
ועדת־הפנים של הכנסת.
בקיצור, המוות עדיף על חיים כאלה באגף
רקפת, משום שאין הם חיים קשים בלבד. שם
מנסים לקבור אותם חיים, היות ואין מקום
בעולם שהאסיר נמצא בתא 23 שעות בלי אור
ובלי אוויר, האוכל מוכנס מתחת לדלת עם
שלוש שמיכות רקובות ומיזרון מסריח,
היציאה לטיול לחצר היא רק כאשר הידיים

כבולות באזיקים מאחורי הגב, והרגליים
כבולות באזיקים עבים. ואם היהודים יכולים
לטייל כך, אין אחד מאיתנו מוכן אפילו
לחשוב על זה.
חוץ מזה, היציאה לעורך־דין או למישפחה,
גם היא כאשר הידיים קשורות מאחורי הגב,
והרגליים מקושטות בשרשרות, וזה בנוסף
למכות ולהשפלות היומיומיות, שלא לדבר
על האוכל המזוהם בכוונה והדל מאוד. ללא
ספרים ועיתונים או טרנזיסטורים.
החיים שם הם לא חיים, כאשר אסור לדבר
עם השכן ממול או בצד, ואוי ואבוי לכל מי
שמעז להפר מישמעת זו.
על כל פנים, אם מתכוונים לקבור חלק
מאיתנו חיים שם, אנו לא נרשה זאת. משום
שאנו מיקשה אחת, וצריך להתייחס אלינו כך.
לא נסכים לקרוע איברים מהגוף שלנו, ולא
נאפשר לאף אחד לחלק אותנו לגזרים.
החיים בכלא ניצן עלולים להצית את כל
שאר בתי־הסוהר הביטחוניים, ולא ניתן למיין
אותנו ולקבוע מי רצח בדם קר ומי בדם חם,
משום שאין בנו רוצחים, וכולנו לוחמים, וכל
אחד תרם את חובתו הלאומית בצורה שהוטלה
עליו, או כפי שראה זאת בזמנו, ואנו נחושים
בדעתנו ללחום עד הסוף, ואם יש מישהו
שהחליט לפתוח חזית חדשה, אזי תהיה חזית
חמה מאוד, שיפלו בה חללים רבים. ומי ששכח
עימות קודם, כדאי לו לזכור שהחזית היום
היא אחידה, והרבה יותר.
על־מנת לא להגיע למצב כזה, אנו פונים
לכל בר־דעת בישראל לעמוד איתנו, כדי למנוע
טרגדיה נוספת ונוראה. אנו קוראים לכל
לוחמי השלום לבקר שם, כדי לעמוד על המצב
מקרוב, ואנו בטוחים בתוצאות.

האסירים הביטחו!״
והפוליטי ,

נציב־לשעבר מיימון
״ה 1א הכריז מילחמהר

שותפות בשבילי היא דרך חיים.
אני מ א מין באדם השותף בקביעת גורלו.
זו בשבילי נקודת מוצא להסתדרות חדשה. הסתדרות של
שותפות.
שותפות בה -את, אתה ואני נתמודד יחד עם הבעיות עד
שנוכל להן.
שותפות בה יקבלו העובדים א ת מלוא המידע על מצב
המפעל.
שותפות בה יביעו העובדים א ת דעתם, יהיו מיוצגים
בהנהלות, יהיו שותפים להחלטות ויהנו מרווחים.
שותפות בשבילי היא שוויון בין גברים ונשים.
שותפות בשבילי היא חיי ק הי ל ה פתוחים למעורבות
התושבים, החל במרפאות דרך נושאי איכות הסביבה ועד חיי
התרבות.
לבך אנו מתכוונים בשאנו אומרים: הסתדרות חדשה.
הסתדרות שתהיה מנוף לישראל טובה יותר, מתוכננת יותר,
אחראי ת ומתקדמ ת.
׳אני מ א מין שאת הבעיות הבוערות של אבטלה, שכר נמוך,
פער בין עשירון תח תון לעליון, אפשר לנצח רק מתוך
שותפות. כך קרה במדינות שהצליחו להתמודד עם בעיות
דומות.
בשבדיה ובהולנד זה עבד, ואני שו אל־ למה לא פה?
למה לא עכשיו?
אנחנו מציעים דרך אחרת.
אנחנו מציעים לכם שותפות נאמנה. ו בואו איתנו להסתדרות חדשה.

ך ןן ססוחחחו^

אייבי
הוזמנתי לכנס שבו אמורים היו מישפטנים ירועי־שם לגנות
את החוק האוסר מיפגשים עם אש״ף.
היה מובן מאליו שאלך לשם. כישראלי הראשון שנפגש עם
יאסר ערפאת, אחרי שנים של פגישות עם סעיד אל״חמאמי,
עיצאם אל־סרטאווי וחברים בכירים אחרים באש״ף, אולי אני
אשם לא־מעט יעצם חקיקת החוק הזה.
בדרך לכנס התחלתי להסס. את דבריו של הפרופסור
שניאור זלמן פלר, המומחה הגרול לחוק הפלילי, שמעתי עוד
בוועדת־הכנסת. הוא הוכיח שם בצורה חד־משמעית שזהו חוק־תועבה
מבחינה מישפטית. את הפרופסור דויד ליבאי שמעתי
במליאת־הכנסת, כאשר ניהל קרב־איתנים נגד קבלתו בקריאה
השנייה. הפרופסור אמנון רובינשטיין הצביע נגד החוק
בממשלה (אך לא עזב אותה בגלל סיבה זו).
ידעתי בדיוק מה יגיד כל אחד מן הפרופסורים. ידעתי גם
שבסוף יגידו כולם שחוק זה חוק, ושצריכים לציית לו.
שצריכים לפעול לביטולו בכנסת, אף שאין כל סיכוי לכך.
בתום הדברים הנבונים והחכמים, כך ידעתי, ייצאו כל
הנוכחים — ואני בתוכם — מדוכאים, מתוסכלים ומיואשים.
אז שיניתי כיוון, ותחת ללכת לכנס הלכתי לבקר את אייבי
נתן בכלא־אייל.

ש ל התנועות הלאומיות, ולא ברית נגד התנועות הלאומיות.
הרגל
השנייה של התפיסה היתה האמונה כי שום מדינה
קטנה אינה מסוגלת עוד להתקיים לבדה בימינו. ההתפתחות
המודרנית מחייבת התאגדות של ארצות לגושים גדולים. על

אורי אבנר׳

ומן

אי טי

אם ינצח האידיאל של אחדות שמית, של הפריצה למרחב
הגרול. של שוק מרחבי משותף, של הפלת המחיצות מעיראק
ועד מארוקו, מתל־אביב עד אבו־ד׳בי, כל זה יכול להשתנות.
ישנים האחרונות אני מגלה יותר ויותר סימנים לכך שרעיונות
אלה התחילו להכות שורשים. עזר וייצמן החל מדבר
על שוק איזורי משותף. מלד מארוקו, חסן, דיבר עוד ב־1958
על צירוף ישראל לליגה הערבית.
עכשיו מופיע משה עמירב, שבא מן הימין(כפי שבאתי אני
בשעתו) ומדבר באותה הלשון.
״הברית השמית״ שלו היא ברית משולשת של ישראל,
פלסטין וירדן. רעיון דומה השמיע בשעתו אבא אבן, שהדביק
לו את הדוגמה של ״בנלוכס״ (האיחוד של בלגיה, הולנד
ולוכסמבורג) .כאשר פגשתי את יאסר ערפאת בביירות ב־
, 1982 בימי המצור, הוא הזכיר לחיוב את הרעיון הזה של אבן.
נראה כי אחרי 42 שנים מתחילים הרעיונות האלה להבשיל.

הגלילה נעפילה

הם באו לגליל כדי למצוא שם איכות־חיים, חיים בחיק-
הטבע, קיום עצמאי ויצירתי.
התנועה הלאומית העברית למצוא את מקומה!:מרחב הטיבעי
תכונות כאלה מזוהות בדרך״כלל עם אידיאליזם. אם כן,
שלה ולהביא לאיחודו הכלכלי, המדיני, הביטחוני והתרבותי.
המתיישבים במיצפים הם אידיאליסטים.
שללתי את המושג הקולוניאלי ״המיזרח התיכון״ .מיזרח
אבל הם באו לגליל גם כדי לשים עין על האוכלוסיה
מניין? מלונדון? הרי מארוקו חיא חלק מהמרחב שלגו, אך היא
המקומית, החיה בחבל־ארץ זה מזה 4000 שנה ברציפות. תו־מערבה
לנו(עצם השם גזור מן המילה מע׳רב בערבית).
שבי־המיצפים משמשים כשוטרים־מתנדבים. תפקידם הוא
שילוב שני הרעיונות הוליד אצלי את המושג ״המרחב
להלשין על כל ערבי הבונה בית או הרועה את העיזים שלו על
השמי״ ,כמולדת משותפת לאומה העברית ולאומות הערביות,
האדמה שבה רעו עדרי מישפחתו מדורי־דורות, אך שהוכרזו
כחלק מן ההתעוררות של עמי אסיה ואפריקה כולם. בתוך
רעיון חדש יכול לנצח, כאשר הוא נכון ותואם את רוח־רישמית
כ״אדמות־מרינה״ .המתיישבים ״צופים״ גם על כפהמעגל
המרחבי הגדול הצעתי לבני הארץ, בני שני העמים,
הזמן. אבל זה דורש זמן.
רים דרוזיים, שעשרות מבניהם משרתים בקצינים בצה״ל.
להקים תנועה מהפכנית משותפת לשיחרור הארץ.
יש אומרים שרעיון חדש דומה לצמח. טומנים את הזרע
הכתבה בתוכנית מבט שני(ארוכה
באדמה. הוא מכה שורשים. לאט־לאט
מדי, כמו כל דבר בטלוויזיה הישהוא
גדל, ולבסוף הוא נותן פרי. אבל
ראלית, אך מעניינת ומרתקת למרות
זהו תהליר איטי, המתקדם על־פי
זאת) לא עמדה על דו־המשמעות של
הקצב שלו. אי־אפשר להחיש אותו.
התיישבות זו: איכות־חיים על אדמה
אם הרעיון הוא חדש, וסותר את
מופקעת, אידיאליזם המתבטא בהלהמקובלות,
הוא מעורר תחילה פחד,
שנה, אוויר־הרים וגזענות צרופה.
שינאה, זעם וגיחוך. במרוצת השנים
הכתבה גילתה את הצד הכלכלי
מתקבל הרעיון בהדרגה, תחילה על־של
ההרפתקה הזאת. בכל מישפחה
ידי אנשים בעלי דימיון ומעוף,
שהלכה למיצפים השקיע עם־ישראל
לאחר־מכן על־ירי הציבור הכללי,
120 אלף(מאה ועשרים אלף) דולר.
ובסוף גם על־ידי הקארייריסטים,
הכסף הזה נגנב מעיירות־הפיתוח,
הפוליטיקאים ודומיהם. כל זה, אם
נשדר מאוכלוסיית־הנצרכים. הוא
הרעיון עצמו נכון ומספק פיתרונות
ניתן לקומץ מתיישבים מבני־הש־לבעיות
הממשיות.
מנת, המביאים איתם ילדים בלוג־
--מחשבות אלה עלו עלדיים תכולי־עיניים. רבים מהם כבר
רעתי כאשר קיבלתי השבוע חוברת
עזבו. אחדים מדברים בגלוי על הבת
82 עמודים, פרי עטו של משה
פיצויים שהם דורשים בשובם העירה
עמירב. היא נקראת הברית השמית
— 50 אלף דולר לפחות.
אפשרית. בשער מופיעה מפה של
בין מקבלי המתנה האדירה הזאת
ארץ־ישראל משני עברי הירדן, המויש
כמה טיפוסים תימהוניים מאוד.
קפת במעגלים של טווחים.
מיצפה אחד ניתן לכת אימן. הקטע
זה הזכיר לי משהו. בסתיו , 1947
המתאר את חייהם נראה כאילו נלקח
מסרט הומוריסטי מטורף. מתיישב
כמה שבועות לפני פרוץ מילחמת־העצמאות,
פירסמתי חוברת בשם
אחד מגדל כלבי־התקפה, כדי לשסות
מילחמה או שלום במרחב השמי. על
אותם בערבים. הוא מודיע חגיגית שהשער
הופיעה מפת המרחב, כשבאינו
מוכן למכור אותם לסוכני-
מרכזה ארץ־ישראל, והיא מוקפת במאש״ף,
שכבר התעניינו בהם. מתיישב
ע מי ר ב1989 ,
אגנ רי 1947 ,
עגלים של טווחים.
אחר מגרל איילים, כדי שקרניהם
הרעיונות של החוברת, שאותה כתבתי ערב יום־הולרתי
ישמשו כתמריץ־מין ליפאנים. תימהונים יקרים 120 .אלף
הספקתי לשלוח תקציר של חוברת זו לכל כלי״התיקשורת
ה־ ,24 היו אז חדשים, ובעיני רבים גם תימהוניים, אס לא
דולר לנפש.
הערביים במרחב ובארץ, והיא גם הוזכרה פה ושם. אבל המיל־מטורפים.
בעיקר היו אלה שני רעיונות, כשתי רגליים של גוף
חמה בלעה את הרעיונות, וגם אותי עצמי.
כל מיצפה כזה מעורר שינאה. איך צריר כפר ערבי להתאחד.
לקראת
סוף המילחמה התאמתי את הרעיונות האלה למייחס
למיצפה, שקם על אדמתו המופקעת (כן, כן ,״אדמות
הרעיון הראשון היה שקיימות במרחב שתי תנועות לאוציאות
החדשה. עוד במהלך המילחמה פירסמתי בהארץ מאמר
מדינה״) ,ושמטרתו המוצהרת היא לשמש כמישטרת־עזר מתמיות
— העברית והערבית, שאף אחת מהן אינה מסוגלת
בשם \1€/־ר1ז׳א) 8£ט השלום השמי״) .הצעתי לפרוץ
נדבת מטעם השילטונות כדי להצר את צעדיו?
להגשים את מאווייה בלי עזרת האחרת.
ממעגל המילחמה, להושיט־יד לכל תנועות־השיחרור הערנדמה
כי מעולם לא ניתן כל־כך הרבה כסף לכל־כך מעט
חיפשתי מושג אשר ישים את הדגש על המשותף לשתי
ביות, ממארוקו עד עיראק ותימן, ולהפוך את ישראל החדשה
אנשים כדי לעורר כל־כך הרבה שינאה ולגדל כל״כך הרבה
התנועות הלאומיות האלה, מושג הקיים בשתי השפות ושיש
מוקד לאיחוד הכלכלי והפוליטי של המרחב.
״מחבלים״ של מחר. כבר עכשיו מופיעים דגלים פלסטיניים
לו משמעות בשני הצדדים. בחרתי במושג ״שמי״.
כשהפכתי עורך השלם הזה פירסמתי רעיונות אלה פעמים
על קירות הכפרים בגליל, יחד עם סיסמות הקוראות לתמיכה
היו שהתנגדו למושג זה, בטענה שהוא גזעני. בעיני הגזרבות
מעל עמודים אלה, החל כראשית שנות ה־ .50ב־1956
באינתיפאדה. אין ספק שתהליך זה ילך ויגבר.
ענים באירופה, אכן היה קיים גזע שמי, ומכאן המושג המודרני
הקמתי יחד עם נתן ילין־מור, בועז עברון, בנימין עומרי
אילו ניתנו כספי המיצפים לכפרים הערביים, כדי לספק
״אנטי־שמי״ ,שנולד בסוף המאה שעברה. מעולם לא האמנתי
ואחרים את ״הפעולה השמית״ ,שפירסמה מצע מפורט
להם מים, חשמל וכבישים הגונים, היתה זאת השקעה הרבה
בקיומו של ״גזע״ כישות פוליטית. אולם אני מכיר בחשיבותם
(המינשר העברי) שהכיל את הרעיונות האלה — פדרציה של
יותר טובה לביטחון ישראל. אבל כאשר הגזענות חוגגת, השישראל
ופלסטין, עם או בלי ירדן, בתוך קונפדרציה גדולה של
של תרבות, שפה וזיכרונות היסטוריים — ומבחינה זו יש רקע
כל שובת.
המרחב השמי כולו.
משותף לתרבות העברית ולתרבות הערבית בתקופות שונות.
אחד הפקידים נשאל מדוע אין נותנים כסף גם לכפרים
שתיהן יונקות מאותה היסטוריה שמית, ושתי השפות הן
הערביים, שלאחדים מהם אין עד היום קווי מים וחשמל. הוא
במשך שנים רבות לא קיבלו רוב כוחות־השלום את התשמיות.
אומר
שהדבר אינו אפשרי, מכיוון שהכסף בא מהסוכנות היפיסה
הזאת. משום־כך לא היה להם חזון מלהיב, המסוגל גם
ביסור הרעיון עמדה אמונתי כי הלאומיות היא הכוח
הודית, ואסור לתת אותו למי שאינם יהודים.
לעורר רגשות. הביקורת שלהם נשארה שכלתנית, המיסגרת
השליט בימינו, וששום מיפעל היסטורי לא יצליח אם יהיה
כעבור דקה נשאל אותו הפקיד מדוע נמסרו מיצפים לכצרה.
בהפגנותיהם אין שירים, אין דגלים. משום־כך נשארו
נוגד את הרגשות הלאומיים של העמים. מכאן רעיון הברית
תות תימהוניות. תשובתו הנחרצת :״אצלנו אין אפליה!״
מחנה פוליטי עקר.

כי הרעיון
עץ־השדה

עיר בלי
הפסקה -
התפר שבין
פוליטיקה ואסנות, יאפים
ום ופעי־סידרחוב ועל
פתיחת שנת האופרה
פוריפיחה ואפנות
קראו לזה תערוכה כפול שניים,
והכוונה היא לתערוכה של שני
צעירים. מה הסיבה, לא ברור. יתכן
שלכל אחד מהציירים לא היו די
ציורים כדי למלא את הקירות של
הגלריה של עמליה ארבל, שם
נערכה התערוכה, שהציגה ציורים
של אילנה שגיא, רעייתו של
גירעון שגיא, מזכיר מחוז תל־אביב
של מיפלגת־העבודה ושל
העיתונאי עימנואל בר־קדמא,
חברה לחיים של עמליה.
את האורחים אפשר היה לחלק
לכמה קטיגוריות, או ליתר דיוק
לקליקות. החברים של קדמא
ב״ידיעות אחרונות״ וביניהם העורך
דב יודקובסקי, העיתונאים

סמדר פרי, אדם ברוך, אורי
פורת ועוד, והחברים הפוליטיים

של גירעון שגיא, שבמיקרה או
שלא במיקרה חוגג במסיבות רבות
את הבחירות המתקרבות בהסתדרות.
מצירו נראו ידידיו חבר־הכנ־סת
מיקי בר־זוהר, המראיין איתן
תציג ועוד.

? הךך 1ך ארי טויטו(מימיו) ,רוכש־המודעות של הירחון
1 1 /1 11/ 11111״עולם האופנה״ ,רוקד עם גלית (במרכז) ,דיילת
בחברת־התעופה ״אל־על״ וגם סטודנטית, שלא כל כד הרגישה שבלהט

לא להסתדרות

הזמרת מירי אלוני היתה אמורה
להופיע במסיבה שנערכה לכבודו
של גידעון שגיא (מימין) ,מזכיר מחוז תל-אביב של מיפלגת*
העבודה, אך לבסוף הופיע במקום מירי הזמר ניטים גרמה.
׳עמליה סיפקה את הבוהמה והזמינה
כמה חברים לקישוט וכך קיבלנו
תערובת, ובהחלט לא תיר־כובת
של אנשים שהסתובבו עם
כוסות״יין ופיטפטו על כל נושא
שבעולם מלבד על התערוכה.
בר־קדמא הציג ציורים שהוקדשו
לחברו המנוח אהרל׳ה בכר.
שגיא הציגה ציורים ציבעוניים
ומופשטים. כמובן שגם דיברו שם
על העיתוי הנפלא לתערוכה. ערב
הבחירות בהסתדרות מציגה אשתו
של אחד הפעילים החשובים במערכה
תערוכת־ציורים התיקשורת
מוזמנת לסקר את האירוע. נעים
לגלות שעוד נשארו כמה אנשים
בפוליטיקה המתעניינים באמנות.

הזמרת עדי עציון עסוקה בחזרות אחרונות
לקראת המופע ״אופרה בדם קר״ .כשפגשה
1בעיתונאי עמית לוינסון (מימין) ,הוכיחה שהיא בעלת דם חם.

אחרית היפים
מי שתהה לאן נעלמו כל היאפים
התל־אביביים בימי שישי בצ־הריים,
שירוץ וימהר לראות אותם
ואולי גם ליטול חלק בהפנינג
שנערך במידרחוב של נחלת בנימין,
בואכה קפה אספרסו. פרנסי
העיר, שחזונם כנראה רב מפועלם
בכל הנוגע לצעירים, דיברו רבות
על המעלות של המידרחוב ואף
ניסו לעורר את החיים בו על־ידי
קיום של תערוכות, ירידים ושווקים
באיזור ולא הצליחו בכך בגלל
השיקול המוטעה. לא לקחו בחשבון
את מה שכבר גילו אפילו בברית־המועצות
— הגורם הכלכלי.

רק מי ששם את נפשו בשקל
מצליח לעורר ולהלהיב ולגרור את
ההמונים.
אז כמה צעירים מהסביבה, ביניהם
כמה בעלי בתי־קפה ומיסע•
רות, שחשקה נפשם להגדיל את
ריווחיהם, יזמו את הפסטיבל ההמוני
הזה במידרחוב, באיצטלה של
אהבת אנוש ומוסיקה. ההמונים באו
ונדלקו ויצרו תופעה חברתית, המזכירה
לרבים מרכזים חברתיים
באמסטרדאם, בפאריס ובניו־יורק.
כל מי שהוא א 1ושחושב שאחרים
חושבים שהוא א 1מגיע לשם
בג׳ינס או בשחור ורוקד. ממש חזון
אחרית הימים ואהבה ואחווה בכל
פינה. העיקר שהכניסה לא עולה
כסף, אך כולם קונים משקה ואוכל
מבתי־העסק מסביב, רק שבקרוב
מאור יתחיל הגשם וכל ההמון
הסוער לא יזכור את המידרחוב.

הריקוד התרוממה חולצתה אל״על וחשפה את החזיה שלה. ארי עבר לפני
כשנה תאונת־דרכים קשה. כולם היו בטוחים שהוא יתקשה ללכת
ולתפקד, אך במהלך החודשים שעברו הוא גילה בושר״החלמה נדיר.

| ^ ך ן 1ץ י ש לשתי הנשים מבית
11 ^ 11 . 1 /1״ידיעות אחרונות / ,פולה
מוזס (מימין) ,אלמנתו של נוח ואמו של המנכ״ל

נוני (לצידה משמאל) ולעיתונאית נעמי לבנון
מ״ידיעות אחרונות״ .גם דב יודקובסקי ואשתו
לאה נכחו באירוע אן ישבו ליד שולחן אחר.
האופרה אגודת ידידי האופרה פתחה את
עונת האופרה בארוחת ערב קלילה
במלון שרתון התל־אביבי, שהחליט,
סוף סוף, לעלות על המפה
החברתית. למהפך הזה אחראים
המנכ״ל הצעיר ראול יעקבי
והיחצנית וונדי גדיי, שאירחו
באחד האולמות את הידידים הסימפטיים
של האופרה.
בתחילת הערב התקבצו הכל
לקוקטייל ולאחר המתנה מסורתית
של חצי שעה הוכנסו החוגגים
לתוך האולם, כשהם מובלים על־ידי
מלצריות הלבושות בתילבו־שות
שנלקחו מאופרות שונות.
לאחר נאום קצר עלו בזה אחר זה
זמרי האופרה הישראלית, מרביתם
זרים, ושרו אריות מאופרות שונות,
כשאת מרבית התשואות קטפו הזמרת
לינדד! פבלקד! והזמר

מארק דלאבאן.

עם סיום החלק האופראי הוגשה

׳¥1111*1יך1

הדוגמנית ליאת רון, המצטלמת גם בחו״ל ובזמנה החופשי
11 עובדת כמאפרת, היתה בין המקפצות הגבוהות. הספרית
קרן (השמאלית בצילום מימין) וידידתה דפנה שמיר, הנכדה של פילץ.

ף 1ךןך * 11־ 0 X 1ואולי משהו אחר לזמרי האופרה אדי צ׳מה
( 111X ^ 1 111 מימין) ומרק דלאבאן (משמאל) .מלך
הקייטרינג מייקל שטרן(למטה משמאל) בחברת רעייתו רונית.
את יום־הולדתו ולכבודו קמו כל
:רוחה קלילה־יחסית, מלווה ביי־זמרי
האופרה ושרו יום־הולדת
ות תואמים. במהלך החגיגה גם
שמח, אופראי מסורתי.
ודע לחוגגים שמנכ״ל המלון חוגג

) ) 1 8 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1

גע\מ1ת
בודדות
ים של אהבה (תל־א־ביב,
שחף, ארצות-וזברית)
מותחן אופנתי, שיכוללשמש בסיס לתיזה קולנועית עדכנית. הקולגוע
שג לחיות רגשני, מחפש לו אנטי-גיבורים כעלי
כריזמה, המוכנים לשים נפשם בכפם, כדי לני
קות אח העולם מסוטים, משום שגם אכלם
משהו לא כל־כך בסדר. וזח כל כך אנושי, מעורר
אהדה וכל״כך קל להזדהות עם זה. וכשכל
זה יוצא החוצה דדך עיניה העצובות של חיה
ננסית וכובשת סימפטית במו אל פאצ׳יגו, בבר
ברור למה הסרט שובר-קוסות זה במה שבועות
באמריקה, ויש להניח שגורלו לא יוזנח גם כאן.
הסיפור מבולבל ומבלבל לעיתים: אל פאצ׳י־נו
הוא פראנק קלר, שוטר ניו״יורקי החוגג 20
שנות שדות בחברת בקבוק ויסקי. במקום תוב־ניות״פרישה
הוא צולל לחקירת שורת רציחות
מיניות, כשהוא מציע עצמו כפיתיון: מאחר שכל
הנרצחים הם גברים, שלדעתו מצאו נסתם מידי
רוצחת, שקבעה עימם פגישה עיוורת דדך מוד-
1 1 1 1 1 1 1 1 1

כבים
הרזה וגד השמנה

גודמן, פאצ׳ינו ואו׳ניל -רציחות קטנות

• 1 1 1 1 1 1 1 1 1

שחקניות בר יסטרים בפעולה בסרט ״שטן ממין נקבה״
להיט בשער

שיגולה ומסטרויאני: קו־פרודוקציוז
המסמלים, כמובן, את תהפוכות ההיסטוריה
של המדינה בולה בעת המילחמה.
דוז׳צאי הוא מארצ׳לו מסטרויאני, שלמרות
מאמציו הכנים להיראות יהודי טראגי, נראה
רק פאתטי ומיצי היא חנה שיגולה, המתאמצת
יותר מדי להיות פאם פאטאל וליהוקה הוא
מישגה פאטאלי.
מה קרה הפעם לפאל שאנדור המוכשר,
שעשה בעבר סרט כה יפה כדניאל נוסע ברכבתז

בחזרה אל
מי־השפיו

1 1 1 1 1 1 1 1 1

תל־אביב
*** סיפור קצר על

1 1 8 1 1 1 1 1 1 1 1 1

1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1

ה מ צולו ת( חך, תל־אביב,
ארצות־וזברית) -אפשר
לקרוא לסרט הזה :״שובו
של הנוסע השמיני בדרך הים״ או ״אי״טי -
חבר מתחת למים״ .אפשר להוסיף ולומר שהבימאי
ג׳יימס קאמרון, שעשה גם את שליחות
קטלנית וגם את שובו של הנוסע השמיני, נחשב
לא דק לבימאי שפיתח שפת קולנוע בידיוני
פלסטית ביותר, כי אם גם קיפל בתוכה פילוסופיה
אנתרופולוגית מעניינת: די להבחין בצי־טריות
העשויות מעין ס חו ס רוטט ב״שובו של״
ולהשוותן עם הצינוריות המחברות את הצולל נים
אל מקוד־החיים שלהם, כדי להסיק שמעל
לבל ההרפתקות וברבורי הבדייה, מסתתרת לה
כמיהתו של האדם המודרני לחזור ולהתחבר
עם טבור אימו, בקיצור, לחזור לרחם החשובה,
הרטובה והסוככת עליו מכל הרע, שהעולם ה מודרני
ממציא למעט כדי להביא לאובדנו.
כדי להבין את העניין העמוק הזה מוריד אותנו
ג׳יימס קאמרון למסע מייגע בתהוטות-הים

״היא שטן״ או ״שטן ממין נקבה״
מפגיש שני שמות מפורסמים של
עולם־הבר בפגישה מורטת־שיער,
מרושעת, קומית — בקיצור, כל
מה שיכול להפוך סרט ללהיט.
מדובר בשחקנית העשור מריל
סטרים (״אחרי זעקה באפלה כבר

חיפה: קפה בגדר. סכס, שקרים
11 ,יד׳ארט״פ.
ירושלים: בגלל הסילחמה ההיא,
סכס, שקרים 11 ידיארט״פ, לילות
כביריה.

עה בעיתון, יווא מתיישב בבית-קפה לפגוש א ת
הרוצחת העתידה שלו
המתאימה ־!יותר לח שדות היא אלן ברקין,
אחת ה שחקניות המרתקות ביותר שיש להוליווד
היום, בעיקר משום יכולתה לגלם טיפוסים
סכיזופרניים. קלר נקרע בין רצונו להאמין לבין
הספק המכרסם, כשבדרך זורעים הכימאי
הרולד ׳ שדה הבצל) בקר והתסריטאי ריצ׳ארד
(צבע הכסף) פרייס תיכשולים בדרך להפי-אנד.

וזבל על מסטרויאני מיס אריזונה (תל-א-
ביב, פאר, הונגריה־איטל־יה)
-הפקה שהתכוונה
להיות גרנדיוזית והסתיימה בתמצית הצרות
של קו״פרודוקציה כושלת. הכל בה יותר מדי.
העלילה ארוכה מדי ועמוסה ביותר מדי פרטים.
התפאורה כבדה מד* ועמוסה ביותר מדי פרי טים.
הבימוי מסורבל מדי ונשען על יותר מדי
פטפוטים. התילבושות צעקניות מדי ומערבבות
יותר מדי טעמים. המישחק מוגזם מד* ונשען
על יותר מדי טאניידיזמים.
מבאן כבר אפשר להבין שהכל עמוס מדי
וזוהי בעייתו העיקרית של הסרט.
מה שהתכוון להיות שילוב של מפיסטו עם
קאבארט, ה תבסס על סיפור אמיתי: תולדותיו
של קאבארט,,אריזונה״ בבודאפשט, שנוהל על-
ידי היהודי שאנדור רוז׳גאי ורעייתו הזמרת מיצי,
קורותיהם, החל משנות ה , 20-דרך הכיבוש
הנאצי, מאסרו של רוז׳נאי, הישרדותה של מי צי,
גילגולי המועדון ותהפוכות גורלה של מיצי,

אהבה, לילזוז בכיריה, הבהלה לזהב,
סכס, שקלים !!דיארט״פ, בגלל
המילחמה ההיא, הלזאפופין. ה־פהפיה
והיחפן. קפה בנדל.

השתוקקתי לעשות קומדיה״) ,המגלמת
את דמותה הזוהרת של הסופרת
מרי פישר, שחייה הופכים למסע
של יסורים וסיוטים, עקב מסע־הנקם
שמכריזה עליה אותו שטן
ממין נקבה, רוזאן בר, השמנה הידועה
מהטלוויזיה.
לא קשה לנחש מה סיבת הרצון
העז של האחרונה לנקמה, אם משווים
את צורתן החיצונית של השתיים
(איפה הליגה הפמיניסטית?).
רוזאן רוצה לנקום במריל את גניבת
בעלה, עלילה שכבר הוכיחה
את כוחה המוכר בבסט־סלר המקורי
מאת פיי וולדון, שהפך לסידרת־טלוויזיה
מצליחה של הבי־בי־סי.
את הסרט מביימת אשה שלישית,
סוזאן סיידלמן.

אהבה (לב, פולין) הדיבר השישי
מתוך עשרת הדיברות לפי קז׳יש־טוף
קישלוכסקי הוא סיפור על מוסר
ואהבה, חסד והקרבה. טומק בן
ה־ 19 מאוהב נואשות במגרה, שכנתו
שבעת־החיים והניסיונות. הוא
עוקב אחריה בעזרת מישקפת, נוסח
החלון האחורי של אלפרד היצ׳קוק
ומשהוא חושף את עצמו, הוא זוכה
ללעגה של האשה האהובה עליו.
לאט־לאט היא לומדת להכיר את
משמעותה האמיתית של האהבה.
סרט הממעיט במילים ומשתמש
בתמונה בעוצמה רבה. השחקנים
גראצינה שאפולובסקה ואולף לא־פושנקו
עוזרים לקישלובסקי ונעזרים
במוסיקה הנפלאה, המדגישה
את אווירת העגמימות המלווה את
עשרת סיפורי המוסר של -בימאי
הפולני החשוב ביותר בין הבימאים
הפועלים היום באירופה.

סיפור קצר על

עדנך, פיינדז
תדריר חובה לראות
תל־אביב:

ירט׳ קולנוע בטלוויזיה

האריס ומסטראנטוניו;אי׳ט> מים
אחדי פתיחה בת 40 דקות לפחות, שבהן אינך יודע היכן אתה נמצא, מה בעצם קורה
והיכן מתחילה הצוללת ונגמרת תחנת הקידוח
התת-מיימית. הבל מאוד מתוחכם ומתנהל בדו
שיח ברבנות שמתחת לפני המים, כיוון שזוג
הגיבורים האוהביס -שונאים הם אד האריס ומרי
אליזבת׳ מסטראנטוניו. במקום מיפלצת מ-
ס חוס ישט חבר העשוי ממי־ים, המשנים את
צורתם ואתיר לנשימה המועבר דרך מים.

1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1

סרג׳נש יורק (יו ם רביעי 8 ,בנובמבר, בשעה )22:05
גרי קופר זכה לפרס אוסקר על גילום דמותו של בן־איב-ריס, המסרב להרוג מטעמי־דת, וההופך לגיבור במילחמת-
העולם הראשונה, כשהוא משתלט לבדו על מוצב גרמני.
הסרט, שנועד לעודד את רוח האמריקאים במילחמת־העו-
לם השנייה, עשוי לעורר היום חילוקי״דיעות במחנה הפאצי-
פיטטי, אבל הוא עדיין מופת למושגי אמונה וגבורה אמריק איים.
היוארד הוקס הוא בימאי שלא קמו לו יורשים ראויים
לשמם עד עצם היום הזה. הופק ב.1942-
*** החבורה (יום שישי 10 ,בנובמבר, בשעה - )22:30
עיבוד לידוע שבספריה של מרי מקארתי, הסופרת האמריקאית
שהלכה לעולמה לפני שבועיים. הבימאי סידגי לומט
אסף קבוצה של שמונה שחקניות מתחילות(ביניהן קאצדיט
ברגו, שהיתה עדיין אלמונית) לתפקידי בוגרות״קולג׳ היוצ אות
להתמודד עם החיים ומה שקורה להן עד שהן נפגשות
שוב אחרי 15 שנה.
פיקונה שלח אותי (יום רביעי 15 ,בנובמבר,
בשעה - )22:05 קומדיה איטלקית שזכתה בכמה פרסים
בפסטיבלי הומור, מנצלת את כישרונו של ג׳יאנקארלו ג׳אני-
צי כאחד מאנשי האווירה הטיפוסיים של דרום״אישליה ועם
לינה סאטטרי, מן השחקניות הבולשות של איטליה בעשור
האחרון. ביים נאני לוי.
העולם הז ה 2723

זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה...0*1
דברי קטנים
ביקשו ממני להשתתף בערב־ראיונות מ־סויים.
אמרתי שאני לא מעוניינת. אבל זה לא
בתל־אביב, זה באילת — אמרה לי המשכנעת•

הבנתי למה אם אני לא מסכימה להשתתף
בערב־ראיונות בתל־אביב, אני אסכים
להשתתף בערב־ראיונות באילת.
כי תקבלי לילה במלון, ענתה לי המשכנעת•

עד היום לא הבנתי למה לישון לילה
אחד במלון זה פרס כל־כך גדול, זה סימן
שמשהו לא בסדר איתי?

למה כדאי להציץ ב״המורה נרופמך? מה רא בסדר
איתי? איך משיגים מיספר־טרפח באיחר חיוג הרצליה?
מהי אהבה? האם הסתרתי אי־פעם את דישתי
הפוליטיות? ומי הבין את הוויבראציות ב״זה מה יש־׳?

זאת כנראה האהבה

כל מי שמתפרנס מכתיבה מכיר את המיש־פט
הנורא :״תגיד, אתה מוכן לקרוא את הספר
של הבן־דוד של השכן של חמותי, ולהגיד מה
אתה חושב עליו?״
בערך ככה הגיע אלי הספר המורה גרזפמן.
של עורך־הדיז אוריה באר.
אז בלילה, אחרי שגמרתי את כל העיתונים,
לקחתי את הספר ביד, כדי להציץ בו.
התחלתי וגמרתי את הספר עוד באותו
הלילה. ספר של סיפורים קצרים, כמו שפעם
היו מספרים. סיפורים עם התחלה ועם אמצע
ועם סוף. כתיבה שוטפת, ישירה, כמעט יומיומית.
דמויות הגיבורים הן כאלה, שאתה
יכול לפגוש היום במכולת שלך ובתור לאד
טובוס ובא לך להכיר אותן וללכת איתן
כיברת־דרד. ואכן, סיפורים קצרים על החיים,
על אנשים ועל תקופות, על שמחות ועל כאב
ועל אהבות ושנאות.
תענוג להיווכח שיש עוד אנשים שכותבים
ככה.
המורה נחפמן מאת אוריה באר, הוצאת
תמוז. אני ממליצה.
בשבת נזקקתי למיספר־טלפון של מישהו
שגר בהרצליה. ספר־הסלפון של הרצליה לא
נמצא בידי, ולכן חייגתי למודיעין .14 במשך
רבע שעה אמרו לי ש״כל העמדות תפוסות,
המתן ותיענה לפי התור״ ,ואחר כך פשוט
נותק הקשר. שוב חייגתי, שוב דיבר אלי
התקליט 15 פעם ושוב נותקתי. אחרי הפעם
התשיעית נזכרתי שיש שביתה בבזק. ובמקום
לשים תקליט, שיאמר שיש שביתה, הם קודם
כל מוציאים לך את הנשמה.
מייד יצאתי למירפסת וקראתי בקול לשכני,
שגר דירה מתחתי(ככה זה אצלנו בשכונה,
קוראים זה לזה מהמירפסות) ,שאלתי אותו
אם במיקרה יש לו ספר״טלפון של הרצליה.
השכן אמר שאין לו, אבל הסביר לי שרק בזק
תל־אביב בשביתה, ולכן כדאי לי לטלפן ל־
14 בירושלים, כלומר 14־ ,02 וקרוב לוודאי
ששם יענו לי.
צילצלתי, נעניתי וקיבלתי מירושלים את
מיספר־הטלפון המבוקש בהרצליה.
אז הראש היהודי זה לא משהו מיוחד?
פוליטיקה לפני שבועות אחדים פנה אלי יעקב אגמון
וביקש ממני להשתתף בתוכנית־הרדיו מה
לעשות? — שלזם בקודהשל1ם. אגמון הסביר
לי שכל זמן שאייבי נמצא בבית־הסוהר
חשוב להפגין נוכחות בתחנה ולנסות לעניין
את המאזינים.
הסכמתי, ומאז, בכל יום שני בשבוע, אני
יושבת באולפן ק 1ל השלום ומדברת עם מאזינים.
טרזזידה ישראלית
טילפנתי
לחברתי, אשה בת ,50 וביקשתי
ממנה להיפגש איתי ב־ 5וחצי. החברה אמרה
שב־ 5וחצי היא לא יכולה, אבל ב־ 6ורבע כן.
למה 6ורבע שאלתי. כי ב־ 6נגמרת תוכנית-
הטלוויזיה מסיבת 1ן ויקח לה עוד רבע שעה
להגיע. גם אני אוהבת מאוד את מסיבת נן
ובכל זאת, היה תמוה בעיני שאשה בת 50
מבטלת פגישה בשבילה. סיפרתי את זה
כקוריוז לכמה חברים וחברות. כל מי שנמצא
בבית בימי שלישי ב־ 5וחצי אמר לי שהחברה
שלי צודקת, ושבאמת לא כדאי להפסיד את
התוכנית הזאת.
סוף סוף נוצר איזה קונסנזוס בארץ הזאת.
ראיתם את התוכנית החדשה זה מה יש עם
דודו טופז? כן, גם אני ראיתי. דווקא רעיון
נחמד(בטח הומצא באיזו ארץ מערבית) .פנויים,
פנויות, ניחושים, הימור, פרסים. יופי׳
ובכל זאת, כשבחור צעיר (אולי בן )25
מתבקש לספר כמה מילים על עצמו, והוא
אומר: אני מאוד אינטליגנטי, בעל חוכמת־חיים,
בעל הומור מצויין, רגיש, שרמנטי...
מקבלים קצת גועל, לא?
וגם הבחורות שם לא יותר טובות. כשה־משתתפת
בחרה לעצמה את אחד הגברים
מתיר השלושה, שאל אותה המנחה למה בחרה
דווקא אותו.
מה אתם, קוראים יקרים, הייתם משיבים
על זה? הייתם בוודאי אומרים: בחרתי אותו כי
הוא הכי מצא חן בעיני או בחרתי אותו כי הוא
נשמע מתאים, או אף לא יודעת למה בחרתי
אותו, אולי סתם אינטואיציה.
אבל הפנויה של זה מה יש לא מדברת
בשפה הזאת. היא אמרה שהיא בחרה את הבחור
המסויים כי ״הוא עושה לי את הוויבראצ־

יות הכי נכונות.״
אתם הבנתם את זה צופים־קוראים יקרים?

הנטייה האישית שלי, בתוכנית כזאת, היא
לתת למאזינים לדבר כמה שיותר — ולהתערב
להם בשיחה או לדבר בעצמי, כמה
שפחות. אבל לפעמים, כשמאזין אומר דברים
מסויימים, אי אפשר שלא לומר את דעתל,
להסכים איתו או לא להסכים איתו.
עד פה ההקדמה.
ביום השני האחרון ביקרתי חברים שלי.
הם סיפרו לי ששמעו אותי בקול השלום
והאשה אמרה שהיא מאוד־מאוד הופתעה.
ממה הופתעת, שאלתי אותה. כאן אמרה לי
החברה שלי את הדבר הכי מעליב שמישהו
אמר לי אי־פעם :״עד היום השתדלת מאוד־מאוד
להצניע את דעתך הפוליטית, ולמעשה
עשית הכל, כדי לא לחשוף אותה.״
עכשיו הגיע התור שלי להיות מופתעת.
אני הסתרתי את דעתי הפוליטית? אני עשיתי
הכל על מנת להתחבא? אני, הרי, ממש בזה
לאנשים שלא עומדים מאחורי דעתם. תמיד

ובשום אופן אי־אפשר לגמור את פינת־הטלוויזיה
במדור זה בלי להתעצבן ולהתלונן.
מחזירים את שזשלוז. שיחזירו. בוודאי
יהיו אנשים שישמחו מזה ואנשים אחרים
שיפלטו מילה גסה. אבל ככה זה בטלוויזיה
— כל תוכנית והקליינטים שלה.
אבל מה עושה הטלוויזיה? היא מחזירה
תוכנית שחלק מהאוכלוסיה אוהב וחלק
שונא, אבל כדי שכולם־כולם יתעצבנו וידחו
את תשלומי־האגרה שלהם — היא פשוט
מורידה את פרקליטי אדא׳ ,שגם היא, כמו
ן מסיבת גן שהזכרתי קודם, אהובה על כל
:רואיה.
דיברתי ואפילו כתבתי על מה שמציק לי. איך
דלר אגב, אתם בוודאי זוכרים שאת שושאת
יכולה להגיד עלי דבר נורא כזה, שאלתי
לת החליטו להחזיר, כי הגיעו עשרות אלפי
את החברה שלי.
מיכתבים לטלוויזיה, אז אולי גם אנחנו, אוהאף
פעם לא ראיתי את השם שלך בעצובי
פרקליטי אדא׳ ,נתיישב ונכתוב מיכתב?
מות, לא שמעתי שאת משתתפת בהפגנות,
ידעתי שתסרבו. למה אנחנו כל־כר
לא ראיתי אותך מצטרפת לטיולים של ״השעצלנים?

ה־21״ ומצד שני, גם לא שמעתי שאת
נוסעת להפגין בעד ההתנחלויות.
בין קולומביה לישראל. לא צפיתי, כמובן.
סוף־סוף הבנתי. אם בן־אדם לא משתייך
לאחד הקצוות הכי־קיצוניים של המפה הפו״חבל
שלא ראית את הבדיחה הזאת של
שושנה דמארי שרה את התיקחה,׳ הוא אמר,
ליטית, זה סימן שאין לו דיעה פוליטית, ואם
״היה נורא מצחיק ואף מביך.״
במיקרה יש לו, אז זה סימן שהוא משתדל
אמרתי לו שבן־אדם, ששושנה דמארי וה־להצניע
ולהחביא אותה. גילוי מדהים.
הימנון של ארצו מצחיקים ומביכים אותו, הוא
החברה שלי ראתה שממש נעלבתי והיא
לדעתי בן־אדם עלוב, ואני נורא מצטערת
עשתה ניסיון אחרון לשמח אותי :״זה בסדר,
שלא ראיתי את שושנה דמארי שרה את
מהשעה בקול השלום אפשר היה להבין מייד
התיקווה, בטח הייתי מתרגשת מזה.
שאת שמאלנית,״ אמרה.
נ.ב. עוד באותו ערב פגשתי חבר(שמאלהוא
הסתכל עלי במבט שאנשי־השמאל
ני) ,ששאל אותי אם צפיתי במישחק הכדורגל
שומרים במיוחד לאנשי״הימין.

ד1׳ אלהש! ץ 29

לגעת בסוד

וסף הלו — ותר מ־ 2 0שוה ב חו ץ
לארץ — חוזר די שראדו מב ק ש
ל שו ב ולחיות ב ה. ביו ת״ ס הוא רק
מציג את ציוריו ומשוחח ע שרה כץ
הצייר יוסף הלוי הגיע מאמסטרדם ואיתו
גם ציוריו. בימים אלה הוא מציג שתי תערוכות.
האחת רטרוספקטיבית, במוסיאון יד־לבנים
בפתח־תיקווה(״כדאי לן־ לראות,״ הוא
ממליץ) והשניה בגלריה מבט בתל־אביב, שם
תלויות תמונות מן התקופה האחרונה. ישבתי
איתו שעה קלה בבית־קפה בדיזנגוף ומייד
שמתי לב לחיוכו הנעים ולעירוב יוצא־הדופן
של מיבטאו התימני־הולנדי.
זה חשוב, לציירו
״אני מצייר, כי אני אוהב לעשות את זה.
אם הייתי נגר, קרוב לוודאי שגם את זה הייתי
עושה לא רע. בעיני אין כל הבדל בין השניים.
לאלוהים זה ודאי לא משנה.
הייתי פעם מורה להתעמלות. זה לא סיפק
אותי. להיות צייר מצליח היה אז בראש מעיי־ני.
אבל אז הייתי צעיר וחשבתי, כמו שמקובל
לחשוב, שבסולם הדרגות של החברה שלנו
הצייר חשוב יותר מהנגר או ממוכר־המלפפונים.
היום
אינני מאמין בזה. היום, דרך הציור,
שהוא המדיום המוכר לי ביותר, אני מנסה
להבין את החיים ואת העולם. בעיקר את
עצמי. גם סנדלר טוב יכול לעבור תהליך
דומה.
גרתי חצי־שנה באמסטרדאם. בעל הבית
שלי היה אופה שוקולד. אדם לא פשוט, אופה־אמן,
ושנינו היינו מתווכחים על פילוסופיה.
בארץ זה אולי נשמע מוזר, לא בהולנד. זה
הצד היפה שלה: כל עבודה מכבדת שם את
בעליה, אפילו איסוף אשפה ברחובות.
כשהתחלתי לצייר, רכבתי הרבה על אופניים.
מתקן־האופניים אמר לי אחרי שראה את
ציוריי: אתה מושפע מהקבלה. לא עסקתי אז
בקבלה. קיבלתי ממנו את ספר הזוהר בתוספת
עצה: קרא, לא חשוב אם לא תבין הכל.
היתה זו תגלית עבורי: בכל מיקצוע יכול אדם
.להיות משכיל.
חבר שלי, פרופסור לפיסיקה תיאורטית,
הכין פעם תבשיל חדש והזמין אותי לאכול
אצלו. יום אחד החליט שהוא מפסיק ללמד
באוניברסיטה ופתח מיסערה. שם, במיסעדה,
המלאה תמיד אנשי בוהמה, אנחנו משוחחים
על הכל: על פיסיקה, אסטרונומיה, אטומים
וגם על אוכל. הפרופסור הזה המציא רוטב
ל״פונת״־בשר. שנה שלמה הוא עבד על זה.
היום הוא מאושר יותר מתמיד, הוא יצר משהו,
יש לו סוד שלא יגלה אותו לאיש.״
וסודות מיקצועיים של צייר!
״לציירים אין סודות. ראשית, היום קונים
הכל מן המוכן. כשלימדתי נהגו תמיד לשאול
אותי מדוע אני מעביר את כל הידע שלי.
התשובה פשוטה: איש, לעולם, לא יוכל לצייר
כמוני. ברור שיש השפעות, אבל מלבד
סודות טכניים ספורים אי־אפשר להסתיר
כלום.״
כי כאשר אתה מציג אתה מספר על
עצמך, אתה אומר הכלן
״כן, קחי לדוגמה את בתי־הספר לאמנות.
שם לא מלמדים לצייר, שם מעניקים כלים
טכניים. לפעמים מרגישים בהשפעה של מורה
על תלמידים.״
והקניית טעם אמנותין
״טעם באמנות? בדיוק כמו במוסיקה. ככל
שאתה שומע יותר אתה הופך להיות יותר

30י

רגיש. אם אתה חסר־רגישות — שום חינוך
לא יעזור לך״.
האם אפשר ללמוד רק על ידי התבוננותו
״אפשר
ללכת לקונצרטים ולעקוב עם
הפרטיטורה אם המוסיקאי לא טעה בתווים.
חבר שלי, שהוא חלילן ראשון בתיזמורת, לא
אוהב לשמוע מוסיקה. אנשים שאינם שייכים
למיקצוע נהנים לעיתים קרובות הרבה יותר.
החינוך המיקצועי, ככל שהוא בונה, הוא גם
מחסיר. מצד שני, מורה טוב צריך לדבר לא
רק על ציור, אלא גם על תפישת־עולם. לתת
דחיפה, לעורר עניין. השאר זו עבודה עצמית.
אינני בטוח שאדם יכול להגיע להישגים רק
בכוחות עצמו. הציור הוא תהליך, משהו הנמסר
מדור לדור. אלברט איינשטיין לא המציא
יש מאין: תפישת אל יחיד אצל היהודים היתה
קיימת באוויר עוד לפני שהתנ״ך נכתב; בשחמת
יש מיליון אפשרויות למהלכים. אם
מישהו ימציא מהלך חדש, עדיין יהיה זה במי-
סגרת ידועה״.
בוא נדבר על הציור שלך
״אינני אוהב לדבר על הציור שלי. אני
קורא סיפרי־אמנות ומגלה שיש אנשים המתבטאים
טוב ממני.״
מה אתה חושב על כן!
״את גירעון עפרת היכרתי בפתיחה לתערוכה.
לא כל מה שהוא כתב במאמר שלו עלי
הוא מקורי. הוא הזכיר שמות עשרה ציירים
שהושפעתי מהם, ביניהם יוסל ברגנר, אל־שינסקי(הצרפתי)
וקבוצת ״קוברה״ (ההולנ־י
דית) .אבל כשציירתי בארץ לא שמעתי על
אלשינסקי ולא על הקוברה, והאמת היא שלא
הושפעתי כלל מציירים ישראלים.
אבל עפרת הדגיש את היותי צייר ישראלי
ובזה אני מסכים איתו. אני אוהב שאומרים
עלי שאני צייר ישראלי. הראשון שאמר את
זה היה יואב בראל המנוח :״הגרעין של הציור
הישראלי,״ כך כינה אותי, ואז התנפלו עלינו
כל הציירים, בייחוד זריצקי וסטימצקי, שראו
את עצמם כנושאי־הדגל.
נוסף על כך האשימו אותי שלא רציתי
למכור את ציוריי. בנימין תמוז הסביר לי
פעם: ראה, אני סופר. ה־ץ 0נ1ץ? 13 הזמין
אצלי מאמר ושילם לי עבורו כמה אלפי
דולארים. מאוחר יותר התברר לי שלנורמן
מילר הם שילמו מאה אלף. לא כעסתי, הרי זה
בגלל המוניטין שיש לו. אני, לעומת זאת,
מעולם לא הסכמתי שצייר פחות טוב ממני
ידרוש ויקבל פי עשרה. התוצאה היתה שלא
מכרתי. אבל לא היה איכפת לי. ציירתי כדי
לצייר, לא כדי למכור. אני מתגעגע לתמוז,
הוא אהב לתת שמות לציורים שלי״.
וקיבלת את הצעותיו?
״לא. צייר לא זקוק לשמות כדי להבין
תמונה. מי שזקוק לכך הוא הקהל שמחפש
נקודת־אחיזה, משהו להישען עליו. למבינים
באמת זה בדרך כלל מפריע להיזרק עם הדים־
יון״.
מה דעתן על הציור הישראלי!
״בארץ יש תנועה גדולה של אמנות, הרבה
יותר מאשר בהולנד. אבל אנחנו מנותקים
מהעולם ואם לא יפסיקו להעתיק את האום־
נות האחרונות — לא יצמח פה לעולם מרכז
אמנותי. לכל היותר יהיו כאן חקיינים טובים.

זה אופייני למקום קטן, שאמניו חוששים להיות
פרובינציאליים. אולי צריך להיות פחות
אופנתי ויותר ישראלי? צריך לרדת לעומקם
של דברים. בארץ קיימות בעיות שאין בשום
מקום והן צריכות לבוא לידי ביטוי. אין זה
מיקרה שלא קמה פה תנועה, בדומה למה שקרה
בשנים האחרונות בגרמניה או באיטליה.
שמתי לב שגם בקרב הסופרים יש נטייה
לכתוב יפה, להרשים. אני טוען: היה אתה!
ברגע האמת להיות אמיץ ולומר: אני רואה
שגיאות, אבל זה מבטא אותי. אני יכול לשפץ,
לנקות, לעשות את זה יותר חכם, אבל לא
להסתיר, לא לנסות להיות מישהו אחר. כן,
צריך להיות אמיץ, או תמים. היוצר הוא נאיבי.
ראי, למשל, את האופטימיות שלו, את
רצונו לשמח, להיטיב, לשפר. חלק מה״אני״
שלי הוא היותי ישראלי. אני גר בין גויים
ואינני מבין את המנטליות שלהם. אני תוצר
של החברה הזאת גם אם אני יושב באמסטר־ראם״.
למה,
בעצם!
״התגלגלתי לשם. זה סיפור ארוך. קודם
לכן הייתי שנים בלונדון ובגרמניה. האווירה
באמסטרדאם מצאה חן בעיני. נשאתי לי אשה
הולנדית. במשך 10 שנים הייתי קשור ל־שזה
הסכם עם הממשלה ההולנדית
לספק לה תמונות תמורת קיום כלכלי. חייתי
בתנאים טובים. היה לי הכל: סטודיו, כסף,
בית, חומרים לציור כמה שרק רציתי.

יוסף הלוי: לא פשוט להתחיל מהמחלה
בשנתיים האחרונות אני חוזר לכאן, שב
לשם ושוב חוזר. אני רוצה לגור פה. אבל לא
פשוט להתחיל הכל מהתחלה. שמעתי שהעירייה
נותנת סטודיו לציירים. צריך להתקשר
עם האנשים הנכונים, אני כבר לא מכיר פה
את כולם. הייתי רוצה שיכירו אותי כאן כרי
שאוכל להתקיים מהציור. אבל מה שחשוב לי
באמת זה להיות אדם יותר טוב״.
האם אתה יותר טוב היום מאשר לפני
20 שנהן
״הרב אבוהב אמר: אדם לא משתנה. מה
שמשתנה היא ההתייחסות שלו אל העולם.
ציירים יספרו לך שהייתי פעם שחצן, ארוגנ־טי,
שהיה לי פה גדול. היום, אולי בגלל גילי,
אני רגוע יותר. דברים שפעם נראו לי חשובים
איבדו מזוהרם.״
והציור שלך:
״אני מצייר סימנים, סמלים. אינני מתכנן
את הציור. הציור שלי היום ספונטני מתמיד,
מאולתר. אני לוקח בר לבן ומכסה אותו בצבע.
למחרת אני מוסיף צבעים עד שאני נכנס
לאכסטזה. בדיוק כמו אדם רתי. ברגע הזה אי4
הבדל ביני ובין הבד. אני הולך לאיבוד, נותן
לציור להכתיב לי את מעשיי. יש בדים שמצ־טיירים
לאיטם ואחרים הנגמרים מהר. אני

רוצה לנסות לגעת בסור החיבור שבין הקו
לצבע. להבין את זה כבר מזמן ברור לי שאינני
יכול.״

תערוכות

ג ר שו! קני ספר

על האנושי והמיכאגי
שלוש תערוכות נפתחו בימים אלה, כשהן
ממחישות את הפער ההולך וגדל בין שתי
מגמות עיקריות באמנות ישראל, המתנכרות
זו לזו. הפער אינו חדש והמאבק בין ה״מתנ־כרים״
הוא כמעט בלתי־פוסק. ראשיתו לפני
יותר מ־ 40 שנה, כלומר, ימיו כימי המדינה
כמעט, עם היווסדה של קבוצת אופקים ח ד
שים בראשותם של יוסף זריצקי, אביגדור
סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן. מראשיתה,
ניתנה ההעדפה באופקים חדשים לאמנים
שכיוונו את מבטם כלפי חוץ והתיישרו עם
המגמות הרווחות בעולם הגדול. היו אלה ימי
הציור המופשט — אם לירי ואם בלא־פיוט
— וימי קריאת התיגר הגדולה על האמנות
הפיגוראטיבית, הספרותית או המגמתית, הארצישראלית
והיהודית בהשקפת עולמה.
אמנות נופיית, לפעמים אכזוטית או ״מתמז-
רחת״ (נחום גוטמן) ,יהודית במודגש(נפתלי
בזם) ,דידאקטית ומגוייסת (החבורה החיפאית)
וכר.
הסיסמה ומילת הקסמים היתה אז: פאריס.
והפחד הגדול: פרובינציאליות.
תערוכת ״ההצעה הישראלית״ לתערוכה
הפתוחה בביינאלה של ונציה ( 1990 אוצר:
אדם ברוך) ,שחלקה מוצג בימים אלה
במוסיאון רמת־גן וחלקה האחר במרכז־הנופש
של מעלות — היא צאצא חוקי ומובהק של
הרוח שהניעה את מנהיגי אופקים חרשים.
לכאורה, בא ארם ברוך להציג לשיפוט הציבור
קבוצת אוואנגארד של אמנים ישראלים
צעירים, שמהם ייבחרו אלה אשר ייצגו את
ישראל בביתן הצעירים (עד גיל )35 בביינ־אלה.
לצורך הכנת ״הצעתו״ נעזר אדם ברוך
במימסד ההשכלה הגבוהה לאמנות בארץ,
אנשים כרפי לביא ורן שחורי, בעלי גלריות
עם נטיות מודרניסטיות ואכספרימנטליות
כנעמי גבעון, ג׳ולי ממון (גלריה ג ולי ם).
וסרג׳יו אדלשטיין וכן כמה מאוצרי המוסי־אונים
המובילים, אלן גינתון(תל־אביב) ויונה
פישר(ירושלים) .ואחרון־אחרון — כמובן גם
במנהל האכסניה המארחת, מאיר אהרונסון.
בכוחות משותפים הורכבה רשימה בת 24
אמנים שאת יצירת מרביתם מאפיין הקונסט־רוקטיביזם
המכסימאליסטי, שסימן־ההיכר
שלו שהוא משקף את השתלטותה הגמורה
של המכונה, המכונה ועימה המיכאניזם הטכנולוגי,
על פני הציור החווייתי, הפיגוראטיבי,
הרומאנטי כביכול והמיושן.
בין שמות המציגים יש כאלה שהם מוכרים
יותר ומוכרים פחות: אודי אלוני (בנה של
חברת הכנסת) ,דיתי אלמוג, יצחק גולומבק,
יגאל עוזרי, מאיר פיצ׳חאדזה, יאשה צירינס־קי
ועאסם אבו־שאקרה היוצא״דופן בתערוכה.
רצתה יד המיקרה ומוסיאון ינקו דאדא
בעין־הוד(בשיתוף מכון גיחה בתל־אביב) יצא
כמעט באותו זמן בתערוכת קולאז׳ים ופוטו־מונטאז׳ים
של אמנית כמעט בלתי־ידועה
כאן: האנה (חנה) הוך ( 9600 בגרמנית) ,ממייסדי
חבורת דאדא הברלינית, התוקפנית
והמגוייסת הרבה יותר מן הדאדאיזם המוכר
יותר שמרכזו בציריך ואשר ינקו היה אחד
מחבריו. עבודותיה של הוך (,)1978 — 1889
מהן שנוצרו לפני יותר מ־ 65 שנה, לא נס
ליחן ולא איבדו עד היום הזה מרעננותן.
כאן מתגלה לפנינו אמנות חדשה ונועזת
— סימבוליסטית, ניסויית, משועשעת אך גם
דידאקטית ומגוייסת ועם זאת בעלת חוש־הומור
.״אני רוצה להראות שקטן יכול להיות
גדול, והגדול — קטן״ ,היה חלק מרכזי ב״אנ׳י

מאמין״ של אמנית חשובה זו. ידידה ועמיתה
ג׳ורג׳ גרוס היה בוודאי מצטרף להכרזה
עקרונית ואנושית ממין זה. ועוד מדיברי הוו:
״אני רוצה להראות שיש מיליונים על
מיליונים של נקודות־השקפה צודקות מלבד
אלה שלד ושלי ...הייתי רוצה לעזור לאנשים
לחוות עולם עשיר יותר, כך שגם הם יוכלו
לחבב יותר את העולם שאנחנו נמצאים בו.״
סידרת העבודות מוצגת על רקע כרזות
חדשניות מתקופת דאדא, בטיפוגראפיה

האנה הון: רקדנית אנגליה 1928 ,
נועזת, שהבוטה שבהן מבליטה את אימרתו
של טטלין הגדול, מאבות הקונסטרוקטיביזם
הרוסי ׳,שהכריז כי ״האמנות מתה, תחי אמנות
המיכון!״ .הבה נזכור כי תערוכות דאדא
והמודרניזם שמתוכו יצא שייכות לשנים
, 1920 — 1918 וכי האנה הוף יצרה את
הקולאז׳ המופשט הראשון שלה עוד ב־!1916
תערוכתה מעמידה איפוא בצל כבד, צל
של אפיגוניות ואנאכרוניזם, את הישגיהם
של צעירינו ההולכים בימים אלה אל הביינא־לה
אשר אימצו לעצמם את העיקרון המרכזי
של אבותיהם הרוחניים: השלת הקליפה כדי
להגיע לגרעין הקשה.
כאן, בתערוכה זו שמתוכה ייבחרו כאמור
משתתפי הביינאלה הישראלים, אתה פוגש
קופסות עץ, מנגנוני הפעלה והשהייה מיכא־ניים,
בצר קולאז׳ים העשויים יציקות פולינד
ריות ומתכות מגוונות. מהו עמומות, המבקשות
להדגיש את עקרון ״דלות החומר.״ כאן
יש פירזולים גלויים של מוטות הברגה, עטיפות
של לוחות אבץ ופח הסוגרות על אבן
בלתי־מעובדת ועל מיני אבזרים משונים
הבאים לסמל ואולי גם להנציח את חברת
הצריכה.
הכל עשוי במידה של כישרון, לעיתים
מעניין ואפילו מרתק, אבל הכל מיושן ללא
תקנה, אנאכרוניסטי, דז׳זדוואי.
כמה נופל כל השפע ה״עני״ הזה, המכריז
על עצמו בגדול וברבים ובלא כל צניעות,
מיצירותיה הקאמריות והזעירות של האנה
הוו, המצליחות — חרף כל המרחק במקום
ובזמן — להמחיש את הטראגדיה של דור
מפואר של אנשי-רוח גרמניים שהובסו, הושמדו
והושתקו על־ידי קלגסיו של הרייך השלישי,
והנה יצירותיהם חיות אחריהם, אחרי
שרוצחי ומדכאי יוצריהן כבר היו מכבר
לעפר.
האנה הול עצמה נאלצה, בימי הנאצים,
להטמין את מיטב עבודותיה ועבודות חבריה
בבור עמוק שאותו חפרה בחצר ביתה. היא אף
עמדה באומץ בחקירות הגסטאפו ולא הסגירה
את מקום הימצאו של המטמון שכלל גם כמה
מעבודותיהם הטובות ביותר של בני דורה.
חרף כל היסודות המיכאניים והדגש האוד

אנגארדי אין שום דבר מיכאני גרידא בעבודותיהם
של האנה הון־ ובני דורה, קורט שווי־טרס,
ריכארד הילזנבק, יוהאנס באדר, ראול
האוסמן, ג׳ורג׳ גרוס, הארטפילד־הרצפלדה.
אחרי המילחמה היתה בין האמנים הגרמניים
הראשונים שזכו לריהאביליטציה מלאה
ויצירותיה מוצגות כיום ברחבי תבל.
כמה תמוהה על רקע זה הכרזתו של אדם
ברוך, בהסברו ל״הצעה״ הישראלית שלו, כי
האמנים הצעירים שבהם בחר ״לא נהנים
משפע אפשרויות תצוגה״ ו״קשה להם לזוז
פה.״ בשנתיים האחרונות הייתי עד לתצוגות
״מרתוניות״ ותערוכות־יחיד של אותם אמנים
״בלתי־ממוסדיס״ ,הם עצמם, בגלריות היוקרתיות
ביותר ובמוסיאונים המובילים —
כלומר, אצל כל אלה שעזרו לאדם ברוך
להרכיב גם את הנבחרת הנוכחית.
לא, אם ״קשה להם לזוז פה״ — זה רק
מפני שבישראל של היום פועלים ומתחרים
זה בזה יותר מדי אמנים או כאלה המתקראים
אמנים ואיש אינו מבחין עוד כראוי בין אלה
לאלה, בין בני חסותי או טיפוחי לבין בני
חסותך או טיפוחיו, וכל אחד מהם ״מפריע״
לחברו — גם בחשיפה העיתונאית, גם בתור
לתצוגות בגלריות ובמוסיאונים וגם בקידום
המכירות...
מי שאכן ״הושתק״ על ידי המימסד האמנות,
בארץ וכמעט שנמחק כליל מתודעתנו
ומנופנו האמנותי, מבלי שתינתן לו, ולוא רק
פעם אחת, ההזדמנות להציג באחד מאותם
מוסיאונים מובילים או גלריות אופנתיות הוא
דווקא יוסף הלוי, צייר ממוצא תימני שכבר
עבר את גיל ה־ 60 והיה מן הבולנדם באמני
ישראל בשנות ה־ 50 וה־ 60 המוקדמות.
לאחר 20 שנות גלות, והרבה יותר שנים
מאז נערכה לו כאן תערוכה גדולה, מופיע
יוסף הלוי בתערוכה רטרוספקטיווית רבת
היקף ורושם, במוסיאון יד לבנים בפתח״תי־קווה,
ובתערוכה הכוללת כמה בדים גדולים
בגלריה מבט של אפרים בן־יקיר בתל־אביב.
יצירותיו, הייתי אומר, מחזירות לנו את
האמון בכוחו של ציור.נטו״ ,בכוחה של בדידות
יוצרת המתרחקת ואף אינה זקוקה לאוצרים
ויחצנים, בלי גלריות ומנהלי מוסיאונים.
לבדו ובגלות אמסטרדאם, שאותה גזר על
עצמו, גאה ומאוכזב, אך לא נטול חוש־הומור,
הקדיש הלוי שנים לחקר אותם רבדים אינסופיים
כמעט של צבע המעניקים לבדיו עוצמה
מהממת ועם זאת חודרת־לעומק כזאת.
יצירתו בנויה כולה על טהרת צופנים
שמקורם באות העברית, בדמויות מיתולוגיות
עבריות כגון אותם שרפים שלו ובדמויות
אחרות משוחררות מכוודהמשיכה המובעות
בחלל משוח בגוונים המצטמצמים לציבעי
חמרה, אדמת חול, אדמה צחיחה. רק פה ושם
מופיעות נקודות תכלת המעידות, כביכול,
על מיעוטם של מקורות־מים במידבר הגדול
הזה שבו אנו חיים את חיינו.
תיזמורם הנפלא של גוני הצבע מרוסן
היטב באמצעות המישמעת המיבנית הקפדנית
שבה נוקט הלוי — סגפן אמיתי לכל
דבר. גם כאן מעטות יחסית נקודות־האור.
החשש הוא שמא יסתנוורו הצופים מאור
יקרות כוזב ואכזב.
גם הלוי הגיע ל״מינימאליזם״ שלו. אבל
איזה הבדל בין זה שלו לבין זה של עמיתיו
אשר להם ״קשה לזוז פה.״
לאמן אמיתי — יוסף הלוי מוכיח זאת
שוב — לא קשה לזוז בשום מקום...
עוד אמן יוצא־דופן המעיד על אמת
אחרונה זו הוא עאסם אבו־שקרה, איש אום
אל־פאחם, שגם עבודותיו שלו כלולות
ב״הצעה״ של ״ברוך פלוס.״
את אשר עושות החמניות לציוריו של ואן
גוו, או את אשר עשה מרק קמבל האמריקני
לאמנותו של אנדי וורהול או, אם לנקוט
דוגמה קרובה יותר הביתה, את אשר עשו
הקוצים לציורו של ליאופולד קראקאואר —
עשו שיחי הצבר לציוריו של אבו־שקרה.
צבריו מופיעים בקופסות שימורים ריקות,

רמי ד !^,מפסק פחת אהבה

קליק קלק לך יקיך י, לילה־טוב! —
מך ליקה יקירתי מחצית סך ין־חשמלי ורד־צהב.
קליק־קלק״לך גם את, יקירה! הו־לקתי חלקתי שלי שלך שלך —
דחפי דחפי בחלום יטיב.
אנחנו עכשו גב אל גב, והחם רך מכני נמ1ח קרוב —
החשמל ברוך הוא מקים את אהבתנו —
נירא מנתק, קצר, מתח, בערה:
חוסי־נא חברת חשמל עלי1ן עלינו! שמרינו מפני בדוד רע.
דלות ומדולדלות, הממלאות כאן את מקומם
של אגרטלים.
במבט שני יש דימיון רב בין יצירותיו לבין
אלה של הלוי: אותם גוני אדמה, גוני אוכרה,
אותם ציבעי חימר וירוק עמום. קווי מיתאר
ציוריים מאוד ומרומזים הנבלעים ברובדי
הצבע היורדים בזה אחר זה כמו מסכים. הכל
ממקדים את המבט והעניץ בגיבור הראשי
של ההצגה כאן — שיח הצבר.
ומשיח הצבר אל סביבתו ומסביבתו אל
הארץ הזאת.
האם באמת נדרשים מרחקים כאלה, כמו
אמסטרדאם ואום אל־פאחם, כדי לפענח את
לשון המראות, לשון הצורות והצבעים של
ישראלי!
כיצד אמרתי בראשית דבריי: שתי מגמות,
שתי השקפות־עולם, והמאבק ביניהן לא תם.
לפעמים דומה שהוא רק מתחיל.

אירועים

״בצל״ מיידע
על הנעשה בשטחים פתחה את הערב דפנה גולן, כשהיא מונה
שלושה ״כישלונות״ במהלך אירגונו: האחד,
אי־היכולת להשיג רשימה מעודכנת של
הספרים האסורים לקריאה בשטחים(הגירסה
של ניסים קלדרון :״הכיבוש מוליד ערפל
וטישטוש. איש אינו מחזיק בידיו רשימה
מעודכנת, אין כזו.״)
הכישלון השני הוא בהבנת ההיגיון שמאחורי
האיסור. מדוע, למשל, פנ!ר 0ה של
הרומן הערבי המודרני, הנלמד באוניברסיטה
העברית, אסור להפצה בגדה? ״ומדוע,״ שואל
אסר אל־אסד, עורך אל־כתב ,״נפסלו לפיר־סום
בעיתוני 20 תמונות שכבר פורסמו בעיתונים
בישראל? האם מישהו מודע לכך שאין,
בעצם, עיתונות בשטחים?״
״גם אי־בואם של שני סופרים ערבים
לערב זה, והכוונה לטורק אל־תהא ואל־ג׳רירי,
הוא בבחינת כישלון,״ טוענת גולן.
״לראשון מסרב המושל הצבאי להעניק אש־רת־כניסה,
מאחר ובילה(בעל כורחו) במעצר
מינהלי, ואילו אל״ג׳רירי נחקר בתנאים קשים
אחרי שהואשם במתן הרצאה על החינוך
האלטרנטיבי(ב״שטחים״) .במשך 90 שעות
רצופות לא הניחו לו החוקרים (שהתחלפו
ביניהם) ,אחר־כר ישב בקציעות 14 חודש בלי
שנשאל אפילו שאלה אחת. כששוחרר, לבסוף,
נאסר עליו להיכנס לתחומי ישראל,
לרבות מקום עבודתו בכתב־העת״.
אל־אסד מוסיף כמה פרטים :״חלוקה והפצה
של כתבי־עת מצריכה אישור מיוחד
במימשל הצבאי, לרבות יריעות שצוטטו
מקול־ישראל; ידוע על כ־ 6000 ספרים האסו
רים
בהפצה: ב־ 20 חודשי האינתיפאדה נעצרו
60 סופרים 3000 :איש הוכנסו, ללא כל הנמקה,
למעצר מינהלי.
22 שנה אחרי הכיבוש ושנתיים לאחר
תחילת האינתיפאדה ולמרות כל הסבל,
הפצועים, ההרוגים, המגורשים, עדיין לא מודעים
בישראל למתרחש.״
הסופר יורם קניוק מודה שנראה לו קצת
מוזר שיותר אנשים מוכנים למחות על איוולת
מאשר אלה המוחים כנגד העוול: יותר
אנשים מתקוממים על קיום צנזורה ועל איסור
קריאת ספרים בשטחים הכבושים מאשר
על עצם העובדה שבני־אדם יושבים בכלא
ללא מישפט.
״מדוע?״ שואל קניוק ,״האם הפחד מהמילה
הכתובה הוא שהוליד את הערב הזה?״
לאל־אסד יש סיפור קטן המדגים את אווירת
הפחד:
״אני גר בירושלים, בבית פרטי המוקף
גדר־אבן. לעיתים מציירים על הגדר שלי
סיסמות שונות. לא עם כולן אני מסכים, אך
אינני מתערב. ב״ 1באוגוסט השנה נכנסו
לביתי חיילים ודרשו ממני למחוק את הכתר
בות. סירבתי. הקצין אמר לי שהוא מ״גולני״
וכי יש לו הוראה משייקה ארז. עניתי לו: אני
אינני ב״גולני״ ואינני עובד אצל שייקה ארז.
אחר־כך הייתי צריך ללכת. כשחזרתי הביתה
התברר לי שבזמן היעדרי פרצו החיילים אל
תוך הבית, גרמו חבלות קשות לרכוש והטילו,
לפני צאתם, רימון גאז. אגב, הם לא שכחו
לסגור אחריהם את הדלת. למחרת חזר הסיפור
על עצמו. מאחר ולא נכנעתי, הם לקחו
אותי לכלא רמאללה והשאירו אותי שם למשך
יומיים עד שעורך־הדין שלי שיחרר אותי.
הכתובות נשארו על הקיר״...
קניוק :״אני נזכר בסיפור על גולדה. בשנות
ה־ ,70 כשהיתה עדיין ראש ממשלת ישראל,
ביקשה להיפגש עם חבורת סופרים, כרי
לשכנע אותם בצידקת עמדתה בפרשיות
איקרית ובירעם. במשך שמונה שעות היא
דיברה, התווכחה, להוטה להוכיח שהיא צודקת.
אפילו היא, שלא קראה גם ספר אחד משל
אותם סופרים, הבינה שאנשים עוברים מן
העולם, לא כן המילה. זה סוד המילה וזה כוחה.
יש להילחם במילה, חושב (בצדק) המנהיג,
כי היא החזקה מכולם, היא היחידה השוררת,
היא המקימה והממוטטת״.
גם ניסים קלדרון, המסכם את הערב, מדבר
על חוסר נוחות מסויימת שבהיענות הרבה
של אנשים להשתתף דווקא בערב הזה .״אני
נזכר בניסיונות לארגן פעולות־מחאה על נזקי
הכיבוש שנתקלו באדישות, באי-רצון של
אנשים לצאת מהבית ״.קלדרון סבור שכדאי
להעמיק את המחאה, אך לא להחריפה. הצלחת
בצלם היא במתן מידע. אסור לעבור לס־דר־היום.
חשוב ליידע את האנשים ולומר:
״עוד יבוא יום חשבון, וביום ההוא יצטרכו
האחראים לעמוד לדין על מעשיהם.״

ק!גין מישטרה: עכו העתיקה !קרעת בין סיכסוכים ו די ל רי של סמים מ!גד
ונותנת בשבילו כל פרוטה, ולפעמים פשוט
לא התייחסה אליו. מזל שהיו שכנות שטיפלו
בילד.
״הצרה הגדולה של מרי היתה שלא אהבו
אותה מספיק בבית. תמיד אמרו לה שהיא
טיפשה, שהיא לא מביאה כבוד למישפחה.
שלא רוצים אותה. גם בעלה, רג׳ב, התייחס
אליה כמו אל סמרטוט. ככה כל הבעיות שלה
באו, שלא היתה חכמה גדולה.׳׳
מרי נולדה כדלאל עבאס, חלק מהחמולה
העבאסית המהווה *״ 30 מכלל תושבי עכו העתיקה.
ביתה שוכן ליד החומה הדרום־מיזרחית
של העיר, בסימטה קטנה וצפופה.
כשהגיע הכתב לשם נתקבל בהרבה חשר.
השכנים לא ששו להראות לו היכן הבית.
אחיותיה של דלאל :״זאת לא היתה
הפתעה גדולה בשבילנו. היא היתה כזה
טיפוס, בלי מחשבה, תמיד הסתבכה בצרות.״
דבריהן נקטעו כשהגיעו אחיה לבית,
וגירשו בדחיפות ובאיומים את הכתב החוצה.
בשוק ידעו המוכרים להסביר את הסיבה
לעוינות, אמרו ברחמנות :״זה בגלל מה
שעשתה לכולם, לאחים שלה, לאחיות שלה.
הם מתביישים להראות את הפרצוף שלהם
ברחוב בגללה.׳׳
מוזר, אבל כל הסוחרים זוכרים את ה״שר־מוטה
״.למרות שעזבה את עכו לפני 10 שנים
כמעט, השאירה דלאל רושם על אנשי־העיר.
אחיה הגדול, ג׳ומעה, הוא מושא עיקרי
לרגשי־רחמים. ערבי גאה ומכובד, שעלה
מהעוני והמתגורר היום בעכו החדשה. דמות
מוכרת. האיש אינו מוכן שיזכירו את שמו של
אחותו לפניו. מבחינתו היא מתה כבר מזמן.

^ לאל עבאם נולדה לפני 32 שנים
( ברביעית במישפחה, אחרי ג׳ומעה, ג׳מי־לי
וכאמל. את בית־הספר נטשה בגיל מוקדם
ובילתה ימיה בשכונה. היא גדלה באווירה
הקשוחה מאוד שהנהיג אב־המישפחה. בעכו
אומרים שכל עוד היה בחיים, שמרה דלאל על
עצמה.
בגיל צעיר הבינה דלאל את הפוטנציאל
המיני הטמון בה. יפה היא לא היתה, אך ידעה
איר למשור את תשומת״ליבם של גברברי
העיר. היא זכתה בכינוי ״אום־דהב,״ שפירושו
אם־הזהב( .לקוח מסיפור ערבי עתיק על
נסיכה מתגנדרת) .השם דבק בה. יותר מאוחר,
כזונה, אימצה את השם מרי.
לפני 15 שנה נהרג אביה של דלאל
בתאונת־טרקטור באחד מקיבוצי־הצפון. עול-
הפרנסה הוטל על אחיה. ליבם לא היה נתון
לשמירה על אחותם. בשוק אומרים :״זה הכל
אשמת המישפחה שלה, שלא שמה עליה קולר
כשהתחילה להיות פריחה. אם אחותי היתה
עושה לי דבר כזה, לא רק שהייתי קושר אותה
ברצועה, אלא אפילו הורג אותה״.
דלאל התחילה לשוטט בלילות, שותה עם
זה, מענטזת לזה, מחלקת יצועה עם כל מי
שהסכים לתת לה מחסה ללילה.

ידידה נואל ז׳יכו
שותפה להזרק1ת
^ יד. רק את היד ניתן היה לראות אצלה.
1 1כל השאר דהוי, טבוע עמוק בפנים.
עיניים שקועות מעל שני עיגולים חומים
גדולים. אישונים קטנים מאוד, מתרוצצים:
פה מרוח בליפסטיק מרושע, לא מתאים. בגד
אדום־אדום, צמור־צמוד. שיניים הלועסות
מסטיק בכבדות. והיד. מלאה צלקות זעירות,
תזכורת למחטים׳שנתקעו בה פעמים כה
רבות. יד מסננת. שתי צלקות רוחביות,
תזכורת לשני ניסיונות״התאבדות ותחבושת
מזוהמת סביב המרפק, תיזכורת למחט אחת
שנשברה בתוך הווריד, עמוק.
בשוק של עכו שלחו אותי אחריה. מסתובבת
לבד בלילה .״אם אתה רוצה לשמוע על
עבאס, תלך איתה. בטח תדע. כל השרמוטות
חברות אחת של השנייה״.
נואל ז׳ינו שמה. היא מראה לי בגאווה
תמונה בתעודת־הזהות. היתה פעם יפה. בת

29 היום. אם גורלה יהיה כגורל מרי עבאס,
תזכה בוודאי לכיתוב :״נרקומנית ופרוצה,
דמות מוכרת למישטרה״.
את ההידרדרות הן חוו ביחד, היא ומרי
עבאס, קורבנו העכואי של טובח־השיבעה.
יחד היו נוסעות בקו 251 מהתחנה המרכזית
של עכו אל איזור־התעשייה של קריית־ביא־ליק,
ומחכות ללקוחות־הלילה. זה היה לפני
10 שנים. שתיהן נותרו אז בלי בעלים, ששהו
אותה שעה בכלא. נואל היתה אם לשני ילדים,
למרי היה אחד .״
באחד הלילות יצר סרסור את הקשר
הראשון שלהן עם מחט המזרק. את מרי גאלה
ידו של החונק. נואל חיה בסיוט.
*ץ תי דמעות קטנות הזילה נואל כש־שמעה
על מותה של חברתה הטובה.

״היא לא היתה תרבותית או משהו, אבל בכל
זאת אהבתי אותה. יכלה להיות חברה טובה,
לפעמים. לפעמים היתה פראית כמו סוס.
פעם הפכה בקריזה דוכנים בשוק, וחטפה
אחר־כך מכות מהמוכרים. היתה בחורה
חזקה״.
בערך שנה הסתובבו השתיים ביחד,
מציעות את גופן בתמורה לאתנן שהיה
תמורה למוות הלבן. לפעמים נסעו קצת
לפאבים, לשתות.
יותר מאוחר החליטה מרי עבאס לשחק
אותה בגדול, לעבור לתל־אביב. נואל נשארה
מאחור. גרה עם שני ילדיה בחורבה עזובה,
חצי גג, בלי חימום. במהרה חלתה. הילדים
נלקחו ממנה.
״כשהם הלכו, התחלתי להזריק יותר, כדי
לשכוח.
״מרי היתה פעם מאוהבת בילד שלה,

^ ו א לא איש רע. אולי נדמה כך כשן
1שומעים את הסיפור, איך הוא דולה שפחות
מהרחוב. אבל כששוהים בעכו כמה ימים
מבינים שזה חלק בלתי־נפרד מהעיר הזו. עיר
שבה רק החזק שורד. עיר שבה צפוי גורל אחד
לאשה בודדה, בלי גבר חסון שיגן עליה.
רג׳ב מחפוז היה דייג כל חייו. לפני 13
שנים, בגיל ,37 חזר כהרגלו מדי״יום מהדיג.
ידיו גדולות, מחוספסות מאוד. ידוע בתור
״הכושי הצולע.״
באותו ערב פגש את מרי עבאס באחת הסי־מטות.
בו במקום החליטו על נישואין. כלומר,
בלי טכס ותעודה. נישואין של עכו. היא תגור
אצלו, תבשל קצת, תספק צרכיו, הוא יתן לה
הגנה. הרבה הם לא דיברו במשך השנתיים
שחיו ביחד.
״היא עבדה כמו שצריך ״,אמר השבוע רג׳ב
בבית־הקפה ליד המיסגד הקטן .״ידעה לצלות
את הדגים כמו שצריך. כשהסתובבה ברחובות

אחד, ובין אנשי רק ח, המ!׳ ל שלוט ב ר חו ב ה ער בי

ידיעות אחרונות

יותר מדי הייתי מרביץ לה, לפעמים היתה
תופסת קריזה, מה לעשות, היה לה מוח קטן.
המישפחה שלה בכלל כבר לא רצתה קשר
איתה. אני ריחמתי עליה, עשיתי לה טובה.
תגיד לי, אולי אתה יודע אם מגיע לי משהו
מהסעד על זה שמתה?״
לפני 12 שנים נולד בנם המשותף. שמו
בישראל היה מחרוז. מאז נולדו למרי־דלאל
עוד שישה ילדים. שמועות אומרות שאחד
מהם, לפחות, הוא ילדו של הרוצח.
כשהיה מחרוז בן שנתיים נעצרו הוריו על
התפרצות משותפת. רג׳ב נשפט לשנה וחצי
ומרי לשישה חודשים.
רג׳ב :״התחילו להגיע כל מיני סיפורים
לכלא. אמרו שראו את דלאל בתל־אביב,
בבארים בחיפה. אני חושב שהחברות שלה
מהכלא שיגעו אותה לגמרי.
״גם הפעם המישפחה שלה אשמה. כשהם
ראו שאני איננו, אז היו צריכים לשים עליה
עין, אבל הם עזבו אותה לגמרי״.
באותה תקופה הכירה אותה נואל ג׳ינו. הן
הפכו חברות .״התחלנו בחשיש, אחר כך היו

בפעם האחרונה ראה רג׳ב את מרי־דלאל־אום־דהב
עבאס לפני חצי שנה. הוא יצא לדיג
ביפו. בדרך לנמל פגש אותה באחד מאיזורי
הזונות בעיר. מרי החלה לצעוק וביקשה

מחברותיה לעזור לה .״הוא רוצה לקחת אותי
חזרה אליו,״ זעקה.
הרצח העלה את מרי עבאס לכותרות, אבל
זה רק סיפור אחד מיני רבים, תוצאה של אי־

קצין ממישטרת העיר.
רג׳ב קצת כועס על הרוצח מג׳בליה, אבל
לא יותר מדי, היא כבר מזמן לא בראש שלו.
.עכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים לשמוע

מד עבאס, זוגה
מענו, היתה אחת משיבעת הקווננות ביס.
נתב .,העולם
הזה ,,הרו אל
עולם הזונות
נעט העתיקה.
בית חוושת
לסוסווים וזונות
רונן ב ר
ספידים. בסוף הכל הלך: לבן, אדולן, מה
שבא.״
כשיצא רג׳ב מהכלא הוא גילה שדלאל
בהריון, תאונת־עבודה. הוא הציב לפניה!
תנאי, שרק אם תעשה הפלה תוכל לחזור־הביתה.
דלאל עזבה לתל־אביב.
בעכו לא סלחו לה בעיקר על עזיבת הילד
הפעוט מאחוריה. הילד עבר ממישפחה אומנת
אחת לאחרת. אחד, אבו־חסן, לימד אותו
לשנוא את אמו. באחד מביקוריה בעיר אצל
הוריה, שנים לאחר מכן, זרק עליה הילד ביצה
סרוחה. דלאל נכנסה להיסטריה והחלה
לצרוח באמצע השוק. במשך השנים סיפרה
למישפחתה שהיא התחתנה בתל־אביב עם
בעל עשיר. הם מעולם לא האמינו לה. האם
נפטרה לפני כשנה, כנראה משיברון־לב.
גם הילד מחרוז התחיל מידרדר ורק
עובדת סוציאלית זריזה אחת הצילה אותו.
הוא לומד היום במוסד בעיבלין. לא ברור האם
ידוע לו על רצח אמו .״במילא,״ אמר רג׳ב,
״לא יהיה לו איכפת״.
כשהגיעה לעכו היו כולם בורחים ממנה.
בעלה של אחת מאחיותיה הרביץ לאישתו
מפני ששוחחה עם מרי.

הדייג רג׳ב מחסוז(ימין)
היא ידעה לצלות דגים כנו! שצריך

זור־מגורים עני וצפוף, הזנחה ממושכת ומציאות
יומיומית של פשע וסמים .״עכו העתיקה
נקרעת בידי הסרסורים והדילו־ים מצד אחד
ובין אנשי רק״ח, המנסים לבסס בה שוב את
שליטתם על הרחוב הערבי, מצד שני ״.אמר

עליה, זה בשבילי כמו לשתות קפה שחור חזק
מדי.״ אף אחד לא בכה השבוע על מרי עבאס.
ככה זה, לא בוכים על שרמוטה.
* ע 1רקע !•חורק הם צ1ל 0ת 111 נר.

פרשת וסלה שוחמכר היתר. ההתחלה. ה שביב התבקש ל פ עול ב ע 1״ 1י
^ חד הגופים המודיעינים האיטיים,
/ /י 1המסורבלים והדפוקים ביותר שאני
מכיר, ושהיכרתי מעודי, הוא המודיעין של
מישטרת ישראל. גוף, שאמור להיות אחד
הלוחמה המודיעינית בישראל,
שאמור להשגיח, להעריך, להוות גורם מכריע
במילחמה בפשע, הוא בעצם אסופה של אנשים
לא־מיומנים ולא־מתאימים.״
כך התבטא אחד הבכירים־לשעבר באיזור
חיפה של שרות הביטחון הכללי.
האיש, שפרש לפני כמה שנים משרות
פעיל, טוען שדברים אלה, שחשב אז, נכונים
גם היום, אולי עוד יותר.
לעומתו אמר קצין־מישטרה :״כבר שנים
ארוכות ארוכות שהם (השב״כניקים) מעלילים
עלינו ועל יכולת־הפעולה שלנו. הם
מנסים בכל דרך להשתלט על שיטחי־פעולה
נוספים ולתת לנו הוראות. כלומר, הם בראש
ההירארכיה ואנחנו הפיונים (מרוסית —
חיילים) הקטנים״.
מה שהתחיל כחיכוכים קטנים מתחת לפני
השטח, הפך במרוצת הזמן לקרע גלוי ומוחשי
בין השב״ב למישטרת ישראל. הסיכסוך התפרץ
השבוע בכל עוזו בעיקבות רצח השיבעה.
הכל התחיל בעצם בפרשת יוסל׳ה שוח־מכר,
הילד שנחטף על־ידי סבו החרדי מהוריו
החילונים בראשית שנות ה־ .60 החקירה בעניין
הופקדה בידי המישטרה. לאחר חודשים
ארוכים של חקירה הגיעה המישטרה לתוצאות
עלובות מאוד. סיפור החטיפה חרג אז
מגבולותיו והפך סלע־מחלוקת בין חרדים
לחילונים.
ראש־הממשלה דאז, רויד בן־גוריון, ראה
צורך ראשוני ודחוף למצוא את יוסל׳ה ומשראה
שקצרה יד המישטרה מלהושיע הטיל
את התפקיד על איסר הראל, הממונה על
שרותי־הביטחון.
השרותים (השב״ב והמוסד) נכנסו לתוך
עולם שקודם לכן לא היתה להם כל דריסת־רגל
בו. פשעים רגילים ואוכלוסייה יהודית,
שאינה בעלת השתייכות פוליטית קיצונית

החרדי. הסוכנים באו ממחלקות שונות של
השרות והשאירו אחריהם חללים ריקים.
המוסד נאלץ לתת הוראות לאנשיו בחו״ל
לפעול למען שיחדור הילד שהושג, תוך
מאמצים כבדים, כעבור כמה חודשים.
פרשה ביטחונית, שהתפוצצה זמן קצר לאחר
מציאת יוסל׳ה, רק הגבירה את זעם אנשי
השרותים שהואשמו באותו זמן בחוסר־עירנות.

טענו שהועסקו ב״שטויות, ולא בצרכים
האמיתיים שלשמם אנו מאומנים״.
איש שב״כ שהתחיל באותם ימים את הקא־ריירה
שלו, המתמשכת עד היום. :יוסל׳ה היה
התקדים, ההתחלה של הסיוט המתמשך הזה.
.מאז, מישהו בצמרת הפוליטית ועוד כמה ב־מישטרה
תפסו את הפטנט והכריחו את ה־שב״כ
להתערב, בכל פעם שהמודיעין המיש־טרתי
לא הצליח לעשות את העבודה.
״השב״ב ניזון מתקציבים מוגדרים ויכולתו
המיבצעית עומדת ביחס ישר לגודלם. אנחנו
לא מקבלים תוספת על פיתרון פרשות פליליות
ושימוש בניסיון שלנו ובמודוסים האופ־רנדיים
שפיתחנו במשך השנים לטובת המי־שטרה.
כל פרשה שעזרנו בה, כל סוכן
שהשתמשנו בו לטובת המישטרה, התבטאו
בחסר במקום אחר״.
השרותים החשאיים נקראו לעזור למיש־טרה
בעיקר בפעולות מודיעיניות במיגזרים
שאליהם מתקשה המישטרה לחדור. הכוונה
היתה לאסוף פרטים על אנשים ודמויות־מפתח
היכולים לעזור יום אחד, בשעת
הצורך.

כלשהי, אינם בתחום האחריות של גופים
אלה. מיד עם היוודע דבר קבלת המשימה
השתרר בתוך השרותים זעם רב שלא פג,
בעצם, עד היום. השב״ב נאלץ להקצות
משאבים להחדרת סוכנים לתוך העולם

המשת ף כמלך
השבוע הגיעה לאחד מאנשי״הדת הערביים החשובים
בארץ אשה בת 38 מהכפר זבבדה בשטחים הכבושים.
בפיה היה סיפור מזעזע:
״אתם לא יודעים מה קורה אכלנו בלילה. זה פשוש נורא.
ביום צה׳׳ל נמצא, אבל בלילה משתלטים משתפי-הפעולה
על השטח ועושים בו כרצונם. באים עם ט עיו ת על הפרצוף
שלא נזהה אותם. יש להם נשק טצה״ל, לבוגדים האלו.
״לפני שלושה ימים, ב״ 8בערב בערך, יצא בעלי לקנות
אוכל. בבית נשארנו רק אני והבת שלי, בת * .1פתאום
שמעתי דפיקות בדלת. כשפתחתי הוא עמד שם עם אקדח
ביד. לא ידעתי מי זה. התחיל לבעוט בנו, בשתינו. הכניס
לי את הקת בראש ואמר לי לשבת בפינה, ואז הוא פשוט
אנס את הבת שלי. ככה, לפני העיניים שלי. צעקתי. אף
אחד לא שמע.

כמה ימים היכן נמצא אביטן. ידעו ולא תפסו
שהם יודעים.

אולם במשך השנים הצטבר הזעם במסדרר

נות השרותים. הומצאו אף בדיחות לגלגניות
על יכולתו המיבצעית של מודיעין המיש־טרה.
דוגמה שמביאים השב״כניקים לאותה
יכולת היא סיפור תפיסתו של הרצל אביטן.
לטענתם ידע המודיעין המישטרתי במשך
״הוא עזב אותה ובא אלי, ניסה לקרוע לי את הבגדים.
בדיוק בעלי חזר ומצא אותו. מיד לקח מוש״ברזל ומצץ את
ראשו.
״עכשיו בעלי עצור בידי המישטרה ומחייבים אותנו לשלם
14 אלף דולר, כדי לשחרר אותו. זה רק כי האיש היה
בוגד, עובד של השב׳׳ט אם היה סתם אחד, לא היה בכלל
איכפת להם״ .את דבריה סיימה בבקשת עזרה ט״
איש״הדת.
המיקרה הזה מצטרף לשורה ארוכה של מיקרים שאירעו
בזמן האחרון שבהם פגעו המשת״פים בערביי השטחים
הכבושים.
צה״ל, כך מסתבר, מעניק חסות מלאה לכל מעשי משת-
פי-הפעולה. משתפי-הפעולה באים, לעיתים קרובות, מה עולם
התחתון. הגיבוי שהם זוכים בו והנשק שניתן להם
הופכים אותם למלכי-הלילות בשטחים הכבושים. הצבא
אמנו והמשת״פיס יכולים להשתולל חופשית.

גתפס
לא מוכן

ך* אינתיפאדה טרסה את כל הקלפים.
\ 1הפעם היה זה השב״כ שנתפס לא מוכן.
לפי פירסומים זרים עובדים היום בשב״ב
בערך כ־ 2,000 איש. כוח אדם מצומצם וזעום

השיבעה. השב״ב גייס כל מי שהסכים להלשין
על אחיו. מטבע הדברים לא היה מדובר
בציונים גדולים. איש מבין המשת״פים לא
עשה זאת מאהבת ישראל. כל אחד קיבל
טובות חומרניות ממשיות בתמורה לשירותיו.
בעיקבות הרצח ניסו בשב״כ להמעיט באחוזי
הפושעים מכלל המשת״פים. האמת היא
שאחוז גדול מאור, אם לא מכריע, הם בעלי
עבר פלילי, חלקם, כמו מוחמר חלבי, שוחררו
מכילאם כדי להפוך לשטינקרים.
כל משת״פ קיבל נשק (אקדח או שז1ן)
ותעודה המסדירה את שיחרורו במיקרה וייעצר
בידי צה״ל. למרות שרבים מהם נרצחו
ועוד רבים נרדפים, מרגישים המשת״פים
חופשיים מאוד ובטוחים בעצמם (ראה
מסגרת).
לא ברור לכמה מהם שולמה משכורת
וכמה בדיוק שולם להם, אולם ברור שחלקם
עבדו לפי בסיס קבוע וקיבלו בונוסים אם עלו
על משהו חשוב באמת. בונוס נוסף — וחשוב
— היה אישור-הכניסה לישראל. לפי תקנות
צה״ל לא ניתנים אישורים כאלה לבעלי עבר
פלילי. השב״כ הסדיר אישור לכל משת״פ
שנפשו חפצה בכך. האישור היה סם־חיים
למשת״פים. הם ניהלו עסקים בישראל. חלק

הקשורים כמישטרה
המשיכו בפשיעה או בסרסרות.
ההדלפה המכוונת של המישטרה לגבי
זהותו ועיסוקו של הרוצח, הכניסה את השב״כ
לקונפליקט חסר־פיתרון. מצד אחד הפך
העניין פומבי וברור שהשב״כ יתבקש לסייע
במעצר חלבי.
מצד שני, אמר השבוע איש שב״כ :״אם
יקרה משהו למשת״ף מג׳בלייה, אנחנו נהיה
בבעייה רצינית של אמון מצד שאר החברה.
הם מסכנים את חייהם למעננו, זה אולי נשמע
רומנטי, מזוייף, אבל זה, בכל זאת, נכון. הם
לא ישתפו איתנו פעולה יותר, אם לא נגן
ב מאוד, תוך החלפת האשמות הדדיות.

מי ר

עגז

הכנסת

גזענות

מה ה הבדל?
ערבי להשכיר
גזענות? סתם טיפשות?
אחד מסיסני־זם ן:
שוק־עבדים פרטי
יולי נודלמן ₪
הגלוייה הגיעה למרכז הרפואי, כפי שהגיעה
למישרדים ולמיפעלים רבים אחרים.
על גבה היה מודבק שם השולח במדבקה: ס.נ.
שבדים בע־מ קר״ח־יאריה, פתח־תיקננה, טלפונים
4־.9244416 .9241039 ,9244103
לכאורה היתה זאת הצעה תמימה: אספקת
עובדים. אך קריאת הטכסט גילתה שאין זו
הצעה סתם של עובדים סתם, אלא הצעה
מסויימת מאוד: לספק ״עובדים ערבים (ישראל
והשטחים)״ .ולא סתם ערבים, אלא ערבים
אשר ״מגיעים כל יום לעבודה (עם קבלות!)״.

אם אתה עסוק בחיפוש אחר עובדים
יהודים(והסיכוי קטן),״ מציע ס. ג .להסתפק
בינתיים בעובדים ערביים, כדי לאפשר חיפוש
בנחת, בלי לחץ, אחר עובדים אמיתיים,
שהם יהודים.
לשון ההצעה אינה משאירה ספק לגבי יחס
ם. ג .עצמו לעובדים הערביים. אין מדובר על
בני־אדם, אלא על סחורה. ולראייה: לא מדובר
על ״כל מיספר שיידרש״ ,כפי שמחייבת

מה צעק גנרי בכנסת? שני
הצדדים מתעקשים ננד
הנירסות שדה -
אבל שתיהן מחרידות
במידה שווה.
אזרחים רבים שאלו את עצמם השבוע ״מה
קרה ליי האם אני אידיוט?״
גרם לכך ויכוח מוזר ביותר בין חברי־הב־נסת
יוסי שריד ורחבעם זאבי. האזרחים התמימים
פשוט לא הבינו על מה הוויכוח.
במרכז הוויכוח עומדת תקרית, שאירעה
בכנסת. לפי גירסתו של גנרי עצמו, התנהלו
הדברים כך:
מאיר יילנר (רק״ח) דיבר על חללי
האינתיפאדה.
גנרי :״ומה עם החללים היהודיים?״
וילנר לא השיב.
גנדי :״ישנם 45 חללים יהודים!״
עבד־אל־והאב דראושד! (דמוקרטית)
:״זהו שקר!״
גנדי :״זה לא שקר. ברשותי שמות של
לפחות 45 חללים יהודים״.
דראושה :״שקר!״
חסין פארם (עמדה) :״אם ישנם רק 45
חללים יהודים, אז למה יש מאות חללים
ערבים?״
גנרי :״כל יהודי — אלף ערבים!״
על אמירה זו התלקחה סערה. הדברים לא

•*״נק&געי -חבל על כל יום עבודה שאתה מפסיד י

הביוסום ער היות ווצח־השיבעה
עובד שר השבי ב היה מכוון, נדי
לפגוע בשחת־הביטחון. הקדע בין
המישטדה והשדות׳ הולך ומחדיר
עליהם. אם יראו שמישהו מהם נענש, הם
ייעלמו מהשטח.
״אנחנו צריכים אותם. בשל האינתיפאדה
הבלתי־נגמרת הזאת בלי זרימת מידע שוטף
ואמין מהמשת״פים, המערכת המודיעינית
בשטחים תפגע.״
ההתקוממות שינתה גם את מערכת־היחסים
בין המישטרה והשב״ב. משיתוף־
פעולה ותיאום מיקריים, הפך הצורך לעבודה
משותפת לצו־השעה. מעצרים וחיפושים לפי
מידע מודיעיני נעשים בידי צה״ל, אך גם
המישטרה עוסקת בהקמת עמדות תצפית
ומעקב במקומות מסויימים ובפעולות נוספות
המתחייבות ממיבצעים משותפים.
התיאום בין המישטרה לשב״ב נעשה בשיטה,
המכונה בעגה המיקצועית ״תיאום
נציגי ״.לשב״כ יש נציג במישטרה ולמישטרה
יש נציג בשב״ב. הדבר חוסך ישיבות־מטה
והקמת מוקדים משותפים, אך גם עלול ליצור
חיכוכים רבים ואי״הבנות.
> םשל

סמים
^ כל שעבר הזמן, כך רבו ההתנגשויות
^ בין שני הגופים, על רקע השיטות וצורות
הביצוע של מיגור האינתיפאדה. שמועות
• מספרות על ישיבות שהגיעו לטונים גבוהים

אנו מ ספ קי ם עובדים ערבים (ישראל והשטחים) לבנין, ,
תעשיה, שרותים וחקלאות. עובדים בכל הרמות ובכל כ מו ת
נדרשת.
חגוחנמ״שג עובדינו מגיעים כל יום לעבודה( .עם קבלות!).
זמג - $23211 מיידי( .אצלך באתר כולל נסיעות).
כמננ ״ ש ^ ס ^ ל ן -זול מ אד. צלצל אלינו ו תקבל הצעת מחיר.
גם אםאתה עסוק בחיפוש אחר עובדים יהודים( ,והסיכוי קטן)...

מה בינתיים!
* אתה יכול לחפש עובדים בלחץ, ולהפסיד בינתיים.
* אתה יכול לחפש עובדים בנחת, ולהרוויח בינתיים.

הגלוייה של ם.ג.
״שבדי ערבים(ישראל והשטחים)״

רצח השיבעה ביפו היה הזדמנות הולמת
להלום בשב״כ מתחת לחגורה. בחץ־־כלל
סווגו כל העניינים הקשורים במשתפי־פעולה
כסודיים ביותר. הצנזורה הצבאית מחקה
ידיעות רבות שהתייחסו לעניין. הפעם
פירסמה המישטרה, כמעט מיד אחרי היוודע
דבר הרצח, את היותו של הרוצח סייען של
השב״כ. מאוחר יותר פורסמו בהרחבה פרטים
על מאסרו בשל שוד מזוין. בשב״ב טוענים כי
הכל נעשה כדי לסגור חשבון במעגל
הסיכסוכים הפנימיים .״הם הרי יודעים
בעצמם שאין ברירה אחרת, אלא להעסיק את
הנבלות מבתי־הסוהר,״ אמר איש שב״כ ,״רק
שכנראה הזילזול שלנו בהם הרגיז אותם וזה
גרם להם להחזיר לנו. יופי של נקמה מתוקה״.

רונן ב ד

השפה העברית כשמדובר בבני״אדם, אלא
״בכל כמות נדרשת״ כפי שנאמר על סחורה.
סחורה למישלוח. מה היה קורה אילו
נשלחו גלויות כאלה בארצות־הברית, וחברה
ניו־יורקית היתה מבטיחה ״אנו מספקים עובדים
כושים(ניריורק ואלאבאמהו״?
הדבר היה מעורר סערה כלל־ארצית, החברה
היתה נסגרת מחמת זעם הציבור, ואולי גם
נתבעת לדין.
אין, כמובן, להעלות כלל על הדעת שחברה
גרמנית, למשל, תציע לספק ״יהודים,
(מגרמניה או מרוסיה)״ .הדבר היה גורם לגל
של האשמות באנטי־שמיות. אך מודעה כזאת
היתה נראית טיבעית לגמרי בדרום ארצות־הברית,
לפני שיחרור העבדים.
בישראל אין רגישות ציבורית, והכל מותר.
אפשר להתייחס לערבים כאל עבדים או
כאל סחורה המוכנה למישלוח ,״בכל כמות
נדרשת״ .ואפשר להבטיח שהעבדים ״מגיעים
כל יום לעבודה״ ,למרות האינתיפאדה, גם אם
יוכרז על שביתה או עוצר במקום־מגוריהם
ב״שטחים״.

נקלטו בפרוטוקול של הכנסת, מפאת ריבוי
הצעקות.
כעבור כמה ימים הודיע ח״כ יוסי שריד
שיש בידו קלטת־וידיאו אותנטית, שהוקלטה
על״ידי סוכנות בינלאומית רבת־יוקרה, זיזניזז.
בקלטת זו נראה ונשמע גנרי, כשהוא צועק:
.כל יהודי שווה אלף ערבים!״
מאז נטוש על כך הוויכוח. אבל אזרח
בלתי־מתוחכם מתקשה להבין על מה. מהו
בעצם ההבדל בץ ״כל יהודי — אלף ערבים!״
או ״כל יהודי = אלף ערבים״ או ״כל יהודי
שווה אלף ערבים״?
משמעות כל הפסוקים האלה שווה לחלוטין:
על כל יהודי צריכים להרוג אלף ערבים.
גם לפי הניסוח של גנרי עצמו, זוהי אמירה
גזענית מחרידה, שיכלה לצאת מפיו של
מושל צבאי גרמני בצרפת הכבושה או מפי
מפקד חיל־הפרשים של ארצות־הברית בימי
השמדת האינדיאנים.
היה זה אופייני לכנסת ישראל שהוויכוח
לא התנהל על התוכן הנורא של האמירה,
אלא על עניין סמנטי של מה־בכך.

0 1 1 1 1 :1

ומה

לרות׳

מאת
אביגילגא מאוזן:
)1כינוי לאיש עשיר ()5 :)3,3
חודש חשוון; )10 אמונה; )11
משחיז; )13 עולה על פני המים;
)14 מערב; )15 בהשאלה —
מליץ, מדבר בעד אחר; )16 מעד;
)18 גבבה )20 :בושם(ח); )21 יחד
עם 26 מאוזן — ספר על הטופוגרפיה
של א״י מאת אשתורי
הפרחי; )22 ממהר; )24 העיר
שנפוליון לא יכול לה; )25 אדון
נכבד הולנדי; )26 ראה 21 מאוזן;
)28 שליח דרבנן; )30 היסטור־יוגרף
יהודי (ש״מ); )31 שליח
ציבור העובר לפני התיבה; )32
רבר במשל; )34 הר גבוה)35 :
איצסדיון; )38 חסר אור; )39
אויב, נוגש; )41 כלב המדבר; )42
שור הבר הקדמוני; )43 אות
הניצחון; )45 תחזית; )47 כלי
קיבול לשמן )48 :עולם; )50
מטבע ישראלי מימי המקרא; )51
מזכרת; )52 גבעה תלולה; )54
שמו העברי של הכוכב יופיטר;
)57 חס, חמל; )61 בהמת משאות:
)62 נצר )64 :נהר באיטליה; )65
חנק )66 :בירה אירופית; )67 מין
לטאה; )69 בהשאלה — שמח,
ענג; )70 שבועון אופנה אירופי
1נודע; )72 חרש פחים; )74 גבול:
)75 גזע העולה משורש העץ)77 :
התוצר הלאומי הגלמי(ר״ת<; )78
יחירת מחסני החרום (ר׳׳ת))81 :
ראש השנה; )83 מושבה יהודית
במצרים העתיקה; )85 החודש
החמישי (מניסן ראש חדשים);
)86 אליל, פסל; )88 אביון; )89
מקום איסוף ועיבוד הכותנה; )91
אנא; )93 כן )95 :שנא; )96
קריאת יגון וצער )98 :מידת לח
קטנה; )100 שחקן הוליבודי נודע
(.מובי ריק״)(ש״מ); )102 שדה
מירעה; )103 לא כאן; )104 גומי
צמיג המיוצר משרף עצים; )105
פירסום, פומבי.

מאונך:
)1יחד עם 33 מאונך — מייסד
תנועת הצופים; )2מועד; )3
מנרלסון או סנה(ש״פ) )4 :חרון;
)6שליח; )7חטיבת הפיקוד
הקידמי(ר״ת) )8 :קריאת אללי;
)9נזיר טיבטי; )12 מטיל, גוש
ברזל; )15 צפור שיר עבת מקור;
)16 רעב; )17 שקד; )19 בגד חסין
פצצות (ר״ת<; )20 עלוב; )21
חורבות ישוב בגליל העליון; )23

7ע סי
112 לבנות בית
״אני מחפשת מעט שקט ושלווה,
וגבר שאוכל לבנות איתו
בית ״,היא אמרה לי. היא בת ,27
אקדמאית, תושבת גבעתיים, נאה,
רזה 1.68 ,מטר, נבונה, בעלת חוש־הומור
ותחומי התעניינות מגוונים.
אותך היא רוצה בעל השכלה
דומה לשלה, נאה, גבוה, רזה, עד
,34 עם כוונות רציניות(״לא פליר־טים!
מספיק עם זה!׳) שאל אותי על
(.)1/2723

נראה טוב
אומרים לו שהוא נראה טוב
מאוד, וחוץ מזה הוא גם איש־עס־קים
בן ,31 ספורטיבי, גובה 1.84
מטר, שאוהב קולנוע, טיולים, אנשים.
מעוניין בקשר רציני עם יפה,
ישרה, טובת־מזג, עד .30 מיספרו
אצלי הוא (.)2/2723

רותי בטלפון ממשיכה
לקבל את המיכתבים שלכם,
וגם מוסרת מידע למי שנחמד
אליה (״שלום רותי, מה שלומך
י היום״) בטלפון .221017

צעירה יפה וחטובה
חבר ממשלה; )24 מבצר, מגן; )26
גדול מחברי האופרות האיטלקים;
)27 אבי הבעל; )29 אימפולס;
)30 משורר עברי ישראלי
(ש״מ); )33 ראה 1מאונך; )34
ניקבה בירושלים; )36 חבור,
דבוק, ובהשאלה — מום, חסרון;
)37 סופר הומוריסטן אמריקאי
(ש״פ); )40 מופיע לפתע)41 :
אדמה מוקפת ים; )44 מיכללה
אמריקאית; )46 תאנה שלא
הבשילה; )47 בן־בקר; )49 קיר
מגן צבאי; )50 כינוי לכומר
נוצרי; )53 בדקדוק — עיקר
המשפט; )54 אחד מן האחים
מרקס — השחקנים; )55 מינוטה;
)56 ספר כריתות; )58 אסקופה;

)59 נחיצות (ח); )60 ממציא
הדינמיט; )62 יום טוב, או כינוי
לסוכות )63 :צעיר; )66 מחשבות;
)68 קיבוץ לרגלי הר הגלבוע;
)71 גרור, משועבד; )73 נידוי;
)76 רק; )77 מכשול, מרחה; )79
נווה מידבר בגבול הנגב והערבה;
)80 נאיבי; )82 כלי עינויים; )84
מדינאי, מארגן תנועת צ׳כיה
החפשית (ש״מ); )85 סגר; )87
גיבורת ״חלף עם הרוח״ (ש״מ);
)90 פתיחה ופריצה; )92 ירק
הגינה; )94 מכשיר ירי; )96 אלה,
אשת זאוס; )97 נכסף; )99 יהיר;
)101 גבול השטח שיש לו רק
מימד אורך; )102 גמל קל רגלים;
)103 דורון.

למכירה: אום!? נדיר של
גיליונות העו&ס רור
מאז ראשית שנות המדינה
לרצינים בלבד!
טלפון )03(726360

לכל הקשישים שמחפשים צעירות
יפות 3/2723 היא בדיוק
בשבילכם. וזה הולך ככה; היא בת
,23 רווקה, יפה, עדינה, משכילה,
חטובה 1.65 ,מטר, עוסקת בהוראה.
והיא גם נשמעת טוב מאוד בטלפון.
רוצה להכיר גבר נאה מאוד, רצוי
בהיר־שיער ועיניים, לא־שמן, לא־קמצן,
אקדמאי, מבוסס, בסביבות
גיל 30 עד .40 למסרה רצינית,
בבקשה.

ושירי ארץ־ישראל. והיא גם אשפית
בישול(״אבל כשאני עם עצמי
אני מסתפקת בטוסט״).
כאשר שאלתי אותה אם היא
יפה, היא אמרה שהיא שווה מבט
שני, ושלישי, וכן הלאה, וסיכמה
ב״אני נראית שיגעון״ .אותך היא
רוצה, לקשר רציני(מישפחה, ילדים)
בעל הופעה נאה, מ־ 1.75 מטר
הותר, רצוי אקדמאי (״אני אקדמאית
של החיים״) .שאל אותי על
(.)4/2723

שמעתם על זה שגבוה כמו
אנטנה, רק חבל שהוא לא קו לט
שום דברן

אוהבת מעניינים
שידור חוזר לאחת שפירסמה
אצלי, אבל נעלמה לי, ופיספסה
את ההודעות שהגיעו עבורה: בת
,28 מיקצוע חופשי, נאה1.65 ,
מטר, מתעניינת במה שקורה סביבה
ובעולם, אוהבת תיאטרון, סרטים,
אמנות, אנשים מעניינים. רוצה
אותך נאה, בעל הופעה אסתטית
1.80 ,מטר לפחות, אינטליגנטי,
מבין, חושב, עדין, משכיל,
אינטלקטואל, אוהב לחיות, קצת
מרחף — אבל לא יותר מדי. שאל
אותי על (.)5/2723

השחקן הגרמני קלאוס מריה
ברנדאואר אומר שהוא
היה חייב להתחתן עם בתולה,
כי הוא שונא ביקורת.

אחזקה ומדעי־הטבע
שניים שהסתפקו במישפט אחד:
• ב ן ,42 בעל תואר שלישי
(מדעי־הסבע) 1.80 מטר, חובב ספרות
ואמנות, מעוניין ברומה. מיס-
פרו הוא (.)6/2723
• בן ,30 נאה 1.70 ,מטר, איש־אחזקה,
מבוסס, מעוניין ברצינית
לנישואין. אפשר להתקשר לטלפון
550097־.052

נראית שיגעו;
ומאגף הנוער — לגילאים קצת
יותר מתקדמים. היא בת ,37 גרושה
בלי, ספורטיבית 1.62 ,מטר, שיער
בהיר, עיניים כחולות, עוברת כמזכירה
בבורסה, אוהבת ריקודי־עם

פו־טיס
קובי שלו, בן ,24 תושב
רמת-השרון, קצין בחיל־הא־וויר
(בשבוע הבא הוא מקבל
דרגת סרן).
תיאור: ספורטיבי1.7$ ,
מטר, שיער קצוץ, עין אחת
כחולה והשניה ירוקה.
עציין בחיים: לעשות
חיים כמה שיותר, לעשות
כסף בעסקים.
בתיבנון: ללמוד כלכלה
ומינהל־עסקים.

קובי שלו
מעדיף נש־ם בשל 1ת
תחגיב: גלישה.
גת־זיג: צריכה להיות,
קודם־כל, אשה בשלה.

הורוסהוס
מזר החודש:

עקרב

נר טימס
והיום שלו
הפעם ננסה לחלק את ילידי המזל לפי
התאריך שבו נולדו 30 .מעלות למזל, וכל
מעלה מסמלת אופי מעש שונה. זה לא
מבטל את התכונות המשותפות לכל
העקרבים. אולם אלה כבר ידועות ומוכרות.
כאן נתייחס למה שמבדיל אותם
זה מזה, וזאת לפי חלוקתו של האסטרולוג
שכינויו חרובל.
- 24.10 הוא אדם מסור, מלא אמון.
לא אנוכי ומושפע מאחרים.
- 25.10 זהו הטיפוס המיסטי, אוהב
הנסתר, חודר לעומק ונתון למצבי-רוח
מלנכוליים.
- 26.10 כישרונות מגוונים, אופי חזק.
אדם שעושה לעצמו שם בעולם. מוחו
גדול והתכונות האינטלקטואליות והמו

סריות שולטות בו. אדם המשיג כבוד
ללא חוצפה, דרכיו עדינות.
- 27.10 אדם בעל כוח-רצון רב ונ טייה
לעסוק בנסתר.
- 28.10 אדם בעל אמונה, תיקווה
ורוך. תמיד מתכנן תכניות חדשות
לטובת האנושות ומוכן לעזור לכל אחד.
- 29.10 אדם דו-פרצופי, בעל כפילות
לשון, משמיץ ומלשין, אך מוכשר בכל
מעשה ידיו.
- 30.10 מלא תמימות, הדרת־פנים
טיבעית. מובטחת לו גדולה בעתיד.
- 31.10 בעל מצבי״רוח קיצוניים.
הנולד בתאריך זה יעשה מעשה גדול
בחייו.
- 1.11 אדם המיטיב לאנושות ומכובד
בחברה.
- 2.11 אדם שיש לו אינטואיציה
חזקה, אוהב את מדע הנסתר ומגלה
תגליות.
- 3.11 מצביע על אהבה גדולה
להורים. אדם זה לא יהיה מאושר, אלא
אם יאהב מישהו ויהיה תלוי בו.
- 4.11 אדם שנושה להיות רגזן באופן
קבוע, ורוצה שהכל יתנהל לפי רצונו.
- 5.11 אדם אנוכי. מטרותיו אנוכיות,
אך הוא איסטרטג טוב.
- 6.11 משופע תמימות, בעל הרבה
אומץ מוסרי. פועל יותר מתוך הלב ולפי
הרגש ופחות בהגיון. ידיד-אמת ומאהב
נאמן.
- 7.11 אדם חזק, מגנטי ונוטה לשמור
מינהגים דתיים. נמשך למיסתורין שב דת
ומתעניין באמונות שונות.
- 8.11 תשוקה עזה והתלהבות למען
תנועה או גוף שהוא מייצג. אדם זה הוא

ידיד-אמת ואוהב באופן גלוי.
- 9.11 תשוקות חזקות משתלטות על
אדם זה, תשוקות שלעיתים נחשבות
כנחותות.

- 10.11 אדם בעל חוש מפותח לצדק,
ישר מאוד וקפדן מדי.
- 11.11 אדם המקשה על קרוביו
וידידיו. איננו מסתדר בחברה, וקשה לו

למצוא את מקומו.
- 12.11 אידיאליסט לוחם או אקרובט.
אינו מכיר בשווים לו, ואוייב
מסוכן ליריביו.
- 13.11 אדם נעים שיש לו פשטות
רבה במינהגיו. הוא אוהב ילדים ונהנה
במיוחד מתענוגות ילדותיים.
- 14.11 אדם אכזר, מוג־לב, המתעלל
בחלשים ממנו ובחסרי־הישע.
- 15.11 אוהב שינויים, ספקולנט.
בציפיותיו מהחיים הוא אופטימי מדי,
ובכל זאת הוא די מאושר.
- 16.11 אדם רגיש וסימפטי, שבגורלו
לסבול ממיקרי-מוות של חברים. זה
גורם לו צער רב. הוא מעדיף את הצל
שבחיים, ולא את השמש והאור.
- 17.11 אדם בעל רעיונות נאצלים
וכוונה טהורה. בסוף הוא יתגבר על כל
המיכשולים ועל כל המתנגדים.
- 18.11 אינדיווידואליסט גדול, עצור
מאוד, שונא ציבור ומרגיש בנוח בחברת
ידיד אחד.
- 19.11 אדם מאוד בלתי-רגיל. אדם
שעשוי לקחת חלק פעיל בחיי־הציבור,
ושתהיה לו השפעה עצומה על האנושות.
- 20.11 אדם שנולד בתאריך זה יהיה
נקמן, נוטר ולפעמים אף אכזר. זהו שוחר
המילחמות והקרבות.
- 21.11 אדם שיודע לקלוע היטב.
אוהב ציד, אבל באופיו הוא אציל-נפש
ואוהב חברה. בדרך-כלל צפויה לו הצלחה
רבה בחיים.
- 22.11 יליד תאריך זה הוא בעל
נטייה להתעסקות צבאית. מידות גופו
טובות, הופעתו נאה והוא חייל טוב.
דייקנות ומהימנות מאפיינות אותו.

סנה

סוס1

עניינים כספיים דורשים זהירות מיוח דת
השבוע. אם אפשר, דחו כל עיסקה
חשובה והימנעו מל היכנס
להוצאות גדו לות.
בשבוע הבא יהיו טובות הזדמנויות
יותר. נסיעות קצרות
ישפרו את מצב-הרוח.
רצוי לצאת עם בן-
הזוג לחופשה קצרה
בסוף־השבוע. ריהוט
חדש או אביזרי-
חשמל שהזמנתם לא
מזמן עומדים להגיע השבוע. נהגים
עלולים לסבול השבוע טבעיות בגב.

רצוי לדחות נסיעות שתיכננחם לה שסע.
אתם. יותר מהשאר, תהיו נתחים בסכנות.
למרות שבדרך בלל הזהרות
הרבה והריקנות
מאפ״נים אתכם. הפעם
תצטרכו להיות עירנ״ם
שיבעת״ם. סי־סישפחה
או שכנים יזדקקו לעד
רחכס, בשני מישורים.
22באוגוסט -הראשון, ב ש חי בריאות,
22בספססבר השני בסיבסוכים שיהיו
לכם עם בני־המישפחה.
הפעם תתבקשו לשפוט
מיהו הצודק. האמניס שביניכם •וכלו להצליח
בשיטתי הפיסול והאמנות הפלאסטית.

מצודהחח אינו קל באחרונה. בעיות שונות
מטרידות אתכם ברגע זה. השבוע לא רצוי
לתכנן בילויים מחוץ
לבית. קרוב לוודאי להישאר שתיאלצו
בביתכם ולארח ידידים
וקרובים שיבואו לביקר
רי־פתע. בכל זאת אתם
תוכלו ליהנות ססתנה
ווה 11
מיוחדת שתישלח אליכם
מידיד מארץ אחרת. ץ >י >יזוו {י ץ ^
בני מזל עקרב העוסקים 1ז ^ 1 1
בספורט או בריקוד
אמנות׳ יזכו השסע בשבחים מוצדקים מפי
מדר־כ־הם, שיביעו פליאה על התקדמותם.

השבוע רצוי להשתתף במישחקי-מזל
למיניהם. הסיכויים לזכות טובים
בעיקר בימים הרביעי
והחמישי. סטודנטים
יצטיינו במיוחד בעבודות
או בבחינות. שאתם העייפות
חשים באחרונה עדיין
לא תיעלם, לכן רצוי
שמרבי בשעה יבמני

חה. בתקופה זו אתם
מטים יותר מתמיד
להידבק בשפעת או
בהצטננות. לקראת תחילת השבוע הבא
מצפה לכם נסיעה קצרה אך מהנה.

זזת. הצעות שיציעו לכם הם םונים עליכם או *
עם־תיכם לעבודה יער*
ר ח בכם כעס לוג בנלל *
חוסר־הצדק כלפיכם* .
אולם נם אם תיאלצו}
לשנות לפתע את כל *
ולהתחיל * תוכניזתיכם מחדש — יתברר לכם .
מאוחר יותר שלט! 1ח *
21בדצמבר׳ ־
רחוק היה העניין כדאי} .
19 בינו א ר
בשטח הרומנטי צפויות
הצלחות. לפתע תהיו}
מוצפים בשיחות־טלפון מידידים שכמעט
שכחתם על קיומם ושיבקשו אח ק־רבתכם.

¥במקוס״העבידה עומדינז להציע הצעה

¥מאוד מושכת ומפתה, אלא שה$עם רצוי

לדמן את ההתלהבות

ולא להיהפז במתן

תשובה. למרות שב ¥
רגע
זה הכל נראה

בטוה ויציב, בתיד זמן

קצר יתברר שהצעה

אינה ריאלית. שמירה

על הקיים השובה ב ¥

2במרס -
רגע זה, ובתוך זמן לא

20באפ רי ל

רב תופתעו מהצעה

שתבוא מכיוון שעליו

¥לא השבתם. בשטח־האהבה מצפה לכם
¥¥שבוע של פגישות רומנטיות חשובות.

¥נסה דברים עמלים להקשות עליכם ה ש¥

ראשית — יש להקפיד למלא אח התנד
¥קידם שלקחתם על עצ¥מכם.
שנית — בדאי

¥להתחיל לאמן מחדש
¥¥את סח־היזם. ברוע זה
¥אתם ססלבלים, זחוסר
¥האיתון ערם ביזמדזסן

¥וסצב־חח קודר. מצב
¥הבריאות חר ש השוחה
— ¥¥אל תזניח! את עצמ¥כם,
נשו לרופא בשעת
¥¥הצורך. במיכתב שיניע
¥סחו׳ך לארץ ״מצא סכום-בסף שיסייע לכם
¥בקניית מתנה יפה למישהו בסישפחה.

¥החריצות הרבה וההספק במקום־וזעבו-
¥¥דה משפרים את תדמיתכם ואת שמכם.
מי שחושבים על שי¥

נוי
-רצוי שימתינו

כמה שבועות. בתוך

זמן לא-דב יוכלו לפ־

נות לדרך חדשה

ומעניינת •ומר. מב־

! חינה בריאותית איג-
111111 ¥

כם חזקים כתמיד,

ולמרות שאינכם אוה¥
בים
לפנות לכם זמן
למנוחה -הפעם רצוי
שתנוחו. נשים עלולות לסגול מבעייה
גינקולוגית וחשוב מאוד לטפל בגעייה.

מריבות. סיכסוב־ם או אי־הבוות שהיו לכם
עם בד־הזונ ניתן יהיה לתקן השבזע. הופעת־בם
והתנהנותכם תם ש 1ך
אליכם את בני הם ין
השני. בנות סרטן — קנו
לכן בנד חדש, אתן
עומדות להיות מוזמנות ולמיפנשים למסיבות
חברתיים מח שים. הצבע
הלבן ים שזך אליכן
;21 ביוג
תשזמת לב מיוחדת, הר
כז 2ביי לי
ריס במזל סרטן יצטרכו
להקדיש זמן לילדים
שלומדים בבית־ספר — השבוע הם יהיו
זקוקים לעידוד רב ולעזרה בלימודיהם.

אחרי תקופה של עייפות תוכלו שוב
ליהנות מהמרץ המתחדש, וגישתכם
לעניינים שונים תהיה
יותר בונה. כעת הגיע
הזמן להחליט החל טות
שקשורות לע־תידכם
המיקצועי -
עדיף להמשיך בדבר
שהתחלתם בו, ולמ רות
הפיקפוקים צפו1ס
0ז 0ז ^ :5יה לכם הצלחה. בני
מזל קשת מתכננים
טיול משותף -אל
תסרבו, התוצאות יהיו מבורכות,
והטיול ייזכר עוד זמן רב אחרי שייגמר.

השמע יתחיל בהחת שות 1א1לי אף בהוזרר *יי

עייפות, ליאות ודיכדוך יאפיינו את
הימים הרביעי והחמישי -המתיחות
בבית לא תאפשר
לכם להירגע. הסיבה
למתיחות נעוצה בכך,
שאנשים שסמכתם
על הבטחותיהם אינם
מסוגלים לקיים את
מה שהבטיחו. נסו
להימנע מלהטתכסך
20 בינו א ר -
עם הסביבה הקרובה.
18בפב רו א ר
טוב להתרחק ליומיים
מהמישפחה ומהעבודה
-צאו לחופשה קצרה וטחו. סוף־
השבוע ייראה הרבה יותר טוב.

השבוע רצוי לקשזר קשרים עם אנשים מבד
נדם. הם אמורים לעזור לכם למצוא פיתרון
לבע״ה מסובכת המעסיקה
אתכם בשלושת האחרונים השבועות

גהנים יצטרכו להקפיד
ולשמור על כל חורך *
החעעה — התעלסות*
מהם עלולה לעלות *
ביוקר. זה ־סל להניע עד *
19בפב רו א ר ־
תביעות מישפטיות !אי *
20במרס
ס ד זמן יקר וכספים}.
בשטודהלימודם צפויה *
הצלחה. אלה מביניכם הפודם ללימור }
פסיסלוניה, יקבלו השסע בשורה משמחת. .

זנים

אשת בוגרת

רוני מאנה מהסינרסה, המכונה מזון
מלכות בגלל חיבתו האדירה למלכות־יופי,
הודיע לי חגיגית שיש בידו הוכחות לכך
שהוא נגמל מההרגל המגונה הזה. מובן
שביקשתי הוכחה מוצקה, והוא סיפק אותה.
הוא הראה לי את זיכרון־הדברים שהוא
עשה עם אולם־חתונות, שבו יישא ב״16
בינואר לאישה את ניקוד הלפרין, מלכת־היופי
של ישראל לשנת . 1989
כל־כן הייתי נרגשת ומבולבלת, שפשוט
שכחתי לשאול אותו את כל השאלות החשובות.
אז כשהגעתי הביתה, חייגתי למקום־
העבודה שלו והתנפלתי עליו בשאלות.
.כמה אנשים יבואו לחתונה הזאת?״
.בערך 700 אורחים.״
.גם מחו״ל?״
,בוודאי! ההורים של ניקול — האמא שלה
רוברטה, הנשואה לעורך־הדיו ג׳ון קהאן,
והסבתא, וכמובן אחי משה מניו־יורק, וחברים
שלי שגרים באמריקה.״
.ואיפה תגורו?״
,נגור בארץ. אך ניקול תסע הרבה לאר־צות־הברית,
כי היא חתמה חוזה־עבודה עם
סוכנות־עילית.״
,ומה עם ירח־הדבש?״

כבר מזמן שמעתי על התופעה, שהיא קצת
יוצאת־דופן, של זוגות המורכבים מאשה בשלה
ובוגרת וגבר הצעיר ממנה בהרבה שנים.
באחרונה שמעתי על כמה זוגות כאלה, ולדעתי
זה נהדר, כי לאהבה אין גיל. וחוץ מזה,
הרי כל הסכסולוגים מאשרים פה־אחד שבעניין
ההוא זה ממש עובד נהדר, הפער הזה
בשנים.
קחו למשל את אורד! מורג, הבלונדית
החטובה, גרושה פעמיים, יוצרת חולצות־הת־חרה
הכי סכסיות בעיר, מרגנית של ביגדי־ים
זעירים וסוודרים מעניינים, מחברת של כמה
ספרי־ילדים וספר אחד לגדולים. הרומאן
הנוכחי שלה מתנהל עם גבר, ארנון, הצעיר
ממנה ביותר מ־ 10 שנים.
שמעתי שזה לא סתם רומאן חדש, אלא
הסיבוב השני של רומאן ישן. מורג פגשה
אותו בנסיבות רומנטיות לפני שנים רבות,

ניקול הלסרין ורוני מאנה
תשנה רבת־סשתתפיס
,עוד לא החלטנו, אבל אם את רוצה לבוא
איתנו, אז ראי זאת כהזמנה.״
״כמה זמן אתם ביחד?״

החברים
שר ד לי ת
כמה עיתונים הודיעו שבאחד המועדונים
ייערך בעוד שבועיים ערב חד־פעמי, שיוקדש
לפועלו המוסיקלי של הזמר יצחק קלפטר,
המכונה צ׳רצ׳יל. ולערב ההיסטורי או ההיסטרי
הזה (תלוי בנקודת מבטו של המשקיף)
תתאחד להקת הצ׳רצ״לים והמוסיקאים מיקי

גבריאלוב, בני שושן, סלווין שוורץ

ו ע מי טרייביטש, שחלקם כבר עוסקים
בהכל חוץ ממוסיקה, יתאחדו. ועוד גילו לי

.אני בעד אבות...״

שהבדרן דורי בן־זאב הציע את מועמדותו
\ כמנחה־הערב ונדחה על הסף, ואנשי האירוע
/ויחצניו העדיפו את שרותיו של הבית מג

חם זילברמן.

אז אתם בטח שואלים: מה זה בכלל נוגע
לי? היחצנים אמרו שההכנסות מערב זה יוקרשו
בחלקם למאבק של אבות פגועים מיחס
גרושותיהם בעניין אחזקת הילדים ומימונם

אם יקחו את כל האנשים, הכועסים על
הזמר יהודה אליאם, החבר של מלכת־היופי
לשעבר שירלי בן־מרדכי, ויגידו להם לא
(דמי־מזונות) .גילו לי גם שלמעשה זה יהיה
ערב־תמיכה בזמר, שגם אמור לקבל כספים
כסיוע.
קלפטר צוטט כלהלן. :אני עובר את התהליך
באופן אישי. אני בעד אביש נגד אמהות
המחייבות את הגבר לשלם מזונות ולא מאפשרות
לו לראות את הילדים. אינני מסכים
שאמהות ישתמשו בילדים כבנשק נגד האבות.״
למי
שלא זוכה קלפטר היה נשוי עם ורד,
העוסקת גם היא במוסיקה. היה לו רומאן עם
יוצאת־קיבוץ בת 30 פלוס, שילדה לו בן,
ושחייבה אותו באמצעות בית־מישפט לשלם
לה דמי־מזונות בסכום של מאות שקלים
בחודש.
כששמעתי את הבשורה הזאת עשיתי
דרינג־דריגג לזמר.
,שלום, מדברת המרחלת, טילפנתי לאחל
לך הצלחה במופע שלך. שמעתי מהמארגנים
שזה נעשה כדי לאסוף כספים לעמותה שאתה
חבר בה. בעצם יש מי שטוענים שהערב הזה
מיועד כדי לאסוף כספים למענך.״
,זה לא נכון. זה ערב הצדעה לפועלי כמר
סיקאי, ובכלל לא בטוח שהלהקה תתאחד.״
״אז אתה טוען בעצם שאין לזה קשר לעמותה,
וזה בפירוש אירוע מוסיקלי בלבד?״
״כן, בהחלט כך. כל הדיבורים האחרים זה
שטויות.״
אז החלטתי גם לדרנג־דרינג לבתיה
ישראלי, היחצנית של המועדון.
,שלום בתיה, זאת המרחלת. תראי, דיברתי
עם קלפטר על האירוע שאמור להיות
אצלכם, וגם על נושא ההתרמה, והוא מכחיש
הכל.״
.תראי, אני לא יודעת מה להגיד לך,
ונראה לי שצריך פה לברר עוד הרבה דברים.
אולי זה בכלל לא ייצא לפועל״.

,בינואר זה יהיה בדיוק שנה.״
,ומה אתה רוצה לבשר לאומה?׳
,שאני פורש מתחרויות־היופי!״
ללכת למחזמר סלאח שבת שיהודה מופיע
בו, אפשר יהיה להוריד את המסך כעבור
יומיים.
מעלליו רבים ומשונים, והנה הסיפור האחרון,
כפי ששמעתי מגיבורי הפרשה.
אלברט רונן, סמנכ״ל רשת־מלונות,
הזמין כמה ידידים לסוף־שבוע במלון שלו
בטבריה.
הגיעו מיכה פדרינג, עורך המקומון בנתניה;
אלון אלרואי, חבר מועצת־העיר
ואשתו, הזמרת שלוה ברטי; רוני אלרר־אי,
אחיו של אלון וחתנו של המיליונר
יצחק תשובה; והזמרת דלית כהנא,
שבאה בגפה.
החבורה השמחה בילתה בטבריה את סוף־
השבוע. ביום הראשון — שוד ושבר. תמיר,
החבר של דלית, רב איתה וצעק עליה וגם
קצת איים, והיה שמח. כולם בנתניה דיברו על
המריבה בין השניים, למרות שאף אחד לא
הבין למה הם רבו.
כעבור כמה שעות נודע לתושבי נתניה
והסביבה שהזמר, שלא היה בטבריה, הלך

יהודח אליאס
נתניה על הספה
לחבר של דלית, שהיתה בטבריה, וטען
באוזניו שהחברה שלו הצמיחה לו קרניים
בזמן שהיא היתה בטבריה, כשהוא נשאר

אורה מורג
סימב שני
כאשר הוא היה חייל בן , 19 והיא היתה אחרי
גירושין מיספר אחת.
היא נהגה במכוניתה בכביש העקלקל
מירושלים לתל־אביב, פגעה בנהג״טקסי,
הסתבכה בתאונה, והיתה מאוד־מאוד מיס־כנה.
הצעיר עזר לה לצאת מהעניין בשלום,
וזו היתה תחילתו של רומאן קצר, סוער
ומדליק.
לפני חודשים אחדים התראיינה מורג
בטלוויזיה, אצל ריבקה מיכאלי, לכבוד
צאת ספרה 100 תפוחים חדשים סלל נוע״נו,
על חייה כאשתו של חוזר־בתשובה(בבני״ברק
הציעו לה שכאשר היא מדברת על כסף
בשבת, לומר תפוחים במקום שקלים).
החייל־לשעבר, כיום בן ,35 ראה אותה על
המסך, והתקשר לומר לה.לא שכחתי אותך,
נורא מתגעגע.״ הם נפגשו, היא גילתה שהוא
נשאר נחמד וחתיך, ועכשיו הם בעיצומו של
פרק ב׳ ,נראים יחד בפאב החביב עליה, טאבו.
אורה נראית צעירה, יפה ופורחת, ואף לא רגע
מבוגרת ממנו, בחצאית־מיני קצרצרה, וחול־צת־תחרה
דקיקה, בעלת מחשוף נדיב.
מורג, שהיא אם לתומר בן ה־( ,20 שהיה
גיבור סיפרה שמר כץ ילד מומלץ) מנישואיה
הראשונים למהנדס־בניין, ולדריד! בת ה־,6
מנישואיה לאיש־הפירסום־והעיתונות אמנון
אריאלי (זה שחזר בתשובה אחרי החתונה)
,כתבה בשנה האחרונה ספר על חייה
ואהבותיה.
אחרי שהיא קראה את כתב־היד היא
החליטה לחכות קצת בפירסום הספר הזה,
מכיוון שהיא צריכה זמן והשראה כדי
לטשטש את דמויות הגיבורים, שכמה מהם
הם אנשים מפורסמים. זה היה יכול להיות
ספר שערורייתי, אבל אורה מורג היא לא
הטיפוס שאוהב רעש וסקנדלים. חבל, אני
דווקא כן אוהבת.
בנתניה, עובדה שהתגלתה כלא־נכונה. כעת
כולם כועסים על יהודה, העושה שוב פאשלה
בעיר שלו, והחברים של דלית מאיימים
בנקמה. גם אני פוחדת, וכבר ביקשתי הגנה
של אחד מידידיי. מי אומר שנתניה אינה על
המפה?

הכל
חוץ מאהבה
אבקה זהב

אני נורא אוהבת סיפורים על נשים
עשירות ויפות ומוצלחות, שיש להן כמעט
הכל. אך לצערי אני זוכה לקרוא על כאלה רק
בעיתוני חוץ־לארץ, כאלה שבועונים שמספרים
אגדות אלף לילה ולילה, ואני מתה
מקינאה. כשאני גומרת לקרוא, אני בודקת
את הפנים שלי בראי כדי לראות אם אני כבר
צהובה לגמרי מקינאה, או שעדיין נותרו בי
כמה תאי־עור בצבע לבן.
אז דווקא השבוע, כשהלכתי לנשף של
האופרה, ראיתי שם את רותי בקרמן־סיני
היפה והעשירה, בחברת כמה ידידים שלה.
כדי להרגיז אותי סיפרו לי מייד על הירושה
האדירה שהיא ירשה מאביה הקבלן, ירושה
הכוללת בניין ברחוב דיזנגוף בקטע שבין

תאמינו לי, רק מזל צריך בחיים, אומ רת
החברה שלי שוש. א? אני אומרת לה
תביאי דוגמה מהחיים. אז היא אומרת
לי אלי גרידיש. אז אני שואלת אלי
גרי__1
אז היא שוב אומרת לי: זה שהתחתן
עם הבת של המולטי״מיליונר האמרי קאי
דניאל אבדם. ואני שואלת: ומה
עכשיו קורה איתוז ושוב שוש מספרת לי
את הסיפור מחדש, עם התוספות האחרונות.
אלי
גרידיש, בן ,23 בחור נתנייתי
יפה-תואר-ומידות, התחתן לפני כמה
שנים עם ריבקה אבדם, אותה הכיר
בנתניה. ריבקה היא בתו של אחד היהודים
העשירים והנדיבים החיים באמ ריקה.
היא התאהבה בצעיר הנתנייתי
ונישאה לו.
אז אני שואלת את שוש: מה היא
עשתה בנתניה! ושוש מספרת לי שלאבא
שלה יש סנסימנסים אדירים לעיר
הזאת, ואפילו יש לו יאכסה בשווי של 10
מיליון דולאר ששמה נתניה .2ולילדים
של ריבקה קוראים טניה וסמנתה,
וזה מתחרז איכשהו עם נתניה, והוא גם
תורם מיליונים לעיר הזאת.
לאבא של ריבקה יש בכל רחבי״אמ-
ריקה מיפעלים לייצור מזון לסיבעונים.
אז שאלתי אותה מה יש לה לחדש לי,
ושוש מספרת לי שהאבא של ריבקה הוא
הספונסר של קבוצת-בייסבול, מהחשו בות
באמריקה, ולפני כמה חודשים הוא
נפגש עם המאמן של הקבוצה, ששקל
יותר מ־ 100 קילוגרמים, והמאמן בכה לו
שהוא לא יכול לרזות. האדון אברם לקח
אותו תחת חסותו ונתן לו את אחד
ממוצריו, אבקה להרזייה המכילה ויס־מינים
ומינרלים בשם סלים פסט, יעני
תרזה מהר. השחקנים מצידם הוסיפו
שאם המאמן יעמוד בדיאטה, כל אחד
מהם יעניק לו 10 אלף דולר.
ביום המישחק המכריע זכתה הקבוצה
במישחק החשוב ביותר בליגה האמריקאית,
לעיני כל האומה. כל השדרנים

רדתי בקרמז ()1970
.אר נחשה שרם רמת;...

אלי(מימין) וריבקה אברם־גרידיש(באמצע: עמיר כהן)
זיכינן בלעדי לבן של הנשיא
והעיתונאים חיפשו אחר המאמן, ולא שהוא ואשתו ריבקה מתגוררים נדירה
מצאו אותו. הם פשוט לא ידעו שהוא ששוויה שלושה מיליון דולר, השוכנת
במקום טוב באמצע, בשדירה החמיבאולם.
בגלל הדיאטה הם לא זיהו אותו.
הוא השיל 35 קילוגרמים ממישקלו. שית, בואכה הסנסרל פארק.
אמרתי לשוש שהסיפור הזה מאוד
כולם היו בהלם, ואז התקרב אליו אחד
משדרני-הסלוויזיה ושאל אותו כיצד נחמד, ושיש נו נקודה יהודית וגם
ישראלית״לשעבר, אך אני דורשת ממנה
הוא עשה זאת.
המאמן לא אמר מילה, אלא הניף את הסבר למה היא מספרת לי את זה
קופסת־האבקה שהיתה לצידו, וכל עכשיו. שוש עשתה פרצוף של סוד גדול,
האומה האמריקאית ראתה את המוצר ואחרי שסחטה ממני מה שרצתה, היא
גילתה לי שדניאל אברם, שהוא ממנהיגי
הנבחר הזה.
אתם כבר יכולים לתאר לעצמכם מה היהודים באמריקה, הוא חבר מאוד״
קרה למחרת היום. ההיסטריה שהפיר -קרוב של נשיא-המדינה, חיים הרציג,
סום הלא-יזום הזה עוררה גרמה לכך והוא גם תורם למועצה לארץ־ישראל יפה.
שחשבון־הבנק של בני מישפחת אברם ואבא הרצוג, מלבד העובדה שהוא
גדל בקצב יותר מהיר ממה שמכונות־ נשיא, הוא גם אבא סוב לילדים שלו,
והוא עזר לבן שלו לקבל את הזיכיון
החישוב למיניהן מסוגלות לחשב.
מובן ששאלתי את שוש איך זה מש להפצת המוצר הזה בארץ. והאמינו לי
פיע על אלי גרידיש שלנו. שוש מספרת שזה סקופ אמיתי.

חמישה אירתים קטנים

רותי בקרמן־סיני השבוע
.הנא נשאר ואני חזרתי...״
ארלוזורוב וז׳בוטינסקי, אולמי־חתונות הנקראים
על שמה, מיגרש בכיכר־המדינה, ועוד
הרבה נכסים. בקיצור, מצבה הכלכלי הוא לא
רע. מבעיות של אוברדרפט היא לא תסבול
בשנים הבאות, אם לא תחליט לרכוש את
הכלבו סלפרירדס בלונדון, או את חברת
הנפט דלק. בנוסף על הצרות האלה היא גם
מאוד יפה, וגם גרושה פלוס שני ילדים
גדולים בגיל 16ו־. 14
זה כבר היה יותר מדי בשבילי, אז למחרת
היום עשיתי דרינג־דרינג, ועוד דרינג, והיא
ענתה.
.שלום, רותי. כאן רחל המרחלת מהעולם
הזה. זה בוודאי מזכיר לך נשכחות!״
ן. כן, בעבר כתבו עלי אצלכם כל־כן הרבה,
עד שאבי טילפן למערכת וביקש שיעשו
הפסקה.״
.מתי זה היה?״
.בשנות ה־ 70 המוקדמות.״
.מאז עבר זמן רב. אני מבינה שאת כבר לא
ן נשואה כיום.״
.נכון, אני גרושה כבר שנים רבות מדויד
סיני, כלכלן בהבנק הבינלאנם הראשנן.־

אתם בטח יודעים שעל העיר אילת יש
הרבה סיפורים. עיר נופש ושעשועים, וגם
קצת חטאים, אבל מעל לכל עיר של הרבה־הרבה
פיתויים.
בעיר״הזימה־והחופש יש דיסקוטק פופולארי
בשם ספיראל. כל מי שמגיע לאילת
קופץ לבלות במקום, לא רק בגלל המוסיקה
והאווירה, אלא בעיקר החתיכות המקומיות
והזרות, המקפצות שם בכמויות על רחבת
הריקודים.
.ומה עם בן־זוג?״
.נפרדתי ממנו!״
.אמרו לי שהחבר שלך זה מהנדס בשם
מיכאל רבינוביץ, המתגורר והעובד באמריקה.״

נכון. חיינו יחד חמש שנים, נסענו יחד
לארצות־הברית. אך הוא נשאר שם ואני
חזרתי׳.
.אני מבינה שאת גם מאוד שמחה על
ההחלטה של העירייה לבנות גורדי־שחקים
ומרכז מיסחרי בכיכר המדינה.״
.נכון, המיגרש הזה היה הבייבי של אבי,
שרכש אותו לפני 30 שנה, ורק חבל שבחייו
הוא לא הצליח לממש את הנכס הזה.״
.נו, אז אני מתארת לי שתגיעו להסכם עם
קבלני־הבניין, ובטח תקבלי איזו דירה מהממת.״

אני מקווה״.
.ומה עם אהבה?״
.כרגע אין.״

המקום הזה שייך לחמישה גברים אילתיים

— אבי זרחי, שוקי אבו, מיקי אל־ביליה,
אשר גבאי ומשה דיין. חמישה
חתיכים אילתיים פופולאריים מאוד, המער
רבים בחיי העיר ובפוליטיקה שלה, ובעיקר
מהווים מטרה לכל החתיכות השורצות שם.
פרנסי־העיר אמרו שזה לא עסק, שצריך
לחתן את הגברים האלה, לפני שיפילו בריש־תם
את כל הבנות.
הראשון שהתחתן היה שוקי, שנישא לחברתו
עליזה. מלבד השותפות בספיראל יש
לו גם עסק להשכרת־סירות בחוף נבישוז .82
שנים רבות לאחר נישואיו עוד המשיכו
הארבעה לחגוג, עד ששוב התכנסו פרנסי־העיר
ואמרו שזה לא יתכן, וצריך לחתן את
האחרים. לא תאמינו כמה שהם הצליחו בכך:
תוך פחות מחודש נישאו שלושה נוספים.
אבי זרחי התחתן עם חברתו רימון, בעלת
בוטיק טקסי באילת. האירוע התרחש ב־26
באוגוסט. אשר גבאי, הנציג של חברת ש טר
אנס באיזור־אילת, התחתן ב־ 7בספטמבר עם
חברתו אושרת, המתכוננת ללימודיה. מיקי
אלביליה התחתן ב־ 15 בספטמבר עם בת־ זוגו
גלית, דוגמנית מקומית לשעבר. מיקי הוא
הבעלים של חוף הזהב באילת.
ומי נשאר הסרבן? איש־העסקים והגבר
הכי פופולארי בעיר, משה דיין בן ה־ .30 הוא
כבר הכיר יצא ואהב וידע יפהפיות רבות,
ביניהן כמה תל־אביביות מוכרות. אך הוא
מאס, כנראה, במעמדו כלא־נשוי, והחל מחפש
את המיועדת. הוא מצא יפהפיה ראש־

ל״צית בשם אורית קרוג, בת ,22 שעבדה
שמונה חודשים באחד מבתי־המלון באילת.
אני לא יודעת מה מתכנן הגבר הזה, שנשים
רבות ניסו ועדיין מנסות לצוד אותו ולשים
אותו מתחת לחופה. לעומת זאת גיליתי שהוא
ממש מתלהב כילד בן 17 מהרומאן החדש
שלו, דבר שלא קרה לו מזמן. ביום שהוא
יתחתן יורמו ויורדו הדגלים לחילופין —
יורמו לאות שימחה ברחבי העיר שבה דיין
מכונה המישנה־לראש־העיר, בגלל מעורבותו
הפולטית והחברתית, ויורדו בגלל אבלן
של בנות־העיר.

אורית קרזג ומשה דיין
כשיתחחן יזרח הדנלים לחצי החזרן

למה החליט העיתון ״הארץ״ לכרס בעמודו הראשון ידיעה כלכלי ת מלפ1

פשר לקרוא לכך,הקשר העיתונאי״.
כאשר נעצר רפי גינת לפני חודש, בחשד
של עבירות־שוחד, יצאה קליקת־עיתונאים
שלמה להגן עליו ולתקוף את המישטרה. רוב
הכותבים היו חבריו, עובדה שאותה לא טרחו
לציין בכתבותיהם.
פרשה דומה, אולי חמורה יותר, מתרחשת
היום בתחום הכלכלי. רוני זילברמן, ברוקר
וכתב העיתון הכלכלי גלובס, נחקר ונעצר
בהליך פורמאלי, לשם הפקדת דרכונו בבית־המישפט,
על״ידי חוקרי הרשות־לניירות־

ערך. זילברמן, שהעבירות המיוחסות לו חמורות,
זכה מיד למיטריית־הגנה מאסיבית של
קבוצת עיתונאים כלכליים. בירור קצר ולא
מפתיע מגלה, שכל אותם עיתונאים, שהתגייסו
למשימה החשובה, צמחו ועבדו תחת
קורת־גג אחת בבית נלובס־מעיטץ.
מושג החברות, שהוא מושג ישראלי רב־חשיבות,
מוכיח שוב את עוצמתו. עיתונאים,
שלא כמו שופטים, לא רק שלא פוסלים עצמם
מלדון בפרשה הקשורה לחבר — הם מייד
מתאגדים, וכגוף אחד יוצאים לקרב לטיהור

xו מי

שמו. יהיו החשדות אשר יהיו. על חבר צריך
להגן. לא משאירים חבר פצוע בשדה־הקרב.
באותו שבוע שבו נעצר רוני זילברמן,
פירסם עיתון הארץ בעמודו הראשון ידיעה
תחת הכותרת, השר שחל תושאל על־ידי
הרשות״לניירות״ערך.״ רוח הידיעה מפנה
אצבע מאשימה כנגד הרשות־לניירות-ערך
ודרכי־עבודתה. אריה מינטקביץ, יו״ר הרשות,
מצטייר בידיעה כאדם שהפריע והתערב
אישית במהלך התקין של החקירה.
ידיעה לגיטימית לכאורה — אלא שכל
האירוע התרחש לפני שנה וחצי. יהודה
שרוני, כתב הארץ החתום על הידיעה, נזכר
לפתע באירוע בשבוע שבו התפוצצה פר־שת־זילברמן.
שרוני, לא במפתיע, הוא כתב
לשעבר של העיתון הכלכלי גלובס, שבו
מפרסם היום רוני זילברמן טור קבוע. האם יש
קשר בין עיתוי פירסום היריעה לבין פרשת
זילברמן?
שחני :״מה פתאום? ידיעה על תישאול
תמיד מעניינת, גם אם הוא נערך לפני כשנה
וחצי״.

דווקא באותו שבוע שבו עוצרת
הרשות־לניירות־ערד את רוני זילברמן?
שרוני:
בדיעבד, אני שמח שזה פורסם

בכתבה בעיתון נלזבס ״שוכח״ ליכטמן את
מישקעי־העבר. לעומת זאת, הוא מדגיש את
חוסר־היעילות, ואולי השלומיאליות, של
מחלקת־החקירות של הרשות־לניירות-ערך.
עובדה המאפשרת להתייחס בחוסר־אמון גם
לחקירה הנוכחית בעניינו של הברוקר
זילברמן.
לא עובר יום, ובעיתון העיר התל־אביבי
התפרסמה כתבת־ענק. הכותרת :״מינטקביץ
עוצר את מי שהוא יכול.״ הכותבת היתה
סטלה קורין־ליבר — ועכשיו אתם בטח לא
מופתעים להיווכח שהיא עובדת לשעבר
מבית גלזבס־מעיטץ, המקום שבו נפגשו
שלושת גיבורי סיפורנו.
קורין־ליבר אינה מפרגנת לרשות ולמחל־קת״החקירות.
היא קושרת את קובנט אל
חקירתו של מיקי אלבין, ורומזת כי הדלפות
של קובנט קשורות בצורה זו או אחרת
להתאבדותו של אלבין.
עדיין לא גמרנו. אתם אולי לא קוראים את
סעריב, אבל באותו יום שישי פירסם יואב
יצחק, כתבו הכלכלי של העיתון, כתבה תחת
הכותרת,על חוק ואתיקה במיקרה זילברמן.״
יצחק אומנם לא נוקט עמדה בעימות שבין
זילברמן לבין הרשות, אך מנתח את הדילמות
שלפניהן עומד עיתונאי כלכלי הכותב על

בית מוניטין־ג לו ב ס גיד ל
הר ב ה עיתונאים כלכליי ם
טובי. מה קורה כאשך
אחד מהם ו ח שד ב פלילי ם
ונ עצר? עיתונות במי טבה
ש רי ת רו ם

עיתונאי־ברוקר
לא עוזבים חבר פצוע בשז

באותו שבוע. זה נתן מימד חדש על אופן
התישאולים של הרשות־לניירות־ערך ועל
התנהגות יו״ר־הרשות.
באותו ערב של אותו היום שבו התפרסמה
הידיעה בעיתון הארץ, פירסם הכתב משה
ליכטמן בעיתון הכלכלי גלובס כתבה על
כוחה של הרשות־לניירות־ערך. ליכטמן לא
מתרגש מהעובדה שעיתונו כשל, לכאורה,
בפירסום כתבותיו של זילברמן שבהן, לפי
טענת הרשות, עירב אינטרסים אישיים. במאמרו
תוקף ליכטמן את עוצמתה של הרשות־לניירות־ערך
ואת אריה מינטקביץ, היו״ר.
את עיקר זעמו מפנה ליכטמן למחלקת-
החקירות של הרשות, שבראשה עומד ראובן
קובנט.
חיטוט קצר בארכיון מגלה שאין זו הפגישה
הראשונה של ליכטמן עם החוקר ראובן
קובנט. ב־ 1987 הואשם ליכטמן בניסיון
לסחיטה ואיומים על ראובן קובנט, שהיה
איש־חקירות בכיר ביחידה־הארצית־לחקי־רות־הונאה
של מישטרת־ישראל. על״פי
כתב־האישום, איים ליכטמן על קובנט שאם
זה לא יספק לליכטמן מידע על חקירות של
היחידה, יחשוף אותו כמדליף קבוע לעיתונות
בנושאים הקשורים בחקירות.
בית־המישפט המחוזי הרשיע את ליכטמן
בסוף .1987

ניירות־ערך. יואב יצחק, גם הוא כתב העיתון
נלזבס לשעבר, נזהר שלא לנקוט עמדה. שלא
כמו בשלושת המיקרים הקודמים, אין
בכתבתו התקפה על הרשות־לניירות־ערך.
הוא רק מציין שאם יורשע זילברמן בדין,

יו״ר מינטקביץ
על מי שמר בתישא!ל?

11 נה וחצי? יהודה שרוני, ל שעבר כתב ״גלובס, מתקשה להסביר

יחייב הדבר את כתבי־הבורסה ויועצי*
ההשקעות לערוך שינויים בדרכי־עבודתם.
הוא בוודאי מתייחס גם לדרכי־עבורתו שלו.

עיתונאית קורידליבר
חישובים שלא לענ״ן

זילברמן, זכאי או אשם, אינו הנושא
המרכזי בפרשה זו. השאלה היא האם קבוצה
של כתבים כלכליים, שצמחו באותו העיתון,
יכולים לטפל בצורה אובייקטיווית בנושא
שבו לכל אחד מהם ישנה נגיעה אישית.

^ רך הטיפול של לפחות שלושה מתוך
1הארבעה היתה, במיקרה זה, לקויה:
במיקרה הפירסום בעיתון הארץ, נשארת
התמיהה כיצד חודרת ידיעה על אירוע
מישני, שהתרחש לפני שנה וחצי, אל העמוד
הראשון של העיתון. גם כותרת הכתבה
מטעה. הכותרת קובעת ״שחל תושאל על־ידי

הרשות״ .רק בגוף הכתבה מובן כי שחל לא
הופיע בחזקת נאשם או חשוד, אלא התבקש
להסביר שיקולים שהביאו אותו להחלטות
מסויימות. המידע שסיפק היה הכרחי לקידום
החקירה.
בידיעה מותקף אריה מינטקביץ על
התערבותו, בכך שנכח בעת התישאול. האם
ציפה הכתב יהודה שרוני כי האיש האחראי
באופן פורמאלי על כל חוקרי־הרשות לא
יהיה נוכח בפגישה שבה מעורב שר בממשלה?
הידיעה בכללותה מדיפה ריח רע, ויוצרת
תחושה של ניסיון להכפיש את עבודת הרשות
והיו״ר.
בכתבת העיר של סטלה קורין־ליבר,
קובעת הכותבת :״אילו היה זילברמן מוכר את
כל ניירות ארגמן, שהיו מצויים בקרן, תוך
עלייה של ,3091 היתה הקרן מרוויחה 27 אלף
שקלים. ממכירה כזאת מרוויח מנהל הקרן 391,
בשנה, כלומר 810 שקלים ברוטו, שהם 405
שקלים לאחר מס. נתונים אלה מעמידים

באור מגוחך את כל חקירת הרשות בעניין
זילברמן. איזה אידיוט היה טורח לעבור
עבירה כדי להרוויח 405 שקלים, כשהוא
מגלגל מאות אלפי דולארים בשנה?״
אלא שקורידליבר בוודאי יורעת שחישו־ביה
במיקרה זה אינם לעניין. זילברמן הוא
מנהל הקרן אש, המחזיקה מניות ארגמן.
למניות אלה סחירות נמוכה ביותר. הרוצה
לממשן יתקשה בכך מאוד. מנייה הנסחרת
במחזורים כל־כך קטנים עומדת בהרבה ימי־מיסחר
על.מוכרים בלבד׳ .מדובר על־כן לא
ברווח של 405 שקלים, אלא באי־הפסד של
92 אלף שקלים. ברגע שמתחיל ביקוש ל־מנייה,
ניתן למוכרה ולממש את ההשקעה של
הקרן במנייה. בכן־ אכן נחשד זילברמן.
גם סטלה קורידליבר מסכימה כי למרות
כל חישוביה, אכן ביצע זילברמן את הפעולות

שבהן הוא מואשם: דיווח על מנייה, ובו־בזמן
מכירת אותה מנייה.
״קשה לנקוב בשמות אישים בעלי קשרים
ושררה, שהופעל נגדם הליך כמו זה שהופעל
נגד רוני זילברמן,״ קבעה קורין־ליבר בכתבתה,
והוסיפה כי בחקירות האחרונות נגד
אהרון דברת ויצחק שרם לא ננקטו הליכים
מישפטיים כלשהם.
טענה צודקת. אלא שקורין־ליבר שכחה
— או אולי לא ידעה — שהחוק בעניין זה
שונה בנובמבר . 1988
עד לשינוי בחוק (תיקון 9לחוק נייחת־ערך)
כל העבירות בנושא ניירות־ערך הוגדרו
כעבירות, עוון״ ,שכמעט ואינן מאפשרות
להביא למעצר החשודים. ברגע שנכנס
התיקון לתוקפו, הוא סיווג שני סוגים של
עבירות־תרמית מסויימות בניירות־ערו

כ״פשע״ .בעבירות כאלה, שדינן עד חמש
שנות־מאסר, סביר להניח כי הרשות החוקרת
תדרוש מעצר ושיחרור בערובה, עם הפקדת
דרכונו של החשוד בבית־המישפט, לשם
מניעת ניסיון לברוח מאימת־הדין.
זילברמן נחשד בשתי העבירות המוגדרות
על־פי תיקון 9כפשע. האחת: השפעה בדרכי־תרמית
על שערי־המניות. השניה: הנעה
לקניית מניות.
בכתבתו של משה ליכטמן, בעיתון הכלכלי
נלובס, שאל הכתב מדוע לא נעצר גרשון
רוזוב בפרשת ניבוו־סברינה. קרוב לוודאי
שליכטמן יודע את התשובה. לפי הפירסום
בעיתונים, החשדות בעניין רוזוב הן על
שימוש במידע־פנים, עבירה שבוודאי אינה
״פשע״ ,המוגדרת כעוון קל, שהעונש בצידה
עד שנת־מאסר אחת. גם את הטענות מדוע
לא נעצר אהרון דברת, מנכ״ל כלל — טענות
שאותן מעלים גם ליכטמן וגם קוריו־ליבר
— ניתן להסביר בעובדה שהחשדות

המיוחסים בעיתונות לדברת בוצעו, אם
בכלל, בטרם היכנס תיקון 9לחוק לתוקפו,
והוגדרו כעוון.
שני העיתונאים מעלים את שאלת תשלום
הכופר הכספי, כאפשרות לסגירת תיקים על-
ידי הרשות. לא מינטקביץ ולא כל אדם אחר
ברשות־לניירות־ערך יכולים להטיל תשלום
כופר כספי על חשודים בעבירות. אין זה
מסמכותם.
בית״המישפט יקבע אם רוני זילברמן אכן
אשם בעבירות המיוחסות לו על־ידי הרשות־לניירות־ערו.
העיתונות, שהיתה אמורה להגן
על הציבור מפני מאניפולאציות של
בעלי־עניין במניות, הוכיחה שוב כי כשמדובר
בחברים, גם על עבירות חמורות אפשר
להגן בהרבה מלל ולהט.

מאיו ליפשיץ

א׳יק ן ג׳אק וצ׳יקו
פעם, לפני איזה טריליון מיליארד
שנות אור, התחולל המהפך הגדול. ב־
1977 לספירת הנוצרים בא מנחם היהודי
בגין ושינה לחלוטין את פני המפה הפוליטית
במדינה. תנועת החרות הפכה
למפלגת השלטון ושורה שלמה של מהפכות
חברתיות פנימיות פרצו אחת אחרי
השניה, במקביל ובקשר ישיר זו לזו.
האוניברסיטאות מלאות בחוקרים
ומומחים שעשו קאריירות מזהירות על
חשבון הליכוד. לאורך, לרוחב ולעומק
פני השטח נחפרו אתרים ארכיאולוגיים
בכדי לתת הסבר מדעי לרקע השינוי התהומי.
אשפי דעת הקהל וגאוני מדידת
התמורות הדמוגרפיות שפכו הררי מילים
ופרסומים שבאו לתאר, ובעיקר לתרץ,
מדוע אירועי 77 הינם בגדר תאונה היסטורית,
שאו־טו־טו תיעלם מהעולם לטובת
חזרתם למרכז הבמה של מפא״י ר״צ
ומפ״ם.
אך כבר למעלה מתריסר שנים נמשך
התהליך ואינו נעצר. הימין הפוליטי בישראל
מתחזק והולך בקרב קהל הבוחרים
היהודי, וצובר יותר ויותר עמדות כוח
והשפעה בנקודות המפתח השונות של
המדינה. מעבר לזעזוע העמוק בתחום ה־פוליטי־מפלגתי,
והשלכותיו שבאו לידי
ביטוי במישור המדיני(אימוץ הקו הניצי
כסעיף המרכזי) ,התחוללה רעידת אדמה
אמיתית בנושא העדתי וביחס האישי
לבני עדות המזרח.
במהלך פחות מחצי דור פרצו הספר
דים
קדימה ותפשו את מקומם הנכון
בחברה. תפקידים ומשרות שהיו בחזקת
רכושם הפרטי של אחינו־בני־אשכנז הועברו
לידיים שחומות: בצבא -רמטכ״ל
(משה לוי) ואלופים בכירים (איציק מר־

משה כהן(צ׳יקו)
מ״צו המהפך החברתי שהביא הליכוד

217

בשבוע בו נחשפה חוליית חבלה שכללה עשרות חשודים מנצרת
ובפר גית, דיווחו דובר צה״ל והמשטרה על 4תושבי השטחים שחוסלו
במסגרת סילוק חשבונות פנימיים.
ספירת ״דיעה אחרת״ מראה סי מאז פרוץ מאורעות האלימות הערבית
קטל הטרור 217 נשים וגברים, ערבים ויהודים, לפי הפירוט הבא:
• 172 ערבים הוכו, נורו, נדקרו ונשרפו למוות בידי אחיהם.
• 45 יהודים נרצחו.
• 1חייל ישראלי נעדר.
דכי) .בכלכלה -שר האוצר(משה ניסים),
מנכ״ל בנק לאומי (בינו צדיק) ויזמים
רבים שיצאו מעסק משפחתי ובנו אי מפריות
מפוארות. נשיא המדינה (יצחק
נבון) ,סגן רה״מ (דוד לוי) ,מזכ״להה סתדרות
(ישראל קיסר) .ראשי עיריות ומועצות,
שרים רבים מכל המפלגות, מנהלים
מהדרג הבכיר ביותר. מהפכה אדירה
ללא שפיכת טיפת דם אחת.
אולי אסור לומר זאת, אבל גם רשימת
שמות חללי צה״ל שונה במידה רבה ממה
שהיה ידוע בעבר. לצד בני הקיבוצים,
עכשיו נלחמים ונופלים גם בחורי עיירות
הפיתוח והשכונות. המגדי״ם והמפי״ם
שהקריבו את חייהם על הגנת גבול הצפון
באו לא רק מצפון ת״א ורמת השרון, אלא
בעיקר ממושבות וישובים קטנים, כמו
מערי הלוויין והשינה, צפופות האוכלוסין
ובעלות רוב ספרדי.
יש מיתאם גבוה בין הצלחות הליכוד
לקידום המזרחים. יש קשר גומלין בין
תמיכת בני העדות בתנועת החרות לבין
העידוד, הסיוע והתמיכה שנתנה המפלגה
לציבור המובהק של בוחריה. התגבשות

*11־יא מדבר:
רע1ן ד

״הגלגלים האלה עגולים מדי לטעמי ...מקסימום אקצה ממך אחד!״

״המחנה הלאומי״ הוציאה למרחב את
המקופחים והדפוקים לשעבר. נצחונות
בבחירות לכנסת ולעיריות הזרימו לשורות
הראשונות מאות פעילים שזכו לקטוף
א ת הפירות האלקטוראליים המתוקים.
ובעוד
ימים ספורים תתנהל מערכה
נוספת על דמותה של החברה הישראלית.
יעקב שמאי אמנם לא יצא ראשון בהתמודדות
על ראשות ההסתדרות, אך
במקביל, יהיו עוד קרבות מרתקים -על
השליטה במועצות הפועלים. כאן אמור
הליכוד לנחול מספר הצלחות שיערערו
בפעם הראשונה את ההגמוניה המסורתית
של תנועת העבודה. זו תהיה הדרך
לפריצת הדרך אל מרומי הקומה החמישית
של המיבצר האדום.
מערכת הבחירות בירושלים מהווה
דוגמא קלאסי ת למאבק האיתנים על כיבוש
מועצת פועלים. עיר הבירה ידועה
כמעוז מוכר של הליכוד וכמקור אכזב
למפלגת העבודה. למרות תרגילים מלוכלכים
(כמו צירוף מצביעים מהקיבוצים
לרשימת הבוחרים) מירב הסיכויים נתונים
למשה כהן (צייקו) ,מועמד הימין.
(הימין המדיני, יש לציין ולהזכיר, זה המשלב
א ת הדבקות בשמירת הרעיון הציוני
עם מסר חברתי וצדק סוציאלי).
הצלחתו של אותו צייקו(שגם הוא, לא
בדיוק ווזווז גזעי) תהיה מהפך בפני עצמה.
בפעם הראשונה מצליח הליכוד להציב
מועמד בעל נתונים לכיבוש מעוז ההסתדרות
בעיר הגדולה ביותר במדינה.
יו״ר אירגון עובדי בזק עומד לנגוס קשות
בשמאל, דווקא במרכז העצבים של ה־מימשל.
א ם אכן יעלה הדבר בידו(ב אמצעות
ידיהם הבוחרות של עשרות אלפי
תומכיו) יהווה הנצחון אות וסימן כי הליכוד
שוב עלה על הדרך הנכונה.
כי מפלגה זו ניבנתה ובנתה על מנהיגים
מקומיים אהודים בקהילה. דוד
לוי, ואחריו משה קצב, דוד מגן, עובדיה
עלי, שאול עמור ועוד רבים וטובים, צמחו
והיו לקודקודים בכירים ברמה הלאומית,
מקרקע הגידול של מקומות מושבם. עם
הפנים מזרחה הלך הליכוד אל המוניו
וקיבל את המנדא ט להרכבת הממשלה.
לאחרונה קצת שמן ובעט, כך שדווקא
האשכנזים מנסיכיו (מרידור ואולמרט)
הוקפצו כיתה, בעוד שאצולת הספרדים
במשפחה הלוחמת נבלמה מעט.
הבחירות להסתדרות מספקות את ההזדמנות
להחזיר עטרה ליושנה -לשמש
כמנוף לקידום נציגי הרוב בתנועה. משה
כהן הירושלמי הוא יותר מ ס תם מועמד.
צייקו הו א סמל לגישה שפתחה את השורות
בפני צעירים מוכשרים ללא הבדל
מין ועדה. ביום ב׳ הקרוב יוכרע א ם באמת
רק הליכוד יכול. לא ״בזבנג וגמרנו״
של סי ס מ או ת פרסומת ריקות. לא ״בצייק
צ׳אק״ של הכרזות נבובות ועשייה דלה.
אל אבצ׳י קו, המסמל לרבים עבודה
קשה שכותרתה בחירה דמוקרטית כשרה.

אנרי דן
ך* עשיית הבידור בארה׳׳ב סיפקה לקן
4הל צמא־גיבורי־מלחמה את ראמבו
עשוי מצלולויד, כשם שתעשיית הפופ בישראל
הפיקה כנראה מקרטון את גבור השלום
אייבי נתן.
השמאל הישראלי ובמיוחד ליצניו ומוקיר
ניו בתיאטרון, בבידור הקל, בפוליטיקה ובתקשורת,
מצאו כבר מזמן בילד השעשועים
הנצחי אייבי, את הבובה המתאימה למשחקיהם.
עד שהפכו אותו לסמל לאומי.
אייבי־בייבי סימל בעיניהם את כל מה שרצו
רובם לעשות ולא העזו. מעשה אמיץ לב
עשה אייבי כשקם וטס למצרים לפני כ־25
שנים, יחיד במטוסו, בקריאת שלוט נואשת.
מעודדיו לאותה טיסה מטורפת המשיכו לאכול
המבורגרים במסעדתו ״קליפורניה״ —
כשאייבי יצא למסע המסוכן.
והם ממשיכים ללגום בירה בפאבים גם
כאשר אייבי מיהר להיפגש עם יאסר ערפאת
ולהתפלש לרגליו. כי אין לרובם אף את האומץ,
המועט הפעם, לעשות את אשר עשה.
אבל הם זקוקים ל״ראמבו־של־השלום״ כדי
להוכיח שגם הם מזמן יחד עימו, בכיסו של
רב־המחבלים. נפשם יוצאת לערפאת.
כשם שאייבי וחבריו לא הביאו את השלום
עם מצרים כך כמובן לא יביאו הוא ותומכיו
את השלום עם הפלשתינאים.

שכבדתיו כשפגשתי בו בפריז לאחר אותה
טיסה.
אילו היה עוסק במפעלים הומניטריים בלבד
— היה זוכה ממני ביחס דומה.
הייתי מכבדו אף על כך שבעת מלחמת
לבנון יצא למערב־בייחת, בהסבירו שברצונו
להביא לשחרור הסייס אחיעז( .אז עדיין לא
היה קיים החוק האוסר מפגש עם ערפאת
ודומיו).
אבל מן הרגע שהפך לליצן פוליטי בחצר
ערפאת, לא רק שאייבי עבר על החוק, אלא
על הקו האדום של מדינה הנמצאת במלחמת
חורמה עם האכזר והוותיק שבאוייביה —
הטרור הפלשתינאי.
כמה רחמים חשתי לגבי הטייס לשעבר,
חביב הנוער המקומי(מרחוב פרישמן, פינת
דיזנגוף) ,מימי מסיבות החשק של לילות
שבת ב״קליפורניה״ ,למראה מחולותיו מסביב
לערפאת. צריך להיות פרימיטיב־פוליטי
אמיתי כדי לעשות מה שעשה אייבי כשיצא
להתחנן על שלום אצל רב־המרצחים בטוניס

מבטיח למצהלות הקהל שיחזור שוב על
מעשיו. עכשיו הוא לא רק מלאך שלום, אלא
קדוש מעונה. מרטיר אמיתי.
דומה שרק במדינות פרימיטיביות יכול גורו
כזה לבלבל כל־כך גם את מוחם של אנשים
טובים ותמימים וכמובן של אלה המכריזים
על עצמם כאינטליגנציה, התגלמות אנשי
הרוח. כמו פאקיר הודי, המעורר נחשים בחלילו,
מצליח אייבי לשלוף ממאורותיהם את
צבועי השלום לקול זמירותיו הצורמות, בין
קטעי המוזיקה הנהדרת בתחנתו, הנשמעת
באזני כדבר האמיתי היחידי העולה משם.

בחטוקורים סודיים
^ בל לפחות בעניין אש״ף, אייבי הוא
איש אמיתי. הוא הודה שקיים עם ערפאת
מגע, שהוא רוצה במו״מ ישיר עם אש״ף.
בשעה שראש הממשלה יצחק שמיר ושר
הבטחון יצחק רבץ מכחישים שהם מקיימים

מסמנים מושיעים
^ ילד באמת רצה אייבי נתן להשתחרר
מן הכלא, במקום שנוצר הרושם כי הוא
בעצם די נהנה מהפוזה של פאקיר־שלום־
מעונה, היה חייב לתבוע באמצעות בג״צ
שיובאו לבית המשפט חילופי המסמכים עם
ארה״ב. או אז היה מתברר שכבר באמצע
ספטמבר הגיע לידי הצמד שמירבין מסמר
של ג׳ים בייקר, שר החוץ האמריקאי, ובו הוא
מודיע להם שהרכב המשלחת הפלשתינאית
תלוי באש״ף וגישת ארה״ב בעניין זה מתבססת
על שיחותיה עם אש״ף. זהו המסמר
ששמיר ורבץ הסתירו(גם אותו) מן הקאבינט
והממשלה, לפי עצתו־הוראתו של בייקר. כדי
להסתיר כמובן שהמדובר במו״מ עקיף עם
אש״ף(אחרת כיצד יוכל שמיר להוליך שולל
את הציבור ומרכז מפלגתה).
וזהו בדיוק המסמך המרשיע (ששימש
בסיס לנקודות ולתיקונים הבלתי חשובים

תעשיית שרום כעסק
* ++לוש מלחמות עקובות מדם לחמו
המצרים בישראל — לאחר אותה טיסה
יוצאת דופן של אייבי נתן. ואפילו תחנוני
אייבי ב״קול השלום״ לא שכנעו את המצרים
והערבים האחרים להפסיק את המלחמות. לא
הוא, וכמובן לא ״שלום עכשיו״ ודומיהם,
הביאו את השלום עם מצרים — אלא מנחם
בגין(ורק לאחר נצחונות חוזרים ונישנים של
צה״ל בשדות הקרב של סיני, שם הותיר אלפי
הרוגים) .כי הערבים במיוחד, ובעיקר הפלשתינאים,
יעשו שלום רק עם חזקים. לא עם רפי
רוח ושכל־פוליטי.
אבל בינתיים צמחה תעשיית־השלום של
אייבי נתן שרק הוא, והוא בלבד, בקיא במסתריה.
תחנת הרדיו שלו הוכיחה ש״השלום״
הוא עסק כמו כל עסק אחר — ואולי משגשג
יותר. ככל שהטרור מתעצם כך הופך ״קול
השלום״ למצרך החודש, במיוחד אצל קורבנותיהם
הפוטנציאליים של הטרור והמלחמות.
נישא
על גלי השלום שלו נסע אייבי נתן
להציל את האנושות במבצעים ראוותניים
רבי־פרסום, באתיופיה ובקולומביה. אבל הגלים
התקשורתיים היו אף גדולים יותר. כל
גיהוק ושיהוק של אייבי בייבי: חתונה ופרידה,
שביתת״רעב, מסיבה וסעודה — הפכו
לכותרות בתעשיית הבידור והתקשורת הישראלית,
יצרנית הגבורים־מקרטון ומפלסטיק.
ייתכן שאייבי עצמו החל להאמין בים המלל
בו הטביעו אותו.
להאזין לאייבי נתן מעלה את ״רעיונות
השלום״ שלו בתחנתו בשיחות אינסופיות עם
מאזינים תמימים — נקלט באזני כתכנית
בידור שרק הגשש החיוור עולה עליה.
מתוך הצהרותיו ושידוריו עלתה דמות
פאתטית של הומו״פרימיטיבוס, האדם הפרימיטיבי,
המדבר בעברית, עילגת לעתים, על
דברים שאין הוא נראה מבין בהם כלל.
אילו אייבי־בייבי היה נשאר בן דמות הטייס
האמיץ, השם נפשו בכפו וטס למצרים
בזעקת־שלום הייתי מכבדו עד היום, כשם

אייבי נתן
להתחנן על של1ם אצל רב־המרצח־ם

(ואחר־כך בשטרסבורג ושוב בקהיר) .כשהוא,
אייבי, מנסה ללמד אותו לברך את היהודים
ואת ישראל — גם בעברית.

הבאקיו ההודי נגוח
^ ופות השרצים של ערפאת — עד
י ] /עצם היום הזה, הרי הן נעולות בקופות
הפלדה של קהיליית המודיעין הישראלית.
שם נצטבר חומר אדיר על פקודות רצח של
נשים, ילדים וסתם אזרחים יהודים, ישראלים
ואחרים שיצאו ממנו, או מאנשיו, ובידיעתו.
ואל הרוצח הזה, להבדיל מאוייב לשעבר כמו
הנשיא אנואר סאדאת, יצא אייבי״בייבי. ההבדל
הקטן בין אוייב לרוצח, שהופך להבדל
הגדול בין גבור שלום אמיתי לגבור מקרטון.
לכן החוק לפיו הורשע אייבי, הוא מהחוקים
החשובים שנתקבלו בירושלים.
אולי התרשם אייבי שהוא כמלאך השלום
— מי יעז לנגוע בו? ייתכן שלמד מזמן כי
איצטלת השלום שלו, היא כסות נהדרת לכל
חסינות. פגעת באייבי נתן — משמע פגעת
בשלום עצמו.
אם אתם חושבים שזה בלוף, שימו לב
למקהלת השלומניקים שליוותה את אייבי
נתן למקום׳לו הוא ראוי — לכלא, בעודו

יאסר ערפאת

דן מרידוד

המכותב לת שומת שסיר

בקיא במברקים 01 סמכים ס 1ד״ם !מרשיעים

מגעים אלה, לפחות באופן עקיף ומזה חודשים
רבים.
אין להם טיפת האומץ, אפילו של אייבי,
להודות בכך.
אילו אני סניגורו של אייבי הייתי פונה
לבג״צ ותובע מן המדינה להביא לשם את כל
המסמכים מלשכות שר הבטחון וראש הממשלה
על מגעיהם(העקיפים לפחות) עם אש״ף
בטוניס. אפשר תמיד לבקש דיון בדלתיים
סגורות.
כשם שרבץ מסתתר מאחורי הפרוטוקול
הסודי, אחד לפחות, המוכיח שהוא ולא איזה
אלוף משנה, ובוודאי שלא חייל מסכן שנידון
למאסר, נתן את ההוראה ״לשבור את העצמות״
— כך הוא מסתיר את מסמכי המגעים
העקיפים שלו עם אש״ף.
וכמוהו יצחק שמיר. כסניגורו של אייבי
הייתי מבקש מבית המשפט לצוות על הבאת
עשרות, אם לא מאות המברקים והמסמכים
שעברו בידי שמיר ואנשיו — והמוכיחים כי
הוא יודע שהוא מנהל מגעים(לפחות) בלתי־ישירים
עם אש״ף. באמצעות נציגים פלשתינאים
שהוא ורבץ קיבלו, בתיווך ״המתאם״
חסר המעצורים שמוליק גורן וכמובן, דרך
ארה״ב. תודה לאל, לא ניתן לשרוף או להשמיד
את המסמכים המרשיעים הללו.

שהוכנסו בו — כדי ששמיר יוכל להיכנע לו)
לזריית חול בעיני הציבור. כפי שציטט
כתבנו שמעון שיפר את שמיר :״אפשר לשקר
למען ארץ ישראל״ .כולל גם את היהודים,
במיוחד אצל שמיר, שהרי המדינה זה אני כל
זמן שהכסא הוא שלי.
יש מומחה משפטי אחד הבקיא היטב בכל
המברקים והמסמכים הסודיים והמרשיעים
הללו — והוא אינו אחר מאשר שר המשפטים
דן מרידור.
אילו היה מרידור נוהג ביושר, לא זקוק
אייבי לסניגור ולבג״צ. שר המשפטים יודע
שיאסר ערפאת בטוניס או בקהיר הוא המכותב
לתשובות אפוטרופסו שמיר.
מרידור יודע שמבחינת החוק הטהור, מה
שאייבי עשה ישירות 3־ 4פעמים עם ערפאת,
עשו שמיר ורבץ בעקיפין עשרות פעמים
בחודשים האחרונים.
יותר מזה: בשעה שאייבי נהג בחוסר שכל
פוליטי עושים זאת שמיר ורבץ בידיעה ברורה
ובכוונה תחילה.
לכן אל דן מרירור חייבת מקהלת המקו־ננים־החוגגים
להפנות קריאתם: דין אחד לכולם.
או שכולם בכלא ליד אייבי, ולא —
ישוחרר אייבי־בייבי

דניאלה אשכנז

איזון חוזר

התמוטטות החקלאות היא בעיה לאו*
מית. ההתישבות העוברת לא שייכת למפלגה
מסויימת ואינה מהווה נכס עבור גוף כל
שהוא מלבד מדינת ישראל כולה. נסיונות
בליכוד ובמערך לראות את מצוקת החק*
לאים כנכס פוליטי שניתן לסחור בו תמורת
תמיכה, מוטעים; הנסיון של המערך לגייס
את תומכיו במגור החקלאי השיתופי כנכס
אלקטוראלי במאבק על מועצות פועלים
בעיירות הפתוח גורם נוק לשמה הטוב של
ההתישבות עצמה. אלה מביו עובדי הכפיים
במושבים וקיבוצים שרוצים להשאר נקיי
כפיים — אל לכם להרים ידיים! ביום שני
הבא, תצביעו למועצת הפועלים -.ברג*
השחקן יוסף שילוח ביקר קשות את כלל
הקהל היוצרים והמבקרים כ-אשכנזים
שהגדירוהו כשחקן מזרחי* .שלושת ילדיי
גדלו כישראלים וכיהודים — בלי תוספות.
לא מעט ילדים ישראלים מגיעים למסקנה
שהם -אשכנזים״ רק אחרי שהוגדרו כך שוב
ושוב על ידי חבריהם לספסל הלימודים,
השואלים ללא הרף -מה אתה?״ .מדכא, כי
מדובר בצברים — דור שלישי, אפילו
רביעי בארץ — המתעקשים להגדיר את
עצמם כ״עדות המזרח״.

בבריה״מ סבורים כי מתנגדי המשטר אינם
שפויים; אצלנו גורסים כך לגבי יריבי
,המפלגה״ .אך יש שינוי: הפסיכיאטרים
הסובייטים הוחזרו לחיק אגודת הפסיכי־אטריה
הבינלאומית אחרי מאמצים כנים
להפריד בין פוליטיקה ופסיכיאסריה. הל
וואי
אצלנו ~
יוצרים -יש מאין״ ברכבת ישראל: חמישה
ימים אחרי שפורסם בעתונות העברית
שהיפאנים מתכננים רכבת ממונעת על ידי
התרוממות מגנטית, חנכה הרכבת שלנו,
בהתרוממות רוח רבה, את תחנת רכבת־הפרבדים־לאחרית״הימים-
.אלה ימי משיח״
הכריז נציג הרשות. הרכבת היפאנית המתקדמת
עתידה להתרומם 10ס״מ מעל המסילה:
רכבת ישראל כבר מתקדמת ...בקצב
מסחרר של 10 עד 15 מטר ביום, ישלימו
את הקו החדש הרצליה־ת״א תוך שנה וחצי,
מקסימום שנתיים. אצל הערלים, עוד בראשית
המאה הניחו מסילות ברזל בקצב של
מייל ליום: ל-הבלי משיח״ קצב אחר.

חמישה סרבני גיוס יושבים כעת בבתי
הכלא הצבאיים. לפי הנתונים, שעור ההת־יצבות
למילואים עלה בהשוואה לתקופה
שלפני פרוץ ההתקוממות. בכל זאת, קשה
שלא להתיחס במלוא הרצינות ובחומרה
לדיווחים חוזרים ונשנים על הסדרים בארבע
עיניים בין -סירובניקים״ ומפקדיהם,
תופעה ההופכת מפקד לקצין -תנאי שתת״.
במרץ אשתקד דווח בתקשורת על חטיבה
שמפקדה פקד על -הסדרניק׳ גלוי ראש
וגלוי לב -להתקרב ככול שיוכל״ .החייל
הקים אוהל סיירים סמוך לקו הירוק שעה
שחבריו לנו ביו״ש. האנשים האלה שלא
עוברים את הקו הירוק, ללא ספק עוברים
את הקו האדום: פועלת כאן מה שהפסיכולוגים
מכניס דינמיקה של -הנבואה המתגשמת
מעצמה״; אותם האנשים המזהירים
מלבנוניזציה של הסכסוך ורואים בעיני
רוחם -פלאנגות כתול״לבף -.מתנהגים
בהתאם, יוצרים במו ידיהם מעין -מליציות״
בתוך הצבא, באים ואומרים -הנה, אמרנו
לכם!״

אורלי אלטמן

יוסי, ילד שלי 1רומץ...
נחמלוגיה שראוש
לפני כשנה, ב־ ,1.11.88 נתבקשתי בנימוס
רב ובכל אמצעי התעמולה להעניק את קולי
הדל לטובת מפלגה אחת ויחידה. המפד״ל
פרטה על נימי נשמתי התועה בהצהירה
צריך אמונה במדינה״ .ר״צ פנתה לאזרחותיהטובה כמו גם לשאיפתי הכנה להשתייך
לחוגי האינטלגנציה והקידמה. המערך פרש
לפני את רעיון הבחירות בשטחים, והליכוד
בראשות בגין בני, שמיר ואולמרט האיום,
סיפרו על בוגדנות ויצמן ושימעון ושרו בקול
גדול את הג׳ינגל על מי שרק הוא יכול.
כשפוטה מבטן ומלידה הטלתי כרגיל את
הפתק של המחנה הלאומי. העדפתי חד־משמעית
את תכנית האוטונומיה על -תכנית
האלופים״ .רציתי לחזות בניצחון בני תורת
ז׳בוטינסקי על פני היריבים השנואים משמאל.
האמנתי בשחר החדש שיפציע מעל
לראש האומה ויחסל תוך שבוע שבועיים,
לכל היותר חודשיים, את האינתיפאדה.
ובמקום כל הניסים והנפלאות קיבלתי,
כמו מכת אגרוף בפנים — את ממשלת האחדות.
שוב רבץ מופקד על הביטחון, שמזה
זמן רב התערער עד כדי אסון. אותו נבון
הגורם להרס החינוך. בר־לב עם עיסוקיו
בסוסים ועירוב קשה של פוליטיקה בעניינים
משטרתיים. פרס בתפקיד ממלא המקום, והפעם
בתוספת לשליטה מלאה בקופת המדינה.
יעקובי וצור ושחל וכץ־עוז — כל אותה חבורה
דלה שהיתה אמורה להתנוון באופוזיציה
והוקמה לתחיה.
ואז בא שר הביטחון והציע את תכניתו
הישנה לבחירות ביו״ש ועזה. המנהיג שמיר
הצהיר מעל כל במה כי זו יוזמה פרטית
בהחלט שאין לה נגיעה להחלטות הממשלה.
תוך פרק זמן קצר הוברר לכולם שראש הליכוד
בעצם מאמץ לחיקו הקטן את יוזמת
מספר 2של מפלגת העבודה- .טקטיקה״ אמרו
העוזרים והיועצים בלישכה- .תרגיל תקשורתי״
סיפרו מקורביו לעיתונאים. עד שבא המסע
לארה״ב והבהיר כי מדובר במדיניות רשמית
של מדינת היהודים.
אבל אני הצבעתי לשמיר, לא לרבץ. אני

ע לי ס בליטנטל

תמיד ידענו שהוא נעול על עצמו. אף פעם לא ידענו כמה. הראיון עם אורי
אבנרי חשף אגו טריפ שכמותו לא נראה -מייגע, מתנשא, סובב על צירו. הרבה
סבלנות נדרשה כדי לגמור את קריאת הראיון ״הבלה, בלה בלה של השנה״ -
אך יותר סבלנות נדרשה על מנת למצוא, בבחינת מח ט בערימת השחת, משהו
עקרוני, מהותי, ציוני.
כולם מרגיזים אותו. כולם מזייפים. רק מי שחושב כמותו -שלום בלבבו והוא
נאור. ראו מה קורה למחנה הדתי, מי שהיה רק לפני יום מאובק, כפייתי שחור
משחור, הולך ודוהה א ם יש בו סיכוי לתועלת פרלמנטרית! הדתיים נזקקים לק ץ
טעמים על מנת לטהר א ת השרץ, ליוסי מספיק טעם אחד,. :חושב כמוני״.
תפישתו את האמ ת שהוא כל כך מתגאה בדבקותו בה מפחידה. באשר הו א
דבק באותם חצאי שקרים הגרועים מן ההכחשה הטוטאלית. א ם נקבל א ת
המונח ״אינתיפאדה״ ,אזי אולי 20 שנה לא היתה אינתיפאדה. אםאתה זוכר
שמעולם לא קיבלו אותך בחבל ארץ זה ותמיד הקיזו א ת דמך על מנת שתמאס
בישיבתך כאן, אזי לפניך 100 שנות אינתיפאדה. א ם נקבל את -הניתוח המזהיר״
שגם בריה״מ יורדת מ ה טי ט אניק ומשנה כיוון, אזי, תן לנו שישית מאדמת העולם
ועוד חסות על שליש ממנו ותראה אותנו גמישים להפליא. אפילו לא נזקקים
לאותו מרחץ הדמים שמלווה את תהליך ההתפכחות הרוסי במשך 72 שנות
המהפכה הבולשביקית.
זכותו להאמין במעשיו, בטיעוניו, באמת הסובייקטיבי ת שלו. בהיותו חכם
מכל אדם, מוסרי מכולנו, ישר דרך נצחי והצופה היחידי והנאמן שאינו שוגה
לעולם בקריאת המפה הפוליטית. רק נזכיר לו שכיוון שלא היה מעולם במחנה
מקבלי ההכרעה, גם מעולם ל א נדרש להסביר את שגיאותיו. גם כאשר
הטיעונים שלו טפשיים להפליא לא באה איתו התקשורת חשבון. שכן על פי
עדותו -הם בשר מבשרו״...
הוא ודומיו עזי נפש במקום בו יש מצלמה ומיקרופון. שם הם עוקרים הרים.
אך כשמגיעה שעת המעשים, יקננו בחגוי הסלע, בנקיקים ובמערות המוסתרות
היטב. בכל זאת משהו בעד יוסי! משהו ציוני! משהו נכון הולך סובב הרוח
א׳ל/ד, א• 0 ״7
על מקומו יסוב הרוח״ .ילד נחמץ שכמותך.
רציתי את הפיתרון של קמפ־דייוויד, לא של
שלום תמורת שטחים. אך לך דבר אל העצים
והאבנים. פתאום קם אדם בבוקר וחושב שהוא
עם. לפתע יש לראש הממשלה יציאה בסגנון
מפלגת העבודה. הפחד ממה יאמרו הגויים
בוושינגטון שיתק את מפקד הל״חי לשעבר.
הדבקות במישרה בילבלה את דעוצו של מי
שהיה צריך להיות אמון על ארץ ישראל
השלמה.
קהיר לא קיבלה רשמית את היוזמה. אש״ף
וערפאת דחו את רעיון הבחירה החופשית.
בירושלים התחילה מלחמת חורמה של המת־קפלים
והנכנעים כנגד שומרי החומה- .סרטן
בגוף המפלגה״- ,מורסה רעילה״ ועוד כהנה
וכהנה מחמאות ותשבחות, חולקו בשפע לשלושה
שרים בכירים שהעזו להתנגד בתוקף
למהלך הנסיגה מהמצע.
מרכז הליכוד דווקא אימץ את 4העקרונות.
שר החוץ האמריקאי מיהר לנגוס ב
יסודות
וללכת לקראת הצד הערבי במיש־וואה.
המערך, כהרגלו, הזדרז לקבל עליו את
כל התביעות לויתור. הליכוד, כהרגלו בזמן
האחרון, הסכים להשלים עם העובדות שקבע
עבורו הפריץ מוושינגטון.
ואני הקטנה, לא מבינה איך רימו אותי
בגדול. כיצד נולדה המיפלצת של ג׳יימס
בייקר מתוך ההריון המוצלח של ניצחון הליכוד?
איך מאבר הרוב את כוחו מול הקפריזה
של המיעוט? איפה נכשלנו?
והגרוע מכל עוד יגיע. אש״ף יכנס לתמונה
ושמיר יספר לי שזה רק פוטו״מונטאז׳.
מדינת פלסטין תקרום עור וגידים ומקורבי
רה״מ ילחשו באוזני כינויי־גנאי נגד ״החי־שוקים״
.ירושלים תחולק שנית כשהשרים־
הנסיכים יהיו עסוקים בזריקת בוץ ורפש פוליטי
על לוי, שרון ומודעי.
הכל בגלל מסמר קטן. הכל בגלל אמביציה
אישית בגודל ענק.

הגד ה והסודאט׳

הנוכחות הישראלית האמביוולנטית בניו־יורק בימים שבין כסה
לעשור — גרמה ממש סחרחורת לידידינו האמריקאים. כשישבתי
ביציע עצרת האו״ם, והקשבתי לנאומו של שר החוץ ארנס, ובו זמנית
השמיע את פרפורי קולו המפסידן הנצחי והבלתי נלאה פרס, הכינו
כבר חבריו בבית את ה״כופתאות״ לסעודה המפסקת.
ומה יכול היה להסיק בוש מכל הענין? שבסך־הכל ההסטוריה חוזרת
על עצמה. כשם שבימי בית שני הגיעו לכס הקיסר ברומא שני האחים
החשמונאים הורקנוס ואריסטובלוס, כדי שיפשר ביניהם בריב על
המלוכה( .מה שקרה בעקבות זה, הוא נפילת ממלכת יהודה כטרף קל
לידי הרומאים, והרס בית שני ).כך ברור לבוש שאם ירשה לפוליטיקאים
קצרי הרואי של ישראל להמשיך ולהתנגח, הרי שאדמתם
תיפול כפרי בשל לידי השבטים הערבים הנודדים, שאף פעם לא
שמענו את תביעתם להחזרת אדמותיהם הכבושות בידי הנוצרים
בספרד, או אפילו, לחילופץ, את שיפוץ המסגד בקורדובה, הגדול
בעולם אחרי זה שבמכה.
כשבוע לאחר מכן, צפיתי בסרט הבריטי הפרו־אש״פי -קולות
מעזה״ בטלוויזיה הקנדית בטורונטו. חבל שלא הראו בסרט את הפועל
הערבי הגר בבנין של הורי. הוא עובד חמישה ימים בשבוע, בבוקר
בשוק ובערב באולם חתונות, וביום ה׳ בערב הוא חוזר לווילה המפוארת
שלו בעזה. את ילדיו הוא מתעתד לשלוח ללמוד באוניברסיטה
ברומניה, כך אמר לי. הילדים השמנמנים, הנקיים והמטופחים שנראו
בסרט, היו ניגוד משווע לפראזות שדקלמו על־פי הוראות מוריהם,

אודות עינויי הדיכוי הישראלי. המילים פשוט לא תאמו את מה שראו
העיניים.
פרוס׳ איתמר רבינוביץ, ממרכז דיין, שסיכם לאחר הקרנת הסרט,
הודה בקשר המתחייב שבין אלה המתקראים פלשתינאים לבין ירדן.
טוב שמתחילים להכיר בחוסר הטעם שבהקמת -מרינה אש״פיסטית
עצמאית״.
מצד שני, תענוג היה לקרוא ב״שיקאגו טריביון״ את מכתבו של ד״ר
אריה קפלן, שהזכיר כיצד הוכרחה צ׳כוסלובקיה ע״י אנגליה לוותר על
חבל הסודאטים ערב מלחמת העולם השניה, כביכול כדי למנוע את
המלחמה. מלחמת העולם לא נמנעה בשל זריקת צ׳כוסלובקיה כעצם
להיטלר והפקרתה בידי בנות הברית. להיפך. תיאבון חיות צמאות דם
רק מתגבר מריח הדם ומטעמו.
אז חדלו להקיז את דמכם, בני ישראל, ושולמית אלוני, מוטב
שתפסיק לחבל בזכות קיומה של ישראל במאמרים בוטים בזכות אש״ף
בעיתונות האמריקאית ובנאומיה שם. ומתי יבינו כבר מדינאינו
הנבובים, שרק אם ישימו קץ באופן חוקי לעבודה ערבית בישראל,
יכריח אותם המצב הכלכלי להתפנות מהשטחים ולעבור לארצות ערב,
לשם הם שייכים אתנית ודתית?
זכרו מה הכריז הפילדמרשל(מיל׳) עברול ג׳מאסי, אדריכל מלחמת
יום הכיפורים, לכבוד יום הכיפורים תש״ן- :מבחינתי — מעגל
המלחמה עם ישראל עדיין לא נסגר״.

שימעון פרם
להציל אותו מעצנו!
לפטר אותו!
צריך להציל את פרס מידו של פרס. צריך להציל את
המדינה ואת הממשלה ממעשיו של פרס. כי פרס בממשלה
רחבה, סגור באוצר, רחוק מהחוץ ומהכס, הוא פרס בצרה. הוא
פרס אשר חותר בכל מחיר לממשלה צרה.
פרס הרגיל הוא פרס המדליף ומשקר, חותר ועוקף. ואולם
פרס הסגור באוצר תקוע באבטלה, מכונס במיתון, פרס הדואב
לראות את ארנס בחוץ עם שווארנדזה ומובארק ובייקר. פרס
הכואב לראות את שמיר בקומה השניה, בלשכת הראש ובראש
השולחן. והגרוע מכל, פרס היורד בסקרים ומולו רבין העולה
בסקרים, פרס הנרמס ע״י וייצמן וברעם המזנקים לכיוון שנואו
רבץ. פרס החולה מדיבורים בבית המפלגה ברחוב הירקון על
רבין המועמד בפעם הבאה. זהו פרס עם שעון עצר, זהו פרס
מבוהל ומוכה החייב תוך זמן קצר ומוגבל לשנות את מחוג
השעון המורה לו ״זמנך עבר״ .לשנות את כיוון המצפן המורה
לו,הביתה״ .זהו פרס אשר לא יבחל בדבר, אשר לא ימנע מכל
מעשה על מנת לחזור ולשמור על שלטון.
אם את פרס הרגיל אי אפשר לשכנע להפסיק הרגליו, הרי
אל פרס הנואש, שזמנו עובר ושלטונו במפלגתו מתערער, אין
כל סיכוי לשכנע להפסיק ולחתור. אין כל סיכוי להפסיק את
מה שהחל בבוקר הקמת הממשלה: להסית המפלגות הדתיות
כנגד הליכוד אשר בגר בהן לטובתו ...אין סיכוי לעצור את
זרם ההבטחות וההזרמות לדתיות ע״מ למשוך אותן אליו. אין
כל סיכוי להתחרות במה שהוא מוכן לתת. כי פרס מיואש הוא
פרס המוכן לתת הכל. האוצר, הפנים, החינוך ועוד ועור.
למעט כס הראש.
ולכן צריך להציל את פרס מעצמו. לכן צריך להבהיר לפרס
כי עדיף להסתפק במעט שנותר לו. במשרת שר האוצר
ובמעמד פורמלי כמספר אחד במפלגתו ומספר שניים בפועל.
זהו. זה יותר טוב מהאלטרנטיבה ששמיר צריך להכין לו.
אם רוצה שמיר לפתור את משבר ממשלתו. אם יודע כבר

שמיר שלממשלתו נותרו ימים או שבועות. אם מבין שמיר
שהוא חייב לעשות מעשה. אין הוא צריך לעסוק בתוצאה —
תסכולי האגודה או אחיותיה. לא האגודה היא הבעיה. שמיר
צריך לקרוא אליו את פרס עוד היום, בשעה , 17:00
ולהודיע לממלא מקומו שיש לו שעה להגיש מכתב
חתום בו הוא מתחייב להפסיק כל מגע עם מפלגות
אחרות לכינון ממשלה צרה. מכתב שבו מאשר פרס שוב את
ההסכם בין הליכוד למערך, כי במקרה של משבר יפנו
המפלגות לבחירות חדשות. על מנת לעקור כל ספק מראשו
של פרס, על שמיר להודיע לו שהמידע הבא על פגישה או על
מו״מ בין פרס (או מקורביו) עם מפלגות אחרות (על הקמת
ממשלה צרה) יביא לפיטורי פרם לאלתר, ללא כל הודעה
נוספת.
במקביל על שמיר להודיע על מינוי 2סגני שרים של
ה״אגודה״ ולהודיע לפרס שסגן השר הנוסף הוא על חשבון
הליכוד. ואם יחבל פרס בכך ובהטבות הנוספות לאגודה הוא

יפוטר לאלתר!
במצב זה יבחר פרס בין 2אלטרנטיבות. בין יציאה למדבר
האופוזיציוני ללא כל סיכוי לשיקום עצמו ומפלגתו לבין
שמירת הקיים שהוא הרבה לעומת המעט שבאופציה
הראשונה. כך ינצל פרס מעצמו לא מתוך בחירה אלא רק
מתוך הכרח. ישנה פרס דרכיו ויפסיק לחתור ללא הרף. יפסיק
לחבל בעבודת הממשלה. יפסיק לרוץ לניו־יורק ומוסקבה,
למעלות ולנתיבות. יפסיק לשלוח את ביילין לאגודה ואת
נוביק לקרמלין.
כך תהיה לנו שוב ממשלה שקטה ועניינית. ממשלה
שתעסוק ברצינות בפתרון בעיות ישראל ולא בפתרון בעיות
פרס. בבעיות הבטחון של המדינה ולא בבעיות בטיחות
ויציבות מעמד ראש הממשלה. בבעיות השלום באיזור ולא
בבעיות השלום בין פרוש ופלדמן ופרץ ודרעי, בבעיות
הכלכלה של ישראל ולא בבעיות הכספים לחרדים.

יוסף 0־ 1ע

ממשרה דרואשית -מיפלצתתחוקתית
סימן דרך נוסף בדרכה של הממשלה הדו־ראשית, הידועה
בשם ממשלת הליכוד הלאומי, נרשם ב־ 24.10.89 כאשר חברי־כנסת
של מיפלגה ששותפה בממשלה לא השתתפו בהצבעת
אמון הכנסת. רק שר אחד ממפלגת העבודה טרח להשתתף
בהצבעה, ולהביע אמון בממשלתו־הוא.
היותה של הממשלה מורכבת משתי תנועות פוליטיות
יריבות, הביא למצב של הפיכתה ל״מיני־פרלמנט״ ,על כל
הכרוך בכך. כך נוצר מצב של העברת השסעים הפוליטים של
הרשות המיצגת, אל זו המבצעת, דבר שיש בו משום חומרה
רבה. תפקידה של הכנסת לשמש הן רשות מחוקקת והן רשות
מיצגת, ולפקח על הרשות המבצעת — הממשלה. תפקידה
של זו כרשות מבצעת הוא לקבוע אינטרסים לאומיים ולפעול
למימושם. מכאן שדרך קבלת החלטות ראציונאלית מחייבת
מיבנה היררכי של סמכויות ואחריות. אולם מיבנה זה הינו
בלתי אפשרי במשטר פרלמנטרי־קואליציוני, הן של ממשלה
צרה הנשענת על לשון־מאזנים, והן של ממשלה רחבה המבוססת
על הסכמיות של שיתוק הדדי.
מאחר והממשלה מורכבת מראשי המיפלגות ומבעלי
העוצמה הפוליטית במיפלגותיהן, נוצר מצב של ניגוד
אינטרסים בין תפקיד הכנסת, כרשות המפקחת על הממשלה,
לבין רצון ההישרדות הפוליטית של חברי־הכנסת. יהושע בר־לב
מתאר את המצב הקיים, לעומת זה הרצוי, בשפה בהירה
ושנונה בסיפרו דל־הכרס ועב־החשיבות — המעגל־

המרו שע(הוצאת אל״ף 1982״...בשיטה הפרלמנטרית
מותנית הישרדותם (של חברי הפרלמנט — י.ב ).בהצלחת
הממשלה או אי־הצלחתה. ואז יותר משהם דואגים לשיפור
איכות סדרי השילטון, דואגים הם לטישטוש מחדליו או
להכפשתו, והכל בהתאם להשתיכותם באותה עת, לשילטון או
לאופוזיציה. זהו מצב חמור אף מניגוד אינטרסים. כאן הופך
השקר לכלי־עבודה> ״.עמ 22־.)21
בישראל הקמת הממשלות הדו־ראשיות ()1984 :1988
הביאה למצב מורכב עוד יותר, מאחר ונוצר מצב של
״קואוסוזיציד!״ ,כלומר מצב של טישטוש נורמות
ההתנהגות של מיפלגות קואליציוניות בהשוואה לאילו
האופוזיציוניות.
האתגרים הלאומיים, מבית ומחוץ בפניהם ניצבת ישראל,
מחייבים מיבנה פוליטי המסוגל להתמודד בצורה ריאלית
וראציונלית. מכאן הצורך במיבנה פוליטי המבוסס על הפרדה
בין הרשות המחוקקת לזו המבצעת, תוך חיזוק הגופים
המיקצועיים הקשורים לשתי הרשויות. מיבנה זה הינו מיבנה
המשטר הנשיאותי. למרות חשיבות רפורמה זו, למעט מספר
ספרים, כמו זה של בר־לב שהוזכר, וכן סיפרו של שאול

קנצלר — ״מישטר חוקתי לישראל; רפובליקה

נשיאותית 1982 נוטה הדיון הציבורי לטפל
בסוגיות משניות כמו שינוי שיטת הבחירות לכנסת, וחיזוק
מעמדו של רה״מ במשטר הקיים.

שוב התגלתה מחתרת בישראל. הפעם בעיתון ״חדשות״ עמי
.7בגודל הקטן מהכתבה על ה״האזנות״ ברבנות. וגם את
המילה ״מחתרת״ הס מלהזכיר, זאת שמורה באופן בלעדי
להתארגנות של שומרי מצוות מקרב המתנחלים, לא אצל
ערבים 27 אזרחים ישראלים נאמנים״ מנצרת
וכפר ג׳ת שחלקם הגדול היה חשוף בשנים האחרונות לשיעורי
הדמוקרטיה מבית מדרשו של משרד החינוך והתרבות,
מכונים בז׳רגון העיתונאי שלנו ״חוליה״ ומשתלבים בצנעה
בסדר היום הצפוף ב״חוליות״ ,״חבלות״ ,״שמן על הכביש״
ו״זכוכית בחומוס״ ,המציף את האוכלוסיה בישראל ואותה
בלבד לאחרונה התבשרנו שעל המחבל שדירדר את
נוסעי קו 405 לתהום הוטלו 16 מאסרי עולם. חישוב מהיר
של העונש מראה כי אותו ארכירוצח עומד היום בראש
מצעד המשוחררים הפוטנציאלים בעסקת שבויים עתידה,
ועל כן מועד שיחרורו הוא הקרוב ביותר. כי הרי בישראל
״כל יהודי שווה אלף ערבים״ ולמדרדר ה־ 405 יש מקום טוב
ברשימת האלף הרא שוני ם אתה הבנת את זה
גנרי איך הוא העז, האלוף יצחק מרדכי, להודיע
לאנשי ציבור מרכזיים בשכם כי ״צה״ל מתכוון להחזיר את
המצב בשטחים לקדמותו כפי שהיה לפני האינתיפאדה״? כך
שוברים מילה של פוליטיקאים וקמפיין של עיתונאים
ש״צה״ל אף פעם לא יוכל להחזיר את המצב לקדמותו״ .הרי
הנכבדים משכם הינם מכובדים הקוראים עיתונים ורואים
״יומן ה ש בו ע מה זאת ההתעללות וההשפלה
במקרה האונייה ״ניוטה״ לעומת ראס בורקה, טאבה, שייט
תיירים במפרץ אילת ושאר ההשפלות החביבות על המצרים
והמתחבבות ככל הנראה על עצמנו ואגב מי שמסר
את שדות הנפט בסיני לדמוקרטיה המכונה מצרים, תוך
תקוה ואמונה לכינון יחסי נורמליזציה אירופית באזור(״גם
הבלגים שנאו פעם צרפתים״) אל יתלונן על התעללות
בימאים שאולי זיהמו בנפט שהיה שלנו את הים
שלנו אם חס וחלילה היה שימעון פרס נאלץ לפרוש
מתפקידו בכנסת עקב בריאות לקוייה, היה נכנס היום
במקומו לבית המחוקקים סאלח טריף שנחקר בקשר לקבלת
שוחד והפרת אמונים החברים, שלרוב מעדיפים
נבחרת צעירה, כבר אינם יודעים מי עדיף או שמא מה
עדיף החברים שהיו די ניטראלים בנושא הבחירות
האישיות הגיעו למסקנה חד משמעית — נגד
לראות כל יום תמונות ענק של פקידים סוג ג׳ ניבטות אליך
מכל צומת רחובות, או עיתון מזדמן, ולחשוב שבמקומם
יכולנו לראות רק שמות של מיפלגות ולא לדעת את
הריקנות האנושית שמא חו רי הן בעוד ש״שמאי
! שולח ידיים לפרנסה שלך״ ,שולח הקיבוץ הארצי(המצוי
( בחובות של 1.5מיליארד דולר) יד לכיסו של הציבור ומבן
קש שמיטת חובות. ואת היד השנייה הוא שולח לכיסה
] הנפוח של מפ״ם ומזרים לשם שלושה מיליון דולר(כסף קטן
י לקיבוצים) למימון מסע בחירות בתי השימוש
! הציבוריים נותרו המקום היחידי במדינה בהם לא רואים את
פרצופו מדושן העונג של יאיר(לנין) צבן. מכסימום חושבים
עליו, שנזכרים לאן חלק ממיסינו הולכים כשאת או
אתה שולחים את בניכם ל״נוער העובד״ שימו לב אם פעולת
החודש של דרדקיכם אינה דיוור ישיר של פנקסי החבר
המגנטים של ההסתדרות לחברים הוותיקים בליווי חומר
! תעמולה של איזה מערכניק שרץ למועצת הפועל
י ם לא שלחברים יש משהו נגד מערכניקים שרצים
למועצת הפועלים. אבל יש להם משהו נגד התעללות
בילדים שהם במקרה רשומים בקן של ״הנוער העוב
ד מושבניק שעושה עסקאות עם ערבים אינו
ראוי להיות מושבניק״ ,אמר לאחרונה ניסים זווילי, חבר
במיפלגתו לשעבר של יוסי שריד (או שמא סעיד) והוסיף
״אני חסר אונים, התופעה מדירה שינה מעיני״ .כן אותו
זווילי התקוה הצעירה מתשדירי השירות, מה קרה ניסים,
יהודי שווה אלף ערבים בשנת הלשון העברית לא
יצויין הטרנספר אלא יכתב ״הוצאת עם עובד

החב רי ם של אופירה

רמה בדיוק החבוש מארס׳ .סירסה כיבושי בצוותארה
בשהקרש אח הסרט. אר אחסר׳?-
שרת ההפקה היא . 1966 קצת לפר. סה היתה השאלה?

מה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים...מה הן אומרות...
אלי דסה, העולם הזה

איתי גרוס:

ווק 3חזן:

רן כהו:

״באמת יכול להיות ״תמחק, את הקיבוצים ״ וזהו. מאזרא
שטעינו. אני מצטעו!״ מהמנה. ואיו מנה! ,,קוהנדום ! ״
מודעת ר״ץ לבחירות בהסתדרות -״מעיד, מפ״ם,
ליכוד מפרסמות כאן על חשבונן. ר״ץ לא מצטרפת
לחגיגה״ -גרמה להרבה גבות להתרומם בהפתעה.
האם מודעות אלה לא עולות כסף! שאלתי את רן
כהן, מועמד ר״ץ לראשות ההסתדרות.
המודעות האלה לא עלו כסף. אגב, אנחנו באמת קצת
מצטערים, כי רוב הציבור אינו מבין. אני אומר לך את האמת,
ואני מודה לך על ההזדמנות להסביר את זה. המודעות לא
עולות לנו כסף, משום שזה מוקצב באופן מושחת על־ידי
ועדת־הבחירות המרכזית. הם פשוט חילקו 600 לוחות כאלה
בחינם4 :ז׳ 30 לוועדת־הבחירות עצמה, ושאר ה־,ז? 70 למיפל־גות,
על חשבון משלם־המיסים, ולא על חשבון המיפלגות.
החלטנו שנשתמש, ב־11־ 12 שלטים, שהקציבו לנו, למחאה
נגר העניין הזה, וזאת היתה המחאה.

זה לא מסמן שום כיוון חיובי. בית״אורן, למשל, הוא קיבוץ
שנמצא במצב קשה ומנסים בכל דרך אפשרית להציל אותו.

• אתה חושב שהמחאה שלכם הצליחה, אם
הציבור חושב בדיוק ההיסך?

• האם זוהי תוצאה של צורך בלבלי, או שהתנועה
הקיבוצית משנה את פניה באופן כללי?

באמת יכול להיות שטעינו, ואני מצטער על זה. אני מקווה
שאנשים יידעו את האמת בעיקבות ההסבר שלנו.

את מדברת על קיבוץ אחד, שעבר משבר קשה מאוד, וזה
לא מראה על שום התפתחות חדשה. אצלנו, בקיבוצי השומר
הצעיר, אין קנסות. הקנס היחידי הוא רעת־הקהל בקיבוץ
ובירור אישי עם חבר.

• אז היתה לכם טעות בשיקול־דעת?
אני חושב שזה יצא לא־טוב, נכון. העובדה שאפילו חלק
מהאנשים לא מבין את זה כפי שרצינו, זו כבר בהחלט טעות.

• וזה לא מסמן, לדעתך, כיוון חיובי?

• ומה דעתך על המודל של בית־־אורן?

היום כנר ידוע שהטפיחות, שאנחנו טופחים לעצמנו
על השכם אחרי כל מיני מסעי־התרמה, הן טפיחות
מוגזמות. ידוע כבר שאחרי כל ״שירותרום״ המגייס
כמה מיליוני שקלים בעל״פה, כמות הכספים המגיעים
בפועל נמוכה ב״ 30 ,20 או אף ב״ 40 אחוז.
ה״טלתרום״ למען יערות-הכרמל שבר, כנראה, את
השיא. כ״ 300 אלף שקל נאספו בפועל עד היום, אחרי
שיבעה מיליון שקלים שנתרמו, כביכול, בהבל״פה
בערב״ההתרמה עצמו.
אבל לפני שאנחנו שמים את כל האשמה על כתפינו,
ואומרים לעצמנו כמה אנחנו איומים, שמעתי שגם מי
שאוספים את הכסף לא עושים את מלאכתם נאמנה.
פגשתי את איתי גרוס, ילד בן ,11 שהבטיח לתרום 15
שקלים וגם התכוון לעשות כן, אבל אף אחד לא פנה
אליו.
בערב ההתרמה, צפיתי בטלוויזיה והחלטתי שאני רוצה
לתרום. טילפנתי למיספר־הטלפון שהיה רשום על המירקע,
וענו לי. הסברתי שאני ילד ושאני רוצה לתרום את דמי־הכיס
השבועיים שלי, שהם 15 שקלים.

• ומה אמרו לך?

טלתוום

קיבוצים

נתיחת
• איך אתם מתכוונים לתקן את הרושם שאתם
מזלזלים בציבור?
לא היה שום זילזול באינטליגנציה של הציבור. להיפר.

• אבל זה מה שהשתמע?

זה השתמע משום שוועדת־הבחירות המרכזית, והמיפלגות
הגדולות ששולטות בה, נהגו באופן מחפיר והציבור קיבל את
זה בתום־לב. אם הציבור היה יודע שגנבו לו את הכסף כשהוא
ישן שנת־ישרים, אנחנו היינו יוצאים נהרר, נכון?

• אבל לא יצאתם ככה. יצרתם רושם מסויים
בציבור, ויש לכם מעט מאוד זמן לתקן אותו.
חשבנו להוריד את זה. חשבנו לכסות בפלקטים רגילים, כי
גדולים אין לנו. הפקה עולה כסף, ואין לנו הכסף הדרוש.

• הזמן קצר. הבחירות בפתח.
או שנוציא מודעות קטנות עם צילום הלוחות, ונסביר את
הכוונה האמיתית או שנוציא ידיעות לעיתונות.

בקיבוץ בית״אורן משלמים היום עבור ארוחות־צה*
דיים. בקיבוץ שדה־גחום קונסים מי שמשתמט מעבודה
ומחייבים את התקציב האישי שלו. ואלה הן רק
דוגמות.
שאלתי את יעקב חזן, מאחרוני הנפילים של הקיבוץ
הארצי, מה דעתו על-כך.
אני שולל את זה בתכלית השלילה. בשום קיבוץ שלנו
אינני מכיר דבר כזה. אני חושב שזה ראשיתו של סוף הקיבוץ.
בקיבוץ כל האנשים שווים, והם לא צריכים לשלם עבור
ארוחות.

(אורית זרובבל)

זה ניסיון נואש להציל מה שאפשר להציל, אבל בסוף זה
לא יהיה קינוץ. זאת תהיה חברה שיהיו בה מרכיבים דומים
לחיי־קיבוץ, אבל זה לא יהיה קיבוץ. התנועה הקיבוצית לא
תלמד דבר אחד מהניסיון הזה.

• אתה צופה שינויים נוספים בתנועה הקיבו־צית
בכלל?
החיים הם דינאמיים, ואפשר לצפות לכל מעי שינויים,
אבל שינויים צריכים להיות מותאמים לחיי־הקיבוץ, תוך
שמירה על עקרונות הקיבוץ, או מתוך ויתור על עקרונות
החיים הקיבוציים. אני בהחלט בעד שינויים, כל עוד הם
נאמנים ליסודות הקיבוץ. כל עוד משתמשים בעבודה יצרנית,
כדי לבנות חיים טובים יותר. כל יוזמה שמכניסה לקיבוץ
ועוזרת לו לחיות מבלי לפגוע בו — תבורך.

• ואיך אתה תאה את עתיד הקיבוץ?
הוא משתלב וימשיך להשתלב בחיים בארץ. תמחקי את
(אורית זרובבל)
הקיבוצים מהמפה׳ ואיו לי מפה•

אמרו לי תורה רבה, וגם שאלו אותי מה שמי המדוייק, מה
הכתובת ומה מיספר־הטלפון.

•ואז?
אז אמרו לי שבימים הקרובים אני אקבל איזה נייר, ואת
הנייר הזה, עם הכסף שאני רוצה לתרום, עלי לשלוח להם, לפי
הכתובת שתופיע בנייר.

וזהו. מאז לא קרה כלום. אני עדיין מחכה, כי אני לא
התחרטתי.

• הד עוד ילדים בכיתה שלך שתרמו, בצורה
שאתה תרמת, באמצעות הטלפון?
כן. היו עוד שניים.

• והם קיבלו את הנייר המובטח?
אני לא לגמרי בטוח, אבל נדמה לי שלא.
(דניאלה שם י)

ה הם אומרים...מה הן אומרות״ מה הם אומרים...מה הן אומרות...
אלי דסה, העולם הזה

דויד שוו״צר:

אלון ר״סר:

]/כאל קון:

,.בתור אבא של ״מ שנ 8צא בעניינים, רהתחרובדיו וח
קוסם, היה מעורב! קורא בין השורות!״ עם תיירים מחו׳׳ל!״
ביום החמישי, ה״ 26 באוקטובר, התקיימה תחרות-
קוסמים לזיכרו של מיכה רייסר המנוח.
שאלתי את בנו אלון, בן ה״ 17 וחצי, מדוע דווקא
תחרות־קוסמים.
ב־ 26 באוקטובר התקיים הכנס השנתי התשיעי של אגודת־הקוסמים.
התוכנית המרכזית, תחרות קיסמי־בימה, התקיימה
לזיכרו של אבא.

• זאת היתה הדרך שלך לציין את זיברו?
לא בדיוק את יום־השנה. אמנם זה יוצא כך מבחינת התאריך
הלועזי, אבל שנת־אבל נקבעת על־פי התאריך העברי.
בכנס שהתקיים בשנה שעברה קרתה התאונה. למחרת אבא
נפטר. כאשר השנה התקיים הכנס הרגיל, העליתי רעיון
להנציח כך את זיכרו. בשנה שעברה הייתי אמור להתחרות
בכנס, אבל בבוקר, ביציאה, קיבלתי טלפון על התאונה, ולא
הגעתי לכנס. השנה הגעתי, נערכה התחרות והוענקו גביע,
מגן ותעודות על שם אבא.

• אבל למה דווקא תחרות־קוסמים?
אני קוסם, וזאת הדרד שלי להנציח את זיכרו של אבא. מה
גם שבתור אבא של קוסם, אבא היה מעורב. זה עניין אותו.

• איד היו התגובות שקיבלת?
תגובות חיוביות. הייתי מרוצה. אמרו שזה היה מכובד. יש

עולם הכדורגל הישראלי רועש. לא חלילה משום
שהסתבר לפתע שלמרות הכל עלינו לרומא, לשחק כגמר
הגביע העולמי. זוהי כבר היסטוריה. כרגע חוזרים
כולם למציאות הישראלית. מהי הישראליות בכדורגל
אם לא דויד שווייצר, המאמן הוותיק. דוביד שווייצר
פוטר בשבת האחרונה מאימון קבוצתו, הפועל־ירוש־לים.
מייד בתום המישחק, שבו הפסידה קבוצתו לקבוצת
בית׳׳ר תל-אביב, הוחלט לפטרו. למדו מהפועל
תל-אביב. מגיעים למקום ה 11-ומפטרים את המאמן.

• דוביה איד אתה מרגיש?
בסדר גמור.

• שמעתי *שאתה חולה.
לא, אני בסדר גמור.

חופשה בארץ זרה, שהיתר משאת״נפש בלתי־מוש־גת
לפני כמה עשרות שנים, נעשתה אפשרית. כרטיסי-
הטיסה הוזלו, זמני-הנסיעה התקצרו, והדבר היחידי
שעדיין מכביד על כיסו של הנופש בארץ הוא מחירם
הגבוה של המלונות.
כבר לפני 30 שנה הוקם גוף שדאג לפרסם מודעות
על אנשים הרוצים לנסוע לארץ אחרת, והמעוניינים
להתחלף בדירות. העניין הזה פועל היטב באירופה וב-
ארצות״הברית, ובשנת 1987 הוקם גם בארץ הסניף
הישראלי ששמו ״שרותי הולידיי ישראל״ .את העסק
כאן מארגן מיכאל קון, שהסביר לי אין זה פועל.
פעמיים בשנה מתקשרים אלינו אנשים המתכננים טיול.
הם מודיעים לנו לאיזה מקומות הם רוצים לנסוע, וגם מודיעים
לנו איזה דירה הם מעוניינים להחליף. המידע הזה מתפרסם
בחוברת הנשלחת לכל חברי המועדון העולמי, ואז יש התכתבות
או שיחות־טלפון. ישראלי, שראה בחוברת שיש דירה יפה
לשבועיים, שבהם הוא רוצה לבלות באמסטרדאם, למשל,
מתקשר עם האנשים באמסטרדאם, וכך מוסדרים החילופים.

• מאז שאתה התחלת בפעילות בארץ, כמה
ישראלים התארחו בחו״ל באמצעותכם?

תיירות

כדורגל
לי גם כוונה להפור את זה למסורת כל שנה ולציין את התחרות
שבכנס על־שם אבא.

• אתה מתכנן מיפעלי־הנצחה נוספים?
יש עוד הרבה מיפעלי־הנצחה שחברים של אבא יזמו. החל
מקריאת סניף של הליכוד על שמו. כלה באגודות־ספורט,
פינג־פונג, גנים ציבוריים. מיגוון רחב של דברים, ואנחנו עוד
מתכננים את יום־השנה עצמו.

• למשל?
בערב יום־השנה לפי התאריך העברי, ב־ 14 בנובמבר, יום
לפני יום־השנה, ייערך מישחק־כדורגל בין בית״ר תל־אביב
לבית״ר־ירושלים באיצטדיון בהרצליה.

• אני מבינה שעיקר ההנצחה הוא בתחום
הספורט?
ספורט היה בין הדברים המרכזיים שעניינו את אבא ושהוא
פעל בהם. טיבעי שחלק גדול ממיפעלי־ההנצחה קשורים ב(אורית
זחבבל)
ספורט•

• הופתעת מהפיטורים?
לא, מי שלא מתעסק במיקצוע הזה לא מבין. מי שמתעניין
יודע שלא צריר להיות מופתעים. הנהלת הקבוצה יודעת שלמעשה
צברנו מספיק נקודות. היות ואי־אפשר לפטר את השחקנים
או את ההנהלה, אז מפטרים את המאמן.

• מ ה אתה עושה ברגע?

•מא שימים אותך כאילו שלא כיבדת את השחקנים,
ששמרת להם טינות.
אז אומרים, אז מאשימים. אץ בכוונתי להגיב.

• בבר מתקשרים אליד?
יתקשרו, יתקשרו, אני לא מודאג. בינתיים אני נהנה מהמנוחה,
ואני בטוח שעוד יתקשרו אלי. אני לא מודאג ולא
מעוניין לצאת בהצהרות. מי שנמצא בעניינים יודע לקרוא בין
השורות, ולהסיק את המסקנות בעצמו.
(שרית חם)

כמה עשרות.

• זה לא הרבה. זה בעצם אומר שהעניין לא
תפס בארץ.
נכון, אני חושב שהעניין עדיין לא תפס בארץ. אבל אין לי
ספק שאנשים יבינו איזה חופשות נהדרות וזולות העניין הזה
פותח לפניהם ויצטרפו למועדון.

• מה צריך לעשות כדי שאני, למשל, אתן את
דירתי למישפחה מרומא, שתיתן לי את דירתה?
את צריכה לטלפן אלינו במיספר 445407־ ,03 למסור את
הפרטים של הדירה שלך ועל איזה תקופה מדובר. אנחנו
נפרסם את הצעתך ביחד עם 8500 מודעות של אנשים בעולם.
בינואר את תקבלי את החוברת, הכוללת את כל המודעות,
תשבי, תבחרי מה נראה לך, ותכתבי מיכתב או תטלפני.

• ובכל זאת, כמה זה עולה?
רק מחיר המודעה, ושתי החוברות שתקבלי במשך השנה.
(תיאלוז שמי)
הכל ביחד 150 שקל. ושום דבר יותר•

למה נכשלים 1אין מזל )2 ( .לא ודע לשחק ) 3 ( .אין קהל4 ( .
בן, כנראה, היה האבא. עד היום הוא
ד £ל א מכחיש את הבעלות על התשובה
ההיא בכנסת, כאשר נקרא על־ידי חבר־כנסת,
חובב פירסום וספורט, להסביר את כישלונות
הנבחרת הלאומית. הוא היה שר־החינוך, לפני
שלושה עשורים, אבל שום תפקיד לא מנע
ממנו את ההתענגות על צחצחות־הלשון.
בתשובה לשאילתה של חבר־הכנסת, המבקש
הסבר על הפסדי הנבחרת, אמר אז אבן ,״הסיבה
נעוצה בעוברה שהקבוצה היריבה הבקיעה
את שערנו שלנו יותר מכפי שאנחנו
השכלנו לעשות׳.
מבחינת אבא אבן, זאת היתה הברקה יפה.
מבחינתם של כל מי שנהנים מהשיעתוק
המיליון של הבדיחה בת המאה, על אותם 22
חוליגנים הבועטים בכדור אחד, ולמה לא
לתת כדורים לכולם, אבא אבן ייצג בתשובה
את הוויתם האנטי־ספורטיבית, הכמעט־כל־ישראלית.
אלא שאותה הוויה עצמה דרה בשלום
מלא עם התשוק הקולקטיבית לניצחון.
והניצחון איננו. יצחק נבון, לוא יישאל
מחר שאלה דומה, יוכל להשתמש בתשובתו
העתיקה של שר־החינון־ דאז. המצב נשאר
כשהיה. ישראל משחקת כדורגל, העיתונאים
מנפחים את האירוע, ובסופו של דבר כולם
חוזרים בשיירה עצובה הביתה.
אלא שתשובתו של אבן, המהדהדת, כך
נראה, עד עצם היום הזה בתודעה הקולקטיבית,
איננה רק תשובה משעשעת הקולעח
לדעתם הנחרצת של שוללי התירוצים. התשובה
ההיא היתה, אולי, המפתח לכישלון
האחרון של נבחרת ישראל, שניצחון, לוא היה
עולה ברגליה, היה הופך בידיהם של המדינאים
לנכס פוליטי בינלאומי ופנימי.
החיטוט בסיבות ההפסד, איננו, כמו שר־

אול כולם
פוחדים

מהנבחרת

^ וסי שריד מדבר דווקא על פארמטרים.
•פארמטרים אובייקטיביים״ הוא מגדיר
את ארבע הנקודות שלו, שלפיהן הוא בוחן
ובוכה. הזעקה שלו ״של מי הכדורגל הזה,
לעזאזל?׳ היא הסיומת הפסקנית שלהן.
וככה הוא מונה. :ראשית, התוצאות. אפשר
להגיד שכל פעם לא היה לנו מזל, אבל זו
עובדה שישראל הגיעה רק פעם אחת למיש־חק
גביע־העולם, לפני 20 שנה. שנית, במיש־חקים
הרישמיים לא שיחקנו מי־יודע־מה.
שלישית, לכדורגל הישראלי אץ קהל. אין
חפץ בו. במילים פשוטות, הכדורגל הזה לא
מעניין אף אחד. ונקודה רביעית ואחרונה, יש
מעט מאוד שחקנים המשתלבים השתלבות
אמיתית בקבוצות בינוניות באירופה. אלה
אמות־מידה אובייקטיביות.״

• אתה לא חבר בוועדת־הססורט
שלהכנסת?
״אני לא זוכה
שלוו?
במיקרה
הזה, הוא בית־הספר. החינון־ לספורט
בכלל, ולכדורגל בפרט, כמו שהוא מתבטא
בחצר בית־הספר של חטיבות-הביניים, הוא
סופו של תהליך, לא תחילתו. התלמידים על
מיגרש־המישחקים הם תוצאה של מדיניות

של מי הכדורגל הזה,
לעזאזל

• סליחה?

בית־הספר היא גם חולצת־האימונים. התלמידים
משחקים, ובריק עומד בצד, מביט בשיע-
מום מיואש במישחק, ורק הצלם ואני נותנים
לו תעסוקה מסויימת.
״זו לא בדיוק דוגמה ׳,הוא מסביר. ,כי זו

אני חושב שלא. זה התנגש עם השעותשל ועדת־החוץ־והביטחון, ותסלח לי אם הנושא
הזה קצת יותר חשוב בעיני. כן, דדי צוקר
החליף אותי.״
יוסי שריד דווקא עשה לעצמו שם שהוא
בעד טיפול בנושאי ספורט. למען האמת, הוא,
יחד עם רעו לצעירות הפרלמנטרית, אהוד
אולמרט, טיפלו במשותף בנושאי ספורט
רבים.
לפני שנים רבות הם הצליחו גם להקפיא
את הליגות למשך עונה. אבל גם אצל שריד,

יונתו סליגגר, ישראל־סאן

השר נבון

עסקן מילצ׳ן(עם יוסלה מרימוביץ) חוזר מחו״ל

.שיפה למישרדר

בים חושבים, מדידת הריצפה העקומה בפלס־מים
של תירוצים, אלא דבר אחר לגמרי. אוי
לו לגנראל שאיננו מנסה לנתח את תוצאות
הקרב האחרון, ואבוי לקברניטי־הספורט המסתפקים
במדיניות של אבא אבן. ואת החשבון
על מניעת השימחה הלאומית, שכל כך
רצו בה, צריכים להגיש, בסופו של דבר, לא
לאלי אוחנה, אלא לעסקני־הספורט ולמפ־עיליהם
בשיטה הישראלית, הפוליטיקאים.

הסוף
^ ם רוצים להבין את מצבו של הכדורגל
הישראלי יש ללכת לסוף. והסוף,

כוללת, הנפרטת לתקציבים ושעות־הוראה,
מחולקת ברמת המורים והתעקשות ההנהלה
על הנושאים הספורטיביים, ומוכפלת באופי
הישראלי המתעצב בחגיגות המנגל.
מיקי בריק, שהיה שחקן קבוצת הפועל
גיבעת־ברנר בכדורסל ולמד חינו־ר גופני
בסמינר הקיבוצים, הוא רק אחד מחמשת מו־רי־ההתעמלות
בבית־הספר העירוני א׳ שבמרכז
תל־אביב, ליד בית מיפעל הפיס. הכיתה
שהוא מלמד ברגע המיקרי שבו נחתנו
עליו משחקת כדורגל. הבנות במחניים. התלמידים
מחטיבת־הביניים, בני 14־ ,15 משחקים
בעצלתיים, אף אחד מהם אינו מופיע על
המיגרש בתילבושת״ספורט מלאה. חולצת

.׳ש לנו הרבה הוצאות!״

כיתה מיוחדת.״

• מה זה כיתה מיוחדת?
״אתה יודע,״ הוא אומר ,״מיוחדת. וחוץ
מזה, הם גם בשיעור מיוחד. ככה שזה לא ממש
דוגמה.״

• כמה שעות־ססורט שבועיות
יש לכיתה?

,שעתיים. אבל יש גם כיתת־ספורט מיוחדת,
שמקבלת חמש שעות בשבוע. תראה,״
הוא מסביר. ,בכיתות המיוחדות יש עניץ של
מנטליות מסויימת. הם תמיד מחכים שיעשו
בשבילם. אם אני לא מביט רגע על שכיבות-
הסמיכה, תהיה בטוח שהם מרמים ומפסיקים
לעשות. זהו.

עושה רושם, הטיפול בנושאי־הספורט היה
מין שלב פופוליסטי בקאריירה. גם הוא, שלא
זוכר אם הוא חבר בוועדת־הספורט, חדל לתקוף
את נושא בעלות־המיפלגות על מרכזי-
הספורט, שזו דוגמה, שאפשר למצוא לה
מקבילות רק בארצות מיזרח־אירופה. אלא
שהבעלות של הפוליטיקאים על הספורט
הישראלי לא זו בלבד שלא הביאה לאיזה
שהם דיווידנדים, גם בנקודה היחידה שבה
היה דווקא מקום לפעילות פוליטית. דווקא
בנקודה הזאת השאירו המדינאים את הזירה
לעסקנים — בלי לפגוע — מרמה לא־דיפלומטית.
ישראל
היא המדינה היחידה בעולם —