גליון 2724 מתאריך 15 בנובמבר 1989

8111\/18 1 0 0 3מ £ק ט

אזהרה: מ שרד הב רי או ת קו בעכי -האישון מזי קלב רי או ת

תל־ אביב
ב בי ת־ א בו ת בגו ש
דן מצאנו אנשי
של א רוצים לחיות.
(עמוד )34

״ניוטה״ מנסה פעם
נוספת. המי שפחות
ממתינות
ל ה תפ ת חויו ת. כמעט
היתר, מילח מה.
(עמוד )10
גרמניה הרב אור• זוהר מנסוז
ליהלביש את המיגבעת
עולו על בתו עול משה
איש־כסית ז״ל. הילדה לא
מסכימה. קטע
1ל מישפחת
במלודראמה ע
כסית, שחתול שחור עבר
בין חלקיה השוני.
(עמוד־ )12

צבר שהתחתן ע
אזר חי ת מיזרח־גרמנית.
איך הוא
רואה א ת
המהפכה? (עמוד )8

בתוך הגל ון
קורא ילך — על יחסים
מיכתבים — החור של דאלאס

דימונה עיר־פיתוח. ב חי רו ת
בהסתד רו ת. אין
הרבה התרג שות.
ג בני בגין ל א
עוזר. רעולות־הפנים
מצביעות( .עמוד )6

אברהם צרפתי ובארי סימון — על בטן מלאה
דימונה — אדום בעיניים
תשקיף — טראנספר גם בתחייה
דודו וקתרין — התחילו את המהפכה בלעדיהם
״ניוטה״ — מפחדים
בסית — ילד אחד ושתי מסיבות בר־מיצווה
במדינה — ארוחה׳ סיויח
הנדון — היו כחולמים
אנשים — רחוב החלונות בכנסת
תמרורים — שטן הפסנתרנים
חוג אופקים — מתון זה קללה
זיוית אברמסון — משוחחת עם דודו טופז
קולנוע — יוחד יאפי מיאפי
יומן אישי — יריד ההבלים
לילות ישראל — עקרב אופייני

הורוסקופ — בריאות בכף־היד
דף חדש — אסירי־היחצנים
גבולי — אבל ההורים מתעקשים על אישפוז
קשישים — תנו לנו להתאבד

תשבצופן
זה וגם זה — נגד שפ שפת
רחל המרחלת — להינמל עם נומל
ג׳וזה וילף — יש חדשות
דיעה אחרת — ח״ב יה 1אש (״צ־אטר) צידון • אורי רן

רענן לוריא • אילנה אדם • עודד ינון • יהודה דרורי
• עיתונות ערבית • ליפשיץ והחברים של אופירה
מה הם אומרים — חווה קלר, ח־כ שבח ו״ס, שבתאי׳
לוי, איריס מרקוביץ, ורדה שילה, רות׳ נרינשלג
תקרית — מזימה לרצח או פלירט תמים
חוג הסילון — חחולה פנסיונרית

צילומי השער: ענת סרגוסטי ואבי ולדמן

בזיבחבים
התור של דאלאס
על המתרחש מאחורי הקלעים של
העיתונים הגדולים(״נוק־אאוט ב סיבוב
ה־15״ ,העולם הזה .)1.11.89

,נדי פ;־\ 2/ו א סני בן•

אחרי שהעולם הזה חשף מה שהולך בשר
שלח של ידיעות אחחנות. אני מצפה בכיליון־
עיניים לתור של דאלאס. דאלאס של מעריב.
הלא שם יש, כפי שאבותינו נהגו לומר
באידיש: לזמר ולספר.
רק כמה שמות, כדי להקל על מלאכתם
של תחקירני השלם הזה כאשר ייגשו למלאכה:
רוברט מאכסוול ועידו דיסנצ׳יק; הלורדים
העורכים־לשעבר שלום רוזנפלד ושמואל
שניצר; מישפחת בן־עמי על שלוחותיה;
העיתונאים בעלי ההגות הנישאת והעיתונאיות
בעלות עט־הכסאח וכל וכל.
יהודה ארזי, תדאביב

סוף״ ,העולם הזה 25.10.89 והלאה).
הגיליון
של העולם הזה אשר הוקדש
בחלקו הגדול לדן בן־אמוץ היה מרגש מאוד,
ומעניין יותר מאשר רוב הכתבות שהופיעו
לזיכרו בעיתונים אחרים.
עתה כתבתי מילים אחדות לדן בן־אמוץ:

קינאתי בך /שכל רגע ורגע מחייך
מיצית / ,ובאמת עשית כל מה שרצית/ .
כשראיתי המונים צובאים להיפרד /שאהבו
את דן החי ויחסרו את המת.
קוממת, הרגזת, לעיתים פישלת/ ,
החמאת, הצחקת ואפילו התנצלת / ,עמדת
בנקודת-המיפגש האחת הנדירה / -

קבורת ח 1ב 1ת
אני שמח על סידרה חדשה, שתתפרסם החל בשבוע זה בהעולם הזה. היא מהווה חידוש
לא רק בשבועון זה אלא בכלל.
בסידרה זו תשוחח זיוית אברמסון, הפסיכולוגית והסכסולוגית (בין השאר) ,עם אנשים
ידועים מתחומים שונים.
תשוחח עם״ ולא -תראיין את״ .כי הכוונה היא לגלגל שיחה חופשית, להחליף ריעות, לברר,להתעמק, לגלגל דברים.
על מהי על ״יחסים״ .אילו יחסים? כל סיני. על אהבה, על מין, על הקשר בין נישואץ ומיטה,

על זכות־הראשונים לרעיון הקבו רה
בקיבוצים(״המילחמה במוות״,
״יומן אישי״ ,העולם הזה .)1.11.89

רחל אבנרי, העולם הזה

מן הראוי היה שאורי אבנרי, המציע ענף
תעשייתי חדש לתנועה הקיבוצית, הקמת
בתי־קברות ללא־חברים, יידע כי עם רעיון זה
הקדים אותו באיזה שנתיים מאיר שלוו, בספרו
רומן רוסי. כזכור, הופך ברומן גיבור הספר
את חלקת מישפחתו במושב לבית־קברות, המעשיר
אותו מאוד.
ואם כבר — אז כבר. לא צריך סתם להציע
לקיבוצים להקים את ענף בתי־הקברות, אלא
יש לחייב אותם לעשות כך, וזאת במיסגרת
ההתחשבנות שלהם עם הממשלה, העומדת
לכסות חלק נכבד מחובותיהם.
הממשלה פשוט תקזז את עלויות הקבורה,
המשולמות, בדרך כלל, כחוק, על-ידי הביטוח
הלאומי, כנגד חלק מחובות הקיבוצים,
שאותם היא עומדת לכסות.
אברהם שור, חדאביב

אין מה לע שות
על אורן־החיים הסביר (״מיכת־בים״
,העולם הזה .)1.11.89

זיוית אברמסון
ביס לביול, ב־״ לבינו. ביזה לבתה
על סיב היחסים בינו לבינה, בץ גבר ואשה, בין בעל ואשה, בין מאהב ומאהבת, גם בין גבר לגבר
ואשה לאשה.
זיוית בוחרת בסרס, המתמקד ביחסים בין בני־ארם. היא מזמינה את בעל״השיחה שלה לצפות
איתה בסרט זה. אחר־כך היא משוחחת איתם — תחילה על הסרט, אחר־כך על הנובע ממנו לגבי
היחסים בכלל. היא מעוררת את בעל־השיחה (או בעלת־השיחה) לגלות את צפונות־ליבו(או
ליבה) על נושאים אלה.
אם לדון על פי השיחה הראשונה, המתפרסמת בגליון זה, תהיה זאת סידרה מרתקת. אני
עצמי קראתי את השיחה עם דודו טופז כקורא מרותק. אני מכיר את דודו טופז זה הרבה שנים,
כמו כל המדינה. כאן הוא מופיע באור חדש לגמרי. לא כבדת, אלא כאדם תוהה, מתלבט,
מהרהר בקול רם.
בצורה זו או אחרת, כל קורא ימצא בשיחות אלה את עצמו, את הדברים המעסיקים אותו
(ואותה) מילדות. אני חושב שזה לא יהיה רק חומר־קריאה מעניין במיוחד, אלא גם שיעור חינוכי
לכל.
אין אדם במדינה המתאים יותר לנהל מדור כזה מאשר זיוית אברמסון. האופי שלה, חוכמת־החיים
שלה, ניסיונה, השתחררותה מכל דיעה מוקרמת — כל אלה מקנים לה מעמד ייחודי
בשטח זד-
התחבטנו לא־מעט בשאלה איד לקרוא לסידרה זו. היה פיתוי גדול להתחכם ולתת לה שם
כמו -מין שיחה״- ,מין אהבה״- ,אמיתות ומיטות״ וכדומה. אבל לא רצינו להתחכם. רצינו לקרוא
לה -אהבה(!#ין״ או -מין ואהבה״ ,אבל זה מצמצם מדי את הנושא, אף שידובר בסידרה הרבה
על האהבה והרבה על מין.
לבסוף החלטנו לקרוא לה -שיחות על יחסים״ .שהרי זה מוקד העניין: יחסים בין בני״אדם,

הקורא זמיר מודיע כי בעזרת הטיבעונות
היה אפשר לרפא את דן בן־אמוץ ולהוסיף לו
עוד 50 שנות־חיים.
ון כן: טוב להיות טיבעוני, אך לא טוב להיות
חסיד שוטה.
אני מכיר טיבעונים רבים, הסובלים מעצירות,
ארתריטיס ועוד, ולמרות אדיקותם בתורה
זו, הם אינם מצליחים לרפא את חולייהם
אלה. אז — סרטן?
גילו הביולוגי האופטימלי של האדם הוא
אולי 150 שנה(כך משערים) ,אבל מעטים הם
הזוכים להגיע לגיל זה, וגם זה לא בימינו,
שבהם האוויר מזוהם בפיח, בגאזים, ברדיו־אקטיוויות,
בקרינה קוסמית, בעופרת ובגופרית,
ועוד ועוד; שבהם המים מזוהמים לא
פחות, בחומרי־הדברה, בניטראטים ובניטרי־טים,
בכלור ובפלואור והמזון גם הוא מורעל
למכביר בחומרי־הדברה, בדשנים כימיים, בהורמונים
סינתטיים ועוד.
ייתכן שפעם, בדורות קודמים, כאשר לא
היו ידועים הפגעים הללו, היו מתי־מיספר
בני־אדם שהגיעו לגיל גבוה. היום זה כמעט
בלתי־אפשרי, כי כדי להגיע לגיל אופטימלי,
יש צורך גם בתנאים אופטימליים, ותנאים
אלה חסרים כיום.
ואם זמיר מצהיר כי הוא בן ,67 אך מרגיש
כמו בן ,27 עליו לדעת כי רוב בני־האדם,
כשאינם חולים, מרגישים עצמם צעירים. גם
אני, בגיל ,64 מרגיש כבן . 17

שימעון נמרי,
מ 1סמך לריפ1י נובעי, תל־אביב

פגישת מחזור
עוד על דן בן־אמוץ המנוח (״ה־

גיליון הפרידה מבן־אמוץ
פנישה עם בן־יהודה, גור ואחרים

המחברת בין העיתונות, הבוהמה, הרד יו,
הספרות והשירה.
ידן היתה בכל -כלום לא חמק מן
העין /כשכל גופך שותף, מהראש ועד
הזין / .מכל מה שתרמת -החייאת
השפה העברית /היתה עבורי המתנה
הכי״הכי מקורית / .שמותר פתאום לזבל
בשפה ממשית-ממשית /ואין עוד חובה
לדבר דווקא בשפת״בראשית / .נתת
דרור לשפת-עבר ושפת-אבר / ,ואת זאת
לא אשכח לד גם על-פי קבר.
עוד תיפגש עם בן״יהודה, גור ואחרים
/ ,ותחדש להם ודאי מיליון דברים.
/הם יבינו זאת, דן, ופניהם יכוסו באודם
/ולא יידעו איך לא חשבו על זה
קו ד ם -

מיכל לדיין, תל־אביב

דוווד 0היד
השבוונון של ישראל

העורך הראשי: אורי אבנרי
מנהל: אברהם סימון
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מי ט תי
המערבת והמינהלזע
תל־אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפונים 232262/3/4 03
)03(*5230662
פקס 245130 03
המו׳׳ל: העולם הזה בעיים
הדפסה: הדפום ההדש
הפצה: גד
תל־אביב, יד ורוצים 7
טלפון 056 :דד3־ץ)03
המנהל הבללי: דויד גרשונוביץ
העולם הזה 2724

ב ארי סימון.. :לא 1פגש1ו, לא מכירה.

צרפתי 1.. :פגש1ו והיא התלוננה!

באה אליו עם
בטן מלאה

מה ע שתה רקדניח־הב טן ב א רי סימון עם
המישנה לזציב מ ס־ ה הבו סהאברהם ערב תי?
היא ל א לי מדה אוחו ל ר קו ד ריסודי־בטן
^ יום החמישי, ה־ 2בחודש זה, השתתף
אברהם צרפתי, המישגה־לנציב מס־ההכ־נסה,
בפגישה תמוהה למדי.
צרפתי, שהוא גם הממונה על החקירות
במס־ההכנסה, נפגש עם רקדנית־הבטן בארי
סימון. סימון, רקדנית טובת־מראה וגוף, היא
גם נישומה.
לדאבונה הרב, היא נקראה החודש למי־שרדי־החקירות
של מס־ההכנסה בתל־אביב,
ומאז היא נחקרה כמה פעמים על ניהול הספרים
שלה.
לסימון, מסתבר, היו טענות נגד חוקרי מס־ההכנסה
שחקרו אותה. את הטענות שטחה
ככל הנראה באוזני צרפתי. היא סיפרה לו
שהחוקרים שאלו מה היא עושה בערב, מי הם
החברים שלה, איך בדיוק היא מבלה, ועוד
שאלות מביכות ולא־ענייניות מעין אלה.
סימון ביקשה את עזרתו של צרפתי.
לכאורה, פגישה מיקצועית לגיטימית
לחלוטין: נישומה, שיש לה תלונות לגבי אופן
חקירתה במס־ההכנסה, מפנה את הביקורת
לאיש הממונה על החקירות, נפגשת איתו,
ומגוללת לפניו את סיפורה. בכירים במס־ההכנסה
אומרים בפה מלא: גם אנחנו היינו
פוגשים את הנישומה הזאת במקומו של
צרפתי. זו זכותנו, ואפילו חובתנו.
אלא שהפגישה בין צרפתי לבארי סימון
לא התקיימה בלישכתו של צרפתי בירושלים,
כפי שניתן היה לצפות, ואפילו לא במישררי
מס־ההכנסה בתל־אביב. הפגישה נערכה
בכיכר־המדינה בתל־אביב, במישרד פרטי
השייך לחבר של צרפתי, האופנאי אורי
רביבו, שהוא הבעלים של בית־האופנה מיס
לנוט ברח׳ ה׳ באייר .44
רביבו לא מסתיר את קשריו ההדוקים עם
צרפתי. עובדה היא שלפני חודש פנה אליו
חבר אחר( ,השם נשמר במערכת) ,חברה של
סימון, וביקש ממנו לערוך פגישה בין צרפתי
לסימון. רביבו אכן אירגן את הפגישה, וזו
התקיימה במישרדו.
גורם בכיר במס־ההכנסה מתח ביקורת על

איר!ה ארון
העובדה שצרפתי מקיים פגישה עם נישומה,
הנמצאת בעיצומה של חקירה, דווקא במישרד
של חבר, ולא בלישכתו בירושלים .״זה לא
מקובל ״,אמר האיש ,״אין כאן פגיעה בנוהלי־העבודה,
אבל זה פשוט לא נראה יפה״.
לדאבון ליבו של צרפתי, יותר מדי עיניים
ראו אותו נפגש עם סימון, ויותר מדי פיות
סיפרו את הסיפור. כך למשל, התפרסמה ביום
השישי האחרון במקומון התל־אביבי לעניין,
במדור הרכילויות, פיסת־הרכילות הבאה:
״ובכיכר־המדינה סיפרו בעלי־חנויות שראו
את רקרנית־הבטן בארי סימון מטיילת שם
עם בכיר מאוד ונשוי ממם־ההכנסה. אולי הוא
בודק לה את הספרים״.

עוד לפני שבוע ידעו לספר כי מתנהלת
חקירה נגד בארי סימון וכי אברהם צרפתי
התערב בחקירה. כשנודע כי השניים אכן
נפגשו, ניסה ׳העולם הזה לבדוק מה טיב
הקשרים בין השניים.
בדיקה מדוקדקת העלתה כי אין קשרים
חברתיים בין צרפתי לסימון. הוא נפגש איתה
בראשונה לפני כשבועיים, במישרדו של
חברו רביבו. צרפתי אמנם יצר קשר עם
הגורמים הכפופים לו, הממונים על החקירה
של בארי סימון, אולם אי־אפשר לטעון, בפירוש
אי־אפשר, שהוא ניסה להטות את החקירה
לטובתה.
שוחחתי עם אברהם צרפתי על הפרשה
כולה, וביקשתי את התייחסותו. צרפתי גלוי
מאוד וזו גירסתו אודות הקשרים בינו ובין
בארי סימון :״אין לי שום דבר להסתיר. אני
מוכן לספר לך בדיוק כיצד התגלגלו הדברים.
״אנחנו מנהלים חקירה נגד חברה מסויימת
לגביית־צ׳קים( .הכוונה היא לחברת רפי את
בירמן ).מצאנו אצלם צ׳קים שנמסרו להם
לגבייה מגורמים שונים, ובין השאר מהרקדנית
בארי סימון. הזמנו את כל בעלי
הצ׳קים, כ־ 40 במיספר, לחקירה, כי רצינו
לברר אם הם שילמו לחברה עמלה. גם בארי
סימון זומנה לחקירה.
״יום אחד באים ואומרים לי שיש גברת
אחת שרוצה לראות אותי ולמסור לי משהו

חשוב לגבי החוקרים שלי. ביקשתי למסור לה
שתכתוב לי, ושום מיכתב לא הגיע.
״לפני שבועיים או יותר סילפו לי חבר,
ואמר לי שרצוי שאני אדע איזה דברים קורים
אצלי במחלקה, ושאם אני לא מוכן לשמוע
את הטענות של בארי סימון, אז אני נותן
לגיטימציה למעשים חריגים״.
שאלתי את צרפתי אם החבר שבו מדובר
הוא אורי רביבו. צרפתי :״כן. אני ואורי חברים
טובים. הוא יצר איתי קשר ואמר לי, :שמע,
לבחורה הזו יש בטן מלאה׳ .יש לאורי מישרד
מעל לתנויות־המכירה שלו בכיכר־המדינה,
ושם נפגשתי עם בארי סימון, אגב, אורי עצמו
לא חבר של סימון, וחבר משותף הפגיש
אותם.
״בפגישה איתי סיפרה סיפור. לטענתה
התייחסו אליה מאוד לא יפה, שאלו אותה
שאלות כמו,מה עשית אתמול בלילה?׳ והיא
מאוד נפגעה מהיחס אליה. היא אמרה לי
שהתיקים שלה כשרים למהדרין, ושהיא לא
מבינה למה צייר לפגוע בה.
״שמעתי אותה, וחזרתי למישרד. זה היה
ביום החמישי. חזרתי למישרד וטילפנתי
ללינדסקר( .הכוונה ליעקב לינדסקר, האחראי
על חקירות מס־ההכנסה באיזור תל־אביב).
שאלתי אותו אם הוא מכיר את הפרשה. אמרתי
לו שלהבא אני מבקש שבחקירות מהסוג
הזה של רקדניות־בטן או נשים שמופיעות

במועדוני־לילה תהיה נוכחת גם בחורה שלנו,
כדי לא לפתוח מקום ללזות־שפתיים.
״זה כל הסיפור. דבר נוסף: החלטתי שבכל
מיקרה, גם אם הסיפור שלה נכון וגם אם לא,
להעביר את התיק להחלטתם של נציב־המם,
משה גביש, ושל מבקר־האגף, מיקי שטאובר.
״בארי סימון לא ביקשה ממני שום עזרה
בנושא התיק. היא רק קבלה על־כך שהחוקרים
מתייחסים אליה לא יפה, ושהם
פורצים בצחוק כשהם שואלים אותה לגבי
החיים הפרטיים שלה״.
בארי סימון דווקא מכחישה את קיום
הפגישה מכל וכל:
״מי זה צרפתי?״ היא שאלה .״הוא לא
מישהו מהמישטרה? אני לא מכירה אף אחד
כזה״.
מה יש לבארי סימון להסתיר? האם היא
מנסה להגן על צרפתי? בכל מיקרה, ברור
שדווקא ההכחשה הזו, שנועדה, כנראה,
לשמור על המישנה לנציב־המס, מביאה לו
עתה נזק.
שאלתי את צרפתי אם אין כאן פרוטקציה,
בכך שחבר שלו מבקש ממנו להיפגש עם
נישומה הנמצאת בעיצומה של חקירה, ושהוא
מתחיל כתוצאה מכך לגלות עניין בתיק.
צרפתי :״אין שום פרוטקציה. מה בסך־הכל
ביקשו ממני? היא רצתה לראות אותי ולספר
לי על מה שנראה לה כהתנהגות חריגה של
החוקרים. פעלתי בדיוק כפי שהייתי צריך
לפעול. אין כאן שום דבר סנסציוני. הפגישה
איתה היתה לאור היום, לא בהחבא, ודאגתי
גם שהיא תהיה בשש עיניים. אתה יודע עם
כמה אנשים אני נפגש? אני נפגש עם קטנים
ועם גדולים״.
שאלתי את צרפתי אס הפנייה שלו לליג־דסקר,
כדי לשמוע מה קורה בתיק, וההנחיות
הספציפיות לגבי הטיפול בו(חקירה רק עם
עוד אשה בחדר, והעברתו להכרעת הנציב)
לא מהווים למעשה התערבות בחקירה.
צרפתי :״אין פה שום עניין של השפעה על

מישנה צרפתי
עובד קשה
חקירה. אם לא הייתי נוהג כפי שנהגתי, הייתי
עושה עוול למס־ההכנסה ולמדינה״.
בבירור עם מקורות מוסמכים במס־ההב־נסה,
עולה כי צרפתי אכן יצר קשר טלפוני
עם הממונה על החקירות באיזור תל־אביב,
התעניין בחקירתה של סימון, והינחה אותו
לצרף אשה לחקירות. צרפתי לא הפעיל לחץ
כדי למרוח את החקירה. יחד עם זאת, ברור כי
ל״התערבות״ כזו יכולות להיות הרבה פרשנויות,
ויתכן שיש מי שהיו מפרשים אותה
כניסיון לאותת לחוקרים להקל בטיפול.
עור נודע, כי במהלך החקירה נגד בארי
סימון, שנוהלה על־ידי אחד מרכזי־החוליות
המצטיינים של המחלקה, החליט לינדסקר
להוסיף עוד חוקר לטיפול בבארי סימון. לצרפתי
לא היה קשר לצעד הזה, שנבע, ככל
הנראה, מסיבות ענייניות.
סוף פסוק: שילטונות־המס החליטו שלא
נמצאו מימצאים משמעותיים נגד סימון, ולא
יוגש נגדה כתב־אישום.

,.הרוב פה אינטרסים בדימונה. אין אידיאולוגיה. הכן־ ה אד הכי כועס —

ך* אתם לצלם את העיר?״ שאל אותנו
מלצר בבית־הקפה שבמרכז המיסחרי
של דימונה ,״לא כדאי לכם. כל התמונות
יישרפו״.

״סתם עיר. גועל נפש״.
מערכת־הבחירות בהסתדרות ובמועצת־הפועלים
בדימונה שונה ממערכת־בחירות
דומה באחת מערי מרכז־הארץ. בערי הפריפריה
כוחן של קופת־חולים ומועצת־הפו־עלים,
על השרותים והג׳ובים השונים שהיא
מעניקה, הוא משמעותי ביותר. כל זה נכון
שבעתיים כשהעיר נגועה באבטלה מחריפה
(כ־ 1300 איש, שהם כ־>־ 109 מכוח העבודה
במקום) ובנטישה המונית של צעיריה, כל מי
שרק יכול.

.,אנחנו בה. הבנים שרנו איבה?,״ יום
הבחיוות בדימונה. עיו־ניתוח
אופיינית, יאוש. אכאטיות. אינטרס.,
אבל בסוף: ניצחון \דול למערך
*ירעו! סער (סרצנסק ,),צילם: ציון צפריר

רצים אחריהם. סבן צעיר ולא־מנוסה, אם הוא
ייבחר, זו תהיה בכייה לדורות!״
סבן :״שש שנים לא עשו פה כלום, ואנחנו
נשנה את זה. אנשים מגלים שאננות וצריך
לרוץ להביא אותם מהבית. ער היום היו כאן
60 אחוזי הצבעה בבחירות בהסתדרות, אנחנו
רוצים להגיע היום ל־; .809 הוסיפו לנו כאן
להילחם נגד לגיון־הזרים״.
״סליחה?״
״לגיון־הזרים זה כל האנשים מחוץ לדימונה
שבאים להצביע. שמונה מושבים, קיבוץ
אחד וחמישה שבטים בדווים. ההתיישבות
העובדת מצביעים למערך. בין הרימונאים יש
לנו רוב ברור״.
״והבדווים?״
״הבדווים מצביעים למי שיתן כסף. ולי אין
כסף״.

#כ חו ל, ואדומים
^ 8.24 בבוקר, כמעט שעה וחצי לאחר
* זמן־הפתיחה הרשמי של הקלפיות,
נפתחו רק 11 מתוך 17 הקלפיות בדימונה. גם
בהן חסרים פרגודים ראויים־לשמם (משתמשים
בדמויי־פרגודים מקרטון) .למערך כ־
50 רכבים ביום־הבחירות (״השתדלנו שמה־קיבוצים
לא יביאו, כי הליכוד נתפס בדברים
כאלו״) ,ולליכוד כ־. 100

מטה הכחירות של המערך
״כל מי שיש לו אפשרות לברוח, סרחר
כששומעים מפי בוטבול את סקירת
תחומי־פעילותה של מועצת־הפועלים המקומית,
גם אם הוא מפריז במיקצת, ובד־בבד
רואים את מציאות־ההיים הקשה בדימונה,
מתחילים להבין את חשיבותה. מועדוני-
שכונות, קורסים לתפירה, לספרות, למכונאות,
לנגרות. אנשים בונים ריהוט לעצמם,
טניס, כדוריד, כדורגל, קריקט. בית־ספר
טכנולוגי של ההסתדרות. הנוער העובד.
מילגות להשכלה גבוהה. וגם היכל־תרבות
מפואר, שנחנך לפני שלושה חודשים, ושעלה
ארבעה וחצי מיליון שקלים.
למרות כל אלה, התלהבות אינה מורגשת.
פעילי־המיפלגות עמלים, כדרך הדברים, על
הסעת מצביעים לקלפיות, אבל הציבור בכללותו,
מי שאינו במעגל הפעילות או האינטרסים,
אדיש ומיואש .״אנשים אפאטיים. לא
מאמינים לא לליכוד ולא למערך ״,מודה בני
ביטון, עוזרו הצעיר של ראש עיריית דימונה,
ומנהל מטה־הבחירות של הליכוד בעיר. ומירי
בן־שימעון 33 מועמדת הליכוד לתפקיד
מזכירת־נעמ״ת המקומית, אחות סיעודית
במיקצועה, מודה אף היא :״יש המון

״ש״ס בדימונה תומכת בליכוד, למרות
ההוראה מלמעלה ״,אומרים אנשי־הליכוד,
ומראים פעיל ש״ס מקומי המסייע להם
בהתלהבות. במטה־הליכוד עובדים לפי טו־פסי־לוטו
עם מיספרי־אנשים, שאותם מסמנים
בעיגולים אדומים (מערך) או כחולים
(ליכוד) ,ולפי זה מביאים אותם מהבתים.
רימונה מחולקת לשישה ״גושים״ ,העובדים
לפי ״מעגלי מאגרים״.
בדימונה, לפחות, הליכוד מאורגן פיקס,
לפי שיטות שוותיקי מפא״י היו מתגאים בהן.
ההצבעה המאסיבית תתחיל כאן רק ב־
16.30 אחרי־הצהריים. זו עיר פועלים, ש־^75
מתושביה עובדים במיפעלים אזוריים
(המק״ג, מיפעלי יס־המלח ועוד).
בבוקר עובדים פעילי־המיפלגות בעיקר
על הקשישים ועובדי המישמרות (כ־2590
מכוח־האדם במיפעלים) .הקלפיות שוכנות
בעיקר בבתי־הספר. כיום בכל גני־הילדים

מרירות בציבור. זו מערכת־בחירות רביעית
במשך שנה כאן, והאנשים עייפים מהבחירות
ועייפים מהתעמולה.״

• לגיון הזרים
^ קרב המקומי על מועצת־הפועלים
( 1הוא בין יוסי בוטבול 55 מערך,
לשימעון סבן 32 ליכוד. בוטבול יכול היה
להיות אבא של סבן, וזאת לא רק מליצה.
חזותו החיצונית של סבן הצעיר, יושב־ראש
ועד־הפוספטים ובעל מיבנה־הגוף המוצק,
אומרת כולה נמרצות בלתי־נידלית. בוטבול,
לעומת זאת, הוא כבר אחרי קדנציה וחצי
כמזכיר מועצת־הפועלים, וקדנציות רבות
דומות בוועדי־עובדים לאין־ספור. חזותו
יגעה אך גם שקטה הרבה יותר.
בוטבול :״לנו לא היו ביקורים ולא היו
אספות־עם. לא רצינו עזרה. הליכוד הביא את
שמיר, את מגן, את שמאי, פעמיים, ועוד
ח״כים. זוהי עיר שנקראת, עיר ליכוד.׳ בבחירות
לכנסת הליכוד קיבל כאן כמעט .6090
אנחנו חצי מהם. והעיר הזאת לא מקבלת
כלום מהליכוד. קשה לי להבין למה אנשים

פעילה של הליכוד מובילה בוחרים
״ותיק מפא״ ,הי 1גאים בשיטות הלי מד ך

חתין לו דכר קטן, שוכח הכל!״
וברוב בתי־הספר יש מזגנים. המימון בא
מתקציב מיוחד של מישרד־השיכון.

• חוזרים ב ת שו ב ה
ך בי ללוש 40 ראש עיריית־דימונה,
הוא איש מחנה דויד לוי בליכוד.
״יש כאן אבטלה קשה. מי שלא יתן
לעיירות־הפיתוח, לא תהיה לו זכות לדבר
בשם או־ץ־ישראל. ש״ס מתחזקת כאן, כי ככל
שיש משבר חברתי־כלכלי, כך יש תהליך של
חזרה־בתשובה. יש להם שר־פנים מוכשר כמו
שד, ומגיע לו קומפלימנט על עזרתו לדימונה
בימים אלה. מי שיוכל לבלום את הנגיסה
בליכוד מצד ש״ס הוא רק דויד לוי״.
במטה־המעיך יושב צעיר בן .22 הוא לומד
הנדסאות־קירור בבאר־שבע ונשבע שכאשר
יגמור ללמוד, יקח את הרגליים ויברח מפה.
״כל מי שיש לו אפשרות, בורח. מה אני
אקבור את עצמי חי? חצי שנה חיפשתי עבודה

מערכניקים. כשהללו מתלהטים יותר מדי,
יש מי שדואג להרגיע.

רב־שיח :1
״חשבתי שאתה קיבוצניק שבא להחליט
מה טוב בשבילנו. מה לא תעשו אתם? גם עם
ערפאת תלכו!״ (המותקף כאן הוא קוקי, בנו
של מזכיר מועצת־הפועלים).
״אני הייתי שמונה שנים בקיבוץ, ואני גאה
בזה. ואנחנו נמחוק אותכם מהמפה היום!
נמחוק! זה מה שיקרה היום. זה יום־הדין!״
״אתה עובד בגלל בוטבול. יש לך עבודה
בגלל האבא שלך.״
״אני הוכחתי שאני יכול לחזור. את
מובטלת ונוסעת במודל 89׳ .זו המדיניות של
הליכוד.״
״תיראו אותו, יש לו עוד חלב על
השפתיים!״
״אתה הבן של בוטבול?״
״כן, אני הבן של בוטבול, והוא עוד

הילדה שימרית

״אתה לא תעלה״.
״אנשים לא מבינים מה זה דגל בכלל. לא
מבינים.״
״מתי נגיע ליום שהפתח של הקלפי יהיה
פנוי. שאנשים ייכנסו ויצאו לבד״.
״עוד דור אחד״.
״אנשים צריכים לדעת שזו חובה
לאומית.״

רב־שיח :3
״מה פתאום שהקיבוצים יצביעו בשבילי?
מה אני פסיכית? דבילית? מה, אני בוחרת את
מזכיר־הקיבוץ? שלא יתערבו לי, ואני לא
יתערב להם. תאמין לי, עשיתי הסברה
בקיבוצים. הם לא יודעים לענות לי בעצמם
למה הם מצביעים. הם פאנאטים. הם אוכלי־חינם״.
״הלוואי
כולם היו כמו הקיבוצים״.
״מי שמצביע מערך הוא או אינטרסנט או

מנצח בוטבול

.עיר לימד!״
אחיי השיחרור, ולא מצאתי. דמי־אבטלה לא
רציתי לקחת״.

בגי! מ הליכו ד?
ך ן ברי־הכנסת בני בגין ויהושע מצא
1 1מגיעים לעיר. ביקורו החפוז של בגין־הבן
בכמה קלפיות, שלא כצפוי, אינו מעורר סערה.
צעיר בן 7נ שואל אותו :״אתה מהליכוד?״
אחיו של מועמד״המערך נזעק כשהוא
רואה את חבר־הכנסת מצא מסייר בעיר :״אל
תבואו לכאן לטייל, תביאו מיפעלים! לכו
לטייל בכנסת! כולם נחמדים ביום־הבחירות,
שעה אחרי זה הם לא מכירים אותך. מה נתנו
לעיר הזאת? הילדים ברחו! כל מי שעשה
הרבה ילדים — נשאר בלי״.

• לכדווי ם אסור
ף* איזור הקלפיות מתחוללים ויכוחים
מילוליים סוערים בין ליכודניקים ל־

ישלוט!״
״אחרי שתפסידו, לא תישארו שניה אחת
בדימונה. נראה אותך ואת אבא שלך אחרי
שתפסידו. איפה היית כל השנים?״
״ברחתי״.
״מה אתה פותח את התחת? כל השנים לא
נמצא בדימונה, היה בקיבוץ, ובא להטיף לנו
מוסר, הבנאדם הזה!״
״אני התחנכתי בדימונה וחזרתי לדימונה.
אני שנה בדימונה. זכותי להצביע״.
״לא דיברתי עליך, דיברתי על הקיבוצים.
שלא יבואו להצביע פה״.
״לבדווים מותר, ולקיבוצניקים אסור?״
״גם לבדווים אסור״.

רב־שיח :2
״אתם רוצים עובדים ורוצים כחול, זה לא
הולך ביחד. הדגל האדום עלה הרבה דם״.
״אני מבטיח לך שאני אעלה ואוריד את
הרגל האדום״.

פעם אחר פעם בעזרת תעודות־זהות של
קרוביהם הז״לים ועוד כהנה וכהנה סיפורים
כיד הדימיון והמציאות הבדווית.
נציג הליכוד, שרצה לציין התנגדותו
בפרוטוקול, אך נענה ראשית בשלילה, ושנית
בניפוץ עטו, אץ־רץ בבהלה למטה הליכוד
בדימונה.
שמועות גרסו שבערוער הצביעו, שעתיים
וחצי אחרי פתיחת הקלפיות ,־ 5094 מבעלי
זכות־ההצבעה(השיעור הארצי בשעה זו גירד
את ה־ .)1094 המישטרה וועדת־הבחירות המחוזית
בהרכב מלא, הגיעו לערוער והבחירות
הופסקו למשך כשעה וחצי של דיונים
בטונים גבוהים. לבסוף הוסכם על אטימת
הקלפיות המפוקפקות בסלוטייפ, והמשך
הבחירות בקלפיות חדשות. בעניין הקלפיות
החשודות ייערך דיון בוועדת־הבחירות המרכזית,
לאחר סגירת הקלפיות.
כל האירועים הללו גרמו לסבן להיות מו־

.נראה אוחו בדימונה אחרי שיפסיד ו
שאין
לו שכל.״
״אני פעם ראשונה שמצביעה. זה בכלל לא
מעניין אותי. על הפרינציפ״.
״הרוב פה אינטרסים בדימונה. אין אידיאולוגיה.״

נכון. בן־אדם פה בדימונה הכי כועס
— תיתן לו דבר קטן לפני הבחירות, שוכח
הכל. ככה זה בדימונה״.
״בחיים לא בחרתי מערך. היום אני אבחר,
כי אין ברירה. אבל אין אמונה במערך״.

רעולי־פנים
ף* שעה 13.30 בצהריים מוקפצים כל
הבכירים לכפר הבדווי הסמוך, ערוער,
שמצביע למועצת פועלי־דימונה, שם פרצה
מהומה בעיקבות טענות על זיופים המוניים.
הסיפורים היו מדהימים: אנשים, ובעיקר
נשים בעלות פנים מכוסים ברעלה, הצביעו

דאג אחרי־הצהריים מכך שכמעט כל
קלפיות־הבדווים לא מאוישות באנשי־ליכור.

• איפה הבנים
^ חוצות דימונה כמעט ולא נראו
₪1במירפסות הבתים שילטי־המועמדים
והמיפלגות. הללו נראו רק בהדבקה פרטיזנית
על הקירות ועל מכוניות הפעילים.
הבחירות הללו נגעו בעיקר לפעילי המיס־לגות.
אבל גם הם היו יותר ויותר מפוכחים,
ככל שהתקרבה שעת סגירת הקלפיות.
״אייי, אייי, אנחנו פה. הבנים שלנו איפה?״
״מחר בבוקר צריך לחזור לחיות ביחד.
לקנות בשוק ולגדל את הילדים ביחד.״
״ככה זה: מלך הולך — ומלך בא״.
סבן או בוטבול — מי יהיה המלך הבא?
עכשיו אתם כבר יודעים.

קתרין.. :סן, או קומוניסטית. היתה ל

אוריד! זרובבל

טראוספר גם ב ת חיי ה
מושב שלישי של ועידת-התחייה עומד להתכנס באמצע דצמבר.
בין היתר יעמדו על הפרק מינויים חדשים למועצה ודיון בעמדת
התחייה בנושא הערבי.

פעלים רבים בתנועה דורשים אימוץ רעיון הטראנספר
למצע־התנועה, כדי שתוכל לבלום מעבר התמיכה לתנועת
מולדת.
ידוע כי גאולה כהן מתנגדת לאימוץ הרעיון למצע.
פרס לכך יצורפו בוועידה חברים חדשים למוסדות התנועה.

עוצרים אזשי־קשו־באחרונה
התחלו שילטונות המימשל הצבאי לעצור פלסטינים ששימשו
אנשי־קשר בין סעלי־שלום לבין תושבים בכפרים הערביים בשטחים
הכבושים.
אנשי־הקשר אחראים לתיאום הביקורים של אנשי השמאל בשטחים הכבושים.
במיקרה אחד, בכפר־יעבד, בעיקבות ביקור של אנשי־שמאל, התראיין אחד מ״משתפי־הפעולה׳
לעיתונות, ואיים שיטפל באיש־הקשר שהיה אחראי לתיאום הביקור. כעבור 48
שעות נודע שאיש־הקשר נעצר. הוא שוחרר, כנראה, לפני שבועיים, מבלי שיינקטו נגדו
הליכים כלשהם.
במיקרה אחר נעצר בשבוע שעבר איש־קשר של תנועת בצלם בסלכרם. לא ידוע עדיין מה
עלה בגורלו.

662

ביום השני, ה־ 13 בנובמבר, מסר דובר־צה״ל על 524 הרוגים
פלסטיניים בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי חיילי
צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים הפלסטיניים על
.662
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 802 הרוגים, לפי
הפירוט הבא:
• 583 הרוגים כתוצאה מירי חיילי־צה״ל ומתנחלים.
• 82 הרוגים כתוצאה משאיפת־גאז.
• 53 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 84 הרוגים מסיבות אחרות.

התחילו את

^ חוב דיק מיספר שש בקריית־שלום הוא
1בוודאי אחד המקומות הנרגשים בישראל
השבוע. החיוך שעל הפנים של דודו זהבי,
בימאי־קולנוע ( )30 הוא כלום לעומת הקרינה
שמשדרת קתרין, אשתו.
הבית הצנוע בשכונה התל־אביבית הדרומית
משמש למישפחת זהבי בית רק תקופה
קצרה, וההתמקדות עכשיו היא בבית הקורם,
שבמיזרח־ברלין. דודו בילה שם את שמונה
השנים האחרונות. קתרין נולדה שם, לתוך
המציאות של החומה שנראתה בעיני כולם,
וגם בעיניה, טיבעית כמו השמש וגם ניצחית
כמוה.
וכאשר ההיסטוריה שואגת מצחוק במיז־רח־גרמניה,
ההדים הופכים כאן, בבית
שבקריית־שלום, לגיחוכים מקומיים. כאשר
הגיליון הזה יהיה על דלפקי־הקיוסקים, ישב
דודו, שנולד בארץ(לליאון זהבי, כתב ישראלי
ותיק במוסקווה) ,במטוס בדרכו למיזרח־ברלין,
כדי לטפל בסרט האחרון שביים 50 ,
דקות על אלכסנדר פן, ואילו אשתו, שכולה
געגועים למולדת הסוערת — תישאר בארץ
הזרה, ישראל, כדי שלא לאבד את
מקום־העבודה החדש בחברה הקטנה לייבוא
ולייצוא.
״הם באופוריה,״ אומרת לי קתרין, בעברית
מתקבלת־על־הדעת, שנרכשה במיומנות של
מורה לאנגלית ולרוסית ,״הם פשוט באופוריה.
כולם״.

• דיברת עם הבית?
״כן,״ היא צוחקת ,״אבל לא עם הבית. דיברתי
עם ההורים שלי. הם התקשרו אלי
ממערב־ברלין, מתוך איזה בית־קפה. כל־כך
חבל שאני לא נמצאת שם עכשיו. כל־כך
חבל״.

• ה א מנ ת שמיליון מיזרח־גרנד
נים יצאו להפגין בלייפציג?

״האמת? לא. בחיים שלי לא האמנתי. זה
קשה לתפוס מה שקורה שם עכשיו. תמיד
חשבנו,״ היא מביטה על דודו ״שגם אם נבוא
לשם בעוד 20 שנה שום רבר לא ישתנה״.
״ככה הייתי צוחק עם החברים הגרמנים
שלי,״ רודו אומר ,״אבל כולנו טעינו. אלה
ימים אדירים, ומחר אני אהיה שם״.

אזהייתה לי טראומה כאשר הגעתי

למיזרח־גרמניה ״,חוזר דודו ל־, 1980
כאשר קיבל את מילגת־הלימודים ללימודי־קולנוע
במיזרח־גרמניה, באמצעות המיפלגה
הקומוניסטית הישראלית ,״כי הגעתי לשם
דרך רומניה. את הטראומה חטפתי שם. דווקא
במיזרח־גרמניה, לפחות בהתחלה, הייתי בחממה
מוגנת של בית־הספר לשפה הגרמנית,
ורק אחרי כמה שנים, כשעברתי לבית־הספר
לקולנוע והתאקלמתי שם, התחלתי להכיר
את הארץ״.

• איזה ארץ זו?
״נתקלתי בבעיות האיומות שם. לא יכולתי
לקחת את האשה שאני אוהב לשום מקום.
מיזרח־אירופה היתה חסומה לפני, כי אני
ישראלי, ולא יכולנו לבקר בשום מקום, ואילו
המערב היה חסום בפני קתרין. ויש שם עוד
בעיות, כמובן. הדברים שהכי הפריעו לי, לנו,
לחברים שלי מבית־הספר לקולנוע, זה שאי-
אפשר לדבר, אי־אפשר לבקר, והכי גרוע,
שאי־אפשר להשפיע. והיה גם פחד. לא שאני
פחדתי, באופן אישי, כי אני תמיד הייתי מין

מי שרו־־האוצר מעכב
מישרד־האוצד מעכב העבדת מיליוני־ דולארים למישרד־חקליטה, ובכך גורם
לעיכוב פעולות רבות של מישדד־־הקליטה.
שר־הקליטה, יצחק פרץ, מתכוון לפנות לשימעון פרס ולבקש ממנו שידאג להעברת
הכספים המגיעים למישרדו. העיכוב נובע מסיכסוך באוצר בין אגף החשב הכללי ובין
אגף־התקציבים.

מח שבי
ב ב חי־ מי שפ ט
למרות הוויכוח הגדול מי יזכה במיכרז על מיחשוב בתי־המישפט התמלאו
השבוע האולמות במחשבים של ״איי־בי־אם״.
הסתבר כי אלה הם מכשירי״הקלדה שנרכשו על־ידי הנהלת בתי־המישפט בנפרד מהמיכרז.
נוסף על 70 המכשירים של א״־ביאם. נרכשו 70 מכשירים מכלל מערמת ו־ 70 מכשירים
נוספים מחברה שלישית.
המכשירים יגיעו בימים הקרובים, ובעתיד יחוברו למיחשוב המרכזי שייבחר בסיכרז.
דוברת מישרד־המישפטים עצמה משתמשת במחשב של חברת דידטל.

תובעי א ת זוהר
בבית־המישפט לתביעות קטנות מתבררת בימים אלה
תביעה של סטודנטים נגד הפרופסור עזרה זוהר.
לטענתם, הם הועסקו על״ידו במערכת־הבחירות והוא לא שילם את
שכרם. הסטודנטים תבעו אותו ועתה מסתמן ביניהם הסדר־תשלומים.

זוהר
ארץ עצובה

גרמנים
משני הצדדים על חומת־ברלין הפרוצה
מצב בלתי־הפיך

בעד השיטה.
ילדו ת טובה. אהבת את תנועת־הנוער, את בית־הספר. א1

המהפכה בלעדיה

וסייח שלחה את וווו זהבי ללמוד בימו
במיזוח־גומניה. שמונה ש1ים, וגם חתונה
עם סתויו. בשבוע המהבנה הם היו
בישראל. מבט אחו על גרמניה המיזוחית
יונתן שם־ אור
אופוזיציונר כזה, גם כאן, אבל זו היתה האווירה
הכללית״.

• פחד ממה?
״לא ממה, אלא ממי. היה יחס חשדני, כי
כל אחד היה יכול להיות מהשטאזי״.

• ש ט אזי??
״שטאף זישהרייט. שרותי־הביטחון של
מיזרח־גרמניה. תמיד, כאשר היינו יושבים ושותים,
היינו מדברים בינינו ומנסים לנחש
מי מאתנו הוא מהשטאזי״.
״עכשיו,״ קתרין צוהלת, מנפנפת בגיליון
הוירחלם פוסט ,״שלחו אותם לעבוד בבתי־החרושת.
את כל השטאזי. זה מה שכתוב
כאן.״
״יחד עם זה,״ מנסה דודו לשחזר את האווירה
ולסמן אותה בקווים כלליים ,״אני מוכרח
להגיד שבשנים שבהן הייתי שם לא היתה
התנגדות עקרונית למישטר הקומוניסטי. הי־תה
ביקורת ורצון לשפר, אבל לא היתה שיג־אה
לדרך הסוציאליסטית. לכן, כאשר אומרים
עכשיו שהסוציאליזם מתמוטט, אני די ספקן.
מה שרואים, בבירור, זו התמוטטות המיפלגה
הקומוניסטית״.

כל מה שבא מבחוץ, מהמערב, הוא טוב יותר.
נוצר בעם הגרמני חלק משוחרר לגמרי מרגשות
שובניסטיים, וזו, אני חושב, אחת התוצאות
של מילחמת־העולם השנייה. שתי
מדינות: אחת שבעה ומתנשאת, והשנייה
צנועה ונחותה בעיני עצמה.״

• לא שובניסטים? אולי. אבל גם
פטורים, בעיני עצמם, מהעבד
הנאצי.
״נכון, וזו אחת השגיאות הכי גדולות של
השילטון. זו, לפחות, ההתרשמות שלי. אולי
זו שגיאה מובנת, כי השילטון באמת היה מורכב
מאנשים שישבו במחנות״ריכוז, והם היו
קורבנות של הנאצים כמו כל אלה שנרדפו
על ידם, אבל זו רק שיכבת השילטון. העם
הגרמני הוא כמובן אותו העם, אבל השילטון

הסיר ממנו את האשמה, וזו שגיאה. זו שגיאה,
כי אם במערב־גרמניה יש לפחות בחלק של
האוכלוסיה רגשות־אשם, ברה־רה־אר אין את
זה, וזה לא טוב. רגשות־האשם צריכים ליצור
רגישות גרולה יותר כלפי חלשים ונררפים״.

• זו ארץ יפה?
״מה זה יפה? כן, זו ארץ יפה, אבל היא לא
מלוקקת ולא מצועצעת.״

• מ י הם גיבורי התרבות של
מיזדח־גרמניה?
״זה מחולק. אלה שטופחו על־ירי השיל־טון,
והם, בעיקר, רמויות פוליטיות, אבל יש
אלילים של האוכלוסיה. היו, למשל, שני
אנשים: זמר־המחאה וולף בירמן, שגורש בשנת
, 1976 ועור אחר, רוברט הבמן, פילוסוף
ופיסיקאי, שהיה מרצה בכיר בשנות ה־,70
ומאמרי־הביקורת שלו היו באותו כיוון בריוק
של מה שמתבצע עכשיו. הוא מת כאשר היה
נתון במעצר־בית. הציעו לו לצאת מגרמניה,
אבל הוא לא הסכים״.

• סופרים?
״פראנץ רומן. כריסטה וולף. הספר של
כריסטה וולף, קסנדרה, תורגם גם לעברית.
אתה יודע, כריסטה היא הסופרת שקראה
להמונים במיזרח־גרמניה לא לעזוב את הארץ,
אלא להישאר ולהיאבק״.

• יש מי שייאבק?
״ודאי שיש. יש המון קבוצות אופוזיציה,
והן צומחות עכשיו כמו פיטריות. יש הפורום
החדש, ודמוקרטיה עכשין, והכנסיה. ויש עור
הרבה״.

• אתה סוציאליסט?
״זו שאלה קשה. אני לא יודע איך מגדירים
היום סוציאליזם. לא. אני לא סוציאליסט לפי
איזה שהוא דגם קיים, אבל, כמובן, עדיין קיימים
איזה אידיאלים בתוכי״.

•ואת?
״אני מה?״

• סוציאליסטית? קומוניסטית?
״כן, אפשר לומר ככה. היתה לי ילדות
טובה, ואהבתי מאוד את הח־ים בתנועת־הנוער
וגם את בית־הספר. אני בעד השיטה,
אבל עם ביקורת״.

• מה עושים שם בערבים?
״אני זה לא דוגמה,״ מסביר דודו ,״כי הקולנוענים,
אתה יודע, חיים אחרת. אנחנו שתינו,
ורקדנו, ודיברנו. על מה? על קולנוע, ועל
פוליטיקה״.

• ואיך חיים מי שאינם סטודנטים
לקולנוע?
״טוב, הפועלים, אתה יודע איך זה. קמים
ב־ 6וחצי בבוקר, עובדים עד 4וחצי אחרי־הצהריים,
מסתובבים שעתיים כדי להשיג נקניק
או גבינה, מגיעים הביתה רצוצים, ואחרי
שעתיים הולכים לישון.״

• זו ארץ עצובה?
דודו לא עונה מייד .״תראה,״ הוא אומר,
״החיים שלי שם היו טובים מאור. היו לי —
יש לי — חברים נהדרים, לכל החיים, אבל
אלה היו חיים של סטודנט זר לקולנוע, שחי
ממילגה, ללא בעיות־קיום. שמע,״ הוא
מחליט, ב״רה־רה־אר,״ הוא וקתרין אומרים
דה־רה־אר, כמו שכל המיזרח־גרמנים משתמשים
בראשי־התיבות של גרמניה המיזרחית,
״התפתח עם שונה. אולי דווקא בגלל דלות
החיים והספרטניות שבדה־דה־אר. העם שהתפתח
שם הוא עם צנוע, בעל רגשי־נחיתות.
עם שהתודעה הלאומית שלו כמעט ואיננה.

קתרין ודודו בקריית־שלום
למיזרודגרסויה ובחזרה

• הגלגל יכול להתהפך בחזרה?
״אני לא חושב. עד לפני שבוע חשבתי
ככה, אבל עכשיו, כאשר קרו הרבדים האחרונים,
אני לא מאמין״.

• היית רוצה ששתי הגרמניות
יתאחדו?
״אני חושבת שיש הרבה אנשים שרוצים
להתאחד ״,אומרת קתרין ,״אבל אני גם
חושבת שנולדה זהות חרשה. אני לא בעד
האיחוד. ככה נולדתי, וזו המדינה שלי״.

• עזבת אותה.
״נכון,״ היא מתרעמת ,״אבל לא מפני שרציתי
לעזוב. אני בכלל לא רוצה לעזוב, אבל
אני רוצה לחיות עם דודו, והוא רוצה לחיות
בישראל. אז בינתיים אנחנו כאן״.

• הוא נוסע מחר. את נשארת.
״כן ״,היא מסכימה בעצב מחוייך ,״ככה

• בכית? כשראית את התמונות
בטלוויזיה?
קתרין מסמיקה .״כן. בכיתי״.

• ואתה?
דודו צוחק כמו הישראלים .״לא. אני גבר.
וחוץ מזה, אמרתי לך. אני נוסע בבוקר.״ הוא
קם לארוז את המיזוודה, וקתרין יוצאת כדי
לדבר עם הפולניה שגרה בבית הסמוך על מה
שמתרחש במדינות האלה, הגובלות זו בזו,
אבל צילצול־הטלפון עוצר אותה ליד הדלת,
ומישהו מעבר לקו שומע בהתרגשות מתחדשת
את כל הדברים שכבר שמעתי.

רובנו בוגרי־צבא בחילות קרב״ ,וגם

דרו שים מגשורריס
לפסטיבלה שירה
חתן־סרם־נובל לספרות, המשורר הפולני צ׳סלב מילוש, העומד לבוא לירושלים
לקבל את אות חסיד־אומורדהעולם, על הסתרת יהודים בביתו בימי מילחמת*
העולם השנייה, ישלב, בנראה, בביקורו גם את פסטיבל השירה הבינלאומי,
העומד להתקיים בירושלים בפברואר ,1990 והזקוק לפחות למשורר חתן־פרס־נובל
אחד.
לאור המיספר הרב של סירובים שהגיעו למארגני הפסטיבל, נזכר מי שנזכר, באיחור של
44 שנה, בחסידותו של המשורר הפולני.
על רקע זה יש לראות את עובדת כינוסו של מיפגש ישראלי־סובייטי, בחסות אוניברסיטת
תל־אביב, מיפגש שבו ישתתפו שלושה משוררי־צמרת רוסיים בני״זמננו, דווקא בפברואר
הקרוב.
יש להניח שהשלושה יוזמנו אף הם לפסטיבל השירה, כדי למלא את השורות החסרות.

ל אן נעלי םהאל בו ם?
תעלומה בקשר לרצח המישפחה מאתיופיה — להיכן נעלמו תמונותיה של
מישפחת אדג׳ה?
באלבום המישפתתי היו תמונותיהם של אבישי הבעל, אשתו בתיה ושל ארבעת ילדיהם.
במהומה שהשתררה אחרי הרצח נעלם האלבום, ואחיו של אבישי, אברהם, מחפש אחריו
בקדחתנות.

מהלישבה הסוציאלית נמסר כי כמה תמונות מהאלבום נלקחו ללא רשות
המישפחה על־ידי אהד הצהרונים. העובדת הסוציאלית מסרה כי כמה
עיתונאים ניצלו את ההלם שהשתרר, בדי להשיג תמונות טובות יותר מאלה
של המישטרה.
נודע גם שברשויות הסוציאליות בקריית־מוצקין נפתחה חקירה פנימית לברר אם טופלו
כראוי חשדות שהיו בידי הלישכה, על אלימות בתוך המישפחה, ואם הרצח המזעזע היה
בלתי־נמנע.
הסתבר כי שכנה התלוננה על סכות, שהיכה הבעל את אשתו, אלם האשה סירבה להתלונן
במישטרה.

עיריית מינכן מתגייסת לעזרת האגודה לאכסניות־הנוער.
ראש עיריית מינכן, צייט מאייר, בא לארץ לרגל כינוס של כל יוצאי־מינכן בישראל,
שנערך בבית מינכן. זה משמש כאכסניית־הנוער של תל־אביב, ונבנה בעזרת תרומות
מעיריית״מינכן.
בשיחה עם מאיר ניצן, מנכ״ל אגודת אכסניות־הנוער בישראל, סוכם שעיריית מינכן תרתם
לסערכת־פירסום והסברה באירופה לעידוד התיירות הצעירה לישראל.
שני מיליון מארק כבר נתרמו על־ידי הגרמנים להקמת אכסניה חדשה על שפת הכינרת,
סמוך לכפר־נחום, שהוא אתר עלייודלרגל לנוצרים.

ברו שם״! דור ש כ חו ל־ ל בן
מיכל היימן

ברנשטיין

מנכ״ל ״אמקור״ ,אורי ברנשטיין, תובע משר־האוצר, שימעון פרס,
לשנות מייד את תקנותיהמכס, ולקבוע כי לעלים הרבים שיגיעו
מברית־המועצות תינתן הנחה במיסים לרכישת מוצרים מבוצרת
ישראל.
״במקום שהעלייה הצפוייה תהפוך למנוף לתעשייה היא תפרנס
מיפעלים בחול,׳׳ כותב ברנשטיין לפרס .״בהינף־קולמוס קטן ניתן
לתקן את המעוות״.
עליפי התקנות הנוכחיות, מתאפשר לעולים חדשים לרכוש את כל
המוצרים הדרושים להם מתוצרת־חוץ, והם זוכים ב* 50 אחוזי-
הנחה ממיסי־הייבוא.

לא חסר הרבה ונינטה, מיכלית־נפט, המסוגלת
להעמיס 100 אלף טון דלק גולמי, היתה
נרשמת בדפייההיסטוריה כספינה שגרמה
הראשונה בין ישראל למצריים לתקרית מאז חתימת הסכם־השלום.
21 יום היתה ניוטה עצורה במצריים. ימים
קשים. קשים לצוות, בוודאי קשים מאוד לרב-
החובל, שנעצר והורד לחוף. קשים לא־פחות
לבני־המישפחה בארץ.
״על מעצר האונייה נודע לי, כמו לכל
נשות הימאים, רק מהעיתון. איש לא טרח
להודיע לנו רישמית על המעצר ״.לבנה זגו־רי.
אשת ימאי. בעלה, אלי זגורי, עובד על
ניוטה כבר 17 שנים. המייחד את צוות ניזטה
מצוותי אוניות אחרות הוא בכך, שהצוות עובד
בקביעות במשך שנים רבות, וכמעט שאינו
מתחלף. מישפחה.
״בהתחלה, ביומיים הראשונים, לא כל־כך
התייחסתי ״.מספרת לבנה ,״רק אחרי יומיים,
כשהתקשרה אלי מרים דינר, אשתו של איש־צוות
אחר, והציעה שאנו, הנשים, נפעל ביחד
כדי לעורר את התיקשורת לעניין המעצר,
התחלתי לתפוס את חומרת הבעייה. צריך
להבין שצוות ניוטה הוא מישפחה אחת גדולה.
עובדים ביחד, חיים ביחד, מחלקים שמחות
ועצב.
״המצב באונייה היה קשה ביותר. המצרים
עלו לאונייה ואמרו שהם לוקחים את הקפטן
לחקירה בבית־מלון, ושהוא יוחזר מייד. רק
אחרי שעזב הקפטן את שער הנמל, התברר
לצוות כי שמו עליו אזיקים. אם המצרים היו
שמים לקפטן אזיקים באונייה, אני מאמינה
שלא היו נותנים להם להוריד אותו. החבר׳ה
היו נלחמים.
״ביום השישי שעבר, כשהגיעה האונייה
לאילת, חגגנו במיסעדה באילת. הקפטן סיפר
לנו שהוא הרגיש ממש גמור במעצר. זה היה
קשה מאוד. הוא באמת נראה רע מאוד. במוראל
מאוד ירוד, הוא הפסיד הרבה במישקלו.
המיכנסיים ממש תלו עליו כשנפגשנו״.

טראומה קשה. כל יום נענו בין תיקווה
ליאוש. הרגשנו חסרי־אונים. לא היה לנו
מושג אם מטפלים בעניין. היה לנו קשה
מאוד.״
״קשה מאוד״ היא אמירה החוזרת אצל כל
הנוגעים בפרשה. אם אכן זוהמו המים על־ידי
המיכלית, אם לאו, יבדקו האחראים לכך.
נקודה חשובה היא שפעמים רבות־מדי נתקלים
באי־נעימויות הקשורות למצריים.
יתכן ולישראלים קשה מאוד, למרות
שעברו כבר 12 שנים, להבין כי אנחנו לא
יכולים לחנך את המצרים להתנהג אלינו כפי
שהיינו רוצים. הגיע הזמן שישראלים יבינו כי
למצרים חוקים משלהם. חתמנו עם מצריים
על הסכם־שלום אמיתי, ולכן עלינו לכבד, גם
אס הדבר כרוך במאמץ, ולמלא אחרי חוקי־המדינה
כנדרש.
מחכים לעיתוי נכון
אוגייה במצוד

¥ה בשנתיים וחצי עובדת ניוטה על הקו
( אילת־מצרייס. היא מחליפה את המיכלית
אקסאנראם, שהיתה בבעלות פרטית, ונהגה
לעבוד בקו מאז הסכמי הפינוי עם מצריים,
לפני 12 שנה. ניוטה שייכת לשחת׳ טנקרים.
שהיא חברה ממשלתית.
בין אנשי־הצוות שנעצרו על האונייה והורדו
לחופשה קצרה, יש הטוענים שדווקא
משום שהמיכלית היא בבעלות ממשלתית,
היה הטיפול הרישמי במעצר כושל. הממשלה
העדיפה לסחוב זמן ולתת לדברים להתגלגל.
כך אנשי״הצוות.

^ ת לבנה זגורי כל זה אינו מעניין כרגע.
היא דואגת. היא עברה ימים איומים, כדבריה,
וממשיכה לחיות בחשש עד שישוב
בעלה מההפלגה הנוכחית. על שעבר עליה
בתקופת ההמתנה לשיחרור האונייה !יוטה
היא מספרת:
״יומיים אחרי המעצר נוצר קשר טלפוני
עם בעלי. הוא אמר שהכל בסדר. לא ידעתי
אם הוא דובר־אמת. אני הרי יודעת מה זה.
כשהילדים חולים, או כשיש בעיות אחרות
בבית והוא מתקשר, אני אף פעם לא משתפת
אותו בבעיות. תמיד אומרת לו שהכל בסדר.

״לפתוח באש ו
שרית
רום
האנשים לא מוכנים להשקיט את הפרשה.
הם רק מחכים לעיתוי נכון יותר מבחינתם.
מחכים לראות מה יקרה למיכלית בהפלגה
הנוכחית. יש החוששים כי המיכלית תיעצר
שוב במצריים, אחרי שהפליגה בליל היום
:הראשון.
דויד דינר היה בצוות. כרגע הוא בחופשה.
הוא מסרב להתראיין, ומסביר שהוא מחכה
לאנשי־הצוות שיחזרו .״יש בכוונתנו לשבת
ולהעלות בכתב את כל התלונות שיש לנו.
בתקופת־המעצר ניהלנו יומן־אונייה והעלינו
בינינו כל מיני בעיות שצריך לטפל בהן
מייד. אני לא רוצה להרחיב את הדיבור על
כך כרגע. אני יכול להגיד שהיה לנו קשה
מאוד. רובנו גם בוגרי צבא בחילות קרביים
וגם אנשי־ים ותיקים, למרות זה, עברנו

הוא במילא לא יכול לעזור, אז למה סתם
להדאיג.
״התחלתי לחשוב שהוא עושה לי את אותו
התרגיל, ואומר שהכל בסדר, רק כדי שארגע.
ויש גם חמישה ילדים ששואלים מה קורה עם
אבא. אני אומרת שהכל בסדר, ואז פותחים
את הטלוויזיה ושומעים בחדשות את הקפטן
אומר שנגמרים להם המים. ילדים של ימאי
במילא חיים בניתוק מהאב ומתלוננים על
העניין הרבה מאוד. ברגע ששמעו שהמצב
קשה התחילו לבוא אלי בטענות ולומר שאני
משקרת.
״מצר אחד אני צריכה להיות חזקה ולהמשיך
לנהל בית. מצד שני הייתי צריכה
להרגיע את הילדים.
״ביום השישי, במסיבה שאורגנה לכל הצ־

אנשי־ים ותיקי. למרו ת זאת עברנו טראומה קשה. הרגשנו חסרי־אונים!

וו בו ז די נן
נובוז רי נ ז

1ו בוז ד11נ
יש לה הרבה מה
אבל מישפחות צוות ״]יוטה
נזהרות בינח״ם .״!ראה איר
תעבור ההפלגה הנוכחית,
ואז נפתח את הפה! הם
מבטיח. מ׳ אחראי למעצר
המתמשך במצר״?

וות באילת, שמענו את הסיפורים האמיתיים.
התברר שהאונייה היתה ממש במצור. המים
נגמרו. הם נאלצו לשתות מים חלודים מקרקעית
המיכל. במקום להתרחץ, הם הרטיבו
מגבות, וכך חיו במשך שלושה שבועות. על
האונייה היו, באופן קבוע, בכל שעות היום
והלילה, חיילים מצריים חמושים. היו רק מיצי
רכים בסיסיים, לא מוצרי״חלב. למזלם הם דגו
הרבה דגים. אותי הכי זיעזע עניין המים.
באונייה יש מיתקן זיקוק מים מיוחד, שהמצרים
אסרו להפעיל.
״ביום השלישי הורדה מלכה אנדריאקוס,
אשתו של אחד מאנשי־הצוות. ממנה קיבלנו
תמונה יותר ברורה, אבל, לא תיארנו לעצמנו
שהמצב גרוע כל־כך. החלטנו, אנו הנשים,
שאנחנו מוכרחות לפעול. עשינו זאת בזהירות
רבה. רק אחרי שהתקבל אישור מהקפטן,
לאחר ששוחרר ממעצר, התחלנו לפנות לכל
אמצעי־התיקשורת.
״לדעתי, אנחנו, הנשים, הצלחנו לגרום
לתזוזה האמיתית. קיבלנו תמיכה מהאיגודים
הימיים ורק מהם. עד עכשיו אני לא מסוגלת
להבין איך זה שעוברים חמישה ימים עד
שמבינים שצוות ישראלי עצור במצריים? הקפטן
סיפר לנו שהוא דיווח על המעצר מייד
כשהתרחש.
״כל צילצול־טלפון הקפיץ אותנו. עד
שלא קורה דבר כזה, לא מבינים כמה זה קשה.
אני עד עכשיו המומה״.
לחדר נכנסת אושרית, בת ה־ 12 וחצי, בתם
של לבנה ואלי. היא לא הלכה לבית־הספר
ביומיים האחרונים, עדיין נרגשת. היא ואחות
נוספת, נלוו ללבנה כשנסעה לאילת לפגוש
את בעלה .״המורים שלי מאוד התחשבו,״ מספרת
אושרית.
״בדרן־־כלל זה ידוע בבית־הספר שאנחנו
נחלשות בלימודים בתקופה הראשונה כשאבא
נוסע. עכשיו, זה היה מצב אחר. אנחנו
עשינו לאמא חיים קשים. באנו אליה בטענות
שהיא משקרת לנו. באנו בטענות לאבא, למה
הוא לא יורד מהים. בכלל, זה מאוד קשה
להיות בת של ימאי. עכשיו אני מתכוונת
ממש להתחנן לפני אבא שירד מהים. אני
יודעת שזאת הפרנסה שלנו, אבל נמאס לי.״
הילת יורדי־הים עדיין מושרשת חזק מאוד
בתוכנו. מבחוץ הכל נראה כחלום. נסיעות
חובקות־עולם. נערה בכל נמל. מוצרים פטורים
ממכס ומעל לכל — המשכורת. יש
החושבים כי משכורת של איש־ים גדולה
מהחיים. לפי ריבריהם של כמה אנשי־צוות
העובדים ב שחת׳ טנקרים. המצב אצלם רחוק
מאוד מהאגדה.
״אנחנו מרוויחים בסביבות 1300 דולר
לחודש. וזה אומר עבודה מסביב לשעון. אין
יום ואין לילה. עובדים רצוף. אם צריך לעבוד,

מיבלית ״ניוטה״
כמעט עילה לטילחמה

אשת־ימאי זגורי
״אנחנ 1הזעקנו ר
אז נקום גם באמצע הארוחה. אם צריך לקשור
את האונייה, נתעורר באמצע הלילה. אין פיצוי
להשקעה שלנו. אנחנו ציבור של אנשים
שמאוד קל להחזיק אותם בצוואר. כולנו אני
שי־מישפחה בגיל לא־צעיר. ברור שאין לנו
כל אפשרות ללכת. ומה עם הוותק? והאחריות?״
דברים
חריפים אלה נאמרים רק לאחר קבלת
הבטחה שהשם לא יצויין. כל הנוכחים
מסכימים לדברים, אבל איש לא מוכן להזדהות.
מפהרים.
מפחדים ממיפגש עם המצרים. מפחדים
מהבוסים. מפחדים. הפחד חידד אצל אנשי־הצוות
ובני־מישפחותיהם את תחושות ההתמרמרות.
על השאלה האם אכן זוהם הים או
לא, עונים כולם בשלילה נחרצת. מבחינתם
של אנשי־צוות הנינטה, אולי פעלה פרשת
המעצר לטובתם. עכשיו יש להם הזכות לקום
ולצעוק, לבוא בדרישות אל האחראים, לתבוע
הטבה בתנאים הכספיים ובתנאי הביטחון
של השיט בקו הרגיש הזה.
״נכון שאסור לנו לעשות עסקים עם
מצריים?״ שואלת אחת הנשים. אולי השאלה
הזו, שנאמרה כלאחר יד, מצביעה על הבעייה.

ך ייל ילד זוכה במסיבה ביום הבר־מיצווה
^שלו. אבל לי איש־כסית זכה בשתי מסיבות,
בזו אחר זו.
רוב האנשים שבאו לאחת מהן, או גם
לשתיהן, לא ידעו את הסיבה לריבוי זה של
שימחה. לא היתה זאת סיבה משמחת דווקא.
במישפחת איש־כסית עבר חתול שחור בין
האמא והדודה.
כאשר עלה לי איש־כסית, בנו של משה

במלון באזל, באולם־שמחות רגיל.
הפעם באו כולם: גם הסבתא, גם האמא, גם
הדודה. גם חבריו הקרובים, אריק איינשטיין
ואורי זוהר, שבשבילו הוכן אוכל יותר כשר
מכשר :״ממטעמי מיטבחה של אמא, שתתי־קייטרינג
לכל אירוע, בהשגחת הגרח״ש
קרליץ שליט״א.״ שמוליק קראוס ישב, לא
שתה, הקשיב לשירים של עצמו, מהימים
ההם. רותי, המארחת, קבעה שבכל מהלך

צביה (מימין) ורותי(משמאל) :מזל טוב. אבל...
איש־כסית המנוח ובן הדור השלישי של מיש־פחת־כסית
לתורה, היו שם כולם. גם האם,
רותי איש־כסית, גם הדודה, צביה ליטמן, גם
הסבתא, לאה, גם שתי האחיות הקטנות.
כולם.
גם רבים מיושבי־כסית היו שם, חבושים
כיפות, וביניהם איבראהים עבד־אל־קאדר,
מורה, עיתונאי ומתרגם, שהוא מוסלמי־אתיאיסט.
הצרה
התחילה אחרי גמר הטכס בבית־

הערב יושמעו רק שיריהם של אורחיה.
יודעי־דבר ציפו בדריכות־מה למה שיקרה
כאשר תבוא צביה. היא בירכה את גיסתה,
חיבקה את לי, ויותר לא נפגשו דרכיהם
באולם.
הקרירות בין שתי הנשים נובעת מזה שכל
אחת מהן רואה את עצמה כשומרת־הגחלת
של מוישל׳ה איש־כסית, הענק טוב־הלב,
שנפטר לפתע מדום־לב, בגיל 40 בלבד. צביה
ליטמן, אחותו, מנהלת את הקפה במרץ עם

בנו של משה איש־כסית הגיע למיצחת.
היו 1המון ן ידידים, וגו[ חתול שחור

צביה במסיבה ב״בסית״ :עמיקם גורביץ עורך ״קידוש״

הכנסת. ותיקי כסית הוזמנו לחגוג עם בני־המישפחה
בצהרי־שבת בקפה כסית, לאכול
חמין וקישקע ולהשתתף בקידוש שערך
עמיקם גורביץ.
הם באו, אך ציפו לשווא לחתן־השימחה.
הילד איננו.
זה היה עצוב בשביל הסבתא לאה, וגם לוותיקים.
הם חגגו, אבל קשה לחגוג בכל הלב
חגיגת בר־מיצווה, כאשר בר־המיצווה עצמו
נעדר.
למחרת היום נערכה המסיבה השניה —
לא בקפה כסית. שעל שמו נקרא הילד, אלא

בעלה, כפי שניהלה את המקום לפני־כן יחד
עם מויש׳לה, ורואה את עצמה כממשיכת
השושלת ומיפעלה. בית־הקפה מפרנס גם את
רותי והילדים. ואילו האלמנה, רותי, רואה את
עצמה מקופחת בסידור זה.
באי כסית וידידי־המישפחה קיוו כי במסיבה
יתאחה הקרע ויתפייסו כל הצדדים.
למגינת ליבם, זה לא קרה. בכל זאת היתה
השימחה במסיבה רבה, חברים שרבו בשנה
האחרונה השלימו זה עם זה, צביה התחבקה
עם יבי ושמוליק שעזבו את נסיח והכל

התרגשו

צילמה: רחר אבנר׳ ₪

אורח נדיר: אורי זוהר בא לחגיגה של בן ידידו, וזכה באוכל מיוחד, כשר למהדרין לגמרי

איליה זוהר מסתירה פניה. למטה: אלונה איינשטיין עם קראוס

אריק איינשטיין משחק עם אחותו של לי

בצזרעגז
העם

רר־הדין פלדמן :״מה שפלדמן עושה הוא
פסול.״
ה״בכיר״ הוסיף לראיון מוזר זה אזהרה: אם
תתערער סמכותו של בית־המישפט, יתמוטט
גס חופש־הדיבור. רק בית־המישפט מגן עליו.
״קשר שמאלני״ .כאשר דנקנר תקף
את הראיון הזה, התנפלו עליו כמה עמיתים.
העיתונאי עמוס בן־ורד טען כי בית־המישפט
הוא המוסד האחרון במדינה שנהנה עדיין
מאמון הציבור, ועל כן אסור לפגוע בו. העי־תונאי־שדרן
דן מרגלית אף הרחיק לכת
וטען שקיים קשר ״שמאלני״ להריסת בית־המישפט.

כך הגיב דנקנר בחריפות רבה עוד יותר.
טענתו: רק ביקורת נוקבת, וגם בלתי־אדיבה,
גם צעקנית, יכולה לשמור על בית־המישפט,
פן יהפוך למכשיר של דיכוי.

ארוחה סינית
אין עוד קומזיץ. יש
קייטרינג ואשד סיני.
דור חדש. עודם חרש.
בעיני דור שלם של יוצאי תנועות־הנוער
היתה זאת ידיעה מדהימה.
תלמידים של בית־ספר תיכוני ״יוקרתי״
בירושלים, כך נאמר, יצאו לטיול לים־המלח.
הס אכלו שם ארוחה סינית, שהובאה להם
על־ידי שרות של ״קייטרינג״ .הארוחה הוזמנה
על־ידי הנהלת בית־הספר, וכל ההורים
חוייבו לשלם את מחירה.
יש ידיעות קטנות, המכילות הרבה. זוהי
אחת מהן.
דורות של צעירים, מאז ראשית היישוב
החדש, הכירו את חוויית הטיול, הקומזיץ,
השינה ליד המדורה, ארוחות הביצים הקשות
והסנדוויצ׳ים. זוהי חוויית־הנעורים של כמעט
כל נער ארצישראלי, אחת החוויות שהעשירו
את עולמו הנפשי ושעזרו לו להכות שורשים
באדמת הארץ.
טיול דה־לוכס, לינה בבתי־מלון וארוחות
של ״קייטרינג״ — לא במיקרה אין תרגום
עברי למושג אמריקאי זה — מסמלים את
סופו של עולם שלם, ולידתו של עולם חדש:
עולם ללא נעורים אמיתיים, של פינוק מילדות,
של חוסר־שיוויון מגיל צעיר, של ״יוקרתיים״
וחסרי־יוקרה. ובמילא: עולם שקל
להעתיקו ללוס־אנג׳לס.
לא קשה לדמיין מה יהיה המשך דרכו של
דור, שאלה הם נעוריו.

ההסתדרות

ניצחון 71 סוכן

שד ניצחון כזה -
!מיפלגת־העבודה
ן תהיה מיפלנה אבודה
זה היה ניצחון מרשים של מיפלגת־העבו־דה.
ניצחון מסוכן.
יש ניצחונות מסוכנים הקרויים על שמו
של פירהוס, מלך אפירוס, שניצח את הרומאים
בשנת 279 לפנה״ס. הוא שילם מחיר יקר
בחללים, עד כי שכר־הניצחון יצא בהפסדו.
יש ניצחונות מסוכנים עוד יותר. אלה הם
הניצחונות המשרים בלב המנצח ביטחון עצמי
כה מופרז וכוזב, עד כי
הוא מזניח את פיתוח
כוחו ומתייחס בביטול
ליריביו. כזה היה נ יצ־חון־צה״ל
במילחמת־ששת־הימים,
שהוביל
לאסון של יום־כיפור.

המערך :״יהיה ב
סדר:״
מיפלגת־הע־בודה
זקוקה לרפורמה
יסודית, לשינוי גמור
של גישתה, ובראש
וראשונה לשינוי גמור של הנהגתה. מצבה
רומה לזה של הנהגת גרמניה המיזרחית לפני
המפולת.
אחרי כישלונותיה בבחירות לכנסת ובבחירות
בעיריות, החלה מתחזקת הכרה זו גם
במיפלגת־העבודה.
הניצחון בהסתדרות לא בלם רק את מסע־הניצחונות
של הליכוד, שיצא בשן ועין. הוא
עלול לעצור גם את ההתפכחות של מיפלגת־העבודה.
עוד
לא נדמו שאגות־השימחה, כאשר כבר
נשמעה נימה חדשה זו .״צריכים רק אחדות
והכל בסדר,״ הכריז ישראל קיסר .״יצאנו
לדרך חדשה ״,אמר מיכה חריש, מזכיר
המיפלגה. ואילו שימעון פרס שפע שביעות-
רצון, כמי שאומר :״אמרתי לכם, יהיה בסדר!״
הוא ליגלג על הדרישה ל״בדק־בית״.
יתכן כי יום הניצחון בהסתדרות יהיה

מדיניות הנקודה היהודית
בדיעבד יום שחור בתולדות המיפלגה, היום
שבו הוחמצה ההזדמנות האחרונה לחולל בה
רפורמה.
הליכוד: חוצפה. לכישלון הליכוד
פנים רבות.
תעמולת הליכוד היתה עלובה .״לא שיחקנו
במיגרש שלנו,״ אמר יצחק שמיר. יותר
מזה: רבים מאנשי הליכוד שונאים את ההסתדרות
״בדם״ .הפקדת בני בגין על המערכה
במוסד שאינו חבר בו, ושאין לו כל נגיעה בו,
היתה שגיאה מדהימה. הצבת יעקב שמאי
כמועמד עליון היתה כמעט בגדר חוצפה.
אולם יש משמעות עמוקה יותר לכישלון.
חלק מסויים של הציבור נוטה להצביע בעד
הליכוד ככל שנושא־הבחירות רחוק ומופשט
יותר. אז ניתן לרגשות להשתולל. אבל כשזה
נוגע לו אישית, לעניינים קרובים ומובנים לו,
ההתלהבות מן הליכוד פוחתת.
דבר אחד ברור: האופנה האומרת שהמדינה
הולכת ימינה, ימינה, ימינה — אין לה על
מה לסמוך. האיזון נשמר.
הערבים: לא לרק״ח. מעניין מה שקרה
לרשימה הערבית המאוחדת.
היא לא קמה מתוך אהבה הדדית, אלא
מתוך פחד. רק״ח פחדה לרדת אל מתחת לא־חוז־החסימה
,)390 ועל כן הושיטה יד לאויביה,
שבמילא לא היה להם סיכוי להגיע
לאחוז זה. כולם ביחד פחדו מפני האיסלא־מיים.
פחד
זה היה מוצדק. נראה כי ערבים רבים
לא הצביעו בעד רשימה, שבראשה עומד ארם
שהוא גם יהודי וגם קומוניסט.
הלקח לקראת הבחירות לכנסת: לא תקום
רשימה ערבית מאוחדת בלי התנועה האיס־לאמית,
ולא תקום רשימה שבמרכזה עומדת
רק״ח. רק״ח היא כוח שוקע ברחוב הערבי.
מפ״ם: עובדה. האופוזיציה השמאלית
העדיפה את מפ״ם, בהנהגת יאיר צבן, על
ר״ץ, בהנהגת רן כהן.
יתכן שהפריעו לה שביעות־הרצון־העצ־מית
והאופי העיליתני של ר״ץ. מיפלגה זו
אינה מצטיירת כמי שתיאבק על ענייני יומיום
של העובדים.

חוק

טי רוף המערכת

כולם שחים לפני החוק.
האם יש השווי פחות?

הידיעה היתה מדהימה. מיכאל ורשבסקי,
איש השמאל הקיצוני, מוותיקי קבוצת מצפן,
נדון ל־ 20 חודשי מאסר בפועל.
ורשבסקי, המכונה ״מיקאדו״ ,דמות ציורית
של מהפכן מן המאה שעברה, עומד
בראש מכון קטן הקרוי ״המרכז למידע אלטרנטיבי״
.הוא מפרסם בקביעות עלון של
מידע על המתרחש בשטחים הכבושים.
מעצרו, שהיכה גלים בעולם, היה מלווה
בפירסומים מרעישים ומנופחים. בסופו של

דבר נותר רק אישום אחד: מיקאדו הדפיס
במכון שלו חוברת בערבית, שיעצה לעצירים
איך להחזיק מעמד מול שיטות־החקירה של
השב״כ (״לחץ גופני מתון״) .בית־המישפט
קיבל את טענת התביעה, שהחוברת הודפסה
מטעם החזית העממית לשיחרור פלסטין.
מיקאדו טען שלא ידע מי עומד מאחורי
החוברת.
ברור כי מיקאדו הוא אידיאליסט, שפעל
מתוך נימוקים מצפוניים — גם אם מטרותיו
אינן מקובלות על הציבור. העונש שהוטל
עליו נראה לרבים כבלתי־סביר, בשעה שמסתובבים
במדינה עשרות אנשים שרצחו ערבים
ושלא הועמדו לרין כלל, או שנשפטו
לעונשים מגוחכים, וחלקם אף זכו בחנינה.
כאשר נוסף מיקרה מיקאדו על מיקרהו של
אייבי נתן, שנשלח למאסר של חצי שנה
בעוון פעילותו למען השלום, שחרגה מן המותר
על־פי חוק פסול מעיקרו, זה מגדיש את
הסאה.
בנקאים ובני־אדם. פרשות אלה גרמו
לוויכוח על מוסדות־החוק ומערכת־השיפוט,
שלא היה כדוגמתו במדינה בחריפותו.
שאלת השאלות: האם קיים בישראל שיוו־יון
לפני החוק? או שמא תלוייה מידת העונש
במוצאו של אדם ובהשקפתו המדינית?
אין זו רק שאלה לגבי השיוויון בין יהודים
וערבים. השאלה קיימת גם לגבי השיוויון בין
יהודים בני מעמדות שונים.
השבוע נדון עורך־דיו לשלושה חודשי־מאסר
בפועל מפני שאיחר כמה פעמים בהגשת
דוחות למס־ההכנסה. פסק־הדין ניתן ביום
שבו החליט היועץ המישפטי לממשלה שלא
להגיש כתבי־אישום נגד מנהלי־הבנקים לשעבר,
אילי־ההון שגרמו למדינה נזקים בסך
שמונה מיליארד דולר, בעיקבות הוויסות ה־בלתי־חוקי
של מניות הבנקים. טענתו של
היועץ, שכמעט לא־תיאמן: בהבאת האנשים
לדין אין ״עניין לציבור״ — אותו ציבור
שהפסיד שמונה מיליארד דולר.
טענה שנייה: הבנקאים כבר נענשו די
צורכם, כאשר הודחו מתפקידיהם — תוך
תשלום פיצויים ופנסיות שהפכו אותם עשירים
מופלגים.
״בכיר״ שהוא שמגר. שאלות אלה
באו בשעה שהתנהל ויכוח מר על עצם הזכות
למתוח ביקורת בוטה על בתי־המישפט.
אחרי שורה של מאמרי־ביקורת חריפים
של העיתונאים אמנון דנקנר ושולמית הר־אבן,
המישפטגים אביגדור פלדמן ומשה נגבי
ועוד, התראיין ״בכיר במערכת־המישפט״
במוסף חותם של על החישמר. חיש מהר
נפוצה הידיעה כי ה״בכיר״ אינו אלא נשיא
בית־המישפט העליון, מאיר שמגר בכבודו
ובעצמו.
ה״בכיר״ התלונן כי כל מותחי הביקורת
הם בעלי ״גוון פוליטי אחד״ — כשהכוונה
היא למחנה־השלום, או ״השמאל״ .הוא העיר
כי העונש שהוטל על אנשי דרך הניצוץ היה
״עונש מגוחך״ ,ומתח ביקורת חריפה על עד

מי פוחד מפגי גרמניה
מאוחדת? ומדוע?
העולם כולו עקב בדריכות אחרי המאורעות
בגרמניה(ראה הנדון, עמודים 8־ )9אולם
האזרחים היהודיים במדינת־ישראל עקבו אחריהם
בדריכות מיוחדת. הקולות הגרמניים
שבקעו ממכשיר־הטלוויזיה עוררו זיכרונות.
בדרך־כלל היתה התגובה פשטנית: גרמניה
המאוחדת גרמה לשואה. אם גרמניה תתאחד
מחדש, היא תהיה שוב אנטי־שמית.
לחשש זה לא היה בסיס הגיוני. הוא דומה
לחשש של אדם שנשדד על־ידי גנב שהתחבא
מתחת למיטה. הוא בטוח שגם בפעם הבאה
יארוב לו השודד מתחת למיטה. אולם השודד
הבא יכול לארוב בחדר־המדרגות, או ברחוב.
גרמניה למדה לקח שלא יישכח על־ידה
בדורות הקרובים. היא שילמה מחיר עצום
עבור השיגעון הנאצי. אם יש דבר כמו חיסון
נגד מחלות אידיאולוגיות, הרי גרמניה מחוסנת
יותר מכל מדינה אחרת.
גרמניה המאוחדת עלולה לסכן את הסדר
האירופי. היא לא תסכן את העם היהודי דווקא.
האנטי־שמים הבאים עלולים לדבר צרפתית,
רוסית או אנגלית.
שתי מילחמות. אחת הסיסמות שנזרקה
השבוע פעמים רבות בארץ ובעולם, בלי
מחשבה יתרה, היתה :״גרמניה גרמה במאה וו
לשתי מילחמות־עולם״...
אין לה על מה לסמוך.
אין כל ספק לגבי מילחמת־העולם השנייה.
היא היתה כולה פרי שאיפותיו של
אדולף היטלר. הוא, והוא בלבד, גרם לטבח,
שנמשך שש שנים ושניספו בו עשרות מיליוני
בני־אדם, וביניהם שישה מיליון יהודים
שנרצחו בדם קר, וגם מיליוני גרמנים.
אולם מקורה של מילחמת־העולם הראשונה
היה הרבה יותר מסובך.
אמנם, המדינות המנצחות כפו על גרמניה
חוזה־שלום(״חוזה־ורסאי״) שהטיל עליה את
האשמה הבלבדית למילחמה. מכיוון שהגרמנים
האמינו כי האשמה זו היא עלילה, תרם
חוזה זה רבות לעליית תנועתו של היטלר,
שרשמה על דיגלה את ביטולו.
מילחמת־העולם הראשונה פרצה בעיקבות
רציחת יורש״העצר האוסטרי בידי לאומן סרבי
בעיר סראייבו, ביוגוסלביה דהיום. האוסטרים
ששו לקראת המילחמה בסרביה, והקיסרות
של הצאר הרוסי ששה לקראת מילחמה
באוסטריה. שתי מדינות אלה — אוסטריה
ורוסיה — היו האשמות העיקריות בהרפתקה
שהפכה תבערה עולמית.
רק בשורה השנייה נפלה האשמה על הקיסר
הגרמני ועל צרפת. ברגע שרוסיה פתחה
בתהליך האיטי של גיוס כללי, נאלץ הצבא
הגרמני לצאת למילחמה, מכיוון שכל תוכניותיו
היו מבוססות על אסטראטגיה של מכה
מונעת. גרמניה פלשה לצרפת, בעלת־בריתה
של רוסיה, כדי להכריעה לפני שהצבא הרוסי
יגיע לגבולה.
העולם הזה 2724

1־ 1 1 5־

חיו

1יי י

הריץ־ הרביע קום בל קי סד, בל פי ר ר

נח 71 חי0

^ ני רואה ואני לא מאמין!״ קרא צעיר מיזרח־גרמני,
אחרי שעבר את החומה.
״אני צריכה זמן כדי לתפוס מה שקורה לי,״ אמרה אשה
גרמנית.

המשורר התנ״כי תיאר את ההרגשה הזאת
במלים בנות־האלמוות :״היינו כחולמים. אז יימלא
שחוק פינו ולשוננו רינה.״
¥והי מהפכה. מהפכה אמיתית.
\ יש שיטות שונות למדידת עוצמתה של מהפכה.
אחד המודדים הוא הצבא.
כאשר מאיימת מהפכה על מישטר כלשהו, הוא שולח את
צבאו כדי לחסל אותה. כך זה קרה בכל הדורות. כך זה קרה,
באחרונה, בכיכר טיאננמאן בפקין.
כאשר הצבא מציית, אין מהפכה.

אבל הצבא הוא חלק מן העם. לכל חייל יש אבא
ואמא, אחים ואחיות, ידידים ושכנים. וכאשר העם
מתקומם, כאשר המהפכה היא אמיתית, החיילים
אינם יורים.
כך זה היה כאשר שלח השאה את חייליו לדכא את ההפגנות
של חסידי־חומייני. החיילים עברו לצד המפגינים.
כך זה היה כאשר פרדינאנך מארקוס שיגר את חייליו כדי
לחסום את המתקוממים, חסידי קוראסון אקינו. החיילים
הצטרפו למתקוממים.

הכובש הסובייטי נסוג. אין לו הכוח והרצון לקיים את
הכיבוש. למרבה האירוניה, הפך שמו של גורבאצ׳וב לקריאת־הקרב
של המתקוממים :״גורבי! גורבי!״

המישטר הקומוניסטי של גרמניה המיזרחית
קורם תחתיו כמו בניין־קלפים. מחר לא יישאר
ממנו שריד וזכר. הוא יהיה כלא־היה.
עם שלם קם על רגליו ובורח ממדינתו, אך לא מארצו. זהו
חיזיון חסר־תקדים. גם לנין לא חלם על זה, כאשר טבע את
האימרה ״הם ׳מצביעים ברגליים״ .הוא התכוון לעריקים
החוזרים הביתה — לא לאנשים הקמים בבוקר, העומסים כמה
חפצים על מכונית קטנה ובורחים אל מעבר לגבול, כשהם
זורקים בדרך את מפתחות דירתם.

נדמה שלא היה מעולם אח ורע להפגנה כזאת
של עם שלם, המואס בשילטון במולדתו.
ך* אשר 80 מיליון גרמנים מחליטים שהם עם אחד, אין
כוח בעולם היכול לעצור בעדם לאורך זמן.

גרמניה המאוחדת תקום. השאלה היא רק אם זה
יקרה תוך שבועות או חודשים, בב ת אחת או כשלבים,
בדרך זו או אחרת.
פעם היה החיזיון הזה מעורר פלצות ומפעיל את פעמוני־

אז קם מישטר של שתי מעצמות-על יריבות,
שחילקו ביניהן את העולם. קו הגבול עבר באמצע
גרמניה, באמצע העיר ברלין.
מציאות זו מתה. אחת משתי מעצמות־העל מתמוטטת
מבחינה פוליטית וכלכלית. קמו שתי מעצמות גדולות חדשות
— יפאן והקהילה האירופית. יש התקרבות בין וושינגטון
ומוסקווה.

זוהי המציאות החדשה. הגרמנים חשים בה ומסלקים
את שרידי המיבנה שהתמוטט. חומת־ברלין
היא הסמל העליון.

** ה יקרה עכשיו? הנה התחזית שלי:
^/גר מני ה תתאחד תוך זמן קצר, אולי בשלבים,
אולי בצורה שאין לה דוגמה מדוייקת בעבר.
גרמניה המאוחדת תהיה הכוח הדומיננטי באירופה
החדשה, שתהפוך ב־ 1992 למעצמה כל-
כלית־פוליטית מאוחדת.
אירופה המאוחדת תהפוך לבעלת-החסות הכלכלית
של ברית-המועצות הכושלת.
למעשה תהפוך גרמניה לכוח הדומיננטי בכל
המרחב העצוב מליבבון ועד ולאדיוובטוק, מאים
לאנד ועד ארמניה.
ת מה זה מזכיר? את חלומו של אדולף היטלר, כמובן.

היטלר היה טיפש. גרוע מזה: הוא היה אדם
מוגבל מאוד, בעל מחשבה אנאכרוניסטית. הוא

כמהפכה אמיתית, הצבא דומה לחמאה החשופה
לקרני השמש. הוא נמם.
ראינו בטלוויזיה תמונות מרשימות של הצבא המיזרח־גרמני,
הערוך במיסדר מול אריך הונקר. ים של קסדות, גושים
של חיילים, שלא היו מביישים את הוורמאכט של היטלר.
אבל מתחת לקסדות האלה יש ראשים. הגושים מורכבים
מחיילים. וכאשר העם מתמרד, החיילים האלה אינם יורים
במישפחותיהם, בידידיהם.

כאשר זה קורה, פסק-הדין הוא סופי. המהפכה
מנצחת.
י״אפשר לתכנן מהפכה. היא מתחוללת מעצמה. כמו
רעש־אדמה, כמו התפרצות של הר־געש, היא יונקת מכוחות
סמויים, המצויים הרחק מתחת לפני־השטח.

איש לא רצה במהפכה הזאת. לא ברית-המו-
עצות ולא ארצות־הברית. לא חברות נאט״ו ולא
חברות ברית-ורשה. לא שליטי בון ולא שליטי
ברלין המיזרחית. רק הגרמנים הפשוטים, האילמים,
חלמו עליה.

איש לא ציפה לזה. ציפו לכל היותר לגל־מחאה, לתביעה
לרפורמה. כאשר באה המהפכה, הופתעו הכל. מה מטרתה של
מהפכה זו, שאיש לא יזם אותה, שאיש לא רצה בה, שאיש לא
כתב לה מצע?

במילה

ארוכה

אחת

בשפה

הגרמנית:

0א ] 101א £1* £1 1££>£1 איחוד מחדש.
ך* ג׳ין של איחוד־גרמניה יצא מן הבקבוק. איש לא יצליח
1 1להחזירו לשם.

גרמניה כבר התאחדה מחדש כאשר שני צעירים
טיפסו על חומת-ברלין — אחד מן הצד המיז־רחי
ואחד מן הצד המערבי — והתחבקו.
באותו הרגע ההיסטורי נעלמו הסיסמות של 44 שנים,
ונשארה העובדה הפשוטה: יש רק עם גרמני אחד. אין שניים.
יש שני מישטרים בגרמניה. האחד נכפה על־ידי הכובש
המערבי, השני נכפה על״ידי הכובש המיזרחי.
המישטר הדמוקרטי המערבי היכה שורשים, והוא כולו סי־
,פור של הצלחה.
המישטר הקומוניסטי המיזרחי לא היכה שום שורשים. הוא
סיפור של כישלון מונומנטלי. הוא נשאר מישטר של כיבוש.
ומישטר של כיבוש יכול להתקיים רק כל עוד מסוגל הכובש
לקיים אותו בכוח.

האזעקה בפאריס ובוורשה, בלונדון ובפראג, בוושינגטון ובמו־סקווה.

ניסה
להגשים את מטרתו באמצעים מיושנים
ופרימיטיביים: טנקים, טרור ורצח-עם.

היום אין איש אומר מילה נגד תהליך זה. הכל
משלימים. אין מה לעשות.

הרייך השלישי ניסה להגשים את מטרות המאה ה־ 21 באמצעים
של המאה ה־. 16

ראשית: הכל משוכנעים כי באמת יש גרמניה חדשה, שהדמוקרטיה
הגרמנית חיכתה שורשים עמוקים ועמידים. זה לא
קרה ברפובליקה של ויימאר, שהיתה ונשארה יצור מלאכותי.
אבל זה קרה ברפובליקה הפדרלית — כתגובה על זיכרונות־הזוועה
מימי הרייך השלישי.
שנית: גרמניה הפכה למעצמה כלכלית, שלא כדאי עוד
לאיש לריב איתה.

הכל מבינים כי איחודה מחדש של גרמניה הוא
בלתי־נמנע. רק טיפש מתנגד לדבר שהוא בלתי
נמנע.
ירוש הדבר הוא שהמישטר העולמי, שקם בסוף
* ₪מילחמת־העולם השניה, נמוג ונעלם.

עכשיו כל זה מתגשם בדרכים של שלום ומים־
הר. בלי צבא. בלי תותחים. בלי אידיאולוגיה. בלי
מסע־צלב ומסע־צלב־הקרם. בשם הדמוקרטיה
וחרות-האדם. ברייך הרביעי לא יהיה קיסר ולא
פירר.
היה זה פילוסוף גרמני שדיבר על ״העורמה של התבונה״.
הנה היא מתגלה לנגד עינינו.
^ ש משמעות נוספת לתהליך איחודה מחדש של גרמניה.

לא יהיה זה רק איחוד של שני חלקי גרמניה.
יהיה זה גם איחוד של שני חלקי פרוסיה.
פרוסיה חלשה על כל צפון גרמניה. היא היתה הגרעין
שסביבו התארגנה גרמניה החדשה — הרייך השני והרייך
(המשך בעמוד )33

1נאוני

..רח 1ב החלונות״ בכנסת הקשר הישראלי
^ של ג 1לדי ה !1מי לא מאושפז ב״איבילוב״?
בביקורה של הכוכבת
גולדי הון בארץ התגלתה גם
עובדה ישראלית. האיש המאבטח
אותה בארצות־הברית הוא בחור
ישראלי בשם משה אלון, שה־

מישטרה, העובד כיום במישרד־חקירות
פרטי. בעבר הוא היה
שומר־הראש הפרטי של סילבסטר
סטלונה בעת ביקורו
בישראל.

קים חברה לשמירה ולאבטחה של
אח״מים. הלקוחה הטובה ביותר
שלו היא אליזבט טיילור.
לאלון נציג בארץ, בשם יוסי
גואטה, לשעבר קצין בכיר ב
בכנסת
יש עובד חדש בשם
יאיר עמיקם, הממונה על ההסברה
וקישרי־החוץ. הוא הובא
לכנסת על־ידי היושב־ראש, דב
שילנסקי, וקיבל שלושה חד־

רים. הדבר הבולט ביותר בהם
הוא ריבוי החלונות. כעת מתבדחים
הח״כים ומכנים את המישר־דים
של עמיקם ״רחוב החלונות״,
מפני שהם מזכירים בצורתם את

בינלאומי בסוכר, והמוכר כתורם
ונדבן מהשורה הראשונה. מימרן,
שבא במטוסו הפרטי, היה מלווה
בחתנו, דידיה סיטוסי, בן של
מנתח־לב ידוע בפאריס, שנשא

המסלול דוגמניות רבות, לבושות
מכנסיים הדוקים. את הקטע
הזה עוד יכלו הנשים לקבל, אך
לקראת סיום עלתה הדוגמנית
דפנה ואן במכנסיים צמודים

אסתו הבין

אלמנת הצייר ראובן רובץ, היתה אחת מ־ססג המיוחסים שהוזמנו למסיבה
שערך פיטר ואן־דר-פליט, מנכ״ל מלון הילטון. החבורה הקבועה הזאת, הנעה
ממסיבה למסיבה, אינה מפסיקה לאכול. עם אנשי החבורה נמנים בין השאר עדנה טוקטלי (בעלת
המישקפיים, מימין לרובין); אסתר רובין עצמה, שהסתפקה באספרגוס ובסלט־ירקות; חנה זמר, עורכת
״דבר״ (למטה מימין) החורצת לשון לצלם, כשבצלחתה לחם קלוי וסלמון מעושן, מעוטר בצלפים. לצידה
איש״העסקים דולפי אבנר, בעלה של האופנאית לולה בר. אשת־העסקים שרה ברובין(בצילום מימין),
אוחזת בצלחת עמוסה אורז בנוסח סיני ולשון־עגל ביין. פולה מוזס, הגברת הראשונה של ״ידיעות
אחרונות״ ,אמרה עם סיום המסיבה שזאת תמיד אותה חבורה של נשים -רק השמלות משתנות.
רחוב־החלונות באמסטרדאם.
בין היהודים העשירים, שנחתו
השבוע בארץ, בלט במיוחד
איל־ההון הבינלאומי ז׳אן־
קליד מימרן, העוסק במיסחר

את בתו לאשה בחתונת־ענק, בנוכחות
כל השמנא והסלתא, והנשיא
פראנסואה מיטראן.
לפני נישואיו לבתו של מימרן
ניהל דידיה רומאן בן שנה וחצי
עם הנסיכה סטפני ממונקו.

\ 1111 1*111ך 1ד שגריר צרפת בישראל, הותיר את הצופים בתצוגת״האופנה של לואי פרו
\ 11 111 1 | #1הפאריסאי המומים, כשזינק מכיסאו עם סיום התצוגה והעניק נשיקה
מצלצלת לדוגמנית הכושית. מחירה של שימלת-הכלה שלבשה הדוגמנית נאמד ב־ 40 אלף דולר.
מחירן של השמלות שאותן לובשות הדוגמניות המצחקקות ברקע הוא 25 אלף דולר, בממוצע.

אירגון הנשים הדתיות
אמונה ערך מסיבה באחד מבתי־המלון
בתל־אביב, והזמין את
מעצב־העילית קובי רביץ כדי
שיציג את קולקציית הסתיו־חורף
שלו. האופנאי לא ידע
שמדובר באירגון דתי, והעלה על

לגופה, ובחולצה לבנה שקופה
לחלוטין, שחשפה את שדיה.
ליאורה לפידות, דוגמנית
לשעבר ומנחת־תצוגות כיום,
סיפרה שלפני כמה שנים היא
הוזמנה על־ידי אירגון אמונה
להנחות תצוגה עבורו, ומפני
שהיא באה במכנסיים הן סירבו
לשלם לה. רק לאחר דין־ודברים
הן התרצו.
עובדי בית־החולים איכי־לוב
בתל״אביב היו המומים
לראות את עשרות הדוגמניות,
העולם הזה 2724

מלכות־היופי, נשות־החברה וה־תיקשורת
שעלו וירדו במחלקות
שונות בבית־החולים. התברר
שאביגדור ליכטנשטיין,
בעלה של הספרית ג׳קלין, שכב
במחלקה הכירוגית ג׳ .אמו של
אביגדור היתה מאושפזת בכירו־גית
א׳ .אמה של ג׳קלין שכבה
במחלקה הפנימית. מארגנת־ה־תצוגות
פנינה גולדשטיין
שהתה אף היא במחלקה ג׳ .ללא
קשר לחבורה הזאת שכב בבית־החולים
גם שחקן־הכדורסל לשעבר
ואיש־הביטוח בהווה, טל
ברודי, שעבר ניתוח״שבר.

רבים העוסקים בתזונה טיבעית
בריאה של ילדים, אבל דווקא עם
ישראלי חתמה חברת דיסני חוזה
להפצת הספר ב־ 40 מדינות, וביניהן
ארצות־הברית. התזונאית
ג׳ודי אבן־חן ( מי שהופיעה בעבר
עם הבובה המדברת אודי)
כתבה את הספר, תזונת הילד.
בעלה אברהם אבן־חן, יועץ
טיבעוני, העביר את הספר לעיון
לנציגי החברה בארץ. התגובה
היתה נלהבת, נחתם חוזה, ואבך
חן טס השבוע לפגישה עם סגן־
נשיא החברה, לסיכומים אחרונים.

בן־זוגה,
זה שנה, של סמדר
קילצ׳ינסקי, הוא מוסיקאי
צעיר ששמו אייל קצב (.)25

רן גוטפריד, איש־עס״
קים החי בלונדון, מי שהיה בעלה
של יהודית (מטקס) גוטם־
ריד, התחתן בשניה עם שרה
כהן, העובדת בחברה של
שאול אייזנברג. החתן הוא
בן ,45 הכלה בסוף ה־ ,30 והחתונה
התקיימה בכפר מל״ל, בביתו
של עורן־-ריו מנשה מלמוד,
ידידו של גוטפריד מימי ה־פנימיה
הצבאית. היו שם קצינים
בכירים מאותה תקופה, וגם יוסי
(פניקס) חכמי, כיוון שמלמוד
הוא מנהל־התביעות של חברת־הביטוח
שלו.

ן, באחרונה התחיל קצב לנהל פאב
בנווה־צדק. סמדר ( )26 התגייסה
לעזרה, והיא שהזמינה את האור1
חים
לפתיחה החגיגית. השניים
נפגשו בראשונה כאשר אייל
רצה לצלם וידיאו־קליפ עם להקתו
(לשעבר) ,קר״ם. הוא צילצל
אליה והזמין אותה לככב. הקליק
ביניהם היה מיידי, ובזכותו היא ר התחילה גם לשיר, נוסף על היותה
מאפרת ודוגמנית. קצב
מסיים בימים אלה הקלטת אריך־
נגן באנגלית, בהפקה עצמית.
יש בארצות־הברית ספרים

בשנים האחרונות זוהי כבר
מסורת — ההופעה השנתית של

ך ך 1/1ךךץוריךךןוון אשת חיי-הלילה, השיקה במועדון שלה בירה חדשה, המיובאת
1 1.1 /ארצה מארצות־הברית. כגימיק היא השתמשה בשרותיה של

רקדנית בראזילית, שנכנסה לתוך ג׳אקוזי ממולא בבירה. כשהתרוממה הרקדנית, היא חשפה את
שדיה, כשמגבת עוטפת את גופה העירום. כדי להימנע ממבטי החוגגים, היא עצמה את עיניה.
שימי תכירי באולם היוקרתי
אולימפיה בפריס. תבורי טס השבוע,
יחד עם המוסיקאי ננסי
ברנדם, שינצח על תיזמורת
הטלוויזיה הצרפתית וגם ינגן על
פסנתר. כל הכרטיסים — כ־
3000 במיספר — נמכרו מראש.

1ד | 1הכוכבת האמריקאית, חנכה אולם על שמה
111 1 /בסינמטק הישראלי. בעת הנאום שנישא לכבודה
עמדה בחברת השחקן קורט ראסל(מימין) ,בן־זוגה לחיים,
לפני ציור גדול של בריז׳יט בארדו דווקא. דמותה של גולדי עצמה,
מתוך הסרט ״טוראית בנג׳מין״ ,התנוססה על קיר סמוד.
העולם הזה 2724

ברנדס, לפני הנסיעה :״יש
לי רק טענה אחת לשימי: בזמן
ההופעה האנשים זורקים עליו
שרשרות־זהב, והוא זורק חזרה לאולם.
לדעתי הוא צריך לרכז
אותן בצורה מסודרת ליד הפסנתר.״
בהופעודהפרידה
שלו, לפני
יציאתו לחו״ל, הזמין הזמר
רמי פורטים את פועלי־הבימה
שלו, לשיר איתו את ההדרן. את
הקטע הזה הבינו בעיקר מי ש
בקיאים
בעברו של פורטיס, ש
התחיל
כפועל־בימה של אריאל
זילבר.
הדסה, אלמנתו של רפאל
קלצ׳קין, בעלת הגלריה
הקרויה על שמה, מכרה כמה
תמונות מהאוסף שלה ותרמה
150 אלף שקל לחימש הבריכה
לנכים בבית־הלוחם .״בתי־קב־רות
לא מעניינים אותי,״ אמרה,

איש־הטלוויזיה עימנואל
פרת מצא הגדרה מקורית למה
שמתרחש בגרמניה המיזרחית:
״יוצא מגדר הרגיל ״.גד״ר הם
ראשי־התיבות של הרפובליקה
הדמוקרטית הגרמנית באנגלית.
נעמי מ /חו ד ד אדהליאב

פסוקי השסע
• רוביק רוזנטל,
עורך־המישנה של ״על ה-
מישמר״ ,על שיטת הסיר-
פוד של יצחק שמיר את
המשא-והמתן עם הפלס טינים
:״זוהי טקטיקה ה־בנוייה
על מכפלת הזמן
החולף בכטות חוסר־המ־עש
המדיני!״
•״מעריב״ ,על מיב־צעי־האשראי
האחרונים
של הבנקים :״החיסרון
הגלום בהלוואות הוא -
שיש להחזירן!״
• ״העיר״ ,״החפץ ב תרנגולת
מטילה חייב
לשאת את קירקוריה!״

הכן רכבך לחורף-
ז 5מערכות מכניות ז 8מערכת חשמל ז 5צמיגים

המבצע נערך בתא ריכי ם 5.12.89ו 0-ו 29.ב מו ס כי ם ה מור שי ם
4וב מכוני ה רי שוי *.

נבחר לראש עירייתה הסס
1ב־ 324 שנות קיומה של ני ד
יורק (כ־ 12 מיליון תושבים).
דייווידנורמן דינקינס ,)621השחור
הראשון שזכה אי־פעם בתפקיד
זה. דינקינס, עורך־דין לפי
מיקצועו ועד לאחרונה ראש עיריית
מנהטן, אחת מחמש עיריות־המישנה
של ניו־יורק רבתי, שרת,
בשעתו, בחיל־הנחתים, והוא אב לשניים
(בן, מפיק תוכניות־ספורט
בטלוויזיה ובת, עקרת־בית) ,שתח־ביביו
העיקריים הם: צפייה במערבונים
ומישחק־טניס.

מחיר הבדיקה: מכונאותרבב 5 :ש״ח.
חשמל 4 :ש״ח.
משולבת 9 :ש״ח.
*הבזיקה נמנמי הדיש?׳ נתסנדת הדישזי השנתי חעם!

בקשו אתתרת הבדיקה!

בתקופת המבצע תיערכנה בדיקות פתע בנמ שים ע״י
* £משטרת ישראל וניידות המינהל לבטיחות בדרכים

א שת־הידי שת

ו ע שימצא לקוי1ווו 27;7//7׳ש

ועל סגל ו!וע•של קש

ני ש או בבואנוס־איירס,
דייגו ארמנדו מרדונה, כוכב־הכדורגל
הארגנטיני של קבוצת
נאפולי האיטלקית וקלאודיה וילפ־אנה,
חברתו לחיים זה 13 שנה ואם
שתי בנותיהם. במסיבת־הנישואין,
שהוצאותיה הסתכמו בשני מיליון
דולר, נכחו 1200 אורחים, וביניהם
100 אנשי־ביטחון ושוטרים, הוצעו
50 מנות לכל אורח ומעוגת־הח־תונה,
שנישאה לגובה של 1.70
מטר, נשלפו 100 טבעות־זהב, שהוענקו
לידידותיה הטובות של
הכלה.

נחת־המערבונים

שגת־הטבעות

בנקודות הבדיקה תבוצענה בדיקות בריאות
לנהגים בחינם ע״י ניידות קופת
החולים הכלליתוקופ״ח מאוחדת.

משרד התחבורה /המינהל לבטיחות בדרכים /אגף הרכב /אגף הרישוי משטרת ישראל איגוד המוסכים בישראל
ארגון מכוני הרישוי המועצה הלאומית למניעת תאונות איגוד קציני הבטיחות.

ויהי אור
ס ייעוץ לתאורה

נפטרה ממחלת הסרטן, בגיל
,76 מרים בן־אהרון, אשתו
של איש תנועת־העבודה ומזכ״ל
ההסתדרות לשעבר, יצחק בן־אה־רון
ואם שני בניהם. בן־אהרון, מורה
במיקצועה ולשעבר מנכ״לית
סמינר־הקיבוצים אורנים, היתה
ילידת אוסטריה ובתו של רופא
חיפאי שהיה מראשוני רופאי קו־פת־החולים
הכללית בארץ. היא
הכירה את בעלה כשהיה מדריכה
בתנועת־הנוער ומשהוא נפל בשבי
הגרמנים ביוון (עת שרת כקצין
בצבא הבריטי) היא עזבה זמנית את
קיבוצם, גבעת־חיים שבשרון, ועברה
לירושלים לתפקיד בכיר בש״י
(שירות הידיעות) של אירגון
ההגנה.

שטן־הפסנתרנים

התקנה על־ידי חשמלאי מוסמך

גופי־תאורה בעיצוב חדשני

ביצוע עבודות חשמל ביתיות

לתאורת פנים וחוץ

ויהי אור

רמת־גן, ז׳בוטינסקי 97
(מול ה״מי ומי״)
טלפון 7524045 :

נפטר בניו״יורק, מהתקף־
לב, בגיל ,85 ולדימיר הורוביץ,
גדול פסנתרני המאה(ואולי
גס היקר בהם 100 :אלף דולר להופעה)
,שנגינתו הונצחה ב־150
תקליטים, שמכירתם תרמה לשמונה
מיליון הדולר שהותיר מאחוריו.
הורוביץ, בנו של מהנדס יהודי,
גדל בקייב האוקראינית, אך עקר
לארצות־הברית בגיל צעיר, ולמרות
נטיותיו ההומו־סכסואליות,
נשא לאשה את וונדה טוסקניני,
בתו של המנצח האיטלקי ארתורו
טוסקניני, התקשרות שעליה התבטא
פעם :״אני התחתנתי עם מלאך,
היא התחתנה עם שטן!״
העולם הזה 2724

.ההבדל ביו׳ ל ביו הוא בביצי,״ אומר משה עמירב, שגורש מ הלי כוד

״ 111*111 יי
¥ה 7 7 7ה
,.חוג מתון י בליכוד? יש! שמו
.,אופקים״ ,והוא נבו שוו ועש.
מה זה? מ1זה? ובו אחד כבו בווו:
הם לא מהדווה חדשה שר
משה עמיוב. הם זהיוים
רוו! ו^חוויי

רדוהוד 11 11111 4והיו

יוזב אורי יעקב
.מרכז הליכוד הוא א 1סובייט עליון א 1זירודהתנ 1ש ש 1ו ד

ג״דע! /סער־סרצץ סק•
תמיד בכל פיתרון מדיני שיציעו
/ /ד 1ראשי הליכוד, שלא יפגע באינטרסים
הביטחוניים של ישראל — גם אם הוא
לא יעלה בקנה אחד עם האידיאולוגיה של
הליכוד ״.את המישפט הזה אמר השבוע לא
איש־מערך. הדובר: אורי יעקב 30 שייסד
את חוג אופקים בליכוד.
אורי וחבריו באופקים נזהרים בהתבטאויותיהם
בכלי־התיקשורת. הצגתם כחוג.מתון״
כבר גרמה להם נזק בתוך הליכוד, שם עוד לא
שכחו את פרשות אריה נאור ומשה עמירב.
בליכוד* ,מתון״ הוא קללה. כעת הם ״הולכים
על ביצים״.

מסיבו ת אישיות
ורי יעקב, מנהיג ההתארגנות החדשה
בליכוד:
יליד קריית־שמונה, למישפחה בת 10 נפ
שות,
רקע של מה שנהוג לכנות ״מצוקה״.
כשהיה בן 10 נפצע אביו באופן קשה מקטיו־שה,
והמישפחה עקרה מקריית־שמונה, לפי
עצת הרופא.
הוא בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים,
בחוגים למדע־המדינה וגיאוגרפיה. לומד
כיום לתואר שני בקומוניקציה.
בתקופת פעילותו הסטודנטיאלית הנהיג
אורי, יחד עם דן נווה, פרישה מקסטל, התא
הימני באוניברסיטה(צחי הנגבי וישראל כץ),
והקים תא ימני מתחרה בשם גלעד .״פרשנו
מפני שקסטל לא היתה מיסגרת דמוקרטית״.
לאחר מכן היה לעוזרו הפרלמנטרי של
ח״כ יהושע מצא, ואחרי שסיים את לימודי
התואר הראשון היה דובר מחלקת־העלייה־ו״
הקליטה בסוכנות, ועוזר לראש־המחלקה,
חיים אהרון. תפקידו האחרון: היה עוזרו ודוברו
של השר אהוד אולמרט. מתפקיד זה התפטר
לא מכבר ״מסיבות אישיות״.

אינ תיפ אדה חבר תי ת
ך* סיבות להקמת החוג החדש״יש
שלוש סיבות•
״בשל המצב הפנימי בתנועה, חדל מר־כז־התנועה
למלא את יעודו המרכזי והפך
זירה למאבקי־כוח. אם יש הסכמה בין שרי־התנועה,
מרימים ידיים במרכז כמו בסובייט
העליון, והוא הופך לחותמת־גומי. אם אין הסכמה
— הוא הופך לזירת התגוששות, כשמי
מעל מרחפת סכנת־פיצוץ. החוג ישמש כמיס־גרת
לדיונים ברוח טובה ובאווירה פתוחה.
• ״מאז ומתמיד הניף הליכוד שני דגלים:
המדיני והחברתי. בזכות הדגל החברתי זכינו
בתמיכת רוב המצביעים שלנו, ועלינו לשיל־טון.
לצערי, באחרונה יש נסיגה בנושא זה.
הליכוד נעשה ל״מיפלגה של נושא אחד״.
עוסקים רק בתחום המדיני, בשעה שיש בעיות
חברתיות קשות כמו האבטלה, המצב בעיי־רות־הפיתוח,
וההתמכרות לסמים, שהיא האינתיפאדה
החברתית מס׳ 1בישראל.
• ״תהליך־השלום. פיתרון הסיכסוך באי־זור
יאפשר להפנות יותר מרץ, משאבים וזמן
לנושאים אחרים, לא פחות חשובים, ולכן זהו
אינטרס ישראלי. אנו תומכים בחתירה לפית־רון
מדיני״.

• איזה פיתרון מדיני?
״לא נציע פיתרונות מדיניים. יש ממשלה

מגורש עמירב וידידה
.זוהי קבוצה אימפוטנטית!־
שעוסקת בזה. אבל ניתן גיבוי לראשי־הליכוד
בכל הנושא הזה של תהליך־השלום״.

• אבל יש מחלוקת בין ראשי הליכוד
בדיוק בעניין הזה.
״לא הייתי מקל ראש בחששותיהם ובאזה־רותיהם
של שרי־החישוקים. לאיש כמו אריאל
שרון היו מתייחסים בכל מדינה אחרת
כאל גיבור לאומי. רק כאן מתייחסים אליו
כאל פושע. אני מסכים לניתוח המריני־ביט־חוני
של שרון, אבל אינני מסכים עם מסקנותיו.
אני מסכים יותר עם המסקנות של שמיר
וארנס.״

• אז מה תהיה עמדת החוג בנושא
המדיני?
״אנחנו עוד צריכים להתגבש בנושא הזה.
בהחלט יכול להיות שיהיו אצלנו חילוקי־ריעות
על תהליר־השלום. יש אצלנו פלורליזם
בנושא המדיני.
״אני אתמוך בכל פיתרון שיציעו ראשי־הליכוד,
שלא יפגע באינטרסים הביטחוניים
של ישראל, גם אם הוא לא יעלה בקנה אחד
עם האידיאולוגיה של הליכוד. הרי מאז
שוויתרנו על, שתי גדות לירדן׳ — למעשה
ויתרנו על האידיאולוגיה״.

• הליכו ד תומך עדיין עקרונית
בהחלת הריבונות הישראלית בשטחים.

עניין הריבונות אני רואה כמישאלת־לב.
שבע שנים היה הליכוד בשילטון לבדו,
ולא החיל את הריבונות ביהודה ושומרון. יש
אידיאולוגיה, מישאלות־לב ושאיפות, ומול
זה — יש מציאות. לרעתי, הנהגת הליכוד
מבינה את המציאות, והולכת לקראת פיתרון
בשכל ובזהירות.״

• ת הי ה מוכן לתמיד בפשרה
טריטוריאלית?
״פשרה טריטוריאלית, זה פיתרון לא־מצי־אותי,
כי יש שתי אופציות: נסיגה לגבולות
67׳ או הישארות במצב הנוכחי. הפשרה האפשרית
היא רק פונקציונלית״.

חריגות רעיונית
ס ורי יעקב זהיר מאוד. מי שמצפה לש־מוע
על תמיכה במשא־ומתן עם אש״ף או
בפשרה טריטוריאלית, יתאכזב. אך מי
(המשך בעמוד )36

_ן !0ן ןו ן ן ןון ז>ו 1ז ו ז־^ודיוווזן ץ ( 1111ו1ן1ו!ו

1 | |11י | ו י
יוו

ח 8[ 7

אנשים יחעים ומענ״גים בכר
תחומי החיים. מה הם חזשבים באמת
על יחסים שבינ 1לבינה? על מץ? ער
אהבה? החל בשבוע זה פותחת דרת
אברמסון, פסיכולוגית וסכסולוגית,
בסידרה מיוחדת במינה. היא הזלכת
לראזת סרט על אהבה ומץ בחברת
איש אן אשה, ואחר־בר הם משוחחים
על הסרט ועל המשתמע ממנו
לגביהם. השבוע:
ררזל אבנרי, העולם הזה

זיוית אברמסון

דודו ט1פ?

הסרט:

סכס, שקרים חידיארטייפ

לדע תי, ההבדלבץ
סכס וידידו ת, הפער
בץ סכס וידידו ת ה 1א
עצום. בידידו ת רוצים
להתחלק. בסכס -
רוצים בעלות, שלי ט ה
זיוית: ראינו סרט. את הסרט סכס, שקרים
ווידיארט״פ, שם מדובר, אם לומר כמה
מילים לאנשים שאולי לא ראו את הסרט, על
שני גברים ושתי נשים, ומתוכם זוג אחד —
ג׳ון ואן — שהם זוג נשוי, סינתיה, שהיא
אחותה של אן, וגרהם, שהוא חברו של ג׳ון
מנוער, אשר שב פתאום לעיר־מולדתם, שבה
הם למדו ביחד. ג׳ון הוא עורך־דין צעיר
מצליח, שהתקבל כשותף למישרד עורכי־דין
מצליחים. אן נמצאת, לפי בקשתו, בבית, עק־רת־בית
״לא עובדת״ ,מצחצחת את הברז
לתפארה והיא...
דודו: ואין ביניהם סכס.
זיוית: ואין ביניהם סכס. במקום שבו הסרט
מתחיל אין ביניהם סכס.

להשיב או לא להשיב, או להשיב ואחר־כן־
למחוק את מה שאתה לא רוצה שייכתב.
בסדר?
אז בוא נתחיל. הסרט הזה באמת יש בו
המון, נכון? ממש המון.
דודו: כן.
זיוית: ואני אתחיל ממשהו מאוד תמים,
שהוא גם אסוציאציה שלי בקשר אליך. היתה
לי היכרות עם אביר, וחשבתי שאני רוצה
לשאול אותך אם בבית־אבא היו מדברים בכלל
על מין. האם הנושא היה קיים? יחסים בין
גברים לנשים, מין?
אני חושבת שסרט כזה הוא דבר של הדור

״בבית לא
העזתי להגיד
את המילה זיון!״
אמרת לי שהסרט קשה לך, באיזה מובן?
דודו: בפעם השנייה שראיתי אותו, עוד
יותר מאשר בפעם הראשונה. בפעם הראשונה
עברו לי המחשבות, שאפילו אמרתי לך תוך
כדי הסרט. אני לא רק רואה סרט או כל יצירה
אמנותית. אני לוקח אותה מכמה זוויות של
הנאה, או של סבל. אחת זה בתור צופה
והשנייה היא, אין מה לעשות, גם בתור אמן,
והשלישית היא בתור ישראלי.
בסרט הזה, כשיצאתי ממנו גם בפעם הראשונה
וגם הפעם, אני אומר לעצמי — מעל
לכל הנושא ומעל להנאה האישית שלי: קיבינימט,
למה בארץ לא עושים דברים כאלה?
אני יודע שעלות הסרט היתה 600 אלף דולר,
שהיא בעצם עלות של סרט ישראלי, פחות או
יותר, היום. והנה סרט אמיתי, נכון, סרט שאין
בו מירדפי־מכוניות, ואין בו רוצחים ואין בו
שום דבר חוץ מיחסים בין אנשים, שזה העיקר.
אז זה עשה לי עצב מסויים. כשאני נהנה
מסרט טוב, יש לי גם תמיד מין עצב פטריוטי:
למה, לעזאזל, לא עושים כזה בארץ. וכשאני
אומר עושים, אני מדבר גם על עצמי,
זיוית: בשיחה הזאת אני רוצה דווקא
להתעניין הרבה יותר בתגובות שלך למה
שאמרת. הסרט מדבר על יחסים. ואני רוצה
לשאול אותך על כל מיני דברים של איפה
אתה נכנס לתוך המון דברים שמופיעים
בסרט בתחום של יחסים. הרי מין הוא ביטוי
של יחסים, ואני אשאל אותך אולי אפילו שאלות
די אישיות. אינני יודעת אם הן יהיו יותר
מדי אישיות בשבילר, אבל מובן שאתה יכול

שלנו, של התקופה שלנו. אני לא חושבת
שבזמן ההוא עשו סרטים כאלה. איך זה היה
בבית, מהבחינה הזאת?
דודו: אני חושב שנגעת בנקודה מאוד
רגישה ואמיתית, שלא דיברתי עליה אף פעם.
אני לא העזתי להגיד בבית לא רק ״זיון״ ,לא
יכולתי להגיד את המילה ״שדיים״ בבית. ועם
זה, קשה לי לחשוב על הבית שלנו כבית
״שמרן״ .המילה ״מוסרי״ יותר נכונה.
לא ידעתי ואני ער היום לא יודע, אם אבא
שלי אי פעם בגד באמא שלי. היתה שם אהבה
טהורה ויפה שגדלנו לאורה, והתחנכנו ככה.
אבא היה מראה לאמא את האהבה, מראה לנו
את האהבה.
זיוית: היה מראה את האהבה גם פיסית?
דודו: גם פיסית. היה מחבק אותה ומנשק
אותה לידינו, ובכל פעם מזכיר לנו איזה אשה
נפלאה היא, וכמה היא יפה ואופה, ואמא
נפלאה וגם מורה למופת. שירי־הלל ותשבחות.
וגם אני גדלתי באווירה של מחמאות על
הצורה שלי ועל השכל שלי.
זיוית: קשה לא להחמיא לך על הצורה
שלך. אני בקושי התאפקתי. אתה כל־כר יפה
שזה פשוט אי־אפשר שלא להגיד את זה. אני
יכולה להבין שאמא, שיש לה בן כזה, או אבא,
קשה להם שלא לתת מחמאות.
דידו: בכל אופן קיבלתי. כלומר, בזאת
באה לידי ביטוי הפתיחות בבית, אולי בלהגיד
את הדברים. למשל, על מוות דיברנו בלי
בעיות בשנים האחרונות של אבא. זה היה
לפני 14 שנים, כשהוא נפטר. בשנים האחרו־

אבא אמר לי פעם מישפט
שאותו אני 7וכר עד היום:
דודינקה, תדע שלא תוכל
לשכב עם כל הנשים
שבעולם. לא האמנתי
שהוא אומר דבר וכזה

תגיד. העניין הזה של
ל שכב עם כל הנשים
בעולג[ זו משימה
שבחור צעיר רוקח על
עצמו? או שא תה פעם
לקחת על עצמר?
אן בסרט
נות, כשכבר ירע שהוא אחרי שתי התקפות־לב,
ובשנה האחרונה לחיים שלו, כשהוא קיבל
סרטן־גרון, הוא דיבר באופן גלוי ביותר
על מוות, אבל לא על סכס. כשהוא העז,
כשכבר גדלתי והוא העז פעם לומר לי משהו
בנדון, זה היה מישפט שאני זוכר. הוא אמר:
דודינקה, תדע שעם כל הנשים בעולם לא
תוכל לשכב. אני לא האמנתי שהוא אומר כזה
מישפט.
זיוית: הוא, כנראה, התרשם שזאת המשימה
שלקחת על עצמך.
דודו: שוב, אני לא יודע. זו תדמית שיצרו
לי, אולי על סמך...
זיוית: לא, לא, אני רק אומרת את זה
בעיקבות המישפט של אבא. זאת היתה הרגשה
שלו, כנראה.
דודו: אני, בכל אופן, הבהרתי את זה נכון.
אני זוכר דוגמה: כשהייתי בן 16 הציגו
בהבימה את אירמה לה־דוס, ורציתי שאבא
יקה אותי לראות את ההצגה. אבא שלי אמר,
ואני זוכר את המישפט: אב ובנו לא הולכים
יחד לזונה. עד כדי כך.
אני נחרדתי שהוא אמר את המילה הזאת
בכלל, כי לא ידעתי שהוא מסוגל. הוא היה
בשבילי סמל היושר, הטוהר, האידיאלים,
מהדור של בן־גוריון ובן־צבי ושות׳ .אני חושב
שהוא נהיה מודרני עם השנים, אבל כשהייתי
ילד, ללא ספק, השנים הראשונות — את,
כפסיכולוגית, יודעת את זה בטח — ממש
״ 0א, ס א ״ לא, לא, אסור, לא מדברים על
זה. יש אהבה, אבל לא יורע אם יש סכס. אני
זוכר טוב, כמובן, כשפעם חזרנו מבית־הספר
— הייתי בן — 10 התווכחנו עם הילדים
בכיתה. אני אמרתי: ההורים שלי לא שוכבים,
לא יכול להיות שהם שוכבים.
זיוית: כן, בזה אני מוכרחה לומר, היית
דומה לרוב הילדים, כי...
דודו: אבל רוב הילדים של אז.
זיוית: לא של עכשיו, של אז. כן, נכון,
של אז, בהחלט.
דודו: של אז, לא של היום. הילדים של
היום הם משהו אחר לגמרי.

בבית״ ,לגיבור, לג׳ון. מולה אנחנו רואים את
אחותה, שבגלל ההתחרות ביניהן — זה נושא
מאוד חזק בסרט — היות ואחותה הגדולה
היא הטובה והמכובדת, אז היא הולכת על
הסכס. זאת אומרת היא כאילו הזונה, היא
אוהבת מין, היא לא אחת שמתחתנים איתה,
היא אחת ששוכבים איתה.

לא כל־כך מיניות, ואלה שאוהבות מין כמו
שאתה אמרת קודם, שנכנסות למיטה בהתלהבות
כמו הבחורה בסרט, וזה הופך אותן לזונות,
ואז הן כבר לא ראויות להיות האשה?
האמנם יש משהו בבטן שמחזיק את החלוקה
הזאת? זה קורה לך, ההרגשה הזאת? שיש
נשים כאלה ונשים כאלה, כפי שאמרת קודם?

ונמשכתי לא רק פיסית, אלא גם אהבתי —
את אלה שאיתן היה לי סכס טוב. אני מתאר

זיוית: ואתה לא בחרת בהן כרעיות.
דודו: לא בחרתי בהן כרעיות. הנה
עובדה, עד היום אני לא בחרתי באף אחת
כרעיה.

זיוית: תגיד, העניין הזה של לשכב עם
כל הנשים בעולם, זאת משימה שבחור צעיר
לוקח על עצמו? או שאתה פעם לקחת על
עצמך? או שזה עדיין אקטואלי?
דודו: בשום אופן לא. אני אגיד את זה
בצורה שאולי תעורר צחוק, אבל היא נכונה.
אני מחפש אהבה.
זה שאהבה עוברת דרך מיטה זה ברור, הב־עייה
היא שברגע שגמרנו את המיטה, האשה
הופכת להיות זונה, ואז היא כבר לא שווה
אהבה. זה כנראה התסביך הידוע כאדיפוס או
משהו כזה.
זיוית: לאו דווקא כאדיפוס, אלא כתס־ביך
המדונה והזונה. זה מופיע בסרט באופן
מאוד חזק. זאת אומרת, הסרט נעשה על־ידי
גבר, ויש לנו שם באופן מאוד ברור שתי הנשים
— המדונה והזונה.
יש לנו האשה הנשואה, שמסתובבת לא
במיקרה כל הזמן עם צלב על הצוואר. אני
חושבת שהבחירה של השחקנית היא מאוד על
המדונה, והיא מתנועעת באופן שלא מקובל
כחושני, באופן — ככה הוא גם אמר את זה
— עם מודעות עצמית, אפילו קצת נוקשה,
והיא עושה את משק־הבית. היא זאת ״שיש לו

דודו עם נשים
זונזח אז קח שזתקיש
לנו כאן החלוקה הזאת, שהיא קלאסית
בראש של הרבה מאוד גברים, כמו שאתה
עכשיו תיארת. זאת אומרת, ישנה האשה הקדושה
וישנה הקדשה.
דודו: למשל, כשהיא באה אליו ומציעה
לו להתגרש, הוא בשוק, מפני שזה מערער לו
את כל סדר־החיים שלו. היא האשה בשבילו,
היא ודאי סמל־מעמר.
כשהבחור האורח, גרהם, שואל אותה על
חיי־הנישואין שלה, מה שהיא מתארת זה: יש
לנו בית, יש לו ג׳וב טוב. זה חיי־נישואין
בשבילה, וכנראה גם בשבילו.
זיוית: אז עכשיו השאלה שלי אליך: האם
החלוקה הזאת — זה מעניין אותי בקשר
אליך, ודרכך בקשר לגברים בכלל — ואתה
אמרת את זה, האמנם החלוקה הזאת קיימת
בנפש? שישנן נשים שמתחתנים איתן, שהן

אם היא היתה איתי במיטה היא לא מתאימה
להיות לי לרעיה?
דודו: יש לי בעייה לענות על זה, מפני
שאני לא מודע עד כדי כך.
זיוית: רציתי לשאול אותך שאלות חדשות,
לא רק שאלות שיש לך תשובה מוכנה
עליהן מקודם.
אתה אמרת את זה קודם: אתה נכנס איתה
למיטה, אז אחר״כר היא כבר זונה, אז זאת
כבר לא אהבה, היא לא ראויה לאהבה.
דודו: היו לי שלוש מערכות־יחסים רציניות
בחיים, ובשלושתן הסכם היה הדבר המקשר,
החזק ביותר. למרות שפגשתי כבר נשים
יותר אינטלקטואליות, יותר ידידות ויותר
קרובות אלי מבחינה מנטלית, אני נמשכתי

זיוית: ואז אנחנו שואלים: האם יכול
להיות שיש בין שני הדברים האלה קשר? זאת
אומרת, האם בעצם זה, שזה היה כל־כך מיני,
פסל אותן כרעיות? אני משתמשת במילה
רעיה, כדי להבחין בין אשה ו...
דודו: אני חושב שנלך יותר רחוק. אני
אגיד לך שלדעתי — ואת הריעה הזאת כבר
הבעתי לפני מישהי — אני חושב שהמילה
החזקה ביותר בסרט זה לא סכס ולא וידיאו־טייפ,
אלא שקרים.
זיוית: נכון, גם אני חושבת ככה.
דודו: מפני שאותם שקרים, שאם תרשי
לי לצאת מהנושא הזה, אותם שקרים שאנחנו
משקרים לעצמנו ולאחרים, והם לא קשורים
רק ליחסים שבינו לבינה, הם גם השקרים
הפוליטיים, אפילו.
כלומר, יש מוסכמות שאנחנו אומרים או־

הד יב ור עד מין הוא
הקדמה דמיו עצמו. רפ־עמים
אוננות הדדית אינה
פחות טובה ממין. שיחות
אינן פחות מעוררות, וזה
מה שקורהבסרט

גם אצל הפסימלוג מתקשים אנשים
לדבר על מיז. זה מזמז דא טאבו,
אבל אף אחד לא אוהב לחשוף את
קצות־העצבים החשופים שלן, הסרט
משמש את זיויח אברמסזן כגירוי.
אנחנו מדברים עד הגיבורים
שבקולנוע, ובעצם מדברים על
עצמנו. איזו משמעות יש למי!
בחברה שלנו? במה הוא מתקשר
לאהבה? במה שקר יש במערכות
שאנו יוצרים עם בני־זוגגו? גיבורי•
תרבות ישראליים. בשיחה גלויה

(המשך נוענו 1ד !)2
תן, כמו למשל — סתם אני אומר, אבל זה לא
סתם — כי זה מנהיגים ישראלים אומרים —
מדינת־ישראל רוצה בשלום. לדעתי זה שקר
— זאת אומרת, בפי אותם מנהיגים! הם
משקרים! מדינת־ישראל היתה מעדיפה, לדעתם,
מצב של אי־לוחמה, הם לא ממש רוצים
במילחמה, אבל הם ודאי לא היו רוצים שהערבים
יגורו בתוכנו. זה שקר שמדינת־ישראל
רוצה בשלום.
שקר אחר — אם נחזור לנושא — זה
שאני מחפש אשה שתהיה הזיון הכי טוב שלי
והירידה הכי טובה שלי. ואני חושב...
זיוית: והשאלה שלי היא: האם שני הדברים
האלה אצלך לא סותרים זה את זה?
דודו: אז הנה אני עונה: לדעתי ההבדל
בין סכס וירידות, הפער בין סכס וידידות, הוא
עצום. מפני שהאלמנם המרכזי בידידות זה
רצון להתחלק. את ידידה טובה שלי, אני יכול
לספר לך הכל, אני יכול להכיר לך ידידים
אחרים שלי, כדי שתהיי גם ידידה טובה
שלהם, בואי ניצור לנו מעגל־ידידים, בואי
נדבר עד הסוף על הכל, בואי נפרגן זה לזה
ולא נשקר.
בסכס הקשר העיקרי הוא בעלות. אני רוצה
שאת תהיי שלי בלבד, ואולי גם את רוצה
שאני אהיה שלך בלבד. בדרך כלל זה ככה,
אולי מצד האשה יותר חזק, לפעמים.
זיוית: לא בטוחה.
דודו: זה באמת לא בטוח, אבל אני לא
מוכן שיהיה לך סכס עם מישהו אחר, בעוד
שבידידות הייתי מאוד שמח, שיהיו לך עוד
ידידים ושתכירי לי אותם. ואם יש לי איתך
סכס סוב, ואת יודעת שאני אוהב את זה,
וארצה לספר לך על חווייה מינית אחרת —
הרי לא תקבלי את זה.
יש לי חברים רבים, שיצא לי לשוחח איתם
על הנושאים האלה, ומסתבר שלפחות צרת
רבים חצי נחמה. יש לי ידיד טוב, שאשתו היא
ידידתו הטובה ביותר, ואין ביניהם סכס
לחלוטין כבר כמה שנים. הוא פחות או יותר
בגילי, יש לו שני ילדים, המישפחה מאושרת.
הוא פשוט חוגג מהצד, לא באופן מוגזם, מה
שקוראים ״לא פוגע בחיי־המישפחה״ ,אבל
לאשתו הוא לעולם לא יספר את זה, והוא
מעריך אותה ומעריץ אותה, וחס וחלילה, אם
היא תדע או תתפוס, הוא יפסיק את כל
הדברים האלה, מפני שחיי־המישפחה יותר
חשובים לו.
זיוית: אז אתה אומר בעצם את מה שאומר
הסרט. אתה אומר שאתה חווה את זה מזמן,
ואתה אומר, וזה רבר נורא, אתה אומר והסרט
אולי אומר ככה: קשר אינטימי, שכולל מין,
כרוך בהכרח בשקר, משום...
דודו: לא תמיד.
זיוית: אני גם שמתי לב, שהמילים קשר
ושקר הן כל־כך קרובות, יש פה רק חילוף של
שתי אותיות, ככה במיקרה אולי בעברית.
קשר מזמין שקר. זה מה שאומר גרהם. הוא
אומר: הייתי פעם אחר, היו לי קשרים עם
נשים, אבל אז הייתי שקרן, אז הייתי שקרן
פתולוגי, אז לא יכולתי. זאת אומרת, קשר
מזמין בהכרח שקר. כמו השקר של ג׳ון,
הבעל, המשקר לאן, אשתו, בקשר לפגישות
שלו עם אחותה, שאיתה הוא בוגד באשתו. אז
אם אני לא רוצה לשקר, במו שאמר גרהם
בסרט :״אני לא רוצה לשקר, כי אני רוצה

שהידידות והמין יהיו ביחד.״ אז זה לא הולך!
אני לא רוצה לשקר, אז אני לא יכול
לקשור את הקשר הזה שאני רוצה בו, של גם
מין וגם ידידות, כי מין הולך בהכרח עם שקר,
ואני לא רוצה לשקר, אני רוצה ידידה. אז כל
העסק בלתי־אפשרי, אבוד־מראש. ואני
מציעה להתווכח עם זה.
דודו: אני מוכן לא רק להתווכח עם זה,
אלא גם מייד לומר לד, שזה כמו כל דבר —
לא־מוחלט, העניין הזה.
היתה לי מערכת־יחסים עם בחורה שהמין
היה כל״כך טוב בה, שלא הייתי זקוק ולא
רציתי לבגוד בה פיסית. אבל מבחינות
אחרות היא לא סיפקה אותי, ואת אותו סיפוק
חיפשתי אצל אחרות, ולאו דוקא אצל אחרים,
למרות שיש כאלה שגם רוצים, למשל, סיפוק
מהסוג הזה אצל גברים.
אני מוצא אפשרות לשוחח עם אשה אינטליגנטית
יותר מאשר עם גבר אינטליגנטי,
אולי מפני ש ...מישהי פעם הגדירה אותי,
ואני נחשף לחלוטין, שאני עושה אהבה כמו
אשה, מאוד ברכות, או אני לא יודע מה היא
התכוונה בדיוק, אבל היא אומרת, שהיא אף
פעם לא ניסתה את זה עם אשה, אבל אתה,
כנראה, אתה יודע בדיוק מה טוב לי ולא כמו
גברים אחרים, שחשבו שיודעים מה טוב לי.
הנשיות שבי לא באה לידי ביטוי סכסואלי.
אני לא יכול ולא מסוגל לחשוב על יחסים עם
גבר. אבל עם אשה, אני ללא ספק מרגיש
יותר קרוב נפשית.
אני נהנה גם מסרטים שנשים נהנות מהם.
יצא לי כמה פעמים ללכת לקולנוע, אני עם
בחורה ועוד זוג־חברים, ותמיד יצא שאני עם
שתי הבחורות מאוד נהנינו, והגבר לא.
תקראי לזה רגישות, או נשיות — אני לא
יודע. היום הפמיניסטיות יתנגדו להגדרה —
אבל זה מה יש.
בכל אופן, הבגידה או השקר הם לא תמיד
רק בענייו מין. יכול להיות שקר בעניין כישלון
בעבורה. אתה לא רוצה לחשוף את עצמך
עד הסוף בחולשות שלך, יכול להיות גם כזה
שקר.
זיוית: לפני מי?
דודו: לפני האשה שאיתה אתה שוכב,
נגיד אתה רוצה...
זיוית: דווקא לפניה אתה לא תרצה לחשוף
את עצמך. זאת אומרת, שלפני האשה
שאיתה אתה שוכב אתה צריך להופיע —
כמו הגבר בסרט — כמצליחן?
דודו: כמצליחן.
זיוית: זה חשוב בקשר הזה דווקא?
דודו: כן, כאן מדובר באמת בדבר אישי
ופרטי שלי. אני מודע לזה, שאני, הדבר שאני
הכי פוחד ממנו זה כישלון.
זיוית: לא בטוחה שזה עד כדי כך פרטי
ואישי. אני מכירה עוד שניים־שלושה, שחשוב
להם לא להיכשל.
דודו: חשוב לי לא להיכשל. הנה אני עושה,
מותר לי לנצל את הכתבה, זה לא יחסי־ציבור,
כי כולם ידעו על זה עוד מעט. אני
כתבתי הצגה, ששמה הסופי כרגע הוא: אצלי
א 1אצלך, ומדובר פה על פנויים־פנויות בתל־אביב,
מדובר כבר — עוד לפני שההצגה יוצאת,
היא תצא בתחילת נובמבר — כבר פנו
אלי לעשות מזה סרט, כי קראו את הטכסט.
זה על סיטואציות בחיי פנויים־פנויות בישראל.
פנוי או פנויה זה רווק/רווקה, גרוש/
גרושה, אלמן/אלמנה. ויש כאלה, מעל גיל

יש גם ענ״ן מוסרי. אני
לא שכבתי עם אשה
נשואה והיו לי. את יודעת
בלי שאגיד מיספרים,
המון. לא 1היו לי נשים
נשואות, ואני לא רוצה
21 בארץ 820 ,אלף. כלומר שליש מהאוכ־לוסיה
מעל גיל 21 בישראל הם פנויים־פנו־יות,
ולכן פנו אלי לכתוב מחזה על הנושא
הזה וכתבתי מחזה, שמציג סיטואציות מצחיקות,
מרגשות, אמיתיות, כמו הסרט, אם תרצי
בחוסר־צניעות. ולא זוכר איפה הייתי( .מעשנים).
זיוית:
דרך אגב, אמרת לי שאתה מעשן
במידה, כמו בסכס.
מדו: זה נכון מאוד.
זיוית: למה התכוונת?
דודו: אצלי זה עם סימון, עם קו מלמטה
דווקא, זה האופי שלי, זה אולי המזל הבתולי
שלי. אני אוכל, מעשן ועושה אהבה — לא
הייתי אומר באופן סכמאטי, כי זה נשמע
איום, אבל אני ללא ספק חושב על זה. זאת
אומרת, אני מודע לזה שאם אני אסתלבט על
לילה שלם של אהבה שלוש פעמים, ואולי
עוד אחת בבוקר בשביל המנה האחרונה,
למחרת לא אוכל לתפקד מבחינת עבודה
וכושר. אז אני לא מרשה לעצמי. ואני יכול,
אני לא מרשה לעצמי. יותר מזה, לפעמים,
לפני הופעה חשובה, אני בכוונה, שניים־
שלושה ימים לא מקיים יחסים, כדי לצבור את
האנרגיה הזאת.

דודו: אני ניסיתי לשחרר את עצמי.
זיוית: אבל עכשיו אני רוצה להסב את
תשומת־הלב שלן למה שאתה אומר, ולא רק
אתה אומר, אלא גם הסרט אומר וגם, בעצם,
ההתנהגות של רוב האנשים אומרת: מה זאת
אומרת, אין דרך לא לשקר? זאת אומרת אתה
מציג שתי אפשרויות. האחת — לשקר, והשנייה
— לא לשקר ולספר לה על הקשרים
מחוץ לזוגיות הזאת.
אתה אפילו לא מעלה על דעתך את האפ־

הסרט או מ ר אול

שקשר אינטימי כרון
ב שקר. המילים קשר
ו שקר כל־כר קרובות.
י ש רק חילוף שלשת
אותיות. וזה בעצ ם נכו1

אני רוצה להדגיש פה מה שאתה אומר. אתה
אומר: אני לא מוכן לוותר. אני לא מוכן
להגיד לעצמי. :הייתי רוצה אמנם הערב לפגוש
אשה אחרת, לא חשוב כרגע בשביל מה,
אבל אני לא אעשה את זה, כי אם אני אעשה
את זה, זה יפגע בחברתי. ולכן אני אוותר. ואז
אני לא צריך לא לשקר ולא להכאיב, כי יש
עוד אופציה.״
ונדמה לי שאצלנו הציפיות מהחיים, הציפיות
לסיפוק, הציפיות לריגוש ניצחי ומתמיד
ורבגוני, הציפיות למצוא מענה לכל הצרכים
שלנו, הציפיות האלה הן כאן העניין.

תפגוש באותו ערב אשה אחרת. אבל אתה
יכול להגיד: אני לא אעשה את זה, אני אשאר
מתוסכל במובן הזה. האם זאת לא אפשרות?
האם זה לא שווה?
אולי יכול להיות — אני אשאל ככה —
שלא היתה לך מערכת־יחסים ששווה את
הוויתורים האלה? אולי ככה?
דודו: לא. אולי ככה, אולי שוב בצורה
סכמאטית. בכל דבר אתה אומר: יש יתרונות
וחסרונות, בכל דבר יש רווח והפסד. אם אני
מוותר על אותה חתיכה שעברה עכשיו...
את יודעת מה, אותה בחורה, שעכשיו

זיוית: יש לך עכשיו חברה?
מדו: עכשיו נגמרה מערכת־יחסים.
זיוית: שיקרת בה?
דודו: שיקרתי הרבה.
זיוית: אז אנחנו בכל זאת רואים, שלמעשה
זה כמעט בלתי־אפשרי. אני רוצה רגע
לחזור לעניין הזה. מפני שזה נראה לי מאוד
חשוב, שמתברר שכמעט בלתי־אפשרי בלי
לשקר.
מדו: אני אגיד לך: פעם, לפני 10 שנים,
שמונה שנים, היתה לי מערכת־יחסים שבאמת
ממש אהבתי את הבחורה(ושוב, ההגדרות
הן שלנו, המילה אהבה והמילה משיכה
וידידות, אנחנו מערבבים ביניהם).
זיוית: הרגשת שאתה אוהב אותה.
דודו: הרגשתי שהיא חסרה לי. הרגשתי
שאני רוצה להתחלק איתה ברגעים האמיתיים.
הרגשתי שאני רוצה לתת לה, וכל הדברים
האלה. ושם, כמו בכל המערכות הארוכות
שלי, בכל אופן היה חסר משהו, שם זה היה
מאור ברור מה חסר. היא היתה בת , 19 אני
הייתי בן 32־ ,33 משהו כזה, הפער היה גדול
מאוד אז, כי היום זה מצטמצם. והיא בשום
פנים לא יכלה לספק בי את הסקרנות האינטלקטואלית,
או את הירע, או אפילו חברים,
ונאלצתי לחפש בחוץ, והתחלתי לשקר. אני
זוכר שהעברתי לילה שלם עם אשה אחרת
בלי לשכב, אבל כשהיא גילתה את זה, זה היה
היסטריה, פאניקה, צרחות שאני לא רגיל
להן, שהפחידו אותי נורא, וכל המערכת התמוטטה
לחלוטין מהשקרים.
החיים, בגרות אם תרצי, זה רק צבירת ניסיון.
שום יתרון אחר אין בזה. ולכן ניסיתי
במערכת הנוכחית ללמוד מהעבר, ואני לא
משקר. אני אמרתי לה: אני לא משקר. אני
אספר לה הכל, ומסתבר שזה אי־אפשר.
זיוית: ואי־אפשר, כלומר מפני שיש לנו,
כנראה, צורך מאוד חזק לבלעדיות. מה שאמרת
קודם, בעלות בלעדית.
דודו: לבחורות, בעיקר.
זיוית: אני חושבת שגם לגברים.

בסרט: גרהם רוכן על אן
.בסרט יש חלוקה ברורה בין שני סוני נשים: מדונה וזונה׳
שרות לוותר .
זאת אומרת, אם הג׳ון הזה בסרט רוצה הייתי איתה — לא הייתי צריך לבגוד בה,
לי נדמה שיש כאן נקודה, שהיא מרכזית
לשכב עם אחותה, אז הוא מרגיש שהוא מספיק שהייתי מדבר עם מישהי אחרת בצורה
מאוד וזאת ההרגשה שלנו, של רבים, שלך,
מוכרח לשכב עם אחותה, ואז האפשרות מינית, או רומז לה, או מחייך אליה, זה כבר
כאילו קיימות רק שתי האפשרויות: לשקר או
היחידה היא לשקר, ואני שואלת: האמנם אי־ היה מכניס אותה לדפרסיה. אז אני ויתרתי.
אפשר פשוט לא לעשות את זה, או שמערכת־לספר.
אתה אמרת, השתמשת קודם בביטוי
זיוית: אז היות ואתה יורע שזה מכניס
יחסים בלי שקר לא שווה את זה.
נאלצתי לחפש בחוץ, אבל אתה לא
אותה לדפרסיה, מה בדבר לא לדבר עם אף
נאלצת, אתה רצית. יכולת גם לא.
דודו: תראי, אנחנו מוותרים כל יום אחת?
בחיים, ולא רק במערכת־יחסים. אנחנו מווזאת
אומרת: הציפייה היא שיהיה לי כל מה
דודו: אני ויתרתי. כך עשיתי הרבה
שאני רוצה, ואם אדם מסויים, אשה מסויימת,
תרים על לעבור באור אדום בכביש, כי החוק פעמים. כלומר, דיכאתי בעצמי את היצר
זה. את קובע
מרגיש
לא עונה על כל הצרכים שלי, אז אני
הראשוני, החייתי, הצייד הזה, וזה כדי לשמור
שאני נאלץ, נדמה לי שאני נאלץ, בעצם אני
זיוית: לא, זה לא ויתור. לוותר אפשר רק על מערכת־יחסים טובה, כי אני יודע שאיתה
לא נאלץ, בעצם אני מחליט לחפש בחוץ
על מה שאני יכול לקחת. אם אני לא יכול, זה אני אמשיך את הערב. היינו במסיבה, יש
את הסיפוק הנוסף, או הרפתקה מינית אחרת,
לא ויתור.
בחורה יפהפייה, אם אני לא שיכור באותו
כמו שקודם לכן הזכרת.
דודו: בסדר, אני מוותר על יצר שיש לי ערב, כי שיכרות יכולה לטשטש לך את
לקחת מחנות, בלי שנותנים לי.
דודו: זה לא מינית, זה בהחלט לא מינית.
החושים.
זיוית: לא, גם זה לא ויתור.
זיוית: או שזה סיפוק אינטלקטואלי.
זיוית: שיכרות נותנת אליבי לעניין הזה.
דודו: לא?
דודו: זה לא היה בגידות, זה היה לבלות
דודו: נותנת לגיטימציה, אליבי. אני
זיוית: החוק דואג לזה שאתה לא תוכל.
ערב עם מישהי אחרת, לקבל פידבקים אחדודו:
אז כאן יש חוק מוסרי, כמו שדי אומר כן, היא מאוד יפה, אבל אני בכוונה לא
רים, לא לחזור על דברים שכבר אמרתי. אולי
אסתכל עליה, למרות שהחוש האסתטי שלי
גם בתוקף זה שאני אמן ושחקן, ורגיל להופיע
ברנו.
זיוית: כאן אין חוק־מדינה. כאן יש משהו מעל לכל. שוב, תגידי שזה תירוץ, אבל זה
כל ערב לפני קהל אחר. לפעמים אני מרגיש
שאתה יכול, אבל אתה יכול גם לוותר. אף באמת מעל לכל. הסקרנות הילדותית, תראי
שאני כבר משעמם.
(המשך בעמוד )50
אחד לא יכלא אותך בבית־סוהר, אם אתה
זיוית: זה נשמע כמו תירוץ נהדר, אבל

בדדך
אל הרב
כשהארי

פגש

תדויו

חובה לראות

סאלי (גת, תל־אביב,
ארצות־הברית) -הארי
פגש את סאלי לפני תריסר שנים, כאשר עברו
יחד את הדרן מן הקולני שבמערב התיכון ועד
לניו־יורק. ביחד הם הגיעו למסקנה שאין ידי דות
בין גבר לבין אשה בלי מיטה ברקע, ולבן
אין שום סיכוי שידידות בזאת תירקם ביניהם.
עוד עשור עבר, הארי התגרש, סאלי נפרדה מחבר,
והם מובנים לנסות את אופציית־הידידות
למרות הכל. לבסוף הם מגלים שצדקו מן הרגע
הראשון, אין ידידות בלי מיטה, ולכן אין להם
ברירה, אלא לעזוב את השטויות ולהתחתן.
קומדיה יותר יאפית מזאת קשה להעלות על
הדעת. אפילו סצינה משעשעת במיוחד, שבה
סאלי משמיעה קולות אורגזמה במיסעדה, כד*
להוכיח להארי שנשים יכולות להעמיד פנים
בעניין הזה, אינה משנה את מידת הזהירות
המירבית של החלום המתוק. הכל שובים, הבל
יפים, הכל גרים בניו-יורק, שאין בה עוני ואין

מג ראיין ובילי קריסטל: הכשר למין
בה פשע, והכל מסודרים, כמובן. הבעייה הקרי טית
היא רק מציאת בן־זוג מתאים.
רוב ריינר ,״ראש כרוב״ וחתנו של ארציי
באנקר, שהיה לבימאי״קולנוע מרענן, מושן היטב
בחוטים ומנצל את כל הברקות-הלשון של
הגברת נורה אפרון, שכתבה את התסריט. בילי
קריסטל ומג ראיין חביבים ביותר בתפקידים
הראשיים, והכל נראה חמוד ומבדר, בלתי-מו-
עיל ובלתי־מזיק לחלוטין. הכל בסדר, מארקיז.

אגד ה נחמדה הנסיכה מהירח ( -סינמטק,
תל־אביב, יפאן) -
קון איצ׳יקאווה הוותיק,
זה שעשה את אש בעמקים ואת הנבל הבורמזי
נפל הפעם על אגדה מן המאה השמינית, על בת
הירח, שנחתה גחיתתיאונס על כדור־הארץ
וגדלה בביתם של איברים פשוטים, אשר באמ צעותה
זכו להתעשר ולבנות לעצמם טירה מפו ארת.
שלושה מחזרים באים לבקש את ידה,
כולם מכובדים ונשואי־פנים, והיא שולחת אותם
למשימות בלתי־אפשריות לפני שתשיב
להם. אבל בטרם יחזרו היא מתבשרת ששליחים
מן הירח בואו להשיבה אל ביתה.
אגדה יפה לבל הדיעות, ואיצ׳יקאווה מלביש
אותה במיטב המחלצות. התפאורה בנויה
לתפארת, התילבושות מסנוורות ביופיין, בציב-
עוניותן ובעושר שלהן, איכות התמונה נדירה,
וכמה מן המיניאטורות שבהן הוא משתמש, כמו
יער הבמבוק, הן מושלמות. מצד שני, בבל פעם
שהוא מבקש להשתמש באפקטים מיוחדים,

יסוקו סאווגוצ׳י: תוצאה פשטנית
בין אם זו הופעתה הראשונה של התינוקת מן
הירח, הבוקעת מתוך ביצת זהב, או מילחמתו
של נסיך אמיץ בדרקון אדיר־מימדים, נראית
התוצאה מביכה בפשטנותה.
אולם עיקר הבעייה היא רצונו של איצ׳יקא־ווה
לתת לאגדה קסומה פרשנות של מדע בדיוני.
המופלא שבאגדה הולך לאיבוד ואף נוכחו תם
של שחקנים כמו טושירו מיפונה אינה יכולה
לשחרר אותה כליל מהבבלים של הגשמיות.

להתראות בבוקר -

סיפור קצר על
אהבה (לב, פולין) — הדיבר
הששי מתוך עשרת הדיברות לפי
קז׳ישטוף קישלובסקי הוא סיפור
על מוסר ואהבה, חסד והקרבה. טו־מק
בן ה־ 19 מאוהב נואשות במגרה,
שכנתו שבעת־החיים והניסיונות.
הוא עוקב אחריה בעזרת מישקפת,
נוסח החלון האחורי של אלפרד
היצ׳קוק, ומשהוא חושף את עצמו,
הוא זוכה ללעגה של האשה האהובה
עליו. לאט־לאט היא לומדת להכיר
את משמעותה האמיתית של
האהבה. סרט הממעיט במילים ומשתמש
בתמונה בעוצמה רבה.
השחקנים גראצינה שאפולובסקה
ואולף לאפושנקו עוזרים לקיש־

הבהלה

לזהב

(קולנוע ,2בית ציוני אמריקה,
ארצות־הברית) — צ׳ארלי ציפלין
מחפש זהב בצפון הרחוק. אולי המבריק
בכל סרטיו, עם האלגוריות
שלו על רעב, בית מתנדנד על קצה
צוק, ומחול הלחמניות המפורסם.
סרט חובה בכל הזמנים.
הלזאפופין ופריז,
ארצות־הבריח, מוצג נם בחיפה)
— קומדיה ישנה ומטורפת משנת
, 1941 שהכל קורה בה בלי התראה
מוקדמת. הגיבורים עוברים מעלילה
לעלילה, שולפים בדיחות מן
המותן ומלגלגים בהנאה על תע־שיית־הקולנוע.
מוצר יחיד במינו,
שגם הבימאי ה״ס פוטר לא חזר
עליו מעולם.

סכם, שקרים ווי־דיאו־טיים
(צפון, ארצוח־ה־ברית,
מוצג גם בחיפה ובירושלים)
— תרגיל מבריק בשיחות מלוכלכות
בין פרקליט מיוחם, אשתו הצוננת,
גיסתו המתירנית וידידו האימפוטנט,
המראיין נשים על
חוויותיהן המיניות. הבימאי, סטיבן
סודרברג הצעיר, מצייר תמונה
מאלפת של מוסר שנות ה־.90
באטמן (תדחן, א ר
צזח־הבריח, מוצג נם בירושלים
ובחיפה ובבתי־קולנוע נוספים

סירטי קולנוע בטלוויזיה

ב ע לי צו ת
חו לני ת
(לימור, תל־אביב, אר־צות־הברית)
-הקורבן
האחרון של ההתברגנות ההוליוודית, הסובל גם
מהסתיידות-עורקים חמורה, הוא אלן ג׳יי פא-
קולה, האיש שביים את נערת־הטלפון והבלש
ואת המעקב. דומה שבל שיניו נשרו, ומה שנותר
זה הקישקוש הזה.
פסיכיאטר גרוש עומד להינשא לאלמנתו של
פסנתרן. שניהם מתוקים ויפים, ומשום שהם כל
בך בסדר, הם נושאים על גבם את רגשי־האשם
על העבד שלא צלח בידיהם. היא סבורה שלא
עשתה די בדי שהפסנתרן לא יתייאש כאשר
ידו הפסיקה לתפקד. הוא משוכנע שעם קצת
יותר הבנה, לא היתה צריכה אשתו הדוגמנית
להיפרד ממנו. בעיקר הם חרדים לכל מה שעול לו
מעשיהם לצאצאים הרכים והמתוקים. במ שך
סרט שלם הם מתלבטים בינם לבין עצמם,
לעיתים בהשתתפות חברה קרובה, לעיתים
בעזרת הכלב של המישפחה ולעיתים תחת עינה

תל־אביב: סיפור קצר על
אהבה, לילות בכיריה. הבהלה לזהב.
סכס, שקרים ווידיאו־ט״פ, בולל
המילחמה ההיא, הלזאפופין,
היפהפייה והיחפן, קפה בודד.
חיפה: קפה מדד. סכס. שקרים
ווידיאו־ט״פ, הלזאפופין,
היפהפ״ר( והיחפן .
ירושלים: מלל המילחמה
ההיא. סכס. שקרים ווידיארט״פ,
לילות כמריה, קפה מדד.
מל -א ב *ג

מצליחים להכניע את האופטימיזם
שלה ואת עצם האושר, לגלות
שאחרי הנפילה היא שוב בחיים.

אליס קריג׳ וג׳ף בריגיס: עצבנית ומיסכן
הפקוחה של סבתא גוססת.
קומדיה רומנטית זו, הנוטפת דבש מן הרגע
הראשון ועד האחרון, מדלגת בעליצות חולנית
מדפוס שחוק אחד למשנהו. לף בריג׳ס המסכן
שוב מתבקש להפעיל קסם אישי, כדי להציל
דמות מגיחוך. אליס קריג׳ מחייכת בעצבנות,
כאילו היתה מעדיפה להיות במקום אחר ופא רה
פוסט נדחקת, לתפקיד-משנה מבוטל.
אפילו הכלב אינו מצליח לגנוב את ההצגה.

פיקונה שלח אותי (יום רביעי 15 ,בנובמבר,
בשעה - )22:05 קומדיה איטלקית שזכתה בכמה פרסים
בפסטיבלי-הומור, המנצלת את כישרוגו של ג׳יאנקארלו
ג׳אניני כאחד מאנשי האווירה הטיפוסיים של דרום-
איטליה. עם לינה סאסטרי, מן השחקניות הבולטות של
איטליה בעשור האחרון. ביים נאני לוי.
* שולחן לחמישה (יום שישי 17 ,בנובמבר, בשעה
- )22:30 מלודרמה נמרחת שהופקה לטלוויזיה וזכתה
להצלחה גדולה כל כך, שהעבירו אותה מייד לקולנוע. מי
שאהב את סיפורו של אלוף והזיל דמעה על יחסי ג׳ון וויט
וצאצאיו, יוכל להזיל שוב דמעות של עצב ושל גיל. התגלמות
הסרט לכל המישפחה.
ליל הצייד (יום שני 20 ,בנובמבר, בשעה )22:30
הטלוויזיה חונכת משהו בסימון מועדון הסרט הטוב,שישודר בקביעות מדי יום שני, לקראת חצות. הסרט
הפותח הוא היחיד שביים השחקן צ׳רלס לוטון, סיפור מתח
ואימים על צביעות מתחסדת והרת״אסון. מטיף דתי נטפל
לנשים גלמודות, סוחט את כספן ורוצח אותן, עד שהוא
נתקל בשני ילדיה של אלמנה, המסרבים לשמש לו קורבנות
נוחים. התפקיד הטוב ביותר של רוברט מיצ׳ם.
כוכב עולה (יו ם רביעי 22 ,בנובמבר, בשעה )22:05
סאטירה על עולם־הבידור האמריקאי. אמרגן צעירושאפתן מבקש לגלות ולטפח כוכבים, אבל בכל פעם שהוא
מניח ידיו על סחורה טובה, היא ניטלת ממנו על-ידי שועלים
ותיקים ומנוסים יותר. ריי שארקי מרשים בתפקיד הראשי
וטיילורד האקפורד חותם על עבודתו הטובה ביותר
כבימאי, למרות קצין וגינטלמן שעשה אחר כך.
לובסקי ונעזרים במוסיקה הנפלאה,
המדגישה את אווירת העגמימות,
המלווה את עשרת סיפורי־המוסר
של הבימאי הפולני החשוב ביותר
בין הבימאים הפועלים היום
באירופה.

לילות כביריה
(לב, איטליה, מוצג גם בירושלים)
— ג׳ולייטה מסינה בדמות־היסוד
שהתפתחה יותר מאוחר לג׳ולייטה
של הרוחות, אחת מדמויות־המפתח
של פדריקו פליני. שחקנית־רקד־נית
מופלאה זו מגלמת את דמותה
של יצאנית קטנה, שפגעי החיים,
הנוחתים עליה בקביעות, אינם

ברחבי הארץ) — אי־אפשר להחמיץ
את השעשוע הקולנועי האופנתי
בעולם. ג׳ק ניקולסון הוא שטן
עליון ומייקל קיטון האביר בדמות
העטלף. העיצוב האמנותי מצליח
להמחיש את האווירה הקודרת של
העולם הזקוק לבאטמן.
אחד משלנו (לב,
ישראל, מוצג גם בחיפה ובירושלים)
— עו ד סרט רלוונטי על היחסים
המוסריים המסובכים של הישראלי
עם עצמו. עבודה יפה של
הצלם אמנון סלומון .,בימוי קולח
של אורי ברבש.

עמד, פיינדז ₪
העולם הזה 2724

יתכן שכבר סיפרתי את הסיפור הזה. אבל השבוע, לאור
תוצאות הבחירות בירדן, יש חובה לספרו שוב.
זה היה בסוף שנות ה־ ,70 כמה שבועות לפני המהפכה
באיראן. האיית־אללה רוח־אללה חומייני התגורר אז בווילה
ליד פאריס, כשהוא מוקף בחסידיו.
היה לי ידיד מצרי בפאריס, עלי סמעאן, עיתונאי בכיר,
מנהל המישרד הצרפתי של
סוכנות־הידיעות המצרית. עי־צאם
אל־סרטאווי ערך לי היכרות
איתו, ומאז פגשתיו פעמים
רבות כדי להחליף ריעות
על המתרחש בעולם הערבי.
הוא אדם נבון מאוד.
קבעתי איתו פגישה במיש־רדו.
כשבאתי בשעה היעודה
(בדיוק) ,אמרה לי המזכירה האדיבה
שהוא הלך לראיון חשוב,
ושהוא ביקש שאמתין לו אם
יאחר. היא הכניסה אותי לחדרו
של הבוס והניחה אותי לנפשי.
חיכיתי. חיכיתי הרבה זמן. זה
חומייני
לא כל־כך הפתיע אותי, כי
התרגלתי במצריים לרעיון שמועדים של פגישות עלולים
להיות גמישים מאוד.
עלי בא כעבור שעה. מעולם לא ראיתיו כל־כך נרעש
ונסער. הוא הסיר את מעילו, ועוד לפני שיכולתי לומר משהו
קרא בהתרגשות :״שמע, אני בא מפגישה עם חומייני. שמעתי
מה שהוא אומר. זה מחריד. תגיד לחברים שלך בישראל
שיעשו מהר שלום עם יאסר ערפאת, לפני שיאחרו את המועד.
אם אנשים כמו חומייני ישתלטו על העם הפלסטיני, לא יהיה
לכם עוד עם מי לדבר.״
האחים המוסלמים, תאומי־חומייני בארצות הסוניות, כבשו
כשליש מהמושבים בפרלמנט הירדני החדש. זאת אומרת שהם
הגיעו לרוב בשליש מן המחוזות, וביניהם מחוזות רבים שבהם
מהווים הפלסטינים רוב. אם זה יקרה בכל חלקי העם הפלסטיני,
בארץ ובחו״ל, מתוך תיסכול וייאוש, זה יהיה הסוף לכל
תיקווה לשלום בדורנו. פירוש הדבר מילחמות, נשק להשמדה
המונית, מוות לרבבות, הרס וחורבן.

רשלי־הפנים
כאשר הרימו ההולנדים במאה ה־ 16 את נס־המרד ויצאו
למילחמת״שיחרור נגד הספרדים, ששלטו בארצם, התייחסו
האצילים הספרדיים הגאים בבוז גמור למקומיים. הם קראו
למתקוממים בהולנדית ״חויזך, שפירושו ״קבצנים״.
אחרי מילחמה ארוכה ואכזרית ניצחו ההולנדים וגירשו את
הספרדים השנואים. הם אימצו לעצמם את תואר־הגנאי, והפכוהו
לתואר־כבוד. בשפות אירופיות רבות שרים בתנועות־הנוער
על ה״חויזך האמיצים( .אני יודע עד היום בעל־פה כמה
שירים גרמניים עליהם).
יש בהיסטוריה דוגמות רבות לתהליך מסוג זה. האצילים
הצרפתיים קראו למהפכנים בבוז ״סאנס־קולוט״ ,כלומר: חס־רי־המיכנסיים.
הכוונה היתה למיכנסי־הברך האלגנטיים,
שלבשו האצילים. פשוטי־העם לבשו מיכנסיים ארוכים. זה
הפך לשם־כבוד.
חסידיו העניים של חואן פרון בארגנטינה נקראו בבוז
״דסקאמינאדוס״ ,חסרי־החולצות. הפרוניסטים הפכו את
הכינוי לסיסמה.
בארץ קרה אותו הדבר לכינוי ״כנענים״ .יונתן רטוש הקים
את ״הוועד לגיבוש הנוער העברי״ ,וטען כי ילירי־הארץ הם
״עבריים״ .נפוצה שמועה שחסידיו בפלמ״ח ערכו פולחן של
עשתורת. אברהם שלונסקי קרא להם, בבוז ,״כנענים״ .זה
נרבק מיד, וחסידי־רטוש עצמם התחילו, בהדרגה, להשתמש
בכינוי זה.
אנשי אצ״ל ולח״י, שכפרו בסמכות ״המוסדות הלאומיים״
נקראו, על־ידי ״הישוב המאורגן״ ,בתואר־הגנאי ״הפורשים״.
הם הפכו את התואר, בעיני עצמם, לתואר־כבוד.
בשנים הראשונות של העלייה ההמונית מארצות־ערב
קראו אשכנזים רבים לעולים חדשים אלה בזילזול ״שחורים״.
העולם הזה פירסם סידרת־כתבות סנסציונית בגנות הגזענות
הזאת, תחת הכותרת ״דופקים את השחורים״ .אחר־כך קראו
פעילים רדיקליים לעצמם ״הפנתרים השחורים״.
וכן הלאה. יש דוגמות לרוב.
עכשיו נוצרת לנגד עינינו דוגמה חדשה. כדי להצדיק את
הוצאתם־להורג של חברי הכוחות־העממיים בשטחי האינתיפאדה,
קוראים להם השילטונות בשם ״רעולי־הפנים״ .זהו
כינוי מאיים, מפחיד.
אין לי ספק שאנשי המחתרת הפלסטינית יאמצו לעצמם
כינוי זה. מה גם שיש לו שורשים במסורת הערבית. בימי־

הראשית של האיסלאם התקומם לוחם נועז נגד צבאות מוחמר.
הוא נודע בתואר אל־מולת׳ם, רעול־הפנים. כתבו עליו שירים
וסיפורים. אל־מולת׳נן ון, רעולי־הפנים של ימינו, יהפכו את
הכינוי לאגדה, שתחייה לדורות.
מכאן עצה לכל שילטונות״הכיבוש: היזהרו מפני הדבקת
כינויים!

ראן נעלם הדיבר ה־11
כשריאיינתי לא מכבר את אבא אבן, הוא אמר שאילו ערך
משה רבנו סקרי דעת־קהל, לא היה מעניק לעם ישראל את
עשרת הדיברות.
זה קצת קילקל לי. כי בחודשים האחרונים חשבתי על
הרעיון הזה בדיוק. רציתי לכתוב עליו. עכשיו זה נראה כאילו

אודי א מ די

גנבתי את הרעיון מאבן( .זה כבר קרה לי בעבר. כתבתי דברים,
ואחר־כך אמרו לי שאבא אבן כבר כתב או אמר דברים דומים).
אבל מול עיניי עומדת תמונה, שאינה רוצה להסתלק. אז
אצייר אותה בכל זאת:
בראש הר־סיני יושב משה (״רבנו״) בן־עמרם, ומעיין
בערימה של סקרי דעת־קהל. בשבועות האחרונים ריאיינו
הסוקרים שלו, באופן דיסקרטי 1200 ,בני־ישראל בוגרים
(כולם גברים, כמובן) ושאלו אותם לגבי כל אחד מעשרת
הדיברות המתוכננים. מובן שלא אמרו למרואיינים במה
העניין.
התוצאות היו מגוונות, ומצחו של משה ״רבנו״ היה מקומט
כשעיין בהן.
כבר הדיבר מס׳ ( 1״אני ה׳ אלוהיך״) היה בעייתי. אנשי־הסקר
העמידו מול זה את עגל־הזהב, והתוצאות היו מאכזבות.
ה 37 עגל־הזהב * .35 לא יודע 15 לא איכפת לי,
או זה או זה 13
דיבר מס׳ ( 3״זכור את יום השבת״) זכה ברוב-מרשים 82* .
בעד 4* ,נגד, השאר לא־יודע. הסוקרים דיווחו על התלהבות
רבה. אחר הנשאלים אמר :״למה לי שישה ימי־שבת בשבוע?״
גם מס׳ 4היה פופולרי .״כבד את אביך ואת אמך״ — רוב
מוחץ של * .93 אין בעיות.
הבעיות התחילו עם ״לא תרצח״ 53* .ענו ״זה תלוי״.
שאלות־לעומק גילו שכמעט כל הנשאלים סברו כי זה בסדר
להרוג אשה כשתופסים אותה על חם.
״לא תנאף״ — ממש על הפנים. רוב גדול 83 נגד.
המישאל נערך, כאמור, בין גברים בלבד.
״לא תגנוב 48 בעד 52* ,נגד. ההתפלגות היתה לפי
המעמדות.
גם שני ה״לא תחמוד״ים״ לא הצליחו מי־יודע־מה. רבים
סירבו לענות והעירו :״איזה מין דבר זה? איך אפשר שלא
לחמוד?״
במשך 39 יום עבד משה קשה. הוא ניסה להתאים את
הדיברות לתוצאות הסקר. חרט על לוחות ושבר אותם, חרט
ושבר. עבודת־פרך.
בסוף זה נמאס לו .״אני מנהיג או לא מנהיג?״ אמר לעצמו.
״אני לוקח את הנוסח המקורי, וזהו. ירצו — יקבלו. לא ירצו
— שיחפשו להם מנהיג אחר. שיקחו את קורח!״
ברגע האחרון רצה להוסיף ללוחות דיבר מס׳ ( 11״לא
תעשה לך סקר ולא תשתחווה לו אבל לא נותר מקום בלוח,
וגם לא היה לו כוח לשבת ולחרוט עוד. חוץ מזה 10 ,זה מיספר
עגול ויפה.
כך נשארו עשרת הדיברות כמו שהיו.

חולת הירח
ראיתי סרט יפהפה. סרט יפאני של הבימאי קון איצ׳יקאווה,
ששמו שיכה מהירח.
זהו סרט בידיוני. מופיעה בו חללית מודרנית הדומה להפ
ליא
לחללית של מיפנשים מן הסוג השלישי. הסרט כולו
מקביל לסרט אי־טי.
הסרט האמריקאי בנוי על גימיקים. הוא מלאכת־מחשבת
של פעלולים. הסרט היפאני הוא פשוט לגמרי, פשטני כאילו.
תינוקת נטושה מתגלה ביער. זוג איכרים עניים מאמץ
אותה. היא גדלה במהירות הבזק. מסתבר שהיא נסיכה מן
הירח, שנפלה על הארץ בתאונה של חללית ירחית. נסיכים
ורוזנים מתאהבים בה. לא אגלה את המשך הסיפור.
כמעט כל סרט יפאני מושך אותי, מפני שהוא מגלה עולם
זר, לא־נודע, השונה מכל דבר המוכר לנו. סרט זה מושך
שבעתיים בגלל הקסם של העלילה, המישחק המעולה, ההקפדה
המושלמת על כל פרט גדול וקטן. צבעים מרהיבים,
צילום מעולה.
אי־טי, עם כל גאוניותו, אינו יכול להתחרות עם צעירה
יפאנית מוזרה וקסומה. ראיתי כמה נשים וגברים מוחים בסוף
הסרט דימעה מבויישת — הישג לא־קטן בהתחשב בעובדה
שזהו סיפור בידיוני המבוסס על אגדה מלפני אלף שנה ויותר.

יריד ההבלים
בשבוע שעבר ראיתי בטלוויזיה את הסרט על סירטי־המחזמר.
אני
לא סובל סרטים ששרים בהם. ברחתי מהם בנעוריי.
לכמה מהם נקלעתי בטעות, ואני זוכר שעות של שיעמום
וסבל באולמות אופיר, עדן, מיגדלור ואסתר, כשאני מתפלל
חרישית שהשיר האינסופי ייגמר כבר.
אך הפעם, למראה הרצף המבריק של קטעים קצרים, אי־אפשר
היה שלא להתפעל. איזה עושר של כישרונות! כל פרט
של בימוי, כל מילה, כל תנועה, כל צליל היה בדיוק במקומו!
וגם: איזו ערימה של תיפלות מוחלטת! איזה מין עם הוא זה,
שהשקיע אוצר אדיר כזה של משאבים וכישרונות ביצירה
לאומית שהיא כל״כולה הבל וריק, הבל־פה והבל־רגליים.
ומחשבה נגדית: בכל זאת, על המזון הרוחני דל־הקלוריות
הזה התחנך דור שלם של אמריקאים, שיצא אחר־כך לנצח את
קלגסי־השיריון של היטלר, שהתחנכו על גתה ושילר.

ליבו של כלב
אני חושב שיש ללמד בבתי־הספר לבטא כהלכה את הע׳
והח׳ .זה חשוב לשפה.
עכשיו השתכנעתי סופית. זה קרה ככה:
בבוקר לקחתי לידי את גיליון הארץ. במרכז העמוד
הראשון היה דיווח של סוכנויות־ידיעות זרות על אישור הסכם
טאיף, שנועד לשים קץ למילחמת־האזרחים בלבנון.
עברתי על היריעה ברים־
רוף, ואז ננעץ מבטי בכותרת־מישנה
שאמרה :״האדם מתנגד
להסכם״.
עצרתי. מוזר. האו״ם מתנגד?
מה פתאום? הלא האו״ם צריך
היה לקדם את ההסכם הזה
בברכה!
קראתי את הקטע .״האו״ם,
התובע פינוי מהיר של כל הכוחות
הסוריים ...מתאר אותו
(את ההסכם) כפשע שלא
ייסלח ...צבא האו״ם, המונה 15
אלף לוחמים...״
האו״ם
תמיהתי גברה והלכה. איך זה
יכול להיות? קרה משהו בעולם שלא הייתי מודע לו?
ואז, לפתע, תפסתי. כתב הכתיב את הידיעה באוזני עמיתו
בטלפון. הוא רצה להגיד שהגנרל עאון מתנגד ...עאון תובע-
עאון מתאר ...צבא עאון מונה 15 אלף לוחמים. סביר לגמרי.
אבל הדובר לא ידע להבחין בין האותיות ע׳ וה׳ .האותיות
נ׳ ופר דומות במילא. עאון הפך אאו״ם־האו״ם.
קצת מוזר בעיני שנוסח זה עבר עורכים ומגיהים בעיתון כה
מכובד. כמי שחושב את עצמו כאיש־חושב, גם קצת נעלבתי
שהעיתון־לאנשים־חושבים לא מצא לנכון לתקן ולהתנצל
למחרת־היום. אבל זה רק בדרך־אגב.
העיקר הוא שכאשר אין מבטאים את האותיות כראוי,
באמת קשה להבחין בין עאון והאו״ם, סוחר ושוכר.
בשפה הערבית יש שתי מילים שהן דבר והיפוכו — קלפי
(ליבי) וכלבי(כלבי) .האחת היא מילת־חיבה, השניה קללה. אך
בכל תולדות הלשון הערבית לא קרה אף מיקרה אחד שבו
היכתה פטמה את מוחמר, מפני שטעתה בהבנת המילה.
בני דורי, שאינם בני-המיזרח, מתקשים לבטא את האותיות
בדיוק( .רק אהרון אמיר הצליח) .אך אילו אני שר־החינוך,
הייתי דואג לתקן את המעוות בדור הבא.

^ ״נ^זז

* ההתחרות בין שבועון לירחון
עד ההפתעה שעשו החברות דריזה

לגבור על היריב

זה נחשב לאחד האירועים היוקרתיים של עולם התיקשורת. ע1לם
האשה, בבעלותו של שלום זיידלו* מויסוצקי. מארגן את תחרות ״פני
ה־90״ ,כשהזוכה המאושרת נשלחת לתחרות העולמית. השבועון לאשה,
בבעלות מישפחת מוזס, מארגן את תחרות ״תגלית השנה״ ,ואילו הזוכה
המאושרת שלו נשלחת לפאריס.
כמובן שההתחרות בין השבועון לירחון גדולה מאוד, וכל אחד מנסה
לגבור על היריב בפאר, בעושר ובגימיקים. האירוע של לאשה נערך הפעם
במלון הילטון, וכלל תצוגת־אופנה מפוארת של מעצבי־אופנה מהשורה
הראשונה, הופעה של הזמר ג׳ימי לויז* וכמובן, ארוחת־ערב. מייד עם
סיום האירוע כבר דאגו יודעי־דבר לגלות למקורביהם שהצלם אלדד
מאסטרו והתגלית שלו זכו בהתחרות.

| 1ך 11ח ן 1ח לחתיכה: בשיער אסוף, עם מעצב
•! 1 1 0 1ו האופנה יובל כספץ ובשיער פזור,
בצילום שנעשה על״ידי הצלם שגילה אותה. כספין היה

אחד מהמעצבים שעיצבו דגמים במיוחד עבור
האורחים טענו שהאופנאים המציגים לא טרחו
לערב זה למעט האופנאים יהודה דור ויובל

מזל עקרב
אופייני

ך | ךךח העיתונאית דליה בן־ארי, שהיתה בין
1 1 1 1^ 11/1המארגנות והמפיקות של האירוע, דאגה לנד
קומות״ישיבה עבור מי שביקשו להחליף מקומות. לילי שרון
(בצילום למטה משמאל) מביטה באופנאית היפהפיה מיקה בשן.

ן 11ךךל ^ 1ך 1*11| | 1ן 1אחת מהמתמודדות בתחרות ה־
1 1 1 1 0 1 1 111 11 1 0 1יוני, בלטה בגובהה הרב ובמראה
הייחודי. לדעת רבים ניחנה בכל הדרוש לדוגמנית־מסלול טובה.

באחד מימי השבוע שחלף הוזמנה ה
ליזה אבישר על־ידי אחת מחברותיו
בות, לבית־הקפה דדים, שברחוב יהודה1
כבר בכניסה היא פגשה באחותה מלי
כמה ידידים. ושאלה אותם מה הם עושי
קום. הם ענו לה שהם יושבים להנאתג
סיבה מיוחרת, וכששאלו אותה למטרת
היא אמרה שהיא הוזמנה על־ידי חברתה
היא לא חשדה במאום והתקדמה
בית־הקפה. גם כשהבחינה באמה עריץ ל
נה מה מתרחש. רק כשנכנסה קלטה שכל
חים הם ידידים קרובים שלה, שהוזמנו ל1
יום־הולדת שלה.
ליזה, שחגגה את יום הולדתה ה־ ,45י
כך אהבה את הקטע, כי כמו מרבית בני
עקרב, היא מעדיפה לשמור את חייה הפ
בפרופיל נמוך. ליזה, עדיין אחת הנשים
בתל־אביב, היא אם לשתי בנות: או
הנשואה וגלית בת ה־.22

5אחיות ואם ^
מין) ,רותי גולדשטיין מנעמ״ת וה

נזה. זסיק רפיו•

ך \ 1ך 1ך 1| 1ן 11 \ 1ך 1השחקן יואל דרורי מתנפל על השחקנית מיכאלה
עשת בת ה־ ,25 שהתגלתה ב״קאמרי״ וגם הספיקה

לשחק ב״בית ליסין״ במחזה ״בוז לירח״ .יואל משחק תפקיד של ערבי מסית. אחרי

ההצגה נערכה התערבות בין אחדים מהצופים על זהותו הלאומית של יואל.
חלק טענו שהוא יהודי וחלק חשבו אותו לערבי. למולו בהצגה מופיע השחקן
הערבי סוהיל חדד. הבחורה שהפסידה בהתערבות הזמינה את הזוכה למיסעדה.

בי ת הפ ה

;ליונה: הספרית
יד (ראשונה מי-
1צנית מלי ציון.

בשורה התחתונה: אביבה הרשקוביץ (ראשונה מי מין)
,עובדת עיריית תל־אביב, האם חיה עזרא ושרה
הלוי, עקרת-בית. בני המישפחה הם דור שביעי בארץ.

את הלילה סגרו, כמו בכל לילה,
אצל דויד. בשעה 3בבוקר נחתה
כל הכבודה במקום ועשתה שמח
עד לזריחה. אולי לרמוז לדויד שלחיים
יש גם צד אחר. דויד, בעל
בית־קפה קטן ואפרורי ברחוב דיזג־גוף
בתל־אביב, לא חלם מעולם
שהווי בית־הקפה שלו ישמש חומר-
רקע למחזה של יוסף ז מונדי. מו־נדי,
מבקר קבוע במקום, מתאר
במחזה החדש שלו, סוגרי את הלילה,
את חייהם של קבוצת־אנשים
שהמכנה המשותף שלהם הוא הבדידות.
בערב-הבכורה
חגגו השחקנים
ואנשי־הצוות במיסעדת הטיילת,
שם העלו חוויות מההצגה, שבוימה
על־ידי השחקן ישראל גוריון.
מונדי סיפר שהדמויות במחזה מתבססות
על היושבים בקפה.
השחקן יונתן צ׳רצ׳י מגלם,
למשל, את דמותו של השחקן המובטל
אשר צרפתי, שנחשב לאחד
מגדולי השחקנים. אלגרט
כהן מגלם בהצגה את דמותו של
גבר ממוצא צרפתי, הנשוי לאשה
ממוצא תורכי, ואשר איבד את
כוח־הגברא שלו אחרי ניתוח.

\ 1דוג ך ״ין! 11 הבכורה. במהלן
מהאגשים שאת

ניבה, בתו של המחזאי יוסף מונדי( ,לצידה בת-
מונה) ,היתה אחת החומות במסיבה שאחרי
הערב הפגיש מונדי את השחקנים עם אחדים
הדמויות שלהם מגלמים השחקנים בהצגה.

כתב: זוהר אוהליאב. צילם: ארי דסה

הצטרפו למהפכה
* לקו ח נכבד, הקפד לערוך א ת קניו תךרקבב תי עסק הנו תני ם
א ת שוברי ה אירוח חינ םבב תי מלון ו תז כ ה בנוס ף לקניה
טוב ה גם ב אירוח חינ ם כיד המלך.
* אםאתה בעל עסק המעונין לקדםאת מכירו תיו רכוש עוד
היו ם עבור ל קו חו תין א ת שוברי ה אירו ח שלנו.
בעלי עסקים הצטרפו גס אתם לרשימת
בעלי החנויות ה מעניקים( 1א ו( סו ף שבוע)
ח מם ומצליחים לקדם א ת מכירותיהם
דרושים מ קד מי מכירו ת
ל שוברי־ אירוח ב ב תי־ מלון
פ רנ ס ה מו בטחת

פרטיםבטל 454203 03
455924־ 5468787,03־ 03

סוף שבוע
חמם סניפנו בירושלים 02*221434

שמות הלקוחות:
אלי פרטס, שיווק חלקי חילוף, תל־אביב, המסגר 23
משה לב, רהט רהיטים, תל־אביב, הרצל 64
ספיד וור, תל־אביב, דיזנגוף סנטר 611
אוריינט אקספרס, תל־אביב, דיזנגוף סנטר 59
גש גל, תל־אביב, נוח ממס 20
אולטבט בע״מ, תל־אביב, פינסקר 66
גליקשטין גרשון בע״מ, תל־אביב, הרצל 58
עולם הקירורים, תל־אביב, לוינסון 92
מרפדיית כפיר, תל־אביב, אברבנאל 33
יורם יצחקי, תל־אביב, בן־יהודה 1
מסנני א.ל ,.תל־אביב, צילנוביץ 41
א. ב .אלקטרוניקה, תל־אביב, רחוב צילנוביץ
רהיטי לירן -ייצור כורסאות טלוויזיה תוצרת
צרעה, תל־אביב, עמק יזרעאל ,16 טלפון
826293־03
קלסיק נוי -טולים לדראז׳ה בסגנון מיוחד, תל־אביב,
לוינסקי ,85 טל 372527 ,־03
פוטו ויקטוריה, יפו, שדרות ירושלים 48
ב. צ .פריד מערכות, ירושלים, נווה־יעקב 527/15
מיסעדת אמא, ירושלים, אגריפס 189
התקליטן יוסי עוזיאל, ירושלים, בית וגן, עוזיאל 94
צ׳יפרכל, ירושלים, כנפי נשרים 31
אולמי אורה, הרי ירושלים, מושב אורה
נגריית אביב, נתניה, אזור התעשייה, דגניה א׳
אליפז הפקות, נתניה, ניסנבוים 7
אלי עיצוב שיער, נתניה, גורדון 3
שלמה כרמל ובניו בע״מ, נתניה, שמואל הנציב 9

אדם וחווה, נתניה, הרצל 29
אולמי נתניה, נתניה, שמואל הנציב 5
ווידיאו שימעון, נתניה, החלוצים ,9פינת אחד העם
רודריגז רהיטים, נתניה, אזור התעשייה, שכטרמן
אבי אור מחשבים, פתח־תיקווה, ההגנה 23
שוש עזריאל, פתח־תיקווה, רמת סיב, הלפיד 10
צקלון בע״מ, פתח־תיקווה, שנקר 13
ש.א. ברדה, חברה קבלנית, פתח־תיקווה, פרומקין 15 מיקרניק פיין סיינס, פתח־תיקווה, צלנוב 4
סלון קלמן למכשירי חשמל, אשקלון, הרצל 90
אולמי גן״עדן, אשקלון, רמז ,14 בניין הקשתות
הנרי צורכי־מספרה, אשקלון, בית אמי 28
פוטומטי, אשקלון, מרכז נפתי, בניין פאר
ישראל, סיכה המרכז, הרצליה, הס 29
אילן גלי חם, הרצליה, מדינת היהודים 8
סופרמרקט דקל, הרצליה, בני בנימין 23
פיבס הרצליה, הרצליה, בן־גוריון 12
רגב רהיטים, ראשון־לציון, וישינסקי 17
קומפיוטסט בע״מ, ראשון־לציון, אזור התעשייה הישן אלפרד זיפות, ראשון־לציון, בצלאל 9/12
מוסך נתנאל, ראשון־לציון, פרימן ,8ליד חניון אגד
בית קלאס, רמת־גן, מודיעין 3
מינימרקט שוקי וולקוביץ, רמת־גן, כצנלסון 45
אופטיקה ,135 רמת־גן, זיבוטינסקי 135
בלב אחד, רמת־גן, הרצל 68
רב״בריח פלדלת, אשדוד, מרכז מסחרי ד, חנות 27

סלאטים בע״מ, אשדוד, אזור ,3מיפלס תחתון
פרסטיז׳ מועדון־לילה, אשדוד, אזור התעשייה הקלה רמי־לי, בני־ברק, אזור התעשייה, החשמונאים 7
אלומיניום גבעתיים, גבעתיים, כורזין 5
מעדניית ציון, גבעתיים, כצנלסון 34
פסט אור, אביזרי חשמל בע״מ, חולון
המבריק פיני גולן, חולון, דב הוז 70
דה בסט אברהם לוי, יהוד, מוהליבר 2
דה בסט, חנויות המיפעל
סלון איריס, רעננה, אחוזה 72
בית החי, רעננה, אחוזה 80
קלאסיק ייצור מצעים וכלי״מיטה, אור יהודה,
המלאכה 2
פחח השלום, באר־שבע, דרך חברון, ביתני גב־ים

סוכנות ביטוח עזרא אליהו, בית־שמש, השבעה
55/14
מטבחי מוניטין, בת־ים, החרושת 14
שרון שלי, הוד־השרון, דרך השרון 110
גלריה ורטהיים, חדרה, הרברט סמואל 43
כלבו רהיטים, נצרת עילית, מרכז שדס 5/6
ספורט גבעת־סביון, גבעת־סביון, הגליל 78
שיש הצומת, צומת בילו, מול הכניסה לבית־חולים קפלן מוסך נתן, קריית־מטלון, הסיבים 1
סטודיו אקספרס, רמת־השרון, שדרות ביאליק 45
אופנת בירנית, תל־השומר, עמק האלה 31

צייק והשקעות בע״מ, טל 452194 .־454203,03־ ;03 פקס 5468787 .־03

העולם הזה 2724

הורוסהוס
סריס

בנים יני

מזר החודש:

עקרב

של הבלוטות, בעוד שיד חמה, חלקה,
מראה פעילות״יתר של הבלוטות.
אצבעות בעלות מראה של נקניקיות
מראות גם הן על בעייה בבלוטות.
אם הידיים קרות ורטובות, יתכן שהאדם
עצבני וצריך לברר אם ההתרגשות
שלו היא זמנית או שזוהי נטייה כרונית.
ידיים קרות ורטובות יכולות להראות על

מופיעים כעין נקבים, יתכן שזה מעיד על
מחסור בברזל.
ידיים חמות וסמוקות מראות על מח־זור-דם
לא טוב ונטייה למחלות״לב. לפ עמים
זה מלמד על תגובה לא טובה
לתרופות מסוימות.
אם היד קרה וסמוקה, הבעיות במח-
זור־הדם מקומיות יותר, וכדאי להיוועץ

מחלת לב מסומנת, בדרך כלל, בקו
לב קצר יחסית, שאינו מתכופף לכיוון
האצבעות. קו קצר מאוד, וציפרניים
קצרות, שטוחות, לבנות או תכלכלות,
מצביעים על אדם שחייב להיבדק, כדי
לא להיות מופתע משבץ.
מחלת-לב אורגנית ידועה ומוכרת
תהיה מסומנת בקו ארוך יותר, ומצביעה

שים לב לנמת־ידיו

הידיים מראות נטיות ולאו דווקא
עובדות מוגדרות. הקווים שביד יכולים
להשתנות בצורה דרמאתית, לעיתים
תוך שבועות או חודשים ספורים בלבד.
משום כך אין טעם להכריז על קו״חיים
ארוך או קצר או על אסון נורא שיקרה.
מה שנראה היום יכול להימחק מחר.
ומה שלא נראה, יכול להתוסף. יכול גם
להיות מצב שבו הקווים נשארים כמות
שהם ומצביעים על מאורעות שאכן מת רחשים.
היד
היא מעין פאזל מסובך, שיכול
להשתנות כל הזמן.
מיבנה העור חשוב מאוד כאינדיקטור
לטבע הפנימי. אם העור הוא רך וטוב
אלסטי ועדין, זה מראה על נטייה להי פגע
פיסית ועל אדם הרגיש לסביבתו.
אם העור גס, זה מצביע על אדם שב ריאותו
אינה מושפעת בצורה חזקה על
ידי גורמים חיצוניים, כגון טמפרטורה,
רעש או זיהום.
עור יבש וגס מראה על פעילות נמוכה

נדודי״שינה. אם הידיים, ובמיוחד קצות
האצבעות, קרות אפילו ביום חם, יתכן
שמחזור-הדם אינו בסדר.
הצבע הנורמלי של כף היד הוא ורדרד
סמוק -בלי קשר לצבע העור הטבעי -
המעיד על מחזור״דם טוב ותיפקוד נור מלי
של הגוף.
ידיים אדומות מאוד מראות על מח-
זור־דם פעיל ביותר ואולי אף נטייה לל־חץ־דם
גבוה, סוכרת, מחלות־לב.
עור חיוור מצביע על מצב של חרדה
ודאגה או על אנמיה (חוסר-דם) .אם
מכופפים את היד לאחור ובקווים

ברופא לגבי אבחנה וטיפול הולם.
ידיים צהובות הן פחות נפוצות(מלבד
לכמה מיליארדי סינים) ,אבל מצביעות
על מחלות כבד, כולל צהבת או בעיות
בטחול. קודם כל צריך לברר מה הם
מינהגי-האכילה של הנבדק, שכן יש מי
שנוהגים להפריז בשתיית מיץ גזר, מה
שיכול לגרום לצבע צהוב מבלי שתהיה
מחלה כלשהי.
הקווים המופיעים ביד הם אינדי קציה
נוספת. ישנם סוגים רבים של
קווים ואפשרויות רבות לאשר או לשלול
את הדברים הנצפים בעור ובציפרניים.

על התקף קרוב.
בעיות בדרכי השתן מסומנות באיזור
של גיבעת הירח, קרוב יותר לפנים היד
וכן באיזור שמתחת לזרת.
הרחם, הלידות וההפלות מקבלים את
סימונם באיזור שמתחת לאצבע המורה
וכן בצמידים שבין כף היד לזרוע.
בעיות הקשורות לראש ולמחלות-
נפש ייראו בקו הראש.
בקו החיים אפשר לבדוק את הבריאות
הבסיסית, חולשה או חוזק ואת
הגילים שבהם אדם נוטה לחלות או
להיות בריא כשור.

סכום־כסף יגיע בקרוב, שכן אתם עומ דים
לרכוש רהיט חדש או אביזר מועיל
ויקר לבית. יתכן שיש
אף תוכנית לעבור
דירה או לבצע שינוי
שישפר את תנאי המ גורים.
המישפחה יכו לה
לעזור ועכשיו
הזמן להעז ולבקש
הלוואה או עזרה ממו
2במרס ־
קור שאליו אתם
20באפ רי ל
קשורים. בשבת ובראשון
תהנו ממצב״
וץ ח טוב ומפגישות רומנטיות, אבל מיום
שני משהו ישפיע על ההרגשה הכללית.

וד 15 זה־ 16 שוב מחזירים את העייפות והקשיים
שמהם סבלתם בחודשים האחרונים.
אמנם התקופה הקשה
עוד לא חלפה, אבל מה?!
שוב יהיה יותר קל.
חילוקי־דיעות קשים שהיו
לכם עם הקרובים
לכם ביותר, יובהר! י בעיקמת שיחה רצינית׳
שבה ישלוט ההגיון ולא
ה: ביוני -
רנשות הכעס וההתמר243
ביו לי
מרות. המחשבה לפתוח
עסק חדש או למצוא
עבודה חדשה מתאימה לתקופה. כדאי לברר
אם זה לא מכניס אתכם לקשיים רבים סדי.

תחום־העבודה הופך להיות חשוב, בעי קר
משום שנפתחות עכשיו דלתות ויש
אפשרות להזיז דב רים
שעד עכשיו הוקפאו.
אל תפתחו צי פיות
גבוהות מדי.
התזוזה תהיה איטית
מהמקווה, ובכל זאת,
חשוב שתפעלו במלוא
הקיטור. שיחות שת קיימו
ב־ 16 וב־ 17ב חודש
עשויות לעזור.
ידידים יציעו לכם
הצעה מעניינת ב״ .18ה 20-וה 21-יהיו
קשים, מצב־רוח כבד ובעיות בריאות.

לבל כיוון שאחם פונים אליו אתם נתקלים *
במעצזרים, במיבשולים ובעיסב־ם. אינכם ,
מבינים סה קורה. אך זהו *
הכוכב שלכם, שבתאי* ,
הגורם לחב הבעיות* ,
בתחום הרומנטי מחפת־ *
חות פרשיות תדשנח* .
פנישות שנקבעות נד־ 1
תנת ברוע האחרון. ובכל *
נאת יש סיס• להיפגש *
ו 2בדצמבר ־
ואף ליהנות ממיפנש ב־ *
19 בינו א ר
, 17ב־ 21 או ב־ 22 בחד *
דש. בתחום־העבודה; ,
השאיפות קרובות להנשמה, אבל נם שם לא *
אתהעניינים*.
תוכלו לעשות הרבה בדי לז ח

אתם חשים כעם עצום כלפי בגי׳הזע. הנטייה
שלכם היא להתפרץ ולזמר את הכל בפנים,
סבלי להתחשב לאן וה
יוביל, נמה יקרה אחד
כך. זה לא כדאי. חכו
שהתקופה הזז תע מד
ותהיה לכם שעודכזשר
שקטה •ותר, שבה
תוכלו לעשות חשבונות
ולהעמיד את הדברים
בצורה ברורה. בינתיים
הפנז״ם שביניכם ח״בים
לנצל את ההזדמנות
ולמצוא להם פרטנרים לחיים, זהז הזמן. יש
סיסי למצוא מישהו שיתאים לציפיותיבם,

יש מי שדואג לשלומכם ועוזר לכם מבלי
שתהיו מודעים לכך. שבחים רבים
ייאמרו עליכם בט-
קום־העבודה. וזאת,
למרות שמישהו אחר
מגסה להשמיץ ולהוריד
מהצלחותיכם.
היו זהירים בהתנהגותכם
כלפי אגשים,
שכן אינכם יכולים
18 בחודש קצת מצו ברח.
צפויה מתיחות עם מישהו
במישפחה ובעיה בריאותית שמרגיזה.

המרץ חוזר ושמו יותר תיקווה שהדברים
יסתדרו. בתחום הרומנטי יש עכשיו יותר
הזדמנויות להכיר ולהתחיל
בקשר חדש. ב ע מדה
מרוצים מכם. אתם
מרנישים שסביבכם מתחוללים
שינויים. הם לא
קשורים ישירות אליכם.
אבל נם באופן עקיף

תתנו מכך. זה ישפיע על
עתידכם המיקצוע׳ ,אתם
ממהרים להתרגז, להור
פרץ ולנהוג בחוסר־נהירות.
זה מסכן אתכם, בעיקר ב־ 8ז עד הסב
בחודש. נהנו באיפוק ובסבלנות.

ה־ , 15ה״ 18 וה 9-ג בחודש יכולים להיות *
נחמדים, רומנטיים וקלילים, אלא שה• -

צורך לפעול בסודיות,
1 2 להעלים דברים ול-

השאיר את הקרובים
לכם בחוסר-ביטחון 1 ,

!7שיי ,
יפגעו 033

מאוחר יותר. כל מע-

עושים
שה שאתם

עכשיו נרשם אצלם,

והפעם לא יישכח.

אתם נמצאים בתקו-

מאוד
פה רגישה
ואינכם מודעים למה שקורה. הביטחון* ,
שאתם חשים, הוא קריאה לא-נכונה* .

ה־ 15 בחודש יהיה מאוד מעודד. בשו רות
טובות יתקבלו ומישהו יפתיע את כם
בביקור קצר אבל
חשוב. שיחה שתת קיים
תעמיד אתכם
לפגי החלטה חשובה
הקשורה לעתידכם ה־מיקצועי.
בספים יגיעו
בין ה 6-ג ל ,18-אבל
הקנייה, שאותה אתם
21ב מ אי -
מתכוונים לעשות, נר 20
בי ו ני
אית קצת נועזת. אל
תכניסו את עצמכם
לדאגות חדשות. בעבודה, יש עכשיו הז דמנות
לצבור כוח ולשפר את מעמדכם.

הפתעה משמחת ב־ , 15ב־ 20 או ב־ו .2מישהו
יניע לביקור. הנסיבות שיביאו את האורח/ת
לא יהיו כל כך משמחות.
אבל השהות בצוותא
תשמש לכם מעין סם־
הרגעה. אתם עצמכם
מתכוננים לנסיעה. אל
חרתו אותה. מצפות
כמה הפתעות נחמדות,
שחבל לוותר עליהן. ה־ 22ב אזפגוססמסב ר 18711 17 -מסוכנים דוו22ב

קא. אחם סובלים ם נט״ה
לחאוננת ולאלימות —
הזהרו. ברומנטיקה. הפופולריות שלכם בעלייה.
קשר חדש יגרום לשרשרת שינויים.

ה 15-בחודש יהיה די מעודד. כדאי
לקבוע פגישות, נטיעות או כל דבר שדורש
כוח ומרץ. כבר
למחרת אתם חוזרים
להרגשת העייפות, ה כבדות
והרצון להת רחק
מהכל. בדאי
שתרבו בשינה. אם
אינכם ישנים מספיק
זה פוגע בבריאות ה 23
בנו במבר ־ פיסית, ולא פחות מ 20ב
דצמבר
כך, בהרגשה הפני מית.
זה גורם לכם
לראות הבל שחור בחוסר-פיופויציה.
עליכם לגשת להיבדק אצל רופא.

שאינכם רואים את האור ב קצ ה * למרוח המינהרה, הוא נמצא שם. אתם נמצאים *
בעמדה חזקה יותר* ,
ובקחב תבינו שיש ם׳ *
שעוזר, ומקדם ונם סד *
ציא אחכם מהבעיות ש־ *
בהן שקעתם. אל תפנקי *
את בנתזזוג הם אינם *
מעריכים זאת. הם קהלו *
ניפגש בבם. הפעם צריך *
19בפב רו א ר
לשחק אח האדי שים*
20במרס
ידידים חדשים מצמר־.
פים לסענל במקום אלה *
שאיכזבו. ה־ 16 ווד 17 מעודדים יחסית. כדאי *
נם לחשוב על הגרלות. שבת וראשון קשים* .

סימני המחלות על כך היד
סימן של שיתוק

מצב שלפני שבץ־לב

סוס

!11111:1

מחלת לב אורגנית

מאזנ״ס

נקודה כחולה על קו הלב — התקף־לב *

גתן זר

אם בארו׳ נפלה
כור ח
...מתראיינים ! כעל
ווע ל
1 . 1 1 1מי היה מתאר זאת לעצמו לפני ,20 לפני
עשור שנים?
לא, אפילו מרשל מקלוהן, בעל התחזיות
הנודע (״המימצע־המדיום הוא המסר״) ,לא
חזה זאת בהזיותיו שכבר נתממשו בחלקן.
והאמת היא שבהיקף כזה וברמה כזאת
ובהכרחיות דומה אין התופעה קיימת אף
באחת מארצות התרבות המוכרות לי.
שם המיפלצת: חשיפה. שהוא שם זמני
ליחסי־ציבור, או ליחצנות, מושג שלא במיק־רה
נתחדש בשנים האחרונות דווקא. בלשון
ציורית: תוף הפח שכל מי שמתכוון להוציא
לאור ספר אצלנו, להציג במקומותינו תערוכה,
להופיע כאן בתוכנית־בידור או במופע-
זמר — חייב לקחתו בידיו, ללכת למקומות
שמתופפים בהם — פעם היה זה שער העיר,
היום אלה הם שערי העיתון, הטלוויזיה, הרדיו
— ולהכריז על מרכולתו תוך שהוא מתופף:
הנה אני.
בדיוק: הנה אני, יותר מאשר: זוהי מר
כולתי.

שאינו
מוחש. וראה מיקרהו של רן בן־אמוץ,
מנוחתו עדן.
כיצד קם כל זה ונהיה — ובימי דור אחד
בלבד?
ובכן, התשובה מורכבת ומסובכת עד
מאוד. ולה אלף עיניים. כמו למלאך־המוות
במקורות שלנו.
אבל לפני שננסה להישיר או להשפיל
מבט בכמה מהן — הרי סיכום פרק א׳ .לא רק
אברהם בן־יצחק ודויד פוגל, רחל ואלישבע,
ברנר, שופמן, גנסין ויעקב שטיינברג. אפילו
נתן אלתרמן ואהרון מסקין, דויד הנדלר וחנה
רובינא, יונתן רטוש ואליהו טסלר, אמיר
גלבוע ולאה גולדברג — היו מעדיפים
שתצא נשמתם בטהרה ובלבד שלא יצטרכו
לחזור ולספר, ערב צאתו לאור של כל ספר
חדש פרי עטם, אימתי אנסו/נאנסו באחרונה,
כמה סבלו מנחת זרועו של אביהם מולידם,
מדוע הם חשוכי־ילדים או בתולות זקנות
וכמה מציקים להם רגש־הנחיתות ותחושת־האפסות
שלהם.

מבחינה זו מצבם של סופרים וזמרים, שחקנים,
משוררים ואנשי־בידור גרוע אף
ממצ התחרות והשוק
בם של רוכלים בשוק. אלה האחרונים מסתפ
מדוע? האם באמת היו כל הראשונים כבני־קים
בזה שהם עורמים את ערימות המלפפוארם
ואילו אנו כולנו חמורים אבות לחמורים
נים או העגבניות, הגרביים או התחתונים
שלהם על דוכנם. לכל היותר, הם עומדים או אתונות?! האם היו כל אלה נפילים, ואילו
וצועקים מפעם לפעם ״שניים בשקל״ או ״קי אנחנו כולנו — ננסים שבננסים?!
שאלה היפותטית. שהרי את התשובה אי־לו
בחמישה״ או מקוננים את ה״בעל־הבית
אפשר כמובן לקבוע בוודאות.
פאנצ׳ר״ המסורתי.
האם מפני שינוי העיתים והאופנה קרה לנו
גורלם של אמנים יוצרים מר הרבה יותר.
הדבר הנורא הזה?
על הפרקמטיה שלהם — הספר, ההצגה,
ושמא גם ידינו שלנו במעל, שבא עלינו
המופע — אין מניחים להם לדבר אלא בצימ־מרצוננו
שלנו להכין לעצמנו מעט ״עיתונות
צום־שבצימצום, מילה בסלע, ובכמה עיתונים
טובה״ טרם שיבואו ה״מבקרים״ שנואי־נפשנו
ושבועונים אף לא זה.
לכלות בנו את זעמם בסיגנון הרווח במקומנו
תחת זאת מודיעים להם: רצונכם בפירסו־כיום
הזה?
מת־חינם, שלמו בשבילה, במטותא ...אדרבה,
ואולי — כמאמר המארכסיסטים —
שלו נעליכם מעל רגליכם, הסירו את מכנסי־הביקוש
הוא שהוליד, במיקרה זה, את ההיצע
כם ועכשיו ספרו לנו, באמת ובתמים, כשוטים
וזה, בתורו, הוליד את ההכרח.
לכל דבר, אימתי ביקרתם באחרונה אצל
נכון, מעולם לא היו בישראל כל כך הרבה
הפסיכיאטר, מה שלום אמכם הזונה, האם זכר
עיתונים ושבועונים וירחונים ומקומונים
הכיבשנים ההם עוד מדיר שינה מעיניכם, את
ושמוקומונים וערוצים וגלים שכולם זועקים
מי אנסתם באחרונה ומהי מצוקת הסמים
— כאותן עלוקות — הב הב!
הזאת שעליה מרננים שהיא שורה במעונכם.
וגם זה: מעולם לא היתה תחרות כזאת בין
ולזאת ייקרא פירסומת־חינם!
סופר לסופר ובין סופר לזמר, בין מנחש־באוב
והסופרים והאמנים והמשוררים והמחר
למשורר, בין שחקנית למכשפה, או ידעונית.
ללות — כמוהם כפוליטיקאים ואנשי־הצי־תחרות
על כספו והוקרתו ותשומת־לבו של
בור ואולי אף יותר מהאחרונים — ניצבים
קהל־הלקוחות.
שם בראשיתו של מסלול־החתחתים הכפוי;
והכל — באיצטדיון, תחת כנפי השמיים
מיקצתם בחיוך מר כלענה, מיקצתם אבלים
(אבל לא השכינה!) ובכיכר־השוק. ובאיצטדיון
וחפויי־ראש, ומיקצתם בהשלמה של מלאכי־או
בכיכר־השוק — כל מי שציווחתו רמה
שרת או פאקירים הינדיים.
משל חברו — נשמע יותר. וכל גימיק —
שהרי כך השמיעו באוזניהם בהוצאות־מגמק.
וכל מי שזוכה ומגיע לקהל צופים/
הספרים שלהם, כן יעצו להם אמרגניהם, כך
קוראים גדול יותר — מאושר יותר.
הורו להם היחצנים שלהם וכך גרסו באוזניהם
הוא מאושר יותר והמו״ל/האמרגן שלו
גם רעיותיהם ופילגשיהם, ומה שגרוע עוד
מאושרים יותר והחותנת והפילגש מרוצות
יותר, כך אומר להם גם ליבם.
ממנו יותר ומקנטרות אותו פחות. אפילו אם
הדרך להצלחה עוברת כיום בכיכר־השוק,
זה־עתה או עתה־זה(כפי שצריך לומר בעבואין
בילתה.
רית, אללי!) הם־עצמם שימשו נושא לחשיפה
ובשוק אין רוצים לשמוע על שופנהאואר
של הזוכה המאושר שלנו אשר עמד וגילה את
ומוצרט, או הגיגים על בריאת העולם. בשוק
קלונם/קלקלתם/הפרוורסיה שלהם, או את
מבקשים הקונים לראות את המלך כשהוא
עצם קיומם, לעיני כל. ו״כל״ פירושו כאן
עירום. השוק מבקש רק מלכים עירומים. מלך
חלק מאותן אלף עיניים של מלאך־המוות.
אחר, לבוש מחלצות חג — שייסע לריו או,
עכשיו נעיף עין(אחת) בברירה שלפניה
לחילופין, לארמון באקיגגהם או בית־המ־עומד
הסופר/המשורר/האמן שלנו. ובכן,
שוגעים.
אפשר לו שיבחר אחרי רבים להטות, כמאמר
וכך הפכנו כולנו למלכים (בעיני עצמנו)
הפיתגם. ומי יבוא אליו בטענות על כך —
עירומים. ונמצא אפילו מי שהופך את הנגע
בחברה שהיא כולה ״עממית״; חברה שבני־למשאת־נפש.
אם באמת ובתמים ואם למר־הטובים
שבה ירדו מכבר מניכסיהם, עולם
אית־עין בלבד.
שכולו שוק רוכלים גדול אחד של קונים
ולפעמים הגבול בין זה לזה דק וכמעט

ומוכרים, של קחתן, של מיקח ומימכר דחופים
ובהולים, בלא סובלנות וסבלנות אפילו עד
יום מחר ומחרתיים, אשר בהם נמות...
בעבר האחר הוא כמובן מסתכן בכך
שהמו״ל שלו יאמר לו, באמצעות היחצן
הממונה על דברים ממין זה: תא שמע, חביבי.
אני כסף לפירסום אין לי, כירוע לך. שהרי מי
כמוך יודע ומכיר את מצבי הכספי (אבל

השאלה המטרידה(אותי, לא אתכם) ,מדוע לא
הוצאתי שום ספר חרש מזה שנים.
אבהיר: פשוט אינני רוצה לחזור ולספר
כיצד היה אבי — קצין־פרשים טטרי שתום־
עין — עומד ומתעמר באחותי בבית־המרזח
המישפחתי, לעיניה הקמות של אמי, רקדנית־לשעבר
בבית התמחוי של באהיה.
לא, ולא רק זה. אני אפילו על ימי בית־

חשיפה: מקור ותרגום. או:
שת• •צירות — באבן ובבשר
במוסיאון הפתוח בתסן נפתחה בימים אלה תערוכתו של האמן יהודה ניימן
המתגורר דרך־קבע בפאריס. בתערוכה (אוצר: עמוס קינן{ פסלים, קולאזיים,
תחריטים והדפסים על מתכות, וכן תצלומים אטנותיים של האמן השולס
בטכניקות רבות. בהקדמתו־לקטלוג של מבקר האמנות הצרפתי פייר רססאני,
מתואר יהודה נייטן באחד האמנים המובילים כיום ב־זז^160-ין, האמנות
המיכאנית המושתתת על ״שימוש בלעדי בשיטות מיכאניות לשיחזורה של
התמונה ״.ובהמשך :״ללא היסוס אני מוקירו בצייר האירוטי הגדול של ימינו;
האיש שביצירתו״ .הבשר נהיה אהבה״ ו״כל אדווה קלה שבקלות על עור
הדוגמנית״ מועתק אל האבן. במבוא של עמוס קינן, באותו קטלוג, הוא כותב:
״בתקופת השפע והצריכה, קשה להיות לווייתן וקשה להיות סרדין, אם אינך
מקדים את מתחריך בטכנולוגיה חדשה, בשיווק אגרסיווי, ביחסי־ציבור. מי
שאינו משתנה ללא-הרף, נותר מאחור, נשכח. ואם מדובר באמן, אומרים עליו
שנשאר תקוע, שעבר זמנו. במטחנת־הבשר הנוראה של מרכזי האמנות הגדולים,
נטחנים ביחד אריות ותולעים, לווייתנים וסרדינים, והם נמכרים כמזון מרוכז
לציפורים בכלוב, לדגי נוי, להאכלת ציינצ׳ילות בחוות לגידול פרוות ואת בשרן
הטחון של הצ ינצ ילות שפרוותן הופשטה מעליהן, לרעבים ביבשות הרעבות״.
הסופר גם יודע הכל על רבר הווילה שאותה
בונה אותו מו״ל בכספי ה״נזילות״ שלו) .ואם
אין אתה לך — מי לך.

התפשטות הגשמיות
והנה כבר השבתי לכם, כבדרך אגב, על

הספר ותור הזהב של הילדות ועירן הכסף של
שלונסקי־אלתרמן וימי הפליז או הארד של
חבורת־הרחוב שלי ומה שזו עוללה לנפשי
הרכה — אפילו על כל זה אין לי חשק לספר.
נשאלת השאלה, האם מסע ״התפשטות
הגשמיות״ הזה באמת הכרחי, כפי שנדמה
ליחצנינו, ואפילו לנו עצמנו — בעיתות

חולשה?!
התשובה היא שוב בבחינת תרתי דסתרי.
הוא הכרחי — בחברה הצרכנית. כלומר,
בחברה זו שבה אנו מוצאים את עצמנו, בטובתנו
ושלא בטובתנו.
כשיש עשרה סוגים מתחרים של מזון לכלבים
— מי שמתופף בתוף־הפח הקולני
ביותר זוכה. אין קארטלים באמנות!
והוא אינו הכרחי — למי שמגלה עצמו
מרצון מחברה צרכנית וזללנית זו, הצורכת
ואחר משליכה את הנצרר מאחורי גווה, והוא
חזק ריו לשלם את מלוא המחיר על יציאה-
בגלות זו. כלומר, הוא מוכן לראות את מוצריו
מרקיבים על המדף.
זה — במיקרה הטוב. במיקרה הרע —
והשכיח — לא יגיעו כלל למדף ולחלון־
הראווה. אם יימצא בכלל מישהו שיאפשר
להם לראות אור ציבור ויחסי־ציבור.
אם כף — מה עושים? מכאן — סקילה
ומכאן — חאריבדיס. סקילה והתעלמות והיעלמות
ציבורית ועיתונאית המלווה ייסורי־מצפון
והלקאה עצמית. ומכאן, חאריבדיס.
שנגזר כנראה משורש חרבון. חרבון בהוראה
הפיוטית וחרבון בהוראה האחרת.
אבל כלפי מה ומי אמורים כל דברי אלה?
ובכן, כלפי מי שהכותרת מרמזת״ אליהם:
כלפי הארזים. ובמיקרה זה, כלפי רם עברון,
האיש המכובד עלי ביותר בכל הטלוויזיה
הישראלית כולה(את כל האחרים הרי זרקו),
שערב צאת רומאן ראשון שלו, מקום שלישי.
ירד אף הוא מכס־המנחים והמנצחים אשר לו
ונתראיין אצל מי שהיה האיש המכובד עלי
ביותר בכל הטלוויזיה הישראלית כולה עד
שהיגלוהו למקום שהיגלו, ירון לונדון, וסיפר
לו שיש לו בעייה של עודף־מישקל, וכי מה
שמציק לו הוא שלפעמים הבימאי תופס אותו
מ״זווית רעה״ והוא נראה אחרי הדיאטה ״עוד
יותר שמן מאשר לפני הדיאטה.״
וכבר מתקומם עלי הריאליסט־מתעב־הרו־מנטיקנים
שבי: מה זה היה לך, וכי רק באלילים
חשקה נפשך?! ולהודות בכך שאפילו
האשה היפה ביותר בפאריס מחרבנת(מלשון
חאריבדיס) אין אתה מסוגל?! עד כדי כך נותרת
נערותי (א נאר באידיש) ,נער מזוקן
שכמותך?!

אצלנו ואצלם
אמת־יציב, מקבל הרומנטיקן על עצמו את
הדין, יש משהו בדבריו, אחי לפיצול האישיות.
אכן חיים אנו בעולם של ״גלאזנוסט״,
של פתיחות(ופחיתות) חדשה, עולם שכמותו
לא ידעו ועליו לא חלמו אבותינו ולא ידענו
ולא חלמנו אף אנחנו עצמנו עד שנתרגש ובא
וחבט לנו בפרצופנו. והרי הוא, כלומר, עולם
פתוח וחופשי זה, צאצא חוקי הוא לעולם
המתירני והפלוראליסטי, הדמוקראטי והסוב־לני,
העולם מנתץ האלילים והורס הטא־בו׳אים,
שלמענו נלחמנו, בני דורי ואני, וילדי
הפרחים ודורם, והסטודנטים של 1968ו־עימס/עימנו
כל שוברי המוסכמות הגדולים:
מפרויד ועד הרברס מארקוזה, מברכט ועד
ז׳אן ז׳נה, מוואלטר בנימין וסארטר וברט־ראנד
ראסל ועד למיכאיל גורבאצ׳וב.
אבל — יבקש איש־הפשרות הבלתי־מתפשר
שבי לסיים את הוויכוח בין שני ניצי
— (א) אנחנו חיים בארץ הגירה קטנה ובתרבות
שולית ואוכלת־עצמה־לדעת ששורשיה
אוויר וימיה פרץ וצווחה ולילותיה מיל-
חמה ואלימות וזוועה( .ב) אין לנו, לפי שעה
מכל מקום, אותן שמורות עילית או צמרת
אינטלקטואליות ותרבותיות (בנוסח הישן).
אין לנו אוכספורד וקיימברידג׳ והיידלברג
והסורבון — כי אם בר־אילן ויקיריה ו״אור
שמח״ וסביבותיה.
תג) אולי מה שנורא מכל, אין לנו אותם
צדיקים חסידי אומות העולם ]פעם חשבנו
לתומנו — או לטומטומנו (מישחק״המלים
הוא של רטושז, שזהו הכלל, לא היוצאים
הבודדים ממנו! השופטים יצירה לגופה, בחוש
דק, בכתיבה תמה וחריפה כאחד, כבני תר
בות.
אלה המסוגלים ל״חשוף״ גם יוצר/
סופר/אמן שמטעם זה או אחר אינו מסוגל
ל״חשוף״ את עצמו.
לא, אצלנו ובראיונות שלנו, לא יניחו
ליוצר להסתפק — כמו חתן פרס הנובל
קאמילו חוסה סלה(ראה המוסף הספרותי של
ידיעות אחחנות — )27.10.89 .ב״חשיפות״
נוסח:

מעולם לא היית רען
אני חושב שלא. זה, על כל פנים, פסקואל
דוארטה (שם גיבור סיפרו, כלומר אין הוא
מדבר על עצמו).

והיי לד סיבות להיות רען
אני מניח שלא חסרו לי, כמו לכל אדם.
כדרך ששום מראיין ישראלי העושה
מלאכתו נאמנה לא יסכים לעשות פירסומת
לאדם ה״מסרב לדבר על עברו״ (ר׳ אותו
ראיון).
אולי משום כך המצוי במקומנו מכוער
כל־כך והרצוי — לא משאלת־לב רומנטית
הוא, כי אם צורך־חיים חיוני.
פשוט כדי שרם עברון לא יצטרך לספר
לאיש — זולת רעייתו ורופאו — על בעיות
המישקל שלו, שאינן רלוונטיות לתפקיד
שאותו הוא ממלא במידה כזאת של כישרון,
ושירון לונדון לא יצטרך לכתוב, באותו
ראיון, על מאיה שהיא ״מרבה חפוזים מאחורי
גבו של בעלה״ — פשוט כדי שהוא, ירון,
יישאר גם הוא א 1בעיתון חדשות ובעיתונו
שלו ובקרב האספסוף המקומי.
הסכנה היא ריאלית מאוד, לא מדומיינת.
קיראו מה שרם עברון מספר על הדרך שבה
״כתב את עצמו להתקף־לב״.
ומי שמסוגל לכתוב את עצמו להתקף־לב,
תארו לעצמכם מה שהמשמיצים מסוגלים
לעולל לד(״אני יודע שכמה ביקורות קטלניות
נכתבות כבר עכשיו, עוד בטרם קראו
המבקרים את הספר״).
ומי ילין עליו על שהוא מנסה לבצר לעצמו
חייץ כלשהו בינו לבין אותם משמיצים
וקטלנים מוכרים כה יפה.
אבל מי כמונו יודע גם את המחיר שאדם
רגיש החושף, נוכח כל אותן אלף העיניים, את
ה״איכס״ — ציטוט — שבו(״איכס״ בהוראה
של. פכס״ או ״פיכס״) משלם. והלא יש גם
סופרים/ציירים/אמנים פוריים המפרסמים
ספר, מציגים תערוכה, יוצאים בהצגה או
בתוכנית־בידור חדשה אחת לשנה!
לא, רק דבר אחד יש בכוחנו להבטיח לו
לרם עברון, המראיין המתראיין על־אונסו.
וזה, כי כאן, במדור זה, יש לסיפרו כבר מבקר
אוהד אחד — עוד בטרם קרא את הספר.
אבל הרי לא על כך אנו מדברים.

בימת הוויכוח

מקסי ם גילן

בלי אלילי
חמש מלקות, שונות ונפרדות זו מזו, חובט
בי ידידי וחברי נתן זך בתגובתו על דברי
בנושא יונתן רטוש ויאיר שטרן. מן הראוי
להגיב עליהן, לשם בהירות הוויכוח:
( )1נתן מצטט אותי במקוטע. המישפט
שבו הוא רואה הוכחה לראיית השחור־לבן
שלי, כשהוא נקרא במלואו, בא להוכיח אותו
דבר עצמו שזו טוען, היינו שבמי־שורים
מינוריים אין שחור ולבן מוחלטים, גם
לא כשבמישור העיקרי המאבק היה בין טוב
לרע אבסולוטי. לגבי נקודה זו אפשר להגיד
לנתן: היזהר מלהגיב מהר מדי.
( )2אם נתן ואני תמימי־דעים שאין לבן
ואין שחור מוחלטים — לפחות במישור
המינורי — מה רע לשים מרכאות למעצמות־

הברית? הרי לא עשיתי זאת ביחס שלהן
להיטלר, אלא לגבי היותן נקיות מרכב. ייזכר
שברית־המועצות הספיקה אז כבר לגרש
שלושה מיליון טאטארים ולגרום למשהו כמו
שלושה עד חמישה מיליון איש שיגוועו ברעב
בעת ״מדיניות הנ.א.פ התוכנית הכלכלית
החרשה: האימפריה הבריטית עינתה,
הרגה וכלאה אלפים (יש עוד בארץ רבים
הנזכרים במרתפי הסי־אי־די הקולוניאלי)
והוסיפה להרעיל את סין בסמים קשים;
והמימשל האמריקאי לא זו בלבד שסייע
להעברת האיגודים המיקצועיים לידי
המאפיה כדי שלבעלי־ההון יהיה שקט, אלא
כלא עשרות אלפי אזרחים אמריקאיים
במיכלאות, במשך שנים, אחרי שהחרים את

סוציו־פוליטי מקביל, כל אחד במיסגרתו.
מפא״י שרתה את האימפריה ונהנתה ממעמד
עדיף, יחסית למיפלגות הימין הבורגני
הציוני. זוהי עובדה. למען שמירת סטאטוס־קוו
זה נלחמה מפא״י באצ״ל ובלח״י שנאבקו
נגד האימפריה, ער להסגרת לוחמי האירגו־נים
ה״פורשים״ לידי אויביהם הבריטים. גם זו
עובדה היסטורית. בדיוק כך נהג קוויזלינג
לגבי אירגוני־המחתרת האנטי־נאצית בארצו
— כדי לשמור לעצמו ולמשתפי-הפעולה
שלו זכויות־יתר.
ולסיום: למדתי לא לדון בקטגוריות

מוחלטות בשנות ה־ ,50 ביום שבו גיליתי
שאני, שהייתי אז לאומן עברי צעיר, חסר־ניסיון
ורומאנטי, נמצא בצוותא, בבית־הסו־הר,
עם לאומן ערבי־פלסטיני — וששנינו
צודקים, כל אחד מזווית־ראייתו. מאותו יום
גם ניתצתי(אם היו לי כאלה בכלל) את כל
אלילי־נעוריי. כיום כבר מזמן אין לי אלילים:
רק רצון בוער להבין עד הסוף, את המצב, את
עצמי ואת מתנגדי; ואחר־כך לעשות את
הדבר הנכון בעת הנכונה, מבלי לנסות לייחס
למעשי צדק היסטורי מוחלט, טוטאלי או
אלוהי.

פאריס

הת!1נלות

מחמת היעדרותי מן הארץ מתפרסמת
רשימתו של מק סי ם גילן באיחור ועל כך
אני מתנצל.

נתן זד

עם פרסום
רצח ברחוב דיזנגוף
מקסים גילן
רכושם, רק מפני שהיו ממוצא יפאני. לזה
אפשר לקרוא ״לבן מוחלט״ רק במונחים
גיזעיים־גזעניים.
יתרה מזאת: שנים רבות, לפני מילחמת״
העולם השנייה, קיוו בריטניה וצרפת שהיט־לר
וסטאלין ישמידו זה את זה, שגרמניה
הנאצית תשמש ככלי להריסת הבולשביזם.
גם הדוכס מווינדזור(המלך האנגלי לשעבר),
ובייחוד אשתו, היו בעלי השקפות פרו־נא־ציות
ואירגנו שדולה סודית למען היטלר
בקרב האצולה הבריטית. רק היטלר עצמו
הצליח לשכנע את העם הבריטי ליהפך
לאויבו, ולהחזיר לשילטון את הגאון הברד
טאלי והריאקציוני וינסטון צ׳רצ׳יל, שהיה,
הוא, אנטי־פאשיסט אמיתי למרות ריאקציה
ניותו(עוד פרט שאינו בשחור־לבן!).
ע) לא טענתי שיאיר ורטוש נידונים
(תרתי משמע) כיום מחוץ להקשר. התכוונתי
להגיר שהיו אז ויש תמיד הקשרים רבים.
עסקתי ביחס שבין ההקשר העיקרי להקשרים
האזוריים. ממילא, יש ויש טעם להתווכח על
נקודה זו.
( )4לא צריך להסכים עם השטן או עם
פאוסט כדי להבין מה מניע אותם. לוציפר
אינו ״דמות חיובית״ אך הוא נלחם באלוהים
מתוך גאווה ...שטנית; פאוסט רוצה חיי־נצח.
מסוכן להתייחס ללוציפר־רטוש וללוציפר־יאיר
כדי לנגח את מאיר כהנא או את רחבעם
זאבי. ההם שגו מתוך גאווה וייאוש: אלה
שוגים מתוך קטנות, אנוכיות ורשע. ההם
נאבקו במימסד/שילטון. אלה מנסים לחזק
את המימסד ושיטות־הדיכוי שלו.
( )5מוצדק־גם־מוצדק, אפשר״גם־אפשר
להשוות את דויד בן־גוריון ומרעיו לקוויד
לינג הנורבגי וחבורתו. לא משום שהאימפריה
הבריטית היתה דומה לרייך השלישי,
אלא משום ששני האישים מילאו אז תפקיד

נראה שהצלחת סיפרה הבלשי של בתיה
גור, רצח בח 11 לסיפרות, מעודדת אחרים.
השבוע יצא לאור, בהוצאת תמוז, סיפרו של
צבי הרולד — ״כמות לא־מוכרת״ עד כה
בקריית הספרים שלנו, בשם הארוך במיקצת:
כך בורחים עצים — או — רצח ברחש
דיזננזף. הדמויות מוצגות בראש הספר, לפי
המתכונת האמריקאית, והן כוללות את
״יעקב חדד — חוקר פרסי״ ,סמי איש השב״ב,
פייר אבוטבול — בעל בוטיק אופנה ופקד
חיים — קצין במיחלק החקירות של מרחב
אילון. אם חיים — אשכנזי, הרי שעקרון
הייצוג העדתי נשמר בבלש שלנו בקפדנות:
ארבעה ספרדים מול שלושה אשכנזים ו/או
ילידי הארץ.
איש השב״ב סמי מוצג כמי ש״נראה
כאינטלקטואל ממושקף״ (רגע־רגע, הוא
ממושקף או רק נראה כממושקף?) ,קשוח,
דובר ערבית שוטפת ומי שמכיר את ״תכונותיהם
ומנהגיהם של הערבים, לא רק מהספרות
אלא מחיי יום־יום בקירבם״.
על מישקל זה מותר לעימאד ידידי מסכנין
לומר שהוא כבר מכיר את ״תכונותיהם ומנהגיהם״
של היהודים. כל היהודים, כמובן,
שהרי כולם עשויים מיקשה אחת...
במבוא לספר — אף הוא על פי המתכונת
האמריקאית הידועה (ארל סטנלי גארדנר)
אנחנו קוראים:

״כשמישהו נרצח, מתחילה החקירה
בין אלה שבאו איתו במגע, או בין אלה
שיכול להיות להם עניין במותו. אך כש נמצאת
גופה שלא ניתנת לזיהוי, הבעייה
הרבה יותר סבוכה. הסיפור הבא מדגים
את כישוריהם ומסירותם של אנשי״ה־ביטחון
ואנשי הרפואה המישפטית. הע רצתי
ותודתי נתונה לאנשים אלה שבז כותם
אפשר לישון בשקט ...חוץ מאשר
במיקרים בהם אתה מתעורר לקול נפץ
ושמשה מתרסקת לאלפי רסיסים״.
(המשך בעמוד )33

״או גבולי,״ הוא אומר. לא חולה נפש. לא מפגר. כשהוא

רעב הוא הולך

,שו מ ר ראשו״ טו

ני גבולי,״ אמר ישראל ושם בדוי)
/ /ר ) לעורך־הדיו אמיר רנן, כאשר נפגש
איתו בבית־החולים לחולי־נפש. ישראל (,)30
יליד הארץ, מודע היטב למצבו הנפשי, מכיוון
שמגיל 8הוא מטופל, ונמצא במעקב הרשויות
השונות. האבחנות כולן אומרות שישראל
אינו חולה־נפש. הוא גם אינו מפגר, אולם
מנת־המישכל שלו היא על גבול הפיגור.
למרות מיגבלותיו, מצליח ישראל לחיות
חיים מעניינים מאוד. בכל בוקר הוא קונה את
כל העיתונים, קורא בהם על האירועים הצפויים
ודואג להשיג כרטיסים לדברים המעניינים
אותו.
הוא לא ויתר גם על השתתפות בחלוקת
פרס־ישראל. הוא טילפן ללישכת ראש־ה־ממשלה
ודאג להשיג לעצמו כרטיס.

והגיע בכוחות עצמו לביירות. על פרשה זו
הוא עומד לדין.
במיקרה אחר, כאשר שהה באילת, התפשט
עירום ונעצר על־ידי המישטרה.
ישראל אוהב את חיי הנדודים. הוא מס
רואים
מ״ד עוהוא
שונה ממאה א לו
אושים אחדים, וזה
מספיק!־ אומדים הוריו

תובב בכל הארץ, משיג מקום לינה בישיבות,
בא לאירועים המוניים ונהנה מהחיים.
בשנתיים האחרונות נמנע מישראל מלהסתובב
כרצונו. בתיק פלילי משנת 1986
הורשע על־פי הודאתו בכך שתקף את אמו.
הוא אושפז, על־פי צו בית־המישפט, בבית־חולים
לחולי־נפש.
בדיקות חוזרות הוכיחו שישראל אינו חו־לה־נפש.
אין הוא מקבל כל טיפול בבית-
החולים, והרופאה הממונה עליו טוענת שמקומו
אינו שם. אולם מכיוון שהוא מאושפז
בצו בית־מישפט, והוריו מתעקשים שימשיך
להיות מאושפז, אין אפשרות לשחררו משם.
ישראל זכאי לחופשות מבית־החולים, אולם
מכיוון שאינו חוזר בזמן שללו ממנו את
החופשות ואישפזו אותו במחלקה סגורה. שם

מס ואינו אלים.
אחרי שהשתכנעו שאין צורך באישפוזו
של ישראל בבית־חולים לחולי־נפש, פנו עור־כי־הדין
רנן וציפורה האופטמן, בשם האגודה
לזכחח האזרח, בעתירה לבג״ץ. הם הסבירו
שאינו חולה־נפש ואינו מסוכן, לא לאחרים
ולא לעצמו, ומקומו אינו במוסד סגור. הם
ביקשו מבג״ץ לתת צו לשחרר את ישראל
מבית־החולים.
הוריו של ישראל, שהם מעל גיל ,70
מטופלים בבת חולה ומתקשים לטפל גם
בישראל. הם מתנגדים בכל תוקף לשיחרורו
מבית־החולים. בגלל סיבה זו צורפו גם הם
כמשיבים פורמליים לעתירה לבג״ץ.
ברור שאין זה קל לטפל בגבר מגודל,
שאינו מתפקד כהלכה, ושהוא ספוג רוח־

הוא 1כח ג חלוקח
פרס־ישואל, ליווה
אח שימעון פרס ג־מסע־הבחידות
שלו.
הוריו מ תעק שי ם
לא שפזו, ל מרו ת
שאיזו חולה־נפ ש
אילנה אלון

פרקליטה האופטמן
בתקופת־בחירות הוא פורח. בבחירות הקודמות
ליווה את שימעון פרם במסעותיו
על־פני המדינה. הוא הצליח להתקרב אליו
עד כדי כר, שצולם איתו בתמונה שהתפרסמה
באחד העיתונים. בכותרת תואר כשומר־ראשו
של פרס.
אורח בחתונות
* * לילותיי של ישראל הן לפעמים מפתי־
^ 1עו ת. בתקופת מילחמת־הלבנון הצליח
לשכנע את הוריו להלבישו במדי־צה״ל,

ה אגודה לזכויות
האזרח התערבה.
היא טוענת שהוא
לא!גריך להיות סגור
כל ימי חייו במוסד

הוא נמצא בחברת חולי־נפש מסוכנים, כשהוא
חסר־אונים.
התושייה לא עזבה את ישראל גם במוסד
הסגור. הוא השיג את מיספר־הטלפון של האגודה
לזכחת האזרח והתקשר איתה. שני עור־כי־דין
צעירים התנדבו לטפל בעניינו. הפרקליט
אמיר רנן ביקר אותו בבית־החולים לפני
חודשיים.
ישראל היה מתוח מאוד לקראת הפגישה.
הוא גבר גדל־מידות, גבה־קומה וכבד־גוף.
בגלל מיגבלותיו השונות אין הוא יכול להתגלח
בעצמו, והוריו טוענים שאינו יכול אף
לקנח את ישבנו בעצמו. אולם הוא עדין, מנו״

נדודים. רוב המריבות בבית היו על רקע דרישותיו
של ישראל לעיתונים ולאוכל. בגלל
יצר ההרפתקנות שלו הוא דורש שיקנו לו
בכל יום את כל העיתונים, גם את הנדירים
שבהם. ובגלל מימדיו הפיסיים הוא נזקק למזון

עירום באילת

ך* אשר הוא מסתובב לבדו, רחוק
</מהבית, הוא פותר את בעיית המזון בכך
שהוא מבקר באולמות־שמחות, עובר ליד
שולחנות־הכיבוד וגורף כמויות של אוכל

שמחות של זרים וגורף כמויות־אוכד

— ד ף חדש
(המשך מעמוד ) 15
השלישי. מלך פרוסיה הפך ב־ 1970 לקיסר
גרמניה.

פרוסיה אינה רק מושג גיאוגרא-
פי. היא גם מושג רוחני, היסטורי.
בגרמניה המערבית יש כיום איזון בין הדרום
הקאתולי והצפון הפרוטסטנטי. חבל־הריין,
שבו שוכנת העיר בון, הוא בעל אוריינטציה
היסטורית מערבה, לעבר צרפת ואירופה
המערבית. ואילו פרוסיה הסתכלה לא אחת
בהיסטוריה שלה מיזרחה, לעבר המרחבים
הגדולים של רוסיה.
לתוך תיקו. לעיתים, כאשר הוא נזקק
בדחיפות לכסף, הוא מקבץ נדבות. כאשר
ישראל נמצא בבית, הוא מקבל דמי־כיס
מהוריו.
האגודה לזכויות האזרח ביררה ומצאה
שישראל נקבע כנכה ־ 10091 בגלל מצבו
הנפשי והגופני, ושהוא זכאי לתגמולים
מהביטוח הלאומי בסכום המתקרב ל־ססס1
ש״ח לחודש. נראה כי הכסף משולם להוריו.
עד כה היה האישפוז בבית־חולים לחולי־נפש
בחינם.
העולם הזה פנה להוריו של ישראל כדי
לברר מה הסיבה להתנגדותם לשיחרור בנם
מהאישפח, אולם האב סירב למסור מידע. הוא
טען שאינו מעוניין בפירסום בשלב זה, ורק
אם הוועדה הפסיכיאטרית, שאליה היפנה

המסוגל להתמצא טוב כל־כך בחיי יום־יום,
צריך להיות סגור במשך כל חייו במוסר לחו־לי־נפש.

אולי הפיתרון הקל ביותר לחברה ולהורים,
אבל זה לא אנושי,״ הם טוענים. הם היו
רוצים לראות את ישראל מסודר במוסד מתאים
שאינו סגור, אשר ידאג לצרכיו הגופניים
ויאפשר לו לחיות את חייו על־פי רצונו.
בינתיים אין בישראל מוסד מתאים. על כן
הם היו מסתפקים בשכירת דירה קטנה עבור
ישראל, ובמטפלת שמישרד־הרווחה ישלח
אליו מדי פעם, כדי שתטפל בצרכיו הבסיסיים.
לפני
חודש ברח ישראל מהמוסד, והוא
משוטט לו כעת להנאתו במדינה. מאז הוא
נראה בכנס של חרדים, בישיבה בירושלים,

הדחף אל המיזרח, הוא פרוסי. היונקרים הפרוסיים,
ששלטו בצבא הגרמני, היו בעלי אהדה
מסורתית לרוסיה.
גרמניה מאוחדת הדשה, שבה תקום לתחייה
המסורת ההיסטורית הפרוסית, תהיה
ארץ מרכז־אירופית, שבה יתמודדו וישתלבו
שתי המגמות — המערבית והמיזרחית. היא
תהיה מטיבעה מרכז של אירופה חדשה, שלא
תהיה עוד ״אירופה המערבית״ בלבד, אלא
אירופה גדולה, מן האוקיינוס ועד לסיביר.

כל המגמות האלה היו קיימות
בעבר. אחרי הפסקה של 45 שנים הן
חוזרות וקיימות. עדות נוספת לכף
שאי־אפשר לבטל את הנתונים ההיסטוריים,
שמקורם בגיאוגראסיה.

(הנושך סעמזד )31
הספר, כולל ״תרשים קטן״ של מבנה רשת
טרור ערבית, כרוך בכריכה קשה מאויירת
באיור חסר־טעם ובו גרזן, אצבעות כרותות
ורגלי אשה בעקבים גבוהים. הכל, או הרוב,
בצבע דם. כצפוי.
הפתעה קטנה מזומנת לקורא על גב
הכריכה. שם מוצג המחבר, צבי הרולד,
כ״רופא בכיר ופרופסור לרפואה״ המתמחה
בכירורגיה אורתופדית: אדם ש״התחנך בתל־אביב
בשנות ה־ 30׳ ושירת בנוטרות ובמילה־מת־העצמאות,
נדר הרבה ברחבי הארץ, למד
רפואה בפאריס ועכשיו פנה לכתיבת סוג
הספרים האהוב עליו(גם עלי).
נשמע מרתק.
אז שיהיה בהצלחה, פרופסור.

מ. אוחיון
תערוכות

סיכזי רפרוראליזם
אם קיים סיכוי לפלוראליזם אמנותי בארץ
הקטנה שלנו, קרוב לוודאי שיהיה זה מחוץ
לתל־אביב. למשל: במרכז על שם סמילנסקי

ך י* מהפכה הגרמנית היא כה מרתקת,
1 1עד כי כמעט ואיננו שמים לב לשורה
שלמה של מהפכות, המתחוללות ברגע זה
בעולם.
ביום שהמוני ברלין רקדו לרגלי שער
בראנדנבורג, נערכו בחירות בארץ שהיתה
פעם מושבה גרמנית: נאמיביה.

יאמר ערפאת הנאמיבי חזר הביתה.
הכובש הדרום־אפריקאי
עשה הסכם עם אירגון-המחבלים.
אחרי 70 שנה, מסר את השילטון
לידי העם הכבוש.
בניו־יורק, העיר היהודית הגדולה ביותר
בעולם, נבחר ראש־עירייה כושי. שני־שלי־שים
של האזרחים היהודיים הצביעו נגדו.
יחסי־הכוחות בציבור האמריקאי משתנים.
במוסקווה נערכה הפגנה המונית גלוייה
נגד המהפכה הבולשביקית, נגד לנין, נגד
המישטר.
נשיא ארצות־הברית עומד להיפגש עם
מיכאיל גורבאצ׳וב — כדי לעזור בהצלת
שרידי המישטר הקומוניסטי מהתמוטטות
פתאומית וטוטאלית.

העולם משתנה במהירות־הבזק.
החרות מנצחת — חרות העמים
וחרות האדם.

^ בל משתנה — אך לא אצלנו. אצלנו
1 1שולטת הסיסמה :״עיצרו את העולם,
אנחנו רוצים לרדת!״

פרקליט רון
בג״ץ את ישראל, תשחרר אותו, יהיו בני־ה־מישפחה
מעוניינים בפירסום.
האב אמר שצריך רק לראות את בנו כדי
להשתכנע שהוא שונה מאחרים .״הוא צריך
להיות סגור במוסד! רואים מייד שהוא שונה
ממאה אלף אנשים אחרים, וזה כבר מספיק!״
האב מודה שבנו נימוסי, וכאשר נשאל אם
בנו מסוכן סיפר את סיפור נסיעתו של ישראל
לביירות, את העובדה שהתפשט עירום באילת,
ועל־כך שזרק אבנים על מונית בחיפה.
״אין כאן עניין של רעים וטובים ״,אומרים
נציגי האגורה לזכרות האזרח. גם הם יודעים
שלהורים קשה לטפל בבנם המגודל והמוזר.
אבל אין הם חושבים שאדם כמו ישראל,

ובמקומות אחרים בארץ. הרופאה המטפלת בו
הצהירה שאינו זקוק לאישפוז, אבל הוועדה
הפסיכיאטרית, שדנה בעניינו כמה פעמים,
אינה מוכנה לשנות את המצב.
בעיקבות הפנייה לבג״ץ התקבלה הסכמת
מישרד־הבריאות להחזיר את עניינו של ישראל
לוועדה הפסיכיאטרית, שתדון בו עד
לאמצע חודש נובמבר. אם תחליט הוועדה
לשחררו מהמוסד, יהיה צורך למצוא מקום
מתאים עבורו, מכיוון שהוריו אינם מוכנים
להתמודד עם הבעייה.
אם תחליט הוועדה להמשיך לאשפזו, ימשיכו
עורכי־הדין רנן והאופטמן במאבקם
לשיחרורו.

אצלנו עדיין שולטת האשליה
המטומטמת, שניתן למנוע בכוח
מעם שלם להניד את דיגלו ולהגשים
את מאווייו הלאומיים.
אצלנו עדיין שולטת האמונה האנאכרו־ניסטית
שהכוח הגס יכול לגבור על מגמות
היסטוריות, שרובה חזק מדגל, שהטנק יעיל
מהכלכלה.
גם אנחנו נלמד בסופו של דבר. אחרי כל
האחרים.
אילו נשאלו עוברים ושבים בברלין לפני
חודש ״האם ייתכן איחוד מחדש של גרמניה
בימינו?״ היו 100 מתוך 100 עונים :״לא!״

גם אצלנו לא מאמינים שתקום
מדינה פלסטינית ויהיה שלום.

דורית יעקבי וחומרים ״עניים״
ברחובות שאותו מנהלת עדה נאמן. בין הרבה
פרוייקטים הוצג בו, בעונה שעברה ,״ציור מן
הטבע״ שחשף פן חשוב בציור הישראלי.
ועכשיו — תערוכה של הציירת הצעירה
דורית יעקבי שהוצגה קודם לכן במוסיאון עין
חרוד. תשומת־הלב וההערכה שלהם זכתה
משמחים ומעוררים תיקוות לגבי שיקול־דעת
של אוצרים.
יעקבי עיכלה את השפעות ה״אמנות העניה״
,התרשמה מן היופי שבחומרים פשוטים,
אבל לא הסתפקה בהישגי קודמיה, אלא הוסיפה
לחפש(ואף מצאה) דרכי ביטוי ייחודיות
מרשימות. יעקבי משתמשת, כאמור, בחומרים
עניים: קירעי ניירות, זפת, שיברי זכוכיות,
חבלים, קרשים, חוטי־ברזל, מיברשת־שיער
ישנה, סיכות, חלקים ממישחק של ילדים.
אין־סוף פריטים מושלכים אל הציור ועוברים
תהליך של שינוי ותמורה כשהם
מקובצים יחדיו, נצבעים, מודבקים אל הנייר
ומתכסים לכה שקופה וקשה.
המיצבור הזה, שעלול היה להיראות מיקרי
וחסר־גבולות, מתוכנן להפליא ומעיד על
תבונת כפיים. התוצאה מורה על זכייה בשני
העולמות: זה של הכאוס וזה של הסדר.
ההצלחה נובעת מקיומם הברור של ניגודים:
בנייה של שבר; יצירה של תהליך התפוררות:
עושר רב בתוך מסה של חומרים בנאליים:
תחושה עזה של חיים, חושניות ויופי בניירות
שהמוות והאבל, החררה, הריק והכלייה
מציצים מכל קפל שבהם; הליכה פנימה לצד
החצנה והתרסה. חומרים יום־יומיים נבלעים
בשפה ציורית שאין לה תרגום מילולי, צריך
לבוא ולהתבונן בשילוב הזה, בחגיגה היפה
שרה כץ
היי•

,.הח״ם משעממים אותי. כשאני 1ר ד או מאפה שלא לקו
ך* יי הגיעו לקיצס. לצערי, אלה ה1
מחליטי ם שם ל מ על ה חושבים
שמקומי עריין פה. אין זה כך. אני מיציתי את
החיים. עלי למות!״
הרוברת: לאה הלוי 78 רתוקה לכסא־גלגלים.
גופה רועד. היא מדברת לאט, אך
דבריה בהירים מאור.
יש הרבה כוח באשה המצומקת, היושבת
בכסא־הגלגלים והנראית כבובה לאחר שימוש
רב. היא יודעת להגדיר בדיוק רב את
תפילתה :״תנו לי לשכב, ולא לקום. לשכב
במיטה, ולעצום עיניים. חייתי את חיי כפי

גוש דן. כדי להתקבל לבית־האבות, צריכים
להמתין תקופה ארוכה. עלות השהייה במקום
היא גבוהה מאוד. בכל זאת, הומה המקום
אדם. עשרות רבות של פנים ריקות של אנשים
זקנים מקדמות את פני הבאים. האנשים
והנשים יושבים בחדר־ההסבה, מחכים
לשום־דבר.
מרים :״כאן, בבית־האבות, לא מאפשרים
לדיירי־הבית להחליט מתי מספיק. יש פה
הרבה מיקרים של התאבדויות. ההנהלה לא
מפרסמת נתונים אלה. מישהו תופס את התאבדות
הזקן כדבר שיש להסתיר אותו. אולי

״אנו, החיים, הסתכלנו על גופתו המרוסקת
בקינאה לא־קטנה. מיד למחרת הגיעו עובדים
מיוחדים כדי לבנות סורגים בכל הקומות
העליונות של הבניין״.
מרים מפסיקה את דבריה. מבטה מופנה
למקום רחוק, היא נראית כמנותקת. כעבור
כמה דקות היא אומרת :״אני פונה אל כל אלה
שדואגים ומשקיעים מאמצים כבירים בהארכת
תוחלת־החיים — הרפו מזה: תנו לנו
למות בשלב שבו אנו מרגישים ששבענו. אל
תעצרו בעדנו. במקום לאלץ אותנו לקפוץ אל
מותנו, עשו זאת בצורה מסודרת. התחשבו

בסקר. זא

חשק בולט, היושבים להם שמוטי־איברים,
איש־איש לעצמו ולמחשבותיו, מבט חלול בעיניים,
מבט של חוסר־תיקווה.
הכניסה למקום כזה תופסת את המבקר בגרונו,
וגורמת למחשבה המיידית שיש משהו
מאוד לא־הוגן במראה של זקנים במלוא
עליבותם, בעלי גופות מדולדלים וייאוש הניבט
מהעיניים. מוכרחים לשאול: בשביל
מה? מי צריך חיים שכאלה?
על ספסל בכיכר־דיזנגוף בתל־אביב יושב
זאב אברהמס ( )77 ומאכיל ציפורים. שש שנים,
כמעט מדי יום, הוא מאכיל את ציפורי-

בשביל אנשים צעירים זה
וראה כמו בע״ה תאורטית
ב שביל אלפי קשישים זו
שאלה החוזרת בכל לילה:
אי רלסצראתה חיי ם
האלה? איר לא להמשיר
ולסבול? ב בי ת ־ ז ק ני ם
יוקרת בגו ש־דו ה רכי בו
ל 13 חו ד ש סורגי םעל
חלונות החדרים הגבוהים.
מיכשול הטו בדרר לשלווה.
רופאים המטפלים בקשישים
טורים , :אנונטצאים
בדילטה ביו שבועת־הרופא
ורצון החולים הקשישים.״ של
מי החיים האלה, לעזאזל?
שרית רום
שחייתי. בכבוד או לא, זה לא משנה. גידלתי
מישפחה, דאגתי לעתיד ילדיי. כעת מספיק
לי. שבעתי מהחיים. אתם, הצעירים, לא מבינים
שמגיע הרגע שבו מרגישים תחושת-
שובע מהחיים. רגע שבו אפילו המוות איננו
מפחיד עוד. אילו היה בי הכוח לקפוץ, הייתי
עושה את זה מזמן. עכשיו כבר אין לי את
הכוח״.
לאה נמצאת בבית־אבות מפואר באיזור

מנהלי המקום מהווים ראי לחברתנו, חברה
המתייחסת לזקן כאל אדם שאיבד את שיקול־דעתו,
ואינו מסוגל לחשוב בצלילות ובקור-
רוח ולהחליט מתי להפסיק. אנו מסוגלים לחשוב,
גם אס מצבנו הפיסי אינו נראה מלבב.
״לפני חודשיים קפץ אחד מהזקנים מאחת
הקומות הגבוהות. איתרע מזלו והוא צנח ישר
על גג־המגן של בית־הקפה. זה היה מזעזע.
למזלו, הוא נפטר בו במקום.

ברצונותינו. כשנבקש להפסיק לקחת תרופות
— הפסיקו לתת לנו. כשנבקש להפסיק לאכול
— הפסיקו להאכיל אותנו. אל תחברו
אותנו לצינורות. תנו לנו למות. אל תאלצו
אותנו לקפוץ״.
ביקור בבית־אבות הוא חוויה קשה. לא יעזור
הפאר החיצוני, לא תעזור הגינה המטופחת.
המקום משרה אווירת־דיכאון. מיפגש
עם אנשים זקנים, הנושאים את גופם בחוסר-

הכיכר. כך הוא מעביר את הזמן. הוא מספר:
״בגיל 65 הוצאתי לפנסיה. בהתחלה מאד נהניתי
מהחופש. לפני שש שנים התאלמנתי,
ומאז, כל מה שנשאר לי זה לבוא לכאן.
״רוב הזמן אני נזכר בעבר. אץ בי געגועים.
יש השלמה. אני רק יודע שעייפתי מהחיים.
החיים משעממים אותי. כשאני נרדם, אני מצפה
שלא לקום בבוקר. זאת תפילתי כל לילה.
להירדם ולא לקום. אני בריא, לא בדיכאון,

תפילתי כ ל ליד ה. אני פשוט שבע מהחי!
אני פשוט שבע. ניסיתי להצטרף למועדון־
קשישים, אבל לא יכולתי לסבול את השיחות
על מחלות, תרופות וכאבים.
״ילדיי מנסים לשכנע אותי לעבור לגור
בבית־אבות. אני לא מסכים. אני יודע מסיפורים
של אחרים מה קורה לאדם שנכנס לבית־אבות.
הרבה פעמים הילדים פשוט מנתקים
קשר, בטוחים שהאיש בידיים טובות, אז לא
צריך לבוא יותר לבקר.
״אני מתקנא בחברות שבהן על הזקנים
ללכת למות בהרים. אולי זה נשמע אכזרי,
פעם חשבתי כך, היום אני בטוח שאם ישאלו

טיפולים רפואיים, שינה וחוזר חלילה.
מה ניתן לעשות לאלה מהזקנים הרוצים
למות, איך ניתן לעזור להם בכך? איך ניתן
לעזור לאותם זקנים שהגיעו להכרה חד־משמעית
כי שבעו מהחיים, אך הם חלשים
מכדי להגיע לקופסת כדורי־השינה?
הד״ר ר״י, מומחה לגריאטריה, נתקל ב־בעייה
מדי יום. הוא מוכן להשיב, אך ללא
זיהוי שמו :״זכותו של הזקן, ברגע שאינו יכול
יותר לטפל בעצמו, להפסיק לחיות. לצערי,
אני יכול לומר דברים אלה רק ברמה
הפילוסופית.

חיים. זוהי עבירה חמורה ביותר. כאדם, מותר
לי להרהר בחוסר־הצדק שנעשה לציבור לא־קטן
של אנשים — לאותה אוכלוסיית״קשי-
שים שהגיעה לרווייה.
״לשימחתי, ואני לא אומר זאת בציניות,
בהרבה מיקרים של זקנים חולים, כשנגמר
להם הכוח להילחם, הם אינם מצליחים לצאת
מהמחלה. הם נפטרים. הגיע לטיפולי קשיש
אחרי ניסיון־התאברות. הוא כעם ואני הבנתי
אותו. הוא שאל אותי האם זה הוגן. איזו מן
חברה היא זו המאלצת אותי לשוב ולנסות
להתאבר. הוא התכוון לכך. הוא גם הצליח.״

מהם כי יעזרו לה לגמור עם זה. היא התכוונה
שיעזרו לה למות. ילדיה מספרים כי היא
עשתה זאת בעורה בהכרה מלאה. היא הסבירה
להם כי עייפה מהחיים, עייפה מהמאבק.
הוחלט להשאירה בבית. המישפחה היתה
לידה 24 שעות ביממה.
אחרי תקופה מסויימת הוזמנה מטפלת
מיוחדת להיות עם חנה כמה שעות ביום. יום
אחר קיבלה בתה של חנה שיחת־טלפון בהולה.
היא הגיעה לרירת אמה, וסופר לה כי חנה
עלתה לגג הבניין וניסתה לקפוץ. חנה היתה
נחושה בדעתה.

אנשים בגילי, ברוב המיקרים הם יחשבו שזה
הפיתרון הנכון ביותר. צריכים לתת לאנשים
זקנים לצאת ממעגל־החיים כשהם רוצים.״
דיכאון ותחושת־בדירות. פחד מגוף שאינו
מתפקד כראוי, מימים העוברים ללא עניין.
יותר ויותר חברים נפטרים. אנשים מאבדים
את בני־זוגם. העולם נעשה מנוכר. המחלות
מכבידות, המעורבות בחברה פעילה פוחתת.
החיים נכנסים למעגל אינסופי של יקיצה,

״כרופא, אני מחוייב לנסות ולהציל כל
אדם. אני חייב להיאבק על חיי־אדם בכל מחיר,
גם אם הוא בן .90 לפני כמה שבועות
נקראתי לחדר־ניתוח בניסיון להחיות זקן כבן
.80 כמה רופאים נלחמו על חייו. מצאתי את
עצמי חוזר ושואל: האם האיש רוצה בכלל
שיצילו אותו? האם הוא רוצה להשאר בחיים?
זוהי בעייה קשה.
״אסור לי כרופא לקבל החלטה על הפסקת

חנה אזר נפטרה לפני ארבע שנים. היא
היתה בת 75 במותה. חנה התאבדה בעזרת
בני־מישפחתה. כל המישפחה לקחה על כך
אחריות. המיקרה לא הגיע לכותרות. במישפ־חה
מלוכדת סוגרים עניינים בפנים.
חנה חלתה בסרטן. בשלבי המחלה הראשונים
היא הסכימה לעבור טיפולי־הקרנות וטיפולים
כימותראפיים. היא התעייפה. המחלה
לא נבלמה. היא קראה לשני ילדיה וביקשה

בהתייעצות עם הרופא המטפל הוחלט להפסיק
לתת לחנה תרופות. תרופות נגד כאבים
היו התרופות היחידות שקיבלה. חנה החליטה
להפסיק לאכול. רצונה כובד. עד לאיבוד הכרתה
היא נשארה בביתה, כשבני־מישפחתה
לצידה. רק לאחר מכן הזמינה המישפחה
אמבולנס. שבע שעות לאחר מכן נפטרה חנה.
היא מתה בכבוד. היתה לה מישפחה שעזרה

_ מתון זה קללה
ה סגו
^ עו 1017ן^/0 /ה

2724

(המשך ם 11מ 1ד ) 19
שאוזניו חדות יוכל על־נקלה לזהות
חריגות רעיוניות, אפילו ממה
שמוגדר כ״קו המרכזי״ בליכוד.
לדוגמה; ״כבר היום מתארגנת
קבוצה של חברי־מרכז מיהודה
ושומרון, שתדרוש להפסיק להקים
יישובים חרשים ביו״ש, משום שהיישובים
הקיימים נמצאים בקשיים,
וחלקם מתמוטטים. קבוצה זו תדרוש
עיבוי וחיזוק של היישובים
הקיימים.״

• אתה תומך בדרישה
הזאת?
״אני בהחלט תומן בדרישה
הזאת. לנוכחות יהודית מרוכזת יש
תרומה הרבה יותר גדולה מאשר
ליישובונים של שמונה אנשים״.

ההבדל בביצי
ץ ץשה עמירב, כיום מזכ״ל
שינוי, מספר שלאנשי אופקי
ודומיהם עמרות יוניות מובהקות
כשלו, אלא שהם לא יעזו לבטאן
בקול רם.

• אתה מכיר את אנשי
ההתארגנות החדשה?

מאח

אביגיל נא

מאוזן:
)1לעולם יישפך כאן דם 3
)3מנחש עתידות עם צפור
(( )3,2,4על פי אראלה דוידו־ביץ):
)9אליל
השבט מתמוטט (:)4
)10 יעבור את הנהר עם מנוע
חשמלי (:)4

פיתרון תשבצופן
2722

)13 מרי במשחק (;)3
)14 מדור שהורחק מעורר סערה
6על פי אראלה דוידו־ביץ);

יוצאים למילחמה לעשות
משפט בסדום 4,4מ):
)17 תלו אותו עד צאת נשמתו

)18 דוד זכה בביקור אצל ליכטנשטיין

)20 מצייתים ביציאות (;)8
)22 בזוגות, ברור מאליו, זה לא
כמו בנפרד (;)5
)24 מה משקלו של סנטוריון
אחרי שכלם ירדו 3
)25 קוץ בעמק 4
)26 הירא אינו מביאה מן השוטים

)28 חוזר ומסביר סכס והם עושים
בידיים (;)7
)29 השליח משדרות רוטשילד

מאוגד:
)2בן לווייתו הנאמן במוסיקה

)4הגעתי עם תוספת, הודיע רב

)5איפה קרל? הוא התעלם
מההוראה להופיע באמצע
התכנית (;)8
)6יצביע בעד המטוסים (;)6
)7דוח סורי נשלח לחצי הישוב

)8כשנגמר השירי מנסים משהו
אחר (;)5
)9חיל האוויר יחזיר את הסופר
אינקוגניטו (;)7
)11 זה עניין של שנון בעצם (;)2
)12 הכיר 15 בשוק ורק אחת מהן
נאה 5,4על פי אראלה
דוירוביץ);
) 16 אנררוגינוס קובע 8
)19 הבוז לנו לחוף הים המר (;)6
)21 יש כסוי לרברים היוצאים
מפיה (;)5
)22 רב וקבל מכה נאמנה (;)4
)23 כורת ברית מתוך חמלה (;)2
)24 בעל המלאכה הוציא את
נשמתו (;)3
)27 השם אינו שלם עם העיתון
הדתי (.)3

למכירה: אום!? נדיר של
גיליונות העובט היה
מאז ראשית שנות המדינה
ל ר ציני םבלבד!
ט ל פון )0 3 ( 7 2 6 3 6 0

״כן, אני מכיר אותם היטב, חלקם
היו איתי בקבוצה שלי, גם אורי
יעקב. יש די הרבה חבר׳ה בתוך
חרות, שבמשך כל השנים נקטו
עמרות יוניות, אבל בשקט. ההבדל
ביני לביניהם הוא בביצים. אמרתי
להם שצריך לעמוד על שלנו, וש־בתחילה
נהיה מעטים, אבל יש
כמונו גם חברי־כנסת ושרים. אבל
כולם מאוד פחדו, וכך אני רואה גם
היום את החוג הזה. מה שהם חושבים
אני יודע: שצריך לרבר עם
אש״ף, שאין מנוס מפשרה טריטוריאלית.
אך הם לא מעזים לומר
זאת. אין לי ספק שזו דעתם, כי
הייתי בתנועה הזו, היינו ביחד בערבים
ארוכים, בימי־עיון.״

• אתה מעריך שהם יבטאו
עמדות אלה בעתיד?
״הם לא ירחיקו לכת לשום
מקום, כי הם מפחדים. תראה מה
עשו לי. חרות של היום היא מ יפ־לגה
טוטליטרית, במיוחד אחרי
עמירב. גם החשיפה הזאת כבר גדולה
עליהם.
״אני מכיר את אורי יעקב. הוא
בחור טוב וריאליסט, אבל הוא לא
יוכל להוביל מהלך מרחיק־לכת.
בפוליטיקה צריך להלחם ולשכנע
את חברי־המרכז. אני בטוח שמתוך
3000 חברי־מרכז 1000 ,חושבים
כך. ראיתי את המיכתב שהם(חוג
אופקים) שלחו לשמיר. הם אמרו
שם דברים כלליים, לא־ברורים.
לחברה אין ביצים, בעיקר לא לאורי
יעקב. זוהי קבוצה אימפוטנטית,
אבל זה רק מראה מה שמתרחש
מתחת לפני השטח. בזמני אמר
שרון שמתחת לפני השטח יש
שלום־עכשיו גם בתוך הליכור. זה
מראה שעמירב לא היה יחיד״.

״לא ידעתי
ולי החבר׳ה מאופקים לא
הרחיקו עדיין לכת, אבל מה
שכבר פורסם בתיקשורת הספיק
כדי לקומם כמה מהחברים בהתארגנות
החרשה, ולהניעם להביע הסתייגות.
חיים
בשארי, לשעבר עוזרו של
שר־התיירות אברהם שריר, היה
בפגישה הראשונה של החוג. הוא
נץ ונחשב כתומך בשר שרון. הוא
לא אהב, בלשון המעטה, את כריכתו
התיקשורתית ב״חוג המתון״

החדש בליכוד. הוא אחד מהמועמדים
לראשות צעירי הליכוד, וזה
לא בריוק מסוג הדברים שיסייעו
לו לממש את יעדו זה.
בשארי :״אני לא יודע איך מוציאים
הורעות לעיתונות, כשלא הסכמנו
אפילו על השם. בכינוס דיברו
יותר על חוג־סלון או חוג־שיחות,
מאשר על חוג אידיאולוגי. כל
העניין הגיע לעיתונות בצורה
מסולפת ומעוותת, כי לא התקבלו
שם שום החלטות. למה שקראתי
בעיתון הארץ לא היה קשר עם מה
ששמעתי בפגישה״.

• א ז לא מדובר ב״חוג
מתון״?
״לאלה שהולכים על פי דין־
תורה, ארץ־ישראל היא מהפרת
והחידקל ועד נהר״הנילוס. אז
בשבילם גם ארץ־ישראל מהים ער
הירדן זה מתון״.

• או רי יעקב, למשל, מתנגד
להקמת יישובים חדשים
בשטחים.
״מה, באמת? זו פעם ראשונה
שאני שומע את זה. אני לא בדיעה
הזאת. אני בעד הקמת יישובים חדשים,
ואני חושב שהאיריאולוגיה
של הליכוד, שהיתה טובה כדי לקבל
את אמון הציבור בעבר, תהיה
טובה גם בעתיד. צריך לכבד ולהדגיש
את ההבדלים בין המערך לליכוד,
ולחזק את הקווים שהיו ברורים
בעבר. רק כך נוכל להגיע
ל״ ,48 כמו שהיו לנו בעבר.
״אני חושב שאנו צריכים להישאר
נאמנים לעקרונות הליכוד. אני
בעד חוגים רעיוניים רבים, אבל רק
בתנאי שנישאר במיסגרת שהליכוד
קבע, ללא יומרה לשנות את
ערכי התנועה, או להלך בין הטיפות,
ללא ראיית המטרה הסופית״.

ללא פחד
ן* בידים במחנה שמיר־ארנס
^ מעידים שמטרת החוג החדש
היא להפעיל על שמיר וארנס לחץ
נגדי, מול הלחץ של שרי־החישו־קים.

העניין הזה משרת מטרה
כפולה•
ניסיון לקדם את התהליך
המדיני.
• הצלת דן מרידור, אהוד אול־מרט
וחבריהם מהדימוי ה״שמאלי״
שדבק בהם, על־ידי כך שיימצאו
יחד עם שמיר וארנס בעמדה מרכזית,
שיופעלו עליה לחצים גם
מימין וגם משמאל במיפלגה. בכיר
במחנה שמיר־ארנס מעריו שמטרת
החוג החדש היא להגיע לתמיכה
משמעותית, בסדר גודל של 50
עד 100 חברי־מרכז, שיהיו בחוג.
בעיית החוג החדש, בדרך לתמיכה
משמעותית בליכור, תהיה
איך להימנע מהיסחפות ״שמאלה״,
ויציאה מהקונסנזוס הפנים־מיפלג־תי,
תוך-ניסיון ליצור מצב שאותו
מגדיר אורי יעקב כך :״שאנשים
יעזו ויגידו דברים בלתי־שיגר־,
תיים, מבלי לחשוש ומבלי לפחד.״
רבים במצן דח־זאב היו השבוע
ספקניים באשר לסיכויי הצלחתו
של החוג החדש. אבל אורי יעקב
מבטיח להתמיד :״יותר משנתיים
אני מקיים עם אנשים שיחות על
הנושא הזה. החלטתי לעשות משהו,
כי האחרים לא עשו. אין לי שום
שאיפות פוליטיות. מה שמאפיין
אותי זה שאיכפת לי. אני חושב
הרבה, ודברים כואבים.לי. גזרתי
על עצמי שכל עוד אפעל בדבר
הזה — לא אקבל על עצמי שום
תפקיד פוליטי שיפריע לי לעשות
זאת.״

העולם הזה 2724

זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה ...0*1זה

מודעות כתענוג

במיסגרת יום־עיון, שנערך לחברי מערכת ״העולם הזה״ ,הירצה אורי סלע על
עיתונות, על פירסום ועל הקשר ההדוק שביניהם. בין שאר הדברים המעניינים, סיפר
סלע כי אחרי שביתת העיתונים בארצות״הברית יעיד מישאל בין הקוראים.
הקוראים התבקשו לענות מה היה חומר־הקריאה שהכי חסר להם בתקופת שביתת*
העיתונים: הפוליטיקה, הכלכלה, הספורט ובו׳ וכוי.
56 אחוזים מן הנשאלים ענו שחומר״הקריאה שהיה חסר להם היה הפירסומת.
במילים אחרות, הקורא אינו מתייחס למודעות־הפירסום רק באל אינפורמציה
צרכנית, אלא כאל חומר״קריאה.
אולי הסיפור הזה מצא חן בעיני באופן מיוחד, כי הוא נתן לגיטימציה לאהבה שלי
למודעות־פירסום. אני קוראת כל מודעת־פירסום המושכת את העין, מבחינה
באיורים, ואף על מודעות״האבל אינני פוסחת.
הנה לקט של הזמן האחרון, ותאמרו בעצמכם אם זה לא מעניין:

ני רנן ל ר־י שיג ר זי נ ם !

תזמורת

לקט הלכות פילגש ומניעת הריון לכל העדות
וחופשיות האשה הפנויה
מנגנים בשקט
שלחו סעטסר• סבויילת
לת.ד 32421 .ייושל*ם

854933

כ תו ב תי חחד שוז :
תפילין בית א־ל
עטרת קדושה

י חוג תקופח , 12 חיפה
פרט לקרובי סטפחוז וטמאים
את מכבדי ואורחי אפגר.

אלישבע אביב (אפסטיין)

מפעל לייצור תפילין מהודרים
מעור בהמה גסה
בכל הנוסחאות
בדיקה תי ק ון מ כי ר ה
תפילין ־ מזוזות -ס פ רי תו ר ה
בדיקת סת״ם ע׳׳י מחשב של מכון
חנייית המפעל;

משמית ״״״ם

בני-ברק, רבי ע קי ב א 23
טל 5793718 03 מען 9606846 03
מ־פעל: ישוב בי ת אל
976158 , 976418־02

מי של אקהרד

דרושטבח

למסעדהבמ טול ה
(כסגנון צרפתי)

תצלום כמודעת־פירסום לקרם מיוחד נגד שפשפת (לחיילים)
הידיים והקרם במקום הנכון. בזמן הנכון

מגורם כמקום

940515־06

אני מעונינת לחתן את בני

דני אלדד מון

מודי עי ם על נישואיהם
ועל שינוי שמותיהם

בחורה רומניה
שגרה עם ההורים בגיל מ־,30-28
גבוהה, רזה, יפה.
01*238914 תל״אביג

ל מיכאל ו דני אלא לי ע ל

אמא למה יש
לך שפם?
הרחקת שיער לצמיתות ע״י גלי רדיו
• ללא מכים • ללא סימנים
• ללא חדירת מוזס לעור
• ללא?רינה __

״רגע של תורה״
האזן בטלפון 24 -שעות ביממה
ל׳׳רגע״ דברי תורה ו ח סי דו ת
ארגון צעירי חב״ד -לד ווו222־08

באישור מכון התקנים האמריקאי והקנדי
שימוש במכשיר: א ,\ 7 8 0ע 8£ \ 10 היוקרתי
והאורגינלי הזהרו מחיקויים!!
הכשרות מייחדת ומאחדת
את עם ישראל

לקביעת תור: טל 319087 .עוד מל כצנלסון 36 גגעתיים

תודה לציפי ומירון גרוס על תרומתם.

דניאלה ע1נ7י

אחרי
השיפוצים

/77ל 77(/?7/7/ע 1מ
תאונות עבודה
החברה שלי שוש שאלה אותי השבוע
מדוע אני כותבת סיפורי־רכילות על פרידות
וגירושין של עשירים בלבד. עניתי לה שחיי

העשירים הרבה יותר מעניינים ועסיסיים
מהחיים של מי שאינם עשירים. זה עצוב, אבל
ככה זה.
שוש לא נכנעה ושאלה אותי מדוע אני לא
כותבת על אנשי־אקדמיה שמתגרשים.
אמרתי לה שבדרך־כלל חיי־האהבה שלהם
משעממים כמו הספרים שלהם. שוש נורא
כעסה, ואמרה שהיא תדאג לכמה סיפורים,
אולי לא־כל־כך עסיסיים, אבל בהחלט
מעוררי״עניין.
כעבור כמה שעות היא התקשרה וגילתה
לי שפרופסור יובל לוי, מרצה למישפטים
באוניברסיטת תל־אביב, ועורך־דין בעל
מישרד גדול, עזב את הבית. לא הבנתי לאן
הוא עזב. שוש אמרה שאת העבודה השחורה
אעשה אני. אחרי כמה דרינגים לכל
השפיונים שלי בעולם המישפטים, גיליתי
שהפרופסור, שנחשב לאחד הגברים הנאים
בתל־אביב, הוא בעלה של רינה, ויש להם
ילדים נשואים.
במהלן עבודתו קרתה לו תאונת־עבודה,
הוא הכיר את עורכת־הדין נבריאלה דה־לאו,
התאהב בה ועבר להתגורר איתה.
ואם לא די לכם בכך, אז השפיון שלי,
שהוא עצמו בעל כמה תארים, נתן לי עוד טיפ
וגילה לי שפרופסור זבי שפירא, משתיל
הלבבות מב״לישון. מנהל מישפט־גירושין
מאשתו, ושיש לו רומאן עם אחות יפה
העובדת בבית־החולים שלו. מה שנקרא עוד
תאונת־עבודה.
אז אתם בטח רואים את ההבדלים אצל

פרופסור זכי שפירא
התאהב באחות צעירה

אתם לבטח עוד זוכרים איך החברה התל־אביבית,
לפני חמש שנים, התחלקה לשני
מחנות: אלה שצידדו בגירושין של גל ומירי
לחוביץ ואלה שהיו נגד.
גל בן ה־, 29 בנם שי*יל־הב שר נחמיה
להרביץ ואשת־החברה התוססת והבלתי־נלאית
ירנה להרביץ, התאהב בזמנו
בבחורה היפואית והיפה, ואחרי רומאן קצר
נישאו ונולדה להם בת. אך הנישואין האלה
לא הצליחו והשניים התגרשו.
היו הרבה רכילויות, ואנשים שונים
האשימו את בני־המישפחה בהתערבות בחיי
בני־הזוג. גל נסע לאמריקה, ומירי נשארה
בארץ עם הילדה, והמשיכה לעבוד בידיעות
אחרונות כמזכירתו של נרה מרזם המנוח,
ולאחר־מכן עברה לעריכה.
מירי שמרה על פרופיל נמוך ביותר. כמעט
ולא ראו אותה במקומות הנוצצים, ומי שפגש
אותה שמח לשמוע שיש לה חבר איטלקי,
העובד בשגרירות של ארצו כאן.
אבל זה באמת היה מזמן. לפני פחות
מחודש עזבה אותנו מירי לדרום־אפריקה
לצמיתות, ואתם בטח שואלים למה בחורה
יפה, צעירה ונחמדה עוזבת את הארץ לטובת
דרום־אפריקה?
זה מפני ששם יש לה חבר, שאותו הכירה
באחת הטיסות שלה לחו״ל.

החכמים, קרי הפרופסורים. הגירושין נעשים
בדיסקרטיות, בלי הרבה גילויים מרעישים,
ואצל העשירים והמפורסמים יש הרבה רעש
וליכלוך מעניין. אותי מסקרן מה קורה
בסיפור־הגירושין אצל מישהו שהוא גם
פרופסור וגם עשיר. כשיהיה לי כזה, אני
מבטיחה להקדיש לו לפחות עמוד אחד.

פרופסור יובל לוי
התאהב 1עזב את הבית
מודרני היא אשה ידועה בחיים הציבו ריים,
עברה כבר מזמן את ה״ ,50 נראית1
טוב, שמורה היטב, אלגנטית, מכהנת
בתפקיד בכיר בגוף ציבורי ידוע. היא גם
נשואה.
הסיפור שהגיע אליי הולך ככה:
שעות רבות ביום היא מקדישה
לראיונות עם מועמדים־לעבודה בגוף י
הציבורי שהיא עומדת בראשו. ברוב
המיקרים המועמדים הם גברים, והיא
מציעה להם תפקידים שונים באותו גוף.
בכמה מן המיקרים הם מתקבלים
לעבודה, אבל הם צריכים להיות, ככה
מרכלים, לא רק בסדר בעבודה, אלא גם
נחמדים במיוחד אל הבוס. אין בדיוק
נחמדיסן הנה סיפור אחד לדוגמה:
ובר כבן ,40 נשוי ובעל מישפחה, הגיע
אליה לראיון. הוא נראה לה מתאים! ,
והיא נתנה לו את הג׳וב, לא לפני שהיא
אמרה לו שתפקידו דורש, מדי פעם,
היעדרויות מן הבית, ובכלל זה לינה
בבתי״מלון .״נצטרך לישון בבתי״מלון1״,
ככה הוא אמר לי שהיא אמרה לו.
כבר ביום הראשון לעבודתו הוא יצא
עם הבוסית לפעילות משותפת בענייני־עבודה.
הגיעה שעת ערב, ואחר״כן
הלילה, והגבר הבין שהבוסית שלו רוצה
ממנו עוד משהו, לא רק עבודה. זה לא
היה בדיוק בראש שלו, והוא עשה עצמו
כלא-מבין.
למחרת הוא בא לעבודה, נתקל ביחס
צונן מצידה, ובהזמנה להיכנס לחדרה.
שם הוא שמע שלצערה הוא לא יכול
להמשיך בתפקיד. היא אמרה משהו,

אופרה אחרת
חשבתי שיקרה משהו, אך אתם חייבים
להודות שגם כלום זה משהו בנסיבות
מסוימות.
הפרופסור עמום שפירא היה במשך
כמה שנים דיקן הפקולטה למישפטים. עוד
הרבה לפני כן הוא הספיק להתחתן עם אתי
שהיא כיום רופאה בתל־השומר במחלקה
האונקולוגית, בעלת תואר במוסיקה. הם
התגרשו כשהתגלה שיש לה רומאן עם אחר,
שאין לו אף תואר אקדמאי. לבני־הזוג־לשעבר
יש בת בשם לימור, שהיתה במשד

תקופה קצרה חברה של המוסיקאי דו
קריבושי.
לעמוס יש אח בשם מולי שפירא, מפיק [
בכיר בנלי־צה־ל.
השפיראים התגרשו לפני כמה שנים, וכל^
אחד פנה לכיוון שלו, וברור שהכיוונים היו י
שונים, כי אתי היא חיה חברתית, אוהבת־מסי־ ן
בות־וחברה, ועמוס הוא גבר מופנם, המעדיף י
מיסגרות מצומצמות. אתי אוהבת את חיי־^
הלילה ומכירה רבים מאנשי הבוהמה התל־׳

עמום ואתי שפירא
ושום דבר לא קרה

כתירוץ, על ״טעון אישור של מועצת־המנהלים׳
/אבל באמת לא חשוב מה היו
התירוצים.
השורה התחתונה היתה: אתה
מפוטר.

אביבית, ואילו עמום אוהב את חברת אנשי־האקדמיה
והאינטלקטואלים למיניהם. אתם
יכולים להבין מזה שהאפשרויות שהם ייפגשו,
שלא במיסגרות מישפחתיות, הן קלושות.
אבל הם חיו יחד במשך הרבה שנים. אז בוודאי
יש להם נושאים משותפים.

מירי לחוביץ
חבר מהטיסה

אבל זה לא הסיפור שרציתי לספר לכם.
במיקרה ותגיעו לקייפטאון ותהיו מוזמנים
לארוחת״צהריים בווילה מפוארת עם בריכת־שחייה,
ולא תזהו את האשה למרות שהיא
תיראה לכם מוכרת, הרי זה בגלל השיפוצים
שהיא עברה לפני הנסיעה. מירי עשתה
קילוף־פנים, וגם טיפלה בעוד כמה חלקים
בגופה, וכעת היא חטובה ושופעת־איברים,
אם את מבינים למה כוונתי.
את הדירה בשיכון־למד בתל־אביב היא
עזבה. את מרבית הרהיטים מכרה, ואת חלקם
איכסנה. אז נאחל לה בהצלחה, ונקווה
שהפעם זה ילך לה.

ואכן, שניהם חובבי-אופרה. לנשף של אמדת
ידידי־הא1פרה הגיעו השניים, בגפרר,
ורצה אלוהים והם נפגשו כשהוא ניגש לברך
ידידה שישבה בסמוך אליו, והיא, במיקרה,
עשתה קיצור־דרך לשולחן שלה. חשבתי
שיקרה משהו, אבל יוק. היא אמרה לו שלום,
הוא אמר לה, וזהו. ממש כמו שני זרים. אבל
ראיתי שהלב שלה קצת זז, ואולי גם אצלו זז
משהו, אבל לא יכולתי לראות, כי הוא היה
כשגבו אלי.
יתכן שבעוד כמה פגישות הם יגלו שיש
להם הרבה יותר במשותף מכפי שהיה להם
בעבר, או שאולי לכל אחד מהם יש אהבה.
כשאדע אדווח לכם.

גמר
בעזרת הגינהורוג

פעם, לפני שנים, בעצם זה לא היה כל־כך
מזמן, קראו לו מלך־הכדורגל. הוא נחשב
לווירטואוז, ללהטוטן, וכתרים רבים נקשרו
לראשו.
כיום קוראים לו מלך הסכם, לא מפני
שהוא עושה כל־כן הרבה אהבה, אלא מפני
שיש לו רשת חנויות לאביזרי״מין.
זהו שלום רוקבן, אהוב הקהל והנשים.
במשך שש שנים הוא ניהל רומאן עם אשה
גרושה ואם לשניים בשם סמדר סלע.
האשה המקסימה הזאת התגוררה איתו בשנתיים
האחרונות בבית חמוד ברמת־השרון, עם
הרבה צמחיה, בעלי־חיים ושני הילדים שלה
מנישואיה לאיש־צבא.
סמדר, שהיא טיפוס מיוחד, רחוקה מעולם־
השעשועים־והספורט, רצתה בחיים ממוסדים.
רוקבן קצת התקשה ללכת בקצב שלה. הוא
עוד לא החליט אם הוא רוצה להתמסד או
להמשיך לחיות כחצי־רווק וחצי״נשוי.
ככה עברו להן כמה שנים טובות, רוקבן
המשיך בעסקי־המין שלו ועשה חיל, סמדר
עסקה בעבודות שלה. אבל באחד הימים
התעוררה במצב־רוח שונה ממה שהיה לה
בשנים האחרונות, והיא החליטה לעשות
שינוי. היא ארזה את כל החפצים והילדים,
ועזבה את הבית לכיוון יסוד־המעלה, שם
מתגוררים ההורים שלה. לפני נסיעתה היא
גם סידרה לעצמה עבודה מעניינת — ניהול
בית חברזבין, העוסק בתיעוד היישוב היהודי
מהעליות הראשונות.
שלום קיבל את זה קצת קשה, אבל הם
שמרו על קשר ביניהם והתראו. היו שבועות
שבהם היה נוסע מדי יום לבקר אותה וללחוש
לה כמה שהוא אוהב אותה. הוא פשוט לא
יכול היה להינתק ממנה, והיא ממנו.
כך המשיכו החיים שלהם להתנהל ללא
כיוון מוגדר. בתל־אביב חיכו לו הפיתויים
בדמות הנימפות הצעירות והמפתות, ובצפון
הרחוק היתה לו האהבה האמיתית, הבוגרת
והרצינית.
לפני שבועיים, כך מספרים לי, הם נפרדו
לצמיתות. נורא נבהלתי, כי לא ידעתי מה

שני אירועים גדולים קרו נסוף הש בוע
האחרון: הראשון -נפילתה של
חומת ברלין, שהפרידה בין שני חלקי
העיר, והשני, שהוא הרבה יותר חשוב
לאזרחי המדינה: דוגמנית-הצמרת תמי
בן־עמי היא בהריון. זהו ללא ספק
אירוע ממלכתי הדורש תשומת״לב
כללית.
תמי בת ה״ ,35 שהיא כבר נכס לאומי,
שכל ילד בגן״חובה כבר מזהה אותה, וכל
ילדה בת 6רוצה להיות כמותה,
נמצאת בסוף החודש השני.
ואין אני יודעת כל זאתי נורא פשוט:
שמתי לב בחודש האחרון שהיא נורא
מאושרת, נינוחה, שקטה, מפרגנת לכל
העולם, ישנה הרבה שעות (כד סיפרו לי
החברות) ,עובדת פחות מהרגיל (רק
תצוגות גדולות וחשובות) ומעל לכל:
נראית נהדר.
אז אמרתי לעצמי שפה בטח יש משהו
שהיא מסתירה, אולי רומאן חדש, אולי
היא והגינקולוג שלה החליטו על משהו
שאני לא יודעת. אתם יודעים שאני כועסת
אם לא משתפים אותי בסודות. אז
החלטתי לנקוט בטריק הידוע: טילפנתי
לכמה מהחברות הכי טובות, ואמרתי
להן שאני נורא מאושרת שתמי בהריון
היא יעשה עכשיו בלי הסמדר שלו, אך
החברים הרגיעו אותי וגילו לי שהוא מתנחם
אצל חיילת חטובה בשם מיכל גומל, שהיא
בת , 19 רקדנית מתחילה בלהקת קול ודממה.
עם גומל זו הוא מקווה להיגמל מסמדר. כבר
ראו אותם בכמה מהפאבים הפופולאריים
בעיר. הם מחייכים זה לזה, אך אם אתם
שואלים אותי אני לגמרי לא בטוחה שהרומאן
עם סמדר נגמר.
לא שאני רוצה לסכסך בינו לבין מיכל,
אבל חברים משותפים טוענים שכאשר הוא
מסתכל בעיניה של מיכל, הוא רואה את
סמדר.

מיכל גומל ושלום רוקבן
בין תל־אביב ל־ס 1ד־הם עלה

תמי בן־עמי וקובי זר
(בלי לדעת, כמובן) .לחברה אחרת אמרתי
שאני סקרנית לדעת אם זה בן או בת.
וכך עבדתי על כולן, וגיליתי שתמי שלנו
בהריון.
אני ממש מאושרת בשבילה, כי אם
יש מישהי שמגיע לה להיות אמא זו היא.
מלבד זאת, היא עקרת״בית למופת,
ויכולה להיבחר כמארחת השנה, והיא
ראויה לעוד הרבה תארים וכתרים.
האב המאושר הוא הגינקולוג קובי

במשולש הצפון־תל־אביבי, בואכה רחוב
יורדי״הסירה, שואלים אותי כולם מה עם פרק
ב׳ בסיפור של אשת־העסקינדוהחברה סלבי

שפירן.
סלבי היתה נשואה במשך שנים לאיש־עסקים
יהודי־גרמני בשם רוני שפיוץ, בעל
מלון ומיסעדה פופולארית בשם ספגטי בעיר
קלן.
סלבי ורוני, עשירים, יפים ומצליחים, עשו
חיים משגעים, נסעו לריביירה בקיץ ולאלפים
בחורף ולפאריס בסתיו ולישראל בפסח
ולקאריביים בסוכות, וגם קפצו בשבתות
לבלגיה, להולנד ולניו־יורק, וכל הזמן נסעו
וקנו בגדים יפים ופרוות ומכוניות הדורות,
כל אותם דברים שעושים את החיים לנוחים
יותר.

רוני ומלבי שפורן
הכל בנלל זמרת חסיה

פרידות, סצינות־קינאה והשמצות. כל
האומה היתה דרוכה במשך שנים לכל
פיפס שתמי וקובי השמיעו, והם התנהגו
כמו בהוליווד־של-פעם.
החברות הטובות אמרו לי ששוקי,
מרתה ורפי, שלושת כלבי-הפינצ׳ר של
תמי, קצת מקנאים, אבל זה יעבור להם
תיד כמה חודשים.
ענת וציפור ררוך
תמיד שאלו אותי החברות שלי למה לענת
כרם בת וד ,25 נערת״ישראל לשעבר,
יש מבט עצוב בעיניים. הבחורה היפהפיה
הזאת ידעה כמה פרשיות־אהבה מכאיבות
שהותירו בה צלקות.
הסטודנטית בעלת התואר הראשון בביולוגיה
שוב מחייכת, ואתם בוודאי שואלים מה
הסיבה לכך.
לפני שאגלה לכם את הסוד שלה, אולי
אספר לכם קצת על חיי־האהבה שלה.
כשענת היתה בת 17 וחצי, הכירה איש־עסקים
חיפאי בשם יעקב פיינגולד, שהיה
אז בן ,30 נשוי פלוס ילדים. השניים התאהבו
כמו בסרטים, ועברו להתגורר יחדיו. במשך
חמש שנים הם גרו כך ביחד, עד שיעקב
החליט לחזור לאשת־חיקו, שהתגרשה ממנו
במהלך השנים.
אך יעקב וגילה, גרושתו, החליטו שהם
מוחקים את העבר ופותחים דף חדש. זה נשמע
בנאלי, אבל כל המדינה דיברה על הפרידה
הזאת, וענת היתה הרוסה לחלוטין, עם סימפטומים
של אנורקסיה נרבוזה, היא הקיאה ללא
הרף, ומישקלה ירד ל־ 48ק״ג.
ענת התאבלה על האהבה האבודה ומיאנה
להתנחם, אך כולנו יודעים שהחיים חזקים
מהמוות, והרצון להשתקם עשה את שלו. ענת
התעוררה לחיים והתחילה לעשות קאריירה

ציפור גדולה צעקה
במיסעדה של הבעל התחילה לעבוד זמרת
רוסיה חטובה ונחמדה, והבעל, שהיה לו בחיים

הכל חוץ ממאהבת רוסית, נדלק עליה, וב־ |
משך שלוש שנים ניהל איתה רומאן סוער.
סלבי ארזה את כל המטלטלין — קרי
התכשיטים, הפרוות, כלי־האיפור והילדים
— ועלתה לארץ. זאת אומרת, ישירות להר־ (
צליה״פיתוח. הבעל היה מגיע ארצה לעיתים
תכופות לראות את הילדים, וכך נמשך הסיפור
שנתיים.
לפני שלושה חודשים החליטה סלבי,
חברת־קבע בחוג הבליינים הנוצצים של תל־אביב,
להיכנס לעסקים. היא רכשה את המי־פעל
פיצי. ביחד עם הבעלים איציק
ויטונסקי, ונכנסה לעסקי־השמאטעס. אמנם,
סלבי עצמה לובשת יצירות־אופנה
העולות כמו המכירות החודשיות של בית״
האופנה שלה, והאמינו לי שהיא מוכרת טוב.

ענת כרם
אין אה סח שמחות
כדוגמנית־צילום ואף נסעה ליפאן, שם אהבו י
את המראה העדין והשברירי שלה.
אחרי כמה חורשים היא הכירה בחור בן ,28
ונראה שהכל הולד להיות כמו בסרטים
האנגליים, אך למעשה היה זה סרט תורכי
סוחט-דמעות, כי החבר שלה חלה בסרטן-
הלימפה, וענת עמדה לצידו. כשהוא החלים
הוא עזב אותה לטובת אהבה ישנה שלו, ושוב
ענת שקעה, אך הפעם היא היתה חזקה יותר1
והקדישה את מרבית זמנה ללימודים ול;
עבודה.
והנה,
לפני ארבעה חודשים, היא הכירה
בחור נחמד בן 27 בשם דרור אדלר, בעל
מיפעל־בגדים מצליח בהונג־קונג, והדרור
הזה הוא האחיין של חביבה פלטאו,
מארגנת תצוגות־האופנה. הוא גם האח של
העיתונאית־לשעבר רונית אדלר.
מאז שהכיר את ענת, השתנו חייו של דרור
והוא החליט שהוא חוזר ארצה, כדי לנהל את
השלוחה האירופית של מיפעלו כאן בתל-
אביב, ובעיקר: להיות קרוב לענת שלו. אני
בטוחה שהפעם זה ילך. יש כל הסיבות לכך.
אגב, נזכרתי שההורים של ענת הם ממוצא
אנגלי. אתם חושבים שיש לזה קשר לכך
שהיא דומה לשחקנית המנוחה ויויאן לי,
שהיתה ילידת אנגליה?
השבוע גיליתי שרוני שהה בארץ והתגורר
בבית של אשתו־לשעבר, וציפור מאוד לא־קטנה
צעקה לי שפתאום הם גילו זה את זה,
ואולי הם יחזרו לחיות ביחד. אלה אמנם
ספקולציות, אבל כיום אי־אפשר לדעת, כי
הכל צפוי והרשות נתונה. אני מחכה.

במרע גז
אני אמרתי: הוא יודע בדיוק ממה הוא
חושש.
אתגר אמר: למה אתה חושב שאני צריך
לחשוש? ואז אמר: אם לא הייתי בכיסא־גלגלים,
היית נשאר בלי מצלמה.
אמרתי: אתה יכול לדאוג כבר עכשיו
שירביצו לי. הוא אמר: אתה לא מפחד? ואני
אמרתי: לא, יש מישטרה שתטפל בעניין.
..אם דא הייתי יושב בכסא•
מותר לי, מבחינה חוקית, לצלם אותך ברחוב.
גרגרים, היית נשאר ברי
ואז הוא פתאום נעשה נחמד, ואמר: אני
מדבר איתך כבנאדם אל בנאדם. לא היית
מצלמה!
צריף לצלם אותי ככה.
געמי מן
--בסוף סגרנו עניין ולחצנו ידיים.
גידפה ב׳ ,של אבי אתגר:
המקומון לעד! פירסם בשבוע שעבר תמונה
זו של אבי אתגר, כשהוא מנפנף בידו,
כל הסיפור הזה הוא זניח, שטותי. הבחור
בצירוף קטע :״ראינו השבוע את אבי אתגר
התנהג לא־כהלכה, בלי שום סטנדרטים
במיסעדה בצפון תל־אביב, אבל למה כשצלם־
אנושיים, ואני כבר לא מדבר על סטנדרטים
העיתונות שלנו רצה לצלמו, הוא התחיל
מיקצועיים.
לזרוק עליו חפצים שונים שעמדו על
לא אמרתי לו את המישפט הזה ובקשר
השולחן? ומה גרם לאתגר לומר מישפט כמו:
לכיסא־הגלגלים ושלמות המצלמה) ולא
,אם לא הייתי יושב בכיסא־גלנלים, היית
זרקתי עליו שום רבר, מישהו אחר אמר לו את
נשאר בלי מצלמה׳?״
המישפט הזה. חוץ מזה, הוא הרי התנצל
לפניי.
שאלה :״התנצל
על מה?״
אתגר :״על
מה שהיה״.
שאלה :״מה
היה?״
(בנקודה זו
אמר אתגר שהוא
ישמח להמשיך
את השיחה
בעוד שעה).
כעבור שעה
(״ניסיתי להשיג
את דוברת־הר־שות,
ולא הצלחתי״)
סיפר אתגר:
ישבתי
ליד של האדניות
המיסערה. הבחור
עבר ברחוב,
הרים מצלמה
והתחיל לכוון.
חשבתי שאלה
אנשים שהגיעו
מבת־ים,
ראו את אבי אתגר
ורוצים לצלם.
זה קורה לי
כל הזמן.
פניתי אליו,
אמרתי: סלח לי,
מי אתה? הוא לא
הגיב, והמשיך
לכוון את המצלמה.
פניתי אליו
לפחות חמש והוא פעמים,
התעלם ממני.
כדי לגרום לו
אתגר בשעת התקרית
שיגיב, העפתי
אתה לא מפחדל
עליו פקק קטן,
שהיה בידי.
מכיוון שאתגר מוכר כאדם חביב, שאף
בעל המקום אמר לו: מפני שהאיש הזה על
פעם לא מתנגד להצטלם, או לדבר עם עיתוכיסא־גלגלים,
אתה חושב שאשאיר לו
נאים, מעניין לשמוע מה קרה שם, במיסעדת
מצלמה שלמה ביד?
מורנו ברחוב הירקון, כאשר אתגר ישב שם,
בעלי־המקום תפסו אותו. אבל ביקשתי
בסביבות וו בערב, בחברת עוזרת־ההפקה
שיעזבו אותו. הזמנתי אותו לשבת איתנו,
ריקי קרוצ׳י.
הצעתי לו קפה. הייתי נבוך בשבילו. הצלתי
אותו מאי־נעימות, בלשון המעטה. זה עסק
גירסד! א׳ ,של הכתב־צלם איציק בירן:
חדש, והבעלים הרי לא רוצים שיטרידו את
עברתי שם, במיקרה, עם ידידה, ועם
הלקוחות.
מצלמה, שתמיד נמצאת איתי. אני נוהג תמיד
לצלם, בלי לשאול שאלות. ניגשתי לאתגר,
אמרתי לו שדווקא יש לי אינטרס שהוא
והוא התחיל לזרוק עלי חפצים קטנים —
יצלם אותי. הרי מה יש לי להסתיר? אמרתי:
פקק של בקבוק, ועוד דברים, לא ראיתי מה.
אף אחד לא מתווכח איתר שמותר לך לצלם
אתגר אמר: מה זה, חוצפה: איך אתה לא
או לא, אבל למה אתה לא אומר מי אתה?
מתבייש. בעל־המקום ניגש אלי וכמעט הראמרתי
לו: עכשיו אתה יכול לצלם כמה
ביץ לי. ריקי אמרה: מה אתה עושה, חוצפן:
שאתה רוצה, והוא אמר: לא, כבר לא צריך.

עיתונות

תקרית ברחוב
הירקון

״וצא ב־ ,6.30 חוזר ב־ .18.00 הבחורות
ף היה ביים ה־ 20 לספירת אייבי נתן, נביא
1השלום, שנתיים לספירת זוהר ארגוב ז״ל,
נביא מוסיקת הנשמה המיזרחית, וישב יוסף
וילף במישרדו אשר בעיר העתיקה פתח־תיקווה
(מלבם) ,ויכתוב את מגילתו בספר
העולם הזה.
יש חדשות. אני בשיקום: קשה לי להסביר
את משמעות הדברים, מכיוון שקשה לי עדיין
לקלוט בעצמי את השינוי העצום והאדיר הזה.
אני רק יכול להגיד שמאז המצאת הגלגל,
גלגלים של דניאל פאר, זו ההמצאה השנייה
בגודלה.
אני עוזב את הכלא ב־ 06.30 בבוקר באוטובוס
אגד, נוסע למקום־עבורה שאני בחרתי
וחוזר לכלא ב־ 8.00נ באופן עצמאי.
אמרה לי כבר ידידה שלהתעסק איתי זה

כמו עם גבר נשוי שחייב כל לילה לחזור
לאשתו, אלא בהבדל קטן — שאשתי(שב״ס)
לא תגרש אותי מהבית, אם לא אחזור. היא
פשוט לא תיתן לי לצאת יותר.
אני לא יודע מאיפה להתחיל את התיאור,
אז כמו שאני רגיל כבר שנים הרבה אתחיל
מבפנים.
עזבתי את פופאי וכל חברי הקודמים ועברתי
לאגף השיקום, שגם הוא נמצא בדאון־
טאון תל־מונד.
שני צריפים גדולים, בכל אחד שישה אסירים
משאטה בצפון ועד באר־שבע בדרום.
אולי 300 מטר מהאגף הקורם שהייתי בו,
אבל ההבדל בתנאים שווה לכמה שנות־אור.
הצריף מחולק לסלון גדול, מיטבחון, שרו־תים
ומיקלחות. במיטבחון יש מקרר אמיתי.
להציץ הפתעה: גיחה(וסו וירו) ,סבס־הסמים
שר הבוהמה ושענו. זונה בציונו,
שילטונות־הנדא החליטו להעביו אותו
ושיקום. אחו שנתיים ביו החומות וצא
גיחה לעבודות־חוץ בבתח־תיקווה. חוויות
חדשות בסידות הכתבות מן הכלא

אומרות שאני כמו גבר נשוי, החייב כ ל ליל ה ל חזור לאשתו.״
פתחתי אותו בסקרנות ובקבוק קוקה־קולה
הציץ מולי. התעלמתי מהמילה קוקן ה ושתיתי
כוס לחיים.
יש גם פלטה חשמלית. נגמר עידן הפתילים
של נייר־הטואלט והמרגרינה. סכינים
עומדות הופשי על הכיור. לא מפחדות מהסוהרים.
עד עכשיו הן היו מתחבאות עמוק
עמוק בזולות.
אין חומות, אין גדרות, יש דשא, יש פרחים.
ממש כמו ״בנה ביתר״ בתון־ שכונת־עוני.
העיקר
שהכל מותר. מעשנים רק קנט ר
מרלבנרו. יש כסף בכיס. הטלפון הציבורי
פתוח נון־סטופ וקצין־שיקום, שאיני מזכיר
את שמו, מנהל כאן את כל הפרוייקט.
יש כמובן איסורים ...שהרי לא יהפוך

,06.45 אני עולה על אוטובוס .621 בוקר, די
קריר, כל הנוסעים כאילו מערב־הסעודית,
״פנים של נפט״ .רק אני מחייך. לך תסביר
להם כמה זמן כבר לא התיישבתי ליד חיילת
ב־ 07.00 בבוקר. אני מודה שביום הראשון
הצצתי לה מבעד לחרכי החולצה לדלות אולי
הבזק של שד.
אחרי יומיים של נסיעה, כשאני עולה לאוטובוס,
שולפת אשה, שיושבת אחרי הנהג, את
השלם הזה ואומרת לנהג — אמרתי לך שזה,
זה זה. מסתבר שכל הנוסעים כבר שנים
יודעים שמי שעולה בתחנה הזו הוא אסיר. רק
אז הבנתי למה כמעט לא מתיישבים לידי,
אפילו כשיש מקום.
אני יורד בתחנה המרכזית בפתח־תיקווה,
קונה עיתון וצועד לאט־לאט עד המישרד. אני
בבוקר כושי עורו ביום אחד. אז אסור להיפגש עם
חברים ומישפחה, אפילו שהם בהישג אצבע.
אסור לנהוג, שלא תדרוס כל מיני מזיקים,
והחשוב מכל — משתינים בכוסיות קטנות
ובדיקות שתן השכם והערב — סמים לא עוד.
עשרה ימים המתנתי באגף עד אשר הורשיתי
לצאת לעבודה. מעין תקופת התאוששות,
שלא נטרוף מישהו בחוץ.
דויד בן־שימול, אחד המחתרתיים, נכנס
איתי כשותף ל״רירה״ החדשה. אין ספק שהבחור
הבין שהטיל שלו לא שווה את הטיל
שקיבל מהשופט, אף אחד כמוני לא יכול
לראות יותר טוב כמה הבחור הזה מתחרט.
היום הוא מסכים לנקודות של מובארכ, מקבל
את הנקודות של בייקר, אפילו לגבי הנקודות
של מישרד־הרישוי אין לו טענות ...ואם
אלוהים חנן לו דעת, סוף כל סוף מי אתם
בני־אנוש שלא תחונו אותו?
מה שנותר לי לעשות זה לחפש מקום־
עבודה — חשבתי שזה יהיה הדבר הכי קל,
אבל מסתבר שטעיתי. פניתי לכל מיני אנשים,
חברים, בעלי־מיפעלים. כולם סיפרו לי
על האבטלה דרך הפלאפון באוטו, כאילו שאני
לא קורא עיתונים. שוב נוכחתי לדעת
שזה החברים של נטאשה ...נוטשים, נוטשים.
פניתי לשמוליק, חבר פתח־תיקוואי משכבר
הימים שאליו אני פונה רק בשעות צרה,
אך מכיוון שיש לי יותר צרות מימים טובים
אני פונה אליו הרבה. הוא, ללא היסוס, הסכים
להעסיק אותי. הייתי מת לספר ולהלל אותו,
אבל הבוסים שלו למעלה אמרו ...עדיף שלא
ידעו.
לפני שבועיים יצאתי בפעם הראשונה
לעבודה.
06.30 בבוקר — הסוהר פותח לי את השער
ודופק לי את הכרטיסיה. קשה לעכל איך
הכל יכול להיות כל כך קל. לפני שבוע רק
הייתי מתקרב לשער וכל האנטנות היו נדרכות
למניעת הברחה אפשרית, והיום כמעט
אזרח סוג א׳.
תחנת־האוטובוס ממש בשער. כל בוקר, ב
הולך
ברגל, מסתכל בחלונות־ראווה, מרגיל
את העיניים לחופש.
במישרד אני מתייצב כבר ב־ 07.30 בבוקר,
קונה בייגלה בחמאה, שותה נס־קפה עם חלב.
תענוג.
ביום הראשון עמדתי בחלון, וראיתי מישהו
מוכר עובר, קראתי לו ותוך כדי דיבור
כמעט נפלתי למטה. שכחתי שאין סורגים.
שיקום מסוכן.
בשבתות אנחנו נשארים ב״בסיס״ .יוצאים
הביתה כל שבת רביעית. פעם בשבועיים יש
גם אפטר. לילה בבית. אפילו אני, שכותב את
זה, כמעט לא מאמין שאמנם זה כך. נראה לי
חלום העניין כולו.
ביום שבת חגגנו לניסן אזולאי שיחרור
במזל טוב. קיבל שליש. היום קשה לקבל
שליש. אני זוכר, כשהייתי צעיר, היו עוד
מוכרים קרח בבלוקים, ואז היית אומר למוכר
תן שליש. בלי בעיות היה שולף את הדוקרן
ונותן.
ניסן די מפחד לצאת החוצה אחרי גלי
הרציחות האחרונים. אומרים שהגישו בכנסת
הצעה לחוק חדש :״רצח בכמות מיסחרית״.
פעם רצח היה לשימוש אישי, איזה מניאק,
מלשין, עד־מדינה, כל אחד והחשבון האישי
שלו היום כבר לא שואלים מי? שואלים
כמה?
אולי בהזדמנות זאת הערה קטנה לאדון

אני מכיר את מישפחת שניר מיפו. הלוואי
הרבה גברים כמו מוחמד. תסתכל קצת בווילות
סביבך באפקה. אני ״עבדתי״ באיזור
שלך ידידי. אל תשכח שהייתי ״ספק הבוהמה״
.ממה שאני ראיתי, באפקה יש יותר
ידינקות מאשר ביפו, אפילו אם אתה חושב ככה
בלב, יה בן־אדם, כבוד המת ...ממתי מנקים
עיר על־ידי רציחות?
רציתי לחזור קצת לעבר ...אבל מכאן,
ממרומי המישרד הזה, מה שהיה אפילו לפני
שבוע נראה לי כמו ״זיכרונות מאפריקה״ .אז
אני מוותר.
אייבי, עבר עוד יום...

מריה בחיץ
את האיויר
החופשי

מעשן רק מרלבירי וקנט

שימה
נס קסה
בחלב

העיקר: ריאה הרבה
גשים

מאיר ליפשיץ

מיגור גלויי־הפנים

בימים שחומת ברלין נופלת, ירושלים
השלמה אינה יותר מאשר סיסמה ריקה.
בתקופה שגרמניה מתאחדת, אם לא להלכה
אזי למעשה, העיר־שחוברה־לה־יחדיו
מתפצלת ומתחלקת -בליבה חומה,
הרים סביב לה, והפחד עובר כמו ענן
קודר מעל שמי שכונותיה ורחובותיה.
יכול יצחק שמיר לנאום בפאתוס
אדיר על נצחיות ירושלים המאוחדת בחיי
העם היהודי. נראה אותו יורד עם
אשתו, אך בלי שומרי ראשו, את עשרים
המדרגות הראשונות מעבר לעיקול של
שער שכם. יכול טדי קולק לספר סיפורי
ערש לילדים מפוחדים ולשפוך תיאורים
פסטורליים באוזני תורמים נאיבים.
נראה אותו יוצא לטיול לילי בסמטאות
העיר העתיקה ללא ליווי משטרתי
שר המשטרה בר־לב יבטיח לכולנו כי
אין חשש וסכנה בתנועת יהודים לכותל
המערבי, אך הסכינים והגרזנים לא מפסיקים
להינעץ בגב ובחזה עוברי־האורח
התמימים. שר הבטחון ימשיך להרדים
בקולו המונוטוני את עירנות האזרחים.
בקבוקי התבערה הנזרקים מידי יום, בתוספת
למאות המכוניות הישראליות השרופות,
מאירים כל לילה את שמי העיר
ומפריכים את נסיונות הטישטוש והכחש
של המנהיגים לגבי עצם קיום הבעיה.
חלק מהאסון נובע מקשר השתיקה
בצמרת הממשלה כמו גם משקר ציור המצב
בצבעים ורודים ומרגיעים. עיקר
הקטסטרופה הירושלמית נעוץ בחוסר
המעש של גורמי בטחון, שטרם קיבלו את
הפקודה המתאימה מהמחדלטורים
הבכירים היושבים בהנהגה.

לפי פרסומים זרים שלחה ישראל את
ידה הארוכה וחיסלה את אבו־גייהאד.
לפי פירסומים זרים אחרים הפעיל הצבא
יחידות מיוחדות לטיפול במחבלים
ידועים ומבוקשים. פירסומים מקומיים
רבים פירטו לא אחת את שמות מנהיגי

226

בשבוע בו נמסר לבני משפחת החייל הנעדר אילן סעדון כי אפסו
הסיכויים למוצאו בחיים, דווח על 8תושבי השטחים שחוסלו במסגרת
סילוק חשבונות פנימיים. בין המומתים מחמוד אל־פלה, פעיל פת״ח בן
22 מכפר צפא שנרצח ע״י תומכי ״החזית העממית״ .כמו כן נמצאה
צלאל מחמד אל־חטיב, ב ת 9מכפר אג׳נסיא, כפותה לעץ כשגולגלתה
מרוצצת באבן.
ספירת ״דיעה אחרת״ מראה כי מאז פרוץ מאורעות האלימות
הערבית קטל הטרור 226 ערבים ויהודים, גברים ונשים, לפי הפירוט
הבא:
• 180 ערבים הוכו, נורו, נדקרו ונשרפו למוות בידי אחיהם.
• 46 יהודים נרצחו.
אבו עייאש וזיאד אבו זיאד. ניתן לאכסן
לתקופה ארוכה בבתי־המאסר אוהדי
פת״ח ידועים: אברהם קראין, בסאם א
סייח, פאיז קוואסמה ודייר נסיב עבד

פייצל חוסייני
לטפל במנהיגים הפלסטיניים ביחשלים

דן ידידנו יכול לנקות את העיר תוך 24
שעות. איש לא יעז לפצות פה ולצפצף על
ביצוע נכון של שלטון החוק. פעילי האינתיפאדה
בשטח יישארו יתומים מהנחיות
מפעיליהם ומהזרמת המזומנים. האלוף
איציק מרדכי יקבל סיוע חשוב מהאגף
המדיני במסגרת מאמציו למיגור
האלימות.
ואם קיים איזה מעצור נוהלי בדרך
המשפטית ניתן לפתור א ת כל העניין בשיטה
הצבאית. ראינו איך נחטף השייח
עובייד מלבנון. שיצחק, רבין או שמיר,
יקימו גוף ממלכתי שיטפל אחת לתמיד

הטרור והאלימות. השירותים החשאיים
כמו גם גופים ממלכתיים אחרים, אספו
הררי חומר מרשיע לגבי פעולתם הנפשעת
של גלויי־הפנים העומדים מאחורי
עוטי־המסכות.
אפשר בקלות יתרה לשפד מישפטית
את בכירי המחנה הפרו־ערפאתי, רדואן

1נן לוו־יא מדבר:

סרי נוסייבה
נסיך האינתיפאדה

אל־לטיף. סרי נוסייבה נסיך האינתיפאדה
מסתובב עדין חופשי. כמוהו פועלים
ללא הרף והפרעה פייצל אל״חוסייני הנחשב
כמנהיג הפלסטינים בירושלים,
וג׳מיל טריפי. לשלטונות ברור מי הם
עבד אל״רבו וחבריו עזאת עזאווי מאל-
בירה, עדנאן שלאלדה מירושלים וחמזה
צמאדי מקבטיה.
אלה ואחרים, כמאה איש ואשה בסך
הכל, נמצאים כאן, אצלנו. לא צריך לשלוח
יחידות סודיות למרחקים עצומים
כדי לתופסם. הכתובות נמצאות בידי הרשויות
וגם כל הפרטים המפלילים. הם
מסתובבים בירושלים גלויי פנים. חיילי הם
בשטח עוטים מסכות, הורגים ללא
שום היסוסים ונהרגים. זהו דינם של
רעולי־הפנים.
אך למנהיגים יש לכאורה חסינות
מפני כל רע. המפעילים נהנים מזכות
פעולה לעשות ככל העולה על רוחם. פה
העברת כמה מליוני דולרים, כאן חיבור
כרוזים. פעם הכרזת שביתת מיסים ופעם
הסתה לפגיעה ביהודים. מזרח־ירושלים
מלאה במישרדים שונים ומשונים -שם
מונח ראש נחש הטרור הפלשתינאי, שם
המקום לרוצץ את גולגלתו.

בסאות המלך החדשים

שר המישפטים הנוכחי, דן מרידור,
מסוגל לטפל במנהיגי הפורעים בעזרת
מערכת המשפט, להעמידם לדין על בסיס
החלת החוק הישראלי גם בשטח ירושלים
המזרחית. לתפוס את ראשי המחבלים
בקלקלתם ולהעבירם אחר כבוד, כשידיהם
ורגליהם כבולים באזיקים,
לעבר מחנה המעצר הקרוב.

זיאד אבו־זיאד
למנר את תומכי ערפאת

בבעיה. מצידי, שפורום ראשי הממשלה,
הקאבינ ט ו/או כנופיית הארבעה, יתנו
את ההוראה. מה ישי רק פרשת השב״כ,
פולארד ואיראנגייט שוות התייחסותי
בעצם, על רבין אי אפשר לסמוך, שני
קאליברים כבדים כשמיר ומרידור זה
כבר סיפור אחר. ראש ממשלה ושר משפטים
מסוגלים להזיז הרים בעבודת צוות
ובחיפוי הדדי. אם רק ירצו -אין זו
אינתיפאדה. גלויי־הפנים יעלמו מהשטח
כלא היו. הליכוד יוכיח פעם נוספת כי רק
הוא יכול. הבחירות הבאות יביאו
בכנפיהן ניצחון מוחץ וגדול.
אבל כלל לא ברור מה מניע את צמרת
הליכוד. מתעורר חשש קל לגבי מטרותיהם
הסופיות של ביתר״ים ותיקים כגון
פת, ניסים, אולמרט ומרידור. האם ויתרו
אלמנטים מסוימים על הרצון לאחוז בשטחי
יהודה ושומרון! האם מכינים גורמים
רמי־דרג את רשימת הנציגים הפלשתינאים
למו״מ על הבחירות! האם יש
קבוצה בולטת בליכוד שמוכנה לכל ויתור!
הייתכן כי מצודת זאב נהפכה
למאורת השפנים!
על כל אלה תבוא התשובה בדרך
מיגור ה איום הקיומי המגולם בגלויי־הפנים.

אנרי דן

האמיתית
^ אחד המפגשים הישראלים עם שר
^ החוץ הסובייטי אדוארד שווארנדזה, ביקש
השר הישראלי שברה״מ תפעיל את השפעתה
על סוריה כדי שזו תגלה יתר הבנה
לעמדותיה של ישראל. שווראנדזה, מסביר
פנים ונוח לבריות השיב בחיוך רחב ובגילוי
לב לבר־שיחו הישראלי: איך אתה רוצה שנפעיל
על הסורים את השפעתנו בעניינכם,
כאשר בקושי הם שומעים לנו כשהמדובר
בעניינינו?
אין זה אומר שברה״מ עומדת להינתק מבנות
חסותה במזרח־התיכון ושאספקת הנשק
הסובייטי החדיש לסוריה תיפסק. אבל חוסר
העניין של מוסקווה בסכסוך המזרח־תיכוני
הולך וגדל ככל שהבעיות הפנימיות של הקרמלין
מחמירות. את שווארנדזה מעניינת סוריה
כקליפת השום — לאור מה שמתרחש
בגבול ביתו — כאשר ברה״מ מלאת חרדה

אך התהליך הזה הוא כמובן עמוק הרבה
יותר. מאז התברר לכל שהנמר הסובייטי
עשוי מנייר וסכנתו למזרח התיכון פחתה כמו
בחלקי עולם אחרים, התערער יסוד־אסטרטגי
חיוני בבסיס שיתוף הפעולה בין וואשינגטון
לירושלים.
ישראל מילאה תפקיד חיוני בבלימת ההתפשטות
הסובייטית במזרח התיכון במשך
שנות דור. כפועל יוצא במלחמתה על קיומה,
עשתה לכן ישראל שירות היסטורי לארה״ב
ושילמה בדמה מעל ומעבר לכל הסיוע האמריקאי
שקיבלה.
אולם מאז התמוטטה האימפריה הקומוניסטית
שוב אין ישראל נכס אסטרטגי לארה׳׳ב.
הכושי עשה את שלו — הכושי יכול ללכת.
מה שקרה לישראל בשנות ה־ 60 עם צרפת
של דה־גול שהשליכה אותה לכלבים ערב
מלחמת ששת הימים, לאחר ״הברית״ פריז-

הסובייטיים. בסוף אותו היום עצר אותי איש
המשטרה החשאית הגרמנית בשערי בית הממשלה
במזרח ברלין. רק לאחר כמה שעות־שהייה
בחדר סגור, עד שבדק מסמכי, שיחרר
אותי. נהניתי לחזור למערב ברלין, מתוך
ידיעה שהגרמנים מאחורי נתונים תחת מגף
של ברזל.
בדור הזה, בעוד שישה מיליון הקורבנות
מועלים לפנינו, מוטב שנזכור מה משמעות
הריסת חומת ברלין לגבינו, כיהודים. מוסב
שנהרהר איזה תוצאות עלולות לנבוע, בעוד
דור או שניים, מהתהליך הבלתי נמנע של
איחודה מחדש של גרמניה. של חזרת פרוסיה
לחיקה של מערב גרמניה. של גרמניה החוזרת
לעצמה.
הנחמה הגדולה היא בכך שאירופה המערבית
כולה משקשקת וחייבת להערך לאור
ההתעוררות הגרמנית. ואילו ברה״מ ופולניה
— שסיפחו לעצמן שטחים מגרמניה חייבות
להערך אף הן. כאשר לארה״ב אין כנראה
כמעט דרך אחרת אלא לסייע לברה״מ כלכלית
— גם כמשקל נגד לענק(המערב) גרמני
הכלכלי שצילו באירופה יילד ויתעצם.

היסטוריה בונוס
^ כן כ ל פילוסופי־הטרקלינים בישראל
/ובחו״ל המתהדרים עתה בויכוחים על
״קץ ההיסטוריה״ ,המאמר שחיבר פקיד אמרי
חיים
בתחילת ההיסטוריה של הסכסוך בינינו
לבינם. הם לא השתנו מבחינת גישתם הלאומית
והלאומנית — והמו״מ היחידי שהפלשתינאים
מוכנים לנהל |5ם ישראל הוא על
תנאי חיסולה. בענין זה, ככל שהחומה בברלין
ובעולם נהרסת בין שני הגושים, כך מגביהים
הפלשתינאים והערבים כולם את חומת האיבה
בינם לבין ישראל. החומה האמיתית.
באותו זמן, המערך שהתקרב בדעותיו
לר״ץ ולמפ״ם שבוי בסיסמות האתמול. סוציאליזם
(הסתדרות) ואחוות עמים(עם הפלשתינאים)
.סיסמות שפשטו את הרגל בכית״
הספר של השמאל הישראלי. אפילו בברה״מ
קמים עמים שונים על מוסקווה ורוצים להינתק
ממנה, אפילו בכח.
רק בלבול יוצרות זה יכול היה להביא את
גרשום שוקן מ״הארץ״ ,להזהיר בטלוויזיה,
ובצדק, מפני איחודה מחדש של גרמניה, ובמקביל,
עיתונו הוא שופר מרכזי למען כניעה
לאש״ף ולפלשתינאים. ברוצחים הגרמנים
לשעבר אין הוא רוצה להאמין, ובמפקדת הרוצחים
הפלשתינאים של היום יש ב״הארץ״
המוכנים להטיל יהבם.

הנ ד ת חומת האיבה
* ¥בור ישראל זוהי לא שאלה של קץ
ההיסטוריה — אלא של קץ ישראל,

אורי דן במיזרח־ברלץ, קיץ 1961
בימים בהם הזקמה החומה. :שמחתי וירושלים,
כשצרפת נלחמה באלג׳יריה —
אמיתית בגלל הסכנות הצפויות מאיחודה
מתרחש כבר עתה עם ארה״ב, במהדורה חמומחדש
של גרמניה.
לכן ממהר גורבאצ׳וב לפגישת פסגה חפו רה פי כמה.
מהשינויים ההסטוריים הנוכחיים ישראל
זה וגורלית בים התיכון עם הנשיא ג׳ורג׳ בוש
יכולה רק להינזק בעתיד הנראה לעין, בשעה
על סיפון אניות מלחמה כדי לבקש סיוע
שאין אחד בירושלים שקם מיד לצמצם את
אמריקאי לרעידת אדמה הפוקדת את כל
הנזק העלול להיות בלתי־הפיך.
ברה״מ, שמשמעויותיה רחבות לאין שיעור
משקלן של מדינות ערב הולך ועולה בווא־מהרעש
המקומי שפקד את ארמניה. גורלו
שינגטון, כמו במדינות מערב אירופה ויפאן.
וגורל משטרו עומדים על כף המאזניים —
לא רק כשוק אדיר, אלא כמקור לנפט שהמול
כוחות אדירים בברה״מ של מאות אלפי
עולם המתפתח התעשייתי, יהיה זקוק לו יותר
האפארטצ׳יקים שאיבדו את כוחם בגלל
מאי־פעם. באופן ברור מנסה ארה״ב להפוך
ההתפוררות של האימפריה הקומוניסטית.
בשלב זה את מצרים למעוז הערבי האסטרטגי
כמו גם מאזן הכוחות האחר, המתהווה באישלה
במזה״ת. הריצה הירושלמית להפוך את
רופה, וכללי המשחק החדשים בעולם כולו.
קהיר למושב ״שיחות השלום״ בין ישראלים
לפלשתינאים, רק משחקת לתוך מלכודת
המימ שו מזלזל בי שואר
זאת.
לכן, השמחה הישראלית על נפילת חומת
ף* אותו זמן מתרחק המימשל הנוכחי הא־ברלין
היא מוקדמת מדי, אם בוחנים את
₪1מריקאי מישראל. היחס המחפיר והמבזה
ההשלכות של רעידת האדמה המדינית־עו־חסר
התקדים, בו זכה יצחק שמיר ראש־הממ־למית,
על ישראל.
שלה בפרשת השהיית הזמנתו לבית הלבן
אמנם נגרם במידה רבה על־ידי התנהגותו
המתרפסת והמבולבלת של שמיר עצמו. אבל
מ שמ שת איחוד גרמניה
בכך הוא רק נתן הזדמנות נוספת למימשל
ך* הריסת חומת ברלין היא יותר דמיושל
בוש־בייקר להפגין את יחסם המתנכר
! 1נית מהדמיון. באותם הימים, כשהניחו
והולך לישראל. ושום תמונות והצהרות חגיגיות
של שמיר מוואשינגטון לא יחפו על כך. את יסודותיה, בקיץ , 1961 הייתי בברלין ושנכון
שג׳ון סאנונו, ראש צוות הבית הלבן מחתי, כיהודי, כישראלי על שהיא קמה! באשל
בוש, פועל מאחורי הקלעים בכל יכולתו רץ שפטו את אדולף אייכמן, שעורר מחדש
את זוועות הנאצים ביהודים. לכן נרגעתי
נגד ישראל. אבל הבעייה איננה בכך
שברה״ט סגרה על ברלין ומזרח גרמניה כדי
שטביעות אצבעותיו של סאנונו נתגלו גם
להבטיח את חלוקת המדינה, שלא רק הביאה
במסע השחרת ישראל הנעשה באמצעות
את אדולף היטלר לעולם, אלא מילאה
פרסומי־הענק על קשריה הגרעיניים־ צבאיים
בטירוף של ציות את תכניותיו למלחמה
כביכול עם דרום־אפריקה. אלא ביחס הכללי
ולהשמדה.
המזלזל של המימשל אל ישראל, הניזון
כל־כך שמחתי עד שהסתננתי בעד המשבראש
וראשונה מהעובדה שאין ממשלה של
מרות המזרח גרמניים למזרח ברלין כדי לרממש
בירושלים, אלא אוסף של גבאים שכל
אחד מהם משמיע לפי הצורך דרשות אות במו עיני ולצלם את פרצופיהם של המזרח
גרמנים נאנקים תחת החיילים והטנקים
פוליטיות הסותרות זו את זו.

מיזרח ברלין — 1961 ,כך זד התחיל
הילדים מאתמול — מאסו במגפי הרימי
קאי בוואשינגטון, רובם מדברים שלא לעניין.
הכותרת למאמר היא נהדרת, קליטה, עיתונאית,
עכשווית. אבל התוכן רדוד ומבולבל
אפילו לגבי ההרצאה רוויית״המונחים האקדמאים.
בעצם,
ההיסטוריה הולכת רברס. מה שקרה
לאנגליה ולצרפת בעקבות מלחמת העולם
השנייה — התפוררות האימפריות, ארע
בצורה הרבה יותר חמורה וקטלנית לאימפריה
הקומוניסטית באיחור של כ־ 40 שנה, כשהיא
חוזרת לנקודת ההתחלה — של מלוא
חולשתה. גרמניה עולה כאילו לא היתה אחראית
לזוועות האתמול — ובמלוא עוצמתה.
ועוד יותר היא הולכת רברס כשמדובר
בישראל. שוב מוצאת ישראל עצמה בתהליך
לקראת בידוד, המזכיר את ימי הקמתה ב־
. 1948 אז לא היתה מוכנה ארה״ב לספק
אפילו רובה אחד לישראל, והיא קמה בשדה
הקרב תוך שימוש מושכל ורב גבורה בנשק
המזערי, בכסף מלא, שסופק לה מצ׳כיה, באישור
ברה״מ.
לכן מי שבא לומר עכשיו שרוח הפייסנות
בין ארה״ב וברה״מ, ובעולם כולו מאפגא־ניסטן
ועד נפילת חומת ברלין — חייבת להביא
את ישראל להקמת מדינה אש״פית ובכך
יושג השלום, כלל אינו יודע על מה הוא
מדבר.
מדינות ערב ובראשם הפלשתינאים עדיין

שאוייביה מחפשים להביא עליה, תוך ניצול
התמורות הבלתי־הפיכות בעולם.
לכן ההערכות למנוע זאת, היא חיונית
ומיידית, לאחר הערכת־מצב לאומית מחודשת
שביסודה שני עקרונות. הצורך לקבל
החלטות עצמאיות לחלוטין, מנותקות מאיזה
שהוא שיקול זר, תוך גיוס כל הכוחות הפנימיים
והחיצוניים כדי לסכל מצור עולמי מכיוונים
ומסוגים שונים. ברוח של 1948 אבל
בכלים שיש בידינו ב־. 1990
זרם העולים המתגבר מברה״מ הוא רק
פתח אחד לתקווה ולאופטימיות במאבק הענקים
הצפוי לנו. אילו, למשל, ניתן היה לכוון
חלק מהם ליהודה ולשומרון — סכנת הקמת
המדינה הפלשתינאית, שעלולה להביא לקץ
ישראל, היתה פוחתת.
רק ההתעקשות הישראלית על עקרונות
הביאה לישראל הישגים, והוויתורים הביאו
רק למישגים.
ההתעקשות מול מצרים — הביאה את
השלום עימם. העמידה מול ברה״ם — הביאה
בסופו של דבר את מוסקווה לירושלים. העמידה
מול אתיופיה — החזירה אותה לישראל.

אין אנו רוצים שחומת האיבה תקרוס
עלינו אלא שנפיל אותה בבוא היום במאמץ
משותף עם בנאיה הנוכחיים, מוטב שלא נבזבז
יותר אח רגע

סור עידו
חוס״ו

ביו שמאד
ד/\11ו\/ו 3
מאז שהתחלתי להשתמש במונח
.1,1.ג1ג! 8לתאר את השמאל הישראלי
הנובו־סאלוני, עטו אלה עלי ננאצות
וקריאות זעם כמו :״עזות״מצח פרוב־גנדיסטית״
וביו״ב. מה לומר לכסן -
כל קריאת זעם כזו עושה לי את היום.
אבל אני חייב לקוראי הסבר: מדוע
אני כן משתמש מדי פעם במינוח
״שמאל״ שלא במשמעותו האנגלית.
ובכן יש ״שמאל״ ויש,״1.1ג ,״8 \ 1,ובעוד
הראשונים הינם ציונים טובים
ואנשי מעש והתיישבות, נאיבים עם
אידיאולוגיה אירופאית מיושנת הרי
שה 8.\1,\ 1.1 -שאני מתעב כל-כך הוא
זה הסאלוגי״הטקטר בפאבים של תל״
אביב. המתכנס ערב ערב בצוותא להז דהות
עם האש״פיסטים ״המסכנים״.
אלו הם מרבי המלל והנאצות כנגד כל
מי שלא איתם והסוגרים אולמות הופעה
בפני אמנים שלא ״משלהם״.
השמאל הציוני ההגון מתוסבך עם
עצמו בשאלות קיומיות בארצנו וחוזר
מהמילואים עוד יותר מתוסכל כי הוא
מבין שלמעשה אין עם מי לדבר.
אני חייב לכם דוגמה והרי היא לפ ניכם
-קטע ממאמר שנכתב לפני כשנה
בעתון ״מעריב״ ע״י הסופר אמנון
שמוש, איש קיבוץ מעיין-ברוך, ושנשא
את הכותרת :״מכתב גלוי לידידים
ערבים״:

מכתב גלוי ל

אל נא תספרו לי סיפורים. שנאה, זריקת אבנים
והצתות לא התחילו עם האינתיפאדה.
ילדים ערבים זרקו עלי אבנים בהאלב העיר, בש־ §
נות השלושים הראשונות, הרבה לפני שהיתה מדי־ | 1
נה יהודית והרבה לפני שהיינו אנחנו הכובשים
החזקים ואתם המסכנים המושפלים. היינו אז יהו־ 1
דים שקטים וכפופים. אלפים מעטים בעיר בת מיליון ערבים, וב־ §
בר אז חטפנו מכם אבנים. שיו ת ויערות לא היו לנו שם. היו לנו |•
בתי־כנסת. אספסוף הצית אותם, מול עיני השוטרים.
אני אישית זוכר את הפחד, את הבריחה, את כאב האבן הפוגעת |
ואת שריקת האבן המחטיאה. גדלתי בפחד מתמיד מפני הילדים
הערבים שלא חסכו מאיתנו עלבונות, מכות ואבנים. מן האבנים
האלה מיתי לי כאן ביה איתן, ומן העלבונות -החלטה נחושהלא
עוד פחד ובריחה. לא לי. לא לילדי. הבית הזה יעמוד איתן
מול מ חו ת ההרס ורוחות השנאה שנולדו שנים ודורות לפני לידת ־
הציונות: השנאה ליהודי באשר הוא יהודי. וכבר אמרתי פעם| ,
שרק דבר אחד עלול לערער ולמוטט את הבית שלי כאן -אם
הלילה יקומו ילדי ובני ויקחו ממנו אבנים להשליך על ילדים
אחדים, משום שהם בני עם אחר, או עדה אחרת, או דעה אחרת.
טועים אתם, ידידי הערבים, אם אתם חושבים שהאבנים שלכם
יכריעו אותנו. גם כשהיינו מעטים וחלשים לא יכלו לנו האבנים: .
הם רק חישלו בנו את ההחלטה לא לשוב להיות תלויים בחסדי־ |§
בם. או בחסדי עמים אחרים נפשעים מכם, שאת נחת זרועם טעמי 1

יי י ^ די ויו ׳1 יייווד ׳״״ייי יזי ייי? יין ־1 *1

בהמשך קורא אמנון שמוש לפלשתינאים
שפויים לשבת ולהדבר. למען
השם, האם הוא לא קרא את דבריו
עצמו! על מה יש לדבר! מהו מקור
הסכסוך! מהו שורש השנאה! קראו
שוב את הקטע הנ״ל -האם יש איזו
שהיא התייחסות לארץ־ישראל כשו רש
הסכסוך! (או למלחמת האיסלאם
נגד היהדות).
זהו ובכן השמאלני הטוב והנאיבי.
בטוף אינו קורא נכון את התמונה
שהוא עצמו צייר ומציע לשבת, לדבר
ולהגיע להסדר עם הפלשתינאים (על
מה! על שינויים ראדיקליים בדת המוסלמית!)
ה״ימני״
הוא זה שקורא את התמונה
נכון ולכן יאמר :״אין לנו לאן לשוב
ולאן ללכת. ועל כן אנחנו כאן וכאן
נשאר. על אפכם ועל חמתכם ועל אד מתכם
כי פשוט חפצי חיים אנחנו ואלופי
ההישרדות״ ומסיים: ולכן עלינו
להיות חזקים ולא לוותר, עד שתבינו
שלא תוכלו לנו ואפילו יקח הדבר עוד
אלפיים שניי* •הודה ד ד /די *

מאז נאומו ב־ 31 ביולי ,׳88 בו הודיע המלך
חוסיין על הסרת האחריות של ממלכתו על
ענייני הגדה המערבית ורצועת עזה, עברו
אמנם הרבה מים בירדן, אך גם השתנתה המציאות
בצירו המזרחי של הנהר.
סמוך לזמן הנאום באה לסיומה מלחמת
המפרץ ארוכת השנים בה נפלו מיליון קורבנות
מוסלמיים לחינם. ירדן היתה הנהנית
העיקרית, כלכלית, ממלחמה זו, ממנה למעשה
התפרנסה הממלכה מאז ירידת מחירי
הנפט. אבדן מקור הכנסה עיקרי ובטוח זה
פגע קשות ברווחתם של תושבי ירדן, ביחוד
אלו מתומכי חוסיין, הבדואים בדרום המדינה,
שם עבר ציר האספקה עקבה־עמאן־בגדד.
המפולת הכלכלית כתוצאה מאבדן כספי־נפט
ומאבדן הכנסות מלחמת המפרץ, היא
אולי הסיבה שהביאה להשתנות המגמה המדינית
של רבת עמון. מאידך, ההתבדלות וההתנתקות
של ירדן מענייני השטחים הביאה
מיידית להחרפת המצב הכלכלי. כיוון שמדינות
הנפט וארצות ערב והן ארצות־הברית
(ואולי גם ישראל) ראו בירדן עד אז את הפרטנר
לפתרון הבעיה בשטחים, חדלו לתמוך
במרינה זו מעשית, כלכלית ועקרונית. כל
אלו הבינו שחוסיין יצא מן המשחק, שנמשך
22 שנה, ולכן מדוע לתמוך בו כלל? שהרי
ירדן לכשלעצמה לא הוותה אי פעם גורם של
ממש באיזור מאז מלחמת תש״ח. עצם ההצדקה
לקיומה מאז היתה רק בהיותה מייצגת
הפלסטינים שבשטחה עד ,׳67 וביחוד אלו
שבשטחים לאחר מלחמת ששת־הימים.
אי לכך, נוצר בירדן מצב כלכלי חמור
מכל מצב דומה בעבר, בו היו לירדן תומכים
מבחוץ בסעודיה, עיראק, או בריטניה וארה״ב.
ההדרדרות הכלכלית הגיעה לשיא במשבר
מאזן התשלומים שירדן לא ידעה כמוהו מעולם.
החוב החיצוני עבר עד כה את 12 מיליארד
דולר, כמעט פי 3מן התוצר של מדינה
זו לשנה...
ביטוי מוחשי לבעיות הפנימיות הללו הי-
נה העליה העקבית והברורה בגילויי עוינות
כלפי ישראל מצד אזרחי וחיילי ירדן בחודשים
האחרונים, בייחוד לאורך הגבול עם
מדינה זו. התקריות המרובות, הנובעות מחת־ייאשות
האוכלוסיה והצבא שם מן המצב
המדיני והכלכלי, קיבלו ביטוי גלוי בתוצאות
הבחירות לפרלמנט הירדני. עליית הגורם
המוסלמי וניצחונו מהווה את הסימפטום להשתנות
המצב בירדן מהיסוד.
אך, השינוי האסטרטגי לטווח ארוך, בו יש
לראות את הסכנה העיקרית, הוא מעורבותם
ההולכת וגדלה של שכניה הערביים של ירדן,
עקב התמוטטותה הפנימית בניהול ענייניה
השוטפים.
התחילה בכך סעודיה, שתמכה בשבט הח־וויטאת
במהלך המרד במלך בדרום המדינה.

מיו ־ מו ם!
כששמעון פרס חשב שהיתה בידו
אופציה ירדנית, הו א פעל בקדחתנות
כמעט היסטרית על מנת להאיץ בעם
לקבל את דעתו,. .שעון החול הלך ואזל״
ככל שהתקדם מועד סיום הקדנציה
שלו. היום, כשהמלך הירדני עני ועלוב

שימעון פרם
טמוקראט עם ששן־חזל ביד

מבחינת כלכלתו ומוכן לקבל נדבת-
תמיכה אפילו מאש״ף, האופציה הירדנית
נראית כמשענת קנה רצוץ. ביודענו
שבעל המאה הוא בעל הדעה, יכולנו
רק לשער לאיזו רמת לחצים היה חו־סיין
נחשף לו אופציית השלום היתה
תלויה בו. אך אין מביעים חרטה, או
משמיעים הרהורי ספק בגין המהלך,
אלא רוכשים שעון חול חדש.
כשנסע שמעון פרס לארה״ב לחתור
תחת מדיניות השלום הישראלית בוושינגטון,
הניבה נסיעתו א ת מסמך 10
הנקודות של מוברק. שמעון פרס ראה
בכך את גולת הכותרת של תהליך־הש־לום
ודעת הקהל בישראל נלחצה למהר
ולקבל מסמך זה ולא לעלוב בנשיא
כאילו כדי לרמוז למלך שסכסוך הגבולות
ביניהם משנת 21׳ לא נשכח. או יותר מכך,
רצו הסעודים להבהיר למלך שלא ירשו לפלסטינים
לשלוט בארצו לאחר מותו. מדינה
פלסטינית אינה באה בחשבון עבורם, אף לא
ממזרח לנהר.
אך עיראק, ולא סעודיה, היא האיום המשמעותי
על בטחונה של ישראל. לא רק עקב
מעורבותה בכל מלחמות ישראל, אלא עקב
נצחונה מול איראן הפנאטית של חומייגי.
היותה מעצמה צבאית בעלת חמישים אוגדות
היא הגורם המאיים העיקרי והמכריע לקיומנו
כיום.
אולי יותר מכל, מסכנת את קיומנו אישיותו
המטורפת, כך כעדות הערבים עצמם,
של שליט עיראק צדאם חוסיין, יותר מכל
גורם אנושי או צבאי אחר. הנ״ל בעל חלומות

המצרי. אשי ף והפלסטינים חככו ידיים
בהנאה, אך התברר שגם זה היה מיק-
סם שווא.
ואז הוכן מסמך בייקר שנועד לכופף
את ידה של מדינת ישראל. שוב יצאו
שמעון פרס ומחנהו במערך למסע לחצים
כי יש לקבל מסמך זה או -לחתום
על אסון לאומי. וגם אז שונה המסמך
כדי שמדינת ישראל תוכל לראות בו
בסיס להדברות.
בשני המקרים, גם בענין האופציה
הירדנית וגם בעניו מסמך מוברק, ניהל
שמעון פרס מו״מ שלא על דעת הממ שלה
ושלא בהסכמתה והתחייב בשם
מדינת ישראל. בשני המקרים התברר
שאין לעמדותיו תמיכה לא בקלפי, לא
בכנסת או בממשלה. אף לא בקרב המערך.
זו הפרה גסה של עקרונות הנוהל
במדינה דמוקרטית שטכנוקרט גדול
שכמותו יודע זאת. כי בראש המערך
עומד מינימליסט חסר הבנה בסיסית
בניהול מו״מ אשר מוכן לשלם כל נתח
ממדינת ישראל ובלבד שמעשיו ירשמו
בספר דברי הימים. בהנהגתו הטכנוק רטית
אין במערך לא חזון, לא אידיאולוגיה
או עקרונות. לעומת זאת יש ויכוחי
נוהל וביורוקרטיה.
על כן כל הצעה, של כל אחד, בכל
מקום בעולם, מופרכת, מגוחכת ומסוכנת
במהותה, עולה מיד על סדר היום
של המערך. לו היה המערך דבק במשהו;
ת מי ת אלון, האופציה הירדנית,
תכנית אבוגיילדה, ובלבד שהיה נפטר
משעוני החול אשר לו ורוכש שעונים
טובים יותר ...היתה גם לנו אופציה.
היה היתה מפלגה גדולה שהפכה
ללשכת עבודה.
היה היה פרס שהפך לפשוש.
מהצירוף הטרגי נשאר מינימום.
(חבל על דאבדין).

גרלות ומגאלומניה שאף השאח הפרסי, או
גמאל עבד־אל־נאצר לא חלמו עליהם בזמנם.
כיום בונה צדאם, בין אם בשיתוף פעולה
עם חוסיין או לא, תשתית צבאית קרקעית,
.וביחוד אווירית, מעברו השני של הנהר. זו
מאיימת ישירות על בטחונה של ישראל, שכן
בסיסי אוויר בעומקה של ירדן הנשלטים על־ידי
עיראק הם האיום העיקרי. טיסות ביון
וצילום ממרחק לשטחנו הם העדות על כוונותיה
של עיראק.
נראה, לכן, שהתמוטטותה הפנימית של
ירדן, מצב האנרכיה, שיביא לאבדן המשמעת
והעוצמה של המשטר והצבא בירדן, מובילים
למעין מצב לבנוני. התוצאה: חלוקת מדינה זו
לאזורי השפעה בין ארבעת שכניה העיקריים,

גם ישראל

עו ד ד •וון

עיתונות ערבית רביו :״אנירא דורשמהומטנ״לשידביואתהאינתיפאדה
ש :״מה הן הבעיות החדשות שגרמה האינתיפאדה לחוגי הצבא
והבטחון שלא ידעת קודם?
ת: האינתיפאדה היא תופעה חדשה בקשר אלינו, ואין להשוותה
למלחמה בינינו לבין מדינות ערב, היא אינה טרור, אלא התקוממות
עממית רחבת היקף, אשר חייבים להשקיט אותה. ומ־ 14 במאי בשנה
זו, לממשלת ישראל מדיניות כוללת לטיפול בבעיה והיא יוזמת שלום.
אנחנו בעימות עם הפלסטינים ואנו אומרים להם אתם בעימות עמנו.
בואו לפתור את חילוקי הדעות, מעימותים נרחבים אל מו״מ, או במובן
אחר אנחנו מכירים שיש עימות, בואו נדבר.
ש: תדבר עם מי?
ת: עם אלה שבעימות עמנו — תושבי השטחים. מצד אחד אנחנו
השלטון הצבאי בשטחים ועלינו האחריות לישום החוק, הבסחון והשקט

לכל התושבים.
ש: עברו שנתיים של אינתיפאדה, האם אתה ממשיך להאמין בהד־ברתה״בהפסקתה?

אני לא יודע מה פירוש להדביר. כמו כן אני לא רורש מה־רמטכ״ל
שידביר את האינתיפאדה. אבל ביקשתי ראשית להפחית את
האלימות, עד שיגיעו לשקט, ושנית המינהל האזרחי והרשויות המקומיות
פועלות לרווחת התושבים וזה גם תפקיד צבאי.
ש: מה בקשר לשיתוף מגורשים במשלחת?
ת: אם זה יהיה המכשול היחיד לא אמנע פגישה בגלל השתתפות
מגורשים. אולם אני חייב לדעת מי אלה המגורשים והאם להם תפקיד
באש״ף או לא .

ראיינה: אמירה חסן, אל־אהראם8.11.1989 ,

הרפובליקה השלישית(בצרפת) והבית השלישי(בישראל)
מעולם לא היו לי נטיות למיסטיקה. כלוחם, טייס, תעשיין
ואיש עסקים פרטי, היו עיסוקי תמיד מוחשיים, טכניים,
מציאותיים ומחייבים החלטה או פעולה בזמן אמיתי. מאז
שעמדתי על דעתי הפוליטית, דבר שקרה מאוחר מאד
בחיי,רודפת אותי חרדה עזה שנובעת מהזהות התוכנית
והסמנטית שבין מערכת הממשל של
הרפובליקה השלישית הצרפתית וזו
של הבית השלישי היהודי. מי שקרא
את הספר ״קריסתה של הרפובליקה
השלישית״ של וויליאם שירר, יבין
את חררתי.
הרפובליקה הצרפתית השלישית
קרסה באופן מחפיר, כארמון קלפים,
כשנתרחשה המתקפה הגרמנית של
חדשי מאי־יוני . 1940 היא התמוטטה
על אף העובדה שהיו לה יותר חיילים,
טנקים ומטוסים משהיו לגרמנים.
לכל הדעות, היא נפלה בגלל
תיפקודה הלקוי של ממשלתה, ממחי־כ
׳ הו א ש
שלת החזית העממית הקואליציונית,
במשך השנים שקרמו למלחמה ובעת
המלחמה עצמה. ממשלת הקואליציה הצרפתית זרעה תוהו
ובוהו במורל העם, במשקו, בצבאו, ובמערכת המנהל הציבורי
וגרמה לאווירה של ״אכול ושתה כי מחר נמות״ בכל מגזרי
החיים במדינה.
המודעות הלאומית, הרבק ההופך קהילת אנשים לעם,
נעלמה. הסתדרויות העובדים דרשו מהממשלה בעלת הצביון
הסוציאליסטי דרישות בלתי סבירות ושיתקו את המדינה
בשביתותיהן. המשק עמד על סף התמוטטות. ההון ברח
מהמדינה. הימין(במקרה דנן) החל להתייחס ״בהבנה״ לאויב,
להיסלר. הצבא נותר ללא הנחיה מדינית ברורה, תחת פיקוד
של גנרלים זקנים שמונו או לא פוטרו מטעמי פשרה קואליציונית.
ממשלת
צרפת של חדשי מאי־יוני 1940 היתה פועל יוצא
מתחייב מצורת הממשל של הרפובליקה השלישית, המתבססת
על מינוי ממשלה שבויה בידי פרלמנט מפוצל, דיבר־גנטי,
שבו האינטרס הממלכתי משני לעומת האינטרס האישי
או המפלגתי. בריוק כמו אצלנו, בבית השלישי.
אס כך, מדוע לא קרס הבית השלישי? שאלה מתבקשת.
תשובתי היא, שמה שעמר לממשלות הבית השלישי ולא עמד
לממשלת הרפובליקה השלישית במאי־יוני , 1940 הוא צרוף
של תחושה של סכנת חיים אישית(רצח עם במקרה של כשלון
המלחמה) ,מתח אידיאולוגי ציוני, מנהיגות חזקה בשעת
המבחן הקשה ביותר והרבה, הרבה מזל.
צירוף של תחושת סכנה אישית, בתוספת מנה גדושה של
מתח אידיאולוגי, בהכוונה של מנהיגות חזקה, אין כמותם

ענ ת גטניו־סמר׳

להעלאת רמת האדרנלין הלאומי.
מסיבות הראויות לניתוח נפרד אם כי הן קשורות, לדעתי,
ישירות לתיפקוד הממשלה, המתח האידיאולוגי הישראלי
רפה מאוד והמנהיגות החזקה, המקובלת, עברה מן העולם עם
הקרע שנוצר בין העם והמנהיגות שלו עקב מחדל הממשלה
במלחמת יום הכיפורים.
האיום בהשמדה טוטלית עריין
קיים, למרבית הצער, אלא שאין
חשים בו באותה אינטנסיביות כבעבר.
שורה של נצחונות צבאיים
עמעמו, הכהו את הרגשת הסכנה
הלאומית. רמת האדרנלין הלאומי
ירדה איפוא מאד והוחלפה בדחף
האישי להסתדר, ויהיה זה על חשבון
הכלל. אדם לאדם זאב. הסיסמה הלאומית
היא ״חפש את הדרך הקלה״
בשטח המדיני כבשטח הכלכלי או
התרבותי. התוצאות ידועות. פשיטת
רגל איטית, מורלית, כלכלית ומדיצידון
( צי א טו)
נית. הרגשת חדלון.
הבוחן את סוגיית הדרך שבה ניתן
להגיע לפתרון ברמה הלאומית יגיע במהרה למסקנה הידועה
משחר הימים: הדג מרקיב מהראש. אם היה מי שפיקפק בדבר,
באו השנתיים האחרונות של הנהגה רו־ראשית ההולכת צפונה
ודרומה בעת ובעונה אחת(ומתפלאה שאינה מתקדמת) ובאו
חמישים ימי מעשה המרכבה הממשלתית האחרונה והוכיחו כי
צורת הממשל הקיימת היא אנטי תזה למה שמדינת ישראל
זקוקה לו.
הציניות שבה אידיאולוגיות ותורות מדיניות החליפו ידיים
תמורת בצע כסף או עמרות כח, הסחר המשפיל באמון הציבור
שניתן לנבחרים, משיכות היתר המתכסות מכיסו של הציבור,
מעשי התרמית והתמרונים הפוליטיים האפלים עם הסכמים
סודיים, סודיים ביותר וסודיים עד כדי אי־הדלפה, תרמו תרומתם
להרס הרקמה הלאומית ויצרו פצע שלא יגליד בקלות.
בסימפוזיון בו השתתפתי בחודש מרץ ,׳88 אמר פרופסור
יחזקאל דרור :״מערכת (ניהול) טובה היא מערכת המביאה
אנשים בינוניים להחליט החלטות טובות, ואילו אצלנו המערכת
כזו שבה אנשים טובים מחליטים החלטות מאוד בינוניות.״
זה 1ח0וזו)1£1$1316ח 11 אקדמי ראוי לציון.
כשהצרפתים שברפובליקה הרביעית (יורשתה של השלישית
לאחר מלחמת העולם) ראו שצורת הממשל הישנה אינה
מסוגלת לפעול, הם פנו למודל האמריקאי, הכניסו בו שינויים
מתחייבים וקמה הרפובליקה החמישית בשנת . 1958 הרפובליקה
החמישית הוכיחה כי ניתן, מבלי להחליף את העם, לנהל
מרינה תקינה, לבססה ולהביאה לידי שגשוג יחסי.
מדוע לא נעשה דבר דומה בישראל?

משמאל לעליה

לפני כשבוע התבשרנו על חידוש היחסים בין ישראל לאתיופיה.
וכעת צופים עלייתם של עוד כעשרים אלף מבני העדה
שנותרו עד כה מאחור. הפשרת היחסים עם ברית־המועצות
מרמזת על סיכויי עליה של עור כמאה אלף יהודים לארץ.
עכשיו, הסוכנות היהורית שמזמן פשטה רגל במתכונתה הש־נוררית־מימסדית,
מכניסה עצמה לדרייב. יבואו העולים
וייתקעו כאן בניוטרל.
עולים חדשים, מבחינת רוב הציבור בישראל, הינו דבר יפה
מאוד ונחוץ מאוד להמשך קיום המדינה. מדינה ליהודים,
מקלט מאנטישמיות גוברת בעולם. מאירך, קשה שלא להתרשם
שכאן, כבר בשלב זה של הנכונות לקליטת העולים,
העסק תקוע. ההוכחה הברורה והיותר פשוטה לכך היא בצורת
הגימגומים והמבוכה של עולי אתיופיה בראיונות שהתקיימו
איתם השבוע מול מיקרופונים פתוחים ותגובתם לשאלה אם
טוב להם יותר כאן בישראל.
מעבר לחשיבות של איחוד משפחות שנותקו, הורים מילדיהם,
בעלים מנשותיהם, אפשר למצוא בכמה עיתונים
ציטוטים המדברים על כאב מסוג אחר, על עלבון נחבא הנובע
מהבנתם הברורה כי הם אזרחים סוג ב :״היום, מי אני? סתם
זבל ״.אמר אחד .״אפילו אוכל להביא למשפחה שלי אני לא
יכול.״ או ציטוט אחר :״שמעתי עכשיו בחדשות שרוצים
להביא עוד עשרת אלפים עולים חדשים מאתיופיה. אני חושש
שלא כדאי להם לבוא, וכדאי לבדוק אם בכלל יש להם מה
לעשות כאן.״
אכן, לא די ברצון להעלות לכאן עולים גם אם זאת טובת
המדינה. יש לראות בראש ובראשונה את טובת האזרח. מאה־

וחמישים אלף מובטלים, מתוסכלים, ממורמרים ושפופי ראש,
הם די והותר למדינה כל־כך קטנה. מאה־ועשרים אלף עולים
יעלו את מספר הנפשות השכוחות לכשלוש מאות אלף. אם
לוקחים עוד כמה עובדות מצערות מ עין זה, כמו עולים מאתיופיה
המצטופפים עדיין במרכזי הקליטה כבר חמש שנים,
מבלי שנמצא להם פתרון דיור, ומספר המובטלים ביניהם,
התמונה הופכת ליותר מסתם קודרת ומעוררת רחמים.
כאן המקום לשאלה היותר גסה: מה הטעם ביצירת מצוקה
חדשה? או מכוערת לא פחות? מדוע, מפוזרים העולים בסמוך
כל־כך לאזורי המצוקה בארץ: בעפולה, קריית־יס, אשדוד?
אזורים שממילא צפיפות המובטלים שם רבה. בהתחשב בעובדה
שלא כל עולה חדש הוא נתן שרנסקי או אידה נוהל, הרי
שהדרייב הזה של הסוכנות ריק כמעט מכל תוכן. מרוע, אם כן,
לא יפתרו קודם את מצוקת השכונות ועיירות הפיתוח? לפני
שמטיילי הסוכנות יביאו לכאן עוד כמה אלפי חולמים.
זעקתם של מובטלי עיירות הפיתוח ומצוקתם עדיין לא
תפשה את מקומה הראוי. עוד לא תפשה כותרות, משום תושביהן
המשחקים לידי הפוליטיקאים בממשלה והפוליטרוקים
שהם ראשי עיירות הפיתוח, ומחוברים בטבורם למימסד.
צריך רק עוד עשרים או שלושים אלף עולים חדשים —
קרי מובטלים, כדי שהמדיניות המתייפייפת הזו של הסוכנות
תתגלה בכל ריקנותה וכיעורה. מתברר שמעבר להבאת
העולים לכאן או לאי־שם (בצפון הארץ או בדרומה) אין כמעט
דבר ממשי לענות בו על שאר צרכיהס: דיור, השכלה, תרבות,
שלא לדבר על רווחה. כמה זמן אפשר להיות ציוני ועני
במרחק של שעת־נסיעה מצפון תל־אביב? עניין של זמן.

זהו, קיסר, צבן ושמאי — השבוע סיימו את תפקידם
ההיסטורי. שלישייה שאף פעם לא היתה קיימת בתודעת
הציבור לולא היה קיים דבר המכונה ״בחירות להסתדרות״.
בחירות בהן הפער בין קטנות המועמדים לגדלות מספר
הבוחרים הוא הגדול ביותר הציבור עוד לבטח
יתגעגע לאותן אלפי תמונות וכרזות של אותם מעט
אפרוריים, שנדמה כי הוכיחו סופית שאפשר להיות
״מפורסם״ מבלי להיות ״אישיות נשיאים ומנהיגי
עולם כבר יודעים שישראל רגילה לשלם ב״שטחים תמורת
פגישות״ .לפני זמן לא רב שילמנו בטאבה תמורת פגישה
של ראש ממשלתנו(פרס) עם נשיא מצרים( .למרות שביום
הפגישה הזדרזו עוזריו של רה״מ להסיר את תוית המחיר
מהשמחה המאולצת, החשבון הגיע הביתה כמה חודשים
מאוחר יותר) עתה אנו כנראה הולכים לשלם מחיר הרבה
יותר גבוה כיאות לפגישה עם נשיא הרבה יותר
מכובד גם כאן צפוי אשראי נוח. אך התשלום הוא
באותה מטבע — ״שטחים תמורת פגישות
החברים השמאלנים של החברים אינם מבינים כיצד קורה
הדבר שבזמן שכל העולם מאמץ את הגישה ״הדמוקרטית־ליברלית״
,ממרד הסטורנטים בסין, דיר המאורעות ברוסיה,
מזרח גרמניה ועד העולם השלישי, רק העולם הערבי המקיף
אותנו בחום מחניק, מאמץ, כאילו להכעיס, תפיסות פונד־מנטליסטיות,
חומייניסטיות, אנטי דמוקרטיות. כאילו לא
רואים שם ״רואים עולם״ ולא קוראים את פרנסים פוקוימה.
וכך בכל מקום שיש הזדמנות לאוכלוסיה הערבית
לבחור מתוכה ״נציגים אותנטיים״ .אס במצרים ואם בירדן,
אם בעזה ואם באום אל פחם, אנו שומעים על ״השד האיס־לאמי
שיוצא מהבקבוק״ ושלל ביטויים נוספים המחזירים
אותנו ולו לרגע למציאות המראה לנו עם מי יש לנו ״עסק״
באזור ואגב בדמוקרטיה הישראלית שתמיד מופתעת
מחדש מאותו איסלאמי הצץ מכל חור ערבי אפשרי,
עדיין מאמצת בעקשנות עיוורת את התפיסה ש״עם אויבים
חייבים לעשות שלום״ למרות שהעובדות(שאינן מצביעות
ר״ץ) מצביעות מדי יום על כר ש״עם אויבים כאלה אי אפשר
לעשות שלום למרות כל זאת, כל נצחון איסלאמי
בחצרנו האחורית נענה מיד בכובד ראש שמאלני המודיע
בטעם מר של נצחון :״אמרנו לכם — מי שלא רצה את
אש״ף יקבל את התנועה האיסלאמית״ .ומיד אחריו עולה
חיוך של ארשת שביעות־רצון, שפוטר לכאורה את הנביא
השמאלני מלהתמודד עם המציאות החדשה. כאילו זה כבר
אינו עניינו יותר. הוא מומחה לאש״ף, חמאס זה כבר עסק
של הימין מעניין אס שמעון פרס לקח בחשבון את
השר אהוד אולמרט כשחישב את חישוביו ומצא ש״יש רוב
בכנסת התומך בפשרה טריטוריאלית במערך
אומרים שהדבר היחידי המחזיק את הליכור זה שימון.
בליכוד אומרים שהדבר היחיד המחזיק את פרס זו
האלטרנטיבה שאין לו בעוד ממשלתנו מתנערת
מכל קשר עם שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה, היא
פועלת במרץ להידוק הקשרים עם משטר הטבח בסין.
השבוע אף נורע שהסטודנטים הסינים(שעדיין נשארו) יזכו
במילגות ישראליות בתמורה למילגות ממשלתיות סיניות
שיחולקו בישראל. העיקר להרק את היחסים ולהשתדל שזה
יהיה עם הרוצחים הנכונים תשאלו את ביילין.
עיתון חדש יצא בעיר ,״הפטיש״ שמו — עיתון
״השכונות והמדוכאים״ .בין הכוכבים הראשיים — יעל
פישביין וצבי כסה. החברים אף פעם לא ידעו שהם מהצד של
המדוכאים החברים חושבים שבמקור קראו לעיתון
״הפטיש והמגל״ רק שנרי מ״נרגילה״ לבטח התנגד.
בעיתון ״העיר״ מתפלאים השבוע ש״לא רק בליכוד,
גם משה שחל שר האנרגיה ממנה מינויים פוליטיים״.
כאילו ״שלטון הפרוטקציה של המערך״ זה רק סיפור מיתולוגי
עממי שהליכוד הפיץ ברבים כדי להצדיק את מעשיו
בהווה, ואילו עתה, המוכשרים מבין המערכניקים אינם
״חוזרים לשורשים״ אלא בסה״ב לומדים מאטריה חדשה.
אצל ג׳ורג׳ אורוול לא קראו לזה עיתון ״העיר״ אלא
״מיניסטריון האמת

החברי ם של אופירה ש
.1ב. בנוזרח שסלה !יפצו את החוסה, ב.על המשסר״ שיע
את הלוע — שתי סהפבות ש ק בשבוע אחר. עכשיו רק
עתר להמתין ולראות תה רעת בטאון ספ״ס על חוון: אחוות
העסיס״ הששים.

ציון צפריר, העולם הזה

חווה קלר:

שבח ו״ס:

שבתאי לוי:

..אוצות־הבוית קמה אנילו צהלות השימחה .,השוטר אמו: מציד׳
על הסיסמה הזאת!״ בגומניה קשות לי! אתה ינוד רמות!״
כמה עשרות מפגינים השתתפו ביום השישי האחרון
בהפגנת״הזדהות בבית״סאחור, תחת הסיסמה ״בלי
ייצוג אין מיסוי!״ גם הפעילים הקבועים טענו שזו היתה
הפגנה מוצלחת במיוחד.
ביקשתי מחווה קלר, פעילה, לפרט.
ההפגנה היתה של אירגון חדש בשם הקן הירוק. בעיניי זה
היה מוצלח מאוד מהסיבה הפשוטה, שהצלחנו להיכנס לבית־סאחור.
ברוב המיקרים, כשיש תוכנית להיכנס לשטחים, מדובר
בשטח צבאי סגור, ואז התוכנית לא יוצאת לפועל. הפעם,
הודיעו לנו באמצע הדרך שהכביש סגור לתנועה, אז פשוט לא
הגענו למחסום, נסענו בדרכים עוקפות, נכנסנו לבית־סאחור
ולקח לצבא 10־ 15 דקות לגלות שאנחנו בפנים.

• ומה עשיתם בדקות הקצרות שעמדו לרשותכם?
היפגנו,
הנפנו שלטים והתושבים הצטרפו אלינו בהתלהבות
עצומה. הנחמד היה שהתושבים צעקו יחד איתנו בעברית:
״ישראל, פלסטין — שתי מדינות לשני עמים!״ זה, בדרך־
כלל, לא כל־כר נפוץ. המוצלח בהפגנה היה תגובת התושבים.

שימחה גדולה בעולם. גרמניה המיזרחית פתחה את
שעריה, ומאות אלפים עוברים יום־יום מן המיזרח
למערב (ראה הנדון) .אבל עם השימחה הגדולה, אי־אפשר
להתעלם מהעובדה שמדינה אשד גרמה למיל-
חמת־העולם השניה, ושנחלקה לשניים כעונש, ואולי
כהרתעה, הולכת ומתאחדת שוב למדינה־מעצמה בת
יותר מ־ 80 מיליון נפש. פגשתי איש, פליט שואה, שאמר
לי שהוא מאוד לא־מרוצה ממה שקורה עכשיו בגרמגיה.
שאלתי את הפרופסור שבח וייס, שיש לו יחס מיוחד
לגרמנים, האם האפשרות של איחוד גרמניה מפחידה
אותו.

בשבוע שעבר השתחרר ממאסרו שבתאי לוי, שנש פט
על העלבת עובד־ציבור, בעיקבות מיכתבים ששלח
ליצחק שמיר וליצחק רביו, ושבהם כינה את שמיר
״פירר״ ואת רביו ״שר־הוורמאכט״ .לוי, נכה הסובל
מיתר״לחץ־דם, הוחזק באבו״כביר והתלונן על תנאי־מאסר
קשים. ביקשתי ממנו לספר על המאסר.
התנאים שם היו גרועים. האוכל היה גרוע. אין, למשל,
מצקת, ואנשים נאלצים לקחת את האוכל בידיים. ארוחת־ערב
מוגשת ב־ 3וחצי בצהריים, ומאז ועד הבוקר אין מה לאכול.
הנוזל שהם מגישים לשתייה הוא עכור, ולא ברור אם זה קפה
או תה. שמעתי שהוא נעשה ממים שנלקחו מדוד־שמש.
היחס של השוטרים הוא משפיל. במחאה על תנאי־מאסרי
פתחתי בשביתת־רעב. בשלב מסויים הרגשתי כאבים ולחץ
בחזה. ביקשתי משוטר שיקרא לחובש, והוא אמר :״מצירי אתה
יכול למות. שיהיה אחר פחות ״.הייתי עד למיקרים דומים
שבהם ביקשו אסירים לקרוא לחובש, ונענו בתשובה דומה.
שילטונות־הכלא התעלמו משביתת־הרעב שלי, למרות
שיש כללים מוגדרים למצבים כאלה. כשהודעתי על הפסקת
השביתה, ביקשתי מזון קל לעיכול, ולא נעניתי.

שילשום מילפנו אלי מגרמניה, מהירחון שטרן, ושאלו בדיוק
את השאלה שאת שואלת. אענה לך בדיוק מה שעניתי
להם: יש תחום הרגש ויש המחשבה המדינית. בתחום הרגש יש
לי יחס דדערכי לשימחה הזאת. יש, כמובן, שימחת-החרות,
ואני, למרות מה שעברתי, לא מאמץ אל ליבי שום קטע
מתורת־הגזע. לכן אני מתייחס לדור החדש בגרמניה כאל דור
שאינו אשם, ואני שמח עם כל אדם הזוכה בחרותו. יחד עם זה
אפילו צהלות־השימחה בשפה הגרמנית קשות לי, כי אני זוכר
קולות אחרים בגרמנית.

• לאיזה מיקרים היית עד?

בית־סאחור

גרמניה

כלא

אני התרגשתי, ואני רגילה להפגנות. הם קיבלו את פנינו
בהתלהבות, והיו מוכנים לשתף פעולה בכל מה שהצענו.

אבל אני בסר־הכל כמו כל אדם בעולם החופשי, שמח
בחרות שניתנת.

עכשיו באה המחשבה המדינית. ברור שאם יתרחש תהליך י
של איחוד הגרמניות, הוא ישנה באופן מוחלט את מאזן־הכו־ ,
חות באירופה ובעולם.

ערל ראג׳ב בן־מסעוד מעזה, שקפץ מהקומה הרביעית,
אושפז באיכילוב בעיקבות פציעתו. אחרי ששופט בא להאריך
את מאסרו, הוא לא הושאר בבית־החולים, למרות שנזקק
לטיפול. הוא הוחזר לאבו־כביר, וסבל שם מכאבי־תופת. קשה
היה לו ללכת, בגלל מסמרים שנכנסו לו לרגליים, אבל הוא
לא קיבל שום עזרה, חוץ מטיפול תרופתי.

• במה זה התבטא?
בלקרוא סיסמות, בללכת יחד איתנו. אשה מקומית ניסתה
לצעוק סיסמה פחות־ידידותית לישראל, אז פשוט השתיקו
אותה. אחד הדברים המרגשים היה, שכאשר התפנינו לאוטובוסים,
התושבים נעלמו, עלו לגגות הבתים וניפנפו לנו לכל
אורך הדרך החוצה.

• אני מבינה שיש משמעות לכותרת ההפגנה
בבית־סאחור.
הסיסמה האנגלית 7ט 1 1 9 0עע אסדד ז סא־־
״א 7.4710א אק £ £אומרת המון לכל אמריקאי. זאת
היתה הסיסמה של המהפכה האמריקאית. ארצות־הברית קמה
על הסיסמה הזאת.

• זאת היתה הפעם הראשונה שהצליחו להיכנס
לבית־סאחור, מאז תחילת העוצר?
היתה קבוצה של אנשי־דת יהודיים, מוסלמיים ונוצריים,
שניסתה להיכנס. למוסלמים ולנוצרים אישרו את הכניסה,
(א1ר־ת זחבבל)
ליהודים לא.

•ומזה אתה מודאג?

• אני מבינה שיש לד תלונות גם בעניין
המישפט?

ולא רק אני. יש די סיבות לאירופים לדאוג מקנוניה של
מעצמה גרמנית בלב אירופה. הצרפתים והאנגלים יכולים
בקלות לאבד את הבכורה שלהם באירופה, גם מדינית וגם
אי־אפשר בכלל לקרוא לזה מישפט. מינו לי עורך־דין
כלכלית. גם לסובייטים אין סיבה להיות מאושרים מהקמתה
מהימין, שהתייחס אלי בצורה עויינת, ולא עשה את מלאכתו.
של גרמניה חדשה. לפי רעתי, גם על הגרמנים עצמם לחשוש ן הוא לא הכין כתב־הגנה, אבל שאל, למשל, מדוע אני לא כותב
מהתפתחות כזאת״ מכיוון שהיא תחדש את המגמות האנטי־ | מיכתבים רומים ליוסי שריד ולשולמית אלוני, שהם ״גרועים
גרמניות במערב ובמיזרח.
ן יותר״ ,לדבריו.

• ול&י דעתך, אכן יקום האיחוד? י
• מ דו ע השתמשת בביטויים באלה במיכת-
בגלל הסיבות שהזכרתי קודם, אני משער שתהליכי־האי ; -ביד?
חוד, אם בכלל, יהיו איטיים מאוד, ולבסוף יובילו לאיזה איחוד
מה שישראל עושה בשטחים הכבושים דומה בהרבה מיקרופס.
אבל קיימת גם אפשרות שמדינות אירופה הסיזרחית,
רים למעשי הנאצים — כמו שימוש באלות ובגאזים. הגזענות
וביניהן ברית־המועצות, יצטרפו ל״בית האירופי״ (מונח גור 1 -הנאצית היתה מופנית כלפי מי שלא היה ארי, שלנו מופנית
באצ׳ובי) ,ואז תוכלנה שתי הגרמניות להיות חברות באותה
גם כלפי היהודים .״תימני שחור — חרא של חמור״ זו רק
ברית אירופית גדולה.
(אורית זחבבל)
(דניאלה שסי) 1דוגמה.

מה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים...מה הן אומרות..
דסה, העול הזה

ורדהש

.,בבוליטיקה הנימוס העיניים הגדורות שר
את מדיניות ההפלות!״ חשובים עוד הונה ׳ותו!״ הירדים ימראו עגלות!״
ביום הראשון התקיימה מול בניין הוועד הפועל
בתל״אביב, ביוזמת התנועה הפמיניסטית, הפגנה ״למען
זכות האשה על פוריותה״.
מה מטרת ההפגנה, מדוע דווקא עכשיו, שאלתי את
איריס מרקוביץ, מרכזת התנועה הפמיניסטית ומיוז-
מות ההפגנה.
בהפגנה השתתפו כמה אירגונים, ויתכן שיש גם הבדל
במטרות. המטרה שלנו, של התנועה הפמיניסטית, זה להעלות
מחדש את עניין ההפלות על סדר־היום הציבורי, ולהפוך את
ההפלה לחופשית, חינם לכל אשה. יש היום נטייה של כל מיני
גורמים ממשלתיים ואחרים להיטפל לוועדות המאשרות הפלות,
ולגרום לכך שיהיה יותר קשה להגיע אליהן, ושהן יאשרו
פחות הפלות.

• ומה חשיבות העיתוי?
בוושינגטון התקיים ביום הראשון מיצעד של האירגון הפמיניסטי
בעניין ההפלות. הן מארגנות תמיכה בכל העולם.

• כך שביום הראשון התקיימה הפגנה דומה
בכל העולם?
כן. אנחנו עומדות איתן בקשר, וקיבלנו מהן מירע על
הפגנות מדיניות הממשלה האמריקאית, המכתיבה למדינות המקבלות
סיוע מארצות־הברית להחמיר במדיניות ההפלות, להגביל
ולמנוע אותן.

• ואיך, באמת, המצב בארץ?
נמסר לי, למשל, שבבית־חולים מאיר אין ועדה לאישור
הפלות, וגם לא נמסר לפונות שיש להן אפשרות לפנות לכל
ועדה. חשוב לציין שאשה לא חייבת לפנות לוועדה באיזור־מגוריה.
היא יכולה לפנות לכל ועדה בארץ, ואם ועדה אחת
לא מאשרת, היא יכולה לפנות לוועדה אחרת.

• מ דו ע אתן מפגינות מול הוועד־הפועל
דווקא?
כי אנחנו רואות בשאלה הזאת שאלה פוליטית, ושם כרגע
מתרחשת הפעילות הפוליטית. הפנייה שלנו היא למי שמחליט
על החוקים.

• והאכ הפגנה יחידה יכולה לעזור?
ההפגנה הזאת היא רק אחת מתוך סידרה. אנחנו מתכוונות
להתחיל בפעילות אינטנסיבית בכיוון הזה. אנחנו מתכוונות
לעמור על המישמר בכל הנוגע לוועדות, וכל צעד שיעשה
להגביל את פעולתן יזכה בתגובה מצידנו• (אורית זרובבל)

קודם כל היה חוסר־ודאות דיפלומטי. אחר־כך הודיעו
בכל כלי-התיקשורת שבוש לא יפגוש את יצחק
שמיר. עברו שלוש שעות של עלבון בישראל, אשר במ הלכן,
כנראה, הוסבר לנשיא ארצות־הברית שזו תהיה
פגיעה ביחסי שתי המדינות. ואז יצאה הודעה חדשה:
הנשיא בוש יקבל את ראש־הממשלה לשיחה.
ביום רביעי הם ייפגשו. האם יש צורך להזכיר את
הנושא או להתעלם משלוש השעות! פניתי אל ורדה
שילה, יועצת לתדמית ונימוסים בחברה ובעסקים, מנ חה
של קורסים לפוליטיקאים ולדיפלומטים, ושאלתי
אותה איך אפשר לצאת בשיחה הראשונה בין שגי האי שים,
מהמועקה שנוצרה.
אני מניחה שאם השיחה הפוליטית תתחיל מייד, בוש
יתעלם מהעניין, וכך יעשה גס שמיר. אבל אם תינתן להם
שהות קצרה לסמול״סוק, אני חושבת שבוש היה עושה טוב

עורו ההורים. הנה זה הגיע. הנהלת ״שקם״ מצאה
לעצמה את הפיתרון בהא-הידיעה, כדי להמריץ את
המכירות. מזה כמה שבועות החלו ב״שקם״ לתת לצי-
בור-הקונים הנאמן עגלות קטנות, מותאמות במיוחד
לגודל ילדים. ההנהלה רואה בכך מחווה יוצאת־דופן
לציבור ההורים. לא די בכך שמסע״קניות עם ילדים
מעלה את הקנייה בעשרות אחוזים, עכשיו עושים את
זה מסודר. עגלה לילד, עגלה להורה. כל אחד בוחר
לעצמו את המוצרים הנראים לו. בסוף מגיעים ביחד
לקופה. ומי משלם! ״שקם״! לא. ההורים.
רותי גרינשלג, אמא לקרן בת 5וירון בן ,4מה דעתה!

צרכנות
דיפלומטיה אילו היה אומר משהו כמו ״אני מצטער שהדברים התגלגלו
כמו שהתגלגלו, אבל אני שמח שאתה פה.״ מישפט כזה יכול
להפיג את המתח בין שניהם.

• יש הבדל גדול בין נימוכיב של אדם לחברו
לבין נימופיב דיפלומטייכ?
כמובן. בעצם, בפוליטיקה גינוני־הנימוס הם מאוד משמעותיים.
בין אנשים רגילים, אחרי פגישה אחת, אס את מחליטה
שהאיש לא מוצא תן בעיניך, אין לך בעייה שלא לפגוש
אותו שוב. בעסקים או בפוליטיקה יכול להיווצר מצב שתצטרכי
לפגוש הרבה מאוד פעמים את האיש שלא מוצא חן
בעיניך, ועל כן, ההתנהגות שלו ושלך תקבע הרבה מאוד.
שלא לדבר על־כך שגם האנשים עצמם עוסקים בשני מישורים,
ולא אחת ראינו פוליטיקאי אחד צועק מעל בימה
ואומר דיברי־לעג על פוליטיקאי אחר, וחמש דקות אחרי זה
הם שותים ביחד קפה במיזנון ואומרים זה לזה ״ידידי״.

• מה שאת אומרת הוא שהנימום בעפקים ובפוליטיקה
חשוב עוד הרבה יותר מהנימופ בין
אדכ לחברו?
אני לא יולעת אם חשוב יותר, אבל כאן כמעט ואי־אפשר
(דניאלה שסי)
להתעלם ממנו.

במילא, טיול־קניות עם ילרים הוא הרבה יותר גרוע ממסע־אלונקות
של נולד. בכל פעם, כשאני נאלצת ללכת עם הילדים
לקניות, אני קונה להם הרבה יותר ממה שהתכוונתי בהתחלה.
רק הבושה של הצעקות והבכי, יחד עם מבטי־הבוז של הקונים
האחרים, מאלצת אותי להסכים. אבל לעשות את זה ממוסד
נראה לי פשוט נורא.

• למה?<
הרי הכסף הוא לא של הילדים. אנחנו, ההורים, צריכים
לשלם. זה יופי לשקם, שהם חושבים שזו הדרך לתת לילדים
להתבטא. אבל, העיניים הגדולות של הילדים יצליחו למלא
את העגלה בדיוק בסיבוב של שורת־מרפים אחת.

• ומבחינה חינוכית?
אסור לתת לילדים דברים שאי־אפשר לעמוד בהם. לילדים
אין מושג של כסף. עבורם חמישה שקלים או 50 שקלים הם
היינו־הך. האווירה בארץ היא כזו, שלילדים מותר וצריך לתת
ללא גבולות. אחרת ההורה נחשב כמקפח. לספק את רצונות
הילד ללא גבול הוא דבר פסול מיסודו. לתת לכר גושפנקה
רישמית, בצורת עגלות־קנייה מיוחדות, נראה לי כשערוריה.
(שרית חם)

מזימה לרצח או פלירט חמים שטפח ב לי כ ל פרופורציה?
^ שהיה במרחק 15 מטרים ממני, לא
התייחסתי אליו. גם במרחק של מטר
וחצי לא התייחסתי אליו. ואז, באופן פתאומי,
הוא תפס לי במותניים ״.כך סיפרה לילי
אליהו לבית־המישפט. היא הביטה בתייסיר
קהווג׳י )25( ,יליד בני־סוהילה, שישב מולה
על ספסל־הנאשמים.
לילי היא אשה נאה בגיל־העמידה. שערה
צבוע בפסי־בלונד, ובבית־המישפט לבשה

11ג ן

בגלל התנהגותה מלאת־החיים של לילי
בבית־המישפט שאל אותה הסניגור מיהו הרופא
שלה. השופטים התערבו ורצו לפסול את
השאלה, אבל לילי ציחקקה ואמרה :״אני יודעת
שזה מצחיק,־ אבל אני לא חברה אפילו
בקופת־חולים!״
לקראת סוף עדותה של לילי לא התאפקה
השופטת ושאלה אותה :״תגידי לי, למה
שאלת אותו מאיפה הוא? הרי פחדת ממנו,

הי ארחצהבים. הואתמס
במו תניה. ז ה מול היה ל היג מ ר
בכמה צעקות. אבל הוא היה ערבי
קה מעט מהחוף, ראתה צעיר שוחה לקראתה.
היא לא התייחסה אליו, כדבריה, אך כאשר
תפס במותניה נאבקה איתו. הוא משך בידיה,
וראשה נכנס מתחת לפני המים. לילי התיזה
מים, דחפה את הצעיר בידיה, קפצה והתנגדה,
הצליחה להוציא את ראשה מהמים וצעקה. אז
עזב אותה הצעיר ונמלט לעבר החוף, המלא
באנשים.
״מאיפה אתה?״ הספיקה לילי לשאול את
הצעיר, המתרחק ממנה, והוא ענה לה :״מעזה״.
לילי
המשיכה לצעוק, ואנשים שהיו בסביבה
רצו אחרי הצעיר ותפסו אותו.
במישטרה הכחיש הצעיר הערבי כי ניסה
לפגוע בלילי. הוא בכה והתייפח, ונראה מפוחד
מאוד.
בעימות שעשתה המישטרה בין הנאשם
והאשה, נראית לילי צועקת על הצעיר ונשבעת
בקברי שני הוריה ובששת ילדיה כי הוא
אמנם ניסה להטביע אותה ולהרגה. ואילו הוא

תייסיר קהווג׳י
20 שנה
מכנסי־ג׳ינס עטורי־יהלומים וחולצה לבנה
חגיגית. היא באה להעיד על המיקרה שקרה
לה ביולי, כאשר הלכה להתרחץ בים.
היא הגיעה לשפת־הים שליד קולנוע טיילת
בתל־אביב, בערך בשעה 4אחרי־הצהריים
ונכנסה לשחות במים הצוננים. כאשר התרח־

בוכה ומבקש שתסלח לו, מכיוון שלא עשה
מאומה .״אם היית רק נוגע בי, הייתי סולחת
לך, כאשה. אבל להטביע בן־אדם, ועוד אמא
לששה ילדים! על זה אני לא יכולה לסלוח!״
התובעת, שרה רדין, האשימה את תייסיר
בניסיון לרצח, עבירה שעונשה 20 שנות־מאסר.
עורר־הדין ליאון טוניס, סניגורו, ניסה
להוכיח לבית״המישפט כי הנאשם לא התכוון
לרצוח את לילי.
״את אשה בוגרת, בעלת ניסיון בחיים. האם
את חושבת שכאשר רוצים להטביע בן־
אדם תופסים אותו ביד?״ שאל הסניגור את
האשה. היא רצתה להשיב, אבל השופטת ויקטוריה
אוסטרובסקי־כהן התערבה ואמרה:
״איזו שאלה זאת? אני יותר מבוגרת ממנה,
ואני לא יודעת איך בן־אדם מתנהג כשהוא
רוצה להטביע. לא הטביעו אותי אף פעם!״
״את אומרת שפחדת ממנו, כי חשבת שיש
לו סכין ״,שאל הסניגור .״כיצד חשבת שהוא
מחזיק סכין, כאשר הוא שוחה בבגד־ים?״

שישה ילדים
וחשבת שיש לו סכין!״
לילי :״אני לא יודעת מה היה לי בראש
באותו רגע. רציתי לדעת מה הוא רוצה
ממני, ומאיפה הוא מכיר אותי, מה יש לו
איתי.״

איר 1ח אלון

להיראות צעיר נ תון 5דקות
\ \ 1£1מ 0ז81 שנ הינו צבע שיער
חדשני שכבש את הגבר
האמריקאי הודות
ל־ 2יתרונות בולטים:
.1המראה הטבעי
בניגוד לחומרי צבע אחרים 6109 ,אס? 11:51 פועל
בעיקר על השיער האפור ואינו משנה את הגוון
המקורי של השיער. המראה שמתקבל הינו טבעי.

.2נוחות השימוש

במינימום מאמץ, בחפיפה פשוטה, בתוך
5דקות נעלם האפור מהשיער ללא זכר.
הטיפול מוסיף נפח לשיער ומעניק לו מגע משיי רך.
ניתן לבחור בין 3גוונים -חום כהה, חום בינוני וחום
בהיר.

האמריקאים כבר יודעים להיראות טוב
הגבר האמריקאי גילה כבר מזמן שהטיפוח אינו
שייך לנשים בלבד. הגבר האמריקאי מודע היטב
ליתרונות המראה הצעיר והמטופח התורם לתדמיתו
ולבטחונו העצמי בעסקים, בבית ובבילויים. ולראיה,
מיליוני אמריקאים משתמשים במוצרי קוסמטיקה
ובצבעי שיער

500/0מהישראלים מוכנים לנסות
מסתבר שהגבר הישראלי אינו מפגר בהרבה אחרי
האמריקאי.
בסקר טלפוני* נמצא ש־ 500/0מבעלי השיער האפור
זוס? 1151 על שיערם.
הביעו נכונות לנסות את
זה לא מפתיע, בעולם השייך יותר ויותר לצעירים,
חש גם הישראלי שאין ברירה, ומה שלא עושה הטבע
יעשה הצבע.
י סקר טלפוני שנערך ע״י מכון בתומו במאי 89׳

להשיג בבתי המרקחת, במשביו לצרכן ובחנויות מונחייוז
להיגיינה וקוסמטיקה.
יבוא ושיווק: מויליין בע״מ, ת.ד 2096 .הרצליה.

ז 01ז ז5ס1
חופף וצובע בתוך 5דקות.

העולם הזה 2724

מה עשתה אלילת־המין של שנות ה־ 50 לחמור של השכן להריח גבינות ולאחסן

בגדי־חח־ף בנמל־התעופה ש ל קופנהאגן חוויה ש ל טרום־בכורה בברח־חיי
סן־טחפה

חתולה פנסיזנרית

ך• אשה הקשישה עם הפרצוף החמוץ, שאתם רואים
1 1בתמונה, אינה אלא חתולת־המין הפנסיונרית, בריז׳יט
בארדו, כפי שצולמה באחרונה בחווילתה שבסן־טרופה.
בארדו, אשר הסעירה בשנות ה־ 60 את דימיונם של מיליוני
גברים ואת שלי לא, אני אף פעם לא אהבתי חתולים) ,והיתה
מודל חיקוי והערצה לנשים רבות בעולם כולו, לא זוכה
לעדנה רבה לעת בלותה.
בשנים האחרונות הפכה לנושאת־הדגל של התנועה
לזכויות הקיום והרווחה של החיות. לא מכבר הואשמה על־ידי
שכן שלה בסן־טרופה באקט שבהחלט אינו הולם אוהבת־חיות
שכמותה.
השכן, ג׳והן פייר מניבט, טוען ששכנתו המפורסמת סירסה
את החמור שלו.
שבועון אמריקאי נפוץ, אשר ריאיין את השכן ואף הציג
שאלות אחדות לבארדו עצמה, פירסם את הראיון כולו תחת
הכותרת״ :בריז׳יט בארדו סירסה את חמורי היקר
1<.£¥א 0ססאסמגנז, מילים אלה ממש) ,ואני פשוט לא

בריז׳יט בארדו ()1989
״ניסה לפתנח את אחנן־השעשנעים המזדקנת שלי...״
מאמין שצ׳ארלי המיסכן לא יהיה עוד אבא״( .לי זה נראה כמו
מישפט הלקוח מהסרט ״אבא גנוב 5״).
השכן מספר בכעס רב, ובלב שבור, שהגברת עשתה מה
שעשתה לחמור שלו כאשר השאיר אותו אצלה, כדי שתטפל
בו במשך שבועות אחדים. בארדו, מצידה, מודה במעשה,
ואינה מבינה כל־כך מה כל הרעש.
״נכון,״ היא אומרת״ ,סירסתי אותו, אבל זה מפני שהוא
ניסה כל הזמן להתחיל עם אתון־השעשועים המזדקנת שלי.
מימוזה.״ המימוזה הזו היא כבר בת ,32 ובהחלט נחשבת כגברת
זקנה, ואם צ׳ארלי החרמן היה עושה לה את מה שתיכנן
לעשות, היא היתה עלולה להתפגר( .ולמות עם חיוף על
הפנים, זה רע?)
״הייתי חייבת לעשות משהו מיידי בענין הזה,״ מוסיפה
אוהבת־החיות, והיא עשתה( .אז איך עשית את זה, מאמי? אני
שואל אותך, לקחת שתי מירצפות אקרשטיין ו־טראח? אם כן,
אני מקווה מאוד שנזהרת על האצבעות שלא יכאבו לך).
השכן ההמום, אשר שמע אודות הסירוס מהגנן שלו, חזר
במהירות לסן־טרופה ודרש לקבל בחזרה את חמורו, או מה
שנשאר ממנו, ואז התברר לו שבארדו לא רק שגזלה מצ׳ארלי
את גבריותו, אלא גם לאיכל־כך אהבה את השם שלו, והחליטה
לקרוא לו ״פריקול״ ,שהוא, לדעת השכן, שם של סיסי. לכן
הוא תובע אותה על נזקים נפשיים וחומריים.
בארדו, אשר חזרה שוב לכותרות בעיקבות הדרמה
התורכית הזו, הגדילה לעשות ואמרה לעיתונאים :״צ׳ארלי
הוא בשום אופן לא פחות־גבר ממה שהיה. אני פשוט הרגעתי
אותו קצת.״(איך את יודעת שהוא לא פחות גבר, מאמי? יש לך
מידע אישי?)
בארדו, אשר החיה האהובה עליה ביותר היתה במשך שנים
הגבר, נשארה נאמנה לגזע הזכרי. אולם זה די עגום לדעת
שהזכרים, הנקשרים לשמה באחרונה, הולכים על ארבע.

קופנוזאגן

מיטה זקאוראר

ן* בר שנים שאני מחפש איזו מילה רעה וניבזית להגיד
^ על העם הדני, ככה שיהיה טוב על הנשמה, אך לשווא.
הדנים מתחברים אצלי לתודעה כמעט עם כל רבר חיובי
שקיים.
הם נחמדים, מנומסים, אדיבים, נותנים יחס נהדר לזקנים

שלהם, לא אונסים תיירות, וכר וכר. בקיצור, עם של מתוקים
ודובשניות, ואתם חייבים להודות שזה נורא מעצבן.
״הם משעממים ״,ניסו לעזור לי חברים ,״לא קורה אצלם
כלום ״.נכון, הם לא בדיוק יוצרים חדשות כל רבע שעה
ביממה, אז זה גם כן דפקט?
הנה, אנחנו, למשל, יצרני החדשות הגדולים בעולם. אז זה
עושה אותנו נהדרים? נהפוך הוא:
למה אני מספר לכם את כל זה? או! הדנים, שהכל אצלם כל
כך בסדר, עושים כל מה שרק אפשר שיהיה עוד יותר בסדר,
אז הם לקחו את נמל־תעופה הרגיל למדי של קופנהאגן,
שנקרא? ע0 \ $711ו (על שם הבן־גוריון שלהם, כנראה)
והפכו אותו, בשביל להרגיז אותי עוד יותר, ליצירת־פאר
ארכיטקטונית, מודרנית ופונקציונלית. ללא כל ספק הנמל
החדש של קופנהאגן הוא מהיפים והנוחים ביותר בעולם כולו.
נמל־התעופה הזה אינו רק השער למדינות הסקנדינאוויות,
אלא משמש גם כתחנת־מעבר לנוסעים הממשיכים לאלסקה,
למיזרח הרחוק, לאמריקה הלטינית ולמקומות רבים אחרים
בעולם. בהתאם לזאת קמו מנהלי־הנמל, בשיתוף עם חברת־התעופה
הסקנדינבית ,5^.8ובנו מעין בית־מלון בתוך הנמל,
(וזה בהחלט לא מה
והוא פועל על עקרון של 1(5£
שאתם מקווים שזה. מלונות מהסוג שאתם חושבים יש
בתחנות־הרכבת, ושוכרים שם חדרים לפי שעות) ,והוא
לשימושם של הנוסעים במעבר.
מחירו של חדר במלון הוא כ־ 15 דולר לשהייה של עד
שמונה שעות. בתמורה אתם מקבלים קבינה קטנה, מיטה,
מקלחת, סאונה פינית אמיתית, מסג׳(בלי הרפייה, את זה
מקבלים אצל ז׳קלין בבן־יהודה) וכמובן — השכמה להמשך
הטיסה, שלא תרדמו שם מהנחת לשלושה ימים.
בטרמינל עצמו, אולמות״נוסעים רחבי ידיים ומפוארים,
ויש מישטחי־עד של חנויות פטורות־ממכס. יש בוטיק ענקי
לגבינות, שהוא חוויה, חגות מיוחדת לקוויאר (במחירים
העולים על הפיצויים שקיבלו מפוטרי אתא< ,בוטיק לפרוות,
וכן כל טוב העולם. בקיצור, חלום רטוב של משוגעים לנמלי־תעופה.
המקום
שווה ביקור גם אם אתם לא רוצים בכלל להיות
בקופנהאגן, ואם חשבתי שיותר טוב מזה כבר לא יכול להיות,
ופתחה בשטח הנמל חדרי־קירור, המשמשים
באה חברת
את הנוסעים שלהם הטסים ליעדים חמים (אפריקה, אילת
וכס, לאיכסון מעילי־הפרווה שלהם( .טוב, תארו לעצמכם
איזו דנית כבודה נוסעת לספארי בקניה במעיל פרוות־הנמר
שלה, עוד יכולים לירות לה בתחת בטעות. אז זה לא סתם שיש
מקרר בשביל זה בקופנהאגן, זה ממש פיקוח־נפש).
מה שאני מציע לכם זה לבקר בנמל־התעופה של קופנהאגן,
לשטוף את העיניים, להריח גבינות, לעשות סנפרוסט
לצ׳ינצ׳ילה במקרר, ולטוס לאילת.
אז הם לא נהדרים, הדנים האלה?

ניו־יורק

ברכט עם סטינג

ץ* ונת־התיאטרון בניו־יורק החלה, ומבט חטוף ברשימת
^ /ה ה צגו ת החדשות או המחודשות, המועלות על בימות
ברורוויי, מבטיח עונה מסעירה למדי. בלי כל ספק, אחת
ההפקות המרתקות והמרגשות ביותר בעונה זו היא ההעלאה
המחודשת של המחזה המפורסם של ברטולד ברכט וקורט
וייל, אופרה בנחש, בכיכובו של כוכב״הרוק הנודע, סטינג.

אופרה בגרוש(באנגלית: אופרה בשלושה פני) היא בעצם
עיבור למחזהו העתיק של האמן האנגלי ג׳והן גאי משנת
, 1728 אופרת הקבצנים.
באוגוסט 1928 הועלה המחזה של ברכט ווייל בברלין,
והפך הצלחה מיידית.
בשנת 1933 הגיע המחזה לברודוויי, אך הקהל האמריקאי
האינפנטילי לא היה מוכן נפשית לסוג כזה של תיאטרון,
וההפקה היתה כישלון.
בשנת 1954 הועלה המחזה מחדש באוף־ברורוויי, והפעם
זכה בהצלחה הראויה.
ב־ 5בנובמבר השנה התקיימה הצגת־הבכורה של הגירסה
החדשה, והשלישית במיספר, של אופרה בגרוש, והיא הגירסה
הקרובה ביותר האפשרית לזו שסחפה את ברלין בסערה בשנת
. 1928
אמנם, פה ושם נעשו שינויים קלים בדיאלוגים המקוריים
שכתב ברכט, כדי להתאימם לרוח־הזמן. אך ההפקה החדשה
היא כמעט העתק מרוייק של הגירסה המקורית.
ראיתי את המחזה בהצגת־ההרצה הראשונה שלו בברודווי,
שבועיים לפני הבכורה הרישמית, ואני לא זוכר שאי־פעם
התרגשתי מאירוע כלשהו כמו שהתרגשתי בערב הזה.
השילוב הבלתי־אפשרי כמעט של ברכט, וייל, ברודווי וסטינג
עשה לי משהו והחשש, שבגודל הציפיות כך יהיה גודל
האכזבות, התבדה לחלוטין. ידעתי שאני לא הולך לראות
מחזה מוסיקלי בסיגנון האמריקאי המוכר והצעקני, עם 700
רקדניות ו־ 90 זמרים, ולכן המינוריות של ההפקה וצניעותה
נראו לי כדבר מובן מאליו.
המוסיקה הנפלאה של וייל, והסיפור האקטואלי־תמיד של
ברכט, זכו בביצוע מרתק ומרגש. סטינג, כמקי סכינאי, היה
הפתעה נעימה לטובה. בקולו הקטן עשה מק קטן, אך אמין
וחביב. עוזרות לידו מורין מק־גאוורן הנפלאה כפולי אשתו,
וג׳ורג׳יה בראון הנצחית כאמה, וכן צוות גדול של זמרים
ושחקנים מצויינים הנותנים להפקה זו נופך רציני ומכובד.
מי שלא חווה את העניין הזה של להיות נוכח בהצגה
בברודווי, בערב הראשון שלה, עוד בטרם הבכורה הרישמית,
ולאחר שההצגה רצה בפריפריה שבועות מיספר, לא יודע איזה
אירוע מרגש זה, הן לקהל, הן לשחקנים. המתח האדיר הזה של
השחקנים, העומדים לראשונה מול הקהל הניו־יורקי הנוראי,
הוא משהו פיסי ממש, אך זה בעצם כל הכיף.
תגובות הקהל בערב כזה יכולות להפיל הפקת־ענק, או
להפוך אותה להצלחה אדירה. הקהל בערב שהייתי קיבל את
המחזה בהתלהבות רבה. היה די מעניין, ובעצם גם די צפוי,

המודעה ל״אופרה בגרוש״
כמעט העתק מח״ק של ההפקה המקורית
לראות בקהל צעירים רבים, אשר גילו כנראה בראשונה את
ברכט בעיקבות השתתפותו של סטינג, וגם זה הישג בהחלט
לא״מבוטל.
אני אהבתי כל רגע. אם אתם מגיעים לניו־יורק בחודשים
הקרובים, נסו לראות את המחזה הזה כל עוד סטינג מופיע בו.
חוריה.
מחיר הכרטיס הוא 55 דולר, ותחילה סברתי שזה קצת יקר.
אבל אז נזכרתי בכל הפרייארים ששילמו 100ש״ח בארץ כדי
לראות את חורבות הבולשוי מנסות לעשות שפגטים, והחלטתי
ש־ 55 דולר כדי לראות את סטינג של ברכט, זה בחינם.

יש דרבים רבות לשכב
עם א שה. אתה יכול
לשכבב רו ר ובחום.
אתה יכ 1:ל לשכב מתור
רחמים .,לפעמים אתה
שוכבכ די להעניש
(המשך מעמוד )23
לי את שלך, ואני אראה ל ן את שלי, כי בסד־הכל
בסוף זה יוביל, למה זה יוביל? לאותה
מערכת־יחסים שעוד פעם אני אבגוד בה,
ושוב...
זיוית: אז זאת אומרת שכן ויתרת.
דודו: ויתרתי הרבה פעמים.
זיוית: אז לצורך העניין הזה, למה זה
צריך היה להתפרק? אתה אומר שזה נגמר.
דודו: זה נגמר, וזה לא נגמר בזה...
זיוית: האם מפני שהיה קשה לך לוותר?
דודו: לא, לא, זה נגמר בגלל נסיבות
לגמרי שונות. זה מפני שהיא רצתה את זה
לכיוון חתונה, ואני לא רציתי. למה לא
רציתי, זה סיפור אחר וארוך.
אני יכול להגיד לך משהו שאני חשבתי.
קראתי איזה ספר — אני לא זוכר מה שמו —
גזרו לי מתוכו דף. מישהו מגדיר אנשים

לקבוע עם אחת מהן.
החיים יותר חזקים, ההתחייבויות, הציפיות,
אז באתי לכאן. גם העוצמה הזאת שיש
לנשים בחיוך אחד, בעינטוז אחד, עלי, או על
הרבה גברים אחרים — אולי לא כולם מודים
בזה — זו עוצמה שאתה שונא אותה. אתה לא
שונא את האשה, אתה שונא את זה — בעצם
שונא זו מילה כבדה — אבל אתה כועס על
עצמך, שלעזאזל, אני מסוגל להיסחף לדברים
לא־הגיוניים שלא יקדמו את מה שאנשים
מעריכים, קאריירה, כסף וכד. בגלל זוג־רגליים,
שאתה מתאר לך גם את הסוף שלהן.
זיוית: כאן אני מוכרחה להגיד שחשבתי
על זה ואני רואה איזה שהוא — אם כי עם
הבדל — איזה שהוא דימיון(וזה אולי מה
שקורה בסרט טוב, שזה דומה להרבה דברים)
בינך לבין הגיבור גרהם. מה שהוא אומר זה
ככה: אם אני מתקרב לאשה — הוא אומר

סינתיה בסרט

במע רכ ת־ הי ח סי ה־אחרונה
ניסיתי ל ל מו ד
מ העבר. אמר תי ל ה:
אני לאמשקר, אני
אספר 1זכל. מסתבר
שז הבלתי ־ אפשרי
אוהבת את הביטוי הזה ,״ליכלכת״ ,זאת
אומרת עשית דבר לא טוב, הפרעת, קילקלת)
אם קשר גורם לי ללכלך, אז אני לא רוצה
בקשר. אז אני יושב לי לבדי בבית הנקי שלי,
מה שבסיכומו של דבר גם אתה, דודו, עושה,
ואני יכול להסתכל בווידיאו, ואז אני יכול
להתרגש.
הוא אומר את המישפט המצחיק, הוא
אומר: אין לי זיקפה בנוכחות אנשים אחרים
(זיקפה זה דרך לקשר).
זאת אומרת, בבית יכולה להיות לי זיקפה,
ואז אני יכול לראות — כמו שאתה אומר —
את הרגליים ואת הכל, ואני יכול ליהנות, וזה
לא מחייב אותי להתלכלך, להסתבך, ועוד
ללכלך גם את הבית, גם בפועל זה מלכלך,
יש בזה משהו משלך?
דודו: קודם כל, תרשי לי לצאת מהעניין
המוסרי. מאוד חשוב לי להיות מוסרי. אני לא

ג׳ון בסרט

.אם אני אסתלבט על לילה שלם של אהבה שלוש פעמים. למחרת לא אוכל לתפקד״...
כמוני(זאת ששלחה לי את הדף, הדף מופיע
תחת הכותרת, למעלה יש כותרת) שונא־הנשים
המינימליסטי. כלומר, יש שונא־נשים
מקסימלי, ויש שונא־נשים מינימלי, והיא
טוענת שאני בסך־הכל שונא־נשים.
אני נותן לפעמים את הדעת על ריעות של
אנשים אחרים, למרות שאני לא תמיד פועל
לפיהן. חשבתי: למה היא חושבת שאני שונא-
נשים? הגעתי למסקנה שיש בזה משהו.
לנשים יש כוח עלי, לנשים יפות, לנשים
מושכות, שאין לשום גורם אחר, לא לגבר
כמובן, לא לממשלה ולא לחוק.
אני בדרך לכאן, מהקולנוע, עברתי ליד
קפה אלכסזדר והיה שם פקק־תנועה, כרגיל,
וישבו שם כמה נשים יפות, והייתי תחת
השפעת הסרט, והן הסתכלו עלי והן זיהו אותי
והן חייכו, ואני נסעתי לכאן לפגישה איתך.
באותו רגע אני הייתי מוכן לעצור ולזיין את
שלושתן, או לפחות להתאהב בשלושתן, או

התקרבתי לאישה, והייתי עם נשים — אז יש
לה עלי השפעה, בעצם זה מה שאמרת עכשיו.
דודו: כן, יש לנו עוד נקודות משותפות.
זיוית: אז היא נכנסת לי לתוך החיים, וגם
אני נכנס לה לתוך החיים, וגם על זה אני לא
רוצה אחריות מוסרית. נדמה לי שגם אתה
איש, שנוסף על הכל רוצה להיות, חשוב לך
להיות, איש מוסרי.
דודו: מאוד.
זיוית: כן, זה הרי מה שמסבך. מי שלא
חשוב לו להיות מוסרי, יכול לעשות מה שהוא
רוצה.
אז גרהם אומר — זה כל־כך יפה בסרט,
בעיני — הוא אומר: אם קשר זה שקר, זה
הופך אותי ללא״מוסרי, ואם קשר מכניס אותי
תחת השפעה שאני לא רוצה בה, כמו שאתה
אמרת, אם קשר גורם לי להשפיע על אנשים
— מה שאני לא רוצה, אם קשר מלכלך לי
את החיים, קשר גורם לי ללכלך (אני נורא

שכבתי עם אשה נשואה, והיו לי, את יודעת,
היום כבר נדמה לי — רפי שאולי השתפך
פעם בווידוי שהיו לו 2000 נשים. אני לא
רוצה להתחרות איתו במיספרים — אבל היו
לי המון, ומהן קרה מיקרה אחר של אשה
נשואה, שפיתתה אותי, ובאמת אחרי זה
התגרשה. וזה באמת הדבר המאוד־קל היום,
כי נשים נשואות רבות הולכות על זה היום.
לא היו לי, אני לא רוצה. נוסף לזה...
זייית: זה נראה לך לא־מוסרי.
דודו: נראה לי לא־מוסרי.
זיוית: שהיא עושה דבר לא־מוסרי?
דודו: ושוב ניסיתי לנתח את זה, כמו
שלצערי אני מנתח כל דבר שאני עושה.
במקום לחיות את החיים, לפעמים אני מנתח
אותם. אמרתי לעצמי, זה סימפטום של הומוסכסואליות,
אני ככה רואה את זה. אני אומר,
בעצם: אני לא רוצה לפגוע בגבר, כי אני
אוהב את הגבר, אני מעריך גברים, ואני לא

רוצה לפגוע בגבר.
לא־מזמן קרה מיקרה של זוג שהכרתי,
בחורה מאוד יפה ובחור ישראלי, היא לא
ישראלית. היא התחילה להתקשר איתי, ואני
בשום אופן לא הייתי מוכן להיפגש איתה. כי
פגשתי אותה יחד איתו, ואני אפילו לא חבר
שלו, פשוט נראה לי לא־מוסרי העניין. לשכב
איתה, אולי זאת היתה רק דרך אחת לעשות
את זה, להעניש אותה. לפעמים אתה שוכב
עם אשה בצורת ...יש כל מיני צורות לשכב.
אתה יכול לשכב ברוך וחום. אתה יכול לשכב
מתוך רחמים. אתה יכול לשכב מתוך צורך
להעניש.
זיוית: ובהחלט יש עוד המון דרכים, אבל
זה מה שאתה אומר, אני חושבת שזה מופיע
בסרט באופן מוזר. הסרט עוסק הרבה
בהתחרות, בהתחרות בין הנשים ובהתחרות
בין הגברים. ובעצם, בסוף, הבעל, אחרי שהוא
ראה שחברו שכב עם אשתו, הוא אומר לו: גם
אני שכבתי עם החברה שלך.
דידו: נכון, זו הדרך.
זיוית: זאת אומרת שאתה אומר שאצל
גברים לשכב עם אשתך או עם בת״זוגך זה
לנצח אותך, זה להיות ק ט £א .0
דודו: לא אצל גברים — בואי לא נכליל
— אצל גברים מסויימים.
זיוית: אתה רואה שגם בסרט זה היה ככה.
הוא אמר: דרך אגב, אני אף פעם לא סיפרתי
לך, אבל אני שכבתי עם החברה שלך.
דודו: לא היתה לו שום דרך אחרת
להתנקם בו.
זיוית: זאת אומרת זה להתנקם, זה לפגוע
בגבר.
דודו: כן, וזאת האשה היחידה שהוא אהב,
המרגרט ההיא שהוא הזכיר.
זיוית: אז אתה, היות ואתה לא רוצה
לפגוע בגברים...
דודו: אני נורא הבנתי את הסרט מעוד
נקודה. הדיבור על מין הוא הקדמה פנטסטית
למין עצמו. לפעמים אוננות הדדית לא פחות
טובה ממין, וזה מה שהבחור הזה עשה. שיחות
מיניות זה לא פחות מעורר ממין עצמו, כי
בסך־הכל כולנו יודעים איך המין עצמו
מתבצע, אבל השיחה עצמה זה גירוי למוח, זה
קתרזיס לנשמה, והבחור הזה הגיע לצורה של
״התעלות״ ,במרכאות, שהוא לא זקוק למגע
הפיסי, הוא נדלק על הראש ועל התיאור.
זיוית: אתה רואה בזה התעלות? אתה לא
רואה בזה נסיגה מתוך פחד?
דודו: לא, אני לא רואה בזה נסיגה. תראי,
אני לא מוגזם כמוהו, שלא שוכב עם אשה.
אבל ודאי ששיחה גלויה עד הסוף נותנת גם
אחר־כך משמעות אחרת למין, נותנת חוזק
וכוח. אתה יכול גם ללכת על מה שקוראים
״קוויקי״ .אתה יכול לקחת אשה, ובלי
דיבורים לעשות את זה איתה בשרותים בזמן
מסיבה, ויש גם בזה הנאה. אבל חוויה מינית
— והיום, בגילי, ובאמת זה בא עם השנים —
ההנאה הגדולה היא קודם לדבר על זה,
להיכנס לזה, לגרות את עצמך בראש, ואז
להיכנס.למיטה. זה הרבה יותר נעים.

בגיליון זה מתפרס החלק
הראשון של השיחה. החלק
השני יתפרסם בגיליון
הבא.

מהפכה בינלאומית נעול הבנקאות

מידע מודפס אצלך בפקס
24 שעות ביממה
טמיר כ הן]׳ עקב !0ן)

עד היום הורגלת לקבל א ת המידע הבנקא
שלך ב סני ף ה בנ ק, או בטל פון.
היום, מביא אליך הבנק הבינלאומי הראשון חידוש בנקא
יוצא מהכלל, בלעדי לבעלי פקסימיליה, המאפשר לך לקבל
מידע בנקאי עדכני מודפס אצלך בפקס 24 ,שעות ביממה.

״טלו־פקס״ -סביב השעון בנל מקום שיש בו פקס
המידע שתבק ש יגיע מודפס ישירות ממח שב הבנק
למכשיר הפקסימיליה שלך, או לכל מכשיר פקס אחר
שתורה להעביר אליו את המידע. כן, בכל עת שתרצה 24 ,
שעות ביממה, תזכה במידע בנקאי עדכני.

הדפסת התנועות האחרונות בחשבון.
הדפסת מידע על ה חזרת שיקים.
הדפסת מידע על המח אות מעותדות.

הדפסת תי קמטבע חוץ.
הדפסת שער מטבע חוץ.

תוכל לקבל אלין לפקס את השרותים הבאים:
הדפסת שיערוך כללי של חשבונך הכולל: יתרת ערש;
יתרת פח״ק; שיערוך תכניות חסכון, ניירות ערך, הלוואות
פקדונות ועוד.

נוי ״ טלו ־ פקס ״ אתה ז ו נה א וט ומט ית
ללא כל תשלום נוסף, תיהנה מיתרונותיו המיוחדים של
ה׳׳טלרפוך. תוכל לבצע 24 ,שעות ביממה, פעולות שונות
בחשבונך, להשאיר ולקבל הודעות אישיות מוקלטות

הננס עוד היום לאחד מ סני פי
הבנק הבינלאומי הראשון והצטרף למנו״
ה״טלו־פקס״ וה״טלו־פון״.
פרטים נוספים בסניפים.

בי נ

ש ון

א*0ומ1£״ו\/
נו א 81.£

אזהרה — משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות