גליון 857 מתאריך 25 במרץ 1954

?QUO VADIS
במעלה העקובים

שיחה עם

״לייבלהיי
ווייסניש

חי חן אחרון
תחרות הכותית

17 n u n ,5 4 7 .a n
פ׳ אדר ב׳ תשי״ד
2 5 .3 .5 4
הטדו׳ר 300 פרוטה

בלימווא־בלי
משוא
פנים

העורך הראשי :

העולס

אורי אבנרי

ראש המערכת :
עייםכ הן

עורך משנה, כיתוב:

עורך משנה, תבנית ;
אורי סיע

ה ע בז עזן ה ס צזי ר

הכתר. הראשי :

לאניזרםצ יה

עם ואל סרה

העלם הראשי :
דן pm

י שעי הו

י בי א

המערכת

ת ב רי
רחוב נייקסוז » .תי־אביב
(ייד תיאטרון. אחי ״) דוב איתן. ס שה בז־אסדים. יהיאי בשן. יהודה נבאי, ניבה נני. י י יי
י• 8י י *8ני ייי, רוהי ורד, בווי זהבי. אוסקר מאובר, עמוס קינן. סייבי קשה.
ת• י• 138
מעז המברקים , :עוי ססרם •
מזכיר מערכת חיפה :
מי ״י: ה עייס הזה ב ע־ ם מ״מ ראש מערכת ירושלים
אורי ח
יוחנז אורז
ו סו ס י שראי במ״ם

מנהל מעבדה :

מנהל מבצעים נ

דוד טוויי!

שי מ ה אוי ר

שי מ ה הררי

קשה היה להכיר השבוע את לבנה אזולאי.
כשכתב העולם הזה ראה אתה לראשונה,
ישבה בחדרה, כששערותיה בלתי־מסורקות
ומבט זגוגי לעיניה. היא סיפרה לו ני בתה׳
אסי, ברחה מן הבית׳ נעלמה העולם הדה
.)854 ,851 אולם השבוע חייכה, עיניה הב־ריקו
ושפתותיה הראו סימנים של ליפסטיק
עליז.
מה קרה בינתיים? אטי חזרה הביתה. בזה
נסתיים צייד מרתק אשר בו היה להעולם הזה
חלק מקורי משל.,
אסי׳ נערה רזה בת , 16 בעלת שערות
קצוצות׳ ברחה תחילה לקיבוץ שמיר, בגבול
הטורי. היא לא יכלה לחיות בעיר. לבה משך
אותה לקיבוץ, אך היא ידעה שאמה לא תסכים
לכך לעולם. היא שנאה את החדרים
דפרי־האוויר, את החיים האפרוריים בעיר,
חסרי הענין והתוכן. היא הסתלקה בבוקר
אחד, שעה שהוריה הלכו לעבודה — האם
במעבדה הכימית של בית־החולים הדסה, האב
בתיקיה של בית־משפס־השלום.
היא אהבה את המשק, אך לא היתד, שם
מאושרת לגמרי. שנתה נדדה בלילה — הרי
ידעה שהיא גורמת יסורים להוריה .״קראתי
על עצמי ועל אמי בהעולם הזה,״ סיפרה.
״בכיתי כל הלילה. קיבלתי את סמל השומר־הצעיר,
אך זה לא הרגיע אותי. פחדתי לחזור,
או לכתוב לה, רים. לא רציתי לשוב העירה !״
אולם אטי לא היתר, היחידה שקראה את
העולם הזה במשק שמיר. מזכיר המשק קרא
את הגליוי, הריץ מיד מברק למערכת. הודענו
על כך להורים. הם נסעו לקיבוץ — ולא
מצאו אותה. כי מרכז המשק, שלא ידע על
פעולת המזכיר, אמר לנערה שעליה להביא
תעודות מן הבית. אטי ברחה שוב.
הפעם שמה פעמיה לנגב! .ודרכה לחוות
יהגדנ״ע בבאר־א רה הכיר אותה נהג שי׳קח
אותה בטרמפ, לפי תמונתה שפורסמה שנית
ב העולס הזה. הוא כתב מכתב דחוף למערכת
שהועבר להורים ועל־ידם למשטרה. מאז אפשר
היה לעקוב אחרי הנערה בהתמדה מתוך
שורה של מכתבים שהגיעו כל יום: נראה
שרבים קוראי העולם הזה בסביבה חלוצית
זאת.
אך בינתיים החליטה אטי שאין היא יכולה
להוסיף בנדודיה. מפקדי באר-אורה ביקשו
את תעודותיה. אטי גמרה אומר לחזור הביתה,
לגלות את הכל ולצאת לקרב פנ־ם אל
פנים עם ההורים. אולם לא היה בכך כל
צורך. ההורים עצמם הציעו לה עתה לחיות
בקיבוץ, אם רצונה בכך. הם רק רצו לדעת
היכן.היא נמצאת.
הפעם התקשתה אטי עצמה להחליט לאן
ללכת: לשמיר או לבאר־אורה י
אני שמח שיכולנו לעזור למשפחה זי. עוד
יותר אני שמח שישנן נערות כמו אט־.

מלכיאל גרינתאלד. אני יודע שרוב חברי
למקצ,ע זרקו אותם ישר לסל. אולם מכיון
שאני שונא משום מה לזרוק לסל ניירות
המכוסים אותיות׳ העברתי את העלונים לכתבנו
הירושלמי׳ שהלך לראות את האיש.
התוצאה היתד, הרשימה הראשונה על גריד
וולד (העולם הזה .)845
בינתיים החלים היועץ המשפטי להגיש
את המשפט. בישיבה הראשונה ד״ ציא התובע,
פרקליט־המחוז תל, את גליון העולם הזה
מתיקו, הצביע על תמונתו של הנאשם ועל
כותרת המשנה ״יש לי הוכחות״ ,לעג בקול
רם :״נראה את ההוכחות שלו ! ״
בינתיים התהפך הגלגל המשפטי, קאסטנר
נאלץ לעבור להתג!ננות. הוא העריך את
עמדתו האובייקטיבית של העולם הזה, נתן
לנו ראיון מיוחד. הפעם היה זה שמואל תמיר
שהוציא את גליון העולם הזה מתיקו, הגישו
לשופט והפכו למיסמך משפטי.
העולם הזה הוסיף לעקוב אחרי המשפט,
לתת לך תמצית של המאבק הגדול׳ למען תוכל
לצרף את הידיעות היומיות המקוטעות
לתמונה ברורה של הדרמה באולם בית־הדין.
לא היה זה קל: משהרגיש השופט ד,לוי במצלמה,
גרש את ראש המערכת מן האולם.
לשוא: אך גמר הלוי את הישיבה ויצא לת־מו
מבעד לדלת׳ נכנס ישר לתוך המצלמה
שחיכתה לו במסדרון.
השבוע נתקיימה אחת מהאשמותיו של
הדור: העולם הזה גרף כסף. סכום גדול של
( 5000 חמשת אלפים) לירות ישראליות, שד,.קצבו
לסופרי הדור שיוכיחו את הדברים
המפורשים שכתבו על פגישה מסוימת במקום
מסויים של אנשים מסוימים, נשארו כאבן
שאין לה הופכין. איש לא בא לתבוע
את הפרס. יחד ן ים זה גם לא קיבלתי שום
הזמנה משפטית על הוצאת דיבה.
בשתיקתו הרועמת הודה יצחק לוי הירושלמי,
מזכיר מערכת הדור, שהוא שקרן.
הוא הודה שהוא מוצץ במזיד מאצבעו עובדות
מסולפות לשרות צרכנים מגונים. קויתי
בתמימותי שלמחרת היום יפוטר ממשרתו,
א,לם עד כה לא נתגשמה התקווה. אם במקרה
אחד, אותו יכולנו לבדוק בנקל, הוכחה
שקרנותה של המערכת, איך אפשר להאמין
לה באלפי ענינים אחרים בהם קשה יותר
לבדוק את האמיתות?
איני חושב שמפלגה רבת־פעלים כמו
מפא״י, בעלת אלפי חברים מסורים בהתיש־בות
העובדת וא צר גדול של אנשים נאמנים
וישרים׳ יכולה להרשות לעצמה כתם שחור
(או צהוב) כזה. ישנו רק פתרון אחד של
כבוד: שמרכז המפלגה יודיע בגלוי שאין
למפלגה שום קשר עם עתון זה, וכי טענת
הדור לייצג את מפא״י אינה מתאימה למציאות.
מפא״י חייבת זאת לעצמה, שהרי אם לא
כן תחול האחריות המסורית לשקר ביודעין׳
על המפלגה כולה.

צכר 1954
.דניאל חילוני׳

הרצליה

נער הראוי ל שאת את ה תו אר לא יסכים ב שו ם
פנים ו או פן להתפרסם. טו ב תע שו אם תציינו רי,
את הד מו תות ספרו על חייה ומע שי ה, מבלי להז כיר
את ש מה. אל א תחת שם ב דוי.

עפרה צקלון׳ ירושלים

אינני קורא של חדור. אול ם אם רניל הו א
לפרסם דברים כה מ שע ש עי ם כפי ש ט ען או רי אב-
נרי (העולם הזה ) 866 אתחיל לקרוא או תו בק,בי־עות.
זוהי בוודאי היצירה ה ע תונ אי ת היפה ביותר
בארץ. אם לא כע תון, הרי לפחות כ סי לי טון.

אני חו שב ת שז הו דבר טב עי. ו אפילו רצוי. ע ב
רנו כבר אהה שי ב שי היו ת חמרו ת-ה שכיה ומותר
ינויק בו עבעצ מנו דברים כה נו רייי ם. כ י עוד
יאהמ צי א ה מד ע שי טו ת מני עהב טוחו ת. ר שאית
הא שה בהחל ט להחליט אם רוצה היא להיות אם
או ל או. ב מדינ ה נ או רה, אין כל סיבה מ דו ע לא
יתיר החוק ני תוחים כאלה ...שהרי אין כל הבדל
בינ ם לביו ני תו ח המעי־העיוור.

פיליטון הדור

שמואל בן־חיים, חיפה

בנימין פרגאי, תל־אביב
אינני מ א מיז שנמכרתם ל ציוני ם הכלליים או ש-
התמתם על כל מיני הוזים עם טי פו סי ם מ שוני ם.
אבל זאת לא אומר ת שכל מה שחדור כו ת ב הו א
בלוף. א פי לו עתת כזה מ פונ ל לומר. לפע מי םאת
האמת. למה תהיה עינכ ם צרר, ולא תו דו בזה ן

דוד שמוארביץ׳ יפו
חם וחלילה. אנ 1בהחלט מוכני ם ל הא מין
שהדור גם מסוגל לפעמים לכ תו ב מ שהו נכון.
רפו ת׳ ,מאמ רו של או רי אבנרי היה דפיקה
קלאסית. זאת היתד, הדפיקה של הדור. אם תרשו
לי לומר זאת.

חיים גלברד,

נתניה

אנב. לא קראתי ב שום מקום את ת שוב תו של
הדור לקריאת הקרב שלכם...

גם אנחנו לא.

רומבה בעברית
אינני מ בין למה נטפלתם לתקליטים העבריים (העולם
הזה .) 856א מנ ם יש כמה מהם המתחילי ם לחרוק
אחרי כמהש בו עו ת. אבל זד, עוד לא או מרש אני
ציי ד ללכת לקנות תקליט של ה סי מ פוני ה ה־53
של בי ט הו בז, או הקלים של הורה י שנה. אני רוצה
לרקוד רומבה. ס מבה ובוני־ווני. אתם יכולי ם לו מר
שז הו סי מז של ני תז רוחני וכר. אבל לי זה
לא איכפ ת. כל העולם רוקד לפי מנגינו ת אלו
ואיני דו א ה שו ם סיבה מ דו עלאי היו תקליטים
כאלה נם בעברית.

יואל גדין, תל־אביב
נכון. המלים טפ שיו ת. נם ה מנגינו ת. אבל האם
הקשבתם פעם ל אותן היצירו ת ב שפת־המקור? נם
שם ט פ שיו ת הן. על כן אל תתריעו נגד התרגום —
התריעו ננ ד המקור. ש הו א ריקני.

דבורה הימלשטיין,

רמתיים

...ומתי ילמדו המלווים כי תפקידם הו א להשלים
ולהוות רקע לזמר, לא להתחרות ע מו !

אריה רון,

ירו שלים

הייתי מו כן לה אמין שכל אדם אחר יתריע ננ ד
הנ׳אז העברי. אד לא העולם הזה. ל מע שה עו שי ם
זמרי הנ׳ אז שלנו ל מו סי קה העברית אתמה שחו־ללתם
אתם ל שפה העברית: הם מכני סי ם רות מו דרנית
( נ כו ן: א מ רי ק אי ת!) לדפום־ם מ עוב שי ם
וחסרי מקוריות. יתכן כי מאמ צי ה ם אינ ם עדיין
מוצלחים, אבל אלה רק צעדיהם הרא שונים. ב מ קום
להצטרף לתזמורת המש מי צים. רצוי היה ש העולם
הזה יעזור לחבר את ה מננינ ה של ד מו ת
ה מוסיקה העברית החדי שה.
אלחנן בנטוב׳ ׳ חושלים
אני מ סכי ם לעמדתכם ביחם ל בי צו ע הנרוע של
התקליט העברי, אולם אינני מו כן להסכים לאי די
אולוגיה שאתם מנסי ם ל הכני ס לעניין. איו לי
כל רצון לרקוד לפי צלילי ״ הנלילה, הנליל ה״.

יצחק גר שוני, חיפ ה
ז,ת יחבל עניין של אופי.

רצח או מדע?
הראיון ה מיו חד שני תן לכם על־ידי ד״ ר יו ס ף
א שרמן (העולם הזה ) 856 לא חידש הרבה על בעי ת
ההפלות ה מלאכו תיו ת. ל עו מ ת זא ת נ מנע הדוקטו ר
מלהביע הסתייגויות מו ס ריו ת על הנו ש א. הר שו
נא לי למלא את החסר.
בחורה או א שה המ שחיתה א ת פרי בטנה פונ ע ת
בכל הקדו ש והנעלה בחיים. מה טוב ויפה יותר
מא שר עצם בריאת אדם? מה נעלה יותר מאשר
להעביר את חו ט החיים הלאה. לבריאה נו ספ ת א שר
נם לה הזכות לצ את לאור העולם? וחוץ מזה? —

העולס

שולמית א ,.פתח־תוקה

החבר המן
גירסתכם של ה הי ס טו רי ה היהודי ת, ב א שר נוגעת
היא לפרשת רא שהממ של ה ה מן (העולם הזח ) S36
מ סולפ ת מעיקרה. ראש הממ של ה הנ״ל לא החלים
להיות אנ טי ש מי מ פני שזה היה אמצ עי בדוק להל־יב
אתהה מון. כי טרם הו פי ענ על הבמה אנ שי ם
כ מו טורקווימדה ואדול ף היטלר. הו א רק היה
טיפ ששאפ תני, שרצה להתעשר על־ידי שדידת
רכוש הסוחרים היהודיים. ויחד עם זה לזכו ת באהדת
הפ רולי ט ריוז כמ שחרר המעמ דו ת העמלים מן
הבורגנו תומ אילי־ההון ה קו ס מופולי טיי ם. מחרחרי־המלחמה,
מ שרתי ה אי מפ רי אליז ם העברי.

ישעיהו לוי, תל־אביב
רבותי. אם ל ש מו ת ול שתו ת ז הו מנ הג נלותי —
תחי הגלות 1

עליזה שמשוני, תל-אביב

אכיכיה של אכיפה
איו אני מ תפל א ש פר צו פההח מוד של אביבה
פרלמז ג ר סו לכתבבם שיבלבל אה מספר אביבית
של אביבה בכתבה אחת (העולם הזח ) 849 היא רק
בת . 19ב שני ה (העולם הזה ) 854 הי א כבר בת
... 18 חוץ מז ה. מי אמר שצריכי ם לצלם או תה
במי-קצף בלתי ש קופי ם ו

יעקב דורון׳ זנר ון יעקב
היא עצמה.

הדגלים על הגובה
ב חידון הרגליים (העולם הזה )856 החפרתם ש א לה
אחת ח שובה מאד: מי הי א בעלת הרגליים הנ
או ת? אם החלק ה עליון מקיים את הבטחת החלק
מו פי ע ב חידון ז

גד שפירא,
יואיל הקורא שפירא להזדיין במעט סב לנות.
את הת שובה ל שאלותיו ימצא באחד
חו לון

הגליונו ת הקרובים.
גרמתם לי הנא ת רבה ...אולי ה הנ אה היחידה ש תהיה
לי מכל ה ש תהסו תי ב חידון.

דוד תורג׳מן,

בת־ים

סל על הראש, סטירה על לחי
הלכתי לפי עצתכם. לב שתי סל אשפה על הראש.
כ פיו ת על צוואר, בא תי ל מסיבה ואמ רו לי :״ מ שו געת,
רדי מן הנג״.

צביה גולמן,

תל־אביב

יתכן שזו ה י תה הכוונה.
סדרתי לעצ מי תחפו שת דו מהל אס א שית הפא־ריסאית,
הרנשתי את ע צ מי נור א מו שחתת, תקעתי
סיגריה בפי. ואמא תקעה סטירה בפר צופי.

סימה אידלמן, תל־אביב

רגליים וכגדי-ים
הכתבה שלכם על תצונ ת־ה אופנה ב מ לון ה שרון
(העולם הזה ) 855 היתה. אולי. ע שירית מ סוג זה
ש אני רואה. אבל מ שו ם מה עוד לא פנ ש תי אף
בחורה אהה הלוב שת את ה שמלו ת האלה נם ב רחוב.
האם כל ה או פנ ה הז אתע שוייה רק ב שביל
תצונות או שבחורות עם שכל ישר מתביי שות
ללבוש או תה ברחובות ! אני. על כל פנים. לא
הייתי מו פי ע ב חצאי ת כחולה עם נ קודו ת לבנות
לפני מ או ת מוז מני ם. א פי לו אם יהרנו או תי.

יחיאל בן־מנ שה, יפו
אילו לי היו רגליים ע קו מו ת כ מו שי ש לדונם-
נמת הללו, הייתי הו שבת פע מיי ם לפני ש א צינן
לראווה ...ו עוד בבנד־ים 1

ברוריה אלוני, תל־אביב
חר מונה שחר, תל־אביב
״הנני גלויית לב.
שמלתי מתחילה מ תח תיו ! ״

יום א• -איצטד כדורגל

הבא

במ שחק כדורגל אדם
צעק :״ היי ! רוצים לראות דם !״
״בעד מי אתה, מר?״
הוא נשאל, ואמר :
״ אוני רק רופא מדופלם !״

ו«י־«וד*1יא

יום ב׳ -כחירות כמגדל־יהודה
יומן השבוע בחמשירים

יום ו׳ -מעלה עקרבים
מכתבים רעיון יפה ...נם לנוע ר החלוצי מני עמעטכ בוד.
אולם אני כבר רואה כי הבהירה תהיה ע שה כיו הר.

מרדכי שמרון, רחובות

א שביע וו א מ צו ״ י

גם במערכה אחרת לקח העולם הזר חלק
עצמאי: במשפט קאסטנר.
בשעתו הגיעו גם אלי עלוני־ד־,התקפה של

הוגו ליכסנר, תל־אביב
הדו ק טו ר או מ ר כי 22%מנ שו ת הארץ עברו
ניתוח כזה. אני חו שב שהמ ספ ר נכוה הרבה יותר.
ז הו ע תה מנהג מ קו בי ביוה ר ו אני מ סופ ק אם
מי ש הו י כו ייהע רי ד נ כונ האתממ דיו.

דוד הוניגמן, תל־אביב
זוהי גם דעתה של מעדנת העולם הזה.

אינני מ ח סי ד׳ חדור הנדולים. אד ה תפ ר צויוהיכ ם
ההיס טריות אינז ב מ קו מז ...תנו לו לה שמיץ —
מה זה איכפ ת לכם ! ת פו צ תו א פ סי ת וזה י דו ע
לכם הי טכ. מ דו ע, על כן. הפני ע ה הזו 1האס
עודכ ם נהיה כה עדיז ז

ראש המנהלה ;

ינ אי איון
(ראה ב מדינ ה)

של ננדרניות ח שופות. אול ם לדעתי בהירת התואר
אינה נ כונ ה .״ צבר״ ז הו מונ ח שו ביני ס טי צר,
בזה ש הו א כ אי לו שם בצד א ת אלה שבמקרה נו ל דו
בארץ זו. בני הארץ האמיתיי ם ו הפוכי ם כיו ת ר
אינ םדהקא אלה שנו ל דו בה. כי אם אלה שי ד עו
להתאקלם ב מ סעליה החלוציים והחיוביים, להתבולל
בהווי ה מיו ח ד שלה ו אף להוסיוי לו משלהם. אלה
הם הצברים האמיתיים, אם כי תעודת־לידתם עלולה
להעיד אחרת. בין אלה עליכם ל מ צו אאתה צעירים
המ סמלי ם את הנוער הי שראלי.

מי י כול לי טול לידיו הר שות לרצוח? כי אין
ההפלה אלא רצח מ תו עב. אלא שבמקו ם ל הו שי ב
את האם־הרוצחת בבית־סוהר. מביטי ם עליה ברון-
מים. אם היא איננ ה מ סוגל תלש מור על ע צ מה.
האם זוהי סיבה להתנקם בברייה ת מי מ ה?

אני מ ציע ה לכם סי סמה למיפעל :
דופי, לא יופיו כ מו בן שא ם יש
לא יזיק. אבל בורא העולם. ב חו כ מ תו
את הנ או ת החיים באופל שווה וקשה
ויופי בגוף אחד.

או פי ללא
נם יו פי זה
הרבה, חילק
ל מ צו א או פי

דינה מרנין,

הל־אביב

עצם הרעיון חיובי בהחלט. אחר; ע שרות מלכו ת
היו פי ש צ צו בזמן האחרון טו ב שיקו ם נוח וי ש־ב
את הדגש על ה מיו ח ד לארץ זו. לא על החיקויים

היה מפקח של או״ם,
בעל לב מעודן ורחום.
מן הרצית נחדד
והחליט פה אחד :
לחבר דו׳׳ח נוק־ף ועגום.

יוה שכת -נשף פורים
היה היתה בת ולה אב
שגינה מח שופה הרחב.
היא אמרת לנוזף :

היד! מועמד בב חירות
שנאם :״ז ה שנים ע שרות
הייתי ישר,
לא גנבתי דבר !
תנו לי פעם כוחי להראות 1״

יום ג׳ -דיון בכנסת

היה היה ח״כ, ש מו נציב,
שחלם: הוא נואם על תקציב.
התעורר — הוי אי מי ם! —
על דוכן הנואמים
ונוכח: כי א מת ויציב.

הפולט הזה 857

הכה מוטלות גופותינו
שירו הישן של חיים גורי על 35 חיילי ההגנה שנפלו כדרכם הנואשת
לבפר־עציון הנצור, שוב התמלא השבוע תוכן. הגופות שהיו מוטלות
בשורה ארוכה-ארוכה לא היו, ברובן, גופות של חיילים. לא קרב פנים
אל פנים הטיל אותן ארצה, אלא כדורי רוצחים מן המארב. אולם קו
ישר מוביל מנתיב הל״ה אל מעלה העקרבים -הקו הישר של המלחמה
אשר לא תמה, המלחמה הנטושה במלוא היקפה, רק כאמצעים אחרים.
היתה דרושה תקרית כזאת כדי להזכיר לאזרח הישראלי, השקוע
כטרדותיו וכשאיפותיו האפורות, מציאות גדולה זו. היא הכריזה בקול

בי מצב זה אינו יכול להימשך לעולם ועד, וכי יש צורך ליטול ליד את
היוזמה לחיפולו. השאלה הגדולה שניקרה בבל לב היתה: כיצד? האם
בדאי לגמול תגמול כדם ואש בדי לזרוע כלב המתקיפים אימה ופחד?
האם יש ערך בל שהוא כפעולות דיפלומטיות? האם יש צורך לחדש את
המלחמה ממש, כבימי תש״ח? או שמא ישנה אפשרות לכבוש שלום על־ידי
מדיניות נועזת?
האדם הישראלי לא ידע השבוע את התשובה, וכל הסימנים העידו
שגם ממשלתו לא ידעה אותה. אולם האדם הישראלי החל השבוע לחשוב.

הנהגואשתו: חנה פירסטנברג נפלה מתה לפני דלת ה אוטובוס, שעה שבעליה אפרים,
צנח לרגלי ההגה. משמאל ת מונ תו של אפרים (שני כזינדין) ב בי ת־ סו ה ר עכו, שם נכלא אחרי
רצח ברנדוט, בגלל היו תו איש לח״י. מי מין: חנה ובתה מרים, בשעת ביקור בעלה בב סיס לח״י

m i m m e Hהנח מוטלות גופותינו

ממראה הזוועה: פני 4הרוגים כפי
שנתגלו לחוקרי או״ם במקום הרצח

Jm f

iM p

!MSf

m S m

sir

Sill

אפרים פירסטנברג היה חייל כמעט כל ימי
חייו המבוגרים. בהגנה, בבריגדה ובלח״י הי
את חייו הפרטיים בין פעולה לפעולה, בין
מאסר למאסר.
כרבים, מבני דורו, האמין כי המלחמה הארוכה
הגיעה לקצה עם חתימת הסכמי שבי־תת״הנשק.
עברו. הימים בהם רדף אפרים
אחרי קצין הבולשת מארטין. נשכחה תמונתו
של מרדכי, איש האצ״ל, שמת בביתו, שעה
שהמשטרה חיפשה אחריו. הגיע תור השלום.
או כך, לפחות, חשב אפרים פירסטנברג.
הכדורים שקטלו אותו השבוע, שעה שי שב
ליד הגה האוטובוס, הרגו את אשתו הח מודה
ופסחו רק על בתו, שנולדה בשעה
שישב במאסר׳ הוכיחו כי אפרים פירסטנברג,
ועוד כמה מאות אלפי אזרחי ישראל, טעו.

ת 1ת 1זי םעלג לי ה כנ ר ת
ימים מעטים לפני ההתקפה במעלה״עקר־בים
הידהדו בצפון הארץ מטחי״כדורים אח רים.
בסוריה הגיעה לשלטון כנופיה של פוליטיקאים
ריאקציוניים, ללא אחיזה בעם. היא
ביקשה לבצע מעשה אהוד על ההמונים. היא
התגרתה בישראל בענין הדייג בכנרת.
ישראל עמדה במצב קשה. לולא עמדה על
זכויותיה במלוא הכוח, היה הדבר מתפרש
כסימן של חולשה, גורר בעקבותיו התגרו יות
חדשות, חמורות יותר. לו הגיבה׳ היתד.
עושת בדיוק את רצון השליטים הסוריים, ש רק
חיכו להתנגשות רצינית שתסיח את ה המונים
מן הענינים הפנימיים. בשתי הדרכים
גם יחד היתד, ישראל משרתת את אינטרס הפוליטיקאים
המושחתים בדמשק.
בלית ברירה, בחרה ישראל בדרך השניה.
סירות משוריינות, מצוידות בתותחים, שוגרו
להגן על הדייג בכנרת. התותחים השיבו אש.
דמשק הכריזה על התקפה ישראלית׳ העבירה
את זעם ההמונים אל החזית החיצונית.
אותה שעה קרו תקריות אחרות בגבול ה ירדני.
תחגת־משטרה ירדנית הותקפה, לדב רי
רדיו רמאללה, על־ידי ישראלים. בקרבת
קיביה הותקף, לפי אותו מקור, בית״קפה ב לב
כפר ערבי. ד,אוירה המחושמלת בישרה

רעות. המסך עלה על התקפת־הרצח בנגב.

p i n gה תג 10ל
מה יכולה להיות התשובה הישראלית למע שה
הרצח?
השאיפה הראשונה, האינסטינקטיבית, ש״
ביצבצה באופן ספונטאני ברבבות לבבות,
היתר, השאיפה לתגמול. דם תחת דם, מתת
תחת מתת. היתד, זאת שאיפה טבעית מבחינת
הרגש האנושי. אך הגיונה הפוליטי היה, עתה,
מוטל בספק חמור.
כי העובדה הראשונה שהזדקרה במקום ה רצח
היא: הוא קרה אחרי קיביה, למרות קיב״
יה. עד אותו רגע שררה ההרגשה כי קיביה,
עם כל נזקיה הפוליטיים והמוסריים, הביאה
בכל זאת ברכה אחת. התוקפנות על הגבול
כמעט פסקה. גל ההסתננות ירד.
מעלה־עקרבים מוכיח כי היה זה חשבון
מוקדם מדי. החברה הערבית אינה דמוקרטית,
לאפנדים השולטים בעמאן ובדמשק לא איכפת
כלל אם נהרגים עשרות פלאחים בכפר זה או
אחר. להיפך, אין זה אלא שמן למדורתם ה פוליטית
הדועכת. והאפנדים הם הקובעים
אם יחצו הרוצחים את הגבול או לא.
מישחק״הדמים של רצח״תגמול־רצח מסתו בב
במעגל״קסמים שאינו מוביל לשום מקום.
אין בו פתרון של ממש.

פתר 1ן ה סי בז ב ה שג
מסקנה הגיונית זו היתד, ברורה לחלוטין׳
השבוע, לרוב האנשים התושבים. מצב־הרוח
אחרי מעלה״העקרבים היה שונה ממצב״הרוח
אחרי רצח יאהוד. זו הפעם הראשונה החלו
אזרחים פשוטים לחשוב כי אין עוד מנוס
מסיבוב שני.
ההגיון היד, גלוי: אם אין טעם לפגוע ב־פלאחים,
הרי יש טעם להנחית מכה על השלטון
הריאקציוני בירדן, ליצור מרחב״הגנה
ישראלי, להגיע לגבול שעליו יהיה קל יותר
להגן.
אולם לא כל החושבים כך אמנם חשבו את
מחשבתם עד הסוף: .ירא בריטי תונה בירדן.

אחד הק רבנות שנורה מקרוב, אחר
שאחד התוקפים עלה לאוטובוס.

הורים: תמונת יגון קודר, אילם
של הורים וקרוגים המומים.

תמונתהשבוע ; מ שפחתו ה שכולה של אתד ה ה רוגי ם בטנדר מכוסה ב שעת ההלוויה. האב מתכופף מעל לארון בנו המכוסה בדגל לאומי.

iH H H

n g H n Mהנה מוטלות גופותינו

בריטניה התחייבה, על פי חוזר /להגן על יר דן
מפני התקפה חיצוג־ת. ארצות־הברית החליטו
לספק נשק לעיראק, וראש״ממשלת עי ראק
הודיע השבוע, בפשטות חצופה, שעיראק
תחוש לעזרת ירדן במקרה של סיבוב שני —
כשהנשק האמריקאי בידה.
סיבוב שני בתנאים אלה פירושו: אפשרות
של התנגשות מזוינת עם בריטניה, וודאות
של מלחמה עם רוב ארצות ערב, הפסקה בטוחה
של כל המענקים האמריקאיים, הפסקה
כמעט״וודאית של כספ־ המגביות האמריק איות
והשילומים הגרמניים.
יתכן ואין אלה הגורמים שצריכים להכריע.
אולם אלה גורמים אשר יש לקחתם בחשבון.

הרקע

ה ^ מ פ רי א לי ס ט,

הרקע האמיתי אך הסמוי מן העין, למצב
על הגבול הוא פניית המדיניות האמריקאית
נגד ישראל.
ישראל יכולה לטעון שהיא מיבצר הדמוקרטיה
במרחב, אבן־פינה להגנתו בחזית ה מערב.
אולם הדיפלומטים האמריקאיים צוח קים
לטענות אלה, כשם שצחקו לפניהם הדיפלומטים
הבריטים לטענות דומות. הם סומ כים
על המשטרים הקיימים בארצות״ערב —
כשם שסמכו עליהם הבריטים. משטרים אלה
הם ריאקציוניים. הם חוששים מכל קידמה.
הם אנטי״ישראליים מטבעם.
ההתנגשות בין האינטרס העברי לבין האינטרס
האמר קאי באה מאותן הסיבות. ובאותו
הגיון, כמו ההתנגשות בין הישוב לבין ה שלטון
הבריטי. אלא שהפעם אין לצפות לעז רה
מן החוץ. הגוש הסובייטי פוזל כיום גם
הוא לעבר מדינות ערב׳ תומך בגלוי במצ ודים.
שני הגושים מתחרים על ידידות המשטרים
הערביים. שניהם מוכנים להקריב, לצורך
זה, את מדנת ישראל.

E m -mל ע 1ם ק

משטרים ריאקציוניים אלה הם האויב.
כל עוד קיימים הם, לא תסתיים המלחמה.
אותם יש לקעקע. א־״אפשר לעשות זאת בכוח
הנשק בלבו.
התנאי הראשון הוא עצמאות ישראל. עצי

מאות זו פירושה: אי״תלות בכספי הנדבות.
רק מדינה המפרנסת את עצמה, בכוח עבו דתה
ובנכונותה לוותר על מותרות, מסוגלת
בכלל לנהל מדיניות — במקום שמיופה״
כוח זר יבקר אצל ראש־הממשלה ויתן ״עצות
ידידותיות״.
עם המבקש נדבות עיי ברכיו, אינו יכול
ללחום על קיומו בקומה זקופה.
התנאי השני הוא: חדירה לעומק המיחב,
מלחמה פעילה במשטר הריאקציוני בתוך כל
ארץ ערבית. א־ן זו דרך קלה. אך זוהי הדרך
היחידה המיבילה מתוך המבוי הסתום.
ישראל חיה כיום על משלם מנותק. כמעט
כל מקום בה הוא עמדה קדמית — מיאהוד

w n w w M

עד מעלה עקרבים. מצב זה לא ישתנה על־ידי
צליפה לעבר משלטים אויבים, גם לא על־ידי
כיבוש שטח״הפקר בין משלט למשלט. ה־פתריו
היחיד הוא ראייה נכונה מי האויב —
ושבירת שלטונו במשלטיו שלו.
אי״אפשר להתחמק מן המאבק בין ישראל
הדמוקרטית והמתקדמת־יחסית לבין הריאק ציה
הפיאודלית בארצות השכנות. אולם מדי ניות
פעילה, דינאמית ונועזת, הנעזרת בכל
האמצעים הממלכתיים של מדינה ריבונית,
יכולה לשאת מאבק זה לתוך עמי ערב, להע בירו
ממעלה״עקרבים לעמאן, דמשק ובגדאד.
זהו הפתרון המרחבי, בניגוד לדרך התגמול
ומלחמת־העמים.

המונים ליוו את הארונות, שעה
שהחוקיים יצאו כערוגות הרוצהים.

במד ־ jף. העם המחיר האכזר
הרי הנגב החזירו את ההד האחרון של
יריות-הרצח במעלה העקרבים, שעה שאקד־חי־הפקק
הראשונים החלו רועמים בחוצות
הערים הגדולות. היתר. זאת מנגינתו של
שבוע מיוחד במינו: אנקת גוססים שותתים־
דם׳ קריאות״גיל של חוגגי פורים וצווחות־מרץ
של חובבי הכדורגל ברמת-גן.
ברגע הראשון, כשהמדינה כולה נרעדה
תחת הלם המכה המהממת׳ היה נדמה כי לא
יהיה פורים תשי״ד. אולם מנוי וגמור היה
עם מאות אלפי המוכנים־לווג כי שמחתם לא
תושבת. פורים תשי״ד׳ אף שלא היה עליז
מאד, היה בכל זאת החג השמח ביותר מאז
שנים רבות (ראה להלן).
אפשר היה לראות בכך שרירות-לב בלתי־אנושית,
סימן נוסף לאדישות ההמונים מול
אסונות לאומיים. אולם לא היה זה ההסבר
הנכון. ההמונים הרגישו במשמעות הטרגדיה.
והם ידעו גם כי בשנת תשי״ד שוב אין מקום
להתפרצויות היסטריות ולאווירת־פוגרום, כמו
בגטו.
בעומק לבו הרגיש האזרח כי מעשה הרצח
הזה פעולה מלחמתית׳ לא הראשונה וגם לא
האחרונה, המחיר האכזרי אשר מדינה ריבונית
חייבת לשלמו תמורת קיומה העצמאי.
המוראל הלאומי שוב אינו נפגע בנקל. בסופו
של דבר היה זה סימן של בריאות לאומ־ת.
יש ואקדחי־פקק יכולים לתת תשובה ל-
אקדחי-ברזל.

ממשלה
המ שרד הזזתפדק
אחת הירושות המורכבות והמסובכות ביותר
שקיבל משה שרת, ראש ממשלת ישראל,
מקודמו׳ דוד בן־גוריון, היתד, משרד ראש-
הממשלה — משרד המטפל בעניינים, כגון
ענייני מיעוטים והסברה, שאין להם כל קשר
עם פעילותו הרגילה של ראש-ממשלה.
שרת שאף להידמות לכל ראש ממשלה אחר
בעולם, להפוך את המשרד המיותר ללשכה
מצומצמת׳ חסרת כל פונקציות עצמאיות,
שתתמסר אך ורק לתיאום פעולות משרדי־הממשלה
השונים עם פעולות ראש-ד,ממשלה
עצמו. הוא אף החל בהגשמת שאיפתו, התיעץ
עם תיאודור (״טדי״) קולק, המנהל הכללי
של משרד־ראש-ד,ממשלה, שחזר לפג זמן
קצר מארצות-הברית. ההתיעצות נסבה בעיקר
על חיסול מחלקת המיעוטים ושירותי המו דיעין
הממשלתיים והעברתם למשרדים אחרים
! אולם כאן נתקל שרת בהתנגדות ש היתר,
צפויה מראש: משדה בוקר הגיעו
ידיעות שהאיש היושב שם אינו חפץ בחיסול
משרדו לשעבר, ממריץ את עוזריו לשעבר
לא לשתף פעולה עם ראש הממשלה הנוכחי
בכיוון זה.

שמחה מוקדמת. על אף התנגדותם
של הפקידים הגבוהים במשרדו, זכה שרת
לשני הישגים. בראש וראשונה הוחלט למסור
את שירותי-ד,מודיעין לידי השר בלי תיק,
זלמן (״זיאמה״) ארן( ,העולם הזה )854מ־תוך
מגמה שהממשלה הבאה שתורכב תקים
משרד עצמאי לענייני מודיעין והסברה. שנית׳
נקבע שענייני המיעוטים יועברו בהדרגה לידי
משרד-הפנים, במידה שאין הם נוגעים למש*•
רדיד,בטחון.
לעומת זאת נכשל ראש-הממשלה, כאשר
ניסה להעביר את הלשכה המרכזית לסטאטיס
טיקה לידי משרד״האוצר. סיבת ד,כשלון :
המנהל הכללי של משרד־האוצר, פנחס (״פי־גיד,״)
ספיר, יודע שסטאטיסטיקה פירושה
כאב־ראש, מסרב לצרף את הלשכה למשרדו,
שהינו גדול ומסורבל גם בלעדיה.
בינתיים שמח שרת בשתי הצלחותיו, מנסה
לשכוח את כשלונו, מניח שמשרד־ראש-
הממשלה יתחסל לחלוטין תוך שלוש השנים
הבאות ; אולם נראה כי השמחה מוקדמת
במקצת, היות וראש־ד,ממשלה מתעלם מעובדה
פסיכולוגית חשובה: אף פקיד ממשלתי נוי
מאלי לא יהיה מעונין לנסר את הענף עליו
הוא יושב, לסייע לחיסול משרתו הוא.

מפלגות
על גדו ת הרוביקון
(ראה שער)

לפני 2003 שנה עמד אלוף רומאי על
גדותיו של נהר קטן בצפון איטליה. זד, עתה
סיים את כיבוש צרפת. לפניו, מעבר לנהר
רוביקון, השתרעה ארץ מולדתו. שנאת מפ־לגות
שבשה את רוחה הלאומית, אכלה כל
חלקה טובה. שחיתות העסקנים והפקידים
שברה את הרוח החלוצית, גרמה לבריחת
עובדי האדמה העירה, הרסה את ההתייש׳
בות העובדת שהיתר, עד אז חוטיה,שדרה של
הצבא. פוליטיקאים זעירים, פטפטנים רודפי״
בצע ואכולי״קנאה, ניהלו את עניני המדינה,
שד,יתד, זקוקה למנהיגים של אמתך,מצביא
היה גאיוס יוליום קיסר, אלוף
פיקוד הצפון. מאחוריו ע,מד כוח מבוטל׳
לגיון אחד בלבד של וותיקי־קרבות, הפלמ״ח
של רומא. אולם קיסר בן ד 51״,לא היה רק
אלוף־צבא. הוא היה גם מדינאי ואיש־רוח׳
בעל עבר כמחדש תנועת ההמונים נגד ערי״
צות הכת השולטת. הוא שקל את העובדות.
הוא החליט לקפוץ. ביום היסטורי עבר את
הרוביקון, הכריז :״הקוביה נפלה״.
מאז עמדו מצביאים עטורי־נצחון רבים
לפני הרוביקון שלהם. רבים מהם פחדו לע בור,
נעלמו מעל במת ההיסטוריה. אחרים
עברו, הפכו עריצים ומדכאי־עמים. אולם
היו גם שהשתמשו בכוחם בתבונה, ניסו להצעיד
את עמיהם בדרך ההתקדמות. מיוליום
קיסר עד מוחמד נגיב זרועה ההיסטוריה

א!ת ק־ן

״יא מוסטפה, אם תרגיז אותי אחזיר את הבריטים!״
HI ill!IMMH1 IIIIIWWI III 1111 I l llll ׳1111Il l HI HI M ill

מצביאים שהפכו, מדינאים•
אילן גדל בגינוסר. השבוע כשרוח הפרצים
של התקרית האחרונה בגבול (ראה
רפורטג׳ה) טילטלה שוב בחוזקה את הספינה
הלאומית, ששטה בים ללא כיוון ברור וללא
קברניט אמיתי על הגשר, היה ברור גם לאזרח
האחרון כי אין הנהגה של, ממש במדינת
ישראל. רבים חייבו ורבים שללו את הנהלת
המדינה. אולם הכל ידעו בעומק הלב כי הנהלה
זו אינה הנהגה, ששוב אין בראש
המדינה אנשים בעלי שיעור״קומה לאומי,
אנשים המסוגלים לקבוע כיוון נועז לשנים
רבות וללכת בדרכים ללא רתיעה גם בימים
סוערים, אנשים המסוגלים לנטוע התלהבות
חדשה בלב ההמונים ולהנהיגם בדרך הקשה
של הקרבה והתמסרות.
הארץ שיוועה למעשים נועזים, למנהיגים.

נמהל־משרד. טדי״ קולק
מה אוסרים בשדה בוקר?

אולם מנהיגים אינם נולדים בין לילה, אינם
נופלים מן השמיים• מנהיגים צומחים מן
האדמה ד,חייה של המציאות החברתית. ה אדמה
הפורייה של הדור הקשיש נתנה את
יבולה והפכה עקרה. מלבד דוד בן־גוריון
לא שרדה עליה דמות מנהיגית אמיתית, וגם
הוא, על אף נסיונו הכן לחזור אל הקרקע
ולחדש את כוחותיו, שוב לא יוכל לחולל
מהפכות נפשיות ולפתוח פרק חדש. ואילו
האדמה הבתולה של הדור הצעיר התדלדלה
מחוסר טיפוח. מעטים בה האילנות הגדולים
הנראים לעין. רק עץ אחד יחיד בולט עליה
כיום מאופק עד אופק• הוא עץ האלון שגדל
בגינוסר.
המצב החמור על הגבול, והמסקנות הפו ליטיות
הנובעות ממנו, שוב העלו בלבבות
רבים את שמו של יגאל אלון. הם לא חשבו
עליו׳ דוקא, כעל מפקד צבאי. יגאל אלון
מצטייר יותר ויותר כאישיות פוליטית.
הרכב הכוחות הפוליטיים קובע את הנהגת
המדינה. ההנהגה הפוליטית קובעת את אופן
השימוש בצבא. שיכבה גוברת והולכת
בנוער תפסה את ר,אמיתה הזאת• מתוך שיכבה
זו הזדקר סימן השאלה הגדול המסתיר
כיום את אישיותו של מנהיג הפלמ״ח.

ההפיכה שלא היתה. היו ימים, בשנת
,1948 כשמצבו של יגאל אלון היה דומה מאוד
למצבו של יוליום קיסר. מיטב הלוחמים היו
מלוכדים מאחוריו, תחת פקודתו. שום רו״
ביקון לא הפריד בינו לבין תל־אביב. זה
עתה ציוותה הממשלה לפרק את מטה ה״
פלמ״ח. לרגע קט התרומם מסך העתיד :
מי הכוחות שישלטו במדינה החדשה, מי,
יהיה סיגנון חייה.
יגאל אלון לא עבר אז את הרוביקון•
הוא עמד באמצע המערכה הגדולה על

הנגב. מבטו היה מופנה אל האויב החיצוני.
הממשלה בעורף היתד, חוקית. לדעתו היתר.
צפויה סכנה של התערבות זרה.
אולם הסיבה האמיתית, העמוקה ביותר.
היתה פנימית. יגאל אלון אינו טיפוס של
הפיכן צבאי. אין הוא אוהב כלל לראות את
עצמו כחייל מקצועי, אלא כאיש ההתיישבות.
בתוקף צו המוסדות נקרא למלא תפקידים
צבאיים בתקופה שבין 1936 וי .1950 בשבוע
שעבר כתב, על קציני ההפיכה המצרית :
״אוי לה למדינה שצבאה שולט בה. הצבא
חייב לשמש מכשיר בידי המדינה •..לעולם
בל ישמש כאמצעי לקיום השלטון המדיני...׳
יתכן שמלים אלה היו מכוונות גם אל אותם
מחסידיו הסבורים כיום שחוסר פעולה בימי
פירוק הפלמ״ח גרם להחמצת הזדמנות בלתי
חוזרת•
האיש העומד כיום על גדת הרוביקון,
כשד,קוביה בידו, אינו יגאל אלון החייל, אלא
יגאל אלון האזרח, האדם המסמל והמגלם
את כוח החיים של הנוער הישראלי, את דרך
החיים החלוצית, את האמונה בהתנדבות כמכשיר
להפעלת המונים.
דרך־מחשבה ״גנרלית״ ? אולם יגאל
אלון אינו אדם חופשי. הוא חבר מפלגת״
ר,פועלים־ר,מאוחדת. הוא אחד מראשי הקיבוץ
המאוחד, גרעין סיעת המיעוט במפלגה זו.
זה כמה שנים דורכת מפ״ם במקום, בלי
יכולת לצעוד גם צעד אחד קדימה.
הסיבה נעוצה בעצם הרכבה של המפלגה.
היא מאגדת שני גורמים שיש להם רק מכנה
משותף — שניהם מבוססים על ההתיישבות
העובדת. אולם כמעט בכל שאר הדברים
חוצה ביניהם תהום.
השומר״הצעיר הוא מחנה ציוני־קומוניסטי׳
רואה את עצמו חלק מן הגוש הסובייטי ה עולמי,
מאמין במעורפל בשלום עם הערבים.
יגאל אלון וחבריו בקיבוץ המאוחד הם מחנה
סוציאליסטי לפי רוח בוואן הבריטי, שהוא
אנטי־סובייטי, אנטי״אמריקאי, ניטראליסטי ו שואף
להקמת גוש שלישי בעולם. יחסם
לבעיה הערבית בלתי מגובש לגמרי, אך הם
שואפים להרחבת גבולות המדינה עד לירדן.
האשמתם העיקרית כלפי דוד בן־גוריון היא
שהפסיק את מלחמת העצמאות לפני ש הושגה
מטרה זו, שהחזיר את חייליו של
אלון שחדרו לאדמת מצריים, כבשו את אבו״
עגילה והגיעו לאל״עריש•
מפ״ם המאוחדת דומה לבעל־חי שחציו
דג וחציו צפור, אינו יכול על כן לנוע לא
באוויר ולא במים. כל חלק לחוד יכול היד,
להתוות דרך פוליטית ברורה. שניהם יחד
מחסלים איש את כוח רעהו.
לפני תום הקרבות, בינואר 1949 נאמו
מאיר יערי ויגאל אלון באחת מאסיפות הבחירות
הראשונות של מפ״ם בחיפה. אלון
דרש לכבוש את המשולש ולצרפו למדינה.
יערי, שדיבר אחריו, פסל את כל דבריו, דרש
להקים במשולש מדינה ערבית עצמאית • התנגשות
זו נשארה אופיינית למפ״ם עד היום.
אנשי השומר״הצעיר לועגים לדרך״המחשבד,
ר,״גנרלית״ של אלון־ יערי האשים אותו
בגלוי, שהוא חייל חסר״תבונה פוליטית••.
דעתם של אנשי הקיבוץ־המאוחד על יערי
וחבריו אינה חיובית יותר.
מה מחזיק שותפים אלה יחד? קודם כל,
השמירה על היש, יגאל אלון הוא קודם
כל איש ההתיישבות• הוא יודע שכל המחנה
החלוצי נמצא כיום במצב של הגנה מו,
רוח המדינה, וכי פילוג במפ״ם יחליש את
המחנה עוד יותר. אחרי פרישת אנשי מפא״י
ואנשי סנה מן הקיבוץ־המאוחד, פתוחים
בו עדיין מאות פצעים, שטרם הגלידו. פילוג
נוסף יזעזע אותו שבעתיים. גם קשריו ה־חבריים
עם אנשי השומו״הצעיר מסוגם של
שמעון (״גבעתי״) אבידן ואבא קובנר מחזיקים
אותו במחנה המשותף.
אמר לא מכבר בני מהרשק, הפוליטרוק
הפלמ״חי האגדי :״מפ״ם דומה לזוג נשוי
שהחליט מזמן להתגרש, אך מוליד בינתיים
• יגאל אלון אמר :״כ שחיילי יגיעו לירדן
ואני א שב ב שכם, אז נחליט מה יהיה גורל
האזור הערבי.״ יערי תבע, לעו מ ת זאת,
שצה״ל יכבו ש את המ שול ש כדי 5הקי ם בו
מדינה ערבית שתהיה ק שורה מבחינה כל
כלית עם מדינת ישראל.
•• יערי אמר, בי שיבת מרכז מפ״ם :״לא
מספיק שמצביא יהיה איסטראטג גדול. דרוש
שיחיה לו גם שכל.״
העולם הזה 857

אהרן ציזלינג

יצהר, טכנקץ
האם הרחבת הגבולות הוא הפתרון היחיד?

כל שנה ילד חדש.״ היתד. זאת הגדרה קולעת
— פרט לעובדה שמפ״ם חדלה מזמן להוליד
ילדים׳ שומרת בקושי על עמדותיה.
מי יקבע ז מלבד הדאגה ליש׳ ישנו
גורם שני המונע בעד יגאל אלון וחבריו
לחולל פילוג• בלבם מנקרת השאלה: רה
יהיה אופי המפלגה החדשה?
אס תהיה זאת רק מהדורה חדשה של מפ לגתם
הקודרת, הרי יהיה הפילוג הרה־אסון
— במקום מפלגה גדולה וחסרת״תנופה תת קיימנה
שתי מפלגות קטנות, חסרות־תנופה
לא פחות.
המפלגה׳ לאחדות־העבודה, שהתקיימה מאז
פרישתה ממפא״י (״סיעה ב׳״) ועד הקמת
מפ״ם, היתד, מפלגה אהודה מאוד על הנוער.
היא היתר, הגורם האקטיביסטי שקרא למאבק.
בעיקר הודות לה התפתח הפלמ״ח, התפתחה
עליה ב׳׳ לא נפסקה מלחמתו של היישוב המ אורגן
בשלטון הבריטי. יש לה עבר מפואר
בהתיישבות ובהגנה.
אולם יצחק טבנקין, מדריכה הגדול׳ אהרון
ציזלינג, יצחק בן־אהרון ושאר בני״דורם,
שוב אינם מסוגלים כיום להצית אש בלב
הנוער• נוער זה אינו רוצה בעוד מפלגה אחת.
לבו צמא לתנועה אמיתית, שמרכזה לא יהיר,
במסדרונות״הכנסת ובחדרי״המוסדות, אלא
במפעלי הגשמה חדשים שיתנו תוכן לחייו
היום־יומיים. רק מנהיגים צעירים יכולים
לעמוד בראש מבצע כזה, כשם שעמדו בראש
הפלמ״ח.
בקבוץ־המאוחד קיימת הנהגה שלמה כזאת
מן המוכן. מאחורי יגאל אלון, גיבור הה מונים׳
וישראל גלילי׳ האדם הצעיר היחיד
בארץ העשוי מן החומר המתאים לראש־ממשלה׳
עומדת שורה מגובשת של מנהיגי-
משנה שהוכיחו את עצמם בימי המאבק וה מלחמה,
אנשים מסוגו של יוספלה טבנקין
ונחום שריג, שגודלו וחונכו על ידי יצחק
שדה ואלון עצמו.
השאלה הגדולה היא אם במפלגה חדשה
יהוו כאלה את הלב החי, ייצקו את הערכים
הישנים לתוך דפוסים חיים וחדשים הקרובים
לנפש הנוער — או שיתפסו את מקומם שוב
בשורה השניה, מאחורי מדריכיהם הקשישים.
תוספת למפתח• ספק גדול הוא אם
יגאל אלון עצמו רואה את השאלה כך. יש
החושדים שהוא צמוד מדי למסגרת תנועתו
מכדי שיוכל לראות את הבעיה באופן אובייק טיבי.
נאמנותו האישית המוחלטת למנהיגים
הקשישים בתנועתו היא חלק בלתי״נפרד
מאופיו.
אולם זוהי בעית-המוקד. אין כל ערך להג דרה
חדשה של כוחות פוליטיים ישנים. יש
ערך רק לדבר אחד: הקמת כוחות חדשים
שיוכלו לחרוג מעבר למחיצות ישנות, ללכד
מחנות לוחמים, שגדלו במסגרות שונות וירי בות,
בכור המצרף של תפקידים חדשים ומ ציאות
חדשה• יגאל אלון הוא האיש היחידי
המסוגל לכך כיום.
הסכנה הגדולה המאיימת על המדינה היא
הקפאון המוחלט של מסגרותיה המפלגתיות,
יוצר אדישות ורגש של בחילה בקרב הדור
החדש. המסגרות מלפני דור, המעלות עובש
אף כי אחדות מהן החליפו את שמותיהן, אינן
מסוגלות לקלוט נוער, להלהיבו ולחנכו, להכניסו
למסגרות האחראיות של המדינה.
בשום מפלגה אין משימרת צעירה אמיתית,
העולם הזה 857

שאינה מורכבת מרודפי־קאריירה ומלחכי״
פינכה. נפוצה בנוער הדעה ששום דבר לא
יוכל לשנות תמונה זו, שכל מארץ לשינוי
פני הדברים נידון לכשלון מראש. לכן
פנה הנוער עורף לפוליטיקה, שהפכה מאוסה•
צפויה הסכנה שאחרי שההגה יישמט מן הי דיים
הזקנות של הדור הקשיש, לא יהיה
בכלל מי שיהיה מוכן ומסוגל להחזיק בו.
באותה שעה עצמה קיימים בלב הנוער כיסופים
עמוקים למסגרות הגשמה שיתנו שוב
טעם לחייו ולמעשיו, יסלקו את הריקנות
הנוראה שירדה עליו בשנים האחרונות. ה נוער,
שהוא בלתי״מפלגתי מפני שהוא מואס
במפלגות הקיימות, יהיה הראשון שייתיצב
מאחורי דגל חדש — בתנאי שיהיה לו האימון
בנושאיו. אין הוא מחכה לעסקנים
חדשים, לפוליטיקניות צעירה׳ תוספת ל קואליציה
ולמפתח המפלגתי.
לא דובים ולא: שר. מה יהיה תוכנו
של הדגל החדש הזה, אם יגאל אלון וחבריי
יהיו המרימים אותו?
יגאל אלון, בן ד,־ ,35 מסמל כיום את ההר גשה
הכללית בנוער, שקיום המדינה בצורה
הנוכחית אינו אפשרי•

אלון סבור כי הפתרון האמיתי היחיד הוא
הרחבת הגבול. הוא רואה את העניו בעיקר
בעיני איש בטחון, מאמין כי רק הגבול
הגיאוגראפי הטבעי — נהר הירדן — מאפשר
הגנה יעילה .״כשנהיה חזקים, יכבדונו אוי בינו׳״
אמר פעם. אולם המעבר ממלחמה ל שלום
בתפיסתו של אלון מטושטש למדי.
אנשי השומר־הצעיר טוענים, לעומתו, כי
זוהי גישה צבאית״צרה, ללא אופק פוליטי״
חברתי• לדעתם, גבול הירדן אינו משמש
ערובה אוטומטית לשלום עם הערבים.
כנושא מסורת הפלמ״ח, יש לאלון גישה

ברורה ובריאה למבנה צה״ל ולדרכו החינוכית.
אין ספק שבנקודה זו הוא מייצג ת
מרבית הנוער העברי, משוחררי צה״ל.
כאיש התישבות, אשר אשתו ושלושת
לדיו נמצאים במשק גינוסר * ,מאמין אלון
לא הסתייגות בנכונותה המוסרית והחבר תית
של הדרך החלוצית. אין אולי איש
בארץ המסוגל כמוהו להגדיר דרך זו מחדש׳
להביאה שוב אל לבו של הנוער העירוני
בצורה מושכת.
יתכן שדוקא בשטח זה טמון היעוד האמיתי,
וגם המבחן האמיתי, לכל תנועה חדשה. אם
תצליח לשבור את רוח האנוכיות, האדישות
ורדיפת־המותרות של האדם הישראלי׳ ל החזיר
לו את חדוות״היצירה, את שמחת־ההתמסרות,
הרי שתמלא שליחות עליונה.
בזירה הבינלאומית קרוב אלון לתפיס־,
העממית שאינה רוצה לא דובים (רוסיים) לא
נשר (אמריקאי) ,מואסת בהשתעבדות הגוברת
והולכת של המדינה למצבי״הרוח ולאינטרסים
של מעניקי־מענקים ומנדבי״נדבות.
מובן שכל הגישות האלה אינם בגדר מצע
מגובש וסופי. אולם הן די ברורות כדי ל אפשר
התלכדות כוחות חדשים מסביב לדגל
חוש.
הקוכיה לא נפלה• הסיכוי הגדול קיים.
אולם רובצת תהום בין הבטחה והגשמה, בין
סיכוי ובין ממשות. מעל לתהום זו אין
מובילה גשר בטוח, מוכנה לאנשים זהירים.
אפשר רק לקפוץ עליה, קפיצה שתסכן את
היש למען סיכוי מעורפל. קפיצה זו קשה.
יוליוס קיסר יכול היה להטיל את הקוביה
כי לא היה לו מה להפסיד: הסינאט של
* אלון עצמו מחלק את ז מנו בין לי מודיו
באוניברסיטה הירושלימית, פ עול תו ב מרכז
הקיבוץ המאוחד ב עין־ ח רו דובתל׳ א בי ב
וביתו בנינו ס ר.

ישראל גלילי
רומא איים ממילא להשמידו. אולם לקיבוץ־
המאוחד יש מה להפסיד• ציבור גדול׳ היושב
על אדמתו, אינו נוטה לשחק בקוביות.
ודעתו של הקיבוץ, בעל אלפי המוחות במאות
המשקים, היא שתקבע, בסופו של דבר,
גם את דעתו של יגאל אלון.
השבוע היתה השאלה פתוחה לרווחה. ה־קיבוץ־המאוחד
החליט להוציא את בטאונו
העצמאי לשוק האזרחי, להשתחרר על ידי
כך במקצת מעל המ שמר השייך לרוב במפלגת
(העולם הזה .)856 לפני כמה שבועות כבר
פרצה תגרת״ידיים ראשונה בין צעירי ה״
שומר־הצעיר לבין צעירי סיעת המיעוט בהרצליה.
אולם סימנים אלה של מתיחות,
והדברים המרים אשר כל צד במפלגה משמיעם
באופן חפשי על רעהו, אינם מוכיחים הרבה.
הקוביות מתגלגלות בקול׳ אך הן לא נפלו.
יתכן שלא יפלו לעולם.
אם כן, יהיה זה הפסד כללי• הפסד לתנועת
השומר־הצעיר, אשר תרומתה העצמאית
למחשבה הלאוימית אובדת בים של מקח״
וממכר מפלגתי פנימי (למשל: בגלל הת נגדות
המעוט, אין היא יכולה להכניס ל מפלגה
את החברים הערביים) .הפסד לקיבוץ-
המאוחד, שכוכבו הרעיוני דועך בהתמדה.
ומעל לכל, הפסד למדינה, הזקוקה כיום
יותר מתמיד להתעוררות דורה הצעיר.
אץ זה מקרה שלפי שעה הסיכוי היחיד
לחידוש רוח זו טמון במחנה שרידי הפלמ׳׳ח.
הפלמ״ח לא היה יחידה צבאית. הוא היה
(ונשאר) תנועת־הנוער האמיתית היחידה בדור
אחרון. תנועה זו נעצרה באמצע, הומתה לפני
שבאה לכלל גיבוש רעיוני אמיתי• יתכי
והיתד, זאת רק הפסקה זמנית׳ וכי תנועת
הפלמ״ח עוד תוליד, ברבות הימים, את
מדינת־הפלמ״ח.
המשק הפעייה שאינה ב ע״ ה
סוד גלוי הוא שמחזור שטרי״האוצר במדינה
הנו רק 152 מיליון ל״י, בה בשעה
שסכומי הפקדונות בבאנקים עולים על 220
מיליון ל״י ; ויש לשער שסכומי הפקדונות
יגדלו עוד יותר עם הגדלת המשכורות ועליית
המחירים.
מצב זה יוצר, לכאורה, בעייה חמורה: מה
יעשו הבאנקים, אם יעמדו בעלי״הפקדונות
בפני הוצאות גדולות, לרגל חג-הפסח הקרב
ובא, ידרשו סכומי כסף מזומן העולים על
מחזור המטבע?
אולם למעשה תיפתר הבעייה בפשטות :
משרד״האוצר ישמח להפר את הבטחתו, לה-
כנע למכבש האדיר של דעת-הקהל׳ להפעיל
את מכבש הדפוס׳ להציף את השוק בשטרות״
כסף חדשים, שיכוסו על ידי עודפי המטבע
הזר, אשר נצטברו באוצר.
בנין השמחה לא ארכה

יגאל אלון וא;שי מטה הפדמ״ח פאבדעגילה המצרית
בן ־גו ריון צווה לחזור

עוד לפני זמן קצר היו הקבלנים הפרטיים
בישראל מלאים שמחה ותקוות גדולות :
משרד־המסחר והתעשייה, שנפל לידי הצ״כ,
ביטל את כל ההגבלות על הבנייה הפרטית,
איפשר להם להתחרות בשיכון העממי בן

במדינה
השלוש, ילד טיפוחיה של שרת־העבודה׳
גולדה מאירסון.
אולם השמחה לא ארכה. משרד ממשלתי
אחר, משרד־האוצר, שנשאר עדיין כידי ה חוגים
המקורבים ליוזמי השיכון העממי,
מצא תרופה למכת ההתחרות. הוא העלה את
מס־הבלו על מלט, ברזל ועץ, שיחרר את
השיכון העממי ממס זה, יצר על י ד כך
הפרש גדול בין׳מחירו לבין מחיר השיכונים
הפרטיים.
הקבלנים הפרטיים מחו נמרצות, הכריזו :
״תנו לנו את התנאים הנוחים, אשר ניתנו
לשיכון העממי. אנו מוכנים להתחייב להקים
דירות זולות וטובות, לחסוך לממשלה 800
ל״י של משכנתא על כל דירה.״
אבל נראה כי השיכון העממי (אשר מחירו
עלה תוך שלוש שנים מד 2400ל״ 4800ל״י)
נותן פרנסה מכובדת למקימים אותו. קריאתם־
תביעתם של הקבלנים הפרטיים נשארה ללא
מענה.

מיעוטים

כ דו דבשו

שיירה קטנה של מכוניות (ביניהן פרטיות)
שרכה דרכה ביום השבת האחרון לעכו. ב תוכה
ישבו כשלושים איש, צעירים למדי, כו לל
קבוצת כדורגל. היו אלה אנשי המועדון
האחווה הנוצרית.

המועדון, השוכן בבית־אבן בן חמישה
חדרים, במושבה הגרמנית בחיפה, והמונה
200 חבר, הינו יחיד במינו במרחב ומשמש
מקום מפגש ליהודים ומוסלמים וכמובן גם
לנוצרים מכל חמש העדות*.
עיסוק מרכזי של החברים׳ שהם על פי רוב
בעלי רמת תרבות למעלה מהממוצע, הוא
הספורט.
באותה שבת היו חברי־המועדון בדרכם ל משחק
גומלין ידידותי בכדורגל נגד הפועל
עכו, אותו ניצחו חמישה חודשים קודם לכן
בתוצאות .5:1
קרוב לגמר המחצית הראשונה החלו שח קני
הפועל להשתמש בכל חלקי גופם, נגד
גופות אנשי הקבוצה היריבה לעיני קהל־שיא
בן 2500 צופים, שעמד על תל סמוך. נשיא
המועדון הנוצרי, סעיד תנא סועידן׳ ענק־המי״
מדים ונעים״ההליכות, עבר את כבל הפלדה
המקיף את המגרש וניצב בקרבת שער קבו צתו
החיפאית, באופן, שלפי דבריו׳ לא הפ ריע
למהלך המשחק.
מספר הוא :״לפתע ניגשו אלי חמישה מה״
סדרנים שאיני מכירם כלל וביקשוני לעזוב
את המגרש. עניתי להם שבתור נשיא המועדון
מותר לי לעמוד כאן. בו ברגע השכיבו או תי
הסדרנים על האח והרביצו בי מכות נא מנות.״
כמובן ששחקני קבוצתו רצו לעזרתו,
ואז הפך המגרש כולו לשדה קרב.
עשרים על אחד. ובקול רוטט ומיוגע
הוא ממשיך :״היו שם עשרים על כל אחד;
ניסינו להמלט ונתקלנו בגשם של אבנים. אר בעה
שחקנים שלג ,,אחד מהם פצוע, נסעו
במכונית למשטרה, וביקשו עזרה! אולם הם

נענו ע״י השוטר התורן :״לא איכפת לי.״
לבקשת עזרה ראשונה נענו שאין כזו בתח נה.״
אחרי
שקיבל אבן הגונה בראשו, פנה סועי״
דן למכים :״אתם באמת גיבורים גדולים״
ואז נפסקה ההשתוללות לפתע — ממש כשם
שהתחילה.
במשך הימים האחרונים, בהם לא קיבל א פילו
מכתב התנצלות ממנהלי הקבוצה העכו״
אית שהזמינו אותו למשחק הנ״ל, מנקרת ב ראשו
החבוש של סועידן המחשבה :״מדוע
קדה כל זהי אולי מפני שהיהודים מצאו הז דמנות
להרביץ בקבוצה נוצרית.״
סעיד, שהנו יליד״האח׳ עוסק זה 12 שנה
באירגון תחרויות ספורטיביות. בזמנו היה
הוא מארגן תחרויות איגרוף בין אלופי המז רח
הקרוב*.
בעברית רהוטה הוא מוסיף :״לפעמים היה
נוכח בתחרויות קהל של מוסלמים נבערים,
אך אפילו אצלם לא נתקלנו בהתנהגות מח פירה
כזאת. לכל היותר היו מפטירים ״אללה
אכבר״ ,ומסתלקים.״
סעיד לא התנהג לפי כללי הנצרות המצווים
עליו להגיש את הלחי השנייה לכל הסוטר על
לחיו האחת. לד,יפו, הוא פנה במברק אל שר־המשטרה,
מחה נמרצות על התנהגותם של
שוטרי עכו. כן הפסיק לתת טרמם במכוניתו
לשופט התחרות אברהם שנדלינגר, אשר׳ לד בריו,
קרא מפעם לפעם :״הרביצו בסועידן ! ״
מלבד זאת יוסיפו חברי מועדון האחווה הנוצרית
להתאמן בכדורגל, לא יכללו בתכניתם
כל תרגילי ג׳ודו.
פורים מקטן ועד * דו ל

•זם ה דין
הלוח היה דיה והלה. כל ילד י כול היה ל ר או ת תיכף שחסר יום. פ שו טמאד, יו ם ה?ד? אי בו ד.
חברי ועדת הימי םהפ תו ב בו כ מו מ שונ עי ם.
״ אי פ ה היום 1״ p mהחבר אלף., .איד מפהי רי ם יום? מהש מו בכלל?״
אי ש מחברי הועדה לא זכ ר ב דיו המה היה שם היו ם.
״ אולי זה היה יו ט״ האם?״ ש אל החבר ני מל ,״ או יום־הילד או יופ -האבו ״
״ או לי זה היה יום־הים. או יום־האוויר. או יום־הפרח. או יו ט -הטבתא? ״ ש אל החבר כ ״ א.
״לא יי תכז.״ אמר החבר ט ״ו ,״יו תרמ תהבל על הדעת שז ה היה יום ההזויו ב מילו אי ם, או
יום־השוטר. או יום־הנהנ. או מ ש הו כזה. וא ם לא — אז אנ חנו מוכר חי ם מי דלהמ צי א יום. כי
בנ פ שנו הדברו ״
אז ועד ת הי מי ם י שבה וי שבה ל מ צו אאת שם היו םהא בוד. ה צי עי שם כל מיני ש מו ת:
יום־הדג״ יום־הנ׳ירף, יו ם־ ה או פנו ע, יו ם־ה שיכוז. יו ם־הפים, יו ם־ ה ס פוננ׳ ה. עד ש ב סו ף ה חלי טו
שמה שחסר יום־הדיז. אז הכ ריזו על יום־הדיז.
יום־הריז הני ע. ראש־העיר פתחאת היום ו הודי ע שהעיריה תחלק פרסים ל חלוד ה ראווה
הנ את ביותר. המש טר ה הו צי אה, כרוזים המוראים לאזרחים לה מנ ע מה שלכ תאשפה בר חובו ת.
מ שרד־פיתוח הודי ע שגילו ברזל ב ש רון. הקק״ל הו צי א ה לרחוב מופ ס או ת כהולו ת וילדים עם
סרטים.
מבריח אתר ראה את ה מו ד עו ת על יום־הדין ו הו א ש אל אתי די דו ה מו ע ל :״ מהזהז ״ אז
י די דו אמר :״זה סרטי ם של הקתה קיי מ ת.״

שיר .mitppמ ל אז בז ל .,סז פי ס מי ק ״ ס ד
p in tד? לוזבדד
בזמו האחרוז התחילו ל הו פי עאצ לנו מין שירים כאלה. הדו מי ם לפרוזה ה דו מהל שירה. שירים
מפוכחי ם־חולמניים. שירי ם מ עו דני םהמת רו מ מי ם עד לרמה של החברה. ו או לי לא פ חו ת. החלטתי
נם אני לכ תוב שיר כזה:
ממתי בע שר בבו קר,
שטפ תי אתה שנים,
התנלחתי (זקן ק שה ועור רניש<,
הלכתי ל ״ני צן .״
אכלתי ארוחת־בומר,
שתיתי כו ם תה. דיב רנו על פוליטי מה. איצי ממשעמם נו ר א.
מנחם נ סע לצרפת.
למלצרית י ש ירכים ש מנו ת, תני לי עו ד כום־תה.
הה. או ר ירוק, רו טטכ מו ארנבת,
כחכ מ ה שמתחת למרה. ה פ סדנו 5:0ל ״ כ סי ת ״.
ובדלת דינדו ש מ צי ץ
שפריץ.
ואתה,
שים מנב ת על הרא ש.
ע מוד לפני הר אי,
וספור את ה שערות הנו ש רו ת יום יום מרא שד לחימ־העבר
במטב עו ת ל קופ סת המת המיימת.
מהנשמע — 1קרא בדבר ה ש בו ע.
דינ דו ש, הלו ה לי חצי לירה עד מחר.

האריה היה מפוחד עד מוות: אלפי יצורים
קטנים, הולכי־על־שתיים, מזויינים בקשתות,
חיצים, חרבות, רמחים ואקדחים, קיפצו, התרוצצו
וצווחו בקולי קולות. לא היה זה מחול״
מלחמה של ננסים פראיים במעבה הג׳ונגל.
זאת היתה רק חגיגת־פורים לילדים, שנערכה
בגן־החיות בתל״אביב.
לעומת זאת, היו הקופים מאושרים. הם
הפגינו את כשרונותיהם, טיפסו על הקירות
המרושתים של כלוביהם, עשו ככל יכולתם
כדי למשוך תשומת לב. התלבושות הצבעוניות
מצאו חן בעיניהם, עוררו בהם חשק
עז להצטרף אל קהל החוגגים.
הילדים אף הם השתוקקו לחזור אל הטבע :
ג׳ירפות ארוכות״צוואר, גורילות ועכברים,
טיילו לצדם של דוכסים, אינדיאנים, אוכלי־
!IIIIIIIIMIII1IIIIIIIIIHIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIIII1
אדם, ערבים וסיניים.
הר׳ הכחולים מדיהם את השוטרים לבשו
שקט ושאון. הפעם שרר שקט גמור
גילים, אולם היתה להם זכות מלאה ללבוש
סינורים: ד,ם מילאו באותו יום תפקיד של. בתחנות מגן־דוד־אדום. עובדי התחנות טיפלו
אומנות, הוליכו ילדים ממררים בבכי ל ׳רק בכמה כוויות, שנגרמו על ידי זיקוקים,
אותם אשר הוטלו אל בין המון החוגגים בככר
משרדו של מנהל גן־החיות, שהרגיע
והכריז ברמקול :״שמוליק בורשטיין מבקש מוגרבי, שהיה גדול יותר מכל קהל מפגינים
שנאסף שם אי״פעם. רק חובבי מוסיקה עקפו
את אמו לבוא ולקחת אותו מהמשרד.״ או: את המקום׳ נמלטו מתחום פגיעתם של ה ״אנוא
מחכה לאורי בכניסה לגן. היא מבטיחה
רמקולים ששידרו את תכנית פורים של קול״
שהיא לא תרביץ בו.״
ישראל — תכנית שהצטיינה ברמה אמנותית
* רומים קתול;י ם, אור,טודוקסים, מרוני׳
של גן־ילדים, הומור של פלוגת טירונים ושפע
טים, פרוטסטנטים ויוונים קתולים.
* 1זוא עצמו היה א 5י ף איגרוף ב ׳. 1947
של פזמוני״כלאיים, המורכבים ממוסיקה
אמריקאית ועברית קלוקלת.
ההבטחות רא קויימו. השנה עמד חג
הפורים בסימן הנשפים הפרטיים. אף על פי
שרוב הנשפים הציבוריים משכו קהל גדול,
בעיקר תודות להבטחות שלא קויימו, נחלו
הם כשלון, והקהל עזב את האולמות בהר גשה
שכספו הוצא ממנו במרמה ..אחד הנש פים
הציבוריים המוצלחים יותר, היה נשף
הסטודנטים של האוניברסיטה העברית. אמנם
לא כל הבטחות מארגני הנשף קויימו, אבל
במקום שררה אוירה של חדוות־חיים, וישנם
כל הסיכויים שנשפי־הסטודנטים יהפכו למ סורת
פורימית.
אחד הכשלונות הגדולים של השנה היה
נשף האדנים ״תוהו ומהו״ שנערך באולמי
מוגרבי. תוכנית הנשף קוצצה עד החצי מ חוסר
משתתפים! והאמנים המעטים שהופיעו
היו בעיקר אמנים ממדרגה שנייה או שלישית,
או אמנים שהיו גדולים בעבר, כמעט ונשכחו
כיום. נקודות האור היחידות בנשף זה :
רפאל קלצ׳קין, שחקן הבינוה, שהופיע ב״
מערכון־החתולים המפורסם שלו! שחקנית
האהל, לאה דגנית, שוויתרה הפעם על המשחק
הדרמתי, ביצעה קטעי שירה ומחול, עלתה
האוטובוסהשני: הטרגדיה בסעלח־עקרבים כמעט ה שכיחה טרגדיה שניה, שאירסה יום בהרבה על הזמרים והמחוללים שהופיעו
לפני כן, כ שטנדר צבאי, נ הוג בלילה בידי סמל ללא ר שיון נ היג ה, איבד את גלגליו הקדמיים במקום.
הקבצנים התאחדו. לעומת זאת נמ בכבי
ש ירו שלים, עלה על מעקה של ב טון, הת הפך ונגרר מננוצמת ה מ הירו ת ע שרות מטרים,
הגלגלים עפו לצד השני של הכביש. ב ה תנג שו ת נ הוג ה חייל ת, נעלה האחת (חץ) נראית ב ת מונ ה. שכו הנשפים הפרטיים כל הלילה, עד אשר
המשתתפים בהם התמוטטו מעייפות. מרבית

נשפים אלה היו סגורים: רק ידידי המארגנים
ובני־זוגם הורשו להשתתף בשמחה.
המזל האיר יותר מכל למשתתפי נשף־
הפיג׳אמות: הם לא היו צריכים להתפשט.
כאשר הגיעו, לבסוף אל מיטותיהם.
״קבצני כל העולם׳ התאחדו והקבצנים
התאחדו — בדירה מפוארת, מקושטת כתפ אורות
צבעוניות, על גג אחד הבתים בצפון
תל־אביב. העיוורים, הקיטעים, הגידמים, עוטי
הסחבות המטולאות, שרו, רקדו וזללו, עד
אשר נעלמו מן השולחנות הפיתה האחרונה
והטיפה האחרונה של יין.
השכם בבוקר נכנסו רבים מהם לתוך
מכוניותיהם המפוארות, נסעו הביתה ללבוש
את בגדיהם הרגילים: השמחה נסתיימה.
שידור שוני מנצחים ללא ת» 1ור ת
במשך 17 שנה חלמה תזמורת קול-ישר־אל
הירושלמית על מנצח בעל רמה גבוהה
משלה. לפני חדשים מספר הפך החלום למ ציאות
cהתזמורת חתמה על חוזים עם שני
מנצחים ממדרגה ראשונה: גיאורג זינגר ו־היינץ
פרוידנטאל. אבל כאן אירעה תקלה
קטנה: זמן קצר לאחר החתימה על החוזים
עברה התזמורת עצמה מן העולם.
איש לא היה אשם בכך שאחד מפקידי
משרד״האוצר לא הבין במוסיקה, מלבד המוסיקה
של מטבעות זהב. כאשר התכונן
אותו פקיד להגיש את התקציב החוש לשר״
האוצר, עבר על תקציב קול־ישראל, ראה
ששירות״השידור הישראלי מחזיק תזמורת
בת 35 מנגנים, המקבלת משכורת של 66
אלף לירות לשנה.
הפקיד נזדעזע: סכום כה גדול ! מה עו שים
האנשים האלה ז הם רק מנגנים ומ שעשעים
את הקהל. אילו היו הם פקידים,
או רואי״חשבון, היה המצב שונה. לא 35 ,
מנגנים זה יותר מדי. הפקיד החליט להקטין
את מספרם: הוא לא ידע שתזמורת
העולם הזה 857

שאין בה מינימום של 35 מנגנים׳ אינה
מסוגלת לערוך קונצרטים לפני קהל.
סדר והארמוניה. כיצד לקצץ את
התזמורת ז הפקיד לא ידע אם עליו לפטר
את הפסנתרן׳ הכנרים׳ או המתופף: לאתר
הכל, הוא שאף לסדר ולהארמוניה. הפתרון
בא לו כלאחר־יד: בתזמורת קול־ישראל היו
22 מנגנים קבועים׳ 13 זמניים 13 .הבלתי־קבועים
היו נאלצים ללכת׳ בין אם הם תופפו׳
או פרטו על,פסנתר — והם הלכו.
כך נפחה תזמורת קול־ישראל בירושלים
את נשמתה, לאחר 18 שנות קיום. המפעל ה״
תרבותי־עממי היחידי׳ שהיה קיים בבירה
שכוחת-ד,תרבות׳ נרצח על ידי פקיד׳ אשר
טען כי המאזינים מסוגלים ליהנות גם מ מוסיקה
מוקלטת. אבל אותו פקיד לא ידע
שהחזקת ספריית״תקליטים תעלה למדינה ע תר
מ 66-אלף לירות לשנה — במטבע זר.
עיריות בעולה מונעת
בישראל, ארץ־הפלאות׳ קורה לעתים קרובות
שפקיד עירוני׳ או ממשלתי׳ שהתקיים
במשך שנים רבות על משכורת צנועה והתגורר
בדירה צנועה לא פחות, הופך פתע
בעל לחווילה מפוארת.
כדי למנוע מקרים מסוג זה, העלולים לצרף
אותה אל הרשימה הארוכה על עיריות ישראליות,
בהן נתחוללו שערוריות, החליטה
עיריית־חיפה לנקוט בפעולה מונעת: חילקה
בין 1000 עובדיה שאלונים על מצב רכושם
ורכוש הוריהם.
העובדים הבינו את כוונתו החיובית של
יוזם־השאלונים, ראש״העיר, אבא חושי שופע
המרץ והכשרון האירגוני, השיבו על השאלות
במלואן. אולם לאחרונה הופיע בין
כתלי הבניין המפואר של עיריית־חיפה שאלון
הדש, שנתקבל בצורה אחר ת לגמרי, חולל
סערה דומה לזאת שנמחוללה בעקבות הדיי-
וחשבון האחרון של קינסי בארצות־הברית.
שאלות עדינות. את השאלון החדש
חייבים למלא לא העובדים עצמם, אלא מנהלי
מחלקותיהם. חלקו הראשון מכיל חמש עשרה
קבוצות של שאלות, בנות חמש שאלות כל
אחת. חלק זה עוסק בעיקר בהופעתם החיצונית
של העובדים וכשרונותיהם הספורטיביים
והאמנותיים.
שאלות אלו הינן רגילות למדי ! חלקו השני
של השאלון מכיל סידרה שלמה של
שאלות על ההתנהגות המינית, הלהיטות אחרי
.משקאות ותאוות הבצע של העובדים, מעורר
בלבם של פקידי־העירייה חשש לפיטורים המוניים.

פעולה
עם הנאצים הנה חילול-הקודש ישב
תל על מקומו׳ שלח מבס מלא שגיעות״רצון
ביריבו, שמואל תמיר.
שאלות קולעות. תמיר לא נרתע, ה חל
חוקר את פלגי חקירת שתי״וערב, שאל
אותו רק שאלות מועטות על קסטנר :
״כמה פעמים נפגשת עם קססנר בתקופת
המלחמה?״
״שלוש פעמים.״
״הידוע לך על פעילותו בגיטו קלוז׳?״

״הידוע לך פעילותו בווינה ובברלין ז״

״ועל סמך מה אמרת שכל המאשים את
קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים מהלל את
הקודש?״
״על ם מך מה ששמעתי מפי ידידיו״.
היכן האמת? .אחת מנקודות-המוקד של
החקירה, היתד, השאלה אם אמנם התמסר
פ ח גולדשטיין לידי הגרמנים, או שהוא נא סר
מיד לאחר שביקר אצלו קסטנר. פלגי
אישר את גירסת קסטנר, הודה שהוא שיקר
בספרו.
כאן התערב השופט בחקירה :״מר פלגי,
קרוב לוודאי שהנך האדם היחידי בעולם היו דע
את האמת על מאסרו של גולדשטיין, הי כן
אתה אומר את האמת — כאן או בספרך?״
פלגי 5״כאן.״
המהלומה השניה ניחתה, כאשר שאל תמיר
את פלגי אם הוא ביקש מן הגסטאפו תעודה
המאשרת שהוא נמצא בשרות הגרמנים.
פלגי יצא מגידרו, צעק :״זהו שקר נתעב ! ״
תל קפץ על רגליו מחה נמרצות!
״תמיר לוקח גיבורים לאומיים ואגדות ו הורם
אותם!״
תמיד השיב בשלווה שעליו להקריב את האגדות
למען האמת.
_ך,שופט הירשה_לתמיר להמשיך בחקירה,

לעומת זאת רואה מחלקת־המנגנון של העירייה
בכל פרשת־השאלון סערה בצלוחית
מים, מסבירה :״השאלות באות לטובת העובדים.
אם יש בהם ליקויים, נתקן אותם״.
ואכן, נראה כי שאלונים מסוג זה, הנהוגים
בערים רבות בעולם ובריטניה, עשויים
להעלות את רמת״העבודה בעירייה, לאפשר
לעיריית־חייפה להוסיף ולתפוס פחות מקום
בכותרות״העתונים, יותר מקום בשטח פעו לות
התרבות והפיתוח.

הייל היטלר +מצנח

בהזדמנות שניתנה לו.
כאשר הוא ירד מעל דוכן העדים, לא
היתד, מסביב לראשו כל הילה של גבורה :
הוא היה קרבן נוסף של המשפט, אשר לא
היה צריך להתחיל.

החופשה שנסססה
״אני חף מפשע ! חזרתי לישראל מרצוני
הטוב, כדי לטהר את שמי מכל חשד קרא
אורי שרגא, הלבוש חליפה אפורה״מקומטת,
לעבר העתונאים שצבאו בשבוע שעבר על
פתח בית-משפט״השלום׳ תל־אביב.
שופט השלום קריר,רוח, ברוך גלעדי, לא
היה משוכנע בכך כלל ועיקר. שרגא יצטרך
לעמול בפרך כדי להוכיח שטבי״דולאר, ב סכום
של 30 אלף דולאר, אשר נעלמו מקופות
הפלדה של הבאנק הלאומי, לא עברו דרך
ידיו.
כ ר טי ס ל כי, ת -ה סו ה ר. כאשר נתגלתה
הגניבה, נמצא שרגא בספרד, מקום שם בי לד,
את חופשתו השנתית, נח מעבודתו ב״
באנק הלאומי. הוא לא הלך אל השלטונות
הספרדיים, כדי להאריך את הוויזה שלו, אשר
תוקפה פג אותה שעה. במקום זה מיהר
(קנות כרטיס-נסיעה לישראל.
בחיפה קיבלו את פניו השוטרים, הפכו
ליס״לווייתו המתמידים. אפילו עכשיו פחדה
ע המשטרה לאבד אותו, התנגדה לשיחרורו !
אולם השופט לא התנגד לכך, בתנאי ששרגא
ימציא ערבות בסך של 20 אלף ל״י. שרגא
רק חייך.
״היכן אשיג סכום כסף כה גדול?״ אמר
הוא בחככו את זקנו בן־השבוע ,״האלו לג נוב
אותו?״
פשעים מבצע נפוליון
משפט האגדה שנהרסה

נאשם אורי שרגא

כל משפט ההופך לגדול, זקוק גם למקום
גדול. על כן היה נשיא בית־הדין המחוזי
הירושלמי, ד״ר בנימין הלוי׳ נאלץ לעזוב את
אולמו הקטן והנוח, לעבור לאולם סמוך
בן־ 200 מקומות, כדי אפשר לקהל״הסקתים
לחזות בשבוע ד,ששי של משפט גרינוולד-
קסטנר (העולם הזה 851 ואילך).
על אף כל זאת, נשאר חלק גדול מן הק הל
במסדרונות בית המשפט, כאשר הזמינה
התביעה את יואל (רוח גדולת באה) פלגי,
שריד הצנחנים הארצישראליים שהוצנחו ב־תקופת״המלחמה
בהונגריה, במטרה לארגן את
התנגדות יד,ודי-ד,ונגדיה לשלטון־הכיבוש ה נאצי.
פלגי הובא לבית המשפט כדי להעיד
שקסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים, כפי
שטען גרינוולד בעלונו.
בהדרכת שאלותיוו של הקטיגור, אמנון תל,
סיפר פלגי על עלילות הצנחנים, הכריז ש חברו
לנשק׳ פרץ גולדשטיין התמסר לידי
הנאצים מרצונו הטוב ! אף כי הוא כתב ב ספרו
שהגסטאפו אסרה את גולדשטיין זמן
קצר לאחר שביקר קסטנר במקום מחבואו.
בסיום החקירה׳ כאשר פלגי הזדקף מלוא
קומתו והכריז! ״האשמת קסטנר בשיתוף״

20000ל״י = ססססג §

העולם הזה 857

עד יואל פלגי (ימין) וידיד

לצטט קטעים מספרו של פלגי. פלגי האזין
לציטוטים, הודה שהוא שיקר.
זרם שר ווידויים. במשך אותו יום
יצאו מפיו של יואל פלגי ווידויים נוספים.
הוא הודה שהוא הופיע במפקדת״ו־,גסטאפו
כנציג״הסוכנות, ברך את הקצינים הגרמנים
במועל״יד מלווה בקריאה :״הייל היטלר ! ״
הוא הודה שנכונותו לשתף פעולה עם הגס טאפו,
במקום לארגן תנועת-התנגדות יהודית,
הפכה אותו לבוגד מנקודת״ראות צבאית. הוא
הודה שהיהודים שיתפו פעולה עם הנאצים,
אף על פי שהיד. ביכולתם להתנגד להם.
הפעם שלח תמיר מבט מלא, שביעות״
רצון בתל: אגדת־פלגי נהרסה.
שרידי האגדה הגדולה נהרסו למחרת ה יום
על-ידי השופט עצמו, שהוסיף לחקור
את פלגי בקשר למאסרם של הצנחנים הארצ ישראליים,
פרץ גולדשטיין וחנה סנש. קשה
היה לקבוע אם השופט רצה לסיים את המלאכה
בה התחיל תמיר, או רצה לתת לפלגי
הזדמנות להסביר כמה וכמה נקודות מעורפ לות.
דבר אחד היה ברור: פלגי לא השתמש

אשה צעירה, יפת תואר למדי, ישבה באוטובוס
שנסע לצפון תל־אביב. גבר גוץ,
שחרחר, בעל עיניים קטנות וזריזות, עמד
והתבונן בה בחיוך קל. כאשר נעצר האו טובוס
באחת התחנות, יצאה הגברת הצעירה
מתוכו. הגבר הגוץ והשחרחר נדחק החוצה
והלך בעקבותיה.
האשד, נכנסה לבניין גדול, עלתה לדירתה.
הגבר לא סר ״ מאחריה. כאשר פתחה היא
את ארנקה להוציא את מפתח־הדירה, קרב
אליה, הציג את עצמו בנימוס ! ״שמי יעקוב
בני. המעשה אשר עשית ,־יום לא היה יפה.
ראיתי הכל.״
האשד, נרתעה לאחור באפתעה ופחד ! אולם
יעקוב המשיך ברוב נימוס :״היום,
אחרי־הצהריים, טיילתי על הר־נפוליון. אני
אוהב לטייל שם. ראיתי אותך בחברת גבר.
אם תתני לי 500 לירות, לא אספר דבר
לבעלך.״
האשד, הצעירה כינתה אותו בשם שקרן
מתועב, פקדה עליו להסתלק, בטרם תקרא
היא לבעלה. יעקוב השיב שלא יהיה כל
צורך בכך: הוא ילך לדרכו בשקט, ישוב
כעבור שבוע — לקחת את הכסף.
הכעלידעהכל. יעקוב קיים את הבטחתו.
כעבור שבוע־ימים שב וצילצל ב־כעמון־הדירה.
הדלת נפתחה על ידי אותה
האשה. כאשר ראתה את יעקוב שבה ופקדה
עליו להסתלק, איימה להזעיק את המשטרה.
עקוב ניסה להתווכח אתה, אך אותה שעה

נשמע במדרגות קול־צעדים. היה זה בעלה
של הגברת הצעירה שחזר מעבודתו במשרד.
כאשר נמצא יעקוב פנים אל פנים עם
הבעל, ניסה לטעון שהוא טעד, בכתובת,
אבל האיש ידע את כל הפרשה ! אשתו סיפרה
לו הכל עוד לפני שבוע.
הבעל אחז ביעקוב, שעה שאשתו הזעיקה
את השוטרים ! ובשבוע שעבר הובא יעקוב
לפני שופט השלום התל־אביבי, חיים ארליך,
נאלץ להסביר בדלתיים סגורות, את כל אשר
ראה ושמע על פיסגת הר־נפוליון.
סעד בדיחה סוציאלית
לשכת״הסעד של עירית תל־אביב בסלמה,
היתד, אחת הלשכות שהמחלקה לעזרה סוצ יאלית
מקיימת באזור שיפוטה.
עד לפני כשנה נמצאה לשכת סלמה בכפי
סלמה, אולם לאחר כמה מקרי ניפוץ־שמשות
שהפכו למאורעות שגרה, בהם לא יכלה המשטרה
למצוא פתרון לבעיה הסוציאלית
של אנשים חולים ונכים חסרי״לחם, החליטה
המפקחת הראשית, ריבה אהרונסון׳ להעביר
לזמן מה את ד,שכה אל בניין לשכת־הסעד
של שכונת״ו־,תקווה.
אולם עד מהרה נתגלה סוד המחבוא לאנשי
סלמה, שהחלו מופיעים מדי בוקר
בשכונת־ד־,תקווה׳ הקימו צעקות וניפצו זגו גיות.
עובדי לשכת־ד,תקווה, שחששו מפג־המחזה
הבלתי־חינוכי המתרחש לעיני נזקקי־שכונת־ר,תקווה,
החלו לרמוז לדיירי־המשנת
שלהם, כי לא נאה לברוח ממקום עבודה,
הציעו לעובדות להתאזר בעוז ולחזור לסלמה.
אך העצות הטובות לא מצאו את דרכן ל״
אזנים האטומות. אדרבא, לאחר כמה מקרי
פגיעה נוספים, פנו עובדי לשכת סלמה
אל מנהל המחלקה, ד״ר יעקובסון, בקשוהו
שימצא מקום מחסה חדש, מאחר שהסוד
מחבואם כבר נתגלה. המפקחת הראשית של
המחלקה הסוציאלית עשתה בינתיים נסיונות
לרכז חבר״עובדים חדש ללשכת סלמה, אך
גם נסיונה עלה בתוהו.
מחכוא חדש. אמרה אחת מעובדות
סלמד וכי מד, בכוחנו לעשות? כל העזרה
שאנו מגישות היא כטיפה בים, משפחה
מקבלת כחמש עד חמש־עשרה לירות לחודש
— סכום המספיק בקושי לקנית לחם. כל
סכום התמיכה החודשי שנמסר לרשות לשכת
סלמה אינו עולה על אלף ומאתיים לירות!
ואילו הסך הכולל של המשכורות המשולמות
(המשך ב ע מו ד ) 12
הארץ אחת ממלקות היופי שלנו

(מבו
אות).
נחמה
שלום׳ רא שון לציון.
דם צפרדע, כנים ...מכת ב חו רות.
מת סופרנו הכלכלי (חדור).
אברהם צור, צפת.
דור דור ו מ תיו

3700 טון חיטה מסוריה הגיעו
אמש באניה לנמל חיפה (מעריב).
צבי פכטר׳ תל־אביב.
במקום זה ת שלת
וגים מי ם־נינר ת.

ישראל

לדמ שק

nn1^1nu^iTm^(1m»nm^TTrn1

תזוזIim^ninanin^nTn^rrm^Yn׳rri&mn^frTTna

שיו

ו ־ ו 1
:inיnr!.״י>!<sנם! •nm

•.Sim•nmnn1

בשכוע שעפר היו חלונות
רכים כרחובות ערי ישראל וכפריה
מוארים כאור בהיר, שפעו
מוסיקה שנתמזנה בניחוח
פרחי-ההדרים. מדינת ישראל
נסחפה כשמחת פורים -החג
העליז המחייב כל יהודי המכבד
את עצמו ללגום יין עד בדי
כף שלא יהיה מסוגל להבחין
בין ״ברוך מרדכי״ ל״ארור המן״.
ימי העדלאידע חלפו ואינם ;
אולם הרוח הפורימית נשארה
בעינה: רק מתי-מספר נשארו
בבתיהם כלילות חמימים אלה.
הרחובות היו גדושים חוגגים,
שירו באקדחי-פקקים, שיגרו זיקוקים
צבעוניים כלפי הרקיע
המכוכב. הצרות, הסכסוכים, החשבונות
הקטנוניים -בל זה
נעלם ואיננו. אדם חייך אל רעהו
ללא בושה.
״העולם הזה״ הבקיע לו דרך
3״־ vברחובות ההומים, הציץ בחלו-
& נות המוארים.הוא עקף את נש-

111

[יה לאסיאתים וכר

יי;. ,נשיב

אפילו במסדרו נות
בניין־ או״ מ
אי אפשר לוזת״
במספר תלבו שו ת עמים גדול מזה שמצטבר בנ שף־מסיכות. מ א־אג׳ות
הודיים, קוזאקים, מאנדארינים סיניים, יפה פיו ת־ ה ר מון,
מות וסניורים — כל אלה מ ת מזגי ם למערבולת צבעונית. זו הי
זנות מצויינת לבנות מגדל״בבל; ואף על פי כן נראה כי השפה
ותפת פו תר ת את כל הבעיות. שעה! שהעריץ המזרחי מאזין לסי״
האלף ואחד, מחייכ ת דולורס החמודה לצלילי גיטארה קאסטילית.
ן והליצנית מוצאים שפה מ שותפת — שפה ללא מלים. השפה
טאת בעיקר ב תנו עו ת רגלים קצובו ת על פני רחבת הריקודים,
צלילי ל תז מו ר ת. הרוקדים שוכחים את העצבנות, את ה הכנות
ז תניות לקראת הנשף, את הטרדות ה חילוניות ה מ חכו ת להם בבית.

פי החברה הגבוהה, בהם פוזרו
מאות לירות לבל רוח, נבנם רק
למקומות אשר מהם בקעו שאון
צחוק ועליצות -למקומות בהם
השליך הישראלי הפשוט
את דאגותיו ממנו והלאה, ניצל
כבל האפשר את החג, המוסיקה
והיין -עד עלות־השחר.

השחר עלה. החל יום חדש -
יום רגיל של עבודה ודאגות.
האזרח החוגג היסס לעזוב את
האווירה המגוונת של נשפי
המסיכות, להיפרד מבקבוק־היין
וצלילי־התזמורת, לחזור
אל החיים האפורים של יום־יום.
אכל לא היתה לו ברירה. הוא
חזר הכיתה, לגם ספל קפה שחור,
הגיע למקום עבודתו כשהוא
רדום למחצה, עבד ככפוי־שד,
התנחם במחשבה אחת:
בעוד שנים עשר חדשים יהיה
שוב פורים, והשמחה תשוב אל
מבונה. הנשפים בהם יבקר עד
לפורים הבא, יחיו מתונים יותר.

מסיבת פורים. לא ח שוב
אים עשן, של תל־אביב! ,
או בחדרי״אוכל של קיב
ו שי מחו כדין! דומה היו
על הקיר שואג כלפי כולו
צמד הקואובויי ס (למעלה!)
דאש. עיניהם יהיו אדומ
לשיב לב לנעשה על סבי
בהם. גם הוא ינמנם ליד נו
בעצם הוא יכול לחרש

על קבצנים ואקדחים

אין זאת רק אימרה אל m

נוותית של אל־ יוון הק )

דומה. ז הו תיאורה של
זיא נערכה ב מו עדוני הלילה הדחוסים, המל ־
צריפונים הסדוקים והעלובים של המעברות,
— בכל מקום שרר או תו חו ה׳ שתו כדת
הסיני הצוחק, הע שוי נייר צבעוני ותלוי
ינית רהוטהו :״לכל הרו חו ת, שיהיה שמח!״
ובו ואת לעצה סובה. מחר יהיה להס באב־עצו
מו ת לנוחצה. הם יעבדו ברי שול, מבלי
הס. אבל אין ב כן כלום. ה״בו ס״ לא ינזוף
הכתיבה שלו ר גם הוא מ שתע שע תיו ם.
לעצמו גס לא לבוא למשרד למחרת.

אחדים שלא הצליחו ל ה פון למיליונרים — ולו רק ללילה אחד — החליטו ל ח פון לקבצ נים,
ה ם מתנחמים ב מח שבה שהקבצן יכול, לפ חו ת, ליהנו ת מחיים חופ שיי םוחס רי-
דאגה. על כל פנים ז הו מוצא טוב יותר מוה שמצאה לה נערה קפיטאליסטית מיוא שת.

ההורים ענדו קשה
אבות ו אמ הות רביק שברו את ראשיהת בח שבם על התח פו
שו ת של ילדיהם. הבעיה נפתרת בעזר ת קצת טעם טוב
והרבה סבלנות: ב ר חו בו ת הערים הופיעו חיו ת״ ט רף, ליצנים
וליצניות. היה שם אפילו מגדל קידוח: מזל ג ו ,
שהביע צירוף של מספר מ ביא״מזל ותקווה לעתיד..

fypjpi

Irik

JmSur-

׳jim m׳

ai t׳>46

fWm&W

׳מיון מזרחי

wJ mi

שלומית רקדה״ והכל הריעו לכבודה — אפילו שודדי ים וקאובויי ם ק שו ח[
על ידי הצעירים, כללו לא רק שתייה וריקוז־ים, אלא גנז תכניו ת l
שם לב ל כן. העיקר שהן |
לעתים הוכנו ה תכניו תבח פוון, אבל איש לא

במד ־ jה
(המשך מטנזוד )9

לעשרת עובדי־הלשכה עולה על אלף וחמש
מאות לחודש. מזכירות הלשכה חייבת למלא
טפסים על כל חמש לירות שאנו מחלקות
לנזקקים. כאלו הן התקנות.״
לפני שבוע׳ כשבאו אנשי סלמה אל בנין
לישכת התקווה׳ לא מצאו בבניין את עובדות
מחלקת־הסעד של איוורם. הללו הצליחו
לעבור בינתיים אל לשכת נוה־שאנן, ואם
יתגלו גם שם — כך מצהירות העובדות —
הן מקוות להגיע בפעם הבאה עד למרכז
של המחלקה הסוציאלית — לקריה.

הצגות בכורה ארציות בתל־אכים וכחיפה !
קולנע ״אמפיתיאטרון״ חיפה -שבוע שני
קולנע ״חף תל-אביב ה׳חל ממוצ״ש זו 27.3.54
מרקו מסרי ובניו גאים להציג את פאר יצירותיו של דוד אורסלזניק
(מפיק הסרטים:

רבקה ...בעולם השלזזה ...חלף עם ה רו ח)...

דו קרב לאור השמש
THE

SUN

DUEL

(בצבעי טבניקולוס
בהשתתפות 8כוכבים.

ג׳וזף קוטן
גרגורי פק
ג׳ניפר ג׳ונם
ליואונל ברימור, הרברט מרשל׳ ליליאן גיש, וולטר הוסטון,
צ׳רלם ביקפורד
הבמוי של קינג וידור׳ לפי הנובלה של ניבון בוש.
תרגום עברי וצרפתי בגוף הסרט.
מוסיקה מאת דימיטרי טיומקי*.
A. S. R. O. Picture
סרט ם. ר .או.
הזמנות בטלות לסרט זה.
כקרוב בקולנע ״אוריון״ ירושלים

לל אתש לו
הופך פוטו ברגר כל קונה מצלמה
לצלם חובב. עצותינו המתמידות עוזרות
לקונה שלנו להתעסק בספורט הצלום
בהצלחה להנאתו הרבה.

פנה ל-

דרכי חיים
הקהל צחק
קהל־סקרנים הקיף את מכונית־האסירים
הגדולה׳ שניצבה בפתח בית־משפט־השלום׳
תל־אביב׳ התבונן בעניין בנשים אשר יצאו
מתוכה. רוב הנשים היו לבושות בהידור.
כולן היו צעירות ושלחו מבטים מלאים שנאה
בהמון הצוחק והפולט הלצות. הן הובאו
לדין באשמת זנות.
האחרונה שיצאה מן המכונית היתד. צעירה
צנומה, פרועת־שיער׳ לבושוד שימלה מזו המת.
היא הסתתרה מאחורי גבה של השו טרת,
התאמצה לחצות את הכביש במהירות
אפשרית׳ להמלט מתחום פגיעתו של העיניים
הבוחנות והאצבעות המרמזות.
למעלה, באולם בית המשפט, חיכו הצעי רות
לבוא השופט. אחדות מהן חרפו וגידפו׳
אחרות ישבו בשקט׳ חיוורות ונרגשות. אחת
הנאשמות פיזמה נעימה ערבית נוגד״ כשעיניה
צופות למרחקים בלתי נודעים וידיה
הארוכות״עדינות מפזזות באוויר. הצעירה
הצנומה ישבה דומם, פניה כבושות בידיה.
״הוא לא ירעב.״ השופט הממושקף׳
יוסף זוהר׳ הגיע למקום, והנאשמות קיבלו
את גזר דינן בזו אחר זו! חודש מאסר,
או קנם. ידידיהן הטובים, שהתחייבו לשלם את
הקנס במקומן חיכו מאחורי דלתות״האולם.
אחרונה הובאה לפני השופט הצעירה ה צנומה,
לאה קאליש. היא לא נאשמה בזנות :
היא הועמדה לדין על זניחת תינוקה, בן ששת
השבועות, באמצע הרחוב.
״הייתי חולה,״ טענה לאה ,״הייתי רעבה.
לא היה לי מה לתת לילד. אביו עזב אותי
לפני זמן רב, ולא יכולתי לעבוד כשהייתי
בהריון, החלטתי להשאיר את הילד שלא היה
צריך להיוולד, לטיפולם של אנשים טובים.״
השופט סקר אותה מבעד למשקפיו, נמנע
מלשאול שאלות׳ פסק: שחרור בערבות
עצמית. לאה היתה מאושרת. לא יהיה עליה
לשבת בבית״הסוהר. היא רצתה לדעת רק
דבר אחד: היכן תינוקה י הילד הועבר
למוסד של וויצו .״הוא לא ירעב שם,״ אמרה
האם כשעיניה מוצפות דמעות.
הצעירות הועברו למכונית־האסירים: היה
עליהן לשוב לבית״הסוהר ולהשתחרר שם. הן
נכנסו לתוך כלי הרכב הקודר בזו אחר זו,
הציצו מבעד לאשנבים המסורגים, שוחחו עם
ידידיהן. גם הפעם נכנסה לאה האחרונה.
קהל הסקרנים פרץ בצחוק.

דרכי אדם
מזכר ת נצח
משה אשרוב עבד בעירית תל־אביב במשך
שנתיים. הוא לא ישב במשרדים שטופי השמש
של בית העיריה, ליד שולחן כתיבה
מבריק, מקושט בטלפון שחור. אולם היה לו
תפקיד חיוני וחשוב ביותר: הוא ניקה את
רחובות העיר. תחילה קיבל 50ל״י לחודש,
מאוחר יותר 75ל״י, ולבסוף 100ל״י לחודש.
בביתו של מנקה הרחובות לא שררה שלווה.
אשתו, שרה, דאגה לעתידם של חמשת
ילדיה, הפצירה בו לעזוב את משרתו, לחפש
משהו טוב יותר! אבל משה ידע שקשה למצוא
עבודה בימים אלה, סיפר לאשתו שבקרוב
יהפוך לעובד עירוני קבוע. הוא כבר
שלוש בדיקות רפואיות, היה זקוק רק
לאישור סופי של העיריה.
חופשה מיוחדת. בוקר אחד לקח משה
חופשה: הוא נקרא לבוא לבית משפט השלום,
לעמוד לדין על השתתפות בתיגרת
ידיים עם מעבידו הקודם. הוא חזר הביתה
במצב רוח רע: הוא נקנס ב־ 30 לירות. אבל
הימים חלפו והקנס הכבד נשכח מליבו.
בשבוע שעבר הוזכרה לו כל הפרשה:,
ראש העיר שלח לו מכתב הודיע לו שהיות
והוא נאשם בעבירה פלילית, אין העיריד,
רואה דרך אלא לפטר אותו.

מים עד הכרח ת
יו־יו הוא אישיות תל־אביבית ידועה, ש נטל
את שמו שלא מלידה מכדורי היו״יו
שהוא היה מ! כרם הראשון על שפת הים
התל־אביבי. פן הראוי לציין כי השם יו״יו

משמש לא רק כסמל מסחרי לרוכל המשופם,
החובש כובע־מצחייר, דרך־קבע, כי אם הוא
גם תיאור נאמן של פעילותו המסחרית: כ שם
שכדור היו״יו נע מצד אל צד כן נע גם
יו־יו מסוג סידקית למשנהו.
משך עונת חורף אחת התמחה יו־יו במכי רת
הגולם״הנשאר־תמיד״על־ישבנו (בזכות
מילויו העופרתי) ובקיץ הבא עבר למכירת
פקקי־גומי כפולים לבקבוקי״המים המיועדים
למקרר. ההצלחה האירה פניה ליו״יו בגלל
יעילותם של הפקקים, וגם בזכות שיטת ה פרסומת
המיוחדת שלו: אזהרה על מה
שעלול לקרות לאדם (ובמיוחד קרח) ,שאינו
משתמש בפקקי גומי כפולים. יו־יו היה מת גנב
־ .עוברים ושבים בעלי״קרחות, ומזיל
על קרחותיהם מים דרך נקב של פקק שעם,
שהיה נתון בבקבוק״מים. בכך הוכיח החלטית
את יעילותו של פקק״גומי כפול, המונע
נזילת מים, ואת עליבותו של בעל״קרחת העלול
לשמש שפן־נסיונות לרוכל״סידקית.
קית.
הלירה מתחילו־ .לעלות. עונת הקיץ,
ועמה הצורך לפקקי־גומי כפולים, עברה
מזמן, הותירה את יו־יו מתרכז במכירת
סידקית מחשיבות משנית, כאבקה נגד עש. אך
לא רוכל כיו״יו יפתח את עונת האביב, בלי
להופיע בשוק עם מוצר חדיש׳ או לפחות
חדש בארץ. השבוע קיים יו״יו את ייעודו,
יצא לרחובות תל״אביב, כשעל המגש הקשור
לצווארו מכשיר חיוני ביותר לכל בית: מש-
חיל״חוט במחט.
פעולתו של משחיל החוט, שהופיע במרכז
אירופה יחד עם המחט הראשונה, מבוססת
על חישוק״ברזל דקיק המורכב על ידית של
פח. ח־שוק״הברזל, לתוכו מושחל החוט, קולט
את החוט בקלות, גורר אותו אחריו דרך
קופה של מחט.
כשהציג יו״יו מכשיר רב״חשיבות זה ללקוחותיו
הראשונים, קבע גם שיטה בדוקה
להשחלת מספר לקוחות רב ככל האפשר :
קביעת מחיר נמוך ביותר למשחיל־החום במחט׳
מאה פרוטות בם ך הכל. היה זה המחיר
הנמוך ביותר למוצר על מגשו של יו־יו,
מאז מכר הוא את היו״יו הראשון על שפת
ימה של תל־אביב׳ וסימן נוסף לעליית ערכה
של הלירה הישראלית.

גבר מעשי
כאשר פגשה פורטונה לילי האיק, עולה
חדשה מטוניס בדוד בחב#ז 21 התאהבה
בו ממבט ראשון. הוא היה גבה־קומה, שהרהר
ויפה תואר — והוא הופיע באופק
באחד מרגעי־המשבר של חייה.
כאשר שוחררה פורטונה ימן הצבא, לא
ידעה מה לעשות. הוריה נשארו בחוץ־לארץ.
לא היה לה מקצוע, ולא היו לה אמצעים
ללימוד מקצוע. היא בחרה בדרך האפשרית
היחידה: הלכה לקיבוץ.
אולם גם בקיבוץ לא החזיקה פורטונה
מעמד. החיים הסואנים של תל־אביב משכו
אותה בחבלי־קסם. היא חזרה. תחילה עבדה
בכל מקום בו היי מוכנים לקבל אותה »
אבל במהרה מצאה את עצמה ללא עבודה.
אזי הופיע בחייה דוד בחבוט.
דוד אף הוא היה בודד בישראל. משפחתו
נשארה במארוקו, אך הוא היה תמיד לבוש
יפה, מסורק היטב, שופע בטחון עצמי ועושר.
הוא לא סיפר לפורטונה במה הוא
עובד, אבל היא לא גילתה כל סקרנות מיותרת.
הם החלו לצאת יחד.
מכותו איו מי ם. בשבוע שעבר נכנסה
פורטונה לבושה למחצה, לתחנת־משטרה,
התלוננה שדוד איים להרגה, היכה אותה,
רצה לאלץ אותה להפוך ליצאנית. כאשר סירבה,
החביא הוא את בגדיה, מנע אותה מלעזוב
את החדר, שהוא שכר בשבילה.
פורטונה סיפרה לשוטרים שבתחילה היתה
רק הולכת עם דוד לטייל או לראות סרטים,
אבל במהרה דרש ממנה להיות לפילגשו.
ד,ם רבו קשות, והוא היכה אותה ואילץ
אותה להשאר אתו. היא נשארה: פשוט
לא היה לה לאן ללכת.
״הוא הביא אלי גברים, דרש ממני להתמסר
להם״ ,המשיכה פורטונה ,״כאשר סירבתי
היכר. אותי, איים להרוג אותי. הוא
לקח ממני את כל הכסף שהשאירו לי הגברים.
במשך ששה חדשים עבדתי כיצאנית
והוא גזל ממני את כל כספי. פעם ניסיתי
לברוח ; אבל הוא החביא את בגדי. היום
לא היה איכפת לי. רצתי לתחנת המשטרה
כמו שהייתי — הייתי מוכרחה לברוח.״
כאשר הגיעו השוטרים לחדר־המלון, בו
התגוררה פורטונה, מצאו את דוד ואת כל
בגדיה. הצעיר השחרחר שמע את ההאשמות
שהוטחו נגדו, משך בכתפיו, שלח בפורטונה
מבט שופע בוז, הכריז :״היא משקרת!׳

מדע

קולנוע בדיסניה סכין 3 x 3
רדי ערב נתקעת סכין בגבה של הוליבוד
בתיאטרון הדוכס מיורק בלונדון. הנשק ז מחזהו
של קליפורד (הקיצו ורננו) אודטס, הס כין
הגזולה, בו מתגלה פרצופה של הוליבוד.
זהו מקום, כפי שהוא רואה אותו, בו מת ייחסים
אל בגידת בעל באשתו, או להיפך,
כאל דבר שיגרתי.
זהו מקום, בו כסף משחית את השחקן,
חונק בתוכו כל רגש של משחק טוב.
זהו מקום בו עטורים האנשים החשובים
באנשי כן־אדוני.
זהו מקום בו חוזים נחתמים כדי להבטיח
את קיומן של פילגשים, או כדי למנוע בעד
סחטנים בעתיד מלספר כל מה שהם יודעים.
זהו מקום בו מפיק לא יהסס לרצוח, כדי
להבטיח את האינטרסים הכספיים שלו.
קליפורד אודטס, נמנה על הדרמתורגים החשובים
ביותר של ארצות הברית. הוא הכיר
היטב את הוליבוד, כתב את הגירסה הקולנועית
של הגנראל נזת עם שחר, ביים וחיבר
את התסריטים של הלב הבודד והומורסקה.
כנראה שקרה משהו בלתי נעים בהוליבוד,
כי •הסכין הגדולה נזרקת על ידי אדם כעוס
מאוד.

בריג׳יט פוסיי, שגובהה אינו עולה על גו בה
של שלשה תפוחים, וג׳ורג׳ פוז׳ולי הזכור
עוד מן הסרט כולנו רוצחים, הם זוג
הילדים הנוגעים ביותר ללב׳ שנראו עד כה
על הבד, מיטיבים, בהדרכתו המצויינת של
רנה קלמנט, לתאר את רגשות הילד, שלגביו
מעשי המבוגרים, הם נושא למשחקים.

סרט יחיד 3מינו
אורפיאוס של ז׳אן קוקטו מזכיר, לא
בלי סיבה, את הבדיחה על צייר שלקח בד,
מרח עליו צבעים שונים׳ התיז עליו מיים,
קשר מכחול לזנבו של חתול משתולל שהש לים
על גביו את התמונה. כשהוצגה התמונה

בנדידוס מכטיקניים מפילים את חיתיתם על
המתיישבים האמריקאיים הטובים בסכסס. אחד
כזה הוא קמרון (הווארד קיל) שהשודדים,
כשבראשם חוזה אסקווידה (אנתוני קווין) מת נכלים
לו, שורפים את ביתו, מתכוננים לחסל
אותו ואת אשתו היפהפיה, אור, גארדנר.
על אף מאמציה הקשים, מתאהבת גארדנר,
כפי שכל צופה במערבונים יכול להבין מ לכתחילה,
ברוברט טילור, אחיו החורג של
אסקווידה, שעבר לצד השני של המתרס.
סרט זה שונה מיתר המערבונים רק הו דות
לאנתוני(ויוה זפאטה) קווין, הנותן דמות
של בנדידו שורף בת־ם, ומחלק כסף לכנסיה.
אלה ההולכים לראותו יודע־ם בדיוק מה

שונשוו 1י־מוות

כריג׳יט פופיי וג׳ורג׳ פוז׳ורי ב״ משחקים אסורים״
כלבלב, תולעת, אפרוח ולטאת
בתערוכה והצייר נשאל לפשרה, השיב ביהי רות
:״זה אי אפשר להסביר, את זה צריך
להבין.״
את סרטו המבלבל של קוקטו שלא הסתפק
בכתיבת התסריט, החליט גם לביימו, להשתמש
בכל מיני אפקטים קולנועיים כצלילה
אל הנשייה דרך מראה, אי אפשר להסביר.
זוהי אחת היצירות שנוצרו כאילו לשם הח דרת
רגש נחיתות בצופה, שאינו יכול לעקוב
אחרי אורפיאוס (ז׳אן מרה) וארידים (מריה
דיאה) המודרניים, נאלץ, כדי לא להראות בור,
להודות במלמול, כמו אנשי החצר של בגדי
המלן •החדשים, כי זהו סרט יחיד במינו.

ויוה אם קווידה!

מצפה להם, יכולים, על כן, ליהנות מן הסרט.

בקצרה
סחרהנשים — נערות פרוורים עניות
בצפרני גנגסטרים רעים המתנכלים למכור
אותן לזנות. הסרט מעורר את הבעיה, אך
אינו פותר אותה. מענינת במיוחד אליאונו״
רה רוסי״דראגו.
קטוקוטה — הסרט הסובייטי העלוב
ביותר שנראה בארץ ב״ 10 השנים האחרונות,
עם שחקנים מאופרים כמוקיונים, מעורר גע גועים
לסרטי האגפאקולור הרוסיים על תע מולתם
וכוונותיהם.

העולם הזה ממליץ עד :

מערבון בו מיץ־עגבניות נשפך כמים, הוא
אחים גדם. המתאר את הימים בהם היו

משחקים אסורים

תשבץ 3טזווני
מאוזן: רמטפל אמריקאי, בעל תכנית
הענקות הדולרים. וחתן פרס נובל .5 :תת־מקלע
צנחנים גרמני . 10 :קצין משטרה ש הפר
לקונסול ישראל במכסיקו . 12 :תוצאה
של פגיעת תחמושת . 14 :חיל המודיעין של
ההגנה; . 16 מונח ארגון ההגנה למטה. 18 :
השחקן יוסף ידין לרמטכ״ל השני של צה״ל;
. 19 קולונל דרום אמריקאי ומדן שאשתו
מתה בשנה שעברה .21 :מעבריהן נלחמים
המהפכנים .22 :שדרת מסע של מכוניות:
.23 עיסוק חביב על הרבה חיילים מקצועיים:
.24 עיתון עברי המטיף לשלום עם הערבים:
.25 סוג מכוניתו של ראש הממשלה ושר״
החוץ .27 :נשקו של הפיל .30 :אותו שחרר
יגאל אלון .31 :מה שמנוי בטחוני מעורר
לפעמים .33 :סוג של תותחים׳ בראשי תי בות
.35 :אותו נותן המפקד בטרם התקפה:
.36 המטפל במרגמה .38 :מחכמי ישראל ערב
חורבן הבית השני .39 :הרבה מתושבי תל״
מונד הם כמותו .40 :הברה היוצרת שמות
עצם בעברית .41 :בת שאול, למענה הרג
דוד בפלשתים .43 :כינויו של דוד רזיאל.44 :
יש פצצות המעלות אותו 46 :כזאת היא אשת
קצין שאינה מתרועעת עם נשות טוראים:
.48 הכינוי למבצע הכנת הפצצה האטומית

העולם הזה W7

המשדר 13נ 3הלו־יתן *
רופא מנתח אינו תופר את פצעי חוליו
בחוט ומחט, כפי שמתארים זאת כותבי
הקומדיות הרפואיות. עד לפני מאתיים שנה
השתמשו הרופאים למטרה זאת בגידי כבשים׳
סוסים וחמורים, ולאחר גילוי אוסט רליה,
בגידי״הקנגורו הדקים והחזקים כאחד.
הופעת חוטי הפלסטיק הראשונים, לפני
עשרים שנה, השאירה את החולה על שולחן
הניתוחים לחסדו של החוט המלאכותי ה גמיש.
מצב
זה לא השביע את רצונם של הרופאים.
מחירם הגבוה וטיבם הלא־כל-כך משובח
של חוטי־הפלסטיק עוררו אותם לחזור ל גידים
לקוחים מן החי. הפעם ה׳•״ החי ה״
לוייתן, המכיל בקרבו מלבד שומן למרגרינה
׳ ולשמן־דגים, גם את הגידים המשובחים ב יותר
(ארוכים, דקים וחזקים) ,מנקודת ראו תו
של רופא מנתח׳ התופר את פצעי חו ליו.
פתרון
למחצית המאה. הקוץ ב-
אליית הלוייתן היתד, העובדה שגידיו המ שובחים
מרוכזים בזנבו, שאינו אהוב כלל
על ציידי״הלוייתנים. אמונה טפלה המקובלת
על הציידים קובעת כי השארת זנבו של
לוייתן הרוג צמוד לגופו׳ תביא לכך שהזנב
יגרור את הלוייתן למרחבי האוקינוס לפני
שסירותיהם של הציידים תשלינה את גופת
הלויתן ו תגרורנה אותו לאניית־הדגל של
שייטת הציידים.
סרטים משחקים אסורים הוא סרט צרפתי
גדול המשקיף על עולם המבוגרים דרך עיניהם
התמימות של ילדים.
המלחמה, ויראת הכבוד של המבוגרים מפני
המוות, משפיעים על פולט (בריג׳ים פיסיי)
הקטנה שנקלעה לחוות־אכרים אחרי שהוריה
וכלבלבה נהרגו בהפצצות הגרמנים. המשחק
האהוב ביותר עליה ועל חברה, בן האכרים
מישל (ג׳ורג׳ פוז׳ולי) בן ה ,11-נעשה ה מוות
והקבורה. תחילה הם קוברים את כלב לבה
הפעוט, אחר כך, תולעת, אפרוח, צפור.
לטאה. הם מסדרים לעצמם בית-קברות קטן
שהופך להיות מרכז עולמם, לשם הם מביאים
צלבים גנובים מבית״הקברות של המ בוגרים.
כוונות
הסרט (לפי ספרו של פרנסוא בוא־ייה)
נרמזות, נותנות לצופה אפשרות למח שבה
ולהסקת מסקנות. אץ הוא נוקשה או
מר, יש בו קטעים תמימים ונוגעים ללב,
ולעתים אף הומור קודר. המבוגרים בסרטו
של רנה (סלחנות מסילת-הברזל) קלמנט, נר אם
מגוחכים אולי יתר על המדה, כמו
קריקטורה (למשל: האם האברה המחזירה ל בקבוק
את כף שמן הקיק אחרי שנוכחה
שבנה מת) .מזעזע במיוחד קטע בו הורג
מישל מקק בעט׳ כשהוא מחקה רעש של
מטוס גרמני צולל.

רפואה

34 33,

41 44 481

לניגוד זה שבין אמנותם הטפלה של ציידי
הלוייתנים וצורכיהם של המנתחים מצא
מפעל מוצרים רפואיים לונדוני פתרון ה מתאים
למחצית המאה העשרים. כשיצאה השבוע
שייטת אניות ציידי הלוייתנים לעונת
הצייד בת שמונה החודשים בדרום אמריקה
צויידה בצלצלים מיוחדים במינם. כל צלצל
כזה נושא בקצהו מכשיר שידור. אחר ש ציידי
הלוייתנים יהרגו את הלוייתן בעזרת
צלצל בעל חוד הממולא חומר נפץ •» יוטל
בו צלצל נוסף הנושא מכשיר״שידור. וגם
אם מבוססת אמונתם של ציידי הלוייתנים
לא יהיה יותר צורך לקצץ את זנבו של
לוייתן בר־מינן. מכשיר־השידור ישדר אותות
קריאה, שיודיעו לציידים על מקום־הימצאו
המדוייק של הלוייתן, בין שזנבו המכיל מאות
מטרים של גידים משובחים, ינסה להעלימו
במרחבי האוקינום ובין שלא ינסה להוביל
את בעליו למסע האחרון.
* חסתפוצץ בתוך ראש הלוייתן כמה דקות
לאחר שהצלצל פגע בו.

הראשונה; .49 בה השיגה ארה״ב בסיסים.
מאונן .2 : ,הוא הורה לשחרר את השבו יים
בקוריאה; .3גנרל וטנק אמריקאיים; .4
בקצה קנה הכלי; .6מפקד בדרגת סרן; .7
מפקדו הראשון של הפלמ״ח; .8הוראת ה קצין
לנהגו; .9עליו היה ממונה אלוף איתן
אבישר; . 111 הקצין לתפקידים מיוחדים ב משטרת
ישראל; . 13 אצ״ל ולח״י; . 15 צבע
אחד הכוחות בתמרוני צה״ל; . 17 נשקה של
שולמית כנגד שלמה׳ בשיר השירים; . 18
דרוש לכל חייל .20 :קרב מכריע במלחמת
העולם הראשונה; .23 סמלם של דה־גול ושל
לוריין; .26 שמותיהם הפרטיים של הרמטכ״ל
השני והרביעי לצה״ל .27 :כלי למים שנוש אים
אותם רוכבי גמלים; .28 יש למ״כים ויש
למ״מים; .29 מה שאו״ם יעד, בהחלטותיו,
לירושלים; .31 בארץ צפון־אפריקאית זאת
נכנעו אחרוני כוחות הציר באפריקה; .42
גנרל מצרי שנפצע שלוש פעמים בחזית יש ראל
.34 .רב־סרן בחיל המודיעין הבריטי
שהפך לשגריר ישראלי; .35 בו מציעים הרו סים
לפרק את הנשק; .37 יחידת שטח, מבחי נה
צבאית; .39 הדרגה השנייה בצה״ל.42 :
מדי פעם נערך כזה לקצינים או לחיילים מ שוחררים;
.44 על נהר; .45 תותח נגד־טנקי;
.47 סגן־אלוף וכתבו הצבאי של על המ שמר.

הנשים

ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ־ישראל

המרכז לתרבות ולחינוך
מכון ישראלי להשכלה בכ תב
ה מו סד להשתל מו תעצ מי ת
שעורי המכון הוכנו ע״י טובי המורים
בארץ ; מהאוניברסיטה, הפקולטה לחקלאות,
מ ,סד רופין, ובו׳ .שיטת
הלימודים בכתב מאפשרת לכל לומד
להתקדם לפי תנאיו האינדיבידואלים,
בקצב איטי או מזורז. חבי המודים
מדריך את הלומד ע״י תיקוני השעו רים
ותוספת הסברים. כן קיימת אפשרות
לפגישות אישיות עם המורים.

למעלה מ־ 1500 מתלמידי המכון נבחנו
עד כה בבחינות המוקדמות והבגרות
של משרד החינוך, ובבחינות של הסתדרות
הפקידים. תלמידים אלה, המפוזרים
בכל רחבי הארץ, התכוננו
לבחינות מבלי לבקר בכית, ת לימוד.
הם למדו בבתיהם, במחנות הצבא,
באניות, בבתי־חולים — לפי שעורי
ההדרכה של המכון.

גי״ ,דגל אדום

השעורים במחלקה זו מקיפים את כל חומר הלימוד הנדרש בבחינות המוקדמות
והבגרות של משרד החינוך

במגמות: ספרותית״ ריאלית וכיאולוגיונ
טכניים
מקצועות
בשיתוף עם משרד העבודה — מחלקה לחינוך מקצועי, והאיגוד המקצועי —
מדור להכשרה מקצועית.

בשיתוף עם המדרשה לחקלאות — מוסד מפין

לימודים גבוהים

בשית, ף עם המרכז להשכלת העם
שליד האוניברסיטה העברית.

הנחות
כמחלקה התיכונית:
במחלקה לטכנאות :
כמחלקה לחקלאות

פקידות ושפות
בשיתוף עם מרכז הסתדרות
הפקידים.

וסטיםנדיות
סטיפנדיות מתוך קרן משרד החינוך והתרבות
והמרכז לתרבות ולחינוך.
10%הנחה לכל הנרשמים -מהקצבות האגוד
המקצועי.
35%יוחזרו לגומרי הקורסים — מהקצבת
משרד העבודה.
25%הנחה לכל הנרשמים לעונה זאת.

הנחות לחיילים -
לפי הסכם מיוחד עם מטכל/אכא

תכנית לימודים חנם לכלדורש ־ לפי הכתיבת
מבון ישראלי להשכלה ככתב, תל-אביב, ת .ד373 .
התייעצות והדרכה : חיפה ירושלים
תד^אכיב
רחוב אלנבי 115
בית הוער,׳׳ פ הישן

כמה

מרגיש

בית ההסתדרות
חדר 37

נוח

בית ההסתדרות
חדר 81

הוא

בנסיעה עם

סבנה

נתיב אויר ב דג״

האדם שהיה הישראלי העסוק ביותר הש בוע,
ראש המטה הכללי משה דיין, מצא
שהות לג׳סטה יפה: בליל שבת הופיע
במסיבת״פורים של וותיקי-פלמ״ח, ללא מדים
וללא תחפושת, שתה ספל קפה תורכי (אך
דחה את המשקאות החריפים) ,התבונן משך
חצי שעה בתחרויות ההיתוליות וחמק בשקט
החוצה.
איש אחר מוותיקי הפלמ״ח, ירוחם (״ה־ג׳ינג׳י״)
כהן, התפנה לזמן ארוך יותר, הפך
מסמר בחצי־תריסר נשפים׳ ערב אחרי ערב.
הופעתו העיקרית: תחרות בוקס של כהן
(משקל אויר) נגד יוסף (״בומבה׳׳) צור,
שחקן הקאנורי, שנסתיימה בכשלונו החרוץ.
ליתר בטחון הופיע כהן מראש למסיבה כשעינו
האחת מכוסה באגד, והשנייה צבועה
בפנס כחול.
התחפושת של שחקני הקאמרי האחרים-
שלא השתתפו בתחרויות בוקס: חנה
(פיגמאליס) מירון ;הופיעה כבת־ספרד 1
נתן בוגן הופיע ככדורגלן.
לעומת זאת, הופיעה אילנה רוכינא,
השחקנית הצעירה, בתה של שחקנית הבימה,
בהתאם לשמה׳ בתלבושת של רובין הוד,
שהיתר, צמודה היטב לרגליה התמירות, שיע-

שעה את הקהל בשירי ג׳אז.
בנשף בו הופיעה אילנה רובינא, זכה יחזקאל
(״חצקל״) איש-כסית בעל הקפה המ פורסם,
בפרס מיוחד במינו: שני שפנים לבנים,
תרם תמורתם שלושה בקבוקי קוניאק
לאוצר המשקאות שהלך ונתרוקן במהירות.
בפרס מסוג אחר, זכה ראש ממשלת ישראל
לשעבר, דוד בן־מריון, במסיבת הפורים
שנערכה בשדר-,בוקר. הוא רווה נחת כאשר
מצא בתוך החבילה שהוגשה לו דגל אדום,
בצירוף פתק :״דגל אדום מונף במרום. ב עצם,
,מדוע לא ז״.
להצלחה גדולה זכה באותה מסיבה אחד
מחברי-המשק שהופיע כדוד בן־גוריון, הסער,
בתחפושתו המוצלחת אפילו את פאולה בך
גוריץ, שחשבה אותו לבעלה, הזמינה אותו
לשבת לצידה.
הופיעה כבן־גוריון בנשף תל״אביבי גם
הקול־ישראלית רות שפירא, שלבשה מכנסי
חאקי, חגרה אקדח, חבשה פיאה נכרית
מצויינת׳ הרכיבה חוטם מלאכותי, נשאה בידה
חליל וספר אפלאטוני, חדלה להזכיר את המלה

חברתה על גלי האתר, לאה פורת, הו פיעה,
לעומת זאת, כנזירה פשוטה, החליפה
,מחמאות עם השופט ישעיהו הראל, ש התחפש
למאהאראג׳ה הודי ! ואילו בעל-הבית,
איש משרדיו׳,חקלאות ראובן אלוני, התחפש,
כנראה למארח, לפונדקאי צרפתי.

ל חי דונ אי, כ ש לון
במשחק שנערך באחד הנשפים, הודבק על
גבו של כל חוגג שם, מבלי שהאיש עצמו
ידע מהו. עליו היה לנחש את השם לפי
התנהגות שאר החוגגים אליו. עורר רעמי
צחוק שמואל (״שמוליק״) רוזן, שעל גבו
הודבק השם ״שמואל רוזן״ .הוא לא הבין
את הערות הנוכחים :״הוא לא מוכשר לזה.״
״זה שגעון גדלות,״ לא הצליח לפתור את ה חידון.
באותה
הזדמנות זכה חיים (היי ר,ג׳יפ)
חפר, כי יודבקו על גבו שני שמות: יש
ראל קסטנר ושמואל תמיר, בעוד ש־וותיק
אחר׳נעמן סתווי, סגן ראש־מחלקוד
ההתישבות של הסוכנות בחיפה, נשא באופן
הולם את התואר ״דון קישוט״.
מקורית ביותר היתד, התחפושת של דן
(״מה נשמע?״) בן־אמוץ, שהתחפש לדן
בן־אמוץ, זכה בתחרות ההספדים לד,מן ־־-
רשע.
כאשר הגיע אדם אחר שהתחפש לעצמו,
ראש עירית תל-אביב חיים לבנון, לחגיגת״
פורים שנערכה לילדים מטעם העיריה, נתקעה
מכוניתו באחת מסימטאית החול, בקרבת
גן־החיות. הבטיח הוא לעתונאי שנקלע למקום;
״כאן יסלל כביש.״׳
הבטחה אחרת קויימה על ידי רב־סרן
שאול כיכר, אחד הפעילים בשטח האימון
הגופני בצד,״ל. לפנות בוקר, כאשר הסתיים
הנשף בו השתתף, הוליך הוא את כל החוגגים
לכיכר־דיזנגוף, תל״אביב, ייגע אותם שעה
ארוכה בתרגילי התעמלות״בוקר.
נראה כי שמחת פורים דבקה גם במנהיג

הדתי של העדה הדרוזית בישראל, השייך
אמין טאריף, שנראה השבוע בקפה
אדוארד, חיפה תחתית, בלבוש אירופי, בלי
הכובע המיוחד המסמל את מעמדו בקרב
בני עדתו•
הפזורה הודו
שתיל ווד ש־י שן
הרחוב העקלקל היחידי של העיר קוצ׳ין,
הודו, המה מאדם. יושבי־העיר היהודים נאספו
בצעיריהם וזקניהם להיבדק על ידי
ד״• רודולף רייטלר, רופא משרד הבריאות
הישראלי, כצעד ראשון לקראת עלייתם לישראל.

עליית יהודי קוצ׳ין לישראל תתחסל
אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר בעולם,
אשר נוסדה, לפי המסורת, עוד בימי
שלמה המלך. היהודים הראשונים באו ל־קוצ׳ין
עם אניותיו של חירם מלך צור שבאו
לקחת שנהבים, תוכיים וטווסים בשביל
ארמונות־שלמה. מאוחר יותר נוספו עליהם
גם פליטים שנמלטו להודו לאחר ח;רבן הבית
השני וגולים מספרד.
בקצה הרחוב האחד וד,מאובק של קוצ׳ין
ניצב בית כנסת עתיק, שניבנה בשנת ,1568
לאחר שנהרסה העיר היהודית הסמוכה
קארנגאנור על י ד פולשים מוסלמיים. עתה
הפכה קראנגאנור לכפר דייגים נידח ובני עמו
של שלמה המלך הפכו למיע!ט עלוב בין
המיליונים של יושבי־הודו. אולם שאול
קודר, השמש כסוף־השיער של בית־הכנסת
של קוצ׳ין, מוכן להראות לכל אורח את
שריד הגדולה של קהילתו.
מושל יהודי. בין השרידים אשר מראה
שאול קודר: שלוש טבל! ת נחושת עתיקות,
מכוסות כתב טאמילי קדום, המכריזות על
מינויו של היהודי יוסף ראבאן כמושל מחוז
אג׳ובאנאם. ארכיאולוגים מוסמכים קבעו כי
טבל,ת אלו נוצקו עוד בשנת 379 לספירת־י

הנוצרים.
בקרוב לא יוכל עוד שאול הזקן להתפאר
בעתיקות בני־עמו• חלונות בית הכנסת ה עתיק
ייחסמו בקרשים, תשמישי הקדושה
יוצאו מתוכו, מתפלליו יפליגו למרחקים,
יהפכו מגזע עתיק על אדמת־ניכר לשתיל
ך על אדהת״ישראל.
בראזיל אבובה ברין
בקרן אחד הרחובות הגדולים והמפוארים
של ריו דה־ז׳אניירו, בירת־בראזיל, ניצב
גבר גבה־קומה, צנום, לבוש בגדים מרופטים•
על פניו ניכרו סימנים ברורים של
אכזבה ורעב ללחם.
היה זה אחד מ־ 700 היורדים מישראל,
שעברו דרך מחנות עקורים בגרמניה, הובאו
לבראזיל על ידי האירגון היהודי אמריקאי
היאס (האגודה למתן מקלט ליהודים) .סיבת
מצבו העלוב של האיש: הפדראציה הציונית
של ריו דה־ז׳אניירו העבירה החלטה לשלול
תמיכה ציבורית מכל היורדים מישראל, איימד,
בחרם על כל אלה שינסו לעזור ליורדים ל השתקע
בבראזיל.
טענת הפדראציה הציונית שהיורדים משמיצים
את מדינת ישראל, מהווים ים, ד מזיק
בכל קהילה יהודית, מצאה אוון קשבת ב שאר
ערי־בראזיל. החרם על היורדים מקיף
עתה את כל המדינה העשירה, מלבד סאו
פאולו (העיר השנייה בגודלה בבראזיל) אשך
קהילתה היהודית הודיעה על נכונותה לקלוט
יורדים מישראל.
רחמנים כני רחמנים. אירגונים יהודיים
בלתי ציוניים בארצות הברית, שהמם
כמובן רחמנים בני רחמנים, מיהרו לפג ת אל
הפדראציה של ריו, לשדלה להסיר את החרם.
אבל הפדראציה עומדת בהחלטתה הנחושה
ויתר על פן, יש בדעתה להרחיב את
החרם גם על שאר מדינת אמריקה הלטינימ.
,בינתיים חיים 700 איש חיי דלות ומצוקה,
בלב ריו היפה והעשירה, מתקיימים איכשהו
על התמיכה הדלה הניתנת להם על ידי היאס,
חולמים על הימים הטובים, בהם ישבו ב־בדונים
ישראליים קטנים, אכלו פילה ולב ניה.
המו5ם
הזה 8.57

״ל״בל הי׳ וו־־ספיש

הדיפלומט ממאה־שש־ים
״הנה הולך לייבלה ווייספיש!״ אמר אחד העוברים־ושבים
ברחוב יפו׳ ירושלים׳ בהדפו את חברו וברמזו לעבר צעיר
לבוש חליפה אפורה־מיושנת, חבוש כובע שחור.
״ווייספלש? חשבת־ שהוא חצה את הקווים ונמצא אצל
הערבים״.
״הוא אומנם עשה זאת! אולם הוא הוחזר לירושלים. הוא
ישב בבית־המוהר! ,השתחרר. ,נסע לארצות־הברית׳ חזר
לישראל רק לפני ימים מספר.״
״מדוע, לכל השדים, הניחה לו הממשלה לחזור לארץ? אני
לא הייתי מניח לו להתקרב אל גביאת ישראל, לאחר כל
אשר הוא עולל.״
״מדוע לא? הרי הוא אזרח ישראלי — כמוך וכמוני״.
״לא! אני מקווה שאין הוא כמוך וכמוני!״
״מה אתה רוצה ממנו? הוא אידיאליסט. לכל אדם יש זכות
להאמין בכל אשר הוא רוצה. אצלנו מדינה דמוקראטית.״
״יותר מדי דמוקראטית.״

לערבים?״
ווייספיש נשא את עיניו כלפי התיקרה :״אללה באערף! אני
עצמי סבור שכל עוד קיימות הציונות והלאומנות היהודית
צרת־ האופק, אין כל סיכויים לפשרה. הציונים אינם מסוגלים
לראות את העובדות כמות שהן.״
״ואתה מסוגל לראות את העובדות כמות שהן?״
״עכשו אני מסוגל לראותן בבהירות. קודם לכן רק שי ערתי
אותן. אנו מועט ם וחלשים! ואילו הערבים מרובים
וחזקים. הם שונאים אותנו. הם מפורדים ומסוכסכים, והדבר
היחידי שמאחד אותם הנו השנאה לציונים.״
״האם משום שאנו חלשים והערבים חזקים, יצאו קבוצות
דתיות מסויימות לעבר הקווים הערביים בירושלים, כשהן
מניפות דגל לבן?״
ווייספיש התרתח .״זה שקר וכזב. מעולם לא הנפנו דגל
לבן. אמנם היהודים הדתיים הפגינו בהנהגת הרב עמרם
בלוי ודרשו מן הסוכנות היהודית להכריז על שביתת־נשק,
להציל את עיר״הקודש! אבל לא היו כל דגלים לבנים. זהו
שקר ציוני נוסף.״

אריה (״לייבלה״) ווייספיש נכנס לקפה ווינה״ מקום שם היה
על ו להפגש עם כתב העולס הזה, להשיב על כמה שאלות.
ווייספיש לא התנגד כלל. גם הוא רצה לשאול כמה שאלות.
הוא ברך את הכתב לשלום באידיש, הופתע בהיוודע לו כי
האיש אינו שולט בשפה.
״אינך צבר? באיזה שפות אתה שולט מלבד עברית? באנגלית?
מצויין, הבה ונדבר אנגלית.״
ווייספיש חזר רק לפני זמן קצר מארצות־הברית, היה עדיין
תחת רושם המתרחש בעולם הרחב, השונה לגמרי מן העולם
שהוא הכיר בין חומות מאה־שערים. השפה האנגלית היתד,
חביבה עליו! אולם כעבור דקות מספר נאלץ הוא לעבור
לשפה העברית: פשוט היה לו קל יותר להשיב ילעקוב אחרי
שאלותיו של הכתב.
הוא התעניין בכתב במידה בלתי־רגילה, מיהר לשאול:
״מדוע בחרת לעבוד כעתונאי? האם לא יכולת לעשות משהו
יותר פרודוקטיבי? האם לא יכולת ללמוד? אין כוונתי לטפ־רות
או לפילוסופיה. כוונתי למשהו מעשי יותר: חקלאות.
הנדסה, מכונאות, אפילי משפטים. אנו זקוקים לרופאים, לא
לפילוסופים״.
היו אלה דיבור ם מוזרים, בפרט כשהם יצאו מפיו של
קנאי דתי קיצוני כווייספיש. הוא ניחש את מחשבותיו של
הכתב׳ הוסיף בחיוך מלוכסן:
״כן, זוהי הטראגדיה שלי• הישוב החדש חשב אותי לקנאי
דתי. הישוב הישן האשים אותי בשאיפה לחידושים. שני
הצדדים טעו. רציתי למזג את הישן עם החדש. לא היה לי
מקום במחנה זה או אחר.״
״האם משום כך חצית את הקווים אל השטח הערבי?״
״בערך. כאשר עברתי לשטח הירדני בבית־צפאפה, רציתי
להגיע למצרים ולהפגש עם אישים מסויימים. אל תשאל אותי
לזהותם! אבל אוכל לגלות לך שרציתי להחליף אתם דעות
על בעיית בעיית פלשתינה. הירדנים לא הניחו לי להגיע
למצרים. הם לקחו אותי לחקירה בעיר העתיקה. אחרי כן העבירו
אותי לעמאן. שם נפגשתי עם שר החוץ לשעבר של
ירדן, רוחי בני עבדול האדי, ושוחחתי אתו ארוכות.״
״על מה שוחחתם?״
״על תוכנית המדינה הדו־לאומית של מאמם. אולם אותה
שעה כבר לא היתד, התוכנית בת ביצוע. הערבים היו משוכ נעים
שהציונים באו להכניע אותם. היודע אתה שחרות הנו
העתון היומי המצוטט ביותר בירדן?״
״הסבור אתה שיש עדיין אפשרות של פשרה בין היהודים

הו א ה תג עגע לי שראל

שני

nunn

הרב עמרם בלוי
הדגל הלבן לא הונף

ווייספיש נשתתק ולגם מכוס התה בשאון. הוא נראה צעיר
מגילו 32 פניו הצנומים־מאורכים היו מוקפים זקנקן דליל.
מפעם לפעם היה הוא מתקן את מצב כובעו, או מסתיר את
משקפיו ומנגב אותם. הוא קצר רואי עד מאוד.

אריה (״לייבלה״) ווייספיש
חיילי הלגיון לא שסרו
הקווים מרצוני הטוב! אולם אני ידעתי שלא אקבל כל
עונש רציני. רציתי לשוב לישראל ולהמש־ך בדרכי לאמריקה.״
״כמה זמן ישבת במאסר בישראל?״
״בחצי שנה.״
.כיצד קרה הדבר שהשלטונות הרשו לך לצאת לארצות־הברית?״
״משדד
המשפטים והמשטרה הסכימו לשחרר אותי, אם
אעזוב את הארץ. הסדר זה מצא חן בעיני. הם רצו להיפטר
ממני; וגם אני רציתי להיפטר מהם.״
״מה דעתך על בתייר,משפט שלנו?״
״השופטים אינם אלא פקידי״ממשלה. כיצד יכולים הם
לשפוט? יש להם כוח. השוטרים שלהם יכולים להשליך
איתי לבית־הסוהר! אבל משפטם איננו משפט־תורה.״

* 1די1רק נפלאה!

ווייבפיש הכבול בדרכו לבית־הסוהר
הציונים לא עשו צרות
״האם ישבת כל הזמן בעמאן?״
״לא, ישבתי במחנה צבאי, בקרבת עמאן. יכולתי לצאת
ולבוא כרצוני, אולם לא היה לי לאן ללכת. היה שם משעמם
מאוד. הייתי מקבל את העתונים העבריים, יום או יומיים
לאחר הופעתם. הערבים נהגו בי יפה•״
״ואף על פי כן החזירו אותך לישראל?״
״איש לא החזיר אותי. ביקשתי לחזור. התגעגעתי הביתה.
הערבים הפצירו בי שאשאר! אבל סירבתי בכל תוקף. הם
לקחו אותי לרמאללה, העבירו אותי למשך ימים מספר לעיר
העתיקה. ולבסוף מסרו אותי לידי השלטונות הישראליים.״
״האם היית נתון תחת משמר כבד בעיר העתיקה?״
״לא. לא היה עלי כל משמר. רק לפני שד,וחזרתי לישראל
נקשרו עיני במטפחת. יכולתי להתהלך בירושלים כרצוני,
אם כי אני משוכנע שהערבים עקבו אחרי.״
״האם ניצלת את ההזדמנות, כדי לבקר ליד הכותל המער בי?״

לא עשיתי זאת, מתוך נימוקים דתיים.״
״האם לא ביקרת ליד הכותל, מפני שהוא נמצא בידי הע רבים?״
״אנא׳
אל תוסיף לשאול אותי על הכותל.״
״מה דעתך על מעמד ירושלים?״
״ירושלמי הינד, עיר הנצח.״
״החושב אתה אותה לבירת ישראל?״
״היא בירת העולם כולו.״
״היש לתת לה מעמד בינלאומי?״
״איני מוכן להשיב על השאלה״.
״ואין זה חשוב בעיניך שהערבים יושבים במצודת״דוד?״
״מה ההבדל, אם יושבים שם ערבים או אנשי רחביה*?״
״כיצד ניסו הערבים לשכנע אותך להישאר?״
״הם אמרו לי שהציונים יעשו לי צרות׳ על שחציתי את
* רחביה, השכונה הירושלמית בה שוכנת צמרת ממשלת

ישראל.

פתע החל ווייספיש להתעצבן :״בוא, נלך לטייל. עלי לשוב
הביתה. לווה אותי למאה שערים, ונשוחח בדרך. תוכל להש עין
את הפגקס שלך אל הקירות ולרשום רשימות.״
בדרך דיבר אריה ווייספיש על איטליה וספרד, בהן שהה
בדרכו חזרה לישראל. אבל יותר מכל מצאה חן בעיניו ניד
יורק. הוא דיבר על הבניינים הענקיים, הרכבות, המעליות.
הוא סיפר על ברודווי ועל הבניין הגבוה העשוי זכוכית ופלדה,
בניין האומות המאוחדות.
.אמור לי אריה, הבאת במגע עם הערבים באו״מ?״
״אה, חיכיתי לשאלה זאת. יהיה עלי לאכזב אותך. לא
אובל להשיב על השאלה.״
״הרי סופר שישבת עם נציגי הערבים כיועצם לענייני הי הודים.
מה מידת האמת בדבר?״
״איני מוכן להשיב על שאלתך. אוכל לומר לך רק ששהותי
בבניין־האו״מ איפשרה לי ללמוד דברים רבים על המתרחש
בעולם.׳״
הוא סירב להמשיך בשיחה, נעצר ליד חלון ראווה, התבונן
בבגדי״הפאר אשר בתוכו נראה כי הישזזדי אותם במחשבתו
עם הבגדים אשר ראה בתלונות הראווה של ניו־יורק.
״זכור את דברי, אריה! יבוא יום ואפגוש בך בבגדים
כאלה. תהיה מגולח וקצוץ־פיאות, ואוכל להכיר אותך רק
לפי המשקפיים.״
ווייספיש פרץ בצחוק. הרעיון מצא חן בעיניו.

״אחם נמצאים בגיטר׳
״אריה׳ מדוע אינך עוזב את הגיטו ויוצא לשאוף אוויר
צח? הרי אדם כמוך מסוגל לעשות גדולות.״
הוא נשתתק והחיוך נמחה מעל פניו.
״גיטו? אתם נמצאים בגיטו, לא אנחנו! אויר צח? אתם
נושמים אויר צח? וכי מהו עתידכם? אצלכם, לכל הגונב יו תר׳
צפוי עתיד מזהיר יותר. לא, תודה. אוירנו טהור מא״
וידבם״.
״אבל אתה זכית לראות את העולם. יש לך שאיפות גדו לות•
כיצד תוכל לחזור לעיסוקיך הקודמים? מה עשית בעבר?״
״עבדתי בבית״מלאכה לתפילין. אכן, יהיה לי קשה לחזור
לעבודה כזאת. איני יודע מה אעשה. נחכה ונראה. אם יהיה
בידי סכום כסף מספיק, אתמסר לכתיבת״ספר. יש לי כמה
וכמה רעיונות. אפשר שאשוב ואצא לחוץ־לארץ.״
אשה צעירה עברה ברחוב. ווייספיש ברך אותה לשלום!
אולם היא לא השיבה לברכתו. הוא בא במבוכה, ניסה להסביר:
״קרוב לוודאי שהיא לא הכירה אותי. לאחר הכל, הרי חלף
זמן מה מאז התהלכתי ברחובות ירושלים.״
הוא נראה עצוב במקצת.
״אריה, האם אתה נשוי?״
״לא. מעולם לא חשבתי על כך. הייתי טרוד מדי, אבל זה
רעיון לא רע.״
לפני שהשניים נפרדו לשלום, באחד ממבואות מאה״שערים
הזמין את כתב העולם הזה לבוא לבקר אותו במאה שערים
}״אבל שלא תשכח לחבוש כובע״) ,אמר שלום, ונעלם בתוך
אחת הסימטאות המרוצפות אבנים.

ודאות הכפיים הקצובות נוסח בית]
העם גברו והלכו. אילו טייל לו
להנאתו אדם בכביש הסמוך היה
אולי מהרהר בחיוך :״הקהל ודאי זרק כבר
את ה״חברה״ לתעלות המים...״
כזאת היתד, לפחות ההרגשה של חמש
הרבבות שמילאו את האיצטד הרמת־גני,
דקות ספורות לפני שעלו נבחרי יוגוסלביה
וישראל על מגרש״הדשא הרחב והמקושט.
שום הימורים לא נערכו בקנה מידה רגיל,
רעשן בודד חרק בקושי בידיו של אוהד
כדורגל מושבע, העיניים קיוו לחזות בכדורגל,
אך לא בכדורגל ישראלי, אלא בהדגמת שיעור
מאלף מרגלי ה־ 11 הנחשבים בין הטובים
בעולם. כל תקווה לעמידה איתנה לא הובאה
בחשבון, ומספרים אסטרונומיים בישרו את
גודל האסון. האופטימיסט הגדול ביותר היה
אולי מעריך את הנזק ב״ .0 : 4השאר החלו
למנות מ־ 6ומעלה.
אולם בהדרגה השתנה צלילן של מחיאות
הכפיים הקצובות׳ המביעות בדרך כלל חוסר״
סבלנות ואי־שביעת־רצון. הכדור הוצב ב מרחק
30 מטרים מהשער היוגוסלבי. שחקן
ישראלי עמד לבעוט בו. ישראל היתה בהתקפה
והתוצאה? — את מה שלא פילל איש,
עשה הכדור העגול במגרש, ו־ 11 ישראלים
בעלי רצון של ברזל 15 ,0 :0 .דקות לפני
הסיום, היתה תוצאה שאפילו חולה״רוח
במוסד סגור לא היה מעלה על דעתו הבלתי
שפוייה. אולם הדבר קרה, השבוע׳ זמן קצר
לאחר המפלה המבישה במשחק הכדורגל נגד
יוון, בניגוד לכל החישובים
התיאורטיים ה
מוקירים,

פסימיסטים ואופטימיסטים כאחד.

איש לא ר!אם ץ
פעמיים, לפני ארבע שנים, ניצחו היוגוס לבים
את הישראלים חסרי־הנסיון, ביחס״
שערים גבוה 2:5 !0:6לפני כמה חודשים.
בהתמודדות השלישית, שנערכה בסקופליה,
יוגוסלביה, חסמה הנבחרת הישראלית את
שערה, העמידה את עצמה בתוך רחבת השער,
ספגה כתוצאה מכך רק שער אחד, וחוללה
סנסאציה גדולה.
אולם אז היו השחקנים במלוא כושרם. איש
לא האמין כי לאחר המשחק הכושל מול
היוונים יוכלו הישראלים לחזור על אותר.
ההצלחה, על אף השינויים שחלו בהרכב
נבחרתם.

הצופים פקח! עינ״ם

ענקים וגמדים

שיפוט אבהי

צלילי ה ה מנוני ם היוגו סלבי וההשראלי ז ק פו קנ ט ת 22 השחקנים. יותי• מ־ 50 אלף צופים הביטו ברעד
לעבר 11 האורחים שעמדו, לפי כל המ שוער, להפציץ פעמים רבות את ה שער הישראלי. למרות אי־ה שוויון
הגדול והבולט בין שתי ה ק בו צו ת הידי בו ת, קבע רק שער אחד ויחיד את נ צ חון היוגוסלבים.

ה שופט האנגלי ה ס צויין וג׳נלדג׳ייסם ליף לא הסתפק
רק בהפעלת מ שרוקיתו. הוא רץ לבל מקום בו עבר
הכדור. חש לעזר תו של פצוע יוגוסלבי על המגר ש.

בדור בודד

ברור היד. כי 50 אלף הצופים לא באו
לחזות במאבק־גומלין. היה זה צלצול מלים
יותר מדי מגוחך. הם באו כולם כאחד על
מנת לראות את היוגוסלבים עם אלילים כ־בובק,
צ׳ייקובסקי, מיטיץ ועוד׳ פקחו את
עיניהם לרווחה למראה ההתנגדות העזה של
הישראלים. תחילה היו מחיאות הכפיים ני מוסיות
גרידא,, .זה כלום׳ מיד יתמלא השק

רק ארבעה כדורים נ שלחו ב מ שך כל הסשזז׳ק לעבר ה שער היוגו סל בי,
אך אלה הספיקו ליצור רו שם עצום באיצסד המלא. ל שוער ס טוי אנו בי ץ
לא ה תה מלאכה רבה בז מן שחבריו ל ח מו על כל כדור.

הקהל בן חמ ש ה רבבות ריפה משך 15ד קו ת ההפסקה א ת עצביו׳ שהיו מ תו חי םבמ שך 45

שלנו,״ אמר צופה לחברו הנלהב.

טרץובט חו!

הדקות הרא שונו ת של המ שחק, נשם לרווחה, ה ת כונן ב חו סר סבלנו ת לה מ שכו ה מפ תיע והמרתק.

לארצו את מהלך המשחק, עמד במרחק
עשרה מטרים מנחמיה בן־אברהם קריין
הספורט הישראלי, כשהוא שולח לעברו
מבטי השתאות.

אך אט אט הסתמן השינוי הגדול בהלך
הרוח בין התקוות השחורות והתמונה שהיתר,
חיה לנגד הקהל. מרץ ובטחון תפסו את מקום
היאוש ותסביך־ד,חולשה. הכדור נצמד לרגל
אולם העמידה האיתנה היתה טובה למשך
יותר ויותר ולא התרחשו כל נסים, מ כל 89 דקות ותשע שניות• בשנייה אחת נחרץ
בלימת התקפה יוגוסלבית היתר, מבצע בפני דינו של המשחק המותח. רייקוב, הקיצוד
עצמו, קצרה תשואות .״עזור לי j״ צעק הימני של האורחים הגיע בריצה לקרן־המג־יעקב
חודורוב (העולם הזה ,) 855
רש׳ שלח בעיטת״קשת לעבר ה צוערה
האהוב של נבחרת ישראל,
מרכז• שני יוגוסלבים, זאבאץ ו־למגינו,
כאשר בלם את אחת ה בובק,
ניתרו לגובה רב כדי לקהתקפות
המסוכנות. הוא ניתר
לוט את הכדור. דוד שוייצר, מגי עשרות
פעמים, השתטח על ה נה
נמוך הקומה של הנבחרת ה ארץ,
עצר׳ הדיף. המרץ שהפיח
ישראלית, מתח את שריריו, אך
בחבריו היה מורגש ביחוד בדקה
ראשו הגיע בקושי לצווארו של
ר,־ 54 כאשר חודורוב טעה, זנת
זאבאץ שנגח בכדור לפינה הש לשנייה
את שערו והכדור היומאלית.
גוסלבי,
שוחר״הרעה כבר נשלח
היוגוסלבים לא התחבקו. אך
בעצמה לרשת. אולם שם ניצב
היה זה מספיק שלחצו ידיים, דבר
ישראל בן־דרור, הפתח״תקוא־שהחזיר
קמעה את רגש הגאווה
הצעיר׳ מפותת־הגוף, הוציאו
של הקהל הישראלי.
ראשו המוצק מהשער, השאיר
ל שו פ ט. ת שו או ת
על ידי כך את תוצאות התיקו
ר,מאופס לעוד 20 דקות נוספות. אדיר שלמה
השער נשאר בודד במאזן. ה׳~הנ׳בחרת~הישראלית
החמיצה
שופט הבריטי המצויין ג׳יימם
הזדמנות בלתי חוזרת, להבקעת
ליף שרק לסיום המשחק ומש*
שער אצל היוגוסלבים המופתעים כא רוקיתו שלא שרקה הרבה, קצרה תשו-
שר הצליחו שניים מחלוציה לחדור דרך הה״
אות. ליף היה לדעת רבים הטוב ביותר בשדה.
מד, החזקה שלהם׳ הצמיד החלוץ המרכזי
הוא רץ כמו כל אחד מהשחקנים, נמצא תמיד
את הכדור לרשת לקול תשואות ושאגות בסביבות הכדור, וניצח׳ כמו מנצח תזמורת,
הקהל, אולם.התברר לאכזבת כולם שה על המשחק בתנועות ידיים חד משמעיות.
כדור אמנם ׳ננעץ ברשת, אולם מבחוץ.
בעוד ג׳יימס ליף מנצח על הסדר ב מחוגי״השעון
שנעו באטיות, אולי משום מגרש המדושא, פיקח שלמה (״סלומון״)
שהיוגוסלבים תקפו נמרצות, עיצבנו את אדיר על הסדר הכללי בכניסה וביציעים.
הקהל. עוד 15 דקות נותרו לסיום ותוצאת
לעת ערב, כאשר פלט האיצטד את הרבבות
תיקו יכולה היתד, להפוך להישג הגדול ביותר
היה נדמה שאבן כבדה נגולה מעל ללב,
של הספורט הישראלי בכללו. קשה היה ל שהנחמה
גדולה יותר מן האכזבה אשר נחלו
עכל את המחשבה שאכן זה עלול לקרות. לפני שבועיים. הכדורגל הישראלי חזר אל
רק לפני שבועיים נהרו רבבות בראש מורכן הדרך הנכונה, הצדיק שוב את קיומו.
לעבר היציאות, נשבעו לא לראות עוד תח*
אלפים יצאו למחרת היום לעבודתם במצב-
רויות״כדורגל. אך הישראליים השתחררו מאד
כליל מתסביך־הנחיתות הם אזרו את כל רוח מרומם, ללא דכאון ותסביכים ובתקווה
כוחותיהם׳ העזו אפילו להתקיף את השער כי במשחקים הבאים שייערכו בדרום אפ ריקה
תשאר הנבחרת הישראלית לפחות
היוגוסלבי המוגן היטב.
על אותה רמה שהוכיחה במשחקה הנועז
במצב של 0 :0היתד, להתקפות אלה מש עם היוגוסלבים.
מעות מיוחדת, חצופה. האיצטד הזדעזע מ שלא
כאחרי משחק ישראל—יוון שנס״
ד,שאגות והתשואות שקצרו כל שחקני הק סיים באכזבה גדולה, שהוציא משחקני הנב״
בוצה, ללא יוצא מהכלל.
חרת המקומית כל חשק להופיע במסבת
אחר 15 דקות ההפסקה׳ בהן הספיקו שח :הפרידה שנערכה בבית ציוני אמריקה ל״
קני שתי הקבוצות להתרענן, עקב אחריהם שחקגים היווניים, הופיעו הפעם כל שחקני
בעניין, קריין הספורט היוגוסלבי, שהגיע ;הנבחרת יחד עם בני לוויתם למסבת פרידה
שנערבל, ברמת אביב, בראש מורם.
במרוחד יחד עם הקבוצה האורחת כדי לשדר

ה שניי ה; ה ע שי רי ת

ישראל בן דרור הפתח־ ת קו אי, אחד המצטיי נים
בשדה ההגנה הי שראלי, בקרב אוירי עס
היוגו סלבי. הימני רייקו מיטיץ׳ המקשר

השעו!

הרגע הדרמטי התחולל בדקה ה־ .80 גריגור זאבץ׳ ה קיצוני ה שמאלי
המהיר נגח כדור מפ תיע לפינה ה שמאלית, מחק ב שניה אחו! את
במ שחק.
ה מוני הצופים שחזו
התקוות הוורודות. של

הגנה לוחצת

המאבק המרתק התנהל ברובה ברחבה היש ראלית.
היו דרו שים ל כן לפ חו ת 6מגינים
במקום ה שניים הר שמיים, ה מקובלי ם כרגיל.

הכדורים היוגוסלבים לא יכלו לפלס דרך בין ה שחקנים
הנמרצים שריצו ל הוכי ח שהם עוד שווים מ שהו.
על כל מטר מרובע ב ר חב ת השער הי שראלי עמד מגן.

בנזרחב
מבעד מסך החול
הערבים העדיפו להת קיד

אורי — :אתה טועה, אינני ג׳ינ־ג׳ית,
ולא אותי ראית בזירהטרון.

חריף או קל, העיקר נחמדה

צעיר 857/196 הטבור ש הו א רו מנ טי,
מוכז להתכתב עם נערה בגיל , 15— 16
שתהיה בעלת חו ש הומור חריף, או קל,
אד העיקר שתהיה נחמדה.

מראה מראה, אמרי לי :

הראי של הצעירה בה ה־) 857/197 ( 18
ש אני מצינ ה בזה, משקף לה ברונ טיה.
בעלת גובה בינוני, נאה׳ ב ה חל ט (לדבריה).
בהיותה בגי מנ סי ה היתה שחענית חובבת,
ויש בדעתה להמ שיך ב די ד זו. בינתיי ם
היא רוצה להתכתב עם בחור רציני (ו א פילו
בחורה) על א מנו ת הדרמה, פפרו ת
יפה בכלל ומקורית בפרט.

עידוד בימים אפורים אלה

אי ש צעיר 857/198 עוסק ב או פן
פעיל ב מו סי קה (למה בדיוק התכוון, אינני
יודעת) רוצה בהתכתבות עם נערה
בגיל 17־ 16 תלמידת בית־ספר תיכון, ש ת
שמש לו (ההתכתבות) מקור עידוד במים
אפורים אלה.
נו ש אי ההתכתבות יכולי ם להיות על
!!קצועות הומניי ם וריאליים כאחד. רצוי
ן,ף מוסיקליים.

על ספרים וחיים

ס טודנ ט׳ בן ,) 857/199 ( 25 חסר חברה,
י שמח להתכתב על לי מודי ם, ספרים ועתו-
נים ועל החיים של יום־יום, עם נערה ש תמצ
א את עצמהמ ספי ק אינ טליגנ טי ת
כדי לענו ת לו.

לא להסמיק, בבקשה

אחרי ש כי בד אותי ב מ שלו ח מנו ת של
מחמ או ת, נ פנ ה הצעיר בן ה־) 857/200 ( 22
בעל כתב היד הנ א ה, לבקש אותי שאק שר
או תו עם נערת ״ שי הי ה לה קצת מ ת כונו ת.״
ו שתהיה מו כנ ה להתכתב על כל ני ש א
חופ שי מבלי להסמיק. הו א בעל ה שכלה
תיכונית רג שות דקים ו או הב טבע.

כמעט זרקו אותה, אכל...

נערה צעירה 857/201 המתפ אר ת במקצת
ש הי א אוהבת לעתים להיות ילדה
רעה וא שר פעם ״ כמעט זרקו או תי מ־בית־הספר,
אבל עזבתי לפני כן ״ .רוצה
להתכתב עם בן 17 ומעלה, בעל ה שכלה
תיכוני ת, של א יהיה בעל הרבה צרות
(היא איננ ה רוצה ל שמ ש כו מ ר לוידויי ם),
שהיה מעניין, ולא ידבר על חיי מ שפח ה
שקטים ושלווים. ע ליו לפרט את הנו ש אי ם
המעניני ם או תו, ורצוי שיצרף את ת מונתו.

אני
מודה מקרב לב לכל אלה שהזמינו
אותי למסיבות שלהם. לצערי
יצאתי מחוץ לעיר ולא יכולתי ליהנות
מהיכרותכם על אף רצוני.
א. ח — .בלבלת את היוצרות, ידידי,
אין לי העונג להיות לילי גלילי.

אילוף הסורר

אילנה מכר סמת הצפורניי ם — :האש מה
נלוייה לא תעזור לד במקרה כזה. אם
תחשבי רגע, תווכחי בעצמךש הו א לא
היה חייב לבו א לאותה פני ש ה. הו אלא
רצה, וחסל. אם רצונד ללמד או תו לק*.
ויחד עם זאת לא להרחיק או תו לגמרי.
נהני בדרך הקלילה. כ שתראי או תו בפעם
הבאה, והו א י בו א ויתנצל, אמרי לו
בערד :״ טו ב שראיתי או תל, רציתי לבקש
את סליחתך על של אבא תי. או תו ערב
ב או אלי, פטפ טנו ומטפ סנו, ולא הרגשתי
שהזמן עו ב ר,״ נ או תו ה פצועה תעורר
או תו ל ד איג לכך י שנ ם בחברתו לא תר גישי
שהז מן חולף.

הסיפור הקלאסי

נא ולה ד — .כמעט כל נערה עוברת
תקופה, בת הי אמת אהב ת בנבר קשי ש
הרבה מ מנ ה >היתה תקופה בה הייתי
נאנחת בנענועי ם, כ שהייתי רואה את המורה
ל הי ס טוריה שלי — היתה לו צורה
של ינ שוף ).המע ביד שלד חביב אליך,
קונה לד שוקולדה, הז מין אות ך א פי לו
פעם לקולנוע. אני מו כנ ח להתערב א תד
שבקרוב יספר לד שאש תו אינ ה מ בינ ה
לרוחו, ש הו א או מלל ו כו׳ ו כו׳ ו כו׳ .זה
ב אמ ת מחניף להיות נו שאהת ענינו תו של
המנהל, אבל תזכרי מת קרה לכיפ ה א דו מה,
כ שנע ש תה סקרנית מדי. אינ ך מו כ רחה
לדחות או תו בגסות. אחרי הכל, או2
זקוקה למקום עבודתך. אמרי לו רק פעם!
בהזדמנו ת הנ או ת ה? ״ סר זהבי ( או מהז
שלא יהיה ש מו) אתה כל כד מז כי ר
לי את הדוד י הו ש ע אחרי כן אני חו שבת
שתצטרכי לקנות בע צ מך את ה שו-
קולרה שלך...

״היה נעים להכירך...״

*כיל,ה — :אתה ו ד אי נ אה כ מו נ פו לי־און
אחרי?רב אופ ט רלי ץ. אני הו ש ב תי
אם אתה ב אמ ת רוצה ל ש מוע את דעתי.
כי התנהגותך היתה לא יפה. פלירט הוא:
דבר נח מד ו מ שע שע כ א שר לוקחים בר
חלק שני הצדדים. אתה סחררת בקס מי ד
את רא שה הקטן של דינה, שלא ה בינ ה
חכמות, וכעת אתה מ תג אהש הי אהתא הבה
בך ואתה ״לא ה תכוונ ת״ .אתה מחבב או תה
מ או ד ו אינך רוצה לה כ איב לה. א ם
אתה מ תכוון לכך, הנח לנערו ת טו בו ת
ו ת מי מות המא מינו ת לכל מחמאה שני תנ ת
להן, והפנה את כשרון־המשהק שלך ל אלה
שי ד עו להעריך או תו.

לפי כל הכללים היה זה צריך להיות שבוע
של עליונות המדיניות הישראלית. על שולחן
הדיונים הבינלאומי היו מונחות שתי פרשות
אשר צידקת ישראל בהן לא היתד, זקוקה לשום
הוכחה ; מצור מצרים על תעלת סואץ
והתקפת־הדמים במעלה-ר,עקרבים.
אלא שהצדק לבדו לא יכול היה להתחרות
בעובדות החיים המדיניים. המערב, שמיתרי-
נפשו הדיפלומטיים נרעדו מפרשת קיביה, לא
נחפז להעלות את מעשה הרצח בנגב לסדר״
היום* .הם יותר מדי להוטים אחרי הערבים
מכדי שינקטו בצעד רציני נגדם,״ התלוננו
דוברי-ישראל.
האמריקאים, מצד* שתקו. המצב יהיה
ברור למדי ולא היה כל צורך בהודעות והכ רזות.
הם אפילו סירבו לקבל לראיון את שג-
ריר־ישראל אבא אבן. הערבים יכלו אף הם
לשתוק, להניח לכל העניין להישכח. הם העדיפו
לצאת להתקפה.
המסקנות מחייכות. הם בחרו בשתי
מטרות. הראשונה, כמובן, היתד, מדינת ישר אל.
הם האשימו אותה במעשי תוקפנות לאורך
הגבולות, בתיכנון מסעות-כיבוש, בביום ה רצח
במעלה״העקרבים׳ כדי להבאיש את רוח
הערבים. המטרה השניה היתד, ארצות-הברית.
בו בזמן שישראל התלוננה על יחס הסטייט
דיפרטמנט כלפיה האשימו הערבים את אותו
משרד רב״חשיבות בתמיכה גלויה ומוגברת
במדינת־ד,יהודים.
בקריקטורה, תיאר השבועון המצרי רוז
אל־יוסוף את מדינת ישראל כעכבר ואת
מדינות ערב כחתול. אמריקה ואנגליה מזרי-
קות לעכבר מנות מוגברות של דולארים, מנ סות
לנפחו ולפטמו ״כדי שיאכל את החתול״.
אולם ברור, הסביר השבועון, כי הנסיון נידון
לכשלון וכי מוטב לאמריקה לשקול היטב
ולראות היכן מונח האינטרס האמיתי שלה.
עצתו של השבועון הקד,ירי היתד, מיותרת
לחלוטין. משרד-החוץ האמריקאי כבר שקל
הגיע לידי מסקנות — מסקנות שחייבו אותו
להתעלם ממעשה הרצח בנגב ואשר יחייבו
אותו, בלי ספק, להתעלם ממעשים דומים
בעתיד לבוא.

מצרים
מ׳ בין את הבחירו ת
למעלה מאלפיים שנה עמדה איתנה הפירמידה
של עמק המלכים בלוקסור. השבוע,
כאשר קבוצת ארכיאולוגים טיפלה בה, התמוטטה
אחת מצלעותיה. היה זה מעשה סמלי
למה שהתחולל אותה שעה ברחבי מצרים, שם
התפורר המשטר בבקיעים גדלים והולכים׳׳
בליווי הדי־נפץ אדירים.
הדי־הנפץ נגרמו על־ידי חמש פצצות מסתוריות,
שהתפוצצו בקהיר כל כמה שעו*
משך יום השבת האחרון. תחילה באה הפצ צה
בתחנת הרכבת של מעאדי׳ פרבר־גנימ
על גדת הנילוס. התחנה הקטנה וו־,מוריקה״
בה עוברת רכבת־דיזל כל חצי שעה, היתד.
ריקה מאדם׳ הפצצד, חפרה בור קטן באדמה
מבלי לגרום כל נזק.
הפצצה השניה באה בשעת הצהרים. היא
הונחה על אדן חלון מועדון מחזמד עלי,
בלב העיד. חברי־המועדון, אשר פעם נשאו
כולם תוארי אצילות, סעדו א, תה שעה בקר
מה העליונה של הבית. נופצו כמה שמשות,
אך איש לא נפגע.
הפצצה השלישית התפוצצה אף היא במקום
מכובד: בית־קפה גרופי, אחד המקומות המפורסמים
ביותר במרחב. המשדתף לשלו שת
המקומות: הם שימשו מקומות־ריכוו
לזרים או מקומות־מיפגש בין זרים לבין בני
השכבות העליונות. שתי הפצצות הנוספות
הונחו בתחומי האוניברסיטה של קהיר.
רוצים להיות בשלטון. לא היה זר.
הסימן היחידי שמצרים צועדת לקראת הת פוצצות
כללית. דקות ספורות בלבד לאחר
שכמה מאות סטודנטים מאוניברפיטודקהיר
התארגנו לצאת בהפגנה בעד־ממשלתית ברחו בות
העיר, התארגנו סטודנטים אחרים להפג נה
נגדית. היו אלה חברי אירגון האחים ה מוסלמים
ומפלגת הוואפד ד,מפורקים, שלא
טרחו אפילו להסתיר את שייכותם לארגונים;
בלתי־חוקיים.
הם ניצלו׳ את התרת ההפגנה הראשונה על״
ידי השלטונות כדי להשמיע אף הם את דרישותיהם:
ביטול האיסור על פעילות מפלג

תית, שיחדור העסקנים העצורים׳ העברת השלטון
מיד לממשלה אזרחית. תפקידה הראשון
של ממשלה כזאת׳ לפי דרישת המפגי־נ׳ם,
נועד להיות הכנת הבחירות ביולי.
אלא שסיכוייהם להיענות היו קלושים ביותר•
קציני מועצת־ר,הפיכה׳ שהחלו את תהליך
ההתפוררות בעצמם, כאשר ניסו לסלק את
נאגיב, הכריזו בפירוש כי אינם מוכנים לוותר
על השלטון. הם אמנם הסכימו לעריכת בחירות
דימוקרטיות, אולם הם יודעים היטב
כי תוצאות בחירות אלו היו כמעט־תמיד לטובת
הממשלה שישבה בשלטון והכינה את
הבחירות. תפקיד זה רוצים הם למלא בעצמם.

ה ה בדל הקטן
בתל״אביב תקפו שלושה צעירים נערה ב ,׳
דדת, שעברה ברחוב טרומפלדור לאחר חצות״
הלילה׳ נתקלו בהתנגדות בלתי״רגילה, נוכ חו
לאכזבתם שזה היה צעיר בשם יעקוב
עברון, שהתחפש לבחורה והלך לנשף־פורים.

החטאו עג שו
בתל־אביב, בחגיגת הילדים שנערכה בגן״
החיות, הופיעה ילדה בת חמש בתחפושת של
שפופרת משחת״שנייט, בכתה מרות, הסבי רה
:״אמא הכריחה אותי להתחפש כך, מפני
שלא ציחצחתי הבוקר את השניים.״

דג שמן
סעודיה המלך p i nל־ קדב י ,
— אדם המגדל זקן, ענוו הוא ; אדם המגדל

בעין גב נשאל דייג למשקל בנו שנולד,
חשב אותה שעה על שלל הדגים היומי, השיב:
״ששד, טון.״

העכבר הישראלי והחתול הערכי ג״רוז -אל־יום וף״<
מיאווווווווו — 1
שפם, איש גאוותן ומתגאה הנהו. זאת קובע
מוסר הדורות של בדואי המדבר. לסעוד איבן
עבד אל־עזיז׳ מלך סעודיה, יש גם שפם וגם
זקן. אולם מאחר שהגאווה תופסת אצלו מקום
גדול, הסך גם את זקנו למעשה־תפארת. במקום
זקן פשוט׳ עניוו, המכסה את הפנים׳
טיפח המלך הממושקף זקנקן המתאים יותר
לזמר אופירה איטלקי מאשר לבדואי שומר
מצוות.
השבוע, בקהיר׳ נתן יד חופשית לגאוותו.
במשרד הנשיא מוחמד נגיב, בפני עשרות
עתונאים וצלמים, הכריז ברוב רושם ז הוא
ינסה בכל כוחו להפיח רוח חיים בליגה הערבית׳
מציע כצעד ראשון את חיסול מדינת ישראל
.״לא אהסס בפגי כל מעשה הקרבה כדי
להחזיר_את הארץ הערבית לבעליה החוקיים.״
היתד, זו הכרזתו השניה על נושא זה, משך
ארבעת החודשים מאז עלה על כס המלכות
שהתפנה עם מות אביו.
מלחמה: אדרבא. לא היה זה מקרה
שדווקא הוא נטפל לפתרון הישראלי. ארצו
אמנם לא סבלה ממלחמת־העצמאות׳ רוב
א,כלוסייתד, אף אינו יודע על קיומה של תל־אביב.
אולם המלך סעוד איבן עבד אל־עזיז
אל־סעוד הנו דמות חשובה ביותר במרחב —
בעיקר בשל נאמנותו המוחלטת לארצות־הברית.
ובתור שכזה עליו לשמור על אחדות
הליגה, בצד המערבי.
״כל זמן שמדינות ערב מאוחדות׳״ גילה
פעם לעתונאי אמריקאי׳ ״לא יצטרפו לגוש
המזרחי ואף לא ינקטו במדיניות נייטרלית.
האינטרסים המגוונים שלהן מבטיחים שיווי־
,משקל שאינו מרשה כל שינוי מהפכני.״
ביקורו הנוכחי בקהיר אמנם הוגדר כבי־קור־נימוסין.
אולם כאשר נשאל מה דעתו
על הברית הת,״רכית־פאקיסטאנית, וסירב להשיב,
היה ברור כי לנימוסיו יש גם אופי
מדיני: שליט־המדבר אוהב־האמריקאים בא
לשדל את מצרים להשלים עם הקמת האמנה
המרחבית החדשה, להצטרף אליה. בצורה זאת
יוכל הוא לשרת את תועלת העם הערבי ובת־בריתו,
אמריקה. אם כדי להדק את הקשרים
הרופפים בתוך הליגה, דרושה מלחמה קטנה
עם היהודים — אדרבא. הוא מ,־כן להקדיש
למטרד, זו חלק מזרם־הדולארים האדיר הנוהר
אליו מחברות הנפט האמריקאיות.

בח שיבנוע
בבאר״שבע, הצליח סוחר זריז למכור לבד ווי,
כתונת־לילה כחולה עשוייה ניילון, במ קום
העבאייה שהוא בא לקנות.

תקיפת עצמית
בסן־אנטוניו, טקסאס, נעצר בוב גרייסון,
פושע מבוקש באשמת שוד, לאחר שראה את
תמונתו בטלביזיה, בבית״קפה מקומי, שלף
אקדח ופתח באש על מכשיר הטלביזיה.

הסנדלר היחד
בעאלה, לבנון, פוטר סובחי זרייק, מנהל
בית־הספר העממי במקום, לאחר שגילה מש״
רד״החינוך הלבנוני כי אין לו תעודת גמר של
בית״ספר עממי.

העצות קודמות לכר
ברמלה דרש אדם גט מאשתו בטענה ש היא
מזניחה את כל עבודות הבית, רצה בכל
יום לבית״הקפה הסמוך, מאזינה שם לתוכניות
קול־ישראל לעקרת הבית.

כמו ב כי ת
בפ־לאדלפיה, ארצות״הברית, נעצרה יצא נית,
שעה שנמצאה בחברת גבר בבית״מלון׳
שוחררה לאחר שהציגה תעודות שהוכיחו כי
המלון שייך לה.

האמצעי והמטרה
בלונדון, אנגליה, קיבל הפקיד ג׳והן קלארק
מכתב איום .״אם תצא היום מביתך, תמות
כמו כלב נמנע מלעזוב את הבית וללכת
לעבודה, קיבל הודעת״פיטורץ ממעבידו׳ קי בל
מיד לאחר מכן קריאה טלפונית מאלמוני:
״הכל בסדר, עכשו אתה יכול לצאת.״

חב ת חיובית
בקישינוב, ברית״ד,מועצות, פנו עובדי ה״
ספריה העירונית אל העיריה בקשר לסיוד
אולם־ר,ספריה,׳ קיבלו תשובות מתחמקות׳
החליטו לבסוף לצפות את תיקרת״האולם ב העתקי
חליפת־המבחבים עם העיריה•

ג 11ל טוב ה
בפתח־תקוה נתבעו התושבים בילבול נעים
ובאשי גם״זו״לטובה לדין באשמת אי״תשלום
שכר״דירה לחברת עמידר.
העולם הזה 857

אחיו הקטן של שר סיגג היה !מוטל בתוך הביקתה׳ וכאבי־הבטן
שאחזו בו הלכו וגברו. שר סינג עצמו היה בן שתים
עשרה. הוא היה בן־ג׳ונגל שחום ועליז׳ ואחיו היה צעיר ממנו
בשנים רבות. מובן מאליו שהיו להם גם אחים אחרים, אבל הם
הומתו על ידי החולירע, השפעת וחיות״הג׳ונגל. עתה נותרו
בחיים רק שר סינג ואחיו הקטן, קונוואר.
״אסחוט סמרטוטים בתוך מים רותחים ואניח אותם על
כרסו״ ,אמרה האם. היא לא חייכה. היא לא בכתה, היא היתה
רגילה באסונות.
״ומה אעשה אני?״ שאל שר סינג ,״אביא עצים למדורה
ואאסוף גללי סרות. אלך לשאוב >מים. הניחי לי לקרוע את
הסמרטוטים לגזרים.״
הוא רץ להכין את כל הדרוש. הם הבעירו אש גדולה,
ובמהרה החלו המים רותחים. הם הניחו סמרטוטים מהבי לים
על כרסו של הילד; אולם כעבור שעה קלה פתחה האם
ואמרה :״עלינו להעביר אותו לבית־ד,חולים בקאלאגאס.״
אותה שעה ידע שר סינג שאחיו הולך למות. ברגע בו
שמע את המלה. בית־חולים״ ,ידע זאת ברורות; שהרי כל
יושבי הג׳ונגל יודעים כי בית־החולים מיועד רק לגוססים.
משהו ממיר חנק בגרונו.
״ארוץ להביא את אבא !״ קרא.
״אפשר שיעברו ימים רבים בטרם תמצא אותו.״
אביו של שר סינג היה מפורסם ברחבי־המדינה כשר סינג
באהאדור — הצייד האמיץ. השם באהאדור נוסף על שמו
הפרטי, כדי לציין את כל מעשי גבורתו הוא בילה את
חייו בכפר לאלדוואני, רעה את בקרו, עיבד את שדהו הקטן;
אבל כל עת שהיו מופיעים במקום ציידים או צלמים, היי
שולחים לקרוא לבאהאדור האמיץ.
הוא היה מסוגל למצוא נמרים׳ במקום בו לא היו נמרים
כלל. הוא היה מסוגל להתבונן בעשב יבש ולומר בדיוק
את כל אשר התחולל על פניו. הוא היה מסוגל להאזין
לפעיית האיילות ולהכריז :״אחת מהן נטרפה זה עתה על
ידי ברדלס. האיילות עדיין רואות אותו ואת טרפו.״ על קד־קדו
וכתפיו נתמשכה צלקת סמוקה — זכר למאבקו עם נמר
טורף. על ידו האחת היתד, כוויה, במקום בו נושך פעם על
ידי נחש ארסי. שתיים מאצבעותיו היו קטועות, וחבריו
אהבו לספר כיצד הוא עבר מהלך חמישה מילין במונגל,
כשכרסו שסועה למחצה על ידי פנתר. כזה היה שר סינג
באהאדור.
עתה נמצא באהאדור בג׳ונגל בחברת משלחת של צלמים.
גם שאר הגברים של כפר לאלדוואני נילוו אל המשלחת.
קונוואר הקטן היה מוטל על הרצפה, בתוך ביקתת״ה־חימר.
הוא מירר בבכי והשתעל מדי פעם בפעם.
שר סינג, בן גאה לאביו הגדול, התבונן באחיו הקטן,
וראה את המוות נשקף מעיניו.
״אין גברים בכפר,״ אמר ,״אני אקח אותו לבית־החולים.״
אמו מוכרחה להשאר בכפר, לטפל בפרות׳ לעבד את האדמה
היוצרת מזון. גם הוא וגם היא הבינו זאת היטב.
אבל האם היתד, בת־הרים. היא היתד, בקאיה בהובלת
משאות כבדים. בית אביה שכן בהרים הגבוהים אשר מסביב
ללאלדוואני, והיא היטיבה לתלות משאות כבדים על עניבות
חבל כרוכות מסביב למצח, כך שד,כתפיים והשרירים החז קים
של הצוואר יכלו לשאתם על נקלה.
היא לקחה אחד משני הצעיפים אשר לה וענבה אותו
לעניבה. אחד כרכה אותו סביב מצחו של שר סינג והטילה
את קונוואר הקטן לתוך העניבה.
שר סינג חש מיד קחום גופו של הילד הקודח׳ שחדד
מבעד לצעיף־הכותן. הרגיש גם במלוא כובד המשא׳ ושאל
את עצמו כיצד יגיע לבית־החולים.
״הוא גדול מדי בשבילך,״ אמרה האם בקול מלא יאוש,
״לא תוכל להגיע.״
שר סינג לא אמר דבר. הוא יצא לדרך.
הערב רד. הכפר כולו היה אפוף זוהר וורוד. מסביב לו
השתרעו שדות־התבואה ושדות־המרעה ומשוכות״!־,קוצים
וו־,מכלאות. בהן היו שומרי היערות כולאים את בקרם על
האברים, שנתפס בתוך היער הממשלתי. הלאה מזה השתרעו
שטחי העשב החרוך שנועדו להציל את הכפר במקרה של
דליקת־ג׳ונגל׳ ומאחוריהם החל הג׳ונגל עצמו.
תחילה היה זה עשב גבוה, אחר החלו שורות העצים,
מהם נעשו אדני מסילת־הברזל של קאלאגאט. המסילה נמ צאה
במרחק של חמישים מילין מן המקום; אולם שר סינג
קיווה שאם יעלה בידו לחצות את הג׳ונגל ולצלוח את שני
הנהרות אשר בדרכו, יוכל לעלות על דרך־המלך ולהגיע
לקאלגאט בקרון שוורים, או במכונית ישנה.
אבל כל זה היה עדיין לפניו. הוא נמצא עדיין לבדו על
שביל הג׳ונגל המכוסה שכבה עבה של אבק.
לא׳ הוא לא היה היחידי שנע באותו שביל. חוש קדום
וטמיר פקד עליו לעצור ובו ברגע הזדקפה לפניו קוברה,

שהתחממה על השביל׳ תחת קרני השמש האחרונות, ול חשה
בקול מבשר־רעות.
שר סינג קפא על עמדו. אחר החל נסוג, שעל אחר שעל.
הקוברה התנודדה׳ התבוננה בו, כשלשונה משורבבת מפיה
כעלוקה. אבל הברייה היפה, בעלת הקשקשים הנוצצים
ושני הארס, פחדה לא פחות משר סינג עצמו. היא גהרה
בתנועה פתאומית ונעלמה בין העשבים.
שר סינג נשם לרווחה. השיתוק אשר תקף את רגליי
נעלם כלא היה׳ והוא היה מסוגל להמשיך בדרכו.
קונוואר נאנק והתפתל בתוך עניבת הצעיף. גופו הלך
וכבד. שר סינג השתוקק לנוח׳ לרפות את שריריו הכוא בים;
אולם אסור היה לו לעשות זאת הוא היה מוכרח להגיע
לבית־החולים.
על סביבותיו השתרע יער־העד בו נמשך מאבק־החיים
מאז בריאת־העולם. קני״באמבוק בקעו מתוך האדמה למאות.
סבכי־קוצים נלחמו על אור ואוויר. עצים ועשבים התמזגו
והפכו לחומת ענק ירוקה. ובתוך ממלכה מוריקה זאת שכנו

עלפניהחולהלחנרא1
עקבותיו ש ל נמר: אולם ש ר
סינג. הנער ההודי. לא ידע
פחד. הוא ידע דקדבר אחד:
עליו להביא את אחיו הקטן
קונוואר. לבי ת־ ה חורי ם.
החיות: קופים, טווסים, נמרים, ברדלסים, דובים, פילים•
לאחרונה התמעטו הצבאים עד מאד וחיות״הטרף החלו מה־נפלות
על בהמות־בית ואפילו על בני״אדם.
הלילה רד. הרקיע הפך סגול. שר סינג היטיב לראות
באפילה. הוא הצליח למצוא את•דרכו, עד אשר עלה הירח
והאיר את הג׳ונגל.
מראה עקבות דובים על פני השביל המאובק עורר בו
דאגה. הוא זכר שהוא ראה פעם אדם, אשר הותקף על ידי דוב
ואיבו את מחצית פניו. הוא החיש את צעדיו.
לבסוף, כאשר הגיע אל אחד הצוקים המתנשאים מעל
לאפיק הנהר, ידע שהוא מוכרח לנוח. הזיעה שטפה על
פני בשרו המרטיט פלגים פלגים.
הוא נשען אל עץ, הרים את ידו אל מצחו, והוריד את
קונוואר ארצה בעדינות מרובה.
״אוה 1״ נאנק הילד.
״מד, אני יכול לעשות?״ אמר שר סינגיבקול רווי דמעות;
אבל קונוואר היה אחוז קדחת ופלט מלים חסרות־שתר.
פתע נתמלאו כל שריריו של שר סינג, שחזרו למצבם
הטבעי, כאב חד. הדם שטף בכל עוז לעבר המקך ם בו היה
כרוך, קודם לכן, הצעיף. הנער השתרע בצל העץ, עצם את
עיניו וניסה להתאושש.
אותה שעה נשמע בקרבת מקום שאונו של עדר״פילים.
לפילים אין כל צורך לנוע עק פני הג׳ונגל ללא שאון.
העדר נע במעלה הבקעה, בדרכו לשטחי״מרעה חדשים. שר
סינג שמח על כי הוא ואחיו נמצאים מחוץ לתחום פגיעת
הפילים.
מתחתיו השתרע משטח״הנהר, אשר ניצנץ לאור הירח כגוש
גדול של שנהב. עדר״הפילים נע לאורך החולות׳ אשר בקרבת
המים.
שר סינג ראה את. הנקבות ואת גוריהן. הוא ראה גם
את הפיל הזכר הגדול, שנע בראש העדר — הפיל המסוכן
מכולם, שהיה מסוגל להתקיף בני־אדם.
אזני הפילים התנפנפו, זנבותיהם נעו לכל עבר׳ צלליהם
האפלים השתרעו על רקע החול הלבן. ה :היו קרובים אליו
עד כדי כך שהוא שמע את חריקת החול מתחת לרגליהם
ואת חיכוך עורותיהם המחוספסים.
הפיל הזכר הניד את הדקו מצד אל צד, ריחרח על סבי בותיו
בחשדנות, נעצר תחתיו וכיוון את החדק כלפי ה נערים.

דמו
של שר סינג קופא בעורקיו. הוא לא יוכל לשאת את
קונוואר, ולהימלט; ואם יזעק׳ רק יחיש את בוא האסון. הוא
נשאר במקומו ושפתיו לחשו תפילה עזה ולוהטת.
הפיל הזכר נשף, פלט נהמה עמומה, הניד בואשו, אחר
המשיך בדרכו במעלה הנהר. העדר כולו הלך בעקבותיי
ונעלם מן העין.
שר סינג השמיע תסילת״תודה והחל מתכונן לדרך. הוא
פנה עורף לקונודאר והחל כורך את הצעיף על מצחו.
הוא לא היה מסוגל לקום. הוא ניסה להתרומם אולם
כל מאמציו עלו בתוהו. פתע נשמעה במרחק־מה תרועה
אדירה של פיל; וכעבור רגע קל כבר עמד שר ס־נג על
וגליו ופנה לרדת לתוך הנהר.
הוא היה שם לעתים קרובות, לאור היום והוא ידע שבעו נה
זאת שג השנה, לפני רדת מי־השלג מן הגבעות, אפשר
לצלוח את הנהר על נקלה. הנהר היה רחב ורדוד. המים
שיכשכו על פני חלוקי־האבנים. דג חפז בקירבת החוף וקש״
קש ו נצנצו לאור הירח.
הוא נכנם לתוך המיב.
הם היו קרים ועמוקים יותר מן הרגיל. היה עליו לדר־גך
בזהירות על האבנים החלקלקות, לגשש אחדי בל מדרך
כף־רגל. המים הגיעו עד מותניו. אפשר שמי״השלג כבר
ירדו מן ההרים.
שר סינג חשב על הגשר המאחד את שתי גדות הנהר השני.
היה זה מבנה רעוע; אבל זה היה גשר. טבעות שד קני־במבוק
ננעצ, בקרקעיתו הסלעית של הנהר, מולאו באבנים
ושימשו עמודים לגשר. אחר הונחו קני במבוק נוספים בין
עמוד לעמוד וכוסו בשיכבה עבה של עשב יבש וחצץ.
כאשר יצא שר סינג מתוך הנהר הראשון׳ השאירו כפות
רגלי. היחפות עקבות לחים ונוצצים בחול. בקרבת מקום
נמצאו עקבות אחרים, לחים ונוצצים אף הם — עקבות
כפותיו של נמר.
הוא המשיך בדרכו.
מדי שעה היה עליו להתעכב ולהחליף רוח, ובכל פעם
היה לו קשה יותר לקום ממקומו שריריו כאבו, נאנקו, נל חמו
בכוח הרצון שלו.
השעה היתד, קרובה לחצות־הלילה, כאשר שמע שר סינג
את שאונו של הנהר השני. לא היה זה שיכשוך רגיל של
מים — זאת היתד. נהמתו העמומה של זרם סוחף; וכאשר
הגיע הנער אל שפת הנהר, נגלה לעיניו מראה רב־הוד.
נראה כי גוש שלג גדול נמס וניגר לתוך הנהר. המים
געשו והעלו קצף. הגשר לא נראה לעין׳ רק גל גדול של
מים ציין את מקום הימצאו. ענפים נסחפו במערבולת, הת נשאו
מעלה מעלה כזהעות של גוססים ונאחזו בגשר השקוע.
הסלעים אשר מתחת למים הוזחו ממקומם. דומה היה
כי הנהר הגדול חורק שן בזעם.
פתע הופיע בתוך הזרם עץ שלם שנעקר משורשו. הוא
נע במהירות גדולה, והתנגש בגשר השקוע במים. נשמע
קול נפץ: הגשר ב לו נע במקומו כחיית־קדומים, התפרק,
הטיל את צלעות הבמבוק שלו לכל עבר ונעלם במערבולת.
כיצד לצלוח את הנהר י אין כל סיכויים להגיע אל הגדה
השנייה בשחייה. אולי אפשר לעבור בין שברי הגשר?
שר סינג הניח את קונוואר הקטן על החדל, שאב מלוא
חפניו מים והגישם לו.
״אחי לחש הילד ושתה לרויה.
שר סינג תלש גבעולי עשב ושזר מהם חבל. הגבעולים
החדים חתכו את כפות־ידיו. הוא כרך את החבל סביב גופו
וגוף אחיו החולה, אחר פנה ונכנס לתוך המים.
הזרם אחז בו והטיחו בשברי הגשר. הוא התאושש מעט,
אחר החל מגשש את דרכו לאורך העמודים נאחז בשברי־ה־במבוק
החדים כסכינים.
שאון הזרם החריש את אזניו, ענפים חבטו בגופו. המים
הקרים כקרח לא איפשרו לו לשאוף רוח. הוא לא ידע אם
אחיו חי או מת; אבל הוא הוסיף להחזיק את ראשו של
הילד מעל לפני המים והתקדם צעד אחר צעד. הוא היה
חרש, מטנוור, קופ> 1מקור, טבוע למחצה ...זה נמשך כחלום
בלהות.
הוא ומשאו החי החליקו, התאוששו, נאחזו בקנים הרופ פים
בשארית כוחם. לבסוף הלך הזרם ונחלש. הם הגיעו אל
הנדה השנייה.
שר סינג לא זכר בבירור את כל אשר התרחש לאחר מכן.
כל גופו הרעיד מקור. בגדיו הלחים דבקו אל בשרו. חטמו
היה מלא מים. הוא הלך קדימה ...ברכיו פקו ...הוא זחל
...הוא הגיע אל דרך סלולה.
אי שם, בעולם אחר, נשמעה נביחתם של כלבים.
מאי־שם הופיעו בני־אדם ושני הנערים מצאו את עצמם
בתוך מכונית־משא.
״מנין באת, נער?״
״מלאלדוואני״.
״נשאת א תו לבדך? צלחת את הנרד?״
הם הגיעו לבית החולים.
« שר סינג פחד מפני בתים. הוא לא נכנם פנימה. עם שחר
הלך לתחנת־הרכבת ונשכר להעמים פחם. כל אותו יום עבד
בפרך כדי להשתכר כמה פ־וטות ולקנות בהן קמח ושמן,
שישמשו לו לאפיית פיתות. הוא מצא לו מקום־לינה בצריפים׳
בהם שכנו קרובי החולים; ובערב, כאשר נח ממלאכתו״
תקפה אותו הדאגה לקונוואר בכל עוזה.
לבסוף בא הרופא לקרוא לו. הוא לא שלח שליח. הוא
יצא אל המרפסת וקרא :
״היכן שר סינג באהאדור?״
״אבי איב נמצא כאן,״ השיב הנער בקול רווי דמעות,
״א:ל אני שר סינג״.
״האתר, הנער אשר הביא א ת הילד קונוואר מכפר לאלד־וואני?״
״כן.״ הרופא חייך ופניו הרחבים, המפיקים טוב-
לב, נראו כירח חום.
״שר סינג באהאדור אמר הרופא בשחוק קל .״שר
סינב הגיבור, אחיך יחיה. בוא וראה זאת במו־עיניך ! ״

.1כו ב ע זה הנו :
( J S Iא) כו ב ע אדמירל בצי ה שוייצי ה מלכו תי
ב < מ שול ש־קצוות מי מי סרידריך הנ דו ל
(נ) כו ב ע פרטיזנים של טי טו
(ד) כו ב עו של ה מן הרשע, ל פיו או פי ם
את אוזני־ ה מן.

כי סוי ראש זה הנו :
( א) כתרי של מלך ארצות־הברית
*ב< מכ שיר עתיק לסילסול־ שער,
קי שוט־ראש של רקדנית הודי ת

(ד) כו בעה של איננריד ברגמן בסרט
,לגוי צילצלו 1

חידו? הפרסים

מתהת לכובע זה מסתתר :
( א) קצין א מריקאי(ב) ה אדמירל נלסוז
(נ) שו ט ר צבאי י שראלי
(ד) מכבה־א ש חיפ אי.

דבר

מוז ר זה מקשט את ראשם של :
האחים ה מו סל מי ם
התורכים הצעירים
בני שב ט זולו באפריקה
מריליו מוג רו בסרט ״ ריו ״.

מה שמר עד הראשי

זהו הרגיעי והאחרון כסידרת־החידונים. כין הפותרים
יוגרלו על ידי שני השופטים הבדתי־תלויים -רואה־חשכון
זעורך־דין -מערבת הפרסים הבאים )1( :נסיעה לאירופה וחזרה
)2-5( ,מינויים שנתיים על ״העולם הזה 6-10 מנויים חצי*
שנתיים על ״העולם הזה״ )11-60( ,תקליטים של חברת ״הד
ארצי״ ,לפי בחירת הזוכה )61-100( ,ברטיסי־תיאטרון זוגיים.
הוראות מפורטות למשתתפים, לקראת סיום־התחרות,
בעמוד 12 של גליון זה (מדור המודעות).
רק תשובה אחת מתור ארבע היא הנבונה.

כו ב ע זה הו א חלק של התלבועזת המק צו עי ת

(א) די סלו מ טי ם
(ב) מלצרים
מ< בלש-ם
(ד< אופי ם

; -i :בעל

כו ב ע זה נתן את ש מו ל :
פל אפל
מ כוניו ת קרייזלר
שלגוני א ס קי מו
מקררי פ רינ׳ידיר

. J Hכו ב ע צבאי זה הו א :
( 1א) הודי
(ב) סובייטי

>נ< ארגנ טיני
>ד) י פ אני.

על שמ ם של נו ש אי קי שום־ראש זה נקראה
בארצות־הברית המדינה :
(א) פלורידה
(ב) מי שינ אן
׳ ( נ < אינ די אנ ה
(ד) קאליפורניה

חוב שי כי סוי זה עוסקים ב
(א) א פי ה
>ב) ני תוח
>ג) רוקחות
>ד< חקר א טו מי ם

.:f lז הו

ביסוי־רא ש של חכם דת : קאתולי בוד ה אי
דרוזי
א תי אי ס טי.

כתר

זה מ ס מל את ה סי כו ת הקיימת יוגוסלביה מצריים
פ א קי ס ט אן
בריטניה.

.6כו ב ע זה היה נהוג בתקופה בה הו ט ב עו
המטבעות:
( sא) ד ר אכ מו ת
׳ ( ב ) נ א סולי אוני ם
(נ) סלעים

. 10 העקאל של ערבי זה מ ס מל :
(א) שי ש לו ארבעה ילדים
(ב) ש הו א עלה ברנל ל מכה
(נ) ש הו א מתלב ש לפי ה או פנ ה
גית

( ,ד) ש הו א שייך מ כו בד