חיפוש: רימון
נמצאו 2,637 תוצאות (מציג 2,401 עד 2,425)
מיון לפי: רלוונטיות · ישן קודם · חדש קודם
גליון 2402 (14 בספטמבר 1983), עמוד 6
אך מתוייבותו פחותה מזו של לורנץ, ואברהם הלפרט, הכפוף לרבי מווישניץ — כולם כאחד מלאי טענות כרימון נגר הליכוד.
גליון 2325 (24 במרץ 1982), עמוד 65
יפתח קצור הופיע בעירום בקאמרי, ויוסי כרמון מופיע עירום כביום היוולדו ביסורי איוב
גליון 2279 (6 במאי 1981), עמוד 14
לפעמים הייתי רואה על ההרים את הערבים שיורים. או את הרימון שהיה מתפוצץ על ידך. אבל לא היתד, שום ברירה.
גליון 2249 (8 באוקטובר 1980), עמוד 30
צעיר בן 38 מבני־ברק, שיגר, ככל הנראה, חבילה ממולכדת ברימון נפץ לאם אשתו שעימה הוא מסוכסך.
גליון 2257 (3 בדצמבר 1980), עמוד 40
היא מעוררת מייד שאלות נוקבות: • מדוע באה ההודעה הראשונה על ההפגנה מחיילי־התצפית על הגג 45 ,דקות אחרי שהחלה ההפגנה מתארגנת ליד בית־הספרי מדוע לא הובאו בינתיים אמצעים לפיזור הפגנות (רימוני-גאז וכר) ז • 1איך יכלו ״ 50 איש״ (הכוונה ל־50 נערות ונערים, בני )14—15 להטיל אבנים לעבר חיילים שעמדו על גג׳בגובה של שלוש קומות, ובמרחק של 120 מטרים ז ואם לא יידו אבנים לעברם, לעבר מי יידו אבנים?
גליון 2146 (18 באוקטובר 1978), עמוד 36
כל לילה יש כאן בממוצע 12 פריצות לבתים 9 ,פריצות למכוניות, ועוד פשעים ממעשי אונם ועד זריקות רימונים.
גליון 2046 (17 בנובמבר 1976), עמוד 44
להטסת הרימון.
גליון 2429 (21 במרץ 1984), עמוד 68
רק לפני איזה שבוע היתה בוחטה נקיה של איזה מיליון לירות, אלה של הבנק אמרו יעוף לשמיים, עף, אמר שלום למעלה, חזר ברמינן למטה.
גליון 2446 (18 ביולי 1984), עמוד 19
יותר מאוחר, אחר לימודי דראמה בלונדון, שירות בנוטרות ובחטיבה היהודית הלוחמת, לה חיבר את הימנונה (עלי נא, עלי, שלהבת שלי) התפרסם באינסוף שלאגרים מלילה משתרע, אש מן ההרים עד עץ הרימון נתן ריחו, בין ים־המלח ליריחו
גליון 2423 (8 בפברואר 1984), עמוד 9
הטענות מסוג זה — שהערבים מפוצצים את מיסגדי הר־הבית׳, ששלום עכשיו זרק את הרימון שהרג את אמיל גרינצווייג, שנסיון־ההתנקשות בראשי־הערבים בגדה בוצע על־ידי אש״ף — הן חלק ממסר־העשן של הכיזוב, שנועד להגן על המחתרת.
גליון 1752 (31 במרץ 1971), עמוד 34
לעומת זאת, בעזה יש אורי אכנרי: אם כן, למה אתה משמלחמה מתמדת, רימונים, התנקשויות, טרור ווה אותו למרוץ?
גליון 2364 (22 בדצמבר 1982), עמוד 12
״זורקים פה רימונים,״ קרא. כל זה הזכיר לי משהו.
גליון 2352 (29 בספטמבר 1982), עמוד 65
תחת האבן הדוממת• הלאומנות החשוכה, אם כל חטאת, אשר צמחה כעשב-פרא בקרקע הצחיחה של מכורתנו הקשה והאהובה, גזלה את בני התמים, ובשם השקר הגדול שלחה אותו בתואנות״שקר אל ה־שיקרית במילחמות, אל מול הכדורים והרימונים. בכל אתר ובכל עת קיפדה הלאומנות חיי מיליונים.
גליון 2719 (8 באוקטובר 1989), עמוד 28
יש להניח כי המעמד הוא כולו פרי הרימיון.
גליון 2470 (2 בינואר 1985), עמוד 7
השבוע נרצח קוואסמה בפתח ביתו בעמאן, על־ידי רוצחים שהיו מצויירים באקדחים בעלי משתיקי־קול ורימוני- יד.
גליון 2672 (16 בנובמבר 1988), עמוד 7
בסתר־ליבה ידעה היטב שאי־אפשר לנצח הימנון בכדורי־פלאסטיק ודגל ברימוני־גאז. אולם נגזר עליה ללכת בדרך זו, בהיעדר פיתרון אחר.
גליון 2673 (23 בנובמבר 1988), עמוד 30
האם אלה — חלקם לא רק פוליטיקאים ואנ־שי־מילים כי אם גם אנשי כדורי־פלאסטיק ורימוני גאז מדמיע — יצילו את המדינה מן החלום הרע שאליו התעוררנו לאחר הבחירות האחרונות, בעוד שיהודים הלוחמים מזה 40 שנה כנגר כל ׳צורה של כיבוש, דיכוי, אפליה וגירוש — יהיו נידונים שוב להישאר.
גליון 2688 (8 במרץ 1989), עמוד 37
.״ כשהייתי מפקד בית־הספר לקצינים בצה״ל, הייתי היחיד שהעביר את מישפחתו להתגורר במיצפה־רמון. גרנו שם שנתיים וחצי.
גליון 2670 (2 בנובמבר 1988), עמוד 12
הרקדן יונתן ברמון, המכהן כיום כמנהל האמנותי של אולימפיה, אולם־ההופעות היוקרתי ביותר בפאריס, בא ארצה לימים אחדים בלבד, כדי להשתמש בזכות־ההצבעה, השמורה לאזרחי ישראל אפילו אם הם מתגוררים בחו׳ל.
גליון 2714 (6 בספטמבר 1989), עמוד 53
אולי ״שבשבת״ עזרה למוטה להבין את מה שרמון את ביילין עדיין לא הבינו — ששמאלנות הינה ערובה בטוחה להישארות באופוזיציה.
גליון 2710 (9 באוגוסט 1989), עמוד 48
כיפה אחת: עוזי ברעם (״מראשי,כוח 17׳); משה שחל (״באחרונה ניכרת אצלו הפשרה״); יעקב צור (״גד יעקובי ב׳ ולא יותר״); חיים רמון (״תומך בגיוס בני ישיבות״); אברהם כץ־עוז(״קיבוצניק״); דויד ליבאי (״תומך בשינוי שיטת הבחירות״); עמיר פרץ(״הצהרות ליברליות מתקדמות׳); מיכה חריש (״חניך בני־עקיבא ששכח את העבר״); בנימין בן־אליעזר (״לא קרוב לשומרי המסורת׳); גדליה גל (״נציג המיגזר החקלאי, שקוע עד מעל לאוזניו באספסת ובתבן״); רענן כהן(״פרווה״); אלי בן־מנחם (״פעיל שכונות״); משה ארנס(״מסוג היהודים שגם חסידי חב״ד לא יצליחו להניח להם תפילין׳); יגאל הורביץ(״אינטרסנט״); אהוד אולמרט (״נהנתן״); פסח גרופר (״על ,אירישקיים׳ אין מה לדבר״); עוזי לנדאו הזהב ו״חוסר עניין מוחלט״); שרה דורון(״לוחמת ותיקה נגד תיקון חוק השבות״); זלמן שובל (״חקיקה דתית היא עבורו נושא לסחר־מכר״); יהושע שגיא(״איש מודיעין״). 2כיפות: יצחק רבין(״מגן בעיקביות על שמירת הסדר דחיית שרותם של בני- הישיבות״); עזר וייצמן(״תמורת שלום הוא מוכן ללבוש גם שטריימל״); מרדכי גור (״תומך בהידברות״); חיים בר־לב(״מפא״יניק טיפוסי״); שימעון שטרית (״שורשים דתיים בלי ענפים״); אלי דיין (״מקפיד להתרחק מדתיים״); מיכאל בר־זוהר(״הזרם המרכזי״); עמנואל זיסמן (״חסר חושים״); משה ניסים (״עמד בתוקף נגד דרישות לחקיקה דתית״); בנימין זאב־בגין(״ברא כרעה דאבוה״) פנחס גולדשטיין(״שוקל כל הצבעה לגוף טובות ההנאה הנשקפות ממנה״) :חיים קורפו(״שכח שורשיו״); יהושע מצא (״משתפר״); יוסי גולדברג (״שיתף פעולה״); גדעון גדות (״איננו מחבב חקיקה דתית״): 3כיפות: ישראל קיסר (״מסורתי״); שושנה ארבלי־אלמוזלינו(״תומכת בחקיקה דתית״); רפי אדרי(״חלק מהדתיים מתגעגעים״); יוסי ביילין (״יד ימינו של שימעון פרס, שהעניקה לח״כים הדתיים כ־ 50 מיליון ש״ח ומוכנה להוסיף עוד כהנה וכהנה״); אפריים גור (״יוצא גרוזיה ממישפחה מסורתית״); עדנה סולודר(״דוגלת בהידברות עם הרבנות״); מיכה גולדמן(״חבר קרוב לרב הרצל מכפר־תבור״); דויד לוי (״יחס חם למסורת ולרבנים״); יצחק מודעי(״בממשלה צרה יהיה הראשון לפקוד את בתי האדמו״רים וגדולי־התורה״); אריאל שרון(״כמעט מועמד ל,אור שמח משה קצב(״דתי ללא כיפה״); אהרון אבו־חצירא (״פעילות מוגברת רק בכספים״); יעקב שמאי (״לקראת הבחירות משפר במרץ את קשריו״); עובדיה עלי(״עם כיפה״); ראובן ריבלין (״עדיין על הגדר״); שימעון פרס(״תקוותן האחרונה של המיפל־שמיר״).
גליון 2663 (15 בספטמבר 1988), עמוד 9
יזמו אותו חברי־הכנסת חיים רמון ודן תיכון, והוא הניב יבול עשיר של גילויים מדהימים.
גליון 2612 (21 בספטמבר 1987), עמוד 22
לפני־כן סיים בהצטיינות את לי מודיו לתואר הראשון במדעי הכלכלה והיחסים הבינלאומיים, וקיבל את פרס כר מון(על־ ש ם תא״ל כרמון המנוח, איש קהילת־המודיעין) ליחסים בינלאומיים.
גליון 2643 (27 באפריל 1988), עמוד 16
אבל אם אני מצביע בעד רבין, יש בחבילה שלו גם חיים רמון, ואם אני מצביע בעד אולמרט, יש בחבילה שלו גם כמה ליצנים שאני לא מקבל.
גליון 2587 (1 באפריל 1987), עמוד 31
אולי זו הסיבה שד״ר רתוק בחרה ללמד יצירות של סופרות ומשוררות העוסקות דווקא בנשים, ואף כתבה את עבודת התיזה שלה על הסופרת עמליה כהנא־כרמון.
