גליון 854 מתאריך 4 במרץ 1954

יחחם כהז:
אסר שהכותיו

סלאח סאלם:

מד ע
סילקנו

תחרות פרסים

!סיעה
לאירופה

.•a n .שנה

3״ט אדו־ א׳ תש רי4

המח־ר 300 מרוטה

בלימווא־בלי
משוא
טיס

הכתבה על מאה שערים (העולם הזה ) 853 דה ר,א
הפתיעה אותי לטובה. הוכחתם בנרות ורצינות
בטיפולכם השקט והאובייקטיבי וכמעט הייתי אומר
האוהד) בבעיית הרובע הדתי הקיצוני
העורך
הראשי :
אורי

העולס

אבנרי

ראש המערכת :

דדיה

מיו ם

עור!־ משנה׳ כיתוב :

זורךםש1ד״ ת מי ת :

ישעיהו יביא

השבועון ה סצזיר
לאינפ 1רםציר.

כהן.
אודי שיש

הכתב הראשי :

מלם הראשי :

שמנואי פרת

דן ברנע

הברי המערכת :

רחוב נייקטוז . 1תי-אביב
(יי ד וניאסריז ה י ־)
סר 5 .ו ז16
ח.ד1* 4 .
toן חמברזזיס. :עייססרס־ו״י:
חעוים חוח נש״ם ם״ם ראש מערכת, ירושלי ם
דפוס ראי בש״ם. .ת*א
זאב תרץ

דוב איתן. סשה בן־אפריס. יחיאי מ•( .יהודח נבאי, נווה גבי.
אוסקר מאובר. עמום קינן. סילבי קשת
רותי ורד,
לילי גלילי,

מזכיר מערכת, חיפה
אורי דן

מנהל מעבדה :

מנהל מב1עיש :

רדד טווייג

שלטה אדיר

דונמנית אביבה פרלמן
במלון ״דן״ ,תל־אביב
(עמודים ) 9— 11

ראש המנהלה :
שלפה תדרי

חברי במערכת הפצירו בי בכל ל שון של
הפצרה שלפחות משך שנה אחת לא אזכיר
עוד במדור זד, את השמות נגבה ועיבדיס.
הם אמרו שזה נמאס להם, וגם לך. הייתי
נאלץ להבטיח להם את הדבר. איני רוצה
להפר את ההבטחה. לכן אכתוב פעם על
מקום שהוא בדיוק במחצית הדרך בין נגבה
ועיבדיס — גבעה קטנה, שנכנסה להיסטוריה
בשם משלם . 105
נזכרתי במקום אומלל זד, השבוע׳ כששוב
הופיע שמו של גמאל עבד אל־נאסר בראש
החדשות. כי במקום זה אכלנו — עבד
אל־נאסר ואנחנו — ארוהת־צהריים בצוותא.
אני בטוח שאתה מכיר את הסיפור. אבל
איני יכול להתאפק.
מעשה בגונזאלם, ששאלוהו אם הוא מכיר
את פדרו .״פדרו י״ תמה גונזאלס׳ נעלב.
״הרי אכלנו ארוחת־צהריים יחד.״
״כיצד זה י״ נשאל ,״הרי לא הייתם חברים
מימיכם 1״
סיפר גונזאלס: רכבתי לתומי בנוף עזוב•
פתאום הופיע פדרו, כ שבידו אקדח טעון.
״גונזאלס.״ אמר ,״רד מן הסוס לו היד,
אקדח, לי לא היה אקדח. ירדתי .״גונזאלס,״
הוסיף וציווה ,״אכול את גללי הסוס 1״
לו היה אקדח׳ לי לא. אכלתי.
לפתע הבחנתי־ ב שע ת־בו שר, הנחתתי מכת
איומה על ראשו, תפסתי את אקדחו ו כיוו ד
תיו כלפיו .״פדרו,״ אמרתי ,״התכופף ! ״
לי היה אקדח׳ לו לא היה אקדח. הוא התכופף.
״פדרו,״ ציוויתי שוב׳ ״אכול את גללי הסוס!״
לי היה אקדח׳ לו לא. הוא אכל.
פדרו ואני אכלנו
הוא אשר אמרתי :
ארוחת־צהריים יחד.
אנחנו ועבד אל־נאסר היינו במצב דומה.
שנינו אכלנו.

הוא היד, מפקד הפלוגה שתפסה את משלט
105 בנקודת־השיא של המערכה על בגבה,
שהיתה גם נקודת־השיא של המלחמה כולה.
היה זה מעשה נועז מצדו: אילו יכול
היה להחזיק בגבעה, היתד, הדרך לנגבה
מנותקת, וגורל המקום היה נחתך.
עלינו עליו בלילה, אחרי שנכשל חיל-
הרגלים. התקרבנו עד כדי חמשה עד עשרה
מטרים. היה חושך מוחלט׳ וקשה היד, להב־
״יו מי ידיד ומי אויב. האפתעה היתד, לצדנו.
אנשיו של עבד אל־נאסר ברחו.
עתר, יכול אתה, לנוחיותך, לעשות כמה
חשבונות׳ שיוכיחו לך את המקריות העליונה
של ד,ד,יסם וריד.,

להתמרמר על פארוק ועל ממשלתו, היה
מרגיש עצמו מרוצה מהנהלת העניגים. הוא
לא היה מקדיש את מרצו לארגון הפיכה
נגד המשטר, ואולי לא היה העולם שומע
אי־פעם את שמו של אלוף־משנה (ואולי
אלוף או רב־ אלוף) גמאל עבד אל־נאסר.
או להיפך. יריתי באותם רגעים ספורים
למעלה ממאה כדורי מקלע לעבר הדמויות
שהתרוצצו מסביב. בסך הכל ירינו׳ בלי
ספק, אלפי כדורים, במכת־אש אחת עצומה.
אחד הכדורים (מענין, של מי ז) פצע את
עבד אל־נאסר. מד, היה קורה אילו מישהו
מאתנו היה מסיט את המקלע כמה מילי מטרים
הצדה׳ וגמאל היד, נהרג? האם היתה
פורצת ההפיכה ב מ צרי ם? ואם כן, האם
היה קורה מה שקרה השבוע י
הארוחה האמיתית היתה, כמובן, אחר־כך,
בכיס פאלוג׳ה.
דומני שאין איש שראה באותם הימים
את רצועת הכביש הקטנה, המנותקת וה־עלובה׳
שלא הרגיש בשום הערכה כל שהיא
לאויב המכותר. בדרך כלל לא הגיעה הלחימה
הערבית במלחמה האחרונה לרמה גבוהה
ביו תר. אולם גם איש־פלמ״ח לא היה מת בייש
במעשיהם של עבד אל־נאסר ו חבריו
בתוך הכיתור.
הפצצנו אותם בכרוזי ם ובנאומי־רמקול.
הפגזנו אותם קשות. נמעט שום אספקה לא
חדרה מבעד לטבעת שלנו׳ פרט לכמה שיי רות
של גמלים, שהסתננו איך שהוא. בכים
חסרו רפואות וסמי־הרדמה לפצועים. בכל
זאת לא היו כמעט עריקים.
ניד, החזיק אותם? דבר שחסר, לרוב,
לערבים: מנהיגות. הקצינים — ובראשם
סעיד טאהא, המפקד הכושי, ועבד אל־נאסר
— אצו מעמדה לעמדה. מבית־חולים לעמדת־פיקוד׳
הטיפו׳ הסבירו׳ עודדו. הם רבצו
בבוץ בחייליהם, השתתפו בסבלם, ברעבם.
והנה נתגלה להם ש גם הפלאח המרוד, אליו
התיחסו תמיד בבוז, יכול לעלות לגובה
אנושי.
היה זה בלי ספק לקח לא־יישכח לעבד
אל־נאסר, שהיד, אז בן .30 הוא ינסה לתרגם
לקח זד, לחיים הפוליטיים והכלכליים של
ארצו. זה עלול לפתוח פתח תקווה גם לנו —
תמיד כדאי יו תר לשוחח עם חייל צעיר
ומפונה מאשר עם פוליטיקאי זקן צר״אופק,
מסוגו של המופתי.
אולם זה גם פותח פתח לחשש ולדאגה.
אם יצליח עבד אל״נאסר ויהפוך יחד עם זד,
אנטי־ישראלי קיצוני׳ הוא עלול להעמיד
נגדנו מעצמה ערבית מסוג חדש לגמרי.
וזה מטיל עלינו חובות חמורות מאוד,
בבר היום.

למשל: מד, היד, קורה לו נכשלה הת־קפתני
1עבד אל־נאסר היד, יוצא מנצח,
יתכן והדרך לנגב לא היתה נפתחת. במקום

כתופכי מאה שערים

ההצצה הזו אל תוך נבכי העבר היתה דווקא
נעימה מאוד. כי מי אומר שרור החשמל והמכו ניות
הדוהרות נעים יותר, מלא חדוות־חיים יותר
מאשר אותם ימי הביניים, השוררים עדיין בסם־
טות מאה שערים?

בחורי נסורי־קרתא, ירושלים
אתם כולכם תקבלו מכות בעד כל השמצות של כם
על היהדות ההדדית דברי שקר אתם כותבים,
דברים נבזים אתם מראים. אתם חושבים שעד כדי
כד נתז לגם לעשות מאיתנו צחוק ולעג. חייכם
בסכנה.

בתורי ישיבת ירושלים

החל מהשבוע, ובמשך ש לושת
השבועות הקרוביםיופיעו
בעמוד אחרון של
הגליון חידוני התחרות הג־דולה
לקוראי ״העולם הזה״.

שמואל פיירברג, ירושלים

ישעיהו הלפרן, ירושלים
מה רוצים מהם 1מדוע לא נותנים להם, לחיית
בניטו שלהט — עם הישיבות שלהם. והמינהנים
שלהם והבנות הבלתי-מנוייסות שלהם ! לי הם
לא מפריעים...

דוד בונדי׳ חולון

נוער רוקד ומתנשק

החרם המוטל על חברי תנועות הנוער הפורשים
ממסגרת התנועה (העולם הזה ) 852 אינו מאורגן
כלל וכלל. ובדרך כלל אין עזיבת התנועה נוררת
גיתוק־יחסים מוחלט, אלא ביטול הקשר המשמעתי
עם קו התנועה.
עד עתה ראיתי מספר חברות סאלוניות וכל זמן
שהבילוי היה ריקוד וזלילת ממתקים אפשרי היה
הדבר. אך כשרוב המארגנים היו דואגים לחדר
חשוך לנשיקות ולהתעסקויות אשר כל נן או חור שה
מתאימים להן יותר. אז דורי שלדעתי נער זה
מושחת למדי.

שמריזזו לוין, בדרי ך נוער, ירושלים
...אותו אורי. שכל דאנתו לעשות רושם במכו נית
אביו והמחפש פתרון בגשפי-ריקוד, הרי אין
הוא מייצג אלאן את הנוער שנקרא במלחמת העצ מאות
ולפניה ״נוער הזהב״ (משתמטים) .ישגו
נוער אחר. אשר לפחות מצא את ההווה — בחו רים
הנמצאים במלכיה, ירעון. גבר־עם או סעסע.
ואשר כל חיפושם הוא אחר תקציבים — עד
כדי איסור העישון או הגבלת הלידות...

החידונים ערזכים כך שכל אדם
הקורא את העתון פחות או יו תר ב קביעות
יוכל להשתתף בתחרות ולע״

נות נכונה על שאלותיו.

חן חן על הרפורטז׳ה. חשפתם את כל האמת
במציאות של הנוער כיום. הלא כל מה שכתבתם
נכון נם לנכי חברתי.

נוח אשכנזי, חיפה

רב״ם דוב ניגר, צה״ל

הנער אשר עמו שוחח כתבכם לא עזב את
תנועת הנוער — אלא סולק משתי תנועות נוער
בזו אחר זו. תנועות אשר לא דרשו ממנו כל הנשמה
או מאמץ תלוצי והיו רק מעין חברות סא־לוגיות
מאורגנות.

יצחק גורן, תל־אביב
בכיתתנו (שביעית. עירונית) נתקבל חוזר מטעם
העיריה בנוגע למפעל לעזרה לילדי השכונות ה־מוזנחות.
נתבקשה עזרה מינימאלית של כארבע
שעות בשבועיים. מעניין: התנדבו דוקא אלה המ אורגנים
בתנועות נוער והעמומים ממילא עבודת־הדרכה
בהן. מנוער הזהב. המכלה זמנו ברחובות
ובבתי-קולנוע לא הורמה אף אצבע אחת ...אין
להם זמן !

בנימין נוסבכר, חבר בני־עקיבא תל־אביב
מחבר אמאמר היאר רק אה הצר ה שייי׳ שב־חבדה
הסאלוניה ולא טרח יהאר אה החיובי שבה,
הוא הצד החברתי. אם בטוח הוא בצדקת דבריו,
מדוע מסתיר הוא את זהותו ואינו מפרש בשמו?

זהבה ברזנוב,

גו לו מן,

בשס חברת ״נרקיס״ ,תל־אביב
אין לצדקתידבריס כל קשר עם עקרון
המערכת שלא זהות הכותב חשובה כי אם
מסירת האינפורמציה.
היתה נשרה. שמה אילנה.
אך אתמול שוד אכלה היא בננה,
בהורה להיות החליטה
קימורים חשפה והבליטה,
אד כשהביתה אחרה — בהו*ן היא לנה.

מוניה שביט, נשר

חוכמות הדור
ברצוני לדשת מה אמת בשמושה שהדור מפיץ
בדבר הצטרפותכם למפלנת הציונים הכלליים.

אברהם מאיר, ירושלים
אינפורמציה זו מדוייקת כשאר האינפור מציה
בעתון הסובל באופן כרוני מעצירות
של כשרון ומשלשול של שקרים.

היורדים לגרמניה
איזה הסבר מתאים לפרשה ענומה ! הסיפור
על חברת הפרסומת האמריקאית (העולם זזזה ) 853
שייעצה לממשלת גרמניה לשלם שילומים ליהודים
אומנם היה מעניין. אולם מעל לכל קבע סופית
את אופיו המשפיל של כל ההסכם.

אליהו דנון, תל־אביב
...ואלה שחזרו לאותה ארץ, אלה היורדים, אלה
שברחו ממנה כשפנים, אלה שבחורינו סיכנו שצ־מם
ונשאום של נבט בלילות שחורים משחור.
לאלה החוזרים בקשה לי אליכם: מטרו שלום

זז גיוון

דע לד דבר אחד. כי אנחנו מכירים את כל
הסופרים שלכם ואנחנו יודעים אפילו איפה הם
נרים אנחנו נצא ביום אחד וניתז יכם את המנה
שלכם• ראה הזהרתי אותד והסופר שלכם עמנואל
פרת הוא יקבל את המנה הטובה שלו. לפני המ כות
אנחנו כל פעם מזהירים ואחרי זה בא המכות.
אנחנו מקוים כי אתם תקבלו את המנה כעוד כמה
שבועות עוד לפני חג הפסח.
אנחנו שזלחים לכם כאז עתקה אם אתם צריכים
בשביל המשטרה הנסטפו שלכם.

{*ס אתה 3ו ד לזכו ת

מתי יבינו אנשי מאה־שערים כי מדינת־ישראל
היא מדינת העם היהודי וכי ביום שתחדל להיות
— יחדל מלהיות נם העם היהודי 1

בו שי.
ס השו
הבא

מכת בי ם
קראנו את ההשמצות שלכם בהעולם זזזיו ואו!
השקרים שלכם ואת התמונות הנבז״ם שלכם. ממי
לקחתם רשות לצלם את התמונות הנבזים האלו! אז
ישנה לכם — לא לקחתם מאף אהד רשות, אלא
אתם מצפצפים של כולנו. ש מן (אבנדי) אנחנו
לא רוצים כאז להאריך בדבורים אלא אנחנו יכו *׳
0להניד לד דבר אחד כי חייך בסכנה נמורה.
מנבלים אתם חושבים שאנחנו נשתוק יכם את זה.
דעו לכם כי המשדכת שלכם בסכנה מוחלטת.
שמע, דבר אחד אנחנו יכולים להניד לד כי אם
עוד לא קיבלת מכות מאתנו אף פעם אז אתה
תקבל את המנה שי ד בהקדם האפשרי. דע לד כ׳
אתה לא סביר את בהורי הקומנדו של נסורי־קרתא
עם הכובעים השחורים העגולים. אם אתה
רוצה איו הם קומנדו נסורי-קרתא. הם די טוב
מלומדים בכל מיני מכות הם לא פעם אחד כבד
נתנו מכות לשוסרים.

ד״ר י. א .לוין, תלדאביב

וסיעת דאירופ ה
הלוד ורוווד

אשר תוגרל כין הפותרים
כמעמד ציבורי על־ידי שופ־טים
שאינם תלויים במער-

פתור, את החידון, שמור על ה תלוש
בעמוד , 16 עקוב אחרי ההור־אות
הנוספות בגליונות הבאים. הסב
אל התחרות גם את תשומת״לב חבריך
ומכריך.

לאדמת גרמניה, קבר־אחים אחד נדול היא, ושל
הסבה הנרמני אמרו קדיש כי חלבם ושומנם של
אחיכם הוא ולשולם. לשולם אל תוסיפו לדבר שב ריה.
באשד בשפה זו אמרו ההולכים למות :
״שמש ישראל״...

בתיה

אביטל, רמת־ גן

ציחצוח במדבר
בקשר לכתבה של ביקורו של שר הפיתוח רב
יוסף בשיבה (השולם הזה 853 לא שוחוז השר
שם אף שובר, לא בירך איש לשלום. לא התשנייז
בתנאי העבודה המיוחדים של הערבה. הוא הס תובב
כשר בריטי מתנאה. נידף את מזג האוויר
הקשה — הוא עצמו היה מצוחצח מכף רנל ויעד
ראש — ולא טרח אפילו לראות את העובדים
המיוזעים בכריית הפוספטים -.בסופו של הביקור
עלה לחדרו. התרחץ וביקש מאחד מעובדי המפעל
שידאג לציחצוח נעליו ...היכן התרנל שר בישראל
שפועלים בערבה יצחצחו את נעליו?

פועל ותיק בערבה, באר״שבע

ההבדל הקטן
ארתור רנק (השולט הזה 851 בסרטו שטר
מיליון לירות מציג לפני הצופים את השטר בז
מיליון הלירות ולא בז מאה מיליון לירות, כפי
שכתבתם.

פוקי, לונדון
העולם הזה מצטער על הטעות הקטנה.
חושבני שקשה מאוד להשוות את פוראיה
(השולט הזה ,) 852 אשתו היפהפיה של השאח
האיראני, לטורה בקוראן...

משה שבטים, מ עין ברוך
ג׳ין הדפוס בילבל את המגיה, המעדיף גם
בלאו הכי את אשתו של השאח על מוסר
הקוראן.
מי אשם? מערכה ג׳
את השלישי
א׳ השבוש שזה איברהים (מפהק, מכיון
מקבל ב שאני
כמו
בבוקר. למחרת לוגם ק
השולם הזה רק ביום הראשוז וכן מניש העתו*ן
ראשונה.
מערבה
? אני אלי לא
הוה) :בעצב, למה
כשהוא פתוח. אף של פי שנראים שליו שדיין לברר אבקשכם מאוד
הסימנים סירי.
אחמד: כרצונך, יא
(מתמתח בבידיכם.
אפנדי
שנסגר אחמד
הדבר.
מהי סיבה
הטלפון):
(מרים את שפופרת

מיטה, צועק) :איברהים, יא־רדס־חנה
מיכה
הדמן3,
החייט? אני מבקש חליפת־איברהים.הרסן
אינה הראשונה
תלונתו של הקורא
נשיא עם כל הקישוטים הר הדואר
אינו
(מופיע, איברהים אולם להנהלת מסוגה. המינהלה פנתה
גילים מקשיב, פניו מת מחייך).

ו » 1י י

דאי־שאודאגיא

קררים,

מחזה מרחבי
מערכה א׳
אפנדי

כסיום התחרות קוראת לך
מערכת פרסים יפים, וב ראשה

מ איברהים
מיטתו
ומתמתח) :
יא״אחמד.
אחמד (מופיע, מחייך).
איברהים: מי הנשיא ה בוקר

אחמד (מסתכל בשעון) :
כרגע, יא סירי, ב צפון ג׳אפר
מסעוד ובדרום סעיד במ
אחמד,

אין
עדיין תשובה ממנה.
סוגר את הטלפון

הנורמליתהנשיא הבוקר?
הכדטפחה אחמד: מי
בכעס) .מצטער, יא״סידי. ה הנור
למשפחה המצוייר לאנדרונינוס,
השבועון
ש עון):
(מסתכל ב איברהים לנשיא ב
חייט הוכרז כרגע
(העולה הזה ) 853 בלבל אותי לנמרי. אני
מלית
יא־סידי.
אתה,
כבר לא יודע אם אני היא או הוא ...על כל פנים
מרכז.

מערכה ברחוב

היא־הוא.
הוא־היא,
צחקתי עד מוות.

המו בעיר
הבירה

(סוף,או לפי
שעה)—
הוא־הוא
היא־היא

החמשיר

עשו פקיד
ה ואינפורנינוסיות
היה
איש, פורנונינוסיות היה
נים מתרוצצים. קצת יותר
האובייק-
יים רק
להעלות את רמתו של עתוננו ע ר.
ערבי א׳ :נגיב או לא
טינוסי...

ארווץ, כאסיר. ברחובות נגיב ז
תל־אביב שהובליוסף דרישה גנבתי !״
אלא ״לא השאלה צמח.הוגנוסית
מינימנוסית,
ערבי ב׳ :הנהאין זו
״הן אותן משוס כך
בהחלט.יריות.
(הולכים יחד להניב),
במוסד הולי״רוח נשאיר!״
צעקות. המולה. הפינה.

מ האיש»• מ׳ ההמון י 1ה כמעט לא השוב. השבוע התקהלו
המונים שונים בבירות המרחב. הריעו לקצינים שונים.
צעקו סיסמאות שונות. אולם מאחורי בולם עמד תהליך
אתר - ,ר ב משמעות -ועליו לא הרבה איש לדבר.
כשמזדמן אסקימוסי או בן־שבט כו שי לקונצרט פילהרמוני,
בו מנגנים יצירו ת של צ׳איקובסקי, תגובתו הטבעית היא אחת, של
ביטול מוחלט. בשבילו אין צלילי התזמורת אלא רעש משונה ובלתי־מובן.
תגובתו
של האזרח הישראלי הממוצע למד, שהתרחש השבוע
במרחב לא היתד, שונה בהרבה. הוא עקב אחרי הידיעות מקהיר,
דמשק וחלב על המעשים שהתחוללו שם׳ לא ידע כיצד לפרש אותב.
ב שבילו, לא היה זה אלא רעש מוזר ובל תי־ מובן.
אמנם היה בשבילו משהו משעשע בכל המחזה הקדחתני: קצינים
בעלי שמות ארוכים, מדינאים ערמומיים, רודנים, מועמדים־לרודנות
— כולם מתרוצצים, משמיצים איש את רעהו, משליכים יריבים
בכלא או נמלטים על נפשם. הדבר רק חיזק את האמונה בעליונותה
של מדינת ישראל לעומת אוסף המשטרים המפגרים הזסרי־ו־,יציבות
של המדינות השכנות.
לא כל האזרחים היו כאלה. היו גם שידעו להבחין אולם בצלילים השונים, לצרף את התווים המקוטעים ליצירה שלמה. בש היתר,
הבמה הערבית מושג זר, בלתי־מובן. בשבילם
בילם לא
לא היו המאורעות האחרונים סתם רעש. בתוך מבול המאורעות
בקוים הכלליים של התמונה, לנתח את
החטופים יכלו להבחין
הגורמים שעמדו מאחורי המאורעות.

כאשר נאלצו נציגי ערב לשבת ליד שולחנות שביתת־הנשק יחד
עם נציגי ישראל היתד, זו מכה אדירה. לא רק למדינאים שהלעיטו
את אזרחיהם בסיפורי־בדייה על נצחונות בפלסטינה אלא גם בשביל
נל צורת החיים באותן מדינות.
העם פקח את עיניו למציאות, הבין כי מנהיגיו רימו אותו והוליכו
אותו שולל. אולם לעם לא היתה כל דעה בניהול ענייניו.
בחזיתות עמדו חיילים וקצינים, ביקשו להבין כיצד הובסו צבאות

שש: ידינות על־ייי יש יאל הלייייי-

הבקעים בחומה החברתית 1הם וליטית שישראל גרמה להם היי
רק ההתחלה. משם והלאה התפתחה תנועה מסונפת, מורכב ת מק בוצות
ומזרמים שונים, לפעמים בעלי אינטרסים מנוגדים, שכל
מטרתה היתה לחולל את ההפיכה הגדולה במרחב׳ להצעיד את
ארצות־ערב מימי־הביניים למאה־ד,עשרים•
שני כוחות עיקריים התחרו מאז על נפש הנוער הערבי המשכיל :
התנועה הקומוניסטית, הכפופה לברית־ד,מועצות׳ והקנאות הדתית״
הלאומנית, מסוגם של האחים המוסלמים והמופתי הירושלמי.
מלחמת־ד,עצמאות הישראלית הוסיפה את הגורם השלישי, שדחק את
רגלי שני קודמיו: קציני־הקרב מכל החזיתות, המבקשים לחולל
מהפכה לאומית, שתהיה לה גם תוכן סוציאלי, הרוצים ללמוד את
הטכניקה של אירופה — ולהישאר עצמאיים במאבק העולמי.
במצריים הגיעה קבוצה כזו ל שלטון — והגבירה את כוחה
השבוע. בסוריה הגיעה קבוצה אחרת, שונה במקצת, למעמד דומה׳
אך השבוע הוכח כי לא הצליחה למגר את המשטר הישן. בעיראק
ובירדן, שתי מדינות המשועבדות עדיין לחלוטין לאימפריאליזם
המערבי, קיימים רק ניצנים במחתרת. בסעודיה ובתימן, הרחוקות
מחזית המלחמה, לא קיים התהליך בכלל.

זוהי המנגינה הכללית. אסקימוסים וכושים פראיים יחשבוה
לרעש. אנשים בעלי הבחנה מוס קאלית מסוגלים להבינה, לנתחה,
לרשום את תוויה. אולם רק אדם בעל כ שרון מוסיקאי יוצר יכול
להשתתף בתזמורת — ואולי גם לנצח עליה.
ישראל לא הוכיחה עדיין שום כ שרון כזה. היא, שהדברים
נוגעים לה יו תר מאשר לכל מדינה אחרת׳ שחייה וקיומה כרוכים
בכל רחש וזעזוע, שהיא עצמה נתנה את

שאוקת שוקייד: האיש המסתור1

— אדיב שישקר: הננשיו המרחב __

כאשר הגיעו הידיעות הראשונות
על המהומות בהר הדרוזים׳ לפני
חודש, נמסר כי מעמדו של ראש המ טה
הסורי׳ קולונל שאוקת שוקייר
הדרוזי, התערער. מאז לא נזכר שמו
שנית. עד אשר ברח שישקלי מדמ שק.
יו שב״ראש בית״הנבחרים, מ נאמניו
של שישקלי, ניצל את ההז דמנות,
הכריז על עצמו כנשיא־המ״
דינה בפועל. מאחור-ו עמד חיל״ה״
שריון, תפארתו של שישקלי. אז נו דע
כי שוקייר, שנשאר בדמשק׳ נאסר
על ־ידי מפקדי אותו חיל, בעוד ש״
רדיו חלב, מרכז המורדים שהתקדמו
על דמשק׳ הצביע עליו כאחד ממנ היגי
המרד. ברגע האחרון, שוחרר
שוקייר, נשלח על״ידי אוסריו לפייס
את המורדים. כאשר חזר לדמשק הי תד,
המהפכה שלמה: ש שקלי ברח׳
בית״הנבחרים התפטר, ראשי המרד
מחלב י שבו בשלטון. דבר אחד עוד
לא היה ב רו ר: מה היד׳ תפקידו של
שוקייר בכל העניין — ומה עתיד
להיות מעמדו במשטר החדש.
ברור שהמשטר ד,״חדש״ ,הבנוי
כולו על פשרה בין כוחות הפוליטי קאים
המעובשים וראשי המשפחות
החשובות, יסתדר גם עם הדרוז, אשר
מנהיגם, סולטאן אל״עטרש, כבר חזר
מגלותו הקצרה לדמשק.

יש מהפכה, אין מהפכה? יש שישקלי,
אין שישקלי? משך חצי״שבוע איש לא
יכול היה לענות בבירור. ידיעות ושמועות
זר מו בזרם בלתי־פוסק מחצי״תריסר תחנות
שידור אולם רק דבר אחד היה ברור :
בסוריה קרה מאורע גדול.

באותו ים של שחיתות ושוחד בו שחו
קודמיהם. אל־זעים, בדרגת מרשאל, סולק
על״ידי אותו צבא שהעלה אותו ל של טון.
במקומו בא ראש המועצה הצבאית העליונה,
קולונל סאמי אל״חינאוי, שנתן הוראה לר צוח
את קודמו בדרכו לבית־הכלא.

כבר לפני שלושה חודשים היה ברור
כי משטרו של שישקלי מתקרב לנקודת־משבר.
החוקה החדשה והבחירות המבויי־מות׳
שבאו למלא כביכול את מקום המשטר
הצבאי ש ש רר מאז עלה ל שלטון בדצמבר
, 1949 היו עשויים להרחיק לתמיד את מדי נאי
המשטר הישן וראשי החמולות • שהודחו
על״ידי שישקלי ״באופן זמני.״
הם התכנסו בחלב, חיברו כרוז־גינוי נגד
החוקה והבחירות, תבעו משישקלי שירשה
את הקמת המפלגות הישנות וי תן חופש
פוליטי מוחלט. שישקלי, כ מובן׳ סירב. אולם
הוא לא העיז, בכל זאת׳ לנגוע בהם. מע מדם
עדיין חזק כדי והוא קיווה להתגבר
עליהם בשקט.

טיהח־ז של הג בל
בין מתנגדים אלה היה גם סולטן אל״עטרש,
ראש העדה הדורזית הגדולה (העולם הזה
.)850 הג׳בל, מקום ריכוז הדרוזים, נועד
להיות אחד ממרכזי ההתמרדות. המרכז ה שני:
חלב׳ בירת הצפון, מיבצר החמולות
ואויבת מסורתית של דמשק.
שישקלי שמע על הקשר, אל״עטרש נועצר׳
יחידות ש ריון, תותחים ומטוסים החלו מט הרים
את הג׳בל. אך אנשי חלב נשארו
חופשיים; הם החלו מתכננים התמרדות חד *
הכת
הישנה חחרת

שה. הפעם — בעזרת הצבא.
ביום ששי בבוקר 26 ,בפברואר, הודיע
רדיו חלב: יחידות צבא, בשיתוף־פעולה
עם המדינאים המתמרדים׳ הכריזו על מרד,
פנו לשישקלי בדרישה להתפטר מתפקידו
כנשיא המדינה ולצאת את הארץ. אחרת
יצעד צבא המורדים, המרוכז בחלב, על
דמשק.
בשביל שישקלי, שעלה בזכות מהפכה,
לא היתד, ז ו הפתעה. הוא ניסה ללכד סביבו
את הצבא שחנה סביב דמשק. לשוא. אפילו
חיל״המשמר הפרטי שלו סירב להשמע להו ראה;
ארבע שעות לאחר תום האולטימטום,
כינס שישקלי את בית־ד,נבחרים, הכריז :
כדי למנוע שפיכת־דמים, הוא מתפטר מתפ קידו.
כשיצא מבית־ד,נבחרים נכנס י שר
למכוניתו המשוריינת, שהיתר, שייכת פעם
לאדולף היטלר, נסע לביירות, שם ביקש
מיקלט כפליט פוליטי.

זעים עולה ל שלט!!
* המשפחות הגדולות.

נגמר

שלטונו

הדיקטטור

שהיה

המהדורה הערבית של מוסוליני ופראנקו.
במקומו חזר לשלטון אותו אוסף של עס קנים
וראשי־משפחות שנזרקו ממנו לפני
חמש שנים. בשביל סוריה, היה זה, ללא
ספק, צעד רציני אחורה.
ההפיכה הראשונה׳ שבוצעה על־ידי ה־רמטכ״ל
קולונל חוסני אל״זעים׳ ב״, 1949
נגרמה על־ידי אותה תסיסה חברתית וצבאית
שנועדה להעלות את נגיב ועבד אל־נאסר
במצרים. המצב הכלכלי היה קשה, העם
מאס בתוכניות ובהבטחות המדינאים. המנגנון
היה חדור שחיתות׳ לאיש לא היה לו אימון
בו. זעזוע המפלה בארץ־ישראל תרם אף
הוא את חלקו.
זעים — בשם הצבא — בא לשנות את
המצב. משך ארבעה חודשים וחצי הצליח.
הוא סילק את המדינאים, נתן זכות״בחירה
לנשים, תיכנן מיפעלי השקאה נרחבים. תחת
משטרו הוחל ב״מיבצע הגרוש״ — הטלת
מס על כל כרטיס״שעשועים, ליצירת קרן
מיוחדת להקמת בתי־ספר. אולם הפיתוי
אל־זעים ואנשיו טבעו
היה גדול מדי :

אולם חינאוי לא רצה להיות תלוי בחסדי
הצבא. היו לו מושגים משלו על מדעי ה פוליטיקה.
הוא החזיר את הנשיא הקודם,
האשם אל״אתאסי, ויחד אתו את כל שאד
המדינאים המודחים. הוא גם חיפש בן־ברית
מבחוץ, פתח בשיחות על הידוק היחסים
עם עיראק.
סופו בא נ ע בור ארבעה חודשים וארבעה
ימים. שישקלי, שפקד על הכוח הרציני ביו תר
בצבא — חיל השריון — הכריז על עצמו
כשליט סוריה החדש. הוא לא השאיר כל
ספק על צורת משטרו״המיועד: פאשיזם.
היה זה פשיזם מסוג ערבי, קרוב יותר
למשטרים דומים באמריקה הדרומית ובספרד
מאנשי משטרו של היטלר.
אולם במדינה שחיה עד כה במשטר פיאודלי
היה זה צעד קטן קדימה. לעם לא היתד.
כל דעה בניהול ענייניו׳ חלק ניכר מאוצרות
המדינה הושקע בתותחים ומטוסי־סילון. אך
המדינה ריכזה בידיה גם כוח כלכלי, חילקה
אדמות לפלאחים, עסקה במיפעלי״פיתוח,
ערערה את אחיזתו של ד,אפנדי ובעל ן״,
אחוזות.
עתה חזרה שוב אותה כת ישנה לשלטון.
אולם לא ברור עדיין אם הקצינים, שמאסו
בשלטון שישקלי, ימצאו את שותפיהם הח דשים
טובים יותר.

— הקולונל שנרצח על ידי הקולונל שגורש על יד הקולונל שנמלט

״מועצת״ההפיכה מזהירה: כל נסיון להפ ריע
את הסדר ייענש בכל חומרת הדין !
מועצת־ההפיכה מזהירה: כל נסיון להפריע
את הסדר ייענש בכל חומרת הדין!״ למעלה
מעשרים פעם הפסיק קריין רדיו־קהיר את
השידורים הרגילים כדי להקריא את ההודעה.
היתד. זו ההזהרה החמורה ביותר שמועצת־ההפיכה
השמיעה אי־פעם באזני העם המצרי.
אפילו בימים הראשונים לאחר עלייתה לשל טון
לא דיברה בנימה חריפה כל בך.
היתר. לכך סיבה מספקת. בפעם הראשונה
מאז גור ש פארוק נראתה האפשרות של
פילוג פעיל בתוך הצבא עצמו. אותה שעה
התכנסה מועצת־ההפיכה במחנה־עבאסיה ה ענקי,
ירו ש ת הצבא הבריטי בלב־קהיר, דנה
במצב החדש שאיים על שלטונה. במקום
12 החברים הרגילים השתתפו הפעם בישיבה
רק . 10 השנים הנעדרים: יו שב־ראש המועצה
מוחמד נגיב׳ שי שב במעצר־בית ורב־סרן
כאלד מוחיי אל־דין׳ שישב במעצר־מחנד.
עם עוד 41 קצינים של חיל״הפרשים.
הפרשים, שהתנגדו להדחת נגיב, לא הבינו
מדוע לא יקימו הם מועצת־הפיכה משלהם,
שתסלק את המועצה הישנה. אילו רצתה
המועצה, היתד, יכולה להכניע את כל חיל־הפרשים
ללא קושי מיוחד. החייל, ד,מהתה
למעשה חטיבת השריון הקל של הצבא
המצרי, לא היה מחזיק מעמד ז מן רב מול שאר
יחידות הצבא שכיתרו אותו עם קבלת הידי עה
על התמרדות קציניו.
אלא שעשרת חברי המועצה חששו כי בזה
לא יג מרו את כל הפרשה. ידיעות שבאו
מכל חלקי הארץ העידו כי לא הפרשים
בלבד תמכו בנגיב. סטודנטים, פלאחים, פו עלים
השמיעו את הסיסמה :״אין הפיכה
בלי נגיב ! נגיב אבי״ההפיכה אפילו
מחרטום, בירת־סודאן׳ באו קריאות־עידוד
לנגיב. בלעדיו, איימו מנהיגי סודאן, לא
יהיה כל איחוד בין מצרים וד,סודאן.

אוסף ש ד חנפנים 1מ 1נ׳ -לב
היה זה הרגע האירוני ביותר ב־ 19 חודשי
קיומה של ההפיכה המצרית. הגורל, בדמותו
החייכנית של מוחמד נגיב, לעג לתוכניות
חברי־ד,מועצה. לאחר שרי ממו ושיבחו את
הגנרל הבלתי־ידוע באופן יחסי משך יו תר
משנה, נוכחו לדעת כי לא קל היה לבטל
אותו, להתייחס אליו כאילו עוד היה גנרל
בלתי־ידוע. דמו לשוליית הקוסם שהשתמש
בכוחות״סתר אדירים כדי ליצור מפלצת
שהלכה וגדלה׳ עד ש שוב לא יכול היד,
להשתלט עליה.
המופתע ביותר היה גמאל עבד אל־נאסר.
סגן האלוף הצעיר 36 בעל גוף הענק וההו פעה
המתונה לא חשב שיהיה לו קשה לקבל
המנהיג המעשי
את המקום המגיע לו :
והרשמי של הרפובליקה המצרית. הוא אשר,
משך שנים רבות, אירגן סביבו את גרעיו
ההפיכה, טיפח אותו לתנועה מגובשת׳ בעלת
רעיונות ואופי משלה. נגיב לא היה אלא

1W mIM V 3

קישוט זר, תוספת מכובדת שהיתר, צריכה
להעלם בבוא העת.
בצעירותו לא נבדל גמאל מרבבות צעי רים,
בני המעמד הבורגני של מצרים. יליד־קהיר׳
בן של פקיד ממשלתי, סיים את
ביתיר,ספר התיכון, התכונן לד,כנם לפקולטה
למשפטים של קהיר. במקום זה שינה את
דעתו, נכנס לאקדמיה הצבאית המלכותית.
בתקופה זו לא התפתחו בו עדיין סגולו תיו
השתקניות המאפיינות אותו כיום. הוא
נהג להשתפך בפני ידידיו הקרובים׳ כתב
מכתבים ארוכים בהם תיאר את הגיגי נפשו.
כאשר היה בן 17 כתב: השחיתות והבגידה
מכרסמות בגוף המולדת בלי הרף. הכובש
הזר יו שב בארצנו בבטחון כי יודע הוא
כי אין מי שיתנגד לו. הוא הצליח להפוך
את מנהיגי העם לאוסף של חנפנים ו מוגי״
לב, שכל שאיפתם היא להידמות לכובש
ולהתרפס אליו. האם כך תשתחרר המולדת
ותהפוך שוב לארץ של בני חורין?״

מעל לכל: השנאה
בשנת 1937 סיים גמאל את האקדמיה
הצבאית, קיבל את כוכביו׳,קצינות הראשון.
הוא צורף ליחידת רגלים, שירת במחנות
ובנקודות־ספר שונות. כעבור שנתיים נשלח
לחרטום׳ בירת״ר,סודאן, שם שירתה יחידה
של הצבא המצרי. תקופה זו הגבירה את
מרירותו נגד האנגלים ונגד מפקדיו בצבא
והעסקנים הפוליטיים.
אולם, מעל לכל, בערה בלבו השנאה
לאנגלים.
בשנת 1942 נוסף לשנאה זו רגש של
עלבון צורב. השגריר האנגלי בקהיר אילץ
את פארוק׳ תחת איום, לקבלו בארמונו
ולפטר את ראש״הממשלה מוסטפא אל־נחאס.
בשביל הקצינים הצעירים זו פגיעה בקודש־קודשיהם,
כי בעיניהם היה המלך הסמל
העלון של טוהר האומה. כימה מאות מהם
בקשו לצעוד בהפגנת״מחאה אל הארמון
המוקף, נמנעו רק ברגע האחרון, על פי
בקשת המלך עצמו.

ר 1,א מצטרף למחתרת
סגן גמאל עבד אל־נאסר לא היה בין אלד,

שרצו לצעוד. הוא פיקד על מחלקת חיל־רגלים,
סמוך לעמדותיההגנה של הצבא
הבריטי באל״עלמיין. הוא רק שמע על המקרה
ורתח .״חשבתי שאני אתפוצץ מרוב כעם,״
נזכר הוא .״אולם מה יכולתי לעשות?
האמנתי שהאנגלים סמכו על כך שאנו לא
נפעל. רציתי לתת הוראה לאנשי לירות
בכל אנגלי שיראו. אולם ידעתי גם שהדבר
לא היה עוזר. כדי לגרש את האנגלים היה
דרו ש הרבה יו תר מאשר סגן ומחלקת חיל-
רגלים. היה דרו ש צבא שלם׳ עם שלם.״
לא עבר מזן רב וגמאל עבד אל־נאסר היה
עסוק במימוש חזונו. הוא הועבר לקהיר,
הצטרף אל אחת מקבוצות־הקצינים ש שרצו
בצבא, כל אחת עם מטרה משלה — מי בעד
המלך׳ מי בעד הרמטכ״ל ומי בעד מפקד־הגדוד
שלו. תוך חודשים מעטים הפך לאיש
המרכזי בקבוצתו.
הוא כמעט מצא את עצמו בתא הכלא כאשר
ערכה הבולשת של פארוק מעצרים בין הק צינים.
אולם הוא הצליח להעלים את פעי לותו,
החליט מאותו יום להקפיד ביותר
בבחירת חבריו־לקשר. במרוצת השנים גם
הצטננה הערצתו את פארוק, כשהתרבו ה סיפורים
על התפרורותו המוסרית.

הרצח בלילה
המחתרת העברית נגד האנגלים בארץ שימ שה
לו דוגמה, הוא החל מחפש פתרון ב״
מעשי־טירור. הוא וחבריו ערכו רשימה מפו רטת
של אנשים אשר יש לסלקם, היו מתכ ננים
בפרטי־פרטים את מעשי־הטירור. לילה
אחד, לאחר שבחרו בקרבן הראשון, יצאה
הקבוצה לארוב לו ליד ביתו.
בזמן הקבוע, הופיע האיש. משלושה כי וונים
ניתך עליו מטר כדורים, הוא צנח
ארצה. המתקיפים נכנסו למכוניות׳ הסתלקו-
מן המקום .״משך כל הלילה לא יכולתי
לעצום עין,״ מודה עתה גמאל .״יללת אשר,
צלצלה באזני בלי הרף. התפללתי בכל מאודי
כי האיש שרציתי להרגו לא ימות, וכאשר
עלה השחר רצתי כמטורף לרחוב לקנות
עתון. האיש רק נפצע קשה״.
שם המותקף נשמר בסוד .״כדי שהתובע
הכללי לא יאסור אותי על כך.״

מלחמת ארץ־ישראל שמה קץ להתלבטויות.
גמאל, עתה סרן, יצא למלחמה בראש פלוג ת״
רגלים של הבריגדה ד,ששית. בערבות־הנגב
ושפלת־הדרום טעם את הנצחונות הראשונים.
אולם אחריהם באו חודשים ארוכים של
קרבות וזיעה, חודשים שבהם בערה השנאה
של החייל הקרבי למשתמטים שי שבו בעורף,
למנהיגים ששלחו אותו לשפוך את דמו
בארץ זרה, למען הקנוניות הצרות שלהם.
בחודשים אלה נולדה המהפכה של ד23״,
ביולי . 1952 בחודשים אלה התגבשה הקבוצה
שהיתר, עתידה להקרא מועצת ההפיכה. ב־פאלוג׳ה
מצא גראל את יד״י מינו: סרן רזה
ואתלטי, צעיר ש שערו נשר לפני מועד. היה
זה סלאח סאלם, משכיל׳ חריף־מחשבה ובעל
כוח־שיכנוע אדיר.

הצעד הגדול
כשחזרו למצרים היתד, המטרה ברורה.
הם רק חיכו להזדמנות הטובה. היא ניתנה
להם על״ידי פארוק. כמה ימים לפני פרוץ
ההפיכה עורר המלך נגדו את חמת רוב קציני
הצבא, כאשר דרש לבטל את בחירתו של
יו שב־ראש מועדונם; למנות גנרל משלו
לתפקיד זה. האיש שביקש המלך לסלקו :
מוחמד נגיב, ותיק״קרבות ארץ־ישראל.
אותו ז מן גם הרגישה הבולשת של המלך
כי גמאל וחבריו התכוננו למיבצעם הגדול.
היה צורך לפעול במהירות. היה דרו ש גם
שם מושך שילכד סביבו את הקצינים וי תן
אופי מכובד לכל התנועה. נבחר הגנרל
שפארוק לא רצה בו.
אולם הנצחון לא פתר את הבעיות. הי שיבה
ב שלטון לא היתד, דבר פשוט כל״כו,
עובדות החיים של משטר פיאודלי לא ניתג•
בקלות לשינויים. נגיב, שהסתפק תחילה ב־תפקידי־ייצוג
וגיוס אהדת ההמונים, החל גם
— לכף־ר,מתינות.
להפעיל את השפעתו
היה ברור כי יום ההכרעה מתקרב, בו יצטרך
עבד אל־נאסר לקחת את הרסן בשתי ידיו,
להראות לעולם כולו מי עומד בראש.
כאשר עשה זאת׳ בסוף השבוע שעבר, נוכח
לדעת כי שוב לא היה זה דבר פשוט כל־כך.
מעשהו׳ שלא הפליא את האנשים
המתמצאים בענייני המרחב, התפרש נכונה
כצעד קדימה, במימוש תקיף יותר של שאיפות
ההפיכה. אולם איש לא תיאר לעצמו כי
גמאל, ושאר חבריו הצעירים, יוכיחו בגרו ת
ואחריות כפי שעשו. במקום להתעקש, ליצור
קרע שהיה מאלץ אותם לשלוט בכוח רובים
מכודנים, העדיפו להשלים עם נאגיב.
אולם כבר עכשיו ברור: לא היתד, זו
כניעה מתוך חולשה. גם עם נגיב בתוכה,
מתכוונת מועצת״ההפיכה לבחור בקו תקיף
יו תר — בחזית החיצונית ובחזית הפנימית.
הסכנה הגדולה ביותר עתה שוב אינה זי
של קרע בין נגיב וגמאל. הסכנה היא של
נסיון מצד מנהיגי המפלגות ובעלי־הרכוש
לחזור למעמד אשר ממנו סולקו.
דבר זה, כפי שהוכח בסוריה, אפשרי.

ההתחרות על הפופולריות —

נניכ (ימין) ועכל אל־נאסר ן שמאל) כצילומים שנועדו להראות את עממיותם, להוכיח עד כמה שניהם אנשים פשוטים ורגילים.

מדוע סילקנו את נגיב
הדבר לא בא באופן פתאומי. כמעט מן החודש
לאחר ביצוע ההפיכה, נוכחנו לדעת — אני וחברי
ההפיכה — כי עשינו משגה. מוחמד נגיב, האיש
בו לסמל את תנועתנו בעיני העולם, היה רחוק
נותר, דמות גדולה שחשבנו אותו תחילה.

הראשון, במועצת שבחרנו
מלהיות

מאת

אנו פתחנו בפניו את דלתות המועצה, קיבלנו אותו
בכנות כאחד מאתנו. אולם רוחנו והאוירה החברית ששררה
בינינו, היו זרות לו. הוא גם החל להאמין בדבר התעמולה,
ראה את עצמו יותר ויותר כמפקד, כראש־ד,מועצה, לא
כשותף. תב עותיו לקבל סמכויות נוספות נעשו תכופות
יותר, גישתו אל המועצה צרה וקטנונית.

שערזרי ה בלי סוף
יום אחד, למשל, דרש כי חברי המועצה יחדלו מלהפגש
עם שגרירים ונציגים זרים. הוא המנהיג המוכר, הכריז,
ולא יתכן כי אחרים ינהלו את הקשרים עם העולם. אולם
>נו התנגדנו. ולא בגלל הכבוד או ההתרברבות. כי לכל
אחד מאתנו היה שטח־פעולד, משלו ולא היתד, כל סיבר,
מדוע לא יטפל בשטח זה גם כאשר הדבר מצריך פגישות עם
נציגים זרים. לבסוף הציע נגיב שנשאיר את כל יחסי״החוץ
בידי שר־החוץ*.
אולם איך יכולנו לקבל הצעה כזו? בכך היה נאגיב ייצא
מכליו כל פעם ששמע כי גמאל או מישהו אחר נפגש עם
דיפלומט זר. השערוריות שהיה מעורר בי״
שיבות־ד,מועצה לא היה להם סוף והיינו נאל צים
לבזבז זמן יקר על וויכוחים אתו.
לא היה זה גם השטח היחידי שהרבה ל התערב
בו. אני זוכר כיצד, כאשר קיבלתי
לידי את הנהלת ענייני השידור, דרש לכנס
את כל עובדי השירות, לשאת בפניהם נאום
על חובת־נאמנותם אליו. לעתים קרובות
הייתי ממש משתגע ממנו. הוא היה מטלפן
לפקידים נמוכים, נותן להם הוראות להכניס
ידיעה זו או אחרת לתוך השידור, עובר על
כל ידיעה עליו, משנה אותה לפי טעמו או
מחליט לפסול אותה. בגלל מעמדו ותפקידו׳
לא יכולתי לבטל את הוראותיו.

לאח םאלם
שר ההדרכה הלאומית
וחכר מועצת ההפיכה
נאום ששודר בראדיו קאהיו
שעות מספר לפני החזרת
נאגיב לכס הנשיאות ונקלט
על ידי שרות העולם הזה.

למחרת הופיע המאמר במקום צנוע, כיאה לכתבה בלתי־חשובה
של עתונאי זר. אולם הדבר נתאפשר רק אחרי חב.
כעבור יומיים, העמיד את האולטימטום שלו: או
שנעניק לו סמכויות בלתי־מוגבלות, או שהוא יתפטר. הוא

נבנסתי לביוז סוהר
פעולותיו הגיעו לממדים של שגעון־
גדלות ממש. הוא הרבה להופיע בכל מקום
וכל פעם נשא נאום, שהיינו נאלצים לשדרו.
הדבר הגיע לממדים כאלה שלמאזינים נמאס
כבר לפתוח את הרדיו. למשל, לפני שלושה
חדשים, כשהייתי כולי עסוק בניהול ענייני
הבחירות בסודאן׳ יצא לביקור בנוביה, על
הגבול הדרומי, נשא שלושה נאומים ביום
אחד. הארוך שבנאומים נמשך 76 דקות! ה״
אחרים 45 :ו־ 30 דקה. כמובן, תבע שישודרו
מיד, אולם באותו יום נערכו חגיגות יוס ד,מולד
של הנביא ובשום אופן אי־אפשר
היה להקציב זמן לנאומים. נתתי הוראה
לדחות אותם עד למחרת היום.
כאשר חזר נגיב מביקורו הקים סערה
אדירה, תבע אפילו לפטר אותי מתפקידי.
יום אחד לא יכולתי לסבול יותר. הלכתי
לבית־הסוהר הצבא־ המרכזי, נכנסתי לתא
קטן והסתגרתי שם. ידעתי רק שאני עייף
ולא רציתי לראות איש יותר — כל זד, לשעבר נציג ישראל בועדת שכי תת
הנשק המצרית־ישראלית
בגלל התנהגותו של נגיב. חברי במועצה
שמעו על העניין והם באו לתאי להוציאני
ממנו ולהרגיעני. ידעתי שהם, מצידם, סבלו
האם היית מופתע כשקראת על
לא פחות מפגיעותיו של נגיב במאמץ המ הפיכתו
של עבד אל־נאסד?
שותף.
לא. בהחלט לא. כבר אמרתי קודם לכן
רדיפתו אחרי הפירסומת נמשכה ללא ה 1כי
עבד אל״נאסר הוא האישיות החזקה
פוגה. היא היתד, מכוונת ליצירת תמונה
ביותר במצרים. נאגיב שימש כל הזמן
מסולפת של חשיבותו, למשוך אליו את כל
כסמל בלבד. כל מי שעקב אחרי ההתפתחות
האהדה העממית שהיתר, נתונה למד,פכר, ול״
כי גמאל יתפוס
בשנה האחרונה, ציפה
מבצעיה. הוא הקים מנגנון־תעמולה שלם,
\ את מקומו של נאגיב.
הקיף את עצמו בצילומים׳ היה מציף את
העתונות בצילומים וסיפורים על כל מעשה
מתי ראית בפעם הראשונה את
שעשה. הדברים הגיעו עד כדי כך שנגיב היה
עורכם המעשי של העתונים במצרים. הוא ן עבד אל־נאסר?
היה מחליט לא רק איזה תמונה תודפס, אלא
יום אחרי כיבוש מבצר עיראק סואידן,
מה תהיה הכותרת, מה יהיה גודל האותיות
!בנובמבר .1948
— ובאיזה עמ» תפורסם.

ע ר וח כהן

רצ 1לרצוח א1ת1
פעם הבהיל אותי עורך אל־אהראם :
הוא קיבל מנגיב מאמר שנכתב על־ידי ג׳ון
גאנתר, הסופר האמריקאי הנודע, ואשר
בראשו התנוססה הכותרת ,,נגיב — הדיקט טור
החייכני.״ נגיב תבע שהמאמר יפורסם
במקום בולט, בעמוד הראשון של העתון׳
תחת אותה כותרת,, .אינני יכול לפרסם מאמר
המכנה את נשיא מצרים כדיקטטור,״ אמר לי
העורך בהתרגשות׳ בבקשו ממני להניא את
נגיב מדרישתו.
* לא חבר המועצה. פאוזי, דיפלומט מק צועי,
שימש נציג מצרים באו״ס, לפני
ההפיכה.

איד היה הדבר?
נשלחתי על ידי מפקד־החזית, האלוף יגאל
]אלון, שרצה למנוע שפיכת־דמים מיותרת
על ידי פגישה בינו ובין סעיד טאהא, מפקד
ן הכיס המצרי.

איך עברת את הקו?
ניגשתי מצד משלטי עיראק אל־חאארב,
Iבכביש בית״גוברין, במכונית משוריינת.
עצרתי כ־ 800 מטר מעמדות המצרים, ומשם
שידרתי ברמקול משך חצי שעה קריאות
בערבית ובאנגלית שקצין ישראלי רוצה
לד,פגש עם קצין מצרי. לאחר זמן מה ראיתי
שלושה קצינים מצריים במבואות הכפר,
צעדתי לקראתם ברגל.

חשב את עצמו, כנראה, די חזק כדי שיעמיד את רצונו
מעל לאינטרס של המולדת. הוא תבע, למעשה, שנעזוב את
תפקידינו, נחזור לצבא.
הדבר לא נשאר סוד! נגיב עצמו סיפר על ההתפטרות g
לכל מי שנפגש אתו. כמה קצינים, ממיטב אנשי הצבאg ,
אשר שמעו על כך׳ פנו אלינו והזהירו אותנו לבל ניכנע §§
לנגיב. ד,ם איימו אף לאסור אותו בכוח ולהוציאו להורג1 .
הדרך לפנינו היתד, ברורה.
שואלים אותנו מדוע, אם כן, הצגתם אותו כאליל g
בפנ־ העם?״ והתשובה היא: לא אנו עשינו זאת. להיפך§ .
מפני שאין מאמינים באלילים ובשליטים־יחידים עשינו את g
אשר עשינו. קחו למשל את מוסטפא אל־נחאס. כאשר ירש g
את מקומו של סעד זגלול לפני שלושים שנד״ היה איש 1

גדול׳ מנהיג אמיץ ונערץ. אולם כאשר ראה את עצמו כ־אדם
העומד מעל לכל — התנוון ונשבר, ואתו התנוונה s
אותה תנועה אדירה ששמה הוופד.
נגיב לא היה בין אלד, שהביאו את ההפיכה למצרים• גם g
לאחר שצורף למועצה לא היה לו הזמן להתעסק ולדון g
בבעיות־היסוד של העם. על אחת כמה וכמה לא יכול היה 1
להיות מנהיגה של אותה הפיכה. אפילו גמאל עבד אל־נאסרj j ,
האיש שהתווה — וימשיך להתוות — את קו ההפיכה, ברצון p
אללה, אינו יחיד. הוא רק ראשון בין שווים.
תנועתנו אינה תנועה של עריצות אישית. תנועתנו היא g
תנועה של ״אנחנו״ ולא של ״אני.״

עבד אל-נאסר

בחדר כביסה קטן, שהותאם בקושי לצרכי מגורים, על גג בית ירושלמי
בן שמונה קומות׳ ישב השבוע צעיר שחום, רזה ונמוך־קומה, שקוע
בספר ערבי. ירוחם כהן, האדם היחיד בישראל שהכיר היטב את גמאל
עבד אל-נאסר, למד את ספרו של ההיסטוריון הערבי אל־ז׳ברטי על
שלטון הממלוכים כמצרים. הוא התפנה כ ך למסור לחברי מערכת
״העולם הזה״ את הראיון הבא על ידידו לשעבר, הדיקטטור הנוכחי של

מצריים.
האש. לא היד, לי כל חשק לקכל כדור ישראלי
בגב.

קיבלת את הרושם שהוא שונא
את המשטר הפנימי?

מי היו הקצינים?
אחד מהם היד, רב־ם רן (שאג) .הוא הציג
את עצמו כגמאל עבד אל־נאסר.

מה היה הרושם הראשון שקבלת
ממנו?
הוא היה גבוה, נאה, חייכני, אדיב מאוד.
היה בו משהו מן הילדותיות. דיברתי עמו
אנגלית. הוא דיבר בצורה 1חופשית, במבטא
ברור.

מה היתה השיחה?
הצגתי את עצמי ואת תפקידי, הצעתי
פגישה בין המפקדים. כתשובה קפץ גמאל
ושאל :״האם ידובר על כניעה ז ״ עניתי
שכל צד יסביר את התועלת בהמשך הקרבות.
הוא אמר שאינו מוסמך לענות, ואחד מחבריו
יצא לפלוג׳ה להודיע לסעיד טאהא על הצע תנו•
בינתיים ישבנו על תל קטן׳ התחממנו
בשמש ושוחחנו. הוא גם כיבד אותי ב סיגריות.

מה שוחחתם?
על הכל. דיברנו על הבעיות שהטרידו
כנראה את שנינו, על המלחמה, על חלקה
של בריטניה בה. אחר כך עברנו לשוחח
על מצריים.

הוא לא אהב את הבריטים?
הבחנתי מיד שהאיש שונא את הבריטים
מעומק נשמתו. נוכחתי שזהו הנושא החביב
עליו לשיחה׳ ולא החמצתי כל הזדמנות
לחזור אליו• הוא ראה בבריטים את מקור
צרותיה של מצריים, טען שקודם כל יש
לפתור את בעיותיה של מצריים, את הבעיה
הבריטית.

דיברתם גם על בעיותיה הפני מיות
של מצריים?
כן. דיברנו על מצבה המעמדי והכלכלי.
הוא הודה בגלוי שזוהי הבעיה השנייה
שיש לטפל בה, שכל המדינאים המצריים
הם פרו־בריטיים או שאינם מסוגלים לעמוד

בפניהם.

-:-לחד ה

היתר

ישראל, לתפור
בסיוע הבריטי.

מצרים

תלויה

יותר

י ־ תי

ר י׳ ר״יי-י

לא שונא, אך מבין שהמדינאים המקצו עיים
לא יגיעו לשום תכלית. הוא ראה יפה
את הניגודים החברתיים וד,מעמדיים, והבין
שכאן צריך להיות שינוי דראסטי ובלתי־פשרני.

ולא
הרגשת שהוא שונא את
ישראל?
אין לי ספק — וזה בסתירה להכרזות
המיוחסות לו — כי אין הוא נוטר שנאה
לישראל. הוא נהג במלחמה כספורטאי, ראה
את המלחמה כספורט.

מה היה יחסו לשאר ארצות ערב?
למשל, לירדנים?
זה היה אחד המיתרים שאהבתי לפרוט
עליהם באותה שיחד, ובעשרות השיחות
שהיו בינינו אחרי״כן. קל היה להבין את
הרגשתו נוכח המצב המיואש של הכיס,
שעה שממול, בהרי חברון, ישבו הירדנים
ולא עשו דבר. הצבעתי על השטח הירדני
ושאלתי לדעתו על שותפו למלחמה, היושב
בחיבוק״ידיים. ראיתי שנושא זה מצית את
הזעם בעיניו.

מה היה, לדעתך, תפקידו אז?
הוא היה מעין קצין־מודיעין 1חטיבתי. אך
יש לציין שהיה איש־קרב, שלחם ביד מרדכי,
גיצנים והמשלט 105 ליד נגבה, שם נפצע.
אחרי שהחלים חזר ותקף בראש פלוגה של
נושאי־ברן את משלטי תל־מחאט׳ שהיו
תפוסים בידי הפלמ״ח. היה לו כנראה גם
תפקיד מיוחד, כי הוא נכח גם בפגישה בין
יגאל אלון וסעיד טאהא.

אפיה התקיימה פגישה זו?
במשק גת. המצרים סירבו להיפגש בבית־גוברין
או בבאר״שבע שכבר היו בידינו, כי
לפי רדיו קהיר היו שני המקומות עדיין בי ד
המצרים.

כמה פעמים ראית אותו מאז?
משך תקופת המצור 15 ,או 20 פעם,
לשם דיון בבעיות שונות. לאחרונה ראיתיו
בפברואר . 1g=,nר ו, וייי

ה פ גי שהההיסטורית. כפי שנצטיירה בדמיונו של צייר השבועון אחר״סעאה, בקאהיר,
בציור מתוארת ׳הפגישה בין גמאל עבד אק־נאסר ויגאל אלון בקיבוץ גת. בחזית הדרום.

למרות שפרטי המדים והדרגות של הישראלים נכונים, נתן הצייר יד חופשית לדמיונו,
תיאר את הישראלים כיצור,ים ועלובים, לעומת המצרים, הרכיב ליגאל אלון משקפיים ואף עקום.

שנא את הבריטי והירדנים!״
שנקברו על־ידי המצרים בתוך הכיס. הצעתי
להזמינו דרך הועדה, והוא נענה׳ נפגשנו
שוב כמה פעמים.

איזה רושם קיבלת מהתפתחות
דעותיו?
הוא׳ נראה יותר נרעג ו מיו שב.
בכיס לא היו כל כך אידיאליים.

החיים

הוא סיפר שנולד לו בן. הוא הזכיר לי
שבימי הכיס הפליט פעם באוזני ש שוב לא
יראה לעולם את שתי בנותיו׳ וכי אני ניחמתי
אותו אז שעוד יראה אותן, ושאפילו יוולד
לו בן. נסעתי לתל־אביב וקניתי חליפה
יפה לבנו. אחר כך שלח לי כל מיני מתנות
מקהיר.

איך קראת לו?
דיכרתס על פארוק?
אף פעם לא. גם לא עם קצינים
שפגשתי. זו היתה בעייה עדינה.
היה נערץ על הצבא, לא יכולתי
את הערכתי על מלכם המתהולל.
לא השמיעו אף מילה לטובה או

על נגיב שמעת בזמן המלחמה?
לא. כשהופיע שמו בשעת ההפיכה הרא״
שונה׳ נפגשו כמה חברים, שעסקו בימי
הקרבות במודיעין. לא הצלחנו לזהות את
שמו בקשר לכל פעולה שהיא.

מה היתה הערכתן, כששמעת
על ההפיכה הראשונה?
כשהוברר לי שאותו גמאל, שנמנה עם
ראשי ההפיכה, הוא עבד אל־נאסר מכים
פלוג׳ה, הבנתי כמה דברים שנראו לי עד
אז כסתומים. הסקתי שהקבוצה שמה לה
למטרה לחולל שינוי יסודי במצריים.

אתה חושב שהקבוצה בכר היתה
קיימת שעה ששוחחת עמו?
איני יודע. אני מתאר לי שגאמל השמיע
את דעותיו בפני ידידיו וחבריו. הוא עצמו
טען שההפכה לא היתד, תוצאה מן המפלה
באו־ץ־ישראל. אך יש זהות בין דעותיו
על המנהיגים המצריים לבין מצבו הנואש
בכיס פלוג׳ה. אפשר לשער שב איזור פלוג׳ה
בשלה בלבו ובלב חברים אחרים ההחלטה
למנוע מצבים דומים בעתיד.

מה דעותך־ על הקכוצה כולה?
אתה חושב שהם פטריוטים?
אם לדון לפי היכרותי את גמאל, יש
לראות את הקבוצה כחבר אנשים כנים,
ואולי גם תמימים במדיניותה ובמטרותיה.
מטרתם להגשים את שאיפות העם המצרי
לעצמאות פוליטית וכלכלית. אני חושש שלא

m im S

הרחקת נגיב מעמדת המפתח
שלו נראית לך כאות של כוח או
של חולשה?
גם זה וגם זה. הדבר מוכיח שהם מכירים
בחולשתם, בעובדה שלא ביצעו שום דבר.
מצד שני זהו סימן של כוח לעתיד. הם
יהיו עתה נוטים יו תר לפעול בצורה תקיפה
ובלתי״פשרנית.

כאיזה כיון?

קראתי לו גמאל. הוא קרא לי כהן.

דו^י ח

אתה חושב שהם מהפכנים כמו
כמאל אתא־תורק, למשל?
איני חושב שיש להם תוכנית למהפכה
יסודית, חברתית. אבל ר צון יש להם.

על מה שוחחתם?

לא. אחרים פארוק
להביע
גם הם
לרעה.

המטרה הסופית׳ אך לא את הקשיים וה־תקלות.
מכאן שהתנהגותם של הקצינים,
שאיש מהם לא עבר את גיל ה־ ,36 נראית
בלתי־גמישה.

vtt׳

הן כלפי פנים והן כלפי חוץ. עד כה
היתד ,״המהפכה האגררית,״1חלוקת הקרקעות
לאיכרים, מצומצמת מאוד. דמי החכירה של
הקרקי הורדו, אך האדמה לא חולקה לאי כרים•
עובדה זו׳ וחסר תמיכתם של החוגים
הכלכליים, ששלטו קודם לכן גם מבחינה
פוליטית במצריים, מהווים את אבן הנגף
הגדולה ביותר בפני מועצת ההפיכה. חוסר״
התמיכה מחבל בתוכניותיה הכלכליות של
מועצת ההפיכה ל שיפור המצב. מצד שני,
גם במשא־ומתן עם בריטניה על בעית
הסואץ אין לציין שום הישג ממשי משך
שנה וחצי.

אתה חושכ שנגיכ הפריע להם
לעכור למעשים קיצוניים כיותר?

בוצה, באשר לא הגיעה לידי הישגים. יריביה
הרבים של המועצה׳ כל המדינאים שנזרקו
החוצה ואף נאסרו׳ חברו יחד. אם לא יכלו
לסלק את הקבוצה, הרי רצו לפחות למנוע
שואה פוליטית על־ידי החזרת האיש המתון,
שידע לרסנה. אין ספק ש שני הצדדים, קבוצת
הקצינים ונגיב, נאלצו לעשות ויתורים. הם
הגיעו לידי פשרה שלפיה ישמש נגיב כאיש־הייצוג,
ואלו גמאל יבצע את מדיניותו
מאחורי שמו של נגיב.

אתה מאמין, איפא, שעכד אל־נאסר
יהיה עתה הפוח המהיג?
בהחלט.

האם סכור אתה שיש לעכד אל-
נאסר דעה מגוכשת על ישראל?
אני נוטה להאמין שכל ההכרזות שיי
עבד אל־נאסר וחבריו נובעות מרצונם להנ היג
את ארצות ערב. בעית־ישראל היא הבעיה
המאחדת ארצות אלה. דומני שגמאל וחבריו
מבינים יפה מה הבעיות העומדות לפניהם.
אין ישראל עומדת בראש דאגותיה וטרדותיה
של המועצה. אין זאת אומרת שאנחנו צרי כים
להתעלם מסכנה מצד זה. עצם העובדה
שמצריים שואפת להקים, ואמנם מקימה,
צבא גדול וחזק, צריכה להדאיג את האנשים
אצלנו.

אינך חושכ שכל עוד לא ניכש
המשטר החדש עמדה סופית כלפי
ישראל, חייכת ממשלת ישראל לי טול
את היוזמה לידיה?
בשנת 1950 הצהיר הגנראל ריילי, מי שהיה

אז ראש משקיפי או״ם, כי לפי ידיעות־ו
יש סיכויים לשלום בין ישראל ומצריים.
כנראה שהיתר, לו אינפורמציה ממקורות
מצריים.

זה היה לפני ההפיכה?
כן. אחרי ההפיכה נאם ראש ממשלת
ישראל והכריז שלדעתו יתכן שלום בין
שתי המדינות. לא באה כל תגובה שלילית
מצד המצרים.

אתה חושכ שהם חיכו לצעד
יותר מרחיק לכת מצדנו?
קשה לדעת. איני יודע מה עמד מאחורי
דברי ראש״הממשלה. לו היינו נוטלים יוזמה
ממשית לידינו׳ יתכן והיה יוצא משהו.

האם אתה חושכ שככלל היתה
או ישנה כממשלה שלנו קו עקכי
כלשהו לאורינטציה על גורם ערכי
זה או אחר? או שחוסר קו כזה
פסל מראש כל מדיניות כרורה?
איני יכול לענות על כך. מצד אחד מיהרנו
להכריז בהזדמנויות רבות על נכונות להגיע
לשלום־אמת, ואולי יצרנו אפילו את הרושם
שאנחנו זקוקים לכך באופן דחוף — דבר
שחיזק את ידי הגורמים הערביים הטוענים
שישראל תתמוטט ממילא אם לא יהיה שלום.
אולם מצד שני פגענו במטרות הקדושות
לערבים. בהצבעות שונו ת באו״מ, על בעיית
הסואץ, מרוקו וטוניסיה, חיזקנו את הרושם
שאנחנו גורם ההולך בתלם האימפריאליזם.
מדיניותנו הפרו־אימפריאליסטית לא הזדהתה
עם הכרזותינו שאנו בעד יצירת גורם מרחבי
כלכלי ופוליטי אחיד במזרח־התיכון.

ללא ספק. נגיב, שהוא מבוגר מכל הקבוצה,
ושהוא כנד, בלפי חבריו במועצת ההפיכה,
הבין שאין ל שרוף את כל הגשרים. הוא
שאף יותר לפ תרון פוליטי, מכיוון שהעריך
את מעוט כוחה של מצריים במאבק נגד
המערב. אפשר לתאר את נגיב כבלם במכונת
המהפכה. תמיד אחרי הצהרה מתונה של
נגיב רדפה הצהרה קיצונית של גמאל, שלא
היסס לתקוף את אמריקה׳ בה הוא רואה
.מעצמה אימפריאליסטית מסוג חדש׳ הרוצה
לחדור למצריים עם צאת הבריטים. גמאל
אינו רוצה באימפריאליזם מכל צד שהוא.
נגיב נטה כנראה למדיניות פשרנית יותר,
שתביא לתוצאות הרצויות תוך ז מן ארוך
יותר.

זאת אומרת שאינך מקכל את ה־נירפה
שנגיכ רצה סמכויו׳ דיקט טוריות?

פה היו ניגודים של תפיסה, של טמפ רמנט,
וגם ניגודים של אוריינטציה בינלאו מית.

כן, איך אתה מפרש את החזרת
נגיכ לכסא הנשיאות?
נגיב נהנה מאהדה עצומה בעם. ההמונים

ימי הניכוש.

תמונה מתוך האלבום הפרטי של גמאל עבד אל־נאסד, מימי המצור על

במדינה העם שלושה רויציס
אפלה עמוקה אפפה את נוף הנגב. רק
על גבעה נמוכה אחת ניצנצו באחד הלילות
השבוע אורות חלושים של לפידי נפט. הם
האירו את פניהם השחומים של כמה מאות
צעירים עבריים׳ את הגלעד השגיא של שלו־שת־החיצים
המבשרים: כאן התחולל הקרב
הגדול לפריצת הדרך לנגב. פלוגה חדשה
של טירונים קיבלה את אותות צבא־ההגנה,
את סמלם של הראשונים שעברו (ובחלקם
נשארו) בכוורת אדמה צחיחה זו.
הדומיה העמוקה שהקיפה את הטכס ה סמלי
היתד. מטעה. בה בשעה שהחיילים עמדו
דום ודיגלו את נשקם לזכר החללים, סערו
ההפיכות בצפון ובדרום, מרחק כמה שעות
נסיעה. שר שרת המאורעות, שהתחילה מול
גבעת חוליקאת, הוסיפה חוליה לחוליה. אותם
שלושת החיצים שהובילו בשעתם את חיילי
ישראל אל באר־שבע ואילת, הובילו בינתיים
את יריביהם׳ חיילי הגייס המצרי, למרכזי
השלטון ולחדרי־הממשלה במולדתם.
רק קומץ חיילים היו שותפי הרגעים ההיס ליל
אוקטובר בחוליקאת
טוריים באותו
לפני חמש שנים, עת געש הקרב בכידונים,
בסכינים, בשיניים ובצפורניים. כל האחרים
יכלו לצחוק אז מן המנוצחים, והשבוע יכלו
לצחוק שנית ממעשי קציניהם. אולם אותם
שהיו שם לא צחקו אז, והם לא צחקו
השבוע. הם ידעו כי ממול עומד עם מפגר,
נחשל, אך עם שהוציא מתוכו לוחמים טובים
ומפקדים נאמנים.
לעולם לא היה זך, בריא לבוז ליריב. הבוז
מוליד אדישות מול המאורעות הרודפים
איש את רעהו׳ יו צר שאננות טפשית. ואילו
המאורעות קוראים לתגובות, למעשים, למח שבה
על דרכים חדשות. אך מלבד כמת
מליצות על ״כוננו ת״ ו״דריכות״ ,הצעות
מטורפות״למחצה של עתונאים חסרי־אח״
ריות ורעמי״צחוק, לא הולידו המאורעות
במרחב השבוע שום תגובה בישראל.
מדיניות היו\י והשר
הדיונים שהתנהלו בחדרי״חדרים בבירות
שונות של העולם נסתיימו בתוצאה שלילית
אחת ויחידה: מדינת ישראל החמיצה הז דמנות
נוספת לכבוש לעצמה מקום ליד הגה
המדיניות העולמית.
הפרשה החלה לפני שבועות מספר, כאשר
פנו דיפלומאטים הודיים מדרגה שנייה בניו־יורק,
לונדון ופאריס, אל דיפלומאטים יש ראליים
בני אותה דרגה׳ הציעו להם לברר
את נכונות ממשלתם לצירוף ישראל לגוש
כל־עולמי, נויטראלי׳ שיתווך בין המזרח
והמערב ויסייע להפגת המתיחות הבינלאומית.
הישראלים קיבלו את ההצעה בשמחה, הבטיחו
להעביר את תוכן השיחה לממשלתם.
השלב השני של השיחות התנהל בניו״דלהי,
בעת בי קורו של היועץ משפטי של משרד־החוץ,
שבתאי רוזן, בהודו. ההודים אישרו את

רצינות כוונותיהם להקמת גוש־מדינות נויט־ראלי,
הסבירו שהתנאי הראשוני להצטרפות
ישראל לגוש זה, הנו וויתור על כל סיוע
צבאי אמריקאי וסירוב להצטרף לברית־הגנה
כלשה־ .הם אף רמזו שבמצריים יש גורמים
פוליטיים חזקים הנוטים להצטרף לגו ש החדש.
ההצעה המעשית של ההודים: להפגיש את
ויג׳איה לאקשמי פאנדיט * עם אבא אבן,
נציג״ישראל באו״מ, לאחר שאבן י שיג הס כמה
עקרונית מצד ממשלתו להצטרפות לגוש
החדש.

תשובה מתחמקת.

כאשר חזר שבתאי

למשרד החוץ תפקידים בעלי שמות מצלצלים:
חקר, מינוח׳ ביון; אבל הוא שוכח ליחס
לו את התפקיד החשוב ביו ת ר. מדיניות
עצמאית ומקורית.״

תיבות של פרי־הדר מספרד. אבל השנה
שטף גל״קור על פני ארצו של גנראל פראנקו,
הקפיא שני שלישים מיבול־ההדרים שלה.
התוצאה: האנגליים סובלים ממחסור בתפו זים,
מוכנים לשלם בעד תיבת תפוזים יש ראליים
מחיר כפול ( 50 שילינג במקום ,)25
חוששים שגל הקור שעבר על ספרד, יפגע
גם בפרדסי־ישראל.

בדיחה ישראלית שנפוצה לאחר מות סטא-
לין תארה את הופעתו של סטאלין בגן־העדן,
בו הוא מתקבל על־ידי שו מר הגן, פטרום
הקדוש. כלכל א־שיות חשובה בגן־העדן

מובן מאליו שאסונם של פרדסני״ספרד
הביא ברכה רבה לפרדסני־ישראל ולאוצר
הישראלי גם יחד. התפוזים יכניסו השנה
לאוצר 30 מיליון דולאר במזומנים, לפי
אומדן ממשלתי 25 ,מי ליון לפי אומדן הפרד סנים,
המצניעים לכת בפחדם מפני העין
הרעה של נציבות־מם־הכנסה. היחידים שיס בלו:
תושבי־ישראל, שיתקשו להשיג ת פו׳
זים משובחים בשוק המקומי.
ממשלה אוט קד־ 1ל ד

דלק
ה 1מן והשכל
השבוע הבחינו פרשנים חדי־עין בעובדה
מוזרה: לשבת״הנשיא הגדילה את התק ציב
להחזקת שלו ש המכוניות העומדות לר שות
נשיא־ד,מדינר, ב־ 90 אחוז, אף על פי
שמחיר הבנזין עלה החל מן ה־ 18 לפב רואר
ב־ 18 אחוז בלבד.

מיפר,ד גדודי של צה״ל ליד גלעד חוליקאת
בליל הכידונים לא נשמע׳ קול הצחוק
רוזן מניו־דלהי, נערכה במשרד־החוץ בירושלים
התיעצות עקרונית. כאן זכתה הצעתו
של ראש״ממשלת־הודו, פאנדיט ניהרו, חניך
היוגיש ׳האידיאליסטים, למקלחת קרה מפיו
של שר־החוץ הישראלי המעשי, משה שרת.
שרת ואבן סירבו לוותר על הדולארים הירק רקים,
להסתפק באידיאלים נעלים, הביעי
חשש שהודו רוצה להנהיג את הגוש החדש
בעצמה, לכוונו בכיוון פרו־סובייטי.
כתוצאה מאותה ישיבה נמסרה לנציגות־הודו
בפאריס התשובה: אין מקום לשיחות
בדבר הקמת גוש־מדינות נויטראלי׳ כל עוד
לא תכיר הודו בישראל דד,־יורה. שני הצדדים
ידעו יפה שממשלת הודו לא תוכל למלא תנאי
זה, היות והכרה בישראל עשויה לקלקל
את יחסיה עם ארצות־ערב, להעלות את
חמת המיעוט המוסלמי במדינת.
אולם ב שירות החוץ הישראלי נמצאו אישים
רבים, אשר דעתם לא נחה מאי״רצונה של
נמשלת־ישראל לקיים את חזון ישעיהו ה נביא•
אמר אחד מהם :״שרת אוהב ליחס

* נציגת הודו באו״נז, אחותו של פאנדיט
ניהרו, ראש ממשלת הודו.

מספק פטרום גם לסטאלין מכונית אישית.
סטאלין זוכה לפורד מיו שן ומרופט, אך
איננו מתלונן עד שהוא פוגש ברוזוולט-
הנוהג בקדילק הדור. וגם אז נרגע סטאלין
עד מהרה׳ בהבינו כי קפיטליסט אמריקאי
זכאי, בכל זאת, למכונית הדורה וחדשה.
אולם כאשר הוא פוגש בוייצמן, כשזה נוהג ב־רולס־רויס
הדור, פוקעת סבלנותו סופית
והוא מתפרץ לפני פטרום :״מה? ליש ראלי
חסר־החשיבות נתנו רולס־רויס?״ ואז
מושכו פטרום הצדה לוחש לו ביראת־כבוד :
״אל תשכח שהוא ממשפחת הבום !״
16 שרי ממשלת ישראל לא שכחו מעולם
שהם ממשפחת הבוס, הקצו לעצמם מכוניות
הדורות ביותר, מהקרייזלר של בן־ ציון דינו ר
עד לשברולס של משה שפירא והקייזר ז ה ־
לוכס של יוסף סרלין. מסורת משפחתית
זאת הופרה לפני חודש, כשהוקמה הממשלה
החדשה, אליה צורף זל מן (״זיאמה״) ארן
כשר בלי תיק.
משך חודש ימים לחצו חבריו של ארן
עליו להצטרף לאחוות בעלי 18 המכוניות
המכובדות במדינה* זכו בסירוב מתמיד, עד
שנואשו השבוע, הורידו את הצעתם מסדר
היום, התרגלו לשר־המהלך ברגל.
ארן, המקווה לעמוד בראש משרד־תעמולה,
הסברה או מודיעין, לכשיוקם, לא הפר את
המסורת מתוך כוונות פרסומת. כוונתו ה יתה
פשוטה הרבה יותר, אם כי מופלאה לגבי
שר ישראלי: לחסוך למשלם המסים את
5000 הל״י ויו תר לשנה שעולה, בממוצע,
החזקתם של מכונית ונהג.
המשק כפור חיוב
בדרך־כלל מתענינים יושבי״בריטניה אך
ורק במזג האוויר הגשום והמעורפל של
ארצם. אבל החודש אירע דבר מוזר: הם
החלו עוקבים בדאגה אחרי מזג האוויר של
ארץ רחוקה למדי — מדינת ישראל.
לא, לג׳נטלמנים האנגלים לא היתד, כל
כוונה לבלות בארץ־הקודש את חופשתם
השנתית. סיבת התעניינותם היתה פרוזאית
יו תר: תפוזים.
חודש פברואר נחשב מאז ומתמיד לחודש
של שפל בשוק התפוזים הבריטי. בחודש
זה מתחילות לזרום לבריטניה מאות־אלפי

חיל הפרשים בא לשחרר את כי. ג׳י. משדה־בוקר.

* שתי מכוניות הנשיא 15 ,מכוניות השריס
ומכונית מבקר המדיניה, הנושאות את סמל
המדינה ומספר מכונית בעלי אות הדיחו•
המחוזית.

המסקנה: מומחי־התחבורה מצאו בהעלאת
מחיר־הבנזין פ תרון אידיאלי לבעיית צמ צום
יבוא הדלק (העולה לישראל 40 מיליון
דולאר לשנה) .הם ע שו בעבר ניסיונות־נפל
שונים לקימוץ בדלק, כגון הנהגת שני ימי,
שב תון בשבוע לכלי־רכב ממונעים. אולם
את אשר לא עשה השכל, עשה הזמן :
המדיניות הכלכלית הוכיחה למומחים שהת־ייקרות
מצרכים שונים ממעיטה את השימוש
בהם, עוררה אותם לייקר בהדרגה את הבנזין,
הצמיגים וחלקי״ד,חילוף, מבלי להעלות את
מחיר הנפט החיוני לתעשייה ולחקלאות.
המטירה הסופית של המומחים: להפוך
את המכונית לנחלת השכבה העשירה וה מצומצמת,
לאלץ את שכבות־העם האחרות
לכת ברגל, או לנסוע באש״ד וברכבת.
תחבורה כניעה מהידה
״לא נכנע עד אם נשיג את מילוי־דרישו־אין
אנו יכולים להרשות לעצמנו
תינו !
לנדב כספים לציבור !״ הכרזות אלו השמיעי
דוברי אש״ד, כאשר סירב שר״התחבורה,
יוסף ספיר, להעלות את מחירי הנסיעה
לפי דרישותיהם, הציע להם העלאה קטנה
יותר.
הם אף איימו בהשבתת־התחבורה, היו
מוכנים לעמוד לדין ולשלם קנם של מאות
(או אלפי) לירות — ובלבד שינתן להם
להפגין את כוחם.

ולפתע — קול דממה דקה. נציגי אש״ד
נתכנסו לישיבה קצרה עם מתווך מטעם
הוועד״הפועל של ההסתדרות, החליטו לבטל
את א־ומם, לשים את השביתה על הקרח.
פחד־פתאום. מה התרחש באותה ישיבה
מכרעת? פשוט מאוד: לאנשי אש״ד נודע
שמשרד התחבורה הציע לממשלה לגייס,
במקרה של שביתה, את הנהגים והאוטובוסים
לחיל־ד,מילואים, להפעיל את שירו תי התח בורה
במלואם. ידיעה זו הפחידה את אנשי-
אש ״ד יותר מכל קנם שבעולם, היות וביצוע-
ההצעה היה ע שוי לשים אותם לצחוק בעיני
יושבי־ר,מדינר.,
_גם אנשי״ההסתדרות נבהלו: מצד אחד
הם היו משוכנעים שיש למנוע את השבתת
התחבורה בכל מחיר; מצד שני חששו לי צור
תקדים של התערבות הצבא בעניני שביתות,
לאפשר לצ״כ להפוך את צה״ל למפר־שביתה,
במקרה שהם יעלו אי־פעים לשלטון.
תוצאת הפחד הכפול: לאחר שנציגי חב־רות־התחבורה
נפגשו עם נציגי ההסתדרות,
החליפו אינפורמציה בסודיות גמורה, חזרו
למשרדם, שלחו את יוסף בן־מ שה, דובר־אש״ד
העגלגל׳ השופע טוב לב, להודיע
לעתונאים :״השביתה בוטלה !״

מיעוטים
נ שו א -ד מי ם
מזג האויר היה גשום. על הכביש המוביל
למזבלה העירונית החיפאית ניצב טנדר ירוק
ולידו עמדו מספד קציני משטרה בתלבושת
כחולה־מצוחצחת כשהם מקיפים ערבי זקן
טרוט־עינים, לבוש בלוי סחבות שענה בכי

(המשך בענזוד ) 12

העולס הזה 854

ולילה
(ראה שער)
השנה היתד . 1947 .במלון סטה דן, אחד מבתי־המלון
היותר מפוארים לפי הממדים הדלים של
אותש הימים, רחשו החיים. בליל של שפות נשמע
ליד דוכן פקיד־הקבלה. גדולי הישוב והתנועה
הציונית השתפשפו במסדרונות עם פקידים ברי טיים,
קציני צבא ומשטרה. כי במלון שכנו חברי
ועדת האו״ם לארץ־ישראל.
בין דיירי בית־המלון היה גבר אמריקאי נאה׳
בבן .42 מקם אורו ביץ׳ תעשיין ממיאמי, עשיר,
וינאמי, שקט, מעסקני הקהילה היהודית באמרי קה,
בא אף הוא לנהל משא־ומתן עם הועדה.
ליד הבאר׳ על כוס קוניאק, פגש בגבר אחר, גם
ומות ססגונית. יקותיאל פדרמן הגיע לישראל
כ־ , 1940 אחרי שניסה (לשוא) להתקבל כטייס
לחיל־האויר המלכותי, הקים במקום זאת מפעלים
בארץ, עלה לגדולה כלכלית בימי הגאות המל חמתית,
היה מעורב, בין השאר, בעליה ב.,
הפגישה המקרית ליד הבאי הדליקה ניצוץ.
סיפוריו של פדרמן עוררו התפעלות בלבו של
אורוביץ, שצמא לפעולה. פדרמז סיפר לו, בסוד
כמוס, כי עומדת להגיע אנית־מעפילים. אורו ביץ
תוזמן לחזות בהורדת העולים, נכנס בעצמו
למים כדי להוביל עילים. מאותו רגע היתד,
נשמתו מכורה לישראל.

לב של קיסרות
פדרמן שיכנע את אורו ביץ כי י ש עתיד לארץ
נם מבחינה כלכלית. אורו ביץ חזר למולדתו,
אירגן מסב־בו קבוצה של בעלי־הון, ברובם
נמיאמי, מפלורידה.
התכנית המקורית היתה צנועה. אולם היא
נדלה כמעט בעל כורחם של בעליה. כיום מהווה
קבוצת־מיאמי־פדרמן א־מפריה כלכלית עצומה
בארץ. היא קודחת נפט בנגב (מזל ,) 1צינורות
מלט״האסבסט שלה חוצים את המדינה. הנהלתה
של אימפריה זו שוכנת בחיפה ; אולם לבה בבנין
כעל 10 הקומות שעל שפת הים של תל־אביס
על המקום בו נתקיימה הפגישה הראשונה, מול
הים ממנו באו המעפילים. בנין מלון דן, שהוקם
תוך שלו ש שנים ו שבו הושקעו למעלה משלו שה
מליון דולאר• הוא פאר הא־מפריה הזאת.
פרשת בנין הבית בעל חמש המעליות 130 ,
,־,חדרים לאורחים, אולמי־ד,ועידות, מועדון־הלילה
והחנויות, היתה רצופה התרגשות, החלטות נוע זות
ושינויים מהפכניים. ההוצאות עלו פ־ שלו ש
על ד,אומדנה המקורית. תכניות האדריכל שוני
מאות פעמים, תוקנו לעתים קרובות בלילה כדי
לאפשר את המשכת העבודה למחרת היום. מאחר
שהבנין הוא לא רק יחיד במינו במרחב׳ אלא
נם אחד המעטים מסוגו בעולם כולו, לא היה
הנסיון הדרוש כדי לחזות מראש את בעיותיו.
מספר החדרים קפץ׳ תוך כדי עצם מהלך ה מין׳
מ־ 40ל־ ,60 משם ל־ 80 ול־ , 100 עד שהגיע למספר
הסופי. קומות שלמות נוספו כמעט באקראי.
אחת התכונות העיקייות של ה מין היא כי
בכל חדר ישנה יחידה עצמאית ל מיזוג־ אויר׳ דבר
נדיר אפילו באמריקה, לא היה שום נסיון להר כבת
יחידות אלה, בנות טון כל־אחת, בחדרים.
התכניות הוכנו, שונו׳ תוקנו ו שונו מחדש.

פע1לה קרבית
לפתע בא המשבר. ממשלת־ישראל שביקשה
לתת דחיפה גדולה לעונת־התיירות הבאה, הזמי נה
לארץ ששים מגדולי סוכני־ד,נסיעות בעולם,
שנועדו לועידה ברומא. נקבע להם שיכון במלון
דן, שעוד היד, די רחוק מהשלמתו. היה צורך
לסיים את המערכה תוך שבועיים׳ ויהי מה.
קרבי של
המלון למטה
מאותו רגע דמה
חטיבה לוחמת — או לבית משוגעים. מכו*

^״ייי

nדקות ספורות אחרי ההזמנה הטלפונית

מגלגל המלצר לחדר עגלת־תה עמוסה

ארוחה ,,קלה״ .אביבה יכולה לאכול בישיבה, מן העגלה, או בשכיבה,
ממגש המותאם למיטתו. הכל לפי בחירתה החופשית ומצב רוחה.

בחוץ מאירה השמש. בחדרה, המשקיף על שפת־היס, מתעוררת אביבה, מתמתחת בעצלנות, נזכרת שהיום
אין היא עובדת — עבודה של ממש, זאת אומרת. על ידי הטלפון מזמינה אביבה׳ ארוחת בוקר אל המיטה.

111ד י י י זהו רגע רציני בחיי האשה. מול
הראי רגילה אביבה להתרכז.
איזה עגיליס לענוד? מה הצבע המתאים לשפתיים,
לשמלה ולארנק? תפקיד שיש להקדיש לו מחשבה.

צילום תמונה זו ארן שעה — הצלם היה צריך להכין מיס בלתי

שקופים, בעזרת

שמפו. לאביבה היתת

שלומדי״

בשעות הבוקר, כשאין לה מח
לעשות, יושבת אביבה בטרקלין,
את דרי בית׳יומלון, ברובם תיירים עשירים (אם כי לא כל כן
ים) מאמריקה, המוכנים בהחלט להכיר צעירה ישראלית נחמדה.

ןךן » יךי ו מועדון •הלילה המפואר של המלון טרם נפתח.

בינתיים אפשר להסתפק בבאר, הדומה לבארים
אחרים בתל־אביב — ריקוד, משקאות, תזמורת. כאן מבקרים בערב לא
רק דיירי המלון, אלא גם קהל תל״אביבי שהפרוטה מצויה בכיסו.

בדי להכין רפורטג׳ה זו גייס ״העולם הזה״ את הדוגמנית הצעירה
( ) 18 אכיכה פרלמן(שער ״העולם הזה 849 נתן לה לכלות משד
יממה אחת כארמון המופלא שעל שפת־הים של תל־אכיכ. מן
הרגע שנסגרו מאחוריה שערי־הזבובית של מלון ״דן״ ,ועד לרגע
שמפקד כיתת השליחים לוכשי־המדים נשא מאחוריה את מזוודתה
אל המכונית, חיתה אביבה חיים אשר (במעט) בל אשה הולמת
עליהם: חייה •טל נסיכה אשר 140 איש מובנים לציית לבל רמז של
אצבעה הענוג.
תודת ״העולם הזה״ להנהלת מלון ״דן״ ,לכית־חרושת ״אלד״
ששיחרר את אביבה מעבודתה, לאחיות אנגלנדר •טהשאילו את
השמלות ולחנות מייזליץ, שהשאילה את הארנקים והמזוודות.

3 3 3ש ה 1י י בחדר האוכל המרווח, לבדה אביבה
אוכלת
־וחת צהו׳יס. קיים מבחר עשיר אם אך תבין את
מונחים הצרפתיים של התפריט. המלצר אדיב.

שדו!״

המעליות
׳•.יה מחמש
העולות במהירות הבזק,
אינן משמיעות שוס קול. במלון ישנן מדרגות
לשעת־חירום, וגס הן נסתרות מאחורי דלתות.

ניות־משא חיכו בתור, הורידו אלפיירהיטים.
שרברבים, נגרים, מלצרים וטייחים דרכו איש
על רעהו. באמצע ההמולה הגיע מזכיר לשכת
העבודה, התרגש כשלא נתנו לו להיכנס׳
נתקל במנהל לבוש בגדי־עבודה מלוכלכים.
נזכר ליאו אושרוב, האמריקאי הבלונדי ה צעיר
שבא לארץ כחלוץ, היה חבר־קיבוץ ב נגב
ונתמנה לאחד המנהלים :״המזכיר הסתכל
בי וצעק עלי: אני לא שלחתי אותך לעבוד
כאן, הסתלק מיד ! ״
בכל זאת קרה הנס: המלון נפתח סוף סוף
(אף כי גינת״הגג והמועדון עוד רחוקים מסיו מם)
,סוכני־הנסיעות באו, סבלו מכל התקלות
של חבר״עובדים שלא הכיר אפילו את הבנין,
מיינו איך שהוא את מזוודותיהם שהוחלפו,
השאירו אחריהם ברכות חמות: הם ישלח
את לקוחותיהם הטובים ביו תר לבית־המלון.

לישראלים: תעריף י!רזד
מלון דן נועד בעיקרו לתיירים, מקווה
להיות מקור הכנסה רבתי לדביזים — אף
שגם בעליו אינם מקווים שהשקעתם תחזור
אי־פעם במלואה. תיירים אלה, למרות שרוב ם
ציונים ומוכנים להתפעל מחיי״הקיבוצים ונ ד
זיעת־החלוצים׳ רוצים לבלות את ימיהם ב ארץ
בנוחיות אמריקאית, להשמיע את פתרו נותיהם
לבעיות המדינה על כורסה נוחה בחדר
ש מיזוג״האויר נתן לו את הקור (או החום)
הדרוש. החל מאמצע חודש מארם כבר הוז מנו
כל חדרי־המלון על״ידי תיירים כאלה.
אולם דן לא רצה להיות רק מרכז התיירים.
הוא י צר גם תעריף מיוחד לאזרחי־הארץ.
כיום ישלם אורח ישראלי 16.500ל״י ליממה
עבור חדר וכל הארוחות, מלבד מחיר״
המשקאות. הוצאותיו של זו ג בחדר יגי עו
ל־ 24ל״י ביממה בתוספת המסים ודמי ה שרות.
תמורת זה יעמדו לר שו תו 140 עוב דים,
שמשכורתם עולה 20 אלף ל״ לחודש.

עיסק1ת של סיד
בכל־זאת מהווה מלון דן כיום חלק מחוץ־
לארץ. ברגע שנסגרים מאחורי האורח ד ל״
תות־הזכוכית של הכניסה העשויה בסגנון
איטלקי עתיק׳ נכנס הוא לעולם של קולות
עמומים המדברים בעיקר אנגלית. צעדיו
טובעים במרבדים הכחולים הרכסים כל סנ טימטר
מרובע של ריצפת בית־המלון, עיניו
מתרגלות לצבעים בהם שולט הכחול העדין.
לא רק מזג־האויר המלאכותי שונה בבנין
מזה השורר בחוץ. גם האקלים הנפשי שונה.
כאן קולטת האוזן הערות סתמיות של עיס־קות
של מליונים, אנשים משווים את החום
הפיליפיני עם האביב הצרפתי או הטתו
מתרגלות לצבעים, בהם שולט הכחול העדין.
הדרום־אפריקאי.
רבים הרומנים שנכתבו על האוירה הס״
יוחדה של בית־מלון. תלמידה של ויקי באום
לא יתקשה לכתוב רו מן מקורי ביו תר על

״דהוודאותד

החלום נגוז. אחר

24 שעות בפנים, דוו שו ת כמה דקות כד

במאבק על
החליצה

דת, חוק ואהבה

בפסח 1947 פתחו גונדות אצ״ל בהסתערות על יפי.
בקרב שניטש בסמטאות חסן־בק נפל בחור מסולסל״שיער,
בן .23 שמו היה צבי מונצ׳ש. הוא השאיר אחריו אלמנה
צעירה בת — 17 רבהה, רזה ותמירה, בעלת שיער ש חור
ועיניים אפורות גדולות.
רבקה עזבה את חדרה הקטן׳ שהעלה בליבה זכרונו ת
על האושר הקצר (היא וצבי היו נשואים רק חודשים ספורים;,
עברה לגור בבית־חמותה.

הזוג הצעיר החליט לבנית

והחישובים הפרטיים גם יחד :
את אושרו המשותף, ויהי מה.
מאיר ורבקה מצאו רב פרטי שהסכים לערוך להם חופה

וקידושין. הרב ראה לפניו זו ג צעירים, אפילו לא חשד
שהנערה התמירה, אשר ״שכחה״ את תעודת הזהות שלה
בבית, הנה כבר אלמנה, קבע את טקס הכלולות ליום המחרת.
מאיר גייס אחדים, מחבריו לצבא, שעמדו על המשמר, שעד,
שהרב ערך את הקידושין. הזוג עצמו עמד כשגבו מופנה
כלפי החלונות מפחד פן י עבור מישהו ויכיר אותם.
אבל אזרח ישראלי אינו יכול להסתיר את נשואיו למשך
זמן רב בשטח המדינה הקטנה. במהרה הגיעה כל הפרשה
לאזני יונה מונצ׳ש, שנתמלאה חימר, שפוכה למראה סכום־
הכסף ההגון שחמק מידיה. תגובתה היתד, מהירה: היא הקימה
את כל הרבנות על רגליה, הרעישה עולמות, דרשה להכריז
שנישואיהם של מאיר ורבקה אינם תופסים, שבניהם יהיו
ממזרים.

יונה מונצ׳ש לא הביטה באלמנה הצעירה בעין יפר.
דומה היה כאילו תלתה בה את האשמה באסון אשר מצא
את בנה. אולם ברבות הימים צץ בה ר עיון מיוחד במינו :
היא הציעה לרבקה להינשא לבנה השני, יוסף, שחזר ממעצרו
במחנה־לאסרון, אמרה :״דת ישראל מחייבת אותך להינשא
לו, כדי ש שמו של צבי יונצח.״ רבקה סירבה בכל תוקף,
והיחסים בין שתי הנשים החריפו עד כדי כך שהיא העדיפה
לחזור לחדרה הבודד והקודר מאשר להימצא באווירה המתוחה
של בית חמותה.

אולם כאן נתקלה החמות בהתנגדות מצד בלתי צפוי :
הרב הראשי של מחוז תל־אביב, הרב אונטרמן פסק שה נישואים
תופסים וכשרים.
כשראתה יונה שהיא הפסידה בסיבוב הראשון, לא
אמרה נואש, הגישה נגד רבקה תביעה בסך 500ל״י —
חלקה בעזבונו של צבי. כאשר דחה בית משפט השלוב
את תביעתה, עירערה בפני בית הדין המחוזי, אילצה את
רבקה להתרוצץ במשרדי עור כי־דין ואולמות ביתיר,משפט
במשך שלו ש שנים תמימות, טענה שהכסף בו תזכה יאפשר
לדי להקים מצבה לזכר בנה, צבי.

ה1*13ח דא ה 1עי ד1
לאחר שובה לחדרה• חפצה רבקה לנתק את כל קשריה
עם משפחת מונצ׳ש־ פנתה לאחיו של צבי, יוסף, ביקשה
ממנו שיתן לה חליצה, ישחרר אותה מן החובה להינשא לו.
הוא ענה שאין זה תלוי בוי הפנה אותה לאמו ; אבל האם
לא רצתה לשמוע על כך, הכריזה בקול שופע ארס :״ שיער
יצמח על כפות ידי בטרם אתן לך להינשא לאיש אחר.״
גם שלו ש פניותיה של רבקה לרבנות לא נשאו פרי.
יונה מונצ׳ש עמדה בסירובה, טענה שיוסף יתן חליצה
לרבקה רק אם האלמנה הצעירה תשלשל לידה סכום כסף
הגון, המגיע לדי׳ לפי דבריה, כחלק מעזבונו של צבי.

חיים תקינים
גם בסיבוב זה לא זכתה יונה בנצחון. בסופו של רבד
המליץ השופט המחוזי זונדלביץ על פשרה: יונה קיבלה
בו במקום את כל החפצים שהיו שייכים לבנה, כולל שר שר ת
זהב וטבעת שניתנו לרבקה ביום כלולותיה. תמורת זה
קיבלה רבקה נכס יקר ביותר: את חירותה.

מצבה של רבקה הלך והחמיר. עברה שנה. היא פגשה
בבחור, ששרת אתה יחד ב שורות אצ״ל — מאיר. הם החלו
לצאת בחברה בצוותא ולבסוף החליטו להתחתן.
כאן שבה בעיית החליצה והתעוררה בכל חריפותה.
כשנודע ליונה מונצ׳ש שרבקה עומדת להתחתן, הפכה עמדתה
תקיפה כפל כפליים. אבל האהבה חזקה מן הדת, החוק

מאיר, ארץ ורבקה פדיי,סמן
״כ׳שתצמחנה שערות על כף ידי...״

״מאיר קראה רבקה בשמחה בצאתה מאולם בי תי
המשפט ,״פשוט איני מאמינה שהכל נגמר ונחייה ככל בני־האדם
!״ הם פנו ל חזור לדירתם הנוחה ברמת־גן, מקום שם
חיכה להם בנם הקטן: השובב, אלון. הוא השתעמם בלעדיהם
עד מאד.

(המשך מעמוד ) 8
בדות לשאלות שהומטרו עליו.
דייה זדי אבו־מוחמד שחאדרי, אבי הנערה
נעמה, שנחטפה על ידי אדיוב־לבדי שבועיים
סירובו של
קודם לכן. סיבת החטיפה :
האב לתת את בתו לאשה לחוטף׳ בטענה
שהם אח ואחות מכיון שינקו משדי אם
משפחת שחאדה (העולם הזה .)852
כדורים וגרזן. יומיים לפני כן נמצא
ערבי ז קן אחר מנוקב בקלעי אקדח וגול־גולתו
מרוסקת (על ידי ג רזן) ,מהלך חצי
דקרי ממקום עמידתם של השוטרים, ב״מש־רד״
ע שוי פחים — מבנה אפיני לסביבה
שדייריה פליטים ערביים — של מחסן גרו טאות
אפוף ריח עז של פגרים מרקיבים.
זקן זה היה אבי החוטף — עלי סלח —
שניסה לפני הרצחו לתווך בסיכסוך והציע
כתמורה לנעמה את בתו, או סכום כסף
גדול. הצעות אלו ב צירוף הטענה שנעמה
נולדה ארבע שנים אחר עלי ומרחק הזמן
גורם להחלשת הקשר המשפחתי לא שכנעי
את שחאדה לסגת מעמדת די״לא״ המוחלט.
מספר ב קור־רו ח אחמד חסן יעקוב בן-
כשבא
״עבדתי במאפיה בחיפה
הנרצח :
לעבוד,היות,
אלי חבר ואמר לי שאפסיק
ואבי מת. לקחנו אותו לכפר שלנו (מנדה
ליד נצרת) וקברנו אותו. ידעתי ששחאדה
עשה זאת בשיתוף עם אנשים אחרים; י ש
לו כסף. אשתו כובסת, בחיפה. הוא יכול
לשלם לרוצחים
הזוג עצמו היושב בכפר מנידה,־ החל שנפגע להתקוטט במקצת .״נעמה מפחדת
באחיה הקטנים. בחיי שלא נעשה כלום
אפילו בשביל מיליון לירות,״ מוסיף יעקוב,
על ידי המשטרה לא להתהלך שנתבקש בסביבת מקום הרצח.
כשפנה לקיים את בקשת המשטרה, פגש
באשה לבושה שחורים, שהסתכלה עליו
בעצב ואחר כך העבירה, מבטה לשחאדה
המוכנס לטנדר :״טפו ירקה, והוסיפה
״י חרב תד והמשיכה בדרכה הלאה.
יומנים המרט חדא־ח שוב
הארץ יכולה בקושי לקיים יומן־קולנוע
אחד. זאת יודע כל ילד המסתלק מכיתתו
מפני שהוא מעדיף את ארול פלין על שיעור
נתנ״כ. הסיבה לכך ברורה: הארץ קטנה,
אין מספיק בתי־קולנוע, קיימת התחרות
מצד יומני־תעמולו! זרים.

אילם מה שאין כל ילד יודע הוא שה

תשלום עבור הצגת היומנים מכסה רק חלק
זעיר ממחיר יי צורו. יו מן, שעשה את הסי בוב
המלא, של 80 בתי־קולנוע ( מבין ) 120
בכל הארץ, מכניס למפיק סכום של 350
לירה. הוצאות הייצור של אותו יו מן :
2500ל״י. את ההפרש מנסים הממשלה
ומדור המודעות של היומן.
עוד יומן. התשלום עבור הצגת הסרט
נקבע עד כה על״ידי ויכוחים ארוכים בין
יצרני היומנים * והתאחדות בעלי בתי־הקול־נוע.
אולם תמיד הייתה יד ההתאחדות על
העליונה — כי יכלה לומר שאינה מעוניינת
בהצגת היומן.
עתה עומד מצב זה להשתנות. בפני הכ נסת
מונח חוק הסרט העברי (העולם הזה
,)849 אשר יחייב כל בעל בית״קולנוע להציג
יו מן מתוצרת הארץ. המחיר אמנם ייקבע
על־ידי מוסד בלתי־תלוי — אך בעלי הקול נוע
לא יוכלו עוד לומר שאינם מעונינים
בהצגת היומן בכלל.
אלא שנצחון קטן זה של המפיקים אינו
בטוח כל עיקר. באויר האולפנים נזרקה
הפצצה: בעלי בתייר,קולנוע עלולים לייצר
יו מן משלהם, באולפני ההסרטה בהרצליה.
ל שבור את החברות הקיימות,
המטרד: ,
אפילו אם הדבר יעלה בהפסדים מסויימים,
להכריח אותן לדיכנע. מה שעלול לקרות,
ליומן העברי, בינתיים, אינו חשוב כלל,
כנראה.
שיכון וונציה לי ד הכבי ש
בבוקר, כאשר קמים יו ש בי שיכון־צבא״
הקבע משנתם, הם מהרים להביט כלפי מעלה,
לראות אם היום מעונן׳ או השמש זורחך ז.
זוהי שאלה של חיים ומוות בשבילם —
ביחוד בשביל התושבים שבתיהם נבנו בחלק
הנמוך ביו תר של הבקעה המוריקה המש פתח־תקווה
— תל־כביש לצד תרעת
ליטווינסקי.
בשבוע
האחרון זכה שיכון זה לכינוי
״ שיכון וונציה,״ מאחר שהמים זר מו למקום
מן הגבעות הסמוכות, י צרו אגם הראוי
לקשט בדי״ציירים. המים הגיעו לגובה של
* יומן כרמל ויומן גבע.

חצי־מטר, ובמשך יום וחצי לא יכלו התו שבים
לעזוב את בתיהם ללא מגפי־גומי.
״ ישלכםכדירה .״ אף על פי שיו שבי
המקום מלאים זעם על בחירת מקום כזה
לשיכונם, מוסיפות ההלצות לשפוע מפיהם,
עוזרו ת להם להתגבר על הימים הקשים.
התפאר אחד מהם :״אין זדי נכזן שים־
המלח הנו המקום הנמוך ביו תר על פני
כדור־הארץ. השיכון שלנו נמוך יותר.״
היחידים שמאושרים באמת ובתמים הנם
ילדי״המקום, המשוחררים מביקור בבית-
הספר בימות הגשמים. ההורים אינם מאושרים
ביותר: כאשר מתפזרים ענני הסערה, מת כסה
השיכון בענני זבובוני ם ויתושים ;
מתאמצות הצפרדעים להתחרות ובלילות בתזמורת הפילהרמונית הישראלית.
ביום א׳ שעבר, כאשר ירדו פני־המים
במידה כזאת, שאפשר היד. לקפץ ממקום
למקום, על גבי אבנים ושברי״לבנים, שהוצבו
בנקודות אסטרטגיות, באה קבוצת אנשי
משרד־הבטחון לסייר ב שיכון. על כל תלונות
המשתכנים היתה בפיהם תשובה אחת: יש
לכם ברירה. אם אינכם שב עי־ר צון, תוכלו
לעזוב את בתיכם.״
אסונות קפיצת־המוות
בוקר יום א׳ שעבר היה נאה עד מאד,
וד,שרברב בן ו,־ 52 יו סף הולנדר קם ממטתו,
הכריז שהוא מרגיש את עצמו בטוב. השכי בה
במיטה במשך שבועיים נמאסה עליו׳ הוא
החליט ללכת ללשכת העבודה של ההסתדרות,
לבקש שי חזירו אותו לעבודתו הקודמת. אשתו
מינה ובתו רות 17 ניסו לשוא לעצור בו :
דין חששו שהתקפות הלב שלו יתחדשו.
יוסף לא שמע בקולן. הוא הלך ברחובות
השטופים אור״שמש, נכנס לבית ההסתדרות,
רחוב ברנר. לשכת״ד,עבודה היתד. מלאה בני־אדם
שצעקו, איימו, אמרו שהם יתאבדו׳ אם
לא יקבלו עבודה• הממונה על הלשכה רק משך
בכתפיו: הוא התרגל למחזות מסוג זה׳ הם
לא עשו עליו כל רושם.
יוסף לא צעק. הוא לא היה מסוגל לצעוק1
הוא איבד את קולו בעת ניתוח שנעשה לו ב ילדותו.
הוא לחש שהוא רוצה לשוב ולקבל
את עבודתו הקודמת. הממונה על הלשכה עיין

ברשימות, אמר לו לחכות, היות ובתקופת
מחלתו נמסרה עבודתו לשרברב אחר. יוסף
לחש שהוא מוכרח לשוב לעבודתו, אחרת
יתאבד. הממונה משך בכתפיו ; הוא שמע זאת
אלפי פעמים.
צ? { דכחלל. יוסף קפץ ממקומו, חבט ב דלת,
עלה על הגג השטוח של הבניין. הוא
שלף אולר, חתך את וורידי״ידיו, קפץ ועלה
על המעקה הנמוך* — וצעד לתוך החלל
הריק. באוויר הדהדה זעקה נוקבת, וכעבור
שניות ספורות כבר היתרי הגופה המרוסקת
מוטלת על המדרכה, בתוך שלולית של דם.
מיד נלקח יו סף דיולנדר לבית״החולים
הדסה, שם נעשה לו עירוי״דם. אולמ הכרתו
לא חזרה אליו׳ והוא מת כעבור שלו ש שעות.
כאשר הגיעה ב שור ת האימים לביתו, זעקה
רות בקול היסטרי :״מדוע היה עליו לעשות
זאתי הרי יכולתי לפרנס אותו, או להשיג לו
עבודה בבתים פרטיים. מדוע היה עליו לע שות
זאת י״
אדריכלות החלו שהתגשם
במשך חודש וחצי י שבו ארבעה אדריכלים
זקנים ו שני אדריכלים צעירים גחונים על לו חות
השרטוט שלהם. כל אחד מהם נחפז לסיים
את תכניתו לבניין הפאקולטה למדעי״הרוח׳
לפני המועד הקבוע של סיום־ד,תחרות. התח רות
נערכה על ידי האוניברסיטה העברית, ו הבניין
יהיה הראשון לבנייני קריית־ד,אוניבר סיטה,
שתקום על גבעה׳ בין ביתיר,כרם ו ״
רחביה, ירושלים.
שני האדריכלים הצעירים, ש מעון פו בזנ ר
( ) 35 ואברהם יסקי 28 קיבלו את הפרס ה ר
א שון על עבודתם המשותפת: נוסף על כך
שהם הצליחו להביע את תפקידי הבניין,
הצליחו גם לפתור את הבעייה הקשה של
תיכנון בניין מודרני המתאים לאבן הירושל מית
ולנוף הירושלמי.
לא היתד, זאת התחרות הראשונה, בדי ז כו
פובזנר ויסקי בפרסים: הם כבר קיבלו פרסים
ראשונים על תיכנון מספר בניינים ו מ צבו ת״
ז כרון בכל רחבי המדינה. הישגים אלה הם
הם ששיכנעו את איגוד האדריכלים להציע או תם
כמשתתפים בתחרות.
ידידותפוריה. שני האדריכלים נ פג שו
בחדרי־ד,שיר טוט של האדריכל ש רון, הפכו

* על גגות הבניינים החדשים של תל-
אביב, כגון מלון דן נבנה מעקת גבוה, המונע
בעד בני אדם ליהנות מן הנוף — או להתאבד.

העולם הזה 854

לידידים בלב ונפש. לאחר שעות״ד,עבודה היו
שניהם גחונים על תכניותיהם, שואפים לח רוג
מן השיגרה׳ למצוא דרכים חדשות לתיב־נון
בניינים שייפו את פני מדינת״ישראל. שני הם
השלימו זה את זה: פובזנר שיווה לתכ ניות
את גוון האסכולה האירופית — יסקי,
הצבר, התאים אותן לצרכים המיוחדים של
ישראל.
שניהם נזכרים באותן שעות־עבודה נוספות
בחמימות ובהתלהבות: הן מזכירו ת להם את
הימים בהם למדו בבית״הספר, ציירו בתים׳
מצאו בציוריהם הפרימיטיביים משהו שלא היה
ידוע לזולתם.
הבניין אשר תיכננו השניים ישתרע על
שטח של 3000 מטרים מרובעים, יכיל שלושה
אולמי־הרצאות׳ ספרייה ל״ 300 איש, חדרי״
פרופסורים. התקציב ( 750 אלף ל״י) כבר מוכן
בארצות״הברית, ושני האדריכלים מומרצים
על ידי האוניברסיטה לגשת למלאכה בהקדם
האפשרי. הפרם לזוכים בתחרות הנו עבודת
הבניין עצמה, אשר נוסף על הגשמת״חלו״
מם תיתן להם גם את התשלום הרגיל במקרים
מסוג זה 5 :אחוז מן התקציב.
השבוע החלו שני האדריכלים לבנות את
עתידם על הכסף, אשר יבוא לידם בעוד ז מן
קצר, עזבו את משרדו של ש רון׳ פתחו מש רד
משלהם, בחדר שטוף קרני שמש. אמר
יסקי, הלבוש סוודר צהוב, בחיוך של אושר :
״אני מאמין שבישראל, יו תר מבכל מדינה
אחרת, רופאים צעירים, טכנאים צעירים, עורכי
דין צעירים וקצינים צעירים, מתקדמים לאט׳
אך בבטחון וכובשים נקודות״מפתח. אני מקווה
שהצלחתנו תוכל להמריץ את האחרים לצעוד
קדימה״.

דרכי אדם
הני ת inn־
שתי נזירות לבושות צחורים השתחוו
בנימוס, בשבוע שעבר, כאשר יצאה אשר,
בעלת־בשר מבית המיסיון הקאתולי. היא
לא באד, להטבל ולקבל את הדת הנצרית :
הנזירות לימדו אותה להזריק לעצמה אינסולין.
שנצי
קוסי 60 סובלת זה שנים יה־,ז
ממחלת הסוכר! אולם היא היתר, י -יאר,
ומלאת חיים בשנת , 1925 ראשר עלתד, מרוס יה
עם בעלה, ג ר שון, ה״דול ממנה בשש
שנים. בעיר מולדתו רובנו, היה גר שון

למי לתת נדבות — בודאי לא לבעלי הבתים.״
שנצי ביקשה ומצאה עבודה: היא שוטפת
בשעות הבוקר את רצפת בית־הכנסת הסמוך
לביתה, מקבלת 6לירות לחודש, מוציאה
את כל הכסף על קניית אינסולין.
אבל האינסולין לבדו אינו !מספיק: הוא
צריך להיות מוזרק על ידי רופא, והרופאים
לא האמינו ששנצי אינה יכולה לשלם להם.
הם אמרו בחיוך :״הרי י ש לך בית 1״
גם מוסד העזרה הסוציאלית לא האמון לה,
שנצי מילאה את כל הטפסים הדרושים,
אבל כאשר נודע לפקידי המוסד שיש לה
בית, סירבו לעזור לה או ללמד אותה להזריק
אינסולין לעצמה, אמרו בח,קיפות :״לסי
לרופא !״

שישתתפו בהפלגה. פירו ש ערבות זאת היה
שרב״החובל של האניה חייב לדאוג לכך
שאותם הימאים לא ירדו לחוף בנמלי־החנייה.
השבוע׳
כשחזרה ירושלים לחיפה, נתגלו
פרטים נוספים בקשר לעריקתו של דוד
(״דולה״) שרייניק (העולם הזה ) 853 שחקן
הכדורגל השט של בית״ר תל־אביב. הוא
היה בין חמשת החשודים, אלא שהוא ניטה
להבריח 100 דולאר, שעה שחבריו ניסו
להבריח רק 50 דולאר כל־אחד.
גם בנמל ניו״יור ק׳ כמו בנמלים אחרים,
לא עיכב איש את ירידת החשודים לחוף.
דולה ניצל את ההזדמנות, ביכר את החיים

הן נזרקות! אולם את הכרטיסים היה מוצא
באולם־הקולנוע יבסביבתו.
משנסתלקה המשטרה התפנה חיים בורגל,
הבחור האלגנטי, צעד בכיוון לכניסה פנה
ימינה, נכנס לתא קטן הנושא את השלט
״קופה״ .במקרה היה הוא בן־בעל״ר,קולנוע,
מוכר הכרטיסים, והספסר הצעיר כאילו
הביא תפיזים ליפו, או פחם לניו״קאסל.
חיות השפן הקטן
לפני שבוע ימים נוצר ברחוב וולפסון,
תל־אביב, פקק־תנועה. צעיר כרע על המד
״עכשו
אני מאמינה לכל הסיפורים על
בעלי־בתים המקבצים נדבות ברחובות״העיר.׳־
אמרה שנצי. לבסוף נקטה בצעד אחרון :
הלכה למיסיון הקאתולי כדי שהנזירות
תלמדנה אותה להזריק לעצמה אינסולין.
הנזירות !מילאו את בקשתה בר צון, ובקרוב
ייעלם טעמה המתוק של מחלת הסוכר, יישאר
רק טעמו של הבית המר ממוות.

המחיר קרג־ל
אליהו ואקנין היה רק בן ״ ,27 אבל הוא
הספיק לפתח פילוסופיה משלו: הוא משוכ נע
שהאדם חי רק פעם אחת, מאמין שיש
ליהנות מן החיים, לקחת ככל האפשר יותר,
לתת ככל האפשר פחות. פילוסופיה זאת
כבר הביאה אותו פעמים מספר לאולם בית ד,דין!
אבל הוא היה פילוסוף של ממש,
דבק בהשקפותיו בעקשנות.
המלצר היה כור. בשבוע שעבר הופיע
ואקנין, לבוש הדר, מסורק למשעי, באולם
האכילה של קפה אמבסדור. הוא הזמין ארוחה
יקרה עם יין ופירות, נהנה מן התכנית,
כיבד את אנשי״התזמורת במשקאות׳ היה
שרוי במצב״רוח מרומם.
כאשר הגיש לו המלצר את החשבון על
גבי מגש מכוסה במפית צחורה וחיכה למת נת
יד נדיבה, סקר ואקנין את הספרות
( 27ל״י) ,אמר בתמהון :״האינך מכיר
הרי איני משלם לעולם אחר
אותי?
הסביר :״אני גיבור הקרב על ירושלים.״
המלצר היה בור גמור בתולדות מלחמת־העצמאות.
הוא קרא לחבריו לעצור את
הצעיר, לטלפן למשטרה. אבל ואקנין אפילו

אדריכלים •כמעון פוכזנר ואכרהם יסקי
לצעיליס, דרן
בארצו של הדוד סם על פני הכדורגל ובתי*
המשפט של מדינת־ישראל. אבל יש לצפות
שהוא ישתעמם שם: לבית״ר ניו־יורק אין
אפילו קבוצת כדור־בסים.

רכה ליד גופתו הקטנה של שפן, שהיתר,
מוטלת בשלולית של דם. מעליו ניצב גבר
קשוח למראה, אחוז מבוכה כששוטר פורץ
לו דרך בתוך ההמון שנתאסף.

ספסרות

עמנואל פנטון 17 אהב בעלי חיים מימי
ילדותו. לא פעם ספג מאביו משה, מנה
הגונה על שהביא כלב תועה הביתה בליל-
גשם ולא רצה לד,פרד מעליו, או קנה יונים
וצפורים.

תפוז־ם ליפו
נער כבן , 15 מסודר, לבוש בגדים נקיים,
רגיל היה להסתובב בסביבת קולנוע גל־אור

בימי החופש הגדול ביקר עמנואל ב קיבוץ״
נצר וחזר עם ידיד חדש: שפן. מדי יום
ביומו, ב שובו מבית הספר המקצועי מאקס
פיין, שם הוא לומד חשמלאות, היה הנער
עולה במדרגות אל גג הבית בן הקומה
האחת, מטפל בידידו הקטן בעל האוזניים
הארוכות, הרכות בקטיפה.
הוא גסס עדיין. בשבוע שעבר עלה
עמנואל כרגיל לגג־הבית, לא שם לב לבעלת י,בית,
שעסקה בשטיפת המדרגות וצעקה
שהוא מלכלך את הרצפה.
דקות מספר לאחר־מכן הופיע על הגג
גבר בעל מראה קשוח: בעל הבית, יהודה
שטרייטמן. הוא החל גוער בעמנואל! אבל
הצעיר לא שם לב לכך: הוא ידע היטב
שרעל״הרית רוצה לקחת את דירת״הוריו,
ינו ניחמיץ כל הזדמנות לחולל שערוריהכלשהי.

תכנית האוניברסיטה העברית
לירושלים, פתרון
סוחר־עורות אמיד! אבל בואם של הקומו ניסטים
למקום שיכנע אותו לבחור בדרך
הציונות וההתישבות בארץ־ישראל.
במשך חמש שנים עמל הזוג בחנות הק טנה
שפתח בתל־אביב! אבל בשנת , 1930
כאשר החלה שנצי לחוש את האותות הרא שונים
של מחלת־הסוכר, החליטו היא ובעלה
לקנות בית קטן ברחוב רש״י. במהרה הו סיפו
על הבית קומה שנייה, ושכר־הדירה
שקיבלו בעד שמונת החדרים ( 2עד 3לירו ת
לחדר) ,איפשר להם לחיות ברווחה בחדר
התשיעי.
הזמן חלף במהירות! אבל שכר הדירה
ומחלת הסוכר נשארו קבועים במקומם. שלו שת
ילדיהם של גר שון ושנצי מתו לפני
שנים רבות! ובאשר מת גם אחיה של שנצי,
שי שב באמריקה והיה שולח לה חבילות
מזון, נאלץ הזוג למכור את מטלטליו בזה
אחר זה.
לא ניתן נדבות ! רק ל שוא התחננה
שנצי לפני דייריה, ביקשה מהם להגדיל את
ש; ך הדירה. אמר אחד מהם :״אני יודע

ך,עולם הזה 854

לא ניסה לד,מלט. הוא הדליק סיגריה, אמר
למלצר הקרוב ביותר :״אני יודע, אקבל
ששה שבועות מאסר. קיבלתי את זה גם
בעד הסעודה הקודמת.״

דולה ו הדולאד
שעה קלה לפני הפלגתה של א/ק ירושלים

החיפאי המציג סרטים במשך כל שעות
היום. לפעמים היה מוכר כרטיסים לדורשים.
מענינת היתד, תכונת כרטיסים אלה: הב־קורת
היתד, נפרדת מגוף הכרטיס עצמו ש נשא
חותמת של יום ״המכירה״ .לרוב לא
היו מציגי כרטיסים אלה מורשים להיכנס ל קולנוע,
יוצאים לחפש את הנער, לא מוצאים
אותו.

מאחר שהצוות כבר קוצץ, כתוצאה מחוק־מק־קארן
* ,החליטה חברת שהם, בעלת
ד,אניד, למנוע קיצוץ נוסף, ערבה לכך שח משת
המלחים החשודים י חזרו ארצה׳ לאחר

השבוע ניגש הנער לבחור אלגנטי שפנה
בכיוון לכניסת הקולנוע. הפניה היתה כרגיל
״אני צריך ללכת לעבודה, אתה רוצה לקנות
כרטיס?״ הסרט היה מו שך — האדם הש לישי
— אך בקופה היו כרטיסים בשפע.
בכל זאת הסכים הבחור לקנות את הכרטיס
וביקש ממנו להיכנס עמו לאולם ההמתנה
של הקולנוע לברר אם הכרטיס בעל הב־קורת
הנפרדת ראוי לשימוש.

* חוק שנתקבל בארצות־הברית בשנת
952ו. אוסר על כניסתם של מהגרים ומבק רים,
שאינם רצויים מטעמים פוליטיים וטעמים
אחרים, לש׳טח־המדינה.

דקות, בבגדי בקורת מנערי אליה

לארצות־הברית (בחודש שעבר) ,ערכה ה־משטרד
,׳חיפוש פתע אצל הצוות, גילתה
אצל חמישה מהמלחים דולארים שעמדו להיות
מוברחים.

הנער חיכה. הבחור הסתלק לכמה
שלאחריהן הופיעה המשטרה. בחפוש
הנער נתגלו עשרות כרטיסים ותלושי
נפרדים. את ד,בקורות היה מקבל
הארטיק שהיתר, להם גישה לתיבה

פתע חטף שטרייטמן את השפן מידו של
עמנואל, הניף אותו מעל למעקה־הגג, הטיל
אותו למטה. כאשר הגיע השוטר למקום׳
התעוות עדיין השפן בפרפורי״גסיסה ארו כים.
הארץ קול
ישראל — מעל בימת הפרה.

׳,מעריב).
מרדכי דן, צה״ל
מן העיר אל הפר.
נפנפו דגלים כאילו

שני שופטי״הקו
כפאם שר (על המשמר).

יורם לביא, חיפה
שר הבעיטה והשיפוט?
מכבי״האש שהובהלו למקום ב״ 6ב ערב,
הצליחו לכבות את השריפה אחרי
עבודה מאומצת של שנה ומחצה (שערים).

גבריאל הורוביץ, חיפה
המכבה לאיטו יגמור בעתו.

2W׳lllll!llllllllllllllllllllIIIIIIII!!llllll1n1lllllllllllllllllllllllllllUIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIII!lllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllll|l!y

אל ר.ס 1אץ

העתונאי הדגול חרק בשיניו וטנרונו הנטוי מתמלטה שאנת־קרב. רכוב על כנפי ברווז
עתונאי. התרומם אל נבהי־השחקים. בידו נצנץ עט־נובק מכורן ומשקפיו צנוזו מרוב התרגשות
אן עמקי מדבר־טיני והתנפצו לאלף דיברות.
קדימה!״ קרא בקול ענות ״אל הטוא־ן!״
״נע נע נ ע! ״ נענע הברווז הקתונאי ״אל הנילו ס!״
משק כנפי הברווז היה כמשק כנפי ההיסטוריה. למטה רחשו מיליון קרוקודילים ושני חיילים
בריטיים. חייל בריטי אחד כיוון את רובהו אל הברווז. העתונאי הדנול נזכר במאמר שהוא
כתב פעם בשם ״אני בעד החטיפות״ והפנה את הברווז מהר מהר צפונה.
״קר לי 1״ צעק העתונאי.
״נע נע,״ נענע הברווז ,״נם לי קר.״
הם נחתו ליד צריפו של בי. נ׳י. בשדה בוקר.
״נו,׳ ,שאל בי. נ׳י., ,כבשתם את הםוא׳ן!״
״איפכא מסתברא.״ ענה העתונאי הדנול וחשף שן זהב.
הם שהטו את הברווז ועשו ממנו. קומזיץ.

איך גילית את אסדיקה

כל התנליות הגדולות באות בהסח־הדעת.

נסעתי ונסעתי. ובסוף הנעתי. ירדתי. והתרשמתי מאד. הסתובבתי פה, הסתובבתי שם,
ונוכחתי שאין כל ספק. הצהרתי :״זוהי אמריקה!״
בהתחלה לא האמינו, היה קשה. אמרו שאני משקר. אמרו שאני חולני, אמרו נם שזה י בשביל לעשות רושם מקורי.

נלחמתי בדעת תקהל ובמוסכמות. חזרתי והתרעתי: נליתי את אמייקה !
בסוף ניצחתי. כל הנצחונות! הגדולים באים בהסה־הדעת. סתם ככה. פתאום התחילו להאמין
לי. גליתי את אמריקה !

״כם ה

נקמת! של העב

רעב, ולא׳ היתה לו עבודה. אז הוא הלד וננב כיכרילחם.
בפני השופט, והשופט פסק שלטובת החברה יש להושיב אותו בבית־הסוהר.
בבית־הסוהר יהיה נורא עצוב. הוא כעם על ההברה שהושיבה אותו בבית-
שזה לא היה כל כד יפה מצידה. הוא ההליט להתנקם בחברה.

אז כשהוא יצא מבית־הסוהר. הוא הלד להיות אופה. הוא אפה ככרות־לחם ענולים ויפים
וריחניים, וחילק אותם לתושבים חינם.

היות והלחם היה חינם, אז התושבים התפלגו לשתי מפלגות. חלק אמר שמה שלא עולה כסף
לא שווה כלום והפסיק לאכול. כל אלה מתו מרעב.

עכשיו הילדים ברחוב מבקשים ממנו אוטונרפים. אני חותם ״קולומבוס״
טוב שאני נם יודע לחתום*.

איש אחד היה
אז הביאו אותו
האיש ישב לו
הסוהר, והחליט

ותושב:

אלה מהמפלגה השניה התחילו לזלול את הלחם שקיבלו חינם עד שהתפוצצו.
עבר שם חכם אחד ואמר :״שלה לחמר על פני המים.״

llll!HII

במד ־ jף, משפט אבא היה ע״ ד
(ראה ר איון מיוחד)
ג׳וג׳יקה הקטנה׳ שחורת־השיער, פיזזד.
על פני הדירה הנאה והנוחה, אשר בצפוי
תל־אביב, וצווחה בשמחה: אביה חזר הביתה
לשבת. אמה של ג׳וג׳יקה׳ אשה שחרחורת
וחיננית, כמעט ולא הצליחה להרגיע אותה :
״אבא עייף. עליו להתרחץ ולנוח.״
ד״ר ישראל רודולף קטטנר היה עייף
מאוד: הוא חזר זה עתה מירושלים, מקום
שם נחקר במשך שבוע ימים ׳חקירת שתי-
וערב על ידי שמואל תמיר, עורך־הדין של
מלכיאל גרינואלד 72 הנאשם בהפצת עלו נים
המשמיצים את קסטנר * (העולם •הזה

.)848 ,845
במשך אותו שבוע הרגיש את עצמו פרק־לים־המחוז,
ארנון תל, הצנום, הלבוש סמו קינג׳
מכנסי־פסים שחורים וגרבים צהובים,
כיושב על מחטים. מפעם לפעם היה קופץ
על רגליו ומשמיע מחאות, או מטיף הערות
ארסיות כלפי י רי בו הצעיר והמחייך באדי בות•
לעתים היה נדמה לקהל, שמילא את
אולם בית־המשפט עד אפס מקום׳ שמשפט
קסטנר־גרינואלד הפך לדו־ קרב תל־תמיר.
אפילו אב־בית־הדין המחוזי הירושלמי, ד״ר
בנימין הלוי, התאמץ לשוא למחות חיור
מעל שפתיו המלאות.
צלו של היטלו* .אבל לאמיתו של דבר
היתד, הפרשה טראגית ביותר. כל ההיסטוריה
של השמדת יהדות־אירופה שפעה מתוך
הכרכים העבים של רשימות משפט־נירנברג
והמכתבים הקמוטים שנערמו על שולחן-
השופט. על פני אולם־בית־הדין חלפו בזה
אחר זה דמויותיהם של־ היסלר, הימלר,
אייכמן ו מיליוני המושמדים.

דבר זה, בצירוף העובדה שהוא לא הת עניין
בגורלה של חנה סנש במידה מספקת,
הביאו את קסטנר לפני בי ת״דין כבוד של
ההגנה בבאזל השוויצית: אולם המשפט היה
כה ארוך׳ שהוחלט להמשיכו בישראל. מרכז
מפא״י הודיע ארצה שקסטנר זוכה, התעלם
לגמרי מן ההחלטה.
״מדוע ביקשת בירו ר במסגרת
תמיר :
מפא״י, לא במסגרת ההסתדרות הציונית?״
קסטנר :״זה היה יו תר משפחתי.״
מפיו של קסטנר יצאה הודעה מפתיעה
נוספת: בשנת 1948 רצה להצטרף ללח״י,
לא מפני שיד אותו ארגון היתד, על העל יונה,
כפי שר מז תמיר, אלא מפני שהוא
חשב שדרך הארגון צודקת — כולל רצח
הלורד מוין בקהיר, בשנת . 1944
ב שובו הביתה, לתל־אביב, לא זכה קסטנר
למנוחה רבה. במשך כל יום השבת י שב
גחון על ערימות של תיקים ומסמכים :
דינים־וחשבונות, עשרות מכתבים ישנים
ותצלומים דוקומנטאריים. אמר הוא במרי רות
:״רק אילו הייתי נ שרף בכבשני אוש־וויץ׳
או מיידאנק, היו בני־האדם מעלים
אותי לדרגת קדוש. אך לא היה לי מזל
כזה. במקום זה נשארתי בחיים ועזרתי
לאחרים לחיות. לא היה בכוחי ל עזור לכולסן
ויש אנשים שמלאים מרירות. איני מאשים
אותם.״ קסטנר הסיר את משקפיו וחיכך את
עיניו. הוא היה עייף מאוד.
חולדות הבת ה אובד ת 121
סוף סוף קיבל משה אזולאי ידיעות על
מקום־המצאה של בתו אסתר 15 שנעלמה
מביתה הקטן, ברחוב אבן־ג בירול׳ תל״אביב,
בסוף דצמבר . 1953 שבוע ימים לאחר שהו פיעו
הפרשה שלה והתצלום שלה על דפי
העולם הזה 851 נכנם דוור למערכת הש בו
עון׳ הביא מברק :״הנערה אסתר אזולאי
נמצאת אצלנו נקודה תודיעו להורים לבוא
לקחתה נקודה קיבוץ שמיר.״
כתב העולם הזה מיהר לחפש את משה

קסטנר, שהיה בעצמו עורך־דין בעיר
מולדתו קלה׳ ,הונגריה, היה הפעם מטרה
נעה לתמיר׳ החוקר־הצלף. הקטיגור, תל,
היה מחייך בכל פעם שקסטנר היה מתחמק
ממלכודת החקירה׳ מקדיר את פניו בדאגה
בכל פעם שהסניגור היה לוחץ את קסטנר
אל הקיר. הוא חי את הפרשה כולה.

כלי הסתייגויות. בטרם החל ת מיי
בחק־רת שתי־וערב של קסטנר׳ הביע גרינ־ואלד
את רצונו ל חזור בו מסעיפים מסויימים
ש י העלון, טען :״אין לי כל אפשרות מע שית
להוכיח אותם, ואף על פי כן אני
מאמין באמיתותם.״ השופט פסק שאם גרינ־ואלד
רוצה לחזור בו׳ עליו לעשות זאת
ללא הסתייגויות, להכריז שהסעיפים אינם
נכונים. לאחר התייעצות ממושכת עם תמיר
החליט גרינואלד לעמוד על נכונות כל דב ריי׳
ורק אז קס קסטנר להשיב על השאלות.
תמיר, אמן חקירת שתי״וערב, פרש רשת
של שאלות׳ שהוגדרו על ידי תל כ״אינק-
ביזיצי הי. אחת הנקודות החשובות, סביכן
התרכזה החקירה׳ היתד, העדות שניתנה
על ידי קסטנר במשפט־נירנברג, לטובת קו לונל
קורט בכר •׳ ש שוחרר על ידי בית־הדין
לדנאציפיקאציה. במשך ארבע שעות חסם
תמיר את דרכי״הנסיגה של קסטנר בזו
אחר זו. קסטנר דבק בעקשנות בהצהרתי
בית־הדין מסקנות שהוא רק אישר את
לדנאציפיקאציה, אשר טיהר את בכר מכל
האשמות.

פצצה במעטפה.
האחרונה,

רק לאחר שנחסמה
הטיל תמיר פצצה :

» קורט בכר היה בימי המלחמה ממונה
על מחנות הריכוז היהיודייס, הפך אחר־כך
ל עוזרו של הימלר.

חיבבנו אותה.״
אמר משה :״לא באנו לקחת אותה. אס
רצונה בקיבוץ, היא יכולה להשאר בקיבוץ.
באנו רק לראותה. עתה אנו יודעים, לפחות,
שהיא בריאה ושלמה״.
כאשר חזר משה אזולאי לעבודתו, היו
פניו קודרים פחות! אבל לבנה היתד, עצובה
״לא היינו ראויים
כקודם. אמרה הי א:
להתנהגות כזאת מצדה.׳׳ אולם גם היא מקווה
שיבוא יום והיא תשוב לשמוע את הצעדים
הקלילים, המוכרים היטב, על מפתן־הבית.
מעילות שגעו! קר
״ברחתי מבית־המשוגעים,״ הצהיר השבוע
בבית״המשפט •המחוזי דוב אלון 23 נהג
ממושב משמר־השבעה ,״מדוע הם לא העמי דו
אותי לדין?״
הוא הגיש תביעת פיצויים על הוצאת די בה,
בסך 3000ל״י, נגד חבר ועד־המושב
טוביה קסל, קצין־ד,משטרה נתן קפלן, שני
רופאים של בית־החולים לחולי־רוח בבת ים,
ד״ר ברמסון וד״ר בס.
לפי טענתו של אלון, החלו תלאותיו שעה
שגילה מעילות בצינורות ובחומרי בניין ב מושב
משמר־השבעה, בז מן עבודתו על מכו נית
משא .״כשנודע לקסל שהדבר ידוע לי
— החלים לסלק אותי מהדרך,״ אמר דוב.
לא עבר ז מן רב ודוב מצא את עצמו ב־תחנת־ר,משטרה
הסמוכה, באשמת גרימת נזק
לרכוש זר. הוא רצה להשתחרר בערבות, אך
השוטרים דחפו אותו לתוך מכונית, לקחו
אותו לבית״החולים בבת־ים, השאירו אותו
מאחורי הסורג, יחד עם יצורים מוזרים ו שקטים.
כשניסה להתנגד, לרוץ אחרי מכונית
המשטרה המתרחקת, הוכה קשות.
בריחה והגיעה 19 .ימים נשאר דו ב
במוסד, חשב על תוכניות בריחה (את הפר טים
סירב לספר) .בהזדמנות הראשונה הס תלק
החוצה, מיהר לבית־המשפט, הגיש
תביעה נגד כל המעורבים בפרשה, רק אחרי
כן חזר למשקו.
אנשי־המושב התפלאו במקצת לראות את
דוב חוזר. בכל מקום בו הופיע שמע מאחורי
גבו :״משוגע״ .על מכונית״המשא בה עבד
קודם, ישב נהג חדש. עבודה אחרת לא נית נה
לו ומשק העזר שלו •הושחת על ידי ה גשמים.
במשך
הימים בהם בילה דו ב בבת״ים, רצה
לקבוע את סכום תביעת־ד,פיצויים ל־11.500
לירות ישראליות, אך בסופו של דבר החליט
להוריד אותה ל״ 3000 לירו ת ישראליות, הס ביר
:״אני לא משוגע לשלם כל כך הרסה
מסים לממשלה״.

דרכי־חיים
חובש אקדמא•
בדומה לגת הקדומה• לא חסרה גם ירושלים
החדשה משוגעים. מלבד מאתיים חולי״הרוח
המוחזקים בשני מוסדות סגורים בעיר, מת הלכים
כמה עשרו ת חולי״רוח לא״מסוכנים
ברחובותיה. חולי רוח אלה בררנים למדי,
בוחרים לעצמם למשכן, לשעות היום לפחות,
מוסדות מכובדים כחצר בית המשפט העליון
ובנייני האוניברסיטה העברית.
כאשר מת לפני ששה חדשים האלמוני
נשוא״הפנים ושב״השיער שהציג עצמו לפני
כל מרצה חדש, בגרמנית מדוקדקת, כפרופ סור
לתרבות האטרוסקית ( מדור שאיננו קיים
באוניברסיטה העברית) ,הצטמצם מספר ה מבקרים
הלא כל כך נורמליים באוניברסיטה
לאחת: גברת לא צע-רה יו תר, הלבושה דר ך״
קבע שמלה, מעיל ומגבעת חומים, בהם היא
מופיעה במבחר הרצאות, מחימיה אורגאנית
עד תורכית למתחילים.

באולם כולו היה רק אדם אחד שלוו
הנאשם, מלכיאל גרינואלד בעל
לגמרי :
הזקנקן החד והכיפה העגולה, שי שב עי1
הספסל הקדמי. בתו אפורת־העיניים, רנה,
ישבה מאחוריו מוכנה לבוא לעזרתו! אבל
הוא לא היה זקוק לעזרה.

דרך־הנסיגה
• בעלונו ״מכתבים לחברי המזרחי (פני מי
האשים גרינואלד את קסטנר ב שי תוף
פעולת טס הנאצים וחבלה בפעולה להצלת
יהדות״הונגריה.

הוא הוציא מתיקו את מכתבו של קסטנר אל
אליעזר קפלן> שר־האוצר המנוח של ישראל׳
בו נאמר שרק הודות להתערבותו האישית
לפני בית־הדין לדנאציפיקאציה טוהר קורט
בכר ושוחרר. באולם בית המשפט נשתררה
דממה. אפילו תל לא הגיב.
תמיר המשיך בהתקפה וקסטנר היה נאלץ
לפנות עמדה נוספת: הוא הודה שוועדת״
ההצלה מסרה לידי הגרמנים את שני הצנ חנים
הארצישראליים׳ פרץ גולד שטיין ונוס־באכר,
מפני שהגרמנים ידעו ממילא שהם
נחתו בהונגריה, אם כי לא ידעו את מקום־
הימצאם המדוייק.

״מדוע לא הנחתם לה להשאר בקיבוץ?״
שאל המזכיר ,״היא נערה טובה, כולנו

מי ראה? זוהי תמונתה נפל אסתר אזולאי,
שנעלמה שוב אחר שנתגלתה על־ידי קוראי
העולם הזה. כל הרואה אותה — מתבקש
לה ודי ע על כך למערכת בהקדם האפשרי.
אזולאי במקום עבודתו, בארכיון־התיקים של
בית״משפט״השלום, תל־אביב. לשמחתו של
האיש לא היה גבול. הוא קרא במברק, חזר
וקרא בו, דילג על המלים, לא האמין למר אה
עיניו. לבסוף פרץ החוצה, לטלפן למע־בדת־הדסה,
לבשר את הבשורה הגדולה לאש תו,
לבנה.
היא נעלמה שנית. למחרת בבוקר
לא הופיעו משה ולבנה במקומות עבודתם.
הם נסעו באוטובוס לטבריה, המשיכו בדרכם
ל קיבוץ־ ש מיר, השוכן על הגבול הסורי.
עם ערב יצאו לדרכם חזרה לתל־אביב —
בלי אסתר. מזכיר־הקיבוץ סיפר להם שהנערה
שמעד, שהם בא־ם לקחתה, ארזה את חפציה,
נעלמה בכיוון בלתי״ידוע.

נזיפה ודחיפה. תשומת לבה של הגב רת
נתון פחות לתורכית׳ יותר למלחמה ב גברים
המתנכלים, בדמיונה, לכבודה. סטודנט
תמים המניח, שלא במתכוון את ידו או רגלו
על משענת כסאה׳ זוכה לדחיפה מכאיבה ״J
נזיפה חמורה.
בדרך כלל מסתפקת האלמונית בשתיים,
שלוש דח־פות־נזיפות, יוצאת את האולם ב אמצע
ההרצאה לאולם בו היא מקווה למצוא
גברים תאוותניים פחות.
בינתיים אין שלטונות״האוניברסיטה שמים
לב לכך. הם דוגלים בחופש אקדמאי׳ מניחים
שהמרחק בין הגאון לחולה״רוח אינו גדול
ביותר, אינם מתכוננים להעמיד את כל ה באים
בשערי״המדע למבחן פסיכיאטרי.
• אליה ברח דוד מפלי שאול, ובה שמע את
ניימוקו הקלאסי של אביש מלך גת, לגירו ש
דוד, ששם עצמו משוגע, מן ה עיר :״החסר
משוגעים אנוכי, כי הבאתם את זה להשתגע
עלי?״

את ד ״ ר

ישראלרח ״ ולף U D O p־ ,עד כמשפט להוצאת דיבה

הימלר 1רעה
לראות אותיר

Ip p

(ראה במדינה)

האם היה לך סיכסוך עם מדניאל גרינואלד?
לא. אני אפילו אינני מכיר אותו אישית.

מי יזם את המשפט?
היועץ המשפטי הגיש את המשפט. אני פקיד ממשלתי
(מטפל ב שידור בשפות לועזיו ת ב שירותי המודיעין) אבל
גרינואלד השמיץ אותי ועל היועץ המשפטי היה להחליט
אם יש מקום להגשת משפט.

מדוע לא הגשת משפט אתה עצמך?
כשקראתי את ״המכתבים לחברי מזרחי״ (פנימי מאת
גרינואלד, התענינתי לדעת מיהו. לאחר שנאמר לי שהוא
עוסק בהשמצות וגם כיון שדובר כאן על תקופה כה טראגית
של ההיסטוריה היהודית׳ היו לי ספקות אם להביא את
פרטי הפרשה הזאת במסגרת של משפט כזה בפני הצבור.
החלטתי לא להגיש תביעה.

האם זה נכון שאתה התנגדת להגשת משפט
זה על־ידי היועץ המשפטי -חיים כהן י (שער
העולם הזה .)829
אין זה נכון. לא התנגדתי להגשת משפט זה.

האם אתה מועמד להכרות ככנסת?
כן. אני במקום ה־ 53 של רשימת מפא״י. עכשו יש לנו
רק 51 מקום.

קיימת שמועה שיתכן ומישהו מהמתחרים
כמפלגה סידר כך שהמשפט יוגש ותהיה מעורם
כשערוריה?
(אחרי הפסקה קלה אני מפקפק אם יש׳ שמץ מן האמת
־שמועות האלה.

האם אתה חושכ שהגיע זמ, לכקש מהיועץ
המשפטי להפסיק את המשפט?
(בהתפלאות) למה?

הרי ניהול המשפט איננו בידי.

IJ k

lllm

איך הצלחת לנסוע ככל רחכי אירופה ה נאצית?
בשנת
1944 נתן הנריך הימלר הוראה לנהל אתנו (וועדת־ההצלה)
משא־ ומתן. כל ז מן שההוראה הזאת עמדה בעינה,
נסעתי בלוית שני עוזריו של קורט בכר (סגנו של הימלר
— ממונה על מח׳ הכלכלית של ס. ס .קרבי).

H im

ולאסור עליו להתערב. אני נשארתי במכונית והכיתי. כ ע בוי
שעתיים הוא הופיע יחד עם אייכמן. בפניו הארוכים של
אייכמן ראיתי שהוא במצב־רוח רע. בכר נכנם למכונית

(כצחוק) היית ״פרסונה גראטה״ ?
(ברצינות) או׳ לא ! רק שלא נכנסתי באופן אוטומטי
לסוג היהודים הנשלחים להשמדה אייכמן * היה מעונין
מאד שיוציאו אותי להרוג.

האם זה נכון הדכר שאייכמן יליד-הארץ?
אין זה נכון. אייכמן נולד בעיירה פינסטרווואלד (היער
החשוך) בקרבת ברלין, גדל באוסטריה, ברח לגרמניה
בשנת , 1934 בהיותו כבר נאצי מושבע. את האגדה שהוא
יליד שרונה (כעת הקריה׳ תל־אביב) הפיץ אייכמן עצמי,
כדי לשוות לעצמו יותר גוון אקזוטי. בגרמניה נטו להאמין
לאגדה זאת׳ כיוון שאייכמן ידע את כל שמות המוסדות
והאירגונים והמפלגות בארץ ישראל, אותם למד בהיותו
במדור היהודי של הגסטאפו. אמנם הוא זכה פעם לראות
את חיפה במו עיניו. בשנת 1937 צוייד בדרכון מזויף של
סטודנט, נשלח לנהל פעולות ריגול במזרח התיכון ! אולם
האנגלים לא הניחו לו לרדת בנמל־חיפה, חשדו שהוא יהודי.
איפשרו לו ליהנות מנוף הארץ המובטחת במשך 24 שעות,
בטרם הפליג לאלכסנדריה. במצריים נפגש עם אישים ערביים,
כולל אנשי המופתי, ניסה להקים עתונות ערבית אנטי
יהודית ואנטי בריטית. על כך הוא כתב דן ו ח שבון מפורט,
שהעתק ממנו העברתי למשרד החוץ.

מתי עזכו כני משפחתך את שטח הכיכוש
הנאצי?
בתחילת דצמבר 1944 הגיעו עם קבוצה של 1685 יהודים
לשווייץ. שבועיים אחריהם הגעתי לשווייץ לנהל שיחות עם
ד״ר יוסף שו ר ץ (מנהל ג׳וינט) .המשפחה היתד, אתי — :
אשתי, אמה, אחי, וחותני. בפני היתד, דילמה — לד,שאר
אתב בעולם החופשי, או לחזור לשטח נאצי, להמשיך בעבודת
הצלה. אני מוכן להודות: היו לי לבטים. בסופו של דבר
החלטתי לחזור, הפעם לווינה, כי בודפשט היתד, כבר מוקפת
על ידי הרוסים ומרכז ההצלה עבר לוינה.

היינריך הימלר (שמאל) ומנהיגו
״...הייתי קדוש!״

כאיזה נסיכות נפגשת עם הימלר?
אף פעם לא נפגשתי אתו. אך פעם אחת ראיתי אותו
לרגע. קורט בכר, אתו אני עמדתי בקשר י שיר במשא־ ומתן
על הצלת יהודי־הונגריה סיפר להימלר עלי. המלר בא לוינה
ב־ 28 למרץ , 1945 כדי לתת במקום את ההוראות הסופיות
בקשר עם הגנתה של בירת־אוסטריה נגד הרוסים שהתקרבו
אליה. פתאום אני מקבל פתק: עלי להיות בשעה 4בבנין
מסויים׳ כי הימלר רוצה לראות אותי. אחר־כך התברר שקורם
בכר סיפר לו שגם אני כאן והימלר רצה לראות איך אני
גראה.
חכיתי בפרוזדור־הבנין כחצי שעה׳ כשלבסוף הופיע איש
צמוך קומה בעל פנים עגולים, מרכיב משקפי־מצבטיס, לבוש
מדים כחולים של מפקד עליון של הכוחות הגרמניים. זה
היה ו עליך הימלר.
הוא בא בלוית קצינים גבוהים של גסטאפו׳ .0ס. וצבא
ווביניהם גם קורט בכר, צעיר גבה קומה׳ בלונדי בעל עינים
בחולות — טיפים ארי טהור. כשבכר ראה אותי עומד
ב פרוזדור, לחש ב אוזנו של הימלר ועשה תנועה קלה לעברי.
•למשך שניה הרים הימלר את עיניו אלי, וכאילו ולא הייתי
קיים המשיך בדרכו בצעדים קצרים ומהירים.

מר קסטנר, האם כאמת רצה הימלר רק
לראות איך שאתה נראה?
כנראה שגם רצה לדבר אתי. הוא הזמין אותי כעבוי־שבועיים
(באמצעות בכר) לפגישה בברלין׳ אך זה לא יצא
לפועל. בינתיים הגיע משוודיה נציג הקונגרס היהודי העולמי.
מזור, והימלר קיבל אותו במקומי.

עד ישראל קסטנר
״לו נשרפתי באן שוויץ...״

מה היה יכול להיעשות ולא נעשה כדי להציל
את יהדות הונגריה -ומי אחראי לכך?
אינני מבין את השאלה.

האם, לדעתך היתה הסוכנות היהודית
•כולה להפעיל לחץ יותר חזק על ממשלת־המנדט
ככיוון להצלת יהדות־הונגריה, ולא
עשתה זאת?
אני נשאר בדיעה שהסוכנות לא החמיצה כל הזדמנות
וכל אפשרות לבוא לעזרתנו. אולם יש לדעת לגבי האמת

ההיסטורית שפעולות ההצלה נתקלו בשני קשיים :
להוציא יהודים מידי הגרמנים. ב) למצוא מקום לאן להע בירם.
ברצוני לציין שבין המתנגדים למאמצי ההצלה היד.
ללורד מוין • תפקיד בולט.

• מיניסטר־המדינה הבריטי למזרח. התיכון, נרצח ב׳7
לנובמבר 1944 על ידי שני אנשי־לח״י, אליהו חכים ואליהו
בית־צורי, שנתפסו והוצאו להורג.

האם עמדתו של הימדר כדפי היהודים היתה
איתנה ממש כעמדתו של היטדר?
אני בעצמי
לדבר( ,לפחות
פתח לדיבורים
אחת — להרוג

אינני יודע, אך בכר סיפר לי שאתו אפשר
ב־ ) 1944 בו בז מן שעם היטלר לא היה שום
על היהודים. אצל היטלר היתר, רק מילה
! ועוד אחת — כולם !

האם נפגשת עם אייכמן?
לצערי נאלצתי לעמוד מולו פעמים מספר. בפעם האח רונה
ראיתי אותו ב־ 11 לאפריל . 1945 זה היה כשבכר קיבל
י פוי כוח מאת הימלר לבקר במחנות־ד,ריכוז הגדולים על־מנת
לשפר את המצב ולמנוע טבח כללי, ממנו פחדנו באותה
תקופה. אני לוי תי את בכר. לפני שיצאנו נסע בכר למטה
של הגסטאפו להתראות עם אייכמן כדי להודיע לו על תפקידו

* בשנת , 1941 כאשר הוציא היטלי־ פקודה להשמיד
את העם היהודי, מינה את אדולף אייכמן כמבצע הפקודה.
אייכמן נשאר נאמן לתפקידו עז־ יומו האחרון של היטלר״
אחר נעלם ולא נמצא עד היום.

ואייכמן המשיך לבדו בצעדים גדולים של רגליו העקומות.

האם השתתפת כחיפושים אחרי אייכמן?
כן. עברתי במספר מחנות של שבוי מלחמה גרמניים עם
אנשי בית־הדין הבינלאומי. ערכתי זיהוי במקומות בהם
היינו, אך לא הצלחנו למצאו.

איך הגעת למשפט נירנכרג?
הוזמנת על ידי התובע־הכללי האמריקאי השופט ג׳אקסון,
אשר ישב באותו ז מן בלונדון. הצהרתי בשבועה, ואחר־כך
הוגשה הצהרתי כעדות במשפט, אחר כך הוזמנתי על ידי
גנרל טיילור אשר בא למלא את מקומו של ג׳אקסון להופיע
כעד במשפט נירנברג, בחודש פברואר . 1948 העדתי בשתי
י שיבו ת נגד הציר הגרמני בהונגריה אדמונד ואזנמייר ומפקד
ם.ס. בסלובאקיה גוטלייב ברגר. הראשון קבל 20 שנה,
השני 25 שנה מאסר. בהנמקת פסק הדין שפורסם על ידי
בית הדין הבינלאומי, צויינה עדותי כאחד הגורמים שהביאו
לאישורו.

האם הערת כמשפט נירנכרג גם כנוגע לכפר
וחלקו כהצלת יהודים?
זאת,

הייתי
תיימה משפטית.

האם הפושעים__

ל 3י

אחרי הפושע| בהתחלה תגלו
הם סירבו ל 1 עם במשפטים ש 1 שפט ההבדלים בת!)
מיוחד.

הנשים

אהל

הנמר נעלב
השבוע, עם פרוץ ההפיכה במצרים, נזכרה
א־שיות ישראלית בדברי אנייראן כיוואן׳
מנהיג השמאל הבריטי, בשעת בי קורו האח רון
בישראל התרשמתי מן האנשים ה עומדים
בראש מצריים, אבל הם כולם חוב בים,
חסרי נסיון פוליטי אמיתי. האיש החזק
ביניהם הוא גמאד עכר אל־נאסר, אבל
המוח הפוליטי היחיד הוא פלאח סאלם
גבינת כבשים
תננבה

(ראה רפורטג׳ה).

(ברינזה)

בשקט ובבטחו]
מחליק עג! פני הכביש

הסחיר לצרכן:
1ק״ג 1.600 -ל״י

הצמיג הגמיש והמוצק
מ תו צר ת

אמבטיה
או מקלחת?

זו שאלה

טעם,

גנ ר ל

הרגל

ו אפ שרו ת כאהד. אך בזאת
הכל תמימי רעי ם — תהנה
יו תר מהמקלחת או האמבט

מצ טיין
עגלגל זה סבון ברי חו הנעים ומעלה שפע
קצף.

הרגשה

נעימה

פחות מזל היה לפר שן ידיעות אחרונות,
שכינה את גאמל עבד אל־נאסר בשם ״הנמר
השחור״ ,העליב בזה את זכר מפקדו של
גאמל, סעיד טאהא׳ המפקד הכושי של
כיס״פאלוג׳ה׳ שהיה בעל תואר זה•
סופר ישראלי שהרבה לכתוב על הקרבות
בסביבות כיס״פאלוג׳ה, יגאל (דרך גבר)
מך סינזץ, קצין־העתונות לשעבר של משט״
רת״ישראל, חובב הבגדים החומים׳ היה מרו צה
מאד: בשעת הרצאה שהוא ערך ביפו׳
ניגשה אליו ילדה מהוממת, ביקשה ממנו חתי מה׳
הראתה לו חיבור עליו. סוף פסוק: ה שבוע
הופיע מו סינזון לפני כתה של בני
(ובנות) 10 במנשיה, הרצה להם על חסנזבה.

פיל !

המזכיר הכריז מלחמה

כאשר עבר ירושלימה שר״החוץ ור א ש״
הממשלה, משהשרת, נאלץ להחליף את
כל צוות״האנשים שעבדו בביתו, ברמת״גן :
נהגג האישי, גדעון, איש המחלקה הגרמנית
של הפלמ״ח| ,העדיף להישאר בתלראפים,
לקבל מספר ירוק למונית! סוכנת הבית,
ברכה׳ אלמנה בת חמישים, זכתה למצוא שי דוך,
עברה לגור בבית בעלה החדש, גבאי ב״
בית״כנסת בגבעתיים! גנן־הבית נשאר לטפל
בגן, שעבר לידי השגרירות האיטלקית.

רעננו ת ונ קיון תלווה אותך אחר ממו שך
ז מן עוד הרחיצה.
בקנותך סבון שי ם לב לשם
״ ב ת־ שמך וה שמר מחיקויים.

ללמוד

אחד מבני״המזל שחזו את ההפיכה ד,מצ״
רית מראש היה סופר הארץ מידד שיף,
הממושקף ושחור״הזקן, שהעמיק חקר במח זו
תיו של וויליאם שקספיר, יוליוס קיס^
ומאקבת, הגיע למסקנה שלפי השקפת שקס ^
פיר צריך משטרו של נגיב להתמוטט בימים
הקרובים ביו תר, כי כל הרודנים נופלים ב שיא
שלטונם. נבואת שקספיר״שיף נתקיימה
(לפחות זמנית) ,אף על פי שהעורך הספרותי
של הארץ מחק את חלק״המאמר, בו דן מידד
שיף בנגיב.

סופרת ישראלית אחרת שהרבתה לכתוב
בשביל ילדים׳ כרכה חכם, אשתו (השניה)
של הציר (;הראשון) של ישראל בבורמה׳ דוד
הכהן, החליטה לא לנטוש את אהובת״נעוריה
העתונאות, החלה מפרסמת רשימות בדבר
לילדים׳ תחת שם־העט דבורה בת״ישראל. כו תרת
רשימתה הראשונה ! סוף סוף ראיתי

יה אם תשתמש ב״ ב ת־ שמך
סבון הרחצה המשובח של

לאחר שפר ש בי. ג׳י, מתנגד״העישון, קוד מו
של שרת, מראשות״הממשלה, הכריז מז״
כיד״הממשלח, זאכ,שרף, שהמלחמה ב סיגריות
תימשך׳ קבעי בהצעת התקנון לי שי״
בות״הממשלה סעיף המבקש מן השרים להי מנע
מעי שון בשעת הישיבות.

לרקוד

אחד המשתתפים בישיבות״הממשלה שיס בלו
כתוצאה מסעיף זה׳
שר״הפנים הישראלי, מאס בהתערבות המת מדת
של הוועד־הפועל של הצ״כ בכל הח לטותיו,
תלה עצמו באילן גדול, הזכיר לחב ריו
למפלגה :״גם צ׳רצ׳יל אינו מקבל הוראות
ממפלגתו על כל צעד שהוא עושה.״
חברו של רוקח לממשלה, שר האוצר, לוי
אשכול, לא חשש מפני כל בקורת והתער בות,
שעה שנשאל על ידי עתונאים כיצד יג בה
השנה משרדו את מס״ההכנסה. אמר הוא
בחיוך :״האנשים מתקשים להיפרד מכספם.
נשתדל להקל עליהם לעשות זאת.״

ישראל רוקח,

תל־אביב, רח׳ בן־יהודה 64

אישיות אחרת, רגישה יותר לביקורת, הי תד,
כוכבת״הקולנוע ההוליבודית ואלופת ה־שחייה,
אסתר וויליאמס, חטובת הגיזרה,
לובשת בגדי״הים, שנפגעה קשות מדברי ה־עתונאית
ההוליבודית הוותיקה, לואלה
פארפונם. אמרה לואלה :״היא טובה רק
בשעה שהיא רטובה.״

הרוקח טגצ׳ניק
מוריד כתמי השמש
ומבהיר את עור הפנים
המפיץ 1
ת״א, רה׳ מלך ג׳ורג׳ 54

S o f O l Pצג5

ת ־ nט ף 1ן

אמנית אמריקאית אחרת שהתפרסמה בזמ נו
ב שינוי מינה והפיכתה לאשה,
(״ג׳ורג׳״) יורגנסן התמירה, בעלת קול
הסופראנו החדש, נתקלה בקיר אטום, כאשר
רצתה לשיר במועדוני״לילה, במדינת״מאסא״
צ׳וזטס׳ ארצות״הברית. טענו השלטונות :
״הופעת י צו ר כזה על במה עלולה להשחית
את הנוער שלנו״.

כריסטינה

כאשר חברה למקצוע של יורגנסן, הזמר
הישראלי הגברי, ישראל יצחקי, בעל ה עיניים
המתגלגלות והשפם המהוקצע, עסק
בהקלטת שיר חדש, נפל המיקרופון. האמן
מיהר אל המכשיר, בדק אותו מכל צד, נוכח
שהוא לא נשבר, אמר במחותו את הזיעה׳
מעל מצחו :״יש אלוהים בשמיים !״

זה קצת טראגי
מה היה קורה אילו הופיעה שמועה כי
היטלר לא מת וכי הוא מתכנן לשוב ולכבוש
את העולם? אנשים בוודאי היו מתייחסים
לדבר כיאה לטרגדיה רצינית. כך בוודאי
התייחסו אנשים לשמועות שהופצו בזמנו
כי נאפוליון לא מת בסנט־הלנה, אלא ישב
באמריקה והתכונן למסע־כיבושים חדש.
כך, כנראה, התייחס גם גיאורג קיזר לכל
העניין. על כן כתב הוא טראגי־קומדיה *.
אלא שמאז עברו שנים רבות. הטרגדיה
והרצינות של המצב נעלמו ואילו הקומדיה
אינה מספיקה לקיים הצגה של קרוב ל שעתיים.
מאיר
מרגלית, אשר ותקו על קרשי הבמה
מתבטא בכל תנועה׳ משחק את תפקידו
של שחקן־יחפן המשחק את תפקידו של
נפוליאון׳ כדי לסחוט כספים משמחה צחובל,
ברון צרפתי המתגורר באמריקה ואשר אהבתו
לקיסר המידח מסנוורת את עיניו לכל דבר
אחר.
מרגלית זוכה לכסף, מקבל בתוספת את
ידה של בת הברון, טלילה בן־זכאי. אולם
בעוד נשאר הכסף בכיסו נשארת הבת בבית
אביה, כשכבר אין לו כסף יו תר. שותפיו
של מרגלית לרמאות, יעקב כנעני בעל
המבטא הייקי״מדי ויהודה גבאי מספקים
את החלק הקומי שבטרגדיה. עוזרו ת להם :
נערותיהם אלישבע מיכאלי ועליזה עולש.
אם לדון לפי כמה דוגמאות הצחוק שניתני
לצופים, הרי היה זה קצת טראגי כי מטראגי״
קומדיה זו לא עשו קומדיה.
מסך דיפלומטיה בחרוזי
משרד החוץ מינה שניים מפקידיו למשרת
מזכיר ראשון ושני בצירות החדשה בארץ
פנטומוסה. הוא גם חייב את הדיפלומטים
הטריים להיות נשואים ובעלי שם עברי׳
ונתן ב כן את החומר לבוק־ ונדה (קומדיה)
של יצחק שנהר אל״ף ובי״ת* .כי, כפי
שאפשר היה לצפות, יש למזכיר אל״ף שם
עברי (מה־טוב) ואין לו אשה, ולמזכיר בי״ת
יש אשה, אך אין שם עברי. בוחר משעממים סיבוכים אחר כמה
לו מזכיר בי״ת שם עברי (כי־טוב) ומזכיר
אל״ף, הבורר בין בלונדית׳ שחרחורת לחו־מת״שיער
בייש-יית, שם קץ לרווקותו בעזרת
חומת־השיער המתגלית כלא״כל״כך ביישנ־ת.
אך הגורל מתאכזב לאל״ף ולבי״ת, מביא
להפיכה בארץ פנטומוסה המסתפחת למדינה
בה כבר קיימת צירות ישראלית. התוצאה :
אל״ף ובי״ת חוזרים למעמדם הטרומדיפלומטי
והבוקיונדה החרזנית מגיעה לקצה מאה דקות
אחר התחלתה.
ראיית הנולד. לא לחנם דחו הבימה,
הקאמרי והאוהל את מחזהו של ש.הר. אם
כי שנהר (הידוע יותר ב שמו הראשון, שנברג)
הוא מתרגס־אמן שזכה בפרס רו פין ובפרס
טשרניחובסקי על עשרות תרגומיו, הרי איני
כותב מחזות רב־יכולת.
טיבו הירוד של המחזה לא מנעה את להקת
החובבים הירושלמית, מסן, מלקבלו להצגה.
מסן גייס 24 מבין 40 חברי הלהקה (ביניהם :
פרקליט־המדינה קולין גלקמן) לביצוע אל״ף
ובי״ת ביום הולדתו ה״ 49 של שנהר׳ וה ראשון
של מסן, במוצאי השבת האחרון.
חברי הלהקה (ובמיוחד: החברות) ע שו כ מיטב
יכולתם להתגבר על החומר הקלוש,
הוכיחו התקדמות ניכרת אחר הצגות שלושת
המחזות אותם בוצעו משך השנה הראשונה
לקיום מסך.
לריענון הביצוע תרמה להקת שבע רקד ניות׳
פיות המשרד, של הכוריאוגרפית אלזה
דובלון, שרגליהן המונעות על רקע המוסיקה
המצויינת של גדעון אלמגור (אחי הבמאי,
שאר־ישוב אולסבנגר) השכיחו במעט את
חרוזיו הכושלים של שנהר. הקהל הירושלמי,
לו צפוייה בעוד שבוע הצגה נוספת של
אל״ף ובי״ת באולם 670 הכסאות של בניין
ימקא וודאי יבכר למלאם בעוד שלושה, אר בעה
חודשים כאשר מסך יציג את הקומדיה
של מולייר — מסייה-דה־פרסונייאק, בעיבודה
התחילו חברי־מסן, מתוך ראיית־הנולד, ל מחרת
הצגת הבכורה של אל״ף ובי״ת.

* נפוליאון בניו״אורליאנם, עברית יצחק
שנהר, הבמאי משה הלוי, הצייר יוסף קארל,
מוצג על־ידי תיאטרון אוהל.
** אל״ף ובי״ת, בוקיונדה בשלוש מערכות.
ההצגה, בתיאטרון הירושלמי מסך: שאר־ישוב
אולסבנגר. הכוריאוגרפיה: אלזה דוב־לון.
.המוסיקה: גדעון אלמגור.

טראגי מאוד•
נוכחותם של תותחים קולנועיים כבדים
כשרל בואייה, דניאל דרייה ווי טוריו דה־סיקר״
אינה מצליחה לגרש את השיעמום
שמשרים זוג העגילים הנודדים. הסרט חסר
את ההומור המעודן׳ הברק, הקלילות וה דקות
הצרפתית של במעגל.
שום נס לא התרחש כדי להציל את דה־סיקר״
הבמאי הגדול של סרטים חברתיים
כגונבי האופניים והנס במילנו, מלו׳,יראות
כמוקיון טרקליני.

כדה־נל
געגוע לנצחון
״ישראל מצפה מכל אדם למלא את חוב תו*.
(כמעט)
בלסון.
ימים ספורים לפני משחק־כדורגל הבינ לאומי
נגד יוון עדיין לא פסקו ויכותי אלפי״
האוהדים בקשר להרכב־ד,נבחרת. ובעוד המר״
כיבים, מאמן ז׳רי בית־הלוי ואיש ההתאחדות
ארטור באר, סגרו כבר בשבוע שעבר את
הרשימה׳ ניסו עתוני הספורט ויושבי-יציע
רבים להציע הרכבים משלהם׳ בידיעה ברור־,
שאיש לא ישעה לעצותיהם.

תחת אש, רומן
עוד אחזור אליך, סרט מלחמתי עם
רקע קוריאי מוקדש ל״רוח האנושית הבלתי
נכנעת.״ יש בו כמה סצינות אוטנטיות
המראות הצלת פצועים בעזרת הליקופטרים,
ופעולת בית״חולים נייד תחת אש אוייב.
מייג׳ור תקיף (המפרי בוגר ט) בבית־חולים
נייד, נראה מבלה את הזמן יו תר ברדיפה
אחרי האחות הרחמניה ג׳ון אליסון במקום
לעסוק בעבודתו. תחילה נרתעת ג׳ון מחי־זו
ריו של המייג׳ור — אולם עד מהרה
היא מעריצה את הטכניקה המקצועית שלו.
״היתה זו עבודה יפה של ניתוח״ ,היא.
אומרת לו. משיב לה הגנגסטר מספר אחד
של הבד בקולו השורק :״אני מסתכל עכשו
בעבודה יפה.״

אולם למרות זאת היד, זה סימן מעודד.
התענינותו של הקהל בכדורגל לא הצטמצמה
עוד בדרישה הטבעית לקבל תמורה עבור
כספו. הקהל שוב לא ראה בכדורגל משחק
מלהיב גרידא, אלא כוח לאומי־מייצג חשוב.
הנצחון הגדול 1 : 5על הנבחרת התורכית
לפני שלוש שנים הווה את הדוגמה הראשונה,
כשרבים סברו שהוא הוסיף לאהדה שרוכשת
תורכיה לישראל.

המושתתת התמימה

מאז נחלה הנבחרת הלאומית שלו ש מפלות־כבוד
מחוץ לביתה: נגד תורכיה () 2 : 3
באיסטנבול׳ נגד יוון 0 : 1באתונה, נגד
יוגוסלביה 0 : 1בסקופיה. שני המשחקים
האחונים נערכו במסגרת התחרויות המוק דמות
על הגביע העולמי והחודש עומדות
לביקור־גומלין
שתי קבוצות אלה לבוא
בישראל.

ת מו נהי חי דהכמינה. שני שחקנים המתנשקים במשחק כדורגל, יוצרים תמונה נדירה.
המצלמה הנציחה אותם באחד ממשחקי הליגה השבדית, זיכתה את בעליה בפרס בריסי.
ימי־חייהם. אך הרעש לא הקיף רק את חצי־הכדור
המערבי. גם בישראל עוררה השע־מרי
ה הד רב, הדבר קרה רק כמה חדשים
לאחר המכביד, השלישית בה הצטיינו ענקי
הכדורסל היהודים מארצות־הברית. בין הנדו נים
היה גם אד רו מן, צעיר 21 גבה קומה
( )2.02 שריתק את קהל הצופים הישראלי
משך כמה לילות למגרש הכדורסל הרמת״גני.

כלי פוליטיקה ! געגועיו של אוהד
הכדורגל בארץ לנצחון לא כללו ב חשבון
את שני המשחקים והחישוב המתקבל על
הדעת היד: ,
• את הנבחרת היוגוסלבית, אחת החז קות
בעולם, י ש רק לבלום ככל האפשר,
לספוג שערים עד כמה שפחות. ההרכב כאן
לא עורר ויכוח, מאחר שיידר שו 11 מגינים,
כדי לעצור בעד הלחץ הכבד.
• היוונים צריכים להפסיד, זאת לפחות
חושב ורוצה הקהל. כדי להיות עד כמה
שיותר בטוח בכף, הוא חרד להרכב׳ סולד
מפני כל חישובים פוליטיים בקביעת המוע מדים.

מוזגים
ונערי מעליות. שלו ש השנים
שחלפו מאז, ד,סיפקו להשכיח את כל הפר שה.
אך עתונאי בוסטוני בשם ג׳ק צנגר
החליט השבוע לראיין אחד אחד, את השח קנים
הנשכחים שנחשבו בזמנם לאלילי מש־חק־הסלים,
ביקר אותם בביתם׳ נוכח לדעת
כי כמעט כולם הצליחו בקושי להתגבר על
מכשולי החברה שסלדה מהם. סטודנטים
לרפואה הפכו למתגים בבתי״מרזח ותלמידי
קורסים למשפט לבשו מדים של נערי״מעלית.
האחד שהיה לו מזל של גוי היה דוקא
אד רו מן׳ בנם של הורים יהודים אדוקים
מברוקלין שהתגייס לצבא׳ הצטיין שם ביחוד
בכדורסל. לפני ש חרורו, החודש, צורף למש בחורף
1951 הזדעזע קהל אוהדי־ד,ספורט נ לחת צבאית שסיירה ביבשת הארקטית׳ הכיר
בארצות־הברית למשמע הידיעה על גילוי
ב שובו צעירה חיננית שהיתר, בין השאר
שערורית כדורסל סנסציונית: כמה שחקני
גם בתו של תעשיין עשיר, נשא אותה לאשת
כדורסל מפוארים ממכללות ניו־יורק וניו־1
בטקס כל־כדורסלני מפואר.
ג׳רסי נאשמו על ידי הועדה העליונה בקבלת! f t
שוחד הגון תמורת ביום משחקי־ליגה חשו השבוע
לא התלהב עוד אד מהאפשרות
בים׳ בהם היה עליהם לגרום להפסד קבו״
שניתנה לו לחזור למכללתו בסיטי־קולדג׳.
צותיהם בכוונה תחילה.
העדיף במקום זה ל שוב לניו״יור ק כמנצח
כמעט כולם הודו באשמה׳ נידונו לתקופות
ד,תוחב ביד רחבה שטרות ירוקים לידי מוזגים
מאסר שונות, הורחקו ממשחקי־כדורסל לכל
ונערי מעלית.

כדורסל

ליהודי. מזל ש ל גו

תשבץ
מאוזן .1 :
מטה,

ידיעות

בל שון צבאית;

ועיתון ;

12 לכל אדם חמישה; . 14 ביטוי הכאב; . 16
מתנה ותפילה;
מין כלב;

קולנוע סרטים שיעמום טרקליני
״אני שונאת את העגילים האלה, הם מכו ערים
!״ רקעה דניאל דרייה ברגלה העדינה
על במת התצלומים של מדאם דה...
א לו היו הנוכחים אבירים יותר נוכח קם״
ריסה של אשד, יפה כמוה, היו פוטרים
את הצופים מאחד הסרטים המאכזבים ביותר
של העונה.

. 18 המשובח בקלפים;

15 H
13 181

חימי;
.25 על

211

. 17 זהה עם הדר; . 18 השר החדש; .20 אם

לשמנת;

הזוג

הסוציאליסטי

אותו לא נתנו לעברים

אלוף;

איש

האשד, המעשית;

צפון־מזרח

שגריר

במצרים; . 36
אסיה;

•41 אותה ביקש רבי יוחנן בר־

ישראלי

כפול;

.23 בימי דבורה׳

ארץ היוגהורט;

המלה

הטרומ־

דינתית ל שיכון; .29 זאת היא פרסנזיה•.31 .

האנגלי ;

בלעז קוראים לה סימפתיה; .40 אחד מכלי
השח״גזת;

היא בלב איש׳ ישיחנה;

.27 האל״ף באש ״ד,

.30 בכל דירת שיכון מורחבת; .31 בין לבן

במעיל,

בראשי

לתמונה ולחבר אנשים; . 15 מקורו של רמי;

.24 בחנוכה מדליקים רבים שכמותו;
ראש

ובפה

תיבות:

אבן

יקרה; . 11 בין ספורטאים ו בין סוחרים; . 13

.22 תועבד״ דבר מאום; .23 אות עברית יסוד
הגבר;

חיפה; .4מה שדרו ש לכל מפעל .6 :ממנו
אפשר להגיע אל הפחת; •7דני קיי שר עליה;

.21 הזוג היהודי שהוצא להורג;

בקצרה
שירתדניוילסון — שלי ווינטרם
אוהבת משך שלשת רבעי הסרט את אלכם
ניקול, דבר שאינו מפריע לה להיות משך
כל אותו ז מן ידידתו של דני ווילסון (פרנק
סינטרד ,),משאירה, למרות חבוביותה, את
הצופה אדיש.

מ אונ ך .2 :אקלימה של אנגליה; .3הר

רוכרב, חתול מופלא, הוא הכוכב ה ראשי
בסרט משעשע אודות מיליונר אכם״
צנטרי המוריש את כל 30 המיליון שלו
לחתולו האהוב. הגבור ההולך על ארבע הופך
בעל־קבוצודבייסבול, מתגלה כקמיע, מביא
נצחון לקבוצתו, נחטף על ידי גנגסטרים,
מעמיד את כל משטרת ארצות־הברית על מאפשר קבוצתו, לנצחון גורם
רגליה,
לשחקני־העזר שלו ריי מילנר וג׳ן סטרלינג
להינשא סוף סוף.
חיות — כלבים, חתולים וסוסים הידועים
כגונבי״סצנות, מוכיחים הפעם כי הם יכולים
להות גם גונבי סרטים.

מדאם דה ...היא אריסטוקראטית ענוגה ומ שועממת,
האוהבת להתעלף בכל הזדמנות,
להיות נושא הערצתם של כל הגברים, ול שקר
מעט. שקרים אלה מקרבים, ולבסוף
מרחיקים, דיפלומט איטלקי(דה־סיקה) מעור רים
את חמתו של הבעל, הקורא את הדיפ לומט
לדו־קרב לפני שהספיק להיות מאהבה
של אשתו, המקבלת שבץ־לב כשנורית ה־יריה
הראשונה.

מיליונר מילל

מקם (במעגל) אופולוס, דימה למצוא בסי פורה
הבנאלי של לואיז דה־וילמורן, ד מיון
לרעיון במעגל. סיבת הדמיון: זו ג עגילי־יהלומים
אותם נתן הגנראל דה שרל
בואייה) לאשתו (דניאל דרייד ).למחרת יום
נישואיהם׳ עוברים זוגו ת ידיים רבים, חוז רים
פעמים אחדות ובנסיבות שונות לידי
מדאם דה ...נחים לבסוף בשלווה על המזבח
מול תמונת האם הקדושה בכנסייה.

שולטת על האימפריה 5
. 10 מפלגה

מינכן, ע־ר הבירה הבווארית הפיה הא
הרקע להשטןכיןהשלושה סרט־מתח
על גרמנים טובים ורעים, בדרנית במועדון-
לילה מפוקפק (פייר אנג׳לי) ,המסבכת תוך
הטחת משפטים ציניים, סרן אמריקאי (ג׳ין
קלי, שהניח את נעלי הריקוד שלו ב ארון)
בעוד עיניה הגדלות מביעות תמימות מלא כית,
בתנועת מחתרת נאצית.
היא באמת איננה אשמה, היתה קרבן
לנסיבות. הסרן התמים כסנטר,־קלאוז מאמין משתכנע אולם
לרגע קט שהיא מנוולת,
לבסוף, אחרי כמה הרפתקאות מותחות,
שהיא נערה מסכנה הזקוקה להמון אהבה.

361

3 4 | 33

בחנוכה, במחבת;
של גשם;
ו מו בן;

מאד

.35 כמעט לכל כלי;

תנכ״י;

הכוהנים;

.32 הפרש;

.34 תוצאה

בין גבר לעלמה;

מפתח

.37 ברור

הפלא;

תבלין עיר

.47 מלת״קריאה.

פותרי תשבץ מלכים

זכאי; .43 קודמו של המרשילד; .44 מן הכרם

והיקב; .46 לא מעט; .48 בדיוק כמו להבה;

.49 איבד את צבעו.

גיפשטיין חנניה — ת. ד 8 .ר א שון ל ציון;
טובה ביקופלד — רח׳ המלך ג׳ורג׳ 65 תל־אביב;
283880 אליעזר שכטר. ד.צ 225 .צר,״ל.

מכל

nע 1ל 0

בריטניה
דק ט ם יהוד*

( ) 850/149 מבקשת אותי לתקן את
המעוות. במדורי הודעתי בטעות ש כל
הרוצה להתכתב אתה חייב לה יות
לפחות בעל השכלה עממית. קי בלתי
מכתב ממנה, כי היא מודיעה
בפרו ש שרצונה בחבר לכתיבה בעל
השכלה תיכונית. אגב ,850/149 ,ה כתובת
שבקשת, אינה אצלי לצערי.

שלושה צבעי קשת
שלש נערות. המהוות כל אחת את אחד
מצבעי הקשת היפים ביותר 854/174
סבורות שהן הנערות החמודות ביותר
שקשטו את מדורי. יתרון נוסף יש להן,
לדבריהן. משום שהן עליזות ותל־אביביות.
הן מעונינות להתכתב עם שלושה נערי
חמד. לא העמידו כל תנאים.

במקום סאלון, ספורט
עול־ים־ם בן־ , 18 יליד־הארץ () 854/175
סבור כי ספורט ומוסיקה הם תחליף מצויין
לחברה־סאלונית. רוצה להחליף דעות ב ענייו
זה עם נערה בעלת ניל דומה.

הכל רק לא פוליטיקה
על בל דבר מחוץ לפוליטיקה. רוצה
להתכתב צעירה 854/176 עם צעיר
בניל 3״— .21 היא אינה מסרטת את נילה
או תכונותיו הרצויות של המתכתב אתה.

לפי בחירה: בלונדי ושחרחר
שני ילידי־הארץ בני .) 854/177( 18ש ריד
ההיכרות הרגילה עם בנות נמאסה
עליהם, רוצים, לשם ניוון. לעשות זאת
באמצעות מכתבים עם שתי בנות 17־16
מסביבות תל־אביב. אחד מהם הוא בלונדי,
לזו העדיפה בזה. והשני הוא שהרהר.
הם תושבים שיוכלו לעניין את הנערות
בספורט, קולנוע ומוסיקה.

המראה חסר חשיבות
נערת־קיבוץ בת 15 בלונדית ) 854/1781
תכולת־עין משאירה את בחירת נושא ה התכתבות
לנער בן . 15— 16 מראה החי צוני
אינו חשוב.

רופא, או וטרינר, לא חשוב
כוונות שקופות למדי מראה אשה צעי רה
ילידת הארץ 854/178 אלמנה הרו צה
להתכתב עם אדם שיהיה: א) בניל
37־ ,28 בו יפה תואר, נ) אדיב, ד) רופא
או וטרינר. או מקצוע אינטלקטואלי אחר.
היא מבטיחה לספק נושאים מענינים.
רצוי שלנידון יהיה נם ילד.

שכל כגוף אטלטי
סטודנט צעיר 17 הלומד באנגליה
( ) 854/180 אומר על עצמו שהוא בחור
לא רע בעל מבנה נוף אתלטי שאינו
מונע בעדו להיות נם בעל־שכל. כדי
להוכיח זאת, הוא מעוניין להתכתב עם
נערה בת 16 על ספרות. קולנוע, מחול
וספורט.

הגיל חסר הדאגות של בני ! 16— 17
כשאני נתקלת בבעיותיכם אני מת געגעת
לתקופה ההיא. מרגישה י את
עצמי עתיקה כגבעות.

היי נכונה
יוכבד ש — .הוא מחייך אייך בשעת
השעורים. הולד בדרך אחת אתך הביתה
למרות שהוא־ נר בכיוון הפוך. משאיל
לד ספרים. ויש לד עוד ספק אם הוא
מתעניין בך? ולשם מה סבורה את עושה
הוא את זאת? האם כמעשה טוב יומ יומי
של צופה?

כלי צחוק כצד
חברתו של שייקה — :אני יכולה להבין
את נישתו של שייקה. את מתנהגת כלפיו
כאילו יש לד זכות בעלות עליו, קוראת
לו בקול רם כשהוא נמצא עם חבריו,
צוחקת עם חברותיך במרחק מה ממנו.
אד הדברים מעצבנים ביותר נערים הוא
צחוק קולקטיבי של נערות. הם סבורים
(ולרוב בצדק) שהם הגורמים לצחוק. זו הי
הדרך הבטוחה ביותר להרחיק אותו
מעליך, אם רצונך בכך.

הנאשם זכאי
יגאל ב — :אתה צודק בכעסד על חב רתך
שלא נתנה לד אפילו הזדמנות להת נצל
ולהסביר את סיבת אחורד. אפילו
בית-המשפט הושב אדם לחף־מפשע עד
אשר הוכח ההיפד Iבכל זאת, אני מצי עה
לד לכתוב לה פתק כתוב בחוש הו מור.
היא תבין את הרמז ותשכח את כל
העניין. י

נשיקות כשק
הנבוכה — :ישנם נערים מגודלים ה מאספים
נשיקות וליטופים מנערות, ב אותה
מידה שאספו נולים כשהיו נערים
קטנים. הם מתפארים באוסף שלהם. לפי
דבריך אני מבינה כי לא איכפת לך לקבל
או לתת נשיקה לג. אולם את חוששת
שיתרברב. הצעתי: תני לו לחכות מעט,
אל תפלי ישר לזרועותיו. בטחונו העצמי
כמאסף׳יתערער במקצת, ואז יסתכל עליך
אחרת.

קהל של מאות אלפים עקב אחרי האיש
בעל הפרצוף הריקני, השפם הקצוץ והשע רות
הממורקות אל תוך המצח. אדולף היטלר
עבר על פניהם במכונית הפתוחה, בראש
שיירת מנהיגי תנועתו, במיפקד לאומי בבר לין,
בסוף שנת . 1938
לפתע קרה משהו מפתיע: מטוס גדול
הופיע באופק, התקרב במהירות הבזק׳ פיה
י שר אל רחבת המיפקד. הוא צלל לעבר
המכונית של הפירר, המטיר פצצה אדירה,
אחר כך פצצה שניה. בעוד הקהל הפליט
קריאה של אימה התרומם המטוס מחדש,
פנה עורף והסתלק צפונה. איש לא הספיק
לרדוף אחריו: כל המנהיגים הנוכחים הצ טופפו
מסביב למכונית המרוסקת, בה שכבה
גופתו המרוטשת של האיש שהבטיח להם
לכבוש את העולם.

בכת הנעלה של תריסר
עיקריים בבריטניה.

יוצרי״ר,אופנה ה
רונאלד
פאטרסון הוא האיש שגילה מחדש
את המין. או כך, לפחות, חושב הוא. לדעתו
הרסו יוצרי־ר,אופנה את הנשיות של האשד״
להדגיש את המותן הצרה, את במקום הצוואר ד,ברבורי ואת הקימורים העיקריים
שלה.
״אני שונא כסיות שחורות,״ רעם .״ד,ן
נותנות מראה כבד לידי האשד״ שהיו צריכות

מסים

פליטת פה
בלודז׳ פולניה, זכה ירוסלאב ז אבלודוב*
סקי בתחרות־אכילה, לאחר שאכל 108 ביצים׳
הקיא את כל הביצים ברגע שקיבל את הפרם.

טעם וריח
בקיבוץ משמר־הנגב הגיעו העכברים לרמה
תרבותית גבוהה, זללו זר״פרחים שהיה מונח
בצנצנת באחד החדרים.

תרומת יקרה
בפירל״הארבור, איי־הוואי, הציב חייל אמ ריקאי
שלט על צריף מגוריו :״נתתי לצבא
את השנים הטובות ביו תר של חיי אשתי.״

קיץ אתר ש ל אושר
ביפו ניפץ מוכר־קרח את העגלה שלו
לשבבים, הבעיר בה מדורה לחמם את עצ מותיו
הזקנות, הכריז :״ בין כה וכה בקיץ
הבא לא יהיו מחירי הקרח כל כך גבוהים.״

1רע החטא
בנאפולי׳ איטליה, הופיעה רקדנית ערומה
במועדון־לילה, כשהיא מוקפת להקת־יונים׳
נאלצה לעזוב את המקום בחפזון, לאחר
שהטיל אלמוני קומץ־זרעוני ם על הבמה.

המטוס לא צלל. מדוע סירב קלאוס־טטן?
בכך אין הוא בטוח גם היום. הוא
פחד מנקמת השרות החשאי הגרמני, שי שיגו
ויחסלו. אולם הוא היסס גם מפני מעשה
שלא היה, אחרי ככלות הכל, אלא מעשה
רצח.

נבואה שחורת
במחנד,־עולים׳ פרדס־חנה, תבע אדם גט
מאשתו, טען :״היא מנחשת בקלפים, אומרת
לי שאמות בעוד שנה״.

אמנם, קלאוסטון ידע שהיטלר רצח הרבה
אנשים, בעיקר יהודים. אולם הנאצים עדיין
לא רצחו לא אנגלים וגם לא ניו״זילנדים.

אופנה
דו־רגברת
״איני מעונין בצעירות. אף אשד, אחת
אינה יודעת ללבוש בגדים עד שהיא מגיעה
לפחות לגיל .27 רק אחרי גיל 30 הן משיגות
רמה אמיתית.״
הגבר שאמר מלים עמוקות אלה הגיע
גם הוא בקושי לגיל .36 שמו רונאלד
פאטרסון, יליד סקוטלנד, החבר החדש ביותר
• היה זה מטוס ידוע בעולם, בשם קומט
בו השיג קלאוסטון באותה שנה שיא עולמי
בטיסה מבריטניה לניו״זילנד. לא היה קשר
בין מטוס זה ומטוס הסילון הנושא ביום
את אותו שס.

וגפלאות xgrznsi

במחנה־דוד, בקרבת חיפה, באו פקידי־דואר
לגבות דמי ר שיונו ת של מקלטי ראדיו, הס תלקו
בבושת״פנים, לאחר שהוברר שבמקום
לא היה חשמל מעולם.

״אין כל סכנה,״ הבטיחו לסגן־אלוף .״יש
לנו שדה־תעופה סודי ליד החוף. שם נסווה
את מטוסך • .אתה תטוס לים הבאלטי,
תפנה משם לברלין, תמלא את שליחותך
ותחזור לשדה שלנו. אם תקרה לך תקלה,
טוס לשבדיה, לשדה שרכשנו למקרר״,חירום
זה• אנחנו נסיר את ההסוואה מן המטוס
ואתה תוכל לנסוע עם הכסף לכל מקום
בעולם.״

נראה כי באותם הימים לא היה בנמצא
טייס יהודי מתאים. כי שום מטוס לא צלל
לעבר מכוניתו של היטלר באותו מיפקד
בשנת . 1938

עירום מרבו ת׳
בלונדון סולק פסל־עירום של נערת־מעלית׳
מתוך חלון־ראווה של בית־מסחר, לאחר
שהוברר כי הנערה דומה להפליא לאליזבט
השנייה, מלכת בריטניה.

בג׳והנסטון, ארצות״הברית, נאסרו שני
בני אלם לאחר שהפריעו ל מירוץ־כלביב,
בהטילם חתול לתוך מגרש־המירוצים.

היא היתד, פנטסטית למדי. קבוצה של תע שיינים
יהודיים עשירים ערכו ביניהם מג בית
סודית, הכינו תכנית לרצוח את משמיד־היהודים.
הם היו מוכנים לשלם לטייס מיליון
לירות שטרלינג ב מזו מן׳ בשטרות קטנים
או צ׳קים למוכ״ז•

״זד, שונה,״ השיב קלאוסטון .״הייתי לוחם
למען עמי, כחייל. מובן מאליו שהייתי
מנסה, ולא הייתי מקבל תמורת זה כל
כסף. הוא הדין גם במקרה זה: האיש המ סוגל
לבצע משימה ז ו בכבוד הוא רק
טייס י הודי״.

צבא השמי
בחיפה התיאש סוחר מלמכור כמה עש רות
פסלים של מלאכים, קיצץ להם את
הכנפיים, צבע אותם חאקי, מכר אותם לתיי רים
בתור פסלים של חיילי״צה״ל.

מירוץ סוסים

מיליון לי״ש במזומן. מעשה זה לא
קרה׳ כ מובן. אולם החודש נתגלה שיכול
היה לקרות. סיפר על כך בספר זכרונות,
שהופיע זה עתה, סגן־אלוף ארתור קלאום״
טון, טייס ניו־זילנדי בעל שם עולמי. הוא
היה האיש שהיה צריך לנהוג במטוס.
לפני 15 שנה, בצאתו מן המטוס אחרי
טיסת־נסיון׳ נתבקש לגשת לטלפון. הוא
קולו של אחד
שמע קול מוכר היטב :
מגדולי התעשיינים הבריטיים׳ מנהיג לאומי
ידוע, ממוצא יהודי. הלה ביקש לקבוע עמו
פגישה, הופיע במועד הקבוע, סרב לדבר
במחנה. הוא יצא במכונית לשדה הפתוח,
רק שם גילה את הצעתו.

״מה היית עושה לו רצח היטלר את
אחיך הניו־זילנדים, כפי שהוא רוצח את
היהודים?״ שאל אותו התעשיין היהודי,
לבסוף.

jnn

קצה תמולא
ברואן, צרפת, נעץ פרנסואה וויז׳ון מזלג
ברגל־אשתו, לאחר שהיא הכינה לו מרק
עם אטריות קצרות, במקום אטריות ארוכות.

אופנתו של רונאלד פאטרסון

נקיון למופת

הלבוש צריך להיות מיני .
להיות אבריה העדינים ביותר. ואסור לה
לחבוש כובע שצבעו כצבע הכסיות —
זד, נראה כאילו הראש שלה נמשך עד
לידיים.״
בטן כמקום חזה. האנגלים, שהתיחסו
בבוז עמוק אל החצאית הקצרה של כריסט־יאן
דיור, שנועדה לתת לאשר, את האפ שרות
לצעוד צעדים ארוכים, התלהבו ל־פאטרסון,
שעשה את ההיפך. חצאיתו היא
כה צרה עד שהאשה נאלצת לפסוע פסיעות
של תינוק בן־יו מו. לדוגמניותיו נתן חצ איות
צרות עוד יו תר: ללמדם ללכת כדרך
אשה.
ההליכה היא העיקר, אך לא הכל. אשד,
הנכנסת לתוך י צירו תיו האחרונות של פאטר־סון
נאלצת להבליט את הבטן, במקום את
החזה ואת הירכיים. בלכתה היא דומה לאדם
שברכיו נקשרו יחד בחוט. אולם צווארה
תמיד יפה, גלוי בבסיסו.

בדנוור, ארצות־הברית, תבעה אשה גט
מבעלה בטענה שהוא מופיע לפני אורחים
בפיג׳אמה, מסרב לי שון בחדר־המיטות׳ מב לה
את כל הלילות בחדר־האמבטיה.

הבהלה ל 1הב
בירושלים טיילו צעיר וצעירה בסימטד,
חשוכה, שמעו צליל של מטבע נופל, גחנו
להרים אותו׳ התנגשו זה בזה, נחבטו קשות.

נסיו! עשיר
במונטווידיאו, אורוגוואי, הציג אדם את
עצמו כמומחה צבאי זר, נתקבל לר איון עם
מפקדי־צבא גבוהים, נעצר׳ לאחר ש הוברר
שהוא מטורף, החושב את עצמו לנפוליאון.

מבט חטוך
באורגון, ארצות־הברית, יצא אחד העתונים
בכותרת סנסאציונית :״מנהלי תחנות״שידור
יחקרו במחשופים העמוקים של השמלות
החדישות.״

״העיקר,״ סיכם היוצר הגאה, קצין־תות־חנים
לשעבר הנשוי לעתונאית :״הלבוש
צריך להיות מיני ! ״

בל• מם מותרות

נראה כי מיניותן של הנשים האנגליות תע לה
להן באי״נווזיות מרובה. אולם נשים כ ידוע
אינן נבהלות ממאמץ מסוג זה, אם אך
יביא את התוצאה. הרצויה.

בתל״אביב רצה בית מסחר לחפצי הלבשה
להגדיל את זרם הקונים, תלה שלט :״מכירה
כללית ! אנו מוכרים בחינם !״ הוסיף הערה :
״המחיר אינו כולל מם מותרות.״

iidm &M it?!J(hhJ(71

אותו יום אחר גראנט לבית־הספר. הוא חבט בדלת הכתה,
מדוכא על ידי האיחור, החום והבשורה הרע־ .שהגיעה הלילה.
״קומו פקד.
הילדים קמו כשהם מרחיקים את הכבאות מן השולחנות
ברגליהם. נכנעים כבעלי־חיים מוכי־ שו ט. הם הזכירו לגראנם
בעלי חיים. הוא שאל את עצמו כיצד הגיע לתפקיד כזה —
תפקיד מורה של חבורת ש חורי־עור ובני־תערובת בחוות־בקר
נידחת. זה נראה לו כתפקיד ללא עתיד וללא תקווה. ה א
סקר את הילדים, נרגז מגיחוכם ומקול חיכוך רגלי ה! ה חפית
בקרשי הרצפה. היו שם שמונה פרצופים, לבנים. שחורים
וחומים: בני־המשגיח׳ בני־הפ עלים, אומי ממחנה־הנהד
ורוזה, בתו של הטבח האיטלקי.
״הבוקר, בטרם נתחיל, יהידי עלי למסור לכם ידיעה
מצערת.״ פתח גראנט.
הילדים ניצבו שם והביטו בפניו המארבים ובעיניו קצרות
הרואי המסתתרות מאחורי משקפיים עבי־זכוכיות. אפילו
אם יתמוטטו עולמ-ת׳ לא י שימו ילדים אלה לב לדבר. הם
ישארו אדישים לכל, כל עוד י פזזו דגים בתוך הנהר׳ כל
עוד יעברו עדרי״בקר בתוך ערבת־השיחים. כיצד יבינו פראי
אדם אלה את האבידה הגדולה? הוא אף הטיל ספק ביכולתם
להתאבל.
״המלך מת,״ המשיך גראנט לאיטו, והצער ליהט בראשו,
״מלכנו האהוב ...מת ...בשנתו ...נעמוד ונחשוב עליו במשך
שתי דקות, בטרם נתחיל ב שיעור.״
החום היה גדול. במקום שררה דממה, פרם לקרקירם
של עורבים אי־שם מאח־רי בתי־המטבחיים. הבצורת הזהיב־.
את כל הסביבה, שיוותה לה מראה דומה לתמונות הנוף של
אפלים.
נאמאטג׳ירה: סלעים צחובים־אדמדמים ונקיקים
בלילה הקודם נדדה שנת גראנט מעיניו. יללות מוזרו ת בקעו
ועלו ממחנה־הנהר — יללות שנמשכו ללא סוף, הדהדו
באפילה ולוו על ידי כלבי־החווה.
הוא התהפך מצד לצד כשהוא מקלל את הצליל המוזר
ומשתוקק לחזור לסביבה תרבותית, מקום שם יכול אדם
הסובל מנדודי־שינה להמם את עצמו במשקה. אחר זכר
כי לפני שנים רבות הצטיין בלימודיו באוניברסיטה, עד
אשר שיעבד לבקבוק־המשקה. הוא ידע שבמהרה י שוב
לשתות לשכרה, כשם שנהג לעשות מדי חודשים מספר.
כאב עמום הלם בקדקדו.
הילדים ז עו ממקומם, וגראנם חבט על שולחני.
״נתחיל ב שיעור כאשר תעמדו בשקט,״ אמר חדות ,״אנו
יכולים לעמוד ולחכות.״
הוא חיכה בסבלנות, והילדים נדמו. הם היו רגילים לכך.
היתד, זאת שיגרה ישנה.
״המלך היה אבינו ואנו היינו לו כבג ם. רצוני שתחשב
על כך ו תזכרו שהייתם בני־מזל.״ הוא נשתתק. המרירות
הלכה ונצטברה בו. החום הגדול ואדישותם של הילדים עוררו
בו זעם• הוא לא הצליח להבקיע את חומת אדישותם,
וסבלנותו כמעט ופקעה. הוא השתוקק לצעוק :״הוא היה
גדיל ! הביטו שוטים שכמותכם, ראו את אשר סימל המלך !
למה לכם לדעת זאת? הרי לא תבינו זאת גם לאחר לימוד
של שנים! מר, לכם ולכבוד הכתר הבריטי?״
גראנט לא יר ש מאבותיו את אורך הרוח המשמש כשמן
למכונת־האדם. עובדה זו לא איפשרה לו להצליח כמורה.
הוא חיכך את צווארי בממחטה שנספגה זיעה כהרף־עין.
הילדים התבוננו בו, תהו על ההתרגשות שתקפה אותו
כתוצאה ממותו של אדם רחוק, הנמצא מחוץ לתחומי עולמם.
״חזרו על דברי,״ אמר ,״אדם גדול אבד לנו. לעולם
לא נשוב לראות אדם כמוהו.״
הם חזרו על דבריו בכנות, כשעיניהם קרועות לרווחה.
פתע הרים גראנט את ידו והשתיק אותם.
״מדוע אינך אומר זאת, אומי?״
הילד הקטן הרים את ראשו המקורזל ואת עיניו המפוחדות
שנראו גדולות על רקע עורו האפרורי.
״אני מדבר, בום.״
״הרם איפוא את ראשך. חזרו על דברי כולכם יחד.״
אומי שב והרכין את ראשו. בני משפחתו באו ממחוז־ארנהם.
דמם היה מעורב בדם שולי־הפנינים, יו שבי קבוצת־האיים
הצפונית. הם היו בני־חורין, אבל אומי חדל להיות
בן־ חורין. הוא נלכד בעולמו של האדם הלבן׳ והיום היה
לבו מלא י גון — י גון אשר לא היה לו כל קשר עם מותם
של מלכים. זכר הטראגדיה שאירעה אמש במחנה־הנהר כוסס
בלב הילד בן האחת־עשרה בכל עוזו. מוז ר הדבר, אך זכר
אותה טראגדיה עורר בו אהדה למורהו המדוכא, השרוי באבל.
הוא השתוקק לנחם את גראנט. הוא אף התכונן לעשות
זאת, כאשר פנה אליו גראנם בדברים.

העלם הזה 854

נתן לך יותר משנתנו לך בני עמך — יו תר משנתן לך
אביך: ואף על פי כן לא רצית להקריב דקות מספר
ולהשיב עליו. בו ש והכלם ! עמוד כאן ו חזור על דבר־לפני
כל הכתה. אמור :״המלך היה דומה לאבי. הוא נתן
לי את כל אשר יקר לי.״ הבא ונראה כיצד תאמר זאת?״

(>73p

ידו הקטנה חמקה לעבר כ סי — חלק הלבוש היחידי
שהיה אה־ב עליו. במעמקי הכיס היתד, מוטלת הלטאה,
עבאם.
הלטאה נעורה משנתה. היא התמתחה וחלפה על פני
אצבעותיו הבולשות של הילד כנוצה מדגדגת. היא טיפסה
על האריג נעצרה בפתח הכיס, נאחזה בו בכפותיה המ ג
ידות. כשלשינה הסגולה נעה אנה ואנה.
אומי ניסה לאחוז בה, אך היא נחבטה בשולחן ונמלטה.

אומי שתק באימה. הוא לא היה יכול לומר מלים אלה.
לבבו פעם נמרצות והוא התבונן באדם בע 7הפה הקמוץ,
הפנים הקשוחים החוזרים ;מזעם והקול הקודר והתובעני.
ידיו הזעירות נקמצו לאגר פים. הוא זכר את זוועת ליל־אמש
— הלילה שהצטרף אל הלילות הקודמים לו והשאיר
בנפשו צלקת, אשר לא תמחה לעד.
״איני יודע, בוס,״ אמר בעקשנות.
ידו של גראנט חבטה בשולחן :
״חזור על דברי ! ״
״איני יוד ע״.
״משהו פקע במיחו של גראנט. על כל פנים, מוטב לנו
לחשוב כך, היות ובאותו רגע הפר גראנט את כל החוקים.
הוא יצא ד,ח צד, בשאירו את אומי עומד לפני שור ת
הילדים הנדהמים. אומי הצהיב מאימה. הוא הרגיש במשהו
אדיר ומאיים שחדר לתוך הכתה. הוא חש זאת באינסטינקט
של חיית־פרא. הוא פחד להמלט, פחד להשאר במקום.
כאשר חזר המורה, היה בידו מקל ארוך.
אומי לא הרבה להזיל דמעות. הוא קיבל את המלקות
בשלווה סטואית, שעה שחבריו התבוננו בו בסקרנות ורוזה
בכתה. כל יאוש של גראנט, כל שנאתו לגורלו, כל האכזבות
אשר נצטברו במשך חודשים רבים, התמזגו בתנועת ז רו עו
המלקה. הוא ניסה לכפית את רצונו על הנער, ניסה לאחוז
באמצעים פרימיטיביים, לאחר שכל שאר האמצעים לא
הועילו. הזיעה נגרה ממנו פלגים פלגים, וריחם של הילדים
השחורים והמפוחדים מילא את החדר.
לבס־ף פלט גידוף, הטיל את המקל ל קרן־זווית והדף את
הילד הסוכה כלפי הדלת.
״הסתלקו שאג״ הסתלקו כולכם.״
הם נפוצו לכל עבר. הכתה התרוקנה מאדם.
הילדים נצבו בחצר הגדולה, התבוננו באומי קרוע החולצה
שצלע משם ׳והלאה, כשאגרופו הקטן צמו־ אל מתניו. הוא
נעצר רק לאחר שיצא מטווח ראייתם של הילדים והגיע אל
הסלעים הצהובים, אשר בקרבת הנהר.

א 1ם י, היליד האזסטראלי הש חרחר.
הקטן והשפוחד לא רצה
להתאבל על סיתז ש ל מלר
בריטניה ־ האיש שנהן לו אפי
שרות ל ל מוד ו לגדו ל כנער לבן.
בלב בו ש ל אומי להם כאב עמיק
•ותר. צור ב יותר, ובתוך נפ שו נח רטה
צלקת א שר לא תמחה לעד.

הוא נעצר בצל אחד הסלעים. אגרופו הקטן הונף ונתחכך
בבסים־ח טמו הלח. החבורות אשר בב שרו הכאיבו לו עד
מאד, אבל הוא לא בכה.

מז ה,

היא החליקה לאורך השולחן לעבר ידה התפוחה של
טיפסה לאורך היד ונעלמה במעמקי־השרוול.
רוזה צווחה כגור־חזירי ם נחיר. היא אחזה בשמלתה,
התפתלה כנחש והפכה את הספסל. אומי זינק אליה וחילץ
את הלטאה מתוך שתולה.
השאון שהפר את קדושת הרגע שלל מגראנט את שרידי
שליטתו העצמית.
״הסי, רוז הסי ! אומי, קרב אלי.״
הילד קרב אליו, עיניו קרועות לרווחה ופניו חוורים מ אימה.
גראנט
בלם את קולו במאמץ רב.
״מה עשית?״
״אני ...הבאתי ..את הלטאה אומי נשתתק. כיצד יכול
היה לספר לגראגט שהוא הביא לו את הלטאה, כדי לנחם
אותו על מות אביו המלך?
״אני ...הבאתי ...את הלטאה הוא שב ונשתתק;
״חשבנו על ד.,מלך, אומי. ח ש!נ על המלך הטוב׳ אשר
נתן לך אפשרות ללמוד בבית־ספר ולגדול כנער לבן. הוא

כלבו הכחול המתין לו בפתח־בית־הספר. עתה ישב הכלב
בסמוך לו, כשלשונו משורבבת מפיו. אומי היה ידיד ורע
לכל היצורים האלמים, שהיו מקודשים על בני שבט־אמו.
הוא אהב אותם, והם היו ידידיו ; אבל היום התעלם מהם
לחל; טין, היות והוא הולקה והושפל שלא בצדק. אבל היה
עליו להתגבר על כך. האיש הלבן פגע בו רק מפני שהיא
עצמו נפגע. היתד, זאת מעין הקרבת קרבן, שהפיג את
היגון. אומי הרבה להרהר בדבר. אפשר שזה עוזר לאדם
לד,פ ג את יגונו.
הלטאה נעה בתוך הכיס. אומי ניסה לאחוז בה, אך היא
נמלטה אל הסלע הלוהט. הוא הושיט את ידו ועמוד שדרתה
החד של הלטאה פצע את אצבעו.
תגובתו של אומי היתד, פתאומית ואכזרית לא פחות
מתגובתו של גראנט. הוא הרים אבן, טחן את הלטאה לעפר,
שיפד את גופה על הסלע החד. אחר פרץ בבכי ו רץ משם
והלאה בהשאירו את הכלב ליד הכתם הלח, אשר על
הקרקע.
אומי הלך לעבר מחנה״ד,ילידים, המחנה הועבר עתה אל
מעבר לוואדי. הילידים עושים זאת תמיד, לאחר מות אחד
מהם. הם חוששים מפני הנשמה הערטילאית העלולה להפריע
להם לצוד ציד. אומי היה רוצה שהמחנה ישאר במקומו.
הוא היה רוצה לשוב ולפגוש ברוחו של האיש שמת אמש
מנשיכת נחש — ברוח אביו של אומי, שהיה אהוב עליו
יותר מכל המלכים והאלים גש יחד.

בעלה של
>א< מוכר
(ב) כוכב
(ג) דוכס
(ד) עוזרו

אשת זן הנו ירקות הוליבוד׳
אנגל׳
של פרופסור איינשטיין.

ערבי עשיר זה
(א) נתקבל כרקדדבטן

באופירה

בלניג־

נורש מארצו
רווק מושבע
איבד את שתי רגליו בתאונת־דרכים

מדינאי רוסי זה
(א) מת לפני 50 שנה
>ב) מכהן כשר־החוץ של מדינתו
>נ) שימש כמפקד חיל־הכיבוש הרוסי
בצרפת
> oלא יצא אף פעם מרוסיה.

.1איש בולשת זה
(א) נהרג בקרב על מצרים
(ב) שירת את סטאלין
(ג) נולד בעיר העתיקה בירושלים
(ד) נמצא כרגע במרכז האו״ם בניו־יורק

חידון הפרסים
של ..העולם הזה
זהו הראשון כסידרח שד ארבעה חידונים רצופים. כין
הפותרים יוגרלו על-ידי שני השופטים הכלתי־תלויים -רואה־החשבון
שלום פרושנסקי ועורד־הדין ד״ר ישראל פלדמן -
מערכת הפרסים הבאים )1( :נסיעה לאירופה וחזרה 5( ,מי נויים
שנתיים על ״העולם הזה״ )6-10( ,מינויים חצי-שנתיים על
״העולם הזה״ )11-60( ,תקליטים של חברת ״הד ארצי״ ,דפי
בחירת הזוכה )61-100( ,כרטיסי־תיאטרון זוגיים.
הוראות מפורטות למשתתפי התחרות בעמוד 16 של גליון
זה (מדור המודעות).
רק תשובה אחת מתור ארבע לכל שאלה היא הנכונה.

הפיל שעל־יד אדם זה מסמל
(א< מפלנה נדולה בארצות־הברית שבחרה
בז לתפקיד נכבד
(ב) בית־חרושת יפאני לחצוצרות
(נ* מועדון של חובבי בשר־פילים
(ד) התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

תושב רומא זה הנו
(א) אביו של מוסוליני
*ב) גיבור הסרט האורז המר
(נ< האפיפיור
(ד) בעלה של סילבאנה מננאנו.

, H 0מנהיג רב־השפעה זה הגו
(א) ראש מינזר בטיבם
(ב) כובש פיסנת אברסט
לס ראש ממשלת ברית־המועצות
(ד) אחיו של נהרו.

ראש־ממשלה איראני מודח זה
(א) נוטה להתעלף
(ב) נשוי עם אמו של השאח האיראני
( 0אוהב את האנגלים
(ד) הצטרף למאו־מאו בקניה.

. 10 נשיא מרחבי זה
(א) נפצע בקרבות על
העצמאות
(ב) ברח מדמשק
(ס היה מפקד הלגיון הערבי

הננב.

.12 מדינאי נרמני זה
(א) יזם את הסכם השילומים עם ישראל
(ב) נתפס על אניה נורבגית בנמל חיפה
(ג) חנק את היטלר במו ידיו
(ד) נשוי עם נסיכה סודאנית.

נ׳ו מק־קארתי הנו
לא;) שר־־ה ושבות הבריטי
(ב) :חבר ; הקומינפורם׳

( <i־; 6ינאטור אמריקאי .
( t־* ,בעל. מועדון לילה בצ׳יקג! .1

העולם

במלחמת

(א) בילה את מלחמת
במחנה־שבויים
(ב) זכה בכינוי ״הבולדוג״
(נ) ניסה לרצוח את וינסטון צ׳רצ׳יל
(ד) הופיע בתזמורת נ׳אז עם דגי קיי

Hו. אמריקאי יזה ״toביקר בישריאל

;(א< נעצר על־׳ידי המשטרה-שעה שמכר
־גרטיסים לקולנלע במחיר •מופקע
.לקח אתו פלאפל לאמריקה •י

׳( ס הקים בית־חרושת לשניים תותבות

גפנש עם -משה• שרת.