גליון 2729 מתאריך 20 בדצמבר 1989

22X26

11.8.4.ח 10<*61א

גלה את ההנאה ב7ן מל
ח110נ< 61 8311 8רדז 0 3־ז /6ו 1§ 0 0ס

יב*אר>זה

אזהרה משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות.

א לי דסה, ה עו ל ם הז ה

סמים
..אל־סם פנתה
למישטרה. מישהו
הקדים אותה
בהתרמה.. .העול
הזה מצא אותו:
נרקומן לשע בר,
המבטיח אהבה
ומאסאדים
(עמוד ) 12

דה־לוקס

מוסקווה סירבה
להעניק לו אשרה.
ג יולי נודלמן סבור
שכד אי שהעולה
דה־לוקס •נוח קצת* .
(עמוד ) 5

בהתח״ה באים
והולכים. רוצי
לאגוף את גנרי
מימין. לגנד יש מה
לפ חד: אליקים
העצני רוצה לשי
אותו בכיס
(עמוד ) 8

נשות האלפרונים עוררו מהומה בבית־המישפט. תמונה: את• ישראלי,
אחות של האלפרונים, סותמת את הפה לחברתה, כ די שתוכל לצעוק
בעצמה. האם היו השוטרים צריב• ל הר ביץ לנשים?
(עמוד ) 54

ב תוך הגליון

כמה מרוויחה
רופאת עיניים,
המזמינה את החולים
שלה שוב ושוב
ל בדי ק ה? משהו כמו
מיליון לשנה.
(עמוד ) 52

קורא יקר — סיבתן לשון הרע
מיכתבים — אפשר לשתות מיס
נתן שצ׳רנסקי — עולה דה־לוקס
תשקיף — ריסון־עשן לשריד
אריאל שרון — מחע ה1א שותק
התחייה — ריעען
במדינה — א1הבת את מן
סכנה — שלום עולמי
התרמות — ה־ף ו 0 /\5בדלת
שרה ברקוביץ — מי החליט לקצר את ח״ה?
הנדון — אלטלינה 2
המחוקק — אוריאל לינץ•
דן מרידוד — אני לא נסיך ולא בן־מלך
יומן אישי — שד לא אבדה פולין
קולנוע — ריפז׳ בשמאלץ
לילות ישראל — שכירי סל

תשבץ

תמרורים — אבי הפצצה
הורוסקופ — הקשת זהכלכלה
דף חדש — נשים
מה הם אומרים — אור׳ נוח־ון, א1רי יעקב, דני לחסן.
אמנון אברמוביץ. אסנזן דנקנר, נועם שריף
אנשים — ראט משלם
סרטן — האם אתה טיפוס א״?
זה וגם — במקום דמי־חנוכה
פוליצר — הכל בנלל היטלר
רחל המרחלת — עיתון עם ציצים
דיעה אחרת — א1רי דן • אזר׳ יעקב • ׳הזרה
דרורי • סיני קהת • דניאלה אשכנזי •
רענן ל1ריא • עליס בליטנטל • ליפשיץ
והחברים של איפירה
יעוד לבנון — חבים, לא סרטים
מיקרה עין — היה א 1לא היהל
שוטרים מכים נשים — אלפחן, פרק ב׳

בזי ב ח בי ם

חופש־הביטוי
על זכות זמרות-המחאה ל הנ ע ת
דיעותיהן (״אנשים״ ,העולם הזה

.)13.12.89

בשבוע שעבר נחל העולם הזה. בעזרת
עורד־הדין יוסי ברד, ניצחון גדול למען
חופש־העיתונות. שלושה שופטי בית־המיש־פט
המחוזי בתל־אביב — מיכאל בן־יאיר,
ארמונד ל ד ודויד אופיר — החליטו פה־אחד
לבטל פסק־דין של שופט־השלום אביגדור
סלטון, שהרשיע אותנו בעבירה פלילית של
לשוך הרע.
נושא המישפט היה כתבת־תחקיר של העד
לם הזה 10.2.82 שבמרכזה עמד אחד יואל

שער ״העולם הזה״ 10.2.82
עבריין סירסה וזיוף
ישראלי, עיתונאי ומו״ל. הכותרת היתול.
״חבורת הנוכלים שהפילה בפח את מוטה גור
ואת אלופי צה״ל, והעומדת מאחורי ביטאון־
הליכוד ״.בגוף הכתבה נאמר :״נוכל בעל הרשעות
פליליות רבות יזם את הוצאת ביטאון
הליכוד, אחרי שהפיל בפח את ראשי מערכת־הביטחון,
הקים מכון אסטראטגי שאינו קיים
והוציא כתב״עת שהתחזה כביטאון המימסד
הביטחוני, והוא גדוש מעשי־מירמה ושקרים.
אלוף הנוכלים והאלופים״.
הכתבה התבססה על תחקיר של שלמה
פרנקל ומרסל זוהר, אז כתבי העולם הזה.
שנאשמו יחד איתי.
ישראלי, שהיו לו כמה הרשעות בעבירות־מידמה,
הוציא לאור כתב־עת בשם פריסקזפ,
שהתיימר להופיע מטעם הססן הישראלי
לסחקר אסטראטו׳ ,מכון כזה לא היה קיים
למעשה. את כתב־העת מילא בכתבות גנובות
מעיתונים אחרים, מבלי לציין את מקורן. הכל
נעשה כדי שכתב־העת ייראה בעיני הקורא
התמים כאילו זה ביטאון רישמי או חצי־ריש־מי
מטעם מערכת־הביטחון הישראלית. לשם
כך גויים גם רב׳אלוף(מיל׳) מוטה גור והאלוף
(מיל׳) אברהם(״ברך׳) אדן.
שני האלופים מצאו לנכון, להפתעתנו,
להופיע כעדים מטעם ישראלי במישפט. הם
הודו רק ב״תקלית״ .אולי לא היה נעים לגור,
מי שמתיימר להיות מועמד לראשות״הממש־

לאור הפירסום הרב שבו זכו זמרות־המח־
\ אה בגלל איסור השמעת שיריהן ברדיו ובטלן
וויזיה, אבקש לפרסם את שירי, חופש־הב׳־
ן טוי.
; אין אני מסכים עם הזמרות, אר אני דוגל
[ בחופש־הביטוי.
! אמת! השיר פוגע. ובון! הוא מעליב /ואין
| אני מסכים איתו. לבן אוי מניב / .חבל שלא
| הבינה איך באנו עד הלום /שבלית ברירה
! יאחז רובה עם מבקש שלום.
1נכון למצבנו, השיר אף מסוכן /ולי כואב
1שהזמרת שרה אותו כאן / .אך מה יותר כואב
לי, גורם ממש עינו / ,לראות איך מנסים לבלום
לה, להודות בכך שנפל בפח של נוכל פשוט.
בני ברמן, חל־אביב
את חופש־הכיטי׳
אין זו המלצה למי שרוצה לנהל את המדינה
בולה.
בכתבה שלנו פירטנו את הרשעותיו הקודמות
של יואל ישראלי וזק וגם הזכרנו
עיסקה אפשר ל שתות מים
מוזרה שעשה בשעתו עם המישסרת הוא הו
על טיב מי־השתייה(״אם אין מים,
ציא לאור ירחון בשם חדשות המישטרה. לק־תשתו
תה״ ,העולם הזה .)29.11.89
ציני־המישסרה ניתן לצנזר את הירחון כדי
להערכתי אפשר לשתות מים במדינת ישלמנוע
פירסום דברים שאינם נעימים לדת,
ותמורת וה נשלחו לכל השוטרים, יחד עם ראל, כמעט בכל מקום בארץ, ללא דאגה.
ניתן לשפר ולהעלות את רמת הביטחון בטיתלושי״המשכורת
שלהם, טפסים לחתימה על
בם של המים, אר זה כתר בהוצאות כספיות,
העיתון.
גם שופט־השלום הכיר בכך שהעובדות אשר כבדות על הכתפיים הכלכליות של המשהבאנו
נכונות. הוא גם הכיר בכר שישראלי דינה.
אותם דברים גם אמורים לגבי מי הכינרת,
הוא נוכל. אבל הוא טען שכמה מן ההגדרות
המגיעים אל אחוז גדול מאוד מכלל ברזי הששלנו
מוגזמות(למשל :״הרשעות בשפע׳׳ כמתייה
בארץ, ומגיע לכינרת שמצבה ייחשף
קום ״הרשעות אחדות״) ,ועל כן הרשיע אותנו
לציבור.
בדץ.
אין ספק שפה ושם ניתן לאתר נקודות־כל
שלושת השופטים המחוזיים פסלו את
פסק-הדין הזה. הם קבעו כי השישה של ישר תורפה מקומיות, אבל בגדול (ביחס לאגן־ה־אלי
בפריסקופ אכן היתד ,״הטעייה בדודה* .היקוות כולו) ,אין הדברים, המצוטטים מפיו
השופט בף יאיר ניתח את פסק־דינו של מלסון של עמי גוטמן, מהנדס מחוז במישרד־הברי־ואסר
:״לאחר קביעות כה נחרצות(של השר אות לשעבר, נכונים. ומישרד־החקלאות,
פט סלמון) ,אתה מצפה שהוא יוסיף ויקבע כי באמצעות נציבות־המים ,״אשם״ יותר מכל
נכונה טענתם(של אנשי השלם הזד ),שמדו גורם אחר בכר שלכינרת לא זורמים מי־ביוב
מיישובים סמוכים, ואשפה אינה מושלכת
בר במעשה של תרמית
בחצרות היישובים ולאודר הדרכים וכמות
והטעייה, שבו נפלו בהחיידקים
בחופי־הרחצה קטנה משנה לשנה.
פח לפחות חלק מהאנבשני
העשורים האחרונים הושקעו משאשים
שצירפו שמם
בים אדירים כדי לשמור על התאמתם של מי
כ־ב — מערכת. אי־א
הכינרת גם לחקלאות וגם לשתייה ועל־פי
שבשלב זה ביצע השומרבית
הפרמטרים הוכתר מאמץ זה בהצלחה.
פט המלומד תפנית,
ולסיכום — לא חובה לשתות תה. אפשר
ולעניות־דעתי היא
לשתות מים.
אינה מתיישבת עם
צבי אורטנברג,
קביעותיו הקודמות.״
ירר מינהלת־הכינרת. עמק־הירדן
השופטים קבעו שאמנם
גם עבריין זכאי
להגנה על מה שנשאר פרקליט ברד
משמו הטוב. אולם לר
נהג כשורה .״לא נהיר לי מוות מגמתי
עתם השלם הזה
על הדיעות המובעות בדיעה א ח מדוע
הוא (ישראלי) מלץ על (העולם הזה)

שהחליט לחשוף לציבור את הפרשה.״
אינני מציין את הסתייגותי מן הרעיונות
אשר לטענת העולם הזה כי העיסקה בין
המובעים בדיעה אחרת על־מנת שאוכל להנד
ישראלי והמישטרה היתה בבחינת ״שוחד צישיר
ולכתוב בנוסח כן, אבל ...אני באמת
בורי״ ,קבע השופט בדיאיר שאין בכך יסוד
מסתייג מן הריעות האלה, למרות שלפעמים
להרשעת העולם הזה.
אני נאלץ להודות שאולי יש בהן משהו בכל
השופט אופיר קבע כי ההגדרה ״הרשעות
זאת.
בשפע״ ,שהשתמשנו בה כלפי ישראלי ,״באה
למשל, מה שנקרא, בלשון נקייה, המאלהגדיר
את כמות הרשעותיו של (ישראלי).
פייה השמאלנית בתיקשורת.
אין בו לשון־הרע, שכן(ישראלי) הוא עבריץ־
כמה וכמה פעמים שמתי לב שגם ברדיו
מירמה-וזיוף.״ חובתנו היתה לגלות זאת
וגם בטלוויזיה מקפידים לשדר, לעיתים קרולציבור.
בות,
במהדורות החדשות, ידיעה, כי פלוני
השופט אופיר גם קבע כי ״לשון־הרע אין
אלמוני, איש הגדה המערבית או רצועת־עזה,
בוחנים על פי הוצאת מילה אחת מן ההקשר
שאושפז בבית־החולים לפני חודשיים״שלו־הסיבעי
שלה בתור הכתבה, ואץ בורקים
שה, משנפגע מירי חיילי צה״ל, מת מפצעיו.
מילה זו כשהיא עומדת לעצמה.״
אינני זוכר מיקרה שבו הרדיו, או הטלומכאן,
פה אחד: השלם הזר, עשה את חובוויזיה,
מצאו לנכון אי־פעם לשדר, כי פלוני
תו העיתונאית והציבורית כשהשף את הפראלמוני
(יהודי או ערבי) ,שנפגע בתאונת־שה.
הוא פעל בגבולות המותר כאשר הגדיר
דרכים לפני חודש או חודשיים ואושפז בבית־את
ישראלי כנוכל בעל הרשעות בשפע.
החולים, נפטר.
אם השידור על פטירתם לאחר זמן רב של
פצועי האינתיפאדה איננו מגמתי, אינני יודע
מגמתיות מהי.
ברוך פטרול, חולון

הח״ב כן הזפיע
על אי־הבנה מיקומית (״אנשים״,

העול הזה .)13.12.89
חבל שעיתון המתיימר לשמור על הגינות
עיתונאית נופל. המדובר בסיפור אודותי,
שפורסם במדור אנשים.
בסיפור הקצר נטען כלפי שהוזמנתי להרצות
בפני תלמידים בבית־ספר בהרצליה, שלא
הופעתי ולא הסברתי את אי־הופעתי.
צר לי לבשר לקוראי העולם הזה שהעובדות
קצת שונות. אכן הוזמנתי להרצות ואכן
באתי בשעה היעודה למקום שאליו הוזמנתי.
למרבה הפתעתי היה המקום שומם וריק מאדם.
בערב התקשרתי למחנכת האחראית ונדהמתי
לגלות שהיתה אי־הבנה. בגלל טעות
הגעתי למקום אחד, ואילו התלמידים המתינו
באותו הזמן במיבנה אחר של בית־הספר, המרוחק
חצי קילומטר משם.

ח״ב חיים רמון, תל-אביב

העיר שד שמיר
על טיבה של סינסינאטי שבמדינת
אוהיו הא מריקאית (כתבה על
אריה מקל, מנכ״ל רשות״השידור,

העולם הזה .)8.11.89
אין מקום לכר שהעולם הזה ילעג לסינסי־נאטי,
שבה שהה, לפני 5ו שנים, אריה מקל
כשליח מחלקת־הנוער של הסוכנות.
סינסינאטי רחוקה מאוד מלהיות חדרה־מיזרח,
כדברי העולם הזה. לא, חלילה, שזה
כזה עלבון להשוות עיר אמריקאית לחדרה
(ואגב, לתשומת־לב העולם הזה: חדרה־מיזרח
קיימת רק כשמה של תחנת־הרכבת במקום),
אבל סינסינאטי היא בכל זאת עיר של יותר
מחצי מיליון תושבים, צומת דרכים חשוב במדינת
אוהיו בת 2נ מיליון התושבים, ומה
שחשוב לא פחות לענייננו — גם בעלת
קהילה יהודית נכבדת ומכובדת, שהוציאה
מקירבה כמה מחשובי המנהיגים היהודיים
בארצות־הברית ועובדה, שאפילו ראש״הממ־שלה,
יצחק שמיר, שהה בה כמה שעות טובות
בעת ביקורו האחרון בארצות־הברית.
אלי צפתי, ירושלים

מיניות שופעת
על יי חו ד ה של שחקנית״קולנוע
(״נשמות בודדו ת״ ,״קולנוע״ ,העו לם
הזה .)8.11.89
זה כל מה שיש לעדנה פיינרו לומר על
אלן ברקין, גיבורת הסרט ים של אהבה? זה
שביכולתה של ברקין ״לגלם טיפוסים סכיזופרניים״?
ומה
על המיניות המדהימה והשופעת של
יגאל דקל, הרצליה
ברקיו?

ה עו & ס

ומה

השבועון של ישראל
העורך הראשי: ולדי אבנרי
מנהל: אברהם סיטון
.מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני
המערכת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גודדון 3
(ת״ד , 136 .מיקוד )61001
טלפונים 232262/3/4 03
)03(*5230662
פקס 245130 03
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הדפסה: הדפוס החדש
הפצה: גד
תל״אכיב, יד חרוצים 7
טלפון 377056 :מ<03
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העולם הזה 2729

נתן שצירנסקי הפך סמל לאומי מיקצועי ריק מתוכן. מה רון גים ממנו?
^ כל פעם, כשמעוניינים לתקוף איש־מערך הממלא
תפקיד ציבורי, מוציאים אגשי־הליכוד מהמגירה את שמו
של נתן שצ׳רנסקי.
המציעים את שצ׳רנסקי לתפקיד ציבורי כלשהו יודעים
היטב שקשה מאוד לתקוף אותו, מכיוון שאנחנו הפכנו אותו
במו־ידינו כמעט לסמל לאומי. הם משתמשים בשמו כבקלף
בטוח, המוגן מפני ביקורת ציבורית.
לפני זמן־מה הציע סגן־שר־החוץ, ביבי נתניהו, למנות את
שצ׳רנסקי כשגריר מדינת־ישראל באו״ם. הרעיון היה כל־כך
מגוחך, שפרט לשניים־שלושה עיתונאים מהימין, שתמכו
ברעיון, איש לא התייחס אליו ברצינות.
הרעיון היה מגוחך מפני ששצ׳רנסקי הוא חסר ידע וניסיון
בשטח הבינלאומי, וחסר ידע אלמנטרי בחיי היום־היום
במדינת־ישראל. הוא נשפט בברית־המועצות באשמה של
ריגול לטובת ארצות־הברית, והוא אף הוחלף במרגל של
ארצות־הברית. רק בראש עקום יכול היה לצמוח רעיון מינויו
של שצ׳רנסקי כשגריר באו״ם.
עכשיו שוב עלה הרעיון למנות את שצ׳רנסקי לתפקיד רם
— תפקיד יו״ר הסוכנות היהודית, במקום שימחה דיניץ.
הרעיון עלה בראשו של ח״כ מיכה קליינר, יו״ר ועדת־הקליטה
של הכנסת.
שוחחתי עם נתן שצ׳רנסקי בארץ פעם־פעמיים, ולא
יכולתי להתרשם ממנו לטובה. הוא עשה עלי רושם של איש

הוא פגש אישיות פלסטינית ממיזרח־ירושלים — הוא,
הקורא לעצמו אחד מאנשי קבוצת סחרוב ד ל — נסוג מייד
והודיע בטלוויזיה שביטל את הכל, מכיוון שלא ידע
שפלססיני זה מזוהה עם אש״ף.
יש גורמים המעוניינים מאוד בהחזקת שצ׳רנסקי בתפקיד
ציבורי. על״ידי כך שנותנים לו את הזכות הבלעדית לשמש
כנציג יוצאי ברית־המועצות, הם מנצלים את תמימותו, את

ביב 1ת1יהו הציע לפוותו
כ שגריר ישראל באו ם.
פיכאל קל״ור רו1נה למנותו
כירר הסוכנות היהודית. אבל
עם כל הכבוד לשצרשק׳,

אין לו מושג לא על ס־ית־המועצות
ולא על בעיות־הקלי
טה. ה קלי ט ה שלו
היתה ד ה ־ לו ק ס. ליולי
נודלמן ש דיעה בעויין זה.

מבולבל, ללא ריעות מוגדרות וברורות, מגמגם גם במחשבותיו.
למרות הרושם הזה, אין לי שום דבר נגדו אישית. אך
הרעיון למנותו כראש הסוכנות היהודית נראה לי מגוחך עד
כדי־כך שאפילו עצם העלאתו גורם נזק לתדמית הכנסת, שם
הועלה הרעיון, לכלי־התיקשורת, המדווחים עליו ברצינות,
ובכלל למדינת־ישראל.
שצ׳רנסקי נשפט בברית־המועצות באשמת ריגול לטובת
ארצות־הברית, וישב מיספר שנים בכלא. לא היה לו ידע
מיוחד, בהשוואה לרבים אחרים, על השילטון, הכלכלה
וההיסטוריה של ברית־המועצות.
בכלא ניהל מיספר שיחות עם סוהרים בדרג־נמוך, וכאשר
שוחרר מהכלא יצא ישירות למערב. בו ביום הפכו גורמים
מסויימים את שצ׳רנסקי למומחה לענייני ברית״המועצות.
החלו לשאול לדעתו לגבי נושאים סובייטיים. שצ׳רנסקי ענה
ללא היסוס ובביטחון מלא על שאלות שגם מומחים ברמה
גבוהה לא היו מעזים להשיב עליהן.
לפני זמן־מה נשאל שצ׳רנסקי על מהות השינויים בברית־המועצות
(הפרסטרויקה היתה אז בחיתוליה) .שצ׳רנסקי,

חוסר־ידיעותיו על הנעשה בארץ, ומביעים דרכו את דיעו־תיהם
וסותמים את פיותיהם של אנשי־ציבור אחרים.
בתמיכת אינטרסנטים הוקם גוף הנקרא ״פורום ציוני,״ גוף
הרחוק מלהיות דמוקרטי, המתפרנס מרכיבה על סיסמות
ציוניות ריקות ונותן פרנסה לפעילי־עלייה למיניהם
שהשילטון בוחר בהם להיות לו לעזר. מסופקני אם רבים
הצליחו לקבל עזרה ממשית מהפורום הזה, שבראשו שצ׳־
רנסקי. השבוע סירבו הסובייטים לתת לו אשרת־כניסה.
אני מציע לרדת מהרעיון המוזר למנות את שצ׳רנסקי
לתפקיד ממלכתי לטובת שצ׳רנסקי עצמו, שהוא עדיין צעיר.
יש לאפשר לו להתאקלם בארץ בצורה מעשית, להתחיל
לעבוד במיקצוע כלשהו, לחיות בין אנשים פשוטים ועובדים,
ולא לרוץ מכנס לכנס ומוועידה לוועידה בכל העולם, ולהפוך
לסמל מיקצועי ריק מתוכן, שאין לו שורש בחברה הישראלית.
בעוד כמה שנים, כאשר שצ׳רנסקי יהיה אחד העם, ייפתחו
לפניו כל האפשרויות, לא באופן מלאכותי, אלא באופן טיבעי.

חת1נר אחת פחות
על מציאת פנאי לקידום החזרה
בתשובה.
אני דתי, התחלתי לקרוא את השלם הזה
ואני מאוד נהנה מן העולם הזה.
אני מצרף מודעה ,״עלינו לאזור חיל!״,
שחולקה, באחרונה, ברחובות בני־ברק.
ראו לאן הגענו:
חוב גדול על כל שומרי תורה ומיצוות,
אשר כבוד שמיים נוגע לליבו, לחזק בידקי־הדת
ובמיוחד ללמד תועים בינה ולקרב רחוקים
לחיק היהדות. יארגנו כל קהילות ישראל,
בראשות הרבנים או העסקנים, להקדיש
כל אחד לפחות ערב אחד בכל חודש לצאת
לאיזור הקרוב ולבקר במישפחות שהתרחקו
מחיי התורה, ולשוחח עימם בידידות מתוך
אהבה ולהסביר להם יסודות האמונה ועיקרי
המיצוות, כל אחד לפי הבנתו, ולעוררם לחזור
בתשובה...
״...אומרים אנו, טרודים אנו ואין לנו זמן
להתעסק, אבל לחתונות ולבר־מיצוות וכו׳ כן
מוצאים זמן לילך ...אם נלך לחתונה אחת
פחות, כבר נמצא ערב אחד בחודש לכנוס
לאיזה מישפחות באיזור, הצריכין התקרבות...״

אריה,
בד־־ברק

העולם הזה 2729

מתן האשרות הישראליות ליהודים הרוצים לצאת ושאינם
עולים ארצה.
קליטתו של נתן שצ׳רנסקי בארץ היתה קליטה דה־לוקס.
איני מתרעם על כך. למי שסבל הרבה מגיעים תנאים טובים
יותר מאשר למי שסבל פחות. מה שמדאיג אותי הוא שהאיש
לא עבר חבלי־קליטה בכלל. הוא לא עבד בארץ ולוא יום אחד,
אבל הפך במהרה, ולמרבה־הפלא, מומחה לענייני קליטת־עולים,
ומתבטא בכל הזדמנות על קשיי הקליטה ובעיותיה.

עייז בו

* ^י ־ אפשרלקחת משצ׳רנסקי זה את היכולת לשחות
במים העכורים של הפוליטיקה הישראלית. ביקורת הוא
אומר בחצי־פה, ורעיונות הוא מביע בצורה שאינה מרגיזה את
הפוליטיקאים, העומדים אחריו.

שצרנסקי !

נתן שצ׳רנסקי
שיתאקלם בארץ
המומחה הגדול, ענה שהוא אינו צופה שם שינויים משמעותיים.

להציל את היהודים בברית־המועצות בכל דרך
אפשרית, המליץ שצ׳רנסקי. אך יחד עם זאת דרש את הפסקת

גרמנית שפה ארוכה
על מילים ארוכות במיוחד בשפה
הגרמנית (״הנדון״ ,העולם הזה

)15.11.89
אורי אבנרי עשה לקוראי העזלם הזה,
בכתבה על עתידן של שתי הגרמניות, הכרה
עם המונח הגרמני לאיחוד מחדש: דדרפר־איינינונג.
והוא מציין כי זאת מילה ארוכה
בשפה הגרמנית.
אבל זה רק בגלל שאבנרי הוא יוצא
גרמניה. אני, כיוצא אוסטריה, בה מדברים
גרמנית גם כן, זוכר, מימי ילדותי שם, את
המישחק של מציאת מילים ארוכות ואת
ההערכה הכללית בה זכיתי כשהעליתי את
המילה חנא 1שיפפארטסנזלשאפט (חברת־הספנות
של נהר הדנובה).

ברונו ברג, קר״ת־ביאליק

על הנובה
על גבר מבוקש (״אכזוטית יפה״,
״מיכתבים לרותי״ ,העולם הזה
.)29.11.89
אני פנוי, נאה, טיפוס ספורטיבי, בלי ער
דף־מישקל, בלי קרחת ובן ,33 אז מדוע אני
לא טוב למזכירה האכזוטית, היפה והחטובה,

ז־״ד יו לי /וד׳למ₪ /

המבקשת בדיוק אחד כמוני?
מפני שגובהה 1.60 מטר והמבוקש שלה
צריך להיות ״לא פחות מ־ 1.80 מטר״ ואני, עם
כל מעלותיי, גובהי רק 1.69 מטר.
אולי כדאי לאכזוטית לבדוק אותי, בכל
חיים גארה, ראשוך לצי1ן
זאת•

עבודת לילה

זה לא פלא שקוראים מעדיפים לכתוב
להשלם הזה על כל הנושאים תחת השמש
ולא על הנושא שבאמת חייב להטריד אותם
— מדוע הם אינם זוכים בלוטו(״בקלי קלוטה״).
זאת
לא בעייה של חוסר אומץ־לב. זאת
בעייה של בושה. מה, שכולם יידעו שגם אני
משתטה וחושב שאפשר לנחש שש(מתוך !)42
אפי היפטר, חיפה

על מטבע״לשון מצוי(״דף חדש״,

העולם הזה .)25.10..89
כותב נתן זך :״ובעוד אני עושה ימים כלילות
במוסקווה
סליחה. אין עושים ימים כלילות. ההיפך
הוא הנכון. עושים לילות כימים והכוונה,
שמנצלים את הלילות לעבודה (או לעשייה
כלשהי) על־מנת להספיק מה שלא הספיקו
משך הימים, ימי העשייה.

שרית שלן! ,תל־אביב

בושה שבזאת
על תוכנם של המיכתבים למערכת הזה העולם
(״מיכתבים״,
.)22.11.89

שיא שד איחולים
על בק שתו האחרונה של ילד ה נוטה
למות.
נתבקשתי לעזור בעידוד ילד בן שבע, השוכב
בבית־חולים בלונדון והסובל ממחלה
ממארת, שהתפשטה למוחו, וימיו ספורים.
בקשתו של הילד היא להירשם בספר־השי־אים
של נינם בזכות קבלת הכמות הגדולה
ביותר של גלויות עם איחולי־הבראה.
שם וכתובת הילד:

08* 10 58680000,
.,ו*1וק*1.808ע80
80* 0, 0* 858* 1.1014,ץ66 8£1-8
61416 1 10, £1401.* 140
גבריאל פיש, פתודוזיקווה

הוא היה בחו ל. ש לו שפעת. הוא

שב״ 3נגד סי ק רי ל ט
השב׳׳ב נכנם לפעולה לחשיפת חברי אירגוץ זז״סיקריקץ״.
ער כה היה העניין בטיפול היחידה המרכזית של המישטרה במחוז תל־אביב. אחרי כישלונה
במשימה זו, הוחלט להכניס לעניין את שרות־הביטחון.
בעבר חשף השב־כ את המחתרת היהודית, והכל בטוחים שהוא יתגבר גם על משימה זו תיו
זמן קצר.

מאחורי הל־!ווים
רבוצת-שלום ישראלית, בליווי עיתונאי, הצליחה כיום השבת האחרון
לחדור להסבה הסגורה של שכם דרך כל מחפומי־צה״ל במבואות העיד
ועל הדרכים המובילות אליה, ולחזות בהבאתו של משתף־פעולה על־ידי
רעולי־פנים.
ההבאה לרין התחילה בתהלוכה קצרה של רעולי־הפניס. לאחר מכן הובל האיש לבניין
מיוחד שבו נערך מישבטו.

685

ביום השני, ה 18-בדצמבר, דיווח דובר־צה״ל על 541 הרוגים
פלסטיניים בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי חיילי.
צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים על 685 הרוגים.
לעומת זאת, מוסר ״מרכז־המידע הפלסטיני לזכויות האדם״ על 830
הרוגים פלסטיניים לפי הפירוט הבא:
• 603 הרוגים מירי חיילי־צה״ל ומתנחלים.
• 57 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 82 הרוגים כתוצאה משאיפת־גאז.
• 88 הרוגים מסיבות אחרות.

הנסיעה הסודית
של פרץ
נסיעתו האחרונה של הרב יצחק פרץ לארצות־הברית לוותה בהרבה
מיסתורין.
רק מעסים ידעו על המטרה האמיתית של הנסיעה. זו היתה פגישה עם קבלנים חרדיים,
מגדולי הקבלנים היהודיים בעולם, וביניהם הקבלן האמריקאי ג׳ורג׳ קליין.

נושא הדיונים היה בנייה מהירה וזולה לעולים חדשים.

הגופים הדתיים בישראל, החל מגוש אמונים, עבור במפד״ל וכלה באגודת ישראל ובש״ס,
עושים את ההכנות הכמעט־יחידות לקליטה מאסיבית של העלייה החדשה.
פרץ הביא איתו הצעות לבניית בתים, שבלי מרכיב הקרקע יכולה עלותם להגיע ל־32־35
אלף דולר, לדירות של 85מ׳׳ר.
לא פחות חשובה היא העובדה שמתנהל גם משא־ומתן להקמת מוסדות״חינוך, שיקלטו את
ילדי העולים, שבן עליית הנוער איננה מסוגלת לדאוג לכך.

ישראל —
מחודבק בו ע?
אלי ישראלי, שנידון לעבודות־הוץ בעבירות סמים,
סיים לרצות את תקופתי־השרות שלו.
במשך התקופה ראה ישראלי עד כמה השובה העבודה שאותה ביצע
בבית־החוליס והחליט להמשיך בה מרצונו החופשי גם אחרי תום
שרותו.

רי>1ון־עשן ל ש רי ד
במוצאי־השבת האחרונה, בסביבות השעה ד בערב, נזרק רימון
עשן לעבר ביתו של ח״ב יוסי שריד בתוכנית ל׳ בתל־אביב.
בבניין שבו מתגורר שריד ובבניינים הסמוכים נוצרה פאניקה.
למקום הגיעו כוחות־מישטרה מתוגברים, שערכו סריקות, אך לא
מצאו דבר.

¥והי התופעה הבולטת ביותר במציאות
( הפוליטית הישראלית בתקופה האחרונה.
תופעה בולטת ומשמעותית, אבל משום־מה
אין היא זוכה בהתייחסות. לא בהתבטאויות
של אנשי מיפלגת־העבודה, המחשבים את המנדטים
לשם הקמת ממשלה צרה, ואת עוצמת
המחנות השונים. לא מצד פרשני העיתונים.
ואפילו לא במיסדרונות המפוהקים של
מצודת זאב, שבהם אף לא שמו לב לתופעה.
אריאל שרון שותק.
נכון, בחודש האחרון הוא קצת היה בחוץ-
לארץ, קצת היה מצונן ונשאר בחווה שלו.
אבל היו לו — ויש לו עדיין — די הזדמנויות
כדי להביע את דעתו על המהלכים המדיניים
המתבצעים ברגע זה ממש, ואשר כל
הסימנים מראים שאין מהם דרך חזרה.
שרון שותק.
דויד לוי, השני בשרי-החישוקים, גם הוא
לא מרבה בהתבטאויות מדיניות. אבל קולו
נשמע.
יצחק מודעי, הפעלתן שביניהם, צץ מול
כל עדשת־טלוויזיה, ומוכר מחדש את סחורת־ההתנגדות
המשומשת.
אליקים רובינשטיין, מזכיר־הממשלה האינטליגנטי,
שהיה בעבר ציר מדיני בוושינגטון,
יצא במוצאי־שבת לפגישות מכריעות
עם הממשלה האמריקאית.
ושרון שותק.
הוא שלח לא־מזמן מיכתב ליצחק שמיר,
ובו בקשה לכינוס המרכז. אבל היה לו ברור
שלעצם כתיבת המיכתב היתה משמעות הצהרתית
בלבד. שרון, המכהן בתפקיד הרישמי
של יושב־ראש־מרכז־הליכוד, איננו זקוק לאישורים
כדי לבצע את התפקיד שאליו נבחר.
שמיר אף לא ענה על המיכתב. לא בחיוב, לא
בשלילה.
ושרון שותק.
על שרון ניתן לומר דברים רבים, אבל איש

על המטרות שלו. המטרות, מדגישים המקורבים,
הן ביטחונו וקיומו של עם־ישראל
במדינתו. המסקנה הממשית היא ששרון לא
ויתר על השאיפה שלו להיות ראש־ממשלה.

מונו הלינוד(הקרקע)
¥ה יותר משנה ששרון מיקם את עצמו
( במרכז המחשקים. הסמן הימני של הליכוד.
לדויד לוי, המחשק השני, יש אולי יותר
אוגדות במרכז־הליכוד, אבל בלי ההתייצבות
של שרון בראש מחנה המתנגדים לפשרה
מדינית, היה המחנה הזה נמוג באוויר כמו
אחת מאימרותיו תפוחות־הלחיים של שר־הבינוי.
לפני
חצי שנה עשה שרון את כל המאמצים
כדי להביא את הנושא להכרעה בליכוד.
המרכז התכנס, נערך להצבעה פנימית, ולמרבה
הפליאה, ובניגוד לתיכנון של שרון ואנשיו,
התקפל יצחק שמיר בפני האיום, ונכנע
לכל דרישות המחשקים. לוי ניפנף בידיו
בהתלהבות, ורק שרון לא נראה מרוצה מהניצחון
הגדול שהשיג. הוא גם ידע למה. ההזדמנות,
אולי האחרונה, להכות את שמיר ומחנהו
מימין, חלפה לה. שמיר נכנע, אבל נשאר
על כסאו. המהלכים המדיניים נמשכו, ומאז,
בעצם, כמו בתהליך הפייד״אאוט בקולנוע,
הולך קולו של שרון ונחלש. הולך ונאלם.
האם הוא מתחרט על התייצבותו בראש
מחנה־המתנגרים? האם הוא מכין לעצמו
דרך־ביטוי פוליטית חדשה, שתתאים למצב
שייווצר אחרי ההסדר המדיני? האם הוא ממתין
במארב כדי להכות בהסדר ברגע החלש,
בקו־התפר שבין ההכרזה על משא״ומתן ובין
הביצוע הממשי של ההכרזה? או האם הגנרל,
היודע טוב מכל הגנרלים לקרוא את תמונת־הקרב,
איננו מצליח לעשות את זה כרגע,
והוא מחכה לשקיעת האבק, כדי שיוכל להב־

לא יכול להאשים אותו בטיפשות, בחוסר-
תיכנון, ובעיקר, בחוסר־כוונה. כאשר שרון
אומר משהו, וגם כאשר הוא איננו אומר, יש
לזה מישקל ומשמעות.
במשך השבוע האחרון, כאשר ניסיתי למצוא
את ההסבר לשתיקתו של שרון, ולנסות
להבין את תמונת־הקרב כמו ששרון רואה
אותה, קיבלתי הרבה תשובות, הרבה השערות,
והרבה שתיקות. רק בדבר אחר כולם היו
תמימי־דעים: שרון איננו משתף אדם בהחלטותיו
או בשיקוליו.
האדם היחידי, חוץ משרון עצמו, היודע
בוודאות את תיכנוניו — הוא אשתו, לילי.
והיא, אומרים לי, לא תדבר. וגם מי שמדברים,
המעלים השערות והמפריחים תיאוריות,
עושים את זה בהחבא, לא לציטוט ולא
לייחוס. אלא שאת השתיקה הזאת, למרות
הכל, ניתן לפענח.
יש לעשות זאת כמו ששרון עצמו היה
עושה. הוא היה בונה הערכת־מצב, עם אותם
סעיפים בריוק כמו שעושים בצבא, והופך
אותה לפקודה. כזו המתחילה בסעיף ״כללי״,
ועוברת מייד, ובסדר הזה, ל״קרקע״ ,״אוייב״,
״דרכי־הפעולה האפשריות של האוייב״ ,ורק
בסוף ,״כוחותינו״ ודרכי פעולתם.
כדי להבין את שתיקתו של שרון, צריך
לעשות את אותן פעולות שהוא היה עושה.
ראשית, להגדיר את מטרת־העל. צריכים
להחליט אם שרון רוצה לזנק אל מרכז העשייה
הפוליטית הישראלית, או, כמו שכבר
קרה למנהיגים מסויימים בעבר, האדם נשחק.
שרון, נשבעים לי כל מיני מקורבים, אמנם
היה חולה בשבוע האחרון, אבל הוא לא מוותר

חין בגייסות?
כל אלה ייתכנו. אבל ברור הוא שברגע זה
ממש אריאל שרון מעבד תוכניות־פעולה
חילופיות, לכל המצבים שייווצרו. תמיד הוא
עבד כך. תמיד הוא השקיע זמן ארוך בתיכנו־ני־הקרב
שלו, ותמיד הוא דאג להכין כמה
תוכניות כרי להגיע אל אותה המטרה. והמטרה
היא לא לצאת ממרכז המפה הפוליטית,
ולחכות להזדמנות המתאימה, שתאפשר
הסתערות על התפקיד שבו מחזיק כרגע יצחק
שמיר. ראשות־הממשלה.

6שמיו גהאוייב)
ך* ולס, למען האמת, הם אויבים של שרון.
לוי ומודעי, ארנס ואולמרט, מילוא ורובינשטיין.
כולם אויבים. אבל שרון תמיד
מתרכז באוייב החזק והישיר, שהכרעתו תביא
לתוצאה מיידית של הקרב.
האוייב הזה, כרגע, הוא יצחק שמיר.
בלעדיו, למרות שביעות־הרצון העצמית שמגלים
שרי־הליכוד הזוטרים, משתנה מאזן
הכוח במיפלגת־הימין הישראלית. אריאל
שרון ממוקד על יצחק שמיר. גם הוא מנסה
לנתח את המהלכים האפשריים, העומדים
לפני ראש־הממשלה:
יצחק שמיר, ניתן להניח, עומד כרגע מול
שלושה איומים, מבחינתו, והוא חייב לתמרן
ביניהם.
האיום הראשון, והחזק ביותר, על ראשיה־ממשלה
— הוא הממשלה האמריקאית.
שמיר, טוב מכולם, יודע בדיוק את עוצמת

יושב בחווה. הוא מניח ל דוי ד לו לדברולדבר. מדו ע?

הקור ה שק ביותו בז־וה המל־טיה
הוא השתיקה הוועמת של אריאל שוון.
ש רו, נניואה, סיבות שבות מאוד דנו.
כאשר יתחיל לדבר שוב, אולי יפתיע
•תתן שם־ אור
בעלת־הברית הגדולה, ואם הוא שכח קצת,
הרי המסע האחרון שלו לוושינגטון, שבו
הושאר על תקן של ממתין לפגישה עד בוש,
הזכיר לו את היחסיות שביחסים.
האיום השני על יצחק שמיר הוא שימעון
פרס. הממשלה הצרה הופכת יותר ויותר לאופציה
פוליטית ממשית.
והאיום השלישי הוא מרכז הליכוד, שית־לכד
סביב לוי ושרון, אם שמיר ימעד, ויעבור
על הטאבו האחרון שנשאר ב 0צ 1רת זאב,
הטאבו המילולי. המילה אש״ף נותרה בידי
אנשי הליכוד כמחסום האחרון, המבדיל בינם
ובין שאר התנועות הפוליטיות במדינה.

שמיר, יודע שרון, מחכה למארב שלו. זה
מארב פשוט מאוד. שרון לא מסוגל להעביר
עכשיו החלטה נגד שמיר במרכז, שאיננו
מבחין בניואנסים הקשורים בארבע, שמונה,
או עשר הנקודות של מנהיג זה או אחר. אבל
רובינשטיין נוסע לוושינגטון, כדי לסכם את
מיפגש שרי־החוץ של ישראל, מצריים ואר־צות־הברית.
משיסוכם הביקור, יהיו ברשימת
הפלסטינים גם מגורשים מישראל, המזוהים
עם אש״ף, והתהליך המדיני יפליג הלאה.

9מה היה

רון, בוודאי, ממשיך בניתוח שלו.
הוא מנסה להיכנס לעורו של שמיר,

ולבדוק את דרכי־הפעולה האפשריות שלו. הן
ייקבעו, יודע שרון, מתוך הערכה לגבי הדרך
הטובה ביותר עבורו, כזו הלוקחת בחשבון את
כל האיומים העומדים לפניו.
לפני שמיר עומדות שתי אפשרויות ברורות:
לנסות ולמוסס את המהלך המדיני, או
להמשיך בו. שרון מניח בוודאי ששמיר נמצא
כבר אחרי שעת־השין(שעת־השין היא אותה
נקודת־זמן במהלך מיבצע צבאי, שאין ממנה
דרך חזרה) .שמיר חייב להמשיך הלאה. האמריקאים,
כמו אש״ף, מוכנים לא לבטא כרגע
את שם־הפיגולים, אבל שמיר יודע שעבור
מרכז תנועת״הליכוד זה לא יהיה מספיק.
אם רובינשטיין חוזר מוושינגטון כשבידיו
תאריך לשיחות, שרון יתנפל על מרכז הליכוד
וינסה לסחוף אותו נגד שמיר. ראש־ה־ממשלה,
שהצליח עד עתה, לפי הניתוח הזה,
להתגבר על האיום האמריקאי (הוא מסכים
לשיחות) ,ועל איום הפרישה של פרס (הוא
מעקר את הרציונליזציה של פילוג ממשלת־האחדות)
,נשאר מול האיום של שרי־ה־חישוקים,
ובראשם שרון, הממתין בדיוק
לרגע הזה.
כך מנתח שרון את ניתוחי שמיר. הוא יודע
ששמיר מתכונן למארב שלו. עכשיו הוא גם
מנסה לראות איך שמיר מתכונן.

ראשית, שמיר בחר להיכנס לבית־החולים
ולבצע את ניתוח־הבקע שלו דווקא עכשיו,
למרות שהמחלה היתה ידועה זה חצי שנה,
וניתן היה לדחות או להקדים בחודשים ניתוח
שכזה. מנהיג חולה לא יודח במהירות על־ירי
המרכז הרגשני של הליכוד.
שנית, שרון מניח בוודאי ששמיר חושב על
מארב של שרי־החישוקים. מארב כזה יכול
להצליח רק במצב שבו האירוע המיועד
(שיחות, החלטות) נמצא בשלב הצהרתי, והוא
עדיין רחוק ממימוש. אבל אס המהלך המדיני
מואץ מאור, הרבה מעבר למה שכרגע מתקבל
על הדעת, שום מרכז, של שום מיפלגה, גם
לא הליכוד, לא יטרפד סיכומים חתומים עם
ארצות־הברית ועם מצריים. במיקרה הקיצוני
ביותר תפרוש איזו קבוצה אידיאולוגית, אם
נשארה כזו בליכוד אחרי פרישת התחייה.
אבל רוב התנועה יתמוך בדיעבד בכל התחייבות
בינלאומית של מנהיגה.
שרון יודע ששמיר נמצא כרגע בדילמה:
אם יפסיק את התהליך המדיני, הוא ייתקל
בהתנגדות אמריקאית חריפה, ויאבד את ה־שילטון
לשימעון פרס. אם ימשיך בו בקצב
השמירי הטיפוסי, הדוחה למחרתיים את כל
הניתן להידחות למחר, אבל יביע הסכמה
מילולית, הוא יאבד את השילטון לשרון ולוי.
דרך־הפעולה היחידה, מסיק האלוף־במילו־אים
אריאל שרון, העומדת בפני האוייב
(שמיר) היא לבצע, בניגוד לאופיו ולהצהרו-
תיו, מהלך מדיני מהיר מאוד.

מה עושים
>ד3״א בוחותינו)
ך* מיקרה הטוב, עומדים מאחורי אריאל
שרון 15 אחוזים ממרכז־הליכוד. בראש

מחנה אידיאולוגי, עומדים לרשותו, בסיטואציות
מסויימות, הרבה יותר אנשים, אלא
שהמצב הזה עבר, כנראה, מהעולם. הדרך
הוכרעה. שרון הסיק שמהלך מדיני הוא בל־תי־נמנע,
ואין באפשרותו להשתמש עוד כמנוף
האידיאולוגי הזה כבסיס לכיבוש רא־שות־התנועה.

שהוא יכול לעשות בינתיים הוא לשתוק,
ולבדוק דרכים מדיניות הדשות. קרוב
לוודאי שהוא יעלה את נושא הוועידה הבינלאומית,
וידחוק לפיתרון מדיני כולל, בר
זמני, כשם שהציע בהשלם הזה חבר־הכנסת
מיכאל קליינר, מראשי חבורת־החישוקים.
הוא גם יוכל לשלוח ברכות־החלמה ליצחק
שמיר, המבוגר ממנו, משרון, ב־ 13 שנה, ה־מתורגמות
במוחו של שרון לשלוש קדנציות.
שמיר בן ה־ 75 נמצא בסוף דרכו הפוליטית,
וק)רון יהיה חייב, בעתיד הקרוב והמיידי,
לתמוך בו, במהלך זה או אחר, ולהתייצב מול
האויבים החדשים: משה ארנס ודויד לוי.
זאת לא תהיה תמיכה גורפת. זו תהיה
תמיכה במהלך מסויים, לא משמעותי במיוחד,
אבל היא תקבל תהודה די גדולה כדי
לרמוז למרכז־הליכוד שאריאל שרון לא
השמיע, עדיין, את המילה האחרונה. בתמיכה
זו הוא יפגין לפני המרכז מכובדות, ממלכתיות
והבנה פוליטית עמוקה. בגלל כל אלה
הוא לא יכול, ולא רוצה, לצאת בהתקפות על
יצחק שמיר. גם שרון מבין שעתידו הפוליטי,
וגם עתידו האישי, נמצאים בשלב שלאחר
ההסדר המדיני.
ולכן הוא שותק.

לךל עז אז לי אמר שמיר לאליקי

עו 1ש למפו־־!ג 1זורה?
קי םנמה

כמה כתבי־חוץ תובעים ממישרד־הביטחון לנקוט אמצעים נגד פרד
פראנסיס, כתב רשת־הסלוויזיה אן־בי־ס ,,שחקר את פרשת היחסים
בין ישראל ואיראן, ושהודה בראיון עיתונאי שהפר ״קצת״ את
תקנות־הצנזורה.

בעיני הכתבים האחריס. זה נתן לו יתרון על פגי
הכתבים המקפידים להגיש את החומר שלהם לעיון
הצנזורה הצבאית.

סראגסיס

פראנסיס כבר עזב את הארץ, ועל מישרד־הביטחון יהיה לשקול
כיצר לנהוג כלפי אן־בי־ס.,

דמיאניוק:
ה א מריק אים סירבו

^ התחייה היו הפעילים כמעט על סף
הייאוש. יו״ר התנועה, יובל נאמן, שוהה
כל הזמן בחו״ל, והרב אליעזר ולדמן שוהה
בעיקר בישיבה שלו. שניהם ביחד כמעט
ואינם מופיעים בכנסת, ומשאירים את הבימה
לגנדי ולרפול.
בקיצור: הציבור אינו שומע על התחייה,
ולא מהתחייה.
השבוע מצאו שם פיתרון: נאמן וולדמן
הודיעו כי יתפטרו מחברותם בכנסת באחד
בפברואר. במקומם ייכנסו גרשון שפט ואל־יקים
העצני.
הקלף העיקרי במהלך: העצני. הוא האיש
האמור למשוך את הזרקורים בבית־המחוקקים
הישראלי. והוא גם יעשה את זה.
* מהלך בא אחרי שנתיים של הידר!
דרות, שכללו את הפילוג עם רפול וא־

נאמן :״בתקופה של ממשלת־אחדות, עם
רוב מאסיבי, כל ויכוח, אם ישנו בכלל, נגמר
ברמת הממשלה והקבינט. למיפלגה אופוזיציונית
בכנסת נותר רק התפקיד של הבימה
התיקשורתית.
״אנו חשים שהמאבק על ארץ־ישראל מתקרב
לשלבים מכריעים ביותר, ולכן הבימה
היא אחד משדות־הקרב החשובים ביותר. אני
אינני אישיות תיקשורתית. יש בהתחייה מי
שמסוגל לעשות זאת טוב ממני. כוונתי לאל־יקים
העצני. ולכן חשבתי שאם לא אהיה
בכנסת, ואליקים ייכנס, תעלה רמת היכולת
התיקשורתית של הסיעה״.
נאמן מודה שהירהורי־הפרישה מהכנסת
עלו בו מייד אחרי קום ממשלת־האחדות, אלא
ש״הנסיבות לא איפשרו זאת״ ,בהתייחסו בעיקר
לכך שבשעתו סברו בהתחייה שתלונתם
נגד ״דגל התורה״ תסתיים לטובתם
בוועדת־הכנסת, וכך יצטרף שפט לכנסת.

זה הזמן

ג׳ון דמיאניוק הבן הביא איתו ארצה מיסמך, שנמצא לדבריו בפח־האשפה
של האו־אס־איי, המישרד האמריקאי המטפל בפשעי הנאצים.
זוהי התכתבות פנימית של פרקליט אחד במישרד לרעהו. אין הוא
נושא תאריך, אך נראה שנכתב בסוך . 1986
המיכתב מנמק מדוע יסרבו האמריקאים להעביר את המיסמכים
הנוגעים לפרשת־דמיאניוק למעוניינים (כנראה לפרקליטיו של
דמיאניוק).
״אני רוצה לציין שעלינו להתנגד למסירת מידע מתיקינו, מהסיבות
הבאות )1( :דאגה לחוסן התביעה הישראלית וההגינות כלפי הנאשם.
שיחרור החומר שלנו בשלב זה עלול לגלות(ויכול בנקל לפגוע ולהזיק)
לאסטראטגיה של התביעה הישראלית.״
4 0 )1
1זת 4

119 1 1 * 7 0 £ 1 *1 1 8 1 :4 6 1 1 ? 1:0 8 6 0 1 1 1 1 0 1 1ז 01 / 6 6 1חש 6ס. ת ס 1 . 0

— 11ז <1 4ח 1116 <1 6 £ 6
* ס ס 1 6 1 6 4 3 6 0 £ 0111 1 0 4 1 6 1 :1 4 1
1 1 1 1 7 , 1: 6 1 / 6 4 1 ) 411)1 0 0 1 1 1 )1 6 3 3 1 1 7 1111)161 :11110נ* 6כ 4 1 1 01ת * 0 11 1 )1 , 1
311)110 ( 1116 1 8 1 4 6 1 1 0 8 6 0 1 1 1 1 0 :1 8 1 1 4 1 6 9 7 1

נעילוא מ ת חז ק
:־ 500 חברי־מרכז נכחו בשבוע שעבר בכנס בכפר־המכביה, שאירגן
השיר רוני מילוא.
לאחר תקופה שבה סברו בליכוד שמילוא נחלש, מסתמן כעת שהוא חוור לעצמו. בכנס
נכחו חברי־מרכז מכל המחנות בליכוד. עוזריו של מילוא פועלים בכל המחנות והכיוונים
:תנועה, והיום נחשב מילוא כאהד השרים המקובלים בתנועה.
שניים ממקורביו בעבר, ח״כ מיכאל איתן ויו״ר צעירי חירות, מיכאל רצון, מסמנים
:אחרונה שלמרות חבירתם לחישוקים אין בכוונתם לזנוח את הברית הפוליטית־הא־שית
שלהם עם מילוא.
־צוו עומד כנראה לקבל בקרוב תפקיד באחת החברות הקשורות למישרד־לאיכות־הסביבה.
:ם מרבית הכוחות הצעירים בליכוד קשורים כיוס בצורה זו או אחרת למילוא.

סערהב.נ קו ד ה
סערה בציבור המתנחלים בעיקבות פירפום שני מאמרי־ביקורת חריפים
ביותר בעיתון ״נקודה״(ביטאון מועצת יש״ע) על ערוץ ,7תחנת הרדיו
שמפעילים אנשי ״גוש־אמונים״ ,במלאת שנה לפעילותה.
בעיקבות פירסום מאמריהם של תמי וולף(״פרימיטיביות מעליבה״) וחגי סגל(״זה רדיו?״)
בנקודה. התקבלו קריאות־טלפון נזעמות ומחאות רבות בבית־העורך, ישראל הראל,
ובמערכת־העיתון.
קוראים הודיעו כי אחרי פירסום הדברים אין הם מעוניינים להיות מנויים על העיתון.
בגליון האחרון של נקווה, שיצא בשבוע שעבר, הוקדשו שלושה עמודים למחאות הקוראים
על פירסום המאמרים תחת הכותרת :״ואולי מקנא נקודה בערוץ ״?7
רחלא בנ ר׳ ,ה עו ל ם וזז ה

להסתד רו ת־שאול
ביבר, איש מחלקת־ההסברה, לשעבר ראשיענף־הווי־ובידור
בצה״ל, לשעבר פלמ״חניק־עובר, יהיה, החל מהחודש, שכיר
במחלקת התרבות והאירועים של ההסתדרות.
ביבר

ביבר מופקד על אירגון חגיגות 70 שנות ההסתדרות,
ובמיוחד חגיגות אירגץ ההגנה, שנוסד על ידי
ההסתדרות, לפני 70 שנים בדיוק.

נשיו, מעבר חברים רבים לצומת ולמולדת,
המפלה בבחירות לכנסת (מחמישה לשלושה
מנדטים) ושפל בפעילותה של הסיעה בכנסת
ושל התנועה בכלל. לא ברור עדיין אם המהלך
— שנומק, כמובן, בסיבות אחרות —
ישמר את שילטונה של ההנהגה הוותיקה
בתנועה, או שדווקא יאיץ תהליך של שינויים
מקיפים יותר.
מדוע החליטו נאמן וולדמן לפנות את
מקומם בכנסת? אין ספק שהרצון של פעילי־התנועה
לשינוי פניה תרם את חלקו להחלטתם.
אך קיימות גם סיבות אחרות, כבדות־מישקל.
לפרופסור לפיסיקה, נאמן, יש שפע
עיסוקים מדעיים, לאומיים ובינלאומיים. הוא
עוסק במחקר ונחשב כאחד מבכירי-המרענים
בתחום הפיסיקה הגרעינית. הוא חבר הוועדה
לאנרגיה אטומית, ויושב־ראש הסוכנות־ה־ישראלית־לחקר־החלל.
יש לו עוד תפקידים
חשאיים, שטרם פורסמו.
בשל עיסוקיו הרבים מרבה נאמן ()64
לשהות בחו״ל, וכמעט ואינו פוקד את מישכן־
הכנסת. תרומתו הפרלמנטרית, במיוחד בשנה
האחרונה, מיזערית.

תלונה זו עברה כיום לבית־המישפט המחוזי,
וכלל לא ברור כעת מה יהיו תוצאותיה.
נאמן לא יישם את החלטת־הפרישה
שלו קודם לכן, שכן חשש שאם ייכנס רק
שפט (מס׳ 4ברשימה) יהיו שניים משלושת
חברי־הכנסת של התחייה דתיים, וייפגע האיזון
העדין שבתוכה.
את הבעייה הזאת פתר הרב ולדמן (,)52
שהגיע באחרונה למסקנה דומה. גם ולדמן,
שזו לו הקדנציה השנייה בכנסת, לא ייזכר
כאחד הפרלמנטרים המבריקים של בית־ה־מחוקקים
הישראלי. את מרבית זמנו הקדיש
ולדמן לישיבת־ההסדר בקריית־ארבע, שהוא
עומד בראשה.
למעשה נותרה גאולה כהן לבדה בחזית
הפרלמנטרית. סיעות צומת(עם הח״כ החדש
החרוץ והתיקשורתי, יואש צידון) ומולדת
(בראשות רחבעם זאבי, שגם הוא מיטיב
למשוך אליו את אור הזרקורים) המתחרות
הפכו אטרקטיביות יותר.
נכונותו של ולדמן להתפטר אף הוא
מהכנסת סללה את הדרך לכניסתו של מס׳ 5

העאוי. אבל הוא הולך דווקא לכנסת. אמור להיות יוסי ש רי ד של הימין
ברשימת־התחייה לכנסת. עח־ר־הדין אליקים
העצני.
^ ין ספק שהעצני יהפוך במהרה לאחר
מחברי־הכנסת הבולטים והשנויים־במח־לוקת
של הכנסת הנוכחית.
העצני 63 נשוי, אב לארבעה, יליד גרמניה,
הוא מתושביה הראשונים של ההתנחלות
הגרולה בקריית־ארבע, שבה הוא
מתגורר עד היום.
בראשית שנות ה־ 50 היה העצני ממייסדי
ומפעילי ״שורת המתנדבים״ ,שעסקה גם
במילחמה בשחיתות של המימסד, שהסעירה
את הארץ.
״שורת המתנדבים״ שהתחילה את דרכה
כקבוצה למעשים טובים, כגון הוראת עברית
במעברות, עברה לחשיפת פרשות־שחיתות.
העצני, מוסמך הפקולטה למישפטים של ה־

״לך לעזאזל!״ ענה לו שמיר בזעם, וכינה
אותו בין היתר ״נביא־חורבן״.
אחרי ששמיר הפר את ההסכם הקואליציוני
שלו עם התחייה להקמת ממשלה צרה
והלך לממשלת־אחדות, שלח לו העצני מיב־רק
:״אם תקים קואליציה עם פרס, תגשים את
נבואתי. על החתום: נביא־החורבן.״
כשהתלונן יובל נאמן בשפה רפה יותר על
הפרת ההסכם ושאל מה לעשות בו, נתן לו
שמיר את התשובה המפורסמת :״תלה אותו
במוסיאון!״
העצני :״הסכנה הגדולה והממשית לש־למות־הארץ
אינה נשקפת מהשמאל, אלא מהליכוד,
משמיר ומהחבורה שמסביבו. כמו
שקרה במיקרה סיני, וזה עלול לחזור. הקו
האדום הוא הליכה לקאהיר. זה הסוף. מיש־לחת
כזו יכולה לנסוע רק אם מרכז־היייכוד
יאשר זאת. לכן יש שני תסריטים אפשריים:
( )1מרכז הליכוד יעצור את התהליך, ואז נבנה
להתעורר לתחייה

למשל, בנושא הערבי שנינו יונים.״(הכוונה
להתנגדותם של השניים לרעיון הטראנספר,
בניגוד לריעות אחרות בהתחייה) .אחרים
סוברים שהעצני עשוי לסכן את בכירותה ה־תיקשורתית
של כהן בסיעה, ומעריכים שהדבר
יהווה מקור לעימותים.
הח״כ החדש השני, העומד להיכנס לכנסת,
הוא בעצם חדש־ישן: מזכ״ל״התחייה.
גרשון שפט 61 נשוי ואב לארבעה, יליד
אוסטריה, הוא חבר הקיבוץ הדתי עין־צורים.
הוא כבר כיהן בכנסת הקודמת ועסק בעיקר
בנושאים חברתיים וכלכליים. בקדנציה הנוכחית
אין בסיעת־התחייה מי שיטפל בהם.
שפט אינו דמות בולטת מבחינה תיקשורתית,
אך נחשב כח״כ חרוץ, וכמניפולטור מתוחכם
מאחורי־הקלעים.
לפני כהונתו בכנסת ה־ 11 מילא שפט
שורה של תפקידים בקיבוצו ובמוסדות הקיבוץ
הדתי. לאחר שקם גוש־אמונים, הוא

גירעון אלטשולר, שחבר בשעתו לרפול ולאנשיו,
בניסיון לחולל מהפך בתנועה.
הוא יודע גם שהתפטרות שפט תגרור
אחריה קרב לא־עדין על תפקיר המזכ״ל,
שבתנועה אופוזיציונית וחסרת נכסים שיל-
טוניים יש לו עוצמה מכרעת. מי שפוזל לעבר
המזכ״לות זה הדור הצעיר בתחייה.
על שניים מראשיו כבר ידוע שהם רוצים
בתפקיד: הדובר ומפונה־סיני אבי פרחן ויו-
שב־ראש סניף תל־אביב, דני דיין.

^ שאלה החשובה עתה היא אם ה!
1שינויים החדשים בהתחייה יסתיימו בסיעה
בכנסת, או שהם רק מבשרים תחילת
ריענון כללי בהתחייה. יש הסבורים שזה הוא
צעד בלתי־נמנע להתאוששותה. ההנהגה תרצה
שהשינויים יהיו מוגבלים, אך הדור הצעיר

לא\וו את ונול וגנו מימין -זוהי הסיסמה
החושה שר התח״ה. דשם נו נשלח לננסת
אליקים חמצני -בעלתו קיצוני וחויו־לשון,
שלא יחסוך את שיבטו בעיקר מאנשי הליכוד
* יד עון סער ־ סרצ ^ ס ק •
אוניברסיטה העברית בירושלים, היה לעורו־דין
מצליח, בעל מישרד בתל־אביב ווילה
ברמת־חן. שנים רבות כלל לא היה פעיל
פוליטית.
מילחמת ששת־הימים שינתה את חייו. הוא
הפך לתומך נלהב של רעיון ארץ־ישראל
השלמה. בראשית שנות ה־ 70 עבר לקריית־ארבע,
וסגר את מישרדו בתל־אביב. מאז הוא
מקדיש את חייו נון־סטופ לארץ־ישראל השלמה.
הוא
חבר במועצת קריית־ארבע, חבר הנהלת
מועצת־יש״ע, מהפובליציסטים הנוקבים
ביותר של נקודה (ביטאון המתנחלים) .הוא
ייסד אירגון בשם אליש״ע (אזרחים למען
יהודה, שומרון וחבל עזה) ועומד בראשו. איר־גון
זה הוא שהנפיק את המידבקות המפורסמות
״העם נגד תיקשורת עויינת״.
בין חברי התחייה הוא פופולרי ביותר. יש
הטוענים — הפופולרי ביותר. למעשה הוא
נבחר כראשון בבחירות הדמוקרטיות שהיו
בהתחייה לרשימה לכנסת. ארבעת המקומות
הראשונים ״שוריינו״ ,ולא נפתחו להתמודדות.
בהתחייה ובימין בכלל, יש כמיהה
לפרלמנטרים חדי־לשון, שנונים, עוקצניים,
שיהוו תשובת־נגד לשרידים ולצוקרים של
השמאל. מהעצני, רטוריקן יחריף ובעל סיגנון
תוקפני ביותר כלפי יריביו הפוליטיים, מצפים
עתה שייתן את התשובה הזאת.
העצני התנבא עוד לפני הבחירות לכנסת
ששמיר מתכוון ללכת שוב לקואליציה עם
המערך. הוא גם אמר זאת לשמיר באירוע
שהתקיים בהתנחלות ״נעלה״ לפני הבחירות.

ביחד את ארץ־ישראל )2( .המישלחת תצא
לקאהיר, ואז אין ליכוד. זאת אומרת שהליכוד
הפך למיפלגה שהיא שמאלה מהמערך, כי
נסיעה לקאהיר פירושה מסירת כל יש״ע
לפלסטין החבלנית. במיקרה זה צריך להכין
בית לפליטי הליכוד, להקים ימין חדש, שהוא
הימין האמיתי. אז יתקיימו שתי נבואות של
שמיר מלפני הבחירות: שהליכוד יהפוך
למיפלגת־מרכז ושרק הליכוד יכול.״ רוגמה
של הסיגנון הצפוי עתה בכנסת.
למה הוא מתכוון להקדיש את מירב הפעילות
בכנסת?
״למילחמה בסגירת תיקים פליליים של
אנשי אש״ף. מאבק למען טוהר־המידות ומינ־הל
תקין. ומה שצריר לעשות, מחוץ לעניין
ארץ־ישראל, זה גלסנוסט ופרסטרויקה, שהגיעו
למיזרח אירופה, אבל לא לארץ. אין
לנו גלסנוסט בתיקשורת — היא כולה
שמאלית כבולה. המשק לא עבר פרסטרויקה.
שמונה מיליארד הדולארים שעברו לקיבוצים
זה אנטי־פרסטרויקה. המשק הביורוקרטי-
סוציאליסטי רקוב ער היסוד, ופרס עושה את
הכל כרי להחזירו לשנות ה־״.50
אלה שמעסיקה רבים בהתחייה היא
* /איך יסתדרו ביניהם העצני ויושבת־ראש
הסיעה, גאולה כהן. בעבר היו לשניים
חילוקי־דיעות, למשל על ניהול־הבחירות. ה־עצני
סבר וסבור שהניהול היה מוטעה מיסודו
(״ולראייה התוצאות״) .אין הוא רואה כל
בעייה, ומתפלא על הרינונים הרבים על כך:
״להיפך, בנושאים רבים אנו רואים עין בעין.

ח״ב־בדרך העצני
פרסטחיקוז מס 11 אחר
היה המזכיר המדיני והדובר של הגוש.
שפט מהווה נדבך חשוב באוליגרכיה הישנה
של התנועה, המבוססת על הציר נאמן־
כהן־שפט. אוליגרכיה זו שולטת בתנועה זה
10 שנים, מאז ייסודה.
שפט מעוניין, לדבריו, להתפטר מתפקיד
מזכ״ל־התנועה עם היכנסו לכנסת ,״אך בתנועה
לוחצים שאשאר,״ כדבריו.
סביר להניח שההנהגה הוותיקה היא ה־מעוניינת
בהישארותו של שפט בתפקיד. הוא
גם איש גוש־אמונים וגם מקורב ומתואם
היטב עם נאמן וכהן.
נאמן הדגיש השבוע שהוא מתכוון להמשיך
ולהוביל את התחייה ולהישאר יושב-
הראש, ואולי אף להתפנות יותר לפעילות
בתנועה. במצב זה חשוב לו כפליים ששפט
יישב על כס־המזכ״ל. זכורות לו היטב עדיין
הצרות הצרורות שגרם לו המזכ״ל הקודם,

בתנועה אינו מתכוון להסתפק בכך. הוא גם
יותר קיצוני מההנהגה הוותיקה, וחלקו תומך
באימוץ סיסמת הטראנספר.
הוועידה קיבלה השבוע כמה תיקונים מוגבלים,
העוסקים בהחרפת עמדתה של התחייה
בעניין הערבי (נאמן :״לא יכול להיות שהאינתיפאדה
תעבור בלי עונש״) .עם דינמו
חדש בכנסת כמו העצני, ומצע מתוקן, תנסה
התחייה לאגף את גנרי מימץ, או לפחות
לבלום את הסחף התיקשורתי לעברו ולעבר
רפול, המערערים את מעמדה הבכיר בין
המיפלגות שמימין לליכוד.
חוץ מזה, עוד תולים בהתחייה תיקוות
בבית־המישפט המחוזי שיוציא את משה גפני
(דגל התורה) מהכנסת ויכניס במקומו את בני
קצובר.
הרי רק 34 קולות היו חסרים להם כדי
לזכות במנדאט הרביעי.

מה יעשו מומחי מעולים? לכו ל ע בו ד

ב נז ר ע גז
העם האיש שחזר
מגן ה כ פו ר

פעם היה מצורע. רק תודות
למול נשאר חי ושדם. וזכה
לראות בניצחון גישתו.
הנביא ניצח את המלך.

תחזיתם: למיגזר מרכזי זה כמשק
הישראלי צפוייה מפולת תוך כמה
שנים.
הסכנה המאיימת על תעשיית־הנשק היא

• ישראל היתה נתונה תמיד במצב מיל־חמתי,
ועל כן היתה קיימת בה נטייה טיבעית
לייצר בעצמה חלק מן הנשק והציוד הדרושים
לניהול מילחמות.
• בגלל ניצחונותיה בשדה־הקרב, במיל־חמות
חוזרות ונישנות, נהנה צה״ל מיוקרה
רבה בעולם, ויוקרה זו עברה גם לנשק המש־ר
או בן י הו ד אי /מ ש רד הבט חו ן

סיפור מפורסם: בשיא מילחמת״הדיכוי
באלג׳יריה, בא ראש שרות־הביטחון הצרפתי
אל הנשיא שארל רה־גול, והציע לאסור את
הפילוסוף ז׳אן־פול סארטר בעוון סיוע למחתרת
האלג׳ירית.
דה־גול סירב .״גם סארטר הוא צרפת!״
קבע.
השבוע אמר דברים דומים נשיא ברית־ה־מועצות,
מיכאיל גורבאצ׳וב. אנדרי סחרוב,
גדול המבקרים את המישטר הקומוניסטי
מבפנים, נפטר. גורבאציוב הספיד אותו.
מיטב הציבור הסובייטי עמד דום מול הגופה.
סחרוב,
שמילא תפקיד מרכזי בפיתוח
פצצת־האטום ופצצת־הגרעין הסובייטיות
בימי סטאלין, פנה עורף למישטר. באומץ־לב

רד במשך שנים לשלומו, נקבר כגיבור לאומי.
גדולי המישטר הקומוניסטי גמרו עליו את
ההלל. אזרחים יצרו תורים של קילומטרים
כדי לעבור על פני גופתו. אנשי הקג׳׳ב סילקו
את השלג לפני ביתו כדי לאפשר גישה נוחה
למישלחות רישמיות.
אליהו וירמיהו. בתקופה אחרת היה
סחרוב נקרא נביא. הוא המחיש את הניגוד
העתיק בין המלך והנביא, בין אחאב המלך
ואליהו הנביא, בין אנשי־השררה ואגשי־מוסר
בכל הדורות.
תמיר נדמה שאיש־השררה הוא האיש החשוב,
וכי איש־המוסר אינו אלא אדם חלשלש,
נאיבי, ש״אין לו דיוויזיות״ ,כדברי סטאלין.
אולם לעיתים קרובות מתהפך הגלגל: המלך
נשכח, ודבריו של הנביא נזכרים כעבור אלפי
שנים.
מי זוכר כיום את שם שופטיו של סוקרא־טסי
את השרים שהשליכו את ירמיה הנביא
לבור של טיט? אול,רודפיו של גליליאו גליליי?
לסחרוב
היה מזל. בסוף ימיו עוד זכה בהכרה
רחבה. הוא לא סיים את חייו בכלא או
בגלות, מנודה ונרדף.
במותו הצטרף לשורת האישים הגדולים,
אנשי־המוסר, רודפי האמת, הצדק, החופש והשלום
בכל הדורות, שהאירו את נתיב האנושות
אל הקידמה.
סארטר היה צרפת האמיתית. סחרוב היה

^ כאורה: עסקים כרגיל.
< הנשיא־לשעבר ג׳ימי קארטר האשים את
ישראל בכך שהיא מוכרת פצצות־מיצרר,
נשק אכזרי במיוחד, לממשלת־אתיופיה, כדי
שזו תשתמש בו לדיכוי ההתקוממות של
האוכלוסיה האזרחית בחבלי אריתריאה
וטיגרה.
עיתון אמריקאי הודיע שישראל מספקת
לסין כמויות גדולות של ציוד צבאי.
בארצות־הברית נמשך גל המחאות נגד
ישראל, בעיקבות הפירסומים על פיתוח משותף
של טיל באליסטי עם דרום־אפריקה.
לפי ידיעות אלה, אפשר היה לחשוב כי
תעשיית־הנשק הישראלית פורחת. אולם המצב
רחוק מלעודד את ראשי תעשייה זו.

תית והפרטית — אלפים רבים של עובדים.
כל נסיגה נוספת בתעשיית־הנשק תהווה
מהלומה קשה למשק הישראלי כולו.
איך נוצר מצב כזה? מדוע תופסת תע־שיית־הנשק
מקום כה מרכזי בתעשייה הישראלית
ובייצוא הישראלי — למרות שזוהי
תעשייה הידועה באי־היציבות המהותית
שלה, שלא לדבר על ההיבטים המוסריים
הכרוכים בה?
למרכזיות זו של תעשיית־הנשק בישראל
יש כמה סיבות:

מיסעדה ביפז
אותה התופעה הגורמת לצהלות ברחבי העולם:
נפילת החומות בין הגושים, סיום המילח־מה
הקרה, עליית עידן חדש של השלמה
בינלאומית.

נדיר הרים את קולו נגד המישטר הרודני האכזרי.
אף שהיה חלש בגופו, היה איתן בנפשו.
הוא נשלח לגלות פנימית בעיר גורקי
שעל גדת הוולגה, סבל מהתעללות המישט־רה
החשאית, הושמץ והושפל, ועמד לא אחת
בסכנה גופנית חמורה.
העולם כולו כיבד את האיש, והוענק לו
פרס־נובל לשלום, לפני שפרס זה הידרדר
והפך לבדיחה. אולם האיש המשיך להירדף
— עד שבאחד הימים טילפן לו מיכאיל גור־באצ׳וב
במקום־גלותו, והזמין אותו לחזור
למוסקווה.
סחרוב תמך ברפורמות של גורבאצ׳וב, אך
הוא לא היה חסיד־שוטה. רק אחרי מחאה
ציבורית עזה זכה להיבחר לפרלמנט החדש.
בפרלמנט מתח, לעיני המצלמות, ביקורת נוקבת
גם על איטיות הקצב של הרפורמות.
אחרי אחד הנאומים התקיפים האלה לקה
בהתקף־לב בחדר־העבודה בביתו.
האיש שנרדף על דיעותיו המתקדמות,
שהוגדר כבוגד וכעוכר־ברית־המועצות, שוד

מש את צה״ל במילחמה.
• לתעשיית־הנשק מובטח שוק מקומי.
הסיבה השלישית היא הקובעת מבחינה
כלכלית, אף שמעטים היו מודעים לכך.

רוסיה האמיתית. כשם שירמיהו הנביא ,״בוגד״
ו״תבוסתן״ ,היה עם־ישראל האמיתי.

ציונות

ריח מגסו״ם

ן כשאפשר לדבר על
1פוגרומים, כ 1לם קופצים.
| אבל אין פוגרומים.
לפי התורה הרישמית, ישראל היא מדינה
ציונית. על פי חוק, היא ״מדינת העם היהודי״.
ציונות פירושה להציל יהודים ולהעלותם
בהמוניהם ארצה. כאשר אין יהודים המוכנים
לעלות, המדינה אומללה.
מים על המתרה. לכן קורה משהו לגד
דינת־ישראל כאשר ריח של אנטי־שמיות עולה
בנחיריה. המימסד הפוליטי מתעורר. כלי־התיקשורת
קופצים ממקומם.

(המשך בעמוד ) 12

מה שטוב לכל האנושות, רע
לתעשיית־הנשק בכל הארצות. והתעשייה
הישראלית חשופה במיוחד.
כאשר
הולד ומתגבש הסדר בין המעצמות,
עולה אוטומטית הדרישה לפירוק הנשק בעולם.
לא זה בלבד שבתור כל אחת מן המעצמות
הגדולות עולה הדרישה לצמצם את תק־ציבי־החימוש,
אלא שגם הולכת וקטנה הנכונות
של המעצמות לקיים סיכסוכים מקומיים
באזורים שונים בעולם. חלק ניכר מייצוא
הנשק הישראלי מיועד לאזורים כאלה.

^ שנים האחרונות כבר פיטרה
^ תעשיית־הנשק הישראלית — הממשל-

מדינה יכולה לייצר סחורה כלשהי רק
כאשר היא מייצרת אותה בכמויות גדולות.
גודל סדרות־הייצור הוא גורם מרכזי בכדאיות
הייצור, מפני שרק ייצור נרחב מבטיח
את הורדת העלות ליחידה. ככל שהשוק הפנימי
המובטח גדול יותר, כן ניתן להוריד את
המחירים בצורה המאפשרת ייצור תחרותי.

ישראל היא מדינה קטנה מאוד,
אולם יש לה צבא של מדינה גדולה.
השוק המקומי לנשק הוא גדול, בלי כל
יחס לגודל המדינה. מבחינה צבאית, ישראל
היא מעצמה בינונית, בסדר־גודל של מדינה
כמו גרמניה המערבית או איטליה, הגדולות
ממנה פי 10 או . 15
כך נוצר במיגזר זה — ורק במיגזר זה —
מצב כלכלי חיובי: שוק מקומי גדול ובטוח,
והיכולת לייצר את התוצרת הנוספת ברחבי
העולם.

בבניין? הם ״ ר דו מהארץ. או יפתחו בית־מיסחר לשטיחים
גם בעולם נהנתה ישראל מתנאים משופרים.
במקומות רבים עבדה ישראל בשיתוף־
פעולה הדוק עם מוסדות ממלכתיים אמריקאיים.
במקומות רגישים במיוחד, שבהם לא
העזה ארצות־הברית מטעמים פוליטיים לספק
בעצמה נשק, היא הניחה לישראל לפעול
כאילו במקומה. מבחינה מוסרית, זה עורר
שאלות חמורות. אך מבחינה כלכלית, זה פתח
לפני ישראל הרבה אפשרויות. בין היצרנים
והייצואנים בתחום הזה, לא מקובל להתווכח
על מוסר.
בעיקבות האווירה הבינלאומית החדשה,
וצימצום הסיכסוכים האזוריים, יצטמצמו
השווקים הבינלאומיים לנשק. בשוק המצומצם
תגבר התחרות. מיפעלים אמריקאיים,
אשר חלקם בתקציב האמריקאי יקטן, יחפשו
אפשרויות־ייצוא ברחבי העולם, והדבר יוריד
את המחירים. מיפעלים ישראליים יצטרכו
להתחרות במחירים מוקטנים, וייתכן שלא
יוכלו לעמוד בכך.

^ אחת התוצאות: ישראל תהיה פחות
ופחות בררנית לגבי יעד הייצוא שלה.

כבר עכשיו מייצאת ישראל נשי,

זה נשמע כדבר קל, אבל זה קשה
מאוד.

ראשי מערכת־הביטחון רוגזים בליבם על
האמריקאים, ומפקפקים בטוהר כוונותיהם
בתחום זה. לדעתם, יצרני־הנשק האמריקאיים
רוגזים על כך שהם נאלצו לצאת מן השוק
הדרום־אפריקאי. לחלל הזה נכנסו כמה מדינות
אחרות, וביניהן בריטניה וישראל. אין
וושינגטון מעזה להטיף מוסר לגברת מרגרט
תאצ׳ר, המייצאת כמויות גדולות לדרום-
אפריקה (בניגוד לדעתן המאוחדת של כל
מדינות חבר־העמים הבריטי, וגם של חלק
נכבד של דעת־הקהל הבריטית) .תאציר מצפצפת
על כולם. לאמריקאים קל יותר להטיף
לישראל.

^ חת התוצאות של המשבר המאיים
על תעשיית־הנשק היא סכנה חמורה של
ירידת כוחות מיקצועיים מעולים מהארץ.

לאנושות כולה זהו חג. לתעשיית הנשק בנר
הארצות זהו אשן. גג 1חזעשייה !1ביטחונית
הישראלית. כ אשו תקציבי־הביטחון מצטמצמים
והסיכסוכים נעלמים, מי יקנה את הנשק
הישראלי? 1־בבחז עובדיו[ צויכינז לדאוג

כאשר איש־שיווק ישראלי מופיע בעולם
ומציע סחורה ביטחונית, עומדת מאחוריו כל
היוקרה רבת־השנים של צה״ל. סומכים על
המומחיות שלו. יש מישקל לדבריו. אבל
כאשר אותו האיש יציע סחורה אזרחית, הוא
יהיה שווה לכל משווק אחר בעולם. יקבע רק
מה שרוצה הלקוח, והיכולת של המיפעל
לספק את הסחורה במחיר ובאיכות הדרושים.
כל מערכת־השיווק תהיה שונה לחלוטין,
וכל הגישה הישראלית תצטרך להשתנות.
ה״יתרונות הטיבעיים״ של ישראל ייעלמו,
והיא תצטרך להתחרות עם כל מדינה אחרת
בעולם. למשל, בייצור אמבטיות.

״ברור שאנחנו צריכים לעבור
לזה,״ אמר אחד מראשי המערכת,

בנימה של התנצלות אומרים מקורות ביטחוניים
כי ״במילא אנחנו לא יכולים לדעת אף
פעם למי אנחנו מייצאים. אנחנו יכולים
לחתום על חוזה עם ממשלה דמוקרטית
לעילא ולעילא, ועד שההזמנה מתבצעת —
זה יכול לקחת עד חמש שנים — היתה שם
הפיכה, והמישטר המקבל את הנשק שונה
מאוד מזה שחתמנו איתו״.
ליתר ביטחון, דואג מישרד־הביטחון לכך

אולם בשנים האחרונות חל שינוי מהותי
במצב הזה.

האילוצים הכלכליים בישראל הכריחו
את הממשלה לצמצם כאופן
דראסטי את התיצרוכת הצבאית המקומית.
מיספרים: בשנת , 1983ב־עיקבות
מילחמת-הלבנון, הוציאה
ישראל ״״ 44 מתקציב־הביטחון הג־

/.ע!ז 1 0 0 9 6 . 8 0 31(01111 0
8 3 )3611$ 6011060)1/ 5000655)01 10 166 )161)101
:ו 0ק / 610ו 0 6 ) 6 0 3 6 5 /5 )6 0 1 5 0 6 6 0 1
וזז סז 10)31 0 1 0 1 6 0 )03036111)/.)0 ( 100(0 0 0 0 6 0

ה ו 0ס ) 11@-1ס ס1

)ו ״י( )16111/61/— 5601 / 5010051091 3 6
.ז ק 0 0 9 6 -ז 16־ 601וחק 610ע 0 6 6 (0 / 0 1001100(0
-ז8103)1 )111/615111031100 101601 !016

הדבר כבר קרה אחרי ביטול פרוייקט הלביא.
מאות בעלי־ידע ואנשי־מיקצוע ירדו
לארצות שונות, שהבטיחו להם מישרות בתחום
התמחותם ורמתם. כיום הם יושבים
בדרום־אפריקה, בקנדה, באיטליה ובארצות
אחרות.

חלק מהם כועסים על ישראל.
כאשר מפיץ־עיתונים ישראלי כיקש
לא־מככר להחתים קכוצה של יורדים
אלה בקנדה על עיתון ישראלי,
הם דחו אותו כגסות ואמת :״לא
רוצים לשמוע על ישראל! לא רוצים

בשנים הקרובות יהיה משא־ומתן
זה קשה עוד הרבה יותר, ויעמוד
בסימן המשבר החמור בתעשייה
הביטחונית, שיחריף ויילך.

ס ס x 0 6 0 1 5 6 0 3 0 6610 /־0 3 ) 3 6 1 1 6 (800031311616
.״ $01010616015 161/610001601( 63111109( 0105 0 0 1 / 6
ז831361 0166)5 166 6x301109 )160130)15 0 ) 1 5 5 ׳361

615010)1031/ 5)1001016.
8 3 )361 0 0 0 0 0 1 5 )6 6 01051 3673 0 06)1
)6 0 6 0 0 1 0 9 1 6 5 1 0 901)16)130)100901)16)1

•׳ (6160 ;100105(6160 0 1(3 0 / 6 3 0 0 0 1
0 0 )105 30)1 )6610131101391091 01155116
5/5)6015,10010)1109 )16160)100.0100015100
•30)1 773166365; 30)1 3 50 0 1 6 0 ) 161316)1 31635

למישטרים מכריחים. אם היו עד כה
פיקפוקים כלשהם, הם עלולים להיעלם.

שרין
למערכת־הביטחון: אמצעי־לחימה מיוחדים
למילחמה באינתיפאדה, החזקת מחנות-
המעצר, ועוד ועוד.
שאר הכסף נוגע להיבטים אחרים של פעולת
צה״ל בתקופת האינתיפאדה.
כל הבעיות האלה עולות, כמובן, במשא-
ומתן בין מישרד־הביטחון לבין האוצר.

־ 1ח @ רדזכןס 1 0 ^6 1ס
5ו 1ו 3 3ן< 0

מודעה של ״רפאל״
לייצר אמבטיות

בקול שלא העיד על אופטימיות
רבה ,״אבל אנחנו לא יודעים איך.״
נוסף על כל הצרות האלה קיימת בעיית
האינתיפאדה, הלוחצת גם היא על התקציב

דול שלה על מוצרי התעשייה הביטחונית.
בשנה הנוכחית מוציאה ישראל
על זה רק 26 מתקציב הביטחון,
שגם הוא קטן מקודמיו.

ש לו ם עו ל מ׳׳.
ששום חוזה לא ייחתם מבלי לשתף באחריות
את כל מישרדי־הממשלה הנוגעים בדבר.
לכל החלטה כזאת שותפים מישרד־ראש־הממשלה,
מישרד־החוץ ועוד ועוד.
דוגמה קיצונית היא מערכת־היחסים עם
דרום־אפריקה.
בדעת־הקהל האמריקאית יש רגישות עצומה
לנושא זה. כאשר הגיע יצחק שמיר לוושינגטון
הבהירו לו מארחיו ששיתוף־הפעולה
הישראלי־דרום־אפריקאי בתחום הנשק מביא
נזק קשה ביותר ליחסי ישראל־ארצות־הברית.

אם יימשך שיתוף־הפעולה, עלולה
דעת־הקהל האמריקאית לדרוש
את הענשת ישראל על־ידי קיצוץ
הסיוע לישראל, המגיע במילא לסכום
שקשה מאוד להצדיקו. סיגנון־
הדברים שנאמרו לשמיר היה כמעט
אולטימטיבי.

לקרוא עיתון ישראלי!״
מגכ״ל מישרד״הביטחון, דויד עברי, מי
שהיה מפקד חיל־האוויר, סיפר באחת המסיבות
שכאשר טייל ביפו, נתקל באדם שהיה
איש בכיר בפרוייקט הלביא .״המפקד, בוא
למיסעדה שלי!״ אמר. מסתבר שהאיש השתמש
בכספי־הפיצויים שלו כדי לפתוח מיס״
עדה. אחר פתח בית־מיסחר לשטיחים.
אולם רבים ירדו .״הם לא יילכו לעבוד
בבניין, אחרי שזכו בדרגה מיקצועית גבוהה
והגיעו לרמה חברתית מתאימה,״ אמר איש
בכיר במערכת־הביטחון. ומכאן: סכנה של
ירידת הרבה כוחות נוספים, אם תצטמצם
התעשייה הצבאית.
הכל מבינים כי בסופו של דבר, הפיתרון
הוא המעבר מייצור צבאי לייצור אזרחי,
ומייצוא צבאי לייצוא אזרחי.

הביטחוני.

המחיר הישיר של האינתיפאדה
למערכת־הביטחון מוערך על־ידי
המקורות הביטחוניים ב־ 400 מיליון
ש״ח לשנה.
סכום של 150 מיליון מכסה את ימי-המי-
לואים הנוספים, שלא היו מנוצלים אלמלא
האינתיפאדה. זהו כסף, מפני שהאוצר משלם
למישרד־הביטחון עבור ימי־המילואים הבל־תי־מנוצלים.
תחת לשלם לביטוח הלאומי
עבור ימי־המילואים (הביטוח מחזיר למעביד
את המשכורת ששולמה לאיש־המילואים),
הסכים האוצר לשלם את הסכום הזה למיש־רד״הביטחון,
כתמריץ לאי־גיוס אנשי־מילו־אים
שלא לצורר.
עכשיו יש צורך, הכסף הולך לתקציב הביטוח
הלאומי, ובתקציב־הביטחון נפער חור.
50 מיליון ש״ח עולה האינתיפאדה במי־

(בשנת , 1981 לפני המילחמה, היתה הוצאה
זו * 25 מתקציב־הביטחון, אך תקציב־הבי־טחון
היה גבוה יותר).

ירידה דראסטית זו של התיצרו־כת
המקומית שינתה את כל התמונה.
השנה הולכים 70 של הייצור
הביטחוני לייצוא, ורק״/״ 30 מיועדים
לשוק המקומי. לפני שנים מעטות
היה היחס הפוך.
מיספרים אלה מלמדים שכל פגיעה בייצוא
הנשק הישראלי מאיימת על הבסיס של
התעשייה הביטחונית הישראלית כולה —
החל בתעשיה האתירית, חעש ורפאל, וכלה
במיפעלים פרטיים גדולים וקטנים.

הדבר מאיים על פרנסתם של אלפים
רבים •טל עובדים מכל הסוגים.
(המשך בעמ 1ד )54

—י 11

אהבה. שיחות. מסאדים. וגם מתרימי ב־ס/ס20

ה־ו־ו 0 £ 5

תנדבי אגודת אל־סם ערכו את מי־
*/בצע ההתרמה השנתי שלהם למען ה־מילחמה
בנגע הסמים. המועד: ה־ 12 בדצמבר.
בשבועות שקדמו למיבצע ניהלו אנשי א ד
סם מסע נרחב של יחסי־ציבור, וכל המאמצים
התרכזו במשימה אחת: גיוס רב ככל האפשר
של תרומות מהציבור.
לתדהמתם של אנשי אדסם, הם נתקלו
במיקרים רבים בתגובות בלתי־צפויות מהנסקרים
:״תודה, אבל כבר הייתם פה״ ״המיבצע
שלכם כבר היה.״ רבים אף שלפו קבלות, שהוכיחו
כי תרמו את חלקם למילחמה בסמים.
תור זמן קצר נפתרה התעלומה: במקביל
למיבצע־ההתרמה של אדסם, ניהלה אגודה
בלתי־מוכרת בשם יד לנפגע־ססים, מיבצע־התרמה
משלה.
ביום החמישי, יומיים אחרי יום־ההתרמה,
הגישה מנכ״ל אדסם, רות גילת, תלונה
במישטרת־ישראל נגד העמותה החדשה.
״זוהי שערורייה ציבורית״ ,אמרה השבוע.

בדל ת

^ עמותה החדשה, יד לנפש סמים,
1 1הוקמה ב״ 19 בנובמבר, יום אחד לפני
מסיבת־העיתונאים הגדולה שאירגנו אנשי
אל־סם בסינמטק בתל־אביב לקראת מיבצע־ההתרמה
שלהם. המתרימים של העמותה,
שבניגוד למתרימי אדס ם פעלו בשכר, הצטיידו
בפינקסי־קבלות, שבהם נרשם מיספר
העמותה — 1־368־ — 016 וכן ברישיונות,
המלמדים כי העמותה אושרה על־ידי מישרד־הפנים
ורשם־העמותות, על פי חוק.
אנשי אל־סם טוענים שהקבלות היו זהות
לקבלות שהם עצמם הנפיקו לצורך יום־
ההתרמה. על הקבלות של יד לנפנע־סמים
צויינה כתובת העמותה, רחוב בארי 5בתל־אביב,
וכן שני מיספרי־טלפון, האחד במישרד
והאחר בביתו של גיזבר העמותה, אברהם
מצקר משכונת־התיקווה.
השבוע ביקשתי לברר מי עומד מאחורי
העמותה המיסתורית. פנייתי נענתה בשיתוף-
פעולה מצידה. יו״ר העמותה הוא לזר סטורו־

ברחוב הנגב .4״זה מפני שקיבלנו בזמנו את
הרישיון לעמותה,״ מנסה לזר להסביר .״אין
לנו מה להסתיר. אנו מוכנים לעמוד לפני כל
ביקורת ציבורית, לפתוח את הספרים, ואם
נידרש, נעמוד גם בפני חקירה מישטרתית.
עד היום אספנו בסך הכל כ־ 17 אלף ש״ח. אז
כיצד יתכן שמאשימים אותנו בגרימת נזק
כספי של 100 אלף ש״ח לאל־סם? את מיב־צע־ההתרמה
שלנו ערכנו במשך כמה ימים,
ואני רוצה לציין שביום ההתרמה שהוגדר
כ,שלהם׳ אספנו רק 3000ש״ח.״
ללזר סטורולוביצי ולאיש משאר חברי
העמותה החדשה אין ניסיון בטיפול בנפגעי-
סמים. השיטה שעליה הם מדברים (אהבה,
שיחות, מסאז׳ים) נראית להם מוצלחת, ולטענתם
אין צורך בניסיון טיפולי :״מי שאומר
שהוא יודע איך לטפל בנרקומנים — זוהי
אחיזת־עיניים,״ קובעים חברי־העמותה.
האם אין טעם לפגם בכך שאת מיבצע־הה־תרמה
החליטו לערוך דווקא כמה ימים קודם
להתרמה של אל־סס?
לזר :״בשום פנים ואופן לא. לא הלכנו
בעיקבותיהם, והראייה לכך היא שמאז שהת־

סז ר ע גז
(המשך מעמוד ) 10
בימים האחרונים זה קרה שוב• .מישהו
הפיץ את השמועה שצפוייה סכנת־חיים למאות
אלפי היהודים באוזבקיסתאן, רפובליקה
מוסלמית בדרום ברית־המועצות.
הכותרות זעקו. הפוליטיקאים נאמו. הושמעה
הדרישה להעלותם בהמוניהם.
הצרה היא שהשמועות אינן מבוססות כלבך.
גם יהודי אוזבקיסתאן אינם עומדים בתור
לעלייה. אפילו שימחה דיניץ, יו״ר ההסתדרות
הציונית, שפך קצת מים על מדורת ההתלהבות.

גרעין של אמת בחשש. בכל הרפובליקות
הסובייטיות בדרום, כמו באיזור הבאלטי,
יש התעוררות לאומית־דתית. ככל שהציבור
פרימיטיבי יותר, כן הוא נוטה לבטא לאומנות
זו ברדיפת מיעוטים.
אין זה עניין של אנטי־שמיות דווקא. זה
נוגע לכל המיעוטים — ויש באיזורים אלה
מיעוטים בשפע. כמעט בכל אחת מן הרפובליקות
הדרומיות — ארמניה, אזרבייג׳אן,
אוזבקיסתאן ועוד — יש מיעוטים שונים —
נוצרים אצל מוסלמים, מוסלמים אצל נוצרים,
שבסים משבטים שונים, שרידים של
אוכלוסיות עתיקות. אם ייאבד השילטון הסובייטי
המרכזי מכוחו, צפוייה סכנה לכל
המיעוטים אלה. פה ושם כבר היו מעשי״טבח
— ולא נגד יהודים.
על רקע זה, טיבעי שגם היהודים ברפוב־ליקות
אלה יחששו. אבל מכאן עד לצילצול
בפעמוני־האזעקה והדיבורים על גל אנטישמי
גואה — המרחק רב.
הנאה עצמית. יהודי מאוזבקיסתאן
יכול לעבור למוסקווה. יהודי ממוסקווה יכול
להגר לארצות־הברית. כדי שיחליט לעלות
לישראל, דרושים כמה תנאים. חלק מהתנאים
נוגעים למצב בישראל, ליכולת המדינה לקבל
עולים, להעניק להם עבודה ורמת־מחייה
סבירה.
ההתלהבות הציונית, שאין בצידה שום
תכונה אמיתית לפיתרון הבעיות, לא תישא
שום פרי. היא רק תסב הנאה לבעליה.

אנשי..ארסם״ ותחו
מזעם. מישהו עוו
ה חו מ ה לכני ה ם.
עמותה מיסוזוויוז.
ה דו שלה, נוקו8ן
הממשלה
ר שענו, דוחה את
הסוו! דגלים
נל הטענות, בינת״ם
גם ביטחון. גם
עלייה המונית. גם
הוגשה תלונה
חיסול העתי. גם
התנחלויות!עזו־וז רקיסצים.
למישטוה. שתחקוו.
תקציב־המדינה משעמם את הציבור. כאא״ר
סק• ר אן
ראש־עמותה סטורולוביצי
שש שנים במאסר
״העמותה הזאת פשוט בילבלה את הציבור.
היא תפסה טרמפ על ההיערכות המוקדמת
שלנו, ועל מסע יחסי־הציבור שערכנו ערב
המיבצע. הציבור לא תמיד יודע מי הם
המתרימים, ובשם איזו אגודה הם נשלחו. ניתן
לומר שאנחנו זרענו, והם קטפו חלק מהיבול.
להערכתי, הנזק הכספי שנגרם לנו מגיע ל־
100 אלף ש״ח.״
יו״ר סניף אד ס ס בנתניה, שמואל צבע:
״התרומות שהתקבלו השנה קטנות באופן
משמעותי, ביחס לשנים הקודמות. מכיוון
שהאגודה שלנו מבוססת על תרומות בלבד,
ואין לנו תיקצוב אחר, יש לנו בעייה חמורה.
אינני יודע אם נוכל להמשיך השנה ולקיים
את הפעילות בסניף נתניה.״
דוברת הרשות״למילחמה־בסמים, שלומית
רדאי, בשם מנכ״ל־הרשות, בני ארד :״שמענו
על התופעה מארסם. איננו יודעים בדיוק מי
הם האנשים המפעילים את העמותה, ומה
מטרותיהם. בעבר היתה אלינו פנייה מאדם
מסרים, ואנחנו ביקשנו לשלוח לנו חומר
לעיון, כדי לדעת במה מדובר.״

לוביצי ( )34 מבני־ברק. לזר הוא נרקומן־לש־עבר,
שריצה שש שנות־מאסר על עבירות
סמים ורכוש. בשיחה ביקש להזים את הטענות,
שלפיהן הוא וחבריו התכוונו במודע
לנצל את מועד־ההתרמה של אד ס ם כדי
למלא את קופת העמותה שהוקמה זה עתה.
״אין כל קשר בין האירועים״ ,הסביר .״העמותה
שלנו שונה בתכלית מאדסם, גם ביעדים
וגם באופן הפעילות. אנחנו עוסקים
בגמילה של נרקומנים, שהסיכוי שימשיכו
להישרד הוא קלוש. התחלנו לטפל בשלושה
כאלו, שנאספו על־ידינו מהרחוב. דרו־ה־טיפול
שלנו היא באהבה, באמצעות שיחות
עם הנרקומנים ובאמצעות מסאז׳ים. איננו
מספקים למכורים תחליפי־סם, כי אנו מאמינים
שרק על־ידי שיכנוע של אנשים,
המכירים את עולם הסמים, ניתן להניע את
המכורים לרצות להיות נקיים. אל־סם עוסקת
רק בהסברה, לא בגמילה, ולכן איננו מתחרים

אחרי פעילות קצרה במישרד שברחוב
בארי ,5הועתקה הפעילות למישרד חדש,

הלנו לפעול כעמותה אנו ממשיכים באיסוף
תרומות כל הזמן 24 ,שעות ביממה, כולל
בשבתות. אנחנו התחלנו את ההתדמות שלנו
ב־ 20 בנובמבר, ורק ב־ 6בדצמבר נורע לי
שאל־סס עורכת את ההתרמה השנתית
שלה ״.מיהם המתרימים של האגודה? כיצד
הגיע אליהם?
לזר :״כל המתרימים שלנו 140 ,במיספר,
הגיעו אלינו אחרי שפירסמנו מודעה בעיתונות
שאנחנו מחפשים מתרימים בכל הארץ
תמורת עמלה של 20 אחוז. הם לא מתנדבים.
אנחנו, ראשי האגודה, לא מרוויחים אפילו
אגורה אחת. היחידים המקבלים שכר הם
פקידה ורואה־חשבון, ואם נצטרך בעתיד, גם
ייעוץ מישפטי.״
מדוע אינו משתף פעולה עם הרשות־למילחמודבסמים?
לזר
:״ב״ 4בדצמבר דווקא שלחנו להם
פקסימיליה, ובה כתבנו שנשמח לעמוד איתם
בקשר ולשתף פעולה. אינני מבין מדוע בני
ארד טוען שאנחנו לא מוכרים לו. תדע לר
שרוח ההתנדבות שלנו גדולה, ולמרות כל
ההתנכלויות לנו, הן מצד אדסם, הן מצד
הרשות־למילחמה״בסמים, לא נישבר ונמשיר
לעסוק ולפעול בתחום שבו אנחנו מאמינים
— סיוע לנרקומנים.״

שר מדובר על מיליארדים, אין האזרח הרגיל
יכול להשתתף בוויכוח. אין הוא יכול לדמיין
לעצמו הר כזה של כסף. הוא תולה את תיקוו־תיו
בכלכלנים המיקצועיים, המדברים בש־פת־סתרים.
אולם
תורת־הכלכלה היא פשוטה. אין הבדל
עקרוני בין ניהול־מדינה ובין ניהול חנות־מכולת
או משק־בית. יש הכנסות ויש הוצאות.
הכל
ביחד. הוויכוח המתנהל כיום במדי־נת־ישראל
הוא מגוחך.
כל המדינה רוצה להקדיש את המשאבים
הדרושים למערכת־הביטחון, מפני שהיא שומרת
על המדינה. שום פטריוט לא יעז להעלות
על דעתו את הרעיון לקצץ את תקציב־ה־ביטחון
באופן משמעותי.
כל המדינה מוכנה להקדיש את המשאבים
הדרושים לקליטת־העלייה. העלייה היא
לחם־חוקה של המדינה. הרי לשם־כך הוקמה.
מאות אלפים צריכים לעלות מברית־המוע־צות.
זה יעלה כסף, הרבה כסף.
מובן מאליו שצריכים להילחם בעוני. כל
ישראלי שישי או שביעי חי מתחת לקו־העוני.
זוהי חרפה. צריכים להקדיש את האמצעים
הדרושים כדי לחסל חרפה זו.
לא יתכן שבמדינה מתוקנת כמו ישראל
לא יהיה חינוך־חינם, עד לאוניברסיטה. אין
מדינה דמוקרטית בעולם שאין בה חינוך־חי־נם
עד הבגרות. ישראל היא מדינה מתוקנת.
111111,-1! 1ר 11ח 1ד ) 14

דו ח לצרכן

המתכון 60 :טון קמח 22 ,טון ריבה,
20 טון ביצים 6 ,טון סוכר. התוצאה:
הסופגניה המעופפת
^ שבועות האחרונים מתייצבת מדי בוקר הכד
שאית של שקם חצור בשדה־התעופה מחניים
וממתינה למטוס הראשון מן הדרום. או נוחת המטוס,
פורקים ממנו מגשים רבים של קרטונים שטוחים,
היישר למשאית, וזאת פורקת אותם, כעבור 35 דקות
נוספות, בשקמיות שבמחנות ובבסיסי צה״ל ברמת־הגולן.
זהו
משלוח של סופגניות טריות, ועדיין חמות,
שיצאו שלוש שעות קודם לכן מתנורי המיגדנייה
המרכזית של השקם בחולון.
חלמונים מותזיס. למיגדניה הזאת יש במה
להתגאות — בכמויות אדירות של עוגות למיניהן,
קרואסונים ובורקאס וכמובן המצופה, הוופלה מלכת
השקם, אותם מספקת המיגדניה במשד כל ימות
השנה בעזרת צוות קונדיטורים מומחים, עשרות
עובדים מיומנים ומכונות חדישות ביותר. בין אלה —
המכונה המשוכללת בעולם לייצור בצק־עלים, מכונה
המשווה לבצק צורת צינור ודוחסת לתוכו את המילוי
המתבקש, והמצאת השקם, מכונה המתיזה חלמוני־ביצים
על עוגות, מלאכה שאופה מן השורה, או
עקרת־בית, מבצעים בעזרת מיברשת־מריחה.
אך שיא גאוותם של אנשי המיגדניה שבמיתקני
השקם הוא מיבצע אספקת הסופגניות לחנוכה,
המסתכם בשנים האחרונות במיליון וחצי המיליון
יחידות ושעשה את השקם ליצרן הסופגניות הגדול
במדינה.
ואגב, הסופגניות השקמיות מוטסות לא רק לרמת־הגולן
אלא גם לאילת(במטוסי־ארקיע) ולשדות־הת־

עופה בדרום הרחוק(במטוסי חיל־האוויר. יודעי־רבר
מספרים שצוותי־האוויר נהנים מן הסופגניות כבר
באוויר).
פירות מסוננים. ייחודה של הסופגניה השקמית,
המשווקת כחודש לפני החנוכה, וכמובן בחנוכה עצמו,
הוא בטיבה(וכמקובל בשקם, גם במחירה הנוח, שהוא
כמעט מחיר העלות 70 ,אגורות לחייל בשקמיה ושקל
אחד לקונה בחנות השקם העירונית).
זאת היא סופגניה במישקל 90 גרם ( 20— 15 אחוז
יותר ממישקל הסופגניה המצוייה) ,על טהרת
החומרים המשובחים ביותר — קמח, ביצים, שמן,
סוכר וכמובן ריבה אדומה משובחת, יקרה במיוחד,
עשוייה מפירות מעולים ומסוננים (ללא חתיכות),
המסופקת טרייה אחת ליומיים מקו־ייצור מיוחד,
והמהווה כשישית ממישקל הסופגניה.
את המעדן הזה מייצרים אנשי השקם במישמרות־לילה
מיוחדות(על־מנת להבטיח את טריותן המכסימלית
של הסופגניות) .הם מסתייעים בכמויות אדירות
של חומרי־גלם, אותם אומדים השנה ב־ 60 טון
קמח 22 ,טון ריבה 20 ,טון ביצים ( 400 אלף יחידות!),
שיבעה טון שמן ושישה טון סוכר.
מי שחושב שבכד מסתיימים המיבצעים המיוחדים

של מיגדניית השקם — טועה. גם בשבועיים שסביב
חג הפורים נכנסת המיגדניה להילוכים גבוהים
בהרבה מן הרגיל ומייצרת כמה מאות אלפי אוזני־המן.
הזנה
ממוחשבת. את רבבות הסופגניות ללילה
מטגנים אופי־השקם בשיטת הסרט הרץ, כשה־תערובת
של חומרי־הגלם מוזנת בצורה ממוחשבת,
לפי הוראת תוכנה מיוחדת. ואחר באים השלבים, אחד
אחר מישנהו: הלישה, ההתפחה, המכונה המכדררת
את הסופגניות — 36 במכה אחת על המגש; ההתפחה
החוזרת(וסוד הקונדיטורים הוא שאסור שתעבור יותר
מחצי שעה בין התפיחה לטיגון הסופי, אחרת הסופגניה
״שוקעת״ ומאבדת את טעמה הפריד); ולבסוף
הטיגון, משני הצדדים(שתיים וחצי עד שלוש דקות
בחום של 180 מעלות).
ואחר מיון קפדני וסופי נארזות הסופגניות הטריות
והחמות בקרטונים נאים ושטוחים 25 ,סופגניות
בקרטון, כשאנשי השקם מקפידים לצרף לכל קרטון
שקית אבקת־סוכר סגורה בסרט צבעוני שמח. זה, כדי
שברגע האחרון תהפוך הסופגניה המעופפת של
השקם למתוקה עוד יותר, שעה שהשקמיסט (או
המוכר בחנות) זורה עליה את אבקת־הסוכר.

בנז ר ע גז
(המשך ם עם ור ) 12
חוץ מזה כורעים ומתמוטטים מיפעלי־ענק,
המעסיקים רבבות. תעשיית־הנשק נתונה
בסכנה חמורה( .ראה עמ1דים 11־ .)10 החקלאות,
שהיא התשתית של המדינה הציונית,
נתונה במצוקה ויש להצילה.
השאלה היא: איך עושים את כל זה ביחד?
כל הסוכריות. ילד קטן, הנכנס לחנות
של ממתקים, רוצה בכל מה שיש בחנות. גם
ציבור שלם יכול להתנהג כילד קטן.

במציאות אין הדבר נתון. כדי לקיים מער-
כת־ביטחון אדירה, בסדר־גודל של מעצמה
בינונית, וגם לקלוט מאות־אלפי עולים, וגם
לחסל את העוני, וגם להציל את המיפעלים
והחקלאות, דרוש תקציב בסדר־גודל של
איטליה או צרפת. אבל ישראל היא מדינה
קטנה של ארבעה מיליונים, שקרוב למיליון
מתושביה חיים ועובדים ומשלמים מיסים ב־חו״ל.
במצב
כזה צריכים להחליט. כל עקרת־בית

יודעת שאם אינה יכולה לקנות מכונת־כביסה
ולשלוח בן לאוניברסיטה בעת בעונה אחת,
עליה לקבוע מה חשוב לה יותר. גם המדינה
צריכה לנהוג כך.
מי שרוצה להמשיך ולנהל מדיניות של
כיבוש צריך לקיים מערכת־ביטחון ענקית,
ואינו יכול לקלוט עלייה. מי שרוצה לקלוט
עלייה ולהקטין את מימדי העוני, חייב לנהל
מדיניות־חוץ המאפשרת את הקטנת עולי־ה־ביטחון
במידה מכרעת.

מי שרוצה לכסות את הארץ בהתנחלויות,
צריך לוותר על כל השאר.
לא פופולרי. כל זה מובן מאליו. אבל
אין זה מובן במציאות הפוליטית. שום פוליטיקאי
אינו מעז להגיד זאת בפה מלא, מפני
שזה לא פופולרי.
לכן תמשיך המדינה לשקר לעצמה, תקצץ
קצת פה וקצת שם, תאלתר, תחיה מהיד אל
הפה, תשנורר עד כמה שניתן, ובסופו של דבר
לא תפתור אף אחת מהבעיות.

• החליט דק?גד
ף עדת־מומחים, שבדקה את תוצאות
1ביצוע השתלת־הכבד הכפולה שערכו
רופאי בית־החולים ביילינסון בגופה של שרה
ברקוביץ מראשון״לציון, הגיעה לסיכומים
מוזרים מאוד, ואף מסוכנים ומפחידים.
בין היתר קבעה ועדת־המומחים :״שרה
ברקוביץ ז״ל היתה חייבת בהשתלת־כבד,
ואלמלא בוצעה ההשתלה, היתה נפטרת
בשנה הקרובה. סיכויי-ההצלחה היו נמוכים
מהממוצע, עקב מצבה, ונלקחו בחשבון
מראש.״
אינני יודע — ולא הצלחתי לגלות — מי
הם הרופאים שכיהנו כחברי ועדת־המומחים,
אינני מטיל ספק בכנותם ובהגינותם.
אבל--

ך* רפואה דוגלת בהארכת חיי אדם בכל
\ 1רגע. זהו עיקרון מקודש ובלתי־ניתן־
לעירעור. נעשים מאמצים רבים כדי להחיות
אדם ולהאריך את חייו. שבעתיים נכונה
שאיפה זו כאשר מדובר באשה בת 52
שהתהלכה על רגליה, שעבדה ושתיפקדה
כרגיל.
אך לפי קביעתם של חברי־הווערה, אין
ערך לשנה בחייה של האשה, שניתוחי
השתלת־כבד ניסיוניים קיצרו את חייה.
ובאמת, למי איכפת?
הוועדה לקחה על עצמה את תפקידו של
אלוהים, וקבעה ששרה ברקוביץ היתה נפטרת
בשנה הקרובה.
אני עובד ברפואה זה עשרות בשנים ומכיר
את הספרות הרפואית העולמית. אני יודע
שלעיתים קרובות קשה לקבוע בוודאות כמה
שנות־חיים נשארות לאדם חולה. כבר פגשתי
אנשים 10 שנים אחרי שרופא אמר לקרובי-
מישפחתם שלא נותרה להם יותר משנה
לחיות.
מומחה שלא בא לחפות בכל מחיר על
הרופאים הפזיזים וקלי־הדעת, ועל המימסד
הרפואי העקשן, שאינו מסוגל להפיק לקחים
מהניסיון העולמי בשטח זה — יכול היה גם
להגיע למסקנות אחרות.
כי העובדות בשטח הן שונות:
• הניסיון של בית־החולים ב״לינסזן ב־השתלות־כבד
שואף לאפס.
• צוות הרופאים, ובראשו הד״ר ז׳אק
שפירא, לא ביצע בהצלחה בשום מקום בעולם
באופן עצמאי אף השתלת־כבד אחת.
• כדי לבצע בהצלחה השתלת־כבד,
נחוצים כמה תנאים:

14-1

מיגוון גדול מאוד של תורמים — מיגוון
שאינו עומד לרשותם של רופאי ב״לינסזן.
• כ ל מושתל״כבד רביעי עובר בדרך־
כלל השתלת־כבד שנייה, תקופה קצרה אחרי
הניתוח הראשון. אם יש סיכויים, לפעמים,
להתאים כבד בהשתלה הראשונה, אחרי
חיפושים רבים והמתנה ממושכת — הסיכוי
למצוא תוך שבועיים־שלושה תורם מתאים
להשתלה השנייה הוא אפסי.
מקבלי ההחלטות על ההשתלות קובעים
מראש שלכל מושתל־כבד רביעי בארץ יהיה
צורך לחפש תורם מתאים להשתלה שנייה
באירופה.
מסתבר, איפוא, שכל התנאים הנחוצים
להשתלת־כבר אינם בהישג־ידו של בית-
החולים ב״לינסון. וגם לא בהישג־ידם של
בתי־החולים בארץ.
האם מותר בכל פעם להיכנס להרפתקה,
כפי שהתרחשה במיקרה של שרה ברקוביץ,
כאשר היה צורך בטיסות מיוחדות כדי להביא
כבד מאירופה?
מי בכל זאת מעוניין — וקשה לי להבין
מי הם — בהמשכם של הניסיונות בבני־אדם,
ובהמשכן של השתלות־כבד שהסיכויים
להצלחתן הם אפסיים?

שוה בוקוביץ ז״ר. מושחלת עד. ועדה
שר מומחים אלמוניים, שזהותם נשמות
בסוד כמוס, החריטה שהוונאים בסדו.
במילא נשאוה רה רק שנה אחת וחיות.
רנן היה מותו רעהו בה ניסוי חסר
סינוי. מ משחק בתבקיו אלוהים?
צוות גדול ומיומן(במרכז להשתלות־כבד
בעיר פיטסבורג מורכב צוות אחד להש־תלות־כבד
מכ־ 40 איש!);
איבחון מדויק של מצבו של המיועד

להשתלת־הכבד, ובכלל זה ההערכה לגבי
יכולתו של החולה לעמוד בניתוח — את
היכולת לאיבחון הזה רוכשים אחרי ביצוע
מאות ניתוחים.

}*ץ וב ושוב מוציאים מהארכיון את שמו
של הד״ר יגאל קם, המתנה את חזרתו
מארצות־הברית בקבלת יחידה להשתלות-
כבד בארץ. שוב ושוב, קוראים לשני הרופאים
האלה, הד״ר יגאל קם והד״ר ז׳אק שפירא,
״משתילי־כבר ״.לכל אחד מהם יש בארץ
ניסיון של שני נפטרים — מאה אחוז כישלון,
ובכל זאת מודבק להם תואר של אצולה.
קורה דבר מוזר מאוד. ככל שיש יותר
הרוגים לרופא חסר־ניסיון, הוא נחשב כרופא
מכובד יותר. מה היה קורה אילו היה קיים
מצב כזה בצה״ל?
הוועדה שבדקה את נסיבות מותה של שרה
ברקוביץ לא התייחסה לניסיון המר של הד״ר
ז׳אק שפירא, שגם המושתל הראשון שלו,
מוריס אסליואדה, נפטר בנסיבות טראגיות,
אחרי כישלון ניסיון להשתלת־כבד.
הוועדה הרצינית והאחראית היתה צריכה
להגיע למסקנה שיש להפסיק את הניסיונות
החוזרים להשתלת־כבד בארץ. לטובת החולים,
לטובת הרפואה, לטובת קידמה אמיתית,
שאינה מדומה, וההומניזם האמיתי.

ד״ד 71ודלמ /

נו ארטשםאחהה בו ר

00101) ^ 1

סטר״ק
לאק׳
חאטויקאיח חאותערח
4 1א 0 6 1 0א 1110 #א *

11.5.*.א • ^1* 0£ 1א 6 512£ 8 0א* 1

אזהרה: משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות.

5ת שובות יוצאות מהכד!
ל שאלת ה ה שק ע ה בעתידך
אחת מדוע כדאי לן בכל
מ־ 5קופו ת הנמל של הבנק הבינלאומי הואשון?
^ החסכוןב קופ ת גמל מ קנ ה ה טבו תמס ניכוי/זיכו׳ לעצמאי ולשכיר.
ה טבו תהמסמ שפרות אתהת שוא ה במידה ניכרת.
^ ה רוו חי ם ב קו פ ת הג מ ל פטורים ממס.
^ החסכוןב קו פ ת הג מל הוכח על פ׳ נסיון העבר כהשקעה כדאית.
1שלר שו תן־ אפשרויות שונות לקבלת הכנ ס ה חודשית שו טפ תמה קו פ ה.
^ 1בקופת הג מל תוחל ת תהיה מבו ט ח עד פ׳ 4מי תר ת חשבונך ועד תקרת
ביטוח של 60,000ש״ח צמודה למדד.

הזדרז והפקד בקופות הגמל

ו כן תו כלע דיין ל ה רווי ח
את כל הסבות המס לשנה זו!

לבח ׳רתך 5קופות גמל יוצאות מהכלל. אחת מהן ודאי מ ת אי מ ה לצרכיך המיוחדים.
פרטים נוספים בסניפי הבנק.

הננר!הבינלאומי הראשון[,יוצא מהכלל

אלטלינ ה 2
ף* כיריב את ״תיסמונת אלטלינה״?
^ /אלט לינ ה היתה אוניה קטנה, שהגיעה באמצע 1948
לחופי הארץ. על סיפונה היתה קבוצה של מגוייסי אצ״ל. דויד
בך גוריון הורה להפעיל נגדה את ״התותח הקדוש״(כדבריו
לאחר־מכן) ,והאוניה הוטבעה.
במשך 29 שנים לאחר מכן היו יוצאי אצ״ל באופוזיציה
(להוציא את התקופה הקצרה שבה הוכנסו לממשלת־הליכוד־הלאומי,
ערב מילחמת ששת־הימים) .בשנים האלה במידבר
הפוליטי הלכה אלטלינה והצטמקה. פחות ופחות אנשים הודו
בכך שהיו על סיפון האוניה, ער שהיה נדמה שלא היתה אלא
דוגית של דייגים.

אז בא המהפך של . 1977״אלטלינה״ התחילה
שוב להתרחב. אלפים טענו שהיו על סיפונה. לב־סוף!
היה נדמה שהיתה נושאת־מטוסים אדירה.
מאז קטנה וגדלה אלטלינה. לפי רוח הזמנים.

כשיו זה
,/ספינת־השלום הולכת ומתרחבת.

קורה לתנועת״השלום הישראלית.

על כל צעד ושעל צצים עכשיו אנשי־ציבור, פוליטיקאים
ופרשנים, המכריזים שהם היו מאז ומעולם בעד ההידברות עם
אש״ף ובעד הקמת מדינה פלסטינית.
היכן האלוף שאינו מודה בכך בשיחה פרטית? היכן הפוליטיקאי
שאינו מגלה שכבר בראשית , 1983 בתידרון־ סורי,
שלא לציטוט ולייחוס, אמר שאין מנוס מלדבר עם אש״ף? היכן
האמן שאינו מזמר את זה?
כשיש מיפגש בינלאומי למען השלום, בהשתתפות נציג
זוטר של אש״ף, עומדים בתור מאות פרופסורים, עיתונאים
ועסקנים מכל הסוגים והמינים, ומבקשים הזמנה. במיפגש
האחרון במילאנו היה צורך לצמצם את זכות־הדיבור לעשר
דקות, ולהקפיד על כל שניה, כדי שכל שוחרי־השלום הישראליים
יספיקו להתבטא.
בעיקבות פרשת אייבי נתן, הודיעו 500 מחברי הקיבוץ
הארצי שהם עומדים לצאת למצריים כדי להיפגש עם אש״ף.
הם עלולים לגלות שלא נותרו מקומות בבתי־המלון בקאהיר,
מפני שגם אנשי ש״ס דוגלים בהידברות כמיצוות הרבנים
עובדיה יוסף ואליעזר שך. שלא לדבר על הניצים של מיפ־לגת־העבודה
והמתונים החדשים בליכוד, שמיספרם הולך
וגדל מיום ליום.

ספינת־השלום הפכה לנושאת־מטוסים, ועוד
מעט יהיה צורך לשכור מחילות־היס המובטלים
של ארצות־הברית וברית־המועצות נושאות־מטוסים
נוספות.

ף } ישהו שאל אותי השבוע אם איני חש בתיסכול מסויים
^ /ל או ר התפתחות זו .״פעם היית כמעט לבד כשאמרת את
הדברים האלה. עכשיו כולם אומרים את זה, ולא צריכים אותך.
זה לא מרגיז?״

אמרתי שלא. זה לא מרגיז. להיפך, זה מאוד־מאוד
משמח.

אמנם--
אמנם קשה שלא לזכור שיחות ודיונים עם כמה מהאנשים
האלה, הלבושים עתה במדי־קצונה לבנים על גשר נושאת־המטוסים.
פעם לבשו מדים שונים לגמרי, על אוניה שונה
לגמרי. פלוני מסר הודעה לעיתונות שאמרה ששום ישראלי
נאמן והגון לא יסכים להיפגש עם אנשי־אש״ף, כפי שעשינו.
אלמוני פירסם שיר זועם על בגידתנו. שלמוני העלה את
החשד שאנחנו מקבלים שלמונים מהאוייב. פלמוני תבע לגרש
אותנו מאירגוני־השלום הממוסדים, מפני שאין בהם מקום למי
שנפגשים עם המחבלים.
עם רבים מהם ניהלתי בעבר ויכוחים על ניסוח תוכניות

אחר״כך שלח אלוהים תולעת, שהרסה את הקיקיון. אחר־כך
שיגר שרב. יונה המיסכן התעלף, שאל את נפשו למות. אלוהים
התגרה בו — ״ההיטב חרה לך?״

מה חרה ליונה באמת? לכאורה, עניין הקיקיון.
אבל למעשה חרה לו שהוא הצליח מעל למשוער.
נינווה חזרה בתשובה. מלאכתו הסתיימה. מי רוצה
להיות נביא מובטל?

ומצעים. לא זה בלבד שהתנגדו להידברות עם אש״ף, אלא גם
להחזרת השטחים הכבושים(הא הידיעה הפריעה להם) ,שלא
לדבר כלל על מדינה פלסטינית, טפו־טפו־טפו.
צריכים להתגבר מדי פעם על החשק להעלות עכשיו את
כל הזיכרונות האלה, ולהלבין פנים ברבים. אבל זה טיפשי.

אשר לי, אני נזבר בידידי, הנביא יונה.

^ ני רוחש ידידות עזה ליונה הנביא. חשבתי וגם כתבתי
עליו לא־אחת. מכל סיפרי התנ״ך, זהו הספר החביב עלי
ביותר.
לדעתי, זוהי פארודיה. תמהני איך הסכימו עורכי התנ״ו
להכליל אותה בספר בכלל. אולי היה להם חוש־הומור נסתר.

יונה דומה לכל הנביאים האחרים. אבל הוא
דומה יותר מדי. הוא מגזים, כדרכה של קארי־קטורה.
ומסיוון שזוהי סאטירה מוצלחת, גם האיכות
הספרותית של ספר זה עולה על זו של

ך* בה ניזהר מפני תגובתו של יונה.
1 1מדינת־ישראל עלתה, סוף־סוף, על דרר־המלר. כלומר,
היא עלתה על שביל צדדי, אבל הכל יודעים כי השביל הצדדי
הזה מוביל אל דרך-המלך. והכל יודעים לאן מובילה דרך־
המלך.
ממשלת־ישראל כבר נדברת עם אש״ף, אם כי בעקיפין.
מכאן והלאה זוהי רק שאלה של זמן. ישראל תדבר עם אש״ף.
תחילה יקראו לזה בשם אחר, ואחר־כך ימצאו נוסחה חדשה.
אבל הכל יודעים עם מי מדברים.
ברור גם עלמה ידברו. יש רק נושא אחד. תחילה אפשר
להעמיד פנים כאילו מדברים על מזג־האוויר, על המיחושים
בגב, על המאורעות בקמצ׳טקה. אבל בסוף ידברו על מדינה
פלסטינית, שתקום לצד ישראל.
ומכיוון שהכל יודעים זאת בסתר־ליבם, התחילה הנהירה
ההמונית אל אלטלינה החדשה, אל נושאת־המטוסים של השלום.
אנשי־שמאל כבר הבטיחו לעצמם כיסאות־נוח במחלקה
הראשונה. החרדים מזדרזים אחריהם. במערך הנהירה בעיצומה.
בליכוד היא צוברת תאוצה.

זה נהדר. הרי לכך ייחלנו, לכך פיללנו, לשם כך
עמלנו. באוניה יש מקום לכולם. ואם אין מקום,
נפנה בה מקום.

^ מילחמה לא נגמרה עדיין.
\ 1רואים את האור בקצה המינהרה. אבל הקצה
עדיין רחוק. והחושך רב. וכמו שקורה בלילה,
בטרם הפציע השחר, החשיבה גוברת.
עלולים לקרות הרבה דברים רעים ואיומים, לפני שיקרה
מה שצריך לקרות. עוד יהיו הרבה קרבות קשים. יתכן שמעשי־הזוועה
יגברו לקראת הסוף, שיישפך עוד הרבה דם־נקיים.
אין זה הרגע להרפות מן המאבק. להיפך, יש לגייס עוד
ועוד, יש להטיף, לשכנע, לעשות נפשות, כדי שהשלבים
הבאים יהיו קלים וחלקים ככל שניתן.

כפי שאמר וינסטון צ׳רצ׳יל אחרי הניצחון ההיסטורי
בקרב אל־עלאמיין :״זה לא הסו!? .זה אך
לא ההתחלה של הפוך. אך יתכן שזהו הסוה של
ההתחלה.״

הרבה ספרים אחרים בתנ״ך.
הסיפור ידוע למאות״מיליוני ילדים בעולם:
אלוהים הטיל על יונה להינבא. יונה לא רצה בקאריירה
כזאת. הוא ברח וירד לים ביפו. אלוהים התרגז ושלח סער גדול
בים, עד כדי כך ש״האוניה חישבה להישבר״.
יונה אמר לימאים שצריכים לזרוק אותו לים. הימאים,
כולם גויים, לא רצו לעשות את זה. אבל לא היתה ברירה. הם
ביקשו סליחה, והטילו אותו לים. יונה נחת בתוך מעיו של דג
גדול. זה לא מצא חן בעיניו, ועל כן שלח לאלוהים מסר שהוא
מתחרט ומבקש חנינה. הדג הקיא אותו בשימחה רבה.
יונה הלך לנינווה, כמיצוות אלוהים, ואמר לתושבים:
יאללה, תחזרו בתשובה, אחרת תראו כבר מה שאלוהים יעשה
לכם.
בדרך הטבע, אנשי־נינווה היו מצפצפים על הנביא, אלוהים
היה דופק את העיר עד העצם ויונה היה הולך הביתה, מנצח,
שמח וטוב־לב. אבל הפעם קרה אחרת. אנשי נינווה חזרו בתשובה,
ואלוהים ביטל את פסק־הדין.

זה הרגיז את יונה מאוד־מאוד. הפכת אותי
לאידיוט, הוא אמר לאלוהים. כל החבר׳ה צוחקים
ממני. איזה פרצוך יש לי עכשיו?
בקיצור, וייחר לו. הוא התיישב במידבר. הוא הודיע
לאלוהים חר־משמעית שהוא איתו גמר .״קח־נא את נפשי
ממני, כי טוב מותי מחיי.״
ההמשך ידוע. אלוהים הצמיח קיקיון, כדי שיישב בצל.

7 1 1 )7 3

**חבר ספר יונה לא המשיך בסיפורו אחרי פרשת ה//קיקיון.
הוא תיעב כל מילה מיותרת. הסיסמה שלו היתה
״לקצר! לקצר! לקצר!״
לכן איננו יודעים מה קרה הלאה. האם פרש יונה לגימ־לאות?
האם הלך לעיר אחרת, להינבא שם? האם גם ערים
אחרות חזרו בתשובה?
איננו יודעים. אבל אנחנו יודעים מה צריך לקרות אצלנו.
כאשר תעלה ישראל על דרך השלום, כאשר יסתיים המאבק
הזה, ימתינו לנו מאבקים חדשים.

נעמוד פוך־סון! על פיסגת ההר, שאליו חתרנו
במאמץ כה רב וביסורים כה קשים — ונראה
לפנינו רכסי־הרים חדשים, רכס אחרי רכס אחרי
רכם.
יהיה מה לעשות במדינה הזאת, אחרי שנכתת את החרבות
לאתים — וגם זה לא יקרה כל־כך מהר.
יהיה עלינו לדאוג לקידום החברה הישראלית, לחיסול
האפלייה והקיפוח, לפיתוח אוצרותינו האנושיים ומשאבינו
הכלכליים והתרבותיים.
לא נשב תחת קיקיון כדי לרטון ולזעוף. לא ייחר לנו היטב.

אחרי המאבק הזה נפנה אל המאבק הבא.
משימות חדשות ממתינות.

להחמיר ג את תנאי הכליאה? ״בוודאי. מה אנחנו משחקים. צבי גור, שחטף ורצח אח
ך* תליינים חוזרים.
( 1הם חוזרים למישרות ממשלתיות תיק־ניות,
עם קיצבת־הבראה, ספרות מיקצועית
ותנאי־פרישה. הם חוזרים, ומי שמחזיר אותם
הוא ליברל, על־פי השיוך המיפלגתי ולפי
אמונתו האישית, שהוכיח עד היום יכולת-
חקיקה מרשימה, עקשנית וסוחפת. ועכשיו,
אחרי שחגר אותך למושבי־המכונית בחגורת־הבטיחות,
ואחרי שהצליח להעביר עוד כמה
חוקים מעניינים במיוחד בוועדה הפרלמנטרית
שהוא עומד בראשה, ועדת־חוקה־חוק־ומישפט,
הוא מתכוון להמשיך במילחמתו
בפושעים, ולהביא אותם אל עמוד־התלייה.
אוריאל לין.
בחמש השנים האחרונות, שבהן הוא נמצא
בכנסת, הוא לא הצליח, משום־מה, למקד
לעצמו דימוי ציבורי או תחיקתי מדוייק. חבל,
כי התמונה ברורה. כל מה שצריך הוא להביט
ברשימת הצעות־החוק שבהן טיפל או שאותן
הגיש, באותן הנמצאות כרגע תחת ידו, ולהיווכח
שמדובר באחד האנשים היעילים ביותר
בפרלמנט הישראלי.
רק לשם התיזכורת, לין היה האדם שהצליח
להביא לחקיקה האוסרת עבודה נוספת
של חברי־הכנסת. הוא הצליח לקומם את כל
מערכת־המישפט בחקיקה שפגעה בשופטים,
כשמנעה מנשיאי בתי־המישפט להמשיך ולכהן
לנצח, וקצבה להם רק ארבע שנות־כהונה.
הוא הצליח לחגור אותך לכיסא־המ

אוראל ליו הוא ליבול. ליבוליזם זה
החופש. זה מלל גם את החובש לתלות
הצחים ממווגה ואשונה. מחבלים, ואולי גם
אחוים. ולהטיל מאסו ארוך עד האנשים
המוגיזים, שגנבו את המכונית של הח״נ.
•ונתן שס־ אור
בישראל. הדברים כבר מתבצעים, והם עומדים
להשפיע עליך בעתיד הקרוב.
מוכרחים להלשין

שנה. וחוץ מזה, הקנסות הוגדלו עד למיליון
שקלים.
״חוק שני הוא חוק הגנה על קטינים וחסרי־ישע.
זהו חוק ראשון, מקורי לגמרי בישראל,

• נדמה לי שעד היום לא הוגדרה
גניבת־רבב. אם לא הוכיחו שהגנב
לא התכוון להחזיר, לא האשימו בגניבה.
״אתה
צודק. בחוק החדש קיימות שלוש
דרגות: נטילת רכב ללא רשות הבעלים, שזו

^ צעות־דווק שלי?״ שואל אותי או1
ריאל לין בבית־הקפה הנחמד שבר־
חכ אוריאל
והמיוחד בו — שהוא מגדיר מהי התעללות,
וגם מה שיוצר אווירת־התעללות. זהו החוק
הראשון שמגדיר התעללות כעבירה פלילית.״
ואשתו יהודית
כונית
בעיר, בניגוד לעמדתו העקשנית של
שר״התחבורה אז, חיים קורפו.
אין ספק שיכולתו להפוך רעיון חקיקתי
לחוק היא גבוהה. אולי בגלל הרקע המעשי
שממנו הגיע — מישפטן שעסק בניהול־חברות.
ואולי בגלל סיבות אחרות. הנקודה
היא שהיום הוא יושב בצומת רב־עוצמה, ושם,
בראשות הוועדה המכינה את כל החוקים
שאינם נוגעים ישירות למישרדי־ממשלה
יחודיים, הוא מבשל חקיקה כמעט לא־פו־ליטית,
עניינית, שתשנה את מפת־הענישה

לדווח למישטרה. אתה חייב לדווח אם אתה
יודע שעומד להתבצע פשע, אבל לא אם
אתה רואה אותו למעשה.
לפי החוק הזה, אם בבית־ ספר, למשל,
קבוצת ילדים אונסת ילדה, כל מי שיודע
חייב לדווח, שאם לא, הוא הופך לעבריין
פלילי שדינו חצי שנת־מאסר. לסעיף הזה
היתה התנגדות בוועדה, אבל העברתי את זה.
חוק נוסף: זו עדיין הצעת־חוק, בשלב
שלפני הקריאה השנייה, הנוגעת לגניבות־רכב.
לפי החוק הזה, כל מי שעושה עסק
מגניבות־רכב, דינו 10 שנות־מאסר״.

מת־אביב גימל(״אני התושב הראשון בשכונה
הזאת, וכאן אני מזמין לקפה״) ,ביום־חורף
ישראלי של שמש ונערות יפות ,״אני אדבר
על ההצעות והחוקים שבהם אני מטפל, אבל
לא את כולם אני יזמתי. חלק מהם הינם חוקים
שאני הוא זה שפשוט דוחף אותם״.

• כבקשה.
״תיקון לפקודת הסמים המסוכנים: זה חוק
שמטיל עונשים כבדים מאוד על סוחרי־סמים,
ומאפשר להפקיע מהם את הרכוש, אם
מקורו ברווחים מסחר כזה. החוק מגדיל גם
את תקופת־המאסר. מי שימכור סם לקטינים
יישב 25 שנים, ומי שיסחר סתם יקבל 20

• מה זה התעללות?
״כל דבר הגורם לפגיעה גופנית או נפשית
בילד. למשל, אם כולאים ילד בחרר סגור, וזו
פעולה מתמשכת החוזרת על עצמה, החוק
מגדיר את זה כהתעללות, והופך את המתעלל
לעבריין פלילי, שעונשו שבע שנות-
מאסר. בחוק הזה יש סעיף חשוב מאוד, והוא
הטלת חובת דיווח״.

• מה מיוחד בזה?
״מה מיוחד? זהו המיקרה הראשון בחוק
הישראלי שבו אתה חייב לדווח על עבירה
שאתה עד לה. חייב. שים לב, אם אתה, למשל,
רואה רצח מול העיניים שלך, אתה לא מחריב

תהיה עבירה שדינה שלוש שנים; נטילה
ונטישת הרכב במקום רחוק — חמש שנים,
ולקיחת הרכב והעברתו למקום אחר, בנסיבות
המצביעות על־כך שללוקח אין כוונות להחזיר
— שבע שנים. כל זה, אתה רואה, מטפל
רק בנטילת רכב ללא רשות הבעלים. לא
בגניבה. על גניבת רכב למטרות מיסחריות
יקבלו 10 שנים״.
• גנבי לד פעם את המכונית?
״כן, אבל זה היה לפני שנתיים, וקיבלתי
מהביטוח יותר ממה שהמכונית היתה שווה.״

• אבל זה מעצבן, לא למצוא את
הרכב מתחת לבית.
״אני מטפל בבעייה הזאת כבר חמש שנים.
הנזק מגניבות־רכב למשק הוא חצי מיליארד
שקלים בשנה. לדבר איתך על עור חוקים?
וכל החוקים שאנחנו מדברים עליהם הם
חוקים שכבר נרשמו ברשומות, או שנמצאים
בשלבים סופיים של חקיקה״.

• יש עוד הרבה?

״לא־מעט. קיים חוק העירעורים על תוצ־

.ילד אורון ירדן, הנשיא לחץ את ידו בכל א. דמותו של ליברל
אות הבחירות. הוצאנו את העירעור מוועדת־הכנסת,
שהיא גוף פוליטי, והעברנו לבית־המישפט
המחוזי בירושלים. תיקון לחוק בתי־המישפט,
שקובע את כהונת הנשיאים לארבע
שנים. תיקון לחוק־הטרור, המאפשר להפקיע
רכוש שהגיע מאירגורטת!־ .חוק הקובע שיעורי
ריבית והצמדה שונים על חובות פסוקים.
ויש עוד.״

• אתה רואה את עצמך כמגן
החוק והסדר?
.כן,״ אוריאל לין מחייו. ,התשובה היא
חיובית.״

אני

0לינ £
^ שתו הבלונדית של אורי אורן, יועצו
של דויד לוי, עוברת ליד השולחן שלנו,
ומתנפלת על לין .״אתה לא היית צריך להגיד
את זה. בשום אופן לא. ובטח לא החוצה״.
.לא הוצאתי החוצה כלום,״ עונה לין בשקט
מוחלט. ,וככה אני חושב.״
גברת אורן היתה נסערת מאוד, ועלתה
לקומה השנייה של בית־הקפה. הסיכסוך בתוך
מישפחת־הליכוד היה בגלל ההחלטה של

אחר. אונס, מעשים מגונים, חבלה גופנית —
בדברים האלה צריך להרתיע. וגם בעבירות-
רכוש שפוגעות קשה בפרט, כמו התפרצויות
לדירות־מגורים וגניבות־רכב. כאן צריך להחמיר
בענישה. צריך להתמקד בדברים שמערערים
את ביטחונו של הפרט, ובעיקר
להכות קשה בעבריינים שעושים מהפשע
עסק מיסחרי.״

• מה עם עונש־מוות?
״צריך להטיל עונש־מוות. תתפלא, לא
במיקרים שבהם ערבים הורגים יהודי, אלא
לפי אופיו של המעשה. כאשר קיימת התעללות
בקורבן קודם הרצח, כאשר גורמים
למותו של הקורבן בעינויים רבים, כמו, למשל,
כאשר שורפים אותו חיים, ובמיקרים של
רצח קבוצתי. בכל המיקרים האלה צריכים
להטיל עונש־מוות״.

• איך תדאג?

שכאן אין שאלה של נקמה, במובן של איזון
הצדק, זו תהיה צביעות. בהחלט יש. אם,
למשל, מחבל לוקח ילדה בת שלוש ורוצח
אותה לעיני אביה. במיקרה כזה רצון־הנקם
הוא מובן, ויש לשלבו בחומרת־העונש. כן,״
אומר לין. ,הנקמה היא מרכיב לגיטימי.״

• אתה אדם ליברלי?

• צייד להחמיר גם בתנאי־־הכלי־אה?

איד, בדיוק, זה בא לידי ביטוי?

.בוודאי. מה אנחנו משחקים, אנחנו לא
בני־אדם? הנה, הרוצח הזה (צבי גור) ,שחטף
ורצח את הילד אורון ירדן, ויום אחד ההורים
של הילד פותחים עיתון, ורואים את התמונה
של הנשיא לוחץ לו את היד בביקור בכלא. אז
אנחנו מוכרחים להתחשב בענישה ברגשות
של מישפחות הקורבנות. אנחנו חייבים להבין

״בעבירות שאנחנו הגדרנו בוועדה. במיק־רים
של רצח מהמדרגה הראשונה, העונש לא
בא רק להרתיע, אלא גם לאזן את הצרק,
ולהוכיח שהצדק נעשה.״

״במאבק בפשיעה. המאבק שלי נועד להגן
על החברה, ולהקנות לאנשים ביטחון. מרבית
האנשים חושבים שליברליות זה להתחשב
בפושעים ואז הם, הליברלים, רוצים להוכיח

• העונש צייד לבטא גם נקמה?
״נקמה זו מטרה לגיטימית. לבוא ולומר

את הרגשות שלהם. זו החובה שלנו. לכן אני
אדאג לתנאי־כליאה מחמירים, בלי בידור ובלי
חנינות.״

שהם רחמנים. אבל את כל זה הם עושים מתוך
הנחה שהם עצמם לא יהיו לעולם הקורבנות,
והדברים הרעים יקרו לאחרים. ליברליות
אמיתית זה להגן על החברה. כי אם אין ביטחון,
אין חופש. וחופש, אתה יודע, הוא היסוד
לליברליות״.

הנהלת רשות־השידור, שפסלה את השירים
של חווה אלברשטיין ונורית גלרון. אורי אורן
הוא מנציגי הליכוד בוועדה, ולין תקף באיזשהו
פורום ליכודי פנימי את הפסילה.
מבחינה מיפלגתית, אוריאל לין שייך
למחנה הקטן של משה ניסים, שר־האוצר
לשעבר. בתוך המיפלגה הליברלית, שאליה
השתייך עד מיזוג המיפלגות בתנועת־הלי־כור,
הוא אוייב מוצהר של יצחק מודעי,
שבמישרדו כיהן חלק מהזמן כמנכ״ל מישרד־האנרגיה.
את תפקיד המנכ״ל התחיל אצל
יצחק ברמן, שפרש בינתיים מפעילות פוליטית.
לפני־כן
היה לין ממונה־על־הכנסות־המ־דינה,
ואיש־עסקים שניהל חברות גדולות
בתחום האנרגיה והביטוח. גם היום הוא עדיין
חבר בשני דירקטוריונים של שתי חברות־ענק.
מיפעלים פטחכיס״ם, שם הוא יושב
ליד שולחן־הדירקסוריון יחד עם חיים צדוק,
יהודה גיל, אברהם פרידמן ואלברט פפושדו
(אח של אלי) ,ובחברת כרמל אולפינים, שהיא
חברת־בת של בתי״הזיקוק. בתפקידים האלה
הוא מקבל שכר. אשתו, אם בתם היחידה, היא
בעלת חברה למשאבי־אנוש, העוסקת בכוח־אדם
מיקצועי ושיבוצו במקומות־עבודה.
.אני רואה,״ אומר לין. ,בבעיית הפשיעה
את אחת הבעיות הקשות המאיימות על
החברה הישראלית, כמו גם על העולם המערבי.
בעולם הבעייה עוד יותר קשה, וצריך
למנוע מישראל להגיע למצב שקיים שם.״

• לא עדיפה מילחמה בפשע מאשר
מילחמה בפושעים? לצמצם את
הנסיבות המייצרות פשע?
.זה ויכוח שטותי. צריך להשקיע בחינוך
ובשיקום, אבל גם לטפל בענישה. אני בעד
החמרה בענישה, אבל על בסיס סלקטיבי. אני
עומד להציע שמשיכת צ׳קים ללא כיסוי לא
תהיה עבירה פלילית, אלא עבירה אזרחית
בלבד.״

• איפה אתה מחמיר?
.בעבירות שיש בהן פגיעה גופנית באדם

אורי א ס רי
שוחח עם

דן מרידוד

יש אנשים שנראים צעירים, והם כבר
שייך למחנה מסוייס בחלק מהביוגרפיה שלן־,
ואתה יודע את זה מהצד ההוא של המיתרס,
מפני שאף פעם לא זכית להיות ברוב, תמיד

• משייכים אותך לנסיכים בתנו־עת־החרדת.
אומרים שאתה מלך־
הנסיכים. זה תואר מחמיא, אכל יש
בו גם צד שלילי. נסיך הוא אדם ההולך
בעיקבות אביו, שאינו מורד באביו.
האם לא חסר משהו בדור של
נסיכים, שלא מרדו מעולם בהורים?
קודם כל, אינני נסיך ולא מלו ולא בך
מלך, והביטוי הזה באמת נאמר לא כדי לשבח,
אלא כדי לגרוע, כדי להטיל דופי. כאילו התפקידים
שאני ממלא בחיים הציבוריים באו
לי בירושה. הדברים אינם נכונים.
ב־ 1977 התמודדתי, יחד עם חברים אחרים,
על הרשימה של הליכוד בכנסת ונכשלתי.
זה היה עוד יותר קרוב למותו של אבי,
האנשים עוד הכירו את אבי, ונכשלתי. אחרי
שהייתי מזכיר הממשלה חשבו אחרת, והדברים
השתנו.
אבל לומר שמה שיש לי לא בא לי בירושה
מאבי — אני מקווה שחלק בא לי בירושה
מאבי, חלק מאמי שתחיה, ומכל החינוך
שקיבלתי.
במידה מסויימת זה נכון שאני נולדתי לתוך
מישפחה, שהיתה לה מודעות מאוד
מפורשת בעולם הציוני, בעולם הציבורי.
עיסקי־ציבור תמיד היו חלק מהדיונים בבית.
כמעט שלא עסקו בענייני־מיפלגה אצלנו
בבית. לא היו לאבא שלי חברים מהמיפלגה.
בבית, בשיחות, כמעט שלא ראיתי דברים
כאלה, מעטים מאוד.
עכשיו לשאלה — לא לשאלה ביוגרפית־נסיכית,
אלא לשאלה היותר עמוקה. יש
משהו בזה, שחלק מהאנשים, שנמצאים היום
בכנסת מטעם תנועת־החרות או הליכוד —
עוזי לנדאו, בני בגין, אהוד אולמרט ואחרים,
וגם אני — עובדה היא שאבותינו היו חברי־כנסת
מטעם תנועת־החרות. עובדה שאנחנו

מיפגש בין ההטפה והתורה הכתובה והנאמ־דת,
לבין היכולת לממש אותה. ואני חושב
שהרבה דברים קרו, כאשר היה המיפגש הזה,
כשמנחם בגין לא היה עוד מנהיג־אופוזיציה,
אלא ראש־ממשלה, והיה צריך לקבל החלטות
על שלום, על מילחמה, בנושאים חברתיים,
בנושאים של חוק. ואני חושב שלהרבה אנשים
התבררו דברים שלא ציפו להם.
היו אנשים שראו בבגין זולל־ערבים, מין
קיצוני, שהשלום בפיו זו רק מילה ריקה, וכשהוא
מדבר על כיבוד זכויות ועל שיוויון —
אלה דברי־הבל. ופתאום התברר להם שמנחם
בגין הוא לא כזה. הוא שעשה הסכם־שלום׳ .
הוא שעשה מאמץ גדול להגיע ליחסי כבוד
הדדי. היום רואים, אחרי דוח ועדת־לנדוי,
שהוא נתן הוראות כפי שנתן לשרות־הביטחון
איך לטפל בעצירים, הוראות שאיש לפניו
ואחריו — או לפניו, לפחות — לא נתן אותן.
אז ראו שהאיש הוא לא הדמות שניסו לצייר.
מתי זה נבחן? לא כשמדברים. בדיבורים זה
קל מאוד. זה נבחן כאשר זה מגיע למציאות.
אתה צריך להתמודד איתה. אז גם מתברר
שהדברים לא כל־כך קלים כמו במיסגרת הנאומים.
אז צריך לפתור לא רק את הבעיות
שאתה בוחר בהן, אלא הבעיות שנקרות
בדרכך.

העימות הזה בין אידיאולוגיה
אופוזיציונית ובין מציאות שילטו-
נית הוא לא דבר חד־פעמי, מכיוון
שהמציאות משתנה כל הזמן. הליכוד
ייבחן בוודאי בכוחו להתמודד
עם מציאות חדשה.
נניח שיהיה שלום, או שההתקדמות
לקראת שלום תהיה מהירה
יותר. הליכוד יצטרך להשתנות.
האם אתה תעמוד בראש השינוי
הזה?
לא נוח לי לדבר על עצמי. אינני יודע
איפה אני אהיה בכל רגע. אני מנסה לקבוע
את עמדתי לפי דעתי ולפי המצב הפוליטי
שבו אני נמצא.

א׳!1י */״ד, ולא

ממשיכים באותו הכיוון. הרבה אנשים מן הדור
ההוא יש להם בנים כאלה. יש גם אחרים,
אגב, אבל יש כאלה. והשאלה היא, באמת•.
איפה פה המרד של הנעורים? מה קרה?

• זה מוזר. הרי אבות הציונות היו
מורדים בבית הוריהם.

כן, כן, אני בהחלט מבין את השאלה, הבנתי.
כשמדברים איתי לאט, אני בסוף מבין.
הבנתי מה שאלת.
אני חושב שיש משהו מיוחד בתנועת־ה־חרות,
ולכן התופעה הזאת היא הרבה יותר
בולטת בה, מאשר במיפלגות אחרות. במיפל־גת־העבודה
כמעט שאין נסיכים. יש מעטים
מאוד, כמו עוזי ברעם, אני לא מכיר אחרים.

• אברום בורג הוא, במידה
מסויימת, מורד.
כן, נכון, אברום בורג.
אני חושב שאפשר לומר משהו על זה. כמובן׳
חוץ מהטענה הפשוטה שאנחנו צודקים
ולכן אנחנו ממשיכים בדרך הצודקת. אפשר
לומר עוד משהו.
הורינו לא השתייכו למימסד. הם בעצמם
היו מורדים. הם בעצמם היו מיעוט, שעמד
מול מימסד, מול השילטון, בין אם זה במחתרת׳
בין אם זה בתנועת־החרות בעשרות השנים
הראשונות לקיום המדינה, שנות ה־50
וה־ ,60 עד שנות ה־ .70 נדמה לי שהצורך הפסיכולוגי
— אם זה מה שחשוב פה, הצורר

אומדים שהרינוד המו רמהוווה שואליוו שר
המיברגה הונובריקאית באמריקה, ושדו מוידוו
הוא ואשון הונובליקאים. ש הוואי בו את
המנהיג הבא. הוא לא אומו לא. אבל גירסתו שונה

של נוער למרוד בהורים — זה כשההורים
מהמימסד, לא כשהורים הם מורדים בעצמם.
אנחנו לא הרגשנו, אני לא הרגשתי שאבא
שלי זה חלק מאיזה מימסד, מאיזה אסטב־לישמנט,
מאיזה כה, משילטון. הוא לא היה
כזה. אני חושב שזה נכון לכל הקבוצה שדיברת
עליה.
זה לא כך במיפלגת־העבודה, שהיתה חלק
מהמימסד ומהשילטון.
מכאן, אני לא חושב שהיה צורך למרוד
במורדים, באנשים שהם מיעוט. אני לא אוהב
את הביטוי ״מיעוט נרדף,׳׳ כי אחרי קום המדינה
אני לא יכול להגיד שאני או מישפחתי
נרדפנו. בזמן שלפני קום המדינה, נכון שהיו
תופעות שאתה מכיר אותן, אתה גם כן היית

היית במיעוט.

• תמיד.
אני הייתי בשני הצדדים של המיתרס, גם
פה וגם שם.

• מה יותר נעים?
אין ספק שהרבה יותר נעים להיות
במיעוט, אין ספק שהרבה יותר נעים להיות
צודק, בלי שאתה צריך לבחון במציאות איך
זה מסתדר. הרבה יותר נעים להישאר בספירות
של האידיאולוגיות ושל הרעיונות, לא
בעולם היישום. אבל זה נעים ברמה האינטלקטואלית
והנפשית, אבל לא ברמה של
יכולת הביצוע והעשייה.
תנועת־החרות עברה תהליך מעניין של
מיפגש בין האידיאולוגיה לבין המציאות.

אני •לא בטוח מתי ואיפה הליכוד צריך
להשתנות. אני חושב שהליכוד היום עומד
מאחורי תוכנית קמפ־דייוויד, שהיא בעצמה,
אי־אפשר להכחיש, מהלך מדיני בעל
משמעות עצומה.
אני חושב שכולנו משתנים עם הזמן, אבל
העניין היסודי, להערכתי, לא צריך להשתנות.
אני חושב שאם יש מאבק בליכוד על
דימויו, על מדיניותו של הליכוד, אני חושב
שאני בין אלה שמנסים לשמור את הליכוד
כפי שהוא, לא לשנות אותו. אני חושב שיש
אחרים שרוצים, אולי, לשנות אותו.
למשל, מי שרוצה להביא את הליכוד
להיות מין גנדי־ב׳ או כהנא־ב׳ ,לא עושה
לשימור הליכוד, אלא עושה לשינויו. כך מי
שרוצה להפוך את הליכוד למה שהוא איננו,
למשל בשאלה של ארץ־ישראל, או בשאלה
של ביטחון וחוק, או בשאלות כלכליות
וחברתיות.
מצעו ודרכו האידיאולוגית והתשתית
המוסרית של הליכוד ידועים. אלה לא דברים
סוריים, הכל כתוב, אתה מכיר את זה. ואני
חושב שיש בהחלט כיוונים שונים. הליכוד
התרחב מאוד וגדל מאוד, לכן הוא היום
מיפלגה גדולה בכנסת. הוא לא תעשייה
קטנה, מישפחתית כמעט, כמו שהיתה חרות
בשנות ה־ 50׳ וה־60׳ .ההתמודדות על הכיוון
שהליכוד הולך בו היא התמודדות מעניינת.

־לא צעיר, ויש אנשי שנראים מבוגרים, והם בעצםד׳ צעירי
אבל אני לא חושב שצריך לשנות את הקו
היסודי, האידיאולוגי, אלא להיפר, לשמר
אותו.

בעיצוב קואליציה רחבה מאוד של
מתנגדי־המימסד, של מי שהיו
מחוץ למימסד.

השם במהרה, עדיין לא נחיה במצב של צרפת
וגרמניה. עדייו יש שוני די גדול מאלף
סיבות, שאני לא אכנס אליהן עכשיו.

• האם זה מיקרה ששלושת שרי•
החישוקים. שלושתם אינם רוויזיוניסטים
מלידה?
אני לא בטוח. לא נוח לי לדבר על
ביוגרפיות, גם בין שרים אחרים לא כולם
רוויזיוניסטים מלידה. מי רוויזיוניסט מלידה?
הרי אדם לא נולד רוויזיוניסט.

• שמיר, ארנס.
בסדר, יש הבדל בביוגרפיה של אנשים
שונים. אבל אם תיקח את שרי־הליכוד, את
חברי״הכנסת, לא יהיה חתך נכון לפי מי שנולד
במרכאות רוויזיוניסט, לבין מי שנעשה
עם השנים איש־הליכוד או תנועת־החרות.
אני לא חושב שזה החתך הנכון. אתה תראה,
בכל המחלוקות שהיו בחרות, זה לא תמיד
עמד כך•
אתן לך דוגמה. בזמנו היתד, מחלוקת
בחרות בין עזר וייצמן לבין מנחם בגין. וייצמן
עזב את תנועת־החרות. אפשר לומר וייצמן
בחוץ. אבל היתה גם מחלוקת עם שמואל
תמיר, עליו השלום, ושמואל תמיר עזב את
תנועת־החרות. הוא היה דווקא איש שנולד,
אם אתה רוצה, נולד רוויזיוניסט, לפי הביטוי
שלך.

• כשתמיר עשה פילוג ב־,1966
הוא התפלג שמאלה, לא ימינה.
אני לא בטוח אם זה היה שמאלה או ימינה.
היו כמה פעמים.

• ב־ 1966 זה היה בכיוון המתון.
יכול להיות.

• אחר־כך הפך קיצוני, אחרי
מילחמת ששת־הימים.
יכול להיות, אבל היו אנשים, רוויזיוניסטים
מלידה, כמו גאולה כהן, שהתפלגו לכיוון
האחר. ולאן התפלג הילל קוק, או שמואל
מרלין, אינני יודע. וגם אפשר לראות בהיסטוריה,
בכל המאבקים שהיו בתוך התנועה
הרוויזיוניסטית, בתנועת־החרות. היו פילוגים
שונים. היום לא מדובר על פילוג, היום מדובר

שאלה: מול בולדוזר כמו אריק, אולי הנחמדות
לא מועילה.
תשובה: גם בולדוזר אי־אפשר להפעיל רק בעזרת
מנוע. הוא צריך גם בלמים.

תהיה כל־כך דומיננטית, שבו פערים
חברתיים יהיו הרבה יותר
חשובים.
זאת שאלה שקשה להשיב עליה. באופן
תיאורטי, המיפלגות הן בסך־הכל מכשירים,
והן משתנות. מיפלגות עולות, מיפלגות
יורדות.
אצלנו, בארץ, המיפלגות די יציבות. הגושים
הגדולים, מפא״י על גילגוליה השונים
וחרות עם נספחיה השונים, כבר הרבה שנים
הן שני עמודי־התוור, במישקלים שונים, והן
לא השתנו. המיבנה האירגוני לא השתנה.
נוספו קולות למיפלגות, ירדו מיפלגות, זה
נשאר. אז ד״ש קמה וד״ש הלכה, ומפ״ם גדלה,
מפ״ם קטנה. אבל היסודות הגדולים האלה
נשארו.
לכן אני לא בטוח שמה שאתה אומר שיקרה
אמנם יקרה. אבל אני גם לא יכול להוציא
מכלל אפשרות, ששאלות אחרות תעלינה,
למשל שאלות כלכלה. הן חשובות גם היום,
אבל הן בכל זאת מישניות כמו שאמרת.
לדעתי יש להן חשיבות רבה יותר ממה ש.אנחנו
מוכנים לתת להן, ממה שאנחנו יכולים
להעניק להן.
במצע הליכוד מדובר על כלכלה ליברלית
וחופשית. האם כל בוחרי־הליכוד מצביעים
בעד הליכוד בגלל כלכלה ליברלית וחופשית?
או שגם בליכוד יש אנשים שמעדיפים
כלכלה מכוונת, כלכלה פרוטקציוניסטית
במובן הכלכלי — זאת אומרת לעורר הגנה
על תוצרת־הארץ, ולעודד הגנה על סקטור
כזה ועל סקטור אחר. באופן יסודי לא, אנחנו
בליכוד כתבנו ולמדנו, לימדנו את הכלכלה
החופשית. נכון שזה לא הנושא המרכזי היום,
לכן הרבה אנשים עשויים להצביע בעד הליכוד,
גם אם לא מסכימים איתו בנושא
הכלכלי.
אותו דבר נכון במיפלגת־העבורה. מה
נשאר שם? לכאורה הם סוציאליסטים, אך
למעשה כבר שכחו את זה מזמן. ובאמת, אם
השאלות תעלינה, ואם שינוי־המיפלגות יהיה
עניין גמיש מאוד — מה שלא תמיד קורה —
יכול להיות שיהיו מיבנים אחרים בארץ
בתחום המיפלגתי. אבל ראינו לא־מעט שיש

ולא ב/־מלד!

על תנועה שהיא תנועה הרבה יותר גדולה.
היא שונה במהותה, היא גדולה. היא לא תנועה
על אותה תשתית ובסיס שהיתה תנועת־החרות
בתחילתה. היא התרחבה מאוד, וזה
כמעט מיותר לומר שאני מאוד שמח על כך,
אחרת היינו מאוד נחמדים באופוזיציה.

• זוהי בעצם ההצלחה הגדולה

של מנחם בגין, בשנות ה־ ׳ 50 וה־60׳.

• של מנחם בגין, שקלט את הכוח
האלקטורלי של בני העלייה החדשה
מארצות־המיזרח.

אבל על בסיס אידיאולוגי, אל תשכח את
זה. לא על בסיס תועלתני, לא רק על בסיס
חילופי־שילטון. בגין היה האיש שיותר מאחרים
חשף והדגיש את האידיאולוגיה שלו בכל
נאום. בגין לא אמר להם: רבותי, בואו אלי,
אני אסדר לכם את המישרות שאתם רוצים.
לא, הוא אמר להם: בואו אלי בשביל ארץ־
ישראל השלמה, שלמות המולדת, תבואו אלי
בשביל כל הדברים האחרים, גם החברתיים
והכלכליים בוודאי.

אגב, השכונות הדתיות, גם הדתיות. השכונות
הדתיות וגם בני עדות־המיזרח,
הספרדים הטהורים, במיפלגות אחרות נראו
יוצאי־דופן, מחוץ למחנה. היו ממנים להם
ראש־עדה, שהוא האיש שיטפל בהם. בחרות,
וגם באצ״ל קודם לכן, זה לא היה אף פעם. וזה
באמת הצלחה גדולה.

• במרכז האידיאולוגיה של הליכוד
עומדת הבעייה של שלום ומיל־חמה,
ארץ־ישראל השלמה, יהודים
וערבים וכר. היא מאפילה כרגע על
שאלות חברתיות. אם אנחנו יכולים
לחזות מצב שבו השאלה הזאת
תאבד את מרכזיותה, מפני שיהיה
מצב של שלום בארץ, איזו דמות
תהיה לליכוד אז?
יש מי שמתחילים לדבר על הליכוד
בעתיד כעל תנועה שמרנית
קלאסית, משהו כמו המיפלגה דד
רפובליקאית האמריקאית, המיפלגה
הגוליסטית בצרפת, הדמו־נוצרית
הגרמנית או האיטלקית.

• אפשר לומר שכוחו של בגין היה

אני חושב שההשוואות האלה הן מסוכנות,
כמו כל ההשוואות, כי המצב שלנו הוא מאוד
שונה. גם כאשר יהיה פה שלום, אם ירצה

נכון.

• אם כי עוד בימי ז׳בוטינסקי זה
היה כך. בשכונות של תל־אביב,
התיקווה ופלורנטין.
או בירושלים באותן שכונות.

• גם בירושלים.

גם אם תהיה התקדמות גדולה, לא נקרא
לזה שלום, נקרא לזה אולי השלמה, או
התייצבות לכיוון לא־מילחמתי של המיזרח
התיכון ויחסי יהודים וערבים — אני עדיין
לא רואה מצב שבו השאלות הלאומיות לא
תעמודנה במרכז, אולי יחד עם אחרות. כי
אנחנו שואלים לא רק שאלות של מילחמה
ושלום. יש שאלות הזהות הלאומית, שאלות
התרבות הלאומית, שאלות הקשורות במדינה
מעורבת, עם ערבים. זה עם שמתהווה, עם
שיש לו עלייה, שלפעמים יש ממנו ירידה, עם
שקובע את הבסיסים שעליהם הוא רוצה
לבנות מרינה להרבה דורות.
אני לא חושב שאפשר להגיע למצב שפה
השאלה היחידה תהיה מידת ההשקעות או
אחוז האבטלה. זה קיים באירופה היום. באנגליה
אין להם שאלות קיומיות. או בהולנד.
השאלות שם הן באמת שאלות של רווחת־האדם.
אולי הם אנשים מאושרים, שהשאלות
הלאומיות ירדו אצלם מעל הפרק. אני לא
רואה שזה עומד לקרות אצלנו, גם כאשר
נגיע להסכם בחזית המיזרחית, ושלום —
כמו שאני רוצה בגבול ירדן, או כמו שמישהו
אחר רוצה בגבול אחר.

• השאלה היא אם אותה קואליציה
רחכה, שיצר מנחם בגץ, שגרמה
למהפך של 77׳ ,תחזיק מעמד
במצם שכו הבעייה הלאומית לא

למיפלגות כוח־הישררות רב מאוד, ולפעמים
משנים תכנים ומשנים מדיניות עוד לפני
שמשנים את המיסגרת המיפלגתית, בעיקר
מיסגרות בעלות דבק חזק. יש דבק אירגוני,
כמו מיפלגת־העבודה, שהאירגון והכוח הדביקו
אותה ביחד גם במשברים קשים מאוד.
ובליכוד יש איזה דבק שהוא גם אידיאולוגי,
ונדמה לי גם רבק במישור התחושתי, הריגשי,
שזה אנחנו, זה שלנו, קבוצה די גדולה
בציבור.

• זאת אומרת שהליכוד יכול
להשתנות מבפנים, ולשמור על
מיסגרתו הרן! השינויים.
תלוי במה מדובר. אני לא חושב שהליכוד
יכול להשתנות ביסודות האידיאולוגיים הראשיים
שלו. באופן תיאורטי הכל יתכן, אבל
זה לא נראה לי סביר, בשום אופן. האם בנושאים
שהם היום לא נראים מרכזיים יכולים
להיות שינויים? יכול להיות, אינני יודע. היום
פשוט רחוק מדי מהזמנים שבהם הדברים
האלה אולי יתרחשו, כדי לקבוע עמדה.

• יש כיום בליכוד שתי מגמות־יסוד:
אחת המזוהה עם שרי־החישו
אפילו,
קים, מגמה להקצנה לאומנית

המובילה את הליכוד ימינה, עד אי
קצה הקונסנזוס הלאומי ומעבר לזה:
י 21

״מ שאומרים שאני נחמד לא אומרים 1אח כד לשבח, אלא כד לגרוע, כ ד
(המשך נוענוח־ )21

והאחרת: המגמה שמשייכים אותך
אליה, לקראת ליכוד מתון יותר, שיתפוס
את מרכז הבמה.
יש אומרים שאתה תהיה ראשון
הרפובליקאים.
אני לא בטוח. שאלת שאלה מורכבת. אז
אני אענה עליה, אם רק אזכור את כל הפרטים
שבתוכה.
קודם כל, האיש שאמר שהליכוד הוא
מיפלגת־מרכז, אני קטונתי על־ידו. תוצאות
הבחירות האחרונות מראות שאנחנו קיבלנו
שלושה־ארבעה מנדטים שנדדו אלינו מכיוון
מיפלגת־העבודה, מצד המרכז, והפסדנו
שלושה־ארבעה מנדטים לכיוון המיפלגות
ש״ס והאגודה.
האם זאת תנועה מרכזה? אולי, יכול
להיות.
אני לא בטוח שהמאבק שבתוך הליכוד
היום, בין מה שנקרא שרי־חישוקים לבין אחרים,
הוא מאבק אידיאולוגי. אני חושב שזהו
מאבק־כוח, שקיים בתחום מיפלגות, זה לא
חדש. אי־אפשר בלי מאבקי־כוח. הרי זה גוף
דמוקרטי, זה חלק מה...

אני בכלל לא נוצרי ולא גרמני בוודאי, אבל
אני לא בטוח שההשוואות האלה נכונות. אני
לא יודע איך לצבוע באופן פוליטי את עצמי,
רפובליקאי או דמוקרטי. אני חושב שזה לא
מתאים פה. לגבי, אישית, בוודאי לא.

• אך אחד מהמיפלגות האלה לא
דומה לשנייה. כולם ייחודיים. והכוונה
היא למיפלגה שהיא כללית,
שהיא מרכז־ימין, על רקע של כל
הארץ.
אינני יודע מה זה ימין ומה זה שמאל. זה
לא מיקרה, בעיני, שמנחם בגין מעולם לא
קרא לעצמו ״ימני״ ,לא תמצא אף פעם אחת,
ואתה בוודאי מכיר את הדברים לא פחות ממני.
לא תמצא איזשהו נאום שלו או התבטאות

לעורר את השאלה של החוקה, שבה
נכווית בזמן האחרון. אנחנו חיים
כבר 41 שנה בלי חוקה. האם יש ככלל
איזשהו סיכוי, בטווח הנראה-
לעין, להגיע לחקיקת חוקה בארץ?
מה שחסר לנו באמת להשלמת החוקה זה
בעיקר חוק־זכויות־האדם. גם עוד חוק־יסוד
אחד, וזוק־יסזז־החקיקה, שעוד לא הוגשם.
הוא פחות חשוב. בעיני, חוק־זכויות־האדם
הוא לב החוקה.

• ודאי.
מכיוון שהאדם הוא העיקר, לפי תפישתי,
זה גם לב החוקה. ולא במיקרה רוב הצהרות
זכויות־האדם מתחילות בעובדת היות האדם
חופשי, לפני שהן מטפלות במיסגרות המ־

• לא אחת קורה שמה שמתחיל
כמאבק־כוח, מקבל בדיעבד ציכיון
אידיאולוגי.
בהחלט.

• למשל, המאבק בין טרוצקי
וסטאלין.
אני לא צריך להגיע עד טרוצקי ועד סטא־לין.
אני יכול למצוא גם בתוכנו הרבה דוגמות.
שאנשים עשו זאת באופן מודע או באופן
תת־מודע.

• תמיר, שהזכרנו קודם, שינה
את דעתו תוך כדי התנגדות לבגין.

לכן אני לא רוצה ללכת אחורה בדוגמות,
כי אפשר לתת הרבה דוגמות, על חלק נסכים
ועל חלק ודאי תהיה בינינו מחלוקת. אני
חושב שיש מאבקים שהם מאבקי־כוח, שבאופן
מודע או תת־מודע, אנשים הופכים
אותם למאבקים אידיאולוגיים, או רואים בהם
מאבקים אידיאולוגיים. ויש מאבקים אידיאולוגיים
שהם גם מאבקי־כוח. איך אתה
מנצח במאבק אידיאולוגי? אתה מנצח אם יש
לך רוב בתנועה שלך, בסיעה שלך, בממשלה
שלך. ולכן זה גם מאבק־כוח.
אני לא חושב שהמאבק הזה, שאתה דיברת
עליו, הוא מאבק על אידיאולוגיה ביסודו. אני
לא רוצה להיות אישי ולנקוב בשם של שר זה
מכאן, או שר אחר משם. אני לא חושב שיש
פה שלושה אידיאולוגים, וכל השאר הם
פרגמטיסטים. אני לא חושב שזה המצב.
מי שמכיר את כל השרים של הליכוד, כל
11 השרים וכל 40 חברי־הכנסת, לא יכול
לומר לי שהחיתוך הוא בין האידיאולוגים
מצד אחד, והפרגמטיסטים מצד שני. ולכן אני
לא בטוח שזה נכון.

• בדיעבד זה יכול להפוך לכזה.
יכול להיות, לגבי העתיד אנחנו חלשים
בתחזיות.
שאלת אם הליכוד יהפוך למיפלגה רפוב־ליקאית,
אפילו אם אני אהיה הרפובליקאי
הראשון. אני לא בטוח בכלל. וזה באמת נוגע
למה ששאלת קודם, האם יש אחידות־דעים
בעניין הזה בליכוד או במערך.
רק באחרונה נמרחתי על כותרות־העי־תונים
בעניין זכויות־האדם. זה נושא חשוב
לי, גם בהיותי איש תנועת־החרות וחניך
תורת־ז׳בוטינסקי ומנחם בגין. אני חושב שזה
חלק מהותי, אינהרנטי• של תנועה, של אידיאולוגיה
שאני מאמין בה.
האם זה רפובליקאי או דמוקרטי? אני לא
יודע. זכויות־האדם בדרך כלל מזוהות דווקא
לא עם הרפובליקאים (בארצות־הברית) ,או
שאני טועה. לכן אני לא יודע אם לקרוא להאנגלי.

עצמי
רפובליקאי או שמרני במונח

* אתהתט :,ש״ך לתבתות הסהותיות,
סימל-ת: דבק בתום.

מרידוד נין שמיד ואשתו ליאורה

שאלה: נראה לד אפשרי שהמנהיגות תקפוץ
דור?
תשובה: בני בגין הוא עכשיו בן ,46 דויד לוי בן
.52 אז זה שני דורות?
שלו, או ראיון שלו, שבו הוא אומר ״אני ימין״.

• שמיר אמר לי פעם שהוא חושב
את עצמו לשמאל.
את זה אתה אומר, אני לא״.

• הוא אומר. הוא אמר, זאת אומרת.
אתה
אמרת שהוא אמר לך. אני לא יודע
אם ההגדרות ימין ושמאל הן משמעותיות.
לפעמים הן יותר מבלבלות, בגלל המיטען
האסוציאטיבי שקשור בהן, ובגלל הקונוטציות
השונות, הקשרים המחשבתיים השונים.
אני לא יודע מה זה ימין ושמאל. באיזה
מובן אני יכול להגיד שאני בכיוון הזה, השמרני
או הרפובליקאי? אני מאמין באמת בכלכלה
חופשית, ואני מאמין באמת במינימום של
התערבות ממשלתית. זה בהחלט מתאים לכיוון
שדיברת עליו. אני מאמין בזה, כחלק
מתפיסת־עולם שחלקה האחר הוא זכויות־האדם.
מדובר
היום במישטר שהוא ריכוזי־סוציא־ליסטי
במובן הכלכלי־חברתי, והוא חופשי
במובן של זכויות־האדם וחוק ומישפט. ומכיוון
שאני מנסה לראות תפיסה כוללנית,
תפיסה הרואה באופן יותר אינטגרטיבי את
המערכות השונות, אני מאמין באמת שמיש־טר
חופשי צריך להיות חופשי גם מבחינה
כלכלית. לא יכולה להיות חלוקה בין כלכלה
לבין שאר ענפי־החיים.

• ודאי שלא. על רקע זה אפשר

דיניות והחברתיות והמישפטיות. וזה חסר
אצלנו.
אינני נביא ואינני יודע מתי יעבור חוק
כזה. אני כמעט בטוח שהוא יעבור. אני מקווה
מאוד שהוא יעבור בעתיד הלא־רחוק.
אני לא נאיבי, אני יודע את הקשיים הפוליטיים.
טעמתי בעצמי את הטעם הזה בשבועות
האחרונים, לא ויתרתי על החוק. הודעתי
גם למיפלגות הדתיות, לכולן, גם לש״ס, שאני
לא מוותר על החוק הזה, לא אחזור בי
ממנו, אני אנסה להמשיך לקדם אותו. נכון
שאמרתי, ואני גם אמרתי את זה עוד לפני
שהחוק הגיע אליהם בכנסת בדרך שהגיע,
שאני רוצה לנסות לגבש קונסנזוס רחב —
לא זכות־וטו, גם את זה אמרתי — אלא
קונסנזוס רחב.
למה אני אומר את זה? למה לא זכות־וטו?
כי לא יתכן שמיעוט קטן יכפה את דעתו על
הרוב הגדול. אבל גם מצד שני, לא יתכן להעביר
חוק כזה ברוב קטן, חוק כזה שנועד להיות
באמת אבן־יסוד לדורות, שנועד להוות את
התשתית המישפטית, המוסרית, של המישטר
במדינה הזאת. להביא אותו בקרע גלוי, מול
חלק נכבד וגדול.

• אם היום, בממשלה של אחדות
לאומית שיש לה רוב אדיר בכנסת
גם בלי הדתיים, כל־כך קשה להעביר
את זה, אז...
אני חושב שחבל, אני חושב שבממשלה
הזאת צריך לעשות מאמץ להעביר את זה,

דווקא בגלל הקונסטלציה שדיברת עליה, ואני
רוצה להגיד שאני שמח שיש מיפלגות
דתיות, בוודאי המפד״ל, שלא התנגדה לחוק
הזה אף פעם.
נכון שיש עדיין ויכוח על ניסוחים. החוק
שאני הצעתי, הפעם, או הצעת־החוק שאני
הבאתי, יצאה מינימליסטית. הרבה אנשים
בצד שמאל של המפה הפוליטית, מה שנקרא
שמאל, התנפלו עליה, מפני שראו בה ...מישהו
כתב אפילו אחיזת־עיניים, שאני בעצם לא
נוגע בסטאטוס־קוו הדתי, ואני משאיר אותו
כמו שהוא. אני מודה.

• זה לא לגמרי מופרך.
אני מודה, אמרתי שאני מודה שאני משאיר
סטאטוס־קוו בנושא הביטחון.

• גם בנושא של חוקי־חירום.
אמרתי, שני ענפים שהיה צריך לטפל
בהם, ואני לא מטפל בהם. אחד זה הנושא
הדתי, אחד זה הנושא הביטחוני. בשניהם
החלטתי לא לגעת, במודע. לא רק מפני שאין
שום סיכוי להעביר את החוק, אגב חקיקת
חוק־יסוד, גם לבטל את תקנות־ההגנה־לשעות־חירום,
וגם לקבוע נישואין וגירושין
חופשיים, ועוד דברים — פשוט זה לא יעבור.
אם מישהו רוצה לתקן את חוק הנישואין
והגירושין ולתבוע חופש נישואין וגירושיו,
כמו בכל מקום אחר בעולם החופשי, שיתכבד
ויגייס 61 חברים בכנסת ויעביר הצעת־חוק,
ולא דרך אגב, כמעט הייתי אומר לגנוב במר־כאות.
אתה לא יודע מה אתה מבטל, יש
עשרות חוקים שאולי נפגעים על־ידי זה, אולי
חוק־הגנת־הדייר פוגע בזכות ה...מי יודע?
נהיה מצב בלתי־אפשרי, בלתי־אפשרי, לדעתי
(אם חוק״היסוד יבטל חוקים קיימים).
לכן ההצעה היא מינימליסטית, אבל היא
צופה את פני העתיד, בעיקר. היא קובעת איזו
מערכת של ערכים, האומרת לעם: כאלה
אנחנו רוצים להיות, ובעתיד נחוקק כך, וזו
המיסגרת שאנחנו מחנכים אליה. מתוך ידיעה,
שלא הכל מתוקן אצלנו היום.
אבל לומר שאנחנו בחוק הזה נהפוך מדינה
טוטאליטרית למדינה דמוקרטית — זה לא
יהיה נכון. אנחנו גם היום מדינה דמוקרטית,
עם כל הקשיים והצרות. החוק הזה לא יהפוך
אותנו פתאום לאור לגויים, ואנחנו לא חושך
לגויים היום, בגלל היעדרו של החוק הזה.
בית״המישפט העליון, ב־ 41 שנים של
פסיקה, בעצם קבע את זכויות־היסוד של האדם
בפסיקתו. מוזר בעיני, באמת מוזר
בעיני, מדוע המיפלגות החרדיות מעדיפות
שבית־המישפט העליון ימשיך לחוקק בדרך
שהוא מחוקק, ולא הכנסת. הרי יש חקיקה כל
הזמן. נכון, היא לא גוברת על חוקים, אבל
היא מפרשת את כל החוקים הקיימים לפי
זכויות־ יסוד שבית־המישפט קבע אותן ופסק
לפיהן וביטל החלטות של ממשלה בגללן,
וגם החלטות מינהליות.

• אהרון ברק מחוקק.
לא רק השופט ברק, כל השופטים בבית-
המישפט העליון, כל אחד בגישתו, ואני חושב
שזה גם לא נכון להציג את זה רק כשופט ברק.
תבדוק את פסקי־הדין ב־ 20 שנה האחרונות
של בית־המישפט העליון, ותראה את הרשימה
של זכויות־היסוד של האדם, חופש־הביטוי
וחרות־האדם והשיוויון והרבה מאוד
עקרונות, שהם קובעים אותם כעקרונות שמחייבים
את השילטון. גם דרך פירוש הכרזת־העצמאות,
שקבעו אותה ככלי־מנחה לפרשנות.

זה קיים. אלא מה? זה לא קיים היום
במישור שמעל, כנורמה שמעל לחוקים הקיימים.
ואני חשבתי שזה ראוי להיות בנורמה
אחת יותר גבוהה, וחשבתי גם שראוי ליצור
מישטר, שבו החוקים ייקבעו על־ידי בית־מישפט
לחוקה, כמו שקיים באמריקה. גם זה
דבר לא פשוט, וזה בהחלט נתון לוויכוח גם
בקרב מישפטנים לא־דתיים. באנגליה אין
רבר כזה, במקומות אחרים אין דבר כזה,
כאמריקה יש. אני חשבתי שזה נכון. אפשר
להתווכח על זה. אני חושב שנכון ללכת בדרך
הזאת. בעוד שנים, אם יימשך המאבק

להטיל דופי״ויו*

החברתי, התרבותי, הלאומי בארץ הזאת,
אולי יישחק עוד יותר היחיד, האדם. אינני
בטוח אם תהיה נכונות בעוד 10 שנים לעשות
מעשים, שהיום יש אפשרות לעשות אותם.
לחוקק חוקים שאפשר לחוקק אותם. חשבתי
שהגיע הזמן לייצב את המערכת, ולא
להמשיך בדרן שאנחנו הולכים בה.
גם היום זוהי מדינה דמוקרטית, עם
זכויות־יסוד מוכרות ונשמרות. בית־המישפט
העליון מתערב גם היום, כמו שאתה יודע,
בהחלטות הכנסת. הוא ביטל חוקי־כנסת
למעשה.

• מ ה אתה מתכוון לעשות כדי
להעביר את זה, כתנאים הפוליטיים
הקיימים?

אחת. כך שאין זכות מוחלטת אף פעם, אף
אחת מן הזכויות איננה מוחלטת, כתבנו.
אלא מה? מותר לשלול אותן בתנאי שזה
נעשה באורח המתאים למדינה דמוקרטית —
לתכלית ראויה; נניח ביטחון־המדינה באמת,
שלום־הציבור, בריאות־הציבור, סיבות שונות,
הגנה על אדם אחר. באורח דמוקרטי,
בתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
זה לא שולל סתם, זה שולל כמה שצריך
בשביל המטרות האלה.
בית־המישפט העליון לא יוכל לשלול חוק
כי הוא פוגע. הוא יכול לשלול אותו רק אם
הוא פוגע מעבר לנדרש, או שהוא לא הולם
מדינה דמוקרטית, או שהוא לא לתכלית ראויה.
וגם אז אנחנו קבענו מנגנון מאוד מקשה.

עוד לפני שהתפרסמה הצעת(ח״כ אמנון) רובינשטיין.
לפני
שלושה־ארבעה חודשים, אולי יותר,
ישבתי עם שלושה מישפטנים שאגודת־ישראל
הטילה עליהם לבדוק את החוק, הם
באו עם טענות, כתבו לי גם תזכיר או שניים,
ישבנו איתם ודנו איתם. ואמרתי שאני חלק
מזה מוכן בהחלט לשקול לתקן, בחלק אני
חושב שאין מקום לתקן. לא גמרנו את הדיון,
סיכמנו שנמשיך אותו, לא הספקנו להמשיך.
דיברתי עם אנשים שתנועת ש״ס התייעצה
איתם. אני לא רוצה לפרט יותר מדי, זה
לא יועיל. לא הגעתי עדיין להסכמה, אבל אני
לא נואשתי מהסכמה.

• לא נואשת?

אני מתכוון קודם כל לנוח כמה שבועות.
לא אישית, כמובן, אני לא נח, אבל לא לעסוק
בזה בשבועות הקרובים. אני חושב שצריך
להוריד את המתח. היתה בציבור החרדי חרדה
אמיתית מהעניין הזה, לדעתי בגלל טעות
יסודית ובגלל אי־הבנה של מה שכתוב שם.

•למה?

• אילו אביך* היה חי, האם לא
היה חבל שאין בית־לורדים, שאיש
כמוהו יישב בו? או איש כמו יצחק
בן־אהרון, או איש כמו ירוחם משל,
אנשים שיש להם ניסיון. השופט

אגרנט, אנשים

• ה ם אומרים, שבית־המישפט
העליון יכול לפסול חוקים דתיים בעתיד,
או לפרש חוקים קיימים בצורה
שתפגע באינטרסים שלהם.

• ל א חסר לד בית־לורדיס כמו
בבריטניה, העושה ביקורת שנייה
על החקיקה?
אני מסתכל בארץ, אני יודע מי יהיו הלורדים,
זה לא חסר לי.
יהיה אחוז מסויים לקיבוצים, ואחוז מסויים
לתנועה הזאת, ואחוז מסויים לתנועה האחרת,
והכל יחולק לפי הכיבודים. אני לא
בטוח שזה חסר לנו עכשיו, זאת לא הבעייה,
אנחנו לא
מפני
שאין פגיעה במה שהם חשבו שיש
פגיעה. חלק מהם מתנגדים עקרונית לכל
הרעיון של החוקה, אבל עליהם אני לא מדבר
עכשיו.

התשובה היא כפולה. לגבי המצב הקיים,
גם היום בית־המישפט העליון יכול ועושה את
זה. יכול לפרש חוקים על פי אותם עקרונות
שכתובים שם כזכויות־יסוד, כי הוא קבע אותם,
אני לא המצאתי שום זכות־יסוד, וגם
היום הוא מפרש לפי זכויות־היסוד.
אתן לך דוגמה, שאולי לא בדיוק רלוונטית,
אולי כן. תאר לך שהייתי מנסה להעביר
בכנסת לפני שנתיים הצעת־חוק שייאמר בה
שנשים יכולות לכהן במועצות דתיות. הרי
היו הופכים את המדינה הזאת. בית־המישפט
היום קבע את זה, והן מכהנות, מגב׳ שקדיאל
ואילך. אז מה? בלי החוק שאני הצעתי. גם
היום הוא קובע, כי בית־המישפט קבע את
עיקרון השיוויון בין האיש לאשה כעיקרון
יסודי שאי־אפשר לסטות ממנו.
הוא קבע בבג״צים שונים זכויות לנשים,
זכות להפגנה, אגב מימין ומשמאל, מכל הצדדים.
אם מישהו חושב שהוא בשילטון ושאין
לו בעייה — זה לא כך. בית־המישפט קבע
את זכות־השביתה ואת זכות־ההפגנה ואת
זכות חופש־הביטוי בכל מיני פנים וגם קביעות
אחרות.
אז לגבי פירוש החוקים הקיימים זה המצב.
אני לא מתקן פה שום דבר. בית־המישפט
מפרש את החוקים לפי העקרונות שכתובים
בחוק הזה בין כה וכה.
לגבי העתיר, נכון שהצעתי את המנגנון
הזה, הקונסטיטוציוני, והוא המהפכה הקונסטיטוציונית
האמיתית בחוק הזה. כל השאר זה
באמת קביעת מצב קיים.
אני רוצה להזכיר שבית־המישפט לא יכול
סתם לבטל חוקים הפוגעים בזכויות־הארם.
הרבה חוקים פוגעים בזכויות־האדם, ומוכרחים
לפגוע בזכויות־האדם. שום זכות־אדם
איננה מוחלטת. חופש־הביטוי איננו מוחלט.
הוא, למשל, לא מוגן מול שמו הטוב של האדם,
או מול ביטחון־המרינה, או מול צינעת־הפרט.
חופש התנועה איננו בלתי־מוגבל. אני
רוצה שלא תיכנס לקנייני, יש חופש־הקניין
מול חופש־התנועה. כל זכות מוגבלת ומאוזנת
מול זכויות אחרות.
זכות־הקניין אינה בלתי־מוגבלת, אפילו
באמריקה היא מוגבלת. גם פה היא מוגבלת.
קבענו את הזכות וקבענו — וזה העיקר —
את המנגנון איך פוגעים בה. מותר לשלול
אותה, מותר להגביל אותה. אפילו את הזכות
לחיים מותר לשלול. יש עונש־מוות במדינה,
נניח לנאצים ולעוזריהם, וביצענו אותו פעם

אושרו כבר ברוב ריעות, או פה אחד, תלוי
לפי העניין. לאט־לאט, לא עשיתי את זה
מהר, אני גם לא חושב שראוי לעשות את זה
מהר.
לפני שיבעה חורשים, כאשר גמרנו לנסח
את ההצעה הזאת, בעזרת אנשים ממיש־רד־המישפטים,
פירסמתי אותה בציבור —
בררך־כלל לא נהוג לעשות זאת — מפני
חשיבותו של העניין, וכדי לפתוח בוויכוח
ציבורי. זה לא דבר שצריך להיעשות בחדרי־חדרים.
לכן אני לא נבהל מזה שזה לוקח זמן,
אז יקח זמן.

יהיה מאוד קשה להכריז על חוק כבלתי־תקף,
כבלתי־חוקתי אם אתה רוצה, יותר גרוע
מאשר באמריקה. רק בית־המישפט העליון,
במושב כל שופטיו, או כמעט כל שופטיו,
יכול להחליט החלטה כזאת. זה לא דבר קל.
לא עושים את זה על פי קפריזה של איש אחד
או שניים.

• או תי שיכנעת. השאלה היא
איך אתה משכנע את המחנה החרדי.
אינני
בטוח אם אני יכול לשכנע את כולם,
אני יודע שדיברתי, לא בקול רעש גדול ולא
בחוצות, עם לא־מעט אנשים דתיים, מישפט־נים
דתיים וגם אנשי־ציבור דתיים.
חלקם תומכים בחוק הזה באופן נלהב, חלקם
תומכים׳בו בתנאי שיהיו בו תיקונים, חלקם
מתנגדים לו באופן תקיף.

• איש כמו דויד גלם, שנתן את
הייעוץ לש״ם כעניין זה — אתה
יכול לשכנע אותו?
אני לא רוצה לדבר באופן אישי על איש זה
או אחר. לא דיברתי עם דויד גלס על העניין.
לא דיברתי איתו, ואני לא יודע.

• מישפטנים מהמחנה הזה.
יש מישפטנים דתיים שדיברתי איתם, שהם
משוכנעים שהחוק הזה נכון וטוב. יש כאלה.
ישבתי כאן במישרדי עם עורכי־דין
ידועים וחשובים, אנשים רציניים בהחלט,
שאגודת־ישראל מינתה אותם לעסוק בזה,

לא נואשתי מהסכמה, ואני חושב שאפשר
יהיה לנסות להמשיך להסביר ולהגיע להבנה.
אני מקווה שנוכל להגיע להבנה. אם לא נגיע
להבנה, אם יהיה מצב שבו באמת השאלה
תהיה מוצבת על החוד — או להעביר את זה,
גם תוך התנגדות, או לא להעביר את זה תוך
התנגדות — השאלה תהיה מה מידת ההתנגדות,
מה הנפח הפוליטי שלה, מה הקונסטלציה
שמדובר בה, והאם...

• נני ח שמדובר על כל המחנה
החרדי.

אז אני לא רוצה להודיע עכשיו הודעות
שהן מזיקות למהלך, אני חושב שצריך לעשות
מאמץ גדול לשכנע. גם לולא היתה כל
הסערה הציבורית שקמה עכשיו, עם ההתנגדות
של האגודה ואחר־כך הטענות של
ש״ס. חוק כזה, באופן טיבעי, צריך להידון
באופן יסודי ולא חפוז, ואני אומר את זה לא
בתור תרגיל, באמת. נניח שאין שום בעיות
מיוחדות — זה חוק שכל סעיף בו שווה
דיונים רציניים, כל קביעה על חופש־הביטוי
בהגבלותיו. ניקח חופש־העיתונות — כמה
מותר להגביל אותו? או חופש־התנועה, או
חרות־האדם, הזכות לעצור. כל סעיף כזה הוא
סעיף שנכתבו עליו ספרים, הוא שווה דיון
רציני בוועדת־החוקה של הכנסת בכל מיקרה.
בממשלה ישבנו עליו 17 ישיבות, בוועדת־החקיקה
הממשלתית, ועדת־שרים לענייני־חקיקה,
ודנו בסעיפים אחד־אחד, בכולם —
נדמה לי שאחד עוד נשאר, פרט לאחר כולם

אחרי שהזכרת את אבי, פשוט לא נוח לי
לדבר. אני לא רוצה לקשור את זה בכלל. אבל
יש אנשים שראוי בהחלט לגייס אותם, מדינאים
בעלי שיעור־קומה. אני לא בטוח שצריך
מוסד כזה, איזה מוסד חרש של בית־לורדים,
על כל המשתמע ממנו, אני לא בטוח.
אני לא יכול להגיד שיש לי עניין עקרוני
נגר זה. אני מסתכל על הארץ, אני רואה את
מנגנוני־העבודה בתוכם. הפוליטיזציה היא
כל־כך גדולה, והיא מסוכנת, היא חודרת גם
לשיקולים, למקומות שהיא לא צריכה לחדור
אליהם. ומישקל השיקול המיפלגתי כל־כך
כבד, שלהכניס עוד גוף שבסופו של דבר יהיה
מיפלגתי, אני לא בטוח שזה מה שצריך.
אגב, הרעיון המופיע בחוק־זכויות־האדם,
שבא לאזן את סמכויות הכנסת, עם ביקורת
שיפוטית מסויימת, נועד באמת להחליש את
הפוליטיזציה, את כוחה של הפוליטיזציה לעשות
דברים שהם עוברים את כל הגבולות —
לא בתוך הגבולות, בתוך הגבולות זה בסדר.
ולכן עוד גוף שהוא בסופו של רבר יהיה
פוליטי, וכל מיפלגה יהיו לה גם עסקנים,
שעוברים ממוסד א׳ למוסד ב׳ בגיל מסויים,
אני לא בטוח שזה מה שנחוץ לנו היום.

• אם מותר להיות אישי, הזכרתי
את אביך. אני היכרתי אותו, ואני
זוכר אותו כאדם נחמד באופן־יוצא-
מהכלל. לא מפריע לד שגם אותך
חושבים לקצת יותר מדי נחמד?
מצאתי בדברי הכנסת בשנות ה־ ,60 כשאתה
היית בכנסת, אבי היה בכנסת שלוש
כנסות. שתי כנסות ובכנסת השלישית הוא
נפטר באמצעה. באיזשהו ויכוח אבי דיבר,
ואחר־כך דיבר בן־גוריון. היתה איזה קריאת־ביניים.
בן־גוריון אמר לו — אני לא מצטט
במדוייק אבל אפשר למצוא את זה — מרידוד,
לך זה לא מתאים! זה מתאים להם, לא

ממה זה נובע? אנשים מציירים דימוי מסו־יים
לתנועת־החרות, ורוצים שכולם יתנהגו
לפי הדימוי הזה. בזמנו זה בא מבן־גוריון,
״בלי חרות ובלי מק״י.״ וזה לא נכון. זה לא
נכון. אני חושב שפשוט, כשבא מישהו שלא
(המשך בעמ 1ד )38

* ח״ב חרות, עורך הדין אליהו סריחר.
** אור• אבנר׳ ,א 1ת״ב, הציע בשעתו
להקים סוסד ס ח.

גילו דעת
אנו דוציס שמשק הדלק הישראלי היה בנו נמו משק הדלק בנל העולם.
אנו בעד שינוד השדות לקהל הצרכנים אותו אט משדתים.
אט בעד הוזלה של הדלק ומוצריו לצדכן.
אנו נעו רפורמה אמיתית על נסים העקרונות הנאים:
א. הקטנת מעורבות הממשלה במשק הדלק בישראל.

ג. קביעת העקרון של שיווק הדלק בישראל כמקובל בעולם החופשי, באמצעות חברות הדלק ולא ע״י מונופול
ממשלתי(בתי־הזיקוק).
ד. קבלת העקרון של תחרות חופשית והוגנת בין חברות הדלק על ליבו וכיסו של הצרכן וביטול הפיקוח עלהמחירים.
ה. אימוץ סטנדרטים בינלאומיים של זיקוק הדלק ופיקוח עלאכיפתם.
ו. קביעת העדיפויות הלאומיות ע־י ועדת הכספים וועדת חוץ ובטחון של הכנסת באשר לרכישת דלק.
ז. הגברת הפיקוח על איכות הדלק למניעת זיהום האויר.

ט. ליווי ביצוע הרפורמה ע״י ועדה ממשלתית בינמשרדית.

תהי הוטוטה האמיתית. ונוואה שהיא שיט, מהיסוד, וטונה המדינה ולטובת האווח.
וא מונופול ממשלתי -אוא ליברליחניה אטיתית.

אוו קוראי לממ שלה, ל כנ ס ת ולציבור בישראד:

תנו יד לרפורמה אמיתית במשק הדלק.
חברות הדלק אומרות:

מה שטוב לאזרח -טוב למרינה!

נ ג 1ד ־

מדוע פולין היא מדינה כל־כך מיסכנה?
הרי אין זו ארץ עניה. ואין זה עם פרימיטיבי. ועם כל
המיגרעות של המישטר הקומוניסטי, מישטר זה לא מנע מגרמניה
המיזרחית, מצ׳כוסלובקיה ואף מהונגריה להגיע להישגים
כלשהם. ואילו פולין דרכה במקום, ואף נסוגה, מאז מיל־חמת־העולם.
יתכן
כי אחד ההסברים לכך טמון בהשמדת שלושה מיליון
אזרחי־פולין — היהודים. אומרים שרוב הפולנים לא הצטערו
על־כך, בשעתו. אם כן, הם נהגו בקוצר־ראייה. כי שלושה
מיליונים אלה היו אנשים עובדים
ויוצרים, וכושרם עלה בוודאי
על הממוצע הכלל־פולני.
אי־אפשר להקטין עם ב־
^ , 10 ובהם מיטב הכוחות התרבותיים,
הכלכליים והיצרניים,
מבלי לפגוע בו פגיעה חמורה.
יתכן שפולין לא החלימה מהמכה
הזאת. שאלו את לך ולנסה.
עמדתי על כך לא״אחת: כל
מעשה של גירוש המוני או השמדה
המונית מתנקם קודם כל
במבצעיו.
כאשר הנוצרים גירשו מספרד
את המוסלמים והיהודים, הם גירשו את מיטב הכוחות
היצרניים. אף שספרד גילתה אז את העולם החרש וכבשה
כמעט יבשת שלמה, היא שקעה. היא לא החלימה מן המכה
הזאת עד עצם היום הזה, וספרדים נבונים רבים מודים בכך
בפה מלא.
הרוב הקאתולי בצרפת במאה ה־ 17 גירש את הפרוטסטנטים
(קראו להם ״הוגנוטים״ ,על שם ראש־העירייה של ז׳נווה,
הוג, והתואר השווייצי של חברי־הקונפדרציה ,״איידגנוס״).
ההוגנוטים הביאו כישורים רבים לארצות שבהן התיישבו, כגון
שווייץ וגרמניה, וכישורים אלה ירדו ממכלול המשאבים של
צרפת.
גרמניה לא החלימה עדיין מאובדן היהודים, שתרמו לתרבותה
ולכלכלתה תרומה עצומה, שלא היתה בכל יחס למיספ־רם
באוכלוסיה.
אותו הכלל חל גם על ישראל. אילו התגשם חלומם
המטורף של מאיר כהנא ודומיו, והיה מתבצע גירוש של 800
אלף האזרחים הערביים מישראל, היה הדבר מנחית מהלומה
אדירה על המדינה. כי 800 אלף בני־אדם אלה תורמים תרומה
גדולה לכלכלה הישראלית. הם עובדים, צורכים, משלמים
מיסים ואף ממלאים את מקומם של החיילים ואנשי־המילואים.

נדמה לי שזוהי התשובה לשאלה המנסרת עתה בחלל
המדינה. עלייה המונית — בהחלט כן. אבל יש להבטיח
שיוקדשו משאבים מקבילים גם לקליטת בני־הארץ עצמם.
אין כסף? בוודאי שיש. צריכים רק לקחת אותו מן התחום
שבו הוא מתבזבז עתה במיליארדים — מדיניות המילחמה
והדיכוי.

וחן

ןןןןןן1
שתגובת הקהל בהופעה חיה היא שיטת־בדיקה די מאלפת.
אין ספק, משהו קורה בציבור הישראלי.

מיחוש קל בגב
לפני שבועיים חש גירעון ברלי במיחושים בגב. אשתו,
עשירה, הזמינה מעסה כדי׳ לשחרר אותו מהכאב. היא שמה
לב לכך שאחרי כל מגע של המעסה נשאר על גופו של
;.ידעון כתם כחול.
עשירה הבינה מייד מה פירוש הדבר: משהו לקוי בקרישת
הדם, ועל כן יש שפכי־דם פנימיים.
היא הביאה את בעלה לחדר־המיון בבית־החולים איסליב,
ושם אושפז מייד. בדיקות מאראתוניות גילו שנגרם נזק
בלתי־הפיר למיח־העצם. הרופאים לא יכלו לקבוע בוודאות
מה גרם לכך. הם הניחו שזהו סרטן.
לא ידעתי על כל אלה. לפתע טילפן לי שבתאי טל, צלם
השבועון הגרמני שטרן, ואמר לי שאם ברצוני להיפרד מגירעון,
מוטב שאמהר.
רחל ואני נחפזנו לאיכיחב. גירעון היה בהכרה, ולא הבין
את חומרת מצבו. כשיצאנו הפריחה לו רחל נשיקה, והוא
הפריח לה נשיקה בחזרה .״עד מחר,״ אמר.
למחרת היום כבר לא היה בהכרה. נדמה היה לי שהכיר
אותי במשך שבריר של שניה. ואז שקע בחוסר־הכרה. כעבור
כמה שעות מת.
גירעון ברלי עבד זמן־מה בהשלם הזה, ככתב בחיפה. אחר-
כך נסע לגרמניה(מוצאו היה מאיזור רובר־גרמנית ברומניה).
אני זוכר שביקרתי בברלין, כמה ימים אחרי נאומו ההיסטורי
של הנשיא ג׳ון קנדי(״איק בין איין ברלינר!״) ועמדנו שנינו
על הבמה בכיכר־פוטסדאם, שהוקמה כדי לאפשר מבט מעל
לחומה, לעבר המיזרח. ברלי לא הספיק לחזור לשם כדי לחזות
בנפילת חומה זו.
בשנים האחרונות הוא שימש ככתב סוכנות־הידיעות הגרמנית.
הוא זכה בעיטור גרמני גבוה, כי הכל העריכו את עבודתו,
וגם את אופיו. לא הכרתי בחיי הרבה אנשים כל־כך
נוחים־לבריות, בלתי־מתנשאים ואחראיים כמוהו. וגם לא הרבה
נשים צעירות כל־כך נחמדות כמו עשירה אשתו, שהיא
ממוצא תימני. היא עמדה במכה הפתאומית בצורה מופתית.

שיעור לדוגמה
באחרונה הוזכר בכל העיתונים אדם שהיה חשוב בשנות
ה־ .50 סופר עליו הרבה, אך לא הפרט המעניין ביותר.

הכצעקתה?
אמרתי מה שאמרתי על אש״ף וחיכיתי לקריאות־הזעם
הראשונות. הן לא באו.
זה היה בשבת האחרונה. מיכאל הנדלזלץ הואיל להזמין
אותי למוספשבח בתל־אביב, לרגל הופעת סיפרי ארבי, אחי.
סיפרתי על פגישותי עם ראשי אש״ף.
עוד לפני שלוש שנים, כשהייתי מופיע לפני קהל כזה
ומדבר על הנושא המסויים הזה, היו פורצות באולם צעקות
רמות. באחד המיקרים, לפני כמה שנים, כשהתווכחתי עם
אהרון פאפו באולם מוסיאון תל־אביב, היו גלי הזעם והשינאה
כלפיי כה עזים, עד כי האחראים לאירוע חששו לחיי ומיהרו
להוציא אותי בדלת אחורית.
השבוע — אף לא ציפצוף אחד. הקהל — קהל שמרני של
שבת בבוקר — הקשיב בשקט. בקושי היתה קצת רטינה בקול
נמוך. ראיתי לפניי הרבה פנים מהורהרות.
יש הרבה דרכים לבחון את המתרחש בציבור. יש אסטרולוגים,
יש סוקרי־דעת־קהל ויש ידעונים אחרים. נדמה לי

עשירה וגירעון בדלי בחגיגת המערכת

היכרתי את האיש, היו בינינו יחסים טובים ורעים, ולבסוף
רעים מאוד.
לאותו איש היתה פילגש. גברת תל־אביבית מכובדת,
שהיתה גם ידידתו של שר חשוב באותם הימים(שנות ה־.)50
היו לו גם אשה, מישפחה, מעמד, וכר.
באחד הערבים ביקר אצל הגברת הפילגש. הוא כבר לא היה
הכי־צעיר. תוך כדי מעשה, ואולי מרוב להט, לקה בהתקף־לב
קטלני ומת בו במקום( .האם שמעתי: הלוואי על כולנו?)
זה יכול לקרות. זה קרה בראשית המאה למלך צפוני
שנעלם לפתע, וכעבור כמה ימים זוהה כאדון אלמוני שנפטר
בבית־זונות בארץ אחרת.
מעניין ההמשך.
מה עושה גברת, שגבר חשוב ומפורסם שבק חיים לכל חי
במיטתה, והוא איש מכובד, אבי״מישפחה ובעל־מעמד וכר?
הגברת הזאת עשתה כך:
תחילה קראה לשניים־שלושה מידידיה האינטימיים ביותר.
ביחד ערכו שולחן, פיזרו עליו קלפים, מזגו משקאות, הפכו
כיסא.
אחר־כך הלבישו את המת כראוי.
אחר־כך קראו למגן־דויד־אדום והודיעו כי מר כר־וכך לקה
לפתע בהתקף־לב בעת מישחק־קלפים חברתי.
בא אמבולנס, ולקח את האיש לבית־החולים הדסה ברחוב
בלפור. שם קבעו הרופאים בצער את מותו.
ההמשך היה כרגיל. הלווייה גדולה. כל גדולי האומה.
מאמרים גדולים. נאומי־הספד.
רק חצי תריסר אנשים ידעו את האמת.
אלכסיס והפרקליט,
כצופה הטלוויזיה אינני הבררן הכי־גדול. אני נהנה מאוד
מסידרה טובה, כמו הסידרה האיטלקית המצויינת 1רדי אבל
אינני דורש מתוכנית־טלוויזיה מה שאני דורש מספר או
מסרט. תנו לי סרט־מתח בריטי טוב אחרי יום־עבודה, ואלך
לישון בשקט.
אבל יש גבול לכל דבר. שושלת היא, מבחינתי, מעבר
לגבול הזה. אילו היתה זאת פארודיה, מילא. אבל כשזה מוגש
בכל הרצינות, זה אבסורד. דאלאס — כן. שזשלח — לא.
לכן אני מתאבל על החלפת פרקליטי אל־א״ בזבל זה.
אהבתי את הפרקליטים, ולא
רק מפני שהסידרה היתה עשו״
ייה כהלכה. אלא גם מפני שהיא
השתדלה להיות רלוונטית
ולהעלות על המירקע בעיות
אמיתיות של החברה האמריקאית,
והחברה האנושית בכלל.
הפלייה גזעית. נשים בעבודה.
העסקת מפגרים. צרכנות.
סמים. אימוץ ילדים. חינוך.
מאותה הסיבה אני אוהב את
הסידרה בלוז לכחזלי־המדים,
ואהבתי את הסידרה קנני
1ל״סי. גם בית־סישפט ליל׳
עשתה כמיטב יכולתה להעאלכסים
לות
בעיות אמיתיות.
אף אחת מן הסדרות האלה אינה מלאכת־אמנות שתיזכר
לדורות, אך כולן תרמו תרומה של ממש לחינוך הציבור ולתיקון
החברה. הן ביקשו לתאר את החיים כמעט כמו שהם, אף
ששיפצו קצת את תמונת־המציאות( .השחורים בארצות־הב־רית
מתמרמרים, למשל, על הצגת הפרקליט השחור הצעיר
בסידרה פרקליטי אל־א״ ,כמין העתק שחום של פרקליט לבן
מצליח. במציאות מגיעים רק קומץ זעיר של השחורים למעמד
כזה. אך גם זה נעשה, בין השאר, כדי לחנך את הציבור לקבל
שחורים כשווים בכל המעמדות).
שושלת, לעומת זאת, מצליחה בגלל הסיבה ההפוכה. זוהי
אגדה לילדים גדולים. שום דבר בה אינו שייך למציאות
כלשהי. כל הדמויות עשויות מקרטון, כל הבעיות מגוחכות.
אלכסיס ושות׳ מגוחכים. זהו אסקפיזם(בריחנות הזדמנות
למאות מיליוני אנשים ונשים לברוח לשעה קלה מחייהם
האפרוריים אל תוך עולם דימיוני של עושר ומותרות.
אולי זוהי תעמולה טובה לארצות־הברית. אבל נהג־המונית
מתל־אביב או הזבן ממוסקווה, שיתפתה להאמין שזוהי אמריקה
האמיתית, והמחליט לעלות לגן־עדן זה, יגלה חיש״מהר
שהחיים שם שונים לגמרי. רחובות ניו־יורק אינם מרוצפים
בזהב, אלא בגופות חסרי־קורת־הגג, הלנים שם על המידרכות.
אני מקווה שהקיטש הזה ייעלם במהרה ממירקענו, ושיחזי-
רו לנו את הפרקליטים הטובים מקריית־מלאכי.

א רכיון ״העולם הזה״

כל זה נכון גם במהופך. כלומר: הבאת מיספר גדול של
בני־אדם ארצה תוסיף למדינה משאבים אנושיים, כלכליים
ותרבותיים — כוח־עבודה, כישורים, צרכנים. בטווח הארוך
כל עלייה המונית תביא ברכה לארץ כולה. מי שטוען שעלייה
המונית מורידה מכוחה של המדינה אינו יודע מה הוא שח.
זה נכון בטווח הרחוק, אך לא בהכרח בטווח הקרוב. הקליטה
מחייבת השקעת משאבים. אסור בשום פנים לקחת משאבים
אלה מן הנוער הגדל בארץ. אסור ליצור מצב שעולה חדש
יתחיל את חייו החדשים בארץ בתנאים משופרים מאשר צעיר
מקומי, שגם הוא מתחיל כאן את חייו כאזרח עצמאי. אחרת
נביא לירידה המונית, שאינה אלא גירוש המוני בצורה אחרת.

אור׳ אבנר•

מ י 1

יי 25

נזג הגגן
תדריך

מ> גדעע\
מ> ברעם

חובה לראות

מיומן, הילדים הת־

תל־אביב: זה החד שלי, סיפור
קצר על אהבה, לילות כביריה,
סכס, שקרים ווידיארט״פ, מלל
המילחמה ההיא, הלזאפופין, לילות
כבידה, תיקוות גדולות.
חיפה: קפה בנדר, סכס, שקרים
!!׳דיארט״פ.
ירושלים: סכס, שקרים היד,־
או־ט״פ, הלזאפופין, ואז.

פוחנו ( יברחו, ת ל ־ א בי ב: ,

ארצות־הברית) -יש מי
שסבור, מראה, שסרטי־ילדיס חייבים להח ריש
א ת האוזן. שכולם יצרחו כל הזמן, ואז זה
בס ח יהיה משעשע. כך נולדה לה, מן הסתם,
תרבות הדיבור המפוארת של ימינו.
אם זה קנה־מידה להצלחה, הסר ט הזה הוא
בפירוש להיט. לראייה, רק באמריקה הוא
הכניס משהו כמו 1*7מיליון דולר, ועם זה
אי־אפשר להתווכח. אמנם הרעיונות שבו מושאלים
בלי הרבה תיחבום מסר טים קוד מי ם כמו
האיש המתכווץ או המסע הפנטסטי, אבל למי
זח משנה! מדובר בממציא מפוזר שפיתח מכ שיר
המקטין חפצים למידות זעירות. שעה ש הוא
ורעייתו נעדרים מן הבית, מופעל המכשיר
בטעות וממזער א ת שני ילדיו וגם את השניים
של השכן, שבאו לביקור-פתע. כל שאר הסרט
הוא מסע הילדים הממוזעדים מקצה הגן חזרה
הביתה, דרך העשב שנראה כמו ג׳ונגל סבוך,

ילד מכווץ בתוך עוגיה: חרדת המיזעור
מעופפים על גבו של זבוב שובב או רוכבים על
גבי נמלה. במקביל, ה אב המודאג, המנחש מה
קרה לצאצאים, מתחיל לפשפש בתוך חגן, וה שכנים
המעוצבנים מזמינים א ת המישטדה.
כמקובל בסירטי דיסני, האפקטים המיו חדי
ם מעובדים היטב. שלא כמקובל בשנים
האחרונות, מוצג לפני הסרט הארוך סירטון
מצוייר עם הגיבור הבינלאומי החדש, רוגיר
י א בי ט. וזה אפילו יותר משעשע נע הסרט.
ריפוי בעומאלץ
המרפא ( תכל ת תל-
אביב, פולין) -אשתו של
מנתח מהולל נוטשת אותו,
יחד עם בתם הקטנה, ל טובת מאהב צעיר
יותר. המנתח השבור משתכר בפונדק מפוקפק,
ואז מתנפל עליו שודד, מכה אותו על ראשו,
מרוקן א ת כיסיו ומשאיר אותו בצידי הדרך.
מעוצמת החבטה, שוכח הרופא מי הוא ומה
הוא, ובאין פרוטה בכיסו, הוא יוצא לנדוד
בדרכי הארץ. אחדי שהוא מתחיל לעבוד כפועל
בחווה, מתחילים לצוץ, בתת-ההכרה, זיכרונות
מעורפלים של כישוריו הרפואיים. הוא מציל
את רגלי בנו הפגוע של בעל החווה, והשמועה
על יכולתו המופלאה לעזור למיקרים שבהם
הרופא המקומי כשל והרים ידיים עושה לה
כנפיים. עד מהרה הוא זוכה למעמד של מעין
ריפא אליל מקומי. הוא גם מצטיין בתבונה
אנושית רבה, כעיקר כאשר הוא מסייע לרומאן
שנרקם בין זבנית בחמת סי ד קי ת, לב ט של
הגביר המקומי.

סיפור קצר על
אהבה

*** לילה של אהבה (טיילת,
יוגוסלביה) — סאטירה פו־ליטית־מינית
על מהפכות וחדרי־מיטות
במדינה דימיונית במרכז־אירופה.
העלילה מתרחשת אמנם
בשנת , 1920 אבל קל לזהות את
החיצים המופנים לכל הקנאים של
היום. אמנם הכימאי, דושאן מאקא־בייב,
כבר אמר את הדברים הללו
קודם לכן, אבל הפעם רוחו מבודחת
עליו במיוחד, והוא עוטף את
הכל בציבעי גלידה מלטפים.

סכם, שקרים ווידי־או־טייס
(צפון, ארצות־הברית,
מוצג גם בחיפה ובירושלים) —
תרגיל מבריק בשיחות מלוכלכות
בין פרקליט מיוחם, אשתו הצוננת,
גיסתו המתירנית וידידו האימפוטנט,
המראיין נשים על חוויותיהן
המיניות. הבימאי, סטיבן סודרברג

סירט קולנוע בטלוויזיה
וידי בינצ׳יצקי: לוהטון גדול עליו
ידי הופמן, בימאי פולני ותיק, עיבד רומאן
רב-הצלחה מן המחצית הראשונה של המאה
(שזכה כבר לגירסה קולנועית קודמת) ,כשהוא
מודח בהנאה שכבות עבות של שמאלץ על
סיפור שלא היה מבייש שום אופרת-סבון בכל
מקום בעולם. המישחק והבימוי תואמים לנו שא.
וידי בינצ׳יצקי, ב תפקיד הראשי, מנס ה
כמיטב יכולתו להיכנס לנעליים של צ׳רלס
לוהטון, אך אלו גדולות עליו בעשר מידות.

זרוקים על גגות גיו־

זה הדוד שלי
(הקולנוע, צרפת) — הקומדיה
המתוחכמת של ז׳אק טאטי על
העימות בין מי שחיים כדי לרכוש
לבין מי שחיים כדי לחיות, מלא
המצאות מעודנות ופיוטיות, שאולי
ייראו איטיות בקיצבן למי
שאינו מפעיל את דימיונו כדי
להשלים את המוצג על הבד.
* על הפנים (הוד וטיילת.
ישראל, מוצג בכל רחבי הארץ) —
האומלל בין סירטי המצלמה הנסתרת
שיצאו לאור עד היום, מצטיין
בכושר המצאה ירוד, מביך את
הנמתחים ואת הצופים גם יחד,
ומעליב בגישתו אנשים זקנים על

לא עוול בכפם.
(לב, פולין) — הדיבר

זקן מדי לקפואייוה יורק (דיזנגוף, תל־אביב,
ארצות־הברית) -רוברט
וייז הישיש ( )75 עשה, כנראה, א ת הסר ט הזה
מתוך געגועים להצלחותיו הגדולות בעבד, סר טים
כמו אלי מו תבש מנו ת העוני או סיפור ה פ רברים,
על המהגרים החיים בשולי חבות-ה שפע
האמריקאית. אבל הפעם יצא לו ניסיון מגומגם
לעוד סרט אופנתי, שאולי יצליח לעשות נפשת*
לטובת ה״קפואיירה״ הבראזילית.
העלילה מתרח שת בשכונת״עוני ניו-יורקיוק
בין גורדי״שחקים עזובים והרוסים למחצה.
בני״עשרה, שננטשו על־ידי הוריהם, מתגוררים
על גגות הבתים, מתפרנסים לא-גרור-ממה,
ומבלים ערבים בריקודים סוערים, המזכירים
במשהו א ת טכניקת הלחימה של העבדים הכו שים
בבראזיל, הידועה, כפי שיודעים כל חסי די
ג׳ורג׳ אמאדו, בכינויה ״קאפואיירה׳׳.
סוחר-סמים מבק ש להשתלט על א חד הבנ יינים
הנטושים, כדי למכור שם א ת מרכולתו.

תל־אב*ב:

ביעות, אינם מצליחים להכניע את
האופטימיזם שלה, ואת עצם האושר
לגלות שאחרי הנפילה היא
שוב בחיים.
הלזאפופין (פריז,
ארצות־הברית) — קומדיה ישנה
ומטורפת משנת ו , 194 שהכל קורה
בה בלי התראה מוקדמת. הגיבורים
עוברים מעלילה לעלילה, שולפים
בדיחות מן המותן ומלגלגים בהנאה
על תעשיית הקולנוע. מוצר
יחיד במינו, שגם הכימאי, ה״ס
פוטר, לא חזר עליו מעולם.

עבדים מודתיים על הגגות: אין נפלת וייז
והוא אף משתמש בגערתו של הגיבור הצעיר,
כדי לעמוד על המישמר ולהזהיר א ת זבניו
הבהמיים מפני כל הפרעה אפשרית. והרי לכם,
מן המוכן, מילחמה קלא סי ת בין הטובים והרעים,
שבה אפשר להשתמש ב טכניק ת הקפו-
איירה ולא ר ק בשביל לרקוד.
וייז עובר מדפוס שדוף אחד לאחר, החל מן
הצילום, דרך טכניק ת העריכה הבוטה והמלו-
דרמ א תי ת ומוטב היה אילו נ ח על זרי הדפנה.

*** יום ראשון הארור (יום רביעי 20 ,בדצמבר,
בשעה - )22:05 מעצב צעיר הוא מושא א הב ת ם של רופא
יהודי ואשת קאריירה. ה ת מו ד דו ת גלוייה עם מערכת-
יחסים הו מו־סכסואלית ומישחק משובח של פיטר פינץ׳
וגלנדה ג׳קסון, כשני המבוגרים המחזרים אחרי הצעיר
האופנתי. מסרטיו המוצלחים ביותר של הבימאי הבריטי ג׳ון
שלזינג׳ר.
* * מטרה (יו ם שישי 22 ,בדצמבר, בשעה - )22:30 אולי
לא ארתור פן במיטבו( ,איפה בוני ו קלייד או גיורגייהו) ,אבל
בהחלט מותחן־ריגול מיקצועי, השולח אתג׳ין הקמן בחבר ת
מאט דילון לגרמניה, כדי לפתור תעלומה של הדלפות מיס-
תוריות לאויב, שבהן נחשד הקמן עצמו. הנוסחה מוכרת
והעימות בין הקמן -מצויין כ ת מיד -לבין דילון הוא
אופייני להתנגשות בין אב לבן המתמרד נגדו.
רסיסי חיים (יו ם שני 25 ,בדצמבר, בשעה )23:30
מסירטי הדגל של דור המחאה האמריקאי בשנות ה־,60 מעין סיכו ם של ההתקו ממות נגד הערכים הבורגניים באשר
הם, ורמז למרד ההולך ודועך. בוב רפאלסון לא הצליח יותר
לשחזר א ת עוצמת הסר ט הזה, ג׳ק ניקולסון היה אז במיטבו,
לפני שגלש לפוזה של מסיכה מחייכת בזדוניות, וקארן בלק
זכתה בסר ט לתפקיד חייה.
השישי, מתוך עשרת הדיברות לפי
קז׳ישטוף קישלובסקי, הוא סיפור
על מוסר ואהבה, חסד והקרבה. טו־מק
בן ה־ 19 מאוהב נואשות במגרה
שכנתו, שבעת־החיים והניסיונות.
הוא עוקב אחריה בעזרת מישקפת,
נוסח החלון האחורי של אלפרר
היצ׳קוק, ומשהוא חושף את עצמו,
הוא זוכה ללעגה של האשה האהובה
עליו. לאט־לאט היא לומדת
להכיר את משמעותה האמיתית
של האהבה. סרט, הממעיט במילים
ומשתמש בתמונה בעוצמה רבה.

לילות

בכיריה

(לב, איטליה) — ג׳ולייטה מסינה
בדמות״היסוד, שהתפתחה יותר
מאוחר לג׳ולייטה של הרוחות,
אחת מדמויות־המפתח של פדריקו
פליני. שחקנית־רקדנית מופלאה זו
מגלמת דמותה של יצאנית קטנה
שפגעי־החיים, הנוחתים עליה בק־

הצעיר, מצייר תמונה מאלפת של
מוסר שנות ה־.90
* * באטמן (לב־חן. אל־צות־הברית,
מוצג נם בחיפה ובב־תי־קולגוע
נוספים ברחבי הארץ)
— אי־אפשר להחמיץ את השעשוע
הקולנועי האופנתי בעולם.
ג׳ק ניקולסון הוא שטן עליון, מיי־קל
קיטון — האביר בדמות העטלף.
הנצחון הגדול הוא עיצוב
אמנותי המצליח להמחיש את
האווירה הקודרת של העולם הזקוק
לבאטמן.
אחד משלנו (לב,
ישראל, מוצג גם בחיפה ובירושלים)
— עוד סרט רלוונטי על
היחסים המוסריים המסובכים של
הישראלי עם עצמו. עבודה יפה
ביותר של הצלם אמנון סלומון, בימוי
קולח של אורי ברכש, מישחק
סוב של כולם, הישג נדיר ביותר.

עדנה פיינדז ₪
העולם הזה 2729

ס לון
19 אנרגיי סלון. רנו 19 אנרגיי^-לון בנויה
מ 3-״קופסאות״ היוצרות את המראה
המהודר והאלגנטי שלה. היא מעודנת.
ב על ת ״שיק״ צרפתי ובל בולה אומרת -
קלאם.
גס תא המטען שלה גדול למדי ועוד ניתן
להגדילו ע״י קיפול גב המושב האחורי.
במשפט א חד ־ כ ל מי שיושב בה, מרגיש -
כמובסלון שבביתו.

ונו גאה להציג דגם נוסף ל הצלחה -
רנו 9ו אנרגיי סלון.
עוד לא חלפ ה שנה מאז הופיעה ונו 9ו
אנרגיי בשווקי העולם וכבר נוסף לה דגם
חדש -הדגם הסלוני. דנו 9ו אנרגיי סלון
היא התשובה המשפחתית -הקלאסית, לכ ל
מי שביקש מכונית אלגננוית עם הביצועים
שלרנו 9ואנרג׳י.

המכונית שתהפוך
לשיחת סלון

הנוחות לא ער
ח ש בון האיכות
לרנו 19 אנרגיי-סלון אותה רמת ביצועים
כשל ה 9-ו אנרגיי היא מהירה, בטוחה
וחסכונית. גם לה 80 כו חו ת סוס במנוע
אנרגיי 1390 סמ״ק וגם ב ה ססיכוחות סוס
עושים את ההבדל. הי ח ס העדיף בין כו חו ת
הסוס לבלימה, לבין גו דל המנוע הוא

דנו 9ו אנרגיי-סלון היא מכונית נוחה מאין
כמוה, תא המסעים שלה גדול ומרווח
במיוחד הן הנהג והן שאר הנוסעים נהנים
מנסיעה נינוחה ונעימה. מכאן בא שמה. רנו

שמקנה לאנרגיי-סלדן אתהביצועיסהמדהימים.
ההיגוי המדוייק ואת אחיות הכביש היציבה
והבטוחה.
במבחן בטי חו ת שנערך לה. השיגה דנו 19
אנרגיי, תוצאות מעולות. תא הנוסעים שלה
מוגן היטב מפני פגיעות וזעזועים הנגרמים
במקרה של תאונה. השלדה החזקה של
המכונית היא וו שסופגת את עוצמת המכה
ותא הנוסעים שומר על שלמותו.
רנו 9ו אנרגיי-סלון מגיעה ארצה עם כ ל
השכלולים: ריפוד קטיפה. פנסי ערפל.
חלונות חשמל, נעילה מרכזית עם שלט
רחוק ומזגן מקורי הכלולב מ חיר

הנמכרת

ביותר

כבר בשנתה הראשונה היתה רנד 19 אנרגיי
המכונית הנמכרת ביותר
הנמכרת ביותר מסוגה ב צר פ ת
הנמברתביותר בספרד ובפורטוגל
י ה מכוני ת המיובאת הנ מכר ת ביו תר
בגרמניה.
גם בישראל הנהגים אהבו אותה וקנו אותה
ב ה תל ה בו ת
בסקר שנערך ב תו ם מחצית השנה הראשונה,
מידת שביעות הרצון של הנהגים היתה
חיו בי ת ועתה -דגם נוסף ל הצל ח ה -
רנו 19 אנרגיי סלון.

80כוחות מו ט טו שי םאחההבדל

הצלחה אוטומטית
ועוד חידוש מתו לשנות ה .90-
רנו 19 אנרגייגמבדגמיס אוטומטים.
אל תשאר מאחור, ב חר את הרנו 9ו אנרגיי
שלך ותן זינוק להצלחה.

וניס
מ>> מז ג׳* 1ך ג
690

חםל לה״

ך,הל

המחיר אינו כולל אביזרי רישוי.
עפ״י מחירון מסי 990 3ו בתוקף מיום .28/11 / 89

בו• תעוה קרסו,

תד-אנינ-ויבד

03 627151.627157 70

חיפה טל 04-723294 .
צ1סח וולקן שדרותההסתדרות
רכב חיפה סל 04-510296 .
יפ 321 חיפה

163

ירושלים טל
ח לוי.וחי הס

02-226491

• באו שבע סל 057-70911
עוזיגל וחי הפלדה. אזור התעשיה
עמק שוה

וחדה טל
אזורחתעשיה.וחי פנקס

053-340404

י ק נחסל
אשדוד
א־דח 059-78025

051-888534

08-52 713

נמוצ״ש 23/12/89 נו ראשון של חנונה יהיה סניפנו בת״א פתוח לקהל נין השעות .18:30-21:00

ההולדת שלו

לכדורסלנים הזרים

הקוסם יוריני, שניחן בכישורים
מיוחדים בתחום הסלפאתיה והסל-
קינזיס, חגג את יום הולדתו במועדון
זסן אמיח, בתל־אביב. מאות
מידידיו ומעריציו התקבצו במקום
כדי לחזות במופע שלו, שבו הבטיח
להדליק נורת ׳פלואורסנט בין
ידיו, בעזרת כוח חשמלי שיפיק
מגופו. הפלא הזה לא פעל, אך זה
לא הפריע למאות האורחים להשתולל
ולרקוד.

אדם לכל עת;ג&ב!
הקלטות וממעט לבלות, א ן למסיבה של ידידו

ן \ ףןןךי 111ך 1צביקה שפיר, נכה מילחמת יום־ה־כיפורים,
הוא ספורטאי מצטיין למ1

רות
פציעתו. אביו הוא הרצל שפיר, לשעבר מפכ״ל המישטרה,

ה קוס ם יורמי הוא בא ופגש ביחצנית המקום
בתיה ישראלי(משמאל) .בתיה התהדרה בלבוש
חורפי, שבלט על רקע הג׳ינס הניצחי של אדם.

111־ 111111 1מלכת־היופי ניקול הלפרין (משמאל) ,חו*
111 11 1 1 1 1 /1 1דש לפני הנישואין, מחייכת אל יוריני
(מימין) .ניקול היא המלכה הראשונה שנישאת לפני תום כהונתה.

כדורסלנים

חובבי פיצחו ונבטו מיממ

| 1ך 1ך 1ן *11 גרי פלמר מהפועל חולון,
#11 רולנד יוסטון מהפועל חי 1
1111
פה, ריצ׳רד רלפורד ממכבי ראשון, וולרי, אשתו

של ריצ׳רד -היו נציגי השחורים שבין הכדור
סלנים. בארץ יש קרוב ל־ 70 כדורסלנים זרים,
שהתאגדו באחרונה ומתכוונים לפעול ביחד.

נוספרים שהליטאים, שצפו ב־מישחק
הכדורסל בין מכני רסת־גן
לקבוצת־הבתרסל קובגו־ליטא,היג
המומים לגלות שבארץ יש הרנה
שחומי־עור ושלא כל הישראלים
הם לננים. דק ניוס אחדי המישחק
סיפרו לליטאים שישראל נוהגת
לאייש את קבוצות־הכרורסל שלה
בשחקנים אמריקאיים שחומי־עור,
מה שאומר שקבוצות־הכרורסל
שלנו הן יותר אמריקאיות מ־ישראליות.
זאת
בערך הבדיחה שהסתובבה
במסיבה של איגוד שחקני הכדורסל
הזרים, שהתקיימה בשיקאנו
פיצה פאי פקטור׳ ,מקום האהוד
על כדורסלנים בגלל שידורי מיש־חקי־כדורסל
על מסן־-הוויריאו.
שחקנים רבים לא היו שם.
קבוצה אחת היתה בחו״ל, קבוצה
אחרת שיחקה באותו הערב.
היה מאמן אחד, שימי ריגר,
כמה שחומי־עור, עוד כמה כדורסלנים
לבנים, כמה מעריצות ואיר
לא? גם כמה אנשי־תיקשורת חוב־בי־ספורט.

מתנדבי
אגודת אל״י לא היו מרוצים
חודשיים באחד הדיסקוטקים בתל־אביב. לז
רון כחלילי ודנה כהן, פעילי האגודה,
הולם. הבעייה היתה למצוא את נותני־החסו!
את המתנדבים היו מוכה כהן, מבעלי הס
מאפיית אבולעפיה ביפו.

ךוןן \ 1ך 1ן? רקדנית־הבטן ורד גולדברג
11 111.1111 זכתה להופיע בסר ט בקטע
המיותר שבו היא רוקדת ב מסיב ה בבית־אבות,

קטע שעורר את כעסם של צופים רבים בהקרנה
המיוחדת. גולדברג הסכ סי ת לא נראית כרק־דנית־בטן,
ולכן לא זיהו אותה חלק מהצופים.

של סרט־המתיחות החדש על הפנים,
שהופק על־ידי איציי! קול.
חברתו הדסה דגני וידידתה
דליה חוברס היו על הבימוי. זהו

סרטי ם
1אי רנ1ני

סרט־מתיחות חביב המותיר טעם
של עוד. במקום עוד נהנו האורחים
מסופגניות חמות וממשקאות שחולקו
בלובי של הסינמטק.

הצעירה

:ת 21ב סן ־
לילי מוסיקה

מיזרחית, אך נאלצה להס תפק, כתחליף, ב מוסיק ת
די ס קו מערבית. קרני פאר (בצילום למטה) ובנה
הצעיר, המככב בווידיאו־קליפ של ארקדי דוכץ.

אתר בילוי חדש נולד בתל-
אביב. למעשה הוא לא כל כך חדש,
הוא כבר בן כמה חודשים, אך רק
בשבועות האחרונים הוא הפך למקום
בילוי ומיפגש לאנשי חברה,
תיקשורת וקולנוע. זהו בניין הסינמטק
בתל-אביב, המאכלס באחרונה
אח״מים רבים המגיעים לכל
מיני הקרנות של סרטים, כשאת
התמורה ממכירת הכרטיסים מקבלים
אירגוני־צדקה שונים.
בשבוע שעבר נערכה הקרנה

:ה מ תנ ד בי ם
למסיבה שערכה להם הנהלת האגודה לפני
החליטו היחצנית מיכל רצאבי, העיתונאי
ערוך מסיבה נוספת והפעם בתוספת כיבוד
מתאימים. השניים שהתנדבו לבסוף להאכיל
זהלבנה ואחמד אבולעפיה, הבעלים של

! 11ל י 11ה שחקנית זוהר זמיר (משמאל) ,קו מיקאית מעולה
1111 #111 ולצידה כוכבת־הבידור הטובה בארץ, ריבקה מי־כאלי.
שתיהן אוחזו ת בזרי־פרחים שהן קיבלו ממפיקי הסרט.

רגליים בלי תיק מ

,אשת השר־ 1
דרי, חשפה זוג 1
רגליים חטובות ולבוש יוקרתי. היא פעילה בכמה אגודות-צדקה1 .

כתב: זוהר אוהליאב, צילמו: אלי דסה תיקי לוי

ונ שבץ העולם הזה

הבת והחתן

מאת

נ חו ג בתל־אביב, יום־הו־לדתה
ה־ 95ש ל מרים ברב־שטיין־כהן,
ותיקת שחקני התיאטרון
הישראלי ואמה של
שחקנית־התיאטרון אביבה גור שכ אביגיל1א מאוזן:
)1לחיות
ביחד — סיסמה
מדינית בתקופת ההפוגה ב״מיל־חמה
הקרה 5 ;)4,2אשר גיגצ־בדג
— פובליציסט ציוני (;)3,3
)10 שורה, שיטה; )11 אני; )13
כנף; )14 מטבע ישראלי שעבר
מן העולם; )15 בן יהודה; )16
מקום חיבור; )18 אוייב; )20 נכבד
מוסלמי; )21 סצנריו; )22 בת־קול;
)24 תת־מקלע מבית היוצר
הישראלי; )25 מזמר; )26 בית־יוצר;
)28 קטף, קטע; )30 בושם
(מ); )31 חוט ברזל; )32 נהר בב־רית־המועצות;
)34 מקום שלם ובריא
בגוף (ח); )35 שמש; )38
נחל אכזב; )39 כלי חפירה; )41
בבואה; )42 שלווה; )43 רטוב; )45
עיר בארץ, שניתנה כנדוניה לשלמה
המלך; )47 בסולם התווים;
)48 משקה חריף עשוי מדבש; )50
פרח סתיו; )51 בהמת משאות טיבטית;
)52 מילת ברירה; )54 צייר
יהודי יליד פוזנן ( 1931־;)1862
)57 חיל, גדוד צבא; )61 מזל; )62
עצם )64 :ישן; )65 סופר איטלקי
״שם הוורד״ ש״מ; )66 אחד מכלי
התזמורת; )67 מגש; )69 חבר נבחרים;
)70 יותר מדי(ארמית); )72
תל שממה )74 :נתח, חתיכה; )75
כלי הרס; )77 לקח אשה לשאתה;
)78 מלחין גרמני ,״הזמנה למחול״;
)81 קורבן; )83 חומר בגולגולת;
)85 יופי, נועם; )86 שר
צבאה של דבורה הנביאה; )88
מחזאי אירי ,״פיגמליוך; )89
לגלוג, דברי חידודין; )91 קיים;
)93 נישא; )95 הנח! )96 ילדה
להוריה; )98 צאצא; )100 כל אחד
מן החלקיקים בחי ובצומח; )102
נחשול; )103 כאן; )104 חטיבה
צבאית; )105 סופר אמריקאי,
״זאב הים״ (ש״מ).

מאוגך:
)1הצוללת שאבדה; )2מסמר;
)3ברא מבראשית; )4אות הניצחון;
)6יום־טוב; )7הולם, נקישה
קבועה; )8נטל; )9כופר; )12
מידת דבר לארכו, רחבו וגבהו;
)15 לא ישיר, בא בתחבולות; )16
נס אוניה; )17 עוני; )19 זהיר
מאוד במיצוות; )20 עוף דורס;
)21 מאכלים קלים לקינוח
הסעודה; )23 שופט; )24 הנוכח
בעת המעשה; )26 בריח; )27

גזבזר־גרי ם

שחקנית ברנשטיין־כהן
מלם בתיאטרון
עלה, יצחק שילה, שחקן־תיאטרון
גם הוא.

חושפת־השוקיים
נפטרה במדריד, ממחלת
הסרטן, בגיל ,59 סילוואנה
מנגאנו, כוכבת־הקולנוע האי
בירה
סקנדינבית; )29 מקציע
אבנים; )30 סולח; )33 שעווה; )34
תנוך האוזן; )36 הפציר; )37 סדר
החיים ומצבם, או תנועה פוליטית;
)40 סימון על בגד; )41
אוייב; )44 אבי הבעל; )46 נע
ממקומו; )47 שליח; )49 מקום
מישכן הצאן; )50 עגול, קו
האופק; )53 תועלת, רווח; )54 בירת
ניגריה; )55 מכשיר עינויים;
)56 מסייר; )58 מטבע במיזרח;
)59 מוסתר; )60 חיים יוסף דויד
אזולאי — רב וביבליוגרף(ר״ת);
)62 מין ציפור טרף ממישפחת
האיה; )63 נופל; )66 ישוב בהרי

יהודה ( )68 ;)3,3קנה חלול בריאה
להחזקת האוויר; )71 כינוי
לתרנגול; )73 פסל אליל; )76 בך
אדם; )77 נהר בסיביר; )79 נשר;
)80 כחוש; )82 מעסה; )84 אס
שיבעת הבנים; )85 איש מידמה;
)87 חסר־כל; )90 הפיל ממרומים;
)92 שבר עץ הניתז מתחת לגרזן;
)94 ריתוק ברזל בפי בהמה; )96
שמש בבית־המרחץ; )97 מסדר
את עבודת הקודש בבית אלוהים;
)99 אחד מארבעים וארבעה שמותר
לנו רק לראותם בחנוכה;
)101 קיטור; )102 אחורי הגוף;
)103 נהר באיטליה.

טלקית שהתפרסמה בראשונה
בגיל 19 בתפקיד קוטפת האורז
חשופת־השוקיים בסרט האורז
המר. מנגאנו, בתם של אב
סיציליאני ואם אנגליה, החלה את
דרכה כמלכת־היופי של רומא,
נישאה עד מהרה למפיק הסרטים
דינו דה״לורנטיס, שממנו התגרשה,
בסופו של דבר, אחרי 34
שנות־נישואין, בהן ילדה לו שלוש
בנות ובן (שנהרג, לפני שנים
מיספר, בתאונת״מטוס בצפון־
אמריקה).

ציר בפרלמנט הסובייטי (קונגרס
צירי־העם של ברית־המועצות).

מתימן לקנייה
נפטר בתל־אביב, שלושה
שבועות לפני יום־הולדתו ה־,81
ני סי ם כהן, איש־ציבור ולוחם־
מחתרת לשעבר. כהן, יליד צנעא,
בירת תימן, עלה ארצה בגיל
שנתיים וכבר בצעירותו התבלט
כאיש נדוד מניני־השפה, שלחם
לעליונותה של השפה העברית
בארץ (״עברי, דבר עברית!״) וכאיש
האירגון הצבאי הלאומי(סגן
מפקד האצ״ל בתל־אביב) .כהן,
לימים איש הסתדרות העובדים הלאומית
וחבר מועצת עיריית
תל־אביב, נאסר פעמים רבות על-
ידי השילטונות הבריטיים ואחרי
תקופה קצרה שבה ניהל את
המשקיף, יומון התנועה הרוויזיוניסטית
ואת מס חזית ישראל
(מגבית האצ״ל לרכישת אמצי
עי־לחימה) הוגלה על־ידי שילטו־נות
המנדט למחנה־המעצר ללוחמי
המחתרות היהודיים בקנייה שבאפריקה.

מרדיו רמלון

נפטר בבאדן־באזץ, עיר
הקייט והקאזינו בגרמניה, בגיל ,81
מכםגרונ די ג, מייסד חברת־הענק
האלקטרונית ( 23 מיפעלים,
38 אלף עובדים) הנושאת את שמו
ושמכרה, תחת שם זה, במשך 42
שנות קיומה 170 ,מיליון מכשירי
רדיו, טלוויזיה וסטריאו. גרונדיג,
שהחל את עסקיו בבית־מלאכה
קטן, שבו יצרו מכשירי־רדיו
להרכבה עצמית, מכר לפני מיספר
שנים את השליטה במיפעליו
לחברת פיליפס ההולנדית, נשא
לאשה דוגמנית צרפתית צעירה
ממנו בכמה עשרות שנים ופתח
קאריירה חדשה כמלונאי מצליח.

ממיכחנל לתרסיס
אבי־הפצצה
נפטר במוסקווה, מהתקף-
לב, בגיל ,68 אנדריי סחרוב,
פיסיקאי בן פיסיקאי, שנחשב לאבי
פצצת־המימן הסובייטית (,)1953
אך נודע מאז בעיקר במאבקיו
במירוץ־החימוש ולזכויות־האדם,
דרך־חיים שעלתה לו בהדחה מעבודתו,
בהגלייה ממוסקווה, אבל
גם זיכתה אותו, לימים (,)1975
בפרס־נובל לשלום ואחרי עליית
גורבאצ׳וב לשילטוו, בבחירתו כ

פטר באנטיב שעל חוף־
התכלת (הריביירה הצרפתית),
בגיל ,85 הנם הרנזונג, צייר
יליד גרמניה, שהיגר מארצו עם
עליית הנאצים לשילטון, התנדב
ללגיון־הזרים שבמהלך שירותו בו,
איבד, במילחמת־העולם, את רגלו.
משלא עמר לו יותר כוחו של
הרטונג, בשנים האחרונות, לאחוז
את המיכחול בידיו, החליף את
המיכחול בתרסיסים לצביעת ציוריו,
שנמכרו במחירים של כחצי
מיליון דולר לציור.

עבור לנהיגת חורף
משרד התחבורה/המינהל לבטיחות בדרכים

הורוסהוס

חינה כספית. בני תאומים, שלא כהרג לם,
נאלצו לחשב כל הוצאה ולא יכלו
להרשות לעצמם לבזבז בלי חשבון. מי
שעשה זאת בכל זאת, מצא את עצמו
בגרעונות ובמצב לא-נוח. השנה, התמו נה
קצת שונה, אמנם כוכב שבתאי
(המחסיר) נמצא ב בי ת ה שמיני(הק שור
בכספים) ,אבל בבי ת ה שני( בי ת הכס פים)
נמצא כוכב יופיטר.
כוכב יופיטר, המסמל שפע באס טרו לוגיה,
בכל זאת עוזר להם, כך ששנת
1990 תהיה יותר טובה מבחינה כספית.
השינוי לא יתבצע מייד ב־ 1בינואר,
אלא חוד שיים אחר כך, כשיופיטר ישנה
מהלך ויתחיל במה שנקרא מהלך ישיר.
בני תאומים יוכלו ליהנות מאפשרו יות
כספיות חד שות, ואולי אף יצליחו
למצוא מקורות״הכנסה נוספים. לא מ דובר
בתרומות, בעזרה, או בירושה,
אלא בכסף שהם עצמם ירוויחו בעבודה
קשה. אבל אין מה לדאוג -התמורה
תצדיק א ת המאמץ.

מזו החודש

לכסף הוא י חס של מלכים או עשירים
מופלגים היכולים לחיות ללא חשבון.
הם נהנים להוציא כספים, לקנות מת נות,
לצאת לבלות, לסעוד ב מיסעדות
מפוארות, לקנות בגדים יקרים, לנסוע
לחו״ל, לקנות מכוניות מנקרות עיניים,
מקררי ענק או כל דבר אחר, כל עוד יהיה
הטוב ביותר.
כל זה דורש מהם תקציב־ענק, אלא
שלא כל מי שמזלו אריה התב רן ב מס פיק
כסף לכל מה שהיה רוצה לרכוש. זו
אחת הסיבו ת שאריות מוצאים א ת
עצמם במ שיכת-יתר קבועה. מבחינה

לסרטנים לא יחסו
הש נ ו 1ולאריה
לעולום אין די

• סרטן

על מצבם הכלכלי של בני מזל קשת
וחמישה מזלות אחרים נכתב כבר בש בוע
שעבר. בני קשת סובלים, באמור,
מחוסר־כסף או לפחות מהרגשה שהם
מאוד מוגבלים בשטח זה. זאת תחושה
שהם חווים זה שנתיים, וגם השנה
הקרובה לא מצביעה על שינויים מפי
ליגים לטובה. מעניין להציץ גם במזלות
הנותרים ולבדוק מה יהיה מצבם הכל כלי
בשנת . 1990

•תאומים

-11 1

השנתיים האחרונות היו קשות מב-

מבחינה כלכלית לא מצפה להם שנה
קשה. בני סרטן עוברים עכשיו שינויים
דראמתיים בחייהם, בייחוד במיסגרת
המי שפחתית והדבר יכול להשפיע על
מצבם הכלכלי. למעשה לא יחסר להם
כסף, אבל הם לא ירגישו בטוחים והם
יסבלו מהרגשה של חוסר-יציבות.
חודש אחד יהיה מוצלח, אחריו יהיה
חודש פחות מוצלח, שבו יהיו להם המון
הוצאות-לא צפויות.

• אריה

• בתודה

לאריה אף פעם אין די. היחס שלהם

אם ל ה תיי חס למצבם הכספי בשנת

*444*4*4 444444 444444444444

מרכז ההתעניינות מופנה עכשיו לתחום
הקאריירה והעבודה. יש אפשרות לש-
גות דברים. לשנות
מעמד, תפקיד ואף
תחום עיסוק. הכל
יקדה בצודה מאוד
מפתיעה. כך פתאום
מהיום למחר. צריך רק להעז ולקחת את 110 ההזדמנות בשתי ה21ב
מרס ־
ידיים. לא לפחד, לא
20באפ רי ל
לחפש ביטחונות לעתיד,
ללכת עם הסי כון.
זה יכול להוכיח את עצמו. לא יהיה
קל, אך זה עדיף על-פני המצג הקיים.

* פתאזם תמצאו את עצמכם קשורים בקשרים
איוטנסיב״ס עם חדל א 1עם נוי שזר שם. חזר
ם ש 0א 1נוסע לשם. נס
דרך העבזדה יניע! אלילם
מארצזת אחהח *יביאו
רע*1עת חדשים. בך
1ם תלסח ותרכשו ידע
חדש ומזעיל. בל זה גוון
קצת את החזדש. שבן
החודש הקנדם היה כבד
* וסעיק. עבשיז אתם 1כד
סיס לסזל נרי וזה יקל
ערכם מאוד. בשבת זב;
ראשון צפרות פגישות עם בני המין השני. יש
* לבם הזדם נרוח להתחיל א! לסיים קשרם.

* משהו מפתיע עומד לקרות״ בעיקר בת*
חום הכספי. יציעו לכם טקוד־הכנסה
חדש, יוסיפו על שכרכם,
או שיגיעו לכם
כספי ירושה. מצב־הרוח
איננו קל. אתם
חשים כובד. אתם לא
מרוצים ואינכם יכולים
להגדיר את הסיבה.
בתחום הרומנטי
ווג ב מ אי -
אל תתפתו עכשיו
> 20 ביו ני
להיסחף אחדי דחפים.
זה יהרוס אתכם
* ואת הסביבה. כדאי לשקול בהיגיון את
המצב ולנהוג לפיו. אתם חשים בדידות.

()11 וסיס

אסטרולוגית מצב הכוכבים אינו מראה
על קושי מיוחד השנה, אלא א ם כן יאב דו
האריות שליטה וירשו לעצמם לבזבז
ללא מחשבה.
כוכב נפטון, שליט בית שמיני, נמצא
ויימצא עוד זמן רב במזל גדי, דווקא מזל
שמלמד על כ ן ששליטה יכולה לשפר א ת
המצב. אמנם גדי מס מל מחסור, אבל גם
מסמל א ת היכולת לצאת מכל מצב
קשה. כך שהאריות יוכלו להיות שקטים
אם ימלאו אחר התנאים שהכוכבים מכ תיבים
להם.

יים האחרונות, אי אפשר להתעלם מכף
שהיו להם שנים קשות. כן תהיה גם
שנת ,1990 שתהיה קשה מבחינה כס-
פית. לא מדובר על תקופה קשה בכלל,
כי מבחינה זו שנת 1990 תהיה בסדר,
אבל הם יצטרכו לעבוד קשה ולמצוא
רעיונות, תחבולות וכל מיני דרכים שו-
נות ומשונות כדי לשמור על רמת״חיים
שאליה הורגלו.
גם אם הם עובדים כעצמאים לא יהיה
להם קל בכל מה שקשור לרווחים מה-
עסק. כן שגם השנה יצטרכו להצטמצם
ולהקפיד על כל הוצאה. לא ציין ללמד
אותם שוב לחסוך. הם בקיאים בכן. ל־עצמם
הם אינם רוצים דבר, הוצאותיהם
למען עצמם מועטות, אן עיקר הכסף מו-
צא לעזרה לקרובים אליהם. כשהם נות-
נים, הם עושים זאת עם כל הלב ומטו-
גלים להישאר כמעט בלי כלום.

• מאזניים

המצב קשה באופן כללי, אבל לפחות
בכספים מובטח להם שהם לא יסבלו
מבעיות כספיות. להיפן, השנה יוכלו
לקדם את עצמם מבחינה זו. האפשרויות
הן רבות. זה יכול לבוא באמצעות בן-
הזוג או עזרה מהמישפחה או באמצעות
עבודה שונה שהכנסותיה גבוהות יותר.
בתחום זה בני מאזניים לא ידאגו.
ינואר ומחצית פברואר, שבהם כוכב
ונוס יהיה בנסיגה, ישפיעו על כל המז*
לות. אם תקופה זו לא תהיה נוחה, מב־חינה
כספית, אין צייד לדאוג, אבל גם
לא מומלץ לבצע עיסקות גדולות או לק־חת
סיכונים. ונוס שולטת במאזניים, ו־היא
תימצא בבית הרביעי, מה שיביא
אותם לרצות ולהוציא כספים על דירה,
ריהוט וכו .,הזמן אינו מתאים.

אתם חשים הרבה מתח. זה מתבטא בבית בין
ה־ 20ד 22 בחודש. אל תחתמו. תקע א!
תשכרו דירה באותם
מים. כל רבישה לבית
א 1כל דבר סרדיב אחר
לטעת רחוק אינם כ ד
א״ם. מצב־הרוח יהיה
עכשיו קל י!תר. תצאו
רבימיים. למופעים ולא
תהיו לבד. אולי תמצאו
;21 ביוני
את בני הזוג האיד־אל״ם.
כ 21 ביול י
אבל התנאים מסביב לא
יאפשרו לכם ליהנות
ממה שיש. עכשיו לא תהיה לכם ברירה,
אלא לוותר לכל מ־ שעימו אתם באים במנע.

במקוס-העבודה שוכחים שהגיע חג החנוכה.
יעמיסו עליכם כל בן הרבה עבודה
שלא ברוד איך תצליחו
להתגבר על הכל.
בכל זאת תופתעו מיכולת
העבודה שלכם.
גם כל מי שקשור
אליכם יתפעל מכושר
האירגון, מהיעילות
והמהירות. הבריאות
שוב תדרוש מכם הת נין
ייחסות. מומלץ לגשת
לטיפול ולא להזניח
דבר. בבית שוב יתכן ריב בסוף השבוע,
מה״ 25 עד ה־ - 27 הרבה יותר נחמד.

בין ה־ 20ד 22 בחודש ברא לנשת לבנק ולבתק
מהו מצבכם. נראה שההוצאות היו נבר
רימו מ ד ומצבבם פחנת
טיב משאתם חושבים.
יתכן נם ששילמתם פע־ס״ם
מלל טשת ממית.
צדך לברר. נראה שאתם
עלולים להתרגש 1ד
ה־בהל, אבל הבל יסתדר.
לא לז־אזנ. בסך הכל
! 2 2ב או גו סטי אתם נמסים לתקופה
י ,22בספטמבר
קלה •ותר. תרבו עכשיו
לצאת מהבית. תיפנשו
עם חברים. תכירו אנשים חדש־ם ובמקום־
העבודה ״תבע פרשיות רזמנטינת קצחח.

1סוע

נהו!ו

ה־ 20 בחודש יהיה קשה, כדאי להתכונן
לכך ששום דבר לא ילך לפי המתוכנן.
בתחום הרגשות אתם
עלולים להתאכזב, אך
תוכלו למנוע זאת אם
תדעו מראש. יומר קל
מה 21-אחרי-הצהר-
יים. תתכוננו להצעות
משמחות, שיקלו עלי־
_ כם מאוד מבחינה
כספית. טיול, ביקור
או אירוח בין ה־ 25ל-
27 בחודש. אולי בגלל
חג החנוכה תמצאו את עצמכם מגוונים
ונהנים. טוב יהיה אט תקחו חופשה.

השבוע תהיו בהרבה נסיעות. זה יהיר, שבוע
מאוד מעייף אבל מסיבה טובה. הנהנים שד־ניבם
יצטרכו• להיות נר
אודזהירים. זהנשבועד׳
מסובן. משום שצפויות
הפתעות בכביש, ואלה
לעולם אינן רצויות. ה־20
עד ה־ 22 יהיו מע״פיס.
השתדל! לא למלא יותר
מד• אח סדדהיום. יותר
קל ב־ .23 אז נם תפגשו
אנשים שאך י ה 0ה״תם
קחבים בעבר. הוצאות
כספיות בלתי צפויות ב־ 25 אז מ 26 בחודש,
•תכן שתסבל! מפרצה אז חבלה בסמניח.

מבחינה כספית זהו שבוע מפתיע לטו־בה.
נסו לנצל היטב את התנאים. אלה
שוב יפעלו לטובתכם.
תשובה חיובית תתקבל
בקשר לבקשה הקשורה
לכספים. אתם
ממהרים לדבר
לפני שאתם חושבים
ומסתכסכים עם הסביבה.
אתם נוטים
23 בנו במבר ־ להתפרץ וגם להתרגז.
20בדצמבר
יתכן שההתרגשות
גבוהה מדי באחרונה.
בבית יהיה נעים מאוד. אורחים יגיעו
במפתיע, אבל אין ספק שתצאו איתם.

הווזנ״וו

עקת

׳!נדההולדח מתקרב. מי שנולדו בשמע ה־ *
ראשון של המזל יתחילו להתיש ינחר טנב! .
ובכל זאת צפז להפת־ *
שח. הכל ק1רה בצורה !
מפתיעה. קשרים ׳מלים *
להשתוות לפתע בקיצר 1
רות. שבת!ראשון מאוד *
קובעים. פרשה סודית *
ב־ 25 או ב־ 26 תהיה וד .
שובה פאזד. לסתת הר *
ו 2בדצמבר -
טייה לקבוע דברם סד *
9ו בינו א ר
פית. זה לא בדאי ברנע *
זה. שר עד רמע׳ קצת *
מכבידים זמדכא־ם. בדאי שחתרמז בעבודה* ,
חובל! לבצע עבודה שתזכה אתכם בהערכה; .

אתם קצת עייפים, עובדים קשה מדי* ,
מאור עסוקים וצריכים להמשיך לשים !

לב לכל מה שקורה
סביבכם נמקום־הע-
בודה. מישהו רוצה
לפגוע בכם, כד להתקדם.
זה לא חמור כפי
שהיה, אבל עדיין כדאי
לשים לב. עכשיו
תגלו שיש לכם המון
ידידים. אלה עזרו
לכם גם גמקום־הע־בודה
ויזמתו אתכם
למסיבות, מיפגשים וטיולים של המכה* .
בתחום הרומנטי -זה הזמו שלכם* .

בסקונדהעמדה יקח עכש־ 1דברם חשזבים. יי
אתם חצים שהבל יתנהל לפי השמיות ש ד *
כס. זה לא •לך. ח0צא. 1
את עצמכם מעסים, ר *
בים ום תמרם אח העתיד *
בסודיות מ1 20ב־ז 2ד *
חזדש. לא בדא• להוד ;
חיל במריבות. זה עלזל *
לפנזע בכם זלהסת״ם *
רק בעוד חמישה שבר ;
שת. זהירות במגעים עם *
9ובפב רו א ר
20במרס
הממונים ועם סמכדות !
בכלל. אלתאמר! בלמה *
שאתם חושבים. עדיף לשסור על שחיקה* .
ירדים ימאן לעזרתכם בכל מה שתבקשו .

*!1י!!חוי

יייייייי4יי

אסת

נשים במוסיקה, נשים בסנהת
״ילדים משחקים בעופרת /ילדות בבובות
מפלדה /החיים נראים לי אחרת /בצל הזוהמה
/יורים ובוכים /שורפים וצוחקים /מתי
בכלל למדנו /איו קוברים אנשים חיים״ —
סי היימן.
מתי שירה הופכת לפיזמון, אם בכלל? ומתי
פיזמון הופך לשירה, אם בכלל?
בכל מיקרה, גם זו וגם זה, נפגשים עם
מוסיקה, והופכים למושרים בפי עם שקם בבוקר,
מרגיש כי הם שירים ומשמיע אותם
בקולו — להנאתו ולהנאת שומעיו.
בעיתות מילחמה, של מדינת ישראל נניח,
היינו עדים לטכסטים הירואיים, אשר הולחנו
בקצב המארש וההורה, והפיחו רוח קוממיות
בנפשן של קבוצות אוכלוסין, אשר זה מקרוב
חזרו מן התופת, או שהיו בדרכן אל התופת.
החל מ :״אל ראש ההר! /אל ראש ההר! /
הדיר מי יחסום לפדויי־שבי? /מעבר הר הן
זה מכבר /רומזת לנו ארץ צבי״ ,דרך :״אדמה
ארמתי /רחומה עד מותי ארשתיך לי
בדם /שאדם ונדם״.
ובעיתות מילחמה, של ארץ־ישראל נניח,
לא עוד. את מקום ההירואיזם — תופסת
הציניות. את מקום השירה /פיזמון —
תופסת הפרפראזה :״רד אלינו אווירון /קח
אותנו למרום /נילחם בשביל שרון /ונחזור
בתוך ארון ״.או :״על כל אלה, על כל אלה /

נשים־כותבות־טכסטים מוסיקאיות אלה,
נדרשות לאומץ־לב כפול. בפעם הראשונה,
בשל היותן חזית, החשופה לבריונות של
הישראל המצוי. ופעם שנייה, בשל היותן
פגיעות מן הטעם הפיסיולוגי הפשוט. נשים
אלה מבינות את הקשר שבין היותן נשים לבין
מצבן הפוליטי. הן יודעות כי בממשלת ארץ־
ישראל, לא יושבת אף אשה אחת. כי במדינת
ישראל קיומה של האשה הוא בשוליים. משהו
כמו קיומו של הילד, של החולה, של המשוגע,
של העני.
ידיעה נפלאה זו — מהי? ולמה ידיעה זו
היא נחלתן של נשים אלה דווקא? מה יש
בצירוף הזה — היותן נשים, היותן מושכות
בעט, והיותן מושכות בקשת — שמוביל
אותן אל הסירוב לחיות ״בצל הזוהמה״? וכי
לא די להיות אשה מדוכאת, בשביל להתקומם?
וכי לא די להיות אשה מוסיקאית
מדוכאת, בשביל להתקומם? וכי לא די להיות
אשה משוררת /סופרת מדוכאת, בשביל
להתקומם?
כנראה שלא. כי ״אשה מלמטה למעלה
במבט מסור ועגום של עבד /של כלב נבון /
...לנשק יד האדון זו רחל המשוררת
שלנו. ולא רק היא. כולן. כולן מתאוות למבטו,
לתשומת־ליבו, לאהבתו, ללטיפתו של
אהוב־לבן. המשוררת מקוננת, והקוראות ה
אחו
הצנזורים באוץ שואל, נניח, שרמה קוו,
אשו במיציחו מחוימים אמנות, מסבו נ׳ שיו
הוא ״מסווה״ ,ו.מוינח המתקוממים, של נווית
גדרון נמצאת באנטארקטיקה, לני הצנזוו. וגם -וזו
גדיא־ של חווה אלבושט״ן מתחוור באותו המקום
כל התוגה, והטיו.ף הנפשי, והחיזור העקשני,
וכיוצא באלה, הם כולם קנוניה פוליטית? אז
איך זה שרק נשים מוסיקאיות ניצבות היום
בשורה הראשונה של החזית? מה יש בה, ברוח
המוסיקה, שמסירה את ההסוואות ומתירה את
העט לומר את המילים הגלויות המתרוצצות
ברוחן החופשית של נשים אלה? מה יש בה
ברוח המוסיקה שמסירה את ההסוואות
זימותירה את העם לשמוע את המילים הגלויות?
מה יש בה ברוח המוסיקה שמסירה
את ההסוואות ומתירה לידו הגיליוטינית של
הצנזור הגדול להחרים את המילים.
אחד הצנזורים בארץ־ישראל, שלמה קור
נניח, אשר במיצוותו מחרימים אמנות, מספר
לנו כי שיר הוא ״מסווה״ ,וכי׳ יש ״להביע
ריעות פוליטיות״ מצד אחד, ולשיר שירים
מצד שני. ואם השניים נפגשים — זה
״מסווה״ ,זה ״מסלף את המציאות״.
״מדינת המתקוממים״ של נורית גלרון,
למשל, נמצאת באנטארקטיקה, על־פי הצנזור.

שהיה
״צבי״ שהיה ״כבש וגדי שליו״ — הוא
אזרח אנטארקטיקה, על־פי הצנזור.
שלוש נשים משוררות — וצנזור זכר אחד!
מיליון וחצי מתקוממים — ו־ 26 שרים
זכרים בממשלה.
22 שנות כיבוש — ושנתיים של
אינתיפאדה.
כיבוש — הוא כיבוש הוא כיבוש. והם
אוהבים את זה. הן שונאות את זה, ואומרות
את זה בשירה /בפיזמונאות.
ובספרות? ובפרוזה הנכתבת בידי נשים?
כאן — מי יגן על כבודן של המילים? כאן —
לצערנו, נושמים אטימות ואוטיזם.

המידחמה והשיפוץ
עמליה כהנא־כרמון, למשל, מקווה שהזמן
יעשה בשבילה את היצירה .״הפסל הסביבתי״

נשים במוסיקה: נורית גלרון, סי היימן
לכל מי אשר שלח /או שתק למול הטבח /
אנא אל תסלח״.

נוגות מתאחדות בפיסגת היגון :״בן לו היה
לי, ילד קטן״.

עידן הקוממיות של העם היהודי המוכה
— נגמר. עכשיו, העם היהודי מכה בקוממיות
של שכניו. וגם עידן השירה והפיזמון הלאומי
נדם.

שיעתוק שר חיילים

את מקומם של אלה, תפסו קומץ משוררי
מחאה, ולצידם נולד קול חדש. קולה של ה־אשה.
קולן של הנשים, שמוביל היום את
המילה המחאתית.

למה?! וכי לא סיפרו לנשים המיסכנות, כי
בית־הרחם שלהן נכלל בתחום הפוליטי? כי:
״ילד קטן, שחור תלתלים ונבון״ ,הוא רק
שיעתוק של חיילים, וכל מה שמסביב לרחם
המשעתק הזה — סרנדה, ליריקה, אלגיה —

״יש מדינה של אבנים ובקבוקי תבערה /
ויש תל״אביב בוערת ממועדונים ומעשי־זימה
/יש מדינת מתקוממים שם חובשים את
הפצעים /ויש תל־אביב חוגגת, חיים אוכלים
ושותים /לא, אל תספר לי על ילדה שאיבדה
את עינה /זה עושה לי רע, רע, רע לא, אל
תספר לי על ילדה שאיבדה ילדותה /זה
עושה לי רע, רע, רע•״
וה״חד גדיא״ של חווה אלברשטיין, שהיום
הוא ״נמר וזאב טורף״ שהיה פעם ״יונה״,

שלה נפגע בשל מילחמת״הקוממיות של שכניה.
אלה, בהתקוממותס, פגעו בשיפוץ
דירתה(יצירתה?) .לא היה לפועלים הערבים
זמן לסיים את עבודת השיפוץ של דירת
גבירתם, והריהי קובלת על כך ברבים.
אשכרה סיפור, לא?
״לא ״,אומרת הסופרת ,״לכאורה נקודת־זינוק
לא־רעה לסיפור. סיפור שאפשר להמריא
בו כיד הדימיון הטובה.״ סיפור אשר
״כולל מיגוון הירהורים על אודות הימים
הללו ״.אבל את הסיפור הזה היא לא תכתוב,

גם אם ״כל יצירה, באשר היא, היא גם פסל
סביבתי.״ ולמה היא לא תכתוב אותה כי
סיפור ״הוא בעיקר צורה לא־מודעת לכותב.
וככל שהיא יותר לא־מודעת, יותר טוב ליצירה.״
מישפט
תמוה, במיקרה הטוב. אם למשל
נשלח את פרויד והנחותיו התרבותיות לכל
הרוחות, וננסה למחוק את המילה ״דימיוך מן
המילון התרבותי, ולהחליפה בצמד־מילים זה:
לא־מודע, או־אז יתרחש קסם. לצמד־מילים
בנאלי זה, שימושים שונים. בין השאר הוא
משמש את המלומדים בהקשר הרחב של הפסיכואנליזה.
בין השאר, הוא משמש את
הנבערים מדעת כ־פקק. כולם נעשו פתאום
לא־מודעים. סתם לא לדעת משהו — זו
בושה גדולה. בשני המיקרים, צמד־המילים
מצמצם ומטמטם. הראשונים יודעים זאת
(אולי) :האחרים לא יודעים זאת. ולעומתן
המילה דימיון. מילה קסומה. מילה שמתוכה
שאבו אמנים והוגי־דיעות את רעיונותיהם
ויצירותיהם הנשגבות. מילה שאותה ידעו
לעצב לכלל צורה בהברקותיהם האינטלקטואליות,
באינטואיציה הריגשית, וברוחם

רבה בשיר של משוררת פלסטינית, נניח,
אילו דיברה זו על מנהג הנידה של תרבות
שכניה היהודים: על היות האשה היהודיה
מורחקת מחברת גברים טהורים שעלולים
להידבק, חלילה וחס ...טפו טפו ...בדמה של
האשה.
אבל הציור השאנן הזה הוא רק פיקציה.
הוא גם מופיע רק באמצעו של השיר. בסופו
מופיעה ״קינה״ .ולכל חלקי השיר גם־יחד
קוראת הסופרת אלמוג :״שיר מפוקפק״ .אכן,
שיפוט נאה. עוד מעט מסוגו והשיר היה
מושלך לפח. ועוד מעט מחשבה, וההתפעלות
מן המחזה המתוק היתה נעלמת כלא־היתה.

במישפחה, האשה היא הרת עצב וצער
גידול־בנים.
במיתוס, האשה היא נחש.
בסיפורי העמים, האשה היא שטן.
בהיסטוריה, האשה היא מכשפה ויש
להעלותה על המוקד.
ואיך מנתבים אותה לכל אלה?
( )1למיטה, אל בעלה החוקי שהופך באמצעותה
לבעל רכוש גדול יותר(ילדים) —
על־ידי הבטחת שלומה מפני זכרים אלימים
אחרים.
( )2לתא המישפחתי, כשהבעל חופשי
לצאת ולבוא בתירוצי פרנסה, קאריירה וכיד

עליה מה שאמרו על הפסלת חנה אורלוב,
והוא שהיא ״אשה בעלת כישרון גברי״ .ועל
דבורה בארון הסופרת אמרו, כי ״אלמלא שמה
שעל יצירותיה, ניתן היה לשער שהמחבר הוא
גבר, מספר( ״.ד״ר אמיל פוירשטין) .ואם
תבקש האשה לפעול בתחום הפוליטי, תוך
שבועת־אמונים למיפלגה, למדינה וכיוצא
באלה, היא תזכה בפרס על שם שושנה אר־בלי־אלמוזלינו.
וכשיסור חינה בעיניו של
הבוס, היא תקבל בעיטה לא־אלגנטית באחוריה,
כבמיקרה אורה נמיר.
קיצורו של דבר, האשה היא מחוץ לתחום
שבו קובעים רעיונות, טעמים, גורלות, גבו־

נשים בספרות: עמליה בהנא״כרמון, רות אלמוג

חווה אלברשטיין
החופשית. אם בהגות, אם בפיוט, אם בפיסול,
אם במוסיקה.
ואחרי ש״ידה הכותבת״ של הסופרת כה־נא־כרמון
רמסה את הדימיון, היא גם מלמדת
אותנו פרק בהילכות האדם, כהצדקה ללא־מודע
היצירתי שלה :״כל מה שעובר עליך
ומתמודד אתך כאדם, הוא ורק הוא, אשר
בדיעבד עובד ומתמודד גם עם ידך הכותבת.״
אדרבה, הן אמנים והן הוגי־דיעות, ידם נש־לחה־גם־נשלחה
אל הדיו, אל הצבע, אל התווים,
גם בהיותם מיותמים מן ״ההתמודדות״
הזאת, האנינה־אינטינן יסטית, הפרטית, שהסופרת
בוררת לעצמה.

מחזה מחזק
האחרים — נעבעך — ידם כותבת ה־
״התמודדויות״ הלא־מודעות — לאו דווקא
הפליאו לעשות. אז מה הפלא ש״הפסל הסביבתי״
שלנו מכוער כל־כך:
עוד מעט תצא אשה
להציב כד מים
בגומחת סלע
מה שאנן, מה מתוק המחזה!
מה באמת מתוק במחזה הזה? צריך לשאול
סופרת ישראלית אחרת — רות אלמוג. וכי
היתה היא, הסופרת אלמוג, מוצאת ״מתיקות״

אבל לא כך קרה. רעיון האשה־השיפחה
קרם עור, ויצא בדמות מחזה פסטורלי פלסטיני,
על מישקל אהבת ציון של אברהם מאפו.
והסופרת, ששפטה את שירה כ״מפוקפק״,
עוד מבקשת להעצים את ה״הגות״ שמאחוריו:
״תיקוותנו מן האשה. וכל זה למה? משום
שהנשים אינן ניזוקות שהרי אינן שותפות
מלאות ובממש, כלומר, לא זו בלבד שאינן
לוקחות חלק פעיל, אלא גם עדות ראייה
אינן ...בכל זאת מוגנת הנפש מפני פגיעה
ישירה, מפני חבלה יותר עמוקה. ולפיכך
תוכל לשמור על שפיותה ...ומכיוון שעתידו
של הדור הבא יעוצב במידה רבה בידיה, יש
לנו תיקווה״.
פיתוח הרעיון המפוקפק מסובב בכחש הן
את השיר והן את הקוראים. המישפט ה־עובדתי־כביכול
הנטען פה, שעל פיו :״נשים

צא באלה, טענות המעוגנות במישטר ובמחשבה
הליברלית, שניזונה, בתורה, מן המסורת
השמרנית — באמצעות המיתוס כי האשה
״כבודה פנימה״ ,וגם באמצעות החשש המבוטא
בפסוק ״ברא ה׳ חדשה בארץ — נקבה
תסובב גבר״ .כלומר, החשש שאם יותר לה
לפעול ״בחוץ״ ,תחתור האשה לשלוט בעולם
הגברים.
( )3לעבודות בזויות: הדחת כלים, שטיפת
רצפות, ניגוב -אבק, כביסה, גיהוץ, בישול,
בלא תמורה כספית, כלומר עבדות. וכל אלה
בעודה נושאת ברחמה עוד הריון ועוד הריון,
כלומר שיפחה — באמצעות המסורת המבטיחה
מגן ומיקלט.
( )4לרחוב, ככלי סיפוק, אם כמלכת־יופי,
אם כדוגמנית, אם כזונה — באמצעות הפיתוי.
וכי מי לא תשאף אל המלכות? וגם

במיתוס האשה היא נחש בסימוי עמים, היא שטן.
בהיסטוריה היא הנשנה. במנטליות הגברה האשה
היא חוג בנישואין היא חפץ שנקנה נשטו, במיטה
תשמיש יבער ובמישפחה נבון רה צער גידור בנים
אינן שותפות מלאות ובממש״ למילחמתם
של הגברים, הוא קודם כל מישפט כוזב.
והמישפט הערכי הנגזר ממנו כי :״נשים אינן
ניזוקות״ הוא אחד מן הערכים השולטים
במנטליות שבעליה אחראיים, במידה רבה,
למציאות חייהן של הנשים. שהרי, על־פי
מנטליות זו —
האשה היא נקבה, חור, על־פי עצם שמה.
בנישואים, האשה היא חפץ שנקנה בשטר.
במיטה, האשה היא תשמיש לבעל.

במחיר הונאה עצמית. ומכאן רדוקציה עד
לזנות.

אלוקים נתן
אך אם תעז האשה לבקש תפקיד אחר מזה
שיער לה הגבר, מייד תמצא בתיבת־הדואר
שלה תיזכורת ,״האם לא די לך בתפקידך
אשר נתן לך אלוקים, להיות אם לילדייך
ואשה לבעלה?״ (עגנון לרעייתו) .או אם תבקש
האשה לעסוק במעשה אמנות, יאמרו

לות. האמנם? האם האשה היא כולה ״בחוץ״,
ושמא רק ראשה־ליבה־ידיה? ובפנים? מה
קיים שם? ובכן ,״בפנים״ ,בתוך התחום, הם
השכילו להאדיר את עקב נעלה ואת רחמה.
״המסתכל בעקבה של אשה כאילו מסתכל
בבית הרחם.״ והמבט הזה איננו רק אשפה
מינית, או סתם שאיפת בעלות. המבט הזה
הוא ליבה הרוחש של הזירה הפוליטית. המבט
הזה הוא הבונקר הסודי ביותר. במבט הזה
התרחשה ההסוואה התרבותית המתוחכמת
ביותר של המין האנושי. והיא כה מוצלחת עד
כי גם נשים עצמן טוענות כרות אלמוג, כי
״הנשים אינן שותפות מלאות ובממש״ במציאות,
כדרך הגברים.
מקום /ומילה — רחם, שהופשטו עד
לכדי: שיעתוק /וגיהינום.
בית־הרחם של הנשים, על־פי הפשטות
אלה, אינו עור מקום שבו נבראים חיים חדשים.
גם אינו עוד מילה אשר באמצעות מה
שהיא מסמלת אנו חווים את ראשית החיים.
אלא שיעתוק /וגיהינום. מקום שבו מתבצעת
מלאכת שיעתוק של חיילים. מילה, שבה
ישתמשו בכוונה לעורר גועל, חרדה, אימה,
אלימות. ובכל אלה ,״הנשים אינן שותפות
מלאות ובממש״.
האשה הישראלית והאשה הפלסטינית
מבוזות ולא מתקוממות? על מה ולמה? האשה
הישראלית והאשה הפלסטינית ״מאמינות״
לבעליהן ולא לבנות מינן, מדוע? הרי המשותף
לכולן הוא, השימוש הנואל שנעשה
בהן. אם כן, למה?
למזלנו, קיימת גם נעימה אחרת, הבנה
שונה בתכלית, בסיפורת של נשים בעולם,
ובהגותן של נשים בעולם, ובמוסיקה של
נשים בישראל. ואפילו הסופרת הישראלית
רות אלמוג מותירה לנו תיקווה :״יש לנו
תיקווה. הדור הבא יעוצב במידה רבה בידיה
של האשה״.
הדור הבא של הממש??
צריך לשאול את הסופרת.

ה הם אומריס ״מה הן אומרות״ מה הם אומרים...מה הן אומרות...
אלי דסה, ה עול הז ה

אור עקב:

אור גורדון:

העולהלאמקבל ״ניסיונות ההכחדה וההסתה
וילהאו 11ל ! 11
בליכוד -מק־קאותיזם!״
ימין סויסה אומר שהעולים החדשים מקבלים מה סוכנות
וילות ומכוניות ״וולוו״ .אולי חסידיו של ימין
סויסה מאמינים בזה. אבל לרוב האוכלוסיה ברור שזו
שטות. יחד עם זאת, האד ם ברחוב אינו יודע מה בדיוק
מקבל עולה, ולכן מס תובבות ההשערות. יש הרגשה
שאנשי״הסוכנות מפחדים לספר לציבור מה מקבל
עולה חדש, למרות שהם חושבים -כמו רבים אחרים
בארץ -שאנחנו זקוקים לעולים החד שים לא פחות
מאשר הם זקוקים לנו, ואם אנחנו רוצים או ת ם פה
צריך לעזור להם.
פניתי אל אורי גורדון, ראש מחלקת העלייה והקלי טה
של הסוכנות, ושאלתי אותו האם הוא נפגש עם ימין
סויסה ודיבר איתו על הווילות ומכוניות הוולוו.
בוודאי שנפגשתי איתו. כבר כמה ימים אני מסתובב בשכונות
ומנסה להרגיע את הרוחות. זה שימין סויסה אומר —
ואני לא יודע אס הוא מאמין בזה — שהעולים מקבלים וילות
ומכוניות, זה כלום. אם הוא, ואלה שמחזיקים בדיעותיו, באמת
מאמינים בזה, זה רבר חמור מאוד. הוא אמר לי שאנשי
השכונות מאוד מודאגים מכך שיש למדינה מדיניות להביא
ארצה עולים אשכנזים, כדי ליצור כאן רוב אשכנזי. זה ממש
מרתיח אותי.
עלייה קודם כל מעבירים אותו למרכז־קליטה. שם הוא גר חצי
שנה, אוכל ולומד עברית — הכל בחינם. אחרי חצי שנה,
כשהעולה יוצא ממרכז־הקליטה, הוא שוכר דירה ומתחיל
לחפש עבודה. בתקופה הזאת מקבל העולה כ־סססו שקלים
בחודש, שצריכים לכסות את כל הוצאותיו, וזה באמת קשה
מאוד־מאוד, בעיקר בגלל מחירי הדירות ושכר־הדירה.

• אתה אומר שהעולה, אחרי מרכז־הקליטה,
מקבל 12 אלף שקל לשנה, וזה הכל?
הוא מקבל גם אפשרות להמשיך וללמוד עברית בחינם,
ולמישפחות גדולות במיוחד נותנים תוספת של כסף.

• ואחרי השנה הזאת, שבה קיבל העולה 1000
שקלים בחודש. מה עוד מגיע לו מהמדינה?
משכנתא. העולה רוכש לעצמו דירה, ומקבל משכנתא
שאותה הוא צריך לשלם בעצמו. זה הכל.

• הליכוד מתמתן או מקצין?
לדעתי, הרוב בליכוד הם מתונים, וכל הצעה לפיתתן
מדיני, שתובא למוסדות על־ידי מנהיגוודהליכוד, תזכה ברוב
גדול. אני מבין שפרינץ רוצה להיבחר לראשות צעירי-הלי-

מיפלגות

• אולי אמרו לו שהאתיופים והאוזבקיסתאנים
הם פולנים מוסווים. מה מקבל עולה חדש, מרגע
הגיעו ארצה?

בראיון בהעולס הז ה בשבוע שעבר סיפר מיכאל
פרינץ, יו״ר צעירי הליכוד בתל-אביב, על עתירה, העו מד
ת להיות מוגשת לבית-הדין של הליכוד. בעתירה
יש תביעה להוציא את אורי יעקב, יוזם החוג המתון
אופקי ם בליכוד, משורות התנועה. הוא קרא לחבריו
בליכוד להדיח ולהחרים כל פעיל התומך ברעיונות
החוג החדש.
שאלתי את אורי יעקב מהי תגובתו על העתירה
והאם כבר הספיק לראותה.
לא ראיתי ולא שמעתי על העתירה הזאת. זה לא ראוי
אפילו להתייחסות. זאת ממש בדיחה. התופעה שבכל זאת
מטרידה אותי היא שישגה כנופיה קטנה ועלובה בליכוד שער
סקת כל הזמן בהסתה, בניסיונות להפחיד ולמנוע אנשים
מלהביע את דיעותיהם, בהפצת מיכתבים אנונימיים מ ד
שרים, ח״כים וגם נגד חברים מן השורה. זהו ממש מק־קארתיזם!
ידוע לי פחות או יותר מי בקבוצה הזאת, אבל הואיל
ואץ לי הוכחות אני לא רוצה להתייחס לשמות.

(דניאלה שמי)

כוד, ואני מצטער שהוא בחר להיבנות על דרך ההסתה וההכפשה.
ישנם באלה בליכוד שבכל פעם שהם מתמודדים על
איזה תפקיד — הם מוסיפים עוד גדה לירדן, כי הם חושבים
שזה יכול לסייע להם. מי שמבקש להיבנות סן הקיצוניות
האידיאולוגית, יתאכזב בסופו של דבר. הליכוד הוא מיפלגה
דמוקרסית־ליברלית, וייתכן שיש אנשים שאינם מתאימים
למיסגרת הזאת.

• נראה שמה שעורר את עיקר הקצף היא עמדתך
בעניין ההתנחלויות.
אני בכלל לא נגד התנחלרות, אר אני תומר יותר ביישר
בים עירוניים גדולים מאשר ביישובים קטנים, כי לנוכחות
יהודית מאסיבית יש תרומה הרבה יותר גדולה מאשר
ליישובים קטנים. לכן בסדר־העדיפויות צריך לתת עדיפות
לעיבוי ולהרחבת ישובים קיימים, על פני הקמת התנחלויות
חדשות. פרינץ כנראה עלה לארץ מברית-המועצות לפני
תקופת גורבאצ׳וב. אפילו שם כבר לא משתמשים בכיסויים
כמו אלה שהשתמש בהם, כמו :״להדיח״. ,להחרים״ ,״גוף
חתרני״ ,וכר. זה מזכיר לי את הספר של ג׳ורג׳ אוחיל. 1984 ,
ונדשן סער־סרצ נסק׳)

..שום
יפצה

ביטוח

הנדבק!״

חברת־ביטוח בריטית הודיעה על פוליסת״ביטוח
נגד איידס. תמורת פרמייה שנתית בס ך 25 ליי׳ש יוכלו
לרכוש ביטוח זה מי שנמנים עם ״קבוצות סיכון״:
רופאים, שוטרים, כבאי ם ועוד. מדובר בקבוצות
המונות לפחות 25 איש. למרות זאת, אמר דובר חבר ת-
הביטוח ״לייטון בלקהם״ כי יתכן שבעתיד יוכלו גם
יחידים לקנותו. המבוטחים יוכלו ליהנות מתגמולי-
ביטוח עד 75 אלף לי״ש, ומתוכנית טיפולית שתימשך
חמש שנים. שאלתי א ת דני לחמן, פעיל ב״ועד
למילחמה באיידס״ ,א ם אינו מופתע.
הייתי מופתע אילו היו מספרים לי על ביטוח שכזה
בישראל. מדובר בבריטניה, שנרתמת להתמודדות עם בעיית־האיידס
בכל מיני דרכים יעילות, כמו הסברה שיטתית
ויעילה. מחלת־האיידס והשלכותיה לא יורדות שם מסדר־היום
הציבורי, בניגוד לישראל.

• השוני הוא כל־כך מהותי?
בוודאי! חוסר ההתייחסות הציבורית לנושא בולט מאוד, כך
שאין מה להזכיר נושא כמו ביטוח ״קבוצות סיכון״ .בישראל
כל־כך מפחדים ממחלת־האיידס, ועדיין כל מה שקשור לכך
נמצא בהיסטריה נוראית. אף אחד לא חושב שבעוד כמה שנים
איידס יפרוץ גל רציני של חולים ונשאי־הנגיף. יש כ־ 5000 נשאי־נגיף
שאינם ידועים, אינם יודעים וממשיכים להדביק.

• האם יש בכלל התייחסות לחולים בנושא הביטוח
בארץ?
עד כמה שידוע לי, התשובה היא לא. בדרר־כלל, רוב החולים
או נשאי־הנגיף הם צעירים, שלא הספיקו לבטח את עצמם,
והרחוקים מנושא הביטוח. יש לי הרושם שמצבם הכלכלי
אינו מזהיר.

• האם אפיטר ליייטם את מה שקורה בבריטניה
גם בארץ?
בוודאי, זה אפשרי ומעשי, אך השאלה היא מתי. אני רק
מאחל לאותו רופא או שוטר שלא יזדקק לביטוח שכזה, כי
לאחר שנדבק שום אמצעי כספי לא יפצה אותו.

• מדוע הביטוח בבריטניה הוא רק לקבוצות,
ולא ליחידים?
חולי איידס בדרך־כלל מטופלים בבתי״חולים, והמגע הוא
עם קבוצות־רופאים, ולא עם רופא פרטי. המגע הוא עם שוט(שדד
רכטמן).
רים׳ ולא עם שוטר פרטי•

מה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים...מה הן אומרות.

אמנון אברמוביץ:

אמנון ד(ד!(ר:

וועם שריף:

.,ההתחזות. לנאווה, גובות ״זה בויא מאוו לא ״לא כולם מנצחים.
על המיוע שהועבו!״ להתייחס לעצמו בוצינות! יש גם מנסיוים!״
לא כל צופי ״סיבה למסיבה״ בליל־שבת האחרון, היו
מודעים לפרצוף החד ש, שכיכב לצידו של טוביה צפיר.
היה זה העיתונאי אמנון דנקנר.
שאלתי אותו איך הכל התגלגל.
ביקשו ממני לכתוב קטע קצר. נפגשתי עם טוביה צפיר
ומני פאר, ושיחקתי להם את הקטע. רציתי להראות לטוביה
איך עושים את(רוברט) מקסוול, אז הוא אמר לי :״אתה תעשהו״
הוא טען שאני דומה לו. מהר כתבתי עוד תפקיד לטוביה,
וככה זה קרה.

מי שעוקב אחרי הסידרה הטלוויזיונית הנפלאה
״ורדי״ ,ביום ג׳ אחרי חצות, אולי שם לב לדבר תמוה.
התיזמורת באולם האופרה מנגנת, ואף אחד לא מנצח
עליה.
ביקשתי מהמלחין נועם שריף, שיספר מתי ומדוע
התחילו לנצח על תיזמורות, והאם נכון שבתקופת ורדי
עוד לא ניצחו.

סיפור החשיפה של אריה אורגד כחשוד, נמת חז ה
וכקצין־מישטרה מעלה געייה מוסרית לא קטנה. האם
להתייחס לקול בטלפון כאל מקור, ולא לחשוף אותו,
או להפוך את השיחה עצמה לחדשה!
הפניתי א ת השאלה לעיתונאי אמנון אברמוביץ.
זאת באמת דילמה. צריך לערוך מאזן בין החומר המודלף
לבין הרראמתיזציה של ההתחזות. אם מתייחסים לחומר המועבר,
צריך לשמור על חיסיון־המקור. ואם ההתחזות, באותו
איזון שעליו אני מדבר, גוברת על החומר המועבר, היא שהופכת
לחומר העיתונאי, והחומר המודלף, מלכתחילה, ערכו
קטן•
למה הדבר דומה? אם מנחם בגין מרים לי טלפון מחר ,

אני לא תושב. למרות שאני פתוח לכל שעשוע והודיה
שאינם כרוכים בסיכון גופני.

עיתונות

טלוויזיה

מוסיקה

• אז לא מדובר כאן בכיוון חדש? אתה לא עוזב
את העיתונות ועובר למישחק?

הזה מאוד מצא חן גם בעיני נגן הצ׳מבלו, והיו קרבות קשים.
אחר־כך, בתקופה המודרנית, הגיע המנצח, והקרבות בין הכנר
לצ׳מבליסט נגמרו.

הביתה וחושף גילוי הקשור בדיר־יאסין, אני צריך לשקול בין
העובדה שמנחם בגין, שש שנים אחרי היעלמותו, מרים טלפון
ישיר לעיתונאי, לבין חשיבות הפרט הנוסף שהוא תורם על
דיר־יאסין. אני מניח שבמיקרה כזה עצם התקשרותו של מנחם
בגין נוכח הנסיבות שציינתי, היעלמות, שתיקה וכר, הופכת
לאירוע המעמיד בצל כל פרט נוסף על דיר־יאסין.

• ובהשאלה, אתה נותן מישקל להתחזות?
בהנחה שזה אריה אורגר, וכל הפרטים הידועים לנו הם
נכונים, אני חושב שהארץ נהג נכון. הוא נהג נכון על פי כלל
המאזניים, שעליו אני מדבר.

• אבל זה נוגד את האתיקה.
חיסיון־מקור, למרות שאינו מעוגן בחוק הישראלי, מעוגן
באתיקה העיתונאית. זה מעצם טיבעו וטיבו של המיקצוע.
אבל לפי כל הנסיבות, ההתחזות, לכאורה, גוברת על המידע
שהועבר.

• ואיד אתה היית נוהג?
לא נקלעתי לדילמה כזאת, כך שקשה לי לשקול אותה
(אורית זחבבל)
באופז מע שי•

• אתה פותח בקאריירה חדשה?
מי יודע? בינתיים לא קיבלת־ שום הצעה מהוליוור. בסן־־
הכל עשיתי את זה בשביל השעשוע וההודיה.

• תקבל בעתיד הצעות לככב בטלוויזיה?

אני בטוח שאני מצער כמה אנשים כשאני אומר שאין לי
כוונה לעזוב את העיתונות. אני לא רואה בזה פריצת-דרר
משמעותית בחיי, אבל אני יכול להפתיע את עצמי ואנשים
אתרים בבל מיני שעשועים.
לפחות בשטח הזה אני לא מתייחס אל עצמי ברצינות, וזה
מאוד בריא. אני מאור ממליץ על זה לעמיתיי.
יש עוד דבר — כל העסק הזה היה בעצם בדיחה. אנחנו
החלטנו שבתום הקטע ריבקה מיכאלי תגיד שטוביה צפיר
שיחק את מקסוול, את פרס וגם את התפקידים של מני פאר
וריבקה מיכאלי. קיווינו שמי שיראה את זה יפול בפח.

• וכך קרה?
זה קרה. המבקר בידישת אחחנזת משבח את טוביה צפיר
על מיבצע וירטואוזי של סאטירה ואיפור. הוא היה בטוח
שבעזרת האיפור טוביה עשה את כולם.

• אז הצלחתם?
לפתות אחר,

(אורית זחבבל)

בתקופת ורדי כבר ניצחו על תיזמורות, אבל נכון שזה
התחיל איפה שהוא בתקופתו של פליכס מנדלסון־ברטולדי.
קודם לכן היה נהוג פשוט לדפוק בעזרת מקל גדול על ה־ריצפה,
ובכך לתת קצב לתיזמורת. יש אפילו סיפור ידוע על
המלחין לולי, שדפק במקל על הריצפה ומרוב התרגשות דפק
לעצמו את הרגל, קיבל אבצס גדול ואפילו מת מזה.
אבל גם לפני מנדלסון היו מנצחים פה ושם על התיזמורת.
כתבו שבטהובן ניצח על תיזמורת ושהוא ממש השתולל. הוא
היה משתטח על הריצפה כשהיה צריך לנגן חלש, וקופץ
לגובה כשהיה צריך לנגן חזק.
בתקופת הבארוק היו מילחמות בעניין זה. היה מין נוהג כזה
שהכנר הראשי יתן את הסימן להתחלת הנגינה, אבל התפקיד

• אבל עד היום, בהרכבים קאמריים, אין מנצח.
מדוע? לא צריכים אותו?
לדעתי הם צריכים, אבל לא רוצים. הם טוענים שהמוסיקה
שלהם לא באה לידי ביטוי עם מנצח, אלא רק בלעדיו. הם
מדסקסים ביניהם את הרעיון ומנגנים לפי הטעם שלהם.
המחיר שמשלמים עבור זה הוא שיצירה, שאפשר ללמוד אותה
ולנגן היטב עם מנצח בכמה פגישות, לוקחת אצלם כמה חודשים.

האם יש אפשרות שתיזמורת טובה מאוד־מאוד
תנגן בלי מנצח?
בפירוש כן. את לא מכירה את הסיפור על הכנר הראשי
שפגש את המנצח בהפסקה בפואייה ושאל אותו ״מתי באת?
לא ראיתי שנכנסת ״.אפשר לספור עד שלוש ולהתחיל ביחד,
ואפשר להעביר תווים בלי מנצח. אבל מנצח טוב — ואגב לא
כולם מנצחים, יש גם מפסידים — מנצח טוב מוסיף את
(דניאלה שסי)
האמירה שלו ליצירה, וזה חשוב.

עוד לא ברור אם הזמרת
עדנה לב מגלה אהדה לנושא
הפלסטיני, אך בשבוע האחרון
ניתן היה לראות אותה באירועים
שונים, כשאת צווארון חולצתה
מקשט עדי מיוחד: זוהי חרב ערבית
עתיקה, עשויה זהב, שהמילה
פלסטין באנגלית מעטרת
אותה.
שר־החוץ הצרפתי לשעבר,
קליד שסון, שהיה האורח הנכ

שהיה שגריר גרמניה
בארץ, ואחר־כן בשוק המשותף,
נילם הנסן, הוזמן לישראל
לוועידה. כבר עם נחיתתו בארץ
הוא שוחח בעברית עם מארחיו.
כשהתבקש להרצות בעברית,
הסכים תחילה, אך כעבור כמה
דקות הזר בו. לדבריו, בעת
כהונתו בארץ הוא דיבר בעברית־של־שבת,
אך כיום, ארבע שנים
לאחר מכן, הוא שכח מילים
רבות, והוא מעדיף לנאום באנגלית.
להפתעת המארחים הוא
פתח את דבריו בוועידה בעברית,
ולאחר מכן עבר לאנגלית.
בעיקבות האירועים האחרונים
במיזרח־אירופה החליט דן
פתיר, מנהל המכון, לשנות
מעט מסדר־היום ולהכליל בפורום
האחרון גם אישיות חשובה
ממיזרח־אירופה. נבחר תומם
בק, שר־המיסחר ההונגרי, שאמור
היה לבוא לארץ במיסגרת
שיחות עם עמיתו הישראלי. אך
לפי התוכנית המקורית הוא היה
אמור לעזוב את הארץ יומיים
לפני תחילת הוועידה. פתיר
התקשר עם שלמה מרום, שג־

במשך כמה שנים התנוסס
שמו של אריד! ראט, עורך
ניחזלם פזסט לשעבר, לצידם
של עורכי־העיתון הקודמים ומייסדיו
במקום בולט בעיתון.
כעת, אחרי שראט הועבר מתפקידו,
ניתנה הוראה להסיר את
שמו, דבר שלא כל־כך מקובל
בעיתונות. מקורבים לבעלים החדשים
טוענים שהסיבה לכך
היא, שבעלי־העיתון כועסים
עליו על המחיר הגבוה ששילמה
הקבוצה עבור הבעלות על העיתון.

ביותר שבא ארצה כדי להשתתף
בפורום דין קירקפטריק
שדן באיחוד־אירופה, הפתיע
רבים כשגילה שהוא כבר היה בעבר
הרחוק בארץ. הוא היה
משקיף־או״ם ב־ , 1948 ושרת אז
בירושלים.

ריר ישראל בהונגריה, וביקש
ממנו להפעיל את קשריו למען
הארכת ביקורו של בק בישראל.
השגריר, בעל הקשרים המצויי־

רחובות, שנכח במקום, ובמקום

לקרוא לו בשמו, מיכאל
(״מיש״) לפידות, נקב בשמו של
ראש־העיר לשעבר, יחזקאל

התקיים בשבוע שעבר, החל בנאום
של שימעון פרם. שלא
כדרכו, לא מיהר פרס לעזוב את
המקום אחרי חלקו בתוכנית,
מיכ ל מרוז __

סוף־שבוע מהנה עבר על
המפיק דורון ערן, שסירטו
בדרך לעץ־חחד, על פי סיפרו
של עמום קינן, הוצג בהקרנה
פרטית בבית הכוכב גרגורי
פק, בנוכחות מפיצי־סרטים
רבים, חברים של פק־האב. לכוכב
הקשיש היתה סיבה טובה לארח
את ערן: בנו, טוני פק, הוא
הכוכב הראשי בסרט.

ראם משלם על התשלום החרב הפלסטינית
של לב * שגריר בעל מודעות ליחסי־ציסר

1ןחןיךך ! ףןל 1ה ך הזמר, נציג המוטיקה הבלקנית בארץ, נפגש עם הזמרת ינקה רופקינה,
1| 1 11 1111 כוכבת להקת-הזמר הבולגרית ״בלקנה״ ,שהתלהבה משיריו והקליטה
אחדים מהם בהופעה טפונטנית שערן עבורה. רופקינה, הנח שבת כאחת הזמרות הטובות בעולם,
טיכמה עם הזמר יהודה פוליקר, שהיא תקליט כמה משיריו ותכלול אותם בתקליטה החדש.
נים בצמרת השילטון ההונגרי,
הצליח במשימה, ושהותו של בק
הוארכה ביומיים. בק, שלמד באוניברסיטת
פרינסטון׳ בארצות־הברית,
גילה מודעות רבה ליח־סי־ציבור.
יום לפני שנשא את
נאומו, ביקש מפתיר להכין מאות
העתקים מהנאום ולחלקם בין
באי־הוועידה.
בטכס החלפת־מפקדים ב־מישטרת
רחובות היו כמה רקות
של מבוכה: סגן־ניצב דני חן,
המחליף את סגן־ניצב ברטי
אוחיון, בירך את ראש־עיריית

הר־מלד, וצירף לשם מליצות
בנוסח ״אתה כמו הר, כמו מלך,
משיכמך ומעלה ״.עשרות הנוכחים
נבוכו, אבל איש מהם לא
חשב שכדאי לתקן את המפקד,
מייד בהתחלה. רק כאשר סיים
את דבריו, שאותם קרא מן הכתב,
קם ניצב־מישנה חיים קליין,
מפקד מרחב־השפלה, ותיקן את
טעותו של חן, שהיה עד עתה
תושב פתח־תיקווה. כיום הוא
מתגורר בראשון־לציון.
הערב מטעם מועצת־הפו־עלים
של העיירה אופקים, ש־

אלא נשאר להופעתה של הזמרת
מרגלית צנעני. בסוף ההופעה
הוא ניגש אליה, אמר שהוא
נהנה לשמוע אותה ברדיו, ובמיוחד
הוא אוהב את ״השיר הזה
עם הכנפיים״ ,שהוא, לדעתו,
שיר אקטואלי (״יום אחד אולי
אפרוש כנפיים, יום אחד אולי
תראה שלא אפחד.״)
ימים אחדים לפני־כן חדר
פורץ לדירתה של מרגלית צנעני
בשכונת תל־כביר, וגנב כסף
ותכשיטים. הזמרת העירה ב־6
בבוקר את אמרגנה, אשר
א לי דסה, ה עו ל ם הז ה

מנכ״ל ״אל-על״ ,שמר על רצינות רבה
מאוד בכל הערב החגיגי שבו הוכרז ה מתכון
שנבחר ב תחרות ״אל־על״ .חזה העוף בתפוחי־עץ זיכה את
הזוכה בשני כרטיסי״טיסה לארצות־הברית, בחברת ״אל־על״,
כמובן. הזוכה השתוללה משימחה וצעקה באנגלית ״אי דונט בליו
איט! אי דונט בליו איט!״ מאחורי הקלעים אמר א חד האורחים
לחברו :״ רק חזה של עוף יכול להרוויח שני כרטיטי״טיטה״.

רפי ה רל ב

1ךךוך \ 1ך | 1היתה מ טוכסכת במשך תקופה ארוכה עם מעצגת־הבגדים שלה, פרח
1 11\ 111 1 1ראובן (באמצע) ,מפני שהיא לא באה ללווייה של אמה של המעצבת.
השתיים השלימו זו עם זו וב אחת המטיבות אף ישבו זו ליד זו ב חבר ת הבעלים שלהן.
רדו^לרת ה?ה?7?9

! .ה עו ל ם הזוז

111ךדוךךך אשתו של העיתונאי גידעון ברלי שנפטר השבוע במפתיע, עמדה ליד
שלושת בניה בשעה שעורכת ״דבר״ ,חנה זמר, הספידה את בעלה.
/ 1-1 1 1 1 11111
לפתע התעלפה ונפלה ארצה(למטה) .אביו של ברלי, אליעזר(משמאל) ,החזיק מעמד. אליעזר ברלי
ומישפחתו, בני בוקובינה ברומניה, היו במילחמת־העולם במחנה־עבודה באוקראינה, ושם בילה
גידעון א ת ילדותו. הם עלו ארצה כמעפילים, ונכלאו על״ידי הבריטים במחנה״מעפילים בקפריסין.
א לי דסה, ה עו ל ם הז ה

למען 1יצ״ 1היא ביקשה מצלם־
עיתונות במקום לצלם את קרן
בילסקי, אשת ראש־עיריית־רעננה,
ואת אורית יצחקי,
אשת יריבו שהפסיד בבחירות.
יצחקי הגיבה בצורה תקיפה ואמרה
שאינה מעוניינת. יתרה מזאת,
היא ביקשה לשבת עד כמה
שיותר רחוק מהגברת בילסקי.
איש־החברה והמו״ל אם!?
רובין כבר מסר להדפסה את המהדורה
הראשונה של סיפרו,
תדאביב ללא רחמים, שייצא
לאור בעוד שבועיים. בספר פרקים
רבים על חיי־הלילה של
העיר ועל דמויות־המפתח בה.
אחד הפרקים עוסק בשעשו־

איש־העסקים

השניים רבו על רקע חברי, מריבה
שזכתה בסיקור נרחב בעיתונות.

עי־המין

מסוכסכים
במשך שנים, מאז שהפעילו
את המועדון האסם, שנסגר
לפני שלוש שנים. הסיכסוך
קשור בשותפות שבין השניים,
אך כעת התחדש הקשר ביניהם,
וביום השישי האחרון הם נפגשו
בביתו של טל. כעת מגששים
החברים אצל הזמר הוותיק, בני
ברמן, כדי לפשר בינו לבין טל.

הזמר מאיר אריאל

שמואל פלאטו־שרון.
הזמר אריה סיני ואיש
חיי־הלילה יענקל׳ה טל היו

התבקש על־ידי אחד מצלמי־העיתונות
לגשת לחבורה של
זמרים ואנשי־בידור, כדי להצטלם
עימם. הצלם נענה בשלילה.
הזמר אמר שאם מישהו מעוניין
להצטלם עימו, שיגש אליו.

נעמי דו; חזדד אדדליאב
אלי דסה, ה עו לםהזה

ראובני, וסיפרה לו בהתרגשות
על המיקרה .״למה טילפנת לי
בשעה כזאת?״ הוא שאל אותה,
והיא ענתה :״מה זאת אומרת?
אתה האמרגן שלי, ואתה צריך
לדעת כל דבר שקורה לי, ומייד!״
בעיריית נתניה פרצה מהומה,
ב ש אלכ ס פייט בן ה־,33
חבר המועצה, תקף את ראש״

העירייה יואל אלרואי על כך
ש־ 52 עובדים בעירייה, מנהלי־מחלקות,
מרוויחים יותר מ־6000
שקל לחודש, ונוסף על כך נהנים
מהטבות שונות. פייט הפך ל־גיבור־היום
בעירו, כשסיכם את
העניין במישפט אחד: שלא יתכן
שהאחראי על הזבל בנתניה
ירוויח יותר מהרמטכ״ל, האחראי
על ביטחון־המדינה.

פסוקי השבוע

הציירת מיכל בורג,
אחותו של השר יצחק פרץ,

• ה ש בו עון האמריקאי
״טייס״ ,על נפילת חומ ת-
ברלין :״זאת היא הפלת
החומה המדובר ת ביותר,
מאז הפיל יהושע א ת חו מות
יריחו!״
• הבדרן-העסקן ש מו א
ל וילוזיגי :״לא כל מי
שמאכיל אותך, רוצה ש-
תשמין!״
• אסי דיץ :״כתיבת
יומנים היא שיחזור מאו לץ
של זמן אבוד!״

החליטה להפתיע את בני־מיש־פחתה
ולא גילתה להם שהיא
משתתפת בתוכנית־הבידור סיבה
למסיבה, בליל־שבת. היא
כינסה את בני־המישפחה ואמרה
להם שהזמרת האהודה עליה,
ריטה, אמורה להופיע בתוכנית.
בני-המישפחה המתינו בסבלנות,
ואז הופתעו לגלות שבת־מיש־פחתם
מככבת בתוכנית.
הדוגמנית ומארגנת־הת־צוגות
פינצ׳י מור מצאה עצמה
במצב מביך. בתצוגה שערכה

ך [ י 1*4י ך 1הפצטומימאי הישראלי הנודע, המכהן עתה כפרופסור לשפת־הגוף
1^ # 1 /1בפרנקפורט בגרמניה, היה בארץ כאשר נפטר העיתונאי גידעון ברלי. ליד
}111
הקבר נפגש מולכו עם אשתו־לשעבר, ה שחקנית גאולה נוני. משמאל: העיתונאית אנה פונגר.

— ״אינני וסיך, ולא מלך ולא 3ך מלך ר
(המשך ם עם וד )23
התכונות האלה אינן מועילות.
מתאים לדימוי הזה, אומרים רגע, אתה לא
מתאים להם, מה ל ן ולהם? לכן אני לא...
דבר אחר שאני זוכר, ואני יכול להגיד, אני
זוכר את זה עד היום, אתה הזכרת את זה,
אחרת לא הייתי מזכיר את זה. אחרי שאבי
נפטר, באוקטובר , 1966 כל מיני חברי־כנסת,
כמקובל, הספידו, אמרו כמה דברים בנאומים
שלהם, שהם נשאו אחרי שאבי נפטר. ואז אתה
ציטטת את הבית השני מתוך השיר של
ז׳בוטינסקי, שיר בית־ר. על ההדר. אמרת שאבא
שלי הזכיר לך את ההדר. אני זוכר את
זה, כי זה היה באמת דבר, אולי ההספד הכי

תראה, אני לא רוצה להתייחס לאיש זה או
אחר, ואני לא יודע מי זה בולדוזר, מי לא
בולדוזר, אבל גם בולדוזר — כמו שחבר שלי
פעם אמר לי — אי־אפשר להפעיל רק עם
מנוע. הוא צריך גם בלמים, אחרת אי־אפשר
לעבוד. אז בכל מיסגרת יש לך אנשים שונים
באופיים, בטיבעם.
אנשים לפעמים אומרים לי: רגע, לא
מתאים לך, מה אתה עושה פה? תבוא אלינו.
שמעתי זאת מאנשים חשובים במיפלגות אחרות.
במערך, במובן, בעיקר.
אני מרגיש טוב מאוד בתנועת־החרות. אני

שרי־החישוקים. זה נראה לך אפשרי?

בו ד די ם יש תוחלת

אינני יודע. אינני יורע ואני באמת לא
עוסק בזה. אני חושב שזו עוד אחת מ־הספקולציות,
הרי אף אחד לא יודע באמת. זה
לא שמישהו מסתיר איזה אמת, מה יקרה.
יצחק שמיר הוא ראש־הממשלה, יש לו, לפי
הלוח הפוליטי, עוד שלוש שנים בכנסת הזאת
להיות ראש־ממשלה. אם לא יקרו דברים
מהפכניים קודם לכן, אז זה מה שיהיה. מה
יהיה בעוד שלוש שנים, איש איננו יודע.
האנשים שהזכרת, כולם נמצאים בתוך
מיסגרת פוליטית, שתצטרך בסוף לקבל החלטה
שאנחנו לא יודעים מה היא תהיה. אם
יצחק שמיר יחליט בעוד ארבע שנים שהוא
לא הולך יותר, ויצטרכו לבחור במישהו אחר
להוביל את הליכוד, אז יבחרו. אינני יודע,
באמת אינני יודע להגיד מי זה יהיה, יכול
להיות שזה יהיה אדם אחד ממה שנקרא דור־הביניים.
גם הבדלי־הגילים הם די קטנים. אני
חושב שבני בגין הוא עכשיו בן ,46 ודויד לוי
נדמה לי בן .51 או זה שני דורות?

• זה כאילו נראה ככה.
מדוע? מפני שדויד לוי נכנס הרבה קודם
לפוליטיקה. אני לא רואה שדויד לוי הוא זקן,
ובני בגין הוא צעיר. אני יכול לתת עוד
דוגמות. לא עניין הגיל פה כל־כך קובע, אני
חושב שיש פה טעות בדימוי.

• יש איזה שהוא קו מפריד.

אני חושב שהדימוי הגילי הוא לא מתאים
למציאות. יש אנשים שנראים צעירים, והם
כבר לא צעירים, ויש אנשים שנראים מבוגרים,
והם בעצם די צעירים. אני לא בטוח אם
העניין הגילי כל־כך קובץ.

״מ שחצה להביא
את הרימו והיות 9־1
גנוי־ב׳ או נהנא־ב,
רא עושה ושימור
הליכוד, אלא דהינו״
• זה גם עניין של סיגנון, סיגנון
דיבור והתבטאות.

שאלה: לא חסר לך בית־לורדים?
תשובה: אני מסתכל בארץ. אני יודע מי יהיו
הלורדים. זה לא חסר לי.

יש סיגנונות שונים. אני חושב שהסיג־נונות
השונים לא נחתכים לפי הגיל. בדור־הצעירים
יש אנשים בעלי ריעות שונות
בנושאים המדיניים והחברתיים והכלכליים,
וגם בעלי אופי־דיבור שונה. יש אנשים שהם
מסוג אחד ומסוג שני ומסוג שלישי. זה לא
נחתך כך שכל הצעירים מדברים בלשון אחת,
בסיגנון אחד, וכל המבוגרים בסיגנון אחר. זה
לא כך. אתה מכיר אותם, אני לא רוצה לתת
דוגמות, כי הם חברים שלי כולם. אני לא
רוצה לתת דוגמה אישית, אבל תחשוב אתה,
תעביר לנגד עיניך את השרים וחברי־הכנסת
הצעירים של הליכוד, והיותר־מבוגרים, ותגיד
לי אם אתה מוצא חתך גילי, שאומר
שמישה ארנם מדבר כמו דויר לוי בדיוק. אני
לא בטוח.

• לא כל־כך.
קצר והכי־יפה. לא אגיד הכי־יפה, לא זוכר את
האחרים ולא רוצה לפגוע. אבל היה, ככה,
מרשים. אני זוכר את זה עד היום, כבר 23
שנים.

חי בה הרבה שנים, אני חבר תנועת־החרות 23
שנים, זה די הרבה זמן. ואני מרגיש לגמרי
בבית, אני לא מחפש את הליטופים, לא חסר
לי שיכסו עלי, לא, אני מסתדר עם זה.

• זה כנראה גנטי, או תוצאה של
חינוך, הנחמדות הזאת.
אתה מכיר את אישיותו של אבי, זה עזר

י• לפעמים אני תמה אם אלה שמביאים
את זה, את עניין הנחמדות,
מביאים את זה לחיוב או לשלילה.
במציאות הפוליטית הישראלית,
אולי זו קללה, שצריכים לבתה
ממנה. אולי מתכוונים לומר שמול
בולדוזר כמו אריאל שרוז, למשל,

• אתה נמצא היום בגיל, שבו
במדינות רבות בעולם אנשים כבר
מתמנים כראשי-ממשלות, בכל אירופה
המיזרחית מגיעים עכשיו אנשים
צעירים מאוד לשילטון. יתכן
שגם בארץ יעבור השילטון באחד
הימים ישר מהדור של שמיר־ארנס
לדור שלך, של בני בגץ, וידלג על מה
שנמצא באמצע, כלומר הדור של

זה לא עניין של גיל. לא אגיד עוד שמות,
אני לא רוצה להיכנס לכל מיני דוגמות, אני
לא חושב שהעניין של הגיל קובע פה.

• אבל מצד שני, אי־אפשר לגמרי
להתעלם מזה. יש סיגנון שאינו
מתבטא רק בדיבור, אלא גם התייחסות.
מי שגדל לפני קום המדינה,
טיבעי שתהיה לו התייחסות אחרת
מאשר למי שגדל, נגיד, אחרי מיל־חמת־ששת־הימים.
ראיית הארץ,
ראיית העולם. מי שגדל היום, בתקופת
השינויים הנוכחיים בעולם,
בסוף המילחמה הקרה, ודאי יהיה
הלוואי, הלוואי.

פסיכולוג-רפואי זומר
האשה, לא המזכירה
^ ישיותו של ארם, המועד לחלות
4 בסרטן, היא כזו המרחיקה בדרך־כלל
את רגשותיה, והמתקשה להביא אותם לידי
ביטוי מילולי. מחקרים אחרונים שנעשו על
חולי־סרטן בארצות־הברית הצביעו על אנשים
שיש להם גישה פסיבית, פסימית ותמס־תנית
בחיים. אצל חולי־לב זה להפך.״
• א ם כך, דן בן־אמוץ איננו אופייני
לאב״הטיפוס שהוצג כאן. האם הוא
מזים א ת התיאוריה שלך:
״אי־אפשר להסיק ממה שאמרתי שכל
אדם העוצר בער ריגשותיו ילקה בסרטן. אם
מישהו מעשן, שותה וחי חיים המזיקים למכונה
הזאת, הנקראת גוף, היא תתקלקל.
״יש כמה מקורות למחלות הסרטן, הלב
ולחץ־הדם הגבוה — בין היתר אכילה לא־נכונה,
עורף־מישקל ולחצים. ישנה בוודאי גם
מועדות גנטית. אנחנו יכולים לשלוט במכונה
שלנו היטב, ואז היא תתמודד לא־רע עם הלחצים
שאנחנו מעמיסים עליה, או לא לתחזק
אותה. יכול להיות שנחליף לה שמן כמו
שצריך, אבל לא נחליף לה צמיגים.״
הדובר: הד״ר אלי זומר 38 פסיכולוג
קליני העומד בראש מיטל, המכון היחידי בסוגו
בארץ, שנפתח לפני חצי שנה בחיפה, העוסק
בהשפעה של לחץ נפשי על בעיות־בריאות
גופניות.
לפני שנתיים הגיע ארצה, אחרי התמחות
בת שש שנים במיקצוע בין־תחומי חדש, הנקרא
״פסיכולוגיה רפואית״ ,החוקר את הקשר
בין מרכיבי־האישיות ובין מחלות גופניות.
מאז נמנה עם הצוות החוקר בנזמן לחקר
לחץ־פסימלע באוניברסיטת חיפה. סיטל
מיישם את המימצאים בעבודה מעשית.
״הפסיכולוג של העתיר לא יוכל להיות
נעול במיגדל־שן, צמוד לתיאוריה פסיכולוגית
אחת, שאותה ילביש על כל פציינט. אני
מעוניין לחסוך לפציינטים שלי זמן וכסף.
היום, כשמערכת בריאות־הנפש הציבורית
חסומה, ואנשים צריכים לחכות חודשים
בתור, וכשטיפול נפשי עולה מה שהוא עולה,
חייבים הפסיכולוגים להתעדכן, כדי לאפשר
טיפולים יעילים קיצרי־טווח.

או רי אלהו״ט
״בעתיד הייתי רוצה לראות פסיכולוגים
מעורבים יותר במה שקורה בחוץ, ולא רק
מתעסקים בפסיכו־פתולוגיה של הפציינט
בחדר שלהם. צריך לטפל בחרדה לפני בחינות
בבתי־ספר, בהכשרת הורים־יחידים לגידול
ילדיהם. הפסיכולוג חייב להביע דיעה
בכל העניינים הקשורים בהיגיינה נפשית,
כמו חינוך לבריאות, לאיזון קאריירה עם
פנאי, מיקצוענות ותחרותיות עם מישפחה
ורגיעה.״

בהשוואה לנשואים. אשה או בעל עוזרי הרבה.

חיים קצר ה יותר,
זומר מדבר בקול שקט ויציב, בקליניקה
המפוארת שלו על הכרמל. מהחדר השני בוקעת
מוסיקה של המיזרח־היותר־רחוק, אחת
מטכניקות־ההרפייה המקובלות במקום .״אני
עוסק בהיפנוזה, בסוגסטיה, בטכניקות־הרפייה
פיסיות ובמכשירי הביו־פידבק, המשמשים
כעזרי־אימון להרפייה. באמצעותם
ניתן ללמד את האדם להקטין את הפעילות
החשמלית בשרירים, להרחיב את כלי־הדם
בידיים (לחמם אותם) ,ולשנות את הפעילות
החשמלית של גלי־המוח.״
אלה הם אותם המכשירים שבהם משתמשים
במכונת־אמת, אלא שכאן הם מופנים
לעבר המטופל. הוא שומע צליל השווה
לרמת־הלחץ והמתח הנפשי שלו, המתבטא
בצורה פיסית בהזעה, בדפיקות־לב חזקות,
בגפיים רדומים, בלחץ בחזה ובקוצר־נשימה.
באמצעות המכשיר הוא יכול לשלוט על כעס
וחרדה.
זומר :״היה לי מיקרה מעניין עם מנהל
שהחליט להביס את המכשיר. אדם שרגיל
היה לנצח. הוא התאמץ חזק מאוד כדי להרפות.
מובן שהתוצאה היתה הפוכה. המכשיר
ציפצף חזק יותר״.
• מה זה ״פסיכולוגיה רפואית״!
״בשנות ה־ 60 איבחן קרדיולוג אמריקאי
שחלק גדול מהחולים שבהם הוא מטפל, הם
חסרי־סבלנות, תחרותיים מאור, מדברים
במישפטים קצרים מלווים בתנועות־ידיים,
מתקשים להקשיב לזולת, ומגלים קוצר־רוח
על סף עוינות. הוא שאל אס מיבנה־אישיות
כזה יכול להיות גורם־סיכון למחלה. בהיעדר
הגדרה אחרת, הוא קרא לדפוס־אישיות כזה
טיפוס ים־המחקרים שהתפתחו בעיקבות
הוא אכן גורם־
התגלית, אישרו שטיפוס
סיכון עצמאי ללקות במחלת־לב״.
• מדוע! מהו התהליך הפיסיולוגיז
״במצב של לחץ פסיכולוגי משתחררים
בגוף הורמונים (הפינפרין ונורפריפרין),
היוצרים, כנראה, צלקות בדפנות כלי־הדם.
על צלקות אלה נוצרים רבדים של
כולסטרול.
״למחלת־לב יש כמה מקורות. צירוף של
טיפוס 4עם אכילה לא־נכונה מגביר את
הסתברות המחלה.
״חשוב לציין שלא לכל חולה־לב יש מיב־נה־אישיות
כזה״.
• מה קורה מבחינה פיסיולוגית נ ־
מיקרה זה!
״המימצאים לגבי התהליכים הפיסיים
בשתי המחלות (לב וסרטן) ,הם עדיין בגדר
השערות.
״אקח, לדוגמה, את המערכת החיסונית.
אם מכניסים אנשים ללחץ בתנאי־מעבדה,
מגלים ירידה בשכיחות תאי־הדם הלבנים,
שתפקידם הוא לאתר ולהשמיד תאים סרטניים.
ניסויים אחרונים, הבאים מתחום מעניין
חדש הנקרא פסיכו־אימונולוגיה( ,אימונולוגיה
— תורת החיסון) ,מראים שניתן, באמצעות
הכוונה היפנוטית, לשנות ריכוזים של
תאי־דם לבנים.
״אפשר, אם כן, להנחות חולים לשלוח

1ו 13נ ה
נג ד

הסום!

האם
אתה טיכוס מדחיק רגשות. ט עי
בלחץ, וגם אונל ותו מדי? אם נו, אתה
מועד לחלות. אבר אתה נור לשרוט בלחץ
שלו. המכונה של ד״ו זומר יכולה לעזור
באופן רצוני תאי־דם לאיזורים פגועים. כך
מתחזקת היכולת החיסונית של הגוף.
״ניסויים אלה נעשו באחרונה במעבדה
לביולוגיה. צריך עוד לחזור ולבסס אותם.
באופן כללי אנחנו יודעים שלחץ נפשי פוגע
ביעילות המערכת החיסונית. ייתכן מאוד
שבעתיד תוכל ההתמחות שלנו לתרום למניעת
המחלה באמצעות התיקשורת (רדיו,
טלוויזיה) .כרגע אנו עוסקים בהיבטים ההתנהגותיים,
אחרי שהמחלה כבר התגלתה.״
• מה אתה עושה!
״כשבא אלי חולה־סרטן, אני עובד על
ההסתגלות הריגשית שלו ושל מישפחתו
למחלה. רק אחר־כך אני עובר לטפל בתגובות
של הטיפול הכימו־תראפי, היוצר בחילות
נוראות, הקאות ונשירת־שיער. תגובות
גופניות אלה הן לפעמים כל־כך קשות, עד
שהחולה מעדיף שלא לקבל את הטיפול. כך

הוא מקטין את ההסתברות שלו להישרד.
החולה מקיא עוד לפני שהוא מקבל את החומר.
זוהי התנייה שלילית, שאיתה אני צריך
להתמודד.
״הופנה אלי גבר בשנות ה־ ,50 בשיא
הקאריירה המיקצועית שלו. הבחילות נוצרו
כשקיבל את הטיפול הכימו־תראפי. זה שורך
בראשו בצורה אסוציאטיבית לדייסות שאכל
באותו זמן. כשחזר הביתה פיתח רתיעה
כללית ממזון, איבד ממישקלו ונכנס למצב
של תת־תזונה.
״בטראנס היפנוטי־סוגסטיבי העלינו
מתוך הזיכרון הקרוב את התחושות הטובות
שהתעוררו בו כשאכל מאכלים שהיו אהובים
עליו. בהדרגה הוא התחיל לחוש אליהם
כמיהה. תיאבונו חזר אליו, והצריכה הקלורית
עלתה לרמה נורמלית״.
• והטיפול בחולה״לג!

״איש־עסקים, שמיפעלו נקלע לקשיים
כלכליים בעיקבות המיתון הופנה אלי על״ידי
קרדיולוג. אישיותו רודפת־השלמות והקפדנית
גרמה לו לחוש חרדה עמוקה, גם אחרי
שהחלים וחזר לביתו.
״האיש נהג להציב לעצמו מטרות לא־מציאותיות.
הוא לא סמן על איש, גם לא על
מזכירתו. הוא התהלך בתחושה מתמדת של
כישלון, בגלל המירוץ שלו נגד השעון. הדימוי
העצמי הלך והידרדר. את דפיקות־הלב
החזקות והלחץ בחזה הוא פירש כסימפטומים
של התקף־לב חוזר, ורץ לעיתים־קרובות
לחדר־מיון. כשלא מצאו רבר, הופנה אלי.
״בעזרת אשתו, שהיתה דמות תומכת חיובית
מאוד, הצליח לשנות את סידרי-העדיפו־יות
שלו, להציב לעצמו מטרות מציאותיות,
למד להוריד את דפיקות־הלב ולחץ־הדם.
זוהי דוגמה להתערבות פסיכולוגית אצל
חולה, שהמשיך לאמץ דפוסי־התנהגות
מזיקים, גם לאחר התקף־לב״.
• מה מקומו של הקשר הזוגי בתהליך
השיקוסן
״לאיכות הקשר יש השפעה מכרעת על
יכולת־העמידה שלנו בלחצים בכלל. אם
צריך להתמודד עם לחצים בתוך הקשר הזוגי,
אנחנו נחלשים בהתמודדות עם לחצים
אחרים.
״הגוף מגיב באופן פיסיולוגי על כל
הלחצים — כלכליים, בריאותיים ונפשיים.
לכן חשוב מאוד להשקיע במערכת־התמיכה
שלנו.
״מחקרים שנעשו בארצות־הברית מצביעים
על תוחלת־חיים קצרה יותר של בודדים,
בהשוואה לנשואים. יש קשר אמיץ בין מער־כות־תמיכה
טובות — מישפחתיות וחברתיות,
לחיים בריאים וארוכים.
״בני־הזוג הם פרטנרים שאי־אפשר לוותר
עליהם בטיפול, אם רוצים לחזק את שיתוף־
הפעולה של החולה. אם יש משהו שחשוב
להשקיע בו, זה לשבח את הקשר״.

דיתי גל ב רג

נ 39י

...0X1 01 ...0X1 01 ...0X1 01 ...0X1 01 ...0X1 01 ...0X101 ...0X1 01 ...0X1 01 ...0X1 01 ...0X101
הנה הם באים, כמעט כמו בכל שנה, בזוג: חנוכה וכריסמס. אצלנו ידליקו חנוכיה ויאכלו
סופגניות. אצלם יקשטו עץ־אשוח וישימו על׳ידו מתנות עטופות לתפארת. אם אתם סובלים,
כשאתם אוכלים סופגניות ולביבות, תחשבו על הגויים. הם אוכלים כריסמס פודינג ותאמינו
לי — זה הרבה יותר גרוע.
כן, זה הזמן להיזכר בכל החברים הגויים שלכם, כאן ומעבר לים ולשלוח להם ברכות. במיוחד
למי שזוכרים כל שנה לשלוח לכם שנה טובה. חברות זה דבר שמטפחים כל הזמן.
מייד אחרי השיר הוא ניגש אלי והסביר לי
שזה היה שיר ביוונית לזכר היוונים. פתאום
כל החנוכיות המצולמות בעמוד זה הן
אני נזכרת שאז לא תיקנתי אותו ואולי עד
מתוך תערוכת חנוכיות של אמנים ישראהיום
הוא חושב כך. אני אברר את זה היום.
ליים, המוצגת בימים אלה בעבודה עברית,
ובאותו עניין. עשיתי מחקר קטן השבוע
ברחוב גורדון בתל־אביב. כדאי לראות.
שאלתי איזה 60 איש — כל אחד שפגשתי

— אם הוא יודע את כל מילות ״מעוז צור
ספרא, יחיאל ידידי,
חנוכיות,
וא־פרופו
ישועתי״ 59 .איש לא ידעו. האחד שידע, ידע
אומר כי הגיע הזמן שחברי־הכנסת שלנו
גם לאן להפנות אותי. חשבתי שתשמחו לראות
פעם איך נראה כל השיר הזה. בבקשה:
מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח
תיכון בית תפילתי ושם תודה נזבח
לעת אחים מטבח מצר המנבח
אז אגמור בשיר מיזמור חנוכת־המיזבח
רעות שבעה נפשי, ביגון כוחי כלה
חיי מיררו בקושי כשיעבוד מלכות עגלה
ובידו הגדולה הוציא עם סגולה
חיל פרעה וכל זרעו ירדו כאבן מצולה
דביר קודשו הביאני וגם שם לא שקטתי
ובא נוגש והגלני כי זרים עברתי
ויין רעל מסכתי כמעט שעברתי
קץ בבל זרובבל לקץ שבעים נושעתי
יסתכלו על החנוכיה וילמדו שדווקא זה שעומד
הכי גבוה הוא בסך הכל השמש.

ואותו יחיאל ספרא מציע מידרש לנהגי
תל־אביב, במיוחד לחנוכה:
חנה ושבעת בניה זאת לא אגדה.חנה בתל־אביב
ולא סינדלו אותו — זאתאגדה.

בכל שנה, בחנוכה, אני נזכרת במסיבת־החנוכה
בגן־הילדים של בני הצעיר. הוא היה
בן 3או 4וקיבל תפקיד של מכבי וסרט־נייר
ונר על הראש. הוא עמד לצד חבריו הקטנים
ושר בלהט את המילים :״לעת אחים מטבח,
מצר המנבח״...

כרות קומת בראש ביקש אגני בן המדתא
ונהייתה לו למוקש וגאוותו נשבתה
ראש ימיני נשאת ואויב שמו מחית
רוב בניו וקניניו על עץ תלית
יוונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים
ופרצו חומות מגדלי וטמאו כל השמנים
ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים
בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים
חשוף זרוע קודשך וקרב קץ הישועה
נקום נקמת עבדיך מאימה הרשעה
כי ארכה השעה ואין קץ לימי הרעה
דחה ארמון בצל צלמון
הקם רועים שבעה.
ואם בכל זאת

מניסיון־החיים שלי לא כדאי לאפות סופגניות
בבית. זו עבורה ממושכת, מלכלכת,
משפריצת־שמן והתוצאה גם משמינה.
לדעתי, אפשר לקנות 10 סופגניות בחנות,
לאכול שלוש וגם את השבע הנותרות,
ולגמור עם העניין הזה.
אבל למיקרה שדעתי לא מעניינת אתכם
בכלל, וכל מה שאתם רוצים זה להכין סופגניות
אמיתיות בבית, השגתי לכם מתכון

אמיתי״אמיתי, מבחור ששמו דני ריס, שהוא
מומחה לעניין.
אז ככה: המיצרכים הדרושים הם 65 גרם
שמרים, ק״ג קמח רגיל, חמישה חלמונים,
שתי כוסות חלב פושר, שלושת ריבעי כוס
סוכר, שלושת־ריבעי כוס שמן, שקית סוכר
וניל, ריבה, אבקת סוכר.
אופן ההכנה: ממיסים את השמרים במעט
חלב. את כל שאר המיצרכים, מלבד הריבה
ואבקת הסוכר, מכניסים למערבל ומערבלים.
מוסיפים לעיסה את השמרים המומסים בחלב.
משאירים בקערת המערבל כשעתיים, עד
שיתפח.
מוציאים את הבצק מהקערה, מחלקים
אותו לארבעה חלקים שווים. מכל חלק
מרדדים עלה דק. על חצי העלה מסמנים
בעזרת כוס עיגולים, ובמרכז כל עיגול שמים
מעט ריבה. מכסים בחצי העלה השני ובעזרת
כוס חותכים דרך שתי שכבות הבצק.
מה שמתקבל זה שני עיגולי בצק מחוברים
בקצוות ובמרכזם ריבה. משאירים על מגש
כשעתיים להתפחה נוספת. מחממים שמן
עמוק ומטגנים את הסופגניות משני הצדדים
עד לצבע זהוב. מפזרים מעל אבקת־סוכר.
לא, אין לי מושג כמה קלוריות יש בכל
סופגניה. תבררו אצל מישהו אחר.
במקום דמי־חנוכה
החג היהודי היחידי שבו מחלקים כסף
לילדים הוא חנוכה. על כל פנים, כך זה היה
במיזרח־אירופה. פעם בשנה, בימים ההם,
היהודים נתנו לילדים שלהם כסף.
אבל בזמן הזה, כשהילדים מקבלים כסף
מההורים שלהם כל יום, כדאי אולי, במיוחד
כדי להבדיל בין קודש לחול, למנוע מהם כסף
יום אחד בשנה.
אבל בלי לתת משהו הרי אי־אפשר אצל
היהודים, ובמיוחד כשמדובר בילדינו.
אז הנה סקירה קצרצרה של כמה סיפרי-
ילדים, שראו אור ממש־ממש עכשיו, ומכאן
ברור שהילדים עדיין לא קראו אותם.
• שרה פש 1טה וגבוהה מאת פטרישיה
מקלקלו, מסידרת טוב לקרוא של הוצאת עם
שבד. סיפור על שני ילדים, שאמא שלהם
מתה ואבא מחפש אשה חדשה, ומוצא את
שרה, שהיא פשוטה וגבוהה. אהבה, געגועים,
רוך, תיקווה, בניית מישפחה חדשה — זה
החומר שממנו מורכב הסיפור, וכמו בסיפורים
כאלה יש כאן המון דמעות. במיוחד לילדות.

• הרפתקה בחלל מאת דבורה עומר,
הוצאת כתר. ממש שתי ציפורים במכה אחת.
גם חלל וחלליות וכוכבי־לכת וטילים, וגם
שוקולד וארטיקים וסוכריות ומסטיקים. הסיפור
של כוכב מיוחד במינו, המצופה כולו
סוכר, נהרותיו נהרות שוקולד ופסגות ההרים
מצופות גלידה.
לילדים קטנים־קטנים שאוהבים לשמוע
סיפורים בעלי סוף טוב. נוסף על כל זה יש גם
מוסר־השכל בעניין מודעות לבריאות הפה
והשיניים. אז איך אמרתי, שתי ציפורים? לא
נכון. שלוש ציפורים במכה אחת. ואיורים
יפים של בז. טוב, אז אולי ארבע ציפורים.

• ולילדים יותר גדולים — וגם להורים
שלהם — סיפורים לילדים מאת יצחק
בשביס־זיגגר. הוצאת עם שבד וסיפר״ת
הפועלים. האס תהרגו אותי אם אומר שזה
הספר של בשביס־זינגר שאני הכי אוהבת?
• הטחנה המכושפת מאת אוטפריד
פרויסלר. ספר עטור פרסים, מתאים לשוחרי
כשפים והרפתקות מפחידות.
הדבר היחידי, עד היום, שהצליח להפחיד
את בני הצעיר, ורק בגלל זה הוא ראוי לפרס
נוסף. הילד, אגב, מסרב להמשיך ולקרוא את
הספר, אלא אם כן אני אשב על ידו כל זמן
הקריאה. מכאן הבנתם שקריאת הספר בביתנו
נדחתה, עד שיהיה לי זמן לשבת שעות על יד
מיטת הילד.

;גיסי

אחרי 5000 שנה של נרות־חגוכה משע־•
,ממים עד מוות, יצאו לשוק נרות־חנוכה•
בעיצוב חדש 44 .נרות בקופסה. הנרות אינ ם •
נוטפים והם בוערים יותר משעה. נרות עציון•
מיוצרים בקיבוץ מירב ומשווקים בכל ר ש־•
תות־השיווק ב־4.50־ 5שקלים.

הבן הקטן שלי קיבל 99.5בבחינה במתמ־•
טיקה. רק בתקופה של ניסים זה יכול ל ק רו ת•.

ועוד נס. הכסף של עיריית תל־אביב
שאמור להספיק ליום אחד, הספיק להם
כנראה, לשלושה ימים. ולכן, בשלושה ימי
חנוכה — 27 ,26ו־ 28 בדצמבר, יתקיימו 18
קונצרטים בשלושה אולמות בנווה־צדק.
הכרטיסים יימכרו ב־ 17 שקלים ואת תוכנית
הקונצרטים כולה אפשר לקבל באגף התרבות
של עיריית תל־אביב או בלוחות המודעות.
ואם קרה לכם נס ואף אחד — ממש אף
אחד — לא בא להתרים אתכם השבוע, לשום
מוסד־צדקה או אגודה וולונטרית, ואם ב־מיקרה
אתם לא יכולים לעמוד בזה דווקא
בשבוע־החנוכה ואתם משתוקקים לעשות
משהו בנדון — פשוט טלפנו 171 ותגידו
שאתם רוצים לשלוח חבילת ממתקים לחייל.
כל העסק עולה 30 שקלים.

טוב, אולי זה לא קשור לחנוכה, אבל זה בפירוש קשור לאור בבית. מי שרוצה אור בבית, וגם
שימחה וגם פינוק וגם אהבה — שיקח לעצמו חתול.
המתוקים האלה שבתמונה מחכים לבית חם. אפשר לטלפן למערכת העולם הזה, מיספר
,)03(-232263 ולבקש את בעלת החתולים.

\/15 1005 וע 3ח£קט8

1אזהרה וז ^ ר ד־ הררי ^ו רו 7זו ת<׳ רי— העי</ווו תזי 7־ ,ל ר רי^ /ורד

סרט הצילום הרשמי של
משחקי גביע העולם בכדורגל

1986 0 0111 * 11* ׳ 90 זי> 9וזן ק ס 0

? .1 1 0 0 1 .0 1 1

הוא נשאר בחיים מפני שאייר את שומרי מחנה־המען גר.
ך ן יים גמזו תמיד אהב את התמונות
1 1/ /שלי ואמר שהן טובות, אבל לא
התייחסתי לזה. מכיוון שהוא היה גיסי,
חשבתי שזה מתוך נימוס,״ אמר פאול פוליצר,
שפתח השבוע את תערוכת־הקאריקטורות
הראשונה שלו, במוסיאון בצלאל בירושלים.
פוליצר, תעשיין ומהנדס במיקצועו, צייר
כל חייו. תמיד היו קירות ביתו מכוסים בתמונותיו.
אבל רק לפני חודש הכירו בו כבצייר,
והציעו לו לפתוח תערוכה ראשונה במוסיאון
מכובד.
אשתו, חנה, בנותיו וחמשת נכדיו התגאו
מאוד בסב המוכשר, שידו בכל האמנויות.
בווילה שלו בהרצליה״פיתוח יש חדר מיוחד
לציור, חדר לנגינה על אורגן ובריכת״שחייה
בחצר. הבית מלא בתחביביו של פוליצר:
אוסף־פסלים אפריקאיים, קלטות של אופרות.
״הרבה
פעמים חשבתי איך היו חיי מתגלגלים
לולא התערבותו של היטלר,״ אמר,
״הורי היו מסדרים לי בוודאי שידור למישהי
ממישפחה טובה שלא הייתי אוהב, והייתי חי
חיים בורגניים ומשעממים בווינה ולא יודע
מה הפסדתי.״ כאשר סיפח היטלר את אוסטריה
לגרמניה, באביב , 1938 היה פוליצר בשנה
האחרונה של לימודי הנדסת־חשמל באוניברסיטה
של וינה. הוא דווקא רצה ללמוד
אמנות וציור, אבל אביו אמר לו שכל עוד הוא
לומד על חשבונו עליו ללמוד מיקצוע מעשי.
זמן קצר אחרי הסיפוח נעצר אביו, יהודי
ועסקן במיפלגה הסוציאל־דמוקרטית, ופולי־צר
ידע שעליו להסתלק מאוסטריה. הוא ניסה
כמה דרכים, ולבסוף הגיע להולנד. מכיוון
שלא היתה לו אשרת־כניסה, נשלח למחנה־פליטים,
רחוק מאמסטרדאם. בעזרת כישוריו
הצליח להסתדר טוב מאוד במחנה. הוא חיבר
את קו־הטלפון עבור המפקד, וזכה באהדתו.
למחייתו, היה מצייר את שומרי־המחנה ומוכר
להם פורטרטים ב־ 25 סנטים הולנדיים.
מכיוון שהשומרים במחנה היו אנשי-
מילואים של הצבא ההולנדי והתחלפו מדי
שבועיים, היו לפוליצר הרבה לקוחות .״נהייתי
ממש עשיר, ויכולתי לנסוע לעיתים קרובות
לאמסטרדאם כדי להתעניין באפשרות
לעזוב את הולנד.״ מישפחתו של פוליצר לא
היתה מישפחה ציונית, והוא לא ידע דבר על
הארץ ולא שאף להגיע אליה. אבל כאשר
הציעו לו להצטרף לאונית־פליטים בלתי־חוקית
ולעלות ארצה, לא היסס.
האוניה חרה היתה יוונית. קודם לכן
הבריחה נשק. היא היתה קטנה וצפופה, אבל
פוליצר זוכר את ההפלגה בנוסטלגיה .״האוכל
היה נפלא, כי ציידו את האוניה במזון

של מכרים, שהיתה להם חנות בווינה ליד
החנות של הורי. כאשר הגעתי לדואר המרכזי
ראיתי אותו יוצא משם. הוא עצר, הביט בי
ושאל,פאול? מה אתה עושה כאן?׳ הוא לקח
אותי לביתו, נתן לי חצי לירה מקדמה והעסיק
אותי במיפעל שלו.״

זה הכל הודות להיטלר. אלמלא
הוא, לא היה פאול מליצר פוחח
השבוע תערוכה עול קאר־קטורות
כמו זו של שימעון פרס, למטה

אחרי זמן קצר הגיעו קרובי־מישפחה של
בעל המיפעל והוא נאלץ לפטר את פוליצר,
כדי להעסיקם. פוליצר חיפש עבודה ועסק
במלאכות שונות. גראפיקאי בעיתון ידיעות
חדשות בשפה הגרמנית, מפעיל־החשמל
בלהקת העץ, תיאטרון־בובות מפורסם ביותר
באותה תקופה, צייר־קאריקטורות עבור השבועון
של החיילים האוסטרליים בארץ.
בתיאטרון הכיר הרבה אמנים ואנשי־בוהמה.
הוא יצא לצייר עם אריה נבון, ויצא
לבלות עם יוסף מילוא. כאשר שאל על מורה
לעברית, הציג לו מילוא את חנה שוורץ,
חברת אשתו, ימימה מילוא .״מכיוון של־להקת־העץ
לא היה כסף כדי לשלם משכורת,
לא היה לי כסף לשלם עבור שיעורי־העברית.
יום אחד היה נשף, וחנה אמרה לי שאקח אותה
לנשף במקום תשלום לשיעור. וכך התחלנו
לצאת.״ הם יצאו במשך שנה עד שפוליצר
מצא עבודה משתלמת, ואז נישאו. חווה,
אחותה של חנה, התחתנה בבוא היום עם
המבקר הנודע חיים גמזו, שאהב את הציורים
של פוליצר.
כעבור זמן מצא בראשונה עבודה במיקצו־עו.
היה זה הוא שייצר את המשוריינים הראשונים
עבור ההגנה, וליווה אותם בלב חרד,
כאשר נסעו בשיירות לירושלים.
ב־ 1959 הקים את המיפעל עטה, המייצר
מאווררים מכל הסוגים. אז עבדו במיפעל שני
אנשים. כיום מעסיק המיפעל 70 איש, והוא
עדיין גדל.
ככל שהוא אוהב את עבודתו, מעולם לא
התרכז פוליצר רק בה. תמיד צייר, ניגן ואסף
פסלים. בנוסף לכך הוא משמש גם כסגנו של
ראש מיסדר־אבירי־הגריל, מיסדר עתיק שהוקם
במאה ה־. 13
זה שנתיים הוא משרבט בקווים ספורים,
מינימליסטיים, דמויות מהטלוויזיה, מהעיתון
ומהחיים. הקאריקטורות החדות הללו תפסו
את עינה של מומחית לאמנות, שהתרשמה
מהן. היא פנתה לבצלאל, וכך נולדה התערוכה.
למרות
שהוא כבר סב לחמישה נכדים,
ברור שזו לא התערוכה האחרונה של פוליצר.
הוא חולם על פיסול, ועכשיו הוא מחכה לביקורות
על התערוכה הראשונה שלו.

אי לנ ה א לון

תעשיין פוליצר כאביר הגריל

באוניה היו חתיכות

מדנמרק. היו שלושה חבר׳ה ארצישראליים
נפלאים, שנהגו בספינה ויצרו אווירה נפלאה.
היו הרבה נערות צעירות, ובכוח־הרצון מנעתי
מעצמי את מחלת־הים.״
דורה הגיעה לחוף־נתניה באישון לילה,
חודש לפני פרוץ מילחמת־העולם השנייה.
למזלם של העולים הם לא נתפסו על־ידי
הבריטים והצליחו להתערב בין תושבי רמת־השבים
.״היו לי רק זוג־מכנסיים וחולצה,
שנרטבו ממי־הים, ושלושה גולדן הולנדיים,

שנשארו לי בכיס. לא היכרתי איש בארץ,
ולא ידעתי שם של יישוב חוץ מתל־אביב.
כאשר שאלו אותי לאן אני רוצה ללכת,
אמרתי לתל־אביב. לא רציתי ללכת לקיבוץ,
כפי שהציעו לי, כי הייתי כבר חצי שנה
במחנה, ושלושה שבועות עם המון אנשים על
האוניה, ורציתי להיות לבד״.
פוליצר ירד בתחנה־המרכזית בתל״אביב
והלך לכיוון רחוב אלנבי .״אני יורע שזה נשמע
מוזר, אבל היכרתי בארץ רק אדם אחד, בן

פוליצר בווילה שלו
אבא רצה אחרת

וווו חווו 111₪נ₪1וו0
חברשר שיי ק ר,
אתם יודעים, שמאז שנפטר הפנטומימאי
המהולל שייקה אופיר ניסו לשדך ולהדביק
לאלמנתו, לידיה, גברים שונים. בכל
פעם שראו אותה במסיבה עם גבר, כתבו בעי-

תון שיש רומאן חדש לאלמנה היפה. לידיה
תמיד כעסה, ובצדק. היא טענה שטיבעי הדבר
שידידיהם של בעלה ושלה יהיו בקשר איתה
גם אחרי מותו של שייקה. אבל כשראיתי או־

לידיה אופיר וולדימיר קונצ׳ני
הידיד טרם התאושש

׳ ק ש רי ת ר בו ת
אני לא יודעת למה קוראים להם חוג־הבליינים.
הם כל־כך עסוקים בלעשות רושם
זה על זה, ובמקביל הם כל הזמן בוגדים
בנשים שלהם, בחברים שלהם, ובעצם במי
לא? או שזה הבילוי המקובל עליהם.
עם חביבי החוג הזה נמנה איש־החברה
ומלך־המסיבות המיזרח־אירופיות, אריה
ויחנסקי, הנשוי לסבינה. הוא פולני במוצאו,
והוא אוהב להשתולל במסיבות וגם לארגן
מסיבות גדולות בווילה של מישפחתו
בקריית־אונו, ולפעמים בדירת־הגג שלו בפ־תח־תיקווה.
המסיבות
שלו שמחות מאוד, כי יש שם
הרבה אוכל, אנשים יפים וריקודים סוערים.
מפעם לפעם הוא גם נוסע לפולין ולרוסיה,
בענייני־עסקים שהוא עושה עם מנחת-
התצוגות אילנה מרגלית, בתחום האופנה,
כמובן.
ויחנסקי נוסע לפולין כמו שאתם נוסעים
לירושלים, זאת אומרת פעם בכמה חודשים
(אם אינכם ירושלמים, ומי אני שאמתח
ביקורת).
עד כאן הכל נחמד, אבל מכאן ואילך
הסיפור תופס תאוצה, וגם מיפנה.
לפולין יש להקת־מחול ייצוגית בשם
מזובשה, ואתם בטח זוכרים את כל הסיפורים
על הלהקה הזאת, שמאוד התלהבה מהחיים
בארץ, וכמה מחבריה אף הגיעו לכאן לביקורים
חוזרים. היה גם איזה זוג בלהקה שהתחתן
בארץ.

אבל זה לא מה שרציתי לגלות לכם. באחד
מביקורי הלהקה בארץ הכיר האדון ויחנסקי
את אחת מבנות־הלהקה ונדלק עליה. נראה
שזה היה הדדי, והשניים התחילו לנהל רומאן
מאחורי גבה של אשתו הנאמנה והתמימה. אך
מסתבר שהיא לא היתה כל כך תמימה, והיא
חשדה בהם. בני־המישפחה שלה יעצו לה
לשכור בלשים כדי שיעקבו אחרי בני־הזוג,
ואכן האשה שמעה בעצת קרוביה והעסיקה
מישרד־חקירות.
החוקרים החרוצים הביאו לה מימצאיס
מעניינים, וגילו לה שבני־הזוג, זאת אומרת
בעלה והמאהבת הפולנית שלו, מבלים להם
בנעימים בווילה המרווחת של אילנה מרגלית
ברמת־השרון.
סבינה החליטה שהיא לא נכנעת לבעל
הסורר, וניגשה עם המימצאים לעורך־הדין
מנשה בר־שילטון, ואני כבר לא צריכה
להזכיר לכם באיזה עניינים מטפל העורך־דין
הזה.
בקיצור, אתם יכולים להבין שלקשרי־התרבות
של ישראל עם מיזרח־אירופה יש גם
צדדים אחרים, לא רק תרבותיים.
בינתיים מגלים לי השפיונים שבני־הזוג
כבר השלימו ביניהם, והשימחה חזרה לשכון
במעונם. אריה ואילנה מתכננים נסיעה
לברית־המועצות לעריכת תצוגות־אופנה
ויצירת־קשרים עם עולם־האופנה הרוסי.
יש לי רק עצה קטנה לאילנה: שלא תיקח
את אריה להופעות של להקת הבאלט ב 1לש1י.
שמעתי שהרקדניות שלהן מהממות ביופיין.
ובעצם, במחשבה שנייה, מה איכפת? ככה
יהיה לי עוד סיפור פיקנטי.

תה באחת המסיבות האחרונות, כשהיא צמודה
לגבר לא־ישראלי, אמרתי לעצמי, וגם קצת
לחברות שלי, שכנראה מדובר במחזר חדש.
עשיתי את הדבר הכי טיבעי, כמה דרינגים
לביתה של לידיה.
״ערב טוב לידיה, מה שלומך?״
״טוב. את בטח מתקשרת בקשר לגבר
שהיה איתי.״
״בוודאי! אני סקרנית, ובטח גם כל מאות
האנשים שהיו שם, שחלקם כבר חקרו אותי

על זה•״
״קוראים לו ולדימיר רינצ׳ני, והוא
ממוצא יה״סלבי. הוא דוקטור למישפטים
באוניברסיטת סדדייגו.״
״הוא על תקן מחזר?״
״לא באופן רישמי, אבל הסיפור שמאחורי
המיפגש הזה הוא מעניין יותר ממה שאת
מתארת לך״.
״נו? אני סקרנית!״
״ולדימיר הוא חבר ותיק שלי ושל שייקה.
אחרי ששייקה נפטר, שלחתי לו מיכתב לארצות
הברית באמצעות ירידה, אך המיכתב לא
הגיע לידיו. מאחר ויש לו עוד חברים בארץ,
הוא החליט לעשות כאן ביקור. לפני חודשיים
נפטרה אשתו השנייה, והוא החליט לקחת
חופשה ארוכה ולבוא ארצה״.
״בן כמה הוא?״
״בשנות ה־ 40 המאוחרות לחייו.״
״טוב, תמשיכי!״
״בטיסה לישראל הוא ישב ליד בחורה
ישראלית והתפתחה שיחה ביניהם. הוא סיפר
לה שיש לו חברים בארץ, והיא שאלה אותו
מי. הוא אמר לה את השם של שייקה ושלי.
נראה לו טיבעי שבחורה ישראלית תכיר את
השם של שייקה. הבחורה הרגישה לא בנוח
מהעניין שהוא לא יודע ששייקה נפטר, אך
היא סיפרה לו. אומר לך את האמת, חשבתי
שהוא טיפוס עצבני וקשה כזה. אך עכשיו אני
מבינה שהוא עדיין בהשפעת מות אשתו״.
״ונראה לך שמשהו יתפתח ביניכם?״
״אני לא יודעת, ואני נם לא חושבת על זה.
אני יכולה להגיד לך דבר אחד: הוא גבר
מקסים, ומאוד תרבותי״.
״שיהיה בהצלחה״.

ח שו ב ב חי פ ה
החברות החיפאיות שלי כועסות עלי, על
שאני לא מרחלת על עיר־המיפרץ. עניתי להן
שכמעט ולא קורה דבר בעיר הזאת. הן כעסו
עוד יותר ואמרו שזה לא נכון, והסבירו לי
שבחיפה יש הרבה מסיבות וחתונות. אמרתי
להן שאני רוצה לשמוע על חתונה אחת בעיר
הזאת, כי בזמן האחרון, כלומר בשנה האחרונה,
אני רק שומעת על גירושין.
החברות שלי חייכו לאות ניצחון, וסיפרו
על אחת מחתונות־החודש בחיפה. עורכת־הדין
שושנה בהן נישאה לדייוויד
שפירא, מאמן נבחרת־הנוער בכדורגל ובעל
מישרד־נסיעות.
לשושנה זאת, שהיא כנראה בעלת״קשרים
מפה ועד להודעה חדשה בעיר חיפה, יש אח
בשם עמום כהן, איש־עסקים ומיסעדן
נתנייתי, שהוא כמעט ממלא־מקום ראש
עיריית־נתניה. הוא מאייש מסיבות וחתונות
של בני־מישפחה וחברים באין־סוף סלבריטיס

אריה ו״וראל ושושנה כהן
חיפה על המפה
ואנשים חשובים, כמו אלופי־צה״ל, שופטים,
קציני־מישטרה, חברי בורסת־היהלומים ודוגמניות
לקישוט.
הפעם הוכיחה לו האחות שהיא יכולה
לעשות מסיבת־חתונה מפוארת גם בלי הקשרים
שלו. ואל תחשבו, חס וחלילה, שהם רבו.
היא בחורה עצמאית. ובאמת, בחתונה שלה
ראיתי את האלוף איציק מרדכי, ואת
ראש־העירייה אריה גוראל, וגם שני שופטים
חשובים, שאת שמותיהם אני לא זוכרת
(אבל אני יודעת שהם חשובים, כי כולם כמעט
התעלפו כשהם נכנסו) ,והרבה אנשי
ספורט ועסקים. בקיצור, זאת היתה חתונה
חשובה, ואם זה היה כל־כך חשוב לחיפאים, אז
מי אני שאבטל זאת.

אריה ויחנסקי ויפהפייה
בלשים !לשזי־באלט

כ ר בי סי טרב ני ריו ר ק
אתם עוד זוכרים את השחקנית־דוגמנית

קרוליין לאנגפורד?

לפני שבועיים טייל ידיד טוב שלי, איש־עסקים
ישראלי המתגורר בניו־יורק, ב מד
האטן, ולפתע הוא ראה את קרוליין מטיילת
לה עם קבוצה של כלבים.
הוא הדגיש באוזניי שלא מדובר בכלב
אחד או שניים, אלא בכנופיה שלמה.
בתחילה עוד חשבתי שקרוליין מפחדת
משודדים ומבריונים, ושהיא פשוט מגינה על
עצמה בעדת־כלבים. אבל עוד לפגי שהספקתי
לברר זאת, גילתה לי חברה משותפת ש־קרוליין,
המתגוררת בניו־יורק עם החבר

שלה, ססודנט־לרפואה בשם סטיב, עובדת
למחייתה בהשגחה על כלבים, משהו כמו
בייבי־סיטר, אולי נכון לקרוא לזה דוג־ווקר.
אבל בינתיים קר 1גם דברים אחרים במיש־פחה
שלה. אביה, בארי לנגפורד, ביקאי
הטלוויזיה הישראלית, נשוי לאשה עשירה
בשם אירים, והם התגוררו בכפר־סבא. עכשיו
שמעתי שהוא נפרד מאיריס. הוא עזב את
הבית וגר ברעננה, או להיפר.
האח של קרוליין, ג׳ ר מי, שחזר בתשובה
והעוסק בציור על זכוכית, ממשיך להצליח
בעיסוקו החדש.

כ ר מן, או פרהחדשה
במשך חודש וחצי נעדרה מלכת־המים
בעבר והיחצנית בהווה מהארץ, והיתה לה
סיבה טובה. היא טסה לדרום־אמריקה בחברת
פעלה, איש־העסקים סמי פרכה, כדי לאמץ
ילדה.
יהודית נגר האחת והיחידה חזרה ארצה

זה חשוב לך.״
את יהודית נגר לא העזתי לשאול כמה י
עולה הנסיעה והאימוץ, אך השפיון שלי1
לענייני־רפואה מספר לי שמדובר ב־ 20 אלף
דולר. אך, כמו שאומרת חברתי דליה, מה זה1
עושר לעומת האושר?

עי תון ע ם צי צי ם

יהודית נגר, כמי ברכה והתינוקת
ברכוח לברמן ברכה
עם תינוקת יפהפיה בשם כרמן. שעות אחדות
אחרי נחיתתה בארץ התקשרתי איתה כדי
לברך אותה ולאחר לה מזל טוב.
עשיתי המון דרינג־דרינגים, כי היה תפוס
כל הזמן. טילפנתי לבזק, והם אמרו לי שמאות
אנשים מתקשרים עם מיספר־הטלפון
הזה, והם לא מבינים מה הסיבה. הרגעתי
אותם והמשכתי בניסיונות .,לקראת ערב,
אחרי שכבר נקעתי שתי אצבעות, הצלחתי.
״גברת נגר־ברכה, מזל טוב!״
״תודה, תורה״׳
״את יודעת, הקול שלך נשמע שונה, ממש
כמו לפני חמש שנים. את נשמעת מאושרת׳.
״זה נכון, ועוד איך! זה שינה את חיי!
חיכיתי לרגע הזה כל־כך הרבה זמן!״
״איך קוראים לילדה?״
״כרמן.״
״ואת אוהבת את השם הזה?״
״לפני כמה שנים ראיתי את הסרט כרסן,
על חייה של רקדנית־הפלמנקו, ואמרתי
לעצמי שאם תהיה לי ילדה, אני אקרא לה
בשם הזה. זה היה כמו חלום בשבילי, והנה
גיליתי שלילדה שאימצתי קוראים כרמן.״
״אני מבינה שכעת שמה בישראל הוא
כרמן ברכה.״
״נכון, והיא משגעת והיא גם דומה לי.״
״ואיך מרגיש סם, בעלך?״
״הוא מאושר־מאושר. זאת חווייה מיוחדת,
מה שעברנו שם. תאמיני לי, זה נותן תוכן
בחיים, זה היה צעד נכון.״
״יהודית, אני מאחלת לך המון המון מזל,
ואת יודעת שמספרים שהרבה פעמים אחרי
אימוץ ילד נכנסים להריון, כי פעמים רבות
אי־היכולת להיכנס להריון נובעת מסיבות
נפשיות. אני מאחלת שיהיו לך עוד הרבה
ילדים. זה נשמע בנאלי, אך אני יודעת כמה

אני חושבת שכבר סיפרתי לכם על הידיד
שלי לורנט שטרכברג, האחיין של מורה־השחקנים
המנוח לי שטרכברג, המארגן
מסיבות שונות ומשונות במקום משונה
שנקרא הוזליגות הגבוהים.
ובכן, לורנס זה, גבר אמריקאי נאה מאוד,
מתגעגע למולדת האמריקאית שלו, וזאת
אומרת שהוא מאוד היה רוצה להנחיל לנו,
הישראלים, את המורשת האמריקאית, או
יותר נכון הניו־יורקית שלו. ובמה דברים
אמורים? הוא רוצה שכל הזמן נראה ציצים
גדולים וחשופים, כי הוא בטוח שציצים זה
הרבה יותר מעניין מכדורי־פלסטיק ואבנים.
אז לורנס איש ניו־יורק החל מארגן מסיבות
נוסח אמריקה. אלא שפה קשה להשיג
בחורות ישראליות שתחשופנה את החזה של,הן,
ואם כבר משיגים אחת כזאת, אז מגלים
שהחזה שלה לא הכי גדול שבעולם.
בשבוע שעבר הוא עשה עוד מסיבה כזאת,
ואני באתי להציץ בפלא הגדול. והנה מה

מיכאלה שטאודינגר
ציצים מציצים בפיצה

רואות עיני? על ריצפת־המועדון שוכבת לה
בחורה רטובה, והגבר שרוכן מעליה מנסה
להסיר את הטי־שירט שלה. הבחורה נראתה
מאושרת למדי מהעניין.
לקח לי כמה שניות להתאושש מהעניין,
כי אני לא כל־כך רגילה לראות בחורות ערו־מות־למחצה
על רצפות מועדונים, וכשחזרתי
לעצמי התנפלתי על אחד מאנשי־המקום וביקשתי
פרטים על הבחורה המוזרה הזאת.
קוראים לה מריאלה שטאודינגר,
והיא ילידת ארגנטינה, בת לאב יהודי יליד
גרמניה ולאם ארגנטינית. היא בת ,25 עובדת
בפיצריה בחולון ואולי ההשראה באה לה
מהעבודה) ,והיא רוצה ללמוד דקורציה (לא
ברור לי של מה, אולי של מירצפות) .יש לה
חבר ישראלי, והנתון החשוב ביותר: היא עולה
חדשה. מאוד מעודד אותי שעדיין מגיעות
בחורות גזעיות כאלה לארץ. ואני מקווה
שעוד יגיעו כמה מאות כמותה, על אפו ועל
חמתו של ימיז סויסה.

הבלוף הגדול בהיסטוריה

ץ ץ בחינה עקרונית, אותה מערכת משו־מנת
היטב שטיפחה את הבלוף שבריה״מ
היא מעצמת־על, היא שמנפחת עתה את
השקר שאש״ף הוא ארגון שוחר שלום, ורק
במו״מ עמו תגיע ישראל מייד אל המנוחה
ואל הנחלה.
הבלוף הסובייטי נולד בתחילת המאה העשרים
לפני למעלה מ־ 70 שנה, עד שהתנדף
עתה לקראת סופה• אר לא לפני שנהרות של
דם תמימים ומדוכאים התערבבו במי הוולגה
ושטפו את גדת ימת־בייקל בסיביר.
ואילו הבלוף האש״פי מקבל תאוצה אדירה
עכשיו, בשלהי המאה, למרות שארגוני הרצח
הפלשתינאים האדימו את מי־הירדן ואת חופי
הים התיכון, מעזה ועד ביירות, בדמם של
יהודים וערבים חפים מפשע.
שאלה גדולה שתעסיק כנראה כמה מטובי
חוקרי ההסטוריה, ויש רק מעטים, בשנים הקרובות
תהיה, כיצד הצליחה מוסקווה לטפח
את האגדה שהיא בירת מעצמת־על כל יכולה,
בשעה שהיא למעשה צעדה, לאט אבל
בטוח, לפשיטת רגל, על גוויות אזרחיה ורבים
אחרים ברחבי העולם? כיצד היא הוצגה כמעצמה
שוחרת שלום, בשעה שהתמוטטה דווקא
משוס שפיתחה את כלי הנשק ההרסניים ביותר
על חשבון חרות ורווחת אזרחיה?
השאלה המחפשת תשובה היא כיצד הוסתר
המצב האמיתי של בריה״מ. אף פעם לא
עלתה בבירור דמותו האמיתית של הרקולס
העירום שאנו רואים עתה בקרמלין: ראשו
עשוי לוויין המשוגר לירח, ידיו כטילים בינ־יבשתיים.
אבל כשמגיעים לחלק התחתון,
ונסתפק ברגליים, כל המגדל עומד על כרעי
תרנגולת, המובלת לשחיטה בבזאר
הבינלאומי.
רוב הסובייטולוגים מוואשינגטון ועד
פאריס, מטוקיו ועד ירושלים עשו קאריירה
ומצאו פרנסה מהצגת בריה״ט במאמרים ובמחקרים
אינספור, כענק המשתווה לזה ששמו
ארה״ב. התייחסו לשתיהן כאל שוות בזירה
הבינלאומית. תחילה היו ארבע־המעצמות.
אחר כף ״שתי־המעצמות״ .בשלב זה נותרו רק
עצמות, ומעצמה אמיתית אחת, ארה״ב. אפילו
לשמעון פרס אין עם מי לעשות ועידה
בינלאומית.

ישראל בר

אהרונצ׳יק כהן

הורשע ברימל

מנע עם סוכן זר

^ ף ממשלה, אף קהיליה מערבית לא
קמה מבעוד־מועד וקבעה — המלך הוא
עירום, ובקרוב הוא בעצמו יקום ויבצע את
הסטריפטיז הסופי, המדיני־כלכלי־צבאי הגדול
ביותר בהיסטוריה האנושית. התייחסו
במידה שווה אל בריה״מ וארה״ב, כאילו היו
תופעות טבע, כמו המים והאש. ואם הושמעו
קולות בודדים בלונדון, ניו־יורק ותל־אביב
— שאין כיסוי לכל המעצמה הזאת, שזהו
בלוף — התייחסו אליהם כאל קוריוז.
סיבה חשובה, ללא ספק, שבעטייה טופח
דימוייה של בריה״ט כמעצמת־על היה הטרור.
הטרור שהשליטו שליטי בריה״מ בתוך
מדינתם, ובמדינות מזרח אירופה, שם ישבו
על כידונים, הוא שהפך אותם לגורם עולמי
עולה. הפחד והאימה שזרעו מייצור כמויות
אדירות של טנקים, מטוסים, תותחים ומעל
לכל — של נשק גרעיני.

בצל מאזן האימה הזה שטיפחה הדיקטטורה
בקרמלין, אשר הגבירה במודע את
החשש שהיא עלולה להמיט שואה גרעינית
עולמית, באם לא ייכנעו לתביעותיה, נעלמו
מעיני הצופים במערב החוליים האמיתיים של
האימפריה. כולם התבוננו כמהופנטים בראשי
הטילים הבין־יבשתיים של בריה״מ, כשאסמי
דגניה, לא פחות מעקרונותיה החברתיים והמדיניים
המוצהרים, הלכו והתרוקנו. רק מעטים,
אם בכלל, שמו לב שכל זכות מעצמיותה
של בריה״מ בא לה בגלל אווירת הטרור הבינלאומי
שהשליטה. וכאשר יעמוד האזרח הסובייטי
או המזרח־אירופאי בפני הדוכנים
הריקים, זעמו יעלה לשמיים כשיתברר לו ש־תפריטו
לארוחה מורכב מפגזים ומטוסים.
את הבלוף הסובייטי הזה לא ניתן היה
לבנות מבלי שיתוף הפעולה, בשוגג או
במזיד, של גורמים חשובים בדמוקרטיות מערביות.
לעיתים ממשלות, אר בדרף כלל אישים
ידועים. השקר הזה לא יכול היה להתבסס
בקצב הולר וגדל מ־ 1917 מבלי משתפי־פעולה
בקנה מידה עולמי במדינות המערב,
רובם תמימים, אך גם לא מעטים מרושעים,
נוכלים ומאקייווליסטים. אלה האחרונים ידעו
לנצל את התמימות של הרבים.

יאיר צכן
פח קרנולגן

אמנון אברמוביץ
פרז אש״ף

יונוף הפעולה בדיבור, בכתיבה, בשתיקה
ובהשתקה של סלון־קומוני־סטים,
שמאלניים, סתם ליבראלים, היה חיוני
לבריה״מ לחיפוי והסוואת מצבה האמיתי
ומגמותיה.
רוב התמימים שרו את האינטרנציונאל
בקול ניתר ובהתלהבות — ״קומה התנערה
עם חלבה, עם עבדים מזי־רעב״ — מפאריס
ועד להסתדרות והנהלת בנק הפועלים בתל-
אביב וחברת העובדים. המנכ״לים כבר מזמן
זללו קוויאר, שחו בשמפניה ובזבזו מיליארדים,
אבל המשיכו לשיר את שירי
שיוויון הפועלים ואחוות עמים.
המפלגות הקומוניסטיות והשמאלניות ב־רחבי־העולם
הדמוקרטי, כולל מפ״ם והקרובות
לה אצלנו, דקלמו את השירים והמנגינות
שחוברו במוסקווה, כאשר שם השחיזו את כלי
הנשק ומרקו את האזיקים ודלתות תאי-
הכלא.
זוהי הבגידה המתמשכת הגדולה ביותר
בתולדות־הימים, של המתהדרים בתואר
״אינטלקטואלים״ במערב, במדוכאים של
האימפריה הסובייטית. בצרפת, באיטליה,
באנגליה, בארה״ב ובישראל עצמה — הם
סייעו לבריה״מ במסע הדיסאינפורמציה,
שנמשך עשרות שנים, גם כשברוסיה רצח
סטאלין והיגלה מליוני אנשים, ויורשיו
המשיכו בעריצותם בדרכים אחרות, כולל
בעירור ״מלחמות מהפכניות״ ברחבי העולם.
ובתוכם כמובן מלחמת חיסול ישראל של
אש״ף.
בריה״מ הצליחה לגייס לצידה את טובי
האמנים והמתקראים, לעיתים בפני עצמם,
״אנשי רוח״ .סופרים, משוררים, עיתונאים. מי
בהסתר ומי בגלוי הם נרתמו לשיר שירים
לקרמלין כאשר כלכלתה וחברתה של
בריה״מ נסוגו לימי הצאר.
אוניברסיטת אוקספורד סיפקה לבריה״מ

את כמה מטובי המרגלים והבוגדים במערב
— שנים רבות לפני שעושים זאת לנו
״האקדמאים״ מביר־זיית ומשתפי הפעולה
היהודים עימם בתמיכתם באש״ף. פילבי, בר־גאס
ומאקלין ורבים אחרים בגדו משום שהאמינו
שבריה״מ ״מנהיגה את מחנה השלום״
את ״עולם המחר״ ,מול ״המערב הדקאדנטי״.
כמו שעתה מבשרים לנו כמה מפרופסורינו
שאש״ף הוא ״נביא השלום״ ומחנה השמאל
בישראל הוא ״מחנה השלום״.
״יונת השלום״ שאימצו תועמלני הבלוף
של הקרמלין, מפרי מכחולו הגאוני של פאב־לו
פיקאסו, ז יחפה מעל ״עצרת השלום״ של
מיליונים שבריה״מ אירגנה ממוסקווה ועד
קובה. אישי ציבור, פרלמנטרים מכל המדינות
נרתמו למכונת הדיסאינפורמציה הזאת.
רבים מהם תוך תמימות, נאיביות, או פשוט
— חוסר שכל פוליטי אלמנטרי. אבל תמיד
היו שם גם המאניפולטורים הפוליטיים,
שסייעו למעצמת הטרור מתוך חישובים
פוליטיים־אישיים קרים וציניים.
אישים בעלי שיעור קומה בינלאומי כמו
ברטראנד ראסל נרתמו למסע הכזב הסוביי>

היתה סיסמתם. כמובן — שאין סיכוי כלל
לנצח את הקומוניזם של הקרמלין בגלל
הבשורה עצמה לעמלים ובגלל עוצמתה
הנוראה של בריה״מ. לכן צריך להצטרף
ל״כוחות המחר״ .ומייד. אין זמן.

יעקב(קובה) ריפתין אנוא רוסיה

ימית הר־אבן
(דיפתין)

בעריצות ובדיכוי, כולל של יהודים, התעלמו
רבן ממשתפי הפעולה הישראלים.
א פלא שדויד בן־גוריון, ראש הממשלה
) ושר הבטחון של ישראל, קם להילחם בבלוף
הזה במלוא כוחו. כך הוא נלחם במפ״ם
וכך נלחם בד״ר משה סנה, כאשר דעתם התבלבלה
עליהם והם בישרו פה שהשלום יבוא
רק ממקום אחד — מברה״מ, ואפילו של
סטאלין. ולכן הם הציגו את בן־גוריון
כ״פאשיסט״ ,כ״בוגד״ משום ש״מכר את ישראל
לאימפריאליזם האמריקאי״ ,בשעה שאו־טו־טו
גייסות הקרמלין ״משחררים״ את המד
רח־התיכון. רצח אופי דומה ושיטתי עושים
כיום אותם הגורמים לנאמני תורת בן־גוריון
בבטחון ובהתיישבות.
כפי שמבשרים לנו עתה שהנה כבר קמה
המדינה האש״פית בלב ארץ ישראל: כי בעצם
״אין ברירה״.
נכון שלא תמיד ממשיך בן במסורת אביו.
אבל תת־אלוף(מיל׳) אפריים סנה הנחמד, רץ
עכשיו לאש״ף, כפי שאביו החכם ששגה ייחל
בשעתו לקרמלין. ושולמית הר־אבן היא
נביאת הפלשתינאים כפי שבן משפחתה
הנכבד יעקב (קובה) ריפתין הנהיג את מפ״ם
לעבר ״שמש העמים״ — כך קראו לו —
לרוצח סטאלין.
בן־גוריון קם ונלחם בבוגדים ובמרגלים
למען בריה״מ שעטפו את מעשיהם במעטפת
אידיאולוגית — ״להציל את ישראל מיד
עצמה״ ולהעבירה למחנה הסובייטי. כך
נאסרו ונשפטו ד״ר(?) ישראל בר ואהרונצ׳יק
כהן באשמת ריגול ו/או פגיעה כבטחון
המדינה. אך עוד שנים רבות, ער לא מכבר,
קמו מידי פעם תמימים ושוטים לנסות ולטהר
את משתפי הפעולה הללו עם הקרמלין
ולהציגם כ״קורבנות לרדיפות בן־גוריון״.

אבא ערפאת

^ מו שעתה אותם האנשים, המפלגות,
או תלמידיהם בישראל דוחקים בנו
שאש״ף ״מבשר את השלום״ ,ואם לא ניכנע
מייד ״אין לנו סיכוי״ ,כי יימשך הטרור, תבוא
מלחמה, והם רבים יותר מאיתנו. כי רק כאן
יכול יאיר צבן המפ״מי, הסטאליניסט ברוחו,
להתחפש במודעות הבחירות כהרף עין —
ללך ואלנסה. רק כאן יכול ״על המשמר״
להתקיים בסגנון של רצח אופי כמו שהיו
בשעתו ״פראוודה״ ו״איזווסטיה״ במוסקווה,
וגס להתיז מתוכו איזה מין פרו־אש״פיסט
כמו אמנון אברמוביץ׳.
בתוכם של משתפי הפעולה במערב, רב
היה חלקם של אחינו היהודים, ואף מקומם של
הישראלים לא חסר. כמה מאמנינו הידועים,
כמו גילה אלמגור, כמה מהדמויות העומדות
מאחוריהם, כמו בעלה יעקב אגמון, התייצבו
במוסקווה בשמחה, לכל מיני פסטיבלים של
תיאטרון ריקודים וסרטים. כשחזרו משם,
היישר לרפי עתוני ישראל, היו בהם שסיפרו
על ״מחנה השלום״ שפגשו שם, על ״התרבות
הסובייטית״ שמרכזה במוסקווה וקודקודה
בקרמלין. מהמחסור בלחם ובחופש, מהשפע

ד״ר משה סנה

ד״ר אפריים סנה

בדרך למוסקווה

בדרך לטוניס

לובה אליאב
בשורת האל החדש

א.ב. יהושע
בהמתנה ל״אקסודוס״
הפלשתינאית

ך ¥דיין חיים, וגם פעילים פה בישראל, לא
למעטים שסייעו לבלוף הסובייטי הנורא
לגדול. פעלו למענו בארץ ובוועידות בינלאומיות,
חלקם בתמימות, אך מוביליהם, בציניות
ובדם קר.
פניהם של האחרונים אינן מלאות בושה.
לא שלהם ולא של חניכיהם ב״מחנה השלום״
הישראלי, המטפחים כיום את אגדת אש״ף
כפי שטופח בשעתו בידיהם השקר של
מוסקווה.
הם עושים הכל כדי שנאמין בעולם המחר
החדש — עולם של אש״ף ביהודה ושומרון
וחבל עזה. עם עולם האתמול הם כבר גמרו
— ורק שלא נזכיר להם את שיתוף הפעולה,
האידיאולוגי לפחות, עם המשטר האכזרי ביותר
שקם בעולם, מאז היטלר. הם מצויינים
וזריזים בהחלפת מסכות ותחפושות.
כן, כמו שרחצו, הסתירו והתעלמו במשך
עשרות שנים ברחבי העולם ובישראל את
פשעי הקרמלין, כך רוחצים עתה את פשעי
אש״ף, של יאסר ערפאת ועוזריו. כפי
שסופרים אדירים כמו איליה ארנבורג
וארתור קסטלר סייעו בתחילת הדרך לטרור

הסטאליניסטי, כך בסכלותם רצים סופרינו
כאגודה ובתפזורת לחוף הים לקדם את פני
אוניית ״האקסודוס״ של אש״ף, שלא הגיעה
כתוצאה מחבלת המוסד הישראלי, לפי
פרסומים בעתוני חו״ל.
״להתראות על החוף״ — נפרד מראיין
״גלי צה״ל״ מא.ב.ג.ד.ה.ו.ז יהושוע, שהכין
כבר סנדלי־חוף, כנראה לקבלת הפגים
באותם ימי ריגושים שלא יישכחו.
רק מעטים, בעלי כשרון ושכל אמיתי
ועצמאי, שרדו מהטירוף הקומוניסטי. משה
שמיר, מגדולי סופרינו, שקם להוקיע את
הבלוף בזמן, וארתור קסטלר שחזר בתשובה
בספרו ״האל שהכזיב״.
הזמרות שלנו, נרתמו גם־כן לשיר שירים
למשהו זר שלא שייך לנו כלל. פעם למוס־קווה
ועכשיו לסבלות אש״ף. מי כמוהן
יודעות לעלות על הגל (מלאות) רון?
בכירי עיתונאינו עובדים שעות נוספות
בטיהור השרץ האש״פיסטי, בריקוד אלילי
מסביב לנציגו המוצהר, הגולם הפוליטי,
אייבי נתן.
הפוליטיקאים שלנו, כמו לובה אליאב,
פניהם מתעוותים בערגה כשהם חוזרים ומביאים
את בשורת האל החרש, אש״ף. כפי שבשעתו
חזרו אלינו ממוסקווה ״מרכז השלום״,
מאיר וילנר, תופיק טובי ומיקוניס.

אמתנות

גילה אלמגור

״מחנה השלום״

קריינות ״מחנה השלום

ז ידעה מפלגת העבודה ברובה לעמוד
\ 1איתן מול נמוכי הרוח ורפי השכל שדהרו
למוסקווה.
היום — ראשי המערך הם המעודדים את
הכניעה לאש״ף, את שיתוף הפעולה המעולה
עמו, במיסתרים ולאור היום. יותר מזה, ראש
הממשלה ושר הבטחון עצמם מנהלים עם
אש״ף מו״מ עקיף. ומישה ארנס, עם חצרות
השרים וחברי הכנסת משתפים פעולה לקבלת
הבלוף החדש־ישן, קורצים ש״זה בסדר״.
אהוד אולמרט ודן מרידור מתחרים על כל
סדק שנפער כרי להידחק אליו בזמן ולהשתלב
עמוק ״במחנה השלום״ של שמיר.
לכן, שיירת השלום היהודית מישראל,
המזכירה את השיירות הקודמות למוסקווה,
זוחלת עתה אל אש״ף בקאהיר, באין עוצר. הם
יורדים מצריימה לשבור שבר. בשעה שהשבר
האמיתי מונח למעצבה ולתצוגה בירושלים.
הוא כבר הפך לבקע מוחי, נפשי, לא
מפשעתי. אף התערבות כירורגית לא תצליח
לאחות אותו. כי הוא נובע מעיוות גנטי של
משתפי פעולה יהודים מאז ומתמיד, מימי
סטאלין ״אבי העמים״ ועד ערפאת ״שוחר
השלום״.
כ־ 70 שנה, ממהפכת אוקטובר , 1917 חלפו
עד שנתגלה במלואו הבלוף הסובייטי־קומוניסטי
הרצחני.
כ־ 70 שנה, מאז הצהרת בלפור בנובמבר
, 1917 חלפו מאז החליטו הערבים להילחם עד
חורמה ביהודים, להשמידם ולסלקם מכאן,
כדי שלא יהיה להם אפילו בית־לאומי.
עד שהאמת הזאת תתגלה לכל, ונקווה
שלא מאוחר מדי, נצטרך כנראה לעבור אנחנו
בעצמנו דרך גלאסנוסט ופרסטרויקה משלנו.
לכל עם, כנראה, יש את הקצב ההיסטורי
שלו והוא איטי ומכאיב במיוחד לעם המסרב
ללמוד מן ההיסטוריה, לא רק של אחרים,
אלא מזו העצובה והטרגית שלו עצמו .

דני אלה

אשכ 1ז י

איזון חוזר

רק לפני חודשיים אמר הסופר האוזבקי
טימור גולייב למישלחת סופרים עבריים:
״אנו לא צריכים עוד מהפכה, אחת הספיקה
לנו ...מה שאנחנו צריכים עכשיו זו אבולוציה,
אבולוציה זהירה ואיטית.״ איש מתון, טימור
גולייב, אבל שמה של עירו, טשקנט, מעיד על
כך שהקריאה ״להטביע את הרוסים בנהר של
דם יהודי״ לא משוללת יסודות בתולדות
החבל. שמה של העיר, שהופיע לראשונה
במאה ה־ , 11 מקורו בתורכית :״כפר־האבנים״,
כי זר שהעז לעבור דרך טשקנט נרגם ע״י

התושבים•
מרבים לכתוב על רבבות הפקידים והעסקנים
המאכלסים מוסדות ומועצות, שחדלו
מזמן לשרת את עובדי האדמה. המשבר
בחקלאות עמוק יותר מטפילים וגלמים דו־רגליים
שקמו על יוצריהם. ישנם עוד רבים
שאת פרי עמלם מפיקים מענפי החקלאות:
יבואני ויצרני תשומות וציוד חקלאי, ספקי
השרותים, אנשי מחקר, הדרכה ופיקוח. גורפי
הרווחים הגדולים מכולם, הם נותני המימון
וספקי האשראי. מי שעל הסוס, מתפרנס סביב
החקלאות, לא מן החקלאות. חמור מי שמתעסק
בחקלאות בשטח. צחוק הגורל: ככל
שהאדם מתרחק מן המטע והשדה, מתנתק
מהעץ והצומח, כך גדל הרווח שהוא מניב מן
החקלאות; מיתוס היהודי החדש והשורשי
המכה שורש במולדתו, הוא נחלת מעטים
בלבד: הרי גם בגולה היו יהודים, סוחרי סוסים
וספקי תבואה, רק שבישראל, להבדיל,
ה״מוז׳יק״ — גם הוא יהודי.

יוזמה ומנהיגות
ערד סיני קהת
א. משחר ימי הציונות היתה מקובלת ההנחה
הבסיסית שהעשייה הממלכתית מרוכזת
לטובת מוקד מרכזי אחד — העלאת עם ישראל
לארצו ויישובו במדינתו. מימין ומשמאל
תמיד היו קיצונים שדרשו טרנספר מחד, או
פעולה ״פרו־ערבית״ כזו או אחרת מאידך.
ברם, הזרם המרכזי של העשייה הציונית לא
פסק מזה למעלה מ־ססז שנים, וזאת תוך כדי
צידוק הומאני מירכי גם מבחינת מטרות
הציונות וגם מבחינת האמצעים. אם למישהו
יש בכלל זכות על ארצו, האם ניתן להעלות
על הדעת זכות גדולה מזו של עם ישראל
בעיר האבות חברון או בבית לחם או בקבר
יוסף שבשכם? ואם יש אמצעים צודקים, האם
ניתן להעלות על הדעת מלחמות צודקות
יותר ממלחמת השחרור או ממלחמת ששת
הימים, שעל תוצאותיהן הטריטוריאליות אנו
מתקיימים?
ב. רומה שבשנים האחרונות, ובעיקר
בשנתיים האחרונות, הזרם המרכזי הציוני
הולד ונחלש. וזה הפסיק לשנות באיזו מפלגה
מדובר או באיזה מנהיג תלוי הדבר. משהו
קורה לנו וזה לא רק למטה או בשוליים — זה
גם במעלות החברה, וגם במנהיגות. ירידה
היתה תמיד, אך פעם זה היה מנהג מגונה.
סרוב לשרת בצבא היה תמיד, אך בעבר זו
אפילו לא היתה תופעה. העכשוויזם פשע גם
במנהיגות שאינה מתעסקת עוד בדבר זולת
ניירות, נקודות, ומגעים כאלה או אחרים.
היוזמה המדינית על הרכבי המשלחות, מבני
הנוסחאות, וגיבובי הגיבובים תופסת את מירב
זמנם ומרצם של ראש הממשלה, שר
הבטחון, שר האוצר ושאר הממשלה בעיקבו־תיהם.

פחות, אם לא יותר מ״ 24 ערוצים
מבטיחים לנו קבלני הכבלים. היום 9596 ,
מהמבוגרים צופים ב״מבט״ :גם בעתיד, ערב־ערב
כמימים ימימה 7591, ,מן הציבור יביט
כבול — עם כבל, אבל ללא כבלים —
ב״מבט לחדשות״ .עם כל הביקורת, אני ובני־ביתי
נמשיך לבחור את תוכניות האיכות של
הערוץ הממלכתי — את סרטי התעודה,
האקטואליה והתרבות, ותוכניות הילדים.
אבל רבים יעדיפו את הבידור הקל על פני
תוכניות דוגמת ״אלגרו״ ,שהיום מהווה מפגש
בלעדי עם מוסיקה קלאסית עבור הרבה
ישראלים. רבים יעדיפו סרט פעולה על פני
סרט תעודה הדורש צופה פעיל ועירני. היום
רק ל־ 2096 מהאוכלוסיה יש מכשיר ווידאו.
סקירה על דלות החומר המוצע ב״סיפריית
ווידאו״ ממוצעת מעלה חשש כבד מה מחכה
לנו בפינת הטלוויזיה כש־ 24 ערוצים יכנסו
כמעט לכל בית בישראל: הכבל לא יהווה
חבל טבור לטוב שבתבל, אלא קשר סביב
הצוואר הגורם לפיגור סביבתי לכל רך נולד
ממישפחה טעונת טיפוח. דבר המבטיח העמקת
פערים והנצחת ״אוכלוסיות מיוחדות״.

מפי ״עוללי העתיד״ :ח׳אלד ממחנה הפליטים
עסכר מציע לנו שלום נוסח מצרים :״כשיהיה
מצב נורמלי בין שני העמים, הישראלי
והפלשתינאי, אם יהיה איזה פיגוע נגדכם,
הבסיס של היחסים צריך להיות כזה שהשלום
כולו לא יתמוטט מזה. הנה, למשל, ראס בור־קח
...אתם רק צריכים להתרגל למחשבה שגם
בינינו יכול להיות כזה שלום כשתהיה לנו
מדינה.״ (ציטוט מתוך ״ארץ רעולת פנים״
מאת דויד גרוסמן)
ג. תמיד היה הבדל במדינת ישראל בין
מפא״י וממשיכיה, ובין חרות וממשיכיה. ברם,
בעבר היתה גם עשייה, עשייה גדולה. והעשייה
הינה תמיד זו שקובעת לבסוף. אדם
יכול להיות סוציאליסט ,״אוהב ערבים״,
״תבוסתן״ ,ו״שמאלן״ ,אך אם הוא מקים את
קיבוצו ברמת הגולן הריהו קובע עובדה מן
המעלה הראשונה ומגשים בפועל את הזרם
המרכזי של הציונות. ישראל והערבים תמיד
התבססו מה שקורה בשטח. והיוזמות המדיניות
תמיד הורכבו על היוזמות הלאומיות
שתמיד תכננו וביצעו עוד עלייה, ועוד
התישבות, ועוד מפעלים ועור התרחבות.
וכאשר התהליך הציוני של היוזמה הלאומית
היה מתגבר, היו הערבים נחלשים, מתפוררים,
נסוגים ומוותרים. כל אימת שהיה נדמה להם
שהתהליך הציוני נחלש, מייד ניסו לחסלו
פיזית.
ד. בשתיים עשרה השנים האחרונות שולט
הליכוד במדינה. והנה בשנה האחרונה הצליח
הליכוד להעביר ל״פנינה שבכתר״ — החת־ישבות
ביש״ע, סיוע בסך 30 מיליון שקל 20 .
מיליון השקלים שהועברו במאמץ עילאי
באחרונה, מתוכננים רובם ככולם לכביש
בודד לירושלים. ומן העבר השני זורמים 8־7
מיליארד לקיבוצים והכל בעת ובעונה אחת.
בכדי לסבר את האוזן, ארנסט יפת עלה למדינה
יותר מאשר כל ההתישבות ביש״ע בשנה
אחת. מובן שהערבים, האמריקאים והעולם
כולו קוראים את האיתות רב המשמעות
והברור הזה, שמשמעותו אחת ויחידה —
ישראל אינה מעונינת עוד בשליטה בשטח.
עובדה, היא אינה עושה דבר בנושא.
והאמריקאים לא יהיו יותר ציוניים מיצחק
שמיר.
ה. וכאשר כך הם פני הדברים, אין יוזמה
לאומית, היוזמה המדינית מיצגת התקפלות,
התגלגלות ונסיגה מתמשכות, דגלי הליכוד
מקופלים בזה אחר זה. ובשעה קריטית כזו,
כאשר נדרשת מנהיגות משמעותית, אין איש

שירהשרים לממשלת ישראל
בוקר טוב מדינה
יום ראשון -ישיבה
הממשלה למקומות
לקריאת השמות.
א חד מנותח
ואחד סתם שכח
אחר לא בטוח
וגם ,,מצב״רוח״
לוי קוצף
שרון מתחצף
מודעי דוחף
שמיר מצפצף.
צור מתנצל
מרידור מתקפל
גור שוב שואל
וארנט מתפתל
אדרי מאוהב
וקצב מאוכזב
ועייזר השובב
קם ועזב.
פרץ מתחרט
שחל מפטפט
פת משוטט
ופרס מתמוטט
אולמרט מאמין
בץ־עוז משמין
בר־לב מרדים
ויעקובי מגזים
נבון נדהם
ושאקי נעלם
ורבין אומר
שזה לא יגמר.
דרעי אותנטי
וניסים -פאתטי
יושבים בי חד
בגוף אימפוטנטי
כולם מבסו טי ם
אל ה״וולבו״ יוצאים
למצלמה מדברים
ולעיתונאי מדליפים.
ביום א׳ הבא
הישיבה ת ת חד ש
מציאות או בדיחה.
זה מה שיש.

יד,דדה דדודי ₪

בראשות הממשלה. ראש הממשלה מדבר על
״אף שעל״ בסיעת הליכוד, ומאחורי הקלעים
שולח את שר החוץ שלו להתעניין אצל בייקר
מה אומר אש״ף. יש עליה של אלפי עולים
בחודש, אך אין מי שינהיג אותה, ויכין את
המדינה אליה. קופת חולים, הקיבוצים והבנקים
שודדים בחופשיות מיליארדים מהקופה
הציבורית הדלה, ואיש אינו זועק.
האנארכיה הגמורה והיעדר מנהיגות הם
מסימני ימיו האחרונים של שמיר בשילטון.
אומרים שכל עם מקבל את המנהיגות שהוא
ראוי לה, אך כיום העונש הוא הרבה יותר מדי
גדול. מנהיגות חדשה ואופטימית אינה
ערובה לדבר. אך זו יכולה להיות לפחות
התחלה טובה, וחשוב שתתחולל כבר היום.
* הטתב משמש כמוביל חד ת ארץ
ישראל.

ה לי כו ד — המיעוחק הי חיד ב עי ר
בתקופה האחרונה, שומרי אמוני המחנה
הלאומי נורא לא אוהבים להתעסק בחילוקי
הריעות האמיתיים. תתקיפו את השמאלנים,
הם מייעצים, תקרעו לגזרים את היוסי־ שרידים
והיוסי־ביילינים. תעזבו אתכם מהבדלי
טקטיקה פעוטים וניואנסים דקים בין שמיר־

לממשלה עם וירשובסקי ומפ״ם. אם אכן
יקרה הבלתי־ייאמן, הרי שמיבנה רופף זה
יתפרק תוך תקופה קצרצרה. בבחירות
שיבואו לאחר מכן יכו מצביעי הימין בש״ס
וימחקו את אגו״י מהמפה. הטריק של השבעת
הרבנים עובד רק פעם אחת. הרבי מלובביץ׳

אמביציוזי ללא תקנה. ודויד לוי מת למחוק
את הקידומת סגן מראש הממשלה. הרי גם
צד ב׳ אינו חשוד חלילה בצניעות יתירה. מה,
שמיר לא הוכיח דבקות מופלגת בכיסא?
ארנס לא רואה עצמו כמס׳ 1הבא? אפילו
אהוד אולמרט עושה גלים בביצה כאילו היה
לפחות איזה ביבי או קצב (ששניהם, כידוע,
ממש מרוצים מהמצב ואינם שואפים לשיפור
קל במעמד).
תשאלו את דויד מגן על מה הוא חולם.
תבררו בלשכות של מרידור ומילוא איזה
תפקיד הם רוצים למלא. כל פוליטיקאי

מאיו ליפשיץ
הצעות ותכניות מבית המדרש של המערך:
״בחירות בשטחים״ — הרעיון שייך במקור
לפרס ורבין, ושימש כגימיק בתשדירי
התעמולה בטלוויזיה .״מו״מ עם נציגי
הפלשתינאים״ — זו דרישת השמאל מזה
שנות דור .״שיתוף מצריים בתהליך השלום״
— חזונו הישן של עזר וייצמן .״תיווך אמריקאי
במו״מ״ — תביעת ״שלום עכשיו״
כאלטרנטיבה לדרישה האולטימטיבית של
בגין למשא־ומתן ישיר.
לעומת כל זאת, התנגד אותו המחנה לקבלת
העקרונות הידועים כיום כ״חישוקים״.

נסיכים: מרידוד, אולמרט ומילוא
מלם רוצים את אותו הדבר — ראשות הממשלה
ארנס לבין שרי וח״כי החישוקים. כולנו
אחים, לוחשים חרותניקים שעלו מאשפתות
לגדולה וזכו בתפקידים ממלכתיים, אין כל
משמעות לוויכוח הפנימי, חוץ מאשר הרצון
לזכות בהישגים אישיים.
שנתיים של אינתיפאדה, ולמעלה מעשור
של השתכשכות בתענוגות השילטון, הצליחו
לטמטם טוטלית את ראשם האידיאולוגי של
גדולי האופוזיציונרים מאתמול.
מה נשאר במקור ממצע הליכוד? כלוט.
גורנישט. נאדה. בתחום מדיניות החוץ וה־בטחון
עובדים לפי שיטת רבין. בשטח הכל־כלי־חברתי
מכתיב שימון את הטון.
אבל אנשי הליכוד מצווים היום לטמון את
ראשם עמוק בחול השילטון. כאילו מתנהלת
כרגע המערכה על בחירת הכנסת הבאה
וצריך לשכנע עכשיו את הציבור הרחב לתמיד
בליכוד ובלווייניו. כאילו לא יושבים
ביחד עם המערך תחת כנפי דינוזאור הממשלה
הרחבה ועושים בצוותא את הרע בעיני
אלוקים ואדם.
רגש הנחיתות הבסיסי של תנועת החרות
מבצבץ שוב ושוב מבעד למעטה הדק של
שקר האחדות הלאומית ותרמית העמידה על
עיקרון ארץ ישראל השלמה. דן מרידור הוא
המייצג הבולט ביותר לאותה הגישה הפסולה,
שר המישפטים מסביר לכל מי שרק
רוצה לשמוע כי אין ברירה. האלטרנטיבה
היחידה למצב הקיים גרועה יותר, וקשורה
בישיבה במדבר האופוזיציה בגלל ממשלה
צרה שירכיב המערך.
ואלפי הג׳ובניקים והאינטרסנטים מימין
שומעים אופוזיציה ורועדים מפחד ועצבים.
טובות ההנאה שנבעו מהקירבה לשררה
עומדות בסכנת כליה. הגה באים המפא״י־ניקים
ההם לקחת שוב את כל הקופה. מרידור
פורט בהצלחה מרובה על הנימים החבויות
בנפשו של כל אחד ואחד: הרצון להתקיים,
להישרד. השאיפה להתקדם בסולם ההצלחה.
הרגש הטבעי כל־כך לשמירה על הקיים,
והאמביציה האישית לשיפור המעמד.
המנפנפים כיום בשוט ממשלת המערך הם
אותם האישים שעשו הכל כדי למנוע ממשלה
צרה בראשות הליכוד. הקבוצה המקיפה
את שמיר דאגה לפני כשנה רק לביצור מקומה
היא סביב שולחן ההנהגה. בשלבים
הסופיים של המו״ט, ביממה לפני הכרעת
המרכז, התחננו מפלגות הדתיים לקואליציה
מצומצמת אך מוצקה, אבל פניהם הושבו
ריקם. הרצון לחסל פוליטית את לוי ושרון
גבר על האינטרס התנועתי והלאומי לנהל
לבד את ענייני המדינה.
וכאן אנו מגיעים לשורש העניין. שמעון
פרס הרי לא מסוגל באמת לחבר את שולמית
אלוני לש״ס. החרדים אינם יכולים להצטרף

כבר הודיע ששוב לא יתערב בפוליטיקה.
את כל זאת יודעים לא רק אולמרט ורוני
מילוא, אלא גם ובעיקר ורדיגר והרב דרעי.
במקור ״שוות״ כל מפלגות החרדים פחות
מ־ 5מנדאטים. כל התוספת שקיבלו בבחירות
האחרונות לכנסת באה מקולות הימין. דווקא
שומרי המצוות, והאדוקים בתורת אלוהים
חיים, אינם סומכים על ניסים. עובדה, למרות
שינאתם העזה לשמיר הם אינם מעזים ללכת
עם פרס ורבין. עד עתה, למעלה מ־ 12 שנה,
נשמעים מכיוונם רק איומים. בפועל, הם
שותפים קבועים לקואליציות המחנה הלאומי.

בעצם אין חשש רציני שנראה מחר את
פרס כראש ממשלה. ההפחדות בנושא משמשות
רק כמסך עשן. מה שקורה בליכוד
פנימה, זה המשחק היחיד בעיר. ומה שמתרחש
בין כותלי המפלגה הגדולה ביותר חורג
בהרבה מהעניין האישי.
כי גם אם מודעי משוגע על כה. ושרון

אור עקב

חישוקים: מודעי, לוי ושרון
אז ם׳ בעצם מ״צג את עקרונות הליכוד?
מדרג בינוני ומעלה משוכנע ביכולתו
להנהיג את האומה. כל עסקן שהגיע איך
שהוא למישרת שר — בטוח שהוא האיש
הראוי להוביל את התנועה והעם.
אם כך, כדאי לנקות את התמונה מהשמצות
יריבים בנושא האמביציה, וליחשושים
מגונים בהקשר התועלתנות האישית. אם
כולם רוצים את אותו הדבר, נשאר רק לבדוק
מה המיטען הרעיוני שנושא עימו כל צד.
מחנה שמיר־ארנס אוהב להצטייר כנאמן
א״י. ה״חישוקים״ מולם, טוענים להיותם אלה
המייצגים נאמנה את עקרונות התנועה.
השנה האחרונה הוכיחה כי שרי שמיר מצביעים
בפורומים השונים בקביעות, דווקא עבור

הם נלחמו עד הנסיך האחרון בשלושת השרים
הבכירים, וכעסו על פטרונם שמיר שנכנע
ללחצים התנועתיים. ומה בדיוק עורר כל־כך
את חמתם? הקביעה שלא תוקם מדינה
פלשתינאית שנייה, או שלילת המו״מ עם
אש״ף? ההכרזה על מיגור האינתיפאדה
כתנאי מוקדם, או החזרה לבסיס, וההצהרה
שירושלים הינה הבירה הנצחית ואינה ניתנת
שנית לחלוקה?
אז כשמפזרים את ערפל הקרב הפוליטי־אישי
מקבלים את התשובה. אין צורך בתיה־כום
מיוחד, הכל מופיע שחור על גבי לבן.
מלחמת הירושה נמצאת בעיצומה. רק שצד
אחד מוכן לנצח גם במחיר הפסד המדינה.

הליכוד• _ וזמנישרוק יסתכם באפס

רגע־האמת בתנועת הליכוד הולך ומתי
קרב. עד עתה הצליח יצחק שמיר, במחיר
לא קטן, לדחות את ההכרעות הפנימיות גם
במישור המדיני וגם במישור הכוחני. אך
ככל שחולף הזמן המצב הולך ומידרדר. מי
שחושבים שפיצוץ עשוי לבוא על רקע
אידיאולוגי — טועים. עיקר המאבק המתנהל
מזה זמן רב בליכוד, שהלך והתחדד עם
הקמת ממשלת האחדות הנוכחית, קשור
במאבקי כוח פנימיים. הליכוד, נכון להיום,
הוא תנועה מפולגת ומפוצלת עם מתחים
ומאבקים בין המחנות ובתוכם, בין דורות
ואף בין עדות. באחרונה נשמעים אף קולות
מדאיגים שאינם שוללים הליכה של
הליכוד לבחירות בשני גושים נפרדים.
נראה כי מחנה שרון־לוי־מודעי מתבצר
ומתכונן לקרב הגדול. השלושה מסתובבים
בתחושה, כי למרות מעמדם הבכיר, מנסים
לדחוק את רגליהם, מקפחים אותם, ומתעלמים
מהם בכל הנוגע לניהול ענייני המדינה.
מקורביהם סבורים כי בסיבוב הבא ישנן
כוונות לחסל אותם פוליטית, ולכן ממילא
אין להם מה להפסיד. מולם ניצב מחנה
שמיר־ארנס. זהו מחנה גדול וחזק אך לא
כל״יכול. גם בתוכו לא חסרים מאבקים
והתחפרויות, בעיקר בקרב הצעירים,
במטרה לתפוש עמדה טובה לקראת
ההתמודדויות שעוד יבואו. אגב, יש סבורים
כי המאבקים שמנהלים היום ראשי המחנות,
ייראו כמישחק־ילדים לעומת הקרבות

הצפויים בין אלה המתיימרים לרשת את
המנהיגות הנוכחית בליכוד.
גורמים מסויימים במחנה שמיר־ארנס,
מטעמים שונים, דוחקים להכרעה במרכז
בנושא המדיני, מתוך הכרה כי זהו חלק
מהמאבק העתידי על מנהיגות התנועה, עם
הליכתו של שמיר. מכל מקום, על השחקנים
במישחק המסוכן הזה לדעת כי גם
בבוא היום, כאשר יסיים שמיר את תפקידו
ותיפתח ההתמודדות, כל ניסיון של אחד
המחנות ללכת על כל הקופה ולחסל את
היריב, עשוי להביא לפיצוץ ולפילוג, וכתו־

שמיר־ארנם:
סאזך אימה פוליטי

צאה מכך לאובדן שילטונו של הליכוד.
כלומר, כמו במילחמה גרעינית. בין המחנות
קיים מאזן־אימה פוליטי. אם ישחקו,
סיכום המשחק יהיה אפס. אין מנצחים,
כולם יפסידו.
בין שני המחנות, בתווך, נמצא משה
קצב. אמנם הוא מזוהה עם מחנה שמיר־ארנס,
אך הודות לתמיכה הרחבה שיש לו
בקרב חברי המרכז, ניתן לראות בו גורם
עצמאי שביכולתו לטרוף את הקלפים. במצב
העגום בו נמצא הליכוד, יכול קצב למלא
תפקיד היסטורי ולקצור את הפירות
בעתיד. קצב איש צנוע, חכם והגון שהוכיח
בדרכו כי ניתן ואפשר לצבור כוח פוליטי
גם מבלי להכנס לעימותים. הוא זוכה לתמיכה
אישית של כמה מאות חברי מרכז,
שימלאו אחר מבוקשו, ולאמונם ואהדתם
של הרוב הגדול של חברי המרכז מכל המחנות
בתנועה. לכן, בכוחו ובאישיותו לשמש
מתווך ומפשר בין שני המחנות בתיקווה
למנוע את המשך המאבק ההרסני, שנהפך
לחלק בלתי נפרד מההווי היומיומי
בתנועה, ופוגע ביכולתה לתפקד ולהתרכז
בייעדיה האמיתיים.
אם יצליח במשימה, ייצא הליכוד מחוזק
וימשיך להיות הגורם המרכזי בניהול ענייני
המדינה. אם ייכשל, ולא ניתן יהיה לעצור
את ההידרדרות בשום דרך, עשוי
הליכוד להכנס לדפי ההיסטוריה כאפיזודה
חולפת בפוליטיקה הישראלית. י

עלים בדיטנטל

זה רק עניין של זמן ער שהעולם הערבי הסובב אותנו
יתחיל להכיר בקיומנו. אולי אף ליצור מערכת יחסים שתביא
ברכה לשני הצדדים. כפי שההיסטוריה מלמדת אותנו,
התקיים שיתוף פעולה ערבי־יהורי בימי ספרד המעטירה.
צריך רק אורך רוח הטעון בכוח פיסי ונפשי. מי שיהיו לו יותר
מאלה, הוא שיזכה בסופו של דבר לראות את מטרתו מושגת.
״החיפזון הוא מהשטן״ — אומר פיתגם ערבי עתיק.
והמצרים, שחתמו עימנו על הסכם שלום, בינתיים מניחים את
רובו לתיאוריה: כי להם דבר לא בוער, יש להם זמן. כפי
שנכתב לפני כמה ימים ב״חדשות״ :״מובארב ייבש את ארה״ב
חודש, עד שהואיל בטובו להתייחס בכתב ל״חמש הנקודות״.
ואילו אצלנו, ממהרים כולם, השמאל והימין כאחד, ואצים
רצים לתת ולהעניק מחסדיהם לאומה שכלל אינה קיימת, ולא
הוזכרה בספרי ההיסטוריה מעולם ...מה ריצת האמוק הזו תביא
לנו אם לא בכייה לדורות? כי הרי החיפזון הוא מהשטן.״
ואמר לי כבר בכיר עיתונאי מצריים, אניס מנצור, בשיחה
שערכתי עמו בקאהיר, בתשובה לשאלתי מדוע השלום
שנחתם אינו ממומש הלכה למעשה, אלא בצורה מיזערית:
״האם שמת לב עד כמה איטית זרימתם של מימי הנילוס? כזהו
טבעו של העם המצרי — נינוח. ואתם, אנא, אל תעוטו עלינו
ותלחצו בקשר להגשמת השלום. דרוש זמן כדי להתרגל
לרעיון, עד שימומש השלום באופן מושלם. יבוא יום, וזה
יקרה. אז אנא, לאט לאט״.
ונשאלת השאלה, גבירותי ורבותי, מדוע שנהיה אנו שונים
מהמצרים? מדוע שלא נתאים את הטמפרמנט שלנו וקצב
הפעולה שלנו לזה של בני זוגנו למישחק? (כמו במישחק

251

בשבוע הראשון, לשנה השלישית למניין
האינתיפאדה, עלה מדד הקטל ב־ 5נפשות
נוספות והסתכם ב־ 251 ערבים ויהודים,
נשים וגברים, שמצאו את מותם האלים, לפי
הפירוט הבא:
• 199 ערבים נורו, נדקרו ונשרפו למוות
בידי אחיהם.
• 5 2יהודים, חיילים ואזרחים, נרצחו
בפעולות איבה.

האהבה) ברומא — כדאי להיות רומאי, ובמיזרח התיכון —
לנוע בקצב מיזרחי, איטי. הזמן רק ייטיב עימנו. החוזק הנפשי
שלנו, האיחור והגיבוש רק יעמידו אותנו בעמדה טובה יותר,
וישפרו את תוצאת המאבק הפוליטי.
אין כל דרך להשוות בין קריסת המערכת הקומוניסטית
באירופה, ותאוות הערבים להתנחל באדמותינו ולראות אותנו
בים. באירופה נזעקים עמים שדוכאו פוליטית, אך היו קשורים
קשר פיסי לאדמתם במשך מאות שנים ויותר. בעוד אצלנו
מדובר בשבטים נודדים, שהדבר היחיד המאחדם הוא השינאה
ליהודים והרצון לנחול את אדמתם. כאילו היתה הגדה
המיזרחית מיושבת עד תומה ואין בה אפשרות להצטרף
למישפחותיהם שם.
האם קדושת המיסגד בירושלים היא הסיבה להצמדותם
לרעיון ״שחרור פלשתין״? אם כך, מדוע אינם פוצים פה ומצפצפים
בקשר למיסגד הענק שלהם, שהוא הגדול בעולם אחרי
זה שבמכה, והמצוי במצב מחפיר בעיר קורדובה בספרד. הנוצרים
עשו בו עבודת הרס כמעט טוטאלית, לאחר שכבשו את
ספרד מידי הערבים. מדוע אף ערבי לא מבקש לחזור ולכבוש
את אדמת ספרד, בה היתה לערבים עדנה, ותרבותם היתה
בשיא שלכמותו לא הגיעו לפני או אחרי כן?
אז בבקשה, כמו שאומרים האמריקאים 0 _(7 7 9 £
,811 £111$££בלי זיבולי שכל, ותתחילו לדבר לעניין, אתם
הערבים באשר הנכם. ואילו אתם הישראלים, חידלו להיות
תועמלני־שונאיכם, כי שום תועלת לא תצמח לכם מזה. אם
תוותרו על ירושלים, או על יהודה ושומרון, הרי תוך זמן קצר
ביותר תמצאו את עצמכם בים. כי גם ברמלה, חיפה, יפו ורמת
אביב חושקים הערבים. ואז, כשתהיו על קצה הצוק, מה תגידו
לזה שיבוא לדחוף אתכם לתהום? ״אנשים אחים אנו, תמיד
תמכנו בכם״?!
אז חידלו מאחיזת־העיניים, וקצת כבוד עצמי. עידן הגלות
הסתיים, אנחנו כבר לא בגטו. כדאי שגם שם בשמאל ״השפוי״
(שלא נדע משפיות שכזאת) ,יתחילו לראות את המציאות
כמות שהיא, ולא לשקוע בחלומות על רומן אהבה עם פרטנר
שכלל לא מתכוון להתעלס עמם. וככל שתגזימו בשם חופש
הביטוי והדמוקרטיה לנסות לרפות את רוחנו, מה שעלול
להביא לאנרכיה מוחלטת, כך מתעצם הסיכוי שההיסטוריה
תעמיד אותנו במצב בו לא יהיה לנו סיכוי להתקיים בלא
שילטון חזק שישים קץ לרפיון השכל והשינאה העצמית
שפשו בנו. אז כמו שאומרים ז ,1 1ואל תנסו
לדחוק את הקץ, כדי ש״הפיתרון הסופי״ לא יסתיים בשואה
נוספת. אם הערבים אוהבים לעשות הכל לאט — שחקו אותה
בקצב שלהם. ברור מי יצא נשכר מכד.

מטען הצד שהתפוצץ לאחרונה ליד הישוב קציר, חשף
בימים שלאחר הפיצוץ את תיאטרון האבסורד המזרח תיכוני
שהפך לכרוניקה קבועה בעיתוני ארצנו גיורא זוהר,
שמטען הצד התפוצץ מטרים ספורים לפני מכוניתו,
הודיע מייד מעל דפי העיתונות :״זה מקרה לא נעים אבל
לכל צד יש את הקיצוניים שלו אותו זוהר המשיך
להפליא והצהיר ״אני שמאלן והמקרה רק הוכיח שאנו צודקים״
.העובדה שמצפה קציר שבוואדי ערה התנחל בלב
ישוב ערבי צפוף לא מעוררת אצלו שום בעיה מצפונית והוא
הודיע שבכוונתו להשתתף במסע המתוכנן של אנשי השמאל
לקאהיר ללחוץ את ידי אנשי אש״ף באותו יום
הותר לפרסום כי אחד מחברי חוליית הפת״ח שנשלחה ע״י
אש״ף מואשם כי במרס השנה השליך רימון יד לעבר מכונית
בכביש ואדי ערה למרות ״הלוקשים״ שמנסים למכור
לעם, התכנית לטרנספור הפליטים ממחנה קנדה במצריים
לתל סולטן שברצועת עזה אינה כלולה בהסכמי המסגרת
שהושגו בקמפ דיוויד ובהסכם השלום בין ישראל ומצריים
משנת 79׳ .היא כלולה בהבנות שהושגו בדיוני הוועדה
הצבאית המשותפת לשתי המדינות. מאידך, כלולים בהסכמים
הראשיים שלל סעיפים שהמצרים מפרים אותם בנחישות
והתמדה מאז חתימתם צריך לקרוא את עדותו
של רב החובל של האוניה ניוטה ב״מעריב״ של סוף השבוע
כדי לבחון מקרוב כיצד המצרים מפרשים את ההסכמ
י ם לחברים שצופים מהצד על המתרחש נדמה
שמשנתו הפוליטית החדשה של ח״כ קליינר היא המעצבת
את התפיסה הישראלית הנוכחית בענין חזרת הפליטים.
תשאלו את מרידור קל לזעום על בריטניה
שמגרשת פליטים ויאטנאמים מהונג־קונג חזרה לויאטנאם.
נראה שקשה לכעוס על מי שנתן לויאטנאם להיראות כפי
שהיא נראית כיום מעניין מדוע הקונסול הישראלי
בהונג קונג לא נסע ״לבדוק מקרוב״ את הנעשה בנמל
הגירושים, או לכל הפחות היה מזמין את הקונסול הבריטי
ממזרח ירושלים להתפנות מעיסוקיו בבית סאחור ולקפוץ
לוויק־אנד במזרח זהו, אפילו חברת אגד התרגלה
למצב של אברן הבטחון בדרכים ומעתה היא מקפידה שלא
להבטיח כמו פעם ״נסיעה בטוחה״ .בפרסומות על קו 900
ש״יוצא אחד בעקבות השני״ טורחים להזכיר לנו שאין תחנות
ביניים ויש מיזוג אוויר, המילה בטחון נמחקה
מהלכסיקון הפרסומי כאילו לא היתה באגד כמו
בממשלה חושבים שטריקים פרסומיים יכולים להסתיר את
הפאשלות האמיתיות. המזל הוא שממשלה זה לא מונופול
תחבורה ציבורית. אפשר להחליף ביהודה ושומרון
יקנסו מעתה ב־ 350ש״ח כל בעל רכוש שלא ימחוק
סיסמאות שייכתבו על מבנים הנמצאים ברשותו. החברים
תמהים לדעת אם גם במקרה זה מתכוון המינהל האזרחי
להחזיר את כספי הקנס, בתוספת ריבית והצמדה, כפי שהוא
נוהג לעשות בקנסות שהוטלו על הורים של משליכי אבנים.
שיטה המכונה ״תכנית אבן לחוסך החברים עדיין
לא שמעו על שום עצומה של אנשי אקדמיה, סופרים,
משוררים ואמנים הקוראת לציבור הערבי לגנות ולהפסיק
את שרשרת ההצתות הבלתי פוסקת. נראה שרק אש
הסיקרייס מעוררת מתרדמתם את ה״סלבריטיס
נראה ששום דבר לא נרבק לטפלון החרדי המכונה ״השר
דרעי״ .שבוע אחר שבוע מתגלות פרשיות קטנות כגדולות
הקשורות לצעיר הכי מבטיח שבשורות השמאל בישראל.
מסתבר שאלה הרואים בדרעי גשר יוני, שיחבר את החרד
מש״ס לחילוני החרד מר״ץ, דאגו לכך ששערוריות ״מינהל
לא תקין״ לא יהרסו את הסיכוי ל״ברית היסטורית
חדשה דרעי יכול להמשיך ולסדר ליועצים שלו
כיבודים, שררה והכנסות. החברים מהפוליטיקה ומחזיקי
האצבעות מהתקשורת ידאגו לכך שהשיירה תעבור מבלי
שהכלבים ינבחו החברים עוקבים בעניין אחר
פועלו של ״קוריוז החביבות״ ,המכונה בכנסת ישראל —
אברום בורג. אבר׳מל׳ה שעדיין לא ידוע אם הוא ח״כ עתיר
גימיקים, או שמא אלו גימיקים עטורים בח״כ, הציע השבוע
לחייב את כל חיילי צה״ל בשטחים לענוד תג זיהוי. בורג
שכח שתגי זיהוי מעוררים אצל חבריו הטובים ביותר קונוטציות
ימניות מבחילות. אבל מה לא עושים בשביל עוד
כותרת בעיתון

החב רי םשל או פי ר ה ₪

.1ב. לא בחר אם בל בלן 777/70 לקביעה ש.ירדן היא
פלסטין״ סאותן סיבות שזיבוסעסק׳ חסך בעקרון. שת•
נדות לירדן״ .או אולי ם אותן סיבות שפרס סאסין ב,אופ־ציה
...7777777

שר־החו׳ן הישראלי נפגש ע שר־החוץ האמריקאי כד להכין מיפגש עם

1בים, לא סרטים!

^ יה לילה. הוא ירד מן המכונית, נפרד
1 1מיושביה ועלה לדירתו בחושך. מייד
אחריו עלו חרש שניים שהמתינו לו למטה
ברכב חונה.
בבוקר מצאו את גופתו בדירה.
לכולם היה נוח להאמין שהוא הגיע
לדירה, הפתיע פורצים שהיו בה, הם נבהלו
והרגו אותו.
לכולם, חוץ מלחבר טוב אחד, עיתונאי
במיקצועו, שידע שרצחו אותו בכוונה תחילה.
הוא ידע, כי זה היה, בעצם, צפוי.
רצח פוליטי של בימאי שמאלני, שכתב
מחזה שלא מצא חן בעיני אנשי־הימין וש־שילם
על כך בחייו.
קשה שלא לקשר בין דמויותיהם של הרוצחים
לבין אנשי גוש־אמונים, למרות שאין
זה נאמר במפורש.
מדובר על שנת , 1977 הימים ימי טרום
המהפך הפוליטי, ימי טרום־טרום המחתרת
היהודית, ימי טרום־טרום רצח אמיל גריג־צווייג,
ימי טרום־טרום־טרום האינתיפאדה.
זוהי תמציתו של סרט — קשר־הדבש —
שכתב וביים יעוד לבנון, אז בימאי צעיר
בראשית דרכו. בסרט משחקים מוני מושונוב,

רפ:1׳ ם 1שנים תיאו מצב דמיוני,
וננסר. בינתיים קוו ובוים גוועים
בהובה. השבוע הוא עורה ער המסך
באולפן דיון בהשתתפותם של הכימאי, יעוד
לבנון, ושל איש גוש־אמונים, חנן פורת.
״היה תיסכול גדול ״,אומר היום לבנון,
״כתבתי את התסריט בהוליווד ובאתי לארץ
במיוחד בשביל לעשות את הסרט כאן. הוא
לא נעשה כרי לזכות בפרס. הוא נעשה מפני
שהיתה לי אז הרגשה שצריך לעשות את זה.
״הדבר הספציפי שהזיז אותי לכתוב אז את
התסריט היה התנחלות סבסטיה והצהרתו
המפורסמת של יצחק רבין שהם רק תנועת-
צופים. זה מה שדחף אותי״.
בינואר 1977 נערכה הקרנת־בכורה למוזמנים,
שכל אחד מהם קנה כרטיס במחיר 50
לירות, שהיה אז סכום־עתק. הכסף שנאסף

אז, ובטח ..יום, אין שום משמעות לסרטים
פוליטיים. פשוט צריך לאסוף רובים ולהיות
מוכנים״.
לבנון התחיל לעבוד כעורך־חדשות ב־
•רישת אחרשוז ובמקביל הקים אז את הקרן
לעידוד סיוטי איכות.
הסרט קשר־הדבש מומן מכיסם של שלושה
אנשים: לבנון, רוני פרנקל, שנפטר בינתיים,
ואריה קרישק, שהיה גם שותף לכתיבת
התסריט. כולם עבדו בחינם.
לא מזמן הכין גירעון ברמן — ישראלי-
לשעבר שחי שנים רבות באירופה, והנחשב
כמומחה בינלאומי לקולנוע — תוכנית
לטלוויזיה הגרמנית על הקולנוע הפוליטי

כישלון מיסחרי, מדוע ההתעקשות?
מדוע יש בשנים האחרונות עלייה
משמעותית במיספר הסרטים הפוליטיים,
וכולם, כמעט, הם כישלונות
מיסחריים?
זה נכון, וזו באמת מסקנה שלי ושל עוד
מפיקים, שעזבו את ההפקה דוברת־העברית.
אבל זה נכון לא רק לגבי סרטים פוליטיים. זה
נכון גם לגבי סרטים אחרים.
לדוגמה: הקיץ של אביה הוא סרט מצליח,
ונדמה לי שבארץ הוא לא כיסה את ההוצאות
שלו. אז מתוך השלילה מגיעים לשלילה
מוחלטת מבחינה מיסחרית.
אני לא חושב שהיתה החלטה קולקטיבית
של אנשים איזה סוג של סרטים עושים. ואם
בשלוש השנים האחרונות יש גל של סרטים
מסוג פוליטי״חברתי, זה כנראה מה שבוער
לרוב היוצרים פה, וזה מובן.
במיזרח־אירופה, שבה המצב הכללי היה
דומה מבחינת התחושה של היוצרים של
ההכרח לצעוק, מקורות־המימון הממלכתיים
היו קיימים. עשו המון סרטים פוליטיים מאוד
חריפים, גם אם רובם היו מוסווים.
אנחנו נופלים בין הכיסאות, כי אנחנו ה־

״קשר־הדבש״ :גליה ישי, חנה לסלו, מוני מושונוב
י1תר מאשר חמה לגשדאמונים
חנה לסלו — אז שחקנים בראשית דרכם —
גדליה בסר, עזרא כפרי ואחרים.
באותה השנה זכה הסרט בארץ בפרס
הסרט־הטוב־ביותר. הטלוויזיה פנתה וביקשה
להקרינו על מירקעה. אבל הוא לא הוקרן אז
בטלוויזיה, גם לא בבתי־קולנוע בהקרנות
מיסחריות.
השבוע, אחרי יותר מ־ 12 שנה, יעלה הסרט
על מסך הסינימטק התל־אביבי בהקרנה מיס־חרית,
בפעם הראשונה.
יש בו, בסרט, אלמנטים שלפני יותר מעשור
נראו לרבים כאן כלקוחים מדימיון
פרוע וחסר אחיזה במציאות, והנראים כיום,
בדיעבד, כמשהו שהוא כמעט לשון־המעטה.
הסרט לא זכה להיות מוקרן, כי היתה לו
התנגדות ציבורית רחבה. הוא לא הוקרן בטלוויזיה,
משום שאנשי גוש־אמונים הטילו
עליו וטו. קטע קצר מן הסרט הוקרן בתוכנית־ראיונות
של ירון לונדון, ואחרי הקרנתו נערך

באותה ההקרנה היה מיועד לתשלום חובות
למעברות.
ך* י היה בהקרנה אחת כדי ליצור סערה
1ציבורית. רבים התנגדו להקרנת הסרט.
בין הבולטים שבהם אנשי־רוח המזוהים עם
תנועת־העבודה.
״התיסכול היה משמעותי. לחזור מהוליווד
במטרה ספציפית. אחר־כך התחיל סחף סביב
העניין, הסרט זכה בפרס, היו תיקוות גדולות,
ופתאום היתה בהלה והוחלט שלא להקרין
אותו. זמן קצר אחר־כך התחלף השילטון, והסרט
הפך לסרט של קיבוצים. זה לא הקהל
שאליו היה מכוון.
״הדבר הכי מוזר הוא שבעצם הסרט הזה
השאיר אותי 10 שנים בארץ. אילו הכל היה
הולך חלק, הייתי חוזר להוליווד לעבוד. אבל
בעיקבות מה שקרה הגעתי למסקנה שבמצב

הישראלי. קשר הדבש פתח את התוכנית.

• האם יש מקום לסרט פוליטי?
השאלה היא מי מממן. קשר־הדבש נוצר
מהכיס. מבחינה מיסחרית לא כדאי לעשות
שום סרט בארץ. מבחינה פוליטית חשוב
לעשות סרטים, כי הצנזורה בטלוויזיה כל־כך
גרועה, כך שרק הקולנוע בארץ יכול לבטא
עמדה פוליטית עצמאית.

• אכל כל הסרטים הפוליטיים, או
רום הסרטים הפוליטיים הישראליים,
נכשלים מכחינה מיסחרית.
אז אולי אין להם מקום?
עקרונית זהו תפקיד של טלוויזיה, אם היא
פתוחה ונאורה. יש חשיבות לדברים האלה.

• אתה מאמין שסרט יכול לשנות
דעתו של מישהו?
סרטים לא נועדו לשנות ריעות, אלא
להציב שאלות. והם מציבים שאלות.

• אז אם הסרטים מהסוג הזה הם

מדינה היחידה בעולם — חוץ מארצות־הב־רית
— שבה אין תמיכה מימסדית בקולנוע
שלה.

• יכול להיות שתציע עכשיו את
״קשר-הדבש״ לטלוויזיה?
אולי, נתת לי רעיון.

• מ דו ע ה״סינימטק״ חוזר לזה
עכשיו, אחרי כל־בד הרבה שנים?
אין לי מושג. הפנייה באה בעיקבות שבוע־ההצדעה
לקולנוע הישראלי, שהיה לא־מזמן.
אני מקווה שעכשיו הם ימשיכו בסרטים יש־ראליים
אחרים.

• היום היית עושה שוב את הסרט
הזה?

• מדוע?
המציאות הרבה יותר חריפה מהסרט. אז
אמרו שהסרט הוא חריף מדי כאות־אזהרה

פלסטי] .,הוא ורצח. ביזת ,,זה רק ב סר ט
לעתיד, והיום הוא הרבה פחות חריף מתיעוד
דוקומנטרי.

• אז חשבת שזה ריאלי, או שזו
היתה אזהרה?
המטרה היתה להזהיר, לא לנבא.

• מה חשבת כשחשסו את המחתרת?
חשבתי
שלא צריך לעשות סרטים, אלא
לאגור רובים בתחום הפוליטי.

• אתה חושב שסרט כזה יכול
להזהיר?
אני חושב שכן. אני חושב ששנת 1977
היתה שנה חשובה בארץ.

אני מניח שתנאי ההפצה של הסרט היו
בלתי־אפשריים. לכל סרט ישראלי שנושאו
עממי יש יותר סיכוי מסרט זר בעל נושא
עממי. לסרטים יותר קשים יש קהל־יעד של
100 אלף צופים, אם הם לא יורדים אחרי
שבועיים.
יש מדינות רבות, שבהן יש 101 מס על
סרטים זרים, וזה מיועד למימון סרטים
מקומיים. גם פה עלתה הצעה כזאת, אבל לא
יצא ממנה כלום, בינתיים.
בצרפת, למשל, אתה מקבל מהממשלה
שלושה פרנק מכל כרטיס קולנוע, וזה מיוער