גליון 2730 מתאריך 27 בדצמבר 1989

5ת שובות יוצאות מהב 77
ל שאלת ההש7ן עה בעתידך

טמיר כהן ]יעקנסק[

ל ש כי רי םועצמא יי ם

ל ש כי רי םועצמא יי ם

ל ש כי רי םועצמא יי ם

לעצמ איי ם

למע בי ר

מדוע כדא• לך לה שקיע בכל אחת
מ־ 5קופו ת הגמל של הבנק הבינלאומי הואשק?
ע^החסכון בקופת גמל מקנה הטבות מס ניכוי/זיכו׳ לעצמאי ולשכיר.
הטבות המס משפרות את התשואה במידה ניכרת.
^הרווחים בקופת הגמל פטורים ממס.
£7הח 0טן בקופת הגמל הוכח על פ׳ נסיון העבר כהשקעה כדאית.
£7 1לרשותך אפשרויות שונות לקבלת הכנסה חודשית שוטפת מהקופה.
^ ^ ב קו פ ת הגמל תוחלת תהיה מבוטח עד פ׳ 4מיתרת חשבונך ועד תק
ביטוח של 60,000ש״ח צמודה למדד.

הזד רז והפקדב קו פו תהגמל
עד ה־ , 3 1 . 12.8 9
ו כן תו כלע דיין ל ה רווי ח
א ת כל ה טבו תהמסל שנ ה זו!

לבחירתך 5קופות גמל יוצאות מהכלל. אחת מהן ודאי מתאימה לצרכיך המיוחדים.
פרטים נוספים בסניפי הבנק.

המר! הבינלאומי

הראשון[ זצא מהכלל1

רומניה
הפנים היפות של
ישראל. כמה קל
להתלהב למען
לוחמי־חופש —
בארץ אחרת. בבית
זה הרבה ותר
קשה.
(עמוד ) 14

איראן

רשת אמריקאית
טוענת שאורי
לובראנ׳ עשה עסק
חדש ע איראן.
לובראנ׳ ,בשיחה
מקיפה, על מה
שמתרחש באמת
בלבנון. הוא האחד
שיודע.
(עמוד ) 18

רעולי־הפנים 3 מביאי משת ף
למישפט. כתב
..העול הזה׳ נקלע
לשם במיקרה. איך
זה נראה מקרוב.
(עמוד ) 12

קאהיר העסק־ביש חוזר
כרוח רפאים. מדוע
הופקרו מרסל ניניו
וחבריה בכל א
המצרי במשך 11
שנים? על השאלות
החשובות ביותר לא
מדברים.
(עמוד )8

׳..בעניין החשיש אני מוכנה לעלות על בריקדות. שיקחו מס על
חשיש! לילי אבידן נעצרה השבוע בח שד של סחר בחשיש. היא
זועמת. היא ג מיואשת. ג שוש מ״מון מרוגזת.
(עמוד )48

בתוך הגליון
קורא יקר — עיתונאי קטן
מיכתבים — מחזיר עטרה ליושנה
ממורמרי 1מספיק נדי למאזזכיזם הישראלי
אריה מקל — עלילה ננד המנכ״ל?
תשקיף — למבר יניע ויגורש
עסק ביש — פרשה ובנידה
חריגים מעופפים — חיל־האנויר ננד מערן־־הרכש
של מישרד־הביטחנן
בקאסבה בשכם — הנצאה להורג
במדינה — מדינת ניקיל ומדינת ה״ד
צבי כסה — מדינת מישטרה
הנדון — איחוד גרמניה
אנשים — כשפים וכדורגל
אורי לובראני — אני פסנ חק
יומן אישי — מהפכה בלי שיתר
חוג הסילון — סי!ט יפאני
לילות ישראל — נשש חונג ינבל

הורוסקופ — מניע להם קצת שקט
דף חדש — הסברה בפיתה
מוטי כהן — מסתתר מאשת!
זה וגם — בעיקר מרקים
ירוסלב יעקובוביץ — עריק
תשבצופן מיכתבים לרותי — לפנינאחר׳
רחל המרחלת — המתחרה שלמדונה
הפגישה הלילית — שר לא ננמרה
דיעה אחרת — דני כהן • אורי דן • רענן לנריא •

אילנה אדם • ענת נטנירסמר • דניאלה אשכנזי • ניל

סמסונוב • יהודה דרורי • ליפשיץ והחברים של אנפירה 42 46 קולנוע — משה! תווי
מה הם אומרים — עוז׳ בנרשט״ן, מלי פיליפסמרן,

בזיסזביבז
כר הבא, ברוך הבא
על המצטרפים לספינת השלום
(״אלטלינה 2״ ,העולם הזה
.)20.12.89
אני שמח מאוד על שבניגוד ליונה הנביא
לא חורה לאורי אבנרי שאו־טו־טו הוא מצליח
במשימתו: בשלום בין הישראלים לפלסטינים.
מאידך
אינני מבין מדוע עליו ללעוג, אמנם
בעדינות ובחינניות, לאלה המצטרפים
לספינת השלום רק עתה, משכבר בטוח שהספינה
לא תטבע בדרך אלא תגיע בשלום
למטרתה(סליחה על מישחק־המילים).
מה ישי כל הבא, ברוך הבא וכן ירבו!

יצחק הבר,
עיתון לשמוח על־כך שהידיעה שפירסם אינה
נכונה.
״ עי מוג א *

לא הסתפקנו בכר, וחזרנו לעניין שוב
ושוב. תבענו לתת למישהו מוסמך לראות
אותה.
עיתונאי צרפתי מסויים טען כי נפגש אי־

בהלוויית ידידי גירעון ברלי הקשבתי
להספדים המעטים והכניס, וחשבתי על אריק
אייגשסיין. האם זה מוזר?
א״נשכיין עשה חיל בשיר־הסתה על ״עיתונאי
קטן שלי״ ,בהתכוונו לכלל העיתונאים.
הוא תיאר את העיתונאי כאיש בזוי,
שפל, חסר״מצפון, שלא איכפת לו לאמלל
בגי־ארם.
גירעון ברלי, חבר מערכת העולם הזה
לפני שנים רבות, היה עיתונאי. הוא היה גם
קטן־קומה. והוא היה ההיפך המוחלט מן
הקאריקטורה המרושעת, שאותה הפיץ איינ־שטיין
בשירו — שיר שהיה ונשאר בעיניי
בזוי, שפל וחסר־מצפון.
ברלי היה עיתונאי בכל רמ״ח אבריו. הוא
ראה במיקצוע זה שליחות אמיתית, שאותה

עיניים גדולות
׳׳מיקרה
)20.12.89

עין״,

(העולם

הזה

הזדעזעתי לקרוא את הכתבה אודות ח פי
את־העיניים הד״ר ברכה מתל־אביב.

חומר למחשבה
על מניעיו של קורא העולם הזה.
חזרתי והצטרפתי למועדון קוראי השלס
הזה. שגטשתיו מחמת חוסר־זמן וקדימויות
כספיות אחרות. אין זאת אומרת, כי מסכים
אני עם כל הכתוב בהשלם הזה, אך זו זווית־ראייה
אחרת, הנותנת לי חומר למחשבה.

גידעון לומניץ,

פתח־חיק״ה

מחזיר עטרה ליושנה
על תפקידו הנוכחי של ראש
עיריית רחובות לשעבר (״אנ שים׳
/העולם הזה .)20.12.89
יחזקאל הר־מלך שוב איננו ראש עיריית
רחובות, כפי שסבר, בטעות, המפקד החדש
של מישטרת רחובות. אבל הוא עושה חיל
בכל זאת.
ציון צפריר, ה עו לסהזה

לפעמים טוב להיכשל. יש והכישלון
מניב דווקא פירות טובים.
לפני חודשיים פירסם העולם הור.
( )17.10.89 ידיעה על הצעירה הלבנונית,
שהתנקשה בחייו של הגנרל אנטואן לחד,
מפקד צד־ל. בידיעה נאמר שלפי שמועה חזקה,
אך בלתי־מאושרת, נרצחה הצעירה, שד
הא בשארה, ככלא־היאס.
מערכת־הביטחון הישראלית טענה שהיריעה
אינה נכונה, אך סירבה לאפשר לנו, או
לעיתונאים ישראליים אחרים, להיפגש עם
הצעירה כרי להיווכח בקיומה.

ק טי

תדאביב

• ה שלם הזה לא ער ער על סיזסעתה
של הר״ר כרכה, אלא עטר על ד,׳בסיס ססר
״סיס של הפרקטיקה שלה.

מ קי לוי.. .רזעילם הזה

עבודה טזבה מאזד

חגיגה בבית: למנב״ל ״העולם הזה בע״מ״ ,דודי גרשונוביץ, ולאשתו מיה
נולד בן, שימרי. בחגיגת ברית־המילה הניך המוהל את הרך־ז־זנולד באוויר.
תה, ואף פירסם על כך כתבה קטנה בשבועון
צרפתי. עמדנו על כך שפירסום זה אינו מספק
הוכחה לכך שהיא חיה, מפני שאין בו דבר
המוכיח אם — ומתי — נערכה הפגישה.
השבוע, סוף־סוף, סופקה הוכתה זו. הטלוויזיה
הצרפתית שידרה כתבה עליה ועל
אסירים אחרים בחיאם, והטלוויזיה הישראלית
שיררה אף היא כתבה זו. בכתבה נראה
בעליל כי הצעירה שלמה ובריאה.
אני שמח על כך, כי מעתה והלאה רובצת
על אנשי צר־ל מלוא האחריות לשלומה. ואם
מילאנו תפקיר מסדים בהבטחת הדבר, אני
שמח. זה אחד המיקרים שבהם מותר לעורר-

מילא בשקידה ובצניעות. מעולם לא הבליט
את עצמו, מ עו אן לא כתב מילה רעה על איש
כשזה לא היה חיוני, ובמותו לא השאיר אתריו
— כך נדמה לי — אף אדיב אחד.
אולי קיים פה ושם עיתונאי המתאים
לקאריקטורה שבשיר. אך אין ספק כי הרוב
העצום של העיתונאים, בארץ ובעולם, מסורים
למיקצועם החיוני כמו שהיה גירעון
ברלי.
אריק איינשטיין לא יכתוב עליו שיר.

אין בכוונתי להתווכח עם הכתבת ועם
כתבתה, שכן העובדות אינן ידועות לי. אולם
הד״ר ברכה ידועה לי גם ידועה.
אני מכיר אותה שנים רבות כאדם וכ־רופאה.
אני משוכנע שלגבי רמתה, מיומנותה
ומומחיותה כרופאת־עיניים
אין חילוקי־די־עות.
הד״ר
ברכה ידועה
כאחת מרופאי־העינ־יים
הטובים ביותר בארץ.
במשך
השנים הרבות
שאני מכיר אותה,
ראיתי מיקרים לא־מעטים
שהיא סירבה
לקבל כסף עבור טיפול
רפואי, וזאת בהתחשב
במצב הכספי
הקשה של פציינטים מסויימים.
זאת ועוד, כעיקרון אין היא גובה תשלום
עבור טיפול בנכי־צה״ל.
אני מכיר אותה כרופאה אחראית מאוד,
שקטה, רגועה ומרגיעה.
מוכרים לי אישית שני אנשים שהיו אצלה
בסיטואציה קשה, ומטבע־הדברים היו שרויים
במתח ובחרדה רבה בשל פגיעה קשה בראייה.
היא בדקה אותם, הרגיעה אותם ולאחר טיפול
מורכב ומסובך, הצילה את מאור־עיניהם.
אנשים רבים מתהלכים בקירבנו היום כשהם
חבים לד״ר ברכה חוב גדול על שבזכות
ניתוחיה וטיפוליה הם שבו לראות.
הנה זוהי התמונה של הד״ר ריבקה ברכה
כפי שאני מכיר אותה.
גירעון לב־ארי, תל־אביב

למי שלא יודע לאן נעלם הר־מלך: הנ״ל
משמש כיום כמנכ״ל מישרדו של יצחק מודעי
(שר התיכנון והכלכלה) ועושה שם עבודה
יפה מאוד.
באחרונה, למשל, הוא מבקש להשיב את
עטרתה של רמלה(שהיתה לפני ימים רבים
בירתה של ארץ־ישראל) ליושנה. הוא מתכנן
להעביר את קריית הממשלה מתל־אביב
לקרייה חדשה ברמלה, מהלך הנראה נבון
מאוד גם מבחינה כלכלית.

יגאל בן־צבי,

רמלה

העו & ס ג 1ר
השכו!1ון של ישראל

העירך הראשי: אורי אבנרי
מנהל: אברהם סיטון
מנהלת מחלקת־מודעות:
רינה מיטרני
המערבת והמינהלה:
תל־אביב, רחוב גורדון 3
(וגד , 136 .מיקוד )61001
טלפונים 232262/3/4 03
5230662־()03
פקס 245130 03
המו״ל: העולם הזה בע״מ
הועפה: הדפום החדש
הפצה: גד
תל־יאביב, יד חרוצים 7
טלפון)03(*377056 :
המנהל הכללי: דויד גרשונוביץ
העולם הזה 2730

!..עקה מעל !הרות לוס~א 1גיל ( 0היבשים)״
ספיק ודי למזוכיזם הישראלי. יצחק שמיר בועט שוב.
^/כמדומני הגיעה העת לגבינו, הישראלים החיים בעיר
הזאת, לפקוח את עינינו ולחדול להיות סגפנים ומתענים,
המכים על חטא על עובדת הימצאנו כאן. די ביחס המביש
מצידם של רבים מ״מנהיגי״ מדינת־ישראל, שתקנותיה
וחוקיה המיוחדים הם אפלייה גלוייה וניבזות מלאת־שינאה
ונקמנות עיוורת כלפינו, הישראלים החיים בחוץ־לארץ.
ניסינו לאטום אוזניים בהיקראנו בכינוי מישפט־הפז
״נפולת־של־נמושות״ וראה ספר חדש, כינויים 1בר 0ת, מאת
יצחק רביו) וכן הביטוי ״שיילכו לעזאזל״ וראה חרוזים1ביט 1״ם
מאת שימעון פרס) או פנינים כמו -שכל היורדים ייכנסו לי
לתחת מבלי לקפל את האוזניים״(ראה מחרוזות ופניני־שפר
מימי הצבא הבריטי והפלמ״ח מאת עזר וייצמן בסיגנון דן
טולקובסקי ומוטק׳ה בלגן מספר הפלס־ח) .ואחרון חביב:
״מוטב לנו בלעדיהם״ ,מישפט שנאמר לצוות־כתבים זרים
על־ידי השדרנית של המחתרת לשעבר, שפיה נוטף תמיד
״נופת צופים״ ,והידועה בכינוי ״פה של ג׳ורה העולה על
גדותיה״.
דן בן־אמוץ ז״ל נחשב לקדוש מעונה בהשוואה למשוררים
שהזכרתי. מוסדות ושליחים רישמיים תמיד מתעלמים
מקיומנו. מקומות־עבודה עבור ישראלים מקומיים במוסדות
אלה וכן בפדרציה היהודית הם טאבו מוחלט עבורנו(פרט
למיספר מצומצם שהצליח להסתנן איכשהו) .לאחר ביקור
משפחתי מטילים עלינו מס־יציאה מיוחד ביציאתנו מהארץ,
(הקרוי בפינו מס־עונש־ונקמה) ,ואנו מוכרחים להשתמש
בדרכון ישראלי, ולא בדרכון זר כלשהו. רוב הישראלים
מסכימים לכך, אולם מדוע מאריכים את תוקפו רק ב־ 90 יום בלבדי למרות היחס הלא־הוגן הזה אטמנו אוזן, עצמנו עין, שלפנו
את הארנק ושילמנו את הכסף בדולארים ירוקים ככופו״נפש.
בשעות־חירום התייצבנו במאות ואלפים בקונסוליה
הישראלית, מוכנים לצאת לקרב לעזרת המדינה. גם בתקופת
מיקומה הקודם של הקונסוליה בשדרות הילנד, תמיד היינו
מוכנים לפקודה, ב־67׳ ,׳76 ,׳73 ,וכן ב־ ,׳82 במילחמת־הגליל
האומללה. נוסף על צנחנים, נהגי טנקים וזחל״מים, טייסים,

..שדדנית־המחתדת לשע־בו
ידועה כבה של ג״ודה
העולה על גדותיה...״
רופאים וחובשים, שהוטסו ארצה על ידי המדינה, רבים אחרים
הגיעו ארצה בדרך־לא־ררך על חשבונם הם.
אין אנו דורשים תודה, פרס, ואפילו לא טפיחה על השכם,
אלא מעט התחשבות והפסקת ניבול־הפה, שאינו תואם אפילו
מדינאים במדינות מפגרות. עשינו זאת מתוך קשר נפשי
ורגשות לאמא־מולדת, שממנה אולצנו להיפרד. עד מתי?
אלוהים גדול. לאן לחזור? ל־ 20 אחוז אבטלה?
מיליארדי הדולארים הזורמים להתנחלויות יכלו לשמש
ליישובם של חיילים משוחררים וזוגות צעירים, ובניית
תשתית לייסוד מקומות־עבודה במדינה. אם השיטה היא
רקובה וחסרת־תכלית, אין אנו מוכנים להיות השעיר־לעזאזל
בגין הכישלונות של השרלטנים, האוחזים בהגה־המדינה.
אני קורא בקול זעקה: תבלמו את הפה ורדו מעלינו, כי
הריקבון הוא אצלכם, ואל תחפשו אותו כאן.
נשבר לנו לייצג את הכיבשה השחורה במישפחה. הלחץ
המטופש על הפדרציה היהודית המקומית (שהתרופף בשבוע
האחרון) שלא לפתוח את שעריה לפנינו, אינה אלא שיטנה של
חולי־מוחות, המלווה ברגשי־אשמה שאותם חשים המנהיגים
בארץ־הקודש, שבצורת הנהגתם את המדינה סללו במו
מעשיהם ופיהם את הדרך שהובילה אותנו למקום שבו אנו
שוהים כיום.
ך* קונסול הקודם, איתן בן־צור, ניסה לשבור את הקרח
\ 1ולהתקרב אלינו, אולם גישתו ופעילותו בחוג מצומצם
ובמיסגרת סגורה לא השיגה את מטרתה. יתכן וחשש לרדת
מגב הסוס ולרדת אל העם, יתכן והצליח להמיס מיספר
גבישי־קרח זעירים, אולם הקרחון הגדול, החוסם, קיים עדיין
במעברי־הלב אי־שם עמוק, ורק קיץ חם ולוהט אולי יצליח
להפשירו.
יתכן ששמו של הקיץ הלוהט הוא רן רונן, הקונסול החדש
בלוס־אנג׳לס.
על מנהיגי המדינה הוותיקים וכן הצעירים ״הירוקים״,
בעלי המפתחות המיפלגתיים, ובעלי הזיכרון הקצר, לזכור
ולדעת שאדמות לטרון, שער־הגיא, נגבה וחולייקאת,

סגמורמר

המונטאר ברצועה, הרי־ירושלים, חולות־הנגב, גבעות־העמק
והרי־הגליל והשפלה, רוויים וספוגים בדמם של הוותיקים
והצעירים שלחמו בדם ויזע והיושבים כאן כיום, ורבים מאיתנו
השאירו קברים של בנים, הורים, אחים ואחיות מאחוריהם,
שנפלו במילחמות־ישראל, וכאלה שהאדמה עדיין טרייה על
קברי הבנים שנפלו באחרונה בשרות המדינה.
עד עתה ישבנו והבלגנו והמשכנו לעכל את החרפות,
הגידופים, הבושות והבלימות וההשמצות, הנזרקים כלפינו
מטעם ״טייסי־החלל״ המטיילים ברחבי־העולם על חשבון
משלם־המיסים הישראלי והאמריקאי.
רבותי הפוליטיקאים המכנים עצמם ״מנהיגים״ ,תבינו
עניין. אנו, ששרתנו את המדינה, ורבים מאיתנו הקיזו את
דמם, יש לנו אותה הזכות לאדמת־הארץ כפי שיש לכל אחד
אחר היושב־בציון. מדוע שלא תתלבשו על תלמידי־הישיבות

רבין

פרם

.נפ 1לת של נמ 1שווד

.ש״ל ם לעזאזל־

וייצמן
.שייכנסו ל׳ לתחת־

כהן
.מוטב לוז בלעדיהם •

הפראזיטים? שיילכו לשרת בבתי־חולים או במישמר האזרחי!
מדוע שלא תחטטו בענייניכם ותפענחו מניין באה הרעה? אין
אנו קהילה של טיפשים ואידיוטים, בורים ועמי־הארץ. אנו
מעודכנים בכל הנעשה בתוככי קדרות התבשילים שלכם. אין
אנו זקוקים לתורת מוסר־ההשכל שלכם. אנא המשיכו

.אנואוהבים את
המדינה, ו 1דשזה
מגיע לפוליטיקה הדקובה,
קידקס *1לא מוקיונים...״
במילחמת־הכסאות שלכם, ועיזבו אותנו לנפשנו, כי מי אתם
שתטיפו לנו מוסר, ותכנו אותנו בשמות בזויים?
בעיר הזו נמצאים העילית שבעילית של ישראלים בעלי
כל המיקצועות, וכל האפשרויות פתוחות, כי את המדינה הזו
מנהלים אנשים בעלי תבונה, ולא מוחות סתומים ובעלי ריעות
קדומות מימי־החושך.
אנו צועדים בראש מורם, ללא רגשי־אשמה ובמצפון נקי.

אין בליבנו יותר מקום לכל מיני מדינאים ושליחים ריקניים,
השולחים כלפינו אצבע מאשימה. אנו כאן לא משחדים ערבים
ישראלים להצביע עבור מיפלגה מסויימת. כאן לא מצביעים
עם תעודות של אנשים שהלכו לעולמם לפני שנים.
אני שוב חוזר: חטטו בבקשה בענייניכם והניחו לנו לנפשנו,
כי נסתדר עם הקדוש־במרומים גם מבלי התערבותכם בחיינו.
אפילו בגוש המיזרחי העניינים משתנים לטובה, ואתם עדיין
קופאים על שמריכם.
אם מישהו מכם תמה מי הם ״נפולת של נמושות״ אמיתיים,
עליו להסתכל פשוט בראי.

^ נ ו אוהבים את המדינה, קשורים אליה בלב ונפש
ואיכפת לנו מאוד, עד שזה מגיע לפוליטיקה הרקובה,
המזכירה קירקס מלא מוקיונים. סירובו של ראש־הממשלה
להיפגש עם הקהילה הישראלית בביקורו כאן, ולשוחח בשפה
העברית, דבר שיתן כביכול גושפנקה רישמית בהכרה
כיורדים — לפי תחקיר קל ומהיר התברר שהדבר לא גרם
לכל התרגשות, תדהמה או אכזבה, כי אנו רגילים לכך
ממיקרים קודמים של אחרים. לפחות שמיר לא התבטא בצורה
מגונה. פרט לשלושה מלחכי־פינכה, שהכתירו את עצמם
כנציגי הקהילה הישראלית בלוס־אנג׳לס, ושלא יכלו לעצום
עין במשך כמה לילות, ולאחר תחנונים, התרפסויות,
חינחונים, ליקוקים ומשיכת־חוטים, בתוספת שלוש סאלטות
באוויר, וכמאה צילצולי־טלפון למקורות הנכונים — התאפשר
להם מתוך רחמים להצטרף למיספר מנהיגים יהודיים
מקומיים ולשבת ולחסות בצילו של הקדוש יצחק שמיר
(שמועה אחת אומרת שהם אפילו שלחו טלגרמה לבאבא
סאלי, לצורך ברכה והצלחה) .בפעולה זו הם הפכו את עצמם
לחוכא ואיטלולא בעיני הציבור הישראלי המקומי, ובפרט
בעיני חבריהם, שאמרו שהם ידועים כרודפי גדולה ושררה.
כנראה ישנם אנשים מסויימים, שכשיורקים בפניהם הם
טוענים שזה גשם היורד משמיים. זו היתה צורה מיותרת של
חנפנות, שעברה כל סייג והרגה מן הטעם הטוב בהתנהגות
יומרנית, שהשאירה טעם מר בקרב הציבור הישראלי במקום.

..הפסקת ניבודהבה, שאיה
הורם אבירו מדינאים
ב מדינו ת מפגרות...״
ראשית, השלושה אינם מייצגיים את הציבור הישראלי
המקומי בכללו, אלא אירגון יחיד המקבל את פקודותיו
מאירגון־הגג היהודי העולמי, ולפי השמועות הוא עומד לפני
התפוררות בגין חוסר מנהיגות ראויה. אנו תיקווה שזו
שמועת־שווא, כי זהו האירגון הראשון שנוסד בלוס־אנג׳לס
על טהרת הישראלים. אני מקווה שכמה מהוותיקים יסכימו
לחזור ולהעמידו על רגליו.
לצערנו קיימים כאן אלמנטים פוליטיים, המנסים לפעול
לפי״השטיקים״ שבמולדת, ולהטיל את אשמת סירובו של
שמיר להיפגש עם הישראלים על הקונסול רן רונן. זו שטות,
והם מנסים לפשפש ולגשש בחשיכה, היות ומר רונן, לפי
מקורות מהימנים, חרג במאמציו ממיסגרת עבודתו ותפקידו,
כדי שפגישה כזו בין שמיר לישראלים כן תיערך, ולפי מיטב
ידיעתי מר רונן, שהיה בין הפטיש לסדן, נפגע מצורת
התנהגותם של מלוויו של שמיר. באופן טיבעי, היתה הפגישה
מפשירה חלק גדול מהמתח הקיים בין הישראלים לבין
המוסדות הרישמיים. אני משוכנע שמר רונן ימשיך בדרכו
שהחל בה, שנשאה מגמה חיובית, הבנה וגישה ישירה לבעיות
ואבני־הנגף שלפנינו.
ואם נצטרך בעתיד ייצוג למיקרים דומים מטעם הקהילה,
על הייצוג להיות מורכב לא מאנשים המכתירים את עצמם
וגורמים לביזיונות, אלא מתוך כל האירגונים הפעילים בעיר,
כגון: מכבי, בית״ר, העעד למען החייל, השומר הצעיר, בני
עקיבא, ויצ״ו, בני־ברית, א 1רט והצופים, שרבים מחניכיהם
שרתו ועדיין משרתים כיום בצה״ל, שיהיו בריאים.
וכן לא לשכוח את מחוז התפוז ופעיליו החיים שם. ומי זה
שקבע שרק גברים צריכים לייצג אותנו? לדעתי הנשים
עושות עבודה יותר ברוכה (מה זה פה, ערב הסעודית או
מאה־שערים של נטורי־קרתא?)
נ.ב. אין זו אמת שכביכול כיניתי את שמיר בשמות
״קופידון״ ,״גובה״דשא״ ,״גובה־דלי״ ,״גובזדשטיח״ ,בראיון
לתחנת־הכבלים. פשוט טענתי שהוא מימד קטן, המתאים
לגלות אירופה הישנה. הכוונה היתה לתפיסתו המדינית, ולא

למימדיגופו.
עזרא קלטגרד, הס־אננילס

עוד פרשה בר שו ת־ה שידור. מי שח שב ש קלטת אורגד׳ היתה שיא
ך* מיסמך שנמסר לידי, היה מדהים.
\ היתה בו הוכחה כי מנכ״ל רשות־השי־דור,
אריה מקל, נאמנו של יצחק שמיר, עסק
בעיסקות־מטבע בלתי־חוקיות וקנה באופן
בלתי־חוקי בית בארצות־הברית. כל זה ביולי
. 1986 כשכיהן כבר כיועץ המדיני של ראש־הממשלה.
המיסמך
נמסר לי על״ידי מקור, שלרגע
לא פיקפקתי במהימנותו. כדי להשלים את
הסקופ, עשיתי את הבדיקות המתבקשות.
האס קיבל אריה מקל היתר מסק ישראל לבצע
עיסקות במטבע־חוץ? התשובה היתה
שלילית. האם מיספר הדרכון במיסמך נכון?
התשובה היתה חיובית.
עיתונאים רבים היו מסתפקים בבדיקה זו.
אם המקור מהימן, מי יעלה על דעתו שהמיס־מך
אינו אמיתי? ומי יהרהר אחרי מיסמך ריש־מי
של ממשלת ארצות־הברית?
זה יכול היה להיות טיפול שיגרתי: פניה
למקל, כמובן. הכחשה של מקל, כמובן. פיר־סום
המיסמר כסקופ בלעדי, בתוספת ההכחשה.
מי היה מאמין לה?
יתר על כן, מצד חוגים מוסמכים ביותר,
שידעו אודות הפירסום הצפוי, הובהר לנו
בצורה חד־משמעית שביום הפירסום יעוף
מקל מתפקידו, לשימחתם הרבה של לא־מעטים
בצמרת הליכוד, המאוכזבים מתיפקו־דו
כאיש־המיפלגה ברשות, ושהיו עטים על
ההזדמנות להעיף אותו.
אולם העולם הזה היה מודע לחשיבות
העניין, ולגודל האחריות לגבי האפשרות שזו
האשמת־שווא והוצאת־דיבה.
כל זה אמר: זהירות.

^ חלטנו לדחות את הפירסום, להסתכן
1 1באפשרות שהסקופ ״יברח״ לנו ויתפרסם
בעיתון אחר, והתחלנו בחקירה ראשונית
בארצות־הברית.
המיסמך שנמסר לנו נושא את הכותרת
״רישום קרקעות, ארצות־הברית״ ,בתוספת
סמל של דגל אמריקאי. הוא התייחס לעיר
מיאמי, במדינת פלורידה שבארצות־הברית.

על^לה
המנכ *7
איוו פורסם מיסמו זה בדי בויקה נוסמז,
ערוד חיה אויה מקר לעוף מתנקידו ראותו.
.,העולם הזה״ היה מסתבך בעלילה מנועות.
כמה אנשים בלינוו וברשות היו מוימים כוסית
א״ראר לי ר

בעמודה שמאלית כתוב :״תיאור הנכס: וילה
על האדמה, כתובת; שר פאלם טרי (עץ
הדקל).״
בעמודה המרכזית רשום כי שטח הנכס הוא
174 מטרים רבועים, והאדמה.519!,
בעמודה הימנית רשום: גוש בתים
.4198116/43/86 חלקות סס׳ ב 8416/ו־ב.
1142/
העוקץ היה בתחתית .״בעלות: חברת טרא־סט
בנק למ״ל, עבור: א .מקל. דרכון מס׳
.2226542 מיום .14.07.1986״

.״ 188££1

2226542

^ בדיקה הראשונה בארצות־הברית
1 1נועדה להשיג העתק של הרישום ב־מישרד־הקרקעות,
כדי לאמת את תוכן הרישום
שלפנינו.
אז הסתבר דבר מוזר: במיסמך, הנראה כל־כך
מושלם, אין כתובת ממשית של הנכס.
קודם כל, אין מיספר הבית בשר פאלם
טרי. ומעבר לכך: אין בכלל שדרה בשם פאלם
טרי בעיר מיאמי, וגם לא בעיר מיאמי ביץ׳.
הבירור הראשוני גם גילה שהנתונים לגבי
הגוש והחלקה לקויים. גוש״הבתים איננו

־־:יא !• 01ע? 3 5 5

מוכר, וחסר במיסמך מיספר אמיתי של החלקה

בשלב זה חזרנו למקור .״לא יכול להיות!״
היתה התגובה .״אני משוכנע במיליון אחוזים
שהמיסמן־ אמיתי. קיבלתי אותו ממקור שהוא
מעבר לכל ספק: גורם בכיר במישטרה הפדרלית
של ארצות־הברית (אף.בי.איי) ,שקיבל
תמורה נאה עבור השרות. הסכום שהוזכר:
3500 דולר.
סידרה מקיפה יותר של בדיקות בארצות־הברית
העלתה מעבר לכל ספק כי המיסמך
בידינו הוא זיוף מתוחכם. בא־כוחנו נרשם כמנוי
על מאגר־המידע של המקרקעין בארצות־הברית,
הגדול מסוגו. הוא לא גילה נכס כזה,
וגם לא נכס אחר הרשום בשם הזה.
השם הזה עצמו מעורר שאלות.
מנכ״ל רשות־השידור מאיית את שמו באנגלית
.1\4£1< ££ואילו במיסמן־ רשום
— כפי שנשמע השם השם מקל באוזניים אמריקאיות (ויתכן שהמזייף
רצה שנחשוב שזה נשמע באוזניים אמריקאיות).
יתר
על כן: אין מוסד הקרוי ״רישום קרקעות
ארה״ב״ ,כפי שהוא מופיע בכותרת ה־מיסמך.
כל לישכה של רישום־קרקעות באר־צות־הברית
שייכת לרשות המקומית, ולא
לרשות הפדרלית. גם אם השם התיימר להיות
שמה של פירמה פרטית המספקת פרטים, לא
יתכן כי במיסמך לא יופיעו כתובת הפירמה,
מיספרי הטלפון, הטלקס והפאקס שלה, או כל
פרט מזהה אחר. מעבר לזה, איש מן המומחים
שאיתם התייעצנו לא שמע מעולם על פירמה
כזאת.
הסתבר כי הדבר היחידי הנכון במיסמך
הוא מיספר הדרכון של אריה מקל, אגב על
שם \ 4 ולא על שם .1\4£1<.10^ 1.
לפני הערכתנו, המיסמך זוייף בישראל.
התאריך על המיסמך רשום בצורה ישראלית
( )14.07.1986 ולא בצורה האמריקאית
07.14.1986 המילה ״בולווארד״ (שדרה)
מופיעה בצורה מקוצרת, שאינה מקובלת
בארצות־הברית 8011 במקום 8 £

5001/97161

1 9 8 6־׳> 011נ ת 0 )1 1ס 0בן ס 1£־.41י 0ב< 1118 0 0־1
2,550.00

6,100.00

3,613.00

0 9 . 19 >6

12,263.00

:דדס 0־ 1ס 0 6311ו׳1

יי 1 9 8

3011 /

קן י< 0

£ 0 5 . 11. 19

1(01

5 0 (0 1 5

.ז י 1ס 8 £נ<

0 7 . 09 . 1989א
החשבון המזויין?
יולי 986 אוגוסט 1988

ה1יבזו ת, היה תמים. אין גבול לדי מיון היוצר של המעליל

0 0 0 0סז זזז
0 0 0 0 0 0 0 0

005£8א

0 * 1ש 6

1מ * 1א

* 6 * 0א 0 6 5 0 * 1 ?7 1 0

6מ*ט30

4198X 16/43/80

* . 1142/8

סאטס&ס אס 101^ .ס

*00*685 :

סא*ש

״8000
14 2226542׳ 7 * 0א?* 3 3 ? 0

1983

7 * 66

•טס. ש.ון.ש אא*7 * 057 8

המיסמך המזוייף
מקום, שם, תאריך

^ קורבן המיועד, אריה מקל, שממנו
( 1ביקשנו תגובה, הגיב מיד בהכחשה טוטאלית.
מעולם לא קנה בית, גם לא בשנים
שבהן היה תושב־חוץ, והיה לכאורה מורשה
להחזיק כספים ובית.
מקל לא היה מעוניין בפירסום העלילה.
כקורבן הפוטנציאלי, לא היה מעוניין בהוצאת
הדברים החוצה.
כשלחצנו על המקור להמציא לנו הוכחות

נוספות לאמיתות המיסמך, הגיע לידינו רישום
מפורט של מה שהתיימר להיות חשבונו
של מקל — שוב אותו איות שגוי — בבנק
למ״ל — שהוא, אגב, בנק דרום־אפריקאי
שיש לו קשר עם הבנק האמריקאי הענקי
צ״יס מנחאטן.
לפי מיסמך זה הופקדו בחשבונו של מקל
אלפי דולארים בתאריכים שבהם לא היה
תושב־חוץ. הסכום הוא 12,263 דולר, בשלוש

הפקדות מיולי 1986 ועד אוגוסט . 1988 שוב
מופיע מיספר־הדרכון הנכון של מקל.

^ עולם הזה״ אינו מתכוון להפסיק
1 1/ /את טיפולו בפרשה זו, שבה עמד
ליפול קורבן למזימה מכוערת. נמשיך

בחקירה נמרצת, כדי לגלות את זהות הזייפנים
ומניעיהם.
השאלה היא אם המקור, שמסר את המיס־מך
להשלם הזה, פעל בתום־לב מבלי שידע
או חשד שהוא מזוייף, או לא. הוא טוען שנפל
בפח. אם וכאשר נגלה את הזייפנים ומסייעי־הם,
בוודאי נפרסם את כל הפרשה.
בשביל מקל זה יכול לשמש שיעור מאלף
על תרבות־המאבק בישראל של סוף . 1989

רעיון אינפנטילי, בי צוע חו ב ס׳ ,חשבון

למגר יגיע ויגורש
זיאן־פייר למבר, ירד האירגונים הלא־ממשלתיים בשאלת פלסטין שליד מוסדות האדם,
יוזם רעיון מיצער־השלום בירושלים בשבת הקרובה, שהיה אמור לצעוד בשורות הראשונות,
יגיע לישראל ויגורש.
למבר שלח הודעות לכתובות שונות באירופה בזו הלשון :״התכוונתי לצאת לירושלים,
להצטרף לוועדה המכינה את מיצעד השלום, אבל אמש (וד )20/12 הודיעה לי השגרירות
הישראלית בז׳נווה שמישרד־הפניס הישראלי ביקש מהם למצוא אותי בכל הדרכים
האפשריות, כדי להודיעני שנאסרה עלי הכניסה לישראל, ושמוטב לי שלא לצאת לתל״
אביב, משום שאני צפוי למבוכה, כאשר לא יאשרו את כניסתי.״
למבר החליט לבוא לארץ באופן הפגנתי. בנמל־התעופה מצפה לו צרגירוש מטעם מישרד־הפנים.

מי ש טר תהצ עי ר ה
לשינוי ה ב חי רו ת
וערד מיוחדת של המישמדת הצעירה במיפלגת־העבודה מגבשת בימים אלה
את המלצותיה לשינוי שיטת־הבחירות במיפלגה.
העקרונות המרכזיים לשינוי ) 1( :מועמד לראשות־ממשלה ייבחר בבחירות על־ירי כלל
תומכי מ־פלגת־העבודה ופריימריסו )2( .ח״כים ייבחרו על־־די תומכי המיפלגה ברשימות
מחוזיות וברשימה ארצית, כשהדירוג יתבצע על״ידי מרכז־המיפלגה )3( .בעלי תפקידים
פנים־מיפלגתיים וכמו מזכ״ל) ייבחרו בבחירות כלליות של כלל חברי־המיפלגה.
הוועדה מתכוונת להתכנס בתחילת ינואר, והיא תביא את המלצותיה לאישור המרכז. בראש
הוועדה יושב אמיר לינציבסקי, אחד הפעילים המרכזיים במישמרת.

694

ביוב השני, ה־ 25 בדצמבר, מסר הובר־צה״ל על 545 הרוגים פלסטיניים
בשטחים הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים מירי חיילי־צה״ל
בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ עומד מיספר ההרוגים על . 694
לעומת זאת, מוסר ״מרכז־המידע הפלסטיני לזכויות־האדם״ על 838
הרוגים פלסטיניים, לפי הפירוט הבא:
• 611 הרוגים מירי חיילי־צה״ל ומתנחלים.
• 57 הרוגים ממכות ומהתחשמלות.
• 82 הרוגים כתוצאה משאיפת־גאז.
• 88 הרוגים מסיבות אחרות.

נמצאו יומנים ב פ ריי בו רג
דורון ארזי, היסטוריון צבאי צעיר, מצא בפרייבורג שבגרמניה המערבית את
יומנו הפרטי של פארמבכר, גנרל גרמני ששימש כיועץ צבאי של המצרים
בשגרת ה*50׳.
היומנים יכולים, קרוב לוודאי, לשפוך אור על מה שהתרחש בצבאות המצרי והסורי בשנים
אלה. בשנות ה־ ׳ 50 עבדו קצינים גרמניים בשרות הצבא המצרי והסורי.
הדבר הוכח, בין היתר, גם על־ידי מיסמכים שנתפסו במיבצע־סיני.

מינויים פוליטיים בכי״ל
ניתן האות לסידרת מינויים־פוליטיים חדשה ב״בימיקלים
לישראל״.
בשבוע שעבר מונה דורון כהן ,)291 רואה־חשבון, ששימש עד לפני
חצי שנה כעוזר הכלכלי של השר אריאל שרון, כמבקר כי־ל.
מתוכנן גם מינויה של אישיות, המזוהה עם מחנה שרון בליכוד,
לתפקיד מנכ״ל אחת החברות של כי־ל.
הערכות אומרות כי הדרג המיקצועי שבחברת ביחד עם היו״ר, רפי
איתן, והמנב״ל, חיים ארז, שהתנגדו בעבר בתוקף למינויים
פוליטיים, חוששים לצאת עתה למאבק במינויים.
איי*!
שרון, שתמך באחרונה במכירת כי״ל. שינה באחרונה את עמדתו. הבכירים חוששים שמא
ישנה שרון את עמדתו שוב ויתמוך במכירה.

מי סחרב טי סו תלארץ
מיסחר במקומות, בטיסות המובילות עולים מבדית־המדעצדת לישראל.
בשל נהירה של יהודים מבריתיהמועצות לישראל ומחסור בטיסות, קיים ביקוש אדיר
לטיסות הלא־ישירות, דבר היוצר תורים של עד 10 חודשים.
בשל בך התפתח מיסחר של יהודים בעלי־ממון, הרוכשים זכויות להגיע לישראל ומשלמים
סכומים נכבדים כדי לקדם את מקומם בתור.

ך* עסל־ביש הוא כרוח־רפאים. אין הוא
1 1מת. הוא ממשיך להלך בארץ, לעורר
מדי פעם מהומה.
ביום רביעי זה הוא חוזר שוב. במיסגרת
התוכנית ח״ם שכאלה יופיעו קורבנות הפרשה,
חברי רשת־הריגול הישראלית במצריים
שנותרו בחיים, ויספרו את סיפורם.
שוב יסופר איך גוייסו הצעירים היהודיים,
חברי התנועה הציונית, במצריים של המלך
פארוק על־ידי יוסף דר (״ג׳ון דארלינג״),
איש־המודיעין של חיל־הים. שוב יסופר כיצד
נשלח ״האדם השלישי״ ,אברי זיידנוורק
(אלעד) ,כדי להפעיל את חברי־הרשת בביצוע
מעשי־חבלה בקאהיר ובאלכסנדריה. שוב
יסופר כיצד נלכדו, נעצרו, נחקרו, נשפטו.
אחד מהם התאבד, שניים נתלו, האחרים
נשלחו לתקופות־מאסר ארוכות.
שוב תרחף בחלל השאלה הגדולה: מי
אחראי לשיפלות המחרידה של ממשלת־יש־ראל,
שלא שיחררה אותם בחילופי־השבויים
שלאחר מילחמת־סיני 1956 וגזרה עליהם
11 שנים נוספות של מאסר, עד לחילופי־ה־שבויים
של מילחמת ששת־הימים (.)1967
האמת היא, כמובן, שהרמטכ״ל, משה דיין,
נאמנו של דויד בן־גוריון, השאיר אותם קבורים
בכלא כדי שלא לעורר בישראל את הוויכוח
על העסק־ביש.
מאחורי כל הוויכוח תזדקר מחדש השאלה
הישנה :״מי נתן את ההוראה?״ חסידי בו־

התפלגו מיפלגות, נתלו אנשים ואחרים נשלחו
לכלא. לא במיקרה היא רדפה דור שלם.

הרקע: סיוס טיפשי
^ יולי 195 2התחוללה במצריים מהפכה
בלי שפיכות־דמים. קבוצה של קצינים
צעירים, סגני־אלופים ורבי־סרנים, הדיחו את
המלך פארוק ושלחו אותו לגלות.
פארוק היה אחרון בשושלת ארוכה, שמוצאה
היה מאלבניה, ושמייסדה היה מוחמר
עלי הגדול בראשית המאה שעברה, שכבש
זמנית גם את ארץ־ישראל.
בראש המהפכה עמד, כביכול, גנרל קשיש
ואמין, מוחמר נגיב. אולם הרוח החיה שלה
היה ביכבאשי(סגן־אלוף) צעיר בשם גמאל
עבד־אל־נאצר. אחד משותפיו היה קצין בשם
אנוור אל־סאדאת.
בכל מדינת־ישראל נשמע רק קול אחד
שקידם בברכה את המהפכה המצרית: השבועון
השלם הזה.
תוך זמן קצר בלטה מנהיגותו של עבד־אל־נאצר,
והוא הפך השליט העליון. הדבר
הדליק אור אדום בלישכתו של ראש־הממ־שלה
ושר־הביטחון, דויד בן־גוריון.
יתכן שהיו לכך גם מניעים פסיכולוגיים.

.בן־גוריון כבר התקרב לגיל .70 עבד־אל־נאצר
היה צעיר, בשנות ה־ 30 הראשונות שלו.
הוא היה גבה־קומה, יפה־תואר, בעל קסם
פרשה ובגידה

איש אינו אומו את האמת ער העסק־ביש.
הכל שואלים את השאלות הלאינכונות. לא
חשוב מי נתן את ההוואה. חשוב מדוע גתנו אותה
גוריון ימשיכו לטעון שאת הפקודה נתן פינחס
לבון בשיחה בארבע־עיניים עם ראש־אמ״ן
דאז, בנימין גיבלי(כיום נציג קבוצת אריה
גנגר בארץ ויו״ר מועצת־המנהלים של חברת
העזלם הזה) .גיבלי מסרב עד היום לדבר על
הפרשה. הסידיו של לבון יטענו שוב כי לבון
אמנם היה שותף לגיבוש התוכנית לפעולה,
אך לא נתן בסוף את ההוראה לבצע אותה.
כל אלה הם, בסופו של דבר, שאלות מיש-
ניות. לפרשת־מצריים קרה מה שקרה לאחר־מכן
למילחמת יום־הכיפורים. אחרי יום־הכי־פורים
דיברו הכל על ״המחדל״ .מרוע לא
גוייסו המילואים? אך כמעט איש לא הציג את
השאלה העיקרית: מדוע ניהלה ממשלת גולדה
מאיר מדיניות פושעת, שהובילה למיל-
חמה. בפרשת־מצריים דיברו הכל על ״העסק
ביש״ ועל ההוראה, אך כמעט איש לא הציג
את השאלה המכרעת: מדוע ניתנה הפקודה
לבצע במצריים מעשי־טרור מטומטמים?
מאז קם רור חהש, שלא היה עדיין בחיים
כאשר קרו הדברים. גם בעיני אחרים זוהי
פרשה רחוקה, נשכחת. כל אלה אינם מבינים
כיום על מה היה הוויכוח.
למענם כדאי להציג תמונת־אמת של ה־עסק־ביש,
שבגללו נפלו ממשלות בישראל,

אישי רב. הוא היה מנהיג ערבי מסוג חדש,
צעיר, נמרץ, דינאמי, בלתי־מושחת. בן־גוריון
פחד מפניו.
ב־ 1953 היגלה בן־גוריון את עצמו בפעם
הראשונה לשדה־בוקר. אחריו השאיר את שר־הביטחון
החדש, פינחס לבון, עסקן חד־לשון,
שלא עסק מעולם בענייני־ביסחון. את רא־שות־הממשלה
מסר למשה שרת, איש חלש
וקפדן, שלא ידע להשתלט על הנעשה סביבו.
כרמטכ״ל מינה את משה דיין, קצין פופולרי,
אהוב־הציבור, שיטחי, בלתי־עיקבי וקל־דעת.
בכס המנכ״ל של מישרד־הביטחון, אז תפקיד
חשוב מאוד, הושיב צעיר חדש בשם שימעון
פרס.
קבוצה זו קבעה את מדיניות ישראל. אך
מאחורי־הקלעים נשאר בן־גוריון הבוס האמיתי.

הקבוצה ראתה את המצב הפוליטי
החדש בדאגה גוברת. דאגה זו התמקדה ב־תעלת־סואץ.
אחרי
מילחמת־העולם השנייה נסוגה בריטניה
בהדרגה ממצריים, שהיתה קודם לכן
מושבה בריטית לכל דבר, אם כי לא באופן
רישמי. ב־ 1952 עדיין החזיקו הבריטים בשורה
של בסיסים צבאיים לאורר תעלת־סואץ,

כוזב, פחדי ם מופרכים — ובסוף ה בגיד ה
ובהם חיל־מצב בריטי ומיצבורים של נשק.
בראשית 1954 התנהל משא־ומתן בין
המישטר המצרי החדש ובין ממשלת־בריטניה
לפינוי הבסיסים האלה, שעצם קיומם פגע
בגאוות העם המצרי ובריבונותו. הבריטים נטו
לסגת מן הבסיסים. ראש־הממשלה הקשיש,
סר וינסטון צ׳רצ׳יל, איש המיפלגה השמרנית,
הבין שהדבר בלתי־נמנע. נגדו קמה
קבוצה קטנה של ״מורדים״ במיפלגתו, אנשי
הימין הקיצוני, מעין שרי־חישוקים, שהתנגדו
בכל תוקף לפינוי.
כל זה מילא את ההנהגה הישראלית
בדאגה רבה. בסיוטיה ראתה את הבסיסים,

ישראלית יצרה באופן מודע היסטריה של
פחדים, בעזרת ״פעולות תגמול״ שעזרו למשה
דיין להיות לגיבור לאומי.
מעבר לבעייה הבריטית הזדקרה הבעייה
האמריקאית. במישנתו של דויד בן־גוריון
היה זה עיקרון־ברזל: ישראל זקוקה לבעלת־ברית
מערבית גדולה, כדי לעמוד בפני הערבים.
עם התרחקות הבריטים, שעמדו להסתדר
עם המצרים, גברה חשיבותה של ארצות-
הברית. אבל דווקא זו התחילה לפלרטט עם
השליט המצרי הצעיר.
ב־ 1952 נבחר בארצות־הברית הנשיא
דווייט אייזנהואר, מצביא מילחמת״העולם

הגדול ה. סיפור העסק־ביש

כמו בן־גוריון, לבון, דיין ופרס, ובמידה מסו־יימת
גם שרת, ראו לפניהם חזיון קודר: אמריקה
פרו־ערבית, בריטניה מסתלקת, ומנהיג
מצרי צעיר, בראש צבא המצוייר במיצבורים
בריטיים, עולה על ישראל.
הסיוט הזה היה אבי החטא.

• העסק: ועיון אינמטיר
ך* תפיסה הזאת היתה מבוססת, כמובן,
1 1על ההנחה שלעולם לא יהיה שלום עם
הערבים.
באותה התקופה שלח גמאל עבד־אל־נאצר

,1971 בישראל: נידון־קאהיר רוברט דאסה מנשק את מרסל ניניו בחתונתה*
זז שנים מיותרות בכלא

ובהם מיצבורים אדירים של נשק, נופלים
בידי הצבא המצרי. צבא מצרי בסיני, חמוש
בנשק זה, נראה בעיני עסקנים רבים בישראל
כסכנה נוראה.
כבר אז היה זה סיוט״שווא. הצבא המצרי
היה כוח מבוטל מבחינת היכולת הצבאית.
שום כמות של נשק בריטי ישן לא היתה
יכולה לעזור לו. אולם מערכת־הביטחון ה־

השנייה, שנהנה מפופולריות כה עצומה עד
כי יכול היה לצפצף על הקולות היהודיים.
לצידו עמד שר־החוץ ג׳ון פוסטר דאלס, לוחם
אנטי־קומוניסטי קנאי, שחלם על מערכת־בריתות
בינלאומית נגד הסובייטים. הוא שם
עין על עבד־אל־נאצר, וביקש להפכו לעמוד־תווך
בברית אמריקאית־ערבית.
זה הגביר את הסיוט בירושלים. אנשים

איתותים חשאיים לעבר ישראל. בסודי־סר
רות הזמין למצריים ידיד ישראלי(ירוחם כהן,
אותו הכיר בחזית־הדרום במילחמת־העצמ־אות)
.שרת סירב להתיר לו לנסוע. עבד־אל־נאצר
גישש באמצעות נחום גולדמן, נשיא
ההסתדרות הציונית. הוא שלח שליחים גם
לפתיחת מגעים עם אנשי־שרת.
* משמאל: העיתאא• אור׳ דן

הציבור לא ידע על כר דבר. להיפר, בתעמולה
יומיומית תואר עבר־אל־נאצר כעריץ
שונא־ישראל. על־פי הוראה מגבוה(בן־גוריון
ואנשיו) הקפידה כל העיתונות הישראלית
לדבר על נאצר כעל ״הרודן המצרי״ ,״היטלר
של המיזרח התיכון״ ,שאחת שאיפתו: למחוק
את ישראל מעל פני המפה.
החריג האחד היה, כמובן, העול הזה. הוא
הציג אז גישה הפוכה: להושיט יד למצריים
המתחדשת, להקים חזית ישראלית־ערבית
נגד המדינות הקולוניאליות הנסוגות, להעלות
על נס את התביעה לנסיגה בריטית מ־בסיסי־התעלה.
השלם
הזה טען שטירוף הוא לצרף את
ישראל החדשה לחזית של בריטניה וצרפת,
מדינות קולוניאליות שוקעות במרחב זה,
תחת לתת יד לתנועות הלאומיות הערביות,
שישלטו מחר במרחב כולו. בהטיפו ל״השתל־בות
במרחב השמי״ ,הצביע השלם הזה על
העובדה שישראל תצטרך לחיות לנצח בלב
העולם הערבי, ועל כן חיוני לכרות ברית עם
העמים הערביים המשתחררים, ממארוקו ועד
עיראק, בעודם זקוקים לעזרה ולידידים.
גישה זו נראתה למנהיגי המדינה כפרק
של מדע בדיוני. ההנהגה היתה אנטי־ערבית
ופרו־מערבית, מכל הבחינות. מול פני הסכנה,
התגבש הרעיון של הפעולה המצרית.
וזאת היתה התוכנית:
במצריים הוקמה אחרי מילחמת־העצמאות
תשתית לרשת״ריגול. יהודים מצריים צעירים,
אנשי התנועה הציונית, הובאו בחשאי
לארץ, ואומנו בענייני־ריגול. הכוונה היתה
להחליף רשת זו בהדרגה באנשים חרשים,
שלא היתה להם זהות ציונית בולטת. היו
דרושות לכך שנים.
עכשיו הוחלט לפתע להפעיל רשת זו
למטרה שונה לגמרי: לבצע במצריים שורה
של מעשי־טרור. אלה היו צריכים להיות
מכוונים נגד האוכלוסיה הכללית (פצצות
בבתי־קולנוע וכי) ,נגד מוסדות אמריקאיים
ונגד מוסדות בריטיים.
הפעולות היו אמורות ליצור את הרושם
כאילו פועלת במצריים אופוזיציה גדולה נגד
המישטר, היוצרת אנדרלמוסיה וחוסר-יצי-
בות. הפעולות נגד האמריקאים היו אמורות
לגרום לריב בין וושינגטון וקאהיר, והפעולות
נגד הבריטים לריב בין קאהיר ולונדון.
במצב כזה היו האמריקאים אמורים לוותר
על הרעיון להתקשר עם מצריים. לאופוזיציה
הימנית־קיצונית בבריטניה היו הפעולות
צריכות לשמש כנשק כדי לסכל את חתימת
ההסכם עם מצריים לפינוי הבסיסים.
התוצאה המקווה: מצריים תהיה מבודדת,
ארצות־הברית תקשור ברית־דמים עם ישראל,
הבריטים לא ינטשו את בסיסי־התעלה,
וימשיכו לחצוץ בין מצריים וישראל.
בסך־הכל היתה זאת תפיסה ילדותית. מבחינה
מיקצועית, היה זה טירוף להפעיל רשת־ריגול
טירונית במשימות של טרור. מבחינה
פוליטית היה זה אינפנטילי לחשוב שבאמצעים
כאלה משנים את דרכן של מדינות.
אבל בירושלים היו הכל שותפים גם לגישה
וגם לתוכנית. לבון התריע בפומבי מפני
הסכנה הגדולה שבמדיניות האמריקאית החדשה.
דיין המשיך ליצור היסטריה מילחמ־תית.
כל העיתונות תמכה בקו זה.
כל זה לא הפריע לכל אנשי ההנהגה הישראלית
לשנוא זה את זה ולחתור זה תחת
זה. לבון שנא את שרת וחתר תחתיו. דיין
ופרס לא אהבו זה את זה, אך עסקו ביחד
בחתירה בלתי־נלאית תחת מעמדו של לבון.
אהוד אבריאל, מחסידיו של בן־גוריון, הציע
לו לחזור משדה־בוקר ולהקים דיקטטורה צבאית.

הנושה:
הבגידה
^ אווירה זו נשלח אברי זיירנוורק, איש
יפה־תואר אך מופרע קשה, למצריים כדי
להפעיל את הרשת. הפעולות הראשונות הצליחו,
ואז קרה מה שמוכרח היה לקרות.
בכניסה לבית־קולנוע נדלקה פצצת־תבערה
(המשך בעמוד )50

היחה חקירה. העד העיקר לא הוזמן.

הנאש ש שוחרר יברח?
ציון צפהיה, ה עו לםהזה

החלטתו חסרת־התקדים של שופט גית־המישסט העליון,
אחרון ברק, לשחרר ממעצרו את עזרא שנסי, הנא׳טם
ברצח אברחם סמדגנדי בתחכח־המרכזית בתל־אביב,
מעוררת דאגה במישטרה.

^ קשרים בין שני הגיבורים הראשיים
1 1של הפרשה — תא״ל דותן וסוכן־הנשק
| הישראלי, עופר פעיל החי בניו־יורק(בנו של

אלי דסה, ה עול הז ה

המישפט של שנסי נמשך כמעט שנתיים וסניגורו, עורן־הדין דן
שינמן, ביקש את שיהרורו ממעצר בגלל הזמן הרב שעבר. אין
כמעט ספק ששנה־ יורשע, אם לא ברצח, על־פי כתב״האישום
המקורי, הרי כנראה בהריגה, שגם עונשה הוא 20 שנות־מאסר.
לדעת השוטרים, שיחרורו ממעצר מאפשר לו להסתובב חופשי,
5״ 0י
ואולי גם לתכנן בריחה מהארץ, כדי להימנע מהעונש הכבד הצפוי לו.

?^יך התגלגלה הפרשה, המסעירה בחצי
\ £השנה האחרונה את צמרת המערכת
הביטחונית וחיל־האוויר?
יותר מחודש לפני פירסום מימצאי ועדת־צלניר,
בסוף השבוע, פירסם הארץ כתבת־תחקיר
מקיפה על הפרשה, פרי עטו של העיתונאי
אלוף בן. הכותרת :״החברים של דותן״.
הדמות המרכזית בפרשה הוא תת־אלוף
רמי דותן, שמונה לפני שלושה חודשים כראש
להק־ציוד בחיל־האוויר. בתפקידו הנוכחי
מופקד דותן על המערך הטכני והלוגיסטי
של חיל־האוויר. הוא נחשב כמקורבו של
מפקד־החיל, האלוף אביהו בן־נון. הוא חולש
על מנגנון אדיר, המעסיק אלפי אנשים, והמ־גלגל
מאות מיליוני שקלים בשנה.

התקבל לעבודה כקניין במישלחת־הרכש של
מישרד־הביטחון, היושבת בניו״יורק, במדור
שעסק ברכש מנועים עבור חיל־האוויר. פעיל
עסק ב״תירגום״ הדרישות, ששלחו דותן ואנשיו
מישראל, למיכרזים, להזמנות ולחוזים
עם הספקים האמריקאיים.
פעיל, שנחשב כעובד חרוץ ורציני, עזב
את עבודתו במישלחת־הרכש בראשית . 1984
הוא פנה מייד לשוק הפרטי. הוא רשם בניו־יורק
חברה בשם אינטגר״טר לונ״סטיק ספורט
(אי־אדאס) .ויצר קשר עם חברות רבות שהכיר
בזמן העבודה במישלחת, כדי להתמנות
כנציג־המכירות הבלעדי שלהן בישראל.
חברות שונות חתמו עימו על חוזים, שהבטיחו
לחברתו עמלה, לעתים שמנה במיוחד,
מכל עיסקה שלהן עם ישראל. חיל־האוויר
ומישלחת־הרכש דווקא שיתפו פעולה עם סו-
כנותו החדשה של פעיל.
באותה שנה ( )1984 כבר היה דותן בשנתו
החמישית בתפקיד, ונחשב כקצין מצטיין,
ששיפר את ביצועי המערכת והגיע לאיכות

ה שב כמתערב
השב״ב נקרא לעזור בעוד פרשה שתיצור, כך מנבאים גורמים
הקשורים לעניין, יתר־לחץ במערכת־היחסים עם המישטרה.
זה זמן עוסקת היחידה המרכזית במחוז תל־אביב בחקירת נושא
הסיקריקים. עד כה ללא שום תוצאות של ממש. לא נעצרו חשודים.
מיבצע נגד פעילי ״מדינת יהודה״ ,שניסה לקשור אותם עם הסיקריקים,
נכשל כליל. המישטרה עומדת חסרת־אונים מול האיומים והשריפות
שהאירגון מבצע. עד כה לא היו נפגעים, אך ברור שהאירגון מסוגל
להרע פיסית למי שנחשב על־ידו כבוגד בעם־ישראל.
השב״ב נקרא לנצל את המערכות המיבצעיות שלו, תוך שליפת
אנשי־שדה ממקומות אחרים בארץ והעסקתם בנושא זה. במערכת
השילטונית מקווים כי התערבות השב״ב תביא לסיום מהיר ואלגנטי
לפרשת הקנאים, הגורמת לתסיסה ולכעס.

עיר עור ע ל עונש מ סור?
הפרקליטות שוקלת לערער על גזר־הדין שהוטל על יובל
מסנד.
מייד אחרי גזר״הדין, שהטיל שישה חודשי־מאסר על יובל מסנר,
הצ׳לן שהורשע באונס, לא התכוונה התביעה לערער על קולת־העונש.
רק אחרי הרעש שהתעורר בעיתונות ובמופע של שמואל
וילוז׳ני, החליטה פרקליטודהמרינה, רורית בייניש, לקרוא את
התיק בעצמה ולהחליט אם יש מקום לערער.
התיק נמצא כעת על שולחנה והיא מעיינת בו. יש עוד 10 ימים עד
תום מועד הזכות לעירעור. אם תערער התביעה, יש להניח שגם
הסניגורים יערערו על עצם ההרשעה.

רימו א ת ״כור״
בימיב אלה מגישה חברת ״כור׳׳ חומר־חקירה למישטרת־ישראל על חברת*
מחשיבים שהיא שותפה בה.
התברר שבעלי החברה רימו את כור בסכומי־עתק.

מ ח סו ר מכוון בח שי ש?
בשבועות האחרונים מסתמן מחסור חמוד, ואולי מכוון, בסם מסוג דדטיש.
גם במחירים המאמירים, שאליו הגיע באחרונה, בבר לא ניתן להשיגו.
לעומת זאת, ניתן היום להשיג סמים קשים, כהרואקלללא שוס קושי ובמחירים סבירים.

כוכ מן מ שקיע כדולבינריו
הקבלן והמשקיע היהודי־גרמני יוסל׳ה בוכמן, שרכש את הדולפינריום בתל*
אביב, מתכוון להקים במקום ובסביבתו קומפלקס תיירות ומיסעדות, בעיקבות
שינוי תובנית־המיתאר •טל האיזור.
משקיעים רבים, שהתמודדו עם בוכמן על הפרוייקט, טוענים כי היו מציעים יותר, אילו
ידעו על השינוי הצפוי בתוכניות־המיתאר.

שי־חנוכה לרמת־ חן
תושבי רמת־חן עומדים לקבל שי מעיריית רמת־גן.
ה״שי״ יהיה חשבון עבור מערכת הכבישים והמידרכות החדשה, שבוצעה ברמת־חן ערב
הבחירות המוניציפליות לפני שנה, על־ידי ראש־העיר הקודם, אורי עמית.
בזמנו נאמר לתושבים כי העבודות יתבצעו על חשבון העירייה.

תא״ל דותן
החבר של 1הפך סוכן

הח״כ לשעבר מאיר פעיל) ,החלו לפני 10
שנים.
ב־ 1979 מינה האלוף דויד עברי, אז מפקד
חיל־האוויר, את סא״ל דותן הצעיר כראש
ענף־מערך־המנועים בחיל. רותן, מהנדס־מכונות
ובעל תואר שני בהנדסה אווירונאו־טית,
נחשב כמומחה בענייני־מנועים. התיק־ווה
היתה שיוכל לקדם את העניין שנחשב אז
כבלתי־מפותח, לעומת תחומים אחרים בחיל.
היו לו תכונות שעזרו לו לעשות חיל בתפקידו:
מרץ בלתי־נרלה ומסירות לעבודה,
מהסוג שהאמריקאים מכנים ״וורקהוליק״
(מכור־לעבודה).
חודשים ספורים אחרי מינויו של דותן
הצטרף למערכת־הביטחון, ממרחק אלפי ק״מ,
מהנדס צעיר ומוכשר אחר — עופר פעיל.
פעיל, מהנדס תעשייה וניהול, נסע לניו־יורק
לשם לימודי התואר השני. בעת לימודיו

טכנית גבוהה בתחום מנועי־המטוסים. הוא
תיעב את מישלחת־הרכש בניו־יורק, ובייחוד
את הסחבת והביורוקרטיה בתיפקודה. מבקר־המדינה,
שבדק ב־ 1988 את תיפקוד המישל־חת
בניו־יורק, מצא שבממוצע עוברות שנה
וחצי מהרגע שצה״ל שולח דרישת־רכש ועד
שהציוד מגיע לישראל.
פקידיה של מישלחת־הרכש נחשבו בחיל־האוויר
כמי שאינם מבינים תמיד את דרישות
החיל, אינם מיקצועיים, ואיטיים בטיפולם.
דותן
חיפש דרכים לזירוז תהליך־הרכש,
למשל על־ידי שיתוף־פעולה עם נציגים מקומיים
של החברות בארץ, שיטפלו במהרה בבעיות
המתעוררות.
את החלל שנוצר במשך השנים בין דרישות
הצבא לתיפקוד מישרר־הביטחון בתחום
הרכש הלכו ומילאו סוכני־הנשק. בחיל־

המנב ל א״ בהתפטרות. פתחו ב ח קיר ה חד ש ה. משווה
האוויר אהדו אותם בשל יכולתם לקצר תהליהזמנות
מתוכננות בשווי של מאות־אלפי דו־כים,
לספק מידע במהירות ולמצוא מהר כל
לארים, לפני שנישלחו ההזמנות כמיכרז למה
שהחיל מחפש.
ספקים, נתן לצמד אינגביר־פעיל יתרון אדיר,
דותן, שחיפש קיצורי־דרך בסבר הביורוקשאכן
מומש.
רטיה, חבר לפעיל, שחיפש שוק ושהיה זקוק
פעיל ואינגביר עשו עיסקות רבות
לנציג בישראל.
בפריטי־רכש של חיל־האוויר.
החברות, שייצג פעיל, זכו במיכרזים בשל
ההכנה המוקדמת שזכו בה בזכות המידע

ף* עדותו לפני ועדת־צלניר סיפר פעיל שהודלף. הצמד אינגביר־פעיל זכה במוניטין ונפ בארץ, ביקר 1984 פברואר בסוף כי בעיני
הספקים, כבעל־מהלכים בחיל־האוויר.
גש עם דותן במישרדו בקרייה. השניים הכירו
דותן וחיל־האוויר קיבלו שרות־הצטיידות
זה את זה מהתקופה שבה עבד פעיל במישרד־יעיל
ומהיר יותר.
הביטחון וטיפל בהזמנות־הרכש של דותן.

כעת ביקש ממנו פעיל סיוע במציאת מישהו,
שייצגו בישראל. דותן, לפי פעיל, אמר לו
^ מרם 1985 התנער דותן מפעיל. ליצ־שיציג
לפניו חבר שלו, ואם ישתפו השניים
^ רנים הועבר מסר שאין לעבוד עם פעיל,
ועד שלא יפוג החוזה עימו — לא יגיעו
פעולה ״אשפוך עליכם את צינור הכסף״.
אליהם הזמנות מחיל־האוויר.
דותן הציג לפני פעיל את יורם אינגביר,
ההוראה לניתוק־הקשר עם פעיל יצאה מ־ששרת
עם דותן קודם לכן ביחידה הטכנית
מישלחת־הרכש בניו־יורק. הנימוק שנמסר
של חיל־האוויר כהנרסאי־מכונות בשרות־להצדקת
הניתוק היה הוראה פנימית של
חובה. אחרי שיחרורו השלים אינגביר תואר
המישלחת, שלפיה אסור לקניינים לעשות
בהנדסה ופנה לשוק האזרחי. ב־ 1984 התפטר
עסקים עם ספקים אלא אחרי תקופת־צינון
מתפקידו כמהנדס ראשי במיפעל נודוזס׳ אהשל
שנתיים. החברות האמריקאיות שעבדו
ליאב בהרצליה, לטובת העבודה עם פעיל.
עם פעיל קיבלו מהמישלחת הנחייה להפסקת
חלוקת־העבודה בציר דותן־חיל־האוויר־ההתקשרות
עימו.
אינגביר־פעיל היתה כך:

״פרשת דותן״.
לפני שישה חודשים שלח מיכתב ארוך
למבקר מערכת־הביסחון, האלוף(מיל׳) משה
גדרון, עם העתקים למנכ״ל מישרד־הביטחון,
רויד עברי, ולראש מישלחת־הרכש בניו־יורק,
משה קוחנובסקי. במיכתב תיאר סוכן־
הנשק הצעיר את העקיפות הרבות של נהלי-
הרכש במערכת־הביטחון: הדלפת חומר פנימי
לפני מיכרזים, הפעלת לחץ על חברות אמריקאיות
לעבור עם סוכנים בישראל, קיום
מגעים מיסחריים עם החברות, ללא ידיעת
מישרד־הביטחון. מירב הטענות הופנו כלפי
דותן ואינגביר.
המיכתב הונח על השולחן הנכון בזמן הנכון.
ביוני
שנה זו עמד אל״מ דותן לפני קידום
משמעותי בקאריירה הצבאית שלו. בן־נון
בחר בו לתפקיד ראש להק־ציוד. מיכתב פעיל
העמיד בסכנה את מינויו, ששימעו כבר נפוץ
במערכת.

ממקורבי בן־נון. במערכת־הביטחון רווחה הריעה
שהחקירה קשורה בסיכסוך בצמרת:
התערבות מישרד־הביטחון העמידה את מינויו
החדש של דותן בספק. בן־נון נתן גיבוי
לדותן ועברי לחץ להעמקת הבדיקה.
באוגוסט הגישה הוועדה את מסקנותיה,
אחרי שגבתה עשרות עדויות וקבעה שאין
סיבה שלא לקדם את דותן. אבל הוועדה לא
גבתה עדות מפעיל, למרות הסתירות בין
טענותיו להסברי עדים. לעיתונות הודלף שהחקירה
הסתיימה ללא מימצאים, ושדותן
כשר לתפקיד החדש.
פעיל, שביקר בארץ בזמן הפירסומים על
השלמת החקירה, כתב לעברי מיכתב נוסף
והתלונן על שלא זומן להעיד בוועדה. עברי
הלך ליצחק רבין והודיע לו שאם לא ימשיכו
בחקירה ויגבו מפעיל עדות מפורטת, הוא
יתפטר מתפקידו.
רבץ, כדרכו, בחר בפשרה: הוא הורה להמשיך
בחקירה, וגם חתם על מינוי דותן כראש
להק־ציוד והעלאתו לדרגת תא״ל.

חו־י1ניו
פו 1111פ

דברים מוזרים מאוד קווים במערכת
ההזמנות שר חידהאוויו. לבנו שר מאיו
בעיר ש טענות חמורות כרב התת־אווו.
ח״כ צידון טוען: איו ברירה
• פעיל היה חותם עם חברות אמריקאיות
על חוזים לייצוג בלעדי בארץ, ומחכה להזמנות.

דותן ואנשיו בחיל־האוויר היו מגדירים
את צרכיהם. החומר הועבר לאינגביר בתל-
אביב. אינגביר היה שולח שאלות לפעיל
בניו־יורק. פעיל היה מברר אצל היצרנים
ומכין אותם להזמנה הצפוייה, חותם על חוזי־ייצוג
נוספים ובמקביל לוקח מהם רשימות
של פריטים שהם מעוניינים למכור.
• אינגביר היה מקבל את הרשימות מפעיל,
ומברר בחיל-האוויר אם יש כוונה לקנות.

חיל־האוויר היה מוציא פקודת־רכישה
למישלחת מישרד״הביטחון. המישלחת היתה
מפרסמת מיכרז, ואחר״כך מוציאה הזמנה לספק
שזכה במיכרז. הספק הקשור עם פעיל היה
מרוויח, וחברתו של פעיל היתה מקבלת את
העמלה.
את העסקים ניהל אז אינגביר מביתו. הוא
היה בקשר יומיומי עם עוזרים ומקורבים
לדותן ובכירים במערכת. הוא קיים קשר גם
עם דותן עצמו. קשרים אלו נתנו לו מעמד
של בך בית בענף. בדלילה חלף על פניהם של
סוכני־נשק ותיקים.
הגישה למידע של צה״ל ומישרד־הביטחון
חייבת, לפי הנוהלים, להיות חסומה לפני
סוכנים. המידע הרב, שסופק לאינגביר, על

אחדות מהחברות, שהעסיקו את פעיל כסוכן,
עבדו אחר־כך עם החיל באמצעות מיש־לחת־הרכש,
ללא מתווכים.
פעיל תבע לדין שלוש חברות שביטלו את
החוזה עימו. אחת מהן הגיעה איתו להסכם־
פשרה, ופיצתה אותו. שני המישפטים האחרים
עדיין תלויים ועומדים.
הפניות לחברות שעבדו עם פעיל — אם
אכן היתה פנייה — היו טלפוניות. שום מיס־מך
רישמי לא נשלח. זה קרה אחרי יותר
משנה מאז שפעיל הקים את סוכנותו. במשך
זמן זה ידעו במישלחת על עסקיו, ולא עשו
דבר.
אינגביר ניתק בשקם את הקשר עם פעיל.
היו לו כבר עיסוקים אחרים. ב־ 1984 קיבל
חוזה להקמת מערכת למיתקן־הרצה למנועי־מסוקים,
וחוזה־אחזקה לשנים אחדות. איננביר
הנדסה הפכה תוך חמש שנים מסוכנות־ייעוץ
ביתית של אדם אחד לארבע קומות־מישרדים
של חברה, המבצעת עבודות עבור יצרני־מנו־עים
מהגדולים בעולם והמציגה בסלון האווירי
הבינלאומי בפאריס. כל זה בשקט,
ללא יחסי־ציבור. בעבורה קלט אינגביר מהנדסים
וטכנאים יוצאי חיל־האוויר.
**ופר פעיל לא השלים עם מצב זה.
ו שאלמלא הוא, לא היתה יוצאת לעולם

סוכן פעיל(בתמונת־מחזור)
הפקיד הפך מקבל־עמלה
מיכתבו של פעיל היווה קליעה ישירה
לליבו של הסיכסוך, בהא הידיעה, במערכת־הביטחון:
מנכ״ל מישרד־הביטחון (ומפקד
חיל־האוויר לשעבר) דויד עברי מול מפקד
חיל־האוויר הנוכחי אביהו בן־נון.
יחסי עברי־בן־נון מעכירים כבר שנים את
האווירה בצמרת־הביטחון. השניים חלוקים
בכל נושא אפשרי. הלביא וקניית מסוקי
אפצ,י הם רק שתי דוגמות. השניים גם נתנו
לא־אחת ביטוי בפרהסיה לחילוקי־הדיעות
ביניהם.
עברי קרא את מיכתב פעיל ונדהם מהטענות
שהועלו בו. הוא הורה לקיים חקירה
פנימית. בראש ועדת־הבירור העמיד את סגנו,
שימשון צלניר, ראש אגף־האירגון של
המישרד והממונה על הנהלים בו. השתתפו
בוועדה חוקר מיחידת־הביטחון-הפנימי ב־מישרד
ונציג־צה״ל, תא״ל מחיל־האוויר,

באוקטובר הגיע פעיל לארץ ונחקר במשך
שלושה ימים על־ידי ועדת־צלניר. לחוקריו
הצטרף היועץ המישפטי של מישרד־הביטחון,
תא״ל(מיל׳) רב שפי.
החקירה המקפת הסתיימה בסוף השבוע.
חברי הוועדה נפגשו ביום החמישי האחרון עם
עברי, והציגו לפניו דוח של מאות עמודים.
הוועדה טוענת כי עדותו של פעיל, שלא
נכללה בעבודת הוועדה הראשונה, אכן שינתה
מהותית את תוצאות החקירה הראשונה,
שזיכתה את דותן מכל חשד, ושאיפשרה את
מינויו לתפקידו החדש ואת העלאתו בדרגה.
מימצאי הוועדה מצביעים על חריגה־לכאורה
בניהול המגע עם סוכנים ונציגים של חברות
בחו״ל, מצד דותן.
המלצתם העיקרית, פה אחד, היתה להמשיך
בחקירה באמצעות גוף חקירתי מוסמך,
(המשך בעמוד )50
ועל״פי הדיו•

חנזדגרים
מכונית רכל פקיד
נבחר כנשיא בראזיל, אחת המדינות
המאוכלסות בעולם >כ־ 140 מיליון תושבים ),
סרננדו קולור דה־מול ,)40( ,בן מישפחת
מגדלי קני־סוכר עשירים, לשעבר דוגמן,
אלוף קאראסה, שדר־טלוויזיה, ראש־עירייה
ומושל אחת מ־ 22 המדינות המרכיבות את
בראזיל, תפקיד שאותו סיים, ביומו האחרון
להיותו מושל, במינוי 5000 פקידים חדשים
ובהזמנת 97 מכוניות חדשות לפקידיו

0 0 הכבירים.

זהו ע*1ין של ח״ם ומוות. פשוטו כמשמעו. הצב א הורג

קבוצה קט 1ה של ישראלים חדרהלקאסבה של שכם.
ה היו נוכח כא שר הובא. מ ש תף פ שלה״ לדין.
״השלם הזה״ היה שם. עדות־ראיי ה ראשונה מסוגה
הותרה רק לתושבי המקום. הידיעות בדבר
העמדתם לדין של עיתונאים על כניסה לשטח
צבאי סגור, והסלע שפגע בנו בפעם שעברה
במבואות טול כרם, רק הגבירו את החשש.
המסלול נקבע בידי תושבי־המקום, אנשי־רפואה
בעיקר. אחרי שהחלפנו את מכוניותינו
ברכב בעל מיספר כחול, ידעו להובילנו
בדרכים עקלקלות, דרך נוף יפהפה, תוך עיקוף
מחסומי־צה׳ל, בואכה שכם.

קללה לכל קמיע
נפטר בירושלים, מהתקף־לב, בגיל
,56 הרב ציו* חי גרמי, סמנכ״ל מישרד־הדתות
(למינהל) ומפעילי העדה התימנית,
שבועיים אחרי תחילתה של פרשה תימהונית,
עת נכנסו ללישכתו ארבעה מפקידי המישרד,
שאותם ביקש גרמי לפטר, והודיעו לו שהם
עומדים לקללו ומכיוון שהם כוהנים(לפחות
לפי שמות־המישפחה שלהם) קיללתם אכן
תתגשם (״כמו שברכותינו מתקבלות, כך
קיללותינוו״) .עם הישמע הקללות לקה גרמי,
אב לשלושה, בליבו ומשאושפז, הוזעק למיטתו
זקן מקובלי־ירושלים, הרב יצחק כדורי
בן ה־ 90 פלוס, שמרח שמן־מישחה על
גופו ותלה קמיע לצווארו ומשזה לא עזר אף
התערב הרב הראשי הספרדי לישראל והורה
למקללים להתנצל, מה שלא שינה, בסופו

של דבר, דבר0 .

תג״ן־ לכל אסיר
נפטר בירושלים, בגיל ,75 פרופסור
חיים משה גבריהו, ידר החברה לחקר־ה־מיקרא.
גבריהו, יליד רוסיה ואב לחמישה
(שלוש בנות ושני בנים, שאחד מהם נפל ב־מילחמת
יום־הכיפורים) ,עשה משך כל ימי
חייו נפשות לתנ״ך: החל מהיוזמה לעריכת
חידון התנ׳׳ך, דרך חוגי־בית בבתיהם של
ראשי־ממשלה (דויד בן־גוריון ומנחם בגין)
ועד הפצת תודעת התנ״ך בין אסירי בתי־
0 0 הכלא בארץ0 .

יו״ר רכל כדור
נפטר בגבעת־חיים שבשרון, בגיל ,76
יוסך (״ייו שו״) ענבר, מבכירי וותיקי עס־קני־הספורט
בארץ. ענבר, יליד אוסטריה ואב

איש־ספורט ענבר
1ראץ, חיפה. מינכן

לשלושה בנים (שאחד מהם נפל במילחמת
יום־הכיפורים) ,היה בצעירותו שוער כדורגל
(תחילה בקבוצה היהודית הכוח בעיר־המחוז
האוסטרית גראץ, שבה שיחקו גם ארבעת
אחיו, ועם עלותו ארצה, בהפועל חיפה) .אך
ענבר נודע במיוחד כיוזם הספורטוטו ובתפקידיו
הציבוריים הרבים: יו׳׳ר הוועד האולימפי
(מישרה שבגינה עמד בראש המישלחת
הישראלית לאולימפיאדת־הרצח במינכן
,)1972 יו״ר ההתאחדות לכדורגל, יו״ר איגוד
הכדורסל ומזכ״ל הפ1על.

הוצאה להורג
ן ן תאום בל הרחוב זז הצידה. כאילו
פקודה נעלמה ויד מכוונת פינו לפתע
את סימטת־הקאסבה הצרה מרוב עוברי־אורח
ועגלות־הסוחרים. הכל נצמדו אל הקיר,
כשהם משאירים את רוב המעבר פתוח.
גם קבוצת־הזרים, ששהתה באותה שעה
במקום, התבקשה לעשות כן. המצלמות, שהורמו
ושכוונו לכיוון שממנו נראה היה שתבוא
הסיבה למהומה, הורדו בתקיפות רבה בידי
המלווים.
הפעם, בניגוד לפעמים אחרות, לא היה
מדובר כלל בהצגה לעיתונאים, אלא בהתרחשות
בזמן־אמת.
״השב׳׳ב ״,הסביר אחד המלווים ,״משתמש
בכל פיסת־מידע שיש לו כדי למצוא את החברים.
אם יפורסם צילום, יזהו מייד את הרחוב
שבו הוא צולם, ויתחילו לחקור בכיוון זה״.
עוד הוא מדבר, והראשון הופיע. מייד אחריו
עוד שניים. ניכר היה בהם שלא מדובר
בתהלוכה. איש לא סימן וי בידיו. הם צעדו
מהר, לבושים במדים מנומרים, כשכאפייה
אדומה עוטפת את ראשם בקפידה ומשאירה

רק סדר צר מאוד לעיניים.
למרות שדבר בואנו היה ידוע לתושבי
הקאסבה, שציפו לנו והכינו ארוחה מפוארת
ככל שהיד במקום משגת(ארוחה שלא יצאה
לפועל, בגלל כניסת הצבא יותר מאוחר) נראה
היה שרעולי־הפנים וחבריהם אינם מרוצים
במיוחד מנוכחותנו. מאז הפקודות
החדשות בדבר תקנות־הירי ברעולי־פנים, והכבדת
יד השב״ב עליהם מקפידים בקאסבה
על הוראות־ביטחון חמורות מאוד.
״אתה לא מודע,״ נאמר ,״למיספר הרב של
זוגות״עיניים העוקבות אחדיר בכל אשר תפנה
בתוך סימטות־הקאסבה. אתה לא יודע
מכמה פיות ולכמה אוזניים הועבר המסר שאתם
בסדר, שאין מה לחשוש. אתה לא מתאר
לעצמך כמה אנשים הסתכלו במצלמה ודאגו
שתישאר בעמדת מנוחה״.

ן א קל היח להגיע לשכם. האיזור הוכרז
€באותו יום כשטח צבאי סגור. הכניסה

צה״ל לא היה בקאסבה, כשנכנסנו. החנויות
כבר היו סגורות, בתוקף ההוראות של
הוועדות העממיות. שרר שקט מתוח.
לפני שבועות אחדים הוצאה הוראה של
הוועדות שאסרה מכירת־פנים בתוך הקאסבה,
לתושביה. הוועדות טענו שיש מיסחר, ושהדבר
שובר את השביתה. מאפייה אחת עוד עבדה
באותה שעת־צהריים. ביקשנו לקנות,
נתנו בחינם, התעקשו. לא ברור אם בגלל
הנימוס או בגלל הוראת הוועדות.
אין ספק, הצעירים הם גיבורים עממיים
בשכונה. התחושה, כאילו כבודם של רעולי־הפנים
בא להם בדרך של טרור, נראית בקאס־בה,
על־פי שיחות עם התושבים, כבלתי•
נכונה. האוכלוסייה מורדת, ורובה רואה
ברעולי־הפנים, הנציגים הבכירים של הוועדות
העממיות, את הזרוע הצבאית שלהם.
אך יש גם פחד פיסי מפניהם, ורק התעמ־תות
חזותית עם קבוצה כזאת יכולה להסביר
ממה נובע פחד זה. לאיש מהם לא היה נשק
חם. כולם נשאו גרזנים או שכריות. כולם לבשו
מדי־צבא. כאילו סתם אביזרי״טכס. אך
העמידה הזאת מול ארם בלי פנים, שהמסיבה
מקנה לו יתרון, שהכוחניות והביטחון העצמי
בצעדיו הופכים אותו לשולט, גורמת יראה
עמוקה בלב כולם.
למרות שידענו שאנחנו מוגנים, שהאנשים
מסביב רואים בנו את אורחיהם, פחדנו איכשהו,
קומץ אנשים בלב הקאסבה, לבד.

^ שלישיה הראשונה שעברה היתה
1 1רק ההתחלה. כנראה שבאו להכין את
השטח. גם הם הראו את עצמם רק אחרי שהצופים
על הגגות ומתיר הבתים נתנו אישור
לכך שהכל בסדר, שאין מה לדאוג. שהצבא
עסוק במקומות אחרים.
״משהו עומד לקרות ״,לחש המלווה באנגלית,
שעל אף היותה עילגת היתה די טובה
כדי להעביר את המתח בקולו. שכן, כך סיפר
לאחר מכן, במקביל לרשת־הידיעות של
השבאב, פועלת נקאסבה גם רשת אחרת, הבנויה
בעיקר לצורך המישפחות. רשת שדאגה
להעביר מעט מידע על זהות החברים בוועדה
הזאת, על היעלמות הבן של ההוא והבת של
ההיא.
גם בנות חברות בוועדות העממיות. מיסם־
רן אינו רב, אך בשלושת החודשים האחרונים
הוא עולה בהתמדה. הן עוברות אימונים
בדיוק כמו הבנים. המדים הרחבים והכאפיות
מבליעים אותן בעולם הצללים של הקאסבה.
רשת־המידע הזאת, הרכילותית, השכונתית,
היוותה נחמה מסויימת לחלק מההורים,
שהתקשו להשלים עם המהפך במעמדם.
״המשבר הפטריארכאלי״ ,כפי שכינה זאת
פעם מפקד איזור־חברון בצה״ל, אינו כה חמור
כפי שהיה. רוב ההורים הסתגלו, בלית־ברירה,
למצב החדש שנוצר. אך הם מבקשים,
כמובן, לדעת היכן בניהם.
בבוקר נמצאה גופתו של איש, שהוצא
להורג בידי הוועדות העממיות. עכשיו,
בשעת־הצהריים, נראו כולם דרוכים למשהו
חדש. הדבר לא איחר להגיע.

את ,.רעולי־הפוים רעולי־הפוים׳ הורגים את המודיעים. כךוה ועשה
הלחישה ״מחכמה עסכרייה״ עברה מפה
לאוזן. חלק שני של הקבוצה שלנו, ששהה
אותה שעה בצידה השני של הקאסבה, שמע
את הלחישה בדיוק באותן השניות .״מציבים
עכשיו עוד צופים על הכבישים הנכנסים ל־קאסבה,״
אמר המלווה.
״מחכמה עסכרייה״ פירושו בית־דין צבאי,
וזהו הקוד הפנימי להבאתו למישפט של מישהו,
שנחשד בשיתוף־פעולה עם השב׳׳ב. לצורך
זה משנה הקאסבה את פרצופה. איזור
שלם, סימטה או שכונה קטנה, נסגרים לתנועה.
רוב התושבים מפונים לאיזור אחר. מי
שנשארים מחוייבים להישאר בביתם. בכניסות
לאיזור מוצבים שומרים בעלי נשק, העומדים
כל העת בקשר עם רשתות־התצפית
הפרושות בקאסבה.
בתוך אולם מיוחד, מקושט בדרך כלל בתמונות
מנהיגי־התנועה שאליה משתייכת הוועדה
המסויימת(הפעם הד״ר ג׳ורג׳ חבש, ראש
החזית העממית) מתקיים המישפט.
גם הבנות המקומיות, שליוו אותנו, הודו
שגזר־הדין הוא בדרך כלל עלייה השמיימה.
נציגי הוועדה שדיברו עימנו טוענים, עם
זאת, שמישפם מתנהל רק אחרי שהוכחה בוודאות
אשמתו של האיש, והוא אף הוזהר וניתנה
לו הזדמנות לחזור בו ולהפסיק את
הבגידה. גם פייצל אל״חוסייני, בנאומו בשפרעם
לפני כמה שבועות, נדרש לנושא
וסיפר על התהליכים הרבים שצריך אדם
לעבור עד שהוא מובא לפני.המחכמה עסכ־רייה׳׳.
עוד
צעיר רעול־פגים עבר אותנו בסערה,
בדאגו לנתיב פתוח, ואחריו שלישיה. במרכז
הלך, רגליו כושלות וגבו כפוף, חאלד איבר־הים
ברהמה 60 פרצופו כוסה בשרוול של
מעיל־גשם. ניכר עליו שברור לו שדינו נחרץ.
איתו, כורך ידו המחזיקה בסכין סביב צווארו,
הלך צעיר רעול־פנים, ומצידו האחר, צועד
נמרצות, הלך עוד אחד, כשגרזן גדול מנצנץ
בידיו.

גיסתו של
מהדי ג׳מיס,
סגן מפקד
״הגשר האדום,,
גידי חבריו אחרי
הריגתו בידי צה״ל

התושבים, כנראה, לא הכירו את ברהמה,
אך בעיניהם הובעה השתתפות מסויימת בצער.
הקבוצה פנתה ימינה באחת הסימטות.
אינסטינקטיבית דלקנו אחריהם. מישמרות
האיזור הסגור עצרו אותנו. השלישיה נבלעה
בתוכם, ונכנסה לבית־בטון חד־קומתי קרוב.
הם בוודאי עוד הספיקו לשמוע את אחד מחבריהם
צועק :״תראו את מי הבאתם איתכם.״
מייד הורו לנו לחזור כלעומת שבאנו.
״אין רחמים לאוייבי האומה,״ נכתב באחת
הסיסמות החצי־מחוקות על דלתות החנויות.
ואכן, כך נראה. גופתו של חאלד איברהים
ברהמה התגלתה כעבור יום על-ידי סיור של
צה״ל.
הידיעות על מציאת גופותיהם של מש־ת״פים
אינן אקראיות כלל ועיקר. הגופות
מושלכות למקום פתוח רק במועד המתאים
ביותר לוועדות. לעיתים נשארת גופה במיס־תור
עד שיימצאו לנכון להוציאה.
״ככל שצה״ל ממהר לזהות את האיש המת,
כך אנו יודעים שדייקנו בקביעה שהוא היה
בוגד. צה״ל והשב״כ מכירים את האנשים שלהם
ומזהים אותם מייד. אילו היה זה סתם אחד,
זה היה לוקח הרבה יותר זמן ״,אמרו בקאסבה.

ך* כל שנמשכת האינתיפאדה, כן עולה
^ קרנם של רעולי״הפנים.
ההשתייכות לוועדה היא מינוי ניצחי, בבחינת
״משורה משחרר רק המוות״ .אין פרישות.
הסודיות הרבה, שבה מתנהלים המיבצ־עים,
מחייבת נאמנות מוחלטת. פורשים
עלולים להפיץ, אפילו שלא בזדון, מידע
חשוב.
כיסוי־הפנים היה חלק מהמילחמה בבד
שתפי־הפעולה. גם הם, בדרכם שלהם, מטילים
אימה על יושבי הקאסבה. כפי ש״מחכמה
עסכרייה״ עלול לטעות בקביעתם, כך גם

משתפי־הפעולה. הם היוצרים את רשימות־המבוקשים
עבור השב״כ, המועברות מאוחר
יותר לדרג המיבצעי לשם ביצוע מעצרים.
חקירה של השב״כ איננה תענוג גדול, בעיקר
אם היא נעשית בטעות.
התקבלות לוועדה עממית היא תמיד, ללא
יוצא־מן־הכלל, פוליטית. אם אינך משתייך
לאירגון מסויים, לא תוכל להיות ״רעול־פנים״
.רע ומר יהיה גורלך אם תתחזה כאחד
כזה. למרות הניסיונות החוזרים ונישנים של
הנהגת האינתיפאדה שלא לכלול כל שיקול
אירגוני־פלגני בתוך המאבק, נשארו עדיין
רוב הוועדות — ואלה שולטות בשטח —
נאמנות לאירגון מסויים. אתה צריך להיות
מזוהה כחבר בפלג מסויים (החזית העממית,
פת״ח וכוי) כדי להתקבל.
אין כאן — כמקובל לחשוב בישראל —
תופעה של כמה חברים מהשכונה, שהחליטו
יחד על הקמת קבוצה. יש סדר, קביעה גיאוג־ראפית
של תחום־האחריות של כל גערה לפי
סימטות.
המישמעת קפדנית מאוד. השמות, שלעיתים
ניתנים לוועדות בידי עצמן (״פנתר
שחור״ ,״נשר אדום״ ,״הדרקון״ וכו׳) מהווים
רק תיסמונת של גיל החברים בהן. להט המאבק
נמצא בהם, אך למרות זאת הם עדיין
צעירים המשחקים ברומנטיקה.
בוועדות העממיות חשוב לא רק המאבק
להשליט שילטון או לחסל משת״פים. חשוב
גם הכבוד שבמוות. כל חבר־ועדה שנהרג
מאש צה״ל הופך לגיבור לאומי. בתי־דפוס
בשטחים הכבושים מדפיסים מייד אלפי
תמונות שלו.
עד כה נהרגו בשכם 12״רעולי־פנים״.
בכל המיקרים נערך מאבק קצר בין מקומיים
לבין שילטונות־צה״ל על גופת ההרוג. הוועדות
רצו לקבל לידיהן את האיש כמות
שהוא, כדי לצלם את גופתו מייד לאחר הירי.
צה״ל סירב.
כך היה גם המיקרה של סגן־מפקד ועדה
בקאסבה, שכונתה גם ״הנשר האדום״ .האיש,
ג׳מוס מהדי, נורה לפני חודשיים בירי סיור

אקראי של כוחות״הביטחון. בתוך המהומה
הצליחו חבריו לגרור את גופתו ולצלם אותה.
היא נמסרה לנו על־ידי אחר האנשים שהיה
במקום. התמונה מפורסמת כאן בראשונה.
מפקד אחר, אימאן רוזה, נהרג שבועיים
לאחר מכן, בנסיבות דומות.
כשפנינו ללכת מאיזור בית־המישפט
הצבאי, נדמה היה שלרגע עברנו את הקו
הדק, המסוכן, שעליו הלכנו כל אותו יום.
לאחד מרעולי־הפנים נדמה היה שראה
אחד מאיתנו מצלם. זה לא היה נכון. לאיש לא
היה האומץ לכך. הצעיר שלח בעיקבותינו
כמה מאנשיו, שהקיפו אותנו. על כולנו עבר
רגע נורא של חרדה. נדמה היה שעוד רגע
אחד, וגם אנחנו נתיישב על כסא־הנאשמים
במחכמה עסכרייה. רק ניסיונו וחוכמתו של
ערבי ישראלי, שהיה איתנו, הביאה לפתירת
הבעייה במהירות, בדרכי־שלום.

^ תאום הכל נעלם. כמה שריקות,
ואין רעולי־פנים, אין מלווים הקשורים
אליהם. הצופים בצד המיזרחי של הקאסבה
הודיעו שצה״ל בדרך. מישהו הודיע על
הוצאתו להורג של משתף־הפעולה. במהירות
רבה הובלנו אל מחוץ לאיזור.
לפתע, באותה הפתאומיות כמו רעולי־הפנים,
הופיעו החיילים. כמה חיילים בג׳יפ,
ומייד אחריהם עוד ג׳יפ. נראה שנקודת־תצפית,
שאותה זיהינו על אחד הגגות, כיוונה
אותם.
בג׳ים השלישי היה מפקד־האיזור, אלוף־
מישנה. הוא התפוצץ מזעם. מעל הכל — על
שהצלחנו לחדור את המחסומים, על שלא
תיאמנו מראש את בואנו(כאילו שהיתה ניתנת
רשות) .הוא דרש מאיתנו לעזוב מייד את
שכם, למרות שקבוצה אחת שלנו עדיין שהתה
בתוך הקאסבה.
בינתיים התבקשנו למסור פרטים.
במכשיר־הקשר הוא אמר לחיילים, עוד לפני
שהגיע לשטח בעצמו :״תחפשו במיוחד
עיתונאים. תקחו מכולם את הפרטים, ואם הם
יתחילו עם הקישקושים שלהם, על זה שזה לא
חוקי, אני מביא להם כזה צו שהם לא יידעו
מאיפה זה בא להם״.

בבזדעגז
העם
ה שבוע הרו>1גי
הטלוויזיה דיווחה עד
המהפכה. אבד היא נם
הטביעה עדיה את חותמה המיוחד השבוע עמד מול עיניהם של תושבי
ישראל עניין אחד בלבד: המהפכה הרומנית.
מעולם לא הומחש בצורה כה דרמאתית כי
כדור־הארץ הפך ל״כפר עולמי״ .באמצעות
הטלוויזיה חדרו מאורעות רומניה לביתו של
כל אדם בישראל ובעולם. כל אירוע גדול
וקטן, כל רחשוש בארץ הרחוקה, חדר ישר
ללב האדם הישראלי ,״בזמן אמת״.
לפי אימרתו המפורסמת של נביא־ה־תיקשורת
מרשל מק־לוהאן ,״האמצעי הוא המסר
״.הטלוויזיה רק דיווחה על המאורעות,
אך עצם הדיווח הטלוויזיוני שינה את המאורעות
עצמם בתודעת הציבור, וכפה עליהם
מתכונת טלוויזיונית מיוחדת.
הטלוויזיה זקוקה לשני צדדים, שההתמודדות
ביניהם יוצרת את הדראמה. מבחינה זו
אין הבדל בין תחרות־איגרוף ובין מהפכה.
בישראל בלט הדבר עוד יותר כאשר חדר
הדיווח על המהפכה לתוך תוכנית־הספורט
של הרדיו, שירים ושערים. הדיווח לבש צורה
של כתבת־ספורט.
משום־כך עמדה הדראמה בסימן המילחמה
בין שני הצדדים — העם והצבא בצד האחד,
שרות־הביטחון (״סקוריטאטה״) וניקולאי
צ׳אושסקו בצד האחר. פעם גברה ידם של
אלה, פעם של אלה. פעם ניצח הצבא, פעם
שרות־הביטחון. והתוצאה: דראמה עוצרת־נשימה,
כשהניצחון תלוי על חוט־השערה,
ואין לדעת מה יילד רגע. ובתוך הדראמה
הכללית, הדראמה האישית הנוספת, ציד־האדם
אחר הרודן הנמלט ואשתו.
כל הדיווח הזה היה מופרך מעיקרו. הוא
דמה יותר לסידרת־מתח מאשר למציאות.
חלל ריק. גורל המהפכה הרומנית לא
היה מוטל בספק אף לרגע אחד. ברגע שעם
שלם מתקומם, אין כוח בעולם המסוגל להכניעו
שוב. בוודאי לא בימים האחרונים של
העשור הלפני־אחרון של המאה ה־.20
כאשר הצטרף הצבא למתקוממים, סולק
הספק האחרון. אין מהפכה במאה ה־ 20ש־נוצחה,
אחרי שהצבא עבר לצד המתקוממים.

הדבר כלל אינו אפשרי — גם כאשר כמה
רבבות אגשי־ביטחון ממשיכים להתנגד.
המהפכה ניצחה ברגע שפרצה. הקרבות עם
אנשי־הביטחון היו עימותים מזויינים עם קבוצות
של קנאים, שניסו מן הסתם למלט את
עצמם בדרך כלשהי, ושהתאבדו כאשר הדבר
נבצר מהם. לצ׳אושסקו עצמו לא היה כמעט
לאן להימלט, בעולם שכולו למד לשנוא
אותו. השמועות הפרועות שמילאו את שעות
הטלוויזיה והרדיו — ביניהן השמועות
״הרגילות״ הנפוצות בכל מהפכה, סיפורים
על שכירים זרים, על יריות מתוך אמבולנסים,
על הרעלת בארות — היו מופרכות
בעליל.
הדבר האמיתי ביותר בכל ההתרחשות הטלוויזיונית
היה המחזה המתמשך באולפן־ה־שידור,
כאשר קבוצה של חובבנים ניסתה
לגבש משהו חדש, תוך ויכוח אינסופי. זה
הזכיר במיקצת את דיוני המהפכה הצרפתית
והקומונה הפאריסאית, ואף את הפארודיה של
ה״מהפכה״ של הסטודנטים ב־. 1968
הסיבה: ברומניה, בניגוד לכל שאר מדינות
הגוש המיזרחי, לא התגבש בעוד־מועד גרעין
אמיתי של אופוזיציה.
בארץ של דיקטטורה טוטאלית, כאשר הרודן
מתמוטט הוא משאיר אחריו חלל ריק.
החלל הריק הזה, והניסיון למלא אותו, הם
הדראמה האמיתית של השבוע הרומני.

מדיות גקיל
וו? דיגוו הייד
הישראלי היפה נשם
ררחחה.
לרגע קט ניתן ד 1ל שס ח
את הישראלי המכוער
הצד היפה של ישראל הופיע השבוע בכל
זוהרו. הדבר הדגיש עוד יותר את הצד האפל.
המהפכה הרומנית (ראה לעיל) גרמה לישראל
כולה לצהול, לחרוד, לעקוב אחרי
המאורעות בנשימה עצורה.
הישראלי המצוי התמלא׳ שינאה תהומית
לניקולאי צ׳אושסקו, למישפחתו ולחסידיו הרצחניים.
הוא היה מוכן לתפוס את הרודן ולקרוע
אותו לגזרים במו ידיו.
הישראלי המצוי עמד, כמו רון בן־ישי,
המום ליד הקברים של הילדים שנהרגו, ושאל
את עצמו אילו חיות־אדם מסוגלות להרוג
ילדים בקרב פוליטי.

הישראלי המצוי התגייס בהמוניו, הפגין
ליד השגרירות הרומנית בארץ, הקים ועדים
לעזרה ולסיוע, אסף כספים. הוא דרש מממשלת
ישראל להיחלץ לעזרת העם הרומני,
להטיס לשם מייד רופאים ותרופות, ואם אפשר
— גם תחמושת ונשק.
אילו החליטה ממשלת־ישראל לשגר לרומניה
את גיבעתי או גולני, כדי לעמוד לצד
העם הרומני הנרדף, היה הדבר מתקבל בהתלהבות
ברחוב.
לא היה ספק: הישראלי המצוי עומד לימינם
של כל העמים המדוכאים, המתקוממים
כדי להפיל את עול רודפיהם וכובשיהם.
גיבעתי וגולני. אולם אותן מהדורות־החדשות,
שסיפרו בהתרגשות על המתרחש
ברומניה, דיווחו גם על המתרחש באותן השעות
עצמן בשטחים הכבושים של ישראל.
הן דיווחו על הרג ילדים בכרורי״פלסטיק
ובכדורי־גומי. עיתונאי ישראל לא היו המומים
מידיעות אלה, כפי שהיה רון בן־ישי
המום על קברי הילדים הרומנים. הציבור המתקומם
בשכם ובעזה עורר אצל הישראלי
המצוי אך סלידה ושינאה. מי שזורקים אבנים
על חיילים ישראליים נתפסים כפושעים, שדינם
מוות.
איש לא התרגש בישראל למישמע הידי
מיקרה
כסה: מדינת מי שטרה?

תיזכורת: צבי כסה, הוגה־דיעות וכלכלן, בנו של ח״כ״
לשעבר, הגיע לתחנת מישטרת רמת־השרון כדי לקבל עבור
חברת־הביטוח אישור שריכבו נגנב. תוך כדי עיון בצג המחשב,
הסתבר לשוטרת ולכסה שמעל הרישום על גניבת־הרכב מופיעה
כותרת :״הנ״ל מתכוון לעזוב את הארץ.״
מול כסה לא עומדת שום תביעה אזרחית או פלילית, ושום
חקירה מישטרתית לא נערכת לגביו.
כסה התרגז מאוד, בעיקר על הרישום הכוזב על כוונתו לעזוב
את הארץ. השלם הזה עורר כמה שאלות•
איר מגיע רישום כזה למחשב המישטרה?
• מי הורה למישטרה לאסוף מידע על ״כוונות״ האזרחים?
• האם תודיע מישטרת־ישראל שהיא חוזרת בה מהנוהג?
• מי יתן את הדין על הרישומים האלה?
• איך ייקבע הפיקוח על מאגר־המידע שבידי מישסרת־ישראל?
המידע
הגיע, כנראה, מהשגרירות האמריקאית. כסה ואשתו
קיבלו לא־מכבר אשרת־כניסה קבועה, לכל החיים, לארצותהברית.
השגרירות העבירה את המידע למישרד־הפנים הישראלי,
ועברה בכך על החוק האמריקאי, האוסר העברת מידע אלא
מרשות פדרלית אחת לרשות פדרלית אחרת. מישרד־הפנים איננו
רשות פדרלית אמריקאית.
שגרירות ארצות־הברית, באמצעות סגן נספח־העיתונות,
ריצ׳רד לנגפורד, התעקשה על התגובה הבאה :״השגרירות איננה
מגיבה על שאלות הקשורות באשרות־כניסה״.

מהי המדיניות שלה להעברת מידע?
״עניתי. איננו עונים על השאלה. תודה לך, ושיהיה לך יום
נעים״.
מישטרת־ישראל, באמצעות פקד רוני ישעיהו, סגן־הדובר של
המטה הארצי, הגיבה על שאלת העולם הזה כך :״אין שום רישום
כזה על צבי כסה.״
פקד ישעיהו בדק, לדבריו, את הנושא עד תום, אחרי שקיבל
מהעולם הזה את מיספר תעודת־הזהות של כסה .״אין רישום,״
אמר ,״ואנחנו לא אוגרים מידע כזה״.
לממונה העליון על פקד ישעיהו, שר־המישטרה חיים בר־לב,
יש תשובה שונה. כסה פנה לחבר־הכנסת יאיר צבן, שפנה
במיכתבים הן לשר־המישסרה, הן לשר־הפנים. תשובת שר־המישטרה,
ב״:11.11.89
״במענה למיכתבך מיום ה־ , 1.8.89 בעניינו של מר צבי כסה,
מתברר כי המידע אודותיו הגיע למחשב המישטרתי ממחשב
מישרד־הפנים.
״מישטרת־ישראל מבררת עם מישרד־הפנים כיצד קרה הדבר.״
ובכן, יש רישום. לא רק במישטרה. גם במחשב של מישרד־הפנים.
שר־הפנים, שקיבל מיכתבים מצבי כסה ומחבר־הכנסת
צבן, עדיין לא השיב על השאלות: כיצד הגיע מידע כזה ממישרד־הפנים
למישטרה, ומי הסמיך את מישרד־הפנים לאסוף ולאגור
מידע כזה על אזרחי־המדינה.
העולם הזה ימשיך לדווח על הפרשה.

עות על האמבולנסים שנועדו לטיפול בפצועים
בשטחים הכבושים, ושעוכבו על־ידי ה־שילטונות
מפני שמומנו, לפי החשר, בכספי
אש״ף. איש לא הציע לשגר לשטחים הכבושים
רופאים ותרופות מישראל. להיפר, מי
שהציעו לעשות זאת — בעיקר ערבים אזר•
חי־ישראל — נחשדו כמשתפי פעולה עם
האוייב והיו צפויים למישפט.
גיבעתי וגולני לא הוטסו לרומניה, לעזרת
העם הרומני המתקומם. הם נשארו בשטחים
הכבושים, לדיכוי העם הפלסטיני המתקומם.
כמקום אחר. האם אלה הן שתי מדינות־ישראל
שונות? האם יש לעם הישראלי שתי
פנים?
לאו דווקא. המצב כולו רק הוכיח מחדש
אמת ישנה: שקל יותר להתלהב למען החופש
כאשר הכובש הוא עם אחר. קל יותר לתמוך
בלוחמי־חופש כאשר הם מתקוממים בארץ
אחרת.
ההבדל בין שוחרי־צדק ובוגדים, בין לוח־מי-חופש
וטרוריסטים הוא גיאוגראפי. בד
קארשט אינה עזה, טימישוארה אינה בית־סאחור.
בטלוויזיה
הישראלית אין שידור חי על
המאורעות בשכם.

הכל תלוי
בטיב העיתוי
בכל מהפכה, אחת התופעות המרתקות ביותר
— אם כי לא היפות ביותר — היא
עיתוי הקפיצה של אנשי המישטר הישן על
עגלת המישטר החדש.
בעידן השידור החי יכול היה האזרח הישראלי
לעקוב גם אחרי תופעה זו מקרוב.
לקפוץ על העגלה. עד לרגע המכריע
לא נתנו אנשי השגרירות הרומנית בישראל
אף את הסימן הקל ביותר שאין דעתם נוחה מן
הבוס ששלח אותם הנה, ניקולאי צ׳אושסקו.
אבל ברגע הקריטי, כאשר היה ברור כי הצבא
עבר לצד המתקוממים וכי ניצחון המרד
מובטח (ראה לשל) ,יצא השגריר בהכרזה
מהדהדת למען החופש, בשם כל הצוות שלו.
השגרירות הרומנית בתל־אביב הפכה מוקד
לאהבת־רומניה שהציפה את ישראל.
גם רק״ח לא התמהמהה הרבה. ברגע שהיה
ברור כי מיכאיל גורבאצ׳וב מתייצב לימין
העם הרומני המתקומם נגד הרודן הקומוניסטי,
התייצבה רק״ח (או, בשמה החדש־ישן,
מק״י) כאיש אחד לצד ההתקוממות. בראש
המקללים את צ׳אושסקו עמדו עסקנים שאך
אתמול היו אורחי־הכבוד של הרודן הרומני,
שהתפנקו על חשבונו ושחיבקוהו בהתלהבות.

העולם הזה 2730

מסוכן? ,בלתי־ומגנע? האםזה וו>ע לוו?

מאותו הרגע יהפוך הגבול לפיקציה.
זה יכול לקרות גם בדרכים אחרות. אבל זה יקרה.

שאינו דובר/ת גרמנית, אל לו/לה לנסות לקרוא
את המילה המופיעה בכותרת. זוהי אחת המילים הגרמניות
הארוכות־ארוכות, הנוצרות על־ידי צירופם־יחד של כמה
שמות־עצס.
וידר־פר־אייניגונג — איחוד מחדש.

האיחוד־מחדש של גרמניה.
הרבה אנשים חכמים חיוו על כך את רעתם בימים האחרונים.
כמעט כל היהודים והישראלים הביעה דיעה נחרצת נגד
אפשרות זו.
זה נעשה אוטומטית. גרמניה חוללה את השואה כאשר
היתה מאוחדת. על כן, אסור להניח לגרמניה להתאחד מחדש.

עם בל הכבוד, זה קצת פשטני.
נראה לי כי רוב הניתוחים שקראתי, גם אלה שנכתבו על־ירי
אנשים שאגי מכבד את דיעותיהם, לקו במידה מסויימת
של אי־רציונליות. אולי קשה לדרוש גישה רציונלית לענייני-
גרמניה ברורנו.
בכל זאת, כראי לנסות.

ברגע שמעצמת־הכיבוש — ברית־המועצות
— איבדה את העניין בקיום הכיבוש שלה
כמיזרודגרמניה, נותרו הסוכנים שלה בברלין
המיזרחית בלי מישענת.
בלי תמיכת הצבא הסובייטי, קרס המישטר כבניין־קלפים.
בלי אלימות. בלי שפיכת־דם. לא קרה שם מה שקרה ברומניה.
כאשר המישטר נמוג, מה נשאר?
נשארה ההכרה של כל הגרמנים, שהם עם אחד.

וכאשר עם רוצה להתאחד במדינה אחת, הוא
יעשה זאת. מי מסוגל לעמוד בדרכו?
יש כל מיני מיכשולים פנימיים. אנשי־המערב העשירים
לא כל־כך מתלהבים לרעיון שהדודנים העניים מהמיזרח יהיו

*? ¥אלה ראשונה: האם אפשר בכלל למנוע את איחודה*
/מחדש של גרמניה?

אני משיב על כך בלי כל היסוס: לא.

ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית(דה־דה־אר,
בקיצור) לא נולדה אומה חדשה.
גרמניה המיזרחית נכבשה על־ירי הצבא הסובייטי .-סטאלין
כפה עליה מישטר קומוניסטי. מישטר זה לא היה מעולם אלא
מישטר־כיבוש, נטע זר שנכפה על חלק מהעם הגרמני.
הגרמנים במיזרח נכנעו לכיבוש זה. הם הבינו כי גרמניה
גרמה למילחמת־העולם השנייה והפסידה, ועל כן עליה לשאת
בתוצאות. הם הבינו גם שיחסי־הכוחות אינם מאפשרים להם
להיפטר מן הכיבוש הסובייטי. אולם היה ברור לכל בר־דעת
— וכיום זה גם הוכח — שמעולם לא קיבלו הגרמנים את
המישטר הזה כדבר לגיטימי.

התמוטטות הרייך השלישי שמה קץ לוויכוח היסטורי זה.
מאז 1945 התגבשה תודעה לאומית אוסטרית ברורה וחזקה,
ונראה שזהו תהליך בלתי־הפיך. אפילו אותו קצין־וורמאכט
עלוב, קורט ולדהיים, מזדהה כיוס כאוסטרי מובהק. יש תודעה
אוסטרית, הנשענת על היסטוריה אוסטרית ארוכה ועל
תחושת״מולדת אוסטרית.

דווקא תהליך זה מצביע על ההבדל. מה שקרה
באוסטריה ל א קרה בגרמניה המיזרחית.

** ישטר של כיבוש יכול להתקיים רק כל עוד הכובש
מסוגל ורוצה לקיים אותו.

מכיוון שאינני גזען, אינני מוכן לקבל אמונה זו. היא בלתי
רציונלית. זהו מעין נאציזם הפוך.
השאיפה לאיחוד גרמניה, כמו השאיפה לאיחוד איטליה,
היתה במשך מאות בשנים שאיפתם של מיטב הכוחות המתקדמים,
שוחרי החרות והדמוקרטיה.
כאשר התגשמה שאיפה זו סוף־סוף, באיחור רב, עם הקמת
״הרייך השני״ ב־ , 1871 זה קרה בחסות הימין השמרני. בכל
זאת, מי שטען שגרמניה לבדה היא האשמה במילחמת־העולם־
הראשונה חוטא לאמת ההיסטורית. זה פשוט אינו נכון. האוסטרים
והרוסים היו אשמים יותר. הם הכריזו על גיוס כללי,
והכריחו את גרמניה וצרפת ללכת בעיקבותיהם.
לעומת זאת, גרמניה — והיא לברה — גרמה למילחמת־העולם
השנייה .״הרייך השלישי״ ,שהיה מדינת־פשע, הניף
את דגל איחוד כל הגרמנים. אבל זאת היתה בפיו סיסמת־כזב,
שבאה להונות את העולם ואת הגרמנים עצמם. היטלר רצה
לכבוש מרחב־מחייה אדיר, הרבה מעבר לתחום העם הגרמני.

ינני מאמין כי הפאשיזם הוא מחלה גרמנית רווקא. זוהי
מחלה עולמית, היכולה לדבוק בכל עם. בספר שכתבתי
לפני כמעט 30 שנה(צלב הקרס) הזהרתי שזה יכול לקרות גם
לנו.

כיום אין שיעור הפאשיסטים כגרמניה עולה על
שיעור הפאשיסטים בישראל. או בצרפת. או
בארצות־הברית. ואולי גם ברוסיה.
עלינו לעמוד על המישמר נוכח כל גילוי של פאשיזם
בגרמניה, אבל גם בישראל. וגם בכל מקום אחר בעולם.
יתכן כי גרמניה מחוסנת מפני תחיית הפאשיזם יותר מאשר
רוב הארצות בעולם. כי גרמניה חשה על גופה בתוצאות.
מיליוני הרוגים. חורבן כל הערים. כיבוש סובייטי שנמשך 44
שנים.

ראשי־התיבות של ״הרפובליקה הדמוקרטית
הגרמנית״ נשארו כציון של מישטר, של צמרת,
של מנגנון — אך לא של ארץ אמיתית, לא של עם
אמיתי.

ב־ 1938 התקבל היטלר בווינה בדמעות של
גיל.

מן האמונה הזאת נודר ריח הריך של גזענות.
היא אומרת: הגזע הגרמני רע מנעוריו. תנו לו
הזדמנות, והוא יהרוס את העולם.

בימים ההם דבק ברעיון אחדות־גרמניה ריח
הריך של פאשיזם. אבל אין לזה קשר עם העם
הגרמני של היום, דור־הנכדים, ועם המציאות
הפוליטית והנפשית של ימינו אלה.

אין שני עמים גרמניים בימינו. יש רק עם גרמני אחד. אומה
גרמנית אחת.

^ דאי להעיר כאן כי מבחינה זו יש הבדל מהותי בין
גרמניה המיזרחית ובין אוסטריה.
אוסטריה, כמיבנה פוליטי, צמחה במשך מאות בשנים. היא
היתה חלק מהרייך הגרמני, ואחר־כן־ היתה רייך עצמאי, אבל
תמיד היתה לה זהות משלה.
כאשר התפרק הרייד האוסטרו־הונגרי ב־ , 1918 וכל החבלים
הלא־גרמניים הופרדו ממנו וזכו בעצמאות, נשארה אוסטריה
הקטנה בלי זהות לאומית ברורה. כל תושביה היו דוברי-
גרמנית. עוד קודם לכן היתה קיימת בממלכה תנועה לאומ־נית־גרמנית
גדולה (שממנה ינק אדולף היטלר הצעיר את
השראתו).
לכן, בין שתי מילחמות־העולם, נקרעה אוסטריה בין
מגמות סותרות. היתה שאיפה חזקה ״לחזור אל הריין־״ ,ומולה
שאיפה לעצמאות אוסטרית.

¥¥¥אלה שניה: האם זה רע? האם זה מסוכן?
זה רע מאוד, בעיני מ• שסבור כי יש באופי העם הגרמני
משהו מיסתורי, משהו מיסטי, הגורם לו להרוס ולשבור ברגע
שהוא מתאחד.

כיום יש עולם אחר. איחוד־אירופה הוא עובדה
בלתי־הפיכה, מבחינה כלכלית, פוליטית, צבאית,
ובעיקר תרבותית־רעיונית.
סמוכים על שולחנם. אחרי ניתוק של 44 שנים, יש כל מיני
זרויות הדדיות.
אבל מי שסבור שמחסומים קטנים אלה יוכלו לעצור
תהליך היסטורי כביר, השואב את כוחו ממאוויים של עשרות
מיליונים, משלה את עצמו.

גרמניה תתאחד מחדש. זה בטוח לגמרי.
השאלה היא רק איך ומתי.

^ פשר לצייר כל מיני תסריטים.
הקאנצלר הלמוט קול שירטט תסריט כלשהו, שנועד
להרגיע את החששות ממיזרח וממערב. אין בו הרבה ממש.

כמו כמעט כל הפוליטיקאים באירופה, גם הוא
לא הבין את הקצב המהפכני של המאורעות,
הפורצים מלב העמים.
אפשר להעלות על הדעת תסריט אחר:
תוך כמה חודשים ייערכו בחירות חופשיות בגרמניה המיז־רחית.
בבחירות ישתתפו הסוציאל־דמוקרטים, הנוצרים־דמו־קרטים,
הירוקים — אותן המיפלגות בדיוק כמו בגרמניה
המערבית.
מה יפריד בין הירוקים מכאן ומכאן? בין הסוציאל־דמוקר־טים
במיזרח ובמערב? פלגי־המיפלגות במיזרח יתאחדו אוטומטית
עם המיפלגות־האחיות במערב..

גרמניה המערבית היא חלק מן השוק המשותף, שהוא
פדרציה מערב־אירופית. גרמניה המיזרחית היא חלק מה־פדרציה
המיזרח־אירופית, הקרויה ברית־ורשה. איחוד גרמניה
בפועל לא יתכן בלי כינון איחוד של חלקי אירופה, בצורה זו
או אחרת.
בתוך אירופה המאוחדת, גרמניה המאוחדת תהיה גורם
מרכזי. זוהי עובדת־חיים. הגרמנים הם העם הגדול ביותר בממרח
הזה, וגם העם החרוץ והיעיל ביותר. כנגד עובדות אלה,
שום התחכמות פוליטית לא תצלח.
האם תחדש גרמניה מאוחדת את התביעה לשטחים הגרמניים,
שנקרעו מעל גרמניה ב־ ?1945 אפשרות זו קיימת,
כמובן. אבל איני מאמין שהיא סכנה מוחשית. איש אינו מדבר
עוד על אלזאס־לותרינגיה, המהוות כיום חלק מצרפת. במיסג־רת
של אירופה מאוחדת, שאין בה גבולות כלכליים ופיסיים,
בעיות אלה יהפכו לאנאכרוניזם.

צריכים להאמין בשינוי. העולם משתנה. גם
אירופה. גם גרמניה.
ף י יהודים, אנחנו מעורבים איכשהו במה שקורה בגר־מניה.
לפחות מבחינה ריגשית.
כישראלים, כל זה בעצם אינו נוגע לנו. שתי גרמניות או
גרמניה אחת — מה זה חשוב מבחינת האינטרסים
הממלכתיים שלנו?

איננו יכולים למנוע את איחוד גרמניה. מוטב
להתרגל למחשבה שזה עומד לקרות.

זאהי

יושב־ראש התאחדות הסטודנטים
הארצית, איקי כהן,
שחולל מהפך כשהעלה את הליט
ר לראשות ההתאחדות אחרי
שילסון ממושך של המערך, הוזמן
ללישכתו של ראש־הממשלה,
יצחק שמיר. בשיחה אמר לו
שמיר שהוא קרא בעיתון שנציג
ר״ץ היה בין תומכיו בבחירות
בהתאחדות. שמיר הביע את פליאתו
על כך. כהן סיפר לשמיר

במהלך ההופעה של לה־קת־המחול
הרוסית סויס״ב היתה
צמודה לזיוה להט, אשת־ראש־עיריית־תל־אביב,
אשה קשישה
בלתי־מזוהה. למי שהתעניין לגבי
זהותה של הגברת סיפרה זיוה
שהיא בת־דודתה לאריסה דר״
זנינובה, מהנדסת רוסית מ־מוסקווה,
שזהו ביקורה הראשון
בארץ. אמה של זיוה ואמה של
לאריסה הן אחיות. שתי הרודניות
התראו השבוע בראשונה
בחייהן.
עם סיום ההופעה של לה־קת־המחול
הרוסית הוזמנו כמה
אורחים לחדר האח״מים בהיכל
החרבות בתל־אביב. בין המוזמנים
היו אווה וסול סינל, זוג
יהודי ממלבורן באוסטרליה, בעלי
מיפעל לייצור ביגדי־נשים.
השניים הם מעריצים מושבעים
של הלהקה, והם מלווים אותה

כבר שנים רבות בהופעותיה הרבות
ברחבי־תבל. הם כבר היו
ב־ 40 הופעות של הלהקה בערים
שונות באמריקה, באירופה ובאסיה.

רנית
שוש עטרי, שירדה
לבית־הקפה בלובי כרי לעשן,
היתה נבוכה כשהשומר לא א יפ־שר
לה לחזור, למרות שהיא הסבירה
לו שהיא מנחה את הערב.

אותם באופן מפתיע לירידתה, השדרנית
שוש עטרי, שהיתה
במקום. השיר השני היה שירו
המפורסם של ג׳ורג׳ גרשווין
סאמרט״ם (״עת קיץ״) .הזמרת

ראש עיריית־חדרה, נחמ־יה
להב, הגיע באיחור לאירוע

ארכיון ה עו ל ם הז ה

שחקן־הכדורגל
ארמלי, שכבש את שער־הניצ־חון
במישחק־הכדורגל בין קבוצתו
הנוכחית, הפועל־ירושלים,
ומכבי תל־אביב, סיפר לחברים
שהוא נעזר בכשפים לצורך העניין.
המאמן שלו, אברהם
בן־דויד, לקח אותו לאחותו
יבולה אנקרי, המוכרת לרבים
בתחום של קמעות ולחשים. אנקר,
שרפה חומר מסויים, והעבירה
אותו מעל ראשו ובין רגליו
ובירכה אותו. כעת, אחרי שניצח,
הוא משוכנע שזה היה בזכות
אנקרי. לדבריו הוא יבקר אותה
באופן קבוע.

שאיש ר״ץ תמך בו באופן אישי,
בגלל הידידות השורה ביניהם.
כששמע זאת העיר שמיר :״אל
תהיה חבר שלהם יותר מדי:״

הק ש ר שב ץ כ שפי ם וכדורגל ש מי רלא -
ב עד חברים מרי ץ והיעד הב א -קזבה

גדול שהתקיים בהיכל התרסת
בנתניה, ולתדהמתו לא איפשר
לו אהרון עובריה, מנכ״ל ההיכל,
להיכנס. להב נשאר מאחורי
הדלתות, וחזר כלעומת
שבא. כתוצאה מכך נוצר עימות
מילולי בינו לבין מיכה
פדרינג, עורך מקומון בנתניה,
שחגג את גליון ה־ססז של
המקומון שלו. פדרינג הזמין
מיספר גדול יותר של אנשים
מאשר מיספר מקומות־הישיבה.
כשנוכח בטעותו, ביקש מה־מנכ״ל
שיאפשר למוזמנים
להיכנס ולשבת בלובי של המקום,
אך עובדיה סירב. כדי
למנוע מאנשים, שכבר היו בלובי,
להיכנס לאולם, הוצב בכניסה
שומר־ראש, שקיבל הוראה מפורשת
שלא להכניס איש. השד־

1171X1״ 1 !1ך ראש עיריית בת״ים, הוא חובב תצוגות
\ / 11111ן | 1 /1 4מושבע. באחת התצוגות עלה על המסלול
עם הדוגמנית ליאת רון, וזכה במח מאות על ההופעה שלו כדוגמן.
רק התערבותו של פדרינג, בעלי
העיתון, הצילה את המצב. בין
האורחים נראו חברי־הכנסת

צחי הנגבי ויהורה יפרח,
ורב־גונדר שאול לוי, נציב
שרות בתי־הסוהר, שבא לאירוע
למרות שבאותו היום קיבל את
הידיעה שהוא לא ימונה לתפקיד
המפכ״ל. כתוצאה מהבלאגן שנוצר
שוקל פדרינג לתבוע את
מנכ״ל המקום לדין.
מישרד־ההפקות

חמש־

חמש, בבעלותם של הזמר יהורם
גאון ושותפו יוסי טרוים,
נסגר, וכל ענייני ההפקה, התשלומים
והניהול של המחזמר
קזבלן נערכים מאחורי הקלעים,
מצב היוצר מתח והעלול לפגוע
במהלך התקין של ההצגה.

| 1 171 *117111 יי | 1מלכת״היופי הנוכחית, היא שחקנית־כדורעף מיקצועית. היא מ ת אמנת
\ \ 1 1ו _ 1 #11ו ן כמה פעמים בשבוע, ואף מצטיידת במגיני״בירכיים מתאימים. המלכה,
שניחנה בכוח פיסי מרשים, ניצחה גברים רבים בהורדת־ידיים, ביניהם בעלה־לעתיד, רוני מאנה.

מי שהקשיב לתוכנית־ה־רדיו
האסטרולוגית לכל אדם
כוכב, ששודרה ממיסעדה בתל-
אביב, היה מופתע מסיגגון־ה־דיבור
של הזמרת מרגלית צג־עני,
בת מזל קשת, ששיבצה
מילות־סלנג כמו אשכרה, פדיחה,
כפרה וחרטה במהלך הראיון
שלה עם האסטרולוג אילן פקר.
היא המשיכה להצחיק את הקהל
כששרה שני שירים, והקדישה

שיבצה את שמה של עטרי ב־גירסה
שלה.
שלושה ימים לאחר מכן
נערכה מסיבת־הפתעה לצנעני
באחד המועדונים בתל־אביב. למעשה
לא היתה זאת בדיוק
מסיבת־הפתעה, כי באותו הערב
טילפנה אליה אחת מידידותיה,
שלא ידעה שזאת מסיבת־הפ־תעה,
ושאלה אותה פרטים לגבי
המסיבה. צנעני המופתעת לא
ידעה איך להגיב.
בחודשיים האחרונים הוא
הוריד פרופיל, ובשבוע שעבר
עזב במפתיע את הארץ. האמרגן
סביון צבר, שייצג בעבר הלא־רחוק
את הזמרים אילנית ויזהר
כהן, טס לארצות־הברית.
אחרי הסתבכויות בחובות שונים,
החליט על צעד קיצוני.
לפני שלושה שבועות
היתה פריצה בביתה של אשת־החברה
ברוריה צוודן. הפורצים
יצאו כשבידיהם שלל, שכלל
חפצי־אמנות וכסף. צוורן, שהגיעה
לביתה זמן קצר לאחר הפריצה,
החליטה להיות מנויה על
שרותי חברת־אבטחה. היא קיבלה
את המיכשור והוראות־ה־

העולם הזה 2730

תיפעולי. ביום החמישי שעבר
היא ניסתה את המכשיר ארבע
פעמים תוך 10 דקות, ולטענתה
לא הגיעו לביתה השומרים, ואף
לא התקשרו כדי לברר אם היא
זקוקה לעזרה. צוורן כבר שוקלת
למכור את דירתה המפוארת, ולעבור
לאיזור אחר.

המלונאי אלברט רונן
גילה לחברים היכן הוא מבלה את
חופשותיו. לדבריו, פעם בשנה
הוא נוסע לחופשה בת 10 ימים
בהבאנה, בירת קובה, והתענוג
עולה לו 900 דולר. זה כולל
טיסה ושהות במקום. רונן, שכבר
ביקר במקומות רבים בעולם, טוען
שקובה היא גן־עדן לתיירים,
ושישראלים נרתעים מלבקר שם
בגלל היותה ארץ קומוניסטית.
כבר שנה הם מתלבטים —
היכן להתגורר? בארץ או באר־צות־הברית?
הבעל, שחקן הכדורסל
עופר יעקובי, המשחק
בקבוצת מכבי תל־אביב, מעדיף
להישאר בארץ, בעוד אשתו, דוג־מנית־הצמרת
פזית כהן, מעדיפה
את ניו־יורק בגלל העבודה
שלה כדוגמנית. בימים אלה נפלה
החלטה בביתם, והבעל יצטרף
לאשתו לפרק־זמן לא ידוע.
הנשף השנתי של אגודת
שים לב ללב נדחה באופן
מפתיע. ליושבת־ראש האגודה,
ריבקה דוידס, אשתו של יבואן
הטבק והסיגריות משה דוידס,

לאירוע, בעוד שנותן החסות היה
מלון שרת1ן. ואילו ביום הראשון,
במסיבה של אמדת מתן ח״ם,
הודתה יעל בום, מנהלת העמותה,
לחברת־הנפט דלק על
החסות שהעניקה לערב זה, בעוד
שנותני־החסות היו חברות־הדלק
פז רסונול. בשני המיקרים הגיב
הקהל בפרצי־צחוק, ואילו נותני־החסות
חייכו במבוכה.
אמדת מחן ח״ם, העוסקת
במחקר ובקידום השתלות איברים,
ערכה את הנשף השנתי
שלה השבוע. שר-הבריאות, יעקב
צור, נשא נאום קצר שהיה
שזור בהתבדחויות. בין השאר
הוא אמר שכל אם יהודיה רוצה
שבנה יהיה רופא, מפני שהיא
חוששת שהיא תהיה חולה בגיל
מאוחר יותר.

העיתונאית אירית רותם
ממעריב טוענת שאפשר
להתעשר בארץ מתפוחי־אדמה.
היא נכנסה למעדניה בכיכר־המ־דינה
וביקשה לרכוש רבע קילו
סלט רוסי. המוכר האדיב מילא
גביע־פלסטיק, שקל אותו וביקש
ממנה 8.4שקלים עבור 270 גרם.
רותם חשבה שהוא טועה, אך הוא
עמד על שלו, שזה המחיר, שבחישוב
לקילוגרם מגיע לסכום
של 32 שקלים. רותם עשתה חישוב
מהיר ומצאה שעלות כל
המרכיבים מגיעה לכל היותר
לסכום של שקל אחד לרבע קי־

ך 1ך 1 | 1ף | 111 בן ה״ 21 הוא בנם של השחקן מייק בורשטיין ואשתו עידית(מימין).
ך 11ף |״1
14111 11 פיטר דומה דימיון מפתיע לאביו. הבן דובר אנגלית ועברית עילגת.
11! —1
פיטר הוא ס טודנ ט באוניברסיטת ניו־יורק, והוא אינו מגלה נטיות בכיוון עיסקי־השעשועים.
ארוחה מלאה, שבה מוגשים עוף,
תפוחי־אדמה, סלט ועוד. בחב־־
מה רצו להביא מזון ומשקאות
מפלסטיק, שישכנו קבע על השולחן,
אך הכימאי סירב ודרש
מזון ממש. בתיאטרון החלו להריץ
שיחות־טלפון, ואחד מבתי־המלון
היוקרתיים הסכים לספק
ארוחה מלאה לכל הצגה. מי שנהנה
ביותר מהעניין הוא חתול־הבית
של התיאטרון, שכבר זמן
רב לא אכל כל־כך הרבה.

זדדד אודליאב

עורך־הדין המייצג א ת בנו, עורך־הדין רם
כספי, במישפט נאשמי ״הפגישה הלילית״,
תפס תנומה ארוכה, כאשר חיכו הנאשמים ועורכי״הדין לבואה
של השופטת שרה סירוטה, שאיחרה בשעתיים. הבן לא חזר
מחו״ל לשם שמיעת גזר־הדין, ועל כן לא גזרה השופטת את דינו.

מיכה כספי

עיתונאי ב״ג׳רוזלם פוסט״ ,כ תב
מותחן פוליטי בשם ״השוטר
בשער״ ,ושלח א ת תמציתו להוצאת הספרים האמריקאית ״סיימון
את שוסטר״ ,אחד מבתי ההוצאה״לאור המכובדים בעולם.
להפתעתו הוא קיבל תשובה חיובית, וסיפרו ייצא לאור בינואר
1991 ויופץ בארצות דוברות״אנגלית. לצידו בתמונה, במישקפי-
שמש: העיתונאית הנאה שלי גולדמן, גם היא מ״ג׳רוזלם פוסט״.

חבדט רוזנברג

נשברו שתי רגליה יומיים אחרי 1
שובה לארץ מחופשה קצרה
ביוגוסלביה. באירוע היתה אמורה
דוידס לחלק את התרומות
שנאספו בין שלושת מכוני־הלב
שבחיפה. האירוע נדחה לחורש
הבא.
זה כבר קורה בפעם השנייה:
נואמים בערבי־צדקה חולקים
כבוד ומביעים תודה לגוף
שאינו קשור באירוע. לפני חודשיים,
במסיבה השנתית של א 1ר
דת ירידי הא 1פרה, עלה לבימה
יושב־ראש האגודה והורה בחום
למלון הילט1ן. שהעניק חסות

העולם הזה 2730

לוגרם. בדעתה להגיש תלונה
נגד המעדניה לגורמים המתאימים.
הבימאי
הגרוד הנודע
רוברט סטורוואה הגיע ארצה,
כדי לביים את המחזה טרטיף
של מולייר. הנהלת התיאטרון
יצאה מגידרה כדי לפנקו, אך
בפיו היתה דרישה צנועה אחת,
שיארגנו לו אישורי־כניסה למי־סה
בבית־לחם בערב חג־המולד.
בהצגה, המועלית על־ידי תיאטרון
הביסה בכיכובו של השחקן
משה בקר, יש סצינה שבה
אמור בקר לסעוד את ליבו ב־

| ¥ך ד 1יי | 1ךףח ( 1שני מימין) המכונה ״מנטש״ ,מי שהיה מלך־הסלוניקאים וידידם של
1 1 4שרים ואישי־ציבור, ממעט לצאת מביתו מפאת מחלתו. א ן כשהוזמן
1 1 111
לאירוע הגיע בחבר ת אשתו, בנו יורם (שני משמאל) וכלתו עינת, שהיא בחודשי־הריון אחרונים.

אפשר לחיות ב סיכ סוך 1יצחי. א ם

אורי א סרי
שוחח עם

תנחת באדיס־אבבה, וניסו בכל דרך להביא
את אל־על, ולא קיבלו היתר. אני גא על זה
שאני הבאתי את אל־על, בשיטות מאוד לא־שיגרתיות.

אורי
לוברני

• אפשר לקרוא לזה שוחד?
לא, לא, זה אפילו לא שוחד. אני לא
איסטניס, כשצריר לשלם שוחד כדי להשיג
משהו חיוני לנו, אז אני לא מתנגד לזה. אני
פשוט יצרתי אצלם תחושה מסויימת. קודם
כל הנחלתי להם את התחושה שלא יקרה להם
שום דבר אם זה יקרה. הם חשבו שהשמיים
יפלו עליהם, אם זה יקרה. ויצרתי איזו שהיא
תחושה, תחושות של מחוייבות, כי עשיתי
להם כל מיני דברים, שהוכיחו להם שכדאי
להם. אז זה לא כסף, אולי זה שווה־ערך לכסף,
זה סיפור, זה אנקדוטה.

• מר לוברני, פעם זיהו אותך עם
תורת-הפריפריה. זאת היתה תיאוריה
שאמרה שאנחנו צריכים לכרות
ברית עב המדינות הגובלות בעולם
הערבי והשונאות אותו, מפני שדד
אויבות של אויבי הז ידידותיי. תור,ובעיקר
כיה,
אתיופיה,
איראן. אתה הרי מומחה לאיראן
ולאתיופיה.

• והיום באתיופיה? כבר אין קיסר,
זה מישטר אחר.

אני לא מומחה לשום דבר. בחיי, אני לא
מצטנע.

אני מאמין שהעם האתיופי, זה באופן
בסיסי עם אוהב לנו. הוא מאמין אמונה שלמה
במיתולוגיה של שלמה המלך ומלכת־שבא,
ואת רואה את זה בכל התרבות שלהם, בכל
ההתייחסות שלהם, אנחנו רצויים שם. זה
נורא חשוב, אנחנו לא רצויים בכל״כד הרבה
מדינות, וזוהי מרינה אחת שאתה רצוי בה.
שנית, התנגדתי, ואני ממשיר להתנגד לזה
שישראל צריכה שיהיה לה דגל בכל מדינה
אפריקאית. לפי דעתי זה ביזבוז־כסף, זה ביז־בוז־משאבים.
אנחנו מדינה קטנה מדי מכדי
שנוכל להרשות לעצמנו את הלוכסוס הזה,
בכל מדינה שגריר עם מזכיר ראשון ומזכיר
שני, ומאבטחים וכל זה. טירוף.
אתה צריך כמה מוקדים באפריקה, שבהם
אתה צריך להחזיק את הדגל ברמה, ומשם
לפעול לפריפריות של המקומות האלה.
אדיס־אבבה זה אחד המקומות שצריר לעשות
בהם את זה. ולא הרבה מעבר לזה.
חוץ מזה, זה 40 מיליון היום 40 ,מיליון
אתיופים, ובתקופה שלי היו 25 מיליון.

• נגיד שהיית פעיל באיראן ובאתיופיה.
האם אתה עוד דוגל בתורת
הפריפריה?
אני, כמובן, מכיר את התיאוריה הזו היטב.
אני חוויתי אותה, כפי שאמרת, הייתי גם
באתיופיה, גם במיזרח־אפריקה וגם באיראן.
התיאוריה של הפריפריה היתה יפה, בתקופה
שבה באמת היינו מוקפים במעגל־איבה.
מצריים, ירדן, סוריה, כמובן גם לבנון. אבל
לבנון לא היתה משמעותית.
אז רצינו לראות איר אנחנו יכולים, מעבר
למעגל־האיבה הזה, להושיט יד למדינות שעומדות
בפריפריה, כדי ליצור לנו איזה שהוא
מעמד במדינות האלה.
לכל המדינות האלה
היו איתנו אינטרסים משותפים. לא כל האינטרסים
ולא בכל עת, אבל היו אינטרסים
משותפים.
לפי דעתי זה היה אז חשוב מאוד, כי אז זה
נתן לנו את התחושה שאנחנו פורצים מצור.
מאז שיש לנו שלום עם מצריים, ומאז
שהעויינות הבסיסית בינינו ובין ירדן נעלמה,
זה איבד ממשמעותו.
יש בהחלט סיבה טובה מאוד לקיים יחסים
עם אתיופיה. יש בהחלט סיבה טובה לקיים
יחסים עם תורכיה. ואני חסיד גדול של יחסים
עם איראן. אבל אני לא רואה את זה כמיקשה

אחת, כמו שראיתי את זה אז. כי אז, באמת,
היינו מוקפים, והיה חשוב מאוד לראות איד
אנחנו מצליחים להושיט את היד אל מעבר
למעגל־האיבה. ואז, באמצעות איראן, ישבנו
לעיראקים על הזנב, ישבנו מול מוצטפה
ברזאני*.

ועל התורכים אני בכלל לא מדבר.
אבל היום אני חושב שהתורה הזו כבר
אינה רלוונטית בכלל. אז כן, היום לא.
בהיסטוריה יש תמיד דברים, שיש להם
הזמן הנכון וההסבר הנכון, וזה חלף.

• זה כולל את המורדים.

הכל, כן, כן.

• למה לנו להיות כל-כך מעורבים
במילחמה נגד המורדים? זה מה
שמטריד אותי.
אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות מעורבים,
אם אתה שואל אותי.

• ביום מן הימים, הרי אריתריאה
תהיה עצמאית, אני מניח.

ל׳ פסוחרן.
מאתיופיה עד איראן: נשיש ענ״ן חשאי, צץ שמו
שר אוו וובוני. סקוב אמויקא׳ טען שהוא עשה
זה עתה הסנם עם איואן: נבט המוות נשק. הוא
01707229 בלבנון. איש מרא

גם האיש שר
שוות. נאן הוא מגלה דנו נמה מהשקפותיו.

ואז היא אומרת לי: אני רוצה ממך שלושה
• מ ה האינטרס המשותך שלנו דברים:
עם אתיופיה היום?
שתקים באדיס״אבבה קשר עם כל תנו־

חשוב לנו להיות באתיופיה, מפני שאת־ עות״ההתנגדות האפריקאיות המגיעות לשם
יופיה ממשיכה להיות המרכז של אפריקה.
בגלל ״האירגון לאחדות אפריקה״ ו״הוועדה
• של אפריקה המיזרחית, או של הכלכלית של אפריקה״ .זה המרכז. אין באפריקה
בכלל?
אפריקה מרכז אחר, שבאים אליו כולם,
כשנסעתי להיות שגריר באתיופיה, גולדה ממוזמביק ומהקונגרס האפריקאי של דרום־
היתה אז ראש־הממשלה, ואני באתי אליה. אפריקה ועוד ועוד. הם כולם באים לשם.
צריך להיפגש איתם, זה מקום־מיפגש. זה
נורא חשוב.
ס;היו הבורר הטרד׳ בעיראק

(ב) אתה חייב מאתיופיה להסתכל על
באב־אל־מנדב• .יש לנו מיצרי־טיראן, אבל
באב־אל־מנדב זה פקק נוסף. אז הצרפתים
ישבו עוד בג׳יבוטי.
.יש שם סומאליה עויינת.
(ג) תגיד לי איך מביאים את אל־על ל־אדיס־אבבה.
היה חשוב לה נורא שאדעל
* באט אר מודב( .ש ער הרבועות׳) ,הבויצר
בין תיתן ויבשת אפריקה בקצה הרחם• שר
׳ברסוף.

יכול להיות, או שיהיה איזה סידור פדר־טיבי
או משהו כזה.
באתי לאוגנדה וכובד־המישקל שלנו היה
סיוע צבאי. אמרתי: חבר׳ה, צריך לאזן את זה.
אני חושב שהיום, כל העסק הזה של הסיוע
הצבאי מאבר את החשיבות שלו. אנחנו צריכים
לחפש שיטות אחרוודאיך לעזור להם.
באתיופיה זאת היא בעייה מיוחדת במינה,
כי הם במצוקה גדולה.

• אתה נחשב כבעל האוריינטציה
השיעית במימסד הישראלי.
איך זה קרה שבראשית מילחמת־הלבנון
לא ידענו שהשיעים קיימים?
אני לא הייתי במילחמת־לבנון. כד שאני
רואה את עצמי פטור מלהשיב. אבל האמת
היא שזה לא קרה רק במילחמת־לבנון. ה־כפרים
השיעים, או המותוועלים• — כך כינו
לשעבר את השיעים בלבנון — קיימים בגבול
הצפון מאז ומעולם. כשנכנסתי לתפקידי
— זה היה שנה אחרי של״ג, אני בצורה
* בוותוועלים:העהיסאחר• ע ר, ח תן הו בי א
מוחמר, שהיה לרעת השיעים ממ שים.

.חינ ך אות ככה, ועלזהגדלת.,״
די תמימה אז שאלתי את עצמי אם אני יכול
להיעזר קצת בנחום הורוביצים למיניהם, ב־כפר־גילעדי
ובזה. מתברר שמידבר־ציה.

שקורה בחצר האחורית שלי, וזה בגבול. ושם
יש שיעים, ואני צריך לדעת מי הם השיעים
האלה, מה חשוב להם, על איזה חמצן הם חיים,

כולם. כי הם לא האמינו לנו שאנחנו לא
רוצים לספח, שאנחנו באמת רואים באיזור
הזה שטח לבנוני ריבוני. שמה שאנחנו באמת

• זה מוזר, מפני שבמשך שנים
רבות היה הגבול הלבנוני כמעט
פתוח.

• אתה מדבר על רצועת־הביט־חון?

על רצועת״הביטחון.

כן, כן. חשבתי שבמטולה יש חברה שעוד
זוכרים, וחשבתי שיש איזשהו מישקע של
מידע. כלום. אותנו לא מעניין כלום מעבר
לקצה־אפינו. ראיתי שגם אלה שעוסקים בלבנון
ובשיעה לא יודעים מושגים ראשונים.
אני קצת ידעתי, כי חייתי באיראן שבע שנים,
וקצת מהשיעה נדבק בי, אז אני ידעתי שיש
מושגי־יסוד, שהם בשבילי מובנים מאליהם,
וראיתי שזה בכלל לא.
בעיקבות כניסתי אכן נעשה מאמץ ללמוד
את השיעים ובעיותיהם בלבנון כבסיס
לטיפולנו בנושא. מאמץ זה הניב בין השאר
אנתולוגיה של השיעה, לתת איזה שהם
מושגי־יסוד למי שרוצה להתמצא בשטח
בכלל וזה הפר להיות ספר־יסוד מאז. מוזר
מאוד שזה קרה רק ב־ ,׳83 כי גם באוניברסיטה,
גם במכון ד״ן. שלא להזכיר בכלל את
האוניברסיטה העברית, לא היתה כלל
התייחסות לשיעה כשיעה, למרות שזאת היא
כת מוסלמית כל־כך חשובה במרחב ה־איסלאמי.
למה
אני כל־כר התעניינתי? כשאני ראיתי
איפה אני חי ב־ ,׳83 ראיתי שיש פה איזה דבר
מעוות. בתפיסה שלנו אנחנו כולנו מאופסים
על הנוצרים. זה לא רק עניין שהיינו מאוהבים
בקונספציה של הפלאנגות וכל מיני דברים
כאלה. אני גם מבין את זה. זה דבר מאוד
אנושי, שיש איזו קבוצה הנמצאת בתוך מע־גל־האיבה
והיא מושיטה לך יד, ומושיטה לך
יד בנדיבות ועם סבר־פנים, עם הבטחות, עם
רמת־ציפיות.

חלק גדול מאוד של החוליות, שהיו בדרך
לגדר, נתפסו על־ידי שיעים, בחלקן על־ידי
נשים. הלכו ישר לצד״ל ואמרו: תראו,
מסתובבים אנשים שהם לא מהאיזור, לכו
טפלו בהם. זאת אומרת יש להם תחושה
שמשהו יכול להיפגם על״ידי זה שהם יתירו
לחתרנות לפעול בתוכם. ותדע לך, בין
השיעים חתרנות זה הדבר הכי פשוט, הם
אשפים בסודיות.
כך שאילו היו רוצים לעשות לנו חתרנות,
חיינו לא היו חיים.
כל זה נעשה מתוך מטרה אחת בלבד:
למנוע מצב, שבו צריך לקחת כוחות ולנוע
חזרה צפונה. זה מישגה שאנחנו לא רוצים
לחזור עליו. זה לא יביא שום תכלית. לבנון זה
כמו ג׳לי. אנחנו ניכנס לתוך זה, ונצא החוצה
כאילו שלא באנו בקירבו. זה לא יביא כלום.
מאחר וזה יביא רק קורבנות משני הצדדים,
צריך למנוע את זה. איך מונעים את זה? יש
לנו את הפטנט הזה, פטנט של ממשלת־האחדות־הלאומית,
של שר־הביטחון, האומר
שיש לנו איזור־ביטחון מצומצם, שיש לנו
צד״ל, שהוא בעיקרו מיליציה, שתפקידה הוא
לשמור על הביטחון בתוך איזור־הביטחון.

• כמה שיעיב יש בצד״לף

• נדיבות מהצד שלנו.

גם שלהם, אתה יודע, גם שלהם. הם נתנו
לנו תמיד את התחושה שגם הם נותנים לנו
משהו. וכשבאו החבר׳ה שלנו לביירות, מה
זאת אומרת קבלת־פנים! שטיח אדום ואח״ם
וכל הדברים. זה מחמיא. ראיתי שזה איכשהו
מעוות. הדמוגרפיה מדברת אחרת לגמרי.
ראשית, שלאורך הגבול הרוב הוא שיעי
וממשיך להיות שיעי, והשכנים שלנו, לעוד
2000 שנה, יהיו שיעים ברובם, עם איים
נוצריים ודרוזים. דווקא באיזור־הביטחון ה־

אבל הם יודעים היום, שהכללים שלנו הם
הגונים, הם נוקשים, ושבעצם מה שמעניין
אותנו, זה שקט, זה הכל..

יש פסנתר שנקרא לבנון. יש שם אוקטבות. צריך
לנגן שם לא רק על שתי אוקטבות נוצריות.
קיימות אוקטבות רבות, וצריך לנגן על הכל.

היום קרוב ל־^ .50 פעם זה היה?0׳ . 15 ויש
לנו צה״ל, הנותן גיבוי לעסק הזה. בלי צה״ל,
בלי גיבוי אוטומטי של צה״ל, אין צד״ל. שלא
נשלה את עצמנו.
לפעמים זה לקח לנו שלוש שעות, עד
שיחידה של צה״ל נעה לעזרת מעוז או מוצב
של צד״ל שנמצא במצוקה. היום זה לוקח 10
רקות, רבע שעה, בגלל כבישים, בגלל יכולת
לוגיסטית שונה. היום זה מצב שונה לגמרי.
צד״ל מנה תמיד 2500 איש. היום הוא יותר
צעיר, יותר מאומן. יש בו כבר מאות מ״כים
.היינו היום עם שר־שקיבלו
הכשרה1
הביטחון באחד הגדודים, והסבירו לו בעברית

הפסותר הוא ל ב1111

רוב המוחלט הוא שיעי.
אמרתי: חבר׳ה, זוהי עובדת־חיים שצריך
להתייחס אליה. אז פיתחתי לעצמי את
התיאוריה של תורת־הפסנתר. יש פסנתר שנקרא
לבנון, ויש שם אוקטבות, וצריך לנגן
לא רק על שתי אוקטבות נוצריות, יש אוקטבות
רבות וצריך לנסות לנגן על הכל, ואז
יוצאת מוסיקה. אם אתה מנגן רק על שתי
אוקטבות, יוצא משהו מאוד לא מייצג.
קראו לי אז ״הפסנתרן״ וקרו לי כל מיני
דברים, אבל לא חשוב, אני חיפשתי דרך, איך
להסביר לאנשים, להדיוטות, שאי־אפשר
לחיות רק עם המימד הנוצרי, שזה לא טוב, זה
לא נכון. אין לי שום דבר נגד הנוצרים. אני
לא מסכים להשקפות־העולם לא של פייר ג׳ו־מייל,
עליו השלום, ולא של אמין בנו, ואני
בטוח שאילו היה באשיר חי והיום נשיא־לבנון
או משהו כזה, לא היו לנו חיים קלים איתו.
אין לי שום ספק בדבר. אני לא היכרתי אותו,
לא דיברתי איתו, לא החלפתי איתו אף מילה
אחת. אבל אני יודע פחות או יותר את הש־קפת־העולם.
ואמרתי: זה לא מייצג את לבנון
בעיניי.
בעיניי, קודם כל, חשוב לי הכי הרבה מה

מה מדריך אותם, ממה להיזהר ואת מה לעודד.
כי אני לא מאתמול עוסק בענייני־ערבים.
ואני בשום פנים ואופן לא רואה את עצמי
דווקא כיונה בעסק הזה, אני רואה את׳ עצמי
כריאליסט. אנחנו צריכים לחיות עם הפלסטינים
ועם הערבים עוד 2000 שנה, ואי־אפשר
לחיות בסיכסוך ניצחי. צריך לחפש
דרך איך לגשר על פני הפערים, ואני אומר
את זה לעצמי. אבי חינך אותי ככה, כי על זה
גדלתי, בעצם.
לכן, כשיש אוכלוסיה כזו, אז 509,מהביטחון
שלנו מוכתבים מזה שהאוכלוסיה
הזו נינוחה, לא־לחוצה, לא חשה מושפלת,
מגורה. אני לא מצפה שהם יאהבו אותנו, אני
חושב שזה הרבה מעבר למה שניתן לצפות.
את התורה הזאת אני מנסה ליישם באיזור־הביטחון.
אנחנו משתדלים לפחות לצמצם,
ככל האפשר, את המעורבות שלנו. אפשר
להחזיק שם כך־וכך חיילים, אפשר להחזיק
פחות חיילים. היחס הזה מותנה במידה רבה
על־ידי אופן ההתייחסות של האוכלוסיה לעניין•
האוכלוסיה
התייחסה אלינו בהתחלה
מאוד בחשדנות, לא רק השיעים, אלא בכלל,

רוצים זה רק את הביטחון שלנו, ולכם גם
שלהם, ולקח לנו שנתיים להוכיח להם שאנחנו
באמת כאלה.
גם הנוצרים התייחסו אלינו בחשדנות. הם
שאלו אותנו: אתם הולכים לעזוב או לא
לעזוב? אם אתם לא עוזבים זה דבר אחד. אס
אתם עוזבים, תגידו לנו, כי אז אנחנו נתארגן
אחרת. הם יודעים שדמם יותר ברגע שאנחנו
נעזוב, אם לא יהיו סידורים אחרים. היום זה
כבר נכון, אגב, גם לגבי השיעים.
אנחנו הגענו היום למצב, שבו אני חושב
שהאוכלוסיה, יחסית לשאר האוכלוסיות השיעיות
באיזורים אחרים, מערב־ביירות או
הבקאע, שני הריכוזים הנוספים של השיעים
(יש עוד איזה ריכוז קטן בצפון) ,מצבה הכלכלי
יותר טוב. כשקורה משהו בביירות, הם
רצים דרומה. הם לא רצים צפונה, הם לא
רצים לבקאע.
ולכן, כשאני בא היום לעשות לעצמנו
מאזן, אני חושב שאנחנו הלכנו בקו יוצא־מן־
הכלל נכון, בזה שאנחנו יצרנו תחושת־ני־נוחות
באוכלוסיה. שוב, זה לא שהם אוהבים
אותנו, לא שהם לא יהיו שמחים להיפטר מ־איתנו,
ישמחו להיפטר מאיתנו בבוא היום.

את כל הדברים. כבר לא צריכים את המתורגמנים.

אין
לנו פרטנר בלבנון. יש לנו פרטנר
במצריים. מגיעה חולייה ממצריים, יש על מי
לצעוק. בירדן כנ״ל, אם משהו קורה בעמק
בית־שאן, אז מייד רואים את הירדנים מתרוצצים.
בסוריה הכי שקט. בכל מקום שבו
מוצב צה״ל מול הצבא הסורי, יש שקט מוחלט.
בלבנון אין על מי לצעוק, אין אל מי
להתאונן, אין עם מי לדבר, חלל שילטוני,
צבאי, ביטחוני, טוטאלי.

• אתה יכול להגיע מזה למסקנה
שכדאי שהסוריס יתפסו את כל לבנון.
אילו
סוריה היתה אחרת, יכול להיות
שאתה צודק. אבל הניסיון שלנו עם סוריה
הוא קשה.
אם תשאל כל לבנוני, אם תשאל את הירדנים,
תשאל את מובארב, מה זה סוריה? מה
זה אסר? לא תשמע מחמאות. אין מה לעשו
ככה זה. זה טיבעו של המישטר הסורי, וזה
טיבעם של מרכיבי הכוח בסוריה.

״או לא־איסט! .כ ש צריך לשל שו חד כד להשיג משהו חית• ל1ו, אן לא
(המשך מעמוד ) 19
יש אנשים שאומרים: שיישבו להם הסורים
בלבנון ויעברו מילחמת־שחיקה כזו, שהם לא
יעלו לרמת־הגולן. מוטב להם שיהיו בלבנון.
אבל זה לא מה שאתה אומר. יש אחדים
שאומרים: החוצה מלבנון, צריכים לתת להם
לצאת מלבנון.
כשאני בא לבחון למי האינטרס היותר
מיידי, היותר עמוק בלבנון, לישראל או
לסוריה, אני אומר — בהחלט לסוריה. אני
יכול להבין מדוע לסורים איכפת מה שקורה
בלבנון, יותר מאשר איכפת לישראל. יש לזה
סיבות היסטוריות, אסטרטגיות ואתניות.
אנחנו, בסך־הכל, רוצים שקט בלבנון, זה
הכל. הסורים רוצים לא רק שקט, הם רוצים
להיות מחוברים לכלכלה ומחוברים לתחבורה
וכל מיני דברים כאלה. לנו אין דברים כאלה.

בא אליהם בטענות שהם גם לא מבינים
אותנו. אצלם רמת־הציפיות שונה. אז אני
אומר להם: חברה, אתם לא מבינים, אתם לא
קוראים אותנו נכון, אתם לא מבינים שאנחנו
ב־ 1989 לא נשלח אוגדות כדי להציל את
עאון, להציל את מישהו אחר, לא למדתם את

לא, לא קוראים אותנו נכון. אז אני חושב
שגם אנחנו לא קוראים אותם נכון. יכול
להיות שאת הנוצרים אנחנו היום יותר מבינים,
ולכן אנחנו גם יותר זהירים, פחות או
יותר מאופקים. אם שמת לב, אנחנו לא כל־כך
יוצאים מגדרנו בעסק הזה(בעניין עאון) .אבל
אנחנו גם לא קוראים נכון את השיעים.

מאיזורי־הקרבות בדרום־ביירות אלינו, אומרים:
ואללה, זה עאון זה מדבר אל ליבנו, ופה
אנחנו יכולים להגיד לך את זה, משום שפה
אף אחד לא עומד לנו עם נבוט על הראש.
זאת אומרת, הוא הבין שזה מומנט מאוד
ריגשי אצל הרבה שיעים, אבל אין לו תוכנית.
הוא מרובע והוא מחוספס. הוא הצליח
לקומם נגדו את האמריקאים ואת האיראנים,
את כולם הוא הצליח לקומם, ויצר מצב שהוא
כמעט מבודד, למעט הפופוליזם שלו, הרוכש
לבבות והמביא אנשים לרחוב. אבל זה ליום
אחד.
נדמה לי( אני אומר נדמה לי, כי אני לא
בטוח בשום דבר בלבנון, אבל נדמה לי) שהוא

• מה אתה היום מצפה מלבנון?
קודם כל, אני מצפה שלא נצטרך להשתמש
בכוח, בחיילים ישראליים, כדי להגן על
עצמנו בלבנון, שמרבית הביטחון יינתן לנו
על־ידי לבנונים. אני אומר את זה בצורה הכי
פשוטה והכי ברורה. כאשר אני יודע

פעם קיוו לזה, לא?

כן, אבל מה זה פעם? זה היה. מה קרה? אני
אגיד לך מה שקרה, קרה דבר מאוד פשוט:
אנחנו לא הבינונו, אנחנו הבינונו בשל״ג שאנחנו,
איך אומרים, אורחים רצויים, כי סילקנו
להם גיבנת גדולה, איזו מיו-גיבנת גדולה
של תשתית פלסטינית. אבל נשארנו הרבה
יותר מדי זמן, וברגע שהם חשבו שאנחנו
באנו לרשת את מקומם של הפלסטינים, הם
אמרו: רגע אחד, זה לא! צה״ל לא בנוי להיות
חיל־מצב, לא בכלל ובמיוחד לא מעבר לגבולות.
אז חשבנו שאנחנו נוכל להיות נחמדים
ולהיות יעילים וכולם יבינו אותנו, מדוע
אנחנו נשארים שם. לא הבינו אותנו, ולא היו
מסוגלים — היום אני אומר לך זאת בדיעבד
— לא היו מסוגלים להבין אותנו. אז היה
קשה להשלים עם זה.
זאת היא אחת השגיאות ההיסטוריות, ה־קונספטואליות,
ואני לא בא בטענה לאף
אחד

זו השגיאה של הקונספציה של
מילחמת־הלבנון.
אני חושב שכל עם, בתהליך של התפתחותו,
עושה מישגים. זה היה מישגה אמיתי,
שהיה מלווה בכל מיני סטיות אחרות, שאני
לא נכנס אליהן. שההיסטוריונים ייכנסו. אבל
אני אומר, התפיסה פשוט לא היתה ישימה. .
אולי זה חידד אצלנו את התודעה שצריך
פעם לדעת מה זה לבנון, ותאמין לי שאנחנו
לא יודעים מה זה לבנון.
כשאני יושב עם לבנונים, אז אני עד היום
תוהה אם אני באמת יכול לקרוא את מה שהם
באמת מתכוונים אליו. אני מודד את היעילות
שלי לפי היכולת שלי להבין אותם. אני תמיד

אני אגיד לך לקראת מה אני הייתי חותר.
אני אומר תמיד ללבנונים, שאני נפגש איתם:
חבריה, במקום לירות, תדברו. כשמדברים לא
יורים, אז קודם כל תדברו. ולא יתכן שהדרוזים
לא ידברו עם המארונים, ושהמארונים לא
ידברו עם השיעים. תדברו.
ואני רואה שכל אחד מהם יש
לו כמעט אותן המחשבות. אבל הם לא נפגשים.

מה המחשבות?
המחשבה היא, לפי דעתי, לבנון פדרלית.
הם מדברים על ״נוסחת שווייץ״ ,שהם לא
יודעים בדיוק מה זה. בערבית קוראים לזה
,לא־מרכזיה׳ ,זאת אומרת שילטון לא־מרוכז,
שילטון מפוזר. שתהיה ממשלה פדרלית, הדואגת
לכמה דברים בסיסיים, אבל מעבר לזה,
הכוח נתון בידי העדות, במיקרה זה הקנטונים.
הדרוזים צריכים להיות משוכנעים שהם
יכולים להגן על האיזור שלהם, כמו שהנוצרים
על האיזור שלהם, וכמו שהשיעים על
האיזורים שלהם.

• צבאות של הקנטונים, למעשה.

כן, ואז יהיה להם שקט, אז כל אחד יחוש
בביטחון עצמי. אבל על זה צריך להסכים.
ואני אומר לך, בתחושה, שעם כל התהפוכות
העוברות בלבנון, לאט־לאט הס מגיעים למסקנה

• אילו יכולת אתה לבחור היום
בצורת הפיתרון בלבנון, במה היית
בוחר מבחינת האינטרס הישראלי?

הייתי מחפש בלבנון מישטר חזק, ממשלה
מייצגת, ממשלה שמסוגלת לאכוף את רצונה,
ולוא רק מבחינה ביטחונית, על האיזורים הרגישים
שלה.
לא חשוב לי(חשוב לי, אבל זה לא העיקר)
שהמדינה הזו תהיה מאוד ידידותית למדינת־ישראל.
יכול להיות שזאת ממשלה לא כל־כך
ידידותית, ובלבד שיהיה לי פרטנר, להסתכל
לו בעיניים ולהגיד לו: ידידי, אנחנו נתאם
עכשיו סידורי־ביטחון, שיחייבו אותי ויחייבו
אותך, ואם אתה לא תעמוד בהתחייבות, אז
בוא נדבר מה יקרה.
אני מחפש פרטנר כזה. אין כזה באמל,
ודאי לא בחיזב־אללה. וכמובן, המישטר הלבנוני
עצמו אינו מסוגל.
אילו אמל היתה תנועה שיש לה יכולת־שליטה
אמיתית באיזור, הייתי אפילו איתה
עושה הסכם.

• אז מה הפיתרון? אילו׳היית לבנוני׳
לקראת מה אתה היית חותר?
לחלוקה? לפדרציה? או ל...

• שאין ברירה?
ולא להסתכל על אמנת 1943 כדגם, אלא
להסתכל על מה שיש עכשיו על הקרקע ולהגיד:
זהו הבסיס.

• במה זה יהיה שונה מ־?1943
תשמע, קודם כל, ב־ ,׳43 היתה הגמוניה
מובהקת של המארונים, זה אאוט. ואתה יודע
מה, המדד הטוב ביותר לזה שזה אאוט, זה
שאפילו לחד אומר: אני חי בקנטון שיעי, ואני
צריך לחיות בהתאם לעובדה הזו. גם הוא כבר
הגיע למסקנה.

אני אומר לנוצרים ברבמן: חבר ה. אתם לא
מבינים. אתם לא קוראים אותנו נכו! ,אתם לא
מבינים שאנחנו, ב־ , 1989 לא נשלח אוגדות
להציל את עאון.
לא אחת אני מוצא את עצמי במבוכה,
כשאני עושה משהו שאני חשבתי שזה טוב,
ומתברר לי שזה לא טוב. ואז, איך אומרים?
בכל פעם מותר לעשות שגיאה, אבל פעם
שנייה אל תעשה אותה.

• מה עם עאון?
תביט, יש אנשים שמשווים אותו לגא־ריבלדי,
כן. תשמע, קם לך בפעם הראשונה...

•גאריכלדי היה משוגע, והדא
משוגע.
קם לך איזה מין גנרל, שהוא חד־מימדי
לגמרי, וקורא ״קרתגו צריכה להיחרב״* .
הסורים החוצה. בזה הוא מבטא את
רחשי־ליבם לא רק של הנוצרים, אלא גם של
שיעים רבים ושל דרוזים.
אין לו שום תוכנית מדינית, אין לו שום
מתכון מה יקרה אחרי שהסורים ייצאו.
אהקיי ,.ייצאו הסורים מחר בבוקר, מה יקרה?
מה אתה תעשה?

• תהיה שחיטה הדדית.
אפילו את זה הוא לא אומר. הוא אומר:
קודם כל שייצאו, אחר־כך נראה. זה לא מצע.
הוא מרבר אל לב הרבה אנשים, לא רק
נוצרים. תשמע, הפליטים השיעים שהגיעו
* הסדינא׳ החסא• קאטו 1ה 1רס״ם את בל
1אום יו בס 1אט כסילים :״מלבד זאת, סבות•
שיש לד,חדי ב אח ל,רתת ״ קרתנו ד,יתד, הסת־חרה
של רומא.

שרף את עצמו כמועמד למשהו מרכזי בלבנון.
כי מועמד שלא מקובל על קהיליה בינלאומית
ולא מקובל על סוריה, ובקושי מקובל
על עדתו שלו( ,בתוך עדתו יש לו מתנגדים
קשים מאוד, שלא מרימים את הראש כי הם
פוחדים, כי נגד פופולריות כזו קשה מאוד
להתמודד בתוך העדה)...

• ג׳ג׳ע נגדו.
נגדו חד־משמעית. הוא אומר: תשמעו, חברה,
הוא ימיט עלינו אסון. ג׳גיע, להפתעתי,
׳המנהיג הנוצרי הפרגמטי ביותר שאני מכיר
כיום.
ההיסטוריה המודרנית של סוריה בלבנון
רצופה בכישלונות. גם הסכם טאיף זה כישלון.
אפשר לבנות על זה תיקווה להצלחה,
אבל הנה הסורים היו נאלצים לדבוק בנוסחה
שלא מקובלת על שום מרכיב־כוח בלבנון. לא
השיעים ולא הנוצרים ולא הדרוזים. אולי הסונים

הסכם טאיף נתפס על-ידי הקהיליה הפוליטית
הלבנונית כהסכם שנאכף על־ידי הסעודים
בכסף סעודי ובלחץ סורי על לבנון. הוא
מנציח אמנה של , 1943 שאין לה עוד שום
אחיזה במציאות, ובעצם נותן לערה הסונית
בכורה שכבר מזמן לא מגיעה לה. להיפך. הוא
מאדיר את כוחם, כי לקחו כוח של הנשיא
המארוני והעבירו אותו לראש־ממשלה סוני.
כבר לא מגיע לסוני להיות ראש־ממשלה,
לסונים כבר אין רוב בקרב המוסלמים בלבנון.

• הוא כבר לא משייך את עצמו
למארונים? הוא משייך את עצמו ל•
קנטון שיעי?
הוא מארוני אבל הוא אומר: אני יודע שפה
יש רוב שיעי, ולכן אני בקנטון שיעי. ואני
צריך להשלים עם זה.
כל אחד בלבנון יודע לאן ההשתייכות
שלו, ואף אחד לא יקבל היום מה שהיה ב־
. 1943 לא יתכן שלפי המיפקד ב־ , 1934 שהיה
מיפקד אחרון בלבנון, יעשו עכשיו מפתח
לחלוקה של המערכת הכלכלית והפוליטית
בלבנון. זה לא רציני, וזה בעצם הסכם טאיף.
ההסכם קובע שיש לסלק את המיליציות.
יש מישהו המעלה על דעתו שבלבנון אפשר
לסלק את המיליציות, מבלי לפתור שום
בעייה פנימית? זה טימטום בכלל לחשוב כך.
נראה שהאמריקאים חושבים כך.

• המפה קטנה מדי בשבילם.

זה נכון.
אז אם אתה שואל אותי לאן זה צריך ללכת
אני רוצה להגיד לך שבשום פנים ואופן לא...

• איך ישראל עומדת כלפי עאון?
היא לא עומדת.

• נוצרת תמונה כאילו יש קואליציה
של ישראל, אש״ן והחיזב־אללה
לטובת עאון.
יכול להיות שנוצרה תחושה כזו, אבל אנחנו
לא בקשר עם עאון.
אני תמיד אומר למי שפונים אלי
בענייני עאון: חבריה, תגידו לי, מה הוא רוצה?
זה שהוא רוצה את הסורים החוצה, יופי. אבל
מה אחרי זה? והם לא יודעים להגיד לי תשובה
ברורה.

• הוא לא רוצה את הסטאטוס־קוו?

הוא לא יודע, הוא אומר קודם כל
להחריב את קרתגו. זה צריך להיות. יותר מזה
לא מעניין אותו שום דבר אחר.

8ת 1ג ד לזה.
:תגידו לי, אם הוא
אמרתי לאנשים
רוצה להיות מדינאי מקובל בלבנון, שיגיד
מילה טובה לשיעים ולדרוזים, מילה טובה,
משהו קצת מהלב. השיעים הם לפחות באותו
המיספר כמו המארונים, והדרוזים הם גורם
מרכזי.
שום דבר.

• הו א מנהיג עדתי, לא מנהיג
לאומי.
אבל הוא רוצה דימוי של מנהיג לאומי.
לא, הוא לא מנהיג, הוא לא מדינאי, הוא עסקן
פוליטי במיקרה הטוב. כשאני מדבר עם נוצרים
אינטליגנטיים, הם אומרים לי: קשה
לצפות לתיחכום פוליטי מקצין שצמח הרחק
מהפוליטיקה ושאין לו ניסיון פוליטי. אז הכל
יפה וטוב, אבל יחד עם זה אני מוכרח לחזור
ולומר, הוא פופולרי באופן בלתי״רגיל,
מפתיע. לא הייתי מאמין שהוא יאגור כזו
פופולריות, לא רק באיזור־הבחירה שלו, בביירות
המיזרחית עצמה, אלא גם באיזור־ה־ביטחון.
כשלחד, שהוא רואה דברים נכוחה,
ניסה להגיד משהו נגדו, טיפסו עליו.

וגם לאורך הגבול. אבל זה לא היה תמיד
תוקפני נגדנו, כי זה היה בסדר־עדיפות שני.
לפי דעתי, סדר־עדיפות ראשון היה להשתלט
על העדה השיעית. הם לא הצליחו בזה.

לכמת את זה) גם על הנאמנות המוחלטת של
חיזב־אללה לאיראן.

• דווקא כאחרונה הם היו כדרום
כהתקפה.
הם היו בהתקפה, כי היכולת שלהם בביירות
נחלשה. אמרו להם: חברים, אתם
רוצים, אז בבקשה — תעשו משהו בדרום.
בדרום לא כל־כר אוהבים אותם, כי מה
קורה ברגע שחיזב־אללה מתחיל לפעול בדרום?
האיזורים שמתוכם הם פועלים מתחילים
לסבול, ואז התושבים אומרים להם: חברים

• באיזור־הביטחוץ או בישראל?
לא בישראל, אבל יום־יום הם נכנסות ויוצאות.

לאור המצב החדש בין המעצמות,
אתה חושב שתיתכן התרופפות
של האיבה הישראלית-סורית?

• לחד מתפקד?

כן, בהחלט מתפקד. הוא לא אותו לחד
שהיה פעם, אבל הוא בסדר, הוא מתפקד, ואני
מאוד מעריך את האיש הזה, כי הוא עבר
שינוי מהותי. הוא היה גנרל מארוני, וכיום
הוא דמות הרואה את הדברים נכוחה, המכירה
אותנו כבר טוב, היודעת לקרוא אותנו, למה
לצפות מאיתנו, למה לא לצפות מאיתנו,
רואה את מרכיבי־הכוח בלבנון, את כל
החולשות ואת התכונות שיש להם, וגם מלמד
אותי.
תשמע, כשאני שומע איזה דבר שנבי ברי
אומר, ואינני מבין אותו ואני הולך ללחד, הוא
אומר: זה הרי ברור מאליו, הוא מתכוון לזה
וזה. אני לא העליתי על דעתי שיש דבר כזה,
דבר פשוט.

• מתרגם?
כן, כן, נותן לי תרגום אונקלוס. לעיתים

זה חשוב מאוד.

•לחיזב־אללה יש אינטרס לעשות
פיגועים בתוך ישראל עצמה?

לחיזב־אללה יש קודם כל התכתיב של
חומייני, האומר שצריך ללכת לג׳יהאד עד
ירושלים. אבל אין לי ספק שבסדר־העדיפו־יות
שלהם איזור־הביטחון זה עדיפות א׳ .אבל
הם בשום פנים ואופן לא ויתרו על הרעיון
לרדת מעבר לזה. חיזבאללה יוכל אז להיכנס
בלי הענשה לתוך איזור־הביטחון ויהיה לו
כבר נשק, כדי להמשיך. זאת אומרת, יש
מכמני־נשק, שאפשר להשתמש בו לעשות
פעילות הלאה. אז הם הולכים בצורה
שיטתית.
התפיסה של חיזב־אללה היתה להשתלט
קודם כל על המנהיגות של העדה השיעית, כי
בראייה האיראנית, בראייה של חומייני, הם
הבינו שבעדה השיעית עוברת רוח חדשה. זה
התחיל מתקופת השייח׳ מוסה סאדר -.העדה
התחילה להרגיש מאז את השרירים שלה.
נורא חשוב, לכן, מי יצוף על פני המים בעדה
הזו, כשהיא תתפוס את מקומה במנהיגות הלבנונית.

היו כאלה בחיזב־אללה שאמרו: אנחנו
מוכרחים מייד לחפש את הדרך איך להכריז
על הרפובליקה השיעית האיסלאמית של לבנון,
והיו כאלה שאמרו: רגע, רגע, לא כל־כך
לרוץ, הישועה לא תבוא לנו ביום אחד. אנחנו
קודם כל רוצים להיות המנהלים של העדה
השיעית במיסגרת הקיים, ואחר־כך אנחנו
כבר נדאג הלאה.
רוב המאמץ האיראני היה מכוון לזה, ולא
לפעילות חתרנית נגדנו. אז נוסף לזה היו כל
מיני מוצרי־לוואי של טרור בינלאומי, כשה־איראנים
השתמשו בחיזב־אללה. הם השתמשו
בהם כדי לכבוש איזורי־השפעה גם בבקאע
• סלהיל שיעי בלרום-לב 11ן, סקים אסל,
שלעלס בעת ביקור כלוב, והריעה היא
שרצח ערירי סועסר קראם׳ .

יש סיבה טובה לקיים יחסים עם תורכיה ועם
אתיופיה. אני חסיד גדול של יחסים עם איראן.
אבל אני לא רואה את זה כמיקשה אחת. תורת
הפריפריה מתה.
יקרים, אתם לא רצויים כאן. ואז מתחיל
סיפור אמל המקומי, לעיתים מתוך הפרת
הוראה מביירות, פועל נגדם, כי הם לא רוצים
את הצרות האלה. הלוא בסך־הכל אנשי נב־טיה
או אנשי תיבנין לא מעוניינים שפתאום
צד״ל יכניס להם מטח, בגלל זה שקטיושות
עפו מתוך השטה שלהם. אז נוצר איזה מין
חיכוך כזה, שהוא מקשה עליהם.

אני לא רואה את זה בעתיד הקרוב, אבל
אני רואה את זה בהחלט. קודם כל, סוריה
היום היא סוריה הכי חלשה שאני זוכר. היא
מבודדת, היא מבחינה כלכלית במצוקה
גדולה. אין לה שום סיכוי ליהפך להיות מנהיגת
העולם הערבי, דבר שאסר מאוד החשיב
אותו. יש לה מתחרה מאור תוססת, עיראק.
אני תמיד שואל את האנשים מהעולם הערבי
שאני פוגש: מי שונא את מי יותר, אסר את
ערפאת או אסר את (נשיא עיראק) צדאם
חוסיין? אומרים לי: את צראם חוסיין. אז קודם
כל, זאת סוריה.
אסר לא יחיה עד סוף כל הדורות. ואחרי
שהוא יילך, תהיה שאלה גדולה מי בא במקומו,
כי אין לו יורש. יש לו באסל, הבן,
המתחיל ליהפך לגורם בתוך המימסד הסורי,
אבל הוא לא מקובל עוד, זה ילד. אחיו,
ריפעת, בכל פעם שומעים עליו שהוא חוזר או
לא חוזר. ריפעת זה, נכון שיש לו, כנראה,
מאחזים בתוך סוריה, אבל לא אוהבים אותו.
כך שתהיה מילחמת־ירושה. ובמילחמה הזו,
מי יודע מה, הרי סוריה זה לא דבר שהוא
יישאר מונוליטי אחרי שאסר יילך.
אני מחשיב מאוד את אסר, הוא המנהיג
הערבי הנבון ביותר, החכם ביותר שיש כרגע
בשטח. הוא גם השונא שלנו, אבל צריך
לראות את הדברים כהווייתם. אבל הוא לא
בן־אלמוות.
מה יקרה אחריו? את סוריה קשה לנהל. אין
לה משאבים כשלעצמה, היא צריכה לחיות
עם העולם הערבי. יש לה הגאווה שלה. אז מה
יקרה עם סוריה אינני יודע.
אני מאמין שיבוא היום שאנחנו נוכל לדבר
עם הסורים. אבל אני לא מאמין שעם
המישטר של אסר נוכל לדבר. אולי אפשר
לעשות איתו איזה עסק, זה תן וקח, אבל עסק
שיהיה כדאי לו לצורך ההישרדות שלו, ואני
לא רואה את זה כרגע, אני מוכרח לומר.

• א ם הרוסים יאבדו את החשק
לתת לו את הסיוע הצבאי, יתכן שהוא...

מ אז שחומייני מת, לא חלה
איזו האטה אצלם?
חלה.
אבל אני רוצה לחדד את זה. זה לא מאז
שחומייני מת, אלא מאז שרבסנג׳ני נבחר
כנשיא. יש שינוי במדיניות, האומר: אנחנו
לא רואים עוד את חיזב־אללה כמונופול, יש
גם שיעים אחרים, יש גם אמל, יש גם
מוסלמים כמו הדרוזים (הם רואים בדרוזים
מוסלמים) יש גם פלסטינים. לכן אנחנו נקים
חזית מוסלמית, ואנחנו נזמין אותם (הם
הזמינו אותם לטהראן) כדי לדבר על מה
שמאחד. ונתנו גם לאמל כסף לכל מיני
צרכים, נתנו להם נפט, ובכך יצרו איזה שהוא
עימות בתוך שורות חיזב־אללה, שהם
אומרים: אנחנו כל הזמן חשבנו שאנחנו הבן
הבכור, פתאום מתברר לנו שאדון נבי ברי
מקבל כסף, וזה על חשבוננו, זה לא על חשבון
מישהו אחר. נוצר מין דבר כזה, שאגב
משפיע, לפי דעתי (אנחנו לא יכולים עוד

משהו. ואז הם באו ובעצם הציעו לנו שהם
יקימו מיפעל שינצל את הסכם־הסחר ישראל־ארצות־הברית,
כדי להביא לבנונים שיעבדו
במיפעל הזה, מתוך איזור־הביטחון: כי שם זה
איזור״מצוקה, כמו הרבה איזורים אחרים
בלבנון. וזה הולך יופי 500 .בחורות עובדות
בשקט, ומרוויחות פי־שלושה ממשכורת
לבנונית רגילה.

• כמה כל זה עולה לנו? כמה עולה
לנו לבנון?
לפי דעתי מאוד בזול. אני אומר סדרי־גודל
גסים 30 :מיליון דולר בשנה.

• זה הכל?

• זה זול יחסית.

כן, זה זול, אם אתה חושב מה שהאינתיפאדה
עולה לנו.

• יש שמועות שלבנונים גם משקיעים
בישראל.
אכן יש מעט השקעות של לבנונים, שנועדו
בראש וראשונה לסייע לאוכלוסיה
באיזור־הביטחון. יש שיעי אחד או שניים,
שברחו מאיזור־הביטחון או מהמעטפת׳ ,בעלי
יכולת, והם רוצים להוכיח שהם גם תורמים

זאת אחת מהבעיות שיש לאסד. בעבר הוא
יכול היה לסמור על גיבוי פוליטי, בוודאי, גם
צבאי, של ברית־המועצות. עכשיו נגמר. השגריר
הרוסי אמר לו חר־משמעית שנגמרה
קרן־השפע, אין כבר. כל דבר שקול וכל דבר
מדוד, ולא אוטומטית. בסך־הכל המדיניות
הרוסית, כרגע, היא ללכת בקו עם ארצות־הברית,
בעניין סוריה, כך שאסר יודע שזו
מיגבלה, זו מיגבלה מאוד־משמעותית מבחינתו.
הוא לא יכול להרשות לעצמו את הדברים
שהוא יכול היה לעשות בעבר.
זה גם יפה לגבי היחס שלו לנושא הלבנוני,
וזה גם מדוע הוא לא תקף מהקרקע עד כה את
עאון. כי אמרו לו דיר־בלב(היזהר).

• זה מסוכן מדי, יקר מדי.
תאבד את האמינות, את מידת האמינות
המוגבלת שאתה הצלחת לרכוש לעצמך, כדי
להיות קביל בעולם המערבי. פתאום אתה,
על־ידי טבח בביירות, תאבד את הכל. ואז
יזכירו לך עוד פעם את הפלת מטוס פאן־אם,
הטבח באל־חמה ואת כל השחיתויות שלך,

כרגע.
והוא יודע שזה יותר מדי יקר לו
* ה שטח שבלבול הצפע׳ של איזורהביטחון.

משכנתא בלי להתאמץ. כלל.
כלל החזקות עסקי נימוח נע׳מ מציעה לכס
היוס את ״משכונית־ משכנתא נוחה במיוחד,
בשערי ריבית נמוכים וקבועים לכל
תקופת ההחזר.

זקוק לכסף? פנה אלינו ותוכל לקנל״משנוניוד
לכל מטרה חיונית.
לחכ שי דירות ולבנייה אפשרות לסילוק
מלא של המשכנתא ללא עמלות סילוק.

היוסישכללבעסקיס: בדוק את השאר
ואחר-כן פנה אלינו:
כלל החזקות עסקי ביטוח נע־מ, יחידת
המשכנתאות רוטשילד 60 תל-אניב טלפונים:
.03-627.729,03-614768,03-621507

נלל החזקות עסקי ניסוח נע־מ
נציגת חחבחת:

#כהה
חברה לביטוח בט״כז

ל א רונו
חברה לביטוח נע״ ח

חברהע1ראל־רו לביטוח בעבז

1X1 * 19
חבור. לביטוח נע׳גז

ח שבוני ת

בו הפב ה ב מי נ 11 יו־ 1ו־ חי
אנשי־התיקשורת מתלהבים. הנה, התיקשורת עושה מהפכה.
מהפכה בשידור חי. מהפכה שמרכזה באולפן־הטלוויזיה.
מהפכה בארץ אחת, הנראית בו־זמנית על מירקעי־הטלוויזיה
מסביב לכדור־הארץ. פלאי הטכניקה המהפכנית.
מומחים לתיקשורת מרצים על כך(גם הם בשידור חי) .זה
משנה את גורל העולם. מהיום והלאה, כל ההיסטוריה תהיה
שונה. התיקשורת גרמה לשינוי מהותי בדרכם של שינויים
חברתיים. אין עוד גבולות. הרעיונות עוברים על פני יבשות.
וכו׳ וכר.
זוהי באמת תופעה מעניינת. אבל נראה לי כי ההתלהבות
הזאת מוגזמת במקצת.
רעיונות עוברים גבולות? הם עשו זאת גם בלי הטלוויזיה
ובלי רדיו. כמעט מאז בריאת־העולם. רק המהירות השתנתה
קצת.
המהפכה הצרפתית לא התנהלה בשידור חי. הבאסטיליה
לא נכבשה לעיני המצלמות. את כל הסרטים עשו אחר כך,
באיחור של 150 שנה. אבל רעיונות המהפכה הצרפתית עברו
כמו שריפת־קוצים על פני אירופה, ושינו אותה תוך שנים
מעטות עד ללא־הכר. עוד לפני כן, היתה השפעה דומה, אם כי
מצומצמת יותר, לרעיונות המהפכה האמריקאית.
בשנת 1848 התחוללה מהפכה בפאריס. לא היתה טלוויזיה.
לא היה רדיו. העיתונות הכתובה היתה בחיתוליה. אבל אש
המהפכה נדלקה תוך ימים בעשרות ערים אחרות באירופה,
בכל רחבי גרמניה, באיטליה ובארצות אחרות.
מאז ומעולם לא נתקלו הרעיונות בגבולות ובמחיצות.
רעיון גואל ומשחרר לא היה זקוק לטלוויזיה. מהפכות התחוללו
בעולם גם בלי עזרת המצלמות והמיקרופונים.
ללנין, שנאם מעל גבי המשאיות בפטרוגראד, לא היה אף
רמקול. בכל זאת הצליח לא־רע.

צ׳אזשסקו
איננו ערבי

א רכיון ה עו ל ם הז ה

צ׳אושסקו היה רודן אכזרי, מפגר, שריד של תקופה אפלה
כמיזרח־אירופה. כולנו ידענו זאת. אבל קשה לשכוח שאותו
רודן אפל היה גם האיש שקשר את הקשר בין אנוור אל־סאדאת
ומנחם בגין. סאדאת עצמו סיפר לי פעם שהחליט
לבוא לירושלים בשעה שטס מעל להר אררט, בדרכו מבוקרשט
לטהראן, אחרי ביקור אצל המנהיג הרומני. הוא שאל
את צ׳אושסקו שתי שאלות.בלבד: האם בגין באמת רוצה
בשלום? האם בגין הוא מנהיג די חזק כרי לבצע את הדבר?
המנהיג הרומני השיב בחיוב על שתי השאלות, ואז החליט
סאדאת מה שהחליט.
צ׳אושסקו המשיך לקיים יחסים עם ישראל, כאשר שאר
הקומוניסטים, וביניהם גם היוגוסלבים, ניתקו אותם. הוא גם

תיסמונת אידן
אין מנהיג מסוכן יותר מאשר מנהיג חלש. הוא גורם
למילחמה.
אנתוני אידן, למשל. הוא חי כל חייו בצילו של וינסטון
צ׳רצ׳יל הגדול. בהשוואה לענק זה, המאצ׳ו הפוליטי בהא
הידיעה, הצטייר אידן כטיפוס חלשלוש, אפרפר, טכנאי דיפלומטי
.״כסיל בחליפה יפה,״ אמר עליו פעם בניטו מוסוליני.
כשהגיע אידן לבסוף לראשות־הממשלה, לא יכול היה

*ודי* *בנדי

וחן
אישי להרשות לעצמו להיראות חלש. הוא מוכרח היה להוכיח את
עצמו, להראות לכל(ולהיסטוריה) שאינו נופל מצ׳רצ׳יל.
התוצאה היתה מילחמת־סואץ המטופשת — מיבצע כושל
וחסר־שחר, בעל מטרה בלתי־ניתנת להשגה: הדחתו של גמאל
עבד־אל״נאצר. אחד הזנבות של מילחמה זו היה מיבצע־קדש
שלנו, מעשה־שטות בתוך מעשה־איוולת.
כיום אין שתי ריעות על הרפתקה זו. הכל אומרים כיום מה
שאמר העולם הזה כבר אז: שריגשי־הנחיתות של אידן הם
שהכתיבו לו את ההחלטה לצאת למילחמה. מנהיג חזק לא היה
מסתבך בזה, וההיגררות הישראלית אחרי מזימה זו היתה אסון.
כל זה נכון גם לגבי ג׳ורג׳ בוש. הכל אמרו עליו: אין הוא
יודע להחליט. הכל מתחו ביקורת בשל חולשתו. הכל הישוו
אותו לרונלד רגן, שנראה כגבר אמיתי. ואם רגן היה קארי־קטורה
של תיאודור רוזבלט(״דבר בקול רך ושא איתך מקל
גדול״) ,בוש הוא קאריקטורה של רגן.
המיבצע בפנמה היה שערוריה. הסיבות שהובאו להצדקתו
לקוחות מן המאה ה־ , 19 בעודנו מתקרבים למאה ה־ .21 להגן
על חיי אזרחים אמריקאים. לענות על התגרות בחיילי ארצות־הברית.
להביא לדין סוחר־סמים. זה נשמע כמו הצדקה
להתקפה בריטית במרכז אפריקה לפני ׳150 שנה.
האם היינו מקבלים נימוקים כאלה אילו שיגר מיכאיל
גורבאצ׳וב את חייליו, למשל, לעשות סדר בליטא, שהיא חלק
מברית־המועצות, שלא לדבר על בולגריה?
יתכן שמנואל נורייגה אכן היה רודן אכזרי. אבל זה היה
עניינו של העם הפנמי. הוא יכול היה להשתחרר, כמו
הפולנים, המיזרח־גרמנים והצ׳כוסלובקים.
יש לכל המיבצע הזה רק הסבר סביר אחד, והוא תיסמונת־אידן
(או תיסמונת־אשכול, אם תרצו) .להוכיח שבוש אינו
נופל מקודמו.

מיקרה חידביץ
ב־ 1944 הצליחה הבולשת הבריטית ללכוד כמעט את כל
מיפקדת האירגון הצבאי הלאומי. מנחם בגין נמלט במיקרה.
המחתרת חקרה וגילתה כי המלשין היה אחד חילביץ, אדם
מרכזי באירגון. לפני שיכלה לשים עליו יד, הבריחו הבריטים
את חילביץ לאמריקה, והוא נעלם מן האופק.
היכרתי את חילביץ באופן שיטחי. אני זוכר היטב את פניו,
בשל הפזילה שהיתה אופיינית לו. פעם אף הייתי בדירתו,
בשדרות רוטשילד.
אילו ידעו בעוד מועד שחילביץ הלשין לבולשת הבריטים
על ראשי האירגון, היו הורגים אותו בלי שום היסוס.
בעניין זה היתה קיימת, כמדומני, הסכמה גמורה בין ראשי
ההגנה, אצ״ל ולח״י — מי שמסגיר אנשי־מחתרת או מחסני־נשק,
דינו מוות.
זה קיים בכל המחתרות בעולם. בין שילטונות־הכיבוש לבין
המחתרות הלוחמות מתנהלת תמיד מילחמת־מודיעין חסרת־רחמים:
המחתרת מנסה להחדיר את סוכניה לשורות הבולשת,

היה אחד
השר גד יעקובי כתב ספר על המחדלים המדיניים שבתקופה
ביו 1970ו־ , 1973 כאשר
ישראל דחתה את כל היוזמות
למציאת פיתרון עם מצריים,
עד שהמצרים פתחו במילחמת
יום־הכיפורים (והשיגו בחזרה
את כל סיני).
גולדה סירבה. דיין התקפל.
רבין לא רצה. קיסינג׳ר לא
לחץ. וכו׳ וכוי.
אולי היה כדאי להזכיר בספר
שבמשך כל אותן השנים
היה בכנסת ח״כ אחד שהתריע
בכל שבוע מפני האסון המתרגש,
שייסר את גולדה״דיין
על האסון שהם עומדים להמיט
על עם־ישראל, וגם שבועון
אחד שכתב מדי שבוע את אותם הדברים. עד בוש.
אולי לא נעים להיזכר.

א רכיון וז עיל סהץז

כאשר התקוממו האחים המוסלמים בעיר אל־חמה בסוריה,
שיגר הנשיא חאפט׳ אל־אסד את צבאו לדיכוי המרד. הצבא
הפגיז את העיר בתותחים, והפיל בה אלפי קורבנות. איש אינו
יודע במדוייק מה היה מיספר ההרוגים.
כאשר זה קרה, רבו הגינויים בישראל. בצדק. כאשר מתחוללת
זוועה כזאת, בכל מקום שהוא, יש להרים קול ולמחות.
אבל המגנים לא הסתפקו בכך. הטבח הוזכר פעמים רבות
כדוגמה אופיינית להתנהגותם של ערבים או מוסלמים בכלל.
הערבים, כך נאמר, הם אומה של מרצחים. רק אצל ערבים יתכן
טבח מחריד כזה. והמסקנה המבוקשת: אם ערבים טובחים כך
בערבים, איך אפשר לעשות איתם שלום?
ניקולאיי צ׳אושסקו עשה
בעיר טימישוארה בדיוק מה
שעשה אסר באל־חמה. הוא
שיגר את חייליו לדכא את
המרד, והם ערכו שם טבח. איש
אינו יודע מה מיספר הקורבנות,
אך ברור שהגיע לאלפים.
איש
אינו אומר עכשיו שטבח
זה אופייני להתנהגותם
של הרומנים ו/או האירופים
ו/או הנוצרים. איש אינו אומר
שהרומנים הם עם של מרצחים.
איש אינו אומר שרק אצל הרו־מנים
יתכן טבח מחריד שכזה.
צ׳אושסקו
או רק אצל הסינים.
הושמעו קולות־מחאה רפים. אמרו שזה טיבעו של הרודן.
אמרו שזה טבוע במהותו של המישטר הקומוניסטי שהופל. לא
יותר מזה. הרי הרומנים אינם ערבים.

כונן יחסים הדוקים עם אש״ף. הוא פעל במשך כל השנים כדי
להפגיש את ראשי ישראל ואש״ף.
.כך זה בחיים. אין אדם שכולו שחור, כשם שאין אדם שכולו
לבן. גם בשעת השימחה על סילוקו של האיש, ועל ניצחון
החרות, מותר לזכור את נקודות־האור האלה.

הבולשת מנסה להחדיר את סוכניה לתוך המחתרת, או להפוך
אנשי־מחתרת לסוכנים אחרי לכידתם.
לשילטון יש בתי־סוהר, מחנות־מעצר, גירוש והגלייה.
למחתרת אין דרך אלא הוצאה־להורג — הן כענישה, הן
בהרתעה.
; לפעמים חורגת המחתרת מתחום זה. יצחק שמיר, מראשי
לח״י, הוציא להורג את שותפו, אליהו גילעדי, גם הוא מראשי
לח״י. הוא לא חשד בו, חלילה, שהוא מלשין. להיפך, הוא חשש
שמא גילעדי, הרפתקן שלוח־רסן, יעשה מעשים קיצוניים
אשר יסכנו את קיום לח״י. למשל, הריגת ראשי היישוב. כאנד
צעי־מניעה, הרג אותו.
אני נזכר בכל המיקרים האלה, כשאני קורא על מה שמתרחש
כעת בשטחים הכבושים. פלסטינים הורגים פלסטינים.
בלשון השילטון, אלה הם מיקרי־רצח. בעיני המחתרת, אלה
הם מיקרים של הוצאה־להורג של מלשינים ובוגדים.
אילו הצלחנו בשעתו להוציא להורג את חילביץ, בוודאי
היו הבריטים קוראים לזה רצח שפל. הם היו אומרים שזוהי
דוגמה נוספת לאכזריותם של הטרוריסטים היהודיים, שהם
מיעוט מבוטל באוכלוסיה, והכופים את שילטונם על הרוב
הגדול, שאינו רוצה אלא לחיות את חייו בשקט.
כשמחתרת הורגת ״משתפי־פעולה״ ,מתעורר תמיד החשש
שמא משמש הדבר גם לחיסול־חשבונות בין אישים ובין איר־גונים.
גם יריביו של שמיר טוענים עד היום ששמיר הרג את
גילעדי רק כדי לסלק מתחרה בצמרת לח״י. אבל רוב יוצאי־לח״י,
שדיברתי איתם על מיקרה גילעדי, הצדיקו את שמיר.
יצחק רבין טוען שבעצם היתה האוכלוסיה הפלסטינית
רוצה לשים קץ לאינתיפאדה, ושרק קבוצה קטנה של רעולי־פנים
מונעת זאת על־ידי רצח המתונים. מדוע נדמה לי ששמעתי
פעם את אותן המילים בדיוק, אבל באנגלית?

ולעומת זאת: לפי תיאורו של יעקובי, לפחות בטלוויזיה,
היה משה דיין שוחר־שלום. לרוע המזל לא עמד דיין על דעתו
מול גולדה, אך הוא הציע פיתרון שהיה מונע את המילחמה.
לא דובים ולא יער.
כ־ , 1973 לקראת הבחירות לכנסת השמינית, תבע דיין
אולטימטיבית ממיפלגת־העבודה להקים את העיר ימית. אחרת,
כך איים, יתפטר מהמיפלגה.
המיפלגה נכנעה לאולטימטום, והקמת העיר על אדמת
סיני נכללה במצע המיפלגה. יתכן מאוד שזה היה הקש
האחרון ששבר את גב הסבלנות של אנוור־אל־סאדאת, וגרם
לו לצוות על ההתקפה ביום־הכיפורים — כמה ימים לפני
מועד הבחירות.

אמא של אריק
לפני שבועיים הזכרתי כאן את אמו של אריאל שרון.
סיפרתי אנקדוטה ששמעתי בשעתו מפיה של לילי שרון:
״כשהיתה כבר בגיל מופלג, ביקרה בווילה שבנה שרון בחווה
שלו, ראתה את פיתחי־הניקוז במעקה שמסביב לערוגות־הפרחים
ואמרה, :טוב מאוד שבניתם חרכי־ירי, כך אפשר
לירות בערבים כאשר יעלו עליכם׳.״
הסיפור נכון, כמובן. אבל שרון ביקש להביא את דברי אמו
כלשונם :״טוב מאוד שבניתם חרכי״ירי, אם נצטרך לעמוד
פעם!״ לעמוד, כנראה ברוסית, במובן של לעמוד על נפשנו,
לעמוד מול אוייב.
חבל שלא הספקתי לפגוש אשה זו. לפי כל התיאורים,
היתה דמות מרתקת.

איתו^יו
כותב ת עברית

היום

כשאתה מחוץ למשרד -זה כל מה שצריך
כדי לקבל הודשת בקלות, באמיוות, בסודיות.

י י׳ י

1ו ע/ן 1״/

י עו 1״ 1 • 1ועעזו , 1

* כל הודעה המיועדת לך, מכל מקום בארץ, מוצגת בעברית על צג
האיתורית, לקריאה מיידית.
* ההודעות נשמרות בזכרון האיתורית, תוכל להתייחס אליהן בזמן
הנוח לך, בבטחון מלא מפני אובדן קריאות.
* ההודעות סודיות בהחלט -לעיניך בלבד( .בלי קולות ודיבורים
מיותרים, כי עסקים טובים עושים בשקט)...
* פעולה רצופה של 800 שעות(סוללת 1.5וולט רגילה) ללא צורך במטען.
איתורית הרא שונה-מכתיבה את כל הקשר וחוסכת לך בהוצאות
לכח אדם, דלק ותקשורת ומונעת מתח ובזבוז זמן יקר- .
איתורית

זומטזון א\ג\ איתורית-שרותי תקשורת בע־מ -החברה המובילה בישראל.

7549177־ 224341,03־ 380541,02־ 561061,04־ 434380,08־344615 , 057־ 053

אילת כבר אינה מושבת־עונשים שכוחת־אל באוסטרליה בניו
יורק יש מקום שבו אתה יבול לשבת ולהשלות את עצמך שזה לא
ניריורק ובשזוייץ אתה יבול לישו! כמו ביפאן, אבל בלי גיישה
אילת

מתחת למים

רב, אז הייתי באילת, וזו לא סיבה לכעוס עלי, לא ירדתי
לשם כדי לחגוג את הידיעה על הריונה של איזו דוגמנית,
ואפילו לא הוזמנתי להשתתף במסיבת יום־הולדתה ה־ 49 של
מארגנת תצוגות־אופנה זו או אחרת(ושהיא כבר שמונה שנים
בת .)49
פשוט הייתי שם בענייני־עבודה. אני בטוח ששני הקוראים
הקבועים שלי פשוט הרוסים מהקטע שהאיש העומד מאחורי

מסוגל לאכול זו טונה, הייתי די מאוכזב כשלא יצא לי לראות
קופסת־טונה שטה מולי(לא במים מינרליים, וגם לא בשמן).
אבל גם בלי פחית־הטונה, המראות הנשקפים מהחלונות
מהממים ביופיים.
זו בהחלט סיבה טובה לבקר באילת.

ניו־יורק

מאפיה למאפיה

ף* עת האחרונה יצא לי לכתוב רבות על ניו־יורק ומיס•
עדותיה, ובעצם התעלמתי כמעט לחלוטין מצורת־בילוי
פופולרית לא״פחות, ואולי אף יותר, והיא בתי־הקפה. בתי־הקפה,
המגישים גם ארוחות קלות, עדיפים בעיני לפעמים על
ישיבה מחייבת יותר במיסעדה זו או אחרת.
ניו־יורק משופעת בבתי־קפה. לא אגזים אם אומר שכמה
מאות בתי־קפה פזורים ברחבי העיר הזאת.
הפעם אני לוקח אתכם איתי לביקור קצר בשני מקומות

המיצפה התת־ימי באילת
לשוודיה באהבה
חוג הסילון גם עובד, אז יש לי חדשות עבורם. והעבודה היא
שהביאה אותי להעלות את אילת על מפת חוג הסילון העולמי.
זה 12 שנה לא הייתי באילת, ולמען האמת היא לא חסרה
לי כלל. נהפוך הוא, נראה לי שהתפתחתי די יפה גם בלעדיה.
אני גם לא התכוונתי לבקר בעיר הזו בעתיד הנראה־לעין.
אבל, ברם, אולם, החיים מלאים הפתעות, ועבודה לא־שיג־רתית
כשלי גוררת בעיקבותיה גם ביקורים לא־צפויים
במקומות כמו אילת, למשל.
בביקורי האחרון ביישוב דרומי זה לפני 12 שנה נראה לי
המקום כמושבת־עונשין שכוחת־אל בערבות אוסטרליה, ומהרגע
שכף־רגלי דרכה בעיר הזאת החלו מתבשלות במוחי
תוכניות של הימלטות מהירה. תארו לעצמכם לאיזה מצב
הגעתי, אם מצאתי את עצמי מתגעגע לבאר־שבע. אפילו
עשיתי טבלת־יאוש, וכל שעה שחלפה נמחקה בעליזות
מהלוח. אבל כל זה שייר לעבר.
בביקורי הנוכחי מצאתי אילת קצת אחרת, ואל תגידו לי
שפשוט התבגרתי, גם לפני 12 שנה לא הייתי פג. אילת פשוט
השתנתה לטובה. העיר חיה, תוססת, צעירה, ונראית כמו עיר־נופש
בינלאומית.
נכון שעדיין בארבע דקות נסיעה במונית אפשר לסובב את
כל העיר, אבל יש המון בתי־מלון חדשים, טיילת שעדיין
נמצאת בשלבי־הקמה, אך המראה סימנים מבטיחים, מיסעדות
נחמדות, וכמובן, יש המיצפה התת־ימי, שאני לא חושב שיש
דומה לו בעולם כולו.
המיצפה הוא מיבנה בעומק הים האדום, שאליו יורדים
במדרגות לולייניות ומגיעים לחדר עגול, בעל חלונות־זכוכית
הפותחים לנו צוהר לנפלאות עולם־הים.
אני לא זוכר שאי־פעם שמעתי בחדר קטן כל־כך הרבה
קריאות התפעלות בשפות כה רבות בו־זמנית כמו במיצפה
הזה( .אני מקווה שהגניחות שהשמיעה הקבוצה השוודית,
שהיתה שם, אכן היו קריאות־התפעלות מהדגים, אבל אצלם
אי־אפשר לדעת).
היו איתי שלושה חברים שהם גם מומחים גדולים במאכלי־ים,
מדי פעם הם זיהו איזו חיית־ים שהם היו רוצים גם לאכול.
נדמה לי שהם ראו שם ברבוניות, סרדינים, סלמון מעושן,
קאלאמרי וכד. אני, לעומת זאת, שמאכל־הים היחידי שאני

קפה אצל וניירו
קייטרינג להלוויות
פופולריים, השונים שוני רב זה מזה, וממוקמים כל אחד בקצה
אחר של העיר.
על בית־הקפה הראשון סיפרו לי חברים ניו־יורקיס, שהם
אף לקחו אותי לשם. למקום קוראים 1£140׳ 8ו £3׳ 3והוא
בבעלות מישפחת וניירו האיטלקית משנת ( 1894 כמעט מאה
שנה בניו־יורק, מה שמסביר את העובדה המוזרה, שמדברים
שם אנגלית) .המוסד משמש כבית־קפה, שיושבים בו, ואף
כמקום שבאים לקחת בו עוגות ומיני־מאפה הביתה. הוא נמצא
ב־ 35111 87־ , 342 £.בין השדרה הראשונה לשנייה, והעוגות
שם הן בפירוש לא מהעולם הזה( .ברוסיה היו עוצרים אותך על
שחיתות רק בגלל מחשבה על עוגות כאלה).
השמועות יודעות לספר שהמישפחה, שהיא הבעלים, היא
גם מעמודי־התווך של המאפיה הניו־יורקית. אפשר לעשות
אצלם הזמנות לאירועים כגון ימי־הולדת, חתונות ואף לוויות.
זה רעיון נהדר לעשות קייטרינג ללוויות. צד אחד של
המישפחה גורם לאירוע לקרות, ואילו צד אחר מביא את
העוגות לטכס. יופי של עסק.
טוב, נעזוב שמועות ונחזור לעוגות, מי שעסוק בספירת
קלוריות או בייסורי־מצפון — שלא יתקרב לשם בכלל. מי
שמצפצף, או המתחיל בדיאטה רק מיום הראשון הבא, זה
בהחלט מקום בשבילו השווה ביקור. גם הקפה שם נהדר.
מאפיה או לא מאפיה, אין סיבה לחשוש, אפשר לשבת שם
בביטחה.
את המקום השני גיליתי די במיקרה, והוא נמצא בצידה
השני של העיר, בלב איזור 1 1 1 3 0 0׳( ,מרחק מטרים
ספורים מרחוב כריסטופר, שהוא הרחוב הכי,עליז״ בנידיורק,

ובו בארים המשמשים את עליזי־העיר. קוראים לו 0 3 £ £
8143 81-1/3והוא נמצא ב־ 87 .א 8 0ס. 510 £1£1
המיוחד במוסד הזה: הוא בית־קפה בעל שלושה סיגנונות.
ברחוב, ממש לפני הכניסה, יש שולחנות וכיסאות לכל מי
שאוהבים בתי״קפה על המידרכה. אפשר לשבת שם, ואם זה
בראש שלכם אפשר גם לנעוץ מבטים בבחורים היפים והפחות
יפים החולפים שם, בדרכם לרחוב כריסטופר ההוא.
בפנים, המקום מעוצב בסיגנון שהוא מאוד אופייני ל־
11_£ 3 0 £ע, בגוונים של עץ טבעי וחום, ומיועד לקהל
המעדיף ישיבה בפנים.
הסיגנון השלישי של המקום מצוי מעבר לאולם המרכזי,
והוא החצר האחורית של הבניין. מעין חצר פנימית מוקפת
בתים וקצת צימחייה. ניתן לראות גם קצת שמיים. זה די נדיר
בניו־יורק, לשבת בבית־קפה לא על המדרכה, ובכל זאת
לראות שמיים. אחרי שיושבים חצי שעה בחצר זו, אפשר פשוט
לשכוח שאתם בניו״יורק. מלבד עוגות, קפה ושתייה, המקום
מציע גם סלטים נחמדים במחירים סבירים.
מקום שנעים לבקר בו.

סיוט פאב

זנבה

ך• יקרתי לא מזמן בז׳נבה שבשוויץ. מה יש לומר, פשוט
למות מקינאה.
זה לא בגלל העיר המדהימה ביופייה, שהרי גם בת״ים שלנו
יפהפייה. וזה גם לא בגלל החנויות המרהיבות שבמרכז־העיר,
כי החנויות ברחוב־אלנבי בתל־אביב לא פחות מרהיבות.
פשוט למות מקינאה בגלל מה שמעסיק את האנשים בעיר
הזאת, ומהן הדאגות המטרידות אותם.
שהיתי ערב בעיר, ויצאתי לבקר זוג־חברים. שלושתנו
היינו מוזמנים מאוחר יותר לארוחת־ערב אצל זוג נוסף. רקה
אחרי שהגעתי, ואחרי שהחלפנו שקרים קטנים כמו ״אתם
נראים נהדר״ ו״רזית קצת, לא?״ הם סיפרו לי שהם קנו
7.31/31311 לילדה.
אני, כמובן, לא הגבתי. מה איכפת לי. מצירי שיקנו לילדה
המפונקת שלהם חזיר־יבלות קטן(הם הרי לא קנו לה את זה
מדמי־החנוכה שלי) .אבל ההורים לא ויתרו וסיפרו לי את זה
שוב. כשניסיתי להסביר להם שאין לי מושג מה זה, הם נראו
כל־כך המומים שממש התביישתי.
מתברר שזו מיטה בסיגנון יפאני, שהיא בסיס מעץ וקש
ומיזרון מיוחד, ולעסק הזה קוראים ,7373311 וזה משרה
אווירה יפאנית בחדר, וזה גם בריא ויפה וכו׳ ,ואתה לא יכול
להיות ז׳נבאי אמיתי בלי איזה 7373341 אחד או שניים
בבית.
אחרי שהזוג נרגע מהאיגנורנטיות הפרימיטיבית שלי,
יצאנו לארוחת־הערב אצל הזוג האחר, ותנחשו על מה דיברנו
(או יותר נכון, על מה הם דיברו) כל הערב? נכון 7373311 ,
פה 7373341 ,שם.
ומה אומר לכם, ערב משגע היה לי. בחיים שלי לא שנאתי
מילה כלשהי כמו באותו־ערב. מתברר שכל מי שהם מכירים

היפאדם באים
כבר קנה את המגיפה הזו, שהיא, לדעתם, המצאת־הדור. על
קו־העוני הם קראו בספרים של צ׳ארלס ריקנס, וחומת־ברלין
הקורסת היא עבורם קטע מסרט מדע בידיוני.
נורא בא לי לספר להם קצת על מיטות־סוכנות מברזל, ועל
מיזרוני גומאוויר, כפר־סבא וכו׳ אבל החלטתי שאין טעם.
איכשהו הערב עבר, וזחלתי מותש למלוני. מיותר, כמובן,
לציין שכשהדלקתי טלוויזיה בחדר ראיתי פירסומת חביבה
לאיזו מיטה יפאנית בשם .7373311
למחרת חזרתי לארץ בטיסה, כשכל הדרך ישבתי דרוך
כקפיץ, שמא מישהו ישאל אותי אם כבר קניתי .7373341
רצח היה מתרחש שם.

כשגשש מגיע רגיל?50 איך אפשר להוציא אגרסיות
תמורת סכום סמלי? מה ששה מגאזין איטלקי לספר מקומי?

גשש 111גגי 1ב ל
שייקה מימים עברו או כאנשים שליוו אותו כיברת־

החברים שהיו במסיבת־ההפתעה של שייק ה לוי
מהגששים לא שאלו האם הוא באמת הופתע, אלא האם
זה מעשה חברי לעשות לאדם בן 50 הפתעה כזאת.
שייקה לוי היה מופתע, נרגש והמום כשנכנס לאולם
שבקיבוץ גליל־ים וגילה את המלכודת שטמנו לו

חלק מהלהקה הצבאית ששייקה היה חבר בה. היו גם
חבריו מתקופת השרות בקיבוץ עין־הכרמל והחרד

\1ץ 1לחלוטין או אולי המום, כך נראה
\ 11/ 11 שייקה לוי, כשניגש אליו מוטי
קירשנבאום, איש־הטלוויזיה לשעבר, כדי לבר־

כו. אחר־כך התאושש שייקה מן ההפתעה
והתחיל לחייך ולשוחח בהתרגשות ולהתבדח
עם הידידים הוותיקים בהומור האופייני לו.

אשתו, אורנה, ידידו איש הגלריות• ,טי דנון,

גול .,בכיכובה של נעמי פולני, ששלטה בהם ביד
רמה, כמו פעם. איציק ב״נר גילה פרטים על עברו
הצבאי של שייקה, בתקופה ששייקה היה תחת פיקודו.

דרך, כמו שלום סגל, שהיה מורה שלו או ניצה
פרחי, זוהר ליכטנשטיין ועופרה פוקס שהיו

ויקי פרץ (בצילום במרכז),
מוותיקי שחקני הכדורגל של
דור הביניים, בחברת רעייתו איריס רוזנבלום(מימין),

עדייו כוכב

ואחרים.
אפילו לא נתנו לו זמן להתאושש. מייד עם כניסתו
הלבישו אותו במיזע, שעליו היה כתוב שמו ושם המקום
שאירח אותו ואת חבריו. בפנים עמד הקהל על רגליו
והריע לו. שייקה פנה לחלק הימני של האולם, עבר בין
;ה שולחנות ונקרא ישירות לבימה, שם כבר הבין
;כינו לו תוכנית בנוסח ח״ם שכאלה.
באולם נראו עשרות אמנים, אנשי־תיקשורת ופר־
£ים לא מזוהים, שבמהלך הערב נתגלו כחברים של
ספרים חוגגים
וכמובן שאי־אפשר בלי הקולגות שלו, גברי בנאי
וישראל(״פולי״) פוליאקוב, שהתרצו ועלו לבימה.
בקהל נראו אשתו לשעבר, שיפרה, שמאוד פיר־גנה
לו, וחברים שלו מהמקומות החביבים עליו במיוחד.
מי שנעדרה מהשימחה היא ידידתו אורה בר־אור,
הבעלים של טאבו. שמפאת מחלתה לא יכלה לבוא.

משה(בצילום מימין) גינדי ואחיו יגאל(בצילום
משמאל) בחברת נשותיהם, הם האחים של
זברהם גינדי המנוח. האחים שהו תקופה ארוכה בבראזיל ושבו

׳ גינדים

שהיתה מ״
. 70 אחותו
הכדורגל א,

עד לשבוע החולף היה משה
מרציאנו, ממיספרת ארבע העונות
בתל־אביב, ספר מוכר, אך לא
מפורסם. פירסום של ארבע יצירות
שלו במגאזין־היוקרתי האיטלקי
אינטרפשן גרם למהפך. את המאורע
החגיגי הוא חגג ביחד עם עוד
2500 חופפי־שיער, פניסטים, ספי
רים־מתחילים והרבה לקוחות באחד
הדיסקוטקים ביפו. הלחץ על
המקום היה כה גדול עד שבעלי
המקום נאלצו לסגור את השערים.

לארץ. בני מישפחת גינדי שבו ארצה, מסתבר, בעיקבות הסדר
שהגיעו אליו עם שילטונות״המס. הם שומרים על פרופיל נמוך
ואינם נראים באירועי־צדקה שונים, המשופעים בבני־מעמדם.

סלביאן דנן
במיקטורן העור של
ובכובע בוקרים מקושט. ליאור

מקומית

צרחות־חרס
מתנפצות

ף יכות הבולטות בתל־אביב של שנות ה צעירה
של איריס, דורית, נשואה לשחקן
כהן. מה יש לומר -מישפחה ספורטיבית.

1ה־ , 22 בבגד גוף נמרי, אוחזת בידיה
נור(משמאל) ,חמוש במישקפי־שמש
ומוליק ידועים כאשפי ריקוד הווגינג.

ביום השלישי בשבוע החולף,
כשכל עם ישראל היה מרותק לבית
בגלל האירועים במיזרח־אירופה,
מזג־האוויר וסתם עצלות של חורף,
הגיעו כמה מאות של אנשים ל־מיסעדה
הקומקום, כדי לחגוג ערב
יווני תרבותי.
ערב יווני פירושו מוסיקה
יוונית, מאכלים ומשקאות בלי
קניים וקצת תרבות יוונית. את החלק
האמנותי של הערב סיפק
הזמר סטלום, שאפילו מי שלא
אוהבים מוסיקה יוונית נהנים לשמוע
אותו. לגבי האוכל לא היו
בעיות. כולם בארץ אוהבים סלט
יווני וממולאים בנוסח הבלקן.
לגבי שבירת צלחות היו קצת חילו־קי־ריעות.
תמורת
סכום סימלי יכול היה
בל אורח לשבור, כאוות נפשו,
צלחות חרס שהובאו במיוחד למטרה
זאת. ודווקא מי שנראים כל כך
שברירים ועדינים במרבית ימות
השנה הסתערו על הצלחות וניפצו
אותן על הריצפה, שהתמלאה ב־שיברי
חרם. היו גם כמה זוגות
שרקדו לצלילי התיזמורת והיו גם
כאלה שהעדיפו להעמיד בקבוק
אוזו על הריצפה ולרקוד סביבו
באופן שנראה כלקוח מטכס של
עובדי אלילים בארץ האש.

11¥1

אקירוב
1X1 111 *11*11*1ג׳ורג׳
( 1 1 -1 .1 1 1 1111 מימין) ,בנו של
איל־ההון אלפרד אקירוב, שובר צלחת-חרס על

ברנדה סלמי מפאריס, מולאטית מרשימה העובדת
\ 1 1 /1ו 1 1כדוגמנית, היא חברתו של איש־העסקים הצעיר יוסי
חמרה, מבלייני תל -אביב. ברנדה הנאה מתנ שאת לגובה של מטר ו 80-ס״מ.

ראש אחד מחבריו. ג׳ורג׳ מנהל עסק למכונות־מישחק
בקניון השרון שבנתניה השייך לאביו.
ג׳ורג׳י, כפי שמכנים אותו חבריו, התחנך בחו״ל.

ן ד 1ך י 1ך 1ך ז מייקה (משמאל) ,צעירה הולנדית שהגיעה
1 1 1 1 #111 לישראל לפני שנתיים והעובדת כברמנית
בדי סקו טק, בתילבושת־ערב, חבוקה בידי חתיך ב שם אלון.

פתחן לאומי לבעיית הדיוו:

סוף סוף אתה יבול לקנות דיור 1משלך
גם אם אין לך בסף משלך !
הלוואה לי 25 שנה ב־ 5.50/0ריבית צמודה לשנה ,
עם אפשרות להבטיח לשנה את נובה הריבית.
אתם עומחם לקנות ויוה
הראש מתפו צץממחש בו ת :״ מ איפה להשיב אתהכסף
החסר?״
זה התעשה בנ ק של בםמ תיי צבל צי רנ ם ומציע לבם
מ ש כנ תאאחתנהלההמאפשרתלנסלק נו תדרה
ב מ קו םשאתם רוצים לגור בו נםאםבתע אין לבםאת
זז בסף הנדרש לבך ובתנאי החור הנו חי ם ביותר.

חצי/חצי: גם הווים שאין להם בסף
יבולים לעזוו
הלוואה בשווי של חצי מערך הדרה, ללא בל הג בלתס כו ם,
תינ תן לבם בנגד סי שנון הדירה עצמה.
א ת החצי השני תוכלו ל ק בל בנגד מישבון דרת ההורים
למשל, או בל מי ש בון מ קו בל אחר
ו ב תו ספת ערבים ב מקו בל.

החזר 5:5
הריבית ל־ 5ה שנים הקרו בות עו מרת על 5.51/0צ מו 7למדד
ל שנה בלבד.
בל חמש שנים יקב עו שעורי הריבית מ חד ש לפי ריבית
מ מו צעת ומשו קללת של ה בנ קי םלמש כנ ת או ת בפי
שתתפרסם עי׳ בנ ק ישראל ובהפחתה של /0״ , 0.25 או לפי
הריבית הנ הונה באותו ו מן ב בנ ק לאומי ל מ שכנ ת או ת.

בבל מקרה תהיה זאת החבית
הנמוכה מבין השתים!
בל חמ ש שנים תוכלו לפרוש מהת בני ת
לל א ת שלו םקנסות כל שהם.

חוה שניה, מגוש או שפוץ
בן. ת בני תהמש כנ ת או תהמהפ כני ת של בנק לאומי
ל מ שכנ ת או תמת אי מ ה מאוד 1ם לרוכ שים דירה שניה
בהשקעה, מגר ש לבל מסרה או ל מ עונ״ני ס בשפוץ בי ת ם.
תוכלו להשיב א ת מלוא הסימון -ע׳׳ מישבון הדרה
הנוכחית שלבםו הנכ ס תחד שוב תו ספת ערבים במקובל.

הטבות לזכאים

״חידוש דצמבר

לזונו ת צ עי רי ם שני ש או ה חל 3 1 .5 .8 9 ,1 0ולעולים
ח ד שי ם

אפ ש רו תלהב טי ח א׳ הנ דלה של ס כו םהה חזר ה חוז ש׳

זכאי סשודה שיכון מ צי עבנקל או ס׳ למשכנת או תנם
אתהמשכנתאה רני ל ה
והתש לו ם החוד שי הר א שון ב ה על ח ש בון הבנק !

ל סו שני םלפ חו ת.
ה בנ ק מאפ שר היום ללווים הסעונ״נים בכך, להב טי ח
לעצמם שבמידה ובעת שינוי הריבית בעוד 5שנים תעלה
הריבית מעל לשיעורה כיו ם (/0״ 5.5צמוד ל שנהן, נובה
ההחזר החודשי ל א ׳נדל במשך 5השנים ה ב או ת,
ובמקביל, תוארך ת קו פ ת ההלוואה עד למק סי מו ם 30 שנה.

לכל 10,000ש״ ח הלוואה 61 ,ש״ ח החזר לחודש .
ריבית ת ע רי פי תשנ תי ת = 5.50/0ריבית אפק טי בי תשנ תי ת 5.640/0
פרטיםבסניפיבנקל או מי למשכנתאות :
חל־אניר -רח סעטיפיור׳ ,31 - 31 טלפון 03-202444 :חיפה -לוד הרצליה . 24 טלפון 04-52,673 :
;תגיד.׳לו 7טסילנסק• . 7טלפון 053-011577:ובכלסניפי בב 7ןלאומי.

היום קונים דירה עם משכנתא אחת אדירה!

בנ ק לאונו ל מ שכנ ת אות

הורוסהוס

אם יש מישהו שמגיע לו סוף־סוף קצת
שקש ומרגוע הרי אלה הם הגדיים. זה
כשנתיים שהם כורעים תחת עולו של
כוכב שבתאי(סטורן) .מאז שנכנס למזל
גדי הם חשים, כאילו העמיסו עליהם
סלע ענק שעימו הם חייבים להמשיך
לחיות.
בני מזל גדי מורגלים לחיים קשים.
הם תמיד מגיעים לכל דבר בדרך הק-
שה. לכן הם כבר היו צריכים להיות מחו״
סנים, אלא שאיש אינו מחוסן בפני קשיי
החיים. כשהם מצליחים לארגן לעצמם
א ת החיים בצורה מ תקבל ת על הדעת
מופיע פתאו ם מצב חדש -הכוכבים
נפטון ואוראנוס.
נפטון, אוראנוס וסטורן הם כבר עול
כמעט מופרז, אלא שאת מהלכי הכו־

שלוטשים עיניים לכל מה שהגדיים
ממלאים בהצלחה. כדאי להם שלא ישבו
בשקט, לא יוותרו לעצמם, ושימעיטו
לק ח ת חופשות, שכן חופשות מזמינות
מתחרים, היכולים להשפיע מאוד ול הביא
עד להעברתם לתפקיד אחר.
כדאי שיעשו את עבודתם בשקט
ובביטחון, שהרי הם עובדים טוב, אי-
אפשר ל התחרות בהם. אבל כשהם
מתחילים לאבד ביטחון הם מתחילים
לשגות, ואם תופסי ם או ת ם בשגיאה הם

ה 27-וה״ 28 אינם קלים. ההרגשה שהכל
עומד במקום. אינכם מצליחים להשפיע
על הקצב של הדב רים.
אתם רגילים ש הדברים
נעשים וקו רים
מייד. עכשיו זה
לא הולך. ימים אלה
יהיו קצת בעייתיים
בעבודה, בייחוד ב יחסים
עם סמכויות,
ו 2בחרס -
ממונים או בני-מיש-
20באפ רי ל
פחה מבוגרים. ידי דים,
שהכרתם לא
מזמן, עלולים לפגוע בכ ם ב שבת או ב ראשון,
אבל ידידי ם אחרים יפצו א תכם.

נסיעות שתומנו מתעכבות. זר, לא יתכן שהכל
ילך חלק. אבל וד 29 בכל זאת מזמן לכם
יו וחמד. זה יהיר, שבוע
לא־קל מבחינה בריאל
ת*ח, אבל לעונות זאת,
תרגישו מאוד רצויים
בחברה. לא תהי? לבד.
תבל! הרבה, תפח אד
שים חדשים ותהיה לכם
ההת שה שעוד מעט
אחס נמסים לפרשת־אהבה
חדשה. אנב, אם
זה יקרה אל תצפו שזו
תימשך יוחד מחודשיים. אם זה קשור סויחזר
על מישהו אחר, חישב! היטב אם זה כדאי.

ב 27-וב־ 28 יכבידו עליכם ד אגו תכס פיות.
לפתע תתבק שו לשלם תשלומים
גבוהים שלא לקחתם
בחשבון. ל א להבהל.
עוד השבוע י תקבל
סכום־בסף אשר יעזור
לכם בכל קושי מסוג
זה. א ת ראש־השנה
האזרחית אתםמת כוננים
לחגוג הפעם
21ב מ אי -
בצורה מקורית. נסי 20
בי 1נ י
עות לחו״ל עלולות ל התעכב
או להידחות.
ודג וה״ 2בינואר יעמידו א מכ ם בפני
עימות חד ש בעבודה. נראה שתתחזקו.

אתם שבדים קשה, נם בבית 011 בעבודה.
באים להתארח אצלכם או שיש חורים
סביבכם. זהז שב ש לא־קל.
אבל שבת. שני! שלישי
יאפשרו לכם ד
התשדד. תיפגשו באנשים
שיננזרו לכם רמת.
שיחות, ביקור או נסיעה
•שפרו מאוד אח מצב־החח.
מבתיוה רומנטית
;21 ביוני -
זה לא הזמן. אל תיכנסו
נ 24 ביו לי
למריבות ומתחים עם
בני־הזוג. הם עצמם ישתנו.
אבל כתע קשה להם. הקפיד! על
סעחה, שלא תתחיל! את השש בעייפות יתר.

ה״ 27 וה־ 28 יהיו מ אוד מלחיצים. יידר שו
מכם משימות במעט בלתי״אפשדיות
בעבודה. גם כאשר
לא תהיו בקו־הברי-
אות, תצליחו למלא
אחר הדרישות או ה בקשות
בצורה מער
ררת־התפעלות. כבר
בשבת יגיעו אליכם
הדים ומחמאות. ב גב
בחודש, ביום הא חרון
של השנה, עוד
תספיקו ליהנות מאי זו
הרפתקה רומנטית יוצאת־דופן ומה רה.
אל תיד חו. בשנה הבאה סיפור אחר.

אתם מתחילים לצאת קצת מתוך ההסגר
שכפיחם על עצמכם. זוהי אמנם תקופה לא
קלה, אבל לבם יש אפשרות
ליהנות סמנה. בר
עבודה הדברים נראים
כאילו הם איום מסתדרים.
אינכם מרוצים מסה
שמציעים לבם, אבל כ־רנע
אי־אפשר לשפוט.
אץ ספק שב־ 30 וב־ו3
22ב א 1ג 1ס ס -
תהיה לבם סיבה לכעוס,
22בספסמבר
אבל ברו 1ב־ 2בינואר
תבינו שבעצם אפשר ר
הסתדר. היכרות חדשה תדרוש מכם שמירה
על סודיות. אין צורך להשתדל יותר מדי.

בדיוק לקר את סוף השנה תחליטו שא ת
ם מוכרחים לבצע שינוי בצורת המ גורים.
יתכן שאתם
חושבים לרהט, לנ קות,
לשפץ או להח ליף
דירה, אבל זה לא
מומלץ כרגע. חכו
קצת, לפחות חוד שיים.
ב ת חו ם הרומנ טי
היו זהירים. עכשיו
? £ 0 3את םמתא הבי ם ו מת אהבים
בכם. ההיכרו יות
יהיו רבות וכך גם
הציפיות. גם א ם כרגע הכל נפלא אל
תהיו ב טוחי ם מדי, כדי שלא להישבר.

הוצאות כספיות גבוהות צפויוח בשסע הקרוב
ובעצם בבר התקופה הקרובה. אל דאגה
—יהי! נם הכנסות ההצעות
שיגיש אליכם בין
ה־ 28ל־ 30 איון מתאימות
לכם. אל תקבלו אותן
מתוך אילוץ. וסיעה (11־
תכוגחם עלולה להתנר .
כב, להידחות או להתבטל.
ביום ראשון יתכן
שלא תרגישו טוב. אבל
יהיה קל יותר מה־ 1וה־2
בינואר. אתם מתחילים
את השנה החד שה טוב ועם הרבה הד
י דמוויות, בכל השטתים המענייגיס אתכם.

ה״ 28 וה־ 29 ילחיצו מבחינה כספית.
אולי כ ד אי לוותר הפעם על מתטת גדו לות
או על הוצאות
שאינן הכרחיות. א ם
את ם חו שבים על
עיסקות, אלה אינם
הימים ה מתאי מים.
רק מאוחד יותר ת בי ט
שהפסדתם, בייחוד
בעיסקות עם אנשים
מבוגרים ובעלי ניסיון
} 2בנו במבר ־
20בדצמבר
רב משלכם. נסיעה
נחמדה וגם מיפגשים
חברתיים צפוים בת חילת השבוע. הפעם
באמת תוכלו ליהנות מסיומה של השנה.

מגיע להם
קצת שקט

להם כל התנגדות לעזיבת שבתאי.
בני גדי יתחילו א ת 1990 כששבתאי
עדיין מקשה עליהם ומשפיע על הת חומים
החשובים ביותר בחיים. אבל מה
בעצם עומד לקרות להם בשנת - 1990
תחילתו של עשור חדשי

כבים אי־אפשר לעצור או לשנות, ועל כן
נאלצים הגדיים לעצור, לבדוק ולראות
היכן שגו ולשאול מה תהיה הדרך
הנכונה ללכת בה.
מהלך הכוכבים לעולם אינו בא להק שות
על האדם, אלא לתת לו אפשרות
לשנות, אלא שאין אדם הרוצה בשי נויים.
כל א חד מתרגל לצורת-חיים מסו״
יימת ועל״פי־רוב משלים עמה, בייחוד
אם התחליף המוצע אינו יותר קל מה קיים
והמוכר. אבל בזמן שקורים השי נויים
זה קשה, ולכן השנתיים האחרו נות,
שבהן נמצא שבתאי בגדי היו שנים
קשות.
לפני פברואר 1991 שבתאי אינו עוזב
את מקומו, מה שאומר שרק אז ירגישו
הגדיים בהקלה. כששבתאי יעבור למזל
הבא (מזל דלי) הגדיים ינשמו לרווחה,
אבל עדיין יצטרכו לזכור שאוראנוס,
כוכב ההפתעות, הכוכב האחראי על
הבלתי״צפוי, יימצא במזל עד סוף . 1995
מכאן שגם בהמשך הם יעברו שינויים,
אלא שהרגשת העול, הכובד, הדיכאון
ו הבדידות יחלפו להם. אוראנוס מביא,
לפחות, חידושים. גם אם לא קל לקבל
אותם, מתברר, בסופו של דבר, שטוב
לשנות כיוון מדי פעם.
נפטון, השוהה בכל מזל כ״ 14 שנה,
עוד יימצא בגדי זמן רב, אך השפעתו
שונה. היא יכולה קצת לבלבל, לערפל,
אך גם לרכך, להוסיף דימיון, צבע וטעם
לחיים. נפטון יכול לגרום לשיפוט מוטעה
של מצבים, תוך כדי אשליה נעימה.
הגדיים נשפטים במידת הדין כל
חייהם, שכן כוכב שבתאי מקפיד עימם
מאוד. הוא השליט שלהם ואינו מכיר
אפילו א ת מיד תהח סד. מכאן, שעם שני
הכוכבים האחרים הם יסתדרו, אבל אין

מזל החודש:

0׳1111)1

סוסן

:1חוו!1

עבודה. קאריירה
גם א?ז נדמה שהכל זורם בנחת, אין
זה נכון. יש להקפיד מאוד ולהשגיח על
מקום־העבודה או על התפקיד. יש מי

עקת

כמעט אבודים. הם לא ישנו בלילה ולא
יבינו איך קרה להם דבר כזה.
יכול להיות שהם יקבלו אחריות
נוספת או עבודה טובה יותר, אלא שזה
יהיה מלווה בהרגשה של נשיאת עול
וקושי רב. שלא י הססו לקחת כל מה
שמציעים להם, גם אם זה נראה גדול
מדי עליהם. הם יוכלו להת מוד ד עם כל
תפקיד. כדרך הגדיים הם ילמדו, ינסו,
יתאמצו וגם יצליחו. הם יצטרכו להש־קיע
יותר שעות, אולי ימים ולילות, אך
זו היא שנת הבנייה שלהם, וכשבונים,
מתעייפים וסובלים.
מי שמחפש עבודה, לא ימצא בקלו ת
את מה שהוא מבקש. ובעצם, רק בחוד ש
מאי 1990 יש להם סיכוי למצוא משהו
המתקרב לציפיות. לפני כן הם יקבלו כל
מיני הצעות לא מפתות במיוחד. התקו־פה
שבין מחצית אוקטובר 1990 ועד ה־7
בינואר 1991 תהיה תקופה מאוד רגישה.
לא יהיה שינוי בעמדה או ב תפקיד, אלא
בעבודה עצמה, יהיו המון ויכוחים,
מריבות, אינטריגות ותיחכום מצד עוב-
דים המבק שים להכשיל. כדאי לבני גדי
להיעזר בינתיי ם בבני מזל תאומים
ומאזניים. הם יוכלו לשמור עליהם, כי
הגדיים, בתמי מותם, לא ירגישו שמי-
שהו חושב לסדר אותם.

• כספים
השנה הקרובה לא אמורה להיות קשה
מבחינה כספית. אבל היא לא תהיה שנה
של כסף־קל. חשוב לשמור על מה שיש.
חלק מבני מזל גדי שרויים בחובות
ובהתחייבויות ומרגישים מאוד לחוצים.
זה לא צריך להדאיג אותם. בכל פעם
(המשך בעמוד )35

ה־ 27 יהיה מאוד מתסכל. אל תצפו שסה *
שתיכננתם יצא לפועל. כבר מעכשיו כדאי *
שתהיה לבס תוכנית *
חליפית. פגישות חמר *
טיוח מומלץ לקיים בשי־ *
שי, בשני או בשלישי* .
אח תחילת השנה תבלו *
לא רע. אנשים שתכירו *
נדו א! ב־ 2בינואר •שפי־ *
עו מאוד על כל השגה:* .
21בדצמבר ־
שימו לב עם ם׳ אתם *
19 בינו א ר
נפגשים ואח מ־ ם כירים *׳
לכם. במקונדהעסדה .
יניע אליבם מידע חשוב וסודי. אך אל תגלו *
יותר מסה שמותר — זה יפגע בבם קשות* .

בין ה 27-ל״ 30 יהיו לכם ימים מעייפים* ,
מכבידי ם ומאכזבים. יהיה קל יותר ב* -

סג ועוד יותר ב־. 31

קחו בחשבון שבמשך כ

בל החודש אתם נו־

טים לחלות. מרגישים

פחות חזקי ם והמר<י

ירוד. ידידי ם יעייי
* ^ 111
לכם, ונכלל מומלץ

לבלות א ת הזמן בץ
הרבה אנשים• אל *11¥6111ן * 8

ת תפ תו לשבת בבית.

חברה כרגע היא הת־רופה
המתאימה לכם. אתם מוצאים חן *י
בעיני המין השני אך ללא כוונה רצינית׳* .

סוף־השגה ישפיע ערכם מאוד ותרגישו לא *
במיטבבם. אל תתפסו רחשבונות־גפש. שים־ 2
רו אותם רו ול־* 2י
בינואר. אז ישתפר מצר *5
הרוח, תהיו מוקפים בם׳ *
שאוהבים אתכם, והכל *
״ראה טוב יותר. וד1* 28
1ה־ 29 מצביעים על אכד *י
בה משאיפה שלא מחד
שמח. לא מחבר בבי־ *
19בפב רו א ר
טול. אלא כדחייה. מ* *
20במרס
מזל קשת יעזרו לכם *
בקשיים שיתעוררו בול *
חום הקאר״רה. עם השיפור במצב הרוח *
ישתפר גס מצב בריאותכם ותתחילו לפרוח* .

1תן ז ך

קרב על הצפים

ב ע״ תד.
מחברת ציוריו/כיתוביו/כלליו של שאול
קנז, הסברה בפיתה, היא הספר המצחיק
ביותר שנזדמן לידי מזה זמן רב, מצחיק וגם
שנון. צחקתי ממנו לפני הבחירות בהסתדרות,
צחקתי אחרי הבחירות בהסתדרות,
ואני מאמין שעור אצחק ממנו גם בבחירות
הבאות, שבהן אבכה, כמובן.
כי רק מי שצוחק אחרון צוחק אצלנו מכל
הלב, זאת אומרת, מלוא ליבו המרושע. בכלל,
יסלח לי פרויד, היהודים אינם עם שמאמין
מאוד בצחוק. אולי זה קשור להיותם עם סגולה,
אור לגויים ועם לבדר ישכון. מי שיש לו
סגולה שהיא אור לגויים ובכל זאת אינו רוצה

*׳ #ע זה אני הקול הצו•1

דווקא כשנשבר לי __ ל צו ף

עד היום אתה עוד שומע את מפצי הצחוק של
השימחה־לאיד העולים מתוך׳הספר הקדוש

.מתברר >-׳

״ ע״ז 0זי׳־ית טהקרבוח י יייתר 6יליסיקאים 4131״/

בלל מס7 .
בנושא התדמית עליך להסתמן
אן ורק על דעתה של אשתן.
היא היחידה העומדת בקו
הראשון בינך לבין העיבור, היא
היחידה שתהיה חייב לה הסבר יום
לאחר הבחירות.
להתקרב אל אף אחד ואף אחד (סליחה על
השיבוש הדיקדוקי) לא רוצה להתקרב אליו
— באמת אין לו ממה לצחוק.
כך, אינני זוכר שם בתנ״ך אפילו סיפור
אחד על נביאים אוי אפילו בני נביאים או
נביאי־שקר שסיפרו זה לזה בדיחות והתגלגלו
על הארץ מרוב צחוק. לעומת זאת, יש שם
סיפורים למכביר על אנשים שתולים כינורות
על עצים ושיחים — ובוכים. אצל הגויים, אם
היה מישהו רואה מישהו אחר שתולה כינור
על עץ או שיח ליד נהר ובוכה — אני
משוכנע שהיה פורץ בצחוק. לא כן יהודי
התנ״ך. הכל הם היו, רק לא עם הצחוק. אפילו
ממי שקוצר ברינה דרשו, באותם ימים, שיזרע
בבכי.

שלום ובטחון

מרתיע

הצחוק היהודי, אליבא דפרויד, התחיל ב
גולה.
שם לא היה בכלל ממה לצחוק, אז לא
היתה ברירה אלא לצחוק. שאם לא צחקת —
מיררת בבכי, ולמרר בבכי לא השתלם וגם
היה ביזבוז זמן ובושה. כי הערלים היו רואים
וצוחקים.
בכלל, אני רק שומע את המלה, ערלים׳
ואני כבר פורץ בצחוק. במה בדיוק הם
מתגאים כל־כך, היהודים?! אבל מי שאין לו
שום סיבה מיוחדת להתגאות — מתגאה גם
בלי סיבה, וגם בגלל הבדל אנאטומי קטן. חוץ
מזה, יש כאן גם שימחה לאיד. ובשימחה לאיד
היינו תמיד מומחים גדולים. ראו את התנ״ר.

שלנו כמו מאולם־חתונות ברחוב המסגר ב־תל״אביב.
אבל
מיודענו שאול קנז עסוק לא בערלים
ולא בספר־הספרים. אותו מצחיקים ביטויים
(מצחיקים באמת) כמו ״תוכנית השלום״,
״תיקווה ויצירה״ ,״שלום וביטחון״ ,״לדבר
גלויות״ ,״עתיד ילדינו״ ,״בני כל העדות״,
״כוח להאמין״ ,״הקול האמיתי״ .אפילו המלה
״למען״ כבר מעלה לו דמעות־צחוק בעיניים.

עתיד ילדינו
מה יש להגיד: ביטויים מצחיקים באמת.
ולא במיקרה הם לקוחים, רובם ככולם, ממ־ערכות־הבחירות
האחרונות שלנו. ולא במיק־רה
שם הספר המצחיק הזה הוא הסברה
בפיתה והוא עוסק בנושא שאין רציני/מצחיק
ממנו בחיינו :״איך כן/לא לעשות קמפיין
בחירות.״

למען עתיד ילדינו, אני מציע לכם ש־תציצו
בספר(הוצאת ״לי״ אבל בעצם הוצאת
״לכם״) .מותר לכם להתעלם מן ההקדשה.
היא פוליטית ולכן היא לא מצחיקה. מותר
לכם גם להתעלם מן הפנים הרציניות המסתתרות
מאחורי אלה הצוחקות. אלה המבקשות
״להסיק מסקנות לקראת הבחירות
הבאות, לעשות הכללות למרות שזה לא
הוגן״.

9110*/

כ^יו׳ו
ס ן 10י׳ 3ו>י?

ן#ןךן 3ר\\\ז* 3 1 •3(ן #כ ר >ד> 03* 1ג י ו

שלום ובטחון

בטחון ושלום

שלום מתוך עמדת כח

שלום יציב

שלום כולל

שלום כפוי

תלמידו ההינדי, בעל המשכורת הציבורית
הכפולה, רחביעם זאבי.

אזרחים תומכים ב... ן אני, למשל, אני קורא את זוג־המילים
״להסיק מסקנות״ ואני כבר פורץ בצחוק היסטרי
— והפעם לא עם קנז כי אם נגדו
(רפלכס מותנה. מה לעשות, הייתי עד ליותר
מערכות־בחירות — וגם ליותר דברים אחרים
— ממנו. שאלה של גיל).
הוא הרבה יותר טוב בעיני כשהוא קובע
כלל־ברזל (מס׳ )4כי ״שוסימישרד־פירסום
עדיין לא הצליח עם שום מיפלגה(ולכן) אין
שום סיבה שזה יקרה דווקא לך ״.או כשהוא
מייעץ למפרסס/יחצן ״להתקשר עם מיפלגה
שאינך מסכים עם דרכה, על מנת לא להיות
מעורב ריגשית במאבקיה ולהישאר אובייקטיבי״.

מישקל זה פסק גם רב סדן (ברל׳ה
שטוק) ,מנוחתו עדן, שהיה אדם בעל חוש־הומור
מצויין, מה שלא הפריע לו להצטיין גם
כשימחה לאיד, כי ״איני קורא ספרים וזאת
כדי להישאר אובייקטיבי״.
סיפרו של קנז הוא גם המדריך הטוב ביותר

המוכר לי לשיחות־שלום. כלומר, הוא מסביר
— בקריקטורות ובכיתובים — את הסיבות
לכך שלעולם לא יהיה כאן שלום. אני עצמי
תמיד חשדתי בזה אבל מעולם לא הייתי
בטוח. עכשיו כשלמדתי את הפרק ״מבוא
לפרק השלום כבעייה הסברתית״ — אני כבר
בטוח. ואני כבר מבין — שוב, ניחשתי זאת
גם בעבר אבל אז לא הייתי בטוח — שההסברה
היא האויב הגדול ביותר של
השלום. יתר־על־כן, שבמקום שיש ה ס ברה
לא ייתכן שלום!
ומכאן הצעתי לשרי־החישוקים ולמחנה
הניצי במערך־שמערך: אנא, צאו משתיקתכם.
הסבירו!! הסבירו עד שייחר גרונכם! כי
שתיקתכם מקרבת את השלום; סירובכם
להסביר מסכן את עתיד ילדינו. כמו שהתפוזים
והיהלומים מסכנים את הייצוא הישראלי.

מישהו חייב לומר דברים ברורים בנושא
השלום״ — בלשונו של קנז. ואין
דברים ברורים יותר מאלה של הרב כהנא או

לכן חשוב כל״כך להכיר את תופעת ״אזרחים
תומכים ב״ .כי בלעדי ״אזרחים תומכים
ב״ לא היינו מגיעים למקום שהיגענו אליו
ולא היינו נראים כמו שאנחנו נראים. כי אמור
לי מי תומך בך ואומר לך במי אני תומך.
— מובן, רק במיפלגה ש״ישראל סבא
ורוח הנביאים מתמזגים בה״ זה בזה.
בכלל, הביטוי הנאדר ״ישראל סבא״ (״יש־ראלה
סבתא״ בפי הפמיניסטיות) גרם לי
להתנבא — בטעות, כמובן — לפני הבחירות
האחרונות לכנסת, כי מיפלגת הגימלאים
תזכה לפחות בעשירית מכלל הקולות.
כיום אנחנו כבר יודעים למי ניתנה הנבואה
אחרי חורבן בית־המיקדש.
תשובה — :לנודניקים. כי אליבא דקנז,
רק הנודניק המיקצועי המשופשף יודע מה
שגם המנהיג יודע, והוא שרק בזכות הנודניקים
עלה לשילטון.
הנודניקים, מצידם, יודעים שבסופו של
דבר, בישראל של שנות ה־80׳ הנירנוד הוא
הדרך היחידה לקידום. והקידום הוא הליכה
לאחור שנראית כהליכה קדימה.

שלום רופף

אחר־כך יש כאן עוד פרק על הקרב על
הקולות הצפים, והקרב על ה״בסתר ליבך״
והקרב ה״אמיתי״ על התשדירים, ונא לא
לשכוח את כלכלת הבחירות והתוכנית הכלכלית
החדשה.
לבסוף באים — לפי אותו הגיון ברזל —
״היום שלפני״ ו״היום שאחרי״ או ״היום
שלמחרת״ ,שבו נשמעת שוב הקריאה המרטיטה
לב ונפש; ״למען העתיד — להתלכד
סביב גורם(מוסכם על הכל) לכישלון.״
אבל מיהו הגורם לכישלון — בשאלה זו
אנחנו כבר נכנסים לשדה־מוקשים. אבל, אל
דאגה, קנז יוציא אותנו גם מזה. וצמד העמודים
״איפה טעינו״ הוא מן הטובים בספר.
עמודים אלה כבר לא מצחיקים. אבל בכלל
— רגע, רגע — מי אמר שהסברה בפיתה
הוא ספר מצחיק?!
לא. רק הזורעים בדימעה — קוצרים אצלנו
ברינה, והצרה היא שאנחנו צחקנו גם
במשך כל זמן הזריעה.
כמו הזמיר הזה במשל של אזופוס או
לפונטיין. או כמו זה שלא טרח בערב שבת.
מסקנה; למען עתיד ילדינו — צריך להפסיק
לצחוק.
ולהתחיל מייד לבכות ולחפש את האשמים.
עד הפעם הבאה.

מוט׳ כהן אומר שהוא גבר

מוכה. הוא מסתתר מאשתו

^ רדכי(״מוטי״) כהן ( )32 רואה את עצמו כגבר מוכה.
( /מזה חודשיים אינו מעז לבקר את ילדיו, ללון בבית־הוריו
או ללכת לעבודה, מכיוון שכל המקומות הללו מוכרים לאשתו,
והוא חושש שפקיד מישרד־ההוצאה־לפועל יתפוס
אותו שם ויעצרו.
לפני חודשיים חייב שופט את מוטי לשלם לאשתו ולילדיו
דמי״מזונות בסך 1850ש״ח לחודש, בעוד הוא משתכר 1217
ש״ח בלבד. לדבריו אין בכוחו לעמוד בהתחייבויותיו, והוא
צפוי למעצר.
ב־ 1982 התחתן מוטי, יליד פרס, עם אניטה, ילידת״רוסיה.
הם הכירו זה את זה בקורס לעיסוי.
אניטה היתה אז חיילת בשרות־חובה, שחיפשה מיקצוע,
ומוטי היה בראשית דרכו כמתלמד בצילום״רנטגן.
אניטה אמנם הפסיקה ללמוד אחרי שיעור אחד, אבל מוטי
השחרחר המשיך לחזר אחרי הבלונדית העדינה, עד לחתונה.
גם בתקופת החיזור היה ברור לשניים שיש ביניהם הרבה
אי־הבנות וחוסר־התאמה, אבל האהבה גברה על הכל, והם
התחתנו.
״אין כל ספק כי חיי־הנישואין של בני־הזוג הם כישלון
חרוץ, והמשך החיים המשותפים רק יגרום סבל ואומללות,״
טוען הבעל בבקשת הגירושין שלו. הוא מספר כי כבר מתחילת
חיי־הנישואין היתה להורי־האשה נטייה עזה להתערב בחייהם,
ולתת עצות לכלה הצעירה. לזוג לא היתה דירה משלו, וכדי
לחסוך כסף גרו תקופה מסויימת בבית ההורים. זה לא עזר
ליחסים ביניהם.
כדי לחסוך כסף רב ככל האפשר, עבד מוטי בשתי מישרות.
בערב עבד כטכנאי־רנטגן בבית־חולים, וביום עבד בשליחויות.
הוא הספיק לחסוך מעט כסף כאשר נפגע בתאונת־דרכים
ונאלץ להפסיק לעבוד בשליחויות. בני־הזוג קנו דירה
קטנה בבת־ים, שם הם מתגוררים עד היום עם שני הילדים
שנולדו להם מאז.
״מאז שהורתה אם־התובעת לבתה שלא לדבר איתו ולא
לישון איתו, עזבה האשה את חדר־השינה ועברה לישון בסלון,
ואף סירבה לקיים חיי־אישות עם הבעל. מאז גם התחילה
להגיש תלונות־סרק נגדו למישטרה ״,כותב מוטי.
אחת התלונות הללו היתה על אונס. מוטי נעצר, אבל גם
השוטרים ראו שהגבר העדין אינו נראה כאנס אלים. הם הירשו
לו לצאת מהמעצר כדי למצוא לעצמו עורך־דין, שיגיש עבורו
תביעת־גירושין. אחר־כך עבר מוטי בדיקה במכונת־אמת
ונמצא דובר־אמת. אניטה נמצאה משקרת. המישטרה סגרה
את התיק ולא הגישה כתב־אישום נגד מוטי.
״התובעת אינה מסוגלת לרסן את יצריה. בעת כעס היא
מאבדת כל שליטה על מעשיה, ומכלה את זעמה בכל דבר
הנקרה בדרכה ...התובעת לא הצליחה עדיין להשתחרר
מתלותה בהוריה, והיא מתנהגת בצורה ילדותית, ומענישה את

ג־ה״מם
ב בי ת
הבעל חוייב בתשלום וומי־מזונות
^ .מאץ הוא נודד
ומתחבא כד ו ׳הימנע ממעצד
אי ל 1ה א לון
הבעל בכך שהיא מסרבת לטפל בילדים ומסרבת להיות לו
לרעיה.

״הנתבע הוא הדואג לכלכלת־הבית, בעוד שהתובעת
,עסוקה׳ מדי ואינה מסוגלת לתת רעתה על נושא זה. היא
נוהגת לקום בשעות־הבוקר המאוחרות 10 ,עד , 11 ועסוקה
רובה ככולה בעצמה. היא אינה עובדת מחוץ לבית, ואינה
עושה דבר בבית...
״התובעת אמנם נראית שברירית ועדינה, אך חזותה
החיצונית מטעה ...היא אשה חמת־מזג ואלימה, הן באלימות
פיסית והן באלימות מילולית...
״אבי התובעת איים כי יהרוג את הבעל והתחיל לחנוק
אותו ...אם התובעת הודיעה לאחי הבעל, אני יכולה להשיג
אנשים שירצחו את מוטי אם אני רק רוצה בכך׳.״ כך בתביעת־הגירושין
של הבעל.
האשה, כמובן, לא טמנה ידה בצלחת, ואת כל טענותיה נגד
בעלה העלתה בתביעת־המזונות שהגישה בבית־המישפט
המחוזי .״נישואי הצדדים לא עלו יפה, מכיוון שהבעל
השתולל והתעלל באשה ובילדים, וגרם לכולם נזק. הוא נוהג
בקמצנות מפליגה, ונתן לאשה 10 שקלים כדי שזה יספיק לה
למכולת במשך 15 יום. הוא לא רק מפליג בקמצנותו, אלא גם
מפליא מכותיו באשה והפך זאת להרגל. הוא מוסיף גם יריקות
וקללות.
״עוד טרם נישאו, נכנסה האשה להריון, והבעל הודיע שאם
• לא תבצע הפלה, ימכור את הילד.״
מכיוון שהבעל הצליח בעבודתו והפך טכנאי־רנטגן
מעולה, הוא עבד בשתי מישרות, ובמשך חודשים אחדים
הרוויח יותר מ־ 5000ש״ח לחודש בעבודתו. על משכורת זו
ביססה האשה את תביעת־המזונות שלה, ודרשה סכום של
4000ש״ח כדמי־מזונות לחודש.
למרות שהוכח בבית־המישפט כי כבר בפברואר 1989
פוטר הבעל מעבודתו במכון הפרטי, והרוויח מאז רק בסביבות
אלף ש״ח לחודש, החליט השופט כי עקב כושר ההשתכרות
הגבוה של הבעל, שאותו העריך בית־המישפט ב־ 2900ש״ח
לחודש, הרי שעליו לשלם למישפחתו מדי חורש 1850ש״ח.
מכיוון שלא היה בידיו של מוטי לשלם סכומים אלה
ממשכורתו הצנועה, הוציאה אשתו צווי־מעצר נגדו, בכל פעם
ל־ 21 יום, עבור חלק מהסכום. כך שעד היום כבר הצטברו נגדו
כמה וכמה צווי־מעצר.
״מאז אני לא מעז להראות את פני במקומות שאשתי יודעת
עליהם,״ סיפר מוטי להשלם הזה .״כמה לילות ישנתי בשק־שינה
בגן ציבורי. אבל מאז שמזג־האוויר חורפי, אינני יכול
לישון בגן. לכן אני נודד מידיד לידיד. אין לי אפילו כסף
לאכסניה. המצב רק מידרדר, מכיוון שאינני מעז ללכת
לעבודה, כי גם שם יכולים לתפוס ולעצור אותי.״
מוטי מתגלגל ברחובות, מוכן לוותר לאשתו על הדירה
ולשלם לה מזונות ״הגיוניים״ ,אבל נראה כי במיקרה זה
היצרים והשינאה גדולים מההגיון.

להיראות צעיר בתון 5דקות

11181 ?081 ^ 1תינו צבע שיער
חדשני שכבש את הגבר
האמריקאי הודות
ל־ 2יתרונות בולטים:
.1המראה הטבעי
* 115170 פועל
בניגוד לחומרי צבע אחרים,
בעיקר על השיער האפור ואינו משנה את הגוון
המקורי של השיער. המראה שמתקבל הינו טבעי.

.2נוחות השימוש
במינימום מאמץ, בחפיפה פשוטה, בתוך
5דקות נעלם האפור מהשיער ללא זכר.
הטיפול מוסיף נפח לשיער ומעניק לו מגע משיי רך.
ניתן לבחור בין 3גוונים -חוס כהה, חום בינוני וחוס
בהיר.

האמריקאים כבר יודעים להיראות טוב
הגבר האמריקאי גילה כבר מזמן שהטיפוח אינו
שייך לנשים בלבד. הגבר האמריקאי מודע היטב
ליתרונות המראה הצעיר והמטופח התורם לתדמיתו
ולבטחונו העצמי בעסקים, בבית ובבילויים. ולראיה,
מיליוני אמריקאים משתמשים במוצרי קוסמטיקה
ובצבעי שיער__ .

0/0ס 5מהישראלים מוכנים לנסות
מסתבר שהגבר הישראלי אינו מפגר בהרבה אחרי
האמריקאי.
בסקר טלפוני* נמצא ש־ 500/0מבעלי השיער האפור
הביעו נכונות לנסות את •\£א £08ז 1$נ על שיערם.
זה לא מפתיע, בעולם השייך יותר ויותר לצעירים,
חש גם הישראלי שאין ברירה, ומה שלא עושה הטבע
יעשה הצבע.
• סקר טלפוני שנערך ע״י מכון נונדמן במאי ׳89

להשיג בבתי המרקחת, במשביו לצרכן ובחנויות מובחרות
להיגיינה וקוסמטיקה.
יבוא ושיווק: מדיליין בע״מ, ת.ד 2096 .הרצליה.

0 8ז ז 5ט נ
חופף וצובע ב תוך 5ד קו ת.

העולםהזה 2730

...0X101 ...0X1 01 ...0X1 01 ...0X1 01 ...0X1 01 ...0X1 01 ...0X1 01 ...0X1 01 ...0X1
סיבה למסיבה
זה די מעצבן שדווקא בוזשלס הזה אין
מרור־בישול. בעיקר זה מעצבן כי השלם הזה
הוא העיתון היחידי במדינה היהודית שקיבל
אישור מן הרבנות שלא להתחשב בחוקי
הבשר־חלב־חזיר־שרימפס.

• מרק תפזחי־אדמה וכרישה חשבתי לעצמי שאולי אתם, קוראים יקרים,
תצאו להפגנה או שתיים בעניין האין־
מדור־בישול אצלנו. אבל לא יצאתם. ואני
רוצה להאמין שלא יצאתם להפגנות לא מפני
שהעניין נראה לכם לא די רציני, אלא מפני
שקר בחוץ ואתם עצלים, ואולי אתם שומרים
את זכות ההפגנה למשהו שנראה לכם חשוב
עוד יותר. אבל מה חשוב יותר ממרק חם בחורף,
לעזאזל?
שמונה קיבוצים ברחבי הארץ הקים!
סיסעדות זקראז ל הן.ושח מיסעדזת על
ה די ר. הקיטציס הם ד1ברח, הרדוף,
עין־נב. עין־נד׳ ,יד־מרדב׳ ,חמח־נדר, ר
בטח שכחתי אחד מהם. במשך כל חוד־שי־החורף
לשו בסיסעדות האלה צלחת
מרק חם ב שקל אחד לכל חיילי ישראל.
יותר טעים. יוחר חם ויותר חכם מכל
החרושת האלה. שמבטיחים 1לא מקיימים.
לחיילים.
טוב, במילא לא תמיד אני מתנהגת יפה.
במילא לא תמיד אני מתחשבת בכם. במילא
לרוב אני עושה במדור הזה, כמו שאומרים
היום, מה בראש שלי.
ובראש שלי עכשיו זה לרבר על מרקים,
לכתוב על מרקים, להכין מרקים וכמובן לאכול.
ואגב, אם תסכימו להזיז את היד הקפואה
שלכם לכיוון הנייר והעט ואם תכתבו לי
שאהבתם שיש פתאום מדור־בישול, אז אולי
פעם בכמה זמן יהיה כאן מדור־בישול, במקום
מדור התלונות הרגיל.
זה תלוי בכם.
שני המרקים התורנים אצלנו בעונה זאת
הם מרק תפוחי־ארמה וכרישה ומרק תרד.
ניסיתם לטפטף לתוך צלחת מרק־עוף
כמה טיפזח לימון? תנשו כדאי לכם.
שניהם, לפי מיטב מסורת הבית הפרטי
שלי, קלים מאוד להכנה, לא־יקרים ויש להם
טעם וצורה של מרקים מאוד מכובדים. אגב,
כל הכמויות, לכל המרקים בעמוד זה, הם
לשישה סועדים נאמא, אבא, שני ילדים ושני

אורחים).

• מרק תרד
המיצרבים: שתי כוסות מים; שתי כוסות
חלב(אפשר חלב רזה); אבקת מרק־עוף;
10 מדליוני תרד(קונים את זה בכל סופרמרקט);
חופן צנוברים; חופן קוביות־לחם מטוגנות
(לא מוכרחים).
אופן ההכנה: שמים בסיר את המים,
החלב ואת מדליוני התרד. מחממים הכל ביחר
עד שהמדליונים הקפואים נמסים. מוסיפים
את אבקת־המרק ואת הצנוברים. מבשלים
דקה או שתיים.
מגישים בקערות ומוסיפים לחם קלוי, אם
רוצים.

המיצרכים: שתי כרישות (קוראים
לזה גם פורי או ברסה) רק החלק הלבן ומעט
מן הירוק; שני תפוחי־אדמה בינוניים; כף
אבקת מרק״עוף; ארבע כוסות מים; גביע שמנת
חמוצה או מיכל שמנת מתוקה או חצי מכל
אחד מהם; פילפל שחור; שמיר קצוץ.
הסילה העברית. סרק־ טזפיעה בבר
כתרך. בספר שופמיס פרק ר, פשקב׳
כחוב. :קח את הבשר ...זאת המרק

אלוהים י 1דע איזה מרקים איוסים הם
בישלו שציוו עליהם לשפזך אותם. אבל
זה כבר עניין לנסטרשמיה 1לא לאקדמיה
ללשזן העברית. שסיפרה ל׳ על המרק
החלבי.
אופן ההכנדו: רוחצים את הברישה
ופורסים לפרוסות עגולות. מקלפים את
תפוחי־האדמה וחותכים לקוביות. שמים בסיר,
מוסיפים מים ומביאים לרתיחה. מוסיפים
את אבקת־המרק. מכסים את הסיר, מורידים
את האש לבינונית ומבשלים עד שתפוחי־האדמה
מתרככים. מעבירים חצי מכמות הכי
רישות ותפוחי־האדמה המבושלים למעבד־

חזיר מעושנת(בכל איטליז לא־כשר); קופסת
כרוב כבוש; חצי כרוב טרי חתוך; 50 גרם
גריסי פנינה; פפריקה אדומה; אבקת
מרק־עוף; שמונה כוסות מים; פיטריות יבשות
(אם יש בבית); גביע שמנת חמוצה.

...0X1 01

הנח טיפ ברמה גבוהה: כל אחד יזרע
שמרק־עוף אמיתי צריך להכין מענף
אמיתי. אבל ידוע גס שאושים בערא״־
קיז ססו״ס ומעלה לא מסונרם לאכול
את השף הלבן הנזרא, שיוצא סן המרק
הזה. זסצד שני נס חבל להם לזרוק אותו
לזבל.
נול אתס שזאליס.
לא צריך לקנות שף. בסופרסרקטיס
ברחב־ הארץ. במחלקת הבשר. יש
משהו שנקרא עצמות שף למרק. זה סה
שנשאר אחרי שמורדים מהשפות אח
השניצלים והפולקעס. הם מזכר־מ אח
הדבר הזה בארבעה שקלים לק־נ וק־נ
אחד עושה מרק אדיר. דרך אגב, הסחיר
הזה נלקח מהסופר של רחוב בן־יהודה.
ומכאן אני מסיקה שבסקזם אחר זה שלה
חצי. יש ר הסיבות ש ר להאמין בזה.
אחרי שמבשלים מרק, מה הבע״ה
להעיף לזבל עצמזתל
תניח כסה כסף חסכתי לכם החורף
הזה.
אופן ההכנה: להכניס את הבירה,
הקינמון והציפורן לסיר ולהביא לרתיחה.
לבשל דקה או שתיים. לערבב את השמנת עם
החלמונים, לצקת מהר־מהר, תוך כרי בחישה,
לתוך הבירה החמה.
להגיש במרקיות ולפזר מלמעלה קוביות-
לחם וקוביות־גבינה.
למה בסיסעחת כל המרקים יוצאים
סמיכים, ובבית לא? כי בסיסעדוח פשוט
טוחנים חרק מהתוכן ומחזירים לסיר.
פשוט כ רבך

אופן ההכנה: מבשלים את הרגל
(חתוכה עם העצם) והמים בסיר סגור במשך
שעה. מוסיפים את כל שאר החומרים, מלבד
השמנת החמוצה, ומבשלים על אש קטנה עוד
שעה עד שעה וחצי.
מורידים מהאש, מוסיפים את השמנת החמוצה,
בוחשים ומגישים.
מורידים מהאש, מוסיפים את השמנת החמוצה,
בוחשים ומגישים.

• מרק דלעת

ועל מרק בירה כבר שמעתם? כשאני שמעתי
עליו, צחקתי כל הדרך עד למכולת, שם
קניתי את המיצרכים, והלכתי הביתה להכין
מרק מצחיק, אשר ידעתי שיצחיק את כל בני
מישפחתי. גם חששתי שהוא יגמור את חייו

המיצרכים 300 :גרם דלעת: שש כפות
יין לבן; שתי כוסות מים(ואחר כך עוד); חמישה
גרגירי פילפל שחור; שני עלי דפנה;
מלח; מעט זעפרן: מעט כוסברה; 50 גרם חזה
אווז מעושן חתוך לרצועות; קמצוץ עירית;
חצי כפית דבש.

מרק מצויץ שאכלתי במלון שרחון(בחורף
אני אוכלת רק בשכונה שלי) .אכלתי, נהניתי,
נידנדתי, וקיבלתי את המתכונים.

מזון. מוסיפים מעט ממי־המרק ואת השמנת
החמוצה או המתוקה(או החצי־חצי) .מפעילים
את מעבד־המזון וטוחנים הכל כחצי דקה.
את התערובת מחזירים לסיר שבו נמצאת
שארית המרק. בוחשים, מחממים שוב, מוסיפים
פילפל ומעט שמיר קצוץ ומגישים.
סיקרא: בכל פעם שאתם פוגשים
בספר־בישול עברי א! בעיתון ישראלי
״אבקת־מרק בטעם עוף.״ תדש לכם
שהם התכוונו לסרק שף, אבל לא נעים
להם ם שומרי־הכשחת. אותו הדבר נס
לגבי ״רצועות הודו סששך. תאמינו ל•
שהם מתכוונים רב״קון, אבל מתחנפים
לרת״ם.
ורה, חברתי הצ׳כית־הונגרית־פולניה, היא,
לדעתי, אלופת המרקים. ממנה לקחתי שני
מתכונים, שרק כתיבת שורות אלה וזיכרון
המרק מפעילים את בלוטות־הרוק שלי.

• מרק שיכורים הונגרי
המיצרכים:

300־ 400 גרם של רגל

בפח־הזבל, אבל זה לא קרה. אני לא יכולה
להגיד שזה הדבר הכי טוב שאכלתי בחיי,
אבל זה בהחלט המרק הכי שונה. אולי כמו
תיאטרון אחר בעכו, יש גם מרק אחר בפולניה
(כן, המתכון משם).

• מרק בירה
המיצרבים: חמש כוסות בירה; מעט
קינמון טחון; שני מסמרי ציפורן; שני חלמונים;
גביע שמנת חמוצה; קוביות״לחם מטוגנות;
קוביות גבינה קשה.

אופן ההכנה: מטגנים את הדלעת חתוכה
לקוביות במעט מרגרינה. מוסיפים את
היין, המים ואת עשבי־התיבול(כדאי להכניס
את עשבי־התיבול בתוך בד דק קשור).
מבשלים כ־ 20 דקות, עד שהדלעת מתרככת.
מוסיפים מלח, דבש ואיזה תבלין נוסף
שרוצים, ואת חתיכות האווז המעושן. מעבירים
הכל למעבד־מזון בעל להב פלדה ומרסקים.
מחזירים לסיר ומוסיפים מים, כדי לקבל
את הסמיכות הרצויה. להשבחת הטעם אפשר
להכניס כיס 2גרם מרגרינה בטעם חמאה.
מגישים חם ומקשטים בעירית קצוצה.

״חם פה. האנשים שחצ1ים. ה מת 1הגי ב צו ר ה איומה. המים לא טע
^ ש לו בעיות, לירוסלב יעקובוביץ. ולא
רק מפני שקשה לבטא את שמו.
הוא עריק מהצבא הצ׳כוסלובקי, אבל הוא
לא מתגאה בזה. להיפר. הוא חושב שחייל
צריך למלא פקורה. גם בארץ.
הוא הלחין שירי־מחאה. אבל הוא לא כלבך
אוהב שירי מחאה.
הוא פטריוט ישראלי. אבל הוא לא אוהב
את המנטליות הישראלית. ויש עוד הרבה
דברים אחרים בארץ שהוא לא אוהב. אבל הוא
נמצא כאן מתוך בחירה.
הוא דמות מוכרת בעולם המוסיקה הקלה
בישראל. הוא עבד כמעט עם כולם. הוא היה
שותף פעיל בהצלחותיהם. הוא עשה את חלקו.
הוא נתן להם מכישוריו ומכישרונו.
רשימת הזמרים שאיתם עבד, שעבורם
כתב, עיבר, הפיק וניגן — ארוכה ומרשימה.
מופיעים בה, במקומות בולטים, שלום חנוך,
חווה אלברשטיין ומרגלית צנעני (רשימה
חלקית ביותר) .ועכשיו הוא עומד לכבוש את
השוק ואת גלי־האתר באמצעות מוצר חדש:
ענת עצמון. מאחוריו שני תקליטי־פלאטינה,
והשלישי בדרך.
הוא בילה את כל שנות ילדותו ואת רוב
שנות התבגרותו המיקצועית בארצות שמ
כנסת
מאולתר בדירה בקומה שנייה בבית־דירות
עלוב, ובעצם היותו שונה. אבל היה
ליהדות הזאת גם צד לאומי חזק, שהתמקד
בישראל וברצון להגיע אליה.
אמו, שאיבדה באושוויץ את כל מיש־פחתה,
פגשה את אביו, פליט מחנות־הריכוז
של סטאלין. הם נישאו ועברו להתגורר בעיר
קטנה ליד פראג.
אביו היה בין המוני הצ׳כים, שעברו את
הגבול לרוסיה מתוך רצון להצטרף לצבא
הסובייטי שלחם בנאצים. סטאלין שלח את
כולם למחנות בסיביר, כעונש על־כך שלא
נשארו להגן על צ׳כוסלובקיה. אחרי שנתיים
בסיביר חזר משם האב חולה ומוכה.
עם תום המילחמה היו גבולות צ׳כוס־לובקיה
פתוחים ליהודים שרצו להגר לארץ־
ישראל. מישפחת יעקובוביץ לא היגרה,
משום שהרופאים קבעו שהאב לא יוכל לעמוד
במסע. הם נשארו וקיוו להשתפרות המצב.
בסוף דצמבר 1949 החליט האב לנסוע
לפראג. הוא אמר לאשתו שהוא שמע על
תרופה חדשה, שתוכל לגרום לשיפור מצבו.
נסע ולא חזר .״אבא שלי נפטר ב־ 31 בדצמבר
. 1949 למחרת סגרו הצ׳כים את הגבולות,
ואי־אפשר היה עוד לעלות לישראל.״ כך הם

״בכל אופן, באותה הפעם חזרתי לפראג.
אמא שלי היתה בתחנת־הרכבת. היא היתה
בטוחה שאני לא חוזר, והתכוננה להקים שם
סקנדאל, כאילו היא לא ידעה מכלום. להפתעתה
ראתה אותי מולה. היא מאוד כעסה
שלא נסעתי לישראל.״
^ עבור חודשים אחדים התגייס לצבא
הצ׳כי. זמן קצר אחר־כך פרצה מילחמת
ששת־הימים. היחידה שבה שרת הועמדה בכוננות.
יעד הנסיעה היה מצריים.
״אני כבר תיכננתי איך אני בורח משם
לישראל. בסוף לא נסענו. כמה אני הייתי גאה
שעם קטן, במדינה קטנה, הצליח לנצח!״
את האביב־של־פראג, ואת הפלישה הסובייטית
לצ׳כוסלובקיה שבאה בעיקבותיו,
הוא זוכר לפרטים עד היום .״זו היתה תקופה
פנטסטית, מהממת, עד לפלישה. אני הייתי

ט ד 0״ 8ון 8 .״ ק ל
גיקסון. בט מירלו.
שלום חנוך. חווה
א ל בו ש ט״ן. ענת
עצמון. ושימח חלקית
קיבלה זמן קצר לפני כן אישור לצאת לביקור
אצל אחותה בארץ. היא קיבלה את האישור
משום שהשאירה מאחוריה בן בצבא — כער־בון.
בזמן הפלישה הסובייטית היתה בישראל.
ירוסלב ראה איך דובצ׳ק נלקח לרוסיה.
הוא ראה אותו חוזר ומופיע לפני האומה
העריק עבר לים. למרות זאת הצליח במהירות יחסית
לכבוש לעצמו מקום של כבוד בשורה הראשונה
של היוצרים המוסיקליים בארץ.
הוא גבה־קומה, מרכיב מישקפיים, בעל
תלתלים, מצח גבוה. בדיבורו מורגש המיבטא
הזר, ולעיתים הוא נאלץ להשתמש במילים
או בביטויים באנגלית..
במשך 10 שנים שהה בניו־יורק. במשך
שנתיים למד בבוסטון ועבד עם גדולי הזמרים
האמריקאיים. ביניהם: פול סיימון, מייקל ג׳ק־סון,
בט מידלר ומפורסמים אחרים.
הוא נשא אשה אמריקאית, התגורר בלונג־איילנר,
עבד במנהאטן, הוליד ילד אמריקאי,
ולכאורה היה הכל פתוח לפניו. הוא יכול היה
להישאר שם, לעשות קאריירה עולמית וגם
להרוויח הרבה כסף. כך זה שם — הצלחה
קשורה בכסף, בהרבה כסף.
אבל למרות הנתונים המבטיחים האלה, קם
באחר הימים, לקח את אשתו האמריקאית ואת
בנם, ארז את המיזוודות ובא לישראל. והוא
כאן, כבר כמעט עשור. למה? ״בגלל ציונות.
אין שום סיבה אחרת. בגלל זה חזרתי מניו־יורק.
באתי מרצון חופשי. אני יודע שזה
נשמע טיפשי, אבל ככה זה, ולי זה חשוב. חוץ
מהציונות אין לי סיבה להיות פה. לא נולדתי
פה, אין לי מנטליות ישראלית״.
יתכן שזה נראה כהגזמה, אבל יעקובוביץ
השאיר באמת הכל מאחוריו. זמן קצר לפני
שבא ארצה הוציא שני תקליטים בחברת סי־בי־אס
האמריקאית, ק 1ל 1מב׳וז רקורדס, אחת
החברות הגדולות בעולם. הוא עזב מאחוריו
חוזה־הקלטות איתה. הוא עדיין חושב שניו־יורק
היא המרכז העולמי של המוסיקה .״זו
המכה של המוסיקה ״.והוא בא בגלל ציונות.
״אני חי עם פארנויה של יהודים. אמא שלי,
ז״ל, היתה באושוויץ, וזה מה שמלווה אותי.״

^ עקובוביץ נולד

בצ׳כוסלובקיה לפני

42 שנה.
״ידעתי שאני יהודי, וזה עיצבן אותי.
רציתי להיות ספורטאי ולנגן ג׳אז. לא רציתי
להיות שונה מכל הילדים״.
יהדותו של ילד, שלמד בבית־ספר קומוניסטי
רגיל, התמצתה בהליכת אמו לבית־

י 34-

נשארו שם — הוא, ילד בן שנתיים וחצי
ואמו, שנותרה בלא מישפחה אחרת.
הגבול נסגר והחלום נשאר. במשך השנים
ביקשו ירוסלב ואמו לא־אחת אישור לנסוע
לביקור בישראל, אך תמיד נדחו. לירוסלב,
כבר אז נגן־סכסופון מוכשר ובולט, הותר
לנסוע להופעות ברחבי העולם המערבי. אך
אמו תמיד נשארה שם, מאחור, כבת־ערובה
לחזרתו. והוא היה חוזר.
ב־ 1967 היה אמור להתגייס. אמו, אשה
בעלת חושים בריאים, רצתה למנוע את הדבר
ופעלה כדי להבריח אותו מצ׳כיה. כל הפעולות
נעשו בלא ידיעתו. היא התקשרה
בדרך־לא־דרך עם אחותה בישראל, ואירגנה
את הברחתו של ירוסלב.
״נסעתי לנגן בציריך עם להקה. פתאום בא
אלי אדם ואומר לי באנגלית, או שאולי זו
היתה גרמנית, שהוא בן־דודי מירושלים. הוא
הוציא תמונות שלי מהילדות. נורא התרגשתי.
הוא אמר לי שהוא עוקב אחריי כבר
שלושה ימים, ושהוא רוצה לקחת אותי
לישראל. אמרתי שאני רוצה לנסוע לשם. הוא
אמר לי, :תהיה מחר ב־ 10 בבוקר בפתח המלון.
אל תגיד כלום לאף אחד. אני בא לקחת
אותך.׳
״לא אמרתי כלום לאף אחד, ולמחרת ב־10
בבוקר התייצבתי בפתח המלון, כשרק ה־סכסופון
בידי. מייד כשיצאתי מהמלון הגיעה
מונית, הדלת שלה נפתחה כמו בסרט־מתח,
ואני נחטפתי פנימה. נסענו לשגרירות־יש־ראל
בציריך. נכנסנו לחדרה של השגרירה.
היא אמרה לי שהיא שמחה שאני נוסע
לישראל, ושיש לה דרכון מוכן בשבילי.
״אני ישבתי שם, שמעתי אותם מדברים
עברית ושאלתי בתמימות: ומתי אמא שלי
תבוא? הם החליפו ביניהם מבטים, ואז אמרו
לי שזה בלתי־אפשרי. מובן שהחלטתי שלא
לנסוע לישראל, אלא לחזור לצ׳כיה. באותו
מעמד הם אמרו לי שאם אי־פעם אצטרך עזרה
באיזו שהיא מדינה מערבית, אני תמיד יכול
לפנות לשגרירות ישראלית.
״מעניין ששנתיים אחר־כך, כשברחתי
מצ׳כיה, הגעתי לציריך. באתי לשגרירות,
ואותו הבחור פתח לי את ההלת, הכיר אותי
ועזר לי להגיע לישראל.

אז חייל. הגנתי על גבולות צ׳כוסלובקיה.
האמת היא שיותר הגנו על הגבולות מפני
הבורחים מצ׳כיה. הפנים שלנו היו לתוך
המדינה, ולא החוצה. ואני בעצמי רציתי לברוח.
״ואז
ישבתי עם החברים שלי ודיברנו מה
יהיה. אם הרוסים ייכנסו או לא ייכנסו לצ׳כ־יה.
לא האמנו שהם ייכנסו. יומיים לפני
הפלישה נפגש (ליאוניח ברז׳נייב עם (אלכסנדר)
דובצ׳ק, ואמר לו שמה שקורה ב־צ׳כוסלובקיה
זה עניין של הצ׳כוסלובקים.
יומיים אחר־כך הם פלשו.

• למה לא התנגדו?
״היינו בצבא של ברית־ורשה. הצבא הצ׳כי
והצבא הרוסי היו אותו הצבא. אי־אפשר היה
להתנגד. זה היה אבוד, זה היה פשוט להיהרג,
פשוט התאבדות. הם הכניסו מיליון חיילים
ביום אחד. הצ׳כים הם לא עם פנאטי שיעשה
קמיקאזה. הרוסים פשוט לקחו את צ׳כיה״.
הוא החליט לברוח. אמו, למרבה המזל,

בטלוויזיה כשאת פניו מכסים פלסטרים. הוא
הבין שהיכו אותו פיסית ושברו אותו ׳נפשית,
והוא החליט לברוח. הוא יצא את המדינה
בדרך-לא־דרך, והגיע כעריק וכפליט לשגרירות
ישראל בציריך. שם, לדבריו, קיבלו
אותו נהדר. נתנו לו כסף, סידרו לו בית־מלון
ונתנו לו כרטיס־טיסה לישראל.

• א ז בשבילן־ באופן אישי, בדיעבד,
זה יצא לטובה?

״חשבתי כך, אבל אני לא יודע. זה לא
כל־כך נעים לברוח ממדינה. זה משפיל. אתה
בורח כמו גנב. זה לא נעים. אני לא מאחל את
ההרגשה הזאת לאף אחד. לכן אני גם כועס
עליהם שאילצו אותי לברוח. אני אהבתי שם
הרבה דברים. אחרי שברחתי, שפטו אותי
שלא בנוכחותי וגזרו עלי הרבה שנות מאסר״.

• זה כואב לך?

״בטח. אני הייתי רוצה לנסוע לביקור,

הורוסקופ

־טלוויזיה נגמרת בחצות. יקר פה. מס־ההססה גבוה.
לראות איפה נולדתי, ואני לא יכול. חבל.
עכשיו אני מסתכל בטלוויזיה ורואה איך
חותכים את הגדרות. כשהייתי נוסע לנגן במערב,
הרכבת היתה מאטה ונוסעת בזחילה
לאורך הקילומטרים שלפני הגדרות של מסר־הברזל,
כדי שלא לעשות ויברציות חזקות
שיפעילו את שדות־המוקשים שם. עכשיו זה
לא קיים. אני לא מבין את זה. עכשיו גם אף
אחד לא יברח. למה שיברחו, אם הכל פתוח?״

• בי ררת אם אתה יכול עכשיו
לנסוע לבקר?
״אני מחכה. אני צריך מילה אישית (מה־מחזאי
וצלאב) האוול שזה בסדר. אם הוא יזמין
אותי אישית, אני בא. אם דובצ׳ק יגיד לי,
אני בא. הוא גיבור שלי.״
אחרי שנתיים בארץ, נסע ירוסלב ללמוד
מוסיקה בבוסטון. הוא נסע לשנתיים ונשאר
10 שנים. אחרי זה החליט שמישפחה צריכה
לגדול בארץ, שהוא ציוני ורוצה לחיות כאן.
הוא חזר והביא איתו קרדיט מיקצועי שמעטים
בארץ יכולים להתפאר כשכמותו, אם
בכלל. אנשי־המיקצוע בארץ הכירו את שמו
וידעו על עבודתו. הראשונה שאיתה עבד כאן
היתה גלי עטרי. ומאז הרשימה ארוכה.

• באת בלי כלום?

״אני בעד שיעזרו לעולים. גם אני טעמתי
את זה, אבל לא באתי בשום דרישות, נהניתי.
״מרגיז אותי שהעולים הרוסיים מקבלים
ויזות לישראל, ובווינה זורקים את זה לזבל
ומחכים שנים במחנות־מעבר כדי להגיע
לניו־יורק. מי צריך אותם? שלא יבואו! מי
שלא רוצה לבוא הנה, שלא יבוא. זו עדיין
מדינה שצריך לרצות לבוא אליה.
״לי אין שום סיבה אחרת להיות פה, חוץ
מהרצון. חם פה, האנשים שחצנים, מתנהגים
כאן בצורה איומה, המים לא טעימים, הטלוויזיה
נגמרת בחצות,יקר פה, מס־הכנסה
על הפנים. מה נשאר? רק ציונות.
״אמא שלי נפטרה, אבא שלי מת בפראג,
המישפחה של אשתי אמריקאית, אין לי סיבה
להיות פה. ואני גם נורא לא אוהב את המנטליות
של הישראלים. כל הקוביות שבונים
פה כבתים, זה משעמם. אז מה עוד?
אילו, לפחות, יכולתי להגיד שעושים פה
מוסיקה פנטסטית. עושים מוסיקה לא־רעה,
אבל זה עדיין לא ניו־יורק״.

• אי ך אתה מגדיר את עצמך?
ישראלי? יהודי? צ׳כי? אמריקאי?
אזרח העולם?
״יהודי, ולא בבחירה. לא היה לי שום קשר
לזה. אבל אני מכיר בעובדה הזאת, לא מי־יודע־מה
מבסוט מזה, אבל זה ככה״.

שרה. והיא בן אדם עלא־כיפק. חתמנו על
שותפות, גם עם יהודה טלית. זה קטע שאני
המצאתי. זה אמנם הימור, אבל האמנתי בזה
מההתחלה, ויהודה טלית הלך איתי על זה״.

•ב א חרונ ה זכה שיר אחר, שהיית
שותה בהפקתו, בכותרות מסוג
אחר לגמרי. השיר ״חד־גדיא״
של חווה אלכרשטיין.
״אני לא אוהב שפוסלים שירים, זה ילדותי.
בצ׳כיה היו עושים את זה״.

• אבל אתה לא מהמפגינים?
״אני לא סובל הרבה אנשים ביחד. אני
מקבל קלאוסטרופוביה. שאחרים יפגינו. אני
הפגנתי בפראג״.

• אם לא הפגנות, מה עוזר?
״מה שעוזר זה כוח. אם יש בחירות
חופשיות, אז אתה בוחר״.

• אבל אתה לא נגד שירי־מחאה
פוליטיים?
״יש לי בעייה עם זה. חייל הוא חייל, אין
לו זכות־דיבור. אם שמים חיילים במצב כזה,
זה רע מאוד. כואב לי בשבילם. הם גם
צעירים, ומה שהם צריכים לעבור שם זה
נורא. כואב לי בשבילם, אני לא שופט אותם.
אני הייתי חייל. אני אשתמש בתהליך דמוקרטי״.

אתה לא מזדהה עם שירי־־ה־מחאה
בארץ?

עד היום מאב לו שחיה
צוין רעווק מהצבא
הצינוסלובק׳ ולבווח
למערב. עד היום הוא
מתגעגע למחוזות־ילדותו.
הוא חולם
לחזור נע ם לביקור.
בינתיים מחנה לו שם
גזר־דין של הרבה
שנות מאסר בגלל
העריקה והבריחה
ע 1תסר *וס ט׳

,אם האון׳ל יזמין אותי
לבקר, או דובצ׳ו !1יגיד
ליליבוא -אני בא!״
״כלום. גם לא הלכתי למרכז־קליטה. אני
אוהב לעשות הכל לבד. אין לי שום דרישות.
מעצבן אותי שעולים חדשים באים ועושים
פה שביתות. הרי עולה חרש לא משלם מיסים
במשך שלוש שנים. עולה חדש יכול לקנות
הכל בלי מיסים.

• אתה מרגיש פטריוט ישראלי?
״בטח, אבל אני פה משום שאני יהודי.״

• אתה מרגיש גם ישראלי?
״כשאני בחו״ל, אני אומר שאני מישראל,
אבל שנולדתי בצ׳כוסלובקיה. אני לא מרגיש
צ׳כי, אבל אני נולדתי שם. אי־אפשר למחוק
21 שנה. אני גם הגנתי על גבולות צ׳כיה.״
* ס כשיו יוצא יעקובוביץ בסערה לפרו^
/ייקט חדש הנמצא בעיצומו: תקליט עם
ענת עצמון. זו. הפעם הראשונה שבה הוא
שותף מלא בתקליט .״אני אוהב איר שהיא

״הם מחטיאים את הכתובת. כשתוקפים
חיילים, שם נגמר הצחוק. אבל אלברשטיין גם
שרה על עצמה בתור יהודיה, בתור עם. זה לא
תוקף חיילים. דילן כתב בזמנו שירי־מחאה״.

• אתה חושב שאין שירי-מחאה
בארץ?
״לא בדיוק״.

• יש מקום לשירי-מחאה?
״יש מקום. אבל אני נזהר לבקר את החיילים.
אני לא חייל, אני מוסיקאי. אני לא
חושב שאנשים פה נהיו זאב טורף, ואם כן —
זה כואב לי. אני לא רוצה שיפסלו שירים. אני
רוצה שייזהרו קצת במילים. ומי אני שאגיד
לאנשים איר להתנהג? אני בשואו־ביזנס. אני
מוסיקאי. אני מנגן סכסופון וכותב מוסיקה״.

(המשך מעמזד )29
שנדמה להם שהם עומדים להרים ידיים
יבוא משהו בהפתעה ויוציא אותם
מהין ושי.
בסד הכל, מבחינה כספית, אין להם
מה לדאוג. השנה תעבור מבלי לגרום
להם להפסדים, הם יצטרכו לעבוד קשה,
אן יקבלו שכר למאמציהם. הכוכבים,
שלא כל־כך מאירים להם פנים, לפחות
לא פוגעים בכיס. א ם חסר להם כרגע,
יהיה הרבה יותר קל, בייחוד מחודש
אוגוסט. אז יגיעו לידיהם כל מיני כ ס פים
ממקורות שונים: מהמישפחה, כספי
ירושה או כספים שהם תוצאה של
עיסקות מוצלחות. תהיה להם אפשרות
להרוויח בהגרלות ובהשקעות הנושאות
אופי ספקולטיבי, אלא שאסור להם
להשקיע הרבה מדי. אם יצטרכו לזכות
ולהרוויח -זה יקרה גם א ם ישקיעו
מעט.

• מגזרים
לא בדיוק הזמן ה מתאים לבנות,
לעבור דירה או לטפל בנושאים מהסוג
הזה. כל מה שקשור במגורים יכול להכ ניס
או ת ם לקשיים. כדאי שיהיו זהירים
בכל מה שהם עושים. אם הם משכירים
דירה, הם עלולים להפסיד מזה, במקום
להרוויח. א ם יעברו דירה זה יקשה
עליהם מאוד. הם פשוט יצטרכו לק ח ת
בחשבון עיכובים ובעיות, ואולי כדאי
יותר לחכות לשנה הבאה. אם, בכל זאת,
הם יעברו או יבנו השנה, כדאי שיעשו
זאת בקיץ, אז הכוכבים יהיו יותר
נדיבים כלפיהם.

#בריאות
לא צפויות מחלות ומצבים מדאיגים
לגדיים עצמם, אבל הם יותר רגישים
להצטננויות, לשפעת ולמחלות אחרות.
השנה הם יהיו פחות מוגנים, והרבה
יותר פעמים חולים. כדאי למצוא דרכים
למנוע חשיפה למחלות, א ם על ידי
רפואה חליפית, או כל שיטה אחרת.
בריאותם של קרובים והורים מבוגרים
עלולה להדאיג ולגרום להם לשנות
תוכניות ולהתמסר לטיפול במי שזקוק
להם. הגדיים מאוד מסורים לקרובים
שלהם, ואם יהיה צורך -הם יקחו זאת
על עצמם.

• מה שבינו לבינה
התחום הרומנטי, הי חסים עם המין
השני והי חסי ם בתוך המישפחה -כל
אלה לא מקלים עליהם את השנה. אם
הם נמצאים במיסגרת קיימת, בן הזוג
מוציא מהם את השקט. הם אינם יכולים
למצוא מרגוע בבית. הם מקבלים זאת
ומשתדלים לעזור, אבל זה קשה. תופעה
זו תחול בעיקר לקר את החוד שים האח רונים
של שנת .׳90
הפנויים מבין הגדיים נמצאים בב־עייה.
הם כל כך בודדים, וזה כבר מעייף
ונמאס להם. הם מתים לצאת מזה. מה
הם הסיכויים!
יופיטר, שנמצא בבי ת השביעי שלהם
במזל סרטן, יכול דווק א לעזור להם. רק
ביוני-יולי הוא משתחרר מכל הכוכבים
המפריעים לו ועוצרים בעדו מלהיטיב.
אם כך, אז כבר בקיץ יש סיכוי למצוא
בן-זוג, או לתקן מערכת־יחסים מעור ערת
ואף להגיע לנישואים -לא להחמיץ
את ההזדמנות.
שלא יבואו בדרישות ולא ילחיצו את
הקרובים להם, כי זה יכול להרחיק ולא
לקרב. את הכל צריך לעשות בדרכים
רכות ונעימות. הם צריכים ללמוד לקבל,
להשלים, לא לתת הרגשה שחייבים
להם, גם אם זה נכון. מה לעשות! בכל
זאת רוצים לא לחיות לבד.
בחודשים ינואר וחלק מפברואר ונוס
יהיה בנסיגה, וזה יכול להביא לפירוק
קשרים ולאי-יציבות בקשרים חדשים.
צריך לק ח ת זאת בחשבון ולא לצפות

ליותר מדי מהתקופה הזו.

לרות1
נעם

עצמאית ותוססת
״אולי הגיע הזמן להישען על
מישהו,״ היא אמרה לי. היא בת ,45
רווקה, נאה 1.62 ,מטר, עצמאית,
תוססת, אינטליגנטית, בעלת חוש־הומור,
מעניינת. עיסוקה —
בתחום־התיקשורת.
( )1/2730 מבקשת להכיר, למע־רכת־יחסים
ממושכת, גבר חכם,
משכיל, רציני, גברי, רגיש (״זה
מאוד חשוב ליי) בסביבות ה־.50

״רותי בטלפון״ (״אפילו בא מריקה
אין שרות כזה בטלפון!״
אמר לי בהתפעלות, ב שיחת־חוץ,
ישראלי המתגורר בלוט־אנג׳לס)
כתמיד ב־ 221017־.03

בעניין להתחתן

מאתא 1כ, ג ,ל נאי
מאוזן:

התרגיל שהחזיר את סופר

הציף את ״הכרמל״ באש הר־קושת
(:14,2,3
בעניין המשיכה התחייב בספר
תורה (;)4
חפשו את הפיתרון בדדר ל•

פיתווו תשבצופן 2728

ירושלים (:)4
03 אסתטיקה של יוצא גרמניה

04 טמפרטורת הקורפוס של
מפקד הגדוד השרוע בחוף

)15 עושים שריר ב״אור שמח״

)17 מדינות הקוטב 4
)18 אחד במאי בפולין (:)4
120 קצב מפגין בקיאות באזרחות
ובמין (:)5,3
)22 הגיעו לגבוש ג׳ בטעות (:)5
)24 לא הצליח להגיע בזמן כי
מת בינתיים (:)3
)25 הגפיר מנוטרדאם (;)4
)26 הדשא של השכן בהרי הרוקי

)28 טוענים שיש הנאה להיות
מקורב לאריה דרעי (;)4,3
)29 בית ירח 3

מאוגד:
)2לאן חתר הזקן להגיע 3

שאלה של טבע יהודי (;)4
רגוע לאחר שגילה את כל
הפגעים (;)4,4
במה חוזר ונותן הישראלי
הזה את עינו (;)3,3
הווי צוערים באירגון (;)4
שייך לשר במרכז המדינה

דג מרפא במוסיקה (;)4,3
בסוף הזוג איבד את הראש

הוא אקדמאי בן ,31 צבר, מוצא
אירופי, רווק, הנדסאי במיקצועו,
שומר־מסורת, נאה מאוד1.65 ,
מטר, חברותי, פתוח. זוג ידידים
טובים שלו, שמתים לחתן אותו.,
אומרים שהוא ״נשמה סובה״.
אז הוא בעניין להתחתן עם
צעירה עד גיל ,26 או קצת יותר,
עדינה, מסורתית, משכילה, החל•

לא נעים
הסיפור של דן בן־אמוץ, שהתפרסם
בהשלם הזה לפני שלושה
שבועות, על בת בשם רותי, שלמדה
לרקום, והגישה לאמה רחל מתנה
— מיטפחת קטנה שעליה רקום
בחוט שחור ״קבר רחל״ ,הזכיר לי
משהו.
לפני כמה שנים, כשהייתי בת
, 17 והחבר שלי היה לפני גיוס,
שלחתי לגלי צה״ל בקשה(אז קראו
לזה ד״ש עם שיח להשמיע לו את
״צא לדרף ג׳ק״ של ריי צ׳ארלס.
היה מאוד לא נעים כאשר התברר
שהשורה השנייה של השיר היא
״ושלא תחזור לעולם, לעולם״.
(מוקדש לעמי).

אמן רומנטי
הוא בן ,39״עריץ רווק, ורוצה
להתחתן,״ כדבריו, נאה 1.78 ,מטר,
רומנטי, אמן בנישמתו, עוסק בציור
ובצילום. אינטלקטואל, נריב, נותן
הרבה מעצמו, פתוח)4/2730( .
מחפש בת־זוג עדינה, לא גדולת-
מימדים, נאה, אמיתית, צעירה
ברוחה, לא שיגרתית, לא מרובעת.

לפני ואחרי
פנינית הרשקוביץ היא מאפרת

)12 יגאל מוסינזון רוכש מקפיא

)16 תפוזי הבירה (;)8
)19 הקוף שלי רואה בעליה, טען
ארכימדס (;)6
)21 מה שנותר הוא זמר הספנים

)22 דג הולנדי בדרום אפריקה

)23 פושט עורות בספינה (;)2
)24 רחם או הגדול (;)3
)27 כתבי הקודש הוחזרו למולדתם

פנינית הרשקוביץ לפני טית, שיודעת מה היא רוצה בחיים,
יפה. מיספרו אצלי הוא (.)2/2730

ילד ברי נישואין
לפני שנתיים היא ניסתה למצוא
פרטנר להולדת תינוק בעזרת
המדור הזה, לא הצליחה, ועכשיו
היא מנסה שנית )3/2730( .רוצה
להביא ילד לעולם, בלי נישואין,
והיא מוכנה להתחייב שהיא איננה
רוצה דבר מן האב.
היא רווקה בת ,32 גננת, נאה,
1.68 מטר, שיער בהיר, עיניים ירוקות,
מסודרת בחיים .״יש לי אפשרות
לגדל ולפרנס את הילד בכוחות
עצמי ״,היא אומרת ,״מהאב
אני רוצה רק דבר אחד: שאוכל
להצביע עליו ולומר לילדי: זה
אביך.״ מיספר הטלפון שלה מתחיל
ב־ .04 כדי לקבל את שאר הספרות
תצטרכו לחייג אליי.
אחרי במיקצועה, ולכן היא טרחה להצטלם
פעמיים: לפני ואחרי שיפוצים.
היא בת ,22 תושבת שיכון
בבלי. את המיקצוע היא למדה
בלונדון, והתחום המעניין אותה
ביותר הינו איפור קולנועי. היא
יודעת לעשות הכל בתחום הזה:
צלקות, כוויות, חתכים, מחלות־עור,
פגיעת אקדח וכל מיני דברים
נוראים אחרים.
הכי חשוב, לרעתה, בחיים: אהבה
וכסף, בסדר זה. אצל בן־זוגה
היא רוצה למצוא חוכמה, אמת,
התמצאות בתחומים רבים, רגישות
(״בעיקר אליי, לרצונות שלי.״)

ירושלמי רציני
הוא רווק בן ,30 עצמאי, אוהב
טיולים, מוסיקה ובילויים שקטים,
מעוניין להכיר בחורה למטרה
רצינית. צלצלי אליו לטלפון
245444־.02

מקטרות -עץ משובח ועיבוד מיקצועי.
טבק מקטרת בתערובות מעולות.
מקטרות וטבק -תרבות ואצילות הנמזגות לניחוח גברי משכר.

מקטרות איכות

וחנו!) <
ו 611 חו 8 9 \ /

מו ,/משורו !

להשיג בחנויות המובחרות
לטבק ומתנות לגבר.

הו! 1וון: לימן

ייייי ,

רה׳ הנמל ,55 חיפה, טל׳ 662949־04

אי מפקט>

יבואנים בלעדיים בישראל:

11111
0110011 לפני שנה התגרש רופא־השיניים ואיש־החברה
לשעבר עמי ויז׳נסקי, מאשתו ה-ן
דוגמנית והאקס מלכת־יופי, ענת זמיר,
שבעבר היותר־רחוק היתה נשואה לשוקי!
בן־פורת. היא חזרה לעבודה כדוגמנית־צילום,
ובהתחשב בעובדה שמרבית הדוגמניות
היום הן בגיל , 15 היא מצליחה
בכלל לא־רע, וצילומיה מופיעים בתדירות
גבוהה בעיתונות.
ענת, יפהפיה מרשימה, הכירה במהלך העבודה
שלה גבר יפה־תואר, שפרצופו
מפורסם, ואין כמעט אדם בארץ שלא ראה!
אותו לפחות פעם אחת, למרות ש־1ל99.9

שון פן ומאיה שפירר
לא הטיפוס שמתלהב משחקנים

המתחרה
שר מדתה
חברה שלי, הגרה בפאריס, התקשרה איתי
ואמרה לי שיש לה סקופ עולמי. היא טענה
ששון פן, שחקן־הקולנוע והבעל״לשעבר או
בהווה (עדיין לא ברור סופית) של הזמרת
מדונה, התאהב בצעירה ישראלית, ושכל
פאריס מדברת על זה.
שאלתי אותה מי הבחורה הזאת, והיא
ענתה לי שאני צריכה לטלפן לבטי
רוקוואי, מנהלת סוכנות־הרוגמניות איסאג׳
הישראלית, השייכת לאיל־התה שלום
זיידלר מחברת 1יס1צקי. היא גם אמרה לי
שקשה להוציא מידע מבטי זו, מפני שהיא
מאוד דיסקרטית.
צחקתי, והחברה שלי נעלבה. היא שאלה
אותי למה אני צוחקת. עניתי לה שאני מכירה
את בטי כבר כמה שנים טובות ואנחנו
מיודדות.

עוד לפני שהחברה שלי מפאריס ניתקה
את הטלפון, חייגתי בטלפון השני לבטי.
שמעתי שלושה דרינגים, והסוכנות הראשית
ענתה.
״שלום בטי, חג שמח, זאת המרחלת.׳׳
״היי, מה שלומך?״
״אני מטלפנת אליך בעניין הבחורה
הישראלית, שהשחקן שון פן, בעלה של
מדונה, התאהב בה.״
״או, כן, סיפור גחמר״.
״נו? אני כבר סקרנית״.
״יש לי בסוכנות בחורה בת 15 וחצי בשם
מאיה שפירר, שנסעה להתחרות־יופי
בפאריס בשם המראה של השנה. הילרה
היפה הזאת זכתה במקום השביעי, מבין 30
מועמדות שהיו שם. שון פן היה אחד
השופטים״.
״ומה קרה?״
״הוא נדלק עליה, וכל הערב הוא היה צמוד
אליה. אך מאיה, שהיא עדיין רק ילדה, לא
כל־כך התרשמה ממנו. היא לא בריוק הטיפוס
שמתלהב מזמרים ומשחקנים אך הוא היה
ממש רלוק עליה ונראה שהוא התאהב בה.״

״טוב, אני מבינה שזה היה לפני חודשיים[.

6ה קרה מאז?״
״לא מזמן היתה לי שיחת־טלפון מה־[
מזכירה של ארנון מילצ׳ן שאמרה לי שהיא1
מחפשת דוגמנית בשם מאיה, מכיוון שהשחקן[
שון פן מגיע ארצה להסרטה, והוא רוצה!
להיפגש איתה. תחילה חשבתי שזאת מתיחה[,
אך שוכנעתי בעניין. אחרי שדיברתי עם1
מאיה, מסרתי את מיספר־הטלפון שלה
למזכירה של מילצ׳ן. ובאמת, כמה ימים
לאחר־מכן, התקשר השחקן הזה עם מאיה
וביקש שתחכה לו בארץ, כי הוא מגיע לכאן״.
״ואיך מאיה מגיבה על כל עניין?״
״תתפלאי. למרות שבנות אחרות בגילה
היו נכנסות להיסטריה, היא נשארה אדישה
לחלוטין. אני לא יורעת מה ייצא מהקשר הזה^
אבל אני מבינה שהוא ממש נדלק עליה.״
״בטי, תודה רבה לך, וכשהוא יגיע ארצה
הייתי רוצה שתודיעי לי על כך״.
חשבתי להתקשר עם מדונה ולשאול אותה
מה רעתה על העניין, אך במחשבה שניה
אמרתי שאם זה כל־כך חשוב לה, היא יכולה
לטלפן אלי.
במחזה הכימאי דויד לוין ידע לביים את חייו
הפרטיים באופן כזה, שהוא נשאר בקשר טוב
עם אקסיות שלו.
לוין, שביים את ההצגה איפיגניה באא1ליס
בתיאטרון חיפה, חגג את הפרימיירה של
הצגתו בחברת מאות אורחים וידידים.
בין כל המאות האלה ראיתי גם את ניצה
לוין, גרושתו, ואם שני ילדיו, אם ן 5ובן,
שכיכבו בתחילת העונה בהצגה תאומים.
ניצה היתה מלווה בחברה־לחיים, בועז
אפלבאום, מי שהיה יועצו של השר שימעון
פרס.
בשורה אחרת ראיתי את מירי שומרון,
גרושתו של הרמטכ״ל דן שומרון, שהיתה
חברתו של לוין במשך תקופה ממושכת.
עם סיום המסיבה הבחנתי לפתע בחתיכה
ארומת־שיער, דמות מוכרת בחברה החיפאית,
שהגיעה במכוניתה ותוך דקות ספורות דהרה
מהמקום.
אך לא לבד. יחד איתה היה הבימאי דויד
לוין.
נשמע כמו במחזה, אך זה היה במציאות.

ענת זמיר
מצבים אינטימיים מאחורי הקלעים
מתושבי־המדינה לא יודעים מי הוא. הבחור
הזה, נשוי ואב לילדים, מפרסם מוצרים רבים.
השפיונים שלי בעולם האופנה ראו אותם
ביחד במצבים אינטימיים מאחורי הקלעים,
כלומר בהפסקות שבין צילום לצילום.
אומרים שהיא מאוהבת בו.
מה בדיוק קורה שם אף אחד לא יודע, אבל
דבר אחר ברור: הם מחליפים נשיקות וחיבוקים
וקצת מיזמוזים. זה כבר ידוע בחוגי־האופנה,
אבל אתם יודעים איר אומרת הדודה
הזקנה שלי: סנונית אחת עדיין לא מבשרת
את האביב, ומהאימרה הזאת אני מסיקה
שנשיקה פה ושם עדיין לא הופכת את הקשר
לרומאן היסטרי, כפי שמתלחשים בעיר.

שר נשר

דויד לוין
בקשר טזב עם הלשעבריות

השם ענת עוז אולי לא מוכר להמוני־ישראל,
אך בחוג־הסילון הישראלי היא מוכרת
היטב.
ענת, בחורה אלגנטית, נאה מאוד, עבדה
במשך שנים במלון סונסטה בטאבה, שם היא
הכירה את כל היפים והיפות. אחרי שעזבה,
התחילה לעבוד במישרד־פירסום ידוע בעיר.
בין לבין היה לה רומאן עם גבר נשוי
ומפורסם, בן לאחת המישפחות המבוססות
והוותיקות בארץ, שאשתו היא בת לאחד
מעשירי־ישראל. הרומאן הזה נמשך שנים,
והיו בו עליות וירידות, ולבסוף נפרדו
השניים וכל אחד פנה לדרכו.
והנה אני שומעת שענת זו, שהיא לכל
הריעות בחורה מאוד מיוחדת, מאוהבת שוב,
וגם הפעם זה גבר נשוי, מלונאי ידוע, שיש
לו בבית אשה ושלושה ילדים. ואם לפני כמה
שנים הייתי עושה לה נדנדנו, על זה שהיא
מנהלת רומאן עם גבר נשוי, כיום אני יודעת
שזה הרבה יותר מודרני להאשים את הגבר.
בכל אופן, היא מאושרת איתו, ונראה שהוא
מרוצה ממערכת־היחסים שלו איתה.

דווקא עכשיו
בסוף השבוע האחרון הייתי המומה. לא רק בגלל מה שקורה ברומניה ובפנמה, אלא גם ממה

שקרה לתמי שבנאי, בת ה־:,23 בתם של הבוטיקאית נילי שרסשטיין והקוסם רוני
שכנאי.
לדברי המישטרה, מעורבת תמי בדרך לא־ברורה ברציחתה של זקנה בשם ריקה חזן.
בתוכנית הטלוויזיה בשידור חוקר הראתה המישטרה כיצד בוצע הרצח, ובעיקבות השידור
נלכדו המעורבים בעניין.
הייתי מופתעת, מפני שדווקא עכשיו, כשהעניינים התחילו להסתדר לה, היא חשודה
במעורבות בעניין הזה.
תמי כבר אינה בארץ זה כמה חודשים. הייתי הראשונה שסיפרה לכם על הרומאן שלה עם
מייקל וירטו, הקלידן של להקת־הרגאי המצליחה ירבי־.40
מייקל, מולאטי, התאהב בה כשראה אותה בדיסקוטק תל־אביבי אחרי הופעה של להקתו.
תמי, שהיא אחת הרקדניות הטובות בתל־אביב, נדלקה עליו, והם המשיכו בקשר הרומאנטי דרך
הטלפון. בעיקבות השיחות שלהם היא טסה כמה פעמים למקום־שהותו, באיטליה ובאירלנד,
ומייקל המאוהב פינק אותה במתנות יקרות.
לפני חודש וחצי פגשתי את אמה, והיא אמרה לי שתמי הגשימה חלום־ילדות שלה.
כשנילי שרפשטיין לבית תנעמי היתה צעירה, היא קיוותה בסתר־ליבה שיהיה לה בבגרותה
רומאן עם מוסיקאי מפורסם, אך החיים הובילו אותה לסיפורי־אהבה עם גברים מתחומים
אחרים( .קולנוען, קוסם) .והנה קרה שבתה זכתה באהבתו של מוסיקאי, חבר באחת הלהקות
המפורסמות ביותר בעולם.
נילי מאוד גאה בבתה, המוכרת כבחורה ישרה והגונה מאין־כמוה, הנוהגת להגיד לכולם את
דיעותיה עליהם, גם אם הם לא רוצים לשמוע אותן. ופתאום נופלת פצצה כזאת.
תמי נמצאת עדיין באירלנד ביחד עם בן־זוגה, ועורך־דינה, שימחה זיו, מנהל משא־ומתן
עם המישטרה לגבי חזרתה.
בדיוק עכשיו, כשתמי ומייקל דיברו על מיסוד הקשר ביניהם, קורה דבר כזה.

תמי שכנאי ומיירל וירטו
הנשימה חל1ם של אמא שלה

ניקי לוי, ה עו לםהזה
מתחתנים תיכננו נסיעה משותפת לחו״ל, אך פתאום אחת החברות נזכרה שדווקא הקיץ הזה יש לנו
כמה חתונות, וזה אומר הוצאות כספיות. אמרתי לדליה שתגיד לי לפחות על אחת. היא פתחה
זוג־עיניים ושאלה אותי בבוז תהומי אם אני לא יודעת שהזמר חוסני כהן מתחתן. לא
התביישתי ואמרתי שלא, אבל חמש רקות לאחר מכן עשיתי דרינג״דרינג לזמר הפופולרי, אחיו
של הזמר יזהר כהן, וחקרתי אותו.
״שלום חופני, מגיע ל ן מזל טוב?״
״נכון, אבל על מהי״ (יש לו חוש־הומור לבחור, קודם אומר כן, ואחר־כן שואל).
״על החתונה שלך עם סימה בן־עמי.״
״או, כן, תודה רבה.״
״מתי החתונה?״
״בקיץ, בעוד כמה חודשים״.
״מה עושה הסימה שלך?״
״היא כתבת במקומון, וחוקרת פרטית במישרד־חקירות״.
״והיא רווקה?״ ־
״דווקא כן. בת ״.25
״ואתה?״
״אני? גרוש פלוס שניים״.
״מה עם החברה הקודמת שלך, ט לי? ״
״אמרו לי שנולדה לה בת לפני כמה שבועות״.
״ולא היו ל ן בעיות ברבנות בגלל הנישואין הקודמים שלך?״
״כן, היו לי. כי הייתי נשוי בנישואין אזרחיים. הרבנות בארץ לא מכירה בנישואין האלה, אבל
לעומת זאת צריך להיות גרוש כדת וכדין. אז כעת אני גרוש וחופשי .״
״שיהיה במזל טוב. אני כבר מחכה לחאפלה הגדולה״.

זמסיר(מימין) ומרי נואל סטאשיק
צחורה לחליל!

רהרבי ש ועוד החלילן הבינלאומי זמסיר חזר לרומניה
או לפאריס, אחרי סידרת־הופעות בארץ.
זמפיר נתן פה כמה קונצרטים, וגם הספיק
להתארח בכמה מסיבות שנערכו לכבודו.
בזמן שהותו בארץ היתה צמודה אליו אשה
נאה ואלגנטית, שלא דיברה ולא עשתה
הרבה, מלבד להיות צמודה לחלילן.
שאלתי, כמובן, את מארחיו מי האשה
הזאת. אמרו לי שזאת המלבישה שלו. אותי זה
הצחיק, כי זמפיר הוא לא ילד קטן, והוא כבר
יכול להתלבש לבד. הוא גם לא שחקן־
תיאטרון או דוגמן, הזקוק למישהו שיתרוצץ
סביבו עם התחתונים והגרביים.
אז המשכתי ללחוץ, וגיליתי שהיא באמת
מלבישה אותו, אבל לא רק לעבודה.

ענת עוז וינוקא
מודרני להאשים את הגבר

קוראים לה מרי נואל סטאשיק, והיא
אינה רעייתו. אז אתם יכולים לנחש בעצמכם
איזה פונקציה היא ממלאת בחייו.

חוסני כהן וסימה בן־עמי
נח ש (חופשי

בסרעגז מישפט שרה אנג ל איימה
בכתב־הגנה שהגיש עורך־הדין אהוד גוטמן
בשמו של הפרוון צבי דולינגר, הוא מכחיש
מכל וכל את אבהותו על בתה של שרה אנג׳ל.
״הנתבע יטען כי עת נולדה התובעת היתה אם
התובעת נשואה למר שמעיה אנג׳ל, והוא אבי
התובעת.״
דולינגר מכחיש כל ידיעה על מצבה של
שרה אנג׳ל בזמן ההריון, מכחיש כל קשרים
איתה באותה תקופה, וטוען כי באחרונה פנתה
אליו שרה בדרישה שישלם לה 200 אלף
דולר כדי שתוכל לעזוב את הארץ לארצות־הברית.
משסירב, השמיעה איומים כלפיו.
דולינגר אינו מכחיש שהוא בן־יחיד, אך
טוען שהוא גר עם מישפחתו בדירה שכורה,
יצא בשנה האחרונה פעם אחת בלבד לחו״ל
במיסגרת עבודתו, והוא רק שכיר בעסק של
אביו.
באשר להוצאות שטענה שרה אנג׳ל שהיא
מוציאה על בתה, מקטין אותן הפרוון עד למינימום.
הוא טוען כי הוצאות הדיור של הקטינה
מסתכמות בסר 33ש״ח לחודש בסף הכל,
כי אין שרה זכאית לשכר מטפלת מכיוון שהיא
אינה עובדת, והסכום למזון צריד לעמוד
על 100ש״ח לחורש. תקופת הטיטולים של
הקטינה עומדת לחלוף תוך חצי שנה ועל־כן
יש להקציב עבורם בסך הכל כ־ 30ש׳׳ח לחודש.
את מחיר רכישת הצעצועים לתינוקת
מעמיד הפרוון על 10ש״ח לחודש בלבד. הוא
מבקש מבית־המישפט לדחות את התביעה
ולחייב את שרה בהוצאות ושכר־טירחת
עורר־דין.

דוכי אדם

ש שופטים
ויש שופטים

ן השופט זיכה בעל־פה
| והרשיע בכתב

צמ״ם עוד הובה וברם: צוות צוווות לשלמה עמו שלא
רצה לשות בלבנון, עיועוו בבית־המישבם העליון ואוד החמור
מנל: בקשה להשעות פרקליטים מפורסמים ממיקצועם
החנישה הרירית עוד
ראננ מרה
^ עת הגשת כתב־האישום בפרשה ש*
נודעה כ״פגישה הלילית״ ,אמרו במיזנון
בית־המישפם בתל־אביב :״כעת מחפשים את
האשה שתלד את השופט, שיעז להרשיע את
עורך-הדין רם כספי.״ ההבדל בין רם כספי, בן
לאחד מעורכי־הדין הגדולים, יועצו של שימי
עון פרס וגיבור־תיקשורת, ובין העד העיקרי
נגדו, אלברט אזולאי, מובטל חסר־השכלה
מקריית־שמונה, זעק לשמיים. גם חבריו של
כספי לכתב־האישום, עורך־הדין יגאל ארנון,
הח״כ לשעבר שלמה עמר, עורך־הדין שרגא
בלזר, וקציני-המישטרה-לשעבר אהרון יקים
ואביטל למברסקי, היו אנשים נכבדים מאוד.
״זה יום גדול למישפט הישראלי ולחברה
הישראלית, כאשר בית־מישפט מוכן להאמין
למובטל כמו אזולאי נגד גירסותיהם של כל
המכובדים הללו,״ אמר עיתונאי ששמע את
פסק״דינה של השופטת שרה סירוטה השבוע.
פסק־הדין קיבל את גירסת אזולאי והטיל
ספק במהימנותם של הנאשמים הנכבדים
דווקא.
הרשעתו של ארנון היתה בגדר הפתעה
לרבים. ההימורים במיזנון אמרו שארנון יזוכה,
מכיוון שהוא נפל בפח עקב ידידותו עם
רם כספי. גם השופטת קבעה שאין בארנון,
בעצם, אשם מוסרי, אלא מישפטי־טכני בלבד.
היא הרשיעה גם אותו, מפני שלא נעל את
הישיבה כאשר אמר כספי בתחילתה כי
עומדת להיפתח חקירה במצ״ח, והיה ברור
שאזולאי יהיה העד העיקרי בה.
מישפטנים שקראו את החלטת השופטת
בתחילת המישפם, כאשר טענו הנאשמים שאין
להשיב לאשמה, הבינו שגם עורך־הדין
ארנון יורשע. מישפט ״הפגישה הלילית״ לא
היה מבוסס רק על מהימנות עדים. חלק ניכר
מהכרעת־הדין הוא פירושה של השופטת לשאלה
המישפטית מהי ״הטרדת עד״ ,וכיצד
מתפרש סעיף־החוק הרן בה. היה ברור שיוגש
עירעור על פסק־הדין מכיוון שלבית־המיש־פט
העליון יש סמכות לפרש את סעיפי־החוק
אחרת, ובכר לגרום לתוצאה מישפטית שונה.
השופטת ראתה במעשיהם של החוקרים
הפרטיים, יקים ולמברסקי, ושל ח״כ עמר,
עבירה החמורה מזו של הטרדת עד. היא רמזה
כי במעשיהם בקריית־שמונה וגם אחר״כך,
ניסו בעצם להדיח את אזולאי .״הדחת עד״
היא עבירה חמורה בהרבה מאשר ״הטרדת
עד״ .גם התובעת, מרים רוזנטל, אמרה במה־לר
הדיונים שלדעתה היה מקום להעמיד את

הנאשמים לדין בעבירה החמורה, אבל היועץ
המישפטי לממשלה החליט אחרת.
העונשים שהטילה השופטת היוו אמת־מי־דה
לאשמתו של כל נאשם ונאשם. השופטת
ראתה במעבידו של אזולאי, יורם בן־עמי, את
העבריין העיקרי בחבורה, והביעה את דעתה
כי מניעיו למעשה לא התבררו עד תום ויתכן
שחלק מהם נותר סתום. אלא שבן־עמי עשה
כבר בתחילת הדיון עיסקת״טיעון, הודה באשמה
ונידון למאסר־על״תנאי ולקנס הגבוה
ביותר שהיה קבוע אז בחוק לעבירה זו 35 :
אלף ש״ח. מאז הוכפל הקנס המכסימלי
לעבירה.
ח״כ עמר, שבגללו התגלגלה כל הפרשה,

נידון לעונש־המאסר הארוך ביותר: שנתיים,
ומתוכן ארבעה חודשים מאסר־בפועל. הוא
ירצה אותם בעבודות לתועלת־הציבור. הוא
נידון גם ל־ 35 אלף ש״ח קנס — סכום גבוה
מאוד לשכיר. גם שני החוקרים הפרסיים
נידונו למאסר בפועל, אם כי קצר מזה של
עמר, ולקנס קטן משלו. עורכי״הדין ארנון
ובלזר, שנקלעו לפרשה במיקרה, נידונו לקנס
של 30 אלף ש״ח בלבד, ללא מאסר כלשהו.
עורך־הדין ארנון אמר בצאתו מבית־המישפט
כי יחסית למעמדו הכלכלי הקנס הוא סימלי.
כספי נידון לשמונה חודשי מאסר״על־תנאי
והקנס המירבי הקבוע בחוק 65 :אלף

אולם העונשים החמורים ביותר עודם
צפויים לנאשמים. יש לשער כי כעת, אחרי
ההרשעה הנותנת אמון באזולאי, תיפתח
מחדש החקירה בשוחד שנתן עמר, לדברי
אזולאי, תמורת העברתו משרות־מילואים
בלבנון לשרות־מילואים בגבולות המדינה.
עבירה זו היא חמורה מאוד, וחומרתה גוברת.
כאשר היא מבוצעת על־ידי מי שהיה ח״כ. אם
יורה היועץ המישפטי להעמיד את עמר לדין,
יש לו מפני מה לחשוש.
גם לעורכי־הדין יש ממה לחשוש. העבירה
של הטרדת־עד היא עבירה הפוגעת במיקצוע
עריכת־הדין, והיא חמורה מאוד לגבי פרקליטים.
על פי החוק, תדון לישכת־עורכי־הדין
בהליך מישפטי פנימי של בית־הדין המישמ־עתי,
ותחליט אם יש מקום לענישה נוספת,
ששיאה הוא השעייה. בעבר הושעו עורכי־דין
שנידונו על עבירות קלות יותר לתקופות
ארוכות.
רבים מפקפקים בעוז־רוחה של הלישכה
להשעות שניים מבכירי בניה .״לא יהיה להם
אומץ להשעות אותם״ ,אומרים כיום רכלני־המיזנון.
אבל
הם כבר התבדו פעם.

ז, ה עו ל ם הז ה

ביום המיועד לפסק־הדין, התייצב הנאשם
עם סניגורו בבית־מישפט השלום באחת מ־ערי־השדה.
האישום היה תקיפה, והנאשם קם
על רגליו כדי לשמוע את השופט אומר לו:
״מצאתי אותך זכאי, אתה יכול ללכת.״
הנאשם השמח קם ללכת, אבל הסניגור
ביקש מהשופט את פסק־הדין.
בעודו מעיין בפסק־הדין הבחין הסניגור כי
בידיו פסק־דין של הרשעה. הוא חזר וקרא,
והתברר לו שהשופט זיכה בעל־פה והרשיע
בכתב.
הסניגור הנבוך הסביר את המצב לנאשם
וחזר אל השופט.
כאשר קרא השופט את פסק־הדין, החוויר.
.טעיתי!״ הסביר ,״היו לי שני פסקי־דין דומים
היום, אחד של זיכוי ואחד של הרשעה,
והתבלבלתי ביניהם!״
״את הפיצוי נתן השופט לנאשם בגזר־הדין.
הוא גזר עליו עונש קל מאוד ״.סיפר
הסניגור.
לעומת אותו שופט־שלום בעיר־השדה,
מדברים עורכי־דין בשיבחו של שופס־השלום
התל״אביבי הצעיר דן ארבל. עורכי־דין אומרים
שהוא רציני ומעמיק, קשוב לזכויות־הנאשמים
ואדיב לכולם.
השבוע פנה אליו סניגור וביקש ממנו
לשחרר חשוד שלא בנוכחותו, בהסכמת ה־מישטרה.
בדרך כלל נענים שופטים לבקשה
כזו ומשחררים את החשודים בערובה, שלא
בנוכחותם. שכן חשוד מבקש להשתחרר
ושמח בכך.
לכן הופתע הסניגור כאשר אמר לו השופט
ארבל :״אדוני, אני חושב שכדאי לנו בכל זאת
לראות את הנאשם. אולי יש לו תלונות כל
שהן על המישטרה. אולי הוכה במעצר. רצוי
להקפיד על נוכחותו אפילו לשם שיחרור
בערובה גם
סניגורים ותיקים התרשמו.

שבת אחים ג יחד. מה יכול לזמן י חד את האלפרוני

נאשם ארנון(משמאל)
חיוך חיוור זקנם סימל׳ של 30 אלף ש״ח

מזריק־הנפט וכמה מהברקליטי ה מ כו בדי ם ביותר ב מדינ ה?

תובעת מרים רוזנטל(באמצע) וקהל הצופים בבית־המישסט*
.לא יהיה להם אומץ להשעות אח ען רכי־הדין־

ש כ 7ה

* סיסי ./העיחתאית מך• ;׳7־ . 000 שסד
סשס אל: איש־הרר•! סשה ]סטלבאום.

אילוה אלון ₪
אלי דסה, ה עו ל ם הז ה

^ ית־המישפט הוא המשווה הגדול.
^ לעולם לא היו האחים אלפרון ומזריק־הנפט
נפגשים עם עורכי־הדין רם כספי ויגאל
ארנון, אלא בבית־המישפס, בנאשמים.
היה זה בוקר מסעיר לסקרני בית־המישפט,
וחלום־בלהות למישטרה. באותה קומה, באותו
זמן, נערכו מישפטיהם של נאשמי הס־גישה־הלילית,
ח״ב לשעבר ושניים מבכירי
עורכי־הדין בישראל, לצד האחים אלפרון
ועוזריהם, שמישפטם באשמת סחיטה ואיומים
נערך באולם הסמוך. באותו המיסדרון, במרחק
של שני אולמות, נערך מישפטו של משה
לוי, מי שנודע יותר בכינוי ״מזריק הנפט״.
ב־ 8בבוקר כבר היה אולמה של השופטת
שרה סירוטה הומה מעיתונאים, מסקרנים
ומבני־מישפחה של שיבעת הנאשמים, שמנה
וסלתה של החברה הישראלית. מי שחסר, היה
דווקא העיתונאי שפתח בכל הפרשה, מררכי
גילת, איש ידיעות אחרונות. הוא שכב באותו
בוקר חולה, והחמיץ את פסק־הדין שהזכיר
אותו כמעט בכל שורה( .הוא צולם על־ידי
הטלוויזיה בביתו, שם הוא שוכב אחרי ניתוח).
לצידם של הנאשמים, עורכי־הדין רם כספי,
יגאל ארנון ושרגא בלזר, שזכה מפי השופטת
בכינוי ״עורר־דין של קש״ ,ישבו על
ספסלי־ההגנה דן אבי־יצחק, מיכה כספי,
מישאל חשין, מיכה קירש ומיכל שקד. קירש
היה בעבר פרקליט מחוז־ירושלים, ומיכל
שקד היתה שופטת־שלום במשך תקופה קצרה
מאוד. היא התפטרה מכיוון שהרגישה שהתפקיד
אינו הולם אותה.
השופטת סירוטה היתה פרקליטת מחוז־המרכז,
בזמן שקירש היה פרקליט מחוז־ירושלים,
והשניים ישבו בזמנו בישיבות־פרקליטות
משותפות, דנו בתיקים חשובים
כמו תיק שוחד־הבחירות של שמואל פלאטו־

שרון ותיקו של השר־לשעבר אהרון אבו־חצירא,
ואחר־כר הופיעו בהם כתובעים. נראה
שנותרו ביניהם מישקעים שבלטו בעת שקי־רש
טען לעונש לפני סירוטה.
כאשר הגיעה השופטת סירוטה, באיחור
של שעתיים, היו לקהל השערות רבות באשר
לאיחורה. אולם כאשר פרשה את דפי־המחשב
לפניה, הפרידה ביניהם והגיהה אותם תוך כדי
דיבור, נראה היה כי צדקו מי שחשבו שהשופטת
התעכבה בגלל שיפוצים אחרונים בפסק־הדין.
צלמי־טלוויזיה,
עיתונאים וסקרנים הסתובבו
בין האולמות וניסו להיכנס למישפטם
של האחים אלפרון ושותפיהם־לעסקים, שהתנהל
באולם הסמוך, אולם השוטרים מנעו
זאת מהם .״אתם חושבים שבכל פעם,
כשמשעמם לכם באולם של השופטת סירוטה,
תיכנסו לכאן ותפריעו לבית־המישפט?״ שאל

אחד השוטרים.
מתוך האולם נשמעה המולה, ואחר־כך
התברר כי העיתונאי־לשעבר יוסי היימן, שניסה
לכתוב משהו במהלך הדיונים, לא הצליח
לעשות זאת מכיוון שהנאשמים יושבים דחוקים
מאוד ללא שולחן וללא רווח ביניהם. הם
כבולים זה לזה ברגליהם ונמצאים במתח רב.
היימן איבד את עשתונותיו, צעק והשתולל,
נפל על הארץ וחבט באזיקיו בשולחן. חבריו־לצרה
הרגיעו אותו, ורק אחר־כך נמשכו הדיונים,
בהבטחה כי יספקו לנאשמים בעתיד
אמצעים לכתיבה בנוחיות.
מדוע נערך מישפטם של 8ז הנאשמים
דווקא באולם קטן ודחוק? התעלומה נפתרה
כאשר קצין־מישטרה הסביר שנשיא בית־המישפט,
השופט אליהו וינוגרד, סירב לאפ

לקיים את המישפט באולם גדול יותר.
האלפרונים וחבריהם אינם מקלים על
השוטרים. הם מובלים בכל יום ברגל מהמרתף
לקומה השלישית, מכיוון שהם עושים
המולה במעלית ורוקעים ברגליהם על הריצ־פה.
היה חשש לנפילת המעלית.
כשהתארך איחורה של השופטת סירוטה,
נכנסו הסקרנים לאולם שבו נערך מישפטו
של מזריק־הנפט. על דוכן־העדים עמד דרור
לוי, קורבנו האחרון של המזריק, על פי כתב־האישום.
התובעת הציגה לפני בית־המישפט
מיכתבים שנשלחו לדרור מצעירה בשם אור
לין, שאותה הציג לו מזריק־הנפט. דרור עמד
לשאת אותה לאשה, למרות שמעולם לא פגש
בה פנים־אל־פנים.
השופטים היו סקרנים לדעת אם אמנם אור
לין קיימת, או שמא היתה רק בדימיונו של
מזריק־הנפט. לשם״כך שאל השופט אדמונד
לוי את הסניגור, יעקב קרימולובסקי ,״מיש־פט
אינו מישחק שח. אתם צריכים לומר לנו
אם אוולין קיימת, ולא למתוח את העניין עד
סוף המישפט״.
קרימולובסקי ביקש הפסקה כדי להיוועץ
במזריק־הנפט, ואחר־כך הודיע לשופטים שא־וולין
קיימת .״ היא נמצאת זה מיספר חודשים
בארצות־הברית, ועד לפני זמן קצר היה למרשי
קשר טלפוני איתה במיספר שימסור בכתב
לבית־המישפט ״.תמונה של אוולין הוגשה
על־ידי התובעת לבית־המישפט.
בינתיים הגיעה השעה 10 וחצי, והשופטת
סירוטה הגיעה לבית־המישפט. בשעה שהשופטת
אמרה לקהל כי הרשיעה את כל
הנאשמים מלבד יוסי הוכמן, נפלה דממה
באולם. כולם הביטו אל עורך־הדין יגאל
ארנון, שההימורים אמרו כי הוא יזוכה. הוא
היה חיוור וחיוך קבוע על פניו.
השופטת עברה על דפי פסק־הדין, תיקנה
מילה פה ואות שם, וסיפרה את עיקרי פסק־הדין.
היא לא הסבירה את איחורה, אבל כאשר
הגיע מועד הטיעון לעונש אמרה שלא תדחה
את המוער, כדי לא להטריח את הצדדים שוב
לבית־המישפט .״אינני רוצה לקבוע את מועד
גזר־הדין בחנוכה ״,הצהירה השופטת ,״גזירת־הדין
היא החלק הקשה ביותר בכל העניין״.
כאשר יצאו אחרוני הסקרנים ממישפט
,הפגישה־הלילית׳ ,כבר היה האולם של האל־פרונים
ריק מאדם. הנאשמים הורדו אחד־אחד
במדרגות למרתף, מלווים במיספר רב של
אנשי־מישטרה.
באולם שבו נערך מישפטו של מזריק־הנפט
עוד נמשכה עדותו של דרור לוי .״יהיה
לי מה לספר לאשתי היום כשאחזור הביתה,״
אמר אחד מסקרני בית־המישפט ״יום מלא!״

.בכל פעם שמשעמם לכם בפנישה הלילית. תיכנסו לכאן־

חי בו ק וני שו קי

צ׳יפאצ׳ה בינה קומראדס? מה אתם לעשות
בשביל מרינה׳ פלשתינית השבוע? קצת
ליכלכתם על הציונים בעיתונות האמריקאית?
התחבקתם קלות עם החבר המזוקן, כבוד
היושב־ראש? היזהרו מנשיקות! נגיף האיידס
עובר במגע עם פצע פתוח, אפילו אם זו רק
שרטת זעירה כתוצאה מגילוח. והרי יאסר
יקירכם כלול בקבוצת הסיכון הכי מדביקה
בעולם. לא, לא מדובר כאן בעיסוקו הקבוע
בנושאי טרור. הפעם דנים בדיני נפשות ממש.
שלכם למשל. צריך רק לזכור איך מבלה אבו־עמאר
את שעות הפנאי, ומה המשמעות הנובעת
מכך.

אז בבקשה, רק בלי נישוקים וגיפופים.
תראו מה קרה לאחרון השליטים שקיבל אותו
בכבוד מלכים. רק חזר ראש אש״ף מ־בוקארשט
וכבר עשו לצ׳אושסקו איזו הפיכה
קטנה. מקרה דומה להפתיע אירע לפני כחודשיים
לאדון אריך הוניקר ממזרח גרמניה.
כל החברים של ערפאת מעבר למסך הברזל
נופלים כמו זבובים. אפילו גורבי הגדול מ־הקרמלין
מסרב כבר לשוחח עם האיש בעל
השערות על הפנים. מה נשאר לו בחיים? בקושי
כמה ידידים תימהונים ממוצא ישראלי.
כי העולם באמת לא מתעניין יותר בסחורה
הפלשתינית. נמאס לכולם מכמה ערבים
שהורגים בעיקר איש את אחיו ותוך כדי כך
מפוצצים מטוסים אזרחיים באויר. נשק הנפט
לא עובד בתנאים הנוכחיים של עודף יצרנים.
אפילו יתרות המיליארדים בבנקים זרים
הצטמצמו למימדים מדאיגים ואינם משמשים
כמנוף פוליטי־כלכלי ללחץ על מנהיגים
מערביים. זה לא מה שהיה פעם. מזל שעדיין
ניתן לסמוך על הראש היהודי הדפוק.
אירופה מנקה עצמה משרידי העריצות והדיכוי,
ופה מזילים חוגים מסוימים ריר על
כתפי בכירי המחבלים ושלוחיהם בשטח —
רעול־ הפנים. שם מורידים את הראש ל־רודנים
וכאן מלטפים את הראש לפסיכופטים
רצחניים. כל הגלובוס צועד בטוחות לקראת
עידן הלאומיות ורק אצלנו מתעצמת הדרישה

ונקווה חמיו אנחנו
יש — דבר אחד טוב בשמאל, היותו נכון
ומגויס תמיד. צריך להפגין — מרימים
כמה טלפונים ויש 15 איש מוכנים
עכשיו. צריך למחות — יש נוער
השומר־הצעיר, המוסע באוטובוס
לכל יעד וכיוון. צריך עצומה — יש
חותמים קבועים לכל ניגוח. צריך
רוח — יש באוניברסיטאות שבשו
ות קבע. צריך סיקור — יש מצלו
־ ״ובמקרה״ גם צלם פנוי, קול
דרמאתי חמן הולם בכל מהדורות
החדשות.
ומה אין?
אין — עיניים פקוחות לראות כי האכזריות
בה טבחו ערבים בערבים, בלבנון, בסוריה,
בעיראק במצריים ובשכם,
עולה על אכזריותם של כל אויביהם
החיצוניים גם יחד. אבן, סכין וגרזן,
היו אבן פינה בתרבותם הפוליטית
תמיד! עוד לפני שהכיבוש השחית
אותם ולימד אותם לעשות זאת מול
מצלמות הטלויזיה.
אין — יכולת הסקת מסקנות ממסכים
גדושי ארועים, כיצד כל עם דואג
קודם כל לעצמו וללאומיותו, ורק

להתקפלות וויתור על אינטרסים חיוניים לטובת
הגרועים שבאויבים.
והרי תמונת המצב ממש דוקרת בעיניים.
אמריקה הגדולה פולשת ברגל גסה למדינה
קטנה ומתערבת בענייניה הפנימיים. סיכסוך
קטן על שליטה בתעלת פנמה, פלוס סגירת
חשבון ישן עם סוכן סי.איי.אי לשעבר, הובילו
את וושינגטון לשימוש חפוז בכוח הזרוע מול
בדיחה צבאית בדמות נורייגה. אותם שלומיאלים
יאנקים, מיררו לנו את החיים כאשר
נכנסנו ללבנון במטרה לשחרר קצת את
צוארנו מעניבת חנק הטרור. אליהם הצטרפו
אז בחרוה כמה טיפוסים, מורעלים בשינאת

עצמם ואהבת רעיון השיבה הערבי, שביצעו
בפועל את עבודת הגיס החמישי.
ג׳יין פונדה כבר הספיקה לחזור בתשובה
ולהכות על חטא בוגדנותה כלפי ארצה במלחמת
ויטנאם. כאן עוד לא הסתיימה המערכה,
וזאת אולי הסיבה לאי־הופעת מקבי־ליה
הישראלים מול פני האומה כשהם קורעים
את בגדיהם, חוגרים שק, ושמים אפר על
ראשיהם לאות צער וחרטה.
כי להתחבק עם ערפאת זה קצת מאר מוגזם.
היום כמו אז, באמצע מהלך המלחמה. גם
התירוץ הקבוע לאירוע — כאילו מטפלים
בנושא השבויים והנעדרים — מעורר בחילה

קשה. אפשר הרי לדון בכל עניין ללא גילויי
חיבה לתליין. מותר אפילו לתת ביטוי
תקשורתי לרוצח מקצועי, אך תוך רתיעה
מוחלטת מכל מגע פיזי איתו, ישיר או עקיף.
מבחינה חוקית ברור כי כל מי שנפגש עם
אבו־אמו מהזן הטרוריסטי הוא בבחינת
עבריין פלילי. אלה שגם לוחצים את היד
למארגני הפיגועים, הנמשכים עד לרגע זה
ממש, הם בבחינת מעוותי השכל ובעלי הדפקט
המנטלי המוכנים להתעלם בדיעבד מכל
מעשה זוועה בהווה ובעבר. אך מי שעובר
את הרמפה ועולה שלב במדרגות הטומאה —
זה המסוגל לחבק את ערפאת — כלול
ברשימת הבגידה.
שהרי לא מחבקים אדם שנוא. לא מנשקים
על הלחי יריב אישי. פעולות קירבה אנושיות
שכאלו אופייניות למקרים הקשורים בתחושות
חיבה ואהדה. על אחד כמה וכמה כשמדובר
באיש זר העומד בראש אירגון ששם לו
למטרה את הרס המדינה.
ולכן המתחבקים והמתנשקים הם בוגדים.
כך משתמע מעצם נכונותם להעניק יחס חם
לאדם המייצג את הרוע המושלם — זו הבגידה
בעקרונות הצדק והמוסר. במקביל הם
מייצגים מובן פשוט יותר של המילה. האקט
הפיזי מסמל את אהדת המבצע לאובייקט ה־מחוזר.
אהבת העבד הנרצע לאדונו הפוליטי,
אפילו אם מדובר באויב אכזר. קבלת דעתו
של המחבל לגבי הפתרון הסופי של הסכסוך
המזרח־תיכוני. העדפת עמדת הרוצח בשאלת
קיומו של הקורבן. מתן לגיטימציה, לפחות
במישור האישי, למי שממשיך ללא הרף
לזרוע מוות וחורבן בארץ ובעם.
ושאיש לא יספר לנו מעשיות מבית המדרש
של זקני מפ״ם. אם דמוקרטיה, אז נא
לשחק לפי כללי המשחק. יש ממשלה וכנסת
נבחרת ובית משפט, ואפילו בג״ץ. רוצים לדבר
שלום עם אש״ף — בבקשה, תשיגו רוב
בבחירות חופשיות. גם אז, המכסימום יהיה
ישיבה משותפת סביב אותו שולחן. נישוקים
וחיבוקים אינם כלולים בתפריט. חיבוקים
ונשיקות לערפאת מדיפים ריח כבד של
בגידה.

הירוק, רק ערפלו המושגים והפכו
ערבי מתנחל לאיש שורשי ויהודי
מתנחל לכובש. חלומות אלה, העטו
אידיאולוגיה על רוצח מסורתי
והפכו שוחר־ציון לפאנאט מוכר
חמוצים. חלומות על לאומיות צרופה
בתחומי הקו הירוק בלבד, תוך
הפגנת תיעוב עצמי, אגב התערטלות
מזוכיסטית חושפת מומים
לעדשות מצלמות הטלוויזיה הזרות,
לא עצרו ולא יעצרו מי שחצי
תאוותו בידו. הם רק ״יגרזו׳ משימות
ארוכות טווח וכל אמצעי מטורף
להשגתן.

־ש — עוד רבר חיובי מאר בשמאל. כל
חייו, במחזוריות קבועה — הוא חוזר
בתשובה מרעיה בשדות זרים, מאימוץ
אידיאולוגיות לא לו, מתשלום
מחיר כבד על אבדן התמימות. נקווה
שהמחזוריות לא תפסח עליו גם ב־ענין
זה, והוא יעשה את אשר הוא
אמון עליו במיטבו — יחזור בתשובה
ויתגייס באותו חירוף נפש ״לפקודה
תמיד אנחנו״ — לטובת העם
היושב בציון.

יאפו־ ערפאת (בלי כאפיה)
זהירות מוועת הידבקות

אחר־כך, אם יש לו זמן, ואם יש לו
לחם לאכול, הוא נפנה לעסוק
בשאלות מוסר, לא של עצמו —
אלא שלנו. שלנו כיהודים בסכסוך
הישראלי־ערבי.
אין — שכל ישר להבין ששנאת הזר אינה
המצאה מקומית. היא נמסרת כנראה
בגנים. על כן, כבושה ככל שתהא
בכח אידיאולוגיה כזו או אחרת, היא
פורצת בכל אתר בעולם שעה שמשתחררים
האיסורים ומכלה זעמה
בתמימים חפים( .ולנו יש הסטוריה
עתיקה ועדכנית של היות זרים ב־בריה״מ,
בפולין. בפנמה ובקולומביה)...
אין
— יכולת לקשור את הקצוות כולם.
אנו מטרת הגרזן, הסכין והאבן, לא
כמרי לאומי, אלא כפונקציה של
שינאת זרים ותפישות לאומיות קיצוניות
ובלתי מתפשרות. בוואדי
ערה זרקו בקבוק ואבן לא מתסכול
על הנעשה בשומרון, אלא כי השתחררו
הבלמים. בגליל, חלום הקו
הירוק, הניפו דגלים ירוקים־שחו־רים־אדומים,
לא כהזדהות, אלא
כשיא של מעשה התנחלות ערבי,
איטי אר יסודי ולאומי מכווו. חלומות
על צדק ומוסר בתחומי הקו

מאיר ליפשיץ

258

א•לנה אדם

בשבוע שבו הורשע עבדאללה אל־חטיב מרמלה ברצח חיים תקתוק
ז״ל, כמבחן קבלה לארגון הסת״ח, מצאו את מותם 6ערבים מידי בני
עמב.
בסירת ״דיעה אחרת״ מראה בי בשנתיים ושבועיים מאז פרוץ
מאורעות האינתיפאדה קטל הטרור 258 איש ואישה, ערבים ויהודים,
לפי הפירוט הבא:
• 205 ערבים נורו, נדקרו ונשרפו חיים בידי אחיהם.
• 53 יהודים, חיילים ואזרחים נרצחו בפעולות איבה.

א 1רי דן
^ ילד וזיתה המהפכה הצרפתית מלווה
בשעתו בשידור טלוויזיה חי, כפי שחזה
העולם כולו בסוף השבוע במהפכה הרומנית,
קרוב לוודאי שהחופש, השוויון והאחווה היו
הופכים לעקרונות מקובלים מהר יותר ובמדינות
רבות יותר. אילו המצלמות היו
מלוות את התזת־ראשי־המושחתים והעריצים
בגליוטינות בפריז, כפי שליוו הרומנים השבוע
את נפילתו של צ׳אושסקו נוכח מאבק
העם ברחובות, ייתכן שמספרם של הריק־טטורים
מהם סבל העולם היה קטן יותר.
אבל גם בטלוויזיית־המהפכה המרתקת,
המעודדת ומחממת־הלב מבוקרשט, יש די
והותר כדי לתרום את חלקה לחינוך הציבור
לדמוקרטיה אמיתית, מירושלים וער בגדאד
ומקובה עד אתיופיה. הציבור ולא השליטים.
כי הם לומדים רק כשהליקופטר נוחת על הגג
בבוקרשט, או כשהחומה נופלת עליהם וקוברת
אותם חיים במזרח־גרמניה.

ך אחר המהפכות השלטוניות הפוטו/גניות
שפקדו את מזרח־אירופה, דומה
שהמזרח התיכון הוא אחד האזורים הבודדים
שעדיין לא חלו בו תהפוכות כאלה. לאחר
הפלת צ׳אושסקו, משפחתו, ויורש העצר החבול
שלו בבוקרשט, מגוחך לשמוע שברבת־עמון
ובירושלים עדיין משתעשעים במושגי
העבר שקרס. שם עדיין מבטיחים את העברת
השלטון ל״נסיכים״ .נסיכים מלאכותיים של
חוסיין ונסיכים מדומים של הליכוד — וגם
של המערך.
מוטב שנסיר הכתר הירדני חסן ימצא לו
בהקדם מקלט בטוח באחד הבתים המפוארים
שרכש חוסיין בלונדון. כשם שדן מרידור, בני
בגין, חיים רמון וחבריהם ״הנסיכים״ ,שחנן
קריסטל פרשננו, בליל־שבת הרומני שעבר,
הבטיח להם בטלוויזיה את השלטון בירושלים,
מוטב שיעיינו בכמה מנבואותיו הפוליטיות
בעבר. אולי גם הם יגיעו אז למסקנתי
שהוא מתאים יותר בהערכותיו לטלוויזיה של
צ׳אושסקו ואשתו אשר קרסה תחת לחץ העם
למול עיניהם המרותקות של הצופים הישראלים,
רק שעה קלה לפני שקריסטל הופיעה
כקוסם עם שפניו.
התמיהה המתעוררת למקרא ההשוואה בין
השלטון בירושלים לאותם משטרים שקרסו,
היא מובנת וטבעית — אבל רק במבט ראשון.
כי אנחנו אמנם ״הדמוקרטיה היחידה במזרח־התיכון״
,אבל רק בקנה־מידה מזרח תיכוני
שהוא כידוע עלוב למדי. זה אומר שהצלחנו
לרכז שחיתות, רקבון, טמטום, אי־צרק ורשעות
בשם המשטר הדמוקרטי הישראלי, בשעה
שמדינות אחרות היו זקוקות לדיקטטורות
ממושכות כדי להגיע להישגים אלה.
אהיה האחרון להשוות חלילה־וחס, את
משטר מדינת״המשטרה ברומניה בעריצותו
ורצחנותו, באומללות המכוונת שהטיל על
תושביה הנרדפים והמוכשרים של מדינה זו
— למשטר הישראלי. אפילו במהלך המאבק
האכזרי בטרור הפלשתינאי במשך השנים האחרונות,
מלבד חריגים מעטים ושערוריי-
תיים, לא ירדו, תודה לאל, כוחות הבטחון
הישראלים לרמה שבה התייחסו ה״סקורי־טאטה״
לבני עמם שלהם.
(במקום נפרד יש מקום לדון כיצד מנהיגים
מערביים נבונים, מגולדה מאיר ד ל ועד שמעון
פרס ומנחם בגין, יבדלו, ונשיא אמריקאי
אוויל, ג׳ימי קארטר, שנשא לשווא את ״עקרונות
זכויות האדם״ ואירח את צ׳אושסקו
בבלייר־האוז, נפלו או נאלצו ליפול ברישתו
של הטיראן־הרומני).

ך להתמוטטות צ׳אושסקו כמו לקריסתם
של שאר השליטים במזרח־אירו־

מהננת הדומינו

פה והתערערות המשטר בבריה״מ הובילו
בסופו של דבר כמה מאפיינים משותפים,
מעבר לשאיפה הטבעית לחופש.
העם מאס בשקרים בהם הלעיט אותו השלטון
בכל תחום — מהכלכלי־חברתי ועד
המדיני־בטחוני.
נקעה נפשו של הציבור במדינות אלה
מהפער ההולך וגדל בין שכבת השליטים והמיוחסים
לבין רוב שכבות העם. לא פלא
שברומניה כמו במזרח״גרמניה הוצגו לראווה
מייד ארמונות ומותרות המיוחסים־המועטים,

טרוני, משום שהקרקע היתה בשלה לכך
מוורשה ועד בוקרשט דרך בודפשט, מזרח
ברלין ופראג. גם במוסקווה וברחבי בריה״מ
עצמה, הסיפור רק מתחיל.
ךלא רק שם. נסתפק במזרח־התיכון. מי
שבונה לטווח רחוק על המשטרים במצריים,
בסורה ובעיראק, וכמובן בירדן, מניח
את עתידו על קרן־הצבי.
אפקט־הדומינו בסיוע מעצמת־הטלוויזיה־

ניקולאי והלנה צ׳אושסקו עם ידידים

1סיך המערך
שולף שפד
שנבנו על חשבון הציבור ושדידת קופת־ה־מדינה.
ובאותה שעה בקושי מצאו מיליונים
מזון עלוב למשפחותיהם, ורק אחרי השתר־כות
בתורים.
המהפכה במזרח אירופה באה כאשר נקעה
נפשם של ציבורים שלמים משלטון מונוליטי
באותן מדינות. דיקטטור קטן ואפל ישב שנים
על כסאו ו״המפלגה״ ,כלומר הוא עצמו
בדרך־כלל, הוריש אותו מדור לדור. מכל
מקום, שיטה קומוניסטית רקובה הבטיחה
שתמיד ״נסיכי״ המפלגה, בדרך־כלל בינוניים
ומושחתי־כוח, יתיישבו שם. מרכז המפלגה
יחליט ויאשר בחותמת גומי.
הפלא הוא שחוליים אלה לא הביאו להתקוממות
מוקדם יותר. אחד ההסברים לכך הוא
הפחד והטרור שהשליטו הקומוניסטים במדינותיהם
— משימוש בק.ג.ב. הסובייטי ועד
״הסקוריטאטה״ הרומנית. אך ביום אחד סר
הפחד ואז התחוללה ״מהפכת הדומינו״ .כמו
באותו משחק משעשע של קוביות דומינו
בטור הנגרפות בנפילתן זו אחר זו, קרסו
המשטרים הללו במהירות גדולה יותר מזו של
מגדל קלפים מתמוטט. מצלמות הטלוויזיה
תרמו להעברת זעזוע־הדומינו בהבזק אלק־

מנינו של ח 1ס״ן
ין רש העצר
הבינלאומית, יכול להצליח רק במקום
שהקרקע בשלה לכך. לא במקרה מה שקרוי
״אינתיפאדה״ לא זכה להיכלל בין ״אירועי
העשור״ במניין הסוכנויות החדשות לסיכום
שנות ה־ ,80 ולמרבית עלבונם לא רק של
הפלשתינאים אלא של צעקני־פלשתין היהודים.
כי העוול והאכזריות, כמו הצדק,
חייבים לא רק להיעשות אלא להיראות. כמו
במזרח״אירופה. ואפילו שצלמינו היהודים
רדפו והתאמצו לצלם את ״חיילינו האכזריים״
הם לא הצליחו להראות את ״הדיכוי״ ו״ה־אכזריות״
שעליה בנו מגדלים שמאלנינו. ורק
דדי צוקר זכה בפרס ע״י ומידי ג׳ימי קארטר.
לעומת זאת, את העריצות רואים בסוריה.
בפער בין עשרות מיליוני קשי־היום לבין
השלטון המושחת מבחינים מייד במצריים.
באימת הדיקטאטורה ושוד הקופה הלאומית
בידי השלטון חשים בבגדאד ובדמשק. לכן יש
להניח שבשנות ה־90׳ הלא־מאמזרות, מהפכת
הדומינו תקיף גם אותן, שלא להזכיר את
המשטרים המושחתים בסעודיה ובנסיכויות
הנפט.
גם ירדן, והיא בראש התור, לא תינקה.
מצבה הכלכלי מחמיר, והניכור הגובר בין

השליט הבדואי חוסיין לבין מרבית נתיניו
הפלשתינאים מעמידים אותה בשורה הראשונה
כמועמדת לאפקט־הדומינו. מה שרואים
הפלשתינאים בטלוויזיה מכאן רואים גם
משם. או לפחות, יודעים.

^ כן אפילו הגנתו הפאתטית של בנימין
/ז. בגין על ירדן ומלכה, לא תועיל למלך.
בגין ג׳וניור יצא לכפור בעובדה, שיצחק
שמיר הפליטה שוב בטעות מפיו (למורת
רוחם של האמריקאים) כי ירדן היא בעצם
פלשתין. אותו רעיון בריא, היחידי היכול לשמש
בסיס לדו־קיום קונפדרטיבי או פדרטיבי
בבוא היום, בינינו לבין הפלשתינאים.
בני בגין ניסה אם כן להכחיש את המציאות,
מתוך שאמר שאם מאמינים שירדן היא
פלשתין בעצם מודים שהפלשתינאים זכאים
למדינה משלהם. או, חלילה וחס ש״מוותרים
על זכותנו״ על עבר־הירדן מזרחה. בשעה
שחבריו ל״מסיכות״ מוותרים כבר בכל יום
ממערב לירדן — ביהודה ושומרון וחבל עזה.
בדבריו אלה דמה בני בגין לצ׳אושסקו בנאומו
האחרון ממרפסתו המפורסמת, כשניסה
בטמטום ובעוורון להחזיר את הגלגל אחורה.
מה שמנחם בגין ניסה בכוונה תחילה ובלי כל
פרופורציה(יחד עם סאדאת) לנפח את חלקו
של צ׳אושסקו בהשגת השלום הישראלי־מצרי
מעבר למציאות, לא יכול בני בגין לעשות
בעניין ירדן, שהיא כבר פלשתין.
האטימות הזאת של ״הנסיך המיועד״ בגין,
אופיינית לחצר שלמה בירושלים מסביב
ליצחק שמיר. הם ״הקובעים״ ,הם ״השולטים״,
הם ״יפסחו על דור בליכוד״ ,הם ״יעבירו את
השלטון לנסיכים״; דן מרידור ושות׳ .הם
אפילו קובעים לאריה מקל איך ישודרו
הדברים. שולמית שמיר, אשת השליט שמיר,
כך גילה עיתון ״העיר״ ,מורידה הנחיות
לטלוויזיה לצלם את ביקורה בכנסת.

^ כן החלק הטוב ביותר בשידורי הסל /וויזיה
הישראלית עד עתה היו השידורים
ממזרח אירופה ובעיקר מרומניה. סוף סוף יש
לנו טלוויזיה חינוכית אמיתית — בשעות
צפיית שיא.
היא חיונית ומלמדת במדינה כישראל, בה
יש שותפות מסואבת של ארבעה ראשי שתי
מפלגות, סירסה לחלוטין את הדמוקרטיה. במדינה
בה אחד עד מכסימום ארבעה אנשים
מקבלים החלטות חיוניות תוך הסתרתן מהממשלה
והכנסת. במדינה בה כמה חברי
הכנסת מחוקקים חוקים לכיסם והתעשרותם
האישית, ואילו ״נסיך לבן״ אחר, יוסי ביילין
ורוד־הלחיים, טוען ש״אין רעב ללחם״,
ומצדד ב״אבטלה מסויימת״ .כשאלפי משפחות
מתקיימות בדוחק איום ובניוון כלכלי
וחינוכי. במשק בו שודדים שוב ושוב את
קופת הציבור לטובת מנכ״לים של דרקון כמו
״כור״ ,וקוראים לכך סוציאליזם, המדרבן את
הירידה ובולם את העלייה.
במשטר בו משרד המשפטים הפך חותמת
גומי לפקודות ירי בדם קר בערבים, ולא אתפלא
שהוא גורם עוול, עיוות דין ורדיפות
ליהודים.
במדינה בה מרבית התקשורת ורוב הפוליטיקאים
חברים בקלאב אכסלוסיבי של
שמור לי ואשתוק לך. עד שדומה שצ׳או־שסקו,
אילו היה קצת יותר מתוחכם, יכול היה
לבוא וללמוד בירושלים כיצד לעשות מה
שעשה בלי משטרה חשאית ובלי שפיכות
דמים, אלא, בטיפוח אשליית הדמוקרטיה,
שהפכה מקור הכנסה נאה לאלפים ספורים
של מנהליה ומנכ״ליה הצומחים בחלקם על
שחיתות ושוחד.
זה מוכר לכם מהטלוויזיה? על רומניה
דיברנו? לא. על קוביית־הדומינו שלנו, על
השלטון בירושלים. כל מי שרגיש לסיסמוג־ראף
החברתי־פוליטי יכול כבר לחוש ברעם
המתקרב .

דניאלהאש כנזי

איזון חוזר
על סף , 1990 כדאי להביט קדימה ואחורה:
אל מול גל העליה הצפוי, יש סיבה
להתרגשות, אבל אין בסיס לפניקה: לאורך
כל שנות הציונות, העליה לא״י היא ייחודית
בתולדות ההגירה בעולם בגין התנודות
הקיצוניות בקצב העליה וכושר הקליטה
המדהים של הישוב שאין לו אח ורע
בכל תבל: בשיא ההגירה לאמריקה
( 1910־ 76 )1901 מיליון אמריקאים קלטו
8.8מיליון מהגרים — קצב גידול של
10.4)?,בעשור שנים. ואצלנו? שוב ושוב,
החברה היהודית הכפילה ושילשה את עצמה
בפרקי זמן קצרים. ניקח לדוגמא את
שנת , 1925 אחרי סגירת השערים לאמריקה:
עם תשתית משקית צרה ושברירית,
בשנה אחת בלבד, גדלה האוכלוסיה היהודית
ב 30 בחודש מאי , 1924 המשק היה
במשבר: בקשות העליה היו מועטות ואנשים
ירדו מן הארץ: כעבור שלושה חודשים
נעלמה האבטלה בן־לילה, עם בואם של
עולי פולין. היום בתחזיות הוורודות ביותר,
מדובר על בין חצי מיליון למיליון עולים
מבריה״מ בשלוש שנים הקרובות, תוספת
של? 59 עד 10 בשנה. אל פחד — נתגבר.

יו״ר מועצת המנהלים של בל״ל, משה
זנבר מציע ״להפקיע את.כור׳ מההסתדרות
ולהעבירה לידי הבנקים והממשלה״ .לכלכלנית
אסתר אלכסנדר תוכנית חילופית:
״הממשלה שילמה 16 מיליארד דולר בתמורה
למניות הבנקים. זה גם סכום החובות
שהצטברו בבנקים — חובותיהם של
המושבים, הקיבוצים, ,כור׳ ,המשכנתאות...
שהממשלה תקנה את החובות הללו...
ותחזיר לבנקים את מניותיהם בתמורה.״
מצחיק? מי שזוכר את הפרשנות של אסתר
אלכסנדר שהתפרסמה בהשלם הזה בתקופת
האינפלציה הדוהרת, לא יזלזל בה.

גיל סמסונוב
אפי שלום.
אני לא מכיר אותך, מעולם לא פגשתי
אותך, אני לא יודע מה דיעותיך, מי אתה ומה
אתה. ובכל זאת ראיתי חובה לכתוב לך.
שוב עובר גל של השמצות נגרך. כמו
לפני שנה, כן גם עכשיו, דואגים להשמיץ
את גבעתי, לרצוח את אופייך, להטיל בך כל
דופי. לנסות ולחסל את הקאריירה שלך.
מגודל ההשמצות אני למד בוודאות על
שני דברים. אם תוקפים אותך כל כך, סימן
שאתה שווה משהו. סימן שיש את מי לתקוף.
סימן שאתה לא עוד קצין חיוור, מרובע וחסר
כל יכולת והשפעה. מפחדים ממך כי יודעים
שאתה שווה. שאתה יכול.
ואני גם למד שכנראה אתה לא מהחבר׳ה
״הטובים״ .כנראה שאתה לא שייך לברנז׳ה,

על טעם ועל ריח אין להתווכח — כשמדובר
בטעם החיים, לא בקדושת החיים.
לא עולה שום ״ריח של חסמב״ה״ מיחידות
החיסול בקסבה של שכם כפי שסבורה שולמית
גלבוע. עולה ריח של דם רב — דם
טרי, דם אמיתי של בני אדם, בשר ודם, ולא
דמויות מסיפורי הרפתקאות. היה ניתן
לחשוב שמדובר במעשי קונדס של ״שבאב״
שובב ולץ בסידרת מעשי רצח בדם קר:
בסלחנות רבה, אומרת הכותבת ש״אי־אפשר
לחסל חסמב״ות כל עוד יש נערים
נלהבים ומטרה שנראית להם.מקודשת —
החסמב״ות יווצרו מחדש ״.חמור יותר,
שולמית גלבוע לא חשה שום חובה כלפי
הקורבנות מקרב הערבים שנפלו חלל בלהט
קסם הנערים. היא לא נוקטת עמדה לגבי
טיב פועלם: האם הם נוקמים, לוחמים או
רוצחים? כל קורא התבקש ״למחוק את המיותר״
.לבעלי מצפון סלקטיבי: זה שהקורבן
הוא ערבי לא נותן הכשר לקטל: לא
רק אמיל גרינצווייג ז״ל היה קורבן לרצח
פוליטי ראוי לגינוי.

כתב לאפר

תזכורת: ההשקעה הטובה ביותר ב־
31.12.88 לא היתה ״ירוקים״ שחורים אלא
גבינה לבנה. מי שאגר גבינה * 9ב־
31.12.88 הרוויח?״ 30 בן־לילה ...
ששששמנת:

לא יושב בבית סוקולוב עם עיתונאים, לא
מרליף מידע, לא מלקק לשרים. אתה לא נשארת
בחבר׳ה. עזבת בעוונותיך את הקיבוץ,
נטשת את החילוניות, חבשת כיפה (ועוד
איזה!) גידלת זקן רחמנא ליצלן. התיישבת
בגולן. והגרוע מכל — חינכת לאהבת ארץ
ישראל! דרשת מחייליו להקריב, להשקיע
ולנצח.
על כל אלה אין כפרה. להיות ״פייטר״
״מיליטנט״ ״קאובוי״** זה כבר לא באופנה.
היום פופולארי להיות רחמן, מתפתל ומתיי
סר. לדבוק במשימה, להיות נחוש ואיתן ומנצח
זה מחוץ לתחום. בימינו צריך להיות מצטדק
כעמרם(מצנע) ,מהסס כדן(שומרון) .להילחם
כ״גיבור״ ולקבל ״עיטור מופת״ זו כמעט
עבירה. לא מפקדים ״כריזמטיים״ ,״בעלי כושר
שכנוע נדיר״ ,״פנטזיונרים״ ,דרושים,
אלא מפקדים מרובעים בינוניים ואפורים.
ואם אני צריך לבחור, כקצין בצבא הזה,
אחרי מי ללכת לקרב — אני הולך אחריך.
אני הולך אחרי מי שמפגין בטחון. מי שבטוח
בדרכו, מאמין במדינתו. אני פוחד פחד מוות
ללכת אחר המתייסרים, המצטדקים, הפוטוג־ניים,
הדו־משמעיים. אני פוחד ללכת אחרי מי
שמצפה שהממשלה תנצח עבורו את האינתיפאדה.
אחרי מי שהוכיח כשלון, נסיגה,
עריקה. אני רוצה ללכת לקרב עם ״המאובקים״
,עם ה״רפולים״ ,״היאנושים״ ,״הקהל-
נים״ ,איתר. לא עם המצנעים.
ואל תדאג אפי. עם ישראל עם חכם. הוא
יודע את האמת. ככל שיתקפו אותך בעיתונים
כך תהיה יותר פופולרי בעם. ככל שישמיצו
אותך בשינקין, כך תתחזק. ככל שאתה
פחות מקובל בבתי הקפה של דיזנגוף,
כך תהיה יותר מקובל אצל החיילים, אצל
* אפרים הוא אל־מ אפי פ״ן, מפקד
חטיבת נבעתי לשעבר, שחזר אחרי שנת
לים1דים לארץ 1התקבל ברצח א 1פי
תקשזרת׳,
** ציט1טים מכ תמח השמצה על פ״ן.
תכונות גח שת שמיוחסות ל.1

נהגי המוניות, אצל העם. שאל את בגין הוא
יגיד לך.
אז אל תוריד את הכיפה, אל תגלח את
הזקן, אל תיסוג מאהבת ישראל, אל תברח
מהחזית.
היה איתן
היה בוטח
היה אתה.

אור• עקב

מסעדן שנלחם לפירסום ושלום הפך מציאות לחלום.
במקום מלחמה
אהבה הוא עשה,
רק אבא, שכחת קונדום!
יהודה דרורי

אי־סדר עדיפויות

בראיון ל״העולם הזה״ בשבוע שעבר אמר
שר המשפטים, דן מרידור, כי הוא עדיין לא
רואה מצב שבו השאלות הלאומיות לא תעמודנה
במרכז: שאלות כלכלה הן חשובות,
הדגיש, אבל בכל זאת הן מישניות. אני לא
חושב שאפשר להגיע למצב שפה השאלה
היחידה תהיה מידת ההשקעות באחוז האבטלה.
זה קיים באירופה שם אין להם שאלות
קיומיות, אמר.
בנימה דומה התבטא יצחק שמיר כאשר
הדו״ח על קו העוני עורר סערה ציבורית
זמנית. מטבע הדברים, אמר ראש הממשלה,
אנחנו מדינה העוסקת יותר בעניינים מדיניים
ובטחוניים וכך הוציא את הממשלה ידי
חובתה בכל הקשור למחדלים בתחומי הכלכלה
והחברה.
גם הארועים הררמאתיים במזרח אירופה
כאילו פוסחים עלינו. השינויים בבריה״מ ובגוש
המזרחי בכלל, מלמדים כי שאלות של
לאומיות צבא ובטחון, אינן נעלמות לגמרי
אך הן קטנות במידה רבה ונכנסות למכלול
שבתוכו שאלות של כלכלה, חברה וזכויות
אדם — נעשות יותר דומיננטיות.
בעולם בכלל, ועם קריסתם של המשטרים
הקומוניסטים בעיקר, ישנו תהליך של הפשרה
בתחום הצבאי לטובת עוצמה כלכלית.
יפאן של היום מדאיגה את ארה״ב יותר מאשר
יפאן של מלחמת העולם השניה, ולא בגלל
עוצמה צבאית. בריה״מ נאלצה לשבת לשולחן
הדיונים עם ארה״ב לא משום שחששה
מהטנקים האמריקאיים. גרמניה חזרה להיות
מעצמה, אך מסוג אחר, ומדינות נוספות כמו
ררום קוריאה הולכות בדרך זו בהצלחה לא

ד •1כהן

חמשיר לאסיר

קטנה.
גם בכל הנוגע להפעלת לחצים במטרה
להשיג הסדרים מדיניים, הסנקציה החזקה
יותר תהיה כלכלית ולא צבאית. אם ארה״ב
תחליט להפעיל לחץ על ישראל כדי לפתור
את הסיכסוך באיזורנו, סביר להניח שהיא לא
תפסיק לספק לנו נשק כיוון שזה יפגע
בתעשיה הצבאית האמריקאית: אבל היא כן
יכולה לעצור סיוע כספי אזרחי.
איני גורס כי מצבנו הבטחוני״מדיני דומה
למצבן של מדינות אחרות, אבל בכל זאת
העיסוק הכמעט אובססיבי בנושא זה נראה
קצת מוגזם, במיוחד בזמן שישנן בעיות
כלכליות וחברתיות קשות. נושאים אלה לא .
מזעזעים את הממשלה ומתייחסים אליהם, אם
בכלל, רק כאשר פורצת שריפה. לכן, אולי
בכל זאת הגיע הזמן לבחון מחדש את סדר
העדיפויות שלנו בעיקר בכל הנוגע להקצאת
משאבים.
בכלל, קטונתי מלהבין האם 26 שרים עסוקים
כל הזמן בדאגה לקיומנו הבטחוני? ומה
עם בטחון אישי?(סיסמת הליכוד ־בבחירות).
וחיים בכבוד, ברווחה, בשגשוג, וחופש כלכלי
ללא מונופולים ומיסים דרקוניים. האם כל
אלה מתגמדים אל מול ה״שאלות הקיומיות״?
ולכן מפליא שדווקא דן מרידור שידוע
כאדם חדשני, רחב אופקים וער להתרחשויות
— נוקט נימה אנכרוניסטית שכזאת. למרבה
הצער עשרות מאמרים, מאות נאומים ואלפי
דוגמאות ונתונים לא יזיזו את הממשלה הזאת
מאי־העשייה עד שיבוא המשבר. אבל אז
עשוי להיות כל כך רע עד שנזדקק כאן ל־פרסטרויקה
מלאה.

נ רו ת חנו כ ה

כל שנה והנרות שלה, פעם נהגנו
להקדי שאת הנרות לגבורות י שראל
וגיבוריו. מ שפסקנו להיות אי מפ רי ה
נתגמדו הגיבורים והגיעה עת ״ימי
הקטנות״ .אבל גם בי מי ם ק טני ם יש
שיאים, קשה אולי למצוא אותם,
אבל יגענו ומצאנו, ולכבודם אנו
מדליקים א ת הנרות הללו:
נר ראשון -נר העליה, נר?ה אנו
מדליקי ם לכבוד עלית ה אל פי ם
הצפויה בקרוב מ מ חנ ה ״קנדה״
שבסיני אל מרחבי רצועת עזה
השוממת.
נר שני -נר השפה העברית -נר
לכבוד הציופר והס טל ב ט, הסבבה
התפדל והשמאלץ, הצ׳ופצ׳יק והשב־ט
ה ה בי או ס והראש.
נר שלישי -נר ה צ מי ח ה -נר זה
אנו מדליקי ם לציין אתהצ מי ח ה
המתרח שת בימינו מתחת לקו העוני,
חצי מיליון איש זה הרי מספר ש אפשר
להתכבד בו, ועוד היד נ טוי ה -

כך מ ב טי חי ם לנו.
נר רביעי -נר החינוך, נר זה אנו
מדלי קי ם מתוך אינרציה, תמיד
דיברנו על זה. כנ ראה שזה הי ה משהו
חשוב.
נר חמי שי -אנו מד לי קי ם לכבוד
הנר הרביעי.
נר שישי -נר הב טחון. נר זה אנו
מדלי קי ם למ או ת־ אלפי בני עמנו
הנרדף אשר זכו סוף סוף לבט חון
ברחבי לוס אנגילס, ניו־יורק, בו ס טון
ושאר פינות החמד של עולמנו החדש.
נר שביעי, נר השלום -מי יתן כי
בשנה הבאה יגור זאב עם כבש
ונ שות־מחאה עם רעולי־פנים.
נר שמיני שאנו מד לי קי ם הו א נר
ח סידי או מו ת העולם. מוקד ש למנהיגים
הנ או רי ם של עמי תבל ה מלמדים
או תנו ה תנהגות הומני ת מהי,
וברא ש ורא שונה ל ה אד ר ת הגדול
שבהם, שמש העמי ם ני קולאי
חנוכה שמח!
ציאושסקו.

ענת גטויו־־סמר׳

משמאל לגזענות

שלום ל ך צביעות. האם נ שקת היום לגזענות? כן, זו
שכאן, בארץ. שאלה מיו תר ת מה. כרוג מתהה תנפלו ת
בשבוע שעבר ע ל ימין סוויסה. מלח הארץ שלנו? לא, לא,
הרי שמו סוויסה, והוא שחור, מרוקאי ב כל ל, שיער
מקורזל ועור שחום. הוא מעשן קנ ט קצר, כ תבו בעיתון,
וזה לא נחשב. הוא ב כל ל גר בקטמון, שזו שכונת מצוקה
משהו. ימין שלנו לא יכול להיות מלח הארץ. מי כן?
שאלה מיותרת.
קראתי בשבוע שעבר ב״ידיעות אחרונות״ על צעירה
נרקו מני ת, שהיא, היא, מלח הארץ. ומה מבדיל אותה
מימין סוויסה? אבא עשיר ביותר. השם קרמרמן שנ שמע
מאוד א שכנזי. אף בעיקר כסף, כסף, כסף. ותמחל לי
מישל קרמרמן שסיפור חייה כ שלעצמו מעורר באמת
רחמים. אבל לא בה אני מבק שת לדון. אין היא אשמה
בהפיכתה לסמל.
אך מדאיגה אחת כמו לאה אתגר, כו תב ת הרשימה
ב״ידיעות אחרונות״ על מישל קרמרמן. ממנה ניתן
להבין שהג׳נקית מסביון היא משאת ליבה של החברה
הי שראלית הנאורה. כך ל מ של מ תו אר ת מי של־מלח־הארץ
״וזיתה לה ילדו ת של זהב, בי ת עם הבריכה
הראשונה בשכונה, נסיעו ת עם אמא לחוצלארץ ...מי של
היתה פעיל ה בצופים, ידידה של דויד דנקנר, בנו של
שמואל דנ קנ ר מעשירי ישראל״.
עכשיו אתה מבין ימין סוויסה? הכל בג ל ל החברים
שלך, מה הס בסך הכל? אחד דויד חמו מהקריות, הנרי
אוחיון מדימונה ועור אחד אבו טבול מאי־שם — כל אחד
מכם סך הכל פ עי ל שכונות. ה שכונות הדפוקות שאפילו
בריכה ציבורית אין בהן. שלא לרבר על התנהגותו
ל מו פ ת של אבי־מלח־הארץ :״דויד קרמרמן, שהירבה
ל טוס ל רג ל עסקיו, ביקר או ת ה(א ת מישל) לפ חו ת שלוש
פעמים בשנה״ ומה אמא שלך היתה עושה? מכסימום
מביאה ל ך קצת קוסקוס וקצת סל ט מטבוחה בסיר

ומאכילה אותך לא ט לא ט שתתחזק.
גברת אתגר בחרה לה את הג׳נקית האשכנזיה
העשירה כמודל. השוליים של ה שוליים נהפכו בהבל עט
הכותבת ל מל ח הארץ. האפסות הזו היא מלח הארץ. מה
הפלא שימין סוויסה מפחד מעליה א שכנזית שתצמיח
עוד אתגר כזו וקרמרמן כזו — סנובה מגוחכת וריקה
שהופכת ל מו ד ל לחיקוי.
אבל לא רק אצל אתגר המלח מריח רע. קחו למ של את
המשורר הלאומי חיים חפר, שכתב ב שבוע שעבר על
ישראלי שפעל ונ לכד בסוריה. מה שמו? לא אותו גיבור
ידוע, אלי כהן ז״ל, שהקריב את חייו למען המדינה. לא
אותו אדם שכל ילד ברחוב ידע לזהותו כ״איש שלנו
בדמשק״ .חיים חפר בחר להציג כד מו ת מופת את עקיבא
פינשטיין המנוח, שישב גם הוא בכל א הסורי כאסיר
ההעפלה. אולי כהן הי״ד היה מזרחי מרי לטעמו של
החרזן. אולי זתמרגל, שלא חזר מן הכפור הסורי, לא
התאים ל ה טפ תו הצדקנית כ ל פי ימין סוויסה שרוצה
לחיות כאן בכבוד, ל ה תפרנ ס ולה שכיל. כן מה יש,
לה שכיל.
ועכשיו מר סוויסה, יש לי בקשה קטנה אליך. בת שדיר
השירות בטלוויזיה מבקשים ממך ומשאר החברה
בשכונה להפ עי ל את מדיח הכלים רק אחרי השעה ת שע
בלילה. לחברת הח שמל יש איזו בעיה עם עקומת
הצריכה. עד שת שתנה עקומ ת החשיבה כאן בארץ, אנא
החלף את תנור הנפ ט הישן שלך. כדאי גם לחשוב על
שיפור דגם מכוני תך מ שנת 72׳ .והעיקר, שבפרוץ
העשור האחרון למאה ולאלף הנוכחיים יהיה ל ך סוף סוף
גם בית.
לא מוכרחים ללכת מההתחלה על בריכת שחיה בגינה
ומדיח כלי ם במטבח. סתם בי ת קטן בירושלים. אפשר
להתפ שר גם על רירה. העיקר שתהיה קורת גג לבן־אדם.
כמו לחיים חפר ולאה אתגר.

בכל פעם שהחברים שומעים את השם ״רומניה״ הם נזכרים
איך אלעזר גרנות הח״כ לשעבר ממפ״ם היה האח״מ המערבי
היחיד(חוץ מפואר בן־אליעזר) שכיבד בנוכחותו את האספה
הכללית של המפלגה הקומוניסטית ברומניה. אסיפה שנערכה
שבועות מספר לפני הטבח וההפיכה נזם החזיר
השני באפו של האפיקורוס הרומני, היה יאסר ערפאת, שאולי
נחשב לאח״ס אצל הרומנים אבל לבטח לא ל״מערבי״.
אפילו אצל גרנות כשחזר גרנות מביקור הוקרה
אצל צ׳אושסקו ונשאל על פשר ביקורו אצל ״האחות הקטנה
והמפגרת של רוסיה״ ,השיב — ״רומניה היא לא דרום
אפריקה״ .החברים הסכימו מיד לכל מילה אר מהם
קשריו של גרנות בדיקטטורה הרומנית לעומת קשריו של
יאיר(לנין) צבן במדמנה הסינית. החברים תמיד יעריכו את
אלה שהצביעו בארץ מפ״ם. הרומנים לא כל כך
אחרי ההפגנה של ר״ץ מול השגרירות הרומנית, מצפים
החברים לראות את קומנדו ההפגנות של המפלגה מתייצב
למשמרת מחאה מול השגרירות של הדיקטטורה המצרית.
אמנם דיקטטורה שעדין לא נמצאת בכותרות אך בנושא
״זכויות האזרח״ אינה רחוקה מרומניה של צ׳אושסקו.
מגדיל לעשות עתון ״העיר״ שמקפיד לדווח מדי
שבוע במדור ״אמנסטי״ על הפרתן של זכויות אדם בכל
העולם חוץ מבעולם הערבי. כאילו אין שם זכויות מופרות,
כאילו לא נולדו שם בני אדם לויצמן היושב היום
במרומי כסא השר הממשלתי נשכחה משום מה ההונאה
שהיתה קרויה ״יחד״ .אותה ״מפלגה״ אד הוק שהביאה את
הסמן השמאלי הקיצוני הזה אל הכנסת, במסוה שיקרי של
איש מרכז העומד בסדק הרעיוני הצר שבין המערך והליכוד.
גם הח״כ לשעבר שלמה עמר היה שותף בקנוניה הציבורית
הזאת המכונה ״יחד״( .גם ידידנו ״פואד״ מראש העמוד).
התחזות פוליטית שמעמידה בצל את הפשע בו הורשע
השבוע בבית המשפט המחוזי יאסר ערפאת הוא
המנהיג המתון ביותר שתוכלו למצוא״ כך מצוטט ב״ידיעות
אחרונות״ מוחמר בסיוני, השגריר המצרי שמכיר את
הנפשות הפועלות בפזורה הפלשתינית. כשהחברים, אחרי
פיגוע מזדמן של הפת״ח, מתבטאים בצורה זהה, כל אלה
שאוהבים להתחכך עם השגריר נורא כועסים. למה
על החברים המתונים של ערפאת, וסגנונם הייחודי לעשיית
צדק, קראנו השבוע בעיתונים שציטטו בצנעה קטעים
קטועים מכתבי האישום של ״הפרטנרים העתידים שלנו
לעשיית שלום״ :״הנאשם קבר את דודו הפצוע בבור מכוסה
עפר, ובעורו מתפתל קפץ עליו במשר חצי שעה עד שמת
מפצעיו ומחנק הנאשמים פצעו את ״משתף הפעולה״
אנושות במכות גרזן, ובעודו חי הציתו אותו עד שנשרף
למוות ...הנאשמים ברחו אזניהן של שתי נשים ודקרו אותן
בכל חלקי גופן ארגון ״בצלם״ ,שקיבל לאחרונה
סכום כסף נכבד על מנת שידווח לעולם על מצב זכויות
האדם בשטחים, לא רואה לנכון לכלול תאורים אלה ואחרים
בדיווחיו השוטפים לחרדים לצלם האדם. הרי מישהו עוד
עלול לשנות את דעתו על המעורבים בסכסוך
אולם לא רק ״בצלם״ ,גם במשרד הבטחון מעדיפים במקרים
מסויימים לערפל ולטשטש עובדות, פן תשפיע האמת על
דרך מחשבתו של הבוחר הפוטנציאלי. כר הוחרם ולא הותר
לפרסום סרט וידאו שהנציח את שריפת אוטובוס הנוסעים
ביריחו לפני שנה ויותר. וכך נגנזות היום תמונות המספרות
את הסיפור האמיתי מאחורי הכותרות הסתמיות של ״חוסל
משתף פעולה איך מעז המפכ״ל היוצא של המשטרה
להכריז כי ״לו היה תקציב אפשר היה למנוע את
הארועים הלאומניים המתרחשים בתחום הקו הירוק״ .כאשר
שבוע לפני כן, בעקבות פיגוע לאומני, מודיע נחרצות מפקד
המחוז הצפוני של המשטרה כי ״האינתיפאדה לא חודרת
לי שראל בחודש בו נערכו עצרות איסלאמיות
המוניות בדיקטטורה האלג׳ירית, נעשו מעצרים המוניים
של פעילים איסלאמים בדיקטטורה המצרית, ונחגגו
נצחונות איסלאמים מזהירים ״בבחירות״ במלוכה הירדנית,
הודיע יהושפט הרכבי, בנסיון שכנוע נואש, כי ״אם תקום
מדינה פלשתינית היא תהיה דמוקרטית בטח
דמוקרטית, תשאלו את החמאס

החברים של אופירה ש
.1ב. השבוע חרקו לכלא הקאהיר׳ 2תיירים י שראלים
ששטר קרוע בן 20 רולר 1ת 1לה בא תקם. הסורים, שיורקים
עליהם, מתעקשים להאמין שיורד ושם. הישראלים הס לא
חמורים. הם רק סמשיבים לררת מעריסה.

*שועה למכוערת יפה מדי עבורך
תדריו חובה לראות

תל־אביב, צרפת) -וג א ה
הישועה לאשה המכו ערת.
לא זו בלבד שלא נידונה לחיות בגפה נ ל
חייה, אלא שהיא אף מסוגלת לחסוף את המק סי
ם שבגברים מן המלתעות של היפה בנשים.
אם זה לא קורה באמת, זה לפחות שרה אצל
ברסדאן בלייה.
ז׳ראר דפארדיה, הגבר האידיאלי, נשוי
ומאושר עם קארול בוקה, נערת בונד לשעבר
וחתיכה עולמית לכל הדיעות. לתיד חייו נכנס ת
ז׳וזיאן באלאסקו, קצת שמנה, קצת כבדה, לא
כל כך צעירה, ולא בדיוק יפה. היא נותנת בו
מבט, הוא נותן בה מבט, וזהו, הבית הנאה
והילדים המטופחים והמוסיקה של שוברם
שמתנגנת תמיד ברקע, הופכים למיטרד. כל מה
שדפארדיה רוצה זה להיות במיטה של נ א -
לאסקו, וכל מה שהיא רוצה זה להביא אותו
לשם. בלייה, מומחה גדול לחריגים בהתנהגות
המינים, מלקק א ת האצבעות בנסיבו ת הללו.

תל־אביב: זה הדוד שלי. סי־פור
קצר על אהבה. לילות כביריה.
סכס. שקרים ווידיארט״פ, אורות
הבימה.
חיפה: קפה בגדר, סבס, שקרים
ווידיארט״פ.

תל -אביג
בוקה ודפארדיה: לא יפה מספיק בשבילו
קוד ם כל, הוא יכול שוב להעמיד א ת דפארדיה,
ודרכו א ת כל הבריונים השחצנים במקומם.
כבר מיאו מיאו העדיפה על פניו איזה מלפפון
מצומק בפרחחיס, וקארול לור הפנתה לו גב
לטובת בן 12 בהכינו א ת הממחטות. כאן, לרגע,
נדמה שהוא שולט במצב ובשתי הנשים, אבל
למען האמת, הוא מתגלה בסוף כסמרטוט,
והגברות מסדרו תאת העניינים ביניהן.
הפיצוי -שלישיית שחקנים משופשפת היטב.

פיצה
עם סוכר
מלכת הלבבות (רב־חן,
תל־אביב, אנגליה) -מה
לעשות ולגיון אמיאל יש
התחייבות מוסרית. מי שעשה א ת הבלש המזמר
אינו יכול לשלוף מן המותן סתם סרט. על זה
הוא צריף לקבל על הראש יותר מבימאי אחר.
זהו סיפור נוסטאלגי על דאנילו, איטלקי
מאוהב החוטף א ת בחירת לבו, רוזה, מידי
האיש שלו הובטחה. השניים בורחים לאנגליה,
וחיים באושר ובעוני.
בעזרת כסף שהרוויח באורח קסם במי שחק-
קלפים, הוא קונה לעצמו בית-קפה, והשניים
עוברים לחיות באושר ובנ חתי חסיי ם עד
שהחתן המרומה צץ לתבוע א ת עלבונו. ואז יש
משולש של אהבה, קינאה ונקמה, כמו בכל
הספרים.
כל זה נדלה מזכרונו של ילד, בנם הקטן של
דאנילו ורוזה, אפוף בהרבה רומנטיקה, ב תו ס פת
הנוסחו ת המקובלות של הסאגה המישפח-
תי ת (החותנת המקטרת, הסב א האגדי, הבן

סיפור קצר על

אהבה (לב. פולין) — הדיבר
השישי, מתוך עשרת הדיברות לפי
קז׳ישטוף קישלובסקי, הוא סיפור
על מוסר ואהבה, חסד והקרבה. טו־

אניטה זאגריה ואוולין וואו: די סימפטי
הסורר, הבתהמתח תנ ת וזו שנכנסת להריון בלי
להתחתן) ועם ניסיון, פה ושם, להקמת לסיפור
מימד חלומי מתוק. אילו נשמר כל הסרט
באווירה של עשר ה ד קו ת הראשונות בו, אולי
היה אמיאל עושה למלודרמה הטי שפחתית מה
שרוב רייגר עשה בנסיכה הקסומה לסירטי
ההרפתקות. אבל אמי אל מתעייף מהר מדי,
ולמרות מי שחקם המשעשע והסימפטי של כל
המ שתתפים, הוא נופל בסוף בין הכיסאות.

חזרה לעתיד ( 2טיילת
ושחף, תל־אביב, ארצות־הברית)
-א ת העניין הזה

סכם, שקרים ורידי•
או־טיים (צפון, ארצוודהברית,
מוצג גם בחיפה) — תרגיל מבריק
בשיחות מלוכלכות בין פרקליט
מיוחם, אשתו הצוננת, גיסתו המתירנית
וידידו האימפוטנט, המראיין
נשים על חוויותיהן המיניות.
הבימאי, סטיבן סודרברג הצעיר,
מצייר תמונה מאלפת של מוסר
שנות ה־.90
אחד משלנו (לב,
ישראל, מוצג גם בירושלים) —
עוד סרט רלוונטי על היחסים המוסריים
המסובכים של הישראלי
עם עצמו. עבודה יפה ביותר של
הצלם אמנון סלומון, בימוי קולח
של אורי ברבש, מישחק טוב של
כולם, הישג נדיר ביותר.
סינמה פרדיזו ( ל ב.
איטליה, מוצג נם בירושלים ובחיפה)
— בימאי־קולנוע נזכר ביל־

סירט• קולנוע בטלוויזיה

מע\הו
תזז>
צריך לחלק לשניים. מצד אחד, האירוע החב רתי.
הולכים לראות מה עוד המציא סטיבן
שפילברג ולפגוש שוב את גיבוריט החביבים
מארטי מק-פליי ואמט בראוו, המטיילים ק די מה
ואחורה בתוף הזמן. הסיפור לא חשוב, העי קר
הוא אפקטים מיוחדים, הרבה תפאורות,
הרבה מאוד רעש ומהומה. יותר מזה לא צריך.
מצד שני, יש בכל זאת עלילה. היא מובילה
את הנער השובב ואת הפרופסור המפוזר מ-
1985 למאה הבאה, מחזירה או ת ם שוב ל־ 9$5ג,
שונה מזה שהם עזבו, לוקחת אותם עוד 30 שנה
לאחור כדי לתקן א ת ההיסטוריה ו מס תיי מ ת
בהבטחה שזו תתוקן, אבל דק בסוף הפרק הבא,
אחרי ביקור במערב הפרוע של סוף המאה
ה . 19-הצוות הטכני עומד על הטבה. אולי אין
הרבה השראה והמצאות, אבל הביצוע נקי.
מה שבכל זאת חסר מאוד, בכל העניין הזה,

זה הדוד שלי ( הקולנוע.
צרפת) — הקומדיה
המתוחכמת של ז׳אק טאטי על
העימות בין מי שחיים כדי לרכוש
לבין אלה שחיים כדי לחיות, מלא
המצאות מעודנות ופיוטיות, שאולי
ייראו איטיות בקיצבן למי שאינו
מפעיל את דימיונו כדי להשלים
את המוצג על הבד.
* על הפנים (הוד וטיילת,
ישראל, מוצג בכל רחבי הארץ) —
האומלל שבין סירטי המצלמה הנסתרת
שיצאו לאור עד היום. מצטיין
בכושר המצאה ירוד, מביך את
הנמתחים ואת הצופים גם יחד,
ומעליב בגישתו אנשים זקנים על
לא עוול בכפם.

שר לגלות שאחרי הנפילה היא
שוב בחיים.
אורות הבימה (פאר,
אנגליה, מוצג נם בירושלים) —
הסנטימנטלי שבכל סירטי צ׳ארלי
צ׳פלין, מלא רחמים עצמיים אחרי
הסתלקותו מאמריקה, סרט על
ליצן זקן שהגימלאות נכפו עליו
ועל רקדנית צעירה (קלייר בלום)
שהוא מציל מהתאבדות. קטעים
קלאסיים, כמו קירקס הפרעושים
והמערכון עם באסטר קיטון, מחפים
על כל השמאלץ שבאמצע.

לויד ומייקל ג׳יי פוקס: מהומה ריקה
זה דרמה. בעיקר משום שבוב זמקיס, בימאי
הסרט, היה טרוד כל כ ן באפקטים, ששכח לח לוטין
א ת יצורי האנוש המופיעים בסרט. מייקל
ג־יי פוקס, בריסטופר לויד ו תו מ אס וילסון מ ת עוותים
כמו בבחינות-כניסה ללהקה צבאית,
והמאפר ודאי שונא או ת ם אישית, א חר ת לא
היה מעז להתעלל בהם ברישעות כזאת. מי
שמוכן להתעלם ממראה בני-האד ם ומנוכ-
חו ת ם ולהתרכז באפקטים, עשוי לשבוע נח ת.

יומנו של צב (יום שישי 29 ,בדצמבר, בשעה
- )22:30אחדמ או ת ם סירטי־קולנוע בריטיים שנוצרו בעצם
במחשבה לטלוויזיה. סיפור אינטימי על י חסי ם הנרקמים
בין פקיד לסופרת״ילדים, המאוחדים שניהם ב ד אג ת ם
לצבי־הים האסורים בתוך אקווריום של גן־חיות. מה
שמשתמע מכף במישור הפילוסופי״אקולוגי פתוח לפרשנות
הצופה. מה שבטוח, הוא שגלנדה ג־קסון ובן קינגסלי הולמים
להפליא, במיסגרת הזאת, א ת מימדי המירקע הביתי.
התפשטות (יום שני 1 ,בינואר, בשעה - )23:30
הסרט הראשון והמקורי ביותר שעשה מילוש פורמן באמ ריקה•
מבט מבודח וסאטירי על מערכת״היחסים בין הורים
וילדים בסוף עידן המחאה של שנות ה״ .׳60 התסריטאי ב אק
הנרי ולין קארלין מופיעים ב תפ קידי ם הראשיים, כזוג הורים
מבולבלים המוכנים לעשות הכל, אפילו לעשן נאפס, כדי
להתקרב לצאצאים.
* * איש המסוף (יו ם רביעי 3 ,בינואר, בשעה - )22:05
מותחן מבית״החרושת של צירלס קרייטון, על ניסיון עתידני
לטפל בהתקפי-אלימות על״ידי ה שתלת אלקטרודות במוח
החולה, המופעלות על״ידי מחשב, שירגיע אוטומטית את
החולה כאשר יבחין בהתקף מ תקרב. כרגיל, המחשב מפשל
במקום להרגיע ומחמיר א ת המצב עוד יותר. ג׳ורג׳ סיגל הוא
הפציאנט, ג ואן ה אקט היא רופאה דואגת וג יל קלייבורג
היא בת־הזוג האוהבת. ביים הבריטי מייקל הודגיס.
מק בן ה־ 19 מאוהב נואשות במגרה,
שכנתו שבעת־החיים והניסיונות.
הוא עוקב אחריה בעזרת מישקפת,
נוסח החלון האחורי של אלפרד
היצ׳קוק, ומשהוא חושף את עצמו
הוא זוכה ללעגה של האשה האהובה
עליו. לאט־לאט היא לומדת
להכיר את משמעותה האמיתית
של האהבה. סרט הממעיט במילים
ומשתמש בתמונה בעוצמה רבה.

לילות כביריה
(לב. איטליה) — ג׳ולייטה מסינה
בדמות־היסור שהתפתחה יותר
מאוחר לג׳ולייטה של הרוחות,
אחת מדמויות־המפתח של פדריקו
פליני. שחקנית־רקדנית מופלאה זו
מגלמת דמותה של יצאנית קטנה
שפגעי החיים, הנוחתים עליה בקביעות,
אינם מצליחים להכניע את
האופטימיזם שלה, ואת עצם האו־

דותו, בידידות האמיצה שקשרה
אותו למקרין בקולנוע של כפר
סיציליאני קטן ובאהבתו הראשונה.
סרט נוסטאלגי כן ואמיתי, למרות
כל השמאלץ שבו.

ירושלים
לילה של אהבה ( סנטר,
יוגוסלביה) — סאטירה פולי־טית־מינית
על מהפכות וחדרי מיטות
במרינה דימיונית במרכז־אי־רופה.
העלילה מתרחשת אמנם
בשנת 920נ, אבל קל לזהות את
החיצים המופנים לכל הקנאים של
היום. אמנם הכימאי, דושאן
מאקאבייב, כבר אמר את הדברים
הללו קודם לכן, אבל הפעם רוחו
מבודחת עליו במיוחד, והוא עוטף
את הכל בצבעי גלידה מלטפים.

עדנה פייכדז ₪
העולם הזה 2730

:יה הם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים...מה הן אומרות...

עוז בורשט:!,,

״בו־ומניה לא דיבות ר גוו א צל ה הווי ם ,,נר הנועושים יוצאים
הייתי אווח שמקשיב!״ ולא לקחת משכנתא!״ מהתווים ומתלוננים!״
ברגע שמודעות״ענק בעיתונים הכריזו על מתן מש-
ברומניה ממגר העם ה מ תקו מם א ת שרידי המישטר 1 :
הקומוניסטי. לעומת המדינות האחרות במיזרח־אירו* 1כנ תאו ת גדולות לכל דורש, נשמע קולם של מי שלקחו
פה׳ היה למהפכה ברומניה גוון אנטי״קומוניסטי מוב־ 1מ שכנתאות לדירות, ועכשיו ה ם תקועים עמוק בבוץ.
הק. מדיגלי״המדינה גזרו המתקוממים את ס מל ה־ ! אנשים הופיעו בטלוויזיה וסיפרו על חובות־ענק שנוצרו
רפובליקה הסוציאליסטית, ושמה של המדינה קוצר 1ממ שכנתאות קטנות. גם אני ה תחל תי להתעניין בל קי
ח ת משכנתא, אבל לפני זה טילפנתי למלי פי-
ל״רומניה״.
ליפסבורן, יו״ר ״אירגון נפגעי המשכנתאות״ ,ושאלתי
פניתי לדובר חד״ש, עוזי בורשטיין, כדי לשמוע מתי
פסטיבל־שירה ייערך בעוד חודשיים ב״מישכצות
אותה מה התקדם בענייו שלהם, מאז שהתפרסמו.
השתנתה עמדתה של המיפלגה הקומוניסטית הישר שאננים״
בירושלים, אבל כבר עכשיו המים רועשים
אלית כלפי המהפכה ברומניה.
האירגון אמנם פרץ לתיקשורת רק עכשיו, אבל אנחנו
וגועשים בחוגי השירה בארץ. פניתי אל המשורר יהודה
חודשים. תישעה כבר ופועלים קיימים
בכינוסנו השבוע הודיע המזכ״ל, מאיר וילנר, חד־משמעית
עמיחי, ששימש כחבר הוועדה שבחרה במשוררים ה שאנו
מגנים את מישטר צ׳אושסקו ואת הטבח שהוא מבצע,
• למה דווקא אז?
ישראלים שישתתפו בפסטיבל, ושאלתי אותו אם הוא
מרוצה מהבחירה.
ושאנו תומכים בעם הרומני במאבקו נגד הקליקה של צ׳או־כל
העסק התחיל כשבעלי, מיקי, ואני קיבלנו מהבנק את
שסקו. לקניית משלימה משכנתא לקחנו
1985
ב־חובנו. יתרת חשבון
אני
לא הייתי מעורב בבחירה. אני בעיקר יעצתי לאנשי
אני עצמי השתתפתי לפני חודש בוועידה ה־ 14 של המינר
דירה, בסר 28 אלף שקל. עד היום שילמנו כבר 50 אלף שקל,
מישכננת שאננים את מי להזמין מבחוץ.
לגה הקומוניסטית הרומנית. ב־ 23 בנובמבר היתה לי פגישה
ואנחנו חייבים עדייו 100 אלף שקל, וכמובן זה עוד לא הסוף.
• גם אם לא היית מעורב, ודאי יש לד דיעה על
עם צ׳אושסקו. הייתי הישראלי האחרון שנפגש איתו. בוועידה
• אז מה אתם עושים כפועל?
40 המשוררים שנבחרו כדי לייצג את השירה
נוכחתי בטירוף פולחן־האישיות שלו, ומצד שני בחיי־העם ־
הזמן הראשון הוקדש להתארגנות. היום אנחנו 10 אלפים העברית.
האמיתיים. בדין־וחשבון שמסרתי אמרתי שקיום פולחן־אי־מישפחות
70 .פעילים. אנחנו רוצים להגדיל את כוחנו.
כן, אני מרוצה, פחות או יותר. ודאי שאפשר היה לוותר על
שיות נוגד את עקרונות הסוציאליזם, ושרומניה של ניקולאי להס מנסים
שצריך,
מי עם נפגשים
פועלים. אנחנו בינתיים

מישהו, ואולי לשים מישהו אחר במקומו, אבל באופן כללי אני
והלנה וו דוגמה קלאסית לסילוף הסוציאליזם, ולכן זה לא
ביר, להתריע. אבל כמו תמיד, מריצים אותנו ממישרד למיש־חושב
שזה בסדר.
יחזיק מעמד.

רומניה

כספים

פסטיבלים

רד, ומוועדה לוועדה.

• אמרת זאת גם שם?
לא, לא אמרתי זאת שם. שם הייתי אורח שמקשיב. אבל פה,
כשחזרתי, אמרתי זאת, בניגוד לנציגי העבודה ומפ״ם(אלעזר
גרנות, מזכ״ל מפ״ם וח״ר בנימין בן־אליעזר) שלא אמרו זאת.
אמרתי שקיום הביורוקרטיה והבולשת המנופחת, שאפשר יהיה
לראותה על כל צעד ושעל. לא ייגמרו בלי שפיכות־דמים.

• אז מדוע השתתפתם כוועידה?
החלטנו להשתתף בוועידה כדי לראות מקרוב את המצב
ואת המהלכים בתוך המיפלגה, למרות שגם קודם היו לנו
הסתייגויות. ידענו גם שמפ״ם והעבודה משתתפות, ושלא
יבינו את זה שאנו, כמוזמנים ראשונים, לא נשתתף.

• בכל זאת, בקומוניסטים, איד אתם תומכים
במהפכה שבה המתקוממים גוזרים את הסמל
הסוציאליסטי מהדגלים?
בתנאים של סילוף הקומוניזם והסוציאליזם — הכל ייתכן.
סילפו את הקומוניזם, והחדירו בעם שזה הקומוניזם, וכך הזעם
על צ׳אושסקו יצא גם על הסמל והשם. באמת יכול להיות
שתהיה לכך השפעה רעה מבחינת היחס לקומוניזם. אבל אין
((ידשן סער־סרצינסקי)
מה לעשות.

! • דמות מאוד ידועה בחוגי השירה אמרה לי,
• מה, בעצם, אתם רוצים? שימחקו לכם את שלא לציטוט, שהבחירה של 30 משוררים יהוהמשכנתאות?
דיים
ו־ 10 משוררים ערביים מישראל אינה פרואנחנו
רוצים שיגדילו את הזכאות לזוגות צעירים ולחסרי -פורציונאלית, ולמעשה זו בחירה פוליטית ולא
דיור. זה יעזור לכל האנשים המתעתדים לקנות דירה. ואם אמנותית. האם אתה מסכים לזה?
יתנו לנו את הזכאות הזאת, נוכל לגמור את ההלוואות שלנו.

• למה אתם לא מפסיקים פשוט לשלם את ה-
מיטכנתאות האלה?

אין לי דיעה על זה. אני לא כל־כך עסקתי בזה.

• האם, לדעתך, יש 10 משוררים ערביים החיים
בישראל, שהם באמת טובים מאוד?

אנחנו אגשים שומרי־חוק. אנחנו לא רוצים לדפוק את האני
לא יודע. אני יודע שמנסים לעשות כאן דבר חשוב.
ערבים שלנו, אנחנו אנשים בעלי מישרות ובעלי מעמד
מנסים לעשות פסטיבל־שירה בארץ כל שנתיים, ועניין זה
חברתי, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות מפירי-
לכשעצמו, ראוי לכל עידוד ותמיכה. אז במקום זה כל החוק.
אבל אם לא יהיה שום פיתרון לבעייתנו, זה יקרה ממילא
פרעושים יוצאים מהחורים שלהם ומתלוננים. אני בטוח שבעוד
זמן־מה, כי פשוט לא יהיה ממה לשלם( ,דניאל שסי)
נעשו טעויות ונעשו שטויות. אני בטוח שעל כל משורר טוב
שהוזמן יש אחד או יותר שלא הוזמנו. בשביל זה יהיה פסטיבל
• מ ה תגידו היום לזוג צעיר שמתחתן, ושאין
נוסף בעוד שנתיים, ובעוד ארבע שנים, ובמשך הזמן כולם
לו היכן לגור? לא לקחת משכנתא?
בשום אופן לא לקחת משכנתא. לגור עם ההורים או בדירה 1בוודאי יהיו מרוצים.
שכורה, שאתה יודע מראש כמה היא עולה לך. אני גם מציעה
• אתה מאוסזב מהיחס של העוסקים בשירה
לזוגות הצעירים חסרי-הדיור להצטרף לאירגון שלגו.
ומהטענות שלהם לפסטיבל?
שילחו מכתב לת״ד ,8164 יהוד, ובכוח משותף נצליח,
לא. בעצם זה היה מאוד מפליא אותי אלמלא היו מתלוננים.
(דניאלה שמי)
אולי, לצאת מן הצרות.
(דניאלה שסי)

לילי אבירן ושוש מ״מון !עצרו. התועלת שתצמח מ מיכצע רב־היקף כזה

י ילי אביזץ עישנה חשיש. לילי אבירן
) קנתה לחברים שלה קצת חשיש, כדי
שתוכל לעשן בעצמה.
ללילי אבירן אין כסף לקנות חשיש. היא
לא סחרה בחשיש מעולם.
ביום השלישי נעצרה לילי אבירן בחשד
של סחר בחשיש. עימה נעצרו עוד כמה
אנשים. היא שהתה בבית־המעצר של אבו־כביר
עד היום השישי בבוקר. אז שוחררה .
בערבות. כיום לילי היא אשה שבורה. אין היא
מפסיקה לבכות. קשה לה .״כוח לילי נפל״,
היא אומרת בפנים עצובות .״אני לא יודעת
מה קורה איתי. אני מפחדת ללכת ברחוב,
מפחדת לשבת בבית. אני מפחדת נורא מהכל.
הכל מאיים עלי״.
איך זה קרה לה?
״איך זה יתכן שאני, שתמיד נתתי כוח
לכולם להמשיך, מרגישה שנגמרו לי
הכוחות? שרק לא אשקע! שיהיה לי הכוח
להמשיך, בשביל הילדים שלי. הילדים הם כל
עולמי. מה עוד יש לי בעולם חוץ מאשר
הילדים? שני קברים ברחובות, של אבא ואמא,
וזהו.
״ואיפה הם כל החברים הטובים, הבוהמה?
מה קרה לכל אלה שחיפשו את חברתי, שהיו
איתי? חברים מהבוהמה, לצערי הרב, טובים
עד שזה מגיע לכיס הפרטי שלהם, אז לך
תמצא אותם״.

^ ילי אביד* דיברה יום לאחר ששוחררה
/ממעצרה. היא ביקשה לערוך את השיחה
בחוץ, כדי שהילדים לא ישמעו. הילדים
יודעים הכל, ובכל זאת, ללילי חשוב לגונן
עליהם. שוב ושוב במהלך השיחה פרצה בבכי,
כאשר הגיעו הדברים לילדים, בני 6ו־. 12
״כשישבתי בבית־המעצר לא הפסקתי
לבכות. התמונה הזו של הילדים יושבים

״מה יש ל׳ בחיים? שניי ילדים מקסימים וחובות. אן
אני מע שנת ומסתלבטה.1״ אז עכשיו יש ללילי אביון
גם מישפט .1״אני 11 צובה נורא1 .וצובה ומיואשת״
עו רי ת רו ם
מכווצים בקצה המיטה, עם עיניים פקוחות
בפחד, כש־ 12 איש מסתובבים בחדר, מחפשים
את הקוקאין וההרואין בכמויות ה־מיסחריות,
שלמענן באו. בכלל, זה היה קטע
מדהים. כמו סרט תורכי אמיתי. אילו רק
הייתי יכולה לצחוק על זה...
״ביום השלישי בשעה 11 בלילה הגיעו
תריסר שוטרים לבית. בדיוק יצאתי מה־מיקלחת,
הייתי חצי עירומה 12 .מדורניקים
הצליחו לראות את לילי כמו שהרבה מאוד
אנשים בארץ היו רוצים לראות — עם
הציצים בחוץ. הבית שלנו — זהו חדר בגודל
שני מטר על שלושה מטר ומיטבחון קטן —
תארי לך 12 ,איש נכנסים פנימה. הצעתי להם
שכמה מהם יחכו בחוץ, ושרק ארבעה ייכנסו.
הם לא יכלו להישאר בחוץ. הם קיבלו פקודה
למצוא. אז כל לשוטר התרכז בבלטה אחרת,
וגם ככה לא נשאר לחלק מהם מקום. זה היה
משעשע.
״פתאום הם מצאו שתי שקיות של קורב
פל!ר. ואת המיכל עם המלבין. טוב, המסכן
שטעם את הקורנפלור עוד איכשהו סבל
בשקט. השני שטעם את הרס, נשאר עם
פרצוף אומלל עוד כמה דקות טובות. עכשיו
אני בבעייה. אין לי כסף לקנות קורנפלור
וחול־מלבין חרשים״.

^ ל הצרות שלה החלו לפני שנתיים
^ וחצי, כשהיתה נשואה לקית. בחור אמריקאי
שהכירה בארצות־הברית, צעיר ממנה
בשנים רבות ,״ג׳יימס דין אמיתי ״.כהגדרתה.
הם באו לארץ יחד עם בנם המשותף. קית
לא הסתדר. הוא שתה אלכוהול בכמויות
הולכות וגדלות .״זה הגיע לקרטון של פחיות
בירה ביום, ובקבוק וודקה. אז גם התחילו
המכות, האלימות.
״אני ילדת תפנוקים מרחובות. נכון שניסיתי
כל מיני דברים בחיים, שלא בדיוק
מסתדרים עם תדמית הילדה הטובה, אבל בין
הסיפור של הסקרנות הטיבעית שלי להתחבר
עם אנשים שלדעתי מעניינים, כמו רויד
אבירן, או המעורבות שלי בחבורת העין
השלישית. לבין למצוא את עצמי במעברה,
המרחק גדול. ועם קית הייתי במעברה. הוא
עשה חובות כספיים אדירים בכל מקום. אני
הייתי רצה אחריו ומנסה לכסות את החובות.
כשנגמר לי הכסף, לקחתי הלוואות כדי
לשלם חובות, ושוב הייתי חייבת לאנשים
אחרים. כמו כדור־שלג. מחוב לחוב, ממכות
למכות. ואז הוא עזב. חזר לארצות־הברית.
״אפילו את המעיל הגדול שלי נתתי לו,
את הכובע והכפפות, כדי שלא יהיה לו קר

באמריקה. וככה חזרתי לי מנמל־התעופה
לבית עם שני ילדים בלי כלום. אפילו את
הכסף האחרון שהיה לי בכיס נתתי לו לפני
שעלה למטוס.
״אז התחלתי להרגיש אפס. הבנתי שאין לי
סיכוי להסתדר בתל־אביב. ירדתי לאילת.
הכוונה היתה לגמור את החובות, להתנקות,
להתחזק, היינו, אני והבנים, שנה באילת.
עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות. כל כסף
שהרווחתי הלך להחזרת החובות.
״אחרי שנה הרגשתי שחזרו לי הכוחות,
שתל־אביב מחכה ללילי. חזרנו לתל־אביב.
כעבור זמן קצר פנו אלי ממוניטין, שאכתוב
להם מרור. הייתי בשמיים, ידעתי, מוניטין זו
תחילת־הדרך, קיוויתי שבעיקבות המדור
שלי שם יגיעו אלי הצעות־עבודה נוספות.
החלום שלי זה לעשות מין קברט מיני, סטנד־אם־קומדי
על מין. שחנוך לוין יכתוב לי.
הרגשתי שאני כמעט נוגעת בחלום.
״אז התמנה עורך חרש למוניטין פנטהאוז.
הוא החליט לשנות לי את המדור, להפוך
אותו למדור־מיכתבים. הדוגמה שהוא נתן לי
היתה שאם אחת כותבת לי שלבן־הזוג שלה
יש זין של 14ס״מ, והיא לא מגיעה לסיפוק,
שתיקח נקניק זונלובק ותתקע לעצמה. נו,
באמת, זה לא יעזור כלום, אני לא פח־זבל.
אני כותבת כמו שאני כותבת, ולא כותבת על
נקניקים. חוץ מזה, גם אם מישהו כותב אלי
בהומור, תמיד מסתתרת מצוקה, ואני לא
אלעג. אז העורך פיטר אותי״.
לילי אבירן פרצה שוב בבכי. הפעם
התקשתה להירגע. אחרי דקות ארוכות אמרה:
״למה הוא עשה לי את זה, למה הוא הרס
אותי? באתי להשתקם.
״שהאנשים יעזרו, מה יש, לראות את הילדים
עם עיניים יוצאות לעבר משהו שאני
לא מסוגלת לקנות. איפה הם כולם?״
(המשך בעמוד )50

ניקי לוי, ה עו ל ם הז ה

^ ן מויאל, ממיספרת דן־די שבגן־העיר
בתל־אביב, חזר הביתה ביום השלישי
אחרי השעה 8בערב. הוא הדליק את הדור
החשמלי וחיכה שהמים יתחממו.
ברבע ל־ 11 באותו הלילה השתכשר מויאל
במי־האמבטיה החמימים של ביתו.
באותה השעה בדיוק חזרה העיתונאית
שוש מיימון לביתה. היא שיחררה את הבייבי־סיטר
והתחילה להתפשט כדי להיכנס לאמבטיה.

נשדפקו
ברות, מנוה נסוט,.חתמן המט״ .היא
היתה בטוחה שנאים לאנוס אותה. עונו חיפוש, הבנו
אח הבית ולא פסחו אנילו על הצעצועים שר הילדה
ע 1תסרג/סט*

חפץ. פתחו את כל קופסות התבלינים, הפכו

רבע שעה אחר־כר התחיל מיבצע משולב

בדירות שונות בכל רחבי העיר תל־אביב.
בביתו של דן מויאל פסק לפתע החשמל.
הוא יצא מן המים החמים של האמבטיה, עטף
את מותניו במגבת ויצא רטוב אל ארון־החש־מל,
כדי להרים את המפסק. הזרם התחדש,
מויאל נכנס שוב אל האמבטיה.
בדיוק באותו הזמן שמעה שוש מיימון
צילצול בדלת. היא לא ענתה. השעה היתה
מאוחרת, בתה בת השנתיים וחצי ישנה. היא
חשבה שעוד מישהו מצלצל בדלת הקומה
הראשונה של בית־המגורים כדי לשאול על
כתובת, או לבקש להשתמש בטלפון, כפי
שקרה פעמים רבות בעבר.
כעבור רקות אחרות שוב נפסק החשמל
בדירתו של מויאל. הוא שוב יצא מן האמבטיה,
לבש זוג מיכנסיים קצרים שהיו בהישג
ידו ויצא אל חדר־המדרגות לטפל במפסק־החשמלי.
היה חושך. שני ברנשים התנפלו
עליו מאחור. נשימתו נעתקה מרוב פחד. הוא
לא יכול היה להירגע עוד זמן רב אחר־כך.
הפעמון בביתה של מיימון זימזם שוב. היא
הביטה בעד האישונית הקבועה בדלת־הדירה,
וראתה מבעדה פרצוף של צעיר בעל חזות
מיזרחית. היא שאלה מי זה. הצעיר ענה לה
שהוא שליה מהעיתון גלזבס, שיש לו משהו
למסור לה. היא ביקשה באדיבות שישים את
המישלוח בתיבת־הדואר. הוא ניסה לשכנעה

יפרצו אותה.
היא פתחה ושאלה מה עשתה.
שלושה שוטרים פרצו אל תוך הדירה והתחילו
להפוך אותה ולבצע בה חיפוש יסודי.
הרביעי, שאחר״כך למדה ששמו אמיר גור,
שאל אם היא מכירה את לילי אבירן. שוש
ענתה בחיוב וסיפרה שריאיינה אותה בידישת
אחחנות. העיתון שבו היא עובדת.
בעודה משוחחת עם הקצין גור, הפכו השוטרים
את הבית. הם לא השאירו חפץ על

ואמר״ :תפתחי, תפתחי, זה משהו טוב!״ היא
הודיעה באופן נחרץ שבשעה כזאת אינה
פותחת את הדלת לאנשים זרים. אז שמעה
אותו אומר למישהו בחוץ שהיא אינה רוצה
לפתוח.
באותו שלב כבר התחילה להזיע ולהתמלא
אימה. היא לא ידעה מי עומדים מן העבר
השני של הדלת, ומה רצונם.
התגובה מן המיסדרון לא איחרה לבוא:
״תפתחי, יא בת־אלף!״ צעקו לה והתחילו לבעוט
בדלת בכוח.
היא לא הבינה מה רוצים ממנה. היא שמעה
מן העבר השני מישהו מעביר הוראות, שולח
אחד שיכנס דרך המירפסת, שני לבדוק את
הביוב ואת השלישי לנסות לחדור לדירה דרך
החלון.
היא התחילה לרעוד. בראשה חלפו תמונות
מזעזעות מן הסרט החפה המימי. גם שם
ביקשו הצעירים בתמימות להשתמש בטלפון
וסיימו את המעשה באונס ובהתעללות.
כאחוזת אמוק נעלה שוש את הדלת בכל
המנעולים האפשריים ונשענה עליה בגופה,
כדי למנוע את פריצתם פנימה.
^ קאח רי שהתנפלו עליו בחשיכה, הציגו
1את עצמם הברנשים לפני דן מויאל כ
שוטרים,
רק אז הציגו לפניו את תעודותיהם
ואמרו לו את מטרת בואם: חיפוש סמים.
הבחור מעבר לדלת ביתה של שוש אמר
לה שהוא מהמישטרה והציג מבעד לאישונית
את תעודת־השוטר שלו. היא ביקשה צו־חי־פוש.
הם אמרו שיראו לה אותו רק אחרי שתפתח
את הדלת. היא לא פתחה והבעיטות התגברו.
הם איימו לפרוץ אם לא תפתח.
מיימון, רק חולצה לגופה, שהיתה בדרך
לאמבטיה, ביקשה שיתנו לה שהות להתלבש.
הם צעקו לה שתפסיק לשקר. היא רעדה
מפחד ולא הפסיקה לחשוב על התפוז המימי.
לרוע מזלה, ימים אחדים קודם לכן היא
ריאיינה מישהו שהראה לה כיצד השתמש
בתעודת״שוטר מזוייפת למטרות שונות. היא
לא האמינה שתעודות־השוטר שראתה מבעד
לאישונית הן אמיתיות. היא היתה בטוחה
שבאים לאנוס אותה.
בעודה מתעקשת בפחד שלא לפתוח את
הדלת, הופיע מן העבר השני בחור נוסף ואמר
לה לחייג 100 ולוודא שהם אכן שוטרים. היא
חייגה, הקו היה תפוס. היא חייגה שוב, הקו
היה תפוס.
השוטרים מעבר לדלת המשיכו לצעוק ולקלל.
בשלב
הזה, כולה רועדת מפחד, הבינה
מיימון שאם לא תפתח מייד את הדלת, הם

את הארונות, הוציאו את הספרים, פיזרו את
הניירות, חיטטו בארונות הבגדים, פתחו את
כל תכשירי־הקוסמטיקה ומישחות־השיניים,
אפילו על הצעצועים של הילדה לא פסחו.
הכל נעשה תוך כרי צעקות ודיבורים בקולות
רמים.
היא התחננה שינסו להנמיך את קולם, כדי
שלא יעירו את ילדתה, שישנה בחדר־השינה.
הם לא שעו לבקשותיה.
״איפה הזולא(המחבוא)? איפה הסתרת את
הקילוגרמים?״ שאלו אותה בזעם. היא ענתה
שאינה יודעת על מה הם מדברים, שאין לה
סמים בבית ושיפסיקו להפוך הכל.
בחדירה הברוטלית והקולנית אל תוך פרטיותה,
הרגישה כאילו אונסים אותה. היא
היתה מושפלת וחסרת־אונים.
אחד השוטרים לקח את פינקס־הטלפונים
שלה והתחיל לעיין בו. השני הפעיל את המזכירה
האלקטרונית כדי לשמוע את ההודעות.
*^חרי שעתיים של חיפוש, שבסיומו
נראתה הדירה כמו אחרי פוגרום, ביקשו
השוטרים משוש להתלוות אליהם לתחנת־המישטרה.
הם לא מצאו בדירתה ולוא פירור
אחד של סם מכל סוג שהוא.
(המשך בעמזד )50

1-49

פרשה ו בגי ד ה-י י —
(המשך מעמוד )9
בכליו של אחד מחברי־הרשת. הוא נתפס,
הרשת כולה נפלה. אברי הצליח לברוח.
עד היום משוכנע איסר הראל, אז הממונה
על שרותי־הביטחון, כי אברי היה סוכן כפול
ומסר את הרשת בידי המצרים .״איסר הקטן״,
ראש־המוסד, ניהל מילחמה נגד גיבלי, ראש
אמ״ן. דיין העמיד פנים שאין לו שום נגיעה
לעניין. לבון הודח. בן־גוריון חזר משדה־בו־קר,
וכפעולה ראשונה שלח את הצנחנים
בפקודת אריאל שרון, לבצע פעולה נגד
המצרים בעזה. הפעולה הפכה לטבח.
כל אותו זמן התנהל מאחורי הקלעים
מאבק למניעת הוצאתם להורג של אנשי־הרשת.
שרת נשבע קבל עם ועולם שכל
הסיפור אינו אלא עלילת־דם מצרית נתעבת.
אך מאחורי הקלעים ניהל מגעים עם המצרים.
עבד־אל־נאצר לא השתוקק להוציא את הישראלים
להורג. אך לא היתה לו ברירה. זמן
קצר לפני כן הוציא להורג את ראשי ״האחים
המוסלמים״ ,שזממו להרגו. אי־אפשר היה
לחוס על כל היהודים, אחרי שנתלו המוסלמים.
הוא פסח על שתי־הסעיפים: תלה
שניים, שלח את האחרים למאסר. אחד התאבד
בכלא, ויחד עימו התאבד גם איש־מודיעין
ישראלי אחר, מכס בינט, שלא היה
קשור בפרשה וו.
כל אותה שעה עדיין נמשכו גישושי־ה־שלום
של עבד־אל־נאצר. היתה אמורה להתקיים
פגישה, שאליה רצה שרת לשלוח את
יגאל ירין. אולם עם הוצאתם להורג של
אנשי־הרשת ביטל שרת פגישה זו.
התוצאות: בן־גוריון חזר וביצע את הפעולה
העקובה־מדם בעזה. כתוצאה מכך התקשר
עבד־אל־נאצר עם הגוש הקומוניסטי, והחלו
מישלוחי־הנשק הגדולים מהגוש המיזרחי
למצריים. ישראל התקשרה עם צרפת, ואחר־כך
עם בריטניה, וקנוניה משולשת זו הולידה
את ההתנפלות על מצריים ב־ , 1956 שנודעה
בשם ״מיבצע קדש״ .ארצות״הברית כרתה
ברית עם עיראק, תורכיה ועוד (״ברית בגדאד״)
,ופנתה אף היא נגד מצריים.
כל זה הוביל לשרשרת־אירועים, שגרמה
למילחמה של 23 שנים נוספות: מילחמת־סיני , 1956 מילחמת ששת״הימים , 1967
מילחמת־ההתשה בעיקבותיה, מילחמת יום־
כיפורים . 1973 רק ב־ , 1977 עם בואו של
אנוור אל־סאדאת לירושלים, נעשה מה שניתן
היה לעשות עוד ב־ : 1953 לכונן שלום
בין מצריים וישראל.
תוך כדי כך הולידה הפרשה בישראל זעזועים
בלתי־פוסקים. הפרשה צפה מחדש
בסוף שנות ה־ ,׳50 כעיקבות מישפט שנערך
לאברי זיידנוורק (אגב: לא זיידנברג) על
פרשה ביטחונית אחרת. בן־גוריון, שהגן על
גיבלי, נכנס לעימות עם רוב השרים האחרים,
שהגנו על לבון. פרשת ״העסק־ביש״ הפכה
״פרשת לבון״ .בן־גוריון ניצח, לכאורה, אבל
זה היה ניצחון־פירוס. ב־ 1963 פרש/הודח מן
הממשלה, על רקע הפרשה. ב־ 1965 פילג את
מפא״י (מיפלגת־העבודה דאז) והקים את
מיפלגת רפ״י, שזכתה ב־ 10 מנדאטים. רק
ערב מילחמת ששת־הימים חזרו דיין ופרס
לקואליציה, ואחר־כך למיפלגת־העבודה.
כל אותו זמן נמקו נידוני־הפרשה בכלא
המצרי, נבגדים ונטושים. מרסל ניניו, שגם
היא ניסתה תחילה להתאבד, היתה בעת
המישפט גיבורת העיתונות המצרית, ונקשרו
אגדות רבות ל״יפהפיה הציונית״ .אך המציאות
היתה קשה. מרסל וחבריה שוחררו רק
אחרי מילחמת־ששת־הימים בעיסקה חשאית,
באו לארץ בשקט, ורק כעבור שנים, בימי
שילטונה של גולדה מאיר, הוסר הצעיף מעל
נוכחותם בארץ.
הפרשה הטילה צל גדול מרי על ההיסטוריה
של המדינה, מכדי שתישכח במהרה.
אולם גם עכשיו, כשהיא עולה מחדש, אין ן
איש מצביע על הטרגדיה האמיתית הטמונה
בה: מדיניות שגזרה על המדינה דור שלם של
מילחמה, הנמשכת עד עצם היום הזה. אמנם
הושג שלום עם מצריים, ביוזמת סאדאת, אך
במקום ״הרודן המצרי״ בא ״ראש המחבלים״,
ואש״ף תפס את מקומה של מצריים בתודעה
הלאומית ובמדיניות הממשלה כ״אוייב הזומם
לכלותנו״.

— חריגים מעופפים י

— כוח ליל 1פל

(המשך מעמוד )48
(המשך מעמוד ) 11
היה קשה לה להתרכז. עדיין לא עיכלה את
עברי קיבל כלשונן את כל המלצות החוויית־המעצר.
היא פחדה מפני תגובת החבוועדה
והעבירן לרמטכ״ל, עם המלצה למנות
גוף חוקר למיצוי החקירה. בחיל־האוויר עומרים
של הילדים. לא ידעה מה תעשה. היא
הרוסה. בשלב מסויים נרתעה מהצגתה כדים
עדיין מאחורי דותן, אך יתכן שהפרשה
תסתיים בהשעייתו מהתפקיד על־ידי ה־ .אומללה, וביקשה לציין שהיא לא ממורמרת.
״אני רק עצובה נורא. עצובה ומיואשת״.
רמטכ״ל והפצ״ר.
בכל פעם חזרה לנושא הסמים, וציינה
שהיא מעשנת כבר הרבה שנים חשיש. אין לה
שום בעייה להצהיר על כך .״אני מצהירה
ךוה לי הרכש של מערכת־הביטחון מחלשאני
מעשנת. אני מעדיפה את מעשני•
יקים את האחריות בין הדרג הצבאי וההחשיש
על שותי־האלכוהול. אף אחד מבין
אזרחי.
החברים שלי, שמעשן חשיש, לא מתפרע ולא
צה״ל מופקד על הגדרת הצרכים והבחינה
הופך שולחנות. הרבה אחרים, ששותים
הטכנית־מיבצעית. הדרג האזרחי במישרד־אלכוהול,
משתכרים והופכים אלימים. אני
הביטחון מקבל את הדרישות מהצבא ומנהל
מוכנה להילחם לשינוי החוק. לעלות לכנסת,
משא־ומתן מיסחרי על המחיר והתנאים. ה לארגן הפגנות. בנושא החשיש אני מוכנה
חיילים אמורים למשוך את ידם לחלוטין
לעלות על בריקדות. על כל קופסת־סיגריות
מענייני־מיסחר.
כתוב שסיגריות מזיקות לבריאות, ולמרות
הנהלים הם קפדניים במיוחד בכל הקשור
זאת מוכרים סיגריות. שיכתבו על החשיש את
למגע בין אנשי־צבא לספקים אזרחיים. התאותו
הדבר. ואם הבעייה זה רווח ממיסים,
ערבותו של דותן שברה את כללי־המישחק
שיקחו מס על החשיש. שגם המדינה תרוויח.
שעל הנייר.
״הנה, הסוחרת הגדולה, בעלת קרטל־בחיל־האוויר
טוענים שהנהלים מיושנים,
הסמים הישראלי, זו שהשכנים מתייחסים
ושאי־אפשר לנהל לפיהם מערך טכני מורכב.
אליה כאל עבריינית. שמאז ששוחררתי
בכירים במערכת גורסים שאין מנוס מחציית
ממעצר מתעלמים ממני לגמרי. מה עשיתי,
הגבול, כדי להבטיח תוצאות בזמן, בעוד
עישנתי חשיש? עזרתי לחברים שלי להשיג
שניהול הרכש באמצעות פקידי־הרכש גורם
להם אצבע, כדי שיתנו לי לעשן? אני באמת
לסחבת ולביורוקרטיה איומה.
חושבת שיש בארץ התקדמות בגישה לסמים,
חבר־הכנסת אל״מ (מיל׳) יואש צידון היה
למרות מה שעובר עלי. יש לי מלוא ההערכה
במגע עם מערכת ההרכשה וההצטיידות, הן
למישטרה, ששיחררה מייד, ללא מעצר, את
כראש־פיתוח־אמצעי־לחימה בחיל־האוויר,
כל אלה שהודו שעישנו. אותי, הסוחרת,
הן כתעשיין שהקים את חברת ציקלון, שהשאירו.
אבל גם החוקרים הבינו׳מייד שבין
עבדה גם עם מישרד־הביטחון, כיועץ במע־ההלשנה
על הכמויות המיסחריות לבין המרכת־הייצוא
של המישרד.
ציאות המרחק רב. הם חשבו שהם באים לצפון
צידון סבור שאין ברירה למי שרוצה לעתל־אביב,
לאיזה פנטהאוז מפואר, והגיעו
שות תפקירו כהלכה אלא לחרוג מהנהלים.
לחדר שלי בחצר. הם היו המומים. המישטרה
בשבוע שעבר הוא העלה את העניין בהיתה
איתי ממש בסדר. הם היו אנושיים.
כנסת בהצעה לסדר־היום. היא הוסרה מסדר־תמכו
בי ועודדו אותי. הם הבינו שיש פה איזו
היום ברוב־קולות הקואליציה.
טעות.
הוא טוען שמערכת־ההרכשה של מישרד־
״לא עשיתי שום פשע. אני אדם עצבני
הביטחון ומישלחת־הרכש בניו־יורק היא
מאוד. החיים שלי קשים, החשיש עוזר לי
מאובנת. עובדים בה 228 איש, ולהערכתו
להירגע. מה יש לי בחיים? שני ילדים
היא עולה למרינה 15־ 20 מיליון דולר בשנה,
מקסימים וחובות. אפילו לארח אין לי איפה.
ותיפקודה גרוע.
כדי לארח חברים אני יוצאת לפאבים.
בכנסת העלה צידון אפיזודה מעברו, שבה
הפאבים הם הסלון שלי. או אני מעשת לי
נאלץ לעבור עבירה כדי למלא כהלכה את
ג׳וינט ומסתלבטת. זוהי הסוחרת הנוראית.
תפקידו:
״אחרי השיחרור מהמעצר, לקחתי את
״לפני 25 שנה, נתקלתי, בתפקידי כראש־הילדים
והלכתי איתם לשוק, שיהיה משהו
אמצעי־לחימה של חיל־האוויר, בבעייה חמולאכול
בבית. בעל־בסטה ניגש אלי ושאל
רה. היו היתקלויות במטוסי־אוייב וקרבות-
אותי אם אני לילי אבירן. כשעניתי בחיוב,
אוויר. מטוסינו, סופו־נויסטרים ונויראדים,
הוא לחץ לי את הידיים ואמר לי, :את הקורבן
ירו. דיווח־הצילום של הירי הראה שפגעו,
של כולם. את קורבן. שיבואו לפה, לשוק,
ומטוסי־האוייב לא נפלו.
ויראו את כל הפושרים של הרואין וקוק פרסי.
״בדיקה מדוקדקת שערכנו הראתה כי
את אלה צריך לעצור, בהם צריך לטפל!׳
כרורינו עוברים את כנף מטוס־האוייב, ומת התרגשתי״.
פוצצים בחוץ. השהיית המרעום היתה ארוכה

מדי.
״שמעתי כי המיפעל א1רליק1ן בשווייץ
^ ילי אביד* יפה, גם יום לאחר
פיתח מרעום בעל השהייה קצרה יותר, ועל־
/ששוחררה. לכן אולי קל יותר להבין את
כן מתאים, עקרונית. ביקשתי לרכוש 500
הכעס הגדול שלה על אחד הצהרונים,
מרעומים לעריכת ניסויים. מישרד־הביטחון שפירסם תמונה שלה בבית־המישפט .״במקום
סירב, בטענה כי תעש מייצר את המרעומים שיצלמו אותי משחקת עם הילדים ומחייכת,
ברישיון צרפתי ובאיכות זהה. הושקעו כספים
איך הם עשו לילדים דבר כזה, איך הם
רבים במערכת־הייצור, ומשום־כך לא ייתכן
פירסמו תמונה שלי? אני מבקשת מכל אלה
לייבא. חוץ מזה, מה שטוב לצרפתים טוב לנו. שזורקים חמש אבנים כדי להרוס אותי,
״על הסירוב הוסיפו אנשי מישרד־הביטחון
שישימו אבן אחת קטנה בצד, כדי לעזור לי
ותעש הערה כי מוטב שנשפר את אימון להיבנות מחדש.
טייסינו.
״החלום שלי כל־כך צנוע. רק דירה של
״עברתי עבירה. אני גאה בתוצאות. התשני
חדרים, עם מיטבח ומקרר. שאוכל בבוקר
קשרתי עם סוכן אורליק1ן, הסברתי לו את לסחוט לילדים מיץ־תפוזים, ולעשות להם
המצב, קיבלתי בחינם 500 מרעומים מהחב טוסטים.
רה, והברחתי את המרעומים ארצה.
״באיזה עוני אני חיה, אני, שמעולם לא
״ערכנו ניסויים. התיזה שלנו הוכחה כ היה חסר לי כסף? כבר עבדתי כעוזרת־בית,
נכונה. מטוסי״היירוט צויידו במרעומים המת כבר שטפתי חדרי־מדרגות, ועכשיו אין לי
אימים, ומטוסי־האוייב התחילו ליפול מה כוח. נהרסתי. הסיפור של המיסחר בחשיש
שמיים״.
הוא המסמר האחרון בארון שלי. ואני מתחננת
צידון מספר כי היה במשך השנים עד
שיתנו לי לקום על הרגליים, להסתדר.״
לתופעות של עיוות, ביורוקרטיה מנופחת,
בנה הצעיר ביקש כל הזמן שיקרה נס־העדפות
בלתי־חוקיות ואף מיקרי־העשרה חנוכה, ושהכל יחזור להיות כמו לפני השל
״אנשי שלומנו״ .הוא דורש לשנות את כל מעצר. כאילו וזה לא קרה מעולם. בעזרתו
מערך־ההרכשה.
אפשר להבין איך הדברים יחסיים. ביום האחרי
תשובתו של שר־הביטחון להצעתו שלישי, לפני שנעצרה אמו, הוא רצה יותר
לסדר־היום בשבוע שעבר, ביקש צידון ש מכל זוג מכנסי־ג׳ינס חדשים, ולא קיבל.
יירשם בפרוטוקול הכנסת כי ״שר־הביטחון עכשיו הוא מוותר על הג׳ינס ומוותר על כל
ענה שלא לעניין״.
השבוע האחרון.

ולא מצאו כלו
(המשך מעמוד )49
מכיוון שלא יכלה להשאיר את ילדתה
לבד, צילצלה שוש לשחקנית שושה גורן
וביקשה ממנה לבוא להיות עם הילדה, משום
שהילדה מכירה אותה. גורן נענתה מייד.
חקירתה הסתיימה ב־ 4לפנות־בוקר. אז
שוחררה בערבות־עצמית ונשלחה הביתה
מבוהלת, עדיין רועדת ואינה מבינה.
ביחד עם מיימון נעצרו עוד 10 איש, ביניהם
לילי אבירן, השחקנית מרגלית אנקהדי,
השחקנית מלי צרפתי והספר רן מויאל.
כבר באותו הבוקר פורסמה בידישת אחרד
גזת ידיעה שסיפרה :״סכסולוגית יתעה נעצרה
בחשד של שימוש בסמים.״
בשלב זה אי־אפשר היה לפרסם את שמות
החשודים, משום שאיש מהם לא הובא לבית־המישפט
לשם שיחרור בערובה, או לשם הארכת
מעצרו. רוב החשודים שוחררו, כמו מיי־מון,
עוד באותו הלילה, או בבוקר שלמחרת.
המיבצע המזהיר לא יכול היה לקבל את הכותרות
שלהן ציפתה המישטרה, ולכן טרחו
החוקרים להתקשר באותו הבוקר למיימון. הם
זימנו אותה למישטרה, משם נלקחה לבית־המישפט
לשם שיחרור בערובה. החשד: תיווך
בעיסקת סמים ושימוש בסמים. כל זה, למרות
שבחיפוש היסודי בביתה לא מצאו השוטרים
כלום.
אבל רק כך אפשר היה לפרסם את פירטי
הפרשה, רק כך יכלו שמות המעורבים להגיע
ליריעת העיתונות והציבור.
והעיתונות אכן עשתה מטעמים מן הפרשה
ומן המיבצע המישטרתי המשולב.
הארץ :״ 12 אנשי־חברה נעצרו בחשד לשימוש
בסמים.״ כך הכותרת. בגוף היריעה:
״ביום שלישי בלילה, לאחר שנאספו די רא-
יות־לכאורה, פרצו בלשים בפיקודו של מפקד
מיחלק־הסמים, פקד אמיר גור, לדירתה
של העיתונאית(שוש מיימון) ועצרו את 12
החשודים.״
ניתן להבין מידיעה זו כאילו בביתה של
העיתונאית נערכה מסיבת־סמים, ולא כך
העובדות. העיתונאית היתה בביתה בחברת
בתה בת השנתיים וחצי, שישנה. בדירתה לא
נתפס דבר.
חדשוח עשה מהפרשה סיפור עסיסי עוד
יותר. הכותרת :״לילי אבירן ניהלה תחנת־סמים
בביתה.״
בגוף הידיעה מובא תיאור מסולף על
העיתונאית שוש מיימון. נכתב שם, בין
השאר, ש״היא גרה במשך כמה שנים בבית
נטוש ביפו ״.מיימון אומנם גרה ביפו במשך
תקופה ארוכה, אך הדירה שבה התגוררה
רחוקה מלהיות נטושה. היא שילמה שכר־דירה
מלא עבור דירה שכל חלונותיה ומיר־פסותיה
צופים לים — ללא ספק חלום של
אנשים רבים.

ף* ק בעיתונה של מיימון, ידיעות אחח־ו
עת. נאמר בסוף הידיעה שפעולתה של
היחידה המרכזית תמוהה בהיקפה ובעוצמתה,
בהתחשב בעובדה שהחשיש נחשב לסם קל,
שמדובר באנשים שאינם קשורים לעולם-
הפשע, שהתועלת שתצמח ממיבצע רב־היקף
כזה למילחמה בסמים היא מיזערית, אם יש
תועלת בכלל.
ואכן, כשהובאה לילי אבירן, שהוחשדה
בסחר־בסמים, ביום השישי בבוקר להארכת
מעצרה בבית־המישפט, לא ביקשה המישטרה
אף להאריך את מעצרה, ושיחררה אותה בערבות
סטנדרטית.
כרגע לא כל־כך ברור לאיש מה היתה
מטרת המיבצע, שבמהלכו טרחו השוטרים
לערוך תצפיות ולשים ציתות טלפוני על
ביתה ועל הטלפון של לילי אבידן. לא ברור
מה הועיל המיבצע שעלה למישטרה הרבה
מאור כסף וכוח־אדם.
יתכן, העלה השבוע מישהו השערה, שמדובר
בהוראה של קצין מקומי, שהיה בטוח
שמדובר במשהו גדול ונפל. יתכן, אמר מישהו
אחר, שהמישטרה חייבת להעלות את
מיספרי הסטאטיסטיקות של התפיסות, משום
שהשנה מתקרבת לסיומה, ותקציב המישרד
עומר לדיון.
העולם הזה 2730