גליון 849 מתאריך 28 בינואר 1954

כלי מ ורא ב

mנניס
שדא לי ת

העורך הראשי :
אורי אבנרי
ראש המערכת :

העולם
הז ה

שיו ם

דעות כי אם
א לו.

כ הן.

עורך משנה, תבנית :

עורך משנה, כיתוב :

רענן

או רי סין!

ה ש בו עון המצדד
לאינפורמציה
ר הו ב נ לי ק סון . 8תל -אביב
(ליד תי א ט רוו ״ אהל ״<
טי 20785 .
ה.ד136 .
מ קו המברקים :״ עוי מסרס ״
ס ו ״ ל: ה עול ם הזה ב ע ״ מ

י ז ברנו!

סרת

דו ב אי תו. מ שה בו־ אפדי ם, יחיאל ב שן. י הו דהנב אי. נ!נזז נ בי.
לילי גלילי. או רי רז, רו תי ורד, או סקרמ או ב ר. סי י בי ק שת

מ״מ ראש מערכת, ירושלים

חיים כ ר מל

ד פו ס

י שראל

מנול מעבדה :
דוד טווייג

מנהל מבצעים ;
של מה אדי ר

ראש המנהלה :

דוגמנית אכיבחסרלמן

עורכי עתון זה כותבים אותו עבור־ ,ה קורא
הישראלי בארץ ובניכר. הם חופשיים
לגמרי מאותו תסביך מוזר שנדבק לעורכים
רבים, שבמקום לראות את עיקר תפקידם
במתן אינפורמציה לאזרחים, מנהלים מלחמה
פסיכולוגית עם תחנות הרוח שמעבר לגבול,
בקהיר, בלונדון ובוושינגטון. הדבר מכריח
אותם לסלף לעיתים קרובות את האמת. הצלחת
שיסה זו בחוץ־לארץ מוסלת בספק,
אולם באס היא מצליחה מאד: קוראי עיתו נים
אלה חיים בעולם של חלומות, הזיות
וחצאי אמיתות.
אולם אין פירוש הדבר שהעולם הזה אינו
מגיע אל השלטונות ואל דעת הקהל כס־צות
אחרות. בגליונו האחרון מנתח רפורטר. אחד
השבועונים החשובים ביותר בארצות וברית,
את שינוי היחס הישראלי לאמריקה. כאחת
הדוגמות המאלפות ביותר מספר העתון כי
״אחד השבועונים העממיים החשובים (ביש ראל)
שם על שערו את מר דאלאס:! ,שהוא
חובש כפיה ועונד תוו של דולאר״ .היה זה,
לפגי כמה ימים פגשתי את אברהם בבאי,
כמובן /שער העולם הזה (.)836
גיבור הסיפור ״המסטיק המר״ (העולם הזה
יתרונו של עתון מצויר, שאפשר להתרשם
.)841 בחיוכו המלבב מבר את סחורתו בהצ ממנו
מבלי שיש צורך להבין את ;־,שפה. לחה רבה לזוגות שישבו בקפה עטרה בתל״
תמונת השער של דאלם לא היתד, זקוקה אביב. לא רבים יכלו לעמוד בפני אישיותו
לשום הסבר. היא הסבירה בהחלט את עצמה. המלבבת של הילד.
גם למלה הכתובה יש לפעמים הד. ביום
הפעם הראה לי תעודה של בית״ספר ההרביעי
של השבוע שעבר הבריקה יוניי טד עממי בשכונת התקווה, לסיום שליש שנת
פרס, סוכנות הידיעות האמריקאית ד:!,ודעת,
הלימודים. לא האמנתי למראה עיני. ילד זה,
למאות עתונים מסביב לכדור הארץ את דבר הקם השכם בבוקר כדי לקנות מיצרכים לאמו
הראיון שניתן לנו על ידי הפרופיסור מרטין האלמנה והעובד עד מאוחר בלילה במכירת
בובר. בוושינגטון ובלונדון, בקהיר ובטוקיו. מסטיק כדי לפרנס אותה דאת אחיו, זכה
באנקרה ובבומבי הודיעו העתונים לקוראיהם כמעט בכל המקצועות לציונים של ״טוב מאד״
את דבריו של הפרוסיסור על הצורך נ:ד,קמת ו״טוב״ .ביהוד הצטיין בחשבון ובמולדת. הפדרציה
שמית מרחב*ת ועל התלות ההדדית מקצוע היחידי בו לא הגיע ל״מספיק״ היה
של התנועה הלאומית העברית והערבית. דו תפירה. מה שהפליא אותי ביותר, שבכל הש מני
שבצורה זו נודע בפעם הראשונה לאלפי ליש נעדר רק יום אחד מן הלימודים, איחר
אנשים חשובים בארצות רבות, וביניהן באר רק פעמיים לשיעורים.
שמתי לב שרבים מן היושבים בבית הקפה
צות ערב, כי קיימת בישראל שאיפו; כנה
לשיתוף פעולה מרחבי׳ שאיפה שאינה נובעת הכירו את פניו מתוך הרפורטג׳ה, ראו צורך
מתוך חולשה או התבטלות לאומית, אלא לקנות ממנו חפיסה. לא לעיתים קרובות אני
כד, בטוח שהעתון עזר לאדם שהוא כל כך
להיפך, מהרגשת כוח וגאווה ישראלית.
ראוי לכך.
חשיבות מיוחדת נועדה לעובדה זו דווקא
בימים אלה, כששוב התעוררה בעיית ניצול
מי הירדן.
כשנודע לראשונה שהסורים מתנגדים לתוכ

אגו אתכ תב תכםע לינו (העולים הזה ) 847
ואבק שכם לתקן ט עו ת קטנה שנ פלה. כ תו ב תנו
הנ כונ ה היא מ עב ר ת חולון, צריף פ ח .98 הר שו
לי נם לציין כי ע תונ כ ם הו א הגורם היחידי ש נ
שאר לעזר ול עידו ד.

חו לון

תל-אביב

קראתי א ת הפר שה ה טר אגי ת שק ד״ר אל ברט
ורוזה לו פו. ז הו כ תם על מ צ פונ ה של המדינה•
כדי ל הבטיח לזוג הזקנים תזונה מיני מ לי ת. ל פ חו ת
ל שנת , 1954 הנני מ צי ע: ית עוררו אל ף מ קו ר אי
ה עולם הזה, י שלחו לירה כ ל אח ד למ טר ה זו.
אני מ צרף א ת הלירה הרא שונ ה.

הצורה החדשה

אלברט שיינמן,
ה סו פי ת

אביבה לוין,

היא

תל •אביב

א מנ ם חלקתי על ד רכ כםבעתהאח רונ ה. א ך
עתה, כ ש מונ ח ל פני הנליון החד שכמ לו א הדרו,
ק שה לי שלא ל הבי ע ל פני כ ם את שמחר.י על
ו ציניים
בנו ש אי ם
חזירת ה ש בו עון ׳ להת עס קו ת
( פ חו ת או יו ת ר).
מ ס כי ם אני ל ש ער מ צו ל ם. א בל שלא ת מיד
יהיה מו קד ש ליופיין של נ ע רו ת. עליו לאכ סן בתו
כי גם ד מו ת ה של אי שיו תכלש הי...

עוזי ויזנפלד,

בג ־ברק

אני מ כי רבמה אנ שים ש עי ק מו את אפםוא מרו
ש ה עולם חזה מ ט פל יו תר מדי בנו ש אי ם כלים
בז מן האחרת. אבל דעתי היא אחרת: החיים הם
מספיר, קודרים ורציניים נםבל או הכי — מעט
בי דו ר ב על טעם לא יזיק.
אליהו פרומקין, נתניה

הזוג

א. ורדימון, חיפה
אין העולם הזד, נו הג ל ע רון מגביו ת ביו
אולם במקרה זה יסטה מ מנהגו,
קוראיו.
יעביר לזוג לופו את ה ת רו מו ת אשר יגיעו
עבורו למערכת.

לילי, גרי לי
איד מעיזה לילי גלילי (העולם הזה <848ל ת קו ע
בית- לה ולקרו א
את שיני ה בב שרה כנ ס ת
י מה
מ שונ עי ם? אם כ ד היא קו ראתל כנ ס ת
תקרא לממ של ה 1

דוד גוטמן,

קראתי ב נ לי ת הבוקר מיו ם 24.1.54כתבה של
אחד מ או תםה אנ שים ה עוס קי ם ב הו צאתע תוו ז ה,
בו הו אמתאר את העולם הזה בעתתהמפרסם
בעיקר ת 13ונות של נ שים ע רו מו ת ל מחצה ולא
למחצה. מ עני ת או תי לדעת ב איז ה סו ג כו ל ל או תו
כ תב א ת מנ היגי מפלג תו. פריז ב רנ ש טי ת וי שראל
רוקה, ש הו פי עו בשער או תו עתת ואח נ תנו לו
ע רו מו ת
ר איונו ת מיו חדים — ה אם הם נ שים
למחצה או ל ח לו טיו?

יורם פרלמן, תל־אביב
על הקורא פרל מן להבין שכל אדס מוצא
בהעולם הזד, את אשר הוא מחפש בו.

המחשבה והמעשה
ה ר אי ת עם מר טיז בו ב ר ( ה עולם הזה <848 הינו
בלי ספק אח ר ה מי ס מ כי ם הרציניים ביו תרש הו פי
עו עד כהבע תונ כ ם• הו א נו תן את העמ קו ת
ה ר עיוני תלמאמ רי ם רבים ש הו פי עו על נו ש א זה
ורק טי פלו ב ב עיו ת שו ט פו ת. אני מחכהלהמשד.

אלחנן רבין,

ירו שליט

בעצם מה ש בו ב ר או מ ר הו א שצריכים שלו ם
עם ה ערבים. זאת או מ רי ם אנ שים רבים אחרים.
מה שדרו ש עתה הו א, אי פו א. לא עו ד הוג ה

ת ל־ ב רון

ממשלה.
זה באמת עוב ר כל נ בו ל 1ה אין שום דבר תה קדו ש מ פני ל ענה של צעירה ה צו פ ה זו 1
הו א מי צרד היוני ו ח שוב מאד, ל א רק ל מ דינ ה
אלא ל אנו שו ת כו ל ה. הר שו לי רק להזכיר כמה
ממע לו תיו: הו אמח מם ב חו רף (ו כ מו ב ל: עו ד
יותר. ב קי ץ) ,הו אמספקפ רנ סהל אל פי מני שי
תה, מדיחי כלים ב ה מוני ה ם סו מ כי ם עליו ל ה בי א
טרף לבי תם. מה היה קור ה אילו באמת חדלו
פ קי די ההס תד רו ת ופקידים אחרים ל ש תו ת או תו
בדייקנות ובת כי פו תהר אויו ת ל שב ח? הלא מי ליוני
האיכרים של פין היו שוקעים ב תי ד ים של
דלות אינ סו פי ת.

יצחק מרקוביץ׳ ,חיפ ה
באותו הגיון צלול שמ שתמ ש בו הקורא
מרקוביץ׳ אפשר להצביע על התועלת שהדבר
היה מביא: כרי לדלות את האיכרים
ה שקועים היה צו רן לפתח תע שיית חבלים
למ שיכת, להעסיק רבבות חו ט בי עצים, להקים
ע מודי ם גבוהים לתליית האיכרים הרטובים
וייבו שם — ולבסוף: לפ תח א ת
נושק התה, כרי שיהיה מ שהו חם להגיש
להם. האם הקורא מרקוביץ׳ יכול ל טעון
שיש רע בדבר?
איפה, בב קשה, צנ צנ ת הלבני ה, סמלהת רבו ת
הי שראלית ו מדו עלאמצ או או תההא רכי או לוגי ם
הנכבדי ם 1

דוד שוורץ, תל־אביב
בינתיים קראה לזה תנובה שמנת.

עתונאות צונחת
כל ה כ בו דלר ענן לו רי א על צני ח תו ( ה עולם
הזה <848 ועל ה צילו מי ם שצילם תו ר כדי כך.
או לםזהכ לו ם ל עו מתמהש מני ע לדן ב רנ ע,
הצלם הר א שי של כ ם. הו א צילם ב תי דהמ טו ס
ואחר כ ד. כנ ראה, קפץ בלי מ צנ ח י שר לאדמה
ו הספיק לצלם אתה צנחנים ל פני שנ ח תו.

יהודה רם, צה״ל

נדי לאפ שר צילו מים גם מן הקרקע, חזרה
המערבת שנית על הצניחה.

מיזאן האנגלי?
לא מו מו ני דון לתליה יהו די אננ לי, ב שם לנ־צ׳יצקי.
שנ מצאא שם ברצ ח ילדה נו צ רי ה. ביו ם
ה כי פורי ם ש עב ר. התלייה היתה צ ריכה להתקיים
ב שבו עשעבך. או לםל סי ידיעת רוי ט ר דחה ש ר
הפנים א ת בי צו ע ה עונ ש. לאב רו ר אם פי רו ש
הדבר דחיית הבי צו ע לזמן אהר, א 1העבר ת ה עניין
ל מל כ ה. לקבלת חנינ ה.
העניין דו מהל פר ש ת מיז אן ( הבאת קרבו, כ פרה,
על-ידי ילדה ק טנ ה. ב מ קו ם ת רנגול ת) ולבי
או מ ר לי כי אפשר ונע שה עוול לאי ש ״.ה מ כונ ה
המשפ טי ת הב רי טית ה מ פו ארת כב ר הבי א ה שני
ק רבנו ת למזב חה: שיינ צוי ט. בי מי ה מנד טוא בנ ט
ו פר שתק ריס טי) ב אננ לי ה ...כברע שיתי צ ע די ם:
פגי שה עם ה מזכיר ה שני ב צי רו ת הב רי טית ועתה.
בעצת מזכי ר ה ציר, פני תי נ ם לרב הרא שי של
יהודי ב רי טני ה. יש לי הרנ שה כ׳ גו דלו של ה יהודי
הלז מו טל בכף.

אליעזר בר־לב,

תל-אביב

פאתוס ופאתולוגיה
המאמר על ה אנ טי ש מיו תבא מריק ה ( העולם הזה
<847 הו א ת שו בהי שירה ליורדים ועדיף על תרי סר
נ או מי ם ציוניים, מ ל אי פ א תו ם ורו ד פי דול א ר.
כל עו ד י שאר העם היהודי מ פוז רבת פו צו ת
ימ שיך ל היו ת נרדף ונ דכא.

גבי בן־דוד,

חיפה
פרס ביהם לדברי או רי א בנ רי. ב קבל ת ה פני םשנ
ערכה ל אנ שי י שראלה ( העולם הזה 848ב הם
הכריז על פרם ל ע תונ אי םהמ תרברבי ם — אני
אהיה הרא שון לתרום הלק מפרס זה ל או תו ע תו־נאי
שיצא ב סי ר ה לים ה פ תו ח. ב מל חי ישראלה
ה מ שי כו ל עוד ד את הנו ערל חלו ציו ת בי ם, דב ר
ש איו סו רנ ש בו כל עודף א צ לנו...

חרב תוצרת חוץ

יוסף אמוץ,

תל-אביב

ב הגיבו על שער סי ל בנ הפמס אניני ( ה עולם
הזה <845כתב הקורא עוב ד נו שן :״כאשר ראי ל

שנקל עתי
תי ( אתהת מונ ה) ח שבתי
הייתי מ או ד מבק ש מ או תו קו ר א שיו די עני אי ה
הרפת שבה ש ור צות יפה פיו ת כ סי ל בנ הפמפ אניני !

ברוך ראובן,

חו לון

רומא, עיר פרות

לבכות קרובים
לא פעם העלה ה עול ם הזה את בעיית ה פי רו ד
בין ס פ רדי םוא שכנזי ם והנה הייתי נו כחב בי ת
מו ס ד הרב קו ק ור איתי כי יש גם התק רבו ת
לבבו ת. ב או תו ערב ה ת כנ סו יחד, במעמד הנ שיא
יצהר, בו־צבי וה שר שי טרית, אנ שי תור הוהכמה,
אשר התייהדו עם ז כ רו של הרב עוזי אל ה מנו ח...
ובכו. התחלה טו ב ה נע שתה ל מ ען ה תקרבו ת הל
ב בו ת.

זרח ד,לוי,

ירו שלים

רשימילון
העולם הבבא
ה שבו עון ה מצוייר
ל אי־נפור מ צי ח

פסול, השבוע
(כל הזכויות לוינסטון צ׳ר-
צ׳יל ולעולם הבא).
מעולם לא גנבו רבים כלבך,
טשך ז טן רב כל כך,
גניבות רבות כל כך מאוצר
קטן כל־כך.

המילון בהמשכים

התנועה

ישראל חזן,
ה יואל
מירון, תל־אביב
חשפנית נ׳ — באנגלית סטריפ־טיזר, רק־דנית
שעיקר א מנות ה להתפ שט בהדרגה, בקצב
המנגינה.
בדרן ז, בדרנית נ׳ — באנגלית אנטרטיינר,

ערוות הזולת

תל ־אביב

חר שו

לצרף

בזה

ת רו מ תי

ע בו ר

תיפח

שמחתי ש ה עולם הזה קיבל לי דיו א ה תפקידי
ועד הל שון והחליט לחד שאהה שפה ה עברי ה
ברוח ה צרכים החד שים ו ה דו ר הצעיר. א בל דהיל־בו
םכשא תם ש מים מלה חד שה ב ע תון, צ ר פו
בטוף נם איזה מ לון עם ר שי מתה פי רו שי ם. מ ה
זה ח ש פני ת. ב ר רני ת, א מ רנו. חללית

מכתב׳ ס
אני מ קוו ה כי זו הי
מו צאת חן כ עיני...

הלירה הראשונה

הערכת אח

אינג׳ א. ארד,

ניות הפיתוח הישראליות, הם זכו לאהדה לא
מעטה. היתד, הרגשה שהסורים צודקים בדרשם
שישראל לא תעשה צעד חד־צדדי שיקפח
את שוכני הגדה המזרחית של הירדן. גם בארץ
סברו רבים שניצול נהרות המרחב חייב לקחת
בחשבון את זכויות כל עמי המרחב, על פי
תיכנון שייתחשג בטובת כולם.
בינתיים חיסלו הסורים פיקפוקים אלה. הם
הבהירו כי התנגדותם לא נבעה מן הדאגה
הכנה לפלחים, אלא מתוך שלילה עקרונית
של כל תוכנית העשויה להבריא את כלכלת
ישראל.
נוכח עמדה זו לא תיתכנה שתי דיעות
בישראל. תוכניות הפיתוח שלנו אינן יכולות
להיות בשום פנים כפופות לרצונם של משטרים
ריאקציוניים, העוצרים את השיחרור ה סוציאלי
של עמי ערב, כשם שהם מנסים
לעצור בעד התפתחותה הבריאה של ישראל.
סיכסוך הנוצר על רקע זה, הריהו סיכסוך
בו הצדק עומד לצדנו. עבודות הפיתוח חייבות
להימשך׳ עד אשר יאפשר שיחדור עמי המר חב
בסים לרשות מים מרחבית אמיתית.

שערכם החד ש (העולם הזוז )848 הינו ב ל׳ ספק
וו ד שי ם
שמחש אחרי
ה ת קד מו ת רצינית. אני
רבים של לב טי ם וניסויי ם הגעתם פו ף־ סו ף ל צו רה
חדשה שכל ש בי עתב עו ל ם היה מ תג אהבה.

חדרת

ביווו ש מל אתם תפקי ד ע תונ אי בכתבכם את קו רות
חיי אחי (טייס עב רי. ה עו ל ם הזה <845ל א
ידעתי אם ל הו דו ת לכם ב מיו ח ד או שה ערכתי
תתקבל יהד עם הער כו תכלאלהשקר או וקוראים
אהה עולם הזח.

שי מ ה הררי

ד סו רמסה) __

הצורה

ה ת אכז ב תי מכם ...ת מיד הערצתי את ד רככ ם.
אד לראיין א ת מר טין בו ב ר — ל א. אינ כ ם צודקים
בזה ...הו א אינו יו תר מ בונ ד ב עם ה עברי. אדם
ה מ סוג ל, אחרי מה שקרה לנו. לנ סו ע לגר מניה.
להרצות ב אוני ב ר סי טהגר מני ת ולקבל פ ר סי ם נר־מגיים
אינישהה את ה שם יהודי 1

ד״ר אלברט לופו,

נברי אל דנון. יו ש. מ ק סי ם ס לו מו ז

16541״ I .2 6 .
השער :
(ר אה

שלום דרבי, תל־אביב

סופרי חוץ :

ביד שבט תעוי״ד

ראש מערכת, חיפה

זאב הריז

מעשה שיקום ויג שים

צבי גורית,

חברי המערכת :

מודפס :

הצלם הראשי :

הכתב הראשי :
עננו אי

יו רי א

אי ש

ד עו ת

.גבר או אשת שמקצועם לבדר.
אמרגן ז׳ — באנגלית איספרסריו, אדם
העוסק בארגון הו פ עו ת אמנים.
חללית נ׳ — ספינת־חלל לת חבורה ביני
כוכבית, נהוגה בידי חללי ש (איש חלל, שמקצועו
לנוע בחלל) ,הלבוש חלליפה (חל׳
פת־חלל מיוחדת, לוויסות לחץ האויר) והמצויד
בחלליור (רובה מללי).

הציונית נ׳ —

גונכי החמשיר
בחמ שיר ה מל עיג על ע תוו דבר ( ה עולם הזה
<846 המתקה, כ בי כו לאתה עול ם הזה בהדפסת
חמ שירים, שכח תם כי אתםעצמכם אינ כ ם הו ריו
החוקיים של החמ שיר, ו איו לבם ז כו ת מו נו פו לין
על סוג יצירה זה. ז כ רו את ה כלל הידו ע: הגונ ב
מז הננ ב ס טו ר.

יהושע גרום, תל-אביב
אם כי הצורה ון ספרותי ת הנקראת בעברית
חמשיר ובאנגלי ת לימריק ידועה מאז
המאה ה־ 15 הרי העולם הזד. הוא — סליחה
היה — ה ע תון היחיד בי שראל ובעולם שקיים
מרור חמשיר.

ארוכה הדרך
ט ענה אחתב פי ננ דכם: ה עול ם הזח מ ת קבל
כ אן. ב מק רהה טו ב, בי וםש שי (ו אי לי) הניוייז ד ק
טיימם מני עפה יותר מהרמאשרע תונ כםמ תל־א
בי ב.

מרדכי בן״צור,

׳באר־שבע

ברור, זה ס־ואר־אויר.

תנועתה של היד החותמת כשהצליח לפתוח את קופת־הברזל.

צ׳יק.
״ טו ב שם טוב מ ש מן טוב,״
קואליציה נ׳ — חבורת א נשים
שכל אחד מתם יודע אמר היצרן ששיחד את ה על
שערוריות כה רבות של פקח כדי שלא יתבע אותו
רעהו, עד שאין הם יכולים למשפט בעד מכירת שמן
להרשות לעצמם לבצע שע מקולקל.
״פיס מפעל נו שא מזל,״
רוריות נוספות אלא במשו אמר
מנהל מפעל הפיס׳ כ תף.
מפ״ם
נ׳ — גוף הצועד שקיבל את משכורתו במו ללא
סטיד, בדרך הישרה קדי עדה.
מה, מפני שרגלו האחת
כוח הוו החמשיר
לכת שמאלה באותו
היה היתה ב ת חסרת־יופי,
באותה מהירות בה הולכת
ב מקו ס זה יהיה לה רי אופי.
הרגל השניה ימינה.
בגאון היא סירבה

חכמת הדור
״אין דבר,״ אמר הפורץ

לפיתוי — שלא בא —
וחיתה את חיי ה בלי דופי.

בשוחו
המדינה

מקצועי

תע שיית האופנה הי שר אלית
היא ם קו ר: ה ד ביזי ם: השלישי בלוח
הייצוא של המדינה. מלבד
זאת היא גם המפ רנ ס ת של אלפי
פו עלי ם ופועלות.
אחד הב רגי ם הקטנים. אך הח
שובים ביותר. בתע שייה זו הוא
הדוגמנית. האשד. המעמיד ה את
חיובה וגיזרתה ל ר שו ת המוצר.
כדי להציגו ב צו רהה מו שבח ביותר.
ב אר צו ת רבו ת זהו ־מקצוע
העטור זוהר וברק. חלומן של
ר ב בו ת נערות יפות הרואות! בו
את קר ש הקפיצה! 1ל ק ריי ר ה מפוארת
על קר שי הבמה והבד.
בארץ. מקצוע הדוגמניות עודנו
בצעדיו הרא שונים. הצנועים. אין
הוא מ פ רנ ס עדיין אלא מספר
קטן של נשים. הנאלצות אף הן
לבקש מקור פ רנ ס ה נוסף.

תמורת הזוהר המקצועי והזכות
להיו ת נושא לקנאתן של המסתכלות.
חייבות הדוגמניות ל ע בו ד
קשה, ל ה כני ע את חייהן לחוקים
קפדניים ל ש מיר ת נכסיהן הטבעיים.

מקצועה הקבוע שי רות סנדר הוא גננת בתל-אביב. מדי
« I I I Jבוקר, כשמזג האוויר מרשה לה, לוקחת היא את הירדים
לטיול. כפעם הראשונה הופיעה בדוגמנית בתצוגה שד התאחדות בעלי
תעשיה. עתה היא מתבוננת לעבוד במקצוע הדוגמנות ברצינות.

מתח

הנבם היקר כיותר של דוגמנית הוא גופה. בל
II A m 11 מילימטר שאינו במקומו עלול להפריע במקצועה.
בדי לוודא שמבחינה זו יש לה התנאים הדרושים, משווה רות את
מידותיה למידות האידיאליות, כפי שרשומות בעתון אופנה אמריקאי.

רו ת,

כתה־ ,22ילידתי רו ש לי ם.

עפרה

כענפי I IWW

התנאי רכים. משד זמן רב למדה ריתמיקה וריקוד, החדה עתה
לרכב על אופניים וסוסים ־

״זהו
לשמור על הגיזרה,־
תנאי הכרחי
אומרת היא ,״וככלל זה בריא. רות יודעת לצרף את הטוב והמועיל.
לכל אחד לראות אותה מכל הזוויות, חזרה כלעומת שבאה בשביל הצר.
ברגע שנעלמה מעיני הקהל קשו; היה להכיר אותה. תנועותיה נעשו קדחתניות ממש,
פניה איבדו את החיוך הרחב והיא נראתה מעוצבנת ביותר. הסיבה •היתה פשוטה: תוך שתיים
וחצי דקות בדיוק היה עליה להיות מוכנה לסיבוב שני — הפעם בשמלת קוקטייל מגרה. לשם
כך היה עליה לפשוט את מעיל הספורט ואת השמלה הבהירה, ללבוש את השמלה החדשה,
להחליף את הצמידים בצמידים מתאימים, לחדש את איפורה. כאשר הופיע שוב באולם
נראתה רעננה וחייכנית במודעה צבעונית.
אילו אמרה שהיא עייפה כמו סבל היו בוודאי
צוחקים לה.
אולם האמת הפשוטה היא, שמאהורי כל
הזוהר והברק של חיי הדוגמניות בארץ, מסתתרת
עבודה קשה, פרוזאית בהחלט.

באולם ישבו למעלה ממאתיים גבר ואשד, בחליפות ערב, תזמורת
ג׳אז השמיעה מנגינה איטית ורוגעת. בקצה השביל הצר, שחילק
את האולם הצפוף לשניים, הופיעה אשד, צעירה, לבושה שמלה
בהירה ומעיל ספורט משובץ, מטריה דקה בידה. בצעדים קטנים
ומלאכותיים צעדה האשה אל מרכז האולם, כשלמעלה ממאתיים זוגות עיניים עוקבות
אחריה. מדי פעם נעצרה, פנתה לצדדים בקידה חייכנית והמשיכה בדרכה לבמה הקטנה
המוארת.
בים חליפות הערב נראתה הדמות הספיר־טיבית
כדבר זר, לא מתאים לאווירה. אולם
איש לא העיר על כך, אפילו הנשים נמנעו
מלהשמיע את ההערות העוקצניות הרג־לית.
ברגע זה היתד, כל התעניינותן נתונה בשמלה
ובמעיל, בצבע הבד, בקו הגזרה, ברוחב
השרוולים ובמידת דנכונות של נעליהן
להוציא כסף לקראת יונת האביב. הגברים,
לעומת זאת, לא ז תעניינו כל כך
* •M 1B
בקנקן, הסתכלו במה שיש בו. יותר מהמעיל,
עניינה אותם הדוגמנית שלבשה אוהו.
הבחורות הצעירות שבקהל הביטו בעיניים
חולמניות בשניים גם יחד. בעיניהן נראה
המעיל כשיא האופנה האלגנטית ואילו הדוגמנית,
כאשד, המאושרת ביותר בעולם,
יצור־חמד המרתק ביופיו ובהופעתו תשומת-
לב כד, רבה.
הדוגמנית עצמה לא נראתה נרגשת במיוחד.
היא פסעה בין הקהל באיטיות מחי־קליין
ואווה ארנהפט.
שבת, כשחיוכה מביע בטחון עצמי מוחלט,
הוותיקה שבין
כאילו התרגלה מכבר להיות מוקד הערצה.
כאשר הגיעה אל הבמה הסתובבה, איפשרר,

-פ א רי ס של ה מר חב״

חנה החלד כמקצוע
הדוגמניות כארץ.

בישראל הופיעו הדוגמניות הראשונות עם
התחלת מלחמת העולם השניה, כשנמצא בארנקי
הגברים די כסף כדי להתעניין בשמלות
לפי הזמנה. בגלל קשיי ההובלה אי־אפשר
היה להשתמש בשיטה הפשוטה של
הזמנת שמלות מפאריס והיה צורך בשיטה
יותר פשוטה — ייצור מקומי. כמה תופרות
שעלו מאירופה סיפקו את הדרישה החדשה,
רכשו לעצמן שם מוצרות אופנה.
אותה מלחמה משכה לתל־אביב גם את
סוחרי האופנה של הארצות השכנות. תוך
שניום קצרות רכשה העיר את התואר ״פאריס
של המרחב״ .אולם סוחרי אלכסנדריה וביירות,
שהיו רגילים לשיטות של פאריס,
דרשו גם פה לראות ״שמלות חיות״ :מה־

1 1 U =J 11 1 1 1

אביבה פרלמן, למרות היותה בת ,19 הספיקה כבר להתקבל כדוגמנית מקצועית כבית חרושת לסוודר
דרים. לפני שנכנסה
לעבודה, למדה את המקצוע משך חצי שנה בפאריס. עבודתה מחייבת אותה להופיע בכל מקום לבושה על פי האופנה האחרונה.

הדיאטה

דאגתה העיקרית של
אביבה: לשמור על
הגיזרה. לשם כך חייבת
היא לשמור על
דיאטה חמורה מאד.
משך חודשים רבים
התהלכה עם הרגשה
של כמעט־רעב. לב־סוך,
התרגלה לזה
כך, על כל פנים, היא
אומרת. את ארוחתה
(משמאל) העיקרית היא אוכלת לפנות
ערב בשובה מעבודה.

הכבי סה
אביבה, הגרה בדירה
אחת יהד עם הוריה,
רגילה לעשות את הכל
בעצמה. היא מכינה
את ארוחותיה, מכב־סת
ומגהצת (ימין).
צוע הדוגמניות נוסף לרשימת המקצועות הרבים בארץ.
כיום קשה לקבוע כמה נשים מתפרנסות ממקצוע זה. כמעט כל בית חרושת או יצרן
של בגדי נשים מחזיק בין עובייי בחורה אהת ל.׳נושאת את התואר המפואר. למעשה מהווה
ההדגמה רק חלק מן העבודה, כי דרושה הדוגמנית רק לעתים רחוקות, כדי להציג שמלה, כובע
או אפודה בפני קונה — את שאר זמנה היא עובדת כזבנית. מנהלת חשבונות או תופרת.
מבחינה זו, אופיינית אביבה פרלמן (ראה שער) לדוגמניות בארץ. אביבה, בת ה־, 19
עלתה ארצה מרומניה לפני חמש שנים. לפני
שנה נסעה עם אביה לצרפת ושם ביקרה
באופן קבוע באחד מאולפני האופנה הידועים
בפאריס, קיבלה שם שיעורים בהדגמה.

גבול
המותר — כרגע 63 ,ס״מ. פרט לכך היא גם׳ מתעמלת בבית.
אביבה, הנחשבת כמתחילה במקצועה, השתתפה רק במספר קטן של תצוגות אופנה
עד כה. לרוב הדרישה היא לדוגמניות הוותיקות והמנוסות יותר — בסך הכל ארבע —
אולם ככל שהיא מופיעה ומתפרסמת גדלים סיכוייה להופיע בתצוגות נוספות.
למעשה, תופסות תצוגות אלו חלק קטן — אך חשוב — בחיי הדוגמנית המקצועית.
התצוגות מאורגנות על ידי התאחדות בעלי התעשיה, מוסדות ציבוריים או יצרנים פרסיים
ומספרן אינו עולה על תריסר כל שנה.
בעד כל הופעה מקבלת הדוגמנית 45 עד
60 לירות ועליה להדגים קרוב לעשר שמלות.
תשלום זה כולל גם את הזמן הרב הדרוש
למדידת השמלה לפני התצוגה׳.

אסור להש מין

ציי ר גם ל ה חזי ר

עתה עובדת אביבה בבית חרושת לאפודות
בבני ברק. כאשר בא -קונה, מדגימה היא
לפניו את מוצרי המפעל. לעתים נוסעת היא
עם אחד המנהלים לחיפה או לירושלים כדי
להדגים את האפודות בפני קונים שם. אולם
עיקר עבודתה אינו שייך להדגמה, היא עוזרת
בכל מיני עבודות, כגון פקידות, שרטוט
ומכירה במפעל. משכורתה כמשכורת
פקידה רגילה.
כדי להגיע לעבודה ב־ 8בבוקר, קמה אביבה
בשעה 7וחוזרת הביתה רק לפנות ערב.
משך כל היום היא מסתפקת בכוס חלב,
כריך אחד, שני כעכים ותפו״ז. רק בערב
היא מרשה לעצמה לאכול לשובע וגם אז
לא דברים משמינים. כי מעל לכל חשובה
לדוגמנית גיזרתה. אביבה, אשר גובהה 1.65
מטר, מקפידה על כך שמותניה לא יעברו את

דוגמניות וותיקות ג׳וזפין ראום ולילי כוכינגר. נ׳וזכין היא אם
לילד, מחכה עתה לילד שני, מתכוננת להמשיך כמקצוע זה.

לרוב התצוגות מספיקות ארבע הדוגמניות
הוותיקות. אולם, כאשר יש להציג מספר
גדול במיוחד של שמלות, דרושה תגבורת:
חובבות או חובבות־למחצה, בעלות גוף נאה
ופנים נעימות. חלקן קשה במיוחד. השכר
נמוך יותר, נותנים להן להופיע בשמלות
הפשוטות יותר. אולם זוהי בשבילן חווייה
אדירה — מחיאות כפיים, שמלות הדר, ברק
מצלמות, הופעה ביומני קולנוע. בשביל זה
מוכנות רבות מהן אף לוותר על כל תשלום.
בעיניהן — זהו מקצוע שכולו מעלות.
הוותיקות יותר מרגישות אחרת. אווה
ארנהפט, בלונדית נחמדה ואחת מארבע הגדולות,
אומרת :״אין כל ספק, זה נעים
מאוד ללבוש את השמלות היפות אבל אחרי
התצוגה צריך להחזיר אותן, ואז נעלם כל
הררה

והזוהר .״

במדי העם נוצות הטווס
״ד,ם לא יוכלו להיפרד מאתנו לעולב. אח רי
שישבנו כל כך הרבה זמן בממשלה נוד עו
לנו יותר מדי פרטים ^ שערוריות פנימיות.
אם נגלה אותם, תתמוטט הממשלה ! ״
אמר בשעתו ח״כ ציוני־כללי בימי המשבר
הגדול מסביב לדגל האדום.
בשבועיים האחרונים, כשניר,לה מפא״י מל חמת
עצבים עם הציוניס״הכלליים׳ החליטו
הצ״כ להוציא כמה חתולים שחורים מן השק.
אולם באותו שק היו חתולים בעלי צב עים
שונים, ביניהם חתולים ציונים־כלליים
בהחלט.
לפי המפתח. כתוצאה מכך הציף בשבו עיים
אלה את דפי העתונות הישראלית מ בול
של גילויי״שחיתות שעוד לא היה כמס פרם.
בשורה
שלמה של עיריות, בעלות שני הצבעים,
נתגלתה שורה שלמה של מעשי שחיתות
גדולים וקטנים. בשורה שלמה של מש רדי
ממשלה נתגלו תכניות״שיקום פרטיות
לפקידים ולאנשי״מפלגה; פה מסירת אופציות,
שם קניית דירה (ראה מסגרת).
האזרח שקרא את העתון חדל מכבר להת רגש.
כל גילוי נוסף רק העמיק בו את ההכ רה
כי השחיתות היא תופעה כללית׳ חובקת-
כל, אשר אין אף למפלגה אחת מונופולץ
עליה. ככל מיצרך אחר בארץ, היא מתחלקת
לכל לפי המפתח המפלגתי המוסכם.
גן־החיות הלאומי. לכאורה יכלו רא שי
המפלגות לשמוח על קהות זו של הרגש
הצבורי. שום ממשלה לא תיפול, שום מפלגה
לא תפסיד בבחירות, בגלל גילוי כמה עשרות
מעשי שחיתות בשורותיה.
הסכנה האמיתית היתד, אחרת. היא היתד
חמורה ביותר.
הודיע השבוע שר־האוצר ! המדינה דומה
לטווס, אשר המשתמטים מתשלום מסים מורטים
את נוצותיד״ ההשתמטות מתשלום מסים
הגיעה לממדים של תנועה המונית.
היתה זאת תוצאה טבעית. איש אינו מבין
בנקל מדוע עליו להיפרד מכסף שהרוויח או
השתכר. הבנה טבעית זו קשה עוד יותר כשהאיש
קורא כי כסף זה הולך לקופה אשר
הכל גונבים ממנה. משלם־המסים הממוצע
(שהוא אי״משלם־המסים הממוצע) סבור כי
אם כבר מוטל על הכסף להיגנב, מוטב שייגנב
על ידו.
רק צעד קטן.מאד מפריד בגן־החיות הלאו מי
בין השור, שאינו נחסם בדישו, לבין ה־טווס
המסכן, שנוצותיו נמרטות.
ממשלה המיוסד הגיס
״אבא התחתן עם אמא,״ התלונן הרב פלדמן,
ח״כ מפא״י הדתי.
היתד. זאת ההרגשה הכללית ששררה בכנסת,
עת הודיע השבוע ראש־הממשלה המיועד
משה שרת, בעברית הרהוטה של פרופסור
לספרות, כי הצליח להתגבר על ה

ת חין

מכשולים״ ולהקים את ממשלתו החדשה —
שלא היתה אלא הממשלה הישנה, פחות בי.
ג׳י. והפרוגרסיביים.
קשה מאד להפוך את בחירתה של ממשלה
חדשה לענין משעמם, הכנסת השניה
הצליחה בזאת באופן מזהיר. כל הפראזות
הנבובות גויסו — ״נשיאה בעול האחריות״,
״חלוקה צודקת של נטל המסים״ ,״מלחמה
באבטלה״ ,״עמידה ללא רתיעה על המשמר״
— כדי לחפות על האמת היסודית, שביצבצה
מבעד לוויכוח הילדותי־כמעט: שאין שום
חילוקי־דעות אמיתיים בין המפלגות העיקריות
בממשלה ובאופוזיציה.
היה זה אופייני שדובר האופוזיציה הראשון,
יעקב חזן המוצק והגברי, התלונן
בעיקר על שמפלגתו לא שותפה אף היא
״בעול האחריות״ — טענה מוזרה למדי מפי
ראש אופוזיציה המגנה בתוקף את אותה
ממשלה עצמה.
האמדט ואודיסיאוס. כמעט קרך ה־אור
היחידה בתמונה האפורה היה נאומו של
יוחנן באדר, ח״כ חרות המבריק. הוא הכין
לו במיוחד כמה ציטטות יווניות מן האילי־אדה
והאודיסיאה כתבלין לדבריו על דוד בן־
גוריון, הישווה את משה שרת להאמלם נבוך
ואובד־עצות.
אולם שרת עצמו, על סף היום הגדול בד
צורף לשמו התואר ״ראש ממשלת ישראל״,
נראה מאופק וצנוע. הוא שיבח את יריבו,
בן־גוריון, צירף משאלה שהלה יחזור במהרה
ויקח לידיו את רסן השלטון — מלים
יפות בפי אדם אשר בי.ג׳י. עשה כמיטב
יכולתו כדי להכשילו.
הדבר המיוחד היחיד שציין את היום היה
מראה כמאה אזרחים ירושלמיים, שחיכו מול
בנין הכנסת לבואו של ראש הממשלה החדש
היתד, זאת הפעם הראשונה שהקהל
הצטופף לברך את משה שרת בבואו. העובדה
שאותה שעה כבר היה שרת בתוך
הכנסת הוסיפה נופך מיוחד למאורע.

ריבוס המסגד
כשנודעו הפרטים הראשונים על גודל ה תקציב
הממשלתי לשנת הכספים הבאה, הת עוררה
בין הכלכלנים מבוכה. נודע, כי ה תקציב
הרגיל בלבד כולל 390 מיליון ל״י,
לעומת 216 מיליון בשנה השוטפת.
אולם גם התקציב הקטן בהרבה של השנה
השוטפת עומד להסתיים בגרעון של 100
מיליון ל״י. כיצד יכסה האוצר, שאלו הכל כלנים׳
תקציב מוגדל ב״ ,80%וגם את ה־גדעון
המתקרב למחצית התקציב הקודם י
רואי השחורות ראו כבר בדמיונם את מכבש
הדפום הפולט מיליונים על מיליונים של
שטרות כסף חדשים.
לשר האוצר היתר, הסברה אחרת: השער
האחיד של 1,8ל״י לדולאר יונהג בקרוב לגבי
כל היבוא, כולל המזונות החיוניים. הכנסות
האוצר יגדלו מבלי להדפיס אף שטר כסף
נוסף.

מכיס אד כיס.

הכלכלנים לא הסתפקו

ביניהם התנגדו ת כמה מראשי נזפא״י,
כמו גולדה מאץ רסון, אבא חו שי, פנחס רשיש,
שהצביעו נגד אי שור ההסכם עם הצ״כ מ תוך
רצון לשתף את מפ״ס בממ שלה.

בפתרון קסמים זה. שאלו הם: עם התיקרות
המזונות יעלה גם האינדקס. מניין יקח האוצר
את הכספים הדרושים להעלאת המשכורות
ולהקלת מחסור המזומנים בשוק׳ שהד,תיק-
רות תחמיר אותו עוד יותר י
גם כאן היתד, לאוצר תשובה מוכנה: לא
יתיקר דבר. הפרשי המחיר״ש שייגרמו על ידי
העלאת המזונות לשער הגבוה ביותר׳ יכוסו
על ידי סובסידיות שיתן האוצר כדי להוזיל
מחדש את מחירם של המזונות.
ומאיזו קופה יילקחו הסובסידיות? אומר
האוצר: את הסובסידיות יכסו בעלי ההכנ
ראש-הממשדה
משה שרת מציג את ממשרתו כפני הכנסת
אבא התח תן עם אמא

סות הגדולות, שישלמו היטל חדש להחזרת
הסובסידיות.
אלא שכל מעגל הקסמים הזה תלוי על בלי מה.
כי, טוענים הכלכלנים, המונח ״בעלי
הכנסות גדולות״ עתיד להיעלם בקרוב, לפחות
להלכה, מהמלון העברי.

החובב הפוליטי היה טדי קולק והאיש לו
י־ה מקורב היה לא אחר כי אם ראש ה ממשלה
לשעבר, דוד בן־גוריון.
פקידי משרד-החוץ אף הביעו את התקווה
שמצב זה ישתנה בעתיד, מאחר שעניני ה סיוע
מבחינה פוליטית רוכזו מעתה על ידי
שרת, בן אם במסגרת משרד החוץ ובין אם
במסגרת משרד ראש הממשלה. אין להניח
שטדי קולק יהיה עוד בין אנשי המפתח
בשני משרדים אלה.

בשורת מכוניות אמריקאיות הגיע בשבוע
שעבר מספר רב של אורחים דרך רחובות
נצרת לביתו של ראש העיר לביקור ידידותי.
לאחר הביקור נכנסו האורחים לחדר הישי בות
של עירית נצרת, לשם ישיבה רשמית
עם מועצת העיר.
בין האורחים היו ברום מקדניאל, ראש
משלחת הסיוע האמריקאי, וויליאם קרר, ה מומחה
הראשי של המשלחת לעניני מים.
נושא הדיונים היה: אספקת מים לנצרת.
משרד החוץ הישראלי לא ידע כלל על
המאורע קודם לכן. אך היה זה מעשה מכוון
ורב משמעות של משרד״החוץ האמריקאי ב־וואשינגטון.
כשחזר דאלם מסיורו בארצות
המרחב, מסר בדין וחשבון שלו פרטים על
הנעשה ב״שטחים המוחזקים על ידי ממשלת
ישראל״ ,בין השאר גס נצרת. גם לנציגיו
בארץ הורה דאלס לנהוג בנצרת באורח מ יוחד,
שימחיש על ידי ג׳סטה, אם לא על ידי
מעשה מדיני, כי ארצות״הברית אינה רואה
בנצרת חלק בלתי־נפרד מישראל.
מחוץ לסכום. מקדניאל פנה אז אל טדי
קולק אשר שימש המקשר עם משלחת הסיוע׳
הודיעו כי יש בכוונתו להקציב סכום כסף
לצרכי אספקת המים לנצרת ,״מחוץ לסכום
הסיוע הרגיל המוקצב לישראל.״ קולק הס כים׳
הודיע כי ממשלתו תקציב גם היא סכום
דומה מקרן ההשוואה בלירות ישראליות.
שר־החוץ משה שרת, אשר מאז ומתמיד
לא נמנה על מעריכי כשרונו המדיני של קולק,
כעס מאוד משנודע לו על ההסכם, רגז על
כך שלא התיעצו עמו, הסביר כי קולק לא
הפס את משמעות התקדים המדיני שיש באישור
סיוע לנצרת ״מחוץ לסכום הסיוע
הרגיל המוקצב לישראל.״ שרת ניבא עתידות,
אמר שזהו פתח לצרות שמוטב היה להילחם
בהן מיד בהתחלה.

שילומים
מדיניות החובב הפוליטי

ישראל לא קיימת. ואכן, שיחתם של
מקדניאל וקרר עם חברי עירית נצרת הת נהלה
כאילו לא היתר, ממשלת ישראל קיימת
כלל וכאילו כל הענינים אינם אלא בינה,
בין העיריה ובין חברת מקורות. בהודעה
רשמית שפורסמה לאחר השיחות על ידי
משלחת הסיוע נאמר כי ״הוסכם שהתכניות
יוגשו לעיונה של ממשלת ישראל.״ על מנת
שיקשה על ישראל למחות באורח רשמי על

הצעד, פורסמה ההודעה הרשמית לא על
ידי שרות האינפורמציה האמריקאי (יוסיס)
כי אם על ידי ממשלת הסיוע עצמה.
עתונאים שנפגשו השבוע לשיחות רשמיות
עם ״חוגים יודעי דבר״ ש״הביעו את תמהו״
נם על המקרה״ — כפי שאמרו פקידי משרד
החוץ, קיבלו אף מנת דברי תרעומת של מש ״
רד החוץ על משרד ראש״הממשלה הבן-
גוריוני לשעבר. אמרו הפקידים :״אין אנו
יכולים לתקן משגים שנעשו על ידי אנשים
שהם חובבים מבחינה פוליטית וכל נסיונם
אינו אלא היותם מקורבים לאיש זה או אחר.

קומיסיוו מדו״ק
הודעה רשמית סתומה של דובר משרד ה תחבורה,
שמה לפני שבוע קץ לפרשה אופיינית,
למהלך הענינים המסחריים, הקשורים ב ביצוע
הסכם השילומים. הדובר הודיע כי
ממלא״מקום מנהל הרכבות בנימין גלבוע
הפסיק את עבודתו מאחר ששד התחבורה
החליט שלא לחדש את החוזה שלו. הדובר
לא הסביר מדוע נעשה צעד זה אף כי הודה
כי גלבוע הוא אדם בעל נסיון רב בהנהלת
עניני רכבות ברומניה ובצרפת. אומנם, טען
הדובר, הנסיון שלו הוא בעיקר הנדסי ואילו
אנו זקוקים לאנשים בעלי נסיון משקי.
מאחורי הודעה סתמית זו הסתתרה פרשה
אחרת. גלבוע חזר מגרמניה, מקום שם טי פל
ברכישת ציוד לרכבות בכספי השילומים.
הוא הבטיח לפירמה גרמנית מסויימת שהציוד
יירכש כולו אצלה. הבטחה זאת נתן
גלבוע תמורת קומיסיון מסויים, כך על כל
פנים גילה כתב מל המשמר בחוגי חברת
השילומים.
יומיים לאחר שפורסמה הידיעה, הודיע
גדעון פת, מזכירו של שר התחבורה כי
לידיעה אין כל שחר. הכתב, שהיה נרגז
מאוד מעצם הנוהג הממשלתי של הכחשות
על ימין ועל שמאל, הנהוגות בממשלה לגבי
כל דבר קטן כגדול, פנה בשיחה בעל״פה
לאנשי השילומים והזהיר אותם :״אתם רו צים
שאפרסם את כל הפרשה? מה כאן לא
נכון? אה, אולי שכחתי לציין שהקומיסיון
שהוצע לגלבוע היה חמשה וחצי אחוזים.״
לא נודע על המשך.

מפלגות

הפרשה היתד, טראגית מדי מכדי שאנשים
מן הצד ייהנו ממנה הנאד, ספורטאית. אחרת
היו׳ מן הסתם, עומקם בהימורים על הנושא:
,,מתי יצוד מאיר יערי את ״קובה״ ריפתין?״
ריפתין, גבר ממושקף ולבן־שער, נמנה
תמיד עם האגף השמאלי של המפלגה. בשטח
הרוח לא הפריד אלא חוט״השערה בינו ו ה
מולחהזה ,m 3

בין משה סנה. בשטח החומר הפרידה תהום:
בעוד שסנה היה בעיר אדם חפשי׳ מבוסס
(יחסית) מבחינה כלכלית, היה. ריפתין חבר
משק עין־שמר. משפחתו, פרנסתו, עבודתו,
חברתו, קשריו האישיים — כולם היו מרו כזים
במשק. ובמשק לא היה מקום לסטיות
בלי פרישה.
אחרי משפט פראג תמך ריפתין בדעתו של
סנה. אולם ברגע האחרון ממש׳ כשרגלו הי תד.
כבר תלויה באויר וגירושו מן הקיבוץ
בטוח, קפץ חזרה. לא קל לאדם בגיל העמידה
להתחיל את חייו מחדש. הוא נאחז ב קרן
הקולקטיביות הרעיונית, זכה למנה רבה
של בוז משני הצדדים, אך נשאר איך שהוא
בתוך המחנה.
סייג לחפמה, שתיקה. בכך לא נג מרה
הטראגדיה האנושית. ריפתין, שהיה ה מועמד
הרביעי בסיעת מפ״ם, וחברו, אלעזר
פרי ממשק מרחביה, שהיה המועמד ה״, 12
נשארו כמעט מנודים. האנשים החזקים של
ה שוחר הצעיר, מאיר יערי, ויעקב חזן, יצאי
לציד. אי-אפשר היה לקחת שיחזרו מן הצייד
כשאמתחתם ריקה.
בישיבת הסיעה העז ריפתין בקושי לפ תוח
את פיו בכלל. הוא ידע שכל מילה עלו לה
להמיט ־עליו שואה. יערי נעץ בו את עיניו
החדות, רק חיכה לפליטת פה.
בשבוע שעבר התכנסה הסיעה בכנסת׳
ביקשה לקבוע את קו המפלגה כלפי שאלת
התביעה הישראלית לפיצויים ממזרח גרמניה,
ערב כינוס ועידת הגדולים. ה שומר הצעיר,
שתמיד שם את תביעת החומר הציוני מעל
לתביעת הרוח הקומוניסטית, דרש שילומים—
אף כי היה זה מעשה אנטי״סובייטי בהחלט•
ריפתין התנגד בחצי פה. הוא לא העז לשלול
בגלוי את דברי חבריו, מילמל שלא זו ה-
שעה הנכונה, וגם הניסוח ראוי לתיקון פה
ושם.
מאיר יערי לא ניסה אפילו להשיב. הוא
רק הסתכל בריפתין בבוז עמוק, הפליט :
״כן׳ פראג, פראג, פראג...״
ריפתין מיהר לשתוק.
המשק הדקות השדיש׳
משך שנים רבות התנהל מאבק בין הפועלים
ובעלי התעשייה על כספי קרנות ה פנסיה׳
הביטוח וקופות התגמולין 65 .מיליון
הלירות׳ שנאספו עד היום בקרנות אלה כדי
להוות קרש הצלה לעובדים במקרה !של פי טורין׳
זיקנה ואסון, משכו כמו במגנט את
לבם של אלה שידעו מה אפשר לעשות בסכומים
עצומים אלה. חלק גדול של כספים
אלה. שהופקד עוד בזמן שהלידה הישראלית
היתד. שתה בערכה לשלושה דולאר, הפסיד
למעשה ביגתים חלק גדול מערכו לגבי בע ליו
האמיתיים, הכספים שימשו הון חוזר ל מולי
בונה, חנזשביר המרכזי ומפעלים הס תדרותיים
רבים אחרים.
במרוצת הזמן תבעו התעשיינים ה מכניסים
לקרנות אלה סכומים גדולים, לשתף
גם אותם בניצולו של ההון. לפי הסכם בינם
לבין ההסתדרות, הופקדו 40%מכספי הקר נות
בבנק הפועלים ההסתדרותי 40% ,בבנק
לתעשייה השייך להתאחדות בעלי התעשייה
ו־ 20%בבנק הלואה וחסכון. היה זה הסדר
נוח מאוד הן להסתדרות והן לתעשיינים.
המפעלים משני הצדדים קבלו הלתאות עצו מות
מפקדונות אלה׳ צברו בעזרתם הון,
החזירו אותן במאוחר, כשערך הכסף ירד
יתדה מכרעת. הפועל, שפיקדונותיו איבדו
5/6מערכם, עם יתדת ערך הלירה׳ יכול
היה רק להתמרמר נוכח אובדן תקוותיו ל הבטיח
את משפחתו לעת צרה.
כמקום שמחה, מבוכה השנה נל־סשה
על הקרנות למיניהן עיין נוספת. היתד,
זו עינו הרעבה של האוצר, המסיים את
תקציבו השנתי בגרעון גדול( ,ראה 1לעיל)
משלם בקושי את משכותת עובדי הממשלה
ומתקשה בביצוע, אפילו חלקי, של תקציב
הפיתוח.
ברצותם להימנע מהדפסת שטרות כסף חד שים,
כפי שהובסה, החליסו מומחי האוצר,
למצוא רתח והצלה במקור חדש זה.
אומנם, האוצר הודיע שלא ינהג כקודמיו,
יצמיד את הלתאותיו מקופות אלה לא־נדקכ
יוקר המחייה, יחזיר את הסכומים בהתאם
לערך הכסף בשעת ההחזרה, נוסף ל״5%
רבית שנתית.
אולם למרות התנאים הטובים שהוצעו׳
עוררה הידיעה בין בעלי הפקדונות יותר
מבוכה מאשר שמח? .משום מה, שוררת בי-
והמשך בעמוד ) 10
• ראש ממ שלת גרמנ״ה המזרחית אפילו
הודיע, ב שעתו, שגרמניה המאוחדת לא תכיר
בהסכם ה שילוחים שנחתם על״ידי גרמניה
המערבית.

העולם הזה 848

שמעון הוון עולה בדרגה
כאן המקור להתעוררות
האודיאליסמית ה־מהורה
( .בהכרה אמנם
אצל בודדים בלבד,
אך ב ת חו ש ה ובהרג שה
אצל רבים מאד) ,המבק שת אחרי מ שהו נ שגב
ונעלה יותר, מ שהו שאינו ניתן לה שגה בנקל,
משהו שיתן לו לאדם להתעלות ולעלות
.מעבר לעצמו״.
ש מעון הורן ,״מאוויים סוציאליסטיים״,
אשמרת.27.10.49 ,

T J N־ r V J V D N i 1

בהחלט ולחמה^בבית פנימה, למען מספר ער

מאת מדינ תישראל

דמותו של שמעון הורן, צעיר חום־שיער, משופם וגמיש-
גוף, התבלטה עוד בנעוריו. כבר בצעדיו הראשונים של הצעיר
יליד פולין הורגש שכאן מתגבשת דמות — אף כי קשה היה
עדיין לנחש שתהיה זאת הדמות המושלמת של דור ההמשך׳
אותם הצעירים שנועדו מטבע ברייתם להמשיך את מפעל־הענק
של בוני סג׳רה ודגניה, מייסדי ההגנה, כובשי הביצות והשממה.
כבר בסניף הנוער העובד בתל-אביב בלטה אישיותו המחנכת׳
בעלת הכשרון הטבעי למנהיגות ולמונהגות. שמעון, אדיר
השפם, קנה לעצמו שם כמדריך מחונן. הוא לא השאיר ספק
בלב חניכיו מד, תעודתם בחיים: להגשים במו גופם את חזון
הדורות, לגאול בזיעתם וביבלות״ידיהם את שממות המולדת.
ואומנם, הקבוצה שהתחנכה על״ידו היוותה הוכחה חיה לכושר
השיכנוע שלו: היא יצאה ב״ 1942 להכשרה ליגור, ומשם
לאפיקים. אדיר היה חפצו של שמעון הורן, שקיבל גם הוא
את דברי עצמו ברצינות, להצטרף אליה. אולם הקול הפנימי
שקרא ליעוד גדול יותר, נשגב יותר, לא השתתק. לשווא ניסה
בחצי-שנה של עבודה להתגבר עליו, להטביעו בזיעה. כמעט
בעל״כורחו משך אותו קול זה חזרה לרחובות תל״אביב.

היעוד ה אסי חי
אותה חווייה עצמה חזרה כשנקרא שמעון הורן לשרת בקורס
ממ־כפים של ההגנה. שוב היה חפצו אדיר לשאת רובה,
לזחול בבוץ, להשתטח על קוצים כאחרון הטוראים. אך הקול
הפנימי חזר ורדף אחריו גם מבעד לידיעותיו הקרועות של
אוהל הסיירים. הוא שב ונפל את שמעון הורן בצווארונו והשיבו
לכור-מחצבתו האמיתי, לתל״אב׳יב.
אחרי נסיונות כושלים אלה למרוד בגורל החלים שמעון הורן׳
בעל השיניים המושחרות, שיהיה זה מן התבונה להיכנע ולהתמסר
לייעודו האמיתי: הוא הפך עסקן במפא״י. במפלגה אשר מעם
הצעירים שהיו לה ישבו בקיבוצים ובהגנה וסבלו מחוסר״פנאי
לעסקנות, עלה ממעון הורן לגדולה חיש מהר. הלא היה הטיפים
האידיאלי של עסקן צעיר ומצליח.
היה זה אך טבעי איפוא שכאשר יסדה מפא״י ב״ 1945 את
בטאון הנוער ביש־המזל שלה, א ש מו ר ת, קיבל שמעון את
התפקיד הקדוש לערוך במה זאת. היה זך. תפקיד קרבי ממש,
ואין להבין כלל את התרעומת שעורר מינוי זה בקרב צעירי
המפלגה שהיו עסוקים במיסגרות ההגשמה ושהתפלאו על כי
בטאונם ניתן לידי צעיר שהעדיף את תלאות תל־אביב על
נוחיות הנגב והעמק. היתד, זאת רק דוגמה אחת לחוסר*
ההבנה וקטנות המוחין שליוותה את דרכו. כי שמעון הורן לא
היה מן ההולכים בתלם. הוא סטה ממנו בעזות׳ לפעמים קצת
ימינה׳ לפעמים קצת שמאלה•
אם כי סטיות נועזות אלה לא היה בהן די כדי לעניין את
קהל הנוער בעתון זעיר״התפוצה, הרי היה בהן די כדי שיחליט
יום אחד׳ בנוח עליו הרוח הרעה, זלמן (״זיאמה״) ארן כי
רמתו של העתון נמוכה אפילו לגבי עלון מפלגתי.

החזית האמיתית
סגירת העתון, אם כי היתד, מאורע מסעיר, לא הורגשה די
הצורך בגלל העובדה׳ שבינתיים פרצה מלחמת העצמאות. אלפי
צעירים, ביניהם צעירי מפא״י, יצאו לשדות־הקסל. לא כן שמעון
הורן. כמו לכמה מחבריו, נתגלה גם לו כי הוא יכול לשרת
את מולדתו באורח יעיל הרבה יותר מטוראי סתם וכי שליחות
לשדה־הקרב תהווה ביזבוז פושע בתנאים החמורים בהם נמצא
העם ברגע ההוא.
שמעון הורן נשמע תמיד לאחריות יותר מאשר לסערת״
היצרים המטעים. הוא הצטייד במשרד יפה, מזכירה פרסית
ומכונית. אם הסתיימה המלחמה בנצחון, אסור לשכוח לעולם
גם את חלקו הצנוע בנצחון זה.
אך נדם התותח האחרון, ומיד, כבאורח פלא, נמצא שמעון
הורן שוב בחזית האמיתית, נכון לשרת את הרעיון במלחמה
ובשלום. כדבריו בגליון הראשון של א שמורת המחודשת
בעריכתו :״בימים ההם (של המלחמה הכה על ראשינו
ודפק בלבנו הצורך להתמזגות מלאה ושלמה עם הצבא והמדינה
— הצו הפנימי לעמוד בשורה אחת עם מבצעי המדינה, בכל
מקום באשר הם אבל עכשיו) נאמר: את יעודנו — קיים
נקיים. נמשיך להיות כאשר היינו ; ביטוי לכל צעיר בארץ,
בגיל וברוח, בהתישבות ובצבא, במושבה ועיר׳ ספרות ובאמנות,
בשליחות העם ובשליחות היחיד.״
המלים האחרונות אינן מקייות. הן מגלות את אמונתו העמוקה
של שמעון הורן: שליחות העם ושליחות היחיד שמעון הורן
ירדו מן השמים כרוכים זה בזה.

״ בדהכס אז ת -לי ש בני ם צ עירים ד
למזלו, לא היה שמעון הורן בודד במערכה. מסביבו התלקטה
חבורה של שני תריסרי צעירים, שאש החזון יקדה בהם במידה
לא פחותה. חבורה זו קראה לעצמה בשם נודעדון צעירי המפלגה
שנקרא תחילה משמרת.

גיבוש תוכנית סוציאליסטית ברו רה
של מפלגת״פועלי״ארץ־יש״
ראל.

בדק־בית המפלגה.
• מציאת אפיקים חדשים למירצו החלוצי של הנוער.
• חופש הוויכוח בתוך המפלגה.
• מסירת כסאות מפתח לישבנים צעירים.
אם כי בכינוסי המועדון דובר בעיקר על ארבעת הסעיפים
הראשונים, הרי פעולתו הממשית נסבה כמעט כולה על הסעיף
האחרון, ולא בלי הצלחה. כיום תופסים חבריו עמדות נכבדות
ביותר במנגנון הממשלתי, ההסתדרותי והמפלגתי. כמו שמעון
הורן, היו גם שאר החברים נאמנים לרעיון היסוד, של הזהות
המוחלטת בין שליחות העם ושליחות היחיד.

א ל כי םיהכלכ לי ת
צרוף זה הגיע למלוא משמעותו, כאשר הרגיש שמעון הורן,
כעבור שנה, כי שליחות העם (וגם שליחות היחיד) קוראות אותו
לחזית שמעבר־לים, בארצות־הברית. רגע כזה מגיע בחייו של
•כל עסקן צעיר, הנוכח לתדהמתו כי אופקיו צרים מדי לגבי
אישיותו. שהות ממושכת וממצה בארצות־הברית היא התרופה
היחידה וההכרחית לחסרון זה.
הוא הודיע לכל ידידיו כי החליס לפתח את אחד מצדדי
אישיותו הרבגונית שעד כה היה חבוי, להקדיש את שנות חייו
היפות ביותר ללימוד תורת הכימיה. אולם בהגיעו למקום, בו
ציפה לו כבר ג׳וב מהוגן, נוכח שמעון, אולי בפעם הראשונה
בחייו כי עשה סטייה בל־תכופר. החזית העיקרית של העם
בימים טרופים אלו היא לא החזית הכימית, כי אם החזית
הכלכלית.
אומנם, הוא ידע הכל על כלכלה גם קודם לכן ויעיד על
כך ניתוחו המזהיר של המצב הכלכלי בישראל שפורסם
ב־: 14.7.49
״.,.ועלינו לשאול: האמנם מוגר ה שוק השחור? — והת שוב ה
היא: כן ! האמנם יורדים מחירי המצרכים? והת שוב ה היא :
האמנם נעל מו תהס חו רו תמה חנויו ת? והת שוב ה היא :

לא ! האמנם עולה האונדקס ב מי רו צו כלפי שמים? והת שוב ה
היא: לא ! המ שק מתחיל להבריא.״

עצה כלכ לי ת גב ת ה
אבל הישגים,אלד״ שכל אדם אחר היה מסתפק בהם ונח על
זרי הדפנה, לא מנעו בעד שמעון הורן לחפש אחר השתלמות
נוספת. כמעט שלוש שנים תמימות הקדיש ללימוד המקצוע, עד
שהרגיש בנפשו כי הוא מושלם.
הרגשה דומה התפתחה באופן מקביל גם בממשלת ישראל.
היא קראה לשמעון הורן, לפני חודשים אחדים, לחזור ארצה
ולשמש בתפקיד יועצה הכלכלי.
״היועץ הכלכלי״ של ממשלת ישראל אינו אדם סתם. בשנת
תשי״ב נשא את התואר הזה דוד (״דולק״) הורוביץ, האדם שנועד
לנהל את הבנק הממלכתי הישראלי, המוסד הכלכלי החשוב
ביותר במדינה. בשנת תשי״ג לא נמצא בכלל אדם שהיד, מספיק
חשוב, מלומד ובעל־נסיוו, כדי לשאת בתואר רם זה. המקום
נשאר ריק. בשנתון הממשלתי של שנת תשי״ג, הופיע שמעון
הורן כשהוא נושא בתואר, אחד משני היועצים הכלכליים*.
הוא הועמד במקום השביעי אחרי שר האוצר, מיד אחרי המנהל
הכללי, המשנה למנהל והממונה על הכנסות המדינה.
בתפקיד זה היה שמעון הורן, אדם שמעולם לא עסק למעשה
בעניני כלכלה (מלבד כלכלת עצמו, בה אומנם גילה הצלחה
למעלה מהרגילה) ,מסוגל להכריע בבעיות היסוד של המדינה,
מנת לחמם של מיליון וחצי אזרחיה. אדם הטרוד בבעיות כה
מרובות, אין להניח לו לגור בחדרים כה מעסים. היתד, זו
איפוא עצה כלכלית נבונה כשהאוצר הקציב את הסכום הצנוע
של 12 אלף ל״י כדי לקנות לשמעון הורן, בן ד,־ ,32 לאשתו
חנה ולבתו בת ד,־ ,6דירה מפוארת, המתאימה למעמדו. לא
שיכון הוותיקים וגם לא שיכון פקידי הממשלה יכלו לספק
צרכים אלה.

חלחלהם תזכ וגת
בשבוע שעבר התפוצצה הפצצה. עתונאי ריק ופוחז, שלא
היה לו אפילו מושג על דרך היסורים של יועץ בישראל, הקים
מהומה מיותרת סביב מכשיר עבודה אלמנטרי זה.
צרי־מוחין קטנוניים, יחד עם כל הששים לחבל במדינה• ,
העלו כמה שאלות.
• האוצר הודיע שדירה זאת נמסרה אחרי שהורן נאלץ
לוותר, בשל שרות המדינה, על דירתו בתל־אביב. שאלה: איזו
דירה היתה לד,ורן, שחזר לא מכבר מאמריקה, ישר לכיסא המוכן
באוצר בירושלים?
• האוצר הודיע שהיתר, זאת רק הלוואה והורן התחייב
להחזיר את הכסף. שאלה: כמה שנים יוותר הורן לחלוטין על
משכורתו הממשלתית הצנועה כדי לצבור סכום עגול זה, ומה
יאכל בינתיים?
היו אלה שאלות מגוחכות. באוצר שיש לו יועצים כלכליים
כה מעולים, אין בעיות מבוטלות כאלה מטרידות את מנוחתו
של איש.
היועץ השני, היה א לנ ס רביב, איש מדע מזהיר שגמר
בהצטיינו ת את מכללת לונדון וערך משך שנים את המדור
הכלכלי רב־ההשפעה של הארץ. רביב התפטר ה שנה מסיבו ת
מעורפלות.

dVW W W W W W W VW W W W VyW VW W W VW 9W W W l.% W JVVW yW W VW W VW W W VW VW W W .

מאת מחסי סלומון
כשנזקקת, לאשרת־כניסה לאנגליד״ החלטתי בתמימותי לעשות את אשר עושה כל אזרח
בעולם כשהוא נקלע למדינה זרה וזקוק לעזרה: הוא הולך אל הבית הנושא את דגל
מולדתו. כי אחד מתפקידיהן העיקריים של הצירות והקונסוליה בכל מדינה הוא לעזור לנושא
דרכונה של המדינה בכל מקום, להגן עליו ולסייע לו בדרכו. וככל ששרות־החוץ יעיל
ונמרץ יותר, כן עולה ערכו של הפספורט שחותם המדינה טבוע עליו.
מהו אם כן, ערכו של הפספורט הישראלי בעולם?
עד מהרה נוכחתי כי ערכו אינו עולה בהרבה על ערך הנייר שעליו הוא מודפס.

לא היזם לאמחר
לא הייתי צריך לטרוח הרבה כדי למצוא את בית השגרירות הישראלית בפאריס,
בשדרות וואגראם מס׳ .143 חמש המכוניות הנושאות שלטי ( C. D .קורפוס דיפלומטי)
ומספר טיפוסים, שאחד מהם זיהיתי כחלכן תל־אביבי, שני כמלצר מרחוב הירקון ושלישי
כמדריך תנועת־נוער — כל אלה העידו בברוד כי הגעתי למחוז חפצי.
נכנסתי לאולם מקומר שממנו הוליכו מדרגות לקומה השניה. באולם קטן ישב פקיד
המודיעין, ואליו פניתי כדי לשאול על המזכיר לענייני עתונות, דוד אבני. דרושה לי
המלצתו, הסברתי, כדי לקבל אשרת כניסה לאנגליה.
פקיד המודיעין שלחני לחדרו של המזכיר. מאחורי הדלת ישבה מזכירתו הפרטית,
שושנה ורנר, לשעבר מפקדת חיל־הנשים בצ.ה.ל. קירות החדר היו מלאים מהרצפה ועד
לתקרה, מדפים עמוסי ספרים.
פניתי למזכירו של המזכיר, הפקיד הנמוך
ביותר בסולם הדרגות של ענייני העתונות
בצירות הישראלית, שאלתי באדיבות אס אוכל
לראות את מר אבני.
תשובה :״היום בלתי אפשרי ! ״
״אולי מחר?״
״לא. הנספח יוצא מחר לקבל את פד
אשתו החוזרת מאיטליה.״
״אולי מחרתיים?״
״וודאי לא ! מחרתיים הרי ערב חג ! ״
לאחר עיון ממושך וזעיר בלות שלידו,
קבע לי המזכיר ראיון ליום מסויים ולשעה
מסויימת בשבוע הבא.

״ nwהי שרא לי ם! ,

חבורה

בפ תיח ת המועדון
היהודי בפאריס
הוקף שגריר ישראל יעקב צור בסטו־דנ
טיט ישראליים, שבדרך הטבע יש בפיהם
שא ות לרוב, אשר כרגיל נסבות כולן על
הנויוא האחד ה מעניין אותם ביו תר פרנקים.

השבוע עבר. שוב הופעתי בבניין הצירות.
מזכירו של מר אבני, הנספח לעתונות בצירות
ישראל בפאריס, התבונן בי בתמהון
עמוק .״מדוע לא באת אתמול?״ שאל בנעימת
תוכחה עמוקה.
הסברתי לו, כי הראיון נקבע להיום. הוא
התנצל, הודיע לי שינסה לראות, אולי מר
אבני פנוי לדקות מספר. מבעד לדלת הפתוחה
שמעתי את קולו של המזכיר לענייני
עתונות צועק בצרפתית :״עליו לקבוע
ראיון מראש. אני לא אקבל אותו בשום
פנים נסיתי להסביר למזכירתו, שושנה
לרוגזו הצודק, של הנספח :״אתם הישראלים !

הנוסח הבריטי לכל פקידי המדינה, ולא כביטוי מליצי בי
כי מן המצב הקיים סובלים דווקא אותם הישראלים ו|
את הדרכים האחוריות לסידור עניינים. כשהם ניתקלים בק,
הר־ הם נתקפים בהרגשה, כי אנשי הצירות תפקידם הוא י
הישראלי, במקום לשרתו. נדמה, כי לנוחיותם הפרטית ה׳
עצמם יהיו האזרחים היחידים החיים מחוץ למולדתם. לכל ד
של שליחי המפלגות, שדבר בואם נמסר להם מראש, או
השמן בבנק הוא תחליף מתאים לתעודת יושר והגינות.

ורנר, כי העניין דחוף. אך גם היא הצטרפה
אינכם מבינים מה זה לא?״
באותו רגע התבהרה לי המשמעות העמוקה והנעלה של פקיד ישראלי היושב בפאריס.
עד אז הייתי משוכנע כי פקידי השגרירות, כמו שאר פקידי המדינה, חילם על חשבון
משלם המסים ויושבים במקרר, בפאריס במקום בפרדס־חנה, על מנת לשרת את בני ארצם
במלוא המסירות. אך הפסוק האחרון — ״אתם הישראליים הבהיר לי שהיתר זאת
דעה מגוחכת, כמעט ילדותית. הפקיד הישראלי בפאריס הוא טיפוס חדש של אדם עליון.
לבני ארצו העלובים, הנמצאים בפאריס מבלי לשמש פקידים בצירות, היא מתייחס במקרה
הטוב ברחמים, במקרה הגרוע בבוז.

פרם

כ ל אזרח פו ש ע
יצאתי מהחדר ועליתי לאגף הקונסולארי. במסדרון עמד אדם וצעק כי ישלח יד בנפשו.
איש לא שם לב .״מה קרה?״ התעניינתי. האיש הסביר: הוא זקוק להמלצה מטעם
הקונסוליה להארכת שהותו בצרפת, אך משום מה אינו מקבל המלצה זו במשך זמן רב.
ביקשתי מפקידי הקונסוליה הסבר. הם טענו, כי הקונסוליה מוכרחה לעשות הכל על
מנת להקשות על הישראלים המסתובבים באירופה. גרמו לכך מספר טיפוסים מפוקפקים
שעסקו בפאריס בעסקים בלתי כשרים.
אולם במקום לטפל בטיפוסים מסוג זה בנוהל פלילי רגיל, החליטה הקונסוליה למיין
על דעת עצמה את אזרחי הארץ לדרגות שונות. בעוד שהחוק הרגיל מניח כי כל אזרח
הוא איש ישר והגון, עד שהוכח ההיפך בבית־המשפט, מניח הקונסול, כנראה, מראש כי
כל אזרח הוא פושע וספסר עד שהוכח ההיפך. העובדה שפושעים וספסרים ישנם וישנם,
ואולי אפילו במספר גדול יחסית, עדיין אינה יכולה לשמש הצדקה לגישה זאת, אם ישנו

לספרד

מוזרה במיוחד היא ההתערבות החשאית של הנציגויז
אשרות כניסה לארצות חוץ לאזרחי ישראל. ניצול הנציגיל
מגונה של שם המדינה ואזרחיה. פעולה זו, ההורסת סופי
הפכה את האזרח הישראלי לצועני בינלאומי.
דוגמה אופיינית לכך היא סיפורו של אחד ממכרי, י
שנתקלתי בהם בקבלת אשרת־ביקור לאנגליה. לדבריו פג
ישראלי צעיר, בעל רכוש ומשפחה בארץ, אשר ישב ש
וניסה לשכנעו כי יתן לו אשרת ביקור לאנגליה. הוא נחל
המשפחתי, מצבו האישי והכלכלי, כאילו היה פושע. לא ה
הבריטי, בו שירת שש שנים בהתנדבות, ובאותה מידה היו
שקיבל מידידים באנגליה.

הנ ספח

ה צי

באי של ה |

שגרירות, סירקין. מסתיר את סבו־

הצעיר, שחקירה מעליבה זו פגעה בו קשה; שמר על
נאנח. אך הפקיד הבריטי הרגיש, שישב מעברו השני של 1
״אדוני, אל תאשים אותי. האשמה בקונסוליה שלך !״
גם גורלי לא שפר עלי כשסרתי לשגרירות הבריטית
אמנם הבטיחו להודיעני, אם אקבל, אחרי חקירה ממושב
הוחתם הפספורט בחותמת ״ביקשו אשרה לאנגליה בתארי:

האנש

הסגל הדיפלומטי הגבוה בצירות ישראל בפאריס, בשעת צפיה
לראש־הטבס הצרפתי, בשאנשיו לכושים כתלבשות חגיגיות.

כמסיבה כללית של עובדי השגרירות מציג המזכיר הראשון
והקונסול גלבוע את השגריר החדש, יעקב צור, היושב עם
אשתו ליד השולחן במרכז התמונה. תמונת הקיר הגדולה של
חיים וייצמן, ובן תמונתו של דוד בן־גוריון תלויות בהבלטה
רכה כבל הפינות של הצירות ;ראה תמונה כימין העמוד).

בדרכו לנשיא צרפת למסירת כתב־האמנה,

יוצא שגריר ישראל יעקב צור (בדלת),

) 1 V U /1 I
בעקבות רא ש״הטכס הצרפתי, מבניין ה שגרירות, שעיל אחת מדלתותיו מצוי
פלאקאם (ימין: מן העיר אל הכפר, שילוב מוזר לריהוס ב סגנון לואי , 15

שושנה וורנד, מי
שהיתה המפקדת
הראשונה של היל
הנשים בצה״ד, נסעה
לאחר שיחדו־רה
לפאריס, קיבלה
משרה בשגרירות
ייטראל, כה היא
עובדת בכר מזה
שנתיים כפקידה.
ןןו

רשאי הוא לענוד
מכוני תו של נשיא

§ | סיכת צרפת

ברגעים האחרונים לפני המסע לטכס מסירת כתב־האמנה מטלפן
המזכיר השני לענייני עי תונו ת אבני (ימין) כדי לברר סופית אס כבר פנינה על עניב תו בטכס, ב שעה שמחוץ ל שגרירו ת מ חנ ה
(למטה) ,על מנת להוביל את השגריר ופמלייתו לארמון הנשיא.

ים וההגונים, שאינם יודעים
ות הלב מצד עובדי הצירות,
־ את צעדיו של נושא הדרכון
!ובדי הצירות מעדיפים שהם
ר, היו משלימים עם הופעתם
לי ההון הגדולים, שחשבונם

הישראליות, שמטרתה למנוע
זרים למטרה זו היא השמצה
את ערך הפספורט הישראלי,
זאוננתי באוזניו על הקשיים
בקונסוליה הבריטית בפאריס
ארוכה אצל פקיד הבקשות
:משך שעה ארוכה על עברו
לה לו תעודת־שחרור מהצבא
רות תועלת ההזמנות הרבות
ור־רוהו, לא הגיב כלל ורק
לחן, הבין לנפשו ואמר לו :
קש אשרת־ביקור לאנגליה.
את האשרה, אולם בינתיים
ד, וזה״ .חותמת זו מונעת

הטראגדיה מאחרי ״כרה פחננסקי

קשה כ שאול קגאה
דמות כפופה, נושאת חבילת כרוזיב וקופסת דבק, חמקה
מרחוב לרחוב באפלולית של ערב שבת, נעצרה מדי פעם
להדביק כרוז בתנועות חטופות. למחרת בבוקר נתגלה
לעיני המשכימים שבין תושבי תל־אביב הכרוז, שכדוגמתו
סר,ם נראה בארץ.
הכרוז שנדפס על גליון ניר לבן ומוארד בגודל שהזכיר
מאוד את כרוזי המחתרת בשעתם, נשא תמונה קטנטנה
ואותיות גדולות. התמונה והאותיות — שתיהן היו מוקדשות
לתיאור דמותו של יחיאל פוזננסקי, גבר מקריח בגיל
העמידה, כפי שנצטייר בעיניו של החתום מטה.
בתמונה נראה פוזננסקי כשהוא מחייך בשביעת רצון
עצמית, דבר שעמד בסתירה מוזרה לתוכן הכרוז. כי הכרוז
לא השתמש במלים עדינות ביותר על מנת לתאר את
מעלליו של קורבנו. כל מלה היתד, פצצה של רוגז, עלבון,
כאב וזעם אין־אונים.
משך כמה ימים היה הכרוז לסנסציה העיקרית ברחובות
העיר. עשרות אנשים הצטופפו סביב כל כרוז, תוכנו עבר
מפה לאוזן. היה ברור כי מאחורי ״כרוז פוזננסקי״ הסתתרה
טרגדיה אנושית גדולה. אך היתד, זאת טרגדיה מהולה
במסתורין, כי האיש שהקדיש שורות כה רבות לתיאור
יריבו, הסתפק בתיאור עצמי בשתי אותיות בלבד: מ .ג.

ש כנו ת ט 1כ ה
מרדכי גולדמן 53 גבר,־קומה, דליל־שער ובעל פנים
בלתי־מגולחות וחרושות קמטים, לא היה דומה כלל במראהו

החיצוני לגיבורה של טרגדיה. אולם הוא נקלע למצב זה
בכף הקלע של הגורל, שלבש במקרה זה את דמותו של
יחיאל פוזננסקי.
לפני שנים רבות גרו בקומה ב׳ של בית ישן וגדול
ברחוב בילו בתל־אביב, שתי משפחות: פוזננסקי וגולדמן.
יחיאל פוזננסקי היה שרברב שמצב עסקיו לא היה מזהיר
ביותר, ואילו מרדכי גולדמן השתכר את פת־לחמו בשמירה
על בית־ד,חרושת לממתקים ליבר. שתי המשפחות חיו
בידידות רבה משך 15 שנה ; אשתו של פוזננסקי עזרה
לבעלה בעסקיו ואשתו של גולדמן, מרטה 43 הסתפקה
בתפקיד של עקרת בית מעולה, גידלה את שני בניד, במסירות.
עברו שנים. גולדמן נשאר שומר צנוע בבית־החרושת
ואילו פוזננסקי עשה חיל בעסקיו. הוא התעשר, נעשה קבלן
בניין, בעל מחסנים לחומרי בניין, אדם ידוע בעולם המסחר
של תל־אביב.

הסברה

מו צלחת

מ די

האידיליה הדו־משפחתית החלה להתערער רק אחרי
שהגיעה ארצה מבלגיה גיסתו של גולדמן. היא נהגה לטפח
בהפרזה את מראה החיצוני, אהבה מותרות ופאר. גולדמן,
שחשש מפני השפעת גיסתו על מרטה אשתו, ניסה לשכנע
אותה שתניח להם לנפשם — אך לשווא. בארץ נשבו רוחות
חדשות. החיים הצנועים שהיו נהוגים ביישוב החלו נראים
עלובים ומפגרים אחרי רוח הזמן. העושר, ההצלחה, הפאר
החיצוני, כבשו מקום בראש סולם הערכים החדש שהלך
והתגבש.
רוח זו לא פסחה גם על הבית ברחוב בילו. מרטה
נשמעה יותר לאחותה מאשר לבעלה, השומר הפשוט. גולדמן
חיפש עצה. הוא פנה ליחיאל, ידידו הוותיק .״דבר אתה
עם מרטה,״ ביקש ממנו ,״לך יש יותר השפעה עליה.״
פוזננסקי קיבל עליו את התפקיד ברצון.
אך עד מהרד, הבחין גולדמן בכך שפוזננסקי מילא את
התפקיד ביתר מסירות והתלהבות משהיה רוצה. תחילה
חשב כי זהו חלק מן התוכנית להילחם בהשפעת הגיסה,
אולם כשתפס יום אחד פתק של פוזננסקי לאשתו, בו ביקש
ממנה להיפגש אתו, הבין שאמצעי ההסברה הרחיקו לכת.

מואשם יחיאל פוזננסקי וכתו

ע דיו שיכסף

מאותו יום הפכו החיים בבית הגדול והישן לגיהינום•
היה זה מצב קשה מנשוא: כל המעורבים בעניין עברו
כבר מזמן את גיל הנעורים, לשתי המשפחות היו בנים
ובנות מבוגרים. אך האהבה המאוחרת היתר, חזקה יותר
מההגיון, מחיי המשפחה, מהכל: מרטה נטשה את בעלה
ושני בניה, פוזננסקי את אשתו ושלושת ילדיו. בנו הבכור
ניסה להניא אותו מדרכו — אך הנסיון הסתיים במריבה
חריפה.
שני הנאהבים יצאו את הבית, החלו בחיים חדשים.
פוזננסקי קנה לאהובתו דירה מהודרת בצפון תל־אביב ואילו
הוא עצמו השתקע בדירה אחרת, לא הרחק ממנה.
אך גולדמן לא האמין באמיתות אהבה זאת. כל העניין,
טען, לא היה אלא עניין של כסף, אשר הוא שסינוור את
עיני אשתו והוליך אותה שולל .״מה הוא מסוגל לתת לה?״
שאל בזעם .״חיים משפחתיים? כבוד? לא ! כל מה שהוא
יכול לתת לה זה עוד ביקור בבית־קפה, עוד שמלה. זד,
אולי טוב בשביל ילדה צעירה — לא בשביל אם לילדים.״

הצדקיקרמ די
מאשים מרדכי גודדמן
״עוד בי ת קפה?׳׳

זמן רב ניסה גולדמן למצוא מוצא מן המועקה. בימי
קדם, אם בגדה אשד, בבעלה, יכול היה הבעל להזמין את
המאהב לדדקרב, לרצוח את אשתו, להתאבד. היו גם מקרים,
בעיקר בספרו של בוקצ׳יו הדיקמרון, שהבעל המרומה מדד

למאהב אשתו מידה כנגד מידה. אך לרוב העדיף הבעל,
בשל חשבון זה או אחר, למלא את פיו מים.
כשאירע האסון לגולדמן, כבר הפך הסייף בינתיים
למגוחך, רצח האשה אסור על פי החוק, ואילו התאבדות —
קורבן גדול מדי. גולדמן תפס בנשק היחיד שנראה לו
כמתאים לדו־קרב נוסח המאה ה־ : 20 הכרוז ודעת הקהל.
*יכולתי לפנות גם לבית המשפט, לתבוע צדק,״ אמר.
״אך הצדק יקר מדי, ואני פועל פשוט.״

כ תו בתבל תי י דו ע ה
למחרת הופעת הכרוז ירדו כל גיבוריו למחתרת.
פוזננסקי נעדר מביתו וממשרדו, השאיר אחריו הודעה
מעורפלת שנסע לטבריה. דירתה החדשה של מרטה, בבית
משותף ברחוב קורדובה, נשארה ריקה ואיש לא ידע לאן
נעלמה הדיירת. גם גולדמן נעלם, מיד עם סיום מלאכתו.
בבית החרושת ידעו רק כי התחלף עם שומר אחר, באמתלה
שהוא צריך לנסוע לירושלים.
כעבור כמה ימים חזר. פניו הקמוטים לא נראו שמחים
ביותר, כל הופעתו הביעה משבר נפשי עמוק. אולם הוא
לא פחד מתוצאות מעשהו.
״משפט?״ אמר ,״אינני חושב שהוא יתבע אוחי. הוא
לא יהיה מעוניין בפרסומת.״

(המשך מעמוד )7

ניד,ם דעה קדומה שאין האוצר מוציא בנקל
את מה שלקח לידו.

מזון
מה אתה יודע ע ד שמנת?
לפני 20 שנה הלבינו מי הירדן, ליד מח לבת
תנובה בדגניה, בשל החלב הרזה שנשפך
המימה מחוסר קונים. רק השמנת והחמאה
נשלחו העירה׳ על מנת להיאבק בשווקים
עם תוצרת אוסטרליה ודנמרק. מאז זרמי
הרבה מים בירדן, וחלק מהם׳ וממי הנהרות
האחרים בארץ, גם לתוך החלב. כי מאז פרוץ
מלחמת העולם עלה החלב הישראלי בדרגה,
נדרש מאוד על ידי השוק הרעב. כדי להב טיח
חלב שתייה, אסרו שלטונות המנדט,
לפני 14 שנה, את ייצור השמנת, התירו רק
ייצור מצומצם של חמאה לצרכים מיוחדים.
בחודש שעבר הגיעו לישראל מקצת מ

מדינה
עודפי המזון האמריקאיים, בעיקר כמויות
גדולות של חמאה• .הייצור המקומי של חמ״
אד, שכתוצאה מהצפת השוק בחמאת יבוא
זולה הוכרז כחופשי, נפסק כמעט לחלוטין.
לפתע הוברר כי חלק ניכר של החלב, ששי מש
לייצור מוצרי חלב, נשאר ללא שימוש.
בהתיעצות עם תנובה, הוצא צוו המתיר שוב
את ייצור השמנת.
?אניני טעם דכים. הופעתן של הצנצנות
הלבנבנות בשוק עוררה התלהבות כל •
שהצטברה ב כ מויו ת אגדתיות משך שלש
השנים האחרונות ב מחסני ממ שלת ארצות״
הבר ת, שהתחייבה לקנות את כל העודפים
מידי האיכרים על מנת לשמור על גובה ה מחיר,

״עוד
שסלה?״

לית. הן נחטפו. מסניפי תנובה מיד עם היום
הראשון. לאחר הכפית הראשונה היתה ה התלהבות
הכללית פחות: אניני טעם, שב פיהם
שמור עוד ניחוח הקצפת הסמיכה ש-
היתר. בת לווייתם הקבועה של הקפה במולדתם
המערב״אירופית׳ טענו שטעם השמנת
לא היה שונה בהרבה מטעם הלבניה.
הגדיל לעשות הארץ, שמסר לבדיקה ל מכון
התקנים מספר צנצנות, נוכח כי אחוז
השומן בהן הוא בממוצע ,15%בעוד שה ממוצע
בארצות״הברית עולה על .25%
תנובה מיהרה לפרסם הסברים: האחוז ה נמוך
נקבע על מנת לשמור על מחירה הנמוך
של השמנת, לאפשר את צריכתה על ידי ה מוני
העם. בשביל אניני טעם (וכיס) ,כמו
אלה היושבים במערכת הארץ, מוכנה היא

ליצר שמנת מעולה (ויקרה) הרבה יותר׳
שאחוז שומנה יגיע ל״.30%
עתונות והנה הקדושה ב בי ת רד פ ה
האיש שישב ליד שולחן בית״הקפה הרים
את עיניו בהפתעה. לפניו עמדה, לבושה במעיל
כחול, אורנה פורת, השחקנית הדגו לה
שאת פניה זכר היטב מהופעותיה המרו בות
על במת הקאמרי. בידה האחת החזיקה
במעטפה חומה וגדולה ואילו את ידה השניה,
שאחזה בקרע של גליון הארץ מיום ו׳ ש עבר,
הושיטה כלפי האיש.
״אולי אתה מוכן,״ שאלה בקולה הצרוד־מעט,
אותו קול שהרטיט לבבות במונולוגים
של יוהנה הקדושה ,״למתוח קו מתחת ל מלה
כן ולהתום »״
הופש הדעה. כאשר פתח הארץ בגל־יונות
יום ו׳ המורחבים שלו לפני חודשיים,
העולם הזר! 19׳8

בפירסום משאלים, הגיעה למערכת תלונתו
של אתר הקוראים׳ שטען כי המשאלים באים
בדרך כלל לאחר שהעתון נקט בשאלות ה נדונות
עמדות חד-משמעיות ואין הוא מצפה
אלא לכך שהמשאלים יוסיפו אישור ומשקל
לעמדות אלה. המערכת הדפיסה את התלונה׳
ענתה עליה תשובה, מחוכמת: היא סומכת
על דעתם החופשית והבלתי״תלוייה של ה קוראים׳
שאינם הולכים בעיניים עצומות א פילו
אחרי דעתה שלה.
בינתיים, שבוע אחרי שבוע, משאל רדף
משאל, אך באורח מפתיע כמעט היתד, דעתו
של הרוב היחסי המכריע של המשתתפים
(מספרם הממשי לא נמסר מעולם) מזדהה
עם דעת עיתונם.
מלחמה בטבע. כשהתפרסמה, השבוע,
שאלה נוספת, הקוראת לקהל להביע את דע תו
אם צדק שריד,אוצר בהפקיעו למען ה קאמרי
את בניין מוגרבי או לאו, ראה ה קאמרי
בכך סכנה חמורה לעצמו• דעתו של
העתון, חסיד מובהק של היוזמה הפרטית,
היתד, ברורה ביותר. הקאמרי החלים לפעול
במהירות, קנה כמות גדולה של גליונות
העתון, תלש מהם את טופסי המשאל, שלח
את טובי שחקניו להחתים עליהם כל אדם
שיסכים לחתום.
לא ברור עדיין אם יצליח ׳הקאמרי במל חמתו
הנואשת בכוחות הטבע, אולם הצלח תה
של מערכת הארץ הובטחה כבר: אם
קיוותה להגדיל בעזרת המדור החדש את תפוצתה׳
הרי הצלחה ממין זה תפתיע וודאי
אפילו אותה עצמה.

אביבית לשחק בכדורגל על המגרש הריק,
כמנהגם, מצאו שתי קבוצות זרות להם על
המגרש. הפולשים מדדו בצעדים את המר חקים׳
העמידו דלי״ש ואבנים לסימון השע רים,
קבעו את המרכז המשוער של המגרש,
בעטו בכדור, בעיטות נסיון בין השלוליות
שכיסו את המגרש המוזנח .״מה אתם עושים
במגרש שלנו? מי אתם בכלל?״ מחו היל דים.

איה
3 1 3

התשובה הצריכה הסבר מפורט: היו
אלה נציגי שני בתי״קפה תל״אביביים נודעים
— נ סי ת ורוול — שהחליטו להכניס
גוון לפגישותיהם.
השוער דא הופיע. בעוד שהקבוצה
שייצגה את רוול כללה את אנשי הגדר,
קבוצה העוסקת במאורגן בספורט, היו ה־כסיתאים
בלתי־מאורגנים בהחלט, הופיעו
למשחק ישר ממסיבה לילית שכללה משקאות

כלבלב פעוט׳ בעל פרווה אפורה וכתם
לבנבן בקצה חטמו שוטט בשדות רוטשילד,
כשהוא משתמט מפגישה עם נערים מיידי
אבנ ם ומנסה להתחבא בין רגליהם של קהל
אנשי ה״פרלמנט״.
ערב אחד חצתה את השדרות אשד, צעירה
שנשאה תחת בית שחיה חבילת מזון ריח נית.
הכלבלב נלווה אל האשה, אך כאשר
ניסתה להתקרב אליו וללטפו, נם מפניה.
האשד, החליטה להשאיר לכלב פרוסת עוגה

עתים גם בעטו בכדור) ממש כמו על במת
הקרשים המוכרת להם היטב.
אמר אחד מהם בתום המשחק הכושל :״מה
החכמה ! הלא הם (הרוולאים) ישנו כל ה לילה

דרכי כלבים

שחקן נתן כדגן (כפית)
— שער רא שון
קיבוצים הפתעה פאוחדת
לפני חמש שנים יצאו מהנדסי חברת מקו רות,
בלחץ אנשי המרכז החקלאי, להניח
קו מים ממעין קטן שפיכה לרגלי העיר
בית שאן, או ם־ אל־פלו ס, במטרה להזרים
את מימיו למשק חמדיה, שאנשיו איימו לעזוב
את משק: אם לא יזכו לקבל מי-שתיה.
לדברי הערבים, היו מימיו של מעין זה
המתוקים בכל מעינות עמק בית-שאן. רק
תודות למלחמת השחרור ניתנה לחברת מ קורות
האפשרות לבצע מפעל זה.
שמחתם של אנשי חמדיה לא ארכה הרבה.
לאחר שתמה השלמת מפעל המים, הנחת
הקו ובניית בתי המשאבות, חרב לפתע ה מעין
ונעלם ולא היה.
הסכר מדעי. מומחים שנשלחו לבדוק
את התופעה המוזרה, שגרמה להפסד נקי
של 25 אלף לירות לחברת מקורות, לא מצ או
הסבר לכשלון מפתיע זה, אלא בכך ש שכבת
הקרקע שאצרה את מי המעין, נס דקה
בשעת החפירות ומי התהום ברחו ל תהום
עמוקה יותר.
במשך הזמן נערכו כמה תוכניות לעקור
מתוך האדמה את הצנורות שהונחו בה ל לא
תכלית. במקום בו נמצא לפנים המעין
נבנה בינתיים האמפיתיאטרון הגושי.
חמש שנים לאחר שחרב המעין, פרץ מ תור
האדמה גל מים שאיים להציף את ה אמפיתיאטרון,
הביא במבוכה את כל אנשי
האזור, שימח רק את אנשי חמדיה׳ שמעתה
יוכלו ליהנות ממי שתייה בברזי משקם.

מצבים מוזרים אלה, שאינם מופיעים כרגיל כמשחק כדורגל רגיל,
הם רק שנים מתיר רכים דומים, בהם התגודדו השחקנים כערימה
אחת ללא בדור (למעלה) או העוו את פניהם בהעוויות תיאטרוניות
ביותר (למטה) ,ללא התחשבות מי וחדת בכללי הטבע או הכדורגל.

כשיצא ערב אחד אל ביתיר,קפה הסמוך.
מקום בו הכירוהו המלצרים ואורחים הקבועים,
פגש אדם צעיר, שהחליט לקחת את
הכלבלב אתו, אחרי ששאל את המלצרים,
שמשכו בכתפיהם, לבעליו.
והכלב איננו. כאשר נעלם גם בובי,
הרגישה עדה טריינר כאילו ניטל משהו
חשוב מחייה. היא החלה בחיפושים, עד ש נודע
לה׳ כי האדם שנטל עמו את הכלב. גר
ברמתיים. לאחר שנסעה למקום מגוריו, סח
לה אדוניו החדש של ״בובי״ ,כי הכלבלב
קרע באחד הלילות את השרשרת שקשרתהו
למלונה וברח.
עדה חזרה לתל״אביב לבדה, החליטה ל פרסם
׳מודעה בעתונות.
״אני בטוחה שהוא יחזור אלי,״ אמרה וד מעות
עמדו בעיניה, כאשר באו מכרים לשאול
על גורל כלבלבה האבוד.

החי
אל תיקח ה 3דלד 3
ביפו הזמין לקוח במסעדה מנת לב״צלוי׳
התרגז כאשר הביא לו המלצר מנת כליות
מטוגנות, שפך עליו את המנה, כוס בירה,
מרק איטריות משולחן סמוך, צינצנת חרדל,
צלוחית של פלפל ופודינג.

מ* .11 דופ ק 3דלת
בחיפה שמע אדם נקישה בדלת דירתו׳ ח שד
שהבא הוא מאהב אשתו, התחבא בארון
כדי לתפסו בשעת״מעשה, נוכח במאוחר ש היה
זה גנב שהסתלק עם כלי הכסף.

1ה הסוד שלי
ליד פתח״תקוה העמים בעל משק שק ובו
תריסר תרנגולות על גג״אוטובום, נסע אח ריו
במכוניתו׳ נכח כשד,פקחים החרימו את
השק שאיש לא הודה בבעלותו, מיהר ל־תחנת״ד,משטרה,
הודיע שנגנבו ממשקו תרי סר
תרנגולות, קבל אותן בחזרה, מכר אותן
בשוק.
משחקים עוגות -נקניקיות נ 11 :<2
כשבאו ילדי שכונת קרית״מאיר החל־
הארץ בביתו של מתי רז מן הצעירים בקאמרי.
התקלה הראשונה שעמדה על דרך הכסית־אים
היתד, אי־הופעתו של המועמד לשוע״
רות, שאול ביבר, הפלמחניק הנצחי. לא היתר,
ברירה אלא לשאול אחד משחקני הקבוצה
היריבה לתפקיד זה .
באותה התנופה שהובילה אותם מתחילת
הערב עד תום המסיבה. הסתערו הכסיתאים
על שער היריב, הכניסו לתוכו את השער
הראשון מרגליו של נתן כוגן, שחקן ה קאמרי.
היה זה גם השער האחרון שלהם.
רשות הבעיטה עברה אחר״כך לחלוטין לי ריבים,
המומחים יותר, והם ניצלו אותה
היטב, הכניסו את הכדור הנבוך תריסר פע מים
לשער הכסיתאי.

צופה נעמי פולני(קאמרי)
אחרי המסיבה —

״חכמה ! הם ישנו לצופים היו הס ברים
שונים למתרחש .״העוגות ברוול טו בות
יותר,״ צעק אחד מהם, ואילו שני ענה
לו :״כן, אבל בכסית מגישים נקניקיות ב ספירט
ב״ 2בלילה.״
אולם אם כי מבחינה ספורטיבית לא עמד
המשחק על הגובה׳ היה בכל זאת הצגה מ שעשעת
ביותר. לא היה בכך משום פלא :
אריה לביא (קאמרי) ,שמואל סגל (הבימה)
ואורי לוי ( אהל) ,קפצו, התפתלו וצעקו (ול־

והסתלקה. הכלב המתין עד !שתתרחק, ומיד
קרב אל העוגה ובלעה ברעבתנות.
מאז נהפך הדבר למנהג קבע. האשד, היתד,
משיירת לכלב מנת אוכל, וו־,כלבלב הקטן
היה, ממתין מדי ערב למנתו.
אחד ועוד שנים. ערב אחד הביא עמו
בובי, הכלבלב הקטן, את שני רעיו. אחד
מהכלבים היד, בעל פרצוף בולדוגי, ואנשי
הפרלמנט בשדרות נתנו לו את השם צ׳רצ׳יל
בעוד שהשני, כלבון רזה, נקרא בשם »פו״

שלשת הכלבים חיו בשלווה משך שנה, עד
פתח־ביתה של אותה אשד, צעירה, עדה טריי־נר,
שעסקה בימתו שעורי־ערב לריקודים.
בובי הקטן היה משתתף פעיל בשיעורי
הריקוד, וזנבו היה מתנועע לקצב המחול.
יתר רעיו נהגו לנמנם בעצלתיים בפתח ה בית.
שלשת
הכלבים חיו בשלוה משך שנה, עד
שיום אחד נעלם פוסי ולא חזר. אחריו נעלם
ד,בולדוג צ׳רצ׳יל, מבלי שאיש ידע כיצד קרה
הדבר. הילדים סיפרו לגברת טריינר, כי פקח
עירוני תפסו ונטלו עמו במכונית.
כאשר נשאר בובי בודד, נעשה שקט וע צוב.
הוא לא הוסיף להשתובב בשעת שי עורי
המחול, הצטנף בפינת החדר ונימנם.

למעלה מחמש שעות נמשך המסדר
של פלוגות ״המשמר־ד,לאומי״ שנערך
אתמול בקהיר ...את מספר הצועדים מע ריכות
סוכנויות הידיעות ב״40—35
איש (דבר).

רענן גלילי,

נ תי בו ת העמק

שמונה איש לשננה

היא״ס תבנה בבאר״שבע מעון לעובדי
הנגב ...ותרים את תרומתה לפיתוח הגנב.
(חרות).

אליעזר גרונדמן, תל־אביב.
מעונו ת גנבים ב ע״ מ

למכירה בהזדמנות מכונית ״הילמן״
אחרי תיקון כללי. מם מותרות שולם
במצב מצויין •(ידיעות אחרונות).
איתמר רונן, חדרה.
אפשר לקנות את חמס?

מנהל ״קייזר״פרייזר״ בישראל, שהה
לאחרונה בתורכיה כדי לבדד את האפ שרויות
של הגברת המכירה( .דבר).
לפי שינות ״בדד ומכור.״

מרדכי דן, צ.ה.ל.

התמונהההיסטורית: קבלת־הפניח אצל נשיא גרמניה המערבית m ,ה שתתף הציר ה מוס מך הישראלי׳ ,ו ח נן שנער •(העולם הזה ,)848
בעתון גרמני, שציין במיוחד את נוכ חו ת של הציר הישראלי, הנראה בתמוך ה בבירור — האיש תש ש י העומד משמאל, לובש פראק.

פספורט ישראלי --
(תמשך מעמוד )9

נסיון שני לבקש אשרה בקונסוליה בריטית
אחרת ומהווה כתם צהוב בעת בקשה לקבלת
אמרה במדינה אחרת. אם הבריטים סירבו ל תת
לי אשרה, בשעה שביקשתי אותה, למ לחת
לי אשרת כניסה להולנד, למשל?
פרט מוזר: המדינה האירופית היחידה ה מעניקה
אשרת כניסה לישראלים ללא כל קו שי
היא ספרד.

״הפולנים !הרזמנים...״
למעלה מחודש ימים חכיתי, ללא מענה,
לקבלת האשרה לאנגליה. קפל, סגן הקונסול
וקצין העלייה, היה היחידי שהשתתף בצעדי
וניסה לעזור לי. מתוך כוונה זאת, החליט
לנסות לקבוע לי פגישה עם הקונסול גלבוע.
הובלתי לאגף אחר בבניין׳ שהיה מקושט
בתקרה מוזהבת ובריהוט מצועצע מתקופת
לואי ה״ ,15 בדומה לארמון ורסיי, מקום מש כנם
של מלכי צרפת לשעבר. שתי מזכירות,
שבקושי הרימו את עיניהן, הורו לי לשבת
ולחכות. אולם לאחר צפייה קלה, הוזמנתי
להיכנס לחדרו של הציר.
מר גלבוע ישב מאחורי שולחן בקצה חדר
שגודלו כגודל דירה בת שני חדרים, בחן או תי
במבטו מלמעלה למטה. שאלתי אם אוכל
לקבל ממנו המלצה לקבלת אשרת כניסה ל אנגליה.
הוא הודיע לי בתוקף שהוא נותן
המלצות רק לסוחרים ואנשים מכובדים ומו כרים.
הוא כעס מאוד כאשר שאלתיו אם
נכון הדבר ששגרירות ישראל מעודדת אי
הקונסוליות הזרות למנוע מישראליים אשרות
כניסה לארצותיהם. אך בפליטת פה אישר
את הנחתי, טען ש״זו אשמת הפולנים והרומנים
שלא רוצים לחזור לארץ!״
שאלתי אם אוכל לחזות במסירת כתב ה האמנה
של הציר יעקב צור לידי נשיא צרפת.
״בשום אופן׳״ ענה לי .״אבל אתה רשאי
לצלם אותנו לפני שאנחנו יוצאים אל הנשיא.״
שעות מספר לפני הטכס באתי שוב לשגרירות
ונקלעתי לתוך אווירה רגשנית וחגי גית.
הציר ועוזריו עמדו לבושי פראקים וצי״
לנדרים והמזכירות התרוצצו כמו בכוורת דבורים׳
ועזרו לנספחים להוריד גרגר אבק אח רון
מחליפותיהם המהודרות. מר אבני היה
נרגש מאוד׳ צלצל כמה פעמים כדי להיוודע
מתי בדיוק יבוא ראש״המכס. כל אנשי השג רירות
היו במצב רוח מרומם׳ הסכימו להצ טלם
בחדרו של הקונסול. עם כניסתנו לשם,
עצרה אחת המזכירות את הנספח הצבאי,
הזכירה לו כי בתום הטכס אצל נשיא צרפת
תיערך מסיבת שמפאניה בשגרירות. אחד ה מזכירים
עבר בין עובדי הצירות׳ אסף כסף
כדי לקנות פרחים לציר. וויכוח נרגש התעו רר
סביב שתי בעיות: כמה כסף יש לתת למטרה
זאת, מאחר שאחד העובדים עשה כבר
חשבון ומסרב לתת למעלה מ״ 50 פראנק׳ וכן
אם מותר למר אבני לענוד סיכת פנינים על
עניבתו. אבני עמד על דעתו: גם אביו היה
עונד סיכת פנינים בטכסים דיפלומטיים.
בצירות עצמה לא ביקרתי עוד׳ אך עם
עובדיה נפגשתי פעם נוספת במסיבה לכבוד
פתיחת המועדון היהודי באחד מכתי הסוכנות
בפאריס. שגריר ישראל, יעקב צור, נאם. הוא
סיפר על הזמנים שחלפו׳ עת היה סטודנט
עני בפאריס וחי על קיצבה של כמה מאות
פראנקים בחודש׳ והדגיש את חובתם של
הישראלים בפאריס לשרת בכל מאודם את
מדינת ישראל• לא יכולתי שלא להיזכר ב נאומו
של סניור במכי כפני היחסנים בסרט
הנס במילנו.

מכל
המלחמה הקרה
החמישי הצהוב
אדם שיופיע בישראל ויציע למסור את
הנגב למצרים ואת הגליל לסוריה, ייראה
מלאך בהשוואה לאדם שיופיע מחר בארצות״
הברית ויציע להכיר בממשלת סין הקומו ניסטית,
לכרות אתה ברית־שלום. כי השינאה
לסין העממית הפכה מזמן לאבן־הבוחן לכל
אמריקאי טוב והגון.
שינאה זו לא נפלה מן השמים. היא טופחה
משך שנים בשקידה רבה מאד. לפעמים
עוררה שקידה זו חשדות. קשה היה להניח
שהיא ספונטאנית לגמרי. סקרנים גילו שיש
לה מקור כספי נכבד.
ממשלת ארצות־הברית נותנת סיוע עצום
בדולרים לגנרלימיסו צ׳יאנג קאי־שק. המר־ליסימו
הקטן והעקשן ידע מה השימוש
הטוב ביותר לכסף זה. הוא השאיר חלק
ממנו בארצות״הברית, לצורכי תעמולה ושו חד.
כך נוצר מצב מגוחך שממשלת ארצות-
הברית הקציבה במו ידיה את הכסף שנוצל
כדי להשפיע על ראשיה להמשיך ולהקציב
כסף.
מוכנים לקריאה. אולם גם לילד היה
ברור שלא ייתכן שלום של אמת בעולם ללא
הכרה בממשלה, השלטת למעשה, על העם
הגדול ביותר בעולם׳ ההופך במהירות למע צמה
העולמית הרביעית, אם לא השלישית.
פה ושם החלו נשמעים׳ רמזים ראשונים
מפי דוברים אמריקאיים רשמיים שכדאי לעיין
מחדש בכל העניין. שגריר אמריקאי בפקינג
יכול לשמוע הרבה דברים מעניינים, אולי
אפילו להכות באחד הימים טריז בין מאו
העצמאי ובין הרוסים.
כל עוד נהרגו בנים אמריקאים בין שלגי
קוריאה׳ אי אפשר היה גם לחלום על כך.
אולם בינתיים נגמר הקטל. הנשיא אייזנהואי
השתכנע שהכלכלה האמריקאית יכולה להת קיים
גם בלי הזמנות״מלחמה ענקיות. עצת
האנגלים וההודים, שהכירו מזמן בממשלת
מאו, החלה משפיעה גם היא.
כשהתישבו השבוע שרי החוץ של ארבע
המעצמות׳ ישבו נציגי המעצמה החמישית
בקירבת מקום׳ מוכנים להיענות מיד לקריאה
לתפוש מקום על יד השולחן. זו הפעם
הראשונה מזה חמש שנים היתר, אפשרות
ממשית שבצד ארבעת הפרצופים הלבנים
יופיע פרצוף צהוב, נציג המעצמה העתיקה
ביותר בעולם.

ארצות־הברית
ח• הרימו!

uל 0

אין הוא בעל מפעל כלשהו: משרתו סגנות
נשיא ארצות״הברית, היא ריקה מכל תוכן.
אין היא מחייבת את בעליה אלא לחכות
בסבלנות לפטירתו של הנשיא, ולתפוס את
מקומו במקרה מעציב זה. אמר הארי מרומן,
שהיה בעצמו סגן־נשיא עד למותו של רוז״
בלט :״סגני הנשיאים היו חשובים בהיס טוריה
כמו העטין החמישי של הפרה !״
אלא שניקסון, בילדותו כרוז של יריד,
לא הסתפק בתפקיד ציורי זה. הוא רצה
להיות משהו. לשם כך הפעיל מכונה של
רימום שמעטות היו כדוגמתה אפילו באמרי קה,
שהצטיינה תמיד במקצוע זה. כתוצאה
מכך הפך ניקסון, אדם כמעט בלתי״ידוע
עוד לפני שנה וחצי, לאדם חשוב ביותר.
הכלב לא הוחזר. רימום זה לא בא
במקרה. הרפובליקאים הם בעיקרם מפלגה
של ההון הכבד. כשראו שאין להם סיכוי
אחר לחזור לשלטון, העמידו כמועמדם לנשי אות
את אייק, שנחשב לאדם ליברלי. אולם
הם שמו לצידו את הסגן הריאקציוני ביותר
שיכלו למצוא.
ניקסון היה בדיוק זה: ילד השעשועים
של בעלי ההון בקליפורניה, בעל הישגים
ממשיים בשדה רדיפת הקומוניסטים בממשלה
(לעומת ג׳ו מק-קארתי, שהישגיו בשטח זה
שווים לאפס) .הוא היה איש הימין הימני.
הדבר נתגלה בצורה דרמתית בימי הבחי רות•
אויביו של ניקסון גילו שבעלי ההון
העמידו לרשותו קרן פוליטית חשאית, מבלי
שישלם עבורה מס הכנסה. קמה שערוריה
איומה. אך כאן באה בפעם הראשונה לידי
ביטוי גאוניותו של הצעיר. בנקודת השיא
של יהשערוריה הופיע לעיני מיליונלם על
מסכי הטלביזיה, הרים כלבלב והודה שגם
אותו קיבל במתנה .״אולם לא אחזיר אותו ! ״
קרא בהתרגשות. ההמונים הריעו לכבודו.
ניקסון עצמו פרץ בבכי. הקאריירה שלו
ניצלה.
חרב העטין החמישי. מאז הלך הסגן
הצעיר מחיל אל חיל. הדימום פעל, פה
ושם הופיעו השערות שניקסון יהיה הנשיא
הבא, במקרה של נצחון רפובליקאי נוסף,
כשהאגף הימני של המפלגה יוכל לוותר על
אייק.
אלא שניקסון׳ שהשתכנע לגמרי שהוא
איש גדול, החל מראה סימנים לכך ששכח
על חשבון מי נעשה הדימום. כשחזר החודש
מסיור מקיף באסיה המזרחית, נפוצו שמו עות
באירופה כי חדל לחבב את צ׳יאנג
קאי״שק, בא לכלל מסקנה שיש להסתדר
עם סין העממית (דאה לעיל).
היה זה בדיוק ההיפך ממה שרצו האנשים
שהעלו אותו לגדולה. לכן היה זה טבעי
שבאמריקה עצמה נשמ~ הדבר בסוד. אך
לפי כל הסימנים, עשוי העטין החמישי לספק
בקרוב חלב בעל טעם מפתיע.

לא מכבר הופיע בארצות״הברית ספר
משעשע בשם בילד־אפ בוי ם (אנשי הדימום).
גיבור הספר הוא מומחה לתעמולה, שתפ לרומם*
בעל מפעל לחלב. המומחה
* קידו כותב עבורו את כל הנאומים, מארגן מפעלים
לשם הבלטתו. הסוף המר הוא שבעל המפעל
החל מאמין בעצמו לכל מה שנאמר עליו,
לקה בשגעון גדלות וזרק את המומחה.
ריצ׳ארד ניקסון איננו בעל מפעל החלב 1 .הולד ת לדמיון
אולי ישנם בעולם עוד כמה מאות שמרנים
תרגום העולם הזה למו שג האנגלי בילד״אנז, ציניים׳ הסבורם ששרלוק הולמס, הבלש המיל
ת־סלנג של מקצוע הפרסומת האמריקאי גאוני שכל סופרי הפשע בני המאה ה־ 20 לא
למיבצע שתכליתו לרומם אדם בעיני דעת הצליחו ליצור מתחרה שישווה לו, אינו אלא
הקהל ב אופן מלאכותי.
דמות ספרותית ולא אדם ממש, שחי ופעל את

בריטניה

כל עלילות הגבורה המיוחסות לו. על אנשים
מעין אלה מסתכלים מאות אלפי חבת המוע דונים
על שמו של הגבור הנערץ, בשתיקה של
בוז. לגביהם, אין כל ספק בדבר כי האנגלי השתקן
ומוצץ המקטרת שידע להבחין במבט
אחד בעשרות פרטים מאלפים, היה חי וקיים.
אולם לפני זמן מה, הרגישו חברי המועדונים
כי להשלמת דמותו של חולמם חסר עדיין
משהו הנחשב להכרחי בעולם המודרני: כמה
ימי מועד וזכריון, אותם יחוגו בצוותא בהרמת
כוס משקה. על מותו של הגבור אסור היה אפילו
לדבר, אולם הם החלו בחיפושים בלשיים
ממש אחרי יום חולדת מתאים.
חיפוש זה לא עלה יפה: ארתור קונאן דויל
קבע את כל פרטי הפרטים של דמות גיבורו,
תלבשותיו, חפציו ודירתו. אולם הוא נמנע
בהחלט מלספק פרטים ביוגרפיים משפחתיים,
לא היתד, ברירה אלא להכריז על גילוי מרעיש,
בנוסח גילוייו של הולמס עצמו, אך מבלי לספק
לאחר מכן את העיקבות שהובילו לכך.
התוצאה: ב־ 15 בינואר, התאריך שנקבע
על־ידי ד״ר רוברטס, פרופסור באוניברסיטת
קמברידג׳ ונשיא האגודה הלונדונית, התכנסו
אלפי חובביו במועדוניהם׳ בין השאר בביתו
של הולמס ברחוב בייקר מספר 221ב* הרימו
כוס למלאת 100 שנה לגדול בבלשי תבל.
דנמיניק אדם 3לת-נודמל
משך כמה שבועות היה מייקל אובי־יין
גבור עולמי, כמעט סמל של תקופה בתולדות
האנושות. כל זה בא לו הודות למגרעה
אחת: לא היה לו פספורט.
הדבר נתגלה שעה שהפליג באניה מהונג-
קונג הבריטית למאקאו הפורטוגלית, שתיהן
ערי־נמל בדרום סין. הפורטוגלים, שהקפידו
מאוד בעניני פספורט, גילו את מגרעתו,
סרבו לתת לו לרדת מן האנייה. כשחזר
להונג־קונג שמו גם הבריטים לב לאבר

סגן־נשיא ריצ׳ארד ניקסון••
בילד־אפ

החסר, החיוני כל כך לאדם המודרני. הם
לא נתנו לו לרדת.
320 יו ם. משך כמעט שנה טייל אובריין
הלוך וחזור בין שני הנמלים, חי חיי מלכים
על האנייה, מבלי לשלם פרוטה. רב־החובל
לא רצה להשתמש בברירה היחידה: לזרוק
אותו לים, שהוא מחוץ לגבולות לאומיים.
אולם גם הטיול היפה ביותר סופו להימאס•
אחרי 320 יום באנייה קיבל בהונג־קונג
ויזה בראזילית. אולם האודיסיאה לא תמה :
כשהגיע לייו־דה־ג׳נירו, סירבה המשטרה
לתת לו לרדת, טענה שניירותיו אינם בסדר.
לבסוף נמצא הלב הרחום. ממשלת הרפובליקה
הדומיניקנית הכושית, השוכנת על אי
מול אמריקה המרכזית, הודיעה שתתן מחסה
לאיש הנרדף. אמר אובריין :״סוף סוף
.אוכל להיות אדם נורמלי מאחר שהנורמליות
במאה ה־ 20 תלויה במידה רבה בחותמת
על גבי הנייר׳ היחה הצדקה לשמחתו.
• שלא היה קיים בתקופה בה נכתבו עלי לותיו
של הולמס, הוקם אחר כך פל״ידי אגודות
חובבים לפי הפרטים המתוארים בספרים.
** בוכה אחרי שידור הטלביזי ה המפורסם,
בו הגן על עצמו מפני האש מו ת ה שחיתות.

העולם הזה ׳ 49

תהת משמר של חיילים ושוטרים מובא הנידון למוות(כורע) אל מקום ההוצאה להורג. המוציא להורג מנחית את מכת החרב הראשונה על עורפו.

דם בחוצות תימן

עד לפני שכועיים נחשכ מלך תימן
כאדם שאי-אפשר לראיין אותו;
שיחה אתו תפסה מקום חשוב כראש
רשימת ההישגים העתונאיים.
גם כיקור רגיל כתוך גכולות הארץ
ההררית, שאוכלוסייתה מגיעה ל-
3,5מליון, נחשב כהישג עתונאי לא־מכוטל.
כי כתימן מתנהלים עדיין
החיים כאותה צורה שהתנהלו כעי*
שמוחמד הנכיא נדד כמדכריות ע-
רכ. אך השפעת המערכ, כדמות
הכרות הנפט הענקיות, שחדרה לכל
שאר היכשת הערכית, פסחה
על תימן ואיש אינו יודע מה כדיוק
קורה שם.
לפני שכועיים זכה ג׳מיל עארף,
סופר ״אחר-סאעה״ המצרי, לככוד
עתונאי כפול ; הוא נתקכל לראיון
על־ידי האימאם וחזה כטכס הוצאתו
להורג של פושע. הנה הדו״ח ש־פירסם

כשנכנסתי לאולם הטכסים של ארמון ז!״
מלך גתעז, ישב האימאם על סורסה גדולה׳
עשוייה מעור נמר. מולו עמד שולחן נמוך,
ערוך ברחבות יד. הוא פתח את זרועותיו לקראתי
ואמר לי בחיוך רחב :״אהלן וסהלן!
ברוכה הרוח הטובה שהביאה אותך ממצריב
לארצנו ! ״
עדתי כמיטב יכולתי לברכה החמימה. אחר
כך ניגשנו למטרת הביקור .״תמצא כאן עוני׳
תמצא גם מחלה ובורות — וכל מיני דברים
שאדם הגון אינו אוהב לראות. אולם עליך
;זכור כי ארצנו ענייה ואין אנו יכולים לעשות
יותר מאשר ביכולתנו.״
האימאם הסביר כי ידוע לו היטב מה מצב
האוכלוסיה ולמה היא זקוקה. אולם כאדם בעל
נסיון וחוכמת חיים יודע הוא גם, כי אין לרפא
את הכל בבת אחת .״אנו מבצעים את השינויים
הדרושים, אולם באופן הדרגתי, מבלי לג רום
כל זעזועים.״
הוד מלכותו גם הואיל לענות על כמה שא )
לות שהצגתי לו ביחס לליגה הערבית ולמא״
|בק נגד האימפריאליזם .״פעם קיבל כל ערבי
]את דבר הליגה כדבר קדוש. לדאבוני אין הן
דבר כך כיום — .לא מפני שהערבים השתנו
|כי אם בגלל שינוי הליגה עצמה. על כן
בדעתי להציע לכל מלכי ערב ושליטיו לר,תכ־
oiבאסיפת רעים ולקבוע את הצעדים שיש
קעשות כדי שנחזיר את הליגה למעמדה הקודם.״
״ומה
ביחס לפניית החבר הערבי לאומות

המאוחדות בנוגע לבעיית טוניסיה ומרוקו?
שאלתיו.
על כך ענה לי הוד מלכותו בפסוק־חתזים
שחיבר בו במקום :
״אוי לעם החרבות —
המסתפק בתלונות !״
אחרי הראיון עם הוד מלכותו, סיפרו לי כי

שה,״ אמר להם׳ ״ועל כך חייב הוא פיצויים.
אם תעמדו על כך שיוצא להורג, לא תוחזר
לכם האבידה הגדולה שגרם לכם. מוטב ש־תקחו
את אלף הלירות שהחוק קובע ובזה
תגדלו את בני ההרוג שיהיו גברים בריאים.״
אך המשפחה סירבה. היא רצתה בדם הרוצח.
השופט מינה ועדה של נכבדים שתנסה ל
מרכז
הכיכר, כשביניהם הנידון למוות׳ ק שור
בחבל סביב מותנו. החיילים היו לבו שים
תגות אפורות, חגורות כדורים על ה חזה,
חמושים ברובה תורכי ישן ורגליהם
נעולות סנדלי עור גסים. הנידון, לעומתם,
היה לבוש שמלה בלויה ומלוכלכת׳ רגליו
יחפות ושער ראשו גזוז.
לאות שניתן להם׳ אילצו שני החיילים
את האיש האומלל לכרוע על ברכיו, אחר
כך אחז כל אחד בקצה של חבל כדי לייצב
אותו במצב זה. רק אז הופיע המוציא ל פועל:
באאי גבוה, עטור זקן שחור, ראשו
עטוף בכפייה צבעונית, חרב שלופה בידו.
הוא ניגש אל האסיר׳ הניח את החרב על
עורפו, מישש בחודה את עצמותיו, חבט בה
כמה חבטות קלות׳ כאילו ביקש להעריך
את כוח ההתנגדות של העצמות. לבסוף, לאחר
שגמר את כל ההכנות, הרים את זרועו.
ההוצאה לפועל החלה.
החרב נפלה במהירות הבזק, אפשר היה
רק להבחין בניצנוץ מהיר. כשהרים האיש
שוב את זרועו, טפטפו טיפות אדומות מן
;,חרב. מכוח המכה נפל הנידון למוות ארצה
כשדמו ניתז לכל עבר. אך ראשו עדיין היה
על שכמו.

אללהאכבד 1־
משך כל הזמן איש לא השמיע הגה. אפ שר
היה לחשוב כי פסלים ישבו מסביב ל נכר.
המוציא לפועל הביט באיש שפירפר על
והאדמה, מדד את המרחק והנחית מכה שניה.
| אחריה מכה שלישית, רביעית וחמישית. רק
בששית נכרת הראש. וכל הזמן שרר שקט
של בית קברות. אני בקושי יכולתי ללחוץ
הדק המצלמה, כל כך רעדו ידי.
לבסוף נשמעה צעקה חדה :״אללה אכ טהרה
כבוקר עמדה התקיים הוצאה להורג השיג סולחה
שתי המשפחות. לשווא :

של רוצח .״זהו מקרה נדיר,״ סיפרו לי ,״ויש שום דבר לא יפצה את קרובי ההרוג מלבד
האנשים מיד הפנו את מבטיהם לאיש ש לך
מזל מיוחד להיות נוכח.״
דם ההורג. לבסוף לא היתד, ברירה — נק השמיע את הקריאה. היה זה אחיו של הבע
תאריך ההוצאה להורג, משמרות של חיי נרצח.
תוך שניות פרצה המולה אדירה. מ דם
ע ד דם
לים עברו בעיר והכריזו עליו.
אות אנשי נדחקו סביב האח, נישקו אותו, בישהת״

30 בן צעיר, גבר היה הנידון רכו
אותו, הצטרפו לתפילת ההודיה שהעלה
למוותשעה שזה בא לדרוש ממנו לפ דם ניתז לכלעבר
נפל על חברו,
לאללה על כי דם אחיו מצא את נקמתו.
רוע חוב זעום. הוא הרג אותו במכות טוריה,
למחרת בבוקר מיהרתי לככר המרכזית של
את סוף הפרשה לא היה לי הכוח לראות.
טמן את הגוויה במערה סמוכה, לכשנתגלתה
העיר. כבר בשעה מוקדמת התקהלו שם כמה אך לא פעם הייתי נאלץ לשמוע את כל פרטיה
הגופה, הודה האיש במעשהו, ביקש מבית ה אלפי תושבים, שהתיישבו על מדרגות אבן,
מפי אנשים מכל השכבות: לפי הנוהג העלה
משפט להפעיל את מינהג כופר הנפש המקו עשויות בצורת אמפיתיאטרון. בקצה אחד
אחד החיילים את הראש הכרות על רומח,
בל בין שבטי ערב.
הוקם אוהל צבעוני, לאנשי חצר המלך.
הציב את הרומח ואת מטענו המבהיל ליד
קרוב לשעה עשר הופיע ראש חצר האי שער העיר, כעדות כי נעשה צדק בתימן.
לפי הנוהג, קרא האימאם את בני משפחת
ההרוג אליו׳ הציע להם לקבל את הכופר ו מאם, שנוכח באופן רשמי, כממלא מקום האללה
הוא גדול.
לסלוח לרוצח .״האיש פגע גם בכם פגיעה ק״ מלך. מיד לאחר מכן פסעה כיתת חיילים אל

!!מכה הראשונה לא הספיקה ; המוציא להורג מנחית מכה שניה ושלישית

האיש שלא הומת מיד׳ הספיק להתפתל מכאבים כשדמו ניתז

ספורט
W W W W W W W
כדורגל שקט אחר הסערה

הסנסציה הקולנועית של המאה העשרים!
הקולנוע בצורת תיאטרון
הסרט הראשון ב־ 3ממדים בירושלים

UP€RGRS

חברה ישראלית
להפצת גז בע״מ

ביה השעוה

ג ה 1ץ נירים תאורה הלחמה תנורי חסום
תנורי בשול
מים
לחמום
דודים

WARNERCOLOR

תוצרת אחים וורנר -בצבעים טכעיים
וכתלת ממדים. החל ממוצ-ש .2ד

משרדרא שי בתל ־ א בי ב:

בקולנוע

המרכז הכלכלי, רחוב אחוזת בית ,6טל 66316 .

אדיסון

הרגסוזק ! :ע 1ת ונו בי ר חו בתד ־ אביב !

״שביט״,

רחובאלובי ,3 9טל 62051 .

אין לסרט זה שום קשר לסרטים תלת ממדיים שהוצגו בעבר ^
או המוצגים כעת בארץ. המאורע הגדול ביותר בעולם הקולנוע
מאז הופעת הסרט המדבר הראשון לפני 25 שנה. אין קץ

אויבי הנוער

להתפעלות ולהתרשמות בסרט עלילתי זה

מחלות המין,
מניעתן ורפויין.
מאת

הד״ר מרדכי זידמן

אחרי שגבר עלי לחץ המכתבים
של מבקשי העצות, החלטתי
להשיב, לפי שעה לשם
נסיון, גם למכתבים שאינם נוגעים
דווקא להתקשרויות. אם זה
מוצא חן בעיניכם, שלחו לי את
הערותיכם לאופי חדש זה של
המדור. אם לא, גם כן.

יליד הארץ בי ) 849/142 ( 27 מח פ
ש בת־זוג ל מכ תבי ם בגיל 20— 22
שתהיה נ אה, לא דתית, ו חובבת מו־

הדברן ה מ בו ל בל — מתייא ש מן
ה עובדה שב מכ תבי ם הו א מצליח לשוחח
על דברים ר מים ונ שגבים. ואילו
ב פגי ש תו הרא שונה נ אלם והתבלבל.
לד עתי. אין זה א סון. עול
מנו הקטן מו רכב גם, אל לך לש כו
ח. מ דברים פ עו טי ם ובגליים, מל בד
ב עיו ת פרו ק הנ שק ב עו ל ם. אילו
היית מתחיל לפוצ ץ או ת ה מיד בנשק
ה מ פו ר ק, היתה היא וודאי מ תבלבל

צעיר בן ) 849/143 17ה או מ ר

סו בלמ חו ס ר היכ רו ת
ש אינו
בנו ת, מ עונין, ב כל זאת, להתכ תב
עם עי רוני ת מת חת לניל הניו ם. ב תנאי
שלא תהיה ג׳יננ׳י ת. האי ש הצעיר
מ תעניין ב טכני קהו טייס, שו אף
להתגייס לחיל־האויר, מננן באקור־דיון
ו מ קו בל על החברה.

אני ס בו רהשמ או ם לא יגרע מ־כבוזץ*
,אם ת ש אל או תהל איזה
סר טבר צונ ה ללכ ת, ו מי הם השח כב

קנים ה א הובי ם עליה. ה שאר
יבוא מ א ליו.

אי די אלי ס ט רו מנ טי בן / 144( . 32
) 849 אנ טי־ סלוני ו שונא ציניו ת, שו אף
להתכ תב עם צעירה ב על ת נפ ש
פיו טי ת. רגי שה ו עדינה. ס גו לו ת אחרו
ת. כיו פי חי צוני, מעמד חברתי,
מ צב פיזי תקין, מ שרה, דירה ו כו׳
לגמרי לא הכר חיו ת.

נו ש א.

ד ו רז !!־הדיי y

חוץ

מ פו לי טי ק ה,

-הכניסה מעל גיל 16 בלבד -

בקרוב בקולנוע אוריון ת״א וקולנוע מאי חיפה

יחסים

מצלמות

קומה ריקה

הננו מתכבדים להודיע, שמעתה
אפשר לקנות אצלנו מצלמות וכל
מכשירי צילום בתשלומים נוחים.

צלם עוד היום -
שלם מאוחר יותר!

ז טו ־ ברנד [

קו ר סי

ב ש ר טו ט

ט כני

ל בנין״

עתה גם ב ש עו ת היו ם!
.ב־ 1.2.54 מתחילים מחזורים נוספים. למסיימי בתי״ס יסודיים,
לבוגרי גימנסיות, למועמדים לגיוס, לכל המעונין ללמוד מקצוע
שמושי, המבטיח את עתידך !

הורים -רשמו את ילדיכם. לחיילים ולמשתה ררים -
הגהה.
להרשמה פנה בהקדם כל יום בשעות 4—6 , 10—12 אל

נערה ב ת

ל מכ תב
ל היות רק קצת ר ציני ת.

עליה

נערה בגיל , 16— 17י רו של מי ת, ה או
הב ת מו סי ק ה קל א סי ת, יחד עם
זאת א־ננה מ תביי שתל הו דו ת ב חי בה
ל מו סי ק ת ריקודים טו ב ה, בי חו ד כשלא

שמעתמ פיו תי ה ם,
שהיא
י סו ל או ב פז, של בינג קרו סבי ופרנ
ק׳ ליין, תמצא לל אספק עניין
בצעיר הי רו של מי 849/146ה מכריז
שחו ש ה הו מו ר שלו אינו מ בו ט ל.

״המכון לשרטוט והנדסה״,
רח׳ מקוה ישראל ,16ת״א, ק׳ ג/

כריכות העול ם הזה
לנוחיות קוראיגו המעונינים בכריכת גליונות העולם
הזה נקבעו מועדים קבועים בהם אפשר למסור את
הגליונות בהנהלת העולם הזה, רח׳ גליקסון 8תל־אביב

שעות הקבלה! ימים א׳ ג׳ ו־ה׳ בשבוע
בין השעות 1.00—13.00ו־16.00—18.00
קבוצה נ ערים בגיל / 147( 18— 17
) 849 שהם עליזי ם. או הבי חיים ונעדרי
סנו ביו ת, מ עוניינים להתכ תב
עם נ ע רו תבע לו ת ת כונו ת דו מו ת,
שפר טלכך תהיינה גם נחמ דו ת וגם
מעל לנ׳ל . 15 תל־*זביביות.

הנ עלב ת מתרגזת כי בשעורי־העניב
שם ה ״ ד בו ב ״ של הכי תה לב רק
אל ה מודה, מסתכל עליו מ שר כל
ה שעור. יש לי נק מהמ צייינ ת בש־בילד.
הכת כלי אף את מ שך ה שעדד
רק ב מו ר ה. חלף זאת אולי תזכי ל־שי
מת־לב ה ״ ח בו ב ״ ,וב הז ד מנו ת זו,

שבועות מספר לפני סיום משחק־הליגה,
הופנו עיני חסידי הכדויגל
בארץ לשלוש הטבלאות החשובית,
הכוללות 37 קבוצות. התמונה היתה
מוזרה: בליגה הראשונה, המונה 12
קבוצות, שש מהן עדיין אינן יודעות
כיצד תיפול ההכרעה, והמערכה על
הישארות בליגה מעניינת יותר מא שר
המאבק בין הטובות, שמצבן נוח.
בליגה השנייה, דרום, המצב הפיך :
שתי קבוצות מנסות לזכות בבכורה,
?הכנס לליגה הראשונה. הפועל רחו בות,
שלא הפסיד יותר מ־ 9נקודות
מתוך 24 משחקים, צעד השבוע בראש
לפני בית״ר ירושלים בהפרש של 3
נקודות. בית״ר קיוותה עד לשבוע
שעבר לתפוס את המקום הראשון,
גרמה למאות אוהדיה הקנאים שבאו
לתחרות הדרבי עם הפועל־ירושלים
אכזבה מרה. הנצחון על הפועל היה
משאיר פתח תקווה שההכרעה תי פול
בסיום, במשחק הגורלי בין שתי
הקבוצות הראשונות. אולם נגייין
הפועל קלקל את סיכויי קבוצת בית״ר
באופן ניכר. למרות זאת, בעזרת כ מה
הפתעות העלולות לקרות גם א צל
יריבותיה, עדיין לא הניחה בית״ר
את הנשק.
מאידן, היה הצפון פחות גועש,
ולפני סיום משחקי ליגה ב׳ בצפון,
כבר היד, ברור שהפועל חדרה יעלה
בעונה זאת לליגה הראשונה, בהפרש
גדול של נקודות.
אולי משום כך השתרר לפתע שקט
במסדרוני ההתאחדות. חוגי הפועל׳
שגעשו לאחר שערורית משחק מכבי
פתח־תקוה וחיפה (העולם הזה <847
בה האשימו את הראשונים במתן ה נקודות
בכוונה תחילה, הביטו בשמ חה
על שתי טבלאות הליגה השניה,
ריככו בהרבה את התקפתם. השבוע
רמזו כמה עסקני ההתאחדות כי ה בירור
החיפאי יבוטל כנראה, כדי
למנוע פיצוץ הליגה לפני תחרויות ה גביע
העולמי עם יוון ויוגוסלביה.

הקוראים מתבקשים לשמור על שעות קבלה אלה,
כי פרט להם לא יתקבלו גליונות לכריכה.
מחיר הכרד׳ שהוא 3.500ל״י, יש להמציא עם
מסירת הגליונות.
גליונות קודמים, החסרים להשלמת הכרך, אפשר
להשיג בהנהלת העולם הזה תמורת 220 פרוטה לגליון.
תאריך אחרון למסירת הגליונות הוא ה־.28.2.54
ההנהלה

כאשר הוכרה ישראל השנה כחברה
באיגוד הספורט של עמי אסיה נח שב
הדבר׳ בעיני מקורבי ההתאחדות
ומשרד החוץ, כהישג חשוב העלול
לעזור לעניניה של המדינה מכל ה בחינות.
השמחה גברה עוד יותר משנתקבלה
הזמנה למשחקי מנילה
שייערכו בחודש מאי באיי הפיליפינים.
ההתאחדות
הענייה מבחינה כס פית,
פנתה למשרד החוץ, ניצלה את
העובדה שהעניין נוגע לא פחות ל קריה
מאשר לחדר הצר שברחוב
ברנר בתל״אביב, ביקשה את הכסף
הדרוש למשלחת צנע.
משך המשא ומתן החלו חוברות
וחומר תעמולתי רב להיערם על
שולחנות ההתאחדות. באחת החוב־וות
הודפסה טבלה סטטיסטית על
מזג האוויר במשך חודש התחרויות
במאנילה. כאשר מישהו טרח להציץ
בטבלה המשעממת פקח מיד את עי ניו,
החום בבירת איי הפיליפינים
מגיע ליותר מ״ 40 מעלות ביום מאי
רגיל.
..האוצר ישלם? ״כיצד יזוזו ה צברים
בתוך הלבה הזאת?״ שאל
עסקן. אולם לא היתה זו הפצצה
היחידה. ברשימת המשתתפים נעדרו
שש מדינות ערב כמחאה על השתתפותה
של ישראל.
היה ברור כי להשתתפות נועדה
עתה חשיבות מיוחדת, והיד, נדמה
שמשרד החוץ לא רק שיממן את
הנסיעה, אלא אף יתאמץ וירחיב את
המשלחת, יביא אולי לצירוף נבחרת
כדורגל, בעלת הסיכויים הטובים ב יותר
מכל ענפי הספורט.
השבוע נתקבלה החלטת האוצר.
שום הקצבה לא תינתן. הקופה רי קה•
אם יצליחו שניים או שלושה יש ראלים
לנסוע בעזרת נדבות, יצטרכו
להוסיף 90 אחוזים ממחיר כרטיס

ק 1ל1
בו־ימדה
ואמם בשחת
טענתו מל אלמם (עולם חדש) האקסליי כי
הפוריטאני הוא בעל שחיתות מינית איומה,
מתאמתת. בגישתם של בני ארצו לכל דבר
צרפתי. אותו ,״או!״ מסורתי, המביע משיכה
ודחייה כאחד, בא כל פעם שמזכירים את
( ) French look
״הצורה הצרפתית״
המסמלת, לדבריהם, את החטא ועוד דברים
נוראים.
צידקנותם של האנגלים אינה מפריעה להם
ליהנות מסרטים הבאים מעבר לתעלה, הנוחלים
הצלחה כבירה בלונדון, דווקא בגלל
הדברים הנוראים המתרחשים בהם ! במעגל,
שבעה חטאים ויצורים חמודים.
אחת מאלה היתד, ז׳קלין פיירה, יצור צרפתי
חמוד, שקיבלה בסרטיה הצרפתיים תפקידים
מל מארי־שכבי־כאן, או הוואמפ־בפינת־הבאר,
אימתה התמידית של כל אשד, נשואה
הרוצה להחזיק בבעל קל־דעת.
כשקיבלה יום אחד הזמנה מלונדון להופיע
בסרט הראשון בכתה, קיוותה כי תינתן לה
סוף־סוף הזדמנות להוכיח גם כשרונות משחקיים,
להופיע, לשם גיוון, בתפקיד אשה
הגונה.
הדבר הראשון שהיה עליה לעשות בבואה
ללונדון ז צילום בערמת שחת כשהיא לבושה
מקודקדה עד מתניה בסוודר סגור ומעיל קצר.
הרגליים וכל השאר נשזפו על ידי עדשת
המצלמה ועין הצלם. לשם השלמת התמונה
של צרפתיה מדיחה היה עליה להחזיק גם
גבעול קש בפיה.
במבטא צרפתי מובהק, שצלילו העלה חיו׳
כים על פני הנוכחים, אמרה ז׳קלין הנדהמת :
״בשביל זה הייתי צריכה לבוא לערפל הלונ דוני
י אותו דבר אני עושה בצרפת, על מיטה
נוחה ורכה. וחוץ מזה, הם לא נותנים לי שם
לאכול קש.״

אחדות. כשהשוטר מקבל הלם, הוא מרפא
אותו בשיטות פסיכולוגיות הוליבודיות, מסגיר
את עצמו למשטרה, יוצא זכאי במשפט.
כל זה אינו מפריע במיוחד. מעניינים ב עיקר
הם הצילומים היפים ומשחקם הטוב
של שני הגברים, גריינג׳ר וקוריי. גריינ־ג׳ר,
לשש גיוון, אינו הפעם ההרפתקן היהיר־השחצן
של סרטיו הקודמים. הוא מאהב
(לסיד צ׳ארים, המופיעה הפעם בתפקיד מש חקי
שאינו מצריך הצגת רגלים) ורע עדין
נפש משתמש באגרופיו רק כשאין ברירה.

לדג ל. או ל חדול
בעיית המרגלים והיחס אליהם מתעוררת ב

Nשים
רא שיער...

חכי״ת מפא״י המרצינה, עדה מיימון,
הציעה בוועדת הכנסת לצמצם את זמן הדיבור
של האופוזיציה, טענה :״ממילא כל
דברי האופוזיציה אינם אלא השמצת המדינה״.

מפא״י אחר, עקיכא (״הנשר הקרח״)
גוכרין, הציע לעומת זאת שיטה מקורית
הרבה יותר לטיפול באופוזיציה. איים הוא
על יו ח נן כדר, ח״כ חרות :״אני אכתוב
עליך כל שבוע מאמר, אגיד שבלבך אתה
ידיד מעמד הפועלים, אז יזרקו אותך מתנועת
החרות ! ״

..ורא ק בדן
סרטים בין שיני ואבי
הרחק ממשכנות אדם הוא סרט
הרפתקות בצפון המושלג של קנדה. מתחל קים
בהרפתקות: רוצח־מתוך־הגנה, ז׳ול
ונסן (סטיוארט גריינג׳ר) ושוטר ממשטרת
הרוכבים־הצפונית׳ פדלי (ונדל קוריי).
לאחר שהרג ז׳ול, צייד בודד ופראי־למ׳
מחצה, אדם שישב בטירתו וניסה להטות
אותה אל המערבולות, הוא בורח מן החוק
הרחק לערבת שלג, נתפס על ידי שוטר עק שן
ושתקן, ונדל קוריי׳ המנסה להחזירו,
כשהוא כבול בידיו. הסרט כולו מספר את
דרכם חזרה שהיתר, רצופה שלגים, זוג ליס טים
והתקפה נהדרת של זאבים, בה קיבל
השוטר החביב הלם. ז׳ול נקשר אל השוטר,
והשוטר אליו, והוא ממשיך אתו בדרכו למ רות
שהיתר, לו הזדמנות להתחמק פעמים

לקת הגננות :״עיר בלי גנים, כמוה כאשד,
בלי שיער ראשה.״
עידוד למדה זו נתן תושב רמת־גני חדש,
ציר ברית המועצות בישראל, אלכסנדר ני־קיטוכיץ
אברמוב. שעה שערך הציר את
טיול הבוקר היומי, פגש חבורת תלמידים בני
12־ , 13 הזמינם, אחר שיחה קצרה, לבקר במין
השגרירות, הראה להם מגג הבית השש״
קומתי את ״נוף עירכם היפה״.
שבתאי רוץ, יועצו המשפטי של משרד
החוץ׳ היה עד לפתרון חדש של אי״ההבנה
בין הערבים לישראל. כשהתנגדו המשפטנים
הערביים למסירת רשות הדיבור לנציג ישראל
בועידה הבינלאומית למשפט ולחוק, שהתכנ סה
בשבוע העבר בניו־דלהי, הודו, החליט
היו״ר ההודי של הועידה, כי רשימת הנואמים
ארוכה יתר על מידה, שלל את רשות הדיביר
מהמשפטנים הערביים והישראליים גם יחד.
גם בחלק אחר של העולם לא חייך המזל
לשליחי ישראל. בהצגה שערך בבואנוס איירס,
בירת ארגנטינה׳ שאל זוג הבוחנים היהודיים
דזיגן ושומכר, את קהל המבקרים :״מה זה
חיה בעלת ארבע רגלים העושה מו־מו? —
פרה. מה זה חיה בעלת ארבע רגלים העושה
בר״,בה? — כבשה. ומה זה ארבע רגלים
שאינן עושות כלום? — שני שליחים.״

סרטו של אנטול ליטבק קראו דו כוגד.

ח״כ חרות אחר, ד״ר בנימין אבניאל,

* כינוי לגרנזנים, בגלל אהבתם היתרה לכרוב
כבוש

התעניין בנער־ צעירה. נושא ההתענינות :
אחותו בת ה־ 17 של הנאשם חיים שמחון
שלפי הודעת העתונים נעלמה לפני שבועיים,
דבר שנתן מקום לחשד שהיה כאן מעשה
נקם מצד ידידי מירה ארצי.
כשנפגשו מפקד אנית האימונים הברזילית
(העולם הזה ,)846 קפיטן פרנציסקו 1י־צנטה
בודקאו וייאנה ומפקד חיל-
הים הישראלי, אלוף מרדכי לימון, חילק הקפיטן
מחמאה בצורת פתגם. פסק האורח
ברמזו על מדי הצנע של האלוף לימון :״יפה
השמלה, אך יפה ממנה הלובשת אותה.״
השוואה שניה על אותו נושא נתן אכרחם
קריניצי, ראש עירית רמת־גן, כאשר התנגד
להצעה לצמצום התקציב העירוני של מח
ספור
העלילה הוא אודות גרמני צייר (אוסקר
וותר) המתנדב לרגל לטובת בנות הברית
בגרמניה, לבטיו, הרפתקותיו והיחס אליו
מצד מעבידיו ובני עמו. בעיני שני הצדדים
הוא נחשב בוגד. כשהוא נתפס בפעולה מסו־כנת,
מצטערים חבריו בעבודה, אולם מתנחמים
:״אחר הכל היה זה קראוט*.״
שחקני הסרט, גרי מריל, אוסקר וותר,
(גרמני בעל פני מלאך) ,ריצ׳רד בייסהרט
והילדגרד נף, מצטיינים במשחקם. אולם על
הכל עולה במויו הריאליסטי של אנטול ליטבק,
המשווה אוטנטיות לעלילה.

השבוע נתגלה כי לפחות בדבר אחד עזר
דו ד כן ־ גו רי ץ ליורשו: הוא הרים את קרנו
בעיני אנשי שדה בוקר. לאחד ממבקריהם
הקבועים גילו אנשי המשק, שאחר הנסיון ה מוצלח
עם בי.ג׳י ,.לא יתנגדו לקבל את משה
שרת׳ אם יחליט לפרוש מתפקידו בקרוב.
במשפט ציבורי על ביטול עונש המוות ב ישראל,
עיכב עורך־דין ש מו אלת מי ר אה
אישורו של אחד המושבעים, שאלו :״האם
אדוני רצח פעם, או מתכוון לרצוח בעתיד?״
לתשובה שלילית של המיועד־להיות־מושבע,
ביקש תמיר לפסול אותו, בטענה שיש לו
דעות מוקדמות נגד מעשי רצח. אב בית-
הדין, שופט מחוזי א לי עז רמל חי סירב
להיענות לבקשה.
באותו משפט נשאל העד י שו רון שי!? המשופם׳
לשעבו עוזר המפקח הכללי של
משטרת ישראל, אם יימצא תלין בישראל,
השיב כי כבר נתקבלו במטה המשטרה בק שות
של מתנדבים לתפקיד. הוא כשלעצמו,
גילה, אינו מוכן למלא תפקיד זה, אף אם
יקבל מאת הממשלה חוילה על הכרמל ומש כורת
של 350 לירות לחודש, תמורת ביצוע
תלייה אחת לשבוע .״גם קברן אינני מוכי
להיות,״ ענה.
בעבדה במשמרת הלילה של בית־החרושת
למוצרי חשמל בקיבוצה, משמר״העמק, בשעה
4לפנות בוקר׳ נתפסה ידה של המחזאית
שו ל מי ת (בית וים) כ ת ־ דו רי, אחות ח״כ
מרד כי כנטוכ במכונה. התוצאה: שהי
אצבעותיה נחתכו.

maMHng:

ם ידעו שזאת אהבתם הגדולה מהרגע הראשון שפגשו
? ״ 1זה בזאת. דן — גבה,־קומה, ארוך ידיים ורגליים,
| נוח־פנים ופיקח. נורית — תמיד לובשת חאקי, זכר
לשתי שנות קצונה, נערה גבוהה, חינ:,ית, מסופרת קצר,
חטובה להפליא, צרת־מותן וטובת־חזה.
הרגע הראשון בו פגשו זאת בזה היו באחת מאותן מסיבות
ערב ששי חדגוניות בתל־אביב׳ בהן עוטה רוב מכריע של
בחורים מגודלים על כמה פרגיות, הח־זיכות לאותו ערב,
מנסה לשעשע אותן בכמה בדיחות שתכלותן נתנדפה מפני
יושנן, ושבחירי הבחורים מצליחים׳ לאחר מכן וכמה כוסות
אליקנט ופורט זול, שטרם סיים תסיסתם, לדוחקן תוך כדי
ריקוד לס נד, נתונה באפלה ולזכות עצכם אם לא בפגישה,
לפחות בליטוף חמדני שיותר משהוא מוסיף, הוא גורע.
דן, שהוזמן למסיבה בזכות היותו חניך אחת ממדרשות
התיאטרון בעיר, השתעמם עד דכא, הצטרף לבסוף אל שלושה
משועממים שכמותו שיצאו לגזוזטרה נתונה בקור לילה
מרענן למשחק פוקר חרוץ״.
הכשרתו המקצועית של דן ומזל טוב עד למאד עמדו לו,
ותוך חצי שעה של משחק מזורז׳ בו נטרפו הקלפים כשביבים
ממכונת נסירה, גרף לעברו את כספם של שלושת שותפיו
לשולחן. דן דחף עצמו מעם השולחן, מנה את הכסף, חייך
לעבר השלושה והכריז במרושע :״זכרו, חברים, מה שאמר
טשרניחובסקי :״תפארתכם — עצם היותכם אם לא נותר
לכם כסף׳ לפחות נותרתם אתם לעצמכם.״
ואז שמע, לראשונה, את קולה הצלול של נורית .״חבר,״
אמרה ,״אתה יודע לשחק פוקר. אבל בשירה — אתה פשוט
חלש.״ חת זד, לעומתו :״לא רק שלא טשרניחובסקי אמר
זאת, אלא ביאליק, שאמר זאת, אמר את ואת אחרת.״ הידקה
חולצת חקי מגוהצת לתוך מכנסיה, ציטטה :״תפארתם —
עצם היותם ! ״
דן סקר את המתקנת מכף רגל, הנתונה בנעלי ספורט
חומות, ועד לראש גזוז קצרות, עמד לעלע בגרונו, למראה
חמדתה, הרבה. אחר זכר, נהג אחרת. הוא שלח לעברה חיוך
רצדני, קריצה פרחחית ומבט טוב אחד. היא העבירה את
שמאלה על שערות קצרות שמעל לאוזנה. קימטה את אפה
כהכנה לחיוך, השיבה בחיוך מזמין, שגילה את שיניה
הצחורות והיפות.
ורית ודן מיצו את אהבתם בכל שעת פנאי שנזדמנה
ן להם. ושעות אלד, היו מעטות. דן, שקיבל תפקיד בתיאט־
Jרונו, התכונן משך היום לתפקידו הבא. ישן רובו של
לפנה״צ. בכל זאת רבו שעות אושרם נדירת־החדר של דן,
בין שהיתר, זאת שעת לפנות־בוקר מוק־מת או שעת אחר־הצהריים
מאוחרת.
באחד הבקרים, שלושה חודשים אחר פגישתם הראשונה,
נפל הדבר. בעוד דן הופך שעת פרידד של בוקר מנורית
לשעת פגישה מחדש ומקלפה פעם נוספת מתוך הפיז׳מה
שלה, הסיטה זאת את גופה החמים, הניחה ידיה, בעלות
האצבעות הנאות להפליא, על חזה המגולה והצהירה בשקט

ובמשהו של מבוכה :״דן, אני רוצה שנפסיק. אני באמת
אהבתי אותך. אבל אנחנו לא מתאימים. אתה סנוב ואתה
שויצר ואתה תמיד מסתכל על נערות אחרות.״
דן לא אמר דבר. הוא חזר והצמיד אותה אליו. אחר עזבה,
נכנם לחדר האמבטיה. והתקלח במים הקרים. כשחזר כבר לא
היתה. רק ריחה הטוב עוד היה נודף ומזמין ממצעי המיטה.
נורית נעלמה, כאמור, מן העיר. היא היתד, חייבת לעשות
זאת. אחר אכזבתה הגדולה מאהבתה הגדולה היה צר לה
המקום בתל־אביב• היא החליטה לעלות ירושלימה, למצוא
את ת קונה בלימודים. וכל אותם חודשים שהיתר, רכונה
על ספרים ומחברות, קשובה להרצאות הפרופסורים, לא
זנחה את החיפוש הגדול. היא הרבתה לצאת בחברה, הרבתה
לשבת בבתי־קפה קיוותהו לפגוש את האדם הראוי לאהבתה.
לבסוף פגשה אותו. הוא היה. גבוה וסימפטי ופיקח. הוא
שעשע אותה והוא הסעיר אותה. הוא היה סטודנט התכניון
שנזדמן במקרה ל משלים• ולא במקרה היא הזמינה אותו
לחדרה. שאלה אותו׳ בצחוק מתרפק :״רם, אתה רוצה

דן היה שניצר וסנ 1ב 1הסתכל
על נ ערו תאח רו ת. אבלרם היה
שויצר. צבי היה סנוב וגד
היה ססתכלעל נערו תאח רו ת.
חושך כן,״ הוא אמר בקולו הערב, שנשמע כמעט
מעושה .״כן, חושך. חושך מוחלט.״ ואחר היו שניהם חושך.
רם לא בא לירושלים יותר מפעם בשבועיים. ולפתע מאסה
בו נורית. לתדהמתה גילתי, כי טעתה שוב. רם הנחמד, הנפלא,
הגד,דר היה שויצר. כששאל אותה בערב הראשון אם היא
יודעת מה זאת נונטיסה, לא חשבה על כך הרבה והשיבד,
כלאחר יד ,״משהו בלוגריתמים״ .אבל כשהיה מציג את
ידיעותיו בכל השטחים בכל ביקור, הפך לה הדבר לזרא.
לילות הארוכים של בדידות שבאו על נורית לאחר מכן
ניתן לה פנאי להתעמק במחשבותיה. היתד, מייסרת את
עצמה, זוכרת את דן ונוגסת את כרה. כמעט וכתבה
לו׳ הבריקה לו, שיבוא ויקח אותה. ברגע האחרון זכרה
כיצד היתד, הולכת עמו ברחוב אלגבי והוא היה מפנה ראשו
כמטוטלת, לעבר כל נערה חטובת ירכיים שעברה מקרוב.
הטבע, הזמן והמקרה עשו את שלהם. במסעדה הקטנה בה
נהגה נורית לאכול את ארוחת הצהריים שלה, החל מופיע
רב־סרן צעיר וגבה־קומה, שצלקת עמוקה היתד, חרותה על
לחיו הימנית. ייתכן והיא היתד, הסיבה לכך שהיה מחזיק
תמיד עיתון למול פניו בשעת האכילה.
מתוך חוסר זהירות שנבע מכך שלא ראה את היושבת
מולו, שהוסתרה על־ידי עיתונו, שפך באחת הארוחות, עם
קומו׳ את צלחת המרק של נורית, שישבה מולו, לחיקה.

הוא הרבה להתנצל ונורית שנדהמה למראה עומק הצלקת
שעל לחיו באה במבוכה רבה• אך כשהציע^ בקולו השקט
ללוותה לביתה, שכחה על הצלקת.
וכשהגיעו לביתה שכחה כמה דברים נוספים. היא רק
זכרה שהיתר, בודדת שבועות רבים והיה נדמה לה ששעה
שהרב־סרן עזר לה להוריד את מעילה עבר בשפתיו על
עורפה המגולה. כשהסתובבה אליו וניסתה ללטפו, דחה ביד
אחת את ידה מלחיו המצולקת, אימץ אותה אליו בידו השניה.
לראשונה משך תקופה ארוכה היה נדמה לנורית כי הגיעה
אל אושרה. צבי, שהיה קצין מטה באחת החטיבות׳ היה בא
אליה מדי יום ששי, מציף אותה בזרי שושנים ועוטף אותר
באהבתו העזה, אך השתקנית. במידה שיכלה למצוא בו
חסרונות — היה זה חסרונו היחיד: שתקנותו המופרזת
בהופעותיו הקצרות•
ששת ימי השבוע בהם היתד, בודדת לנפשה נתנו לנורית
שהות להרהר בצד נוסף באופיו של צבי. היא החלה מגלה
בו חסרונות נוספים. הקפדתו, המטופשת, על תריסר שושנים
אדומות־כיין וסגורות־ניצנים בדיוק או נטייתו, החולנית
כמעט׳ לאכול אפילו כריך שהגישה לו בשעת בוקר מוקדמת,
בסכין ובמזלג.
כשהשכים רבע שעה לפני הזמן באחת השבתות ובלבד
לצחצח את נעליו לברק־מראה, פקעה סבלנותה .״סנוב, סנוב
מטומטם שכמותך,״ קפצה לעברו מן המטה .״לך ממני. אני
לא רוצה לראות אותך יותר.״ צבי הפנה אליה את לחיו
הבלתי מצולקת, נתן בה עין קפדנית, חזר ומתח את קמט
מכנסיו, הבריש בכפפתו את עלי התאנה שעל כתפיו, הידק
את כובע השרד לראשו ויצא בהליכה זקופה.
ורית שוב לא היתד, בררנית ביותר. כשנזדמן לה עיתונאי
ן צעיר שהיה מכסה מדי פעם סיפור בירישלים, הלכד׳ וחוד
Jחברה אליו. גד הממושקף היה לא רק עתונאי טוב אלא
גם מאהב משובח. ולעתים, כשהיתה מתעוררת בלילה, היתה
חושבת שדן לידה. אחר רדתה ידה מטיילת למשקפי הקרן
שהיו מונחות על הכסא ליד המטה והיתה נושכת את שפתיה
בחרטה. של אין־אונים.
כשפגשה פעם בגד כשהוא מהלך ברחוב וידו מלטפת מותן
של נערה זרה, ידעה כי גם לאהבה זאת יגיע הקץ. אמנם
היתד, זאת רק בת דודתו של גד, אבל מספר בנות־הדוד שלו
הלך וגדל באופן מבד,,ל. גרועה מזאת היתד, העובדה שהיה
קורץ, ללא בושה׳ לעבר בנות־דודו, כל עת שהיה פוגש באחת
מהן כשהוא מהלך עם נורית. וכשהחל מנתח לנורית מעלותיהן
הטובות של בנות־הדוד, כל פעם שאחת מהן היתד,
עוברת מנגד, ידעה נורית מה עליה לעשות. היא אפילו לא
אמרה שלום ! לגד, שנופף לעברה׳ תוך חיוך מטומטם, במגבעתו
החומה. היא ארזה את חפציה וירדה לתל־אביב.
^ י| י ן לא היה בדירתו. היא חרפה את טיפשותה של עצמה
על שהחזירה לו, בזמנו, את מפתח הדירה והתישבד.
מצטנפת בתוך עצמה מפני הקור, על המדרגות. 8 בחצות, זמן קצר אחר תום ההצגה, עלה דן במדרגות.
כשנתקל בנורית לא אמרה לו זאת דבר, רק פתחה את חולצתו,
הכניסה ידה לעבר גבו ועמדה לידו ובכתה חרש. גם
דן לא אמר דבר. הוא ליטף קלות את ראשה קצר התספורת,
הקיף בבוהנו מאחורי תנוכי אזניה.
למחרת, שעות רבות אחר שהחליטו כי לא ייפרדו לעולם,
היתה נורית יושבת אצל דן ומתחטאח לפניו :״דן. כמה הייתי
טיפשה שעזבתי אותך. כמה הייתי טיפשה שחשבתי שאחרים
יותר טובים• אתה יודע, דן — כולם אותו הדבר.״
״נכון,״ אמר דן במפתיע, הקים את נורית מכסאה והובילה
לעבר ארון הקיר הקטן. הוא פתח את הדלת והצביע על
שלושה קולבים עמוסי בגדים.
דבר ראשון שפגע בעיניה של נורית היה עלה תאנה מוזהב
שהציץ מעל מדי צבא מגוהצים. היא לא התפלאה יותר
לראות מגבעת חומה ממועכת, מעיל ספורט כחול, אותו
לבש פעם סטודנט תכניון בשם רם, ושורת פכים קטנים
שהכילו אבקות ומשחות איפור.
על האיצטבה העליונה נחו זאת ליד זה, מסכת לחי מצולקת
וזוג משקפי קרן עבות__ .