גליון 859 מתאריך 8 באפריל 1954

הירדן

מה נשיג במלחמה
1מהי הי ה מ חי ר ה
I1ND

אורי אבנרי

תחרזת

הכד 1רסל

צונח

ס טי באל
הסוטים בקאן
מס • 59 .שנ ה 17
ח׳ ניסן ת ש־״ד

ה מ חי ר 3 0 0פ רו ט ה

בלי מורא ברי משוא טי

אות גיבורים
בימי ם שאיז שיחה בארץ ש אינ ה מתרכזת סביב
ענייני הב ט חון. מ שמ ש סי פו רו של נתן אילבז
(העולם הזה ) 858 זריקה של עידוד. יגע ש ים
עוד י שנם ב האיבה
שמס בי בנו כא שר ינע ש
ישראל גיבורים!

דוד פרלמן׳ יפו
...הצדע־ נ אה של לוחמים ותיקים לזזבר־ מ שק.

חנן רייכמן, חיפה

טוב עשיתם בהעלותכם א ת פרשת הצעיר הא פור.
שנ ט ש את הוריו בסא רו קו כדי לשרת את
מולדתו החדשה. אולם דבר א חד החסרתם; מ רו ע
לא דרשתם מהצב א והכנסת להעניק אותות־נבו־רה
מיוחדי ם למע שי ם אלהז ז הו דבר היוני ו חיובי,
הנהוג בכל צבאות־העולם. י תכן שלא היה מ שנ ה
לנתז אלבז ולניבורים אחרים ש קיפ חו א ת חייהם.
אולם בחיי צבא, נבורה אינ ה ת מיד נוררת מוו ת.
ובמקרים אלה יש להעניק לניבו ר או ת שי ציין
או תו ל שבח וי ציג או תו לדונ מ א בכל מקום שילך.

ביו תר רסמהא־ מעם

יום המיפגה

שמעון הראובני, תל־אביב

רצח מעלה־העקרבים (העולם הזה ) 857כמעט
שנ שכח כבר. אך הויכו ח שעורר נ מ שד בלי הרף.
ובצדק. זו הפעם הרא שונה מ אז תום הקרבות רואים
אנו בבירור את ה סכנה הנ שקפת לנו זו ה פעם
הר א שונה מחפ שי ם אזרחים את הפתרון: מל חמה
מיד או...
אינני יודע מה הברירה. אולם ברור כי רק דרד
אחת יכולה להביא או תנו לידי שלום: להוכיח ל ערבים
שלא כד אי להם להתעסק א תנו. וזה אפ ש ר
להוכיח רק על ידי כוח הזרוע.

i h n i H i׳

אריה שמואלביץ, רמת־גן

עד מתי נבליג ורק נספוג? הב אמת נגזר ע לינו
לחיות כבתוך ני טו מוקף אויבים? כלום פנ ע השיתוק
באחראים לב טחוננו. וכלום איני ר שאית
לנ סוע ב חו פ שיו ת בכבי שי מדינתי?

יעל שלומוב, תל־אביב

כתבת־ ה ענ ק המצול מ ת מקיפה t sע בו ־ 4

יתכן כי 11 הרוגים אינ ם קורבן גדול ב מל ח מ תו
של עם. אולם ידוע כי לפעמי ם עלול נם דבר לא־גדול
להיות מי פנ ה מכריע. רצח מעלה־ההעקרבים
הו א מקרה כזה. עו ד יבו א יום ונזכור או תו ל או
דוקא בינון כי א ם בנ אווה. כי ביו ם זה הו כי ח
העם כי לא פסה רוח ההקרבה והעק שנו ת מקרבו.

שלום לוי׳ יפו

הרוכיקון והירקון

ינאל אלון (העולם הזה )857 היה יותר חכם
מיוליו ם קיסר. א מנ םהמ צבי א ה רו מאי שרכ ש לו
ש עבר את הרוביקון. אבל כל ילד יוד ע שא ם
הו א מני ע לרוביקון, צריך לעבור או תו. דרו ש
מנהיג בעל רמה כדי שיבחין בין הרוביקון והירקון.
טוב מ או ד ע שה ינאל אלון שלא עבר את הנחל
הקטן. יחד עם זאת הנני ב טו ח שינ אל ידע לע שו ת
את מהש עליו לע שות, ל כ שיני ע הז מן. בי א סו ר
למנהיג להיו ת הרפתקן.

אורי פלדמן, נהריה

דהילקום. במקום לקרוא א ת יגאל אלון לנוער,
מו ט ב היה אי לו קראתם את הנו ער אל ינאל א לון,
להתיי שבות חלוצית וליי שוב הספר.

הגדמ*- «Jrהי כ ־ר*י צב ו ה יד מ דינ ה t
מ הו ה חו מ ד

מהו ה »0דהש מו ר ב:יותד באן־ץ
מתו הסרא שר *׳*ג* וידידי שוכ חי

הבר השומר הצעיר תל* אביב

כל נ סיונו תיכ ם לעורר את ינאל אלון לפעולה
נדוני ם מרא ש לכ שלון כי מעול ם לא תיתכן מה פכה
שברא שה י ע מוד חבר קיבוץ, מ פני ש הו א לא
יבול לפעול בלי ה סכמת הקיבוץ. ו איד אפ ש ר
לתאר מה פכה שצריכה קודם ל ע מוד להצבעה בא
סי פ ה כללית!

מ הו
מהו הגור שיכריע אחג! ר ד • ש ד אי M v t

ירון גלברט, תל־אביב

שניצל ללא נאומים

בקשר לידיעה בשם ״קותלי חזיר״ שפרסמ תםב-
נליון האחרון של עתונכם, הריני להודיעכ ם שעי קרי
גדברי ם שם אינ םמת אי מי םלמ צי או ת. והנה
העובדות:
למסיבת העתונאי ם על סי פון ה אניה הפולני ת צ׳ד
שהתקיימה בנמל י פו לא הוז מן כלל נ ציג אנוד ת
העתונאי םומכ אן שנם לא נוכ ח שם נציג ה אגוד ה.
הוז מנו לשם לא רק ע תונ אי השמ אל אלא נם
נציגי ע תונאי ם אזרחיים כנון: הארץ, מע ריב.
וזז־ד׳י
שר אל
א קו
פו ס ט,
זמנים, נ׳רוזלם

mwM mi

שלמה ה ,.מלכיה

ש טות היא להדביק על ינאל אלון טל אי של
ניטראליזם אי די או לוגי בין מזרח ומערב. הו א היה
ציר בועידת מ פ״ ם שני סחה אתמצעה מפלנה ש נתקבל
פה אחד וא שר בו נאמר בפירו ששמס״ ם
שוללת כל ניטראליז ם במאב ק בין מזרח ומערב.

ע תון הפולני האזרחי הי מני נו ביני נו סף על כן דבר, על המשמר וקול העם.
באי-כח
הוז מן והיה נוכ ח נ ציג סו כנו ת ה שרו ת הע תונ אי
״עתים״ המ שר ת את כל ה ע תונו ת הי שראלית ב אינ פו
ר מ ציה.
לא הונ שו כלל קותלי חזיר לארוחה, שהיתה
רנילה עם מנ ת בשר שניצל. לא היו כלל נ או מי ם
ורק תוך כדי הרמת כו סנשמ עו ת מ לו ת ברכה
נימוסיים הדדיים ובלתי רשמיים שהצטמצ מו ב•
שלו שה-ארבעה משפ טי ם בלבד. עם אלה של א
הבינו פולני ת שוחח רב החובל הפולני אנגלית.
יתכן ו מי ש הו ה ש מי ע הלצה אד מה זה נו נ ע לכלל
הנוכחי ם במסיבה? מ סי ב ת קבלת הפנים של העתו־נאי
ם על סי פון ה אניה נקבעה לכבוד מ שלו ח
35.080 תיבו ת פרי הדר מי שר אל לפולין במסגרת
הסכם ה מ שלוח של פרי י שראלי לפולין על ס מד
הסכם מסחרי של חליפין בין שתי הארצות וה רמת
הכו ס היתה לכ בוד היחסים המסחריים התקינים
בין שתי ה מדינו ת. וא שר לה תרעמות של
בנונ ע לנע שה
ה ע תונ אי ו שלא הוז מן ל מ סיב ה)
ב מ סיבד על מ ה ידע להתרעם מא חר שלא היה

עתונאי, תל־אביב

מה צפוי

בודא• יש למדורכ ם החדש תצפית מ עלו ת רבות.
יתכן ש הו א נם י ספר לנו על הרבה דברים נכו נים.
אבל מעלה אחת ברורה וגלויה לעין: הו א
קצר. בי מי ם טרופי ם אלה מכו׳ ) כ ש אין ז מן
לקרוא מא מ רי ם ארוכים, זוהי מעלה ח שובה מ או ד.
הבל רק שלא כל הע תון כ תו ב בצורה זו•

מלכה גרינשפן, תל־אביב
הנה קטע, ל הנ א תו הפרטית של עורך המדור:
צפה ל מכ תבי עידוד רבים. מאחר שה מדור קל,
כבד. משעשע, ר ציני. י ש להניח כי קהל הקוראים
יקבל או תו ברצון. אול ם יחד עם זאת תיתכנה אי־אלו
דרי שו ת, ה עלולו ת ל שנו ת את או פי ה מדור.
למשל הדרי שה לה שתמ ש ב או תיו ת קצת יותר ג דולות.
אני
מצפהל תו צ או תבשטח זה ב ע תיד הקרוב...

יהודה הרמן, גבעתיים
הקורא חרמן יכול לצפות להווה (עמוד .)7

חדפש הקריאה

ש בו עונכ ם התקבל בבית־ההולים של מלבן ב־באר־יעקב
עד ל פני כ שבועיי ם. כע ת חדלת הנהלת
כית־החולים מלה בי או, באמ תלה של חוסר תקציב
ו שהו א ע תון אי־רציני ופו רנונ רפי. למרות כל
דרי שותינו. עקב ר צוננו העז לקבלו י ש בנו מ ספר
חולים, קוראי העולם הזה, והחלטנו לפנו ת אליכ ם
בבקשה לאפ ש ר לנו לקבלו. היו ת ולא י כו לנו
לותר על קריאתו. אנו מבק שים לא לפרסם א ת
ש מו תנו. מח ששה תנקמו ת.

חולים, באר־יעקב
החל מהשבוע הבא ת^לח מינהלת העולם
הזה את העתון לבית החולים על חשבונה.

דהיה לאלתר

כתבתם על אלתר עוזי הו (העולם הזה ) 856ש פנה
ל שנרירו ת הי שראלית ב לונ דון לבקש היתר
כני ס ה לארץ. כדי שיבקר א ת הו ריו הזקנים. הר שו
לי לציין בזה כי ז הו שקד וכזב. א ת הו ריו הזק נים
(בני ניל כולל של 110 שנ הן ש הו א כבי כול
בא לבקר, עזב מבלי שי בו אאף להפרד מהם.
ה שאלה מ רו ע ברח מהארץ בלי ידי ע ת הוריו ו מב
ריו קל לפתור: ברח כגנ ב בלילה.
יחד עם זה הנני מ בי עאת הוקרתי לפקידה היש ראלית
ב שנ רי רו תנו על שמצאה לנ כון לדהות את
האדם הזה ולא לתת לו א שרת־כניטה לארץ.

יעקוב עוזיהו( ,אחיו) ,תל־אביב

אישיות כפולה
ב מדו ר המכ תבים (העולם הזה ) 854 חתום •שמי
מתחת ל שלו ש שו רו ת של תנובה ל רפו ר טנ׳ה על
החברות ה ס אלוניו ת. חייב אני לחכיזיש כתיבת
כל הערה מ סוג זה. כו ת ב. זמינתב ודא׳ התכוון
להקניטני והתם ב ש מי על דג ריו הו א.

רב״ט דוב נייגר, צה״ל

גורל ההגרלה
...מה קרה עם כל העניין של תחרות ארטיק 7
אספתי את כל מ ה שהייתי צריד לא סוף. ו אני
מני ח שי שנם רבים כ מוני בארץ, אבל אי ש לא אמר
מה יהיה. האם תתקיים חלוקת־פרסים או לא?

משה רבינוביץ, תל־אביב
הנהלת ארטיק התחייבה בפני העולם הזה
לערוך את חלוקת הפרסים עז ה־. 15.4.54

ק*ן י 5ן ^ ןאנ ^ עמדז

העולם

ה בנ א

אשציעוז אטצדיי

«1ית»וד»*יז«

חקירות

v>t^V s

!i s 1
*ijft

E JA t

אחרי שהסנאטור ג׳ו מק־קארתי העביר
את שטח פעולתו לישראל, הזמין
לחקירה את חבר־הכנסת מנחם בגין. להלן
קטעים מתוך פרטיבל־ד,חקירה.

ג׳ו: אתה מודה, איפוא, שלחמת באנגלים
בשנים? 1945—1947
בגין: כן, בהחלט. הכרזנו מלחמת־שיחדור...

וידוע לך שבאותו זמן ממש לחמו
החוסים באנגלים ביוון, בסין, בברלין?
בגין: כן, אבל...
ג׳ו: אני מוותר על ההערות שלך. אתה
רוצה לומר לי שאתה והקומוניסטים ל־חמתם
במקרה באותו אויב?
בגין: כן, אם מותר לי...
ג׳ו: לאנשים כמוך לא מותר כלום. זוהי
ועדה של הסינאט, לא אסיפת־עם בולש״
ביקית. שם אתה יכול לדבר כרצונך.
ובכן, בזמן שאתה — וידידיך הרוסים — ׳
לחמתם באננלים, קיבלתם עזרה מאנשים
מסוימים בממשלה האמריקאית?

ג׳ו: ואתה יודע, כמובן, שבאותם הימים
שלטו האדומים בממשלה האמריקאית,
שבוגדים כמו וזייט ואלג׳ר הים,
אצ׳יסון וטרומן כיוונו את המדיניות רי״
אמהיקאית לפי פקודות הקרמלין?
בגין ! לא. לדעתי לא היה...
ג׳ : 1דעתך אינה מענינת אף אחד. אגב,
מר בגין, הנכון הוא שחיית ברוסיה על
חשבון הממשלה הקומוניסטית?
בגין: כן.
ג׳* :ומשם שלחו אותך לישראל כדי
ללחום באנגלים?
בגין: הם לא שלחו אותי?1 ,ס נתנו לי
לצאת
ג׳ו (פורץ בצחוק אדיר) :הה—הה—הה ,־
הם נתנו לן לצאת. זו הגדרה מצוינת.
אני קובע שהוכח בעליל שבאת לארץ״
ישראל עם חוראות מיוחדות של הבולשביקים,
באת לחתור תחת ממשלה ש־היתה
בת־ברית של אמריקה, שהרגת
אנטייקומוניסטיס טובים, שעזרת להקים
מדינה בה שולטים יסודות אדומים, ש ניסית
לבסס את שלטון־העולם של הקומוניסטים.
אני סוגר את החקירה.

החמ׳ש״ין

היה היה איש באוצר
שהציע לצאת ממיצר :
גם מכס, גם בלו
על כל רצח יוטלו
(ועל אונם יוטל מס מוגבר).

ב ש בו ע ״ האת רוגי ם הציג ל מני ר ״העוד ה1ר ״.אתדעותיהם [ ש ל שגי אי שים
ב ע לי עמדהמרכויתבדעתהקהל ־ •ג אלג א לון ו מו ח ם בגין. אףכ׳ עצו המרחק בין
ה שג״ .הרי ב נ קו דהאחת הגיעו למסקנה דו מ ה; שניה רואי הברח חיוג׳ ואפש רו ת
מ ע שי תבתדחבתגבולהמ דינ העד הירדן מ מו ר ח ועד מרבד סיני ב ד רו ם.
ב ע מו די ה ב אי יציג ״העול הזה״ ל 9ניר דעתאחרת. הוא מ קוו ה ב׳ הצגת
הני מוק׳ ההגיוני׳ ש ד

ש תי הגי שו תגיחדתאפשרלרלש קו לאתהטענות

ו ל הגי ע ב סו פושלדברלדעהעצמ אי תובל תי ־ מ שו חדתמשלך.

יש אומרים כי מדינת ישראל אינה יכולה
להתקיים לאורך־ימים בגבולותיה הארוכים, ו המסוכנים,
כשמולו. העולם הערבי מאיים
ומזדיין.
זו גם דעתי.
יש אומרים כי המצב הולך ומשתנה לרעתנו׳
כי הזמן פועל נגדנו וכי מדיניות של
אי־מעשה בנוסח משה שרת היא הרפתקה
מסוכנת יותר מכל מדיניות הרפתקנית של

זו גם דעתי,
יש אומרים כי דרוש שינוי מהפכני בגישה
הישראלית, חתירה לפתרון מידי, שבירת טבעת
החנק מסביבנו.
זו גם דעתי.
יש אומרים כי הדרך המעשית היחידה היא
לפרוץ אל הירדן ואל מדבר סיני, להרחיב
את שטח ישראל על גבי המפה.
על דעה זו הנני חולק.

חזית אינה גב 1ל
,,המסע אל הירדן״ הולך וכובש כיום את
הלבבות במדינה. חסידיו אינם נלהבים׳ ברובם,
למלחמה. הם רק סבורים שממילא אין
מנוס מן המלחמה, ומוטב ללחום בחזית ובמועד
שאנחנו נבחר בהם, ולא האויב.
הם אומרים: לא יתכן שלום בין ישראל וערב, לפחות בדורנו. מצב־המלחמה הוא עובדת־היסוד
שאין לערער עליה. מדינת־ישראל קמה בסערת מלחמה, גבולותיה נקבעו בהמולת־הקרב.
כך היה, כך יהיה. במלחמה קובע השיקול הצבאי, והשיקול הצבאי מחייב את גבול־הירדן.
למראית־עין
זוהי תיאוריה מושכת, חדורה הרגשת־כוח וחדוות־פעולה. אולם למעשה
זוהי התיאוריה הפסימית, הקודרת ביותר שאפשר להעלותה בכלל על הדעת. כי לחסידי חזית-
הירדן אין שום דרך הגיונית ומעשית מן הנצחון אל השלום. אין הם יודעים כיצד להפוך את
הירדן, בבוא היום, מחזית־מלחמה לגבול־השלום.
אנחנו נשב ביריחו וברפיח׳ כשם שאנחנו יושבים כיום בטירת־צבי ובדנגור, במיבצר
מנותק. המבצר יהיה מרווח יותר׳ קל יותר להגנה — אולם מיטב בניו יצטרכו לעמוד על
החומה׳ מוכנים בכל רגע לעמוד בפני הסתערות של אויב מתחזק ומתלכד.
לא נדבר הפעם על מחיר הדם, על שורת־החללים אשר לכל אחד מהם יש אם, ואשר אף

לאחד מהם אין תחליף. לא נדבר הפעם גם
על מוסר — אף כי יש משקל למוסר על כפות־המאזניים
של עם. כי אין המוסר אלא חכמת־הדורות,
ואילו הפרתו אינה אלא ערמומיות
השניה החולפת. אולם הטענה העיקרית נגד
המסע אל הירדן היא פוליטית־מעשית: אין
זה אלא צעד נוסף במבוי הסתום בו אנו נמצאים
כיום, צעד שאינו מוביל לשום פתרון
של ממש.

מבוו־פטי ש או ם וק ש
לפני שקצין־מטה מתכנן פעולה, חייב הוא
לדעת שני נתונים: מהי מטרת המיבצע? מי
עומד נגדו?
עם המתכנן מיבצע פוליטי שיקבע את גורלו
לדורות, מוטב שישאל את עצמו את
אותן השאלות.
מהי מטרת המיבצע?
מדינת־ישראל אינה זקוקה לשינוי הצבע על
גבי המפה. מדינת־ישראל זקוקה לכך ש־30
מליון ערבים יקנו את סחורותיה, יאפשרו
לה להקים ולקיים תעשיה גדולה שתעסיק
מליוני אזרחים — האזרחים הגרים בה והעולים
שיש ברצונה לקלוט. היא זקוקה לנפט•
היא זקוקה למזון. היא זקוקה לשלום
שיאפשר להקטין את נטל הוצאות־ההגנה.
להגדיל את נטל הוצאות־הפיתוח.
במלים אחרות: מדינת־ישראל חייבת לכבוש את השלום. זוהי מטרת המיבצע.
מי עומד מולה?
לוחמת במדינה קואליציה רחבה שבראשה עומדים המעמדות הטפילים בעולם הערבי, הנסיכים
המיותרים, בעלי־ר,אחוזות, כוהני־הדתות — כל מי שיש לו ענין בקיום המצב המפגר הקיים.
קואליציה זו קשורה קשר בל־ינתק עם האימפריאליזם הזר. הודות ל״איום הציוני״ שכל
ערבי חושש מפניו, היא הצליחה ללכד מאחוריה פחות או יותר את כל המעמדות המתקדמים —
האינטליגנציה, הפועלים, הבורגנות הזעירה, את עובדי־האדמה הנדסאים.
מכד, מן החוץ תשפיע על קואליציה זו כמכת־פטיש על מתכת: יצופף אותה, יחזק אותה,
יגבש אותה — נגדנו.
מכה מבפנים עשויה לפוצץ את הברית כמוקש: לקומם את המעמדות הנדכאים נגד אדוניהם,
לסלק את הכובש הזר ואת השליט המהומי, להזילויי ייי״ייי׳יי

לוזמשן מעמוד )3

שלום מרחבי ושיתוף מרחבי.

רכ 1ח. מ15ש חזקים
שתי דרכים לשלום. האחת: השגת
דרך של משא־ומתן וויתורים הד־ניר : .כיבוש השלום על־ידי מיבצע
!עיל.
הראשונה מאמין ד״ר נחום גולדמן,
ג הציוני המנוסה והפיקח ביותר׳ ה־שהשיג
את השילומים מגרמניה. מאנים
בה גם פרשנים זרים רבים אשר אחד
מהם (ראה במדינה) פירט את לוח המחירים.
זוהי דרך הקרובה ללבם של האמריקאים,
כי היא מחזקת ומקיימת את שלטונו של המשטר
הריאקציוני הנוכחי בארצות־ערב, אשר
האמריקאים והבריטים סומכים עליו במאבק
נגד הרוסים.
זוהי דרך של מלים רכות ומעשים חזקים,
במקום המדיניות הקיימת של מל ם חזקות
ומעשים רכים. היא מחייבת כוח ישראלי חזק
אשר עצם קיומו ישכנע את הערבים כי השלום
זול יותר מאשר המלחמה.
זוהי דרך אפשרית. איש לא יאמר שהצלחתה
מובטחת במאה אחוזים במצב הנוכחי.

לז רו סהעב רי
הדרך השניה היא דרך המהפכה. מאמינים
בה אנשים רבים במדינה הקרובים לענינים
הפנימיים של העולם הערבי.
זוהי דרך של העמדת כל מכשירי הכוח
והתעמולה של המדינה הישראלית הריבונית
לרשות מאמץ־רבתי, כדי להמריד את המעמדות
הנדכאים בעולם הערבי נגד אדוניהם,
לתת להם את הסעד והעזרה הדרושים׳ לגבש
עמם עוד בראשית הדרך מצע מהפכני שיוביל
לסילוק הכובשים הזרים למיניהם׳ להקמה
מסגרת מרחבית אחידה ועצמאית, לפיתוח
אוצרות המרחב לטובת כל יושביו.
במקום להציב את תנועת־השיחרור העברית
נגד תנועת־־השיחרור הערבית, מטרתה להפוך
את תנועת־השיחרור העברית למנהיגת
המדחב כולו בדרך ש־חרורו.
לישראל ישנם האמצעים לכך. יש לה 175
אלף ערבים שיכלו להיות ברמת־מחיתם ובהתפתחותם
הלאומית דוגמה 7־ 30 המיליונים
מעבר לגבול. יש לה אלפים רבים של צעירים
עבריים היודעים את דרכי ערב טוב יותר
מאשר קומץ הסוכנים הבריטיים, מסוגם של
לורנם׳ סטורס וספירס, שכבשו את המרחב
למען בריטניה. יש לה תחנות־שידור מכונות־דפוס
כסף ונשק. יש לה מדיניות־חוץ שיכלה
להיות עצמאית ומהפכנית — באו״ם, בבי-
רות־אסיה, ברחבי־העולם.
מעל לכל, דרושה לשם כך החלטה נחושה
להיות למדינה עצמאית׳ במקום כדור משחק
נטול־ רצון. עצמאות יש לה מח ר. דרושה
המחיר הדה, בקרבנות.
החלטה לשלם
תנועת־שיחרור מרחבית, אשר ישראל תע מוד
בראשה, תילחם למען סילוק הבסיסים
הזרים׳ הגלויים והנסתרים, מעל אדמת ה מרחב
— ונגד הכנסת בסיסים אחר ם תחת
דגל ברית־המועצות. מטבע הדברים תתנגש
תנועה כזאת׳ עם בעלי הבסיסים האלה —
ע 1אנגליה, עם צרפת׳ עם ארצות״הברית.
התנגשות זו פירושה ו תור על המענקים,
על שפע המגביות. פירושה כי על האומה
לפרנס את עצמה׳ לעבוד יותר, לצרוך פחות
— עד אשר תיפולנה המחיצות בין ארצות
המרחב והאיחוד המרחבי יאפשר לתעשיה
ד׳ שראלית להתרחב ולהתפתח, לתת לחם ו עבודה
למאות אלפי פועלים חדשים.
ישנו עוד ש־קול המחייב שלום מרחבי —
שיקול בעל ערך מכריע בתקופת פצצת ה מימן•
כל עוד נטושה מלחמת״העמים במר חבי
יתקיימו בו בסים ם זרים. כל עוד
יתקיימו הבסיסים הזרים, אחד גורלו במל חמת
העולם הבאה: להפוך לשדה״קרב
אטומי ואיזור״כיבוש סובייטי. כי במלחמה
תנסה ברית״המועצות לחסל את. הבסיסים
בירדן, בסעודיה ובערב, להגיע לבסיסים ה אטומיים
בתורכיה ובלוב. הצבא האדום יצט רך
לעבור את ישראל. יהיה זה סיכוי עגום.
רק מרחב מאוחד, חופשי מבסיסים זרים,
יוכל לשמור על ניטראליות לוחמת במלחמה.
רק השלום בתוך המרחב ־וכל להבטיח את
שלומו בעולם מטורף.

מפרס עד מ ארזקו
מכל הבחינות, המבצע לכיבוש השלום
הוא הדרך הנבונה. הוא מלהיב פחות, מסו־בר יותר. מן המסע אל הירדן. אך בסופו
רומז פתר! ,של אמת׳ לא נצחון סרק. הוא
לא מבטיח התפשטות על המפה, אך הוא
עשוי להוביל להתפשטות אמיתית — כלכ לית׳
תרבותית, סול טית — על פני המרחב
כולו, מגבולות פרם ועד חופי מארוקו.

כל מדינאי אמריקאי יהיה
מעונין לשמור על כסיס כטוח
זה, היחיד ששום סכנה של התקוממות
עממית אינה מאיימת
עליו מלמטה.

הנימוק־

בעד

גבול הירדן יסלק את הסכנות
החמורות ביותר המאיימות
על עצם קיומה של
מדינת-ישראל. צבא־ההגנה
יוכל לערוב לבטחון המדינה
ביעילות הרבה יותר גדולה
בעומדו על גדת הנהר.
גבול המדינה ארוך ומפותל, משתרע
לאורך 951ק-לומטרים. ברוב האיזורים
אין בו כל הגיון בטחוני או גיאוגרפי.
הוא נקבע באופן מקרי לגמרי עלי׳ די
מזל״המלחמה.
באזורים החשובים ביותר, גורם הגבול
לכך כי האויב הפוטנציאלי במל״
׳חמה יושב !על נלשלטי־ההרים< רדכב
על הכוח הישראלי הנמצא מולו בשפ לה.
לו היו כוחות ישראל שוכנים ב״
מרומי־ההרים, כמו בימי התנ״ך• ,היה
תפקידם ההגנתי הרבה יותר קל.

גבול הירדן הוא גבול קצר כ־הרבה.
יש לזה יתרון איסטרא־טגי
גדול: הכוח הצמוד לתפקיד
הגגתי גרידא יוכל להיות
הרכה יותר קטן, כך שאפשר
יהיה להגדיל כהרבה את. ה רזרבה
האיסטרטגית״ -הכוח
המרכזי שלא יהיה צמוד לשום
אזור ותפקיד, אלא יוכל להנחית
על היריב מכה ניידת כמקום
הנוח כיותר.
הגבול הנוכחי הוא חלום־בלהות לכל
קצין נורמלי. הוא לא מאפשר שום גמי שות
של תמרון ונסיגה — אין לאן לסגת.
צבא אויב המתקיף מן המשולש והמ איים
על עפולה, נתניה ופתח״תקוה מח ייב
לא רק כוח ישראלי גדול הצמוד
להגנה, אלא גם מכריח כוח זה ללחום
על עומדו, לחיים ולמוות. כל חייל היה
מעדיף גבול שיאפשר לו׳ במקרה הצו רך,
לסגת עשרה עד עשרים קילומטרים
כדי להפין מכה נגדית, להכניס את ה אויב
למלקחיים או לשאוב כוח.

גבול הירדן יחסל את שפי-
כת־הדמים, כי הוא ימנע בעתיד
כל הסתננות מאורגנת.

k f V
אמנם׳ המרחקים בין בסיסי ד,הסת ננות
לבין מרכזי האוכלוסיה העברית
יגדלו ומבחינה זו תקשה המלאכה יעל
המסתננים. אולם המרחק אינו גורם מכ ריע.

אין
גבול כעולם המסוגל לעמוד
מול כיתות קטנות של מסתננים
מאורגנים ומאומנים היטב.
כשעות השיא של מלחמת־העצמאות
עכרו לא רק חוליות-
סיירים, אלא גם שיירות של מות
של מכוניות־משא עבריות
כין המשלטים הצפופים
של המצרים. כיתות ירדניות,
שתרצינה לחצות את הירדן ולהניח
מוקשים כדרכי התחבורה
העברית, יוכלו לעשות
זאת גם אם צה״ל יעמוד על ה ירדן.
זז׳סול־ההסתננות
תחייב את חיסול
גורנזיוה. גורם ראשון: חוסר רצזן ה •
ספר.מלכים א׳ כ ועבד״ מלך
ארם אמרו אליו אלוהי הריס אלוהיהם
על כן חזקו ממנו ואולם נילחם אתם
במישור אם לא נחזק מהם.״

אנגליה לא*ת 0תבך במלחמה
ממשית נגד ישראל
בגלל ממלכת הירדן.

ערבים להגיע לידי שלום, גורם שני_
קיום מלזנות של מאות אלפי פליטים ער
ביים רעבים מסביב למדינה. גבול ה ירדן
לא יסלק את הגורס הראשון (ראה
להלן) ,בוודאי לא את הגורם השני.

בריטניה תעזור לנו לחסל
את רצועת עזה, כי היא
מעונינת להנחית מכה על
כוחו של הצבא המצרי. בריטניה נתקיה את
בר יתן לה
סכין כגב
המצרים.

תשמח מאוד אם
מצריים, מפני שהדאפשרות
לתקוע לנו
ולהתחבב שוב על

ברגע שתפרוץ מלחמה בין מצריים ו ישראל,
תשכח דעת״הקהל המצרית את
הכובש הזר היושב על אדמתה, תפנה
נגד ישראל. זוהי הזדמנות אשר האנגלי׳ ם
מחכים לה זה זמן רב. הם יקוו להדק
מחדש את יחסי הידידות בינם ובין מצ ריים
— ולצורך זה יספקו למצרים חלק
מן הציוד הצבאי׳ העצום המרוכז בבסי סים
הבריטיים בסואץ.

צרפת מעונינת שישראל
תנחית מכה על הליגה הערבית,
המאיימת לסלק את הצרפתים
מצפון אפריקה.

צרפת והערבים הם אויבים. צרפת היא
מעצמה קולוניאלית, ר,מדכאה את תנועת״
השיחרור בטוניס ובמארוקו. היא תשמח
מאוד אם מישהו ים ח את תשומת״לב
הערבים מעצמה. היא אפילו תעזור למי שהו
זה במידת יכולתה, בנשק ובציוד
— בתנאי שאיש לא ישמע על כך.
און לזלזל בעזרה כזאת, אך בודאי
אין להפריז בה׳ ,צרפת היא מעצמה שו קעת
בזיחה העולמית. לעולם לא תעיז
להתגרות בפומבי בארצות־הברית וב״
בריטניה, לעשות צעד גלוי למען ישראל
הלוחמת. הא מסוגלת לספק עזרה מסו״
׳ימת מאחורי הגב, אן לא להיות בעל״
ברית רציגי. שמה של צרפת יוסיף גם
להבא להופיע מתחת למיססכים ולאו־הרות
שנוסחו בפוריין אופים, לונדון.

ארצות-הברית לא תתערב
אם נחסל את ממלכת הירדן,
כי היא מעונינת בסילוק ההשפעה
הבריטית מן המרחב.

בעולם הקאפיטליסטי ישנה התחרות
מתמדת בין החברות הגדולות׳ והתחרות
זו משפיעה, בלי ספק׳ על קו הממשלות.
אולם שנם אינטרסים לאומיים עליזניים,
העומדים מעל להתחרות גסה זו.
הדוגמה הקלאסית היא איראן. מובן מ אליו
כי חברות״הגפט האמריקאיות שמ חו
בליבן על תבוסת חברת־הנפט ה בריטית,
אולם ארצותיה,ברית נתנה ל בריטניה
תמיכה מלאה במאבק נגד מו״
סאדק. שום חברת״נפט אמריקאית לא
העיזה לנצל את המצב ולדחוק את רגלי
הבריטים באיראן. כי היה ברור שצפויה
הסכנה שאיראן תיפול לידי הסובייטים,
ומול סכנה זו התאחדו מדינות״המערב.

ממלכת-הירדן היא הכפים ה־מערכי
העיקרי כ»רחכ. ,כין
סואץ וגבול ברית־המועצות.

לאנגליה יש חוזה המחייב אותה להט
על ממלכת ירדן באם תותקף. חוזה זה
לא הופעל בשנת 1948׳ כי אז היו היר דנים,
תוקפים, ואי־אפשר היה לטעון
שהם הותקפו על״׳ די ישראל. המצב יהיה
שונה לגמרי כשישראל תהיה התוקפת׳
וחיילים ישראליים יעברו את הגבול.
אמנם, אין גם בטחון הפוך. אידן
הכריז כי אנגליה תגן על ירדן במקרה
של התקפה ישראלית, אולם רבה הדרך
מן ההבטחה אל ההגשמה — ביחוד אצל
הבריטים. הממשלה הבריטית תחשוב
פעמיים: צבאה בירדן קטן!וחלש, הוצאת
חיילים מאזור תעלת סואץ תסבך את
בר סניה שם.

כמקרה חטוב כיותר אפשר
לסכם כי הענץ מוטל כספק.

ממשלת אייזנהואר לא
תעיז להפסיק את המענק לישראל
במקרה של מלחמה.
I f f v

הפסקת המענק במקרה של התקפה
ישראלית, ואי־ציות ישראלי לפקודת
או״ם, היא וודאית לחלוטין.

ממשלת אמריקה פכורה -
כריב העתונים במולדתה -כי
אמריקה הפסידה את אהדת ה ערכים
ו«ר 3האפשרות להקים
פיקוד מרחכי נגד הרוסים, אך
ורק כגלל עזרתה ליהודים בימי
טרומן. היא לא תוכל לשכת כ־חיכוק
ידיים שעה שישראל
תרחיב את שטחה על חשכון
הערכים. הפסקת המענק היא
המינימום שתוכל לעשות כדי
לשכנע את הערכים שהדכר לא
נעשה בהסכמתה.

ממשלת אייזנהואר הוכיחה מזמן ש אין
היא רגישה, כמו קודמתה, לדעת״
הקהל היהודית. היהודים, ברובם המכ ר
ע׳ הצביעו בעד הדימוקרטים׳ נגד אייק.
אין אייזנהואר אדיש ללחץ יהודי, אולם
כגנרל וכנשיא, הטוען שהוא עומד מעל
לעניינים מפלגתיים צרים. לא יוכל לה״
כנע ללחץ זר, שעה שיחשוב כי האינט רסים
האמריקאיים החיוניים ביותר מו נחים
על כפות המאזניים.
יתכן ני ארצות־הברית תרצה גם ל השפיע
על אדנאור הגרמני להפסיק זמ נית
את ׳השילומים לישראל. קשה לדעת
מראש מר, יעשה אדנאור במקרה זה —
ם יהוד לאור העובדה ני התעשיה הגר מנית
עושת כיוס מאמצים עצומים לח דור
לשוק הערבי.

עזרת יהדות העולם תפצה
את ישראל במקרה של הפסקת
המענק האמריקאי.

M h pOOPV
בימי הויכוח על ערוץ־הירדן הסכימו
כל המנהיגים ,1צי וניים כי יהודי־אמריקד,
לא יגדילו את תשלומיהם במקרה של
,הפסקת המענק האמריקאי, אלא להיפר.
יהודי אמריקה נזהרים מכל דבר היכול
להתפרש כאילו הם נאמנים לישראל יו תר
מאשר לאמריקה, והם יהססו מאד
לתרום למען ישראל, שעה שזו מפרה׳
בגלוי, את פקודת הממשלה האמריקאית.
כל ממשלה אמריקאית יכולה להפסיק
את כל המגביות למען ישראל בצורה
פשוטה מאד. המגבית היהודית המאו׳
׳חדת יכלה להגיע לממדיה העצומים מפני
שהיא נחשבת למגב ת של צדקה, ולפי
החוק האמריקאי היא מאפשרת, בתור
שכזו, לתורמים לנכות את תרומותיהם

מחשבון נדס־תהכננוה.

מרגע שהממשלה האמריקף
אית תקבע בי המגבית היהודית
לישראל היא פוליטית, ולא
פילנטרופית, תתבטל ד,אחה זו.
כמקרה כזה יש לצפות שהמגבית
תרד במעט לנקודת־האפס.

נצחון המסע לירדן ולמדבר
סיני יוכיח את עליונותנו
הצבאית ויאפשר לנו להטיל
את רצוננו על הערבים.

jh J k f

יחסי הכוחות ־והמערך הגיאוגרפי ב מרחב
יוצרים את המצב המוזר בו אין
בכלל אפשרות של הכרעה צבאית לצד
זרו או אחר.

כל עוד נטושה מלחמת־עמיס
כין ישראל והעולם הערכי, אין
ממלכת הירדן אלא שטח־הפ־קר.
מרכזי־הכוח הערכיים ה אמיתיים
הם מעכר למדבר סיני
למצריים) ,מעכר למדכר ערב
וסוריה >עיראק< .שום הוגה־דעות
כר־דעת אינו יכול לחלום
כי הכוד הישראלי יספיק כד*
להשתלט על מרכזי־כוח אלד
כדור זה, אפילו רצה ככף.
כ בוש שטחים ערביים נוספים׳ עד ה־יי
ח ואפילו מעבר לירדן, לא יהווה הכ רעה
צבאית׳ במובן זה שהוא לא יכריח
את העולם הערבי להיכנע, כניעה ללא
תנאי״׳ או אפילו להי כנע בתנאים מתאי מים•
מרכזי״הכוח הערביים האמיתיים לא
ייפגעו, ולא יהיה צפוי להם אפילו א־ום
רציני מצד ישראל (פרט מן האוויר).

צבא ישראלי על הירדן יוכל
להכריח את העולם הערבי
להתפשר עמנו, תחת
איום של פלישה אל מעבר
לירדן.

jb j K /V
בעוד המסע אל הירדן מבוסם על הגיון
צבאי בריא, הרי כל מיבצע מעבר ל ירדן
יהיה בגדר הרפתקה.

המסע אל הירדן יגרום לריכוז
הכוח העכרי מאחורי הזית
קצרה יותר. פריצה אל מעכר
לירדן יגרום למצב הפוך -לפיזור
הכוח הישראלי כשטח
נרחב, הפתוח להתקפה מכל
צד. יהיה זה צעד הרה־ם כנות
לעם קטן, בעל כוחות מצומצמים,
המוקף אויבים, והמצווה
על כן לרכז את כוחותיו.

המסע אל הירדן יפגין את
כוחנו, ישכנע על-ידי כך את
הערבים שכדאי לעשות עמנו
שלום.

זוהי הנקודה החלשה ביותר בכל טענה
למען המסע אל הירדן. אין כל נימוק
משכנע מדוע יסכימו הערבים לשלום עם
ישראל על הירדן, אחרי שסירבו לעשות
שלום ליד טול־כרם.
־הנשק האמיתי של הערבים נגד ישראל
אינו הנשק החם. שום ערבי אינו יכול
לקוות להכריע את ישראל על־ידי מעשי-
רצח, אפילו יגיע לממדים רחבים יותר.
הערבים נושוכנעים שיעלה בכוחם לנצח
את ישראל בהדרגה, בכוח הנזצור הכל כלי,
השולל מישראל את האפשרות החיו נית
למכור את סחורותיה התעשייתיות
למרחב הערבי תמורת מזון ונפט.

נשק זה לא יאבד את יעילותו אם תגיע
ישראל לירדן, ושום דבר לא יכריח את
הערבים לוותר עליו. להיפך. שנאת הער בים
לישראל תגבר בהרבה, כי המסע אל
הירדן יגרור אחריו בהכרח יסורים נו ספים
למאות אלפי פלאחים. הערבים יהיו
משוכנעים כי השגת שלום עם ישראל
תים יח לד. כוח ותגרום ברבות הימים
להתפשטות נוספת מצידה.

הנ״71 וק״ם

נגד

לעומת הנימוקים -האמיתיים
והמדומים -המצדיקים
את המסע אל הירדן ואל מד בר
סיני, יש לשקול את הנימוקים
הראליים השוללים דרך זו
לחלוטין,

בעית הפליטים תחריף שבעתיים.
למעלה
מחצי מיליון נפש חיים בשט חים,
אשר מצדיקי המיבצע מבקשים ל צרפם
למדינת ישראל. אם יישארו ער בים
אלה במקומם p ,ווצר במדינה בעיר
בטחונית עצומה, חמורה פי״אלף מזו
הקיימת בה כיום — ביחוד לאור העוב דה
שיש לצפות כי הפעם לא תהיה עוד
שום הפוגה צבאית רשמית.
אם ערבים אלה יטשו לעומת זאת, את
אדמתם, נצטרפו למחנה הפליטים החוגר
את ישראל בחגורת שנאה, רצחנית ,״ה יה
זה גורם נוסף שימנע כל אפשרות של
שלום אי־פעם — כי שוב לא תהיה כל
אפשרות להחזירם לאדמתם או לפצות
אותם.

המהפכה הערבית תתקדם—
נגדנו.
אחרי המפלה הערבית במלחמה ה אחרונה
התערער המשטר ברוב מדינות־ערב׳
ניצחה קבוצה מהפכנית במצריים
והשתלטו — זמנית — רודנים צבאיים
בסוריה. כל.ההפיכות האלה בוצעו בעי קר
על1ידי קצינים שלחמו בחזית הישר אלית.
משטרים
אלה הגיעו לשלטון עקב ה רצון
המהפכני של הנוער הערבי, שביקש
מוצא מן הרקבון הריאקציוני שהתגלה

במלחמה בכל חוסר־ר,אונים שלו. ההר גשה
כי המשטר הפיאודלי שוב אינו
מסוגל להגן על עמי״ערב מפני הסתערות
הציונים׳ הוא שהיה הגורם העי קרי
להפיכות.

מפרה ערכית נוספת, שתביא
את ישראל לשכנות מיידית עם
מרכזי־הכוח הערכיים, תמריץ
תהליך זה באלף שוטים. אין כל
אפשרות לנחש מראש מה תה יה
עוצמת המהפכה או ההפיכה,
אולם ייש לקחת כחשבון
בי מעבר לחזיתות המתוקנות
של ישראל יתיצב עולם ערכי
חזק הרכה יותר מאשר הנהו
כיום.

המפלה עלולה ליצור אחדות
ערבית.
התנועה הלאומית הערבית חלמה, ב ימי
מנהיגותו של האמיר פייסל, על ממ לכה
ערבית גדולה ומאוחדת. תככי ה אימפריאליזם
המערבי, וב חוד הריב בין
צרפת ואנגליה, גרמו לפיצול העולם ה ערבי
למדינות קטנות המסוכסכות עדיין
ביניהן.

האימפריאליזם המערבי מעונין
לשמור על מצב זה, בשם
שהוא מעונין לשמור על המשטר
הריאקציוני הערבי. אולם
תחת זעזוע המפלה עלול הרצון
לאחדות -הפועם ככל העמים
הערכיים כניגוד לרצון שליטיהם
-להתפרץ ולהתגבר. פיקוד
אחיד יהיה וודאי אחרי המפלה,
איחוד פוליטי לא יהיה מן
הנמנע, אם אמנם יגיעו לשלטון
כמדינות אלו כוחות מהפכניים

או הפיכניים.
כל ערבי זוכר כי הצלבנים שלטו ב־ארץ־ישראל
צל עוד היה העולם הערבי
מפולג ומפוצל, אולם הושלכו הימה אח רי
שמנהיג אחד — סלאח אל״דין —
הצליח לאחד את כולו. לקח זה יחריף ל עיני.
הערבים, ככל שיגבר בהם הזעזוע
של המפלה — והפחד בפני כיבושים
ציוניים נוספים.

ישראל תעמוד לבדה בעולם.
ארצות״הברית היא מדינה דימוקרטית,
אולם בכל רחבי אסיה ואפריקה היא תו מכת
במשטרים ריאקציוניים, פיאודליים
ומושחתים מתוך אמונה ובטחון שרק
משטרים אלה יבטיחו הגנה מפני הקו מוניזם.
מסיבה
זו תומכים האמריקאים כיום
במרחב — כמו האנגלים לפניהם —
בריאקציה הערבית, שהיא מעצם מהותה
וקיומה שונאת את ישראל ושואפת ל השמידה.
בשלב
הנוכחי תומכת ברית״המועצות
באותה ריאקציה פיאודלית״דתית״קנאית,
מפני שהמפלגות הקומוניסטיות במרחב
חסרות כוח ומפני שהיא מקווה לנצל את
השאיפות הלאומניות הערבית נגד תאמר
קאים.

התקפת ישראל תגביר כרית
בלתי קדושה זו. כמקרה הטוב
כיותר תחזק את הריאקציה ה ערכית.
כמקרה הרע. כיותר
תגרום לעלית בוהות חדשים,
שטרם התגבשו .׳כיום ושיכלו
להיות לטובתנו -כמו עבד אל-
נאסר המצרי -אך יתגבשו כ־פין
רת המלחמה נגדסן ׳כהות
אלה, אם ישתלטו על 30 מליוו
ערכים, עלולים לשנות לחלוטין
את יחם י־הבוחות כמרחב״ ל רעתנו

בטחונו של עם מורכב מגורנזים רבים,
אשר הצד הצבאי הוא רק אחד מתם, אמ נם,
תצר הצבאי עלול להכריע את הגורל
לחיים ולמוות, ולכן יש לתת משקל כ פול
ומכופל לצרכיו ולשיקוליו — אולם
אין לעשות זאת מבלי׳ לראות את המא בק
הלאומי הכללי, על כל שדותיו וח־זיתותיו.

במדינה
העם
ה אויב ה שני
שלוליות הדם התיבשו בכעלה־העקרכים.
־,קומץ הנבחר של עכברי הנגב והערבה׳
:משקיו המבודדים, התכונן לחזור אל מסלול
החיים הרגיל. אולם לפתע, בלי כל הו עד,
מוקדמת, באותה פתאומיות כמו ה אויב
הראשון׳ הופיע בדרכי הנגב אויב שני,
הציף את וואדיותיו בזרם אדיר. היד, זר,
שבר העננים שכיסה את כל הארץ, כשאיש
?א התכונן לו עוד, החזיר לאפיקי־הנגב
את אימתם התנ״כית.
מכוניות, שעברו בתמיגוות את הוואדיות
היבשים, הוצפו פתאום מים אדירים. ד,שספון
ירד מן ההרים, מילא כל ערוץ, הצט בר
לנחלים שדהרו במהירות עצומה לקראת
הים.
הגשם לא הביא ברכה לאיש. אולם הוא
מילא תפקיד חשוב: הוא הזכיר לאזרחי המ דינה
כי עוד עומד לפניהם אויב כביר, נוסף
על האויב על הגבול — אויב שגם אותי
אפשר להפוך לידיד. רבבות מטרים מעוק ב
ם של מ-ם טובים אבדו למדינה בזרם הר״
׳׳סגי. לו נעצרו ונאגרו היו מספיקים כדי
לשנות את פני הנגב•
היה זה סמל שקרא למיבצע.

יותר — הינד, כמעט בלתי נמנעת.
אולם נמצאו גם יוצאים מכלל זה. אחד
מהם היה הארי אליס, כתב הנריסצ׳ן סאיינס
מוניטור, אחד העתונים השמרניים, הרציניים,
המצוטטים ביותר בארצות״הברית. הוא עבר
על פני בירות־המרחב, נפגש עם מנהיגיב
ערביים, הגיע למסקנה שהשלום בין ישראל
לארצות ערב ייתכן וייתכן.
״המשקיף הזהיר מגלה כי בהלך המחשבה
הערבי הולך ומתחולל שינוי הדרגתי,״ כתי
אלים בעתונו ,״עתה כבר ברור לערבים
שישראל תחזיק מעמד, ושהמצב בינה לבין

אפיקי

זיציה של ארצותיהם.
על כן מכילה מסגרת ההצעות הערביות
הבלתי־רשמיות לפשרה עם ישראל את התנאים
הבאים :
• החזרת מספר סימלי של פליטים
ערביים ( )100000 לישראל. הערבים רואים
בתנאי זד, וויתור גדול מצידם, טוענים שאם
לא תסכים ישראל להחזרת הפליטים, תהיה
היא היחידה שתרוויח מן השלום.
• תשלום פיצויים לפליטים שיישארו ב־ארצות־ערב.
סכום הפיצויים יקבע על ידי
וועדה מיוחדת שתמונה על ידי או״ם, ישולם

בנ\ ב

מדיניות
הר א ש וריגוד
הממשלה הינד, ראשו של כל גוף מדיני.
היא החושבת, והיא המקבלת החלטות, ונ ציגיה
בחוץ־לארץ אינם אלא איברים המ קבלים
פקודות מן הראש.
בהשקפה זאת, שהינה מוצדקת ברובד״
דבק גם ראש־ד,ממשלה ושריד,חוץ, משר,
שרת, שסירב?אפשר פעילות פוליטית עצ מאית
למשלחת ישראל באו״ם, לנוכח משבר
ישראל־ירדן, לא מיהר?השיב לפנייתו של
אבא אבן, נציג ישראל באו״ם, שביקש ל אפשר
לו הגשת תלונה מידית למועצת־ד,בסמני
.,נגד ירדן לפני שמעמדה המוסרי
של ישראל ישתנה לרעה — כפי שחשש,
כנראה, על סמך אינפורמציה על העומד להת רחש
בגבול.
במקום זד, ישב שרת בתל־אביב, קיים
התיעצויות עם ראובן שילוח, שגריר ישראל
בארצות״הברית. שילוח הסביר לו שאין לבסס
שום מדיניות באו״ם ע? תמיכת שלוש מעצמות
המערב, הציע לחפש דרכים אחרות;
אולם שרת עמד על שלו, חיכה לתוצאות
דרישתו ממעצמ1ת״ר,מערב להעלות את פרשת
יחסי ישראל ירדן במועצת־ד,בטחון.
נראה כי שכרה של צפייה זאת יצא ב ד,פטדה:
בה בשעה שנערכו הדיונים בתל־אביב,
הקדימה לבנון את ישראל, הגישה בשם
ירדן תלונה למועצת־ד,בטחון על ההתקפה
הישראלית על כפר נחלץ.
צעד זה חייב תגובה ישראלית מידית. שרת
התיעץ עם כמה מחבריו לממשלה, שנמצאו
אותה שעה בתל־אביב, לא חיכה לכינוסה
של ישיבת״ממשלד, רשמית, הורד, לאבן
להגיש תלונה למועצת־הבטחון נגד ירדן.
בירורים בוושינגטון. מיד ניגשה
משלחת ישראל באו״ם לנסות ולברר את
מידת תמיכתן של מעצמות״המערב בתלונה
הישראלית, ואת האפשרות שיושב־ראש
מועצת״הבטחון, אנדרי וישינסקי, יקדים את
בירור התלונה הישראלית לבירור התלונה
הלבנונית. הדבר הראשון שהוברר: ארצות־הברית
לא הסכימה לפתיחת כל פעולה לפי
דרישת ישראל, כל עוד לא יובטח לה כי נציגי
ישראל יחזרו לוועדת״שביתת־הנשק המעורבת
הישראלית״ירדנית. לעומת זאת היו הבריטים
נוחים יותר: א דן הודיע שיש להעלות
את כל הפרשה באו״ם ללא כל תנאים מוקדמים.
תהיה
עמדתן של מעצמות המערב אשר
תהיה, העובדה העיקרית נשארה בעינה :
איטיות פעולתו של הראש המדיני הישראלי
פגמה בכושרם של האיברים המדיניים, גרמה
לכך שהערבים יהפכו, בעיני ד,עולם, מ־תוקפנים
לנתקפים.

יחסים שמיים
ה ש דו ת ״ ת כן
כל מי שביקר החודש במרחב ובבירותיי
היה משוכנע שסיכויי השלום בין ישראל
לארצות־ערב ירדו כמעט עד לאפס, שחת־חדשות
המלחמה — בעתיד הקרוב, או הרחוק

נהר בן ־יו ם. תמונה זו אופיינית למה שקרה בנגב ובערבה משך היומיים בהם ירדו.
מי־גשם בלי הפסק. הנהר הרחב, הזורם במהירות אל הים התיכון, אינו, משך מרבית ימי
השנה, אלא וואדי יבש, עתה הציף את הכביש, אילץ את המכוניות לעמוד עד שיעברו המים.

בירות הלבנוני עולים לה בהון תופעות׳
שעה שהנמל הירדני היחידי, עקבה, אינו
מסוגל לשרת תנועת אוניות גדולה.
• הקצבת פרוזדור בנגב הדרומי היש ראלי,
בין רצועת־עזה והשטח הירדני. תנאי
זד, הוצג על ידי המצרים השואפים ליצור
קשר יבשתי ישיר עם ירדן.
• וזיהור ישראל על מובלעת״הר־הצופים,
כולל הבניינים הריקים של ביתיר,חולים הדסה
והאוניברסיטה העברית. תמורתם תקבל יש ראל
את מובלעת־ארמון־הנציב, הנמצאת
כיום בידי האו״ם.
• מחן ערבות על ידי האו״ם, בעיקר
ארצותיה,ברית, אנגליה וצרפת, לקיום תנאים
אלה במלואם.
״ובאשר לבעיית־ירושלים,״ הוסיף אליס
במאמרו ,״עדיין לא גיבשו הערבים כל הצ עות
ברורות; אבל משקיפים נייטראליים
סבורים שהם יסכימו לתכנית, אשר לפיה
תישאר העיר העתיקה תחת פיקוח ערבי
והעיר החושד, תחת פיקוח ישראלי, בה בשעה
שהעיר בכללה תהיה נתונה לפיקוח או״ם
והמעבר בץ שני חלקיה יהיה חופשי.״
הגורב המפשר. כתב הכריסצ׳ן סאיינם
מוניטור ציין במאמרו כי הן ממשלות אר־צות״ערב
והן ממשלת ישראל נתונות ללחץ
פנימי חזק, שעלול להביאן בסופו של דבר
לידי פשרה: אנשי המסחר הערבים שואפים
לחידוש יחסי המסחר עם ישראל; המצרים
שואפים לייצוב גבולם הצפוני; כל מדינות
ערב חוששות, שאם ימשך המצב הקיים,
תוטל עליהן מלוא האחריות לפליטים; ואילו
הישראלים שואפים לשפר את מצבם הכלכלי
החמור, אם כי מנהיגיהם מקווים לנהל משא
ומתן נפרד עם כל מדינה ערבית, להשיג
תנאי שלום קלים מאלה שנימנו לעיל.
״אולם,״ ציין הארי אלים בסיום המאמר
״הערבים בפני עצמם חסרים את העוצמה ואת
כוח השיבנוע, הדרושים כדי לכפות את
תנאיהם על ישראל ...המדינאים הערבים
מאמינים שארצות־הברית הינד, המעצמה הי חידה
המסוגלת להביא את שני הצדדים לידי
פשרה, בהבטיחה להם סיוע צבאי וכלכלי,
או באיימד עליהם לשלול סיוע זה; אבל עד
כה לא מגלה ארצות־הברית כל נטייה ללכת
בדרך זאת, ודברים אמריקאיים מציינים כי
מאמץ מעין זה עלול להעמיד בעיות לאיו
ספור בפני הסט״ט דפארטמנט, העסוק כיום
בבעיות קשות בחלקי״עולם האחרים״.

כ ספי ם
כסרפר טי

ישרבמים. בימים יבשים, זוהי הצטלבות של שני וואדיות קטנים. עם בוא השטפון,
גאו מי הגשמים, כיסו גשר נמוך. רק כעבור שעתיים ירדו המים והמכוניות יכלו לנסוע.

מבונית בבוץ. מכונית־נפט כבדה, שניסתה לחצות את הגשר המוצף, נתקעה באמצע.
המיס הגיעו עד למנוע ואילו הגלגלים שקעו בבוץ הדביק שנסחף עם מי הגשמים. היה
צורך לגרוף את הבוץ באתי־חפירה ולהפעיל מנוף כבד כדי למשוך את המכונית מתוך הבוץ.

ארצות־ערב לא ישתנה בעתיד הקרוב.״
״עד כה לא מצא שינוי זה את דרכו אל
דעי העתונות הערבית, או אל פיותיהם של
נציגי ארצות־ערב באו״ם; אולם פה ושם
עורכים מנהיגים ערביים שיחות פרטיות עם
דיפלומטים של ארצות מעוניינות, דנים על
מסגרת מתקבלת על הדעת לפשרה ישראלית״
ערבית בעתיד.
תנאי הערבים. לדברי אלים, הכירו
מרבית מנהיגי ארצות־ערב בעובדה שרק
אחוז קטן מ״ 872 אלף הפליטים הערביים יח זור
לישראל, אם כי אין הם מוכנים להודות
בכך בפומבי, לקומם נגדם את מפלגות האופו
מיד
על ידי ארצות־הברית, ייפרע לה על ידי
ישראל בתשלומים לשייורין•
• תיקון הגבולות בנקודות מסויימות,
כדי לאפשר את איחודם של כפרים ושטחי״
קרקע, המחולקים כיום בין ארצות־ערב ו ישראל.
נוסף לכך׳ קרוב לוודאי שהערבים
ידרשו מישראל וויתור על שטחים סימליים
בגליל, או בעמק יזרעאל.
• הפיכת חיפה לנמל חופשי בשביל
הסחר הירדני ומתן גישה אליה באמצעות
כביש או מסילת־ברזל מיוחדים שיעברו ל רוחבה
של ישראל. ירדן עומדת על כך
בכל תוקף, היות והיבוא והיצוא דרך נמל

בחודשים האחרונים היה דומה כי המסחר
והתעשייה של ישראל צפויים, לכל הפחות,
לשיתוק חלקי: העלייה הגדולה בשעיר,מטבע
הזר וציכצום האשראי הבנקאי עד
למינימום, לפי הוראות הממשלה, יצרו מח סור
חמור במזומנים, שללו כמעט כל אפשרות
של ביצוע עיסקות בקנה־מידה גדול.
אולם אנשי המסחר והתעשייה, המיטיבים
למצוא מוצא מכל סבך, הצליחו למנוע את
סכנת השיתוק: הם עשו כמעשי חבריהם
בימי השלטון התורכי בארץ ובתקופת סיום
המנדט הבריטי, הציפו את שוק הכספים
בצ׳קים בעלי תאריכים מאוחרים (חצי שנה
ומעלה) ,שעברו מיד ליד, ממש כמו שטרות
כסף ממשלתיים.
בשבוע שעבר, כאשר הגיע זרם צ׳קים
אלה לממדים רציניים (סכומם הכולל נאמד
ב״ 20 מיליון ל״י) ,נתעורר משרד־האוצר
לפעולה נגד ״הכסף הפרטי,״ הבא למלא
את מקום שטרותיו, אסר על הבאנקים לקבל
צ׳קים בעלי תאריכים לזמן ארוך הן ל״
גוביינא והן כשטרות־בטחון לקבלת הלוואות.
אולם
הסוחרים ׳והתעשיינים מצאו עצה
גם נגד צעד ממשלתי זה: הם גמרו אומר
להמשיך בחילופי״צ׳קים לזמן ארוך ביניהם
לבין עצמם, להגישם לבאנקים רק במועד
בו יחול פרעונם, הכריזו :״נפסיק להפיץ
צ׳קים רק כאשר ידפיס האוצר כסף חדש.״
ואפשר שהאוצר זקוק רק לאיום זה כדי
להפעיל את מכבש הדפוס שלו במלוא
הקצב.

מפלגו ת
מכה 1 M״ n
בין היורדים בשבוע שעבר אל ד,״רבי״
היושב בשדר״,בוקר׳ היתד, גם חבורה מראשי
צעירי מפא״י, שחוללו שערוריה בסניף ה״
תליאביב־ של מיפלגתם לאחר שהצליחו ל אסוף
רוב קולות מכריע למען אברהם עופר,

מועמדם בבחירות למזגירית־המפלגה. סיבת
הביקור: הצעירים׳ שנתקלו בהעגדותם ה חריפה
של אנשי־מפא״י הותיקים, בתוכם
מרדכי נמור וזלמן (״זיאמה״) ארן, גמרו
אומר לרכוש את תמיכתו של בי. ג ׳.
ב. ג׳ ,.התכסיסן העילאי בעניני מיפלגה,
שוחח עם הצעירים ארוכות, רמז להם, כדרכו
מאז במקרים כאלה, שאין בדעתו ל הצטרף
למרדם נגד מרכז מפא״י, כל עוד לא
יצליחו הם לרכוש לעצמם מעמד יציב ב־מיפלגה,
הוא לא הסתיר את השקפתו הישנה־נושנה
כי המיפלגה אינה אלא מכשיר לאם־וף
קולות בשעת בחירות, כדי לבטיח שלטון
בממשלה.
הפתעה כללית. אולם באותה שעה׳
עת ישבו הצעירים אצל הרב, הנחית מנגנון־
המיפלגה על ראשם מכה נגדית מחוכמת, שנועדה
לסתום את פיהם: אחד מעובדי מני
גנון־מפא״י בתל־אביב מסר לעתונות רשימה
שהיתר, עתידה להתפרסם למחרת היום. היתד,
זאת רשימת 20 החברים שנבחרו, כביכול,
למזכירות מפא״י בישיבת מרכז״המיפלגה.
בין הנבחרים היו גם שניים מן הצעירים :
שלמה הלל ואשר ידלין.
פירסום הרשימה עורר הפתעה כללית!
אולם יותר מכל הפתיע את הנבחרים צ עירים
— ביחוד את אשר ידלין, יליד ראשון־
לציון וחבר קבוצת המדיה בעמק בית־שאן,
שחזר לאחרונה מהשתלמות בארצות־הברית.
אמר הוא בחיוך :״כאשר קמתי ביום ששי
ללכת לעבודה קראתי בעתון שנבחרתי אתמול
למזכירות מפא״י. הייתי אתמול בשדר״,בוקר,
ושם בוודאי לא נערכו הבחירות...״

ג שרי שדו 9י
.,.במדיניות״הח1ץ שלה מבקרת
מפ״ס יחד מם מק״י את קו הממ שלה,
תומכת בהתקרבות לברית־המועצות
ולדימוקראטיות העמ מי ות. במערכות״הפנים מנהלת
מפ״ס מדיניות בורגנית״לאומנית.
(האנציקלופדיה הסובייטית מה דורת
אחרונה).

יעקב ריפתין (״קובה״ בפי חבריו) הוא

בקו של עליה. שליחים, שחזרו מאירופה
המזרחית הודיעו כי סנה נחשב שם לדמות
המרכזית של המחנה הפרו־סובייטי בישראל.
גם בארץ חוששת מפ״ם לעלית המניות של
סנה, אחרי שיוציא לשוק כמד, מיבצעי״
תעמולה, הנמצאים כעת בהכנה. מכל הטעמים
היה כדאי׳ ליערי להיפטר תחילה מכל
רמז של התנגדות ״שמאלנית״ בתוך מפלגתו
שלו.
אולם קובה ריפתץ כבר שרף את כל
הגשרים לפניו, מגן בעקשנות על דרכי הנ סיגה.
לפי כל הסימנים היה ברוד, השבוע,
כי ייכנע כניעה ללא־תנאי, יציל את חברותו
במפלגה, בקיבוץ ובמשקו.

מי סמר ודונ
ערב כינוס מועצת הקיבוץ הארצי (ראה
לעיל) ,הניחה הממשלה על שולחנה. מיסמך
בלתי״נעים. שתתי המודיעין הוציאו לאור,
יחד עם נציגי המענק האמריקאי, רשימה של
כל המשקים שקבלו עזרה מן המענק או ה סיוע
הטכני של ממשלת ארצות״הברית.
מחברי הדו״וז לא שכחו, ברום זדונם,
לציין את ההשתייכות התנועתית של כל
משק שנהנה מכספי האימפריאליזם המערבי.
הסיכום 49 :משקים של הקיבוץ־הארצי
השומר־הצעיר 37 ,משקים של הקיבוץ־
המאוחד.

ה מ שק
ה הוי ת ה שני ה
זה שנה שלמה שאירגוני־האופים בישראל
מאיימים בשביתה כללית, אם לא תעלה
הממשלה את מחיר הלחם במקביל לעליית
אינדכס יוקר״המחייה. אולם איש לא קיבל
את איומיהם ברצינות, לא האמין שהם
ימרדו בשר־המסחר והתעשייה, פרץ ברנשטיין׳
איש הצ״כ, מגינם של כל ארגוני
היוזמה הפרטית.
אולם בשבוע שעבר, עם העלייה החדשה
ביוקר״המחיה ועם הצטננות היחסים ביו
אפרים גוזמן, המזכיר הכללי של התאחדות-
הסוחרים, לבין הנהלת מרכז־הצ״ב, הפך

תצפית

• צפה לפיתוח תעמודת-ענק מסכיכ לניסוי הכא של פצצת־

המימן. תעמולה זו תהיה תשובת הממשלה האמריקאית למפקדי הצבא והצי,
שפנו אל דעת־הקהל והזהירו שפיצוץ תקציביהם יסכן את המדינה. חיל־האוויר
ינסה עתה להוכיח כ1י בעזרת פצצת־המימן לבדה יובל הוא לנצח במלחמה הבאה,
מבלי שלצבא ולצי יהיה תפקיד מרכזי.
לעומת זאת תשים התעמולה הנסתדת של הצבא והצי את הדגש בעתיד להוכיח הכוונה המודרכים. הקליעים התפתחות על יוכלו קליעים אלה להפיל אוטומטית כל מפציץ שיופיע בשמים, לפני שיגיע אל
מטרתו — דבר שיבטל את ערן פצצת־המינדן.
• אם יש כדעתך לטייל לקפריסין, עשה זאת מיד. בעתיד עלולים
התנאים להיות נוחים פחות, מאחר שיוון המעוניינת באיחוד האי המיושב יוונים
עם ארץ־האב, מתעתדת להביא את הבעיה בפני העצרת הכללית של או״ם, או
לפחות בפני מועצת־הבטחון, תעשה זאת במקרה הראשון של התחדדות־הניגודים
בין ארצות־הברית לבין בריטניה במרחב, כאשר מפרנסיה האמריקאיים לא יתנגדו
לכן בת׳וקף.

• מעמדו של משה שרת כממשלה התחזק שוכ כימים האח
רונים
כיותר. חסידי בן־גוריון, שקיוו כי שרת יתגלה כחסר־ישע במצב־חירום
אוכזבו קשות. חוגי מפא״י מרגישים בסיפוק כי התפתחות־העניינים בימים
האחרונים היתח׳ הרבה יותר נוחה מאשר ביסי־המתיחות לפני כמה חודשים, כאשר
ענין קיביה קלקל את שם המדינה. לפי טעם מפא״י גילה שרת תקיפות ומתינות
במזיגח הנכונה.
» לא מן הנמנע שכתובנית הכיטוח הלאומי, אשר נכנסה לתוקפה
רק בשבוע שעבר, יחולו שינויים לרעת המבוטחים, זמן לא־ארון אחרי הכנפת
לתוקפה. מומחים כלכליים טוענים כי בחישוב התוכנית לא הובאו בחשבון המבנה
הדמוגראפי של האוכלוסיה, מספר־המפרנסים, חלוקת־תגיליס וגורמים אחרים,
העלולים לגרום להפסדים ניכרים בקרנות־הביטוח בשלוש השניס־ה־ראשונות. במקרה
זה תאלץ הממשלה לכסות את ההפסדים בהענקה, דבר שאין להניח כי האוצר
יסכים לו.
• אל תטרח לקרוא את שני הספרים החדשים על תקנות־מס־ההכנסה, שיצאו
לאור השבוע. מלבד וזעובדה שסיכויין להבין את התקנות קלושים מאד, יש להניח
שתקנות אלו לא ישארו בתוקפן אפילו חודשים אחדים, לאחר שהכנסת עומדת
לדון בהצעת־חוק חדשה למס־ההק)נס׳ה.

• אין סיכוי רכ להופעתו של משה שרת בעד התביעה כמשפט
נר. למרות שחבריו במפלגה טוענים כי המשפט הפן למאורע פוליטי מרכזי
קאס1ט נ ר .
וכי הופעתו הכרחית כדי להזיס את דבר ,.העד
חושש שרת כי בחקירת שתי־וערב יועמד
מפעילים גורמים רבים רחץ ניכר על עדים
בעדם למסור דברים העלולים להזיק לדמויות

בראנד, כאילו שרת הסגירו לאנגלים,
במצבים בלתי־נעימים. אותה שעה
פוטנציאליים של ההגנה כדי למנוע
מרכזיות במדינה.

• לאחר העלאת משכורתם של קציני צכא-הקכע, קרוב לודאי
שתתחדש דרישת הפקיד ם הגבוהים בממשלה להגדלת משכורתם. כיום-מקבל
רב־סון, דרגה שאינה בין הגבוהות בצבא, שכר מקביל כמעט לסגן־מנהל כללי
של משרד ממשלתי, דבר הנראה בעיני הפקידים כעוול.

• ישראל תספק לראשונה סיוע טכני לאחת מארצות המרחב.
כאשר יישלחו אליה על־ידי תורכיה תלמידי־מלונאות ללימוד המקצוע. בסביבת
אנקרה עומדים לקום שני מלונות מפוארים לתיירים, ובעליהם ביקשו סיוע זה
מבעלי המלונות הגדולים בישראל.
• קרוב לודאי שלא יכניסוך לבית־הסוהר, גם אס תיתפס באי־תשלום
מס־הכנסה. אם כי חוק העונשין המוצע על השתמטות ממס־הכנסה מחמיר
בעונש־מאסר, הודיע משרוד־המשטרה למשרדהמשפטים כי בתי־הסוהר הקיימים
לא יוכלו לקלוט גל גדול של שפוטי־מס־הכנסה, ביקשו לתת הוראות לתביעה
הכללית למעט בהבאת נאשמים מסוג זה למשפט ולהצטמצם בעונשים קלים יותר
מהעונש המקסימאלי המוצע.
• המתן לגל-פיטורים זנדול כמשרדי-הסוכנות בירושלים, כתוצאה
מלחצם של הממשלה, המנהיגים הציוניים בארצות־הברית, וגס כמה מחברי הנהלת
הסוכנות בשתי היבשות, הטוענים שההוצאות האדמיניסטרטיביות מסספי המגביות,
המקור הכספי של הסוכנות, הן מנופחות.

״קובה״ ריפתין, כנו ומשה שרת
בע ה של לב ורגליים

הדמות הטראגית של מפ״ם. לבו הלך עם
משה סנה, כשהלה התפלג מן המפלגה. אולם
בניגוד לסנה שייך ריפתין לקיבוץ (עין־
שמר) ,ורגליו נשארו תקועות בו. לכן הב ריז
כי תפקידו להישאר בתוך המפלגה,
להיאבק בתוכה למען קו שמאלי, למנוע
את כניסתה לממשלה.
במפלגה בה רבות הסיעות הרשמיות,
לא היה. משום חידוש בהופעת סיעה ״שמאלית״
נוספת. אולם חבריו של ריפתין, אנשי
ד,שומריה,צעיר חשבו אחרת. הם אסרו
על ריפתין לייסד סיעה, לפ-סם חומר תע-
מולה משלו, ביקשו לצמצם את כל פעולתי
לנאומים במועצת המפלגה בלבד.
כוונות מוכות. ריפתין ביקש להתמרד,
מבלי לעבור את גבול הפילוג׳ אולם הוא
ספג מכות מכאן ומכאן• משה סנה, שלא
סלח לו את ד, סוסו ברגע המכריע של הפי־וג,
הטיח בפניו האשמה נוראה :״ריפתין
וייחם לממשלת שרת״רוקח את כל הכוונות
הטובות.״ ובאותה שעה ממש זרק השמע
לעומתו מאיר יערי, במועצת הקיבוץ הארצי
בגבעות־חביבה, את הטענה הצורבת ב
עדיין קשור ריפת־ן ברוחו לעוכרי־ישראל
במק״י.
לא היה זה עלבון מקרי. בימים האחרונים
גבר בחוגי מפ״ם החשש כי סיעת״סנה נמצאת
העולם תזה 859

איום השביתה רציני ביותר: אירגון ה אופים
במסונף להתאחדות־ד,סוחרים, הרה־ב
עוז, עמד בתוקף על דרישותיו, החליט ער
השבתת המאפיות עד לנצחון.
לעומת זאת, היה, מצבו של אירגון־ד,אי-
פים השני׳ המסונף להתאחדות המעמד ה בינוני,
עדין ביותר. ברוך וויינשטיין, המזכיי
הכללי של אירגון זה שהצטרף רק לפני זמן
קצר לשורות הצ״ב, לא רצה למרוד במנהיג•
מפלגתו. אבל לא היתד, לו ברירה: הוא לא
רצה להשאיר את כל היוזמה בידי גוזמן,
היה נאלץ לצרף את אירגונו לשביתה.
נסיגה פתאומית. בלילה שלפני הכרזת
השביתה נפגש יושב״ראש התאחדות־הסוחרים,
ח״כ הציונים הכלליים שלמה פרל׳
שטיין, עם חבר מפלגתו, שר־הפנים ישראל
רוקח׳ שוחח אתו ארוכות. תוכן השיחה
לא פורסם ברבים! א לם׳ לפי השמועות,
היתר. טענתו העיקרית של רוקח :״מה אתם
מעוללים לחברי, שר־״המסחר והתעשיה?״
בין אם כך, או אחרת׳ השיחה עם רוקח
נשאה פרי: האופים שינו את החלטתם
ברגע האחרון, הכריזו רק על שביתות אזהרה
ל״ 24 שעות.
־ני ח טה לא סיים את שר דמסח־ו.,ת;שייה.
הוא החליט לנקוט בצעדים נמרצים,
הפעיל את התקנות לשעת״חירום,

• צמצומים עלולים לחול גם כשירות-החוץ, לאחר צאתו של אחד
מראשי משרד־מבקר־המדינה לחוץ־לארץ. המבקר לא יסתפק הפעם, כמו עד עתה,
בבדיקת החשבונות והמשכורות, יבדוק גם את תפקידי העובדים ומידת חיוניותם.
• א& 5רשמת לשיכון העממי, שלב א׳ והובטח לן מטעם חברת־השיכון
המבצעת כי תכנס לדירה בחודש אפריל, היה מוכן לכן שכניסתן לדירה החדשה
תידחה למספר שבועות. הצבעים והסיידים, שהביקוש להם עולה לפני חג־הפסח
יחד עם מחיר־עבודתס, נטשו לתקופה זאת את העבודה בשיכון העממי.
• אם תחשב מכובד במידה מספקת, תוכל להצטרף בעתיד הלא-
חוק למועדון־ענק חברתי, דוגמת ימק״א בירושלים, שיוקם על ידי כמה סוחרים
גדולים ביניהם אחד ממפקדי ההגנה לשעבר שהינו כיום אחד מבעלי המלונות
הגדולים בסביבת תל־אביב. הבנייה, שתעלה 3מיליון ל״י בראשיתה, תתחיל
כנראה^ ,קיץ הבא, ותעמיד בין השאר, לרשות 200 החברים ואורחיהם מגרשי
טניס בריכת שחייה וספריה.

המאפשרות לו להפקיע את הגראפיות. אולב
תקנות הופעלו רק להלכה: ביום השביתה
הוצבו משמרות שוטרים רק ב־3
מאפיות, ברחבי־המדינה! אך גם מאפיות
א,ו לא הוציאו לשוק אפילו כיכר״לתם
אחת.
נראה כי שביתת־האזהרה לא עשתה את
הרושם המקווה, לא הגדילה את הסיכויים
•י׳ ע׳.את מתר״הלח.׳ היות ואירגוני־הא־פיש
הזרו לאיומם הישן נושן — איום השביתה
הכללית עד הנצח,ן. אולם קרוב לוודאי כ
גורלו
של איום זה יהיה כגורל קודמיו,
והמאבק העיקרי של האופים יעבור לחזית
שניה — חזית־הבחירות של הצ״כ.

ה ש מצו ת
האמת ודק האמת
לא בכל יום ניתנת לעורך עתון הרזדמנות
להכריז ברב־ם שעתונו ה נו מעום־תפוצי.
י. .סר־ השי.ות. או ם לאחרונה נפל, הזדמנות
נדירה זאת בחלקו של חיים ש.רר, עורכו

במדינה
•י*ל r־ im ftfV־ - m W irTr

!!בנשף

^הסטודנטים המסורתי היפה הטכניון
nmytul

14.4.1954

טובי אמני ישראל
9תזמרות רקודים
דקורציות מפוארות
זקוקין די-נור
כל משחקי הלונה פרק
גלגל ענק
חדר אימים,
חדר מתחת למים
כחירת מלכת הנשף
בשתוף עם עתון, לאשר,״

• אלפי הגרלות ופרסים
• גני נופש ״יערות וינה״
» ועור אפתעות לרום

רכ שדרשמחה!
לכל ימי חייך על ידי קני• ת מצלמה.
לחובבי צלום, מקור שמחד, לא אכזב
בתצלומיהם.
ומד, קל ללמוד לצלם, ביחוד שמדריכים
כל קונה מצלמה חנם.
אפשרי גס בתשלומים.

1 3ט 1־ בדנר
חי פ ה, ר חו בהחלוק זב

הרוקח טכצ׳ניק
מעדן את עור הפניש:

מוריד את הנמשים,
ופצעי־בגרות
כתמי־שמש,
מבהיר את העור
המפיץ:
ת״א, רח׳ המלך ג׳ורג׳ 4צ

pis Cm

פ ת רון
* חבל

ה חי דון
ה מ לי ם! ־

( )1היא עולה לו על הראש.
( )2חסר לו בורג.
( )3קיבל נקע בעין.
( )4חבוב אלף.
( )5הבחור בגוש.
( )6תפסיק לקשקש בקומקום.
( )7נפל על הראש.
( )8הוא עושה את עצמו.
( )9שם אותו בכיס.
( )10 דופקים את השחורים.
( )11 מרימה את האף.

לשעבר של יומון־מפא״י, הדור, כאשר נתבע
העתון לדין על ידי סלים סופי, חבר מושב
נווה ימין•
באחד מלילות אוגוסט 1953 נגנבה פרתו
שי סופי מן הרפת, אשר ליד ביתו. הוא
פנה למשטרה, הודיע שהפרה נגנבה על ידי
מסתננים! אולם שכניו־שונאיו מסרו למשטרה
הודעה אחרת לגמרי, טענו שסופי מכר את
הפרד, לשוק השחור. המשטרה עצרה אותו,
האשימה אותו במסירת הודעה כוזבת, שיחררה
אותו רק לאחר שהוברר כי השכנים
כיזבו — ורק לאחר שהספיק סופרו הזריז
של הדור לפרסם רשימה תחת הכותרת :
,הודיע על מסתננים וגנב בעצמו.״
סופי מיהר למערכת חדור, דרש התנצלות
בכתב, נתקל בסירוב מוחלט, פנה אל עורכי־הדין
ברוך כוגן וחובב פיינשטיין שהגישו
נגד הדור תביעה על הוצאת־דיבה.
הכרזה מפתיעה. כאשר נפתח המשפט,
ונציגי התובע טענו כי הדור הנו עתון רציני
ורב־תפוצה, יצא חיים שורר, שהיה עורך
ד,עתן באותה תקופה׳ בהכרזה מפתיעה :
״אנו מכחישים שהגליון זכה באופן מעשי
לתפוצה מוגברת ולעיון־יתר״.
בשבוע שעבר נסתיים סוף סוף המשפט
שנמשך ששה חודשים, ושבו השתתף מטעם
חדור רק פקיד נמוך, חסר־סמכויות. בפסק״
דינו המנומק ציווה השופט המחוזי יוסף
רוה על הדור לשלם 500ל״י פיצויים לסופי,
לשלם !50ל״י שכר־טרחודעורך־דין, לשאת
בכל הוצאות המשפט.
אולם השופט לא הסתפק בכך, העיר בשולי
פסק הדין :״הוכח זלזול מוחלט ב התנהגות
הדור, שלא התנצל, אף כי ניתנה
ההזדמנות לכך.״ השופט התעלם, משום־מה,
מהעובדה שאילו נאלץ הדור להתנצל על כל
פרסומיו הכוזבים, לא היה נשאר לו מקום
לשום חומר אחר•

כאשר פנה כתב העולם הזה אל אמנון תל,
כד־ לברר אפשרות זאת, משך האחרון בכ תפיו
ופרץ בצחוק :״הפסקת המשפט? לעולם

פסק השופט: אם יש ברצונו של תמיר
להביא את בראנד ללא דיחוי, עליו לחזק
את נימוקיו על ידי הצהרה בשבועה.
זהה סו ד ש לי. למחרת היום (יום רבי עי)
,הביא תל את אשתו של יואל בראנד !
ד,אנסי, מי שהיתר, יד ימינו של קסטנד,
להעיד שקסטנר פעל ביושר והגינות. הוא
אמר שקרוב לוודאי שהוא יביא גם את אהוד
אבריאל ויחקור אותו קצרות. תמיר הציע
להביא את העדים שלו מיד: העד הראשון
שלו יהיה יואל בראנה
טען תל: רציתי לקצר את המשפט, אבל
אם רוצה חברי המלומד להביא את עדיו,
אוכל גם אני להביא עדים נוספים.
תמיר הסכים למלא את בקשת השופט׳
למסור הצהרה בשבועה: הוא חיפש את
יואל בראנד בתל״אביב, אך לא מצא אותו.
בראנד נעלם. השופט ביקש מתמיר להמתין
עד לסיום חקירתה של האנסי.
שי רות מו די עין. איש לא שם לב לעדה

לחקירה נגדית. עתה נהפכה הקערה על פיה :
תמיר השיג את כל החומר הדרוש לו ל חקירת
שתי״ וערב.
בראנד הגיח את ידו על התנ״ך ונשבע
לומר את האמת, את כל האמת ורק את
האמת. לא היתה זאת נוסחה סתמית• עיניו
השחורות של העד ניבטו למרחקים, כאילו
ראו את האמת במערומיה. הוא נראה רחוק
מכל תכסיסיהם של הקטיגור והסניגור. רומז
היה כי הוא הרגיש במלוא חשיבותו של
הרגע, בו היה עליו לומד את כל האמח.
זה לא היה קל.
תל הציג לו רק שתי שאלות :״ההיית
חבר בוועדת ההצלה — כן. בן כמה אתה?
ארבעים ושמונה. רב תודות.״ אפילו השופט
היה מופתע. איש לא היה מאושר יותר מ תמיד:
הוא קיבל את העד, אשר שאף
להשיג, לחקירת שתי־וערב. הוא לא החמיץ
את ההזדמנות.
סיפור אנושי פשוט. סיפורו של
בראנד לא היה מלא התרברבות, כסיפורים
רבים אחרים שנשמעו במשפט. היה זה סיפורו
האנושי הפשוט של יהודי, שחזה ב השמדת
המיליונים וניסה להצילם.

מ שפ ט
ע ד מז 3חהצדק
ביום ששי שעבר׳ לאחר שמונה שבועות
גדושי־מתיחות נסתיים הסיבוב הראשון שי1
המשפט, העלול להביא לידי כתיבתם מחדש
של פרקי־היסטוריד״ לניפוץ אלילים נערצים,
להרס אגדות ולהשלטתה של האמת האכזרית.
אותה
שעה כבר נשכחו סיבות המשפט
לגמרי: לא היה זה עוד משפטו של מלכיאל
גרינוואלד, שהואשם בהשמצת ד״ר ישראל
רודולף קסטנר כמשתף פעולה עם הנאצים;
אולם בית הדין הפך לשדה־קרב, בו התנהל
המאבק על קביעת דמותה של ההיסטוריה.
עוד בראשית המשפט הוזכר שמו של יואל
בראנד אחד מחברי וועדת ההצלה. במהרה
שר בראנד ונשכח מלב הקהל! אולם גם
הסניגור׳ שמואל תמיר, וגם הקטיגור, אמנון
תל, ידעו שהוא עלול להפוך לעד״מפתח
בשלבו הסופי של המשפט — לעד שיוכל
לאשר, או לסתור, את טענותיו של תמיר,
שהמנהיגים הציוניים שיתפו פעולה עם הבריטים
בארץ־ ישראל, בניגוד לאינטרסים
של בני עמם.
הפסקה? לעולם לא שמו שי1
בראנד שב והופיע על דפי־העתונים. הופעתו
במשפט הפכה לוודאית, כאשר טען
תמיר שמשה שרת הסגיר אותו לידי הבריטים!
אולם עדיין לא היה ברור איזה צד
יזמינו להעיד.
במשך שבוע ימים לחץ תמיר על תל!
דרש ממנו לגלות אם יש בדעתו להביא את
בראנד אל דוכן־העדים. תל שתק: הוא ידע
שמועד פגרת־הפסח של בתי־המשפט הולד
ומתקרב! ,יסד, להרוויח זמן.
תמיר רצה לשמוע דברים ברורים: אס
לא יביא תל את בראנה יביא אותו הוא
עצמו אל דוכן־העדים, עוד לפני פגרת הפסח.
הוא טען כי יסודות מסויימים, אשר רצו
למנוע את עדותו של בראנה טבו מביתו
•מסמכים חשובים. הוא גילה שחברת שהס
הציעה לבראנד עבודה על אחת מאניותיה,
נתכוונה למנוע על ידי כך את הופעתו ב משפט.
כאשר
הוסיף תמיר שלחייו של בראני
נשקפת סבנה, קפץ תל ממקומו הציע להביא
את תמיר לבדיקה פסיכיאטרית, נאלץ להת נצל
בסופו של דבר.
היד, ברור שתמיר לא השמיע את הנימוק
היחידי לדרישתו להביא את בראנד לאולם־
בית־הדין עוד לפני חג הפסח. פגרת״הפסח
היתה יכולה להיות שעת״כושר לדחיית הישיבות
לזמן בלתי־מוגבל והשתקת המשפט,
אשר לא היה צריך להתחיל בכלל. אולם

איש־מסוצורין יואל כראנד >שמאל)*
שרת חיכה׳ יום, יומיים

הניצבת על הדוכן. המתיחות הלכה וגברה.
פתע לחשה סגניתו של תל, דבורה שקד׳
משהו מסתורי על אזנו של הקטיגור, אחר
קמה ממקומה ועזבה את האולם. קסטנר קם
והלך בעקבותיה. אריה מרינסקי, סגנו של
תמיר, מוהר לצאת בעקבות השניים, חזר
כעבור דקות מספר, לחש משהו. על אזנו
של תמיר. תמיר הסתכל בו בדממה, אחי
ביקש מן השופט לשחררו לדקות מספר.
השופט, בנימין ד,לוי, הנהן בראשו! אולם
תל קפץ על רגליו ז ״שירות המודיעין של
תמיר מסר לו זה עתה שיואל בראנד נמצא
בבנין. אני מוחה נגד כל פגישה בין תמיר
לבין העד שלי.״
תמיר :״אבל אני רוצה למלא את בקשת
השופט ולמסור הצהרה בשבועה.״
תל :״אני מוחה. בראנד הנו העד שלי,
ואיני רוצה שתמיר יתערב.״
תמיר :״הוא עד על מצב בטחונו, או עד
רגיל?״
תל :״עד רגיל.״
תמיר :״אני שמח שהתביעה נכנעה ללחץ
שלי ושעדותו של בראנד תישמע עוד לפני
פגרת־הפסח.״
השופט פסק שאין עוד צורך בהצהרה
בשבועה.
האמת במערומיה. ד,אנסי בראנד, העייפה
וד,מפוחדת במקצת, ירדה מעל דוכן״
העדים. במקומה הופיע גבר נמוו״קומה,
רחב״כתפיים, עגול״פנים, בעל שיער אדמוני.
גם הוא נראה עייף: אולם פניו הביעו שלווה
וכנות.
תל שלח בתמיר מבט מלא נצחון: הוא
הצליח להביא את בראנד אל דוכן־העדים
מבלי שתמיר יראה אותו. תמיר קם ממ קומו
:״עלי למסור הצהרה כדי למנוע כי1
אי־הבנה. במשך השבועיים האחרונים נפגשתי
עם בראנד שבע פעמים. שאלתי אותו אם הוא
הוזמן להעיד, וכאשר השיב בשלילה ראיתי
את עצמי חופשי לשוחח אתו ולקבל מידו
מסמכים.״
תל נזדעזע: הוא רצה לשאול את בראנד
כמה שאלות חסרות חשיבות, להניח לתמיר
המופתע לחקור אותו מבלי שיהא לו חומר

היה זה סיפורו של יהודי חסר אונים;
אשר נפנש עם הרוצח הנאצי המנבח. אפילו
עתה, בעמדו על דוכן־העדים, חיקה בראנד
את קולו הצורם של אייכמאן :״אני מוכר
לך דם תמורת סחורות, סחורות תמורת דם.
מיליון יהודים תמורת 10000 מכוניות משא.
גברים: ,שים, זקנים, ילדים. במי מהם תרצה?
דבר בראנד רצה להציל את כולם.
הוא סיפר כיצד שיגר אותו אייכמאן עם
הצעתו אל מחוץ לגבולות־גרמניה, אל מנהיגי
היהדות בעולם, ציווה עליו לשוב במהרה
ולהביא תשובה. אם יביא תשובה שלילית,
או לא ישוב כלל, יושמדו היהודים עד
האחרון.
בראנו יצא במטוס דיפלומטי גרמני לתורכיה,
כדי לד,פגש עם נציגי הסוכנור.
אולם שם נתבקש להמשיך בדרכו לסוריה :
הבריטים סרבו להניח לשרת לצאת מת״
חום־פיק־חם. אהוד אבריאל ליווה את בראנו
לסוריה, הרגיע אותו :״לא יאונה לך כל

הג ם אבריאל כנביאים? עוד בהיותו
באנקרה הוזהר בראנד על ידי מנהי גים
רביזיוניסטיים ודתיים, שהוא ייאסר
על ידי הבריטים, אך אבריאל הבטיח לו
שהכל יעבור בשלום.
אולם כמחצית״השעה לפני הגיעם אל הגבול
הסורי, אמר אבריאל לבראנד שייתכן כי הוא
ייאסר — ואם ייאסר׳ עליו לדבר אך ורק
בנוכחות נציגי־ד,סוכנות. אין ספק שהבריטים
ירשו לו לעשות זאת.
כאשר נעצרה הרכבת בתחנה הסורית ה ראשונה,
יצא אבריאל לסדר משהו. כעבור
דקות מספר הוצף הקרון קצינים בריטיים׳
ונבואתו של אבריאל נתקיימה: בראנד
נאסר.
בראנו שוב שמע לעצתו של אבריאל: הוא
הודיע לבריטים שהוא ידבר אך ורק עם
נציגי הסוכנות היהודית. כאן נתקיימה נבואה
שנייה של אבריאל: הבריטים קיבלו את
דרישתו׳ הסיעו אותו לביתו של קצין בריטי,
מקום שם קיבל את פניו משה שרת :״אני
* לידו, הקטיגור אמנון תל.

העולם ה(ה 859

חודשים.
בריטים. שומריו
סעוד באחד מבתי־ה־סעד
שם בחברת אליהו גולומב,
טדי קולק, צבי יחיאלי — והפלא ופלא,
הבריטים ששמרו עליו בקפדנות, היו מש אירים
אותו ביחידות עם האישים הארציש־ראליים,
שבים ומופיעים רק לאחר הארוחה.
אך לשוא חקרוהו הבריטים: הוא סירב
לדבר. הוא אף הכריז שביתת־רעב, המשיך
בה 17 יום׳ עד שקיבל מכתב מאהוד אב־ריאל
:״ספר הכל. הענינים הולכים ומס תדרים•״
חודש ימים לאחר מכן שיחררו
אותו הבריטים, והוא זכה לראות את תל•
אביב.
ווייצמן היה עסוק. בראנד לא ישב
בחיבוק־ידיים. הוא כתב לרחובות, אל חיים
ווייצמן, הודיע לו על ההצעה הגרמנית, ציין
ש־ 12 אלף יהודים נרצחים באירופה מדי יום
ביומו, דרש פעולה מידית. חלפו שבועיים,
ובוקר אחד הגיע אליו תשובת ווייצמן :
״אני עסוק בנסיעות. הואילה נא להתקשר
עם מזכירי בעוד שבועיים. הוא יקבע לך
ראיון. שלך בנאמנות, חיים ווייצמן.״
בראנד היה משותק מתדהמה. האין עוזר?
הנשכחה יהדות אירופה והופקרה למוות?
( 12 אלף נרצחים ליום — כמה יירצחו תור
שבועיים ז) האין אלוהים בשמיים ונקמה
עלי״אדמות י
מבעד לחלון הפתוח נשמעה שאגתו שי1
צופר אזעקה. שוב עוצר: שני אנשי לח״י,
אליהו בית צורי ואליהו חכים, רצחו את
לורד מוין.
בראנד, אחד מפעילי מפא״י בהונגריה, הצטרף
ללח״י.
תכסיס ישן. תמיר קם ממקומו והושיט
לשופט העתק פוטוסטאטי של מכתב ווייצמן :
המקור נעלם לפני ימים מספר, יחד עב
מסמכים אחרים שנמצאו בתיקו של בראנד.
תל מחה :״המם מך הושג באורח בלתי
חוקי, בעת פגישה עם עד״התביעה. לא זו
בלבד שאין המסמר חוקי לגבי בית המשפט,
תמיר חייב גם לעמוד לדין באשמת עבירה
פלילית והשפעה על העד.״
תמיר השיב בשקט :״צפיתי לרגע זה זמן
ועתה הוא הגיע. בכל משפט פוליט־רב
גדול,
כאשר נשקפת סכנה למשטר הקייס
הריהו נוקט בתכסיס ישן־נושן, מנסה ל־יייפטי
מעורך־הדין של הצד המתנגד. פעמיס
רבות התרגשתי במשפט זה׳ התרגשתי מ״
אסונה של אומה מושמדת. פעמים רבות
נרגזתי, אך רגזתי רק על הפשע ואי״הצדק
אולם עתה, כאשר אני מותקף אישית, הריני
משאיר את כל ההתרגשות לחברי המלומד.״
השופט הכריז על הפסקה. תל ישב והוד
לחש עם סגניתו, כאילו כבר ראה את תמיר
•מאחורי מנעול ובריח. תמיר חייך, ורק עוזרו,
מרינסקי, שלח בתל מבטים בפלדה. באולם
המלא שררה דממה.
השופט שב והופיע. הסערה המתחוללת

וקר רוח. הוא
מיד לא היה כל
,סרך חוקי בהחלט.
אבק נסתיים. העלון
גרינוואלד מצא את
כותרות הראשיות של ה־
:ית, אלא גם אל כותרות ה־התביעה
ירתה את פגזיה
כל העיניים הופנו אל השלב השני
והמכריע, בו תחדל ד,סניגוריה להדוף שעיר,
את התקפות התביעה, תפעיל את תותחיה
שלה. דבר אחד היה ברור: לא היה זד.
רק מאבק על האמת ההיסטורית, היה זה
מאבק על עיצוב דמות המשטר הישראלי
בעתיד.

פ שעי ם
{גירוד מקד•
החודש שימשה ישראל זירה לאחד מגלי
הרציחות המוזרים ביותר בתולדותיה: רציחת
בני משפחה, בתוכם ילדים רכים, על
ידי אבות ואמהות, רציחת נשים על ידי
בעליהן.
גל זה הגיעו לשיאו בשבוע שעבר,
כאשר :
• נתגלתה בבאר עמוקה בפתח־תקווה
גופתה של אסתר טסה, שנעלמה מביתה לפני
שבועות מספר. חשוד ברצח: בעלה והן
טסה.
• התאבד אברהם שמיר, תושב יד אליהו,
לאחר שירה בשני ילדיו, ניסה לירות גם
באשתו.
• חנקה תמר מילגרום, תושבת קרית
מוצקין, חיפה, את בנה, כמעט וחנקה את
בתה הקטנה, הסגירה את עצמה למשטרה
(ראה להלן).
• הועמד לדין בחיפה ג׳ורג׳ דלאל (ראה
להלן) ,באשמת רצח אשתו, עליזה דלאל.

האזרח הישראלי שיער השערות שונות,
תלה את הקולר במצב הפוליטי, ואפילו ב חמסין
אולם אנשי משטרת״ישראל, הרגילים
בפושעים ופשעים, סברו אחרת. כאשר פנה
כתב העולם הזה אל סגן מפקח מחודי אפרים
הופשטטר, ראש המחלקה הפלילית בפועל
במטה־הארצי של משטרת־ישראל, שאל אותו
אם יתכן הדבר שמעשה רצח אחד משפיע
על בני אדם במחלה מדבקת, גורר אחריו
רציחות אחרות, קיבל תשובה תקיפה: ב דרך
כלל הדבר יתכן׳ אך במקרה זה, כל
מה שאירע בשבוע האחרון אינו אלא צירוף
מקרים בלבד.

אצב עו תעלה צוו אר
גבר חיוור, ממוצע״קומה ולבוש בפשטות׳
נכנס לחדרו של מפקח ראשון אריה גליקמן
במטה משטרת חיפה. בחיוך פנה אליו ושאל :
״מה המשטרה רוצה ממני י אה ! היום ה אחד
באפריל.,.״
לדאבון־לב־הנוכחים, כולל גליקמן׳ היה
הענין רחוק מלהיות הלצה. תוך שקול ו התרכזות
החל להסביר לאדם כי באותו בו קר
שכל את בנו דוב בן השש׳ שנמצא
חנוק כשסימני״אצבעות על צווארו, בתו נמ צאת
בבית״חולים, לאחר שניצלה מגורל דו מה׳
.ואשתו נעצרה על ידי המשטרה׳ לאחר
שהסגירה עצמה והודיעה כי אצבעותיה הן
אשר ביצעו את המעשה.
לרגע קט עצרו הנוכחים את נשימתם ! ה־חיוך
אשר על פני האב קפא במקומו, הו פיעה
העווית בכי מר.
במשך שלוש שעות החקירה סיפר האב,

או ת?״11

תהלוכת תעמולה לנשף הסטודנט ים בחיפה
חמור נושא ספרים

שמעון מ ׳לגרום, על שנות סבל במחנה־ריכוז
ועל הפרטיזנים בפולניה ורוסיה׳ שגם
אשתו נמנתה עליהם. בשנים אלה החלה תמר,
אשתו׳ לחשוב כי לקתה במחלה ממארת.
כשהיגרו הם לישראל, לפני חמש שנים׳
לאחר שהתגוררו זמן מה בבוליביה, החלי טו
רופא־ם שונים׳ שעמם התייעצה האשד,
כי אין יסוד לחששותיה, וכי היא בריאה ל חלוטין.
אימת
התורשה. אך תמר מילגרום,
האם לילדה וילד חמודים׳ דבקה במחשבה כי
היא בכל זאת חולה במחלה, אשר לדעתה
עברה בתורשה גם לילדיה. הלך המחשבה
זה התבטא גם ביומנה הכרסתני אותו ניהלה
בפולנית בדייקנות מופתית.
חיי״המשפחה התנהלו כלפי״חוץ
בסדר מופתי. חדר הבית בן־הקומה״האחת
בקרית מוצקין טופח יפה ; האב היה מביא
מדי שבוע בשבוע סכום הוגן׳ למחיה שכר״
עבודתו במסגריה שכפר״ויתקין יחד עם אחי״
אשתו. אך כל זה לא הועיל להסיח את דע תה׳
עד לסיום הטראגי.
מפקח ראשון גליקמן שלח את האב בניי דת
המשטרה לכית״ז&זולים לראות את בתו
הקטנה אשר מצבה השתפר. גם בשבילו היד,
זה יום חקירות מייגע, הוא רצה לסיימו,
כשלחדרו נכנסד, אשד, שהציגה עצמה כ אחות
שמעון ובחור צעיר אחיה של תמר.
״איפה <,וא?״ שאלו בהתרגשות ״שיבוא
אתנו — נשמור עליו שלא יאבד את עצמו
לדעת ! ״
גל־קמן התקשר עם הניידת אב השכול
הוחזר למטה המשטרה, הצטרף אל קרוביו,
יצא עמם אל הלילה הגשום.
למחרת בבוקר הובאה תמרה השחרחורת,
הנראית צעירה מכפי גילה ( )37 לבית״ משפט״
השלום בחיפה. הפעם לא היתה אדישה כ ביום
אתמול עת ענתה ״חבל !״ לשוטרים
שבישרו לה על הצלת״חיי״בתה. כשניסו ל צלמה
בעלותה לקומה הרביעית של אותו
בנין, לבושה במכנסים ובמעיל אפורים, הס תירה
את פניה בידה.
השופטת, מרים שטרקמן, הוציאה נגדה
פקודת מעצר ל״ 15 יום .״יש לך מה לומר?״
שאלה אותה באידיש. בקול חלוש ענתה תמ רה
:״זה פחות מדי.״

הידור בכבלי
גבר בעל מבנה גוף אתלטי, שער שחור,
סרוק בקפדנות לאחור, לבוש מכנסיים אפורים
וז׳קט כחול שצוארונו. מורם, צעד השבוע
באטיות לעבר אולם מספר שלוש בבית ה משפט
המחוזי בחיפה.
הסיבה לאיטיותו התבררה אחרי מבט נוסף:
על ידיו ומעל לנעליים המצוחצחות למשעי
השתקשקו אזיקים. לצידו צעדו שני כחולי־מדים:
היה זה ג׳ורג׳ (״ג׳ורג׳י״) דלאל,
הנאשם ברצח אשתו עליזה׳ אחרי סכסוכים
בלתי פוסקים, בעזרת 26 דקירות סכין׳ בטירה
הדרומית.
לפי׳ דוכן־השופטים הועלו קומבינזון,
חולצה, חצאית וחזיה מגואלים בדם. כל אלה
בצרוף מעיל־פרווה קצר נתגלו על גופה של
עליזה, שנתגלתה בלי רוח חיים כשרגלה ד־אחת
על מיטת״ברזל חסרת מזרון. מעיל־הפרווה
שימש לה כסות־לילה בקור העז של
החורף שעבר.
רצון טוב. ג׳ורג׳י בא מרצונו הטוב למטי׳
הארצי בת״א וסיפר כי קרא בעתון ערב
שאשתו נרצחה והמשטרה מחפשת אחריי
ולכן בא להוכיח את צדקתו. זאת סיפר גם
לעד, השוטר אברהם מוראט, שאותו יום בא,

העולם הז ח 859

לדבריו, לבוש אזרחית למטה ופגש שם
את ידיד נעוריו (מבגדד) דלאל. אך לאחר מכן
ביקש דלאל מהשוטר לגשת לבית אחיו ולומר
לו שלא יפחד משאלות המשטרה ויענה כי
ביום הרצח היה הוא — ג׳ורג׳ — אצלב.
מוראט סיפר למפקדו. החקירה התפתחה.
עורך־דינו של הנאשם רמז שהיתר, זאת
פרובוקציה משטרתית ושאל את העד אם
דלאל׳ בידעו את מקצועו של העד׳ היה
טיפש עד כדי לבקשו את אשר ביקש. לצחוק
קהל הנוכחים הרב ענד העד :״בכל זאת

בהפסקה בין ישיבה לישיבה, הוכרחו השוטרים
לכבול את ידיו ורגליו של דלאל כ נהוג.
הוא התנגד, קרא לראש הלשכה הפ לילית
המוכשר, שעמד בראש״החקירה׳ זבולון
בוים, לבוא לעזרתו. אך החוק היה נגדו —
גם הפעם.

נ שפים
סרנדתהח מו ר
מעל לשעון הניצב בפתח הטכניון
החיפאי הופיע השבוע שעון שני, קצת יותר
פרימיטיבי, עשוי קרטון בלבד. ההבדל הנו״
סף בין שני השעונים היד, שהאחרון הורה
על מרחקי זמן גדולים יותר מאשר שעות:
שבוע בלבד ( 14 באפריל) ; נותר לנשף
האביב — נשף־הססודנט־ם.
אם בעבר התקיימו הנשפים בתדירות לא
קבועה, הרי משנה זו יהפכו לדבר של
קבע כשבראשם הנשף הנוכחי — ה״מסמר״.
בכיוון זה יפעלו גם 1400 הסטודנטים, ש מלבד
עבודת״מוח ישקיעו 10000 ימי״עבודה
פיס־ת בסיצול כל מילימטר מרובע של השטח
שעומד לרשותם.
מדורי כהינום. הנשף מהתה את גולת־הכותרת
בשבוע״הסטודנט, שתפקידו יהיה
לקרב את בעיות הסטודנט לאזרחי״המדינה
על ידי סיורים ותערוכות שונות׳ מטעם אגו״
דת״הסטודנטים, באולמות הטכניון.
כתמורה לקוני״הכרטיסים מבטיחים הסטו דנטים:
לאוהבי״התענוגות — קברטים, בתי״
משחק ויתר הרגשות גן עדן; להרפתקנים
— מדורי״עיניים גהינומיים. לצורך זה יש מש
להם נסיונם מן הנשפים הקודמים, שת מיד
היו גדולים ומפוארים, אם כי לא תמיד
מענינים ומוצלחים.
אח כרגיל נזכר הסטודנט החיפאי בנשימה
אחת עם חמור נושא״ספרים, הרי עתה מצ ביע
הוא בגאתה על מפעלו השנתי׳ כשהוא
מקתה בבת צחוק שאזרחי״המדינה לא יהיו
בדעתו של אותו חמור שיהלך בקרוב ברחו־בות״הערים
כשעל גבו השלט :״גם אני לא
הולך לנשף הסטודנטים ! ״
הארץ פיצוץ־המימון עורר דאגה (דבר).

חיה נוי צה׳׳ל•
בצדק. מאיפה ניקח את הכסף?

פרנק פינטרה ודונה ריד נבחרו
השנה כחשקני״המשנה הטובים ב יותר
(עולם הקולנוע).
אהרון מגורי, תל־אביב.
והבמאי קיבל פרס פורנ־אוסקר.
האניות יוצאו מקברם (מעריב).
צבי פכטר, תל״אביב.
שמואל אורבך, תל־אביב.
ד׳ אמות של מים.

שי אופיר, כו כ ב הצ׳יזבא־טרון
שיצר סיגוון י שראלי
חד שעלבמת הפלמ״וז בחר
עתה ב מכ שי ר אמנותי חד ש
־־ פ אנ טו מי מ ה אמנם, בניגוד
ל מ סו רתשל ״ או־תם
הימים,״ מו־פיע
ש ״ ק ה ׳לא
באחד״ ^ החברה.
אל א: כאמן ״ שבא
מחוץ־לארץ
תוכניתו הרא שו•

מ ה בשמע:

תי כףנראה1

צ׳יזבאנטו
נה מ בו ססת כו ל ה על הר שימו ת שע
רךב אי רו פ ה ״ בהלמדמ שך של ש
שנים: אולם ש איפתו 1עזה ל הג שי ס את
חלו מו הישן ל ה קי ם פ אנ טו מי מה ישר
אלי ת של ממ ש
ש ת על העלבמה
י שר אלי ת נושאים
ישר אליי ם
בסיגנון י שר אלי.

נושאים זרים. התכנית הראשונה של הפאנטומימה מכילה בעיקר נושאים לא־ישראליים, כגון: גירסה
מודרנית של אגדת־פיגמליון היוונית (למעלה) ,בה מנסה נודד (שייקח אופיר) להחיות פסל שיש (זיוה
מערכון יאפאני, בו הורג פונדקאי
שפיר) ; דו־קרב בין שני ג׳נטלמנים (למטה משמאל) ;
אצלו בליל־סופה וסערה (עמוס אריכא).
אחד (שייקה אופיר) את האורח שבא להתאכסן

נראה שער)
באחד מערבי אפריל 1948 נאספו שרידי
פלוגודפלמ״ח בחדר־האוכל של תל״חי. הם
לא באו להספיד את חלליהם, אשר נפלו ימים
מספר לפני כן בהסתערות על מצודת נבי״
יושע בגליל העליון. הם באו לחזות בהו פעתה
של להקה צבאית — להקת ה־צ׳יזבאטתן.
חברי־הלהקה היו מאובקים ו עייפים.
הם באו במשוריין, נאלצו להבקיע
להם דרך בכפר הערבי חאלסה, שחסם את
הדרך לטבריה: אבל הם הגיעו לתל־חי
במועד.
בין האמנים היה צעיר מסולסל־ש־ער, בעל
פנים דינאמיים וגוף קפיצי. הוא היה כבן
,20 אך נראה צעיר יותר. הכל הכירו את
שייקה. הכל ראו אותו פעמים לאין ספוד
במסיבות וכינוסים, עוד זמן רב לפני שהוא
הצטרף לצ׳י־זבאטרון. הכל הכירו את הל־צותיו
ואת הצ׳יזבאטים שלו. עוד בימים
בהם שרת בפל״ים: אולם תמיד נמצאו בפיו
ובידיו הלצות חדשות ולהטוטים חדשים.
רק מתי מספר ידעו ששייקה למד בילדותו
ב״חדר״ ,באחת השכונות הדתיות של ירושלים,
בה שכנה משפחת אופיר במשד
שלושה דורות. אולם הסביבה הדתית לא
היתד, רקע יאה למרצו הרב של הנער.
הוא עזב את ה״חדר״ ,נכנס לבית־הספר
אליאנס, הצליח לגמור את לימודיו, על אף
התנגשויותיו עם המורים ושינאתו העיוורת
למתמטיקה.
שינאה זאת לחוכמת־המספר, היוותה מכ שול
מתמיד בדרך חייו: לאחר שהוא עבר
קורם ימי בפל״ים, החליט שלא לעבור קורס
גבוה יותר * :ההפלגות היו נעימות, אבל
הישובי הנווטות היו שנואים עלי יותר מכל.״
במקום זה הצטרף שייקר, לקיבוץ מעברות,
קיבל עבודה במטבח. לא היה שם כל צורך
בחישובים, אך העבודה היתד, שנואה עליו.
אולם חברי הקיבוץ היו מרוצים ממנו, הת פעלו
מיעילותו׳ לא העבירו אותו לעבודה
אחרת אפילו אחרי שהוא שמט ארצה מגש
עמוס צלחות .״אל דאגה,״ ניחמו אותו ,״זה
עלול לקרות לכל אחד.״ הוא לא הרהיב עוז
לספר להם שהוא הפיל את המגש בכוונה
תחילה. הסוד נשאר סוד, העיק על מצפונו
משך חודשים רבים.

הערב הגורלי
חברו של שייקר, לאוהל היה דן (»מה
נשמע?״) בן־אמוץ, גבה־הקומה ועגול־הפ״
נים. ערב גשום אחד ישבו השניים ושקעי
בשיחה. דן דיבר ושייקה היה כולו אוזן. דן
דיבר על התיאטרון, על הבמה, על האולם
המלא״בני אדם שבאו לבכות ולצחוק, ועל
שייקר, שיוכל לסחוט מהם צחוק ודמעות
כאוות־נפשו•
שייקר, הפסיע לאורך האוהל ולרוחבו
כן, הוא זכר את הופעתו של הצרפתי
אטיין דקרו, שנערכה בתל־אביב. בעת כד
אותה הצגה לא נאמרה אף מלה — היו שם
רק תנועות ומימיקה — ואף על פי כן עשתה
עליו הפאנטומימה רושם יותר מכל המחזות

מה מריץ אד. שייר,ה? תנועות
אינו רץ. הוא רק מבצע תרגיל מננ

הגדולים׳ בעלי הדיאלוגים המצויינים. הוא
החליט לצאת העירה, לנסות את מזלו ב תיאטרון.
השבועיים
שבאו לאחר המבחן שלו ב תיאטרון
אהל, נראו לו כשנתיים: היקבלו
אותו לתיאטרון, או לא ז היש לו עתיד׳
או שמא נגזר עליו לסיים את חייו במטבח־הקיבוץ?
הוא ידע כי בקרבו גנוזים כשרונות
גדולים, אך היבחינו אנשי התיאטרון
ככשרונות אלה? כן, הם הבחינו בהם :

חיי; ב 1הםה
אין זה נכון שהשחקנים רעבים רק ב פאריס.
מצבם אינו טוב יותר גם בתל־אביב,
וביחוד כשהם עזבו זה עתה את הקיבוץ,
כשעל גופם חולצה אחת ויחידה ובכיס מכנסי־החאקי
שלהם מוטלות שתי לירות בודדות
ועלובות.
אין זה נכון שרק במוסקבה אין מזון
לבני אדם שאינם עובדים. גם לשייקה לא
היתד, כל עבודה, עד אשר באו ידידיו מן
הקיבוץ, פנו אל איש הפלמ״ח בני מהרשק
(העולם הזה )858 ואל מזכירתו, שושנה
ספקטור, ביקשו מהם לעזור לאמן הצעיר,
שעמד על סף היאוש והחזרה לעבודת ה מטבח.
שייקר,
קיבל עבודה בתעש. כל היום היה
הוא יוצר כדורים ומרכיב מוקשים במרתף
הנסתר, אשר ברחוב הירקון, תל׳אביב! ובלילות
היד, יוצא ללכת אל ארץ הפלאות :
אל האולפן. שם חלף הזמן חיש קל. תוך לי מודי
ריתמיקה, מבטא וקריאת מחזות. עתה
ידע שייקה ברורות שעתידו על במת־ד,תיאטרון.

המקים
הגבק
״בימי הפלמ״ח והמלחמה היינו תמיד ה אנשים
הנכונים במקום הנכון ובזמן הנכון,״
אמר שייקה בחיוך מלא מרירות עם סיום
המלחמה, לאחר שהצ׳יזבאטרון התפרק.
הלהקה לא התפרקה מיד. חבריה ניסו
להמשיך בעבודתמ גם לאחר שביתת־הנשק.
לאחר הכל, הם היו חביבים על הקהל לא
פחות מאשר קודם. אולם הקהל. שתנה,
הבמה נשתנתה, והזמנים נשתנו.
המדים המאובקים הוטלו לקרן־זווית. עתה
הלכו בני אדם לתיאטרון בחליפות כהות,
כותנות צחורות ועניבות מהודרות. הם לא
ישבו עוד בצריף מלא־אדם, או תחת כיפת־השמיים,
מסביב לבמה שניבנתה במו־ידיהם.
עתה ד,ם באו במכוניות אל אולמות״התי״
אטרון בעלי האווירה המבושמת.
הנצחון נשא בכנפיו את האכזבה. הקרקע
נשמטה מתחת לרגליו של דור שלם. שייקח
שב וזכר בגעגועים את הצרפתי המופלא, בעל
הפנים הגמישים והגוף הקפיצי. עתה נתגלתה
לפניו דרכו: הוא יקים את להקת
הפאנטומימה הראשונה בישראל. אבל תחילה
היה עליו ללמוד׳ ללמוד וללמוד. הוא ניער
מעל רגליו את אבק־ישראל ונסע לפאריס.

ח מור ה ג דול ה

ומימה עשויות להטעות את הצופה. בצילום יחיד במינו זר, הוכיח צלם העולם הזה ששייקה
נועותיו יוצרות רושם של ריצה, או הליכה במים עמוקים, או מאבק נגד רוח.

עתה נמצא שייקה שוב בישראל. שלוש
השנים שבילה בצרפת חוללו בו תמורה
גדולה. חבריו הוותיקים רואים בו עדיין את
הצ׳יזבאטניק חובב ההלצות! אולם הוא
התבגר כאמן וכאדם, הפך שלו יותר, מחושב
יותר. ושמא גרמה לכך טבעת הנישואין ה מתנוססת
על אצבעו? הרי הוא נפגש ב צרפת
עם אוהלה, חברתו הוותיקה לצי׳ז־באטרון,
ונשא אותה לאשה.
היו אלה שלוש שנים קשות. אוהלה עבדה
בשגרירות הישראלית בפאריס, ושייקה למד
אצל דקרו• ״במשך שנים אלו כמעט ולא
ראיתי את פאריס,״ סיפר שייקה ,״האמינו
(המשך בעמוד )18

הי האב טי חגפלא!

פהו
א 1פ ר:

נצל את ההצעה המיוחדת לחג

חליפת צמר סרוק
ב מוני א פו רים 500

עוי בוו זסשי
ב דונ ס או תנהד רו ת

c00
q 000ד

תלאביב• ירושלים• חיפה

מכונות הקלטה TAPE RECORDERS
התקנת רם־קולים, תיקונים
ה ומחה

דדיד־דוקטזד

__תל־אביב, רח׳ אידלסון ,4טלפון 5195

מברג
ול גברות
,ל גבר ים •
לי ל די ם

נעליו
יעודמ בי ת

איכות משובחת
מבח ר גדול
החדוווווו לצרכן!

תל-אביב, וחי הגליל 4־ telaviv , hagal.il st . 2

ע״יהתתגההמרכלת

כמה

נוח

הוא

מרגישבנסיעה עם
סבנה הזמנת מקומות
למפרע.
פנה לסוכן
הנסיעות שלך
או למשרדי

סבנה

משרדים עירוניים

X dy

אנשים
ל ק צין מי לו אי ם ד סי ג ריו ת
עורך הארץ ג ר שו ם שלקן׳ הנהיג ב־עתונו
אמצעי למשיכת מנוייס״משכילים ל עתיד.
האמצעי׳ אותו גילה שוקן במסעו ה אחרון
בארצות־הברית: הפצת העתון למי
ניים סטודנסים בהנחה של .50%
חשש למחסור במשכילים ישראליים הביע
כוכב הפרקליטות, ישראלית, אשר לויצ~
קי׳ כאשר הכריז בטכס הסמכת 65 עורכי״
דין חדשים, שנערך בירושלים ישראל היא
הארץ היחידה בעולם בה אין עדיין עודף של
עורכי־דין יהודיים.״
על מחסור מסוג אחר התריע קונסול יש ראל
בלונדון, רחכעםע מי ר, לשעבר
מושלו הצבאי של הגליל המערבי. כאשר
נאם הוא באסיפה ציונית בלונדון׳ הביע את
דעתו השלילית על קונצרטים אנגלו״יהודיים׳
טען׳ :״חסרים בהם שירים ישראליים.״
שני קצינים־לשעבר אחרים של צהי״ל,
השוהים בבריטניה, גוייסו על ידי המגבית
היהודית המאוחדת לשורת״נאומים ערב״חג״
הפסח. הקצינים: סגן־אלוף יזהר הררי
כיזם ח״כ פרוגרסיבי, לשעבר סגן־נשיא
בית״הדיך הצבאי העליון, ורב ־ א לו ףיגאל
ידיו׳ כיום כותב״עבודת״דוקטור באוכס״
פורד׳ לשעבר רמטכ״ל״צה״ל.
קצין־לשעבר אחר׳ יליד האח בה שוהה
יגאל ידין, אלוף מרדכי (״מונטי״) גרין,
מי שהיה ראשם הראשון של אכ״א ואג״א
בצה״ל׳ בלט בקומתו הגבוהה ( 187ס״מ) ב״
כנס״קציני״מילואים שנערך בירושלים. תכו נה
נוספת בה התבלט האלוף, הייתה עישון
בלתי. פוסק׳ כיאות למשרתו הנוכחית בה
הוא מכהן כמנהל חברת־הסי ג ריות הירושל מית.

דו ב ס. נ או ם טו ב
כאשר ביקר פילים מאונטבטן, הדו כס
מאדינבורג, בעלה של מלכת בריטניה,
באוניברסיטת מלבורן אוסטראליה, התעתד
לשמוע נאום ארוך מפי נציגיו,סטודנטים 1
אולם להפתעת הנאספים קרע הסטודנט את
מגילת״הנאום לגזרים׳ פיזר את הקרעים על
ראשו של הדוכס׳ שאמר בחיוך :״היה זה
הנאום הטוב ביותר ששמעתי מיס׳.״
נאום מפתיע מסוג אחר, השמיע שחקן־
הקולנוע הצרפתי ג׳רארד (שטן הבשרים)
פילים, שנסע לברלין המזרחית, הודיע ש הוא
מתנגד לסרטים אמריקאיים, לאימפריאליזם
הצרפתי בהודו״סין ולהוצאתם להורג
־של אתל ויוליום רוזנברג׳ לא הופיע כלל
בהצגת הבכורה של סרטו השחצנים, שנער כה
בברלין המערבית.

אמן אחר, הבמאי הישראלי הוותיק משה
הלוי, שהעביר את חלומו להקים תיאטרון
תנכ״י מירושלים לתל״אביב, זכה השבוע ל חזות
בהתגשמות החלום: הצגת פרקים, ב פני
מוזמנים• מתוך ׳יצירתו האחרונה, ה מחזה
אלה תולדות נוח, בביצוע שחקני
תיאטרון דוכן.

ל סו כ ר. מ ה דו ר ה חי ה
בת נולדה לנמרוד אשל, מי שהיה אליל
שביתת הימאים, מהווה כיום אחד מעמודי
התווך של סיעת״סנה, ימים מעטים אחרי ש באר,
תוספר משפחתית למיטה (הוא הלך
בשדות) שמיר, שזכה לברכה״,מודעה מקו רית
בשבועון משא :״ברכות למהדורה _ה״
שנייה.״
כאשר נשאלה סופרת ישראלית אחרת ש הפכה
ליצרנית״סרטים׳ מלגוט (סאפו הל סבית)
קלאוזנר־כרנדשטטר, מנהלת
אולפני״ההסרטה בהרצליה, מדוע אין היש ראלים
מסריטים מחוץ לכותלי״ו׳,אולפנים, כ נהוג
באיטליה, נתנה תשובה קולעת :״ב הוליבוד
ניסו להסריט סרטים בחוץ, נוכחו
כי אדי בארות״הנפט של קליפורניה מזהמים
את האוויר, אינם מאפשרים צילום מוצלח.
לאחרונה נעשו הכנות לקידוח באר נפט גם
בהרצליה. על כן הזדרזנו ובנינו אולפן.״
פחות זריזות גילו גבר ואשה. אלמונים
שניסו במועד מאוחר זה להפסיק את משפט
קאסטנר (ראה במדינה) ,איימו בטלפון על
הנאשם, מדכיאל גרינוואלד להרגו אם
יימשך המשפט, תגובת גרינוואלד הזקן 72
הגשת בקשה ליועץ המשפטי לתת לו רשיון
לשאת אקדח.

ק 1ל נ 1ע
סרטים
אמתא כז רי ת
מלוא המרירות והכאב שבספרו של ג׳יימס
ג׳ויס, מינוס קללות וסמך, אירועים בלתי״
צנזוריאליים הובעו בסרט מעתה ועד
עולם •,שהינו אחד הסרטים הטובים ב״ותו/
שיצאו מהוליבוד בשנים האחרונות.
העלילה היא אודות חיי חיילי הצבא האמריקאי
החונה בהוואי ערב ההתקפה על
פרל הרבור, אודות הבזבוז וחוסר התכלית
בחיי ־,ם הקסרקטיניים•
התפקידים הראשיים ממצעים בכשרון נדיר.
בורט לנקסטר הוא הסמל׳ וורדן הקשיח אך
ההוגן, ריאליסט היודע כי ״אי אפשר לסדר
את הצבא.״ נגדו עומד האינדיבידואליסט
פרואיט (מונטגומרי קליפט) ,הנשבר על יד״
המנגנון האדיר ששמו הצבא.
גיבורי מעתה ועד עולם אינם נערים אמריקאיים
טהורים ותמימים׳ מאושרי צלולויד,
כפי שנהוג לראותם בכל סרטי־ר,מלחמה ־״,
הוליבודיים. מפקדיהם אינם קצינים חייכניים
רוכבי ג׳יפים, הטופחים בחיבה על כתנד
פיקודיהם, המשטר, אינו בדיוק לפי כללי
הפנטגון.
כדי לא להסתבך עם שלטונות הצבא.
נאלצו המסריטים להכניס כמה שינויים בעלילה
(כגון: העמדתו למשפט של הקצין
השובר ב״טיפול״ את פרואיט, משום שלא
רצה לד,כנס ליחידת המתאגרפים שלו, החלפת
התפאורה מבית־זונות שבספר, למועדון, הש מטת
רמזים ברורים מדי על עבודת הנערות
במקום) .הם נאלצו להשמיט את החלק החזק
ביותר בספר׳ אודות המשטר הנורא בבתי״
הסוהר הצבאיים, וחיי הכלואים בו. מונס־גומ־י
קליפט נתן בסרט זד, את המשחק ה טוב
ביותר בקריירה שלו, כחייל בן 30 שנה
האוהב את הצבא על האפשרויות שנתן לו.
על אף שבירתו השיטתית והאיומה. המפתיע
ביו תת היה פרנק סינטרה, שהופיע עד כה
בסרטים מסוג ב׳ וג׳ ,במשחקו הפתטי והנוגע
ללב כאנג׳לו מאג׳גיו הוום** הקטן וה חלש,
שהעז בגבורה דון־קישוטית להתקומם
נגד המנגנון האכזרי, נרמס על ידו כמקק.
מעתה ועד עולם הוכיח כי קיימים עדיין
בהוליבוד כמה אנשים, שהדם שלהם
אינו מהול בסכרין, היכולים, מדי
פעם בפעם, להפיק סרט נועז בכנותו, שאינו
מעתלב תמיד עם כללי האתיקה של עיר״
החלומות הורודים.

צפור׳ ו ד כו די ם
הי! זמנים הוא מחזה שהצליח מאד ב״
ברודבי, שימש השראה לסרט נחמד אודות
משפחה קנדית באוטווה, העוזרת לבנה ה צעיר
ביבי (בובי דריסקול) ,לעבור את גיל
ההתבגרות ללא זעזועים. האב (שרל בואייד).
הוא ליברלי עליז, אוהב חיים, הסב (מארסל
דאליס אוהב חיים, הולל, רודף נשים, הדוד
דכמונד (לואי ג׳ורדן) הוא אוהב חיים, הו לל,
רודף נשים, ורדוד לואי (קורט קאזנר)
שיתה יין מדלי. היצור הנורמלי היחידי ב כל
החוג העליז ה א האם( ,מרשה האנט).
הכל מתנהל שם בחלקלקות ובקלות, ללא
סיבוכים. אילם כל זה לא חשוב. הסרט הוא
בעל קלילות ודבקות כמעט״צרפתית, הו דות
לשלושה ממשתתפיו הצרפתיים, דאליו,
ג׳ורדן ושרל בואייה. בואייה שזרק מאחוריו
את תפקידי המאהבים, ידע להזדקן בכבוד,
מתגלה כבעל כשרון קומי וקסם אישי רב,
בעיקר בקטע בו הוא מסביר לבנו הנפעם
את עובדות החיים, באופן כללי מאוד, כש הוא
מסתמך על הצפודים והדבורים.
את הקישוט ההכרחי לסרט מהווה לינדה
כ־יסטיאן, כמשרתת היפה מדי, המחזירה
את הדוד ההולל למוטב.

ב קצ ר ה
הגברים מעדיפים בלונדי ״
יות סרט בידור נעים אודות בלונדית
אוהבת־ הלומים ושחרחורת אוהבת״גברים.
שפע של קימורים, מחשופים זנענוע״ירכיים.
מרילין מונח, ג׳יין ראסל.
אאידה אופרה מוסרטת מפוארת. צב עים
מרהיבים, מוסיקה ללא הגבלה.

העולם הזה ממליץ על :
מעתה ועד עולם.

• זכה ב־ 8פרסי-אזסקר.
•• כינוי גנאי לאיטלקים.

ה עול ם הנה 859

מכל

ה ע 1ל ם

צדפת
3 3וז־ המדע 1ל
הגנרל הצרפתי הנמוך׳ בעל השפם ה קצוץ,
ביקש 50 מתנדבים כושיים לפיצוץ
מחסן־תחמושת מאחורי הקו הגרמני. ההתקפה
הגדולה על רומא עמדה להיפתח, והפ עולה
היתר. חשובה. לבסוף מצא חבורה
מתאימה של מתנדבים שחורים, שידעו ל השתמש
בסכין. נשארה רק בעית התחבורה.
״תטוסו באוירון ותקפצו ליד המטרה,״
הסביר הגנרל.
המתנדבים הסכימו, אך דרשו בתוקף כי
האוירון יטוס לאט, וקרוב לאדמה.
הקצין נאנח, ניסה להסביר שהמטוס לא
יוכל לטוס במהירות של פחות מ־ 150ק״מ,
שהוא יצסרך להיות בגובה של לפחות 150
רגל, כי אחרת לא ייפתחו המיצנחים.
״אל חמד אל״אללה ״1הריעו המתנדבים.
״גם יתנו לנו מיצנחים?״
דחיפה בלי מיצנח. הגנרל הקטן ש היה
רגיל לספר מעשיה זו בהנאה, הפי
מאז מרשל. אין חייל בעולם שאינו מכיר

להודו״סין, פעם לאפריקה הצפונית, פעם
למטה הכללי בפאריס, לבסוף לפיקוד צבא
האמנה האטלנטית. השפעתו כבר היתד.
עצומה. אולם חיבת הפוליטיקאים אליו ירדה
לנקודת האפס.
היו לכך סיבות נכבדות. כי ז׳ואן לא
החמיץ כל הזדמנות לרמוז כי קשה לו ל החליט
אם הפוליטיקאים הס אידיוטים גמורים
או סתם פושעים. פעם הכריז כי אינו
רוצה להיות נשיא, שהרי התפקיד חסר כל
ערך. התוצאה: הודעה פומבית של הנשיא,
שלעולם לא יזמין עוד את המרשל אליו.
יותר רציני היה מקרה אחר, ז׳ואן הפך
מזמן מנהיג המתישבים הצרפתים באפריקה
הצפונית, הדורשים את דיכוי הערבים. ה ממשלה
בפאריס חששה מפני דעת״הקהל העולמית,
היססה. לא כן ז׳ואן. הוא נתן הוראה
למושל מארוקו, הגנרל אוגוסט ז׳יאום, לפטר
את השולטאן. ז׳יאום הוא משרתו של
ז׳ואן, שהכריח את הממשלה למנותו. הוא
מילא את ההוראה.
הממשלה, שלא ידעה על כל העניו דבר,
נאלצה לקבל את האחריות למעשה המביש.
עלבון מול עלבון. יתכן שכבר אז
הגיעה השעה לפטר את הדיקטטור הבלתי״
רשמי, אולם אף שר בן־יומו לא העז לעשות
זאת• לכך היתר. דרושה פקודה מלמעלה —
רמז עד־ן מצד השגדיד האמריקאי. שגריר
זה נתן החודש את הרמז המבוקש.
כי ז׳ואן אמנם לחם פעם תחת דגל אמ ריקה,
אך מעולם לא שכח את איומיהם של
האמריקאים לכלוא אותו, אם יסרב לשרת
אותם. הוא לא שכח גם כי האמריקאים חתרו
תחת עמדות צרפת במארוקו, הבטיחו לשולטאן
המודח עצמאות בבוא השלום.
תמורת זה היה עליו לבלוע עלבון שני. ה גנרל
דה״גול, שלא אהב את חסיד״פטן שהחליף
את צבעו, ס־רב לתת לו לפקד על צבא
צרפת שהשתתף בכיבוש המולדת מידי ה נאצים.
עתה החליט ז׳ואן כי עליו להשלים
עם דה־גול כדי לצאת יחד אתו נגד ברית
ההגנה האירופית — התוכנית האמריקאית
לשילוב צבא צרפת וגרמניה.
לפטר ולהיפטר. אחרי שהכריז בגלוי
חצוף על התנגדותו למדיניות המוצהרת של
ממשלתו, לא היתד. ברירה אלא לגרשו. אולם
קל יותר היה לפטרו מאשר להיפטר ממנו.
רוב הצרפתים סברו שהמצב יהיה הפוך —
ז׳ואן הוא שייפטר מממשלת צרפת.
אם היתד. אשליה על כך בלב הממשלה,
הנה חוסלה מהר. אוהדי ז׳ואן, ביניהם קצינים
גבוהים במדים, תקפו השבוע את ראש״
הממשלה ושר״הבטחון ברחוב, בעטו באחוריהם
וכיבדו אותם בתואר ״חזירים.״ כ־ממלא״מקומו
של ז׳ואן כמפקד צבא־היבשה
האטלנטי מונה משרתו הנאמן׳ הגנרל ז׳יאום.
לא היה ספק רב: ז׳ואן קפץ מן האוירון
במיצנח נוח. וקרוב לודאי שהאוירון עצמו
יתרסק לאלף רסיסים.

אר׳ם
אום. באם1131 .
מרשל אלפונז ז׳ואן
ממשלות מתחלפות, גנרלים חיים לנצח

את אלפונז פיאר ז׳ואן, המצביא הקרבי
הטוב ביותר של צרפת הלוחמת במלחמת
העולם השניה, מארגן הצבא הצרפתי אחרי
כריתת השלום. אולם השבוע היה נדמה כי
ממשלתו ביקשה לזרוק אותו מתוך האוירון
בטוסו, ללא שום מיצנח.
הדבר עצמו היה מהפכני למדי. בניגוד
לישראל, הממשלות בצרפת באות והולכות,
אך הגנרלים לעולם נשארים. אולם במקרה
של ז׳ואן היה זה מעשה נועז שבעתיים,
כי המרשל בן ה־ 65 אינו אדם סתם• הוא
הגבר החשוב ביותר בצרפת.
הוא נועד למעמד זה כמעט מאז שנולד
בבון, אלג׳יריה. במלחמת־העולם נפצע קשה
והצטיין. בבית״הספר הצבאי זכה לתהילה
צורף כראש־המטה למיפקדתו של המרשל
לואי ליאוטיי, הכובש האגדי של מארוק־.
כשלחם שוב נגד הגרמנים, במלחמה השניה,
נשבה׳ שוחרר אחרי שהבטיח לשתף פעולה
עם פטן, נשלח לפקד על הצבא במארוקו.
רק אז נתגלה •בכל פיקחותו. הוא לחם
נגד האמריקאים משך יום שלם בדיוק, עבר
אליהם יחד עם דארלאן, הפך מפקד כוחות
צרפת תחת דגל אמריקה, השתתף בהצלחה
בכיבוש רומא.
אידיאוטים או פושעים. אחרי המל־חמה
שלחו אותו הממשלות המתחלפות פעם
ה עול ם run 959

131

חקירת השפעתם של העתונות, הרדיו והסרטים
על נפש הנוער היתד. תפקיד מובו
מאליו לאונסקו, הענף המדעי של או״ם,
המחפש תמיד תפקידים מובנים מאליהם.
החודש פירסם את תוצאות החקירה•
מחבר המחקר, פילים בושארד הצרפתי,
לא הפליג במוסכמות. לדעתו, הסרט יכול
להפנות צעירים לדרך הפשע רק אם נפש
הילד כבר מוכנה לכך. לעומת זאת ראה
סכנה חמורה בהשפעת האידיאלים של ה קולנוע
על עיצוב הנפש הצעירה :״ האנשים
הם או כולם שחורים או כולם לבנים! החיים
הקלים נעשים לאידיאל! אלימות וזוהר מיני
נקבעים כמידות נורמליות! כל יחסי האדם
המסובכים מוכנסים לנוסחות פשטניות.״
האדם־העריץ מגצח. במיוחד התרכז
בושארד בסיפורים המצוירים של עתוגי הילדים׳
הנפוצים מאד בעולם, שהחלו מופיעים,
לאחרונה׳ גם בישראל. הוא שפך את כל זעמו
על ראשו של האדם־העליון הנצחי של סי פורים
אלה .״ראשו הקטן הפך קלאסי, מצחו
נסוג אחור, אולם בזרועותיו וברגליו מתנפחים
השרירים.״ שפתו אינה מקשה על
המתרגם, כי היא מורכבת כולד. ממלים כמו
״אום, וואם׳ באם, אה, זבנג.״ חסר לגיבור
לחלוטין חוש־הומור, הוא חי בעולם חסי
שעשועים ,״סיום של הוצאות״להורג, מעשי-
זוועה והתקפות אוויריות.״
אולם גם בושארד לא העז לקוות כי יש
פתרון בידי המחנכים, הפסיכולוגים וחבריהם•
הוא נאלץ להודות בעצבות :״האדם־העליון
מנצח תמיד•״

מדוע הושתקה
פרשת רחובות
מאת

בדור נאדר

בראשית נובמבר 1953״התפוצצה״ ברחובות קנוניה של גנבים ומועלים, שעה
שנתעורר החשה כי מזכיר מחלקת־המים של העיריה, יגאל בורג, בן ,38 החליף את
קופת־־עיריה בכיסו הפרטי, ששלשל לתוך זה האחרון סכומי־מסים ניכרים.
ה״התפוצצות״ חלה לרוע מזל המועלים, בדיוק ביום בו הגיע לשיאו משפטו של
דויד ברמן, ראש עיריית חדרה. באותה שעד, נכנס יעקב רייפין, מנהל מחלקת־המסים
של העיריה. לחדרו של בן־ציון הורוביץ׳ ראש־העיר, להודיעו להודיעו אודות
המעילה שנתגלתה. עמד הורוביץ וקרא את פרטי העדויות המרעישות נגד חברו
לראשות־עיר.
הורוביץ׳ אשר׳ בניגוד לדעת סופר הדור (שכינהו כ״בעל עצבי־ברזל״) ,חסר
מתמיד כוח־רצון־והחלטד, משלו, נחפז למסור את הפרשה למר ניר, החוקר הפלילי
של מבקר־המדינה וחקירה משותפת של זד, ושל ע. מ .מ. יוסף זינגר, קצין־חוקר
במטה הארצי, העלתה את כל פרטי המעילות.
נתעורר החשד כי בורג שלשל לכיסי כעשרת אלפים לירות ממם־־צינורות ודמי־חיבור,
מסים הנגבים עם מתן חיבור־מים לצרכן. בקרוב ל־ 140 מקרים נגנבו דמי־החיבור
ובקרוב ל־ 130 מהם — גם מס־ד,צינורות. חקירה נוספת העלתה שבורג ערך
רישום מדוייק של כל גביית־המסים׳ רישום שהיה האסמכתא היחידה כמעט נגדו.
הגניבות נמשכו שנתיים ו״איש לא הרגיש בהן״ .לא מרדכי שש, מנהל מפעל־המים
אשר חייב היה לבדוק אם ניגבו המסים עבור החיבורים, שרק לו היתד, הסמכות
להורות לעשותם לא משה ברי, מנהל חשבונות מפעל־המים ולא יעקב רייפין׳ מנהל
מחלקת־המסים.
על השאלה, כיצד לא נתן דעתו לכך שצרכנים החלו משלמים עבור שימוש במים,
.מבלי ששילמו עבור חיבור המים, השיב רייפין :״בבואי לעבודה נרמז לי, לבל אתחב
חטמי לענייני מחלקת־המים, כי הסרחון שם מעל לראש. שמרתי׳ איפוא, על חטמי.״
את ברי לא היה טעם לשאול: הוא היה רגיל לכך, כי כל עסקי מפעל־המים (כ־60000
ל״י לשנה) מתנהלים לא בהתאם למסמכים. אלא פי הוראוון מר שש.
בורג עצמו הודה שהיו מעילות, אך טען כי אשמים בעיקר הממונים עליו. כן מסר
למשטרה, למבקר־המדינה ולכל המוכן לשמוע אודות ״שרשרת־ד,גנבים״ היושבת
בעיריה. חקירה מדוקדקת בעקבות הנ״ל פורסמה בעתון ידיעות אחרונות, כללה
את ההאשמות וה״גיבורים״ הבאים — האשמות שעד כה לא לא הוכחשו:
• ג ר שון רוז׳נ ס קי — מזכיר־העיר ו״האיש החזק״ של העיריה, היה האחראי
לעובדה כי לעיריה לא היה גזבר׳ לחץ למינויים של ראשי״המחלקות שנתגלו אחר״
כך כחשודים במעילה. בתקופה מסויימת שימש גזבר, מזכיר ומבקר־חשבונות כאחד,
דאג שאחיו האחד, מישה רה׳נסקי (קבלן) ,יזכה בקבולות העיריה• אחיו האחר ברון
רוז׳נסקי (אדריכל) ,יקבל את הכנת תכניות־הבנייד, העירונית, ישגיח י על ביצוען.
את בורג הכיר מאז עבד זד. כמנהל־עבודה אצל מישה. גרשון בנה לעצמו בית בן
שלושה חדרים והול, בתוך גן מגודר, מתוך משכורת נטו(בתקופת־הבנייה ).של כ־100
ל״י לחודש, הצליח — בה בעת — לקחת את אשתו לסיור־השתלמות באנגליה.
• מרד כי ש ש — גיסו של רוז׳נסקי ומנהל מחלקת־המים ,״לא מצא זמו״ לבדוק׳
האם נגבים הכספים עבור החיבורים (בורג חשוד כי שילשל לכיסי יותר ממחצית
מסכומי־המס) ,אך מצא פנאי לעבוד עבודה חלקית בנס־ציונה הקרובה, לפי המלצת
רוז׳נסקי בפני מועצת נס־ציונה. הוא קיבל, לייא־חוזה, מגרש עירוני השווה אלפי
לירות, בגד, עליו צריף מפואר, החזיק — בו בזמן — את בנו האחד בגימנסיה, את
האחר — באוניברסיטה. על כל השאלות ענה ״אני מפוזר״ ,כולל: אי־רישומים
במחסן־הצינורות, שימוש בצינורות ארוכים מאורך הרחובות בהם הונחו, אי־בדיקה
של חשבונות־המפעל משך שנתים תמימות.
• א ה רון תאני — מזכיר המחלקה הטכנית ו״פרוטז׳ה״ של רוז׳נסקי, קיבל
מהנצרכים לעזרת־מחלקתו עבודות שונות, אותן ביצע ע״י הפקידים הנתונים למרותו,
בשעות עבודתם ובחמרי־העיריה. כן אישר בניות ללא רשיון או בניגוד לחוקי-
העזר העירוניים ונתן ״הקלות״ במיסי״בנייה. משנתגלה עניינו ע״י עוזרתו. לא פוטר
לאחר שאיים :״אסחב אחרי למשפט את חצי העיריה.״
• יעקב לוי צ קי — מנהל מחלקת־התברואה, ערך ,״מן הצד״ ,ביטוחים לבעלי־עסקים
בעיר׳ איים׳ כי אם לא יבוטחו דרכו, יערוך נגדם דו״חי סניטציה.
• א רי ה גי טלזץ — נהג־העיריה, בנה בית גדול, השתמש במכוניות־העיריה
להובלת־חמרים לבנייה, היה אחראי לצמיגים וחלקי־חילוף, לא כל ביקורת עליו.
חיבורי־מים ניתנו חינם לפקידים ומקורבים למיניהם. לעתים (כבמקרהו של לביא,
מפקד מכבי־האש וידידו האישי של שש) — גם תוך שימוש בחמרי מפעל־המים.
מכוניות־העיריה שימשו לצרכים פרטיים! רהיטים נעשו בנסיבות מוזרות! מים ניגבו
לפי ״הערכות״ שעלו לעיריה כמיליון קוב לשנה: בארות ניקדחו ע״י גיס מנהלת
מחלקת־הסעד בניגוד לעצת מומחים, העלו חול! ביוב נעשה בניגוד לדעת וועדת תיכנון
ערים, חלחל לתוך מי־השתייה! דמי־צינורות־וחיבורים ניגבו או לא ניגבו לפי החלטת ,
שש׳ כי ״איש זה כבר שילם״.
המשטרה חקרה עשרות אנשים, העבירה את החומר לפרקליט־המחוז• נתגלתה נטיה
להעמיד לדין את רוז׳נסקי, שש ובורג. התיק הועבר׳ עם ההמלצות, לידי משרד
היועץ המשפטי.
אותה שעה עבדה במלוא־הקיטור מכונת־ההשתקה הרשמית. שר־הפנים לחץ על
הורוביץ׳ אשר התמוטט תחת רושם הגילויים, לבטל את וועדת־החקירה, להסתפק
בפקיד ממשלתי שיטפל ב״ייעול המחלקות״ .כן נרמז למי שנרמז, כי ״רחובות אינה
יחידה בארץ,״ כי עירייה צ״כית. מסויימת עלולה למצוא עצמה במצב קשה מאוד,
במקרה שיועמדו לדין כל האשמים ברחובות. נציג ציוני כללי של עיריית־רחובות 1
(אשר נחקר גם הוא בקשר לפרשה) ,היה מראשי הלוחצים על משרד היועץ המשפטי
להשתיק את הפרשה, ולבסוף נערך הסכם, לפיו ״תשכח״ מפא״י את העיריה הצ״כית
תמורת השכחת רוז׳נסקי ושש.
תיק רחובות נמצא רק שעות ספורות במשרד היועץ המשפטי. הוחלט כי אין חומר
מספיק נגד האחרים ואושרה הגשת התביעה רק נגד יגאל בורג. ה״מקרים״ בהם היה
מקום לחשד כי בורג שילשל לכיסו כספים מחיבורים אשר נעשו נזיטודס בצורה
מפוקפקת (ע״י שש) לא הופיעו בגליון־האשמה. התיק ״נוקה״ ,נשאר רק גנב אחד
קטן, האדם שלא היה חשוב דיו להשתיק את עניינו.
נשכח בחשבון הממולח — יגאל בורג, המחזיק בידיו את כל הקלפים, עלול להטילם
על השולחן בשעה המכרעת.

פ ס טי ב אל
הסרטים

אסיפהחשובהסרט
מאת מיכאל אלמו.

שלי חו

הוויו חד ש ל ״העול

אחדהמ או ר עו תהג דו ל׳ בעול ־ ה קו לנו ע מד•
שנ ה הו אהפסטיבלה בינ ל או מי הנעורב עי ר קאן,
ב ד רו ם ־ צדפח. ה שנ ה יש ל מ או רעעררכפול: ב 3ע פ
הרא שונ ה מ קו
ד מו ת נ כו
נה שני משה
ס ר טי ם ש תתפת
בפסנ
של חו מ מנ ה
טי בלב די ת־לפסטיבל

מו ע צו ת. ל ל
א כנ ב ה ב עו
מ ת נאת
מערבת ״העיילם חזה ״ ל שון עדינ ה.
מרדה להנהלת
י שראל לא
או לםאר
י!א»רפראנם ״
ת הי ה מיוצגת
על פ׳ שסר הפעילה
שבעזרתה

שנ ה. לאחר
נתאפשרהכתבהזאת טי אינם מ ש
בשני
ייצגי א ת
ישראלבק אן. לפחות ישראל אחד הוזמן ל היו ת
נו כחבפסטיבל: מי כאלאל מנ. הוא יצא ב ש בו ע
שעברלקאןבמ טו ״אייר פ ר אנ ס ״ .טיס תו נתאפשרה
עלדהסדר מיו ח ד בין חברתהת עו פההצרפ תי ת
ו״ ה עולם הנה״ .והחלמהש בו ע ׳ פרס ״העול הנה״
חו מדאקסק לו ני ב? מן הפסטיבלה בינל או מי הנ ה.

הצרפתיםגדאש. למרות נוכחותם של שחקנים מכל חלקי העולם, זכו דווקא הצרפתים בפרסומת
הגדולה ביותר. הצלמים עטו על מישל. מורגאן (ימין) שהופיעה בלוויית ז׳אן פייר אומון ואדביג׳ פייר.

ע ל הדולף עסוקים הצלמים ביחוד בהנצחת תמונות מן הסוג הזה, שבעזרתן מק־
11ת שחקניות צעירו ת לרכונם להן פרסומת. בתמונה; ליז בורדו, כוכבונת צרפתית.

ללאמסךגלזל. רוברט מיצ׳ם שחקן־הוליבוד, נפגש עם השחקן הסובייטי אקאקי קוראבה,
בעוד שחקנית רוסית, קאתארינה ליטביננקו מביטה ׳ומחייכת. תמונה מצויינת בשביל מק־קארתי.

| ^ השמש זרחה בקאן. ליל הפתיחה׳ אמרו האופטימים, יהיה נאה. הם לא טעו. בכניסה
אולם הגדול זהרו הזרקורים׳ הבזיקו מנורות הצלמים. תזמורת צבאית השמיעה את
המרסילייזה. הפסטיבאל הלאומי לסרטים, השביעי במספר׳ נפתח רשמית. שלושים וחמש מדינות
(ישראל אינה אחת מהן!) פתחו בתחרות על הפרסים שיחולקו בפסטיבאל. הפרם עצמו הינו
נטול ערך, אולם סרט ששובח בקאן׳ מובטח לו שוק בעולם הגדול. קאן הוא שם דבר.
התכונה לקראת המאורע היתד, רבה׳ כמובן׳ וכרגיל בצרפת לא היו ההכנות שלמות
עד הרגע האחרון ממש. שעה קלה לפני הפתיחה עדיין נדמה היה שעוד נותר זמן רב:
פקידים התרוצצו, עתונאים התרוצצו׳ קהל התרוצץ. רק הסקרנים שעמדו במנוחה מול פתח
אולם־הפטטיבאל העידו על כך שהגיעה שעת־הפתיחה.
וכך, באיחור מינימאלי של 15 דקות׳ כנהוג בצרפת מימים ימימה, נפתח, על במה
עטורת שושנים אדומות, מסך אפור ומאחוריו נתגלה מסך־כסף רחב. עליו ראינו את הסרט
הראשון.
כן׳ בקאן רואים גם סרטים, לא רק שחקנים,

אף על פי כן, במקום הראשון, במרכז ה־התענינות׳
עומדים השחקנים. הם באו לכאן
אחד־אחד או בקבוצות, מכל חלקי־העולם.
האמריקאים שיגרו את רוברט מיצ׳ם, ליזבת
סקוט׳ ארלן דאל, ג׳ודי הולידיי ואווה גארד־נר(
,שתבוא?אחר זמן) .כל אלה נראים בריאים
ושלמים, תודה לאל. הצרפתים מיוצגים
על ידי מישל מורגאך, ז׳אן פייר אומון, אד־ביג׳
פייר ורבים אחרים. גם הם־בקו־הבריאות׳
תודה לאל. הרוסים שלחו את השחקנים הבאים:
אקאקי קוראבה מגורג׳יה (הוא משחק
בתפקיד ראשי בסרט רוסי אלבני) ,קאתא־רינה
ליטביננקו אורלובה, שחקנית גבוהת־קומה׳
יפת־תואר ובהירת־שער. בן, נכון:
היא שיחקה ב״חבריה״ ,״קרקס״ ,״וולגה וול־גר,״
.שזומם של הרוסים מצויין. ניתנו להם
חדרים טובים במלון.

ארמון הפסטיבאל על הטיילת בקאן. בין
שלושים וחמשת הדגלים נעדר נס ישראל.
לעומת זאת מתנוסס בגאון

תיאודור ביקר, שחקן ישראלי, שהופיע במטאטא ובקאמרי והיגר לאנגליה מייצג
בפססיגאל0 ,ל הבד, את מז-לדחו החדשה, ב״החוטפיס׳׳ .בתמונה: בייקל ואדריאן קורי.

מכיוון שהרוסים אינם באים לכאן בכל שנה,
(תמיד יוצא מפה מישהו נעלב. בשנה שעברה
נעלבו האמריקאים! בשנה אחרת נעלבו
מאד הרוסים ופעם אחת נעלבה גם ישראל),
דיתה ההתענינות בכל מעשיהם גדולה מאד.
ובכן, מסתבר כי בבואם לקאן עשו הם שני
דברים:
א. ביקרו אצל פאבלו פיקאסו, הגר לא
הרהק מקאן.

שני הדברים עלו יפה. הם מצאו את פי־קאסו
בבית ומחאתם הועילה: הסרט הרוסי
״סכנדר בג״ הוצג כבר ביום השני. מן הראוי
להוסיף כי את הפסטיבאל פתח סרט אמריקאי•
אבל עליו מוטב שלא לדבר כלל,
באם יש את נפשנו לשמור על מצב־רוח מרומם.

cLevt
1 lit

אן ק ,tip i 1יושב־ראש חבר־השופטים,
נח אל נזשתתפי־הפסטיבאל בכרוז אופייני.
iביקשם, להימנע מתככים. ללא הועיל.

הרוסים עמדו במרכז ההתענינות גם בנשף
הגדול שנערך לאחר הצגת־הפתיחה. רבים
היו הקופצים על ההזמנות לנשף הזה, אולם
רק מעטים זכו להיכנס לאולם־הקאזינו
המפואר, שבו הוא נערך. מי שהיה חשוב עד
כד; זכיה בכרטיס יכול היה לראות (אני עובר
מגוף ראשון לשלישי רק מתוך ענווה<
את הרוסים יושבים עם קבוצה צרפתית ליד
שולחן אחד. שנים מן הרוסים לא הורשו להיכנס
פנימה, אף על פי שהיו להם הזמנות,
משום שלא לבשו בגד־ערב חגיגי. מענין ל דעת
למי מסרו הם את הכרטיסים שלהם.
הרוסים והצרפתים אכלו קביאר רוסי וש תי
שמפאניה״ צרפתית. כאשר פתחה התז מורת
בסלו־פוקס אמריקאי קם הבמאי אלב־כנדרוב
והזמין את ליטביננקו (ששושנה אמ סה
היתה תקועה בשערה השחור) למחול.

למחרת היום — הנשף החל בחצות ונסתיים בבוקר — נראו המון פרצופים לאים מסתובבים
באולמות־הפסטיבאל. הצגת שחרית לא התקיימה אותו יום, והיו בסך הכל שני סר־׳
טים: הודי אחר־הצהרים, וסובייטי בערב. שני הסרטים לא היו מענינים ביותר; אולם בפרוז דורים
היה הענין גדול יותר: הוקמה תערוכה מיוחדת, שבה הוקצב ביתן קטן לכל אומד.
המציגה סרטים. שלושה עתונים יומיים מיוחדים המוקדשים לפסטיבאל חולקו לאנשי העתו-
נות והמקצוע. אנשים הרגילים לפגוש אלד׳ את אלה אחת לשנה בקאן לחצו ידיגן (קצת בקושזג
כי הן היו עמוסות חומר תעמולה) .היה זה, כמו שאמר ז׳אן קוקטו, מפגש של ידידים.
גקווה כי העניו לא יין מר. רתי מו1י>»י ידידיח ו־ן־זח mm

וואלט ריסני הפתיע רבים אשר סבורים כי הוא בסימן ירידה. סרטו הקצר ״זיס זים!
בום בוס ר• דזמתאר בצווזה הומוריסטית את תולדות הכלים המוסיקליים זנה להצלחה יגה.

רוויו, א א מן גנניתל אגד 3

מכבי •סר רד.יות אר! 1י צרפת
מר רוזין, האם הנצחון על צבא צרפת הוא
הישג בינלאומי חשוב?

החסימה והחדירה ביחד עם הו ראו תי להססקו
קות מרחוק היו הסבו ת העיקריות ל״ פיני ש״

מ ספי ק היד לראות את שחקני הנבחרת הצרפתית,
מונקלר. הו דנוז וריי כדי להבין ש הנצחון א מנ ם היה
חשוב. אין לי כל ספק שיעורר הד באירופה.

מי, לדעתך
בקבוצה?
שגיאור,

מה חזקם של האורחים לגבי כוחה
של נבחרת צרפת?
נבחרת הצבא ב אה עם ש שה שחקנים
בינלאומיים. בנבחרת הל או מי ת יש כיו ם
סגל בן 24 אי ש. אד מוגקלר והודנון הם
1מעט קבועים בחמי שיה הר א שונה ויוצ א
שהאורחים הוו יותר מ שלי ש מהנבחרת
הצרפתית.

היה

השחקן

הטוב ב

לכל הדעו ת, היה השחקז ה טו ב ב שדה,
כולל את האורחי ם ה מצויינים. לא פעם
אחת הבעתי את דעתי ש הו א מ סונ ל
להתקבל בזרועו ת פ תו חו ת לכל קבוצה
-אירופית גדולה.

האם מפוצתך לאור נצ.זז1נותית
בעבי־ ובהווה, מהווה כיום גורם
חשוב בכדורסל האירופי?

כיצד תסביר את ה״פיניש״ החזק
של קבוצתך. האם נקטת בתכסיסים
מסויימים?
הצרפתים ניצלו כל נקודתיתורפה. הם
ניצלו את קו מ תי הנ מוכ ה של יהודה וינר ו שלחו
את השחקן ה״ד בו ה״ אליו אל הסל. גם עופרי היה
חלש בתחילה. והיה מ צויין בסיום. אילו שיחק א ת
מ שחקו הרניל בפתיחה, היה ה מ אזן כל הז מן ל טו ב תנו.
שליחת הכדור פני מ ה אל שחקן הציר שני או ר ו תכסי ם

בהחלט. סיו רינו המוצלחים הקנו לנו
שס נכבד. לא אגזים •אם או מרשמכ בי
אץ ץ
ל תפו ס בכל
תל־אביב מ סונ ל
אירופי ת מקום נכ בד בצ מרת. ונ סיוני
ה״ צרפת׳ מר שה לי לו מר ש הו א עלול
נם להיות אלוף צרפת.

מר רוזין, תישה לי לשאול אותך שאלה עדינה:
מדוע, לדעתך, נכשלה נבחרת צה״ל במשחק
הראשון?
הייתי מ עדי ף לא להביע דעה על מ שחק זה.

לאחר יתרון מ ש כנ עבמחציתהרא שונ ה הני חהנבחרתהצבא
הצרפ תי בכדורסלאתנשקה ונול ה אזר חי שדמכ בי
ו ה פו עלבאחדממשח קי הכדורסלהמרתק• שנראו בארץ.
שחקני
י שו־אל
הדא1 לצבא צרפת

סה סי

המתח הגיע לשיאו. הלוח בקצה הדרומי
של המגרש הורה על יתרון נקודה לצרפתים :
.35:36 אברהם שניאור׳ כדורסלן מס 1 .של
ישראל ביכולת ומשקל, הצמיד היטב את
הכדור אל חזהו, הושיט יד רועדת קדירה׳
בילבל בה את יריבו המיוזע והנרגש. אחר
השמיע שאג!״ פרץ לעבר הסל, מסר את
׳הכדור לימין, וקיבלו בחזרה במהירות
מסחררת. הרשת הקטנה שמתחת לחישוק״
הברזל העגלגל התרחבה, פלטה מתוכה כדור
יקר שהקים כאיש אחד את שלושת אלפי
הצופים הנרגשים. היה זה המפנה המפתיע
לו ייחלו. האלפים הצמאים לנצחון, שמאסו
כבר במפלות בין־לאומ״ות. מאותו רגע היה
נדמה שהתלהבות הקהל דחפה את הכדור
לעבר מטרתו. החמישיה הישראלית פרצה
כסופר״ הכניעה לבסוף את הנבחרת הצרפ תית
המהוממת.

בתמיהה את חברו העצבני. זכריה עופרי,
שחום העור וגבה־הקומה ( )1.90 לא ידע
לענות בעצמו על השאלה התמימה. הוא היה
מוכר היטב בכינוי שניתן לקוסם הכושי מק*
בוצה־הכדורסל האמריקאית הארלם־גלוב־טרומרס,
נחשב לשחקן מס 2 .אחרי שניאור.
משך 20 דקות קילל עופרי את עצמו ללא
רחמים. הכדור, כאילו להכעיס, פירפר בתוך
החישוק, יצא ממנו החוצה בשניה האחרונה.
כאשר, יותר מאוחר, השחיל את סלו
הראשון, הרים את ידיו הארוכות לשמיים
כהודיה לבורא שהכניסו למסלול כושרו ה אמיתי.
קצב
המשחק גבר והלך. המזכירים לא

ק ד בי ת ח פו בז ת
היה זה קרב רב־ תהפוכות. לפני שריקת־הפתיחה
סברו רבים שמכבי תל־אביב, ב צירוף
כמה שחקנים מהפועל חולון, יגבר
על האורחים. יומיים קודם לכן ניצחו הצרפתים
את צה״ל לעיני שמונת אלפים צופים
באיצסד הרמת־גני, בהופעת בכורה לא״משב־נעת.
אולם, השבוע, במגרש הפועל בחולון
היתר, התמונה שונה לחלוטין. הצרפתים תקפו
בקצב מסחרר בראשות שלושת כוכבי הנב חרת
הלאומית׳ השאירו בקהל, לאחר 20ה דקות
של המחצית הראשונה, טעם מריר של
מפלה נוספת.
היומיון היה ברור. האורחים החיילים תקפד
והצליזזו. הישראלים האזרחים תקפו, ולא
תמיד הצליחו. בכדורסל זוהי עובדה מכרעת :
למחזי׳ק הכדור יש 90 אהוז סיכויים לצבור
נקודות -הנשק הצרפתי פעל בדייקנות של
צלף, וכמעט שלא היתר. קליעה שלא נוצלה
עד תומה. לגבי האורחים היה זה קרב מכריע
שעמד לגבות חוב ישן מן האלוף הישראל־.
פעמיים ביקרה מכבי תל־אביב בצרפת, י*
פעמיים סיימה את סיבובה בנצחונות מזהירים
על קצוצות הפאר הצרפתיות. השבוע היי
הישראלים מטרה נוספת לאורחים רגישי״
הכבוד.

זכר יק ה ת או ש ש

הדד.

היי ת

ל-מאטום״ ?

שאל נער

עופרי, שחקנה הנבו ז והמצטיין של מכבי
קילל את עצמו במשך המחצית הראשונה.

האורחים נ״צלו וענוב
את גובהם וקלעו סלים

ומנעו אותם. אך הישראלים לא התלהבו ב יותר
מכך, ב״פיניש׳׳ מזהיר בעל מרץ מיגרו
את אחת הקבוצות החזקות ביותר בצרפת.

| קלע לכל

* I 7 ICSי

אך במחצית השניה של המשחק הזה הת׳
עליה זכרית עופרי לרמת משחקו הרגילה

לה רבה שהלמידה לזמן ממושך את רוזין
בקרן זר ת מוצנעת. שני המשחקים, של
צה״ל (אותה אימן שאלתיאל) ושל מכבי,
שוב העלו על הבמה את מחזה ההתמודדות
הישן בין השניים׳ אלא שהפעם ניצח רוזין.
גם הנצחון הגדול של צה״ל ( )44:77 השבוע׳
במשחק השלישי של הצרפתים, לא ערער
את פופולריותו של תזין. השערוריה שה קימו
האורחים ועצבנותם מהחלטות השופ טים׳
שהיו לדעתם בלתי מוצדקות, עשו את
המשחק לחד״צדדי מובהק ולשאלתיאל הי תד׳
עבודה מועטת, הרבה יותר קלה מאשר
במשחק הראשון.

הספיקו לרשום את הנקודות הנצברות וה־רמקול
הפסיק להסביר בשתי השפות את
הנעשה ע> המגרש. שני המאמנים היריבים
השליכו לחלל פקודות, ציוו על הפסקות״זמן
וחילופי שחקנים. אולם הלוח פסק: הישר אלים
צועדים בראש.

אולם השחקנים לא היו היחידים שלבשו
את זרי״הנצחון. הכדורסל הוא משחק בו
המאמן הנו גורם בעל חשיבות גדולה, כמ עט
מכרעת. לאחר ההצלחה באליפות העולם
במוסקבה, קצר המאמן יעקב שאלתיאל תהי־

. 31 נקודות מתוך 64
» שתשחילו הישראלים

אברהם שניאור שחקן מס׳ 1של ישראל
הדעות, כולל את אלה של האורחים,
שניאור שחקן מס׳ 1גם על הישרה,

הקרב המרתק נגד מכבי נשאר בהישג
מכובד, שהקיא לשני נצחונות בעת אחת.
ובשעה שהמנצחים פילסו את דרכם אל
מכוניתם׳ עמדו עוד הצרפתים נבוכים ׳ומו כי
תדהמה ממפלתם.
בקפה סמוך הדהדו צליליו של
חביב :

פזמון

.* C׳est si bon

בסדר!

צעק זכריה כשמאזן הנקודות תורה על נצחון של הישראלים 7 .מרות
שמותר להשהות כדור, להרויח זמן, המשיכו הישראלים לשחק בנזרץ.

המאבק החריף ברקות האחרונות. ,מספר מכות־העונש היה רב. דוברנו מונק׳

צ׳ י 1ב אנ טו1וגי1וגה

במרחב

(המשך מעמוד ) 11
או לא, למדתי, למדתי ולמדתי — 16 שעות
ליום.״
״עם כל הכשרון. היהודי שלי — כשרון
ההסתגלות לסביבה — היה לי קשה לחיות
בצרפת,״ נזכר שייקר, בשבתו בבית קפה
תל־אביבי.
הצרפתים היו חביבים וטובי״לב. המזל
וההצלחה האירו פנים לשייקד, כאשר סייר
באירופה ובאפריקה הצפונית בחברת מורהו
החדש, מארסל מארסו( ,״הטכניקה של דקרו
היתד, מצויינת, אבל היד, חסר לו משהו,
שהיה למארסו — רגש אנושי.״)
על אף כל זאת היה שייקר, מלא געגועים.
הוא התגעגע אל הערים, הכפרים והקיבוצים
הפזורים על פני מולדתו הקטנה. עתה היה
לו ברור שהגיעה השעה?חזור לישראל
ולהופיע לפני הקהל — בין אם זה ילבש
בגדי חאקי, או חליפות״ערב.

מ ב עד מסך החול
ה ב רי תהחדשה
הרעש העיקרי המשיך, גם השבוע, להשמע
ברחובות קהיר ( ראהלה לן) .אולם ההפיכות
וההפגנות בקהיר לא היו המאורע החשוב
ביותר שאירע במרחב.
מאורע זה התקיים בקראצ׳י, בירת פאקים״
סאן. נציגי המדינה המוסלמית הגדולה ביותר
בעולם, יחד עם נציגי תורכיה, חתמו על
חוזה ברית ההגנה המרחבית! ,מטרת המדי ניות
המערבית זה למעלה משלוש שניב.
יותר מכל צעד אחר שנעשה בחודשים האחרונים׳
עלול דבר זה לשנות את פני המרחב.
מ עמו נולדה סכנת התפוררותה המוחלטת
של הליגה הערבית.
ברגע שמדינה ערבית אחת תצטרף לברית
החדשה, לא יהיה עוד ערך לעמדתם הנייט־רלית״כביכול
של הערבים, לפי כל הסימנים,
תהיה עיראק המדינה הראשונה שתעשה את
הצעד הגדול.
כבר באותו יום שנחתם החוזה, הופיעו
אותות ההתנגדות: סטודנטים בביירנת הכ ריזו
שביתת־רעב, תלמידים בעמאן רגמו את
השגרירות העיראקית, פצעו חמשה שוטרים,
ואילו ממשלת מצרים שלחה מחאה חריפה
?עיראק על שהיא מעיינת בהצטרפות לברית
זאת.
אולם כל אלה לא יועילו. מדינה אחרי
מדינה, יצטרפו הערבים לברית שתספק להם
נשק חינם, עזרה לכלכלית וחיזוק זר למשטרים
הקיימים מול אינטרסים כאלה, אין כל
ערך להפגנות״ תלמידים ולאגרות״מחאה.

מצרים
ה ס טו דנט צדיר ללמוד
״אין חינוך בלי בחירות ! בחירות, בהי רות
! אנו רוצים בחירות בשורות צפופות,
כשאחד מהם מורם על כתפי חבריו,
צעדו הסטודנטים של קהיר ברחובות העיר.
בניגון חדגוני ובקול רם השמיע החבר המורם
את הסיסמה, מאות מפגינים חזרו
עליה בצווחה.
לא היה זה מחזה חדש; רחובות הבירה
ראו הפגנות דומות לא פעם מאז נוסדה
אוניברסיטת פואד, בשנת . 1925 גם הסיס מאות?א
היו חדשות: אלא שבמקום המלה
״בחירות״ השתמשו אז הסטודנטים במלים
אחרות: פינוי, איחוד (עם הסודאן) אל״
וופד, שיחרור. כל פעם שהיתר, להם דרישה
כלשהי, עזבו את ספסליהם ויצאו להפגין.
עתה הפגינו הם נגד החלטתה של מועצת־ההפיכה
לא לערוך בחירות ביום השנה השני
לביצוע ההפיכה, בעוד פחות משלושה

הג שמת ה ח לו ם
פיזור הפגנת סטודנטים בקהיר
״אי 1חינוך בלי בחירות״
חודשים.
מה דחף אותם לרחובות? מדוע ממלאים
דווקא הסטודנטים תפקיד כד. פעיל בחיים
המדיניים בארצם?
יותר מדי פנאי. בשתי האוניברסיטות
החילוניות במצרים רשומים כיום 23 אלף
סטודנטים * ,מלבד ששת אלפים סטודנטים של
אוניברסיטת אל־אזהר הדתית. זהו הריכוז
הרציני ביותר של נוער משכיל במדינה.
רוב הסטודנטים הינם בני משפחות אמידות,
יכולים להרשות לעצמם ללמוד עד ניל
מבוגר, מבלי לדאוג לפרנסה. אחרי תום
לימודיהם נכנסים הם, לרוב, לשירות־הממ־שלה
ואז שוכחים הם את אייר,שקט של ימי
לימודיהם, שוקעים בדאגות והנאות יומ יומיות.
לרוב נוטשים הם, בשלב זה, את
הזירה הפוליטית.
אולם בהיותם באוניברסיטה, אין נושא
קרוב יותר ללבם מאשר ענייני המפלגות.
הלימודים משאירים להם פנאי רב, מטרות
לאומיות נשגבות ודוגמאות היסטוריות מלהיבות
מושכות אותם אל אחד מתריסר ה־אירגונים
המתחרים על רכישתם. המצב הגיע
לידי כך שסטודנט שאינו חבר נלהב באירגון
כלשהו נחשב למשתמט.
מתנדבים ורוצחים. לזכותם שורה
ארוכה של פעולות פוליטיות. כמה מהר,פ״
גנות הרציניות והמכריעות ביותר בתולדות
מצרים החדשה התחילו בחצרות האוניבו״
סיטות, סטודנטים התנדבו ללחום באנגלים
בסואץ, אחדים מגדולי המדינאים המצריים
» לעומת קרוב ל״ 5000 בישראל.

נפלו תחת כדוריהם. כל מיפלגה העריכה
את חשיבותם ובארץ בה מיליוני הבוחרים
היו נטולים כל הבנה או חשיבות, התרכזה
אש המלחמה המיפלגתית בקרב הסטודנטים.
משטר ההפיכה התימר לשנות את כל זה.
הוא אמנם אירגן את הסטודנטים ליחידות
לוחמות אולם יחד עם זאת אסר עליהם כל
פעילות פוליטית .״תפקידכם הראשון הוא
להגן על המולדת׳״ הצהיר בפניהם פעם
שר ההדרכה סלאח סאלם׳ אחר־כך עליכב
ללמוד. כל השאר אינו נוגע לכם.״
במידה מסויימת היה זה נסיון מוצלח.
אולם יחד עם שאר ההישגים נעלם גם זה
בסערה המתחוללת זה שבועות מספר במצרים.
הסטודנטים שוב זנחו את לימודיהם,
הניפו חבר על הכתפים ויצאו לשנות את פני׳
המשטר.
אלא שהפעם חיכו להם משמרות מזויינים
של צבא ומשטרה. בלי היסוס פתחו המש מרות
באש 23 .אלף צעירים, אשר עליהם
בנוי כל עתידה של מצרים, מצאו את עצמם
פתאום במרכז מאבק־דמים. הפעם לא שיחקו
תפקיד משנה, לא סייעו למיפלגות בתמרוניהן
המרכזיים. הפעם היו הם השחקנים הראשיים,
כי אין המיפלגות יכולות׳ עדיין, לפעול
באופן ישיר במצרים.
לאנשי המשטר היו הסכנות ברורות. אם
המאבק יחריף, עלולים הם לפגוע פגיעה
רצינית בדור שתפקידו ללמוד ולא ללחום.
אולם כמה קציני־צבא סברו אחרת .״הם
בלאו הכי אינם מתמסרים ללימודיהם. ראשם
מלא מדי בדברים אחרים. אולי הפעם ילמדו
לקח ויבינו כי סטודנטים נוצרו ללמוד, לא
לצווח ברחובות.

מארסל מארסו הופתע, ואף נעצב אל לבו,
כאשר הופיע שייקר, באולפנו והודיע שהוא
חוזר לישראל: הוא נתבקש על ידי התיאטרון
הקא!מרי לשוב הביתה. אך לשווא ניסה מארסו
לשדל את האמן הצעיר לד,שאר בצרפת.
שייקר, הבטיח שהוא יחזור עם להקת פאג־טומימה
ישראלית. המורה הזקן לחץ את ידו
בהתרגשות: הוא הבין לרעו.
משך שנד, תמימה עסק שייקר. בהכנת
תוכנית״הפאנטומימה. הוא מצא לו שני תל מידים
— את בת חיפה היפהפיה זיוה שפיר
ואת עמוס אריכא — והחל הופך את חלומו
למציאות.
מרבית הקטעים שהוכנו על ידו היו מכו־סטים
על רשימותיו ועל הנסיון שהוא רכש
באירופה. אבל זאת היתר, רק ההתחלה :
הוא ידע שהפאנטומימה הישראלית חייבת
להתפתח לפי סגנון ושיטה ישראליים. הוא
ידע שכדי להפוך לאמנות לאומית עליה
להביע נושאים לאומיים — נושאים שיהיו
קרובים ללבו של כל ישראלי.
על כן פנה שייקר, אל מדף־ד,ספרים שלו,
הוציא מתוכו את ספר התנ״ך — את המקור
הבלתי״אכזב של נושאים מחוננים בחיי•
נצח ורעננות״נצח.
הוא אהב את התנ״ך בהיותו ב״חדר״ הי רושלמי
הקטן •,והוא אוהב אותו גם כיום.
בין חזרה לחזרה, בין הצגה להצגה, הוא
משתרע על מיטתו ומעיין •בעלילות גיבורי-
ישראל, חכמיו וחוטאיו.
ומדי פעם בפעם הוא קופץ ממקומו ומת חיל
להפסיע על פני החדר — כמש כשם
שהפסיע באותו לילה גורלי באוהל האפלולי
של הקיבוץ. הוא חולם בהקיץ: הוא רואה
את גיבורי התנ״ך מופיעים על הבמה —
מול אולם גדוש בני״אדם צוחקים, בוכים
ונלהבים.

וי>ז3ל

לו אי די1*121

כאשר נפתחה דלת־התא, נרעד ג׳ילברט מהפתעה, כי
הרכבת כבר החלה לנוע׳ ואף הגבירה את מהירותה. קרוב
לוודאי שהאיש הניצב על מדרגת־הקרון הפר את כל החוקים,
רץ אחרי הרכבת והדביק את הקרון האחרון בקצה־הרציף.
למזלו הצליח האיש לאחוז בידית־הדלת. אילמלא אחז בידית...
הברנש אמיץ־הלב ניטה להכנס לתוך הקרון. הרוח החזקה
כרכה את מעילו הכבד מסביב לגופו, הפריעה לו לנוע. ג׳ילברט
בא לעזרתו והושיט לו יד.
״אסור לעשות מעשים כאלה לעתים קרובות,״ אמר בצחוק

האיש נשם לרווחה והתיר את צעיף־המשי מעל צווארו.
״כוונתך לומר שזה היה מעשה שטות,״ אמר בנימת
טוב־לב.
הוא הניח את מזודתו האדומה על המושב, הסיר את
מעילו ותלה אותו על הוו המיועד לכך.
ג׳ילברט התקנא בהתנהגתו החופשית של האיש. מעילו
שלו היה מקופל בזהירות ומונח על מדף־המטען. גם מעילו
היה סקוטי. למבט ראשון היו שני המעילים דומים. אבל מבט
שני היה מראה כי ההבדל בין שני המעילים גדול ממש כמו
ההבדל בין בעליהם.
ג׳ילברט העתה את פניו.
היה ברור שהזר אינו רגיל לנסוע במחלקה השלישית.
הוא נאלץ לעשות זאת מאונס. כן היה ברור שמסעו של
הזר בקו־רכבת זה העובר בין פרברי־העיר ורובעי־העוני,
לא היה אלא מקרי.
ג׳ילברם סקר את האיש במרירות.
היה זה ברנש רחב־כתפיים. לחייו ומצחו היו חוורים־צהב־ר,בים,
העידו על כך שהוא בילה שנים רבות באיזורים־סרו־פייס.
ידיו היו ארוכות ומטופחות. על ידיו לא היתה טבעת-
נשואין׳ אבל אחת מאצבעותיו היתד, מקושטת בטבעת־חותם.
ג׳ילברט פנה וסקר את ידיו שלו. היו אלו ידיים פשוטות,
בעלות צפורניים קצוצות׳ שטוחות ואכולות ניקוטין. פרקי־האצבעות
היו מכוסים שיער אדמדם־קטיפתי. אי אפשר היה
שלא להבחין בהבדל.
״מדוע אנו כה שונים זה מזה?״ געש ג׳ילברט בקרבו.
״מדוע? מדוע? זוהי השאלה !״
מדוע עליו לעבור מחנות אל חנות ולהציג מוצרים שונים
לפני סוחרים אשר אינם רוצים לקנותם? מדוע עליו לנסוע
מדי ערב ברכבת הקטנה והבלתי נוחה, לעבור על פני ארבע
תחנות, ולרדת במרחק רב מביתו?
בקיץ, בחורף, בכל עונות השנה היה ג׳ילברט יורד אל
הרציף, מברך לשלום את הכרטיסן הזקן׳ וויקטור, והולך
הביתה לאורך שורה של בניינים חדגוניים זדומים זה לזה.
ביתי שלי היה מכונה, משום מה, בשם ״איקסיה״.
מדוע אין לביתך מספר, כמו לכל הבתים ההגונים I
אותו מעבידו ברשמו את כתובתו ,״אינני אוהב שהעובדים
שלי חושבים את עצמם לאנשים בלתי־רגילים.״
ג׳ילברט ניסה לשווא להסביר לו כי לא הוא בחר בשם.
כל הבתים בסביבה כונו בשמות פרחים .״איקסיה״ פירושו
איריס.
״בסדר, בסדר, אל תלמד אותי חקלאות. ובכן, מר איקס...״
למעבידים יש לפעמים הברקות גאוניות. מאותו יום
ואילך כונה ג׳ילברט בשם ״מר איקס״ .הפקידים הנמוכים לא
כינוהו כך מתוך רוע לב. הם פשוט חשבו שזה משעשע.
ג׳ילברט נאנח. נראה כי נגזר עליו שלא להקרא בשם
פשוט ומובן לכל. אמו כינתה אותו בשם ״ג׳יג׳י״ .אשתו
מכנה אותו, בשם ״ברתי״ ,ובתו קוראת לו ״אבא׳לה״ .רק
בנו הצעיר ניסה לקרוא לו ״ג׳יל ...ג׳ילברט...״
״הוא מתכונן לומר את שמי,״ אמר ג׳ילברט בשמחה.
אבל אשתו מיהרה להזכיר לו כי אין זה מקובל.
״איזה רעיון ! אכן, זה יראה יפה, אם התינוק יקרא
לך ג׳ילברט !״
הוא לא היה מסוגל להמחיש לעצמו את זהותו, אפילו
בשעה שהיה מעיין בתעודותיו הצבאיות, בהן נרשם שמו
במלואו.
מחשבותיו של ג׳ילברט חזרו ונסבו על חברו למסע.
לאן מועדות פניו? מה לו לאדם זה ברובע זה של העיר?
התחנה בה עלה לרכבת היתד, אחת התחנות הקטנות
ביותר בסביבה. הרכבת היתר. שוהה שם דקה אחת בלבד.
היערות והשדות השתרעו כמעט עד לרציף. רחוב אחד ויחידי
הוליך מן התחנה לעבר הכנסיה׳ אשר צריחה השתקף במימי
בריכת־דגים מרופשת. כן השתקפו במימי־הבריכה החווילה
של הנוטאריון, ביתו של חרופא וחנותה של מאדאם קלמנם —
חנות עשירה ברכילות, מוצרי קוסמטיקה ויינות.
פעם בשנה, בחג השבועות, היה ג׳ילברט מבקר אצל מאדאם
קלמנם ומציע לה את סחורתו. היא לא היתה קונה הרבה,
אבל היא היתד, משלמת במזומנים. מאדאם קלמנם היתה
ידועה בקמצנותה, ושכניה טענו כי בביתה טמון אוצר בלום.

l₪EI3f3T3JEISI2IEISr5₪3IE₪SI2IBIBJ2JEmrSIEJSJSIZIEIEIEISJHJZrEf3fSIEJBISmmrSI2m1S

אדמת

כאשר היה המשא־ומתן מגיע לסיומו, היתד, היא מציעה
לג׳ילברט כוס יין מריר ומעוות את פניה בראותה אותו לוגם
היין בחפזון.
״עוד קצת?״ היתד, שואלת, וג׳ילברט היה מסרב באדיבות,
בדעתו שהזקנה לא תסלח לו לעולם, אם הוא יוסיף לשתות
מיינה.
סביבה עלובה. אנשים עלובים.
״המכיר את ,-:את האיזור?״ שאל ג׳ילברט את הזר.
״זו הפעם הראשונה שאני נמצא כאן,״ אמר האיש,
״נסעתי במכוניתי. היא התקלקלה, ואני נאלצתי להשאירה
בדרך ולטלפן לעובדי־המוסך שיבואו לקחתה.״
״זה קורה כאשר נוסעים מהר מדי,״ העיר ג׳ילבדט בחיוך
ערמומי.
״איני אוהב לנסוע לאט. יש לי מכונית טובה, ובדרך כלל
היא מחזיקה מעמד, אבל הפעם...״
על פני האיש חלפה הבעה מוזרה׳ אבל ג׳ילברט לא שם
לב לכך והוסיף לשאול :״השלחת, לפחות, מברק הביתה?״
״כן׳ תודה לאל. אשתי איננה בבית. אבל המשרתים
יודיעו לה.״

ג׳ילברט. הסוכן־הנוסע,
שאף להשתחררב 1חיי1
האפורים. להח לי ף את
עורו. ל היד מו ת לזר המטופח
והמעודן שנ סע
אתו בתא־הרכבת. מבוק
שו ניתן לו. אולם חלומו
ש ה תג שםהסך
למציאות אכזרית.
המשרתים ! שוב אותה קלילות עילאית ! אשתו תקבל
הודעה • ג׳ילברט היה משוכנע שאשתו של הזר לא תחכה
לו בפתח הבית ולא תחרף אותו על איחורו. הוא היה משוכנע
שארוחת־הערב של הזר לא תמתין לו בין שתי צלחות
מחוממות.
״הצרה היא שיהיה עלי לבלות את הלילה ברכבת,״ הוסיף
הזר׳ ״למזלי אני לוקח אתי תמיד מזוודה ובה חלוק, פידאמה
וכלי־רחצה״.
הוא רמז לעבר המזוודה האדומה.
״רואה אתה, איני כל כך טיפש.״
ג׳ילברט התבונן במזוודה. כיצד יכולה היא להכיל את
כל החפצים האלה. הרי רק הפיז׳אמה שלו יכולה למלא אותה
לגמרי. ובאשר לחלוק, הרי לא היה לו חלוק מעולם: אשתו
הכריזה ששמלה ישנה תספיק לו בהחלט.
ג׳ילברט תאר לעצמו את אשר יעשה האיש בעוד שעות
מספר, באחד מבתי המלון. ואילו הוא עצמו יהלך בנעלי
בית מרופטות ויעשן סיגריה ג־ועה.
אשתו, מתילדה, תדבר על עצמה׳ או על אמה. לאחר ביקורי
חמותו היתה משתררת תמיד מתיחות בבית.
״פשוט אי אפשר למנוע זאת,״ אמרה לו מתילדה באהד
הימים ,״אמא אינה יכולה להתרגל למחשבה שאני עובדת
כמו משרתת.״
ג׳ילברט לא האמין שחמותו מתחה אי פעם ביקורת על
אורח חייהם. היא היתד, אשד, טובת־לב, שהתקיימה על
רכושה הצנוע. מתילדה ניצלה אותה רק כדי להזכיר לבעלה
את ההבטחות, אשר הבטיח לה, שעה שחיזר אחריה _ את
ההבטחות אשר לא קויימו לעולם.
הוא ד,ירבה לבנות מגדלים פורחים באוויר. למשל, הוא
קנה בית בתשלומים. לבסוף, כאשר יהיה הבית שייך לו,
יהיה ערכו קטן מערך המגרש עליו הוא בנוי. קרוב לוודאי
שיהיה אפילו צורך לשלם הון־תועפות לבנאים אשר ישפצו
אותו.
מה אומרים בני־האדם אשר אינם צריכים לחסוך? ״המחיר

הגבוה הינו החסכון הטוב ביותר ! ״
ג׳ילבוט השתוקק להתגרות באדם היושב ממולו ומעשן
ביגאר ריחני. הוא רצה לפנות אליו ולשאול :
״מה גרם לכך שחייך כה טובים וכה נוחים? מובטחני
בי לא היית נראה כה מלא נחת, אילו היית כמוני — אילו
דאגת לעתידך, אילו היית קשור אל אשד, חמוצת־פנים
ובלתי מושכת.״
,,חלוק עשוי משי ונעלי בית מעור אדום ! דברים אלה
אינם אלא מקסם שווא ! אבל הם מחממים את הגוף יותר
מכל הסוודרים הנסרגים בערבי־החורף הארוכים.״
דומה כי הזר הרגיש במבט הבוחן הנעוץ בו. הוא פקח
את עיניו ושאל j
,,האם הרכבת לא האיטה את מהלכה?״
״חושבני שכן. אנו מתקרבים אל תחנה.׳
״אתה יורד?״
״לא, עלי להמשיך עוד כברת־דרך.״
״החושב אתה שאספיק לקנות עתון בקיוסק?״
״העתונים נמכרים רק באולם־התחנה. לא תספיק לחזור.״
״אתה סבור כך י״
״אני בטוח בכך.״
״חבל ! הייתי יכול לקנות גם סיגריות. אסור לי לעשן
טיגארים ; הם עלולים להזיק ללבי.״
״האם עלי לרחם עליו?״ חשב ג׳ילברט בלעג מר ,״מעניין
לדעת׳מה יחשוב ברנש זה על הסיגריות הגרועות שאני מעשן
בבוקר, על קיבה ריקה. החולה המסכן בעל הלב המפונק!״
שנאתו הפתיעה אותו. הוא חשב שהוא איבד את כל
הרגשות — אפילו את הקנאה. אבל ברנש זה הרגיז אותו
בבטחונו העצמי בהליבתיו החופשיות.
״מה ! אתה יוצא?״ להפתעתו של ג׳ילברט אחז הזר
בידית־הדלת ופתח אותה.
״כן, אספיק לקנות עתון ולחזור.״
הרכבת נעצרה בחריקה. הזר ירד בקפיצה אל הרציף, חצה
את המסילה ועבר על פני מבקר־הכרטיסים.
״הוא שגד״״ חשב ג׳ילברט :״הוא לא יחזור בזמן״.
הוא כמעט וקרא לו לחזור. אבל זעמו בלם את פיו. מהז
עליו לשרת ברנש זה ככלב נאמן? רק זה חסר לו !
הקטר צפר והעלה אדים, הרכבת זזה ממקומה. גי׳לברט
ניצב ליד הדלת הפתוחה, אולם חברו למסע לא נראה לעין.
הבתים נעו, נשארו מאחור ...הרכבת הגבירה את מהירותה,
דהרה בשדה הפתוח.
ג׳ילברט סגר את הדלת וסקר את התא. המעיל היה מוטל
על הכסא, ליד המזוודה האדומה. הוא מישש את המעיל,
חיטט בכיסים. הם הכילו כסיות־עור דקיקות וממחטה נקייה,
קמוטה במקצת.
גי׳לברט לבש את, המעיל וסקר את עצמו בחלון האטום
למחצה. אחר שלח מבט במעילו הוא המוטל על גבי המדף.
היה זה מבט־פרידה.
מה עליו לספר למתילדה? לא. הוא לא יספר לה דבר. לאחר
הכל, לכל אדם ישר יש זכות להחליף את עורו, לפחות פעם
בחייו. הרי העולם לא נוצר על ידי אנשים ישרים: שאילולא
כן, לא היה כל הבדל בין אותו ברנש לבין ג׳ילברט.
תנודה פתאומית של הרכבת הטילה אותו על המושב.
הוא נתקל במזוודה האדומה — במזוודה שלו. כן, המזוודה
שייכת לו. היא שייכת לסוג האנשים׳ עליהם השתוקק ג׳ילברס
להשתייך מאז ומתמיד.
ג׳ילברט אחז בידית המזוודה ויצא אל הרציף. הוא חצה
את המסילה בצעדים מלאים בטחון, אבל הוא לא הצטרף אל
שאר הנוטעים, שמיהרו לעבר מחסום־התחנה. הוא הכיר את
כולם, ולא רצה להכנס אתם בשיחה. דאגותיהם לא היו
דאגותיו. לא היו לו עוד דאגות. היו לו רק תכניות נועזות.
כאשר הוא ניגש בחיוך אל וויקטור הזקן, שניצב ליד
המחכום, נשמע מאחוריו קול?
״האם זאת המזוודה שלך?״
״כמובן שכן,״ השיב ג׳ילברם ביוהרה.
״מצויין ! בוא אתי ! ״
מנהל־התחנה יצא ממשרדו.
״מה אירע?״ שאל.
״אני מהבולשת. אני עוקב אחרי ברנש זה משעות הבוקר.
הוא כמעט וחמק מידי, כאשר קפץ על הרכבת באמצע־הדרך.״
איש הבולשת פלט צחוק קצר, ואמר לג׳ילברט:
״בפעם הבאה אל תלבש מעיל סקוטי. וקנה לך מזוודה
שחור המזוודות האדומות בולטות לעין״.
״אבל הדבר לא יתכן׳״ גימגם מנהל התחנה ,״אני מכיר
אותו.״
״הבה ונכנס למשרדך,״ אמר הבלש׳ ״אני רוצה להודיע
למשטרה שתפסתי אותו. הוא רצח אמש זקנה מטורפת למחצה.
שמה היה מאדאם קלמנס.״
הוא שב והצטחק.
״פש-ט לא היה לו מזל. הזקנה הצליחה להתקשר עם
המשטרה בטרם נפחה את נשמתה. הרוצח מיהר להמלט,
ומכוניתו התהפכה לתוך תעלה. הוא היה נאלץ להסתתר
ביער, בקרבת המסילה, ולעלות על הרכבת.
״אבל הדבר לא יתכן,״ חזר ואמר מנהל־התחנה ,״אני
מכיר אותו.״
״גם אני מכיר אותו,״ אמר הבלש׳ ״יש לי תיאור שלו,
וראיתי אותו קופץ ועולה על הרכבת. היה לי מזל שתפסתי
אותו, ואם אינך מאמין לי, הרי לך המזוודה.״
״המזוודה,״ לחש ג׳ילברט.
עתה, כאשר הוצאה המזוודה מידו, אבד לו כל בטחונו
העצמי. הוא לא ידע מדוע לקח אותה. הוא אפילו שכח מה
יש בתוכה.
הבלש פתח את המזוודה והרים את המכסה. הוא, מנהל
התחנה וג׳ילברט גחנו קדימה, לראות את תוכנה.
המזוודה האדומה היתד, כמעט ריקה: היא הכילה רק אלת־גומי.
אגרופן וממחטה דקיקה, בה ניגב הרוצח את ידיו המגואלות
בדם.

* חבל על המל!*

כר. לפחות. חשב מנ חגפן.י ה צ ״ ר
היד 1ש ל מי הצעיד. כ שצייר <1ציורים
אלה. שכלאחדמה נו עדלח סו ר
מלי ם. לבואבמ קו מו ש ל בי טוי צ ב רי
מ או ת ה בי טו ״ ש אינם ח בי בי ע לה ב רנ ש׳ המב סו ט, מן ה די ק דו ק ה־ק
ל ׳ ומן ה מילון ש ל גור. ארה שגו־רי
בפיכל הגי מאעה. כ ר. למשל.
;ש ל דו דהצ עיר; במספר ,3״נקע
בע״ו׳׳ .נסה לנ חשאת !שאר עשרת
ה בי טו ״ .ואם ה עני דלאי דפ קו
שי עין בפת רו ןשהשת לנו ב ע מו ד .a