גליון 2725 מתאריך 22 בנובמבר 1989

1 0 0 5

1 3ע £ 3 3 1 _ 11ק

אזהרה: משרד הבריאות קובע כי -העישון מזיק לבריאות

מודיעין
יואל כן־פורת: המוסד
פישל וגנז את
הידיעה המכרעת.
וגבי זמיר: לא ידענו
(עמוד ) 10

מגעי

החלק השני של
השיחה החושפנית
של זיוית אברמסון
ע דודו טופז
(עמוד )22

ערוצי
24 ערווג׳ כבלים,
ערוץ שני ממלכתי,
לוויינים. חלום?
(עמוד . )52

12 שנים. סאדאת בא לכנסת. שמיר וארנס לא תמכו.
אריאל שרון דווקא כן.
עכשיו מחכים ל שלב השני. האם הם מסוגלים?
(עמוד )6

בתוך הגליון

הבעל אנס את
אשתו. ואולי היא
עשתה לו פרובוקוגיה
(עמוד )37

קורא יקר — סוב •1ריצה
מיכתביס — שעת התה
חיים חסר — מזימה אנטי־שמית
הנדון — היה איש
תשקיוז — חזית מחפשת תמיכה
קונסול מצרי — בוח 1ב באזל
מי משקר — אמ״ן אז המוסד?
צבי זמיר ויואל בן־פורת — ערזת מזל עדות
במדינה — הלב הזמהר
חוק זכויות האדם — הזסח לצחיק
חרדים — מזדיל
אנשים — בעיות תרנו
זיוית אברמסון — עדיין משוחחת עם דודו טופז
קולנוע — בולע יהודים
יומן אישי — כך זה קרה
לילות ישראל — שלושים פלוס

הורוסקופ — הקשתים חוזרים לעצמם
זץ! חדש — לאצי נשאר אופטימי
מה הם אומרים — ח״ם שקד, צבי שילוח, אתי
מזור, יצחק נרציאד, אפרת ביח־תלם׳ ,מעיר מחמוד
תשבץ מיבתבים לרותי — תמונה או נט
למי להאמין — לבעל או לאשתו
רחל המרחלת — חתונה בתוך מלח
זה וגם זה — על קרואסונים ופסיכיאטרים
סמים — מיספרים, הערכות, מושנים
חוג הסילון — נרון עמוק
דיעה אחרת — אורי דן • רענן לוריא • עליס

בליטנטל • דני כהן • גיל סססונוב •׳עיתונות ערבית
• ליפשיץ והחברים של אופירה
הערוץ השני — רואים, אבל מטושטש

צילומי השער: ציון צפריר

מי סז בי ם
המחרה והנפש
על גורמים אפשריים למחלתו של
דן בן־אמוץ(״המילחמה במוות״,
העולם הזה .)1.11.89

קראתי את פסק־הדין של השופט גבריאל
בך בעניין -סוב יודיצה״ ברגשות מהד
לים.
עורר־הדין יורם שפטל, סניגורו של ג׳ון
דסיאניוק, תבע מהיועץ המישפטי להעמיד
לדין את העיתונאי נוח קליגר ואת עורך ׳ד עות
אחרונות. רב יודקובסקי, על פירסום עשרות
כתבות על מישפט־דמיאניוק. בכתבות
אלה הביע קליגר באופן חופשי את דעתו על
מהימנותם של הערים, תוך קביעה חד־מש״
מעית שדמיאניוק אשם.
היועץ המישפטי החליט שלא לערוך
חקירה, בטענה שאץ בכך עניין ציבורי, מה
גס שקליגר הוא ניצול-השואה וכתב מה
שכתב מתוך התרגשות.
השופט בך, שייצג את דעת־הרוב בנית״
המישפט העליון, פסל את החלטתו של היועץ
המישפטי. בכר יצר תקדים. זוהי הפעם הראשונה,
מאז קום המדינה, שבית־המישפט העליון
פוסל החלטה של היועץ המישפטי בקשר
להעמדת ארס לרין.
השופט בך לא הסתפק בכך. הוא כתב:
״החלטת היועץ המישפטי לממשלה״.נשענת

חריש

כולה על נימוקים חסרי־יסוד״ .זוהי התבטאות
בלתי-רגילה בחריפותה לגבי איש כמו השופט
בך, סטירת״לחי מישפטית ליועץ יוסף
חריש.
אני סבור כי טוב עשה בית־המישפם ביצירת
תקדים זה. היועץ המישפטי לממשלה
אמנם צריך להיות בלתי־תלוי כלפי הממשלה
ושר־המישפטים המיפלגתי, אך אץ הוא צריך
להיות בלתי־תלוי כלפי בית־המישפם. כמו
כל פקיד אחר, צריכה להיות עליו אימת בית־המישפט.
הוא צריך להיות מוכן להצדיק את
מעשיו לפני השופט. זה טוב.
אם כן, מדוע רגשותי מהולים?
גם אני קראתי ברוגז רב הרבה מן הכתבות,
שנכתבו בעת מישפט־רמיאניוק. המישפט
סבב כולו סביב עניין הזיהוי. ההגנה לא הכחישה
שהיה במחנה״ההשמדה טרבלינקה אדם
שכונה ״איוואן האיום״ ,שעשה מעשים מחרידים.
הטענה היתה שג׳ון דמיאניוק אינו
איש זה.
ישראל טענה שהיא מסוגלת להעניק מיש־פט
הוגן גם למי שנאשם כפושע״מילחמה נאצי.
אולם על טענה זו ריחף סימו־שאלה. ה־מישפט
לא נוהל כמישפט רגיל, והוא לווה
בתהמורת תיקשורתית שהיתה רחוקה מאוד

מלהיות הוגנת. התנהלה מערכת־הסתה רצופה
נגד הנאשם, וגם נגד סניגורו.
נקבע כאילו כלל: לא הכל שווים לפני
החוק. זה מכבר מאמינים רבים כי לנאשם
ערבי אץ בבית־מישפט ישראלי סיכוי שווה
לזה של נאשם יהודי. בסישפט דמיאניוק
כאילו נקבע כי לנאשם בפשעים נגד העט
היהודי אץ סיכוי למישפט באווירה הוגנת.
טוב עשה בית־המישפט העליון שהפריך
חשש זה. הדבר חשוב לא רק למישפט מסויים
זד, אלא לכל מערכת־המישפט הישראלית.
אני מסכים בהחלט לדבריו של בך שמוטב
היה לעורך רישת אחרונות שלא למסור את
סיקור המישפט בידי ניצול־שואה, שאינו
יכול לשלוט ברגשותיו(דבר שהוא אנושי
ומובן כשלעצמו) .בית־המישפט המחוזי היה
צריך עוד בשלב מוקדם של המישפט להביע
את דעתו על הסיקור הבלתי־־הוגן של המיש־פס
ככלי״תיקשורת מסויימיס. נימוקיו של
חריש לגבי אי־עריכת חקירה בפרשה זו אכן
מופרכים מיסודם, כפי שקבע השופט.
השאלה היא אם בכלל יש מקום לעבירה
של ״סוב יודיצה״(בלאסינית; ״תחת השופט״)
במציאות הישראלית. בעניין זה אני חולק על
רעת השופט בך.
יש הבדל יסודי בין מדינה שיש בה שופטים
מיקצועיים בלבד ובין מדינה שבה נחתם
גורלו של אדם בידי מושבעים. שופט מיק-
צועי פועל על־פי חומר־הראיות שלפניו,
והוא אמון להתעלם מרגשותיו ומדיעותיו
הפרטיות. לא כן אזרודמושבע, שהוא הדיוט.
אמנם, נם השופט המיקצועי אינו אלא
בשר ודם, כפי שקבע השופט אהרון ברק.
ושר־המישפטים לשעבר, יעקב שימשון שפירא,
אמר לי זאת פעם בצורה יותר נוטה :״גם
השופטים הם רק בני־ארם, ולפעמים גם זה
לא.״) השופט ניתן להשפעה על־ירי העי־ !
תונות, והוא הרץ לגבי עדים.
סכנה זו קיימת, אבל היא שולית. חופש־העיתונות
הוא, לדעתי, אינטרס ציבורי הרנה
יותר חשוב במישטר הדמוקרטי. במדינת״יש־ראל
אין מקום להגבלת הסיקור של מיש־פטים,
כל עוד הוא נעשה במיסגרת אמות־מידה
מיקצועיות תקעות.
בוודאי שאץ מקום לכך שעיתונאי ישים
את עצמו במקום השופט, ויחליט במהלך
מישפט שעד פלוני הוא מהימן, ועד פלוני
בלתי־מהימן. עיתונאי בעל רמה סבירה בוודאי
לא יקבע במהלך מישפט שהנאשם אשם
או זכאי. אינני בטוח שלשם כך דרוש חוק.
ואם יש חוק: אין להפעיל אותו אלא במיקרים
חריגים ביותר.
חובה היא לשמור על ההגינות בכלי־וד
תיקשורת. האחריות לכך מוטלת על העורכים.
אין היא שונה מאחריות העורכים
למניעת תקלות אחרות — שחיתות של
עיתונאים, פירסום שקרים במדד, רשלנות
עיתונאית ועוד.

המיקרה של דן בן־אמוץ הוא מיקרה מעניין
מאוד ואפשר ללמוד ממנו רבות.
כיום, כאשר כולם כבר יודעים ומקבלים
את העובדה שרוב המחלות נגרמות ממצב
נפשי(פסיכו־סומאטיות) ,לא תמיד משייכים
או מאבחנים נכון את גורמי המחלה עם המצב
הנפשי. רופאים ואנשי־רוח המתעסקים בהתפתחות
ובמודעות עצמית הצליחו לזהות ולאתר
מיספר רב של מצבים נפשיים הגורמים
למחלות, והס גם יודעים כיצד להתגבר עליהן
באמצעות הרוח.
לדוגמה:
• כאב־ראש (הראש מהווה מרכז הבקרה
והשליטה) :פחד מהבלתי־ידוע, ביטול עצמי,
ביקורת עצמית.
• ב עיו ת־ ל ב (הלב מסמל מרכז אהבת
החיים והביטחון) :התקפת־לב מבטאת איבוד
שימחת־חיים.
• בעיות עם הכליות(מוסר־כליות) :ביקורת,
אכזבה, כישלון, בושה, הרס עצמי.
• מחלת־פרקים(הפרקים מאפשרים ת ימ־רון)
:קשיים בבחירת כיוון בחיים, חוסר גמישות,
תיכנון ומישמעת.
• סרטן: כאב עמוק, טינה ממושכת, התאבלות
או סוד כמוס, האוכלים את האדם
מבפנים, הרגשת חוסר־תועלת.
• מעיים: מסמל את הקלות להשתחרר
מהעבר, היכולת להיטמע ולהיקלט.
אין זה מפתיע שבן־אמוץ לקה בסרטו־המעיים.
היו לו קשיי־קליטה והיה לו קשה
להשתחרר מן העבר(ראה סיפרו לזכור ולשמח)
וכפי שהשלם הזה ציטט אותו :״אני
מקנא בכל בן־אדס שיכול לשכוח אותה(את
השואה)״.
הדרך להתגבר על מחלה היא להבין ולהיות
מודע לגורמיה ולאחר מכן לבנות דפוסי־מחשבה
חדשים כדי לנטרל את דפוסי־המחשבה
הלא־בריאים.
הפוסי־המחשבה הנכונים עבור בן־אמוץ
היו צריכים להיות :״אני נקלט בקלות, אני
נטמע בעם ואני משחרר את העבר בשימחה״.

יוסי שלו, תדאביב

פרס־נובר לכדור
על פן מדעי למיפגשי״הכדורגל
(״אולי כולם פוחדים מהנבחרת
שלנון״ ,העולם הזה .)8.11.89
רצה הגורל ושעה שהייתי קשוב, בימים
שלפני ואחרי המיפגש הכפול עם נבחרת הכדורגל
של קולומביה, לשידורי קודישראל
בגלים הקצרים, הבנתי, לתדהמתי, עד כמה
שגיתי שהרחקתי עד לכאן, לאוניברסיטת גו־טינגן
שבגרמניה, במחשבה שאולי פה נמצא
הפיתרון בנושא חוקיות עיקרון הפעולה והתגובה
בטבע: מה גורם לגוף הנמצא במצב־מנוחה
לסטות ממצבו כתוצאה מהתנגשות עם
גוף אחר הנמצא בתנועה.
ועתה נוכחתי לדעת עד כמה פשוטה, ויחד
עם זה, גם זהה, פרשנות אנשי־הכדורגל לבעיית
התגובה והפעולה. מי צריך את גליליאו,
דקארט או לייבניץ, כאשר העיקרון מקבל
מימה כה ברור בכדורגל הישראלי.
כך, למשל, משקפת עמדתו של השדר דני
דבוריו לחלוטין את עמדתו של לייבניץ
( ,)1716 — 1646 מייסד אסכולת פילוספיית
הטבע הדינאמי.
אומר דבורין: יכולת חלוצי ישראל להבקיע
שער אינה תלוייה בצורת מישחקם אלא
אך ורק בכוחו של המתנגד הקולומביאני.
אומר לייבניץ: מה שאקטיבי במובן אחד,
פאסיבי במובן האחר. כוחה של האקטיביות
היא סיבת המתחולל במשהו אחר ואולם גם
כוחה של הפאסיביות מהווה מישקל נגדי
וסיבה למה שמתרחש באחר.
וכר וכר.
כך שיש סיכוי גדול שהפרשנים והכדור
גלנים
יספקו את הפיתרון לבעייה העתיקה
של חוקיות עיקרון הפעולה והתגובה בטבע
ואז, עוד בטרם אגיש את עבורת־הדוקטורט
שלי, נזכה בפרס־נובל, שבעזרתו אפשר לפתור,
בין השאר, גם את נושא התשלומים
משה זאבי, גוטיננן, גרמניה
לשחקנים•

דופי ביופי
על שמות״תואר שהעולם הזה מעניק
לנשים המופיעות בתצלומיו.
הגזמתם! הגזמות אולי מותרות לעיתונאים,
אבל שקרים?
מתחת לתצלום אשתו של כתבתם
״יפהפיה״.
גם מ״יפה״ היא רחוקה מאוד, אם לשפוט
על פי התצלום.

ללא חתימה, תל־אביב

ה׳ אינו אלוהים
״ישראל היא העונש על מה
שהעולם עשה ליהודים״ ,שיחה
של אורי אבנרי עם עמוס
קינן העולם הזה .)8.11.89
אבנו־י
לאורי שלום,
תודה על האינ־טרוויו
שלך. סוף־
סוף היה מי שידע
לשאול אותי שאלות
נכונות״
אבל יש לי הערה
בעניין העברית:
בכל מקום שבו
אני אמרתי ״אלוהים״
— אתה כתבת

זה לא נכון. ה׳
אינו אלוהים אלא אדוני, או השם, או
אדושם, או מה שתרצה, והוא באמת
יהודי.
אלוהים אינו יהודי, ועל״כן אומרים
שמע ישראל אדוני אלוהיך, אדוני אחד.
ובד עשית ממני יהודי דתי, וחבל.
אילו לפחות כתבת ״אלוקים״ ,מילא.
להתראות במהרה בימינו,
עמום קינן, ניריורק
• עסוס קי1ן צודק.

ווילה במבשרת־ציון
על תנאי-מגוריו של ח״כ צ׳רלי
ביטון(״עניין של 320 אלף שקל״.
העולם הזה .)25.10.89
ח״כ צ׳רלי ביטון מספר, כי הבית בו הוא גר
עולה לו 550 דולר לחודש שכר־דירה ומוסיף,
כי שכר את הבית לשנתיים ואולי פעם יקנה
אותו.
האמת שונה:
ח״כ ביטון גר בווילה מפוארת, בעלת ארבעה
מיפלסים, גינה מטופחת וגג המשקיף
לנופה של ירושלים, ברחוב יוקרתי במבשרת־ציון
שליד ירושלים.
את הווילה הזאת רכש ממני, בסכום נכבד
מאוד.
צבי אייל, הרצליה

תיקון טע 1ת
הכתבה ״באה אליו עם בטן מלן
אה״ בגיליון האחרון של העולם הזה
15.11.89 יוחסה בטעות לאילנה
! אלון.
| בעל הכתבה היה אייל ארליך.
העולם הזה 2725

מה עו ר ר את 1עמו של הפיזמתא• ע ל חבר ת־ה תעופה?

תקר־ת במטוס
(ץ לוש גרמניות במרכז־אירופה, ושלושתן משגש־גות
על תילן /מיזרח ומערב ואוסטריה, שהיא

האנטישמית מכולן ( /ומי שטס באוסטריאן א״רל״נס, למשל,
או פקד את וינה בעוברו /הלא חש את אווירת השינאה והבוז
הזאת, גם ברוחו, גם על בשרו) /שלוש גרמניות, כאילו
אחרות, אר אחת מן האחרת לא שונה...״

על מה שנראה לו כניצול הבימה לעשיית חשבון אישי עם
חברתו.

נראה כי יחסו של המשורר לחברה זו דווקא הוא דו־ערכי,
וניתן לשינויים קיצוניים.
לקורא אחד היה נדמה שהוא יודע את הסיבה לכך. היה זה
אלי מסר, מנהל חברת־התעופה האוסטרית בארץ. הוא רתח
מכעס כאשר קרא את השיר החדש.

^ עבור כמה ימים עדיין לא נרגע אלי מסר. בעזרת
^ הפירסומאי יורם ברנע, משורר לעת־מצוא, הוא כתב

ך* סיפור התחיל כאשר החליט חפר, לפני חודשיים, לנ־
1 1סוע לפולין. הדרך הנוחה ביותר היא דרך וינה.
חפר רכש כרטיס, בחברת התעופה האוסטרית, אוסטריאן
א״רל״נס, ואז נזכר כי בעצם היה רוצה לקחת איתו גם ידידה,
בררנית מפורסמת. לדברי מסר פנה אליו חפר וביקש להעניק
לה כרטיס־חינם. מסר לא יכול היה להיענות לבקשה, וחפר
נאלץ לרכוש כרטיס גם עבור הידידה.
בדרן מישראל לפולין על הנוסע לבלות לילה בווינה.
חברת־התעופה משכנת את נוסעיה על חשבונה במלון בעל־רמה.
אך במיקרה של חפר היתה תקלה: החברה רשמה אותו
ואת ידידתו במלון חיאל, אך הסתבר שהמלון הזה היה מלא.
השניים הועברו במונית, על־חשבון החברה, למלון אחר, תעוז,
בעל אותה הרמה. למחרת המשיכו לפולין.

נוסע חפר
השמיכה היתה אנטי־שמיח
כך חרז השבוע חיים חפר במדורו בידיעות אחרונות.
קורא מן השורה יכול היה לתמוה. מה למהפכה העוברת
עכשיו על גרמניה, לטובה או לרעה, ולטיסה בחברת־התעופה
האוסטרית?
אין זו הפעם הראשונה שחפר מנציח בחרוזיו בני־האלמוות
את החברה האוסטרית. לפני חמש שנים, למשל, פתח בשיר:
״וינה. מול נתיבי־האעיר האוסטריים, ניצבים הטיולים המאורגנים
מכיוון שהשיר לא עסק בחברה האוסטרית, אלא
בהתנהגות של מטיילים ישראליים בכלל, נראה איזכור החברה
כפירסומת־חינם.

שעת התה
על משוגעים לספרות ומצנאטים
(״דף חדש״ ,העולם הזה .)20.9.89
לרגע נעצרתי משקראתי בדף חרש את
השורה ״אוהבי ספרות ומשוגעים לספרים
ומצנאטים(ויסוצקי)״ .מה לאורזי־התה ולספרות?
ואז
נזכרתי — אחד העם, כמובן.
הלא היה זה היהודי הרוסי, אורז־התה
ויסוצקי, שהעסיק במשך שנים, בסניף הלונדוני
של חברתו, את אשר גינזבורג, מה שאיפ־שר
לגינזבורג לעסוק בשעות־הפנאי בהעלאת
דיעותיו על הכתב, תחת שם־העט אחד
העם.
ומן הראוי להזכיר כי לא נותקה השלשלת
של המעשים הטובים של בית ויסוצקי. את
הירחון שלם האשה, שהוא, לדעתי, הירחון
הטוב בארץ, מוציאים לאור אורזי־התה הישראלים
הנושאים את השם המכובד מאוד של
ברוך פרל, רם ודנן
ויסוצקיו

אין מקום לדאגה
עוד על תחזית רעידות״אדמה
(״הורוסקופ״ ,העולם הזה 25.10.89
והלאה).
פרט לעובדה שכל כוכבי־הלכת ביחד הם
פחות מאחוז ממסת מערכת־השמש, ולכן, איך
שהם לא יסתדרו, קשה לשער שבהשפעתם
יחול שינוי על כדור־הארץ, הרי אורנוס וסא־טורו
ושבתאי) נמצאים כרגע במזל קשת וכל
העולם הז ה 2725

מוכן ללכת למסנת־אמת

אך לשיא הגיע זעמו של חפר בדרך חזרה לארץ. הוא ביקש
שמיכה. במטוס לא היתה שמיכה. על רקע זה התפתחה תקרית
בינו ובין אנשי״הצוות. נראה כי חפר ראה בחוסר־השמיכות
מזימה אנטי־שמית, המוכיחה כי כל שלוש הגרמניות לא השתנו
מאז ימי היטלר.
אמנם, אחרי שהגיע לארץ התנצל לפניו מסר על חוסר
השמיכות, והיה נדמה לו כי היחסים בין החברה ובין חפר חזרו
למסלולם התקין. לכן הופתע מסר שבעתיים כאשר ראה בעיתון
את השיר.
מסר לא השאיר את רגשותיו לעצמו. הוא שיגר מיכתב
נזעם לעורך ידיעות אחחנות, רב יודקובסקי, ומחה בו נמרצות

אחד מוזמן לראותם שם ולא בגדי(כפי שנכתב
בהשלם הזה).
כך שכל התיאוריה המוצעת בהשלם הזה
מסתמכת על מידע מופרך. חוץ מזה, אם זה
מה שמדאיג את השלם הזה, אז אין מקום
ברכה ורד ,׳חשלים
לדאגה.

מקאמה משלו :״אני מבקש להגיב על חוצפתו המדהימה של
חיים חפר /שלצורך סגירת חשבון אישי — עושה מחברת־התשפה
האוסטרית עפר ואפר בהמשך חרז טענות בלתי־מחמיאות
ביותר.
חפר עצמו הכחיש השבוע באוזני השלם הזה שהוא ביקש
כרטיס־חינם מהחברה האוסטרית. אולם הוא עדיין כעס על
תקרית השמיכות.
ואילו מסר הודיע שהוא מוכן ״להצהיר בשבועה ו/או ללכת
למכונת־אמת ולהוכיח שחיים חפר ביקש ממני כרטיס חופשי
עבור ידידתו״.

כח סגירת כל־ב 1של1ם. שהיה אמור לשכן
בשטח זה סניף) .האם לא היתה הכוונה לשוכר?
לשון אחר: האם לא ישכיר הקניון את
המקום לרוקח או לרואה־חשבון, שאינם סוח־

ד״ר דב פישל,

רים?

תל־אביב

•בהתחשב בשטח ד;71,לשם 0ר1בר,
הסחה היתה לשחר. שיהיה, ב10 בן 01 ,
ש1בר.

סוחר אן שוכר
על טיבו של שוכר המתבקש לקניון
חדש (״תשקיף״ ,העולם הזה
.)1.11.89
נדמה לי שבגיליון השלם הזה האחרון נפלה
טעות גסה מן הסוג שעליו השלם הזה
מלעיג כאשר היא קורה אצל אחרים:
בתשקיף יש ידיעה שהוכתרה ״מחפשים
סוחר״(לשטח שהתפנה בקניון נס־ציונה, נו־

0 * 111:1היה
מחפש תחקירנים לעבודה
במערכת — הן תחקירנים
מנוסים, הן כתבים מתחילים
המבקשים להשתלם בתפקיד
עיתונאי זה. מועמדים
מתבקשים לפנות בכתב
למערכת ״העולם הזה׳׳ ,ת״ד
,136 תל־אביב, מיקוד ,61001
תוך מסירת פרטים על עצמם.

מיבתב עד מיבתבים
(על הנושאים של המיכתבים למערכת
העולם הזה).
כל שבוע אני משתוממת מחדש על מה
שמטריד את הזולת, שהוא, במיקרה זה, עמיתי
לחווייה השבועית, קורא השלם הזה.
השבוע(השלם הזה ,)1.11.89 למשל, ביקש
קורא אחד להודיע כי, למעשה, לוא אך
היה רוצה, היה יכול דן בן־אמוץ לחיות עד
150 ולקורא אחר חשוב מאוד לגלות לנו מי
הוא בריוק אותו קשיש נשוא־פנים שבירך
(באחד התצלומים שהופיעו בגיליון ראש־הש־נה
של השלם הזה) את שר־הביטחון.
קורא אחר משתמש בשירותיו הבלשיים
של השלם הזה על־מנת לחשוף את זהותם
של גיבורי אחד משיריו של חיים נחמן ביא־ליק
(האדונים מילליי וגילליי מהשורה ״ה־ניצחית״
״מופים וחופים, הכו בתופים, מילליי
וגילליי, חליל אל פיכם!״) וקורא אחר מגלה

לנו כי במילה בראשית מצויות כל האותיות
המרכיבות את תאריך ראש־השנה, א׳ בתשרי.
ממש פלאי־פלאים.
מדוע אין לאף קורא העוז לשתף אותנו
בבעייה המטרידה אותו באמת — ואת כולנו
— מדי שבוע, הלא היא השאלה מדוע
המיספרים שמילאנו בלוטו(״בקלי קלוטוו״)
לא עלו בגורל?
זהבה ווים, היפה

0 * 100דור
ה ש בו עון שלישראל
העורך הראשי: אורי אבניי
מנהל: אברהם פיטון
מנחלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני

המערבת וחמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון 3
(ת.ד , 136 .מיקוד )61001
טלפונים 232262/3/4 03
5230662־()03
פקס 245130 03
חמו׳׳ל: העולם הזח בע״מ
הדפסה: הדפוס החדש
הפצה: גד
תל־־אביב, יד חרוצים 7
טלפון 377056 03
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ

1111־ 11
היו שבו נפתחו שערי־שנ7יי ־־ ונסגרו

ץ ה היה לפני 12 שנה בדיוק. במוצאי(
שבת, ה־ 19 בנובמבר . 1977
המרינה כולה עצרה את נשימתה. מצלמת־הטלוויזיה
התמקדה בדלת הסגורה של מטוס׳,
שנחת באותו רגע בנמל״התעופה בן־גוריון
ועצר.
בכל רחבי הארץ שבתה התנועה ברחובות.
נפש חיה לא הסתובבה בחוצות. אומה שלמה
ישבה צמורה אל מקלטי־הטלוויזיה. מיליונים
ראו ולא האמינו למראה עיניהם.

הדלת נפתחה. בפתח הופיעה
דמות מוכרת מהתמונות. הדבר ש*
לא־ייאמן קרה.
אנוור אל־סאדאת, נשיא של מדינה שנמצאה
במצב של מילחמה עם ישראל, החליט
לפתע פתאום לבוא ולבקר בירושלים, בירת
האוייב, כדי לדבר עם ראשי ישראל על
שלום.

לא היה לביקור כזה אח ורע בהים־
טוריה. לשווא חיפשו לו תקדים.
48 השעות הבאות עברו על ישראל כמו
בחלום. נעלמו ימין ושמאל, ניצים ויונים,
אשכנזים ומיזרחים. הכל צהלו למראה האורות,
הציפו אותו בגלים של התלהבות. תמונה
שלא־תיאמן רדפה תמונה שלא־תיאמן: סא־דאת
מקשיב לתיזמורת צה״ל המנגנת את ה־הימנון
המצרי, סאדאת מתפלל במיסגד אל-

איש

אקצה, סאדאת נואם בכנסת, סאדאת מתלוצץ
עם גולדה מאיר, סאדאת מזועזע ביד ושם,
סאדאת מצדיע לדגל הכחול־לבן, סאדאת
נפרד בהתרגשות.

^ עבור ימים חזרו המחזות החלומיים
על עצמם בבירת מצריים.
חמישה ישראלים מיהרו לקאהיר, עוד לפ־

ני שהשערים נפתחו רישמית.

הם התקבלו במצריים באילו היו
האנשים הראשונים מן המאדים.
הכל רצו לראות אותם, לגעת בהם,
לדבר איתם, לחגוג איתם.
הצוות של הטלוויזיה (אלכם גילעדי
ואהוד יערי, שבאו בלי רשות הממונים עליהם)
,סאמי גרינשפאן, איש ידיעות אחרשת
שגדל במצריים, וצוות השלם הזה (אורי
אבנרי והצלם שלמה סתר) הסתובבו בקאהיר
באופן חופשי. העיר כולה טבלה בסיסמות
ובדגלים. זה היה קרנבל של שלום, שבו השתתפו
מיליונים בעיר הדחוסה. התגשם חלום:
טיפוס על הפיראמידות, צילום ליד הספינכס,
ביקור באל־אזהר, קניות בשוק אל־חלילי.
בכל פגישה — עם שר, עם מלצר, עם
עורך־עיתון, עם נהג־מונית — נתקלו הישר־

אלים באותה חדוות־שלום רוננת, באותה ירידות
שופעת.

דור שלם של איבה, חמש מילה־מות,
אלפי התגים — בל זה נשר
כחלום־רע, כאילו לא היו הדברים
מעולם.
ך* שבוע, אחרי 12 שנים, איך נראה או(
\ תו מאורע היסטורי?

במרכז נשארה דמותו של אנוור אל־סא־דאת
— אדם מיוחד״במינו.
סאדאת היה דמות מורכבת. היה בו משהו
גאוני: היכולת לחוש את תוכו של עניין,
להתעלות מעל לשיגרה הפוליטית, לעשות
מעשה שאיש לא היה אף מסוגל להעלותו
בדימיון. יחד עם זה היה אדם פשטני, אפילו
נאיבי, שלא הבין דברים יסודיים.
מעל לכל, סאדאת היה אדם יפה. לא רק
יפה־תואר, אלא גם יפה־נפש. היתה לו אותה
תכונה נדירה שזאב ז׳בוטינסקי קרא לה
״הדר״ — וזו התכונה שדיברה מייד אל לב
הישראלים מכל השכבות.

היה דרוש איש כזה — גאון נאיבי
— כדי לעשות מעשה המשנה את
מהלך ההיסטוריה.
יחד עם זאת היו לסאדאת שגיאות חמו״

רות. היתה בו מידה גדושה של שחצנות מצרית:
ההתנשאות מעל לשאר הערבים. הוא
התעלם מדעת הסורים והסעודים, העליב את
מלך ירדן, הכניס למלכודת את יאסר ערפאת.
כל אלה פנו נגדו ונגד יוזמתו. ברגע המכריע
מצא סאדאת את עצמו ואת מצריים מבודדים
בזירה החשובה ביותר — הזירה הערבית.
הוא חזר על שגיאה זו בזירה הפנימית.
ברבות הימים, כאשר ראה עצמו כרמות היסטורית,
כגרול הפרעונים המודרניים, פתח ב־מסע־דיכוי
נגד האופוזיציה הפנימית, ובראשה
קנאי־האיסלאם. על כך שילם בחייו.
גם אם לוקחים בחשבון את שגיאותיו הרבות,
סאדאת נשאר בהיסטוריה כדמות שהיא
משכמה ומעלה מעל לפוליטיקאים של דורו
— הגדול אחרי רה־גול ולפני גורבאצ׳וב.

שום אדם בתולדות מדינת־ישר
אל אינו מגיע לכתפיו.
^ איש ממול
( \ בגין לא היה סאדאת שני. הוא
היה בגין.
היה מנחם בגין.

בגין, איש בעל חוש דרמאתי, היה מסוגל
להיענות למחווה הראשונה של סאדאת. זה
הרבה. אבל לא יותר מזה.
פעמים רבות שאלו: מה היה קורה אילו
שלטו באותה שעה בישראל אנשי מיפלגת־ה־עבודה,
גולדה מאיר, יצחק רבין או שימעון
פרס?
התשובה הוודאית: שום דבר לא. הדבר לא
היה קורה, ואילו קרה לא היה סאדאת מוצא
היענות ליוזמתו. סאדאת לא היה בא אלמלא

ליד ירר הכנסת שמיר: מקשיב לנאום בגין
האמין שבישראל שולט אדם כמוהו, מנהיג
חזק המסוגל לקבל החלטות מבלי לעיין
בסיקרי דעת־קהל. הוא חשב שבגין הוא איש
כזה.
הוא טעה לגבי בגין. המנהיג הרוויזיוניסטי
הוותיק היה מוכן להיענות ליוזמת סאדאת
ולהחזיר לו את כל חצי־האי סיני. אבל הוא לא
היה מסוגל ליותר מזה.
הוא ניצל את ההזדמנות הקטנה. הוא החמיץ
את ההזדמנות הגדולה.
כבר 24 שעות אחרי שסאדאת עלה למטוס
בתום ביקורו ההיסטורי, כתב השלם הזה
(:)23.11.77
״הרגע הגדול חלף. ובפה נשאר טעם מר,
מר מאוד.
״ודתה שעת־רצון, השמיים נפתחו. למשף
רגע־קט היה הכל אפשרי.
״ממרחקים הושטה לנו יד. יד לשלום של
דורות.
״ידנו, ידה של ישראל, קצרה מלהגיע אל
היד המושטת״.

באויפוריה הכללית לא נשמעו
מילים אלה.
סאדאת הביא עימו לא רק את האפשרות
של ״שלום קטן״ ,השלום עם מצריים, אלא את
ההזדמנות האדירה ל״שלום גדול״ — השלום
עם העולם הערבי כולו, עם הפלסטינים. בגין
לא רצה בכר, ואולי לא הבין כלל את מהותה
של שעת־הגורל.

כיום 12 ,שנה לאחר מכן, עדיין
רחוק השלום הזה.

^ יה עוד גיבור באותו רגע, מלבד סאן
1דאת ובגין: העם הישראלי.

באותם רגעים גדולים, כשהועמד
העם במיבחן גדול, הוא נענה.

על כפות־המאזניים היתה מונחת הכרעה
גדולה: שטחים תמורת שלום. כל חצי״האי
סיני, על אוצרותיו, על מקומות־החמד שלו,
מימית עד שארם־אל־שייח׳ — תמורת שלום
עם מצריים.
העם החליט. למעשה החליט תור דקה
אחת, ברגע שסאדאת יצא מן המטוס.
כמה זמן לאחר מכן עוד טען בגין באוזני
מישלחת של עורכים מצריים ששום ממשלה
ישראלית לא תחזיק מעמד, אם תתחייב להחזיר
את צפון־סיני. אף כאשר הוא עצמו נאלץ
להחליט על־כר, עמד מאחוריו רוב עצום של
העם — אולי להפתעתו.

באותו רגע הוכח: כאשר עם ישראל,
ברובו המכריע, מאמין כי ניתן
להשיג שלום אמיתי תמורת החזרת
כל השטחים, הוא בוחר בשלום.
30 שנה לפני כן, בנובמבר , 1947 החליט
העם החלטה דומה. היה עליו לבחור בין ריבונות
ישראלית בחלק מן הארץ ובין דבקות
ברעיון של שלמות הארץ. העם החליט מייד,
ברוב מכריע, באופן אינסטינקטיבי. הוא רקד
ברחובות, וכך הוכרע הוויכוח. אותו הדבר
קרה בעת ביקור סאדאת.
אותו הדבר יקרה שוב, בכל הכרעה דומה.
לשם כר דרוש רק דבר אחד: האמון של האיש
הפשוט באדם ממול, שיקיים את הבטחותיו,
שתמורת השטחים יושג שלום אמיתי.

גדולתו של סאדאת היתה בכד
שהצליח מן הרגע הראשון לטעת
בעם ישראל את הביטחון הזה, את
האמון הזה.
אם השלום
1 1מעל ומעבר לכל הציפיות. הסיפור
הוא כולו סיפור של הצלחה.
הזה החזיק מעמד?

רגע מרגש1 :שיא ערב מוגדיע ל דג ל ישראל
לא היה יום אחד ב־ 12 שנים אלה שבו לא
רטנו וקיטרו אויבי־השלום, שבו לא טענו שהשלום
הוא כוזב, שלא יחזיק מעמד, שזהו מע־שה־הונאה.

אחת מן הנבואות האלה לא התגשמה.
חרף הבכי של גאולה כהן, השלום החזיק י מעמד.
היו חיכוכים רבים, כפי שקורה בין בני־אדם
ובין עמים. גם בבית משותף. גם בנישואין.
היה מיקרה ראס־בורקה. היו התקריות
של אי־האלמוגים. חילופי״המיסחר נשארו
מצומצמים.
אולם כל אלה הם כאין וכאפס לעומת העובדות
ההיסטוריות, הבולטות לעיני כל:
דגל ישראל מתנופף בקאהיר, דגל מצריים
מתנופף בתל־אביב. שתי השגרירויות פועלות
באופן שיגרתי.

היחסים החזיקו מעמד גם מול פרובוקציות
קיצוניות, מילחמת־הלבנון והאינתיפאדה.
העולם הערבי כולו החרים את מצריים במשה
שנים ארוכות, אר מצריים לא התכופפה.
סאדאת נרצח, חוסני מובארכ בא במקומו. המדיניות
המצרית לא השתנתה.

השלום עם מצריים מנע כל התקפה
צבאית נוספת על ישראל. צה״ל
יכול היה להסיר מעל עצמו את הדאגה
לחזית המסוכנת ביותר, וגם בשאר
החזיתות נעלמה למעשה סכנת־המילחמה.
חייהם
של אלפים, החיים עכשיו
איתנו, ניצלו.
עם קבלת מצריים בחזרה לעולם הערבי,
(המשך בעשר ) 14
שלמה סתר, העול הז ה

גב לפלסטינים: התפילה במיסגד אל־אקוגה

ייאת

ב,,יד ושם״ :התרגשות לנוכח הזוועה

חזית מחפשת תמיכה
חזית ארץ־ישיאל, הגו!? הציבורי המאחד פעילים מכל מיפלגות־הימין
המתנגדים לתוכנית־שמיד, נמצא בקשיים תקציביים.
פעילותו של הגוף ירדה מאוד באחרונה ומזכ״ל החזית, עורד־הדין סיני קהת, מחפש
תורמים שיאפשרו לו לפעול.

יורשי למילוא
השר רוני מילוא, מי שהיה יו״ר אגף הצעירים בליכוד, מינה את ישראל כץ
ואת הד״ר חיים פרלוק למלא את מקומו.
בץ, עוזרו לשעבר של אריאל שרון, יטפל בצעירי חרות ופרלוק, לשעבר ממקורבי יצחק
מודעי והיום ממקורבי מילוא, ישמש בידר אגף צעירי הליברלים.

שנת״ לאי1תי 3אד ה
חוסר ההצלחה של אירגוני־האינתיפאדה לעורר את השטחים הכבושים ב־15
בנובמבר, יום השנה הראשון להכרזת העצמאות הפלסטינית, מול הטלת עוצר
המוני וריכוז־כוחות מאסיבי של צה״ל, עלול לדרבן אותם לנסות ולעודד את
השטחים ב־ 9בדצמבר, במלאות שנתיים לאינתיפאדה.
התרדמה שנפלה על אמצעי־התיקשורת בארץ ובעולם בעניין האינתיפאדה עומדת להיפסק
בימים הקרובים.
לקראת וד 9בדצמבר מתכוונים כלי־התיקשורת הישראליים והזרים לפרסם סיכומים,
הערכות, מאמרים ותוכניות־טלוויזיה.

ציון צפריר. ה עי לסהזה
שומרי נול שתיקה

מעבה ל דן בן־אמוץ
על מצבתו של דן בן־אמוץ יופיעו רק המילים: דן
(מומיה) בן־אמוץ(תהילימזייגר 1989— 1924
כפי שחתם בביקורו באושוויץ.
בפיתות המצבה תשתתף גם רעייתו, הציירת
בתיה אפולו.
במלאת 30 לפטירתו, תיערך ביום השישי אזכרה
על קיברו בשדות־ים.

בן־אמוץ

חברות־טיולים מתאחדות

בכירים במחנה שמיד־ארנם הופתעו מכך ששרי־החישוקים
לא העבירו ביקורת והאשימו את בני בגץ ואת
יעקב שמאי בתבוסה בבחירות בהסתדרות.
השר דויד לוי אף שיבח את הפעילים במערכת־הבחירות, ואילו
אריאל שרון שמר על שתיקה רועמת.
מעריכים כי הם עשו זאת כדי שלא לגרום לניכור מצד הפעילים
שלקחו חלק במערכת־הבחירות, ומצד אנשי סיעת תכלת־לבן
בהסתדרות.

בימים הקרובים יודיעו ״החברה הגיאוגרפית לישראל״ וחברת ״נאות הכיכר״
על איחוד.
שתי החברות מתמחות בטיולים מיוחדים לחו״ל. קהל־היעד שלהם הוא נוסעים המחפשים
טיולים אחרים למיטיבי־לכת.
בעיקבות האיחוד ישלטו החברות על פלח־שוק זה, והדבר ייצור מונופול שלא יאפשר
לחברות הקטנות להתחרות בהם.
בעיקבות מגמה זו פרש מתפקידו אורי רוטשילד, מנהל החברה הניא״רפית.

מחלקה שלמה בחובש
מחלקת הנוער והחלוץ בסוכנות היהודית היתה השבוע מו שבתת.

664

ביום השני, ה־ 20 בנובמבר, מסר דובר־צה״ל על 526 הרוגים
פלסטיניים בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי חיילי־צה״ל
בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים הפלסטיניים על
.664
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים על 804 הרוגים, לפי
הפירוט הבא:
• 585 הרוגים מירי חיילי־צה״ל ומתנחלים.
• 82 הרוגים כתוצאה משאיפת־גאז.
• 53 הרוגים כתוצאה ממכות ומהתחשמלות.
• 84 הרוגים מסיבות אחרות.

דורשים בדיקו ת לערבי ם
תא־סטודנטים קיצוני דורש חיפושים בחדרי סטודנטים ערביים במעונות.
התא הימני־קיצוני מא־׳(ברית נאמני הר־הבית ואיץ־ישראל) שלח סיכתב לפרופסור
גידעון פישלזון, דיקאן הסטודנטים של אוניברסיטת תל־אביב, שבו קרא לו לפנות מיידית
למחלקת־הביטחון בקמפוס, כדי שזו תערוך חיפושים נרחבים בחדרי הערבים במעונות
ושתציב שומרים, שתפקידם יהיה לבדוק את הערבים המגיעים לאוניברסיטה.
דרישה זאת באה בעיקבות פירסום מציאת. חומר־הסתה לאומני״ בידי סטודנטים ערביים
באוניברסיטת בן־גוריון, והרשעת סטודנט ערבי מהאוניברסיטה העברית בירושלים בקשירת
קשר עם פת״ח.

ב קרוב — צירוף הליברלים
בקרוב צפוי צירוף הליברלים למרבז־הליבוד.
וערה, בהרכב של אהוד אולמרט, פסח גרופר ואוריאל לין, מטפלת בצירוף, שכבר נמצא
בשלבים מתקדמים.
במחנה שמיר־ארנם מתכננים גם את צירופם למרכז של אנשי רפ״י־אומ׳ץ ותמי.

אם הצירופים האלה אכן יתבצעו, יעמוד מיספר חברי המרכז על .3500

כל ראשיה, וביניהם ראש־המחלקה, המנכ״ל וכל העובדים הבכירים יצאו לכנס של מועצת
הפדרציות היהודיות בסינסיגטי. באותה שעה בוטלה שליחותם של 18 שליחים, שהיו
אמורים לצאת לשליחות, בגלל מחסור בתקציב.
השליחים כבר עמדו לקיים הפגנות כדי להביע את מחאתם, אולם ברגע האחרון אושרה
השליחות.

דורבין רוכש עיתונים
אליעזר ז׳ורבין, בעלי ״דחף״ ,רכש באחרונה שני עיתונים.
הרכישות: המקום. מקומון של צפון־תל־אביב וחדשות הספירט. שניהם היו בבעלותו של
עיתונאי־הספורט שאול אייזנברג.

מר ודג ל אש״ף
ביום השני בערב פרצו בלשים של מרחב־חיפה למיסעדה
חיפאית ועצרו את ג׳וליאנו מר בעוון הנפת דגל אש״ף
ולבישת חולצה של אירגון הסטודנטים הפלסטיניים
הבינלאומי, שגם עליה הופיע הדגל.
במסיבת־העיתונאים שערך מר במקום הוא עמד להודיע שהוא
מפסיק את מה שהגדיר -תרגיל גאוני ביחסי־ציבור״ וכי הוא עוזב
את הארץ לטובת הוליווד. הוא גס עמד להציג את הצגת־הבכורה
של המופע החדש שלו, עבר ע־רזס.
כהרגלו, תקף מר את אביו, סליבא חמיס ואת המיפלגה
הקומוניסטית.
כשעמד להתחיל בהופעה, פשטו על המקום בלשים, נעלו את הדלתות, הודיעו לנוכחים
שהם שותפים לדבר עבירה, נטלו כרזה של ההצגה, שבתוכה ציור קטן של דגל אש״ף,
ערכו חיפוש בכליו של מר ואף החרימו סירטי־־צילום.
מר והנוכחים במיסעדה נלקחו לחקירה. כל הנוכחים שוחררו, למעט ג׳וליאנו מר,
שנעצר ל־ 48 שעות.

אסירים ביטחוניים לשביתה
האסירים הביטחוניים שכל הארץ מתחילים השבוע ב שביתת־רעב וב שביתת־ביקורים.
השביתה
היא במחאה על,תנאי־המאסר הקשיש בעיות בטיפול רפואי סדיר, מחסור בבגדים
חמים לחורף, ומאידך, איסור על הכנסת בגרים תמים מבחוץ.

הדלפות בבר ש ת גינת

עלייה במחירי
דירו ת לה שכרה

מונה קציך־בודק במייטטרה כדי לברר מי מבץ החוקרים
הדליף לעיתונות ידיעות על חקירת רפי גינת. שני
עיתונאים הודו לפני גורם חוץ־מישטרתי כי החומר
שפירסמו הודלף להם ישירות על־ידי קצינים המעורבים
בחקירה.

עלייה במחירי הדירות להשכרה, במיוחד בערים במרכז הארץ.

במישטרה נמתחת ביקורת על החקירה,־ ובעיקר על ניצב יהושע
כספי, ראש אגף־החקירות, על ניהול החקירה לצורכי יחסי־ציבור.
ביחידה לחקירת פשעים >יח״ף< יש הדורשים להפסיק את החקירה,
בהיעדר מימצאים מרשימים.

בעיקבות מדיניות מישרד־הקליטה והסוכנות היהודית להפנות עולים לקליטה ישירה,
נלקחים העולים, המגיעים לנמל־התעופה, ישירות לדירות שנשכרו עבורם מראש.
בחורש האחרון הגיעו מאות עולים, ונשכרו דירות רבות, במיוחר בערים שיש בהם ריכוזים
של עולים מברית-המועצות.

גינ ת

למה ל ך לחזור לסיני?״ שואל הקונסול! .גרץ־ להס תכל קדימה

^ מה לך,״ אוסאמה אל־בסיוני מנסה
לטרפד בחיוך את המסע ,״לחזור אל
העבר? אנחנו הולכים קדימה, לא? אסור להיזכר
בעבר. איבדת שם יותר מדי חברים, לא?
עזוב את העבר״.
העברית של אל־בסיוני, קונסול מצריים
בתל־אביב, מפתיעה ברמתה. אחרי שלושה
וחצי חודשי שרות בישראל הוא מבין כמעט
הכל, מתבטא בשטף, ורק פה ושם הוא נזקק
לאנגלית. למה לי לחזור לעבר, הוא תמה על
הרצון שלי להסתובב שוב בסיני, וסוגר את
הרדיו המשדר לו מוסיקה מצרית. והוא גוחן
מעלי כדי להבין את התשובה.

• שרתתי בסיני אחרי המילחמה.
״איפה?״

• כל מיני מקומות. צומת פאר־קר.
בלוזה. ביר תמדה.
״כן? אז למה לך לנסוע לשם? זה העבר,
לא? צריך לחשוב על העתיר. ובשביל זה אני
כאן. בשביל השלום. מצריים, אתה יודע, עושה
הרבה מאוד בשביל השלום.״

• אני יודע. מובארב מתווך בין
ישראל לאש״ך.
הקונסול המצרי מחייך, ועוקב אחרי המבט
שלי המכוון על מובארכ. הנשיא המצרי רציני
בתוך התמונה, וגם אל־בסיוני מרצין, ומסביר
ש״מובארב עושה הרבה מאוד בשביל ישראל,
וגם בשבילך, באופן אישי.״

• וסיני? אפשר להסתובב שם?
אל־בסיוני מביט בי כמו על אדם חסר־תר־בות,
שלא מבין מתי אומרים לו לא, ואומר

שאספו בכל המידבר, מדביקות אותן לכל
עצם נייד, ומביאות, יחד עם גרגירי־החול גם
עצבות גדולה שניצחה את כל חיילי השבת.
זו היתה סיני, ואולי בסיוני צודק, אבל
עכשיו 12 ,שנה אחרי שסאדאת ביקר בארץ,
כאשר הדגל המצרי מתנופף מעל הבית
המסוגר ברחוב באזל, אולי זה לא צריך להיות
עניינו של איזה קונסול.

ו׳ ^ גאון-
ף* סלל לא התכוונתי להגיע אל הקונסול.
^ באתי לשגרירות כי בנו־נתד׳ ,אירגון
המכוניות שתפס מונופול על הנושא, אמרו
לי שאי־אפשר להכנס לסיני בלי ויזה, ורק
הרצועה המיזרחית של חצי־האי, מסתסטה
(הילטון) ועד לשארם א־שייך פתוחה לתיירים
נטולי ויזה. אבל בם־מ־ס־ ,הנפיקו לי רישיון־
נהיגה בינלאומי (תשעה שקלים) ,והכריחו
אותי לצרף תמונה. אין לי? נו פרובלם. האיש
בפינה יצלם אותי ב שלאחיד שלו 11 .
שקלים. וביטוח־רכב ליוצאים לחו״ל הם כבר
לא עושים, כי נמאס להם.
״כל הקיבוצניקים ״,אמר לי איש־הביטו־חים
בנדנו־ס שמבטחים את צי־הרכב שלהם
אצל מישהו אחר ובאים הנה רק לביטוח
למצריים, שיפנו בבקשה למבטחים הרגילים
שלהם. אתה יודע כמה הם מוציאים בשנה על
ביטוח רגיל? אז בבקשה. אם הם לא מבטחים
אצלנו את הכל, הם גם לא יקבלו את זה. וגם
אתה לא. סורי.״

הראשית, מתחת לנשר המצרי, יש צוהר שנפתח
אחרי זימזום. לוקחים ממני את התעודה,
ומכניסים אותי פנימה. הקונסול יקבל אותי,
אבל עוד מעט. ובינתיים נא להמתין בחדר־ההמתנה,
ואני ממתין בחדר שגודלו שיבעה
מטרים ו־ 20 סנטימטרים רבועים, בדיוק,
מעבר לדלת, שפקיד מבחוץ טורח כל פעם
לקפוץ ולסגור אותה עלי.
ופתאום נכנס המאכער. הוא מדבר איתי
כמו שאסיר מדבר עם אסיר אחר בתא־מעצר,
ומספר לי שהוא עבד פעם בחברת־נסיעות,
ועכשיו הוא עובר עבור כמה חברות־נסיעות,
באופן עצמאי, והוא היה כבר 32 פעמים
במצריים, ועכשיו הוא כאן בגלל בני גאון.

• מ״כור״?
״כן. הוא רוצה לנסוע למצריים בעוד כמה
ימים, אבל הוא רוצה לחזור לישראל, ושוב
לנסוע מייד. וזה בלתי־אפשרי. לכל נסיעה
צריך ויזה נפרדת, וכל ויזה זה עניין של
שמונה ימים. אז אני כאן כדי לסדר את זה״.

• הוא לא יבול להרים טלפון?
״מה אני יודע אם הוא יכול או לא? אני
עושה את העבודה שלי.״ והוא באמת עושה,
כי הפקיד שקופץ על הדלת פתח אותה, וקרא
לאיש שמסדר לבני גאון ויזה מיוחדת לצאת

לכניסה אחת. רק נהגי האוטובוס מקבלים
ויזה מיוחדת, המקנה להם אפשרות של שלוש
כניסות בחודשיים. ואסור לעבוד במצריים.
לא שיש חשש כזה, אבל ההודעה המצרית
הרישמית תלוייה על קירות השגרירות, ומתרה
בתיירים לבל יתפתו לעבוד במצריים, כי
זו עבירה שדינה גירוש.
ואפשר ללמוד שהשיגרה של המקום הזה
היא כבר שורשית מאוד, ועניינית מאוד, כאילו
תמיד היה כאן דגל ערבי. ורק דבר אחד לא
הצלחתי להבין.
״למה זה לוקח שמונה ימים?״ מוחמד אל־בסיוני
מחייך אלי .״זה מה שאתה שואל? למה
זה לוקח שמונה ימים?״

״כי זו הפרוצדורה״.

• אתה מוכן להסביר לי?
״ברצינות? בסדר. אנחנו ארץ ענייה, מצריים.
אתה יודע כמה אנחנו? 51 מיליון איש.
חמישים ואחד מיליון אנשים שצריך להאכיל.
אז אין לנו כאן מחשב, ודברים כאלה. ואת כל
האישורים אנחנו מקבלים מקאהיר, אז מה
שאנחנו עושים זה לקחת את הבקשות, לשלוח
אותן במטוס לקאהיר, ולחכות לתשובות. וזה
לוקח שבוע״.

הדרך חזרה לס! ,עוברת בר חוב באזל.
הדרך שעגרוו פעם באוטובוס אבא
בשלוש ששח לוקחת היום שמונה מיס.
שיחת־פתיחה ע הקווסול המצרי בישראל

ש ם־ או ר

משהו על נספודהעיתונות ועל זה שסיני זה
מצריים, ואפשר להסתובב שם בכל מקום. היד
שלו נשלחת אל כפתור־הרדיו, כדי להגביר
את המוסיקה. מי שלא מבין במילים, הוא ודאי
חושב לעצמו, מוכרח לקלוט סימנים ברורים
כאלה. אבל הוא מחייך.
ואולי הוא צודק. מה, באמת, יש לחפש
בסיני, שמעולם לא אהבנו, וכל יום מחוץ
למידבר היה נראה לנו כמו מתנה. זה היה
שרות מלא חול ועולם־מושגים של זמן ומרחק
שכבר לא קיים, ובכלל, תמיד הייתה ״הארץ״,
שממנה היינו יורדים לסיני, ושאליה היינו
עולים בימי חמישי, מריחים את ריח הדלק
השרוף של מטוסי הסאיננ ברפידים, כמו
שעדר צמא מריח מים, והיינו באמת עדר.
שרודהתעופה ברפידים, ער יום הפינוי,
היה מוקד בלתי ניתן לשליטה של ברדק, ועל
כרטיסי־הטיסה היו נלחמים כמו על החיים
עצמם. וכולם טסו. הקצינים כי הם קצינים,
ואנשי־הקבע בגלל הכבוד והוותק, והבנות, כי
הן בנות, וכל השאר כי הם היו מהמאפיה. ורק
הלוחמים נסעו באוטובוסים של אנד, אבל
ללוחמים שיוצאים הביתה זה באמת לא חשוב
איך יוצאים.
מי שלא יצא, ונשאר בשבת הארוכה, בת
שלושת הימים, למד להכיר את האל של סיני,
פטרון הסופות, שהיו יוצאות מהמחבוא שלהן
רק כאשר המידבר התרוקן, והיו תוקפות את
גדרות־התייל של המחנות בניירות ובאשפה

אז צריך ויזה כדי להגיע לרפידים. למה
לא. השגרירות ברחוב באזל פתוחה לקהל בין
השעות 9ו־ . 11 זאת אומרת, היא איננה פתוחה,
אבל יש נגישות לקצות העצבים החיצוניים
שלה דרך שני אשנבים קטנטנים.
השוטר ממישמר־הגבול לקח על עצמו בהתלהבות
משונה את תפקיד עובד־השגרירות,
והוא בודק לאנשים את הטפסים ואומר להם
מה הם צריכים לעשות.
זה די פשוט. מעבר לביתן השוטרים יש
שביל קטן, צמוד לקיר השגרירות. יש שם שני
תורים. אחד לישראלים, והשני לכל השאר.
לוקחים טופס מהאיש בחלון, ומתבקשים
למלא אותו בארבעה עותקים. ונא להקפיד
על כל הסעיפים. אתה מקבל טופס אחד, וצריך
להחזיר ארבעה. נו פרובלם. בפינה יש
חנות. מכונת־צילום. בחורה עם שלארויד.
קליק־קלאק, שדכן, ועוד עשרה שקלים. עכשיו
אפשר לחזור לתור, ולהגיש את הטפסים
לאיש שבקיר .״בעוד שמונה ימים. תבוא
בעוד שמונה ימים, ותקבל״.
האיש שבקיר לא מחייך, אבל זה לא אומר
כלום. המצרים, כולם אומרים, דווקא חייכנים
מאוד. אני אומר לאיש שאני רוצה לנסוע
היום.
־־,£101-17 אומר לי האיש ומראה
לי שתי ידיים כמעט מלאות .״שמונה
ימים״.
למיבנה הזה יש עוד פתח־הצצה. בכניסה

התור בקונסוליה ברח׳ באזל
אשנב לישראלים, אשנב לחוזרים
ולעשות את מה שהוא צריך, ואלי הוא לא
התייחס, אלא במבט קשוח ובדלת נסגרת.

^ יה לי ברור שגיחת בזק הלוך ושוב לסי(
1ני ירדה מהפרק. אבל גם הצצה על השלום,
כמו שהוא נראה בשגרירות מצריים ב־תל־אביב,
היא הצצה מסויימת. אפשר ללמוד
המון מחצי יום בשגרירות. אפשר ללמוד על
שני התורים, לישראלים ולאחרים, על בני
גאון, מנכ״ל כזר שנוסע לנסיעת־עסקים
מעניינת וארוכה במצריים. אפשר לראות את
תעשיית הנסיעות שהתפתחה מסביב לשגרירות,
עם מישרדי־הנסיעות שמוכנים לסדר
לך הכל, ועם קו־האוטובוס שפועל משם, מתחרה
עם קו 100 של אנד. יוצאים ב־ 9בבוקר,
ומגיעים בערב לקאהיר.
ואפשר גם לשמוע רשמים מאלה שהיו. יום ׳
בהילט1ן של קאהיר עולה פחות מ־ 40 דולר.
הוויזה ניתנת לחודשיים, אבל היא טובה רק

הוא נחמד מאוד, אוסאמה אל־בסיוני(״לא.
אין לי קשר מישפחתי עם השגריר״) .הוא נחמד,
ואת עניין 51 המיליון אנחנו, כנראה, לא
תופסים בדיוק. זו אוכלוסיה בסדר״גודל של
אנגליה. של ספרד. של איטליה. של גרמניה
המערבית. של צרפת. עם ענקי, שתרבות
החבר׳ה המקומית לא יכולה להשתרש בו. עם
כל־כך גדול מוכרח לבנות לעצמו ררך תיק־שור
פנימית. האנגלים המציאו את הנימוס,
בדיוק בשביל הצורך הזה. הצרפתים את
היוהרה, והגרמנים את הצייתנות. המצרים
הלכו בכיוון של הנחמדות, והם באמת, על
סמך נציגם, אנשים נחמדים מאוד.
אלא שכל זה לא מסביר, בכל זאת, את
עניין שמונת הימים, כאשר התיירים הלא־ישראלים,
בתור הצמוד, מקבלים את הוויזה
מייד. רק כאשר יוצאים החוצה, מבינים את
הסיבה. מביטים על דגל הנשר שברחוב באזל,
ונזכרים שנשרים בודדים מתנהגים כמו רווקים
זקנים, כאשר הם לבד־לבד ברחוב באזל,
שבו נוסדה, סוף סוף, מדינת היהודים.

בן־פורת: זמיר קיבל הודע העל המילחמה והסתיר אותה. זמיר: אין לזה

איוו חפת/ו ח!
^ שבועות האחרונים התנהל דו־קרב
4מרתק מעל דפי העיתונות ובתוכנית־הטלוויזיה
מוסף המיספים.
צבי זמיר, מי שהיה ראש־המוסד בימי מיל־חמת
יום־הכיפורים, הגיב על ההאשמות החמורות
שהעלה נגדו יואל בן־פורת, מראשי
אגף־מודיעין של צה״ל (אמ״ן) .הוא איים
לתבעו לדין על הוצאת לשון־הרע.
בן־פורת טען כי זמיר קיבל מראש ידיעות

כדי לקבל פרטים נוספים.
אילו גוייסו כוחות־המילואים של צה״ל
באותו יום שישי כבוקר — כ־ 32 שעות לפני
שהמילחמה פרצה בפועל — היו הכוחות
נמצאים במקומם כדי לקדם את פני הרעה.
יתכן שהמצרים לא היו מצליחים לעבור את
התעלה, שקו בר־לב לא היה נופל, שחייהם
של מאות חיילים היו ניצלים. יתכן גם שהמצרים
והסורים כלל לא היו פותחים במיל־חמה,
אילו נכחו לדעת שאבד להם גורם־
ההפתעה.

על בל אלה השיב זמיר: להד״ם.
אין שחר לטענות אלה. הוא לא קיבל
את הידיעה, המוזכרת על־ידי בן־
פורת.
נכון שהיו ידיעות. אבל ידיעות יש תמיד
בשפע. לפני יום־הכיפורים הגיעו למוסד ידיעות
רבות, מהן שהצביעו על התקפה קרובה,

אצלנו הדיחה ועדת־אגרנט את ראש אמ״ן
וכמה מעוזריו. ראש־המוסד לא נפגע כלל.
בן־פורת טוען שהוא מקדם בברכה מיש-
פט־דיבה, כדי שהדברים יבוררו עד תום
בבית־המישפט. זמיר אומר שהוא מעדיף בוררות
מטעם אחד מחברי ועדת־אגרנט. ראש־הממשלה
מונע גם זאת וגם זאת, בלי ספק לפי
דרישת ראשי קהילת־המודיעין.
דוח ועדת־אגרנט לא פורסם עד היום. דברים
שהתרחשו לפני 16 שנים נשארים בגדר
סוד כמוס.

שנועדה לה למילחמה.
בירי אמץ הצטברו עשרות ומאות ידיעות,
שכל אחת מהן היתהמספיקה כדי לשכנע
שהמצרים עומדים להתקיף. למשל:

הוויכוח הנוכחי הוא כקצך על פני
המים. אין הוא יורד למצולות, שכהן
התרחשו הדברים האמיתיים.
ץ מן־מה אחרי מילחמת יום־הכיפורים
( ביקרתי בביתו של דדו(דויד אלעזח בעני

מ פשקר -ראש־המוסד
לשעבר, האלוף אבי זמיר, או
מי שהיה ראש חידה באמ״ן,
תת־אלוף יואל בן ן־פורת?
דבר אחד בטוח: אלפים
! הרגוו 31אעובגלל
הפאשלה, שעליה המריבה
גולדה היא לא רצתה לשמ1ע

אור׳ אבנר•
מהן שהצביעו בכיוון הפוך. אי־אפשר היה לדעת
אילו יריעות נכונות, ואילו לא. ההערכה
קבעה שלאפשרות־המילחמה יש ״סבירות
נמוכה״.
רק למחרת קיבל זמיר את הידיעה המשכנעת,
ואז גוייסו המילואים. זה היה מאוחר מדי
— מה גם שראש־המוסד לא ידע כי המצרים
והסורים הזיזו ברגע האחרון את מועד ההתקפה
ממוצאי יום־הכיפורים לצהרי־יום.

דדו
לא אמח ל׳ כלום!
על כוונת המצרים והסורים לפתוח במילחמה.
זמיר קיבל, לדבריו, ידיעה מפורשת וחד־מש־מעית
עוד ביום השישי, בשעות הקטנות של
הבוקר, שעל־פיה עומדת המילחמה לפרוץ
למחרת היום. הידיעה באה מפי מקור בכיר,
מוסמך ביותר.

זמיר היה חייב להעביר ידיעה זו
מייד לראש־הממשלה דאז (גולדה
מאיר) ,ולמובדות־המודיעין האחרים.
אבל הוא גנז אתהידיעה.
זה תמוה שבעתיים מפני שבדרך־כלל
זמיר בא אל ראש־הממשלה בכל עניין קטן.
ואילו במיקרה זה לא זה בלבד שהעלים את
הידיעה החיונית הזאת מראש־הממשלה, אלא
שגם נטש את מישמרתו ויצא לחדל, כנראה

10-4

בן-פורת הכחיש את טענות זמיר,
ולמעשה אמר שזמיר משקר.
* * וד לפני שנכנסים לפרטים, יש לומר כי
הוויכוח כולו מדהים.
ביום הכיפורים ואחריו נהרגו ונפצעו אלפי
חיילי־צה״ל בשדה־קרב שהיה תופת. המחדלים
של ראשי קהילת־המודיעין גרמו לכך
במישרין.

חובבי־קונבפירציה יכולים לטעון
כי ההבכר המתבקש הוא שראשי
המובד ואמ״ן פעלו כשרות האוייב.
אכל האמת מדהימה הרבה יותר.

בתקופתו של עריץ כמו סטאלין בוודאי
היו מוציאים להורג את ראשי המוסד ואמ״ן.

יין שנגע לתפקידו אז בחברת־הספנות צים.

דדו, רמטכ״ל יובדהכיפוריב, הודח
על-ידי ועדת-אגרנט. הוא ישב בביתו
ממורמר ומדוכא. כעבור זמן מת
מהתקף־לב מאסיכי (ויש אומרים:
מלב שבור).
אהבתי את דדו, כפי שאהבוהו כל מכריו.
לא נמניתי עם ידידיו הקרובים, אך מדי פעם
נפגשנו, והיתה לי ההרגשה כי יש בינינו סימפאטיה.
באותו
ביקור בביתו, אחרי ששוחחנו על
הפרשה בצים (המעילה הגדולה של מיכאל
צור) ,נפתח דדו לפתע ושפך את ליבו.
הוא סיפר לי על החומר שהיה מצוי בתיקי
אמ״ן ערב מילחמת יום־הכיפורים, ושהועלם
ממנו על־ידי ראשי אמ״ן.
הוא לא דיבר על המידע שנאסף בחו״ל
מפי מרגלים (נושא הוויכוח בין זמיר ובך
פורת) אלא על המידע שנאסף בשדה.

הקשבתי בפה פעור.
למדתי מדבריו שצה״ל ידע על מקום הי־מצאה
של כל יחידה, וגם הקטנה ביותר, של
הצבא המצרי. צה״ל הכיר היטב את תוכנית־ההתקפה
המצרית, והידיעות אישרו שכל
יחידה מצרית נמצאת בדיוק בגקודת־הזינוק

כל זה, כך סיפר לי דדו, הועלם
ממנו. אילו ידע ערב יום־הכיפורים
ולוא חלק מן הדברים האלה, היה
מגיים את המילואים ומקרב את הבלים
לזירת־הקרב בעוד מועד.
ך ב אז, בדירתו של דדו, כמו עכשיו, לש־מע
ההאשמות ההדדיות של זמיר ובך
פורת, עלתה בראשי השאלה: איךזה
יכול היה לקרות?
אם נפסול את ההנחה שכמה מן המעורבים
היו סוכנים שתולים של ברית״המועצות, מצ־

שחר. זמיר מאיים במישפט־ד־ריים
או סוריה — איזה הגיון יכול היה להיות
למחדלים אלה?

על כך יש תשובה פשוטה: ה טבע
האנושי.

האדם נשלט על־ידי מוחו. כאשר קיימת
במוחו תבנית מחשבתית מסויימת, הוא מסוגל
לראות רק מה שמתאים לתבנית. אין הוא
רואה מה שאינו מתאים לתבנית.
אין גבול ליכולתו של אדם להתעלם ממה
שאינו נוח לו, לסרס את תמונת המציאות כדי
להתאימה למה שרצוי לו.

התפיסה האנושית היא מיטת־סדום.
היא משנה את העובדות עד
שיתאימו למיטה — תקצץ כאן,
תמתח שם, עד שהכל מתאים בדיוק.
זהו מה שקרה לפני יום־הכיפורים.

ך* מנתחים את פרשות־העבר — ההינד
1 1טוריונים למיניהם — פועלים תמיד על
סמך הידוע להם.

.בן־פורת: אד רבא!

מכיוון שהייתי ער־ראייה, הן כחבר־הכ־נסת,
הן כעורך־עיתון, אנסה להסביר מה
שכמעט ולא ניתן להסבר.
^ נחנו נמצאים בראשית , 1973 כמעט
שש שנים אחרי מילחמת ששת־הימים.
במילחמה ההיא נחלנו ניצחון קל וכבשנו
שטחים עצומים. כל זה קרה אחרי שהיה נדמה
לרבים כי עצם חיי המדינה ויושביה נתונים
בסכנה, ושצפוייה שואה .2
התוצאה של המילחמה, על שיריה המ־מוסחרים
ואלבומי־הניצחון שלה, היתה זיל-
זול תהומי באוייב. צה״ל הצטייר ככוח שניצחונו
מובטח מראש בכל מילחמה, הצבאות
הערביים הצטיירו כבדיחות עלובות.
בין ים הספרים והאלבומים שפיארו את
הסופרמן הישראלי ואת צה״ל הבלתי־מנוצח,
הטוב שבצבאות העולם, הופיעו גם ספרים
רבים על קהילת־המודיעין הישראלית. כולם
תיארו את איש־המוסד כגאון כל־יכול, ואת

העביר לצה״ל ידיעות מדוייקות על הנשק
החדש שזרם לצבאות־ערב — ובעיקר הנשק
האישי נגד טנקים — העלול לבטל את העליונות
של כוחות השיריון של צה״ל בשדה־הקרב
העתידי. צה״ל התעלם מאזהרות אלה
כליל. הוא התייחס אליהן בבוז. ואכן, ביום־
הכיפורים 1973 היה צה״ל מוכן למילחמה של
, 1940 כאשר הטנקים של היטלר ערכו
״בליצקריג״ (מילחמת־בזק) בצרפת.
זוהי העובדה הראשונה שיש לזכרה, כאשר
דנים במאורעות הימים ההם: שום אדם רציני
בצה״ל לא האמין שצבאות מצריים וסוריה
מסוגלים להשיג הישג כלשהו, ולא כל שכן
ניצחון של ממש, אם אכן יתקפו.

ומכאן ההנחה: הם לא יתקיפו,
מפני שאינם מסוגלים להתקין! .ואם
יתקיפו ככל זאת — אז מה? אהלאן
וסהלאן, שיתקיפו!

^ מילחמה היא המשך המדיניות באמ־
\ 1צעים אחרים, כדיברי קארל פון־קלאו־זביץ.
משום־כך התפיסה הצבאית משועבדת
תמיד לתפיסה המדינית.

מיקרים האלה גם יחד. גולדה וממשלתה —
הגננת הלאומית וגן־הילרים שלה — לא
האמינו שהערבים מסוגלים לנהל מילחמה
שלא תסתיים בבריחתם יחפים בחולות
המידבר.

וחשוב יותר: הם האמינו כי כל
האזהרות בדבר כוונת הערבים לתקוף
אינן אלא דים־אינפורמציה, מע-
רכת-כיזוב שנועדה להפעיל לחץ על
ישראל בדי שתפנה את השטחים
הכבושים.
זוהי הנקודה המכרעת, שמתעלמים ממנה
כיום: קל היה להתעלם מידיעות ומאזהרות,
שניבאו מילחמה קרובה, מפני שהן נתפסו
בתרגילים של האוייב במילחמה פוליטית־פסיכולוגית.
במאי
1973 ערכו הערבים הכנות למיל־חמה,
שגרמו לגיוס בישראל. אחר־כך התברר
שזה היה תרגיל. כאשר ערכו הערבים שוב
הכנות כאלה בראשית אוקטובר, זה נראה כמו
תרגיל נוסף, שמטרתו האמיתית היא להתיש

מה היתה התפיסה המדינית, בימים
ההם של?1973
בראשית 1973 פגשתי בוועידה באיטליה
בכמה מצרים חשובים. בשובי נאמתי בכנסת
והזהרתי את הממשלה שהמצרים יפתחו
במילחמה, במוקדם או במאוחר.
השיחות שלי שיכנעו אותי כי שום מישטר
מצרי אינו יכול להמשיך ולשאת את המשך
המצב הקיים של כיבוש שטחים מצריים בידי
ישראל. מכיוון שכל הצעות־השלום (כגון
תשובתו של הנשיא אנוור אל־סאראת לשליח
האו״ם) נתקלו בקיר־הברזל של גולדה, היה
ברור לגמרי שהמצרים יפתחו בהתקפה צבאית.
השאלה היתה רק מתי.

הזהרתי את הממשלה שגם אם
המצרים יהיו משוכנעים שהם יפסידו
במילחמה, ושישדמו בה מחיר
ככד, הם יחליטו להתקיף, כדי לשבור
את הקיפאון שנוצר.
(בגלל אותן הסיבות עצמן הזהרתי, שנה
לפני האינתיפאדה, שהפלסטינים יפתחו
בהתקוממות עממית. יש גבול לסבלנותו של
כל עם).
אזהרות אלה נפלו על אוזניים אטומות,
מפני שממשלת־ישראל לא חלמה לפנות את
סיני. להיפך, ישראל גלילי ומשה דיין שיכ־נעו
את גולדה להקים התנחלות גרולה בפית־חת־רפיח,
ובסופו של דבר גם להקים את העיר
ימית, כדי ליצור ״עובדות בשטח״.
הימים היו ימי אופוריה לאומית. משה דיין,
אליל ההמונים וסמל״מין עולמי, ניהל את
הביטחון מחדר־המיטות של גברת מפוקפקת.
גולדה היתה עסוקה בקטטות עם ברונו קריי־סקי
וב״להסתכל ישר בעיניים״ של האפיפיור.
העיתונות כולה שיתפה פעולה עם המי־שטר
בהפיכת המדינה לספינת־שוטים.

דיין

לא היה מודאג

זה היה הרקע ל״קונספציה״ .שעל
מיזבחה הוקרבו בחדרי ישראל.
טנק הרום ביום הכיפורים
קונספציה סלה להחג
הם יודעים מהו סוף הסיפור. הם דומים
לקורא שסיים את הרומאן הבלשי, לא לבלש
הנמצא בעיצומה של חקירה.
גם היסטוריון רציני(וכמה יש כאלה?) יתקשה
להתעלם מן הידוע לו, כדי לבחון את
הדברים כפי שנראו לשחקנים עצמם בשעת
מעשה.

אבל בדי להבין מה שהתרחש,
צריכים קודם כל לבחון מה קרה
במוחם של האנשים שעשו מה שעשו
(ושלא עשו מה שלא עשו) :מה
ידעו ומה ל א ידעו באותה עת, במה
האמינו ובמה לא רצו להאמין. בקיצור:
מה היתה תמונת העולם בעיניהם

אמ״ן כמנגנון מופלא שאינו טועה לעולם. מן
הציבור הישראלי הועלם כליל הכישלון
הנורא של אמ״ן, שלא ידע דבר וחצי דבר על
כוונתו של גמאל עבד־אל־נאצר לרכז צבא
גדול בסיני. נאצר השיג הפתעה טוטאלית.
אך הניצחון המדהים חיפה על הכל.

אין יצור מסוכן יותר בעולם מאשר
גנרל שניצח במילחמה. מן הראוי
להדיחו מייד, כפי שנהגו היוונים
הקדמונים. ולא רק מפני שהוא מהווה
סכנה לדמוקרטיה, אלא גם מפני
שהוא מהווה סכנה לצבא. הם יטחון
העצמי המנופח שלו הופך לסכנה
לאומית.
כך קרה אצלנו. צבי זמיר טוען שהמוסד

^ קונספציה לא היתה צבאית. היא
\ 1היתה מדינית. הקצינים התאימו את עצמם
לרצונות הבוסים הפוליטיים, כפי שהם
עושים כמעט תמיד( .עיין ערך אינתיפאדה).
סטאלין התעלם ביוני 1941 מן האזהרה
שקיבל מן המרגל הגרמני ריכארד זורגה,
שהודיע לו מראש על המועד המדוייק של
ההתקפה הנאצית על ברית־המועצות. הוא
היה משוכנע כי ידיעות אלה הן המצאות
מערביות, שנועדו לסכסך בין ברית־המועצות
וגרמניה הנאצית. טעות זו עלתה בחייהם של
מיליונים.
כעבור חמישה חודשים התעלם רוזוולט
מן האזהרות בדבר התקפה יפאנית קרובה על
הצי האמריקאי. מן הסתם לא האמין שאנשים י
קטנים צהובים יעזו להתקיף את ארצות־הב־ )
רית הלבנה.
המחדל של יום־הכיפורים דמה לשני ה־

הורה לשקר לממשלה
את עצבי ישראל ולהמריץ את ממשלת־יש־ראל
להיכנס למשא״ומתן להחזרת סיני ור־מת־הגולן.

זאת
היתה הקונספציה האמיתית
— זו שהולידה את הקונספציה הצבאית
המפורסמת(״הערבים לא יפתחו
במילחמה אלא אם כן

^ פי שגילה חנוך ברטוב, הידיד והביוג־
^ ראף של דדו, נערכו באפריל, חצי שנה
לפני המילחמה, שורה של התייעצויות סודיות
בין גולדה, ישראל גלילי, משה דיין,

איזו הפתעה !
(המשך מעמת־ ) 11
ודרו. קבוצה זו היתה הממשלה האמיתית,
״המיטבח״ של גולדה.

בדיונים אלה הוחלט בפירוש להעלים
כל ידיעה על הבנות הערבים
למילחמה. להעלים מעיני הציבור,
להעלים מעיני הממשלה, ובעיקר
להעלים מעיני האמריהאים.
כל חשש שמא עלולה לפרוץ מילחמה היה
יכול ליצור לחץ ציבורי על הממשלה ללכת
למשא־ומתן לשלום, שגולדה־גלילי־דיין לא
רצו בו. חשוב יותר: ידיעות כאלה היו עלולות
להמריץ את האמריקאים להתערב ולהפעיל
לחץ על ישראל, כדי שתעלה על דרך המשא־והמתן.

ברוח
זו ניתנה למעשה הוראה
לאלי זעירא לשקר לממשלה, על־ידי
טישטוש משמעותן של הידיעות
הצבאיות.
מגמה פוליטית זו נתמכה על־ידי הערכת
הקצינים, שדי בכוח צה״לי אפסי כדי להביס

בן־פורת מספר שהוא עצמו גייס את יחידתו
באמ״ן שבוע לפני המילחמה. אולם שאר
יחידות אמ״ן יצאו לחופשה. בשעות הקריטיות
של היום השישי 24 ,שעות לפני
המילחמה, לא מצא באמ״ן אלא קצידתווץ
זוטר. זאת בשעה שבתיקי אמץ הצטברו מאות
ידיעות, שכל אחת מהן היתה מספיקה כדי
להזעיק את המדינה כולה, ובשעה שבידי
המוסד היתה הידיעה המוסמכת של המקור
הבכיר, שקבעה כי המילחמה עומדת לפרוץ
תוך שעות. י
טימטום חולני? רשלנות פושעת? אדישות
צינית לגורל המדינה?
בוודאי שלא. כל אלה היו אנשים מנוסים,
מיקצוענים. על שולחנם היו מונחות מאות
ידיעות. חלקן טענו שהמילחמה עומדת בשער,
חלקן טענו שזהו תרגיל ערבי.

כל ראשי המודיעין — אמ״ן,
המוסד והשאר — היו משוכנעים
שזהו תרגיל, מפני שרצו להאמין
שזהו תרגיל. ומכיוון שהאמינו שזהו
תרגיל, הם ייחסו חשיבות לידי־

הממשלה הסודית של
גו לדה 1החליטה להע לי ם
את הידיעו תעל 111ו ל דו מ ה
שחשש 11
המת קרב ת מ13
מ 3וי לחץאמריקאי
שיכפה עלי ה את ה שלו
כל התקפה ערבית. אריאל שרון, אז אלוף
פיקוד־הדרום, השמיע דברים אופייניים: הוא
התנגד לכל פעילות ״שתיצור אווירת מיל־חמה
בארץ ...יש לנו תוכניות לכל מצב ...עוד
1000 טנקים למצריים ועוד 500 טנקים
לסוריה אינם מסכנים כיום את קיום מדינת־ישראל
ואת יכולת ההגנה במקום שאנחנו
יושבים היום.״ בעיני שרון היה חשוב דווקא
״למנוע הישג מדיני מהמצרים ושמועות
על מילחמה קרובה עלולות היו להנחיל
למצרים הישג כזה.
לדדו היתה השקפה קיצונית עוד יותר.
הוא דווקא ייחל למילחמה. הוא התכונן אז
לרוקן את קו בר־לב ואת כל השטח בטווח של
30ק״מ מהתעלה ,״שלא יהיה בהם יהודי אחד
וטנק אחד״ ,״לספוג״ לתוך שטח זה חמש אוגדות
מצריות ,״ואחר־כן־ לסגור עליהם את הדלת
ולסגור אותם פה. יש לקרב הזה סיכונים
מדיניים, אבל הוא יפה מאוד, ואני בטוח
שהוא ייכנס לספר ההיסטוריה הצבאית...״
תוכנית קלאסית, שלא כל־כן־ התממשה.
ישראל גלילי הודיע בדיונים אלה כי
הערבים ״מוכנים לשלום ולמערכת הסכמים
וערבויות בינלאומיות וכיוצא בזה, כל זה
בתנאי שאנו נסוגים באופן מלא לקו הקודם.״

עובדה זו הועלמה מעם־ישראל,
ואף הוכחשה נמרצות כאשר אנשים
כמוני העלו אותה אז בכנסת ועל
בימות אחרות.
אלי זעירא אמר באחד הדיונים כי ״אנו
מביאים בחשבון את חוסר־ההגיון אצל הערבים.״
נימה גזענית זו התנגנה בכל הדיונים.

*ץ י שמכניס את עצמו לנעליו של קצין,
^ /שזה היה עולמו הרוחני באותה עת,
מסוגל להבין את מעשיו ומחדליו. רובם לא
פגשו מנהיג ערבי מימיהם.

הערבים העלובים האלה לא יתקיפו
את צה״ל הבלתי־מנוצח. ואם
יתקיפו, מה טוב. נשבור להם את
הראש.
רק כך אפשר להסביר דברים שכיום אי־אפשר
להבינם כלל.

עות שאמרו כף, והתעלמו מן הידיעות
שאמרו את ההיפך.
כל־כך האמינו, עד כי אף לא מצאו לנכון
להודיע לגולדה ולדיין שיש ידיעות כאלה.
מה גם שגולדה היתה עסוקה בלספר על
העלבון שהעליב אותה קרייסקי זה עתה, בשעה
שביקרה אותו בווינה, כשלא הציע לה אף
כוס־מים( .שקר, לדיברי קרייסקי) .ואילו דיין
היה עסוק בידיעות שניבאו מעשה־טרור גדול
(אם לא התעלס באותו הרגע עם אחת היורשות
של הגברת אלישבע).

* הו הרקע לוויכוח בין זמיר ובן־פורת.
( מי ידע מה ומתי? מי העלים,
ומדוע?
זהו ויכוח חשוב. שערוריה היא שהדברים
נותרו נעלמים גם כעבור 16 שנה. חוץ מהפרטים
של שיטות הריגול וזהות המרגלים,
אין דבר שיש עוד להסתירו. אין זאת אלא
קנוניה של אנשי״מודיעין, המבקשים לכסות
את שגיאותיהם הקטלניות.

אבל זה ויכוח לגבי העבר — ולנו
חשוב יותר העתיד.
מחדלי־המודיעין של ישראל כבר הפכו
שם־דבר. המחדל של יום־הכיפורים בא אחרי
הכישלון של המודיעין בחיזוי הריכוז של
הצבא המצרי בסיני במאי . 1967 הוא קדם
לכישלון הטוטאלי של המודיעין בהערכת
הנתונים לקראת מילחמת־הלבנון, והכישלון
הטוטאלי של המודיעין בחיזוי האינתיפאדה.

כל המחדלים האלה, שעלו בחייהם
של אנשים כה רבים, נבעו מאותו
המקור עצמו: היחס אל הערבי כאל
תת־אדם, וההשתעבדות לתפיסה
השלטת של הפוליטיקאים.
זה קרה בעבר, וזה יקרה בעתיד.
זה יקרה כל עוד הצמרת הפוליטית שלנו
תחייה בעולם של דימיון, תוך התעלמות מן
המציאות.
המציאות הפתיעה אותה בעבר ותפתיע
אותה גם להבא. קהילת־המודיעין, הנאמנה
והמשועבדת, תופתע יחד איתה.

גם בפעם הבאה.

זהו תמליל שני הראיונות ע צבי זמיר
להלן הראיון שערבו דן מרגלית ואילנה
דיין עם האלוף(מיל׳) צבי זמיר, ראש־המוסד
לשעבר, ב־ 10 בנובמבר 1989
ב״מוסף המוספים״ ,בקיצורים קלים.

המוסד, שאתה עמדת אז בראשו,
בחוסר־עירנות למה שקורה ובהערכה
לא נכונה של האינפורמציה
שכן הגיעה אליכם.

בתקופה האחרונה היינו עדים
שוב לגל של פירסומים על מה שקרוי
המחדל של לפני מילחמת יום־הכי־פורים.
היו רשימות, הד מאמרים,
היתה ביקורת חריפה של תא״ל יואל
בן־פורת, ועכשיו הגיע תורו של
ראש־המוסד לשעבר לומר את
דברו.
נאמר שבעיקבות הפירסומים האלה,
ובעיקר בעיקבות הפירסומים
המיוחסים לבן־פורת, אתה ביקשת
להגיש נגדו תביעת־דיבה. על מה
רצית להגיש נגדו תביעת־דיבה?

קודם כל, הערכה לא־נכונה של האינפורמציה
במישור האסטרטגי היא מסקנה של וע־דת־אגרנט.
מה אמרה ועדת אגרנט, כשהיא
בדקה את המידע לאחר מילחמת יום־הכיפו־רים?
היא הגיעה למסקנה שהעובדות, הידיעות
שהיו בידי הגורמים המעריכים — והאחריות
הזאת היתה על אמץ — היו כאלה שמהן
אפשר היה להסיק מסקנות שונות מאלה
שהמחקר הסיק. והיא האשימה את האנשים
במה שהיא האשימה ופסקה עליהם מה שהיא
פסקה. בזה אין ויכוח. השאלה היא, כעת,
ויואל חידש דברים שכאילו לא היו בפני
ועדת־אגרנט, ואני קורא את זה בעיתון מדי
פעם, ואני רוצה להגיד לכם, אני בדרך כלל
תמה. אני בתוך הבירורים האלה, מישפטים,
אני בעצמי ביקשתי לקרוא את העדות שלי
בראיון כדי לרענן את העדות שלי. לא
קיבלתי רשות.

היו פירסומים שתיארו את עבודת המוסד.
למיטב ידיעתי יואל עשה את זה מבלי לדעת
בעצם מה קרה בדיוק במוסד באופן אחראי
ורישמי. הדברים פורסמו בעיתון. אני הייתי
סבור שצריך להעמיד את הדברים על דיוקם,
והדרך היחידה שהתאפשרה לי היתה לתבוע
למישפט. פניתי לעיתונאים שכתבו ולעורכי־העיתונים,
ובעצם אין לי טענה לעיתונאים
שכתבו את הדברים מפיו, כי אחרי הכל הוא
היה אמור לדעת, והם קיבלו אינפורמציה
שלכל הריעות היא ממקור מוסמך. אף כי הם
ידעו שיואל עבר תקופה לא־קלה, אבל...
כלומר, זה פיתיון שאולי קשה לעמוד בפניו.
אני פניתי לעורכי־העיתונים ואמרתי להם
את הדבר, וכמובן שפניתי למישרד ראש־הממשלה,
מכיוון שכל בירור חייב פתיחה של
מיסמכי ועדת־אגרנט. ראש־הממשלה סירב
לפתוח את מיסמכי ועדת־אגרנט.

אני לא מצליח לשמוע מפיך ערב•

הוא אמר לך את זה באופן אישי?
הוא אמר לי את זה באופן אישי, כן. והוא
ביקש ממני למנוע את הפירסום, והוא הציע
הצעה אלטרנטיבית. ואני מוכרח לומר שאני
אינני מבטל את מה שהוא אומר, אני לא חושב
שלמדינת־ישראל, בעת הזו, מה שצריך זה
להתחיל לחטט בוועדת־אגרנט, ובוודאי יש
רבים שרוצים לחטט.

מה ההצעה האלטרנטיבית שהוא
הציע לך?

מרגלית
״סה נרם לך לעשות מאמץ מה?״

הוא הציע, הוא אמר: אני מסכים שייקבע
בורר, אחד משופטי ועדת־אגרנט שהם חיים
עימנו, מכירים את העניין — שהם יחקרו את
זה ויוציאו מסקנה. ואני הסכמתי. יותר מזה...
והם יחקרו ויוציאו מסקנות, אם העובדות
נכונות.

מי יהיה הבורר?

ייבחר אחד משופטי ועדת־אגרנט שחיים
איתנו, ויבדלו לחיים ארוכים. הם מכירים את
העובדות, הם אולי המוסמכים ביותר לחקור
ואני הסכמתי. אבל מערכות־העיתונים
והעיתונאים סירבו.

אז רגע, יכול להיות שבכלל תהיה
בוררות בינך לבין בן־פורת?
אבל העיתונאים סירבו לבוררות, ואז אני
חזרתי לראש־הממשלה וביקשתי שבכל זאת
ייעשה ...שהידיעות ישוחררו. והיה סירוב של
ראש־הממשלה, שאני לא מצדיק אותו. וקיבלתי
את הסירוב. אני חושב שראש־הממשלה
העריך, הוא גם העריך בכתב, את העובדה
שאני — קודם כל הוא מכיר בעובדה, הוא
מכיר בעובדה שלא רק אני אלא גם המוסד
נפגע. והאמינו לי שבמילחמת יום־הכיפורים
אי־אפשר להטיל דופי במוסד.

אבל העניין שלך בבוררות איננו
עם העיתונאים, הוא עם יואל בן־
פורת. מדוע לא ערכת בירור איתו,
בוררות איתו?
קודם כל, יש לי דיעה על העיתונות ועל
האחריות של הפירסומים שלה, אבל נשמיט
את זה ברגע זה. אני לא דיברתי איתו, אבל
אני יודע מפרקליטי שיואל סירב ללכת לבוררות.

בוא
נבדוק מה מפריע לך בכל מה
שאמר יואל בן־פורת. הנקודה המרכזית
היא שיואל בן־פורת שב והאשים
גם את צמרת אמ״ן וגס את

דיין
.נם זה לא מדבר לזסתך־

דה אחת או שתיים מרכזיות שאמר
בן־פורת, ושאתה חושב שהיתה
ראויה לבירור בפני אחד משופטי
ועדת־אגרנט?
אומר לך. הלא ההאשמה העיקרית היא
שהידיעה היתה במוסד 36 שעות לפני
שהדבר התפרסם. וזה מחוסר־שחר. מחוסר-
שחר! הוא פירסם גם —

עוד למשל, עוד דוגמה.
הוא פירסם לקט, בתפקידו באמ״ן. הלקט
נאסף על־ידי אמ״ן. הוא פירסם שהלקט נאסף.
ואחר־כך העובדות שהיו בלקט הופיעו בכל
מיני קטעי״עיתונים. הלקט היה, אגב, סודי
ביותר, אחר־כך — כתבו העיתונים. העניין

ויואל בן־פורת ב..מוסף המוספים: מ׳ אש במחדל?

עדות סגול עדות
כשלעצמו לא רק תמוה בעיניי — תמוה, יש
לי הרבה תמיהות בחיים; הוא מזיק מאין
כמוהו.

יכול להיות, אבל מה לא נכון?

זה לא נכון שלמוסד היתה ידיעה 36 שעות
על זה שתהיה מילחמה.

עוד יותר אחורה, בלילה שבין 30
לספטמבר ל־ 1באוקטובר ,1973 עלפי
הפירסומים — ואנחנו ניזונים רק
מן הפירבומים — הגיעה ידיעה
לאמ״ן, לאלי זעירא, ועברה גם אליך,
בדבר אפשרות של מילחמה,
אפשרות בסבירות גבוהה של
מילחמה. נעזוב כרגע מה היתה
המסקנה מן הידיעה הזאת. למה לא
עידכנתם את ראש־הממשלה?
מי זה אמר שלא עידכנו את ראש־הממשלה?
שוב פעם; אני רוצה שתדעו, גם
אני קראתי באחד מן העיתונים שמישהו מנה
שהיו 400 ידיעות חשובות, והיו 10 ידיעות
בתקופה הזאת, לא נעים לי להגיד, אבל זה
פשוט ...האיש שאומר את זה לא מבין מה הוא

הידיעות היו ידיעות על מילחמה שעתידה
לפרוץ, והיו ידיעות שהפריכו את הדבר הזה.
בעצם, מה עושה אמץ, הגורם המחקרי, עם
הידיעות שיש לנו? הוא בודק אותן, הוא
משווה אותן, ועל יסודן הוא מגיע למסקנה.
העניין לא התחיל בספטמבר־אוקטובר.
אנחנו חודשים לפני זה ידענו — ואני רוצה
להגיד לכם, הדבר החשוב שידענו, ולפי דעתי
הוא לא נוצל, לא עשו בו שימוש — היה
מידע שמעבר לידיעה האסטרטגית — אם
תפרוץ מילחמה או לא תפרוץ מילחמה, עליה
הדברים נפסקו ונאמרו; אמ״ן לא העריר את
הידיעות.
אבל היו ידיעות שנתנו אינפורמציה
מלאה על אורח־הלחימה של הצבא המצרי
והסורי, על כלי־הנשק שלהם, על צורת־התיפעול
שלהם.
אם תשאלו אותי: האם בידע הזה נעשה
שימוש בהערכות, בצורת־הלחימה, בהפעלת
כלי־הנשק — אני קראתי לאחרונה קטע
מסיפרו של אריק שרון, שהוא מתאר את
המישקל של הסטרלזת* על השריון. זה לא
היה נעלם, זה היה ידוע. לידיעה הזו לא נתנו
את המישקל הנכון, משום־מה, בתהליך העבודה
של ועדת־אגרנט (שאני לא בא לבקר
אותו, כי אני לא יודע אותו, אלא באופן מאוד
חלקי) .הנושא הזה נדחק לקרן־זווית.

זאת ביקורת מאוד מעניינת ומאוד
חריפה על צה״ל של . 1973 בהקשר
לבך אתה, או המוסד, הבאתם
ידיעה איך הערבים ינהלו את מילה•
מתם, ואנחנו, מדינת־ישראל, לא
נערכנו מבחינה צבאית בהתאם. זה
נושא אחד, אבל הוא לא הנושא שעליו
אנחנו דנים.
אתה השבת קודם לשאלה של אילנה
ואמרת: מניין אנחנו יודעים שהמידע
הזה, המסויים, שהיא הזכירה
באן, לא הועבר לגולדה מאיר? משום
שבכתבה של(שלמה) נקדימון הוא
אומר במפורש מפיה של גולדה, שהיא
אומרת: את המידע הזה היה
צריך להביא לידיעתי.
אילו ידעתי, היא אומרת, הבל היה
נראה אחרת.
לא הכל, אולי הכל היה נראה
אחרת.
מאין הוא אומר את זה?
* טעות. הכוונה לטיל׳ סאנר

אנחנו שואלים אותך. האם המידע
הועבר לגולדה או לא?
פה אני רוצה להגיד לכם ...אני רוצה לאמר
דבר אחד ...אני משוכנע לגבי המוסד, זה נכון
לגבי כל גורמי האיסוף; לא היה מצב — אתם
יודעים מה, זה גם נכון לגבי גולדה, שמטילים
עליה אחריות כאילו היא העלימה מידע. אני
מזכיר את שיטת־העבודה גם של גולדה.
גולדה לא העלימה ידיעה הכי־קטנה שהגיעה
אליה, היא תמיד בחנה את זה.
אני רוצה שתזכרו; זו היתה תקופה שבראש
מישרר־הביטחון עמד משה דיין, עם כל ההילה
שהיתה למשה דיין. גולדה לא קיבלה שום
דבר, גם כשקיבלה ממני, היא מייד, או
שהיתה שולחת אותי, או שהיתה שולחת את
ישראל ליאור או היתה מטפלת בעצמה,
היתה בוחנת מה דעתו של הצבא על העניין.

אבל פה מדובר על מיקרה שאולי
לא נמסר לה.
אז זה לא נכון. מה אומר אותו מאמר? הוא
אומר: כן, הידיעה הזו, העובדה הזאת שעליה
מסתמכים, הובאה בעת הדיון לדיון, וגולדה
ידעה על זה. אתה יודע מה, יותר מזה אני
אגיד לכם; תראו —

באן מדובר על נקודה אחרת, מר
זמיר. מדובר עד העובדה: בזמן יותר
מאוחר, ארבעה ימים אחר-כך, ב־5
באוקטובר לפנות־בוקר (זה לפחות
מה שנאמר במאמר) לפנות־בוקר
אתה מקבל מאלי זעירא איזשהו עירבון,
וגם מהעוזר שלך עידכון שהוא
מקבל מאלי זעירא בדבר שני סוגים
של מידע: אחד, שוב, שעומדת לפרוץ
מילחמה; ושתיים, לא פחות
חשוב, שהיועצים הסובייטיים עוזבים
את סוריה. גם הידיעה הזאת
מאחרת להגיע לגולדה.
אינני יודע מה אלי זעירא העביר, ואני לא
רוצה לעסוק בזה. אם אלי יבוא, הוא יגיד את
העניין•
* הסוכר הצבאי שר ראשיהססשרה.

ל ה בנ תהדב רי ם:
• מילחמת

יום־הכיפורים

פרצה ב 6-באוקטובר ,1973 יום־
שבת, בצהריים.
• ועדת-אגרנט הוקמה אחרי
מילחמת יום־הביפורים כדי לחקור
את המחדל ואת מאורעות הימים הראשונים
של המילחמה. חלק־הארי
של הדו״ח שלה נשאר סודי.
בוועדה היו חמישה חברים: השופטים
העליונים שיטעון אגרנט ומשה
לנדוי, מבקר־המדינה לשעבר יצחק
נבנצאל (שלושתם בחיים) ,רב-אלוף
ייגאל ידין והאלוף חיים לסקוב
(שניהם נפטרו).
• אמ״ן, אגף־המודיעין של צה״ל,
אחראי על פי חוק למסירת הערכת-
המצב הלאומית לממשלה. בתקופה
של מילחמת יום־הכיפורים עמד בראשו
האלוף אלי זעירא. הודח על־ידי
ועדת-אגרנט.
• המוסד אחראי לאיסוף מידע
במיגזרים מסויימים. בתקופת מיל־חמת
יום־הכיפורים עמד בראשו האלוף
צבי זמיר. עד לא מכבר היה
נהוג להעמיד בראש המוסד אלופים
שהשתחררו מצה״ל. ראש״המוסד
כפוף במישרין לראש-הממשלה.

הקטע של הידיעה שאת שואלת אותי,
האם במועד הזה אני ידעתי, היתה ידיעה
שהולכת לפרוץ מילחמה, אני משיב לו
באופן הכי־החלטי: הרבה הזה מופרך מעיקרו.
לא היו רבדים מעולם. לא היו רבדים מעולם׳

גם זה לא מדבר לזכותך. ראש-
המוסד, פחות מ 48-שעות לפני פריצת
המילחמה עוד לא יודע שעומדת
לפרוץ מילחמה?

הביטי, אילנה, כן. את יורעת מה, ראש־המוסד
שגרם לגיוס של הצבא — כאשר גרם
לגיוס של הצבא, גם לא ירע בווראות שתהיה
מילחמה. אני מעולם, ב אני לא רוצה
להגיד, אולי —

גם בבוקר יום־שבת?
גם בבוקר, גם בבוקר לא ירעתי — זה
אפשר לבהוק, זה מצוי. לא יכולתי לומר
בביטחון של מאה אחוז שתפרוץ מילחמה.
בעצם, מה קרה אז? היריעות תפקירן
לייצר לגורם־המחקר תמונה שונה ממה שהוא
יורע, או לאמת את התמונה הקיימת. מישקלה
של הידיעה שמרברים עליה — ואני לא
רוצה לאשר ואני לא אפרט ואני לא אומר —
מישקלה של היריעה •היה כזה) שהיא גברה
על הערכת־מצב סדורה שהיתה. כשהצבא
התגייס, הוא גוייס כאשר ההערכה של גורמי־המחקר,
כולל גם שר־הביטחון, היא שמחר
משחררים את המילואים. כלומר, היה מישהו
שגרם לגיוס.

למוסד אין גוף שעושה הערכה של הידיעות.
אני רוצה שתדעי עוד דבר, אילנה. המוסד
איננו הגורם האיסופי היחידי. הוא אחד מגור־מי־האיסוף.
ואנחנו יודעים שבשביל לעשות
הערכה שלמה, צריך להכיר את כל הידיעות.

הגורם המעריך הוא אגף־מו-יעין,
נכון?
נכון, כז•

עכשיו, אתה אומר שלא היה ב־5
באוקטובר, בסדר. אתה אומר, היו
הרבה ידיעות, וסתם מישהו בוחר
באופן שרירותי ידיעה זאת או אחרת
למסור — בסדר.

וזה אתה.
וזה המוסד.

אילנה שאלה אותך על ידיעה של
ה־ 5באוקטובר 2.30 ,אחר־חצות, ל־פנות־בוקר.
ואתה אמרת: אין שחר,
לא היתה ידיעה כזאת. בסדר.
הידיעה שאתה מדבר עליה עכשיו
היא הידיעה של ה 6-באוקטובר
בבוקר, הוא יום־המילחמה כפי שפרצה.
והשאלה
היא זאת: אם ב־ 5באוקטובר
לא היתה הידיעה שאילנה ציטטה
קודם מאחד המאמרים, מדוע
קמת ונחפזת לנסוע לחוץ־לארץ, או
מדוע — אני רוצה להיות זהיר —
מדוע היה צורך להשיג את אותה
ידיעה שגרמה לגיום־המילואים?
אתם מוכרחים להבין את העניין. היו
עשרות רבות של ידיעות. כל הזמן. אתם
נתפסים בשתי ידיעות, משום שמישהו מפנה
אתכם אליהן, מישהו — מדוע אני פה? כי
באופן שיטתי מעוותים את התמונה.

המישהו הזה זה יואל בן־פורת?

אני לא רוצה ...בואו נניח לאנשים,
אנחנו...

בוא נשאל אחרת: המישהו הזה זה
מישהו שיש לו אינטרס להטעות?
אין לי דרך אחרת להסביר את מה שהוא
עושה.

זמיר

אבל למה אתה --

תן לי, אני אסביר לך. אתם נתפסים בשתי
ידיעות. היה מיספר גדול של ידיעות, ואני
חוזר שוב — ואני אומר: ממקורות שונים
ומגוונים — שדיברו על מילחמה ודיברו על
קיומו של תרגיל. והגורם המעריך בצבא היה
סבור, למרות כל הידיעות האלה, ונניח
לידיעה הזאת על...
כשאתה אומר שיש ידיעה, היו יריעות פי־כמה
יותר טובות מהן, שהופצו ימים לפני זה,
שדיברו על מילחמה, והגורם המעריך הוא גם
מעריך את איכות המקור.
צריך להבין: הגורם המעריך לא מעריך רק
את הידיעה; הוא גם שוקל את איכות המקור.

אבל גם לך יש משהו לומר בעניין
הזה.
פורמאלית — אין, זה לא אחריות שלי.

מה אמר המקור?

אז אם יש מעגל כל־כך גדול של
ידיעות כאלה ואחרות, מה גורם לך
לצאת למאמין כל־כך מיוחד, בערב
יום־הביפורים, על-מנת להשיג את
אותה ידיעה, שבכל זאת גורמת
לגיוס של המילואים, אם כי באיחור?
תראה, דן, למרות שכל הדברים הופיעו
בעיתון, תשובות מדוייקות אני יכול לתת לך,
אני גם רוצה לתת לך. אבל אני לא יכול לתת

אני לא אומר אם נסעתי או לא נסעתי,
וכדומה. אמרתי לך, לידיעות יש ערך ומיש־קל,
ביו היתר, על פי ממי הן באות, איך נית־
(המשך בעמזד )47

הנ דון
(המשך מעמוד )7
נשברה החזית האנטי־ישראלית באפריקה,
הורשו היחסים עם מרינות רבות. ומרינות
רבות נוספות באפריקה ובאירופה המיזרחית
עומדות לחרשם גם הן.
ברגע שתחליט ישראל שהיא רוצה בשלום
עם הפלסטינים ושאר מרינות־ערב, יהיה הדבר
הרבה יותר קל, מפני שקאהיר מוכנה ומזומנה
כמתווכת, כמקשרת וכמקום־מפגש.

מרחק של 12 שנים די בו כדי לעמוד
על ההבדל. מצבה של ישראל
של 1989 שונה לחלוטין ממצבה של
ישראל — 1977 ולא במעט בזכותו
של אנוור אל-באדאת.
** ובן שכל

הנפשות הפועלות פעלו על

* 1פי אינטרס.

חשוב להבין זאת: אנוור אל-בא-
דאת לא היה בא לירושלים, אלמלא
הובטח לו מראש כי ישראל תחזיר לו
את ביני — עד המילימטר האחרון.
העם הלב הומגהר
הידיעה יכלה להאיר את
ישראל בא 1ר אחר. אך
המעשה היפה שקע בסץ
של קטטה פנימית.
זה נראה כמו חלומו של איש־הסברה.
ליבו של חייל, שנהרג בפיגוע פלסטיני,
הושתל בגופו של פלסטיני חולה, תושב ירושלים
המיזרחית, אחד ממוקדי האינתיפאדה.
בני מישפחת חנא חאדר מקבל-הלב, מודים,
כשדמעות בעיניהם, למישפחת תורם־
הלב.
שם החייל המת, בעל־הלב, הוא טראום,
שפירושו, בגרמנית, חלום.
רבבות התועמלנים של ישראל ברחבי־תבל
יכלו להפוך ידיעה זו לסנסציה עולמית.
במקום הישראלי המכוער, המצטייר בידיעות
על חיילים המכים נשים והיורים בילדים,
מצטייר בה הישראלי היפה, ההומאני, מציל־החיים
בחלוק הלבן.
אבל זה לא קרה.
מי הדליף? מייד עם היוודע הפרטים,
החל בישראל ויכוח על ההדלפה.
מי הדליף את הידיעה? האם היתה זאת
מעילה באמון? אם כן, מי אשם? האם פעלו
רופאים או עסקנים של בית־חולים לשם השגת
פירסומת זולה למוסד שלהם?
הוויכוח כולו מוזר במיקצת. אין מעשה
נאצל יותר מאשר החלטתם של בני־מישפחה

כל האינטרבים האלה מילאו תפקיד
במעשה ההיבטורי. אך המעשה
עצמו היה חשוב מכל האינטרסים
האלה. מבחינה רוחנית ומעשית,
היתה למעשה תנופה משל עצמו.

^ פני 12 שנה היה קשה להאמין כי אחרי
) פריצת־דרר אדירה כזאת, תיסגר ישראל
שוב כמו צב כשריונו 12 .שנה אחרי־מעשה
עסוקה ישראל במילחמה עכורה וחסרת־תוח־לת
באוכלוסיה כבושה ומתקוממת. הסכם
קמפ־דייוויד נשאר נייר מת. פיתרון הבעייה
העיקרית — הבעייה הפלסטינית — רחוק
כפי שהיה.
יש שאלות של ״אילו״ .מה היה קורה אילו
נענה אש״ף ליוזמת סאדאת, אילו עלה על
מרכבתו וניצל את התנופה כדי להגיע תחילה
לאוטונומיה, ומשם למדינה פלסטינית?
עיצאם אל־סרטאווי רצה בכך. קולו לא
נשמע. יאסר ערפאת נטה בכיוון זה במשך
יום־יומיים — וביומיים אלה היה קרוב יותר
להדחה מכפי שהיה אי־פעם לפני ואחרי כן.
המחנה הפלסטיני לא היה מוכן לזה, ועל סא־דאת
עצמו רובצת לא מעט מן האשמה לכך.
הוא הפתיע את אש״ף, לא התייעץ עימו, וגם
לאחר מכן התייחס אל הפלסטינים כאל קרו־בי־מישפחה
עניים, החייבים לציית לו.
אבל האשמה העיקרית לקיפאון רובצת על
מנחם בגין. הוא לא השיג שלום כולל, מפני
שלא רצה בשלום כולל. הוא היה מוכן להחזיר
את כל סיני, שלא היתה בעיניו ״ארץ־ישר־אל״
,כדי לשמור כל שעל של אדמת ארץ־יש־ראל
המנדטורית.

כאשר נפתחו שערי־שמיים, מנחם
בגץ בגר אותם. הוא הבתפק
ב״שלום הקטן״ ,והקים קיר־־ברזל נגד
״השלום הגדול״.
כמו סאדאת, כמו ערפאת, כמו כל גיבורי
העלילה הוא פעל במיסגרת אופיו, תפיסותיו,
מיגבלותיו ונתוניו הפוליטיים.

התוצאה נראית עתה ברחובות
עזה, חברון ושכם.
1 4י״

מושתל האדר חלום לתרום את איברי יקירם המת לשם הצלת
חיים. מדוע צריכים להסתיר החלטה כזאת,
כאילו היה זה מעשה שיש להתבייש בו?
אך נראה כי בתחום זה פועלים רגשות
עזים, ולא תמיד רציונליים. אשתו של החייל
זאב טראום, עולה מארצות־הברית, שהוכיחה
גדלות־נפש כאשר הסכימה בשעתה הקשה
ביותר להשתלת הלב, רצתה בשמירת פרטיותה.
מאחר שזה הובטח לה, היתה ההדלפה
בגדר שערוריה.
לא כן מעשה כלי־התיקשורת, שפירסמו
את הידיעה בהרחבה. במיקרה מסויים זה היה
בהשתלה עניין ציבורי ברור, ומן הראוי היה
לתת לה פירסום.
הישראלי המכוער. נדמה שלא עניין
ההדלפה גרם לאי־נוחות ציבורית.
יתכן כי ישראלים רבים חושבים, בסתר
ליבם, כי עצם השתלתו של לב יהודי בגוף
פלסטיני אינו מעשה טוב. יתכן כי המערכת
הפוליטית כולה חשה שאין זה מעשה הד
מאניטרי יפה, שיש להתפאר בו, אלא משהו
מביש, שלא כדאי לדבר עליו. יתכן שפועלים
כאן רגשות אי־רציונליים סתומים, המשבשים
את השיקול הסביר.
כך או כך, ישראל לא ניצלה את המעשה
לצורכי תעמולה. היא שקעה בוויכוח בין בתי־החולים,
מישרד־הבריאות וכלי־התיקשורת.
ישראל, כך נדמה, מעדיפה להיראות כמכוערת,
ובלבד שלא ייחסו לה, חס וחלילה, מעשה
יפה.

הידוק י חסי ם
האינתיפאדה המתחזים
כדאי יותר רהינת
גיבור דאנמי מאשר
סתם פושע נתעב
כאשר ביצע מוחמר חלבי, לפי החשד,
שיבעה מעשי־רצח בשני מקומות בתל־אביב
וביפו, לא היה ספק לגבי מהות הפשע.
חלבי היה ידוע כמשתף־פעולה עם הש־ב״כ,
והשב״ב הוא שדאג להשיג לו היתר לגור
בתל־אביב. הוא גם עסק בסמים ובזנות. רוב
קורבנותיו, יהודים וערבים, היו קשורים גם
הם לעיסקי סמים וזנות.
השבוע נלכד האיש בן ה־ .32 הוא הציג את
עצמו כגיבור לאומי. לדבריו חזר בתשובה
ופעל בשליחות החמא״ס — תנועת־ההת־נגרות
האיסלאמית.
המישטרה התייחסה להודעה זו בזילזול.
מניעיו היו ברורים: יותר נעים להיות גיבור
לאומי מאשר פושע פלילי שפל. בייחוד כאשר
חלבי עשוי לבלות את שארית חייו בכלא,

נאשם חלבי מתחזה בקירבת אסירים ביטחוניים, העלולים לראות
בו בוגד ומשתף־פעולה.
אולם בימין הישראלי גם פושע נתעב כזה
רצוי. דוברי הימין עטו על חלבי כמוצאי שלל
רב. הרוצח המנוון היה מכשיר אידיאלי כדי
לתאר את רבבות לוחמי־האינתיפאדה כפושעים
פליליים אכזריים.
בעל צל״ש. כאשר מבוצעים פשעים
על־ידי ערבים בשטח ישראל, הגבול בין פלילי
ופוליטי מטושטש.
כך למד השבוע מנפרד כץ, מלר־המיס־

עדות הבינלאומי, בעל רשת־רימ ,(,בארץ.
ביום הראשון בשעה 10.30 בערב יצא כץ
עם אשתו, סילבי, ילידת־צרפת, ממלון היל־ט1ן,
אחרי ארוחה שעלתה לו 300ש״ח. הם
נכנסו למכוניתם ההדורה, שחנתה ליד המיר־רכה
לפני המלון, השביעית מדלת״הבניץ
המפואר.
אחרי שישבו במקומותיהם, ניגש לפתע
ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

יכך בעבר, כך בעתיד: איש לא יבוא למי
שא־ומתן עם ישראל, אם לא יידע מראש כי
ישראל מוכנה להחזיר את השטחים תמורת
שלום. כולם.
בגין פעל כפי שפעל מפני שרצה בשלום
עם מצריים. הוא רצה מראש ב״שלום נפרד׳׳,
כדי לרכז את עיקר המאמץ הלאומי במילחמה
בפלסטינים. הוא האמין שמכר את סיני
תמורת הגדה והרצועה. הוא לא רצה ב״שלום
הגדול׳׳ ,השלום הכרוך בהחזרת השטחים
תמורת שלום שלם.
בכך נבדל מעזר וייצמן, נץ קיצוני עד לפני
12 שנה, ששמע את משק כנפי ההיסטוריה
ורצה לטוס עימה.
סאדאת רצה בברית עם ארצות־הברית,
כדי להקל על הבעייה הכלכלית הנוראה של
מצריים. הוא שנא את הסובייטים. השלום עם
ישראל היה אצלו חלק מתפיסה רחבה יותר.
הוא העביר את מצריים מן המחנה הסובייטי
אל המחנה האמריקאי.

ב צז ד ע גז

מותקף כץ ואשתו מאציו אדם לסילבי וניסה לגרור אותה מהמכונית.
נראה כי רצה לשדוד את ארנקה.
מנפרד כץ אינו טיפוס המסתכל במחזה
כזה באפס־מעשה. כילד ברח עם מישפחתו
מגרמניה הנאצית בעיצומה של מילחמת־העולם,
ברכבת האחרונה שעברה את הגבול
לברית־המועצות, לפני ההתקפה הנאצית
עליה. המישפחה הגיעה לאקוואדור, ושם גדל
מנפרד באווירה של מאצ׳ו דרום־אמריקאי.
בשנות ה־ 50 בא לארץ וזכה בצל״ש על או־מץ־לבו
באחת מפעולות״התגמול ברצועת-
עזה.
לא לנפח. כץ רדף אחרי התוקף הבודד,
שברח לתור גן־העצמאות. שם המתינו לו שני
חברים. כץ נאבק איתם, הם היכו אותו קשות
בכל חלקי־גופו. בהתכתשות זו איבד מנפרד
שתי שיניים.
כץ לא הירפה והמשיך לרדוף אחריהם. הם
ברחו מהגן, וברחוב תפס מנפרד כץ שניים
מהם, בעזרת עוברים־ושבים. התברר שהם
ערבים, אזרחי־ישראל, מהעיירה אום־אל־פחם.
לכץ
היה ברור שזהו פשע פלילי רגיל .״זה
יכול לקרות גם בבוגוטה ובניו־יורק,״ אמר.
״אני לא רוצה שינפחו את זה ויתנו לזה היבט
לאומני.״
אבל זה לא עזר. כבר למחרת היום הסתמכו
אנשי־הימין על מיקרה זה כעל הוכחה נוספת
לצורך לסגור את העיר לפני כל הערבים, גם
אזרחי־המדינה. כפי שאמר לפני כן רחבעם
(״גנרי״) זאבי :״דרושה הפרדה!״

העולם הזה 2725

0111111010

זכותך

להתעקש ולדרוש בתוקף מהצבע׳ שיצבע
את מכוניתך בצבעי דו פון — בשיטת
ה״סנטאר׳ — וגו\7דא הממוחשבת של דופ 1ן.

שיטה ממוחשבת זו הינה הערובה היחידה לקבלת
צביעה מקצועית ואמנותית, המחזירה למכוניתך
את צבעה המקורי אחרי תאונה.
סנה לאחד מ־ 300 הצבעים המוסמכים.
זהה אותם
על פ׳ שלט הקשת הצבעוני של ד*פ 1ן.

דופון — גדול יצרני הצבעים בעולם
החברה שפיתחה בין היתר את ה״טפלון — א 10ז 1£״ ,את צבעי
ה״דוקו — ססטס״ הידועים וכיום את שיטת ה״סנטאר• — ו*ע/זא0£
עם הטכנולוגיה המתקדמת והמהפכנית לצביעת מכוניות.
אד מור

יבואנים בלעדיים: קומט את פרוגרס בע״מ
רחוב יצחק שדה , 4 1 - 3 9תל־אביב, טל׳ 0 3 *5 6 1 8 1 7 4 /9

הדתיים פוחדים מפני החוק, למרות שאין בו תוכן. מדוע, בעצם?
^ גבי אזרחים רבים, חוק זה מוכרח
) להיות טוב, מפני שהחרדים מתנגדים לו.
אם הדתיים מתרגשים כל־כך, ותוקפים אותו
בזעם רב כל־כך, הרי זה מוכרח להיות חוק
מצויץ.
מי שהסערה־בכוס־מים לא ריגשה אותו,
עלול להגיע למסקנה ספקנית יותר.
״רוב מהומה על לא מאומה,״ אמר ח״ב
אחד, שלא־לציטוט.
״בלוף אחד גדול,״ אמר ח״ב אחר, שלא
לייחוס.

• הנוזות סח
^ זרחים רגילים אינם קוראים הצעות^
חוק. לכן גם לא הובן כראוי הוויכוח הגדול
על חוק־זכויות־האדם. יש הבדל עצום בין

• אי־הפגיעה בגופו של אדם ובכבודו.
• חופש ממאסר.
• חופש התנועה בארץ וממנה.
• חופש האמונה הדתית.
• חופש הביטוי.
• חופש היצירה והמחקר.
• חופש מחיפושים ברשות הפרט.
• כשרות מישפטית.
• הגנה על קניין הפרט.
• חופש העיסוק.
• חופש האסיפה.
• חופש ההתאגדות.
• זכות הפנייה לערכאות.
• זכותו של אדם להיחשב כזכאי כל עוד
לא הורשע בדין.
• האיסור להעניש אדם על־פי חוק שלא
היה קיים בשעת־מעשה.

אלי, והוא חל רק בישראל, בגבולות הקו
הירוק.
כלומר: אין לחוק הזה כל משמעות לגבי
אותם התחומים שבהם מופרות זכויות־האדם
מדי יום על־ידי שליחיה של מדינת־ישראל.
לגבי הבעייה הגדולה והכאובה הזאת, החוק
פשוט אינו רלוונטי.
האם הוא רלוונטי לגבי מדינת־ישראל הירוקה?
המכשיר
העיקרי ההורס את זכויות־האדם
בישראל הוא צרור חוקי־החירום הקיימים בה
— החל בתקנות הבריטיות הקולוניאליות
וכלה בתקנות־חירום ישראליות למיניהן.
והנה, חוק־היסוד המוצע אינו נוגע כלל
בחוקים אלה. הסעיף הנדון ( )21 הוא מלאכת־מחשבת
של הונאה חסרת־בושה.
הוא מכריז הכרזה מצלצלת :״אין בכוחן

כאילו לא די בכך, בא עוד סעיף אחד קטן
( )22 האומר בפשטות :״אין בחוק־יסוד זה כדי
לפגוע בתוקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו
על חוק־היסוד.״
משמע: כל מאות החוקים האנטי־דמוק־רטיים,
הפוגעים בזכויות־האדם מטעמי דת
ולאום, והמבטלים את שיוויון האדם לפני
החוק — כולם נשארים על כנם, ואין חוק־יסור
זה פוגע בהם כהואתה.

• החן קטן
^ כאורה יש בחוק זה כל מה שנדרש
/מחוקה דמוקרטית, ובעיקר זכותו של
בית־המישפט לבטל חוקים הפוגעים בזכויות-
היסוד. לשם כך מוקם בית־מישפט לחוקה,
כמו במדינות דמוקרטיות מתוקנות. כל אדם

דן מרידוד
בצלם אלוהים נברא ארם
המציאות ובין הרעש הגדול שנוצר סביבו,
בייחוד על־ירי אמצעי־התיקשורת, העוסקים
ברכילות פוליטית, תוך התעלמות מהמהות.
מהו החוק הזה?
שמו המלא: חזק יסוד: זכ1י1ח־היס 1ד של
האדם.
הוא פותח בהכרזה גראנדיוזית :״זכויות־היסוד
של האדם בישראל מושתתות על
ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו
בך חורין.״ דן מרידור, שר־המישפטים, היה
מוכן להוסיף על כך שהאדם נברא בצלם
אלוקים.
מי שציפה שאחרי הכרזה מצלצלת זו יבוא
תכל׳ס, טועה. אחרי ההכרזה הפותחת בא
צרור שלם של הכרזות נוספות, מסעיף 2ער
סעיף . 19 הן מכריזות על הזכויות:
• שיוויון לפני ההוק.

של תקנות־שעת־חירום לשנות חוק־יסוד זה,
• חובת הרשויות לכבד את זכויות־הא־להפריע
זמנית או לקבוע בו תנאים ״.ממש

נהדר.
והעיקרון :״אין פוגעים בזכויות־היסור של
ואז, אחרי נקורה־פסיק רבת־משמעות,
האדם אלא בחוק ההולם מדינה דמוקרטית,
בא ההמשך המבטל את כל הנאמר בסעיף זה
ובמידה שאינה עולה על הנדרש.״
ובחוק כולו :״ ואולם בשעה שקיים במדינה
מצב של חירום, בתוקף הכרזה לפי סעיף 9
לפקודת סדרי השילטון והמישפט, התש״ח
, 1948 מותר...״
ד כאן טוב ויפה. ימי־המשיח הגיעו —
מותר למעשה הכל.
למדינת־ישראל, והכל במשיכת-קולמוס
הקורא התמים בארץ — ובעיקר בחו״ל
אחת.
— אינו צריך לדעת כי במדינת־ישראל קיים
אך מכאן מתחילים הקוצים שבאליה —
״מצב של חירום״ ,בתוקף הכרזה, מ אז קום
עד כי נדמה כי יש הרבה קוצים ומעט מאוד
המדינהועדהי ום. אין שום כוונה לבטל
אליה.
אותו.
דבר אחד אינו נאמר בחוק, מפני שאין
משמע, כל ההוראות החשובות בחוק־הי־צורך
לומר אותו. הוא מובן מאליו. החוק הזה
סוד המפואר בטלות ומבוטלות.
אינו חל בשטחים הכבושים. זהו חוק ישר

מיאנת ו8־יה>

יוכל לפנות לבית־מישפט זה ולתבוע את
ביטולו של חוק חדש, בטענה שהוא נוגד את
חוק־היסוד.
לא יהיה זה בית־מישפט מיוחד, כמו
בגרמניה המערבית ובמדינות אחרות, אלא
שבית־המישפט העליון יהיה גם בית־מישפט
לחוקה, בהרכב של של שיבעה שופטים או
יותר( .בכך מאמצת לעצמה הצעת־החוק את
השיטה האמריקאית).
ואולם, זוהי מראית־עין יותר מאשר ממשות.
די להשוות את החוק הזה לדוגמה האמריקאית.

שום חוק חדש או ישן בארצות־הברית
אינו עומד מעל לחוקה. בית־המישפט יכול
לבטל כל חוק, חדש או עתיק ככל שיהיה.
ואילו לפי ההצעה הזאת, כל חוק קיים מחוסן,
נתעב ככל שיהיה.

— ז כו ח ־ הי סו ד: לצחוק —
(הסשך ם עם 1ד ) 17
• שום ״מצב חירום״ אינו עומד בארצות-
הברית מעל לחוקה. ואילו כאן כפוף חוק־היסוד
לשעת־החירום הנצחית, המבטלת את
עיקר משמעותו.
• כדי לשנות את החוקה האמריקאית,
דרוש רוב משוריין בשני בתי־הקונגרס של
ארצות־הברית, וכן אישור בבתי־המחוקקים
של רוב המדינות של ארצות־הברית. זהו תהליך
ממושך מאוד, של שנים על גבי שנים,
העומד בפני כל גל של היסטריה זמנית. ואילו
חוק־היסוד המוצע ניתן לשינוי בכל עת, על־ידי
החלטה פשוטה של שני שלישים של
חברי־הכנסת. כלומר: די בהחלטה של ממש־לת־האהדות
כדי להביא לביטול כל זכות הכלולה
בחוק־היסוד, בכל עת.
זה הופך את חוק־היסוד לבדיחה.
וכדי להוסיף הלצה על בדיחה, או חטא על
פשע, נאמר בחוק בפירוש כי ״חוק זה אינו חל
על דיני איסור והיתר לנישואין וגירושין״ .זה
ניתן כבאקשיש לדתיים. כאילו נאמר: הגברת
היא בתולה, חוץ מהריון קטן.

• הכצעקתה
^ ם כן, מה יש בחוק העשוי י*שאת פרי
חיובי כלשהו?
מחייבי־החוק טוענים כי יש בו לפחות דבר
חשוב אחד: נקבעים עקרונות שלפיהם יפרשו
את החוקים הקיימים. שנאמר :״ואולם הוראו
כרושמי־נישואין?
הם יוכלו להסתמך על הסעיפים
הנוגעים לחופש־האמונה ולשיוויון
לפני החוק. בית־המישפט יוכל ״לפרש״ את
החוק כך.
מה יקרה לגבי גיוס בחורי־הישיבה? האם
לא יוכל לבוא כל אזרח ולפנות אל בית-
המישפט־לחוקה, בטענה כי מפלים בין אדם
לאדם בתחום החמור ביותר — הגיוס למיל־חמה?

יקרה לחוקי החמץ, לחוק החזיר ועוד?
האם לא יפרשם בית״המישפט בצורה שתנגוד
את מטרות הדתיים?
שנית, חוק״היסוד עלול למנוע קבלת חוקים
חדשים, שהדתיים חפצים בהם. למשל,
אם תקבל הכנסת את חוק־ההסמכה, המתיר
לרשויות המקומיות לאסור הופעות־תרבות
בשבת, האם לא יבוא בית־המישפט־לחוקה
ויבטל אותו, מכיוון שהוא פוגע בכמה מסעיפי
חוק־היסוד?

סיעת

המונה חמישה חברי־כנסת, מורכבת, בסיסית,
משתי מיפלגות. ארבעה חברי־כנסת (הרב
זאב פלדמן, מנחם פרוש, שמואל הלפרט
ואליעזר מיזרחי) מייצגים את מיפלגת אגו־דת־ישראל.
אחד, הרב אברהם ורדיגר, מייצג
מיפלגה קיקיונית, שכמעט ונמחקה מהמפה
הפוליטית: פועלי־אגודת־ישראל(פא״י).
הרב פלדמן מייצג בסיעה את הפלג

ך ימוקים אלה אינם משכנעים רבים
^ מ בין המתנגדים לכפייה הדתית.
לדעתם, גם אט יתקבל בסוף חוק־היסוד,
יצליחו הדתיים להכניס בו לפני־כן בוועדה
שינויים כה מפליגים, עד כי לא יישאר בו
דבר וחצי־דבר. בוועדה אפשר לשנות את
ההצעה מן הקצה אל הקצה.
אולם לדעת רבים בכנסת, לא יגיעו הד
הפנים
לאן?

^ צחק שמיר, העסוק בשליחותו המדינית
בארצות־הברית, שלח משם השבוע
מסר ברור לראשי הליכוד ומחנהו: להקפיא
את חוק־היסוד: זכויות האדם. לחסל
מייד את המשבר עם המיפלגות הדתיות, גם
במחיר החוק היקר כל כך ליקירו, שר־המישפ־טים
הצעיר דן מרידור. חוק־היסוד, שעבר
השבוע בקריאה טרומית בכנסת, עורר סערה
פוליטית ומשבר קואליציוני עם המיפלגות
הדתיות. עכשיו עבר לוועדת חוקה־חוק־

חריף ביותר.

אגודת־ישראל

בכנסת,

רקבוו בוועוה

השר מרידוד
תיו של דין(קיים) ייפרשו ברוח חוק־יסוד זה״.
זה משהו. הספקנים יכולים לטעון שאין
בכך צורך. גם עכשיו מפרש בית־המישפט
העליון את החוקים הקיימים ברוח העקרונות
הדמוקרטיים המקובלים, ובמיקרים מסויימים
אף הרחיק לכת בכך. אולם פירוש של חוק
אינו יכול לבטל חוק, ואם חוק הוא נתעב, שום
בית־מישפט אינו יכול לעזור נגדו. בית־המישפט
חייב לשפוט על פי החוק, וכך הוא
עושה. אחרת לא היה אייבי נתן, למשל, יושב
עכשיו בכלא.
אם כן, מדוע צועקים הדתיים חמם?
הטיעון הרתי נגד החוק, כפי שהושמע בפי
היועץ המישפטי של ש״ס, עורך־הדין דויד
גלאס, הוא כפול.
ראשית, החוק מטיל על בית־המישפט לחוקה
לפרש חוקים קיימים ברוח העקרונות
החדשים. זה נותן לבית־המישפט מרחב רחב
לפעולה.
למשל: אף שבית־המישפט אינו רשאי לבטל
את ״דיני איסור והיתר לנישואין וגירושין״
,כלשון הצעת־החוק, הרי הוא יכול
לפרשם.
מה יקרה, שואלים הדתיים, אם מחר יבואו
הרפורמים וידרשו שהרבנים שלהם יוכרו

אפילו מועצת גדול התורה לא מצליחה

ברים אף עד כדי כך. הציניקאים מאמינים כי
החוק ייקבר בוועדה, ולא ייצא ממנה חי.
החוק התקבל השבוע במה שנקרא ״קריאה
טרומית״ — אישור ראשוני להצעת־חוק
״פרטית״ המוגשת מטעם חבר־כנסת(להבדיל
מהצעות־חוקים המוגשות על־ידי הממשלה).
אישור טרומי מוביל את ההצעה לוועדה. שם
דנים בה, ואם יש לה מזל — תבוא הגירסה
המתוקנת ל״קריאה ראשונה״ במליאה.
אם תעבור ההצעה מכשלה זו, היא תחזור
לוועדה, ושם ידונו בה שנית. המתנגדים
יכולים להגיש ״הסתייגויות״ על כל סעיף
וכל מילה.
לאחר מכן חוזרת הצעת־החוק למליאת־הכנסת,
לדיון ב״קריאה שניה״ .בקריאה זו
נדונות ההסתייגויזת שצורפו לנוסח שהתקבל
בוועדה. על כל הסתייגות נערכת הצבעה.
רק לאחר מכן מגיע תור ״הקריאה השלישית״
— ההצבעה הסופית על הצעת־החוק
השלמה.
זוהי דרך־חתחתים ארוכה, בייחוד כשזה
נוגע להצעת־חוק ״פרטית״ של ח״כ בכלל,
ושל ח״כ אופוזיציוני בפרט.
אמר ח״כ דתי :״יצמחו שערות בכף־ידי
לפני שחוק זה יגיע לשלב סופי!״

פרש ספזליטיקה
הגדול ביותר באגודה: חסידות גור, המהווה
ומישפט.
כ״^ 40 מהמיפלגה. הרב פרוש מייצג את
יושב־ראש הוועדה הוא אוריאל לין מהליהפלג
הירושלמי הוותיק באגודה, שלא פרש
כוד. הוא יכניס את החוק המהולל להקפאה
בשעתו ל״דגל־התורה״ ,ושכוחו כ־* .20 שמועמוקה.
המיפלגות הדתיות, שהרעישו שמים
אל הלפרט מייצג את חסידות ויז׳ניץ, המהווה
וארץ ואיימו לפרוש מהקואליציה, יירגעו,
בין>1096־ל 153 אליעזר מיזרחי מייצג את
ואף יוכלו להציג הישג לעיני ציבור־בוחריהן.
המיעוט הספרדי הזעיר שנותר באגודה אחרי
שימעון פרס יוכל אף הוא להחזיר את
פרישת אנשי ש״ס, ויש לו גם קירבה לחב״ד.
חלום הממשלה הצרה להקפאה עמוקה. שמיר
מיפלגת אגודת־ישראל לא קיימה ועידה
יוכל להמשיך ולקיים את הקיפאון המדיני,
כבר זה 20 שנה. מאז שפרשו ממנה הליטאים־
ושרי־החישוקים ימשיכו להזיע במידבר
המתנגדים (שנקראו סיעת צעירי אגודת־הפוליטי.
ישראל)
והקימו את דגל־התורה, לא אוישו
הכל יחזור למסלולו. הסיבות העיקריות:
* 25 מהמקומות במוסדות המיפלגה. אנשי
• אף לאחת מהמיפלגות הדתיות לא כדדגל־התורה
ניסו לרקוד על שתי החתונות,
אי ללכת עכשיו לבחירות חדשות.
ובמקביל לפעילותם ב״דגל״ להשתלט על
• אף באחת מהן אין מאזן־כוחות המאהאגודה
מבפנים.
פשר את הליכתה לממשלה צרה.
תופעות כאלה, כנראה, יש רק בפוליטיקה
החרדית.
אגודת ישראל:
בחכידות־גור, הזרם הדומיננטי באגודה,
יש כיום שני פלגים מרכזיים, הנאבקים
מוכה ומפולגרו
על ירושתו של המנהיג החולה, האדמו״ר
ף בחירות האחרונות לכנסת זכתה
אגודת־ישראל בהצלחה מסחררת. אחרי
שכבר הוספדה, היא זינקה משני מנדטים
לחמישה.
הסיבה המרכזית לכך היתה התערבותו
היוצאת־דופן של הרבי מלובאוויטש, ובעיק־בותיו
קהילת חב״ד, במערכת־הבחירות, בראשונה
בהיסטוריה.
עכשיו החליטו בחב״ד לצאת לחלוטין
מהמישחק הפוליטי בארץ. החלטה זו משאירה
את אגודת־ישראל ללא הבסיס האלקטורלי
המשמעותי ביותר שהיה לה.
חוץ מזה, אגודת־ישראל היא כיום המי־פלגה
המפולגת ביותר על המפה הפוליטית
הישראלית, יותר מהליכוד המחושק, מהמערך
של פרס־רבין, ומש״ם של פרץ־דרעי.
הרב שך
דווקא אחרי הניצחון האלקטורלי, עוברת
בכל זאת לי סד
היום האגודה משבר מנהיגותי, פוליטי ורבני

להגיע להחלטה לפרו ש או לא לפרוש. אגודה במשבר. שסמ תלב טת
ציון צנריר, ה עו ל ם הז ה

סגור. האדמו״ר חולה מאיר, וזה שנתיים הוא
מתפקד רק בקושי. על הירושה נאבקים שניים:
אחיו, הרב פינחס מנחם אלתר, הנוטה
מסורתית לתמוך בליכוד, ובנו, יעקב (המכונה
״רב יענקל״) ,הנוטה יותר למערך.
מנהיג האגודה, שהוא גם טירון פוליטי,
סגן־שר-העבודה-הפורש הרב פלדמן, היה
תקוע בין שני הכיוונים, ולא ידע להחליט במי
הוא תומך. מכיוון שלא החליט, הסתבך
עם שני הצדדים. זהו הרקע להתפטרותו.

אי־העלאת אחוז״חסימה מעל ל־^ ,2אי־שינוי
שיסת־הבחירות, חוק למניעת ״תמונות תועבה״
,העברת חוק־החזיר, חוק־ההסמכה שוק־השבת
— שכולם פסולים לפי חוק־היסן ך:
זכחת־האדם (ראה עמי .)17

הרב רביץ:
לא מסתדר
עם שן

ש ס: מכות קשות

ם ש״ם אינה מעוניינת בבחירות כיום,
או בהליכה לממשלה צרה. עם זאת המצב
החרד חרדי
דו מרידור, שר וחמד, דאג לקחת את החוק שלו בחזרה.
אד אחד י א ייר לריב עכשיו ברצינות עם החרדים. דווקא
המשבר האחרון חושר את הקרע בתור המחזה הדת 18 .,
מנדטים ממלגים רוצי להחזיר לעצמם את הכבוד.
גיד עון סער־ סרצו סק׳
הרב פלדמן
בלי תיק, בלי ממשלה

כל זמן שפלדמן היה סגן־שר־העבודה,
תמכו פרוש והלפרט ביציאה מהקואליציה.
היום, כשהוא בחוץ, מעוניינים שניים אלה
בהישארות האגודה בקואליציה. כל אחד מהם
רוצה להיות סגן־שר־העבודה־והרווחה. פלדמן,
לעומת זאת, תומך עכשיו בפרישה.
מועצת חכמי־התורה היא הגוף התו־רני־רבני
העליון של אגודת״ישראל. למועצה,
בת 15 החברים, יש הנהלה בת ארבעה
חברים. אבל גדולי־התורה אינם זוכים לעולם
בתמונת המצב הפוליטי לאשורו. הם מקבלים
מידע מוטעה מכל צד. כל אחד מספר להם
סיפור אחר. מדובר באנשים העסוקים עד מעל
לראשם בלהרוג את עצמם באוהלה של תורה.
תמונה אמיתית, מדוייקת ומהימנה של מה
שקורה בזירה פוליטית, לשם קבלת החלטותיהם
המכריעות, אין הם מקבלים. בין הרבנים
השונים ותומכיהם מתקיימת יריבות
מתמדת. כל רב הוא מלך בממלכתו הפרטית.
אף אחד אינו מוכן לקבל את מרותו של זולתו.
כל חבר״כנסת מייצג פלג אחר, וגם בסיעה
בכנסת אין מי שיכפה מרות.
במהלך המשא־והמתן האחרון (שלאחר
התפטרות פלדמן) עם השרים דן מרירור, רוני
מילוא ומשה ניסים, בשם הליכוד, לא הצליחו
חברי סיעת אגרי להגיע לכלל הסכמה ביניהם.
חלקם (פרוש, הלפרט, מיזרחי) הסתפק
בהבטחות הליכוד, וחלקם (פלדמן, ורדיגר)
תמכו בפרישה מוחלטת מהקואליציה. מכיוון
שלא הצליחו להגיע להחלטה משותפת,
החליטו שלא להחליט במשך חודשיים, ובזמן
זה לבחון את ״התקדמות״ הליכוד לקראתם.
במשך חודשיים אלה, כך סיכמו, לא תפרוש
האגודה מהקואליציה, תצביע על כל
עניין ״לגופו״ ,ותבחן את עמידת הליכוד
בהבטחותיו.
למה התחייב הליכוד לפני האגודה? ממש
״כסף קטן״ :שני סגני־שרים(במקום האחד עד
כה) ,חבר נוסף לוועדת־הכספים (נוסף על
ורדיגח, הקפאת חוק־יס1ד: זמי1ח־האדם,

בש״ס שונה בתכלית מזה השורר באגודה.
בש״ס קיימת עדיין הנהגה פוליטית ותור־נית־רוחנית
אפקטיבית. הרב עובריה יוסף
הוא המנהיג התורני־רוחני הבלתי־מעורער.
המנהיגים הפוליטיים הם השרים אריה דרעי
ויצחק פרץ.
דרעי נחשב כחזק יותר, הן בגלל שליטתו
במישרד״הפנים, הן ובעיקר בשל קירבתו לרב
עובדיה יוסף.
מדוע אין ש״ס מעוניינת להתייצב כיום
בפני הבוחר?
בשבוע שעבר, מבלי שהעניין עורר תשו־מת״לב
ציבורית, ספגה ש״ס שתי סטירות־לחי
אלקסורליות.
במעלה־־אדומים, מקום שבו השיגה
ש״ס בבחירות לכנסת קולות רבים, היא ניסתה
להכניס נציג למועצה״המקומית בבחירות
המקומיות ונכשלה — למרות שידוע שהמועצה
המקומית תלויה בעירוי כספי מממלכתו
של דרעי, מישרד־הפנים.
בעימנואל, העיר החרדית בשומרון, ספ־

גה ש״ס מכה חזקה אף יותר. עד עכשיו היה
ראש־המועצה אלי מירב, חוזר־בתשובה, איש
ש״ס ונאמנו של דרעי. דרעי הגיע במיוחד
לעימנואל. עובדיה יוסף שלח לשם מ יכ־תב־תמיכה.
כל זה לא עזר. האדם שנבחר מקורב
יותר לאגודת־ישראל.
המיפלגה, שנקשרו בה ציפיות רבות, וש־חילוניים
רבים הצביעו עבורה, כמעט ואינה
מקיימת פעילות. גם הסיעה בכנסת, פרט לד־רעי,
חלשה מאוד, וכמעט ואינה פעילה. הערכתם
של כמה מאנשי ש״ס עצמם היא שהם
לא יצליחו לחזור על ההישג של ששת
המנדטים.

דגל התורה: מצב קשה
ך 0מצבה של הקטנה מבין שלושת
^ המיפלגות החרדיות הוא קשה.
הרב אברהם רביץ, שרבים ציפו שאחרי
הצלחתו כמחזיר־בתשובה יהפוך לכוכב פרלמנטרי,
הכזיב.
מספרים גם שהוא אינו מסתדר עם פטרונה
של המיפלגה: הרב אליעזר שר, ושיש לשך
נטייה להחליפו. גם פרשת הזיופים והשוחד,
שנקשרה בפעיליה, לא הוסיפה לה כבוד ויקר.
רבים במערך ובשמאל תולים תיקוות רבות
בדיעותיו היוניות של הרב שר. אך שר
מתנגד מאוד להליכה עם המערך, למרות
יוניותו. אין הוא שוכח את תמיכת המערך
בחוק״ההפלות, לפני כמה שנים.

לאיש לא כדא

הרבי מגור
בין אח לבן

ך* וק זכויות־האדם הוא באמת סמרטוט
1 1אדום בעיני המיפלגות הדתיות. הן
חוששות שחוק זה יסכל מראש כל חקיקה
דתית עתידית. על נושא זה הם היו עשויים
ללכת ״עד הסוף״ ,כלומר: לפרוש מהממשלה,
אף אם יביא הדבר להקדמת הבחירות. שמיר,
בארצות־הברית, הבין זאת. הוא לא יסתכסד

עם המיפלגות הדתיות כעת, גם לא עבור דן
מרידוד.
בכירים בליכוד משוכנעים שכל תרגיל
העלאת־החוק בכנסת על־ידי אמנון רובינשטיין
(תוך עקיפת ועדת״השרים לענייני חקיקה,
שם היה החוק תקוע) היה מתואם עם
מרידוד. מבחינתו האישית של מרידוד היה זה
בכל מיקרה תרגיל שהשתלם. הוא הצטייר
כמי שיש לו העוז ללכת נגד הדתיים, תוך
קידום חוק שרוב מכריע בציבור רוצה בו.
התיקשורת, שפינקה את מרידור עד היום,
תפנק אותו עוד יותר בעתיד. התקפלות הליכוד
וגניזת החוק, שיבואו בימים הקרובים,
כבר לא יקלקלו את דימויו הנאור, האמיץ
והליברלי.
כתבים ופרשנים פוליטיים זריזים־מדי
״קנו״ בסוף השבוע את האגדה על ״בלוק״ של
כ־ 12ח״כים דתיים, המתגבש לתמיכה בממשלה
צרה בראשות פרם.
התסריט הזה ודומיו, ששיחררו לתיקשורת
מקורבי פרס, בסיוע בלתי־צפיי מצד מחשקי־הליכוד,
יישאר בראשיהם של הוזיו וגם על
הנייר הסובל הכל.
בש״ס אמנם ניצלו את הפרשה האחרונה
כדי להעביר למצביעיהם (הקרובים ריגשית
לליכוד) את המסר שהליכוד והמערך הם, בעצם,
אותו דבר. אבל במיפלגה רחוקים מללכת
לממשלת־מערך.
באגודה יש יותר מרי אינטרסנטים, המצפים
בכיליון־עיניים להתגשמות הבטחות״
הליכוד. גם ורדיגר, למשל, התומך ביציאה
מהקואליציה, לא יתמוך בממשלת־מערך.
הוא נץ קיצוני, המייצג מיפלגה שהתנגדה
להסכמי קמפ״דייוויד.
גם במפד״ל יש רוב ניצי בסיעה(חנן פורת,
יצחק לוי, אבנר שאקי) .ומעל לכל — אף
אחד אינו מעוניין להכניס את המערכת הפוליטית
לסיחרור, שיביא לבחירות חדשות.
ההסתברות שתור־הזהב, בנוסח ההישג של
18 מנדטים למיפלגות־הדתיות, יחזור על
עצמו — היא נמוכה ביותר.

שיכנוע אישי בנוסח בן־מנחם מועמדי לא
מנומסים תוצאות עגומות לקצר חשמלי
ביום טיסתו של ראש־ה־ממשלה
יצחק שמיר לארצות־הברית
המה נמל־התעופה מפוליטיקאים,
שבאו להיפרר ממנו.

רוך עימות רדיופוני בין ישראל
קיסר, מזכ׳׳ל ההסתדרות, ובין
יריבו, חבר־הכנסת יעקב! שמאי,
בתוכנית־הראיונות שלו

בראיון רדיופוני אחר הובאו
לאולפן יאיר צבן ממפ״ם,
רן בהן מר״ץ ובנימין גונן
מהרשימה הערבית־יהודית. הר־

נשים לרדת מהרכב ולנסוע איתו
לקלפי. במהלך הנסיעה ניסה בן־
מנחם לשכנע את הבוחר להצביע
עבור המערך.

אך לא שמה לב לחפץ שהיה
מונח על הריצפה. היא נתקלה בו
ונפלה. אחרי שהתאוששה קראה
לחבר, שלקח אותה לבית־החו־

אלי דסה, ה עו ל ם הז ה

א לי דסה, ה עו ל ם הז ה

11י ד ! ך ך 1ך (משמאל) בנם של העיתונאי אדם ברוך והצלמת אריאלה שביד(למעלה) ,חגג את
| | 1^ , 1 1 1 /הבר-מיצווה שלו בחברת מאות מידידי הוריו. למרות גילו הצעיר הוא כבר מתנשא
לגובה מרשים 1.80 ,מטר. גם הוריו ואחותו גבוהים. אדם ברוך נסע השבוע לכנס של אוצרים בוונציה.
עובדי נמל־התעופה לא הבינו מי
הוא הגבר, שבניגוד למרבית הנוכחים,
שהגיעו במכוניות הלוז
מפוארות, יצא ממכונית אסקורט
לבנה מודל , 1974 שנראתה עלובה
לעומת שאר כלי־הרכב. היה
זה מתי שמדאלביץ, איש-
לח״י שהיה מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה
בימי מנחם בגין והמקורב
גם ליצחק שמיר, מראשי
הלח״י.
עם סיום מילחמת־הבחי־רות
בהסתדרות התגלו קוריוזים.
המנחה איתן דנציג רצה לע־

בקול השלום. מלישכתו של קיסר
התקשרו עימו והודיעו לו
שהמזכ״ל אינו מוכן לעימות כזה
עם שמאי. כך יצא שכל אחד מהמועמדים
זכה בתוכנית שלמה,
בת שעה. אך כדי שיהיה גם פן
הומוריסטי לעניין, הזמין דנציג
את החקיין יוסי ברק, שיעשה
כמה חיקויים של נבחרי־העם.
דנציג הפתיע את ברק כשביקש
ממנו, שלא לפי התוכנית, לעשות
חיקוי של קיסר לפניו. ברק
הסמיק ואמר שהוא לעולם אינו
מחקה אנשים לפניהם. רנציג
התעקש וברק עשה את החיקוי.

איונות איתם, שנעשו ללא הפסקה,
גרמו לכך שהמרואיינים
היו צריכים להיתקל איש ברעהו
בעת כניסתם ויציאתם מאולפן־
ההקלטות. דנציג היה מופתע
מהעובדה שצבן וכהן לא החליפו
ביניהם אף בירכת־שלום לשם נימוס.
ביום
הבחירות בהסתדרות
הסתובב חבר־הכנסת אלי בן
מנחם מהמערך במכוניתו בש־כונת־התיקווה
בתל־אביב. הוא
עצר את מכוניתו לפני רכב של
הליכוד, שהיה אמור להסיע בוחרים
לקלפי, ושיכנע את אחד הא
הלורד
דייוויד יאנג,
ממלא־מקום יושב־ראש המיפל־גה
השמרנית בבריטניה, לשעבר
שר־המיסחר, היה אורח־הכבוד
בארוחת־ערב חגיגית של ליש־כת־הידידות
ישראל־בריטניה.
יאנג תיאר לפני האורחים את
תהליך ההפרטה בבריטניה על
כל השלכותיו. השר גד יעקבי,
שנכח באירוע, ענה לו שגם בישראל
הולכים בדרך זאת, והממשלה
כבר מכרה כמה חברות
שהיו בבעלותה, אך כאן הקצב
הוא איטי, מפני שראש״הממשלה
בישראל(בניגוד לבריטניה) אינו
אשה.
בהערכה רבה על כושר־התנועה
שלו, למרות מצבו, זוכה
חבר־הכנסת שאול עמוד, ראש
מועצת מיגדל העמק, הסובל
מזיהום חמור בכף־רגלו, הגורם
לו לכאבי־תופת. הוא מגיע לאירועים
שונים בחברת אשתו סו
זן, ואם הדבר מתאפשר לו הוא
מבקש כסא נוסף, כדי להניח
עליו את רגלו. האנשים המקיפים
אותו טוענים שקשה לראות על
פניו כמה הוא סובל. אם יחמיר
מצבו, הוא עלול להיזקק להתערבות
כירוגית.

הדוגמנית היפה שלומית
אמיר נזקקה לטיפול רפואי ב־ו
ליד ךיך | 1אשת־העסקים והמו״לית של ״פנטהאוז״ הישראלי, מקפידה על מראה
ח 11 #זוהר ומטופח, ומוצאת זמן להתייפות גם במהלך מסיבה. אלבין שלפה
שפתון ותיקנה את קו-הצבע של שפתיה. כשחברתה הטובה ג׳ודי ניר־מוזס, עומדת מאחוריה.
כשראתה שמצלמים אותה, הפסיקה. כעבור יום פרצה שריפה בבניין המערכת שלה.

בית־החולים איכילזב בתל־אביב,
לאחר שנחבלה בדירתה. היא
הגיעה לדירתה אחרי בילוי
במסיבה, וגילתה שיש קצר בדירה.
כתוצאה מכך לא יכלה להדליק
את המנורות בדירה, והחלה
בהליכה איטית לכיוון המיטבח,

לים, שם אובחנו חבלות. היא
התבקשה לנוח שבוע ימים.
מי שהיתה מיס תבל בשנת
, 1976 רינה מור־גודר, היא
כיום אשה נשואה ואם לשניים.
מור, העושה מפעם לפעם גיחות
לעולם־העסקים, החליטה השנה
לחזור על מסורת־עבר ולחדש
את תחרות חנה אידאלה המיועדת
לנשים נשואות. בתחרות זו,
שבה מתמודדות נשים מכל העולם,
והמקבילה להתחרות מיס
וניברס לנשים לא־נשואות, יש
מעורבות ישראלית חזקה מפני
שהישראליות שהתמודדו בה זכו
כמה פעמים במקום הראשון. ביניהן:
הדוגמניות פינצ׳י מור

וחניתה צנטנר.

מסיבת־הפתעה מצומצמת
נערכה למנכ״ל מישרד־התע־

פסוקי השסע
•שלמה להט, לאור חים
מחו״ל :״הבעיה של
ישראל היא שיש לה יותר
מדי היסטוריה ומעט מדי
גיאוגרפיה!״
• ח״כ הליכוד ראובן
(״רובי״) ריבלין, גונח
מצוקתה הכספית של
גית״ר־ירושלים :״בית״ר
זקוקה לכסף ולא לפסוקים
מתורת ז׳בוטינסקי!״
•דידי מגוטי :״נאום
לא חייב להימשך לנצח
כדי להיות ניצחי!״
העולם הזה 2725

1\ 1ךדך 1ך 1ך 11 משמאל) בתה בת ה״ 23 של השחקנית זהרירה חריפאי(מימין) ,עשתה
\ 1\!! 111 11 1היסטוריה מישפחתית. היא הופיעה בהצגה יעקובי וליידנטל של חנוך
לוין בגירסה חדשה, שהועלתה בבית־הספר למישחק ״בית צבי״ ,שם היא לומדת בשנה השלישית.
את ההצגה ביימה אמה, זהרירה, שהופיעה בתפקיד זה כשהמחזה הוצג בראשונה לפני 10 שנים.
רבים שצפו בסרט ספרטה
בגליל של הסופר והעיתונאי
יגאל גלאי התלוננו לפניו שלמרות
שהסרט עוסק ב־ 22הטייסים
שצמחו בקיבוץ כפר־גיל־עדי,
רק את מיעוטם רואים על
המסך, ובעיקר הזקנים שבהם.
גלאי הסביר להם שהצנזורה הצבאית
אינה מאפשרת לצלם
טייסים בשרות״חובה וקבע, כדי
למנוע את הזיהוי שלהם בפומבי.
לכן אפשר היה לראיין רק את מי
שפרשו מהחיל.

מהד אודליאב

אריק איינשטיין

הזמר המתנשא לגובה של ,1.90
משוחח עם איצ׳ה ממבוש (משמאל)
,״המוכתר של כפר-האמנים עיו״הוד״ .ממבוש נמוך־הקומה
הצהיר שהוא אוהב להצטלם בחברת אנשים גבוהים, ושהעולם
נראה אחרת כשמביטים בו מלמטה. השניים נפגשו במסיבת הבר־מיצווה
של לי, בנם של מוישל׳ה איש״כסית המנוח ואשתו רות.

ו \ ך | 1ן לא זוהה על״ידי אורחים רבים במסיבה שנערכה
\ | 1 1 /1על״ידי חבריו. הסיבה לכן היתה השינוי הגופני
המדהים שחל בו. אסי הוסיף יותר מ־ 20 קילוגרם למישקלו, בגלל
השימוש בכדורים השונים שנתנו לו רופאיו. אסי הצהיר שהוא נקי
לגמרי מסמים, ושכעת הוא שוב עסוק בכתיבת תסריט חדש.

שייה־והמיסחר, יורם בליזו־בסקי
במישרדו על־ידי הדוברת
שלו חיה פריש. בליזובסקי
עוזב את המישרד ועובר לעסקים

פרטיים. את מקומו ימלא ארנון
טיברג, שהוא מנכ״ל התאח־דות־התעשיינים.
במשך
13 השנים שהתפרסם
המדריך בידור ובמה, כיכבו
בשער באופן קבוע צילומי־צבע
של זמרים ובדרנים מפורסמים.
במדריך החרש שייצא בחודש
הבא, יופיע בראשונה צילום של
בניין דווקא. זה יהיה תיאטרון
נוגה ביפו. הבעלים, גיורא
קירשמן, היה זריז, וקנה את
העולם הזה 2725

העמוד שנה מראש במחיר 18
אלף שקל.
בעיר נתניה יש מתיחות
קלה בין מפקד מרחב״השרון משה
פרידמן, לבין ראש העיר
יואל אלרואי. פרידמן כועס
על־כך שראש־העיר כיבד בנוכחותו
פתיחה של בית־קפה,
למרות שהוא פועל ללא רישיון.
לפני כמה חודשים הוזמן אלרואי
לפתיחה של מועדון־ביליארד
מפואר, בבעלותו של צ׳ארלי
אבוטבול, דודה של קזמרת
אילנה אביטל. אלרואי לא
הופיע לפתיחה מפני שלא רצה
ליצור תקדים שראש־עיר מעניק
חסות למקום הפועל ללא רישיון.

שימשו נינקל

שחקן־התיאטרון בן ה ,82-אוחז בידו גלויה משנת 1911 ומתרגם
אותה מרוסית. הגלויה הובאה לקפה ״כסית״ על־ידי אחת מבאות־המקום,
שמצאה אותה ביומן מישפחתי. תחילה ניסה את כוחו בתרגום הכתוב עמיקם גורביץ
(מימין) ,אך הוא התקשה בפיענוח כמה מהאותיות העתיקות שהיו בשימוש לפני המהפכה.

^א י׳ן !1,וו 111,י ^

זהו החלק השני של השיחה שניהלו
ויוית אברמסון עם דודו מופו -
הראשונה בסידרת־שיחות שתנהל
הפסיכולוגית והסכסולוגית עם אנשי
ידועים ומענ״וים. היא הולכת איתם
לראות סרגו על אהבה ומין, ואחר־נ
היא משוחחת איתם על הסרט שר<
ועל המשתמע סמנו. סה הם תושביו
על היחסים בינו לבינה? על מין?
אהבה? על אמת ושקר ביחסים?
ריול א בנ רי, ה עו לםומה

זיוית אברמסון

דודו טופז

הסרט:

סכס, שקרים חידיארטייפ

^וווו

אודי את, כפסיטחגית או
כסכסודוגית, תטעני שאס־שר
לשנות דפוסי־התנהגות.
אני ניסיתי טיפולים. הייתי
חזק מדי. אמרתי: אני
מא וש רבדירה זאת
זיוית: אני רוצה לשאול אותך...
דודו: סליחה, אני רוצה לשאול אותך: אני
יותר מזכיר לך את גרהם או את ג׳ון?
זיוית: אתה יודע מה, זאת בדיוק השאלה
שכרגע רציתי לשאול אותך, ואני אחזיר לך
את השאלה: עם מי הזדהית יותר?
דודו: תראי, את ג׳ון שנאתי. הוא שקרן,
ואני לא רוצה להיות שקרן.
זיוית: אבל הוא מצליחן.
דודו: לא, אני רוצה שיהיה לי מפתח אחד,
כמו לגרהם. באמת, זאת שאיפת־חיי, למרות
שאת רואה את הבית הזה ואת צרור־המפת־חות
הזה.
זיוית: נאמר רק למי שלא ראה את הסרט,

אוהב. שנית — הוא חי עם אשה שאין לו
איתה סכס.
חוץ מזה שהוא עורך־דין, דבר אחר
שבאמת לא הייתי יכול לחיות כמוהו זה
לחיות בשקר עם אשתך. זאת אולי אחת
הסיבות שאני לא מתחתן, זה שאני לא רוצה
להגיע למצב של שקר עם אשתי.
זיוית: וגם לא רוצה לוותר על בגידות,
אמרת קודם. יכולת לא להגיע למצב של
שקר, על־ידי זה שלא תבגוד.
דודו: את יודעת מה, זה מין...
זיוית: ואז צריך לוותר על מה שאבא
אמר, להשכיב את כל הנשים בעולם.
דודו: נכון, לא, אבל יש עוד משהו. גם

,,אני חרז,3
לא נשוי, דא
יוצר יחסים!״
שגרהם אומר ״יש לי רק מפתח אחד, מפתח
של המכונית, אין לי חשק לקחת דירה, כי אז
יהיו לי שני מפתחות.״ הוא בעצם אומר: אני
רוצה קשר צר ככל האפשר עם העולם המציאותי.
דודו:
ואז ג׳ון אומר לו: מכונית יש לך
כדי שתוכל לברוח מהר מכל מקום. והוא
אומר: כן, גם כדי שאני אוכל להגיע מהר לכל
מקום. זה ההבדל בגישה.
זיוית: בעצם יש לו מעט מאוד חפצים,
מעט מאוד רכוש, מעט מאוד קשר עם
המציאות.
דודו: אני הייתי מת לחזור לזה.
זיוית: ואתה אומר שזה מדבר אליך.
דודו: וכשהיא שואלת אותו: איפה הכסף
שלך? הוא אומר מתחת למיזרון. היא אומרת:
זה ייגמר לך. הוא אומר: לא, לא ייגמר לי.
זאת אומרת אני גם מאמין בזה, זה מעניין,
כסף זה כוח.
זיוית: ומעט קשר או חוסר־קשר עם נשים
בעצם. אז אתה אומר שזה מושך אותך. אולי
דווקא מפני שאתה חי אחרת, עם די הרבה
מפתחות, והכסף בטח לא מתחת למיזרון...
דודו: אני בטוח שהצופים בסרט, שראו
את הסרט ואחר־כך הסתכלו עלי, חלק מהם
חשבו שאני מניאק, חי כמו גרהם, בטח מצלם
בווידיאו את הבחורות שבאות אלי ועושה
דברים סוטים כאלה. לא, אני חושב שבי, כמו
בכל אדם, יש שני אנשים. לא הייתי יכול
לחיות כמו ג׳ון בשום אופן. כלומר, נתחיל
מזה שהוא עורך־דין, וזה מיקצוע שאני לא

הגיל עושה את שלו. אין להשוות את דודו של
היום למה שהיה לפני 10 שנים, וגם לא לפני
חמש.
קורם־כל הגיל. כלומר, לא שלי אלא של
הבחורות שאני יוצא איתן. לפני חמש שנים,
בגיל 37־ 38 הייתי יוצא עם בחורות בגיל 18
בלי בעייה, ונהניתי מזה. היום באמת כבר לא.
אז הייתי יכול לחגוג בלי הכרה על עוד
אחת ועוד אחת. היום באמת לא. אני מעדיף
לבחור אותן י בזהירות, והרבה יותר להיות
סלקטיווי.
זיוית: אבל אם אנחנו חוזרים לאפשרות
של נישואין, אז זה היה אומר או לוותר או
לשקר.
דודו: אז לא. יכול להיות שבעוד שלוש־ארבע
שנים. תראי, אני מפגר מכמה בחינות,
אני התחלתי להתגלח בגיל 23 פיסית, פיסית.
זיוית: מה שקוראים ״לייט בלומר״(פורח
באיחור).
דודו: כן, חברים בכיתה התגלחו בגיל ,14
. 15 אני בצבא הייתי משוחרר, לא הייתי
צריך, יכולתי לקום רבע שעה אחרי כולם, לא
התגלחתי. אחרי הצבא, שנה בלונדון, לא
התגלחתי עדיין(למדתי שם) .ורק בגיל 23
התחילה הפלומה.
אז אולי לא רק פיסית, אולי נאמר שהמום־
כמה היא להתחתן סביב שנות וד 30 שלך,
ואני אעשה את זה 10 שנים יותר מאוחר.
זיוית: שאלת הזמן היא אחת. אבל אני
חוזרת למה שאתה אמרת: אני לא רוצה לשקר
לאישתי.

לא הייתי יכול לחיות
כמוהו, לחיות בשקר עם
אשתי. זאת אוריי אחת
הסיבות שאני לא מתחתן.
אני לא רוצה להגיע למצב
של שקור עם אש ת י
דודו: אני לא רוצה לשקר, לא רק לאשתי
— לאף אחד!
זיוית: אז זה אומר: או לא להתחתן, או
להתחתן ולוותר על כל היחסים האחרים. האם
זה נראה בכלל כאפשרות בדימיון שלוי
כי מה שעושים כל האנשים, ואני רוצה
לומר את זה, כי זוהי בעייה כל כף מהותית
ומרכזית בנישואין של היום — מה שעושה
חלק גדול מן האנשים זה שהם כן מתחתנים,
כמו שעשו כל חבריך, הם מתחתנים ויש להם
בבית האשה המדונה והם בוגדים. בבית יש
אשה, שהיא או מנקה את הבית, או גם הידידה
שאפשר לספר לה הכל, ובמקביל הם ממשיכים
באיסוף של בחורות מהצד ומשקרים.
נכון? את זה אתה לא...
דודו: זה לא תמיד ככה. יש גם חברים
שאני מכיר, שאמרו לי שהאשה שלהם היא
הסכם הטוב ביותר שהיה להם. למרות שאולי
זה לא מה שהיה בתחילת הנישואין, אבל זה
עדיין.
זיוית: כן, אבל אני שואלת: מה מכל אלה
נראה לך אפשרות? האם לוותר? אתה אומר
לא לשקר. האם לוותר? להגיד יום אחד: יותר
אני לא אשכב עם אף אשה אחת אחרת, מלבד
האחת הזאת?
אני סקרנית. האם זה נראה לך באמת
כאופציה אפשרית, לך כנציג הגברים
המצליחים, גברים שקל להם לקבל, להשיג
נשים, שפוגשים הרבה נשים? האם באמת
עכשיו — עם יד על הלב, כמו שאומרים —
זוהי באמת אופציה? או שאנחנו תקועים עם
העניין של קשר ללא שקר.
דודו: אנחנו לא תקועים, אנחנו תקועים
בעצם זה שנולדנו לעולם כזה, שבו אנחנו
חשופים לפיתויים, ושבו המטרה הסופית
ברורה ביותר. אנחנו נהיה אוכל לתולעים,
ובזה אנחנו תקועים. כל השאר תלוי בנו.
זיוית: נכון, נתנו לנו את האופציה לבחור
להחליט ולוותר, למרות הפיתויים.
דודו: כן, כל השאר תלוי בנו. ואני הגעתי
למסקנה אחת, ואני חי לאורה כמה שנים, וזה
להיות שלם עם הדרך שבה אני חי באותו רגע,
ועם ההחלטות שעשיתי, ולהצדיק את עצמי.
למשל, כשאבא שלי נפטר, אמא שלי
ייסרה את עצמה הרבה זמן במחשבה שאולי
היא היתה יכולה לעשות יותר למענו. לקחתי
אותה לשיחה רצינית ואמרתי: תראי, אם יש
חיים אחרי המוות או אין אנחנו לא יודעים.
אבל בטוח שאנחנו מכירים את החיים האלה.
את צריכה לחיות עוד 40 שנה(כשהוא נפטר
היא היתה בתחילת שנות וד 50 שלה) ורצוי
שתפסיקי לייסר את עצמך.
כמו שמילן קונדרה אומר בקלות הבלתי־נסבלת
של הקיום. הוא אומר שם שהדבר
העצוב בחיים הוא שאין זמן לניסיונות, כי
כשאתה עושה ניסיון, הזמן עובר. אתה יכולת
להגיד בדיעבד: הייתי צריך לעשות ככה,
אבל הזמן עבר מאז, ודברים קרו מאז. תלמד
את המצב החדש, תכיר את האופי של עצמך,
תהיה שלם איתו.

מכל הדמויות בסרט, הכי לא אהבתי את
האשה הנשואה.
זיוית: למה?
דודו: כי היא חיה בשקר מוחלט, היא...
זיוית: איך? זה מאוד מעניין אותי, אני
לא רואה אותה כחיה בשקר. אני התרשמתי

בסך הכל כל מה שצריך
לעשות וה לרדת לרחוב,
או לט ייו;־ת, לשבת ,
ובעיקר ענ 1נתוני־פתיחה
כמו שלי, אתה מסודר.
אני לא בודד בעיר הזאת

שהיא זאת שלא משקרת. מעניין אותי מאוד
למה אתה מתכוון?
דודו: לא סבלתי אותה. תראי, זה שהיא
מרובעת זה כבר נגד הכיוון שלי. היא
צדקנית. היא חיה בשקר, לטעמי האישי.
תראי, אם לסרט קראו סכס, שקרים
ו1יד־ארט״פ. אז הסכס זאת סינתיה, השקרים
זה הבעל, ג׳ון, והווידיאו־טייפ זה גרהם.
האשה בסוף שילבה בתוכה את הכל. בסוף־
בסוף הסרט היא הופיעה בווידיאו־טייפ. היא
שיקרה והיא עשתה סכס.
זיוית: היא לא שיקרה.
דודו: היא לא שיקרה. נכון.
זיוית: למה אתה אומר שהיא שיקרה?
דודו: כן, אבל היא היתה קשורה למילה.
זיוית: היא לא שיקרה. אני רציתי לשאול
על זה. הייתי סקרנית איך גברים רואים את
זה, בקטע שבו היא שואלת אותו ״תגיד, יש

לך רומאן מהצד?״ והוא אומר לא. והיא
לוחצת.
עם מי הזדהית? על מי כעסת?
דודו: עליו.
זיוית: אז למה אתה עכשיו אומר שהיא
משקרת? היא שם אמרה לו, אתה יודע...
דודו: כעסתי עליו כמו שאני כועס על
עצמי כשאני משקר, ויחד עם זה הבנתי אותו.
זיוית: הבנת אותו?
דודו: מה הוא יכול להגיד לאשה כזאת?
זיוית: למה לא את האמת?
דודו: כי כל העולם שלו היה מתמוטט.
זיוית: לא, באמת, אם הוא היה מקשיב
לה, מפני שהיא אמרה לו — ואני חושבת
שהיא ביטאה מה שהרבה נשים מרגישות —
היא אמרה: אתה לא יכול לתאר לך כמה רע
אני ארגיש אם יתברר לי ששיקרת. היא
אומרת: אם אתה עשית את זה, בגדת בי, זה
לא־נעים, אבל אני יכולה לחיות עם זה. אבל

אם יתברר לי ששיקרת, אני ארגיש עם זה רע
מאוד. היא חזרה על זה כמה פעמים.
אני חושבת שהיא מבטאת משהו שהרבה
נשים מרגישות, את הרצון לאינטימיות, עם
הנכונות לשלם את המחיר של האמת, גם
כשהיא לא נעימה. אינטימיות — זאת
אומרת לדעת מה קורה לנו. אז היא יושבת
ואומרת: יש לך רומאן? יש או אין? והוא
משקר. ואתה הבנת או תו והיא הרגיזה אותך.
זאת אומרת לך יש התחושה כאילו אי־אפשר
לומר את האמת, למה? מפחד?
דודו: אולי מפני שהוא חי בשקר.
זיויוג: מהנשים שעושות סקנדלים? ממה
הפחד? מהסקגדלים?
דודו: נכון, מאלה, הנשים שעושות סקנדל.
כן, נכון, נורא פשוט.
ייוית: אשה מתחילה לעשות היסטריה,
צורחת?
דודו: כן, היסטריה זה דבר נורא.
זיוית: מזה רוצים להימנע?
דודו: כן.
זיוית: אבל לא מוכנים בשביל זה לוותר,
שוב ושוב אני חוזרת. כי הלא אפשר גם
להימנע מזה על־ידי שלא לעשות את הדבר.
דודו: בסרט במיוחד זה בא לידי ביטוי.
ברור שהם לא שוכבים כבר, ואם כן שוכבים,
זה אוי ואבוי לסוג הסכס הזה. כלומר, לו
בעצם היתה לגיטימציה מסויימת.
זיוית: הפחד של הגברים מההיסטריה
שהיא תעשה, ואתה אומר יש לו גם לגיטימציה,
מפני שהם לא שוכבים.
דודו: טוב, שם זה היה מאוד בולט, האשה
הזאת, הסרט מתחיל מהקטע שהיא אצל
פסיכיאטר, והיא פשוט מספרת, שכבר אין
להם סכס.
זיוית: נכון, ומה בדבר אפשרות אחרת
לגשת לזה, למשל לשאול אותה: תגידי, למה
אנחנו לא שוכבים, מה קורה כשאני נוגע בך,
אני מרגיש שאת לא רוצה — במקום ללכת
לאחותה. גם זאת יכולה להיות אפשרות,
להתמודד עם זה שלא שוכבים. האם
האפשרות היחידה היא תיכף — כמו שאתה
השתמשת קורם במילה ״נאלצת״ לחפש
בחוץ? זאת אומרת, אם לא מתקיים כל מה
שרצו, אז צריך ללכת לאחרת?
להשקיע בתוך הזוגיות זה כאילו לא
אופציה. מה זה, אופציה מעייפת?
דודו: מעייפת. הפיתרון הקל הוא מה
שהוא מצא.
זיוית: זאת אומרת, הזוגיות צריכה להיות
מושלמת מלכתחילה. אני פשוט רוצה רוצה
לומר את זה, כי מדובר כאן בציפיות כל־כך
אבסורדיות של גברים, וגם של נשים, שהכל
צריך להיות שם, ומייד זה צריך להיות מין
נהדר, וידידות נהדרת, ואז אני מוכן שלא
לשכב עם אחרת.
דודו: תראי, ביניהם לא היתה גם ידידות.
אני חושב שמה שהיה ביניהם זה בלוף.
זיוית: כלום לא היה, כן.
דודו: ראית בארוחת־הערב שם על מה הם
דיברו — על מלח, את ממליחה את האוכל
יותר מדי, את לא ממליחה את האוכל. למה
שהם הגיעו זה מה שאיליה קאזאן, בספר שלו
ההסדר, אומר: יש אשה וגבר שביניהם יש
הסדר פאסאד חיצוני נפלא, ובפנים אין שום

יבי•
טופז בתחרות־יופי
,חושבים שאני מאניאק כם 1נרהם

זיוית: לסיום השיחה שלנו אשאל אותך
על סיום הסרט. סיום שיש בו איזו אופטימיות,

—ייי — 23

בכל מערמת־היחסים שלי
בש נת ייםהאחרונות ,
כשלבחורה היתה דירה,
הייתי ישן איתו־ שם, יותר
מאשר ר;יא אצלי. הרבה
יותר שיו[ לגבר הישראלי
(המשך נועמ 1ד )23

במהלן־ השיחה נפתח ד 1ד 1טופז יזתי
1י 1תר 1מתנדה באור שמה לגמרי מזה
שם הוא נראה בדרך כלל, כבדרן
!בנש־־שעשועים. מטרידזת אוחז
בעיזת־יסזד: האם אפשר רחי 1ת מבוי
״ובגזר״ בבת־הזוג? היתבנז יחסים ביגז
וביזה בוי ושקר? האס צריכים
ושקר, האס מזתר ושקר? זזיזית
אברמסזן שואות: האם יש רק שתי
אופציות -ונתק את היחסים אז
ישחר? האם אי־אפשר פשונו
והימנע מובגוד?

כאילו אפשרי קשר שכולל אינטימיות,
קירבה, אמת, מגע פיסי, הכל ביחד, האם זה
אפשרי?
דודו: זה אפשרי, כן. להבדיל, כמו בסרט
ד״חיד וליוה שהיה לפני הרבה שנים, ששני
אנשים פסיכיים, או מה שהם היו שם,
מאושפזים בבית־חולים לחולי־רוח, מצאו
אחיזה אחד בשני, הוא מצא בה את האהבה
האפשרית הבאה, והיא מצאה בו את הגילוי
העצמי. זאת אומרת, היא העזה להיחשף
לפניו, כמו שלא עשתה לפני כן, או יותר נכון
לפני המצלמה שלו, שזה תמיד כלי חזק
מאוד.
זיוית: גם שם היתה מצלמה? אני לא
זוכרת.
דודו: לא שם. תראי...
זיוית: טוב, אתה נותן לי רעיון, אני
אצטרך לראות את זה.
דודו: אני מתאר לי שאילוצים חיצוניים
משפיעים על יחסים. למשל, אם אני נמצא
בניו־יורק — ויוצא לי להיות שם לעיתים
קרובות — ושם אתה בודד מאוד, אם אתה
בלי בת־זוג קבועה. לעומת תל־אביב, שבסך־
הכל כל מה שצריך לעשות זה לרדת לרחוב
יהודה־המכבי, או לטיילת, לשבת, ובעיקר עם
נתוני־הפתיחה שלי, אתה מסודר, אפילו
מסודר לשיחה, לא חייב להיות מסודר לסכם.
אבל אתה לא בודד בעיר הזאת. אני לא בודד
בעיר הזאת.
בניו־יורק האילוצים החיצוניים גורמים
לך. ובאמת, כשאני נמצא שם, בדרך כלל —
לא בדרך־כלל, תמיר — אני מוצא מישהי
ויוצא רק איתה וכל מיני דברים פיסיים, כמו
המרחקים העצומים שאתה צריך לעבור, אתה
יכול לקבוע עם מישהי שגרה בקווינס ואתה
גמור עד שתגיע אליה. לא, יותר נוח, הנוחיות.
דרך
אגב, קראתי מחקר על זוגות שמתחתנים.
האחוז הגבוה ביותר הוא בין שכנים. לא
בין תלמידים באותו בית־ספר, ולא באותה
חברה, אלא שכנים. הנוחיות מאוד עוזרת
בעניין הזה. ואנחנו מחפשים נוחיות. אני בכל
אופן.
זיוית: כן?
דודו: כן.
זיוית: זה אולי עוד גורם, שבגללו לא
כל״כך נוח להכניס עוד בן־ארם, לאותו הבית,
לאותה המיטה.
דודו: נכון, הנה, עובדה, גם בכל מער-
כות״היחסים שהיו לי בשנתיים האחרונות,
כשלבחורות היתה דירה משלהן, הייתי ישן
איתה שם, יותר מאשר היא אצלי. הרבה יותר
נעים לגבר הישראלי, או זה שאוהב קצת פינוק,
לגור אצל האשה. אני הייתי מביא הביתה
מיצרכים שהיא תבשל, הייתי מתפקד יפה
מאוד, וזוכר את זה שהיא נותנת. אבל היתה
מעין אסירות״תודה על זה שאשה זה בית.
כשאתה בא לבית, והבית מסודר, זה הרבה
יותר נעים, לא רק מסודר.
זיוית: אני חושבת אבל שאולי זה לא רק
שאשה זה בית, אלא שהיא לא תבוא אליך.
דודו: שהיא לא תבוא אלי, כן.
זיוית: כי זה דורש כל מיני הסתגלויות
וליכלוכים.
דודו: זה דורש ויתורים, הסתגלויות, כל
מיני טלפונים שמגיעים, ואתה שומר אותם
כאופציה לטווח רחוק. רצוי שהיא לא תהיה
בסביבה כשהם קורים.

זיוית: זאת אומרת, בלי מחוייבות, ואז
לא כדאי לגור ביחד.
דודו: אני רוצה לחזור רק על דבר אחד.
למרות שדיברנו על סכס ועל הסרט ועל
דודו, אני רוצה לחזור למה שבאמת בנפשי,
וזה שאמנות מסוג זה, הסרט הזה ומחזות מסוג
זה, יכולים להיעשות בישראל. אני בטוח
שאיזה יהודי היה מעורב גם שם בעשייה. ואם
אני אעשה משהו בקרוב, סרט, זה יהיה בכיוון
הזה של יחסים בין אנשים ולחדור לנישמתם,
כולל החיטוט הזה שאני רואה אותך בטלוויזיה,
וזה מרתק. אני לא יודע אם שמעת, הייתי
מגיש תוכנית צישרי־לילה משוחחות.
זיוית: לעיתים קרובות, או מדי פעם.
דודו: כן.
זיוית: כבר לא?
דודו: יכול להיות שאני אחזור לזה, זה
מעניין, זה בכל אופן מעניין אותי.
זיוית: זה היה מעניין מאוד. אני מאוד
נהניתי, עשית את זה יפה מאוד.
דודו: כן, ואני לא מומחה בתחום, בסו״
הכל מאזין. יש עוד סרט שרץ עכשיו, שאולי
יהיה הסרט שתלכי אליו עם המרואיין הבא,
ונתנו לו שם רע בעברית, ללכת שבי אחריך,
עם השחקן־הבדרן מם׳ 1בארצות־הברית
היום, רובין ויליאמס, בקולנוע נח. ושם גם
מדובר על מערכות־יחסים בין אנשים, על
אמת פנימית, לא בין גבר ואשה, אלא בכלל,
כתיאוריות־חיים, על זה שצריך כל רגע
להשתנות, על זה שלא לקבל מוסכמות, אבל
כמו יונתן ליווינגסטון, לעוף למעלה בעזרת
האמונה שלך, על־פי החוקים שאתה שם
לעצמך.
אז אם בשיחה הזאת אמרתי דברים חריגים,
או נועזים, אני בטוח שכך זה כל אחד שצפה
בסרט, שיקרא את הכתבה, שמדבר איתך,
אנחנו כולנו. וככל שאתה יותר משכיל, אתה
יותר דפוק. וככל שאתה יותר חכם, אתה יותר
מתלבט. זה הולך ככה, אין מה לעשות.
הטיפשים לא מתלבטים והבורים מאושרים
תמיד. כל אחד יש לו בעיות.
לדוגמה, שוב, יש לי חבר שאני יודע שהוא
הומו, חבר, לא־חבר אלא גבר שאני מכיר והוא
במיקצוע. אני יודע שהוא הומו, ולי זה לא
משנה באופן אישי. זאת אומרת, אני יכול
להעריך את הראש שלו, את הכישרון שלו.
אבל הוא מתעלם מזה, מכחיש את זה, הוא גם
נשוי, הוא אב לילדים, והוא חי בחוסר־יושר
פנימי, וזה יוצא החוצה בכל מיני דברים
שמונעים ממני להיות חבר שלו באמת, שמונעים
ממני — אילו היתה לי את האפשרות
לכך — מונעים ממני מלתת לו תפקיד־מפתח
במדינה הזאת, באיזה שהוא תחום.
מפני שהדבר החשוב הוא שאנחנו הולכים
לגמור בתור אוכל לתולעים. הדבר החשוב
הוא להיות שלם עם הדרך שאותה אתה נוקט,
ולא לפגוע באחרים באותה דרך. להיות שלם
עם זה, כי אין מה לעשות. אולי את,
כפסיכולוגית, או כסכסולוגית, תטעני
שאפשר לשנות דפוסי־התנהגות. אני ניסיתי
טיפולים. הייתי חזק מדי. אמרתי: אני מאושר
בדרך הזאת.
זיוית: למה אתה צריך לשנות? מה אתה
צריך לשנות? אפשר לשנות, אבל השאלה
היא לשם מה?
דודו: תראי, עובדה שאני בכל אופן חריג,

ממה לפחד? מהנשים
שעו שות ס קנ דלי ם?
נכו ן. מאלה. הנש ים
שעושות סקנדלים. כן.
נכוו , 1נורא פשוט 131 .־
ההיסטריה זה דבר נורא

לפני חמש שנים, בגיל 37־,38
הייתי יוצא עם בחורות בגיל
18 ונהנה מזה. היום כבר לא.
הגיל עושה את של .1אין
להשוות את חדו של היום
עם דודו של ! 3עם
זיוית:

באיזה מובן אתה מתכוון? שלא

נשוי?
דולו: לא רק שלא נשוי, אלא גם לא יוצר
מערכת־יחסים ארוכת־טווח אמיתית, והופך
להיות יותר ויותר...
זיוית: קודם כל, אם אמרת ,820 איך
אמרת? 820 אלף?
דודו: תראי, ה־ 820 אלף זה מיספר
סנסציוני, אבל בינינו...
זיוית: זה מיספר האנשים שלא יוצר קשר
רצוף להרבה זמן, נכון? אז אתה לא כל כך
חריג.
דודו: כן, אבל המיספר הזה הוא לא־נכון.
הוא נכון, אבל אם צריך לחשוב, קודם כל
מדובר מגיל ,21 אז בגיל 21 עד גיל ,28 בוא

אומרת, בסך־הכל בנו, בעיקר בישראלים, יש
המון המון ביקורתיות כלפי הזולת. כמה
פעמים נהג בכביש צועק לשני ״איך אתה
נוסע״? הרי הוא ברמזור. הבא יתנהג כמו זה
שהוא צועק עליו. וזוגות שבוגדים זה בזה.
והגבר אומר לי ״תתחתן, זה טוב, אתה לא
יודע מה אתה מפסיד,״ ואלה חברים שלי.
ואנשים שלא אוהבים את האשה שאיתה הם

ס מי פ סיו * ממיסי;

01* 10 013

18831 0 111 83

*י * •יי 130מ סז ד דג דג

להגיד לה: את כל־כך טובה, אז אני אראה לך
כמה אני רעה וכך אני אנצח, אני אנצח אותך
בתחום שבו את חלשה, שזה בלהיות זונה, אם
תרצה, בלהיות מפתה. ואני עוד אפתה את
בעלך במיטתך, ובדרך כזו אני אחזיר לך. אני
חושבת שהיתה פה התחרות בין אחיות במידה
רבה, יש כאן התחרות בין הגברים והתחרות
בין הנשים, שמשחקת תפקיר מאוד חשוב.

בכלל קיימת האופציה של קשר זוגי מספק
בשביל הדור שלנו, עם כל הנתונים ששמענו
כאן בשיחה ובסרט?
עם החלוקה של הנשים למדונה ולזונה,
לאלה שאפשר לדבר איתן על הבעיות ולאלה
שאפשר לעשות איתן סכס?
עם זה שאנחנו רוצים כל־כך הרבה מהחיים,
רוצים לענות על כל הצרכים שלנו,
רוצים לתפוס כל־כך הרבה, מפני שהרי אנחנו
נגמור כמזון לתולעים, ולא מוכנים לוותר על
שום ריגוש ועל שום סיפוק, כאשר חלק חשוב
מהסיפוק והריגוש הגברי הוא הכיבוש?
עם המשימה של דודו להשכיב את כל
הנשים בעולם והעובדה שזה מתחבר להצלחה

סקס, שוס וויואו ט״פ

עם: ג׳״מס ספיידר

*•0 ), 1*11$ 1111111110

]פוס המשחק קאן [1383 אנדי ממדואל 183 ,גלגו, רו1ה סאן ג׳יאקמו

אן, סינתיה, גרהם וג׳ון בסרט
מי קחשה, מי קך שה?
נגיד שזה עדיין לגיטימי, לפי דעת החברה,
להיות לא נשוי. ושם נמצאים חצי מיליון,
מתוך 800 האלף.
בגיל מסויים זה כבר הופך להיות ...בסר־הכל
חז״ל לא היו טיפשים, היו חכמינו למרות
שז״ל, והם טענו שהאדם בגיל 18 לחופה. אז
תוחלת־החיים היתה קצרה יותר, בוא נגיד,
אבל אם אתה שלם עם הדרך שבה אתה חי,
אתה תוכל גם לשכנע אחרים שאתה ...זאת

חיים, או לא מעריכים אותה, וממשיכים. אז
אם אני שלם בדרך הזאת, זה העיקר.
אני חושב שמכולם — בסרט, כמובן —
גרהם היה הכי שלם בדרך שבה הוא חי.
סליחה, לא, אני חושב שסינתיה. סינתיה
היתה שלמה.
זיוית: פה אנחנו חלוקים. אני חושבת
שסינתיה, האחות ה״מינית״ ,הקדישה את כל
האנרגיה שלה להתנצחות עם אחותה, כדי

דודו: אבל אם ייעשה המשך לסרט הזה,
בעוד 20 שנה, אז ג׳ון הוא בן ,60 וכולם יהיו
בסביבות גיל ה־ 60 שלהם, או ה־ 50 או ,60
סינתיה לא תהיה נשואה.
זיוית: אני לא בטוחה, לא הייתי חותמת
על זה.
דודו: מי יתחתן איתה?

זיוית:

אולי אפשר לסיים בשאלה: האם

אצל גבר, להצלחה, לסטאטוס, ואולי לא רק
אצל גבר?
ועם כל זאת אנחנו רוצים גם להיות
מוסריים וטובים וישרים ולא־שקרנים?
ועם כל זה אנחנו חולמים על הקשר השלם,
האמיתי, המספק, שיהיה גם זה וגם זה וגם
הכל וגם לא.
האם יש בכלל אופציה כזאת, או שזאת
פנטזיה?

המהפכה והאהבה לילה של אהבה (טיילת,
תל־אביב, ארצות־הברית/יוגוסלביה)
-זהו
עוד מינשר פוליטי הנושא חותם מובהק של
דושאן מאקאבייב והבוחר לעקוץ בחדווה
במקום לדקור למוות. ולכן, מי שמחפש כאן את
מאקאבייב של שנות ה־ 60 המאוחרות -אמיץ,
מורד, חדשן -יתאכזב. מי שאוהב את הראש
המשוגע, ההתפרעות החזותית הציבעתית וה*
ליצנות האינטליגנטית והמבריקה שלו -
ישתעשע.
טבטלנה וארגה, מהפכנית צעירה ויפהפיה
בשנות ה־ ,20 חוזרת למולדתה, נסיכות ואלד״
היים הדימיונית, אי״שם במרכז־אירופה, כדי
להתנקש ברודן החדש. ברכבת היא פוגשת את
אבנטי, שוטר שבא לאסור את כל הטיפוסים
הפרובלמטיים העשויים להפריע את מנוחת הציבור
ושלל טיפוסים אחרים המחכים לה בבית,
ביניהם אמה ההדוניסטית העליזה, כריס״
טופד, הדוור המאוהב בה ללא תקנה, השרת
תדריך חובה לראות
תל־אביב: סיפור קצר על

מהפכני־ואלדהיים: עשו אהגה
המאלף אותה ואת הסוסים באותו הלהט, לילי
סאחר, המורה המרובעת ומפקד המישטרה,
המתגאה בהתרת פשעים בטרם התבצעו. בקיצור,
אוסף משמעותי לגבי מדינה קטנה המחפשת
מהפכה, כשכל אחד מונע למעשהו הפוליטי
הנאור על ידי מופרעותו הקטנה והאובססיווית.
נראה כאילו נטל מאקאבייב את רעיונותיו
ממיסתרי האורגניזם, הישרה אותם במים
והוסיף סוכר, כדי לקבל קציפה סכסית ביותר.

בולנו
>הוד>ם
שנות חסנדוויך

לנגמן ופשוניאק: סימפסיה ליהודים
הידידות שמתפתחת ביניהם נדונה לבישלון
וזה גם הלקח שבסרט, שכן היחסים האמיתיים
והחמים יכולים להיווצר רק עם מישהו ״משלנו״
,המבין ומרגיש את הלב היהודי, וזהו וויטק
פשוניאק, השחקן הפולני המופלא, המגלם
דמות של סמרטוטר גלותי בעל לב זהב, המאמץ
את הגיבור הצעיר ומעניק לו בית.
שנות הסנדוויץ׳ עם אישיותו הכובשת של
פשוניאק מעניקות סצינות של חום ועליצות.

השישי מתוך עשרת הדיברות לפי
קז׳ישטוף קישלובסקי הוא סיפור
על מוסר ואהבה, חסד והקרבה. טו־מק
בן ה־ 19 מאוהב נואשות במגרה
שכנתו שבעת החיים והניסיונות.
הוא עוקב אחריה בעזרת מישקפת,
נוסח החלון האחורי של אלפרד
היצ׳קוק, ומשהוא חושף את עצמו,
הוא זוכה ללעגה של האשה האהובה
עליו. לאט־לאט היא לומדת
להכיר את משמעותה האמיתית

* * סכס, שקרים ווידיאו־טייפ
(צפון, ארצזת־הבריח, מוצג
גם בחיפה זביחשלים) — תרגיל
מבריק בשיחות מלוכלכות בין פר;
קליט מיוחם, אשתו הצוננת, גיסתו
; המתירנית וידידו האימפוטנט הכד
; ראיין נשים על חוויותיהן המיניות.
:הכימאי, סטיבן סודרברג הצעיר,
!מצייר תמונה מאלפת של מוסר
1שנו ת ה־.90

כוכב עולה (יום רביעי 22 ,בנובמבר, בשעה )22:05
סאטירה על עולם הבידור האמריקאי. אמרגן צעיר ושאפתן מבקש לגלות ולטפח כוכבים, אבל בכל פעם שהוא מניח
ידיו על סחורה טובה, היא ניטלת ממנו על-ידי שועלים
ותיקים ומנוסים יותר. ריי שארקי מרשים בתפקיד הראשי
וטיילורד האקפורד חותם על עבודתו הטובה ביותר
כבימאי, למרות קצין וגינטלמן שעשה אחר-כך.
מזימות (יום שישי 24 ,בנובמבר, בשעה - )22:30
סירסו האחרון של אלפרד היצ׳קוק הוא מותחן סאטירי
המצטיין בכל ההברקות של האשף הזקן, בתוספת של חיוך
סרקסטי המופנה לכיוון הדמויות ואל הקהל. שני זוגות,
אחד של הרפתקנים שלומיאלים, השני של פושעים מיק־צוענים,
רודפים אחרי חבילת-יהלומים שהסתירו במקום
כל־כן גלוי לעין, עד שאין איש יכול לגלותם. ברוס דרו
וברברה הריס הם הלא-יוצלחים, ויליאם דיויין וקארן בלק
הם בעלי-הניסיון.
נשיקת הרוצח (יום שני 27 ,בנובמבר, בשעה
- )23:30 סירטו השני של סטאנלי קובריק, שאותו עשה
עדיין עם כסף שהביא מן הבית. הוא כתב, צילם, ביים וערף
תרגיל ק טן ומב ריק במתח, סיפור על מ תאגרף עולה

המתאהב בפקידה שהיא פחות תמימה מכפי שהיא מעמידה
פנים. בסצינת השיא בסרט, שבה הוא נאבק עם רוצח בתוף
בית-מלאכה לייצור בובות חלון־ראווה, יש הרבה מן ההברקות
החזותיות שהופיעו בסרטים מאוחרים יותר. חובה
לחסידי קובריק.
*** אשת השנה (יום רביעי 29 ,בנובמבר, בשעה
- )22:05 הראשון ואולי גם המוצלח שבין הסרטים המשותפים
לצמד קתרין הפבורן וספנסר טרייסי. תסריט שנון, של
רינג לארדנר ומייקל קאנין, משדד בין בתו של דיפלומט,
כתבת פוליטית בעלת יומרות חברתיות גבוהות, לבין כתב
ספורט שורשי ועממי, שאין ביניהם שום דבר משותף בחיים,
מלבד עצם העובדה שהתאהבו ונישאו זה לזה. הנישואין
עומדים כמובן על כרעי־תרנגולת, לולא היו חוקי הוליווד
הרומנטית מכתיבים התפתחות אחרת. בימאי הסרט הוא

ג׳ורג׳ סטיבנס.

פה קביי
הכלב
?ורנד והוץ׳(רב״חן, תל*
אביב, ארצות־הברית) 4
מישהו אמר פעם, ואי־אפשר
שלא לחזור ולצטטו, שאסור לשחק לצד
ילד או בעל־חיים, כי הוא יגנוב לך את ההצגה.
במיקרה זה משתלט כלב על הבד ומזלו של תום
(ביג) הנקס, המשחק לצידו, הוא שהוא נראה
מאז ומתמיד כמו לד, ועם בייבי-פייס שכאלה
רק הוא יכול לעמוד כשווה מול הכלב.
אחרי צפייה בסרט, שהוא אחד מלהיטי-
הקופה ההיסטריים בארצות־הברית, אין עוד
ספק. חמוד או לא חמוד, הנקס מאבד את
ההצגה למיסטר הוץ־ ,כלב מסטיף צרפתי(ראה
תעודות) שבמציאות עונה לשם ״ביסט״(ברור
למה).
אין טעם לפרט את העלילה, שכן אין שם
הרבה פרטים שיש בהם איזה שהוא הגיון. אבל
רק נציין שהעניין הוא בשוטר חוקר, כפי שמגדיר
את עצמו הנקס ורוד־הלחיים ותכול-העי-
ניים, המשתעמם נוראות מחוסר-הפשע בעיר-

תל־אביב:
סיפור קצר על
אהבה (לב, פולין) — הדיבר

סירטי קולנוע בטלוויזיה

(דימ־

גוף, תל־אביב צרפת) -
הסיפור המקורי נכתב
על-ידי סרז לנץ. העיבוד הקולנועי נעשה על־ידי
זיאן־פול גרינברג בשיתוף של הבימאי פייר
בוטרון. השחקו הראשי, תומס לנגמן, הוא בנו
של הבימאי קלוד ברי. מי שקרא את הנובלה
ועקב מעט אחרי עבודתם של השותפים האחרים
(גרינברג כתב מחזה על נשים יהודיות
במתפרה אחרי המילחמה) יבין שבסיס העניין
הוא יידישקייט. וזה לא כל־כך רע בעיקרון, כי
בעיתות אינתיפאדה אלה מי יזכיר לעולם
שהרודף היה פעם נרדף.
הסיפור, כנראה, אוטוביוגרפי, נסב על השנים
שהשפיעו על חייו של הגיבור, מי שעזב את
פאריס בהיותו ילד וגודל על-ידי מישפחה בכפר
בשעה שהוריו נשלחו למשרפות. הוא חוזר
לביתו ומוצא זרים שהתנחלו שם. אין לו אח
ורע בעולם החדש והמנוכר, לבד מנער, גוי בן
גילו, הנותן לו דמי-נסיעה וספר בהשאלה. אבל

אהבה, לילות כביריה, הבהלה
לזהב, סכס, שקרים ווידיאו־ט״פ,
בולל המילחמה ההיא, הלזאפופין,
קפה מדד, היא לא יכולה בלי זה.
חיפה: קפה בגדר, סכס, שקרים
ווידיארט״פ, הלזאפופין.
ירושלים: סכס, שקרים 11 ידי־ארט״פ,
לילות כביריה.

הרוחות, אחת מדמויות־המפתח של
פדריקו פליני. שחקנית־רקדנית
מופלאה זו מגלמת את דמותה של
יצאנית קטנה, שפגעי החיים כולם,
הנוחתים עליה בקביעות, אינם
מצליחים להכניע את האופטימיזם
שלה ואת עצם האושר לגלות
שאחרי הנפילה היא שוב בחיים.
הלזאפופין (פריז,
ארצות־הברית, מוצג גם בחיפה)
י — קומדיה ישנה ומטורפת משנת
, 1941 שהכל קורה בה בלי התראה
מוקדמת. הגיבורים עוברים מעלילה
לעלילה, שולפים בדיחות מן
המותן ומלגלגים בהנאה על תע־שיית־הקולנוע.
מוצר יחיד במינו,
שגם הבימאי ה״ס פוטר לא חזר
עליו מעולם.

בימאי ספוטיסוודי וכלב הוץ י: מי נובח
מגוריו, וכמעט ועוקר לסקראמנטו, כדי לחפש
אקשן, עד שהוא מוצא אותו אצלו בבית, כשיום
אחד מתגלה ליד המזח מעטפה ובה זרוקים
8000 דולר, ולמחרת זרוקה בסביבתם גם גוויה.
הכלב, מתברר, הוא העד היחידי המסוגל
לזהות את הרוצח והסרט כולו הוא פרשת ההיכרות
בין השוטר לחיה בעלת פני-האנוש. מי
שחובב את ידידו הנאמן ביותר של האדם יזיל
הרבה ריר. לאחרים יראה הסרט אווילי לטדי.

של האהבה. סרט הממעיט במילים
ומשתמש בתמונה בעוצמה רבה.
השחקנים גראצינה שאפולובסקה
ואולף לאפושנקו עוזרים לקישלו־בסקי
ונעזרים במוסיקה הנפלאה,
המדגישה את אווירת העגמומיות
המלווה את עשרת סיפורי־המוסר
של הבימאי הפולני החשוב ביותר
בין הבימאים הפועלים היום
באירופה.
לילות מכיריה (לב.
איטליה, מוצג נם בירושלים) —
ג׳ולייטה מסינה בדמות היסוד שהתפתחה
יותר מאוחר לג׳ולייטה של

* * היא לא יכולה בלי זה
(אל1בי, ארצות־הברית) — רעיון
חכם להחזיר אל המסך את סירטו
הקודם של ספייק לי, לקראת הקרנת
סירטו החרש עשה את הדבר
הנכון. ואם אכן יחודשו המסך
ומכונות־ההקרנה בקולנוע ותיק
זה, שהפך באחרונה למיקרה־סעד
בשל זיקנתו הרעועה, הרי אפשר
:יהיה לברך פעמיים. זהו בלי ספק
סירטו הטוב ביותר של ספייק צי,
:בי מ אי שחור בעל ראש מקורי. ן

ינדנד, פיינדו
העולם הזה 2725

כך זה קרה:
ישראל חתמה על הסכם, בתיווך בינלאומי, שבו מילאו
האמריקאים תפקיד מרכזי.
בהסכם זה נקבע כי ייערכו בשטחים הכבושים בחירות
חופשיות, שבהן יוכלו להשתתף כל הכוחות הפוליטיים, וביניהם
אש״ף. על הפרלמנט שייבחר יוטל לחבר חוקה חדשה
למדינה, שתיקרא פלסטין, ולהרכיב את ממשלתה — כל זה
ברוב של שני שלישים.
(בד־בבד גם הסכימה ישראל להוציא את כוחותיה מרצועת־הביטחון
בלבנון, בתנאי שגם הסורים ייצאו ממנה).
בשבוע שעבר נערכו הבחירות. אש״ף, בהנהגת ׳אסר ש פאת
השיג רוב של ,57.33$פחות משני שלישים. לכן יהיה
זקוק לקואליציה עם אחת המיפלגות האחרות, כדי לחוקק
חוקה ולהרכיב ממשלה. יותר מ־ 95$מבעלי זכות־הבחירה
הצביעו.
אין ספק שערפאת יהיה נשיא המדינה החדשה.
נציג האו״ם, שפיקח על הבחירות, ציין את הסדר המופתי
שבו התנהלו הבחירות, שנתנו, לדבריו, דוגמה בדמוקרטיה
לעולם כולו. לא היו שום תקריות, למרות שחזרו למדינה
רבבות מאנשי אש״ף, שהוגדרו עד כה על־ידי ישראל כמחבלים.
בקרב
הסתנחלים בשטחים הכבושים שוררת מבוכה. הם לא
החליטו עדיין איך לנהוג — האם להישאר כאזרחים במדינה
החדשה, או לעבור לשטח ישראל.
ממשלת־ישראל עצמה משלימה עם ההתפתחות, ונראה כי
תשתדל לחיות עם המרינה החדשה ביחסים של שכנות טובה.
הכל מצפים שגם אש״ף ישתדל לקיים יחסים טובים עם
ישראל.
--די מיון פרוע? זה לא יכול לקרות? זה לא יקרהלעולם?
ובכן, זה באמת קרה בשבוע שעבר. לא כאן, אלא בדרום
יבשת אפריקה.
התיאור נכון בדיוק. אלא שאת המילים המודפסות בהדגשה
יש להחליף כך: ישראל — דרום־אפריקה. השטחים הכבר
שים — דרום־מיזרח אפריקה. אש״ף — אירגון סוואפ״ו
(ראשי־התיבות באנגלית של אירגון החרות של דרום־מיזרח
אפריקה) .פלסטין — נאמיביה. לבנון — אנגולה. סנרים —
קובאים. אסר ערפאת — סאם נוג׳ומה. מחבלים — טרוריסטים.
המתנחלים — האירופים בנאמיביה, רובם צאצאי המתנחלים
הגרמנים שכבשו את הארץ לפני 105 שנה, ודרום־אפ־ריקאים.
ררום־אפריקה כבשה את השטח מידי הגרמנים במיל-
חמת־העולם הראשונה.
זה קורה לעיני העולם כולו. אין איש בר־דעת שאינו עורך
השוואה אוטומטית בין מאורעות אלה ובין מה שצריך לקרות
בשטחים הכבושים שלנו. וכל ההכרזות הרמות של ממשלת־ישראל,
שזה לא יקרה בשום פנים ואופן, לעולם־לעולם —
שוות כקליפת־השום מול דוגמה חיה זו.

חדרים ריקים
מחשבה ביום ה־ 30 למותו של דן בן־אמוץ: אין דן בן־אמוץ
שני, וגם לא יהיה.
אני נזכר במישפט עצוב שאמר לי ברונו קרייסקי הקשיש
באחד הימים, כאשר דיברנו על
עיצאם סרטאווי, שנרצח לפני
חמש שנים על־ידי כנופיית
אבו־נידאל.
״בגיל שלי,״ אמר קרייסקי,
״כבר לא רוכשים ידידים חדשים.
כל ידיד שמת משאיר
חלל ריק שלא יתמלא עוד״.
כשקרייסקי אמר לי זאת,
היה כבר בן .77 אבל זה נכון גם
בגיל פחות מתקדם.
אגב, בספר־הזיכרונות שלו,
שבו עמד גם על יחסו לישראל,
מנה קרייסקי את האנשים
שבהם הוא רואה את ידידיו
בישראל. :לובה אליאב, יוסי
שריד, שולמית אלוני, אורי אבנרי, לטיף דורי וכמה אחרים.״

פגישה עם עדי
ראיתי את עלי יחיה, המורה המפורסם לערבית, בתוכניתו
של אהוד מנור מסך אישי. נהניתי מהתוכנית, כמו כמעט
תמיד, ופתאום נזכרתי שאני חייב לעלי התנצלות.
זה היה כך:
הייתי בדרכי לתוניס, כדי להיפגש עם יאסר ערפאת. עשיתי
צ׳ק־אין בנמל-התעופה אורלי ליד פאריס, ומאותו הרגע
השתדלתי מאוד־מאוד שלא לבלוט. אסור היה להביך את

לסין. הסינים השיבו במיתקפה מהממת, פרצו את החזית
השילטונות התוניסיים. בשעת ההמתנה הרכבתי על אוזניי
את אוזניות הווקמן, כדי שלא לעודד שום מגע עם חבריי־ ׳ ההודית, כבשו שטח ענקי בצפון־הודו והיו מסוגלים לפלוש
למרכז אותה הארץ. לפתע עצרו, חזרו באורח חד־צדדי
לטיסה, ושקעתי בקריאת עיתון ערבי.
כלעומת שבאו, והודיעו שאם יותקפו שוב, יחזרו על התרגיל.
בדרך אל שער״ההמראה היה עלינו לעבור מיסדרון ארוך.
הרוב — ואני בתוכו — לא קיבלנו את רעיון הנסיגה
הייתי בחברת קבוצה גדולה של נוסעים, כמעט כולם תוניסים
וערבים אחרים. לפתע שמעתי את שמי. נבהלתי. הרמתי את ׳ החד־צדדית. סברנו כי שטחים אלה, המוחזקים בידינו, נתנו
לנו הזדמנות־פז להשיג סוף־סוף שלום עם הפלסטינים ועם
ראשי וראיתי את השפם הגדול של יחיה. הוא היה בחבורת־נוסעים
שבאה ממול. נראה שירד זה עתה מטיסה.
העולם הערבי כולו. היינו משוכנעים שאם נעלה הצעה כזאת
— כל השטחים תמורת כל השלום — הפלסטינים יקבלו
״אורי!״ שאג בעברית ,״מה שלומך?״ הוא שמח לראות בסביבה
זרה וקרה זו מישהו מהארץ. ומי שמכיר את עלי יחיה
אותה בהתהלהבות.
התוצאה ידועה לכל: לא החזרנו את השטחים באורח חד־צדדי,
ולא הצענו לפלסטינים את החזרת השטחים תמורת
שלום. אנחנו מחזיקים בשטחים זה 22 שנים. יש לנו אינתיפאדה.
נזכרתי
בוויכוח ההוא מפני שלפני כמה שבועות אמר לי
יצחק בן־אהרון שהוא הציע אז נסיגה חד־צרדית. הוא סבר
שהיה הראשון שהעלה הצעה כזאת.
אחרי פירסום הדברים התקשרו איתי חסידיו של פינחס
לבון ז״ל, והעמידו את העובדות על דיוקן. הראשון שהעלה
פומבית הצעה זו היה לבון. גם ישעיהו לייבוביץ העלה תביעה

כל הכבוד. לפעמים עולה על דעתי שטעיתי אז, כשלא
קיבלתי דיעה זו. יתכן שהחזרת השטחים בלי שלום היתה
עדיפה על החזקתם בלי שלום.
כל כך הרבה פעמים מעלה אדם על עצמו את שיגאת
יודע שאין הוא אדם המאמץ בצורך להתאפק מלהביע את
הרבים מפני שהוא צודק. אני ממש משתוקק להזדמנות להגיד:
רגשותיו.
״טעיתי!״
שלחתי בו מבט צונן, הנדתי את ראשי ברמז של בירכת־ואולי

שלום ועברתי על פניו. למרבה המזל, איש מבין חבריי־לטיסה
לא שם לב לאינטרמצו זה. אחרת יכול היה לתמוה מה מעשיו
של אדם דובר־עברית בטיסה לבירת הליגה הערבית, ולהעיר
לכך את תשומת־הלב של איש־ביטחון תוניסי.
אז אם עלי יחיה נפגע מיחסי הקריר — שמא חשב שזאת
בכנסייה של עיירה בריטית קטנה נערך טכס־אזכרה לגיהתנשאות
גזענית — הנה אני מבקש, באיחור רב, את סליחתו.
בור בן המקום, צעיר בן 17 שנפל במילחמת־פוקלנד. הכומר
נושא דברים המרוממים את הלב. אחרים מזילים דימעה חרישית.
הכל מרוצים בסתר־ליבם: יש גיבור, יש טכס יפה, הערכים
המסורתיים ניצחו.
האם מותר להתקיף את בית־המישפט העליון?
אבל יש תקלה. הגיבור לא מת. מסתבר כי לקה בהלס״קרב,
חלילה לנו מה׳ ,קראו עמוס בן־ורר ודן מרגלית. זה הרי כל
הסתתר במשך שבועיים אחרי שהאוייב כבר נכנע, ולבסוף
מה שנשאר לנו, אחרי שצה״ל כבר איננו קדוש.
התגלה.
ועוד איך, צעק אמנון דנקנר, אחרת גם מוסד זה יסתאב.
בחוזרו הביתה הוא מתקבל תחילה כגיבור שניצל בנס.
עצם הוויכוח הזה מוכיח שבית־המישפט כבר איננו מה
שותים ושרים בפאב ״שלטי,
שהיה פעם. פעם לא היה בכלל עולה על הדעת להציג שאלה
בריטניה, שלטי על הגלים,
כזאת. איש לא היה מעלה על דעתו שצריכים למתוח ביקורת
בריטים לעולם־לעולם לא יהיו
נוקבת על המוסד המישפטי העליון במדינה.
עבדים!״
אבל בית־המישפט פועל על רקע האינתיפאדה. הוא חלק
ואז מתפשטות השמועות.
ממישטר־הכיבוש. הוא נגרף לתוך המערבולת, כמו כל דבר
שמא הגיבור אינו אלא עריק?
אחר במדינה. הנזק עלול להיות בלתי־הפיך,
שמא הוא בסך־הכל פחדן
לפני שנים ראינו סרט בריטי, מסביב לשלם ב־ 80 יום,
שברח מן הקרב? האיש עצמו
על־פי סיפרו של ז׳ול וורן. כדי לנצח בהתערבות, במאה שעבאינו
יודע. החברה מנדה אותו.
רה, היה על הגיבור להשלים סיבוב סביב כדור־הארץ בזמן
היא רצתה בגיבור מת, לא
הקצוב. באחד הקטעים של המסע, באמריקה, דהר ברכבת
בצעיר בעייתי חי. חבריו בפלופרטית.
הפחם אזל, וכדי להסיק את הדוד של הקטר החל מפרק
גה מתנכלים לו באכזריות.
את קרונות־העץ ומכניס את הקורות לא .$בסוף נגמרה
לכאורה זהו סרט על מילח־הרכבת
כולה, ולא נותר דבר מלבד הקטר עצמו.
מת־פוקלנד. מילחמה עלובה ומדינת־ישראל
דומה לרכבת הזאת. היא אוכלת את עצמה,
מטופשת זו, מילחמתה של מר־כדי
להסיק את כיבשן הכיבוש. בזה אחר זה מפרקים את ערכי
גרט תאצ׳ר, מין פארודיה על
המדינה ונזרקים לאש כל הקרונות — הכלכלה והחינוך,
מילחמות האימפריה בעבר, הציפה את העם הבריטי בהתהרווחה
והתרבות, המוסר, הבריאות והביטחון. הכנסת נזרקה
להבות פרימיטיבית. שש שנים לאחר מכן בא הכימאי פול
ללהבות, ואחר־כך שרותי־הביטחון, ואחר־כך צה״ל, ועכשיו
גרינגראס ומנתץ את המיתוס. הסיפור הוא אמיתי.
בית־המישפט העליון. הכל למען המירוץ המטורף אל הלא־כלום,
הרדיפה אחרי מיקסם־השווא של האימפריה הישראלית.
השיבה לחיים(השם המקורי הוא ״תחיית המת״) הוא סרט
בסוף גם נקפוץ לאש בעצמנו, כדי להסיק את קטר־הגאולה.
בריטי יפהפה, חזק. הוא מדבר אל ליבו של כל חייל קרבי,
הוריו וחברתו. כי החווייה חורגת ממילחמת־פוקלנד.

*ודי *בנדי

המת החי

80י 1ם ברכבת לאבדון

טעיתי 1 .א1לי.

כמה ימים אחרי מילחמת ששת־הימים התכנסה ההנהלה
של תנועת העולם הזה — כוח חדש, כדי לקבוע קו לאור
המצב החדש.
רוב הנוכחים סברו, כמוני, שיש להציע לעם הפלסטיני
עיסקה: פינוי מיידי של כל השטחים שכבשנו והקמת מדינה
פלסטינית, תמורת שלום. פנייה ברוח זו שלחנו לראש־הממ־שלה,
לוי אשכול, עוד במהלך המילחמה עצמה, והעליתי
אותה גם בכנסת(הייתי אז ח׳׳כ מטעם תנועה זו).
אבל היו שני חברים שהציעו קו אחר: נסיגה מיידית וחד־צדדית.
היו אלה אלכם מסים ועורך־הדין שמואל סגל. הם
טענו שאם לא נצא מהשטחים מייד, נסתבך בהם.
יתכן שעמדה לנגד עיניהם דוגמה מהעבר הקרוב. כמה
שנים לפני כן פרץ סיכסוך־גבול בץ סין והודו. ההודים פלשו

קווין דיקין, החייל בן ה־( 17 דייוויד תיוליס) ,נתקל בבעייה
המוכרת לכל החיילים של כל המילחמות: אי־היכולת ואי־הר־צון
להסביר לאנשים בעורף מה זה קרב. הוא חזר כאילו מער
לם־האמת. למעשה חזר מעולם אחר, עולם הקרב, ששום אדם
שלא היה בו לא יבין את מהותו.
יש שיידהמו מתמונת הצבא הבריטי, המצטיירת בסרט.
כמעט ולא ייאמן כי בסוף המאה וד 20 עוד יש צבא שאינו יודע
מהו הלם־קרב, המתייחס אל מוכה־ההלם כאל פחדן. אבל
הצבא הבריטי עוצב לפני 250 שנה, ומאז לא השתנתה רוחו.
עמדנו על כך בשעתו. לידתו של צה״ל היתה מלווה בוויכוח
מר בין אסכולת הצבא הבריטי(בדמות קציני הבריגאדה
היהודית) לבין האסכולה ״הפלמ״חאית״ .אמרנו אז שרוח החטיבות
הקרביות שלנו מודרנית יותר, שהיא פרי היצירה האד
תנסית של האומה החדשה שלנו כארץ.

על הקשר
אפי שבין אמנות
לקייטרינג איפה
עורכים מסיבת־יום־
הולדת ל־200
אורחים? למרות
כל הלשונות הרשת

אם נות ורריטרינג רונית היא לא רק אשתו של
מלך הקייטרינג מייקל שטרן,
היא גם ארט־דילרית. רונית, שלמי

1*111*1*1ך ך ייך * ך 1האופנאית עדה ברודצקי (מימין)
לצידו של ז יל תמיר (שני מימין)
/ 1111_| 11114 /
כלכל ראשי ב״אל-על״ ,מדריד לנימוסים ולהליכות. אלי(שני משמאל)

דייל ב״אל־על״ ודפנה שמיר (משמאל) ,נכדתו של הקבלן אברהם ן|
פילץ ומנהלת בית״האופנה של עדה. ז׳יל מוכר בתל-אביב כטבח
ומארח למופת. בביתו נפגשים מפורסמים לארוחות״ערב חגיגיות.
וההנאים האצילית -ז־;״

פון־וייזל, דוגמנית לשעבר
ונצר למישפחה שקיבלה תו-
אר־אצולה מהקיסר האוסטרי.
דה אמנות באוניברסיטת תל־אביב,
עוסקת זה שנים בייצוג אמנים שונים.
כעת היא מיסדה את העניין
והפכה את ביתה שבהרצליה־פיתוח
למעין גלריה לציירים שאותם היא
מייצגת. את האירוע הזה היא חגגה
בביתה בחברתם של הרבה ידידים
עשירים ואוהבי אמנות.

ך רן ^ן ן ״ן ןן ך ז׳אק נאסר, המיליונר ששמו
111 / #111 נקשר בעיסקות כלכליות
גדולות ביותר בשנה האחרונה, בא בחברת

נירה רייכמן הנאה (מימין) ,אשתו של הפרופסור
למישפטים אוריאל רייכמן מיוזמי הצעת
החוקה לישראל, משוחחת עם יעל טבת (משמאל) ,בתם של

—יייי

אשתו אריאלה(לצידו) ועורך־הדץ דויד אפרתי,
המתמחה במיזוגי חברות. עו״ד דויד אפרתי גם
דאג להחזיר הביתה בסוף הערב את בני־הזוג.

העיתונאי״סופר שבתאי טבת ואורה טבת, העוסקת בפרוייקטים
עבור מלון ״הילשון״ .יעל עוסקת באופנה ומייצרת סריגים ססגוניים.
רונית רייכמן(במרכז) בתם של הפרופסור אוריאל ונירה.

כמה סיפורים הסתובבו סביב המסיבה
הזאת. אמרו שאילנה מרגלית, בעלת
המסיבה, שחגגה את יום־הולדתה ה־,50
לוותה כספים כדי לערוך את החגיגה.
אמת שהיא השתמשה בשרותים של ־
חברות שונות והבטיחה להן פירסומת
תמורת שרותיהן, מה לא סיפרו? אבל זה
לא עזר לכל המלעיזים והקנאים, ואילנה
חגגה ברוב פאר והדר את יום־הולדתה
בחברת ידידים, בני־מישפחה ואנשי אופנה
ותיקשורת בחווילתה ברמת־השרון.
גם מזג־האוויר הקשה לא העיב על
השיסחה, ובשעה היעודה התקבצו כל
היפים והיפות שנמנים עם חוג הבלייגים
התל־אביבי בביתה של אילנה, מנחת־התצוגות
הוותיקה. אילנה, בשימלת־ |
תחרה שחורה וצמודה כמו השקל למדד? ,
העיפה נשיקות וחיבוקים לכל עבר.
מי שהתעקש לאכול ירד לקומת־המרתף,
שם חולקו מעדנים סיניים,
מהמיסעדה של חברתה הטובה, שרה
זלצרמן. בקומת הריקודים והכניסה
היה מוצב בר־משקאות גדול ובתוספת
שהוקמה בחצר היו שולחנות עמוסי־פרי,
שביניהם קיפצו ורקדו כל היפים.

11 11 *1י|*| הדוגמנית רונית
* 11 1\ /ע 11 ויגלר הורידה פר
חברה, אד היא עדיין עובדת הרבה מ

חזרה לשורשים

בחודשים האחרונים: נסיעה לפולין, מקום הולדתו, וניתוח
הוצאת כיס־מרה. עזר כנגדו -אשתו ג׳קלין (משמאל).

שרושים פרוס

1דהך 1 1ך ה שימעונה הולצדר, מל־
1כת־היופי לפני שש

ם. שימעונה לקחה כמה קורסים בתחום האופנה

גלר מציגה לראווה חזה מפואר.
יל בכל הקשור לצילומים וחיי•
וד כדוגמנית־מסלול בתצוגות.

והיא מקווה להשתלב בנושא בכיוון היצירתי. בניגוד
למלכות אחרות, ויתרה שימעונה לחלוטין על קאריירה
של דוגמנות והחליטה לעצב בגדים במקום לדגמנס.

ך 1ךןןןןדך 1| | 1ך ן המיסעדן קובי טרייביטש, בן־זוגה של מלכת
1 1 1 ^ 11111111 היופי והדוגמנית ימית נוי. קובי, שהוא בעל
מיסעדות סיניות, וימית עמדו להינשא ונפרדו. עכשיו הם שוב ביחד.

הדוגמנית עירית אלטמן
התלבטה רבות היכן לערוך את
מסיבת יום ההולדת ה־ 30 שלה.
היא חיפשה מקום ל־ 200 איש,
ובסוף בחרה במועדון הליקוויד,
שבניהולם של האחים החתיכים
מאיר ודיני לגיא. כל החברים
ובני־המישפחה של עירית ונעלה
עורך־הדין עמית לוין הגיעו
בשעה היעודה, קרי, חצות וחצי
ונכנסו לרחבת־הריקודים. חלקם,
שלא מורגל ברעש הדיסקוטקים,
נבהל ועלה לקומת המיסעדה.
לקראת השעה 1ירדו כולם
לקומת־הריקודים. בשעה 1וחצי
התחילו להגיע כמה צעירים מקבו־עי
המקום, שקצת נבהלו כשראו
שמדובר בקהל מבוגר, אך בעלי־המקום
הסבירו להם שמדובר
במסיבה פרטית ושגם למבוגרים,
כלומר בני ה־ 30 פלוס, יש חיים.

אני עצמאית

חד הורית
הדוגמנית ביאטריס
גייר, חברתו״לשעבר של הדוגמן
ירון פינק, מגדלת בגפה
את בתם המשותפת, ספיר.

זועקת הדוגמנית חני פרי (משמאל)
אחרי שנפרדה משותפתה פינצ׳י מור.

כתב: זזהו־ אזהריאב. צירם: אלי דסר.

הצטרפו למהפכה
* לקוח נכבד, הקפד לערוך את קניותן רק בבתי עסק הנותנים
את שוברי האירוח חינם בבתי מלון ותזכה בנוסף לקניה
טובה גם באירוח חינם ניד המלך.
* אם אתה בעל עסק המעונין לקדם את מכירותיו רכוש עוד
היום עבור לקוחותיך את שוברי האירוח שלנו.
בעלי עסקים הצטרפו גם אתם לרשימת
בעלי החנויות המעניקים סא סוף שבוע)
חינם ומצליחים לקדם את מכירותיהם
דרושים מקדמי מכירות
לשוברי־אירוח בבתי־מלון
פרנסה מוב טחת

פרטיםב של.03 *454203 .
455924־ 5468787,03־ 03

פוף שבוע חינם סניפנו בירושלים 02*221434

שמות הלקוחות:

חברת גיני פז בע״מ
יבוא ושיווק תכשיטי־זהב
גבעתיים, טלפון 322034־03

אולמי ריביירה, אשדוד, חוף־הים
כל־בו לילך, איביריקה, אשדוד, מרכז מסחרי ו׳
אולמי גן״עדן, אשקלון, רמז 14
הנרי, צרכי מספרה, אשקלון, בית אמי 28
סלון קלמן, מכשירי־חשמל, אשקלון, הרצל 90
פוטומטי, אשקלון, מרכז נפתי, בנין פאר
פחח השלום, באר־שבע, דרך חברון, ביתני גב־ים 4/6
מוסך בת־ים, בת־ים, אזור־התעשייה

משי, בת־ים, רוטשילד 34
פיצה צלבפר, בת־ים, העבודה 3
דרורה, הרצליה, בן־גוריון 7
מטהרי־מים, אברהם ביטון, חולון, תותחנים 25
רהיטי חלבי, סניף צ׳ק־פוסט, חיפה, מקלף 5
כל־בו הלבשה, נצרת עילית, מרכז רסקו 19
מוסך תבור, נצרת עילית, אזור־התעשייה א׳
כל״בו פנאי, נתניה, הרצל 11
מרכז הצמיג, עפולה, רחוב שפרינצק, תחנת קרת הישנה
רהיטי סלון אירופה, פתח־תיקווה, חובבי ציון 27
רמינגטון, קריית־ביאליק
המרכז למכונות־תפירה, קריית־מוצקין, אוסישקין 31
שיווק לביא, קריית־מוצקין, גרושקביץ 24
הצעד הטבעי, רעננה, אחוזה 28
סלון איריס, רעננה, אחוזה 72
אולמי טופז, תל־אביב, קרליבך 14
רהיטי איכות, תל־אביב, הרצל 31

״יייק והשקעות נע״מ, טל 452194 .־ 454203,03־ :03 פקס 5468787 .־03

הורוסהוס
מזר החודש:

עקרב
מה צבו לבני
קשת נתעדן

יתחילו להרגיש חזקים. המרץ יחזור
ועימו שימחת־החיים. מה שהתנהל
מאחורי הגב יעלה ויצוף על פני השטח.
המילחמות יהיו גלויות, הכל יונח על
השולחן, כפי שהם אוהבים.
מכל המזלות, הכי פחות מתאים
לקשתים להיות מעורבים בעניינים
מסובכים ונסתרים. הם רגילים לומר
מה שהם חושבים, מבלי לעשות
חשבון לא לעצמם ולא לאחרים.
איד תיראה שנת !1990 מהן
הנקודות החלשות, ומהם הדברים
הטובים העומדים לקרות לקשתים
בשנה הקרובה!

עד חודש אוגוסט הדברים לא מקבלים
תנופה חזקה. העצמאים שביניהם
ירגישו זאת חזק מאוד, כי לגביהם
הביטוי להצלחה נמדד בהצלחה
הכספית, וזו לא תהיה בולטת במיו חד.
האחרים יוכלו להיות מאוד יצירתיים,
יכניסו רעיונות חדשים ומקוריים
ואף ילחמו לבסס אותם.
מאמצע חודש מרס הם יקדישו זמן
לנסיעות בארץ, לאו דווקא בחו״ל.

עבודה. קאריירה
אחרי תקופה קצת חלשה, שלא הי-
תה ארוכה במיוחד, הם מתעשתים
ושבים לעבוד במלוא-המרץ. העבודה
עצמה תתנהל ללא עיכובים וללא
קשיים מיוחדים. בסד הכל הם יבצעו

מנויות ובעיקר מזל. מאותו חודש משהו
ישתנה בצורה דראמתית. פתאום
הם ימצאו את עצמם נוסעים לחו״ל,
וקשורים בארצות אחרות ובאנשים
שגרים שם והחיים יהפכו להיות הרבה
יותר מעניינים ומלהיבים.

כהרגלם בקו וש
מחבשים ן קשתים
שינוי. השנה זה: יקרה
בתחוום הקא ר״רה
בעבודה יציעו להם הצעות מעניי נות
הקשורות בלימודים. הם יצטרכו
להיות גמישים ולקחת בחשבון עיסוק
בתחום שעד היום אולי היה זר להם,
אבל שישפיע מאוד על 12 השנים
הבאות.
נראה שהקשתים של לפני אוגוסט
ואחריו כמעט אינם אותם קשתים. עד
כדי כך יורגש השינוי.

מצב־הרוח העכשווי של בני מזל
קשת אינו מן הטובים כרגע, ולמעשה
בכל התקופה האחרונה, הם אינם
חשים טוב, אין בהם שימחת־חיים,
הם עייפים ולא״מרוצים. יתכן שהם
חוששים שזוהי התמונה המצפה להם
בשנת ,1990 אך לא לד יהיה.
כוכב מרס, הנמצא בעקרב ובבית
ה־ 12 שלהם, גורם להם להרגשה של
חולשה וחוטר־מרץ. זה גם יכול ללמד
על על כד שמישהו פועל מאחורי גבם,
ושמנסים להכשיל אותם בדרכים
עקיפות. הרגשה זו עוד מתחזקת בגלל
שגם השמש ומרקורי נמצאים בבית הגג,
אולם המצב המתואר כאן הוא
זמני. במחצית חודש דצמבר יכנס
כוכב מרס למזל קשת והוא יתן להם
את הכוח והחשק לפעול. בני המזל

את העבודה בכישרון, וכדרכם יתע ניינו
בנושאים רבים ויחפשו עניינים
נוספים לעסוק בהם, בנוסף על הע בודה
השוטפת.

זוהי תקופה המלמדת על שינויים מעניינים,
על יכולת להיעזר בתיקשורת
ועל הצלחה בכל התחומים הקשורים
בכתיבה בהוראה, בעבודה עם ציבור
או בעבודה הקשורה בנסיעות בארץ.
כל מי שקשור בעבודה הדורשת הרבה
מלל יהנו בתקופה זאת משינוי מבורך.
שינוי גדול יותר צפוי מחודש אוגוסט,
שכן אז יחליטו על השתלמות והתמחות
בתחום המעניין אותם. הם
ירגישו שיש להם תנופה והרבה הזד
מצב-הרוח
משתפר. עכשיו תיהנו מקשרים
עם ארצות רחוקות, אם על-ידי
נסיעה לשם, אירוח
של מישהו שיגיע משם
ואולי קישרי עבודה
או לימודים. יתכן
גם שמישהו מבני-ה-
מישפחה נוסע. ה23-
בחודש אינו היום
שלכם. צפו מתח עם
21 במרס -
הסביבה, בעיקר על
20 באפריל
רקע רומנטי. יותר
טוב מה .24-אז אפשר
לקבוע פגישות וליהנות מהן. בין שבת
לראשון יש דגש על עניינים פיננסיים.

עדין יש חזדמנזת ליהנות קצת מהח״ם.
לצאת לב־לו״ם, לעסוק בספורט. לשמוע
קעצרטים ולראות ם1פ־עי־ביחר.
אל תחמיצו
את ההזדמנות. ש גס׳־
עוח קצרות לארץ אחרת
סומלצנת. עליכם לנוח,
להחליף כוח כדי שחננד
לו לעבור את החודש
הקרוב. עד ה־ 22 בדצמבר
לא יהיה כל־בך נ1ח.
שוב נופליס עדכם אחדות
חדשה. עבודה נ1ס־פח,
בעיות בריאות ובעיות נוספות. שים! לב
למין השני. בעיקר בין שבח לשני.

ה 22-וה 23-בחודש יהיו די קשים. תסבלו
מעייפות, מאכזבה ממישהו קרוב
ומהרגשה ששום דבר
לא הולך. זה משתנה
כבר ב .24-אז העולם
מתחיל להיראות בצבעים
בחירים יותר.
ענייני כספים עלולים
להדאיג אתכם בין
שבת לשני, אבל למעשה
ימים אלה מאפשרים
לכם לפעול ולהעז
לבצע דברים שקודם
לכן נראו דימיוניים, אבל התלבטויות
ודחיות יכולות לגרום להפסד, וחבל.

אתם מרגישים נסערים. סחזחים ושונים סוד
סיד. לפחות אי־אפשר לוסר שאתם שומרים
דברים בפנים. כל רונז
קטן הופך לע!״[ נחל ר
אתם ממהרים להתפרץ.
להתרת, לריב !לקלקל
לבם יחסים חשובים. נסו
להיות ינתר מתונים. מאד
תר יותר אחם עלולים
להצטער. ב־ 23 ובד 24ו1
21 נאפריל ־
נס נר 28 וב־ 29 חרניש!
10ג במאי
פחות טוב. בעיות בריאות
שלכם 1של בל־מ־שפחה
יעסיקו אתכם החורש. טיפול בער
״1׳ כספים דורש סכם אחריות וחשזמודלב.

אמנם בבית יש מי שמצפה לעזרתכם
ואתם עצמכם עוד לא לגמרי בריאים,
אבל אין ספק שמתחילה
תקופה שונה.
החודש הקודם היה
קשה ומדכא. אתם
הולכים לקראת חודש
נוח, נעים ומבטיח.
קחו בחשבון נסיעות,
פגישות עם אנשים __
^ 11111
חדשים, הרבה ענייו
בתחומים ומקומות <מ-נ>וו.נ4-4י
שלא היכרתם עד עכשיו.
חשוב שתרבו לישון, ולחדש כוחות.
נסיעה ב 24-תפתיע אתכם לטובה.

צפויות לבם המ!ן נסישת ובהן חזויות מעניינות
!בלחי־שינרתיות. אמנם בין רר 22ר־ 25 תסבלו
מעייפות ומחוסו־מרץ ר
אף ם החפרצ1־וח־זעם
מלל חזסו־יכולח לש-
לזט במה שקורה, אבר
עכשיו אתם מתישים
שיש סביבכם התרתשר
יוח חשובות. היכרויות
חתעות יהיו משסער
תיות. קשרים המתחילים
•היו טובים תחילה ויאבד
בו אחו־כך. אבל יהיו
משמשתייס בעתיד הרחוק. יש לכם נטייה
להיפצע או להימזת כתוצאה מאי־זה־רות.

אתם עובדים קשה ימים כלילות, אבל *
אין לכם ברירה. הקריירה שלכם עומדת *
עדיין במיבחן. הממו
נים עליכם חושבים
על דרך לקדם אתכם.
חשוב שלא תריבו, גם
אם לדעתכם שום
דבר לא נעשה כפי שצריך.
ידיעה משמחת
תגיע ב 23-או ב .24-זו
קשורה בלימודים או
אולי בנסיעה לחו״ל.
בתחום הרומנטי תחושו
צורך להתכנס בתוך
ולשמור על סודיות שאיננה

ב 22-בחודש כדאי שמישהו יזמין אתכם
להתארח, כי בבית תהיו ממש כלתי־נסבלים.
דרושה לכם
חופשה. אתם עובדים
קשה מדי, לא מרגישים
טוב ומאוד מודאגים.
לא ברוד כל-כך
מהו חוסר־השקט שנחת
עליכם, אבל אי-
אפשר להתעלם ממנו.
נסו יותר לוותר לבני־
; במאי -

( 2€ביוני
הזוג-זה כדאי. לפנויים
שביניכם יש הזדמנות
לפתוח בתקופה מרתקת ומאוד
פעילה. נסו לשמור על שתיקה וריסון.

אתם משאניס מלל ענייני כספים. יש סיבה
וצרך לבדוק אח כל החדשות והחששות.
האינטואיציה שלכם מר
בילה אתכם לכיוון נמן.
״תכן שיש טשת בבוק
א 1שהתשלומים השוטפים
מעזם־ם. דעו שהאפשרות
ק״סח. הבסף
סהחה בע־יה בייחוד גר
23 נב־ 24 בחודש. הימנ22
באוגוסס -ע! מלהיכנס להוצאות
22 בספטמבר
בתקופה זאת. בין שבת
לשני קצת מסוק לנסוע.
הדור הצעיר שוב נורם לכס ראוה. דש שיש
משהו טוב מאוד הקשור בילדים שלכם.

מי שנולדו בתחילת המזל יתחילו לחגוג
וירגישו טוב יומר. האחרים יהיו עייפים
גם השבוע. זה בולט
בעיקר בין שבת לשני.
השתדלו לישון. אתם
יכולים לחלות. הדי
אין אצלכם חשבון של
מה אפשרי מבחינת
הכוחות והרזרבות
ריקות כרגע. כספים
} 2בנובמבר ־ עשויים להגיע בין ה־
20 בדצמבר
28ל־ 30 בחודש, אבל
זה לא מה שדרוש כדי
להתגבר על כל הקשיים. בעבודה יקרה
משהו משמח, יש להמתין כשבועיים.

חנז בענייני כספים וד 23ו 1ד 24 בחודש.
הו לא נותן אח המניע לבס. דוחה א 1מסרב *
לשלם. אתם ד׳ בלחץ *
סהחשש שלא תצליחו *
לעמד בכל ההתח״בר *
יזת. עבש׳! תהיה לכם *
הזדמנות לשוחח עם ה־ *
ממונים עליכם. כדי *
לשפר את המצב, את *
התנאים והשבר שאתם *
19 בפברואר
מקבלים. בדאי שזה ״ע־ *
20 במרס
שה בין וד 28ל־סג בחר *
׳ דש. אז ״מצא פיתרון *
לבע״ה, אלא שיהיה עליכם להיות דיפלונך *
ט״ס, בעלי מקט וזהירים כדי להשתמש ב1 .1

שוו

ח אומי0

העייפות תעלם. המוץ
יחזור ועימו שימחת־החיים.
הקשתים
חוזרים ל עצ מם

מאזנ״ם

עקת

!1שג

• כספים
מבחינה זו המצב די עגום ומאוד
לא-מעודד. גם השנה הם ימשיכו להרגיש
את הבעיות הפיננסיות ואת ההגבלה
על כל צעד ושעל. הם לא יהיו חופשיים
לפעול, כשהדבר קשור בכסף.
הם יצטרכו להצטמצם ולחשב היטב
(המשך בעמוד )54
אתם כדכך שקשים בבעיות ובצרות שפקדו *
ופוקחת אחכם, שאינכם שמים לב לפזפוד *
ריזת שרבם שנמצאת ב־ יי
עלייה. עכשיו ח 1בל* 1
דהווח מפנישות חמנט־ *
עבר?*
יות. שיחות בענייני ״ י י
דה כדאי לבצע ביום*
השישי אז צפז״ה לכם *
הצלחה. ישתדלו למלא *
אח רצונכם׳ .דירים ישר־ *
21 בדצמבר ־
דו אחכם בין שבח לשני. ג
19 בינואר
יבואו לביקור. יזמינו לט* *
יול א 1למסיבה. ה־ 28 ורד*
29 אינם נוחים. אתם מתרגזים !עייפים, אבל *
אל תיקחו אח זה בדכך ברצינות, זה יחל!ף* .

תרבות עירונית

לאצי ושאר אופטימי
בשעות הקטנות של הלילה, בשעה שרוב
אנשי תל־אביב כבר ישנים, ישנו מקום שבו
מתאספות כל הנשמותהתועות, ציפורי הלילה,
אשר אינן מצליחות לישון מכל סיבה
שהיא, כדי ללגום כוסית אחרונה.
הקפה של דויד. זה השם. למרות שבדרך־
כלל הקפה הוא לא קפה, והקפה של דויד —
הוא לא של דויד, אבל דויד זה עובר ממקום
למקום, אחריו עוברת השמועה מפה לאוזן
ואחריה, עפות כל הציפורים אף הן.
ישנם במקום טיפוסים המזכירים את הדמויות
מסיפורי דמון ראניון. החל ב״גאנג־סטרים״
חביבים החסרים ״ג׳וב״ לאותו הלילה
וכלה באנשים בודדים המחפשים חברה, אלכוהול
ואולי גם שיחה מזדמנת עם מי שמוכן
להקשיב.
יושב שם לפעמים בחור־ישיבה צעיר, המגיע
למקום עם הקפוטה והשטריימל, מדבר
רק גרמנית ועוקב בשקיקה אחר הסרטים הח־צי־אירוטיים
המוקרנים בווידיאו.
מדי פעם מגיעה לסבית. בכל פעם עם בת־זוג
אחרת לשולחן, למיטה, אך עם אותם
הכלבים.
שם, יושב גם לאצי. אליעזר. מלצר. בשנות
ה־ 60 לחייו. גוף של רקדן פלאמנקו, עיני
תכלת בהירות עם קימטי צחוק מסביב להן.
קשה להסביר מה יש בו בלאצי זה שקונה את
הלב. לכאורה, הסיפור שלו הוא עוד סיפור
רגיל על ניצול־שואה יוצא־הונגריה שהגיע

חוכמות, הוא מוציא אקדח — וזהו — סירוב
פקודה״.
לאצי ברח מהרכבת כשהמפקד שלח אותו
להביא אוכל מקרון־המיסעדה .״ואז, כשהיתה
לי הזדמנות, קפצנו — אני והאוכל — מהרכבת.״

בין
הכדורים
בבודפשט הסתירו אותו כמה חברים. הוא
התפרנס מפינג־פונג — טניס־שולחן. מיומנותו
בתחום זה תעזור לו בעתיד, בין כדורי
האש, במילחמת־העצמאות.
הוא עלה לארץ באונייה ״שלא הייתי שט
בה אפילו בירקון,״ ומייד התגייס לפלמ״ח.
״אמרו — רווקים שמאלה, נשואים — ימינה.
אז עוד הייתי חופשי ומאושר, פנוי להובלה,
אז התגייסתי לפלמ״ח. היתה שם איזו
מלכת־יופי של תל־אביב — חיילת בפלמ״ח,
והיא מצאה חן בעיני. שאלתי את המ״ב איך
מתחילים עם בחורה והוא ענה לי. :תגיד —
את נראית טוב, לא השתנית בזמן האחרון׳.
לקח לי כמה ימים ללמוד את זה, ובסוף אזרתי
אומץ, ניגשתי אליה, לקחתי אוויר ואמרתי:
,את נראית טוב, לא השתנת בזמן האחרון.׳
היא ברחה.״
לאצי הבין את מיגבלות השפה, וב־1949
התחתן עם הונגריה. הוא קיבל 20ל״י ממטה
הפלמ״ח ואוהל נפרד. ירח־דבש של ממש.

תרבות עירונית אן׳ היא בגדר תרבות, כמובן. תרבות־רחוב, תרבות שבין
אדם לחברו, תרבות־האכילה, תרבות־השיחה, תרבות־ההומור, תרבות״הגי־נון,
בגי״תרבות.
תרבות בית״הקפה -האירופי, הלבנטיני, המיזרחי, הפאב, מועדון־הלילה,
המיסעדה/מיזללה /מישבעה, הקפה במבוא התיאטרון, במרתף המיכללה,
בחנות״הטפרים, במיסדרונות בית״המישפט. הקפה של הבוהמה, של נוער

הזהב, של ההומו״סכסואלים, של פועלי־הניקיון, של הלילה.
יום יבוא ומישהו יכתוב את תולדות בתי״הקפה של תל־אביב, ובכלל זה
אלה המכונים בוהמיים: מ״קארלטון״ ,״שלג הלבנון״ ,״הקפה של האיש הע צוב״
,דרך ״המוזג״ של פעם ,״המלוכלך״ ,״נאוה״ ,״קראו״ ,״ורד״ ועד ״כסית״.
מחזהו של יוסף מונדי, סוגרים את הלילה, שהצגת־הבכורה שלו נתקיימה
בימים אלה, מתרחש על רקע בית״קפה אחד, מיוחד־במינו, בתל־אביב, קפה
מזן נכחד, קפה בטעם(מישהו יאמר: בחוסר־טעם) של פעם. קפה של לילה, של
עובדי״לילה וציפורי״לילה, לא של גנרלים ועיתונאיהם, לא של אנשי עמל ויזע
המקימים לנו גזע, לא של בעלי הצווארון הלבן, אנשי ה״ 9עד .5
״לאצי״ ,או מי שמוכר בכינוי״חיבה הונגרי זה, נמנה עם אבני״הפינה של
אותו בית״קפה לא־יוקרתי של לילה, שכידוע אין גם לו יוקרה, בעיר שאומרים
עליה שהיא עיר בלי יוקרה או, סתם, בלתי״יוקרתית.
הרשימה הבלתי-יוקרתית הזאת מתרכזת בלאצי, אבל מוקדשת לדן בן-
אמוץ, אשר מי כמוהו ידע לגשר בין תרבות־המדורה הפלמ״חית (בלוף גמור,
כמובן) לבין תרבות בית־הקפה התל״אביבי והירושלמי. במלאות 30 למותו.
והיא מופיעה, בכוונה תחילה, במדור לספרות ולאמנות שאין בו, בדרך כלל,
רשימות על בתי־קפה וחיי־לילה, אבל יש בו דברים שהעורך מבקש שיהיו בו,
ובכלל זה דברים על בתי־קפה ועל דן בן־אמוץ ועל לאצי.

נתן זך

אדם ישר. תראה לי את הציפורניים.׳ אמרו לי
לפני כן לנקות אותן, אז הכל היה בסרר והוא
אמר, :בשבת תבוא לעבוד.׳ כל יום שישי לא
ישנתי. חלמתי שאני שופך מרק. התרגשות
איומה.״
בתור מלצר טירון שמו אותו במקום חלש,
עם זבובים, שאיש לא ישב שם. למזלו הגיעה

אלרגי ״,אשתו מארוקאית .״שנים צריכים
ללמוד איר לקלקל חומר טוב׳ ,ולהפוך אותו
לקובה ומאחשי ״.במישמר־הכנסת הכיר את
בן־גוריון ומשה שרת :״בכנסת הרביעית
ליוויתי את בן־גוריון לאוטו והוא אמר לי:
,אחרי הבחירות לא בטוח שאני אהיה פה, אבל
זה שאתה תהיה — זה בטוח.׳ אני אהבתי

לאצי, בפלמ״ח 1948 במישמר הכנסת 1961 ובפעולה קולינארית
לארץ, לדבריו, ממניעים אידיאולוגיים ו״מפ־ני
שלא היה בשל מספיק״ לא הגיע לעמדה
חשובה.
אולי העובדה שהוא עדיין עובד כמלצר,
בשעה שכיום מלצרות היא מיקצוע לילדות
יפות בנות , 17 ואולי השמירה על גינונים
אביריים של שנות ה־ ,20 אחרי 40 שנה בארץ,
הן הסיבות לייחודו.
למרבה האירוניה, אילו היה לאצי נולד
כיום — לא היה נולד כלל. עוברת היוולדו
קשורה בטעות שעשה רופא תורכי שלא הצליח
לבצע הפלה לאמו שהיתה רקדנית. הוריו
לא היו נשואים ואביו היה דיפלומט הונגרי.
הוא גדל בקושי(כלשונו) ועשה ״בגרות״ מיל־חמתית.
אחרי הלימודים החל לעבוד כחייל
יהודי ללא נשק בצבא ההונגרי. הם עסקו בבניית
מסילת רכבת בטראנסילבניה. מסילה,
שמלאכת הקמתה לא נגמרה מעולם, מפני
שהרוסים התקרבו. בחזרה, ברכבת, התאהב בו
מפקד־הפלוגה שלו(״הייתי בחור יפה״) ולקח
אותו להיות שמש. הקצין היה הומו־סכסואלי
ולאצי פחד, אבל ״בתקופת הנאצים לא היו

״ 32י י

זאת היתה תקופה נחמדה, כך הוא טוען, רק
שלפעמים נהרגו אנשים .״מה שהציל אותי זה
שהייתי טוב בטניס־שולחן, וקפצתי בין הכדורים״.

1952 הוא כבר היה גרוש. שלחו אותו
למחנה מרכוס בחיפה. ושם, בחיפה, החלה
בעצם הקאריירה הארוכה שלו בתור מלצר.
״שלחו אותי עם 50ל״י. הרגשתי עשיר ממש.
חשבתי שבמחנה לא אצטרך כסף, אבל התאהבתי
באיזו רב״טית צעירה מחיל־הים והלכנו
לבלות.
״באלחראח, בפיקריל — ,מועדוני־לילה
ידועים באותן שנים — שעל הכרמל. רקדנו,
שתינו, ובסוף — ירדתי תפרן. והיו לי עוד
40 יום להיות שם.״
הוא התחיל להסתובב בחיפה בלי פרוטה,
עד שיום אחד מצא שם חבר, מחסנאי, שעבד
בתור מלצר בשבתות בכאייט־ביץ׳ שעל שפת
הים. וזה נתן לו רעיון. הוא ניגש למנהל של
הכאייט־ביץ׳ .״הוא שאל אותי, :אתה יודע
לעבוד בתור מלצר?׳ עניתי לו, :בחיים שלי
לא תפסתי צלחת.׳ הוא אמר, :או, אתה מ
קבוצה
של הונגרים. הוא הרוויח באותו יום
שתי לירות, חזר מיואש, ואז הציע לו חבר
לעבוד במוסא־פלאפל. והוא גילה שאכן אפשר
להרוויח הרבה כסף. בשלב מסויים העבירו
אותו לחצור שליד באר־שבע. הוא אמר
שהוא חיפאי, וכל שבת טס לעבוד בחיפה,
במוסא־פלאפל .״יום אחד כל האנשים מקורס
הטייס באו למוסא־פלאפל לאכול 28 חומוס.
אני רציתי לברוח ולא יכולתי. פתאום ראש־השולחן,
המדריך, פונה אלי ואומר, :סליחה,
אפשר לקבל עוד פיתות?׳ הסתכלתי עליו
ואמרתי לו, :קום ותיקח לך!׳ הוא קם, ואמר:
,כן, המפקד׳.״

,,משהו קטאסטרופה״
אחרי השיחרור שמע לאצי שמקימים את
מישמר־הכנסת והגיש את מועמדותו. היו 740
מועמדים ל־ 20 מקומות. לאצי, לא רק שהתקבל,
אלא הפך להיות האחראי על המישמר.
בינתיים, הכיר לאצי את אשתו השנייה בבריכת
גורדון .״מאז אני לא מתרחץ— ,

אותו. יום אחד היה ויכוח על האלטלנה. בגין
תקף את בן־גוריון, בן־גוריון ענה, בגין נשא
נאום ושיכנע אותי במאה אחוז שהוא צודק,
אחר־כך בן־גוריון נשא נאום וגם הוא שיכנע
אותי במאה אחוז שהוא צודק. מאז אני לא
חבר בשום מיפלגה.
״אשתו(של בן־גוריון) ,לעומת זאת, משהו
קטאסטרופה. היה לי תקל איתה: פולה ישבה
תמיד מאחורי דוכן־הנואמים. כשבגין ירד
היא אמרה לו, :איר אתה מדבר עם ראש•
הממשלה? לא תתבייש?׳ .ואני עמדתי שם
ובן־גוריון תמיד רץ, רץ למעלה לוועדת־חוץ־
וביטחון. אז היא אמרה לי, :אדוני, תרוץ אחריו!
תשמור עליו!׳ עניתי, :סליחה, אני צריך
להיות פה.׳ והיא אומרת, :לא, לא, תרוץ
אחריו! תשמור על ראש־הממשלה!׳ אמרתי
לה, :שומרים עליו, גברת.׳ אז היא התלוננה
לקצין הכנסת שאני לא שמעתי בקולה.״
בסופו של דבר, עזב לאצי את מישמר־הכנסת
בגלל סיבה פרוזאית ופאתיטית.
הילדים שראו אותו במדים צעקו לו שהוא
דומה לאייכמן. באותה תקופה נערך מישפט

אייכמן. לאצי החליט לעזוב. ומאז הוא מלצר,
עד היום .״יש המון סיפורים על המלצרות.
הסיפור הכי טוב הוא על שני נגנים, כנר
ופסנתרן, שניגנו במיסעדה שפעם עבדתי בה.
הם התחילו לנגן ב־ 8כל ערב, תמיד הפסנתרן
היה הולר להשתין בחמישה ל״ ,8הכנר
בשתי דקות ל־ 8וב־ 8בדיוק היו מתחילים
לנגן. יום אחד נכנסו אורחים דקה לפני .8
בעל־הבית רץ לשרותים וקרא לכנר שיבוא.
הכנר, שפחד מבעל־הבית, נלחץ ורץ לנגן, רק
מה? הוא שכח לסגור את החנות. זוג האורחים
יושב, והאשה מסתכלת, והמצב מאוד לא־נעים.
הבעל קורא לכנר ולוחש לו, :המה־שמו
שלך בחוץ.׳ והכנר עונה לו, :תזמזם בבקשה
את המנגינה, אני לא מכיר את השיר הזה׳.״

במ 1להיות שחקן
בכל פעם שלאצי אומר משהו מצחיק,
ישנה איזו פאוזה שבה הוא כמו מחכה לצחוק,
לתשואות־הקהל. הוא מחייך חיוך שיודע יפה
מה השפעת סיפוריו על שומעים. מאוחר יותר
הוא מודה שלהיות מלצר, זה כמו לשחק
תפקיד. כמו להיות שחקן כל ערב מחדש.
״יום אחד מגיעה תיירת למיסעדה. היא
באה לבדה ויושבת ליד השולחן הכי גדול.
ניסינו לחשוב איך אפשר להזיז אותה. ניגשתי
אליה והיא שאלה אותי, :יש לך ביצים
קשות?׳ עניתי לה, :לא, תודה, אני בריא.׳ היא
ברחה והשולחן התפנה ״.לאצי תולה את
עוברת היותו מלצר בנישואין .״אם אני מביא
לאשתי 280ל״י בתלוש, היא רוצה 280ל״י.
ואיפה אני? ככה זה הכי טוב. טיפים 10 ,אחוז,
היא אף פעם לא יודעת בדיוק כמה אני
מרוויח״.
אבל הוא לא ממש מצטער .״להיות מלצר,
זה כמו להיות שחקן. כל שולחן במה. אנשים
חדשים, לפעמים בדיחות: שניצל עם שנתיים
אחריות.״
הוא אוהב אנשים, אנשים אוהבים אותו,
והוא אוהב את זה. לפעמים יש הרגשה לא־נוחה,
שמתייחסים אליו כמו אל משרת. כאמור,
כבר עבר את גיל ה־ ,60 ועד עכשיו אין
לו קופת־חולים. לפנסיה הוא לא ייצא. כי אין
לו. את אפריים קישון הוא אוהב. הוא טוען
שקישון עלה ארצה בשל, אחריו. אם גם הוא

הרצל חקק
צמאזן
;דעתי גופך, הל בן הנסתר
טע מ תי את קסם שדיך
נשק תי; ר כי ך, הרדום הרום
וצמאי עור נגר

! אליך•

שלשלאות
מכ שפת מ ר מקטרת אור
באתי לע שו ת לך השבעות ע תיקו ת
קטר ת מנחה דולק ת
פן ת ל כי מ מני
סופה מתרחקת
מביטה אחור.
קשרי אהבתי קמעים לאצבעותיך.
קשרי ל טי פו תי בשמים ליך יך
פלאו ת
והיו 7לך
עריי: ד

והיו לך
שלשלאות.

היה עולה יותר מאוחר״אולי גם הוא היה יכול1
להיות הומוריסטן.
״פעם כמעט גרמתי למשבר ממשלתי.
ישבתי במיזנון־הכנסת עם קבוצה של חברי־כנסת
וסיפרתי להם בדיחות. היתה הצבעה
והפעמון היה מקולקל. עקיבא רובין היה ראש
סיעת מפא״י. הוא נכנס והתחיל לצעוק, :מה
אתה עושה? מחזיק פה שישה חברי״כנסת והממשלה
כמעט נפלה!׳״
הוא רואה את העולם בראי עקום. היה לנו
ויכוח קל אם העולם עקום או הראי עקום.
.בסוף הוא סיכם את העניין באומרו שאולי
הוא זה שעקום .״אני כנראה יותר צעיר ברוח
מאשר בגיל״.
יש ללאצי חלומות. היתה לו מיסעדה.
עכשיו הוא רוצה לפתוח שוב מיסעדה.
הונגרית. הוא רק מחפש מישהו שיעזור לו
וישקיע, או למצוא איזו הזדמנות. הוא טוען
שעכשיו, בגלל המצב הפוליטי בין ישראל
והונגריה — זה יילך.
את המיתון הוא מרגיש בתור מלצר. היקף
העבודה ירד. אבל ,״החיים נחמדים, אני אוהב
אותם. הם פחות אוהבים אותי — אבל אני
אוהב אותם״.

לאצי נשאר אופטימי!

ספרים

בעל המפתח
הרב שך -שהמפתח בידו
משה הורביץ
כתר
גם אילו חיו האנשים עליהם כותב משה
הורביץ בערבות סיביר או בג׳ונגלים של
מרכז האמזונאס, לא היו יכולים להיות מוזרים
ואכזוטיים יותר מאשר הכיתות החרדיות
החיות כאן מעבר לכביש ממש. ואולי יש בכך
כדי להסביר את ההצלחה המיסחרית שהחלה
עם סיפוריו שטופי־הזימה של יהושע בר־יוסף
(מה? גם הם עושים ״את זה סיפרו
האנתרופולוגי כמעט של אמנון לוי, ועכשיו
הביוגראפיה של הרב שך.
אין ספק שחלק גדול מהקסם של עולם
חרדי זה נובע מכך שבעיני הציבור החילוני
כולם נראים אותו דבר (שחורים) ,מתנהגים
אותו דבר (לומדים תורה במקום לעבוד),
משתמטים מהצבא(״ממיתים עצמם באוהלה
של תורה״) ומנסים בכל דרך לסחוט אותנו.
אותנו, זאת אומרת הציבור החילוני.
והנה מתברר שאין טעות גדולה מזו. כשם
שכל הסינים נראים בעינינו זהים — והם לא
— גם החרדים כך. וההבדלים ביניהם גדולים
ועמוקים ובייחוד — השנאות והקנאות
שבינם לבין עצמם, רבות ועצומות מאשר
אלה הכרוכות ביחסם אלינו.
ואם כך, מה טוב. שהרי איר שלא יהיה, אם
הרב שר מתייחס אל הרב מלובביץ׳ ואומר
עליו ועל חסידיו ש״הם גרועים ממומרים!...
אסור לשתות יינם! הם עשו להם אליל ויש
להם אמונות אחרות ״.ואילו חסידי חב״ד
אומרים על הרב שר, שיש לו ״נטיות עמלקיות״
,אז בוודאי שאנחנו החילוניים(שתמיד
מרגישים באיזו פינה בלב קצת אשמים על
שאיננו ״יהודים״ מספיק) ,ממש צדיקים.
איננו מומרים ואיננו עמלקים. וכמה טוב
ונעים לקרוא מה יש ל״צדיקים״ האלה לומר
זה על זה.
והנה יש לנו גם אנתרופולוגיה אכזוטית
ממש בחצר האחורית שלנו. סיפור גדול
ונפלא על צדיקים עלומים הישנים אמנם
במיטת סוכנות דלה אבל היא עומדת בבית
מפואר; צדיק אחר שהמתים מדברים אליו
(רצוי בלילה ובשלג) ואנחנו רואים את
הקולות, והכל כאן, בלי תלאות טיולי תרמיל
וסכנות במיפגש עם שבט אכזוטי.

רע*ה הרגיק

מיכחב גלוי למחמוד דרויש
מחווה לזיכרון 1לא. זכר לש׳כחה״*

״אם תוכלי להחזיר לי את ך מי אשר בדמן אזי נקח אתנו את חללינו לים
ונקח אתנו את האדים שעל המראה, את חלומות אמצע הקייץ ואת שירי
פיירוז על בית שאן.
ונקח אתנו את מזון המילים -
ונקח אתנו את הזכרונות שקל לטלטלם, ושמות האגדות, ופתיחי התפילות
(עמי )129
הראשונים.״״ ס ובכן, מחמוד דרויש, בן ארצי, עוד לפני שגרשת אותי לים, בש;רך הידוע, וציווית עלי
לקחת עמי את מתי, את אהבותי, את ריחות ילדותי, פנית אתה לאותו ים עצמו. לא, לא
פנית, גורשת. ולא אני היא שגירשתי אותך. בני עמך ״הערבים״ הם שהקיאו אותך.
ויצאת לדרך, אכול רחמים עצמיים ושנאות לוחשות וריגשות־נקם המופנים לכל
הכתובות הלא נכונות שבעולם, חוץ מאשר לכתובת האחת והיחידה — אתה ואלה
שאתה חושב שהם ״העדה״ שלך. שכן אתה הוא זה שתוקף את כל האחרים ובכך יוצר
את ״אי־הנצורים״ .כי המיעוט אינו יכול לעולם להיות רוב. גם אם הוא רוצה:

״מכאן שאין אנו חשים את עצמנו
כמיעוט. אנו מכריזים נכד בי אנו,
המיעוט, הננו הרוב. ואנו מכריזים כי
אנו באנו מן הזמן הזה. לא מן העבר
ולא מן העתיד.״
מדוע הדברים האלה גרמו להם
היסטריהו
״כי הם רוצים שנהיה אי במצור.״
האם נעים לך, מחמוד דרויש, להיות
אי במצור? ואף שכל הצדק לימינך —
האם נעים לך כאשר בני עמך רוצים
לגרש אותך לים, אבל — אבוי — בכל
העולם הערבי הגדול שלך אין מי שרוצה
לקבל אותך?
ומה יעשה המשורר בעת הרעה ההיא?
הוא ייסע לפאריס, ויכתוב משם שירים
רוויי־שינאה, שיבטיחו שגל־הא־לימות,
שלא החל בבירות ולא נסתיים
בצברה ובשאתילה, ואף לא יוכרע בדמם
של ילדי עמו בני העשר הנרצחים על־ידי
בני עמי בני ה־ 18 בסימטות הקסבה של
שכם או במחנות־הפליטים שליד עזה,
כשם שלא יוכרע בדירדור אוטובוסים ובמיטעני־חבלה בחוצות עירי, לא ייפסק ולא
יחדל. מפארים הרחוקה מיטיב המשורר ללבות את אש השינאה.
כמאל, אחד מגיבורי סיפרו, בן חיפה, חותר לחזור למקום הולדתו .״הוא יצעד
ברחוב המלכים --הו א יישמר מלהביט לפינה המיזרחית, המשקיפה על מדרגות
רחבות המובילות לרובע היהודי הו א יתיישב על ספסל עץ עתיק --הו א
יתחב את המפתח במנעול הדלת, שלא ייפתח מרוב חלודה. הוא יקיש בדלת השכנים
--וי תנ צ ל על שעזב --וי תנ צ ל על שעזב עמי .)144״שלום רב שובך ציפורה נחמדת״.
אין כמונו להבין אותך, מחמוד דרויש. אנחנו היינו בני ארץ וגרוש גורשנו. לפנינו
היה הים ולא היתה אף מדינה אחת (לא לוב ולא אלג׳יר ולא תימן ולא סעודיה)
שניאותה לקבל אותנו. ואנחנו האי שנשאר בודד. אני יודעת שמרגע לרגע עולה
שינאתך אלי, שהרי אהבת לשנוא את בגין בבירות הבוערת — יותר מאשר להבין
ללב אלה המפגינים נגדו. אתה מכור לשינאה כמו נרקומן לסם, ולכן אין אתה
מסוגל, ואף אינך רוצה, להבין אותנו, את אלה מאיתנו המנסים לפתוח פתח לעצמם,
למצפונם, וגם לך .״דין מוחמר בסייף״? אז בוא נשחק במישחק הזה עד הסוף המר.
אבל אם ״ואהבת לרעך כמוך״ — אולי יש תיקווה.
אני יודעת שאינך רוצה. אינך רוצה בתיקווה. כי בניגוד לי, תמיר יש לר ברירה.
אתה יכול להיות אי. ואתה יכול להיות תוניס ואולמות־פאר. ואתה יכול להיות
משורר זועם בפאריס. ואני, אני יכולה להיות רק אני ורק כאן.
אני הצומוד שלו אתה לועג.
אני איני בירות, אוגוסט . 1982 אני ירושלים . 1989 ובניגוד לך — אני אשאר.
* עם הופעתו, ב ת חו ם עברי, של סי פ ח של סחסור ד חי ש זכד לשיכחה, תי ח ם סלסן
מצאלחה, הוצאת שוקן.
הספר קריא, אם כי פחות מסיפרו של לוי
החרדים — אבל אולי מפני שאנחנו כבר
יודעים את משמעות רוחב הכובעים וצבע

הגרביים — ואילמלא שלטו אנשים אלה בנו
באמצעות הכנסת, היה כל העניין משעשע
רעיה הרניל ,
ומברר יותר.

זה הם אומרים ״מה הן אומרות...מה הם אומרים...מה הן אומרות...

..שרום איננו מצב , .בגיןאמורגו ..מדוב התרגשות איש
אהבה ביו עמים!״ שהעם עייף ממילחמות!״ ראנגעבאובר ! ״
כבר זה 10 שנים יש שלום עם מצריים, ועדיין מתייחסים
אליו באל שלום צולע, שלום מאולץ, שלום קר,
לא־אמיתי. ביקשתי מהפרופסור חיים שקד, מיזרחן,
שיסביר לי איזה מין שלום יש לנו עם מצריים.
זאת טעות להתייחס למערכת של יחסים בין מדינות במושגים
אנושיים — אהבה, שינאה, קרירות, חום. יחסים בין
מדינות מושתתים על אינטרסים. שלום איננו מצב של אהבה
בין עמים, אלא הסכמה לפתור בעיות המתעוררות ביניהם
על־ידי משא־ומתן והסכם של פשרה, במקום שימוש בכוח
ואכיפת עמדה של עם א׳ על עם ב׳.
מבחינה זו שורר בין ישראל למצריים שלום נורמלי
לחלוטין, והנקודה המכרעת היא שבמשד 12 שנים, שלפי כל
קנה־מידה הן תקופה ארוכה בתולדות המיזרח התיכון של
ימינו, התמידו מצריים וישראל בהיצמדותן לעיקרון שהגדרתי
קודם.
יש לזכור שהשלום עם מצריים הוא מצב מפתיע מכמה
בחינות.
ראשית, עצם המעבר ממצב־מילחמה היווה הפתעה גדולה.

שנים

שנית, התבדתה הטענה שהשלום שנחתם היה שלום עם
הנשיא סאדאת. השלום נמשך כבר שמונה שנים מאז שסא־דאת
נרצח.
שלישית, למרות מצבים שהעמידו את המצרים במבוכה
גדולה — הריסת הכור הגרעיני העיראקי ב־ , 1981 ומילחמת־הלבנון
ב־ 1982־ — 1984 מצב השלום לא הופר.
רביעית, מצריים לא התכופפה, והצליחה להתקבל בחזרה
למישפחת העמים הערביים בזמן ששגריר־ישראל יושב
בקאהיר.

• נראה לך שאחרי כל זה יש סיכויים רבים שהשלום
עם מצריים יימשך?
לא יודע. אבל לפי דעתי, כל עוד הוא נמשך, הוא מהווה
עובדת־יסוד גיאו־פוליטית ממדרגה ראשונה, המשפיעה
לטווח ארוך על עיצוב כל מערכות־היחסים בין ישראל
לשכנותיה הערביות. כל עוד נמשך מצב השלום, הסיכסון־
(דניאלה שמי)
הישראלי־ערבי הולך לעבר פיתרון•

צבי שילוח, ממייסדי ״התנועה למען ארץ־ישראל
השלמה ״,וחבר-הכנסת העשירית מטעם התחייה, היה
בנובמבר 1977 חבר בהנהלת הליכוד. חודש לאחר מכן,
כשחזר ראש״הממשלה מנחם בגין מביקורו השני באר־צות״הברית
והציג את תוכנית־השלום שלו, התפטר
שילוח מהנהלת הליכוד. הוא היה ממנהיגי הפעילות
לעצירת הנסיגה מסיני, ופעל נגד הסכמי״השלום עם
מצריים.
שאלתי את שילוח אין הרגיש ביום שבו הגיע
סאדאת לארץ.
באותו הערב הייתי בביתי וראיתי את האירוע בטלוויזיה.
הרגשתי היתה הפתעה גמורה ואי־ודאות מוחלטת. רבים
באותו ערב לא תיארו לעצמם שסאדאת בא, כשלמעשה בכיסו
כבר הבטחה של בגין לנסיגה ישראלית מלאה מסיני.
יותר מאוחר התברר לי שבגין ויתר על כל סיני כבר
בפגישה הראשונה שלו עם הנשיא קארטר ביולי , 1977בנסיעתו
הראשונה כראש ממשלת־ישראל לארצות־הברית. זה
היה ארבעה חודשים אחרי שרבין, כראש־ממשלה, סירב לקר־טר
לאותה הצעה.

• מה ידעתם אז, אתה וחבריך להנהלת־הלי•
כוד, על מה שעומד להתרחש?

דבי קורו

ביקור סאדאת הילד כישוף על תושבי המדינה.
הטלוויזיה הישראלית העבירה לצופים את מהלך
הביקור בשידור ישיר.
אתי מזור ובעלה היו בין אלה שרעדו מהתרגשות.

• התבוננת באופן מיוחד לשידור?
התכוננו לאירוע כבר כמה ימים קודם. כל החבר׳ה שלנו
התארגנו לצפייה משותפת. קנינו פיצוחים והכנו שתייה
ואוכל. הזמנו בערך 20 איש. את הסלון הכנו כמו אולם־קולנוע
— שורות של כסאות, וביניהם שולחנות קטנים עם אוכל. היה
ברור שאף אחד לא יקום באמצע השידור למיטבח.

• האם הד רגעים שחשבת שאולי סאדאת לא
יגיע, בסופו של דבר?
למרות שהיה לי ברור שהוא אכן יבוא, לא האמנתי שמאורע
כזה באמת יתרחש, זה היה בלתי־נתפס. ההתרגשות
היתה ענקית. הלכתי כמו שיכורה, סוף־סוף מגיע השלום ויהיה
שקט במדינה. זהו, נגמרו המילחמות...

• ישבתם מול המירקע, ואז...
התיישבנו בלי להוציא הגה מהפה. האוויר היה מחושמל 20 .
פטפטנים יושבים ובקושי נושמים!
והנה זה הגיע. המטוס נחת. הרגשתי כאילו אני נמצאת
ממש בתוך קהל המקבלים בנמל־התעופה. כשהוא יצא לכבש

ההיסטורי

בהנהלת הליכוד היתה אי־ודאות גמורה, אבל היתה הסכמה
כללית שעל ימית ושארם לא מוותרים. אחרי שבגין חזר
מארצות הברית הוא כינס את סיעת־הליכוד והציג את
תוכנית־השלום שלו. כל ״הוויכוח הגדול״ על סיני ועל האוטונומיה
לקח לא יותר משעה. למחרת, בליל־שבת, הודעתי
על התפטרותי מהנהלת הליכוד.

המטוס, פחדתי שיהרגו אותו. כל הזמן ראיתי בדימיון את רצח
ג׳ון קנדי. פחדתי מאוד. התחלתי לבכות, גם הגברים שבחבורה
,בלעו רוק בתנועות עצבניות. זו היתה חוויה מהממת. כשהוא
התחיל לרדת במדרגות המטוס, הרגשתי הקלה, הנה התממשו
,הציפיות. הנה זה קורה. אינשאללה, נגמרו המילחמות, יהיה
שלום.

• במבט לאחור, האם אתה מוצא יתרונות כלשהם
בהסכמים ובשלום עם מצריים?

• צפית בכל שידורי-הטלוויזיה באותו ביקור?

איני רואה שום יתרון. מאז אנו מידרדרים. גם של 01 עכשיו
היא תוצאה של הסכמי קמפידייוויד. שלום עכשיו היתה
תוצאה הגיונית מצעדיו של בגין: שלום תמורת ויתור על הכל.
בשיחה אישית שהיתה לי ולמשה שמיר עם בגין, אחרי אותה
ישיבת־סיעה, שאלתי אותו אם לא עשינו את טעות־חיינו
כשהצטרפנו אליו. הוא אמר שהעם עייף, ולא רוצה עוד
מילחמות. לחנן פורת הוא אמר :״אני אראה להם(למערך) מי
(גדעון סער־סרצ׳וסק׳)
יביא שלום׳ ומי מחרוזר מילחמה•״

לא החסרתי אף שידור אחד, בקושי הלכתי לשרותים. אסור
היה לפספס רגע. הייתי כמו קפיץ.
כל הנוכחים הרגישו כך. לא היה יום ולא לילה, אף אחד לא
רצה לעזוב הביתה. כולם נשארו. התחילו לספר סיפורים
אישיים על חוויות ממילחמת יום־הכיפורים. אפילו הזיכרונות
נשמעו אחרת. הכל באוויר היה אופטימי. כולנו הרגשנו כחולמים•
אף פעם אחרי הביקור של החבר׳ה שלנו לא קרה שנשאר
כל־כך הרבה כיבוד. מרוב התרגשות אף אחד לא נגע באוכל.
(שרית ר)01

מה הם אומרים...מה הן אומרות״ מה הם אומרים...מה הן אומרות.

-1חן -

צחק גר^יאו:,

•388

אפרת בית־תדמי:

מו1יר מחמוד:

,היהקשהלראות ..לחזור הביתה ולהיווכח, שבוע בישראל שלה
אתהדגליורד שגרים בו ורים! ״ לנו חמ ש משכורות!״

קשה להתווכח עם החשיבות של הנסיגה מסיני,
אבל לאנשים שחיו שם קשה לראות רק את השיקול
הרציונלי, הקר. הקשר העמוק למקום עומד מעל לכל,
מעל לדיעות פוליטיות מוצקות, מעל לחישובים מעשיים.
גם היום 12 ,שנים אחרי ביקור סאדאת, שבע
שנים אחרי הנסיגה, קשה להגדיר במילים את הקשר
הזה.
אפרת בית תלמי, שחיה פרק-זמן בשארם, מנסה
להסביר מה היתה סיני לגביה.
יצחק גרציאני, מפקד תיזמורת צה״ל, בוודאי לא
ישכח את היום שבו ניגנו הוא ותיזמורתו את ההימנון
המצרי בטכס קבלת״הפנים לנשיא מצריים, אנוור אל-
סאדאת.
הוא גם לא שוכח את הסיפורים שמאחורי הקלעים.
הכל קרה באופן פתאומי, מהיום למחר. לא היה בידינו
ההימנון המצרי, וגם לא התווים. ואני, מיוזמת ,,התקשרתי עם
קול ישראל מד־צה״ל לחפש הקלטה של ההימנון.

• אף אחד לא הינחה אותך?

ההתייחסות שלי לסיני בכלל, ולשארם בפרט, היא התייחסות
שונה לגמרי. כשמנסים למקד דברים — זריחות,
שקיעות, ים, נופים — זה לא מעביר את המסר. זוהי תחושה
שאי־אפשר להעביר במילים.
אני באה מחינוך די שמאלי. אין לי בעייה עם החזרת
שטחים, אבל יש לי בעייה לגבי סיני. גיליתי שאני מנסה
למצוא צידוקים פסוודו־רציונליים מדוע אי־אפשר להחזיר את
המקום.

• כמו.״

לא היה בכלל עם מי לדבר. כולם היו בפאניקה. נסעו
לירושלים. אני לקחתי על עצמי את היוזמה והנחתי
שהתיזמורת היא שתנגן את ההימנון. ברגע האחרון קיבלתי
קלטת של ההימנון, רשמתי לפי השמיעה תווים והכנתי את

נימוקים כלכליים של שדות־הנפט ושדות־התעופה, שאני
לא יכולה להתייחס אליהם ברצינות רבה מדי. נימוקים
שהמקום הזה, סיני, לא שייך מבחינה גיאוגרפית למצריים,
והחלוקה הזאת, שצירפה את סיני למצריים, שורשיה בשילטון
הבריטי. השייכות של סיני לבדווים ולא למצרים. התייחסות

התיזמורת. בנמל־התעופה קיבלנו את התווים המקוריים, אבל
כבר לא עשינו בהם שימוש.

להסכם־השלום כלא״טוב מהרבה בחינות. אבל הסיבה העיקרית
שלי לשלילה היא שפשוט לא רציתי שיחזירו את סיני.
הנימוקים שלי הם לא רציונליים, ואני מודעת לזה.

• איך היתה ההרגשה בטכס בנמל־התעופה?
ההתרגשות היתה עצומה. המתח היה גדול במיוחד מפני
שהשתמשנו בתווים שאני רשמתי. אבל אף אחד לא בא בטענות.
להיפך, התיזמורת קיבלה הרבה מחמאות.
אני מקווה שאני אזכה עוד לנגן את ההימנון הירדני והסעודי
והסורי, וכך הלאה.

• באיזה עוד הזדמנויות ניגנתם את ההימנון
המצרי?
לצערנו היינו צריכים לנגן את שני ההימנונים כשהחזרנו
את סיני. סיני הוחזרה בשלושה שלבים, ובשלושתם ניגנו.
ההרגשה לראות את דגל־ישראל יורד מראש התורן היתה
קשה מאור, אבל זאת גם היתה ההרגשה הכללית של כל עם
(אורית זרובבל)
ישראל•

• ואת מרגישה כך גם כיום?
את הנימוקים ״הרציונליים״ שללתי מיד. תחושת־האובדן
קיימת גם כיום. במקום הזה היו תחושות שלא קיימות במקומות
אחרים. הוא משרה הרגשה של קדושה, אולי כמו שירושלים
עושה לאחרים.
ברור לי לגמרי שמבחינה פוליטית לא יכולנו להחזיק
בסיני. כמו שבסופו של דבר נוותר על הגדה והרצועה, היינו
צריכים לוותר על סיני.

• ולא חזרת לשם מאז?
לגבי שארם היתה לי תחושת שייכות חזקה. המקום שייך
לי, ואני שייכת לו, וברגע שהוא לא שלנו, זה כמו לחזור
הביתה ולהיווכח שגרים בו אנשים זרים.
(אזרתיזוובבל)

כל ישראלי שאני מכירה -חוץ ממני עצמי -בבר
היה במצריים לפחות פעם אחת. המצרים, לעומת זאת,
כמעט ולא באים אלינו. אומרים שלא-כל-כך נותנים
להם לבוא, אומרים שעדיין מסתכלים שם בעין עקומה
במי שנוסע לארצו של האויב הישן, אומרים שהעם
המצרי עצמו עדיין חושש מישראלים ומארצם.
את מוניר מחמוד, אזרח מצרי, תושב קאהיר,
העוסק בתיירות וגם משדר בעברית מ״קול קאהיר״,
פגשתי בתל״אביב. ביקשתי ממנו לספר לי מה האמת
בעניין אי-בואם של המצרים לבקר בישראל.
התשובה היא הרבה יותר פשוטה מכפי שאתם חושבים. יש
אצלנו שיכבה גדולה מאוד של עניים, שלא יכולים לנסוע
לשום מקום. יש שיכבה דקה של עשירים, שכמו אצלכם
נוסעים לפאריס, ללונדון ולניו־יורק. מה שנשאר זה השיכבה
האמצעית, שמרוויחה מעט מדי מכדי לבלות בישראל, ואם הם
נוסעים הם נוסעים למקומות זולים כמו תורכיה, יוון. תייר
מצרי צריך להוציא כ־ 600 דולר אם הוא רוצה לבלות שבוע
בישראל 600 .דולר זה 1500 גיני* ,וזה הון־תועפות לפקיד־ממשלה
שמרוויח 200־ 400 גיני בחודש. כשאתם, הישראלים,
באים אלינו למצריים, אתם יכולים לבלות שבוע שלם ב־150

דולר, שזה חלק קטן מהשכר שלכם.

•בלו מר, הבעייה היא רק כספית?
הבעיה היא בעיקר כספית. נכון שהפרוצדורה לבקר בישראל
לוקחת זמן, אבל כמובן אין שום איסור על זה. אם הפרוצדורה
תתקצר, ואתם תורידו את המחירים כאן, אני בטוח
שיותר ויותר מצרים יבואו לבקר בישראל.

• עכשיו אני אשאל אותך את השאלה ששום
תייר לא יכול להתחמק ממנה. איך ישראל מוצאת
חן בעיניך?
ארץ יפה מאוד. הניקיון כאן ממש מרשים. אני, אישית,
מאוד אוהב את קצב־החיים בישראל, ומאוד אוהב את החום
שהאנשים כאן מקרינים ואת המהירות שבה הם מתחברים. יש
(דניאלה שמי)
לי כבר הרבה חברים בישראל.
1 לירה סצרית. ה שם בא סהססבע הברט, ת• ,שם
התור סהסושבה הבריטית לשעבר באפריקה אה. .

תשבץ העו&ס הוד

א׳ עממ׳ ק/

לרות•

מאח

אביגיל *נא*
מאוזן
) 1עיר בארץ שבה ישב החכם
היווני אובזביוס, מאבות הכנסיה
הנוצרית; )5שמה האחר של אתנה,
אלת החכמה; )10 חודש הנחמה
)11 :אויב; )13 עלה; )14 קרי־את
צער; )15 בן המישפחה; )16
שמו הקדום, המיקראי, של הישוב
שהוקם בכפר הנטוש טנטורה;
)18 אחד מנקבי חלת הדבש; )20
אחוריים )21 :צמח בר עשבוני;
)22 מתנה; )24 פשתן שאיננו
מנופץ; )25 צד אחד של הפנים;
)26 יחידת שטח לקרקעות; )28
עיר יונה; )30 ממיסדי סטודיו
״הבימה״ בחו״ל (ש״מ); )31 תיש
שנקצצו קרניו; )32 אולי, אפשר:
)34 עם 54־מאונך 60 ,־מאונך ו־
77־מאונך — ביטוי שמשמעו
— דור של פורעי חוק ומוסר;
)35 מידת אורך אנגלית)38 :
תשלום החתן לאבי הכלה
בארצות המיזרח; )39 סיום
מישחק המלכים )41 :פת; )42
הוגה רעיון לדבר־מה חדש; )43
בהמת משאות; )45 כינוי
למשתתפים בדיון פומבי; )47
מין; )48 משקה משכר; )50 סגר;
)51 הקב״ה; )52 הזדמן, ארע)54 :
בן אדם; )57 סל גדול; )61 שד;
)62 קרום העולה על דבר
מתייבש; )64 חוץ; )65 סירה; )66
עוף טרף; )67 אחורי הגוף; )69
שמו האחר של מידבר אדום(מ);
)70 דרגה בצה״ל (ר״ת))72 :
סלנג; )74 צבע; )75 כינוי למיד
מורים קי״ג עד קי״ח בתהילים;
)77 מידת לח; )78 עיר בסורית!
)8כיצד; )83 קיים; )85 מילת
בחירה )86 :להם (ארמית); )88
אביון, חלש; )89 בעירה חלשה:
)91 אות הניצחון; )93 קול גברי
עמוק )95 :מהדק )96 :תולעת
האריג; )98 עלוב; )100 מילת
שאלה; )102 שולא; )103 אריג
יקר )104 :כינוי למכשיר עינויים
לרשעים בגיהינום; )105 דרך
התאבדות של הסמוראים.
מאיגך:
)1עוף מים גדול; )2מושבה
יהודית במצרים העתיקה; )3הכנת
סמים; )4משל לגדול ורב; )6
זיכרון; )7דבש נוטף; )8אנקול;
)9ראש ממשלת בריטניה לשעבר
(ש־מ); )12 מנהיג סין העממית
(בקיצור); )15 שיבטי; )16
כותל; )17 דויד קמחי — מדקדק

נ ע מי

חתונה בחולו!
היא ( )29 פירסמה מיכתב במדור
הזה. הוא(כנ״ל) ענה לה. אחרי רומאן
קצר הם החליטו להתחתן. שלחו
לי הזמנה, הבטיחו לי טלפונית
שאהיה אורחת־הכבוד, אבל בשבילי
חולון, ואפילו אם זה אולם־חתו־נות
מפואר, זה חוץ־לארץ.
אז הם התחתנו בלעדיי. זה היה
בתחילת השנה. השבוע התקשרה
הכלה, וסיפרה שלפני חודש, תיש־עה
חורשים אחרי החתונה, נולדה
להם בת. ביקשתי שתישלח צילום
כלשהו(חתן־כלה, או רק הבת) .היא
אמרה שמצידה זה בסדר, אבל בעלה
לא מספר לחברים שלהם איך
הם הכירו, ואם אני אקבל תמונה,
היא תקבל גט.

בלי רבנות
היא עורכת־דין, בת ,35 גרושה
בלי 1.60 ,מטר, נראית טוב, חובבת
ספרות, סרטים, שירי־ארץ־ישראל,
מחפשת קשר רציני, חיים משותפים,
מישפחה (לא מוכרחים לבקר
ברבנות).
יתאים לה גבר רציני, אדם בשל,
שבאמת רוצה קשר כנ״ל, ואינו
טיפוס חומרני. שאל אותי על
(.)1/2725

ומפרש התנ״ך (ר״ת); )19 עץ
ממישפחת עצי המחט; )20 סדרי
המישנה; )21 בעל חיים שוכן ים
( )23 ;)2,4מטבע עתיק במיזרח;
)24 כינוי לקבלה(ר״ת); )26 עיר
בתימן; )27 דשן )29 :עובד
אלילים; )30 דביק; )33 אוסף פרי
הגינות והכרמים; )34 במיתולוגיה
היוונית — חוטף הלנה
והורג אכילס; )36 מטבע העובר
לסוחר בירדן; )37 קונפרונטציה;
)40 צעירים; )41 אליל בבל; )44
מישענת; )46 דגל; )47 טוהר,
בהירות; )49 כלי מילחמה)50 :
ממציא התרכיב לחיסון מפני
שיתוק ילדים >ש״מ); )53 נקודת
הפגישה של קרני אור; )54 ראה
34 מאוזן; )55 אריג; )56 גל
חורבות; )58 איבר בגוף; )59 אחת

מבנות צלופחד; )60 ראה 34
מאוזן; )62 חג לצאן; )63 בעל
חיים מימי, סמל הפיריון; )66
צמח נוי טרופי; )68 נושה ובלשון
העם, החייב כסף; )71 די
(ארמית); )73 קפל בצורת מגילה;
)76 מילת תחינה; )77 ראה ! 34
מאוזן; )79ג׳אז אמריקאי בסיגנון
סנטימנטלי; )80 מילת משאלה;
)82 איבר בגוף; )84 שם העם
והמדינה בערב ערן; )85 נבל עור
לנוזלים; )87 בסולם התווים 90
פרויקציה — תאור של גוף
הנדסי על פני שטח; )92
ביגמיסט ראשון במיקרא; )94
האדים; )96 עקר; )97 אבי דויד;
)99 אחת מסכו״ם; )101 תבלין
לקפה; )102 שעיניו פקוחות;

)103 חבר־הממשלה.

מה שומה גולדי?
הסיור של גולדי הון ובן־זוגה לחיים, קורט ראסל,
באילת ובערבה, בלוויית פמלייה של ( 14 שהגיעה לים
סוף בשני מטוסים פרטיים) ,כלל ביקור במוסיאון
התת־ימי; סיור סנפלינג בצוות של ארבעה ג׳יפים
לשטח המידברי ושייט על יאכטה פרטית עד חוף
טאבה, בחברת ראש עיריית אילת, רפי הוכמן, שגם
יצא לצלילה עם קורט ראסל.
ועל מה הקפידה גולדי הון, הידועה כחסידת המזון
הטבעי, משך כל הסיור בדרום החם? על שתיית מים
מינרליים בלבד, מי־מעיין מינרליים, של נביעות,
כמובן.

רחל גרא, זו שעושה תכשיטים,
אומרת שיש לה ניסיון-
חיים של בת ,60 גיל כרונולוגי
,50 נראית בת ,40 עושה אהבה
כמו בת 30 ושובבה כמו בת .20

מחפשת ,״כדי שיהיה לנו כיף
ביחד״ ,בחור עד ,30 נחמד, רגיש,
סימפטי, אינטליגנטי, רציני. מיס־פרה
אצלי הוא (.)2/2725

בהירה וחטובה
היא בת ,26 רווקה, נראית טוב,
1.60 מטר, רזה, חטובה, שיער קצר
בהיר ועיניים חום־דבש. היא עוברת
כמזכירה בכירה, ואוהבת קריאה,
טיולים, סרטים, ציור, מוסיקה,
אנשים.

גרוש מהצפון
הוא גרוש בן ,34 תושב הצפון
(קריות) ,ספורטיבי 1.83 ,מטר,
שיער בהיר, עיניים כחולות, נאה
מאוד (זה לא הוא אמר, אמרו לי
עליו) .הוא חובב צילום, ואם את
אוהבת להצטלם, זה בדיוק
בשבילך.
הוא מעדיף אותך תושבת חיפה
או הצפון, יפה, רזה, חדת־חשיבה,
אשת־שיחה, בעלת חוש־הומור.
שאלי אותי על (.)3/2725

קשר רומנטי
היא חטובה, רזה 1.70 ,מטר, טיפוס
ספורטיבי, שיער חום, עיניים
ירוקות, יפה(ראיתי תמונה) ,בעלת
ראש טוב, בת .46 היא נשואה, אבל
חסר לה קשר יפה, רומנטי, עם גבר
שהוא בעל חזות מאוד נאה (״אני
לא מתפשרת בענייו הזה״) גבוה,
פיקח, מבוסס, לא מקריח ולא שמן.
״רוצה קשר שיהיה בו הכל,״ היא
אמרה לי ,״רגש, איכפתיות, פיר־גון
״.שאל אותי על (.)4/2725

כמו קריסטל
היא גרושה בת ,46 בלונדית,
נאה מאוד 1.73 ,מטר, עובדת כמזכירה
במישרד עורכי־דין, שנונה,
רגישה, בעלת חוש־הומור וראש
טוב, נבונה.
מחפשת לידידות יפה איש נפלא,
גבוה, חביב, מבריק, בעל חוש־הומור.
בסיום השיחה היא אמרה לי
שהיא נראית כמו קריסטל, זאת משושלת.
עם הפנים של ההיא, והב־לונר,
והגוף החטוב, רק בלי הכסף
שלה. שאל אותי על (.)5/2725

אין לה
למי לב של
קוראים לה גיגה עמר, והיא
כת ,27 מעצבת־אופנה,
בעלת סטודיו לאופנה כעיר
מגוריה, קריית״מוצקין. יש
לה שיער שחור קצוץ1.68 ,
מטר, אהבה לספורט (אחיה,
דויד, משחק כדור״יד בנבחרת
ישראל) והמון הומור
ושימחת״חיים.
היא נולדה בבאר־שבע,
גדלה בחיפה, היתה מד׳יסית
בצבא, באה לביקור באילת,
ונתקעה שם לארבע שנים.
למרות שהיא היתה פעם ברמנית,
היא לא שותה משקאות
חריפים. זה מרדים אותה.
כאלה ששותים תמיד

נינה עמר
ראש טוב 1ם בלי אלמהול

אומרים לה שלה יש הראש
הכי טוב מכולם, גם בלי לשתות.
במיטבח היא אשפית.
כרגע אין לה למי לבשל.

תהיו אתם השופטים: למי להאמין? לבעל או לאשתו?
ך* יפורו של משה בכר הוא טיפוסי למדי
^ לסיפורי גירושין.
ב־ 1978 הכיר את מרים במועדון של
פנויים ופנויות. שניהם היו כבר גרושים
מבני־זוג ראשונים, וחיפשו אהבה חדשה,, .לא
היו לה ילדים, ואחרי שבועיים כבר נכנסה
לדירה שלי. היא עזרה לי וניקתה כמו שד
ונשארה בדירה. היא רצתה להיכנס להריון,
והשיגה את זה. כשנודע לי שהיא בהריון
אמרתי שהריון אני לא שובר, והסכמתי להת־

והאשה ניגשה לדבר, ובינתיים הורידה את
חולצתה .״במהלך השיחה התקרב אליה, והיא
מיהרה לסיים את השיחה. לגירסתה, משום
שהחל לגפפה, והיא לא רצתה ששותפתה׳
לשיחה תשמע. לגירסתו — משום שהתר־צתה.
מכאן ואילך יש גירסות סותרות,״ קבע
בית־המישפט.
הבעל :״היא הורידה את החולצה כדי
להתקלח, ובאותו רגע היה טלפון. ניגשתי
אליה, התחלתי לגפף אותה, אמרתי לה שאני
כבר קיבלתי את העונש, כאשר הייתי שלושה

הבעל ל־ 24 שעות נוספות.
לטענת האשה גרר אותה בכוח לחדר-
המיטות. למרות שהפצירה בו ואמרה שהיא
במחזור חודשי, בא עליה בכוח. על פי עדויות
האשה הגישה התובעת מרים רוזנטל כתב־אישום
נגד משה בכר באשמת אונס אשתו.
בד בבד הגישה האשה בקשה לצו־מניעה
חדש, שיאסור על בעלה להיכנס לדירה.
השופט בן־שלמה שמע את טענות הצדדים
וסירב להוציא צו כזה.
״לא אכנס לפרטי־הפרטים של המיקרה, מחמת כעולה מעדויותיהם של שני הצדדים, מח
כבודם של המתדיינים, שלא תמיד היה נר

וניחא׳! ,גירו>1!1ו

חתן איתה. הילדה נולדה ארבעה חודשים
זחרי החתונה״.
הבעל הוא עובד בזק, שכל רכושו הוא
הדירה בבת־ים, שבה גרו, ומכונית ישנה.
האשה, שאין לה מיקצוע, לא עבדה. כאשר
הבן הקטן היה בן 6וחצי, הציע הבעל שגם
האשה תמצא עבודה, כדי שיוכלו להחליף
דירה ולהתקדם בחיים.
״היא קיבלה עבודה כאם־בית במוסד לעבריינים
צעירים, לחצי־יום. היא היתה אמורה
לחזור הביתה ב־ז בצהריים, אבל היא נהגה
לקחת את הילדים שלנו מבית־הספר ישר
למוסד שבו עבדה, וחזרה איתם הביתה מאוחר
בערב. אני לא יודע מדוע עשתה זאת. מזה
התחילו ויכוחים. אמרתי לה שזה לא מקום
לילדים שלנו. פניתי לעובדת סוציאלית
בעיריית בת־ים, כדי שתתערב ותעזור לנו.
״לא דיברנו בכלל על גירושין. בשבת נסענו
לפיקניק ביערות־הכרמל, ולמחרת קיבלתי
תביעת־מזונות. התברר לי שהיא עיקלה
את כל חשבונות־הבנק שלי, את חשבון העו־בר־ושב,
שלשם נכנסה המשכורת, והיא אמרה
לי, :אני עוד אוציא אותך מהדירה!׳ היא דרשה
שארשום על שמה את הדירה ואת המכונית״.
הבעל ההמום לא רצה להתגרש .״אין לי
אמא ואבא. אין לי מישפחה. יש לנו שני
ילדים חמודים. לא רציתי להרוס את החיים
שלהם. מה פתאום להתגרש?״
ככל שנמשכו ההליכים בבית־המישפט,
כך התערערו חיי־הנישואין. האווירה בבית
היתה עכורה וקשה.
באוגוסט 1988 רצה הבעל לקחת את
הילדים לטיול. האשה התנגדה. התפתחה
תיגרה. האשה פנתה למישטרה, ובית־המי־שפט
הוציא צו שאסר על הבעל להיכנס
לביתו במשך שלושה חודשים .״לא היה לי
לאן ללכת. מזל שהיה מזג־אוויר טו ס בז ק
הרשתה לי לישון באחד הטנדרים של החברה.
הייתי מתרחץ אצל אחותי, וחיכיתי לרגע
שאוכל לחזור הביתה״.
בתום שלושת החודשים בדק השופט
יהושע בן־שלמה את המצב, וקבע שהבעל
יכול לחזור לביתו .״צו כזה אינו מהווה תחליף
לצו פירוד, ועל־כן ינתן במשורה. הצו
ניתן כרי לצנן את האווירה וכדי שמי שצריך
ילמד את הלקח. במיקרה שלפנינו נראה לי
שהצו עשה את שלו והגיעה העת לבטלו, כדי
להעמיד את הבעל בניסיון. בית־המישפט
מבטל איפוא את הצו הזמני לאלתר ומזהיר
את הבעל כי במיקרה של הישנות האלימות
מצירו, בית־המישפט לא יהסס להוציא צו
נוסף. יחד עם זאת, בית־המישפט מזהיר את
האשה שעליה להימנע ממעשה פרובוקציה,
שיגרור עילה להוצאת צו כזה״.

־ עי _ אתהח 1לצה

ביום ביטול צו־האיסור, ה־ 12 באוקטובר
, 1988 חזר הבעל הביתה, שמח ומלא־תיקווה.

חודשים מחוץ לבית. אמרתי לה שאני רוצה
לדבר, שנגיע לפשרה. היא אמרה לי שתגמור
את שיחת־הטלפון ונלך למיטה״.
אחרי קיום יחסי־מין יצא הבעל לסדר
סידורים בעיר, ואמר שיחזור בערב, והם
ידברו על כוס־קפה. כאשר חזר אחרי־הצה־ריים
ראה שהמיטה עירומה מסדין, האוכל
עדיין על האש והאשה איננה 10 .דקות אחר־כר
הגיעו שוטרים ודרשו ממנו להצטרף
אליהם .״בתחנה נאמר לך מדוע״ ,אמרו לו.
כששמע שהוא חשוד באונס אשתו, נדהם.

יומיים לאחר מכן, ביום השישי, לקח לעצמו
יום־חופש כדי לעשות אמבטיה, תענוג
שנמנע ממנו במשך שלושה חודשים, ולסדר
סידורים. באותו בוקר לקחה האשה את
הילדים לבית־הספר, וחזרה הביתה. היא
נכנסה לדירה והלכה לבשל. הטלפון צילצל. ,

״חקרו אותי, שמו כבלים על ידי ועשו
ממני פושע״.
הוא נעצר ליומיים, ואחר־כך הובא לבית־המישפט
להארכת מעצרו. בבדיקות שנעשו
באשה במכון לרפואה מישפטית לא מצאו
סימני אלימות, אבל השופטת עצרה את

לרגליהם. השאלה השנויה במחלוקת היא
עובדתית ביסודה, ותלויה במהימנות שבית־המישפט
רוחש לצדדים.
״לאחר ששקלתי בכובד־ראש את גירסת
האשה, בזהירות הראויה למיקרה ספציפי זה,
לאור המחלוקת הממונית שבינה לבין בעלה
ולאור המניע הברור שיש לה להוציאו
מהבית, ולאור התרשמותי מהופעתה בהליך
זה, לא השתכנעתי מאמינות גירסתה. השתכנעתי
שגירסת הבעל היא אפשרית בהחלט,
ובנקודות מסוימות אף מתחזקת על־ידי
פרטים קטנים שנרשמו מפי האשה בהודעתה
במישטרה. למשל, שמחד הודיעה לו על
נידתה, ומאידך הסתירה את הפרים מעיניו,
מחמת הבושה״...
בעיקבות החלטה זו של השופט בן־שלמה

פנה עורך־דינו של הבעל, שימעון שובר,
בבקשה ליועץ־המישפטי לממשלה, לעכב את
ההליכים נגד בכר בתיק־האונס.
עורך־הדין ציין בבקשתו ששופט אחד
בבית־המישפט המחוזי כבר קבע שאינו מאמין
לגירסת האשה, אחרי שעיין בכל חומר
החקירה של המישטרה .״עיון בפסק־דינו של
השופט בן־שלמה ובתיק החקירה של המיש־טרה
מעורר תהיות קשות לגבי גירסתה של
האשה, ומוליך למסקנה חד־משמעית שמדובר
בעלילה מרושעת,״ כותב עורך־הדין
שובר.
בהחלטה יוצאת־דופן, נעתר היועץ המיש־פטי
לבקשה ועיכב את ההליכים במישפט־האונס.

אחר

״כעת
הגיעו מים עד נפש, החיים בבית הם ,
גיהינום. אנחנו גרים ביחד, ואנל לא מבין י
מניין השינאה שלה אלי. אני לא יודע לאן
לפנות. אשתי לא מתפקדת בבית, היא מסתירה
ממני את האוכל ואת הבגדים שלי, ואי־אפשר
לדבר איתה. והכי נורא זה שהיא
הסיתה גם את הילדים, וגם הם אינם מדברים
אתי כעת. הבן שלי, קזלא היה הולך לישון
בלי נשיקת לילה טוב, לא מדבר אתי כעת1.
״אני מת להיפרד ממנה. היא עשתה ממני
פושע, הזיכרון של האזיקים על ידיי לא עובר
לי. אני רוצה שהעניין ייגמר איכשהו, אבל
התיק ברבנות נעלם, ואי־אפשר להמשיך
בדיונים שם. כעת גם תיק בית־המישפט
המחוזי נעלם, ואני תקוע במצב הנורא הזה״.

בטן
מור בטן
סוהיר מפיצים שהיא נבר לשעבר
רוצים סיכסוך? אז יש לי אחד פיקנטי.
לפני שנה הגיעה ארצה רקדנית־נטן
מדרום־אפריקה בשם מירתה רילניקוב,
או, כפי שהיא מוכרת בשם־הבימה שלה,

סוהיר.
הרקדנית הזאת, שהיא גם חתיכה רצינית,
זכתה בהצלחה, בעיקר בגלל עזרתו של
המיסעדן אריק לביא מקפה דן, שלקח
אותה תחת חסותו ועזר לה רבות.
אתם בטח שואלים מה הקשר בין המיסעדן
ולרקדנית? לאריק יש גיסה בשם שרינה,
המתגוררת בבואנוס־איירס, והיא ידידה של
סוהיר. שתיהן באו ביחד לארץ לביקור, וסר
היר החליטה להישאר.
אבל לסוהיר היתה בעייה. היא לא יהודיה.
לכן חוק השבות לא חל עליה. לעומת זאת יש
:ל ה חבר־לחיים מזה שש שנים, שהיא הידועה-
בציבור שלו — זהו גבר יהודי גרוש ואב
י[ לילדים המכונה פוצ׳ו, שאיתו היא חיה
בארגנטינה.

פוצ׳ו בא ארצה, נכנס לאולפן ללמוד עב־רית
וגם התחתן בנישואי־קפריסין עם סוהיר.
עתה הם זוג לכל דבר.
ראו רקדניות־הבטן שפרנסתן בסכנה, מפני
שסוהיר היא רקדנית ברמה בינלאומית ויש
לה ביקוש רב, אז החלו לעשות כל מיני ניסיונות
לטרפד את העבודה שלה. אמרו שהיא
גבר־לשעבר, כלומר קוקסינל. אמרו שהיא
עובדת בלי ניירות״עבודה. אמרו שהיא עובדת
בסכום כל־כך נמוך, שאי־אפשר להתחרות

כל העיקבות הובילו לרקדנית־הבטן בארי
סימון. אמרו שהיא מנסה לחבל במאמציה
של סוהיר להיקלט בארץ, ושהיא מפיצה
את כל השמועות הללו.
מובן שדרינג־דרנגתי לרקדנית שופעת-
האיברים, וביקשתי הסבר למחול־השדים הזה.
״שלום לך בארי, מדברת רחל המרחלת
בעניין הרקדנית סוהיר.״
״כן, אני כבר יודעת מה את רוצה לשאול
אותי, אם אני אמרתי עליה שהיא גבר־לש־עבר.
אז זה לא נכון, אני מפרגנת לה, והיא
בכלל לא מהווה תחרות בשבילי. אני מפרגנת
לכולן. ברמת־המחירים שהיא עובדת, היא
יכולה למצוא הרבה עבודה. לי לא חסר, אני
מחבבת אותה מאוד, ואני יודעת גם שהיא
רקדנית טובה״.
״ומה עם השמועות?״
״אני יורעת מי מפיץ אותן, רקדנית־בטן
וחברתה היחצנית. הן התחילו בסיפור הזה, והן
מפיצות אותו הלאה.״

צ רו ת בגרמניה קשה לי בלי אשת־החברה הנוצצת מיכל
בקר. הכל נראה אפור ומשעמם בלעדיה. אך
נודע לי מהשפיונים שלי שמצבה לא כל־כך
נוח באחרונה, וזה באמת הזמן לעודד אותה,
ואולי גם לעזור לה להבין שכסף, עושר ופיר־סום
זה לא הכל.
כל העם היושב בציון יודע שהבעל של
מיכל, חיים בקר, המתגורר בפרנקפורט,
הוא איש עשיר מאוד־מאוד ואפילו יותר מזה.
כולם כבר יודעים שהוא חולה. מה יש לו איש
אינו יודע בדיוק. יש הטוענים שהוא לקה
בליבו, יש האומרים שהוא מרותק למיטה
בעיקבות אירוע מוחי. הוא באמת חולה,
ועדיין לא חזר לקו־הבריאות. אך מצבה של
,מיכל בקר יותר מסובך ממה שחושבים.
השפיונים שלי, שלפעמים מדהימים אפילו
אותי. גילו לי שהגברת בקר ביקרה לפני

בארי סימון
.אני מפתנת להר
בינתיים נודע לי שבארי התקשרה עם
אריק לביא, ויזמה פגישה איתו ועם סוהיר
כדי ליישב את הבעייה.

הא שה היא ה שור ש ( מארקיזה
בקיבוץ

בליכוד יש עסקן חדש וצעיר בשם אורי
יעקב. הוא רק בן .30

אולי לא הייתם שומעים עליו דבר, לולא
היוזמה האחרונה שלו: הקמת חוג אופקים. חוג
מתון הרומז לנו שהוא וחבריו קצת הולכים
שמאלה.
אורי, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים
בחוגים למדעי־המדינה ולגיאוגרפיה,
לומד כיום לתואר שני בקומוניקציה.
אותי כל הפרסים האלה לא כל-כך
מעניינים, אז שאלתי כמובן מה עם האשה, או,
כמו שאומרים בצרפתית ,״שרשה לה פאם״
(ובעברית: האשה היא שורש העניין).
לפני שאגלה לכם זאת, אולי כדאי להזכיר
שאורי התפטר בשבוע שעבר מתפקידו כדובר
וכעוזר השר אהוד אולמרט. נראה שבשבוע
שעבר הוא היה בכלל במצב״רוח של
התפטרויות. הוא החליט גם להתפטר מהחברה
שלו, רונית דורון בת ה־ ,23 חתיכה תל־אביבית
העובדת כעוזרו? אישית של אישיות
פוליטית.

אורי יעקב
סצנדחח של התפטחוז

רונית דורון
מצב־רוח על הפנים

אורי ורונית ניהלו רומאן במשך שנה שלמה,
והחברים שלהם קיוו שהם יישארו. אך זה
לא קרה להם, והם נפרדו. בעוד שאורי נראה
אחרי הפרידה בכל מקומות־הבילוי בירושלים,
כשהוא מאושש ומחייך, מספרים
החברים וגם החברות שאצלה זה הפוך, והיא
על הפנים בכל העניין הזה.
אבל אין מה לדאוג. המציאות מוכיחה
שחברות של עוזרים של שרים מתאוששות
מהר׳מאוד ממשברים.

בימים אלה מתקיימת תערוכת״הציו-
רים של חיה רון באחת הגלריות
בחיפה. הציירת, שכבר המפיקה לערוך
תצוגות ברחבי־העולם, נראית באחרונה
מאושרת לא רק בגלל התערוכה המוצלחת
שלה, אלא בגלל הרומאן של בנה,
הנשמע בלקוח מ ה אג דו ת.
הבן, עילם, שלא מזמן מלאו לו ג,2
הוא קצין בצנחנים. הוא חתיך אמיתי,
וגם נבון. בקיצור בחור עם הרבה מעלות.
באחד הימים נמע עילם לקיבוץ יגור
כדי לבקר חבר. שם הכיר בחורה איטלקית
בת 24 בשם קונסטנצה.
השניים התאהבו ממבט ראשון. היא
אמרה לו ״טי״ על כל מה שהוא אמר
ועשה, והוא אמר לה ״אמורה מיה״,
שפירושו ״אהובתי״ באיטלקית, וגם
מטפרים שהיא עשתה לו טפאגטי.
לאחר זמן קצר ביותר היא עברה לגור
בבית הוריו בקרית־טיבעון. היא לא
גילתה לו שהיא בעלת תואר״אצולה,
כלומר מרקיזה, ושלאבא שלה יש בנק
בפירנצה.
עילם לא כל־כך כעט כשנודע לו שהיא
אצילה ועשירה, והיא הטבירה לו, ממש
כמו בטרטים של פעם, שהיא רצתה
שיאהב אותה נטו, בלי כל התארים וה־בטף,
וכשהוכיח זאת היא גילתה לו את
בל האמת המתוקה.
לפני שבוע היא נטעה חזרה לבית
הוריה בפירנצה, כדי לבשר להם שהיא
נשארת בארץ־הקודש, לא מטיבות דתיות
אלא רומנטיות. מטתבר שההורים
דווקא שמחו שהיא מצאה בחור יהודי,
כי האמא של קונטטנצה היא יהודיה
שהתנצרה במילחמת״העולם השניה,
בדי להינצל מהנאצים. היא נשארה

מיכל בקר
בעיות של רכוש
10 ימים, אולי קצת יותר, אצל עורך־הדין
מנשה כר־שילטון, והרי כל ילד בגל
חובה יודע שבר־שילטון הוא עורך־דיו המטפל
בענייני גירושין ועוד. נבהלתי, כמובן,
ועשיתי עוד כמה בירורים, וגיליתי שמיכל
אינה מתגרשת, אך יש בעיות עם הרכוש של
בעלה בגרמניה, ויש לה בעיות עם האח של
בעלה, שהוא השותף שלו לכל העסקים
והמיליונים שיש להם ברחבי־גרמניה. בתקופה
האחרונה היא נמצאת בגרמניה יותר
מאשר בארץ. יתכן שזה גם קשור בכל
השינויים הפוליטיים המתחוללים באירופה.
שאלו את מה־שמו, אגון קרנץ.

דבקה בדמה החדשה אחרי המילחמה,
ובתה קונטטנצה באה ארצה כדי לחפש
את השורשים.
אני לא יודעת אם היא מצאה שורשים,
אבל היא תפטה פה לא רק שורש, אלא
את כל הגזע בדמותו של עילם רון. אני
כבר מתארת לעצמי איך ייראו הילדים,
הרוזנים לבית רון.

מיר חמת האיתנות איזה שבוע קשה היה לי!
תארו לעצמכם, בשבוע אחד הייתי צריבה לספוג את
החדשות על גפילת חומת־ברלין וכל מה שקורה בגוש
המיזרחי, וגם את ההריון של ת מי בן־עמי. לא הספקתי
לנוח, וכבר בילבלו לי את המוח בעניין סיכסון־
הענק בין הדוגמניות חני פרי ופינצ׳י מור.
בן, אני יודעת שאתם מופתעים, ואולי ממש המומים.
אבל זה באמת קרה. שתי הדוגמניות, שניהלו

חני פרי
.זה ש ק רי

ביחד במשך שלוש שנים עסק של אירגון-תצוגות,
נפרדו בבום גדול!
הבום הגדול הזה הביא להרבה בומים אחרים, וזה
בדיוק כמו שזורקים אבן גדולה לתוך בריכה ונוצרים
גלים. זה מה שקורה בימים אלה.
פינצ׳י מור, הנשואה לכלכל אדעל עמי מור, אם
לשלושה, וחני פרי, הנשואה לצביקה סבו, מבעלי
הק1נוק 1ם, אם לשניים, החליטו לפני שבועיים על פרידה
עיסקית. פינצ׳י והדוגמן״לשעבר מו טי רייף נפגשו זמן
קצר לאחר-מכן וחתמו על הסכם־עבודה ביניהם, ותוך
ימים מעטים הם כמעט כבשו את השוק. הצירוף הזה -
רייף ומור -מהלך פלאים על הישראלים, והביא להם
הרבה עבודה.

אף בין לבין היו הרבה חיכוכים ודיבורים. חברים
באו לפינצ׳י ואמרו לה שחני הלכה ליצרני-אופנה ואמרה
להם שלא יעבדו עם פינצ׳י ומוטי, וחברים אחרים,
או אולי אותם החברים, הלכו גם לחני ואמרו לה
שפינצ׳י מדברת עליה לא״יפה. חברים אחרים -אם יש
עוד כאלה -באו למוטי ואמרו לו, או שלא אמרו לו,
שיצרני-אופנה אמרו שחני אמרה כד״וכז־ .בקיצור, זה
נהיה מאוד מסובן, העניין הזה, וגם מאוד לא יפה ויאה
לאנשים בגילם, וממש כמו בכיסאות מוסיקליים, כולם
התחלפו במקומות עם כולם, ובל אחד גילה שמישהו
אחר יושב לידו, וגם נשארו אחדים בלי מקומות״ישי-
בה. ומי שהרגישו הכי נבוכים מהעניין היו שני הבעלים,
צביקה סבו של חני ועמי מור של פינצ׳י, שניהם גברים
לעניין, שבכל לא מעניינות אותם השטויות האלה. הם
מוכרים בגברים רציניים והגונים, והשמועות אומרות
שהם ישימו קץ לכל הליכלון שמסתובב. לי, כמובן, אין
זמן לבעלים של פינצ׳י וחני, ועשיתי דרינג-דרינג לחני
פרי:
״שלום חני, זאת המרחלת, שהיא מאוד מסוקרנת
לדעת מה קורה ולמה פינצ׳י ומוטי טוענים שאת משמיצה
אותם אצל יצרני־אופנה.״
״תראי, זה לא נכון בכלל״.
״אני יודעת שדיברת עם כמה יצרני־אופנה על הנושא,
ואמרת להם שלא יתנו קולקציה לפינצ׳י.״
״זה שקר! אני דיברתי עם יצרני-אופנה ואמרתי להם
שזה שהם עובדים עם פינצ׳י ומוטי זה לא צרין לפגוע
בקישרי-העבודה שלי איתם, ואני מקווה שהם לא יתנו
יד למתחרים שלי, לטרפד לי את העבודה״.
״ומה עם הסיפור שהם טוענים שאת מפיצה שכביכול
יש רומאן בין מוטי לפינצ׳יד
״אני לא מפיצה ומדברת על זה. אלה הן רכילויות של
אנשים מסביב, והם יודעים טוב מאוד מי המקורות של
הסיפור הזה״.
״ואיך העבודה שלן כיוס!״
״ברון השם, אני מסודרת. יש לי היצרנים שלי,
שאוהבים אותי ושימשיכו לעבוד איתי. לקחתי לי לעבודה
חברה טובה, העוזרת לי, ויש לנו תצוגות מוזמנות״.
״ומה
עם פינצ׳י ומוטי!״
״כלום. שיעשו את העבודה שלהם, ואני את שלי. אין
לי דבר נגדה. נפרדנו בידידות, וכל ההשמצות שהגיעו
אלין זה ניסיונות לסכסך בינינו!״
עשיתי גם דרינג-דרינג לפינצ׳י.

פתקמ הרבנות
זוכרים שפעם היתה להקה בשם איזוליר־בזד,
שהופיעה כמעט בכל תחרויות הקדם־
אירוויזיון שהיו בארץ? כמעט הספקתי לשכוח,
אבל לגבי הלהקה הזאת זכרתי עובדה
אחת: היתה בה זמרת נחמדה ומוכשרת בשם
ריקי מנור, שהתחתנה עם מלונאי מוכשר
ונחמד בשם רודולסו כהן, שהיה נודד ממלון
למלון, לא מפני שהוא לא טוב, אלא
להיפר, כל בעלי בתי־המלון בארץ וגם חלקם
בחו״ל התחרו על כישוריו. באחד הימים, ככה
סתם, הוא קיבל ג׳וב משגע, ניהול בית־מלון
באיים הקאריביים. רודולפו ארז את אשתו
וחפציו, וגם את הבן הקטן שאני כבר לא זוכרת
אם הוא נולד לפני או אחרי האיים הקא־ריביים.
כיום הוא בן . 7

קיבלה פתק מהרבנים שהיא כבר לא מופיעה
כגברת רודולפו כהן.

״שלום פינצ׳י, זאת המרחלת. תגידי, מה קורה בינן
לחני פרי!״
״האמיני לי, אני לא יודעת. אני לא מדברת עליה
מילה. נפרדנו בצורה ידידותית, וכולם באים לספר לי
שהיא מדברת עלי, ואני לא מבינה למה. לא תמצא
בעיר הזאת יצרן אחד או מעצב אחד שיכול להגיד
שהשמצתי אותה. את הפרידה בינינו היא יזמה. אני לא
מבינה על מה היא כועסת. נראה לי שאנשים שונים
משתמשים בה נגדי״.
״ומה עם הסיפורים על הרומאן בינן לבין מוטי!״
״זה מצחיק אותי! אני יודעת מאיפה באות כל
השמועות האלה, ואנחנו פשוש מתעלמים מכך. פשוט
מקנאים בזה שאנחנו מצליחים, אז מנסים להפיץ כל
מיני שטויות.״
מובן שגם דיברתי עם עמי מור, בעלה של פינצ׳י, וגם
הוא צחק מהשמועות.
מה אגיד לכם, פינצ׳י ומוטי צוחקים הרבה בדרן
לבנק.

כל זה קרה החודש, וריקי כבר חופשיה
ומאושרת, וגם מופיעה הרבה. רודולפו ממשיך
כהרגלו לנהל בתי־מלון.
שמעתי שהתפנה עכשיו ג׳וב באחד המלונות
במיזרח־ברלין. אולי כדאי לנסות?
חתונה בתוך
\המרח
ואיך חגגה האצולה החיפאית את טכס״וד־

נישואין של גיל דנקנר ונטלי ברוואר?
במסיבת־ענק במיפעלי המלח בעתלית.

גיל הוא הבן של אביבד! ודויד דנקנר,

כעבור זמן־מה נודע לנו בארץ שרודולפו
קיבל ג׳וב כמנהל מלון בוושינגטון, ובעוד
אנחנו בארץ מתפקעים מקינאה, רודולפו וריק,
עשו חיים בחו״ל. כך, לפחות, חשבנו כולנו.
אך מסתבר שמקרוב זה נראה אחרת.
ריקי רצתה לעבוד. רודולפו טען שדי בכך
שהוא עובד. ריקי התעקשה. היו מריבות. ריקי
חזרה ארצה והודיעה לרודולפו חד־משמעית
שהיא לא חוזרת עוד. בינתיים היא גם קיבלה
הצעות־עבודה, כי ריקי היתה בזמנו זמרת־האולפנים
הטובה ביותר. היא התחילה להופיע,
ובאחד הימים ראו בבית־הדין הרבני —
זאת אומרת, בעברית פשוטה, ברבנות —
שהיא באה לשם להופעה מאוד מיוחדת,
לחתום על מיסמך־הגירושיו, כלומר, היא

פינצ׳י מור
,זה מצחיק אותי!

בוזי־סלון או קאר״רה סזסיקאלית

מבעלי תישלובת כימיקלים־בים־המלח בחיפה,
ובעוד כמה מקומות בחו״ל. יש להם הרבה
כסף וגם ייחוס.
נטלי היא הבת של אריק ונעמי בר־וואר.
אריק הוא זמר ופסל, שיש לו טירה
גדולה בווינה. כך, לפחות, מספרים החברים
שלו. יש להם גם בית בעין־הוד.
לנטלי יש אחות, זמרת־ג׳אז ידועה בעולם,
בשם תימנע ברוואר, וכל המישפחה הזאת
מבלה בין ישראל לאוסטריה.
החתונה רבת המשתתפים נערכה בהנגר-
הענק של המיפעל בעתלית, שהוצאו ממנו
כל שקי־המלח. אריק הפסל הפך חלק גדול
מהגרוטאות שהיו שם לפמוטים, והיו שם
הרבה זמרים ואנשים חשובים וזוהרים. אבל
הפרט שהכי משך את עיניי היה שהכלה לבשה
שמלה מפוארת שנתפרה בווינה, בעוד
שהחתן החמוד לבש מיכנסי ג׳ינס לבנים.
לא הספקתי להביא לזוג מתנה. מה כבר
ז אפשר לתת לבני־זוג שיש להם כמעט הכל?

כיתת־אמז-
קרזאשני ופסיכיאטר
אני מקווה שכולכם מכירים את הסיפור
על האיש שבא לביקור אצל הפסיכיאטר ואמר
שהוא הגיע, כי אשתו אמרה שהוא חולה־נפש.
הסתכל הרופא על החולה, דיבר איתו
על דא ועל הא ועל גא, ולא ראה שום סימני
מחלה. אתה בסדר גמור, אמר לו הרופא. נכון
מאוד, צהל החולה. אז למה אשתך שלחה
אותך אלי, התעניין הרופא. כי אני אוהב
חביתות, ענה לו החולה. נו, באמת התפלא
הרופא. כל אחד אוהב חביתות, אפילו אני
עצמי מאוד אוהב חביתות. מה, ברצינות?
שאל החולה כשימחה גדולה. אם אתה אוהב
חביתות, בוא אלי. לי יש חדר שלם מלא־מלא
חביתות.
טוב, אז המצב הוא כזה שכרגע אני מחפשת
פסיכיאטר שאוהב מאד קרואסונים, כי
כל הבית שלי מלא בקרואסונים. כן, נתתי
לשכנים. גם לחברים. בטח ששלחתי לאמא
שלי בירושלים, אלא מה? לא, הילדים והבעל
כבר לא רוצים לאכול קרואסונים. מה?
בפריזר? הצחקתם אותי. כל הפריזריס של
השכונה כבר מלאים. אם אני אומרת לכם
שאני מחפשת פסיכיאטר שאוהב קרואסונים,
אז אני יודעת על מה אני מדברת. לא?
אבל בואו נתחיל מהתחלה. אפילו אני,
שאני בן־ארם מאוד צנוע, מודה שאני מבשלת
טוב. רגע, למה להצטנע כל־כך. לא טוב
— נהדר. אני באמת מבשלת נהדר, וגם ובעיקר
הכי־הכי מהר בעולם. אם בצהריים יודיעו
לי שבאים אלי 10 איש לארוחת־ערב, אני
אגיד שאין בעייה ואלך לישון לכמה שעות.
כולם יודעים את זה. זאת אומרת, החברים
והקרובים.
אבל מה? באפייה אני פשוט אפס מוחלט.
זה לא בשביל הטמפרמנט שלי העניין הזה,
שצריך לנזדוד 124 גרם חמאה 45 ,גרם שמרים
ו־ 36 כפות קמח, להכין הכל בחמישה
שלבים, שביניהם שעתיים רווח בכל פעם,
והכי גרוע, כמובן, שאחרי כל זה מה יוצא?
עוגה! ואני, הרי, יש לי פטור מעוגות.
אבל ...תמיד יש אבל. נודע לי באחרונה
שיש גם דברים נפלאים שאינם עוגות ושגם
אותם צריך לאפות. היה לי משבר קל בחיים,
אבל במשך הזמן הוא נבלע במשברים היותר-
גדולים, ולא נודע כי בא אל קירבו. אני
מדברת על העניין הזה, שיש אנשים מאוד־מוצלחים
שיודעים לאפות קרואסונים —
שזה מעדן־ מוות. זה נכון שאפשר לקנות
קרואסונים מוכנים, ובאמת אני עושה את זה
כבר שנים, אבל אחרי שטועמים קרואסון
מאפה־בית, פתאום נגמר מהקרואסונים
המוכנים.
אז נודע לי מקריאת מודעות בעיתונים כי
פיליס גלזר (מלכת הצימחונות) פתחה בית־ספר
לבישול, וגם נודע לי שאלינוער רבץ
(מלכת האפייה) נותנת שם שיעורים באפיית
כל מיני דברים וביניהם קרואסונים.
טילפנתי לבית־הספר של פיליס, ושאלתי
אם צריך נתונים מיוחדים כדי להתקבל לשיעורים.
אמרו לי שאותי, בגלל הפרוטקציה,
יקבלו כמו שאני, בלי לבדוק לי בציציות. אז
לפני שהם יתחרטו התייצבתי לי ביום הרביעי

האחרון ב־ ,9.30 מסורקת יפה ולבושה סולידי
עם מחברת ועט בידי.
כיתת האפייה היתה מסודרת ממש כמו
כיתת בית־ספר. המורה מעבר לשולחן ומולה,
על כסאות, כל התלמידות. מייד מצאתי את
תמי מירושלים, שאותה אני מכירה, וכמובן
שהתיישבתי על ידה.
עברו כל״כך הרבה שנים מאז ישבתי בכיתה
בפעם האחרונה, עד שממש שכחתי שאסור
לי לשבת על יד מישהו שאני מכירה, כי
תיכף אני מפטפטת וצוחקת, ובסוף מזמינים
את ההורים שלי.
אבל שכחתי, מה לעשות. הפעם לא הזמינו
את ההורים שלי.
השיעור באפייה התחיל. המורה אלינוער
(שאם היא לא היתה נשואה הייתי מתחתנת
איתה) הסבירה הכל בפשטות, ואחר־כך גם
הראתה כל שלב ושלב. כולם אמרו :״אוי, כמה
קל״ ,ורק אני חשבתי לעצמי :״איך זה יכול
להיות שאני אפקשש את זה?״ די מעצבן
לראות איך בן־אדם(אלינועח, שאין לו קרניים
על הראש ואין לו עין אחת במצח, עושה
קרואסונים, כאילו דרך אגב, ובזמן הזה היא
גם מסבירה ומחייכת ומספרת בדיחות. התנחמתי
בעובדה שאני גבוהה ממנה לפחות
ב־ 10ס״מ והלכתי הביתה.
בדרך הביתה קניתי חמישה ק״ג קמח, שתי
תבניות־ביצים, חמש חבילות שמרים ו...מיש־קל.
פעם מישהו אמר לי שלאפייה צריך מיש־קל.
בדרך הביתה, בתוך המיניבוס, כנראה,
שכחתי את המישקל. מילא, עלה רק 12 שקל.
כשהגעתי הביתה נתתי לילדים כסף שיא-

כולסטרול, גשם ובחירות
ביום הבחירות בהסתדרות, אחרי שגמרו
לראיין בכל תחנות־הרדיו את כל עסקני־המיפלגות^
את סגניהם ואת יושבי־ראש כל
הסניפים, החליטו לראיין גם ילדים.
שאלו ילד אחר האם הוא יודע איזה בחירות
יש היום.
כן, ענה הילד, הבחירות בהסתדרות.
ומה זה הסתדרות, המשיכו ושאלו אותו.
הסתדרות זה קופת״חולים ואנשים שאין
להם עבודה, ענה הילד.
שימות החורף! שיחנקו הגשמים! שישרף
הקור!
רק התחילו הטיפות המגעילות האלה לרדת,
זינקתי כמו לביאה אל המירפסת כדי
לאסוף את חולצת בית־הספר של הבן מהרט־בה
כללית. מה אגיד לכם, אולי זה לקח דקה.
אולי דקה וחצי. ואחרי דקה וחצי אני נכנסת
לחדר ומגלה ששולחן־העבודה.שלי, שעליו
יש ערימות של ניירות כתובים, נראה כמו
השיטפונות בדרום־ביאפרה. הכל רטוב לגמרי
ומגעיל.
בן־אדם נורמאלי היה מתיישב ומתחיל
לבכות. אבל זה לא יוצא לי, אז אני רק מקללת
כמו איכר פולני.
ומה יצא לי מהקללות? כלום. הייתי צריכה
להדפיס דפים שלמים מחדש. בקיץ אין אסונות
כאלה. בקיץ יש בסך הכל איזה חמסינון
חמוד.
קיץ יקר — תחזור בבקשה.
מרפא לכולסטרול ב־ 8שסשת הוא ספר
שיצא לאור בימים אלה בתרגום עברי.

מחברו של הספר, רוברט קובאלסקי, טוען
שאחרי עיון בספר, אימוץ הגישה, הוספת מזונות
שונים לתפריט והורדת אחרים — ללא
דיאטה ממשית וללא תרופות — אפשר
להוריד את רמת הכולסטרול ב־״ 40<7בשמונה
שבועות.
אז אם אתם סובלים — תתחילו לקרוא.

אם יש משהו שאני שונאת ממש זה מיח־זור.
כלומר, לבזבז שעתיים של מחשבה כרי

להמציא איך להשתמש במשהו, שתוך שניר
אחת אפשר לזרוק לזבל.
אבל מי אני שאחליט מה אתם אוהבים
בעיתון־נשים אמריקאי, שכל עיסוקו הוא איך
לחסוך 11 סנט, סיפרו שבתוך תבנית של
ביצים אפשר להנביט דברים שונים.
אולי אתם מעוניינים?
שיחת חולי?
בין ציפי(אמא)
ומתן(תלמיד
כיתה א )

פינה בכיתה לבישול
הכל מלל פרוטקציה אישית
כלו ארוחת־צהריים במיסעדה הסמוכה וניגשתי
למלאכה. סינר כמובן, מישקפי־קריאה,
כדי לראות בדיוק מה רשמתי בשיעור

מילה טובה על ...עיתונות
אתם יודעים הרי שעיתונאים מאוד אוהבים לראיין עיתונאים אחרים. ככה יצא שכבר כמהו
וכמה פעמים ריאיינו אותי, אני לא זוכרת בדיוק על מה, ואחרי כמה ימים מישהו אמר לי :״הוי
ראיתי שריאיינו אותך בעיתון ״,ואני הייתי שואלת באיזה עיתון, ואחר כך או שהייתי רואה את
זה או שלא.
לפני זמן־מה ריאיינו אותי ביחד עם חברי לצוות יתוש בראש (תוכנית בנלי־צה״ל).
אמרו לנו — וכבר זה יפה מאד מצידם — שהראיון יתפרסם במוסף מעריב, ביום השישי.
ואמנם, ביום השישי נמכר מעריב ביחד עם המוסף והראיון לכל אזרחי ישראל.
לנו, למתראיינים, דאגו לשלוח את המוסף, באמצעות שליח מיוחד, כבר ביום החמישי.
ואני על דבר כזה אף פעם לא יכולה לעבור בשתיקה.

וארשת־פנים רצינית.
כאן גם הסתבר לי שבעצם לא צריך מיש-
קל, וכבר הרגשתי יותר טוב. הכנתי את הבצק
(שלוש דקות) ונתתי לו לתפוח ( 30 דקות)
ובינתיים הוצאתי את ביגדי־החורף מהארגז.
בחזרה לבצק: העברתי אותו לשקית ויחד עם
השקית למקרר. עכשיו שעה חופש. הילדים
חזרו, רבנו קצת, הם הראו לי את הפתקים של
המורות. עברה שעה. שוב טיפול בבצק(חמש
דקות) ושוב שעה הפסקה.
בקיצור, לקראת ערב חדש התמלא הבית
בריח גן־עדן, ובלוטות־הרוק של כולם התחילו
לעבוד. באמצע ערב חדש התחילו המגשים
לצאת. לא נתתי להם לגמור הכל.
ארבעה קרואסונים לכל אחד.

שלום מתן, איך היה היום בבית
הספר!
לא טוב.
למה:
המורה למוסיקה העמידה אותי
בפינה.
לכמה זמן1
לכל הזמן.
כל השיעור עמדת בפינה? היא לא
אמרה לך לחזור למקומך:
היא אמרה לי.
אז למה לא חזרתי
כי רציתי ללמד אותה לקח.

אחר כך, כשלא ראיתי, הם אכלו את
השאר.
זה היה ביום הרביעי שעבר. אותו הדבר
היה ביום החמישי ואחר כך ביום השישי. בשבת
עשיתי כמות כפולה. היום יום ראשון ובעלי
אומר שאתקשר לפסיכיאטר.
אז אתם מכירים פסיכיאטר שאוהב קרואסונים
או לא?
נ.ב. אני לא אמסור לכם כאן את המתכון
לאפיית הקרואסונים, כי בלי לראות, זה לא
הולך. בחיי!

ד1יא ל ה 2711/׳

יחם חנ ם־ מחתר חי ח

הדשש

)5- * 1 11 11 £ 6
*1י 1יי [*(1 8 £ 0

8000611

5יד •י 1י י ; ל 21־•

80111611
* ?זייגיי׳זנג־

80111611
3ד ־י 1יי?רטג-

*868611

רנסנס ־ בשורה לאוהבי היין. בשורה של התחדשות,
של פריחה ושל תרבות. בשורה של יין טוב, של טעם
וארומה.
רנסנס -סידרת יינות משובחים מענבי רמת הגולן,
הידועים בטיבם בעולם כולו.
ועוד מאליעז:
פריבילג׳ ־ סידרה יוקרתית של יינות מובחרים מענבי
רמת הגולן.

ן 3ווד

סרט הצילום הרשמי של
משחקי גביע העולם בכדורגל

*11*•90 זו 19*4001״•״ז׳ז־ס0

ו/מ.ווז וו.טז ו

1986 00111* 11* ׳90ז9^,וזץ קס 0

<ו 0010ושץ

אז־י מור

**ל־פי הערכות רישמיות, כ-
300,000^/איש בישראל משתמשים
בסמים, מהם כ־ 30,000 מכורים
לסמים קשים. תרגיל מתימטי
פשוט מלמד שכ״ססס 270,איש
משתמשים בסמים רכים, כלומר:
חשיש ומריחואנה. מדובר, אם כך,
בלמעלה מרבע מיליון אנשים,
שהשילוב בין לשון־החוק להרגלי-
הבילוי שלהם הופך אותם לקבוצה
העבריינית הגדולה בישראל.
הוויכוח בעניין הליגליזציה של
הסמים הרכים הסעיר את החברה
האמריקאית בשנות ה״60׳ וה״סד.
במדינות רבות כבר אין מתיי חסים
לעישון סמים קלים כאל
עבירה. עתה, עם התרחבות התופעה
בישראל, חשבנו שכדאי
להקדיש קצת זמן לדיון בשאלה
בהקשר הכחול-לבן.
הנטייה של ״המוסדות הממונים״
היא לכרוך את כל הסמים
בחבילה אחת, מבלי להבדיל בין
הסמים הקשים(הרואין וקוקאין),
לסמים הרכים. העובדה, שמד ענים
קובעים בביטחה, כי הנזק
מחשיש קטן בהרבה מהנזק
שבעישון סיגריות, או בשתיית
אלכוהול, אינה משפיעה על ההת ייחסות
של המחוקק לנושא.
בדצמבר אשתקד חוקקה הכ נסת
את חוק הרשות־למילחמה־בסמים,
שאמור לקדם את ה-
מילחמה בנגע הסמים. יו״ר מועצת
הרשות הוא מזכיר הממשלה, ה-
ד״ר אליקים רובינשטיין.
לפני חודשים אחדים השתתף
ירון לונדון בכינוס באוניברסיטת
תל-אביב. הדיון נסוב על ליג-
ליזציה של הסמים. ירון לונדון
היה בעד .״העולם הזה״ מביא את
דבריו באותו כינוס:
אני מתכוון לומר כמה דברים לעוסים,
שמכיר כל מי שקורא את הוויכוחים האינסופיים,
המתנהלים בסוגייה הזאת בכתבי־העת
האמריקאיים.
נתחיל בהכי בנאלי: לפני 130 שנה, אמר
ג׳ון סטיוארט מיל, במסתו ״על החרות״ :״המטרה
היחידה שלמענה מוצדק לאכוף על
היחיד בחברה מתורבתת, לנהוג בניגוד לרצונו,
היא למנוע נזק מאחרים ...היחיד הוא
סוברני בשליטה על גופו ושיכלו״.
יש מי שלא מקבל את הערכים הגלומים
במישפטים האלה. מי שמקבל אותם, אבל
דוגל בחקיקה נגד סמים, ינסה לשכנע אותי
ששימוש בסמים מביא נזק לאחרים ומשבש
את שליטתו של האדם בגופו וכשיכלו, ולכן
שומה על החברה למנוע — אם צריך גם
בכוח — את השימוש בסמים.
זה טיעון טוב בוויכוח שלא יוכרע. הוא לא
יוכרע משני טעמים: ראשית, כי באמת קשה
מאוד לקבוע מהו נזק לחברה ומהו שיעור
הנזק המצריק התערבות בחופש הפרט. שנית,
כי קשה לקבוע מהי מידת השליטה של אדם
בשיכלו ובגופו, עד כמה הוא אדון לחייו ועד
כמה הוא עבד בידי הסביבה והתורשה, בין אם
הוא צורך סמים ובין אם לאו. דיון רציני
בשאלות האלה, מאלץ אותנו לצלול לסוגיות
הכי בסיסיות של הפילוספיה.

החשיש מחוץ לחוק. את הנימוקים שמעתם כבר עשרות פעמים. החל בשבוע זה
טציג,,העולם הזה״ סידרת סימני־שאלה וול האיסור. למי מועיל החוק? מה קרה אם
ודורו הסמים הקלים? האם באמת ה1זק מסמים קלים גדול כל־כך? פוליטיקאים,
מדעזים, אנשי־צ־בור ואנשי־טישטרה יביעו את עמדתם בשאלה: לפה לא להתיר
שיטוש בסטים קלים? רו! לונדון קובע השבוע: התירו את השיטוש פסמים קלים!

נאפס יהודי
המאמצים האלה צברו תנופת־יתר מאז
שהנשיא רונלד רגן הכריז על המדיניות
המכונה. אפס סובלנות״ כלפי סמים. ג׳ורג׳
בוש, מי שהיה אז סגי־הנשיא, הוא שעמד
בראש כוח־המשימה לעניין זה, ויש מקום
לחשש שכעת, כאשר הוא נשיא, יגדיל את
המאמצים.
כמה דוגמות למפלתה של המילחמה בס״

לדין ולפעמים על כליאתם של 750 אלף
איש: עשרות מיליארדי דולאריס.
אד דווקא המעות הקטנות מלמדות על
הכלל: בשנת 1987 הוציא חיל־האוויר האמריקאי
יותר מ־ 45 מיליון דולר על ניסיונות
לתפוס מטוסים מבריחי״סמים ואמנם הצליח
ללכוד ...כמה? שני מטוסים. שניים מבין
אלפי טיסות הסמים, המתקיימות בין דרום־

אסטרטגיה התוקפת את הבעייה מצידה הכלכלי:
יש תוכניות בינלאומיות לעזרת החקלאים
בקולומביה ובמשולש הזהב ובתורכיה,
כדי לשכנע אותם בכדאיות גידולם של סוגי
יבולים שיחליפו את הקוקה והפרג. פה ושם
זה מצליח.
אבל ההצלחות הבודדות אינן עוצרות את
התרחבותו של משק־הסמים העולמי. המיס־

(המשך מעמוד )43
לכן, אני מציע להימנע מהוויכוח הזה.
במקומו כדאי לשאול שאלות שאין צורך
בשיפוט ערכי כדי להשיב עליהן. די לנו
בעובדות ובקצת ספקולציות. ואלה הן השאלות:

( )1האם הדוגלים בהגדרת הייצור,
השיווק והצריכה של סמים כפשע, משיגים
את מטרתם?
אני אטען שהם נכשלים.
2אם אין הם משיגים את מטרתם, מה
הסיבות לכך? ושאלה יותר חשובה: האם יש
סיכוי שישיגו את מטרתם?
אני אטען שהסיבה שאין משיגים את
המטרה היא שאין זו מטרה הניתנת להשגה.
יתרה מזאת: מאמצי ההדברה מעודדים את
הייצור, השיווק והצריכה.
3מה המחיר שמשלמת החברה תמורת
הניסיון למנוע שימוש בסמים באמצעות אכיפה?
האם הוא גדול או קטן מנזק השימוש
בסמים?
אני אטען שהנזק גדול לאין שיעור מהתועלת.

( )4מה יהיה מצבה של החברה, אם יונהג
חופש להשתמש בסמים?
אני אטען שמצבה של החברה יהיה טוב
יותר מאשר עתה.

1ובכן, אי־אפשר לחלוק על כך שה!
מאמצים להדברת הסמים נחלו תבוסה
שלמה וחובקת־עולם. בכל שנה, בכל העולם,
במישטרים דמוקרטיים ובמישטרים רודניים,
יותר ויותר אנשים מעורבים בייצור, בשיווק
ובצריכה של יותר סמים, מסוגים רבים יותר.
התהליך הזה מתרחש למרות שבכל שנה
מוחמרים אמצעי־האכיפה ומועסקים בכך יד
תר אנשים, מצויירים בכסף רב יותר ובאמ־צעים
טכנולוגיים משוכללים: רשתות ביון
ומאגרי־מידע, אוניות ומטוסים וכלבים מאומנים
וחיישנים אלקטרו־כימיים ומה לא. יש
מידה ניכרת של שיתוף־פעולה בינלאומי, יש
ועידות בינלאומיות וכיוצא בזה.

דן בן־אמוץ וירון לונדון בדיון על היתר השימוש בסמים
למה המילחמה אסדה?
מים: בארצות־הברית, בשנה שעברה, נעצרו
750 אלף איש בחשד לעבירות־סמים. זה,
בערך, אדם אחד מ־ 300 אזרחים. תארו לעצמכם
כמה אנשים וכמה כסף מוצא על לכידתם,
חקירתם, מעצרם, לפעמים על העמדתם

אמריקה לארצות־הברית. חיל־הים האמריקאי
הוציא 37 מיליון דולר והצליח ללכוד 20
ספינות־מבריחים. כישלון מוחלט.
מלבד האכיפה, נעשות במקומות רבים
בעולם פעולות של שיקום וחינוך ויש גם

מילון

חשיש (ערבית: חשיש) :עלים מיובשים של קנבוס הודו,
המכילים חומר נרקוטי משכר. החשיש משמש לעישון
או ללעיסה בין תושבי ארצות המיזרח. השילטונות נלחמים
במבריחי״החשיש.
סם )1( :בושם, שם כולל לאבקות שונות המותקנות
ממיני בשמים.
( )2נוזל כלשהו המשמש לצביעה, לרפואה
וכדומה.
( )3קיצור מן סם המוות -רעל, ארס.
סם חיים: חומר מרפא ומחזק את הגוף.
סם מוות: רעל, ארס, חומר הממית את הגוף.
סם שכנגד: חומר״רפואה נגד הרעלה.
סמים משכרים: כינוי לחומרים נרקוטיים
שונים, כגון חשיש ואופיום המשכרים את
השואף או את השותה מהם ומערפלים את
הכרתו.
סם רפואה: תרופות, חומרים שהרופא נותן
לחולה כדי לרפאו ממחלה מסויימת.
(המילון החדש של אבן״שושן, תשכ״ח)
סם־סמים: מין בושם, או צמח שריחו נאה.
ק טור ת סמים: שמן למאור, בשמים לשמן המישחה
ולקטורת הסמים.
צמח המשמש לכתיבה: כתב בדיו בסם...

לרפואה: החושש מטילין לו סם בתוך פיו בשבת.
ס ם יבש: סם יבש שעל גבי מכה והכוחל שבעין הרי אלו
חוצצין הדם.״
צמח הממית: אכלה סם המוות, או שהכישה נחש,
מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת״נפשות.
(מילון בן־יהודה, כיד שמיני, ל״א להצהרת בלפור).

פרים — חלקם ספקולטיביים מאוד — הם,
בכל זאת, מדהימים: אומרים שמחזור מכירות
הסמים בארצות־הברית, אשר חלקים ניכרים
ממנו מרוכזים בידי אילי־סמים קולומביים
וכמה מישפחות־מאפיה, גדול יותר ממחזור־המכירות
של הקורפורציות הכי גדולות ברשימות
של פורצין ושל פ 1רבס.
מהו מחזור־המכירות המועיר של סמים
בישראל: אני חושב שמאות מיליוני דולארים.
מאות מיליונים.

ר* בוודאי תישמע הטענה: תנו למיש־
׳ ^ טרה יותר כסף, יותר אמצעים, ואזי
יודברו הסמים, או, לפחות, יצומצם השימוש
בהם. תנו יותר כסף למחנכים, לפסיכולוגים,
למתנ״סים, למחקר, לגמילה, לשכונות. שנו
את החברה, המעיטו את הסבל, את התיסכול.
שנו את האדם ...הבלים.
כל הכסף שבעולם וכל השינויים החברתיים
המכוונים, לא ידבירו את הסמים, אבל
למה להתפלסף כשיש תשובה יותר פשוטה:
אין כסף ולא יהיה. כל הסימפוסיונים המסתיימים
בקריאה גדולה להתנערות, כל ההפגנות,
כל אלה לא יועילו: אין כסף. לא יהיה
כסף. אפילו אם יימצא כסף, נעשה מיקח
טעות אם נשקיע אותו במילחמה אבודה.

למה המילחמה אבודה?
מההיסטוריה שלהם מכירים האמריקאים
ניסיון דומה מאור לניסיון הנעשה עתה
לאסור שימוש בסמים. אני מתכוון ל״תקופת
היובש״ ,ל־ א10ז־3181ז 1*0ק. .תקופת היובש״
גרמה לעשרות מיליוני אנשים להיות
עבריינים. היא גרמה לצמיחה המטאורית של

המאפיה והיא גרמה לאלפי אנשים לאבד את
חייהם במילחמות של כנופיות ובשתיית משקאות
מרעילים.
אחרי שהסיוט הזה נגמר, תפשה אמריקה
את ראשה ואמרה :״אלוהים, מה עוללנו לעצמנו
בגלל הצבועים ״.אבל זה היה מאוחר מדי.
את הנזקים כבר אי־אפשר היה לעקור.
מוטב שאצטט את ראש־עיריית בלטימור
— הוא לא אשם ששמו קורט שמוקה —
שכתב בוושינגטון שסט :״האם לא הגיע הזמן
לצרף את מילחמתה של אמריקה בסמים, לרשימה
הארוכה של השיגעונות ההיסטוריים?
״ממש כפי שהאיסור על משקאות חריפים
ניסה למנוע משהו שבו חפצו מיליוני אמריקאים,
כך החוקים העכשוויים נגד סמים
מפלילים אנשים המחזיקים בסחורה מבוקשת
מאוד. כתוצאה מזה מאמיר מחירה של הסחורה,
הרבה מעבר למחירה האמיתי. זה גורם
לצבירת רווחים ענקיים מסמים לא־חוקיים
ולהפיכת תעשיית־הסמים להשקעה נפלאה
לסוחרים וליצרנים״.
האיש שכתב את הדברים האלה — ראש־העיר
שמוקה — ה?ה, במשך שבע שנים,
תובע מאוד לוחמני, ודווקא הוא השתכנע
שאין שום סיכוי.
הפרדוכס שבניסיונות האכיפה הוא זה:
הסמים הטיבעיים, אלה המופקים מפרג ומי
קוקה, הם די זולים להפקה. הקוקה ועור יותר
הפרג, הם צמחים חזקים, הגדלים בתנאי אקלים
וקרקע מצויים ומחירם הטיבעי נמוך. גם
התהליכים המעבדתיים להפקת האופיאטים
וחקוק הם לא מסובכים. האיסור על הפקתם
והפצתם גורם להאמרת מחירם אלפי מונים.
כאשר מכבידים את אמצעי־האכיפה, שוק הצרכנים
אינו מצטמצם, אבל המחיר עולה,
וגדלה כדאיות המיסחר.
כאשר מצליחים להכביר על המיסחר בסמים
הקלים, גדולי־הנפח, עובר השוק לשימוש
בסמים הכבדים, המזיקים יותר, הממכרים
יותר והיקרים יותר, אלה שקל להבריחם
ולסחור בהם. וכאשר גם סחורה מהסוג הזה
ממעטת להגיע לשוק, תמיד נמצא כימאי
קוסם שמפיק איזה סם מעבדתי, המשפיע על
המשתמשים באופן עור יותר חמור. כך הומצא
ה״קראק״.
הדרך היחידה לעצור את התהליך הזה,
הוא הורדת מחיר הסמים. הורדת מחיר הסמים
תיתכן אם יוסרו כמעט כל המיגבלות החוקיות
על ייצורם, שיווקם וצריכתם.
3־ מהו המחיר האמיתי שמשלמת החב־רה
תמורת המאמץ הנכזב להדביר את
הסמים? כבר זרקתי כמה מיספרים. נמשיך עם
זה. בסימפוסיון שנערך באוניברסיטה של
באר־שבע, אמר — כך קראתי בעיתון —
הד״ר אשר פנייש, שהיה רופא מחוזי במיש־טרה,
כי יש בארץ 200 אלף איש המשתמשים
בסמים וכ־ 20 אלף איש המשתמשים במה
שנקרא ״סמים קשים״ .אדם המכור להרואין
נזקק, לדבריו, ל־ 10 אלפים דולר לחודש כרי
לממן את צרכיו. אם רק רבע מצרכני הסמים
הקשים מכורים להרואין — רק 5000 איש
בישראל — כי אז הם נזקקים ל־ 600 מיליון

איך משתמשי
סיגריות: צורת השימוש הנפוצה והקלה ביותר לביצוע.
המשתמש מפרק סיגריה, מערבב בתוך הטבק כמות
קטנה של פירורי חשיש או מריחואנה ומגלגל את התערובת
בנייר גילגול מיוחד. העישון -במו עישון סיגריה רגילה.
לקבלת תוצאה טובה יותר, עדיף לשאוף את העשן עמוק
לריאות. שמות נפוצים: ג׳וינט, צינגלה, לאפה, מגולגלת.
פגז: כמו הסיגריה, אלא שהפגז מורכב משתי סיגריות
או יותר ומכמות גדולה יותר של חשיש ומריחואנה.
מיקטרת: השימוש במיקטדת מתחלק לשני סוגיס:
הצ׳יל, או צ׳ילום: מעין צינור בצורה של קונוס, שבחלקו
הרחב מגיחים תערובת של טבק עם פירורי חשיש, מדליקים
ומעשנים. בניגוד לעישון מיקטרת רגילה, את עשן
הצ׳יל שואפים ^עמוק לריאות.
צ׳יל מאולתר -צוואר של בקבוק שבור. השימוש דומה.
מיקסרת קטנה: זוהי מיקטרת שבקצה יש רשת. על
הרשת מניחים את פירורי החשיש, ללא טבק, מציתים
ושואפים עמוק לריאות.
נרגילה: מעשנים כמו נרגילה רגילה, אלא שעל הפחמים
שבראש הנרגילה מניחים גושים קטנים של חשיש על
גבי הטבק. העשן עובר בצינור דרך מים, וכך הוא מגיע
לריאות בצורה יותר מזוקקת ונקיה.
באנג או במג: מעין נרגילה. בדרך כלל מאולתר מבקבוק
שבצידו נעוץ צינור. בקצה החיצוני של הצינור נמצא
חרוט קטן וחלול ממתכת, המכונה ראש, פעמון או צ׳ופול,
שאותו ממלאים בתערובת של טבק וחשיש. צידו השני של
הצינור טבול במים שבבקבוק. שואפים מפיית-הבקבוק
והעשן מסתנן דרך המים. המהדרין ״מפילים״ -שואפים
בחוזקה עד שכל האפר שבראש נופל למים והראש נקי
מאפר ומוכן לשימוש חוזר.
זהו האמצעי הנפוץ ביותר מלבד גילגול, בעיקר אצל
מעשנים כבדים. ההשפעה שלו מהירה וחזקה יותר.
אפיה: יש הנוהגים לאפות עוגות, כשלתערובת העוגה
מכניסים כמות מטויימת של חשיש. את העוגה אוכלים כמו
עוגה רגילה.
דולר לשנה 600 .מיליון דולר לשנה.
הכסף הזה מושג, רובו ככולו, משיווק
סמים, מזנות ובעיקר מעבירות־רכוש. רכוש
המושג בעבירה נמכר בחמישית מערכו ואפילו
בפחות מכך. כלומר, כדי לממן את
רכישות הסמים חייבת אוכלוסיית המכורים
לשדוד רכוש שערכו שלושה מיליארד דולר.
זה נשמע מופרז? אשמח אם מישהו יסביר
לי היכן הטעות בחישוב. בלי לאשר את
המיספרים האלה לדיוקם, אני מוצא תימוכין
להשערתי ברבר סדר־הגורל, במה שאומרים
אנשי־מישטרה מנוסים אודות המניע העיקרי
למרבית עבירות־הרכוש בישראל. ניסיתי
לבדוק את המיספרים של איגוד חברות־הבי־טוח
אודות הסכומים ששילמו החברות כפיצוי
לניזוקים, ובדרך זאת הגעתי למיספרים הרבה
יותר קטנים, אבל מחרידים אף הם: כחצי
מיליארד דולר.
זה לא הכל. מאות אנשים — אנשי־מיש־טרה
ואחרים — מועסקים במיסגרת המאמץ
הישיר ללכוד ספקי־סמים. מי ימנה את מיס־פרם
של השוטרים המטפלים בעבריינות שמניעיה
העקיפים הם סמים? האם תהיה זו
הפרזה לומר שלפחות חמישית מכוחה של

מהמירון העולמי לעברת מחבות
שו דו בן־אמוץ ונתיבו! בן־יהודה
התמסטל: היה בגילופין מאלכוהול או מסמים. הוא מסוגל להתמסטל
אפילו מסיגריה רגילה.
השישליק: אדם המעשן חשיש ואינו יכול להיגמל מן ההרגל הרע.
כיף: חשיש.
מחששה: מקום שבו מעשנים חשיש.
נאפלו: חשיש. המישטרה תפסה אצלו חצי אצבע נאפס.
עישן: עישן חשיש או מריחואנה. אתה מעשן! לא סיגריות רגילות. ישגו עד
2בלילה, שמעו מוסיקה ועישנו.
שחטה: שאיפת עשן סיגריה, על פי רוב בעישון חשיש.

קפה: מבשלים קפה, מפוררים לתוכו פירורי־חשיש,
שותים את המוצר במלואו וממתינים לתוצאות. התבשיל
מכונה ״כיפקפה״ ,״כיף־לי״ או ״מרלי״.
יוגורט: מניחים בכפית פירורי-חשיש ומעט שמן־בי-
שול ומחממים על אש קטנה. החשיש נמס בשמן ואותו
מערבבים בלבן או ביוגורט. התערובת מרה מאוד, ולכן
ממתיקים אותה.
בליעה: מי שמתעצל בייצור המוצרים המוזכרים, יכול
פשוט לבלוע בוף קטן של חשיש ולהמתין.
אגב, החשיש והמריחואנה הם סמים חברתיים. כל
המוצרים וכל דרכי־השימוש המוזכרים כאן מועברים מיד
ליד ומפה לפה.

מישטרת ישראל — אלפי שוטרים, מיליוני
שעות עבודה — מושקע בעניין הזה.
ומה עם מערכת־המישפט הסתומה? ומה
עם בתי־הסוהר הפקוקים? ומה עם התשלומים
למישפחותיהם של עבריינים אסורים? ומה
עם העובדים הסוציאלייים והמורות היועצות
המטפלות בילדיהם? ומה עם שרותי־השמירה
הפרטיים המגלגלים עשרות מיליונים בשנה?
ומה עם הון־העתק המושקע במערכות־אזעקה
אלקטרוניות, לרכב, לחנויות, לבתים?
4כפי שאמרתי לעיל, מדובר בלא
י ד פחות ממיליארד דולר לשנה, ורוב
הכסף הזה — אל תטעו בדבר — הוא
הוצאות על הדברת סמים ולא על רכישת
סמים. זה כולל גם את סכומי־העתק המוצאים,
לכאורה, על רכישת סמים.
למה אני מתכוון?
סמים מסויימים עלולים לגרום נזק לרוב
האנשים. סמים מסויימים עשויים להזיק לחלק
מהאוכלוסיה. אבל הבריות נוהגים לערבב
את הנזק הנגרם בגלל צריכת סמים, עם הנזק
הנגרם בגלל הוצאת הסמים אל מחוץ לחוק.
הנזק הזה, הנזק הנגרם בגלל הוצאת הסמים
אל מחוץ לחוק, גדול פי כמה מהנזק שגורמים
הסמים עצמם.
בואו נברר מהו הנזק שגורם עצם השימוש.
עישון חשיש ודומיו אינו גורם נזק חריף
לבריאות ואינו מקצר את תוחלת״החיים. אני
לא יודע מהו מיספר המתים מעישון סיגריות״
טבק בישראל, אבל אם השיעור דומה ליחס
המעשניס/מתים בארצות־הברית, כי אז ה־מיספר
אצלנו צריך להיות בסביבות 5000
לשנה. לא מוכר לי אף מיקרה אחד שהוכרז
על מוות משימוש בחשיש.
מיספר המתים כתוצאה משימוש־יתר בתרופות
גדול בהרבה ממיספר המתים כתוצאה
משימוש בסיגריות. עוד יותר גדול הוא מיס־פרם
של המתים מאכילה מופרזת. אני עצמי
מכור לקלוריות, וכתוצאה מזה קטנה תוחלת
חיי בכמה וכמה שנים מתוחלת החיים המ
מוצעת
של רזים. האכילה המופרזת יקרה,
מפחיתה את עירנותי, ויתכן שהיא מפחיתה
ברוב או במעט את רמת־ההכנסה שלי. האם
יעלה על דעתו של מישהו לערוך חיפוש
מישטרתי במקרר שבביתי, כדי להחרים את
האוסף הנאה של גבינות עתירות־כולסטרול?
קראתי שבארצות־הברית נמדדה הכנסתו
הממוצעת של משתמש קבוע במריחואנה,
ונמצא שהיא קטנה ב־^ 28 מהכנסתו הממוצעת
של מי שאינו משתמש במריחואנה.
זה נזק ממשי, אבל לא נורא.
£מה יקרה אם יבוטלו החוקים האוס־רי
ם ייצור, שיווק ומכירה של סמים?
סמים נקיים, במחיר זול, המוגן על־ידי החוקים
נגד מונופולים, יימכרו לכל דורש, ממש
כמו מזון, סיגריות, אלכוהול ותרופות רבות.
יש סבורים שצריכת הסמים תעלה עלייה
תלולה. זו השערה שאין לבטל אותה כלאחר
יד, אבל זו רק השערה. לעומת ההשערה עומד
הניסיון בן כמה עשרות שנים, הקובע כי
צריכת הסמים בעולם עולה בקצב מהיר
מאוד, למרות החרפה מתמדת באמצעי־הא־כיפה.
אני
כשלעצמי סבור שגם אם יעלה מיספר
המשתמשים, הוא יתייצב מהר. שימוש מבוקר
בסמים נהוג היה ברוב החברות העתיקות,
ועודנו נהוג בחברות מסויימות. אני מתקשה
להאמין שהחברה המודרנית תארגן התאבדות
קולקטיבית באמצעות סמים. אני מניח שצ־ריכת־הסמים
תיכנע לנורמות חברתיות, שייווצרו
כדי לווסת את השימוש בסמים
ולהחליף את החוק באופן הרבה יותר מוצלח.
גם אם יעלה — פי שלושה נניח — מיס־פרם
של הנזקקים לסמים לסוגיהם השונים,
עדיין עשינו עיסקה טובה מאוד, לפחות עלפי
אמות־המידה של המחיר הכספי, של הבריאות
הגופנית של הציבור ובריאותם החברתית
של המונים רבים. כי אנחנו נחזיר לחיק
החברה המוני אנשים שיכולים להיות מועילים
לעצמם ולסביבתם ואנחנו — במו

נאפס יהודי
(המשך מעמוד )45
חוקינו האוויליים — דוחקים אותם לפשע
ולשוליות חברתית.
את המשאבים הכספיים שנחסוך, נוכל
להשקיע במטרות אחרות: בחינוך ובשיקום.

^ ישראל
מובילה

הפרופ׳ רפאל משולם, מהאוניברסיטה העברית
בירושלים, והפרופ׳ יחיאל גאוני,
ממכון וייצמן, היו הראשונים בעולם שהצליחו,
ב־ , 1964 לבודד ולזהות את החומר הפעיל
בחשיש. השניים פירסמו את המאמר
המדעי שלהם על החומר הפעיל ף7£717
0 £א * 81א \ ס ( 14701*0בקיצור)7 9 0 :
בכתב־העת המדעי חתל אוף דה אמריקן
כמיקל ס 1ס״טי.
הפרום׳ משולם נחשב כאחד המדענים
המובילים בתחום חקר החומר הפעיל בחשיש
ובהשפעותיו. פנינו אליו וביקשנו ללמוד
ממנו מהם הנזקים שבשימוש בחשיש.
הפרופ׳ משולם :״מאז שפירסמנו את המאמר
על בידוד וזיהוי ה־ 7 9 0התפרסמו 1ז
אלף עבודות על החומר הזה. זהו החומר שגורם
לכל ההשפעות של החשיש או המריחואנה.
בחשיש יש בערך פי 10 חומר פעיל
מהמריחואנה, למרות שיש צימחי מריחואנה
בעלי ריכוז גבוה, תלוי בכמות השרף.
״לחומר הפעיל יש השפעות על המשתמשים.
שינויים בהרגשות, בתחושות ובמחשבות.
יש הרגשה של הנאה, תלוי במצב
החברתי.
״לחומר הפעיל ייתכנו מיספר תופעות
שליליות בטווח הקצר: בגלל השינויים
בתחושות ובמחשבות, האדם איננו מסוגל
להפעיל מיכשור עדין. כך למשל, יורדת
יכולתו בנהיגה. זה נכון גם לגבי אלכוהול.
החומר הפעיל גם משפיע על הזיכרון לטווח
הקצר. אם מישהו עישן הרבה, לפעמים הוא
שוכח בסוף המישפט מה הוא אמר בתחילתו,
זו השפעה שעוברת תוך כמה שעות. עוד
תופעה לטווח קצר היא ריפיון מסויים של
השרירים. תופעה נוספת: התיפקוד המיני
יורד, כמו באלכוהול. גם כאן יש תופעה של
הגברת הרצון והקטנת היכולת. בהתחלה, זה
יכול למשל להביא לפחות עיכובים, אולם
מצד שני, האדם רוצה לישון אחרי זמן מה.
החשיש מרדים אחרי כמה זמן.
״לחולי״לב מומלץ שלא להשתמש בחשיש
ובמריחואנה, משום שהשימוש בהם גורם
לדופק מהיר(טאכיקרדיה) ,שעשוי לסכן את
בריאותם. אצל סכיזופרנים החומר הפעיל
יכול להביא לתופעות סכיזופרניות.
״כשמדובר על ההשפעות של החומר הפעיל
לטווח ארוך, יש ויכוח בין המדענים.
ויכוח אחד הוא בשאלה האם יש לזה השפעה
על העובר. יש הטוענים שכן, ויש הטוענים
שלא. קשה מאוד לדעת באיזה מידה יש
לחומר הפעיל השפעה על בני־אדם. אם יש
לחומר הפעיל השפעה, כנראה שמדובר באחוז
קטן, שבו העובר יותר קטן ואולי יש גם
שינויים בהתפתחות.
״תחום אחר שבו ניתן להצביע על השפעה
לטווח ארוך, הוא על ההורמון הזיכרי טסטוסטרון.
בטווח הקצר, יש ירידה בריכוז הטסטוסטרון.
אם בחור בשלבי גדילה לוקח חשיש
פעמיים ביום, במשך תקופה ארוכה, יש סכנה
שהרמה הזו כל הזמן תהיה נמוכה. אותו
הורמון גורם גם לגדילה, ולכן יש חשש
שהגדילה שלו תיפגע.״

• האם החשיש הם סם ממכר?
יש התמכרות, אבל ברמה מאוד נמוכה.
בן־אדם יכול להינתק מזה ללא מילחמות
גדולות. בסמים הקשים, זה מאוד מסובך.
בסך־הכל, אנשים מפסיקים עם זה. בארצות־הברית,
לפי הסקרים, כ״50־ 60 אחוז מהצעירים
השתמשו במריחואנה, אבל פסקו. בגיל
25 יורד שיעור המשתמשים ל־ 10 אחוז ובגיל
30ל־ 5אחוז.
האקדמיה לרפואה בארצות־הברית מינתה
לפני שש שנים ועדה בראשותם של חתן פרס

סרו ת
למרות שכמעט כל ילד יודע שה־חשיש
אינו גורם להתמכרות כמו
הסמים הקשים, מכליא ממש לגלות
שהידיעה הפשוטה הזו לא הגיעה לאנשים
האמונים על הטיפול בנושא.
כך, למשל, בישיבת ״ועדת הכנסת
למילחמה בסמים״ הופיע תא״ל
(מיל׳) בני ארד, מנכ״ל ״הרשות ל-
מילחמה בסמים״ ,שאמד כך, לא
פחות ולא יותר :״לפי הערכות של
מישטרת ישראל אנחנו מדברים על
טונה וחצי של הרואין בשנת ...1988
ועל כרבע טון קוקאין לאותו שוק.
אני לא מזכיר את הכמות העצומה
של חשיש, שהוא סם פחות מזיק,
אם כי לא פחות ממכר, ואולי גם צינור
או דלת להתמכרות יותר קשה״.
בורות מרשימה גילה גם ח״כ עמיר
פרץ. בישיבת הוועדה מה״ 31 במאי
89׳ הופיעו לפניה בני״נוער, שאחד
מהם סיפר :״יש לי חבר בכיתה שמשתמש
בסמים.״ פרץ מיהר לשאול:
״מניין יש לו כסף ו יש סיכוי שהוא
מחר יפרוץ בית, כדי להשיג את זהד
גובל לרפואה, הפרופ׳ קונרד בלוך מהאר־ווארד,
ושל עורך העיתון הרפואי ניז אינגלנד
אוף סדיסין. הוועדה כתבה דוח מפורט של
כמה מאות עמודים, שבו נותחו השפעות של
החומר הפעיל על מערכות שונות בגוף. מסתבר
שיש השפעות כאלה או אחרות על
המערכות, אבל אם מפסיקים לעשן, רובן
נעלמות.

• שימוש בחשיש או במריחואנה
גורר לשימוש בסמים קשים?
אין שום קשר פיסיולוגי או ביוכימי בין
סמים רכים לקשים. הקשר, אם קיים, הוא
חברתי.

״לדעתי, צריך להתייחס לחשיש ולמרי־חואנה
בצורה הרבה יותר קלה, גם מפני שלא
מתמכרים לזה. אנחנו יכולים ללמוד בעניין
הזה משהו מארצות־הברית. בתקופת היובש
של האלכוהול, רצחו אנשים ברחובות. כשעשו
את זה חוקי, לכל המאפיות האלה לא
היתה תעסוקה. לדעתי, דווקא מפני שיש
איסור על השימוש בסמים קלים, כמו חשיש
ומריחואנה, זה מושך את הנוער. זה מימוש
האימרה,מים גנובים ימתקו׳.
״הייתי היחיד בכנסת שדיבר ברוח זאת.
ברור לי שכל המילחמה הקיימת כיום היא
פשיטת־רגל. ניסיתי להגיש הצעת־חוק פרטית
בעניין זה, אבל הסיעה לא אישרה לי,
מפני שכולם שמרנים. ככה הם נולדו וככה
הם חונכו — שצריך לקבל את הנוסחות הישנות.
לא היו המון חסרונות בכנסת, רק דבר
אחד היה לי שלא היה לאף אחד — היה לי
אומץ־לב. אם תיקח את כל האומץ של כל
הח״כים ביחד, לא תמלא רבע כוס. אף אחד
מהם אין לו ביצים לקום ולעשות. כל אחד
מהם מסתכל בראי, ובודק כיצד זה ישפיע על
התדמית שלו.״

עלייה
ב־ס/ס 30
מזכיר הממשלה, אליקים רובינשטיין, הוא
יו״ר מועצת ״הרשות־למילחמה־בסמים״ .באחד
מדיוני ״ועדת־הכנסת למילחמה בנגע הסמים״
,הסביר במישפטים אחדים את תפקידי
הרשות :״הרשות, שקמה על־פי חוק, היא פרי
ניסיון שנצבר במשך שנים, שממנו. נלמד
שיש צורך בגוף קטן, לא יומרני במובן של
יצירת עוד מיפלצת ביורוקרטית, אלא גוף
קטן, גרעיני, שיהווה גוף לתיאום ולדחיפת

מחירון

03111:1גור

• איזה חומר מזיק יותר: אלכוהול
או חשיש?

לסמים:

תלוי בכמות האלכוהול. אלכוהול בכמויות
קטנות איננו מזיק. זהו סם חברתי מקובל.
לחצי כוס יין טוב ביום אין כל נזק. אבל אם
האדם מכור לאלכוהול, הבעייה חמורה ביותר,
בהרבה יותר מהשיש. חשיש זה בהחלט
לא משהו הרסני. ההתמכרות לאלכוהול היא
אחת ההתמכרויות הכי קשות שיש. הנזקים
הרפואיים מאלכוהול הם עצומים: הרס של
מערכת־העצבים ותמותת תאים בכבד (ציר־חחים)
.בדרך־כלל האלכוהוליסטים מתים
מצירחוזיס. בצרפת, בזמן מילחמת־העולם
השנייה, לא היה מספיק אלכוהול, ומיספר
המתים מנזקי כבד ירד ב־ 50 אחוז.

מישטרת־ישראל מוכנה למסור
לפירסום רק את המחירים הסיטו נאיים
של הסמים. לדבריו של תת־ניצב
רפי פלד, ראש מחלקת״המו-
דיעין במישטרת״ישראל, המחירים
הקימעונאיים נשמרים בסוד משום
שהם מגיעים באמצעות מקורות
חסויים.
סגן־ניצב יהודה לב, ראש מדור
הסמים במטה הארצי, מסר את המחירים
הסיטונאיים.
קילו חשיש עלה בינואר השנה כ־
1000 דולר בממוצע לסיטונאי. בספטמבר
ירד המחיר הממוצע ל925-
דולר לקילו.
ההרואין נמכר בינואר במחיר של
כ־ 80 אלף דולר לקילו סיטונאי. בספטמבר
ירד המחיר (אולי כן נוצאה
מההיצע הגדול) ל״ 55 אלף דולר.
מחיר הקוקאין לסיטונאי בינואר
היה 125 אלף דולר לקילו. בספטמבר
ירד המחיר ל״ 85 אלף דולר.
ממקורות מהימנים, לא מישטר-
תיים, נודע לנו שמחיר החשיש לצרכן
(המחיר הקימעונאי) נשאר קבוע
מזה זמן רב, והוא עומד על 18 דולר
לאצבע חשיש (בין 3ל־ 5גרם) .מדי
פעם, לפעמים בגלל בעיות בלבנון
ולפעמים בגלל פעילות מישטרתית
מוגברת, נוצר בשוק מחסור זמני,
והמחירים יכולים להאמיר עד פי
שניים.
מאותם מקורות נמסר גם כי בתקופה
האחרונה קיים מחסור בחשיש.
מנת
הרואין בשוק הקימעונאי
עולה כ״ 30 דולר, וכך גם מחירו של
הקוקאין.

שליטא;
סמים חופשיים

בני שליטא גם הוא בעד ליגליזציה. הוא
אומר:
״בזמנו הצעתי הצעה לא־שיגרתית למיל־חמה
בנגע הסמים. בעיקרון אמרתי שאני מקבל
את התפיסה ששימוש בסמים הוא מזיק
ומיותר. השאלה רק איך נאבקים נגד זה.
המילחמה היום היא חסרת־טעם, דון קישוט
שנלחם נגד הרוח. כל הצלחה מישטרתית
יכולה רק להעלות את מחיר הסם בשוק.
אמרתי שהאוייב האמיתי הם הסוחרים, וצריך
להכות אותם בכיס. השיטה — להביא את
הסם במחיר זול מאוד למשתמשים. לפתוח
תחנות מיוחדות שבו הסם יחולק, תוך רישום
מדוקדק. השיטה הזו תביא לדעתי להפחתה
משמעותית ביותר של הפשע, כי הנרקומנים
יוכלו לקבל את הסם בלי הצורך לשדוד ולגנוב
כדי להשיג כסף.
״ישבתי בכל מיני ועדות מיקצועיות,
שחשבו שאני אסון״טבע במה שאני אומר.
העמדה שלי היתה שאם היום היו ממציאים
את הסיגריה, היו אוסרים גם את העישון, כי
יש לגביה פסיכוזה עצומה.

הנושא בממשלה ומחוצה לה.
״היעדים המרכזיים לתקופה הראשונה הם
בשלושה תחומים, ואולי ארבעה. התחום הראשון
הוא מניעה וחינוך. הנושא של חינוך
למניעה משימוש בסמים בבתי־הספר נחשב
היום בעולם המערבי כפיתרון הזול והיעיל
ביותר כדי למנוע נפילה ברשת הסם. פירוש
הדבר, מי שכבר נפל ונעשה נרקומן, זו משימה
קשה לחלץ אותו. היא אפשרית במיקרים
מסויימים ובלתי־אפשרית במיקרים אחרים.
היום רק אחוז קטן מאוד מהכיתות בבתי־הספר
מקבל הכשרה בנושא זה, מטעמים של
היעדר, ראשית, כוח־אדם ושנית, תקציב
לשעות. זו משימה אחת.
״המשימה השנייה היא בתחום הטיפול
והשיקום. מישרד־העבודה־והרווחה ומישרד־הבריאות,
ששניהם מיוצגים כאן, עוסקים בזה
במשך שנים. הדברים האלה מתקדמים, אבל
בקצב איטי, בעיקר בגלל שני מיכשולים:
משאבים ובעיות קהילתיות. אתן דוגמה:
צריך להקים קהילה טיפולית ראשונה בארץ
באיזור הרי־יהודה, ולשם כך היה צריך להשיג
אישור מרשות מקומית להכניס לתחומה מוסד
כזה. זו כשלעצמה פעולה של לובי ושל
שיכנוע שחברי־הכנסת ודאי יכולים לעזור

״התחום הנוסף הוא הכשרת כוח־אדם, שגם
בו אנחנו מנסים לפעול. המצב בעניין זה
חמור. יש עכשיו עידן של נכונות ממשלתית
מסויימת. אני אומר מסויימת, מפני שהממשלה
אומנם פועלת על־ידי הקמת הרשות
אבל עדיין לא הגענו למשאבים הנחוצים
לקדם את הנושא. אינני רוצה להשתמש
בסיסמות שהושמעו באחרונה, ולומר כי בנפשנו
הדבר. אבל זה בהחלט נושא חשוב
ומרכזי, וכפי שציינתי, רק מי שמסתובב
בשטח יכול לראות עד כמה הוא מחלחל
וחודר פנימה״.

תא״ל(מיל׳) בני ארד, מנכ״ל ״הר־שות־למילחמה־בסמים״
,הוסיף:
״מה שמדאיג אותנו במיוחד הם לא המיס־פרים,
אלא הגידול ומגמת הגידול של התופעה
הזאת בשנים האחרונות. אם המישטרה
טוענת על הכפלת כמות ההיצע מדי שנה
בחמש השנים האחרונות, אנחנו נטען שגם
מבחינת הביקושים, משמע מבקשי־הסם ומבקשי
הטיפול, יש, למעשה, עלייה של בין
* 30 ויותר לשנה. אני אומר יותר מ־*,30
מפני שאנחנו רוצים להיות זהירים. אין לנו
סקרים. רק עכשיו, בראשונה מאז , 1982
נעשה ניסיון לעשות סקר שימוש, ורק בעוד
חצי שנה נוכל לרעת קצת יותר במדוייק
לגבי מה שקורה בצד ה״צרכנים״.
״מבחינת ההיצע, לפי הערכות של מיש־טרת
ישראל, אנחנו מדברים על טונה וחצי
של הרואין שהסתובב בשוק הישראלי בשנת
1988 לצריכה פנימית, ועל כרבע טון קוקאין
לאותו שוק.
״אני רוצה לציין שמקילו הרואין אפשר
להכין 25 אלף מנות. מדובר בכמות אדירה
של טונה ושלושת רבעי טונה הרואין וקוקאין
לשנה. מאחר שיש בזה גידול מתמיד, אנחנו
חוששים ממה שיהיה בשנת . 1990
״אתן עוד כמה מיספרים. אנחנו חושבים
שעלות השוק הזה, במחיר רחוב, הוא 2.5
ויותר מיליארד דולר. ליבואן זה ודאי עולה
פחות ולסיטונאי הגדול זה ודאי עולה פחות.
מבחינת אובדן ימי־עבודה, אובדן תשלומי־ביטוח,
תשלומי הבטחת־הכנסה, מבחינת
אישפוזים שלא קשורים בתופעה עצמה, אלא
בתופעות הנילוות לה — אנחנו מדברים על
כמה מיליארדי שקלים בשנה, שהם עלות
מדינה.״
העולם הזה 2725

עדות מול עדות1
(המשך מעמ 1ד ) 13
נות, מי אמר אותן, ראייה ישירה וכדומה —
אני לא רוצה לפרט.
יש ידיעות שאנחנו מעריכים, אנחנו כמפ־עילים,
אנחנו מעריכים אותן כידיעות טובות
מאוד. לנו, כמפעילים, יש ...בדרך כלל מתפתחת
אהבה של המפעיל למקור שלו. זה עניין
אנושי.

זאת אומרת, ברגע שאתה קיבלת
את זה מהמקור שלך, אתה ׳ידעת
שזה זה?
אני לא ידעתי אף פעם שזה זה, אילנה.
ואני לא מדבר על המקור שלי, ואל תשימי
דברים בפי. לא אמרתי שאני מדבר על המקור
שלי.
היה שלב, הדיונים בתוך המיסגרת של
הערכת־המצב, היו דיונים רבים, ודרו אגב,
אני לא השתתפתי, כשהייתי בארץ השתתפתי,
ואני הרבה מאוד לא הייתי פה. האמינו
לי שלראש־המוסד יש עיסוקים אחרים בתפקידים
שהוא אחראי עליהם.
מכל מקום, היה צירוף־מיקרים שנתן
למוסד, ולראש־המוסד שהוא נושא באחריות,
לחשוב שלמרות הדבר הזה, יש סבירות גבוהה
למילחמה. ועמדו פה שתי סבירויות —
סבירות נמוכה, שהיא מבוססת על הערכה של
כלל־הידיעות (והיא הערכה סדורה שבה
נדבקו, ואם אתם רוצים, נעסוק בנפרד מדוע
נדבקו) והיתה ידיעה אחת, שהמוסר היה סבור
שלמרות שהיא ידיעה אחת, מישקלה הוא כזה
שצריך לנהוג אחרת.

1באוקטובר ל־ 6באוקטובר . 1973
המחלוקת היא היום בין שניים —
צבי זמיר, שהיה אז ראש המוסד,
לבץ יואל בן־פורת, שהיה אז אלוף־
מישנה באגף מודיעין במטכ״ל.
בן־פורת ירה את הירייה הראשו־נה
ערב יום־הביפורים השנה, כשאמר
בראיון עיתונאי ובהזדמנויות
אחרות: הם ידעו ולא עשו דבר.
צבי זמיר בא הנה בשבוע שעבר
כדי לומר: יואל בן־פורת מטעה,
אנחנו לא ידענו דבר, ואני אפילו
התכוונתי לתבוע אותו לדין על הד
צאת־דיבה.
יואל בך־פורת, מטבע הדברים,
ביקש לבוא הנה ולהגיב.
מה שצבי זמיר אומר הוא, בתכלית
הקיצור: אתה אומר שהם ידעו.
הוא אומר לא ידענו. הוא אומר לא-
אמת?

רם, ואני אציע לך את הגירסה: היות
והיחידה שאתה עמדת בראשה לא
הצליחה להביא למדינת־ישראל את
ההתרעה, היות וההבטחה שלך ש-
48 שעות לפני פרוץ הקרבות אתה
תוכל להודיע לממונים עליך, ובאמצעותם
לממשלת-ישראל, כי המיל
חמה הנה ממשמשת ובאה — היות
ולא הצלחת בכך, אתה מחפש דרך
להכפיש גורמי וזרועות מודיעין
אחרים.
את זה הוא לא אמר, את זה אולי אפשר
להסיק מנימת־הדברים שלו. אני בטלוויזיה
לא שמעתי את כל מה שאתה אומר. אבל נניח
שהוא חושב כך.
אז קודם־כל, במישור האישי: אני נתקלתי
באלוף זמיר אולי שלוש־ארבע פעמים בחיים
שלי, ומעולם לא עשה לי מטוב ועד רע, ואין
לי שום עניין אישי איתו. אני בכלל, גם היום,
לא עוסק בו אישית, אלא אני עוסק בתיפקודו
של המוסד ב־ , 1973 בספטמבר־אוקטובר.
שנית, לחפות משום שהיחידה שאני עמר-

מה שהוא אומר הוא חסר־שחר. הוא אומר
דברי אי־אמת, ויש לכך מיסמכים ועדויות.

רגע, רגע.

מתי זה מגיע אליך?

נבון, הבעייה היתה מתי.

האם במבט לאחור 16 ,שנים ויותר
אחורה, אתה לא חושב שבאיזשהו
שלב בימים, בשבועות שלפני
מילחמת יום־הכיפורים, לקית גם
אתה באותה קהות-חושים, בכל מה
שנוגע להערכה של המידע שזרם
אליך, גם אם הערכה היא לא התפקיד
הפורמלי שלך?
אני חושב שלא. אני חושב שלא.

להלן הראיון שערכו דן מרגלית ואילנה
דיין עם תא״ל יואל בן״פורת, לשעבר
ראש״מדור באג״ף־המודיעין של צה״ל,
כעבור שבוע ב־ 17 בנובמבר ,1989ב״מו־סף
המוספים״:

המחלוקת סבה כולה סביב שישה
ימים באוקטובר. שישה ימים שבין
העולם הזה 2725

במאמר של סימה קדמון נאמר שאתה
מסנה את תשומת־ליבו של
אלי זעירא לחומרת הדברים, ואלי
זעירא אומר לך: חדל לך מן ההיסטריה
הגלותית שלך. אתה מאשר
את זה?

5באוקטובר באיזו שעה? אחרי — ?2.30
לא, היא לא הגיעה אלי.

לא, תראו, אין לי, אני לא מצוייר פה בלהגיד
...קודם כל צריך לדעת: העובדה שתפרוץ
מילחמה, במידה שלא יהיה פיתרון מדיני,
היתה דבר ידוע לכולנו.

בהפתעה גמורה?

ואני על זה לא ידעתי.

אני ממשיך הלאה ובא אל ה־5
באוקטובר. ובכן, אתה יודע שעל פי
תפיסתך, אלי זעירא שאנן מדי. הוא
ראש אגף־המודיעין, והוא שאנן
מדי. ואני שואל אותך, מה אתה
עושה, כאשר מגיעה אליך ידיעה ב-
5באוקטובר, ואתה יודע שהממונה
עליך לא מבין את גודל האסון
המתרגש על מדינת-היהודים?

אלי זעירא ואמ׳׳ן — סבירות נמוכה,
צבי זמיר והמוסד — סבירות
גבוהה. והשאלה היא, ממתי אתה
חושב שיש סבירות גבוהה למילה־מה?
מדד 6באוקטובר בבוקר?
או בין 5ל־ 6לאוקטובר?

בכוחנו להדוף אותה. צריך לדעת, זוהי
נקודת המוצא.

יואל בן־פורת, אנחנו קיבלנו —

זה היה ב־ 4לאוקטובר, ב־ 10 בלילה בערך.

עכשיו ניקח את המישקל —

השאלה מתי. הידיעות על מתי תפרוץ
מילחמה ...אז בדיונים האלה היו ריעות כאלה
או אחרות, משתנות, גם עם ההערכה וגם עם
מקורות־המידע שהגיעו. המוסד, כל הזמן,
התייחס לידיעות שלו במידה יותר מחמירה
מכפי שהמודיעין נהג. פה אתם מוכרחים
להבין דבר אחד, שהוא מאוד חשוב, ונדמה לי
גם חנוך ברטוב עוסק בו היום במעריב. תראו,
אנחנו עוסקים בתקופה שבה-
הרי אי־אפשר לעסוק במודיעין בלי להבין
את הערכת־הסיכון. מה הערכת־הסיכון?
הצבא חי על התיכנון הצבאי. מה שנקרא
התוכנית האג״מית. התוכנית של צה״ל הניחה
הנחה שהיתה מוטעית ביסודה, שגם אם
תפרוץ מילחמה, הצבא הסדיר בכוחו יבלום
את הצבאות התוקפים. הסתמכו על ניסיון
מילחמת ששת־הימים, על דרך הפעלת חיל־האוויר
וא־פריורי היו סבורים, שגם אם
תפרוץ מילחמה, בכוחנו להדוף אותה.

צורך להזכיר את השם. אז הוא אמר לו: מה
אתה עושה? שבועיים אנחנו עוצרים את המדינה,
פתאום — עושה מילחמה? אל תשלח
את הידיעה הזו לפני שתדבר עם ראש־המחקר.
הוא
צילצל לראש־המחקר, וראש־המחקר
אמר: אני כבר יודע על הידיעה, כי יואל טיל־פן
לי. אני טילפנתי לו לפני זה הביתה, והקראתי
לו את תוכנה. הוא אמר: בסדר, אני מאשר
את תוכן הלקט, אבל אל תפיץ אותו לפני
שתדבר עם ראש־אמ״ן.
לדבריו, הוא דיבר עם ראש־אמ״ן, וראש־אמ״ן
אמר לו: תעצור את הלקט.
בזה הוא נתן לו פקודה בלתי־חוקית
בעליל, שנוגדת את נוהלי־אמ״ן, ואין ראש־אמ״ן
רשאי או זכאי לשנות את החוקים —
אלא אם כן הוא עושה חוק חדש.
זעירא לגנוז!

ממתי ידעו שהמילחמה עומדת
לפרוץ?
ידעו שבועיים קודם, ממקורות שונים.
ידעו ב־(25 בספטמבר) ,ידעו ב־ ,30 ידעו ב־ז
(באוקטובר) ,ידעו ב־.2

ידעו שתהיה מילחמה באופן כללי,
או ידעו מתי תפרוץ?

בקרוב. בימים הקרובים. לא יום ממש.
אבל, מהמקורות שהם ״תיקוות עם ישראל
ההתרעתית״ ,כך נקרא לזה, שהם בעצם הזיזו
את צה׳ל בשבת־בבוקר, ידע מר זמיר כבר
ביום שישי, ה־ 5לאוקטובר בשעה .02.30

בבוקר.
בבוקר. הוא קיבל מילת־קוד, שנקרא לה
.צנון״ ,ופירוש ״צנון״ :מילחמה לאלתר.
את היריעה הזו חייב היה להעביר על פי
הנוהל והנוהג לראש־הממשלה, מכיוון שהוא
היה קצין־המודיעין שלה, והיה כפוף לה. את
היריעה הזאת האירגון שלו היה חייב להזרים
לאמ״ן תוך חצי שעה לכל המאוחר, על־מנת
שהיא תגיע לרמטכ״ל, לשר־הביטחון, לסגן־
הרמטכ״ל ולעוד שיבעה מכותבים. שני הדברים
לא נעשו.

שנכנס

יואל בן־פורת, לפני
לפרטים, בוא נעסוק רגע בך.
זמיר רמז כאן לפני שבוע, שהיה
לך אינטרס להציג את המוסד ואותו
כמי שנכשל. לך אישית היה אינט־

תי בראשה נכשלה, אז גם עם זה אין בעייה. כי
הרי אנחנו העברנו ב־ז באוקטובר ידיעה שיש
מילחמה, ואני גייסתי את היחידה שלי, הסדירה,
כולה ב־ 1באוקטובר ב־ 3בבוקר, ואיש לא
הלך הביתה במשך כל השישה ימים, ודרשתי
גיום־מילואים וגייסתי.
וב־ 5באוקטובר, בשעה , 17:00 העברתי
ידיעה, ממקור לא־פחות טוב משל זמיר, שיש
מילחמה, ולא ידעתי שראש־אמ״ן הורה לעצור
אותה, והיא לא הגיעה לקברניטים.

בוא ניגע בידיעה הזו. מה בדיוק
קרה לידיעה הזאת, שאתה אישית
העברת ב־ 5באוקטובר לראש־אמ״ן.
היא הונחה על שולחנו בשעה
5אחר־הצהריים, היא הונחה על
שולחנו של ראש־אמ׳׳ן — למה היא
לא הגיעה משם הלאה?
ככה: באמ״ן לא היה אף אחד. כולם היו
בבית. היה רב־סרן תורן, שהוא בעצם היה
ממלא־מקום ראש אמ״ן וממלא־מקום ראש
המחקר. אצלי כל היחידה כבר שישה ימים
מגוייסת — באמ״ן כולם בבית. וזה אגב נוגד
את מצב־כוננות ג׳ ,שהוכרז באותו ערב ב־,9
כי על פי מצב־כוננות ג׳ ,כל חייל בעמדתו,
עם הקסדה, וזהו.
רס״ן, איש־מחקר ותיק, כתב על זה ״לקט
מילחמתי״ .עבר לידו סגן־אלוף, שהוא השתחרר,
לצערי, כתת״אלוף, שהיה מפקדו, אין

בכלל לא הגיע אלי. תבין: הידיעה הזו,
שבמחלוקת ביני לבין זמיר, היא ידיעה של
המוסד. אני מפקד יחידת־איסוף של אמ״ן,
אני בכלל עוד לא יודע על הידיעה הזאת, על
הידיעה הזאת נודע לי אחרי המילחמה.
אני בכלל ידעתי רק את הידיעות שאני
יצרתי. היות והייתי פעם ראש־מחלקת־אי־סוף,
ידעתי איזה מלאי־מרגלים יש לנו, הש־רותים
הידידותיים, ועוד מיני מקורות.
על כן, כשאתה שואל אותי: מה אתה
עושה? אני אומר ככה: באותו רגע גם חשבתי
לעצמי: רגע, אולי אני סתם עושה פאניקה
גלותית, והמוסד מרגיע, והשרותים מרגיעים.
הרי במודיעין יש מידור, אתה לעולם לא דוחף
את האף שלך למקורות־איסוף, לגורמים
שאתה לא מתעסק בהם.
או חשבתי, אולי רוצים ז 1״7 0 ? 1
א ^ ס ס, בכוונה, כמו שפעם אמרו,
שהמצרים יכנסו״.

זה לגבי הידיעה שדן שאל אותך
עכשיו לגביה, ואתה אומר: הידיעה
של 5אחר־הצהרים, זאת הידיעה
שהיתה לך.

עכשיו, כאיש שחוקר את המיל־חמה,
וכאיש שבא וגם מטיח האשמות
באחרים, אתה אומר: אותה
ידיעה של 2.30 לפנות־בוקר, הידיעה
שהיתה אצל צבי זמיר, היתה
צריכה להדליק אור אדום הרבה יותר
חזק וחריף משהדליקה.
אמר כאן צבי זמיר: הידיעה הזאת
היתה ידיעה בתוך מיבלול של
אינספור ידיעות; והיו ידיעות ממקורות
לא־פחות מהימנים שאמרו את
ההיפך, והוא לא יכול היה לדעת
שהידיעה הזאת יותר נכונה מידיעות
אחרות.
אז בעצם במה אתה מאשים
אותו?
כמו בהרבה דברים בחיים, גם במודיעין
אין משמעות לכמות, אלא רק לאיכות. תארי
לך שבנו של סאדאת הוא מרגל של עם־
ישראל — וזה לא נכון, וחבל. ובנו של
(המשך בע 10ד )54
סאדאת אומר...

רואי עול והוזים ערפאת
מאיר ליפשיץ
^ ילבי קשת ובועז עברון מ״ידיעות
אחרונות״ .ב. מיכאל וגדעון סאמט
מ״הארץ״ .דורון רוזנבלום מ״חרשות״
ועודכנו הנכבד אורי אבנרי. אלה ואחרים
התעסקו לאחרונה בסוגיית גרמניה וחינגת

טון הקומוניסטי השנוא.
ההתעוררות הלאומית של עממים שונים
בתחומי האימפריה הרוסית בכלל גורמת
לשיכרון״חושים אצל כמה שמאלנים. הנה
קמים ליטאים ומולדבים, אזארים וגרוזינים,
ותובעים הגדרה עצמית ומדינה עצמאית. זה
ממש כמו כאן אצלנו. בדיוק מה שרוצים
הפלשתינאים. רק ששם העסק צובר תאוצה
ן> 3ו ד*?חמאנזו

לכל מעשה זוועה מתוצרת המרצחים הפלשתינאים,
ואלה שניטפלו לכל חריג צה״לי
ותיארוהו כשפלות נאצית וחוליגאניות פא־שיסטית,
משתדלים נואשות לחבר בין לאומנות
המלווה בטבח מיעוטים ברפובליקה
אסיאתית־סובייטית, לבין ״זכויותיהם הלגיטימיות״
של אבו־עמאר וחבריו.
אז בבקשה, בואו ונלמד דבר־מה מאירועי
התקופה: הבה נאמץ את השיטה הסינית בכיכר
העיר פקינג, לחיסול מיידי של התנערות
מקומית. נעתיק אלינו את פתרון הטרנספר
הבולגרי לבעיית המיעוט התורכי. נחיל
בארץ ישראל השלמה את רעיון האיחוד הגרמני
העכשווי. נעשה ביהודה ושומרון את מה
שעושה אזארביג׳אן בחבל נאגורני־קאראבך.
נפעיל את חיל״האוויר נגד מטרות אויב בירושלים
המזרחית, כמו שקורה באל־סאלבדור.
תחליטו חברים יקרים, או שמפיקים לקח
מהתנסויות של עמים אחרים, או שסותמים

ראש הממשלה. גם לא מצרים, המייצגת כיום
גלויות את אש״ף.
מי שמת על רעיון המדינה הפלשתינאית,
מוטב לו להביט היטב בסרטי הטלוויזיה מהרפובליקה
המולדבית. שם דורשים ההמונים
לא פחות מאשר להסתפח למולדת הרומנית.
תחשבו על ההשוואה עם ערביי הגליל והמשולש.
תהרהרו קימעה בתביעות בני דודינו
בתחום הקו הירוק ובשאיפותיהם הלאומיות.
אתם הרי מומחים גדולים בהתפתחויות היסטוריות
ובניתוחים רציונליים. אתם ידועים
בציבור כטיפוסים שפויים, קרי־מזג ואנטי־אמוציונלים.
אבל
למרבה הצער אין כל תוחלת בפניה
לשכל הישר של אלו שמזמן איבדו את שארית
הגיון יצר הקיום. מי שמבלה את זמנו
בחשיפת מומי עצמו, אפילו היו רק פרי
דמיונו המעוות, אינו ראוי להתייחסות. אותו
אומלל המקדש את מטרות גדולי אויביו זקוק

ללמזד לקח א 1לסתזם אח הפה
פריצת חומת ברלין, תוך פזילת עינם השמאלית
לעבר המחלה הכרונית המטרידה באמת
את מנוחתם — הקמת המדינה הפלשתינאית
כאן ועכשיו — מהר, חזוק ובלתי־אלגנטי.
נורא מרגיז את בעלי העם, שתפסו בעלות
על עמדות מפתח בעיתונות, כי בעולם מתרחשים
כל מיני אירועים, אך בארץ העניינים
לא כל כך מתקדמים. אין מספיק אקשן וקצב
רצחני בהידברות עם הרוצחים האש״פיסטים.
לא מזמינים כבר בשבוע הבא את עראפאת
לירושלים. הממשלה עוד מתעקשת על שרידי
נקודות ובטחונות. השמיר הזה טרם הסכים
לכל דרישות מובארכ־בוש־בייקר.
הם מתפעלים, כמו ילדים בחנות צעצועים,
למראה צאצאי הנאצים המעדיפים את
השפע במערב. המייחלים לרכוש נקניקיות,
בירה וכרוב חמוץ במרתפי מיסבאות מינכן,
ואינם מסתפקים ברלות ובאפרוריות של
לייפציג. הם מוחאים כפיים ומוחים דמעות
גיל מהעיניים נוכח האנטישמים מפולין,
שקצה נפשם בחיי העוני והניוון תחת השיל-

כי מדובר בגויים נבונים. פה עדיין אין תזוזה,
שכן היהודים אטומים ומטומטמים וגם נעדרי
הבנה לתהליכים היסטוריים בלתי הפיכים.
קומץ קטן של כותבים מנסה לשעבד את
התמורות במזרח־אירופה לצורכי הגיגיו על
המזרח־התיכון. אותה קבוצה מצומצמת המכסה
שטח ענק בתקשורת, קושרת כל אירוע
בארמניה ומלחמת־אזרחים בחור נידח בדרום
אמריקה, עם האובססיה הפרטית לראות במהרה
בימינו את הקמת הישות הפלשתינאית.
אנשים שונים מהותית בדעות ובשאיפות —
זה היה רוצה להכריז על מדינת אש״ף רק מחר
בבוקר, וההוא היה מעוניין לעשות זאת כבר
החל משלשום — שוטפים את מוחותינו השכם
והערב בהשוואות לא מלומדות ובנבואות
שקר שאינן מתגשמות.
אלה שקראו למתיישבים היהורים ״מתג־חבלים״
,ואלה שמיהרו להתחבק עם ערפ את
באמצע המלחמה בביירות, רוצים להקיש
מהפלת חומת ברלין על החלוקה מחדש של
ירושלים. אלה שסיפקו הסברים ותירוצים

סנ ה של רפובלי ק ה
היכן הימים בהם שמענו ראש ממשלה
ישראלי מכריז :״אנחנו לא רפובליקה של
בננות״ .זוכרים כשבגין הצהיר זאת? השמים
לא התמוטטו והסיוע לא הופסק.
אבל עתה אנו זוחלים על ארבע כדי שהוד
מעלתו יסכים לקבל לשיחה את ״בן בריתו
האסטרטגי״ .אולי זה יכול היה להיות נכון
בשנות החמישי!) כשהעולם חולק לגושים.
אבל היום, ברית המועצות אינה כופה עוד על
הונגריה את עמדתה. פולין וגרמניה המזרחית
בדרך להתנתקות מהאפוטרופסות של מעצמת
העל. ואילו אנחנו נוהגים באמריקה כאילו
היתה רוסיה של סטאלין. זה כבר לא עובד

כך בתקופה הנוכחית. העבדות תמה, אלא אם
כן רוצע העבד לעצמו את האוזן.
איזה אופי יהיה למשא ומתן כאשר הפטרון
שלנו יוכל להכריז כל עת שיחשק: אם המשלחת
הפלשתינאית אינה נראית לכם — אתם
רשאים(על פי נקודותיו של בייקר) לא לדבר
איתם, אולם במקרה זה אין לכם מה לדבר גם
איתנו. או: אם תמשיכו להתעקש בענין ירושלים,
נמשיך אנחנו להתעקש בענין מחשב־העל.

אתם מבקשים לעלות לקנוסה —
בבקשה!

גידעון סאמט
אובססיה פרטית למדינה פלשתינאית
את הפה והעט עד למינימום האפשרי. אם
מעלים על נס את הדמוקרטיה ההונגרית, אז
נא לזכור כי אצלנו קבעה תמיד הכרעת הרוב
ולא טירוף שולי המיעוט. אם מדברים על
רצון העם הצ׳כי, כדאי לקחת בחשבון שיש
בישראל מיום הקמתה בחירות חופשיות. ונא
לא לשכוח את העובדה, שאף אחת ממדינות
ערב לא קיבלה אפילו את יוזמת השלום של

רק לאישפוז דחוף. המיסכן המייבב את ציד־קת
שונאיו ממילא נחשב ברבים כבוגד וכופר
בעיקר.
אז שינבחו הכלבים ותעבור השיירה. שייכתבו
הניתוחים בעיתונים, כל עוד נמשכת
ההצגה הציונית. כי את המנגינה הזאת קשה
יהיה מאד להפסיק. ההיסטוריה איתנו, עם
הטובים. ולמשטינים אל תהי תקווה.

236

בשבוע בו נהרגו ממארב ״חמאם״ בעזה שני חיילי צה״ל, נתפס,
הודה והודיע רוצח ה־ 7בדרום תל-אביב, מוחמר חלאבי, כי ביצע את
הטבח במסגרת חזרתו בתשובה וקבלתו לחיק אותו אירגון חבלה.
ספירת דיעה אחרת מראה, כי מאז פרוץ מאורעות האלימות הערבית
ב־ ,9.12.87 קטל הטרור 236 ערבים ויהודים, גברים ונשים, לסי
הפירוט הבא:
• 184 ערבים הוכו, נורו, נדקרו ונשרפו למוות בידי אחיהם.
• 52 יהודים, חיילים ואזרחים, נרצחו בפעולות איבה.
אם אתם הולכים בדרך מינכן — 1938 על
אחריותכם-

רק אל תקראו לזה משא ומתן.

רק ספרו לעם את האמת• דרכ הן ₪

*ן * ציבור הישראלי נגרר לאחרונה לח(
1זות שוב בוויסזדסרק סביב סודות קהיליית
המודיעין הישראלי. מצד אחד עומד
ראש־המוסד לשעבר, האלוף(מיל׳) צבי זמיר,
הטוען וחוזר שפעל כיאות ובזמן, כשסיפק את
המידע המצויין שהיה על המלחמה הממשמשת
ובאה — מלחמת יום־הכיפורים . 1973
ולכן, ידיו נקיות מהמחדל הנורא שהוביל לאסון
באותה מלחמה.
מאידך עומד, כפי שעשה זאת שוב בטלוויזיה
בשבוע שעבר, תת־אלוף(מיל׳) יואל
בן־פורת, מי שהיה אז ראש יחידת איסוף חשובה
במודיעין הצבאי. זה תפס פוזה של איני

כיפור הארוך

יעילות את מערכת המקורות שעמדה לרשותו.
לאור
הצלחתם זו של ראשי-המודיעין
שלה, הם זכו כנהוג בישראל, בפרסים. רשויות
המדינה סייעו לאלוף (מיל׳) אלי זעירא
המודח להפוך לאיש עסקים אדיר בינלאומי
— תוך אספקת יידע וציוד מודיעיני־בטחוני
למדינות זרות. ואילו זמיר קיבל במתנה את
ניהול בתי־הזיקוק.

,.קונסנציה״ במקום מידע

ציון צפריר, ה עו ל ם הז ה

^ בל ויכוחי הרכילות, החמורים והפא־
\ 4ת טיי ם לעיתים, המתנהלים עתה בין
זמיר לבן־פורת, יש להם היבט אקטואלי
וחיוני אחד לפחות. הם מזכירים שקהיליית
המודיעין הישראלית סיפקה לקברניטים את
המידע הטוב ביותר שאיזה שהוא מודיעין
יכול לספק לגבי בואה של מלחמה.
אבל ״הקונספציה״ של הדרג המדיני־בט־

בני בגין

יותר צנוע משמיר בהערכת המצב שלו. אבל
גם הוא הבטיח הישגים מפליגים.
כאשר באו התוצאות התברר שלהיות הבן
של מנחם בגין הגדול אינו אומר שהאילן
העבות צמח קרוב לתפוח. כל מסעו של בגץ
הצעיר, כולל הופעותיו הגרוטסקיות בקיבוצים
נתגלה ככשלון מוחלט. גם הערכת מצב
שגוייה, וגם כשלון בעשייה, במבחנו הראשון
בחיים הציבוריים.
כנ״ל לגבי ידידו ושותפו לאמיבציית השלטון,
שר המשפטים דן מרידור. זה היה איש
סודו של שמיר, כשהאחרון רימה את ״הדתיים״
והבטיח להם הרים וגבעות כדי שיאפשרו
לו להיות ראש־ממשלה לפני כשנה.
עתה באה שעתם של ״הדתיים״ לגמול למי
רידור ולמיטיבו. כדי למצוא חן בעיני השמאל
מיהר מרידוד להביא את ״חוק יסוד
זכויות האדם״ .במקום שיסייע למערכת הב־טחון
בחקיקת חוקים דחופים למלחמה בטרור
הפלשתינאי.
על זכויות האדם צריך להילחם ואף להיות
מוכנים ליפול. אולם מה שהגיש מרידור זוהי
פארסה לגבי המדינה היהודית. חוק שיבטיח
את זכויות הערבים וימעיט מזכויות היהודים
— בארצם ועליה.
הערכת המצב של דן מרידור היתה שהוא
יוכל להחזיק את החבל בשני קצותיו .״להת־

העץ צמח רחוק מהתפוח
קוויזיטור, של מין טורקווימאדה מודרני, העוטה
גלימה של מדינאי בעת ובעונה אחת.
והוא מאשים את זמיר על שלא העביר במועד
את המידע שקיבל על מיידיותה של המלחמה.

מול זה נאבקים מעל המסך הקטן זמיר
ובן־פורת, כתרנגולות זבות דם ומרוטות נוצות
על סודות מודיעין שאפילו כיום, למעלה
מ״ 16 שנה לאחר אותה מלחמה ארורה, לא
ניתן לדון עליהם בגלוי. לציבור שרבבות
ממנו היו אז תלמידי בית־ספר, או כלל לא
נולדו, נשמע כל הויכוח ככתב חרטומים. והעיתונאים,
רובם חסרי ידע מינימלי בעצמם,
עושים מכך מטעמים טריים.

חשיבת המרגל הבניו
**זעזע היה לשמוע את בן־פורת בטל־
* 1וויזיה, יושב לו בנחת ומשחרר את לשונו
באומרו שהוא הכיר אז, ב־ 1973 את ״כל המרגלים״
ורומז כי המקור ממנו שמע זמיר על
מיידיותה של מלחמת יום־הכיפורים היה
כאילו בסדר חשיבות של ״בנו של סאדאת״.
ואילו המראיין החרוץ והמוכשר הגיב מיד
בחיוך, כי אולי היום מתאים יותר להשתמש
בהשוואה מהסוג :״בנו של מובארק״.
הכל צחוק. הכל בדיחה. איזה סוכנים ירצו
לפעול למען ישראל ואיזה מרגלים ירצו
לעבוד ברשותה, אתה תמה, כאשר קצין בכיר
לשעבר מהמודיעין הצבאי מקשקש כך בלשונו?
חלחלה חולפת בגוף.
לא יכולתי להשתחרר מהתחושה הקשה
יותר, שכל זה מתרחש גם משום שבן־פורת
רוצה לזכות בתשומת לב ציבורית. אולי כדי
לפצות על הרגשת הקיפוח שיש לו, משום
שלא קודם יותר במערכת הצבאית בטחונית.
לכן הוא מנהל מערכה, בנסיון לעורר עניין,
תוך שהוא רוכב על הסוס המת בן 16 שנה:
כיצד הוא, בן־פורת, הזרים את הידיעות על
המלחמה המתקרבת — וכיצד הן למעשה
הושלכו לפח האשפה.
הוא צודק בכך. אבל זהו סיפור מוכר וישן
של ראש־המודיעידהצבאי דאז, אלי זעירא,
אשר בשחצנות פושעת זילזל בידיעות. ושל
ראש־מוסד אטום ולא חכם, צבי זמיר, שלא
ידע למצות ולתפעל כראוי, במקצועיות וב
כאשר
בנושאי בטחון ומדיניות חיוניים מצטרפים
אליו שר הבטחון יצחק רבץ וה־ י
רמטכ״ל דן שומרון. מבחינה זו, יבדל״א, הם
נכנסו בדיוק לנעלי גולדה, דיין, ו״דדר
אלעזר.
היו לשמיר ידיעות מעולות לפני למעלה
משנתיים, במסמכים מפורטים, שהעניין הפלשתינאי
הוא על סף התפוצצות פנימית —
והוא, יחד עם רבין, לא עשו דבר למנוע זאת.
שמיר קנה והפיץ יחד עם רבין ש״האינ־תיפאדה
תחוסל בקרוב״ וכן ש״כבר צומצמה
רמתה״ בניגוד גמור למתרחש בשטח עד היום ;
הזה, כשהטרור הפלשתינאי חצה כבר מזמן גם
את ״הקו הירוק״ לשעבר.
היו לשניים ידיעות מצויינות שאש״ף
עומד להכריז על מדינה פלשתינאית וכי
ארה״ב עומדת לפתוח בדיאלוג עימו — אבל
הם האמינו בהערכות המצב השגויות שלהם,
שיקרה ההיפר.
שמיר קנה מרבץ ״הברקה״ שבאה לשר
הבטחון בשעת מצוקה, כשהואשם ובצדק
במתן ההוראה ״לשבור להם את העצמות״.
שמיר חשב שתכנית הבחירות של רבין היא
רק ״גימיק תקשורתי״ והנה הסתבר לו שהיא
הפכה להיות לסלע מחלוקת בינו לבין ה־מימשל
האמריקאי, לגורם פירוד בתוך העם
ובתוך מפלגתו, להובלת ישראל לקראת
מו״מ על הקמת מדינה פלשתינאית־אש׳׳פית,
ולהמשך המלחמה.
והחמור מכל: לשמיר ולרבין זורמות ללא
הרף ידיעות בדוקות כי אש״ף ומצרים רואים
בתכנית הבחירות הישראלית פתח בטוח
להכנעת ישראל. אך החומר המודיעני הנד

דן מרידוד
אחן המתים של הליכוד
הוני העליון פסלה את הידיעות הללו ופינתה
את המקום ל״הערכת מצב״ .הערכת המצב,
כלומר, האמונה של הקברניטים היתה —
״שהערבים לא יעזו לצאת למלחמה ואם
ייצאו — נשבור להם את העצמות״ .אנשי
המודיעין והבטחון התאימו את מחקריהם לרצון
הבוסים.
כלומר, הידיעות המודיעיניות על בוא
המלחמה, זרמו כולן או רובן, בין אם מהצינורות
של בן־פורת, או של זמיר. אבל
צמרת הממשלה והבטחון לא רצתה להאמין
להן, אלא להרהורי ליבה. אותה צמרת של
זכרונם לברכה גולדה מאיר, משה דיין,
הרמטכ״ל דאז דוד אלעזר, ורק לאחריהם
יבדל אלי זעירא שגילם ביהירותו את הטמטום
כולו.
החמור הוא לא במה שקרה אז, אלא שמבחינה
זו לא השתנה דבר מאז ועד היום. להיפך
— המצב החמיר ו״הערכות המצב״ כלומר
האשליות של הפוליטיקאים ללא מדים ובמדים,
תופסות את מקום הידיעות. בכל תחום,
לא רק בבטחון, אלא בכלכלה, בחברה, בפוליטיקה,
במדיניות.
הידיעות הברורות הקיימות על החמרת
האבטלה, המשך המיתון, המשך הירידה החמורה
וחוסר ההכנות לאפשרות עלייה חיונית
מברה״מ — מפנות מקומן לבשורות אופטימיות
בנוסח — ״יהיה בסדר״ ,״הדברים
מסתדרים״ ,״נקיים דיון״ .הערכות מרגיעות
שאין מאחוריהן כל עשייה, או לפחות כוננות.

נסיכי הטיפשות המויטית
** ת הדוגמא האחרונה סיפקו פוליטית
קאים מן הליכוד. ראש־הממשלה שמיר
הבטיח שהבחירות יביאו את ״הדגל הכחול־לבן
לבניין ההסתדרות״ .בני בגין, האחראי
ישירות לבחירות האלה מטעם הליכוד, היה

יצחק שמיר
בנעלי גולדה !בעיקבותיה — ״הביתה!״
קרב למרכז״ גם באמצעות החוק, גם כדי
להבטיח את השלטון לשם שלטון, בשותפות
עם יצחק רבץ ואנשיו, וגם לשמור בכיסו את
״הדתיים״.
עתה התברר שמרידור תקע אולי את
המסמר המכריע בארון המתים של שלטון
הליכוד .״האגודה״ פרשה בעיקר בגללו, ש״ס
איימה שתפרוש, כסאות שמיר ו״נסיכיו״ התערערו,
ושמעון פרס חש שוב שבידיו אולי
להקים ממשלה צרה.
הטפשות הפוליטית שמגלים בגין־מרידור
וחבריהם לחצר של שמיר, עלולה להחזיר
לאט אבל בטוח את הליכוד לאופוזיציה. שם
יאבד כה האיום שהם טורחים להשמיע כל
הזמן. אם לא יסייעו לשמיר, הם מלחשים, הרי
מאות מחברי המרכז יאבדו את הג׳ובים שלהם
כ״דירקטורים״ ,מנכ״לים ושאר כיבודים.
להיפר. מחדליהם או מעשיהם של בנימין
בגין ומרידור, כמו אלה של שמיר עצמו, מעידים
כבר עתה ששלטון הליכוד עומד בסכנה
מיידית. כנראה שלהיות אשכנזי מצאצאי ״המשפחה
הלוחמת״ ,כפי שבנוייה חצר שמיר,
אינו מהווה ערובה אוטומטית להצלחה. בוודאי
שלא לכושר עשייה ולחוכמה פוליטית.
כי האשלייה, הערכת המצב המוטעית, תפסה
את מקום הניתוח הקר של המצב והצעדים
הנכונים בהם יש לנקוט.

שוב מטעים את העם
יאבל את הטון להשרשותן של קונספ־ציות
מוטעות כאלה נתן שמיר עצמו,
\ 1ציוו

יצחק רבין
.לשבור להם את העצמות־שובח
נזרק לאשפה ומוסתר מהציבור כמו אז
בערב יום־הכיפורים 73׳.

הם ישלמו בראשם
^ אור כל אלה, נראים ויכוחי זמיר־בן־
< פורת כבלתי רלבנטיים, אלא בבואם
לשמש תזכורת לכך ש״יום־הכיפורים״ הארוך
נמשך עד עצם היום הזה. ההתעלמות מהמידע,
מהעובדות, הפכה להיות סימן היכר של
הממשלה הנוכחית וחברי־הכנסת שלה.
קיים בכל זאת הבדל יסודי אחד לפחות:
ב־ , 1973 כעבור כמה ימי מחדל, שילמו, ובצדק,
לא רק אלופים ורמטכ״ל בראשם, אלא
לבסוף גם ממשלת גולדה מאיר, והיא עצמה,
כאשר למעשה סולקה ונאלצה ללכת בבושת
פנים וביגון הביתה. משום שהעם קם לתבוע
מהם דין וחשבון .״גולדה הביתה זאת
היתה הסיסמא.
האשלייה העצמית של החבורה השלטת
כיום היא כה גדולה, עד שהיא גורמת להם
להאמין שעתה, לאחר שנים של מחדל —
שוב אין מי שיתבע מהם את המחיר. וזוהי
טעות נוספת שלהם בהערכת המצב

ד1י אל ה אשכנז*

איזון חוזר

משהו מן הסרטים ותסריט אחד:
היום לפני 26 שנה נרצח הנשיא ג׳ון
קנדי. הלכו לעולמם כדרר דומה הנשיאים
לינקולן, גרפילר ומקינלי. החיים זה לא
סרט. גם לא ההפך: ב״רחוכות האתמול״,
סרסו של גא׳ד נאמן, שר חוץ ישראלי עומד
להכריז על פתיחת מו״מ עם הפלסטינאים
ובסהלו מסיבת העיתונאים פוגע בו כדור
של צלף מסתורי. האם זו סיטואציה אמינה
עליה ניתן לבנות מותחן פוליטי, גירסה
עברית ל״נשיא על הכוונת״? אכן, רצח
פוליטי מושרש היטב באדמת א׳י, אבל
לאוו דווקא אצל היהודים 5,000 :פלסטי-
נאים נרצחו כ״משתפי פעולה׳ בין השנים
39־ :1936 המלך עבדאללה, סרטווי
וסאדאת לא היו יוצאי דופן. במאה שנות
ציונות רווית מתח אידיאולוגי ויריבות
פוליטית קשה, היו רק מק־ים בודדים של
קורבנות בנפש כץ המחנות. מול,אתמול״
שלא היה ולא נברא, ברחוב הפלסטיגאי,
היום, בסימסאות ומטעים בקצב של רצח
ליום מתבצעים ״חיסולים״ :זאת המציאות;
אבל תפקיד הקולנוע ליצור אשליות,
מציאות אחרת .
אחרי שוודי אלן למר ישייאה מהירה הוא
סיפר שקרא את כל ״מלחמה ושלום״
ב־ 20 דקות. זה לא מצחיק. צ׳רלי צ׳פליו
סיפר רק מחצית הסיפור ב״זמנים
מוררנים״ .מה יש מעבר לסרט נע המאיץ
את הפועל לעבור מהר יותר? סוד הצלחת
חברת השפע, בטיפוח בלתי־פוסק של
צריכה ללא הפסק — לא רק לצרור מה
שלא צריכים, אלא לצרוך יותר בפחות זמן
כדי שהכסף המגרז ומזח את המשק יחליף
ידיים סהר יותר. לכן ,״זמן שווה כסף׳:
הזמין, המהיר והמוכן הן מילים נרדפות
לטיב, איכות וכדאיות. כמה הנאות וחוויות
מסוגל בן־תמותה לדחוס לחייו הקצובים?
לא אופתע אם מאחורי הקורסים ב״קריאה
מהירה״ מסתתר מקדם מכירות של מדל

ממולח-
כתב חנוך ברטוב ב״מעריב״ (״הימור
פרוע שמאחורי המחדל״); שכלל לא
הופתענו ב־3ד: היינו קורבנות של הונאה
עצמית שנבעה מאסטרטגיה שגויה שהתקבלה
באביב 1973 על ידי אנשי ספתח
במפלגת העבודה .״נטלה על עצמה חבורה
מצומצמת של מדינאים ומפקדיס הימור
מחושב לא לגייס כוחות״ ,כתב ברטוב.
״הימור גדול כל־כר הוחלט לא בקלות-
ראש ולא בהיסודהדעת, אלא מטעמים
מדיניים חיצוניים ופנימיים כבדי־משקל״״.
״קבוצת־ההנהגה הפסיקה לשחק שח.״
והחלה לשחק, פוקר׳ על כל הבנק ״.היום,
המחלוקת ב״מחנה הציוני״ על עתיד
השטחים מתמקדת במידת המוכנות לקחת
סיכונים. האם מפלגת העבודה למדה לקח?
כ״ראה שלא: התגנבה לאוזני עדות מכנס
״פעילי מפלגה״ בו הועלה תסריט
אסמרסגי־מדיני אפשרי להפחתת הלחץ
המדיני שעל מדינת ישראל. ניתן לכנות
את ״תוכנית־האב״ שהובאה לכנס ניל״י
אבו״על נצח י שראל לא י שקר
והערבי ם לא יכזיבו״) :ניתן לפלסטי־נאים
להקים מ חנ ה ביש״ע. כשהערבים
יפרו את ההסכמים איתנו, נכבוש את השטח
מחדש. מערבית לירדן לא נשאיר ש חד

ופלים•
בשעה שעם ישראל נערך לקלוט עליה
המונית נערך ב״צוותא״ ערב ״סינמה
כיבוש״ .מונולוג של יורד שנטמע לחלוסץ
בארה״ב התקבל במחיאות כפיים סוערות.

גורבע וב במקו בוש?