גליון 850 מתאריך 4 בפברואר 1954

להבות בג׳בל־דו־וז
מה גוום לשחיתות י

החוקר

ב ס 1כ 11ת

העורך הראשי :
אורי אננרי
ראש המערכת :

העולס

ש לו ם

ר חו בנייקסוז ! .ת ל ־ א בי ב
( לי ד תי אטרון
ת. ד136 .
ט ל20785 .
מ ען המבר קי ם עולספרם ״

הז הבע ״ ם
ד פו סישראלבע ״ ם, ת ״ א

רעננות השער

ב הן.

עורך כשנה, כיתוב :

עורך משנה, תבנית :

אורי סלע

ה ש בי עו! ה מ צוי ר
ל אינ םורמ צי ה

נזכתב׳ם
סי לני

הכתב הראשי :

ק שת

הצלם הראשי :

עם.־ .ואל פרת

דו ב אי תן. משה בן־ א &דים. י חי אלב שן, י הו דהנבאי, נצה
לי לי נ לי ^י. אורי דן. רו תי ורד. אוסקרטאובר, סי ל בי

מ״מ ראש מערכת, ירושלים

נבי.
ק שת

ראש מערכת, חיסה

זאב הרץ

חיים

כרמל

סופרי חוץ :
מנהל מעבדה 5

התחרות העולמית על הסיפור הקצר, בהנהלת
ניו־יורק הדולר טריביון, הגיעה ל סיום
שלבה הראשון. הנהלות התחרויות
הארציות, ביניהן הועולם הזה, הגישו למר כז
העולמי את מבחר סיפוריהן.
עתר, מתחיל השלב השני החל מהשבוע
הבא יפרסם העולם הזה, כמו העתונים המנהלים
את התחרות בארצית האחרות, את
הסיפורים הנבחרים. בגליון הראשון נפרסם
את סיפורו של אורי קיסרי, שזכה במק־ם
הראשון בתחרות הארצית.
לפי תנאי התחרות, תתבקש כל ארץ יי חרת
את דעתה על טיב הסיפורים שיפורסמו,
אך לא על סיפוריה שלה. היינו רוצים, אי־פוא,
לשמוע את דעתך. אנא, קרא את ד־סיפורים
בעיון ושמור עליהם, לשם חרת
דעת סופית.
אני (ודומני גם שר האוצר) מקרר כמובן
שהפרס הבינלאומי בסך 5000 דולר ימצא את
דרכו לישראל. אם לא נזכה לכך, נדא;
לפחות שיגיע לכיסו של הסופר הזר הראוי
לכך ביותר.
שמעתי שכמה אנשים בטוחים שהייתי חבו
לח״י• הדבר נמסר לי אפילו מפי חבר הממשלה,
שביקש להסביר בזאת את התנג דותו
לעתון זה. אולם למען האמת אין
תואר זד, מגיע לי. לא הייתי חבר לח״י יותר
מאשר חצי שעה. להיפך, הייתי אחד הצעירים
הראשונים שהיתר להם ההזדמנות להביע
דעה שלילית על דרכו של יאיר.
הייתי אז חבר פלוגה ז׳ של הארגון הצבאי
הלאומי, בשנת . 1940 בפתאומיות
גמורה פרץ הפילוג, ושמענו בפעם הראשונה
את שמי של יאיר. הדבר מעיד קצת על
אופיו המחתרתי, שהרי פיקד על פעולותינו
כמעט שנה. מכיון שיאיר דרש פעולות ואילו
בת (רזיאל) התנגד להן, היתד, נטייה
טבעית מצדנו, בני ד 16 לעבור לארגון ה חדש•
בטנם חגיגי שהתקיים בקומה ב׳ של
בית־הטפר בילו בתל־אביב, עברה הפלוגה
כולד, לפקודת יאיר•
אחרי הטכס נאמר בבוז שבל מי שאין לו
דם ללכת בדרך החדשה, יקום ויסתלק. היד,
זה רגע של משבר נורא — אי־אפשר היד,
להסביר דבר, להתווכח׳ אפשר היד, רק לקום
ולהיראות בפחדן עלוב לעיני 120 החברים
(ובעיקר החברות) שהיו משפחתנו משך שנה
וחצי. הייתי היחידי שקם והלך.
זכורני שהתרוצצתי כמה שעות ברחוב.
עולמי חרב עלי. הייתי כאדם שאיבד תוך
כמה שניות את הוריו, אהובתו, עיסוקו ה ד,עיקרי
ותוכן חייו• ניקר בלבי הספק אב
אומנם צדקתי בדעתי שארגון העומד מחוץ
לצבור לא יוכל להנהיג את הצבור במלחמה,
ושלא תתכן תנוער, מהפכנית בלי השקפת־עולם
שלמה המסוגלת ללכד את ההמונים
במלחמת-ד,שחרור.
אחרי כל מה שקרה מאז, משך שתים״
עשרה שנים וחצי, הצורה בה גורשו האנגלים
ובה הוקמה המדינה, אינני במוח שלא צדקתי
במידת מה.
אם קיווה יאיר כ־ בשלבים החריפים.ביותר
יצליח לח״י להשתלם על מלחמת השיחרוד,
ללכד מאחוריו את הנוער הלוחם בולו, הרי
נכשל. לח״י לא מנה מעולם יותר מאשר
כמה מאות לוחמים. אולם תקוותו שלח״י
תדרבן את התהליך, תמנע הפוגות וסטיות,
התאמתה. מתוך התמודדות והתחרות מת
מנהל
מבצע-ם

יננימ בי זמהישל אנ שי םננדבחורות
מדות ...לי אין אולקוסוא ני אוהבאותן
על שערה עו ל ם הז האובכלמקוםאחר.

דוד שרמן, תל־אביב
הקורא שרמן מרחיק־לכת בהערכת הש פעתו
של האולקוס.

שלמהא רי ר

ראש המנהלה :

אםמ סו ג לי םאתםלע רו דראיה עם מ ר טי ן
בו ב ר ( ה עו ל ם הז ה ) 848ה רי מ סו ג לי םאתםלערוך
ר איון עםהמופתיבעצמוואףלהתפארבכך .
השכח נו אתד עו תיו; אתהב רי תשרצהלכרות
עם הער בי ם, לאבמהרהנשכחם ! ובמקוםלהח רים
אותואתםמר אייני םאותו. בושווהכלמו !

כהן,

שלמההר רי

מדת עם לח״י, נאלץ גם אצ״ל לקבל למעשה
את כל תורתו, מלבד השימוש בצורות
קיצוניות יותר של מידור אינדיבי דואלי•
ושתי. המחתרות יחד גרמו לתסיסה
מתמדת בקרב הישוב המאורגן, בהגנה וב־פלמ״ח,
שברו את ההערכה המופרזת של כוח
האימפריה במרחב. בשלב האחרון קיבל כל
הישוב את תפישתו של יאיר שקיימת איבה
מהותית בין האימפריאליזם הבריטי ובין
תנועת־ד,שיחדור העברית, וכי לא תיתכן
פשרה אמיתית בין השנים. היתה זאת תרו מתו
האמיתית של אברהם שטרן.
אולם יאיר רצה לתרום תרומה הרבה, יותר
גדולה. הוא רצה להפוך את לח״י לתנועה
מהפכנית אמיתית, שתעצב את דמות העצמאות,
את דמות המדינה• בזאת נכשל ל־לחלוטין.
לח״י התפרק לא רק כיחידה צבאית׳
אלא גם כגורם פוליטי, אחרי הקמת
מדינת־ד,חלוקה השפעתו על המדינה היתד,
אפסית, אף שמבחינת החומר האנושי יכול
היה לשמש גרעין למפלגה, פוליטית חזקה.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה שליאיר לא
היתד, תיאוריה מהפכנית אמיתית, החורגת
מיסודותיה מן ההשקפות הציוניות השיגר*
תיות אותן קלט בבית הוריו• הוא הביא
השקפות אלה לכלל מסקנתן המעשית העי־קבית.
אולם הוא לא חידש אותן לפי צורכי
העתיד.
קשה לדעת כיום אם גרם לכך עצם מבנהו
הרוחני, או שפשוט לא הספיק להגיע לכלל
גיבוש סופי. הוא דיבר על צדק סוציאלי,
אסר על ביטאון אצ״ל בפולין להתקיף רעיונות
או ארגונים סוציאליסטיים, אסר לפרסם
מאמרים אנטי-מארכסיסטיים של אבא אחי־מאיר.
אולם הוא לא גיבש שום תיאוריה
חברתית. הוא גם לא נתן שום תשובד, ל־בעיית־ד,בעיות
של המדינה העתידה: היחס
אל העולם הערבי. גם בשטח זה לא השתחרר
מן הזילזול הציוני השערתי הרה הסכנות,
בעולם הערבי.
אחרי מותו נפוצה הדעה כאילו ביקש לתת
גיוון דתי ללאומיותו. הגורם לכך היה מקרה
מוזר. זמן מה לפני מותו בא לארץ ד״ר
ישראל שייב, שביקש להצטרף ללח״י. יאיר
לא ידע תחילה כיצד לנצלו, הזמין אותו
לכתוב בעלון הפנימי של לח״י. רק מועטות
מרשימותיו קיבל לפרסום וגם אותן בהסתייגות.
לבסוף
הציע שייב לכתוב חוברת על
עיקרי לח״י, שנוסחו על ידי יאיר. החוברת
הגמורה, שהיתר, ספוגה קנאות דתית, לא
מצאה חן בעיני יאיר, והוא לא פירסם אותה.
אולם חוברת זו נתגלתה בין ניירותיו אחרי
מותו ותחילה חשבו אנשיו, שנשארו חופ שיים,
שזו חוברתו של יאיר עצמו .־לח״י
הזעיר התפלג שוב לפלג חילוני ודתי, אחד
הפעילים אף התחיל לקום בבוקר •לתפילה
בטענו ש״כך ציווה יאיר״ .גם הצטרפות פלג
דתי מברית החשמונאים הוסיפה טיפה דתית
ללח״י המחודש.
אולם למעשה לא חלם יאיר כלל על
לאומיות דתית מן הסוג של שייב־אורי־צבי-גדינברג.
אומנם דיבר לפעמים על בית
מקדש שלישי, וגם השתמש בסמלים דתיים
בשיריו, אולם בכך לא היה שונה משאר
הצעירים הלאומיים של אותה תקופה.
יאיר גדל בבית בלתי־דתי. הוא עצמו לא
הדליק אש בשבת, אולם לא התנגד שאחרים
יעשנו בחברתו. הוא לא היה אדוק במובן
המקובל בארץ.

ירושלים

ה עו בדהש איז הכפרבאמריקהמצאאתמר־טין
בו ברלאחדממאתה אנ שי םהח שו בי םביותר
ב עו ל ם אי נ ה או מרתולאכלום. א ני בטוח שנ ם
ה קנ צלרהגר מני אדנאוארזוכהלכבודזה. האם
ע לי. רק בנ ללזה. לכבדאתדעו תי ושלראש
ממשלתנר מנ י ה?

אפרים בן־שושנד ,.באר־ שבע
יתכן שלא. אבל לדעת אותן — כן.

מ פי ושלהפרופסור בו ברמדבר קו לאמ רי ק ה
של דאלםומק ־ קאר תי ...הו אאינומז כי רכלל
ש ב לי ש ח רו רמהשפעתה אי מ פ רי א לי זםלא ני תן
ל ה שיג ש לו ם יי שר אלי־ערבי ומע לי ם עין. בעמדתו
ה או לימפית, ממע שי ח ו ני םאחר איי םבשלטון יש ר
א ל, ה מ פי חי ם אי ב ה בין ש:יהע מי ם. דברה עו
להבדבבדעםה אי נטר סי םשלה רי א ק צי ה מי
העברה שני שלהג בו ל.

ש. עופר,

תל״א ביב

בואנוארצההתפרשב עי ני ה ...ב
רו ר כי
ע ר בי םכנסיון לנ שלםמעלהאדמה. אשרבמשך
דו רו תיש בו ו חיו ע לי ה. ו כי כי צדיכולאדם
להכנםל די רתה זו לתולאיחשבהדברכפ לי ש ה.
כ ר צון לנשלומ די רתו? אושמאאח רי ז מן היו
הער בי םעצמםב אי םומתחנ ני םלפנינושנבוא
לכאןונ אי ר עיני הםבחוכמתנו כי רבה ;־
תמימותת לו ש ה
פרופסורנכבד. זו הי

מן המציאותה קיי מתשל ״ כלדא לי םגבר ״
ה שו ררתבעולםזהלאמתמולשל שו ם ...עתה
ב א הז מן להכניסלמוחםשל מנ הי גי הער בי ם.
שוא פי הכבודוהמ תנ פ הי ם, אתהר עיון כי בל־ע
די נו ובלע די שי תו ףפעולהכלכ לי פוליטיאתנו
— לאיתפתחהמרחב.

ש. בר־חיים,

רחמים לוי, רחובות
הנספחהנכבדלע תו נותמתלבטאםלענודסיכה
אולא. המזכירהשלהמז כי ר או מרתש אי ןלב
וודאי,
ה שו ע ר.
צי רו ת ז מן ב ש בי לישרא לי ם.
מדבר רק צרפתית ...ב אי זהעולםהם חיים?

דוד שולמן, תל״אביב
באיזור הציר.
מ איז ה ה צנ ה הי תו לי תלקח
ה צי רו תאתהמ די ם ש לו?

התישבדת הישבנים
למחברהר שי מ ה על שמעון הו רן
, ) 849 היו עץהכלכ לי של ממשלתנו
המת אר בנ א מנו ת
קלא סי
סי פו ר
כלהמ די נ ה — לטובתהנאתםשל
מפלג תיי םמפוקפ קי ם.

יהודית גרין,

ירושלים

אין כלמ קו םלל עוג לחב רי מו עדוןצ עי רי ה מ
פלגה ...שאיפתםה עי ק רי ת. מ סי רתכסאותמפ תח
לי ש בני ם צ עי די ב. הו גשמה. אין כיו ם כ 3א
אחדבמ דינ ד, ש אי ן ע לי ויש בן. אםלאצ עי ר —
על כלפ ני םחברהמפלגה.

שמואל דורון,

הנ ספח

פדזננסקי וכרדזד

אלחנן פרגר,

י ש בני ם

חיפה

ל שבת?

רות הגדלר, תל־אביב
אשרי האיש אשר ב מו ש ב ישבנים ישב
והיה כעץ שתול על פלגי־מים אשר מש כורתו
יקבל בע תו ועלהו לא יבול.

בין ישראל לפאריס
יחס עו ב די ה צי רו תשלנובפאריס לי שרא לי ם
המבק רי םשם ( ה עו ל ם הז ה ) 849אינואלאשע־אנו

ש ל מי ם
רו רי ה א די ר ה. האםבש בי לזה
מ סי ם?

אליהו חרמון,

בת־ים

בעצם. מההפלא? מסתובביםכל מי ני פ ר צו
פי םנאל חי ם, בכלפינותתבל. ו ב כי סםפספורט
ישרא לי. בדרך ־ כללאלה אנ שי םשלא היו בארץ
אלא חו ד שי םאח די םבלבדולאראוממנהאלא

ח,ל־אביב

אינני ת ל ־ א בי בי ולאקרא תי אתהכר וז. אבל
סיפורכםעלהט רג די השמאחו רי הכרוז גנ עעד
למעמ קי לבי...

מרדב־ זינגר, חיפה
אי ה ה אי שאשרלבו
שנ פ ל על נולדמן?..

יכאב

למקרא

נחמן ב.

ה א סון

בני־ברק

אדון גלילי
שמח תי לראות כי ארוסהשל לי לי נ לי לי ל א
ה צ לי חלסחובאותהכ לי למאתנו. במאמרההא
ח רון ( ה עו ל ם הז ה ) 848 הי טי בהלתאראתבית
ה מ שו ג עי םהלאו מי שלנו. ממשכשםשבמאמר
שלפניו הי טי בהלתאראת חזי הן שלנערותמכל
מי ני ארצות.

מאיר הכהן,

ירושלים

י צי רתההאחרונה
מ ש הו.
ר בו תי. ל לי לי קרה
ר חו קהמרמתהה רני ל ה. האםכלזהמפנישהתא
רסהולבהנ תו ןלנושאיםאח רי ם .׳

רנה מאירסון,

תל־אביב

הוי. לי לי נ לי לי
כבודךנאה צי לי
וז אתאךנ לי לי
(ולכלה קו ר אי ם) :
מהשםה פו ש ע
ש או תךכה שינ ע?
א קו ם. אשסע
אותו -לגז רי ם.

מרדכי קריבולם, ב ת״שלנזר!

״העולם הזה״ כעולם הזה
וליי(*״
טיים
״ עתוננובנויעלפשרה בי ן
( ה עו ל ם הז ה 848ה רי מןהמפורסמותהו *
שהשבועה טיי ס הו אאנ טי ־ישרא לי מובהקואין
הרפהנ דו להמזושאתםמתפא רי םבד מי וןלעתון

נ. דן,

סטודנט

נו צ רו

הצב אי

שנ ת ק לו
ת ל ־ א בי ב
הנני אחדמאותם תו ש בי
בכרוזפוזננס קי ( ה עו ל ם הז ה 849משךקרוב
ל ש בו ע חיפ שתי׳ מהי כו לההע תו נותשלנולנלות
נ ^ו רי הפרשה.
לי אודותכותבהכ רו זושאר
ל שוו א. לבסוף ני ח מ תי אתעצ מי ואמר תי :״ בודאי
ה עו ל ם הז היספרמהקרה .״ לאהתאכזבתי...
יישר כוחכםוהמק צו עי ) !

תל־אביב

היו תומ מי ל א אין ה א וי יבמסכיםלש לו םאתנו
הרי לפידע תי רק דרךאחת וי חי דהנשארה :
ל ה שי במלחמהשערה. אינני אי ששואףקר בו ת
ומלחמה — בזמןמלחמתהעצמאותלמד תי א ת
תו צ או תי ה. אולםאסטרט גי תבת ־י ענ הבודאישלא
תעזר נו.

כל ה כ בו ד
( ה עו ל ם הז ה
הנ או ר ה. ז הו
כי צדמנוהלת
כמהעסק ני ם

אי ך

יהודה רון, רמת־גן

כוכר והערכים

ג ב רי אלדנון. יו ש. מ ק סי םסלומון

פורטרטשלי אי ר ש צוי ר
ע ל־ידי נ ב׳ אלחנ ני ש בו ע יי ם
ל פ ני מותו

מרדכי דן, צה ״ל

דן ברנע

חברי המערכת :

דו ד טוויינ

ש ע רו החדש של ה עו ל ם הז ה הו אמאהאח וז,
ב צ יו ר.
ב צי לו םולא
ו ת קוו תי הי אשתמשי כו
בי הו ד צי לו מי םמרענ ני ם של בחורותרעננות...

עו ד

רו ב עי הז נו תוה שו קהש חו ר.
ערךלפספורטישרא לי?

יי שאר

משמ רו ת

מתוךהמוןשבועוניםה מו פיעיםבארץ, בחר תי
ב ע תו נכם. ש א ני קוראובקביעותובהנאה. רוב.
א ף הם מכי רי ם ו מו קי רי ם את.
י הו די קו רסיקה
ה עו ל ם הז ה.
אני ב א בז הלה בי ע. בשםי הו די אזאק סי ר
ובש מי הפר טי. רנ שותאהדהוסימפטיהע מו ק ה
ל ע תו נכם ...סבורני כי עורכיההתקפההב זו יהנחלו
כברכשלוןע צו ם. כ ׳ במקום חי סולה עו לםהזה
הג די לו אתמכפראוהדיווקרבוא דיו יו תרויותר
אתכלאוה בי ה חו פ ש ׳ והתר בו ת.

ז׳וליין לוי,

אזאקסיו, קורסיק ת

אני שו לחמ די שבועאתהעולם הז הלשני
ה עו ב די םבש רו תחברת אי נקודה, באסמרה .

ו ל פי ד ב רי ה ם הו אמשמשלהםמזון רו חני מ מ
ד רג הרא שו נ ה. אנב. שאל תי אלבן ־י אי ר. הנמצא
י חד אתם. להוטמאודאח רי ה עו ל ם הז הוכל
כמהי מי ם הו אשואלאםכבר הני עהעתון.
ב עי ק ר הי המבסוטמהכתבהע ליו.

אפרים מייזליש, נתניה

עד הדם
כו לי ע דיין רועדתמק רי אתכתבתכםעל תי מן
( ה עו ל ם הז ה 849 כי צדיבולאו׳׳ םלהר שו ת
מ ע שי םכאלה?

ליאורה גת, ת ל״ א בי ב
באותה הצורה ש תי מן יכלה ל היו ת אחת
מ מייסדות או״ם.
יא אללה !
ה רנ תםאותי...

איז ה

צלו מי ם !

איז ה

סי פו ר !

ממ ש

מוסד. בוגדנוב, תל־אביב
לא, יא שייך...

הציבור מוזהר בזה שלא
לשאת בכיס אחד עטים נובעים
יחד עם שעוני״זהב
מתוצרת הפירמא ״דוקסא״,
הבבא
מאחר שנתברר מבלי שמץ
של ספק פפיקא׳ כי העטים
ח שנועו! הסצוייר
הובאו בקופסאות חלב משודאי־נסורמציה

ואולם השעונים באו ב-
עלי להבה !״
״להבה !
נקניקין ובקופסאות בשר. שר הנגר שמפעלו היה מבופסוק
השבוע
אם ההר לא בא אל שי טרף פיגול ושיקוץ הוא, ו טח בסכום גבוה.
שלול , ,בא שישקלי אל ההר. כל השומר נפשו ירחק חמשיר הגורן
ממנו .׳
היה איש, מפ א״יני ק מסדום, דת הודעה מסעם הרב פיי־ חכמת הדור
שרצה לפ תו ת ילדת־תום.
״ברכה לבטלה,״ אמר ציר נ ש סירב ה הנערה,
בל פוסק שלימ״א •
ב״ה כאן ק״ק תל־אביב ישראל דוד הכהן, כשראה הוא אליה קרא :
כ תוב ב מפו ר ש: לא
יום ז׳ ם׳ תרונזה, ל׳ ב שבט שלאשתו ברכה תבס אין מה »הן
תחסום.״
לעשות בבורמה.
ת ש״׳ד לפ״ק

העולס

״י מח שטו,״ אמר מנהל
משרד״הרישום לפקיד לש־בת־הגיום,
לאחר שחילקו ביני״,ם
את השוחד•
״בלי חכ מו ת,״ אמר הבמאי
לדרמטורג שביקש ממנו ל חוות
דעה על הקומדיה שלו.

העולם הזר! .650

׳׳ כדנ ! ס ר ^ -פלשחינה ^ -א ״ 1

ro w scהאר־,־ הקציבה »מ הפרשים ;דלקמן ס ידיע־ת שז־כיאל 6h,:-*rb־^
cא* !:דל וזכי׳ האיגיו האחיא -להספרצציה •»א*יעה בייש 5 .
בסז> .5 -בדמאי 942 ,ו,,ברזווכ. ייעל* r a־.3
אביוזס נן.קרדכי
ש טר *
נודע בשם יאיר

יעקב פילג ,
נודע כשב פוליאקוך

סססו

חניך סטרל ״ ץ

ואברהם » א ר •

אהרן *וקרא {
גידע כשם א ש,

-פרם

און הידיעות א§טר למסור בוגל זמן שהוא
*ו ק צין כלשסרה׳

(ראה טער)
אתיים איש התאספו השבוע מסביב לקבר בנהלת־יצהק. הם לא נבדלו מקהל רגי?
באזכרה רגילה, וגם הקבר לא נבדל מן האלפים שמילאו בצפיפות את בית־הקברות.
-הי ה דרוש מאמץ של דמיון כדי לזכור שאלד, המאתיים זרעו פעם אימה בלב מעצמה
עולמית אדירה, עוררו הערצה והתפעלות על פני כדור האת•
אף כי שמו ידוע ברבים, אין כמעט איש במדינה יודע מי היה האיש הקבור מתחת לאותה
מצבה רגילה. שום רחוב בארק לא נקרא על שמו, שום יישוב או בניין אינו מנציח את זכרו
באבן. בכל זאת לא היה כמעט אדם בדור האחרון שהיתה לו השפעה כה אדירה על גורל הארץ.
כי אברהם שטרן, שהיד. מכונה יאיר, היה האיש שהכריז מלחמה על בריטניה הגדולה.

ברזי־ יזלנ״ו כי ד
ילדותו של אדם קובעת את דרכו בחיים. ילדותו של שטרן עיצבה את אופיו.
אברהם׳ שנקרא בבית הוריו ממה (מתחרז, בערך, עם שמע) זבה לשבע שנים ראשונות
של אושר ילדותי. אביו, רופא השיניים, ואמו. המיילדת. הבטיחו חיי משפתה שלחים בעיר
סובלקי, בצפון פולין. אולם מלחמת־העולם הראשונה שמה קץ לחיים אלה. היא הפתיעה את
האב בבית־הולים בגרמניה, ניתקה אותו ואת האם משני ילדיהם, שנמלטו עם קרוביים, מפני
הגרמנים המתקרבים. האם הצליחה להשינם, נדדה אתם הרחק לתוך רוסיה הרעבה, שעד. שהאב
הוחזק בשבי הגרמני.
משך שמונה השנים המכריעות בעיצוב אופיו, מגיל שבע עד גיל ארבע־עשרה, חי אברהם
שטרן בלי אב. האם פירנסר, את שני בניה בקושי. הנער הבכור למד לדאוג לעצמו. כנערים
רבים במצב זה הפך. מסוגר, מכונם בעצמי, בעל אופי עצמאי מוצק.
זוכר אחיו הצעיר, דויד, כיום מהנדס בתל־אביב , :אברהם קרא באיזה מקום את הסיפור
על מוציום סצוולה הרומאי, אשר שרף את ידו באש לעיני האטרוסקים המתקיפים. ידם אחד
אמר לנו שהוא יכול לעשות את אותו הדבר. הוא הכנים ברזל לתוך האת, הלבין אותו ושם
אותו על גב ידו השמאלית. העור נחרך, אבל אברהם סבל מבלי להוציא הגה מפיר. הוא רצד.
להוכיח שהוא.מסוגל לעשות כמעשה סצוזלד,״
בקיץ, כשהתרחצו הילדים בנהר, החל אהד מהם טובע. בלי היסום קפץ אברה׳ם אחריו, אף
שלא היטיב לשחות, כמעט טבע גם הוא׳ לולא ילד שבישי, מבוגר יותר, שהציל את שניתב.

ה מל ך ליד ז שכתי צבי
המהפכה הגדולה זיעזעה את רוסיה, ואחריה מלחמת־ד,אזרחים. אברהם שר את שירי
המהפכה במקהלת הגימנסיה הרוסית. אולם בינתיים חזר האב לעירו הפולנית. האם והאח
חזרו אליו. אכרהס נשאר לבדו אצל דודתד, לרגלי הרי האוראל, כדי להמשיך בלימודיו. אולם
הזמן הקשה הכריח אותו להפסיקם, לעזור לדודה בכביסה ובעבודות־הבית. הוא שאף לחזור
לבית הוריו, מבער לגבולות האסומים. לבסוף, ב־ , 192:ביצע את המיבצע הנועז. הנער בן
ה־ 14 חצה את כל רוסיה, עבר שני גבולות, בלי כסף, בלי ליוד, בלי תעודות. כנוסע חשאי
בקרונות משא. הוא הגיע מצומק, קרוע בגדים, רעב. אך עליז.
השנים הבאות היו שוב שנים של שלווה יחסית, האחרונות בחיי־.
הוא נכנס לגימנסיה היהודית הפולנית׳ נאלץ ללמוד תוך שנה
פולנית ועברית, כשרובו המצויין ללמוד שפות עור לו בכך. לעומת
זאת בכשל במקצועות המדוייקים, אריתמטיקה, הנדסה וגיאומטריה,
נשאר בגללם שנה נוספת בכיתה.

יאיר

יאיר

יאיר

יאיר

יאיר

יאיר

בסוף ימיו ידע היסב רוסית, שהיתה שפת־אמו. פולנית,
עב־ית, אנגלית, איטלקית, לאטינית ויזזנית עתיקה. עוד
בילדותו סירב בהחלט ללמוד אידיש.
בבית־הטפר גם נתן יד חופשית לכשרתו הדרמטי. כבר
כילד קטן התבלט בדיקלום ובמשהק, שיחק פעם פרח. עתה
שיחה את המלר ליר ואת שבתי צבי. היה זה דד שקופה
באופיו. מאוחר יותר באס, ניסה פעם לשווא להתקבל
כשחקן בהנימה. פעם התפרנס כקריין תיאטרון בובות.
כשהגיעה השעה לעלות לכתה השביעית, נמצא שאין מספיק
תלמידים במקום. חבריו עברו לוילנה. אולם אברהם בן ה־17
החלים החלטה גורלית: להמשיך בלימודיו בארץ־ישראל.
היתה זאת הוכחה כי קו האופי היסודי שלו כבר התגבש :
צמידות המעשה אל ההשקפה. הוא גדל בבית ציוני. המסקנה
המעשית האישית מן הציונות היתה עליז־״ אברהם, מעשי
כמו תמיד׳ פשוט עלה.

יאיר

יאיר

יאיר .

1,פ שי מפרפרת״
באחד מימי 1925 ירד לחוף ארץ-ישראל, ערירי ובודד, נער
בעל קום!־ בינונית (כ־ 1.75מ׳) ,לא יפה ביותר, שקוויו
הבולטים ביותר היו עיניים אפורות, בעלות גוון מתכתי,
ומצח שהיה המשך ישיר של האף הבולט. אופיו היה
מגובש לחלוטין, היתווה דרך הגיונית ל־ 17 שנות חייו
הנותרות. היה זה אופי שונה מאוד מזה של הצבר הממוצע.
אף כי לא חסר לו חוש הומור. ובחוג משפחה אינטימי יכול
היה לעלוז, לשיר (בקול טנור טוב^ להתבדר ואפילו דהת־פרחח,
הרי תכונתו הבולטת ביותר היתה דבקות עצומה
למטרה מרכזית, קנאות שהיתר, קיצונית עוד יותר מפני
שלא מצאה פורקן ברעיונות מופשטים, אלא במעשיות קיה,
הגיונית עד הסוף, מסתייעת בכושר ניתוח עיוני שהיה בלתי־רגיל
לגמרי בדור הצעיר בארץ.
שטרן קפץ לתוך הלימודים, ב קש להשיג את חבריו
ילידי־הארץ, בעירית ובתנ״ך. הוא ומר את הגימנסיה הירושלמית,
החל לומד ספרות יתנית עתיקה באוניברסיטה. גם
פה וגם שם בלט לעיני המורים והחברים. כשרצו באוניברסיטה
להקים קתדרה לשלום בינלאומי, עמד הוא בראש
קבוצה שפירפמד, כרוז חריף נגד התוכנית, טענה שליהודים
אין להטיף שלום, אלא הגנה. הדבר לא מנע בעד יהודה לייב
מגנט, רקטור האוניברסיטה ומנהיג 1ריח-שלום, לזכרו אחרי
פותו כ״נשנזה טהורה*.
עם כל ההצלחות, היו אלה ימיט קשים לאברהם. הוא היה
בודד לגמרי. תחילה קיבל עזרה מהבית, אך במרוצת הזמן
פסקה גם היא. הוא ההל מתכנן תוכניות שונות, שלא יצאו
לפועל. להקים מספרה, לקנות אוטובוס כדי ליצור קו לבית״
הכרם.
באותם הימים הכיר את רוני בורשטיין. לחברתה ארח
משך שמונה שנים, עד שנשא אותה לאשר, ב־ . 1936 הוא עשה
זאת אחרי היסום חמור, כי אז כבר היה איש מחתרת
מובהק, השש שחיי נישואין אינם מתזומ ם לאיש החי בסכנה.
ב׳ 1928 הכינה לו רוני שי: היא סידרה בדפוס כמה
משיריו הרוסיים, מסרה לו את החוברת המודפסת, בחתימת
א. ש ,.שהופיעה רק בחמשה טפסים. היא כללה שירים ליריים
עדינים ביותר, כגון (בתרגום חופשי ביותר) :

:1907 תינו קבע רי ס ת

:1915תלמידב רו סי ה

נפ שי מפרפרת
נפ שי ריח הי ס מין
נפ שי ה שו שנה ה מלכו תי ת
נפ שי גן פו רח בא ביב
נפ שי האביב השר
נפ שי חיו ך האו שר
נ מ סי דם הדמע ה
נעשי הכנור ה בוכה
נפ שי טרנטללה של קאפרי
נפ שי זעקת הקס טניי טו ת
נפשי נובלה עצובה
נפ שי מינואט עתיק
עצ י; כבכי הכל נדרי
ועליזה כשיר בקחוס* שכור מ שמחת
והיא יאו ש ן, מו קיון
והיא ה צ חו ק רציני של ליצן.

ארי

כעורה. אז 3עריי

במשפחתה של רוני מצא האדם הבודד אחיזה. הוא טיפל
באמה כפי שרצה לכפל באמו, ביקש להקל על חייה, הוביל
ללק.ח,ת כבסים שהיא כיבסה כפרנסה.
מאורעות 1929 הביאו את המיפנד, הראשון. שמרן התגייס
להגנה. דא ברו אם היתר. זאת הגנה פרטית של הסטתנסים,
או שכבר הצטרף להמר• הלאומית, הארגון הימני שנודע
שם ״הגנה ב״ .,הוא שמר בירושלים וביבניאל, החל צועדבדרך התלולה שפירסמה את שמו בעולם.
לפני ההכרעה הסופית עוד היתר! הפסקת נופש. בעזרת
האוניברסיטה נסע להשלים את לימודיו הקלאסיים בפלורנם
האיטלקית, כפרס על הצטיינות בלים דים התכונן לכתוב
שם עבודת דוקטורט, כנראה על הנושא :״הארוס בספרי
ד,ומרום״.
ה ת,־ ,זאת ההפ-קה האחרונה. בארץ נפגש עם ״גדעון״.
הוא אברהם תהומי, מפקד ההגנה הלאומית. תהומי הציע
לו להיכנס לעבודה מלאה בארגון. שטרן קיבל את ההצעי,
לי, יטוס .״א -פעולה, אז פעולה !״ רדתה גישתו ההגיוניתהקיצונית, כרגיל.

אל הייז

הרומאי.

יאיר

! :1984ת ח בו שתבנשר

:1955 הנ ערבע לו ת ו אר צ ה

י ייג-

מאותו רגע ב־ , 1932 משך 10 שנים תמימות, יהיה אברהם
שטרן לוחם מקצועי.

מזחדות בבד 1ת ס אד
המחתרת הארצישראלית היתר. במידה רבה עניין של
חובבים. היא לא תוכננה כארגון מהפכני, המתנגש עם
השלטון לחיים או למודת, אלא כארגון שמירה המקיים
יחסים מוזרים עם המשטרה, לעתים נסבל על־ידה ולעת״ם
נרדף. הסודיות היתד, מפוקפקת, הנשק דל שבדלים, המטרה
מטושטשת. מבחינה זו לא היה ההבדל אמיתי בין ההגנה
״השמאלית״ של אליהו גולומב, ו,,הימנית״ של תהומי.
אברהם שטרן היה מן הרגע הראשון גורם זר באווירה זו.
הוא היה איש שנטה מטבעו להביא את הדברים לכלל
מסקנתם הסופית, העקבית. ה־א היה איש־מחתרת בהא
הידיעה, בהרגשה, בתחושה.
לחימה מחתרתית אינה מתאימה ביותר לאופי המערב־אירופי,
גם לא לאופי הצברי הפתוח. קרקע צמיחתה הרוחנית
בפולין ובארצות־הבלקן. אין זה מקרה שכמעט כל מנהיגי
המחתרות הלוחמות בארץ היו ילידי פולין, שספגו את
הרומנטיקה של המחתרת בבית־הספר.
באחד הימים הופיע שטרן בפתח בית הוריו בסובלקי.
להורים המופתעים שתתסלאו נוכח השינוי העצום בפני בנם,
סיפר שבא להשתלם אצל פרופסור פולני ידוע לספרות
יוונית. תפקידו האמיתי נתגלה לאחיו כמעט במקרה, כשאברהם
ביקשו פעם לעזור לו בהורדת מזוודות למכונית. הן
|ד,יו כבדות מאוד. תוכנן: נשק, אותו רכש שטרן, הוביל
לרוב לבדו לארץ־ישראל.
היתד, זאת פעולה שנעשתה בשקט מוחלט. איש לא הכיר
את הצעיר הלבוש יפה מארץ־ישראל. בעולם של אסיפות
ציוניות, פרסומת רעשנית ותקיעה בחצוצרות, לא הורגש
הצעיר השקט בכלל. הוא התיחם לעולם זה בבוז אינסופי.
כשרצה אחיו לנסוע לקונגרס רביזיוניסטי בווינה, שיכנע
אותו אברהם להוביל במקום זה נשק לארץ־ישראל .״קונגרס
הוא דבר חשוב, אך אם אתה יכול להעביר שליש •נרבע
מזוודות עם נשק, זה יותר חשוב !״

.סרבד אד 1ם ברחובות״
באותם הימים כתב את מרבית שירי המחתרת שלו. כמעט
אי־אפשר להאמין שנכתבו על ידי האדם שרשם פעם מלים
כה עדינות על נפשו המפרפרת. כמעט ואי־אפשר גם להאמין
שנכתבו בתקופה זו של שלום ופרוספריטי, של ידידות
אנגלית־ציונית, של חוסר כל מרירות ותכונת־קרב בישוב.
בקיצוניותם אין להם כמעט דוגמה בשירי העמים. הם כבר
הכילו ב־ 1932 את כל הקנאות המרה שציינה כעבור 15 שנה
את לח״י הנרדף על נפשו :

: 1936טכס הנשוא־ן עם:רו2

אחי; הידעת היכן •וולד המש •ח?
בבי ת־ ה א סו רי ם ייוולד הו ,8עלי הרצפה
ן שועליה הקיאה זונ ה ועשה את צרכיו הגנב,
השודד ורוצח ז קן, שאנס אתו ב תו הקמנה.
יקד סו הו ברכיים חמווץ של אמו הגלות״ שאנסוה
עדת׳ ע ר בי ם מ חב רון, שכורי הדם והרצח
(זרמת הסוסים זרמתם ובשר חמורים בשרם)...

M a M o ׳M d

נקביל פניו. יהי ד מנו
מרבד אדום בי חו בו ת,
ועל מרבד זה מו חו תינו
כ שושנים הלבנות,

( J W t/iZ u a J
0 H M H 0 /fo M

w o p o fa -J I

in to

שנה אחרי כן נולד חיילים אלמונים, המנון הארגון שמיליו
ומנגינתו חוברו על ידו.

׳U W jM .

״אני מעבר לבריסדזתו״
מאורעות 1936 היו האות לקרב האמיתי. מוסדות הישוב,
בהשפעת חיים וייצמן, הכריזו על ״הבלגה״ ,כלומר על קו
שביקש להעניש רק את הפורעים, אך לא לפגוע באוכלוסיה
הערבית. ז׳בוסינסקי הצטרף תחילה לדעה זו, הטיף אף הוא
להבלגה. אך אחרי שנה שינה את דעתו, קרא לשבירת
ההבלגה, מתוך דעה שרק במעשי תגמול ירכוש הישוב את
הערכת האנגלים ואת תמיכתם.
״גדעון״ תהומי וכל חבריו, מנהיגי ״ההגנה הלאומית״,
החליטו להתאחד עם ״ההגנה השמאלית״ ,לקבל על עצמם
את מרות ההבלגה. הכל היו בטוחים כי שטרן, ידידו ומזכירו,
יצטרף אליו. לתמהונם גילו כי למעשה עמד שטרן בראש
הקבוצה המנוגדת.
״רבותי,״ אמר ,״אני מעבר. לבריקדה. הארגון צריך להיות
גוף לוחם ועצמאי במלים אלה היה טמון כבר הגרעין
לפילוג השני, שהוליד כעבור שלש שנים את לח״י.
כי הארגון החדש, הארגון הצבאי הלאומי בארץ־ישראל,
היה אומנם יותר קיצוני ותוקפני מאשר ההגנה, אך כמותו
ראה את עצמו רק כזרוע לוחמת של מרות פוליטית בעוד
שההגנה מצאה מרות זו בהסתדרות הציונית בהנהגת וייצמן,
מצא אותה אצ״ל ב״הסתדרות הציונית החדשה״ של דבו־טינשקי•
היחסים
בין ז׳בוטינסקי ושטח לא היו ידידותיים ביותר.
״ז׳בו״ היה אליל בעיני חסידיו, אך לא בעיני שטרן, שקרא
לעצמי אלעזר בן־יאיר, על שם מפקד מסדה, נודע
בקצור בשם יאיר. בכמה פגישות נכנס בקוצר־רוח לדברי
המנהיג, דרש לשמוע מסקנות מעשיות. היתד. זאת התנגשות
של שני עולמות רוחניים.
אחרי שני נסיונות בלתיימוצלחים, בחרה המפקדה של
אצ״ל בדויד רזיאל (שקרא לעצמו בן־חנניה, או בקצור, בח)
במפקדה. למעשה לא היה אלא מעין יושב־ראש המפקדה,

O ty .

׳o i j t o o n k o c H i G

( k fiM k K

j u u m

1 ׳f i
*יי<0

A itl

* fe e

U k J **6

S U t-tA s

:1960מ״סדגלח׳׳•

:1962מכתב אחרון ל א מו רפדה מוו ת

שהיתר. קבוצה אשר פעלה כגוף. בחירתו של רזיאל כמקום
שסרן נבעה מהערכת תכונות שני האנשים, שעמדו להתנגש
אחר כך בצורה כה חריפה. רזיאל, הצבר הירושלמי, היה
מפקד יותר מוכשר, מארגן יותר מצטיין, איש צבא שלא רצה
להיות פוליטיקאי. שטרן, לעומת ואת׳ היה איש פוליטי
מובהק. הוא מילא תפקיד של שר־החוץ של הארגון.

עכ שיו ה 1סרהם סודו־הזירה החיצונית העיקרית היתד. פולין, מרכז היהדות
הציונית, בעלת ממשלה שהתייחסה בהבנה רבה לעסקי
מחתרת. אחד מפעילי בית״ר בפולין היה מהנדס ממושקף
בן ,24 בשם נתן פרידמן־ילין. באחר הימים שאלו אברשר.
0ם ב»קי, שנאשם בשעתו ברצח חיים ארולוזרוב, אם רצונו
להכיר אדם מעניין מארץ ישראל. כך הכיר פרידמן את יאיר.
בפגישה זו, ובאלה שבאו אחריה, פיתח לפניו יאיר הלכה
שעוד לא נשמעה כמותה לפני כן. המפלגה הרביזיוניטית
אבד עליה הכלח. היא דורשת לגיון יהודי. מד, יהיה צביונו
של לגיון זה? צבא יהודי תחת פיקוד אנגלי. זוהי שטות.
אנגליה היא האוייב. מה שדרוש זה צבא עברי על נשקו,
תחת פיקוד עברי, כדי לכבוש את הארץ מידי האנגלים.
היתד, זאת הלכה מהפכנית. באותש הימים היה הקו של
אצ״ל שונה לגמרי, צמוד לדעותיו של ז׳בוטינסקי. הלה
האמין כי האנגלים בארץ אינם אופייניים לארצם. אנגליה
היתד. ותהיה בת־ברית לציונות. יש רק לשכנע אותה על ידי
הפגנה של כוח. אולם אסור לעשות מעשים שיפתחו תהום
בינם לבין הישוב.
יאיר בז לדעד. זו, שנראתה לו שטחית, ניגש לתרגם את
מסקנותיו לשפת ד,מעשך .,בדרך הפשוטה ביותר. בעזרת
פרידמן וכמה עוזרים אחרים הקים בחשאי תאי מחתרת של
הארגון בפולין, בלי ידיעת מפקדי בית״ר. מן הממשלה
הפולנית השיג ללא תשלום כמויות גדולות של רובים ותת־מקלעים
ורשות לארגן בפולין קורסים צבאיים. התוכנית:
לארגן, לאמן ולזיין בפולין יחידות של הארגון, להעבירם
במאורגן לארץ, לצרפם שם לכוח הלוחם.
בהנהגת סטבסקי הוקם ארגון מסועף של עלייר, בלתי-
ליגלית, הראשון מסוגו. ארגון זה ו עביר את חייליו בלי
תשלום, אך גבר, תשלום ניכר מיהודים סתם שביקשו לעלות
בלי רשיון.
במאי 1939 פירסמה הממשלה הבריטית את הספר הלבן.
נתן פרידמן־ילין, שערך את העתון היומי של הארגון די־טאט
(המעש) שהופיע בפולין באידיש׳ הביא את הבשורה ליאיר.
במקום דכאון׳ הראה יאיר סימנים של שביעת־רצון .״עכשיו
הוסר המסווה״ ,אמר׳ .נעמוד מולם כאויבים גלויים.״
בראשו כבר התגבש השלב האחרון של תוכניתו: אימון
וזיון אלפי חיילים בפולין, העברתם המלוכדת לארץ, כיבוש
הארץ במיבצע בזק מידי הגדודים המעטים של הצבא הבריטי
שחנו בה.

כששוחררו יאיר וחבריו בקיץ 1940׳ היה מנוי וגמור אתם
לקבל את הפיקוד על הארגון, להוציאו למלחמה נגד הבריטים.
לפי דרישתם התפטר רזיאל. אולם אריה אלטמן, המנהיג
הרביזיוניסטי שדגל אז בשיתוף־פעולה עם האנגלים׳ בדומה
לז׳בוטינסקי, הניע אותו לחזור בו מהתפטרותו, כדי לשמור
על מרות המפלגה על הארגון.
בימים הקריטיים הורצו שני מברקים לז׳בוטינסקי לאמריקה:
אחד של בנו ערי ואורי צבי גרינברג, שתמכו ביאיר, השני
של אלטמן ל שתמר ברזיאל. ז׳בוטינסקי, שאהב את רזיאל׳
הכריע לטובתו. הפילוג הפך לעובדה קיימת.
הוא נערך בחריפות נוראה. חסידי יאיר האשימו את רזיאל
שהוא סוכן הבולשת, חסידי רזיאל טענו שיאיר הוא סוכן
פאשיסטי, יוזם גייס חמישי.
רוב חברי הארגון נטו לצד יאיר, למרות שכמעט לא היה
מוכר לחיילים הפשוטים. אולם פקודתו של ז׳בוטינסקי הרתיעה
אותם. כאשר מת ז׳בוטינסקי כעבור ימים מספר מ שק־הלב,
הוכרעה הכף. פקודתו של המנהיג המת היתה חזקה
יותר מזו של המנהיג החי. רק עשרות מעטות נשארו עם
יאיר.
בכל זאת לא שנא יאיר את רזיאל. כאשר נהרג הלה כעבוי

שדם ברק»ם לאמר״קה
יאיר, שתמך בהסכם זה, עוד היה במעצר. משם כתב
לסרידמן־ילין, ביקשו לדאוג להוריו. אלה נמלטו לליטא,
אולם בדרך הצטנן האב, לקה בשיתוק. פרידמן־ילין, שנמלט
אף הוא לליטא, מצא אותו בבית־החולים, כשאשתו לא זזה
*מיטתו. האב מילמל ״ממה, ממה״ .האם הראתה לו את
תמונת יאיר. דמעות זלגו מעיניו. כעבור זמן מועט מת.
האם הגיעה לארץ בדרכים עקלקלות, כפרידמן ילין עצמו*.
* אחרי שקיבל היתר יציאה נון הו. ק .וו. ד ,.אשר
סוכניה חיפשו אחריו באותו רגע ממש•

יאי שאירו אותי בחיים.״־לאם לאט נתהדקה החגורה מסביב לקומץ הקנאים. אחרי
הריגת כמה קציני משטרה ברחוב יעל, תל־אכיב, הכריזה
המשטרה פרס על ראשו. המודעה פורסמה בכל העתוגים
העבריים, גם בעתון הרבזיוניסטי המשקיף (ראה עמוד .)3
בעזרת ריטוש קל עלה בידי האנגלים להראות את מנהיגי
לח״י כפושעים מנוונים.
עתה התנקם ביאיר אופיו, ששנא פירסומת בכל צורה
שהיא. הישוב לא ידע מיהו. כמעט לאיש לא אמר השם
אברהם שטרן ולא כלום. איש לא ידע מה רעיונותיו. פה
מעשיו בעבר. קל היה לתאר אותו כפושע פלילי, כחית-
פרא, כמטורף מסוכן.
מספר הבתים שנתנו לו מחסד. הלך וקטן. הטרגדיה
התקרבה לסיומה. יאיר עצמו הרגיש בכך. .אם יתפסו אותי.
לא ישאירו אותי בחיים,״ קבע בעצמו לעוזריו הנוחרים. הוא
נע ונד כחיה נרדפת, ללא כסף. ישן לפעמים במקלטים. בכל
זאת היה מסודר ואלעטי כמו תמיד•־״.
כמה ימים לפני הסוף לחצו מפקדי ההגנה הירושלמיים,
שהכירו את יאיר עוד מתקופת הפעולה המשותפת׳ על אליהו
גולומב להציע מחסה ליאיר באחד הקיבוצים. יאיר דחה
הצעה זו, שפירושה היה, כמובן׳ הקץ ללח״י. סיפר קצין
ההגנה׳ מקרובי אשתו של יאיר שהעביר את ההצעה . :היתד׳
לי ההרגשה שהוא לא שמע אותי כלל, שמחשבתו ריחפה
בעולם אחר, שכבר יצא מתחום הדאגה לחיים.״
בימים האחרונים גר בחדר על הגג ברחוב מזרחי ב׳ מם׳
8׳ תל־אביב (כיום שדרות וושינגטון) .טיפלה בו אשתו של
חבר שנאסר. נעשו ההכנות להעבירו לחיפה, בלבוש אשה.
במכונית משא.
אולם יאיר חש בקצו הקרב. הוא גיסה בשבועות האחרונים
להנחיל באופן קדחתני את השקפותיו לעוזריו, שימשיכו
בדרכו. כמו תמיד, השתמש בכושרו הדיאלקטי החד׳ העמיד
לפני המאזין שתי מסקנות קיצוניות סותרות׳ פסל אחת מהן
כדי להשאיר את השניה, פיתח אותה באופן עקבי עד הסוף.
בצורה זו קבע את דרכו של לח״י, שנשארה גם אחרי מותו
ללא סטיות עד הסוף.

סנכנו של נהסולעי
לפתע הוזעק יאיר לארץ: רזיאל נאסר. הפיקוד המעשי
עבר לידיו. הוא הפעיל את הארגון מיד נגד השלטון הבריטי,
פתח בשורת פעולות חריפות, הקים תחנת־שידור בלתי־חוקית
וחיבר את תכניתה. אולם כעבור כמה חודשים נאסר
יחד עם כל המפקדה, על גג בית ברחוב אהרונוביץ בתל־אביט.
המפקדים הובאו לירושלים, נשארו זמן רב מוטלים
על הארץ כבולים בידיים וברגליים, הובאו לסרפנד ומשם
למזרע. נסיון של שביתת־רעב לא הצליח.
בעודם במאסר, פרצה מלחמת־העולם. ז׳בוטינסקי, ככל
שאר המנהיגים הציוניים, ראה בהיטלו את האויב האמיתי,
האמין שיש להפסיק לתקופת המלחמה את המאבק נגד
הבריטים. לארגון ניתנה פקודה להפסיק בפעולות, והוא
שיתף אפילו פעולה עם הבולשת הבריטית נגד המפלגה
הקומוניסטית הפלשתינאית שהתנגדה למאמץ המלחמתי
(עד לפלישת היטלר לברית־ד,מועצות).
במעצר גיבש יאיר גישה הפוכה: האנגלים הם האויב,
היסלר הוא רק צורר. אין הצלת יהודים בלי גירוש האנגלים
מן הארץ. אין להפסיק את הפעולות, אלא להיפך, יש
להגביר אותן, לנצל את העובדה שהאנגלים עסוקים.
באותה תקופה חלד. הפרשה שהיתר, אחד הקוריוזים של
הדור. הבולשת הבריטית ביקשה לברר אם אצ״ל עלול להיות
גייס חמישי. באחד הימים הופיע בארץ אדם שהכריז על
עצמו כעל באיכות ממשלת מוסוליני (שאז טרם הצטרפה
בגלוי למלחמה לצד היטלר) .מבלי לדרוש ממנו כל הוכחה
לכך, ומבלי שיהיה להם רמז של אסמכתא לאמיתות דבריו,
נכנסו ראשי הארגון במשא־ומתן אתו. האיש׳ שהיה סוכן
הבולשת הבריטית, הביא עמו חוזה מנוסח על־ידי עורך
דין תל־אביבי׳ שעשה זאת תמורת שכר. החוזה, כתוב בנוסה
של הסכם בין שני סוחרים מרחוב הגשר. הבטיח לאצ״ל
את הכל — עצמאות בארץ, עזרה איטלקית, נשק וכסף.
רזיאל, שכבר השתחרר מן המעצר, רצה לחתום עליו בשמו
המחתרתי. ה״איטלקי״ דרש את חתימתו המלאה.

אנשים ישנים׳ כל אלה היו אמצעים כשרים.
דרך זו גרמה למבחר אכזרי. רבים מחבריו של יאיר נטשו
אותו כבר בחודשים הראשונים, אחרי שנוכחו לדעת מה
פרוש דרך זו למעשה. ריח המוות עלה באפם. אחדים גם
לא האמינו בממשות הגישה הפוליטית .״אין לך אלטרנטיבה,״
טען חבר המפקדה חנוך סטרליץ מזכרון־יעקב, אחרי שנכשל
הנסיון להתקשר עם האיטלקים.
באחד הימים אורגנה פגישה בין יאיר ובין יצחק שדה,
שאז הקים את הפלמ״ח, רצה שאנשי לח״י יתריסו ליחידה זו.
השנים נפגשו בשדרות רוטשילד. שדה הופיע בלי נשק ולווי׳
יאיר היה זהיר יותר. מיד נתגלה ההבדל העמוק בין השנים.
שדה הכריז שהוא רק חייל היוצר מכשיר׳ המרות הפוליטית
היא שתקבע מה יהיה שימושו .״אותי מעניינת קודם כל
הדרך,״ הטיח לעומתו יאיר .״אם אתם מקבלים את דרכי,
הצטרפו אלי. ואילו אני את דרככם שולל לחלוטין 1״

בנו של אכרהם שטרן, יאיר אברהם, אומר
קדיש לזכר אביו כאזברת לח״י. לידו• ,חובשת
מטפחת ראש, רוני שטרן, אלמנתו של יאיר,
עומד לפניה, אברהם, כנו הקטן של אחיו דויד
חודשים מעטים, שעה שפעל בשרות הבריטים בעיראק,
הביא לו פרידמן־ילין את הבשורה. יאיר, שגר אז בחדי
בחצר ברחוב פרישמן ,66 תל-אביב, נדהם .״הוא עשה לי
הרבה רעות,״ אמר ,״אך לא היתה נגדו טינה בלבי.״
אחר פרש לפינה ואמר קדיש לזכר יריבו.

ר*ח הג 1!1ח

הארגון החדש קרא לעצמו~תחילד״ ,הארגון הצבאי״הלאומי
בישראל, כרמז לכך שראה את עצמו ארגון יהודי כל־עולמי׳
לא מוגבל לארץ ישראל. אולם פרידמן־ילין, שהגיע בינתיים
לארץ וקרא לעצמו בשם המחתרת גרא, הציע ליאיר לקחת
שם חדש לגמרי, לשים קץ למצב המגוחך של שני ארגונים
יריבים הנושאים את אותו השם. יאיר ביקש שם שיהיה בעל
משמעות גם בראשי־תיבותיו, המציא לבסוף את השם לוחמי
חרות ישראל. את ראשי־התיבות ביטא לח״י׳ מלה שהתחרזה
בפיו עש תל־חי.
הארגון החדש היה התגלמות טהורה של רעיונות יאיר.
הוא לחם באנגלים ללא תנאי, ללא סייג. הוא לא ברר
באמצעים, ביקש לממן את עצמו על ידי שדידות בנקים.
הוא לא ראה את עצמו ארגון צבאי גרידא, אלא תנועה
פוליטית בעלת מטרות רחוקות־טווח, שאינה מקבלת על
עצמה שום מרות חיצונית.
גם מלחמת אנגליה בהיטלר לא הטרידה את יאיר. בניגוד
לכמה מחסידיו׳ שחשבו כי היטלר ינצח, בטח יאיר במפלתו.
פרידמן־ילין הביא לו, בבואו לארץ, ידיעה מוסמכת על
המלחמה הקרובה בין גרמניה ורוסיה, חשש שרוסיה תתמוטט.
אולם יאיר, שכה היטיב להכיר את מרחבי רוסיה׳ רק
הוציא את המפה, שם את ידו על ברית המועצות הענקית,
אמר בשקט :״סופו יהיה כסוף נפוליון ו״ האויב נשאר
האנגלי.
שום חוקים של אבירות לא נשמרו במלחמה נגד האנגלים.
הם,,היו ״הכובש הזר כדור בגב חייל בודד, פצצה על
* מונח זה הומצא על ידי יאיר, ששנא להשתמש במונחים
לועזיים, דחה את הצעתו של פרידמן ילין להשתמש לעתים
במונח ״האוקופנט הזר״ ,שנראה חזק יותר.

15 מיד באר 1ק
ב־ 12 בפברואר 1942 נפגש אחד מראשי לח״י האסורים עם
אמו של חבר אסור אחר. לאוזני שוטר בריטי, שהעמיד פנים
כאילו אינו מבין עברית, ביקש את הזקנה לגשת לכתובתו
של יאיר, לדרוש בשלומו. כעבור שעה קלה נע טור משוריין
של המשטרה, בהנהגת הקצינים מורסון ווילקיגס׳ אל אותה
כתובת.
יאיר ישב על כסא ליד החלון׳ התחמם בשמש, כששסע
את המשוריינים. הוא עוד הספיק להתחבא בארון, ושם
התגלה. מורטון כבל את ידיו מאחוריו, ציווה עליו לשבת.
מד, שקרה ברגעים הבאים לוטה ערפל. לפי ההשערה
המתקבלת ביותר על הדעת, ירה מורטון בראשו מאחוריו,
ציווה אחר כך על כל הנוכחים לירות בו כדור. הכדור
הראשון חור לעורפו, יצא מעל למצח. כדור שד פגע
ליד הלב, שלישי בזרוע. כדור אחד נשאר בקיר, מעל לגובה
הראש, כתם הדם עוד נראה היסב ברצפה.
כשיאיר עוד פירפר בגסיסתו, נעטף בשמיכה, נזרק על
טנדר׳ כשק של קמח. הוא היה בן 34 שנים ו־ 51 יום. פניו
לא הראו כל סימן של כאב. כל שהשאיר אחריו היה ארנק
שהכיל 15 מיל, שעון שנעצר בשעת הרצח — כמה דקות
לפני שעה 11.00 לפני־הצהריים.
בשעת הקבורה לא נכח איש בנית־הקברות המוקף שוטרים,
מלבד אחיו, גיסתו ואמו. לאשתו׳ שהיתר. הרד. בחודש
השלישי, לא נתנו הקרובים לגשת. האם, לה נאמר קודם
לכן שבנה בירושלים׳ כדי להסביר את אי־הופעתו, אמרה
בשקט :״לו אמרתם לי מה המצב, הייתי מוצאת דרך
להציל אותו.״
המיסמך האחרון שנשאר מיאיר היה מכתב שנתב לאמו
כמה ימים לפני כן, ברוסית (ראה גלופה בעמוד : )5
״אמי היקרה והאהובה. צר לי עליך עד אין קץ. אולם
את מכירה אותי ויודעת שכל המסופר עלי אינו אלא שקר.
אנשים שפלים ומקנאים, חיות־אדם שכל שימחתם להרעיל
את היי הזולת, היו תמיד ויהיו תמיד.
רצוני שתדעי שאני זונר ואוהב אותך תמיד. בעזרת ה׳
נחיה ונראה ימים טובים יותר. הנחת אשר מ ך לא יכול
היד, לתת לך, תקבלי מנכדך. אני מנשק אותך חזק־חזק.
תמיד שלך, ממה.״
•אפילו בבית סוהר נהג לענוד עניבה, בניגוד לאסירים
רבים שהתהלכו בתחתוניט.

הע ם
שקט. שק ט. שקט
מרכז אד״ס, ניו יורק( ,יו. פי תדהמה
כללית השתררה הבוקר בממדרמות ה׳
או׳ס כשנציג ישראל החדש, הבר־הכנסת
הדרוזי סאלח חניפס, חבוש הקפיה הלבנה,
הגיש תביעה רשמית בשם ממשליו לננס
את מועצת הבטחון נדי לדון במאורעות האחרונים
בז׳בל דרוז. לדברי חניפם, מאיים
הרודן הצבאי שישקלי על, שלום המרחב
ומפר את זכויות הארס הכלולות במגילת

בשיחה סס עשרות הסופרים, בני כל הארצות,
שהצסופפו מסביבו, הסביר הנציג
בערבית צחה ני אזרחי ישראל ממוצא דרוזי
נרעשו נוכח מעשי־הדינוי המחפירים בקרבת
גבול מדינתם. הוא שיבח את ממשלת ישראל
על נכונותה להעלות על נס את ענינו
של העם המדוכא, שסרם זכה לעצמאותו ה-
לאוגזית.
פרשנים מוסמכים מצפיס להתפתחויות מפתיעות
עקב צעד ׳נועז זהג שהוא הנסיון הישראלי
הראשון לחזור לתוך עניני העולם
המרבי.
ידיעה זו לא נשלחה השבוע על-ידי יו־נייסד
סרס וגם לא על־ידי שום סוכנות ידיעות
אחרת. הסיבה היתה פשוסה ביותר :
ססשלת ישראל לא עשתה כל צעד כדי לנצל
את הזעזועים שהבקיעו סדקים כה עמוקים
במשסרו של אויבה החמור גיותר (ראה במרחב)•
מדיניות
ישראלית פעילה במרחב יכולה
לבחור בשתי דרכים: לתמוך בתנועה הלאומית
הערבית, כדי להעביר אותה מן ה פסים
האנסי־ישראליים לפסים של מלחמה
במשסרים הערביים הקיימים, או לתמוך ב עמי
המיעוסים הנמצאים ברוב ארצות המרחב
החוששים מפני תנועה לאומית זו.
הקו הראשון הוא בעל אפשרויות גדולות
יותר לתקופה ארוכה, מאחר שאין כל ספק
שהתנועה הלאומית, בצורה זו או אחרת,
תנצח. לעומת זאת הקו השני מבסיח תוצאות
מהירות בתקופה קצרה, מאפשר זעזועים
חמורים ומהירים.
בממשלת ישראל אין שר שתפקידו לטפל
באופן ש״סתי בזירת מאבק מכרעת זו. שר
החוץ, האחראי להלכת אינו מעונין בשסח
זה, מסר את הסיפול לפקידים נמוכים חסרי
קו. אלה העדיפו, כרגיל, לשבת ולחכות. ה תוצאה:
לישראל לא היתד. השבוע כל השפעה
רצינית של הנעשה באזור הקרוב לעין־
גב יותר מאשר תל׳אביב, הנמצא במרחק של
רכיבת־חמור מכסר־גלעדי.

מדיניות
תשובתסשל *נ ד די ס
אגדריי וישינסקי, בעל הסגנון הצורב, לא
חשב כלל לעזור לישראל כשקם באו״ם ר־חסיל
את הווטו שלו נגד הצעת ההחלסד,
המערבית בענין ערוץ הירדן. להים ך, הוא
עשה את מעשהו אך ורק כדי למצוא חן

בעיני הערבים, שההחלטה נראתה להם די
קיצונית.
אולם פקידי משרד־החוץ, המבינים בעניני
משפם, תפסו מיד את טעותו של שר־החוץ
לדיוני האו״ם על נושא זה. מבחינה משפטית
נשארה ישראל חופשית לפעול כאוות נפשה.
לו היה שמו של ראש ממשלת ישראל דויד
בן־גוריון, היה ההמשך ברור ומהיר: ה עבודה
בערוץ הירדן היתד, מתחדשת בו
ביום באופן הפגנתי. כי, כדברי טייס האמריקאי
* :הישראלים אוהבים עובדות מוגמרות״.
אלא
שכבר ׳ בשבוע הראשון לכהונתו של
ראש הממשלה החדש, משה שרת, נתברר
כי חל שינוי יסודי במצב. שרת חשש כי האמריקאים
יכעסו מאד אם ישראל תחדש
את העבודה על״סמך פעולה סובייטית. הוא
הביא את הענין לישיבת הממשלה, שעה
שהאחראים לביצוע העבודות הכינו את כל
הסידורים לחידושה בהתקבל ההוראה המתאימה.
פשרה
ממשלתית. בישיבת הממשלה
היה שרת הוגן, הביא את חוות דעתם של
יועציו, אולם הדגיש שהוא מתנגד לדעה זו.
שר־הבטחון החדש, פנחס לבון, הלך בעקבות
קודמו מהיר-ההחלטה והציע לחדש את
העבודה מיד׳ תוך פרסום הסברה מתאימה.
שרי הצ״כ כמעט ולא נקטו עמדה לעצם ה־ענין.
אולם לאחר דיונים ממושכים קיבל
הרוב את דעתו של שרת, בתיקונים מסויי־מים.
הממשלה
פירסמה הודעה לפיה היא מזכירה
שהציעה בשעתו הפסקת העבודה עד
לסיום דיוני מועצת הבטחון. עתה — נאמר
בהודעה — היא רואה את הדיון כמחוסל
ואת תלונת סוריה כאילו הוסרה מעל סדר־היום,
לרגל הוויטו הסובייטי. יחד עם זאת
הוחלט ששרת ינסה להשיג את הסכמתו של
הגנרל וואגן בזיקה לחידוש העבודה. לכל מי
שזכר את עמדתו העוינת של בניקה בעבר,
היה ברור כי הסכמה זו לא תנתן בקלות.
שרת כתב לבניקה, ביקש להיפגש עמו
כדי לדון בחידוש העבודה• ביום חמישי שעבר
נתקבלה הודעה במשדד־החוץ כי בניקה
רוצה לבקר את שרת באופן דחוף. אנשי
המשרד קבעו את הפגישה ליום ששי, ב שעות
אחר הצהריים, בביתו של שרת ב־ירושללם.
כיוון ששרת היה בטוח בתוכן
הדיון, הוזמן גם אחד מיועציו שטיפל בענין
זה במרכז או״ם, גדעון רפאל ממחלקת המזרח
התיכון.
בניקה הופיע בשעה היעודה, בלוויית פמליה
שלמה ובחברת יועצו המדיני אנרי וי־ז׳יה.
אולם לשר־החוץ ציפתה הפתעה גדו לה.
התברר שביקורו היה מיועד למעשה
לראש-הממשלה, אותו רצה לברך, ושבניקה
לא חלם כלל לדון על ערוץ הירדן•
לא היתה ברירה אלא לחכות לתשובתו של
הגנרל הדני, כפי שציפו מנהיגי הציונות ב עבר
לתשובתם של גנרלים רבים.

תודת האומה
סדדצ די ד ל היו ת
שוטר משמר־הגבול פנחס סירויד, לא היה

או ת קין

.שמעתי שכיטלו את אחוז החסימה!״

העולם הזה 450

מומחה להבדלים הפורמליים בין הכוחות ה״
מזויינים השונים של ממשלת־ישראל. יש
להניח שגם לא התעניין בכך במיוחד. הוא
ידע שישנו רק גבול אחד למדינת־ישראל,
ושהוא שומר על הגבול הזה תוך סיכון חייו.
השבוע נתברר כי בכל זאת חשוב מה
הכובע אשר לראשם של שומרי המדינה. כ שנהרג
סירויה על־ידי לגיונרים בצפון ירו שלים,
באחת התקריות הרגילות של המלחמה
הזעירה על הגבול, דרשה משפחתו השכולה,

גביהם יהיו מעתה המכוניות הממשלתיות בבחינת
*מחוץ לתחום״.

מחן
בי צ ת קו לו מ בו ס
כל רופא ידע להסביר מה גורם להגברתו
ולהחלשתו של מחזור־הדם• כמעט כל כל
כלכלן ידע להסביר מה גורם להגברתו של
מחזור המטבע. אולם איש לא יוכל להס
חלל
פנחס סירויה
בעיה שיל כדבעים
בצדק, כי ייקבר בין כל חללי הקרבות בבית־קברות
צבאי. אולם הכומתה הירוקה של
משמר־הגבול חסמה את הכניסה לבית־הקב־רות׳
המתאים: מוסדות הבטחון סירבו בהחלט
לקבור שוטר במקום המיועד לחיילים
בלבד. סדר צריך להיות.
מן הסתם שוב לא היה זה חשוב לכימיה
עצמו שנקבר בין סתם אזרחים, שמתו מ״
שבץ־הלב ומתאונות־דרכים. אולם לחבריו,
חובשי הכומתה הירוקה, היה זה חשוב מאד.
שאל שוטר ממורמר * :האם הכדורים מבחי נים
בין כובע לכובע?״

ב 1ע נ?1
ת אונ תדר כי םעק רוני ת
לא מכבר קיבלו לפתע עובדי המדינה חו זר
רשמי בעל תוכן מוזר ביותר, לפיו נאסר
על מכוניות רשמיות של משרדי הממשלה
לקחת נוסעים שאינם בתפקיד, או במלים
אחרות, טרמפיסטים. החוזר אף אסר לקחת
עובדים של הממשלה, או אפילו של אותו
משרד, אלא אם כן העובד נמצא בתפקיד.
ההוראה הפתיעה רבים, אולם לגבי הממ שלה
היתד. זו מסקנה הגיונית ביותר ממקרה
שאירע.
בחורף שעבר נסעה בדרך לירושלים מ כונית
של משרד־החוץ, ובה ראובן שילוח,
מי שהיה אז היועץ לענינים מיוחדים ב-
משרד־החוץ וכיום ציר ישראל בוושינגטון.
אתו נסעה נערה צעירה ויפה בשם ציונה
לבני, בתו של המדקדק הירושלמי הנודע
יצחק לבני, פקידת משרד״החוץ.
המכונית התחלקה מהכביש ונוסעיה נפצעו.
שילוח והנהג נתקבלו לטיפול קצר
בבית־חולים, ואילו הנערה נפצעה קשה מאוד,
היתה זקוקה לטיפול רפואי ממושך
בארץ ובארצות־הברית.
כלי טרמפיסטים. לפני חודש הגישה
הצעירה תביעה משפטית נגד היועץ המשפטי
של ממשלת ישראל ונגד הנהג, דרשה פי צויים
בסך מאה אלף לירות. היועץ המשפטי,
בתשובתו המוקדמת לבית־המשפט הודיע כי
אין הוא רואה חובה לממשלה לשלם לנערה
פיצויים, מאחר !שהיא לא היתד, בתפקיד ב עת
נסיעתה. כן קבע כי סכום הפיצויים נראה
לו מוגזם ביותר. הוא רמז כי למעשה, במידה
שאדם איננו נוסע בתפקיד, הרי האחריות
לבטחונו חלה על הנהג באורח אישי.
דבר זה הפחיד, כמובן, את הנהגים ה ממשלתיים,
מאחר שלא תמיד הם לוקחים
טרמפיסטים מרצונם הטוב, אלא, ברוב המקרים
לפי הוראת הממונים עליהם.
אשר לעצם המקרה, עוד יחרוץ בית-המש־פט
את דינו• אולם בינתיים כבר ניזוקו
כתוצאה מההוראה, הסרמפיססים, אשר ל
ביר
בדיוק מה גורם להגברתו או להחלשתו
של זרם הביצים שדרכי זרימתו בעורקי ה משק
הישראלי ד,ן מסתוריות בהחלט.
להלכה נמצאים משקי העופות בארץ תחת
תכנון קפדני• אולם אפילו משרד החקלאות,
שבסמכותו נמצא תכנון הלול, וגם
משרד המסחר והתעשיה, שבסמכותו נמצא
הפיקוח על תוצרת הלול, אינם יודעים אפילו
בערך את מספר העופות המצוי־ם ב ארץ.

בימי מחסומיו של דוב יוסף זרמו החלבון
והחלמון לשוק השחור בכמויות גדולות.
איומיה של הממשלה, שתספק מספוא
במחירים רשמיים רק למספקי ביצים לתח נות
רשמיות, אף הם לא עשו את הרושם
הדרוש, ומסיבה פשוטה: מעולם לא סיפקה
הממשלה את המספוא הדרוש ללול הרשמי
והמתוכנן. הלחם הזול (ראה להלן) מילא בהצלחה
את מקומו של המספוא היקר, לעו פות
לבנים ושחורים כאחד.
הסיצה שנפלה. מצב מאושר זה התבקע
כקליפת ביצה עם התחלת התוכנית הכלכלית
החדשה• אם כי מחיר המספוא וה לחם
עלה בינתיים ב־ 50 אחוז, נפלה הביצה
השחורה מאיגרא רמא של 250 פרוטה לבירא
עמיקתא של 150 פרוטה. אך כיסיהם של
חובבי החביתות התרוקנו כל כך, עד כי
קשה היה יותר להוציא מהם עתה 150 פרוטה,
מאשר לפני שנתיים 250 פרוטה.
לפני חדשיים עמדה הממשלה, לפי ה שמועה,
להעלות את מחיר המספוא ב*80
אחוז ובמידה מקבילה גם את מחיר הביצים
הרשמי. השוק התרוקן, ציפה לימים הטובים
שיבואו במהרה.
אולם הממשלה, שהיססה לקום, לא העיזה
להעלות את ד,מחיתם. התוצאה: שפע של
ביצים שנאגרו החל לזרום גם לתחנות השתק
הרשמיות, גם לשוק השחור. החלוקה
עלתה עד לחמש ביצים לשבוע ודוכני הרוכלים
הציעו ביצים במחירים מוזלים. אם לפני
שנה וחצי היה המחיר השחור גדול מחברו
הרשמי ב ,400%-הרי כיום אינו עולה עליו
ביותר מ־•40%

תנו דהמחלוקת
האופים תססו כבצק מתנפח: בשביל מה
הם מחזיקים שר בממשלה, אם אי־אפשר להעלות
לפחות את מחיר הלחם?
כאשר עלה אינדקס יוקר המחיה ב־ 15לספטמבר
שעבר, הודיעו האופים לעובדיהם
שלא ישלמו להם כל תוספת שכר, כל עוד
לא תתן להם הממשלה פיצוי בהעלאת מחיר
הלחם ם איימו להשבית את המאפיות, אך
נבהלו מאיומו של פרץ ברנשטיין׳ איש מפ לגתם,
שהודיע כי יפקיע, במקרה זה, את
המאפיות, לפי חוק חירום.
לבסוף נמצא הפתרון: בהזדמנות הראי
(המשך בעמוד 00

בית־וזרושת לגיזרה
היו זמנים שאשה היתד, באמת אשד. והיה
עליה להסתפק במה שהטבע נתן לה עד סוף
החיים. אם נולדה בעלת נמשים, שום דבר לא
עזר להעלים אותם. אם שערה היה חסר-
ברק ומדובלל, שום תפילה או קינאה לא
הועילה לו. ואם היתה אשד, שמנה, היא
נשארה שמנה והאיש שנשא אותה ידע מ ראש
עם מי (ועם מד ),יש לו עסק.
מאז השתנה העולם. בחורה המכוסה עתה
נמשים צריכה רק לרסס אותם בתמרוקים
ועורה מלבין כשלג. אם שערה מדובלל —
כמה טיפולים במכון־יופי הופכים את תס רוקתה
לעטרת־תפארת מבריקה. ואשר לשומן
— הוא פשוט לא קיים לאשה המעונינת
בכך — ואין אשה שאינה מעונינת. לא רק
ד,יפר,פיה המזדקנת או עקרת־הבית שילדה
כבר שלישיה, אלא גם הרקדנית המחוטבת
והנערה התמירה, כולן דואגות לגיזרתן :
שומרות על דיאטה, מודדות ושוקלות את
עצמן, דואגות לכל קילוגרם שנתווסף לגופן.

סלחמה מסמעת
המלחמה בשומן תופסת מקום חשוב בחיי
המין היסה• הדרכים להילחם בו שונות
ורבות. הראשונה והמקובלת ביותר היא ה דיאטה:
יהיה התפריט כאשר יהיה, חייבת
האשד, לענות :״לא, תודה. אני באמת מע דיפה
גזר חי ועלה של תרד.״
הדרך השניה היא ההתעמלות. היא קשה
מדי אפילו מכדי לכתוב עליה. השלישית
היא העיסוי: הבחורה שוכבת על שולחן
שעה שאשה, המסוגלת להפיל שני גברים
בכל אחת מידיה, מעסה וממעכת אותה,

שיא הכייף

ישנה גם הדרך הרביעית והחדישה ביותר :
השיטה הממוכנת. האשד, נכנסת לסלון, שם
מחכה לה שורה שלמה של מכשירים, הגס־פלים
לשומן עד שהוא מתעייף כל כך שאינו
יכול להחזיק מעמד, ואז הוא נמס ונעלם.
המלחמה, ביסודה, היא אותה מלחמה —
אלא; שכאן היא ממונעת.

ה די ם

זנ ב עז ת

על כר אשה מאיים אוייב נורא: השומן. מלחמתה בו הוא מאכק
ממושך ועקשני כו כל כלימה מתחסלת היא נצחון גדול, כל סנטימטר
מתהדק מקור לגאווה גנדרנית. כיום שמתקשה היא לראשונה להכנה
לתוך שמלתה כקלות הרגילה, נורה הפגז הראשון. משם ואילך מתנהל
המאכק, תוך התיעצות מתמדת כראי. כמו אויכים נחשלים רכים, אין
לשומן כל סיכוי לעמוד כפני התקפה מתוכננת, כי נשק האשה שוב
אינו מצטמצם ככוח הרצץ: למאמץ המלחמה שדה רתומים עתה מיטב
ההישגים של הטכניקה המודרנית, כל מה שדרוש עתה הוא לחיצה
על כפתור -המכשיר עושה את השאר. השומן מתעייף, נמס תעלם.

ש ל שז מן

ההנחה היסודית היא ששריר פעיל אינו
אוסף שומן — על כן יש להפעיל את השרירים
במידה האפשרית. אולם הפעלת
שרירים מעייפת ואנשים שמנים אינם אוהבים
להתעייף. המכשירים פתרו את הבעייה.
בעזרתם יכולה אשה לישר את הבליטות
המיותרות, ותוך כדי כך היא פנויה לקרוא,
להחליף רכילות.
באמריקה הפכו מכונים אלה לחלק מקובל
של חיי יומיום, בהם מבקרות לא רק נשים
שמשקלן מדאיג אותן במיוחד, אלא גם בחורות
בעלות גוף נאה, אשר רק חלק מסויים
ממנו אינו מתאים למידות האידיאליות של
היופי הנשי. אחרי כמד, טיפולים, יוצאות הן
מהמכון לאחר שגם חלק זה איבד את הסנטימטר
האחרון המיותר. המכונים, שההתח רות
ביניהם אדירה, מבטיחים להזיז הרים
וגבעות (של שומן).
בין אלה שנענו למודעות היתד, צעירה
בלונדית, בת למשפחה יהודיה מניו״יורק.
היא עברה את הטיפול הרגיל ולשגמרה הופ תעה
לראות שבניגוד למקובל, צדקו המוד עות:
המשקל המיותר, שנשאה על עצמה

התרגיל היחידי שדרושה בו התאמצות ז הו תרגיל רכיבת
האופניים — וגם הו א מבוצע בי שיבה. אחרי שני קילומטרים
של רכיבה, נמצאת הרוכב ת עדיין ב מקו ם, ני האופניים
ה מיו חדו ת צ מו דו ת לרצפה. מ שמאלי• סוף הטיפול — מר חץ זיע ה ב תוך מכ שיר מיו חד,
יחיד ב מינו בארץ. הבחורה מ ת מוגג ת מרוב נחת ב תו ך האדים. כל טפול אורך כשעתיים.

אחת לדוגמה
אלינור טל, מנהלת המכון להימוג הגיזרה, מדגימה גמה
מן המצגים בהם אפשר להשתמש
--כמכשיר יחיד,סיכוג. את המצגים רוגעת
המעסה את הגוף תוך כדי סיבוג.
היא לכל אחת מלקוחותיה, גהתאם למרום המיוחד
שהיא מעוניינת לצמצם היקפו, כדי להיראות מושלמת.

ישיכת נדנדה, מתאימה כמיוחד להימוג ירכיים שמנות.

גשר, לשרירי הגג והמתגייס עם בל סיכוג של המכשיר.

מצג המיועד לזו שרגליה ושוקיה ככדות מן המותר.

במקום 12 ידיים
מעייפת או מכאיבה. ה סזנ ל היחידי מכל העניין :

מכונה זו ממלא ה תפקידם של ששה מסג׳ימטיס. כל אחד
מש שת הגלילים המתכתיים ממלא תפקיד זו ג ידיים, מעתה
את הגוף מן הברכיים עד לכתף ב תנו ע ה קצדבה, שאינה
ה שומן, שהמלחמה ה מ מוכנ ת מחסלת או תו כמעט לגמרי.

בעל־כורחה במקום מסויים׳ נעלם כאילו שלא היד.
מעולם. כעבור כמה שנים היתד. בעלת שני מכונים
לחיטוב הגיזרה׳ אחד בפילדלפיה׳ אחד באטלנטיק סיטי.

,א ד רו צהד רזו ח! ״
לפני שלוש שנים עלתה אלינור ארצה׳ נכנסה לקיבוץ.
אתה הביאה מכשיר אחד מתוך כל הציוד שהיה לה
במכונים .״כל פעם שהייתי צריכה לנסוע העירה וגיזר־תי
נראתה לי יותר מדי כפרית׳ הייתי נותנת לעצמי
טיפול קצר והופ איו יותר בליטות׳״ סיפרה היא.
לא מזמן׳ כאשר התליטה לעזוב את הקיבוץ, התעניינה
במודעה של מכון יופי תל־אביבי׳ שהציע עיסוי
ללקוחותיו. להפתעתה גילתה כי לבעלת אותו מכון
אוסף שלם של מכשירים לחיטוב הגיזרה, שרכשה בשעת
ביקור באמריקה׳ ואשר לא ידעה מה לעשות בהם.
אלינור הסבירה לה את האפשרויות• כעבור זמן קצר
שוב היתה אלינור מנהלת מנון משוכלל למלחמה בשומן.

נשים מכל הגילים והשכבות פנו אליה׳ כשמשפט אחד
בפי כולן :״אני רוצה לרזות.״ אלינור מדדה אותן,
הראתה להן את המכשירים. הן נוכחו עד מהרה כי
מחיר התיאבון אינו כה יקר כבשיטות טיפול אחרות.
בדרך כלל מספיק מחזור אחד של עשרה טיפולים,
שכל אחד מהם אורך כשעתיים. שלוש ארבע פעמים
לשבוע נכנסות המתחטבות למכון, עוברות את התהליך
המלא, מודדות את גיזרתן, משחת את התוצאות עם אלו
שנרשמו בגמר הטיפול הקודם. לא היה כמעט מקרה אחד
שלא הראה נטייה בכיוון הרצוי.

ג ב רי ם׳ הז ה ד 1וו
עד עכשיו טיפלה אלינור בנשים בלבד כי בעיניה
חמורה בעייתן יותר מבעיית הגברים. אולם גם הגברים
לא יינקו. אומרת אלינור אני אפתח מכון דומה גם
לגברים ואז — רבותי, היזהרו ! הבחורות לא תסבולנה
יותר גיזרות מרושלות ! ״

רכיכה על סוס חשמלי, להימוג החלק האחורי של הגוף.

במד

ע 1PJניר ״ רפאלקס ,

( ה מ שן

שנ *0 9ח 1קדשלה סו כנו ת

מ ע מוד )7

שונה, נרמז להם במסדרונות המפלגה. יקב לו
פיצוי בצורת סובסידיה ממשלתית. המשכורות
עלו — המהיר עמד.
הפוגה ושמה נהגים. כעבור שלושה:
חודשים שוב קפץ האינדקס. ברוך וינשטיין,
מזכיר ארגון המעמד הבינוני, המרכז גם;
את האופים, נמעך בין הידיים הלשות. אולם
כל עוד התנהלו שיחות הקואליציה הצלית
לרסן את אנשיו: אם לא יכנסו הצ״כ לממשלה,
נתן לאופים להבין, תוכרז מיד השבי תה
הנכספת.
אולם הצ״כ לא עזרו: אחרי הצגת הממ שלה
החדשה בפני הכנסת, חזר פרץ ברנ שטיין.
למשרדו, כאילו לא נשתנה דבר. על
שולחנו עוד עמדה תביעת האופים שעתה
דרשו פיצוי עבור שתי העלאות שכר הפועלים.
הפעם אי אפשר היה להתעלם מן ה בקשה.
ברגע האחרון באה ההפוגה בצורת
נהגי אוטובוס הסתדרותיים סיפוסייס, שתבעו
אף הם העלאת מחירים. הציע השר :
אין כל ספק שדמי הנסיעה יועלו ואז אפשר
יהיה גם להעלות את מחירי הלחם, השייכים
לצד השני של המיחרם.
האופים החלימו להשאיר את שביתתם ב תנור
לימים מספר — בתנאי שלא תחול
עלייה נוספת בשכר העבודה.

שחי תו ת
ר ס ני רדתהמכסה
השבוע, אחרי שהממשלה הישנה־החדשה
נכנסה חזרה לתפקידה, שוב ירד המכסה
על קופסת השחיתות, שהחלה מעלה סרחון
סמיך בתשעת השבועות של ריב המפלגות.
אולם עוד ברגע האחרון הספיק עתון ד,צ״כ,
הבוקר לפרסם ידיעה שגררה לתוך הבוץ את
שלוש שותפותיה לקואליציה. מקור העלילה
הפעם: הסוכנות היהודית. אותו מנגנון אשר
מיליוני הלירות של יהדות הגולה זורמים
דרך ידיו (ולפעמים גם נדבקים לדפנות).
הנאשמים: איש פרוגרסיבי, איש מפא״י
ואיש הפועל המזרחי. אחד סם מיבשת ליב שת
לצורך מסיבות פרטיות על חשבון ה סוכנות•
מכיוון שלא אהב ללכת ברגל, היה
רגיל לשלוח אחריו את מכוניתו הפרטית ב-
אניה מנמל לנמל. השני היה גובה תרומות
.ללא מתן קבלות מאושרות, הסתפק בספר
קבלות פרסי. משלו. השלישי בחר כרקום״
פעולתו את גרמניה.
פתגם לאטיגי. האיש שכל הקלפים היו
גלויים לעיניו בתוקף תפקידו, סרב להכחיש
ידיעות אלה כשנשאל במפורש, איש:־ ב זאת
למעשה את אמיתותן. נחום ניר־רפאלקס,
איש מפ״ם (פועלי־ציון־שמאל) ,שהיה ח״כ
הכנסת הראשונה ואחרי זה נתמנה לש־פט־חוקר
של הסוכנות היהודית במקום יצחק
גרינבוים, ישב במעיל-בית חום בביתו ה־רמת־גני,
עישן את מקטרתו ארוכת־הציואר.
סירב למסור פרטים אישיים עדינים. אולם
הוא לא הסתיר את דאגתו (ראה ר איון מ יוחד).

היתד,
לו רק נחמה אחת: בים השחיתות
שהציף את המדינה, אין הסוכנות בולטת
במיוחד. אמר ניר, בן ה־ : 69״מה זה יועיל
להעביר את פקידי הסוכנות לידי הממשלה?
הרי העובדות מוכיחות שמעשי השחיתות
בקרב הפקידות הממשלתית אינם נופלים ב שיעורם
ממעשי המעילה שבין פקידי ה סוכנות.
.בהיותך
ברומא, נהג כרומאים״ ,אמר ה פתגם
הלאטיני. בישראל של תשי״ד אפשר
היה לאמר :״בהיותך בשרות ישראל, גנוב
כישראלים ! ״

ה חו מרוה רו ח

פירצה קוראת לשחיתותו

בעתונות נרנפרסמה
כתבה על מקרה של
שחיתות כקרב פקידי
נות. האם תכעת לפטר
אשמים?

משכורתי ומהוצאות האש״ל. לפעמים
ישנה טענה אחרת, כי קיבלו מתנות או
ירושה. קשה מבחינה חוקית לחקור
טענה כזו.
השגוע מעשה
הסוכאת

מהי
משכורתו של פקיד הסוכנות
כחו־׳ל?

לא אני מסרתי לפרסום את העניו, וגם
כרגע אין ברצוני לשוחח בנידון זה.

אינני יודע בדיוק. בצרפת, כמדומני,
היתד. המשכורת 70.000 פרנק לחודש,
ותוססת של 40%לאשר. ו 20%-לכל
ילד.

הייתי רוצה לקבל ממך חוות-
דעת עקרונית בשאלת מעשי
שחיתות שנתגלו, בלי להיכנס
לפרטים אישיים.

האם אין גכול מוסכם להוצאות
ייצוג ואש״ל?

על כך אני מוכן להשיב לשאלותיך.

הנהלת הסוכנות החליטה על ״דיאטה״
בהוצאות אש׳׳ל וכדומה.

בתור שופט חוקר, מהו תפקידך
כסוכנות, ומהן סמכויותיך
כלפי המוסד לביקורת?

מה פירוש המונח ״דיאטה•?

המוסד לביקורת עורך בדיקות תדירות
של חשבונות המחלקות השונות, בודק
למשל, את מצב המלאי במחסנים. לשיפוטי נמסרים רק המקרים
בהם נתגלו, לפי דעת המוסד, מקרי מעילה או מקרים של תלונות
כלפי התנהגות לא־נבונה של פקיד•

מהו לדעתך הגורם היסודי המאפשר ריכוי מקרי
מעילה כסוכנות?

הפקידים שנשלחו לחוץ־לארץ, למשל, לא תמיד עמדו תחת
ביקורת מספיקה. היו מקרים ששליחים אלה לא היו נאמנים
במידה שתהלום את כיבד תפקידם.

האם אין אפשרות טכנית לערוך ביקורת על
העוכרים, תחת ידי הפקידים? כלומר.
הכספים _ J P

אין מעשי המעילה נוגעים מליקוי ארגוגי
האם אי
גרידא?

ישנם מקומות מרוחקים, ששליח הסוכנות הוא המנהל היחיד
במקום, ואת חשבונות הקופה הוא עצמו שולח אחת לשנה.

מהי מסקנתך ממצב זה?

לאדם האחראי על הקופה, במידה שאינו נאמן, ישנה תמיד
אפשרות להונאה. ישנה על כן רק דרך אחת: להשתדל לשלוח
לחוץ־לארץ לעמדות מפתח, רק אנשים מוכרים ומהימנים.

מהו הנוהג לפיו נשלחים פקידי הסוכנות לחוץ־
לארץ ל

לפי מפתח מפלגתי. כידוע לך אני חבר מפ״ם, וגם אני, אם
תעמוד לפני השאלה במי לבחור, כאשר אצטרך לפקיד, אבחר
בחבר המפלגה שלי, במקרה שהוא מתאים לתפקידו. כיוון שאני
רוחש אליו יתר אימון ויש עליו גם פיקוח מפלגתי. אבל הייתי
מתנגד לקבל פקיד אך ורק מפני שהוא איש מפלגתי, מבלי
להתחשב ביתר תכונותיו. מאז קום המדינה הורחב מאד מנגנון
הסוכנות --

כמה פקידים עכרו כסוכנות כשנת 1947י

קרוב לחמש מאות. במשך שלוש השנים הבאות עלה המספר
ל־ 6000 בקירוב. לאחר הפיטורים האחרונים נשארו עדיין כ־
4000 פקידים. ענין מייגע ויקר הוא לפטר פקידים, לאחר שנתק
בלו לעבודה. חבל שבמקרים מסוימים היה הגורם המפלגתי
השיקול היחידי לגבי קבלת האיש לעבודה.

נחזור אל הנושא העיקרי: מה הן הצעותיך,
לאור הנסיון שרכשת בתפקידך בשופט חוקר,
לתיקון המצב הקיים?

הדרך האחת והיחידה היא לשלוח אדם מהימן, שאפשר לבטוח
בו, ולא לפי הנהוג כיום, שכל פקיד המקבל את המלצת מרכז
מפלגתו נשלח לחוץ־לארץ לתפקידים אחראיים.

האם אתה חושב שבל אדם, כאם מרשים לו
זאת התנאים האוכיקטיכים, עלול להיכשל?

לדעתי, לא כל אדם. אבל לתנאים האוביקטיביים ישנה כמו כן
השפעה מסויימת.

האם אין אפשרות לחקור את שליחי הסוכנות
שחזרו ארצה ועשו הץ בשנות שהותם כחוץ־
לארץ?

הטענה העיקרית שאני שומע בחקירותי, היא: חסכתי מכספי

אספקת תשמישי קדושה. בשנתה הראשונה
הספיקה הועדה לרהט 45 בתי־כנסת, לציידם
בספרי תפילה וחומשים, לספק תפלין לבני־המצווה
של חברי הסתדרות נצרכים.
הועדה לא רצתה להצטמצם בפעולות רו חניות
טהורות, כפרסום לוח־קיר, המפרט את
זמני הדלקת־הנרות בערבי שבתות. השבוע
הגיעה להחלטה המזווגת את החומר לרוח :
הקמת דוכנים מיוחדים כצרכניות המשכיר
המרכזי למכירת סליתות, תפילין, ציציות,
מזוזות, סידורים וחומשים.

כשם שסולדבונה לא הסתפק בבניין, הוד
עניין גם בצמיגים (חדרה) ומלם (רמלה) ,כך
לא הסתפקה ההסתדרות בחבריה החילוניים.
עם עליית ההמונים, כשפרשה את כנפיה על
מאות אלפי עולים, גילתה כי לשורותיה נת חמאה וישו
ווספו כמה רבבות חברים דתיים. כדי לא
כמה מאות יהודים טובים שיפשפו את עילהכביד
על בני חברים אלה בביקור בבתי-
ניהם, לא האמינו למראן: מתוך החבילות ה החיגוו
החילוניים למדי, של זרם העובדים, מסתוריות שקיבלו זה עתה בקעו קופסאות
הקימה ההסתדרות בתי חינוך מיוחדים —
חמאה׳ בשר־גולאש, סוכר, אורז, אבקת״חלב
לפשט הדתי בזרם העובדים•
ודבש. לא היה להם כל מושג מי שלח להם
אוצר זה.
הנהגת 1החינוך הממלכתי פגעה במונופולין
הסתדרותי-דתי זה, תבעה צעד דתי נו אייר,וודאות
חוסלה במהרה. יחד עם החבי סף:
הקמת ועדה לצרכי דת, שתתמסר לי, לות הגיעו מכתבים שנשאו בולי״דואר שב הקמת
בתי־כנסת, ארגון הרצאות תורניות ו־ דיים ואת כתובת השולח: אגודת ידידי ה

זהו
מונח מקובל לנורמה
ראש של הוצאות מחוץ לגדר
הסוכנות מרשה לשליחיה לחסוך מהוצאות האש״ל
להם, אבל הסוכנות אינה מכסה הוצאות שעברו
המוסכם.

קבועה מהמשכורת.
המוקצבים

הגבול

במה שנים שוהה שליח כחד״ל?

ישנם מקרים בהם נמצא השליח כחמש שנים רצופות בשליחותו׳
או שהוא נשלח לארץ אחרת מיד לאחר שחזר ארצה
משליחותו הקודמת.

האם נשלח פקיד בלוויית משפחתו?

הנוהג המקובל הוא שבמקרה שהשליח יוצא לתקופה שמעל
לשנה אחת, מצטרפת אליו משפחתו על חשבון הסוכנות.

עלול להתקבל כציבור רושם כאילו חלק ניכר
מפקידי הסוכנות מעלו. האם אני צודק בהניחי
שרושם כזה מוטעה?
כמובן שהמדובר הוא רק בחלק בלתי־ניכר מבין עובדי הסוכנות.
בתקופה שבין ה״ 15 לאוגוסם 1952 לבין 15 באוקטובר
,1953 כלומר בערך 14 חודשים, נפתחו 47 תיקים חדשים.
בתקופה זו הורשעו 27 פקידים ב״ 19 תיקים שחקרתי בהם.

מהו הנוהל כיחס להמלצותיך כקשר לפיטורים ,
המלצותי לפיטורין נשלחות לועד עובדי הסוכנות, אשר מעיין
בדו״ח ומסיק לפיו את מסקנותיו. באותם מקרים שבהם ישנו
חומר מבוסם מבחינה עובדתית, היכול לשמש הוכחד, בבית•
משפט, נמסר התיק לידי המשטרה.

האם אין גוכה המשכורת משפיע על האנשים
ככיוון שלילי?
בהחלט. אני מקווה שאם תוכל הסוכנות לשלם לפקידיה משכורות
גבוהות יותר, באופן שיבטיחו לעובדים רמת־חיים נאותה,
יפחתו בלי ספק מקרי המעילה. אולם השאלה היא מאד פילוסופית•
האם אפשר בכלל לעשות את האדם לסוב י אני עצמי
סבור שעצם היות האדם פקיד, ומתן סמכויות נרחבות בידיו,
כספי ציבור ואפשרות להכרעה בגורלות אנשים זולתו׳ מהודה
גורם שלילי בפני עצמו. לתקלה זו אין תרופה. אינני רואה
אפשרות מעשית לארגן בצורה אחרת חיי חברה.

אני מכין מדכריך שאינך רואה אפשרות למציאת
תרופה מהירה שתפתור את הבעיה, למשל
כצורה של ארגץ קפדני יותר, כיון שתמיד תהיה
לאנשים שכיריהם הנהלת הכספים והחמריס אפשרות
למעשי מעילה? זוהי מסקנה עגומה למדי.
עלי להודות שאיני יודע פתרון מוחלט לבעייה זו׳ דש לחקור
את כל הסיבות. שהן רבות, לדעתי. אולם חייבת להיות קפדנות־יתר
בבחירת האנשים לתפקידים אחראיים׳ והשגחה מתמדת של
האנשים שתפקידם בכך על אנשי הדרג הנמוך יותר. למרות
האימון שאני רוחש לאנשי מפלגתי, סבורני שעיקרון המפתח
המפלגתי בחלוקת תפקידים מהווה גורם שלילי. ואני מקווה,
לאור המצב הקיים, כי חברי הנהלת הסוכנות וראשי מחלקותיה
יעשו כמיטב יכולתם כדי לבחור אנשים נאמנים לתפקידים שקיימת
בד,ם אפשרות של מעילה.

יהודים ב שבדיה, אופסאלה . 10
כאילו לא היה די בזאת, הוסיף תוכן ה מכתב
שמן על מדורת הפליאה. וזה היה
נוסחו :
״ידידים טובים — שלום רב.
השניה מתקרבת לסופה, ו אין אנו רוצים
להימנע מל שלוח לכס ד רי ש ת׳ ש לו ם בצורת
חבילת מזון קטנה.
אם י שנו דבר שאפשר לקרוא לו ב שם
חוב קדו ש שיל תודה, היי זה ה חוב שהנצרות
חייבת לעס היהודי. מנין היינו שואבים נח מה
בחיים ותקווה במוות, אם לא מהספר ה קדוש
שעבר אלינו דרככם?
אכן, אדירה הירו שה שהוריש ישראל ל אנו
שות. זוכרים אנ חנו, כי אלוהים בחסדו
בחר באנ שים מתוככם כנקודת־מוצא למלכותו...״

מקבלי
החבילות, שנבחרו כנראה במקרה
מתוך כתובות שנתגלגלו לשבדיה׳ כללו יהו דים
אדוקים. הדבר לא היה חשוב לשולחים.
הם לא ביקשו, כנראה, לרכוש נפשות לנצ-

רו.מ׳ אלא אך לפרוע חוב. היה זה פרעון ס־עים
מאד.

תולדו ת
מצרי. לבהותהשס
ססיל בלונט דה־מיל, ראשו הכל־יודע של
פרמונט ההוליבודי, ידע מזמן כי העיר
הוולשית סוונסי היא מרכז כבשנים ובתי•
זיקוק בריטי. מה שלא ידע עד לפני כחצי
שנה היתד, העובדה שבאוניברסיטת סוונסי
מכהן אחד המזרחנים המעולים בעולם,
גווין גריפיתם.
דה־מיל החלים לנצל ידיעה מאוחרת זו
כשניגש להסרטת מ שה, שיתאר את יציאת
מצרים׳ מתן תורה והמסע במדבר. דה־מיל
העביר כמה אלפי דולרים לגריפיתס, ביקשו
לחקור במקור השם משה׳ לברר אם יש ממש
בהשערת הפסיכולוג היהודי זיגמונד פרוייד
שקבע בספרו האחרון 1939מ שה והמונותיאיזם,
כי גדול העברים, משה, היה מצת
ובעל שם מצרי.
גריפיתס לא חקר במוצאו הלאומי של

העומז הזה 0צ3

משה, הסתפק בחקירת מוצא שמו. מסקנתו
החד־משמעותית של גריפיתס, שנתפרסמה
השבוע בכמה כתבי־עת מדעיים, אחר שהועברה
למשרד פרמונט: משה הוא שם
מצרי, סירוס השם מסה, שהוא קיצור אחד
השמות המצריים המלכותיים כרעמסה.
חגירסה השמינית. משך מאתיים השנים
האחרונות פותחו שש גירסות לפירוש
השם משה, בתוספת לגירסה התנ״כית (כי
מן המים משיתיהו) .בהסתמכם על מחקר
לשוני השוואתי, סברו מזרחנים שונים כי
משה הוא ( )1סירוס המלה מצרי או מלה
מצרית שפירושה ( )2הילד או ( )3גואל
או ( )4זרע היאור או ( )5בן השמש או ()6
צירוף המלים המצריות מו (מים) שה (קני־סוף)
,המעידות על הנסיבות בהן נתגלה משה
על־ידי בת פרעה.
מחקרו הקפדן של הוולשי, במקור שמו של
מוציא בני ישראל ממצרים, גילה כי הגייסות
השונות אינן עומדות בפני הביקורת. הידיעה
הברורה כי סמ״ך מצרית הופכת לש״ין
עברית נחנה לגריפיתס את הוודאות הסופית
כי משה אינו אלא מסה, שמו המקוצר של
הפרעה שמלך במצרים בימי משה.

מ שפט
!1 9טנ*מ• בהחלט
בפברואר 1952 היה יוסף מארק ( )17 מחוסר
עבודה. הוא הסתובב בטל במקום מגוריו,
מעברת מחנה״ישראל הסמוכה לשדה־התעופה
בלוד, פגש בחברו, משה לזרוביץ
( )18 חיפש אתו עניין משותף לענות בו. היה
להם כנראה משעמם מאוד, כי כאשר הציע
אחיו הקטן של יוסף, שמעיה ( )13 ללכת
ולראות דבר מעניין שמצא ליד המקלחת,
נענו השניים בחפץ לב.
הדבר המעניין היה חפץ מוארך, עשוי
ברזל, בעל אף שטוח וזנב מהודר. הוא לא
היה כבר מדי.רצינו לראות מה יש בפנים,׳׳
סיפר יוסף .״שמעיה הלך לכמה רגעים וביקש
שנחכה לו, אבל לא חכינו. משה התחיל
להוריד את הזנב. פתאום געשה הכל
שחור, ובחושך ראיתי עגולים בהירים וב־אזניים
צלצלו פעמונים.״
נם אופניים יוסף התעורר אחרי שבועיים
בבית החולים בתל־השומר. כעבור זמן
קצר נודע לו כי הוא איבד שתי רגליים,
עין אחת, שלוש אצבעות מידו הימנית וכן
נפצע אנושות בראשו.

במעברה, היות ואין בידה לא חוזה ולא קבלות
תשלום. אך כאשר הוכח שהסוכנות
נהגה להשאיר את החוזים וגם את קבלות
התשלום במשרדה של המעברה, מבלי לתת
על כך תעודה לדיירים, שינתה הסוכנות את
קו ההגנה, טענה שהפגז לא נמצא בתוך
המחנה, אל הובא מן השדה.
רוחו של עורך הדין, ד״ר חיים ליבא, לא
נפלה .״יש לי הוכחות מספיקות שמחנה
ישראל הופצץ במרגמות בשעת מלחמת העצמאות
ולא כל הפגזים הוצאו משם. אין
לי כל ספק שהילד יקבל 100 אלף ל״י פי צויים.
מגיע לו.״

יוסף לא התייאש. כעבור ארבעה חודשים
יצא מבית־החולים, לבוש מכנסיים ארוכים
שכיסו זוג רגליים מלאכותיות. כעבור זמן
קצר למד גם לרכב גם על אופניים. אולם
המאמץ הנדרש היה גדול. עוד היום נאלץ
יוסף אחרי שעתיים הליכה, לשכב לחמש
שעות במיטה.
פרנסתו של הבן הנכה נפלה על כתפי
אביו, שמעון, נכה מלחמת העולם השניה
גם הוא, שפתח במעברה חגות מכולת. אולם
גם פרנסת האב קשתה מיום ליום. תושבי
המעברה עזבו אותה בהמוניהם ומספר לקו חותיו
של שמעון ירד מ־ 800ל־ .250 הרווח
לא הספיק לפרנסת משפחה גדולה. יוסף
ראה הכרח לעצמו לפנות לעורך דין׳ לבקשו
להגיש בשמו תביעת פיצויים על נכותו.
כ לי תעודות. הסוכנות היהודית, שברשותה
נמצאת המעברה, סירבה להיענות,
סעגה שמשפחת מארק אינה תושבת חוקית

העולם הזה a50

מן ה סיד אלהספד
ספרי תל־אביב היו רגילים לנעוץ מבטי
זעם ביוסף גולדווסר ( )56 אדם בעל שער
כסף וזקן עבות, הנופל על כתפיו וחזהו.
עיניו כחולות והוא לבוש מכנסיים אסורות,
חגור אבנט ונועל סנדלי בד.
גולדווסר אינו נזיר המשוטט ברחוב וגם
חוק ערימות של מיטלטלים נערמו על המדרכה
שליד הבנין בן ארבעת הקומות ברחוב הרב־קוק
123׳ רמת־גן. לא היתד, זו תוצאת שריפה
או חששות להתבקעות יסודות בנין הבי-
טון. הסיבה היתה חמורה הרבה יותר.
גורם ישיר למחזה טראגי זה היה הסעיף
41 מן הפרק השביעי של חוק בתים משותפים
האומר! ״נרשם בפנקס הבית שבנייתו
נסתימה אחרי תחילת תקפו של החוק, ותוך
ששה חדשים מיום רישום הבית בפנקס הועברה
בו דירה שלא ישב בה אדם לפני שהועברה
— תחושב האגרה על אותה העברה
לפי ערך הקרקע בלבד״.
בלשון בני אדם פשוטים, התכוון החוק
להקל על אנשים הקונים את דירותיהם ישר
מן הקבלן בונה הבית, ולא מבעל קודם של
הדירה. בקניה רגילה, שבה מועברת דירה
מיד ליד, הורש משרד רישום הקרקעות
(טאבו) 7%מסכום הקניה. אם׳ למשל, קנה
אדם דירה בסכום 6000 לירות, ישלם עבור
הרישום בספרי האחוזה סך 420 לירות, נוסף
לשכר טרחת עורך דין ותשלום מיסים עירוניים
לשנה מראש.
2ד קו ת 1500 ,ל״י. למנסחי סעיף 41
היתה׳ איפוא, כוונה טובה ז לפטור את קוני
הדירות החדשות ממם כה גבוה, לחייבם רק
בתשלום המס על ערך הקרקע. לפי אותה
דוגמה, ישלם בעל דירה חדשה, אותה קנה
מקבלן 20 ,לירות בלבד,חלקו במסי המגרש.
אולם כוונתם הטובה של מנסחי החוק לא
היתד, משולבת בידיעה טובה של תחביר עברי.
התוצאה: ביום שהיה מוסכם עליו מראש
לבדיקת הבית ע״י פקיד משרד הרישום,
בעצת עורך דינם, הוציאו דיירי הבית
את כל מטלטליהם לרחוב, החל בפסנתר וכלה
במסמר האחרון. משך יום תמים עמדו
דיירי הבית והמתינו לבדיקה׳ שארכה לא יותר
משתי דקות לכל דירה.
רק לאחר שאישר פקיד הטאבו כי מצא
לפניו דירה בלתי תפוסה, נזדרזו בעלי הדירות
והחלו גוררים חזרה מן הרחוב הביתה
את חפציהם, שבגלל ענני הסגריר שהתקבצו
בשמים היה חשש כבד לגורלם.
לאחר שאחרון הדיירים החזיר לקיר את
המסמר האחרון שחלץ בבוקר, נתאספו 30
דיירי הבית, שאלו זה את זד, מלאי חימה:
,למי׳ לכל הרוחות, היה כל זה נחוץ ז ׳
השיב ראש הועד :״לעורך הדין. הוא גבה
מכל דייר 50 לירות שכר טרחה, ובסך־הכל
ליקט, כאסוף ביצים עזובות 1500 ,לירות,
תמורת יום עבודה ופיסת ניר שעליה נכתב :
קבלתי את כל המגיע לי מחר פלוני. המגיע
לו — היה פי שלוש כמעט ממה שהרוויחה
הממשלה בעיסקא מוזרה זו.״

הוד ב סו ס ה
נכה יוסף ז מארק

ד רכי אד ם

מ פ סנ דו רסדמסמר

תעלו מו ת
״ראיתי מגולים ב הי רי ם׳...

משחק הקלפים. אשתו התרגלה למנהגו להיעלם
מן הבית לימים מספר בעת חופשותיו,
וכאשר הודיע לה לפני שבוע שהוא יוצא
ליומיים לתל־אביב, אך לא חזר אפילו כעבור
ארבעה, לא הטריחה את עצמה אשתו לגשת
לתחנת המשטרה הקרובה ביותר, בקוותה
שיחזור ממילא.
מפין מפין, נתח שמן. לאחר שההר
לא בא אל מוחמד, הופיעו בוקר אחד
בביתו של ליאון קציני משטרה ומנהלי ה בנק
בתקווה קלושה למצוא אותו בביתו. ה פקיד
שיצא לחופשה ולא חזר ממנה, חששו,
לקח צידה לדרך בדמות 40 אלף לירות׳ שגם

לתבוע את דמי השימוש, לא קיב־ 1מענה.
את החשבון שהשאיר מתחת לדלת יצטרך
לפרוע הדייר הבא.

כששואלים בואדי ניסנס בחיפה לביתו
של ליאון אבו-פולי, יקבל השואל על פי
רוב תשובה בצורת משפט שתחילתו מתארת
את אבו־פולי כ״בעל ראש״ וסופו מתאר
את הדרך למקום מגוריו. אבו״פולי הצליח
לפתח את ראשו במשך 20 השני,ם האחרונות
שעסק בפקידות, מהן 16 בלבנון, מולדתו,
וארבע האחרונות בישראל, במחלקת המטבע
הזר של בנק ברקלים דו מיניון קולוניאל אנד
אובהסיז.

שנתיים לאחר שבא ארצה החליט לצרף
אליו את אשתו ושלושת ילדיו, שהגיעו לביתו
לאחר מסע הרפתקות בסירת מבריחים.
ההווה והעתיד הוורוד שציירו לעצמם
לסי מכתבי אב המשפחה התנפצו אל אבני
הסלע האפורות מהן היה בנוי חדרו הדל
בו הוצבו ארבע מיטות ברזל פשוטות המיועדות
לחמש נפשות המשפחה. אף על פי
שליאון הרוויח יפה, כ״ 200 לירות לחודש,
סכום המוכיח שלא היד, מן הפקידים הנמו כים
בבנק, לא עלתה רמת חייו כפי שקיווה.
הסיבה היתד, פשוטה: אבו־פולי השקיע
את כספיו באפיק שהוא לפעמים חד־סטרי:

צמחוני ידסף ז גולדווסר
״כ שא תח תן, אחליף את שנד ו״

הן לא נמצאו בביתו.
מעילה היא דבר נדיר בבנקים, ביחוד
בבנקים הנוהגים בשיטת מאזן יומי, כי
בכל מקרה של מעילה כספית, זו מתגלית
מיד. רק על ידי זיוף צ׳ק, במסגרת טרנסאק״
ציות בינלאומיות יכול פקיד להצליח להעלים
כסף, מבלי שהדבר יתגלה מיד. אולם יש
להניח כי ליאון אבו״פולי, למרות ידיעותיו
וכשרונותיו הפיננסיים, לא היה יכול
להצליח לעשות לבדו מעשה זיוף מעין זה.
העיר בעל קיוסק, איש סודם של עובדי
הבנק השתקנים, השותים אצלו לעתים תכופות
מיץ כתחליף לתה :״אין זה עסק של
40 אלף לירות בלבד.״ הוסיף רואה חשבונות
מוסמך :״כנראה שמנהלי הבנק גילו נקודת
תורפה בנוהל שבעזרתה אפשר היד, לחלוב
טיפין טיפין את הנתח השמן כולו.״
והפקיד איננו. תפקיד המשטרה הצטמצם
בבדיקת האפשרויות של יציאת הפקיד
מהארץ, בדיקה שנסתיימה בתוצאות שליליות.
הפרסומת הרבה סביב מקרה זה פגעה
קשה במשפחת אבו-פולי חסרת הקרובים.
אשתו נראתה המומה, סירבה להאמין כי יש
השר בין העדר בעלה לבין העדר הכסף.
בהצביעה בידה לעבר הארון בן־שתי־ד,דלתות
שעמד גחדרה האחד .,אמרה :״כל
הבגדים שלר, חוץ מהחליפה שלבש ביום
שנסע, נשארו בארון. דרכון לא היה לו.
אבל אם עשה מעשה כזה, אינשאללה שיפול
גרזן ויכרות את ידיו. כי מי יתיז, בעזרי ובעזרת
ילדי מלבד אללה?״
בתו, בת ר,־ 9של ליאון לא פסקה מלהציק
לאמה בשאלה חוזרת ונשנית :״אמא, איפה
אבא?״ את התשובה לשאלה לא היו מסרבים
לקבל הרבה אנשים במדינה.

ס בו ר ה 9אווו ר ת
קבוצת שוטרים שלבשו מסכות־גז על פניהם,
פרצו השבוע דלת בדירה קטנה, קומה
שניה של בית משותף׳בפרדם כ״ץ, רמת־גן.
שכני הבית, שלא הרגישו בהעדרה של שכנ־תם,
טובה לוכסנבורג בת ד,־ ,62 חשו ב״
צחנה שעלתה מדירתה, הזעיקו שוטרים.
כשנכנסו לדירה בת החדר, מצאו על
המיטה גופה שהחלה מתפוררת, ובקבוק חימום
חשמלי מוטל על בטנה.
עד לפני שבועות מספר הורגלו השכנים
לראות את הזקנה כשהיא פוסעת בדירתה
מחדרה למרפסת הלוך ושוב, ולא שמו אליה
לבס. הם ידעו שהיא לקוייה מעט בדעתה.
מזה ארבע שנים גרה הזקנה בדירה שקנה
לה בעלה, לאחר שהתגרש ממנה ונשא
לו אשד, אחרת. היא היתד, מקבלת י ממנו
קצבה קבועה שהספיקה למחייתה בצימצום.
השכנים אשר גרו מתחת לדירתה של טובה
לוכסנבורג, לא הרגישו כי בוקר אחד
פסקו צעדיה של הזקנה ולא נשמעו יותר.
הזקנה נסעה, סברו הם, לבקר את אחיה
החורג. לפני שבוע, כאשר בא גובה החשמל

לא נביא. הוא פשוט בא לידי מסקנה ש אלוהים
לא נתן לאדם את שער ראשו כדי
שיגלחו. לדעת גולדווסר תפקיד השער הוא
לבודד בקיץ את קדקוד האדם מסכנת מכת
שמש ובחורף מפני הצינה. לדבריו, קולט
שער זקנו צלילים מרחוק והוא מסוגל בעזרתו,
להבחין מרחוק בנביזזת כלב.
מפה ואופנוע. יוסף גולדווסר היה ציוני
מילדותו. בן משפחה עשירה בעלת אחוזות
נרחבות בפולין. הוריו התכוונו שימשיך
בעסקי אביו, אך לאכזבתם הגדולה הע דיף
יוסף להכנם לבית־ספר חקלאי בוורשה.
עם תום מלחמת העולם הראשונה הפסידו
הוריו את רכושם החקלאי ויוסף החלים
לעלות לארץ ישראל ולהיות בה איכר.
לצורך מטרה זו קנה אופנוע בעל חמישה
כוחות סוס ומפה של המזרח הקרוב, לאחר
ששהה בדרך ארבע וחצי שנים בקושטא.
בעזרת המפה החליט לנסוע כשהים תמיד
לצידו הימני, הגיע ארצה. בתל-אביב לא
מצא אדמה ראויה לעיבוד חקלאי, והוא עלה
ירושלימה למצוא בה את מבוקשו. בירושלים
נתקבל לעבודה אצל הנציב העליון, סיר
הרברט סמואל, כחצרן ומכונאי. לאחר מכן
בא לידי מסקנה שהאדם מטבעו צמחוני,
הקפיד כמו כן שלא להשתמש בשום לבוש
עשוי עור וחגר למתניו חבל ולרגליו נעל
נעלי בד•
אשד! על תנאי. כאשר פגש באחד הימים
בחורה, נשא אותה לאשר, על תנאי —
שגם היא לא תאכל בשר. כעבור שנה לא
יכלה יותר אשתו להתגבר על תשוקתה
לטעום צלי עגל עסיסי, העדיפה את תענוגות
הקיבה על חיי המשפחה.
יוסף כבר חסך די כסף כדי לרכוש לו
חלקת אדמה ולהגשים את מאוויי לבו הנוש־נים,
אך אחד מחבריו יעץ לו עצה, לדחות
לזמן מה את תוכניותיו ולהכנס בינתיים כ חבר
לקואופרטיב דן• יוסף שמע בקולו,
עשה כעצתו. אנשי תל־אביב המכירים את
גולדווסר כאדם בעל פרצוף של נזיר היו
תמהים לוא הראה להם את רשיון הנהיגה
שלו. ברשיון זה מודבקת תמונה של אדם
רחב פנים, מגולח ומסופר בתספורת קצרה,,הייתי
מגשים כבר את חלומי,״ אמר .״א בל
אין אני יכול להיות איכר בלי אשה. אני
מקווה שאמצא אשד׳ ,צמחונית, וכאשר נתחתן
אבנה לי משק. אז,״ הוסיף ,״אני מבטיח
להחליף גם את שמי בשם עברי מפואר.״
מאחר שהמאורע אינו קרוב מדי, לדעתו,
טרם בחר בשם מסויים•

חיות
ה סו ס moנאמר
כתריסר סוסים רעו במגרש הריק והירוק
שליד הקריה. ליד האורווה עמד גבר גבה
קומה, בע 7שער אדום מסולסל, לבוש חולצה
משובצת, ומכנסי רכיבה• היה זה אליהו

במד־ n j
גורדון, מורד. לרכיכה, שחזר זד. עתה מבית־המשפט
המחוזי, בו התבררה תביעתו נגד
הרופא הווטרינארי ישראל קלמן.
התביעה נסבה על מאורע עגום ביותר :
מותו של בחיר סוסיו של גורדון, ג׳אבר.
כמו כלב. אצילותו של ג׳אבר בלטה
כבר ממראהו החיצוני: הוא היה גבוה, אפור
ומוכתם בנקודות לבנבנות. רגליו היו
דקות וישרות כמו מיתרים, עמיו גדולות
ושחורות, מפיקות הבנה.
ג׳אבר נולד בעבר הירדן, גודל על ידי
מטכאל פאיס פחה, מגדל סוסים נודע, ממנו
קנה אותו גורדון בשנת 1947 תמורת 300
לירות פלשתינאיות .״היו לי הרבה סוסים,
אך סוס כזה לא היה לי אף פעם וגם) לא
יהיה,״ נאנח גורדון ״הוא היה ממש כמו
חבר, רק לדבר לא ידע. הלך אחרי כמו כלב
ואהב ללקק אותי בשפתיו הרכות מקטיפה.
מעולם לא הרמתי עליו שוט. רק מלים.
מלים עדינות.״
סופות בשעת קרב. עם פרוץ מלחמת
העצמאות התמנה גורדון מפקד בית־הספר
של חיל הפרשים, מסר את כל סוסיו
האחרים לרשות הצבא. ג׳אבר היה היחיד
שנשאר ברשותו. אולם כשנערך קורס מרוכז
של סמלים וחסרו סוסים מאומנים במספר
מספיק, ביקש מרק פלקביץ, מפקד היחידה
ומי שהיד, סגן־אלוף בחיל הפרשים הרוסי,
לשאול את ג׳אבר לזמן קצר.
גורדון הסכים, התנה תנאי אחד! למרות
שבצבא נהוג לסרס את הסוסים, למנוע על
ידי כך את התעניינותם האפשרית בסוסות
בשעת קרב, ישאר ג׳אבר בלתי־מסורס, יוח זר
אליו בריא ושלם עם תום הקורם.
״פלקביץ הסכים לכך,״ סיפר גורדון ,״אך
לעומת זאת לא שררה ידידות ביני לבין
קלמן. נגד פקודתו המפורשת של פלקביץ
הוציא את הסום בלילה מהבסיס, סרם אותו
ללא כל הכנה מוקדמת: למרות שיש להרעיב
סוס ומן ממושך לפני הניתוח, הואכל
ג׳אבר בחצות.״
זמן קצר אחרי הניתוח מת הסום משיתוק.
גורדון
הזדרז להגיש תביעת פיצויים בסך
500ל״י• אולם משפט הסום נסחב מ־)!194
עד היום, כאשר מחיר סוס רגיל הגיע כבר
ל* 600ל״י, ואילו סום אציל אין להשיג
אפילו בסכום כפול .״אבל זד. לא עניין של
כסף,״ אמר גורדון .״זה עניין של צדק.
ג׳אבר היה במותו רק בן חמש. זה כאילו
לרצוח אדם בן 20 שנה.״

פיתוח
אחד » ד תי
האוטובוס המפואר אשר הגיע למחנה ה
ניס
את האוטובוס על יושביו.
אלמלא הירדן. היה זה בורטון מוסט,
המהנדס הראשי של החברה הלאומית־ להנדסה,
המתכוננת לסיים את חפירת התעלה
החדשה שתזרים את מי ים־המלח למפעלי
חבר ת־ ה א שלג הרחוקים 6קילומטר מן ה ח
ו ף. היד. לו במד, להתפאר: לא זו בלבד
שחברתו ביצעה את העבודה, אלא שאף זכ תה
בה למרות התחדותה של סולל בונה׳
שהצעתה היתד, יקרה יותר ב־.17%
בורטון מוסט בא ארצה לראשונה בימי
מלחמת העצמאות. בתום המלחמה חזר לעיר
מולדתו, לוס־אנג׳לס, סר מפעם לפעם בהתגבר
געגועיו למשרדי הקונסוליה הישראלית,
לשמוע על הנעשה בארץ. את האינפורמציה
סיפקה לו מזכירה צעירה, דליה, שהחליטה
עם תום תקופת שהותה בקונסוליה לקחת
עמה את בורטון כבעל׳ והשנים חזרו ארצה
והשתקעו בתל־אביב.
״היינו יכולים כבר לסיים את העבודה,
אילמלי נסעו כמה מעובדינו בזמנו לקחת
חלק במפעל הירדן,״ הסביר פול שולמן,
ידידו הקרוב של בורט מימי שרותם המשותף
בחיל־הים והמנהל הכללי של החב רה.

היה זה העיכוב היחיד. הגשמים הק מים
סחפו את האדמה המלוחה, הרסו חלקים
של התעלה. למרות זאת, מתקרבת העבודה
לסיומה. אם הכל ילך כשורה׳ ירוצו בקרוב
המים הלבנוניקם של ים המתת אל המפעל
ומוסט ושולמן יארזו את חפציהם, יעברו ל מקום
עבודה חדש. מיפעל האשלג, המשתמש
עתה בחומר הגלם שנשאר בבריכות ד,אידוי
עוד מלפני מלחמת העצמאות, יוכל להתחיל
בייצוא מלא. המועד המשוער למאורע המאושר
! אפריל׳ . 1954

הגיא, או את הנערה הקורצת מגבוה על
נצרת. הודיע משרד התחבורה: הוא עומד
לצאת למסע ביעור שלטים, ישאיר על עמרם
רק מראי-מקומות ומצייני מקומות היסטוריים,
לתועלתם של מטיילים ותיירים ה בקיאים
בטיבו של מפעל הפיס יותר מאשר
בידיעת הארץ.

הנ ה * האמי ץ
לאוטובוס הנוסע מתל-אביב לבני־ברק נכ נס
נוסע וביקש להגיע עד תחנת עלית. הנהג,
שחשד בכנות כוונותיו המוצהרות של הנוסע
שם עליו עינו, פקד עליו לרדת בהגיע המכו נית
למקום המיועד, והנוסע לא גילה כל נ-
סייה לקחם מכסאו.

תחבנרה

שלט בכביש ירושלים

החיוך ה ש טני
גשם שוטף ירד סביבה, אך הנערה הצעירה
וד,חייכנית, הלבושה במעיל ספורטיבי,
לא שמה לב, חשפה טור לבן של שיניים
מחייכות, מול מקור של בטחון ואושר :
צמיג חדיש, עגלגל ומבהיק. קצת הלאה היו
החיים יפים לא פחות. בקבוק כרסני קרץ
לנהגים העוברים, הזמין אותם לפוש על
כוס בירה מתוצרת נתניה.
יוסף פרנקל, מהנדס התעבורה היה עליז
פחות. חיוכיה של נערת ר,צמיגים היו, לדע תו,
עלולים לפתות את הנהג האלמוני לא
רק לרכוש צמיגים מתוצרת זו או אחרת,
אלא גם לכתן את ההגה, מבלי להשגיח,
לתוך המצנן של המכונית הבאה ממול .״המצב
גובל בהפקרות,״ התמרמר ״כל בעל
מספרה או בית מלאכר. לתיקון גרבי ניילון
תוקע את שלטיו בכל רחבי הארץ.״

גרבי נילוך ב שער הגיא

הנוסע, שעמד על זכותו לבחור היכן יעדיף
לרדת מהמכונית׳ בתחום רמת־גן, סירב ופתח
בויכוח. עם התחמם הויכוח, צעק לנהג :״רד
אתי, ונראה בחוץ את גבורתך ! ״
הנהג, שלא נבהל מאיומיו, ענה :״בבקשה,
אולם בתחנה הסופית. הנוסעים אינם צריכים
להתעכב.״
הנוסע, שלא רצה להראות מוג לב בעיני
נוסעי המכונית, קפץ חזרה לאוטובוס והצ היר
:״אני נוסע !״
״בבקשה לשלם עבור הנסיעה,״ חייך הנהג.
כאן פקעה חמתו של הנוסע. הוא קרא :
״מכות וגם כסף, לאבדון ! ״
קפץ החוצה מן המכונית והסתלק.

מיד.
קלרה החזיקה בידה את עניבתו שלמאר-
חך, ושיחקה בה.
בעל בית״הקפה שיפשף את ידיו בנחת ל מראה
כמות הברנדי המוזמנת על״ידי אורחה
של קלרה. הוא ידע שקלרה משמשת מכשיר
מצויץ לסחיטת כספי לקוחותיו.
חברותיה למקצוע הסתכלו בך, בקנאה. הן
לא היו מצליחות כמוה. שנים רבות עברו מאז
היו צעירות. הן ניסו לחייך אל היושבים
בקפה, נתקלו בפרצופים אטומים.
הגבר שעמו ישבה קלרה סיים את שתייתו
וקם. קלרה קמה גם היא וניגשה אל הקולב
ליטול את מעילה. הגבר המתין לה עד ש שילבה
זרועת בזרועו ושניהם יצאו החוצה.
לפני צאתה היפנתה קלרה את ראשה לאחור,
לא שכחה לומר למכריה :״שלום ולהתראות
מחר בערב.״

בשעות היום אין בית״קפה זה שונה מיתר
בתי־הקפה בסביבות הנמל החיפאי. ורך דל תותיו
הפתוחות אפשר לראות אנשי עסקים
היושבים סביב שולחנות ועוסקים במשא ומתן,
רמאים שירדו לחוף וסתם בטלנים גחו־נים
על כוס וסנדביץ׳ .אבל אך ירדה החשכה
ובית הקפה משנה את אופיו ואת קהל לקוחו תיו.
עוד
לפני דלתות הקפה ישנם סיכויים רביב
לפגוש בכמה ״אונסות גברים״ הצמודות ל פתחי
ועמודי הבתים השונים והסתגלות ל עיני
העובר בסביבה זו כשבפיהן השאלה ה נדושה
:״אתה רוצה?״ נשים אלו שייכות
לסוג הירוד, מנהלות את עסקיהן בחדרי בתי״
מלון קטנים ומעופשים.
מבעד לזגוגיות ביתיר,קפה בוקע אור ע מום.
בדחיפה קלה נפתחת דלת. האור מסתנן
בקושי מבעד לעשן סיגריות. השעה היא 10
ו״ההצגה״ טרם החלה. על הבמה עומד זמר
נמוך־קומה ומצומק ושר בלווי פסנתרנית.
ליד השולחנות מסובים מלחים מכל קצות
תבל — סקנדינביים צעירים, גבוהי קומה ו בהיר,
שער, איטלקים נמוכים ועוד רבים א חרים.
אסור לגשת אלהם, כי בהיותם סבו״
אים למחצה הם עלולים לחשוב כל אדם ל אחד
הסרסורים לדבר עבירה, שכל חפצם ב סיגריות
ודולארים.
שתיה שגרתית בפינה מרוחקת ישבה
האטרקציה הראשית בבית״קפה זה ז קלרה,
הלבושה סודר ירוק וחצאית משובצת, ו־ענודה
תכשיטי. זהב לרוב. היא שוחחה בהתלהבות
עם גבר לבוש חליפה כחולה ה גחון
למולה, אך לאחר ששיחתם לא באר,
לידי תכלית קם הגבר והסתלק.
קלרה לא התאכזבה, מצאה מיד עניין ב חבורה
שנכנסה זה עתה לבית״הקפה. לאחר
שהתבוננה באורחים החדשים, קמה ממקומה

הווי

ד ר כי חיים
ה ״ לי ד ה

מהנדסים פול שולטן(ימין) ובורטין

טוסט

מזכירה צעירה בקונ סולי ה

קטן של סדום בהתחלת השבוע. לא עשה
כל רושם על תושביו של המחנה: מאז
נסלל הכביש מבאר שבע, התרגלו למכוניות
מפוארות. השוער, מזויין ברובה לי־ אנפילד,
לא הניח לאוטובוס לעבור: לנהג חסרה
תעודת מעבר. לשווא ניסו לשכנעו כי זהו
סיור מיוחד של אורחים חשובים.
לפתע הופיע ג׳יפ פתוח. ממנו יצא בחור
צעיר, גבוה ורחב־כתפיים. על ראשו חבש
כובע טייסים כחול. שראה זמנים יותר טו בים
ואולי גם יותר רעים.
במבטא אמריקאי חריף הורה לשוער להכ
בעולם
כולו, הסביר, קיימת נטייה לסלק
את השלטים שתפקידם לתסוס את תשומת״
לבם של הנהגים דווקא בשעה בה היא חייבת
להיות תפוסה רק בעניין אחד ויחיד:
נהיגה זהירה. אפילו באמריקה, הארץ ה קלאסית
של הפירסומת על כל דבר בכל
צורה ובכל מקום, החלו להגביל את ה שלטים
הללו. גם הוועדה למניעת תאונות
של האומות המאוחדות הוציאה תקנון ד-,
ניגביל את השימוש בשלטי כביש.
בשבוע שעבר ניצחה דעתו של פרנקל את
ייצר ההתפרסמות של גרבי הניילון בשער-

ובהילוך מתנדנד ניגשה אל החבורה, ביקשה
מאחד הגברים סיגריה. כעבור כמה דקות יש בה
כבר ליד שולחנו ושיחתם. קלחה בערות.
קלרה ביקשה מאורתה כי יעזור לד, לעשות
עיסוי בשוקיה והגבר החליק באדישות את
רגלה עטופת גרב הקריסטל.
״רוצה משהו?״ שאל.
״לא, תודה ! ״
״אין דבר, תשתי הוא קרא למלצר. לשולחן
הוגשו בקבוקים גדולים ושתי כוסיות
קטנות. הכוסות היו צריכות להכיל, לפי בקשת
האורח, ברנדי עבור המארחת׳ אך לאמי תו
של דבר הכילו מים טהורים בלבד. את
כמות הברנדי שעבודו משלם ד,ימאי היא
מקבלת למחרת היום מהמלצר ומוכרת אותו

מ׳ א » ר ש הו א ש חור
בתל־אביב התנפל נהג מונית על אדם
שקרא לעומתו ״שחור״׳ הכד. אותו מכות
נאמנות, נרגע רק אחרי שהוסבר לו שהאיש
התכוון במלה זאת למחיר המופרז.

הסהמרבד׳
בתל־אביב הציע בית־מסחר לשטיחים את
סחורתו במחירים מתחת לקרן, מפאת חוסר
מקום איכסון, קיבל הצעד, מאת לקוח נדיב,
לאכסן בביתו את השטיחים, חנם אין כסף.

כוונו ת ו בו ת
בירושלים טען חייל רווק, לאחר שנתבע
למשפט על קבלת משכורת כנשוי׳ כי היה
בדעתו להינשא והרבי אף הובטח לו על־ידי
שדכן.
הארץ השכר לא הועבר על ידי משרד הבודה
ומשרד החקלאות (דבר).
מרדכי וינריב, גבעתיים
ואנו כלל לא
לאינפורמציה !!

שמענו שהוקם מ שרד

תיאטרון דו־רה־מי ...מציג את ...הרוזנת
צד,מרי (מודעה בעל הבושמר)...
רענן גלילי, בית־ שאן
א שתו של ש מ עון צהמרא?

משלחת אפגניסטן תמנה 0ספורטאים
(טפורס ישראל).

א• ויכמן,

רמת־גן

לא שווים כלום !

הווורח הזר

מדע
עתיקות
ה קו ד ה קו פאב קו ד
רנות־הברית משוסעת, בין היתר, במוע־חחים
מכל הסוגים. אחד הסוגים החביבים,
בעיקר על! עיתונאים, להם הוא מספק תומר
*תיבה ועל פסיכולוגים, להם הוא מספק
תוסר למחשבה: מועדוני שקרנים. עונתם
תבדערת של־ מועדונים אלה הוא החורף.
בו מתכנסים החברים־השקרנים, מתחרים בי-
גיהם בסיפורי שקרים על־מנת אבות בתמר
אלוף השקרנים.
בחודש שעבר זכה שקרן צעיר בתואר האלוף
על סיפור מעשה, מקורי כביכול, לסת
קפאו, ביום קור אחד, דבריו ודברי חבריו
לקוביות קרח. כדי לשמוע את דבריהם נאלצו
לחמם את הקרח במחבת-,עד שנמסו מלותיהם
הקפואות.
כשהגיע סיפור זה לאוניו של יוג׳ין מק־קרתני
החלים לערער על הענקת התואר לשקרן
הצעיר, שסיפורו לא היה מקורי כלל, אלא
בן שלושת אלפים שנה לפחות. ולגילים אלה
מומחה מק־קרתני למדי, בשמשו פרופסור
לספרות יוונית עתיקה באוניברסיטת מישיגן.
אך כשהגיע לרב־גוזמאי בארון קארל פריד״
דיך הירונימום פון מינכהוזן, קבע מק־קרתני
את מקומת של חולייה בשרשרת סיפורי
הקול הקופא בקור. נוסחו של מינכהוזן, רכב
שמנגינותיו קופאות בחצוצרה ונמסות רק
בחום בית־המרזח, הוא עיבוד של נוסח איש
העט האנגלי יוסף אדיסון, שנפסד שנה לפני
לידתו של קצין הפרשים הגוזמאי (.)1720
נוסחו של אדיסון: אנייה שעלתת על שרטון
בשעת סערה בים הצפוני ואנשיה בונים
לעצמם צריפי־עץ בשממות הקרח. הקרבן,
הפעם, הוא רב־החובל המשתומם לשמוע, עם
ראשית האביב, מטר קללות נמס מפי הקצין
הראשון שקללו באמצע החורף, מתוך סיבות
מובנות.
מדורה ער הנהר. מאדיסון והלאה הי
הה מלאכתו של מק־קרתני קלה. אדיסון נטל
את הסיפור מסופר איטלקי המספר על סוחר
פרוות רומאי שנסע לקנות חומר גלם ברוסית•
כשהגיע הסוחר לנהר הגבול בין רוסיה
*ו לין. שביניהם שרר אותה שעה מצב של
מלחמה, מצא את הנהר ״קפוא כשיש׳׳ .מכיוון
שהפולנים לא נתנו לרוסים לגשת לנהר,
נאלצו אלה לצעוק את מחיריהם שקפאו, כמר
בן, באדר. ואז התרככו הפולנים בכל זאת,
הבעירו מדורה על הנהר (הקפוא׳ כזכור,
כשיש) ,המחירים נמסו והעיסקה נסתיימה.

j riש ־ ם
מ r a nו ג נו ת t
פעולתו הרשמית האחרונה של משה
שרת כשר־החוץ, בטרם הפך ראש־ממשלה
ושר־חוץ: שיגור שעון־יד בעל לוחית של
אותיות עבריות (במקום ספרות) ,לראש עירית
ניו־יורק החדש, רוכרט ואננר, כאות
הוקרה על עזרת ואגנו־ למלווה העצמאות.
קודמו של שרת, ח*כ מיד כן־גוריון,
היה פגד יותר. בשעות אחרי־הצהריים, בהן
אין הוא עובד, אירח 150 תלמידי בית־הספר
העממי ע׳־ש ביאליק תל־אביב ! שבאו לשה־,־
בוקר לרגל ט״ו בשבט, מצאו את בי. ג׳י.
ופולד. יושבים בכסאות־נוח ופסילים צל
על שד שיחי הרדופים צעירים ליד צריפם•
שכנו של בי. ג׳י״ מפקד שדה־בוקר ה שחרחר
ועסוף־הכפיה יהושע כהן, לשעבר
מעמודי התווך של לחיי, היה פחות אדיב•
כשראה בתל-אביב כי צלם מתכונן לצלמו,
שאג :״אתה רוצה מכות? הסתלק מכאן!׳*
אולם למחרת היום היה מתון יותר, סיפר
כי יחסיו עם בי! ג׳י. טובים, על אף נטייתה
החוזרת של פולה לבלבל את לח־׳י עם אצ׳׳ל.
דאגתו של כהן: חוסר חברה מתאימה לבנו,
בן ה־ ,8הילד היחיד ברדיוס של j y p 30
לא פחות דאג לישוב הנגב מנהל הקאמרי,
יוסף מילוא, שיצא בהצעה מקורית במסיבת
אנשי־בנק מאחר שהקאמדי יקים
בשנה הבאה תיאטרון בחיפה, מן הראוי ש־התיאטרונים
האחרים ידאגו להקפת תיאטרון
בטבריה ובבאר־שבע.
אותה שעה התכונן איש־קאסרי אחר. ם־
משוחרר הצ׳יזבסרון ישעיהו (.שייקה׳־)
אופיר, להופעת־הבכורה שלו בתכנית סאנ־טומימד״
בין רעיונותיו המקוריים: שני אבירים
ההורגים איש את רעהו בדוקרב מפני
שאינם יכולים לוותר זה לזה מרוב אדיבות,
קסע על אילוף סוס בו ישחק שייקר. את
הסום והמאלף גם יחד.

מ• לו מ ד 0ב רי ת ל
נשיא מצריים, הדיקטטור הצבאי מוחמד
נאגיב, היה עסוק מאד. אחת שהתחיל
ללמוד עבתת מספרי ל׳מוד, מצא שאין הם
מספקים אותו, התחיל, לדברי עתון מצרי,
להאזין לשידות קול־ישראל.
גם לשכנו וחברו בתפקיד, נשיא ישראל
יצחק כן־צכי, ניתנה הזדמנות מפתיעה
לשמוע עבתת סובר״ אחרי שקיבל את ה פרס
השני ע׳׳ש ביאליק הזמין אליו את חתן
הפרם הראשון, יעקב (פאת שדה) פירטן,
אולס הלה הקדים את ביקורו בהיסח הדעת
בשבוע שלם, זכה בכל זאת לארוחת״צהריים
בבית הנשיא.

מלבד 20456 קילומטתם מרובעים׳ 120 חבת כגסת, שלושה עתוני ערב ושר(ה)
אחת ישנן בישראל עוד כמד. תופעות. כגון — מצעד שלא צעד, מם הכנסה, מבקר
המדינה וכמובן, שדה־בוקר.
היודע את התשובות הנכונות לכל 20 השאלות הוא גאון ישראלי. הפותר בין 15
ל־ 20 שאלות הוא בעל ידיעות טובות על ישראל. בעל 10 עד 15 תשובות נכונות
חייב לדעת כי ידיעותיו על ישראל מספיקות בלבד. וכל היודע את התשובה הנכונה
לעשר שאלות או פחות חושב, כנראה, יותר מ ת על קנדה. בסקרה זה, שילך לעמוד
. 14 ימצא בו אולי לא פתרון למחשבותיו, אבל לפחות פתרון לחידון.

( ) 1מי מאוכלסת יו־הר
ז ישראל או אל־בניה

)2ושטח מי גדול יותר
rהאיטי או ישראל

( )3מי היה הישראלי
הראשון ז יעקב או

Wי ,0יי 1,מלכת י 7 *1ר ׳ס׳־ש

יוסי הראשונה של

ישראל ז מרים ירון
או מיכל הראל

( )5מי מערבית יותר י
חיפה אי באר־שבע
( )6ומי מזרחית יותר?
נצרת או ירושלים
)7מי הוא מנהל מחצבי ישראל?
שלמה שמיר או משד, שמיר
( )8ומי הוא שגריר ישראל בפאריס?
צבי צור או יעקב צוד
( )9כמד. מס הכנסה משלם הישראלי
הממוצע לשנה? כ־ 50 לירות או כסס!
לירות
( ) 10 וכמה ביצים הוא אוכל. בממוצע,
לשנה ז כ־סס! ביצים או כ־ 250 בי־
סרטים נסיון להעלות את בעיית העוזרים ושיקומם
נעשה בסרטו הדוקומנטרי למחצה של
ג׳ורג׳ לקומב, מלכות הלילח, אודות
מכונאי רכבת, ריימונד פגסארד (ז;אן גבין)
גבר עליז ואוהב חיים המאבד כתוצאה
מתאונת עבודה את ראייתו.
רופאיו וקרוביו משלים אותו שעוורמו
יהיה זמני. פגסארד האופטימי מאמין ל־דבריהם,
אולם קשר. לו להסתגל למצבו
הנוכחי. אמו מצליחה למשוך אותו בעורמה
למוסד שיקום עווריס, בו ניתן לו להתעסק
ברדיו, חובבותו העיקרית. הוא לומד להש תמש
באצבעותיו כעיניים, מנסה אף ללמוד
כתב ברייל כדי להימצא בקרבת המורה
החיננית לואיו(סימון ואלר) עיוורת אף היא,
ה ודעת יחד עם מנהלת הם. סד האחות
גכריאלה — שריימונד פנסארד לא ישוב
לראות.
ולנוסח איטלקי יכול להיות, בעיני פרוס־טור
לספרות יוונית. רק מקור אחד, ואמנם
»וא הצליח לגלותו: היה זד. יווני בשם
אנטיפנם שידע לספר על עירו שחורפה קובל
כך, עד כי המלים הנאמרות בה ביום חר
רף קופאות מייד ואפשר לשומען רק בקיץ
הבא, כאשר הן נמסות.
פרופסור מק־קרתני לא הסתפק בגילוי
חוליות השרשרת, הסיק מסקנה יותר חשובה,
היוונים לא ניצלו את גוזמותיהם לשימוש במועדוני
שקרנים. שימושה היעיל של גוזמת
אנטיפנם: השוואתה לתורת אפלטון. אמרו
תלמידיו של הפילוסוף הגדול . :תורת רבנו
דומח למלים הקפואות של אנסיפנם — צעי רים
ששמעו אותה אינם יכולים להבינו־״ דים
חייבים לחכות עד שהם מזדקנים••

* 1ול 0הזה &50

• אחרי סותו של יאיר (ראה רפורטג׳ה)
ריכז נהן בן ה־ 17 את שרידי לחיי פד ש בחיי
יתחיני חארגון מנזפצר דרך נונהרח•

אורנה פורת

ק 1לj 1
ב מ קו ם וו־נים, אהבה

על מאכלים אחרים דיבר יושב־ראש ועדת
הכספים של הכנסת, ח׳׳כ מפא־׳י ישראל
גולי, אבי הסופר המפ׳׳מי, שאמר :״ישנם
מאה טעמים מדוע לא צריך לאכול שוקולד!״
קיבל תשובה מסי מזב ר הועדה שמואל
בזק :״וטעם השוקולד שקול טגד מאה טעמים

כששאל אורת את שר־ד,בריאות הבלונדי,
יוסף סרלץ, מה היה נסיונו הרפואי לפני
קבלו את תפקידו, הודה :״נסיוני היחיד היה
שרופאים טיפלו בי. אך אין דבר, עכשיו
אני מטפל ברופאים.׳*

( )11 מי הוא מבקר הגד

תנה ז פ. שנער או
» 7 --־1ז. מוזם

( )12 ומי הוא נשיא
בית־המשפס העל־
״ f mי
יון ז ד״ר מ. זמר

רה או ש. ז .חשין

( ) 13 מה• מטפחים בשדה
בוקר ז צאן או בקר
) f e Mואיזה מצעדלא

צעד ז האחרת או

הראשון
׳ )W Sמי רחוקה יותר מ־

נתניה ז תל־אביב

או חיפה

ומי קרובת יותר

לבאר־שבע ז נצרת או אילת
( ) 17 מי מוציא יותר כספים לשנה?
משרד המשטרה או משרד הבריאות
( )18 ומי מכנים פחות לשנה ז מלווה
העצמאות או המגבית היהותת המאוחדת

)19 מי זקן יותר ז יגאל ידין או אבא

מוציא אותו מאשלייתו אחד מעובדי המוסד
(ג׳ראר אורי) שהוא גם מאהבה של לואיז,
הרואה בעיין פקוחה ורעד. את התקרבותם
של לואיז ופנסארד, ובשעת מריבה הוא
מטיח את האמת בפני העיוור.
פנסארד הנדהם מנסה לאבד את עצמו
לדעת תחת גלגלי הרכבת כשנעשה בריר
לו שאבדו נדכוייו לראות את אור השמש.
מונע אותו מכך גיסו, המופיע ברגע הנכון
והוא מסכים לחזור למוסד, אחרי שנודע
לו שלואיז שילחה את מאהבה בגלל אכז ריותו.
אהבתם של השניים משמשת לדש
תחליף לעיניים•
אפשר היד. להשמיט מן הסרט את הנימה
הרומנטית שבו, ואז היה נוצר סרט דוקו״
מנסת על בעיות שיקום העוזרים. אולם

תבלין ממין זה עוזר כידוע למכירה. וזה
היה שיקולו של הבמאי.
mהסרס בולו נושא על כתפיו(הרחבות)
דאן גבן, שחקן בעל אישיות מפוצצת־בד
שמשחקו המצויין בסרט, מצדיק את
קבלת פרם פסטיבל וונציה , 1951 אותו קיבל
בזכות משחקו בסרט זד״

9 0 0 0מי לי םבדקה
דוברובסקי של פושקין היד, מעין רובין
הוד פרבוסלבי שלחם עד חומה בנבלים
שהרגו את משפחתו ושדדו את ביתו. דוב־רובסקי
של נקמת הנשר השחור
(רוסנו בראצי) ,הוא: דובר איטלקית במהירות
של 9000 מלה ברגע, אמיץ מאד,
יפה תואר, אביר, דבר המביא אותו פעמים
רבות לידי סכנות מסמרות שער, ישר,
אוהב ושונא כמו אב־טיפוס של גיבור קולנוע
אמיתי.
ההרפתקות האיומות העוברות עליו (ביניהן:
שריפת ביתו, רצח אשתו, חטיפת בנו
ש ־פך אילם, מציאת בנו שנודע לו רק כמעט
בסוף שזה הבן, מלחמות, שבי׳ עבודת
פרך בסיביר 100 ,מלקות איומות, זריקה
לנהר) אינן מפילות שעדה מראשו, הוא חזק
באמונתו שסוף הצדק (במקרה זד — ,הוא)
לנצח. בדיוק כך היה.
נקמת הנשר השחור הוא סרט הרפתקות
למעלה מבינוני, הודות למתח שבעלילה,
לסטקסו בדיבור, ובפעולותיו של רו מו
בראצי, וליופיה (המזכיר את אווה גארדנר)
של ג׳יאנה מדיה קנאלה.

העולם הזה ממליץ!
מלכות הלילה

ספורט

רועא כחרמים) עם נערח צעירה בגיל
. 18—20 שלא תהיח נעדרת הש כלת.
חבר
עיברו ידוע (העיבוץ ו בו
, 1850/154 ( 22 מעוניין להכיר כ-
מכתבים נערה. הוא לא פרם כל
דרישות מיוחדות.

לאחר שערמת תמבתכים הגדולה
פחתה במקצת, אשפוז
שוב לקבל את פניותיכם (ואת
500 הפרוטות המצורפות אליהן)
להתקשרויות במכתבים•

אני בטוחה כי הנפרזז שפפנוז י־מכתבו
ש? הבחור הזועיר ב! ה־27
( , 1850/148 לא השתעמם. הוא מעיד
על עצמו (וזאת אה נוכחתי מ מכ בחור
מ שביל, בעל
תבו) שהוא
משרה טובה, שעט, חובב מפרים ר
מופיעה עלפית, ושיני, אולם בנו ח
עליו הרוח הוא עליז ומכריע בחברה.
ברצונו להתכתב עם נערה
לא יותר טניל ,23 שעטה, משכילה
ובעלת אופי חזע. ידיעת למעלה משפד.
אחת רצווה.
מכתב משעשע עבלתי מרותי אחרת.
הטוענת כי גילה הוא אמנם
אולם רוחה הוא
,) 850/1491 19
עתיע יומין, לפתות עו .30 שערה
חום־בלונדי, עיניה הכחולות נועבות.
יצור המור זה מעוניין להתמודד עם
כל בהוד למעלה מניל ( 22 לדעתה,
רע מגיל זה ימצא אולי, מישהו
שיוכל לעמוד בפני ל שונה החדה
וביעודהה שאינם יודעים רחם) .עליי
להיות מעניין כאמת. כעל חוש הומור
מפפיע כדי לשאת את הערותיה,
ובעל השכלה לסתות עממית.
כל )את ונם עמדה מסויימת בחיים.
מכתב בנופת ״אלוף בצלות ואלות
שום״ נתעכל פגבר צעיר בן 30
( <850/150 שבין שאר המעלות ש הוא
מסרט. יש לו. לדבריו. הסר ה
פעוט. ההוצאה אצלו נדולה מן ההכנסה.
הוא אוהב לכלות וליהנות,
על נערה שתהיה מוכנ ה להתעשר
אתו. להיות בת .24— 28 אם היא
אוהבת רעודים, הוא מוכן ללמוד
אותם למענה.
שני צעירים 850/151 המאמינים
שכוחם המשותף יאפ שר להם לשר
חח (בכתב או בעל-פה) על כל
נושא מתעכל על הדעת, מ עונ״ני ם
להתכתב עם שתי נערות כגיל 17
ומעלה. נילם המחובר הוא .40
כמעט על כל נו שא מעניין. מוכן
איש צעיר בן .) 850/152( 17 שהוא
בין השאר, נכוה ועצמאי בדעותיו,
בעל חוש הומור (לדבריי) להשיב על
טכהבה של נערה שלא תהיה זענה
יותר מגיל 16 וחצי ושיהיה לה ל פחות
נובה של 1.70ם׳.
חורז חרוזים בן 850/153 ( 20ז
היודע סרט לכך להחליע נם לשון
(לאו להתכתב רוצה
לבחורות,

כ ד 1רג ל
האל אינו אשם

אלד הרוצים לכתוב אלי לא
בקשר להתקשרויות במכתבים,
אינם צריכים לצרף את הסכום
הנורש בבולים.
ההוכחה הטובה ביותר לסב־לנותי
המלאכית, היא העובדה
שאני רק נאנחת כשאני מקבלת
מכתבים מבחורים צעירים ה מופנים
אלי. ובכן, לכל הפעד
ניד ם: אינני פנויה בערבים, ואני
שונאת תחרויות בוקס. כל
מה שאני מוכנה לעשות, ואני
עושה זאת ברצון רב, הוא לה שיב
על שאלותיכם, בתנאי שלא
תהיינה אודותי•
רינה מתלבטת בשאלה אם להזמין
מעם נוספת את חברתה. אחרי שזו,
בתעוסת שחייתה אצלה. התלבשה על
ארוסה. היתה מתיישבת מו לו. תוססת
בהזדמנויות שונות את ירו, נ ר
טלת את זרועו בצאתם שלושתם
יחד. הוא, כ מו בן היה נבוד, אד
מרוצח. כסה שלא תהיה עייפוו, החופש תזמיני אותה
רינה, אל
אדיו. שתלד לנוח לה לכל מעוט
אחר חוץ מכ תפו של ארוסך. המציא׳
תרוע כל שהו. אפילו הנרוע ב יותר
יצלה.
הברווזון היפה שואפת להיות מ כו ערת
מכוערת, כדי להשיג מעט חופש
מידי אביה חעריין לדעתה, ה טוען
שהנכרים מתנכלים לתמימותת.
משום שהיא יפה כל כר. אפילו
אם תשבעי לא אאמין לד שאת
באמת רוצה לחיות מכוערת מבוערת.
אם את באמת רוצה במעט חופ ש,
דשיני לד מעום עבודה כל ש הו. במעוט
ל שכב כל היום על הס ם־
ולזלול ״נשיעות כו שי״ מערם. שם
הכירי טפוסים הרשים, ואת השאר
כבר יחולל פרצוסך החמוד.
אביגדור ס פו רו על העוורת זז־תיפניה
בביתם בה התאהב ועל הבעיות
שהוא נתעל בביתו ובחברת
ידידיו בקשר לכד, נראה לי יותר
מדי רומנטי כדי להיות אמיתי. ואם
הדבר בא מת נבון. והיא איננה מוצאת
או תך בכל זאת לטעמה, הפי
סע לשחק בפניה את תפקיד המנן
ומושיע, וחיה יותר אנו שי. תשוב
פחות על עצמך כעל גיבור רומן
זעיר.
ציפי בת ה־ . 19 הכירה ב חנוכ ה
בתור נ ה מו בן . 20 הוא מוצא הו
בעיניה, אולם היות והיא תל־אביבית
והוא מטבריה, איז היא מאמינה באהבה
— נייר. אם באמת מתקררת
אהבתך עד שמגיע מכתבו. ציפי,
אני מציעה לד לסתה ידידות —
נייר.

ה בו ץ הי ה ס מי ך

ע שוי ס שנה מלאו לםפעל1ו א. ב- J .
הגדול גאריז
ההלבשה
בי ה
ל א פנ ח גד• ג ב די ס

ביוה חגגו וה ברבונגו ל ה בי ע רגש• הוקרתנו
ללקוחותינו הנאמנים לא רק בגוליס
«m nרבה אלא גם בהזמנה רבקדגו לדני

נזכירת יובל
שתתקיים בין ה 31 בינואר ד 15 בפברואר
עם ם הן הנהר• שמרם היתר. דתטת ה ש ב
כ ל המחלקות מכל הסחורות הם ובנוה
אצל כ ל בה* ה הל בשה שלנו בארץ
עשה קגיותיך העונתיות בתבונה: בתר
בנוזוץ לך ולא רק בם וצע לך: נצל הזרגתוח
• 1היהירה בסיור. והפק מלוא התועלזז
סההנהה הגדולה של •/יש הם 1ע1קוו לך

ידושרים וויסה
חד״אביב
בוין ג*ודר• סדכו moo־־ m־uj
דח1ב ארנב• •1
רמיוחרח בניסין itרחוב • >9הדד» דני• ד.ד!ר a

, j i i m

זאגגעג ^ ל ת & תי ר • (
1ג ג 7י ג > ר J -

כמד, פאות אוהדי כדורגל בירושלים ושד
טרפו בסוף השבוע שעבר לעדת המתפללים•
התפילה לא היחד, בנוסח המדוייק של ספרי
הקודש׳ אך היא נאמרה בנעימה קנאית לא
פחות. היו אלה אוהדי בית׳יר שהפנו את
עיניהם הפעם לכיוון ההפוך, ליסו, שם נערך
השבת משחק הליגה השדה בין ושועל
רחובות ובין מכבי יפו. התפילה לא היתר.
רק חילונית אלא גם חד־צדדית ביותר, ביק שה
מהבורא שהפועל יפסע במשחק, יתנו
עוד סיכוי לבית״ר לתתר עפו על הזכות
לעלות לליגה הראשונה.
אנשי מכבי יפו, מאידך, לא היו אדוקים
ביותר, אולם היה זר. מיותר לגביהם לשמוע
את התחינה. הם עצמם הי מעוניידם לא פחות
בנצחון. היתד. להם טיבר מספקת לכך:
במשחק הסיבוב הראשון, ברחובות, חו ת
היפואים שבורים ורצוצים ממשחק לא נקי
של הרחובותיים.
השבת נפרע החוב במיעוטו. אלפי צופים
שהיוו שיא בקהל הליגה השניה׳ רובם אוהדי
מכבי מיוצא׳ בולגריה, הובילו ממש את
הכדור בשאגותיהם, חישמלו את האווירה
עד כמה דקות לפני הסיום: היפואים הובילו
ביתרון שער אחד, היו בטוחים בנצזזון,
אולם מעברה הימני של שורת חלוצי הפועל,
הגיח בדהרת־יאוש מאיר טוביאש׳ בהיר השער
ונמרץ התנועה, הישמר. את התוצאה.
זמן קצר לאחר מכן, בירושלים, ניחם
את האבלים צעיר דתי :״אלוהים אינו אשם
כדורגל לא נזכר בספרי הקודש*.

משך שעה וחצי התנהל המשחק המשעשע.
שלוליות הבוץ שכיסו את מגרש באסה
ביפו תרפו בהרבה לבידורם של הצוסים,
שדקה לאחר פתיחת משחק הליגה הפועל
תל־אביב — מכבי חיפה, התקשו לוהות אה
פרצופי השחקנים.
במו טבלת סבון מקציף, החליק הכדור
הנה והנה, לפי רצונו יותר מאשר לפי רצון
הבועטים. השחקנים התחלקו וגלשו על הבוץ
המרופש, גרמו לרעם צחוק שחימם קמעה
את העצמות הקרות. עד מהרה הפכו 21
שחקנים לגושי בוץ, שרק השיניים הצחורות
בלטו מהן• היחידי שנשאר גקי ומגוהץ עד
לסיום היה שוער הפועל המחונן יעקב חו-
דורוב, שניצל את נסיונו הרב, פקד על חבריו
:״חברה, הרביצו רק לשער, מכל מצב.״
חודורוב לא טעה. הבוץ עשה את שלו ומתוך
כפה עשרות בעיטות לא מסוכנות, החליקו
מידיו של שוער מכבי, הסחות מנוסו־״ שד
כדוריב יקרים ששלחו את יריביהם לביתם,
הרחוק עם שתי מהלומות בעת אחת: הבוץ,
והסיכוי הלא־קלוש של ירידה לליגה השניה,

נכים
ה מ טר ה: לנ צ ח __

לפני שמונה חדשים קיבל ארגון נבי טל•חגזת השחרור בישראל הזמנה בצרוף שלו שה
ברסיסי טיסה לבריטניה. לא היתה זו
הזמנה לטפול רפואי או לביקור בבתי-חולים•
התוכן היד, הרבה יותר בריא, הזמין את
נצ־גי ישראל להשתתף במשחקי הספירט
שיערבו בסטוק־מנצוויל, בבריטניה• יוזם המפעל,
ד״ר אייק( ,״הפאפא של הנכים״) גוטמן,
הזכיר בהזמנה שאין הישראלים חייבים
להשתתף בפועל במשחקי הספורט, יוכלו להשתתף
גם כנציגים בלבד, מאתר שודאי
לא יהיו מוכנים כראוי למאמץ הפיסי.
כאשר הגיעו השלושה, בלוויה רופא, ל בריטניה,
סקרו את אמוני נבי חמדנות, קפץ
אחד מהם, צבי בן־נפתלי, כמעט מכסא הגלגלים
שלו« .מה, זה נקרא לשהות?״
בן־יפתלי נרשם מיד, זכה במקום הראשון
בתחרויות השחייה.
ההצלחה הזריקה עידוד רב לחבריו בארץ
שלקחו את גלגליהם בידיים, ניסו לארגן קבוצת
כדורסל. הנסיון הראשון הצליח ובשלב
שני עומד לד,ערך משחק נסיון באחר מ מגרשי
הכדורסל בחל־אביב.
ארגון הנכים, שראה בדבר ברכה. רבה,
לא מ*הר להבטיח גדולות, פסק « :יסע רק
זר, שיש לו סיכויים לנצח !״

פתרון הידץ ישראל

( )1ישראל 2האיטי )3( 1יעקב 4 4 מרים ירון 5באר־שבע 6נצרת !
)7( 4שלמד, שמיר 8יעקב צוד )» 1כ-
50 4לירות ) 10( :כ־ 250 ביצים 11ז.
פוז ס 12ד׳׳ר מ. זמורה 13 צאן ז (<14
4הראשון 15 חיפה 16 נצרת! (1)17
*** JLיי־ז־ ז*-יי״רץ ו־ז ריליוד. ד>.ו*מאישי_ב_

במרחב

הסכנה המאיימת על שישקד
סצרים איור. יו 9י!
אגמיגון קונסטנטס היא צעירה יוונית (,)20
ילידת מצרים, גבוהה, שמנמונת, יפה בתערובת
של יופי מזרחי ומערבי. חוץ מזה, זכתה
במקום השלישי בתחרות על תואר מלכת
תבל ( 1953 העולם הזה ,)837 שנערכה בלונדון.
אולם אין זאת אלא רשימה חלקית
של מעלותיה: ו,יא גם מקללת בחמש שפות,
יודעת להתעלף ברגעים דרמתיים, יכולה להתעלם
מכל עובדה שאינה מוצאת חן בעיניה
המבריקות.
אחת מעובדות אלה, שאנטיגון השחרחורת,
בעלת המזג הסוער, לא התחשבה בהן,
היא מרינו, פפאליאה. מרינה, שחרחורת ו בעלת
מזג סוער לא פחות׳ הוכתרה מלכת
היופי של מצרים לשנת . 1953 לשת״ היפהפיות
תכונות משותפות רבות: שתיהן ממוצא
יוזני, שתיהן נולדו באותה שכונה באלכסנדריה.
על דבר אחד בלבד מחולקות
דעותיהן: מי האשד, היפה ביותר במצרים.
מד, שהרגיז במיוחד את מרינה היא ש־אנטיגון
השתתפה בתחרות העולמית בתור
מלכת־היופי של מצרים .״אין לה כל זכות
לתואר זד״״ התרעמה כששמעה על הדבר.
״אני היא מלכת-היופי החוקית של מצרים !״
הדברים פגעו קשות באנטיגון — אולי מפני
שהיו נכונים: בתחרות על תואר מלכת
היופי של מצרים 1953 נבחרה מרינה, ואילו
אנטיגון זכתה במקום שני בלבד.

חזה שופע וביקיני.

להגנתה

ני ״ 3

פנפה אנטיגון בסרט צבעוני ותעודה מפוארת,
עליהם היה כתוב כי נבחרה למלכת
היופי של מצרים — לשנת . 1952״אפילו
אם באה מלכה חדשה, אין המלכה הישנה
מאבדת את תוארה,״ היתד, דעתה .״זהו
נוהג ידוע בחיי הדיפלומטיה והטכסים בכל
העולם.״
כאשר חזרה מלונדון, ציפתה אנטיגון לקבלת פנים נלהבת: הרי בכל זאת זכתה

מלכת יופי אנטיגון קונסטנטס
הבלטת הבליטו ת התבלסה

למקום השלישי מבין 15 מתחרות, הביאה
כבוד מסויים למצרים. להפתעתה הרבה גילתה
כי מצרים לא העריבה כלל את הכבוד.
במקום זה פירסמה העתונות מעשיות וסיפורים
על שהותה בלונדון, שהיו רחוקים
מלמצוא חן בעיניה.
בין השאר סופר כיצד הופיעה בפני עתו־נאים
וצלמים, לבושה בשמלת ערב, ככל
שאר המועמדות. אולם בסוף המסיבה, כשקמה
ללכת, נפלה השמלה עד למתגים, חשפה
חזה שופע לעיני בל. בהופעה שניה, כשכל
המועמדות האחרות באו בבגד־ים עשוי מ

הסת בג׳בל־דרה

לדברי רדיו דמשק׳ לא קרה
מאומה. ליתר דיוק — קרר, דבר
פעוט בלבד: צעיר דורזי •׳ בשם
מנטור אל״אסרש, נעצר על־ידי המשטרה
שעה שנשא כרוזים בלתי־חוקיים.
כמה מידידיו חמומי־המוח
של הצעיר ניטו להפריע למשטרה
במילוי תפקידה וזו הזעיקה לעזרתה
יחידת צבא. זה הכל. שאר השמו עות
אינן נכונות — מקורן בסוכ נויות
התעמולה של מדינת ישראל,
הרוצה לנפח את העניין ולהעליל
עלילות שוא על הרפובליקה הסורית
ועל מנהיגה אדיב אל־שישקלי הנאור.

כן׳ הרי ששדות התעמולה
הישראלי מוצלח במידה שאיש לא
ניחש ;אותה עד כה. בי הידיעות שמילאו
עמודים׳ שלמים בכל עתוני
העולם היו רחוקות מלהזדהות עם
הודעת רדיו דמשק המרגיעה• חלק
גדול מידיעות אלה נשלח לעתונים
על״ידי כתבים זרים מתוך סוריה
עצמה. כולן מסרו דבר אחד: אש
טן אל־אטרש בראש אנשיו (״אל־מוסאוואר״)
המרד התלקחה בג׳בל אל־דרוז.
עצס נזזו״נ ת בנרו!
לא היה זה מקרה שדווקא בהר
הדרוז הגיע הפרד לממדים כאלה.
מעליו — המרד הגדול נשבר׳ אך לדרוז נשארה גם הלאה
מאז תפס שישקלי את השלטון׳ בדצמבר , 1951 פעלו בסוריה
הזכות לשלטון עצמי מסוייג׳ בג׳בל.
תנועות ואישים רבים שביקשו לסלקו. אף אחד לא הצליח. בית
הנבחרים פוזר, ראשי ממשלה נכלאו, הנשיא
נעצרו. הוגלה׳ המפלגות יציבכסלע בז ל ת
השונות פורקו׳ מנהיגים מכל הזרמים
אולם שורשי ההתנגדות לשישקלי לא נעקרו. פה ושם הפגינו
בשנת 1941 קיבלה סוריה את עצמאותה. אולם על זכות
סטודנטים, מנהיגים מפלגתיים התכנסו וגינו את ביטול המשטר
השלטון העצמי וויתרו הדרוז רק כעבור שלוש שנים׳ כשנדמה
הפרלמנטרי׳ כרוזים שחוברו על־ידי מנהיגים גולים הופצו
היה כי שוב לא נשארו כל ניגודים בין בני העדות השונות.
בשווקים ובשבילי ההרים. בכל זאת, לא עמד מאחורי כל אלה
תמורת הוויתור נפתחו בפניהם דלתות רבות — בעיקר בצבא.
שום כוח ממשי. לרוב האזרחים הפשוטים לא היה איכפת מי
סולטן אל־אטרש׳ המנהיג ששנותיו המצטברות לא השאירו
מושל, ואילו חצי תריסר נסיונות לארגן את הצבא נגד שישקלי
כל סימן על גאוותו הפראית, הפך לאחת. הדמויות החשובות
נכשלו. נשאר רק כוח אחד רציני — הדרוז.
במדיניות הסודית. ממשלות נפלו, נשיאים התחלפו, רודנים רצי
וזו איש את קודמו — אך אל״אטרש נשאר יציב כסלעי הבזלת
א ל 1ר,ים ע לי ־ א ד מו ת
השחורים על ההר שהולידו. לאף שליט לא היה כדאי לפגוע בו.
עד אשר הופיע שישקלי. רודן הרוצה להצליח יודע כי אסור
איש אינו יודע מה עברו הרחוק של עם זה. ידוע רק שהוא
שיהיה לו כל מתחרה במולדתו. זאת׳ ידע גם אל־אטרש. למרות
עם גאה׳ גברתן ושואף־מלחמות. דתו הנה תערובת של הדת
ששישקלי הידבר, בהפגנות ידידות, היה ברור בי יבוא יום וינסה
המוסלמית׳ היהודית והנוצרית אולם איש אינו יודע מה מהותה
להכניע את מנהיג הג־בל. אל־אטרש החליט לא להכות בזרועות
המדוייקת. ידוע רק שהם מאמינים באל אחד׳ שהתגלה מדי פעם
שלובות: כל מתנגד ^ל שישקלי ידע כי בג׳בל ימצא עידוד
עלי אדמות בדמות אנושית. הופעתו האחרונה׳ לפי מסורת זו,
ועזרה.
היתד, במצרים, בשנת 1030׳ בדמותו של חכים׳ צאצא מוחמד
הנביא,
ע שן 1ד ם
הדת הדרוזית, שאינה מבוססת על תפילות או ימי צום׳ מטילה
על מאמיניה׳ לעומת זאת, שבעה דברות׳׳ :אמירת האמת,
לפני קרוב לחודשיים התכנסו בארמון אל־אטרש׳ באל״סור־הגנה
הדדית, דחיית כל דת. אחרת׳ התרחקות מכל אדם הנגוע
דה׳ כל אותם המנהיגים שסבלו משישקלי. בכרוז שחיברו במקום,
במעשים רעים׳ הכרת אחדות האלוהים׳ כיבוד העבודה, סבלנות.
תקפו את תוכנית הבחירות של הרודן, הכריזו על החוקה החביחס
לדיבר השביעי, התקשו תמיד הדרוז: לכל התגרות
ושה• חם סמכו על -נוכחות אל־אטרש שתגן עליהם. הם לא
נטשו את שדותם ויצאו לקרב. שכניהם הנוצרים והמוסלמים
התאכזבו.
רעדו בפניהם׳ האיום ״אקרא לדרוז.״ דיו היה להריץ כל ילד
עד אשר החליט שישקלי כי הזמן הגיע. ללא התראה התדפקו
מתפרע לחפש מחבוא מתחת למטה.
משמרותיו על דלתות עשרת המנהיגים החשובים ביותר מבין
המתנגדים, אסרו אותם• באל״אטרש לא העזו.לנגוע׳ אולם הו־ההתנגשות
הרצינית ביותר ארעה לפני 90 שנה, כשאלפי
לוחמים נהרו מהג׳בל, התנפלו על המרוניטים של הלבנון. תוך
דיעו לד כי הוטל עליו מעצר בית ״למען השקט והסדר״ .אש
ימים אחדים של קרבות אכזריים הרגו הדרוז למעלה מ־ 12 אלף
המרד׳ שהעלתה עשן: כל הזמן׳ פרצה פתאום בלהבות דם.
מרוניטים׳ השמידו כפרים שלמים. התוצאה היתד, רחוקה מאוד
בכפרי הג׳בל שוב התקהלו הגברים׳ חמושים ומוכנים לקרב,
תבעו את דם אוייביהם שהעזו לפגוע במנהיג האגדי. יחידות
ממה שהדרוז רצו : :צבא צרפתי נחת בלבנון על מנת להגן
על המרוניטים׳ השתלט במהרה על כל הארץ.
צבא הטילו מצור על ׳ההר, שריון כבד תפס עמדות מול הכפרים
הסוערים. שישקלי ואנשיו ניסו להעמיד פנים כאילו לא היה
השלטון הצרפתי התפשט צפונה ומזרחה ובסוף מלחמת
כל העניין אלא דבר קטן. אולם היה בדור כי משטר הרודן
העולם הראשונה נכללה גם סוריה בשטח המנדט הצרפתי. ג׳בל
עמד בפני המשבר הרציני ביותר מאז הוקם.
דרוז נשאר כעצם מזויינת בגרון הצרפתים. בשנת 1925 הפך
כאב הגרון למלחמה ממשית. הדרת התמרדו, התנפלו על משהסכנה
האמיתית אינה רק שהדרוז יתמרדו. היא גדולה הרמרות
הצבא הצרפתי׳ הצליחו אף לכבוש את דמשק הבירה.
בה יותר, אם הדרוזי יתקוממו ויתפרצו לעבר הבירה ומחנות
לא היתד, זו התמרדות של מיעוטים• המאבק נשא אופי לאו הצבא
של שישקלי, ישנם כל הסיכויים שהמנהיגים המודחים
מי, השתתפו בו גם התושבים הערביים. אולם הכוח המכריע
וראשי המשפחות שנפגעו מהמשטר החדש יצטרפו אליהם, ואז
ספ-רים ימיו של שישקלי. בעיני בני הג׳בל׳ אין כל סיבה מדוע
היה, ללא ספק׳ זד, שבא מן הג׳בל. בראש כל הלוחמים עמד
מנהיג הדרה׳ סולטן אל־אטרש, גבר חסון׳ בעל שפם גדול
לא יהיה כך: הם עשו זאת נגד הצרפתים, ואין כל סיבה שלא
ומוניטין של לוחם אמיץ.
יעשו זאת עכשיו. אולם הפעם׳ אם יצליחו׳ לא יסתפקו שוב
המלחמה ארכה שנתיים. הצרפתים הזרימו תגבורות, הפגיזו
בהבטחות מעורפלות של שלטון עצמי. מטרתם העיקרית תהיה
.את דמשק׳ שלחו חיל שריון נגד הג׳בל. לבסוף התנופף דגלם
הקמת מדינה ריבונית משלהם בשטח הג׳בל. מבחינתם זהו דבר
שאין לערער עליו: הרי לנוצרים יש מדינה, המוסלמים אדו-
• ה שימו ש במלה ד רוזי אינו נכון, נכנס לשפה העברית
נים בארצם ואף ליהודים יש מולדת עצמאית. אין כל סיבה
בה שפעת שפות אירופיות. זרח הוא שם רבים של וישם דוחי
שגם לדרוז לא תהיה מדינה משלהם — מלבד סיבה אחת ־ הצ־בא
הסורי של שישקלי. וזו סיבה רצינית למדי.
(על משקל נורדי).
קטע אחד, הופיעה אנטיגון בבגד־ים ביקיני,
שנתפר, כפי שכתבו העתונים בלעג, בעזרת
מיקרוסקופ. הדבר לא הפריע למצרית הרועשת.
היא הבליטה את בלימותיה, ליטפה
את חמוקי ירכיה והכריזה בגאווה החלטית.
״לבחורות אלה אין שום דבר על העצמות.
לבן הן מתכסות כל כך.״
השופטים יכריעו. לבל סיפור כזה,
שהיה מתפרסם בעתונות המצרית, היתד, מ
רינה
מוסיפה הערה עוקצנית משלד— ,
תמיד אוחד, ההערה :״אני יותר יפה ממנה,
אני הייתי יבולה להשתתף בתחרות מבלי
להזדקק לכל התעלולים המגוחכים הללו.״
כאשר נתפרסמו התוצאות, יצאה מרינה
בהכרזה רבתי: אם אנסיגון, הסגנית שלה,
זכתה במקום שלישי, היא עצמה היתד. בודאי
זוכה בכתר. על כן, מאחר שאנטיגון
השתתפה. במקומה שלא כחוק, תגיש היא

תביעה לפיצויים נגד מארגני התחרות.
אנטיגון עצמה לא אמרה מאומה. היא
התכוננה לתחרות מלכת-היופי של מצרים,
. 1954״אז יראו השופטים הבלתי־משוחדים;
ויחליטו — מי יותר יפה: היא או אני,״
הודיעה. אלא שקיים חשש שהשופטים לא
ירצו להתערב בשאלה כה גורלית, יבחרו
במועמדת שלישית — אם אפשר, לא יוונית
ילידת אלכסנדריה.

יסתכל , ,אנוא

אב׳ שלי אומר

שאתה אידיוט ונזנוול !

לא יכול ל עזו ם

ח מור

זה נראה יופי. אנוא ! אף ׳חד לא ירל
שזה נפל קודם לפח האשפה !

האנק קצ׳האם הוא אביהם שד שגי ילדים: הראשון, בידי, הוא
כיום בן ארבע וחצי, ואילו השני, דני. בן שנה וחצי בלבד. למרות
זאת, דומים השנים איש לרעהו בשני תאומים. הסיבה: דני,
שנודד על גבי הניר בלבד, נוצר במיוחד על מנת לתא־ את
תעלוליו של אחיו הגדול. אשי האב המעונה החד להעלותם
במבהולו בקריקטורה יומית. עד מהרה כבש לו דנ־י הקטן
מנומש האד ונפולהשער, מקום על דפיהם של 460 עתוניב
בארצות-הברית ו־ 42 מיליון קוראים עוקבים מדי יום כיומו
אחרי מעשי הזוועה שלו -אם רק מניחים להם ילדיהם לקרוא.

הי, אמא ! ראית ׳ת ה חתולה שהבאתי
:מול הביתה 7היא ׳תפרקה לחת׳כות !

תה רואה כמה זה פ שוט?
שמים רגל — ונגמר !

תגיד בבקשה לילד לי שאג
כועסת עליו ושהוא יצא כבר.

נרדם !

— הי ד שלי אף פעם לא רועדת, למה שאג׳
א שותה, לא מע שן ולא מתעסק עם בחורות!

אג׳ לא הבעל ש לן 1