גליון 846 מתאריך 7 בינואר 1954

לאינפורמציה

ויר

בדרנית גיג״י
למי י ש כסף לשלם?

העורך הראשי :
או רי

א בנ יי

עורך משנה, כיתוב :

עורך משנה, תבנית :
רענן

אורי >0ע

לו רי א

הכתב הראשי :

הצלם הראשי :

ע מנו אל

דן ברנ ע

פרת

חברי המערכת :

ר.שב 1עוןהמצ 1י ר
לאינפ 1רמציה
רחוב

נ לי ק סוז , 8

תל־ אביב

דו ב איתן, מ שה בן־אפדים, יחיאל ב שן, יהודה נ ב אי,
סי לבי ע שת
או סקרמ או ב ר.
לילי נלילי.
נצה נ בי,

ציירי שערים :
יו אל בו כוו ל ד׳ של מה ב ד רו ר, ש מו אלבק. ש רנ א ווייל.
פ או ל קו ר. נר ט רו ט שיל ד
ז אב לי פ מו. פי לי ם פזנ ר.

ראש מערכת, חיפה

26785״מ״מ ראש מערכת, ירושלים
טל.ה ל ״)
136 אטרוז ״ א
(ליר ת ׳

מ ען המברקים :״ עו למפרס ״
מו ״ ל: ה עול ם הזה ב ע ״ ם
מו דפס :
ד פו ס י שראל ב ע ״ מ, ת ״ א

מ ס׳ 0 4 6שנ ת
\׳ שבטתש־׳־ד
7 . 1. 54

חיים כ ר מל

ואב הרץ

הצעה זו נר אי ת ת מי מה כ בי כי ל 9אדמא חורי ה
מ סתתר ת ה שאיפה- -להה פך ל תנו עה ה מוני ת, שאי״
פה ש איו בה כל רע. כי ה מ צי או ת ה מפלג תית
מחייבת ת קו מ ת תנו עו ת חד שו ת ש מבו ר תן ולידתו
כארץ ואיו להן כל ק שר עם הגולה, כי ב סו פ ו
של דבר, מה מ ביני ם יהודי הגולה בב עיו ת ארצנו,:
הנני מחייב את שינוי המסהה מפלג תית אך איו
זה או מ ר שעם קום תנו ע ה זו אהיה קרוב ל ד
עותיה ...הנני מ תנג ד בהחל ט לקו שנקט העולם
הזה ביתם ל ערבים. א ך אין זאת או מרתש איו.
ב רז מן של
הוא צוד קבשאר הדברים ה עו מדים
ב עיו ת ־׳ה מולד ת. ה חיו ב ב סו ס ו של דבר, עולה
על ה שלילה.

מנהל מבצעים :

מנהל מעבדה :

של מה אדיר

דוד טווי־נ

ראש המנהלה :
של מה הררי

ל שם :

יש לי כב ר הצעה
העולם הזה...

ב רית

ה מו ע צו ת

אותו מוסד ששלח את קלגסיו לשבור את
עצמותינו, פתח כנראה עונה חדשה.
השבוע קיבלנו מכתב־איום׳ ואלמוני הוסיף
עליו גם איום טלפוני. ההודעה בכתב
ובעל־פה: חיי עורכי עתון זה יהיו נתונים
בסכנה אם יעיזו לפרסם את הראיון שניתן
לי על־ידי מרטין בובר. בובר, כך נאמר במכתב,
שיתף פעולה עם רוצחי עמנו, וכל ה מפרסם
את דבריו מתחייב בנפשו.
מערכת זו .,ששלושה מחבריה נפצעו עד
כה ושהיתד, קרבן למעשה־שוד׳ להטלת פצצה
ולה,תקפת אלות, שוב אינה מתיחסת בזלזול
לאיומים מסוג זה. אולם אני מאושר שבכל
המשפחה הגדולה הזאת לא הציע איש לדחות
את פרסום הראיון. לא עלה על דעתו
אף של אחד החברים כי איומים או מעשי
אלימות יכולים להשפיע באיזו צורה שהיא
על תוכן העתון.
הייתי מתבייש לו היה המצב אחרת. פרופסור
מרטין בובר הוא האישיות הבולטת
ביותר בעולם המחשבה העברית. זה כמה
שנים שהוא נכלל במהדורות השנתיות של
״ 100 האנשים החשובים ביותר בעולם״ ,ספר
אמריקאי הנפוץ בעולם כולו. רק ישראלי
שני זכה השנה — זו הפעם הראשונה־•—
לכבוד זה: דוד בן־גוריון.
בחמש יבשות ממלא השם מרשין בובר
את לב גדולי־ד,מחשבה ביראת־כבוד. תהיה
זאת בושה אם ייסתם פיו במולדתו שלן.
כל עוד קיים עתון זה לא יקרה כדבר זה —
יהיה המחיר כאשר יהיה.
בשבועות בהם נעדרתי מעבודתי הוכנסו
לעתון על־ידי חברי במערכת כמה הערות
נשכניות על חשבון עורכי העתונות העברית
שרובם עברו על המעשה הפחדני בשתיקה׳
לא נתנו אפילו מקום לד,חלטת־ד,גינוי
חסרת־השיניים של אגודת־העתונאים.
איני מסכים לדעתם. אני שונא צביעות
ומעריך את היושר. אם עורכי הארץ ודבר
אמנם שמחים ששברו את עצמותינו (ושלא
שברו את עצמותיהם) ,הרי יהיה זה שקר
מצידם אם יסתירו שמחתם בדברי־גינוי צבו עים.
להיפך. יש לשבח את עורך הצופה,
משרת האלוהים החיים, על שהיד, היחיד
שהעז לאמר זאת בגלוי: הוא שמח על ההתנפלות׳
וכנראה הצטער שד,קלגסים לא
הצליחו לרוצץ את גלגלותינו ממש. במאמר
ארוך אף הסביר זאת: עתון שפירסם כמה
עובדות (נכונות) על אנשים היקרים לעורך
הצופה, מן הדין שישברו את עצמות עורכיו.
משום מה לא הזכיר על אילו מעשרת
הדברות הוא מסתמך׳ אך אני סומך עליו
.שיש לו אסמכתות מתאימות.

מרטי! סבר

יהודית אלטמן, ירושלים

יופי מור יופי

בראיון מיוחד שנתן לעורך הראשי
של העולם הזה, הראשון שנתן לעיתונאי
ב־ 15 השנים האחרונות.
העולם הזה יפרסם ראיון זה במלואו
בעוד שבועיים.

יתכן שהמהפכהה אי טלקית ( העולם הזה ) 845
הורידה מכםהמל כו ת את כו כ בי הו לי בו ד -.אבל
אני ל א הרג שתי בהבלל. ב שבילי מרילין מונ רו
היא עדיין מרילין מונ רו ולא אי כפת לי אם אתם
קובעים שהיא בו בתםוכר ׳ או ס ף צבעים קרים,
או יצור של מכונתהתע מול ה.

דוד הרמן,
שולחיהם?
אם חשבו שחיסולו הזמני של חבר אחד
או שניים ממערכת העולם הדה ינחית מכת״
מוות על העתון — הרי התאכזבו, מן הסתם.
העולם הזה אינו בנוי על כוכבים. אפילו
הוצאת שני חבריו הראשיים ממעגל העבודה
משך קרוב לחודש לא גרם לשום הפרעה
רצינית במהלך העבודה. איני חושב שמישהו
מן הקוראים הרגיש בכלל בהעדרנו.
כשניטל ממני״כושר השימוש בשתי ידי,
התפלאתי באיזו מהירות עברו תפקידיהם
לאברים אחרים. לא פחות התפלאתי על אותו
תהליך עצמו בגוף העתון. כמה אברים
מגוף המערכת הוצאו. תפקידיהם עברו לאברים
האחרים.
הרכוש האמיתי של עתון הוא בלב קוראיו,
רכוש זה אי־אפשר לפוצץ בפצצות או
לרוצץ באלות. אפשר לשברו רק על־ידי הפרת
אמון הקוראים בעתון, באומץ־לבו, ברצונו
הטוב, בכנותו.
מעשי הטרור שבוצעו עד כה פעלו בדיוק
בכיוון ההפוך. מעולם לא הרגשתי בקירבה
בינינו ובין הקוראים כמו דווקא בימים הראשונים
אחרי. ההתנפלות׳ כשהובאו למיטתי
מאות מכתבי העידוד והברכה של ה קוראים.
רבים
מן הכותבים לא הסתפקו בברכות
סתם. הם הציעו לנו את עזרתם. יחידים
וגופים׳ שהעתון לחם לא פעם את מלחמתם
בשעת צרה, זכרו אותנו לטובה. ימאים ש־הכירונו
בימי שביתתם׳ בני שכונוח־העוני
שיצאנו לא פעם להגנתם, אפילו כמה פושעים
מועדים שזכו הודות לעתון זה ליחס
הוגן יותר — כל אלה העמידו עצמם לרשותנו.
אילו רצינו׳ יכולנו להקיף את עצמנו
בפלוגה בריאה מאד של שומרי־ראש.
דחינו את כל ההצעות האלה בתודה. אין
אנו מאמינים בעתונות הפועלת מאחורי חומה
של שומרים מזויינים. קיבלנו רק הצעד,
אחת.
מוסד, דהאן, אחד הימאים שהכרנו אותם
בימי השביתה, קרא על המקרה באנייה׳ כש״
עילעל בתאו בלילה בעתון־ערב ישן. הוא
קפץ ממיטתו, ארז את חפציו המעטים׳ הודיע
לרב־החובל שלא ישתתף בהפלגה הבאה.
מוקדם בבוקר הופיע במערכת.
מאותו יום, ועד אשר הורד הגבס משתי
ידי לפני כמה ימים, מילא מוסה בחיי תפקיד
של חבר׳ נהג ומטפלת. איני יודע מה
הייתי עושה בלעדיו. כשנפרדתי ממנו, השבוע׳
היתד, נתונה לו תודתי העמוקה.
במרוצת השנים רכש לו עתון זה מספר
הגון של אויבים .,רבים מהם במקומות רבי־השפעה
ורמי־קול. הרגשה יפה היא שעולה
עליהם עד אין שעור״ מספר הידידים׳ אפילו
אין קולם נשמע אלא ברגעי צרה.

על שאלות אלה, ועשרות אחרות,
עניו פרופיסור

יליד הארץ, תל־אביב

סופרי חוץ :
גבריאל דנון. יוש, מקסים סלו מוז

האם ייתכן שלום כין ישראל
וערב בימינו?
האם יש עתיד לדת היהודית?
האם
יהיה העם העכרי
כעל תר כו ת מ ערבית ומזרחית?
האם
ייתכן מגע עם יורשי
גרמניה הנאצית?

נתניה

,״רגלה של כו כ בו נתאמ רי ק אי ת: יפה כ של עצמה,
ח טוב ה, או ל ם איננה׳ מ עו ררת.״ אי ששכתב את
ה מ שפ ט הזה צריך לל כתל רו פ א עינים או לפ
סי כי אטר. ו אם זה לא יעזור־־׳לו...

אלי שולמן״,

ילכו כל ה ע תוני םבד רכ כ ם וי בי או ת מונו ת חללינו
ב א שר הם — הרי יביא הדבר להפסקת אדי שו ת
ה צי בו ר. ש אינו יודע על הנע שה בג בו ל ...מו ט ב
ציל-ום מאשרמספר שו רו ת יב שו ת וחדגוגיות.

תל־אביב

חייל צד,״ל

ב ע צם, כל ההבדל בין אי טל קמתוהא מרי ק איו ת
•הוא במש קל ואין פלא בכ ך: גבר רעבתן ת מיד
יעדיף 60 קילו של יו פי על 50 קילו, א פי לו אם
הם יותר יפי ם.

אם גם ב סי רםום צילו מי ה ם של חללי א צ״ל
.היתה כוונ תכםל עור ר את לבהממשלה ׳בעניין
פיצויים למשפ חו ת, הרי ב צי לו מי חללי בי ת גוב־רין
עבר תם את ה מידה. בר ם נם מ טרה נ עלה זו
של ה שנת פיצויים אינה מק דשתאמצ עי כ מז
הדנ שת ה מזנו ת זוועה.

שיסע לביקור קצר להוליבוד?

ארנון לוסטיג,

תל־אביב

ב תי אבון !

קורא נאמן

נו פ ת של מרילין מזנ רו. כ פי שהו א מו פי ע ב־רי
פו ר טז׳ ה, י כול ל שמ ש הוכ ה ה בו לטתלע ליונו ת
בנו ת הו לי בו ד. ליתר דיוק — ארב ע הו כ חו ת
בו ל טו ת ה מזדקרות מי ד לעין ה צו פ ה.

רותי חנוכי,

עצות לפליטים
הדו״ ח •המיוחד על מ הנה הפ לי טי ם של נהר אל־ב
ארד שבל בנון ( ה עולם הזה ) 845 לא כלל גילויים
סנ ס ציוניי ם. בבלזאת עזר להדגי ש את צד האנו
שי של טרנדיה איו מ ה זו סחשהע תונ אי ה אמריקאי
לאאמר היתד, המע רב ת צ ריכ ה ל הו סי ף:
הא ש מים בטרגדיה: ז ו, שוב אינ ם הי הודי ם. הא שמים
היום הם שלי טי אר צו ת ערב ש אינ ם רו צים
ליי שב את הפלי טי םבארצם, מ ע דיפי ם ל שהק
בהם ל מ ען אינ ט ר פי ס מ פו ק פ קי ם.

חדרה

יומן עם פרוטקציה
העולם הזה החל; ט, כנר א ה, ל עוד דאת תעשיית
ה כנ ס ת

הסר סי ם ב אר ץ. לכן גם בר שימה
(העולם הזה ) 845 סי פרתם על ח״כי ם שזנחו א ת
הי שיבו ת כדי ל חזו ת ביו מני קו לנו ע ש הו צגו באחת
הוו ע דו ת. ייתכן כי רציתם ל הוכי ח עד כמה
מו שכי ם ו מרתקים או ת ם יו מני ם( .לדעתי) הצ לחתם
ל הו כי ח רק דבר אחד — כמהמשעממת
עבו דתהח״כי ם ה או מללי ם.

חיים בדדה,

כל זמן ש או ״ ם יוציא מ או ת מי ליוני דול א ד
על מ חנו ת הפלי טים מ בלי ל ע מו ד על ה עקרון
של שיקו מם באר צו ת ערב׳ ,ל א תיפת ר הב עי ה. כי
עכ שיו נהנים מנ היגי או תן אר צו ת מ קיו םהמ
חנו ת מב חינ ה פו לי טי ת ו כן כ מ קו רלהתעש רו ת
מהירה על ח שבון ב רי או תםו מנו ת ה או כ ל של
היצורים ה או מללי ם.

שלמה מכלוף, יפו

מזון דוחני ואחר
ר אינו אהד מנ ליונו תי כ ם הי שנים ( העולם זה
) 825 בו מ תו א רי ם מקרים של תת־תזוסה שוני ם.
אנו שולחים לכם מ צרכי מז ח א שר נ בק שכ ם לחלק
לכל מי שזקוק ל הם.
ע תונ כ ם הו אעתהנ דזל. הדגש שאתם שמים
על החופ ש ו אי -ה תלות נמצאבמ קו מו. א מי ר ת
האמתב כל ה ש טחים היא התקווה של כולנו.

אליהו חמו, תדאביב
אילו הייתי. מנהיג של פ לי טי ם הייתי עו שה
דבר פ שו ט מ או ד: הייתי מיע ץ להם להתגייר
ולקבל את דת מ שה. ב תו ר ׳י הודים, תהיה להם.
אז, הז כו ת ה מו כרת על־ידי חוק ה ש בו ת של מ דינ ת
י שראל, ל עלו ת לאר ץ ש 0ה נו ל דו, ואף לדרו ש
ש ה סו כנו ת תיתן להם שיכון. ו עבו ד ה, בלבל עול ה
חדש. אחר־כד, אם יר צו, יו ב לו לחזור הזרה ל אי
סל א ם, כי אין שום חוק ב מ דינ ת י שראל ה או ס ר
על יהודי ל ה מיר את ל תו. ב צו ר ה זו היתה מדינ ת
ישו-אל מנ דיל האת או כ לו סי ת ה וא חת הי רו שו ת
ה עגו מו ת יותר של מל חמתהעצמ או ת מו צאת את
פ ת רונ ה.

ד״ר ל או אדלמן, פרופסור למדעי
תתנ״ך, ה ס מינ ריון הבפטיסטי לתי אולוגיה
של הדרות, קנ טו קי, ארה״ב
אני מקבל אתה עול ם ווזה כל שבו עמאתבך
דודי הנר בי פו וקורא או תו בר צון רב. מ א מרי ם
רבים עניינו או תי ובייחוד כל הי די עות על ב עיו ת
ה מדינה ועל הנע שה בה. יחד עם זאת אני מ ש תדל
לאלש כו ח את מעט -העברית ש ה ספק תי לל מו
דבת קו פ ת שירותי בי שראל כ אי שמח ״ל.

אנדרה ולידר,

ידיד ה חלפון,

בריסל, בלגיה

אני אינני מביו ב די חו ת. על כן אל ת ת פל או אם
או מ ר לכ ם ש אני מתייחם ב ר צינו תלמ דו ר שלכם
ה עולם הבא. אבל מה שע שיתם בח מ שיר ה אחרון
(העולם הזה ( או אולי הבא) ) 845ע ל. הגבר בן
פ לונ ס ק, חוקר אפל טונ פ ק שפר שמשל טונ ס ק לא
יסול ה ל עולם! הרי א פי לו ל שנ עונו תיו של מ שור ר
שחייב לחבר חמ שיר כל שבו ע צריד ל היו ת נ בו ל 1
רבו תי, ר סנו אותו. מעט 1

אוקלנד, קליפורניה

חללי הגבול

אלחנן רבין,

יישר כו חכם על פי ר סו ם ת מונו ת שני החללים
שנ הרגו ליד בית־גוברין (.העו^ם הזה 845 אם

3שm
רז ב: א

ה שבו עון ה מצוייר
ל אי-נ פו ר מ ציה

חיפה

חופש הזיוף

יש כ אן מו ע דון של ״הלל״ ושם קי ב לו היש ר
אלים חדר מיו ח ד. סידרתי או תו לא רע ו שמתי
בו חוברות־ י שנו ת של העולם! הזה ל מ רו ת ש אנו
מקבלים א ת טיים, לייף ו ש בו עוני ם אחרים, אין
תחליף להעולם הז ה...

חגית ללו׳

חו לון

רחובו ת

אל תחסום (מ)שור (ר) בדי שו.

רווקה שחרתה ללדת.

חכ מ ת הדור
״איזהו עשיר — השמח
בחלקו,״ אמר רוקפלר.
״איזהו גיבור — הכובש
את יצרו,״ אמר האימפוטנט
בגאווה.
״איזהו חכם — הרואה את
הנולד,״ אמרה הרופאה ל
החמשיר
(מוקדש
לח קוי מדור זה על־ידי
דבר)
הכרנו ע תון שכתב :
״העולם היה הוא נתעב,
מ סוכן, מלוכלך,
ונם זו ל !״ משום כך .
צריך לחקו ת כל פרטיו.

מ שרד הממהר וה תע שייה /אג ף, ה שי רו תי ם הבלתי־חיוניים

מה בעצם היתד, מטרתם של הקלגסים ו

אלתשלםי 1חרו
מחירים מ או שרי ם ל מו צרי־י שיבה מ ם וני ם שוני ם

מכתבים

שם המוצר

ת שובה משדה־־בוקר

וב שעת

״ .ט עי תם בל מדכםמ רב די כ אי לו אני עו מ ד
ל פנו ת לנו ערבק רי א ה ליי שב זזננב. אין בדע תי
כלל וכלל ל פנו ת ב קרי א ה לא לנו ע ר ולא • לאחי׳
•0איו אני מ א מיז ב ק רי או ת מ סו גזהו איני
מ בו ר ש הנג ב ייו שב על־ידי קרי אה. אבל איו
לקפ ח שכר רצון טו ב, ו אני מו ד ה לכם על רצון

ל מקרא ה שו רו תהאח רונו ת של הכ תבההת כוו ץ
לבי מ רו בכאב. או ל ם יחד עם זאת ג בי ה בי
ינ שת גאווה ע מו ק ה. כל עוד י היו לנו ב חורים
כ אלה לא י ע מוד שום מ כ שול ל פ ני נו.

* ד. בן־גוריון, שזה בוקר

דרכו של טייס הזן אלי עזר
סי פו ר חייו של הטייס ה מנו ח
( העולם הזה ) 845 הו א סי פו ראנושי׳ נדול בפ ש־מו
תו. טו ב ע שה ה עול ם הזה בהע לו תו ל פני אז-
י ח׳ ה מדינ ה את ד מו תו של אחד מאלההמ שרתים
את ה או מהב צנ עה וללא תקיעת ח צוצרות —

הצורר

מ של מי ם ב חיי הם.

אהרן גלר, תל ־אביב

מועצות קוראים

דוד הופמן, חל־אביב

אני רו אהבהצ עה להקים־ מו ע צו ת קו ר אים ב כל
רחבי הארין סי מן חיובי ב החל ט. נם עכ שיו משמש
העולם הזה נו ש א מרכזי לוויכו חי ם ודיוני ם בחו נים
פרטיים או ציבוריים. אין שום סי בהמ דו ע
לא ייעשה הדבר ב צו ר ה רחבה יותר — על אחת
כמהוכמה אם ה^בר ע שוי ל שמ ש עזר לחבר
ה עו רכים ב עבוד ת ם.

בסאות עץ לא-מצופים
כסאות מתכת מלוטשים כסאות ככאות כסאות כפאות

מצופים ומרופדים במשרדים בכנסת
בממ שלה
מחיר למפלגה

—800.

מחיר לקמעונאי

—140.
—4000.

מחיר לצרכן

—210.
—10.000.

* המחיר לסוג זה טרם נקבע וי תפ רכם בי מי ם הקרובים ב״ ש ערי ם ״ ו ב ״ ה מו די ע ״ז
כל המחירים אינ ם כוללי םמם־ ש ע שו ע * .מ ם־ מו ת רו תומם־ירו שה.

ד. מוקראט
הר שות

ה מו סמכת

מיכאל דורון, חיפה
העולם הזה •646

111.

.11111111111111111111 i 111i 111111i i 111! i 11n 11111,11111111111111

*aכונית משטרה ירוקה, עמוסת קופות
)Jברזל׳ מיהרה בורך המתפתלת ירוש־לימה.
שני שוטרים מזויינים ברובים ישבו
מאחורי המכונית. קופות הברזל הכילו כסף
מת: שטרות ישנים, בלים ומושחתים׳
שאי אפשר היה להשתמש בהם עוד.
אחד מהם הובא בשבוע שעבר לקופת הבנק
הלאומי* לישראל על ידי משה זרחי׳ נהג
גבה קומה, שהושיט אותו לקופאי :״איש
אינו רוצה לקבל את. השטר הזה. התוכל
להחליף לי אותו באחר׳ בבקשה?״ בשוויון
נפש לקח הקופאי את השטר׳ רשם את מס פרו
J 070892 :׳ נתן לזרחי קבלה זמנית
ושלח את השטר למחלקת ההוצאה לבדיקה
סופית.
במחלקת ההוצאה הניח הבוחן את J 070892
תחת מסגרת מיוחדת׳ המכוסה בצלולויד
שקוף והמחולקת ל־ 15 ריבועים שווים. לאחר
שמצא שהשטח הקרוע והחסר מן השטר
אינו עולה על שני ריבועים׳ הניח אותו
במקום שנועד לשטרות מקולקלים ונתן הו־

ראה לקופה לשלם לבעליו את מלוא ערכו.

באש וב מים. עדג 3ש
הנוהג העתיק הורה שאדם המציג שטר
בלוי׳ אשר לפחות שתיים מספרותיו נשא רו
בלתי מטושטשות׳ יכול לקבל את מלוא
תמורתו. בימינו פינה נוהג זה את מקומו
לחוק חדש׳ הקובע שכל שטר יוחלף אחרי
בלותו בהתאם לגודלו. אם החזיר אדם רק
שלושה־רבעים משטחו של שטר בן לירה
אחת — יקבל תמורתו 750 פרוטה, עבור
מחצית השטר — 500 פרוטה׳ עבור רבע
— 250 פרוטה. אם נותר בידי בעל הכסף
פחות מרבע השטר, לא יקבל תמורתו מאו״

בדנמרק בעייה זו כמעט ואינה קיימת, משום
ששם מחליף האוצר את השטרות בכל
שלושה חודשים, על מנת לשמור על צורתו
הנאה ועל יחס הכבוד לפיסת הנייר הנושאת
את חותם המדינה. בארצות הברית
ובבריטניה אין הכרח בהקפדה כזאת: ה אנשים
מלאי כבוד לכספם, אפילו כששוב
אינו מרשרש כביום צאתו לאור העולם.
sבישראל אין לאוצר כל אפשרות לכבד
עד כדי כך את הכסף שהוא מוציא׳ הלירה
הישראלית. השטרות נדפסים בארצות הברית,
על גייר מיוחד׳ ובעד מלאכה זו יש לשלם
במטבע טובה הרבה יותר מזו הנדפסת.
משום כך אין האוצר מחליף את הכסף׳ אלא
אם כן הגיעו המים (או האש) עד נפש השטר
ואין כל אפשרות להוסיף ולהשתמש בו.
אורך חייו של השטר עומד בדרך כלל
ביחס ישר לערכו: ככל שערכו של השטר
קטן יותר, תקופת חייו קצרה יותר. אם
שטר בן 10 לירות יכול לחיות שנתיים ומעלה,
הרי חברו׳ החמישיה, יחזיק מעמד
כרגיל רק קצת למעלה משנה ואילו הלירה
האחת תסיים בדרך כלל את תפקידה בה גיעה
לגיל חצי שנה. בכל זאת, מוחלפים
השטרות רק. אחת לשנתיים׳ בערך.

3ןהשקאד n a ig n
לפני שנתיים עשה J 070892 את דרכו

J070892 הי האחדהמש רווי ם
האלמ תי םשלה מדיג ה. ר בי ם
ראו אותו. אבל הו אלאעשה
ע לי ה ם שו ם רו ש ם מיו חד. הו א
נכנס ל מ או ת ב תי ם. אולי גם
ל בי תךמב לי שי דעתעל כך•
הוא ראהמ חזו תממ חזו ת שוני ם
גילויי םשל קנאה. ת קוו ה. תי מ ה
וסערת־יצרי ם. אך הו אהת בונן
בכלאלהב דו מי ה ג מו רהוה משי
ךלמלא בקור־רו ח את ת פקי
דו החיוני. אנ שי ם ר בי ם
ח ש בו הו לעבדם. אך הו א הי ה
בעצם אדונ ם. כשמתהש בו ע.
ל א נו כ ח אי שבה לזוי תו
מלבדמשמר ־ כ בו ד
לשל שו ט ר

״יי m
בחברה אחרת לגמרי: עם שטרות
רבים אחרים, חדשים ומבהיקים,
בא באניה ארצה מארצות
הברית, מקום בו הודפס.
יחד עם חבריו המרשרשים היה
ארוז כחבילות ישרות זווית קשורות בחבל
חזק שחתך בבשרם עד לכאב.
גם אז שכנו השטרות כבוד תחת משמר־משטרה.
אולם אז לא היו בודדים כמו עתה.
הם היו מסודרים בשורות צפופות בתוך
אותן קופות הברזל שהורדו אחת אחת דרך
הדלת האחורית, לתוך מרתפו של הבנק
הלאומי לישראל.
J 070892 לא זכר כמה זמן שכן במרתף.
הזמן כמו פסק מלצעוד. כל אות של חיים
לא הגיע מן החוץ למרתף החשוך. עד שיום
אחד נשמעו צעדים במורד המדרגות ואור
בהיר הציף את החשכה. אדם שנשא ב דו
פיסת נייר נעצר ליד קופת הברזל ונתן הו ראות.
אדם אחר׳ בתנועה של מיליונר שערך
הכסף כאין בעיניו׳ אסף בזריזות את
החבילות, זרק אותן אחת אחרי השניה לי.דיו
של אדם אחר שעמד סמוך לפתח עם שק
בידו. השקים שנתמלאו נקשרו חיש מהר
וני׳מאו על גבי המדרגות. כעבור רגעים
מספר מצא את עצמו J 070892 בקופת
הבנק.

מגע אהבהו שנ א ה
אולם הבנק׳ מוצף השמש׳ היה מלא אנ שים
וקולות תקתוק של מכונות חישוב
יהד עם הילופי דברים בקול נמוך. שורה
ארוכה של שמלות ומכנסיים עמדה לפני
הקופה. בשוויון נפש הכנים הקופאי את ידו
הזריזה מפעם לפעם את תוך הקופה, הוציא
שטרות, ספר אותם במה רות ;מסחררת
ומסרם לאנשים המציצים בחלון הקופה הקטן•
כשנלקח גם J070892 חסר הישע, הספיק
רק לשמוע קול אומר :״כל כך חדשים !
יופי !״ ומיד מצא את עצמו ביד מזיעה,
נודפת ריח טבק.
בימי חייו הקצרים הכיר J 070892 רק

!!imuf i M f i m pan; iiiiiiiiiuijiiM

2מאחורי מנעול ובריח
כדי להגיע לתא קטן זה, יש לעבור תזזילה זרך כמה דלתות ברזל. בגניסזז למרך זף י שנה
דלת מיוחדת, שמשקלה 30 טון, ו הנפתחת בעזרת 3מפתחות שונים, שכל אחד מהם נמצא
בר שותו של פקיד גבוה. בתא זה מונ חו ת תיבות ה שטרות החדשים, עד טהבנק יזדקק להם.
על כל תיבה מסו מן ערך הכסף ה שמור בה, המגיע לפעמים לסכו מים שאנ שים פ שוטי ם
רואים אותם רק בחלומם. את תקופת שביו ב תיב ה הוא מסיים בידיו של הקופאי.

./ירידה לצורך עלייה
עבודת הבנק מורכבת כולה: מסודות. איש לא יספה מי מחזיק שם ח שבון ועד כמה הוא
שמן הוצ או ת, הכנ סו ת, הלוואות — הכל סוד אחד גדול. אולם ז הו סוד שבכל יום. יש
סוד אחר — הסוד העיקרי: תנועת הכסף. רק מעטים מאד מב ין מאות עו ב די הבנק יודעים
,זתי עומד להגיע מ שלוח חדש של ה שטרות היקרים. ליד כניסה צדדית נעצרת מכונית,
שוטרים מזויינים תופסים עמדות על המדרכה ובכניסה. כמה בחורים בריאים מקבלים ע שרות
אלפי לי רו ת׳ ל אי ש — לדקות מספר. העו שר הקצר מסתיים במרתפי הבנק. כל הפעולה נמ שכת
רק כמה רגעים. ה שוטרים עולים חזרה ל מכוני ת — הס גמרו את תפקידם ומעתה והלאה
משאירים את דאגת ה שמירה לבנק. אנשים מבינים כיום את הב ט חון ש&הפקדת כסף בבנק.

rלא על הלחם לבדר
׳נשים מסוגלו ת לוותר על לחם, ביחוד כ שהן רוצות לרזות. אבל לעולם לא תוותרנה על
ארנק חדש או בושם. ב חנו ת שרף ב מרכז העיר מופי עו ת הן כ שהכסף מונח בארנק! הי שן,
יוצאו תמטם עם ^ורנק חדש וריק. אם מכיל הארנק כסף רב יותר, הן ממלאות אותו גם
במיטב מפוד ריו ת, ה שפתוניס, העגולים ובקבוקי הבשמים. לפסף אין ריח — אבל הוא קונה אותו.

מעט מאוד פרצופים, אך לעומת זאת נפגש
עם הרבה מאוד ידים, הוא חיבב את הידים
העדינות שהחליקו וליטפו אותו בחרדת
קודש׳ אך שנא את הידים הגסות שמישנד
שו בו בביטול, כאילו לא היה שתה ולא
כלום. הוא התפקע פעם מצחוק כשנגנב על־ידי
שתי אצבעות זריזות מתוך ארנקה השמן
של גברת׳ בעלת אצבעות שמנות לא
פחות.
כן, הוא זכר את כל הידים: ידיו המחוספ סות
של הפועל, עדינותן של ידי הילדים׳
ריח הבושם הקל מידיהן המבושמות של
הנשים. כל קמט׳ כל חריץ בגופו סיפרו
על מגעים אלה: מגעי תקוה, מגעי אהבה׳
מגעי שנאה ומגעי יצרים. כתמים מטושטש
ם של דמעות, סימגי טיפות יין ופה
ושם — גם נטפי דם. את כל אלה אפשר
היה לראות על בשרו ההולך ומתבלה של

אז ידע שחייו עומדים על הסף. הם היו
קצרים אך מאלפים מאוד.
הייתה זאת הגסיסה׳ אך לא המוות. הוא
נלקח לחדר גדול בו ישבו אנשים מסביב
לשולחן וספרו את השטרות הישנים׳ הקרו־ע־ם.
אדם שמן נקב את החבילה כולה ב שני
חורים עגולים׳ שנטלו סופית את כל
הערך מן השטרות, ארז אותם בחום דק
וחזק ושם אותם בתיבות פלדה. משם נשל־

.J070892

האנשים חשבו אותו לעבדם׳ אבל הוא
ידע את האמת: הוא היד, אלילם. אך ככל
האלילים׳ נתן גם בו הזמן את אותותיו.
עד שביום בהיר אחד מצא J 070892 את
עצמו מועבר שוב דרך חלון הקופה הקטן
אל הקופאי קר־הרוח ושמע את בעליו ה אחרון,
האומר :״אף אחד לא רוצה לקבל
אותו. החלף לי אותו בחדש, בבקשה ״.רק

מקבלו*
אין כמעט יום בו אין המ שטרה
תלונו ת על גניב ת כסף. לפעמים אלו הן
לירות בודדות שהוצאו מארנקה של אשה
בתור ל או טובוס ולפעמים נגנבים מדירה
שנפרצה סכומים גדולים. לא. כן בבנק.

הו לתעודה האחרונה׳ אל המדורה.

פ דוו -ת שר ד ס
מבלי לדעת זאת׳ היה J 070892 כדורית
של הדם הזורם בעורקי הגוף הכלכלי ה לאומי.
בימי קדם׳ כשאנשים היו זקוקים
למצרכים מעטים וחילקו אותם ב ניהם,
לא היה צורך בכסף כלל. אולם כשהתפתח
הגוף, והיה צורך לבצע עיסקות שחרגו מתחום
של כפר׳ נולד הכסף כצורך חיוני,
כאמצעי היחידי שאיפשר לאנשים לקיים
את המסחר הענף באלפי מצרכים אשר בלעדיהם
לא היתד, יכולה תרבות אנוש להתקיים
אפילו יום אחד.
אם הכסף הוא הדם׳ הרי הבנק הוא •הלב
בגוף זה. תפקידו לספוג אליו את מיליוני

.מיד אל יד
התחלת הנדודים

לצעיר המחכה בתור יש רק לירה
הוא מנצל את שניהם וקונה שני
הלילה. כעבור שעתיים יצא מאולם
לו פנאי, אבל לא לירה. היא עברה

בכיס, אך פנאי רב.
כרטיסים לי פ ה פיו ת
הקולנע ו שוב יהיה
בינתיים ליד חדשה.

היום הוא יום תשלום מ שכורות. הקופאי משלם ע שרוה אלפי לירות, ביני הן
גם את הצרורות החדשים שהועלו מן המרתף. מהא שנב הצר של הקופה! פורץ
זרם ה שטרות, אליר הכוח, אל העולם הרחב. מכאן ואילך י שתתף במירוץ
ה שגעוני מכיס אל כים, מיד אל יד, מארנק אל ארנק ומקופ ה אל קופה.

.־גזר־דין
,8העיקר לבזבז
״כסף שבא בנקל — יוצא בנקל״ אומר הפתגם. הילד
מתלהב מאד מהכסף שבא לו במפתיע. כיצד להנצזאו?
הוא פורט אותו ומקבל ת מו ר תו חצי מנה פלאפל!
המציאה הכסף עלול לא רק להיגנב, אלא גם ללכת
לאיבוד. בו בז מן שהאחד שובר את ראשו
לאן נעלמה הלירה שהיתה לו כשהיא דרושה
כל יגן, מוצא אותה האחר לו היא דרושה
אולי לא פחות. מ שתמ ש במציאה להנאתו.

הכדוריות, להזרים אותן מחדש באלפי ה עורקים
בכל אבר. אף כי השם ״בנק״ עצמו
נולד רק בסוף ימי הביניים * הרי היו קיימים
בנקים מאז שחר ההיסטוריה, ובימי יוון
ורומא כבר היו מפותחים למדי.
בחברה המודרנית מנהל הבנק רק חלק
:עיר של עסקיו בכסף ממש. עסקיו העיקריים
מתנהלים בכסף דמיוני — סכומים עצומים
הרשומים על גבי פתקאות הקרויות צ׳קים
או שטרי־חוב, ושערכם אינו נופל מחבילות
שטרות כמו . J 010892 פתקות אלה
נותנים לבנק כוח עצים על גורל החברה.
האום הפשוט, אשר בעיניו הבנק אינו
אלא מוסד השומר כסף׳ אינו יודע לרוב
מה עצומה השפעת הבנק על גורלו. על ידי
מתן אשראי, כלומר הלוואת כסף, הוא
קובע במידה רבה מה ייצרו התעשיינים, מה
יטעו החקלאים, במה יסחרו הסוחרים. כי
אף אחת מן הפעולות הללו שוב אינה
* .בנקו, שפרו שז ספסל או דוכן, בא טן
הקרש הנקוב שבו היה מקום בדיוק למספר
מסויים של מטבעות, איפ שר !על ידי כך לספור
ב מהירות סכומי כסף גדולים. הסכום
המתאים היה ממלא את החורים בקרש, ו־שאר
המטבעו ת היו נופלו ת ממנו.

1IJIOI7IOI8I9J

תעודת־מוות

מחלקת ההוצאה של הבנק הלאומי
לי שראל לא רק מוציאה שטרות חדשים.
עליה מוטל גס לקבל אח הישנים שאינם
רזן ויים לשימוש. השטר נבדק, נספר,
נרשם ונגנז. בכל ארצות התבל אלה הם
תפקידיו של הבנק הממלכתי. בי שראל,
אשר בה טרם הוקם בנק ממלכתי, ממלא
הבנה הלאו מי לישראל אח תפקידו, ובין
פסולים.
שטרות
ה שמדת
השאר :

השטר, יחד עם חבריו הוותיקים, הונח בקבר אחים צנוע. חייו היו קצרים, אך מלאי
עניין. הוא למד להכיר את המין האנו שי, כפי שלא זכו לכך שטרות מפוארים יותר
כפת בא אל המנוח ה שהיה זקוק לה זה כבר, אחרי שעבר אלפי ידיים מגוונות

J0 7 0 6 9 2

במד ־ jף,

אפשרית מבלי לקבל מבנק הלוואה שתוחזר
אחרי הצלחתה.

ט דוו מ ה ושלוש
פעולות אלה עלולות, במרוצת הזמן, להגיע
להתפשטות בל־תיאמן. באמריקה, למשל,
הבנקים שולטים בתעשייה שלטון יש ר
— הם המחזיקים בידיהם את רוב המניות
של רוב מפעלי התעשייה, החל במכרות ו־בכתי־היציקה
וגמור בחברות הקולנוע. ה־עתוג
ם החשובים ביותר שייכים לבנקים.
שבועון כמו טייס, למשל, שייך כולו לבמה
קבוצות בנקאיות, שכל אחת מהן מחזיקה
בצרור גדול של מניותיו.
הבנקים הם העומדים מאחורי המלחמות,
כמו מאחורי בריתות השלום. הם חורגים
מעבר לגבולות מדיניים, משולב ם זה בזה
באלפ חוטים בלתי־נראים לרשת בינלאומית
ענקית. כוחם האדיר יכול לחרוץ את גורל
העולם — לטובה או לרעה.
אן מגמות התפשטות כה מקפת הן זרות
לווהו הצנועה של הבנק הלאומי לישראל,
המעדיף להתרכז בתפקידים קרובים יותר.

העם
ע ״ גדכתא, ת ש לו ב!
כשניגש הפרלמנט הבריטי לבנות מחדש
את בנינו, שנהרס בשעת ההפצצות, התנגד
ווינכטון צ׳רצייל בכל תוקף להצעה שבאולם
החדש יהיה לכל חבר כסא משלו. ני מוקו:
בישיבות רגילות יהיה האולם ריק
מדי׳ בישיבות חשובות רצוי שתשרור צפיפות
שתדגיש את חומרת השעה.
עם כל גאוניותו׳ לא השב צ׳רצ׳יל על נימ־ק
נוסף להתנגדותו: בפרלמנט אשר בו

צויים. הידיעה הוכחשה מיד, הוחלפה בשמועה
שהכסא נימכר תמורת ג׳וב בעתון פאג״י.
אלא שפרטים אלה לא היו חשובים.
נקודת האפס. החשוב היה שעיסקה
מסוג זה היתד, בכלל אפשרית. ושמייליון
וחצי אזרחי ישראל האמינו בה ללא הסתייגות.
במדינה הקיימת כמה שבועות בלי ממ ש,ה
בגלל מקח וממכר מפלגתי מכוער ביותר,
הגיעה הכנסת לנקודת האפס של כבודה
הציבורי.
מוסר ההשכל היה כד, פשוט עד כי לא היה
צורך להסבירו: הפוליטיקה הפכה שדה־מיר״
בץ לקבוצות עסקנים הקרויות (בטעות) מפ
ראש
הממ שלה

ד \ 3דורד גו ר •3 m
מבחינה זו׳ הבנק הלאומי לישראל הוא
הלב של הכלכלה הישראלית — לא רק
מפני שהוא מוציא לשוק את שטרות הכסף׳
בהתאם להוראות משרד האוצר׳ אלא גם
מפני -שהוא הבנק הגדול ביותר בישראל.
היה זה לב קטן, ששכן בבית קטן ביפו
ב־ 1903 ושרת גוף קטן, התפתח יחד עם
גוף זה.עד שהפך לבנק לאומי ממש הבנקאי
והסוכן. הכספי ה חיד של הממשלה
החדשה אחרי צאת הבריטים.
בתפקידים אלה מילא הבנק הלאומי לישראל
תפקיד מרכזי במימון הבנין הציוני
של הארץ. אולם כל אותו זמן היה גם הבנק
של האיש הקטן, מוסד ששרת לא רק מפעלי
ענק ומוסדות לאומיים׳ אלא גם אזרחים
פשוטים שהפקידו בו את כספם או ב קשו
ממנו הלואר, קטנה.
על פעולות אלה מנצח מנגנון של למעלה
מאלף פקידים, מצוייד עשרות מכונות מפליאות׳
רובן מתוצרת אמריקה, הממיינות
צ׳קים, סופרות כסף, מנהלות חשבונות,
מסיימות במהירות הבזק פעולות שהעסיקו
פעם מאות פק דים בכל שעות היום והלילה.
אולם לא בכל המקרים התגבר האדם הקטן
על פחדו מפני פנקס הצ׳קים וחשבון
הבנק, או המפתח לתיבת ברזל בה יכול
היה לשמור את מסמכיו החשובים או את
יהלומי אשתו> .שנם עדיין אנשים החוששים
כי פקיד מס הכנסה או מתחרה מסחרי יוכלו
לבדוק את חשבונו — אף כי גם שר האוצר
בכבודו ובעצמו אינו יכול לחקור מה רכושו
של אזרח המופקד בבנק, אלא בפקודה
מיוחדת של בית משפט מחוזי.
אך במרוצת הזמן נעלמות אמונות תפלות
אלה. אנשים מתחילים להבין שר,פקמן ב בנק
בטוח יותר מאשר חבילת כסף מתחת
לכר במיטה׳ טרף לעכברים ולגנבים. והם
מתחילים גם להבין שככל שירבו הפקדונות
בבנקים׳ כן גדלה אפשרותו של הבנק לתת
אשראי לאישים כמוהם — לפעול בהצלחה
באותה חזית כלכלית עצומה אשד בה שרת
J 070892 כטוראי פשוט.

לדבר עם בוואן, ושאין זה עוד תפקידם
של פקידים נמוכים. משה שרת הסכים לשיחות
רציניות׳ העביר רמזים על כך לשגרירות
האמריקאית, תוך תקווה כי שם יובן
מצבו.
המדחום למצב רוחו של בוואן הוא תוכן
דבריו לעיתונאים בכל ארץ. במצרים שיבח
את הממשלה, אם כי מתח ביקורת חריפה על
אי־הצלחתה לחולל מהפכה חברתית. בירדן
התרשם לרעד, מהיחס העויין של הממשלה ל ישראל,
מסר לעיתונאים׳ בפי איש הקונסו*
ליה הבריטית :״למר בוואן אין מה לומר.
ביקורו פרטי בהחלט.״ בשבוע הבא תהיה
לעיתונאי ישראל ההזדמנות לשמוע באיזו
מידה היה ביקורו פרטי גם בישראל.

פודה כן־גוריון במטבח שדה-בוקר
״רי בונו

אץ לכל חבר כסא משלו׳ גם לא יוכל למכור
כסא זה.
שניים אוחזין. בכנסת הישראלית, ש לא
נהגה על פי קו נבון זה ונתנה לכל ח״ב
מקום מכובד משלו בספסל המתאים, פרצה
השבוע שערוריד, שקשה היה למצוא לה דוגמה.
נתברר שח״כ אחד מסיעת פועלי אגודת
ישראל * הסכים לפני הבחירות לשרת שנתיים
בלבד, לוותר על מקומו בתום תקופה
זו׳ לאפשר על ידי כך את כניסתו האוטומ טית
של הבא בתור, חבר סיעה אחרת בתוך
פאג״י.
אולם קרה לאותו ח״כ כפי שקרה לעסקנים
רבים שתיאבונם בא עם הישיבה — לא
היה לודחשק לקום. המועמד חסר הסבלנות
צעק חמס׳ פנה למשפט הרבנים. אולם דע
ישראל, היודעת בדיוק מה לעשות כששניים
אוחזין בטלית׳ לא קבעה כיצד לנהוג כששניים
(וביחוד שניים שכאלה) אוחזין בכסא
במוסד הריבוני של מדינת ישראל.
השבוע נודע שהרב הראשון קנה מן הרב
השני את זכויותיו על כסא המחלוקת תמו רת
כמד, א;פי לירות, שכללו משכורת ופי*
שקיבלה 1199 קולות, זכתה לשני מקומות.

lilUriJf.Wiי*1יו

״זה כסדר, הס קנו אותו כ שות פות.״

עולם,

הפסיקו !״

לגות׳ ניזונות מכספי התורם הקטן בברוק־
.לין, התגרשו מזמן מכל זיקה רצינית לאי דיאל
כלשהו. לא היה זה מצב משמח במדינה
הזועקת למעשים נועזים ולפתרונות
מהפכניים של בעיות קיום.
מדידות חיקור (כמעט) טרט
ההיסטוריה הבריטית מכירה הרבה אישים
שהיו פוחזים ופורצי גדר בצעירותם. פורקי
עול הקשישים מהם, אך נכנסו מיד •לתלם
כשהגיעו לשלטון. אחד מהם היה המלך הנרי
החמישי, ששקספיר תיאר אותו במחזה אחד
כיורש־עצר סורר ומורה׳ במחזה שני כמלך
נבון ואחראי, דוגמה שניה היתד, דמותו של
בנימין ד׳ישראלי, קונה מניות תעלת סואץ *.
״ניי״ בוואן, המורד הגדול של מפלגת העבודה
שבא השבוע למרחב כדי לעזור בחיסול
המניות הבריטיות בתעלת־סואץ, הוא
חוליה אחרונה בשרשרת זו.
בוואן, מנהיג המרד השמאלי במפלגת-
העבודה, שרבים רואים בו ראש־ממשלה
באחת הממשלות הבאות של מפלגת העבו דה׳
שונא את הרוסים והאמריקאים פמידה
כמעט שווה, חולם על יצירת גוש שלישי
בעולם בהנהגת מולדתו. הוא תופס את אחד
המקומות הראשונים ברשימת בני הבליעל
של משרד־החוץ האמריקאי.
אורח על תנאי. כשנתקבל במשרד
החוץ הישראלי מברקו של השגריר אליהו
אילת, בו הודיע כי בוואן יבקר בישראל׳
היתד, הממשלה במבוכה. איש אינו יכול
להתראות עם אדם זה מבלי להרגיז את האמריקאים.
אי אפשר היה גם לסרב לראותו
מבלי להנחית מכה על ראשה של דעת .הקהל
הבריטית, המחבבת את הוולשי הסוער.
החלטת הממשלה היתד, אופיינית ודיפלומטית:
בוואן יהיה אורח הממשלה, אך שום
שיחות מדיניות בשלב גבוה לא תנוהלנה
עמו.
אלא שהחשבון נעשה בלי בעל השמחה. ב־וואן
ביקר במצרים. ממקורות מוסמכים נודע
למשרד־החוץ שניהל שם שיחות אישיות עם
נאגיב שנסבו בעיקר על היחסים עם ישראל.
.נאגיב נתן לו את הרשות להביא דברים מ־סויימים
לידיעת ממשלת ישראל. בוואן רמז
אפילו שאם יעוררו דברי נאגיב הד חיובי
בלב הישראלי׳ מוכן הוא לחזור למצרים,
לשמש מתווך בין שתי המדינות.
רמזים ותקווה. היה ברור שיש צורך
* בכספי הלוואה פרטית. הפרלמנט היה
בחופ שה וראש הממ שלה קנה את ה מניו ת
ביוז מ תו הפרטית. שלא להחמיץ את ההזדמ נות
הבלתייחוזרת.

״מה אתס ד וגי ם י ״
השקט ירד על שדה־בוקר.
דוד בן־גוריון נכנם למסלול החיים החדש׳
התגלה לתמהון חבריו החדשים כפועל חקלאי
מצויץ׳ הממלא לשביעת רצונם את
התפקידים המצומצמים שקיבל על עצמו.
הוא הוסיף לאכול בחדר האוכל הכללי, שעה
שאשתו, פולה׳ עבדה במטבח.
אף כי נעשה הכל כדי להסתיר את האמצעים
המיוחדים שננקטו כדי לדאוג לשלומו,
גילה אותם בי. ג׳י, דרש בתוקף לבטלם
מיד. אמר הוא :״מה אתם רוצים? 20 שנה
הייתי פועל. אחר כך הייתי 20 שנה פקיד.
עכשיו אני שוב פועל.״
אולם אם קיווה בי. ג׳י. כי אלהים יציל
אותו מאויביו גס בלי צורך באמצעים מיוח דים,
הרי היו דרושים אמצעים כאלה כדי
להצילו מידידיו. העיתונאים מילאו את דפיהם
בסיפורים מגוחכים על פיהוקיו וגיד,וקיו
(שלא להזכיר את שהוקיר) ,גרמו לכך
שלא פעם נעצרו השבוע על ידי קוראים פקו-
עי־סבלנות בקריאת־ייאוש :״ריבונו של עולם,
הפסיקו לכתוב על זה ! ״

תודת האומה
דקפ קי ד קטן
אברהם הראל היה סמל מחלקתי׳ שעה •שי״
צע לכבוש את סנטורה, נקצר על ידי צרור
של מיקלע ברן שנקב את ירכו, מותנו וידו.
השבוע פיקד הצעיר החיפאי בן ה־26׳ מזכיר
אירגון נכי מלחמת־השיחרור בעירו, על מב צע
מחלקתי מסוג אחר לגמרי.
אילו ערך פקודת מיבצע בהתאם למתכון
צד,״ל׳ היתד, הפקודה נראית כלהו :
ידיעות: משרד ד,בטחון הבטיח ל־ 45 נכים
שיכון במסגרת השיכון העממי, בעזרת הלוואה
של 1000 — 500ל״י. במקום לתת
את ההלוואה, העביר את התקציב למשרד
העבודה׳ שהבטיח להעביר את הכסף לחברות
הקבלניות. באותו יום עמדה להתקיים הגר לת
דירות השיכון העממי בקרית־עמל. חברת
השיכון של ההסתדרות סירבה לשתף
את הנכים בהגרלה.
מטרה: למנוע הגרלה זו בכל מחיר, כדי
להכריח את החברה לשתף בה את הנכים׳
בהתאם להבטחת הממשלה.
שיטה 40 :נכים׳ בסך הכל 1600 אחוזי
נכות, יתפרצו לאולם׳ יקיפו את שולחן הנשיאות.
במקרה של התערבות משטרתית,
מותר לנכים לצעוק, לצווח ולילל, אך לא
להכות.
נזינהלה: נכה אחד יעמוד בתחנה הסו פית
של האוטובוסים, יוריד מהם את הקופאים
שהם חברי האירגון. שאר הנכים יגויסו
באמצעים דומים.
קשר: נכה אחד יעמוד מחוץ לאולם בשעת
הפעולה, יתקשר במקרה הצורך מיד
עם העיתונאים.
עין על הארץ. המיבצע התנהל בהתאם
לתוכנית. בן־דוב׳ מזכיר חברת השיכון ההסתדרותית׳
טען שלא קיבל שום הודעה
מטעם משרד־העבודה על שיתוף הנכים בשיכון,
סירב לתת להם לגשת להגרלה. הנ כים
הסבירו את המצב למשתכנים, שעמדו
מן הצד. משטרת חיפה גייסה 65 שוטרים׳
בפקודת שובר שביתת־ד,ימאים יוסף שפי.
הנכים שלחו מן המקום את אותם מחבריהם
שמכה הגונה היתד, עלולה לסכן את חייהם,
שילבו זרועות והמתינו להתקפה.
אשר התחולל ברגעים הבאים היה סימן
דרך בתולדות המדינה. זו הפעם הראשונה
ד,יכו שוטרים נכי־מלחמה. מכיוון שכוחם לא
הספיק להוציא את הנכים בזה אחר זר״ התנ פלו
השוטרים על השרשרת. רשימת הקורבנות
היתד, מפוארת :
• דוב רוזנר׳ בעל עין זכוכית׳ קיבל

מכה בראש. עין הזכוכית נפלה על הארץ.
פאול מוחמר׳ ערבי משוחרר צה״ל
קטוע־רגל, קיבל מכה בגרם רגלו.
• דוד ווידר, נכה ברגלו. למען הצדק ו שווי
המשקל׳ נשברה עתה אחת מאצבעותיו.

ראובן מא־ר, נכה בחוט־השדרה, קיבל
בעיטה בחוט־השדרה.
טביעתאצכעות. המיבצע הסתיים. בהעברת
. 13 נכים למשטרה. הם סרבו לתת
טביעת אצבעות׳ שמעו איום מפי קצין שייאסרו
לשבועיים׳ יתבקשו להטביע את אצבעו תיהם׳
ואם יסרבו ייאסרו לשבועים נוספים,
וכן הלאה עד לסוף ימיהם. או ׳׳ם באמצע
המשא ומתן באה הוראה חדשה, וכל הנכים
שוחררו׳ מלבד יואל מאירוביץ, בעל יד משותקת
ו־׳ 50%נכות, אשר הואשם בתקי פת
שוטר. מאירוביץ בעט בשוטר שדרך על
ידו המשותקת.
יותר חשוב מך ההתפתחות המשפטית היה
הצו המעשי. לפתע נתברר שבן־דוב קיבל
מראש הודעה על שיתוף הנכים בשיכון,
התעלם לגמרי מהוראה זו — כנראה מפני
שהעדיף כסף מזומן של סתם משתכן על
הבטחה ממשלתית שהיא רק ש־ר״מזמור לעתיד
אולם אחרי המאבק יושרו כל ד,ד,ידו־ריב.
לנכים נמסר שתיערך למענם הגרלה
מיוחדת.
אמר מנהל ענייני השיכון במשרד הבט־חון
:״מה אני יכול לעשות? אני רק פקיד

השבוע היה נדמה שאם כמה פקידים קטנים
ידאגו שכמה פקידים קטנים עוד יותר יעבי־
-רד את הוראותיהם ממשרד אחד לשכנו, לא

רגיל למלחמה, התכונן למערכה ממושכת
של התשה. ייתכן מאד שבסופו של דבר לא
יידמה המאבק לווישי ולנגבה, אלא למצור
פלוג׳ה שנימשך חודשים רבים, עד שנחתם
הסכם שביתת־הנשק.

שקיוו. גרמה לכך לא רק הכחשתו הנמרצת
של שר האוצר, לוי אשכול, אלא גם ההתיק״
רות הדוהרת. מטבעות זהב אץ פורטים
בחנויות המכולת.

חננופה

ה משד!
מלכים ש־רדו m m M
שקט מייאש או מעודד, הכל לפי נקודת
כראי כשנאסר אלכסנדר (״אל״) שווימר, בארצות־

כוננת ישראל להציע תעריף של 3דולאר ל שעת
עבודה.

משפט
ו!לא א! דון־ק־שוט *
— אליעזר בר־לב׳ פקיד במשרד העבו דות
הצבוריות, גבר מלא־גוף ומרכיב משקפיים
עבי־מסגרת, חייך: כבר פתיחת משפטו
של גיקטור מיזאן, שנאשם לפי הודאת
עצמו ברצח הילדה רחל לוין ( ה עו ל ם הזה .)820
היתה׳ במידה רבה נצחונו.
כשנתפרסמה הודאתו של מיזאן, לא ראה
בד, בר־לב, כמו אחרים, כל דופי, היה משיכי
נע כי מיזאן הוא ר,רו3ח השפל — עד שנו דע
•.ו שאשתו של ממאן, נינה, חוזרת וטוענת
שבשעת הרצח היה ממאן בביתו עם שני
!;ווודם. את כל הפרטים על מקום הרצח
למד מ. עתונות, שסיפרה את המעשה על כל
פרטיו, ורק דמיונו החולני זיהה את עצמו
עם האנס והרוצח, עד כדי כך.שהיה מסוגל
להדריך את המשטרה ואף לזהות את המפ תח
השבדי, ששימש כמשוער כמכשיר הרצח
ואשר אף הוא תואר בפירוט בעתונות.
מצפונו של בר־לב החל קורא לו. חוא נפגש
עם אשת מיזאן, נפיד ממנה באמונה
,שלמה שמיזאן חף מפשע, חיבר מסמך מקיף
ומזעזע, בו ניסר, להוכיח את צדקתו ושפורסם
בהעולם הזה (.)820
קידה מקצועית. את נצחונו נחל בר-
לב בבית המשפט, כששאל השופט ישעיהו
הראל מי מייצג את מיזאן. בר״לב קם והשתחווה
באורח חובבני: אני. הראל הוא מן
הצעירים שכשופטי ישראל, אך הספיק כבר

נאשם ויל,טור מיזאן
׳נזי • 7

מיזאן מוצא מן האודם

מבט, שרר זה שנה וחצי בבורסה השחורה,
שקבעה את מקומה בפינת שדרות־רוטשילד
— נחלת״בנימין. כל הנסיונות להחזיר את
החיים התוססים למסחר במלכים ובדולרים
שחורים, כמו בימים הטובים ההם, עלה בתוהו.
ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין ישראל
לברית־המועצות גרם להתעוררות קצרה, אבל
קצרה מדי. מאז ואילך לא הצליחו להשפיע
על שוק הכספים לא סכסוך הירדן, לא עיכוב
ההענקה האמריקאית לישראל ואף לא הדיונים
במועצת הבטחון. לקהל הרחב היה מעט
מדי כסף מכדי לחשוב כיצד להבטיח את

ערכו.
אולם את אשר לא עשו למענם הסיכסו״
כים הבינלאומיים, החליטו סוחרי הזהב לעשות
במו פיהם, על ידי הפרחת שמועה קטנה:
בראשון לינואר, טענו הם מפה לאוזן,
תוצ א הממשלה שטרי כסף חדשים, תפע ל
בהזדמנות זאת מלווה חובה הדש, כדוגמת
הקודם. יסוד לשמועה שימשה העובדה, שההכנות
להקמת הבנק הממלכתי, שפתיחתו
תחייב את החלפת הכסף, הולכות ונשלמות.
בנקודה זו היה אמונם של חוסכי כספים

הברית, טיפל דוד בן־גוריון בכבודו ובעצמו
בשיחרורו מן הכלא ובהעלאתו ארצה. היתה
לדבר סיבה :״אל״ ,השתקן והידוע בפשטות
הליכותיו, נאסר על ידי ממשלת ארצות ה ברית
בגלל פעולותיו למען התעופה הישראלית
במלחמת השחרור.
כשפעולות מסוג זה נעשו מיותרות, החליט
שווימר לעבור לפעולות מיותרות פחות.
התוצאה: הקמת מכון לבדק אטוסים בישראל,
בו הושקעו מיליוני דולארים.
כבר כיום משתרעים מתקני המפעל על
שטח של 12 אלף מטרים מרובעים, אך בעוד
חודשים מספר יתפוס השטח הבנוי 16 אלף.
למתקנים אלה מוכנסים שברי מטוסים, היוצאים
לאחר זמן קצר במטוסים חדשים כמעט,
שצבעם־המבריק מסנוור את העיניים.
לקוחות אינם הסרים: חברת אל־על,
ארקיע, כיס־אוויר ו מו עדון התעופה. החסכון
בדולארים גם הוא בולט לעיין: חברת אל־על
בלבד מוציאה בממוצע חצי מיליון דולאר
לשנה לתיקון מטוסיה בארצות חוץ, בעיקר
באמריקה.
אולם המנהל הפספי של המכון, דניאל

שופט שלום ישעיהו הראל

הלהט והאמונה —

— אינם מספיקין!

יהיה צורך לשבור את האברים המלאכותיים
של נכי־מלחמה.

חינוך
לא ו־עו* .רא נ\בה
יומיים לפני השבתת הטכניון ביקש אחד
מגומרי המוסד לשכנע את התלמידים שאין
להיכנס למאבק. הוא הזכיר את נסיונו מימי
השבתות קודמות, תיאר תמונה קודרת של
מה שעתיד לקרות: בשבוע הראשון של
•ההשבתה יסעו התלמידים בשמחה רבה ה•
ביתה׳ יגמרו את עבודותיהם. בשבוע השני
ינוחו, בשבוע השלישי יבואו חברי הכיתות
הגבוהות לבלבל את׳מוח מנהיגיהם, לדרוש
את חידוש הלימודים תוך כניעה׳ כי דרישות
חבריהם הצעירים שוב לא יענינו אותם נוכח
הצורך לסיים את לימודיהם. בשבוע הרביעי
תשרור אווירה כללית של ווישי — -הכל
יירצו להיכנע.
פירצות כחזית. כשנכנס המאבק על
הטכניון (העולם הזה )844 לשבוע השלישי,
נראה כי הנביא היה נביא־שקר. רוב הסטודנטים
הסתובבו במסדרוני המוסד, אכלו במסע דתו.
מצב הרוח הזכיר את נגבה יותר מאשר
את ווישי. פה, ושם אף נפרצו פירצות בחזית
האויב, מרצה אחד וכמה עוזרים הפרו בחשאי
את ההשבתה, חתמו על עבודות התלמידים
כדי להקל על עצמם את העומס בהתח־
• דש הלימודים. התלמידים היו עסוקים בהכ נת
תערוכה שתציג את בעיותיהם. לדברי
הספרן׳ לא ראה מימיו תלמידים כה רבים
קוראים ספרים כה רבים.
אלא שגם הרב־אלוף המנהל את הטכניון

נינה מיזאן ואליעזר בר-לב
אני !

רגיש ביותר. הסכנה (המדומה) שהיתה צפויה
לחסכונות שנאספו בעמל רב, דירבנה אחדים
מהם בעצבנות לפינת שדרות־רוטשילד,
מקום שם הצליחה השמועה ליצור ימים אחדים
שמחים. מחיר המלכים עלה מיד בלירה
אחת׳ והאופטימים שבין הסוחרים ציפו עוד
לעלייה נוספת.
אולם ההתפכחות באה מהר יותר מכפי

אגרונסקי *׳ גבה הקומה והממושקף, אינו
מסתפק בכך .״לא רחוק היום,״ אמר ,״שגם
חברות זרות יתקנו וישפצו את מטוסיהן
בישראל• .זה יהיה כדאי להן.״ חשבון הכדאיות:
בעוד שבארצות־הברית עולה שעת
עבודה במכון לבדק מטוסים 5,5דולאר, מת־
* j j tשל. עורך הג׳רוסלם פוסט
אגרון.

גר שון

לראות לא מעט. אולם דבר זה היה חסר-
תקדים. הוא פקח את עיניו ! ״אבל אינך

עורך־דין ! ״
בר־לב הסכים: אין הוא עודך־דין, אך
הוא למד היטב את כל הפרשה, עד לפרטים
הקטנים ביותר והעיקר — אין לו כל ספק
שהנאשם חף מפשע.
עיניו של בר־לב נוצצו וקולו רטט בנעימה
של כנות. הראל הסתכל בו בעיניים רצי ניות,
החליט לאפשר לו את ההגנה בהסתמך
על סעיף בחוק המרשה לידידו הטוב של
הנאשם להגן עליו. לאות תודה השתחווה
בר־לב שנית, הפעם כעורך־דין ממש.
התובע, סגן פרקליט המחוז אלעזר ליב־סון,
לא נראה מאושר מן ההכרעה. הוא לא
השש לתוצאות הקרב המשפטי, אך העדיף
להפסיד נגד עורך־דין מנוסה, מאשר לנצח
אדם׳ סתם. נוסף על כך׳ חשש, ימשוך בר״
לב, חסר־הנסיון במהלך המשפט׳ את הדיונים
עד אין סוף, מאחר שהשופט ייאלץ להסביר
לו כל פרט.
פסיכיאטר מאמריקה. לחששו של
ליבסון היה יסוד: בר־לב חקר ארוכות את
כל עדי הקטגוריה, הוחזר מפעם לפעם על־ידי
השופט למסלול החקירה׳ כשסטה ממנו.
העדים עברו בזה אחר זה, עדים מתל־אביב,
ירושלים, טבריה: הורי הילדה, פסיכיאטרים,
.קציני משטרה גבוהים. הכריז בר״לב :״אני
אביא מומחה פסיכיאטר מאמריקה — הוא
ישבור את כל העדויות שלהם !״ חוץ מהפסי־כיאטר
האמריקאי, עומד בר־לב להעלות על
(המשך בנ 1מ וד ) 10

״מועדוני הלילה בי שראל אינם נבדלים במאומה, במראה החיצוני,
מתחילים החיים כ שבבית הקפה !במסעדה מקפלים המלצרים
בשעות שאחרי חצות הוא ב על עסקים מצליח. קצין צבא הו

j » Aומיקה מתחטאת, מלנכולית, מ שמיעה חצוצרתו של י
7 1מדניק מ״כתר באר״ ,מהווה צרוף מתאים לאורות
• הע מומים, ע שן הסיגריו ת הסמיך וקולו ת המבקרים.
(ראה ער)

אמבו ! מאמבו הגופות השחומים
Qהתפתלו בקצב שגעוני. זרועות הרוקדים
התרוממו, רעדו באוויר וירדו שוב,
כבפולחן אלילי. על פניהם השתפכו מבטי
הנאה כמעט היסטרית, השירה יצאה מגרונם
בצוויחות מקוטעות של בני ג׳ונגל פראיים.
מסביב
לרצפת הריקודים הצרה הצטופפו
כמה זוגות׳ הסתכלו בהערצה בסערה שהת חוללה
לנגד עיניהם .״תוכנית עצומה,״ העירו
זה לזה ומחאו כף.
הם היוו קהל מגוון ביותר: גברים שעברו
את גיל הארבעים, מסובים ליד שולחנות
עמוסים ; שנים־שלושה זוגות שנראו כאילו
זה עתה יצאו מתוך מודעה אמריקאית
צבעונית; חבורה של צעירים וצעירות שהצליחו
ללגום מכוסית אחת מש^; שלוש
שעות תמימות. כולם באו לאולם הקטן למצוא
ב לוי שיעזור להם לעבור את השעות
המפרידות את יו 6השבת מיום ראשון.

t a nשיטה הבדוקה להכניס מתה ל תכני ת :׳לשתף בה את הקהל, ה אמנית בו חרת לה בכל פעם
ן Iאורח אחד, פונה! אליו ב שירתה, מעניקה לו את ההרג שה כאילו נועד ה שיר ד ק לו בלבד.
1השיטה מצליחה ברוב המקהים, מחמיאה לאורח, מעלה את מצב רוחו, פו תחת לעתים גס את כיסו.

ר ״יטה אנ ט מיו ו פ רננ דו
במרוצת הזמן נוספו אמצעי משיכה אחרים. פה ושם הודע
מועדון לילה על כוכב חדש. תוכניות אמנותיות נעשו חלק בלתי־נפרד
של בילוי הלילה. היו אלה, לרוב, תוכניות צנועות ביותר
רקדנית, זמר ולהטוטן. שוק הבידוי הקל החל תופס מקום בחוגי
האמנות. בדרניר ובדרניות. בעלי שמות אק־וטיים. החלי רוכשים
שם בין ציפורי הלילה.
לרוב הסתירו השמות, בעלי הצליל הזר והמגרה, כשרונות
ממוצעים ולא־כל־כר צעירים, שעסקו עד לפני זמן קצר בעבודות
בלתי־אמנותיים בהחלט בבתי חרושת ובחנו ות. בדרך כלל היו אלה
עולים חדשים. חובבי מוסיקה או ריקוד, שקראו לעצמם רוזיטה,

מי ם׳ ר.פר 1ספריטי
בעשרות אולמות דומים, בערים הגדולות
ובמרכזי הנופש.־ התפתחה האוויר־ המיוחדת,
רווית עשן הסיגריות, של מועדוני־הלילה.
לרוב רובם של האורחים זהו עולם שאיי
להם אף מושג על קיומו. כי אין אלה אולטן
מרקידה סוזי הבלונדי ת מרומניה,
אמנית קרקס בעבר. רקודה
מתב 6א, גם בטפיפה קלה ברגליים.

מות פאר גדולים. אשר אי־אפשר שלא לשים
לב אל הם. מועדוני הלילה בישראל, אינם
נבדלים במאומה, במראה החיצוני, מבית
הקפה או המסעדה הממוצעת. אלא שבהם
מתחילים החיים כשבבית הקפה ובמסעדה
מקפלים המלצרים את המפות ומביטים בחד•
סר־סבלנות שקוף על הלקוח האחרון.
ישנם סוגים רבים של מועדוני לילה
קטנים אינטימיים, אליהם באים זוגות׳הרוצים
לבלות שעה קלה בריקוד ; רועשים דחוסים,
בהם מחפשים צעירים בעלי מקורות
הכנסה בלתי־מוגדרים פורקן למתח החיים ;
בארים בעלי משקאות ומחירים חריפים, בהם
משרה פסנתרן שתוי־למחצה אווירה של עצ בות
אלכוהולית.
רובם צצו בשנות הפרוספריטי והאינפלציה.
החשיבות שאדם רכש בעיני עצמו
ובע ני חבריו כשאמר ״אתמול ביליתי בכתר
באר,״ או ״ ב קזינו באר יש זמרת פנטסטית,״
עלתה לאין ערוף על תריסר או עשרים הלירות
שהוצאו באותו באר. סנוביות זו הי־

יקוד מזרחי נוסח סרטי הוליבוד, בצעיפי ם שקופים, מבצע ת
וצאת רוחויה. ה מחזיס ה אצלה ז כ רונו ת נעימים __

^ נגו שלוו נזנוגן ב״עדן ב!
^ ל א בזה__.של ביגי ר

בית־הקפה או המסעדה הממוצעת, אלא שבהם
ת המפות ...האיש המוציא כיום סכומים גדולים
קר פעם לכמה חדשים. עובדי צירויות זרות...״

של דם כו שי •
רנזבה !״ לוליטה היא ת ערוב ת
וספרדי ,.מעוררת בטנופרנונט הסוער שלה, המתבטא
ב שיריה וריקודיה, את כל באי ״ חינגא״.
בעלה מופיע אף הוא בתכנית יחד עם אחיו,
כשהם מתופפים על תופ ארוך תון כדי ריקוד.
הופעו ת בקפריסין.
שורת
הס הגיעו ארצה אחרי
לוליטה ה שחרחורת מלמדת ב״חינגא״ שירה. בצבור בספרדית.

מ״ קזינו״ שרה שירי געגועי ם ב־ 12 שפות בקולה הרווה, מ שתפת, בבתים ח תו
ה שאנטאל
את הקהל, ב שירתה .״צריך להכניס את הנ שמה ב שיר, כדי שיעריכו אותו,״ או מרת הז מרת העגל!
האמניס מתחלפים בבארים תוך ז מן קצר .״לאנ שים נמאס לראות כל ערב אותם הפנים,״ מסימת ג

אנטוניו, ז׳וזפין או פרננדו. ספק
היו מצליחים להופיע, בכל מקום אחר בעולם
— אך בתעשיית הבידור הצעירה של ישראל
לא הקפידו המבקרים במיוחד.
אולם ככל שרבו מועדוני הלילה נעשו המבקרים
בררנים יותר. הם גם לא הוציאו את
כספם *באותה קלות ורחבות־יד. כדי למשוך
אותם היה צורך בתוכניות טובות יותר.

פ ח 1תכסףב כי סי ם

מל האווירה הנעימד« .״הקהל שלי הוא מ תון יותר,
,בעל המקום. התיירים הנ אי ם למעוט, אינם שונים!

להקת רקדנים כושים מקובה׳ זמר סווינג
אנגלי, רקדנית בטן יוונית׳ זוג קומיקאים
צרפתי התחרו על רכישת קהל המועדונים•
הם הובאו ארצה על־ידי אמרגנה
מיוחדים. קיבלו את שכרם על־ידי העברות
הון או חילופי אמנים. נוכחותם ייקרה את
הבילוי, אם כי לא בצורה גלוייה. מחיר
כרטיסי הכניסה׳ הנגבה ברוב המועדונים,
לא הועלה. במקומות אחדים הוא אף בוטל !
בעל הבית הוסיף אותו לחשבון הסופי.
לחשבון זה אין גבול. זוג׳ המחליט לקמץ
בהוצאות, יכול לבלות כמה שעות במקום׳
להסתפק בהזמנת שתי כוסות יין בלבי•
או שהוא יכול להוציא כמה עשרות
לירות ליד הבאר. עד לפני שנה׳ נמנו רוב
המבקרים על הסוג השני. עתה ירד מספר
המבקרים כמעט לחצי ואילו החשבון הממוצע
ירד אף הוא, במידה ניכרת.
הלקוחות הטובים שוב אינם צעירים שה
רוויחו שכר עבודה גבוה בבתי מלאכה ומאחורי
הגה של מונית. האיש המוציא כיום
סכומים גדולים בשעות שאחרי חצות הליל
הוא בעל עסקים מצליח׳ אדם שמס ההכנסה
אינו יודע על קיומו, קצין צבא המבקר פעם
לכמה חודשים עם בחורה שהוא רוצה לעשות
עליה רושם. אפשר גם למצוא עובדי צירויות
זרות שמכרו תיבת וויסקי, נהנו מן העיסקה.
כשהם עוזבים את המקום, לאחר שהתזמורת
השמיעה את הצליל האחרון׳ נפרדים
הם בניפנוף חיבה מן המלצר :״לילה סוב.״

במדינה
(הנז שן מעמוד )7

דוכן העדים גם את האנשים שאישרו את
האליבי של מיזאן.
בלקחו לדוגמה את הסופר הצרפתי הג דול,
אמיל זולא׳ מצילו של אפלרד דרייפוס,
ולוחמים אחרים לצדק בהם נפגש בספרות
ובקולנוע — ממשיך בר־לב בתפקיד שנטל
על עצמו מרצון. חסרים לו רק 12 המושבעים,
המקובלים בעולם המשפט המערבי׳ עליהם
היה מנסה להשפיע בקול ובתנועה. על השופט
היחידי, קר־הרוח׳ של בית״המשפט הישראלי,
במקרה זה: ישעיהו הראל, קשה היה
להשפיע. הוא האזין בקפדנות׳ רשם לפניו
רק את הנוגע לענין.
קשה היה להחליט, השבוע׳ אם בר־לב יצא.
מן המשפט מוכתר בכתר של לוחם־האמת
כזולא. או מלוגלג כדון־קישוט שנלחם בזרועותיו
החלשות בכל העוול שבעולם, מבלי
לדעת את הדרך המעשית לכך. בקרב׳ הלהט
והאמונה אינם מספיקים. יש לדעת לאחוז
בנשק.

«את מזה מעני• | Ht
אליהו שרי׳ מי שהיה מזכיר איגוד הטופ־סנים
ושימש משך השנתיים האחרונות כמזכירו
הבלתי נבחר של איגוד הימאים עמד
על הבמה, המליץ על סוף שבוע נפלא (״אפ שר
להביא גס את החתיכות,״) בכנרת.
לא היה זה כינוס של סוכני נסיעות, אלא
ישיבתה הראשונה של מועצת איגוד הימאים,
שהתכנסה בבנין החיפאי הנושא את
השלט בי ת יורדי ים. אך המועצה לא היתה
עסוקה ביותר בבעיות הדחופות של צבור הימאים,
לא חיפשה פתרונות לשאלות השנויות
במחלוקת מאז המרד על ה ם (העולם
הזה .)734 לשרי היו כמה הצעות נוספות
באשר לבילוי, אותן לא אחר לגלות ל״24
הנבחרים למועצה: טיול של יומיים בנגב׳
או קבלת הזמנה של הנהלת ציס לארוחת
ערב משותפת׳ לשם הידוק היחסים. שאל
אהרון שטרק׳ קצין שני על א/ק ירושלים
ואחד מפעילי המרד בשעתו :״אולי אפשר
לראות את התפריט?״
במהירות, פתרוז געיות. שרי נראה
טרוד עד מאוד, מאחר שהציע לצמצם את
דיוני המועצה ל־ 6ימים׳ הצעה מפתיעה
נוכח העובדה שזוהי התכנסותו הראשונה
של גוף נבחר מזה שנתיים.
אך הבעיות השונות נפתרו באמת במהירות
רבה. תוכניות הנופש נקבעו, הוסכם
לדרוש מהחברות לספק בגדי עבודה לימאים
מכל הדרגות, להציע קביעות לשכבת הימאים
הוותיקים. באשר לתקנון האיגוד, הוח לט
להרחיב את סמכויותיו של ועד הצוות׳
לחח זכות הצבעה אחרי שנת חברות באיגוד
ולחייב כל שביתה בנמלים חוצלאר־ציים
לקבל תחילה אישור הועד הפועל של
ההסתדרות. אחרי התנגדות מרובה נתקבלה גם
הצעתו של שטרק לצרוך כינוס ימאים ולשמוע
את טענותיהם.
אך הישגה החשוב ביותר של המועצה היה,
כנראה, עצם קיומה. כי לראשונה מזה שנתיים
חזר השלטון באיגוד הימאים לגוף
הנבחר על־ידם. מ־ 24 חברי המועצה׳ הומלצו
19 על־ידי מפא״י, בעוד שחמשת הנותרים
הם מנאמני כינוס הימאים שהחליט
על המרד. יצחק צינדר, נציגה של חטיבת
המכונות, העדיף לייצג את עצמו בלבד,
ערק בריו־דה־ז׳נרו לפני ׳התכנס המועצה.
.״אתה כקהל !״ שלא כבאסיפות הסוערות
לפני שנתיים׳ בהם לקחו הימאים מן
השורה חלק פעיל, לא נראו עתה רב-ם מהם
באולם. רק לפעמים נכנס בצנעה יצחק
(״אייק״) אהרונוביץ׳ רב החובל שהיה אליל
המרד, ומועמדותו הפעם׳ כנציג חטיבת רבי־החובלים׳
נכשלה בשל תעמולה בלתי״רש*
מית חריפה שנוהלה נגדו. כשניסה להביע
דיעה כלשהי בקריאת ביניים, זעם לעומתו
שרי :״אין לך זכות דיבור ! אתה
בקהל היה ברור מיד מי הוא הבוס כאן.
כשנשאלו ימאים מן השורה׳ שזכר המרד
עדיין חרות היטב בלבם, לדעתם על המועצה
ודיוניה׳ משכו באדישות בכתפיהם :״את

מי זה מעניין?״
מיעוטים כגז בי ם ב די ד ה
בשבוע שעבר נכנסו 7בחורים ערביים
לתחנת המשטרה ביפו, יצאו ממנה כעבור
רגעים מספר: הם סרו רק על מנת להת ייצב׳
דבר שהם חייבים לעשות 3פעמים
ביום מאז הוגלו מכפרם עילבון לפני 4חודשים.

קוראים
לזה
ת ת ־ ת זו נ ה

בלי צעקות, בלי הפגנות

בלשכת העבודה בירושלים התפרץ צעיר
לחדר המנהל, הוציא סכין וחתך את ורידי
ידו׳ .״אני רוצה למות הוא צעק .״מוטב
למות ככה, מהר, מאשר לגווע ברעב!״.
בבית החולים העירוני בתל־אביב הסתכלו
שני רופאים באשה ששכבה על מטה בפרוז דור
אחת המחלקות .״מחר תחזור הביתה.
נגד המחלה שלה אין אנו יכולים לעשות
הרבה,״ הסביר אחד מהם. המחלה: תת־תזונה
בחיפה
הפגינו 150 מחוסרי עבודה לפני
משרדי הממשלה. בכפר סבא נאלצה •המשטרה
לפזר קבוצה שניה של מפגינים׳ שאף
הם דרשו :״לחם, עבודה !״
במצב של חוסר־עבודה ושל משבר כל כלי
המחריף והולך נעשו קריאות אלה תכופות
יותר ויותר. אך ההפגנות וההתפר־צויות
היו רחוקות עדיין מלתת תמונה שלמה
של מצב זה. בדו״ח של עובדים סוציאליים
שהוגש למשרד הסעד׳ נאמר: מחזה רגיל הוא
לראות ילדי מעברה המחטטים בערימות
אשפה׳ מוצאים פרוסת לחם רקיובה״למחצה
וזוללים אותה על המקום.
על מקרים אלה אין הקהל מרבה לשמוע.
הוא גם אינו שומע את קולם של אלפי
מקרים אחרים, קולות שלא הורגלו מימיהם
לצעוק ולתבוע בחוצות הערים. אלה הם המקרים
הקשים במיוחד. חוסר המזון במשכנם
הפך תופעת־קבע. מדי יום הולכים הם וננד
קים — בשקט.
בין אלה נמנית משפחת לופו.

in n־ 44 ,שני ם
ד״ר אלברט לופו ואשתו רוזה גרים ב״
צריפון קטן במעברת יאזור, לא הרחק מן
הכניסה ליפו. הם אינם זוג צעיר. אלברט
לופו עבר כבר את גיל ד,־ 70 ואילו אשתו
אינה צעירה ממנו בהרבה.
^לפני חמש שנים, חשבי ד״ר לופו כי הגיע
אל הנילזחה ואל הנחלה. לאחר 44 שנות עבודה
כמורד, ומחנך בשרות הממשלה הרומנית,
יצא לפנסיה כשסכום של קרוב ל״13
_אלף ליי מובטח לו מדי חודש. משך שנים
רבות היה פרופסור לצרפתית וללטינית ב־

אדכדט דרוזה רוסו, בו קרשט 1951
לפני כן

אוניברסיטה של בוקרשט. בסוף הקריירה
שלו היה מנהל של כל רשת בתי הספר התיכוניים
של עיר הבירה.
לאחר שלוש שנים נמאס חוסר־המעשה על
הזוג. מכרים וידידים רבים נסעו מרומניה
למדינת ישראל השנים החליטו אף הם ל צאת
למדינת היהודים שמעבר לים.

עםדמע 1ת ב עיגי ם
במאי 1951 ירדו שני הקשישים מן האניה
שהביאה אותם לחיפה. הם לא ידעו עדיין
איך יסתדרו במולדתם החדשה, אך אלברט
לופו היה בטוח כי יוכל לעשות משהו׳ בשל
השכלתו הגבוהה ונסיונו המקצועי הרב,
מחלקת הקליטה של הסוכנות שלחה אותם
ליאזור.
החודשים עברו• לופו ייתיאש מ ו החדיז

אדבדד ורוזה?יוסד, יאזור 1954
אחרי כן

במלחמת השחרור, שעה שהכפר נכבש על־ידי
צה״ל׳ נפלו חלק מתושביו בשבי, ואילו
האחרים ברחו (או גורשו, לדבריהם) ללבנון.
עם שוך סערת הקרב׳ החלימו — יהיה
אשר יהיה — לשוב כגנבים בלילה לכפר

החרב והשומם.
תוך זמן קצר חזרו כמעט כל התושבים
()800׳ החלו לעבד את אדמתם. בשנת 1950
אף קיבלו תעודות׳זהות, השתתפו בבחירות
לכנסת, בהצביעם לרוב בעד מפלגות שמאליות
קיצוניות.
פח כנזין וגפרור. אך הכפר לא הגיע
בזה אל המנוחה והנחלה. פרצו מריבות פנימיות
שסיבתן, לטענת אנשי הכפר, היחה
נסיונו החוור ונשנה של האפוטרופוס על
נכסי נפקדים׳ שחמד את אדמתם, להפריד
ולמשול.

לפני 14 חודש הגיעו המריבות לשיאן.
קבוצת בריונים׳ מאנשי הבישוף ג׳ורג׳ חכים
(העולם הזה ,)841 .כפי שנתברר אחר־כך׳
שפכו פח בנזין• לחלון ביתו של מזכיר קונ גרס
הפועלים הערבים, הנמצא תחת השפעת
מק״י, לוטפי זריק׳ הציתוהו וברחו לשדה•
עם הבית הבוער נשרף למוות גם סוהל
זריק׳ בנו בן ה־ 16 של המזכיר. את הפריו״
נים הצליחה המשפחה השכולה לתפוס ולמ,
סור
לידי המשטרה.
חצי־תריסר טפסים. לשווא ניסה המושל
הצבאי לארגן סעודת ״סולחה״ בין
הנצים. משפחת זריק סירבה למחול על הדם.
השפוך.
כתוצאה מחוסר״סלחנות מחפיר זה׳ נאסרו
יום אחד שבעה בחורים מבני משפחת

למצוא עבודה כלשהי. לאט־לאט נעלמו החפצים
המעטים שהביאו אתם מרומניה! דברי
ערך׳ מזכרות׳ חפצי הלבשה. תמורתם הביא
משהו הביתה לאכול.
כעבור זמן מה נרשמו השנים בלשבת הסעד
המקומית. ההקיצבה החודשית 20 :
לירות. על סכום זה היה עליהם להתקיים.
כל זמן שעוד היה מה למכור בצריפון הדל
הצליחו, איכשהו. אחר״כך הפך הרעב לשוכן
קבוע במקום.
״היו ימים שחיפשתי משהו לאכול ולא
מצאתי,״ סיפר הפרופסור הגאה, שאיבד בינ־תים
חלק ניכר ממשקלו .״כמה לילות הלכתי
לישון עם דמעות בעינים.״ לפעמים הלך
ברחובות׳ הסתכל בקנאה באנשים שעברו,
סיגריה מוצתת בין שפתיהם. בכיסו לא* היה
מצוי הכסף לחקותם.
הרעב

המכרסם

.בארון שהתרוקן׳ שומרת המשפחה על ח פצה
היקר ביותר: תמונה שצולמה ברומניה,
זמן קצר לפני עלייתה. בתמונה מופיעים
השנים לבושים בגדים נאים, כשעל
חזה הבעל שורה של אותות הצטיינות.
אנשים רבים, במצב כזה, היו שופכים א׳ן
וגפרית על הארץ שהביאה אותם למצבם זה,
כל פעם שה ו רואים את התמונה הישנה לא
כן לופו ואשתו .״אנו מבינים שהתנאים כאן
הם כאלה׳״ נוהגים הם לומר לעצמם ולאחרים•
״אנחנו זקנים׳ אנחנו גם לא כל כך
חשובים.״
ייתכן מאוד כי צדקו בהערכתם. אולם
כמוהם — סובלים ושותקים — ישנם אזר חים
רבים מאוד. ישנם כל הסיכויים כי ימשיכו
לסבול וא־ש לא ישמע אודותם. מבחינות
רבות יהיה זה נוח מאוד. איש — ובוודאי
לא אנשי המוסדות והממשלה — אינו
אוהב לשמוע על צרות האחרים.
אולם אם אנשים אלה אינם צועקים ודוס־קיט
על שולחנות ׳א ן זה אומר שצריך להתעלם
מהם ומסבלם. כי הרעב הנסבל בשקט
מכרסם את הגוף באותה תוצאה טראגית כמו
הרעב המלווה צעקות והפגנות. וגוף זה
אינו אלא גופה של המדינה.

זריק׳ הוגלו ללא משפט ליפו לתקופה של
שנה, בה נצטוו להתייצב 3פעמים מדי יום
בפני המשטרה.
בצו־ההגלייה לא צויינה כל אשמה נגד
הגולים, אך במשטרה הוסבר להם. שהם גורמים
לסיכסוכים ואי־שקט בכפר. לאחר ש הוחתמו
על חצי־תריסר.מפסים, שוחררו —
עד לערב. אך הם לא זזו מהמקום׳ משום

שלא היה להם לאן ללכת.
משך 4לילות לנו על הקרקע בחצר המשטרה,
עד שלבסוף גורשו משם. הם מצאו
תחליף במרפסת של כנסיה נוצרית׳ שסיפקה
להם גג ושלושה קירות. המצע היה _ המ עילים
שהביאו אתם.
חום וקפה. בעייה חמורה לא־פחות היתרי
הפרנסה 7 .בחורים׳ ביניהם קולים ובעלי
משפחות ונשיק הרות׳ החייבים להתייצב

3פעמים ביום בשעות קבועות במשטרה׳
יצאו להפש עבודה שתתאים לתנאים אלה.
הם מצאו, תוך ארבעת החודשים 30 ,ימי
עבודה, בסיכום כולל.
בכל זאת, אין זמנם עובר לריק. הס עוצ רים
כל עובר־ושב כדי לדעת מה השעה,
על מנת לא לאחר להתייצבות. מבלים את
שאריתו, ביחוד בימי הגשמים, בהצטופסות
סביב פתילת נפט יחידה, ממנה הם מפיקים
מנה זעומה של חום וקפה.

פשעים
א— ה 3נ ה
המחזה שהתגלה לעיניהם של הסמל פלוס
ושני מלויו בבית מספר 95 שברחוב יפו
בעיר התחתית בחיפה לא היה נעים ביותר :
חנה עמאר, שחרחורת וחריפת מבט, החזיקה
את תחתוניה בידה. לידה ניצב גבר ממושקף
שלהשלמת תלבושתו חסר זוג מכנסיים.
על דוכן העדים, בבית משפט השלום׳ עשה
יצחק ארליך ( )57 רושם מוזר פחות. באידיש ׳
מבולבלת הסביר כי היה בדרכו מחיפה ל־בני־ברק,
מקום מושבו, שעה שרצה לעשות
את צרכיו. בחפשו אחר מקום מתאים ל פעולה,
פנה לרחוב יפו, פגש בנערה שבתשובה
לבקשתו הצנועה הזמינה אותו להיכנס
פנימה בתנועת יד אדיבה. רק כשהיה בפנים
הבין כי חלה אי־הבנה באשר למטרת
הכניסה. בנקודה זו נטה ארליך לדלג על
כמה פרטים במהלך העניין: אשתו ישבה
בתוך הקהל בבית המשפט.
כפיפ ת נייר, צפרנייפ. כאן נכנם
לתמונה שמעון אזולאי, הנאשם בשתי האשמות:
א) תקיפת שוטרים בעת מילוי תפקידם
! ב) ניהול בית־בושת. ללשון בני אדם
פשוטים מתרגמות האשמות אלה כך: הנאשם׳
־שישב בשעת כניסת השוטרים בפתח הבית׳
חפץ פנימה כששמע שרוצים לאסור את בת*
חסותו הצעירה, איים בעזרת אחיו, מגהץ וס כין
על השוטרים, שהוכרחו להזמין תגבורת
כדי לעצרם.
אזולאי לא נראה מעוניין במיוחד בטענות
שהחליפו ביניהם בא־כוח המשטרה וסניגו רו׳
התעניין יותר בגזיזת צפורניו בדקדקנות
בעזרת סכין גילוח, איסופן בפיסת נייר והטמנתן
בכיסו.
אחרי שהמשך הדיון נדחה׳ לתאריך מאוחר
יותר׳ העירה במרירות אשד, מפורכסת׳ שפניי
וגופה ראו אולי פעם זמנים טובים
יותר :״אלה גבר• ם, אלה? נותנים לה מה
שהם רוצים׳ ואחר כך הם באים ומספדים
סיפורים.״ ״צפורה,״ קרא לעברה סמל משטרה׳
״אין לה מה להתרגש. המשפט שלך
יהיה רק מחר.״

בית־הדין הרבני שאליו פנתה היה אובד
עצות. סעיד לא נענה להזמנותיו. לבסוף
החליטה הנערה להביא את הפרשה לידיעת
המנהל במקום עבודתו של סעיד, השרות
המטאורולוגי בקריה.
סעיד נתמלא חימה, נבהל מפיטורין אפשריים.
הוא החליט לנקום. ערב אחד בא
לבית הנערה, בו •ישבו היא ואמה. הוא
סגר את הדלת, הוציא מכיסו אקדח, ירה
4כדורים באם, האשמה בכל לדעתו, ו־2
בבת. כעבור זמן קצר הסגיר את עצמו
במשטרה :״הרגתי את ארוסתי ואת אמה.״
הוא לא ידע שהנשים רק נפצעו, האם
קשה והבת קל. כשסיפרו לו על כך, התמלא
שמחה :״שישפטו אותי על נסיון לרצח ! ״
אמר ,״לא איכפת לי. את הגט לא אתן
בכל זאת ! ״

דרכי חיים
מעש גי כדה עו ל ־ התאח דו ! )
יחד עם אמריקה גילה קולומבוס גם את
המקטרת והטבק. אך בעוד שהוא עצמו ירק.
בגועל אחרי המציצה הראשונה, הרי על מלחיו
התחבב המנהג החדש והם הביאו אותו׳

אתם לאירופה.
מה שהיה חדש כל כך לעולם הישן —
היה ישן למדי בעולם החדש. המקטרות ליוו
^נת האינדיאנים בחייהם ובמותם, נמצאו על
צווארם בצאתם למלחמה ולצד גופם בריד־תם
קבר. גם השלום היה מושג רק אחרי
שנכבדים ולוחמים פשוטים משני המחנות
היו מעשנים בצוותא את מקטרת השלום
שעברה מיד ליד.
האינדיאנים ייחסו לטבק גם כוח מרפא
לגבי מחלות כדלקת הסימפונות, קצרת ו־שיגרון
200 .שנה עברו עד שרופאי העולם
הישן והחדש (שגם הוא התיישן בינתיים)
באו לכלל מסקנה שאין לאמונה זו כל יסוד.
אך גילוי זה בא מאוחר מדי: אי־אפשר
היה עוד לעקור את ההרגל שהשתרש בכל
שכבות האוכלוסיה.
לדת׳ מקדשים. נסיונות רבים נעשו
ליצור מקטרת אידיאלית — קלה ונעימת-
טעם. מסקנת עשן־הדורות: המקטרת המ שובחת
ביותר נעשית משורש שיח מיוחד
המצוי בצרפת ובאנגליה. עישון המקטרת

דרכי־אדם
דתחתגט
בפתח ועד הקהילה ברחוב יבנה בתל־אביב •
נעצרה השבוע מכונית משטרה ירוקה, ממנה
יצאו שני שוטרים שליוו צעיר שחרחר, גבוה
זצנום, כבול ידיים. השוטרים הכניסו אותו
לבנין, פתחו את אזיקיו וליווהו לקומה ב׳,
מחלקת גטין.
בחדר עמדה צעירה, רזה ושחרחורת גם
היא. כשהופיע בדלת סעיד סעודי, בלווית
השוטרים, חוורו פניה של בלאנש, אך היא
לא זזה ממקומה. סעיד העיף בה מבט חריף,
ואמר משפטים ספורים :״לחינם הבאתם
אותי מבית.הסוהר. לא אתן לה גט. איש
לא יכריח אותי.״ מבלי להביט שנית בנעיה,
ביקש מהשוטרים להוציא אותו.
״הרי א ת בלאנש וסעיד נפגשו עם
עלותה של הנערה מעיראק. היתד, זאת אהבה
ממבט ראשון. הם טיילו יחד שבועות מספר,
ואז ביקש סעיד את ידה. בלאנש פיקפקה :
דרך חייו של סעיד לא מצאה חן בעיניה.
הוא שתה לשכרה, שיחק בקלפים, הסתובב
בחבית אנשים מפוקפקים. גם אמה של
בלאמז לא התלהבה מהעלול־להיות־חתנה.
סעיד הרגיש בעננים המתקבצים על אופק
אושרו. יום אחד בא לביתה של בלאנש
עם שני ידידים, הציע לה לטייל בחברתם.
באמצע הטיול לקח סעיד את ידה של
בלאנש, אמר בקול חגיגי :״הרי את מקודשת
לי כדת משד, וישראל.״ את המלים
ליוותה טבעת נוצצת שהושמד, מהרף־עין
על אצבעה של הנערה. שני הידידים קרנו
מאושר, ברכו את הזוג הצעיר במזל טוב.
4כאם 2 ,ככת. בלאנש לא התיחשה
לדבר ברצינות. היא חשבה שהיתר, זאת
בדיחה בלבד, סיפרה את הכל לאמה בבואה
הביתה. התייעצות עם רבנים גילתה שהדבר
רציני הרבה יותר: נשואים אלה טעונים
גם. אך לסעיד לא היה כל חשק לתת אותו.
הוא דרש שבלאנש תעבור לגור אצלו, כדת
אנשים נשואים. הנערג סירבה.

מקטרתן כנימין נוימן
לקנדה, נרגילה
הפך לפולחן והמעשנים היו למאמיני דת
חדשה.
הדת הקימה לעצמה גם את מקדשיה,
מספר אינסופי של מועדונים באירופה ובאמריקה.
לא מכבר נוסד במונטריאל שבקנדה
מועדון בינלאומי של מקטרתנים המו נה
18 חברים נבחרים, ביניהם גם דווים
(״אייק״) אייזנהואר והגנרל המתפוטר דאג־לאס
מק־ארתור. י
אחת לשבועיים נפגשים חברי״המועדון,
מחליפים דעות על סוגי טבק ומקטרות. נושאים
אסורים לשיחה: פוליטיקה, דת ועסקים.
אחד מחברי המועדון המציא לא מכבר
מקטרת בת 18 פיות, למציצתם המשותפת
של החברים.
הוראות לשימוש. המועדון הציב
לעצמו גם מטרות הכרתיות נכבדות: לט
בידי
מייזדס
לצ׳ילי.

פח אחווה בין מעלי־העשן בעולם כולו. לא
מכבר התקשר גם עם ישראל, בה נמסרה
הנציגות למקטרתן וותיק, בנימין נוימן׳ אשר
בשעות הפנאי מעישון עובד בקולנוע אוריון.
אך זמנו העיקרי תפוס בהעלאת הקטורת
באחת מ־ 19 מקטרותיו, בהן הוא משתמש
לסירוגין..
מטרתו הקרובה: לארגן את הקטע היש ראלי
של התחרות הבינלאומית של המקטר־תנים.
התחרות תיערך בעולם כולו בעת ובעונה
אחת, כשהישגי העשן יועברו באל חוט
מארץ לארץ.
לפני שבוע שלח נוימן מתנה לקנדה :
נרגילה׳ כצירוף הוראות מפורטות לשימוש.

ילדים
3־ר הנ ע ר
ילדי ישראל אולי אינם יודעים זאת, אבל
הם רכשו להם אוהד גדול בבילי מיילס (,)11
בן ניו״מקסיקו, החי מזה שלוש שנים בט־בעון
עם אחיו הקטן, לי (.)7
כבנו של מומחה לחקלאות שהושאל לישראל
מטעם ארגון,האומות המאוחדות, זכה
בילי׳ שמנמן־הפנים ובהיר־השיער׳ לתור את
ישראל לאורכה ולרוחבה בג׳יפ הישן של
אביו. הוא ביקר אפילו בארצות הערביות
ו כול להביע דעה אובייקטיבית.
״הילדים כאן,״ אמר כשעיניו הכחולות
מחייכות ,״הם חביבים מאוד. יש לי הרבה
חברים ביניהם. אבל יש דבר אחד שאינו מו צא
חן בעיני. חסר להם חוש ההגינות הספורטיבית.
אם אחד מנצח את השני, הוא מתנפח
כמו מי יודע מה וצוחק על המפסיד.״
לדעתו, מקור הצרה הוא בכך שבבית־הספר
הישראלי, בו למד שלוש שנים׳ אין
מקדישים זמן מספיק לספורט ולמשחקים,
אולי מפני שמגרש הספורט של בית־הספר
הוא קטן כל־כך .״באמריקה,״ סיפר ,״היל דים
משחקים בכדור, מתחרים׳ ומתאגרפים
לא רק בזמן השיעורים המיוחדים לכך, אלא
גם בהפסקות הגדולות, ,פעמיים ביום. בישראל
ההפסקות הן כל־כך קצרות, עד שכולם
משאירים את הצעקות והדחיפות לשיעורים
עצמם. לפעמים הרעש הוא כל־כך נורא עד
שהמורה לא יכולה לדבר. אצלנו באמריקה,
המורה מחזיקה תמיד מקל במגירת השולחן.
היא כמעט שלא משתמשת בו, אבל כל אחד
יודע שהיא יכולה להשתמש בו.״
למריבות, עברית. אולם בשאר השטחים
מעדיף בילי את בית הספר הישראלי על
קודמו האמריקאי. ביחוד, מצאו חן בעיניו
החגים המרובים, בהם שרים שירים ועורכים
מסיבות. כמו כן ציין לשבח את הטיולים
המרובים שעורכת כל כתה, מנהג שבאמריקה
אינו קיים כמעט כלל. השעיורים הח ביבים.עליו
ביותר הם במקצוע ״מולדת״.
״הם מזבירים לי,״ אמר ,״את בית הספר
של יום ראשון באמריקה. אמנם, שמו של ישו
אינו נזכר, אבל לומדים הרבה על הארץ
הקדושה.״
בעוד שבילי מדבר עברית ואנגלית בשטף׳
הרי אחיו הקטן, לי, שנכנס לראשונה לבית־ספר
אחרי הגיעו לישראל, כבר אינו יודע
אנגלית כלל. כל מאמצי האם, מורה לפי מקצועה,
ללמדו את שפת מולדתו לא זכו להצלחה
גדולה. ביחוד מנצלים השניים את ידיעת
העפרית למריבותיהם. בדרך זו הם בטוחים
שהאם, היודעת רק מלים בודדות בעברית,
לא תוכל להתערב.
תקליטים ושברי זכוכית. אפילו ב-
ביקורם בארץ מולדתם. שנה אחרי שהווים
נונורה בארץ׳ לא פסקו הנערים מלדבר בינם לבין
עצמם בעברית. בביקורם, היו השניים למאו רע
הגדול של עיר מולדתם, טורקומקארי שבדרום
מקסיקו. לשיא הגיעה ההתענינות כשערכו
שני הנערים ערב ישראלי בכנסיה
המקומית .״למעלה מ־ 300 איש באו לכנסיה
בערב זה,״ 5יפר בילי ״יותר אפילו מאשר
בתוכנית סנם ה־?ן לאוס, בערב חג־המולד. בה
מחלקים לכל הילדים מתנות.״
אם כי בטבעון נהג בילי ללבוש חולצות
אמריקאיות צבעוניות׳ המלאות מפנים ומאחור
ציורי קאובויים, הרי לערב זה בכנסיה
הופיע לבוש כפייה ערבית. סיפר על הווי
ישראל ועל החגים בהם השתתף ושר שירי
חנוכה ופורים. ההפתעה הגדולה לאנשי טו־קומקארי
היתד, דרך הביטוי של השמות הוד
נ״כיים המקובלים. מוזס׳ הסביר בילי, נקרא
בעברית משה, סולומון הוא שלמה ורות היא
רותיו
״אני אתגעגע לארץ הזאת,״ הודה בילי׳
שמשפחתו עומדת לעזוב החודש את ישראל
עם תום תקופת השרות של אביו ולעבור
לצ׳ילי« .מה שיחסר לי יותר מהכל אלה הם
הספרים. אני מקבל דולר אחד לחודש כדמי
כים. לפי שער החליפין הישראלי, אני מק בל
תמורתו שתי לירות, וזה מספיק לקניית
המון ספרים, אפילו אחרי שאני מבזבז קצת
על קולנוע וגלידה. אבל שמעתי שבצ׳ילי
שער החליפין הוא לא כל־כך נוח.״
הרכוש היקר ביותר שהוא לוקח אתו,
כמזכרת: מנורת שמן עתייקה שמצא בקיסריה׳
שברי זכוכית רומאית, שריד של צנצנת
קדומה, ותקליטים של שירים עבריים.

החי
מ 3ד תלמיד* השכל תי
בתל־אביב נתפסה מורה שעה שהורידה מ־לוח־המודעות
העירוני פלאקאטים מצויירים
כדי להשתמש בהם כחומר לימוד בכיתתה.

סו לי ת a a ip n
בירושלים התלונן צעיר, שהגדיר את עצמו
כ״\שד, להטים״ ,כי בשעת הצגת להטוטיו
בישוב עולים ביקש מאחד הנוכחים להחזיק
את נעליו, נוכח לדעת שהלה נעלם יהד
עם הנעליים.

החטאו/וו 1שו
׳בחיפה התלונן גבר בפני, הרב כי אשתו
מצאה אוחו במצב עדין עם אשד, אחרת,
סגרה בפניו את דלת ביתו, הכריחה אותו
להישאר בחברת אותה אשד. משך שלושה
חדשים.

״ הארץ
אולם קשה היה לקבוע ולהוכיח זאת
שחור על גבי גבן (ידיעות אחרונות).
יגאל סימון, תל־אביב
ועל בטנן, ניסו 1
ז׳אק מונאר, שרצח את טרוצקי בשנת
,1540 מעדיף לשבת בכלא (ידיעות אחרונות).
מוני
כהן׳ ירושלים
הרגל של 414 שנה נהפך לטבע.
בית״דין צבאי במושבו בנצרת הטיל
קנסות של 25 איש (הצופה).
עמנואל הלפרין, ראשון־לציון
מס גולגולת .

ש שה
הגבול הארוך החוצה בין ישראל וערב
הוא גבול של מתת. בדרך כלל נחרץ דינו
של אדם החוצה גבול זה. בדרך כלן פולטים
הרובים והמקלעים את כדוריה,ם לפני שנשאלת
השאלה הראשונה. הוא אחד מנקודות
השנאה ששרדו בעולם.
השבוע קרנה השמש לפחות מעל מקום
אחד בגבול זה. חמישה סטודנטים מאוניברסיטת
אל־קאהירה (לשעבר האוניברסיטה על
שם פארוק) עברו בשבת גבול זה רכובים
על אופניהם׳ בלתיית צעיר מעזה ששימש
כמורה דרך. עוד לפני שהצעירים הרגישו
בטעותם. נתפסו על ידי חברי משק נחל־עוז•
בלב
המתישבים העברים גבר צו האנושות
על צו השינאה. הששה זכו לטיפול חברי.
כעבור שלושה ימים עמדו שוב על הגבול,
באפלולית של שעת דימדומים, המתינו לסיום
המשא־ומתן הפרוצדורלי שקבע את
צורת החזרתם לידי הקצינים המצריים׳ שענדו
את סמל הנשר של הרפובליקה.
ברגע האחרון הסיר אחד מהחמישה את

הג בו ל

להציץ לתוך לב הנוער שמעבר לגבול.

וארה דברי הצעירים, פפי שנס-
סרו דבתב ״העדרם הזה״ .מא חר
׳טנאמרו מרצון כנוכ חו ת כדטקיפי
או״ם והקצינים המצריים, שעה קדה
דפני שיבתם׳ אין דהטיל פפ ק
בכנותם :

אחמדמ 1חמדע בי ד
מונ עי םנאסר ׳
בן , 23 שנה שניה בפקולטה למדעי הנזדיגח
והכלכלה, בנו של מנהל מפעל הפיס הממ של תי
של הרפובליקה המצרית :

השלום בין מצרים החדשה לבין ישראל
הוא הכרחי לקידום המרחב כולו. למצרים
אין כל ניגודים מדיניים, כלכליים או תר בותיים
עם ישראל, ותפקידה העיקרי כיום;
הוא להשתחרר מעול הכובש הבריטי. לה ביא
קידמה לכל מדינות המרחב. את התם־

חמ שת הסטודנטים המצריים מיומן

״כרמל״

— בקידמה ובחופ ש ב מר חב ! ״

ואילו היו הישראלים עושים מצדם את הצעד
הראשון, אם על ידי תמיכה בדרישות מצרים
לפינוי איזור הסואץ או על ידי הצעת פתרון
לבעיית הפליטים הערביים׳ אין ספק
שהיתר, ן עתם של מחייבי השלום בקרב העם
והנוער המצרי גוברת׳ והשלום היה משתרר
בם רח התיכון.

מז סספהאדש רי ף
• תלמיד בן , 22 בפקולטה למדעי המדינה
והכלכלה:

בפאלסטין. נכשלו במלחמה אותם אנשים !<
שהשחיתות אכלה אותם בכל פה׳ אך המפק־דים
שהשתייכו לחוג הקצינים אנשי המשטר ׳•
החדש לא הוכו מעולם בשדה הקרב. המלח־ י,
מה רק עזרה להסרת המסווה מעל פניהם
של המדינאים והספסרים הפוליטיים בחצרו
של פארוק, אך כל מסווה נופל בסופו של
דבר מסיבה זו או אחרת, אנו׳ בני הנוער י,
המצרי, הזוכים לעדוד והדרכה מן השלטון
החדש׳ היינו מסירים את המסווה מעל המג־ ] 1
דים בין כה וכה.

ישראל חייבת לעשות ג׳סטה כלשהי למען
הפליטים המסכנים היושבים בעזה.

נ סי רעבידיאל עזיז
אחמד מוחמר עביר מונעיים נאסר
״ישראל צריכה להיו ת מעונינת —

מטפחת הארגמן הצופית מצווארו׳ הציע :
..כל אחז־ מאיתנו יחתום עליה את שמו,
מתחת למשפט אנו מצפים לשלום.״ רק הקולונל
האמריקאי׳ שפיקח על המשא־והמתן,
מנע את הדבר: הוא ביקש לגמור את ה עניו
לפני בוא הלילה׳ כי הלילה אינו
נושא בחובו רוחות בריאותי על גבול יש־ראל־ערב.
ההתנהגות
האנושית הוכיחה חיש מהר
כי טובה היא מכל אכזריות המתעטפת באיצ־טלה
של הכרח לאומי. ישראל הרתיחה ששה
תועמלנים חיים. דבר המעשה נפוץ בכל
המרחב, בעיקר במצרים החשובה. הוא
חימם את לב אזרחי ישראל׳ בהתאם לכלל
הפילוסופי העתיק שהמעשה הטוב הוא השכר

של עצמו.
אולם חשובה מכל אלד, היתד, תוצאה אחרת:
זו הפעם הראשונה היתר, לאזרחי ישראל האפשרות
להגיע במישרין אל מאחורי מסך
החול, להחליף דברים עם מצרים צעירים,
הנמנים עם המעמד המשכיל שיקבע מחר
את דרך ׳מולדתו, ארץ המרכז של המרחב
הערבי. לאנשים שלא שמעו מזה שנים אלא
את הקול המתכתי של התעמולה הערבית הרשמית,
היתד, זאת הזדמנות יחידה במינה

קיד שביצע אתא־תורק בתורכיה, חייבת ה רפובליקה
המצרית לבצע עתה בכל העולם
הערבי. ישראל צריכה להיות מעוניינת ב-
קידמה ובחופש המדיני של המרחב׳ כי• רק
בתנאים אלה תיתכן עצמאותה המלאה של
ישראל.
מבחינה כלכלית יכולה ישראל לפתור אה
בעיותיה של מצרים על ידי ניצול התוצרת
הגולמית המצרית׳ בעיקר כותנה, ועיבו דה
במפעלים תעשיתיים של ישראל. אך כל
עוד תתייצב ישראל נגד השאיפות הלאומיות
של ארצות המרחב, ותתמוך בכיבוש הברי טי,
תיחשב מדינתכם כמדינה אויבת, ועובדה
זו תיתן אפשרות לפוליטיקאים מן האסכולה
הישנה למנוע את יישוב הסכסוכים
בין שתי הארצות.
שמעתי אצלכם זו הפעם הראשונה כאילו
היו ניסיונות להביא לשלום בין מצרים וישראל•
אם אמנם היו ונדחו׳ הרי ברור כי
אץ זו אלא התחמקות זמנית. המשטר החדש
במצרים חייב תחילה להתבסס׳ ואסור לו
לבוא בחיכוכים עם אותם גופים בתוך מצרים׳
ר,עדנים חולנית את ישראל, ואשר
מסתתרים מאחורי מסווה של שמירה על
הדת. הבעייה העקרית היא בעיית הפרסטיז׳ה׳

מ 1חםדסאטר
אחיו של פקיד גבוה בל שכת הנשיא מוח״

מד נאגינב:

תפקיד המשטר החדש ליהפך לכוח הגדול
שיביא תרבות לעולם הערבי׳ ויחזיר את
ימי הכליפות הראשונים׳ ימי פריחת הלאומיות
והתרבות הערבית. עם עלות אתא־תורק
לשלטון בשנות העשרים חשבו הכל
כי הנה קמה דיקטטורה בתורכיה. ולא כן
הוא. כיום איש אינו מתכחש לדרכו של
אתא־תורק, למרות שהחופש הדימוקרטי הוחזר
לתושבי תורכיה׳ וקיימת שם אופוזיציה
חריפה לממשלה. העם המצרי אינו מחונך
לדימוקראטיה׳ ובכל שנות המלונה שימשה
הדימוקראטיה מסווה לשחיתות ולדכוי. ה משטר
החדש מגשש עדיין באפלה, הוא עוקר
את ניצני השחיתות והשעבוד בפנים׳ ולוחם
את מלחמת החרות כנגד התערבות מבחוץ.
הנשיא׳ הגנרל נגיב, ואנשי ממשלתו,
כולם באו מן העם׳ והם מבינים את רוח
העם, וכל עוד לא יבטיחו עתיד טוב יותר
למצרים ולעמה יהיה המשטר חייב לשמור
בכוח על קיומו.
(לשאלה אם היה קם המשטר החדש במצרים
אילמלא המפלה המצרית במלחמה נגד
ישראל) :לא היתה כלל מפלה מצרית׳ כי
האינטרסים של העם המצרי לא היו קשורים
׳W VW VVVVV*W »W WVVW VW W VVVVW VVIW VW V

מחזמד ] באללהארמצ רי

מקסיקו
מאסר inמוו ת י
האסיר ג׳ק מורנאנד עמד לפגי שיחרורו.
הוא ריצה שני שלישים של עונש-המאסר
שהוקצב לו — 20 שנה בסך הכל. אסיר
אחר במצב זה היה רוקד בתאו׳ מרים את
קולו בשירי חדווה. לא כן האסיר ג׳ק מור־נאנד.
מדי חושבו על הכום הגדול היה מחוויר.
העולם שכח את השם. מלחמת העולם מילאה
את החלל ברעם תותחיה׳ כשנשמע ל ראשונה.
אולם מורנאנד חשש שיש הזוכרים
אותו בכל זאת, וגם את הפשע בגללו נש לח
לבית־הסוהר. היה זה רצח אדם.
שם הנרצח: ליאו ברונשטיין׳ שמו השני
היה ידוע יותר: טרוצקי.
האי*ט מקפה צנטרל. סופו של טרוצ-
t - n n ! m < i mכחייו כ שנודע 3־ 19! 7ש-

היהודי הרוסי, שבילה לפני כן את רוב ימיו
בבתי־הקפה של האמנים בווינה׳ חולל זה
עתה מהפכה במולדתו, קרא שר החוץ האוס טרי
הנדהם, הרוזן ברכטולד :״מה? אתם
מתכוונים למר טרוצקי מקפה צנטרל?״
את ימיו האחרונים בילה יוצר הצבא האדום
מאחורי חומות של ביתו במקסיקו,
על ו הופקד משמר כפול של שוטרים
ושומרים פרטיים. הדבר לא מנע בעד
ג׳ק מוך נאנד לחדור לבית׳ בעזרת המלצתה
של אהובתו, שהיתר, אחות, מזכירו־לשעבר
של טרוצקי. בחדר הגיש לקורבנו כתב-יד
לעיון, שלף לפתע גרזן־קרח שהיד, חבוי
מתחת למעילו. במכה אדירה אחת רוצץ את
גולגלתו

אם לא נהרג מורנאנד בו במקום על־ידי
שומרי־הראש׳ הרי היה זה הודות לדבריו
האחרונים של טרוצקי,:״תנו לו לחיות —
עליו לדבר אולם מורנאנד לא דיבר. עד
היום אין איש יודע מדוע ביצע את מעשהו,
אם אמנם היה סוכן הג.פ.א ,.1או שהיו לו
נימוקים אחרים. גם שמו האמיתי׳אינו ידוע.
בשעת החקירה הודיע ששמו פרנק ג׳קסון׳
ושהיה בן 36 אולם בפעם אחרת טען שהוא
בנו של דיפלומט בלגי׳ ובהזדמנויות אחרות
שהוא גרמני או צרפתי. מאחר שהוא מדבר
בשפות רבות כשפת־אם, היה קשה לדעת
מה האמת.
לפי השמועה׳ עלה בידי המשטרה המקסי קאית
לפני שלושה חדשים לברר כי טביעת

אצבעותיו זהה עם זו של קימוניסט ספרדי
פרננדז,נזצריס :
השדזיח של בן שנאסר במאלופידל־ריו
בשם
, 22 מרצנדר
הרפובליאל־קאהיראבצבא
באוניברסיטת
1935ו^חם
ברצלונה בשנת כמאה לומדים
לצרפתיתבפאריס.
ידועה, היה
קה• אמו,
באוני־קומוניסטיתהמורה
סטודנטים
יהודיים.
המסחר, מן ניכר חלק יהודי. הוא ברסיטלנ הכפית סגדו* .האסיר עצמו האלמ בידיים בקאהיר הרפואה נמצאכלל
בחמתעניין
והעתתות
אינו
פנים כאילו עמיד היתה
ביהודים לא המלחמה ליקומברי,
בבית־סוהר
בימי שכן
גם הוא
יהודיות.אלה. קירות היו
ללבוש יהודית
הורשה אנטי תנועה אומנם׳לקבל
במצריים.פרטית,
חליפת־ספורט
הואמספר

פעמיים של מקרים פעמים בתאו.
ביהודים,ידידתו
פגיעהאת פני בשבוע ליהודים,
חנויות השייכות כמנהלהמלחמה צתו בימי
למכשירי-רדיו. נבית״מלאכה עבד היו
הוכחשו,יהודי,
פצצה
למוסד
ופעם גם
שאף אך שותף נזרקהשאמנם שמועות׳ פוצו פרוע׳זה.שהוסת
פושעים של
על־ידימעשים אלה מיעוטמפעל
ברווחיו של הממשלה להתעלםומסיתי
5מק
על־ידי
מפוקפקים היה
פוליטיקאיים לא יכול
אולם גם האסיר
החדשה. במצרים צועיים,
לחומות? הכיום
מחוץ
המדוכאים יעשה
הבעייה: מה
מן את הישראליים כשהמפציצים שהפציצו קירק
עשרה
סכנה לחייו.
אפילו פירושה חרות כוונו
בין הגדול
מפרידים בשוק
לומטרים ופגעו
קאהיר׳
(הפצצות הבית
בית-הסוהר לבין והרגו הסמוך כנראה לשוק)אלמנתו
העולם׳
פארוק מן
לארמון סגורה
חיה עדיין׳ בו ברונשטייו־טרוצהי.העז איש לפגוע
ליאורוכלים וקונים׳ לא
עשרות

א״ ס סיל אזברי

כבר

מאת מ ־ כאלאל » ז
נקשתי באצבעי על זגוגית האשנב שמעליו היתר. רשומה
המלה קונסיירז,׳ .תרגומה: שוער או שומר־בית, אבל יש
לה׳ בצרפת׳ מובן סוציולוגי מסויים מאד וחשוב •מאד.
מן המקום בו עמדתי, בפרוזדור בית הקומות שבקרבת
הבואה, אותו יער בולון המפורסם והאהוב כל כך על נאה בים
צעירים׳ לוחמי דו־קרב, סופרים ומסריטים׳ יכולתי לראות
את כל בני משפחת הקונס״רז׳ של הבית אשר ממול
עוקבים אחרי כל תנועה מתנועותי. כי׳ אם הצרפתים כולם
חוננו בסקרנות טבעית מפותחת, סקרנותם של שומרי הספים
שם היא בהחלט למעלה מטבעית. הללו פוקחים עינים מלאות
חשד על כל אורח וכל פורח וכל שכן. ,על דיירי הבית׳
שאינם יכולים לעשות צעד אחד מבלי שיירשם וייחתם וייחרט
בזכרונם של שומריהם.
הללו, כמובן׳ בעלי לשון חופשית הם ואינם אוהבים לשמור
לעצמם את הסודות. למזלם של הפריסאיים, הם חופשיים
גם בדעותיהם והרזים הכמוסים המתגלים להם אינם גורמים
אצלם שום זעזועים נפשיים.
במקרה של רצח או שוד — כך על כל פנים בסרטי הבל־שות
הצרפתים — סונה החוקר בראשונה אל הקונס״רז׳
ומקבל ממנו פרטים מלאים (וסנסאציוניים) על חייהם הפר טיים
של כל הדיירים. חקירה זו אינה מוליכה לשום מקום
בגלל הסיבה הפשוטה שבבלשים הצרפתים הרוצח הוא לרוב
הקתסיירז׳ עצמו.

ולס ח זה מראי י ן הע ולס ה זח מראיין זזעילמ זזזזז מרא

זקן מעלים מדות
הרהורים כאלד, הטרידוני זמן ארוך למדי, כי נקישותי
נשארו ללא מענה. יכולתי, כמובן, לחדור אל הבית מבלי
לשאול רשות מאת השומר, אולם הדבר לא היה כדאי, כי
על דלתות הדירות לא היו מצויינים שמות דייריהן.׳ לבסוף,
לאחר נקישות שווא נוספות, הצלחתי לגלות את דלת דירתו
הקטנה של השוער. נכנסתי וקראתי אין איש בבית
הוא נכנכ מן המטבח, זקן בלבוש מרופט קונסיירז׳ אופייני.
הוא היה כבו שמיעה, ממש כמו השחקן לארקיי שראיתי
בתפקיד של קונסיירז׳ כסרט בלשות צרפתי ישן. מומו של
לארקיי בסרט לא מנע ממנו מרצוח באכזריות גאלית נחמדה
שתי נשים מדיירות הבית ולהעלים בפקחות את גוויותיהן.
״מי?״ שאל הזקן כשהוא עושה את ידו כאפרכסת ,״אה,
העלמה אוברי. כן, כמובן, קומה רביעית, שמאלה. נא להשתמש
במעלית שבפרוזדור.״
המעלית, כמו מרבית המעליות בצרפת, דמתה לארון מ תים
בהבדל קטן: ארון מתים הוא יותר מוצק. היא התרוממה
באיטיות רבד״ אגב חריקות וזעזועים, והיינו כמו תלויים
על בלימה. ההרגשה לא היתד, נעימה ביותר, מכיוון
שהמעלית היתר. קבוע מחוץ לקירו של הבית, בין שני מוטות
פלדה המתרוממים מן החצר. חריקה נוספת, ז$זוע
חדש והגענו אל.הקומה הרביעית.
הפעם לא חכיתי זמן רב. עוזרת־בית, בחלוק לבן׳ פתחה
ואת הדלת בחיוך.
בטרקלין שררה כמעט־אפילה. החלוק הלבן נעלם והייתי
לבדי, יושב בכורסא עמוקה. הרהרתי קצת בדרכה של העלמה
אוברי אל מרום הפרסומת וההצלחה.

חמש ־ עשרה

ניסו אך מעט. הראשון היה מאנון, יצירתו של הבמאי הצרפתי
הגדול אנרי־ז׳ורז׳ קלחו. שהיה כשלון, אבל כשלון
מענין. השני היה השושנה השחורה. של האמריקאי ד,נרי
האתאווי שהיה כשלון׳ סוף פסוק.
לאחריהם באו שני סרטים מתוצרת איטלקית־צרפתית :
כחול הזקו והי« נפלה משטים. בכחול הזקן היתד, קשורה
שערוריה: ססיל דרשה כ שמה יופיע לפני שמו של שותפה
למשחק, פייר בראסאר. הכל ראו בכך חוצפה והתנשאות
של ילדונת, כי בראסאר נחשב, בצדק, לשחקן גדול בעוד
שססיל נחשבת׳ בצדק, לשחקנית קטנה. רבים סבורים כי
היא איננה שחקנית כלל. בין האחרונים: כל מבקרי פאריס,
שראו אותה בראשית העונה הזאת מופיעה על הבמה בפעם
הראשונה בחייה.
אף על פי כן, ססיל אוברי הוא שם שאפשר — כמו שאומר
שיקסס־ר — לקסום בו. מהו הסוד שעשה את העלמה צהובת
השער לכוכב כה אדיר?

לאחר דדחו -בית הבראה
הדבר הראשון שהזדקר לעיני כאשר היא נכנסה לחדר
היתד, תחבושת אורטופדית על קרסול קיסמי. הדבר השני :
מגבת־טורבו שהאפילה לחלוט ן על השער המפורסם. השלש
: ,נעלי ״אניד,״ (המונח ״סירה״ לא יהיה פד, במקומו)
עצומות שנראו צ׳אפליניות על רגלה הזעירה. הפנים הילוו־תיות
היו מחייכות ונסתמנו בהן קמטים דקיקים הרבה. לא
היר, בכך פלא: העלמה אוברי אינה עוד בת חמש עשרה.
יד דקיסה הושטה, לחצה ונלחצה. העלמה שקעה בכורסה.
״מעולם ל ^:שאפתי להיות שחקנית,״ גילתה .״רציתי לה־

״למשל, יותר מדי זנות !״
חיתים כמו המבוגרים. בדיוק כמתואר בסרט.״

קודם למי
עלייתה היתר, כבזק, הודות לשני סרטים שעלו הרבה והב
העלמה
אובדי
״הוא הביט בי ואמר — אח !״

צליח במחול, ולמדתי באולפן הבאלט של ר,אופירה.״
אז התרחשה אגדת הלכלוכית, בנוסח המאה ד,־ ,20 השונה
בנקודות רבות מז הנוסחות הקודמות. ר,נ*יך לא היד, נסיך
כי אם איל הסרפד ; ,הוא לא נשא את לכלוכית לאשה׳ כי
אם העלה אותו על כס המוניטה ! היא לא היתד, בדיוק
לכלוכית אלא נערה בת־אמיי־ים שלא חלמה על גדולות.
כך אירע הדבר, לדברי ססיל :
״באחד הימים בא לאולפן הבאלט הבמאי קלוזו. הוא חפש
שחקנית צעירה לתפקיד הראשי בסרט שעמד לסובב. הוא
הביט בי נאמר: את
המרחק המדהים בין העלמה החיה, קטנת הגוף, גדולת
הראש שד,רזון שולט בכל אבריה, לבין צלה המזהיר שעל
בד הכסף הוא כה גדול עד כי בו במקום הסרתי את כובעי
(הדמיוני) בפני ראייתו החדה של קלוזו.
הצלחתה של ססיל במאנו! — והסרט היה ממש נצחון
אישי שלה — לא באה לה בנקל.
״קשה היתד, העבודה עם הב&זי הקפדן. הוא אדם קשה,
הסוחט את שחקניו מבלי רחמים. מאמצינו היו על־אנושיים
ממש. לאחר סרט של קלחו — לבית הבראה — זוהי מימרה
מקובלת בעולם הקולנע. אבל הוא עשה אותי לכוכב.״
הוסיפה העלמה אוברי :״אכן, הסרט בכללו לא עלה יפה.
היו בו דברים הרבה שהיו מיותרים. הסוף למשל הוא כטלאי
על יריעה רחבה. אני מתכוונת לאפיזודת ההעפלה. אחדים
אמרו כי הסרט אכזרי מדי בריאליזם שלו — ,שיש בו, למשל,

,,השושנה השחורה״

יו ת ר מדי זנות, אדל. ד».מו לי. רז מי ד וליחתה וודרדר דחו,-

היא הוסיפה בצניעות קוקטית :
״אני, כמובן, הייתי באותה תקופה בת פחות מחמש
עשרה־שנה.״
לאחר הצלחתה במאנון אירע לד, דבר מקובל בעולם השעשועים:
האמריקאים חטפי אותה. ססיל ואמה נסעו למארו־קו,
שבר, צולמה מרבית הסרט השושנה השחורה. הפרסומת
המוקדמת היתד, מוצלחת: שתי הנשים לא יכלו בלהגיע
למחוז חפצן במועד שנקבע מראש בגלל שיבוש דרך *שגרמו
גשמים עזים. האמריקאים הודיעו כי השחקנית ״נעלמה״.
הכותרות היו גדולות• ונשארו גדולות גם לאחר ש״נמצאה״],
הסרט היה, כאמור, פחות מוצלח מן הפרסומת.
כ וון שדברנו באמריקאים נזכרה העלמה אוברי כי היא
יכולה לדבר אנגלית ועמדה על כד שנשוחח בלשון זו.
היא אמרה, במבטא אמריקאי :
״עליך תבין שאני לומד אנגלית כאשר אני באמריקה.
שם מציעו. לי חוזה של שבע שנות, כי אני יודע צוין
אנגלית.״ הדקדוק האנגלי שלה לא היה מדוקדק ביותר.
״אבל כמובן שסרבתי( .מכאן ואילך דיברה שוב צרפתית).
כי ברצוני לעבוד באירופה, ולהופיע לסירוגין, גם על הבמה
וגם בסרטים. בחזרות על המחזה שבו אני מופיעה עכשו
נקעתי את רגלי. זה פשר התחבושת, ותסרוקתי מסובכת
לכן אני מסלסלת את שערותי יום יום, וזה פשר הטורבן.״
המחזה שבו הופיעה היתד, קומדיה קלילה (וחסרת ערך),׳
אבל שאיפתה של העלמה היא להופיע בקומדיות קלאס ות.
למשל: משחק האהבה והגורל, מאת מאריבו, או בית.ספר מ־ו

שים, מאת מולייר.
״הייתי מאד רוצה לשחק בתפקיד אגנס. אתה מכיר את
המחזה?״־
״כן, במקצת,״ עניתי.
היא דיברה בשטף׳ אגב חיוכים רבים׳ ותנועות ייד וכתף
והעוויות פנים מהירות, כדרך הצרפולים מאז יוליוס קיסר
(ראה המלחמה בגאליה ספר ג׳) ועד היום הזה :
״בשעות הפנאי שלי אני נוסעת הביתה, אל הכפר. אני
גרה עם אמי, בטחנת־מים עתיקה. אבי גר בפאריס׳ כאן. ושם׳
בטחנה, אני מציירת, מציירת, מציירת. אני אוהבת לצייר.״
האמנתי לה. לאחר מכן נתברר כי העלמה אוברי׳ ברב
ענוותנותה נמנעה מספר לי כי הציגה את תמונותיה בתערוכה
ואף זכתה לבקוירת חיובית.
המעלית חרקה, הזדעזעה, אבל הביאה אותנו בשלום לזרועותיו
של הקונסיירז׳ :
״ובכן?״ שאל .״היא היתד, בבית?״
הקונסיירז׳ של הבית שממול המשיך להתעניין בשיחה.
לאחר רגעים לא רבים, ישבנו מספר ידידים׳ בבית קפה׳ על
מדרכת השאנס אליזה, רחובה הרחב של פאריס. לפנינו׳
במצעד שלעולם אינו נגמר, עברו נשים יפות שידעו שהן
יפות ועשו את הכל כדי שגם אנחנו נדע זאת. לא נתרשמנו
ביותר. כאשר הפלטתי כדרך אגב כי זה עתה שוחחתי עם
העלמה אובר• הופנו אלי מבטים נוצצים. הם לא ידעו...
שתקתי והשתדלתי להעסיק את מוחי בהרהורים אחרים.
השמש שקעה מאחורי שער הנצחון והקונסיירז׳ שלו (כן,

הטריו וייזנו

ח ל ־ א בי ב:
חיפה ־

וזכו

רוז־ הרצל 37

הצדה שני שדה פנ סיון

הראשון

כפרם

בתחרות אמני מפוח ות הפה
המקצועיים הבינלאומיים אשר
התקיימה בפריז בשנת .1951

לגברות

מ עי לי חו ר ף
מ עי לי גשם
ח לי פו ת
ד ק טי ם
מ כנ סיי ם
א פו דו ת

סרטים

הוכתרו בפריס כ״פנומך בנגינתם
על מפוחיות־פה בתחרות
של אמני המופתיות
בצרפת אשר השתתפו בה
כ־ 300.000 מנגני הרמוניקה

רח־ נ חל ת בני מין 44
רח׳ אלנבי! 74

לגברים:

קולנוע

מ עי לי ם

איפלפדסריו מ• ודין
תל-אכיכ, רה׳ כן יהודה מס׳ ,1טל 66955 .

מ עי לי 3/4
מתכבדלהציג בפעם הראשונה בישראל
את שלישית האורחים אמני מפוחיות־הפה
המפורסמים: יפריז, כוכב סרטי קולנוע ותקליטים

ח לי פו ת
מ כנ סיי ם

באירופה ואמריקה

: i n i ׳Dז ׳ קטיםומכנסייםמקורדרוי
לג ב רו ת וג ב רי ם ב־ 12צבעים

ט ריו רייזנר
בתכנית:

מוסיקה קלאסית, מוסיקה מודרנית, מוסיקה קלה,
בתי הלבשה

הכקרת

לוח

ב ״ עוו־ טקס ״י!
ככר דיזנגוח ,11 תל-אכים
החנות למוצרי

איכות מפלסטיק, הישגי טכניקה

הקונצרטים״

יום א׳ 10 ינואר ״א£ל שם״
יום ב׳ 1lינואר ״אהל שם״
יום ג׳ 12 ינואר ״ אכיכ ״
יום ד 13 ינואר ״ארמון״
יום ה׳ 14 ינואר ״ שרון ״
מוצ״ש 16 ינואר ״כית-העם״
יום ב׳ 18 ינואר ״כית־העס״
יום ד׳ 20 ינואר ״תפארת״
יום -ה׳ 21 ינואר ״אדיסון״

ב־ 8.30 בערב
תל-אכים
תל-אכיכ ב־ 8.30 בערב
ב־ 8.30 בערב
טכריה
חיפהב־ 9.00 בערב
נתניהב־ 9.00 בערב
קרית־חיים ב־ 9.00 בערב
ב־ 8.30 בערב רחוכות ראשון לציון ב־ 8.30 בערב
ירושלים
ב־ 9.00 בערב

כרטיסים להשיג: בתל־אביב, אך ורק במשרד ולין׳ בן־יהודה
בחיפה משרד גינצבורג, וירושלים משרד כתנא

מופלאים בעור מלאכותי מעולה, שעווניות הדורות,
המרי בריכה פלסטיים, נמצאים לשרותך.
תוצרת

מאיר

״אגד״
(אשד)

מן היצרן לצרכן

אנו נוסעים לנגכ

״קוקטייל״
אינו זנב תרנגול
אף כי התרגום הישיר של
מושג זה מאנגלית לעברית
פירושו — ״קוק״ תרנגול,
ו״טייל״ — זנב.
״קוקטייל״ היה כנוי שמארגני
תחרויות הסוסים נתנו
לסוס שאינו גזעי והואיל
ובאותה תקופה הוחל בעיר־בוב
משקאות חריפים נקראה
התערובת ״קוקטייל״..
כיום מונים עשרות מיני שהמפורסמים קוקטיילים
בהם — מרטיני ומנהטן —
מכילים, בין השאר, וורמוט.
נסה נא להכין קוקטיילים
אלה עם וורמוט ״זכרוך של
״כרמל מזרחי״ ,המשובח
בטעמו — ואזי תהנה בעצמך
ותהנה את אורחיך !

אין צורך
במץו מנ־ מ

לקני ת. מצלמה
אנו מוכרים תמורת תשלומים
נוחים.
סיסמתנו :
צלם בלי פחד
תשלם לאם בנחת

31 רח׳ החלוץ
חיפה, טל 4137 .

13 טו־1רנד
פתרון חידון הנשים
( )1משה 2אלישע 3
נשות למך 4חדיג׳ה 5במילה
6אשרף 7אדוורד ׳
השמיני 8ארבעה 9״האדמה
הטובה 10 קיר 11
״כינרת 12״עליית הנוער״ !
(• )13 לוריין באקאל 14 מרי־לץ
מונרון ( )15 סלת פרם נובל
לשלום ו ( )16 אחת עשרה.

אודה לרבים מן הכותבים אלי,
אם יעבירו את מחמאות הם
(הנעימות לי מאד, כשלעצמן) לנערות
אחרות. מדור זה׳ כפי
שחזרתי ואמרתי, לא נועד להתכתבות
אתי.
שלא לדבר על הו מו ר ה?יים אצ לו.
ל דב דיו ו מוז ר, לא הרנ שתי בו
במכת בו! מ עוניין עול ימים בז 17
<810/1261נ בו ה. ב על דעות עצ מ איות ל ה תכ תב עם נערה בויל דו מ ה.
שתהיה: חיננית. עליזה. ולא נ מו כ ה
ביו ת ר.

נו שא התכת בו ת: א הבת צעיר מציע להתכ תבו ת
846/127 על זו ש צריכה
בנו ש א כזה ל היו ת בניל
ו כ מו בן ב על ת הו פעהנאה

נז ארים.
בו 10
להתמצא
. 17—18

נבו הי ם. יפי תו ארוח בובי ם. מ עי ד
של שה ב חורים צעירים
הראי של
עליהם ) 816/1281 .לכז הם רוצים
ה תכ תב עם 8נ ע רו ת בניל . 16— 17
ב עלו ת הבנה. ומציינ»ם שלא אצל
בל ה בנו תנמצאתהת כונ ה הזו (ל היות
בניל 16— 17ז ) .כדי להא מין
להן שרז באמתה מו דו ת, הם דורשים
ת צלום.
הנו ערש לנו. ד רכו. י עו דו. ס פ רו ת
עברית ותיא שרוז. מו צ עים לה תכת בו
ת על י י׳ בחוי צעיר 846/129
בעל ה שכלה תי כוני ת ש הנו נ ם ״בעל
לב רנש ונפ ש יפה ״ .ב תנ אי שמק•

מזג האוויר הנאה בנגב והשרות
הטוב מאפשרים לך בילוי נע ם
על שפת ים המלח. בכל יום שני
ורביעי בשעה 7.00 יוצאת מכונית
לסדום עד שפת הים ובמשך
שעתיים תוכל לבקר במפעל ולבלות
את זמנך בסביבה נפלאה
זו. בשעה 14.00 חוזרת המכונית
לתל־אביב.

.הזמן מקומות למפרע
חופה של אילת והסביבה מקסימים
עין כל רואה. רד אילתה
בשרות שלנו פעמיים בשבוע,
ביום ראשון וביום חמישי בשעה
׳ 6.00 מתל־אביב. חזרה בימים
שני וששי בשעה .6.00 הקדש
מספר ימים מחופשתך לבי»גר

באילת.

שרות באר-שבע -תל-
אביב 15 ,פעם ביום, בזול, נוח
ומתיר. שרות במוצאי שבתות.
שרות לגבולות. כל יום
ששי (החל מ ום )8.1-54 תצא
מכונית מתל־אביב לגבולות בשעה
13.00 ותחזור מגבולות ל-
תל־אביב ביום ראשון בשעה
.5.45

כנו ת תפנוקים הן אלה המתחנכות בפנסיה
שוויצי מהודר. הן׳ א) אר סטוקרטיות
או בנות עשירים אמריקאיות, ב) צמאות מין,
ג) מחפשות ומשיגות איתו בדרכים שונות,
ד) פתם אווזות.
ספור המעשה נסוב בנערה אמריקאית בת
מיליונר (סוזן סטפן) המגיעה לפנסיון בזה
כדי לקבל נמוסים יפים תמורת הדולארים
(יפים לא פחות) של אביה. חברות ה שלא
ידעו על ייחוסה בתחילה, מחרימות אותה
מחברתן, לועגות לד, על רצונה העז (משך
שעור אחד) ללמודים. בלית ברירה היא מת־הברת
אל נערה אנגלית פטפטנית וטרחג ת,
הנמצאת במקום בזכות סטיפדניה.
הנערות, אריסטוקרטיות אירופיות ברובן,
מבלות את זמנן בלבישת בגדים יפים, מש״ה
קלפ ם, מריבות, וצייד בחורים מחוץ לכת7י
בית הספר. אחרי שנודע להן על דזותד,
האמיתית של האמריקאית, הן מחניפות לה,
משתפות אותה בחוויותיהן, מצרפות אותה
לבריחותיהן מן המוסד, בחברת נערים מן
הפנס ון הסמוך, בהן נעשים דברים שאינם
לפי רוח הספר הכחול של אמילי פוסט. האמריקאית
נסחפת כמעט נגד רצונה למערבולת
מין זו, מזניחה את חברתה, הופכת
סנובית. בין בריחת אחת לשניה עם נערים
עשירים, היא מוצאת פנאי להתאהב בבחור
מקומי, חשמלאי צעיר (ז׳אק סרנא) מפסידה
אותו זמנית לטובת חברתה לחדר, איטלקית
יפהפיה ומאד מושחתת (אנה־מריה פרת)
אולם לבה, הליברלי מלידה מתעורר עם
נסיונה להתאבד של הנערה האנגלית, בגלל
החרם החברתי, והריונה של חברה שניה.
היא אורזת באומץ את חפציה ואת בן הכפר,
נוסעת לבית ספר בו הלימוד אינו בושה.
ספור המעשה אודות הנערה העשירה המסכנה,
יכול אולי להעלות כמה העוויות
אי־רצון על פני בעלי פנסיונם שוויציים,
חיוך על פני הצופה הישראלי, לא בשל
תכנו .,כי אם בגלל קישוטים. נאים באנה־מריה
פררו, תזנה פודסטה ומרינה ולאדי.

רו ב ה אנו שי
כזכו ת ה שרות למולדת, יוצא מאר-
שאל וויליאמס (ג׳יימס סטיוארט) ,אסיר שנידון
ל־ 30 שנות מאסר בעד הריגת שוטר,
ממאסרו כעבור 8שנים. השרות: מתנה
נחמדה למדינה בדמות תכה אוטומטי.
את הרעיון ד,גד, בזמן שישב 30 יום בצינוק•
בעזרת מפקד בית הסוהר, שהפך
בינתיים לידידו, בונד, וויליאמס את הרובה,
משתחרר בעזרתו ממאסר, מוחתם עוד •על
סף בית הכלא, על חוזה שמן עם חברת הנשק
מינצ׳סטר, הופך אזרח מכובד מאד
ספור העלילה מסופר בפיו של מפקד בית
הסוהר לבנו של וויליאמס החוזר יום יום
מוכה מתגרות עם חבריו, בגלל עברו הפלילי
של אביו, אחרי שהוא מסביר לו את
הרקע האנושי מאד של הפרשה׳ מבין הבן
( )9וסולח. את הסיפור מסיים האיש בהרהור
פילוסופי :״מעניין, אביך נכנם בגלל רובה
לבית הכלא, ובגלל רובה יצא ממנו.״ מכנים
בלב הצופה הרהור פילוסופי פחות: מה
היה קורה אילו נכנס לכלא בגלל אונס?

בתבא רון
קומדיה שיכלה להיות משעשעת אילמלא
הסוף האווילי שלה היא נשיקה כטעות,
אודות נערה בגיל ההתבגרות (מונה פרימן)׳
שנקלעה בגלל טעות של האומנת, יחד עם
אהיה בן החמש לתיאטרון, ראתה הצגה על
משולש, בעל, אשה ומאהב. הורי הילדים
חוזרים אותו שבוע מפנמה אחרי שנעדרו
חמש שנים מן הבית.
הנערה שומעת את אמה (ג׳ון פונטיץ)
משוחחת בטלפון עם גבר, ידיד־משפחה, יוע־דת
לו פגישה לשעה 10 בערב. היא רוצה
להציל את כבוד האם, לובשת אות מחובה .
ושמלתה, מגיעה לבית הבחור הנדהם, תובעת׳׳
ממנו את מכתבי אמה, בורחת (בדיוק יכמו
במחזה) לתוך הארון כשהיא שומעת את צעדי
הוריה. יוצאת משם פרועה וקרועת בגדים
מעמידה את כולם במצב לא נעים. ההורים
סבורים שידידם פיתה את בתם, והבת חושבת
שאמה בוגדת באביה. בדרך הביתה מצליחה
האם להבין את הנעשה, משחקת בהתאם לה שגתה
של בתה את תפקיד האשד. החוטאת
את בעלה
החוזרת למוטב׳ משתפת
במשחק. תמונת הסיום מראה את ד,משפתה
המלוכדת כשמנגינת הוואלס של בראמס
:אויר.

ספורט
אתלטיקה
בעט. שמן ל מ דו ר ה
לאדם רעב יש תמיד חשק לאכול. ליש׳
ראל אסולין, נמוך הקומה וקל המשקל מכפר־תבור
היה השבוע חשק ממין אחר: הוא
היה רעב לשיא. צורתו הטובה בריצות הארוכות
ונצחונו האחרון במירוץ הקפת הר
התבור (העולם הזה )842 המריצו אותו
לנסות לשבור את השיא הישראלי במירוץ
10 קילומטרים.
הוא נטל את ילקוט הצד המיושן שלו,
תקע בו זוג נעלי ריצה מסומרות ומכנסי
התעמלות ונסע לאיצטדיון התל״אביבי׳ שם
חיכו לו. שלושה גברים עם מדי זמן בידיהם.
אסולין החל במלאכה מיד׳ עבר את עשרים
וחמישה הסיבובים בשיא חדש, משופר כמעט
נדקר, לעומת קודמו.
כאשר פורסמה הידיעה המשמחת משכו כמה
מומחי אתלטיקה בכתפיהם, עיינו שוב בפרטי
תחרות ההזמנה. השמחה לא ארכה זמן
רב. טענל* המומחים: בין שלושת השופטים
היה רק אחד מוסמך מטעם הוועדה הארצית.
אין אתלט יכול לשבור שיא לבדו-,ללא
תחרות.
אם היתד, עויד אפשרות להשיב על טענות
אלה, לפחות, גרם אחד השופטים הבלתי
מוסמכים׳ ישראל פז׳ כתב ״ספורט לעם״
לסיבוך נוסף בעזרת עטו. כשפרסם השבוע
כתבה על המאורע, ציין בין השאר :״אסולין
פתח את ריצתו במהירות׳ כשאנו מוסרים
לו אחרי כל סיבוב את הזמן בו עבר...״
היה ברור כי הפעולה, הנוגדת לסעיף
23 בחוקת האתלטיקה, הוסיפה שמן למדו רה,
ולמרות שבארץ הענייה־בספורטאים לא
התייחסו בדרך כלל ברצינות לסעיפי החוקה
הגדושים, עמד השיא החדש במרכז הוויכוחים
כתוצאה מפרסום פרטי התחרות.
לאסולין לא נותר אלא לצפות להכרעה׳
ללמוד את החוקים׳ לחסוך על־ידי כך אולי
כמד, אלפי קאלוריות.

הקרבה־ה סמוי
כמה עשרות אתלטים שרצו׳ קפצו וזרקו
השבוע, על מגרשה המדושא של קבוצת
.הפועל פתודתקוה נעצו מבט מופתע בצעיר
בהיר־שער שנשא על גופייתו סמל,משונה.
הסמל: מכבי.
לתחרות המבחן של אתלטי דרום הארץ,
לקראת התחרות בין דרום הארץ לצפונה
שתתקיים בחיפה, הופיעו חברי הפועל בל בד׳
פרט לאחד׳ אברהם מצליח מרמת־גן,

לסי סדר אוטומטי, החרימו שני האיגודים
אחד את משנהו לסירוגין מאותו יום בו
התעוף ף הדיסקוס הראשון בשמי הארץ. השבוע
ד,־ה זד, תורו של מכבי.
אולם היה ספק גדול הפעם אם היה בכוחם
של המכבים לשנות את התמונה שנוצרה
בפתח־תקוה. רוב התוצאות היו טובות,
זיכו את המנצחים בייצוג החלק הדרומי
של הארץ. אחד שלא התכוון כל־כך לייצוג
המקומי, היה דוד טבק ( )26 הרץ הישראלי
המהולל, שפזל למרחק גדול יותר מאשר
המרחק בין תל־אביב לחיפה. טבק, שהיה
פצוע בעת תחרויות המכביד,׳ החליט לזכות
בכרטיס נסיעה למשחקי מאנילה (העו לם
הזה ,)845 השליך עצמו שוב למעגל
אמונים׳ קדחתניים ולא בלי הצלחה: תוצאתו
בריצת 400 מטר ( 10,9שניות) ,נתנה לו
תקווה לחזור לימיו הטובים ( 10,6שניות),
לחזור גם על כמה חוויות חוצלארציות לא
פחות מעניינות.

רוגבי
המ ...המכובד
אחת הבדיחות הנפוצות ביותר על הכדורגל
האמריקאי (נוסחה אחרת של הרוגבי
האנגלי) ה תה זו של מאמן קבוצה מכללת
וולטהם מסצ׳וזטם, בני פרידמן, שצלם ביקש,
לאחר נצחון קבוצתו, להנציח אותה בחדרי
ההלבשה. השיב פרידמן :״בסדר, אך
המתן עד שעוזרי יתקינו את כל העצמות
והפרקים על מקומם. אתה מבין, יש שם
וויכוח קטן. אינני רוצי, שתחול כל טעות.״
משך 80 שנים, מאז החלו האמריקאים
לשחק את הרוגבי האנגלי בגירסד, שונה,
נהנו מיליונ-ם ממחזות השמד שהתחוללו
על המגרשים המדושאים 22 .שחקנים, מוק־.
פים במגיני עצם עבים על חלקי גופם. ניסו
בכל כוחם ומהירותם לחסל את יריביהם,
למנוע מהם מלהוביל את הכדור הביצי אל
מעבר לתחום מגרשם שלהם.
אולם השחקנים היו ברובם צעירים בעלי
אמהות, והללו, לאחר כמה תפילות אשכבה
שמספרן גדל מדי שנה בשנה, הזעיקו את
דעת הקהל, דרשו להחרים את המשחק הגס.
לאחר כמה משברים, מצפוניים וכספיים כאחד,
הציל טדי רוזבלט, נשיא ארצות הברית
בשנת , 1905 את המשחק, השפיע על
ההתאחדות לשנות קמעה את החוקים.
השבוע שוב עלתה הבעייה על דפי ה־עתונות,
כאשר נלקח בדי לואיס ממכללת
אריזונה על אלונקה בעת משחק חם נגד
מבללת קגזס (ראה תמונה) ,הועבר ישר לחדר
הניתוחים שבקרקעית האיצטדיון הקני

אדם ידע מעםמאד על הג שים. א פי לו ה עובדה. א שה אחת, חוויה, ידע הי טב.
ן לא שינ תה עובדה זאתב הרבה. כי צד, ל מ של, הי ־ י כול לתאר לעצ מו שהא שה
תתרועע עם הנח ש דווקא?
ב־ 5714ה שנים שע ברו מ אז (בערל) היו כמה מילי א רדי ם של בנו ת חווה ו רבו ת
מהל ה פ כו לי דו עו ת ל מדי. כאלה שב ש אל ה 3עדה וציות ש היו או לי ( א) ב נו ת
וי לי ט; ( ב ) .נשותלמך( :ג) ה ת או מו ת ה שיאמיות הרא שונו ת. א ד כז כו ר מ שירת
] למך היו ב דיוק (נל) נ שו ת ל מך.
פתרול מדוייק כזה ל כל ש אלה חייב הקורא לתת על ה ש אלו ת הב אלת או אם איל ברירה.
לקרוא את הפתרול ב ע מו ד . 14א׳ד אם הו א גבר. וודאי יתבייש! ל ע שות זאת ואם היא א שה —
על אחת כמה וכ מ ה.
בעלה
מי היה
שקיבהאמריק
אי ת
של ״הא שה ה לה
פרם נו ב ל, הו א :
כו שי ת.
נדל
(א 1״אילי

בברוקליז״;

(ב) פרעה ;
(ב) ״האד מה ה(נ)
אלי הו הנ טוב

בי א.
( ג חלף עם איזה נ בי א הו א־הרו

כל על־יד׳
( ) 10 בין שלו ש ת
ולה״
קבל׳ פרם
הגו-
מ ש ונם?
בל ל פי סי ק ה נמ־צאת
הא שה :
(א) א לי הו;
(ב) נתל;
(א) קי רי;
>ג) אלי ש ע.
(ב) פ ר מו ;
מי היו עדה ו־
(ג) וון־דר-וולס
צלה?
( ) 11ו מ שוררת חיברד
(א) בנו ת לוט;
א ת שיר העברי:
(א) ״ראי.
אד־ן
ב) נ שו ת למד;
ה ת או מו ת

הסי-אמי׳ות

>ב) ״מתי
הרא שונו ת

שחי תה
<< האחת

א שתו של ה*
( ) 12א שה, יו צאתאמ מו
חמר, נביא ריקה, יזמה את
היא :
מפ על :
(א) פ טי מ ה ;
ה-יי שו ב ״ ;
(א) ״ כו פ ר
(ב) חדיג׳ה ;
(ב) ״עליית הנו ער״ ;
>נ) א מינ ה.
״מלווה העצמ או ת ״.
האחת ש מ עו ל ם לא היתה א שתו של
( ) 13א שת
>£שתו של המפ רי בונ ר ט היא ש חקנית
פ ארו קהמ צרי, היא:.
הקולנו ע :
»א 1נארימל ;
(א) לורייל באק אל ;
(ב) פ רי ד ה;
(ב) אוו ה גרדנר ;
( 0ג׳מיליה.
(נ) קליין־ בלו ם.
( ) 6והאחת ש מ עו לםלא היתה אישתו של
( ) 14 והרווקה היחידה. כרג ע, ביל שלו ש נ שו ת
ריזה, שח אירל, היא :
הו לי בו דאלה .,היא :
(א) פורייה ;
( א) מרילין מונ רו ;
(ב< סוזיה ;
(ב) איננ רי ד ב רג מן ;
(נ< א שרף.
»< רי טה הייוורת.

כ על וויתר
7למעל אשת
( ) 13 ויג׳ייה לק שמי פנ די ט אינניה כו כבת קול (א)
א דוו רדהש מיני ;
נו ע, כי אם אי שיו ת מדיני ת שטרם זכתה

ה־סו

א ל פו
ל כ בו ד ל היו ת :
( 0או מבר טו.
(א) נ שי א ת עצרת או ״ ם ;

ש של טו
ה מלכים־הזכרי ם
( ) 8ומספר
(ב) כלתפרם נו בלל שלו ם ;
ברי טניה בין ויק טוריה ל אליזב ט ה שנייה,
(ג) שגרירת הו דו ב מו סקבה.
הוא :
( ) 16ולב סו ף, מספר הנ שים ב כנ ס ת הו א :
(א) ארבעה;
(א) שלו ש ;
(ב) שלו ש ה ;
ן ב) ע שרים ושבע;
>ג< אחד.
(ג) אחתע שרה.
שנ כתב על־ידי ה סו פרת
אחד הס פרי ם

לן? l ^ k

ח jש ־ 0
ע צו ת טו בות

שהיה כנראה לא פחות מופתע מיריביו.
אותה שעה עשו את אותה המלאכה כמה
עשרות אחרות של אתלטים, נושאי סמלי
:מכבי, תיחרו ביניהם מרתק קילומטרים אחרים,
באיצטדיון הצפוני בתל־אביב. ההבדל
•ד, חידי שהיה בין שתי התחרויות: הראשונה
,היתד, חוקית, השניה — לא.
היד, ברור, למי שהכיר את הענינים בענף
:העדין הקרויי ״מלכת הספורט״ ,שמכבי החרים
את המבחן בשל ריב בין נציגי מכבי
.בוועדה הארצית לבין הספורטאים המכבים
בתל־אביב ומאמנם הישיש׳ טוביה מיורצ׳יק.
כמו רמזורי רחוב׳ המחליפים את צבעיהם

בין נבחרות

מכללות קנזס !אריזונה.

העולם הזה 846

זסי הענק. הרופאים לא יכלו כבר לעזור
לו. אמו זיהתה בקושי את גופת בנה.
הרעש היד, גדול, לאחר המקרה, אך לא
היה די חזק כדי לבלוע את שאגות מיליוני
האוהדים שלא היו אבות ואמהות לשחקנים.
מנהלי הקבוצות, שצברו הון מהמשחקים,
יצאו בתעמולת נגד ענקית, הישוו את המשחק
לכל ספורט אחר, הזכירו מקרה בו
התחלק פעם טניסאי בשעת משחק ומת.
המשחק ניצל, מיליונים נשמו לרווחה.
דוויט (״אייק״) אייזנהואר יוכל לשבת בשלווה
ביציע המרכזי, כאשר יערך השנה
המשחק המסורתי והמפורסם ביותר בין הצבא
וחיל־הים. בנו, כידוע, משרת בחיל־האוויר,
אינו משחק כלל כדורגל.

עם היכנסו של משהשרת לתפקידו,
כממלא מקום ראש הממשלה׳ נזכר אחד הפקידים
במשרד ראש״הממשלד, בניתוח אופיו
של שרת׳ שהכין הגראפולוג אמנון אלוני
על פי חתימת־ידו, בספרו גראפולוגיה, אשר
התפרסם לפני חצי שנה :״שרת תקיף פחות
מראש הממשלה ...פחות אימפולסיבי ...לכן
יכול שר־החוץ למלא את תפקידו הדיפלומטי
ביתר הצלחה מאשר להיות בתפקיד של ראש
ממשלה. אין הוא די תקיף כדי לאחוז במוש_
כות
מדינה...״
נכנם לתפקידו החדש, כראש אגף ההדרכה
של צד,״ל, גם אלוף משנה יצחק
רכץ׳ מתכנן המיבצעים הנודע בימי מל־חמת
העצמאות, שסיפר סיפור ששמע בלומ דו
בבריטניה: אלמוני טילפן לשוער של
בית מלון נודע בחצות הלילה, שאל מתי
פותחים את הבאר. השוער מסר לו שייפתח
בצהרי יום המחרת. כעבור חצי שעה טילפן
האלמוני שוב, שאל אותה השאלה, זכה לאותה
התשובה. כשנישנד, הדבר עשרות פעמים
בלילה, נמאס הדבר על השוער המרוגז,
שענד. לבסוף בגסות לאלמוני :״אל תשאל.
לאיש כמוך לא י?ן זנו בכלל להיכנס ״.״מי
ירוצה להיכנס,״ קרא האלמוני .״אני רוצה
לצאת ־״
איש אחר שעסק כהדרכת צד,״ל׳ סגן אלוף
(מילואים) ישראל. כר׳ הקצין האוסטרי
שפיקד על גדוד במלחמת האזרחים הספר דית׳
הכחיש את כל השמועות על תוכניותיו
לעתיד. נאנח הוא :״כולם יודעים מה אני
עומד לעשות, חוץ ממני. זה עתה קיבלתי
מכתב ״מאחותי ששמעה שאני נמצא באנגליה׳
נתנה לי עצות טובות מד, לעשות שם*.
עם התמנות מפקח ראשון נתן מימון,
* לא״זהה עם שיין טאהר אל־טאבארי,
מצדד זזילופי־האוכלוסיה הנצרתי,

צפוף־השיער, מוצק״הגוף ושופע המרץ לראש
ענף התנועה במשטרת ישראל, החליט
להפעיל המצאה מקורית להפחתת עבירות
התנועה׳ הציב מכונית נושאת־רמקול, המז הירה
את הקהל והנהגים בקרנות־הרחוב ה צפופות
מפני התנהגות שכנגד החוק. הסברו
:״יש לי 160 שוטרים שתפקידם לר שום
רפורטים׳ צריך למען ההגינות שיהיה
גם אחד שיזהיר את הצבור מפניהם ־״
בקבל קאדי עכו מופה אל-מכאריי,
אחד מארבעת ראשי הדת המוסלמית בישראל׳
פני אורחים, ציטט פתגם ערבי עתיק :
״החיוך בו תקדם את פני אורחיו רב ערכו
מן הארוחה שתערוך לפניהם.״

נימוקים אתרי
כשלא עלה בידי מבקר התיאטרון החמוץ
של הארץ, ד״ר חיים גמזו׳ להיכנס למערכה
הראשונה בהצגת־הבכורה של אכזר מכל
— המלך (העולם הזה ,)844 כתוצאה ממנהגו
להיכנס לאולם בדקה האחרונה׳ ביקש מהנ הלת
הבימה לשלות לו את המחזה לקריאה,
כפי שנהג במקרה איחור אחר, בהצגת־ד,בכורה
של באנברי בתיאטרון הקאמרי. אך
הנהלת הבימה, שלא שכחה את הלקח המר
של הביקורת על באנברי, אשר נסבה בעיקר
על קטעים מן הטקסט שהושמטו בהצגה
עצמה׳ ־ירבה באדיבות, הציעה לו במקום
זאת לראות את המחזה שנית. גמזו׳ שקיבל
את ההזמנה, הופיע בפעם השניה להצגה
רק אחרי תום המערכה הראשונה, על מנת
להוכיח שנימוקי בקשתו היו אחרים.
במסיבה שלאחר הצגת״הבכורה, בה זכה.
המחבר בשבחים רבים וארוכים מפי שורד.
של נואמים׳ היה נאומו של נסים אלוני
האחרון והקצר שבכולם :״אני כמו אותו
כלב שכולם מהללים את כשרונותיו בנגינה
על פסנתר ובכתיבה על מכונה. עכשיו
מצפים רק שאומר ׳ :האו ! ומיד יתפעלו
כולם מכושר הביטוי.״

כי ג ר

n nSHI

אוזד לא הסס: נמר — הוא לא ׳ סוג

ויסורים ה ד רן כה ארכה/
חבר נמר לפו ש מן הטרחה.

לשווא חיפ ש תרבות־אמת ואמנו
על נערות פולי־ברז׳ר ישב וגם

רצה הוא שם לנאו מי
אסטוריה בצהרי־היוט.
יורש מכוס ה תמ רורים
לטעום -
למען הלאום י

שממה ו
הגיבור

סוף הגיע ל חזי ת, לארץ
הדולאר,
ויר ד מעו ת כפגזים, שופך
שיחו המר .
האבות שורר מחסור
נורא /אכזר,
אין מיקסר

שליחות־אמת.
עם מרילין מונרו רקד, עם
גן־ייבל התבלט/
סלדה נפ שו. מן המגע, אך הוא
לא התמוטט.

מנויליונר למיליונר נדד בלב שבור,
בארמונות־פאר נמק, בפלורידה אסור,
גס בבריכו ת קרו ה טבל (מצב בריאות חמוו
אך זה הטבע של נמר, לתפקידו מסור.

ם של תלאות, וגו
ער חוז ר נמר באנייה
עברית.
מולדת מרחוק, את פחדו
יצמית,
הסכנות יגבר, לאופק הוא

חבר נ מר הוא איש נוק שה, אך
רטט בגרוך
עבר בו עת לאדמתו ה צ מי ד
שפתיו באח-
למען בניינה הקריב כוחו י קר

מחט ־־־

הם כל! סבלות אנוש;