גליון 853 מתאריך 25 בפברואר 1954

עמודים

נשואים ונין עדות
האם יש
להם סיכוי?

סכין בגב
מדור שבועי מאת
עמום קינן

״״לאנדווגינוס׳
עתון חדש
בעריכ ת

ללי גלילי
ס 53 .שנה 17
:״ aאדר אי וושי״ד
25.3.54
מחיך 300 פרוטה

בלי מורא
בל־משוא
נניס

בחיים ואם בני ה-׳ל, 1׳א יחנו כאוות־נסשם —
מי יע שה זאת 1אני רק מצטער׳ שעברתי את ה גיל
הזה בעצ מי.

כשבוע הבא תתחיל

שמואל כרמי, תל־אביב

באחת ה ת מונו ת. הראתם בחורה. ה מ אכילה את
חברה ה מננז על איזה כלי מו סיקלי וכתבתם שז הו
פסנתר. אם זה פסנתר — אז אני צנצנת ירוקה,
עם ציורים כחולים...

חנה ליבר, וינזת־גן
ועורך היכיתוב הוא צוללת אטומית אדומה
מבושה.

ימינה־־ימיכה, שמאלה־שמאל

למה לכם להתרגש מז ה שחדור החליט כי הצטרפתם
לציוני ם הכלליים 1הלא לפני חוד שיים בל בד
כתב או תו עתה שנטייתכם ברורה — ש מ אלה
— וכי לא מז מן ה צ טרפו למערכת שני חברים
מסיעת סנה וממס״ ם !

בגליון ראש השנה רמותי לך על כמה תוכ ניות,
שעוד אי־אפשר היה להרהיב עליהן
את הדיבור. השבוע הגיעה אחת התוכניות
האלה ל די ביצוע. מהר יופיע הגליון הראשון
של העולט הזו! בשפה אחרת.
תוכנית זו התגבשה משך הודשים רבים.
עוררו אותה לראשונה עשרות מבקרים מארצות
הפזורה, ששמעו על קיומו של העולם
הזה, וביקשו לראותו בביתו. כמעט כולם
סיימו את ביקורם באותה שאלד מדוע
אינכם מוציאים את עתונכם גם בשבילנו?״
דרך מחשבתם היתה הגיונית. בכל ארצות
הפזורה ישנו שפע בעתונים ציוניים מקומיים.
אלד, ממלאים תפקיד חשוב למדי ב קיום
הקשר בין הארגונים הציוניים וקוראי־הם,
אף כי מקורות לאינפורמציה על חיי־הארץ
ערכם קרוב לאפס. במידה רבה מצטמצם
תוכנם בדברי תעמולה נמלצים ובהעתקת
חומר של הקרן־ר,קיימת.
כמה מן המבקרים, שהיו בעצמם עתו־נאים,
סברו אפילו שהשפעת עתונים אלד,
שלילית. התעמולה המופרזת, המתוקה כסח־רין,
מעוררת חשד. לקורא ישנה ההרגשה שמרמים
אותו, שמשהו אינו בסדר. אין הוא
יכול להאמין כי כל בני־הארץ מלאכים, כל
בנותיה חלוצות, כל מפעליה מצליחים, וכל
מוסדותיה עובדים יומם וליל למען עם
ישראל. ישנה נקודת־רוויה, והיא הושגה על-
ידי התעמולה הציונית לפג־ שנים רבות.
כדי להחזיר את האמון לארץ דרוש משהו
חדש: עתון אינפורמטיבי ישר והגון, האומר .
את האמת, את כל האמת, ורק את האמת.
בן הפזורה ד,מעוניין בישראל, רוצה לשמוע
את קולו של בן הארץ, לא דברי תעמולה
של תועמלן מקומי או שליח מפלגתי. הוא
רוצה לקבל תמונה שלמה ואמיתית, עם כל
השחור, האפור והלבן. המאמץ הגדול של
עם הבונה את מולדתו, המגן על חייו בתנאים
כה קש ם, הוא די גדול ומפליא כדי
שנוכל להרשות לעצמנו להזכיר גם את שאר
תופעות החיים בישראל.
זועלטשפיגל, המהדורה האיוישית של העולם
הזק, יהיה כדיוק זה. הוא ישמש גשר
בין הארץ לבין הקהילות היהודיות בשלש
יבשות. הוא יביא להם את האמת על מציאותנו
כאן, בלי שנאה מפלגתית ובלי קישוט
תעמולתי.
אולם וועלמשפיגל אינו מכוון רק אל ארצות
החוץ. הוא מכוון גם אל הפזורה ש עודה
בתוכנו.
בשנים האחרונות הבאנו לארץ מאות־אלפי
יהודים, אשר רבים מהם נשארו כאיים מנותקים
בלב הארץ, גיטאות רוחניים שלא באו
במגע עם חיי הרוח של המדינה, אלא באמצעית
הצנורות הסדוקים של ר,ספסרות המפלגתית
למיניה.

עולים חדשים ולא־כל־כך־חדשים אלה קוראים
עתונים שברובם אינם אלא המשך ישיר
של עתוני הפזורה להם היו רגילים בארצות
מוצאם, עתונים המקיימים בעל־כורחם ובעצם
מהותם את רוח הפזורה, בתוספת מנה
גדושה של תעמולת־ארם מפלגתית מתוצרת
הארץ.
לאלה מתכוון טעלטשפיגל להביא את קולו
של העם שגדל בארץ, ללמדם לראות את ה קורה
מסביבם בעיני אנשים שגדלו כאן.
הרבה זמן היססנו אם חשיבותו של דבר
זה שקולה כנגד עצם השלילה שבהופעת
עתון לועזי נוסף. הגענו לכלל מסקנה שה דבר
אינו רק מוצדק, אלא גם הגיוני. אין
בכוחנו למנוע את הופעתם של העתונים
האחרים, המקימים תריס בינינו, שגדלנו בארץ,
לבין מאות־אלפי העולים, שהם שותפינו
בחיים הפוליטיים והכלכליים, הבוחרים ברוב
חברי־הכנסת וקובעים במידה רבה את
אופיו של השלטון ואת דרך ההתפתחות
הרוחנית.
אולם יכולים אנו לדבר אליהם, בלי מליצי
יושר ובלי מתווכים מפוקפקים, על ידי עתון
שיעלה ברמתו ובאובייקמיביותו על מתחריו
בשוק זה.
לך, כקורא העולם הזה, יש עוד צד לעניין.
התפתחות העולם הזה מוגבלת על־ידי עוב־דת־ברזל.
מספר קוראי העברית הקטן־יח־סית.
תפוצתו של עתון עברי מוגבלת בדרך
הטבע, ותפוצה זו נאלצת לשאת בהוצאות
גדלות והולכות, אם אמנם רוצה העתון לקיים
מערכת הראויה לשמה.
מהדורות העולם הזה בשפות אחרות, שתהיינה
מופנות הן לריכוזים היהודיים מעבר
לים והן לעולים החדשים בארץ, תהיינה עשויות
להקל בהדרגה את העול תזה הרובץ
על קוראי המקור העברי, לאפשר במרוצת
הזמן שיפורים מכריעים בשרותי המערכת
ובכמות החומר. מלבד זה יכניס למדינה
דוויזים.
יש עוד דרך אחת, מהירה יותר, בה יכול
אתה׳ ,הקורא העברי, להיעזר במהדורה האי־דישית
ולעזור לה. אם יש לך קרובים בחוץ־
לארץ שאינם קוראים עברית, ושאתה מעוניין
כי יקיימו קשר חי עם הארץ ובעיות חייה,
יכול אתה לשלוח להם את העתון הזה. אם,
כמו רבים מבני הארץ, קבלת מהם מתנות
וסימנים אחרים של שימת־לב, תוכל אתה
לגמול להם בצורת תשורה יפה ומועילה
כאחת: מינוי שנתי על העולם הזה באידיש,
שתוכל לשלם עבורו כאן בלירות ישראליות,
וקרוביך יקבלו את גליונותיו בדואר אויר
בביתם, כמה עשרות שעות אחרי הופעתם
בתל״אביב, בתוספת מכתב אישי שימסור
להם את שם המחתים.

סיפור עם דם

דוד שולמו, תל־אביב
המהפכה ה אמריק אי ת׳ פרצה בנלל ועז. המה פכ ה
הארפתית פראה בנלל -מלה. יש לי הרושם שהמה פכה
בהייה הכלכליים והמדיניים של ישראל תבוא
בנלל הכשר החבשי. אם תצליח אינקודוז ליאור
קשרים קבועים עם הארצות שבעורן ז המרחב הערבי.
לא יהיה כל טעם למצור הערבי.

יהוד־ לייבוש ׳ ,תשעים

כתבתכם הרצינית־ככיכול על ע תונו ת פורנוגרפית
הזכירה לי סיפור על אדם שחבריו חדלו מל־הז
מינו למסיבות בגלל הרגל מנוג ה שהיה לו, לצ עוק
האו־האו בכל מסיבה. בכל זאת. כעבו ר ז מן
מה, הוז מן פעם למסיבה. א ש תו הפצירה, בו שי מ נע
מנ בי חו תיו והוא הבטיח. אלא שבאמצע הנ שף
לא יכול היה להתגבר על עצמו ושאל את הנוכ חים
אם הם יודעים מ ה או מר כלב מ או ה ב. וכשלא
ידעו. הדגים הוא ב פני ה ם :״האו־ה או !״
אחרי הנשף הצטדק בפגי א ש תו: הו א לא אמר
האו-האו. הכלב ה מ או ה ב הו אשאמר זאת.
או תו הדבר עמכם. עתונים אחרים פר ס מו את
התמונות הפורנוגרפיות. אתם רק הבאתם או תן
בפני הקוראים.

אורי בן־אשר, בת׳ייס
יתכן מ או ד ש אינכ ם מניעים לרמה הפו רנוג רפית
המקובלת בצרפת ובארצות־הברית. יתכן גם ש־תמונות־ערום
הן במאה שלנו תנאי הכרחי. בארצות
מ סויי מו ת להפצת רעיונו ת על־ידי שבו עוני ם.
(אולם בארץ) אלה שקר או חומר רציני. אינם! נז קקים
ל ש טויו ת מעין אלו ואלה הנזקקים להן —
אינם קוראים את החומר הרציני.

אריה ליבנה׳ רמת־גן
דעתי היא: אם שחקנית קולנוע מ ס כי מ ה להצ טלם
בלי לבו ש מיותר — למה אתבייש אני להסתכל

אלחנן וספורט, חדדה
אין במה להתבייש, אלא בבושה בלבד.

ערכם שד ערבים
צב או ת ערב והעולם הזה ) 851 לעולם ל א ׳.צאו
ננד כוח ש אינו חלש מהם ב אופן בולט. אין ב לב
חייליהם שום ערכים אשר בנללם כדאי להם
ליפול. לא רק לנצח — אלא גם לי פול בנבו רה.
הם לא י סכנו את חייהם נגר צבא שיד ע לכבו ש
עיר כ מו חיפה אף •בלי כדור אחד...

יצחק י. הללי, ירושלים

כחיילים קרביים עניינה או תי ב מיו חד הרסור-
טג׳ה, שכן מע ט ידוע לנו אודו ת הכו ח א תו אנו
עלולים להתמודד. מ ה שהפליא או תי ביותר בתמונות
שפרסמתם הוא חו&ר כל חנור או ציו ד
אי שי אחר על גב החיילים הערביים. לא בצבא
המצרי. לא בלגיון. לא ביחידות הצנחנים ולא בחיל
הרגלים נמצא זכר לחגור — עובדה ה מטי לה
ספק ברמת אי מוני ה ם ובכו שר לחימתם של
צבאות ערב.

חברתו של מומר,ה

אלי תבור, צה״ל

תמונת השער של אורה דז רצ׳ין (העולם: זזה
) 851 היתה דוקא נחמדה מ או ד. אבל אינני מ בין
מדוע הייתם צריכים להקדיש לה גם סיפו ר כי־ כד
ארוד בפני ם הנליון.

ירוחם אחרוני, טבריה

לכל -אורך הכתבה בלטה ה שמצ ת קרית־חיים...
היות ואורה התנהגה בצורה ש אינ ה רגילה א צלנו
נוצרה שנ אה בינ ה לבין ה « ע ר בקריה הו־,י, כנראה,
סיבת הה שמצה.

קבוצת נוער, קרית־חיים

חוסר טקט ! האם מכל בנו ת קרית-חיים לא
מצאתם אחרת שתמלא את שע ר העתוז. שדייוא
הצטיין בזמן האחרוז 1צלמכ ם בוד אי עמל בפרך
בדי ל הוצי א מי דו ת מונ ה כזו !

ישעיהו סלומון, קרית חייט

לאחר תיאור ה 1בר ה אידיאלי אמרה אורה. לדבריכם,
ש״בינ תיי ם״ מ ס תפ ק ת היא ב מוטקה בעל
תכונות דו מו ת ( כ לו מ ר: פחות אי די אליו ת).
כ שהגליוז בידי פרצתי לחדרה של אורה. פני
מטילות סביבו אי מ ה ועיני מפי קו ת תזיזי תרעומת.
(לדעתה לא היתה לי אותה שעה אלא ארשת
נינים מעוררת חמלה, רחמנא ליצלן).
״בינתיים — מ ה פי רו שו? ״ רעמתי.

הבא

בהורים רנילים יוצאי ם לחוידלאר־ן כדי לכייף.
שאלתיאל ב די אי ר יצא כדי לפרד! את טבעת ה חנק
ש מ סביב ל מדינה...

מה רע כזה?

מי אמר האו־האו?

השלס
מכתבים בסיפור על הנ סיון לפרויז את המאור על אילת
(העולם הזיה )*52 באתי בפעם הרא שונה על סי פו קי.
בפירו ש כתבתם כי על מאור מאריס יש להניב
באורה מע שית, עליידי פעולה ישירה. האם כיף־
סוף קיבלתם קאת לם נם בענינים הנוגעי ם לערבים
או שהיתה זו ה ש פע תו ש ל שאלת-אל בן־יאיר.
איש הלוז״י הוותיק?

משד, גולדמן, תל אביב
היי הדור, היי הדור,
זח הכל הן לא יעזור.
כתוב נא איציק, טה תמתינה?
אמש שמאלה, היום ימינה.
כל אחד הרי יחשוב :
העיקר בדור זה בלוף.
ואנחנו נחיין —
אין דבר, המשך.

דורית הלזי, תל־אביב

הרפורמנ׳ה על החברות ה ס אליניו ת (העולם חזה
) 852 מע ציב ה ביותר. האם ׳לד מתחנך הנוער שלנו;
האם מנגינו ת הנ׳ אז תהיינה תחליף לשירי הפלמ ״ חז

חיים גור, תל־אביב
היכן תפקידכם ה חינו כי? היכו מוסר-ההשבל.
ההטפה לחזור לרוח החלוצית? או מנ ם אתם עתון
הנוער. אבל אין זה אומר שאתם צריכים להזדהות׳
עם כל דכר ש עו ש ה הנוער. תפקידכם צריך להיות
נעלה -יותר מקי שקו ש בכלי-מטבח.

אליהו רבין, חיפה

ה שיר עוו המצוייר
לאי-נפורמציח

מימן הכנסת
צעדים תקיפים, ז״ר —
הצעדים המובילים מאולם
הישיבות אל המזנון.
׳האמת נ ראה ״מצע המפלגה.
מצע
המפלגה ז׳ —.האמת
היחידה. כל עובדה ש

n n iiii

הגדולה

של מערבות ״העולם הזה״
ו״וועלטשפיגל״
הפרם הראשון

!סיעה
לאירופה

משתתפי התחרות יתבקשו
לזהות אישים ידועים מן
הארץ ומחוץ־דארץ כארבעה
חידונים, שיתפרסמו בארבעה
;לדגות רצופים. הפרסים
יחולקו על ידי הכר־שופטים
כלתי-תלוי כמערכת.

שיבה היא. בני מ ה פיי טני ת ו מי תממת את ת
יו ד ע״) 78ה שנים הרא שונו ת קצת ק שות ו צ ריו להסתפק

מוטקד( ,מרדכי קריבולט) ,בת־שלמה
והתשובה סיפקה את הקורא קריבולט, בינתיים

הנני בחור נבה־קומה. שחרחר. בעל עיניים ש חורות
ונבו ת מלכ סנו ת. בקיצור ...התרגשתי ו שמחתי
כ שנוכח תי שהנני ה מיפו ם ה אידי אלי של אורה.
אד כלום לא ת חו מו עלי כי א ע מו ד במרכו קרית־חיים.
כ ש הנליון בידי. ו א תבונן כ שו טהב פני הנערות
החולפות על פני ובלבי תפילה כי אגלנה?

צבי כספי, זזיפה
לא. זה עלול להיות דוקא נעים לנערות.

מספר חזק

ב־ 28 לינואר נוכח תי בתוכנית־וזיה רצונד לדעת?
בבק שה! של סול ישראל ׳.כרבע שעה ל פני התחלת
התוכנית שמתי לב שא הד מ פ עילי ההסתדרות במקום
מחלק פתקים ל מ ספר אנ שים. הייתי ער־ראייה
במסירת הפ תקמ ספ ר . 12 לאדם שקי^ל את
הפתק נאמר כי ב הופי ע מ ספר 12 על הלוח, עליו
ל שאול את ה ש אלה ה מודפ ס ת בפתק. האדם הת נגד
וטען ש אינו מבין את ה ש אלה — ובכלל אינו
יודע מה זה ״ הזז״ .אולם לבסוף שו כנ ע כי כדי
ל שאול שאלה לא חייבים להבין אותה. בסרט כש היא
מו דפסת ואפ שר ל שנו או תה.
בהתחלת ה תוכני ת הודיע עורכה. אלי הו כרמל,
שהפעם, לצוות הרניל. יצטרף ד״ ר גילעד. מועד ת
התרבות של ההפתדרות.
הקהל התהיל ל ש אול וכל פעם ש הופי ע מ ספר
על הלוח, ניג ש בעל הפתק ל ש אול את ה שאלה
הכתובה בפתק. מענייז שלרוב ה ש אלות אלו ענה
הד״ר נרעד. אף פעם לא ענה הו א על ש אלה ביתי־מוד
פסת.

הצטנן, המספן

משה בן־פורת, ירושלים

איפה הזריזות? פרשת האסקימו &ים והק אליבו
(העולם הזה ) 852 נתרחשה לפני כמה חרשים.

דן לוס, תל־אביב
עורך המדור הצטנן, הפנה את טבטו לא־לטקה
החמה, הוציא מן המקרר את הופרשה
שעוד לא נגמרה.

רשות השירה

היה היה נבר צעיר
שקרא עם עלמה דברי שיר.
הם ה סכי מו בכלי —
בספרות. במחול —־
אבל לא השתוו על המחיר.

יהודה גמליאלי, טבריה

תחרות הסיפורים

אם ה סיפו ר עת רודים (העולם הזה ) 852 של
אברהם הדם זכה בפרם שני בי שראל בתחרות ה עול
מי ת על ה סיפור הקצר, מי זכה בפרס הרא שווי׳

דוד הופברג׳ בארישבע
אורי קיסרי בעד סיפורו דימדומים בירו שלים
(העולם הזה .)851

אינה מתאימה אינה אלא בעצם
מהותה שקר נתעב.
1905מ השנה בה הו כיח
היריב סופית את חוסר
נכונותו החלוצית, התכחשותו
לעניני העם והמולדת,
אפסותו השכלית וטעויותיו
המדיניות הדיאלקטיות.
בגרות פוליטית נ׳ —
תכונתו העיקרית של חבר־המפלגה
שלא למד שום מקצוע
אחר עד גיל .60
נשיאה בעול נ׳ — טעות
דפוס מצערת. צריך להיות:
נסיעה במכונית ממשלתית
לשוק לקנות מיצרכים לגברת.
בעול נושא הנהג.

מולדת נ׳ — דבר שהגעגועים
אליו גוברים ככל שמרבים
לעסוק בהצלתו בנכר.
שטף
ההיסטוריה ז׳ — תה
עם חלב.
נאום ז׳ — הד,פסקה בין
שתי קריאות־ביניים.
מל^את הכנסת נ׳ — אולם
ריק.

החמשיר (למחיר ה כרטיס)

הית היה איש, שמו יואב,
שב״דן״׳הוא נסע כל ימיו.
שבנזציקה כלכלית
לחסוך הוא החליט :
״אסע במונית מעכשיו.״

...לכל הרוחות ! אדם הו א צעיר רק־ פעם אחת

העולם הזה 853

אמונה מיואשת, רואים במדינה
שלטון זר. הם הגווארדיה האחרונה
בקרב האחרון, המשמר
הנופל אך אינו נכנע.
אודם אין הם רק חיל־משמר
כמשלט מנותק. מפעם לפעם
הם מנסים לנחות אד השטח
מסביב, להכתים את רצונם לאנשים
שמצאו חיים חדשים. אז
גועשת ההתנגשות -הפגנה כירושלים,
קרב בחוצות מול סילוני
מים, אפילו התנגשות על
מדרגות הקונסוליה הישראלית

כניו־יורק.
התנגשות זו היא כלתי-נמנעת. אודם חייכת
המדינה החדשה להכין את רוחם שד
כני מעוט זה, ככל מעוט אחר. העתונות

מוצאם: בנינים ארוכים וצרים, המשמשים הישראלית טרם חדרה אל הפימטאות הצגם
חומה מסביב לחצר ענקית, רצופה אכ רות האלה, אל הישיבות, אד חדרי-החדרים
ניס, ובה בנינים נוספים: ישיבות, בתי־ שד הכתים הפרטיים. אולם בדיוק זאת הטיל
כנסת(למעלה מ־ ,)40 מקוואות, חנויות(מאות ״העולם הזה״ על כתבו הראשי, עמנואל פרת,
חנויות קטנות< ושוק רחכ-ידיים בו גדל עץ־ שניסה לחדור לתוך תוככי החיים שד ה-
איקליפטום בודד -העץ היחיד הנראה בש מיבצר הנצור, לתארם כאופן אובייקטיבילכונה
כולה
חלוטין, על היפה והדוחה, החיוב והשלילה.
הזמנים החדשים והמנהגים החדשים חלפו
פרת התלבש כתייר אמריקאי אדוק (ראה
על פני השכונה, ולא חדרו לתוכה. בניה
תמונה למעלה) ,הסתובב משד במה ימים
חיים, לובשים וחושבים כאכות-אכותיהם. בשכונה כשהוא משתדל להיכנס לשיחה
הם יודעים כי הוטל עליהם מצור, בי נטורצינית
עם כל אדם שנתקל

שה מלחמה על חיים ומוות נגד דרד־חייהם. בו, להבין לא רק את מעשי־
ggS
העם החדש התרגל לראות בהם שריד שד הם של כני מאה-שערים אלא
גזע מת, זכר לעבר המעורר תיעוב, מכשול גם את מחשבותיהם. כעמוכדרך
התקומה של אומה צעירה ומדינה

החומה, דים הבאים הוא מגיש את
הדשה. הוא מנסה לדחוק אותם אל
מתגוננים גכוח הדו״ח שלו.
ליטול מהם את ילדיהם. הם

ישנם רק שני סוגים של בני־אדם היכולים
לחדור לשכונת מאה־שערים בלי לעורר
חשד: בני סוגם של התושבים, או תיירים.
אני החלטתי להתחפש לתייר: השגתי כובע,
תחבתי בפי מקטרת, לבשתי מעיל ארוך ותליתי
על כתפי מצלמה.
בפני עמד קושי אחד: איני שומע אידיש.
על כן לא היתד, לי ברירה, אלא לדבר אנגלית
ועברית רצוצה. וכך ניצבתי ליד שער
הברזל׳ ״,בכניסה לשכונה, שעליו היה שלט.

פנימיות־השכונה. אני מקווה רק שאם יקרא
רבי יצחק, שהפך למורה הדרך שלי, שורות
אלה, לא ידון אותי לכף־חובה.
סיפרתי לו שהגעתי העירה -זה עתה ויש
ברצוני לראות את מאה שערים .״האם אתה
עתונאי?״ שאל בלכסנו מבט לעבר המצלמה

לתשומת לב
אנו, גרי שכונת מאה־שערים פע״ק
(פרבר עיר קדשנו) ירושלים, מצהירים
כי אין אנו סובלים שבשכו־נתנו
תצאנה נשים, או בנות, לרחוב
או לחצר של רבים :

כתלכושת כלתי צנועה.

כגון: שמלות קצרות, או בתי
ידיים קצרים, או בית צוואר פרוע,
או יחף, או בגדים וגרביים שעור
בשר נראה מתוכם, או אשה נשואה
פרועת־ראש ח״ו (חם ושלום).
נא לא לצער אותנו ולא להפריע
את מנוחת־דעתנו.
התבוננתי ונכנסתי לשכונה.
הרחוב הראשי של השכונה היה גדוש
חנויות שונות ומלא שאון ופעלתנות. רוכלים
פרשו מחצלות על מרצפת האבן והציעו
את סחורתם: נרגילות, כדי נחושת ומגשים
נוצצים. כבסים היו תלויים על חבלים באמצע
הרחוב, ונטפו מים על ראשי העוברים״
ושבים ! אבל איש לא שם לב לכך.
לא עברתי יותר מעשרים צעדים, בטרם
עצר אותי גבר כבן ,60 בעל זקן ופיאות
שחורים־אפורים, ושאל אותי באנגלית רצוצה
אם אני מחפש משהו מסויים.
פתע נראתה לי כל ההרפתקה חסרת־טעם.
היה עלי לשקר לאדם זקן ותמים זה ; אבל
לא היה לי מוצא: הייתי מוכרח לראות את

צניעות תינוקית. תינוק הוא בכל
מקום תינוק. המבוגרים יכולים להקפיד על
כיסוי מקסימלי — תינוק זה יש לו מושגים
משלו על צניעות, הנוגדים מושגי המבוגרים.

* לשכונה׳ רק ארבעה שערים. השם אינו
מתכוון לשערי כניסה אלא נובע מבראשית

כ״ו 12 בו זרע יצחק, מצא מאה שערים (יבול
מבורך פי .)100

ילד ללא ילדות׳ .לד בן חמש. כבר
בגיל זה הוא יודע את התנ״ך על בוריו. במאה
שערים דומים הזקנים לילדים ואילו הילדים
— לזקנים בגלל רצינותם ותלבשתם.
שלי. לא, הפעם לא הייתי עתונאי. נשלחתי
על ידי אבי לברר אפשרויות של עסקי קירור
בישראל. דבר זה הניח את דעתו של רבי
יצחק: הוא האמין בצורך לקיים קשרי־מסחר
בין ישראל וארצות־הברית.
רבי יצחק אהב לדבר אנגלית. הוא התגו רר
בניו־יורק במשך שנים מספר. סיפרו
לו שבאתי מטן־פרנציסקו. הוא לא היה שם
מימיו ; אבל הוא שמע שקליפורניה דומה
מאד לישראל.

הם אינם עו ב די ם
הוא הולך אתי אל אחד מידידיו בישיבה

בפני ובחוץ
מימין: הסימטה הראשית של השכונה. היא
ממלאה תפקיד חיוני בחיי השכונה, משמשת
כשוק, מרכז־חדשות וגם טיילת. מראה אינו
שונה כמעט במאומה ממראה של גיטו פולני,
מלפני המלחמה. לפעמים יוצאים התושבים החוצה,
יוצרים ניגודים ציוריים בהופעתם הגלותית ה קודרת,
ברחובות ירושלים החדשה (משמאל).

jHjgjK

גדולה של מאה־שערים. בדרך גילה לי שבעוד
חודשים מספר יצא בנו, יעקב, לאר״
צות־הברית, ללמוד אצל אחד הרבנים הגדולים.
הוא היה גאה בבנו: יעקב הנו תלמיד
מצטיין בישיבה ויש לו כל הסיכויים להיות

לגאון בישראל.
אולם בית־הכנסת של הישיבה היה ריק
מאדם ; התלמידים למדו באולמות הסמוכים.
אחדים מהם ניצבו ליד הכתלים, כשידיהם
הצנומות־חיוורות מחפות על עיניהם, ומלמלו
תפילות־לחש. אחרים ישבו על ספסלי
עץ ועיינו בספרים עבי־כרם, כשהם מתנודדים
אנה ואנה. אחרים התווכחו על קטעי
גמרא קשים, כשכל אחד מנסה לשכנע את
חברו בהגיון, בתנועות ידים ובצעקות.
הילדים ששיחקו בחצר נאספו מסביבנו
וצעקו :״מריקאנר ! מריקאנר כל האנשים
שפגשו בנו, עצרו את רבי יצחק ושאלו עלי.
הם נהגו בי יפה. לכולם יש קרובים בארצות־הברית.
רבים מהם שהו באמריקה, רבים
אחרים מתכוננים לנסוע לשם.
מאחר שהייתי חדש בארץ, הרשיתי לעצמי
לשאול שאלה תמימה :״מה עושים כל האנשים
הללו?״
״הם מתפללים ולומדים.״
״מתי הם עובדים?״
״הם אינם עובדים.״
״אם כן, כיצד הם חיים?״
״הארגונים הדתיים בארצות־הברית תומכים
בהם.״

סונה ליזה ב ס קזז ה
לא יכולתי לשהות שם זמן רב. נפרדתי
מרבי יצחק בתודה ויצאתי לחפש את ה־המקווה,
המשמש מקום מפגש כללי ליושבי
מאה־שערים, ממש כשם ששימש מקום מפגש
ליושבי רומא העתיקה.
בכניסה קניתי ברטים אצל הבלן, שהיה
מופתע במקצת, קיבלתי מגבת, חתיכת־סבון
ומפתח של תא־בגדים.
חדר־המרחץ של המיקווה היה מלא אדים.
המקום היה חם ומלא בני אדם, בעלי גילים
שונים וזקנים שונים. המקואות — בתי־ה־מרחץ
הדתיים — אינם נבדלים מבתי־המרחץ
החילוניים: גם כאן שרים בני־אדם בתוך ה־

בתוך המקווה
תמונות אלו הן היחידות שצולמו אי־פעם בתוך
המקווה של מאה־שערים. למראה הגברים שעסקו
במצווה המפורשת׳ לא יכול היה הצלם אלא למלא
מצוות מקצועו ולצלמם׳ מבלי שירגישו בו. מי
המקווה נקיים ביותר וכדי שהטובלים לא יצטננו
בקור הירושלמי הגמל׳ חוממו המים במיוחד.

מים, אלא שהשירים הם עצובים ובעלי אופי

דתי.
ידעתי שעלי להזהר בשירתי, אבל כאשר
ניגרו המים הלוהטים על בשרי, שכחתי את
הדת ואת הזהירות גם יחד. אני יכול לומר
כבטחון גמור שזו הפעם הראשונה בתולדות
מאה־שערים נשמעה נעימת מונה ליזה בין
כותלי המקווה.
בפינת חדר־המרחץ נמצאות שתי בריכות
עמוקות, מרוצפות חרסינה לבנה. אחת הבריכות
היתה ריקה, בשניה טבלו כחצי״
תריסר גברים בעלי־זקן וכמה ילדים. הם
טבלו במים פעמים רבות ולחשו משהו בלתי
ברור.
שאלתי את אחד הצעירים לפירוש הדבר.
הוא הסביר לי שזוהי מקווה ושיהודי דתי
הטובל בה, עושה מעשה טוב, שיתן יו
יתרונות מסויימים בעולם הבא. כן הסביר
לי הצעיר שהמים נקיים, היות ולפני טבלו
במקווה חייב כל אדם להתקלח ולהתרחץ
בקפדנות. לעומת זאת, אסור לו ליהודי דתי
היוצא מן המקווה להתקלח ולהסתפג במגבת.
התלבשנו
ויצאנו החוצה. שמואל, האיש
שאתו דברתי׳ ,היה צעיר טוב לב, בעל זקן
חום מסולסל ומשקפיים עבי־זגוגיות. הוא
סיפר לי שהשתתף בכל הפגנות נגד חילול
השבת ונגד גיוס הבנות, אבל עתה אין ב כוונתו
להוסיף לעשות זאת.
״כל זה נמאס עלי. לא איכפת לי מה
יקרה. הם יכולים לגדל חזירים ולעבוד אלילים
כאוות נפשם. רבים מחברי סבורים כמוני•
אנו רוצים רק שהציונים יעסקו בחוקים
שלהם ויניחו לנו לעסוק בתורת־משה.״
שמואל היה עצוב ומלא מרירות. בדבריו
לא היה כל כעם, רק גאווה מרה־מתוקה :
הוא ידע היטב שהוא משתייך על שומרי־החומות
האחרונים המחכים לסוף.
שאלתי אותו אם הוא יכול להראות לי
ישיבה של נטורי־קרתא״ .הוא שמח לעשות
זאת, היות והוא עצמו השתייך על כת דתית
קיצונית זו.
׳ נכנסנו לבניין חדש גמור למחצה, פתחנו
את אחת הדלתות ומצאנו מורה בוחן *
ילד
* שומרי־העיר (ארנוית) .כת ׳-הודית דתית
קיצונית, מרוכזת בירושלים, אינה מכירה
במדינת ישראל.

בתנ״כ. הם לא הקדישו לנו כל תשומת־לב.
הילד צעק משהו באידיש, נופף בידיו בהתלהבות.
המורה, הלבוש קאפוטה שחורה וחבוש
כובע שחור של פרוות כבשים, רק הניד
בראשו. נראה כי הילד נחפז לספר למורהו
את כל הידוע לו.
״מדוע עליו לחזור על שיעורו באידיש?״
״אתר, מבין, אנחנו משתמשים בשפה העברית
רק לקריאה בספרי־הקודש. כל השיחות,
אפילו פירושים וויכוחים על התורה
מתנהלים באידיש. העברית הנה שפה קדושה,
ועל כן היא אסורה לשימוש יום־יומי.״

ה יא ל א תהיה •שיקסה,,
כאשר שאלתי את שמואל היכן אוכל להשיג
ארוחה יהודית טובה, לא רצה להו־

פיאר,־נכרית בלונדית מכוסה מטפחת־ראש
כחולה״דהה.
בשעת הסעודה שוחחנו על ההפגנה הגדולה
שעמדה להערך בישיבה הגדולה של מאה־שערים,
נגד חוק השרות הלאומי לבנות.
רחל, אמו של שמואל, אשה בעלת־בשר
כבת ,45 היתה נרגזת ביותר, טענה כל הזמן:
״אמור לי, הקיים חוק לשרות לאומי לבנות
גם באמריקה?״ עניתי לה שבארצות־הברית
ישנם גברים רבים, ואין לה כל אויבים על
גבולותיה, וכי בישראל המצב שונה לגמרי.
רחל לא שמה לב לתשובתי .״הם רוצים
לקחת את לייקר, שלי. אין זה מספיק להם
שבני, חיים, נפל בעיר העתיקה. לא אניח
להם להפוך את לייקר, שלי ל״שיקסה״ —
או למשהו גרוע מזה.״ עניתי לה שידוע לי
כי נערות ישראליות רבות הקריבו את חייהן
למען המולדת, וכי נערה הגונה נשארת
הגונה בכל מקום ; אבל תשובתי לא סיפקה
אותה.

בן־מריו! מ־זע מ מי
כאשר עמדתי לעזוב את שכונת מאה־שערים,
ראיתי מחזה מוזר ביותר: נער
כבן־ ,13 בעל מכנסיים קצרים וגרביים ארוכות,
עמד ועישן סיגריה מבלי שינסה להס תיר
את מעשיו הוא ניצב ושוחח עם נער
בן־גילר, מצץ את הסיגריה בתענוג רב.
״אמור לי, האין אביך מלקה אותך על
עישון־סיגריות״ שאלתי.

עוני. השכונה היא ק׳ודם כל שמנת-עוני.
אולם למי איכפת עושר העולם הזה? העיקר
הוא עושר העולם הבא, בו הם רוצים לזכות.
ליכני למסעדה, התעקש לארחני בביתו ה צנוע.
אמת
ונכון, ביתו של שמואל היה צנוע.
הוא התגורר בחדר קטן עשוי פחים, שצורף
אל בית־הוריו. באותו חדר התגוררה גם
אשתו, שולמית, אשד, צעירה וחיוורת, בעלת

הנער סקר אותי מכף רגל ועד ראש, השיב
שהוא חזר זה עתה מחגיגת בר־מצווה של
ידידו ושבמקרים כאלה מותר לנערים לעשן
ולשתות יין. הוא היה יפה להפליא. היו לו
עיניים כחולות עמוקות, פיאות וגבות־עי־ניים
שחורות כעורב. שערתי שהיה לו שיער
נהדר, בטרם גילח אותו והשאיר רק את
הפיאות.
בהיותי תייר, הרשיתי לעצמי לשאול שאלה
תמימה נוספת: שאלתי אותו למשמעותן
של הפיאות.
״רק הגויים מגלחים את הפיאות,״ השיב
הנער, ואני הרגשתי שנאה כנד, ועזה כלפי
עצמי ופני מגולחים.
״אבל למנהיגים היהודים הגדולים הרצל
(המשך בעמוד )12

מותרל ^ שן. המסורת החסידית אינו!
מסורת של כבלי־ברזל. להיפן — היא מתירי•
לנער זר, שחזר ממסיבת בר־מצוה לעשן.

במד ־ n j העם איש המופת
ישנם רגעים בחייו של אדם כשהוא עומד
לבדו מול הבורא, מול עצמו, כששום מליצה
לא תעזור לו, שום תהליך מחשבתי קנוי
לא יקל עליו, כשמשקלו האמיתי מונח על
כפות המאזניים.
לעתים קרובות אלה הרגעים האחרונים
בזזייו.
הם היו רגעיו האחרונים של נתן אלבז.
ל חי שהכערפד. כל חייל מתייחם אל
רימון־היד בחוסר־חיבה מסוים. הרימון הוא
נשק ייעל בטווח־קצר, בגלל מסלול־התעופה
הגבוה וזווית־ד,ירידה התלולה — דבר המאפשר
לזרקו מעבר לחומה או לתוך עמדה נס תרת.
אולם הרימון הוא מסוכן לבעליו ה־בלתי״זהיר
לא פחות מאשר לאויביו.
נתן אלבז, חייל צנום, שחרחר ושקט, ישב
בערפל אהלו, פירק את הרימונים החיים. לפתע
שמע את הצליל הנורא ביותר בעולם :
הלחישה של פתיל הרימון שהוצת. אורכו
של פתיל זה הוא ארבע שניות בדיוק :
ארבע שניות בין חיים ומוות.
היה זה המבחן העליון. יכול היה נתן!אלבז
לזרוק את הרימון הרחק ממנו, לשכב
על הארץ, לכסות בידיו את ראשו. חבריו,
בחוץ, היו מתרסקים. יתכן והיה נענש עונש
חמור. אולם הוא היד, חי.
נתן אלבז, מרוקאי, בודד בארץ, לא עשה
חשבון פשוט זה. הוא ראה את חברו באו הל.
הוא ידע שחבריו משתעשעים בחוץ.
הוא זנק החוצה, צעק ״רימון רץ אל מחוץ
לתחומם כשביצת־המוות לחוצה אל בטנו.
כך נראה לעיני חבריו באלפית״השניה האחרונה
של חייו.
בימי חייו שמע נתן אלבז פעמים רבות,
מפי האזרחים שעליהם הגן, כי המארוקאים
הם פחדנים, בריונים, נגועי מחלות ופראי־אדם.
הם כעסו כשנכנס לאוטובוס ולקולנוע
בלי תור. גם בשערי מוות נדחק בראש.

ניה לשבור את השנאה של יהודי ארצות״
הברית, שיש להם השפעה רבה על דעת־הקהל
האמריקאית כולה.
החברה ערכה חקירה פרטית, לפי שיטת
משאלי־גאלופ הידועים, הגיעה למסקנה: הדרך
הטובה ביותר לרכוש את לבם של היהודים
היא לשלם להם פיצויים עבור הנזקים
החומריים שנגרמו לעמם מידי הנאצים.
שכר״טרחתם של המומחים הגיעה לכמה
עשרות אלפי דולארים. אם לדון לפי ההצ לחה,
אין ספק שבעיני הגרמנים הם היו
ראויים לשכר זה.
כנסת דיון ב ל תי -ת לו ־
לפני ארבע שנים הציע אזרח ממוצא גרמני
את שרותו למדינה, הודה שאמנם אין
לו נסיון במקצוע הנידון אך ישתדל להשביע
את רצון הלקוחות כמיטב יכולתו. התפקיד:
תליין.

החליטה: לבטל את עונש המוות לרוצחים,
להשאיר את השאלה פתוחה לגבי מעשי בגידה.
התליין המיועד נשאר חסר״עבודה.
מנה של טופי. למחרת היום יצאו נציב
בתי״הסוהר וכמה נן נבדים אחרים להביא
את הבשורה השמחה לארבעה לובשי־המדים
האדומים בבית־הסוהר בתל־מונדי, שעניבת״
החנק הוסרה מצווארם. להפתעתם נוכחו ל דעת
כי הארבעה אינם שמחים כלל.
לפי חוקי הארץ, שמקורם בבריטניה, יכול
אדם הנדון ״להיתלות בצווארו עד צאת נשמתו״
,לדרוש עד יום מותו כל מזון שיר צה,
עם כמות בלתי מוגבלת של סיגריות.
כך קרה שרוצחי ישראל חיו גם בתקופת
הצנע השחורה ביותר על רמה גבוהה יותר
מאשר משלם־המסים. כשנשתהתה ההוצאה־להורג,
הגביל שרות בתי״הסוהר על דעת
עצמו זכות זו, סירב לתת לאסיר אחד את
מנת הטופי היומית שדרש, הגביל את מספר
הסיגריות ל־ 10 ביום.
היה זה מעשה בלתי״חוקי בהחלט: לו

פיתוח
ע פ רו תאר צנו
ד״ר דב יוסף לא נטה מעולם חיבה רבה
לעתונאים — ביחוד בתקופה בה הציקו לו
העתונאים בזדון על כל צעד ושעל, בשמשו
כשר־התספקה והקיצוב ולאחר מכן כשר המסמר
וד,תעשיה. אולם עתה, לאחר שהפר
לשר־הפיתוח, נאלץ לעבור לעבודה שאינה
מביאה לו כמעט כל פרסומת, החל ד״ר יוסף
מתגעגע לימים הטובים בהם עבר שמו מדי
לילה תחת מכבש הדפוס, אם כי בתוספת הש מצות
ססגוניות.
לפני ימים מספר הוביל שר־הפיתוח קבו צת
עתונאים למכתש הגדול. הוא הצביע על
שכבות״חול אפורות איישם במכתש, הצהיר
בקול דרמתי :״מיליונים טונות של ברזל
טמונים במקום הזה ! העפרות עשירות ל הפליא,
הן מכילות מ־ 35 עד 50 אחוז ברזל !
בקרוב לא נצטרך להביא ברזל מחוץ לארץ !״
לתמר,ונו של השר הקדישו העתונים לדבריי
רק שורות מספר. הוא התאכזב קשות וב״
צדק: עתונים מקצועיים זרים היו מקדישים
לדבריו תשומת״לב רבה יותר, אם כי לשלי לה,
הסיבה: איש״מקצוע יודע שעפדות ה מכילות
פחות מ״ 50%ברזל נחשבות ל
עניות ביותר ובלתי״ראויות לניצול.
אך יתכן והיד, מקום למעט פטריוטיזם, חי בה
לברזל הישראלי הראשון אחדי 2000
שנה, תוך שינוי קל בשירו של ביאליק :
״עפרות ארצנו באשר הן שם...״
מסים עונ ש מו לשיסוע

שילומים

פתדון החידה

נחץ־ממוות ישראל חרבון

זה כמה חדשים נהנים כל אזרחי המדינה
מכספי גרמניה, הזורמים לישראל בשטף
השילומים, מזינים כמעט את כל ענפי החיים.
אולם עדיין לא נפתרה הבעיה המסקרנת .
כיצד עלה בכלל בלבו של קונראד אדנואר,
.קאנצלר־הברזל הגרמני, לשלם שילומים?
השבוע היה נדמה כי נפתרה החידה. עתו־נאי
יהודי״אמריקאי, שחקר את השאלה, גילה
תגלית מרתקת: כמה חדשים לפני שדובר
בפעם הראשונה על תשלום שילומים פנתה
ממשלת מערב־גרמניה, בסודיות מוחלטת,
לחברה יהודית מפורסמת של חוקרי דעת־קהל
ויועצים־לעניני־ציבור. הפירמה רוי בר־נרד
ושחד, אחת החשובות ביותר בשטח זה
באמריקה, נתבקשה לחקור כיצד יכולה גרמ
בייצור
המלט של ישראל, לשלול ממנה מטבע
זר חיוני.
לא היה קשה לנחש מיהו מישהו זה.

״לא מסכים !״
משך ארבע שנים התלבטה הכנסת. ברגע
הראשון, עם הקמת המדינה, היה ברור כי
מדינה נאורה, המושתתת על יסודות־היהדות,
תהיה דוגמה ומאור לגויים, תכריז כי אין
לחברה הזכות ליטול את חייו של אדם,
אפילו רצח. אולם במרוצת השנים נעשה
הדבר פחות ופחות ברור, כמו שקרה לכמה
עקרונות נעלים אחרים. שוטרים וסוהרים
הצביעו על ערכו המפחיד של המוות, הובאו
נימוקי״נוחיות לרוב.
אולם בשבוע שעבר, באחת הישיבות ה נדירות
בו התרוממה הכנסת לדיון בלתי־תלוי
מעל למקח־ומימכר המפלגתי הרגיל,

או ת ק׳1

היה אסיר אחד מגיש צו־על־תנאי נגד סוה־ריו,
היה זוכה בקלות. למזלו של תקציב־המדינה,
לא עלה הדבר על דעתו של איש.
כששמע ישראל חרבון (שער העולם הזה
)824 כי בוטל עונש״המוות שהוטל עליו
בעוון רצח פושע מועד אחר, וכי יחד עם
זאת יקבל רק 4סיגריות ביום ככל אסיר
אחר, התרגש .״לא מסכים אמר בתוקף.

יוזסי־וזוץ
מיהו מישהו?

בעוד שבועות מספר יתכסו הגבעות והעמקים
המוריקים אשר בקרבת הר־טוב כתימרות
עשן סמיך ואפור. עשן זה יעלה
מארובות״הענק של ביתיר,חרושת החדש למלט,
שמשון, שיטחן את אבני המחצבות
הנמצאות בסביבה, יהפוך אותן למלט מהסוג
המשובח ביותר.
עד כה הושקעו בשיקום בית החרושת,
שנהרס במלחמת העצמאות, למעלה מ־15
מיליון לירות. בראשית הקמתו התעורר חשש
שאין יותר מקום לייצור־מלט בישראל. אבל
לפני חצי־שנה נפל בידי ישראל לקוח חשוב:
הצבא האמריקאי, שהזמין כמויות ניכרות
של מלט בשביל בסיסיו בתורכיה. יתר על
כן, כאשר הובאו דוגמאות״המלט הראשונות
לתורכיה, התפעלו התורכים מטיבו, הזמינו
כמויות גדולות לצרכיהם הפרטיים, נוצרו
תנאים אידיאליים להפעלת מפעל שמשון
במלוא־ד,קיטור.
לחץ מסתורי. אולם דוקא עתה, עם
השלמת המפעל, ניחתה מהלומה קשה על
ראשי משווקי־המלט הישראליים. יבואני־ה־מלט
התורכיים הזמינו 75 אלף טונות מלט
לשנת ! 1954 אולם הממשלה התורכית עיכ בה.
את מתן רשיונות־היבוא. הנימוקים לכך
הנם, לכאורה, מסחריים, אך ברור שמאחוריהם
מסתתרת מזימה פוליטית. מישהו מפעיל
לחץ על תורכיה, מתוך כוונה לפגוע
* כבר נעשד כל ההכנות להקים אגף ל״
נ7ונים1לנווות בבית־הסוהר החדש ברמ׳לה,
שיועבר עתה לרשות אסירים פחות מכובדים,
ישמש כצינוק רגיל.

ד,בעיית ד,פכ ,,בוערת באוצר הריק: האם
העובדים השכירים בלבד ישלמו את מרבית
מס־ההכנסה בארץ, או שיגוייסו סוף סוף
גם האזרחים העצמאיים?
בדיונים קדחתניים שנמשכו בשבועות ה אחרונים
במשרד־האוצר, הציע בן־ציון אר״
גיב, גזבר עירית תל־אביב לשעבר, שנתמנה
כנציב מסיד,הכנסה, להקל את נטל מס־ההב״
נסה מעל העובדים השכירים, לשכנע את
העצמאיים להצהיר על הכנסותיהם האמיתיות.
אבל רוב אנשי משרד־האוצר, בראשם שרד,אוצר,
לוי אשכול, חשבו שזה פתרון תמים.
תרופתם שלהם: להעניש בכל חומר הדין
את מוסרי ההצהרות הכוזבות והמשתמטים
מתשלום. על כן גם קיבל משרד״האוצר לשי רותו
את איש־ר,משטרה לשעבר אדיר־הש־פם,
ישורון שיף ; המומחה לעניינים פליליים,
שיטפל בהענשת״עבריינים.
הפתעה ומקלחת. עוד בטרם נסתיים
הדיון בבעיית העובדים השכירים והעצמאיים,
הפתיע שריד,אוצר, לוי אשכול את ארגוב
ומצדדיו. הוא פתח בשיחות עם משרד המשפטים,
מתוך כוונה להביא לפני הכנסת
חוק חדש, שיעלה את העונש המאקסימאלי
לעברייני מס־ההכנסה לחמש שנות מאסר
ואת הקנס המאקסימאלי שיוטל עליהם ל־
1000ל ״י.

אולם כאן זכה שר האוצר למקלחת קרה.
אנשי משרד המשפטים סברו שהדבר אינו
ניתן לביצוע. הסיבה: עד כה לא נקבע ב חוק
הישראלי עונש מינימאלי, כלומר עונש
שהשופט חייב להטילו במלואו על הנאשם
שחוייב בדין, והשופט המושפע מן האווירה
השוררת בארץ יהסס להטיל על עברייני מס ד,ד,כנסה
עונש־מאסר וקנסות כבדים.
״ויתר על כן״ ,ציין איש משרד המשפטים
בשיחה פרטית ״אפילו אם ייקבע עונש מינימאלי
לעבריינים, איך תוכיח התביעה שהנאשם
היה בעל הכנסה שנתית של 200 אלף
ל״י וסירב לשלם אפילו 2000ל״י?
התוצאה: בן־ציון ארגוב ומצדדיו זכו ב־נצחון
זמני. משרד האוצר דחה את הדיון על
הענשת המשתמטים מתשלום מס״הכנסה, יתן
אי־אלו הקלות לעובדים השכירים, יוסיף
לסמוך על רצונם הטוב של האזרחים העצמאיים
לפרוע את חובם למדינה, אם כי יש
מקום לחשש שהוא יהיה קטן יותר מרצונה
הטוב של המדינה לקבל את כספי־אזרחיה.
(המשך בעמוד )8

מנגנון מושחת, הנתפס בקלקלתו, שתי דרבים לפניו.
הדרו־ הראשונה היא ״שיטת שמורק״ .היא פשוטה
מאד: לפטר את מגלה השחיתות, להתיחם אליו כאל
פושע פלילי, לעורר את זעם העם על השוטר כמקום על
הגנב. היא נוסתה במקרים רכים. רק השבוע פוטר מזכיר
לשבת־העתודה בחולון, איש מפא״י נאמן, על שהעז
ביושרו לגלות מעשה של שחיתות במועצת אזור (יעזור),
השייכת א!ז היא למפא״י.
אולם אין זו שיטה יעילה כיותר. לבן הומצאה שיטה
שניה. אפשר לקרוא לה :״שיטת לבנון.,,
שיטה זו פשוטה ויעילה מאד, עתיקה כימי
מתושלח. זוהי שיטתו של הגנב הרץ ברחוב
וצועק :״תיפסו את הגנב״ .זוהי שיטת הרומאים
שקבעו :״השמץ בעוז, משהו יישאר דבוק״.
צורת השימוש: אם אתה נתפס כגניבה, אל
תתיאש כמקום לענות, גלה מיד שחיתות מדומה
אצל יריבך הפוליטי.
שיטה זו הופעלה לאחרונה כארץ ביד רחבה.
הופעל מנגנון מיוחד, כעל אופי מסתורי כיותר,
המגלה מעשי ״שחיתות״ .כל כלי התעמולה,
הישירים והכלתי־ישירים, גויסו בדי ללכלך
את שמם של המתריעים נגד השחיתות. נודע
כי מפא״י עצמה מבקשת להקים ארגון מיוחד
למטרה זו.
אולם לא תמיד זה מצליח. זאת הוכיח בבר
המקרה הראשון, פרשתו של

מחפשים עסקנים שיעזרו להם בזה, אנשים שתפקידם מאפשר
להם להשתדל בחוגים הגבוהים, למען האינטרסים של
מכריהם״.
בתנאים אלה׳ ידע, הפתח בפני השחיתות וקבלת־השוחד
פתוח לרווחה .״תחילה עושים זאת מתוך רחמנות, אחר־כך
בשביל ידיד, אחר־כך בשביל כסף.״ על כן נטה הוא לקיצוניות
בשטח זה, ס־רב בעקשנות מופרזת אפילו לקבל מתנות.
למשל׳ כאשר התחתן בנו יגיל׳ סייר קרבי מחטיבת־גבעתי
לשעבר, עמדה בפני הזוג הצעיר בעיה חמורה של דיור.
בשביל סגן ראש עירית תל־אביב היה זה דבר פשוט
מאוד להרים טלפון ולקבל דירה מאחד המוסדות העוסקים
ברכוש הנטוש או בשיכונים. במקום זה, לווה. כסף וקנה
לבנו דירה בת־חדר אחד.
כאשר בנו הצעיר, נדב, הגיע לגיל בר־מצוה, נמנע לבנון
מלערוך כל חגיגה: הוא לא רצה שאנשים ישלחו לו מתנות,
פן יחשבו שקנו זכות לפנות אליו פעם בבקשה רשמית
כלשהי. לפעמים גם מסרבים אנשים לקבל כסף בעד דברים
שעשו לו. עד כדי כך שלפני כמה שבועות היה נאלץ ממש
להכריז על שביתת־שבת אצל רופא השיניים שלו׳ עד שזה
יאמר לו כמה מגיע לו בעד טיפולו.

אין כסף דנ סז ע
ראש העיר אינו אדם עשיר. מקור הכנסתו היחידי הוא
משכורתו העירונית: כ־ 200 לירות לחודש, בתוספת 100
לירות דמי־ייצוג. איזון התקציב החודשי הוא בעיה המדאיגה
אותו לא פחות מאשר כל אחד מחצי־מיליון אזרחי עירו.
המסיבות שהוא עורך לאורחים רשמיים מהוות עול רציני
למדי, הופעותיו הפומביות גוררות אף הן הוצאות רציניות.
לא תמיד יכול הוא לשאת בעול. למשל, כאשר הוזמן
להשתתף בהלוויתו של שגריר אדצות־הברית המנוח, מונט
דייווים, צויין בהזמנה כי עליו לבוא בחליפה שחורה. אולם
לראש עירית תל־אביב אין חליפה שחורה ; הוא הופיע בחליפה
רגילה. היא גם דוחה הזמנות. למשל, כאשר הוזמן לביקור
רשמי על־ידי ראש־עירית מנצ׳סטר, בבריטניה, נאלץ לוותר
על הנסיעה, למרות שמועצת העיריה הביעה נכונות לשאת
בהוצאות. הסיבה: בכל זאת יצטרך להוציא סכום כלשהו
שם׳ נוסף למתנות ולחליפות־השרד שיהיה עליו לקחת עמו.

»ו לבנון nraunui״
כאשר הופיעה הידיעה הראשונה כי חיים לבנון, ראש עירית
תל־אביב׳ מעורב במעשה מפוקפק של ניצול עמדתו הרמה
לטובתו הפרטית, השתררה תדהמה כללית. הקהל, ששמע
בשאט־נפש על תרמיות ושחיתות בכל קצוות הארץ, נזדעיע
מן הרעיון שגם ראש העיר הגדולה ביותר יכול להיות
מעורב במעשים דומים.
הפרטים היו מלאים ומשכנעים. מכרים רבים של ראש
העיר, בלי הבדל של השתייכות מפלגתית, הביעו בי
אימון מלא — אך לרוב נמנעו אנשים מלתת פסק־דין. הם
חיכו לתוצאות חקירתו של מבקר המדינה. השבוע נתפרסמו
התוצאות: ראש העיר חף מכל פשע, לא פגע בטוהר
המידות. הידידים נשמו לרווחה, הספקנים מיהרו להביע
את הזדעזעותם מעצם הטלת הדופי בו.
אולם הזדעזעות זאת היתד, כאין וכאפס לעומת זו של
חיים לבנון עצמו, כאשר פתח׳ לפני שבועות אחדים, את
עתונו. על עמוד אחד, יחד עם אוסף מדהים של מעשי־שחיתות
שנתגלו בעיריות ובמוסדות ציבוריים, הופיעה
ידיעה שהוא, חיים לבנון, מעורב בחקירה המתנהלת במשטרה
סביב עיסקותיו המפוקפקות של קבלן פרטי. ליתר דיוק :
הקבלן החשוד, שביצע עבודות של העיריה, ביצע גם עבודה
בדירתו הפרטית של לבנון, בחומרים של העיריה ובעזרה
פועלי העיריה.
תוך ימים אחדים, התפתח העניין למערכה שלמה. הידיעה
הקצרה עברה מעתוני הערב לשאר העתונים, הגיעה לממדים
סנסציוניים בעתוני השמאל, חזרה שוב — עתה בממדי
שערוריה ציבורית — לעתוני הערב.
ראש העיר התקשה להאמין למקרא עיניו. משך 27 שנות

חייו בארץ, מאז עלה מפולין ׳,איש לא הטיל ספק ביושרו.
הוא מילא תפקידים חשובים בשורות ד,צ״כ, עמד בראש
מפעלים כספיים ציבוריים י — ואף פעם לא הושמע כל
רמז כי ניצל את תפקידו לטובת הנאה עצמית. ואילו עתה
ניסו להוכיח כי רימה את משלמי־המסים לעיריה — בסכום
של 99 לירות.
היתד, זו מכה איומה. תוך ימים ספורים התמוטטה בריאותו
כמעט לחלוטין. עצם הגיחוך שבדבר העביר אותו על דעתו.
״אילו רציתי כבר לנצל את מעמדי,״ התמרמר ,״הייתי
הולך לקבלן שיעשה את כל התיקון בחינם. לא הייתי
נכנם לעניינים מפוקפקים בשביל סכום של 100ל״י.״

ה בו חרע לו ללש כו ח
כאשר התפרסמו הידיעות על תיקון הדירה בעתונות היתד,
תגובתו הראשונה אופיינית ביותר לאיש: הוא פנה בעצמו
למבקר המדינה שיחקור את הפרשה ויגיש את מסקנותיו לקהל.
נוסף לזה הופיע בפני מועצת־העיריה, לענות על שאלות
חבריו. רופאו הורה עליו לשכב — אולם הוא סירב: שמו
הוכתם וחובתו הראשונה לענות להשמצות. משך יומיים׳
עד ישיבת המועצה, התקיים על זריקות ורפואות.
היתד, זו ישיבה סוערת. לרגע ניקר במוחו של ראש־העיר
העייף הרעיון לקום ולשפוך את מרי־לבו על מתקיפיו,
לזרוק את התפטרותו כפצצה בפניהם. אלא שאיש־מפלגה
אינו נוהג לפי דחף בן־רגע. העניין הושאר לטיפולו של מבקר־המדינה.

שלו
שהתל 1שי ם שד צ קים
הסכונר שממנו נופחה כל הפרשה, היה מחירם של 31
סוגים של ׳חומרי־בניה ואינסטלציה פעוטים כגון מסמרים,
דבק, צינור, שהיו דרושים לביצוע העבודה בדירת לבנון.
הדירה, בת שלושה חדרים, בקרית־מאיר שבצפון העיר׳
הספיקה משך עשר שנים לצרכי משפחת־לבנון: חיים,
אשתו מרים ושני בניהם יגיל ונדב. אך כאשר נבחר לבנון
לתפקיד סגן ראש העיריה׳ והוטלו עליו תפקידי־ייצוג רבים,
הפכה הדירה צרה מדי. הוא החליט לסגור את המרפסת
האחורית, להפכה לחדר נוסף.
בחירתו של הקבלן מאיר ויניק היתד, שיגרתית ביותר.
וכאשר פיקפק סגן ראש העיר אש רצוי שישתמשו בחומרים
ממחסני העיריה, הרגיע אותו משה עמיעז, מהנדס העיר :
הדבר מקובל, אין בו כל רע, ביחוד שמחיר החומרים
המלא ישולם לעיריה.
זה היה במאי .1951 העבודה שעלתה 816ל״י הושלמה,
הפרשה נשכחה. עד אשר׳ כעבור שנה׳ הגיעה לראש העיריה,
ישראל רוקח, תלונה על ביצוע תיקונים בבית־ההולים
העירוני. מבצע העבודה: הקבלן מאיר ויניק. ראש העיריה
מינה ועדת חקירה, הטיל עליה לבדוק את כל הפרשה.
בחקירה נתברר כי הקבלן ביצע גם עבודות בדירתו הפרטית
של לבנון. הועדה פנתה אליו, שאלה ליחסיו עם הקבלן.
לבנון׳ הנוהגי לשלם כל סכום גדול בצ׳קים׳ הביא בפני הועדה
את תלושי שלושת הצ׳קים שמסר לקבלן, הראה את הקבלות
עבור מחיר החומרים. הועדה הסתפקה בהסברותיו, כללה
אותן בדו״/־ז שהגישה. את החומר על ויניק העבירה העירי־לטיפול
המשטרה.

אינו א 1הבפ רו ט ק צי חז
חקירת המשטרה נגד הקבלן לא עשתה רושם גדול במיוחד.
העתונות היתר. מלאה דברים הרבה יותר רועשים על מה
שנעשה בעיריות: מעילות ברחובות׳ זיופים בזכרון־
יעקב, משפטו של ראש ערית חדרה. לעומתן נראתה האשמת
קבלן כעניין של מה בכך.
כמעט לכל סיפורי השחיתות היה מכנה אחד משותף: הם
נגעו למוסדות ולאישים של מפא״י. היה דרוש להוכיח שא ן
זה נגע מפלגתי. ואז עלתה פרשת הדירה של לבנון.
חברי מועצת העיריה ואנשי הועדות השונות, שבאו במגע־עבודה
עם ראש העיר׳ ידעו שהוא איש קפדני ביותר בכל
מעשיו הציבוריים. אפילו הפרוטקציות והתמיכות המקובלות
ביותר היו שנואות עליו, לא־פעם אף הסתכסך עם חבריו
למפלגה, שהתלוננו על כן שאינו מכבד את הפתקים ששלחו
אליו.
מדי פעם התרעם בפומבי על הלך־הרוח השורר בחוגים
רבים במדינה .״משום מה עוד חושבים אנשים שהחוקים
הומצאו כדי להקשות עליהם וכי צריך לעקוף אותם. הם

חיים לבנון מול מפו! תל־אביכ-יפו

חיים לבנון ככניסת בית העיריה

אולם בוץ אינו יורד באותה קלות שבה הושלך. סיפר
ראש העיר: הדבר דומה לסיפור על אדם אשר חברו חדל
יום אחד להש־ב לפריסת־שלומו .״מה קרה?״ שאל הוא.
״לא נעים לי לדבר אתך׳״ הסביר חברו .״בעיר מהלכות
שמועות שאתה מעורב בעניין של זיוף שטרות.״
״נכון,״ קבע הראשון .״מישהו זייף את השטרות שלי.״
״לא חשוב. אתה בכל זאת מעורב בעניין של זיוף שטרות.״ J
מה שמדאיג את חיים לבנון כיום הוא שהבוחר עלול ן
להתנהג באותה צורה. ביום הבחירות עלול הוא לשכוח |
מה היו כל הפרטים — ורק יזכור כי ראש־העיר היה !.
מעורב באיזה עניין מעורפל של תיקון דירתו הפרטית.

* ניהל חברה לנטיעת פרדסים, היה אחד מנזיסדי חברת
שכון אזרחי, ניהל את מס החירום בתל־אביב, היה הבר מזכירות
כופר הישוב.

A־ V A

עט ׳ 1 W I T ׳ T

א * ל 1נאשט בדור מעטפות ובמעשים מגונים

״לא היתה שום פורנוגראפיה׳׳!
ראיון זה ניתן על־ידי י״ר זמיי אילון, הנאשם בזיופי מעטפות מכוילות בחצאי גויים, מעשים
מגונים, תקיפת חולים ובד וכר (ראה כמדינה) • במשרדי. העולם הזה״ לחברי המערבת.
למה חידשה המשטרה את החקירה זי

מה המקצוע שלו זו
יש לי שני מקצועות: פסיכולוגיה ופדאגוגיה, וגם חובבות
אחת: בולאות. בשני המקצועות אני עוסק זה יותר
מעשרים שנה.

האם אתה עוסק בריפוי פסיכולוגי זבן.
יש לי פראקטיקה ניכרת בטיפול־פסיכולוגי׳ ייעוץ
בשאלות חינוך׳ תסביכי־התפתחות והפרעות בחיי נישואין
ומין. מאות אנשים פנו אלי ושפכו בפני את לבם על מנת
לקבל ריפוי למכאוביהם.

מהי השיטה של הריפוי הפסיבולוגי ז־הנני
משתייך לאסכולה של פרופסוי שטקל, אשי התפתחה
על יסוד האסכולה של פרופסור זיגמוד פרויד.

היש לך רשיון לריפוי פסיכולוגי ז־לא
קיים רשיון לעיסוק בריפוי־הנפש. לפני 10 שנים
פניתי לשלטונות־המאנדאט ונעניתי כי אין כל רשיון מסוג זה.
חזרתי על שאלה זאת בשנת 1953 ומנהל המחלקה לריפוי״
הנפש במשרד־הבריאות׳ ד״ר פלדמן, נתן לי תשובה דומה.

במה זמן אתה עוסק בהוראה ז־נזשנת
,1928 ן מ,חוץ״לארץ. עוזך, אני משמש כמנהל
גימנסיה באחת המושבות.

ממתי אתה מתעסק כבולאותז־

אחרי שנה החלה הטתה נגדי מצד סוחרי־בולים מסויימים
— ביחוד מצד אותם הסוחרים המוכרים הוצאות בולים מפוק פקים
ביותר במחירים אסטרונומיים בחוץ־לארץ. הם הגישו
תלונה למשטרה וטענו שהמכתבים המבויילים בחצאי־בולים
הנם מזוייפים ולא עברו מעולם בדואר. לפי דבריהם לא היה
אף משרד־דואר אחד׳ אשר קיבל מכתבים כאלה למשלוח.

מה היתה תגובתן?
פרסמתי מיד בעתונות הבולאית בחוץ־לארץ תצלומים
מדוייקים של מכתבים אלה בצירוף שמות בתי־הדואר שקיבלו
אותם ומפפרי הרישום שלהם. את זה אפשר להוכיח בקלות.

במה זמן נמשכה החקירה כעגין זה?
החקירה נמשכה חמישה חדשים. בדירתי נערכו חיפושים
רבים שנמשכו לעתי|ם 11 שעות רצופות. המשטרה החרימה
אוספים שלמים, מאות־מכתבים שלא הוחזרו לי עד היום וגם
לא הוגשו לבית־המשפט.

האם החקירה נסבה גם על עכירות
מוסריות ז
לא נחקרתי על ענייני מוסר, רק בענייני בולים, עד
שהגשתי תלונה לשר המשטרה׳ ולמפקח הכללי של משטרת׳
ישראל.

עד מה התלוננת ז־

מילדותי.

העסקת גם כמסחר־בולים ז־לא
עסקתי במסחר־בולים מעולם. אני רק מחליף אותם
עם ארצות רבות. אני גם כותב מאמרים בעתונות בולאית
בחוץ־לארץ.

מתי התערבה המשטרה במעשיו
בפעם הראשונה ז־לפני
שנה־וחצי הופיעו בדירתי שלושה שוטרים ושאלו
אם יש לי מכתבים מבויילים בחצאי־בולים. אמרתי שיש
לי באוסף הקוריוזים שלי מכתבים מסוג זה מכל הארצות,
כולל ישראל. הם לקחו דוגמאות לחקירה והחזירו אותן
כעבור חודשיים בצירוף הודעה שאין בדבר כל עבירה על 1 החוק.

לא תאמין שדבר כזה יכול לקרות. המשטרה קיבלה צו׳
חיפוש על־סמך פקודת בתי־הדואר משנת תש״ח. על סמך צו
זה היא החרימה גם את יומן החולים, הכולל אתי הסודות
האינטימיים ביותר ואת כתובתם המלאה של האנשים שבאו
אלי לשם ייעוץ וטיפול. מחיתי נמרצות נגד החרמה זאת.
אמנם, הקצין פנחס דיין הצהיר שאיש לא יראה ולא
יעיין ביומן. אבל עד היום לא החזירה לי המשטרה את היומן,
ואני מוכן להוכיח שהיא העבירה אותו לידים פרטיות, והש אירה
אותו במשך ימים רצופים לקריאה.
כתוצאה מזה קיבלו אחדים מן החולים שלי הלם קשה
וסבלו נזק נפשי קשה.

האס זאת היתה תלונתך היחידה
נגד המשטרה ז־תלונתי
כוללת מספר נקודות: א) העברת יומן־החולים
לידיים פרטיות, ב) הטלת צנזורה מוקדמת על מכתבי,
ג) משלוח מכתבים סודיים, בהם מדובר על מעשים מגונים
שאני כאילו ביצעתי.

שבאו בלווית הוריהם ונבדקו על פי רוב בנוכחותם. אף פעם
לא הושמעה נגדי תלונה כלשהי.

מהו החומר הפורנוגראפי, אשר המשטרה
מאשימה אותך במשלוחו לחוץ־לארץ
לא שלחתי אף פעם חומר פורנוגראפי ; לא ספרים,
לא תמונות ולא אמנות פורנוגראפית. כנראה שהמשטרה מת כוונת
לשני מכתבים המהווים חלק מהארכיון הפסיכולוגי שלי.
מכתב זה נשלח בשם נער מדומה בן 16 לעורך עתון לילדים,
ובו נשאלות שאלות בשטח חיי המין ובעיות הנוער המתבגר.
מכתב זה מהווה חלק של המחקר הפסיכולוגי שאני עורך
זה שנים רבות בכל ארצות העולם, בתמיכת מוסדות ידועי״
שם. ארכיון זה מכיל אלפי מכתבים, ומהם בחרה המשטרה
שניים וקוראת להם בשם חומר פורנוגראפי.

מהי בעצם פורנוגראפיה לדעתך?
הפורנוגראפיה היא שאיפה בלתי״מוסרית לגרוי היצרים.
הגבול בין מדע לפורנוגראפיה הוא בלתי מסומן. הכוונה היא
הקובעת. ישנם חשוכים אשר מכנים בשם פורנוגראפיה אפילו
את מחקריו של ד״ר קינסיי.

האם נחקרת ככלל על מעשים מגונים r
בפעם הראשונה נחקרתי על כך ביום הרביעי שעבר (17
בפברואר) ,כלומר באותו יום בו נעצרתי ושוחררתי.

מי הגיש תלונות למשטרה בעניין זה ז־איש
לא פנה למשטרה בתלונה. אבל ידוע לי שהמשטרה
הלכה מבית לבית, לפי יומן־החולים׳ וחקרה אותם כדי
להמציא תלונות נגדי.

מי הם החולים?
היו ביניהם מבוגרים וגם ילדים. במבוגרים טיפלתי
בפראקטיקה הפרטית שלי.

איך הגיעו החולים אליך ז־הוזמנת
באופן רשמי ובכתב על ידי מנהלי מוסדות־חינוך
ממשלתיים, לערוך בדיקות פסיכוסומאטיות* אצל
כל תלמידיהם.

האס נעשו בדיקות אלו בנובחות מישהו ז־כן׳
בנוכחות אחות״בית״הספר ועל פי רוב גם בנוכחות
המחנכים. בדירתי בדקתי רק מבוגרים, אשר פנו אלי, וילדים
* בדיקות לקביעת הקשר שבין מבנה גוף האדם להת פתחותו
הנפשית.

תעלומו ת
פגיעה בבור
(ראה ראיון מיוחד)
האיש המושמץ ביותר במדינה היה בשבוע
האחרון גבר ממושקף וחייכני, מנהל הגימנסיה
ד״ר זמרי אילון. שמו הזדקר מעל
עמודו של עתון־הערב, הפך תוך זמן קצר
לסמל של מפלצת שעסקה בכל הדברים השחורים
והפסולים: מעשים מגונים, פור־נוגרפיה,
זיוף מעטפות, טיפול בחולים מבלי
להיות רופא, ועוד ועוד. דבר אחד לא עלה
על דעתו של איש: לשאול את ד״ר זמרי
אילון מה דעתו על כל הענין י

האם זה נבון שאתה משתמש כהיפנוזה
וסוגסטיה למטרות ריפוי־הנפש?
הסוגסטיה מהווה חלק ניכר בכל טיפול נפשי. לא תתכן
הצלחה בריפוי״הנפש, אם אין לרופא כוח סוגסטיבי. אמנם
אינני משתמש בהיפנוזה (אף על פי שהייתי רשאי לעשות
זאת) בגלל הסכנות הקשורות בהיפנוזה *.

איזה נזק נגרם לך כתוצאה מבל ההשמצות?
הנזק שנגרם לי ולשמי הטוב הוא גדול מאוד, ולא אמנע
מלהגיש את תביעתי נגד המשטרה, בבוא הזמן. אני מוכן
אפילו לפנות לבית״דין בינלאומי. אך גדול פי כמה הוא הנזק
הנגרם לחולים שלי, ובפרט לילדים אשר נחקרו על ידי
השוטרים, שאין הם כל מושג ביסודות־הפסיכולוגיה.

האם אתה ממשיך בעבודת ההוראה שלך
המשכתי בעבודתי בהנהלת־ד,גימנסיה ובהרצאותי, עד
שהמשטרה שלחה את מכתביה הסודיים. על סמך מכתבים אלה
הופסקה עבודתי על ידי המועצה המקומית ; אבל הסתדרות
המורים עומדת בתוקף על זכויותי ודרשה את החזרתי לעבו דה,
אם לא תפתח חקירה משמעתית בקשר לעבירות המיוחסות

אילון הסביר שפקודה היפנוטית חזקה סדי, או חלשה
שניתנת לחולה, עשויה לגרוס להפרעות נפשיות חמורות.
במדינה טיפות ואלריאן. עסק־הביש התחיל
כשבאו שוטרים לדירתו של אילון בצפון
תל״אביב, שאלו אם יש לו מעטפות מכוילות
בחצאי־בולים ישראליים. הד״ר שמח: הוא
אהב מאד מעטפות כאלה. אך החיוך נעלם
כשהשוטרים ביקשוהו להשאיל לו חמש מע טפות
— לצרכי חקירה. האשמה: שבניגוד
לחוק הדואר הטביע אילון חותמות על מעטפות
שלא עברו כלל את הדואר מעולם.
השוטרים לא הסתפקו במעטפות. הם החרימו
בדירתו מכל הבא ליד, ממיסמכים משפחתיים
(משנת )1780 ועד לטיפות ואלריאן

בקופסת העזרה הראשונה.
בשבוע שעבר צילצלו שנית בדלת. קבוצת
שוטרים, בפקודת הקצין פנחס דיין, ביקשו
את הד״ר (לפסיכולוגיה) ,באדיבות ללוות או־אם
ללשכת שופט השלום, לשם אישור צו
מעצר ל־ 15 יום. הפעם כללה ההאשמה גם
עבירות נגד המוסר, מעשים מגונים.
כלי בול. שאל סניגורו של אילון, אלכסנדר
טל הצעיר והרזה :״מה נעשה שולחי
פתאום מסוכן? הרי כבר שלושה חדשים
מתנהלת נגדו חקירה?״ תשובת התובע :
אילון ניסה להשפיע על עדה חשובה לשנות

את עדותה.
הוא לא התכונן להגבת הסניגור. זה הוציא
מתיקו מכתב של אותה עדה, שביקשה
אותו להתראות עמד? באופן דחוף כדי לתת
לה עצה. בסיום המכתב פנתה העדה אל
הקצין דיין, ביקשה ממנו במשפט מודגש
להעביר את המכתב לאילון.
אולם כל זה לא הועיל. השופט אישר את
צו־המעצר. באותו רגע נפל משהו על הארץ.
היה זה הנאשם שהתעלף. עשרות אנשים
הצטופפו סביבו, שופט, שוטרים ועורכי־דין
ניסו להחיותו. לשוא.
״התעוררתי במגן דוד אדום,״ סיפר אילון.
״הדבר הראשון שראיתי היה הקצין דיין.
הוא ביקש שאלווה אותו לבית המשפט המחוזי,
כי השופט אליעזר מלחי ציווה ל־

במדינה
שחרר]־ בערבות.״
היה זה סיומו של מאמץ דרמתי. הסני גור
רץ לבית־המשפט המחוזי מיד עם הינתן
צו המעצר, כדי להגיש ערעור. כל השופטים
כבר הלכו הביתה, מלבד מלחי, שנכח במקרה.
הוא קבע מיד ישיבה, שמע את הצדדים,
החלים לבסוף לשחרר את הנאשם. הסניגור
עצמו פישפש בארון בית־המשפט כדי למצוא
טופס מתאים של ערבות עצמית, עליו חתם
אילון — מחמת החפזון — בלי בול.

הם נזכרו ברצון במסע־ד,הרפתקאות, בש־
״המצרים עשו בום, בום, בום!״ אולם הם
לא התלהבו לספר פרטים, הסתפקו בהכחשת
דבריו של שאלתיאל בן־יאיר שהאשים אותם
בפחדנות.
״רציתי לבקש רשות מן המצרים באי
טיראן לעבור לאילת, אבל לא יכולתי לעשות
זאת כי פחדתי שהם יאסרו את שאלתיאל,״
הצטדק רב־החובל, ג׳יזפה לידי, לבן־העור
היחיד בספינה מלבד המכונאי.

מיעוטים

רפואה

אש מהשמים

יעצה לו אחת האחיות :״חבוב, מעתה
התפלל: ברוך צונדק שלא עשני אשד.,״
סעדיה לא הבין את הרמז.

מ שפ ט
שילומי בריביירה
סירת־המוטור האפורה התקדמה במהירות
לעבר ארבעת ד,בחודם השזופים, הלבושים
בגדי־ים שהיו צמודים אל שרשרת העוגן
של א/ק נחשון, פני השוטרים שישבו בסירה
הביעו רצינות חשדנית, ובמהרה הובלו

מה לאכול גם בלי ציון. היא צדקה: הפרנסה
היתד, מועטת.
גם ציון לא אהב את אמו החדשה: ולא
פעם ניסה להשפיע על אביו לחזור לאשתו
הראשונה• הוא כמעט ולא דיבר אתה, הוא
השתדל להיות בבית ככל האפשר מעט: את
זמנו בילה על שפת הים, יחד עם ילדים
אחרים. עד שפעם׳ (בערב, בחזרו הביתה,
מצא את הדלת נעולה מבפנים ושמע את קול
אביו צועק לו שהוא יכול להשאר בחוץ.
לראשונה בחייו ישן ציון בחוץ.
״יש תשעה, יהיו ! 1u״ גם למח רת
לא נתנו לציון לד,כנם הביתה, ואף לא

סעדיה היה גבר

כשפרצה מלחמת־העצמאות החליט עלי
צלאח באשיר שלא לעזוב את ישראל. הוא
ידע שאין לו ממה לפחוד. כולם הכירו אותו
וידעו שבהיותו מוכתאר כפר אבו־גוש, עזר
לקרן הקיימת לישראל לרכוש אדמות בהרי־ירושלים,
עליהן נבנו מאוחר יותר הקיבוצים
מעלה־החמישה, קריית־ענבים, נווה־אילן. כן
סיפק המוכתאר הזקן נשק ללוחמי המחתרת
העברית והסתיר את פצועיהם בכפרו, הרחק
מעיני הבריטים. לא, לא היתד, לו כל סיבה
לעזוב את כפרו.
כאשר החלו הירדנים מפגיזים את אבו•-
גוש, ביקשו אנשי־הכפר משלטונות־ישראל
להעביר אותם למקום־מבטחים, קיבלו תשובה
:״תעברו את הגבול לשטח ירדני ״.רק
אז החליט באשיר לעזוב את המקום, עבר
עם משפחתו לבית־לחם, בה היו לו אדמות.
אולם נדודי המוכתאר הזקן לא תמו. כאשר
נודע לאנשי־הצבא המצריים שחנו ב־בית־לחם
באותה תקופה, שהוא היה מוכתאר
אבו־גוש, אסרו אותו, הכו אותו מכות
נמרצות, עוררו בו רצון עז לשוב לישראל.
הער בי ה נו ד ד. הוא זכה לחזור לישראל
רק בשנת , 1950 אולם כאן צפתה לו
אכזבה מרה: למרות העובדה שאחד מבניו
נשאר בכפר אבו־גוש, מסר האפוטרופוס את
אדמותיו לקיבוץ נוה־אילן, שסירב להחזירן.
מאז בילה באשיר ימים תמימים בבתי־משפט
ומשרדי־עורכי־דין. הוא עבד בכבי שים
כדי לפרנס את עצמו ואת משפחתו הגדולה
( 11 נפש) ,האמין שהקיבוץ יחזיר
לו לפחות את כרמו הטוב.
לבסוף, אחרי שנתיים של השתדלויות,
הצליח שמואל תמיר, עורך־הדין של באשיר
לשחרר את ארבע חלקות אדמתו מרשות־האפוטרופוס.
אבל בו ביום הופקעו אותן
החלקות עצמן על ידי משרד האוצר. כל
תחנוניו של המוכתאר הזקן לא נשאו פרי.
אמנם, רשות הפיתוח נטתה להחזיר לו את
.אדמתו: אבל קרן קיימת לישראל וקיבוץ
נווה־אילן התנגדו לכך בכל תוקף.
בזמן האחרון חלה עלי צלאח באשיר :
העבודה הקשה בכביש רופפה את בריאותו,
הפצע בחזהו (מזכרת מכלא בבית־לחם) ד,כ־
!1יב לו עד מאד, אבל יותר מכל הכאיבו
לו פצעי נפשו.
״היהודים אינם יודעים את אשר הם עושים,״
היה אומר לחבריו ,״אין הם יראים
את אללה. נראה כי לא אזכה עוד לחיי־אושר.
מדוע זה לא ירחם עלי אללה ולא יאסוף
אותי אליו?״
לפני שבוע ימים נתמלאה בקשתו של
עלי צלאח באשיר. באחד הלילות הגשומים,
כאשר חזר מעבודתו והלך בשביל צורים, ב מרכז
כפר אבו־גוש, הוארה כל הסביבה
בברק מסנוור, מלווה רעם אדיר, רגעים ספורים
לאחר מכן נפוצה בכפר הידיעה המדהימה
:״אש ירדה מן השמיים ושרפה את ה שייך
עלי צלאח.״
ים בקשת מעס־בבתי
הקפה השונים בסביבת נמל חיפה
נראו ברנשים שחורי־עור מקושטים בחולצות
ססגוניות מעילים (שהיו פעם לבנים) עניבות
אדומות וכובעים מהודרים. היו אלה אנשי
צוות״הספינה !מריה אדוניו שניסתה (וכמעט
הצליחה) לפרוץ את המצור על אילת תחת
דגל איטלקי כשהיא מובילה מיטען יקר של
בשר חבשי (הננולס הזה .)852
על סיפונה המזוהם של הספינה המיושנת
נשתנו המלחים המהודרים עד בלי הכיר.
אחדים מהם ישבו והתחממו לאור השמש.
אחרים טחנו קפה, שזרו חבלים, כשלגופם
השחור־צנום מכנסיים קצרים ולרגליהם עורם
בלבד.

״העולם הזה״ 853

למעברת פרדם־חנה בא לסיור פרופסור
הרמן צונדק, המומחה הישראלי לבלוטות.
בפניו הוצג אחד התושבים, רווק תימני בן
,20 ענוג עור וחסר־זקן, שעלה ארצה ב מרבד
הקסמים ושהתלונן מכאבים בכליות.
הפרופסור בדק אותו במרפאה המקומית,
הזמין אותו אליו לבית החולים ביקור חולים
בירושלים׳ ,לסידרת בדקות נוספות.
כאשר ראה את תוצאות הבדיקות, סיפר הפרופסור
על המקרה לאחיו, פרופסור בדני
הרד צונדק, המומחה העולמי להורמונים.
האחים התייעצו, החליטו כי החולה סובל
מא-זה גידול בלוטי, שאת מקומו לא ידעו
לקבוע בברור.
כרוך מי? פרופסור ברנהרד החליט להעביר
את הצעיר אליו, לבית החולים הדסה
הירושלמי, לניתוח. כאשר פתחו את בטנו,
נדהמו לראות שאמנם סבל מגידול — אך
גידול הקשור לרקמת השחלה (בלוטות ה מין
של האשד .),כן נמצאו בגופו אברי מין
של זכר ונקבה גם יחד. היתד, זו דוגמה
נדירה של פסבדו־הרמאפרודיט*.
על ידי ניתוח אבריו הזכריים, שלא היו
מפותחים ביותר, יכול היה הפרופסור ל הפכו
לאשר, יפת־ תאר שהיתר, חיה כאשד״
אם כי לא היתד, מביאה לעולם ילדם. אולם
מאחר שהאיש חי עד כה באמונה נחושה
שהוא גבר וכי דעה זו נתקבלה גם על כל
מכיריו, הוחלט לעשות מאמץ מיוחד ולהוציא
גבר מוחלט מחדר־הניתוח. הגידול ה מפריע
סולק ואתו רקמת השחלה.
למחרת בבוקר סר המנתח למיטת החולה
לראות בשלומו. סעדיה, דתי שלא ויתר על
מנהגיו מימיו ואשר לא ידע את משמעות

הספינה מריה אנטוגיו בחיפה
המצרים עשו בוס, בום, בום !
הארבעה בתהלוכה מוזרה לעבר משטרת
נמל־חיפה.
המשכורת צללה כמים. עד מהרה
נתבררו פרטי החשד: אניות־ד,שילומים החלו
להגיע בקביעות לנמל חיפה. המשטרה חששה
למעשי חבלה מצד מתנגד־ד,שילומים,
ראתה בכל אדם המשוטט בנמל מניח״פצ־צות.
כאן
החלו הבחורים לחייך, הסבירו שהם
אנשי חיל־הים הישראלי המשרתים בשטח־הנמל.
רב־הסמל שלהם ירד אותו בוקר למ בול
במים, כשהוא מצוייד בגלגל־הצלה (״מכיוון
שאינו יודע לשחות״) ,והם הלכו בעק בותיו,
התחרו בשחייה, נשתהו לנוח ליד
שרשרת־העוגן של נחשון.
השבוע הועמדו הארבעה לדין אזרחי, באשמת
רחיצה בשטח־הנמל, הודו באשמה,
נקנסו ב־ 2לירות לגולגולת.
העיר צבי גל, אחד המלחים, כשהוא מחזיר
את ארנקו לכיס מכנסיו ד,כחולים־ד,דוקים
:״לשלם שתי לירות בריביירה — סאח־תיין
! אבל לזדוק רבע־משכורת (חודשית)
במים מעופשים, בחיי שלא כדאי.״

על •דדי ועכברי

שיך עלי צלאח באשיר
היהודים לא ידעו
הניתוח, ישב והתפלל תפילת־שחרית :״ברוך
שלא עשני אשה...״
* רק לעתים רחוקות מאוד מתגלים מקרים
כאלה. המקרה שהתפרסם ביותר הוה זה
של החייל האמריקאי המשוחרר ג׳ורג׳ יורי
גנסון, שנותח בשוודיה והפן אשה. מקרהו
של יורגנסון היה פשוט יותר מבחינה רפו אית
בשל התפתחותם הנמוכה יותר של הבלוטות
ואברי המין הכפולים. הרופאים בעולם
מתייחסים בהסתייגות רבה לכל הפרשה.

יתן לי כסף כדי להאכיל את שני היל דים
שלי? אתה רוצה שאני אגנוב י או אה פוך
לזונה? אתה רוצה שגם אני אעמוד כאן
בפניך כפושעת?״ שאלות אלה צעקה בקול
חודר לטיפה כהן ( )26 לשופט השלום חיים
ארליך זוהר, ממושקף ורציני, שעה שפסק
לאסור את בעלה, דוד כהן ( )30 למשך 6
חודשים בשבוע שעבר• הסיבה: דוד זרק לר חוב
את בנו ציון 8לא נתן לו לאכול ולא
קנה לו בגד ללבוש.
ציון הוא בנו של דוד מאשתו הראשונה׳
שרה, אותה הביא ארצה מסוריה וממנה הת גרש
כשציון היה בן חצי־שנה, בטענה שאין
זה בנו שלו. הרבנות פסקה שעד לגיל 8יחיה
הילד בחסות אמו ולאחר מכן יוכל לעבור
לאביו, אם ירצה בכך. הילד רצה. שרה הביאה
אותו לאביו וחזרה לירושלים, מקום מגוריה.
על ש פונ ״ הי ם. בינתיים התחתן דוד ש נית,
הפעם עם לטיפה, עולה חדשה מתור כיה,
פרועת שער ובעלת קול חודר. נולדו
להם שתי בנות: רחל ( )3ולאה, תינוקת כבת
שנה.
כשנכנס ציון לגור אצל אביו לא הביטה
עליו לטיפה בעין יפה, ניסתה, בדרכים מדר כים
שונות, למרר לו את החיים והציקה ל בעלה
בטענותיה האינסופיות כי אין בבית

נתנו לו פרוסת לחם לאכול. הוא הלך לירקן
ולמכולת שברחוב, גנב דבר״מה לאכול ל ראשונה
בחייו. הירקן והחנווני הכירו את
הילד, אך העמידו פנים כאילו לא הבחינו
במעשיו•
הלילות נעשו קרים יותר ויותר. ציון בנה
לו בחצר אביו מלונה קטנה מקרשים, יחד
עם עכברי החצר. כשבאו הגשמים, ריחמה
עליו משפחת שכנים, בעלת 9ילדים, הכניסה
את הילד העזוב אל ביתה. אמרה האם המאו שרת
בחיוך רחב ״מד, יש י יש לנו תשעה?
שיהיו עשרה !״ דוד ולטיפה המשיכו בחיי הם
כאילו לא קרה כלום: לטיפה עבדה כ עקרת
הבית ודוד — כפועל פשוט פה ושם.
לבסוף ראו השכנים שאין זה פתרון לב עיה.
כשבאה המכונית הירוקה לביתו העלוב
של דוד ברחוב צר בשכונת, מנשיה ביפו,
פתח דוד בצעקות, סירב להיכנס למכונית.
השוטרים לא קיבלו ״לא״ כתשובה. את ציון
סידרה העזרה הסוציאלית בקיבוץ בעמק, ב מסגרת
עליית הנוער.
בפרוזדור חשוך של בית״משפט השלום
צעקה בקול תקיף אשד, פרועת״שער בבגדים
קרועים. על זרועה החזיקה תינוקת עייפה.
רחל, הבת הגדולה, שיחקה עם תינוק של
אשד, שישבה על הספסל וחיכתה לתורה.
היא לא הבינה כלום. כשדוד יצא מביתי
הסוהר׳ בעוד ששה חדשים, עתיד הוא לה יות
אב לילד שלישי.
הארץ רוצח לשכור בתל־אביב (מודעה,
מעריב)
אליהו כהן, כרכור
נא לפנות לחברת רצח בע״נז.
מועמדים ומעמדות, בעלי השכלה
של 70 שנות לימוד לפחות, בגילים
17—25 שנה (מודעה באחר).
ישראל ד,לפדן, חדרה
נא להביא תעודת בגרות של בית־ספר
לעוברים שטרם נוצרו.
שתי הדרגות הנמוכות במנגנון
יוטלו.
(ידיעות אחרונות)
מרדכי דן, צה״ל
לאן? לסל הניירות?

להקת הבאלט תופסת חלק חשוב בתוכנית. במחול מלחמת־תרנגולים
מופיעים ארבעה זוגות בעלילה מקסיקאית של אהבה ודו־קרב.

הזמנים עתה קשים ; אנשים אינם
הולכים כאותה קלות לתיאטרונים
ולמקומות שעשועים. רק תוכנית
חזקה במיוחד מסוגלת למשוך אותם.
בדי להתגבר על כך פיתח כל
תיאטרון שיטה משלו, כוח משיכה
מיוחד. שיטתו של לי־לה־לו :
יותר ריקודים, יותר צבעים, יותר
פזמונים, יותר הומור.
התיאטרון, שתמיד התמחה כהצגות
רביו. קלילות, מגיש
הפעם, בתוכניתו

החדשה, הילוליה,

ערבוביה נעימה של

זמרה, מחול והומור,

העולה בהיקפה על כל
תוכניותיו הקודמות.
כהצגה משתתפים 42
אמנים, אשר חלק ניכר מהם
הנם כוחות צעירים מקומיים.
ביניהם: פזית כן־ארצי (תמונת
השער) ,רקדנית־כאלט צעירה, כת
.18 פזית היא ילידת תל־אביב, למדה
מחול כפטודיה של אלישבע מונה,
התחילה זה עתה בהופעות מקצועיות.
התוכנית אינה פוסחת על ענייני
החיים החשובים ביותר. מעילות,
מפ-ההכנסה, הפכפביות הנשים —
לכולם יש מקום. אלא שמשך שעה
קלה, לפחות, אין הם נושאים רציניים
בל בך.

בתוך ים מנגינות הג׳אז נשמעים גם צלילי־מז־נ
מזרחיים שלושה צנוירים תימניים רוהדיסלפי

אינה כרמל היא ילדה מפונקת שברחה מבית הוריה, מפני שהם
T IM Im
לקיקת סוכריה לשניה היא
בין לקיהת
מבולבלים ואינם מבינים אותה. ביו

!» IF 1I 11
*ו ו ״ו m
מכפרת כמה הם מטומטמים ומבטיחה שלא תחזור אליהם. סביץ גולדרייך (משמאל) מספק
בדיחות. למשל: הוא פוגש את חברו המעוצבן בבית־חולים ליולדות. סיבת העצבנות :
מגלה־עתידות ניבא שאם תיולד בת׳ תמות האם. אם יולד בן׳ ימות האב. גולדרייך מתעצבן
אף הוא והשניים מחכים בצפיית־חרדה לנולד. הם קוראים למשרת שיביא להם משקאות.
אותו רגע מודיעה האחות כי נולד בן — המשרת צונח ארצה ומת במקום. למטה: רות מיימון.

רוזה
טורקוב, בעלת הגיזרה הדקה וההופעה הנאה,
שזו לה ההופעה השניה בלי־לה־לו, מספרת לקהל מה
שהיא מוכנה לעשות ,,רק אתך מחמל נפשי״ .השיר נכתב בידי נתן אלתרמן.

tf T

^lift 9

חנה אהרוני׳ שהתמחתה עד כר. בשירים תימניים׳ החליפה׳
—טיי
ז״מיזמ מחטוייד» .י^ז־ * a<mי***/

את סרטך הקודם גן אללה, הזדקנתי בשמונה
שנים 1״

גז בוער בבירה

הקנריוו ב כ לו ב
אי » אחד אהב נורא מו סיקה. אז הו א קנה קנרית בכ לוב והביא או תה הביתה. את הכ לו ב

הו א תלה בהדר שלו והיה מ ב סו ט.
ביום הרא שון הו א שם לפניה זרעונים ומים ואמר: שירי לי מ שי רי ציוך.
אז הקנרית אמרה: לא א שיר ל ו שו ם שירים על! אדמת נכר. תו צי א או תי מן הכלוב.
אז ה אי ש לקח מ מנ ה את הזרעונים והמי ם ו אמר: א צ לנו מי שלא עו בד לא אוכל. אז
הקנרית אמרה: לא צריך. לא אוכל ולא א שיר. שלח או תי לחפ שי.
אז ה אי ש הכני ם חתול לחדר ו אמר: אם לא ת שירי, אני אניד; לחתול ל א כול אותך. אז
הקנרית אמרה: מ ה אכפ ת לי? שי אכל או תי, קצתי בחיי, היי כלא ועבדו ת.
ה אי ש היה נור א מיו א ש, מ פני ש הו א אהב מו סיקה, והקנרית לא רצתול לשיר לו. ב סו ף
הו א נינ ש א לי ה. פתח את הכ לו ב וא סרז אם לא ת שירי, אז אני אפתח את הכ לו ב וא שלח
אותך לחפ שי 1
אז הקנרית נבהלה נור א והתחילה לשיר. ומאז\ הי א שרה עד עצם היום הזה.
מו סדה שכל: ה צפוד הכחולה נמצאת בבי ת.

קיק* ל פי פי * 01 פי ד קי ק 1 ,
קיקי כתב שיר.
נם פי פי כתב שיר.
ונם זיזי כתב שיר.
אז קיקי ו פי פי וזיזי הו צי או ספר שירים ביחד וקראו לו ״זיפיקי׳״ ,והם תו צי או את זה
ביחד מ פני ש צי צי הוה חולה ב או תו ז מן, כ מו שאמ רו שלו ש ת המוסקטרים: אחד בעד כולם.
כולם בעד אחד.
אחר כד ה צ טר פו אליהם נם ציצי. שהבריא בינתיים, וביבי ו מי מי ו פי סי וניני ונם בחורה
אחת. לילי. הם הו צי או יחד ע תון וקראו לו בשם ״ ל אן״ .מ פני שהש אלה הנ כונ ה היא הי א
הת שובה בע צ מה.
בהתחלה היה שם מ אמזי המערכת, במאמר היה כתוב :״זרמים חדשים סנ שבי ם בקרית־ספר
הצעירה ש לנו. מ חד גי ס א. ו מ איד ך ני ס א עז הרצון ל בי טוי — אלא דאעקא. בי טוי — ל או סיל ת א
זוטרתא היא, ואם ב ספרו ת עסקינן, הרי מ אלי ה ת שאל ה ש אלה: לאן? לקראת? והת שובה היא :
לקראת? ל אן? ו אכן, לפו ם צערא אנרא. ולא ב א צקוצ ציז ם נ יוו ש ע ! ״
אחר כ ד היה שםמאמר הערכה של פי פי על שירתו שלז־קיקי. הבול ט ת בייחוד. ה אינדיבי־דואלי
שבה וכל כולה צעקת הדור שתום־העין, ומאמר הערכה של קיקי על שירתו של פי פי,
שהיא בי טוי ה הנמר ץ והעז כ א חד של יפיסטיקה הזיזי ס אי ת. כ מו כן היה שם מאמר עיז צי צי
על ניני המבקר, ומאמר של ניני על צי צי ה צייר, ופור טר ט הצייר ניני מאת צי צי, ובקורת

מאת ציצי על תערוכת ניני.
וב סוף היה חמ שיר, אל הפר שדונה :
״היה היה אי שוש מו קיקי,

ברנש מ מו ל ח וקיניקי,
הו אוצ׳יקי נקניקי
א הבו את מי קי,
מ צ בו אז היה שמן־קי קי.״

אחרי חודשיים של מגורים בביתה הירושלמי,
החליטה אשת״ראש־הממשלה, צפורה
שרת, לא להסתכן יותר בהפסקות־החשמל
השכיחות בירושלים, הורתה לקבוע
במטבחה כיריים של גאז.
בשעת הדיונים האחרונים על תקציב המדינה
הציע בעלה של צפורה שרת, משה
שרת, ראש־ממשלת״ישראל, כסוף־הרקות,
לבטל קרן בת 10 אלפים ל״י העומדת לרשג־תו
כראש הממשלה, הסכים להסתפק בקת
אחרת בת 10 אלפים ל״י — זאת בעומדת
לרשות שר החוץ, משה שרת *.
קרבן לנקמה מהרד, נפל השבוע חברו למקצוע
של שרת׳ חתן פרס נובל לספרות,
פיר וויגסטון צ׳רצ׳יל, ראש ממשלת
בריטניה הישיש, בעל כושר ההבעה המפליא,
המתמיד בעישון סיגארים, כאשר ניפץ אלמוני
בפטיש את פסלו, הניצב במוזיאון־
השעווה המפורסם של מאדם טיסו בלונדון.
כאשר נשאל חתן פרס אחר — הפרם ה ספרותי
הגדול של העיר פאריס — המשורר
הצרפתי הישיש, פול פורו, באיזה באנק
יפקיד את סכום הפרם, השיב בחיוך :״ברור
שאין לי חשבון בבאנק, היות ואני חי
מפרי־עטי.״
אדם אחר החי מפרי־עטו, הסופר הישראלי
שמואל יוסף (»ש״י?{גנון) צ׳צ׳קס, נשאל
על ייד אחד הסופרים הצעירים מדוע אין
הוא ממשיך את ספרו המדינה. פארודיה ש כתב
לפני עשר שנים, השיב בקול מהורהר:
איני יכול לכתבו המשך, פן אפר את המצווה:
״ולא תעמוד על דם רעך.״

רציתי לטפוח על כתפו של ילד זה, שלא
ידע ילדות מהי, אבל לא יכולתי לעשות זאת:
חששתי שהוא יירתע מפני. במקום זאת
אמרית לו שלום והלכתי משם והלאה. קבוצת
גברים חלפו על פני ונכנסה לבית־כנסת
קטן. הגיעה שעת תפילת מנחה.
כאשר יצאתי משערי־השכונה, נשמתי ל רווחה•
הרחובות היו מלאים מכוניות, שטופים
בקרני השמש השוקעת, סואנים וגדושים
עליצות. הרגשתי שאני זקוק לטיול ארוך
לשפע של אוויר צח,

j nש

בתל״אביב נעצר צדוק מזרחי, ישיש בן ,80
לאחר שגילה פעילות בלתי אופיינית לגילו :
גנב מכונית־משא גדולה על כל מטענה.

שד למטרה
בצפת ירקה אשד, בת 51 לעבר פקיד של
הקרן הקיימת, נעצרה, זוכתה, לאחר שהוברר
שר,רוק לא פגע בפקיד.

פשר למהדרין
בירושלים סבלה חברת״המוניות כנסת.מ חוסר
לקוחות, ניסתה לתקן את המצב, הכ ריזה
:״יהודי דתי, המוניות שלנו אינן מח ללות
את השבת ! ״

הגיון בריא
בחיפה נכנסה אשד, לאחת המסעדות, הזמינה
ארוחה שמנה, אכלה לשובע, סרבה ל שלם,
טענה :״אני חולת־רוח, אני יכולה
לעשות מה שאני רוצה.״
עקביות במעברת בית־ליד דרש אדם גט מאשתו,
טען :״היא מכריחה אותי ללכת כל יום ל־בית־הכנסת,
מכך, אותי בעקב״נעל כאשר אני
מסרב.״

בכה הזר 1ע
בתל־אביב, ליד קולנוע חן, אחזה אשה
צעירה בצווארונו של בחור שהציע לה כר טיסים
במחיר מופקע, גררה אותו לתוך בית״
קפה סמוך, החזיקה בו עד שבאה המשטרה.

רומא נשרפת לאט
אחרי שחזר מישראל הביע המנהיג הקי־צוני־מרדני
של מפלגת העבודה הבריטית
אניורין כיוואן, יליד וולם, הנמרץ והנוח
להתלהב, את אי־שביעות רצונו מבני עמו,
הכריז: גבמשך שלוש או ארבע השנים הראשונות
לאחר מלחמת העולם, היו הבריטים
מטורפים באופן יחסי. עכשו הם מטורפים
באופן מוחלט.״
כשנקראה אישיות שמאלית אחרת, אך רחוקה
מביוואן, אנדריי ווישינסקי, נציג
בריר,״מ באו״ם, השטוף בצחוק ושופע בי טויים
חומצתיים, שהופיע כתובע במשפטי
מוסקבה הידועים, לעזוב את מסעדת״בניין״

בחיפה לבשו שני סטודנטים בלויי״סחבות.
עמדו בקרן־רחוב, קיבצו נדבות, נוכחו שה כנסתו
היומית של קבצן עולה על זו של
מהנדס מוסמך.

בצעירינו ובזקנינו

פרנסה בטוהה

דרך בל בשד
ברמת״גן נוכחה אשד, שאדם מנסה לתפוס
את חתולה בעזרת פתיון, חתיכת נקניק, הרימה
צעקות, הבריחה את האלמוני שאחד ה שכנים
זיהה אותו כתעשיין נקניק.

המין החלש
בסן-פרניצם קו׳ ארצות״הברית׳ נמלט כלב
מפני חתול, נפל לתוך בור עמוק, הוצא משם
על־ידי הכבאים.

לעולם אין לדעת

^ III!...I... Illllllllllllia... mm...Ill... I IIIIIIIIIIIM

(המשך מעמוד )5
וז׳בוטינסקי לא היו כל פיאות. אפילו לבן־
גוריון אין פיאות ; ואתה יודע היטב שבלי
אישים אלה לא היתד, מדינת ישראל קמה.״
.הרצל י ימח שמוי ! ז׳בוטינסקי? ימח
שמוי וזכרוי ! בן־גוריון? הוא גרוע אפילו
מגוי ! איני רוצה במדינה של הרצל ובן־
גוריון ! במהרה יבוא המשיח, ואז תקום ה מדינה
היהודית האמיתית.״
חברו של הקנאי הצעיר התערב בשיחה
ואמר לו באידיש שאילו הייתי שראלי,
הייתי סוטר על פרצופו, על שגידף את הרצל.
הנער הרפה ממני ונפנה אל חברו . .השכחת
את אשר לימד אותנו הרבי בבית
הספר י עלינו לומר תמיד את האמת —
אפילו אם יכו אותנו וישרפו אותנו, כמו
שעשו בספרד״.
גם בדבריו בצבצה הגאווה המרד,־מתוקה
של המבכרים את המוות על פני הכניעה.
הוא ניחש את מחשבתי ואמר , :החושב
אתה שאנו האחרונים ו החושב אתה שבקרוב
נעבור מן העולם? אם כן, אתה טועה. יש
לנו בתי־ספר בירושלים, בצפת ובמקומות
אחרים הזקנים שלנו ימותו, אבל במקומם
יבואו צעירים.
זכרתי את הילד הקטן, שהזדרז לשנן את
שיעורו לפני רבו. אכן, יתכן שהצדק עם
הקנאי הקטן, חובב־ד,סיגריות, המלא אהבה
ושנאה, תקווה ויאוש.

הןן1

בשיקאגו׳ ארצות״הברית, החליטה מגדת״
עתידות לפרוש מעבודתה, לאחר שששה צוע נים
ביקרו בביתה, שמעו מפיה את עתידם,
גנבו ממנה 400 דולאר.

קול שד במדבר

גברי מעדיפים בלונד

אז׳ן פייר ז׳ילכר, קצין צי צרפתי,
שהפך לשגריר צרפת בישראל, סיים את שנת
שירותו הראשונה בתל־אביב תוך הישג ניכר:
שליטה בעברית יומיומית. הישג בלשני
קודם של השגריר: לימוד 6000 סימני״
כתב סיניים בתקופת שירותו בטין.
שגריר צרפת אינו מצמצם את התעניינותו
לעברית בלבד, מרבה לבקר בקונצרטים של
זמרים. השבוע הביע את דעתו על ^>חד
מהם ״אני מחבב את שושנה דמארי !
יש לה קול הבא מן המדבר.״
מן המדבר נשמע גם קול אחר, קולו של
דוד כן־גוריץ, ראש ממשלת ישראל לשעבר,
תושב שדה־בוקר בנגב הדרומי, ששלח
מכתב״ תודה לבעל מאפייה בבאר״שבע, אשר
שיגר לו חלות לשבת. כתב בן גוריון :״ה חלות
היו מצויינות, אפילו אשתי אמרה
זאת.״
איש מדינה אחר שפרש לחיים אזרחיים,
הארי מרומאן, נשיא־ארצות־הברית לש עבר,
נמוך הקומה וד,ממושקף, סירב להיבחר
לנשיאות האוניברסיטה של מדינת״מו־לדתו,
מיסורי, הכריז :״אילו חיפשתי צרות,
הייתי נשאר לשבת בבית־הלבן.״
בדרך הבריחה מן הכבוד הלכה גם כוכבת
הקולנוע האיטלקית גינה (יפהפיות הלילה)
מלוכריגידה, חטובת״החזה, חובבת ה תביעות
המשפטיות, שנואשה מלעשות קא־ריירה
בהוליבוד, חזרה למולדתה. אמרה היא:
״נסעתי להוליבוד, אבל נמאס לי לחכות עד
שאהפוך לג׳יין ראסל שניה.״
כאשר באה כוכבת קולנוע אחרת מארלן
(עגילי זהב) דימריף, הסבתא בעלת רגלי-
הנערה, בטענות אל הצלם שצילם אותה באחד
מסרטיה האחרונים, השיב הוא :״איני
אשב שיצאת כעורה בטרם זה. מאז צלמתי

בקואלה לומפור, מאלאיה, השתתפה נערה
ארוכת״תלתלים בתחרות מלכות״יופי׳ זכתה
בפרס הראשון, הסירה מעל ראשה פיאה״
נכרית בלונדית, גילתה שהיא גבר.

החטא הקדמון
במונטריאול, קנדה, הותקף אדם בשם ליאו־נרד
הבל, על ידי אדם בשם ג׳יימס קין, הו כה
עד לאיבוד״ההכרה, הועבר לב־ת״החולים

בקשה צנ 1עה
בטרנטון׳ ארצות־הברית, עברה מכונית ש נשאה
שלט .״אל תתנגשו בי 100 .אלף משפחות
מחכות לתפוחי״האדמה שאני מסיעה !״

תלבושת מלאה
בבופרו, דרום צרפת, ניסה עתונאי אמרי קאי
לחדור למושבת״נודיסטים, סולק באדי בות,
לאחר שקבעו הנודיסטים שהמצלמה
אשר על גופו נחשבת לחלק־לבוש.

סבתא מרלן דיטריד
הצלם הזדקן
האו״ם בניו־יורק, לבוא לישיבת מועצת ה־בטחון
בה נדונה תלונת־ישראל בעניין הסו״
אץ סרב בכל תוקף. טען הוא :״אינק סבור
שרומא בוערת במהירות כזאת שעלינו לוותר
על ארוחת הצהריים שלנו.״
מששמע יליד ארצו של ווישינסקי שחקן
הביסה שמואל רודנסל|י, בריא־הבשר
ושופע־ד,ידידות את קריאת עצמו בהקלטת
גלי צה״ל רטן במבטא רוסי חריף :״אח,
כמד, שאתה רוסי, ימח שמך ! ״
* קיימות עוד שתי קרנות מסוג זה: הקרן
לרשות הנשיא — 5000ל״י, הקרן ל רשות
יושב ראש ה)כנסת — 1800ל״י.

שיד המות
בריו דה ג׳נרו׳ בראזיל, אסר איגוד בעלי
בתי־הקפה את השמעת הפזמון המפורסם
איש איגו אוהב אותי, לאחר ששלושה מלקו חות
בתי״הקפה התאבדו בהקשיבם לפזמון

מכיר. מ •ודעי
בניוארק, ארצות־הברית, פירסם עתון מקו מי
מודעה, בה נאמר .״קבוצת אזרחים בל־׳
תי־תלוי^ם מחפשת צעיר מוכשר וחריף-
ביטוי שישמש מועמדיה בבחירות הבאות ל קונגרס.״

על מקרים אחרים של החלפת מין —
ואה! במדורים במדינה וספורט.
העולם הזה 853

אהגובה 1 דעות קדומות

לפני כמה חדשים הזדעזעו אזרהי המדינה
בקראם בי כן רצח את אמו במעברת טירה,
הסיבה למעשה האכזרי היתה מזעזעת עוד
יותר: האם התנגדה לנשואי בנה עם צעירה
עיראקית, אותה אהב ככל נפשו, מדרה
את חייו, לעגה ל״חיות השחורות״.
היה זה מקרה בולט כמיוחד. אולם הבעיה
האפורה המסתתרת מאחוריו סוערת בחייהם
הפרטיים של צעירים רכים, גם כשאינה
.קופצת אל הכותרת הראשית.
הרקע הוא פשוט. אף כי עוד רכות הט
חיצות הכינעדתיות כארץ (העולם הזה 830
והלאה) ,הרי בקרב הדור הצעיר שוב נעז
למים התחומים. צעירים אלה, בבואם לעשות
את הצעד הגורלי ולהתיצב כפני הרב,
נתקלים לרוב בקשיים רכים.
לא תמיד משתמשים ההורים דוקא בנימוק
הישר. בהסתמכם על העובדה שנסיונם
בחיים גדול הרבה יותר מזה של בניהם, הם
מנפנפים לנגד עיניהם *טלל של נימוקים

הגיוניים כביכול:
« מינהגי האוכל, הרגלי החיים ושאר הדברים
הקטנים הקובעים בה הרבה כחיי
יומיום טל זוג נשוי, שונים מדי.
• הטמפרמנט שונה מדי: הבעל הספרדי
יכה את אשתו, יבגוד כה, יאסור עליה לצאת
עם חברותיה וחבריה ; האשה הספר-
דיה לא תהיה נאמנה.
נגד כל הנימוקים יכולה להזדקר רק תשובה
אחת: התשובה של ההיים.
כדי לברר מהי תשובה זו, חדר ״העולם
הזה״ כהדשים האחרונים, לחייהם הפרטיים
שד זוגות ״מעורבים״ .הוא כדק מק דים
רכים, אשר שלושה מהם, אופיניים כמיוחד,
הוא מביא להלן.
בסד הבד היו המסקנות מיסמך מעודד.
הוא לא העדים את התקלות הרכות העומדות
בדיד מיזוג העדות. אולם הוא הוכיח
כי ההתפתחות היא מן המחשך של המשפט
הקדום אד אור האהבה.

IIIIIIIIIUIIIIIIIIIIIIIIIIIII!lll!l!llllllllll!IIHIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIII!lllllllllllllll[lllllllll|llllllllllllllllllllllllll1m

שולמית !ישראל: ע ל אף ההה־ים
כשנכנסה שולמית לקורס החובשים של מגן־דוד־אדום בתל־אביב רצתה רק להשלים
את הידיעות שרכשה בחטיבת יפתח׳ בנגב. כשעזבה את הקורם היתר. כבר ארוסה. ישראל
קרים, חשמלאי לפי מקצועו, שרצה אף הוא ללמוד פרק בעזרה־ ראשונה, התאהב בה, ביקש
את ידה, לפי כל הכללים יכול היה הזוג לצפות למימוש מהיר של רצונם להתחיל בחיי משפחה

משותפים.
אלא שישראל בן למשפחה רוסיה ואילו משפחתה של שולמית עלתה מעיראק. שתי
המשפחות ותיקות מאוד בארץ, בשתיהן השתרשו דעות־קדומות חזקות מאוד על בני העדה
השניה .״להתחתן עם ספרדיה ״ שאלה אמו של ישראל ,״בשום אופן לא ארשה שיקרה דבר
כזה במשפחתנו ! ״
״אשכנזי?״ שאל באותה תדהמה אביה של שולמית ,״אני אעדיף לזרוק את בתי לים,
מאשר לתת את הסכמתי.״ הוא הפעיל ידידי־משפחה שיניאו את בתו מהחלטתה. הורי הבחור
השתדלו אף הם להניא את בנם, אך לשו מנוי וגמור היה עם הזוג להתחתן. לבסוף,
לא היתה ברירה. הם ניגשו לוועד־ד,קהילה, נרשמו לנשואין.
את הטכס ערך רב ספרדי. קרובי החתן רצו שהכלה תסתובב את שבעת הסיבובים
המסורתיים סביב החתן — קרוביה לא רצו .״זה מינהג אשכנזי, לא מינהג שלנו. ובכלל —
מה היא, שאלו ,״תרנגולת?״
בנשף נפגשו לראשונה הורי הזוג׳ רק בקושי החליפו כמה מלים. השולחנות היו ערוכים
בשני אגפים — אחד אשכנזי׳ אחד ספרדי, הזוג הנשוי באמצע. המשפחות אף לא הצטרפו
לצילום משותף.
כיום יש לזוג ילדה בת שנה. ארבעת הסבים׳ המבקרים את נכדתם, הופתעו לגלות כי
בכל זאת יכול שחור להתערב עם לבן — ובהצלחה.
... Hill...Illllllllllllllll...Ill... Illlll... Illlllllllllllll...mil...1)11111111111...Illllllllll...Illlllllllllllllllllllllllllllllllן1111!!!11111111111 111111111111|1111111111111

מ רי ם 1יעקב: ב די שז םמכ שו ל
מרים היא תימניה, ילידת הארץ. יעקב כנעני הוא יליד הונגריה׳ עלה ארצה לפני שבע
שנים. לפני כן היה שמו קליין. הם הכירו זה את זו במקרה׳ כאשר ביקר יעקב מכרה שעבדה
בחנות לניברשות, באותה חנות עבדה גם מרים. היא עמדה במקרה בפתח־החנות וחברתה
לעבודה הצביעה עליה ליעקב, אמרה לו שתשאיר אצלה את הספר שרצה ממנה. היא נתנה לו
את הספר, וכשביקש, יותר מאוחר גם את ידה, הסכימה.
בהונגריה, לא היו כל קשיים. קרוביו, עולים חדשים אשר כמעט
ליעקב, שהוריו ניספו
לא ידעו מה זה תימני, רק התפלאו מדוע אינו מתחתן עם הונגריה כמוהו. גם בפני מרים
לא עמדה כל בעיה — הוריה לא הביעו כל התנגדות לנישואין. היא עובה את עבודתה, עוסקת
עתה רק בניהול משק־ביתה .״אין שום בעיה בבישול,״ אומרת היא ,״גם הונגרים אוהבים
דברים חריפים.״
יעקב, זמר מקצועי המשתלם בפיתוח־קדל והרמוניה, אינו מרבה לבלות, מעדיף את
ביתו וחברת אשתו. לעתים מבקרים הם בבית הוריה .״אני מרגיש שם מצויץ,״ אומר יעקב.
ערב אחד או שניים לשבוע מבקרים הם בקונצרט, במוזיאון או בקולנוע — הכל לפי טעם
אירופי מובהק.
מרים, שאינה מדברת ערבית, אופיינית לדור שלם של בני העולים התימנים הראשונים,
אינה מכירה בכל הבדל בינה לבין בחורה אשכנזיה. בין חבריה, צעירים מכל העדות, ואילו
אחת מחברותיה, תימניה, נשואה אף היא לאשכנזי, יליד־פולין.
״לפני שהתחתנו, אמרה בעלת־הבית לבעלי שיחשוב היטב לפני שיעשה את הצעד׳ כדי
שלא יתחרט אחר״כך. איני יודעת אם התכוונה דווקא לעובדה שאני תימניר״״ אמרה מרים.
״אם כן׳ אני חושבת שהוכחנו שטעתה.״

שרהויצחק: אין כ ל

הבדל

יצחק גרוסמן הוא ג׳ינג׳י. אשתו שרה שחורת־שיער ושחומת־עור. התוצאה: בנם ניני
הוא בלונדי. כשהודיע יצחק, לפני 13 שנה, לבן־דודו שהוא חושב להתחתן עם בת משפחה
פרסית, הזהיר אותו בן־דודו :
״אל תיפול בידי החברה ההם. הם כולם סכינאים. אשתך תאכיל אותך פיתה עם פלאפל
כל הזמן.״ האזהרה לא הבהילה אותו.
הוא ראה את שרה לראשונה מטיילת על שפת־הים בשבת אחר־הצהרים׳ החליט להכיר
אותה מקרוב. הוא עקב אחריה עד שהגיעה לביתה, ביקש לקבוע פגישה .״חשבתי שהוא
נורא חצוף,״ נזכרת עתה שרה.
כאשר ביקש את ידה נתקל בהתנגדות חריפה מצד הוריה. לא קל היה לו לשכנע אותם :

הוא היה בודד בארץ׳ יוצא־קיבוץ חסר״אמצעים — ונוסף לזה, יליד טרנסילבניה. לבסוף
הסכימו בכל זאת ההורים. עתה יש למרים ויצחק שלשה ילדים, גרים בשכון של וותיקי
ההסתדרות אשר 95»/0מדייריו א שכנזי.
בבית הוריה של שרה נחשב יצחק, העובד כנהג בשגרירות האמריקאית בתל־אביב, כבן
בית. הם גם הספיקו לשנות את דעתם על האשכנזים בכללם׳ אינם חושבים אותם ל״סתם
נואפים״ .שרה, מצידה, למדה כמה מלים באידיש׳ כדי שתוכל לשוחח עם חמותה, שעלתה
ארצה לפי שלש שנים .״בשביל אמי, לא. היה כלל חשוב מה מוצאה של אשתי,״ אומר יצחק.
היא אשד, בעלת חינוך, רחוקה מצרות־עין עדתית. כשהייתי צעיר אמרה לי שלא איכפת
לי אם אתחתן אפילו עם צועניה — העיקר שתהיה אשד, טובה.״
כאשר שאל אבינועם, בנם הבכור בן ה־ : 11״איזה חצי שלי אשכנזי ואיזה ספרדי?״
לא ידעו הוריו מה לענות. בעיניהם אין כל הבדל בין שני החצאים.

^ A V W ׳ V V V W W U %״ r f V W A f t A f t ^ V W V W W W W W V V V V W J W W W y

שלטון הרובה
הבחירות למג׳רים החדש
באיראן מתנהלות כמלוא
תנופתן. קלפיות ההצבעה
עוברות ממחוז אחד לשני ואתן
יחידות שריון, שתפקידן
לדאוג שהבוחרים יצביעו
כעד האיש הנבון: ראש ה ממשלה,
גנרל פאדלוללה
זאהדי, האיש החזק שסילק
את מוסאדק מן השלטון והכניס
אותו לבית־סוהר.
אף למרות שהתוצאות אינן
מוטלות בספק, יודע זאה־די
בי אינו יכול לסמוך על
המג׳ליס בלבד. מוסאדק הל היב
את דמיון ההמונים ומדיניותו
הלאומנית הקיצונית
עלולה להצמיח מנהיג
חדש שילד בעקבותיו. נגד
מקרה בזה, סומך זאהדי על
הצבא.

נידון מסרב שיקשרו את עיניו

הקצין האחראי בודק בעצמו אם שלושת הנידונים קשורים כהלכה
במרחב מצרים

פ;טויה בתמונות

רק לעתים רחוקות מתפרסמות הודעות
על חיילים אנגליים שהותקפו או נחטפו ב־איזור
תעלת״סואץ. גס אז אין האנגלים
מאשימים את מצרים בביצוע מעשי־טירור,
כי תמיד נרצחו חיילים אנגלים במסיבות
מפוקפקות בערי מצרים.
אולם שקט זה, לדברי המצרים, אינו אלא
השקט שלפני הסערה .״זוהי מלחמתנו הקרה
באנגלים,״ הסביר קצין הצבא המצרי,
המקשר בין המטה הבריטי לבין שלטונות
מצרים באיזור־התעלה. את ההכרזה השמיע
בפני עתונאים, שרצו לדעת מדוע אין מצרים
מנסה להפריע לשלווה הבריטית באיזור.
״תארו לעצמכם שכל חייל בריטי רואה
את תפקידו הראשון לשמור על חייו, חי
בפחד מתמיד שהמכונית העוברת את שער־המחנה
מכילה חומר נפץ או שכל פועל ערבי
עלול לשלוף פגיון ולהרוג אותו. האם אפשר
לקרוא למצב זה שלווה?״ שאל את העתו״
נאים .״מלחמת״העצבים הגיעה לשלב כזד״״
המשיך ,״שכל חייל באיזור התעלה היה מעדיף
אלף פעמים שירות בקניה על שירות
במצרים — למרות המאו־מאו והג׳ונגלים.״
לא דובים ולא יער. כדי להוכיח את
דבריו, הציג הקצין סידרת צילומים שהראו
את עצבנות האנגלים: כלבי־שמירה, מגדלי״
תצפית, משמרות מזויינים בליווי רכבות.
תמונה אחת במיוחד עשתה רושם על העתו״
נאים: חייל אנגלי דוחף אדם בלבוש ערבי
מעל מדרגות של קרון־רכבת — תמונת
קרב מובהקת .״באימונים אלה מבלים האנגלים
את זמנם,״ הסביר הקצין. את הלבוש
הערבי לבש חייל אנגלי, כדי להגביר את
הדמיון לתנאי״קרב אמיתיים.
התמונות, שפורסמו מיד בעתונות, עשו
את הרושם הדרוש על הקוראים. אלא שלמחרת
הופעתן פירסמה המיפקדה הבריטית
הכחשה: לא דובים ולא יער. התמונות הן
תמונות פרטיות של חיילים, שהצטלמו ב־מצבי־ראווה
למזכרת.
האנגלים יכלו גם להסביר כי פירסום התמונות
בא להראות להמון המצרי כי ממ שלתו
לא שכחה את עניין הסואץ וכי המאבק
עם האנגלים נמשך — אם לא על ידי
התקפות פרטיזנים, הרי לפחות על־ידי הת־קפות־עצבים.
אולם כדיפלומטים מנוסים,
נמנעו האנגלים מלעשות זאת. כי, בעצם, גם
להם נוח שהמצרים אינם עושים מאומה.

ונת הטרגדיה

ההוצאה להורג בוצעה כהצלחה על-ידי שלוש חוליות של רובאים
כל נפיץ לחתור תחת השפעתו
בין החיילים נחשב ל בגידה.
העונש: מוות. שלושת
המלחים, המופיעים כצילומים
אלה, ניסו לחבל ב־פריגטה
בבאר, אניית־הדגל
של הצי האיראני. בעצור
שבוע ימים בכר עמדו מול
כיתת רובאים. התמונות
צולמו על־ידי קצין שנוכח
במקום, פורסמו בהבלטה כ־עתונות
הערבית, הרואה ג־זאהדי
משרת האימפריאליזם
המערבי.

בדור אחרון בראש בל נידון

אולם תמונות אלה מוכיחות
בי זאהדי לא הצליח
לשכור את התנועה הלאומית:
המלח שהיכה למותו
כעיניים פקוחות מסמל רוח
שתהיה חזקה מבל רובה.

y ^ r t f w w w w v w w j־ . v j v v w w w v w % d %״u%rw״ s^w w vuv*yw vw w

לפני שלושה שבועות פרצה דליקה רצינית
בכפר איביאר, במצרים התחתית. המאורע
לא היה זוכה לפרסום מיוחד לולא החליט
הנשיא מוחמד נגיב לבקר בכפר הנפגע, ל נחם
את תושביו. בדרך חזרה, שעה שרכבתו
עמדה בתחנה צדדית, דרסה רכבת אקספרס
כמה מאות מעריצים שהצטופפו סביב הנשיא,
הרגה 28 איש.
השבוע פירסמה ועדת־חקירה את מסקנות
חקירתה בנסיבות הדליקה: האש התלקחה
תחילה בשובך, הלהבות אחזו ביונים שהיו
בתוכו. הן התעופפו בבהלה, כשנוצותיהן
בוערות, העבירו בצורה זו את האש ל־102
בתים.
היו אלה היונים הצלויות הטראגיות ביותר
בתולדות מצרים, קבע הדו״ח.
סעודיה הכסף

מספיק

הארמון החדש המתנשא בקצה העיר ג׳דה,
על חוף ים־סוף, יכול להיות חלומו של כל
יצרן סרטים־צבעוניים הוליבודי. חמש קומותיו
מבהיקות בלובן מדברי, קישוטים
ירוקים וצהובים מדגישים את ממדיו. מבפ נים
נראה הארמון דמיוני עוד יותר: מאה
חדרים מכוסים מרבדים יקרים, דברי ערך
מכל הדורות פזורים בהם, מרפסות־זכוכית
ענקיות — הכל מצוייר במכשירים לקירור
חשמלי.
זהו ארמונו החדש של המלך סעוד איבן
עבד אל״עזיז. בנייתו, שהחלה עוד לפני מות
המלך הזקן, עלתה הון תועפות — איש אינו
יודע כמה בדיוק. לאיש גם לא היה איכפת
אם הבניה עלתה כמה רבבות דולארים יותר
או פחות. במדינה אשר בה שר הכספים

הוא שייך פשוט וכל ההכנסות שייכות באופן
פרטי למלך ולבני משפחתו, איש אינו
מדקדק ביותר על הוצאות המלך.
המודאגים היחידים מכל ההוצאות היו אנשי
חברת־הנפט האמריקאית. הם ידעו כי למרות
ששילמו 180 מיליון דולאר למלך בשנה ש עברה,
קיבל כבר מיפרעות על חשבון השנה
החדשה כדי לכסות את הוצאותיו.
תמרים יבשים וחלב עזים. למדינה
דלת״האובלוסיה* אין למעשה,

הענקית אך
תקציב מפורט. כל אחד מ־ 34 אחי־המלך
יכול להוציא כמה שהוא צריך. אם חשקה
נפשו במכונית חדשה הוא לוקח אותה: את
החשבון מגיש המוכר ישר לאוצר. אם רצונו
לבלות במועדוני־הלילה של פאריס, מכסה
השגרירות הסעודית שם את הוצאותיו, שולחת
את החשבון לאוצר.
התוצאה היא שכל כספי חברת הנפט, שזרמו
לקופות המדינה, לא שינו במאומה
את תנאי״החיים של התושבים. רק כמה מאות
של בני המשפחה המלכותית התעשרו, בנו
בתי־בטון, קנו מכוניות ופריג׳ידרים, יצאו
לטייל בעולם. שאר העם המשיך להתקיים על
תמרים יבשים וחלב עזים.
האפשרות שהמלך ינהיג קימוצים אינה
מתקבלת כלל על הדעת: אחד מאחיו עלול
להפגע מהקיצוצים ולהחליט שהוא יכול להיות
מלך יותר טוב מן הבכור. במדינה ש נוצרה
רק לפני דור אחד על־ידי מסעות־הכיבוש
של אל־סעוד הזקן יכולה סיבה זו
להיות מספיקה בהחלט למלחמת־ירושה
קטלנית.
הפתרון היחידי, בינתיים, הוא הגדלת התשלומים.
אכן, מדי שנה, עולה הסכום ש חברת
הנפט מכניסה לקופה המלכותית. אלא
שמדי שנה עולה גם מספר בני המשפחה
המלכותית, המגיע גם להם חלק ממבול ה״
דולארים.

מרוקו
הפצצהב טי סאד
תהאמי אל־גלאוי, באשא של מאראקש,
מנהיג הברברים, הוא איש גדול. על עובדה
זו אין אדם חולק בכל מרוקו. אך מנקודת
זו והלאה, מתחלקות הדעות: הצרפתים
רואים בו משען למשטרם הנאור בצפון אפ ריקה,
הברברים רואים בו איש־מלחמה ומנהיג
רוחני ואילו הערבים הלאומנים חושבים
אותו לאסון הגדול ביותר לתנועת השחרור
שלהם.
כאשר, לפני חצי שנה, אילץ אל־גלאוי את
סידי מוחמד בן־יוסף, סולטן מרוקו, להתפטר,
בהתאם לרצון הצרפתים, היה נדמה
כי יטביע את הארץ במהדורה חדשה של
מלחמת־הדורות בין ערבים וברברים. אך
תנועת אל־דסתור אל־ג׳דיד הלאומנית היתד,
חלשה מכדי שתתמודד עמו ועם הצרפתים.
סידי בן־יוסף ארז את מזוודותיו, לקח אתו
חצי־תריסר מנשותיו ויצא לגלות.
חסידיו ניסו להתנקם, התנקשו בחיי יור שו,
שעה שיצא לתפילת יום הששי במסגד
של רבאת. המתנקש נכשל, נהרג על״ידי
שומרי הסולטן במקום. החיים במרוקו חזרו
למסלולם, אל־גלאוי חזר לארמונו המפואר
במראקש.
עוד נפיץ. אולם לערבים זכרון ארוך.
המכה שהנחית אל־גלאוי לתנועה הלאומית
הית־ קשה מכדי שתישכח במהרה. אך הבר־בר
הזקן בעל פני״החנוט חסרי־ההבעה, אפי לו
לא הגדיל את משמרו האישי. כי הקוראן
הקדוש קבע בפירוש שהחיים והמוות בידי
אללה ושום דבר לא יעזור לבן התמותה אם
אללה גזר עליו למות.
השבוע הוכחה צדקת הקוראן. שעה שאל־גלאוי
כרע ברך בהודיה לאללה׳ במסגד
הראשי של מראקש, התפוצצה פצצה בהד
עצום 27 .מתפללים נפגעו אך אל־גלאוי יצא
בריא ושלם. הוא רק הרים את עיניו הגדו־א
ת לאללה, סיים את תפילתו :״אל״תמד

בשווקי מרוקו התהלכה אמונה אחרת: אח רי
נסיון שני, חייב לבוא שלישי — הפעם:
מוצלח. המטרה המשוערת. הנציב הצרפתי..
* על שטח שהוא פי 130 משטחה של
שראל חיים כששה מיליון תושבים.
** ברון השם.
העולם הזה 853

וו ח קינסי על ההתנהנות י
feaS/toin

ל אג ד רזגי מ ס •

tote b feta

ta & sta

sM111111:111111i!111i!i!1111i1l!i1)1111!i1i11!i1i11!i111111!i1M t o t to

המינית של האנדרוגינוס I B 5 1

ה ש בו עו ןהמצויר n n s v n b״ נורמלי

נופי חייבים לה שתלב 100%נבר ו -ס/יסס׳:
א שה. משמע, שאם אנד רוגינו ס אחד כולל
65%גבר ו־ 3 5 %א שה, הרי יוכל לחיות
חיים מיניי ם מלאים רק עם אנד רוגינו ס
ש הו א 35 %נבר ו־ 6 5 %א שה.

״ לאנדרוגינוס ״ גאה להגיש
ציבור העולמי, זו הפעם הראשו נה,
קטעים מובחרים מתוך הדו״ח
הבא של איש־המדע האמריקאי
הנודע והאובייקטיבי. אין אנו מקבלים
את כל מסקנותיו ; אולם
משוכנעים אנו כי פירסום הדברים
יעזור לגיבוש ההכרה המינית
של מיננו.

* ב־ 654 מקרים היו החיים ה מיניי ם
של הזוגו ת האנד רונינוסי ם מלאים יותר
מהיי ה מיז של האנ שי ם החד־מיניים שח קרתי
בדו״ הי ם הקודמים שלי. הדבר נו ב ע,
בלי ספק, מו האפ ש רו ת התדירה בזונו ת
אלה להניע לאורגז מה כפולה, פעם כזוג
נבר־אשה, ופעם בזוג אשה־גבר.

• מתו ך 7854 זוגו ת ה אנד רונינו סי ם
שחקרתי מצא תי רק מקרים מעטי םמאד
של חיי מ שפ חה מו של מי ם. רוב האנדרו־נינוטי
ם התק שו ב מ צי א ת בז /ב ת זוג מתאים.
סוד
האו ש ר הו א כי בכל זוג אנדרוני־

בקרב 6 0%מז הזוגות היה ברור
מראש מי מו ה שניים יכנם להריוז. ב־
18%הוסכ ם על כד רק אחרי הנ שו אין.
1370 החליטו להמנע בכלל מילדים.
מ עניז לצייז שרוב מקרי הנדו שיו והטכ־סוכי
ם המ שפח תיים התרכזו דוקא בקרב
ה־ 9 %הנותרים, בהם לא הגיעו הצדדים
לכלל הפכמה בנדוז.

בפני^ כם ה שו פטיר מי הו יפתה ע מד
וברגש ׳ ממרר ב בכי. יונ ה מזרחי היה
נ שוי רק שנ ה ל שמחה, כ שנכ ח לדעת
שבנדה בו ב או פן שיט תי עם בני מיני ם
אהרים. הו אנטע לחיפה, אולם כדרר היה
ש ט פון והו א נאלץ לחזור לביתו. כ אז
חיכתה לו אפ תעה נוד א ה: שמחה שכבה
בזרועות נבר־גבר. הו א רצה ל מטבח, תפס
בחימר ש פו כהאת דקר הקרח והשחיל
את שני הם...
פסק־הדיו היה קצר ונמרץ. או פייני ל שו פט
זה .״הייתי צריך לדון את הנ אשם
למאטר־עולם,״ אמר כ בוד ה שו פ ט ,״ אול ם
מזדקרת ה ש אלה: אי פ ה לכלו א את הנאשם?
כמעט לא יי א מן כי ב מדינ ה כה
מתקדמת ונ או רה, כ מדינ ת־י שראל, קיימים
רק אנ ך לגברים ו אנ ף לנ שי ם בבית־הסוהר,
ועדייו לא ח שב המחוקק לנ כון
לדאוג לאנף מיו חדל אנד רונינו סי ם. לכן
אני נאלץ לשחרר א ת הנא שם. אני מ מ ליץ
לפניו לבחור את בת־זוגו הב אה
ביתר זהירות, או להרחיק את הדקר מבי

אלוהי ם שלפחו ת לא היתה לאנם ה מנוול
מהלת־מין...

׳ חידו ש ״ ל אנ דוו נינו ס ״ ,ב אי שו ר זו-
אקדמיה לל שון.

מאת יצחק שושנה מ...
זהו ספור אמיתי. רק שמות !
האנשים הנזפרים בו שונו כדי I
למנוע אי־נעימות. הוא מספר על I
החוויה המזעזעת ביותר היכולה ן
לעבור על אנדרוגינוס בחייו/הf .
זה יכול לקרות מחר בלילה גם 5

כד זכויות הפרסום כישראל שמורות כידי ״דאנדרוגינוס־׳

פרשת האשה־הגנו
שהפכת *בר־אשה

הייתי זוג מ או שר. עד גיל 25 חלפו חיי
ה מ שותפי ם באו שר ו שלווה.
אולם ב או תו ערב מר ונמהר, הלכתי
לתומי לטייל על שפת־הים, מבלי לדעת את
מזימות־הזדון האורבות ׳לי. בפא תי מערב
שקעה ה שמ ש. שע ת די מדו מי ם אפ פ ה עלי.
רוח קלילה בידרה את תלתלי הארוכים
וסילסלה את ש פ מי. נ שענתי על המעקה,
שקועה בהירהורים כ א שר לפתע...
הרגשתי יד גברית מזדחלת ב עדינו ת על
מותני. עצרתי את נ שימ תי. גלי חום רצו
בחוט שדרתי. ב שרי נע שה הדודים הדודים.
לפתע זכרתי את ע צ מי. הפניתי את
מבטי וראיתי בזוועה שהיד היא שלי
עצמי .״לך מ כ אן, מנוול,״ לחשתי. אבל
היד לפתה אותי בחזקה, נסיתי לצעוק.
אבל ידי ה שניה מתמה את פי. ב תנו עה
אלימה זרקה אותי היד ה שניה על הארץ,
כ שהיא קורעת את כל חלקי בנדי. נאבקתי
ב שארית כוח הי או ש, הכרתי ניט שט שח
לחלוטין...

העורך/ת: ליל ל ־ ל י

עד מתי?...

אנו ה מיז המקופח.
יש בורים ועמי־אהצות. המרהיבים עוז בנפ שם לט עוו כי איל אנ חנו מיו בכלל
אולם אנו ה מיז המו שלם. יש בנו מכל לכל• איל אנו זקוקים ל טובו ת הזולת.
איל אנו נאלצים להתניה לו /ל ה, אלא לעצ מנו בלבד.
ובכל זאת מזלזלים בנו חצאי־אדם אלה, מ פו צ לי ההכרה. הם מו צי אי ם לעצמם
עתונים המוכיחי ם את אפ סו תםה מינית, לאי ש, לנברת ו עוד ו עוד.
אולם עתה הניע שע תנו לה שמיע את קולנו ברמה. לא נ שתוק עוד. בקול
אנד רונינו סי גבוה נצעק חמם.
בכל זאת, אנד רוגינו ס יקר, אל תח שוב שהעתול מיו ע ד אך ורק לך, אמנ ם
הו א מיו ע ד למיל העליוו, אך נם שני ה מיני ם הנחותים, הנברי והנ שיי, מוז מני ם
לשלשל את פרו טותיה ם לידי המוכרים. הו א מיו עד לכל המ שפחה, נם לבעלך/
. I i״ fcillJ
אשתך.
ואת אלה המבקשים ל מ צו א בע תוז את אשר איז אנו מבק שים ל הכני ס בו,
נזהיר מרא ש: איו זה ע תוז פו רנונינו סי. העניני ם המיניי ם באי ם אך ורק לחנך
ולהסביר, ולעזור לבני־הנעורים האנדרוגינוסי ם לע שות היכרות ביל שני חלקיהם.

(המשך מספר ,153 פרק ל״ד)
— אין פרשת חיי והחלפת מיני
נו שאי ם לסיפוק סקרנותם הבטלה של
מ שקיפים אדי שי ם ; אלא חומר לעיון
ולמחשבה. לכל אותם יצורים, הסובלים
בעולמם ה מ סו ל ף, שהיה פעם עול מי שלי
הייתי אשה־גבר טי פו סי. אהבתי לשחק
סדורגל. לסרוג גרביים, לע שן סיג אר ול שבת
ש עו ת תחת מכונ ת־ה סיל סול.
יום אחד תקפה או תי בחילה, אחרי עי־

ב או פן מ כ אני. תוך כדי ב כי, התחלתי
ליישר ולהחליק את בגדי א פי לו פדרתי
את חו ט מי. יד ת שו שה ולאה היתה מונ ח ת
לידי. היתה זאת ידי שלי. התפללתי ל־

משירי = =
^ החב רי א

שני הקצוות

מאת אלפונז־מאריה שומאכר
שני הקצוות שוקקים, שוקקים
אך לא יפג שו לער,
ער יום בו ש מיי ם וארץ יחדיו
יעמ דו לפני כם המשפט.
הפיל מכייף, ה פי שפש מסייף,
אני, בי בוער זעמי־.
אני מ שולהבת נרגשת נלהבת.
אני מ או הבבעצ מי.
רוצה, רוצה
שקצה לר,צה
ישק נ שיקה של א ש,
אך כל יונק־ שד
ש מינו הו א אחד
אומר בפש טו ת :״ אתטיפש ! ״
א שיר שיר די גם
ב סו פ ר אנו ובאם
ברוב ינוני ה סו ער,
אך עוד אצפה
שיבו א יום יפה
וקצה אל קצה ימהר.

המכון להצמחת שערות

מעמיר את שרותו לרשות קוראי לאנדרוגירוט
• הצמחת שער חזה ורגליים ובמקומות אחרים לפי רצון

המזמיו/ה

• חיטוב כל אבר לחוד לפי מידה, בהתאם לטעם אישי
• מכונות אמריקאיות חדישות — הצלחה מובטחת

למרות שזה הנליון ראשה של
״ל אנ ד רונינו ם,״ הע תון למ שפחה, הניעה
הצלחתו לממדים כ אלה שכבר
הני עו אלינו אלפי מכתבים.
לאנדי: אין לך מה להתביי ש. אתה
כותב לי שלבך אינו יכול לכחור
ב שום פנים ביו יו חנן לדינה. אל
תמהר. צא לבלות פעם עם זה,
\ פעם עם זו. לבסיח י מצ א מיו את
מינו.
להרוגי: אינך יודע ת אם עקבים
1גבוהים מ ת אי מי ם למקטרת. אם תבן
הרי ב או תו צבע, לא יהיה זה מ שונ ה
כלל. להיפר, זוהי האר מוניה מ צוינ ת.
י לכי ברחוב ברא ש מורם. אם הכריות
1מסתכלים בך, אין זו אלא קנאה.
לנופי: אתה אומרת שכבר בירה
:הדב ש פרצו בינד מריבות. זה לא
נורא. לכל זוג יש תקופה של הס תגלות
הדדית. למדי לוותר, להיות
נוהה. פנקי קצת את עצמך, לפעמים.
לחתלתול: הוריך צודקים, כ מו בן.
היית צוי ד להיזהר יותר קודם ולא
להכנם להריוו בניל כה צעיר. עתה
איו אנו ממליצי ם על הפלה מלא !
כו תי ת. אתה עלול להי שאר עקר כל
ימי חייד.
ל טיו א ש: אתה מ או ה ב בע צמך, אך
י מ תביי ש עד כדי כך ש אינ ך יכול
!לגלו ת לעצמך את אהבתך. אתה שו אל
׳ בעצתנו. ו בכן, זה די פ שו ט. הזמו את
! ע צ מך לקולנוע, אחר־כך לנ שך רי קד
ן דים. חלק לעצמה מחמ או ת. אחר כך
1עוד תימצ א ההזדמנות המת אי מ ה.
לחסרת־הסכלנות: ני שתד אינה נ כוו
נה. את חייבת להניח לחצי השני
1שלד לדבר. א פי לו אם וה מ שעמם,
) הע מידי פנים כ אי לו זה מ עניו. אם
] ת שמעי את הבדיחה בפעם האלה, אין
!דבר, צחקי, הכיני לו אפ תעה נעי מה.
jהתעניני ב שטחים ה מ עניני ם אלתו
! וה שתתפי ב שיהה. זה ינרום לו הנ אה
! מ רו ב ה.

...אחרי

לפני.״

שוו הפינ אר. לתדהמתי גיליתי ש איני
רוצה לבשל סטיק, שהצב ע ה שחור אינו
מתאים לשערי וכי ה בלונד מתאי ם לו
יותר. אחוז בהלה פני תי לרופא. הו א בדק
או תי, טפח על ש כ מי, הפכי ה לי בידידות:
״ א דוני, אתה זקוק לניתוח. זה לא דבר
נדול. נע שה או תו אחת ו שתיים. הכל
יהיה בסדר, גברתי. אין לך מה ל ד אוג.״
שהיתי שבו עיי ם בבית־ההולים. יצאתי
מ מנו אדם חדש: לא עוד אשה־נבר, מל אה
תסביכים והפרעות פני מיו ת, אלא נבר־

ספורט

החד מהשבועיוצאד או ר

טיולים

וועלטש ביגר

ד א סי א תי ם. תחל ־ ד אפריק אי

השבועון המצוייר באידיש

הזה ,,

״העולם

המתנה האידיאלית לקרוכיך בחוץ־לארץ, מתגה המתחדשת
מדי שבוע והמוסרת תמונה נאמנה של המצב בישראל לא דרד
משקפיים מפלגתיות אלא בשפע צילומים ועובדות. חומר מאלף
ומברר כאחד.

tpoic

* n zssxבבדדת:
תל אביב. רחוב אלנב׳ 94

דמי חתימה לשנה * 11, -ל״י.

נוץהםר כוי

תוספת דמי
דאר אוי-ר
לש נה

תוספת דמי
דאר 1רגיל לשנה ישראל
ארצות־הברית אנגליה שבדיה צרפת בלגיה
דרום אפריקה אוסטרליה מכסיקו
קובד, ברזיל ארגנטינה אורוגואי ונצואלה
קולומביה
צ׳ילי
פרו

2.600
2.600
2.600
2.600
2.600
2.600
2.600
2.600
2.600
2.600
2.600
2.600
2.600
2.600
2.600
2.600

26.000
12.480
12.480
12.480
12.480
26.000
41.600
26.000
41.600
41.600
41.600
41.600
41.600
41.600
41.600
41.600

מין
דאתלט ־ ת, סיבו גבר קלו ש

מתקבלים מינויים לחצי שנד, בחצאי הסכומים.

״המכון לחטוב הגזרה״
שמרי על גזרתך -ליופי ובריאות
• ללא תרגיליס מעייפים או דיאטה. מז״קה
& שיטות אמריקאיות חדישות • עסוי־יד
6מכונות אמריקאיות חדישות ביותר.

בגדי גברים

הסירי בליטות־שומן מבערות במהירות

אחריות

להצלחה!

חדישים וטובים, מעשה ידי מומחים.
מוכנים ולפי מידה.

הנך מהמנה לסור אלינו לאנליזה של גופך ללא כל התחייבות

תל־אביג

..סלון זהבה״ רחוברש״י 9

מבחר מאין כמוהו
של הדוגמאות החדישות ביותר

ללמוד

טוב מגל...
ואף־על־פי־בן בזול!
הלפנשטיין, בית מסחר להלבשה

לרקוד *

תל־אביב, נחלת בנימין .6
אצל

הנ ס
גו ט

מצלמ 1ת
מכשירי־עזו וזזמרי צלום

תל־אביב׳ רח׳ בן־יהודה 64

קונים — מוכרים
ומחליפים

אני קונה בולים ישראלים חתומים
ובלתי חתומים ומעטפות.
• כמו־כן בולים מארצות חוץ.
לי אן

ק » י ל רה׳ דיזנגוף

120

בהדרכה מקצועית

מזרון

רק אצל המומחים

Bpמרענ 1אתה גו ף
1ש 1ם ר על הבריאות

השבוע הודיע האוצר סופית שבקופתו אינו
נמצא הסכום הדרוש לשיגור משלחת״
ספורט ישראלית למשחקי אסיה שיתקיימו
בחודש מאי במנילה, בירת איי־הפיליפינים.
גם התערבותו של ראש־הממשלה ושר־החוץ,
משה שרת, לא השפיעה. המאורע שהיתר,
לו חשיבות. תעמולתית רבה, ביהוד לאור
סרובן ההפגנתי של שש מדינות ערב להשתתף
בו, נגנז בתיק עבה, גדוש מכתבים ומברקים,
במשרדי הועד האולימפי הישראלי.
אולם הרצון העז לטיולים שבר גם את
החומות הנוקשות י של המטבע הזר. מכיוון
אתר, יותר מלהיב, התקבלה הזמנה מקסימה
לנבחרת הכדורגל הישראלית לסייר בדרום״
אפריקה. הכסף לא יצר הפעם בעייה, הוא
סופק על־ידי הפדראציה הציונית שקיוותה
לנצל את הכדורגל הישראלי לצורך המגביות.
ההכנות נעשו בשקט, אך במהירות מפתיעה.
משרדי הפדראציה בתל־אביב הדפיסו
תכנית מפורטת, קבעו בה, בסדר כרונולוגי,
כמעט כל שעה שתעבור בטיול, בין השאר,
משחקים במקומות נידחים ובילוי במלונות״
פאר. כאשר עיינו אנשי־המזרחי האפריקנים
בתכנית, נתחלחלו! כמה משחקים נקבעו
לשבת. הם הקימו רעש, דרשו לשנות את
התאריכים. השיבו להם חבריהם ד,צ. ב.
ואנשי חרות .״הרב קוק המנוח הרשה לשחק
בשבת.״ הדתיים הריצו מברק לישראל,
פנו לרב הרצוג בבקשת החלטה. הרב הראשי
לא הטריח את עצמו לעלעל בספרים מאובקים,
קבע :״׳הרב קוק מעודו לא התיר
לשחק כדורגל בשבת.״
ההחלטה אמנם לא היתר, מכשול רציני.
רציני יותר היה השיקול המגוחך שכמה
אלפי לירות אפריקאיות עדיפים על הופעה
בחברה אסיאתית של צהובי־עור.

מטדופ 1ט

רח. אלנבי תליאביג

טאקו סטוטסומי היתד, נערה יפאנית לא
יפה ביותר, וגבוהה ביחס לחברותיה. בכל
זאת נשאו רבות מבנות מינה את עיניהן
אליה — טאקו היתד, מועמדת בטוחה, לזכיה
במדליית־זהב במשחקי אסיה בהטלת כי דון.
משך
חדשים עבדה ללא ליאות בהדרכת
שני מאמנים קפדניים, הגיעה כמעט לגבול
ה־ 40 מטרים. אולם השבוע, כאשר היתד,
המטרה הנכספת קרובה ביותר, קרה אסון
מחריד: רופא שבדק את כל הספורטאים
קבע כי טאקו איננה עוד אשה. בשינויים
קלים היא מסוגלת אולי ליהפך לגבר.
ד,אתלט(ית) האומלל החמיצה נסיעה
בטוחה לאיי־הפיליפינים. מעט מאד זמן נשאר
כדי להחליף את השם, להוסיף לכידון
200 גרם ולהטילו לפחות בעשרים מטרים
יותר.

כדו רגל

לעריק ד״נמי, חרוז
עוד לפני שבוע היו חובבי בית״ר נ־תל־אביב
במצב רוח מרומם. הנצחון הירושלמי
(העולם הזה )852 והאפשרות •שגם
בית״ר תל־אביב תשאר בליגה הראשונה,
עמדו לעשות היסטוריה, כשבפעם הראשונה
בתולדות הכדורגל הישראלי ישחקו שתי
קבוצות בית״ר בליגה א׳.
אך אם הירושלמים סיימו את מאבקם נ־נצחון,
הרי התל־אביבים עדיין נמנו על חמשת
הקבוצות המועמדות לירידה, ציפו לנס
ממרחקים. הנס: שובו לארץ של דוד (״דולה״
שריינייק, החלוץ הדינאמי היחיד שנו תר
לקבוצה בעלת העבר העשיר.
דולה 22 המשרת כמכונאי באנייה ירושלים׳
גרם בשבועות האחרונים לכאב־ראש
גדול לחבריו שקיימו קשר מתמיד עם הברת־האניות
החיפאית, חישוב על הנייר את מ הלכה
של האניה במימי האוקיאנוס. כאשר
היה נדמה שלקבוצה לא היתד, עוד תקנה,
הופיע דולר, לפתע, הולבש בחפזון, הבקיע
כמה שערים ״גלזריים״ ,שהספיקו למלא את
החזה הצנום בחמצן צח. אוהדיו גילו גם
כשרון שירי, חירזו עליו :״דולה חזר —
הקרח נשבר.״ אולם לאחר אחת המפלות
באה תגובת נגד של היריבים :״דולה חזר—
זה לא עזר.״
השבוע, כאשר נותרו לבית״ר עוד שני מש חקים
מכריעים, קיוו חבריו לבואו בכל יום.
במקום זה קיבלו מכתב מארצות־הברית ש הוריד
את הטמפרטורה לנקודת האפס ! דולה
ערק מאנייתו, נשאר בארצוח־הברית.
דדחו-יז זד^חתרד > nifwh mvwדזידm .

מדע
זואולוגיה

דרר עוד בשמי

באביב 1899 ענד זואולוג דני, ה .ם. מור־טנסן,
את הטבעת הראשונה על רגלו של
אווז־בר. מטרתו של מורטנסן: קבלת אינ פורמציה
על מקום ומועד המצאו העתידים
של אווז״הבר, אותו יהיה אפשר לזהות, לכ שיימצא
לפי הטבעת. אם כי אווזו של מור־טנסן
לא נצוד מעולם, לא נרתעו הדני ואל פי
חוקרים אחרים לענוד טבעות על דגליהם,
צוואריהם וכנפיהם של מיליוני עופית־בי־משך
55 השנים הבאות.
החודש, ערג התחלת ענידת הטבעות השנתית
בארצות״הברית ובאירופה, פרסם
זואולוג אנגלי, אלן פריף, מחקר רב״עניץ
על תוצאות מבצעי־הענידה השנתיים. מתוך
חצי מיליון העופות לשנה המטובעתיים באר־צות״הברית
85 ,אלף העופות בבריטניה ו״100
אלף הנוספים ביבשת־אירופה לא נצודים יותר
מ״ 30 עד 40 אלף לשנה. ואם כי החלק
הניכר של העופות המטובעתיים הנצודים הם
אווזי־בר הנופלים קרבן לציידים בעלי תיאבון,
הגיעו הזואולוגים, בכל זאת, לידיעה מקפת
של אזורי־הגידול ונתיבי־ההגירה השנתיים
של דוב סוגי עופות״הבר.
אהבת סנוניות. הטבעת, הצבעונית על
פי רוב, והנושאת את תאריך ומקום הענידה,
סיפקה גם אלפי־עובדות על מהירות טיסתו
היומית של עוף־הבר ועל אורך חייו. הופעתו
של סבכי, שזכה לטבעת קיצית בשוויץ,
בחורף הבא בחוף הזהב המערב״אפריקאי
אינה נדירה. שכיחה פחות היא הגירתו של
זרזיר הונגרי לפקיסטן, מרחק 5000ק׳״מ.
אך גם לשם בא הזרזיר. שיא המרחק אותו
עבר עוף־בר בעל טבעת (ושנצוד) עד היום:
שחף מערב־גרינלנדי, שעבר משך 12 שבועות
את 16 אלף הקילומטרים המפרידים בין
האיזור הארקטי לעיר דורבאן שבדרום־אפ־ריקה.
עופות
הבר העוברים מרחקים קטנים מאלה
מאבדים רבע עד שליש ממשקלם, אך
לא תמיד הם מאבדים בהזדמנות זאת גם
את בני זוגם. הזואולוגים יודעים לספר על
זוגות של סנוניות (אלה המבשרות, כידוע,
את האביב) שזוהו שנה אחר שנה כשהם
חוזרים מארצות־החום לאירופה, מלווים או תם
בני זוג. כתעודת־נשואין משמש במקרה
זה זוג״הטבעות על רגלי הסנוניות.
יתכן כי הטיסה המהירה אינה מאפשרת
לבני הזוג להפרה גם לו רצו בכך. עוף־
בר מהגר עובר לפחות 60ק״מ ליום טיסה,
מהירות נמוכה ביותר בהשוואה לשיא הידוע
עד כה! סלעית אפורה שעברה מ־גרינלנד
לצרפת, משך 43 שעות טיסה, במהירות
של 540ק״מ ליום.
••ימי שחף. הגילוי המעניין ביותר בכל
פרשת הטבעות היא אפשרות קביעת אורך
חייו של עוף־בר. לפי הזמן העובר בין ע־נידת״הטבעת
לציד״העוף נקבע כי אין דרור
החי יותר משנתיים וחצי וכי עוף־הים הטיפוסי,
השחף, חי בממוצע עשרים שנה.
אופייני הוא שזקן העופות המטובעות שנצוד
עד •היום הוא שחף גרמני שנצוד 23
שנים אחר שזכה לטבעת בימי אפרוחותו.
כבכל שיא מדעי יש מערערים גם על שיא
זה. יש הסבורים כי נכון המעשה בחוקר
הולנדי אלמוני שענד משהו שדמה לטבעת
על צווארו של אווז בר בשנת 1800 ולא
התפלא כלל לשמוע כי אווזו נצוד, כעבור
35 שנים, על ידי צייד גרמני, בעיר הנמל
דאנציג. אומר פרי, בהגיבו על סיפור זה:
״כנראה שחייהם של אווזי־הבר נתקצרו מאוד
(ל״ 10—5שנים) משך 150 השנים האחרונות.״
מחקר 3וכ
3נולד ב»עבדה
האופיום מפורסם מאד בעיקר בגלל שורה
ארוכה של משפטים נגד אנשים המשתמשים
בו כסם נארקוטי. הוא מוברח בעיקר לארצות
המזרח, בדרכים שונות. אולם האופיום
ידוע גם כחומר רפואי.
פעולתו מרחיקת הכאב והמרדימה של האופיום,
המתקבל על־ידי איסוף שרף פרגים
והנראה כדבק שחור׳ היתד. ידועה כבר לפני
אלפי שנים. משך כל אותו זמן ניסו לבודד
את מרכיביו השונים של האופיום. רק ב־
1805 הצליח רוקח גרמני סרטורנר, לבודד

ק 1ל J 1ע

מהאופיום חומר חימי נקי ולבן צבע, המהווה
כעשירית ממשקל האופיום, אותו כינה, על־שם
סגולותיו, בשם מורפין (ולא מורפיום,
כפי שהוא נקרא בטעות) ,האומר ביוונית
״שינה״.
ב־ 1925 הצליח חימאי אנגלי, לאחר מכן
בעל פרם נובל, סיר רוברט רובינסון, לקבוע
נוסחה חימית מסובכת במאד, אך מתקבלת
על הדעת, של המורפין.
חרם במבחנות. החימאים לא שקדו
על שמרי נוסחת רובינסון. לגביהם לא היתד.
הנוסחה מוכחת עד שלא יכלו ליטול את
מרכיביו של המורפין, בהתאם לאותה הנוסחה,
להרכיבם ולקבל את המורפין במעבד
ה. בהשגת מטרה זאת, סינתיזת המורפין,
התחבטו חימאים רבים, כולל בעל הנוסחה,
סיר רוברט, והעלו חרס במבחנותיהם.
שיטות העבודה החימיות שנתחדשו בשנות
מלחמת העולם השנייה הפכו לאפשרית את
סינתיזת המורפין, שזכה בינתיים, בגלל קושי
קבלתו במעבדה, בתואר ״כוכב ד,אקרובטים

הוליבוד
בט גר״ בל הוזוירה
המבקרים במועדוני־הלילה המפוארים, רו אים
תמיד לפני המיקרופון זמרת בלונדית,
אדמונית או שחרחורת בשמלת״ערב החוש פת
את כתפיה וקצת יותר מזה, עם שלל עדיים
העושים אותה דומה לאילן חג״המולד. לא
שונה מבנות לוויתם.
ג׳ון ג׳ילברט סברה כי תמורת כספו ה טוב,
מגיע ללקוח לראות קצת יותר מאשר
זמרת שתולה בתוך שמלה רחבה. כדי לא
לדמות לצבא הפרימדונות מסוג זה, בחרה ל עצמה
בהופעתה במוקאמבו תלבושת מיוחדת
אותה המציא ראשה החמוד בן העשרים :
חולצה גברית לבנה ארוכת־שרוולים׳ פרופה
כמעט עד לחגורה, מכנסיים קצרים שחורות
הדבוקים כעור לגוף תמיר. רגליה, שגרמו ל בטי
גרייבל להחוויר, היו נתונות בגרבי״רשת
דקיקות, נעולות נעליים גבוהות־עקב.
העיניים הצמאות התעכבו על רגליה וגז
שתסריטו
נכתב על ידי רות גורדון וגארסין
(בצלע אדם נבראה) קאנין. מייק פוגש אד.
פאט בתחרות גולף, ממנה את עצמו למארגן
שלה מגלה שהיא יודעת גם )1 :לשחק טניס,
)2לשחות׳ )3לשחק כדור סל )4קצת ל התאגרף.
קללה אחת רובצת על פאט, כל פעם
שארוסה מופיע בתחרויות״ה, נועץ בה מבט
של דג, היא מפסידה.
בין תחרות אחת לשניה (תחרות הגולף
תופסת את חצי הסרט) מגלה פאט לאט לאט׳
שהיא אוהבת את מייק הבוס הקשוח שלבו
לב זהב. גם הוא אינו אדיש אליה. הוא מתקומם
לרגע כאשר היא משכיבה בשתי מכות
אגרוף, שני גנגסטרים המתנכלים לו׳ רואה
בזאת עלבון לגבריותו, אולם נכנע לבסוף.
פאט, נוטלת את הרסן לידיה, רוכבת עליו
ושואלת אותו את שלש השאלות« .מי יצר
אותך,״ «למי אתה שייך מה יהיה אם
אעזוב אותך?״ ,כשמייק משיב עליהן בהכנעה.
כאמור,
תפסו התחרויות חלק נכר של ה סרט,
השאירו מעט מקום למצבים קומיים.
התסריט מאכזב במקצת, אולם על כל לקויים
אלה מכסה משחקם הנהדר של טרייסי והס״
בורן.

רו •3גינטר•
מלודרמה בשלש מערכות
הנפשות הפועלות :
רובי, יפר,פיה דרומית בעלת טיפה של דם
כושי.
בואק — ג׳נטלמן דרומי ואמביציוזי
ג׳ים ג׳נטרי — ג׳נטלמן דרומי עשיר מאד
אחיה המטורף של רובי.

מערכה ראשונה
הרקע — אזור הבצות של קרולינה הצפונית.
בבית אביה של רובי, צייד וותיק נערכת
מסיבה לכבודו של בואק שחזר מדרום אמ ריקה׳
לשם נסע אחרי שהשתעשע עם רובי
בת ו 16 חוזר משם עם רעיונות חדשים
לעבוד אדמתו.
רובי (גניפר ג׳וגס) תערובת של סקרלט
אוהרה ומרילין מוגרו, פראית קטנה החיית
ליד הביצות, מחליטה שהפעם לא ימלט ממנה
בואק. בהלוך, שהוא פרודיה לזה של מונרו,
ובבגדי עבודה צרים עד למחנק, היא מגרה
את בואק( ,צ׳רלטון הוסטון) נושקת וסורטת
אותו חליפות. בואק מצליח לשכנע אותה
משך במה דקות שהם נוצרו אחד למען השני.
הם מתעלסים, שמה של רובי מוכתם בעיר —
אולם בואק מחלים להתחתן עם ליידי, בעלת
דם כחול, והרבה כטף.

מערכה שניה

זמרת ג׳ון ג-ילכרט
נשימולס של הזכרים נעצרה
המולקוריים״ .אחר שבע שנות עבודות מעבדה
הצליח בשנה שעברה איש מדע אמריקאי
מרשל גייטס, להרכיב, כחימאי ראשון, אח
המורפין ממרכיביו.
שנתיים קודם לכן החל חוקר ישראלי צעיר
( )28 יליד הארץ וחניך ארצות־הברית׳ ד״ר
דוד גינצבורג, את נסיונותיו להרכיב את
המורפין ממרכיביו, במעבדתו המרווחת במחלקת
ד,חימיה האורגנית במכון וייצמן למדע
ברחובות.
דרך 27 שלכים. לא מכבר התכנסו ברחובות
תריסר אנשי מדע בעלי שם עולם
היתה להם מטרה מיוחדת בהחפזם למעבדות
ר,חימיה: ללחוץ את ידו של החוקר השני
בתולדות ר,חימיה שהצליח לבצע את סינתיזת
המורפין, ד״ר דוד גינצבורג, שהשלים ה־סתיו
ארבע שנים אחר התחלת נסיונותיו ה ראשונים,
את הרכבת המורפין ממרכיביו.
בהסתייעו בשני חוקרים צעירים, רפאל
פאפו, דב אלעד, ביצע ד״ר גינצבורג את
סינתיזת המורפין דרך 27 שלבי ביניים ונדרו
שונה מזאת בה השתמש החוקר האמריקאי.

כי רק המקרה הטוב של גילוי אפשרות
סינתיזת המורפין בשניים־שלושה שלבים היה
עושר, לכדאית את הפקתו במעבדה במקום
בידודו מד,אופיום הטבעי׳ במחיר הנהוג של
חצי דולר הגרם מורפין, הרי כבר עכשיו
ייתכן ותופק תועלת, במדע השימושי׳ מהישגו
של ד״ר גינצבורג. מספר חומרים שהופקו
בכמה מ־ 27 שלבי הביניים של הסיני
תיזה עלולים להיות בעלי חשיבות בתעשיית
הרפואות. בזאת יכריע אחו מחשובי המוסדות
המדעיים בעולם, מכון ההזאות הלאונוי
בארצות־הברית׳ אליו הם נשלחו לבדיקה ול־חוות־דעת.

רתה
טפסו ועלו לפניה, נתקלו בפה חינני,
שיניים ללא דופי וזוג״עיניים כחולות מואר כות.
שערה השחור היה עשוי בתסרוקת
נערית.
ג׳ון פשטה את זרועותיה, התפתלה לפני
המיקרופון קדימה ואחורה, עצרה את נשימ תם
של כל הזכרים במקום, כשהיא מתעלמת
מעיניהן המרצחות של בנות־מינה, שאחת
מהן, נדיבה יותר מדעותיה לא יכלה להמנע
מן ההערה :״היא יכולה גם לשיר.״
שירתה היתה אמתלה להחתים אותה עד,
סרט בשם ביריות אדומות.

סרטים
אט ומ״ק
— ״מי יצר אותך?״
— ״אתה, מייק.״
— ״למי אתה שיין?״
— ״לך, מייק.״
— ״מה יקרה אם אעזוב אותך?״
— ״אפול לבוץ ואשאר שם.״
שלש שאלות אלה שואל מייק( ,ספנסר
טרייסי) מארגן ספורט את בן חסותו והמתאג־רף
שלו, ד,וקו, בעל מוח של ראש סיכה
(אלדי ריי) .פרט לד,וקו המתאגרף, הוא גם
אדונם של sא) סוסה בשם נלי, ב) אתלטית
בשם פאט (קטרין הפבורן).
קתרין הפבורן היא אוסף של עצמות
מחוברות על ידי נמשים, בעלת כעור נהדר,
ואישיות קולנועית חזקה. הנמשים שעל גופו
של ספנסר טרייסי, אינם מבוטלים גם כן.
צרופם של שניים אלה שכבר מומן חגגו
את יום הולדתם הארבעים — מהווה את
אחד הזוגות הקולנועיים המוצלחים ביותר.
פאט ומייל! הוא סרטם המשותף השביעי

ידידתה היחידה של רובי, לאטי, אשתו של
ידיד המשפחה ג׳ים ג׳נטרי (קרל מלודן) ,ה מיליונר
המקומי, שמשך שנים גדל את רובי
המתבגרת בביתו, מתה אחרי מתלה ארוכה.
ג׳ים. שהיה מאוהב ברובי עוד בתחילת הס רט׳
מבקש את ידה של רובי, מבטיח לה שכל
העיר תכרע בפניה ברך, היא תתקבל לטרק־לינים.
רובי מסכימה. השניים חיים משך כמד,
דקות קולנועיות חיים מאושרים, עד אשר,
באחד הנשפים היא פוגשת את בואק. השניים
רוקדים ושוכחים את כל העולם, כולל הבעל.
הבעל נעלב מאד בתחילה מתפייס עם אשתו
בסוף־הערב, מזמין אותה לשיים על ספינתו
הקטנה. דקה אחרי שרובי הבטיחה לו שהיא
אוהבת אותו, באה רוח, מעיפה אוז אחד־התרנים
על ראשו הוא נהרג ונופל לים!.

מערכה שלישית
כל העיר סבורה שרובי רצחה אותו כדי
לזכות סופית בבואק. הם משמיצים אותה,
זורקים אבנים בחלונותיה. היא מחליטה ל הראות
להם. מסתבר שכל העיר, כולל בואק,
חייבת לבעלה המון כסף מסבה זו או אחרת.
היא גובה את החובות, מרוששת אותם כליל,
מנסה לפתות את בואק אותו היא אוהבת
אהבה אמיתית, לא מצליחה, הורסת גם אותו,
אחרי שהציפה את אדמתו במי־מלח.
בואק השבור הולך אחריה, מנטה ליד ה ביצות
לחנוק אותה׳ מתחרט, נושק לה, מגלה
שבעצם גם הוא אוהב אותה. כאן מתערב
הגורל האכזר בדמות אחיה המטורף הממלמל
פסוקי תהילים תוך פריטה על מנדולינה. הוא
הורג את בואק.
רובי, שהכל נגדה, עוזבת את עמדתה, הו לכת
להיות רב־חובל על אניית״דייג.
— סוף —
כתב אשמה נוסף נגד החברה, מוגש תוך
משחק טוב על ידי ג׳ניפר (קארי) ג׳ונס.

העולם הזה ממליץ על
פאט ומייק

מכל

סיז

מ אחורי מסרה קנ בו ס

גד מחיפה -מה נותן לך
לחשוב שאסכים להתכתב אתך, אחרי
שדחיתי רבים לפניך ואחריך? אחת
הסיבות לסרובי היא שאני שונאת
לכתוב מכתבים. אם תרצה להתקשר
עם נערה אחרת דורך מדורי —
בבקשה.

כוונות הומוריסטיות
המכתב החבוב ביותר של ה שבוע הגיע
אלי מצעיר ה או מ ר על ע צ מו שהו א
( ) 853/168 גפש או מללה בגוף מ מיז זכר
המסתובב עלי א ד מו ת בחוסר מע שה כבר
16 שנה. הו א מקווה ליפול לתוך רשת
דפי מכתבי ם של נ שמה מאו שר ת הנ מצ א ת
בגוף נקבה עד גיל 15 וחצי( .צורת ה גוף,
שגב הו אינו עולה על 0 1.65״ מ .
קובעת גם כן) .הו א זכה כבר לתוארים
רבים, ל או דווק א אקדמאיי ם, מ אלה ש כלפיהם
הפגה את הכוונו ת ה הו מו רי ס טיו ת
שלו, ש הו א מ שו כנ ע, שהן קיי מות אצלו
במקום כל שהו.

לטיול, חיוך משגע
אוהב טיולים בל 19 וחצי, צבר
863/169י שמח להתכתב עם נערה בת
18־ 17 לא סלונית, כל בעלת מרץ, היוד
רהב ומ שגע.

זה הסוד שלו
זו הפעם הר א שונ ה ש אני נתקלת בבז
המיז הלא־יפה המסרב לגלות את גילו.
853/170 הו א רוצה להתכתב עם נערה
בגיל 15—16 על קולנוע, תיא טרון מו סי קה
ואהבה.

הוא אינו מאמין, אכל...
כדי לנוול את הייו האפרוריים, רוצה
נבר צעיר 853/171 בל 29 להתכתב עם
צברית מ שכילה בניל 18־ . 17 לדבריו הו א
טי פו ס אינ טל ק טו אלי. כדי להוכיח לי
זאת, מיל א את שני הרבועים ב ״ ד ע את
עצמך״ (העולם הזה ,) 851 ביקש מ מני
לנתח את או פיו, זאת אעביר רק לנערה
שתסכים להתכתב א תו. אנלה רק פרט
קטל: הו א נראה לי, בהתאם לציורו
כאדם הסבור שכל הנ שים טפ שו ת (לפחות
ברנע בו צייר את ד מו ת הא שה) ובכן
גערות, הראו לו 1 1 1

נהיגה בסדנריים
( ) 853/172 גייסה את כל 21 אביביה,
הגיעה למסקנה ש הי א רוצה לקבל מכתבים
מיד סי מפא טי ת המ ש תייכ ת לגבר גבוה
ונחמד בגיל . 26—28 עליו להיות חובב
צילום ו טיולי ם, בסוגריי ם צנועי ם היא
מעירה שרצוי שידע נם לנהוג. הרמז
מובן, אני מקווה.

מכתב ממורה אלמוני
אם א ת פקחית, מ חוננ ת בחו ש לספרות,
לא נעדרת חוש הו מו ר, ואוהבת מו סי קה
קלאסית, ציור וריקודים, תמ צאי שפה
מ שו תפ ת על גבי המכ תב עם מורה תל־אביבי
( )853/173 צעיר ש הו א נם קצת
משורר, הו א טו ען כי על אף רצינו ת מק־צועי,
הצליח ל ש מור על חוש ההו מו ר
שלו. ה שתדלי רק שמכ תבך לא יחזור
מ מנו עם סי מוני ם בדיו אדו מה. אנב,
המורה נתן לי ציוני ם נפלאי ם בכל מיני
דברים.

הבחורים הצעירים בימינו נחפזים
מדי. בימי הסבתא, היה סבא חולד,
האהבה מאושר אם רק יכול היה
לקבל את מטפחתה המבושמת של
סבתא אחרי שנתיים של חיזור. ואילו
שוברי־הלבבות של היום רוצים כבר
בפגישה הראשונה לחתום את פיהם
הצמא על זה של נושא התענינותם.
רבותי, התחשבו מעט בגורם ששמו
הזמן !

כוונות אפלות
זיו ה ד — .מ ה כוונו תיו של נבר, ה מציע
לגערה סינריה או ספל קפה — 1כוונו תיו
הל ברורות ביותר ודעי לה שמר מהל :
לכבד אות ך בסיגריה ובספל קפה.

אותה אדרת כשינוי הגברת
יצחק ג — .העצה היעילה ביותר ל מנו ע
את חברתך ללבו שאתה שמלה ״ הנועז ת״
לד ב ריו, בה הי א מו פי ע ה לכל מ סי ב ה
חד אתך, הי א הערה ת מי מ ה שראי ת שמלה
דומה מ או ד לזו שלה, על נו פו ת שלו ש
מחברותיה.

שריקות אינן מכאיבות
בלהה הבי שגי ת — הדרך הטובה ביותר
להגיב על שריקות תלמידי בית־הספר המ
ק צועי. לידו את עוברת יום יום היא
פ שו ט ה: להתעלם מ הן. אין לך צורך
להעמיד פנים של אלילת הנקמה.

העיקר: הטכניקה
אביגדור ג — .אני מו כנ ה להתערב אתך
ש ש אל ת את הנערה בה אתה מ עוניין :
״מה את עו שה ביו ם ש שי בערב? ״ לא
כן? היא ענתה לך ת שובה מתחמקת.
נסה טכני קה אחרת. א מו רלה :״ו ד אי
לא 1תסכימי לצ את זזתי ביו ם. ששי נ ערב,
לא כ ן? ״ היא תבו אבמ בו כ ה ות אמר
״למה ל א? ״ עו דדבר: נערות אינן
או הבו ת להיות מוז מנו ת ברגע ה אחרון.
עלר ך לתת לה את ה א שלייה שאתה מחכה
לפגי שה בכליון־עיניים__ .

העם האמריקאי, שלא הוכן לכך מראש,
קיבל את הידיעה כמהלומה: ממשלתו הסכימה
להיפגש רשמית עם נציגי סין האדומה,
בת השטן, לשם נסיון ליישב את הסכסוך
על המזרח הרחוק*.
אולם במערב עודו שורר ערפל רב על ה נעשה
מאחורי ,,מסך הקנבוס״ .תעמולת־ה־זוועה,
שפותחה בעזרת כספי סין הלאומנית
באמריקה, טישטשה את המציאות. רק פה
ושם מתפרסם דו״ח בלתי־משוחד. אחד מהם
היה החודש דו״חו של איש־עסקים יפאני
בשם מאזאנוזוקה איקדה, חבר הפרלמנט,
שהזר זה עתה מסיור של חודש בסין, מסר
ראיון מיוחד לאחד השבועונים האמריקאים
הימניים. מסקנותיו היו בחלקו מפתיעות למדי.
eלסינים
יש מספיק לאכול, אף כי חסר
מזון בעל איכות טובה. אי־אפשר לשתות
את הקפה המקומי. הסוכר רע, הלחם נמצא
בשפע אך גורם לכאבי בטן. אך האנשים
ברחוב נראים כבעלי תזונה מספקת וטובה.
• האנשים בעיר הבירה, פקינג, לבושים
בפשטות, בחולצות מאופנת לנין. אין נשים
לבושות יפה. רוב האוכלוסיה בעיר מורכבת
מצעירים הלובשים מדים פשוטים. אך הבגדים
אינם מלוכלכים וקרועים, כמו במשטר הקודם.
הם חדשים או מתוקנים היטב.
• הרדיו אינו מכשיר עממי, אין תצוגת
אופנה. ישנם מלחינים חדשים רבים, אך כל
מנגינותיהם דומות. אין שרים את האינטרנציונל.
שיר־הלכת של הצבא האדום (הסיני)
הפך המנון לאומי.
• אחרי שנים של שלטון הכיתות הצבאיות,
תומך העם באופן נלהב במשטרו
של מאו. האנשים מאמינים כי יהיה להם די
לאכול כל עוד יעבדו.
• הסינים מאמינים שיהיו לעם הראשי
בעולם. הם מאמינים כי יש להם הפוטנציאל
התעשייתי החזק ביותר, אוצרות כוח־האדם
האדירים ביותר, השטח הנרחב ביותר על
פני כדור הארץ. הם מרגישים עליונות עצומה
כלפי היפאנים.
• הממשלה ניצלה את סיסמת מלחמת־החידקים
כדי לעורר את העם להיגיינה, השמידה
44 מיליון עכברושים ו־ 1940 מיליון
כנים, זבובים ויתושים.
• בתי־המיקדש הבלתי־ספורים הפכו ל־בתי־ספר,
שמספרם במדינה הוכפל בשלוש
שנים.
• בפקינג, כל החנויות והמפעלים נמצ אים
בידיים פרטיות, מלבד חנויות הכל־בו
וחנויות הספרים, השייכות למדינה. אין מסים
כבדים על בעלי הרכוש, אך אין להם האפשרות
להשתמש ברווחיהם כרצונם.
• הסינים אינם חולמים אפילו על פלי שה
של צ׳ינג קיי־שק מפורמוזה ליבשת הסינית.
האביר
על הסוס. מסקנתו של איקדה :
סין התקדמה במידה ניכרת. על ארצות״ה־ברית
לקשור יחסי ידידות עם סין, במקום
לשמור לה איבה. הרמז: אם סין תהיה
חופשית יותר ותוכל לסחור עם אמריקה,
תהיה פחות תלויה בברית־המועצות, תוכל
להפוך במרוצת הזמן לגורם עצמאי.
נראה שהיתר, זאת גם דעתו של דווייט
אייזנהואר ויועציו, כשהסכימו למשא ומתן
ישיר. אולם רוב הציבור האמריקאי, שחונך
לראות בעלית סין העממית תוצאה של השפעת
הסוכנים הקומוניסטיים בממשלה האמ ריקאית,
עלול לחשוב אחרת. במקרה זה
מוכן לו המנהיג שיפיל את אייק האביר מן
הסום הלבן. ג׳ו מק־קארתי כבר משחיז את
סכינו.

ברית־המועצות
אנט־־דיוד
המושג ״סקס־אפיל״ אינו מופיע במילון
הסובייטי. כשאר המלים של התרבות הקא־פ־טליסטית
הנצלנית, נידון למוות בעולם ה מהפכה.
אך אין פרוש הדבר שאין נשי
* הדבר לא בא כאפתעה לפרשנים זרים
שעקבו אח!ו:י הסימנים טזנסח;ף ים, ביוניהם
העולם הזה, העתון היחיד בישראל שניבא
את הדבר מראש (העולם הזה .)849

חעולס

ברית־המועצות יודעות להעריך את חידושי
האופנה האחרונים.
סריסטיאן דיור אינו מקובל בבית בעל
12 הקומות במרכז מוסקבה, בו שכן המרכז
לתיכנון האופנה. דיור אינו צנוע. חצאיתו
הקצרה מדי (העולם הזה )830 מגלה אברים
אשר אין האשד, הסובייטית רוצה כלל להראותם.
יתר על כן, הרוח הסובייטית העזה
זקוקה לחצאית ארוכה שתגן על הגוף.
אולם מלבד ההתנגדות לדיור, והדגש הרב
על בגדים שימושיים, בגדים לפועלות ובגדים
לנשים הרות, אין האופנה הסובייטית שונה
כל כך מן האופנה בארצות אחרות. ישנן
דוגמניות סובייטיות (לדעת מבקרות אנג ליות
:״לא יפות, לא אלגנטיות, אך נחמדות
וצעירות״) .ישנן תצוגות אופנה, בהן מבק־

סטרים. אולם דעה זו מתישנת והולכת: ה״
גאנגסטרים, תוצרת ארה״ב, עוברים בזה אחר
זה לאיטליה, ולאו דוקא מתוך אהבתם את
ארץ הרומאים. הסיבה פחות רומנטית: רובם
ממוצא איטלקי, ובהיתפסם בפשעם מבטלת
ממשלת ארצות״הברית את אזרחותם׳ מגרשת
אותם חזרה אל מעבר לים.
האיטלקים אינם מתלהבים כלל ליבוא״חינם
זה .״מה חושבים להם?״ קרא אחד מהם,
״האם איטליה היא אי״השדים?״
מובן שאין אמריקה צריכה לסבול בקרבה
פושעים מועדים מבני ארצות אחרות. אולם
(:,אנגסטרים אלה אינם איטלקים אמיתיים׳
לדעת שלטונות איטליה. הם חיו בארצות״
הברית משחר ילדותם, כבני מהגרים. האק לים
האמריקאי והחינוך האמריקאי הם ש הפכו
אותם לפורצי״גדר. מדוע תסבול אי״

אופנה סובייטית: חולצת רהוטה וחצאית לפי חידה, חליפת צחר לגבר ( 125ל״י),
שמלת משי רקומה. משמאל: הדגמת חלוקים משלושה סוגים ; עשויים כולם ממשי.

תצוגת־אופנה: מבקרות מקומיות וזרות במוסקבה עוקבות אחרי דוגמנית סובייטית
הלבושה שמלת־ערב רקומה. תדוגטנילת הן מקצועיות, יפות אך בלתי־מהודרות.
רות נשים במעילי פרווה יקרים יחד עם אח רות
הלבושות בפשטות.
מגבעת וגרבי ניילון. מעיל וחצאית
לעבודת משרד עולים כ־ 150ל״י, מכנסיים ארוכים
לקיץ כ־ 12ל״י, שמלת־ריקוד מקרפ
שחור ב־ 75ל״י, זוג גרבי־ניילון ב־ 5ל״י.
הממשלה הסובייטית, המעונינת כי העיר
מוסקבה עצמה תעשה רושם של חיי רווחה
על המבקרים הזרים, עודדה לאחרונה בשיטתיות
את מכירתן של מגבעות לגברים,
במקום כובעי־העבודה בעלי־המצחיד, שהפכו
אופייניים לגבר הסובייטי. לכן נקבע למגבעת
לבד מחיר נמוך ביותר, כ־ 10ל״י.
דור וחצי של שלטון מהפכני השאיר את
סימניו. האופנה הסובייטית עודה צנועה יותר
מזו של המערב. רוב הנשים קונות ב־
״אולפני האופנה״ רק את החומר והדוגמה,
נותנות לתפור את השמלה בבית לשם חסכון.
אולם הטבע הנשי, שכבר ניצח מהפכות
רבות, נמצא עתה בדרך לנצח מהפכה
אחת נוספת.

איטליה
M a d e in U S A.
כל ילד יודע כי אמריקה היא ארץ הגאנג־

טליה מן התוצאות?
סניף של צ׳יקאגו. הגאנגסטרים עצמם
אינם מרגישים כלל בטוב בין בני עמם. ל דעתם,
נעשה להם עוול. באמריקה היו רגילים
להיות מרכזי ההערכה הציבורית. עתונאים
וצלמים הצטופפו מסביבם, ילדים ביקשו את
חתימותיהם. אולם באיטליה חסר לגמרי הב רק
הנותן טעם לחיים. ואילו האיטלקים אי נם
מיחסים כל ערך לגאנגסטר אמיתי, מבריח
סמים־משכוים או רוצח עירוני. כל הערצתם
נתונה לבאנדיטים כפריים, מסוגו של ג׳ולאינו
האגדי, אימת סיציליה.
אמנם, החיים האיטלקיים נוחים מדי. רוב
הגאנגסטרים־מתוצרת״ארה״ב, חיים ברווחה,
נוסעים במכוניות מפוארות, לובשים אך ורק
בגדים המיוצרים באמריקה ומדברים איטל קית
גרועה, בניב אמריקאי מודגש. הממשלה
האיטלקית, הנוהגת בחומרה כלפי הפושעים
המקומיים, מתיחסת אליהם בסלחנות מסוימת
— כל זמן שאינם נתפסים בהעברת קוקאין
לאמריקה.
אולם אין זה פתרון. שני גאנגסטרים י דו עים
— ג׳ו אדונים ופראנק קוסטלו — עומ דים
להיות מגורשים בעתיד הקרוב מאמ ריקה,
להצטרף לחבריהם־לשעבר המזיעים
בחום האיטלקי. אם יימשך הדבר, תהיה רומא
בקרוב סניף קטן לצ׳יקאגו.

ול CTSS
ערב אחד, לפני זמן לא רב, הסיבותי עם רעי אל שולחנו
של בית־קפה. ישובים היינו על גבי המדרכה הצפופה,
שולחן בשולחן נוגע, וסופגים בעל״כרחנו עשן־סיגריותיהם
של הבריות וקטעי שיחותיהם. מתוך כך נתחוור לנו, כי
מזה זמן־מה היתד, גברת אחת קשישה, שישבה אצל השולחן
הוא מתנועע׳ עם צמרת הברוש — פעם לצד זה ופעם לצד
לשמאלנו, חוזרת ומגלגלת במשפט אחו ויחידי. הימיני
זה. ואילו יתר הברושים עמדו דום. צילו של הברוש היה
אוזן ושמענו :״יכול מישהו לומר לי איפה נמצא קיבוץ
עבה. מכל אחיו וכל תנועה שלו שיבשה את רשת האורות
הלחם?״ ״קיבוץ הלחם,״ אמרתי ,״נמצא על־יד כפר־סבא,
והצללים אשר על הקרקע.
בין כפר״סבא וירקונה.״ זקפה בי עיניה, נענעה ראשה
עיניה של רחל היו. מושפלות בעקשנות ארצה. עצובות
בתודת־חן. וכבר עמדתי לשקוע שנית בספל הקפה שלי,
היו, ואני ראיתי, כי שוב לעולם לא אדע מי יזם את הטיול
כשחשתי כי עיני רעי נעוצות בי בתמהון .״מה עשית?״
וכיצד התחיל כל הענין. אולם לאמיתו־של־דבר לא הייתי
אמר לי .״הרי כל אחד יודע שקיבוץ הלחם שוכן על שפת־מצר
על כך בכלל. איזו תחושת אושר התחילה לגאות בי
הים, בין טנטורה ועתלית.״ ״הפסיק עם ההלצות התפלות
והיא שחיוורה לי, כי מאז ומתמיד מד,לב ם רחל ואני בין
שלך,״ נעניתי לו .״שאל כל תינוק ויגדך, שקיבוץ הלחם
מ אדג
רשת־הקסמים לבין שמי־הליל הכחלחלים ! כי מאז ומתמיד
שוכן ליד כפר־סבא׳ פרדסים סביב לו, וכל עצמו אינו אלא
פוסעות רגלינו בנתיב־העפר, בין הניחוחות. ושוב לא רציתי
בית־אבן ערכי נושן שתקנוהו למקום מגורים --״
לדעת מתי, כיצד ומדוע הגענו הלום. מאושר הייתי בהליכה
״מנין לך כל האינפורמציה המוזרה הזאת ז״
שלישי
״מה אתה רוצה, הרי הייתי שם וראיתי במו עיני פרס
בישראל זו, ושבעתיים מאושר הייתי כי ידעתי שבעוד זמן־מה יסתיים
השביל לפני בנין־אבן לבן, הניצב בודד ומזהיר בלב ארץ־
קראתי ברוגז־מה.
הפרדסים...
״אתה היית שם?״
אול אותה על כך. משום שפעם שאלתי אותם אם באמת יש
״מתי נגיע, רחל י העוד רחוקה הדרך?״ שאלתי.
״וודאי. והיה שם גרעין בהכשרה --״
לה אחות בכירה בשם לאה, והיא החרישה ורוחה נתקדרה
״לא רחוקה,״ השיבה. עוד העיקול הזה לפנינו.״
״רגע. מתי היית שם׳ לדעתך?״
מתי? אינני זוכר בדיוק. בארבעים־וחמש או ארבעים־ושש ...לשעות רבות. ואני הלא אהבתיה ורציתי לראותה מאושרת
רק במעומעם חשתי תימהון־מה על כך, שרחל יודעת את
תמיד.
הדוד׳ אף־על־פי שרק לפני שעה קלה טענה שאני הוא המוציא
לפני המלחמה, כנראה. בכל־אופן, אני מוכן להישבע שהייתי
״לאן אנחנו הולכים, רחל?״
והמביא. אולם היסחתי דעתי מכך. כי אהבתיה מאוד והייתי
שם, ויש לי אפילו עדה אחת --״
״אתד, שואל אותי ז הלא אתה קראת אותי ללכת עמך !״
נכון להפקיר עצמי בידיה. ומה גם שידעתי, כי הולכים אני
״ומי היא העדה, אם אפשר לדעת ז״ הוסיף רעי לחקור
״אני קראתי לך? מה פתאום?״
וקרבים אל הסף המאווה, אשר כל חיי לא חייתי אלא כדי
בנעימתו הלגלגנית.
״אתה לא זוכר ז שלשום באת אלי ואמרת שיש לך מכרים
להגיע אליו.
״נערה אחת שחרחורת ושמה --ושמה — רחל,
בקיבוץ הלחם׳ ושהם הזמינו אותך למסיבת ליל־שבת --״
לפתע זקפה רחל ראשה ועיניה ננעצו בסהר המלא. שפתיה
כמדומני׳ כן, רחל.״
ניבטתי בה בתדהמה גמורה. אימצתי את כל כוח־זכרוני,
נקפצו והיא החישה צעדיה והותירה אותי מאחוריה. חשתי
״ומה מראיה?״ כגון דברים
אי־פעם
אמרתי כי להיזכר בידי עלה לא אולם
כי הנה מתכווץ אני והופך לתינוקה הפעוט, שהיא נוטלת
הפניתי עיני פנימה, אל רחובות הזכרון, ולאט־לאט נצטרפה
אלה, ולא־עוד, אלא שברי היה לי, כי אינני מכיר אף חבר
אותו בידו ומוליכה אותו לאשר תחפוץ. קצת חרה לי
לי דמותה של נערה בשמלה לבנה, שצמר, שחורה׳ עבותה
מקבוץ הלחש, ומעודי לא שמעתי שמעו בלתי אם כעת,
הדבר, אולם האושר שהציף אותי עד שכרון הותיר בלבי רק
גולשת מערפר׳ אל גווה התמיר. אולם את קלסתד־פניה ייא
יכולתי להעלות בשום פנים ואופן. הרי כמה
תשוקה אחת: להתנפל ארצה לרגליה של רחל
וכמה שנים סוערות חלפו מאז, ובכלל, מעוולכסותן
בנשיקות־תודה, כנשק העבד את
לם לא הצטיינתי בזכרון משובח. לעומת״זאת
כפות־רגלי הכוהנת הגדולה, העומדת להביאו
נשתלטד, עלי, עד לידי בכי כמעט, ההרגשה
בסוד מקדשה הלבן.
כי זוהי הנערה הברד, והאוויר, ביותר מכל
ואני לא ידעתי כי אז נזרע בלבי גרעין-
הנערות אשר ידעתי בחיי. התרגשותי שמה
המרי הראשון.
מחנק לגרוני ולא יכולתי לחלץ ממנו אף מי אור־ה־רח
נשפך על בית־אבן ערבי בן
לה אחת. נעצתי ברעי זוג עימם מצועפות,
שתי קומות׳ אשר ניצב באמצעיתו של מערה,
וא לו הוא קרא בתרועת נצחון:
שקוצץ בלב או!ד הפרדסים. סביב הבית
כל את אמוטט
״אינך נזכר, אה? ועכשיו

פ ה בין

ה ש הדרך ה הוליכ להיכן עמדו מכונות חקלאיות שונות, כפושות עפר
טענותיך כבנין קלפים רעי היה תלמיד
ואדמה. אי־מקרוב זימר מנועה של משאבה.
ה ש טופי ם אור ירח?
הפקולטה למשפט־ם׳ ואהב לשחק את תפקיד
בשער הפרדס היתד, קבועה כתובת :״גרעווך־הדין
בכל הזדמנות .״ראשית,״ ד,וסיף,
לאן היו מועדות פגיהם של רחל ואריה. ש א הב
עין הלחם״ .רחל נכנסה אל תוך החצר ואני
״יודע אני, שבשנות לימודינו בגימנסיה לא
אחריה. היא קרבה אל סולם מדרגות־יצאת
את גבולות תל־אביב בלעדי. שנית,
אותה אהבה עזה ולו הטת?
העץ שהוליך, אל הקומה השניה והחלה, מטיעידו
כל חברינו לספסל־הלימודים׳ שבכל
פסת בו. חריקת המדרגות עלתה רמה וצורמת.
מי היו שובני הבי ת ה ערבי ה שומם. א שר בלב
אותן השנ־ם הסתובבת עם פנינה, והיא —
רחל טיפסה בהן ברגל קלה ובוטחת׳ כאילו
שערה בהיר דווקא ומתולתל. זהו טפח
ארץ העצים ה אגדית?
נהירים היו לה שבילי־המקום על בוריים. אף
בידו על גבי השולחן .״ועכשיו לך ובקש
פעם אחת לא הסתכלה לצדדים ואף לא לא סליחה
מן הגברת והעמידה על הטעייתך.״
לעולם. אריה ידע

על ת שובו

ה את חור, שם דידיתי אני בהכנעה.
ניבטתי בו בתדהמה רבה. לכאורה היה
הצדק עמו. שרירות ואמיתיות היו הוכחותיו
לפתע חשתי עצמי קטן, עלוב ומוזנח. עיי ואף
שמץ של פקפוק לא יוכל להן. לא נותר
פות ומרירות הלכו ודחקו את הרגשת האולי
איפוא׳ אלא לעשות כדבריו ולהעמיד אותה
שר שכבשה אותי קודם־לכן. ועד מהרה התמטרונה
על כזבי התמוה. אולם משנפניתי
גנב אל לבי החשד כי לא בגללי באה רחל
מפיה של רחל.
לעברה, ראיתי כי שולחנה ריק .״זר, בסדר,״ אמר אדם אחד,
אל הבית הזה. שאם לא כן — מדוע בוערות עיניה באש
״רחל, את בטוחה שלא את אירגנת את כל הענין?״ התחננ ושלח
בי מבט מוזר ולא־נעים .״כבר הסברתי לה.״
זרה כל כך אשר לא ראיתי בהן מעולם ומדוע ממהרת
הרגשתי עצמי שלא בטוב. מיהרתי לשלם ולהסתלק. אולם
תי לפניה. יראתי להכחיש את דבריה, פן יגרום לה הדבר היא לרוץ לפני.
עגמת־נפש כרגיל.
מאז לא חדלה אותה תקרית לנקר במוחי. הרי לכם דברי רעי,
עתה החלה פועמת בי תש:קה עזה לרדת לסודו של הטיול־
״בוודאי שלא, אריה, מה אתך?״ .אמרה לי בנעימה סבלנית,
שכל מילה בהם תואמת עם עובדת־חיים, עם דבר שהיד,
הזה, לחקור ולדעת כל פרט ופרט הקשור בו, שאם לא כן —
כאם או כמורה המשתדלת לתקן את טעותו הטפשית של נער
ונתקיים ונודע ברבים. ואף־על־פי־כן
הרגשתי — לא תשוב המנוחה לשכון בלבי. אימצתי את כוח
קטן מבלי שיעלב .״בוא אזכיר לך בדיוק: אני עמדתי במטבח
עמד ניחוח הפרדסים עז ומשכר באווירו של עולם וירח
זכרוני כדי להיזכר בשם החבר שהזמין אותנו, אולם לשוא.
ושטפתי את הכלים. פתאום נכנסת ואמרת :״רחל, יש לי רעיון
של ס״ו באייר זילף קיץ על שרידיו של אביב. הברושים.
״רחל. אל מי בעצם אנחנו באים? מי הזמין אותנו הנד? ,״
אדיר. מה דעתך על טיול קטן בין הפרדסים? ״שאלתי לאן,
המשמש־ם גדרות לפרדסים, תימרו אל הירח שלווים ורציניים
״פי אמר לך שאנו מוזמנים, ילד?״ השיבה מבלי להפנות
ואתה אמרת שיש ליד כפר״סבא קיבוץ בשם הלחם ובו יושב
מאד־מאד. על הארץ נתרשתה מקלעת ענקית של אורות
אלי את פניה .״קיבלנו הוראה להופיע, והנה אנחנו מופיעים.״
גרעין של לתאים.״
וצללים, מכמורת של זהב וכסף וחיוורין, שכביכול לא היה
תמיד כשהיתה המנהיגות בידה התייחסה אלי כאל ילד קטן.
סדר המשטר בלולאותיה, אך לאמיתו־של־דבר היה גם היה.
״לתאים?״ קראתי בתמהון .״מארץ לוז? הלא אין בכלל
״הוראה?״ שאלתי בתמהון .״ממי קיבלנו הוראה כזאת?״
בלב ארץ הפרדסים היינו, בסביבות כפר־סבא. בלבה של ארץ־
מקום כזה על פני כדור־הארץ !״
״מגרעין הלחם,״ השיבה רחל כלאחר״יד.
״זהו בדיוק מה שטענתי אני, אבל אתה נשבעת לי שכל
הפרדסים האגדית, ד,כשופר״ שפרחיה הדיפו ניחוחו של עולם
עתה החל הענין להרגיזני .״.ממתי אני מקבל הוראות מגראחר
וצללי־ברושיה התנועעו לקצב מנגינתו של עידן עלים,
מי שלמד גיאוגרפיה בבית־הספר העממי יודע היכן לוז.״
עין הלחם,״ קראתי בקול גדול .״ממתי אני בכלל מקבל
עידן אבוד.
לא ידעתי את נפשי. הייתי בטוח, כי כל מה שסיפרה לי
פקודות ממישהו ר
עתה אך פרי דמיונה הוא. שכן בעלת דמיון עשיר היתד, רחל
משעול העפר נתמשך בין משוכות־ד,פרדסים וסוף לא היה
״שקט, אל תצעק כל״כך,״ אמרה רחל .״עוד עלול מישהו
ולא תמיד ידעה לשמור על הגבול בין העובדות לבין הדמיולו,
ואף לא ראשית. איש לא ידע מהיכן בא אותו שביל ולאן
לשמוע.״
נות והמחשבות. לא פעם היתד, מספרת לי מעשיות שונות
הוא הולך — ואף השביל עצמו לא ידע.
״מה איכפת לי׳ שישמעו. שידעו לא לחלק הוראות לאנשים
ומשונות והיתד, עומדת בתוקף על כך, שכל דבריה הם אמת
אור הירח זרח בצמותיה של רחל, הצמות השחורות,
חפשיים ! ״
המות. סנדליה טפפו־ולא־טפפו בעפרו הרך של המשעול לאמיתה. פעם אחת נסיתי להטיל ספק באחד מסיפוריה,
והדבר הכאיב לה והכעיסה עד מאד• מיני ה בצבצו דמעות
וידה היתד, אחוזה בידי. שותקים היינו, כפי שהיינו שותקים
״למה אתה צועק כל־כך י אם ישמעו לא יהיה נעים.״
והיא קראה :״אתה לא מאמין לי ,..אתה לא מאמין לי, אני
רוב הזמן שנמצאנו יחד. שכן רחל לא היתר, מן הדברניות
דבריה ובעיקר הנעימה האימהית־מקנטרת שבה נאמרו׳
ואני — איי הייתי חושש לדבר בנוכחותה של רחל. לא
יודעת ...אתה וכל האנשים חושבים, שרק מה שאתם קולטים הכעיסוני כעס רב. מפני שאין דבר שנוא עלי יותר מאשר לקבל
בחמשת־ד,חושים השטחיים שלכם הוא אמת. כמה מוגבלים
.שהייתי ירא פן אסגיר עצמי בידיה <ן ם אגלה צפונות נפשי.
פקודות ממישהו, אפילו אם מכיר אני ויודע כי׳ לטובתי
אתם. כמה עלובים וצרי־אופק !״
לא — לא זה, שהרי אוהבים היינו איש את רעותו אהבה עזה.
נתכוונו.
חידה היו לי דבריה, ומעולם לא יכולתי להבינם — כמוהם
אלא שתמיד הייתי חושש שמא אומר דבר לא נכון, משהו
לא אמרתי דבר. דילגנו על המדרגה האחרונה זניצבגו בשיפגע
ברחל, משהו שלא יהיה לה לרצון. אז היתד, מתעגמת
כרחל עצמה.
פתח חדר־האוכל. אנשי גרעין״הלחם׳ כעשרים במספר׳ היו
פעמים רבות חשדתי בד, שהדברים שסיפרה לי בתור עובדות
בפתע וברק עיניה היה כבה לשעות. בראשונה ניסיתי
ישובים משני עבריו של שולחן ארוך׳ מכוסה מפה לבנה
לנחמה, אולם עד־מהרה נואשתי מכך, לפי שנוכחתי לדעת לא היו אלא. חלומותיה. אולם לא הייתי בטוח בכך. מפני
ושפע מאכלים ומשקאות.
שכמה וכמה פעמים היו אותש סיפורי״בדים מעוררים בי
כי כל תנחומותי אין בכוחם להצהיל את רוחה. עד שלפתע
״בתיאבון,״ אמרה רחל.
זכרונות עמומים, הדים נתפסים ולא־נתפסים של מאורעות׳
היתד, חוזרת ומצטהלת מעצמה בעטייה של איזו מילה שהו״תודה
רבה. ברוכים הבאים,״ השיבה לנו נערה אחת.
צאתי מפי. רבות תהיתי על קנקנן של מילות־הקסס אשר של מצבים — דברים שמעולם לא יכולתי לקבוע אם אמנם
״בואו שבו.״ היא קמה ממקומה והביאה לנו שני כסאות.
אירעו ומעשים שלעולם לא היו מחוורים לי זמנם ומקומם.
השיבו אליה את רוחה הטוב, אולם העליתי הרס בידי.
יתר החברות והחברים הוסיפו לאכול בשתיקה ואך מפקידה
הירח טיפס קימעא ונתלה באמירו של הגבוה שבברושים.
לאמיתו של־דבר לא ידעתי את רחל כלל־וכלל. מעולם לא
רוח קלה החלה מנשבת והיתד, כופפת את הברוש פעם לצד לפקידה היו ניבטים בנו בעינים שופעות טוב־לב והכנסת־יכולתי
להחליט אם מכיר אני אותה שבעה ימים או שבע
אורחים.
זה ופעם לצד זה. אולם הירח לא מש ממנו. דומה היה, שאף
שנים. מעולם לא סחה לי על אודות עצמה, ואני חששתי לש־

!!W ififiB

S (D )8

wm m
משהוגש לי האוכל׳ ראיתי כי איני יכול להביאו אל פי.
דירי רחל על הפקודה קעקעו את שלוות־רוחי עד היסוד, ועמה
נסתלק גם תיאבוני. ידעתי, ששוב לא יחזרו אלי עד שאתפוס
את בעל־הפקודה ואשמיעהו דברים כדורבנות.
מימיני ישבה הנערה שקבלה את פנינו .״מי כאן המרכז
שלכם?״ שאילתיה.
היא הסתכלה בי בתמהון וחייכה חיוך רחב .״אינך יודע
שאין לנו מרכז?״
״מה פירוש אין לכם מרכז,״ התעקשתי .״אז מי מנהל את
הענינים?״
״בל אחד אחראי על עבודתו,״ השיבה הנערה ,״ועם המוסדות
העירוניים אין לנו בין כה וכה כל קשר. מדוע אתה
שואל?״ הוסיפה — לשם הנימוס, כנראה.
״אני רוצה לדעת מי...״

אושרת כמו עכשיו. אני חושבת שנישאר ׳לפחות עד יום
ראשון״.
מימי לא הרגשתי עצמי חסר־ערך ואסקופה נדרסת כמי
באותו רגע. הזאת רחל, רחל שלי » ״את יכולה להישאר, אס
את רוצה. אני הולך.״
עיניה של רחל להטו .״אף אחד לא מעכב אותך. שלום.״

היא הפנתה אלי גבה וחזרה אל הקבוצה.
לאיטי ירדתי במדרגות־העץ החורקות. על כל מדרגה קיויתי
שתתחרט ותחזור אלי; ומשניצבתי על הקרקע המתנתי לך
דקות מספר. עיני מלאו דמעות. כשלתי אל שער־הפרדס
כשבמוחי הולם קורנס־ענק ויחידי , :האמנם — אאבד —
את — רחל י׳ ואחר שמעתי את חריקת המדרגות. עוד רגע
ואני ורחל נצבנו פנים אל פנים. עיניה של רחל היו נוגות״

חשתי צביטה עזה בירכי השמאלית. ניתרתי ממקומי בפ תיעה
של זעש. פניה של רחל נתחייכו אלי ברוב חיבה.
״מדוע אתה לא אוכל את העוגה, ילד. היא טובה מאד ! ״
לחשה לי<
״אני לא אוכל מפני שאני לא רוצה !״ סיננתי לעומתה
בזעם .״מה צריכה להביע הצביטה הזאת?״
״שלא תשאל שאלות טפשיות ולא תביא במבוכה אנשים
שדואגים לך. עכשיו קום. אתה לא רואה שכולם כבר גמרו
לאכול?״
״אבל רחל, אני לא מבין פה שוש דבר. אם אין מרכז אז
מי נתן את הפקודה?״

״ ת ש Kt׳3ש׳מ!ו ח
מאתן .1 :אליה מהגרים ישראלים רבים;
.4עירו של אבא חושי; .8חטיבת פלמ״ח
שהגנה על ירושלים; .10 ארבע שיטות להס ברת
התורה; .12 לא נאה להסב אותו; . 13
גם עליה ממונה משרד החינוך; .16 הדוד ה אמריקאי!
.17 היפוכו של ענק; .19 בירתו
של אתואר; .20 אגף חדש במטכ״ל; .21
עליו חיו בני״ישראל במדבר; .23 בנו של
נוח ואבי האפריקאים; .24 מקצר דרך לחי שובים;
.26 חודש החורבן; .27 המיילל בפר דסים;
.29 אחד משמותיו הפרטיים של פאר״
טר; .31 מלך יהודה; .33 על שמו קרוי בית
מידות תל־אביבי! .35 תוספת לשם מערב•
אירופאי! .36 אותם מגרדים הבתים בניו״
יורק; .38 היפוכו של טוב; .39 יוצרזאופנה
פריסאי; .41 שם עברי פרטי; .43 המוזיאון
הפריסאי; .44 בראשית היה עליה חושך.
מאונך; .1אותו מעלים על המזבח; .2
בלשון קצרה, בבקשה; .3ביו חדר לחדר; .5

״טפשוני, טפשוני,״ אמרה רחל והביטה בי באהבה רבה
כל־כך, עד שכמעט נשברה התנגדותי כליל .״הרי אמרתי
פקודות רק סתם, בצחוק, ומפני ששאלת כל־כך הרבה שאלית
טפשיות שלא היו במקום ולא היה לי אז חשק להסביר לך.
ואחרי הכל, הרי זו היתד, באמת פקודה ...כי זה היה
צו-החיים, אריה, קול התגשמות התשוקה הגדולה של שנינו,
שצעק אלי אז ...מה שתמיד רצינו — אתה ואני. להיות
מאושרים כל ימי חיינו — בלי דאגות קטנוניות. אני אוהב
אותה ואתה תאהב אותי וכולם יאהבו אותנו ואנחנו את
כולם — באהבה אחרת, שהיא בעצם אותה האהבה. את
הפקודה הזאת קבלתי אני, אריה, מפני שאני אשה, וצווי
החיים מגיעים אלי, ולא אליך.״
כרגיל, לא יכולתי להבין את דבריה. אולם הם הרהיבו
את לבי, והוא המה ותבע כי אענה להם, כי אפקיר עצמי
בידיה ללא סייג׳ ללא שיור. אולם היתד. בי איזו נימה עקשנית
שלחשה כל הזמן , :אולי היא טומנת לך פח היזהר. אתה
יודע שאסור לבטוח בנשיש...׳
הייתי נבוך ואובד עצות לחלוטין. הבטתי אל האופק. הירח
שקע, ועלטה גמורה אפפה את העולם.

מיד כשחזרתי לביתי באותו ערב התחלתי חוקר ודורש
על מקומו של קבוץ־הלחם׳ ונתאשר לי למעלה מכל ספק,
כי זה שנים רבות שוכן הוא על חוף הים, בין טנטורה ועתלית.
יום אחד לא יכולתי להתאפק עוד וירדתי באוטובוס ההולך
לכפר סבא. חייב הייתי לרדת לסופו של המאורע המוזר.

״אולי תפסיק כבר לדבר על הפקודה הזאת !״ לחשה רחל
בכעס .״די לך לעשות מעצמך אידיוט !״
עתה ידעתי בבטחה כי נעשה כאן משהו מאחורי גבי. רחי1
רקמה עם מישהו תכניות הנוגעות אלי ואף לא ראתה צורך
לגלות לי שמץ מהן. חשתי עצמי עלוב ומושפל לאין שעור.
שנאתי את רחל וחפצתי לברוח מן המקום המאיר הזה, מן
החברים הצוהלים הללו, שמבטיהם אינם אלא התגלמותה
של אחוות־אדם ואהבת־אנוש. מדוע כל־כך טוביש וחביבים
הם בשעה שלבי מר עלי. ואולי הם מרחמים עלי. אולי הם
יודעים משהו שאני איני יודע, והם מסתירים את האמת
במבטים הזורחים האלה --ח מ תי בערה בי עד לשגעון.
העברתי עינים חשדניות וקוראות־תגר מחבר לחבר, אילם
איש לא שם אלי לב.
באחת הפינות התארגנה קבוצה לשירה. רחל ניצבה ביניהס
וחייכה אל אחד החברים. לא יכולתי לסבול עוד. הסתכלתי
ברחל, ומשצדתי את מבטה, רמזתי לה לגשת אלי. אולם היא
עשתה עצמה כאינה רואה ואולי באמת לא ראתה. קרבתי אליה
ואמרתי :״רחל, אני רוצה להגיד לך משהו.״
״אבל עשה את זה מהר,״ אמרה רחל .״עוד מעט מתחילים
לשיר.״
״אני רוצה ללכת הביתה.״
״הביתה, השתגעת?״ אמרה רחל בנזיפה .״איך עלה על
דעתך הרעיון הנחמד הזה?״
״רחל, הקשיבי לי רגע. לא טוב לי פה. אני רוצה להיות
שוב אתך לבד בלי כל האנשים הרועשים האלה. בחייך,״ הפצרתי
בה .״בואי נלך מכאן״.
״יצאת מדעתך? כל־כך טוב לי פה. אף פעם לא הייתי מ־

״אז מה כל ענין הפקודות האלה,״ נאחזתי בקושי בעמדתי
האחרונה.

הלכתי ברחובות כפר־סבא ושאלתי כל אדם שנזדמן לי
על קיבוץ־הלחם. אולם איש לא הכיר קיבוץ בשם זה בסביבה
הקרובה או הרחוקה. לבסוף פגעתי בשומר ותיק אחד.
משהצגתי לו את שאלתי משך בשפם השיבה שלו׳ כיעכע
ואמר :״קיבוץ־הלחם ...כן ...זכור לי משהו. כן, זה היה
לפני הרבה שנים, בעשריש־ושלוש או עשרים־וארבע. פה
לא־רחוק, בפרדס של אבו־מוסה׳ יש בית ערבי ישן ובי
השתקעו כמה בחורים ובחורות. היו פה כשנה.״

נוגות. התקיפות והאדנות נעלמו מהן — ושוב היתה זו רחל
הרגילה, אהובתי המופלאה מימים־ימימה .״אריה, אתה לא
אוהב אותי כבר?״
לבי נפער לקראתה, אולם יהירותי לא הניחה לי להתפייס
עמה בטרש אשמיעה כמה דברים בוטים .״את עוד שואלת?״
אמרתי .״קודם רוקמת מזימות מאחורי גבי ועושה ממני

״אוי טפשון, טפשון שלי,״ אמרה רחל ברוך .״איזה מזימות?
אתה לא מבין שרק בשבילך עשיתי מה שעשיתי, כדי שתהיד
מאושר — אתה ואני...״

״ומה קרה להם?״
״התפזרו, כנראה. אינני זוכר בדיוק. כל־כך הרבה שנים
עברו מאז...״
״אולי תוכל להראות לי את הדרך לשם,״ ביקשתי.
הוא התבונן בי בתימהון ובחשד .״בשביל מה? עכשיו
גרים שם עולים חדשים. רוצה לעשות עסקים?״
״לא ...סתם ככה.״
הצלחתי, כנראה, להרגיע את חשדותיו, שכן תיקן את רצועת
אקדוחו ואמר :״טוב, ניגש אתך.״
הפרדסים היו רובם מיובשים ולא הניבו עוד פרי. לאחר
שעתיים של הליכה אמר :״הנה הבית״ .ילדים כהי־עור
התרוצצו בחצר ואשד, שמנה תלתה כביסה .״זהו״ ,אמר.
משהו חרק מתחת לרגלי. התכופפתי ומשכתי מתוך העפר
לוח פח, שעליו נראו כמה אותיות מטושטשות.
השומר התבונן בו .״הראה לי,״ אמר .״כן, זהו השלט הישן
שלהם. פלא שנשתמר אחרי כל־כך הרבה שנים.״