גליון 858 מתאריך 1 באפריל 1954

ראיח מיוחד עם

הסיבוב

השני

חסד! עצמה מד1ע לא
בא לארץ

» ס • 56 .שנה 17
3״ 1אדר 3׳ ת ש• ״ד
1.4.54
ה מ הי ר 3 0 0מ דו מ ה

בלימורא־בלי
גגשואפנים

§lil

מכתבים

העורך הראשי :
ס העדל
הז ה

אורי א בנ ר׳

ראש המערכת :

רק כד?

שרום כה!

עורך משנה, תבנית :

עורך משנה, כיתוב:
י שעי הו

ה שבו עץהמצדד
לאינם ורמציה

א ורי

רביא

סלע

הכתב הראשי :

הצלם הראשי :

ע&נואל סרה

דן ברנע

חברי המערכת :

רה׳ נליקסון 8תל־אביב
דוב איתן, משה בו־אפרים, יחיאל ב שן, יהודה נ ב אי, ני צ ה גבי. לילי
(ליד תיא טרון. אחל נלילי, רותי ורד, בווי זהבי. אוסקר מאובר, ע מו ם קינן, סילבי קשת,
מעז המברקים עוי מסרס•
ת. ד 136 .טל 28785 .מ* מ ראש מערכת ירושלים
מזכיר מערכת חיפה !
יו חנן או רן
מי ״ ל: ה ״ ויס היה ב ע ״ ם
אורי דן

י טו ס ישראל ב ע ״ מ. ת״ א

מנהל מעבדה :

מנהל מבצעים :

דוד מווייג

שלמה אדיר

מנחם בנין
(ראה ב מדינ הור איון מיו חד)

אני חו שב שרצח מעלה העקרבים (עולם הזה
) 837 הוכיח אחת ולתמיד כי לא יתכן שלום כל
עוד אין למדינה זו נבול יציב וכוח אשר ה שכנים
יפחדו מ פניו. הצורה היחידה להוכיח לערבים כי
כו ח,זהי שנו, היא לה שיב מלחמה שערה. על כל
הרוג במעלה העקרבים או בפ רוזדו ר ירושלים —
100 הרוגים ברבת ע מון ו בנ׳נין .״רק כ ך״ י בינו
עם נ;י יש להם עסק !

אברהם בן־מנשה, רחובות

עד מתי יחריש העם והנוער לברבריזם ...עד
מתי יובל להרשות לעצ מו הו ספ ת טבעו ת לשלש־לת־הדמים
של ההיסטוריה שלנו?

יצחק י. הללי, ירושלים

איך לא שמתם לבכם לעובדה ש אוי רה של ינון
וצער (מעלה העקרבים) עם אוירת שמחה (פוריב!
מ שמ שי ם בערבוביה בנליון אחד?
יחזקאל ד,מאירי, צפת

ראש המנהלה :
שלמד. הררי

אפלטון תיאר את השבויים האומללים שהיו
כבולים לקיר־מערה. הם לא יכלו לר־א,
ת דבר מלבד הקיר ממול, ע.׳יד הוטל האור
מפתח־המערה שהיה מאחורי גבם. לפני
הפתח, בחוץ, התרחשו מאורעות׳ עברו אנשים.
אולם השבויים לא ראו אותם: הם
ראו רק את הצללים של הדברים על הקיר•
היה נדמה להם, אולי, שהם רואים את החיים.
אך למעשה לא ראו דבר.
אדם המסתפק בקריאת הידיעות היומיומיות
בעת־ן־היומי דומה לשבוי זה. הוא
קורא שהסינאט האמריקאי קיצץ את תקציב
הצבא, הגדיל את תקציב חיל האויר.
מישהו הפגין נגד מישהו במצריים. האלוף
דיין קיבל לראיון את ראש־משקיפי או״ם.
אך מה פירוש הדברים? האם אלה המא ,־
רעות האמיתיים — או רק הצללים שלהם
המשתקפים על קיר של מערה.
החיים של ימינו כה מסובכים, עד כי
הבנת התהליכים העיקריים בלבד מצריכה
ידיעה ולימוד שהם מעבר לכוח־ההשגה
אפילו של הגאון האוניברסאלי ביותר. לשם
כך דרושים מומהים המתמחים בשטח מסוים,
מוכשרים לנתח בשטח זד, את התהליכים.
אין זה תפקיד, של עתון־יומי. זהו תפקידו
של כתב־העת, השבועון הרציני.
העולם הזה השתדל להיות תלמיד נאמן
לאסכולה זו של ״תיאור פרשני״ שיטה
עתונאית חדשה שנולדה בדוד האחרון באמריקה
שביקשה ־׳1פרש את המאורעות תוך
כדי תיאורם. אתה, כקורא וותיק, יכול לש פוט
בעצמך באיזו מידה הצלחנו (או נכשלנו)
בתפקיד זה. אולם אנחנו עצמנו לא
היינו מעולם מרוצים לגמרי. היה חסר לנו
משהו.
מה? במדורים הרגילים אנו יכולים לפרסם
רק עובדות שקרו, בתוספת הרקע שגרם
להם והמשמעות הנובעת מהם. אולם
כדי לסגל את הקורא לדעת את כיוון ההתפתחות
לעתיד, דרוש יותר: דרוש מדור
שיהיה מ, קדש כולו לניתוח קוי־ההתפת־חות.
מדור כזה יטפל מטבעו יא בדברים
וודאיים, אלא בתהליכים; שטרם הגיעו להבשלה
סופית — ושהם, דוקא משום כך, חשובים
יותר מאש־ תהליכים מוגמרים.
תצפית, מדור קטן שבו יועסק מספר
מומחים נוסף על סגל המחקר והמודיעין

הקבוע של המערכת, מבקש למלא בדיוק
תפקיד זה.
הוא יתאר את המאורעות של מחר —
לא מתוך הסתכלות בקלפים או בכדור־זכוכית,
אלא תוך -ניתוח צונן של הגורמים
המתנגשים וחוקיהם. לא תמיד יגיעו המאורעות,
אותם יתאר, לכותרות העתונות־היו־מית
— אם יודיע לך כי דאלס שוקל את
שינוי המדיניות כלפי ישראל׳ אין פרוש הדבר
כי דאלס אמנם יגיע לסיכום בכוון המשוער.
אולם אתה ת, כל לצפות בודאות כי הרוב
המכריע של ידיעות תצפית יגיעו, במו״וצת־הימים
לעתונך היומית.
מילה של אזהרה: במדור זה כל מילה
שקולה היטב. שים לב לגוונים הקטנים. יש
הבדל בין ״צפה ל המתאר התפתחות
כמעט וודאית, ובין ״יתכן ש הוודאי
פחות, עד ל״לא מן הנמנע ש הוודאי
על אפשרות שוודאותה עדיין מעורפלת בי־תר.
אני
מוסר את המדור הזה לידיך בהרגשה
נעימה. עבר זמן רב עד שהייתי מוכן
להטיל על מערכת זו תפקיד זה. תצפית הוא
סימן״דרך בהתפתחותו האורגנית של ה עולם
הזה.

ראש־המערכת מספר לי כי בשבוע שעבר,
בדרכו למנרה, ביקש לקנות גלי,ן
של העולם הזה בטבריה, הוא לא מצא אף
אחד. לבסוף עלה בידו לגלות גליון בודד —
וקנה אותו במחיר מופקע של 350 פרוטה.
היה זה מצב כללי בכל חלקי־הארץ. בקיוסקים
רבים אזלו הגלדנות עוד ביום
החמישי. המכירה הכללית עברה, לפי הסיכומים
הראשונים, על השיא הגבוה ביותר
עד כה.
במידה מסויימת יש לזקוף זאת על חשבון
ר,אוירה הרצינית בקרב הציבור, שביקש
לראות את תמונות מעלה־העקרבים מהבין
את משמעות התקרית. א לם אין כל ספק
שהגורם העיקרי היה האיש שפניו הופיעו
על השער: יגאל אלון.
בארץ אין משאלי־גאלוט לחקד דעת־ה־קהל,
בהעדרם, יכו ד, תפוצתו של עתון בל־תי־תלוי
כהעולם הזה לשמש תחליף. היא
מוכיחה כי לפחות בשבוע האחר,ן היה
יגאל אלון האיש שהעם חשב עליו יותר
מאשר על כל אדם אחר.
השבוע מגיש י׳ך העולם הזה את דעותיו
של אדם מפינה אחרת לגמרי של הזירה הפוליטית.
למען האמת, אני קצת מתוח לדעת
את מידת־ההתענינות של הקהל בדעותיו׳
כפי שתשתקף בקבלת־הפנים לגליון זה.
אגב, הרשה י*׳ ,לד,פנ ת את תשומת־לבך
לפרט קטן׳ שכולנו איננו מעריכים את חשיבותו:
העולס. הזה הוא העתון היחיד בארץ
המסוגל לפ־סם בזה אחר זה את דעותיהם
של אנשים כה רחוקים, לגרום לכך שבני־משקים
ברחבי הארץ יוכלו בפעם הראשונה
לשקול כרצונם את הטענות הרציניות שר
מנחם בגין, בעוד שאלפי חברי תנועת החרות
שמעו, גם הם בפעם הראשונה, את דעותיו
של יגאל אלון. אנו נמשיך בקו זה, נגיש לך
בשבועות הקרובים את דעותיהם של מנהיגי
החוגים האחרים.
בארץ בה הכל מקללים את שינאת־המפ־
7ג ת, אך אין עושים דבר להיחלץ ממנה,
דומני שגם זו תרומה לא בלתי־חשובה.

״יער

יישר כוחכ ם על כתבתכם על ינאל אלון (העולם
הזה .) 857 לא רק על יצירה ע תונ אי ת טו ב ה, אלא
על מאמרהמ ציב מ ט רו ת ותובע הסקת מסקנו ת.
סי ית? ואלוף ה־פלמ״ח יהליט סוף־מוף לפ עול...
אלחנן רבין, חי פ ה
...יגאל עלול להיכשל — אבל אני אלך אחריו
אם יקרא !
אליהו שמיר, חד,ר!ה
ב איזו זבו ת מעיזי ם אתם להטיף לפירוד ופילוג
במס״ ם? ב איזו זכות מדביקי ם אתם לסיעת אח דות
העבודה אי די או לוגי ה של ״ מ חנה סו צי אלי ס טי
לפי רוח ביוו אן

דברת הקיבוץ המאוחד

את שלכם עשיתם. א ו׳צנתם את הדברים
ברורות. עתה על ינאל אלון לה שיב ברורות: האם
יקום ויתנער או ל א?

דוד פירסט, תל״אביב

יש לי כמה מכרים המתמ צאי ם ב ענייני הקיבוץ
ה מ או חד וסיעת אחדות העבודה. הם בדרך כלל
נוטי ם לזלזל ביגאל אלון. ואומרים ש הו אמטפל
רק בענייני ב ט חון ובענייני הנוער. הקוראים אתם?
רק בענייני ב ט חון ונוע ר? האם ישנם עניינים
חשובים יותר ב מדינה? האם ישנם שטחים אחרים
המסוגלי ם להוות קרש־קפיצה ל שינו פני הדברים
בארץ זו. שפע ם ינקה ממע שי־נבורה ו חלוציו ת
כמחלב־אם? מ דו ע לא תיפתח תקופת־מאבק חדשה
— מאבק על כבוד־האדם, על טוהר־האדם,
על האצלת־האדם ב מדינ ה ש אלפי ם הקריבו את
חייהם למען שתקום?

ד ד פרנקל, תל־אביב

הרעיונות של לייבלה

לייבלה ויי ספי ש (העולם הזה ) 857 הו אמאה
אהוז 1אנ שים יכולי ם לקרוא לו מ שוג ע אבל הו א
בכל זאת דמו ת נדולה. מי היה מעז לעבור את
הגבול, לעזוב היים נוחים רק מ פני שהאווירה
המגוב שת של המדינ ה הזאת מ עיקה על נשמ תו?

זאב ברדין, ירושלים
בחי׳ ש אינני מ בין את הממ של ה הזאת 1קודם
היא משחררת או תו מבית־סוהר ב תנאי שי עזו ב
את הארץ. ברגע ש הו א מ סכי ם ומתחיל להופי ע
במ סדרוני או״ ם, היא מתחרטת ומחזירה או תו.
והוא א פי לו לא הוחזר לבית־חסוהר...

שמואל אלחננוף, תל־אביב
הופתעתי לקרוא את ה סיפור על ״ה מ טו ר ף של
נטורי־קרתא״ .מ ה שהפ תי ע או תי זה שבפע ם ה רא
שונה כתב ע תון עברי כי ללייבלה וייספי ש
י שנן נם דעות מ מ שיו ת ורציניות. בפעם הרא שו נה
התחלתי להרהר בי ח סינו כלפי ה מי עו ט של
מאה־שערים. האם אי אפ שר ל ש או ב מ תוכ ם
רעיונו ת חדשים וגי שה חדשה לבעיית היחסים ש לנו
עם הערבים?

בילבוד מיני

שלום בן־אפריב, תל־אביב

אוי לבו שה ! אתם
הראיתם בקיאות ב מין
הזה ) 856 . 852 ציינתם
נקבה: גרביים לבנות.
במילון תראה לכם את

הבקיאים ב עניני מין. לא
הנרביים. פעמיים (העולם
את מינ ם של הגרביים בנרב
ניילון קרועה. הצצה
מינ ם המדוייק.

סמינרסיטית,

תל־אביב

**וייד

אכטו-קריטיקה
העולם הבא התפעל מדוג מות הביקורת־העצמית
הסובייטית שתוארו בהעולם הזה,
החליט לנקוט ב שיטה זו ול שנות את
שמו לד,תנין הבא. להלן כמה מקטעיו
הערוכים לפי השיטה החדשה :

9ראש ממשלתנו הנאדר, שמש העמים,
אבי בל ילדי התבל, התקווה האחרונה
לאלמנות רעבות וליתומים השכולים׳
גנרליסימו מישה צ׳ארטוק, קיבל
הדם משלחת נאמנות של פועלי מפעלי
טשביראל,

סולל״בונרסק

ו תנו בו ל חוז,

וקיבל מידיהם כשי תעודה על תרומת
73500 שעות עבודה נוספות למען ילדי
מעברת חידיוד. אחד הפועלים התלונן
לפני ראש הממשלה כי פקיד, במפעל־הפייסק
היושב בקי,ם ק בשדרות קרן-

ישראל

חנניה גיפשטיין, ראשון־לציון

י״אד והגאולה

משך שלושה החדשים האחרונים ־ הייתי
הקורא היחיד של מדור שהוכן כל שבוע
במערכת עב־ את כל שלבי הכיתוב והתכנית,
נשלח לדפוס, סודר — אך לא הוכנס
לגליון, היתד, זאת תקופת־נסיון הכרחית
— כי מד,ר זה עמד ;קבל על עצמו
אחריות גדולה יותר מכל מדור אחר ב־עתון.
השבוע הוא מונח, זו הפעם הראשונה,
גם לפניך. זה המדור תצפית, שי,פיע
החל מהיום מדי שבוע לפני מדור במדינה.
דומני שעל שום מדור אחר לא ד, בר כה
הרבה בישיבות המערכת, משך תקופה כה
ארוכה. כבר ביום העיון הראשון שלנו 1:-,פני
למעלה משלוש שניב, ה ,עלתה ההצעה
לפרסמו. ביום העיון השני, לפני שנתיים
וחצי׳ הוחלט לגשת לביצוע ההצעה. המדור
הוכן, באופן נסיוני, משך חודשיים, אך לבסוף
פס נו אותו. ה א לא סיפק את רצוננו.
הפעם
שוכנעתי כי אנו מוכנים לדפוס.
מעתה השיפוט בידיך.

בעוד שבועיים, בגליון־היובל ה מורחב
שיופיע ערב פסח, במלאת
ארבע שנים למערכתו הנוכחית, יפר סם
״העולם הזה״ את הרפורטג׳ה
הגדולה ביותר שהופיעה אי״פעם׳ פרי
עבודה של חודש־ם רבים:

...מדוע יהיה ד מנו זול יו תר מדם פרא למוד־מדבר
ערבי?

העולם הזה מתאר את החיים, ואלה היו
החיים בשבוע זה.

רנ fr

מהו הנשק הסודי שד מ דינת
ישראל י
מהו חומר־הנלם אשר איש
אינו מדבר עליך י

סיפדר־הענק השופך א*ר
על הצד הנסתר כיותר שד
המדינה.
עם סיום תחרות הפרסים, החליטה
המערבת לתת לפותרים שהחמ צו
גליון אחד בלבד את האפשרות לשים
תלוש אחר במקום התלוש היחיד
החסר להם. שים לב לתלוש״התח״
ליף המופיע בעמוד 16 של גל־ון זה,
במדור המודעות.

המועד האהרון למשלוח
כל ארבעת הפתרונות, במעטפה
אחת המסומנת ״תח רות
הפרסים ,-הוא יום 7.4.54
חלוקת הפרסים הפומבית
תיערך תוך שבוע ממועד זה.
הפרס הראשון ; נסיעה לאירופה.

עורך
הכי תוב שלא דיקדק בדיקדוק מצטער
על העוול שגרם לגהביים הלבנים ול גרב
הניילון הקרוע.

תגלית הדשה
נזדעזעתי לקרוא את דברי הלעג הנמי ם של
הקורא מאי ר ק או פ מן והעולם הזה ) 856 על חש-
בונו של מ שה קורקידי, בענייו תנליתו כי אכיל ת
שום הי מ רפ א ה סרטו. נניה א פי לו ש ט ענ תו של
מר קורקידי אין בה כל ממש הרי על הרופאי ם
להחליט זאת.

צחק רוזנבאום,

תל־אביב

העיריה והמין
או מנ ם יש לכם חול שה כלפי כל מהש עו ש ה
אבא חו שי בחיפה אבל ציי ד להיות גם נבול.
בר שימתכם על ה ש אלון החדש, א שר עובדי עירי ״
צריכים ל מל או( .העולם הזה ) 857 עברתם
נבול זה. ב איזו זכו ת יכול ראש־העיר או מי ש הו
אוזר לדרו ש מפ קיד שינלה לו את סו דו תנפ שו י
ב איזו זכו ת יכול אדם לתבוע מן הזולת שי ספר
לו־ על עניניו המיניים, ל מ של?

דוד בורשטיין,

תל־אביב

איד הייתם מ תנהני ם אתם אי לו בי ק שו מכ ם
ש ת מל או טו פ ס על התנהגותכם ה מיני ת. להיטות-
כם אחרי מ שק או ת ותאוו ת הבצע שלכ ם 1האם
הייתם עוני ם בכנו ת !

אברהם לוי,

תל־אביב

לא. ב שלו שה העתקים.
״אם יש בהם ליקויים. נתקן או ת ם.״ או מרת
מחלקת ה מנגנון של העיריה. יפה מ או ד מ צי דה !
אולי תקבל המחלקה או תי לעבודה? זה היה חו סך
לי ה מון כפ ף ש אני מו צי א על רופאי ם ופ סיכי-
׳אטרי ם כדי שי תקנו לי את הליקויים שלי..

חיים ברגר,

קרית מוצקין

נו, תיקנו צותם?

קיימובה לא ענה באדיבות לפועלים חברי
המפלגה.
9הפזמונאי המפורסם חיים פיינרו־ביץ
חפרוב כתב מאמר מקיף בעתון
משטרדה, בו הודה כי הפזמונים שחיבר
היו חדורים רוח של חרחור מלחמה
(היי הג׳יפ) ,קוסמ, פוליטיות (ה..נרל ה־מקסיקאי)
,קפיטליזם עכור (הפרוטה ו־היי
ח) פ־וטקציוניזם (בן דוד בקריה)
ולאומנות זעיר־בורגנית ערביסטית (ה־פינג׳אן)
.כדי לכפר על עוונו׳ חיבר פזמון
חדש הנושא את השם עמל־ויזע־ל־מליונים־למען־העתיד־המפואר־
של־נוולדת־נו־הציונית־
שוחרת־ה שלום־וטאור ־ יהודי־כל־הארצות,
הפזמון הושר בקונצרט התזמורת
הישראלית המורחבת בב ת ה בי-
מול שוי, וקצר תשואות רמות.
• עורך התנין הבא שלח לנו מכתב

משדה־בוקרסק ;הודה שעד לשבוע ה־אהרון
היה עתון זה מתחת לכל ביקורת
עצמית.
החמשיר היה היה קוף שאמר :
״גן חיו ת־ז ה מקום נהדר !
בו תובלנה חיו ת
בשלווה לחזו ת
ב מין האנו ש ה מוז ר״,

העולם הזה 853

2תן אלבז לא חלם מימיו כי יבוא יום
ושמו יהפוך סמל במדינת ישראל. השבוע ׳
שעה שלהבות השנאה והדמים התפשטו לאורך
הגבולות׳ שעה שעיני רבבות אזרחים היו
מופנות אל כוחות־הבטחון, ירתה כיתת רו באים
של צבא ההגנה לישראל מטח־אש
מעל לקבר טרי בבית־הקברות של גבעת
שאול. היו אלה חבריס״לנשק שבאו לחלוק
כבוד אחרון לנתן אלבז׳ על מעשהו הגדול.
לא היה זה מעשה־גבורה של שדה־קרב•
לא היה זה גם מעשה הקרבה של חייל
למען מולדתו. מעשים אלה רגילים במדינת
ישראל. היה זה מעשה־גבורה ממין אחר —
גדול יותר, אנושי יותר — מעשה־הגבורה
של האיש הקטן. כי נתן אלבז הקריב את
חייו לא על פי פקודה ולא על פי נוהג
מקובל. הוא בחר למות׳ כי מצפונו הורה
לו להקריב את חייו למען חבריו.
מן היום הראשון שעלה ארצה, לפני
שלוש שנים׳ היה ברור כי יחסו של נתן
למולדת החדשה, היה שונה מן היחס המ קובל
בין שאר העולים החדשים. הוא לא
בא עם גל ההתלהבות הראשון של ימי

״העולם הזה״ מביע את תודתו
לספה הכללי של צב« ההגנה דיש־ר
* 7עד העזרה שהושיט לו בעריכה,
ריפורטז׳ה זאת ועד האפשרות
לערוך ריקדנסטדוקציה של המקרה
כ״,ח*ה הגדוד כהשתתפות החיילים
והמפקדים שלקחו חדק כמקרה
המזעזע עצמו.
כל ינגשי הצכא המופיעים כעמודים
אדה ממלאים את התפקידים
שמילאו כפרשה עצמה, מלכד רב־טוראי
אחד, הממלא כאן את מקומו
של ההרוג. התמונה מימין מתארת
את הרגע הרה־הגורל — פנים
האוהל, שגיות כודדות לפני שמיעת
נקישת־המוות שד הרימון .,ה מסך
עודה עד הטרגדיה: נתן אלבז,
שגכו אל המצלמה, מתחיל כפירוק
רימון המוות...
יסוד־ר,מדינה, סיפורי תלאותיהם של אלפי
יורדים מרוקאים היו ידועים לו היטב. בכל
זאת ברח בלילה מבית הוריד, בעיירה שופרו,
ליד קזבלנקה, ופנה לעליית הנוער.
בארץ נשלח להכשרה בקיבוץ בנגב, משש
התגייס לצבא. משך דמן זה הכיר את כל
התופעות החיוביות והשליליות של חיי
עולה חדש בארץ• אנשים קראו לו ״מרוקאי״;
הוא צחק להם. הסתגל מהר לתנאי הארץ,
הקפיד לדבר עברית, התגאה כחייל קרבי.
במחנות הצבא, כור״ההיתוך הענק, אליו
זורמים רבבות צעירים מכל פינות העולם,
מצא את ביתו,
בשבילו לא היתר, הפלוגה סתם אוסף
של אנשים, אשר אתם היה עליו לשרת
30 חודש במדים. בשבילו היה האוהל לבית-
הורים, חבריו־לאוהל מילאו את מקום אחיו.
על כן כאשר שמע את נקישת הרימון
והביט סביבו היתה הברירה ברורה לפניו :
חייו הוא או חיי חבריו. בארבע שניותיו
האחרונות שקל את אהבתו לחבריו, את
החיים שמצא בתוך פלוגתו״משפחתו. ובש־ניות
אלה נפלה ההכרעה הגדולה: מוטב
שימות הוא מאשר ייפגעו עשרות חברים
שלא הרגישו כלל במתרחש.
הכרעה זאת לא היתר, תוצאה של השכלה
או הטפה. נתן אלבז לא קרא את ספרו־ניצ׳שה
ושירי־ביאליק. אולם היתד, לו אצי־לות
הנפש העליונה אשר רק ׳מעטים זוכים
לכן ישאר נתן אלבז סמל לא רק למסי רותו
והקרבתו של
החייל האלמוני כי
אם דוגמה בת־אל-
מוות לגדולתו של
האיש הפשוט המק,ריב
את חייו למען
יחיו חבריו.

כששמעתיאתחצעסה:״רימון י

ישר אל מחוץ לאוהל,״ מס פר
זייס סבאג, חברו לאוהל
של נתן אלבז .״שנינו עסקנו
בפירוק הרימונים כששמעתי
את הנקישה. היו שם קרוב
ל־ 50 רימונים ושני ארגזי
תחמושת.
ברגע שהדבר קרה היו ב ידיים
שלי ששה רימונים.
אשר רציתי להעבירם מתוך
ארגז אל הריצפה, שם רי כזנו
את כל הרימונים
לפירוק.
כששמעתי את הנקישה הבנתי
מיד מה שקרה. ידעתי
שבמצב כזה אין מה לעשות
— עמדו לרשותי רק שניות
ספורות — עלי לברוח. לא
התבלבלתי זלא הססתי. יצא תי
מן האוהל, חציתי את
השביל המפריד בין שורות
המאהל ולפני שהספקתי למ צוא
לעצמי איזה שהוא מח סה
מתאים שמעת־ את ה התפוצצות.
הסתובבתי
והבטתי אחו רה
וראיתי עשן עולה מפי נת
האוהל. ידעתי כי זה כל
מה שנשאר מנתן.״

״מיהרתי

למאהל הפלוגה,״ אומר ה־רס״ג
שלמה ישראלי .״או תה
שעה הייתי במאהל פלו גת
המיפקדה, כמאה מטרים
משם. רצתי מיד למקום וראיתי
אותו שוכב על הצד.
היה ברור שכבר מת. פניו
מכוסות פצעים, אבל אפשר
היה להכירו. חזהו היה כולו
מרוסק ואפשר היה לקבוע
שהדבר נגרם על־ידי כך שני סה
לחפות על הרימון בגופו.
הודות לבך התפזרו רק רסי־ם
ם מעטים בשטח. אחדים מ הם
ניקבו את יריעת האוהל.
כשהגעתי למקום עוד טיפל
החובש בגופה. נתתי ל! לגמור
את טיפולו, כי לא
רציתי לגרום לבהלה. אולם
ראיתי שגם האחרים ידעו
את האמת. הם הלכו הצידה
ועמדו שקועים בדומיה״.

טיאטאת׳

את השטח שליד האוהל שלי, בדיוק מול
האוהל של נתן,״ מספר אהרון בן־ארויה.
״בדיוק לפני ההתפוצצות, טיאטאתי במקום
רחוק יותר, אבל הסמל אמר לי לעזוב ולנקות סול האוהל. לא הרגשתי בשום
דבר. אפיל! הצעקה ״רימון״ לא שמעתי בבירור. אני רק יודע שפתאום הרגשתי
במשהו ששרף אותי מתחת לבית־השחי. לא הבנתי מה זה. התעוררתי רק
במרפאה. אמרו לי שנפגעתי על׳־ידי רסיס. כעבור ארבעה ימים חזרתי לפלוגה.״

״נפלתי

על האדמה,״ נזכר מרדכי אלימלך, אחד משמונה החיילים שגרו באוהל
של אלבז .״כשנתן, חיים עסקו בפירוק הרימונ ם׳ קיפלתי יחד עם חבר,
את יריעות־האוהל. פתאום שמעתי את נתן צועק :״רימון!״ .וראיתי את זייס
רץ החוצה. החבר השלישי, שעמד יותר קרוב לפתח ה אוהל׳ קפץ מיד החוצה׳ כדי לתפוס מחסה בתעלה
קטנה. מבלי לחשוב הרבה, קפצתי גם אני. מיד אחרי זה באה ההתפוצצות. כשהסתכלתי, היה נתן מונח
מרחק שני מטר ממני. מיששתי את עצמי ומצאתי שלא נפגעתי, למרות שהרסיסים עברו קרוב אלי.״

ליד האוהל השני, כדי להשגיח על העבודה,״ אומר
רב״טוראי פהאמי חבר .״שמעתי צעקה וכמעט מיו
אחרי זה שמעתי התפוצצות. הרגשתי משהו בוער
לי ברגל. הסתובבתי, וראיתי עשן עולה בפינת האוהל הסמוך. צעקתי: עזרה!
עזרה! באו לעזור לי אבל אמרתי להם שילכו לאוהל השני. שם ישנו מישהו
פצוע יותר רציני. מישהו נשא אותי למרפאה. שם שמעתי שאחד החברה נפטר.״

כתמונה משמאל מתואר
מאהל הפלוגה
כרגע ההתפוצצות. האוהל
של אלכז נמצא כתוף שטח גדול, המכוסה כולו אוהלים. כסכיכה
עפקו כמה מאות חיילים כסידורים לקראת מיסדר חגיגי מיוחד. המחזה
כויים כמיוחד כשכיל הצילום והתמונה נמסרה לצייר המערכת שמואל כק
על מנת שיכיע את המאורע כצורה חיה יותר. התוצאה היא הציור למעלה,
פרי התרשמותו של הצייר מן הצילומים ומפיפוריהם של החכריס שניצלו
הודות להקרבתו של נתן אלכז. החץ הלבן כצילום מראה על המקום כו
האחורי של האוהל, שם נמצאה שוחה עמוקה, שהוא עצמו חפר אותה.
לשם, כנראה, השם להטיל את הרימון, כדי להציל את חכריו מפגיעה.

כן־ זה קור!
כתמונה מימין מתואר המחזה, שניה או
שתים לפני ההתפוצצות. עם השמע
נקישת הפצץ מיהר זיים סבאג׳ כששה
רימונים חיים כידיו, מחוץ לאוהל. מיד
אחריו רץ נתן כשהוא מחזיק כידו את
הרמץ המופעל.
כשיצא החוצה ראה את חבריו עובדים
כשטח ובמקום לזרוק את הרימון ניסה
להגיע לתעלה, הנמצאת מצד ימין של
האוהל.
כפינה השמאלית של התמונה נראים
שני הכחורים האחרים שהיו כאוהל
כאותו רגע ולמשמע הנקישה׳ השתטחו
על האדמה.
כתמונה משמאל: חייל מצכיע על
התעלה שאליה רצה נתן להגיע, מטרים
אחדים כלבד מפינת האוהל, שם הוא
נהרג__ .

בחדרו של הרס״ג התכנסו ששה חיילים׳
מכריו הקרובים ביותר של נתן אלבז. הם
הסבו ליד שולחן־עץ חשוף, העלו זכרונות
של חברם שהקריב את עצמו, כפי שהכירוהו
במעשיו היומיומיים׳ הקטנים והגדולים׳ של
חייל בגדוד רגלים של צבא הגנה לישראל.
כתב העולם הזה׳ שזימן את הששה יחד׳
ושם את הדברים כפי שנאמרו.
הששה היו :
• זיים סכאג, טוראי, חבר לכיתתו
של נתן, בן 20׳ עלה מקזבלנקה, מרוקו,
לפני 19 חודש. התגייס מיד לצבא, יחד עם
אחיו. משפחתו נשארה כולה במרוקו.
• מרדכי אלימלך, טוראי, בן ,20
גר באותו אוהל עם נתן, עלה מרבאת,
מרוקו, לפני שנתיים וחצי. משרת כבר 26
חודש בצבא.
• אהרן כן־ארויה׳ טוראי בן ,23
עלה מבולגריה לפני שש שנים וחצי, שירת
25 חודש בצבא, גר עם משפחתו במושב
צור״משה, ליד בית־ליד.
• פהאמי חכר, רב־טוראי, בן 20׳
עלה ארצה מעיראק לפני שלוש שנים, שירת
29 חודש וחצי בצבא, כל הזמן באותו גדוד.
• אלכרט יחזקאל, רב־טוראי, מפ קד
כיתתו של נתן, בן ,24 עלה מעיראק
לפני שלוש שנים, שנתיים בצבא, כל הזמן
באותו גדוד.
• שלמה ישראלי, רס״ג בן ,32
שנה חמישית באותו גדוד, הכיר את נתן
היכרות אישית קרובה.

וזה מה שהיה להם לומר על נתן
אלכז :
אלימלך: שמתי לב אליו בפעם הרא שונה
במאי .1952 אז שלחו אותנו מבסיס
הטירונים לקרית־ענבים, בתור מחלקה של
נח״ל. לפני זה שמעתי את השם נתן אלבז,
מפני שהיה אתי יחד בפלוגה, אבל לא הכרתי
אותו. בקרית־ענבים הכניסו אותנו לחדר
אחד, יחד עם עוד שני בחורים. נתנו לנו
יומיים להסתדר וביום השלישי הוציאו אותנו
לעבוד במטעים. היתד, זו הפעם הראשונה
בחיי שעבדתי. נתן גם כן היה אתי. הוא
עבד כל הזמן במרץ, ולא שמעתי מפיו
אף קללה או תלונה. הוא היה בחור בריא,
פניו היו עגולות ובהירות, היה לו שיער
שחור״חום, בלי שפם. אפילו זקן לא צמח

כן־ארויה: גם אני הכרתי אותו בבסיס
הטירונים. הוא היה במחלקה אחרת, אבל
שמתי לב שתמיד היד, מוכן לעזור לחברה.
אם מישהו היה יוצא לחופשה׳ ולא היתד, לו
כביסה נקיה, היה נתן משאיל לו חולצה
משלו. גם בשדה. היה עוזר לחברה לסחוב
דברים, נותן להם מים מד,מימיה שלו. כש חילקו
את הגדוד למשקים, שלחו אותי לכפר־ויתקין
ולא ראיתי אותו משף שמונה חודשים.
אלימלך: בקרית״ענבים הסתדר דווקא
לא רע. בהתחלה, כשהיה מקבל חופשה,
היה נוסע לקיבוץ הצרים. היו לו שם חברים
מעליית הנוער, שבאו אתו ארצה. אח״כ עברה
כל הקבוצה לקרית״ענבים והוא היה מבלה
אתם. לפעמים היינו יוצאים יחד לבקר בירו שלים.
היינו הולכים לקולונע, או סתם מטיי לים,
כי לא הכרנו אף אחד בעיר, ,ולא היו
לנו בחורות משלנו.
ישראלי: אני חושב שכן היתד, לו
בחורה. פעם שאלתי אותו בצחוק: בשביל
מה לך חופש, מה תעשה בעיר? והוא ענה :
סמוך, יש בחורה.
אלברט: אבל קרה גם שהייתי נותן
לו פאס לחופשה והוא לא היה עוזב את
המחנה. מה יש לי לעשות בעיר? היה
שואל.
הכר: נכון. למשל בחופשה האחרונה
שלנו׳ בערך שבוע לפני שנהרג, נשאר במחנה
כדי לכבס את הבגדים שלו ולתקן את
הציוד.
זד, אופייני לו מאד.
ישראלי :
הוא היה בחור מסודר להפליא ותמיד הק פיד
על הופעתו. אפילו כשיצא לאימונים,
היה מופיע בבגדים נקיים ומסודרים. הוא
גם תמיד התבלט בסידור המיטה, בנקיון,
איוורר את האוהל.
זייס: היה מתרחץ כל ערב...
ישראלי: בפלוגה הזאת היתד, בעיה
משמעתית חריפה. הבחורים באו בקבוצות
קטנות׳ והיו רגילים לאורח חיים של משק.
עברו כמה שבועות עד שהתרגלו להלכי צבא
סדיר׳ אבל לבסוף היו חיילים לדומא.
חכר: אתה זוכר את העסק שהיה לו
אז עם המ.פ. ז
ישראלי: כן. זה היה ליד בית־גוברין.
היינו אז בסידרה כשבא אלי המ.פ• ואמר
לי שאלבז סירב לקבל פקודה מד,מ.כ. שלו.
הוא ידע שהיו לי יחסים מיוחדים עם נתן
ולכן אמר לי שאטפל בו בעצמי הבנתי
שר,עניו חמור, כי גם ד,מ.כ. וגם ד,מ.פ.
נתנו לו פקודה והוא סירב למלא אותה,
־יי־י י״־י י־-יי• ייייי״• •י•— י——_

מכל העניין. כי הייתי בין אותם הרובאים
שהתקדמו. המ ׳.73 צעק עליו, אבל אני באתי
אליו ואמרתי לו תודה.
ישראלי: לא רק לעניינים כאלה היה
מתנדב. מדי פעם נערכים בגדוד ימי ספורט
ואז דרושים מתנדבים שירוצו בשדה עם חגור
מלא ועוד דברים כאלה. הייתי מעמיד את
הבחורים בשורה ומסביר להם מה שדרוש.
אלבז היה עומד ומחייך: הוא ידע שגם
מבלי שירים את היד אני כבר אקרא לו.
פעם ביקשתי להרכיב קבוצת מושכי־חנל.
אלבז קפץ מיד וביקש להצטרף. הייתי ראש״
הקבוצה, והשיקול שלי בבחירת אנשים היה.
שהם יהיו חסונים וגדולים ככל האפשר.
אלבז היה בעל גוף בינוני* אבל ידעתי שאם
אדחה אותו יעלב. כללתי אותו ברשימה,
נתתי לו חולצה ואמרתי לו שהוא ברזרבה.
תתפים בפעולה. במיוחד הצטיין בזריקת
רימון. היה זורק למרחק ובדייקנות.
זייס: הוא גם היה אדוק, אבל בשקט.
למשל בשבת לא היה מעשן. אבל הוא אף
פעם לא היה מבקש שיחרור מריצת־בוקר
או מעמידה בתור לאוכל, מפני שצריך
להתפלל בבוקר.
כן־ארויה: אני זוכר שבתשעה באב,
כשהיינו במשלטים, הוא צם.
אלכרט: לפעמים היו כמה בחורים
מתווכחים על דברים שבתנ״ך או בסידור,
התפילות. הוא אף פעם לא היד, מתערב.
הוא ישב מן הצד וכששאלו אותו מה דעתו,
היה צוחק להם :״מה אתם יודעים על
זד״״ היה אומר ,״אצלנו במרוקו — שם
באמת לומדים את הדברים האלה !״
אלברט: הוא היה בחור מלא הומור.
תמיד סיפר בדיחות והתלוצץ.
הייתי גם -מטיל עליו שמירה, והוא אף
זייס: והוא גם ידע להסתדר עם הכסף
פעם לא אמר מלה אחת. שום דבר לא היד,
שלו, היה מוכר את תלושי השק״ם שלו
קשה מדי בשבילו.
ועם המשכורת, זה היה מספיק לו.
ישראלי: פעם יצאו שני בחורים מהחכר:
כמעט כל שאר הבחורים היו
פלוגה לקורס צנחנים. הם גם כן היו מרו באים
אלי שאלווה להם סכומים קטנים עד
קאים. כשחזרו מהקורס, עם סמלים נוצצים
שיקבלו את התשלום, אבל נתן אף פעם לא
על החזה, הפך הדבר לחלום אצלו. כשבאה בא אלי.
אחרי זה הודעה להרשמת מתנדבים לקורס
ישראלי: בכלל — הוא היד, גבר
צנחנים חדש, היה הוא הראשון שנרשם. .
אולם היתד, לנו נ׳יכסה מסויימת והוא לא רציני. הוא היה גאה מאוד על שהוא חייל
טוב. לפעמים היה מספר לי איך עזב את
נשלח. במקום זה שלחנו אותו לקורס קש רים
וכשחזר התחילו המפקדים להטיל עליו בית הוריו כדי לעלות ארצה ואיך קיווה
להביא אותם הנה אחרי שישתחרר מהצבא.
כל מיני תפקידים מיוחדים.
חכר: בתקופה האחרונה היה יוצא עם כשנהרג, היו לו עוד ארבעה חודשים לשרת.
זיי ס: אני זוכר את היום. זה היה
כל יחידה לשדה. כל מחלקה שיצאר, לתרגיל־אש,
היה מצטרף אליה עם המרגמה שלו. בערך בשעה עשר בבוקר, ישבנו ולמדנו
כי כולם יד,עו שהוא רגם מצויין ושאפשר עברית, כשבאה פקודה להפסיק את הלימולסמוך
עליו, רעל בחור אחראי. הוא גם דים ולהתכונן ׳למיסדר מיוחד, בשביל הבי היה
בחור בעל יוזמה וידע לפעול באופן קור של איזה אדם חשוב.
ישראלי: ב־ 10.20 כל הפלוגות היו
עצמאי. פעם, למשל, באחד התרגילים, נתן
לו המ.מ. פקודה לתת סיוע לרובאים שהת באוהלים והתחילו להתכונן למיסדר. המחלקה
קדמו למטרה..אבל הוא עשה חשבון שאילו של אלבז היתד, בכוננות בלילה הקודם
ירה למקום שהמ.מ. ציין, היה מסכן את והתחמושת עוד היתד, באוהלים שלה.
אלכרט: סמל המחלקה שאל מי רוצה
חיי הרובאים. במקום זה כיוון את הפגזים
שלו אל מעבר לטווח הפגיעה, על דעת לפרק את הרימונים שהיו אצל החברה ולקחת
אותם למחסן־הנשק. התנדבו שנים :
עצמו.
ישראלי: הוא אף פעם לא פחד ליטול הוא וזייס.
זייס: הלכנו לאסוף את הרימונים וזד
אחריות על עצמו.
חכר: אני דווקא הייתי
(המשך ב ע מו ד ) 16

חברי מסברים

עד נתן

אותו ליד חדר המשמר, מעוצבן ונרגש
ביותר. לקחתי אותו הצדה והתחלתי להטיף
לו מוסר. פתאום התחיל לבכות כמו תינוק
וסיפר מה שקרה לו. התברר שכל העניו
התחיל כשהמפקד שלו החליט לא לתת לו
לצאת לחופשה יחד עם כל היחידה שלו.
זיים: זד, היה בגלל זה שהיה צריך
לעמוד למשפט מפני שאיבד את גלגלי״היריה
של ד,מרגמת שלו.
ישראלי: זה היד, פשוט עניין של
נוהל. החופשה לא בוטלה, היא רק עוכבה
עד שייגמר הבירור. הוא חשב שמענישים
אותו, .המפקד,״ הוא אמר לי, ,לא איכפת
לי החופש. אבל זה פרינציפ, אני לא אשם !״
אלברט: הוא באמת לא היה אשם.
הוא התרגז, מפני שלא פעם הודיע שהגלגל
נופל לו בשדה. הוא קשר אותו בחוט׳ לקח
אותו בכיס, אבל זה לא עזר.
ישראלי: העיקר — הרגעתי אותו
והוא הבין את שגיאתו. ייעצתי לו שיתייצב
בפני המפקדים ויבקש מהם סליחה. כמובן,
הם סלחו לו וכל העניין הסתדר. הוא נשאר
במקום ולמחרת נתתי לו פאס. אבל הוא
לא יצא.
אלימלך: הוא היה רגיל לומר , :למד,
לי לצאת? כאן זה בשבילי כמו פנסיון.
לא חסר לי כלום?״
אלכרט: אחרי כמה זמן מיניתי אותו
לסגן, מפקד הכיתה. הוא היה בסדר גמור.
עד שהתחיל לעשות בלגאן. אז החלפתי
אותו. ראיתי שזאת היתר, מכה איומה בש בילו.
הוא ניסה להסתיר את זד, על־ידי
בלגאן עוד יותר גדול. בסוף החזרתי לו את
התפקיד ואני חושב שהיה. ד,ס.מ.כ. הטוב
ביותר שראיתי בחיים שלי. פעם, יצאנו
לאימונים בכפר עזוב. היו דרושים לי שני
מתנדבים שיניחו פצצח״בנגלור ליד אחד
הבתים, ומשם ירוצו לתפוס מחסה ליד קיר
נמוך. זד, היה די מסוכן. נתן היד, הראשון
שקפץ.
כן־ארויה: בכלל, הוא תמיד אהב
להתעסק עם חומר נפץ...
ישראלי: כן. פעם ראיתי אותו מפרק
כדור ומוציא את אבק־השריפה .״המפקד,
אני רוצה להכיר את הכלי שלי ולראות
ממה הוא עשוי,״ אמר לי.
חכר: והוא היה זריז ...זה דווקא
חשוב מאוד בלב״ב * .הוא היה מטפס על
גדרות, קופץ מבית לבית. ממש מפליא.
ותמיד היה שר. הולכים, חוזרים — תמיד
אלבז שמח.
זייס: היה לו שיר אחד שתמיד היה
שר אותו. זה הלך ככה :
אם תרצה לשכור דירה, בלי טיפה של
דמי מפתח.
בחזית שכונת התקוה יש מלון מכניס
אורחים.
המנה הראשונה היא רימונים חיים של

חכר: פעם ישבנו באיזה מישלט קידמי
<הוא צורף אלי כדגם...
אלכרט: הוא היה מומחה לכל סוגי
הנשק של המחלקה...
חכר: שם במישלט היינו צריכים להת־חפר.
היתד, זאת עבודה קשה מאוד. בלילה

מיסדר-ככוד ככית הקכרות כיום השלושים למותו

תצפיה

במדינה

ש הנ שי א f
• המתן למ שבר ה מו ר במחנ ה הפרו־אמריקאי ב אי רו פ ה המערבית. אחרי
^אויזנהו אר החליט לקצין את הוה הצבא והצי הא מרי קאי ולס סו ד אד ורק על הכו הלהש מי ד:
לאו! הכו ח הסובייטי בפ צ צות אטום. י ש לרבים בנרמניה. צרפת ובריטניה ההרנ שה שמולדת ם I
׳ הפכהשטח הפקר. צפוי תחילה לכיבו ש סו ביי טי ואחר־כד להפצצה א טו מי ת אמריק אית.
בת שובה ל הא שמות שר־המלחמה הי הודי לשעבר, הור־בלישה, הודה וינ מ טון צ׳רצ׳יל I
| כ י אמר יקה לא ש אלה לעצת הבריטים ולהסכמתם לפני שבי צע המהפכה אי סטרא טני ת וו,
1םימןאחר: האי ש הח שוב ביותר בצרפת. הגנרל ז׳ו אן, יצא בגלוי ננד צרות צרפת לברי ת-ן
*חהננה האירופית•
• צפה לחידו ש ה טירוד האי שי בזירה הפוליטי תבמ ציי ם. ה מו עמד הר א שון לרצח ׳ :
׳ מוחמ ר נניב. הענייני ם הס ת בכו ב מידה כזו שקציני־צבא רבים. מ תו מ כי נמאלע בד אל־נאסר| ,
{אינ ם רואי ם שו ם מו צ א אחר מן הסבר. נם אנ שי האחים ה מו סל מי ם והמפלגה ה סו צי א לי ס טי ת׳
,ש ל אחסר חוסיין מוכני ם להפעיל את שיטת־הרצה. שי טהשהשתמ שו בה כבר לא פעם.
ל סי כ סוד קו אלי ציוני נו פ ף, כ א שר יפרו ש בע תיד המנהל הכללי של ם שרד־ 1
• צפה
1החו»ן. ואלטר איתן, מ ת פקידו. ובמ קו מו תרצה מפא׳׳י למנות את א לי הו אילת, כיו ם שנ די רז
ישראל בבריטניה, או את אריה לבבי. כיו ם אחד מ סגניו של איתן. כ שיועל ה ענייו זה^
) בממשלה. ידרשו הצ. כ .ל מנו ת תת-שר מ שלהם במ שרד-ההוץ. אי תן ע צ מו י ע מו ד ברא ש בי ת ־ן
,הספר למינהל ציבורי. על שם אליעזר קפלן, הע תיד לקום ליד ה אוני בר סי ט ה העברים.
• א הו ד אכריאל לא ישבז מן רב בקיבוצו. נאות-מרדכי. הו א עתיר להיות ראש
של מפא ״י, שמרכז ה מפלגה ינ ש בקרוב להקימו, מ תו ר הנחה שהב חי רו ת|
^מטה־הבהירות
ו ל כנ סתה שלי שית ייערכו תוך ש מונ ה חוד שים.
• ב חי שוב תקציבי הג-הפם ח, הבא בח שבון סכו ם נדול יותר. לקניית ביצים. מ חי רוז
] ע תי ד לעלות לאחר שהמפקח על ה מזונו ת סמר על הסשד הא ספ קה המונברת. נמנע מאגירת 1
{ביצים כב שנים הקוד מו ת. הנחה זאת נו צלה על ידי בעלי מ ש קי־ העופות, שהחלו ב א ני ר ה׳

,כעצמם.

• מניו תיו של שר־המ שטרה, בכור שיטרית, עולו ת. רא שי־המ שטרה, יחזקאל סחר ועמום,
1כן־נוריון. נהנו בעבר לפנו ת בענייניהם ישר לבי.נ׳ י ו מרו תי של שיטרית עליהם היתה|
י להלכה בלבד. עתה הם מעדיפי ם את מרו תו של שיטרית על מ רו תו של מ שה שרת.
אולם אין להניח ש שיטרית יכהן בתפקיד זה לאורד־ימים. לסי תוכנית שעובדה ב מו ס דו ת!
^ מפא״י. ו ש הו אעצ מו הסכי ם לה. יבו טל בממ שלה. שתורכב לאחר הבהירות מ שרד־המ שטרה
נהעצמ אי. והשר י ת מנה לציר באחת ה מדינו ת הדרום־אמריקאיות הדוברות ספרדית. ם תנ נ די ם|
״לתוכנית: שרת ו אנ שי משרד־החוין.
• הקו הפרו־ערבי במ מ של ת ארצות״הבדית, יתן את או תו תיו נם ב מינוי השגריר F
]החד ש לישראל. שי הי ה אהד מאלה. ש שרתו במשרד־החוין האמריקאי. במחלקת המזרח התיכיז. ז
{ ה מפור ס מת כ או ריינ ט א צי ה הפרו־ערבית שלה. כוונו תיו של אייזנהואר ל מנו ת לתפקיד זה *
את אהד המנהיגי ם היהודי ם של המפלגה הרפובליקאית, נתקלו בהתנגדותם החריפה של |
{ ש ר החוץ האמריקאי, ג*והן פו סטר האלם ועוזרו לענייני המזרח ה תיכון, הנ ר׳ ביירוד. צעדי
הרא שון של השנריר החדש יהיה החדרת מ הי מניו לסנל־השנרירות.
• עסקיהם של ע תוני הלעז י היו טובים פחות. כ א שר תדרוש מהם אנוד ת־ ה ע תונ אי ם[
נלהע סי ק תקן עובדי םמק צו עי מיני מ א לי, תאיים עליהם בצעדים שוני ם. אם לא ימל או א ת״
^הדרישה. עד כה העתיקו רוב העתונים האלה את רוב החומר מהע תונו ת העברית, בלי
לת שלום ובלי להזדקק לכתבים ועורכים.
• ה תכונן לכד ש הנרעון החוד שי של ״ ה דו ר״ .יו מון מפא ״י יעלה ם־ 0.000ז ל״י ל־ז
13.0001ל ״י, לאחר שיתחיל ב הוצ א ת תופפ ת מיו חד ת לחיפה בשם ״ כרמל״ .תחליף ל ע תו ^
,יו מי חיפ אי, שאבא חו שי מ עוניין בו מז ה ז מן רב.
• מאבקם של הסוהרים הזעירים על ה של טון במפלגת ד,צ. כ .יעבור לשטח חדש.
)אפרי ם נוז מן, האי ש החזק של התאחדות-הם וחרים, לא וויתר על תוכני תו ל הוצי א עתון־
בוקר יו מי, נפרד מ״ הבקר״ ,נם לאחר שנכ של נ סיונו להקים ע תון זה ב שו ת פו ת עם.ן
)״ מ ע רי ב״ .סלע ה מ חלו ק ת: עזריאל קרליבד לא הסכי ם ש מי ש הו אחר יערוך את העתוז, דבר,
שנוז מן עמר עליו בכל־תוקף.
• מ שיב ת הקהל שאמצ עיו מדלדלים לאולם־התיאטרון, הופכ ת א מנו ת ב פני עצמה. לאחר|
.שכל התיאטרונים מפי צי ם כרזות רוע שות ברחובות ו מו ד עו ת בנו ס ח קויינועי בעתונים, החליט
י הקאמרי על מבצע מרהיק־לכת יותר: לקיים את הצנת ה ב כוי ה של המחזה ״ ח שבון חד ש״ מאת !
נתן שחם, ב שדה בוקר. ה ה שבון החדש: פירסו ם רבתי של ה מ אורע ב ע תונו ת יהיה יעיל וזול.

« « או ת קי״ן!

•סוח־פון נ יצאנו מועדת שכיתת־ הנשק

העם
תרופתה רו צ ח׳
ני בן •אני לזה הכוח
שוחר הרע, יוצר הטוב...
(גיתה, פאוסנו)
הרוצחים שלחצו על הדק רוביהם במעלה־העקרבים,
הפעילו שלא מדעת נשק שני.
הדליקו את הפתיל הארוך של פצצת״זמי
שנועדה להרעיד את המוח הלאומי׳ לפוצץ
את שריון האדישות ושביעת־הרצון־העצמית
בו התעטף מאז תום מלחמת העצמאות.
השבוע השמיעה הפצצה את הדי ההתפוצצות
הראשונים בעומק הנשמה.
תגובה זו לא היתד, על פני השטח, לא
לבשה צורה של. קריאה המונית למלחמה
או להרפתקה. הביטוי היה הרבה יותר
רציני. העתונות המשעשעת־גרידא ירדה בת פוצה,
לעומת עליה גדולה בתפוצת העתו־נות
הרצינית. המונים באו להקשיב לנאומיהם
של מנהיגי הימין והשמאל (ראה להלן),
שמעו את הדברים בהבעת־פנים רצינית ומהורהרת.
ברבבות בתים, במאות אלפי שיחות,
שאלו אזרחים נבוכים אך ערים את השאלה נ
,מד, לעשות י
במבוי הסתום. היה ברור לכל כי לא
יתכן להמשיך לאורך ימים לישון במבוי
הסתום של חוסר־מדיניות, חוסר־פתרון. זו
הפעם הראשונה מזה שנים עוררו גם אנשים
פשוטים שאלות יסודיות: כיצד אפשר לה שיג
או לכבוש שלום עם ארצות ערב י
האם הגבול הנוכחי מאפשר חיים לאומיים?
האם ישנה אלטרנטיבה לכיבוש צבאי?
לממשלת ישראל לא היתד, תשובה לשאלות
אלה. אף שר אחד משרי הממשלה לא קם
לפני העש והשיב דברים ברורים׳ עקביים
עד הסוף, שינטעו אמון בלב האדם הישראלי.
גם דברי רדיו רמאללה על פעולת״
התגמול הגדולה בכפר נחלין לא נראתה ל המונים
כפתרון, אף שבלי ספק נתן לרבים
הרגשה של סיפוק. לכן היה זה טבעי שמבט
ההמונים פנה אל אותם המנהיגים שהציעו
פתרונות קיצוניים. האזרח הפשוט לא קיבל
פתרונות אלד — ,עדיין. אולם זו הפעם ה ראשונה
ד,יד, מוכן לשמוע, לשקול, לחשוב.
זה היה החידוש הגדול של השבוע —
תרומתם הישירה של רוצחי מעלו־,־ו;עקרבים
למדינת ישראל.
מדיניות המב של יאכל
בשבוע שעבר, עת נסתם הגולל על קרבנות
מעלה״העקרבים, היה ראש־יממשלת״ישראל,
משה שרת, נתון ללחץ ציבורי גדול, אזרחי
ישראל זועזעו ונסערו׳ דרשו מראש־ממשלתם
לנקוט בצעדים של ממש לנוכח התוקפנות
הירדנית.
הפעם גמר שרת אומר להשתיק, אחת ל חמיו,
את הטענות שהוא זהיר והססני מדי,
בניגוד לקודמו, החליט לנקוט בצעד הפופולארי,
הקל והזול ביותר: הוצאת נציגי יש ראל
׳מוועדת־שביתת״הנשק הישראלית־ירדנית.
כלפי פנים׳ השיג צעד זד, תוצאות חיוביות.
האזרח הישראלי התבונן בכותרות״העתונים,
שהכריזו על יציאת ישראל מוועדת־שביתת״
הנשק, אמר בסיפוק״מד בכל זאת, עשינו
משהו.״
לא כן סברו כמד, פקידים מפוכחים במשרד
החוץ. הם התנגדו לצעד זה, טענו שאין בו
ממש, היות וישראל לא הסיקה את כל המסקנות
הדרושות, לא עזבה ;ם את וועדות־שביתת״הנשק
האחרות ויתר על כן, הם טענו
שיציאת ישראל מוועדת־שביתת״הנשק הנד,
מעשה בלתי חוקי מבחינה בינלאומית, מהווה
הפרד, של הסכם־רודוס, עלולה להביא לת גובה
נמרצת מצד המעצמות הגדולות.
ההסבר לא נתקבל. נבואתם של פקידי
משרד החוץ נתקיימה, כאשר הודיע משרד״
המלחמה הבריטי על גדוד בריטי חדש החונה
בעמאן, ירדן, רמז שלפי חוזה הידידות הב״
ריטי־ירדני, חייבת בריטניה להדוף כל התקפה
על ירדן•
גם ארצות הברית לא יכלה לטבול ניתוק
מוחלט של כל מגע בין ישראל לירדן. ההס ברים
שניתנו על ידי אבא אבן וראובן שילוח,
נציגי־ישראל בוושינגטון, לא שיכנעו את
דאלם ואת ביירוד, שאמרו כי לא יתכן שכל
צד יעזוב ועדה של שביתת״נשק כל פעם
שהצבעה אחת תהיה לרעתו.
ברור שממשלת ישראל לא תוכל לעמוד
בפני לחץ המעצמות. כבר בראשית שבוע
זה נערכה פגישה בין שגריר־ישראל בברי
טניה,
אליהו אילת׳ לבין של החוץ הבריטי׳
אנתוני אידן, בר, נידונה בעיית חידוש
המגע בין ישראל וירדן! ואין ספק שבעתיד
הקרוב ביותר ישובו הנציגים הישראליים
לשבת בוועדת שביתת הנשק, יסיימו את
צעדו ההפגנתי של שרת, כשם שסויימל
צעדים קודמים. אלא שהפעם יהיה המצב
שונה: בעוד שבעבר היד, שרת מתרעם
על צעדים ׳ מדיניים נמהרים של בי. ג׳י,.
מנסה לתקן את המעוות, יצטרך עכשו לאכול
את התבשיל שהקדיח הוא עצמו.
מעשר״,סרק הפגנתי הוא תבלין טוב ומגרד,
למרק עתונאי. אבל הוא לא יכול למלא את
הקיבה ד,ריקד, למדיניות של ממש.

אספו ת
שדו ש ה שדיברו
על שערי מוגרבי, תל״אביב, התנוסס
שמה של אאידה, נסיכת״האופירה החבשית
השבויה. אולם משך 24 שעות לא נשמעו
באולם וממולו הקולות המעודנים של ה־אופירה
הקלאסית. במקום הטינור הגיבורי
של הבמה, נשמעו הקולות האפורים, הלוה טים,
המתפרצים וד,צרודים של המציאות.
בערב שבת היה זה קולו הצלול, הצברי״

פלמ״חאי בני מהרשק
ט״פה לנפש בוערת
הפרוזאי של יגאל אלון, שהפך כמעט בעל״
כורחו למרכז ההתענינות של ההמונים. הוא
דיבר בזהירות, לא התיר את כבלי המש מעת
המפלגתית׳ נמנע מלהזכיר את הפתרון
שהוא מאמין בו בכל לבו: כיבוש־הירדן.
הקהל, שבא צמא לפתרונות עקביים, נשאר
בצמאונו. דבריו של אליל הפלמ״ח על הצורך
ביישוב הספר׳ היו כטיפה על תבערת הנפש.
הקהל יצא צמא.
יותר מדי חתונות. למחרת היום התכנסו
חבריו ותלמידיו של אלון באותו אולם.
בני מהרשק, קצין־התרבות הפלמ״חי שהפך
נושא לסיפורים בלתי״ספורים בימי הקרבות,
חזר בקולו המחוספס על דברי מנהיגו, קרא
את הנוער לחלוציות. אולם באסיפה זו, שנער כה
מטעם הקיבוץ־ד,מאוחד (כדי להדגיש את
אי־תלותד, במפ״ם ובסיעת״הרוב שלה) ,הו סיף
רמז: דרישה ״לבער את קיני־ד,מרצחים
בירדן״ .היד, זד, נוסח כמעט זהה עם זה
של תנועת החרות — אם כי גם מהרשק לא
הסיק את המסקנה הסופית מדברי עצמו.
אולם השבוע לא התאים לאנשים שביקשו
לפסוח על כל הסעיפים, לרקוד על כל החתונות
האידיאולוגיות. הנוער הקשיב ברצי נות•
אולם הוא לא נלהב.
25 אלפים. אחרי הצהרים זרם זרם־איתן
אנושי לאותו המקום. הרוב באו מדרום,
מפרברי־העיר שהיו תמיד מיבצר של אצ״ל
ותנועת החרות. אולם לידם בלטו חניב•
בית״ר מאירופה המזרחית, דוברי אידיש, אז רחים
סתם שביקשו לשמוע דברים של ממש.
האיש הממושקף, בעל השערות הדלילות,
שפסע בעצבנות אנה ואנה בחדר אשר מאהורי
המרפסת המדוגלת, דקות מעטות לפני צאתו
לעיני 25 אלף המעריצים והסקרנים* ,לא
התכונן כלל לחסוך בדברים קיצוניים. מנהם
בגין׳ אדם שמימיו לא נטה לעוינות ציבורית
(בניגוד להליכותיו הרכות במגע אישי) נאם
» הערכות העתוניס 50 :אלף בחרות כנוה
רבבות בהארץ, אלפיים בדבר.

במדינה
משך שעה וחצי, כשהוא פורס את ידיו בקינה
ומנופף את אגרופו באיום, מתרגש׳ מתפרץ,
בוכה, לוחש, נוהם, מהמם.
מסעם לפעם קצר סערה של מחיאות־כפיים,
בייחוד כשהזכיר לפקודיו את ימי אצ״ל,
הילל את זאב ז׳בוסינסקי, גירש מילולית
דיר*
את מפקחי״או״ם מן הארץ, השווה את *
יאסין לקיביה. אולם אומן הפניה אל האינסטינקט
ההמוניים לא תצליח להצית אש בלב
השומעים. במקום זד. עלה בידו לעורר אותם
למחשבה. קטעיו החזקים ביותר לא היו שיאיו
הדימאגוגיים, אלא דוקא הרגעים בהם ביקש
לתת למאזיניו ניתוח הגיוני של המצב•
עלי באריקאדות. הקהל התליאביבי לא
התלהב למלחמה, גם לא לפי ניסוחו של
בגין. אולם הוא ביקש פתרון למצב שהורגש
כבלתי״סביל. הוא היה מוכן לשקול את הצ עותיו
של בגין.
כשהתפזר ההמון, בהשאירו אחריו שטיח
של קליפות בוטנים וכרוזים, לא היה במצב״
רעו להיפגש עלי הבאריקדות, להצדיע בכדורים.
אולם רבים בקרבו נטו להאמין כי אין
מנוס ממלחמה.
איש לא קם השבוע בכיכר מוגרבי, וגם
לא בכל מקום אחר ברחבי המדינה, להצביע
על פתרון אחר לבעיות המרחב.

ביצעו את הרצח בעצמם, לשם הנאתם הפ רטית.
אולם רוב אזרחי ישראל קיבלו את
הפעולה בהסכמה חסרת״התלהבות, כרעד,
שבהכרח — מעשה שאינו פותר בעיות, אך
שאין יממנו מנוס.

מפלגו ת
ה ת שו ב ה het :
לפני זמן מה פנו שש נשים סובייטיות
לצירוח״ישראל במוסקבה! ביקשו אשרות־כניסה
לישראל, כדי להשתתף בוועידת ״איגוד

ר.גב 1ל
ד 9ני ע דו תהשחר
בבוקר הודיע הניו־יורק סיימס כי לשמחת
כל החוגים המערביים ניצחו המתונים בממשלת
ישראל. לא יהיה שום תגמול לרצח
מעלה־העקרבים׳ ולו היה נעשה מעשה״
תגמול לא היתד, הממשלה נשארת אף יום
אחד על מקומה.
שעתיים אחרי הופעת ידיעה זו הגיעו
למערכת הניו־יורקית ידיעות שגרמו, בלי
ספק, לכך שהעורך יהרהר אם הכתב שלו
בישראל צריך להישאר עוד יום אחד על
מקומו. הכותרת: מעשה־תגמול בישראל.
הנאה פרטית. לפי רדיו רמאללה, היתה
זאת פעולה בממדים נרחבים. לפחות שתי
פלוגות עברו את הגבול לפני עלות השחר,
התקיפו את הכפר נחלין׳ בעל 850 התושבים,
מהלך תשעה ק״מ מבית־לחם * .הן נכנסו
לקרב ממושך עם חיילי המשמר הלאומי
(שמיפקדתו האיזורית שוכנת בכפר) ,הרגו
את כל הגברים, פוצצו כמה בתים• אולם —
בניגוד לקיביה — לא פגעו בנשים וילדים •*.
תגבורת של הלגיון, שחשה למקום במכו־ניות־משא,
עלתה על מארב, התגלגלה לתוך
ואדי. קצין ירדני גבוה — מפקד־גדוד או
מפקד־פלוגה — נהרג, שני נפצע. כל אבידות
ישראליות לא נתגלו.
לא היה זה, לפי המשוער, תגמול למעלה-
העקרבים׳ אלא חוליה נוספת בשרשרת המל־חמה־הזעירה
בקטע זה של החזית־הגבול,
בו היו כמה התקפות מן הצד השני בשבוע
האחרון. התוצאות היו שיגרתיות: השגרירים
המערביים פנו לשרת, ביקשו אינפורמציה
ועיקמו את אפם; מפקדי צבאות־ערב התיעצו,
שר־החוץ הבריטי פנה למועצת הבטחון.
אפילו ועדת שביתת־הנשק התכוננה לישיבה
חמורה.
רעה שבהכרח. ממשלת ישראל לא
קיבלה על עצמה אחריות להתקפה. היא נם
לא הודיעה, בנוסח הירדני, כי אזרחי הירדן
• מכפר זה יצאו רוב הלוחמים שהכינו
בשעתו את המארב לל״ה (״הנה מוטלות
גופותינו״) חיילי התגבורת לגוש־עציון,
** לפי ידיעה אחרת, נהרגה אשה אחת
וזוג ישישים.
הארץ היום המאושר ביותר בחיי. זנחדי את
האשה שאהבתי (ידיעות אחרונות).
אורי צור, תל־אביב
עזב אשה, מצא סוב.
נבחרת הכדורגל תטוס מחר בערב.
יוצאים 1שחקנים, שלושה מלווים ומא מן
(זמנינה.
אברהם רפופורט, גבעתיים
נרגיל.
ועדת״הכספים אישרה פיטורי שני
פקידי״העירייה׳ ואילו עובד שלישי פו טר
באשמת מעילה. להוסיף לפרס די״
זנגוף (הארץ).
יונה כהן, תל־אביב
הפרם ׳׳חולק מטעם הקרן לעידוד פריו!
השחיתות בישראל__ .

עד מנחם באדר
״מדוע אתה מתרגש ז״
הנשים הדמוקראטיות״ ,שאינו אלא סניף
של מק״י. הצירות ביקשה הוראות מירושלים,
נתנה לאחר זמן לנשים תשובה קצרה :
״ניאט !״
כאשר הגיעו הידיעות על התשובה הש לילית
למרכז מק״י ולשגרירות ברית״המוע־צות
בישראל, היה ראש־הממשלה, משה
שרת, נאלץ לנמק את סירובו :״הוועידה
הנה בניגוד לאינטרסים של ישראל.״
אינפורמציה השוגה. אולם בזה לא
נסתיימה הפרשה. שני ח״כים׳ אסתר ווילנס״
קר, ממק״י וד״ר. משה סנה מסיעת השמאל,
ביקשו ראיון עם ראש״הממשלה, הודיעו
שיש בפיהם אינפורמציה חשובה. שרת קיבלם
לראיון. האינפורמציה היתה חשובה
באמת ובתמים: אם תסרב ישראל להרשות
את כניסתן של שש הנשים, יגישו הרוסים
מחאה׳ לא יתנו רשות כניסה לברית״המוע־צות
לאף נציג ישראלי, פרם לנציגים דיפ לומטיים.
שרת
ידע היטב שהאינפורמציה באה ״ישר
מפי השכינה.״ הוא לא רצה להוסיף סיבוך
בינלאומי חסר־טעם על הצרות שהיו לו
באותו שבוע (ראה לעיל) והיה נאלץ לוותר.
הוא רק ניסה לבקש מווילנסקה הבטחה
שהוועידה לא תישא אופי אנטי־ישראלי; אולם
וויילנסקה הרגישה את עצמה חזקה׳ דרשה
את אשור אשרות״הכניסה ללא כל תנאים.
עוד באותו ערב שוגר מירושלים למוס קבה
מברק נוסף. הפעם היתד, התשובה :
״דא 1״

מ שפ ט
» שיא אדש׳א
נוסף על ההפגזה האדירה שכוונה אליו
על ידי מנחם בגין, מעל במת־הכנסת ו מ׳
כיכר־מוגרבי, תל״אביב (ראה לעיל) ,ספג
נשה שרת פגז שבא מכיוון אחר לגמרי :
מתוך האולם הדחוס עד אפס־מקום של
בית״הדין־המחוזי, ירושלים. מבחינה מדינית
היה זה אולי הפגז המסוכן ביותר.
בעת חקירת שתי וערב של העד השמיני
במשפט גרינוולד״קסטנר (העולם הזה?45
ואילך) .מנחם באדר, ח״כ,מפ״ם בכנסת הרא שונה
והמזכיר לשעבר שיל וועד־ההצלה של
הסוכנות בקושטא, טען הסניגור, שמואל

תמור, שמשה שרת הסגיר לבריטים את איש־הסוכנות
יואל בראנדט. סיבת ההסגרה, לדב רי
תמיר: הבריטים לא רצו שבראנדם יחזור
לגרמניה עם תשובה להצעתו של איש״
הגסטאפו אייכמאן לשחרר מיליון יהודים,
תמורת 10 אלפים מכוניות־משא.
באותה תקופה קיבל באדר את ההצעה
דרך בראנדט, ועתה הובא הוא להעיד שה הצעה
היתד, מבוססת, שלקסטנר היתד, טיבה
מספקת לנהל משא״ומתן עם הגרמנים בדבר
עיסקה זאת, ושרק הבריטים חיבלו בכל
התוכנית.
זה התאים למטרתו של תמיר: הוא
רצה להעלות את המשפט לרמה פוליטית
גבוהה, להשתמש בכל עד חדש של התביעה
כבמדרגה, לעלות עד לפיסגת ההנהגה של
הסוכנות, להוכיח שהיא שיתפה פעולה עם
הבריטים בארץ־ישראל ועם הנאצי!! באירופה.
ההאשמה שהוטחה נגד שרת היתד, מכוונת :
היא נועדה לכריח את התביעה להביא את
ראש־ממשלת־ישראל אל דוכן־העדים•
השופט היסס. אולם טענתו של תמיר
היתד, חזקה מדי אפילו בשביל משפם קסטנר־גרינוולד
גדוש״ההפתעוח. הנאספים עצרו
את נשימתם, והשופט, בנימין ד,לוי, שלח
מבט נוקב בעורך הדין הצעיר שהחוויר
מהתרגשות .״איזה קשר יש בין טענות
אלה לבין המשפט?״ תמיד נחפז להכריז
שהוא רק חוקר את עד התביעה, יהיה נכון
להוכיח את אמיתות טענותיו כאשר יעלו
העדים שלו על הדוכן. השופט היסס מעט,
הירשה לתמיר להמשיך בחקירה.
המתיחות היתד. הפעם גדולה מן הרגיל,
היות וזאת היתד, הפעם הראשונה בה נתקל
תמיר בעד שהדף את כל התקפותיו המילוי
ליות בקלילות ובזריזות.
מנחם באדר עשה רושם עז. הוא ניצב
על דוכן־העדים בשלווה גמורה, בלם את
התקפות־המצח של תמיר בתשובות ארוכות
וחלקלקות.
״האם ידעת כי מיד לאחר שהדביקו אנשי
אצ״ל כרוזים, שקראו למלחמה בבריטים,
באו נערי השומר הצעיר וקרעו אותם מעל
הקירות ז
״לא, לא ידעתי זאת.״
״הידעת שהשומר הצעיר חטף חברי אצ״ל,
עצר אותם בקיבוצים, עינך, אותם לפני
שהסגיר אותם לבריטים ז״
״קראתי על כך בספרו של מוסינזון
זרך גבר״.
תמיר, לשעבר מפקד בפועל של אצ״ל
בירושלים, נתמלא זעם. עיניו ירו ברקים
כלפי יריבו השלו, הלבוש חליפה פשוטה,
מרכיב משקפיים כהים.
עתה הופיע על פני העד חיוך אדיב.
הוא פנה אל תמיר ושאל :״מדוע אתה
מתרגש כל כך?״
תמיר :״מפני שאדישותך פוגעת בי.״
הקטיגור, אמנון תל, נתחייך, זו הפעם
הראשונה אחרי זמן רב. הוא התערב בחקירה
:״מר תמיר מנצל את ההזדמנות
כדי לנהל תעמולת״בחירות לטובת חרות.״
גם הפעם החטיא תל את המטרה: תמיר
עזב את תנועת החרות לפני שנה, טען
שהמפלגה אינה פעילה במידה מספקת נגד
המשטר הקיים.
בסוף החקירה היה ברור דבר אחד. הסני גור
לא הצליח לשבור את באדר! אולם
הוא השיג את מטרתו: גרינתאלד וקססנר
נשכחו כמעט לגמרי. המשפט התפתח במהירות
גדלה והולכת, הגיע לשיאים חדשים.

״אסיפות סוערות אינן משפיעות על הוצאות
הייצור וחיש, בי המחירים שלנו,״ הכריז
מנהל ארגמן, אברהם קליד. ואכן, אסיפת
יצרני הטקסטיל לא העלתה ולא הורידה —
המחירון החדש של המצבעות לא בוטל,

ע תו ה ת
קו ת לי חוי ד
״הז׳ידים האלה ! אפילו במדינה שלהם הם
לא השתנו!״
איש אינו יודע אם רביד,חובל של האניה
הפולנית א/ק צ׳ך אמנם אמר משפם זה לק צין
הראשון, או לאו, אחרי שהפליג מנמל
היפה. אולם כמה עתונאים היו בטוחים ש זהו,
בדיוק, היה צריך להיות הניסוח.
הפרשה, שעוררה את רוגזם של עתונאים
אלה, התחילה כשעלה על דעתם של נציגי
פולין העממית בארץ לעשות ג׳סטה של ידי*
דות״עמים׳ להזמין כמה עתוגאים ישראליים
לקבלת״פנים על גבי האניה, שבאה לקחת
מיסען של הדרים למולדתה. למען הזהירות
הוזמנו רק עתונאי השמאל, בתוספת נציג
אנודת״העתונאים.
סערהעברית. עלי סיפון האניה הוגשה
לאורחים ארוחה דשנה. שכללה קותלי
חזיר, וודקה ושאר מטעמים .״טוב שאין כאן
רבנים׳ הם ד,־ו מגרשים אותנו מן הארץ,״
סח עתונאי אחד, בפולנית, למפקד האניה.
גם חבריו לא התאפקו, התלוצצו באופן חופ שי
— ובפולנית — על חשבון הממשלה ושאר
המוסדות. אפילו נציג אגודת העתוגאים ה עבריים
חשב שמן הראוי הוא לשאת את דב רי
דוקא בפולנית.
״זהו חילול כבוד המדינה,״ התרעם אחו
העתונאים שלא הוזמן. מאחר שהוא לא היה
היחיד שחשב כך (ושלא הוזמן) יש להניח כי
בקרוב תועלה הפרשה באגודת העתונאים,
תחולל סערה — הפעם, בשפה העברית.

ריג 1ל
פ קו ד ה היא פ קו ד ה
חיים ליבא הרים את שפופרת הטלפון והתקשר
עם הפרקליטות הצבאית. הוא פשוט לא
היה יכול ללמד סניגוריה על שני המרגלים
הערבים שעמדו להישפט בבאר״שבע. הוא
חזר משם זה עתה, מבלי שראה את שני
הערבים הזקוקים להגנה משפטית.
יום לפני כן, כאשר נכנם ליבא לתחנת־המשטרה
של באר־שבע, לא היה לקצין
האדיב והמנומס בדרר״כלל׳ פנאי לשוחח
אחו. הקצין התרוצץ, נתן פקודות, דיבר
בטלפון. בפתח התחנה נאספו ג׳יפים עמוסים
שוטרים מזויינים.
על אחד הספסלים של התחנה ישבו אשד,
צעירה וילדה קטנה. הקצין קרב אליהן :
״מה קרה?״ מרים לסר לא רצתה לדבר
עברית: היא לא רצתה שהילדה תבין היא
דיברה אידיש, סיפרה על כל אשר אירע,
שעות ספורות לפני כן, במעלה״העקרבים,
תיארה כיצד הצליחו היא והילדה, מרים
פירסטנברג, להינצל בהעמידו פני. מתות.
כאשר סיימה האשד, את סיפורה, פנה
ליבא לאחור, חזר לתל־אביב, מבלי להיפגש
עם שני המרגלים: הוא החליט לא להגן
עליהם.

המ שק
המחירון לאגוטל
המצבעות

להרוס

לא נרשה לקארטל*
אותנו ! ״
קריאות אלו חזרו ונישנו באסיפת־החירום
של יצרני־הטקסטיל, שנתכנסה בהתאחדות-
בעלי־התעשייה, לאחר שהמצבעות החליטו
להעלות את מחירי הצביעה והאשפרה באחוז
ניכר.
בסיום אותה אסיפה החליטו יצרני״הסקס־טיל
הנרגזים להמנע ממתן הזמנות חדשות
למצבעות, כל עוד לא יוחזרו המחירים לקדמותם.
אולם המצבעות כרמיל, קשת וארגמן
צחקו לחמימותם של הנאספים שונאיה,קארטלים:
הן חולשות על משק־הסקס־כיל
בישראל. יש להן משרד גבייה משותף,
ואין להן כל צורך בקארטל חשאי.
* אירגון של סוחרים או יצרנים החותמים
על הסכמים לקביעת מחיר אחיד לתוצרתם
ולחלוקת השווקים ביניהם, נדי למנוע התחרות.

עורר־הדין
הופיע. אולם פקודות הן
פקודות. לא היה עורו״דין שימלא את מקומו
של ליבא, והוא נצטווה להופיע במשפט.
הוא הופיע.
הפולס הזה 658

n ^ W W W m A W W ^ N V IlU W A M lW W W W IM U V V V W V

צ רי כי םרק

ל מ שז ך

בחוט.. ,

האורח רא בא

אפשר שדני קיי אינו יודע זאת, אבל ישראל שימשה במה
לאחת מהלצותיו הקלאסיות נוסח המפקח הכללי. ההמונים
הישראליים ציפו לו בכליון־עיניים׳ תזמורות התכוננו להשמיע
שירי־לכת עליזים בשדה־התעופה ! אולם הוא לא הופיע.
בוקר יפה אחד׳ בספטמבר , 1953 פקחו הישראלים שנחפזו
לעמידתם את עיניהם לרווחה למראה מודעות גדולות, שזעקו
באותיות אדומות, מאירות עיניים :״דני קלי יבוא לישראל!״
המודעות היו חתומות על ידי האמרגנרם צבי דוב־נסקי ודוב
בן־צבי.
אחדים סברו שזה היה להטוט־פרסומת של חברת־הסרטים
המפיצה את סרטיו של דני קיי. אחרים ציפו לראות את אלי לם
הנערץ בשלושה ממדים. מנהלי משרדי הכרטיסים חיככו
את ידיהם מרוב נחת. רק האמרגנים הוותיק־ם היו סמוקים
מכעס .״מה ז הזאטוט דובינסקי ונהג״המוג־ת בן־צבי מביאים
את דני קיי?״ לזעמם לא היה גבול.
העתונא־ם שמו מצור על מבינסקי ובן־צבי׳ שישבו ליד
שולחנם העגול׳ המכוסה שיש, בקפה בן־יהודח, בורסת
האמגים של תל־אביב. הם דרשו הוכחות. בן־צבי תזלב את
ידו בכיסו, הוציא חוזה, הראה אותו לעתונאים חלקים חלקים.
העתונאים הרפו ממנו׳ מיהרו אל מכונות הכתיבה.
לא נותר עוד ספק: במקום בו נכשלו האמרגנים הוותיקים
והמנוסים, הצליחו דובינסקי הצעיר, הזריז׳ בעל פני התינוק,
ובן־צג־ המגושם, הנראה כמתאגרף. אפילו משה שרת נעלב:
זה לא מכבר דחה קיי את הזמנתו לבקר בישראל, טען שהוא
טרוד מדי! ופתאום הוא מתפנה׳ כדי לערוך 11 הופעות י רצופות על במות ישראל.

והתמסר למקצוע האמרגנות — מקצוע קשה המנחיל אכזבות
רבות לבעליו.
הוא האמין שבמות השעשועים של ישראל זקוקות לדם
חדש ומוחות רעננים. הוא ראה שמרבית האמרגנים מעמיינים
בעיקר בהכנסות״הקופה׳ אינם דואגים לכך שחובב־ד,שע שועם
הישראלי יקבל תמורה הוגנת לכספו. הוא היה
משוכנע שבישראל מצויים שחקנים חדשים, ראויים לשמם,
ויצא לחפשם ולהביאם אל אורות״הבמה.
״תגליתי הראשונה, הזמר דייב הרון, הצליח כאמן, אך נכ של
מבחינה קופתית.״ סיפר דובינסקי, כשעל שסתיו היל״
דותיות״מלאות מרחף חיוך קל ,״כשלונו הקופתי כמעט ש חיסל
גם אותי״.
באותה תקופה פגש הוא בדוב בן־צבי, שהשאיר את הגה״
המונית בידי אחד מידידיו, יצא לנסות את מזלו בין חוגי־האמנים.
בן־צבי הציע לו לתמוך בזמר העממי ישראל
יצחקי. ההצעה היתה מושכת: יצחקי הוחתם על חוזה וגלגל״
מזלם של האמרגנים המתחילים העלה אותם מעלה מעלה. הם
החליטו להפוך את קשריהם הזמניים לקבע, הפכו לשותפים.
ח־פו למעלה מששה חדשים. העבודה המפרכת, הנצחונות
המשותפים והטרדות המשותפות, חיזקו את ידידותם של
שני הצעירים׳ עד היום בו נכנם בן־צבי למשרד בהתרגשות
כבושה, סגר את הדלת פלט שתי מלים קצרות: דני קיי.
אחר הוסיף והסביר: דודו, יעקב מייבר, חזי ימים מספר
לפני־כן מארצות הברית, מקום שם פגש באמרגן ליאון
גלאזר. גלאזר אמו לו שהוא יכול להביא את דני קיי ליש ראל.
בן־צבי קיבל מכתב מדודו, בו נשאל אם הוא מעוניין
לארגן את הופעותיו של קיי בישראל.

הדרךה 1ב 11ה

״ראית, כז כ בי ס ר

דובינסקי היה מאושר: הוא ידע שהוא בחר בדרך הנכונה.
הוא לא הצטער על שעזב משרה רבת״עתיד במשרד־הבטחון

״כאשר שמעתי את השם דני קיי, ראיתי כוכבים!״ סיפר
דובינסקי ,״בן־צבי ידע שאני נתון בידיו. כדי לשכנע אותי
הוסיף הוא שדודו זקוק לעזרתנו, אך ורק מפני שיש לו
מגרשים רבים בטבריה׳ ואין ברצונו להסתבך בעסקי״תיאט״
רון.״
לפני עזבו את המשרד, ביקש בן־צבי אלף ל״י על החש בון.
דובינסקי מיהר למלא המחאה :״אלף לירות? הייתי מוכן
לתת לו אפילו את מכנסי!״ דובינסקי הפעיל את דמיונו ה מפותח.
הוא ראה לנגד עיניו לא רק את ההצלחה הכספית!
הוא ידע גם שהופעתו של קיי בישראל תהפוך אותו לאמרגן
בינלאומי. הוא ריחף בעולם הדמיון, והוסיף לתת לבן־צבי
המחאות על החשבון.
אולם לאתר שנתרוקנו כמה וכמה פנקסי־ד,מחאות, נת עורר
דובינסקי מחלומותיו׳ דרש הוכחות. בן־צבי השיב
שקיים חוזה בינו לבין דודו וליאון גלאזר — חוזה העומד
להגיע לישראל. יתר על כן, הוא הביע את נכונותו להכריז
במודעות ומעל דפי״העתונים׳ שדני קיי יגיע לישראל ביום
. 11.1.54 דובינסקי נרגע, מיהר לשלוח לבאנק להביא פנקס״
המחאות חדש.

סבם מל א וזמה1ז

אמרגן צבי דובינסקי
לא חוזה ולא כסף
שני הנאשמים ניצבו על דוכן העדים,
האזינו להקראת כתב האשמה: עבדאללה
מג׳יד עיסה נאשם בהסתננות לשטח ישראל,
איסוף־אינפוהמציה, נשיאת כלי״נשק. הוא
נשבר, פרץ בבכי, הודה באשמה, ביקש
רחמים, טען שהוא צעיר ויש לו משפחה
בעזה. אהר ישב על מקולו ולא הוציא
הגה מפיו עד סיום־המשפט.
הנאשם השני, עבד אל׳חאליל וואדלה,
היה מבוגר מחברו. הוא סירב להודות באש מות
איסוף־האינפורמציה ונשיאת־הנשק, טען
שהוא אינו יודע לכתוב ושברשותו היתד.
רק שברייה. הוא ביקש את רשות הדיבור.
עבד אל־חאליל נולד בארץ־ישראל, נמלט
לרצועת״עזה, כאשר כבשו הישראלים את
בפר־מולדתו, כאוכבה. במשך חמש שנים
סבלו הוא ובני משפחתו מחסור וחרפת״
רעב. לפני חודשים מספר פנה הוא אל
העולם הזה 858

הכתבים ההוליבודיים של עתונים ישראליים שונים מיהרו
לראיין את דני קיי, הציפו אותו בשאלות :״מתי אתה יוצא
לישראל? כמה זמן תשהה שם? הנכון הדבר שאתה מתכונן
להשאר בישראל ולהשתקע בקיבוץ? הנכון הדבר שאתה
יהודי פולני? מה דעתך על הבעיה הערבית?״ דני לא השיב
דבר׳ לטש אל העתונאים עיניים: מלאות תמהון.
בן־צבי נחפז למצוא תשובה מתקבלת על הדעת: דני קיי
הכחיש את השמועות על צאתו לישראל, מפני שהוא לא
רצה להעליב את שרת ולבוא לישראל בהתאם לחוזה, אחרי
שהוא דחה הזמנה לבוא לשם כאורח .״אל תדאג. הוא יבוא
בזמן,״ הרגיע בן־צבי את דובינסקי הנבוך.
תשובה הגיונית שנייה נאלץ בן־צבי לתת, כאשר לא הגיע
דני קיי במועד הקבוע. משרדי־הכרטיסים לחצו על דובינסקי
להתחיל במכירה מוקדמת של כרטיסים! אלם המשטרה סירבה
להרשות זאת, בטרם יוצג לפניה החוזה. ברגע האחרון הופיע
בן־צבי ואמר שבואו של דני קיי נדחה ל״ 11 למרץ ! 1954
עיריית עזה בבקשת עבודה. שם הוצע לי
להצטרף אל אדם שני, להסתנן לישראל,
לסמן את מספר המכוניות (הצבאיות וה אזרחיות)
,העוברות דרך ׳פאלוג׳ה מזריחת
השמש עד שקיעתה. השניים לקחו אתם פיתה
וקומץ זיתים, התקיימו בעיקר על תפוזים
שקטפו בדרך. שלטונות עזה הטילו עליהם
לשהות בשטח הישראלי חמישה ימים ולחזור.
עבד אל־חאליל דיבר משך שעה שלמה.
קרן־שמש׳ שחדרה דרך החלון, הבליטה
את תווי־פניו ואת זקנו המחודד. הוא נראה
כדמות שיצאה מבין דפי התנ״ך. חברו
ישב דומם, חייך מדי פעם בפעם במרירות.
הוא ידע שגורלו נחרץ. הוא יקבל אותו
בשלווה *.
* עבדאללה מג׳יד נידון למאסר עולם ;
חברו נידון למאסר 27 שנים,

במעט אורח דני קיי
לא דובינסקי ולא יערסקי
אבל הוא הביא אתו את החוזה׳ בו נאמר בפירוש שדני קיי
צריך לבוא לישראל בין 1 11.1.54־ . 11.1.55 דוב־נסקי נשם
לרווחה: סוף סוף היה החוזה האגדי מונח לנגד עיניו.
החודשים חלפו חיש קל. ה־ 11 למרץ בא וחלף — ודני
קיי לא הגיע. דובינסק׳ הזמין את בן־צבי לשיחה רצינית,
דרש ממנו להחזיר את הכסף. בן־צבי טען שהוא מסר את
כל הכסף לדודו, הבטיח להשיג חלק מן הסכום תוך ימים
מספר, עזב את המשרד — ונעלם מן האופק.

המש טר ההמ שיכ הבמלאכה
דובינסקי התרוצץ על פני תל־אביב, חיפש אותו בכל
מקום. אשתו של בן־צב־ ,זהבה, הכריזה שאין היא יודעת
היכן נמצא בעלה. נהגי תחנת־המוניות, בה עבד, טענו שהוא
לא הופיע במקום זה זמן רב. גם הם ודו מעוניינים למצוא
את דוב בן־צבי: הוא היה חייב להם אלפיים לירות.
כאשר עלו כל חיפושיו של דובינסקי בתוהו, הסתגר
הוא במשרדו, הניח למשטרה להמשיך במלאכה. השוטרים
מצאו את בן־צבי על נקלה: הוא נידון לפני ימים מספר
למאסר, באשמת שבועת־שקר .״אותה שעה ידעתי שכספי
הלך לכל הרוחות,״ אמר דובינסקי, לא בלי חיוך.
הוא מיהר להתקשר עם טבריה, ביקש להפגש עם יעקוב
מייבר.
״חוזה?״ קרא מייבר בתמהון, לאחר ששמע את הפרשה עד
תומה ,״הוא ביקש ממני רק להתקשר עם גלאזר ולברר את
האפשרויות של הבאת דני קיי לישראל. אמנם היתה חליפת״
מכתבים׳ אבל לא חתמנו על כל חוזה.״
״ומה׳אמרת בראותך את המודעות?״
״פניתי אל בן־צבי, והוא סיפר לי שהוא הסתכן ופירסם
את המודעות. אם יבוא דני קיי — מה טוב. אם לא יבוא׳
תהיה זאת׳ לפחות, פרסומת טובה לעסקיו בעתיד.״
״:ומה עשית בכסף שהוא נתן לך?״
״בכסף שהוא נתן לי?״ קרא מייבר בהפתעה ובהתרגשות,
הרי אני עצמי נתתי לו 1500 לירות כדי שיפתח לו משרד.״
שני הגברים נשארו על עמדם׳ אפופים דממה.
דובינסקי הנו אופטימיסט. הוא ידע שיעבור זמן רב בטרם
יוחזר לו כספו! אולם הוא משך בכתפיו וחייך :״העבודה
הנה האוניברסיטה של כל אמרגן. היה עלי לשלם שכר״לימוד.
אמנם היה זה שכר״לימוד גבוה מדי 9700 :ל״י. הכסף היה
יכול להביא לי תועלת. יש לי תוכניות גדולות.״

ליבא התבונן בהם! אולם לנגד עיניו חלפה
תמונה אחרת: חדר בתחנת״המשטרה׳ אשד,
חיוורת המספרת סיפור אימים וילדה קטנה,
בעלת עיניים גדולות ומפוחדות, נצמדת
אליה כמבקשת מחסה.

הדחףוה דו ח
משהגיעה לפני זמן מה א/ק חיפה אחרי
מסע קצר מגרמניה, לא היו מלחיה מרוצים
ביותר מההפלגה, קבלו על אי־סדרים ש! נים
— בעיקר טכניים.
לפני ימים מספר קלטו אניות שונות בסביבת
מיצר גיברלטר קריאות .0או.ס. מאניה
ישראלית. היתד, זאת חיפה, שעד מהרד,
קיימה קשר טלגרפי גם עם הארץ, הוסיפה
פרטים שונים על מהלך־נסיעתה.

לאחר שיצאה האנייה ב־ 12 למרץ מתל־אביב,
הניעה דרך קפריסין וביזרטה לאורן
מקום שם הטעינה מלט שהיה מיועד לאפריקה
המערבית. בדרכה לשם 100 ,מיל
מזרחית לגיברלטר, החל הים לסעור. לפתע
התרוממו ירכתי־ד,אנייה במידה גדולה מעל
פני־המים. המדחף הצמוד אליהם, הסתובב
במהירות עצומה באויר, כשבבת אחת וב־חבטה
גדולה התאזנה האנייה שוב. מעצמת
המכה התפרק המדחף, והאנייה הופקרה לחסדם
של הגלים והרוחות.
רב החובל לא איבד זמן יקר, החל לשגר
קריאות עזרה. למזלו היה מקום התאונה
עורק־תנועה ראשי׳ כך שכעבור זמן קצר
הגיעו לעזרתו שתי אניות־גרר ומשתיתה
אחת.
(המשך בעמוד ) 13.

הראשוןהגואל: מנהל בי ת־ ה ח רו ש ת צועק כמטורף
לתוף הטלפוניים :״בהול ו״ ,״ז כו ת קדינדה 1״ ״ מ שבר !״
ביו ם האחרון של כל חוד ש, נח ברא שון לחוד ש הבא•

משקפייםלאושר: מטרה עיקרית לביקורת החמורה היא המחסור ב סחורו ת צריכה. ב מיו ח ד בולט עדיין
זו״ מ סתכלות ע שרות עיניים קצרות־ראי בבעל
כה חיוני משקפיים. בקאריקטורה
ה מ חסור הח מור ב מי צ רן
המאו שר ש ל ״זוג משקפיים. ב ב רי ת־ ה סו ע צו ת המ שקפיים הם גם כיום נחמן לאדם אסיד הישייך לבעלי הזכויו ת.

מדכרים ״{
זו ונאם העס!
סופי. שים לו

בקורתעצמית. טע

מאז הידהדו בחצר בית־הסוהר המוסקבאי
יריות הרובים ששמו קץ לחייו של גבר
נ&וך־קומה וממושקף, לפני שלושה חדשים,
עסקו מיטב המוחות בעולם בפיענוח החידה נ
מדוע נפל לאברנסי בריה מרום שלטונו ז
מי ניצח אותו? מיהו — או מיהם —
השליטים האמיתיים החדשים?
הצד המוזר ביותר בפרשה המוזרה היה :
השתיקה שאפפה אותה. הקהל שמע פעם
אחת על סילוקו של בריה מן השלטון,
למד בפעם השניה כי הוא נידון למוות והוצא
להורג. פה ושם קיבלו אסיפות״עם את ההח לטות
הספונטניות הרגילות נגד ״הבוגד״״
אולם איש לא צעק ״לקטול את הכלב השוטה•״
חסרה לגמרי האדרה הסוערת, שקדמה
לכל משפט ראווה בשנות ה־.30
קשה היד. לזכור כי האיש שהואשם בבגידה
היה אחד משלושת הגדולים שנשאו את ארונו
של יוסף סטאלין.

לארקהת מונו תעלגפיה קי רו תשל ״מלון מו סקבה ״ .ק רן דווו ב גו ר קי.

בעתונותה סו ביי טי ת .״קרוקודיל.״ ה הו מוריס טי. מתתת מי ד בי קו רתעלהפג מי םהק טני סשלה מנונו
אפילו עלההתקפותה שיג ר תיו תעל איל הוו ל־ ס ט רי ט 1 .הו אחדה סי מני ס ל אוי דההחדשהש סי בו ת,

המרשל m־ הבל •
המפתח לפיענוח הסוד טמון בסרטים הק טנים׳
אשר ברגעי ההתרגשות הראשונים
פסחו עליהם הפרשנים. לדעתו של יצחק
דויטשר, האיש שכתב את הביוגרפיה הטובה
ביותר על סטאלין, היה הפרט החשוב
ביותר: אישיותו של נשיא בית־הדין.
כי שם, על דוכן השופטים, ישבה דמותי
עטורת אותות־ההצטיינות של איבאן סטי־פאנוביץ
קונייב, מרשל ברית״המועצות, נושא
אות הנצחון. כובש אוקראינה, פולין וגרמניה
הדרומית הוא הגיבור העיקרי של הצבא
הסובייטי, אחר המרשל ז׳וקוב. הצבא ה סובייטי
שפט.
היה זה מעמד סמלי. על ספסל הנאשמים
לא ישב רק מפקד הבולשת הכל־יכולה.
לצדו ישבו ששה גברים׳ שכמותם עוד לא
נראו יחדיו במשפס־טיהור נ
• מפקד בטחון־הרדינה במלחמת־העולם
השניה, אחרי־כן שר פיקוח המדינה.
• קצין הבולשת הפוליטית, שר״הפנים
(האחראי על המשטרה) של גיאורגיה.
• קצין הבולשת הפוליטית, טר־הפנים
של אוקראינה.
• סגן שר בטחון המדינה, אחר־כך סגן
שר־הפנים הסובייטי.
• סגן מזכיר משרד״הפנים הסובייטי.
• ראש משרד החקירות של בריר..
היה ׳ זה המשפט הסובייטי הראשון בו כל
הנאשמים, בלי יוצא מן הכלל, היו אנשי
הבולשת הפוליטית. דבר זד. לא יכול היה
להיות במקרה. בעיג׳ העם, היה זד, המשפט
נגד הבולשת הפוליטית בכללה.

להדק את ה מו ש כו ת!,,המוזר ביותר הוא כי בחדשים הראשונים
אחרי מות סטאלין, בשבריר, ישב על הסוס,
היה הוא האיש שהנהיג את הרפורמה הליברלית
הראשונה בברית״המועצות. הוא האיש
שהנחית מכה נוראה על ראש הבולשת,

כשהודיע רשמית כי הרופאים היהודיים הואשמו
לשוא ובזדון, כי נסחטו מהם וידויים
באמצעות עינויים. בריה, שעלה לגדולה בפעם
הראשונה כשסטאלין החליט לשים קץ למש־סטי״הטיהור,
הסך שוב לסמל ״הגישה המתונה.״

כן, מדוע סולק ז מי סילק אותו י
הכוח העיקרי היה, בלי ספק, מנגנון המפ לגה
— מאלנקוב׳ חרושצ׳ב ומולוטוב. וותיקי
המשטר הסטאליני נרעשו כשנוכחו לדעת

כי הפולחן הסטאליני חוסל במהירות כזאת
אחרי מותו, עד כדיי כך שאפילו עתון הממשלה
הודיע כי פולחן המנהיג היחיד סותר
את תורת המפלגה. אולם מאלנקוב לבדו
לא היה די חז? כדי להתגבר על הבולשת׳
בעלת הדיביזיות המזויינות, המרשלים וה מנגנון
שלה. לכך היה דרוש לו בן־ברית.
בן־ברית זה היה הצבא הסובייטי.
בדרך כלל מניחים כי הצבא הוא כוח
״מתון״ .ז׳וקוב וקונייב לחצו לא פעם את

ידי הגנרלים האמריקאיים, התלוצצו באזניהם
על יושבי הקרמלין. אולם הצבא מעונין,
קודם כל, כבטחון. הקו הליברלי של בריה
נראה לו מסוכן מדי. אחרי נסיונו של בדיה
להגדיל את עצמאות הרפובליקות הסוביי טיות
והרפובליקות העממיות, פרץ המרד
הגדול בברלין המזרחית. הצבא דרש להדק
את מושכות השלטון. הוא דרש גם להגדיל
את חלקו שלו בשלטון זה.
הלקח הראשון של המשפט הוא כי הבולשת

קולםמזורז. הטראקטוריסטים ׳הטיועדיט, עוברים בריצה את ת א״הטראקטור, מקבלים
ת עו ד ת״ הסמכה. ב ח פזון, שומעים באזנ ם האחת הסברות המדריך המצביע במקלו על המכונה

גות ״ :תמיד ח תלוננו בב רי ת״ ה מועצו ח כי מדברים 1׳ותר מדי, עו שים מעט מדי.בקאריקטורה
וזמטלגתי באות ה מהירו ת בה ממלא כו תב״הנאו מי ם ש לו( בתא הלחש!) את גליל הנייר ה אינ־מרוב
שיעמום.
אולם הריק, שאחרוני יו שביו מסתלקים מן האולם, בורחי ם חחוצה

8 JHCKOMOMUCmOM

פות וו אינו שני במעלה.

QBamEu

ה רופ אי םלאנ אסר!

ש תנו. יהד איתן ה ש תנ ה \ הטו I
נול סמןהאח רון גברהה בי קו ר ת
נעוצות. בין ה ש אר. בפרשתב רי ה

הקו החדשנסשך

הפוליטית, אחד משלושת השותפים שירשו
את שלטון־היחיד של סטאלין, חוסלה ככוח
פוליטי מרכזי. השלטון נשאר, עתה, בידי
שני השותפים הנותרים: מנגנון־המפלגד,
ומפקדת־הצבא. הופעתו של המרשל בולגאנין
ליד מאלנקוב במיפקדים האחרונים, נוכחותו
של המרשל ז׳וקוב במסיבות לדיפלומטים
זרים אחרי שנעלם משך חמש שנים, וכהדנתו
של המרשל קונייב כאב ביודהדין במשפט
בריה, מוכיחים כי חלקו של הצבא בשות

fljOUA nocAA

חשוב יותר הלקח השני של המשפט הג דול.
בריר, ניסה לרכוש את אהדת ההמונים
על־ידי קו ליבראלי. הוא נתן לעולם את
הפאראדוכס של שוטר הלוחם במשטרה.
אולם יריביו לא האשימו אותו בנסיון
לתת חופש יותר גדול להמונים. הם יכלו
להגיד כי נסיון זה היה חלק של קנוניה
אמריקאית להחזיר את הקאפיטליזם על כנו.
אולם הם נתנו למשפט את הצביון ההפוך.
הם האשימוהו, דנוהו והוציאוהו להורג
דווקא כשוטר עריץ.
בריה מת. אולם מחסלי,ו המשיכו בדרכו.
היה לכך צד סמלי, בעל ענין מיוחד
לאזרחי ישראל. בין השאר הואשם בריר,
כי השמיץ את ריומין, האיש שאירגן את
מאסר הרופאים. אולם אחרי סלוקו של בריר,
לא הוחזר ריומין למקומו, כסגן מפקד
המשטרה. אם ריומין צדק, ובריר, השמיץ
איש ישר ונאמן, הרי נובע מזה כי הרופאים
היהודיים היו בכל זאת אשמים ברצח ז׳דא־נוב.
אולם הרופאים לא נאסרו שנית. איש
לא היד, מעונין לחדש את הפרשה. ריומין
עצמו הופיע שוב רק במקום נידח, כמועמד
לבחירות באזור מגוריו.
גם המשפט עצמו הוכיח כי יורשי סטאלין
אינם חפצים ללכת בדרכי מנהיגם המנוח.
המשפט היד, סגור לקהל. התעמולה ההמונית
מסביבו לא היתד, רועשת וצמאה לדם. וידויו
של בריר, לא פורסם, למחרת הוצאתו להורג
של בריה טיפלו העתונים הגדולים במצבם
של תלמידי החקלאות. מסך השתיקה הורד
מיד על כל הפרשה. ברור כי השליטים
לא רצו ליצור את ד,אוירה של פחד ששררה
במוסקבה בשנות ד,־ ,30 שנות המשפטים
הרועשים, הוידויים המדהימים וההאשמות
הפנטסטיות.
הקו החדש, שהונהג אחרי מותו של סטא־לין,
ושבו היה לבריה חלק מכריע, נמשך
לאורך כל החזיתות. העתונים הסובייטיים
הוסיפו לפרסם בהרחבה דברי ביקורת על
מנגנון הפקידות, קאריקטורות עוקצניות
על הליקויים והפגמים בחיי יומיום. ניתנה
לאזרח הסובייטי ההרגשה שעתה יש מי
ששומר על זכויותיו׳ אחרי שעריצות הבולשת
הפוליטית נשברה.
יתכן מאד שזהו רק שלב עובר, שלב
שיגיע לקיצו אחרי שהמשטר החדש יתבסס
לחלוטין, יתגבר על מאבקיו הפנימיים. אולם
יתכן גם שזוהי התחלתו של פרק חדש,
וכי אחרי תקופת סטאלין — תקופת הצנע,
הבולשת הפוליטית ופולחן־המנהיג — הגיעה
עתה ברית־ד,מועצות לביסוס פנימי כזה
שיש בכוחה לייצר גם חמאה וגם תותחים,
לתת לאזרחיה מידה גדולה יותר של רווחה
וחופש מבלי שהדבר יסכן את עצם קיומו
של המשטר.

pACC«Abl

Cjfopui

ה פ ליי ר

כיצד

ה מיו א ש :

לזרוע-

מ שרד

תפוחי־אדנו ה?

החקל או ת

מקבל

מלא

פ קי די ם.

ת שובה :

או ל ם

״ שאל

כשחקל אי

המנקה,

שו א ל

הי א

ה פ קי ד

מהכפר ! ״

6A3APHWE CTPA
phcvsoke. ffg.snpHHKoa,

69; *4

;mOHVPtyM,

HtT.

Mip

<3?t 0 Hit be1

שולן
,1מתיאש ומוצא תור ארוך עוד יותר בזירת ההחלקה.

otaea

ה פגל :

ה מכוני ת היחידה מ שמ שת להברחה, לסוס אין מיס אלא רק בידה, ישנים

ב חבית של דויגנט -המאזניים ע ם וקות נ ל כז עד

הם זז 1והנ1ת?!ל? ? 1ת a 3 a M - ,My־ j L E a

במרחב
מצרים
•ום חתכרעה

השבוע גדולה במיוחד הדרישה למוסיקה׳
תיאטרון ואמנות בכלל. ועוד
אומרים כי לנוער העברי אין
זיקה לדברים כאלה.

—ל השטחים
בלונדית בת ) 858/202( 16 סבורה ש כבר
בנילה היא יכולה להתכתב עם נער
ב ע רו בניל , 17 על כל ה שטהים. על
ה מעונייז להיות עדיין חוב ש ספסל-לי-
סורים.

חשיבותה שר רצינות

יליד-האריו. בז ) 858/203( 21.5דו*ה
להתכתב עם נערה עד ניל , 20 רצינית
ו אמיצה, הרו אה את עתידה בחיי מ שק.

במהדורה מודרנית, עילוי
נערה דתית 858/201 נבוהת־ה שכלה,
העוסקת בהוראה. רצינית. אד יחד עם
זאת לא נעדרת חוש הו מו ר רוצה להו כיח
זאת לצעיר דתי שיהיה תלמיד-
הכם במהדורה מודרני ת בניל 27ו מעלה
היא מו כנ ה להתכתב ההל מנו ש אי ם
עיוניים כבעיו ת ד תיו ת, וכלה בנו ש אי ם
חילוניים כ ספרו ת, תי א טרון, מו סי קה קלא סית
ובעיו ת חברתיות. רצוי כי חברה
לעט יהיה חבר קיבוץ דתי.

היו זמנים~

תכונו ת רוחניו ת כהשכלד. תיכוני ת וחקלאית.
נ טי הלמ שו ד בע ט לעתים. אה־בת־תיאטרון,
ספרו ת ופרטי ם מובחרים,
אהבת כיו ף, טיולים ברכב ו ב רני, שחייה
ו אפילו ריקודים סאלונייס, מ תגל מות ב ד
מו תו של קצין פלמ״ ח מ שכבר הימי ם
( ) 858/205 שחצי יובל שני ם כבר מ אחוריו.
את ידי עו תיו ו ר צונו ללמוד. הו א
מו כן ל הע מיד לרשותה של נערה עד
ניל 25 שתהיה ( :רצוי) צברית. מ צי אותית
ויחד עם זאת בעלת רגש, אוהב ת
א מנו ת, ל א ביותר צינית. שתבלה יותר
זמן ב ספריה מאשר במספרה, אד אין
זאת אומרת ש הי א חייבת להיות ר שלנית
בהופעתה.

בי מחיפה תצא התכתבות
היא איננ ה רוצה לתאר את מ עלו תי ה
ומראה החיצוני 858/206 מו כנ ה רק
להודות ש הי א בת .22א ת יתר הפרטים
היא תגלה לבחור בגיל , 25— 28מ שכיל
ורציני (לא יותר מ די) .שיחיה מ חיפה.

בחינות כגרות
יחד עם בחינו ת חבנרות שלו, מ עוניין
עול ימים, בן .) 858/207 ( 18 להבחן נם
בהתכתבות עם נערה בת . 16— 18 את
בחירת הנו ש אי ם הו אמש אי ר לה.

למכתב,

מבט כחוד

שער בלונדי ועיניים כחולו תנמצ אי ם
בנו פו בעל הנובה ה בינוני של אי ש צעיר
בז 858/208 ( 20ה מתעתד להמ שיד ב־ל
מוריו. את מ ב טו הכחול הו א רו צה
לנעוץ במכ תב של נערה בת . 17 תלמידת
בית-ספר תיכון, שלא תחיה נבו הה ביותר.
שלא תאהב יתר על המידה בתי-
תו שבת תל־אביב. מו סי ק ה
קפה. תחיה
ספורט, תי א טרון, ציור, פי סול וספרות
הם הנו ש אי םהמ עניני ם או תו.

מכתבים אחדים שאלו אותי אם
אני משתמשת בעצות שאני יועצת
גם בשביל עצמי. אין לי צורך בכך,
קבלתי תמיד מצויין בהתנהגות.
עמליה — :זה נח מד מ או ד לחיותת
מ אוהבת, אול ם אין זה נח מד כלל לס- -
בול בנלל זח מנדודי־ שינח. הדבר ינרום
לד לעיגולים שהורי ם סביב עיגיד היפות.
אמצ עי-
תהיי חיוורת ועייפה. לדעתי,
ה שינה ה טו ב ביותר הו א קריאה בספר
מ שעמ ם ב מיו ח ד (את יודע ת, כ מו השי
טה ל צוד תנינים במלקחיים).
זיוה — :אחרי שקראתי את מכתבד,
הצטיידתי בלוח לוגריתמים מ רו ב בלבול
על מ ספ ר הבריד ו הי סו סי ד ב מי לבחור.
העובדה ש אינ ד מבכרת אחד על פני
כולם מו כי ח ה בצורה ברורה ש אין לד
ציי ד לבחור כלל. ה מ שיכי להתראות עם
כל מי שתרצי, עד שתרגי שי פעם בהעדרו
של אחד מ הם. ב צורה שתתפר ש
כרצון להיות א תו.

סליחה, טעות במספר
מ שה א א תה י כול לפרש את
אי־רצונה של הנערה, אתה שוחחת משד
חודש ב טל פון מבלי לראותה, להפנ ש
אתד — ב שתי צורות: או ש הי א שו מעת
בקול אמאה אומרת כי איו להפנ ש עם
אדם שלא הוצג בפני ה. או ש מי ט תו-
ריות ה שיחות דרך ה טלפון משעש עו ת
או תה ו אין בר צונה לקלקלו על ידי
פגי שה. את שמה וכ תוב תה אתה הרי
יודע, אם תתאמ ץ עוד מעט, תדע נם
אי פה אפ שר לפנו ש בה, הארץ הי א קטנה,
תמצא מכ ר מ שותן ז. ובכן
עקיבא נ ה שבוע ראיתי סרט
בו מדקלמת הגיבורה. כדי להתנכר על
אופייה הרנזני. את שתי ה שורו ת הרא שו נות
של ״ הי אוו ת ה״ ללוננפלו. כ ש הי א
מגיעה למלה האחרונה, שו כ ר הכעס. י ש
כ אלה המייעצים ל מנו תעד .10 אני
למשל. מ צי ע ה. ידבפש טו ת להדול מל-
ה שתע שע ב ת מונ ה בה אתה מצייר את
פ שו ט
בכעסה ולהיות
עצ מד כנור א
חביב.

בבוקר יום שני, כשיצא מוחמד נגיב
לשדה״ד,תעופה אלרזה של קהיר׳ ללוות את
המלך סעוד, עוד היה איש חשוב. כשביצבצו
הכוכבים הראשונים של אותו עם שני, היה
מוחמד נגיב איש מחוסל.
אמנם עוד נשא הוא את תואר נשיא
וראש־ממשלד .,אולם הודעתו של סלאח סאלם,
יד־ימינו הקדחתני של עבד אל־נאסר׳ כי
בוטלו כל הצעותיו והכרזותיו של נגיב
ביחס להחזרת שלטון אזרחי, הוכיחה כי
האיש מספר אחד במצריים הוא עבד אל־נאסר.
מה קרה בין טכס הפרידה של הבוקר לבין
הכרזתו של סאלם בערב?
נגיב התעלף. האוירה בשדה־החעופה
היתד, מחניקה וכבדה. מלבד החמסין שפקד
את קהיר העיקה הרגשה של מתיחות ועצ בנות
על הנוכחים בטקס־הפרידה לכבוד
המלך־סעוד, שסיים את ביקורו הרשמי במצ ריים.
מזה יומיים נעשה העיר בסערה של
הפגנות והתנקשויות אינסופיות. מעמדו של
נגיב׳ אשר למראית עין הלך והתחזק מאז
הוחזר לנשיאות, החל -מראה בקעים רציניים.
גמאל עבד אל״נאסר׳ ששתק עד כה, השליך
להמון הכרזות נלהבות.
פתאום נתעוררה המולה בשדה התעופה.
נגיב, לבוש מדי חאקי חורפיים, שניהל שיחה
עם אורחיו הסעודיים׳ צנח ארצה והתעלף.
רופאו הפרטי, איברהים אל־מופתי, רץ מיד
אליו, העביר אותו לחדר החולים במקום,
הזריק לו זריקת אטרופין. הנשיא פקח את
עיניו, נשם עמוק ונאנח :״למה לא מתתי
היום ז״ בפינה פרץ קצין צעיר בבכי.
״הרגו אותי בינתיים התפתחו ה*
עניינים ברחובות העיר בקצב מסחרר. רבבות
מפגינים שוטטו, קבוצות״קבוצות׳ עסקו בספורט
הלאומי האהוד׳ שנאסר עליהם מאז
ההפיכה: צוויחת סיסמאות. נחלקו לשני מח נו
ת: בעד נגיב, ובעד עבד אל״נאסר.
המשטרה, שלידיה הפקיד נגיב את השמירה
על הסדר, עמדי, מן הצד. קבוצה בת קרוב
ל״ 500 איש מתומכי עבד אל־נאטר, התקדמה
אל בנין מועצת״המדינה, הגוף הקוקי העליון.
בפנים ישב עבד אל״ראזק סנהורי, האיש
שמוח׳מד נגיב הציע כמועמד לתפקיד ראש
הממשלה האזרחית׳ שנועדה לקום ב־24
ביולי, עם פירוק מועצת״ההפיכה.
המשטרה ניסתה להתערב׳ אך לשוא. ההמון
הפרוע התפרץ פנימה, ניפץ רהיטים, היכר,
את סנהורי עד זוב דם. פתאום הופיעה
יחידה של המשטרה הצבאית. מאחוריה נדחק
סלאח סאלם• ״בני ארצי קרא הוא ,״אל
תהרגו את האיש. אם מישהו חטא וסרח,
תענש אותו ההפיכה. אנו לא נרשה שכל
אדם יעשה דין לעצמו ובתנועה פאטתית,
כשקולו העמוק רועד׳ פתח את זרועותיו
להמון וקרא :״אם אתם רוצים להרוג
אנשים חפים — הרגו אותי ההמון,
ששניים מתוכו נהרגו בתיגרה התפזר במבוכה.
הצבא יצא לרחוב. בביתו של נגיב,
נמשכה אותה שעה ישיבת״הרמשלה שהחלה
עם שיבתו משדה״התעופה. כש-צא. בערב,
סלאח סאלם, היה ברור כי נגיב נשבר.
אך המאבק על השלטון לא נסתיים. ברחו בות
סיירו 20 משוריינים וששה טנקים של
הצבא׳ חוליות־משמר צבאיות תפסו עמדות
בכל פינה, מכוניות־משא העבירו אלפי חיי לים,
מזויינים ברובים־מכודניים, לנקודות־ריכוז.
בהודעה לקהל, הכריז הרמטכ״ל כי
הצבא לקח לידיו את השמירה על הסדר
והבסחון. לא היה ברור איזה חלק של הצבא
עשה זאת, אולם השמועות קבעו כי גם
תומכי נגיב וגת תומכי עבד אל־נאסר -תפסו
עמדות בעיר.
בינתיים הלכה והתפשטה אחת התופעות
המפתיעות של כל הפרשה: שביתות״
פועלים. נהגים, פועלי־רכבת, פקידי בנקים —
כולם יצאו לרחובות בהכרזה :״לא נעבוד
אלא עם ההפיכה ! נמות׳ אך לא נחזיר
את המשטר הישן ! ״
המהפכה האמיתית. במאבק, שנראה
עד כה כמישחק בין קבוצות קצינים ועסקנים
חסרי״בסיס, היתד, זאת התפתחות מפתיעה.
משך השבועות שעברו מאז חזרתו של נדב.
הצליח עבד אל־נאסר לגבש סביבו את מעמד
הפועלים והפקידים, הנהנה העיקרי מן ההפיכה
הצבאית• נסיונו של נגיב להחזיר את
השלטון לאנשי המשטר הישן היה פוגע׳
בראש וראשונה, בהם׳.
תוצאות המאבק רחוקות עדיין מלהיות
ברורות. אולם אם ינצח עבד אל״נאסר,
תקום במרחב תנועה שלא היתד, כמוה
עד היום. אמנם תהיה זו תנועה של משטר

רודני. אולם בפעם הראשונה תקום תנועה
הנתמכת על ידי שכבות רחבות בעם, תנועה
שתר,־ה חייבת לדגול במגמות חברתיות.
וזה, בסופו של דבר, עלול להתגלות
כמהפכה האמיתית במצרים.

דודיה ור\ ש• ה א צי לו ת
כשהכריז מוחמד נגיב, לפני חודש ימים,
על כוזנתו לקיים בחירות לבית־נבחרים
(ראה לעיל) נדמה היה לאנשים רבים במצריים
כי הגיעה שעת הכושר להגשמת מאוויהם.
בשביל רוב המנהיגים הפוליטיים היה זה
האות להתחיל במהומות ותמרונים. לא כן
הדבר לגבי מריה שאפיק׳ עורכת־הדין נאת-
המראה, הנלחמת זה קרוב לעשרים שנה
למען זכויות האשד, המצרית.
למחרת שידור הידיעה הופיעה דוריה, ב־לווית
שלוש חברות צעירות ממנה, במ,עדון־
העתונאים בקהיר .״באנו כאן להמשיך את
מאבקנו למען שוויון־ד,זכויות׳״ הכריזו הארבע
בתקיפות .״החלטנו לשבות שביתת־רעב
עד אשר תכיר החוקה החדשה בזכות
האשה המצריה לבחור ולהבחר.״
מד-ע בחרו דווקא במועדון־העתונאים?
הסבירה מריה :״מתוך שיקול של יעילות
המאבק. במקום שנשלח לכם תזכירים מטריח
אותכם לבוא ולראות אותנו, באנו אנו
אליכם. כאן לא תוכלו שלא לראות א תנו׳

אפשר לקבוע׳ עתה, אם תהיה חוקה חדשה.
עיראק מים פדנפש
״אל־פיאדאן ! אל־פיאדאן מדי שנה
עולה קריאת־האזעקה לאורך גדות הסרת והחידקל.
בתחילית האביב, כשמפשירים שלגי
ההרים המפרידים בין עיראק לתורכיה ואיראן,
גואים מי הגהרים במהירות אדירה,
מציפים כל הנמצא לאורכם.
משך הדורות הפך הדבר לתופעה קבועה
של החיים והטבע של ארם־נהריים. הפלחים
חרשו את שדותיהם, הכינו תעלות שי, בילד
את מי השטפון לשדות המרוחקים — והתפללו
שהשספון יפסח עליהם. גם תושבי ה ערים
הביטו מדי שנה בחרדה במים העולים.
בגדאד, עיר הבירה׳ ידעה אף היא את המכה
הרטובה. החידקל, העובר בתוך העיר,
מחלק אותה לשניים: אליכרך ממערב ואל־רצאפה
ממזרח. כדי להגן על עצמם הקימו
תושבי העיר קירות מגן לאורך גדת אל-
רצאפה׳ מול מרכז העיר.
שיכונים וארמון. מאז התפתחה העיר.
על הגדה המערבית הוקמו שיכוני־פאר של
חברי הממשלה והפקידים הגבוהים, המלך
פייסל הראשון בנה שם את הארמון המלכותי•
על אותה גדה הקימה קבוצה של

שובתת דוריה שאפיק* וחברותיה
״תנוע עכ שיו לגברים לקחום״...

כל פעם שתיכנסו או תצאו מן המועדון.
אנו בוודאי נעורר את רגשי האצילות שלכם,
ואתם תצדדו בנו במלחמת־המצווה שלנו.״
אידו היתה אשתי ...הדבר השפיע;
רגשי האצילות של העתונאים נע, רו ומשך
ימים אחדים קיצרו את מאמריהם על המאבק
בתוך צמרת השלטון׳ הקדישו מקום לשוב־תות
במועדונם. בתורכיה, בסוריה׳ בסודאן
— כתבו — השיגה האשד, הכרה בזכותה
להשתתף בחיים הפוליטיים, לבח,ר ולהבחר.
מדוע לא יהי הדבר גם במצריים ארץ המתיי מרת
להיות מתקדמת ונאורה מכל שאר ארצות
ערב ז
איש לא נתן תשובה. כמה אנשי־ציבור
נרגזים התרעמו נגד המחזה הבלתי־נשיי,
הביעו דעות תקיפות על מה שהיו עושים
לאותן נשים אילו היו הם בעליהן. אך
הדבר לא השפיע על ד,ריה וחברותיה, השביתה
נכנסה לשבוע השני.
ביום העשירי לא יכלו העתונאים לסבול
יותר. הם קראו לרופאים שהורו להעביר
את הנשים, שחלק מיופיין הנשי נעלם עם
חלק ממשקלן, לבית־חולים .״אני מבינים
אותכן,״ הכריזו ,״יש לנו אהדה רבה אליכן.
אבל למען השם, אל תגוועו כאן ! ״
בבית־החולים זכו הארבע לביקור חשוב.
עלי מאהר׳ יושב־ראש המועצה שמונתה
לפני שנה לעריכת חוקה חדשה למצרים,
הופיע בחדרן ובפיו דברי נחמה .״אני מעריך
ומוקיר את אומץ לבכן,״ הכריז בחגיגיות
.״אני גם יודע שנלחמתן למען האידיאלים
שלכן. אולם דעתי שעשיתם כבר
די והותר. תנו עכשיו לגברים להגן על
זכויותיכן. אני מבטיח שלא נקפח אותכן.״
מה תהיינה תוצאות הבטחותיו, במונחים
של סעיפים בחוקה אי״אפשר לקבוע. כי אי *

שגיה
מי מין.

בעלי הון יה. דיים את בגדאד אל־ג׳דידה
(החדשה) בתקווה להפכה לעיר־גנים גדולה.
גם א.־רצאפה התפתחה ולצד המרכז הצפוף
קם באב״אל־שארגי (השער המזרחי) ,איזור
של חווילות־פאר וגנים.
אולם למרות כל ההתפתחות, לא נוסף
אף מטר אחד של קיר־מגן לאורך החידקל.
מהנדסים וטכנאים ערכו בדיקות, קבעו כי
מלבד הסיבה העיקרית של הפשרת השלגים
קיימת גם סיבה נוספת לשטפ,נות׳ סיבה המתחזקת
מדי שנה: המים, ברדתם מן ההרים׳
סוחפים אתם אדמה המצטברת על
קרקעית הנהר. בצורה זו זורמים המים יותר
ויותר גבוה כל עונה.
הממשלה הודיעה כי תעסוק בהעמקת
ערוץ־הנהר, אולם הדבר נשאר בגדר תוכנית
בלבד. לעומת זאת הכינה הממשלה בריכות
גד, לות, אליהן אפשר להעביר את מי־ד,שטפונות.
התוצאה היתד, כי מדי שנה הציפו
המים חלקים של המבעים הבלתי״מוגנים
של העיר, בעוד חיל־ההנדסה מציף את הבריכות
והשדות כדי להחליש את הזרם.
הפקידים מבטיחים. השנה, במועד
המקובל׳ בא השטפון. מה שבא אחריו לא
היה מקובל בכלל. מי הנהר עלו ועלו, הציפו
כפרים שלמים, חדרו לבתים חסרי״המגן. ה צבא
פינה שמונים אלף כפריים, יחידות חיל״
ההנדסה פתחו סכרים לאורך הנהר, חפרים
ניסו לסתום פירצות בקיר המגן. לשוא: ה מים
המשיכו לגאות.
העתונות הקימה צעקה, תבעה את העמ דתם
לדין של האחראים. פקידי״ממשלה הב טיחו
להתחיל בעבודות היסודיות עוד ה שנה•
הבטחותיהם היו תקיפות יותר׳ נר חבות
יותר מן ההבטחות שנשמעו עד כה.
אולם גם השטפון השנה היה גדול יותר
והרסני יותר מאלה שהיו עד כה.
* השטפון ! השטפון !
העולם הזה *85

במדינה
(המשך מעמוד )9
בשעות הבוקר המוקדמות של יום הששי
האחרון, הגיעה א/ק חיפה לגיברלטר, כשהיא
נגררת על ידי א/ק דקסטרוס. שם יוכלו
ע! בדיה להרכיב את מדחפה הרזרבי, להמשיך
בדרכם — במהירות קטנה יותר.
עסקים שנים או חזי ם ב די ר ה

למחרת בבוקר בא בליזובסקי לבניין, ראה
את יהושע, מיהר להזעיק את הקצין ברנד
ממשטרת רמת־גן, לבקש ממנו לפנות את
הפולש החצוף.
בינתיים הגיע למקום גם וויינשטיין, החל
מחרף ומגדף׳ האשים את יהושע ברמאות.
יהושע בנימין לא התרגש כלל, הראה לקצין
ולוויינשסיין את החוזה והקבלות מ־

ספר־פסל יעקרם אודי
* סכינים הכנר שלח
* עם פסל של אליהו גולתזב
העולם חזה 858

סעשה בקונץ פולו•

פ שעי ם
הענקת נשואי
שמואל בן־יעקוב סימן־טוב היה רתק מוש בע.
על אף היותו בן ,29 אהב הוא את
חירותו יותר מכל הנערות שבעולם. ויתר
על כן, משפחתו הגדולה ומשכורתו הזעומה—
משכורת פקיד נמוך במשרד־האוצר — לא

איפשרו לו >הקים בית בישראל.
אחד מחבריו, פקיד אף הוא, ניסה להשפיע
עליו שישא אשה, הירבה לספר לו
על אושרו המשפחתי. צרות כספיות? הוא
הראה לו המחאה שקיבל ממשרדו כהענקת
לפקידים נשואים. הוא השתוקק להגיע
הביתה. להראות את ההמחאה לאשתו. זה
עשה על שמואל רושם עז.
התחבולה הצריחה. אולם שמואל
החליט ללכת בדרך הפוכה: תחילה ינסה
הוא לקבל את ההענקה, ורק אחרי כן יתחיל
לבקש לו בת זוג. הוא ניגש אל מזכיר
מחלקתו, מילא טופס בקשה למתן הענקה
לפקידים. נשואים. התחבולה עלתה יפה. תוך
שבועות מספר הגיעה לידו של שמואל
המחאה על סך 69ל״י ו־ 392 פרוטה.
כאשר נמצא הכסף בכיסו, החליט שמואל
שלא כדאי לו לוותר על חירותו תמורת
סכום כה עלוב, גמר אומר לחכות ולראות
איך יפול דבר.
אלם לא קל היה לו לשמור על סוד
הנישואים שלא היו ולא נבראו. כל חבריו
לעבודה הכירו אותו כרווק. השמועה נפוצה
במחלקה, הגיעה אל המזכיר. המזכיר הגיע
אל המנהל. המנהל הגיע אל המשטרה. המש טרה
הגיעה אל שמואל.
השבוע הגיע שמואל לבית״משפט״השלום׳
תל־אביב, איבד את חירותו היקרה למשך
שלושה חודשים.

ד רכי אדם
בין ב לו רי תלבלורית
במשך 15 שנה גילח יעק ב א, ר את לקוחותיו
וקיצץ בשערם, במספרתו הקטנה,
בעלת הכסא האחד׳ ברחוב הגדוד העברי,
תל־אביב. לפעמים היה הוא משאיר את הלקוח
בכסאו׳ כשלחייו מכוסות שיכבה עבה
של סבון, קופץ למכור עתון לאחד העוברים
ושבים. ממכר העתונים והשבועונים היה
לו, לעסק צדדי, פיצה אותו על חוסר הכיסא
הש^ני י במספרה.
יעקוב אור אהב לעבוד ביחידות. הוא
מיעט בדיבורים, הירבה במחשבות. אולם
׳ בוקר גשום אחד הוברר לו שהצפייה ללקוחות
הנה משעממת למדי.
הוא לקח תער וחתיכת־עץ והחל מגלף
בעץ ; ובמהרה נתגלה לו שהוא מסוגל ליצור
מן העץ הרך דמות אדם. הגשם חלף,
הלקוחות החלו זורמים למספרה 1אבל אור
לא התעורר מחלומותיו, הוסיף לגלף בעץ
הרך בעזרת התער השבור והחד.
.האספנים לא הצליחו. מאותו ב,קר
גשום חלפו חמש שנים. המספרה הקטנה
נתמלאה פסלים אשר נוצרו בין תספורת
לתספורת. ברובם היו אלה פסלים של אישים
ידועי־שם. אור לא הקפיד על דמיון פסליו
למקור: הוא היה מודרניסט.
תיירים ואספנים היו פונים אליו, מציעים
לקנות את פסליו בכסף מלא ! אולם הוא
היה מסרב׳ מציע להם להסתפר או לקנות
עתון, מכריז :״הפיסול אינו עבודתי הצדדית

לעומת זאת שלח אור לנשיא ארצות-
הברית לשעבר, הארי טרומן, גילוף עץ שלו,
באמצעות השגרירות האמריקאית. כן הגיש
דוא גילוף עץ ליהודי מנוחין, בעת ביקורו
ל הכנר הגדול בישראל.
בשבוע שעב קיבל אור חבילה גדולה מ־ארצות־הברית.
החבילה שנשלחה על• ידי
יהודי מנוחין הכילה מערכת מצויינת של
פצי-דות ואיזמלי גילוף ; אולם אור לא רצה
לבגוד בתער הישן והשבור שלו. הוא פשוט
התרגל אליו.

אבל הי א ראהה ש איו ברירה.

נברה אהה ציוני ה היהה והנה מאיו היי לה ז כ רונו ה יפי ם
ו סזכרונו ת אי אפ ש ר לחיות. אז היא התהילה לשלם כסף.
הרבה שני ם הי א שיל מה כסף וכולם היו םבםו טי ם, מ פני ש הי א לא היתה ר,מצניה.
יום אחד פו ש ה הנברת קציו פולני יפה תואר מפלונסי .,מ חלוצי הננב ו כו ב שיו. שכבר קיבל
מ מנ ה ב שעתו הרבה כסף. אחרי שנתנה לו הנברת את מ ה שנ שאר לה. הסתכלה בו ב מב ט מסחרי
ו שאלה מ ה בנוגע לכסח.
הקצין הפולני הסתכל בה בבוז ואמר :״קצין פו לני לא מקבל בטח מנברו ת. אני רוצה את

[iiniiiiimna

עתידו של יהושע בנימין, השומרוני שעזב
את שכם, השתקע ברמת־גן, הפך ל־קבלן
משנה, היה יכול להיות טוב ומבוסס,
אילמלא התקשר הוא עם הקבלן הגדול,
שלמה בליזובסקי, אשר עסקיו החלו להתערער
בסוף שנת .1951
בליזובסקי נשאר חייב ל1ד״שע בנימין
15 אלף לירות, מסר לו כתמורה לחוב דירה
בת שלושה חדרים ברחוב סוקולוב 30׳
רמת־־גן, בצירוף חוזה וקבלות. הכל היה
טוב ויסד, אילולא העובדה שבניין בית זה
רק החל, ויהושע בנימין קנה למעשה את
הדירה על הנייר.
חדשיים לאחר מכן התמוטטו עסקיו של
הקבלן האדיר. הדירה ברחוב סוקולוב 30
נשארה בלתי גמורה: שלד שלי בטון וחצאי
קירות. גורלו של השומרוני לא היה שונה
מגורל מאות דיירים אחרים׳ שיצאו מכל
הפרשה בשן ועין. הוא הוסיף לגור בדירתו
בת־החדר באחד מפרברי רמת־גן, הגיע למסקנה
שחלום הדירה הגדולה לא יתגשם
לעולם.
חלום בהקיץ. לפגי שבועות מספר עבר
יהושע בנימין ברחוב סוקולוב, פקח את
עיניו בתמהון: עבודת הבניין נתחדשה, ודירתו
— קומה שנייה בחזית מעל לחנויות
— כמעט ונשלמה.
כאשר רץ יהושע אל בליזובסקי לברר את
פשר הנס, אמר לו הקבלן שהוא מחדש את
עסקיו במלוא היקפם, הבטיח למסור לו
את המפתח של הדירה תוך שבועות מספר.
השומרוני האדוק בדתו, אפילו יותר מ־נטורי־קרתא,
נתחזק באמונתו כי סוף צדיק
לבוא על שכרו. אולם לפני ימים מספר
הגיעה אליו בשורת איוב: אחד ממכריו,
הנגר וויינשטיין, סיפר לו שהוא עומד לה־כנם,
בסוף שבוע זה, לדירתו החדשה ברחוב
סוקולוב ,30 קומה שנייה מעל לחנויות.
לסוגיה תלמודית, פתרון. ספק הוא
אם יהושע בנימין ידע משהו על הסוגיה
התלמודית ״שניים אוחזים בטלית,״ אבל
הוא החליט לקחת את גורלו בידיו, ארז
את מטלטליו המועטים, השתכן באישון לילה
בדירה ברח,ב סוקולוב .30

שנת , 1951 קיבל מפי בליזובסקי תש! בה
קצרה :״כל מה שנכתב ונחתם ב־ 1951 אינו
שווה כלום !״
אולם הקצין ברנד סבר אחרת, סרב לפנות
את יהושע מן הדירה, יעץ לבליזובסקי ול־ווייינשטיין
לברר את כל הפרשה בפני בית״
המשפט. יהושע בנימין נשאר לשבת בדירתו,
י מתכונן לחנוכת־בית מפוארת.

כוי ד .״
עד היום זוכרים בהערצה ברחבי הנגב את הקצין הנאה.

•שיבת חירום
בעיר אחת היתה ישיבת־חרום. וזה מ פני שאזרח אחד. מ שלס-מסים, הותקף בלכ תו לעבוד תו
על ידי כלב שו ט ה שעושה מעשה מנונ ה בנו פו. אז אבות־העיר ה תכנ סו לישיבת־הרום לדון ב מצב.
הם י ש בו להם שם איז ה 12ש עו ת, ש תו תה, אבל לא עי שנו סיגריות, מ פני שלאחד
מהם היה לב חלש ו הו א קינא באלה ש מע שני ם. העיקר. כ מו שהם יו שבים שם. בא שליח
י כו ב על מ ש הו ו הודי ע כי אזרחית אחת הני ש ה תלונה דו מ ה. תיכף ו מיד קראו לאי ש
טמביא תה ו הז מינו תה ל עוד 12ש עו ת.
לא חלפו 10ש עו ת, והנה ב או בהולים ודחופים שני רצים ו הודי עו שפ רצה שריפה
בתחנת-מכבי-א ש. עוד אלה מדברים והנה עוד שליח בא ו מודי ע ש מני פ ת שי תו ק ה מו ח
מ שתוללת בעיר. אז אבו ת העיר ה ת מל או דאנה ונו ע דו לישיבת־חרום, שנ מ שכ ה 72 שעו ת.
כמות התה ש הוז מנ העמ דה ב פ רופו ר צי ה לחומרת ה שעה.
בע תי ם התפ ש טה ה שריפה והתהילה להקיף את כל העיר. מ של חו ת של אזרחים התקהלו
בהוין בצעקות. השמש יצא אליהם וביקש לא להפריע. מ פני שאבות־העיר יו שבי םעכ שיו
בי שיבת חרום.
הם נ שרפו על מ שמרתם. השמש הצליח ב סו ף לכבו ת בתה את מ ה שנ ש אר.

hiiiiiiiiiiiiiiimiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiih

הווי
3אלהש חי ל
בירושלים, נרשמו לנשואין אפרים חוט
ורחל מחט.

ש איפ תלשלמות
בסולט״לייק״סיטי׳ ארצות״הברית, הכריז
מנהל הדואר שעובדיו יפסיקו לחלק מכתבים
בבתים אם לא יקשרו התושבים את כלביהם,
הסביר :״אין אנו רוצים לשלוח דוורים
שלמים ולקבל אותם בחזרה איברים איברים.״

נוכרית שלו לעיני כל הקהל, גילה בתוכה
שתי צרעות.

עד ה סו ףהמד
בחיפה, עצרו שני שוטרי״מכס ימאי ישראלי,
שניסה להוציא בקבוק וויסקי משטח״
הנמל, הסבירו לו שמותר לו להוציא מן
המקום רק בקבוק ריק למחצה, פתחו את
הבקבוק, התחילו לוגמים ממנו, הוריקו
אותו לגמרי.

מ ב חן פו טוגניו ת

צעד ־ בעל— ח ״

בחיפה, פנה צעיר המבוקש על״ידי המש טרה
במכתב אל מחלקת החקירות הפלי ליות,
התלונן קשות על תצלומו הגרוע
שפורסם בעתון המשטרה ״999״ ,הכריז :
״אם אשאר בחופש עוד זמן רב׳ אבקש
שתפרסמו תמונה מוצלחת יותר.״

באוקספורד, אנגליה, נידון פטר הרטפורד
למאסר חודשיים, לאחר שהשליך באשתו
חתול, חבט על פניה בדג, הכניס לתוך
מסתר, עכברוש גדול.

החוט ש ה בוי ב
בלוס־אנג׳לם, ארצות־הברית, יצאו שוט רים
וכלבי גישוש בעקבות גנבים זריזים׳
שהצליחו לגנוב ארבעה וחצי טון שום
מתוך מכונית״משא, לא מצאו את השום.

שי טו ת אוש
בנאשוויל, ארצות״הברית, נתיאש אסיר
בן ,21 המרצה חמש שנות מאסר באשמת
שוד, מלקבל חנינה, פרסם מודעה בעתון
המקומי :״אני מוכן לשאת לאשר, כל
אלמנה, מבלי לשים לב לגילה׳ בתנאי שתהיה
לה פרוטקציה מספקת כדי להשיג לי חנינה.״

חלו בלהות
באוטאווה, קנדה, התעורר הרולד לויד,
שוער״קבוצת־כדורגל בזעקה, קפץ מחלון
הקומה השניה של ביתו, שבר רגל׳ הסביר
לרופא :״חלמתי שאני סופג שער, וניסיתי
לעצור את הכדור.״

פ שו ט חזי רו ת

מה ה מ חיר
בהאמבורג, גרמניה, מתאמצת המשטרה
לשכנע את בעלי בתי־הבושת לסלק את
חלונות הראווה שלהם, בהם מוצגות נערות
ערומות למחצה, בצירוף לוח מחירים ספורט.

שן תחת שן
באמסטרדם, הולאנד, הובא סראנץ קלאם
לדין, לאחר ששבר את מרבית שיני אשתו
באגרופן, חוייב על ידי השופט לקנות לה
מערכת״שיניים תותבות.

פדחב בו ר ח
בהיורינג, דנמרק, נמנע קארל פטרסן ()23
מלהופיע לטקס נישואיו׳ נמצא כעבור חמישה
ימים מסתתר בתוך ערימת חציר׳ טען :
״בעצם לא היה לי כל חשק לשאת אשד.,״

ימן הי ב ר
במעברה, בקרבת חיפה, תקפה אשי את
מנהלת לשכת הסעד המקומית, צעקה :״את
מפא״יניקית ! יש לך טבעת על היד ועליה
חרוטה האות אלף 1״

קוד ש ו חו ר

ברחובות, הוציא שופט השלום פקודת־מעצר
נגד יהודה שווארץ, שלא הופיע בבית
המשפט, שלח במקום זה הודעה טלפונית .
״איני יכול לבוא! החזירה שלי עומדת
להמליט בכל רגע.״

ברמאללה מחו התושבים נגד העירייה
שהחליטה לרשום את שם העיר על פתח
צינורות הביוב העירוניים, חיללה בזה את
שם אללה.

ל ע קו ץ או לאל עקו ץ?

עשן ת צו ר

בשטוקהולם, שוודיה, הופיע שחקן על
במת״תיאטרון בתפקיד האמלט, החל מת רוצץ
וזועק בקולי קולות׳ הסיר את הפאה־

בתל״אביב הובא אדם לדין באשמת תקיפת
בתו, הסביר לשופט :״היא מעשנת בשבת
ונושפת את העשן בפני.״

מנחם בגין.

יו שב רא ש תנו עת ה חרו ת

.מוסב מלחמה גיד, מאשו
ריוס בו יסתערו הערבים
למחרת אסיפת־ההמונים כתל-אביב נראה
כמדינה) פנה ״העולם הזה״ אל מנחם בגין, מי
שהיה מפקדו הראשי של הארגון הצבאי
הלאומי, בבקשה לפרט את דעותיו כקשר
למבב שנוצר עם תקרית מעלה־העקרכים.
להלן מפרסם ״העולם הזה״ את הדו״ח
הסטנוגראפי המלא של הראיון אשר ניתן על־ידי
מנהיג חרות, לחברי המערבת, בביתו התל*
אביבי, ושארך שלוש שעות.

ידוע לי שלא רק אנשי תנועת החרות, אלא גם אחרים סברו
כי ההפיכות האלה נתנו לנו הזדמנות — ואנו החמצנוה.
הזדמנות — ואנו החמצנוה.

מר בגין, האם נכון לומר בי אתה מכל,ש
להבריז מלחמה על ממלכת הירדןY
לא. לא אמרתי את זה. אנחנו איננו מציעים להכריז
על שום מלחמה. טענתנו׳ מאז נחתמו הסכמי שביתת־הנש״ן.
היא, כי האויב לא השבית את נשקו, אלא מפעילו נגרמו
במלחמה מיוחדת׳ הקרויה, בלעז, גרילה.
ז, הי שימת הלחימה מן המסוכנות ביותר, ביחוד במאה
ה־ .20 צבא סדיר, בתנאים הטריטוריאליים והאיסטראטניים
הקיימים, אינו יכול להתגבר על חדירת קבוצות קטנות מעבר
לקו, שאינו ניתן כלל להגנה.
זאת היתד, דעתי מן היום בו נחתמו הסכמי שביתת
הנשק: ובמשך השנים נוכחתי לדעת כי זוהי דעתם של
כל ראשי הצבא העברי. השאלה היא, איפוא, לא אם להכריז
או לעשות מלחמה, אלא כיצד לשים קץ למלחמה הגוברת
והולכת, אף לפי דעתו של מר שרת.

ודעתך זו נתחזקה עם תקרית מעלה־עקרכיםY

בגין, האמנם מאמין אתה שאפשר היה
לבבוש חלק מן השטחים התפוסים ביום בידי
מדינות ערב, מפלי לגרום להתלקחות מלחמה
כללית נגד בל העולם הערבי ך
של אביד!ת מעטות, אשר עלינו לקבלן על עצמנו׳ ביחוד
שהן תהיינה תמיד קטנות מאלה אשר אנו סובלים במלחמת
הגרילה חטרת-הפתרון.
לעומת זאת׳ אפשר לברר את הבעיה של שעת־כושר
על רקע העבר. שעת הכושר הגדולה ביותר קמה לעמנו
בימי המלחמה הקרויה בטעות ״מלחמת השחרור״...

כטעות?
השם האמיתי, ההיסטורי, של מלחמתנו נגר כנופיות
וצבאות ערב הוא ״מלחמת מגן״ .מלחמת־שיחרו!• מתנהלת
על ידי אומה נגד שלטון נכרי, אשר שיעבד אותה. הערבים
לא שלטו בנו עד . 1948 הבריטים הם ששלטו בנו, והמלחמה
בהם היא מלחמת־שיחרור במובנו ההיסטורי של המושג,
בעוד אשר המלחמה שנכפתה עלינו על ידי ההתקפה הערבית
היתד, מלחמת־מגן, אף אם גם היא היתה כרוכה בגבורה
עילאית של הנוער העברי כולו.

דעתי היא שיש לראות התקפת־דמים זו לא כמקרה בודד,
אלא כשלב בגרילה הערבית המאורגנת. אנו אומרים ללא
היס,ם ששום מעשה תגובה אין בו כדי לשים קץ לגרילה
הזאת, אשר בסים הפעולה שלה הוא מעבר לגבולות השטת
בו ניתן לצבא ישראל לפעול. אולם מאידך גיסא, יש לקבוע
בהדגשה כי חוסר מעשה־תגובה אינו יכול אלא להגביר
את ההתקפות הערביות׳ ולהחציף מטבע הדברים את
התקפנים.
לפיבר אנו סוברים שאפילו במסגרת המדיניות הקיימת.
הרשמית, חובה על הממשלה להגיב על הרצח במעלה־עקרבים,
כפי שמוטלת חובה עליה להגיב על כל מקרר, של
טפך דם עברי.

״אפ שר היה ל כ בו ש את הארץ ב 1י ה ״
דעתך, היא איפוא שאפשר היה לבבוש
בשנת 1948 את בל ארץ־ישראל y

ואתה אינך חושב שהתגובה תגרום למלחמה

בימי מלחמת־המגן של 1948 יכולנו לשחרר את הארץ
כולה. בכך הודה מר בן־גוריון, בתשובה לדברי בכנסת
במס: רש.

התגובה על המקרה המיוחד בנגב חייבת להיות מופנית
נגד הלגיון הערבי, ולשם ביצועה אין צורך להכריז על
ש, ם מלחמה. צריך לעשות, לא להכריז. אנו איננו סוברים
שאם מתנהלת מערכה, היא צריכה להתנהל נגד איזו שהיא
אוכלוסיה אזרחית, אם כי לעתים אין מנוס מפגיעה גם
באוכלוסיה אזרחית, בניגוד לדעותיהם של האיסטניסים
למיניהם, ובניגוד לדעותיהם של המתחמקים מן האחריות
על מעשיהם הם.

תגמול אי 1ו

פ ת רז ך

אם נוריד מהלומה, בדרך התגובה, על הלגיון הערבי,
אינני סובר שבגללה יסתער הלגיון במלחמה גלויה עלינו,
אבל אין לחשוש גם מפני אפשרות זו. יש לאל ידינו
לשבור את הלגיון כליל, במקרה שהוא יצא נגדנו למלחמה
גלויה.

ואתה חושב שזו הדרך למנוע
דומות y

לתקריות

לא, אין דרך אלא אחת, לשים קץ לשפיכות הדמים בארץ־
ישראל, והיא :״מבצעי הגשמה בשעות כושר.״

מה פירוש הדבר? מה זו שעת־בושר?
אין למצות באורח תיאורטי גרידא את המושג של
״שעת־כושר״ .הכוונה בשימוש במושג זה היא ברורה
לחלוטין. זוהי שעה בה הנתונים המדיניים והצבאיים׳ אם
מצדנו ואם מצד האויב, מאפשרים לנו לשחרר שטח משטחי
המולדת הכבושים בתנאים הנוחים ביותר לנו׳ אם בעצם
לחץ המיבצע, ללא כל קרבנות דמים מצדנו, ואם במחיר

מתי אמר זאת p־^Yr1n
זה היה בכנסת בתל־אליב, בשנת . 1950 מר בן־גוריון
הסביר אז שאמנם יכולנו לכבוש את ארץ־ישראל כולה
בימי הדיפת האויב הערבי, אולם לא עשינו זאת בגלל היחס
המספרי בין האוכלוסיה הערבית והיהודית. טענתו היתה
שלו היינו משחררים את הארץ כולה, היו הערבים, בהיותם
רוב׳ זכאים להרכיב את הממשלה.
אני מניח שכל מי שיתבונן בתוכנם של דברים אלה לא
יוכל להימנע מן הרושם כי אין בהם רצינות כל שהיא.
מבחינה מעשית, לו היינו משחררים את הארץ כולה, אנו
כמובן היינו קובעים את גורלה ואת שלטונה. מבחינה
מוסרית הרי תמיד טענו כי ארץ־ישראל אינה שייכת רק
למיעוט היהודי הנמצא בה, אלא לעם היהודי כולו.
המוותר על הזכות היסודית שלנו על ארצנו, מוותר
מבחינה מוסרית על בעלותנו אפילו לחלקה. השלטון העברי
בארץ כולה היה יכול /משך תקופה קצרה מאוד, להפוך
את המיעוט העברי, בהתאם לזכותנו ההיסטורית׳ לרוב
גדול. אולם עובדה היא שמר בן־גוריון הודה כי יכולנו
לשחרר את הארץ, ולא שיחררנוה. ברור איפוא, כי היתה
לנו בימים ההם שעת־כושר, אך היא לא נוצלה.

ההיתה זאת שעודהבושר האחרוגה, לפי
השקפתך?
שעות־כושר מיוחד! ת באו לנו גם בשנות קיומה של
מדינת־ישראל. אם כתוצאה מרציחתו של עבדאללה, אם
כתוצאה מניתוק שטח הכיבוש המצרי בעזה ממצריים גופה,
ואם כתוצאה של הפיכות החוזרות והנשנות בארצות ערב
השונות. ביחס לשתי ההפיכות האחרונות במצריים ובסוריה,

תשובתנו היא כי מבחינה מוסרית, מותרת מלחמה כזאת.
משום שהיא אינה מלחמת־עוול, אלא מלחמת־צדק: לא
מלחמה למען כיב ש אדמות־זרים, אלא ל3וען שיחדור
מו;ץ תנו אנו ! לא מלחמה למען שפיכות דמים, אלא למען
השכנת שלום — שלום לנו ולערבים כאחד. במולדת
העברית המשוחררת חייב לשלוט, ואני מאמין כי ישלוט,
העקרון שבוטא על ידי מורי ורבי, זאב ז׳בוטינסקי, בשיר
הירדן :
שם ירווה לו בשפע ואושר
בן ערב, בן נצרת ובני.
כי דגלי, דגל טוהר ויושר,
יטהר שתי גדות ירדני.

אולם אינך חושב שהמלחמה תפרוץ בוודאות?
המלחמה
מותרת, אך אפשר גם בלי מלחמה. כלומר, בלי
מלחמת־חזית כללית, שתפרוץ לפי יוזמתנו בכל הקווים
באותו זמן, ועם כל מדינות ערב יחד.

הער בי ם אינם מוכנים ל מל חמה״זהו הרעיון המונח ביסודה של תוכנית ״מיבצעי־הגשמה
בשעות־כושר״ .סבורני כי יש ברעיון הזה ריאליזם מדיני,
בגלל הסיבה הבאה .:לו הערבים היו מרגישים שיש לאל
ידם להתקיפנו במלחמה כללית ולר,טילנו הימה, הם היו
ע, שים את זאת כבר היום׳ מבלי לחכות לכל תגובה מצדנו
על מעשי התקפה ״גיריליים״ שלהם, או לנקיטת יוזמה
מצדנו באחד מקטעי החזית. על כוונותיהם להשמיד את
ישראל הם מצהירים מפרק לפרק, ואם הם אינם מנסים
להוציא אותן יאל הפועל, הרי הסיבה היא שהם יודעים כי
במלחמת־חזית׳גלויה ינופץ כוחם במידה הרבה יותר גדולה
מכפי שזה קרה בשנת .1948
אותו שיקול יכוון את צעדיהם, בין אם נגיב אפילו
תגובה חריפה ביותר על מעשי־התוקפנות שלהם, ובין אם
נבצע את אשר קראתי ״מיבצע־הגשמה בשעת־כושר״.

איגך רואה בל דרך אחרת למניע התקפה
ערבית?
לא. האחראיים לפעולות המדיניות העברית, ולמה שקרוי
בשפת־החוק הרשמית ה״מחדל״ שלה, חייבים להשיב
לשאלה: מה היא הברירה למדיניות המוצאת על ידינו?
הם מודים בשני דברים: ראשית׳ שמדינות?ערב. מגבירות
את התקפותיהן עלינו, והממשלה אינה מתחייבת לדאוג
לכך כי שום יהודי לא ייהרג במדינת ישראל...

מנץ לקחת הודעה בזו של הממשלה? עד
במה שאני יודע, היא לא הופיעה כעתונות.
אופייני הדבר שגם אני לא שמתי לב להכרזה הזאת
בשלמותה, בהקשיבי לנאומו של מר שרת בכנסת. בשבתי
באולם הכנסת, קלטתי את דבריו של ראש הממשלה.
שלפיהם אין הממשלה מתחייבת לכך ששום יהודי לא ייהרג.
מי יכול היה להעלות על הדעת כי ראש ממשלה ירחיק־•
לכת ויצהיר שממשלתו אינה מתחייבת לדאוג לכך וכולי ף
אולם ביום החמישי בלילה הקשבתי לשידור השבועי של
קול־ישראל על הדיון המדיני בכנסת, והנה שמעתי מלה
במלה את ההודעה השלמה של מר שרת: הדנישלה אינת

לחנות
עלינו!״
מתחייבת לדאוג לכך ששום י,הודי לא ייהרג. אם המשפט
הזה לא הופיע בשלמותו בעתונות, אין לכך הסבר אלא
אחד: בנאומו של מר שרת נעשתה צנזורה ״חיובית״.

הפסקתי את דבריך, מר בגין. אמרת שלדעתך
אין לממשלה בל מדיניות אלטרנטיבית.
כן. הם גם מ׳,דים כי הערבים רוצים להשמידנו ומתכוננים
למעשה ובכל המרץ למה שקרוי סיבוב שני.
לפני ימים מספר קראתי בניו־יורק טיימס את הודעתו
של ראש המטה, רב־אלוף משה דיין, אשר הכריז כי
.״המלחמה הכללית בינינו ובין הערבים היא בלתי־נמנעת,
לפי יוזמת הערבים״ .אם נסכם את שתי ההודאות האלה,
יוצא כי מבחינת העתיד צפויה לנו, במצב הקיים, שפיכות
דמים בלתי־פוסקת. אחד השרים התבטא שיתכן ושפיכות
דמים זו תימשך שנודז דור. ולאחר מכן צפויה לנו מלחמה
כללית בכל החזיתות, לפי יוזמת הערבים, בזמן שהם ירגישו.
או לפחות יניחו, כי ידם על העליונה.

במלים אחרות, אתה מציע ״מלחמה מונעת״?
לא׳ אני מציע ״מפעלי־הגשמה מונעים״ והנני מאמין כי
מיבצעי־הגשמה אלה אפשר לבצע גם בלי מלחמה כללית !
למעשה, הם עשויים למנוע מלחמה כללית. אבל אפילו אם
הם כרוכים בסיכון של מלחמה כללית, מוטב לקבלם, מאשר
ללכת כבטחון מוחלט לקראת מלחמה כללית לפי יוזמת
האויב, אחר תקופה ארוכה של שסיבת דמנו וערעור בטחוננו,
ערעור הפרסטיג׳ה של הנשק העברי וערעור המוראל בקרב
העם והנוער.

.וז ס בו ב ה שני ב ל תי נסנע־לטובת
מי פועל, לדעתך, הזמן?
ישראל או לטובת הערכים?

לטובת

הבהרת הבעיה המדינית אינה פחות חשובה מהסברת
השאלה הצבאית. אין להתעלם בשום פנים ואופן מן השילוב
בין גורמים מדיניים וצבאיים במערכה לאומית. שילוב זה
עמד תמיד לנגד עינינו בתקופת המחתרת, ואני מאמין כי
רק הודות להבנת המערכה המדינית, והשפעת מלחמתנו
הצבאית על הגורמים הבינלאומיים, הגענו לכך שבשעה
מסויימת נתמך עמנו הן על ידי אמריקה והן על ידי רוסיה,
וקיבל עזרה צבאית אדירה מצרפת.

אינך חושב שמאז השתנה המצב?

אגי מאמין כי בתקופה שבין 5עד 10 שנים יהיה
לאל ידינו לנפץ את כוחם הצבאי של מדינות ערב נצל
מקרה של מלחמת חזית גלויה. אולם היתר, זו קלות־דעוז
נוראה לו היינו מניחים כי הזמן פועל לטובתנו. האמת
היא כי מבחינת הנתונים האוביקטיביים פועל הזמן לטובת
אויבינו.

מצבנו כיום יכול היה להיות הרבה יותר טוב, לו ניהלנו
במשך השנים האחרונות מדיני: ח שמטרתה רכישת בעלי־ברית.
אולם מדיניות זו לא היתר, קיימת. המטרה היחידה
של המדיניות הרשמית היתד, להשיג הסכמי־שלום עם מדינות
*רב בתנאים הקיימים, מטרה שנתגלתה לעיני כל כדמיונית
לת&יגזין. אולם בגלל המדיניות הזאת נטשנו לחלוטין את
מסרתגו הלאומית, ולא חיפשנו בעלי־ברית.

אין אנו מתרבים, אלא מתמעטים. במדינית־ערב קם דור
חדש׳ אשר בעוד 5עד 10 שנים לא יזכור עוד את התבוסה
הערבית. הערבים מקבלים, ויוסיפו לקבל בשנים הבאות,
נשק חדיש מכל הסוגים אם מאנגליה ואם מאמריקה. אמנם
יש להניח כי כוחנו הצבאי יגבר מבחינת הציוד, אבל
הדיספרופ, רציה המספרית יכולה להיות בעוכרינו. ועל כן,
יש חשש נורא בלב, שאין כלל לכחדו׳ מה יקרה לעצם
קיומה של מדינת ישראל ולקיומו הפיסי של עמנו, אם,
לאחר תקופה ממושכת של מלחמת־דמים ״זעירה״ תבוא
הסתערות ערבית כללית — ,הבלתי־נמנעת לדבריו של ראש־
;המטה — בכל קטעי החזית׳ ובשעה שתיראה לאויב כשרה?

״ ה א עלי1םישס חו אם נ ה לו ם במצריים•

מדוע אתה חושב כך?

25אלףהח שיבו דדבר׳ x a ׳1

מר בגין, במקרה שבוה עברי יפעל נגד
מדינה ערכית זו או אחרת, בהתאם לתורת
,.שעות־הכושר״ .האם אינך סובר בי המעצמות
דזגדולות תתערבנה, אם על ידי תמיכה צבאית
בריטית ישירה לירדן או למצרים, ואם על ידי
הפסקת כל המענקים מאמריקה?

פעם אמרה הממשלה, שישראל צריכה להיות ניטראלית.
איך יבולה מדינר״ שיש לה אויבים, להיות ניטראלית, זאת
.אומרת לא לחפש לה בעלי־ברית? פעם אמר בן־גוריון כי
,האורייגטציה שלנו צריכה להיות על ארגון האומות המאד
גזר ת, והוא לא שעה לאזהרתנו כי הארגון הבינלאומי אינו
אלא מבטא את האינטרסים הנפרדים של חבריו, ומבחינה
מדינית אינו אלא מעין ,,ועידת עתונאים בינלאומית מתמדת״.
רק בשנת 1954 גילה מר בן־גוריון בי ארגון האומות
המאוחדות אינו אלא מעין ״עתון עתוגאים בינלאומי״,
ויאסור לנו לסמוך עליו.
כך או אחרת עובדה היא שמעולם לא חיפשנו בעלי
סדיית בזירה הבינלאומית ובמזרח התיסן, והננו המדינה
במדדה בעולם אשר אויבים וצרים יש לה, ואילו בעלי־מריה.
אין לה.

לבזה אתה מתכוון כמונח ״כעל־כרית״ ?
;תחיה וזי טעות להניח כי המונח ״בעל־ברית״ בימינו זהה
עם בעלי־גריה כפי שהמונח היה ידוע במאה ד,־ .19 כלומר׳
גודם 8שר, עמי חותמת מדינה מסויימת על חוזה סודי או
גלד &ל.גגה־החק9ל ..שום חוזים כאלה אינם דרושים למדינתנו.
בעל ברית יכול להיות כל גורם אשר עמו נוכל ללכת
כברת־הדץ, והאינטרס שלו ושלנו יותאם באותה כברת־דרך.

למשל י
קח׳ למשל, את הדוגמה הבולטת ביותר: אם הבריטים,
אשר בהם נלחמנו משך שנים רבות, אם הם מעוניינים
מבחינת האינטרס שלהם בתעלת סואץ, שאנו נוריד מהלומה
על צבא מצריים, אם בשטח־הכיבש של עזה ואם במפרץ־
אילת, הרי באותה כברת־דרך האינטרס שלנו יותאם לאינטרס
שלהם, והם יכולים לשמש לנו, הם, אפילו הבריטים, בבחינת
.״בעלץ ברית לכברת־דרך״.

הזכרת קודם את שמה של
חושב על שותפות עמה י

צרפת. אתה

כן, בחיקף רחב ביותר. אין זה מקרה, אם כי הדבר
אמו ידוע ברבים, כי בימי מלחמת־המגן נגד הערבים
קיבלנו את רוב הנשק לא מצ׳כוסלובקיה ולא מאמריקה,
אלא מצדפות בי צרפת מעונינת לשבור את הליגה הערבית׳
ששימשה מכשיר לגירושה מהמזרח התיכון, ומוסיפה לשמש
מכשיד למלחמה באינטרסים הצרפתיים באפריקה הצפונית.
אולם המדעיות הרשמית לא זו בלבד שלא שקדה על
רכישה צרפת כבעל־ברית, על הבסיס היחידי המקובל בעולם
המדעי — ״מן יעל מנת לקחת״ — אלא להיפך, המדיניות
הרשמית כמעט הרסה לחלוטין את הידידות האמיתית בינינו
וביז: צרפת, אס, על־ידי ההצבעה האומללה באו״ם__ 2מענ

הערבית ובין אלג׳יר, ואם על ידי ההודעה למען עצמאותה
של מארוקו, כלומר למעשה גירושה של צרפת מכל אפריקה
הצפונית. אני בטוח שממשלה עברית אחרת, ומדיניות אחרת,
היו יכ:לות להפוך את צרפת לבעלת־ברית נאמנה לישראל׳
כי האינטרס היסודי שלה במזרח התיכון — נגד הליגה
הערבית — זהה לחלוטין עם האינטרס של מדינת ישראל.

מה דעתך על
צבאית ישראלית?

הגבת

אמריקה לפעולה

יש לזכור, בניגוד למקובל, כי אין בין אמריקה לבין
בריטניה שום זהות אינטרסים, זולת אחת: התנגדות —
ואף היא אינה מסוכמת בימים אלה — לרוסיה הסובייטית.
בכר׳ שאר השטחים ישנו ניגוד אינטרסים עמוק בין אמריקה
ובין אנגליה — אותו ניגוד אינטרסים אשר המחתרת העברית
ידעה בשעתו לנצלו בעיניים פקוחות.

אמריקה מעתייגת ב חי סו לממלכת הירדן״
לו הלכנו בדרך של רכישת בני־ברית, כפי שהסברתי,
אפשר היה גם בימים אלה לנצל את הניגוד העמוק בין
אמריקה ואנגליה במזרח התיכון, כי אמריקה מעונינת
בדחיקת רגליה של אנגליה מכל האז! ר הזה, ולא׳ רק ממנו.
אם ״ממלכת הירדן״ משמשת את הבסיס העיקרי, ואולי
האחרון, של האנגלים במזרח התיכון, הרי אין אמריקה
מעונינת כלל בשלמותה של אותה ״ממלכה״ אלא להיפך.
היא היתד, מעונינת לפחות בהחלשתה, ואולי גם בהעברתה
מן העולם.

׳לדעתך, לא פעלה הממשלה די הצורך בדי
למשוך את אמריקה לצד של ישראל?
עובדה היא שהממשלה׳ בנהלה את מדיניות הפילנטרופיה
שלה באמריקה. ואת מדיניות הסכמי שביתת־הגשק הדמיוניים
עם מדינות־ערב, ליכדה למעשה את כל המעצמות נגדנו,
על ידי כך שהקימה מהם מחנה אחד, אשר אנו מבקשים
ממנו שהוא ישכנע את הערבים לחתום עמנו על חוזה
שלום.

אינך מאמין, איפוא, שחל שינוי כיחס
הממשלה האמריקאית למרחב? שהגיעו לשלטון
כוחות המבקשים להסתמך על הריאקציה
הערכית?
קועתי׳ הטענה שהממשלה הרפובל׳יקאית היא עוינת
לישראל, בעוד שהממשלה הדמוקרטית היתה ידידותית לה׳
טענה טפלה היא.
כדי להדגים את כל טפל: תה׳ כדאי להזכיר כי בהגיע
הלייבור לשלטון באנגליה, ב־ , 1945 יצאו אנשי מפא״י
במחולות ברחובות־העיר, בהניחם כי מפלגת אטלי־בווין תיתן
להם עליה או מדינה.
הבעיה אינה של שלטון מפלגה זו או אחרת, לא באנגליה
ולא באמריקה. אולם אם בשעת מפנה בוושינגטון, שעה
שעולה ממשלה חדשה לשלטון, אומרים נציגי ישראל בעצמם
שהם מעונינים בהידוק־יחסים בין מדינות־ערב ובין אמריקה,
אין הם יכולים לצפות אלא להידוק־יחסים כזה על חשבון
שראל.
בסיכום אפשר לומר, כי אכן מצבנו בזירה הבינלאומית
הוא כיום קשה, הרבה יותר משהיה לפני שנים מספר, אך
גם זה ניתן לשנות על ידי מדיניות שתותאם למטרתנו׳
תסתמך על כוחנו ותפנה לבעלי־ברית ממשיים, בכברות־דרך
שונות.

אבל אתה מסבים עמי שמן הסתם תפסיק
אמריקה את המענקים והתרומות לישראל אם
נעבור לפעולה צבאית?
אין לכחד כי בתנאים הקיימים יתכן והאמריקאים יפסיקו
את מתן המענק, כפי שכבר פעם הפסיק; הו בקשר עם ערוץ

ר איון

לרגל נסיעד, לחוץ־לארץ

(המשך מעמוד ) 15

למכירה כהזדמנות

» 3ו 1י ת 11 סע־כי. פיגיו.
מו ד ל 10 1946/7כי ם

13k opjQs
p ׳p i n

ג &א>/לי~

tylllllllHHU

להתהדר באדובמי-הדו
של״מהודו״זה נהדר
בינז״ס לוזנזווקים

בדבר פרטים נא לפנות:
הנהלת ״העולם הזל,״ ,רח׳ גליקסון 8׳
תל־אביב, טלפון 26783

אויבי הנוער

ל׳ ::לו בי .33 ודא.
^מכחר גדול של תכשיטיםC
}ועגילים מזהכ אמריקני}

מתלות ל,מין׳ מניעתן וריפויין
מאת ליד״ר מרדכי זידמן

ל ה גי עלשכלול
כתכנית למכירה כתשלומים כלול קנה מצלמה מיו י!
מצלמה שתהנה ממנה לעד
קנה היום שלם — מחר
העיקר שתהנה
מפני שזה הרבה

3תי1פ ה, רט ת11ב־ה תבלו נן רנ 31ר
תאמר תודה בעד

מיוחד --

הסקרים בקולך על תקליט בלתי שביר
למשלוח לחוץ־לארץ

מאת שרות להקלטה ישראלי

רח׳ אידלסון 4׳ תל־אביב, טל 5195 .

עלי לומר שאין גם בכך כל בטחון. ידוע
לי כי מר דאלס היד, קריב מאד לוותר על
איומו באקדח־הכסף שלו לפני ששד, חדשים,הוא
היד, מחדש את מתן ההענקה בלחץ
דעת הקהל היהודית והלא־יהודית רארצות־הברית,
ב וזמתו הוא אילמלא מיהר מר שרת,
מתוך זעזוע תבוסני׳ להכריז על הפסקת
העבודה כדי לזכות בחידוש ההענקה.
אין אנו צריכים כלל להכחיש כי יהדות
אמריקה יכ לה להוות גורם אדיר בכל פעולותינו
המדיניות, אולם גם היא נעזבה לנפשה
מבחינה מדינית, והפכה לגורם פילג־טרופי
גרידא. מכל מקום, יש להדגיש כי
המענק האמריקאי בלאו הכי ייפסק, אם לא
בשנת 1955 הרי בשנת ,1956 ולא בגלל
היחסים בין א־צות־הברית לישראל, אלא
בגלל מדיניותה ר,כילית של וושינגטון, שמצאה
את ביטויה בדין־וחשב.ן של ועדת
ראנדל.
ועדה זו, בה השתתפו נציגי שתי המפלגות
גם יחד׳ המליצה פה אחד לפני הנשיא
אייזנהאואר לגמור, בהקדם האפשרי, את הפושה
של ההענקות לכל המדינות הזרית.
אין ספק שבוושינגטון קיימת הנטיה הברירה
ואשר את הדין וחשבון הזה, ולהמיר,
כסי שהם אומרים, את התמיכה בסחר.

ה אנגלי םוא •לח מו בג 1־אתה חושכ שכמקרה של הפסקת
המענק יש אפשרות לבצע
פעולות צכאיות?
אני בטוח, כי לו הציבור שלנו היה יודע
שעליו לסבול תקופה מסוימת למען מטרה
לאומית מובהקת, בגלל ביטול חד־פעמי של
המענק האמריקאי, ה.א היד. מקבל את הדבר
באהבה. למדתי כי זה היה הלך הרוחות
בקרב ציבור הרחב בימי הדיונים על המשך
העבודה בערוץ הירדן. בשנים הקרובות,
יפול השיקול הזה בלאו הכי.

מה דעתך על האפשרות של מלחמה
צבאית גלויה עם כריטניה?

הי ש

כ אבי ם...
בגב, בברכים, בכתפיים או בפרקים?

״ דפא ״ 1 0 3 -רה׳ שלמה המלך ,! 03

ת ד ־ אניג טל 24495 ,

כריכות
מי־מרפא

מר כנ ץ, נניח כי כהתאם לתב-
ניתך ככש צכא ההגנה לישראל
את בל שטח ארץ־ישראל המערבית,
ואפילו את עכר-הירדן. האם
לדעתך חוסלה על ידי בך המלחמה?
האם יבולים אנו לכפות כמקרה
זה שלום על שאר מדינות-
ערב, על מרכזי הכוח הערכי במצריים
ובעיראק שלא נבכשו?

חכישת כוץ כמו כקרלסכד
וישי או מכריה כמו כן אמבטיות ערבול Whirpooi bathחדי־ זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית. מסג׳ וריהביליטציה
המוסד היחידי מסוג זה ארץ /מחלקה לסובלי ריימטיזם /עומד
תחת הנהלה ופקוח רפואי

ת ח רו תהפרסי
«*ול ה עו ל ם הזה״
אס חסי לך אחד מארכעת
התלושים, יכול אתה לשים את
התלוש הזה כמקומו, כתנאי
שהוא יהיה רק אחד מארכעה.
ת ל. ש

תחל׳ ר

מלא להלן את הפתרון של
החידון השייך לתלוש אשר
תלוש זה כא כמקומו.

שם הפותר

לאה

בדב־י על שלום, אינני מתכוון לחזי־שלום
כתובים. לחוזים כאלה יש ערך רק
אם שני הצדדים רוצים בלב תמים לקיימם.
אין לי כלל בטחון שהערבים היו מוכנים
יקיים חוזה שלום אתנו, גם לאחר שיחדורהארץ כולה.
אולם בימינו לא ד,ח. זים חשובים — אם
כי יש להצטער על ירידת המוסר הבינלאומי
— אלא תוכנס. אני מתכוון, איפוא,
לשלום למעשה׳ ולא להלכה. במלים אחרות,
לשלום־אמת, למצב, בו לא תהיה עוד שפי כות
דמים, לא של יהודים ולא של ערבים.

-הבס חון תלו* בגו ד ל המדינה״

תלוש זה כא כמקומו של
תלוש

לדעתי אין לנו לחשוש מפני הכרזת מלחמה
של בריטניה ע:ינו. בריטניה לא תוכל
לעש ת בנו מלחמה, אם בגלל ניגודי האינטרסים
בינה לבין כל המעצמות האחרות,
שיש להן ענין ישיר או עקיף במזרח התיכון,
ואם בגלל, לחץ דעת־הקהל העולמית,
ואם — ואולי בעיקר — בגלל הלקח ההיסטורי
שהיא למדה מן המלחמה בינה
לבין עמנו, שהיה מיוצג בימים ההם על
ידי מעוט יוחס קטן.

n im - 1נכדהאר

מבחינה ז, יש לשקול את ערכו של כל
שטח בארץ־ישראל שיימצא בידינו. אני סובר
כי מי שאומר שאין ערך איסטראטגי
לכיבוש ״מספר קילומטרים נוספים״ ,ממש
אינו יודע מה הוא סח.
אתן דוגמה: למעשה יצאו שתי המעצמות
האדירות בעולמנו, הסיד, ואמריקה להילחם
על חלק מסויים של חצי האי הקוריאי,
אף על פי שהאיסטרטגיה של שתיהן היא
עולמית ממש. אבל הרוסים רצו להוציא את
האמריקאים מרצועת־יב; ה הגובלת בשטח
הגבול של וולאדיבוסטוק, ואילו האמריקאים
רצו להחזיק בידיהם את הבסיס הזה. מבחינת
ההיקף, התפיסה העולמית של האיסטרא־טגיה
האמריקאית או הרוסית׳ מבחינת השימוש
במפצ צים מרחיקי־טוס, נראה שאין
כל ערך לרצועת־אדמה ן רה זו, ואף על פי
כן גמרו אומר ד,ג, רמים המכריעים גם בוושינגטון
וגם בקרמלין לשמור לפחות על
חלק של חצי־האי הקוריאי.
ו 1ח ש ^ ה בד א ם _ הכמח ^ ם ^נ בין הי־

שטח בתוך הארץ הקטנה שלנו, אשר יוד
ווסף לשלטוננו הריבוני.

השינוי האיסטראטגי יכיא, לדעתך,
את השלום?

אנחנו נגיע לשל, ם הממשי, כלומר להפסקת
שפיכות־הדמים, לא רק בגלל הדיפת
האויב ממרכזי חיינו׳ ומעורקי־התחבורה הפנימיים
שלנו, אלא גם מסיבה אחרת, כללית.
הערבים מתקיפים אותנו ומתכוננים להסתערות
כללית עלינו משום שהם מאמינים
כי בהסתער, ת זו ידחפונו הימה•

ב כו ש הארץ יב א שלום״מנין להם האמונה הזאת? בהסתכלם במפה
הם מוצאים כי בין קו שביתת הנשק
לבין חוף הים, נמשכת רצועת יבשה צרה
ביותר, מעין צוואר־בקבוק איסטראטגי, ואז
הם אומרים בלבם כי במלחמה הבאה, לה
יהיו מוכנים כהלכה, לא יקשה עליהם, על
ידי דחיפה צבאית גדולה אחת, להפילנו
מצו-ות.
אלם אם בין הים לבין גבולו המזרחי
של שטח־השיפוט הישראלי תשתרע יבשת
ממש, תיעקר האמונה הזאת מלבם של הערבים.

לחלוטין?
אני
מניח כי תיעקר כליל. הם לא חלמו
עוד על מה שקרוי סיבוב שני, כלומר על
הטלתנו הימה. ואם המניע הזה יוסר מ־חישוביהם,
יוסר גם הטעם, מבחינה מדינית,
של התקפות גרילה, אפילו אם כאלה תהיינה
אפשריות — דבר מפ,קם ק ביותר, ביחוד
שנוכל אז במעשי התגובה שלנו, אם יהיה
צורך בהם, להכות בהם במר, שאתה קראת
״מרכזי כוחם״.
אני מאמין, איפוא, כי אנו נזכה לשלום
אמת עם שיחרור הארץ, אפילו אם מדינות
ערב לא תסכמנה לחתום עמנו חוזה שלום.
כפי שאני בטוח כי אנו היינו סובלים מ״
גרילה, ועומדים בסכנה של סיבוב שני,
אפילו לו מדינות ערב היו חותמות אתנו
על הנייר על חוזי־שלום, בתנאים הטריטוריאליים
והאיסטרטגיים הקיימים.

מו ת

גבודיס --

(המשך נן עסוד )6
כדורים מהאוהלים. אספנו את זה בארגזים
ואחר־כך נכנסנו לאוהל שלנו לפרק אותם.
כל השאר עבדו בחוץ. באוהל היו רק עוד
שני חברים שעסקו בפתיחת היריעות. נתן
התיישב על המיסה הקיצונית והתחיל לפרק
רימונים. אני המשכתי לאסוף את הרימונים
מאוהלים אחרים. כשאססתי את הכל ונכנסתי
לאוהל, הוא כבר הספיק לפרק כמה רימונים
והניח אותם הצידה, בתוך ארגז. אני הת חלתי
להפריד את ד,דמונים החיים מן הכדו רים,
כדי שאתחיל לסרק אותם גם כן.
פתאם שמעתי נקישה. כבר זרקתי מספיק
רימונים בחיים שלי, כדי שאדע מה פיווש
הנקישה. ישר, בלי מחשבה, התחלתי לרוץ
מהאוהל, מבלי שאתעכב אפילו בשביל לזרוק
את ששת הרימונים שהחזקתי בידי. מאחורי
שמעתי את נתן צועק ״רימון ! ״
אלברט: זד, מנהג מהאימונים. כשמישהו
שמישהו הולך לזרוק רימון הוא צועק :
״רימון ! ״
חכר: הוא היה מתלוצץ על זה. פעס
אמר לי :״כשתבוא הביתה לביקור, גש
קודם לחלון וצעק: רימון ! כמו בלב״ב.״
זייס: כשהיינו מטהרים בתים, באימונים:
אני ונתן, היינו משחררים את המנוף ומחכים
קצת לפני שזורקים את הרימונים. זה היה
בשבילנו ספורט מיוחד.
אלכרט: אני גם זוכר שמישהו אמר
לו באותו בוקר שיקח את הרימונים החוצה
ושיזהר. נתן צחק :״למה אתה חושב
אותי — לילד ז״
זייס: באותו רגע לא חשבתי הרבה.
רצתי קדימה הרגשתי שהא רץ אחרי. לא
הספקתי לעשות כמה צעדים כששמעתי הת פוצצות.
הסתכלתי לאחור. הוא כבר שכב
על האדמהלאותו
ערב נועדה מסיבה של מפקדי
הכיתות של הגדוד. מותו של נתן השפיע
על ד,אוירה במחנה ורבים חשבו כי המסיבה
תבוטל. אולם מפקד הגדוד, החליט לקיימה.
״צריכים להתרגל למחשבה כי בצבא מחת
הוא אורח רגיל,״ אמר הוא.
אומר המג״ד :״זה אמנם דבר עצוב.
אבל חיילים תפקידם גם למות. ואם מת
מישהו בצורה כזאת, זהו דבר מעודד. כי
מעשה זד, ישמש דוגמה לחיילים אחרים במצ בים
קשים. על כל פנים אנו, בגדוד זה
לא נשכח את הדוגמה שנתן לנו נתן אלבז.
אנחנו צריכים להיות גאים שישנם בחורים

ספורט

משנה) אייש לינקולן, סגן־נשיא הפדראציה
הציונית בבריטניה׳ כאשר מיצה הוא
את תש,בתו להגדרת דוד בן־גוריון כי
ציוני הוא רק אדם המגשים את מצוות העלייה
לישראל, בהגדרה רפואית קצרה :״כן
גוריון סובל מהיסטריה של צבר שפרש לחוסר
המציאות של שדה־בוקר.״

כדורגל
ב עי ט ה בי ש בן
השבוע חג מטוס אל׳על בן ארבעה מנועים
מעל לשדה־התעופה בלוד, הסיע 18 שחק נים
נבחרים של המדינה לאחד הטיולים המ רתקים
והארוכים ביותר בתולדות הכדורגל
הישראלי.

ל ש חקן. מ 1ל ב יש .
משתי סיבות החליטה שחקנית
או רנה (ז׳אן ד׳ארק) פו ר ת, המתעתדת
לבלות חופשה בת עשרה חודשים באירופה,
לעשות את מרבית״דרכה כסרמפיסטית: רא ש
ת, אין לה מטבע זר. שנית, היא רוצה
להכיר במסעה אנשים רבים ככל האפשר.
שחקן אחר של הקאמרי יום ף (על עכברים
ואנשים) ידין, המופיע בתפקיד ראשי בסרט
אבן על כל מיל, קילל את רוע מזלו׳
כאשר נאלץ לשוב ולשאת על גבו שקי
כוספה כבדים בנמל־חיפה. הסיבה: הטכנאי
הראשי של אולפני־ההסרטה בהרצליה חלה,
ועוזרו הבלתי־זהיר, קלקל את תצלומי נשי-
את־השקים בנמל.
אביו המנוח של ידין, פרופסר לארכיאולוגיה
לוי סוקניק ישמש גיבור ראשי
של תסריט חדש מאת מאיר (בית אבי)
לוין. נושא העלילה ההרפתקנית־רומאנטית:
מלחמת השיחרור, המצור על ירושלים, החיפושים
אחרי המגילות הגנוזות במדבר׳
תוך התנגש יות עם נזירים ובדווים.
הקאמרי

יבשת״אפריקה היתד, הפעם מטרה חדשה
לאחר השיגרה האירופית והטעימה האמריקאית.
הפדרציה הציונית בדרום־אפריקה
שלחה כרטיסי״טיסה חינם, ערכה תכנית״
משחקים רבת היקף׳ פיזרה שבחי תעמולה
רועשים אודות יכולתם של הבחור ם היש״
רדאליים.
אך איש לא פקפק שלמסע היה אופי אחר,
מאשר ספורטאי גרידא. הכדורגל הדרום״אפ״
ריקאי התפתח בשנים האחרונות, החל לר כוש
אוהדים, התרומם לדרגה נאותה. היתה
זאת הזדמנות נוחה ליהודי ארץ־היהלומים
לנהל תעמולה עבור מגביות וקרנות. הם
הזמינו את הנבחרת הלאומית הישראלית כדי
לעורר את התורמים מתנומתם. אולם בהז מנה
היה גם סעיף קטן וצנוע, שנחבא בין
השורות, ביקש בתוקף אך בנימוס, להכליל
בנבחרת גם כמה שחקני בית״ר׳ נציגיהם ה ספורט
ביים של תנועתו החזקה של מנחם
בגין בדרום־אפריקה.
חלומות שנתבדו. משך כמה שבועות
היו שלושה שחקני בית״ר תל״אביב, האחים
יצחק ויעקב נמבש ונסים אלמליח, אופטי מיים
כיותר, חלמו חלומות נעימים על רוני
גלים ומכרות״יהלומים.
אך בינתיים נסעו יצחק ונסים עם נבחרת
ב׳ לקפריסין, הרגישו כי היתה זו מתנת
פיצוי לא משתלמת ביותר עבור אי צרופם
למסע הגדול. התקווה נשארה איפוא: יעקב
גמבש, שצורף לסגל הראשון שמנה 21 שח קנים,
התאמן במרץ והיה בטוח שלשארית
הפליטה הבית״רית, לפתות׳ תינתן הזכות לע לות
למטוס הנכסף.
הרעש קם בעת שהמרכיבים מחקו מרגע
האחרון מהרשימה שלושה שמות, השאירו
רק 18 מאושרים. יעקב גמבש היה בין ה שלושה.

דו רסל
סלבמ קו ם שנור t
לפני כמה חודשים חל מפנה מכריע במע רכת
הספורט הישראלי. מברקים חתומים ב חותמת
רוסית הגיעו בזה אחר זה ממוס קבה,
בישרו לקהל ד, שראלי את הצלחותיה
של נבחרת הכדורסל הישראלית בתחרויות
אליפות״אירופה.

דרב. ב עיו ת

שחקנית בטי דייוויס בעלה ושלושת ילדיה
אחרי נ, תוזז פלאסטי, צילום

גלי השמחה הציפו את מרבית האוכלוסיה,
גרמו להתלהבות עצומה בקרב הנוער שהחל
למלא את מגרשי״הכדורסל הרבים בארץ.
לרגע היה נדמה שהכדורגל פינה את מקומו
הנכבד, בין משחקי הספורט׳ מסר אותו ב הכנעה
לספורט הלאומי החדש: משחק ה סלים
המסחרר והנעים.
אולם השקט שהשתרר בהעדר מפעלים,
משך תקופה ארוכה, צינן את גלי ההתלהבות.
חוסר אולמות סגורים מתאימים גרמו לחו רף
משעמם ודל״משחקים ורק הקבוצות ה־מקונן
ות קלעו סלים בהתמודדויות לא־מרת״
קות״ביותר.
השבוע בא מפנה מעודד. נבחרת משובחת
של הצבא הצרפתי החזירה ביקור לכדורסלני
צה״ל מלפני שנתיים, תופ ע בשלושה משח קים,
שהראשון ביניהם שיהיה כל״צבאי,
יערך באיצטד העירוני ברמת״גן, בו נבנה
במיוחד מגרש משוכלל לכדורסל מול היציע
המרכזי.
היה זה נסי, ן ראשון להתחרות בענף הכדו־רג,׳
הפופולארי, להביא למגרש קהל שיא
בן 20—15 אלף צופים.
צה״ל הוכיח כי גם לו חלק נכבד בחיי״
הספורט בארץ, עשה תעמולה רבה, הוציא
לפועל את אחד המפעלים הגדולים שלו מאז
מלחמת״העצמאות.

משרד־החוץ, המכין רשימון דיפלומאטי
מעודכן, גילה כי קונסול אוסטריה בתל־אביב,
מחבר ספרי־יי׳דים, שלהם בשורות המחתרת
הצרפתית במלחמת־העולם השנייה, הוא בעל
מספר השמות הגדול ביותר ב ר שי מן:

א נש ים
לנ ס ך. אומץ ד ב
יהוש?ן ( פ גי ש ה באביב)

בר יוסן ן,
הסופר החליט להרחיב את אופקו אל מעבר למקום
מושבו הקבוע, צפת, יצא הח,דש לפגישה
אביבית בת ארבעה חודשים עם פאריס ולונדון.
סופר
אחר, שהיה פעם שליט מדינה פטר
(השני) קאראניאורגוכיץ, מלכה הגולה
של יוגוסלביה, היושב בלונדון עוסק בחיבור
זכרונותיו, הגיע לשיא של אומץ־
לב, כאשר סיפר לעתונאים :״הסבא שלי,
הנסיך אלכסנדר קאראגיאורגוביץ, היה משליך
את יריביו הפוליטיים מחלון הקומה
השלישית של ארמ!גו.״
אומץ לב גילה גם בן למשפחה מלכותית
אחרת הנסיך ברנהארד, נסיך־הכתר
של הולנד, שביקר לאחרונה בארצות־הברית,
כאשר המריא לבדו במטוס סלוני מטיפוס
סאבר־ג׳ט, נהג בו במהירות הגדולה ממהי רות
הקול, החזיר אותו בשלום לבסיסו.
נסיכה מסוג אחר, אחת מנסיכות הסקס־אפיל
של הקולנוע, זאזא כאבוד, הבלונדית
ההונגרית, חמת המזג וחובבת השערוריות,
החליטה לחולל שערוריה נ! ספת :
היא צויייה ערומה על ידי צייר מפורסי,
ותמונתה נמסרה ;הדפסה בלוח־שנה.
כמעט וחולל שערוריה גם קומנדר (אלוף

קארל פאול ארנסט פרדינאנד מאריה
הארטל.
אדם בעל שם קצר יותר, תיאודור
(״טדי״) קולק, מנהל משרד־ראש־הממשלה,

(העולם הזה ,)857 השיג בחודש שעבר 60
מיליון דולאר בארצות־הברית, לתשלום החובות
קצרי־המועד של ישראל, נתן ראיון
לעתונאי הבריטי־יהודי כיון קמחי, הכריז:
״חסכתי גם כמות גדולה של גלולות אספירין
לראשי־משרד־האוצר, אשר לא ידעו
כיצד להתגבר על הבעייה הכספית.״
חסך לעצמו כאב־ראש גם רבה הראשי של
תל-אביב, הרב איפר יהודה אונטרמן,
שיצא בשבוע שעבר למסע לדרום־אפריקה
והשאיר לת־למידי ישיבתו את אחת הבעיות
הקשות שהטרידו אותו. הבעייה: המותר,
לפי דיני־ישראל, לעשות ניתוח של העברת־בשד,
או ע, ר׳ ממת לחי — כלומר, ניתוח
פלאסטי? מקור־הספק: המת אסור בהנאה.
לא היו כד בעיות מסוג זה לבטי (הכל
אודות חווה) דיוויס, כוכבת־הקולנוע רבוד
הכשרון, שעברה לפני חדשים מספר ניתוח
פלאסטי בלסת ובסנטר. היא הסתגרה בביתה,
סרבה לקבל מעריצים וצלמים׳ שבה
והופיעה בציבר רק בשבוע שעבר, כאשר
ערכה מסיבת עתונאים והכריזה :״מעתה
והלאה אבחר את תפקידי בעצמי, לא אשתתף
בסרטים ממדרגה שנייה או שליש ת.״

ק 1ל נ 1ע
הוליבוד
ח שי בו תהשד מיניות
ריסה מורנו היא כוכבונת בת 22 היודעת
לשיר׳ לרקוד; ואפילו במקרה שדבר כזה
עלול באמת להיות חשוב בהוליבוד — לשחק.
את כשרונותיה המגוונים נהגה להוכיח בה צגות
טלביזיה כבת זוגו של ריי (איה
צ׳רלי) בולג׳ר, או בתפקידי נערות מקסי־•
קאניות בסרטים הוליבודיים מסוג ג׳.
אחד הכשרונות הבולטים ביותר שלה הוא
הסטירה על חשיבותה של מיניות או תמי מות,
הכל בהתאם לצורך של כוכבונת מובטלת
בהוליבוד.
מספרת ריטה שחורת־השיער והעיניים :
״כשאני רוצה להיראות תמימה׳ אני מו פיעה
בחולצת תחרים לבנה מכופתרת עד
הסנטר; בלי ליפסטיק׳ בלי עגילים. אני
יושבת כשרגלי צמודות זו לזו. כשאנ־נשאלת
מה עשיתי עד כה, אני פוקחר
את עיני לרווחה ואומרת: כמעט כלום,
ואז אני מחייכת חיוך איטי מלא בטחון׳
בפה סגור. משך כל הראיון אני יושבת
זקופה, מדברת בקול שקט ומתוק.״
כדי לגלם דמות של אשת העולם הלגלגנית
ויחד עם זאת גם מינית׳ מותחת ריטה על
גופה החטוב סוודר׳ תוקעת אותר מזוג מכנסי
קטיפה שחורים וצרים, עונדת עגילים ארו כים
יותר, משווה לפניה מראה חתולי.
״אני באה עם מבט האומר: אינני מתרשמת
ממך׳ פרא אדם, ואל תחזר אחרי.״ עיניה
הן תמיד עצומות למחצה, היא משלחת
מבטים מתחת לריסים.
בשביל תפקידים של נערות״קולג׳ אמריקאיות
בסרטי־זמר לובשת ריטה את הבעת
״חצי תמימות, חצי פראות.״ היא עונדת
פנינים ונקודת חן על לחייה( .״אני מחייכת
עם פה פתוח, ולעתים אף מפליטה בדיחה״)
היא איננה שוכחת את השפתון וצבע ה ריסים.
ריטה
אינה מניחה את השטח של מריליו
מונרו, שטח הסין, בלתי כבוש, כשהיא
רוצה לעשות רושם מיני ביותר על סוכן
פרסומת זה או אחר׳ היא מופיעה בשמלה
מבד אינדיאני מודפס, בעלת מחשוף נדיב
ביותר׳ כששערה הכהה פרוע באמנות. היא
נכנסת במרוצה בפה פעור למחצה ,״אז אני
מניחה להם להביט עלי. אנ משתעשעת בכל
דבר המוטל בסב בה, אני משלחת בהם כל
הזמן מבטים מזווית העיין.״
טוענת בתמימות ריסה שהספיקה כבר
להגיע לשער לייף, שלב נכסף בחיי כל

כוכבונת :״ההצלחה הגדולה
לי בתפקידי מיניות־פראית.״

ביותר

באה

סרטים
בו ס מנהליים ׳ בובה
מוסר ההשכל המתקבל מן הקומדיה כו־כתי
יקירתי הוא: אם יש לך בום
קשיח ורגזן, כדאי לך לקרוא את שם־בנך
עליו, או׳ כמו במקרה זה, את שם בובתך.
הבוס, לאחר שנודע לו הדבר, הפך רך מאד.
פטסי דאגלאם (בטסי דרייק) סחבה ממקום
העבודה שלה בובה גדולה׳ עטפה אותה
בשמיכה, היתד, זוכה, כשהבובה בזרועותיה׳
למקום ישיבה ברכבת־התחתית הדחוסה.
היא כינתה את הבובה על שם הבוס שלה

או סרהב לי ד ה
לא ראה מימיו
אאידד! נותן לכל ל
אופרה אמיתית, מושג jכך. זהו אחד
הסרטים המפוארים שאיטליה מרבה לייצר
בזמן האחרון בשביל הצופה״הזולל״באו״
לם״מן״אמריקאי, שאיננו רוצה להשתתף ב צרותיו
הניאוראליסטיות של גונב אופנייס,
או להבין את הסמליות של הנס במילנו.

דיטה מורנו; סאטירה על הוליבוד

מיניות מהורהרת
תמימות־מאה־אחוז
מיניות מתפרצת

מיניות עצורה
אותו הכירה רק מפי״השמועה. הסיבוכים
מתחילים כאשר סבור הבוס שזהו תינוקה,
מתרועע אתה בשם בדוי, מגלה שהיא רווקה.
מעורבים בתסבוכת גם שיג המהנלים שלה׳
דניס מורגן וזכרי סקוט.
אין זו הפעם הראשונה שבטסו דרייך
משחקת תפקיד נערה אמריקאית המחפשת
בעל. היא עושה זאת במרץ רב, תוך העוויות״
פה והילוך־ברווז. אין זו גם הפעם הרא שונה
שדנים מורגן משחק תפקיד שכל
אחד אחר יכול למלא אותו ביתר הצלחה.

ד מו ק ר טי ה ו רגליי ם

מיניות פרועה

הצדק מנצח לבסוף, כאשר מתברר שה״
מושחת הוא דווקא מנהל האוניברסיטה.
ברור כי כל הבעיות בסרט הן רקע להצגת
גופה החטוב של וירג׳ינה מאיו, וכשרונו תיו
הריקודיים של ג׳ין נלסון. הצופים לא
נעשים חכמים יותר אחרי ראיתו׳ אולם הם
גם לא מפסידים הרבה (פרט לכסף).

״כל אמריקאי זכאי להשכלה אקדמאית!
אינני יכול לתת את ידי למזימה זו׳ לא איכ פת
לי אם ־פטרו אותי ! ״
משפט נשגב זה אינו מבוטא בסרט בעל
רקע חברתי׳ כ־ אם מפיו של פרופסור באו ניברסיטה
אמריקאית בהאוניכרסיטה
רו קדת, המתקומם נגד הוראתו של המנהל
לגרש את וירג׳ינה מאיו׳ רקדנית בורלסק
בעבר׳ שהחליטה להיות מחברת״מחזות. היא
באה לאוניברסיטה אחרי שהשתכרה מספ-ק
כסף בהצגת״רגליים וניענוע״איברים, מנהלת
רומן־מעבר־לגדר אמריקאי טפוסי עם סטו דנט
אחר׳ ג׳ין נלסון, מחברת מחזה מוסי קלי,
העומד להיות מוצג על ידי הלהקה הדר מתית.
ואז מתגלה האמת הנוראה.

חצי עצור, חצי פרוץ
כדי לא לפגוע בטעמו האסטת־ של הצופה,
הולבשו קולותיהם הרחבים של הזמרים גו פות
נאים כשל סופיה לורן, אחת ממלכות
המין שופעות החזה של הסרט האיטלקי, אשר
פרט לתנועות השפתיים שלה המאפשרות
לקולה הנפלא של ארנטה טבלד־ לצאת מ תוכו,
נותר לה רק, כאאידה, להתהלך בבגדים
עתיקים מפוארים׳ לנשום עמוקות ולמלא את
חלקה העליון הקטן של השמלה — דבר ש היא
עשה בכל הזדמנות. את האריה צלסטה
אאידה* משמיע רק למראית עין לוצ׳יאנו
דלה־מארה (ראדאמס) ולויס מקסוול היא בת״
פרעה מלכותית בצורה המניחה את הדעת.
כל זאת בתוספת המוסיקה הנפלאה של
ורדי, התפאורות הנהדרות, צבע־ הפרניקולור
המרהיבים, הבלט של האופרה של רומא ותז מורת
שימת״השידור הרומאי, עושים את
אאידה לסרט מרהיב ונעים.

ש ל פו חי תמתפוצצת
משך שבועות היו רחובות תל״אביב וחיפה
מלא־ם תמונותיה של ג׳ניפר ג׳ונס ערומה
המתכסה איכשהו בשמיכה אינדיאנית צב עונית,
בכל מקום הודבקו מודעות פרסומת
צעקניות ״דו־קרב לאור השמש, פאר
* אאיידה ה שסיימית.

יצירותיו של דוד או. סלזניק ...בהשתתפות
כוכבים אהובי הקהל היה זה מסע הפר סומת
הגדול ביותר, שניתן לסרט בארץ,
פרט למולי! רוד, הוכיח עד כמה יכולה ה פרסומת
להשפיע על בחירת הקהל.
דו־ קרב לאור השמש הופק בתקופה שג׳ני״
פר ג׳ונס היתד, עדיין אשתו״האוהבת״לנצח
של רוברט ווקר* ודוד סלזניק היה רק הבוס
שלה, מפיק הסרטים הרגיל לחשוב בספרות
של ששה אפסים. סרטו זר״ המבוסם על ספ רו
של ניבן בוש, מספר על נערה אידיאנית
למחצה, פרל שאח־ז, שהשטן המיני שוכן בגי״
פה, גורם לאבדן כל אלה הנמצאים בקרבתה.
את השטן מעורר בה לוט מקקנלס (גרגורי
פק) בנו המפוחח של סנטור מטורף למחצה
שהשתלט על כל טכסס. למרות שהיא אוהבת
בתחילה את אחיו, ג׳סי (ג׳וזף קוטן) ,היא
נעשיתיפלגשו של לוט, שונאת אותו, יורה
ברקים מעיניים רושפות, מתפמלת בזרועותיו׳
מחבקת אותו, מתחננת, מדברת בניב דרומי
חזק. לוט מתהולל׳ רוצח שני אנשים׳ אחד
מהם אח־ו׳ נהרג לבסוף מידיה האוהבות של
פרל, נערונת טכסס, כשהוא מכבד גם אותה
במנה הגונה של כדורים.
דו־ ק רב, למרות בימו־ו הטוב של קינג
(רובי ג׳נטרי) וידור, הצבעים העזים, הוא
שלפוח ת צבעונית המתפוצצת בנשיפה רא שונה.
דמויותיו הן מוגזמות ועלילתו, על
אף מנת המין הנרמזת שבו, ילדותית והמרת־טעם.
אולם כל זה לא הפריע לסלזניק לצבור
עוד כמה מיליונים, להוסיף לג׳ג־פר ג׳ונס
דמות חדשה של נערה״מדרום־לגבול, לגל״
רית התמונות שלה׳ אחרי ברנרט, מדאם בו ־
בארי, קארי ורובי ג׳נטרי.

פחצרה
משחקיםאסורים — סרטו הצר״
סת־ הגדול של רנה קלמנט על השפעת המל חמה
ומוראותיה על ילדים רכים. ברייג׳יט
פוסיי׳ ג׳ורג׳ פוז׳ולי.
יוליוסקיסר — הסרט השייקספירי
הטוב ביותר שהופק אי״פעם בהוליבוד. לו־איס
קלהרן, ג׳ון גילגוד, מרלון ברנדו, ג׳יי״
מם מייסון.
קארוזוהצעיר — גירסה איטלקית
על נעוריו של גדול טנורי״תבל. מריו דל״
מונאקז, ג׳ינה לולובריגידה.

העולם הזה צזמליץ עלז
משחק ים אסורים
י ול יוםקיסר

* היא התגר שה מחקר אחרי שילדה לו
שני בניס, נשאה לסלזניק, ז מן קצר לאחר
מכן, מת ווקר ממזזלת~עצבים.
^יייי־י 1־ ׳יי aca

.h j i T״

? .ר ר כן

ון]\י־א׳> 3וד

התוכל לחבר את תשע הנקודות אשר י׳,מטה בארבעה קווים ישרים, מבלי להסיר
את העפרון מעל הנייר? קל מאוד לעשות זאת בחמישה קווים, אבל קרוב לוודאי
שתמצא כי אינך יכול לעשות זאת בארבעה קווים. מדוע? מפני שרוב בני האדם
מגבילים את עצמם, מסבכים ל,א צורך את הבעיות העומדת בפניהם.

La fין * Ipי

הפסיכולוגים תאמייקאיים הנרי ט. מור ואדם גיילאנד גילו שתנועות עיניים
מרובות מעיך. ת על אופי מסתגר והססני ואילו המבט היציב מעיד על תוקפנות.
לפניך מבחן פשוט שתימצא על ׳די שני אנש־ מדע אלה. הוא נותן לך אפשרות
לקבוע את מספר תנודות־העיניים של זולתך, ועשוי להועיל לך במקרים רבים.
הושב את הנבחן ממולך ובקש ממנו להביט בעיניך. אמור לו לקחת את המספר
,26 להוסיף עליו , 11 לומר לך את התוצאה בקול רם, להוסיף עליה 11 ולהמשיך
בכך משך שלש דקות אלו. אל תספור את מצמוצי־עיניו של הנבחן. ככל שהוא
תוקפני יותר, תהיינה תנועות־עיניו מועטות יותר. אם הוא תוקפני ביותר, יניע
א עיניו רק פעם אחת. אבל אם הוא אדם רגיל שאינו מצטיין בתוקפנות׳ יניע את
עיניו כשש פעמים במשך שלוש דקות.

הדזשבת שעליך להישאר בתוך גבולו ת הריבוע? לא היית צריך להגביל את ע צ מן.
נסה לפתור את •הבעיה בדרך זאת: מתח קו מן הנקודה האמצע ת בטור השמאלי
כלפי מעלה, העבר אותו כסנטימטר אל מעבר לנקודה העליונה. אחרי כן הטה את
העפרון בזווית חדה והמשך את הקו כלפי מטה דרך הנקודה האמצעית בטור הימני.
המשך את הקו עד אשר תגיע כסנטימטר אחד מי מין לנקודה ה מרכזית אל הנקודה
העליונה בטור הימני.

אנו מנפים תמיד לראות את עצמנו כפי שאחרים רואים
אותנו, וכשנים האחרונות התקדם מדע הפסיכולוגיח כשטח
זה. הפסיכולוגים המציאו מכחנים מצוייניס, המשקפים את
אופיינו כהשוואה עם אופיים של כני אדם אחרים. המכהנים
נקבעו כעיקר לצרכי דיאגנוזה ..הם מראים למומחים כיצד
מגיכים כני אדם שונים כמצכים שונים, כיצד פועלים מוחותיהם
וכיצד אפשר להשוות אופי שד אדם אחד לאופי של
רעהו.
אילו ידע כל אדם פשוט להשתמש כמכחנים אלה ולהעריך
אותם, היו כני־האדם מיטיכים לראות את עצמם כפי שהם
נראים כעיני זולתם. אך לא כל אדם מסוגל לערוך מכהנים אלה.
הערכה נכונה שד תוצאות-המכחנים הנה פרי שנים רכות של
לימודים והשתלמות.
ואח על פי כי. כאשר אנו נתפלים כמכהנים כאלה, איו אנו
יכולים להתאפק, ואנו כוהנים את עצמנו. כרור שהתוצאות
אינן מושלמות, אכל הן משעשעות, אין אנו גורמים נזק לאיש,
ואפשר שאנו אפילו מצליחים ללמוד משהו עד עצמנו.
כעמוד זה תמצא מספר מכהנים פסיכולוגיים. אחדים מהם
מרמזים עד הכיוון כו צריך להתנהל כד מכהן פסיכולוגי טוכ.
אחרים לקוחים מתוך מחקרים מסוככים על התהליכים השונים
•טל הנפש והשכל. כל המכהנים כאים להראות לך את מידת
התקדמותך כחיים.

רד׳ ) 0

הציור הפשוט אשר לפניך אינו׳ פשוט כל־כך. זהו מבחן טיפוסי של דמיון,
אשר הומצא על ידי הפסיכולוג ג׳והנסון או׳קונור׳ כדי למדוד את יכולתך ולהעריך
את שאיפותיך המרוחקות. רופאים ועורכי־דין זוכים, בדרך כלל, לציונים גבוהים
במבחן זה׳ גד, בשעה שפועלים בלתי־מאומנים זוכים לצי,־נים נמוכים.
מבחן זה קובע גם את מידת יכולתך להתגם ר על מכשולים.
התבונן בציור משך 45 שניות. העלה בדמיונך את כל הדברים או חלקי הדברים
להם הוא דומה. בקש מאחד מחבריך לעשות רשימה של כל הדברים העוליט בדמיונך.
אל תשתהה לתא־ אותב. צי,ניך תלויים במספרם, לא בסוגיהם.

תן לעצ מן ציון אחד על כל חפץ, אשר ב ש מו נקבת. אל תביא בחשבון שמות-
תואר. למשל, אם ת שובתך היתה :״ ש פן צהוב ללא ראש,״ תקבל ציון אחד בלבד.
סקם את הציונים ש לן והוסף עליהם ציון אחד, אם גו לן בין 5ו ל־ 25 שנה. ואל,ה
התוצאות — 0 = 4 :ד מיון לקוי — 5 = 7 ,ד מיון מ מוצע — 8 = 9 ,ד מיון טוב,
10 ומועלה — ד מיון מצוין. אם קי^לת ציון נ מון, אות הו א כי את(ה מוותר על
שאיפות ו תכניו ת גדולות, מפני ש אינן בו ט ח בי כו ל תן להתגבר על ה מכ שולי ם המעשיים,
ציונים גבוהים יותר מעידים על ההיפך.

(pkT

התבונן במשך חמש שניות בכל אחד מן הריבועים. איזו מן האותיות חסאש
מהווה רוב בכל ריבוע 1הפסיכולוגים משתמשים במבחן־בזק זה כדי לקבוע את מידת
הססנותם, או מהירות החלטתם של בני־אדם.

סאאחסשסאחס האסאחחסששס ששחממסחשסא שסססאששסחס
חחשחשחסחאא אחסאחחחשחא סחאאחסחחשח חסחחסחסחשח
2 השחאסחאחסח שחסחשחחחשא חחאחחסחחסח זזשחסאחשסחא חשחאחשסחאח
4 חשאשססחאשס ססחסשססחסא שסששסאססחס סאסאססשאסח מחסשחחאסחם

האות ס מהווה רוב ברובועים 1 1־ .4האות ח מהווה רוב בריבועים 2ד3״

f y o Hא׳ »ג ץ

? p p e

לדברי הפסיכולוג דונאלד ליירד מסוגלים עיגולים אליה להוכיח שאתה שקרן. נעץ
את חוד עפרונך במרכז העיגול הראשון. אחרי כן עצום את עיניך ונסה לציין x
בכל אחד משאר העיגולים.

אס הצלחת להציב יוקר מארבעה סימני xב תו ך העיגולים, אות הוא כי פקדזת
את עינין והצצת בהם. אבל בה בשעה ש התוצאות ה טובו ת מוכי חו ת שאתה רימית
במבחנ״ אין לן כל מקום לדאגה! .איש לא ישליך או תן לביתדהסוהר,

נמצאתי בתא צר ואפל, מואר על ידי חרך זעיר. הדלת
נסגוד, בחבטה. צעדי האיש הלכו והתרחקו. נשארתי לבדי.

( f t JV tfiJ S i( J (1 hלסן / 0ו ( 5ו 1צ (

כאשר הסתגלו עיני לאפילה׳ התבוננתי על סביבותי
1ראיתי שתי דמויות בקרבת אחד מכתלי־התא. הן לא ניצבו
על הקרקע. הן היו תלויות באוויר ומכוסות בשרידים של
מדי־צבא.

כאשר ניצבתי באותו בקר קיצי לרגלי גבעות־החול
של האי זילאנד ושאלתי אדם שהתגורר בביקתה מבודדת,
אם אוכל לשוטט על החוף באין־מפריע, נוכחתי שהייתי
האדם הראשון שרצה לעשות זאת לאחר תום המלחמה.
האיש שלח בי מבט מלא תמהון ושאל אותי אם איבדתי
משהו על החוף. אמרתי שאני עיתונאי ויש ברצוני לסייר
במקום. האיש השיב שישנו רק שביל אחד פנוי ממוקשים
ורמז כלפי עקבות סוס ועגלה׳ שנתמשכו בין שתי גבעות־חול.

במקום
שררה דממת מות, פרט לשאונו העמום של הים
שנושמע מאי־שם.
רעדתי כעלה נידף. אולם במהרה אזרתי עוז וקרבתי אל
שתי המפות. על אחת מהן התנוססו סימני דרגה של מאיור;
על השניה סימני דרגה של סגן־קצין. הגעתי למסקנה שהקצין
היה המאיור, אשר על אודותיו שמעתי מפי בעל הביקתה.
נראה כי ברגע בו הפכה תבוסת הגרמנים לוודאות׳ קם הבוגד
על שני מפקדיו, הרג אותם ותלה אותם בתוך המקלט הנידח.

בזמנו הופצצו הסכרים של זילאנד מן האוויר׳ וגן־העדן
של ארצות־השפילה נעלם מתחת לפני המים. אבל אין
להרבות בפרטים על כך׳ כל זה נכנם להיסטוריה.

סופר לי שהמאיור וסגנו היו דומים זה לזה כשתי טיפות
מים. דמיון זה היה בולט גם עכשיו, אם כי גולגולתו של
המאיור הצטמקה׳ וליסתו התחתונה נעלמה במעמקי מעילו.
השניים היו תלויים על ווים שננעצו בכותל.

עתה שבו גבעות־החול והתיבשו׳ ועלי הוטל לסייר
במצודות אשר הקימו הגרמנים על פסגותיהן.
האיש אשר אתו דיברתי התגורר בכפר קטן, למרגלות
גבעות־החול. ביתו היה בנוי׳ מק רות־עץ משוחות בזפת
ומכוסה בגג של פח. הוא סיפר לי שעקבות העגלה והסוס
הושארו על ידי ברנש מתבודד המסכן את חייו, אוסף
גרוטאות-ברזל בין גבעות־החול ומוכרן לאיכרי הסביבה.

סקרתי את מצבי. האשנב היה קטן מדי. לא יכולתי
לד,דחק ולעבור דרכו. הלילה רד במהירות. משבי־רוח נשאו
טיפות גשם אל תוך התא האפל. ישבתי ליד אחד הכתלים,
וניסית־ לחשוב. דבר אחד היה ברור לי: האיש עקב אחרי,
חשב שראיתי את הגופות התלויות במקלט וחשש שאאשים
אותו ברצח.

בשעה ששוחחנו׳ עברה על פנינו עגלה רעועה׳ רת״מה
לבהמה שנראתה כסוס־רכיבה. מסביב לגופו הענקי של
העגלון׳ אשר הפסיע מאחורי העגלה, היה כרוך סינר מזוהם
מצבע החלודה. כאשר הוא עבר על פנינו, רקק הצידה,
כנראה במקום ברכת־שלום.

כל אותו הלילה לא עצמתי עין. הרגשתי את עצמי יכלוא
בתוך תיבת־דואר. שמעתי רק את שאגתו המרוחקת של
הים, את אנקת הרוח הנושבת בין גבעות־החול.

זה עורר בי סקרנות. ביקשתי מבעל־הביקתה לספר לי את
כל הידוע לו על המתבודד המתפרנס מאיסוף גרוטאות.
הוא נענה לבקשתי, והדברים שהוא השמיעני המריצו אותי
לצאת בעקבות׳ העגלה.

האשנב הואר. השחר עלה. כאשר גדל האור, בחנתי
את הגופות מקרוב, דומה היה כי שני הגרמנים נתלו ולאחר
מכן חוסלו בכדורי־אקדח.
תא־הבטון היה דומה לאוזן ענקית. ה; א קלט את שאון
הגלים והגביר אותו עשרת מונים. ארבע. פעמים שמעתי את
הים גואה ומלחך את החולות׳ וארבע פעמים שמעתי אותו
שב ונסוג לאחור. איש לא קרב אל תאי. אור השמש חדר
מבעד לאשנב והזדחל לאיטו על הרצפה• כמחוג זוהר של
שעון.

גבעות התל לא היו אלא מדבר זרוע ביצורי־בטון,
גרוטאות ברזל ותיל דוקרני. מאחוריהן התנשא משטחו
הרוגע של הים. כאשר שב האיש ונראה לעיני, היה מפסיע
לאיטו מאחורי העגלה. ברור היה שהוא השתמש בסוס
ובעגלה כתריס בפני מ, קשים. הוא היה מרוכז בדרכו רבת־הסכנות*
ולא הרגיש שאני הולך בעקבותיו.
דקות ספורות קודם לכן, בהיותי בביקתה, נודע לי שהאיש
היה רב־חובל של ספינת־דייג, אולם איבד את משרתו בהי. תו
להוט אחרי הטיפה המרה. בתקופת המלחמה שיתף פעולה
עם חיל הכיבוש הגרמני. הוא סיפק קתלי חזיר וביצים
טריות למטבח סגני-הקצינים. הוא התידד עם הגרמנים עד
כדי כך שבסוף המלחמה הועסק בשמשו של המאיור הגרמני,
1כאיש קשר בין חיל־המצב לבין האוכלוסיה של האי. הוא
מילא את פקודת אדוניו הנאצים ללא רחמים. מובן מאליו
שבמהרה הפכו בני עמו לאויביו והחלו מבקשים את נפשו.
לא פעם ירו עליו מן המארב׳ אבל הכדורים לא פגע,׳ בו.
כאשר שטפו המים דרך הסכרים המופצצים וחיל־המצב
הגרמני מיהר לפנות את האי, נראה הבוגד רכוב על סוס
בדרכים המכוסות מים. היה זה סוסו של ד,מאיור הגרמני —
ועתה הוא משתמש בו לאיסוף גרוטאות ברזל.
התחיל לרדת גשם. הרוח גברה ומשקפי כוסו הבל.
האיש עשה את דרכו לעבר החול הרך׳ אשר לרגלי הגבעות.
התכוננתי לחזור על עקבותי, כאשר הוא נעצר ליד ערימת־קורות
והחל מעמיס אותן על העגלה.
תספתי להתקדם והצלחתי להתקרב אליו בטרם הרגיש
בי. הוא נפנה אלי, הניף את הקורה אשר בידו מעלה מעלה,
ינעץ בי את עיניו הגדולות. הרוח הטיחה את טיפות הגשם
בסינרו, כאילו היה זה קיר־אבנים. כאשר קרבתי אליו יותר
ראיתי שעיניו אדומות ומכוסות וורידים צהובים׳ ,ומיץ־טבק
חום ניגר מזווית פיו וזורם על פני סנטרו.
שאלתי אותו אם אוכל לעבור בין גבעות־החול מבלי
להיתקל במוקשים. הוא הטיל את הקורה לתוך העגלה ורטן .
״לא׳ לא תוכל לעשות זאת !״
בזה הקיץ הקץ על שיחתנו. הוא הוסיף להטיל את הקורות
לתוך העגלה בזו אחר זו, שעה שסוסו הגזעי המתין
באורח ה ח בגשם השוטף.
חזרתי על עקבותי לעבר המקום בו נראו עקבות־רגליים.
מאחר שלא נמצאו במקום־ כל עקבות אחרים, הלכתי לפיהם
עד בואי אל מישור קטן. נעלי כרו שוחות בחול הלח. מת, ך
צלעה החלקלקה של הגבעה בלט חלקו העליון של מקלט־בטון
ענקי. ההעפלה המעייפת קיצרה את נשמתי, ונאלצת
לשבת ולשאוף רוח. עננים קודרים ריחפו מעל לים הס, ער,
והגשם הצליף בחולות.
פתע נשמע קול רשרוש. פניתי לאחור׳ וראיתי את העגלון
ניצב בקרבתי. הוא נעצר במרחק של צעדים ספורים
ממני. ת א התבונן בעקבות אשר השארתי בחול .״ראית
אותם -תלויים !״ שאג בשלפו אקדח גדול מתחת -לסינרו.
בו ברגע שאלתי את עצמי: מה ראיתי — והיכן? בגופי
חלפה צמרמורת. נוכחתי שהאיש מטורף. אקדוחו היה מכוון

IfifK
אלי, ועיניו השט, פות דם וידו האוחזת בנשק הביעו החלטה
תקיפה.
״מה ראיתי ך״ שאלתי בזהירות.
״את מי ראית?״ התרים כנגדי בחיוך מבשר רעות.
הוא נופף באקדוחו כרומז לי לעבור לצדו השני של
המקלט. החלטתי להשמע לו ולנסות לנחש את המתחולל
במוחו. הוא הוליכני לעבר דלת מכוסה חלודה, שמעברו

לאחר שעות מספר שכך השאון. שיערתי שהסערה חלפה.
הצצתי מבעד לאשנב, ולעיני נגלו שמים תכולים. עם ערב
באה קרן־סהר נוצצת וחדרה מבעד לאשנב. פתע שמעתי
את הדלת החיצונית חורקת בהיפתחה. צעדים כבדים הדהדו
במסדרון. דלת־תאי נפתחה׳ והאיש ניצב לפני כשאקדוחו
בידו.
הוא רמז לי לצאת. יצאתי והלכתי לפניו לאורך המסדרון.
אבל במחצית הדרך נהדפתי לתוך תא אחר.
היה זה תא דומה לתא שהכיל את הגופות. גם בו היה
אשנב קטן ; אבל הוא לא היה ריק. הוא הכיל שולחן ומספר
רב של ארונות. מתחת לאשנב ניצב טלסקופ קבוע על גבי
חצובה. האיש המוזר נכנס לתא ודלת הברזל נסגרה בחבטה.
קרני הירח האירו את המקום באור קלוש. האיש לקח
׳כיסא וישב בין האשנב והשולחן. גופו השרירי התבלט על
רקע־הקיר׳ וראשו הקרח נראה כראשה של יונה ענקית.
הוא ישב בלי נוע. יד ימינו היתה מוטלת על השולחן,והאקדח היה מונח בקרבתה. הוא לא הביט בי, אלא בטלסקופ
השחור שניצב לפני האשנב.

העתונאי הצעיר רעדכעלה
נידף. הוא נמצא בנזקלט נידח
ו הרוס למחצה. בלבגב עוו ד ה חול
של האי זילאנד. הוא הובא לשם
ע ל ידי בונ ד מטורף. א שר ח שב
את עצמו ליור שם של הנאצים.
לפניו היתה רק דרך אחת ל ה מל ט
מן המקום ־ והיא בחר בה.

השני של המקלט. שם מישש אותי מכל עבר בחפשו כלי־נשק
מוסתרים. אותה שעה עלה על דעתי שהוא פשע,
ושהוא חשב אותי לשוטר שבא לאסרו. כאשר לא מצא אצלי
כל נשק׳ לחץ בידו הפנויה על מנוף גדול שבלט מתוך
הקיר. הדלת נפתחה לרווחה׳ והוא הדף אותי פנימה.
מצאתי את עצמי במסדרון ארוך וריק. שובי תחב את
אקדוחו אל מתחת לסינרו. נראה כי הוא סמך על שרירי
גופו האדיר. בקצה השני של המסדרון נראתה דלת מכוסה
אבק. גופ הענקי של האיש מילא כמעט את כל המסדרון
הצר. הוא דחף אותי כלפי הדלת, פתח אותה והטיל אותי
פנימה.

דראמה אשר השאר
במקום נתחולל דראמה מוזרה
בגדר מסתורין עד סוף כל הדורות. האיש הרגיש את עצמו
כמו בבית. הרגשתי שהוא גאה במאורתו ורוצה ־לעש,ת
עלי רושם.
הוא הושיט את ידו והסיט את פיסת הבד שהסתירה את
מחצית האשנב. אחר פתח מגירה׳ הוציא מתוכה קופסת־גפרורים
והעלה אור במנורת־נפט קטנה. אכן׳ נראה כי
במשרד זה בא הטירוף שלו על סיפוקו. האם הוא הרגיש
את עצמו כמאיור י האם הוא חשב את עצמו לאדון ומפקד,
לאחר שהרג את אדוניו י
אצבעותיו המגושמות השתעשעו במונוקל שהיה מוטל
על השולחן, בסמוך לסרגל עשוי ברזל. הרגשתי שהוא עומד
לתחוב את המונוקל בעינו ולתת לי פקודות; ובאותו רגע
צץ בי רעיון מזהיר. החלטתי לטפח את שגעונו ולד,חלץ מידיו.
״אדוני הקצין אמרתי בקומי ממקומי ובהצדיעי לו.
העיניים המטורפות׳ השטופות דם׳ נפנו לעברי. האיש
שלח בי מבט בוחן, ועל פניו הרחבים הופיע חיוך של שביעת־רצון.
הוא קם ממקומו, הרכיב את המ,נוקל והתקדם לעברי.
נרתעתי מפניו. הוא קרב אל הדלת ופתח אותה לרווחה׳
כשעל שפתיו מרחף חיוך קל. יצאתי אל המסדרון. הדלת
החיצונית היתד, פתוחה. אורו הכחלחל של הירח חדר פנו מה,
חמקתי הח צה וראיתי את הסוס ניצב בין הגבעות.
לא פניתי להביט לאחור. רצתי במורד הגבעה. לא שמתי
לב לסכנת המוקשים הפזורים במקום. פני היו מיועדות
לעבר האורות הקורצים מרחוק — אורותיו של כפר־הדייגים
הקטן.