גליון 973 (7 ביוני 1956), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF
אולם כל עיד יהיו
צעירים כאלה, לא מת עם פלסטין.
גליון 1025 (2 ביוני 1957), עמוד 3
טקסט · תמונה · PDF
שני עמים טוענים לבעלות על כל רחבי ארץ־ישראל — העם העברי והעם הפלסטיני.
במשך שני דורות חיו שני עמים אלה במעורבב, זה בצד זה.
גליון 1025 (2 ביוני 1957), עמוד 4
טקסט · תמונה · PDF
בעיה אחת פתרון של אמת.
העם הפלסטיני לא השיג אף יתרון אחד מן החלוקה. … עד אז
יושמד העם הפלסטיני כליל. נחלתו היא שתהיה שדה־הקרב. … הזהות הלאומית של העם הפלסטיני כולו נמחקה מן המפה הפוליטית.
גליון 1078 (28 במאי 1958), עמוד 14
טקסט · תמונה · PDF
מטרת אל־שוזא, כפי שהסתבר, מדברי -העדים,
היתה למנוע הקמת המועצה המחוקקת
בעזה, אשר הוצגה על־ידי המצרים כגוף
עליון של העם הפלסטיני כולו .״אם היה
מצליח במזימתו,״ קרא התובע ,״לא היה
כיום לעם הפלסטיני גוף מוסמך, שינהיג
אותו במאבק.״
בולם מוקיעים, אכל שלוש
פעמים במשך ניהול המשפט הארוך ביקש
,הנאשם את רשות הדיבור.
גליון 1142 (19 באוגוסט 1959), עמוד 3
טקסט · תמונה · PDF
שיפתיע רכים: לחטיבת ״גבעתי״
היה, עד ל־ 15 במאי, יתרון מספרי
העם הפלסטיני נוצח במלחמה זו.
גליון 1178 (20 באפריל 1960), עמוד 7
טקסט · תמונה · PDF
חסן אל־עיסא בינם
את גברי ביתו והכריז :״הכנופיות אינן
נלחמות למען העם הפלסטיני, כי אם
כדי לשדוד ולבוז למען עצמן.
גליון 1215 (4 בינואר 1961), עמוד 8
טקסט · תמונה · PDF
תחת לחשוב על הזכות הקדושה של
העם הפלסטיני, הוא יתחיל סוף־סוף לחשוב על האינטרס של משפחתו ועל עתיד ילדיו.
גליון 1269 (3 בינואר 1962), עמוד 7
טקסט · תמונה · PDF
זו כדי להעמיד את עמיתו הבורמאי על
מדינאי ירושלים התאוששו בקושי ממכה טעותו וללמדו ני ממשלת־ישראל מתנגדת
זו, כאשר ירדה עליהם המהלומה שעצרה את בכל רמ״ח אבריה ל״החזרת מלוא הזכויות
של העם הפלסטיני״ — מאחר שכלל אינה
נשימתם.
גליון 1298 (25 ביולי 1962), עמוד 10
טקסט · תמונה · PDF
״אנו סבורים, הסביר בן־בלה ,״כי זה
עניינו של העם הפלסטיני בעצמו לארגן את
מאבקו, ולאחר מכן לבקש את תמיכתם של
אחיו הערבים.
גליון 1430 (3 בפברואר 1965), עמוד 21
טקסט · תמונה · PDF
במאמר ארוך שהקדיש אל־איתיחאד
ליום השנה העשירי לפרוץ המרד באל־ג׳יריה,
נאמר :״ההתנכרות לזכויות העם
הישראלי אין בה כדי להועיל למאבק למען
החזרת הזכויות של העם הפלסטיני.״ וזאת,
מבלי להזכיר את מאמרו של מיקוניס.
… הנדרד;
עצמית עד להיסרדות
* צאר הביע את הערכתו על עמדתה
^ העקיבה של מק״י במלחמה למען
זכויות העם הפלסטיני. אבל היו לו כמה
שאלות.
גליון 1430 (3 בפברואר 1965), עמוד 22
טקסט · תמונה · PDF
״
וקי ה ש בו ע
• א רי הלב כי, מנכ״ל משרד־החוץ:
״מעולם לא היה קיים עם פלסטיני
גליון 1432 (17 בפברואר 1965), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF
הוא
יהיה יורש־העצר לא רק של בלז, אלא גם
הערביות לא ייכנסו במלחמ ה עם ישראל, אלא יעודדו את העם הפלסטיני לנהל
הפך ל״יושב״ בחצרו של הרבי, אכל את
שלו. … מלחמה זו למימדים של ממ ש, והעם הפלסטיני יבקש עזרה מבחוץ, יגי שו לו
לבסוף באה ההצעה מחצר ויז׳ניץ בבני-
ספר זה, שתורגם לכמה שפות, הינו עד
ה מדינות הערביות סיוע צבאי.
גליון 1438 (31 במרץ 1965), עמוד 10
טקסט · תמונה · PDF
האמת היא כי
בורגיבה נקט בכל מסעו קו ברור ועיקבי:
ישראל עשתה עוול לעם הפלסטיני, והיא
חייבת לתקנו.
גליון 1439 (7 באפריל 1965), עמוד 6
טקסט · תמונה · PDF
הוא הצהיר כי בורגיבה
נשאר נאמן לסולידאריות הערבית במאבק
זה, ממשיך לראות בישראל יציר הקולוניאליזם•
אך השר גם הבהיר כי בורגיבד, התכוון
בכל הרצינות לעיקר הדברים שהשמיע:
שפתרון הבעייה נתון בראש וראשונה בידי
העם הפלסטיני עצמו, כי על עם זה לחפש
פתרון הדרגתי, כי המלחמה לא תפתור את
הבעייה — וכי על ראשי המדינות הערביות
לחדול מהשמעת הצהרות־הסתה בלתי מעשיות,
דעות שבורגיבה חזר עליהן בעצמו
בבלגראד, בעת סיורו ביוגוסלביה.
100 הרוגים ומאות פצועים, ואילו ברחבי
הארץ הילכו שמועות על מאות הרוגים.
גליון 1441 (20 באפריל 1965), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF
כי סין הקומוניסטית, הסביר
אל־שוקיירי בתום ביקור של 15 יום שם,
היא עתה בת־בריתו של העם הפלסטיני.
גליון 1442 (27 באפריל 1965), עמוד 12
טקסט · תמונה · PDF
סיורי לאורך
קו שביתת־הנשק היד, חוויה עצובה ו־איפשר
לי להבין את הטרגדיה של עם
פלסטין הנאמן — אותו עם שבמשך כל
קיומו שלטו בו אחרים. … האחריות
העיקרית מוטלת על העם הפלסטיני ועל
האזור הזה — אבל אנו, מצידנו, מוכנים
לעזור.
גליון 1448 (9 ביוני 1965), עמוד 13
טקסט · תמונה · PDF
הטענה: ההגנה העיקבית על זכויותיו המקופחות של העם
הפלסטיני אינה צריכה לטשטש את ההגנה על זכויותיה
של מדינת ישראל.
גליון 1449 (16 ביוני 1965), עמוד 18
טקסט · תמונה · PDF
על־ידי עמדה קיצונית
— המזדהה לעתים אפילו עם דעות המערערות
על עצם קיום המדינה — תקשר,
מפלגה כזו על פתרון בעיותיו של העם
הפלסטיני.
גליון 1457 (11 באוגוסט 1965), עמוד 18
טקסט · תמונה · PDF
ביום בו פגש בן־שיחי את
בומדיאן בפעם השניה, פירסמו עתוני אל-
ג׳יר את הנוסח הקצר והיבש של הצהרת
בומדיאן, כי העם האלג׳ירי תומך במאבקו
של העם הפלסטיני. אבל בשיחה הפרטית
הצהיר בומדיאן :״לא איכפת לי ישראל!
גליון 1467 (20 באוקטובר 1965), עמוד 25
טקסט · תמונה · PDF
רק דמשק
נאמנה להתחייבויות הערביות כלפי העם
הפלסטיני, ואילו עבד־אל־נאצר הוצג כבוגד
קאהיר שותקת.
גליון 1504 (29 ביוני 1966), עמוד 7
טקסט · תמונה · PDF
אנו רק התנגדנו לציונים, שהביאו מהגרים
מכל העולם וגירשו את העם הפלסטיני מארצו.״
יחסית,
היתר, זו תשובה מתונה.
גליון 1515 (14 בספטמבר 1966), עמוד 11
טקסט · תמונה · PDF
ואילו מתחרי שוקיירי, אנשי השלטון
הסורי, הפריחו את הסיסמה האבסורדית, אך המסוכנת, של ״מלחמת שיחדור לאומית של
העם הפלסטיני״ ,כדי להצדיק מלחמת־גרילה טרדנית לאורך הגבול.
גליון 1522 (2 בנובמבר 1966), עמוד 7
טקסט · תמונה · PDF
חכים ובית־צורי לא יוצגו כלוחמי־חרות, אלא
כשליחים של מחתרת רצחנית, שכבר אז רקמה את מזימותיה
לנישול העם הפלסטיני.
גליון 1526 (30 בנובמבר 1966), עמוד 10
טקסט · תמונה · PDF
תנועת המכוניות הופסקה למשך 15 דקות,
מורים הצטוו להרצות בפני תלמידיהם על
הפקרת ערביי פלסטין לנקמנות ישראל על־ידי
חוסיין, והמטיפים במיסגדים נתבקשו
להתפלל לעילוי נשמת חללי העם הפלסטיני,
״שנפלו קורבן לכדורי הצבא הישראלי והצבא
הירדני.״
אך השבוע היה שייך, בלי ספק, לאחמד
שוקיירי.
גליון 1528 (14 בדצמבר 1966), עמוד 30
טקסט · תמונה · PDF
לא כן
נציג סעודיה, שהשיב לשוקיירי בחריפות:
״עליך ללמוד איך להתנהג בנימוס, לפני שהתיימר
להנהיג את העם הפלסטיני!