גליון 852 מתאריך 18 בפברואר 1954

גם השבוע
עמודים

שאלתיאל
בן ־י אי ר:

נסית׳ לפרוץ המצור

א/ל וו
בית־ו
גיצח בי רו ש לי ם
.on . 652 שנה 17
ט״ו אדר א׳ תש־י׳ד

*16.2. 5
המחיר 300 פרוטה

בלי מורא-

משוא פנים

העורך הראשי :

1 ה מלס

אורי

עצמאות. מה שהדאיג אותי הוא עלית. מוראל
הערבים ויכולת־לחימתם. בעוד״ שאלצנו בעבור
מה יילחם הנוער העברי? האם בעבור עירית רחו בות.
לשכת העבודה בזכרו? — או אולי בעבור
אגש׳ מחלקת־ההחזקה של עירית תל־אביב?

אבנרי

ראש המערכת :
שיום

כהז.

עורך משנד* תבנית :

עורך נשנה, כיתוב ;

סייבי קשה

אורי סלע

השבועון המצויר
לאינם ור מצי ה
רחוב נייקסוו , 1תר־אביב
,אולי )
(ליד תיאסריז
טי 20785 .
וז.ד13# .
ם עז הפברקמז :״עויססרפ״
ם ו״ל: חעוים הזה בע־ם
רשום ישראל בע״גז. ה־א

וזם ני)

העלם הראשי :

הכתב הראשי :

דז ברגע

עם :.ואל פרה

חברי המערכת :
דוב איתז. פשה בז־אפדים, יהיאל בשן. יהודה נבאי, נעה נבי.
לילי נלילי, אורי דל, רוהי ורד, אוסקר מאובר, קיז, סילבי קשה

מ׳׳ם ראש מערכת, ירושלים

ראש מערכת, חיפה

זאב הרע

חיי כרפל
נבריאל דנת, יו ש. פקסים הלופת

מנהל פבצעיש :

מנהל מעבדה
דוד פווייג

כשכתבתי לך את שורותי במקום זה
בשבוע האחרון, היה לבי מלא דאגה. העליה
הגדולה. במחיר העתון היתר, צורך קיומו.
עתה עמד במבחן העיקרון היסודי המציין
עתון זה כמעט מכל עתון אחר בעולם :
שקוראים די רבים ישלמו עבורו מחיר די
גבוה כדי לאפשר לו קיום בלתי־תלוי.
המומחים להפצה גירדו את פדחתם, שי חקו
בעפרונותיהם, חישבו שלפי כל החוקים
תצטרך תפוצת העתון לרדת, עקב המחיר
החדש, בכך וכך אחוזים. ראש המינהלה
קימט את מיצחו. חכינו.
התוצאה היתד, מזעזעת ממש.
.התפוצה לא נשארה יציבה.
התפוצה לא ירדה.
היא נתנה קפיצה חדה — למעלה.
עוד מוקרב לקבוע בדיוק מה היה שעיר
עליה זו בחלקים השונים של הארץ — אם
כי כמעט בכל המקומות נתקבלו כבר ביום
החמישי שעבר קריאות אזעקה, בצירוף דרי שה
נמרצת למשלוח גליונות נוספים (שלא
היו בנמצא).
איני רוצה להסיק מכך שהתלהבה כל כך
מעלית המחיר. אני מתאר לי שלרבים סו
הקוראים לא היה זה דבר קל. אך דומני
שמותר לי להסיק שבהצבעת־האימון הגדולה
אמרת . :כן׳׳.
על כך — תודה.
אני מקווה שהמצב החדש יאפשר לנו עתה
להדפיס לעתים קרובות יותר גליונות של
20 עמודים, ואני מקווה שגליונות אלד,
יצדיקו את הסיסמה אשר אנשי הפירסום
שלנו שמו בראש המודעות שהופיעו בשבוע
האחרון ברחובות :
״רבים המחקיט — אך אחד המקור.״
אחרי שהופיע לפני שבועיים מאמרנו הגרו?
על חיי יאיר, זורמת אלינו אינפורמציה
נוספת. מתברר כי עד כה לא היתר, קן ימת
אפילו בין אוהדיו ידיעה מקיפה על תולדות
חייו של איש בלתי־רגיל זה. רק פה ושב
נשתמרו קטעי זכרונות ועובדות, ביניהן
הסותרות זו את זו. בין תמיד לפני טענו

השאר, הובהרה לי נקודה אחת שהיתר,
לוטה ערפל: האם.ידע זאב ז׳בוטינסלי
מותו על הפילוג י זכורני שבשעתו
אנשי אצ״ל שידיעה זו עצמה היא

בעד בחורות
שוב בעניין השער: ציור יכול אולי להביע את
רעייון־הצייר או כותב־המאמר. אבל צילום. ובעיקר
של נערה נאה, מביע את יופי־החיים ועוד אי אלה
דברים דומים. האמינו לי. אני מעדיף את אי־אלה
הדברים האלה...

שלפה אדיר

שלמה הררי

שגרמה• למותו. טענה זו, יותר מכל אחרת׳
גרמה לכך שעשרות וותיקים מזועזעים חזרו
מארגונו של יאיר לארגונו של רזיאל.
עתה אישר לי ד״ר שמשון יוניצ׳מן,
המנהיג הבית״רי המשופם שהיה אז במרכז
הענינים, בחצי הדרך בין שני הפלגים, כי
ז׳בוטינסקי לא ידע כלל על הפלוג, הוא מת
לפג שהגיעה אליו הידיעה.
אגב, יוניצ׳מן הוסיף מעשיה קטנה ומאלפת
על הווי אותם ימים נשכחים. בראשון־לציון.
פרץ סיכסוך חריף בין אוהדי רזיאל ואוהדי
יאיר. אנשי התנועה בתל־אביב לא יכלו
לחוש למקום כדי לפשר בין שני המחנות,
כי היה קיים עוצר חמור בדרכים, רק מכי־ניות
מעטות היו רשאיות לנוע בכבישים.
אחת מהם היתר, שייכת לאליהו גולומב׳
מנהיג ההגנה.
יוניצ׳מן לא היסס, הוציא את גולומב
מביתו ברחוב אחד״העם, נסע עמו לראשון-
לציון במכוניתו. בדרך העיר לו גולומב :
״פעמים רבות קצה נפשי באנשים שונים,
והיתד, לי נסיה להתפלג. אבל עכשיו׳ כשאני
רואה עד כמה מכוער פילוגכם זה, נדרתי
לעצמי נדר לא להתפלג לעולם !״
הסיום הקומי: חברו של יוניצ׳מן, איש
אצ״ל וותיק שלא הכיר את פני גולומב,
שאל ברדתו מן המכונית :״זה אחד מאנשי
אצ״ל ז עושה רושם לא רע !״

טענה אחרת לגמרי שמעתי מפי ח״כ יוחנן
באדר, איש חרות שהיה מפעילי אצ״ל בפולין.
הוא מחה בתוקף נגד הסברה כאילו עיכב
ז׳בוטינסקי את הפעולות בארץ בתקופות
שונות, וכאילו מנהיגי המחתרת המקומיים
לחצו עליו בכיוון ההפוך. לדברי באדר, היתד,
אשתו נוכחת בישיבה שהתקיימה בוורשא
באמצע 1939׳ אחרי הפעולות הראשונות
נגד הספר הלבן. בישיבה זו נוכה יאיר׳
כבא־כוח אצ״ל בארץ. הוא אמר, לפי סברה
זו, כי הארגון בארץ עייף ורצוץ, אינו יכול
עוד להמשיך בפעולות. היה זה אז ז׳בוטינסקי
.איני יכול לתת לכם פקודות
שאמר :
לפעול׳ כי אני כאן ואתם שם. אולם לא
ציפיתי כי דוקא אתם תבואו אלי בדברים
מסוג זה !״

ירושליס

p־ ,T Hחיפה

אולי תסבירו לי מה היופי בבחורה השופה,
שאיו בה כל טעם ז אם כבר רצונכם בבחורה
מצולמת בשער כדי למשוד את תשוסת־לב הבחו רים.
צלמו לפתות בחורה חמודה׳ ,בעלת חיוך
צברי-שובב. ולא בהורה חשופה, שכל פניה סעי-
דום על רצונה לנרות.

צפיית,
חשיבותו של איש השום

האם נכשל שמעוז הודז (העולם הזה ) 849ב תפקידו?
האם אינו מתאמץ לתת צביון כלשהו
לכלכלה שלנו? השתוללות בנ׳יפ פתוח, חמוש
מכונות יריח, עם שיער מדובלל ובלורית מת-
בררת ברוח, עוד לא מקנה זכות לשפוט את אותם
יושבי־המטות, אשר ניהלו את הקרבות מאחורי
הקלעים ...מדוע עינכם צרה בצעיר מתקרם־ן האם
משום שסודר לו שיכוז (ואפילו ב״ 2ג אלף ל״י)?
כנראה שהיו זקוקים לשרותו וחיו סוכנים לעשות
לו את הדבר...

.3א ,.חיפה
כנראה...

מעבר לגבול
מדוע הייתם צריכים לפרסם את הדו״ח על ה פליטים
הערביים בנהר אליבארד והעולם הזה? ) 846
את מי! זה מענייז?• זלז בוודאי לא מעניין אה כל
אלה שלחמו בזמנו .,ומפכנים את עצמם מדי יום
ביומו לאורך הנבול. לא אתפלא אם תהליטו לקיים
מנבית לטובת המסכנים האלה.

חנניה כוכשטיין,

ראשון־לציון

שיא הילדותיות הנאיבית השנתם ברשימתכם
על הדרוזים והעולם הזה ) 850 והצעתכם לשלוח
שנדיר דרוזי לניו־יורק, לאומות-המאוחדות׳! לאיזה
ד׳רנה של תמימות הנעתם 1איד זה קרה שאנשי
נבעתי לשעבר מתהילים להאמיז באומות־מאוחדות,
מחאות בעל־פה ובכתב ושאר הדיפלומטיה השר-
תית־סוכנותית-מפורתית איד זה קרה כי הק דשתם
חצי נליון לנביאו של, דק־כד״׳ ולא רוצים
להביז כי נם לדרוזים אפשר לעזור, דק־כד ״ ?

יורם דלמר,

צוו הדור

תל-אביב

חיטוב הגיזרה הנשית הוא נזירת האופנה של
ימינו. על כז אל-נא תצחקו לנשים המגזרות את
ניזרתן.

רות ק.

תל-אביב

נערה שמנה נדרה נדר;
״מלכת יופי אהיה, לי
היא עסקה בחיטוב.
נגזרה שוב ושוב,
עד הפכה ניזרתה — לנזר.

הנזר!״

מוניה שביט,

נשר

מים ! מים !
שמחתי מאוד לקרוא על נקמתו של המעייו אום-
אל-פלום (העולם הזה ) 849 אשר, לאות מחאה.
חדל לתת את מימיו וכשבנו את האמפותיאטרוז
בבית־שאו איים להציף אותו. האם זאת לא הש-
נהה עליונה?
המעיין אום־אל־פלום תרנוטו בעברית עידהכסף.
ערביי בית-שאז מססרים •כי מקורו בנדעדל׳ ובנלל
כל האנדות שנוצרו מסביבו כ רר בשחקי בית-
יותר ביו־שאז
את הירקות, אשר

רעננה

גם זה ספורט?
במדור הספורט והעולם הזה 850 כתוב על
צעיר דתי המצהיר :״אלוהים אינו אשם. כדורנל
לא נזכר בספרי הקודש היאך עמדתי מהורהר
ומסומר שיערותי, הרי בפירוש כתוב במגילת אם-
ת ומרדכי עימד בשער...״

אברהם הדר,

רמת־יצחק

שחור-לכן
אנוכי בז לעדה התימנית, יליד הארץ, נר בצפון
תל-אביב זה 20 שנה. הורי 30 שנה בארץ ואני

העולם
הב א
מכתבים הצבעת אימון
הניייז המיוהד (העולם הזה ) 851 היה
מושלם ...לא דק הוספתם ארבעה זזסודים
זובעוני אלא ידעתם נם למלא את העמודים
בחומר טוב ומענייז. המשיכו בדרך זו.
יכולים לסמור על הקוראים.

אראלה כהן,

תל־אביב

...העלאת־המחיר לא תשנה לנבי מאומה
אוסיף לקנות את העולם הזה מדי שבוע...

מאיר כן־נתן,
ממש ושער האלה אתם

ואני

בני־ברק

תי אימת ! אני מוותר »ל 20 העמודים ומזכז
להסתפק ב־ .18 רק שהם ימסרו עוברות. ולא כל
מיני דו״הות. או ראיונות שכל מנמתם להביא
לידי יצירת דעת-קהל בעד שלום עם הערבים.

אפרים בן־שושנה,

באר־שבע

יישר כוחכם על העבודה הנאה. עתה דומה העולם

הזה למיטב העתונות העולמית לא רק בתוכן אלא
נם בצורה.

אלחנן דוידוב,

תל־אביב

צבאות-ערב
דו״ח הענק על צבאות ערב (העולם הזה ) 851
היה באמת הישג ענק. למרות שאני עוקב בקפד נות
אתרי כל ההתפתחויות במרחב, הופתעתי ב מידה
רבה למראה אוסף־הצילומים שהכיל הדו״ה.
פשוט לא תיארתי לעצמי שהעניינים הניעו לשלב
כזה.

ראובן שפירא,

חולון

...הרמת מ טו החול...

שמואל טפפר,

תל־אביב

נבהלתי לא, הם־וחלילה, מהציוד הרב אשר ל ערבים.
עדיפות זו היתה קיימת נם במלחמת ה
השבועון
חסצוייד
לאי-נשורסציזז

אזהרה למבריחי
יהלומים
״אל תקחי הכל לחזיה !׳׳

תחבורה
דו״ח סודי מיוחד מישיבת
החירום של הנהלות הקואופרטיבים
לתחבורה.
נציג אש״ל: בימים טרופים
אלה, אני אומר: לנסוע !
נציג גן: אהא, עוד כוס תה

עוד

היי

פרס ראשון ־

! ! נסיעה

| :לאירופה
>! פרטים כגליון השבוע הבא

תל־אביב

יחיאל לבכי,
אגב, שמעתי כי אחד הכתבלבים של הדור
פירסם על שני טורים ידיעה כי סוף סוף
הצטרפתי לציונים־הכלליים. זה באמת לא
בסדר. להבא, שיודיע לי לפחות לפני כן
אל מי הצטרפתי יומה עשיתי. הרי מגיע גם
לי לדעת.

הכונו
!! לתח דו ת
|! הגד 1ל ה

ש לו ם

ראש המנהלה :

חבל רק שקלקלתם את כל הרושם על ידי הסיום
שלכם. חשבתי שהדו״ח נכתב ברוח אובייקטיבית.
אך הנה. להפתעתי. קראתי שאינכם ממליצים על
בחירת מדיניות של חוסר־מעשה. וזה דוק* בימים
שיש לנו ממשלה כמו שלנו. אני שואל אתכם :
האם זוהי אובייקטיביות ן•

אברהם לוי,

סופרי חח :

הלמידה אטי הררי.
מלער מחפש אה ההווה)

א. פרנקל, חל-אביב

W W W IW W W b W W W M W

בז ,27 נשוי ולי אשה, ילדה בת שנהיים וחצי
ותינוק. היום ישבתי במקרה במרפסת ביתי כאשר
פתאום, לתמהוני הרב, שמעתי את שכנתי למשפחת
נורביץ, אשה בגיל העמידה ולת בנים גדולים
ונשואים, אומרת לבז שכנתה :״ם ה אתה צועק
שם כמו תי מני?״
...לפני זנע קצר ביקרתי. אצל. חברי, מבית־הספר.
בז לעדה האשכנזית, נשוי. אדם מכובד ונשוא
פנים. הוא שאלני על ההפלייד, אשר כתבתם אז
עליה (דופקים את השחורים) .אמרתי לו, שאני
כשלעצמי איני מרגיש בד, וכי זה יכול להיות אך
ורק ביז העולים החדשים. יאך מאתר ששמעתי את
המלים הנ״ל איני יכול לשקוט. ועתה לא אדע
איד אדעך את בני. האם אחנכם בשנאת־אהים?
ומה אם תעבור בתי ליד ׳בית שכנינו ובנותיהם
יקראו לה תימניה שחורה?...

זכריה דמארי,
היכן מרילין?

תל-אביב

בקראי על י נישואיה של מרילין מונרו׳ עם בחיר
לבה ג׳וז דימדנ׳יו (העולם הזה ) 848 שמחתי מאד,
ומת יותר שמחתי בקראי הלאה כי נם את תמונתם
הדפסתם בהעולם הזה . 846 לא זכרתי אם ראיתי
תמונות אלו וליתר בטחון לקחתי את החוברת
הנ״ל וחיפשתי בה את התמונה המראה את מרילי!
ונ׳ו קוראים יהד שירה ד ־ אך לא מצאתיה.

צכיה טבק,

פתח תקות ,

מרוב שנדחתה לא יאתה, כנראה, הקוראת
טבק את העובדות. בגליון 846׳הופיע קטע
כתוב על מרילין וג׳ו אוהבי־השירה — לא
צ׳לוס•

למען השם
בשער עתונכם (העולם הזה ) 84 הבאתם תמונה
של דונמנית יפה, בציינכם שהיא עובדת באיזה
בית־חרושת• -לסריגה בבני-ברק ...בית־החרושת ל מרינה
הנדון אינו אחר מאשר ביה-הרושת אלד,
הידוע לא רק בשוקי(ומקומי, אלא גם כיצואז
׳לארצות־חוץ. נכון הדבר שצניעות היא אחת ה מידות
הטובות, אולם בית־חרושת נדול בישראל.
ששנים רבות הינו החלוץ בשטח זה, מניע לו
שלא יושמט שמו במקרים כאלה.

פ. כלוך, מנהל אלד, בני־ברק
העולם הזד, נהג לציין שמנת בסקרים
כאלה, חדל מבן, לאחר שבכמה מקרים הובע
תשד שהוא עושה זאת לפרסומת, תמורת
תשלום.

אכן; על כל מלה
לא הבינותי את פסוק השבוץ בד)עולם חב*
(העולם הזה 851״ומשה היכה כאבא,יאבו. ויוציא
ממנו נאומיים.״ האם התכונתם לשני נאומים, או
לנאומי־מים?

דוד מסור. ירושלים
אבא אבן נאם רק פעס אחת בויכוח הנדון.

פלאי הטכע
הגיעו מים עד נפש י יצרתם היה הדשה בעלת
ארבעה עטינים, ולא עוד אלא שהוספתם לה ע טין
חמישי (העולם הזה 849 הרי כל מנקה רפת יודע
שלפרה עטין אהד בלבד, בעל ארבע פיטמות
ולפעמים פיטמה חמישית לא מפותחת.

כתנין, כדורי
כותב הרשימה נשלח לקודם מנקי רפתות,
לחלוב קצת תורה חקלאית.

בבקשה ...מה אמרת י
נציג המפשר: תהיה זו בגי דה
באינטרסים של ציבור העמלים
שאנו מייצגים אותו
אם נתייחס בקלות ראש לכל
הבעיה. על כן אני אומר...
נציג אש ״יל (מתערב) :לנ סוע
...גן (בתרעומת) :לא ספורט נציג צעק הצופה הנייטרלי במיש־לנסוע

חק הכדורגל בין הפועל רחו צעקות
בלליות: לנסוע ! לא
בות לבין ביתר ירושלים :
לנסוע ! אוי ואבוי !
״קדימה מכבי חיפה !״
נציג המפשר: לנסוע או לא
לנסוע, הנה השאלה: מה חמשיר כשר למהדרין
נעלה יותר, לשאת באורך היה היה נבר, ראש עיר,
רוח חיצי גורל אכזר אבני ששמע השמצות למכביר.
מרגמותיו׳ או אם חמוש הוא קרא :״זו נבזות 1
לצאת מול ים הימורים, למ אין פה שום הזירות !
רוד וקץ לשים להם?
רק אתמול הן שרפתי חזיר!״
לנסוע...
הוחלט פה אחד: כל חברי
הקואופרטיבים נקראים בזה
לנסוע במאורגן לסיול מחאה
כללי לגלי כנרת. הגבירות
מוזמנות.

הסולם הזה

חברה סאלווית
(ראה שער)
רב שבת. השעה .8.00 חלונות־הבתים, ברחוב התל־
1אביבי הקטן׳ שפעו אור ומוסיקה. בקצה הרחוב הופיע
L Pצעיר גבה־קומה. הוא הלך קלילות, ידיו בכיסיו,
כותנתו משולש לבן על רקע החליפה הכהה. הוא נעצר
ליד אחד־הבתים, הרים את ראשו, החל שורק :״אל תיקח
הכל ללב.״
בחלון הופיע ראש חינני של נערה :

״כן. מהרי, אילנה. כבר מאוחר.״
״רגע אחד, ארד מיד.״
אורי ידע היטב שאילנה תשתהה. הוא נשען אל גדר
האבן הסמוכה, הוציא חפיסת-סיגריות, החל מעשן. אורי
היה מצוברח: אביו לא ד,ירשה לו לקחת את מכוניתו,
הוא לא יוכל לעשות רושם על אילנה.
לבסוף הופיעה אילנה בפתח הבית. אורי שכח ימיד את
פרשת המכונית. הוא היה תמיד מאושר לצאת בחברת
אילנה. היא היתר, יפה מאוד, ולבישה בהתאם לאופנה
הפריזאית האחרונה. שערה הארוך־מסולסל צנח ברוב חן,
לצד אחד של פניה הילדותיים במקצת. אורי ידע שחבריו
יקנאו בו, ירווה נחת.
״לאן הולכים הערב?״ שאלה הנערה.
_ ״לאטי. הערב התור שלה. רציתי לר,חת את המכונית

הנוער
הישראלי ״הוותיק״ (וגם
חדש״) הוא כרובו המכריע עירוני.
הנוער העירוני המתבגר, אינו מאורגן
ברובו בתנועות־נוער. בצדק או שלא בצדק
אין רוב הנוער כגיל 17 אוהד את
תנועת-הנוער.
אולם הנוער הזה ״מאורגן״ בכל זאת,
הוא יצר לעצמו צורה אירגונית מיוחדת
במינה: ה״חברה״.
אין לה מטרה בל שהיא, אין היא מחייבת
את חבריה לדבר.
היא מבוססת רק על התחייבות אחת :
לספק לחבריה מקום כאחת הדירות הפרטיות,
לפי התור, בו יוכלו לרקוד,
״להשת־גע״ ,לתת פורקן לחדוות־החייס,
שלא באה על סיפוקה.

שלנו ; אבל המרחק אינו
ללכת ברגל.״

גדול,

והערב יפה.

החלטתי

לא היה צורך בכתובת. הרעש והצחוק שבקעו
החלונות הפתוחים והמרפסת הרחבה, ציינו את המקום
המדוייק של המסיבה. הם עלו במדרגות, צלצלו בפעמון.
אטי (ראה שער) ,נערה גבוהה, זהובת שער, חייכנית,
תכולת עיניים, פתחה את הדלת. שתי הנערות ואורי נפרדו
רק שעות מספר לפני־כן, כאשר נשמע צלצולו האחרון
של פעמון בית־הספר ; אבל עתה הפכה אטי למארחת.
אבל הוריה
היא השתוקקה שאמה תראה אותה בתפקיד זה
פינו את הדירה למשך־הערב, מצאו מקלט בביודידידיהם.
ארבעת החדרים היו מלאים אדם. שני פאטפונים השמיעו
נעימות שונות. בחדר אחד רקדו סאמבה, בשני טאנגו.
הצלחות, שהיו גדושות בתחילת והערב כריכים, עוגיות,
פירות, הלכו והתרוקנו: החבריא זללו בכל פה.
דני, שישב עד כה והתבונן ברוקדים, קם ממקומו וקרב
אל נערה לבושת־שמלה כחולה, צנועה למדי :

״התרקדי עמי 1״
״לא, איני רוקדת.״
״מדוע?״

״אם כן, כיצד את משתעשעת?״
״איני משתעשעת.״
״מדוע באת לכאן?״
״במקרה. איני תל־אביב. אני נמצאת ב״
גדנ״ע בקורס־סיירים. שם החיים עצומים. אני
מוכנה להתערב אתך, שלא תוכל לגלות אותי
בשדה־האימונים״.
דני, בעל הכותונת הלבנה והעניבה ה אדומה,
בא במבוכה, הוא אף לא חלם לחפש
ילדונת חיונית זאת בשדה האימונים.
״כן״ ,אמר ,״הייתי מוצא אותך. אני עצמי
הייתי סייר ...לפני שנה.״
״מדוע ערקת?״
״לא ערקתי. עזבתי, מפני שלא מצאתי
שם כל דבר מעניין. איני היחידי. כל ה נמצאים
כאן היו חברים בתנועות־נוער, מ בית ר ועד השומר הצעיר. כולם עזבו.
מדוע? מפני שתנועות־הנוער לא נתנו להם
כל סיפוק.״*
״האם מצאת סיפוק בחברת סנובים אלה?״
״את בעצמך סנובית,״ השיב הצעיר. הוא
פנה ברוגזה והלך משם והלאה. הנערה,
סוניה, נשארה עומדת ליד־הפתח. היא ידעה
שהיא שגתה, ניסתה לחפות על הרגשת״
האשמה בהרגשת־עליונות של סיירת־גדנ״ע.
דני דיבר אמת: רוב חברי ״החברות ה־סאלוניות״
,השתייכו בעבר על תנועות־נוער
שונות. כאשר עברו את גיל המשחקים
והטיולים, פרשו מן התנועות: הם לא יכלו
לראות את עתידם בקיבוץ. רבים מהם לא
יכלו לראות את עתידם בכלל ; אבל היה
ברור להם בהחלט, שהם לא יעזבו את ה עיר.

נידו*
מוחלט
אין פלא בכך, שתנועות־הנוער שנאו
״עריקים״ אלה• אחדות מתנועות־הנועד אף
אסרו, על חבריהן להתידד עם אנשי החב רות
הסאלוניות. רבים מחבריהן הובאו ל דין
משמעתי באשמת ״מגע עם האוייב״.
על נערים ונערות שעזבו את התנועות, הוטל
נידוי חמור. חבריהם חדלו להיראות בחב רתם.

בעתיד הקרוב, יערוך העולם הזה, חקי רה
מיוחדת על תנועות הנוער בישראל.

תקופה טרום־ניי־וני

תוכי (דני) ,על אף היותו
ג׳נטלמן, הוא ארטיסט לא
קטן וצ׳יזבתן מובה׳ק. כדי
לעשות רושם על תמר, מרים ועתידה, אין הוא עונב עניבה. גם הן בוחלות (עדיין) בגרבי־הניילון,
בבושם ובאורם. הן סבורות שגרביים לבנות קצרות הולמות יותר נערות בגילן.

האדם הנו בעל־חי חברתי. הצעירים לא
יכלו להשאר זמן רב מחוץ למסגרת איר״
גונית. אחדים מהם חזרו לתנועותיהם. אלה
שלא חזרו, החליטו להתארגן ב״חברות בלתי־תלויות״
.חברות אלה לא דרשו מחבריהם
כל אידיאולוגיה מסויימת• הן לא חילקו סמ לים,
לא הדפיסו כרטיסי־חבר. כל אשר דר שו
מחבריהן: דירה פנוייה לערב אחד, מס פר
תקליטים, פאטיפון, כמות צנועה של
ממתקים ודברי זלילה אחרים, שפע של מצב־רוח
טוב.
בהפסקות בין שיעור לשיעור, נתכנסו
נערים ונערות, ערכו רשימות של ידידים
המסוגלים לבלות ערב־שבת בצוותא. כך
נולדו ״החברות הסאלוניות״ בקרב הנוער
העירוני.

הנוער של ההחה
בתל־אביב קיימות מאות חברות מסוג זה,
שכל־אחת מהן מקיפה 15 עד 20 זוגות.
רבות מהן כינו את עצמן בשמות מצלצלים:
איילה, צהלה, חן, רות, הבימה, ספיר, ,הצפון.
לעתים עורכות שתי חברות מסיבה משו תפת:
אולם כל חברה מבכרת לערוך מסי בות
משלה, כדי לשמור על הקשר ההדוק
בין חבריה.
רעיון ״החברות הסאלוניות״ אינו חדש•
חברות כאלה היו קיימות בישראל גם ב תקופת
המלחמה בבריטים. הן הכילו את
הנוער שהצטרף לאירגוני המחתרת, ומאוחר
יותר, הצטרף גם לגדודי־ר,לוחמים של מל חמת
השחרור.
אולם בעיני הנוער בן־ימינו, נחשבים תקו פת
המחתרת, ואפילו תקופת ימי מלחמת
השחרור, רק לשעור־היסטוריה. כאשר נכ תבה
היסטוריה זאת בדם־ואש, היו הנערים
של ימינו ילדים קטנים• הם שכחו כל זאת.
הנוער של ימינו, אינו אפילו הנוער שלאחר־המלחמה•
הוא פשוט הנוער הפרוזאי של
ההווה.

המטדה -ק! משפחתי

החביב ביותר על החברה. הסאמבה מסובכת.

הבילוי במסיבות

הוא שונא פוליטיקה. אין לו אידיאולוגיה,
שלמענה יהיה מוכן להקריב את עצמו• הוא
שואף רק לסיים את לימודיו, לעבור את
תקופת השירות בצבא, להסתדר בקן־מש־פחתי
חם. צעירים מתי־מספר רוצים להמ שיך
בלימודיהם. רובם חפצים להשתלם ב־

המסיבות אינן משמשות מקום לוויכוחים
על ספרות או אמנות: בני הנעורים חוששים
שיצחקו להם• הם מבכרים לדבוק במכנה ה משותף
היחיד המאחד אותם: השעשועים
בערב־שבת.
אולם אין הם מסתפקים בבילוי בערבי־שבתות.
במשך השבוע, הם מתאספים ב דירות
שונות, הולכים לראות סרטים, מניחים
לנערות לשלם תמורת כרטיסיהן. נע רות
רבות מצאו להן חברים בחברות אלה,
ונערים רבים מצאו להם חברות• לבבות רבים
נשברו — ושבו ונרפאו.

דמה שכל»ח אחידה

״מובן מאליו שאנו רוצים לשתף במסיבות
שלנו נערות יפות תואר,״ אמר שלמה 17
בסרקו את שערו המסולסל ,״אבל אנו מב כרים
חברה׳מנית על פני כל יפהפיה נר דמת.״
מאחר
שרוב החברים לומדים באותן ה כתות
(הנערות לומדות, בדרך כלל, בכתה
נמוכה יותר מהנערים) ובאותם בתי־הספר,
הם מנסים לשמור, על רמה שכלית אחידה.
אין הם מהססים להפטר מאנשים בלתי־רצויים:
הם פשוט מפסיקים להזמין אותם
למסיבות. אם, להיפך, הם רוצים בנוכחותו
של אדם או זוג מסויים, הם מזמינים אותם
לכל המסיבות• מקרים אלה הם נדירים ב יותר.

שיחות
בפתחי בתים
המסיבה נסתיימה בשעה ,11.30 כאשר חז רו
הוריה של אטי הביתה ומצאו את דירתם
במצב של תוהו־ובוהו• אטי הרגיעה אותם
בחיוכה הרגיל :״אשטוף את הרצפה וה כלים
! אבל אעשה זאת מתר. היום אני כה
עייפה ! ״
האורחים עזבו את המקום זוגו ת זוגות.
הנערים ליוו את חברותיהם הביתה. הם ני צבו
בשעת לילה מאוחרת על המדרכות,
בפתחי בתים, שוחחו בהתלהבות ללא רצון
להפרד.
״שלום, אורי ! להתראות מחר !״
״ליל מנוחה, אילנה ! אל תשכחי: ביום־
הששי הבא נפגשים אצלי.״

״איחרתי?

חיקוי למערב
או למזרח?

אומנם החברה הסאלונית היא פרי הווי המערב, ובעיקר ההווי האמריקאי. אולם ישראל הוסיפה
לה גם גוון מזרחי: עוד במחנה הגדנ״ע בעין־יהב היו חווה, דוקה הג׳ינג׳ית, ינקלו^ גיורא
ועמשי לוין, בנו של בעל דפוס, רגילים להתאסף בערבים מסביב למדורה, לתופף! ולשיר משירי
המזרח. גס במסיבות בעור הם אוהבים להיזקר ״בימים הטובים ההם״ .אין כל צורך בתזמורת :
כלי המטבח משמשים תחליף מצוין, זול יותר, נוח יותר להשגה, אפילו רועש י,זתר.

שואלת בחיוך חמוד נצחיה ספיבק, לאחר שאיחרה. נפתלי
בינשטוק עונה׳ כג׳נטלמן אמיתי :״לא, לא, לגמרי לא׳

חיים יקר היה רעב. אצבעותיו העסוקות בפריסה על פסנתר, לא הצליחו
לחטוף מהמגשים, נצחיה הגישה עוגה אל פיו. יענקלח עומד בצד ונהגה.

c tu

m m MMM m

עניבה היא פרט חשוב בלבושו של גנדרן. יצחק בוחר בעניבות
אמרייקאיות רועשות. בחברה אומרים שאפשר לשמוע אותן.

שקט לערב רועש. אורי מלווה את אילנה ברחובות הרדומים של תל־אביב.

ב מ די n j העם שאלה רפואית
כל ממשלה הרה פעם אחת בשנה. בבטנה
מתבשל העובר׳ מתהפך וגורם לבחילה.
הגוף כולו מתכונן לקראת החבלים האחרונים,
שבעזרתם יצא תקציב חדש לאור העולם.
השבוע בא התקציב עד משבר, וכוח
לא היה ללדת. הלידה הופרעה על־ידי הניגוד
המהותי של שני השותפים העיקריים לקוא צו
רן בניתוח
ליציה. היה נדמה שיהיה
קיסרי — ושניתוח זה עלול לסכן את חיי
האם הממשלתית עצמה.
הוולד והאמבטיה. גרמה לתקלה דרי שתם
הנמרצת של הצ״ב להקטין את תקציב
ההוצאות. היה זה צעד מחוכם למדי: אין
אזרח אחד בעולם שאינו רוצה בכך. השאלה
הגדולה היתד : ,האם הדבר אפשרי מבלי
לשפוך את הוולו יחד עם האמבטיה.
כן אמרו הציונים הכלליים. הסביר,
בשיחה פרטית, אחד משריהם :״לו היינו
באמת נציגי הבורגנות, כפי שטוענים נגדנו,
הרי היינו מתנגדים להגדלת ההכנסות. כל
בורגני רוצה להוריד את המסים. אולם אנחנו
לא עשינו זאת. אנחנו דרשנו להקטין דוקא
את ההוצאות — מבלי לפגוע בהכנסות. כי
משק ממשלתי המכנים הרבה, מוציא מעט,
הוא משק ממשלתי המכניס הרבה, מוציא
מעט, הוא משק בריא. משק המכנים מעט,
מוציא מעט, גם הוא בריא. אולם משק
המכניס הרבה ומוציא את הכל — זה משק
חולני מאד 1״
אולם מפא״י אמרה לא, בלמד רבתי.
לדבריה, כל קיצוץ היה הורג את התפקידים
החיוניים של הממשלה. היא לא התיחסה
ברצינות רבה מדי לכל הענין. לדעתה, היה
זה תמרון מפלגתי גרידא מצד הצ״ב.
הצרור הנקוב. היה זה אופייני למצב
כל המפלגות שאף אתת מהן לא נגעה בשאלה
העיקרית: האם אפשר בכלל לסתום את
החורים בצרור הנקוב של ממשלת ישראל?
ממשלה, החייבת להבטיח את בטחון המדינה
מול יריבים המתחזקים והולכים, לקיים משק
בלי חמרי־גלם ושווקים, לכלכל אוכלוסיה
המייצרת רק יחלק קטן מצרכיה, אינה במצב
בריאות מתאים להריון. צפויה לה תמיד
סכנה של הפלה מלאכותית.
אולם שאלה רפואית זו טבעה, השבוע,
בים הסיסמאות המפלגתיות — כרוב השאלות
הרציניות בישראל.
התקציב כסר: אין. אין. אין
אזרחי״המדינה הפשוטים לא התעניינו עד
כה ביותר בתקציבי״המדינה. התקציבים היו
רק נושא לוויכוחים בין קומץ־פקידים גבו הים
במשרדי״הממשלה׳ חומר תעמולה ל דוברי
סיעות״האופוזיציה בכנסת.
השנה נשתנה המצב• ה־דיעות הראשונות
על ניפוח התקציבים המוצעים על ידי האוצר
לשנת״הכספ-ם הבאה, המתחילה ב״ 1לאפ ריל
,1954 עוררו מבוכה ובהלה, דחקו אף

את הידיעות הסנסציוניות ביותר מן הכות רות
הראשיות.
חששות בבדים. התקציב הרגיל, של
השנה החולפת, מסתכם ב״ 216 מיליון ל״י,
תקציב־הפיתוח ב־ 175 מיליון ל״י. לעומת
זאת הציע האוצר, בנוסח המקורי, לשנת״
הכספים הבאה: תקציב רגיל בן 320 מיליון
ל״י, תקציב־פיתוח בן 270 מיליון ל״י. הס ביר
שר״האוצר, לוי אשכול» ,לא יהיה לחץ
נוסף על משלם־המסים. התקציבים המוגדלים
הם תוצאה ישירה של העברת כל שערי״
החליפין של מטבע־זר לשער אחיד של 1.8
ל״י הדולאר, כלומר, האוצר יקבל יותר
עבור המטבע הזר שהוא מוכר•
אולם בינתיים נתפרסמו כמה עובדות,
שסתרו טענה זאת. התברר שתקציב השנה
השוטפת, הקטן באופן יחסי, מסתיים בגרעון
של קרוב ל־ 60 מיליון ל״י. הסיבה: האוצר
קנה מטבע זר ב״ 1.3ל״י לדולאר מן הקרנות
השונות, ב״ 1.8ל״י לדולאר מייבואנים, מש״
קיעי״הון ואחרים. הפסיד בדרך זאת 50 מיל יון
דולאר ב״ 9החודשים הראשונים של ה שנה.
כאשר הוברר שצפוי גרעון גדול גם
בתקציב״הפיתוח, גדלו חששות הציבור שה אוצר
ינסה לכסות את הפסדיו, להגדיל את
שיעור״המסים, להכריז על עוד מלוות־חובה•
הצייר להדפיס כסף. הכלכלנים ה מנוסים
סברו אחרת, הבחינו בסכנה האמיתית
שבתקציב המוגדל. מאז ההכרזה על המדי ניות
הכלכלית החדשה והחלפת שטרות״הב״
סף, תוך ניכוי 10 אחוז למלווה״חובה, גדל
מחזור״המטבע במדינה רק ב־ 40 אחוז —
גידול שהנו זעום למדי. עתה עם ייקור שער״
הדולאר ב״ 500 אחוז, יעלו מחירי הסחורות,
יווצר מחסור חמור במזומנים. האוצר יוכל
לתקן את המצב בדרך אחת! להפעיל את
המכבשים, להדפיס שטרות כסף.
הדפסת״ כסף חדש תגרום לאינפלאציה, כלו מר:
בידי יושבי־הארץ יצטבר כסף רב, אבל
הם לא יוכלו להשתמש בו. המלאי המוגבל
של הסחורות יאזל במהירות, המתירים יעלו,
הממשלה תאלץ לשוב ולנקוט בשיטת״ד,פי קוח.
יהיה זה מצב אידיאלי בשביל אנשי״
המסחר, איבוד־לדעת בשביל משק״המדינה.
הייצוא יתחסל. יותר מכל, יגרום מצב
של אינפלאציה להרס הייצוא הישראלי. בש נת
1953 גדל הייצוא במידה ניכרת. הסיבה ד
קביעת שער־חליפין של 1.8ל״י לדולאר,
(לסחורות־ייבוא, הורידה את שכר״העבודר,
של הפועל, הפחיתה את מחירי״המוצרים
הישראליים, הפכה אותם לגורם מתחרה ב״
שוק־העולמי. כי פועל המשתכר עתה שבע
ל״י ליום בעבודתו בבית־תרושת, משתכר רק
ארבעה דולאר בה בשעה שפועל שהשתכר
ארבע ל״י ליום, לפני המדיניות הכלכלית
החדשה, השתכר למעלה מ״ 11 דולאר• באם
תחול עלייה גדולה ביוקר־ד,מחייה ושכר״הע״
בודה, יתייקרו גם סחורות״הייצוא הישרא״ ן ליות__ .
תת־שר חשוב יותר. העברת כל ה ייבוא
לשער״חליפין של 1.8ל״י לדולאר,
עוררה גל של התנגדות. השער החדש יביא
להתיקרות המצרכים, עשוי לגרום להרעבת
חלק ניכר של האוכלוסייה. שר־האוצר ניסה

למצוא מוצא, הסכים להעלות את מחירי-
הסחורות שלבים שלבים.
כשהגיעה פרשת־התקציב, השבוע, לשיאה,
הודיעו עתוני״הערב שהצ״ב איימו לפרוש מן
הקואליציה, באם לא תתקבלנה דרישותיהם ב קשר
לתקציב. אולם לוי אשכול צחק לתמי״
מותם של הכתבים, שהפילו את עתוניהם
בפח. הצ״ב קיבלו ידיעות מדוייקות על גודל״
התקציב, עוד לפני שהקואליציה הוקמה מחדש.
הם לא הפכו אותו לסלע״מחלוקת. מינוי
תת״שר חדש, רמז, היה חשוב להם יותר
מכל התקציבים גם יחד.
תחבורה קפיצה מן האוטובוס
(ראה ראיון מיוחד)
שר ציוני״כללי, השולט על התחבורה,
עומד בפני פיתוי מתמיד. כמעט כל הציבור
שונא את הקואופרטיבים לתחבורה, מאשים
אותם, בצדק מסויים ובאי־צדק רב, בסב לותיו
היומיומיות בתור ובמכונית. זהו ה שטח
היחידי בו יכול ציוני״כללי לזכות
לאהדה מהירה ומובטחת דוקא מצד האיש
הקטן. כל המקלל את הקואופרטיבים, הופך
כמעט אוטומטית לגיבור הציבור.
יוסף ספיר, הפרדסן הפתח־תקואי בן ה־,51
עמד נגד פיתוי זה. להפתעת רבים, לא נכנס
לריב רציני עם הקואופרטיבים מאז הקמת
הקואליציה ועד השבוע. אמר שר־התחבורה,
שהוא בעצמו נע ונד בין דירה ירושלמית
וביתו בפתח־תקוה , :אין לי כאן שקולים
מפלגתיים. אני חייב להיות הוגן ! ״
הצבר לא נבהל. אולם השבוע היה
נדמה שהשר יצטרך לקפוץ מן האוטובוס
של אידיליה זו. במכתב קצר הודיעו לו
הקואופרטיבים על כוונתם לשבות שביתת־אזהרה
נגד אי־הסכמתו לקבוע מחירי־נסיעה
חדשים כדרישתם. מעבר לאיום זה הזדקר
האיום הגדול יותר של שביתה ארצית כללית.
אולם הצבר, בן האיכרים, לא נבהל. מאז
הפסיק את לימודיו (הוראה) בגיל , 17 אתרי
מות אחיו, כדי לנהל את משק אביו, התרגש
ספיר חום־העיניים רק לעתים רחוקות מאוד.
כשנשאל מה הוא מתכוון לעשות כדי לשבור
שביתה אפשרית, משך בכתפיו .״כל שביתה
תהיה בלתי־חוקית. אסור להשבית קו שעליו
יש רשיון. אנחנו נפעיל את החוק, כמו בשעה
שאשד השבית את התנועה אחרי מותו של
הנהג סגל !״
אולם גם ערב־ההתנגשות בין מכונית הממ שלתית
לבין האוטובוס הקואופרטיבי, לא
שכח ספיר את הצד השני של כרטיס הנסיעה.
קבע הוא: מחירי הנסיעה זולים באופן
יחסי. מאז 1939 עלו רק פי שבע או שמונה,
בעוד ששאר המצרכים עלו בממוצע פי .15
הפעם ה־ 11 קובעת. לדעת ספיר, נובע
רוגז הקהל על הקואופרטיבים דוקא מדברים
קטנים, שאפשר היה למנוע אותם בנקל.
״נוסע העושה את דרכו בנוחיות 10 פעמים
ונדחק בצפיפות בפעם ד 11 זוכר רק את
הפעם הגרועה. בגלל 10 דקות מרגיזות
מפסיד הקואופרטיב את רצונו הטוב של
הנוסע. קצת שיפור, קצת גמישות בניהול,
יכלו למנוע גם תקלה זו.״
לשר אין, כמובן, הסמכות להתערב בסי דורים
הפנימיים של הקואורטיבים. הוא יכול
רק לייעץ עצות. אחת מהן: למנות את
מנהלי־התנועה ומנהלי״המשק לתקופה של
שלוש שנים, כדי שלא יצטרכו לפחוד מפני
פיקודיהם, יוכלו לדאוג למשמעת חמורה.
אולם הקואופרטיבים, שאחריהם עומד
הכוח האדיר של מפא״י׳ אינם מוכנים לקבל
עצות במקום כסף. אף שלמעשה אין להם
שום זכיון, ובתיאוריה אפשר היד, לבטל

כל רגע את רשיונותיהם, סמכו הם על כו חם.
לא היה זה חשבון מוטעה. השבוע נודע
במפתיע כי המאבק נסתיים: המחיר עלה ב־
20%בערך, כ -־ 4«/יותר מהצעת השר.
צבא פמקום השני
ג׳והן ה. המפריי היה אנגלי עשיר שהקים
בצוואתו קרן להוצאת ירחון שיסקור את
ההיסטוריה המסתתרת מאחורי חדשות היום.
בגליון החודש של הירחון, הקרוי על־שם
מקימו, הנזפריי׳ם, הגיעה ההיסטוריה למר חב,
סוקרת את עוצמת צבאות המרחב, מ עניינת
במיוחד בהערכתה את כוח ישראל
לעומת כוח הארצות הערביות.
לפני שהסקירה מגיעה לישראל היא מבט לת
את כוח צבאות ערב (העולם הזה .)851
הסיבה המכרעת לחולשת הערבים: העובדה
כי ארבעה מתוך כל חמישה חיילים ערביים
הם פלאחים בורים שאינם יודעים להשתמש
כראוי בציוד צבאי חדיש, שלא לדבר על
שימורו. התוצאה: מכונית צבאית ערבית
חיה שליש מחיי מכונית צבאית אירופאית ;
שני שליש מתקן יחידה ערבית ממוכנת מצו יים
בתקון תמידי ; תאונות מטוסים שכיחות
ומה שמחליש מכל: ציודו האישי של החייל
הערבי במצב ירוד ביותר.
אפילו המשלחת הצבאית הגרמנית (ראה
במרחב) שניסתה לשקם את הצבא המצרי
נאלצה להודות כי מאמציה עם צבא מצרים
בן 80 אלף החייל נכשלו. אחת הסיבות, ל דעת
קצין גרמני: גם אחר הפיכת נגיב מס תפקים
רוב הקצינים המצריים ביום עבודה
של ארבע שעות.
לא יותר מוצלח הוא צבא עיראק בן 40
אלף האיש דלי האימון והציוד או צבא סו ריה
בן 30 אלף האיש, שלא לדבר על צבא
הלבנון ש־ 5000 חייליו אינם אלא חטיבת
משטרה כפרית. היחידי בצבאות ערב הראוי
לשמו: צבא הירדן, הלגיון הערבי בן 20
אלף החייל. טיבו המשובח נובע מחסות ברי טית
כפולה: קצונתו הבריטית והתמיכה ה בריטית
ב־ 10 מיליון לירות סטרלינג לשנה.
טקטיקה לא מקובלת. שתי ארצות
המרחב הנותרות, תורכיה וישראל, זוכות
בכל זרי העוצמה. תורכיה, בת 360 אלף
החייל, המרוכזים ב 20-דיביזיות חיל רגלים,
ארבעה להקי הקרב (כ־ 200 מטוסים) ,שני
להקי המפציצים( ,כ־ 100 מטוסים) ומשלחת
צבאית אמריקאית, המונה אלף איש, היא
הכוח הצבאי היחיד במרחב.
ישראל זוכה במקום השני: חייליה מש כילים
ודינמיים, מצטיינים בטקטיקה לא מקו בלת.
לצה״ל, בעל המספר הגבוה של יחי דות
משוריינות, ב־ 3דביזיות ( 60 — 20 אלף
איש) בתוספת חיל מילואים של 5— 4דיבי זיות
( 40 אלף איש) .ובנקודה חיונית אחת
זוכה ישראל להערכה מיוחדת מצד סקירת
המפריי׳ס. ישראל היא בעלת התעשיה הצב אית
הגדולה במרחב, אם כי היא מייצרת ב עיקר
נשק קל ותחמושת.
המשק מנחם מנדל מארץ־־שדאל
בשבוע שעבר, התרוצצו בקרן שדרות־רוטשילד
ורחוב אלנבי, תל־אביב ברנשים מיו-
(המשך בעמוד )*8
* ימני קיצוני: היועץ הכלכלי שמעון הורן
גיבור פרשת הדירה הקנויה (העולם הזה ) 848

העול ם הזה

מראיין העולם הז ה

מראיין העול

ה זה

מראיין העדלס חזה

מראייך הס ולם הז ה

מראיין זזע דל

חזה

מראיייך זז עול

יוסף ספיר,

שר התחבורה

יורא נבטיח רווחים לקואופרטיבים!
אדוני השר, האם אתה חושב שהמעמד המונופוליסטי
של הקואופרטיבים לתחבורה
הוא בריא?
בענף זה מוכרחה להיות מידה מסויימת של ריכוז, אם
תקרא לזה בשם מונופוליזם או בשם אחר. זה לא דומה
לשרות של מוניות, המבוסס על עצמאות מסויימת לכל
מונית. חוסר־ריכוז היה מביא לי ד ביזבוז. למשל, אם בקו
מם׳ 4בתל־אביב תפעלנה שתי חברות, הרי כל הנאה
אפשרית לציבור תעלה למדינה בביזבוז רב.

האם הצפיפות באוטובוסים היא,
מופרזת?

לדעתך,

יש להתחשב בתנודות הגדולות בין שעות השיא והשפל.
אי־אפשר להבטיח את נוחיות הנוסעים בשעות השיא, מבלי
להכפיל את הציוד. זה עניין של דביזים. אוטובוסים, חלקי
חילוף, בנזין, צמיגים — כל אלה עולים לנו במטבע זר•

האינך הושג שדרושה שליטה
חזקה יותר על הקואופרטיבים?

צבורית

מובן שהריכוז מקנה לבעלי השרות תכונה מונופוליסטית,
ואין להשאירם לכן ללא הגבלה, ללא פיקוח צבורי. אולם

שיטה כזאת שתוכל למנוע צפיפות מופרזת במקרים רבים.
למשל, אס האוטובוס עומד פחות זמן בתחנות, הריהו נוסע
נסיעות רבות יותר במשך היום, והצפיפות תקטן.

כאיזו מידה
עצמם?

תלוי

בקואופרטיבים

הדבר

הרבה מאוד. אפשר גם ליצור צפיפות על ידי כך שמק פיאים
אוטובוסים במוסך. אם אוטובוס יוצא מהתחנה הסו פית
כל 13 דקה במקום כל 10 דקות, הרי נוצר הפרש
של ס/־ 30 ביעילות הקו. כך יכול קואופרטיב ליצור רווחים
לעצמו על חשבון־הציבור.

ומשרדך מתערב בדי למנוע איי־יעילות זו?
כמיטב יכולתנו. לוח הזמנים מוכרח להיקבע בהסכמתנו.
דרשנו שיעבדו במוסכים 24 שעות ביממה, כדי לתקן את
האוטובוסים בכל המהירות. עמדנו על המשמר כדי שה־כל
גורם אחד.
קואופרטיבים יקבלו חלקי־חילוף לפני
דאגנו שלאורך כל הקווים יוקמו סוככים, כדי שהקהל לא
יחכה בשמש או בגשם. איני מרוצה כל־כך מן הצורה
הארכיטקטונית שלהם, אבל זה עניינם של המהנדסים.

על חשבון מי הוקמו?

משקיעים שיביאו אוטובוסים חדשים
ציוד ישן לא יבטיח יעילות.

או כמעה

חדש

בינתיים, האם רואה אתה סיכויי׳ לשין
קרוב לטובה?

עומדים להגיע 90 אוטובוסים חדשים. למעשה ית:
רק את מקומם של הישנים שיצאו מכלל שימוש, אך י
בהם יותר מקומות ישיבה.

האם תעזור הרכבת?

הרכבת עדיין אינה מוכנה. היא במחצית הדרך. אך :
מקווה שבחודש יוני השנה תושלם תחנת הרכבת ברז
ארלחורוב, בתל־אביב, ולידה תקום תחנה מרכזית
ישר מן והרב
האוטובוסים, כך שאדם יוכל לעבור
לצומת־האוטובוסים של כל האיזור. הזמנו בגרמניה צ
רב, הכולל גם רכבות של שני קרונות משולבים
המכונה, משהו הדומה לחשמלית. רכבות אלה יסעו 1
שעות היום, ובכל אחת מהן יש מקום ל־ 300 איש.
יאפשר להעביר אוטובוסים רבים מקו תל־אביב־חיפה לקו
אחרים, דבר שיקל גם הוא על המצב.

אדוני השר, ישנה דעה כציבור נגד משג

למעשה על חשבון הציבור. זה נכלל בחישוב המחירים.
נוצרה קרן מיוחדת, שכספיה מוצאים אך ורק למטרה זו.

מהו רקע ההתנגשות הנוכחית?
הצענו העלאת מחירים בגובה של 15,50/0עד . 16,7%
הגענו לחישוב זה על סמר קלקולציה בסיסית, שקבענו
באפריל .1953 הוספנו עליה את השינויים שחלו מאז
בתוספת־היוקד, במחירי הדלק ושאר ההוצאות. ישנו חשבון
מדוייק. העלינו גם את הקרן להחלפת־הציוד.

אך הקואופרטיבים טוענים שזה לא מספיק?
שיש להם הפסדים?
זה עניינם שלהם. אנחנו מפצים אותם רק על עלית
ההוצאות הממשיות. אבל אנחנו לא נבטיח להם רתחים.
זה עניין של יעילות הניהול. הכלל שלנו הוא: אשר
לאלוהים לאלור,ים.אשר לקיסר לקיסר. הקיסר במקרה זה, זה

דוחק ב״אשדי׳ ־ מדוע?

תור ב״דן״ ־ עד מתי?

אינני מאמין ששרות כזה יהיה יותר יעיל בבעלות המוחלטת
של העיריות או הממשלות. הגעתי לכלל מסקנה שקואופרטיב מצומצם בעל מספר חברים מצומצם, מספר אוטובוסים
ושטח מצומצם יכול להיות יעיל לא פחות מאשר שרות
צבורי עם שכירים. ישנו גבול ליעילות הריכוז. מעבר לגבול
הריכוז מוריד את היעילות.

רות הנהגים. האם, לדעתך, הן גבוהות מד!
ישנן בארץ כמה שכבות של שכר שאינן בהתאמה
רמת השכר הכללית במדינה. הנהגים מקבלים בערך 0
ל״י לחודש, מלבד תוספות סוציאליות, אבל זה כולל
ל׳׳י שכר שעות נוספות ו־ 35ל״י לחברי הקואופרטיב
עבור דיבידנדה, הנקראת בפיהם משום מד ,״מימשק״.
הרבה. אך לעומת זאת יש לקחת בחשבון שע3ודת ד,נ
בארץ באמת מאומצת ומעצבנת. בלונדון יש כרטיסו
הגובים את מחיר הכרטיסים. בניו־יורק הנוסע זורק בעצ
את המטבע לתוך כלי שקוף. הנהג שם אינו נוגע בכסף,

למה כוונתך?
שרות הפועל בשטח מוגבל יעיל יותר. הוא יכול להעביר
בקלות אוטובוסים מקו אחד לשני, משכונה אחת לשניה.
שרות ארצי, בינעירוני, כבר יעיל פחות. ברור למשל שאשד
בחיפה אינו יכול להעביר אוטובוסים כדי להקל על מחסור
זמני בעיר זו, אפילו אם יש לה באותו רגע עודף של
אוטובוסים. גם יותר נוח לנסוע באיזור אחד מבלי שיהיה
צורך לעבור מאוטובוס של חברה אחת לחברה שניה•

לפיבך, שבר שעות נוספן ות עבור הזב
שמעל לשבע שעות עבודה ביום מוצדק כעינין
קשה להגיד. זד, עניין של השקפה.

האם לא התייחסת כרכות גדולה מדי אל
הקואופרטיפים,
פריבילגיה מיוחדת.
לפחות בשטח אחד נתתי להם
התברר שהסכום שהיו צריכים לשים בצד, כדי להחליף
את האוטובוסים הישנים בחדשים, אינו מספיק. בצאת
אוטובוס מן השימוש, לא הספיק הכסף לקנות חדש• זוהי
תופעה שכל מפעל בארץ סובל ממנה: למעשה אוכלים
כולם את ההון שלהם. נתתי לקואופרטיבים רשות לשים
בצד סכום הרבה יותר גדול מן הרגיל, וכללתי סכום זה
במחירי הנסיעות. לא רציתי שהקואופרטיבים יאכלו את
נכסיהם, כדי שהציבור לא ישאר נקי מאוטובוסים.

מה נעשה כדי
באוטובוס?

למנוע

צפיפות

מופרזת

לו יכולנו לאסור בכלל לקחת נוסעים בעמידה, היה
זה ענין פשוט. די היה להעיף מבט אחד לתוך האוטובוס,
כדי לבדוק אם האיסור קויים. אולם מיעוט האוטובוסים
מונע דרך זו. וכשכבר לוקחים נוסעים, אי-אפשר להגביל של מסורבל
למעשה את מספרם, אלא בעזרת מנגנון
פיקוח. הדרך היחידה היתד, לקבוע את לוח הנסיעות לפי

וילה ב״יד המעביר״ -על חשבו׳ מי?
ההוצאות. זד, עניין שלנו. אלוהים הוא הניהול. שידאגו
הם עצמם ליעילות, אז יזכו ברווחים. אני אינני אחראי
לכיסוי ההפסדים שלהם.

אתה משאיר את זה ליוזמה החפשית?
אני רוצה לנצל את תכונות היוזמה החפשית שעוד נשארו,
יחד עם קיום ביקורת ציבורית, כדי שלא יעברו את הגבול.
ביקורת זאת דרושה מפני שאין התחרות חופשית.

הקיים סיכוי להתחרות בזאת?
זה תלוי במשקיעים. במידה שיהיו משקיעים רציניים,
בתנאים המתקבלים על הדעת, נקבל אותם ברצון.

האם ישנן הצעות מעשיות?
כן. זה נמצא

בטיפול.

הבעייה

היא שאנו

רוצים

ואינך מוכן להעלות את המחירים
להצעתך?

לא. עלינו לחייב אותם לאזן את תקציביהם על-
יעול מנגנונם. טבעת הביקורת הציבורית צריכה להיות
גמישה כדי להשאיר להם יוזמה רבה בשטח זה. איז
רוצה שהנהגים יחשבו את עצמם לפקידים, אשר הדאו
להם מוטלת על המדינה.

מתקבל איפוא הרושם שההתנגשות הפ;
כלתי-נמנעת.
כאשר מרשים לקואופרטיבים להעלות את השכר באוו
אוטומטי, שורר שקט. כאשד מחייבים אותם ליוזמה פרטיו
ומטילים עליהם את הדאגה לאיזון תקציביהם, הם נוטי
להתמרד. איני חושב שמצבם טוב, או טוב מאוד. במיד
מסויימת הם אוכלים את ההון שלהם. אולם זו אחריוח
הישירה. לדעתנו יש ביכולתם לתקן את ניהול המשק שלה
בצורה שיוכלו לאזן את תקציבם וגם למנוע גרעונות. כג
שימהרו להסיק מסקנה זו, כן ייטב להם — ולציבור.

aמד יjה
(המשך מעמוד ) 6
זעים, שלא שמו לב לקור ולגשם. ד,ם נראו
כמחפשים מקלט מפני שואה שירדה על רא שיהם.
היו אלה סוחרי הזהב של בורסר
תל־אביב.
זה זמן רב שלא נעשו בבורסה כל עיסקות
ממשיות. אמנם, בכל יום מתכנסים אנשי״
הבורסה במקום קבוצות קבוצות, מכריזים
בקולי־קולות על קניות ומכירות של זהב
במזומנים, או באשראי, למחר, או למועד
קבוע אחר. אולם רובם אביונים, רוצים להר וויח
כמה לירות במשחק על סיכויי הירידה
או העליה בשער הדולאר׳ או המלכים.
שער המלך והדולאר נקבע על ידי אנשי־הבורסה
עצמם, לפי ההיצע או הביקוש באותו
יום. מזכיר מיוחד רושם בפנקסו את הקונים,
המוכרים, המחיר שהותנה. בשעה שהבורסה
קובעת את השער החדש, קובע מזכיר מי זכה
ומי הפסיד. המפסידים משלמים את ההפרשים
בשער, משתדלים לדייק בתשלום, אחרת יוצ או
מרשימת חברי״הבורסה. המרוויח הוא,
בסופו של דבר׳ המזכיר, הגובה את דמי ה רישום
בכל המקרים.
עלייה צורך ירידה. כשהגיעו הידיעות
הראשונות על התקציבים המנופחים׳ לשנת ה כספים
הבאה, המוצעים על ידי האוצר( ,ראה
לעיל) ,ניצלו חברי-הבורסה את הבהלה מפני
ירידת ערך הכסף, העלו את השער ב״ 10%
תוך ימים ספורים, הצליחו לעורר את הת עניינות
החוסכים הקטנים. שער המלכים עלה
תוך שבוע ימים מ־ 24,5ל״י ל ־ 29ל״י.
הצלחה זאת חוללה בהלה בין אנשי ה בורסה.
ברור היה שאנשים שקנו 100 מלכים
על הנייר׳ הפסידו 450ל״י, לא יוכלו לשלם
את הפסדיהם.
אולם מאחר שגם הזוכים לא רצו ברווחים
גדולים, מחשש לפשיטת רגל כללית של
המפסידים נמצא פתרון מעשי: י שער ה מלכים
ירד בן יום ב־ 1,5ל״י ליחידה׳ הו סיף
לרדת לאחר שהוברר שאנשי״בורסה
רבים אינם יכולים לשלם גם הפרשים אלה.
העיר בורסאי וותיק :״כל העניין מזכיר
את עסקי ה״ניירות״ של מנחם מנדל׳ בהבדל
קטן: הרקע אינו וורשה או אודיסה, כי אם
תל־אביב.

תל־אביב
תזמגז למכירה
השבוע קיבל ראש עיריית תל־אביב, חיים
לבנון, הזמנה מיוחדת במינה. לא היתד, זאת
הזמנה לנשף מפואר, או לוועידה בינלאומית
של ראשי־ערים. כתובתו של המזמין, משלם־
מסים אברהם ממיר ,)76( ,רחוב ס׳ ,שכונת־התקווה,
תל־אביב.
בהזמנה נתבקש ראש־העיר לנעול מגפי-
גומי. הסיבה: בימות הגשמים, דומהו נופו
של רחוב ס׳ במיהה רבה לנופר, של וונציה,

העלו אור, פתחו את החלונות, כדי להקל על
העובדים בגשם השוטף.
אולם גם הפעם, כמו בשנים קודמות, זכו
המים בנצחון, פרצו כל מתרס וסכר, שטפו
לתוך החצרות ומרתפי־הבתים• דיירי הקומות
העליונות מיהרו לתת מקלט לשכניהם, דרי־מטה.
המצב החמיר עד כדי כך, שאפילו
נשים הרות התנדבו, יצאו לעזור בעבודות־חפירה.
חייך
אברהם ממיר, לתוך שפמו הכסוף, ה זרוע
כתמי־ניקוטין :״במקום לשבת ולהת ווכח
עם הקואליציה והאופוזיציה, מוטב ש־ראש־העיר
יבוא ויראה איך אנו חיים. ש יראה
את הבוץ והמים, שיריח את הריחות
הרעים. מה יש? הרי גם הוא משלם מסים ״

עתונות חרוצת הרכילות
השבוע ניסה איש הארץ שבתאי (סבי)
טבת׳ להוכיח — על טור שלם — כי גם לו
יש המעלות הדרושות כדי להיות שר ביש ״אנו
ראל.
נוסף על כל המעלות סיכם:
מקיימים ידידות נעימה עם מירד, אברך.״
האשה׳ שידידותד, זכתה להערכה זו׳ לא
ידעה אם לקבלה כמחמאה או כרמז מפוקפק.
כי למרות שזה קרוב לשנתיים שהיא כותבת
בידיעות אחרונות, טרם השלימה מירד, אב ר
ך * עם העובדה שעורכת מדור רכילות מן
ההכרח שתהיה גם היא נושא לרכילות.
פעם, למשל, הצליחה להשיג ראיון מיוחד
עם ד״ר ראלף באנץ׳ ,לאחר מאמצים עק שניים.
למחרת נדהמה לשמוע שעתונאי אחר,
אשר באנץ׳ סירב לקבלו, ניסה להסביר את
כשלונו על חשבונה .״נו, ברור,״ סיפר ,״אילו
הייתי עושה גם אני מה שהיא עושה כדי
לקבל סיפור...״
מאופנה לבאנץ׳ .מה שהיא עושה,
סבורה מירד״ היא רק עבודה עתונאית טו בה.
מירד״ בת ד28״,׳ האוהבת לכנות את
עצמה כחלוצת הרכילות העתונאית בארץ,
הגיעה למקצועה במקרה. עבודתה הראשונה
(ללא תשלום) היתד, בחרות, שם כתבה וציי רה
מדור של אופנה נשיית.
כעבור שנה עברה לשבועון לאשה, הפעם
במשכורת מלאה. משם לידיעות אחרונות,
השייך אף הוא למשפחת מוזס׳ היתד, הדרך
קצרה• צורת המדור התגבשה אף היא לא
בכוונה. כאשר ראיינה מירד״ לפני שלוש
שנים, את פולה בן־גוריון ופירסמה כתבה
ביתית׳ זרועה פיטפוטים נשיים על מה ש ראש
הממשלה אוהב לאכול וללבוש, החליטה
כי מצאה את שטחה בשדה העתונות: לכ תוב
דברים קטנים על אנשים גדולים.
שטויות של חכי״ס. במקצועיות שי טתית
קשרה קשרים עם כל מי שהיד, מסוגל

רכילאית מירה אברך־

,אם הד3לונן ין מנשל

ראשי מפלגות גילו בהנאה את רגעי המבוכה
של יריביהם, נשים רצו אליה לספר לה על
השמלה האחרונה שקנו בפאריס.
לא פעם נתקלת מירד,׳ בעלת העינים הי רוקות
והשיער השחור הגזוז, במשפט חדור־הבוז
:״אד״ כן. היא כותבת מדור רכילות.״
אולם לה לא היה איכפת. היא ידעה שכעבור
כמה ימים יטלפנו אליה אותם המקניטים
כדי לספר לה את צימוק האחרון על עצמם.
״נכון,״ אומרת היא .״אני כותבת שטויות
של חברי כנסת. אני גם מספרת כי דיפלומט
זה נישק את יד אשתו אחרי כל ריקוד. הקו רא
השטחי יראה בזה רק רכילות. אדם נבון
יסיק את הלקח — שחברי כנסת מדברים
שטויות ושאצלנו הגברים אינם מנומסים מס פיק
כלפי נשותיהם• זאת יכולתי לכתוב ב מאמרים
ובבקורות. אבל זה לא השטח שלי,
אני כותבת רכילות.״

עדנת
קר מיני דם
בראשית המאה סייג רופא גרמני, ד״ר
קארל לנדשטיינר, את הדם לארבעה סוגים.
סיוג זה נעשה לפי תכונת ההתקדשות של
גופיפי הדם האדומים, הפך לרב״חשיבות ב־עירויי״דם׳
בהם מותר להערות רק דם מ־קבוצות־דם
זהות. שורת משפטי־אבהות רע שניים
בארצות״הברית נתנו לסיוג המרובע
(א, ב ,אב, אפס) חשיבות נוספת כקובע של
אבהות אפשרית.
שימוש אחר בסיוג הדם עשו שני האחים
הירשפלד היהודיים, רופאי״צבא אוסטריים
במלחמת״העולם הראשונה. תוך בדיקת דמם
של בני 16 לאומים בחזית הבלקן, גילו כי
סוגי הדם השונים מצויים בתכיפות שונה
בבני הלאומים השונים. מסקנתם ההגיונית
של האחים הירשפלד: היחס בין סוגי הדם
השונים, אצל לאומים שונים׳ קבוע לכל
הדורות׳ אלא אם כן מתווספת׳ כתוצאה של
נישואי תערובת׳ תוספת דם שונה.
המספרים השוללים. האחים הרופאים
קבעו אינדכם לחישוב יחס זר( ,אחוז בעלי
הדם מסוג א ואב מחולק באחוז בעלי הדם
מסוג ב ואב) ,גילו כי.אינדכס הדם של בני
הודו, למשל, שחה בדיוק לאינדכס הדם של
הצוענים ההונגריים, שיצאו את מולדתם
הראשונה, הודו׳ לפני דורות רבים׳ אך נמ נעו
בכל נידודיד׳ס מנשואי־תערובת.
מאז הפך אינדכם הדם למכשיר עבודה לכל
אנתרופולוג (חוקר אדם) המכבד את עצמו.
הביא החודש אנתרופולוג ישראלי בעל שם־
עולם׳ ד״ר רפאל פטאי* ,למסקנה מרחיקת״
לכת. ד״ר פטאי גילה הפרש ניכר בין איד
דכסי הדם של העדות היהודיות האשכנזיות
(המשתרעים בין 1.54ל־ )2.74 לבין אלד, של
העדות הספרדיות 1.35— 1.16 ואלה של ה עדות
המזרחיות (.)1.64—0.58

אברהם ממיה (מרכז) כרחובו המוצף בשכונת התקווה
...״שיבוא ויריח !״
אם כי אין שם כל גונדולות.
במשך השבועיים האחרונים לא ישנו תוש־
:י רחוב ס׳ .הם האזינו למשב־ד,רוחות,
זיכו בפחד־סתום לרדת-הגשם. מששמעו את
;!שק־הטיפות הראשונות, אחזו בטוריות, יר־יו
לרחוב החשוך (לכל אורך הרחוב אין אף
!נם אחד) ,כדי לנקות את פתח צינור״הביוב,
;נסתם מדי חצי־שעה על ידי תלוליות של
:וץ• התושבים הגרים בסמוך לפתח־ו׳,צינורי,

לספק לה רכילות על עצמו או על אחרים,
החלה מופיעה בכל מקום בו התאספו אנשים
ששמם סיפק פעם כותרת לעתון. שרים סיפרו
לה ברצון על מה שארע בישיבות הממשלה,
* שם משפחתה לפני נשואיה לרמי אברך,
אחיה של ה!פסנתרנית דינה אברך, היה הרצ־ברג.
מירה, שנפרדה בינתיים מבעלה, מת כוונת
לשמור על שם בעלה.

מסקנתו של ד״ר פטאי: מכיחן שאינדכס
הדם אינו משתנה כתוצאה של הגירה ממקום
למקום, אלא אך ורק בהשפעת תערובת דם
חדש, מחייבים מספריו את שלילת האחדות
הגזעית בין העדות האשכמיות לספרדיות,
וביניהן למזרחיות.
הקרבה הגזעית בין יהודי גרמני (אינדכם
דם )2.74 :ליהודי מרוקאי 1.63 פחותה,
כנראה, בהרבה מזו שיין יהודי גרמני ללא״
יהודי גרמני (אינדכסים: בין 2.38ל ־)2.82
* הבר הנוכון האנתרופולוגי המלכות׳
(הברימי) וראשון תלמידי האוניברסיטה ה עברית
שזכה בתואר דוקטור לפילוסופיה.

וקין

יהודי

מרוקאי

ללא־׳זהודי

מרווק$ד
דת מוסד לדא פיקוד
לא כל רבני ניו״יורק היו עסוקים השבוע
בהפגנות אנטי״ישראליות׳ כמחאה על ביצוע
חוק השירות הלאומי לבנות דתיות. אחדים
מהם השתמשו בנשק רבני יותר מקובל: העט.
כשנטל הרב יעקב הכהן מעסקין, רב רובע
היהודים הניו״יורקי ברונכס, את העט לידו,
החליט לדון על הבעייה מצד מעניין ביותר,
אם כי בעברית לא דקדוקית במיוחד.
הרב האמריקאי ניגש ישר לעניין, הוד ע
בירחון הרבני המכובד, הפרדס אני רו צה
בזד, להשיב על אלה הטוענים ושואלים
מדוע הולכות בנות ישראל של הורים חרדים
ויראים לשרת בלשכות (בעברית רבנית: מש רדים)
של אנשים אחרים ואינם חוששים כלל
מפני שום חשש של איסור, כמו שחוששים
לבנות ישראל שנלקחים לגיוס צבאי או לשי רות
לאומי.״
ההבדל הגמל. קובע הרב מעסקין :
״הבדל גדול יש בין זו שעובדת מרצונה ה טוב
ובין זו העובדת תחת פיקוח צבאי או
ממשלתי.״ ההבדל :״גבי גיוס בנות ושירות
לאומי הבנות סרות למשמעת של הפקידים
(מפקדם) ועליהן לציית אותם מה שידרשו
הפקידים מהן במהלך הצבא או בשעות עבו דה.״
וכאן׳ כמובן, קבור הסיכון :״ואולי
יש מד,פקידים אנשים אינם מהוגנים ויש ל חוש
שמא יוכל לבוא לידי קלקול ולידי מע שים
שאינם נאים ונוחים״.
לסיכון כזה לא נתונות, כמובן, העובדות
בלשכות :״הבנות של הורים יראים שהולכים
מרצונן הטוב לשרת באיזה משרה פרטית אז
נפשם וכבודם אין מסורים ביד בעל הבית.
ונהפוך הוא: עתם וכבודם בידם ואם תראה
(הבת) שבעל הבית שלד, חושב מחשבת פיגול
אודותיה אז תיכף תעזוב את המשרה ואין
אנו צריכין לחשוש שמא יוכל לבוא לידי קל קול
וחרפה.״
הרב של ברונכס יודע כי דאגה זאת ל־גורלן
של העובדות בלשכות מיותרת. אחרי
הכל אפשר לסמוך עליהן. הרי ״בוחרות הב נות
בד,משרות של בעלי בתים נכבדם ומהו גנים
כיאות לבנות ישראל של הורים נכבדים״•
ועד שבנות ישראל של הורים נכבדים לא
תוכלנה לבחור לעצמן ״פקידים נכבדים ומהו גנים״
,מוטב להן לד,שאר בלשכות.

בתי־סוהר
כמו בית־הבדאה
אפשר שז׳ולי הצנומה, השחרחורת, חו*
בבת־ר,שמלות הססגוניות, אינה מסוגלת ל הבחין
בין מעשה מוסרי לבלתי־מוסרי: אבל
היא מיטיבה להבחין בין בית־סוהר לבית־סוהר.
הסבה: היא היתד, אורחת במוסדות״
כלא רבים של מארוקו הצרפתית, צרפת,
ספרד.
לפני שבועות מספר זכתה ז׳ולי, העוסקת
במקצוע קדום ביותר, מכניס למדי, לטעום את
טעמו של בית־הסוהר הישראלי לנשים ב רמלה.
היא יצאה לשוטט ברחוב־הרצל, חיפה,
נטפלה אל גבר, עמדה אתו על המקח, נתפסה
על ידי ניידת־ד,משטרה, הובאה לפני
(המשך בעמוד ) 12
• על שס הרב שמואל אהרן הלוי פרדס,
עורן הפרדס מאז גליונו הראשון, לפני 28
שנים.

משך ימים אחדים עקב בל אדם בארץ בחרדה
ובתקווה אחרי תנועותיה שד ספינה קטנה
ומסתורית. השם ״מאריה אנטוניו״ הפד לשם
דבר: מאמציה של ישראל לפרוץ אשנב בחומת
המצור אל מרחבי האוקינוס ההודי.
משך זמן מה לא ידע איש מה עלה כגורלה
של הספינה, שהמצרים איימו להטביעה. מיכרקים
עפו מסביב לכדור הארץ. רק במאוחר נתברר
כי הספינה פרצה למעשה את המצור, אך הוברחה
לחזור תחת איום מטוסי-הקרב המצריים, מרחק
קטן מעבר לאופק של אילת. מיד לאחר מבן
הגישה ישראל לאו״ם מחאה חריפה, אשר הדיו•
•ים עליה נמשכו השבוע.
עוד לפני צאת הספינה למסע ההרפתקות
ביקש ״העולם הזה״ את מובילה, שאלתיאל כן־
יאיר, לרשום את קורות המסע, יום אחרי יום,
העתון גאה עתה להגיש מיסמך כלתי־רגיל זה
לקוראיו בעמודים הבאים. לצערנו לא היתה אפשרות
לפרסם אותו כמלואו מכלי לפגוע כבטחון
המדינה. אולם גם קטעים אלה יעוררו כלב רבים
מחשכה חדשה על בעית הבעיות של המדינה :
הפריצה אל המרחב.

־»״ שאלוויאל בן־יאיר

לפני שמונה שנים הביאו הבריטים כמה
מאות אסירים, מלוחמי המחתרת העברית,
לאריתריאה. בחבורה זו היה גבר בעל עיניים
חודרות ושפמפם, בעל מעמד מיוחד בין חב ריו.
כי יעקב מרידוד היה סגנו של מנחם
בגין, ולפני בואו של הלה לארץ, עם צבא
אנדרם, היה המפקד המעשי של הארגון ־
צבאי הלאומי.
כעבור זמן ברח מרידוד, בחברת כמה מ חבריו,
מן המעצר. הוא שוטט בחבש, ראה
את המרחב האינסופי של ארץ שופעת״עושר
זו• כבר אז עלה בלבו רעיון: מדוע לא לי צור
קשר חי בין שתי הארצות?
עם קום המדינה הבין מרידוד שחבש היא
התשובה למצור הערבי.
חבש, יחד עם אריתריאה המצורפת אליה׳
היא כמעט יבשת שלמה בפני עצמה. אוצרו תיה
העצומים כמעט ואינם מנוצלים עדיין,
עובדה שמשכה בשעתה את מוסוליני להרפת״
קתו המסוכנת. אולם חבש זקוקה גם לטכנאים,
לתוצרת תעשייתית, לכל השרותים הדרושים
כדי להעלות את רמת״המחיה של תושביה
הדלים. הקשר ההגיוני היה ברור. מרידוד
התענין באפשרות לקבל תמיכה מפירמות
זרות, ניגש להגשמת שלב ראשון: אספקת
בשר. חברה שוייציח הקימה מפעל גדול ל אספקת
בשר.
אולם פעולה זו לא נשארה בגדר סוד מפי

ני המשטרים הערביים, המאמינים כי על ידי
מצור ממושך יוכלו למוטט את מדינת ישר אל
מבפנים. מצרים קיבלה על עצמה את ה יוזמה
להחניק את הנסיון בעודו באיבו.
בעודו באיבו.
הנסיון הראשון היה לסגור את תעלת-
סואץ. מדי פעם הוחרמו מיטעני הבשר ב תעלה,
על סיפון אניות זרות. אולם כאן
לא היתד, מצריים נתונה במצב נוח: כל
מדינות־הים הגדולות, אף שאינן חובבות את
ישראל, הבינו שכאן נוצר תקדים בינלאומי
שעל פיו אפשר לסתום, ברבות הימים, את
כל מיצרי״הים בעולם. מצריים נאלצה מפעם
לפעם לסגת, אם כי לא ויתרה על נסיונה.
הדרך השניה היתר הדרך הימית הישירה
לאילת. היא עוברת במיצר אחר בדרום מפ רץ
עקבה, צוואר בקבוק הסתום על פקק
מצרי בצורת האי טיראן. המצרים, שלא
תפסו קודם לכן את האי, העבירו אליו יחי דה
צבאית.
גם נמל אילת עצמו נמצא בצוואר בקבוק.
אין כל גישה אליו מבלי לעבור את המים
הטריטוריאליים של מצריים, ירדן או סעודיה.
לגבי מצב גיאוגרפי זה ישנו תקדים מפו רש
בחוק הבינלאומי. בית־המשפט הבינ לאומי
בהאג פסק, בסיכסוך בין בריטניה
לבין אלבניה על המעבר במיצר קורפו, כי
עקרון המים הטריטוריאליים אינו חל על
מיצרי־ים.
לכן עברו המצרים, בשבוע האחרון, ל טענה
אחרת לגמרי: הם הודיעו כי הכיבוש
הישראלי באילת היה שלא כחוק, ולפיכך
אין לישראל בכלל זכות על שיט חופשי
במפרץ.
לא כל אזרחי המדינה הבינו את החשי בות
הגורלית של המאבק על הגישה אל
הים הדרומי. אין כאן המדובר רק על עקרון
מופשט. מונחת על כפות המאזניים עצם
יכולתה של ישראל למצוא לעצמה מרחב־חיים
כל עוד נמשך המצור. על יכולת זו
יש להגן. על יכולת ז ו יש להיאבק, ולא
רק במחאות לאו״ם.
כל מצור צבאי הוא פעולה מלחמתית.
הוא מוכר בתור שכזה על־ידי החוק הבינ לאומי.
התשובה למצור כזה חייבת להינתן
בצורה מעשית, על ידי פעולה ישירה. ישנן
דרכים להגבה. כל המבין את הצורך היש ראלי
בשלום עם עמי ערב, את חובתה של
המדינה לפתוח לעצמה פתח אל המרחב —
בנקודה זו חייב הוא לקרוא למאבק.
הנוער העברי, שאחד
מבניו כתב את היומן
הבא, חייב להגן על זכו תו
לצאת למרחב.

נסית׳
לפרוץ המצ 11־
אילת

25 . 1 2

אחרי וויכוחים רבים, אנו מפליגים סוף סוף.
הים שקט, מזג־אויר נוח. מה יהיה? כאשר נפ רד
ממני יוסף, אמר לי שהוא מקנא בי. האם
צדק ז נעבור או לא?

הספינה זוחלת• מהירותה 4קשר לשעה. מתי
נגיע? הקברניט אומר 7ימים, אם הכל יהיה
בסדר, כלומר בלי רוחות נגדיות ובלי זרמים.
אינו עושה רושם של חברה׳מן. הרמנו היום
מפרש קדמי ובצהריים גם את המפרש האמצעי.
לא נראה שמהירות הספינה גדלה•

שקט, חם, ים חלק, דומני שפגשנו את הפרוקה־מרי,
אבל היא היתה במרחק רב מאתנו. לא
בטוח.

29 . 1 2

אותו מצב כמו אמש. שוכט וחושב: איך
אגיע? מה אעשה כאשר אהיה שם? האם כדאי
לבקש ממרידור לחזור בפרנקה־מרי? האנייה
הזאת איומה. איו מקום לגילוח, לא אוכל להת גלח
עד סוף הנסיעה. לפנות ערב הים שקם.

באופן יחסי ים שקט. עברנו היום הרבה
אניות שהפליגו לשני הכיוונים. איך שהוא שו חחתי
עם הקברניט והמכונן*.

ים שקט. אין רוח• מקווים להגיע מחר ל־מיצר
**.הקברניט מספר שיש באפשרותו לה שיג
באיטליה תמורת 2.550 לירות סטרלינג,
אנית משא בעלת קיבול של 250 טון ומהירות
של 11 קשר• הוא אמר לי שהספינה הזאת
אינה מהירה, ושאין הוא חושב לנסוע שוב
לאילת. שאל אותי: איך נעבוד? אמרתי לו :
נעבור. אמר לי. אם תרדוף אחרי הסירה, תשיג
אותי. אמרתי לו: ניקח שאנסה.

היום צריכים להגיע למיצר. החבאתי את ה מכתב
של לשניק, ואת הכסף. נשארה אצלי
רד, התעודה החבשית. הסתכלתי על עצמי בראי.
אני נראה איום: מלוכלך ולא מגולח. יש לציין
שאני קצת מרוגש• אני משוכנע שהמצרים יירו
בנו. זה לגמרי לא נעים כאשר יורים בך ואינך
יכול להשיב אש.
השעה .17.00 האי נראה מרחוק. נגיע בעוד
שעתיים וחצי. יהיה חושך

יומנז

שאלתיאל
בף אד

התרחקנו יותר מדי במשך הלילה. הגענו שוב
לאי ארח־הצהרים. אין טעם לנסות.

ים זועף, הספינה מתנדנדת כמו חבית מצד
אל צד. מצב לא נוח, מים נכנסים מכל הצדדים.

היה לשלוט בקברניט. המכונאי התחיל לצעוק
שהוא בעל משפחה ורוצה לחיות. הקברניט נכ נע
לאותות הזרקור, נע במשך שעה וחצי לכל
הכיוונים, לבסוף פנה התמד* והתרחק מהתו תחים.
הקברניט נשמע לי, ניסה להסתלק. ה תותחים
ירו שוב, אבל הפעם היינו מחוץ ל-
מיצר, בכיוון ההפוך מאילת. גם השחורים באו
בטענה שאינם רוצים למות. היה עלינו לעבור
מרחק של ארבעה ק״מ תחת אש, אבל איני
חושב שהתותחים היו פוגעים בנו. בכל אופן
הצלחתי לשכנע את הקברניט להשאר בקרבת
המקום. יש לציין שהוא ניסה לעבור שלוש
פעמים בזמן היריות. לנסות שוב הלילה, אין
הוא רוצה בשום אופן. הוא מראה לי על ה עצבי
זרקור,
המאיר כל הזמן את המיצר.
רופפים. הוא רוצה לעבור מחר במשך היום,
חושב שהדגל האיטלקי יגן עליו. לדעתי זה
אבוד• היינו צריכים להמשיך, כאשר נמצאנו ב מקום. הוא הסביר לי התחייבותו כלפי בעל
הספינה. אמרתי לו ששלמנו את שכרו, אבל
הוא טוען שעבוד חיים אין משלמים בכסף.

השעה 23.00 ברור שלא עברנו. בשעה 19.00
הגענו למקום. מיד ירו עלינו, ובאותו זמן אותתו
מהחוף אמרתי לקברניט שלא ישים לב וימשיך.
הוא היה מפוחד מאוד, אבל המשיך. ירו עלינו
שוב והמשיכו לאותת. הים סער במקצת וה נסיעה
היתד, איטית. פתאום האירו עלינו בזרקור
ענק שסינוור אותנו לגמרי. אז כבר אי אפשר

• שאלתיאל בן־יאיר נתקשה לשוזחז עט צוות
׳הספינה, מאזור שהוא לא שסע איטלקית.
** הכוונת לנזיצר־הימי שבכניסה נזיס־סוף ל״
גופרץ־אילת.
האי הקסן סירן, החולש על הכניסה
לפמרץ־אילת, מיושב חיל־מצב מצרי.

נוסעים שוב בכיוון האי. השעה .09.00 בעוד
שעה נהיה שם. כולם רועדים ומביטים אלי.
אני אומר שמוכרחים לעבור. הקברניט מסכים,
הוא אומר שאם יירו, יעצור את הספינה. אני
מסכים אתו. מתקדמים לאט. זרם נגדי חזק.
יש לציין שגם אני מעוצבן. אין לי כל חשק
ליפול בידי המצרים. בשעה 11.30 הופיעו אר בעה
אווירונים מצריים. הם די מרוחקים ולא
מתקרבים אלינו. בהלה עצומה בין המלחים.
הם עולים לגשר הפיקוד, רוצים להסגיר את
האניה. הקברניט מסכים. אני מסביר לו בשקט
שיתכן כי האווירונים באו סתם. הקברניט משו כנע
שהם באו להטביע אותנו, מפני שברחנו
לפני יומיים, ולא נעצרנו כאשר פקדו עלינו.
לבסוף הוא מסכים אתי להפנות את האנייה
לאחור, לברר את המצב• אני מבטיח לו לציית
לאווירונים במקרה שנפול בידיהם הוא מרגיע
את השחורים בעזרת המכונאי, והספינה פונה
לאחור. אני נשאר על הסיפון. הם לא יכלו
שלא לראותנו. אין בשטח ספינה או אנייה אחרת בינתיים מלבדנו. הם לא חזרו עד שתיים.
החליט הקברניט שדי לו כאן. נכנעתי. אנו
נוסעים על מנוע אחד, כיוון שבינתיים אזלה
לנו יותר ממחצית הדלק. אין לי מושג מתי
נגיע חזרה ; אבל לפחות הצלנו את הסחורה.
נדמה לי שהחבריא מתביישים קצת. הם ניסו
לנחם אותי הערב, היללו אותנו. הבעייה המע סיקה
אותי עכשו היא: מתי נגיע למסאוה?
המהירות שלנו כמעט שאינה עולה על שני
קשר לשעה. אם הצלנו את הסחורה, כדאי לה ביאה
למסאוה בשלום.

ים שקט. רוח קלה• הספינה מקושטת בכל
מיני סמרטוטים. כדאי לנצל את הרוח. ראינו
מרחוק את איי האחים *.נהיה שם בשעות ה־הצהריים.
המהירות גדולה אף על פי שעובד
רק מנוע אחד. בנסיעה ממסאוה עברנו 24,
שעות מהאיים האלו עד למיצר ראס־נוסראנו ;
ומהמיצר לכאן נסענו רק 22 שעות. הבוקר
נרגעו הקברניט והמכונאי, קבלו אותי יפה מאוד.
אני מבין אותם, הם לא היו אף פעם תחת
אש, אצלם כל פגז קולע. חוץ מזה בלבל אותם
הזרקור. הם אינם יכולים לשכוח או תו! פה
החלו לעבור אניות, ראינו כבר חמש אניות
הבוקר• נקווה שרו-ח זו תימשך. לפי דעתי, כיוון
שאנו חוסכים בדלק, נוכל אולי להפעיל את
המנוע השני, בעוד יומיים..
הם לגמרי לא התביישו, כאשר צחקתי מהם.
ענו לי כן, היית בצבא, נלחמת, אתה רגיל
בכך.״ הם רצו לדעת את הסיבות הפוליטיות
למצב ! אולם השתמטתי מלענות. אגב, הקבר ניט
שכח כנראה את הצעתו להביא אנייה מ איטליה.
הלכלוך כאן איום. אני משתגע להתרחץ
ולהתגלח. הזיקן ד\קל אותי נורא. אני
מסריח כולי, הבגדים דבקים אלי. חוץ מזה,
אני ירעב נלמו כלב. הם אוכלים רק פעמיים
* קבוצת אייס קסניס, בלתי־מיושבים,
חלקו הצפוני של ים־סוף.
ב ביום,
וגם אז רק מ׳
עם מקרונים. אפשו
ביסקוויטים, וכל שו
קפד, שחור.
עברנו את האיים
94 מיל במשך .40
יותר מאשר בדרך
מיל. יש לנו בערך
שם ב־ 12.1אחרית
שרר מצב־רוח טוב
ממוות בנם, הדליקו
אניות ממשיכות לע
צפון. בודאי מחכיו
תבים• נראה מתי גו
הקודמת עברנו דרך
אני מקווה שמזג הא
שהרוח תתחזק. הבר
אחרי־הצהריים נטיתי
שהמכונאי תיקן או
הערבים תפסו את
אם החברה בילו אח
שתוכנן. זה חג־המ
בגלל סיבות שאינן
אנו זוחלים. אניו
חצי־שעה. חרוח ר!
טוב ביותר. נשארו
קופסאות סיגריות.
רוצה להיות אסיר 1
מם. קשה לדבר עם
מה לדבר• אין מה
אתי איזה ספר ; א.
באסמרה. השעה 30
ערב.
הרוח שינתה את
החליפו מכונה בספי1
משונה בשעת ארוחת
מין לו jאבל, לפי
,23.00 פגשו באניד,
מאירה מזמן לזמן
בערך כ־ 40 מיל מד,מ
אמר שהוא רוצה לע
המכונאי התערב, אג
רוצים לשוב ולראוו
להסגיר את האנייה,
לפי דבריו, היה פג
דרושה לנו ספינה מ
זאה רקובה, לפי ד
להביא אניה מאיטל
במקומו, לא הייתי ע
לא היתד. ברירה אלא
חולל מרד בספינה
הוא אינו מבין כמה
הוא שהסחורה נצלה.

מזג האוויר נוח•
נראים ממערב. שעה
קדמות אטית• לפי חי
אה איי דידאלוס. נגיו
10ל־ . 12 אין זה מ
אגים בוודאי. אני מע
מה לעשות, רק לחב
פך לפילוסוף.
שעה •10.30 הקבר
נמצאים מזרחה ! אם
שלפי המפה הם מח
פני הים. הוא טוען
סודאן, לקחת דלק
יספיק. אני פוחד ש
באין ברירה נכנס ל׳
סביבה ההיא רק מו
אולי,תופיע רוח. אנו
במהירות. איך עושיו
שני טון דלק, ולפי
קונסטנטינו לתת יוו
לנסות לעבור ן ואם
פירוש כל הדברים ו
שעה . 13.45 ראינו
בקו ישר אתנו. המר
לום הוא 86 מיל. זא
שעה 12.45 עד היום,
מיל פחות מיום אתנ
קלה. נקווה שהיא ת!
שעה •18.30 עברנו
דידאלום. מחר בבוקו
בארגאדו *,הנמצא
עכשו פיגרנו ב־40

*.דידאלוס, סאבארו
נשאיס בגובת מועט
במרחק 140 קילומטר
של ים־טוף.

ם עם גבינה, או גבינה
שתגע• ישנם גם כמד,
] 1אנו מקבלים אצבעון

,11.45 כלומר עברנו
עות 4,2 .מיל לשעה.
:ר. היום נעבור 100
מיל עד מסאוה, נהיה
•ים. בארוחת־הצהריים
י. הם מרגישים שניצלו
־ לבתולה הקדושה !
על פנינו מדרום ומ באסמרה
המון מב־
5קוזי (דידאלוס) .בפעם
בעשרים וארבע שעות.
יישאר כמות שהוא, או
י אינו מראה כל שינוי.
יוא משהו ברדיו, אחרי
אבל לא מצאתי דבר.
תחנות הרדיו. מעניין
־המולד אצל מסי, כמו
־,שלישי שאני מפספס,
יות בי.

׳וברות על פנינו מדי
קצת, ואין זה סימן
עד סוף הנסיעה שתי
נדל להגיע אתן. איני
לאיש. משעמם, משע־סר,ו
כאן, ואין גם על
וא. בפעם הבאה אקח
עייר, היא להשיג ספר
נראה מה יתרחש עם
זנה, ממשיכה לנשוב.
וקברניט סיפר לי ספור
ב, איני יודע אם להא ,אתמול
בלילה בשעה
וזוטטוז בלא אורות ו הים
בזרקור. זה היה
הוא הצטדק על מעשיו,
אבל עורו יקר לו. גם
והם בעלי משפחות ו סיפר
לי שהצוות רצה
נר ראה את המטוסים.
זד גומר את הספינה.
יותר, מברזל ; ספינה
הוא חזר על הצעתו
הוא אומר שגם אני,
טענתי שלי, במקומו,
כור. לו הייתי יכול ל יד,
הייתי עושה זאת.
:לנו המעבר. שהעיקר

קלה. הרי חוף סודאן
י. הרוח נפלה• הת״
י 3,נראה בעוד שעתיים
סאווד״ כנראה, בין ה־ביותר.
החבריא מאץ
מקום לזוז, אין
לחשוב. עוד מעט אה־

!אומר שאיי דידאלום*
אפשר לראותם, כיוון
ם רק 100 רגל מעל
צטרך להכנם לפורט־אשר
נשאר לנו לא
פו לנו את הסחורה.
בין כך וכך, נגיע ל עד
אז יש עוד זמן,
:ים לעבור קילומטרים
ת? היה מקום לעוד
י הקברניט, לא רצה
!מה? הוא אמר להם
יצליחו, לחזור. מה

ף סוף, את דידאלום
:ין אי האחים לדידא־ימרת
עברנו מאתמול,
י 82 ,12.45 ,מיל 12 .
עכשו קמה שוב רוח
לנשוב ותגדל קצת.
־ ב־ 15 מיל
טרך להגיע
ק של 65
הערב ניגש

את האי
לאי סא־מיל.

אלי ה

איים קטניס, מת־פני
הטיס, שוכנים
מזה, בחלקו הדרומי

מכונן, אמר לי שאי אפשר לעבור את המיצר.
הם נמאסו עלי. אני כותב מכתבים.

יום שקט. זוחלים לאט. סאבארגאד נראה ב מרחק
של 5מיל, בערך, מערבית צפונית. אני
עולה למעלה למדוד את המרחקים• רצוני לדעת
מה המרחק בין דידאלוס לסאבארגאד. המרחק
הוא 87 מיל. יתכן שנגיע עוד לפני־הצהריים.
אזי יש לנו סיכויים לעבור היום 90 מיל.
שעה .10.30 באופק נראו שתי אוניות, פניהן
מועדות צפונה. היום עברנו 90 מיל.
שעה .13.30 הרוח התחזקה, הים מעלה קצף.
סיכויים טובים למהירות נוספת. יש לפנינו שטח ים
לבן בן 72 מיל, בלי אף אי. מחר נראה
את המפה החדשה. חושבני שנהיה בקו ישר עם
פורט־סודאן מחר בצהריים.
שעה .16.30 רוח טובה. חושב שנעים במהי רות
של 6עד 6,5מיל לשעה. אולי נשיג היום
חלק מהזמן האבוד. הרוח נושבת, הים סוער,
הספינה מתנדנדת כמו תפוח בסערה. נקווה ש מצב
זה יימשך.

ים גלי במקצת• רוח קלה. המכונאי מתכונן
לחולל שערוריה במסאוה בקשר לנסיעה זאת.
אניות,
פני שתי
עד הצהרים עברנו על
נסעו צפונה. נראה שכל הניסים קורים בנסיעה
זאת. המנוע התקלקל כל 24 שעות היינו מחלי פים
מנוע ! עכשו זה כבר לא ניתן. נוכל לעשות
זאת בסך הכל, עם כל הרוח עברנו 82 מיל.
הים היה גלי מדי ולא איפשר התקדמות יפה.
שוב עברה על פנינו אניה. הקברניט בלבל לי
את המוח ! אבל דבריו היו הגיוניים. הוא פשוט
אינו מבין שאנו מוכרחים לעבור במיצר. לו
היינו עוברים ביום, היינו נופלים לידי המצריים!
ואז אפשר היה לעשות רעש גדול יותר מכמה
יריות. מילא, נראה את אשר תחליט החברה.
ברור שאני מוכן לנסיון נוסף. גם הלילה עברו
על פנינו שתי אניות. ראיתי את האורות מ רחוק,
אבל לא התעניינתי בכיוון.

ברירה, עד פורט־סודאן יש 90 מיל וספק אם
יספיק לנו הדלק• פגשנו בשעה 15.00 שלוש
אניות רוסיות בדרכן דרומה. אנו מפליגים צפו נה,
לפורט־סודאן. התא שלי מלא מים. אי אפ שר
לסגור את החלון• אל אלוהים, כמה אני
מלוכלך ומסריח ! אשלח מברק מפורם־סודאן
לאסמרה. אחביא את, היומן מחר אחר הצהריים,
לפני שנגיע לפורט־סודאן. איני חושב שנהיה
במסאוה לפני ה־ 15 לחודש. הים שקט יותר•

ים סוער. רוח נגדית. זה כבר היום הרביעי
שהים סוער. מתקרבים לפורט־סוד« 1ן. מחביא
את היומן בשעה •16.00

סוף סוף עזבנו את פורט־סודאן• יצאנו משם
היום, בשעה .15.40 ששר, ימים רבצנו שם, עד
אשר השגנו דלק. לא אמרנו בכלל שנטינו לה־יגיע
לאילת. אלא סיפרנו שהיתה רוח נגדית,
ושאנו רוצים עכשו לחזור. ברור שהשלטונות
לא האמינו לנו. הם ערכו כל מיני חקירות, לא
נתנו לי לרדת לחוף, היות ואני נוסע בתעודה
חבשית. הם טענו שאין לי פנקס זריקות, וזה
נכון. כל הימים האלה רבצתי על הספינה ו אכלתי
את עצמי. נסיתי לדוג דגים, ולא תססתי
אף דג. אבל סוף סוף יצאנו משם. הקברניט
מסניר שב־ 15.1שמע ברזייו־לונדון שהספינה
מריוז־אנטוניו, שהפליגה ממסאוה, בדרכה לאילת,
ישראל, נראתה בסביבת תעלת סואץ ב״1.1.54
לפנות ערב, ומאז אבדו עקבותיה. זה נותן
חומר למחשבה. אפשר שהמצרים ידעו שננסה
לעבור, חשבו שפגעו בנר, מנסים להצטדק? כל
זה יתברר באסמרה. ברור שלא יכולתי להודיע
לשם דבר. הים גלי במקצת. רוח מזרחית חזקה.

יעקב מרידוד, סגן מפקד אצ״ל לשעבר. היה הראשון
שהגה את רעיון הקמת החברה המסחרית
שתפרוץ את חגורת הסגר הערבי. כשנות המאבק
נכלא על ידי הבריטים במחנה עצורים כאריטרי-
אה, כרה משם אחרי נסיונות אחדים, כמבצע נועז.

סערה עצומה. נסיתי להשאר בתא ! אבל עד
מהרה גורשתי משם על ידי המים הנכנסים דרד
החלון. עברנו היום, עד שעה 80 ,15.30 מיל.

עוד יום -עובר. אני מתחיל כבר לספור את
הימים. יש שקט• רוח קלה מאוד. הרוח נפלה,
הים חלק כמו שמן. חום גדול. משתעמם עד
מוות• כתבתי כמה מכתבים, הסתכלתי במפה.
רק מחר נהיה בקו ישר עם פורט־סוהאן. משם
ניסע 3ימים למסאוה, אם יהיה הכל בסדר.
עברנו היום 82,5מיל. מזג״האוויר ממשיך להיות
חם. רוח דרומית קלה. גמרתי את הסיגריות,
אוזר עוז כדי לבקש סיגריות מהצוות. היום
לא נראו כל אניות.

חושב שמחר נגיע למסואה. לא תארתי לי
שאתגעגע פעם לחור עלוב זה. לכל היותר,
זה יקח עוד יום. אני כבר חלוש לגמרי מחוסר
אוכל.מזג־אוויר כבד מאוד, ללא שמש, ללא רוח.
עברנו היום 97 מיל. יש סיכויים להגיע מחר
בערב. לפנות ערב קמה רוח צפונית קלה. כבר
אפשר לנשום•

אחד ממחסני החברה, אליו מובא הכשר לאחר
השחיטה. מבאן הוא מועבר, כעטיפה, למחסני
הקירור, לשם הקפאה ואחסנה עד להעברתו ליש ראל.
כמיפעל, המעסיק רופא ווטרינרי מישראל,
מבוצעת השחיטה על-ידי רבנים ושוחטים מהארץ.
ישנתי רע מאוד. קמתי שבור ורצוץ. נשארו
לי עוד שלושה ימים• המצב מתחיל להשפיע
עלי. התעוררתי שטוף זיעה. ים גלי במקצת,
רוח נגדית (דרומית) .הזקן שלי מתחיל להס תלסל.
רוח נגדית חזקה וזרם נגדי. פגשנו שוב
אניר, שנעה בכיוון צפונה. עברנו היום בסך הכל
70 מיל. בשעה חמש עברנו על פני שתי אניות
— אחת שנעה דרומה ואחת שנעה צפונה. הרמנו
לדרומית־מפרש•
הרוח שינתה את כיוונה
מזרחית במשך הלילה סטינו מהכיוון. כנראה
שאחד השחורים נרדם בלילה ליד ההגה. המכונאי
שם חבית שמן בדיזל, כדי להוסיף דלק. אנו
נמצאים עכשו, בערך, בקו מקביל עם פורט־סודאן.

שוב
ים גלי, רוח נגדית. היום הגעתי לרעיון
גאוני. מצאתי י דרך טובה ובטוחה לדפוק את
מצריים.
קמה סערה. דוח חזקה מאוד. הקברניט הפנה
את הספינה לעבר פורט-סודאן שכנעתי אותו
להפנותה חזרה• עברנו 50 מיל.

סערה. נעים במהירות של מיל לשעה• שער,
14.30 מפנים את הספינה לפורט־סודאן. אין

הים סוער במקצת. רוח צפונית״מערבית. ה בוקר
בשעה 08.30 נכנסנו לתעלת־צפון־מסאוה.
כעת אנו מפליגים בין היבשה והסלעים. יש
לנו לעבור עוד 62 מיל כדי להגיע למסאוה.
עוד לילה אחד בספינה, ואחרי כן גמרתי. אולי
אצליח להתרחץ לפני הירידה לחוף• היומן גדל
עד כדי כך שאצטרך לשלחו בכמה מכתבים.
שעה .16.30 עוד 25 מיל עד מסארה• נגיע
בשעה 22.00 מאוחר מכדי להכנס לנמל• אוכל
לרדת מהספינה רק מחר בבוקר. אני כבר חסר
סבלנות, ממש כאילו הייתי בן 16 והכיתי ל פגישה
רא״שונה עם נערה. כנראה שאלך לישון
מאוחר• אני רוצה לראות את הגיענו למסאוה.
שעה .19.00 עוד שלוש שעות. עכשו אני
הולך לאכול ארוחת־ערב• מקווה שאחרי הארוחה
אוכל להבחין באורות מסאוה.
שעה .22.00 החל לרדת גשם־ים גועש• עדיין
איני רואה את מסאוה. אם מזג־אוויר זה יימשך
אשכב לישון.
שעה .20.30 מזג״אוויר מעורפל, גשום, ללא
כוכבים וירח. אני שוכב לישון.

הגענו אתמול בשעה .24.00 עכשו שעה .1.15
אנו מעלים את העוגן, עומדים להכנס למסאוה.
אני מוכן, הכל ארוז.
שעה .7.30 ספינתנו נכנסת לנמל־מסאוה.

ראש ממשרת אריטריאה, רחלה כיירו( חוב ש מג בעת)
בשעת ביקור רשמי כמיפעד חברת אינקודה
כאסמארה. ראש הממשלה, שבא בלוויית פמליי תו,
גילה לא פעם את אהדתו למיפעל. קיצוני
מימין: יושב־ראש הפרלמנט של אריטריאה,
שהיא חלק עצמאי־למחצה של הקיסרות החבשית.

הכתובת:

נ ב כי

א ז־ ס

אלוהים.

ואפל, ומלאך חבלה הלך והביא את דוד בן־גוריון לפני
האלוהים, והוא רועד וחיוור־פנים. וזה מה שהיה במשפט!
אלוהים — אני בחרתי אותך לראש־ממשלה בישראל כדי
שתעזור לתושביה בנאמנות, שחה בשחה, לא אחד שיהיה
שבע והשני ימות מרעב.
בן־גוריון — עכשיו זמן מודרני. גם בזמן שעליתי ארצה
איש לא עזר לי, ואני יצאתי לעבדתי ורק בכוחות עצמי
הצלחתי וקיבצתי את היהודים.
אלוהים — כל הדברים מה שדיברת לא יועילו. אתה
לא תצליח, כי לפני מונחת תלונת שעשוע. אל תחשוב
שהצלחת לתפוס אותה אצלך ולטשטש אותה. ישנה העתקה
ממנה אצלנו — היא עברה ישר לשמים.

את סיפורו של יחזקאל שעשוע אפשר לשמוע מתחת
לדפנות כל אוהל, ומאחורי קירות כל פחון בארץ. פה
ושם יהיו השמות שונים, פרט זה או אחר לא יתאים. אולם
ביסודו, יהיה זה סיפור אחיד: משפחה מטופלת בילדים,
שיכון בלתי־אנושי בצריף רעוע, חוסר עבודה, דאגד. מתמדת
לארוחה הבאה, חגורת אדישות ובדידות הסוגרת סביבו,
פגיעות אינסופיות ב רג שיו׳ — וגעגועים מתמידים לחיי־הגולה.
עוד
תופעה משותפת לכל הסיפורים: פניות על גבי
פניות לבקשת עזרה. לראש הממשלה, להנהלת הסוכנות,
לפקיד ׳הלשכה, לגובה המסים — אין כמעט אדם שאין
אומללים אלה שולחים לו מכתב.

בן־גוריון — כן, אבל...
אלוהוס — אל תנסה להתחמק מפני, לחעדת עירעורים.
אצלי אין ערעור ! מה שאחליט צריח להיות. כי חוק השמים
הוא סופי והפקידים ש!>תה תומך בהם לא יעזרו לך. גם
הם יבואו למשפט לפני.
— הלא בשמים שופטים צדק. חברי הם
בן־גוריון
האשמים, הם שהיטו אותי לדרך הרעה. כמה פעמים רציתי
להחלץ מהם אבל לא הצלחתי ובזה הייתי לרע בעיני כל
האנשים ...סלח לי...
אלוהים — בשמים אין סליחה.
בן־גוריון — הלא לא יכולתי לעזור לכל האנשים הדלים
האלו. לבסוף הייתי נכשל בעצמי.
אלוהים —! כל העצות שייעצו לך בממשלה היו מוטעות.
על כן קח לך עצה זו ממני: אם בן־אדם יגיש תלונתו
אליך, אל תחזיר אותה. כי האלוהים היושב בשמים, יענה
לכל בך׳>־ם כמעשיו.״

בי.ג״ .מבקש סליחה
יחזקאל שעשוע, עולה עיראקי בן ,30 לא היה שונה
משאר אחיו למצוקה. הוא שלח את כל המכתבים, פנה לסמכות לכל המוסדות. אלא שלא כרוב האחרים, פנה
גבוהה יותר: הוא שלח מכתב לאלוהים.
המכתב, כמו מכתבים אחרים ששלח לראש־הממשלה
ולפקיד לשכת־העבודה, נשאר ללא תשובו״ במקום זה ראה
שעשוע חזון בחלום. הוא ראה כיצד מובאים בני־ד,תמותה
לפני השופט העליון, לתת דין־וחשבון על מעשיהם עלי
אדמות.
הוא ראה את שולחן המלאך, שארכו 10 אלפים מטר
ולפניו עומדים מאה-אלף מלאך ועליו מונחות התלונות. תושב והתלונה הראשונה היתד, שלו, יחזקאל שעשוע,
מעברת פתח־תקוה, אב לשלושה ילדים, מחוסר־עבודה —
נגד דוד בן־גוריוך, ראש ממשלת־ישראל, האדם שלא ענה
על מכתביו.
מספר שעשוע :״כל האנשים הרשעים היו בחדר גדול

(המשך מעמוד ) 8
שופט ״רשע מרושע״ ,נידונה לחודש מאסר.
בשבוע שעבר גמרה ז׳ולי לרצות את עונ שה,
חזרה לעיר־הכרמל, נתקבלה בשמחה
ע לידי חברותיה למקצוע, הכריזה ברוב התלהבות
:״זה היה כמו בבית־הבראה. במא־רוקו
ספגתי מכות־רצח, בצרפת אכלתי מדק
עם תולעים, בספרד סגרו אותי בצינוק !
אבל כאן קיבלנו אוכל טוב, טיפול מצויץ.
רק לא הרשו לנו לעבוד וללכת לסינמה.״
כאשר נשאלה כיצד מרגישה את עצמה
נערה הגונה, העוברת עבירה קלה, נקלעת
לבית־הסוהר ברמלה בחברת זונות מועדות,
עיקמה את שפתיה המצמיתות שפם קלוש!
״בחורות הגונו ת? איני מכירה כאלה. אין
לי עסק אתן.״
חינוך עוד נסיון אחד
העובדה שכל הנסיונות לארגן מועצת״
תלמידים — עירונית, או ארצית — לא הוכ תרו
בהצלחה, לא מנעה בעד קבוצת תלמידים
של בתי״טפר שונים (מבתי־ספר דתיים, ועד
סמינאר הקיבוצים) להתארגן ולעשות נסיון
להקים מועצת״ תלמידים חדשה•
אסיפה מכונגת. הקבוצה היוזמת של חה
הזמנות לרוב בתי״הספר של תל״אביב,
וביום א׳ נאספו 100 איש באולם בטי׳ בכיכר
דיזנגוף׳ תל־אביב, כדי להתארגן ולקבוע קו־פעולה.
באסיפה
נידונו ארבעה סעיפים :
• בעיית שכר״הלימוד המנופח (בסמי־נאר״הקיבוצים
מגיע שכר־הלימוד ל״ 270ל״י
לשנה, נוסף על הוצאות לקניית ספרי״לימוד
ומכשירי כתיבה).

העלאת המת הלימודים.

• הפגת המתיחות המתמדת השוררת בין
התלמידים לבין הנהלת בתי״הספר.
• פעילות תרבותית חיובית בין התלמי דים,
שמבלים כיום את זמנם הפנוי בריקודים
סאלוניים, ביקור בבתי״קולנוע, אינם משתת פים
בחיים התרבותיים של הארץ.
״הצעד הראשון נעשה,״ אמר יעקב גולדמן,
בעל שפם חדש ביותר, חובש כובע ברט
על ראשו, והוסיף בחפזון » :רק אל תחשבו
אותנו למהפכנים. אין בכוונתנו, אלא לשתף
פעולה עם הנהלות בתי-הספר. זהו צורך
חיוני של כל תלמיד. העיקר, הבה ונקווה
שנסיון זה לא ייכשל, כמו אלה שקדמו לו.״

קרית בנימי?
דובי ויער
על הקיר היתד. תלויה מודעה בסגנון סד*

שמים

עד כאן סיפורו של שעשוע. אולם גם לאחר החזיון לא
שקט לבו: הוא לא היה בטוח כי גם בן־גוריון ראה אותו.
השבוע שלח מכתב נוסף: העתק הפרטיכל של המשפט,
המופנה לדוד בן־גוריון.

מאשים יחזקאל שעשוע
בשמים אין סליחה

טי־המערב הפרוע. היא הכריזה על הקצבת פרס
של 100ל״י עבור תפיסת הפושע׳ או הפוש עים,
שביצעו פשע חמור ביותר — עקירת
180 עצים רכים ברחובה הראשי של קריית•
בנימין.
עד לפני שלוש שנים, כמעט לא ידע הקהל
על קיומה של הקריה ליד כפר אתא, נהג
להחליף אותה עם בנימינה. אך בשנת 1950
לא פסחה המפלגתיות גם על מקום זה. נת מנתה
מועצה מקומית, הכוללת חוץ מקרית״
בנימין עוד שבעה ישובים, בתוכם שכונת״
התימנים. בראש״המועצה הועמד צבי בלום,
איש מפא״י, חנווני לשעבר ואחר־כך פקיד
קופת חולים.
בבחירות שנערכו לפני ארבעה חודשים,
לא קיבלה מפא״י רוב מוחלט במקום, היות
ושכונת־התימנים נתנה 70%לחיים נדאף,
עסקן ציבורי ופקיד ממשלתי, נציג רשימה
נפרדת של תימנים־ספרדים, שהתאחדה אחר״
כך עם חרות.
מאז החל סבלם של תושבי שכונת״התי־מנים.
טוען נדאף: תמיכה לבניין בית־כנסת
לא ניתנה. צריף ששימש מועדון נוער ובית-
ספר פורק על ידי ההסתדרות. מקווה־טהרה
לא הוקם.
מחזה מכיש. בערב עקירת העצים נת קיימה
אסיפה סוערת במגדל״המים של קר יית
בנימין, בה חזר נדאף על כל טענותיו.
בין הנאספים היו גם ארבעה תימנים זקנים.
למחרת היום הזעיק צבי בלום את המשט רה*
,חשד בארבעת התימנים, קרא לישיבת
חירום פתוחה לקהל, באולם בית־הספר ה מקומי.
המחזה
היה מביש. המלים שהתעופפו ב אוויר,
הזכירו ישיבות מסויימות של הכנסת,
אם כי רמת הויכוחים היתה נמוכה
יותר. בלום טען שנדאף הסית לעקירת הע צים,
נדאף השיב שהעצים יקרים בעיני ה תימנים
כבנים, הכריז שזה היה מעשה פרובו קציה
מצד הקואליציה המקומית (מפא״י
והפועל־ המזרחי) .לבסוף החליטה האסיפה
לגנות את נדאף כמסית. אולם לא הוברר
הקשר בין ההסתה נגד ראש־המועצה לע קירת
העצים.
בינתיים, למרות נטיעתם מחדש של ה *
אין זה המקרה הראשון. בפעם הקו דמת
נמצא ליד בית־בלוס חפץ דומה למוקש,
נבדק על ידי המשטרה, נתגלה כקופסת״פח
מלאה צואה.

בינתיים ממשיך ד״ר פריץ פייזר, מלא
החיים והמרץ, במלאכתו, אוחז במאכלת ה מתהפכת,
מציל נפשות אדם.

עצים, לא רואים את היער בקרית בנימין.
אבל הדובים מוסיפים להתהלך במקום.
המבקר הראשון שחייב לראותם הוא מבקר
המדינה.
רפואה המאכלת המתהפכת
המוסר הרפואי שנשמר בישראל בקפדנות,
מחייב את הרופא להתרחק מכל פרסומת,
חיובית או שלילית. אבל החיים דומים לני תוח.
לא תמיד תלוי מהלך־הענינים בשי קולו
של הרופא בלבד, וכך התגלגל הדבר
שד״ר (לרפואה) פריץ דניאל פייזר הגיע
לבית״הדין המחוזי בחיפה.
ד״ר פייזר מוכר היטב בישראל ובארצות
השכנות. מאז שנת , 1932 עת עזב את מש רתו
כמנהל המחלקה החירורגית בבית״ההו״
לים של עיר מולדתו׳ אשוויגר, גרמניה, ועד
היום, כאשר הוא ממלא אותו תפקיד בבית־החולים
רוטשילד בחיפה, עברו תחת ידו
ואיזמלו אלפי אנשים, במיוחד בתקופת מל חמת
העצמאות.
טיפול מסוכך. לא היה איפוא כל פלא
בדבר, כשנשלחה אל הד״ר, שעל שמו קיימת
קרן־סטיפנדיה, תינוקת בת שנתיים מ גבעתיים,
שהזדקקה לניתוח־פלאסטי, כדי ל אחות
את חיכה השסוע מיום היולדה —
תופעה שנקבעה על ידי הפרופיסור הגרמני
המפורסם, שוולבה׳ כתחילתה של מחלה חמו רה.
לדברי
סניגורו, הלך ד״ר פייזר בדרכו
המנתח הפלאסטי המפורסם, סיר הרולד
לים הוא עשה לתינוקת סידרת־ניתוחים
נסתיימה בשנת , 1949 השתמש בעור
השמאלית * ,הצליח לסגור את חיכה

גי שידה

לפני
כמה חודשים הגישה משפחת־הילדה,
שהינה עתה בת שמונה׳ תביעת פיצויים בסך
16 אלף לירות ישראליות נגד ד״ר פייזר,
בטענה שידה הימנית של הילדה משותקת זה
ארבע שנים כתוצאה מהניתוחים. טען אחד
העדים במשפט :״אפשר שזה נובע משיתוק
ילדים. על כל פנים, יש לשאול לדעתו של
רופא עצבים.״
* העור חייב לחיות חי. עור היד נמתח
מחובר לחך הסדוק, עד שהאחרון נרפא.
משפט הופעת וודא
אליעזר בר־לב התאכזב השבוע, כאשר
סרב ש פט־השלום ישעיהו הראל לתת ללקו חו
ויקטור (חיים) מיזאן (העולם הזה ,820
,)846 הצנום והממושקף, רשות להשבע בטלית,
על ספר־תורה, שהוא חף מפשע והו דאתו
ברצח ואונם הילדה רחל לוין, לא הי״
תה אלא תוצאה של התקפת־טירוף שתקפה
אותו•
הנוסח המיוחד של השבועה הוכן בעב רית
וצרפתית על ידי בר״לב עצמו׳ שהודיע
לעתונאים כי הוא מתכונן לערוך סקס אז כרה
לרחל לוין בבית״המשפם׳ לרגל מלאת
שנה להרצחה. אולם שופט״השלום לא מצא
לנכון לסטות מן הנוהג הרגיל, להפוך את
אולם בית״המשפט הרציני לבמה דראמא- טיוב לחש אחד העתונאים לחברו :״נראה כי
בר־לב ראה בדמיונו את המושבעים קופצים
על רגליהם ומכריזים בקול רווי דמעות:
״זכאי!״ השיב השני! ״בר״לב היה זוכה,
אילו הועמד מיזאן לדין. אז לא היה כל צורך
לערוך הופעה דראמאטיח זולה נוסח אמיל
זולא.״
הכושי לא הרך. בר־לב עצמו לא חשב
שהכושי צריך ללכת, האמין שהכושי עוד לא
עשה את שלו, הביא כריכים למיזאן׳ אמר:
הארץ כלבלב פעוט, בעל פרווה אפורה
וכתם לבנבן בקצה חטמו׳ שוטט
בשדות״רוטשילד (העולם הזה).
מרדכי דן, צ.ה,ל.
הוא הלך בשדות.
סינגמן רי חתם על החוזה עם
אצות־הברית (אמר).
מרדכי דן, צ.ה.ל.
מתי ייחתם החוזה עם שאר העצים
והאבנים?
83,5אלף ל״י מסים נגבו על ידי
מחלקת־הכספים של עירית־ירושלים...
לעומת 25 אלף ל״י שנגנבו בעשרת
הימים הראשונים של ינואר (הארץ).
נעמי ק. פרדס חנה
בסדר, אבל לנדה לפרסם ז

״אתה צריך להיות הזק. עליך עוד להעיד
הרבה.״
הוא צדק. הוא חקר את מיזאן על כל פרט
ופרט של חייו האומללים, עד שעות הצהריים
המאוחרות, כאשר הופסקה הישיבה על ידי
השופט.
טען שופט־השלום ישעיהו הראל :״מד,
הוכחת בחקירתך? שמיזאן היה אומלל כל
חייו? אתה צריך להוכיח רק שני דברים:
א) שהוא לא עשה את הדבר בו מאשימים
אותו. ב) אם כן עשה, היה חולה רוח בזמן
המעשה.״
בר־לב החווה קידה, הבטיח לעשות זאת
בישיבות הבאות. התובע, סגן־פרקליט״המ־חוז,
אלעזר לייבזון, בעל העיניים המברי קות
וכושר ההגבה המהיר, רק חייך ומשך
בכתפיו.

משטרה
m3בסרט בדשי

יעקב שלמה בחר בחופש, אך נמנע מלשלם
לאשתו הגרושה, שושנה, דמי־מזונות, כפי
שנקבע ברבנות. ביום ד שעבר הפעילה
שושנה את זרוע החוק, ששלח את השוטר
ליאון באלילי להתדפק על דלת״דירתו של
יעקב ברחוב־דוד ילין, ירושלים. השכנים
הציצו מן החלון, אמרו לשוטר שיעקב איננו
בבית, סירבו לפתוח לו את הדלת. באלילי
הלך לדרכו, כשהוא מחליק את שפמו, שרוי
במצב רוח רע.
באותו יום, אחרי הצהריים, הצטייד באלילי
באזיקים, פקודת מעצר, רשות לפרוץ את
הדלת חזר לשלול מיעקב את החופש האהוב
עליו. גם הפעם סירבו השכנים לפתוח את
הדלת! אולם השוטר לא השתמש בסמכותי,
הלך לדרכו, לאחר שהבטיח שעוד יח זור.
הצגה
שלישית. סירובם של השכנים
להניח לו להיכנס, הרגיז את באלילי, שהינו
שוטר בעל הכרה וכבוד עצמי. כאשר סיפר
את הפרשה לאשתו, דינה, הרגיעה אותו,
הציעה את עזרתה, אמרה :״נפעל אחרי

הון י

בנם, עלי סלאח, בצריף־הפחונים (קופסאות
מלפפונים חמוצים) ,אשר ביאג׳ור, היתד,
האם חלשה מכדי להיניקו, מסרה אותי
לשכנתה המינקת, אם משפחת שחאדה.
משהתבגר עלי, נתחבב על בנות הכפר,
בגלל יפי תארו, מעלליו הנועזים. אבל ליבו
היה מסור לנערה אחת: נעמה השחרחורת,
בת משפחת־שחאדה.
אפשר שברבות הימים היו השנים מקימים
פחון חדש בשטח הכפר. אבל הגורל רצה
מלחמת־העצמאות פרצה, יושבי
אחרת :
הכפר נפוצו לכל עבר, עלי נמלט לכפר״
מאנדה, ליד נצרת, בה בשעה שמשפחת-
שהאדר, הקימה פחון חדש־חלוד׳ ליד המזבלה
העירונית בחיפה.
הקוראן אסר. לפני כשנה הופיע האב
מוראט בבית־שחאדה, הכריז ששתי המש פחות
מוכרחות להתאחד, בעזרת עלי ונעמה
הוא הציע מוהר הגון למדי, אבל שחאדה
דחה את ההצעה בתוקף, טען: חוקי־הקוראן
איסרים על עלי ונעמה להתחתן, מאחר שהם
ינקו משדי-אשה אחת, נחשבים לכן לאחים־
מרחם.

שם לב ליעקב הקטן, שהיה משוטט לבד
ברחובות.

יהוד

וואדי־מוסררה הנו שטח״המשחקים החביב
על ילדי השכונה, ביחוד בימות החורף כש הוא
מתמלא מים צהובים, זורם צפונה׳ ,מש תפך
לתוך הירקון. גם הכלניות הראשונות
שצצות פה ושם בתוך העשב, אשר על גדות
הוואדי, נקטפות בידי הילדים, נמכרות ברחו״
בות״העיר, משמשות להם מקור הכנסות לא״
אכזב.

בחיפה, הוזמנו אמנים להופיע במסיבת
צעירות דתיות, סירבו לחבוש כיפות, גורשו

בעזרת מטאטאים.

״תן לי יד ביום החמישי שעבר,
בשעות״הבוקר׳ בילו יעקב ואחיו הגדול, יו סף
8כדרכם, על שפת״הוואדי. האב נמצא
בבית, כאשר נפתחה הדלת, נכנס יוסף, חיוור
כסיד, קרא 1״אבא, אבא, מהר ! יעקב נפל
לתוך המים !״
שבתאי מזרחי 31 לא היסס, רץ
הוואדי, לא מצא סימן וזכר לבנו. סיפר
יעקב הלך על שפת הוואדי, ראה פרח
בקרבת המים, מיהר לקטפו׳ התחלק
לכיוון יוסף: אדום בבוץ

קראו לה בוגד ת
בירושלים, שכחה אשד, את המפתח לדי-
רתה, נכנסה לחכות בדירת שכנה הרווק,
נמצאה שם על ידי בעלה, הוכתה מכות
נאמנות.

ואהבת לדער כמור
ביפו, נכנס אחד התושבים לבית־קפה,
הזמין סלט־ירקות, מצא בו מקק׳ אילץ את
המלצר בכוח לבלוע את המקק.

פשפשו במעשיב
ברמלה, תפס בעל דירה את דייר המשנה
שלו זורה פישפשים על מזרונו, חבט בו
קשות׳ איים לתבעו לדין.

אבל האהבה כופרת בחוקים ומרחקים.
לפני חודשים מספר הגיע עלי לוואדי ניסאנס
כאביר מודרני, במכונית דה״סוסו כחולה,
ארב לנעמה, חטף אותה.
האב הגיש תלונה למשטרה, החוטף נעצר,
החטופה שוחררה ונעשו הכנות להשיאה
לצעיר ערבי עשיר. אבל עלי לא אמר נואש,
חיכה להזדמנות מתאימה, ולפני שבוע שב
וחטף את נעמה, שעה שטיילה עם אחותה
במורדות הכרמל, הוביל אותה במכוניתי
לכפר־מאנדה.
האחות לבשה שק. לאחר שהצליחה
האחות להיחלץ מתוך השק שהוטל על
ראשה על ידי אחד מחבריו של עלי, שסייעו
לו בחטיפה, רצה לבשר את הבשורה הרעה
לאביה. הפעם היתד, המשטרה חסרת אונים :
נעמה כבר הגיעה לגיל , 18 יש לה זכות
חוקית להמרות את פי־אביה, להישאר בבית־בחיר
ליבה.

אב שבתאי מזרחי מחפש את בנו במוצריה
...״אני רוצה כבר לנוח 1״
ונפל. הוא הספיק לצעוק יוסי, תן לי
י ד! ״ אחר נסחף ברזם העכור״צהבהב של
האוודי.
האב זינק לתוך הוואדי בתקווה למצוא
את גופת בנו, אך כל מאמציו עלו בתוהו.
הוא עצמו נחלץ מתוך המים בקושי רב, בעז רת
מכבי״אש שזרקו אליו חבל. אמר :״רק
שנמצא את הגופה. לפחות נדע שאלוהים לקח
אותו, ונוכל לד,רגע.״
עד ליום־שלישי זה, סרקו שוטרים מלווים
כלבי גישוש את גדות הוואדי ! אבל לעמלם
לא היה שכר — גופתו של יעקב הפעוט
לא נמצאה.

נ 1ע ר
שגעון לא להשתגע

שנראה את הסרט הבלשי המוצג בקולנוע
אורנע.״
לאחר גמר ההצגה השניה, ניגשו באלילי
ואשתו לרחוב דוד ילין החשוך, חסר הפנ סים.
דינה התדפקה על דלת הבית, ביקשה
להיכנס. השכנים שמעו את הקול הנשיי,
פתחו את הדלת, איפשרו לבאלילי לפרוץ
פנימה. כעבור רגעים מספר, בקעו מתוך
דירתו של יעקב שלמה צלילי קרב. דינה,
שנשארה ברחוב, הזעיקה את המשטרה,
וכעבור שער, קלה הועבר יעקב שלמה לבית
הכלא. ,יחד עם גיסו, יצחק בנון.
בטנדר, בדרך לתחנת המשטרה, סיפר
באלילי שההרפתקה היתד, דומה מאוד לזו
שראה בסרט הבלשי: כשהשכנים ראו אותו,
כיבו את האורות׳ ניסו להוציא את אקדוחו
מתוך הנרתיק .״תודות לאשתי ולחברי השוט רים
נסתיימה ההצגה השלישית בהאפי־אנד,״
צחק באלילי המאובק וסמוק הפנים.

דרכי חיים
פן הפח אד הפחון
כשנולד לפני 21 שנה למשפחת מוראם

בינתיים הפכו פני האב בן ה״ 62 חומים,
כצבע החלודה המכסה את פחונו. לא 1ו
בלבד שהוא נפל בפח בהפטידו את בתו־רכושו,
אלא גם כבודו המוסלמי הוטל על
כף המאזניים. כדי להציל את שמו הטוב
עלה לנצרת, לדרוש בעצתו של ראש בית
הדין המוסלמי, הרועה הדתי, שייך טאהר
טאבארי.
תהיה עצתו של השייך הקדוש אשר תהיה,
אבל הזוג הצעיר לא ייכנע. הוא יוסיף
לשכון בכפר־מאנדה, לקוות שילדיו יתגוררו
בבתי״אבן, לא בפחון.

אסונות
רה אדו mi׳ צהובי
יעקב מזרחי היה כבר כבן ,5אבל במקום
לבקר בגן־הילדים, שוטט ברחובות המרופ שים
של שכונת״ד,תקווה. הוא וארבעה אחים
ואחיות, גרו בחדר קטן, ספוג״רטיבות. האב,
שבתאי מזרחי, בילה את זמנו בחיפושי עבו דה
כלשהי, האם עבדה בבית, מאחר שהיו
אלה החודשים האחרונים להריונה. איש לא

השבוע התאכזבו תלמידי בתי הספר של
חל״אביב קשוח: העדלאידע, שנועדה להתק יים
בפורים, בוטלה. אולם מספר בני״נעורים
לא אמרו נואש, החליטו שהעדלא־דע תקום
ותהיה, הקימו מטה״מבצעים, הכריזו על
גיוס כללי של חובבי״שמחה•
״משוגע מי שלא משתגע בפורים ! הכריז
אילן הג׳ינג׳י, גבר,־ד,קומה, תלמיד הכתה הש ביעית
של הרצליה .״המבוגרים קמו והשבי תו
את השמחה, משום שהם אינם יודעים
לשמוח. אבל אנחנו נשתגע באופן מאורגן
— ויהי מה.״
אסור לבכות. עד כה הצליחו אילן ו חבריו
לאסוף מסביבם 600 בני נוער לומד
ועובד׳ לתכנן תהלוכת עדלאידע, בה ישתתפו
1200 איש*.
״תהיינה לנו עגלות עם בובות״ענק, קבו״
צות־רוקדים עוטי״תחפושות שירקדו ברחו בות
ובככרות העיר,״ ניתח את התכנית איתן
ירושלמי, בקיצור, יהיה שמח. רק שהקהל
הישראלי יגיע למסקנה שאסור לו לבכות,
יבין שמסורת״העדלאידע חייבת להשתרש
בהווי״הארץ״.
כל נננר ונערה, החומים לשתף פגנולוז
באירגון הננדלאידע בתליאביב, מתבקשים
להתקשר עם איתן ידושלמי, רחוב פינסקר
,62 תל״אביב•

גודל אכוד
בחיפה, שמע זוג צעיר על מותה של אשד,
בודדת׳ פלש לדירתה, הופתע כעבור שעות
מספר, כאשר חזרה בעלת הדירה בריאה
ושלמה.

בגדיו שד אד ־ כבודו
בתל״אביב, דרשה אשד, גט מבעלה, בטענה
שהוא לובש רק מעילים צהובים, מכנסי
קטיפה אדומים.

לכ סד אין דיח
בבאר־שבע, הביע אדם בשם חרבונאי,
את רצונו לשנות את שם משפחתו לכספי.

מטבע קשה
בחיפה, שכרה יצאנית מונית, הציעה לנהג
לשלם בעבודה, נאלצה להמשיך בדרכה ברגל.

בטחון מוסד!
בתל־אביב, הלך מורה להרצות לפני תל מידיו
על בטחון בדרכים, חצה את הכביש
שלא במעבר הקבוע, נקנס על ידי שוטר
תנועה.
רוטקציה בתל־אביב, רצו נהגי מכוניות לפרסם
את שרותם, הציבו שלט :״שרות מוניות
מהיר לשכונת התקוה ולוותיקי ההסתדרות.״

אין שן בדי אש
ביפו, תקפה נערה שוטר׳ שביקש אותה
לא לעשן באוטובוס, נשכה אותו באצבעו
עד זוב דם.

מחרה נפוצה
בלונדון, דרשו שלושה מחברי סיעת הליי בור
בבית הנבחרים, לערוך חקירה בענין
חולה, שקיבל צמר־גפן במסגרת תוכנית
הבריאות הלאומית, השתמש בו לריפוד
ספות.

קושי טבעי
בקולומבוס, ארצות־הברית, התפרסמה מו דעה
בעתון מקומי, בה הבטיח אדם פרם
למוצא הישר, שימצא שם לבתו, הצאצא
ד,־ 20 שלו.

מכל
בריטניה
״הייל מוסל!״

נראה לי, כי רוב המתכתבים שו אפים
לעשות זאת, בעיקר, מתוך תק ווה
להיכרות, מאוחר יותר. האמנם
פסו כאלה׳ הרוצים להתכתב רק
כדי לנהל דו־קרב אינטלקטואלי על
הנייר ז

אומץ בתמונה
בחור צעיר, שי ש לו מספיג! אומץ לש לוח
את תמונתו עם המכתב הראשוו, יו כל
לעשות זאת במכתב אל צעירה
( 852/162 בעלת 18 אביבים. זיתה לספורט,
קולנוע ותיאטרון, ובעיקר קבלת מכתבים
ושליחתם.

חבר תנועה, בבקשה
צעירונת ממוסד חינוכי באחד הקיבו צים
852/163 רוצה לקבל מכתבים רק
מצעיר בן , 16 חבר תנועה כלשחי, יליד
חוץ לארץ.

בלי עובש, בלי סאכארין
צעירה בת ,21 הנותנת לי להבין שהיא
יודעת מה שהיא רוצה 852/164 לא
חוסכת נם כמה הערות עוקצניות, כבי כול,
על חשבוני, תהיה בעוד שלש שנים
בעלת השכלה־אקדמאית. חברה למכתבים
צריך לאחד בתוכו לפחות אחדות מן ה תכונות
הבאות: א) בעל אמביציות, מנו ער
מכל עונש, בשום פנים לא סאכא־דיני.
ב) ניל (לאו דווקא כרונולוגי, אלא
שכלי) .27—30נ) השכלה (לאו דוקא
בתעודות) נבותה. ד) בעל טעם טוב בכל
השטחים. ה) צריד לדעת לחיות. ו) להיות
בעל אמצעים לחיות, כפי שמגדיר צ׳אפ-
לין :״הרבה דמיון ומעט כסח.״ ז) ב מקרה
שיש לו הרבה, או מעט, כסף,
שיהיה מוכן להשקיעו במפעל שהיא יוז מת
אותו ( שבועון או ירחון).

דרכו בעוז !
שורת ברזל בלי פרץ —
פלוגת הסער
מומה לצו 1
אחים אשר נפלו
למען עם וארץ
שוב צועדים
איתנו אל הקרב !
שירו הישן של הווסט ווסל׳ רועה הזונות
הברלינאי, הנאצי שנהרג בנסיבות מפוקפקות
והוריש המנון למפלגתו׳ שוב רעם באולם.
גבר משופם הרים את יד ימינו להצדעה הפא־שיסטית.
אך לא היה זה אדולף היטלו. גם
המלים לא היו גרמניות. מן הקיר חייכה
המלכה אליזבט. שמו של האיש היה סר אוס־בלד
מוסליי׳ והאספה היתד, של מפלגת
האחדות הבריטית.
כמה מאות הגברים (ובעיקר הנשים) שנכ חו,
שרו בהתלהבות גדולה על הקרב ועל
• הדם• אולם סיכוייהם ללחום ולהיפצע היו
מעטים ביותר. תריסר השוטרים שנשלחו
למקום מטעמי זהירות הסתכלו בכל העניין
בשיעמום בולט. הפאשיזם הבריטי לא עורר
בהלה׳ רק חיוך רחמני.
עלבון צורם. בכל זאת היתד, זאת הזדמ נות
גדולה: הופעתו הראשונה של מר אום״
בלד אחרי שלוש שנים של שתי!.ה כעוסה.
בשנאם בפעם האחרונה הופרע נאומו על־ידי
מאות מתנגדים, ברובם חיילים משוחר רים
יהודיים, שלא נתנו לו כמעט לפתוח את
הפה. אז הסיק מוסליי את המסקנה ההגיונית.

העולם
בכל זאת היתד, האסיפה השבוע מלנכולית
ביותר. הנאום היה אמנם סוער, האוהדים צר חו
״הייל מוסליי כמו בימים הטובים,
אך איש לא הפריע. המנהיג, שלא הזכיר
אפילו את היהודים, דיבר רק על עתיד האו מה
ועל המלחמה בקומוניזם. הוא לא הרגיז
איש.
כשצעד לקראת מכוניתו, פרצה שירה אדי רה
:״כי הוא איש חמוד ושמח אלא ש מנהיג
פאשיסטי אינו רוצה להיות חמוד ו שמח.

אדצות־הברית
אשת
איש
ג׳ני קר היתד, מלכת־היופי של כיתתה
בפקולטה לעתונאות של האוניברסיטה. כמעט
באותו זמן זכתה גם לפרס של 150 דולאר
עבור חיבור על הנושא :״השלום העולמי.״
כי ג׳ני היתד, אותו ייצור משונה ונדיר :
בחורה יפה עם שכל.
באחד הימים, אחרי שנמאס לה לעבוד
בסוכנות פרסומת ולכתוב תסכיתים, הלכה
לבקר חברה בוושינגטון. החברה עבדה אצל
סנאטור חדש ובלתי־ידוע בשם ג׳ו מק־קארתי.
במקרה נכנס הבום בשעת הביקור למשרד
מזכירתו. הוא העיף מבט אחד בבלונדית
היפר,פיה׳ אץ לחדרו והרים את השפופרת
״אני לא יודע מי האשד, שלידך, אבל קבלי
אותה מיד לעבודה !״
אולם ג׳ני לא רצתה להתקבל לעבודה.
היו לה אמביציות חזקות הרבה מדי מכדי
שתוכל לשבת במשרד ולתקתק. ג׳ו נאלץ
לחזר אחריה משך כמה חודשים, עד שהס
בלי
כוונות

ו\ר זאב nuקאדיבו

חוש הומור ועצות
כחומר בידי היוצר. מוכן ירושלמי צעיר.
, ) 852/166( 21 גבה קומה. בעל השכלה
בינונית וחוש־הומור, המתעניין נוסח ל ספרות
נם בסרטים, למסור את עצמו
לידי נערה בגיל , 17— 19 שגובהה לא
יעלה על 167 סנטימטר, בעלת חוש־הומור
שיספיק כדי להפכו לבן־אדם (לדבריו).
עצות הוא מוכן לקבל בשפע.

בדידות וג׳אז
בודד ויחד עם זאת עליז, הוא בלונדי.
בן 852/167( 19 הרוצה להתכתב עם
נערה דומה לו בתכונות, שאוהבת, פרט
להתבודדות, גם טיולים, קולנוע ונ׳אז.

בעבור שני רגעי התעניינות
שרה שחשבה אותו נשוי, לא הקדישה
לו כל תשומת־לב. היתה האדישות בהת גלמותה.
היא נוכחה שהוא רווק, אבל
התפקידים התחלפו. הוא אפילו אינו מביט
עליה. דבר זה ישמש לך לקח, שרה.
שלא לזלזל בגבר שאינו מועמד מי שו־אין.
עליך להיות אדיבה יותר. שתי שניות
של שיחה מנומסת, היו מנלות לד מיד
אם הוא רווק או נשוי. בפעם הבאה,
כשתראי אותו״ גלי כלפיו יותר התעני־נות.

שני
גברים ונערה אחת
הלב הרגיש שייך לנערה בת . 19 הטו ענת
שהיא אוהבת שני נברים. שניהם נם
קשורים אליה. האחד נמצא בצבא, מחוץ־
לעיר, השני בתל־אביב. למי עליו לחכות?
חכי לשניהם, עד שתחליטי, יום אחד,
שאת אוהבת רק אחד (יתכן אפילו שזה
לא יהיה א!ז אחד משניהם) .בינתיים,
צאי עם זה, או האחר. מבלי להתחייב.

שאלה של שערות
חנה וגילה, שתי נערות חמודות, ארו-
כות־שיער, הכירו שני דון־ז׳ואנים צעי רים,
שאחרי הנשיקה הראשונה, הזמינו
אותן למסיבה בביתם והציעו להן להסת פר.
הן שואלות מה לעשות. אתן יכולות
להסתפר. אבל לא לפני ששני הבחורים
יצמיחו זקן נוסח־נפוליאון השלישי, ו שפם
נוסח־ביסמארק.

פתרון חידון המלים הזרות
UQ! )01( C41 4114810 «40 4UU 5
8x401; oaicuu )6( uni ctiauU all.
(cdluU ) l ( uu-Bd4K a«c 4 * )8
QC GUl » )s( A401I L׳UXCUU « )9( Old

(ע) «xiGouu * )e( cai cdi aaiou
)I( QttUU XBUd&lX )z( sill ft.

במקום מיימי, דיירת חדשה
מושלי מדינות, גנראלים סיניים לאומנים.
לכל אלה היה מכנה משותף אחד: הם
האמינו שכמה מאות מיליוני דולר׳ כשרונו
של ג׳ו ויופיד, של ג׳ני עלולים לחולל את
המהפכה.
למהפכה זו יכול להיות רק סיום הגיוני
אחד: שביום מן הימים תהיה ג׳ני מק־קארתי
עקרת הבית׳ בו יושבת כרגע הדיירת
מיימי אייזנהואר.

אלאסקה

תלמידת בית ספר תיכון, נעימת הופעה,
בת ,) 582/165( 17 מעוניינת לחלק את
התעניינותה בספרות, קולנוע, תיאטרון ו פוליטיקה,
עם צעיר בגיל 22— 19 מסבי בות
חיפה, סטודנט או סתם אינטליגנט,
אד בל יהיה סנוב. עליו להיות גבה קו מה.
היא מעוניינת, במשך הזמן אח ל־הפגש
אתו. מתרה שאין לה כל כוונות
רציניות.

רוב הכותבים אלי בענינים פרטיים
הם בני נעורים בגיל . 16— 19 עד כמה
שאני זוכרת׳ זהו גיל הלבטים.

ג׳גי מק־קארתי ופעלה

סיר אוסכלד מוסליי ומעריציו 1934 ,
מן הדוצ׳ה, חולצה שחורה
הוא מכר את אחוזתו הגדולה, הכריז שאנג ליה
היא. אי שכולו בית־סוהר״ ,עבר לגור
באירלנד.
אולם איש כמו מוסליי אינו יכול לשתוק
זמן כה רב. להיפך, אי־היכולת לשתוק היא
יסוד אופיו. בגללה עבר בשעתו, בפרלמנט,
מן המפלגה השמרנית למפלגת העבודה, פרש
גם ממנה ויסד את המפלגה׳ הפאשיסטית ה־
׳בריטית. שם יכול היה לעשות רעש כאוות
נפשו• אולם גם כמנהיג לא הצליח ביותר.
אסונו היה חוסר המקו־יות. הוא לא היה
מסוגל אלא לחקות את הדוצ׳ר, האיטלקי ואת
הפיהרר הגרמני. מן הראשון גנב את החולצה
השחורה, מן השני את האנטישמיות. שניהם
לא עזרו לו ביותר. רק ברובעים היהודיים
של מזרח לונדון יכול היה למצוא כמה אל פי
אוהדים — חנוונים שהיו שמחים, לו גירש
מישהו את החנווני היהודי שממול, פקידים
צעירים שבחורים יהודיים ג׳זל)ו מהם את
נערותיהם.
בימי המלחמה נאסר מוסליי׳ שהטיף בגלוי
לבגידה. אולם אפילו אז היה צפוי לו עלבון
עליון מידי צ׳רצ׳יל, משרת היהודים. באמצע
המלחמה שוחרר• הבוז האיום שהתבטא ב מעשה
זה רודף אחרי המנהיג עד היום.
חמוד ושמח. מוסליי ראה שאין מערי כים
אותו כראוי. הוא הסתגר בדלת אמותיו,
חיבר ספר״ענק. היה זה ספר פילוסופי עמוק
— כה עמוק עד שאיש לא הבין אותו. המס קנה
הכופית ! גם הפאשיזם וגם הדימוקראם״
יה מתו. דרוש משטר חדש, שיאחד בקרבו
את התכונות הטובות של שניהם. רק איש
אחד מסוגל להקים משטר כזה, להנהיג בשמו
את בריטניה• לא היה כל ספק על מי חשב
סר אוסבלד מוסליי: על סר אוסבלד מוסליי.

כימה להצטרף לשבר עובדיו בתפקיד מרכזי.
אוסף מוזר. המזכירה החדשה הוכיחה
מיד שאין היא הטיפוס המסתפק בהערצת
מעלותיה הנשיות על ידי הבום. היא ניגשה
לתקן את הבוס תיקון יסודי. תחילה שינתה
את דרך הדבור שלו. ג׳ו, שעד אז היה
רגיל להשתמש בסינאט בסלאנג עממי מלא כותי,
החל משמיע נאומים מצוחצחים׳ כתו בים
בידי ג׳ני.
זו היתד, ההתחלה. ג׳ני חיפשה סוס טוב
שעליו יוכל הבום לרכב אל הכותרת הראשית.
ג׳ני היא שכתבה
הסום נמצא במקרה :
את הנאום המפורסם על הסוכנים הקומו ניסטיים
במשרד־החוץ, שהפך את השם מק־קארתי
למושג בינלאומי (העולם הזה .)842
סנאטור טוב זקוק לאשה. ג׳ני החליטה
שהבוס שלה אינו יכול להישאר רווק, תיקנה
את הפגם: היא הפכה לגברת מק״קארתי
בטכס בו נכחה כל החברה הוושינגטונית.
סגן־הנשיא עצמו לחץ את ידה. בחורה אחרת
היתר, מסתפקת בזה, מתהילה לתקן את הגר ביים
של בעלה ולבשל לו סטיקים. אך
לא ג׳ני.
אחרי הנישואין הפך ביתו של מק־קארתי
בהנהלתה למשהו דומה מאוד למטה קרבי.
חבר העובדים הגיע ל־ .80 אוסף מוזר של
אנשים מוזרים התאסף מסביב לגברת, לא
כדי לנשק את ידה אלא כדי לטכס עצה
כיצד לחולל מהפכה ימנית קיצונית במדינה.
האוסף המוזר כלל: ראש האפ.בי.איי•
אדגאר הובר, קבוצה שלמה של אילי נפט,
• השיר האנגלי המקורי, אשר רגילים לשיר
אותו בעברית לפי המלים :״כי הוא בחור

תמיד טוב כשיש ממשלה שאפשר לצעוק
עליה ולדרוש ממנה דרישות. אולם לא תמיד
טוב כשהממשלה ממלאה את הדרישה. בזאת
נוכחו לדעת גם האסקימוסים, הדרים בצפון
אלאסקה, באוהלי״קרח הקרויים איגלו.
צרתם של האסקימוסים היתד, מכת הזאבים.
זאבים מרושעים אלד, היו מתנפלים על הקר־ריבו,
הצבי הצפוני אשר האסקימוסים חיים
על בשרו ולובשים את עורו. סכנת רעב
היתד, צפוייה להם.
מה לעשות. האסקימוסים עשו כפי שהם
רגילים לעשות: הם צעקו ושלחו משלחת
לקונגרס. הם סיפרו שבכמה מקומות נאלצו
לאכול כלבים, דרשו במפגיע פתרון מידי.
והפעם מצאו אוזן קשבת במסדרון המחומם
של המחוקקים: הקונגרס, ששם את הדרי שות
הפוליטיות של אלאסקה הקרה במקרר *,
הקציב די כסף כדי ללחום בזאבים.
כך קרה ששבעה ציידי זאבים מקצועיים
הגיעו לא מכבר לאומיאט, עיר־קרח תוססת.
במקום לצוד את החיות בדרך הרומנטית
המקובלת, השתמשו באמצעי הרבה יותר
פרוזאי: שלושה מטוסים קטנים, מהם הפ ציצו
את חבורת הזאבים והשמידו אותם
במכונות יריה. קציר של ששה שבועות :
250 זאבים הרוגים.
50 דולאר לראש. אפשר היה לקוות
שהאסקימוסים יקבלו את פני הציידים החוז רים
כמושיעים. אולם לתמהונם של הטייסים
האמיצים נתקבלו בצעקות התמרמרות. האס קימוסים
דרשי במפגיע להפסיק מיד צייד
ברברי זה, הסותר את כל מצוות ההגינות.
תחילה תמהו הציידים ושולחיהם. הם לא
ציפו שבלבות האסקימוסים פועם הצער לבעלי
החיים. אולם חיש מהר נתברר להם שברוב
בנייד,אדם הצטערו האסקימוסים קודם כל
על עצמם.
הסיבה: עד כה נהג השלטון המקומי
באלאסקה לשלם לאסקימו 50 דולארים טובים
עבור ראשו של כל זאב מת. רוב האסקי מוסים
מצאו שטוב הזאב המת מן הקאריבי
החי. ועתה בא האיש הלבן הארור והחל
הורג את הזאבים היקרים, באמתלה הטפשית
של הצלת הקאריבז !
לאסקימוסים המסכנים נשארה רק ברירה
אחת: לצעוק: חמם׳ לשלוח משלחת אל
הקונגרס, לעמוד על חיסולה המיידי של
ההתחרות הבלתי־הוגנת.
• האלאסקאיס דורשים להפוך את ארצם
לטדינת וד 49 של ארצות־הברית, אולם דרישה
זו נדחתה בגלל התנגדותן של החברות
המסחריות המקומיות, שאין להן חשק לשלם
מסים לממשלה מחוזית מקומית. לעומת
זאת יש סיכויים כי המדינה ה־ 49 תהיה
בקרוב האוואי.

קולנוע סרטים למכירה: בלונדית וברונטית

גברים מעדיפים כדונדיות. הנו גיר-
סר, חדשה של המחזה האמריקאי השנון,
פרי״עטם של ג׳וזף פילדס ואגיטה לוז. הוא
מהווה תואנה מצויינת לתת לצופה, תמורת־כספו׳
שפע של קימורים ומחשופים —
רכושן הפרטי של שתי מלכות־המין ההולי־בודיות,
מרילין מונרו וג׳יין ראסל.
הדבר המשותף היחידי שיש למרילין מונרו׳
המופיעה בתפקיד לורליי לי עם בת־שירו
של היינה. הוא שיער זהוב־(מלאכותי) וכש רון
להרוס (כיסיך גברים.
מונרו, בלונדית הובבת־יהלומים׳ וראסל,
שחרחורת ווובבת־גברים, מפליגות לפאריס,
מסתבכות בהרפתקות, כאשר נאלץ המיל יונר׳
טומי נונן, מעריצה של הבלונדית,
לוותר על הטיול בפקודת־אביו. האב שוכר
בלש״פרטי׳ בדמות אליוט רייד, לשים עין
על הנערות. בשעה שרייד אינו עוגב על
ג׳יין ראסל, הוא עוסק בבילוש וצילום
רומאן בין הבלונדית לצ׳ארלז קובורן׳ ג׳נטל־
1מן אנגלי׳ בעל מכרה־יהלומים.
מכונת הקלטה, צילומים, נזר יהלומים,
נמנים על הסיבוכים המשעשעים את הקהל,
עד שכל נערה משיגה את מבוקשה.
בין נענוע״ירכיים למשנהו, מצליחה ג׳יין
ראסל, המופיעה בתפקיד־הנערה השנונה יותר,
להפגין שמץ של כשרון קומי. לעומת זאת,
הולכת מרילין מונרו בעקבות הפרסומת
שניתנה לה׳ מדברת ושרה בקול לזזשני,
(פרט לשיר ,״יהלומים הם ידידיה הטובים
ביותר של נערה׳״ בו היא מצליחה יפה),
מגלמת דמות בלונדית, המפעילה את מה
שיש לה מעל לגבות עיניה׳ רק בשעה שיש
לה סיכויים להשיג יהלומים.

תסביר בסיטטה
אהבה, לבטים, וסיבוכים פסיכולוגיים
אויליים מתרחשים בסמטת הנצחון בניו
אורליאנס. כל הרגשות האלה מתרכזים ב גופו
של מתאגרף מתוסבך, רלף מיקר, ה בורח
לפני התחלת התחרות על האליפות,
מפני שאביו רצח את אמו כשהיה בן חמש.
הוא מגיע למסקנה שבמקום לחבוט כ מתאגרף
מסכן, מוטב להרוג כמה קומוני
המתאגרף
נפטר מתסביכו, עולה שוב על
הזירה•
לחובבי הג׳אז הטוב שציפו לשמוע אותו
כשראו את שמו של לואי (״סצ׳מו״) ארמ־סטרונג,
נגרמה אכזבה קשה. הכושי וה שמנמן
שר רק שני שירים גרועים, בכלל לא
מחצצר.

שעמום צבעוני
היפהפיה מניו־יורק צריכה, כנראה,
להיות ורה אלן, צדקנית צבא הישע, הזקו קה
מאד לכמה קילוגרמים נוספים של שומן,
ד,מתאהבת, לרוע מזלה בתחילת הסרט, ב־פרד
אסטר, רווק הולל ועשיר, הזונח את
כל יפהפיות העיר, בשל עיניה החומות.
כדי להוכיח לנערתו שהוא שווה משהו הוא
עוסק בעבודות שונות, בין השאר טאטוא
רחובות ונהיגת אומניבום, המסתיימות ב הפיכת
כל העגלות העמוסות בסביבה, בגלל
ראשו המבולבל.
אחרי שלא הופיע בשעה הנכונה לנשו־איהם,
כתוצאה משתייה מופרזת, מנסה ה צדקנית
להחזירו אליה בשיטות לא כל כך
צדקניות כהליכה למסעדה בה הוא עובד
בתלבושת של נערת רחוב. פורצת הקטטה
המובנת מאליה אחרי שאחד הנוכחים קרץ
לה, ואז בורחים שניהם יד ביד, מרחפים
באויר מרוב אהבה, משחררים בזאת את
עינו המשועממת של הצופה מנוכחותם.

רומן עס ב! השכן
לאור הירח המכסיח הוא סרט זמר
צבוע ורוד ותכלת שאין להחליף אותו באחיו
התאום, מפרץ הירח, בו משתתף אותו חבר
השחקנים׳ כשבראשם עומדת דורים דיי ה קנדי
הצהוב של וותר, לצדה בן זוגה הנצחי
לסרטים אלה, גו ר מן מקריאה.
כבכל הפעמים משחקת גם הפעם דוריס
דיי, הנראית תמיד כאחותו של מישהו, כבתו
של בביט בעיר שדה קטנה העוברת בשירה
ומחול רו מן אמריקאי נקי וטהור עם בן
השכן׳ רבה אתו פעמים אחדות, דוחה פעמיים
את החתונה, כדי להאריך את הסרט׳ מחבקת
אותו לבסוף באושר אין קץ.
במידה ויש כמה חכמות בסרט, הן מנת

סטטיסטיקאים, שהיה להם הפנאי הדרוש לכך׳ גילו כי האדם הרגיל מדבר כ־10
אלפים מלה ליום. מלים רבות מתוך עשרת אלפים אלה הן מלים זרות — מהקונצרט
של הפילהרמונית ועד לפנצ׳ר של הפייר.
כדי לדעת אם אתה תמיד מבין על מה מדובר כשהמדובר הוא בלועזית, נסה״נא
למצוא את המשמעות הנכונה (מתוך שלוש אפשרויות נתונות) לכל אחת מ״10
המלים הבאות.
היודע את משמעותן של כל ׳ 10 המלים הוא קוסמופוליט! בעל ידיעה טובה מאד
במלים זרות. היודע את משמעותן של 10— 7מלים הוא עדיין אינטרנציונליסטן למדי
וידיעתו במלים זרות טובה 7— 4 .תשובות נכונות מעידות על פרובנציליות וידיעה
מספיקה בלבד. היודע פחות מו 4תשובות נכונות הוא אנלפבית וידיעתו אינה מספקת.
יחפש נא את התשובות בעמוד .14

(!) לאקי סטרייק
היא

שחקנית קול נוע
הוליבו־דית
סיגריה
אמ ריקאית

בין אנג ליה
לאירלנד

(ג) שיטת התאב דות
סוריה
היא :
(א) אשת השאח
האיראני
(ב) פרק בקוראן
(ג) לוחם שוורים מכסיקאי שמייסד הו א:
(א) תת־מקלע גר־

CHWRA

( )2אליפסה היא:
(א) אלת האהבה
היוונית
(ב) בירה דרום
אמריקאית
(ג) צורה גיאו מטרית

)3כולגיף ה,וא :

בצבא

BANDIT! SCH/1E

(ב) קצין
האדום
(ג) צורף זהב הו לנדי
לייקה
היא :
מצלמה משו

בחת

אשתו של אייק
(ג) מטבע ישראלי חדש
( )9בנדיט הוא :
(א) תואר אצולה הודי
(ב) כוכב לכת
(ג) חבר כנופיית שודדים
( ) 10 סאמובר הוי :
(א) ראש תא קומוניסטי
(ב) כלי לחימום מים לתה
(ג) הנהר־התאום לסמבטיון

(א) רודף נשים צרפתי
(ב) בשר בקר משומר
(ג) המטבע של בוליבייה
( )4סקריפ הוא :
(א) טב מזון
(ב) כתב סתר
>ג) ויטמין מלאכותי
( )5חאראקירי היא :
(א) פיסיקאית פולנייה
(ב) עוגת אורז סינית

( J Hי Q 11 מלמעלה לכבוד בלתי־צפוי זכה נתן (״גרא״)
פרידמן־ילין, איש המחתרת שהפך קבלן
בניין׳ בעל ההופעה המתונה והדעות הקיצו ניות,
כאשר פינה לו אדם זקן את מקומו באו טובוס׳
באמרו :״לא אוכל לשבת בשעה
שמפקד לח״י עומד.״ פרידמן־ילין סרב בחיוך.

לוי

לכבוד מסוג אחר זכה שר״האוצר
אשכול, שעה שביקר לאחרונה בצרפת.
סיפר השבוע פקיד ישראלי בפאריס, שחזר
לארץ: כשאשכול הגיע במטוס, התאספו
בשדר״,ד,תעופה השגריר הישראלי, הנספח ה צבאי
וכמה תריסרי עסקנים חשובים של ה סוכנות.
בהופיע השר בפתח המטוס, הצדיע
הנספח הצבאי הצדעה חגיגית. צעק לעומתו
אשכול באידיש׳ מלמעלה :״אל תהיה --
— ואל תעשה קונצים כאלה !״.

דויד אשבול,

סטים בקוריאה, עושה זאת, חוזר רק לאחר
שהשיג אות הצטיינות גבוה. המתאגרף בעל
השם סוקס ברברוסה, איננו מוצא מיד את
עצמו ואת המחר, שובר בזאת את לבה
הקטן של לסלי קארון הפיקננטית הנאלצת
לרקוד במרזח כדי לפרנס את אביה העיוור.
אחרי כמה אירועים מוזרים מתברר כי
כל הסבוכים נעוצים בתסביך אצל ברברוסה,
המתבטא באי רצון להסיר את הכובע. חיים
בסימטת הנצחון חוזרים למסלולם אחרי ש *
לורליי — סירונית שהיתה שוכנת על
נהר־ריין, מסרקת את שערה הזהוב בנזסרק
של זהב, מפתה את הספנים ומחסלת אותם.

חלקם של המשרתת והאח הקטן בעל הדמיון
הגדול.

בקצרה
לחטאנולדה — אשה רעה סוחבת
בסרט בינוני מחברתה את ארוסה העשיר,
נשאת לו, מתעלסת עם אחר, נעזבת על ידי
שניהם. ג׳ון פונטיין, זכרי סקוט.
כנחשעליאשר — ,החברה והנשים
אשמות בצרותיו ובמותו של ד,נרי וידאל,
הבמאי והמפיק אשמים בייצור הסרט.
חלוםנערות — מיליונר סקוטי ממש
קופץ לרשתה של נערת מקהלה אמריקאית.
ורה אלן, דוד ניבן*

אשכול אחר בחדשות היה
עגול״הפנים ומשורבב״ד,שפתיים׳ שגילה ב־עתונו,
על המשסר, את פרשת מנהל הרכבת
בנימין גלבוע, שנחשד בעסקים בלתי־כשרים
בגרמניה (העולם הזה .)849 כששאל אשכול
את הרשות המוסמכת במשרד התחבורה מדוע
לא פורסמו ב ר בי{ הסיבות להתפטרותו, זכה
לתשובה קלאסית :״אנו לא יכולים לעשות
זאת, מחשש שנגרום אי״נעימות לאיש.״
הסיבה הרשמית לפיטורי גלבוע היתד, אי״
ידיעתו השפה העברית * .העיר על כך שחקן
האוהל יורם מטמור :״זה נכון. הוא לא
הבין את עשרת הדברות!״.
* הסיבה האמיתית לאי״חידוש החוזה עם
גלבוע: כמה פירמות גרמניות דרשו לנהל
את המשא־ומתן ׳על רכישת ציוד רק אתו,
דבר שעורר את החשד שתיה לו בעיסקה עניין
פרטי.

אולם בעיקר התענינו אנשי אוהל בסוף
המהפכה בתיאטרונם, שהבטיחה להוליד הר׳
אך לא ילדה אפילו עכבר׳ הסתיימה בהתפט רותו
של עזריה (״ר. עזריה״) רפופורט,
גבה״הקומה והמקפיד בלבושו, מוועדת ה רפרטואר.
העיר אחד האמנים :״הוא רצה
לכרות ראשים (של אמנים) .אבל התברר ש ד,קרדום
היה עשוי עץ דק, והראשים — מ גומי

ומאחור אחד שלא שכח עדיין את התפטרותו של
דוד בן־גוריון היה ראש״עיריית תל־אביב
חיים לבנון. נאנח הוא :״ בן־גוריון סידר
אותי. רציתי כל הזמן לעבור למשק ולעבד
את האדמה. עכשיו, אחת שבן־גוריון הקדים
אותי, יגידו כולם שזה חיקוי.״

טענות היו גם למנצח האמריקאי אנטאל
דוראטי, אשר לדעתו לא ביצעו מנגני ה תזמורת
הפילהמונית של שיקאגו את המחול
הרוסי של צ׳יקובסקי בהתלהבות מספקת. צעק
המנצח המיואש :״נגנו את המחול כך שה דבר
יעורר את חשדותיו של נ׳ד מלך
קארתי (ראה מכל העולם
כשרון גדול יותר גילה אלוף האיגרוף
העולמי במשקל כבד,
חטוב הגיזרה ועקום־החוטם. אנשי״מדע אמ ריקאיים
קבעו כי עוצמת מהלומת אגרופו עו לה
פי שניים על עוצמת המהלומה של כדור
הנפלט מאקדח קולט .45

רוקי מארציאנו,

מארילין מונרו עדינה יותר מחקי, או לם
גם היא יודעת להשיב מהלומה (מילולית).
כשנשאלה השבוע על״ידי העתונאים אם, ל דעתה,
מגרה המראה של גופה מאחור, יד עה
מיד את התשובה הנכונה :״מימי לא
הלכתי מאחורי עצמי.״

שני שש־ים

שני שערים שתובקעו במחצית ה־שניית
של המשחק המכריע, בין
בית״ר ירושלים והפועל רחובות,
זיעזעו את מגרש י.מ.ק.א. בבירה.
היו אלה שערים שחיסלו את הדומיה
של המחצית הראשונה, שנסתיימה
ב־ 0:1לזכות הפועל. משך 45ה דקות
האחרונות לחצו הבית״רים על
שעך־יריביסם ללא הרף, הבקיעו

שעו!
רא שעו!
שעו! פעמים אותו (למעלה) ,החטיאוהו
רבות (באמצע) ולבסוף זכו בשער־הנצחון,
לתרועות אלפי אוהדיהם
(למטה) אולם הפסדם של הרחובותים
ב־ 2:1עדיין לא שלל מהם את ה מקוים
הראשון בליגה תשניה בזכות
יחס שערים טוב מזה של בית״ר ב כל
זאת היה המשחק מאורע ללא
בחיי הספורט הישראלי
תקדים

במושגים שונים מהמקובל, היה זה רגע מלא הוד קדושה. סביב המגרש רחב הידיים
עמדו וישבו אלפי בני־אדם, שהתרגשותם הגיעה לנקודת־שיא, ציפו ברטט ורעדה לרגע
הגדול. נדמה היה שירושלים חזרה לתקופת הנביאים וההתלהבות !,משיחית ורק המכוניות
הרבות שניצבו מאחורי הגדרות בגאווה אילמת הזכירו את קיומה של המאה־העשרים, בה
תפש, נוסף על פצצות־האטום והמימן, את מקומו הנכבד, גם הכדורגל.
ירושלים ראתה כבר הרבה פולחנים וסגירות. השבת היה זה פולחן מודרני, לקול
עשנים ופעמונים, שאגות והתפרצויות היסטריות.
תושבי
משמעותע מו ק ה. השאלה שחישמלה בשבועות האחרונים את מרבית
הבירה היתד : ,האם ינצח בית״ר את הפועל
רחובות, יזכה לעלות לליגה הראשונה?
לא היתד, זו סמם שאלה. זאת היתד, ממש
תחינה. פעימות הלב הכפילו את מספרן,
ומחזור הדם הגביר את מרוצו כל אימת
שהוזכר המאורע המכריע, וככל שהתקרב ::
המועד עלה המתח. כי ההצלחה לא היתד, י
נחשבת רק להישג ספורטיבי ; היה לה מש־

מעות פסיכולוגית הרבה יותר עמוקה.
ירושלים, שפיגרה בהרבה שטחים א ח רי!
תל־אביב וחיפה, לא הצליחה, בין השאר||,
משך עשרים שנה, להכליל אף אחת מקבר
צות הכדורגל שלה ברשימה הראשונה של
קבוצות הארץ המעולות, הסתפקה, בחירוק
שיניים, במשחקי כלורגל מהדרגה השניה.
השבת עמו תסביך הנחיתות הממושך להת חסל.
הנצחון המקווה היה זורע
רעננים 22 .משחקים טובים, עם
הראשונות במעלה בארץ, היו נותנים
פה עצומה לפיתוחו של הספורט
עודאחד ! חסידי־בית״ר לא הסתפקו בממלאים,
בין השאר, גם את הקופה
שערים, דרשו עוד ועוד. למרות התי״
.* T lttlV Dעודף המרץ העז לנצחון
בילו את פני האורחים מרחובות ב״בוז״
גדול, לא ספורטיבי ביותר, שהפך לשאגות
מחרישות־אוזן עת עלתה קבוצת בית״ר על
המגרש. כל מה שהצטבר במשך שבועות
התפזר חיש בחלל. חישובים מספריים חושבו
תוך שניות, נסבו על סיכויי המשחק,
סיכויי פסק הדין של ההתאחדות (העולם
הזה .*)851 שריקת השופט החיפאי קליין
שמה קץ לעבודת המוח. תורו של הגרון
הגיע וביחד עם אלפי חסידי בית״ר מתל״
אביב וסביבתה, החל הקהל הרב ללוות את
הכדור בשאגותיו.

אבון הגדול לא הצליחו הרעשנים לשנות
,ת התוצאה ( )2:1שהיוותה אף היא הישג גדול.

היה זד, מאורע ללא תקדים בחיי־הספורט
בארץ. הכדורגל הישראלי לא ידע מעודו
התרגשות כלל-ארצית דוקא בליגה השניה
שחשיבותה בימות־חול היא באמת בדרגה
שניה. עוד בשעות הבוקר המוקדמות שחקו
צמיגי אוטובוסים, מוניות ומכוניות משא
את כביש תל־אביב —ירושלים בדרכן למטרה
אתת: מגרש י.מ.ק.א.
על המגרש עצמו הסתובבו ראשי ההת ״קרררר
-קלינג -קלינג ו״ חרע-
אחדות, שופטים, עתונאים וצלמים, הר מחזה
שנים והפעמונים נטלו חלק פעיל בקרב
נדיר. אולם הם לא באו לראות משחק כדו המרתק.
ביום ראשון בבוקר הרגישו מחלקי-
רגל. הם לא היו מטריחים את עצמם רק
נפט ירושלמיים רבים לתמהונם הרב, בחס לשם
כך. אך הם באו לראות בהכרעת הקרב
רון מכשירי־המשיכה המוסיקליים שלהם.
שדובר עליו כד, רבות. ואכן, לטיב המשחק
לא היה כלל ערך. הוא גם לא היה משובח. קבע בו מספר השערים.
זעקותאימים. עשרים הדקות הראשונות מרטו את העצבים המתוחים גם בלאו
הכי. הרחובותים לא הראו כלל סימני אי־בטחון. הם היו רגילים למגרש, למזג ד,אויר
ולכל הפתעה שהיא. הסבה: כל הקבוצה עלתה עוד שבוע לפני המשחק לירושלים ; סיימה
את הכנותיה בבירה. אך לבית״ר היה שוב יתרון מכריע: הקהל. די היה לכדור לחצות
קמעה את קו האמצע כדי שחלל האויר יתמלא בצריחות איומות. למרות זאת הפכה הדקה
ה״ 29 של המשחק לדקת אבל. מגן בית״ר נגע בידו בכדור ברחבת השער. השופט פסק
מכת עונש מ־ 11 מטרים. הבירה ספגה שער מרגיז.
* בינתיים נתן פסיק הדין שקבע את קבוצת בית״ר כמנצחת במשחק נגד הפועל רעננה
בתוצאות .3:0על ידי זה זכתה בית״ר ב״ 2נקודות שהעלוה לליגה א׳ בעונה הבאה.

מאבק מותח עצבים

כל התנגשות של השחקנים עוררה הד
מחריש־אזניים בין קהל־האלפים. הקרב על
רריי

מגוש, זה שרנו, זה ננבש!

״צא החוצה!״

פקד אחד מעשרות השוטרים ששמרו על הסדר, מל אריה
(״לוניה״) דבורין, מאמנו התל־אביבי של בית״ר, שמיהר
לנשק את שוער קבוצתו מרוב שמחה (למעלה) .אילמלא ר&גוירה המעולה, היו
אלפים פורצים אל המגרש. הם הסתפקו רק בשאגות קולניות סאחורי־הגדרות (למטה).

אחרי ( 20) 00 שנה

מאז שותקה קבוצת מכבי חשמונאים בליגה
הראשונה, לפני 20 שנת, חזו אוהדי־הספורט
הן רושלמייס רק במשחקים ממדרגה שניה. השבת שבר בית׳׳ר את הקרח. אוהדיו ייצאו במחול,
חינקיו את כל הבא לידם (למעלה) ,נשאו על כתפיהם את האליליסייהמנצחים (למטח משמאל).
אך חיבוקי הרחובותים לא סיימו אלא
מחצית אחת. מה שאירע בחלקו השני של
המאבק rf>nהלבה יותר משמח. בית״ר
לחץ ללא הרף, השווה לבסוף את התוצאה.
אלפי ידיים הורמו, אנשים חיבקו את שכ ניהם
הקרובים ביותר, יצאו עמם במחול.
אך היד, זה כאין וכאפס לעומת מה ש שמואל
התחולל
כרבע שעה לאחר מכן.
שטיין, הקיצוני השמאלי של בית״ר, מיהר
להשיג את הכדור שנשלח אליו מהמרכז,
הספיק לנגוח בו בראשר, להנחיתו בפנה ה שמאלית
של שער הפועל.
לרגע היה נדמה שחומות העיר העתיקה,
הנמצאת במרחק כמה מאות מטרים, הת מוטטו.
רעש כזה לא נשמע בבירה, מאז
הופצצה היא על ידי הלגיון במלחמת ה עצמאות.
השוטרים הרבים לא יכלו לעצור
בעד הקהל הנלהב שסחב אותם עצמם למחול
שמחה.
חדוותנצחץ. גם שעה ארוכה לאחר
הנצחון עוד היו החסידים שיכורי נצחון,
נשאו על כתפיהם את המנצחים בעוד חב ריהם
התל־אביביים חזרו לביתם בליוויי מו סיקלי
של כל שירי בית״ר ואצ״ל שחוברו
עד היום (העיר אחד מהם :״מאז כיבוש
יפו לא שרתי את ״עלי בריקדות״).
מכונית גלמודה אחת היתד, יוצאת דופן
בים השמחה. אנשי רחובות ישבו בה מאו כזבים
ונבוכים אך שלווים. אוהדיהם ה רבים
שציפו לנצחונם ברחובות העיר הדרו מית
והכינו עשרות בקבוקי יין כדי לחוג
את המאורע, התפזרו בדומיה אילמת, עם
בוא המכונית הראשונה מכיוון הבירה.

במרחב

מדע
מ י1

מבעד למסך החול

שלושה שלישי האושר

״ה־טלד קירי

ככל סוציולוג אמריקאי המכבד את עצמו
עסק גם רוברט ויליאמסון במחקרי זכר המין
האנושי והנקבה של אותו מין. לפני כשנה
הגיע ויליאמסון, פרופסור באוניברסיטת לוס־אנג׳לום
הקליפורנית, למסקנה כי עליו להכ תיר
את שרשרת מחקריו בנושא בו חלק
שווה גם לזכר וגם לנקבה האנושיים: חיי
הנשואין.

חג׳ אמין אל־חוסייני, מופתי״ירושלים לש עבר,
העלה זכרונות: לא כל יום הזדמנו ב־חוילתו,
בפרברי קהיר, ידידים ותיקים כה
רבים. האורחים, רובם לבושים חליפות אי רופיות׳
שוחחו על ימים עברו, ימי גדולתו
של הרייך השלישי של אדולף היטלר. השפה
השלטת בטרקלין הרחב :׳ גרמנית.

המסקנה הראשונה שהסיק פרופסור ויל־יאמסון
במחקרו׳ שנסתיים ופורסם החודש :
מכל שלושה זוגות נשואים, זוג אחד מאושר,
זוג אחד אינו מאושר והזוג השלישי שרוי
בתוך אושר פושר למדי.
לא כדאי להצטער. חוקר הנשואין
הקליפורני לא הסתפק במסקנה המשולשת,
הסיק שלל מסקנות נוספות, בעיקרן חומר יות,
לגבי הזוג הלום־אנג׳לוסי הממוצע :
למשל, ככל שההכנסה של הבעל גבוהה יותר
— רב יותר אושר הזוג. גורמים אחרים המגבירים
את האושר: מקצוע חופשי או פקידו תי
לבעל, דיור הזוג באזור מגורים מכובד.

ת י nט ר1 1

היתד, זו. מסיבה שנערכה לכבוד ארנולד
שלייכר, סוכן החברה הקבלנית, שקיבלה את
החוזה להקמת הסכר ר,גדול על הנילוס.
שלייכר, שהגיע לא מזמן מגרמניה, הופתע
לראות גרמנים כה רבים בין האורחים. כמה
מהם נעלמו מזמן מגרמניה׳ רשומים עדיין
ברשימת פושעי־המלחמה. בינתים, הסבירו,
הפכו אזרחים נאמנים של מדינות־ערב.
לא עברו דקות רבות, והנאספים הסכימו
ביניהם כי גרמניה מעולם לא הפסידה את
הקרב על המרחב. להיפך, ברגע זה נמצאה
התקפתה במלוא תנופת הנצחון.

אימפריה כלכלית במרחב אשר שתי מלחמות
עולם לא הצליחו לגבש למענה.
מצרים תכשיטי הנסיכה
״מצרים מפקידה בידיך את תכשיטה היקר
ביותר, שמור נא עליו.״ המלים החגיגיות
נאמרו במעמד חגיגי׳ לא פחות: טכס נשו־איו
של מוחמד דיזא פחלוי, מלך המלכים,
שאח איראן, לנסיכה פאוזיה, אחותו של פא״
רוק, מלך מצרים, בשנת .1939 פארוק, שא מר
את המלים, נראה נרגש ביו ת ר; לא קל
היה לו לד,פרד מאחותו הבכורה, האהובה
עליו מבין שלוש אחיותיו.
השאח הוכיח הערכה רבה של התכשיט
המצרי. הוא המטיר על אשתו, אחת הנשים
היפות ביותר בעולם׳ ,אוכף פנטסטי של
יהלומים ותכשיטים יקרי״ערך, ירושת שלי טי
הודו ופרם העתיקים. אולם הנשואין לא
הצליחו: כעבור חמש שנים אספה היפהפיה
המלכותית את חפציה, השאירה את בתה
בטהראן וחזרה לארמון אחיה בקהיר. אתה

הפרופסור שנפל על המציאה החומרית
שוב לא הרפה ממנה. לדעתו, כל איש לום
אנג׳לום, ויש להניח גם כל תושב כרך אחר
בעולם, הרוצה להבטיח את אושר נשואיו,
חייב לדאוג להגדלת חסכונותיו, להוצאת
פרמיית ביטוח וכמובן, למיעוט חובותיו.
לזוגות חסרי דאגות חומריות מזכיר ויל־יאמסון
כמה גורמים אחרים: כדאי תמיד
למצוא בן־זוג עם השכלה גבוהה, פחות
כדאי להצטער על מעוט ילדים או העדרם
המוחלט. בניגוד לדעה המקובלת, הוכיח המח קר
כי זוגו ת חסרי־ילדים מאושרים יותר
מאשר זוגות בעלי ילדים. אחד ההסברים
האפשריים: שביעת רצונו של הבעל על שאי נו
נתון בלחץ הכלכלי של גידול ילדים.
אם מעוט ילדים אינו גורע מהאושר לבני
דור זה, עלול הוא לעשות זאת לבני, ובעיקר
לבנות, הדור הבא. מזכיר הפרופיסור, בסוף
מחקרו, עובדה ידועה למדי: אשד, שהיתר,
בת יחידה להוריה נוטה להיות לא מאושרת
בנשואיה.
אנתרופולוגיה האגדה שהיתה מציאות
ככל ילד שמע וקרא גם אלן קלסו דה־מונטיני
עשרות אגדות־עם על ענקים וגמדים.
שלא כהרבה ילדים גדל דה־מוניטי להיות
אחד מחשובי האנתרופולוגים הצרפתיים.
חוקר האדם דה־מוניטי החליט לחקור, בין
השאר, גם במקור האגדות אותן רווה בימי
ילדותו.
החודש הגיע דה־מוניטי למסקנה לא־ילדותית
כלל: האגדות על הענקים והגמדים
אינן אגדות, כי אם כמעט תיאורי מציאות.
בהסתייעו בממצאים טרומהיסטוריים הצליח
החוקר הצרפתי לקבוע את גובהם של תושבי
אירופה לפני כ־ 12 אלף שנים. האירופאים
של 10000 לפני הספירה, שהשתכנו בעיקר
במערות מרכז ודרום אירפה, היו גמדים,
רובם בגובה של 1.20 עד 1.40 מטר.
כשהוצפה, כעבור 5000 שנה, אירופה
המערבית גל מהגרים מאיי האוקיינוס האט לנטי,
המכוסים כיום מים, נדהמו הגמדים
ממרכז ודרום היבשת לראות לפניהם גזע
ענקים, שגובהו הממוצע 2.10 מטר.
תוצאה ממוצעת. הענקים מאיי האוק יינוס
לא היו עדיני הליכות והשמידו את
הגמדים בכל הזדמנות. מתוך אדיבות מערבית
ועוד סיבה אחת השאירו את נשות הגמדים
בחיים. התוצאה, שהתבלטה היטב לאחר
כמה דורות של השמדת גמדים והשארה
בחיים של גמדיות: אירופאי ממוצע קומה,
בגובה 1.70 מטר בערך.
במידה שהאירופאי
סבור דה־מונטיני :
החדש, בעל הגובה הנורמלי יותר, היה חביב
אביו, הרבה לשמוע על גמדים מכוערים,
במידה שקורב על־ידי אמו, שמע על ענקים
אכזריים מעבר לים. ככל שרחקו הדורות
ממפגש הענקים־גמדים הראשון הלכו הסי פורים
ונטשטשו, הפכו לאגדות, שהעשירו
כמה מספרי סיפורי ילדים, גרמו חלומות־בעתה
לדורות של ילדים והביאו לגילוי
חשוב של אנתרופולוג צרפתי בשם אלן
קלסו דה־מוניטי.

נסיכה לשעבר פאוזיה *
בעינים ירוקות, אש
נפט כתימן. לא היתר, זו הערכה מוט עית.
אין כיום בירה ערבית אחת אשר לא
כבשו בה הגרמנים מישלט איתן. משלחותי״
הם הצבאיות, המסחריות והתרבותיות מתח רות
עם משלחות דומות של אנגלים, צרפתים
ואמריקאים, מנצחות אותן בקצב גובר והולך
יותר ויותר.
בדמשק יושבים 35 קציני הווהרמכט לשע בר,
מייעצים לשישקלי כיצד לנהל את צבאו;
בקהיר חתמה משלחת מסחרית על חוזה
עם ממשלת מצרים להקים תעשיית פלדה, ש תספק
את כל התצרוכת המצרית; בתורכיה
תופסת גרמניה המערבית מקום ראשון במס חר
היבוא והיצוא; בתימן קיבלה חברת נפט
גרמנית זכיון ל״ 90 שנה, תמורת 75 אחוז
מכל הרווחים שיהיו.
עד כה, לא הציעה אף חברת נפט אמרי קאית
או אנגלית יותר מאשר 50 אחוז של
הרווחים. התקדים הגרמני עלול לגרום צרות
לא מעטות.
תשובה למשאל. הצלחות אלו אינן
פרי היזמה והכשרון הגרמניים בלבד. במש אל
שערך השבועון אל״נזוסאוור המצרי, נת גלה
יתרונם הגדול ביותר ; אהדה עמוקה של
הערבים אליהם. ענה אנוור אל״סדאת, האיש
מס׳ 3של ההפיכה המצרית, לשאלה מה היה
אומר להיטלר אילו היה זה פוגש אותו כיום :
״היטלר יקירי, אני מברך אותך בכל לבי
על שובך, אמנם נוצחת — אך למעשה צריך
העולם לראותך כמנצח האמיתי. לא יהיה
שלום בעולם כל עוד לא תצעד גרמניה שוב
בראשו. טעותך היחידה היתה שלחמת על
חזיתות רבות בבת אחת אולם הכל נסלח
לך כי הנך דוגמה זוהרת של אמונה במול דת.
אתה בן־אלמוות ואיש לא יופתע אם
נראה אותך, או היטלר אחר, שוב צועד ב ראש
גרמניה.״
עד אז, מוכנים סדאת ואחרים כמוהו לע זו
ר לבני עמו של היטלר. תוך כמה שנים,
אם יימשך הקצב הנוכחי, תהיה לגרמנים

לקחה את כל התכשיטים שבעלה נתן לד, ב מתנה.
שווים: מיליון וחצי דולרים.
הסוף מתקרב. פאוזיה, הפכה אשד,
חופשיה, התחתנה עם קולונל צעיר, שכולם
ניבאו לו עתיד מזהיר בצבא המצרי 1איסמ״
עיל שריו, מי שנועד לייצג את ארצו בשיחות
שביתת״הנשק עם ישראל ברודוס. משכורתו
של בעלה, כמובן, לא יכלה לקיים את הנ סיכה
הענוגה. אך המשפחה הצעירה לא סב לה
כל מחסור, הודות לתמיכתו של פארוק
ולרכושה הפרטי הרב של פאוזיה.
עד ה״ 26 ביולי .1952 ,פארוק הוגלה׳ סו פה
של המלוכנות המצרית ביצבץ באופק.
אולם משך שנה שלמה לא נגע איש בנסי כות.
הן נעשו עממיות יותר, הופיעו בנשפי״
צדקה, חייכו לנגיב ולגמאל עבד אל־נאסר,
נמנעו מלהתערב בכל מעשה מדיני. הן היו
מוכנות לכל דבר, למען המולדת היקרה. אי לו
ביקשו מהן היו בודאי חותמות גם על
עצומה המונית להכריז רפובליקה במצרים.
אולם איש לא ביקש מהן זאת. הרפובליקה
קמה בלי עזרתן, שלחה להן הודעה כי כל
רכושן הוחרם.
השאה מתערב. פאוזיה, עיניה ד,ירו״
קות מלאות אש עקשנית, הודיעה שהיא תיל חם
נגד צוו זה. על הרכוש שירשה מאביה
ושקיבלה מפארוק היה קשה לה להגן: מש טר
ההפיכה טען כי נלקח מן העם, חייב לח זור
אל העם. במקום זד, החליטה להגן על
מתנת בעלה הקודם.
השאח, אליו הגיעו ידיעות על צוו ההח רמה׳
צידד בפאוזיה. אלא שתמיכתו לא שימ חה
אותה ביותר. טען השאח: אין הממשלה
המצרית יכולה להחרים את התכשיטים היק רים
כי אינם רכוש בית המלוכה המצרי. אם
מישהו צריך לתבוע אותם הרי זאת משפח תו
הוא, לה שייכים התכשיטים.
רק אדם אחד לא התערב בכל הפרשה.
היה זה קולונל איסמעיל שרין, אשר איש
לא ניבא לו עתה עתיד מזהיר בצבא המצרי.
* עם בתה נדיה, נזנשואיה השניים.
הקאמרי הפושע העליון
טורין גאריטי היה בחור טוב. היה לו
רק ליקוי אחד: הוא התעסק בפוליטיקה.
יתר על כן, הוא השמיע דעות שלא היו
מקובלות כלל על דעת־הקהל. הוא היה אותו
פושע עליון של המאה ד 20 האיש שלא
הסכים עם כל האנשים האחרים.
לכן הגיע לו כל מה שבא עליו. היה
זה בקיצור: תיגרת־ידיים חסרת״סיבה עם
כמה חברים שיכורים, מכה אחת מיותרת,
מוות בחדר האמבטיה.
סטאנלי קאר, לעומת זאת, היד. טיפוס
שונה. הוא רצה ללמוד׳ לגמור מהר, להת חיל
בקאריירה בעיירתו. אולם המקרה העי וור
— והמחזאי — רצו אחרת. בעל כורהו
הפך עד לרצח. תחילה שתק. לא כדאי היה
לו להתערב. אולם מצפונו — בעזרת הורי
טורין ואחותו היפה — אמרו לו אחרת.
כמו בכל מחזה הגון, מנצחים המצפון וה בחורה.
סטאנלי החליט לספר את האמת.
אולם כאן נתקל במכונה הגדולה — המ כונה
שבאה לדרוס את פורץ־הגדר המת,
כפי שדרסה את פורץ־הגדר החי. מעשה
הגבורה האחרון לא הועיל לו. הרוצחים
השתחררו, סגרו עליו בחדרו. לרגע קט היה
נדמה כי הוא יהיה הקרבן השני לצעירים
המנוונים.
״האפי אנד״ .עד כאן אנשי ריב ,,
מחזהו האחרון של התיאטרון ׳הקאמרי, הוא
מחזה תעמולתי מצוין. הצופים עוצרים בקו שי
את הדמעות. המאבק הגדול של סטאנלי
מתחולל גם בלבם — האם לצאת למאבק
נגד המכונה הגדולה על מנת להידרס על־ידה,
או להיכנע ולהשלים עם המציאות הדורסנית?
כאן היתד, לג׳ורג׳ בילאק המחזאי הברירה :
לזעזע את הצופה עד הסוף ולתת לגיבורי
להירצח, או לעשות ״האפי אנד״ ולתת
לגיבורו לנצח את הכנופיה כולה בשתי
ידיו הגבריות? בילאק לא עמד במבחן —
יצחק שילה, שהנחיל לצופיו חויד, בלתי-
נשכחת בלבטיו, מרגיע אותם ברגע האחרון
על־ידי נצחון זול, וטפשי למדי. הצופה
חוזר נרגע הביתה, משוכנע כי גם בלי
עזרתו הפעילה, סוף הטוב לנצח.
רפחות בארץ אחרת. בכל זאת היה
זה מחזה גדול, וגם הצגה גדולה. שילה היה
נהדר, מרים־ברנשם יין כהן כאם, מיכאל
מסינגר כבעלה וחיה הררי כבתה, היו מצו ינים
בתפקידיהם.
הלקח הגדול הוא כללי, לא מוגבל דוקא
לארצו של מק־קארתי. הוא קיים בכל מקום
שם מתקומם הציבור מטבעו נגד כל אדם
המעז לגלות דעות שאינן לפי הקו הנושן
והמקובל, בכל מקום שם קיים מנגנון־חושך
הדואג כי אדם כזה לא ירים את קולו
יותר מדי. ואם כי אין כל בטחון כי במ ציאות,
כמו במחזה, ינצח הטוב בכוח־זרועו
בלבד, הרי טוב שלפחות באולם־התיאטרון
יקשיב הקהל באהדה לאדם המרים את קולו
ללא מורא — לפחות בארץ אחרת.
* תרגום המשט המקורי :״מחפשי צרות״.

חיה הררי ויצחק שילה
בעיני הצופים, דמעות

הוורדתר 1.ה

ר פג

. 1לא נכון. השינוי החל באופי האדם׳ לאחר
נשואין, הנו מועט עד כדי כך שהוא לא ני תן
להערכה. האם האומרת :״בני הפוחז •יתיישב
בדעתו לכשימצא אשה טובה,״ או ״בתי
חסרת המנוחה זקוקה לבעל ולילדים שיח־דרור,
למוטב,״ משמיעה דברים חסרי שחר.

.1האם הנשואין מחוללים שינוי
באופי האדם?
נכין 0לא נכון ס

גזעים אהרים, הסרים שיווי
משקל נפשי?
כן 0לא 0

.3כן. בדרך כלל, אשד, המבקשת בעל
שייכת לסוג הנשים שהגברים אינם ״רצים
אחריהן״ — או לסוג הנשים הטרודות בע בודתן
ואינן יכולות להפגש עם גברים. ה תקנת
הנה אחת: אל תחכי שגברים יבואו

מדוע עשויות מריבות כין :׳
הורים לפגוע כאופי ילדיהם? ׳;
הכע את דעתך t --

.2האם אדם, שאינו מושך את
כני המין השני, נוטה לכזב-
זנות?
כן 0לא 0
,!4האם אדם המסוגל לקרוא 5
במהירות גדולה, מסוגל גם
.3הצריכה אשה לנהל מאבק
לחשוב במהירות?
.פעיל, כדי למצוא לה כעל?

.2בן. בזבוז־כספים הנו הדרך הקלה ביו תר
להתגבר על רגש־הנחיתות המינית. רגש־נחיתות
של אשה מביא אותה לעתים קרובות
לידי בזבוז. היא מבססת את כבודה העצמי
בקנותה מלבושים יקרים.

. 15 לא. הם צריכים רק להדריך את יל דיהם
בעצתם׳ לאפשר להם לפתח את כש רונותיהם
הטבעיים.

כ־ 0ל א

.4היכול נכר לככוש* לב אשה
בהפגינו לפניה את השכלתו?
כן 0ל א

כן 0לא 0
הצריכים הורים לקכוע את ;
הקאריירה של כניהם, או ׳
בנותיהם?

כן 0לא

אתה ש שב ש?..

לכל אדס בעיות משלו; אך שגן בעיות רבות, משות .18

פות לגזע: האנושי כולו, המטרידות אותו בכל עת ו ב כל
שעה. על מספר ר ב של בעיות כאלו משיב ד ״ ראדוארד .19

האפשר לשפוט על אופיו י
של אדם לפי תצלום?
כ־ 0לא 0
הצריכים כתי-הספר לצייד
כמכונות י־את
התלמידים
כתיבה?
כן 0לא 0
הבוטחים הדון־ז׳ואנים כי$ -
כולתם לככו׳ט לככות-נשים?
כז 0לא 0
העשוי האקלים להשפיע על
אופיו, או דתו, של עם?
כו 0לא 0

וויגאם, מחברם של ספרים פסיכולוגיים־פופולאריים
רבים, המכונה בפי מעריציו בשם :״מזיגה של מטיף
.20 הנהנים כני אדם מעצם־
היותם חולים?
ופסיכולוג.״
כן 0לא 0

להלן 30 שאלות ותשובות ש ל הד״ר וו־גאם. עיין .21 היכול כל אדם להפ*ך למנהיג?
בשאלות,
נסה להשיב עליהן על די הצבת צלב במק 1ם
כן 0לא 0

המתאים 1כן, לא, נכון, לא נכון !,או להביע את דעתך.

.22 המצטיינים הגכרים כמא־אחר
עבור על התשובות המבוססות על נתונים מדעיים,
תמטיקה יותר מן הנשים?
כן 0לא 0
השווה:אותן עם תשובותיך.
.23 היכולים כעס, שנאה, או
פחד, לגרום לכאכים פיסיים?
.5האם הילדים לומדים להתר אליך
— לכי לבקשם. קני לך שמלות חד כן
0לא 0
חץ, להתלבש ככוחות עצמם
שות׳ תקני את הישנות ונהגי ככל האדם.

ולפתוח דלתות לפני היל דות?

.6האם
על זוגות מאוישים לק-
כל הדרכה כחיי־גשואין־וחיי
מין?

הניתנת הקליטומאניה לרי פוי

כן 6לא 0

למי חוש־מישוש מפותח יו תר,
לגברים או לנשים?
גברים 0נשים 0

=* 0ל א 0

היש להעניש הולכי-רגל כל תי
זהירים, כמקום נהגי-
מכוניות שפגעו כהם?

היש תרופה כטוחה לנדודי-
שינה?
כן 0לא 0

מי מרכה יותר לדאוג ולהת לבט
כבעיות? גכרים או
ניטים?
הבע את דעתך --

לא תוכלי למצוא גברים בסרטים או ברומא נים׳
אבל תוכלי לפגוש בהם במסיבות ונש פים.
.4לא.
מוטב שהוא יראה לה את אשר
בכיסו. לאחר שהאשה מגלה כי הגבר נכון לא
פחות ממנה׳ היא מתרשמת מנימוסיו, מע־שיותו,
כושרו כמפרנס, יותר מאשר מהשי
כלתו. האהבה אינה עניין של שכל• אלא של

.5לא. הפסיכולוג ארנולד גמל. מאוניבר*
סיטת־״ל, ארצות־הברית, קבע שתיאום פעו־לת־ד,שרירים
של ילדות לכפתר את בגדיה,
להתרחץ, לפתוח דלתות, ממש כמו ילד בן
חמש או שש.
aכן. זה יגדיל את האושר בחיי הנשוי
אין׳ ימנע גירושין, יסייע לגידול ילדים מאו שרים.

כן. הפסיכולוג הגרמני, אדולף יוסט
מצא שאדם הקורא ספר, או מאזין להרצאה
וממהר לעלות על משכבו, מיטיב לזכור את
אשר קרא או שמע. הסיבה: אם אדם נשאר
ער׳ באות מחשבות שונות ו״מוחקות״ את
הפרטים הנשמעים, או הנקראים, עוד בטרם
נחרתו בזכרונו.
.8כן. רוב הולכי״רגל אלה אינם ילדים
בלתי״זהירים, אלא מבוגרים שוטים. תאו נות
רבות מסוג זה קורות כאשר הולכי רגל
מנסים לחצות את הכביש שלא במעבר הק בוע.
.9התייצב
מול הפחד׳ ופעל פעולה נמ רצת•
הבריחה מפני בעיות קשות אינה פו תרת
אותן. אם חושש אתה שמשרה מסויימת
לא תנתן לך, בקש את המשרה ונסה את
מזלך. עצם הפעולה במצב חמור תנסוך בך
אומץ. אם אתה פשוט מודאג׳ התמסר לע בודתך
ביתר מרן׳ והדאגות תשכחנה מאליהן.
. 10 כן. גם לגבר. הפסיכולוג, ג׳ .ר.
תורנמון, העובד באוניברסיטת־פורדו, ארצות״
הברית׳ צילם אותה קבוצה של גברים ונ שים
עם ובלי משקפיים, אחר הראה את שתי
סדרות״התצלומים לשתי כיתות נפרדות של

העולם הזה 852

כן 0ל א

כו 0ל א

.7אם יש כרצונו לחרות כזב־רונך
דכר שקראת, או ש מעת,
האם מוטב לד לשכב
לישון מיד?

האם תסכיד־הגחיתות הנו <
תמיד חסרון י
=ן 0לא 0

.9מהי הדרו הטוכה כיותר
להתנכר על הפחד?
הכע את דעתך --
.10 האם הרככת־משקפיים מש .29 האם לימוד מלים חדשות י
משפר את כושר־המחשכה ׳:
ווה לאשה מראה נכון יותר?
שלך?
כן 0ל א 0
כז 0לא 0
.11 היש לאשה חוש ששי, שאי .30
האם היה העולם טוכ יותר< ,
נו מצוי אצל הגכר?
אילו היו כל כני־האדם גאו-
כן 0ל א 0
נים?
.12 האם אנשים השונאים כני-
כן 0ל א 0

. 16 הפסיכולוג האמריקאי א. פ .ספרלינג
אומר בספרו המצויין ,״פסיכולוגיה למיל יונים״
,שאם תציבו לפניכם תצלומים של
רוצח, אכר, מטורף, חנווני. מורון׳ מנהל
באנק׳ מנהל בית־ספר׳ עתונאי, לא תוכלו ל הפריד
בין הטיפוסים הנורמליים לבלתי נור מליים.

17 כן. נסיונות שנערכו ב״ 12 ערים, ב״
ארצות־הברית, הוכיחו שכאשר ניתנה מכונת
בתיבה מטלטלת לכל ארבעה תלמידים בני
,5—6עלו ציוניהם ב״ 30%ובשאר המקצו עות

לא. הדון ז׳ואן חושש תמיד לאבדן

גבריותו, מחפש כיבושים חדשים׳ כדי לחזק
את בטחונו העצמי. מראה אשד, מעורר בו
רגש נחיתות, ממריץ אותו לחזר אחריה׳ כדי
לשוב ולרכוש לעצמו רגש עליונות.
. 19 כן. אישיר,מדע האמריקאי אלסוורם
האנטיגטון, נותן דוגמאות רבות לכך בספרו,
״מקורות התרבות״ .הוא מספר בין השאר
כי בהודו״הצפונית, שהנה בעלת אקלים חם
ביותר, מתואר הגד,ינום הבודהיסטי כמקום
לוהט בר, בשעה שהכהנים הבודהיסטים של
טיבט המושלגת מתארים את הגיהנום כמקום
קר ביותר.
.20 כן. המחלה נוסכת ס־,ם הרגשת־חשיבות,
הופכת אותם למרכז של תשומת-
לב ואהדה. על כן הם יוצרים לעצמם מחלות
נאורטיות שונות׳ כגון הפרעות בעיכול, כאבי
ראש ובו׳.
.21 לא כל אדם מסוגל להיות למנהיג
גדול׳ אבל כל אחד מאתנו יכול לשפר את
כושר״המנהיגות שלו. אפילו ילדים קטנים
בוחרים במנהיגים המצטיינים במרץ, בושר״
מעש׳ חדוות״חיים, וכל אדם יכול לפתח תכו נות
אלו בעצמו.
.22 בן. מבחנים רבים הוכיחו שציוניהם
הממוצעים של נערים במתמטיקה עולים במק צת
על אלה של נערות. לעומת זה עולות
הנערות עק הנערים בלימוד שפות זרות.
.23 בן. הפסיכולוגים והפסיכיאטרים מצ או
שפחד, כעם, שנאה׳ אכזבה ורגש״נחיתות,
עשויים לגרום לכאבים חזקים. אני מכיר אשד.
שחשה כאבים חזקים בזרועותיה, לאחר ש גלתה
כי בעלה בוגד בה. כאבים אלה אינם
מדומים — הם אמיתיים.
.24 לא. תסביו״ו־,נחיתות הנו הכוח המ ניע,
העומד מאחורי כל ההישגים הגדולים
של האנושות. אדם בעל רגשי״עליונות מת קשה
להתערות בחברה. תסביך נחיתות
מונע בעדו מלהתרברב ולשבוע רצון מעצמו.
הוא נחשב לחסרון רק בשעה שהוא גדול
מאוד.
.25 כן. הקליפטומאניה אינה אלא מיתוס
שצמח בדמיונו של הציבור. אמת ונכון, ישנם
אנשים שמשתוקקים לגנוב. אבל אין זה אלא
הרגל רע שהתפתח אצלם בילדותם. כל פסי כיאטר
יכול לגמול אותם מהרגל זה•
.26 לנשים. בספרה של אליזה בורט גאמבל
״נשים במדע ובהיסטוריה״ ,שיצא לאור באר־צות״הבריח׳
מסופר שנשים מסוגלות לגלות
כסף מזוייף בעזרת מישוש, אפילו בשעה ש״
קופאים מנוסים אינם מבחינים בו.
.27 כן. אם אדם מצליח להרפות את שרי ריו,
הוא נרדם מיד. בני אדם עושים דברים
שונים ומשונים כדי להרדם; בה בשעה שע ליהם
רק להרפות את שריריהם.

סטודנטים. הכיתה שראתה את התצלומים
קבעה שהאנשים המופיעים בהם הנם בעלי
רמת״תבונה גבוהה.

נימוס׳ פריצות. בה בשעה שהם עצמם לוקים
בכל אלה.

. 11 לא. הנשים רגישות לגבי סביבתן החב רתית
יותר מן הגברים. הן מיטיבות למ צוא
מוצא ממצבים קשים. הן פועלות ללא
היסום, היות והן נרתעות מפני כל ניתוח
הגיוני; אבל אין להן כל חוש שאינו מצוי
אצל הגברים.

. 13 מפני שכל ילד מחפש נושא לאהבה
והערצה — והמריבות בין ההורים נוטלות
ממנו נושא זה. הילדים אינם יודעים מי מן
זזהורים צודק, והדבר אינו מאפשר להם
להבחין בין טוב לרע. אם הילד מצדד באב,
או באם׳ הריהו עתיד לפתח יחס חולני כלפי
בני־המין השני. הוא הדבר גם אצל ילדות.

.12 כן. הפסיכולוגית האמריקאית׳ אלזה
פרנקל ברונסוויק, סבורה שד,גזענים, לוקים
ברגש־נחיתות וחוסר״בטחון, מנסים לחפות
על ליקויים אלה באנוכיות וגאווה. הם מא שימים
בני גזעים אחרים בתוקפנות׳ חוסר-

.14 בדרך כלל, כן׳ אם כי בני אדם רבים
המצטיינים במהירות המחשבה קוראים באי פסיכולוגים
טיות׳
מחוסר אימון מתאים.
רבים הוכיחו שהממהרים לקרוא הנם בדרך
כלל, גם הממהרים לחשוב.

.28 גברים. הפסיכולוגים האמריקאיים
דיור־אה ולאב. חקרו את דאגותיהם של מאות
סטודנטים וסטודנטיות, גילו כי מספר הבעיות.
המטרידות את הגברים עולה בהרבה על ז ת
של הנשים.
.29 כן• בלי מלים אין גם מחשבות. אדם
אינו יכול לחשוב בחלל ריק. אוצר המלים
שלך הנו אבן־בוחן הטובה ביותר להשכלתך
וכושר־מחשבתך.
.30 לא ולא! טבחים רבים מדי מקדיחים
את התבשיל. ד,קידמד,־האנושית הנה תוצאה
ישירה מפעולתם של גאונים ספורים. כל
גאון רוצה לשנות העולם ואת האנושות;
ואילו היינו כולנו גאונים, היינו קורעים את
העולם לגזרים.

האיסורים שהטיל עלי חינוכי.
ארורות הכבשים. ארור הכל.

ארורה

היקיצה בהשכמה.
בכבדות

ועיף

פניתי אל האיל ומשכתיו, והוא נשום
מכדי התנגד לי, והחזרתיו לדיר.
כן -,חשבתי במרירות בעודי מסיר את השק ממתניו,
כמוך אני — הזכר הנצחי הענוד חגורת צניעות, אבי, לגבי
אין היא רק הגנה מפני ההבעה הגלויה של המין אלא עיר
צר וחונק שאני ארוז בו, הדוק כבתוך כפפת גומי, עור
שצמח ממני ובי, של עכבות ונימוסים אנגלו־סכסוניים.
אני מהלך לצדה מגשש כסומא׳ וכל העת מלגלגת היא לי
מאחרי חומת עיניה החלקה.
שמתי את ילקוט־הגב על כתפי, נטלתי את המטה, ופתחתי
את השער לזרם החיות השוקקות.

עבר זמן רב עד שהתאמנתי ביקיצה מיד לפני ביא
השומר לקרוא לי. ולא מעטה היכולת הנדרשת מאדם כדי
שיכוון את אינסטינקט היקיצה לתקופות השנה: בשעה
שלוש בעונת החליבה׳ ארבע בחדשי המרעה שלקיץ, חמש
בימי הסתיו מעוטי האור. כביכול נהפר אדם לשעון מעורר׳
ורכש מעם מרגישותו של מורה־שעות שפיר.
אותו בוקר, אך התעוררתי והנה נשמע שיוף קלגסיו
המסומרים של השומר על מדרגת הבטון אשר עם פתה
הדרי. במשך שניה אחת חשתי בתענוגות התבהרות פתאומית
של הבינה והחוך שעלה מעצבי גוי; ואז קפצתי ממטתי
בעוד קולו הצרוד של השומר משמיע (בטוב־לבו האוילי
בודאי דימה השומר כי לוחש הוא יעקב ! כבר ארבע !״
השלתי מעלי את הפיג׳אמה ויצאתי ערום אל אור הירח.

בבוקר זה הוצא הטוב שבאילים׳ אחד גדול וחום שפניו
שחורים כזפת, בעל גוף חסין וקרניים מעוקלות כשבלול.
קשרתי את השק למתניו, אחזתי בקרניו לבל יתפרץ׳ משכתי
׳בשער המחליק על גלגלים, ושילחתי את האיל לחוץ׳ ואני
נראה בעיני מגוחך בתפקיד טוריאדור מדרגה שלישית.
זה זינק לחצר כסוס, עצר על עמדו כשראשו
לקרקע, ופרסותיו חפרו בקרקע בחימה. ואז קפא
הוא נשא את ראשו הגדול העטור בנשקו, ועל פניו
הבעת ערמה ותאור, לאין קץ. הוא מתח את שפתיו
את שיניו הנוצצות, שהוכתמו חומות מתבן ושאר
מורד גופו; זרחה וחשף
מיני

הוא האיר לי בפנסו בעודי מתלבש.
״מי השומרת?״ שאלתי.
*חביבה׳״ השיב.
עתה ידעתי כי מחכים לי קפה תקיף ורותח, פת בחלוה,
וחיוך חמים וחום, המשלח אצבעות עוקצניות מלאות עדנים
לאורך עמוד שדרתי. לא תמיד היו לי אלה בבקרים. אם
היתה השומרת אחת מאותן רטנניות אשר דעתן נתונה רק
לדאגותיהן, אפשר שגם לא הייתי מקבל ״בוקר טוב״ כצידה
לדרך. אבל חביבה ואני היינו באותה דרגה מוקדמת אשר
בה אורבת האהבה מאחרי הקלעים ומחכה כי יבוא תורה
לצאת אל הבמה׳ כשכל מבט ותנועה צופנים בתוכם מובן
כפול — והסברים לאין סוף. הימצאי בקרבתה היתה לי
כאילו הוקפתי התפרקויות חשמל־זעירות׳ מאוושות במתח
גבוה, זרמים גאלוואניים מהירים וקצרים שחיככו בעצבים.
הטלתי על ערפי את הכפיר״ ואמרתי :״לכה ונלכה !״
בדממה פסחנו על הסלעים
מגדלור באפלת המשק — הנם.

בדרכנו אל חדר

האוכל,

חביבה ישבה אל השולחן כמלכה על כסאה. ליל השימורים
דומה כי לא עייף אותה׳ אלא חידש בה את מלאי העוצמה.
מטפחת כחולה עטתה את שערותיה, והיא מזגה קפה לצפחת,
העבירה את המשקה אלי, ואמרה :״סת וחלוה שם בצלחת.
יערב לך.״
*חביבה, את נהדרת,״ אמרתי והוספתי שלא מן הענין :
״תמהני מדוע משתפר טעמו של קפה כששותים אותו
מצפחת.״

הוא נשא את ראשו
הגדול העטור בנשקו.
ועל פניו זרחה הבעת
ערמה ותאוה לאין קץ.
.למה אצל האיל הכל
כה פ שו ט?־ תמהתי.
כשאני מקנא בו בא־שרתקנאהחיההמאו־
לפת
בחיית המדבר.
היא צחקה לשאלותי.
צחוק מרגיז ומגרה

״אל תיחפז לגעת בי,״ אמרה, ויצאה לתדר סמוך.
משכתי בכתפי, שטפתי את פרור החלוד, האחרון בספת
הקפה האחרונה, נטלתי את התופי — שמא יימצאו מסתננים
בסביבה, כפי שכבר קרה — והלכתי אל הדיר, שהיה מואר
כל הלילה כדי להבריח את התנים.
קרירות שלפנות בוקר היא הזמן המתאים ביותר להזדווגות•
אז האילים ערים ביותר והכבשים יתומות, והשרב עוד לא
ייבש את עוזן. הזיווגים עשויים תחת פיקוח זהיר, האילים
המיוחסים עם מבחר הכבשים, וכלאי־גזעים עם כלאיים.
בסוף עונת החליבה נערך רישום זהיר ומדויק של הכבשים
לפי תנובתן ושגרן, וכל אחת מהן מודרגת כדי להתאימה
לאיל. ואז, בכל בוקר היינו מוציאים אחד האילים, קושרים
למתניו שק או פסת לבד, כדי למנעו מד,רבעה, ומשלחים
אותו אל תוך העדר. תפקידו היה לבלוש, להריח ולמצוא
מי מהכבשים יחומה; והיחומות היו מופרדות מהעדר
דמורבעות פעמיים במשך היום עם בן זוגן הראוי לפי
:הרישום. האילים האחרים היו כלואים במשך כל היום בדיר
±על גדר יציבה, מובדלים מהכבשים, ואפשר היה לשמוע
.את נאקות געגועיהם ואת הלם קרניהם בשערי הברזל,
בעודם מנסים להימלט מהמנזר שנכפה עליהם.

כל הימים היו בני שגרה אחת. לפני עלות השחר תלכנה
הכבשים אחריך בשביל מתפתל ויורד אל העמק, והן מרחרחות
ומתעטשות בערפל הדק. ואז עליתם אל השלף, והן עוברות
עליו כמקצצה חיה, וסנטריהן טוחנים בלי הרף כשהן שוברות
את רעב הלילה. ומשם הולכת אותן אל השעורה, ורחש
הלעיסה הרכה, שהיה רקע להרהוריך במשך כמה שעות׳
נהפך פתאום לנקישות ולחריקות ולטחינה חדת־קול של
גרעינים בין שניים, וכל שבולת נטחנת כקומץ יריות מקלע.
עם עלות החמה נעות הכבשים וקרבות זו אל זו להגנתן
מחמתה, ותעיותיהן הקצרות של ההרפתקניות שבהן, בשולי
העדר, חדלו, ואתה מוליך את כולן, לאטך, פן תוגיע אורן
אל הנחל ואל צל עצי החרוב הגדולים. הן גומעות גמיעות
גדולות, ומיד צונחות כמחנה במסעו, ראשיהן מופנים פנימה,
לפחות שתי שעות, כשהחמה במרומיה, נחות הכבשים.
עתה פנוי אתה ללעוס את הכריכים שהבאת אתך, ולהדיח
את הפת החרבה שעמדה בגרונך בענבים שבצרת בהושטת
יד וכל ענב שפופרת מלאה מתיקות. ושם גם תאנים, כחלות
ולבנות, ושקדים — אבל אם אין אתה מבני המקום כדאי
שתלמד אילו הם עצי השקד המר — ומי מעין שצרבו
את הגרון בנועם קרתם. ואז היה לך פנאי לנוח ולאגור
כוח לעבודת אחרי הצהרים. אין אדם שיוכל לחלץ עצמותיו
כרועה, ובודאי לא יוכל לעשות זאת בן העיר. רועה ימצא
נוחיות בכל מקום, בתלם שבשדה, בצד גזע כרות, נשען
אל חבילת תבן. הכפיר, לראשו, גופו מרופה, ודעתו נחה.
ועיניו תועות בעמק על גוניו — ,שדות שוקולאדה וזמרגד
וסגול, ולבו מזמר, והוא שומע את הכבשים נושמות, ובמרחק
נע טראקסור לאטו על פני שדה המתמוגג מפני המחרשה.
ואז נרדם הוא, ואינו אלא אתת הדמויות האפורות הישנות
בצל העצים, מזיעות קמעא בחום׳ אבל עין אחת כמעט
פקוחה מחשש תנים ושאר אורחים לא קרואים.
לפעמים תקרא. אבל אותו יום לא׳חשקתי בקריאה. אמנם
לקחתי אתי כרך של צ׳ארלז לאם, בדחן מעמיק ומוזר זה,
אבל מצב רוחי נטה יותר לשופנהאור.

*באמת אינני יודעת,״ אמרה וחזרה ומילאה את הצפחת
במוזגת משקה אלים.
״מפתיע״ ,אמרתי .״היודעת את׳ חביבה, כי הנך צמח
יחיד במינו — כן, מוטאציה בוטאנית הנמצאת אולי באחת
מרבבת דוגמאות — צבר ללא קוצים. באשר אגע בך,
מתוקה את — ואין קוץ.״

בערפלי השחר הקרירים אתה והכבשים כאחים. היחסים
ביניכם ברורים ומוגדרים, קבועים מתוך יובלות אבים של
נוהג ומורשה; ברור כי אתה המגן והם סרים לפקודתך,
אבל מתוך קבלת העובדה עצמה מתקבל השוויון המושלם
הבא מהכרת כוח עילאי. צועד אתה במרחק כמה צעדים
לפניהם, מניף במטה, ובכל כמה דקות קורא בקול נמוך :
״ארי, ארי, ארי, ארררר.״ אינך מרבה ברעש כי צעקות
ללא צורך הן אות לרועה שאינו מנוסה. ומאחריך מתנהל
העדר, בארבעות או בשורה ערפית, כמעט כחיילים: ואם
תביט לאחריך ארבע מאות זוגות עינים לטושות אליך בדאגה,
ערות לכל תנועה מתנועותיו• האמון שהן נותנות בך נוגע
אל הלב. אם יקרה מקרך להוליכן בדרך חדשה, תעצרנה
בריות אלה, תבחנה אותך בשאלה מבין עפעפיהן הארוכים,
ותלכנה אחריך ללא היסום, כאומרות :״אנו מניחות כי
יודע אתה מה אתה עושה.״

ולכן נרדמתי וישנתי שנת המחשבות הטרופות.
מספוא. זרבוביתו, נשלפת וחוזרת כאצבעו של תינוק, בלשה
בריחות ובני־הריח שעלו אליה מכבשה יחומה, ואז קפץ
אליה, כשרגליו הקדמיות חובקות את מתניה בחזקה. אותו
רגע היו פניו תמונת תאור״ חושנות חייתית ט)־,ורה, כשעיניו
האדומות מתגלגלות בחוריהן, מרוב התאמצות ותענוג.
צחוק חרישי נשמע מאחרי. פניתי בחפזה. חביבה עמדה
והביסה׳ והבעת פניה גילוי לב גמור והתעדנות רבה. מה
נפלא כשרונו זה של הצבר, חשבתי׳ לא לחוש כל מבוכה
במצב טבעי. מה מקנא אני בהם על התנהגותם, מהירים
בנמרים. מקנא אני בהם כאשר תקנא החיה ד,מאולפת בחיית
המדבר.
״ההולכת את לישון עתה?״ שאלתי.
״אולי,״ אמרה כלאחר יד .״מיכאל ביקש. לצאת אתי
לשחות׳ אחר כך,״ ועיניה קנטרו וזרחו כענבר דהה לאור
המדורה.
״הביטי,״ אמרתי במהירות ,״אולי תבואי למקום בו אני
מרביץ את העדר אחרי פת צהרים. שם נעים וקריר. ליד
המעין, בצל האילנות. ושם דמונים וגפנים ותפוחים ו — ואני
נוכל להיות לבדנו׳״ ובאמרי כך העזתי ושמתי את זרועי
על מתניה. אבל היא הטילה מעליה את זרועי ועיניה האפילו.
״צבר,״ אמרה בקול עמום ,״עם קוצים.״ והלכה.
ארור,

ארורה גאות הצברים.

ארורות הנשים. ארורים

עד שהקיצותי למגע ידיה הרועדות על עיני וגופה החושק
והחם נוגע בגופי, בברכי ובכתפי.
ומתוקה היתד. פקיחת העינים אל השמש ופריחת הדאגה
ונשירת הבושה! וחץ שפתי מצא את קשת פיה המתוחה.
הכבשים הביטו בעינים תוהות אל מעשינו המשונים.
ונעו בעצבנות למשמע הקולות, ופרסותיהן רקעו בקרקע.
הנך יפה׳ רעיתי, הנך יפה ;
דודי, אף נעים; אף ערסנו רעננה.

עיניך יונים.

הנך יפה,

ואז שכבנו שקטים בעוד הרוח הקרירה הפורצת מהעמק
מחליקה על לחיינו.
ושתקנו באושר הדעת.
והר!* r,ליטפה את גופינו ונשאה את את זיעת האהבה.
ופתאום פרצה חביבה בתרועת צחוק, הצחוק העמוק
היוצא מהפעמון שבתוכה.
״יודע אתה מה, יעקב?״ וכה גבר צחוקה עד כי הוצרכה
להפנות את פניה .״הזכרת לי — זה עתה — יודע אתה
מה? — אותו איל — הבוקר ! אותה הבעה !״ והצחוק
התגלגל בגלים קטנים במעלה הנבל שבגרונה ובמורדו.
״שקט !״ נהמתי בכעס מעושה .״שקט וטמנתי את
פני הלוהטים בקמטי עורה הקרירים.