גליון 848 מתאריך 21 בינואר 1954

o s m E.III D M .L 1,

* KLD.I cm: TJKLUC Ifllt! CM, LIITK.Di

העורך הראשי :
אורי

העולם

אבנרי

ראש המערכת :
שלום

כהו.

עורך משנה, כיתוב ;

עורך משנה, תבנית :
רענן

אורי סלע

לוריא

הכתב הראשי :

וצלם הראשי :

השבזעון המצויר
ל אינ םזרמ צי ה
רחוב נליקסון ,8תל־אביב
(ליד תיאטריז, אהל ׳ )
ת.ד136 .
סעו המברקים. :עולמפרם-
מו״ל: העולם הזח בו! ״מ
מודפס :
דפוס ישראל בע״ם. ת״א

עמנואל פרח

דן ברנע

חברי המערכת :
דוב איתז, משה בן־אפרים, יחיאל בשו, יהודה נבאי, נצה נבי.
לילי נלילי. אורי דו ׳.רוחי ורד. אוסקר מאובר. מילבי קשח

טל 20785 .מ״ר ראש מערכת, ירו שלי ם

8 a 8

שנ ה

ראש מערכת, חיסר,

זאב הרץ

מנהל מעבדה :

מנהל מבצעים :

דוד מתייג

קיסרי,

תל־אביב

ישראלה והשפם

גבריאל דנון. יוש. מקסים סלוטון
שלמה אדיר

ראש המנהלה :

21.1. 54

אורי

חיים כרמל

סופרי חוץ :

׳״ 1שבט תש־״ד

אינני מכיל אתכם! האם בנלל עשר המכות ה־ גי בו ר
ראשונות שקיבלתם לפני כמה שבועות הנכם כבר
מיואשים ועוד מעט תעמדו בתור של יורדים
שוס! חזירויות
שלום שלומי, בני־ברק
בשאט נפש קראה׳ (העולם ) am 845 כיצד ש רף
ראש עירית טבריה בשר חזיר בפומבי. מעשה
קנאי זה מתאים לימי הביניים ולא לימינו. זו
מי משתלם בפאריס?
עבירה נגד האנושות 1אילו הייתי עשירה הייתי
בקשר לידיעה על ״העתונאי ה;שראלי המש קונה
את כל בשר החזיר שבטבריה ומחלקת או תלם
בפאריס, ישראל צ׳נמטחובסקי״ (העולם הזה
תו לתושבי המעברות הרעבים...
844 המלווה תמונה מסרט שבה הופיע. בין
משתתפים אחרים. העתונאי הנ״ל ...את ״העתונאי
שולמית ורד, תל •אביב
הישראלי״ הזה פגשתי כמה פעמים בפאריס, אד
מה אשמים החזירים הססכנים ן איש לא שאל
לצערי לא פגשתיו בעתונות הגדול׳ה. הרצינית, של
את דעתם כששחטו אותם, והנה עתה הלכו ושר ישראל.
אשר להישגיו בשדה הקולנוע, הגה איש
פו אותם בפומבי. מה טעם יש לכל העניין !
מאתנו לא שמע כי ג׳ראר פילים או ז׳אן גאבן
אורי פורמן, חיפה
הפכו למחוסרי עבודה...

קלרק

שלמה הררי

אין ספק: ישראלה עשתה מיבצע גדול (העו־לס
הזה 847 אולם הישנם היפה ביותר אינו
בעובדה שעברו את הניברלטר. חשוב מזה השיעור
שנתנו לנוער ההולם על הים, כי נם בסירה קטנה
אפשר להתמודד עם הטבע. דרוש רק דם וכוח
רצון.

אליהו גרינברג, רמת־גן

בז מן האחרון התרגלו כל חברי למקצוע
לדבר על ״משק כנפי ההיסטוריה״ ,אותו
שמעו שעה ששוחחו עם אישיות זו או אחרת.
לכן אני מתבייש כמעט לגלות לך שגם
אני שמעתי משק כזה׳ שעה ששוחחתי עם
פרופיסור מרטין בו בר את השיחה המתפר סמת
בגליון זה.
יותר מדי אנשים מדברים אצלנו על ה בעיות
של אמש ושל מחר בבוקר. בארבע
השנים האחרונות, בהן היתד, לי הזכות
לשוחח עם רוב האנשים הבולטים במדינה,
לא שמעתי כמעט אף פעם אחת קו מחשבה
המנסה להתוות דרך לדור שלם, לחדור אל
שרשי הבעיות העמוקות של 50 השנים ה אחרונות
ושל 50 השנים הבאות.
בשיחתי עם בובר, שרק חלק קטן ממנה
אפשר היה לפרסם כאן, ישבתי כמעט מהומם
נוכח גודל תפיסתו של איש הרואה את
חיינו במעוף הציפור. דמותו, המזכירה כל
כך נביא תנ״כי, עוד העמיקה רושם זה.
כשקפץ מדי פעם מכסאו בהתרגשות׳ בדברו
על סכנות איומות ועל אפ שרויו ת נשגבות,
קל היה לד מיון לראות אותו כנביא על ה חומה,
המטיף להמון המוכה סנוורים.
יותר מכל, התפעלתי מאומץ לבו של בן
ד ,75-.שפעמים כה רבות איימו עליו במעשי
אלימות, ושבכל זאת לא הנמיך את קולו
ולא הבליג על הדברים שהחרידו את נפשו.
כמה עלובים׳ כמה מאוסים לעומתו כל
אותם כתבתנים׳ ננסי המחשבה והמעשה,
שהאימפוטנטיות הרוחנית שלהם מוצאת לה
פורקן בהסתה למעשי אלימות. אנו, בעתון
זה, התנסינו בהם. ד״ר שייב כתב בעתונו
שאנו בוגדים ש ש להכחידם, ולא עבר ז מן
רב עד שהתפוצצה הפצצה הראשונה במע רכת,
שפצעה את דוש. משך חדשים ניהל
דבר והדור נגדנו מסע של הסתה פרועה,
תיאר אותנו כחותרים תחת עצם קיום המ דינה,
ולא עבר ז מן רב עד שהתנפלו הקלגסים
בחשכת לילה על עורכי עתון זה.
בשבוע שעבר, אחרי שהודענו כי עומדים
אנו לפרסם ר איון זה, ואחרי שככר נתקבל
מכתב־איום, כותב טיפוס בשם שלמה מרץ
בחרות כי אין לתת לבובר להשמיע את
דבריו, וכי ל״סבלנותו של הנוער העברי
יש גבול.״ הנוער העברי הוא, במקרה זה,
מר מרץ עצמו, שיי שן בשקט במיטתו שעה
שחצי תריסר בריונים׳ שקראו את דבריו,
עלולים להתנפל על מישהו, לפי כללי הגבו על
אחד,
ששה מזויינים
רה הידועים :
בלילה׳ ומאחרונית.
קשה להיות אוריגינלי. ביחוד בישראל.
לפני ארבע שנים הום־ע העולם ויזה בשער
חדש. הוא לא היה גאוני •,וגם לא יוצא מן
הכלל, אך הוא היה ר א שון מסוגו בארץ.
עברו שנתיים, ולא היה עוד עתון מצוייר
בארץ שלא התגאה באותו שער עצמו, ב שי נויים
זעירים.
אולם טבעו של עתון, שאין הוא רוצה
להיות דומה לכל אחיו. רוצה הוא להזדקר

לעיני המסתכל בקיוסק כשהוא שונה, בעל
אישיות ברורה משלו. לכן י שבו עורכי
העולם הזה ותיכננו שער חדש.
מאז עבר השער גילגולים, נערכו בו נס־יונו
ת לא מעט ם. קשה היה להשביע את
רצון עצמנו. כה רבות הדרישות מן השער :
עליו להיות בולט לעין, עליו להבליט את
גודלו של העתון, עליו ליצור בלב המסתכל
הגבר, חיובית ראשונה. חוץ מזה, ר צוי
שיתן לקורא מושג״מה על הדברים העיקריים
החבויים מאחוריו באותו ג ליון.
השבוע מופיעה בראש העולם הזה תבנית־שער
חדשה, ואני מקוד, שתהיה זאת עתה
תבנית סופית• ניסינו לעשות בה פשרה
בין הדרישות השונות. ומעל לכל, רצינו
שיהיה זה שער מודרני.
שמא יישאר שער זה יחיד במינו בארץ
משך ז מן מ ה?
תוכן השער יהיה עתה, בעיקרו, מצולם.
הגענו למסקנה כי רובם המוחלט של הקור א
ם מעדיפים שער זה על שער מצוייר,
מאחר שבתנאי הטכניקה המקומית אין עדיין
אפשרות להגיע בשטח זה לרמה המקובלת
באמריקה.
מסתבר שגם הקוראים הרציניים ביו תר
מבקשים שלפחות השער יהיה קל ומשמח
את העין .״המצב הוא די עגום בעולם,״
כותב לי אחד מהם, רופא ידוע׳ ״והעולם
הזה, שהוא לדעתי העתון הרציני ביו תר
בארץ׳ משקף אותו נאמנה. לכן עשו נא
חסד, ודאגו לעטוף את הגלולה המרה לפחות
בעטיפה מתוקה. אני רוצה שבקחתי את
העתון לידי יה ד, לי לפחות רגע אחד של
שימחה ועליזות.״
קבלנו לפי שעה דעה זו על מקומו של
השער בעתון. אני מקוד, שהנייר הטוב, עליו
הודפס השער החל מהשבוע, י עזו ר אף הוא.
כמה קוראים, שהגיבו בשלילה על השערים
האחרונים, וגם על כמה רפורטג׳ות, אינם
יודעים די צורכם את עובדות החיים עליהן
מבוסס עתון זה׳ שרק תפוצתו ההמונית
מאפשרת את קיומו הבלתי״תלוי.
אין עתון זה משול רק לסיים, שהוא
עתון אינפורמטיבי גרידא. הוא בנוי על
כשרה בין סיים ובין עתון כמו לייף, ע תון
למשפחה המשתדל לבדר לא פחות מאשר
לספר.
שתי נשמות אלה נאלצות לדור אצלנו
בכפיפה אחת. הן תמיד נאבקות ביניהן,
ולא פעם סוטים אנו משביל הזהב לצד זה
או לצד השני, ואז טוב תעשה אם תתן לנו
על הראש ותחזירנו למוטב. אולם בסופו
של דבר מוטל עלינו ל חזור לדרך המלך :
להגיש לך עתון רציני ואחראי, שי תן לך
את כל האינפורמציה החשובה על המאורעות
הקובעים בחייך, ויהד עם זה יאפשר לך לענינים להפנות את דעתך לשעה קלה מעניינים זאת
פחות חשובים אך בכל
ומשעשעים.
סכתבים לנוסעים לחוץ לארץ
כאשר נתקלתי כמאמר העורד (העולם הזול <845
על הנוער האומר לעצמו :״אני מוכרח לעשות
משהו — אני נוסע לסארים!״ היה לי הרושם
כאילו דברים אלו יצאו מפי שלי עצמי ...החלל
כאו ריר — ,ובחלל ריר, עלול אדם להחנק.

אברהם ש ,.תל־אביב

לא הזעירים בלבד מאוכזבים מהקיפאון הרעיוני
השורר אצלנו. גם בדור המבוגר, רבים הם האנ שים
המרגישים בחוסר אוויר לנשימה — כוונתי
ציאות של. ניטו מימי הביגיים. מבוגרים אלה מ גיים
והרואים עכשיו את עצמם נכלאים תוד מ־תיאות
של ניטו מימי הביניים. מבוגרים אלה מ־הוויים
בני ברית טבעיים לנוער הישראלי במלחמתו.

ד ״י אלכסנדר זק, תל־אביב

...אילו יכול היה יורם פרידמן לסובב את
כדור הארין באותה קלות שהוא מסובב את קצה
שפמו בשער העולם הזה...

דוד חייט, חיפה
כשהופיעה סילבנה פמפאניני על השער (העו ד
הזה ) 845 התלהבתי מאד ממנה. אז החברה
שלי התרנזה וקראה לה דברים לא יפים. כשהופיע
יורם פרידמז, מיד ניפנפה אותה חברה את העתון
בפני ואמרה שזהו בחור משנע. עכשיו כל פעם
שהיא מותחת אותי על פמפאניני אני יכול לענות
באותה צורה על הפמפאן שלה.

שמואל בדם, ירו שליב
בסידרת הצילומים של אנשי ישראזיח, החוזים
במלחמת שוורים בברצלונה, רואים איך שעובדי
הזירה מסלקים את גופתו של השור ההרוג. אולי
אפשר ליסד חברת יבוא ישראלית שתקבל זכיון
על סילוק גופות אלו ז

ירוחם לבל, חדרה
במקרה זה יהיה בוודאי צורך לאמן כמה
רבנים בתור טוזרדאדוריס כדי שהשחיטה תה ייה
כשרה.

זה יהיה אסון.
מה שאתם מתארים באנטישמיות באמריקה (העו לם
הזה ) 847 היא רק אוסף של מעשים אוויליים,
אבל חסרי משמעות רצינית. איפה האיש המתקדם
שיאמין כי רבנים אנסו ושחטו כושיה בבית
כנסת וקראו לזה פולחן דתי?

המוצא הישר יבוא על שכרו?
אם נם באמריקה יקרה מה שקרה באירופה יהיה
זה אסון כפול למדינת ישראל. לא זו בלבד ש שמונה
מיליון יהודים אמריקאים יתדפקו על דל תות
מחנות העולים אלא שלא יהיה מי שיתרום
עוד למגביות השונות שלנו.

אלחנן שרוני, נתניה

מה הסיכויים
טבלת הסיכויים שפירסמתם (העולם הזה ) 845
עשויה לעשות רושם שהיא מקיפה למדי. אולם
וזסיכויים הם 1ל־ 27 ששכחתם שלושה גושאים.
אם תנסו לנחש מה הם הגושאים. יש לכם סכויים
קלושים בלבד למצוא אותם. ואם תמצאו אותם
אנהג בנבזות ואומר לכם שטעיתם.

כמובן. בנבזויו ת
1ל־ססו מיליון.

שמואל פלר, תל־אביב
יש לנו רק סיכוי ׳ של

לא איכפת לי מה הסיכויים בעד או נגד. אני
דק יודע שאתם מאה אחוז טועים כשאתם כות בים
כי הרולטה •הדוסית הומצאה על־ידי חיילים
משועממים בחזיתות רחוקות. אני במו עיני ראי תי
איך שקלרק גייבל המציא אותה בסרט על ה מערב
הפרוע כדי לסדר רוצח פחדן.
כל פעם שהרוצח היה צריך ללחוץ על ההדק,
פשהלוע צמוד לרקתו. אפשר היה לראות אותו
רועד ומזיע מפחד. אבל קלרק נייבל עצום !
הוא לחץ בלי היסום וכל הצופים נורא התפעלו
פמה הוא גיבור גדול. לפני הסוף, כמובן״ נשבר
הרוצח והתחיל לבקש סליחה מקלרק גייבל. אז
הוא צחק לו והראה לו שכל הזמן שיחקו עם
אקדח ריק. קלרק סתם רצה לסדר אותו לפגי
כל האנשים ששתו ויסקי ליד הבאר. אז ככה
שבמישחק הזה היו כל הסיכויים לטובת קלרק
גייבל ולא 5ננד , 1כמו שכתבתם.

הסליחה עם הקורא

יורם לוין, תל־אביב
לוין וכמובן עם ה־

גייבל.

מן הסתם, של חזיר צלוי.
זוהי דווקא שיטה מקורית מאד להילחם בח זיר.
ראש העיר זוכה לפירסומת חינם. האזרח הד תי
בא על סיפוקו, החנווני מקבל את כספו. וילדי
הרחוב מתחממים מעט סביב למדורה. הם אפילו
יכולים לרקוד הורה סוערת סביבה. הייתי ממליץ
להערת החוק של הכנסת שתחוקק חוק בנוסח זה.

שלום אריאלי, ירושלים
באיזה קצב: סלוני או עממי 7

תודת האומה
הננו רוצים להביע את תודתנו עבור רשימתכם.
הוכחתם כי גורל נכי מלחמת השיחרור קרוב ללבכם
ולחמתם את מלחמת העט למענם. מי יתן ו תהיה
המלחמה לצדק תמיד נר לרנליכם !

אברהם הראל, מזכיר ארנון
נכי מלחמת השחרור, חיפה
השערוריה שאירעה בעת ההגרלה לשיכון העממי בולטת בחיפה (העולם הזה ) 846 הינה דוגמא
ליחס הקיים עתה כלפי נכי מלחמת השחרור.
משום מה, כל אדם השומע עליהם חושב מיד
שהם טפילים הרוצים משהו. פשוט — אין אנ שים
מוכנים לחשוב שגם לאדם בעל 50 אחוז
כושר גופני יכול להיות 100 אחוז של צדק לצדו.

ירוחם דונביץ, חיפה
טוב שעוד יש עתון כמו העולם הזה להתריע
נגד מעשים דוחים כאלה. אמנם לא תמיד צוד קים
הנכים — אך, למען השם, תנו כבוד לאבריהם
המיוסרים.

כרמלה שביט, תל אביב

על הקו
•ברשימתכם על מסילת הברזל של העמק (העולם
הזח ) 840 הודעתם שכאילו נעלמה כל המסילה
ואיננה. ובכן — המפילה כמעט כולה קיימת,
מלבד קילומטר אחד אשר נעקר ממקומו מסיבות
בטחון. זהו הקטע אשר כאילו נעלם. כל מי שאינו
מאמין לסיפור הנ״ל יטריח את עצמו ויערוך
טיול לאורך המטילה ויווכח שהקו במקומו מונח.

זכריה ד ,.צה״ל
איפה, אם כן, מונח כבוד כל החברנזנים
של הסביבה 7

מי סדר את מי?
רעיונו של אורי אבנרי (העולם חזה ) 847 לכתוב
מכתב לרותי״ בו הוא מתאר את עצמו כב חורה
חיננית וכו׳ אינו חדש לנמרי. הרבה אנשים
עושים דבר דומה כדי להשתעשע. ביניהם נם
אנוכי. אלא שבמקרה זה רצה נם הנורל להשתע שע.
בין המכתבים שהעורך (בדמות הבחורה החי ננית)
קיבל היה נם מכתבי שלי. אלא שאני תיארתי
את עצמו כבחור אידיאלי. האמת היא שאני בחו רה.

ק ,.תל אביב
אז מה? זה עוד יותר אידיאלי.

פלישה לאמריקה
במכתבו למערכת (העולם הזה <841 הציע ה קורא
איתמר זייטנפלד שהמדור מפתב-ם לרותי
יורחב במקצת ויכלול נם חליפת מכתבים בין
צעירים/ות מישראל לבין צעירים/ות (מדוע מקפ חים
את הזקניס/ותן) בארה״ב. אני רואה הצעה
זו כמעניינת ומשערת כי תשא חן בעיני קוראים
נוספים.

שלא

לדבר

יהודית כ״ תל-אביב
קוראיס/ות נוספיט/ות.

למוד אופנה
בקשר למאמר האחרון בענייני אופנה (העולם
הזה ) 843 אודה לכם אם תוכלו לומר לי אם
ישנו מקום בארץ אשר בו אפשר ללמוד אופנה.

ח אופיר׳ ירושלים
עד לפני ז מן מת הן ה קיים בירושלי ם שנסגר אופנה,
בית־הספר היחיד ללימוד
בינתיים.

לא תקים סיעה.
תחת ואשר באנייה שעל פני
לא תגנוב ללא וותק מת המים.
לא תשתחווה למפלגות
אחרות ולא תעבדן׳ כי אנכי אים.
לא תענה ברעך עד שקר,
מפלגתך פוקדת עוון אבות
על בנים על שילשים ועל רי אלא תטמין במגרתו מכשיר־האזנה.
בעים
לשונאי.
לא תחמוד ווילת רעך. כי
לא תשא שם מפלגה אחרת
השבועה המצוייר
לאי־נפורמציה
אלא לצורך השמצות וגידו בהגיעך לדרגתו תקבל גם
פים.
אתה כמוה.
פסוק השבוע
לא תחמוד מזכירת רעך,
ז כור את יום הבחירות ל על
תת־שרך תת־שדוך ו קדשו.
כל הימים שב במש ו קרייזלרו ו פריג׳ידרו ומיק־סוף
תת־שריך יתות־שרון.
רד ושתה תה. וביום הבחירות סרו וכל אשר לרעך. גם לך
עשרת הדברות 1y54 קודש למפלגתך, תבוא אתה יש.
אנכי מפלגתך אשר הוצא״
ובנך ובתך ואמתך ובהמתך החמשיר תיך ממעברה ל שיכון קבע. ו ג רו אשר בשעריך.
במשרד־החיצון היה איש
לא תהיה לך מפלגה אחרת
כבד את עסקניך ואת גו על
פני. לא תעשה לך (אלא בי מסיך למען יאריכו! ימי שהציל משרדו קל וחיש :
באמצעות מפלגתך) כל נסי הם על המגרשים, אשר מפ־ הוא הכחיש ני הכחיש
שהכחיש או הכחיש
עה וכל שליחות אשר בבד לגתך נותנת להם.
כי הכחיש שהכחיש עסק-ביש
לא תפרוש.
טוס ממעל ואשר ברכבת מ־

העולם הזח •848

אין ״ ה עו ל ם הזה״ מסתפק
בתיאור מעשיהם הנועזים של
אחרים. בחוב בידי. עתונאים
היו ש בי ם בנו חיו ת
ליד שולחן הכתיבה.
כאשר ביקש לתאר
ב צו ר ה נאמנה את
חוויחו חסרת־הדוגמה
של הצנחן. המזנק מן
המטוס אל תוך החלל
הפעור. כשהגנ תו
היחידה היא מצנח
הבד הדקיק. בי ק ש
את אחדמחברי
המערכ תלהשת תף
בעצמו בצניחה. נראה
חץ בתמונה מי מין)

לתאר אותה ב ר פו רטג׳ ה
אישית. ול צל ם תוך רי חו ף
באויר תמונות חסרות תקדים
של.־אויר1וקרקע בעיני
האדם הצונח נעמוד )6
אלה התמונות הראשונות
במינן מסוג זה
ש צו ל מו אייפעם
בישראל.
מערכת ״העולם הזה
מב;יעה את תודתה
העמוקה למפקד חיל
הצנחני ם. ק ציני
חייליו. ש אי פשר
מבצע זה ועש

הכל

לסייע

להצלחת

מאת רענןדודיא
צילומים במטוס ומן הקרקע מאת ד ן 3דנע
מאוטובוס תוך כדי נסיעה. לא יותר מד!1
אינני מרגיש עתה כל פחד, לגמרי לא. אנ|
אדיש לבעייה. אני מסתכל לידי. היא לחון
בכל זאת. לכל הרוחות, כל השכנוע ד,עצנ
הזה ...אני מפחד, פחד יסודי, שור שי, ומלפף
אש!מח מאוד לעבור את שש השניות המצפה!
לי כעת, במה שיותר מהר. אשמח מאוד לר|
אות את המצנח פרוש ושלם מעלי. אשמק
מאוד להתייצב לפני קצין הקרקע, להצדי׳
לו ברשלנות־מה, ולהפטיר בקול משועמם J
״צניחה חבובה היתר. היום, לגמרי לא רעה,ן
לעזאדל: מתי ידלק נ בר האור הירוק?
המשלח מביט בעיני חנוט בטבלת האורור
שרק. האור האדום דולק בה בינתיים. ע[
הקרקע הוא רב־סמל מנומס ואדיב, צ נון
ונחבא אל הכלים. עתה הריהו מלך־מלכין
המלכים, האדם האחראי לשלמותך ולשלמו!]
הצנחתך. פיו פעור, מוכן לצעקה. פיו פעו1
מאוד — י ש לו ארבע סתימות לפחות לן
בחור הזה. בו ברגע שהאור האדום יפנו!
מקומו לאור הירוק, הבהיר — ישאג או[
הפקודה הגורלית ו אז עלי להטיל עצמי ב
זניקה החוצה ...בפעם האחרונה שצנחתי נק[
רע המצנח באור ר. זינקתי אז מהמטוס בעין
ניים עצומות. כשפתחתין, היתה לי משום[
מד, הרגשה משונה. משהו היה חסר בנון[
התכול — .הייתי בודד לגמרי, במטוס נצבת!
הרביעי בדבוקה* ,משמע — צריך היית[
לראות שלושה מצנח ם מימין וארבעה מ|
שמאל. אולם לא היה מאומה. העפתי מבנ1
למעלה, וה! גשת־ כיצד החוורתי תוך אלפיל
שנייה. קו ע גדול שהלך והתרחב בלי הפסל
בקימורת המצנח בי שר לי שאני נוחת במ|
ה רו ת לא אהודה.

ד,אויר חמים הבוקר, הטירון העומד
Jמאחורי נושף הבל חם ולח על עורפי,
ועומד לחוץ אלי כאילו הייתי רק דנית
של מועדון לילה. הוא מזיע מאוד, אותו
בחור בוגר גמנסיה ״גאולה״ .אני יכול לר אות
את כף ידו המתוחה, בעלת הורידים
הבולטים והכחולים, מוכנה ללפות את דלת
המתכת בעוית תוך אותה שנייה בה יטיל
את עצמו באימה החוצה. טיפת זיעה נוצצת
מזדחלת לאיטה על כף ידו — זה שלוש
שניות תמימות אני עוקב אחריה. הזמן חולף
באיטיות משגעת כאשר אתה עומד לפני דלת
ה ניקה. ידי לופתות בחזקה את שני צידי
הפתח, נהנות ממגעו הקריר של האלומיניום,
רגלי בוחרות לעצמן עמידה נוחה עד כמה
שיותר, קצה המגף השמאלי בולט כדי שלו שה
סנטים מחוץ לדלת המטוס 300 .מטרים
בזיו ק מפרידים עתה בין האדמה הטובה ל בין
קצה מגף חום זה. שוב נתקל אני באותה
תופעה משונה, השניות העוברות מהרגע בו
אתה מתרומם מ מו ש בו לקראת הדלת —
חולפות עליך כשאתה מבצע את כל פעולו תיך
הגופניות כפינוקיו — ,מעשה אוטומוט
מושלם. אתה בודק את מצנחך מבלי לחשוב,
ובדיוק כך אתה מתגרד ומפזם לעצמך ומ תפקד
מבלי לחשוב — פעם עלי לנסות לזכור
לאחר שהגעתי לקרקע מה היתה בדיוק הנעימה
שפיזמתי לעצמי לפני הזניקה.
נפל בגורלי לצנוח הפעם עם יחידה של
טירוניב, שזו הצניחה השניה שלהם. אני
מגחך קלות על חשבון אותו טירון העומד
חוץ אלי, כל טירון מקפיד מאוד למלא ב וק ויותר מבדיוק את כל מה שהורוהו
מד־יכיו בקורם הוא לא יעיז לסטות כמלא
מבעד לקרע יהנימה
מאמוניו הוא ידבק בהם בכל לבו —
כולתי להבחין ב כיוון
שהוא בטוח שזה הדבר היחיד שיגרום
שורת מצנחים ח לכך
כי מצנחו יפתח באמת.
ביבה שהסתמנה
פחד. דומה שכבר עברתי את השלב המ כלהקה
שלמה של
חורבן הזה — ,פחד לפני כל צניחה, 10 ...
אווזי בר צחו־
12 הצניחות הראשונות קשות. אחר־כך —
גמרת עם אותה בעייה, וחסל. אתה קופץ
דבוקה, מונח מקביל לכתה בחיל הצנחן
החוצה בהתרגשות מהולה באדישות מוזרה,
יתכן שדומה היא להתרגשות אדם הקופץ

ד \וו א

i._v.3Ti s Es 322j

*m am m a

חוכרת וידועה ...זו כר אתה את צניחתך הרא שונה?
אז, אמנם היתר׳ פרועה יותר, מוזרה
ומפחידה לאין ערוך ...כל החכמה היא להת רגל
אליה״ להתייחס אליה אפילו באהדה
קלה ...בזלזול קל ...כל הצרה היא שיכול
אתה להיות בחור פיקח לפני הצניחה. נבון
מאוד לאחריה — אך כאשר אתה מבצע פילוסופיה אותה כל אותה, מתבלעת
תוך שש שניות — אותן שניות בהן אתה
מייחל בשפתיים הדוקות ובעיניים סגורות ל הלם
הק׳.יל שישמע מעל לראשך.
כאשר מזנק אתה מבעד לדלת המתכת של
המטוס, חייב אתה ל: צ ע לא יו תר מחצי צעד
וחוצה. זרם אוויר סוחפני ותקיף גור ף אותך
בפראות מדלת המטוס, מטיח אותך במשך
אותן שניות חסרות המצנח אל מאחורי ה מטוס.
קשה לי להתגבר על ההרגשה הלא
נעימה של חוסר אונים מוחלט, חוסר אפ שרות
לעשות משהו, השוררת בי בז מן הזי נוק
באוויר. הייתי ממליץ לכל מורה פיסיקה
הנתקל בבעייה כיצד להמחיש לתלמידו ה מטומטם
שאוויר זה משחו, שישלחהו לצני חה
...כך, זהו. הקפד להיטמטם משעת הרי צה
לדלת הפתוחה ועד לשנייה בה יפתח ה מצנח.
טמטום יסודי, חסר מחשבה לחלוטין,
אותו טמטום בהמי־מחוכם חייב להיות ציודך
האישי ברגע הצניחה. ואז, קיימים סיכויים
רציניים שאפילו תיהנה ממנה.
אני ממשיך לחלוף באוויר במהירות העלולה
לסמר את שער ראשו של כל שוטר תנועה
ממוצע. הפעם שונה הצניחה מצניחותי ה קודמות.
ההן, בדרך כלל, היו צניחות אימו נים
בתחילה, וצניהות מבצעיות־תימרוניות
לאחר מכן. מיד לכשיפתח המצנח עלי לזכור
לגרד את רגל ימין. יש להניח שיהיה זה

בוננו ת: אברהם הוא קצין־ כעל וותק־צניחות רב.
עוד צניחה בשבילו לא תעלה ולא תוריד הרכה.
יתכן שכארוחת־הצהרים ישכח כמעט שצנח הבוקר.
אולם בינתיים הוא צופה כעיניים בוהות כחלל העמוק.

צפיה: כעוד שתי דקות יצטרך הרב־טוראי כחול
העינים הזה לזנוק מבעד לדלת המתכת לתהום. אין
הוא ידוע כפחדן. להיפך. אולם ישנן דקות -יותר
נכון שניות -הוא מרגיש שאין הזא יותר מבשר ודם...

מוקדשת

רים ושלווים על הרקיע׳ שירדו במה רות כעל-ביתית ולא היסטרית
ובהולה, כאותה מהירות בה ירד מצנחי. שהלך ודמה יותר ויו תר
לסלון של תופרת קומבניזונים.
לאחר שהתעוררתי מהעלפוו שירד עלי כתוצאה מההטחה בקרקע,
בעזרת שתי מימיות מבורכות של שותפים לצניחה שהגיעו אחרי
לקרקע ושאלו אותי בסקרנות כנה באם מהדתי להצגה שניה או
שחשבתי כי איחרתי לרכבת האחרונה — התיצבתי לפני קצין הקרקע,
הודעתיו שהגעתי.
הקצין הסביר לי בידידות, באופן מדעי ביותר. שהסיכויים של
קריעת מצנח באוויר הם אחד לחמש מאית בערך .״עתה,״ התוודה׳
״יש לחיל הצנחנים אפשרות לצנוח 499 פעם מבלי שהמצנח יקרע —
כך אומרת הססיטיסטיקה.״

את העינים מבכר אני שלא לפתוח עדיין, כל ז מן שהמצנח לא נפתח.
הידיים צמודות בעוית קלה לריתמת המצנח, המגפיים צמודות זו לזו
בקפדנות משונה׳ פרי אימוני צניחה ממושכים ונוקשים, ואותה
חלחלה מעודנת. מזוויעה במקצת. האופיינית לכל אותן שניות בהן
מועף אתה בגובה של 300 מטרים ללא מצנח פתוח, חולפת בגופך
קצה קסדת הפלדה הכבד ועד לסוף מגפיך החומים. כן׳ חלחלה,

בן 300 ,מטרים בדיור, מפרידים
מרצפת דלת המטוס לאדמה.
זהו הפתח המלבין שבל צנחן
כמטוס מסתכל בו, מי בעיניים
יראות, חוששות, מי כעיניים
מסוקרנות ושלוות. הבל תלוי
כמספי הצניחות שבכר עכר.

בון לקפיצה: ידים צמודות כעווית למכנסים, שם תשארנה עד
תתקרבנה לדלת ואז תלפותנה את פתח המטוס. הידיים, כזמן הזינוק

למטרד

אתת

בלבד :

הצניחה הפעם
תענוג עילאי•
צילומים תוך כדי הקפיצה.
פל־א־א־פ. מצנח עגול, גדול ויפה נפרש מעלי בבת אחת. מזג
אוויר באמת נהדר הבוק — -חמים ושלוו. יש סיכויים טובים שהיום
ירדו המצנחים לאט ובלי טילטולים. ד בי הולם מאוד את המטרה
שלשמה יצאתי הפעם לצנוח. יש לי עוד כ־ 40 שניות עד שאגיע
לקרקע. כל החכמה להתרכז עתה, לא לאבד אף שנייה אחת.
המצנח מיטלטל קלות ימינה ושמאלה — שלוף את המצלמה
מנרתיק --זהו --הצמד אותה לעין --יופי --לחץ
על הכפתור. כן, מצאתי לי מקום משונה במקצת להתאמן בצילום.
בדרך כלל איני מגיע גם לרמתי של צלם חובב. אולם בטוחני שהתמונה
הזאת לפחות, תהיה טובה. יש לי עוד מאתיים מטר עד לקרקע. באם
נרשה לרוח לסחור אותי מעט משדה הנחיתה, באם ניתן למצנח
להתהולל בנדנודים מעל לראשי, ובאם לא נהיה קטנוניים ולא נסדר
את הריתמה של המצנח הלוחצת על הגוף במקומות הלא נכונים,
תוצאה רגילה ביו תר של הזניקה באוויר לפני כן — אזי אין כל סיבה
שלא נצלם בלי הפסק עד לקרקע — אתר דיוק עד ל־ 10 מטר מעל
לקרקע. לקרקע ממילא תגיע איך שהוא — לכל היותר, באם לא
תטפל במצנח כראוי עלול אתה לספוג חבטה גדולה יתר על המידה
— אולם לאחר אותה צניחה במצנח קרוע תיראה לי כל נחיתה על
הקרקע כהשתרעות על שמיכת פוך של מלון ,,המלך דוד•״
הבחור שמשמאלי, זה שעמד במטוס מאחורי, בודאי מאושר מאד

והמפיצה, עלולות להפריע לפעמים. צנחו אינו יכול להרשות לעצמו
הפרעה כלשהי. ושומר, כפי שאימנוהו, את ידיו במקום שלא יפריעו לו.

אחד אחד ה 1ינוק
השלישי הוא עלול לקלל, בפשטות —
אולם קללה כזו שתגרום לכך שגם המצ נח
הלבן יסמיק לחלוטין.
עוד מעט אנו נוחתים. יש
6תמונות, דומני. כדאי עתה
המצלמה. כן --הנ ה הולך
הראשון בו אינך יודע להחליט
נופל על האדמה או שהיא
לפתע עליך.

לי לפחות
לסגור את
ובא הרגע
באם אתה
מסתערת

הצמד עתה את רגליך היטב. הפעם
הצניחו אותנו על אדמה צהובה, מדברית
ורכה. קיימים כל הסיכויים לנחיתה קלה.
לפני למעלה משנתיים, היה לי העונג
להיות חכר לדבוקה של סגן־משנה גווים־
גולד וטוראי כהן. שניהם היו הפחדנים
הגדולים של הקורם, בשניהם התפתחו
תסביכים משונים לגבי כל חפץ שהיה

עומד למטה, ונו תן את פקודת הזניקה.
מיד עש הישמע הפקודה חייב החניך לק פוץ
למטה בתנופה. הוא סופג חבטה רצי נית
למדי אשר נפילתו נעצרת, חצי מטר
לפני הקרקע, על ידי הרצועות. מכח התנופה
הוא ממשיך להתנדנד (״סווינגים״) בכח רב,
דבר הנותן לחניך שמץ מההרגשה של הצני חה
עצמה. כל הפעולות כאן מבוצעות כאילו
הוא זונק מהמטוס ממש.
ובכן, עמדנו מספר חניכים ירודי־מוראל
על אותה גזוז טר ה ארורה. מייחלים באימה
לקפיצת הסווינג הראשונה שלנו. מלמעלה,
משום מה, נראו 6המטרים תהומיים לאין
שיעור יותר מאשר נראו מלמטה למעלה.
אחד אחד נעמדנו לפני המעקה, חגורים רת מה
וקפצנו למטה בעינים עצומות. היה זה
המבחן הראשון לכל אחד מאתנו — כיוון
שכאן היה כל אחד חייב להתגבר על פחו

אותה הציע מפקד הקורם שהובהל למק
לקפוץ או לעזוב את הקורם — חכך בדע
ועלה עוד הפעם על הסווינג.
נעמד, חגור רתמה, ו שני המשלחים לי:
״הי־כו־ן קרא המדריך.
״או־קיי, השיב הג׳ינג׳י בצורה ידידו ת
״אני מוכן״ .״קפוץ !״
,הגי׳נגי׳ פנה באיטיות שלווה לאחוריו, ו
תכל בעינים מאשימות בשני המשלחים, וא;
להם בקול מייסר .״אתם ניסיתם לדו
אותי. אני יודע זאת היטב. תתביישו לכו
המשלחים הסתכלו בו במבטים משתוממו
והנידו בכתפיהם בתמהון.

״היכון זעק המדריך השלישי
הענין היה לו לזרא כבר — ״קפוץ ! ״
כקול בוכים פונה הג׳ינג׳י שנית
לאחוריו, ותבע מהמדריכים לא
לדחוף אותו בשום פנים ואופן.

!הרגע הגדוד
הגיע. חכר
I F I S i V״[ ומערכיז ״ה ,עודם
הזה״
מרטיט את
רגלו הימניתוקופץ. דר, הככל
מקשר אותו אל המטוס. עוד עתה. ההבדל בין צנחן בעל וותק לבין טירון
הוא, שהראשון חושש מרגע הנחיתה, בה
1לספוג מהלומה לא נעימה או אפילו
עלו.
מסוכנת — בה בשעה שהטירון, כמובן,
מתהבט קשר,בבעיה כיצד לא לקפוץ החוצה
בגובה 900 רגל ברגלים משקשקות, אלא
שלוות פחות או יותר ...אותו טירון, שזה
עתה סיים את הגימנס ה, נראה עתה הרבה
יותר מאושש, אם כי נראה היה לו שהוא
נכנס לבוץ איום בכל עסק הצניחה הנלוז

לאחר מכן, כששאלתיו מדוע זה התנדב
לחיל־ר,צנחנים דווקא, התוודה בגילוי־לב מפ תיע
שעד שהגיע לקורס הצנחנים נחשב ל־פחדן
הגדול ביותר בשכונה. פחדנות בין
נערים צעירים, בחברה של נערים בני 14־, 18
היא יותר מפגם. בעיניו היה זה מום רציני —
מום המפריע לו מבחינה חברתית. הוא הח ליט
״להראות״ להם — ,בצורה המוחשית
ביותר — והלך להיות צנחן. אולם אותו
בחור לא החזיק מעמד יו תר מחמש הצני־חות
הדרושות לשם ענידת כנפי הצנחן.
פשוט, מלכתחילה אסור היה לו לצנוח. צנחן
טוב, בסופו של דבר, יהנה מהצניחה — יחנה
אפילו מהפחד שבצניחה. יש בו בפחד הזה
משהו יפה ומרתק. משהו משכר ומלא קסם
— יש בהן, באותן שניות בהן המצנח עדיין
לא פתוח ואתה מועף בחלל במהירות של
פגז, הימור, כביכול, עם הגורל — .משהו
נהדר, יפה באמת.
אותו בחור היה קרוב מאד אלי עתה. ניכר
היה עליו שחיכה בקוצר רוח לרגע הנחיתה
על האדמה הטובה — והיה לי כל הכבוד
לצלמו כאשר קסדתו שמוטה לו על מחצית
פניו כמוקיון. בעוד אותו גבר צעיר לא
מהין להוריד ידיו מרצועות המצנח ולישר
את הקסדה. אותו פתי יקבל מהלומה נוספת
בראשו בגלל הזנחת זו.
מלמטה רעם כבר קולו של ג׳ורג׳י ברמקול.
ג׳ורג׳י הוא קצין־קרקע היום. גו ר ג׳י, באחד
הימים, יהיה בוודאי מוצג מוזיאוני יקר־ערך.
הבחור הבלונדי הזה, שובב וגחכן, יכול
לתת הרצאה מקיפה, מענינת ומרתקת כיצד
העובדה שלעתים אין הצנחן מגיע לקרקע
אינה משנה את זכותו לרשום בפנקסו צניחת
אחת, כל ז מן שקפץ דרך מטוס בשעת פעולה.
ג׳ו ר גי צנח פעם — אולם מעולם לא הגיע
;׳קרקע, כתוצאה מאותה צניחה. אותו בחור
זינק מבעד לפתח ה״דקוטה״ ,ומיתרי מצנחו
נאחזו בגלגל האחורי של המטוס. כל מיתרי
המצנח כבר היו קרועים — מלבד שנים
בודדים, הדברים היחידים שמנעו מג׳ורג-י
מלנשור תהומה. אט־אט, הודות לתיאום מ צוין
בין חבריו הצנחנים שנותרו במטוס —
נמשך הבחור פנימה למטוס. אך נחת המטוס
בשדה התעופה, אץ גו ר ג׳י לחדר ד,מצנחים,
וכעבור 40 דקה נראה מצנחו מרחף שניה
ברקיע, צחור ועליז.
קצין־הקרקע נותן עתה הוראות לצונחים.
לזה יקרא לגלוש יותר ימינה, לזה ייעץ
לסגור את רגליו תוך כדי צניחה — ואת

:זוהי תמונה יחידה כמינה, שצילם הצלם
שנשאר כמטוס, כשגופו קשור למטוס על־ידי
רצועות־בטחון מיוחדות. כשניה זו עוד ארוז
Iהמצנח על גבו של חבר־המערכת, הנופל כאכן
במהירות עצומה. כעוד שלהט שניות יימתח
הבכל, הנראה היטב כתמונה, ישלוף החוצה ככת אחת את המצנח
שייפרס באויר, יעצור כהלם את הצנחן שיתחיל לרחף באיטיות כחלל.
עשוי משי או שהזכיר במשהו אלומינ יום
של מטוס. גוויסגולד, למשל, הודה
בפה מלא׳ שנה וחצי לאחר סיום ה־קירס
— לאחר שהשתחרר ונכנס לעסק
כזבן בחנות לכובעי נשים של גיסו — שכל
פעם שהוא עובר על פני חלון ראווה של
חכרת נסיעות והוא רואה את צילומי המטו סים
שם, תוקף אותו קבס׳ והוא מתחיל
להרגיש חולשה כללית. טוראי כהן היה
פחדן מספר שנים.
בשעת האימונים היינו צריכים לעבור, בין
השאר, אימוני סווינגים. סווינג זהו מכשיר
מתועב, ע שוי כולו מתכת, בגובה של ששה
מטר, ממנו חייב החניך לקפוץ למטה.
החניך עומד על הגזוזטרה לבוש ברתמה
של מצנח, קשור לשתי רצועות ארוכות
המחוברות בקצה השני לראשי שני עמודים.
שני מדריכים עומדים על גזוזטרה זו, ומטפ לים
בחניך, מאמנים אותו בצורת העמידה
הנכונה, הזניקה הנכונה וכו׳ .מדריך שלישי

של ממש, לא פחד תיאורטי שאיננו מחוור די
צרבו. מבינים אתם, בעומק של 6מטרים
ציפה משטח בטון, בהיר וחלק.
כהן היה אחרון. הוא הצליח עד הרגע ה אחרון
ממש להתחמק, כדי לדחות את הרגע
האיום. כהן, בדרך כלל, היה ג׳ינג׳י. עתה
קיבל פרצופו צבע ירקרק. הוא ניגש למעקה,
התבונן למטה. כולנו הסתכלנו אליו למעלה
בציפיה כנה. עתה יבוא הגמול האמיתי. הס תדרנו
כל אחד בנוחיות, תפסנו מקומות טו בים
עד כמה שאפשר, וציפינו. הג׳ינג׳י —
חזקה עליו שלא יקפוץ סתם ככה.
״הי-כו-ן רעם קולו של המדריך. הג׳ינ־ג׳י
המשיך להסתכל למטה בעיניים זגוגיו ת,
ולאחר חישוב מרובה, הפנה את גבו והחל
מתיר את רתמתו, לתדהמת שני המשלחים
שעמדו לידו .״אתם באמת חושבים שאני
השתגעתי לגמרי?״ סינן בתימהון קל מבעד
לשיניו .״לקפוץ מכאן? אדם בגילי?״
לאחר שעמדה בפניו הברירה המידית,

חבטה חזקה מזכי
רה לחבר־המערבה
כי הגיע לקרקע.
לאחר גילגול מתרומם
הצנחן, מקץ
בריצה את קימורת המצנח, הרוסי
עתה על הקרקע. עליו לקפל את ה
מצנח בזהירות קפדנית. ולהחזירו

50 שניות באויד
אלה הן ארבע התמונות שצולמו תוך כדי צניחה על ידי רענן לוריא,
חובב בלבד. המצלמה, דייקה רגילה שהטיפול בה פשוט יחסית -הוכנה
וכוונה מראש על ידי הצלם הראשי שנשאר כמטוס ואשר צילם את
התמונות כעמודים הקודמים.
מיד כשהרגיש הצנחן שמצנחו נפתח, שלף את המצלמה מן הנרתיק
שהיה קשור כרצועות לחזהו ולחץ על ההדק.

מיצנח בודד משחיר באופק. הצנחן. טירון שזוהי צגיוזוזו
השלישית בלבד. לא ידע לשלוט נגל מיצנחו. ניטלטל אל
מחוץ לשורת שאר הצונחים. התמונה צולמה מיד לאחר
היפתח המיצנח. בגובה ונול 800 רגל. ברקנו: חוף הים.

מיתר• המיצנח הם ההגה של הצנחן. על ידי משיכות של
מיתרים שונים. מוריד הצנחן אחד הצדדים של המיצנח.
.מכוון בצורה זו אח תנועתו ברוח. המיתרים. עשויים משי
חזק. וכל אחד מהם מסוגל לשאת משקל אדם מבלי להקרע.

צנחן זה מפר את אחד החוקים הייסודיים של הצניחה.
במקום להצמיד את שחי רגליו זז לזו. הוא מפרפר בהן
ברפיון. בגלל פרפורים אלה. הסתבכו מיתריו. הקטינו
את קוטר המיצנח, גרמו לירידה מהירה מן הלגיל.
(המש ך מע מוד ) 5
״הדחיפה הזו רק מפריעה לי.״

במה רצועות כד -זה מה שנשאר
מיחידת הצנחנים שעוד רפני

המדריכים החלו להסמיק מחימה. ב״ קפוץ״
השלישי קרצו אחד לשני, ודחפו אותו באמת.
עליז וגברי השתחרר לאחר הקפיצה הג׳ינגי
מרתמתו, והסביר :״זהו זה, כשנותנים לאדם
לקפוץ בעצמו, מבלי שידחפו אותו — הכל
הולך חמש־חמש.״
כאשר צנחנו בקורם את צניחת הלילה ה ראשונה
שלנו, נפל בגורל כהן וגוויסגולד
לצנוח זה ליד זה. שניהם היו מעודדים זה
את זה, מרימים איש את מוראל רעהו. בכלל
פיתחו ידידות בולטת ביניהם בז מן הקורס.
זו כר אני כיצד קפצנו אותו לילה לתוך
עלטת החלל.
המטוס כבר הספיק להתרחק, היה שקט
מחלט ברקיע — אי אפשר היה לראות מאו מה
— ידעת שהגעת לאדמה רק לאחר שספגת
את החבטה עצמה. לפתע, בגובה של כמה
מאות רגל מהקרקע שמעתי קולות בהלה
פרועים ו מ עוררי זוועה. גוויסגולד נכנס עם
רגליו לתוך מיתרי מצנחו של כהן, והסתרבל
בהם. עד שהתקרבו שניהם לקרקע היו קרו־

200 רגל מהקרקע. בעוד ע שר שגיוח ״חבט הצנחן בקרקע.
בפינה השמאלית למטה נראה בבירור גר עשן. שהוצת
במיוחד לבוזן את המטוס ולהראות לו את כיוון הרוח. בל
הצנחנים ירדו במרחק של חמישים מטר מסביב לסימן.
הם מעיהם האחרונים. שניהם אמנם י ר דו
יו תר מהר, בגלל הסרבול במצנחיהם — אולם
נחתו בסדר. רק כהן יצא עם רגל נקועה,
וגוויסגולד הקפיד לעטוף את ראשו למחרת
עם תחבושת לבנה וגדולה, לשם נוי. מיד
לאחר זאת מהרו להצטלם יחדיו, כל אחד קנה
ספר זכרונו ת מיוחד בו חתמו ידידו ת נצח
אחד לשני.

הנה היא קופצת מולך, האדמה. כולה זונקת
במהירות — החל מן האופק ההררי ועד לקצה
האופק השני, המסומן בקו תכול של מי הים
התיכון, התכונן לנחיתה, בשקט, בשלווה
במידה שתוכל טר־־ר־זז־ ח׳׳.
עשה גלגול מהיר. הרוח גורר ת את המצנח —
הגרר על הגב כדי שהמצלמה לא תינזק —
עכשיו — התרומם במהירות — הקף את
המצנח בריצה — הרבץ אותו על הקרקע,
משוך את המיתרים באותו כוון שהרוח נוש בת,
וודא שהמצנח לא יתנפח לפתע באוויר
והתחל להתיר את ר תמו.

שיר ת הברבור ...עוד רגע והפרח
הנהדר ישתרע על הקרקע, יחזור
1ענב —בהיות __בד __ משי מהימט.

במד ־ העם משחק החתול
אחרי התפטרותו של דוד בן־גו ריון, נאנחו
הרבה אנשים במסדרונות הממשלה אנחה של
הקלה. כי אין אדם יכול לנוח ולהירגע
בשעה שהר־געש ש שמו בי. ג׳י. שו כן בקר בת
מקום ועלול להתפרץ בכל רגע. לכך
בחרו, בניגוד מפורש לרצונו של בי ג׳י.
עצמו׳ במשה שרת כיור שו. יהיו לי קויו
של שרת כאשר יהיו, כך חשבו, לפחות
אין לצפות ממנו להפתעות.
אולם המרחק בין שדה־בוקר וירו שלי ם
אינו גדול, והר־געש המתפרץ בנגב נשמע
היטב גם בבירת המדינה. בי. ג׳י. לא חלם
כלל להקל על חייו של המועמד לירו ש תו,
אותו אין הוא אוהב אהבה לוהטת. עוד היו
כמד, הפתעות באמתחתו. השבוע יצאו משם
הראשונות.
הפתעות אחדות. אין אדם אוהב להיות
מועמד־לראשות־הממשלה לעולם ועד. מגיע
ראש־ממשלה־הרגע
שהוא רוצה להיות
ממש. כשבא רגע זה בחייו של משה שרת,
החליט לשים קץ למשא־ומתן עם הצ״ב
שנמשך בלי סוף, להיענות לדרישותיהם
העיקריות. בין השאר: סגנות במשרד ה־ח
נוך. החשבון: מאחר שלמפא״י ולצ״ב
יש רוב יציב בכנסת לבדם, יצטרכו המפלגות
הקטנות להיכנע.
ההסכם נחתם. מיד באר, הפתעה מספר 1
משדה־בוקר: בי• ג׳י. הפליט דרך אגב
שלדעתו מגיעה סגנות במשרד החינוך לד תיים.
התוצאה: הדתיים הודיעו מיד שלא
ייכנעו לשרת׳ במרכז מפא״י קמה סערת
התנגדות להסכם עם הצ״ב, כל העסק הת חיל
מחדש.
מיד קפצו הפרוגרסיבים על המציאה׳ דר שו
להוריד בכלל מן הפרק את הסעיף השולל
נציגות בכנסת מן הסיעות הקטנות, עליו
הוסכם בין שני הלוויתנים הרעבים. פנחס
רוזן ממילא אינו מעונין להמשיך בכהונתו
כשר, משתוקק לחזור למשרדו כ עורך־דין
מצליח ומשגשג. גם חבריו סברו שהאופו זיציה
עדיפה על הצטרפות לממשלה המחייבת
להתאבדות — וכי טובה מכל, ממשלה בהש תתפותם
ובלי הצ״ב.
בי. ג׳־ .הסתכל במחזה, נהנה כחתול ה משחק
עם עכבר במלכודת. להשלמת התמונה
זרק פצצה שניה, הביע את דעתו שהמעניק
האמריקאי עלול לגרום לשיעבוד המדינה.
היתד. זאת סטירת לחי למשה שרת׳ המייחס
חשיבות רבה למעשי האמריקאים, וגם קריצת
עין לעבר מפ״ם׳ שהחליטה זה עתה לא
להצטרף לממשלה, אף כי מפא״י נענתה
למעשה לבל דרישותיהם *.
משה סיזיפום. בינתיים ישב משה שרת
במשרדו, רחוק יותר מתמיד מהקמת ממשלה
שתישא את שמו. הוא דמה מאוד לגיבור
האגדה היוונית, סיזיפוס, אשר האלים קיל״
לוהו לגלגל אח־ענק אל ראש ההר׳ שהיתה
נשמטת ומתדרדרת למטה כל פעם כשהגיעה
כמעט לפיסגה.
אלא שהפעם עבר תפקיד האלים לדוד
בן ־ גו ריון.
מדיניות הזמנה לנצי*
בחוגי משרד החוץ הילכה השבוע השמועה
כי שר״החוץ משה שרת עומד לנזו ף בד״ר
יוחנן שנער וביועצו המדיני, ד״ר חיים יחיל,
על בי קורו הרשמי אצל נשיא הריפובליקה
הגרמנית המערבית בראש״השנה האזרחית,
ללא קבלת הוראות מפורשות על כך מירו שלים.
אולם למעשה היה אחראי׳ בעקיפין׳
לצעד זה שר־החוץ יותר משליחו או ב ד׳
העצות בגרמניה.
במדינות אירופה קיים הנוהג הדיפלומטי,
לפיו מתייצבים אנשי הסגל הדיפלומטי בכל
ארץ בראש״השנה לפני נשיא אותה מדינה,
מביאים בפניו את ברכותיהם לו ולעמו
לקראת השנה החדשה. יו שב״ראש משלחת
השילומים הד״ר שנער, אשר אם כי אינו
מוסמך לדרגת ציר יש לו דרגה מקבילה
בסולם הדיפלומטי המקובל, מצא את עצמו
מוז מן לטכס זה.
הד״ר שנער היה כמובן מודאג מאוד מהז מנה
זו, כיוון שההוראות הקבועות ממשרד
החוץ הירושלמי אסרו עליו לעשות כל דבר
* למרות שאנשי לאחדות.העבודה, בהנתגת
יגאל אלון, אהרון ציזלינג וחבריהם. דרשו
בנל תוקף את ההצטרפות.

TVrninר.ז2ns __~1

העשוי להתפרש כקשירת יחסים דיפלומטיים
רשמיים. אולם לאחר חקירה נוכח לדעת,
כי ההזמנה שנשלחה אליו יצאה מלשכתו של
נציג הוותיקן בגרמניה, המשמש גם כזקן
הסגל הדיפלומטי.
שנער התקשר עם נציג הוותיקן, ניסה
לברר אם ההזמנה נשלחה אליו ביוזמת
משרד החוץ של בון׳ קיבל הסברה מפיו
של נציג הוותיקן, כי אמנם לא קיבל הוראה
מפורשת, אולם שלח אליו את ההזמנה לפי
הסדר הרשום בחוברת הרשמית של הנצי גויות
הדיפלומטיות בגרמניה, בה הופיע
שמה של מדינת ישראל בין הנציגויות הדיפ לומטיות
למחצה.
ללכת, לא ללכת. מצבו של שנער
נעשה בלתי נעים כאשר נאמר לו כי העתק
מרשימת ההזמנות כבר הומצא למשרד החוץ

על מקור חשוב זה, ייאלץ לקבוע שער חמישי
לדולאר.
עתונות תוארי לס־וידה
ז מן מה לאחר פרישתו של דוד בן־גו ריון
מראשות הממשלה ולאחר שנשיא המדינה
הטיל על ח״כ משה שרת את הרכבת ה ממשלה
החדשה, החלו קוראי העתונות ו ־
:מאזיני הרדיו לשמוע על תואר חדש׳ חסד״
תקדים: שרת נקרא ״ראש הממשלה המיו עד״
.אם כי יודעי חוק ודין ידעו כי תואר
כזה אינו בנמצא בחוק הישראלי, הרי ראו
ב שידורו החוזר ונשנה בקול ישראל אי שור
רשמי לקיומו של התואר.
אולם

מעטים

ידעו

שממציא

המונח

מחלקת החדשות של שירו ת השידור ולהו רות
אף להם לתת מהלכים למונח החדש
שאיש לא קבעו או אישרו.
יודעי דין ערערו קשות על מונח זה׳
טענו שתורגם מאנגלית מבלי שהמתרגמים
יבינו את מובנו של המושג ב מ קו ח. אמרו
הם: ראש ממשלה מיועד או נשיא מיועד
הנו אדם שנבחר כבר סופית לתפקידו, אלא
שטרם הרכיב ממשלה וז ו עדיין• לא זכתה
כגון איזנהואר בתקופה שבין היבחרו לבין
השבעתו, או נשיאה החדש של צרפת במ שך
שלו ש ת השבועות מיום בחירתו עד ל כניסתו
לתפקידו.
אולם. מבחינה חוקית — קבעו אלה —
עדיין אינו ראש הממשלה המיועד מאחר
שטרם הרכיב ממשלה וז ו עדיייין לא זכתה
לאימון הכנסת. פסקו המומחים: לפי שעה
צריך שרת להסתפק בתואר הצנוע של מוע מד
לראשות הממשלה.

י» mעג״ם
סכמה ממערכות עתוני הבוקר הקטנים
(או העניים) היה יום ב׳ בשבוע שעבר יזם
שחור: בעמודים הראשונים של רוב העתו״
נים המחזיקים סופרים מיוחדים בארצות־הברית
הופיעו כתבות מקיפות, תחת כות רות
שמנות׳ בהן בי ש רו הסופרים לעתוני״
הם כי עוכב האישור לתוכנית הסיוע ה צבאי
לפאקיסטאן ולארצות״ערב. לעיכוב זה
גרמו גם מחאתה של ממשלת ישראל.

פנחס רוזן ואהרון ציזלינג
סטירת־לחי פה,
הגרמני, ואי״הופעתו תתפרש על ידו כעלבון
מפורש.
שנער התייעץ עם סגנו לענינים מדיניים,
הד״ר חיים יחיל, ושניהם באו למסקנה שהם
נמצאים במצב טפשי, שאינו אלא תוצאת
המדיניות הישראלית הבלתי״ברורה.
ימים ספורים לפני־כן, ביקר הד״ר שנער
בלווית הד״ר נחום גולדמן אצל נשיא הריפוב״
ליקה הגרמנית, הפרופסור הויס. כיצד יוכל
איפוא עתה להתחמק מלהגיש לו יחד עם יתר
הדיפלומטים את ברכות ו לשנה החדשה ז
.כיוון שהזמן שעמד לר שו תו עד לקבלת ה פנים
היה קצר למדי, לא ניתנה לו אפשרות
להתייעץ עם הממונים עליו בירושלים, החל־ט
לקבל את ההזמנה.
הצטדק שנער .״גם נציגי המשלחות ה אוסטרית
והסינית׳ אשר מצבם הדיפלומטי
דומה לשל ישראל, הופיעו לפגישה זו.״

תעשיה

השער החמישי
״השער הגבוה ביותר, של 1,8ל״י לדולאר,
עוד אינו הגבול האחרון,״ טענו בעלי מלט שות
היהלומים, שדר שו השבוע לקבוע ע בו־רם
שער גבוה יותר. הם לא היו זקוקים לחי שובים
מסובכים כדי להוכיח את צידקת דרי שותיהם.
ח שוב הכנסותיהם. הוא פשוט מאד:
על כל לירה שטרלינג שהאוצר מוציא על
יבוא יהלומים גולמיים, הם מוסיפים במכירת
התוצרת המוגמרת דולאר נוסף, מחיר עיבוד
היהלומים בארץ.
עד כה כיסה הסכום של 1,8ל״י, אותו קי בלו
מהאוצר עבור כל דולאר, את הוצאות
היצוא, השאיר גם ריוח ליצרנים. אולם תו ספת
היוקר לפועלים, שהלכה וגדלה בז מן
האחרון באופן ניכר, קילקלה את שור ת הח שבון
.״התעשיינים שמייצרים עבור השוק ה מקומי
מעלים במקרה כזה מיד את מחיר הס חורה
לצרכן,״ טענו היהלומנים .״אולם הצ רכן
בארצות הברית אין לו כל חשק להת חשב
בעליית תוספת היוקר בישראל. הוא
קונה יהלומים לפי מחירם בשוק.״
לדבריהם, לא יוכלו להמשיך את הייצור
אם לא יועלה, עבורם, שער הדולאר. הם מ איימים
בהשבתת המפעלי׳^ אולם, גם לאוצר
ידוע, כמו להם, שתעשיית היהלומים מכ ניסה
בממוצע 2מי ליון דולארים לשנה לקו פה
הרעבה. אשכול לא יסכים, כנראה, לוותר

קריצת־עין שס
הוא לא אחר מאשר עורך הארץ גרשום שו־

קז־כי
החוק הישראלי והחלטות הכנסת וה ממשלה
הכירו עד כה רק בשני תארים: מ מלא
מקום ראש הממשלה — לגבי אדם ה משמש
בתפקיד זה בעת היעדרות קצרה
של ראש הממשלה, וראש הממשלה בפו על
— לגבי אדם הנושא בתפקיד זה ז מן מ מושך
יותר.
אולם שוקן׳ אשר עתרנו מלא אהדה ל שרת,
חיפש תואר הולם לעובדה ששרת
אינו רק ראש הממשלה זמנית, אלא ע שוי
לשמש בתפקיד זה גם באורח קבוע.
חנופה לשלטון. שו קן הורה לעורכיו
לקבוע את המונח ״ראש הממשלה המיועד״,
שרת, שקרא בעיון רב את הארץ, ביחוד
מאז החל עתון זה מחניף לו במקצת, כגון
הפרסום שנעשה במאמרו של שבתאי טבת
לדעה, כי השמועות על אופיו החלוש של
שרת מוצאם מבן־גוריון והמקורבים אליו,
הורה למזכירו להתקשר מיד עם הנהלת

חסרון ידיעה זו הטריד לא רק את מנוח תם
של עורכי העתונים הקטנים. לא פחות
מכך התרעמו על ליקוי זה באינפורמציה
רמת מן העובדים האחראיים של יונייטד
פרס, סוכנות החדשות האמריקאית היחידה
הפועלת בארץ, שמשרדיה הפולטים 80 מלה
לדקה משך כמעט 24 שעות ביממה ומס פקת
כיסוי מקיף לא רק של התפתחויות
פוליטיות כה חשובות׳ אלא גם של מאות
עניינים חשובים פחות, לא הביאו אף רמז
על מאורע כה רב־משמעות.
ויהי ערב, ויהי רוקי. עובדי יונייסד
פרס החליטו לשלוח מיד מברק״שאלה ל־אנתוני
אולשטיין, אחד הסופרים הוושינג־טונים
של הסוכנות, לבקש ממנו לוודא ול פרס׳
או להכחיש׳ את הידיעות שחשיבותן
לגבי מדינת י שי א ל היא ראשונית.
התשובה, שלא אחרה להגיע מיד לכש־סיים
אול שטיין את חקירת הדבר אצל פקי דים
גבוהים בממשלת ארצות״הברית, אמרה
בפשטות: לשמועות שהופיעו בעתונות ה ישראלית
לא היה כל יסוד. האישור לא
עוכב כלל׳ למי־ות מחאת הודו. מחאתה של
ממשלת ישראל, הבריק אולשטיין, לא יכלה
בכלל להשפיע׳ מן הסיבה הפשוטה שמטעם
ישראל לא הוגשה מחאה רשמית כלל.
בוקרו של יום ד׳ היה׳ כתוצאה מכך,
היפוכו הגמור של בוקר יום ב׳ :העתונים
הקטנים (או העניים) הכריזו על ההכחשה
בכותרות שמנות ובולטות בעמוד הראשון׳
(המשך בעמוד ) 10
* אריה גלבלום לזמנים, אייזיק
להבוקר ואליהו סלפטר להארץ.

רמבח

כך לפי הסרט׳ רקדו את הקנקן במודין רוג־ של מוריו
כך ושמאל) רוקדים בתקופת האטום את אותו הריקוד הסוו

אלפים בארץ ראו את הסרט מ ול י ן רויג, המתאר את חייו של
מולודלוטראק. פוליןרו ׳ג. ש פירו שו טחנה אדומה• הוא שם
בפאריס• שהונצח על־ידי הצייר הגמר ועל־ידי ריקוד פרוע ו
זה עודנו קיים. מדי לילה מבקרים בו אלפי תיירים. הנאספים מ
לראות את המקום שהספיק להכנס להיסטוריה• אח ציורי לוג
ם אני הלכתי לראותו. בחוץ האיר שלל אורות ניאון את השמיים
ואת הערפל באור אדום, השווה בעצמתו למיל וני נורות חשמל.
* Iכרטיס העתונא־ ומצלמתי חסכו לי את מאות הפרנקים שמבקר
רגיל משלם עבור תענוג הכניסה למקום המפורסם. בכניסה התקרבה
אלי אשד, בשנות ה־ ,40 תיקנה את עניבתי, וב חיוך ביקשה ממני
להסתרק. היא נראתה כאילו היתד, בעצמה רקדנית קנקן אשר שנות
חייה היפות ביו תר שייכות כבר לעבר.
באולם הענק, העולה בגודלו על בית־העס התל־אביבי, והבנוי
בצורת פרסה, י שבו למעלה מאלפיים איש. על הבמה הוצגה אותה
שעה תוכנית משעשעת, שהזכירה -לי במקצת את הזירהטרון של
רמת גן. פ־ ,ושם צפה מלה עברית מעל ; בלי ל השפות.

הרקדניות מופיעות
»זד, לא כמו בסרט,״ התפלא מישהו במבטא אמריקאי. כ ,.מה
שנשאר מן הצורה המקור ת (כפי שתיאר אותה הסרט) הוא השם,
המקום וציורים גדולים של טולוז־לוטראק, שמצאו את מקומם על
הק רות. כפינה אחת ניצב עמוד מודעות עגול, עליו הודבקו המודעות
המפורסמות, שהיו הראשונות להנציח את מולי! רוג׳.
בחצות בדיוק הן הופיעו — בדיוק כמו בסרט, בדיוק. כמו
בתמונות — בקיצור: בד וק כפי שכל אדם מתאר אותן לעצמו —
רקדניות הקנקן.

זרועו ת טחנת הרוח בולטות
למרחק עצום. אליהם נמשכים
מדי לילה אלפים של תיירים.

צפיה

״אצל הרוצח״ — זהו שמו
שי קברט זה, בפתחו עומדות
יצאניות המחכות ללקוחות.

התקדמתי לעבר הבמה כדי לצלם. הצריחות והדפיקות על במת
העץ הלמו, בקצב שגעוני ; הנערות חייכו בהתאמצות, צווחו
והשתוללו, אגלי זיעה כיסו את גופו׳ פיהן היה פעור באקסטזה של
פולחן א׳.ילי. גרבי הכותנה השחורות, הביריות הורודות, המכנסיים
הלבנים (דוגמת ) 1890 ומנגינת הקנקן המפורסמת, עשן אלפי
הסיגריות, ריח אלכוהול ומחיאות כפיים סוערות — לכמה דקות
אני שוכח את הקאדילקים המפוארים שתפסו את מקום עגלות
הסוסים, את אורות הניאון שיר שו את פנסי הגאז. אני חש עצמי
בעיצומו של דור שחלף. טולוז לוטראק ...קנקן 1890 1880 ...
״הנה מקסים סלומון
צעקה חדה בעברית פלחה באוויר:

nnm a

מועדון לילה, מן הסוג המפואר יותר, בלב רובע מונמרסר. המחירים גבוהים
ער מאוד, השמפניה זורמת כמו מים. מלבד ההצגות הרגילות, המשעשעות, רוב

משט

צעדים אחדים בלבד ממרכד השעשועים שוכב צרפתי מר
לבוש על המדרכה. חשבכה נמצאת מעל למנהרת הו

יר הצדפתי הגאון,
מועדון לילה גדול
הקנק ן מועדון חלקי העולם־ כדי
וכמובן -את הקנקן.

מלחים אלה באו לבלות חופשה קצרה. אחרי שעות
ארוכות בבארים ובחוצות העיר הגיעה השעה לחזור.
בצפיח לחשמלית אין הם מפסידים ז מן להתנשק.
של המערה, שאורכה כ״ 15 מטר, עמד זוג ו שר שנסונים צרפתיים —
רובם קצת גסים — מהמאה ה־. 14

המקומות הצנועים יותר

!רסומת על חזית אחד המועדונים ב כנר פיגל. הלוח
־ות תמונות מסוג זה. נותן לעוברים ברחוב מושג ממה
!נים. לידו עומד אדם שתפקידו לשדל אנשים להכנם.
;מהעולם הזה!,״ חזרתי למציאות. הזמן דצמ בר
. 1953

דירו שד urwnוצדיד׳ גיאז
אחיי המסמר הגדול עזבתי את מולין־רוג׳.
במושגים של פריז, ה ה הלילה עדיין רך.
באחד הרחובות הקטנים, ברובע סן ג׳רמן,
צעדו לקראתי שש דמויות מעורפלות: ידי דים
מתל אביב שבאו לראות את עיר האורות.
אחרי החלפת הברכות הרגילות התנדבתי
להראות לתיירים הירוקים את המקומות ה מעניינים
של פריז. הזהרתי אותם למפרע
כי הדבר עלול להסתכם בהוצאה רצינית למדי
כי כוסית קוניאק עולה, במקום הזול ביותר,
לכל הפחות שתיים וחצי לירות ישראליות.
מ ד התנדפה התלהבותם ! התקווה לראות
את הדברים המפורסמים ששמעו עליהם נעל מה.
משך
קרוב לשעה הסתובבנו בקטע קטן,
קרוב לכנסיית נוטר־דאם העתיקה. הרחובות
היו צרים, כמעט במדרכה תל־אביבית. מעל
לבתים הגבוהים הכריזו אורות ניאון על
עשרות בתי מלון. ריח מתקתק של חשיש
עמד בחלל האוויי ומע שיו ת מאורות מלוכ לכות
עלתה המייה של מוסיקה מזרחית
וג׳אז כושי. הרושם הכללי היה של רחוב
בדמשק או ביפו לפני שש שנים.
אחרי ויכוחים נכנסנו לאחד הבארים —
מין מערה תת־קרקעית. שניסתה מאד מאוד
להשרות אווירה של ימי הביניים. מעם מאוד
אור (נרות) ,כמה גולגלות אדם מצוחצחות,

נזולין־רוג׳ והמערה ״ההיסטורית״ הם דוגמה של סוג אחד של
קברטים פריזאים: הסוג המיועד לתיירים אמריקאיים, או כל תייר
אחר שיש לו כסף. במקומות אלה האטרקציה העיקרית היא בחורות
(בודדות או בקבוצות) ערומות, אשר כל הנדרש מהן הוא פרצוף
יפה וחזה מתאים. הן מסתובבות באופן משעמם למדי, כשהן מש תדלות
לנענע חלקים שונים של הגוף, בין הקהל היושב בפה פעור.
אותו ז מן מנסים מלצרים לשכנע את הלקוחות לשתות עוד בקבוק
שמפניה.
אולם ישנם קברטים רבים בפריז אשר אין בהם כמעט אף תייר
אחד. כאן אוהב הפר-זאי לבלות עם בני עירו. מקומות אלה נמצאים,
לרוב, בצידו השמאלי של נהר הסינה. המקומות צנועים יותר, אפשר
לקבל כוס בירה ב־ 750 פרוטה.
בחלק זה של העיר חיים אלפי צעירים, מכל קצווי תבל, שמטרתם
היח דה בחיים היא לחיות בפריז — בדיוק כשם שמטרתו של אחד
להיות רופא, של אחר פקיד בנק, ושל פלוני להיות אב לששה ילדים
או סופר. בדרך כלל חיים הם חיי ניוון, דוגלים בכל מה שנגמר
ב״איזם״ — מקומוניזם עד לקוביזם׳ כולל הומוסקסואליזם. ולכל
איזם — מועדון לילה משלו.

לג 3דים 3ל 3ד
ט־פוסי מאוד לרובע הזד, הוא מועדון לילה בשם המרכבה. הכל
שם מרכבות: מודלים קטנים של מרכבות סוסים׳ פנסים שקישטו
בזמנם עגלות ודילידנס ם, תמונות וציורים של מרכבות. כאשר
סיפרו לי על המקום, אמרו לי גם שאפשר לבקר בו — אולם לא
בחברת בחורה.
כשבאתי לשם הבנתי מדוע. בתוך אולם קטן עמדו למעלה מ־50
גברים, נעצו בי את מבטיהם: בת זוג תי לא עניינה אף אחד מן
הגברים. כעבור כמה דקות התקרב אלינו אחד מהם: פנים חיוורות,
צפורניים ארוכות, חיוך נשי על שפתיו .״אמרי לי, בבקשה,״ פנה
לבחורה .״האם את באמת אשה?״ כששמע שהיא אשה, הסתלק.
בדרך הביתה, קרוב לשלוש לפנות בוקר, נתקלתי במכונית
קרייזלר מהודרת למעלה מן הרגיל. היא עמדה ליד המסעדה פרוקופ,
אשר שלט צנוע ביותר הכריז עליה: המסעדה העתיקה ביו תר בעולם.
מקום מיפגש לדנטון, בלזאק, ויקטור הוגו, בונפרט ואחרים. אמר׳
לי.שהמכונית שייכת לעלי חאן שבא לבלות עם ג׳ין טירני, שחקנית
הקולנוע, בת־זוגו האחרונה.
במרחק 50 מטר שכב אדם על שבכת האיוורור של רכבת התח תית,
ממנה נדף החוצה אוויר חם. הוא היה שיכור או גווע מרעב. עוד
50 מטר הלאה עמדו שני זוגו ת והתנשקו. לילה פריזאי נוסף

במדינה
(המשך תעמוד ) 7
בעוד שחבריהם, בעלי הסופרים המיוחדים׳
עשו הכל כדי להצניעה׳ אם בכלל פרסמוה.
אורחים אורחת נסתרת
משרד השילומים לא ערך מסיבת עתוג־אים
לקבל את פני הד״ר לאורה שפר, ש באה
ארצה כשליחה ראשונה של נ מ של ת
בון, כדי לערוך בדיקות רפואיות של או תם
אנשים שתבעו פיצויים כקרבנות נסיו־נות
רפואיים של הנאציים.
רק אנשים מעטים ידעו היכן מקוב מגו־ריה׳
ואותם אנשים שתקו, כיון שהוטל עלי הם
ל ש מור על שליחת. ממשלת בון מפני
אנשים שהיו עלולים להביע את התמרמרו תם
עקב ביקור זה, במעשי אלימות.
העתונאים שלא חפצו להסתפק בהודעות
הקצרות שקבלו לפירסום ממקורות רשמיים,
חפשו דרכים לראיינה ולצלמה, וב בו קר אחד חוליית מצאו עצמם עתונאי וצלם של
העולם־הזה עומדים לפני שער בית• שעצי
אורן הסתירו את חזיתו, באחד מרחובותיה
השקטים של אחוזה, על הר הכרמל.
כאשר נפתחה דלת הבית ובפתח הופיעה
אשה רזה ותמירה ששאלתם במבטא עברי
שניכר בו צליל גרמני מובהק :״את מי
אתם מבקשים?״׳ חשו השנים כי לפניהם
עומדת הד״ר שפר עצמה.
היה עליהם להרויח זמן, לפני שתחליט
האשה להסתלק.
— ״האם הד״ד פ( .בעל הבית) בביתו ז״
— ״איננו,״ ענתה להם.
היתד, הפסקה. בין העתונאי לרופאה הת נהל
עתה דו־קרב שקט של מבטי עיניים,
עד שהחליט להניח את קלפיו גלויים :״אני
בעצם רוצה לדבר אתך ...את הד״ר שפר !״
כתשובה לכך, נסוגה האשד, פנימה ו סגרה
את הדלת באמרה :״ צי לי, איני
רשאית לשוחח עם אנשים זרים.״
בטנה * כ ח 1ל. כעבור רגעים ספורים
הופיע מהפינה הסמוכה טנדר כחול ונעצר
ליד הבית. מהטנדר יצא ב חפזון איש שמנמן
ונמוך־קומה׳ מרכיב משקפים כהות, ונכנס
בחפזה לפנים הבית, בעזרת מפתח שהיה
בכיסו. וכע בור רגעים יצאו מתוך הבית
אותו ז ר בלוית הגברת שפר.
נראה היה שכתוצאה מביקור בלתי צ פוי
זה, הוחלט ביניהם כי הד״ר ש פר תחליף את
מקום מגוריה. בעוד הרופאה, נושאת מזוודה
קטנה ש תודו ת ב תי־ מלון חוצלארצי־ם מוד בקים
עליה׳ מנסה לפתוח את דלת המכו נית,
סר הזר אל השנים ואמר :״אני השו מר,
אני אוסר עליכם לצלמה !״
בנצלו את ההזדמנות שהגברת שפר לא
הצליחה לפתוח את דלת המכונית, נקשה

בסה• כעבור שעתיים, בשעת ההשכמה לע בודה׳
עליו לספק רותחין למכבסה ולמטבח. החקלאי האולפן
אחד השומרים, חניך
במשק, שסיים לא מכבר את האכלת הפרדות
באורווה, הלך איפוא, מכורבל במעיל עבד״,
לבצע תפקיד זה, כשהוא מבוסס ב בוץ במג פיו
הכבדים.
הוא לא שם לב שבמחסן הבגדים׳ הרחוק
רק מטרים מועטים מן המכבסה והמואר
תמיד בשעות הלילה, עסקו אנשים מספר
במלאכת אריזה קדחתנית, דחפו ער־מות
בגדים לתוך שקים מוכנים מראש. לעומת
זאת, גילו אורזי הבגדים המסתוריים הת עניינות
רבה בהופעתו. משהצית גפרור,,
לצורך הדלקת המבער, קפץ אחד מהם מבער
לחלון, תסס עמדה בזווית הקיר של מחסך
הבגדים•
רק עתה הבח־ן השומר בנעשה. הוא מיהר
לחדר״האוכל׳ בו שתה מרכז השמירה, נ תן
סלע השתקן, הממושקף ודליל״השער, תת
בצוותא עם הרפתנים שסיימו את עבודתם.
במלים מבולבלות ונרגשות סיפר את סיפורו,,
שהשומעים סירבו להאמין לו .״ודאי ראית
איזו פרה שנמלטה מהד ר,״ טענו בחיוך.
צרור כדורים בתקרה. אולם מר כז
השמירה, לשעבר חייל בבריגדה היהודית
בימי מלחמת״העולם, החליט ללכת בכל זאת
ולראות במו עי-ניו אם יש יסוד ל חששותיו.
הנראים כדמיוניים, של השומר הטירון. כש-
אקדחו טעון, אך נצור, התקרב לעבר מחסן
הבגדים׳ בו שבתה בינתיים התנועה. הגנבים,
שהששו לתוצאות הביקור הקודם, החליטו
לשכב בשקט לזמן־מה׳ לה־מנע מכל תנועה.
השקט הפיג את חששותיו של סלע. הוא
התקרב לשטח המכוסה באור ששפע מח לונות
הבית, ללא נקיטת כל אמצעי זהירות.
אולם התקרבות זו הבהילה יתר על המידה
את האלמוני, שקפץ קודם לכן מבעד לחלון
ושהיה מזויין, כמסתבר, בתת״מקלע. הוא
הרים את נשקו, ירה צרור כדורים שנתקעו
בתיקרה.
המפנה היה מדהים מדי אפילו עבור חייל
ותיק כמו סלע, שבשעת מלחמת־השחרור
הצטיין בהגנת המשק. מתוך תדהמה אינס טינקטיבית
היפנה את גבו, ביקש לו־וץ ולק רוא
לעזרה. היה זה מאוחר מדי: צרור
שני של תתיר,מקלע פגע בגבו, החטיא בדרך
נם את ליבו ואת ריאותיו.

המוסיקה הערבית.
עוד. רק. טבלי. גחלת לוחשת זו יכו לה,
לפעמים, לקעקע את חומות המבצר
העתיק שממול, כי תזמרתו של שוקרי במוע דון
המוסיקה, של עכו * מורכבת מ־ 11 כלים
היודעלם להשמיע קול, ביניהם ארבעה כינו רות,
טבלי ( תוף ערבי ע שוי מחרס הדומה
לאגרטל גדול) ,רק ( טמבורין מצלצל) ועוד
>מעין גיטרה ערבית, בה מנגנים בעזרת
נוצה) .כשמתפרצים כלים אלה באלומה (״הא שם
אותי השלאגר הסורי המציף כרגע
את המרחב כולו, אין רגל בסביבה שלא תר קע
על הרצפה כמטורפת.

עברית +
אולם שו קיי, האומר שהוא בן 30 אך מו דה
שגילו האמיתי קצת עולה על זה (״ 30 זה
גיל טוב מעדיף בכל זאת לנגן ;:ת
י צירו תיו שלו, המשתרעות על פני כל השטח
המרחבי מנעימות ערביו ת קלאסיות ועד ליצי רתו
האחרונה, סמבה ערבית. אף כי עיסוקו
העיקרי הוא ללמד ערבים בני כל הגילים,
בעיקר פועלים וזבנים צעירים, המבקשים לנ גן
כחובבים. הוא מרבה לנסוע עם תלמידיו
לכפרים הערביים, לנגן בחתונות. פעם אף נתן
קונצרט באולם קולנוע בעכו.
אולם אחד מחלומותיו טרם התגשם: לנגן
בעיר עברית בפני קהל עברי. לפתוח לפניו
את עולם הצלילים של המרחב.

חינוך

בגישת בעכו

קומפוזיטור סידקי •שיקרי
בטהובן

עבד אל תאהב

מצלמת העתונאי. הצלם ניסה גם הוא לת פוס
תמונה, אך המכונית זזה ונעלמה במ לוא
המהירות מעבר לקרן הרחוב.
הגבול גנבים במחסן
השעה 3.30 בלילה היא השעה הקבועה
במשק דגניה ב׳ להדלקת דוד הקיטור, ה עומד
מתחת לסככת פח נמוכה בקרבת המכ
עבד־אל־ומוחמד
ואן־בטהובן לודוויג וואהב

לא היו מכירים איש את רעהו, אילו
נפגשו ברחוב. מפריד ביניהם לא רק השטח
והזמן, אלא גם מאות שנים של מסורת
מוסיקאית. לרוב מעריצי בטהובן אין כושר-
השמיעה הדרוש כדי להבחין בגווני הצלילים
הדקים המציינים את המוסיקה הערבית, כשם
שרוב מעריצי הזמר המצרי דוחים בשאט״
נפש את הרעש האירופי המסובך.
כדי לז מן את השניים על קיר אחד בעכו,
היה דרו ש גבר בעל שפם עדין ומשקפיים
צרי־מסגרת, לשעבר חבר התיזמורת האישית
של המלך פארוק. סידקי שוקרי, הקומפוזיטור
הערבי היחיד במזזינת־ישראל, סופג
מתמונות אלה, אותן צייר בעצמו, את ההשר אה
כדי ל ש מור על הגחלת הלוחשת של

לפי יו סף בן־מתתיהו ביכר שלמה, אחר
נסיון זה, להחליף חידות עם גברים, אחד
מהם: חירם מלך צור, שהסכים להצעת
שלמה להחליף עמו חידות, בהסתבנו בתש לום
כסף עונ שין. באם לא יוכל לפו תרן.
סעיד לוי׳ לעומת זאת, לא היה תמיד

רופאה ד״ר לאורה שפר

ש מו אל׳? רוזן התימני

מיעוטים

מות את שלמה בחידות.
אם כי א ש לא טרח ללקט את חידותיה
של המלכה השבאית, יודעת האגדה לספר
על אחת מהן, מסובכת למדי לאלה שאינם
מתמצאים בסבכי הזיווגים התנ״כיים. החידה :
״אביך — אבי, וזקנך — בעלי, ואני —
אחותך, ואתה — בני.״ (בנות לוט לבניהן).

כאשר חד סעיד לוי למסובים ״אחד נ־ת
ולא נולד׳ ואחר נולד ולא מת.״ לא היו ה מסובים
חסרי־פתרון. כראוי לנכבדי קהילה
יהודית צפונאפריקא ת בשנת 1917 ידעו פת רונה
של חידת השליח מארץ ישראל: אדם
הראשון (מת, אך לא נולד) ואליהו הנביא
(נולד אך לא מת) .מאז עברו 37 שנים וה חידות
שנאספו על־ידי חכם סעיד לוי, מורה
יפואי ושליח לא־סוף תרומות, שמת באותה
שנה, כמעט ונשכחו.
יהודה רצהבי, מחוקרי עדת תימן, לא שכח
את לוי, מראשוני עולי תימן. פרסם החודש
לקט של שבעים חידות מאוסף לוי בר ב עון
הפולקלור יזע־עם. אם כי רו בן של החידות
נאספו אצל יוצאי ספרד, בולטות ביניהן
בחריפותן החידות התימניות. אחת מהן :
״אשה מעוברת, שהיא על כתף בעלה רוכבת,
את הנפש״
יולדת הורגת
בשעה שהיא
(רובה).
האחות היא האמא. לוי, שאסף מאות
כ״תמיד
ביו תר
חידות ביניהן משעשעות
תדרשנו, וירע בעיניך כי תמצאנו״ (כינה),
לא היה שמואל רוזן הראשון. קדמו לו,
בכמה אלפי שנים, אמני־חידות ידועי־שם
כשמ שון הגיבור •* וכמלכת שבא, שבאה לג־

מבסא גרמני
מעוניין בחידות מתחכמות, שלא לדבר על
כסף עונ שין. לעתים קרובות חד חידה מלאת
משמעות רצינית ביותר. כאשר שאל ״העו־שהו
— אינו ב שבילו, והמעשר,ו — אינו
צריך לו, והנעשה בעבורו — לא ייהנה
ממנו״ לא היו שומעיו צריכים להתחדד הרבה
כדי להבין שהמדובר בנושא רציני למדי,
ארון מתים.
תולדות אחד דא הסתבק
כשחזר עורך־הדין דוד מו ר, השחרחר
והצעיר, ממסע בחיפה למשרדו בתל״אביב.
מצא על /שולחנו מברק מידידו, סטודנט
למשפטים בירושלים :״הצדק ניצח. העיר־עור
נתקבל. זילברג׳ זוסמן נגד חשין. יי שר
כוח. שמואל מינצר.״
ה־ה זה מברק לו ציפה גנור מזה ז מן
רב, עד כי כמעט התייאש מלקבלו. הוא
נגע בפרשת הנישואים שערך מו ר במו ידיו
במשרדו בין ספק״כהן לבין גרושה (העולם
הזה ,) 829• ,763 שהסתיימה השבוע, כמעט
במפתיע, בניצחון גדול: בית״הדין הגבוה
לעירעורים בירושלים ביטל את פסק דינו
של השופט המחוזי יצחק קיסטר, חובש
הכיפה. אישר את חוקיות הנישואין של אהרון
כהן ובלה בוסליק.
לצערם של רבים שהיו מעדיפים להינשא
בלי עזרתה הפעילה של הרבנות, לא יוכל
פסק-דין זה לשמש כתקדים: בינתיים נת קבל
בכנסת חוק הנישואין ו הגירו שין׳ שנמ סרו
לסמכותם הבלעדית של בתי הדין ה רבניים.
אולם מאחר שני שו אין אלה נערכו
לפני התקבל החוק, החליטו השופטים שתקפו
א־נו חל עליהם.
לא הסתפק בפתרונו של מקהה יחיד זה :
השופט יוליו ם זו סמן, אשר המליץ בפסק״
הדין על תיקון בחוק, שיאפשר לאנשיב
בלתי״דתיים לערוך את נישוא־הם בעזרת
מוסד חילוני ממלכתי.

מסע ישראלה
? ץ המם ע

המסונף לברית פועלי ארץ־ישראל.

** ״מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק.״
הפתרון, שתוצא באיומים מאשתו הפלשתית,
הראשונה, של ש מ שון :״מה מתוק מדבש
ומה עז מארי,״ אותו שיסע ש מ שון ו מגוייתו
ח־ה את דב שן של עדת הדבורים.

היתה זאת אסיפה כ 5ר שלא נראתה עוד
בתל-אביב. קשה היה להבחין איפה נגמרת
הבמה ואיפה מתחיל הקהל. ארבעת הצעירים
השזופים, הלבושים חלקם ברשלנות, וחלקם
בהקפדה יתרה׳ שוחחו עם היושבים למר גלותיהם
ועם עצמם, הפליטו מלים שעוד

לא נשמעו מעל במד ס־קלס באם״••,

המאות שהתאספו באולם מוגרבי לקבל
את פני ההרפתקנים הצעירים — ברובם
צעירים, חיילים וימאים — התגלגלו מהת קפת
צחוק אחת לשניה, שיסעו את הסיפורים
בשאלות ובהגבות׳ שמעו עשרות פנינים.
בין השאר :

eבכפר יווני נידח נחשבו לרופאים.
שלמה מנוחין מרחובות הרכיב את אוזניות
האלחוט על ראשו, בדק בעזרתן את לבם
של מאות ילדים משתעלים, קבע לכולם
תרופה אחידה: מנת אוכל הגונה ממחסן
הסירה.
• במסינה עלו לסירה שני גרמנים נוצ־רים,
העיפו מבט סקרני בספרים העבריים
שהיו בסירה, שאלו את הצוות איזה שפות
עתיקות הם חוקרים, השמיעו את הדעה
שהיהודים מסריחים מטבעם, נמלטו על נפשם
כששמעו שהמלחים הבלונדים אינם נורבגיס
אלא ישראליים.
• בברצלונה פגשו חייל אמריקאי שיכור,
שהוציא מתחת לחולצתו מגו״דוד כששמע
שהם ישראליים, סיפר לד,ס באידיש שקיבל
קומיסיון על כל המצלמות שמכרו בני״
המקום. לחבריו הגויים, רקדו עמו סווינג
ברחוב לקול שירת אדון עולם.
• במרסיי פגשו בנודיסט המסייר בעולם
בסירת־מנוע, מתלבש רק בהגיעו לנמלים.
לעיני השומעים נתגלה מסע הרפתקאות׳
מאבק אדיר עם סערות ורוחות, בו נקרעו
כמה פעמ ם מפרשים, נתלש התורן כגפרור,
נקרע גג התא מעליו כפיסת נייר, נזרקה
הסירה על סלעים ועלתה על שר טון. היתד,
זו תמונה שונה מאד מזו שצויירה על־ידי
כמה עיתונאים, שי שבו בנוחיות ליד התנור
אמר יושב־ראש האסיפה :
במערכותיהם.
״אנ־ מציע פרס כספי לכל חבר התאחדות
העיתונאים שיפליג בישראלה הזעירה לא
ל טנגיר, אלא לקפריסין בלבד...
משפט הוכחות או כסף
כאשר מלכיאל גרינוולד (העולם הזה )845
כתכ כדרכו את המכתבים לחברי במזרחי
(פנימי) ,בהם השמיץ כחצי תריסר אישיים
נודעים׳ לא היה הדבר איכפת לאיש, זולת
אולי לחצי תריסר הנפגעים. מקבלי המכת בים
זרקום לפח האשפה ועברו לסדר היום.
אולם אחד טרח להוציא מפח האשפה את
כתב ההשמצה. היה זה היועץ־המשפטי חיים
כהן (שער העולם הזה )829 ,812 הוא הגיש

נת כתיבה ופנאי, להשמיץ פקידים גבוהים
של ממשלת ישראל.
תמורת 1? 100״י. גם לגרינוולד היה ה חשבון
ברור! העונש המקסימלי שיקבל
במקרה שיכשל במשפט, שלו ש שנות מאסר
או קנס 100 לירות תמורתו, לא הפחידו.
קשה היה לו להניח כי יפסקו מאסר לאיש
בן 72׳ וקנס של 100 לירו ת אינו סכום גבוה
במיוחד• גרינוולד אינו אדם עשיר, אך היה
מוכן לסכן את כספו (עד גבול זה) תמורת
כותרות בעתונות הישראלית.
מייצגו של הנאשם, עורך־הדין שמואל (״ה לוחם״)
תמיר הציע לגרינוולד לגשת למשרד
היועץ המשפטי, להציג בפניו את ההוכחות ל צדקת
טענותיו. גרינוולד סרב בכל תוקף :
״בשום פנים —לא ! אני רוצה במשפט כדי
להוכיח את צדקת האשמותי !״
״אם י ש לו הישיבה הראשונה של בית
המשפט התקיימה ביום ש שי שעבר באולם
המשפטים של אב״בית״דין המתפוטר׳ השופט
.בנימין (״ שו פ ט המחתרת״) הלוי. היתה זו
פגישה ראשונה בין עורך־דין תמיר, סניגורו
של חמתי, לבין הלוי׳ לאחר משפט צריפין.
תמיר ביקש את השופט לדחות את המשפט,
בהסתמך על כך׳ שכנגד קסטנר הוצאו, לדבריו,
בהונגריה ורומניה שני פסקי״דין על שי תוף־
פעולה עם הנאצים׳ ועליו להשיג העתקים של
המסמכים הרשמיים הנוגעים לפדשת קס־טנר.
התובע
תל, שייצג את היועץ המשפטי,
התנגד׳ הוציא מתוך ערימת נייריו ת את ג ליון
העולס־הזה 845 הראה את תמונת גרינוולד
המחייך, קיא באזני השופט את כותרת המש נה
:״יש לי הוכחות״ .אם יש לו הוכחות,
אמר, אין צורך לדחות את המשפט. השופט
הלוי חייך, דחה את המשך הבירור המשפטי
עד למחצית פברואר.
ננד1ת הפתעה שגר תי ת
כשחזר פקיד עירית חיפה, נחמיה קדוש, מ שליחותו
מטעם מפא״י למארוקו, נטל לעצמו
חופשה קצרה, חזר לאחריה בכוחות רעננים
לעבודתו.
אך טרם הספיק להכנס לתפקידו׳ הוזמן אל
ראש המנגנון של העיריה. קדוש, שסבר כי
נקרא לשמוע דברי ברכה ואיחולים לרגל שו בו,
הופתע עד מאד משנתבקש לגשת אל ה רופא
העירוני לצורך בדיקה.
קדוש טען שאינו חולה׳ להיפך, הרגשתו
רעננה ומצוינת, תמה לדעת מהו נימוקי הצורך
בבדיקה זו.
ראש המנגנון הרגיעו, נתן בידו פתק חתום

הנהנים היחידים מפרשה זו׳ פקידי עירית
חיפה, החפצים בסילוקו של ראש מחלקת ה מנגנון,
שלחו לצורך זה בקשה אל ראש עי רית
חיפה, אבא חושי, לטפל בענין.

דרכי־אדם
m mשד קדסן
ריאן קישאקורק היה ארמני, יליד ירו שלים,
שעיסוקו בשעות היום היה עיתונאות.
בימי המנדט הסתכם עיסוק ממין זה במכי רת
ידיעות מכולם לכולם על הכל. מכירת
ידיעה שמקורה עורך אל־ווחדה, איסחאק חו־סייגי׳
לראש משרד ירושלים של הבוקר,
גבריאל צפרוני, היתד. ע בורו ענין שיגרתי.
אולם עיקר עיסוקו היה ליד שולחן הקל פים׳
במסעדת״המרתף של לשכת העתונות
הממשלתית׳ בה היה מסב עם אנשים כמו
ביל דונובאן, איש הנ. בי. סי• ,ומוריס פיי־גאן,
מהדיילי הראלד.
לא תמיד נתקבלו הצלחותיו הקלפניות של
הערום על דעת חבריו למשחק הארמני שהיו מטיחים בפניו בצחוק את השאלה ה רצינית,
כיצד הוא מצליח להטמין בשרוולו
את האס• החמישי.
[הקלפן הארמני היד, פיקח למדי׳ שלא
להשתמש בקלפים מיויתרים׳ היה מסתפק
בשיטה פחות מקורית ופחות מסוכנת: ב שעה
שחבריו המבוסמים ר גו ביניהם על
זהותו של הזוכה במשחק הבא, היה מצליח
להרכיב את הקלפים בצו־ה כזו, שבחלקו
נפלו הקלפים המובחרים.
סיום המנדט ומלחמת העצמאות שמו קץ
לביקוריו של רייאן קישאקורק בירושלים
החדשה. הוא ביכר להשאר עם בני משפחתו
בעיר העתיקה• ידיעותיו הלשוניות הבטיחו
לו משרה במנגנון הירדני, מקצועו הקלפני
השלים את משכורתו הממשלתית.
האםהשגי? ן י. סידור זה שפעל קרוב
לחמש שנים, הגיע לקיצו המר׳ לפי עדו ת
פרחי קונסולים ש שבו מביקור החג בעיר
העתיקה, לפני שבוע.
קישאקורק הוזמן למסיבת פוקר עם קציני
הלגיון, החליט לשוב לביתו לקראת חג
המולד הארמני (החל ב־ 18 לינואר) .אחר
שלא הצליח ביותר בטכסיסו הנושן, נקט
אמצעי קיצוני: נוכח קופה של כמה עש רות
דינרים, ומול רביעיית מלכים שבידי
אחד הקצינים׳ הטיל לשולחן רביעיית אסים.
היה זה הישג מצוין ונדיר ביותר•• ,לולא
פרט קטן: קלפן אחר זרק זוג אסים נוסף
על השולחן• הארמני היתמם, שאל :״מה
לעשות׳ אם היו בין הקלפים ששה אטים?״
זכה לתשובה בקנה אקדחו של הקצין הזו עם
:״ארמני, הנה האס השביעי ! ״
ים רבן. אדום. כחוד
הוצאת תביעה פלילית ניד גרינוולד על
דיבה, גרם לכך ששמו עלה לכותרות ה ראשיות
של העתונות. נושא התביעה: הש מצת
שמו של ד״ר ישראל קטזטנר, לשעבר
דובר משרד המסחר והתעשיה ופעיל סיעת
.מפא״י בכנסת•
קסטנר לא רצה במשפט זה, עבר לסדר
היום על האשמות כאילו שיתף פעולה עם
הנאצים ותיבל בעבודות ההצלה של יהודי
הונגריה. אך דעתו של חיים כהן היתד. אי״
תנ ה: אין זכות לאיש, שיש בר שו תו מכו •
אדם רזה, שיבוש המלה האנגלית סקלט

•• באנגלית, לא״יוצלח, אדם המתחמק
מעבודה.
••• אדם מוזר, הזכאי להיכנס לרשימה
של טיפוסים בלתי־רגילים.

אל רופא העיריה׳ תוך הסבר שזהו נוהג שיג רתי
מקובל.
כשהיה קדוש בדרכו אל הרופא, לא יכול
לעצור בעד סקרנותו, החליט לפתוח את ה פתק
החתום• רופא העיריה נתבקש׳ ככתוב
בפתק, לבדוק את קדוש בדיקה מינית קפד נית׳
כנראה מפני שרבים מן השליחים׳ החוז רים
מצפון־אפריקהך נגועים במחלות מדב קות.
הפקיד
הנעלב, ראה בכך מעשה השפלה כל פי
יוצאי עדות המזרח׳ העדיף ללכת עם הפתק
אל השר בכור שיטרית*.
•שהתקיף השבוע בשיחה עם סופר הדור
את סידרת״המאנורים של העולםחזה ,
״דופקים את השחורים״ ,שאחד מחלקיה ה־עיקרייס
היה ראץ ון ן עם שר המשטרה, בכורו
שיטרית.

חוץ מקפה וסאמבה קבלה ישראל מברא־זיל
בשבוע החולף אניד, מלאה פרחי קצונה
של הצי הבדזילי, המבצעים נסיעת אימונים
סביב העולם על אניד, אפורה בעלת 25.000
טון דוקו-דה־קאסיאס.
חיפאים הרגילים למראה תלבושות זרו ת,
הופתעו למראה תלבושם המבריקה של פרחי
הקצונה שבאו מארץ הקפה.
בגאוה רבה התהלכו האורחים ברחובות
חיפה, כשלראשם כובע בננה לבן, ותלבושתם
כוללת בין השאר אפודת ארגמן מבהיקה,
ומכנסים כחולים שפס אדום צר עוטר את
צידיהן•
את מלחי האניה אפשר היה להכיר לפי
סרבלי התכלת וצבע פניהם השחום כמשקה
המפורסם הגדל בארצם.
שקיווה להרפתקאות גונזאלז לודוביקו
על החוף, נתאכזב כאשר הציעו לו לשתות
גזוז כתחליף למשקאות בבתי מרזח.
לא פחות ממנו נתאכזב יהודי שפנה אל
פרח הקצונה בשאלה, אם מכיר הוא במקרה
את דודו מנחם שול מן מריו״דה״ג׳אנירו,
וקיבל תשובה שלילית.

משטרה

רב-מלחיס לודביקו גונזאלז
סמבה למען דויקו־דה־קאסיאס
בטבריה שמה את עינה על גבר שעמד לנסוע
מן המקום למחרת. באמצעות מלצר הזמינה
אותו לחדרה. כשהגיע האורח, היה השולחן
ערוך בכל טוב• הוא שתה שמפן ואכל צלי,
כשלפתע התפשטה הגברת ונכנסה ערומה
למטה-- .
זו היתד, רק התחלת הבדיחה. ההמשך
תיאר בפרוטרוט מה קרה במטה, כיצד הת גבר
הגבר על התקפה׳זמנית של אימפוטג״
טיות, השתמש בתחליפים׳ ומה אמרה הגברת
כשתופעה זו חוסלה בהצלחה.
הקצין עילעל בקדחתנות בשאר העמודים.
גילה מבדיחה זו היתר, אחת ההגונות (ה מתונות
בחוברת. נראה שלא העריך חוש
הומור אמיתי, ביחוד בשפה הפולנית: ש עי
חיים אחרי הופעת החוברת בקיוסקים יצאו
חוליות שוטרים בכל הארץ, אספו אותה
מן השוק.
אסונות ההפרדה האחרונה
ויקטור רגנבוגן לא דדה ימאי טיפוסי. רק
לעתים• רחוקות אפשר היד, לראות את הי״
מאי השתקן והמסוגר בתוך עצמו במקום
מפגשם של חבריו׳ל מ קצוע. בשלוש שנו תיו
על הים הספיק לעבוד כמגיש׳ אך עבר לב סוף
להיות סיפונאי.
.לפני שלושה חודשים׳ כשהפליגה א/ק עכו
מנמל הבית חיפה, היה גם ויקטור על סי פונה,
לחבריו המעטים על החוף הבטיח
כי זוהי הפלגתו האחרונה, שאחריה ישב דעתו
״לגמור עם הים,״ להפוך לעכברייב־שה.

עכו, שהיא אניית טרמפ — ללא קו
משא קבוע — שטה ליד קזבלנקה בדרכה
משעסק ויקטור־ בשאיבת
לארצוח־הברית,
מים שחדרו למחסן בחרטום האניה. כשרצה
לקשור את מכסה הברזל על פתח המחסן׳
השתבר גל גדול שמעך את גופו בין המכסה
למסגרת הפתח.
רב החובל הלא״יהודי נמנע לד,כנם לנמל
קזבלנקה׳.הן מאי־רצונו לאבד ז מן יקר׳ והן
מתוך חשש שאנייתו הישראלית תיתקל ב קשיים
מצד שלטונות קזבלנקה, שכנציגי א רץ
מוסלמית אינם מתלהבים מביקורן של או ניות
ישראליות.
ויקטור, פצוע קשה, נשלח בסירה לחוף
(המשך בענווז .)12

בדיחה מסי 176
אם חשב מישהו שקציני משטרה אינם
יודעים להעריך הומור׳ הרי טעה טעות מצ חיקה.
אך הופיעה השבוע בקיוסקים החוברת
125 בדיחות בפולנית, וכבר ניגש קצין״
מלזטרה לתומו לקנות טופס. הוא התיישב
במכונית, החל קורא להנאתו את הבדיחה
הראשונה בה נתקל מבטו.
וזה אשר קרא: גברת שגרה בבית מלון
• אם׳ הקלף הבבוה במערכת הקלפים,
שרק ארבעה ממנו מצויים בחפיסה.
*• הסיכויים לרביעיה אוזת בלבד יבחש־חק
הם 1ל~.4164
הארץ שעשועי פריז ...לילדים למה מגיל 16
הכניסה אסורה (מודעה בדבר).
מרדכי דן, צה״ל.
באמת למח?
הקבוצה האורחת תעריך שנים או
שלושה משחקים נוספים (ספורט לעס).
ד. תלמי, חיטה

.הערכה אובייקטיבית.

:1מדי jה
אך עוד לפני שהגיע אליו החזיו הימאי חסר-
המשפחה ומועט הידידים את נשמתו לבור או.

פשעים

בר ש ת החומוס הדביק
מסעדתו הזעירה של שמ אל אלפנדרי
בשכונת בקעה הירושלמית ידועה לא רק
בזכות מאכליה המזרחיים. סעיף זכות חשוב
הרבה יו תר למסעדה הוא בעלה, שמואל אל־פנדרי
עצמו, הידוע ללקוחותיו כג׳מיל. תכו נתו
הטובה של ג׳מיל שהפכה את מסעדתו
בקומת הקרקע של בית ערבי מיו שן לאחד
ממוקדי המשיכה של החברה הבקעתית,
טמונה בסיסמה של שלו ש מלים: הלקוח
צודק תמיד.
אם גם ג׳מיל בעצמו דואג לכך שכל ספ לון
קפה שחור ורותח יהא ע שוי ממיטב ה קפה
וכל צלחת חומוס תהיה מפולפלת ומ החך
המזרחי ביותר, הרי הוא
שומנת לפי
לקבל הצעות, דרי שו ת והערות
תמיד מוכן
למלא אחריהן בנאמנות.
מלקוחותיו,
לערב, ש תי מנות. כשהופיעו לפני
שבועות מספר שני לקוחות חדשים ליד אחד
משולחנות השיש הקטנים של מסעדתו, שמח
ג׳מיל לקבל את הזמנתם לשתי מנות חומוס.
הזמנה זאת חזרה משך כל אהד ממוצאי ה שבת
הבאים, בהם תפשו שני הלקוחות או-
כלי־החומוס את אחד משולחנות השיש ל משך
שעות של הערב הבוער ביותר. בשבוע,
הסתפקו בהזמנת שתי מנות החומוס, שהכ ניסו
לג׳מיל ארבע מאות וששים פרוטה ב דיוק.
נאמן
לסיסמתו המסחרית לא שינה ג׳מיל
ממנהגו, אץ בפנים מחייכות לקראת אורחיו
קמוצי הידיים מדי הופיעם במיצאי שבת. הוא
גם הסכים לדעת לקוחותיו כשאלה התלוננו
על כך שהחומוס אינו דביק מספיק. ג׳מיל
שלא טעם מעולם חומוס דביל, החליט לא ל סגת,
צרף למנות החומוס השבועיות מר כיבים
דביקים שעלו כמעט כמחיר המנות
עצמן: קמח לבן וחלבון ביצים.
לרניאגון, סיגה חממנית. במוצאי
שבת האחרון היגיע החומוס לשיא דביקותו
וסיסמתו הישנה של ג׳מיל הוכיחה, סוף
סוף, את כדאיותה גם אצל הלקוחות אוכלי־החומוס.
קרוב לחצות, כטוב עליהם לבם ב חומוס
דביק, יצאו השניים מבדידותם ד,ת־זונתית.
הרבו בהזמנות יקרוה שעלו מחומוס,
חביתות, תרנגולת צלוייה עד לקונייאק תו צרת
חוץ.
ג׳מיל ששמח להריק את מקררו הקטן נד הם
לשמע הזמנת הנעילה של שני לקוחו תיו,
שנ ש תיירו אחרונים במסעדה כ ש שול חן
השיש הקטן שלהם עמום צלחות מנו־קות
היטב. הלקוחות אוכלי־ד־,חומוס חזרו
לסורם, ביקשו מנה סופית של חומוס, דביק
מכל דביק.
בעל המסעדה טוב הלב התגבר על תד המתו,
נזדרז למטבח והכין שתי מנות חו מוס
דביק. עד כדי כך שקעה היה לו להע בירו
לשתי הצלחות. הנאת לקוחותיו פיצ תה
אותו על יגיעתו האחרונה והוא עמד ל הכין
לד,ם את חשבונם לערב הלא־כל־כך־
חומוסי.
אלא שבאותו רגע בדיוק החלו שני אוכלי־החומוס
רבים ביניהם על דביקותו של החו מוס.
אחד מהם, שסבר שההומוס א נו דביק
כלל, נטל את צלחתו והטילה בכעס לעבר
פגיו התמהים של ג׳מיל אלפנדרי שכוסו שכ בה
עבה של חומוס דביק לחלוטין. בכך גם
פסק הריב בין שני אוהבי-ו,-חומוס ונתגלתה
החמסנית לתאבוגם הדביק. הם
הסיבה
מה־ג׳מיל
ניצלו
את הסתמאותו של
חומוס הדביק, הריקו את קופת מוצא• ה שבת
הגדושה והסתלקו ערה מבלי שיפרעו
אף את מחיר מאכליהם, בתוכם ארבע מנות
החומוס אותן עיכלו הם, ופניו של ג׳מיל,
אותו ערב.
דיפלומטים התקרית 3דמת \\
ציר איטליה בישראל, בנדטו קאפומאצה, ה רוזן
מקמפולטארו, היה מרוצה מאד. הנוף
שנשקף ממרפסת מעונו החדש, הווילה ה מהודרת
בתל־בנימין, שהיתר, שייכת קודם
לכן לשר החוץ הישראלי׳ משה שרת, היה
מרהיב. אך עניינים חשובים יו תר אילצוהו
לקצר את הביקור במעונו החדש, והוא הז דרז
ללכת ממנו, בשכחו מתוך פיזו ר לנעול
את הדלת.
היה זה יום חג לילדי הסביבה, שמזה
ז מן רב התאוו להציץ למשכן השרי, הופרעו
מכך על־ידי ז קיף המשטרה ש ש מר על הבית
כל עוד התגוררה ב תוכו האישיות המט

שלתית.
פחות התלהב מן הדלתות הפתוחות, גנן
הבית, שמיד עם בואו לעבודתו הרגילה״
הזעיק את המשטרה, מפחד שהבית המכובד׳
זכה לביקורם של אורחים לא־רצויים. שניי
קצינים, מלווים בסמל ובבלש לבוש־אזרחית:
מיהרו לבדוק את הבית, כשהם פותח־ת את:
שלא;
הדלתות הפנימיות בעזרת מטפחות,
לטשטש טביעת־אצבעות אפשרית. רק לאחרי
שנוכחו למעלה מכל ספק כי דבר לא נגנב״
נעלו ליתר בטחון את הדלתות על בריחיהי״
יצאו בכניסה הראשית כשהם נועלים אחרי הם
את המנעול האוטומאטי.
מצמרת עץ, הצדה. בו ביום נזעק־המזכיר
הראשון של הצירות האיטלקית אל
המשטרה, ביקש -נכוך כולו, את עזרתה ב פתיחת
הדלתות שהמפתח אשר בידו אינו׳
פותח אותן, משום מה. קצין המשטרה סי פק
לו מיד את הסיבה :״אדוני, רק הבוקר׳
נעלנו את הדלתות על בריחיהן הפנימיים.״
• מאחר שמפתח הדלת הראשית נמצא רק:
ב רושלים, טיכסו קציני המשטרה עצה, באו׳
לכלל מסקנה שאין ברירה אלא לפרוץ את:
הדלת בכוח.
הציל אותם מהכרח זה הגנן, שלאחר כמה:
נסיונות סרק של מי שאינו מומחה בפריצה:
לבתים, הצליח לקפוץ אל גג הבית מצמרת
עץ סמוך, שילשל את עצמו פנימה מבעד
הטעון,־ את ופתח
חלון חדר האמבטיה
פתיחה.

>י אנו זקוקים
אחד מתוך מאה
מדי שנה יוצא בארצות-הכרית, כמהדורה עממית המופצת
כרככות טפסים׳• ספר הפדוי כשם ״ 100 האנשים החשוכים כיותר״.
מטרת הספר: לספק לקורא את ״העוכדות האחרונות על האנשים
והנשים שתהיה להם ההשפעה הגדולה כיותר על חיץ־ כשנה
הקרוכה.״ ככל המהדורות האחרונות של ספי זה זכו להכלל מ כץ
אנשי ישראל רק חיים ויייצמו ודוד כו־גוריון ואף הם רק לשנה
אחת או שנתיים. רק ישראלי אחד נשאר קכוע ועומד ככל
מהדורותיו האחרונות של הספר: פרופסור מי טין כוכר .״העולם
הזה״ מגיש כזה לקוראיו קטעים מו הערר המוקדש להוגה-הדעות
למהולל כספר זה, כתקווה שהדכיים יסייעו להכנת דמותו הרוחנית
המיוחדת־כמינה.
הנחתו של מרסין בובר היא כי כל
אחד מאתנו, בין אם הוא מכיר בכך ו בין
אם לאו׳ מנהל דו־שיח מתמיד עם אלו הים.
לפי הוגד,־דעות יהודי גדול זה, ש את
כתביו לומדים בהתמדה אנשי הכנ סייה
הקאתולית והפרוטסטנטית, ממש
כמו חבריו לדת, כל מאורע המתחולל ב חיים
הריהו חל־ בפקודת אלוה, שעליה
אנו עונים בפעולותינו.
אלוהים אינו מפקח על הפעולות הללו
שלנו, אומר בובר • :אנו חופשיים לעשות
רחפצנו. אולם הוא מאמין, מכל מקום,
כי יש שכר ועונש לפעולותינו, הבא עלי נו
לא בעולם הבא, כי אם בדברים ה קורים
אותנו בעודנו בחיים.
למדות שאת אלוהים אפשר להכיר ב מעשיו,
ולא במראהו, אין הוא הפשטה
גרידא, מצהיר בובר. הוא הינו ממשות
ככל שניתן לו להיות. כל מה שעלינו ל עשות
כדי שיהיה ממשות, הוא לקבוע
עמו את היחס הקודם.

תחבורה
״אמרנו לכם שנעצור!״
בחבורת ד,נעתם ניטש וויכוח חריף: כי צד
לנסוע׳ ברכבת או באוטובוס ז וכנהוג״
נחלקו הדעות׳ ומצדדי האוטובוס פנו לקו פות
אשד, הנותרים לקרונות רכבת ישראל.
הרכבת שיצאה אותו מוצאי שבת שרכה
דרכה בעצלתיים כשהיא נמשכת על ידי קטר
מיו שן. בין הנערים פרץ וויכוח, מי יקדים
את מי, הם או חבריהם שנו תרו להמתין ב תחנת
האוטובוסים?
כשחצו קרונות הרכבת את כביש חיפה,
משכו הנערים בשר שרת העוצרת את הקטר
למקרה אסון ומהרו להמלס׳ כשהם מספי קים
לקרוא כלעומת נוסעי האוטובוס הנרג זים
:״אמרנו לכם כי נעצור אותה!״ .הראשים
המתולתלים נעלמו, והמבקר הנרגז הופיע
במרוצה, לחפש אחרי מו שך השרשרת. המ קום
בו היתד, השרשרת רפויה, נשאר ריק:
מאדם. השלם הכריז על קנס בסד 5לירי ת
לכל מושך שרשרת, ומישהו הוסיף בגיר :
״לחיילים וסטודנטים הנחה ב שיעור . 500/0״
לא היה ב רו ר כמה שטרי כסף אדמדמים
נשארו אותו יום ללא הצדקה בכיסי הנערים,
בעת שמקומם היעוד לפי החוק — קופת
הממשלה — נשאר ריק ומקופח.
דבר אחד ברור! כל עוד לא יצליחו פקי די
הרכבת לגבות את הקנס כחוק, י מ שיכו
נערים שובבים לעצור את מהלך הרכבת מדי
מוצאי שבת, להרגיז את נוסעי האוטובוסים•

החי

מתיר הח •ם

בירושלים התאסף המון לצפות באיש ש עלה
על גג גבוה׳ הזעיק את המשטרה הניידת
כדי למנוע התאבדות, התפזר רק אחרי
ש שו טר חרף את נפשו לטפס לגג ושמע מפי׳
האיש כי הוא מתקן את פתיל האנטנה,
שניתק.

שגיעת ro x
בירושלים התנצל אדם לפני שוטר כי עבר
עבירת תנועה ״בשגגה״ ,נעצר ל־ 24 שעות
על־ידי השוטר שלא הבין עברית כהלכה,
חשב שהלה העליב אותו וקרא לו :״ מ שוג ע!״

!ה־דות מ1ח־דה
ב חולון התנגש טנדר׳ נהוג בידי בוחן מש רד
הרישוי, במכונית קטנה, ביום בו הכ ריזה
אגודת זהירות המקומית על הגברת
פעולתה.

כלה 1פו־!ת ש » רות
בתל־אביב ביקשו שני תושבים פטנט על
המצאה מקורית: דחליל לד,בהלת ציפורים
וחיות.

שיפוט מתר!
בתל־אביב נסע שופם־השלום הראשי ידידיה
הלוי לעבודתו בבית המשפט, שהכילה, בין
השאר, טיפול בתאונות, התנגש בדרך עם
מונית, בקש את הנפגע להופיע בלשכתו
׳ב בי ת המשפט לשם סידור העניין.

א׳ /ת ך

פרזפסור

הביולוג דעומ ת הווגשורר

אמונתו של בובר היא כי ישנם שני
סוגי יחסים בחיים. היחס של אני־הוא
והיחס של אני־אתוז. פאול א. פייצה,
פילוסוף נודע, סיכם את קו המחשבה
של בובר בשטח זה כך :
כיצד מתבונן ביולוג בפרח? וכיצד
מתבונן באותו פרח עצמו האמן או המ שו
ר ר? הביולוג ינקוט בודאי עמדה או בייקטיבית
ושלוות־נפש לחלוטין. הוא
יבדוק את חתכי הפרח, ינתח אותו, ימ יין
אותו. האמן או האוהב י ש מור אותו,
לעומת זאת, כשלימות יפה וחיה. הוא
מגיב עליו כעל שלימות יחידה במינה.
׳הוא נכנם לתוכה. הפרח אומר לו דבר
מה, מטיל אי שקם בנפשו, והוא עונה
על כך: אין זה הוא גרידא, דבר שיש
לחוקרו, להבינו, להשתמש בו. הרי זד,
נהפך לאתוז, דבר שיש ליהנות ממנו,
לאהוב אותו.
אדם עלול לאמץ לעצמו את היחס של
אני־הוא לגבי כל הדברים וכל האנשים
שסביבו, אומר בובר. אומנם אין בכך כל
רע. אולם הוא מרגיש כי החיים בעולם
של אני־הוא בלבד הם חיים מזויי־פיב,
מעוטי־דמות .״ללא הוא אין אדם
יכול לחיות, אך אדם החי על הוא בלבד׳
איננו אדם.״
האדם אינו ולא כלום, אם אין לו גם
יחס של אני־אתה. החיים האמיתיים, ב הם
י ש שמחה וטעם, הם החיים בעולם
של אני־אתה.
כפי שרואה זאת בובר, האתה המוח לט
הוא האלוהים.
אם אתה חי את היחס האינטימי, ה אוהב,
של אני־אתה יעם אלוהים, ואתה
מגיב באהבה שעה שאתה פועל על פי
צוויו הדוממים, ייהפך אלוהים להיות
ממשות מוחלטת בעבורך. וגם אתה עצמך
הופך ממשות. כי, לפי בובר, מגיע הא דם
למלוא עצמיותו רק כאשר האני שבו
מכיר את האחה שבאלוהים .״אני נעשיתי
אני משום שהכרתי את האתה.״

״בקיצור,״ מציין בובר׳ ״הטוב הוא
כיוון, כיוון הדרך אל אלוהים.
התשובה לרע היא הבחירה ההחלטית
והחד משמעית של הכיוון האמיתי היחי די
הקיים: הכיוון לאלוהים.״

עבוד ת אדוהים בשמחה
השקפותיו אלה של בובר, שהובעו
בשורה ארוכה של ספרים והרצאות, הי תד,
להן השפעה מקפת על המחשבה הד תית
המודרנית. הפילוסופיה המטפיזית
שלו היתד, נושאם של ספרים ומאמרים
לאין ספור שנכתבו בידי סופרים יהו דיים
ונוצריים כאחד, והם נושא לוויכוח
מתמיד בין אנשי הדת האירופאיים. ל אחרונה
החלו ליחס לו חשיבות רבה גם
אנשי הדת באמריקה.
בובר הוא איש נמוך־קומה, בעל ראש
גדול־מידות וז קן לבן ושופע, המזכיר
נביא בימי קדם. הוא מפורסם גם בשל
מחקריו בספרות היהודית האירופית.
הוא נולד בווינה ב־ , 1878 אך נלקח על
ידי משפחתו בהיותו בן שלו ש לעיר ל־בוב
בפולין, בה קיבל את ראשית חינוכו.
ער להגיעו לגיל , 10 למד בבית מפי אביו.
בהיותו בן , 18 נכנס לאוניברסיטה של
ווינה, מקום בו קיבל את התואר דוקטור
לפילוסופיה. כן למד באוניברסיטות צי ריך,
ולייפציג. הפילוסופיה עמדה במרכז
התעניינותו מראשית דרכו, יחד עם הא מנות
והתרבות של ימי הביניים. מאוחר
יותר גילה את החסידות, תנועה דתית
שהתפשטה כדליקה בין יהודי אירופה ב־מאה,
ד 18 החסידות היתד, מרד נגד ה דתיות
הנוקשה, וקראה לעבודת אלו הים
על ידי מילוי מצוותיו באושר ו בשמחה.
החסידים חשבו את עצמם ל״חברי
האלוהים.״
מ־ 1916 עד 1924 היה בובר עורכו של
העתון דר יודה בגרמניה. כתום תקופה
זו, הצטרף לאוניברסיטה של פרנקפורט
על־נהר־מיין כמרצה על המוסר והדת
היהודית, הפקולטה היחידה במינה בגר מניה
בתקופה זאת. ב־ 1930 נתמנה כ־פרופיסור
לדת משווה. הוא לא עזב את
גרמניה מיד עם עליתו של היטלר, אלא
נשאר בה והפך מרכז להתנגדות רוחנית
לנאצים. אולם ב־ , 1937 בהתגבר המשטר
הנאצי, עלה לישראל, מקום בו נתמנה
כפרופיסור לפילוסופיה חברתית באוני ברסיטה
היהודית בירושלים. בתפקיד זה
החזיק עד שנת , 1951 בה פרש.
הוא חי עתה בבית קטן בירושלים, עם
אשתו, פאולה וינקלר, אותה נשא ב־. 1899
שני ילדיהם חיים בקרבת מקום. הוא מב לה
את זמנו בספרייתו, המכילה 15 אלף
ספרים, מבקר במוזיאונים, ולעתים בה צגות
קולנוע. אפילו בגיל ,75 אין הו.׳:
נח. ב־ 1951 ערך מסע הרצאות בכל רח בי
ארצות־הברית, ד,ירצה בכל האוניבר סיטות
החשובות, סיים שני ספרים חד שים
והוא עובד עתה על אחדים נוס פים,
ביניהם ספר על אנטרופולגיד, פילו סופית.
והוא חי חיים מלאים ביחס של
אני־אתוז.

העולם הזה

345

הדבר שאתה מבקש, הנהו, איפוא, התחדשות רוחניתז צדקת. מעשה פוליטי בלבד לא יועיל. ברם, אם יבוא הכיוון
החדש שרמזתי עליו, בעל בר חי שישפיע על חיי הרוח. י ש
כאן השפעה הדדית. ודאי התחדשות הלב היא הגורם המכריע.

מה יהיה לדעתך עיקר התחדשות זו ז

מ ר אי י ן העילם הזה

מסופקני אם יש כעת סיכוי לשלום שאין פירו שו אלא קץ
למלחמה הקרה בין ישראל וערב. אבל לדעתי, לא רחוקה
השעה ואפשר יהיה להגיע לידי הסכם שפירו שו שי תוף
פעולה וצור תו החיצונית השתתפות ישראל במעין פדרציה
של עמי המזרח הקרוב. והרי בפדרציה כזו מצדד אני זה
שנים רבות. מובן מאליו שאיז להבים פדרציה כזו אלא באופן
שתנאיה היסודיים לא יוכלו להשתנות בדרך הרגילה של
רו ב הכופה את רצונו על המיעוט, שאלמלא כן עשויה היא
להביא סכנה על קיומנו הלאומי. כלומר אמנת הפדרציה
צריך שתהיה מעין מגנה כרסה בינלאומית, ולא כאן המקום
לפרטים.

• העו לס הז המראייו העולסהזה

פרופסור כובד, לאור העובדה שהשנאה ההדדית
כמרחב גוברת והודבת, האס לדעתך נותר
סיכוי להפכם כין שני העמיב?

מרט י ן
ראיון זה ניתן על-ידי פרופסור
כובד לעורד הראשי של ״העולם הזה״ לפני
שלשה שבועות כביתו בטלביה, ירושלים. הראיון,
שהיה ראשון שנ י תן על-ידי הוגה-הדעות
הנודע מזה 15 שנה, נמשך ארבע שעות והקיף
שטחים רכים. להלן מתפרסם קטעו הראשון של
הדו״ח הסטינוגרפי.

במדד, מובהקת. הם לא היו תבוסנים ..בסופו של דבר אין
סתירה בין פוליטיקה ריאלית לאמיתה לבין פוליטיקה מוס רית•
עתים זו דור שת וי תור על תועלת השעה למען הקיום
בעתיד.

שרויים אנו עכשיו בירידה רוחנית ומוסרית איומה. אבל
אינני מתיאש. עלינו לחזור אל האמת המיוחדת לנו, אל
האוניברסליזם הלאומי, המחויב גם על ידי הסיטואציה הגי אופוליטית
שלנו. זו היתד, מאז ומעולם תכניתה של הציונות
הראויה לשם ציון. אוניברסליזם לאומי פי רו שו להבטיח יסוד
מוצק לאומה, לשם מימוש חלקה בהקמת אנושות אמיתית.
ואין לקיים משימה כזו אלא בדרך השלום. היינו ציונים לפי
שרצינו להוציא דבר זה מעולם הדיבור ולהכניסו לעולם
המעשה. לחזור אל האוניברסליזם הלאומי, פי רו שו להילחם
בקלקלות שפתחו לפנינו את שערי הלאומנות.

כלום כוונתך לפדרציה כארץ־ישראל כלבד,
או כמרחב השמי כולו?
ענייני לא בארץ ישראל בלבד, אלא בכל האיזור של המזרח
התיכון. כל בעיותינו תלויות בו ואי־אפשר להפריד ביניהן.
כבר ראיתי זאת בשעה שהתחלתי עוסק בשאלה זו בשנת
1917 כשהועמדנו לפני מצב חדש, ומאז ועד עתה אני מהרהר
בדבר ונושא את נפשי אליו.

כלום היית אומר שמדינת ישראל היא הגשמת
אותו חלום שחלמת לפני המשים שנה י

כבל המרחב?
כן. ראיתי שגורלו של חבל זה שקוראים לו המזרח התיכון
תלוי בשיתוף העמים היושבים בתוכו. לא אנחנו ולא הערבים
לא נצליח בלי שיתוף זה. הם זקוקים לנו ממש כשם שאנחנו
זקוקים להם. החבל זקוק לשני העמים, לשיתוף שביניהם.
משום כך הרי זד, ענין פוליטי עולמי.

תקווה זו אוכזבה?

ואתה סבור שלא עשינו די הצורך להכטיה
שיתוף פעולה זה כעוד מועד 1

אין להאשים איש על שלא יצא הדבר אל הפועל. ההיס טוריה
הטראגית של עמנו באה עלינו בענן של גזירו ת ו פור ענויות
ושיבשה את דרכנו. נוצר לחץ פסיכולוגי של המונים
עקורים ונידחים, לחץ שלא הציונים בלבד לא יכלו! לעמוד
בפניו, אלא גם כמה ממדינאי העולם ראו את הדבר כגזר־דינה
של ההיסטוריה. וכך קמה המדינה כהכרח השעה.
ואמנם נעשו אז מעשים שהיו קדחתניים יתר על המדה, ובלי
דעת הביאו רעד, על העניין.

יחד אתן את כל שאלת הפליטים הערביים.

מה היתה תגובתו של אותו מנהיג?
אחרי האספה אמר לי בשיחה פרטית חטופה :״אל תחשוב
שאינני מסכים למה שאמרת, אלא שיש מוקדם ומאוחר
בהיסטוריה.״ אמנם כן: מה שבידך בשעה זו, שמא לא יהיה
בידך בשעה אחרת, כמו שאמרו חכמינו :״אל תאמר לכש אפנה...״
לא עברו ימים מועטים והתחילו מעמידים ועדות
פיוס ותיווך, והיוזמה נשמטה מידינו.

איזו הצעה פוליטית היית מציע כיום?
אתה סכור שהמצב כיום חמור יותר מאשר
היה לפגי עשר שנים?

ממי אתה מצפה לכך?
ולמה נכשל המשא ומתן Y
שליחינו חשבו כנראה שאם נחכה נקבל תנאים טובים יותר,
ולא שמו לב לעובדה שבני־אדם סופם למות, ולעובדה שבנים
רבים אינם הולכים בעקבות אבותיהם. על כל פנים, עכשיו,
קרוב לודאי שבעוד ז מן מה עתידה לבוא, אחרי שינוי מסוים
בפוליטיקה העולמית, שעת כו שר חדשה. הכל תלוי בזה אם
נדע לנצל אותה שעה, וזאת אומרת אם נדע כבר עכשיו
להתכונן לה.

ואם נסיח דעתנו מאפשרות זו שאתה רומז
עליה, האם לדעתך הזמן פועל נגדנו?

היחווויווח. ואח את הרוחיוח דתוווזיייח. לוטייך רדי י די ר

דרושה אישיות חדשה?
לא אישיות חדשה עיקר, אלא התחדשות כללית, על דרך
המקרא ״רוח נכון חדש בקרבי״ .מכל מקום, האיש שיעשה
ללא חת את מה שהשעה צריכה לו, יהיה גיבורה האמיתי
של האומה, וכולנו חייבים לסלול את הדרך לאיש ה.ה שלפי
שעה איני רואה אותו. יש לי הרושם שכמה אנשים חשובים
רואים את המציאות כמות שהיא, ועדיין אינם מעיזים לדבר
עליה.

פרופסור גובר, האם גקודת המוצא שדך היא
פ״ליטית או מוסרית t
אינני מבחין הבחנה עיקרית בין הנכון מבחינה מוסרי ת
לבין הנכון מבחינה פוליטית. מעשה בלתי מוסרי יכול לפע מים
להביא תועלת לשעה אבל לא לדורות, אפילו לא לדור.
י ״ י ״ י ״ יייייייי ״יי1

כלום היית אומר שי ש צורך במהפכה תרבותית?
קודם
כל עלינו לדעת שלאמיתו של דבר אין לנו עדיין
תרבות מהותית חיה. יש לנו מורשת גדולה, י ש לנו אנשים
מחוננים בכשרונות, סופרים, משוררים, אמנים, הוגים, אנשי־מדע
ומחקר, וגם מוסדות חינוכיים ותרבותיים מצויינים
יש לנו, אבל תרבות במשמעותה כעיקרה, תרבות שרשמה
מובהק בכל תחומי חייו של העם, אין לנו.

האינך סכור שהולכת וגדלה כארץ תרבות
הדשה?
כל התרבויות הגדולות, וביחוד תרבויות המזרח, בנויו ת
על צו מוחלט של צדק ואמת. אף תרבותה של יוון, שהרי
יסודה של יוון נולד כאן, באסיה הקטנה. קו משותף לכל
המזרח כולו הוא ההכרה שיש סדר אמת בשמים, וחובה על
בני האדם להגשימו בארץ. כך היה הדבר אצל הסינים וההודים
והפרסים בקדמות ימיהם׳ וכך בקדמות עמנו. הצדק יכול
להיות מונוטאיסטי או לא, אבל מכל מקום אינו צדק של אמת,
אלא אם כן הוא צו מוחלט, הקובע את אורח החיים. דנתי
בענין זה באריכות, בנאומי יהדות ותרבות שנתפרסם בספרי
במשבר הרוח.

מה הדרך/לן ןורר התחדשות בזז?
איני יודע, וסבורני ש אין איש יודע להתוות דרך מראש.
אבל מפנה גדול יכול לבוא בכל עת. כשתעיין בתולדות
האנושות, תראה שהיו שעות שהבריות לא ציפו כלל להת חדשות,
והיא באה ׳כאילו פתאום. אחרי כן בא ההיסטוריון
ופירש את השתלשלותה כפי שפיר ש. אבל אין לך שום
גזר־דין בהיסטוריה שאין בידי האדם לקרעו ולשנותו. משום

מר איין.

איני גורס כך. איני מצביע אלא על הצורך לעדות נמרצת.
לפני כשלוש שנים הוזמנתי אני ועוד כמה אנשים לשיחה
עם אחד ממנהיגי המדינה. דיברנו על עיצוב דמותה של
האומה הישראלית. נשאלתי :״כיצד תוכל הממשלה להשפיע
על דמותה הרוחנית והמוסרית של האומה?״ אמרתי: הממ שלה
אין בידה לקבוע את אופי העם על ידי חוקים ותקנות.
אבל יכולה היא לעשות מעשה שהקהל יעמוד וישאל ״למה?״
ויתחיל מהרהר. בעיקר הצעתי מעשה שיעורר את מצפונו
של העם: לקחת את היוזמה בידינו ולהזמין את כל המדינות

קרוב לודאי שז מן מה הדבר יהיה בלתי־פופולרי. והרי
במשטר דמוקרטי אורבת כל מפלגה לכ שלון יריבתה, ודרו ש
אומץ־לב רב כדי לחולל שינוי כזה.

רובם של הציונים רצו לבנות קודם כל מדינה, ואילו אנשי
החוג אמרו שעיקר הוא איך נגיע אליה. אלה רצו בהתפתחות
אורגנית, שבסופה תצמח ותעלה מדינה שתהיה למרכז החיים
במזרח התיכון. בה יגלו היהודים את כוחות היצירה הגנוזים
בהם. אף קיווינו שיצירה זו תיבנה על בסיס של אמונה בכלל,
ושל אמון הדדי בפרט.

מראיין הה דל חזה

שעת הכושר היתד, מיד אחרי נצחוננו. אנשים פקחים ירעו
זאת. לכן ניסו לקשור משא־ומתן עם עבדאללה. אינני רוצה
לנקוב בפרטים, אך דומה שבוי תור מסוים אפשר היה להגיע
לידי הסכם.

פוליטיקה הראויה לשמה אינה עניין להחלטות
בלבד. קודם כל צריך כיוון. ממנו נובעות ההחלטות
המעשים, לפי המצבים החולפים. לדעתי היה הכיוון
שלנו בעניין הנידון מוטעה ומטעה, והדבר הראשון
לעשותו הוא שינוי הכיוון.
ומעשים ונובעים הפוליטי שעלינו

מראיין הע ולס הז ה

הוגך, פרופיסור כובד, התכוון למדינה אחרת
כמינה?

אתה והכריך התרעתם על כך, לא בן?
אנחנו אמרנו מה שאמרנו. קולנו לא נשמע. בפוליטיקה
דנים לפי מידת ההצלחה. כשקמה המדינה עזבו אותנו כמה
מבני לויתנו. הם חשבו שהבעיה נפתרה. לא עניתי להם, כי
היתר, חרדה בלבי. אבל במצב של עכשיו חובה על כל איש
המסור לעניינו לומר את דעתו בגלוי.

הזה

לדעתי עיקר טעותנו בכך שלא שקדנו מיד בבואנו לכאן
לעורר אמון בלב הערבים, אמון פוליטי וכלכלי. נתנו מקום
לטענה שזרים אנחנו, אנשים מן החוץ, ואין לנו עניין בהתחב רות
עם הערבים. ומכאן נפתח פתח לכל הסכסוכים שבאו
לאחר מכן.

מראיין העול

אני ושכמותי מעולם לא ראינו בעצמאות הלאומית מטרה
בפני עצמה, אלא בסיס שאי־אפשר להגשים את התחיה
בלעדיה. תקוותנו היתד, שתינתן לנו שהות כדי לפתח את
ה שוב ופיתוח אורגני, כדי לעשותו גוף חברי ופולי טי
בריא.

במרחב סצרים חרב מוחמר

תצעדי גם את עם רוח הזמו ובמנהג נשים
רכות אדרות תפקידי בספך בבנק? כדרך
וו תובלי לסדר בל תשלומיך באמצעות
צקים ותהני מהרגשה של בטחון, נוחיות
ובכוד עצמי.

הבטח מקומו בבנק

פנק לאומי ליטזדאל כע־מ

מתי שותות גם
הגבירות קיניאק?
כאשר יודעים להגיש את הקוניאק
החריף לפי המתכונת של ״ברנדי

אחד הקוראים שהתקשר באמצעותי עם
נערה מסויימת פנה אלי כתוצאה מפגישה זו
בשאלות אישיות לגמרי. קורא זה הוא אחד
מרבים הפונים אלי לאחרונה בבקשה להש־ב
עד בעיות שונות המתעוררות אצלם, בטענה
שרק אדם הקרוב אליהם בגיל יוכל להבינם.
מדורי, כידוע, נועד רק כאמצעי מקשי בין
צעירים. הפניות הרבות גרמו לי להרהר
בדבר שנית. עדיין לא החלטתי דבר (לא הכל
גם תלוי בי) בהקדם האפשרי אתן את תשו בתי
בנידון. 9 צעיר 838/138 שבט״ו בשבט מלאו לו
(אי חולי!) מרניש את עצמו מספיק מבונר כדי
להתכתב עם נערת בניל , 16— 17 על תיאטרון,
קולנוע ומוסיקה קלאסית (קלה) .בתעודת הזיהוי
שלו כתוב שמכנה נופו בינוני, שערו שחור
ועיניו חומות.
לאיזו נערה יש מספיק דם להשיב על מכתבו
של צעיר בן ,) 848/139( 25 המודיע בפרוש שהוא
רוצן־ להתכתב עם נערה או אשה עשירה( .יש לו
כנראה אוזן כה רגישה שהוא יוכל לשמוע ־ את
צלצול הכסה. על נייר מכתבים) .הניל, צבע השער
והקומה אינם חשובים לו.
ימי שתוכל לפענח את המכתב הבא. תמצא אותו
מתאים לטעמה, תוכל להשיב לצעיר ) 848/1401
הכותב כ ד :״אני. האדם הרביעי״ .או שודד
״בסלון מקסיקו״ ״הברון מאריזונה״ ,״כן הצ׳יזבת
הנר ברחוב ״מוחמר עלי״ ,מעוניין להתקשר עם
״!,יפהפיה מניו־יורק״ ,בת ״הזקן הכחול״ ,היא
״האלמנה העליזה״ מ״ניאנרה״ ,אחד ״היצורים
החמודים״ ״בעולם השכחה״ של ״עלובי החיים״.
בתקווה כי לא אחשב ל״ליצן״ .״בצהרי יום״.
״שיר אשיר בנשם״ ל״אורות הבמה״ ״ 24 שעות
בחייה של אשה״ ,בציפיה ל״קייץ אחד של אושר״,
ו״רנע של אמת״ מתוך ״,התשוקה״ ל,,-להבה ה גדולה״
שתהפוך לי את ה״פנטסיה״ של ״סיפור
לאם ונאם״ ל״סימפונית הזוהר״ .של ״שעשועי
פריז״( .אוח !)
נימנזיסטית צעירה בת ) 838/140 17 בעלת
המעלות: א) מתעניינת בספרות. תיאטרון. שירה,

( ) Brandy Sourשהנו
חמוץ״
המשקה החביב על גבירו ת כגברים
במסיבות ונשפים.
וזאת תעשה :
קח 2מנות ברנדי ״אקסטרה פייך׳
של ״כרמל מזרחי״ 1 ,מנה של מיץ־
לימון טבעי׳ 1מנה של מים (מוטב —
קוביות קרח) ו־ 2כפות סוכר. ערבב
יפה, טעם בעצמך ו אז הגש קוקטייל
לאורחיך.

טרם קנית
לביית מפחרנו פנית
ובעצמך חזית
חסכת,
שכסף!

הדבנשט״ו
בית מסחר להלבשה

תל-אביב

נחלת בנימין 6

cuם ם>>udttu ud14t1.fi׳ 1« 4״
cfiucu uaita uit!׳ <31410 culבנאם ׳L
m w 4ם ט<.א

׳טן״סאט1

a<.4ctL: sastut׳• audctu ud14t1.fiם
aau ud־411א.ם ט •א
id a r t u

s u u il

ספורט,
קולנוע, פוליטיקה,
אמנות,
מוסיקה.
ב) אוהבת לשחות בקייץ, לטייל בחורף, ג) שונאת
מדעים מדוייקים, ד) מבנה גוף רניל, ה) יופי
נורמלי, מחפשת חבר להתכתבות שיתאים לדרישות
הבאות: בוגר גימנסיה, רצוי סטודנט, גבוה, לא
ממושקף חלילה, בעל שכל, מותר לו להיות קצת
ציני, מינימום בן , 20 מקסימום בן .24

היהפצהז״דוד טופל ובגיד

מה שכתוב על המצח, אותו רואה תעיין.
שיר עממי מצרי.
עוד לפני שהעולם שמע על הדובאוז אל־אחראר,
קבוצת הקצינים שנועדו לסלק את
פארוק, היה חרות על מצחם מאורע ג דו ל:
המאבק עם האחים המוסלמים. לקצינים ה צעירים,
שהתכנסו מדי פעם בביתו של
ג׳מאל עבד־אל־נאסר׳ היד, ברור כי לפני
שיוכלו להרגיש את עצמם בטוחים כשליטיה
של מצרים, יצטרכו להתגבר על האחים.
לא היתד, זו מחשבה משמחת ביו תר. משך
שנים התגבש ארגון האחים לכוח החזק
ביותר במצרים. חצר המלך והמפלגות הפו ליטיות
השונות לא היו, לעומתו׳ אלא אוסף
של מנהלי קנוניות חסרי״גב. רק הוואפד
יכול היה להתחרות בו בעיני הקהל•
הסמל: זקן. התחלת האחים היתד, צנו עה
ביותר. תנועה דתית קיצונית שצצה
בכפר זג אזיג במצרים התחתית, תבעה חזרת
כל המאמינים בתשובה, ביטול החוק האזרחי
והפלילי, החלפתו בד,קוראן. למזלם, בחרו
בסיסמה מושכת ודינאמית :״דת מוחמר
בכוח החרב.״ מספיק היד, שמישהו יופיע
באסיפה פומבית ויצעק את הסיסמה כמד.
פעמים, כדי שכל הנאספים י חזרו עליה
בהתלהבות היסטרית.
מזלם השני של האחים התגלם בדמותו של
מורד, בעל קומה בינונית ועיניים לוהטות.
היד, זה חסאן אל״בנא. כששמע לראשונה
על הארגון׳ היד, אל־בנא מורד, בבית״ספר
עממי, השתכר שמונה לירו ת לחודש. לפני
זר, התגלגל במקומות רבים, עבד גם כפועל
שחור בבתי״המלאכד, של הרכבת הממשל תית.
פעולתו הראשונה, לאחר שהצטרף
לאחים׳ היתר, גידול זקן שחור, דבר שהפך
למנהג בתנועה, זבמרוצת הזמן אף בא לסמל
את הקנאות הדתית הקיצונית.
למרות השכלתו הנמוכה׳ היה אל״בנא
מנהיג בעל שיעור קומה. כל מלה שיצאה
מפיו הציתה את ד מיון שו מעיו. הוא היה
גם תכסיסן ערמומי ואכזר. פעם, בשעה
שנאם בפני כמה אלפי א־הדים, נטל בידו
קערה קטנה שהכילה גחלים בוערות. ללא
אזהרה, בתנועת יד מהירה, העיף את הגחלים
על הקהל. באולם פרצה צווחת״אימים מח ר
דה: אלד, שי שבו ב שורות הקדמיות הת כופפו,
ניסו להתגונן: האחרים ניסו להימלט.
אל״בנא נתן להתרגשות לחלוף׳ הרים
את קולו בקריאה פאתטית :״נבהלתם מכמה
גחלים עלובות, שהן מעשי בני״אדם. מד,
תעשו כאשר תובאו למדורת הנצח בגיהינום?״
רצח, רצח, רצח. תחת מנהיגות זו
התפשט הארגון כאש בערימת קש. סניפים
צצו בכל ארצות האיסלאם, ממארוקו ועד
לפאק־סטאן. מלה אחת של חסן אל-בנא
דיה היתד, שאלפי אנשים יצאו להפגין בר חובות
קהיר ואלכסנדריה.
תחילה עודד פארוק את הארגון׳ ראה בו
השנואה.
אל־וופד
כוח מתחרה למפלגת
האחים פתחו מועדונים, בתי״ספר׳ ב תי״
חולים, חוות־לימוד. הם יסדו מפעלים תע שייתיים,
רכשו כמויות ענקיות של נשק
עזוב מבדואי המדבר המערבי, אירגנו פלו גות
טרוריסטיות מיוחדות. ב״ 1945 רצחו
את עלי מאחר, ראש הממשלה, שעה שהיד,
בדרכו לאולם בית״ד,נבחרים לקרוא את הכ רזת
המלחמה על גרמניה. ז מן קצר אחר
כך רצחו את אמין עוסמאן׳ אחד ממנהיגי
הוופד, שהתגאה בתואר האנגלי ״סיר״ ונשא
אשד, אנגליה.
מלחמת ארץ־ישראל העלתה את קרן ה ארגון
עוד יותר. היא גם פקחה את עיני
פארוק ומשרתיו. נזשמר הברזל, הבולשת
הפרטית של פארוק, גילתה מחסני נשק
חשאיים, החדירה סוכנים שקבעו כי האחים
זוממים לכבוש את השלטון. בפקודת מחמוד
אל״נוקראשי׳ ראש הממשלה, הוכרז הארגון
הוחרם, אלפים מבין
בלתי־חוקי, ר כו שו
חבריו הושלכו למחנות ריכוז. שם נפגשו
עם כמה מאות מאויביהם — קומוניסטים
וציונים — שנכלאו כמה חודשים לפני כן.
הארגון לא קיבל את הדבר בשקט. ימים
אחדים אחרי הוצאת החוק נרצח אל״נוקראשי
על״ידי סטודנט צעיר, חבר הארגון.
סכיפומסי. הצעד שבא אחר כך היד,
אחד המכריעים בתולדות האחים.
משום מה נשאר אל-בנא חופשי. היתד,
לכך ס־בד, הגיונית. ביום בהיר אחד נרצח
באחד הרחובות הראשיים. אוהדיו טענו כי
כמה שעות לפני־כן חסמה המשטרה הפו ליטית
את כל הדרכים אל מקום המעשה.

עם מות המנהיג ירד כוח הארגון, אך מאחורי
הקלעים עוד היתד, להם השפעה עצומה. הם
זממו נקמה נגד המשטר.
אולם עוד לפני שתג ע תורם, נטלו הק צינים
את היוזמה לידיהם, ביצעו מהפכה
משלהם. משך כמה חודשים ניהלו למראית״
עין פלירט גלוי עם האירגון הקנאי. אחד
האחים, לחבר הקצינים העיקריים נחשב
ומוחמד נגיב עצמו אף הצטלם כשהוא בוכה
בשעת אזכרה רשמית לאל־בנא.
אלא שדיקטטורה כמו זו של הקצינים
אינה יכולה לסבול כוח יריב במדינה. כל
המפלגות האחרות נעלמו, פינו את מקומן
לתנועת־השיחרור של נגיב. אולם האחים
לא נעלמו. להיפך׳ התורות הלאומיות החד שות
של הקצינים הצעירים, בעלי ההשכלה
הא רופאית והחלומות על מהפכה חברתית,
לא מצאו חן בעיניהם. הם דגלו בלאומיות
אחרת: מוסלמית, דתית, קנאית, מן הסוג
שהתגלם בארץ־ישראל בדמותו של המופתי,
הנביא והנשיא. ההתנגשות בין הלאו מיות
והדת הפכה בלתל-נמנעת, כמו תמיד
במהפכת אסיאתית. היה ב רור כי שבירת
האחים היא אבן הבוחן האמיתית לרצינותם
של נגיב וחבריו. אם י ש ברו את האחים ואת
הלאומנות הדתית׳ כפי שעשה זאת בשעתו
כמאל אתא־תורק, יהיו להם סיכויים לבצע
בהדרגה מהפכה אמיתית. אם לא, הרי לא
תהיה זאת אלא שאלה של ז מן עד אשר
ופגע כדור הרוצח בנשיא החייכני.
השבוע נסתבר שהדבר היה מו בן גם לק צינים.
הם ד,יכו את המכה הראשונה: איר״
גון האחים נאסר, מאות מנהיגים נאסרו,
המוסדות הגלויים נשברו. אולם גם הקצינים
עצמם לא י שנו במנוחה בלילות. הרנד להיות
במחתרת עלולים האחים
יותר מסוכנים. ובמרחב עדיין קובע הכלל .
רוצח מי שרוצח אחרון. חרב מוחמר הנביא
עירה נטוייה מעל לראשו של מוחמר הנשיא.

מוסיקה
יש בה משהו

״כדי להיות בימינו זמר מפורסם,״ אמר
פעם מנהלה של חברת תקליטים גדולה באר צות
הברית ,״אינך צריך, כמו בימים עברו
ללמוד לשיר, או לדעת תווים. אפילו קול
אינו הכרחי. צריך שיהיה לך משהו.״
המשהו הזד, נמצא בשפע אצל אשד, צעירה׳
חטובת פנים ושחורת עיניים, ששירתה ה־מיקרופונית
שופעת מוי ערב על מבקרי
אמבסדור בתל״אביב. מאחורי המיקרופון,
מ׳שיעם הקבוע של כל הזמרים המודרניים,
אין לדעת אם יש לה עוד משהו מלבד
הנושיהו, אבל אין לכך חשיבות רבה כי קהל
מעוניין בעיקר במשהו, והוא, המבקרים כאמור׳ מצוי בשפע.
משקפיים וערימת ספרים. מרי־בקסה,
ללידת העיר קליבלנד שבארצות הב רית,
לא התכוונה למעשה להיות זמרת.
״אהבתי הגדולה,״ אמרה היא ,״נתונה ל תיאטרון.״
בכל זאת, בלחץ הוריה, נכנסה
לאוניברסיטת קליבלנד׳ קיבלה בה סמיכות
להוראה .״על כל מקרה,״ טענה ,״יש לי
מקצוע. כשאזדקן ולא אוכל עוד להופיע בזמ רה
— אני יודעת, הקהל אינו אוהב זמרות
זקנות — אכנס לכיתה, כשעל חוטמי מש קפיים
שחורות׳ ותחת בית שחיי ספרים.״
אולם לעת עתה, כל עוד חמוקי גזרתה
גמישים ממש כקולר״ מעדיפה מריה את
הזמרה׳ אליה נקלעה במקרה: יום אחד,
בשבתה באולפן ניו״יור קי, שמעה על תחרות
זמרות לסיבוב בן שנתיים באירופה ובמזרח
אסיר .,מריה, שבאותה תקופה שימשה כשח קנית
במחזה נשקיני קייט, החליטה להתחרות
ב״ 40 הזמרות המקצועיות שנרשמו לתחרות,
זכתה בחוזה.
לחם ונסיעות .״התעניינתי בתחרות
זאת,״ הודתה מריה ,״בעיקר משום שהב־טיחר,
לי שנתיים של מסעות בארצות רחוקות.
אהבתי הגדולה השניה היא הטיול.׳
נאמנה לאהבה זאת, לא ביזבזה מריד, א,ז
זמנה בארץ, ערכה טיול מקיף בנגב ובערבה,
ביקרה בבאר״שבע, במכתשים, סדום, עין
חוסוב ובאילת .״נופה של הערבה נפלא,״ אמ רה.
מלבד את הנוף, למדה בטיול זה כמה
שירים עבריים, אותם כללה בתוכניותיה
בארץ ויש בדעתה ל שיר אותם גם בארצות
אחרות, לכשתיסע.

העולם הזה 848

קולנוע

ה 1רי ב 1ד

כדורגל

מיו וספגטי

״חברה. עלו למעלה!״

״אם יקרה משהו לנישואים שלנו —
אקפוץ למים,״ אמרה, לפי האגדה, אשה
צעירה חומת־שער לבעלה הטרי, חודש אחרי
נישואיהם.
לנישואים קרה משהו, והים לא קלט את
גופה הנאה של האשה. שמה: נורמה־ג׳ין
.דוהרטי, כיום — מרילין מונרו.
היא הספיקה ללמוד דבר או שניים מן
;התקופה בה היתה נערה בעלת יו פי רגיל
של תריסר בפרוטה, אותו ניצלה, בין השאר,
לעבודתה כדוגמנית צילום. שערה החום הז־
:היב, עיניה הכחולות נעצמו למחצה׳ פיה
;הלחלוחי־תמיד, נפער מעט על טור שיניים
:צחורות. היא השתחררה גם מדעות קדומות
על בגדים תחתוניים, בטענה שהם עוצרים
:את נשימתה׳ החלה לספק לעתונות אימרות
!כנף מדהימות, כשהבוס שלה מחכך את ידיו
:בהנאה, גורף את הכסף שסרטיה הכניסו.
אין לשער ששבועה כה ילדותית יצאה
מפיה החודש כשנישאה בחשאי, בשבוע
ש עבר׳ לאלוף הבייסבול האמריקאי, ג׳ו
די מגגיו.
גישואיהם לא באו כהפתעה. ג׳ו, האיטלקי
גדול-האף, היה יד דה עוד בתקופה שהיתר,
כוכבוגת קטנה. לעיניו החומות התרחשה
המטמורפוזה שלה. הם לא נהגו להופיע
לעתים קרובות במועדוני לילה, העדיפו,
במקום זאת להמצא יחד מחוץ להוליבוד.
היה ברור לכל שהיא תינשא לו ביום מן
;הימים. למרות הפרסומת הגדולה על מידותיה
,הגופניות, צילומיה שנועדו לגרות, היה ג׳ו
,משך כל הזמן הגבר היחיד בחייה. אולפנה
ייעץ לה לא לשים על אצבעה הענוגה טבעת
בישואים כל עוד לא התבסס מעמדה. מיי לין
:צייתה, וויתרה לפי שעה על הטכס בפני
השופט. כשהיתה נשאלת כיצד היא מבלה
עפ 1׳ו את ערביה הפנויים היתר, משיבה :
״ג׳ו שוכב על הספה ומסתכל בסרטי המערב
הפרוע של הטלביזיה, ואני (שוכבת) על
השטיח ומשננת שורו ת מן התסריט.״
ג׳ו די מגגיו התייחס באדישות לכל המר קחה
סביב נערתו, שמו מספיק מפורסם ב ארצות
הבר: ת כדי לא ליהפך למיסטר מונרו.
כשהתרגזה פעם מרילין על הפירסומת
ד &ו ק רז ת המיוחסת לה, כדי לספק פרסומת
;נגס&ית׳ העיר ברישול ,״אל תשימי לב, קחי
:את הכסף.״
על התמונות המראות את מרילין וג׳ו
יקדראיס יחד שירהזהעולם הזה ,) 846 תת־וזסף,כנראה
בקרוב תמונה המראה את מרילין
בפיטסיים הדוקים קצרים׳ חולצה הדוקה לא

גבר שחור שער, לבוש חליפה אפורה, פשק
את י דיו לצדדים׳ אחר הרכין ראשו ובהבעת
חמלה סינן כמה מלים סלביות חדות מבטא.
גוסטב לכנר, מאמנה של וויבוזינה היוגו סלבית
פזל שוב אל שעונו, המחוג נח בדיוק
על פס הדקה ה־ .45 שריקה חדה סיכמה את
מאבק הגומלין בין מכבי תל־אביב והאורחים
בתיקו ,2:2לאחר משחק מרתק שהוכיח עד
כמה הכדורגל איננו יכול להמנות על הדב רים
ההגיוניים ביותר.
היוגוסלבים, שניצחו בכל משחקיהם בארץ
עד כה• הובילו עד הדקה העשירית לפני ה סיום
בי תרון של שני שערים •סיס ,/כותם.
משחקם היה.מעולה, כרגיל, וחולשת יד בי ה ם
לא הטילה כל ספק מי יזכה במערכה.
היה זה הקיצוני השמאלי אדום השער׳ רבי־נוביץ,
שהחליף אותו ז מן שחקן אחר, אשר
בעט בעיטה חלשה לשער האורחיב, הבקיע
את אחד השערים המוזרים ביותר שנראו ב־ארץ:
השוער היוגוסלבי זינק אמנם לפינה,
אך הכדור שינה את כיוונו, זחל בדיוק לקצה
הפינה השניה כשהשחקנים, ביחד עם הקהל,
מלווים אותו אט־אט בהתרגשות מופתעת.
ם ו!ז טוב — כל טוב. איש עדיין לא
תיאר כי השער עלול לבטל את נצחון האור חים
כאשר בדקה האחרונה זכה מכבי כבעי טת
קרן. מאמנו, ז׳קי בית־הלוי, השליך את
זנב הסיגריה מידו, מיהר לעבר הגנת קבוצ תו,
פקד :״חברה, עלו למעלה מהר !״ הכוו נה
היתר, ברורה לא היה מה להפסיד ב שניות
האחרונות, מוטב היה לכן שכולם ית קבצו
ליד שער היוגוסלבים, אולי יקרה נס.
הנס קרה. הכדור השטוח שנבעט מקרן ה מגרש
עבר את מרבית השחקנים, הגיע לב סוף
לרגלים הנכונות :״שייע״ גלזר הדביק
אותו לרשת.
לכנר וג׳רי החליפו מבטי תיקו.

משרוקית רא הגונה
ה״שלום״ של וויבודינה נאמר השבוע ב טון
שקט. משחק הפרידה שלה עם נבחרת
מכבי־תפועל למרות שהיה נראה גועש ומר תק׳
לא הביא לכל יבול של שערים והתוצ אה
נשארה .0:0
היוגוסלבים היו הפעם עצבניים, ניסו יו תר
מבכל משחקיהם בארץ, להבקיע שערים, או לם
הנבחרת החזיקה מעמד הודות, אולי, ל תכסיס
המקורי הישראלי של ״התקף מעט —
הגן בכל מחיר.״ המחיר, במקרה זה, היה
משחק תוקפני יתר על המידה שהעמיד ב מבחן
את השופט דוידקביץ — הוא בחר ב־

חמשה מהאנשים (והנשים) שהופיעו על שערי העולם הזה ובכתבותיו המצולמות
•בחודשים האחרונים מופיעים שוב בשאלות הבאות. לשם זיהויים אפשר להסתייע
בחמש קבוצות הרמזים, שכל אחת מהו מכילה חמישה רמזים.
ינסה הפותר את כוחו (וז כ רונו) ויראה אם יוכל לנקוב בשם האיש (או האשד),
ואל ירגי ש עצמו ברע אם יהיה
לפי הרמז הראשון. אם לא, יקרא את הרמז השני.
חייב לקרוא גם את הרמז השלישי כדי לזהות: את איש/אשת השער. להבא עליו לקרוא
את העולם הזח ביתר תשומת ל ב( לי ת ר בטחון, מצוי רמז רביעי, ברור מאד, בעמוד .) 14
אמנם, אבל הדבר ה יחידי
האהוב עלי בא מת
הוא סלט פירות.״
א הוא אוהב את הסיכון
האישי כפי שאחרים
אוהבים יין וסיגריות
ובשעות הפנאי הוא
כותב שירים.
לפני שנתיים נפוצו ש מועות
שחוגים מסו־יימים
לקחוהו בחש בון
כשר חוץ אפשרי.
הוא איבד את עינו
השמאלית שעד, שעמד
על גג של מבצר צר אותו
בלבנון, פתי כבש
כדי להקל על
פלישת האוסטרלים.
. 1היא מופיעה בשער
סרוק ללא הקפדה בבגדים רגילים וב־נעליים
לא ביותר אלגנטיות.
.2רגליה עבות משהו, עיניה יריקות,
ריסיד, שחורים, אפה רומאי ושפתיה
מלאות.
.3היא הכריזה :״באהבה, שווה איטלקי
אחד יותר מגדוד שלם של אמריקאים.״
. 1גילו ,27 :גובהו 1.76 :מטר, משקלו
71 קילוגרם.
.2הוא היה אחד מששת הגברים והנערה
האחת שהתיישבו ליד שבעה שולחנות
מבהיקים בלובן מפותיהם.
.3הוא הכריז :״אני בעל תיאבון בריא

. Uבז מן המלחמה חבש
H 1 כובע אוסטרלי אדיר,
משקפי נהיגה ירוקים,
כפייה אדומה ומכנסי
חקי מולבנים שהגיעו
A rבקושי להתחלת רגליו.
IB h
״״ ,W xl 2 ,הוא למד בקולג׳ ש־היה
מרכז הנוער ה אציל
של המרחב, בו
• ד התחנכו בני כל
מלכים והבאשים ו־שרי
הצבא.

. 3לפני שהספיק הוא,
חייל קרבי בעל וותק
של למעלה מחמישים פעולות קרב,
להגיע אל חברו, ירדה על ראשו, מ־אחורנית,
מכה איומה של אלה מחודדת.

. 1היא. מדברת בשטף, אגב חיוכים רבים
ותנועות יד וכתף והעוויות פנים מהי רות.
.2כאשר
היא אינה בפאריס, היא גרה
עם אמה בכפר, בטחנת מים עתיקה,
ושם היא מרבה לצייר.
.3עלייתה היתד. כבזק, הודות לשני סר טים
שעלו הרבה והכניסו מעט: מאמן
והשישנה השחורה.

ושוחררתי. וכך
(ראה במדינה).

קנאת סופרים

יהיה

במשפט

הנוכחי

ירוחם כהן,

סטודנט למדעי המזרח,
שזכה בימי היותו שלי שו של יגאל אלון
לכינוי ״ג׳ינג׳י״ על שם שערותיו השחורות
כפחם, התלונן כי מאז החל חובש לראשו
ברט שחור, רבים המחקים אותו. אמר הוא :
״אילו הייתי מתחיל ללכת עירום עם נוצה
אדומה במקום מסויים, היתה כל ירושלים
מתחילה ללכת בעקבותי.״ אולם עיקר הצרה,
לדעתו, היא שחלק ממחקיו סוחב, בפשטות,
את כובעו שלו. להפחדת הגנבים, כתב על
בטנת הברט (השלישי) אזהרה־בקשד, בל שון
זו :״כובע חדש ונקי רק ב־ 1.500ל״י. כלב
מי שחובש אותו. דחילכום, לא לגנו ב!!! זה
הכובע השליש־ שלי לא לסחוב. ירוחם
כדיו•״
פרישתו של ב. ג׳ .בשדר,־בוקר שמשה
ליהושע (״עיר קסומה״) כ ר ־ יוסף השראה
לכתיבת מחזה בשביל המטאטא. נושא המח זה:
מושבניק ותיק ההולך להתיישב׳ ב עקבות
בי. ג׳י. לשדר,־בוקר.

רייקוב, קריסטיץ ואדי פוקס
הנזהר בשערי תבל,
פחות, מבשלת לג׳ו ספגטי.
כשנשאלה כיצד תושפע הקריירה שלד, מן
הנישואין, השיבה :״קריירה היא דבר נפלא׳
אולם אינך יכולה להתחמם עם קריירה ב ל
לה קר.״

בקצרה
הלילההואמלכותי סרט דוקומנ טרי
למחצה על בעיות העוזרים ושיקומם. זאן
גאבן.
בעבורך סוחט דמעות. לורטה יאנג.

העולם הזה ממליץ :
הלילה

-העולם הזה 848

הוא

מלכותי

דרך הקלה: שרק

כאשר הקהל רצה ככך,

היתד, זו תעודת עניות להגינות הספורטי בית
הישראלית, ואם אין לומר שדוידקביץ
היה עלול לשנות את התוצאות, הרי הוא היה
אחד הגורמים לפרידה לא לבבית ביותר. ה יוגוסלבים
השקטים יחסית, לא החזיקו מע מד
ז מן רב, והחלו לרטון מול השיפוט ה מעוות,
נעזרו לא פעם על ידי הקהל עצמו
שהוכיח רמה גבוה של הגינות ספורטיבית.
לפני תום המשחק התבדח אחד הצופים,
קרא לעבר השופט :״דוידקביץ, שרוק ! ״
דוידקביץ שרק לסיום המשחק. הצופר, לא
היה בטוח שקולו נשמע. הדבר לא שינה.
• עם הפועל חיפ,וזו ,0:6עם נזכבי תל־אביב
, 1.3עם• נוכבי נתניה .4:2

כשנסבה השיחה בכסית על רי בוי הבמות .
בהם מפרסם בן גבע ותושב ירו^לי ם אדום־
הזקן ידידיה דידי מנוסי את פז מ מי וי,
העיר בקנאת סופרים כתן אלתרמן :״אינני
בטוח אם אין הוא כותב כבר גם אח הטור
השביע
סיפר גבר מזוקן אחר, לוחם־הצדק־בסטנ־סיל
מלכיאל (מכתבים לחברי במזרחי !
פנימי !) גרינוולד (העולם הזה ).845 בתו,
רנה, בת ד.־ ,26 נולדה קודם זמנה, שעה
שאמה נבהלה בבוא שוטרים הונגריים לאסור
אותו לצורך משפט על הוצאת דיבה .״במש פט
ההוא,״ אמר ,״הוכחתי את צדקת דברי

בהדור, זמנים, דבר ומבואות.

...תרב ה הוכחות
חברות הטבק האמריקאיות שהחליטו לע רוך
מחקר בלתי־תלוי בקשר שבין סרטן
הריאות ל עי שון סיגריות, שנתגלה על־ידי
חוקרי סרטן אמריקאיים, הציעו לשקף בוועדה
הנייטרלית חוקר ישראלי בעל שם עולם :
פרופסור יצחק ברגכלום, איש מכון
וייצמן והאוניברסיטה העברית, ש ע מד. משך
12 שנה בראש מרכז חקר הסרטן באוכספורד.

שעה שד״ר (לרפואת עצבים) משה סנה
נטש את מקצועו הישן לחלוטין עסק חברו
לכנסת ולסיעת השמאל, ד״ר (לפילוסופיה)
אכרהם אדולן ז כרמן, לשעבר מנהל ה מכון
הפסיכוטכני היהודי בפולין, בהכנה
לשורת מחקרים פסיכולוגיים וסוציולוגיים על
קליטת העלייה החדשה.
חצי־שנה אחר תום בי קורו בארץ, סיים
כתב הניו־יורק טיימס (כרגע בוושינגטון),
דאכה אדאמס שמיט, בהיר השער, תו שב
ארצות־הברית ו בן יליד גרמניה, את
ספרו על רשמי ביקורו, שייצא לאור בעוד
חודש׳ ייקרא היהודי החדש, יכלול, בין
השאר הערכות בלתי־מקובלות־ביותר של ה אישים
העומדים בראש המדינה.
כשהקליט ישראל יצחקי, כוכב התק ליטים,
את אחד מ שיריו המספר על נערה
אומללה שידידה נטש אותה, השתכנע כל־כך
משירתו, עד שהפליט, עם סיומה, אנחה עמו קה
:״אין צדק בעולם !״

לא פחות ספקני היה ח״כ מפ״ם ישראל
כר־יהדדה, איש יגור, שאמר בישיבת מרכז
מפ״ם :״במשא ומתן אין צורך להוכיח עד
כמה הצד השני הוא מנוול יש לנו די חומר
כזה על מפא״י, ולהם יש, כנראה, עלינו.״

^tmm

מאת

בשנת 1954 לחורבן האטומי־ ,שבי התנדפו
כאויר אנשי בדור הארץ >היא שנת
3908 לספירה הנוצרית הקדומה) ירדה
משלחת ארכיאולוגית של ממשלת היקום,
מורכבת מאנשי מדע נבחרים, נציגי המאדים,
נוגה והדובה הקטנה, לחקור את
הציביליזציה שהתקיימה לפני 1950 שנה
כערף, ערב החורבן הגדול, על פני כדור
הארץ. היה זה א ך טבעי שהחברים היהו
דיים
כמשלחת זי יגלו ענין מיוחד בחורבותיה
של ישראל, שכזכור הושמדה
כטעות על־ידי פצצה, שנפלה כמקרה מעציב,
ממפציץ שהיה כדרכו למכרות האו־רניוו
במדבר סהרה. בהיותם יהודים,
לא יבלו אנשי המדע לבוא לידי הסבם על
נוסח אחיד של דו״ח, וכל אחד מהם
פירסם דו״ח נפרד, המבוסס על תוצאות
חקירתו הפרטית.

מוגש על ד• הג בר ת
חדו ה הי מלשמרץ.
כו כ ב הציר.

זה היו מנהגים ברבריים: הוא אכל בשר ת תחים (ח ד
שכנראה נכחדה לחלוטין) ,ושתה לשביה משקה חריף בשם
נפט ושבגללו ה ה מוכן לעשות כל תועבה.

פוגש וול יד פרופסור
אטורגום שטרן. הד 1ב ה
הקטנה 3־ א.
מאוד שעלה בגורלי למצוא בנין, ששימש בלי ספק, לאיכסון
מטורפים מהסוג הק צוני ביותר. לפי עדויות מקיפות
שגיליתי בבניו. המקושט בסמל הרפואי העתיק של המנורה
המוקפת עלי זית, ה ה בו מקום ל־ 120 חולים.
בניגוד לבתי הולי־הנפש הנהוגים בימינו. לא ניתנה
לחולה מיטה, אלא כסא בלבד. עוד פרט מ זר הוא, שהחלונית
לא היו סגורים בשבכת ברזל ובכלל לא ניכר היה בהם
נסיון למנוע את החולים מלברוח החוצה. נראה שהם היו
כה מטורפים, שלחמו ביניהם להכנם לתור בית החויים ולפי
עדית מסויימת׳ היו מוכנים לשלם עבור כך סכומים גדולים
בכסף ובזהב.
אם כ׳ המטורפים היו כולם בחזקת מטורפים מסוכנים
לציבור, הרי טרופם התבטא בצורות משונות: אחד מהם,
למשל, נהג לדפוק בפטישו בלי הרף (הפטיש המשומש
מאוד נמצא במקום בשעת החורבן) ואילו אחרים היו תזרי ם
ומדברים ללא הרף אותם דברים עצמם, ולא היה איכפת
להם כלל שאיש אינו מקשיב להם.
תגליתי העיקרית הריהו כוך קטן מאד (קשה לתאר איך
שנעשתה בקבוצות קבועות — כנראה שיטה פרימ טיבית
של ריפוי על־ידי עיסוק. כתוצאה משיטות ריפוי לקויות
אלו, לא הצליח כנראה אף חולה להבריא ולצאת מן המוסד
בזמן מן הזמנים, אלא אם כן מת.
הברבריות המיוחדת של התקופה התבטאה בכך, שניהן
לאנשים נורמליים לחזות במקום, מעל יציע מוגו היטב
ברשתות ברזל• וליהנות הנאה סדיסטית מתעלולי החולים.

שיטתי במדעי הארכיאולוגיה היתד, מאז ומתמיד לחפש
את הבנין הגדול ביותר בארץ, בעזרת חפירות ממושכות,
מתוך הנחה — שהתאמתה פעמים רבות — כי ה מין הגדול
ביותר מכיל את השרידים המובהקים ביותר של הציביל׳זציה
המקומית.
את הבנ ן הגדול ביותר בישראל מצאתי בצפון תל-
החורבות על שם אביב. זהו בנין מפואר מאוד, שחוץ
לזגוגיותיו המנופצות, השתמר יפה למדי.
השערתי הראשונה כי מקום זה שימש לעבודה כלשהי
התבדתה מיד. עצם צורת הבגן, שרידי הריהוט וחדרי
ההמתנה הרבים, הוכיחו בעליל שאיש לא נתכוון לעבוד
במקום כזה. לא היה זה גם בית קברות ענקי למלכים׳ כמו
*1משל, הפרמידות.
לעומת זאת משכה את תשומת לבי הכמות האגדית של
שברי זכוכית, שהיה קל לזהותם כחלקי כוסות מנופצות.
מסתבר, איפוא. שהיה זה מוסד ענק לשתייה. לא התקשיתי
גם בזיהוי המשקה — המשקה בדוד הענק שעל גג ד,בנין
הוכיח בעליל׳ שמשקד זה. היה מרק עשוי מעלי צמח התה.
המיוחד בבית תה זה, המוכיח את אופייה הנאצל של
התרבות הישראלית׳ היה שמשקה זה הוגש חינם אין כסף.
שמונה שעות ביום, לאותם ניצרכים שזכו להשיג פנקס
אדום מיוחד במינו. ניצרכים אלו נקראו בשפה קדומה בשם
״פקידים״ ,מפני שהיתר, להם כנראה הזכות לתת פקודות
למגישי התה. כל תושבי הארץ שילמו ללא ערעורים מס
מיוחד למימון שתיית התה, אך בית התה עצמו הוקם בכספים
שנשלחו מכל רחבי העולם על ידי הוגי רעיון הקמת בית־תה
מיוחד זה.
שיייי המשקה השתפכו לתוך ואדי סמוד שנקרא בשם
״ואדי פועל,״ ושעל שמו נקרא הבנין.

שיטת הריפוי העיקרית היתה התעמלות של הרמת ידיים,
־אנשים בגודל הידוע לנו גרו בתוכו) .הריהוט היחידי בו
היד, אגן מ: זר, עשוי חרסינה לבנה ומכוסה בשטח עץ
חלול במרכזו. מעל לאגן תלוי ברזל מלבני ועליו חקוקות
האותיות הלאטיניות N .I.A .G .A .R .A .אותיות אלו שייכות
בלי ספק לשפה שהיתר, נהוגה ביבשת האמריקאית בשעתו.
מזה ניתן להסיק ( :א) שזרמים דתייב אמריקאיים חדרו
לישראל (ועדות לכך נמצאה גם בשרידי בנינים אחרים).
(ב) שהיה זד, מכשיר אופייני לפולחן דתי של אותה תקופה.
לא מן הנמנע שמיכל זה מסמל את אליל המים האמריקאי,
שמרכזו היה במפעלי המים המפורסמים שחרבו בשעת

היא עשתה
־ ״ציונות״

שנשמר אולפנה
הועבר׳
על ידי

רים להיות
יחד, בזכות
ת הכיבוש,

כמומחית לחקירת היסטוריד,־משווה נדהמתי להיוכח כי
בישראל קמה לתחייה, כמעט על כל פרטיה, הדת היוונית,
שכידוע נוצרה בתקופה תרבותית קרמה בהרבה. האלילים
אמנם קיבלו שמות חדשים, אר פרט לכך לא השתנה כמעט

כלום.
המושג אל נקרא בעברית של אותה תקופה בשם
״מפלגה,״ מושג הנובע מן העובדה שהאלילים הישראליים׳
ממש כמו ק דמיהם היווניים, היו מתקוטטים ומתפלגים מרי
פעם בפעם. משכן האלים נקרא ״קואליציה,״ שם המזכיר
היטב את מקורו ה ווני במלה ״אולימפוס.״ הנוהג היה, שכמה
אלים עושים ביניהם קנוניה ומחליטים לגרש מן הקואליציה
את האלים החלשים. בני התמותה הרגילים היו מעלים לאלילים
אלו זבחים בשם ״מסים.״
תולדות המיתוס ה שראלי הם. בקיצור, כאלו: האל
הגדול, יוצר המד נה, נקרא בשם מפאיום, הוא האל המקביל
לצ אום ה ווני (כמוהו היה מדי פעם מתחפש בדמות שור
וזולל את כל תבואות הגרנות) .בנו של מפאיוס׳ סנה איש
לפידות, היתנה אהבים עם השומר הצעיר של משכן האליב.
כעונש על התנהגות תמוסכסואלית זו גורש הזוג ומאפיוס
החל להתנות אהבים עם אפרודיטה ויונוס המזרחי (בישראל,
היה ׳ונוס אל בעל ארבעה פרצופים — לא כיונוס היווני,
הדו־פרצופי).
כל בני התמותה היו שרויים באימת מוות מפני זעם
אליליהם, וכל אחד מהם ביקש חס; ת אצל אחד האליליס.
מדי פעם נערכו תפילות גדולות בצבור שבהן קושטו כל
קירות הביניים בס סמאות ובפלקטים, ובאותו תפילות הופיעו
בפני המון העם קדשות שנקראו עסקניות. עסקניות ועסקנים
אלו (כ -עסקם היה להתפרנס על עבודת המפלגות) היו
השליטים האמ תיים של הארץ וחילקו ביניהם את שמנה
וסלתה.

אופיינית לרמה הגבוהה של תרבות ישראל היתה צורת
המשפט במדינה. בעוד שלתרבויות מפגר,ת (ולצערנו גם
בכמה כוכבים נחשלים בימינו) נהוג לשפוט פושעים בבתי
הד ן של המדינה, ולשם כך הוקם מנגנון מסועף של
שופטים, ש,טרים וסוהרים, הרי בישראל כבר פותחה בת קופה
קדומה שיטה פשוטה של שיפוט עצמי והענשה
אוטומטית. כשהרגיש אדם כי עכר עבירה, או אם היתד, לו
נקיפת מצפון׳ הרי היה הולך מיד לתחנת העונשין הקרובה
ביותר לביתו, ושהיתד, מצוייר, ברחובות בכל כמה מטרים
וסומנה על ידי עמוד ירקרק, שהיה חיקוי סמלי לעמוד
התלייה הקדום.
אחרי שחיכה חצי שעה או שעה בשמש הלוהטת ובגשם
השוטף ( ומכאן הפתגם הישראלי: תחנות הצדק תוחנות
לאט) היה מופיע מכשיר עינייים מיוחד במינו שכונה בשם
״א;טובו.0״
התעמקתי רבות בחקר מילה זו והתברר לי שזהו חיבורן
מלים לטיניות ,״אוטו״ שפירושו ״עצמי,״
של שתי
ו״בוסטאנטר״״ שפירושו ״הענשה״ .בקיצור :׳הענשה עצמית.
בתוך מכשיר העינויים היה נוצר התהלך כדלהלן 80 :
איש בממוצע היו רומסים אחד את השני ודורכים איש על
יבלות רעהו. במכשיר עצמו היו סידורים מיוחדים לגרום
טלטולים שיסייעו במלאכה זו. אנשים שרצו להחמיר בדינם
יכלו לתלות את עצמם ברצועות עור חזקות, חינם ללא
תשל,ם נוסף.
כשהרגיש המסתגף כיי מידת העונש התאימה לגודל
העבירה, משך בחוט החשמלי ופינה את מקומו לממתינים
בתור בתחנת העונשין הבאה. מחריד לחשוב כי אנשים
הגיעו לידי קיצוניות מזוכיסטית רבה כל כך, שאפילו
מכשירי העינויים הבינעירוניים היו תמיד מלאים ורק על
ידי העלאה מתמדת של המחירים אפשר היה לעמוד מול
לחץ הצבור.
היתרון הגדול מאליו של שיטה זו, היה נעוץ בעובדה
שהאנשים היו־ מחוייבים לשלם בכסף תמורת העונש שקיבלו׳
בשעה שבמדיה ת אחרות נאלצו הממשלות לבזבז הון
תועפות על קיום מנגנון הענשה.
הכסף הוקדש למעמד מיוחד שנקרא ״נהגים״ (מנהיגים
רוחניים?) שהיו פטורים מהענשה עצמית, לאחר שהוכרו

י*ייר*י

י* י ידל

דיורזרד ח

דירדחדי־ז*

אי » *ו ר