גליון 860 מתאריך 15 באפריל 1954

העולס
ו־.־י ה
השבועון המצויר
ל אי נם ורמ גי ה
רח׳ נליק סון 8תל־אביב
(ליד תי א ט רון. אהל ״ )

העורך הראשי :
אורי אבנרי

ראשי המערכת :

שלום כזזז

עורך משנה, כיתוב :
י שעי הו

עורך משנה, תבנית :
׳ 1JK

י בי א

מס׳ 860 שנה 17
י״ב ניסן תשי״ד
15.4.54

הכתב הראשי :

הצלם הראשי :

ע מנו א ל סרה

דן ברנע

חברי המערכת :
דוב איתן, ממה בז־אפרים. יחי.אל ב שן. יהודה נב אי, ניצה בבי. לי ל׳
גלילי, רותי ורד, בוזי זהבי, אוסקר טאו בר, ע מו ס ׳ קינן, סילבי קשת.

מעז חמביהים,. :ויספיס״ מ״ם ראש מערכת ירושלים
ת. ד 136 .טי 16735 .
ם ו ״ י: ה עוי ם הזה ב ע־ ם
י טו סישר אי ב ע ״ ם. ה״ א

מכתבים

מזכיר מערכת חיפה!
אורי רז

יוחנן אורן

מנהל מעבדה :

מנהל מבצעים :

דוד מתייג

שי ס ה אדיר

ראש המנהלה :
שלמה הררי

השבוע מלאו ארבע שנים לקיומה של מערכת זו.
אין זו תקופה ארוכה מאד. אולם בחייהם של אנשים צעירים אין זו כברת־דרך מבוטלת.
מאז גליון העולם הזה ,651 משך 208 שבועות ־־צופים ללא״הסוגה, לווית אותנו בדרכנו׳ ולווינו
אנו אותך בדרכך.
השבוע היינו רוצים לשוחח אתך כולנו, כמשפחה. והיינו רוצים׳ יחד אתך, להתרומם
לרגע קט מעל לענייני יום־יום, לזרוק יחד אליך מבט מסביב.
הרבינו למתוח ביקורת ב־ 208 גליונות אלה. היתד, זאת תמיד ביקורת חדה, חותכת, לענין.
ניצלנו את אי־תלותנו׳ מלוא הניצול. לא סממו את פינו לא הפחד מפני הגדולים ולא הפולחן
לשקרים מוסכמיב.
רבים מאותם שנפגעו בביקורת זו צעקו חמס. הם הכריזו עלינו כעל אנשי־הרם, כעל
חבורה של ציניקאים, אשר שום דבר אינו קדוש בעיניהם׳ כעל פורצי־גדר חבלניים׳
עוכרי ישראלי.
לא כעסנו על הצועקים. ידענו׳ כי כל ביקורת מכאיבה. אולם סמכנו עליך כי תבין את
מניעי הביקורת.

כי ביקורת זו, מעולם לא נמתחה לשמה׳ לשם הנאה. פצע בגופו של אדם קרוב לך,
מכאיב לך שבעתיים מפצעו של זר. וגוף זה אשר על פצעיו התרענו, גופנו הוא׳ גוף
המדינה אשר בבנינה השתתפנו ככל צעיר אחר בארץ.
לא יכולנו לשמוח על שום פגם שנתגלה מסביבנו. ולא יכולנו גם לשתוק. האמנו, ועודנו
מאמינים׳ כי רק בקורת אמיצה, בלתי־נרתעת׳ כן — מכאיבה׳ רק היא בלבד יכלה לסלול
את הדרך לתיקון.
ידענו׳ במאות מקרים נכשלנו. אפשר לא שיכנעו דברינו, אפשר היו הכוחות הנגדיים
חזקים מדי. אולם במאות מקרים אחרים, קטנים ופחות־קטנים׳ הצלחנו. תרמנו תרומה כל שהיא
לתיקון. והרגשה זו בלבד יקר־ לנו מכל שבח או שכר.
אולם בזאת אנחנו מאמינים:
מעולם לא היינו ציניים. מעולם לא היינו פסימיים. מעולם לא ראינו שחורות.
יכולנו לבקר כאשר ביקרנו׳ מפני שבלבנו הייתה האמונה הגדולה בארץ זו בה גדלנו,
בעם זה אשר אנו בניו׳ במדינה זו שמשחר נעורינו חלמנו על הקמתה.
ראינו את הליקויים וקראנו עליהם הגר. אולם לא שכחנו אף לרגע קט כי מעבר לכל
הליקויים ישנה עובדת־יסוד גדולה, חשובה עד־אין־ערוך מכל עניני היום־יום — מיבצע־החיים
של עם חדש המכה שרשים באדמת מולדתו. מאות־אלפי שרשים במאות־אלפי נירים.
זהו היער׳ שאסור לשכתו מרוב עצים פגומים.

ליער זר, רצינו להקדיש את גליון היובל שלנו.
היה זה רעיון שנבט כמעט מאליו, בישיבת מערכי. לפני חדשים רבים. להרים לרגע את
המבט מעל כוונות הרובה של הביקורת. לשאת את עינינו א: המרחב הגדול, מאופק עד
אופק׳ לספר לך את אשר אנחנו רואים.
אנחנו כולנו. לא אדם יחיד. לא חולית־כיכוי. אף לא צוות־חוקרים. כי אם המערכת כולה׳
על עורכיה וכתביה׳ צלמיה וצייריה. רצינו לצאת כולנו׳ לחדש, כגיבור בסיפור הרקולס, את
כוחותינו על־ידי המגע עם האדמה החיה.
ה־פורטג׳ה, התופסת את עיקר העמודים בגליון זה• היא תוצאת ההחלטה הזאת. כל חבר
המערכת נדרש לצאת למרחב ולחזור עם סיפורו של האיש המגלם, לדעתו, ביותר את רוח־החיים
של המיפעל הגדול׳ להנציח בתצלום של רגע׳ תמונה המסמלת את סוד הכוח הלאומי.
סיפוריהם של רוב חברי המערכת נכללו בגליון• זה. כפי שתיווכח חיפש כל אחד את
האדם הישראלי במקום אחר׳ ואולי כל אחד ראה אותו אחרת. אנו מקווים רק כי צירוף כל
הסיפורים ישקף, כצבעי־הקשת׳ את כל הנאצל היפה והטהור בישראל, ערב חג החירות׳ תשי״ד.

לפני שניפרד ממך ונחזור איש איש לעבודתו, לשנה נוספת של מילוי תפקיד• הרשה לנו
להגיד לך עוד מילה אחת, בשם כולנו.
חברי מערכת העולם הזה פועלים כאלמונים. רק לעתים רחוקות מאד חותם אחד מאתנו
בשמו על פרי יצירתו. מלבד מקרים נדירים אלה׳ לא תדע לעולם מי החבר המגיש לך קטע
מסוים׳ או תמונה מסוימת. לרוב גם אין זה חבר אחד — שילוב עבודתם של רבים בכל
עמוד ועמוד יוצר את התוכן המוגמר של גליון העולם הזה.
אנחנו פועלים כקולקטיב, כמשפחה. יהד אנחנו מחליטים׳ יחד אנחנו מציייהים כאשר אנו
מצליחים׳ ויחד אנחנו שוגים כאשר אנו שוגים. כשם שגופך שלך מחליף את תאיו׳ כן התחלפו.
״ 4ם בגוף המערכת משך שנים אלה. כל תא חדש הוסיף משהו משלו, מתכונותיו׳ ממאוויו.
אדים הגוף עומד מעל לתאיו, והמערכת היא יותר מסך־הכל של חבריה.
ביושבנו ליד שולחן־הישיבות, מסובים אנשים שגדלו בתנועות רבות׳ בתנאים שונים
ומשונים. איש בית״ר מפקינג וחבר השומר־הצער מאלכסנדריה׳ בן דגניה וחבר שהתגלגל
במחנות־העבודה של סיביר הצפונית — מטבע הדברים אין הם תמימי־דעה איש עם רעהו על
כל דבר ודבר. רבים הויכוחים ליד שולחן־המערבת, אך מעולם לא היה עוד צורך בהצבעה
של הרמת ידיים_ .
יכולת זו לשמוע איש את וברי רעהו ולשכנע זה את זה — הנה תכונה מערכתית.

תכונה זו׳ והרצון המשותף לראות את הטוב בחיים מבלי להעלים עין מן הרע — הנם
יסוד עבודתנו׳ עליו רצינו לספר לך הפעם,
להתראות — ביום השנה החמישי.

מערכת «העול 0הזר.״

מקץ ארבע שנים
כשקראתי את ההודעה כי הגליון הבא הו א
נליון יו ב, ה־ , 4לא ה א מנ תי תחילה למראה עיני.
האמנ ם עברו כבר 4שנים? עלעלתי בנליונו ת הי שנים
ש אני שומר עליהם מ אז. ונוכחתי ש א מנ ם
הדבר כך. אם כן. רציתי להניד לכם כ מה
דברים.
...במשך ארבע שני ם אלה. התרגזתי עליכם
פעמי ם בלתי־סם ורות. לא פעם הרגיזה או תי חוצפתכם.
לא פעם־נ מאסה עלי נטיתכ ם ה מיוחד ת להלל
את עצמכם. לא פעם זרקתי את הנליון לפינה.
כ שהיה נדמה לי שאתם טועי ם לנמרי בהערכת
הדברים.
אולם כל פעם הרמתי את הנליון מחד ש וה מ שכ תי
לקרוא. מדוע? שאלתי את ע צ מי את אותה הש אלה
לא פעם. דו מני שהת שובה היא: מ פני של מרו ת
הכל אתם הנוגים, אנו שיים ב שני או תיכ ם לא פחות
מ א שך כ שאת ם צודקים. ו מ פני שנוד ף מכ ם רצון

טוג.

...לפעמים אני צוחק כ ש אני רואה ע תוני ם אחרים
מנ כי ם לחקות אתכם, להעתיק פעם מדו ר מ סוי ם
ופעם כותרת מ סוי מ ת. הם לא מ ביני ם כי ה מיו חד
להעולם הזח אינו מורכב מחכ מו ת ע תונ איו ת מו צ לחות.
מיו ח ד זה הו א רוח ה ע תון — רוח ה שייכת
לארץ־ישראל בדיוק כ מו הפלאפל, ה או טו בו סי ם של
אנד והחיוך של נערה בחוף אילת.
...כתבתי לכם הרבה פע מי םבש מי כדי לנזוף
בכם. הפעם אני רוצה להעלים את ש מי, מ פני ש אני
רוצה שתקבלו את דברי לא כדע תו של אדם
מסוים. אלא כברכתו של

הקורא האלמוני,

אל הירדן?

אי־שם

המ אמר ״ אל הירדן״ (העולם הזח ) 859 היה
מ צוין אולם) אנו זקוקים ל מה פכה רעיונית
י סודי ת כ תנ אי מוקדם למפנה הרצוי ולאפ שרות של
שלום ממש. כל זמן ש ה מדינ אי ם שלנו עדיין
מו שפעי ם על־ידי מו שגי ם מי ס טיי ם כנון ״עם סגולה״
.״י הודי ם וגויי ם״ ו״ אתהבחר תנו״ .אין באפשרותם
ל מ צו א את הדרך מן הנ טו ה מזוין בו
אנו חיים אל מח שבה מרחבית.

ד״ר אלכסנדר זק,

תל־אביב

היי, צפונה !
...באמת הנין! הזם! שעורר יפטיר, להעלות זכי

תשער
מ יק י:

הנענועים

רונות על הננב. זה קבר באמתנמאס. עוד מאמר
אחד על הננ ב. ו אני כו ת ב לחברי שי שלח להבא
את ה ע תון בלי מאמר!

לארי ליפשיץ, ני דיו ר ק
העורך נעתר לבק שת הקורא ליפשיץ ,עלון
להבא רק ז כ דונו ת ש מצפון לקו נג ב היג ת־נלאון.

מכאן
ומקאן
כתבתו של מיכ אל אל מז על הפ ס טיבל בר,אן
(העולם הזה ) 859 היתה מבריקה. אולם האם לא
התרכז יותר מדי על הכוכבי ם ש היו שם. במקום
על סרטים שהוצנו?

ישראל כבירי, חיפה.
אל תסתכל בקאן, אלא במי שיש בה.

מי משקר?
תסיר הכרזתי בהול רם שהעולם הזה הו א
עתו! ה או מ ר את האסם. עתה נוכ ח תי לדעת כתו־צאה
מן המבחן הפ סיכולוגי שלכם (העולם הזה
) 858ש אני שקרן מלידה. אנ א. עזרו לי לפתור
את הבעיה: אני שקרן. ק ש מע ש שקרתי בא ומרי
כי העולם הזה או מראת הא מ ת. היינו. שהעולם הזה
משקר ולפיכך איני שקרן כלל. ל עו מתזאת, אם
איניג שקרן. צדקתי ב או מ רי כי העולם הזה או מ ר
את הא מ ת. ה מיב חן צודק ו אני שקרן.

חיים בנטוב,

ירושלים

הנעתי למסקנות ה מז עזעו ת הב או ת: אני נזעם.
שקרן. חסר־בטחיון. הולך בדרך הי שר. חולה שנעון־
נלות. תשוקתי ל היד מו ת לניבן מנוטר־דאם. ולא
מהסם לחתום ב ש מי.

אברהם אלקס, רמת־החייל
ד,עום הזה שמח ל שמוע כי קוראיו כל

כך נורמליים. .
לפתרון הבעיה ״ ה מ סונ ל א תה ללכת בדרך ה־׳
פ שו ט ה״ נחוצים רק שלו ש ה קוים. ולא ארבע.
יתכן ומחבר ה מיבחן באמת אינו מכי ראתעצ מו
כלל וכלל !

דרור בן־דויד,

רמת־נן

ברוך השם 1

-הבתים •punאותי ר

למשהו

מיקי היא טיפוס ישראלי.
לא מבחינה זו שאפשר לומר עליה :
הנה הצעירה שהשיגה את אשר יש לה שיג,
הסמל שיש לחקות אותו, להעמיד
את מפעליו כמופת לדור.
מיקי היא הצעירה האופיינית למהותו
של הטוב בדור זה ככלל: הטוב מתב טא
בגעגועים להגשמה׳ יותר מאשר ב הגשמה
עצמה ! באי־השלמה עם הק יים,
יותר מאשר בתפיסה מגובשת של
החדש הדרוש.

מה שכולם ע שו״...ילידת־תל־אביב הגבוהה, עמוקת־ה״
קול וחומת־העיניים, שלא השתמשה
כמעט מעולם באודם ובשפתון, גדלה ב תנועת
השומר״הצעיר, יצאה להכשרה
בגיל 13 ולהכשרה מגויסת בגיל 15׳
עברה לתנועת הנוער״העובד, לגדוד ה ראשון
שי? פלמ״ח. בימי הקרבות. שר תה
בת ד 16״,ב־חיעם ובחניתא. מר, עש תה
בגדוד? ״מה שכולם עשו. זה היה
פרטיזני מאד. קצת במטבח, קצת במש רד...״
כשעלה
גרעין פלמ״ח לאדמות צובה׳
בימי הקרבות, היתד, מיקי בין העולים.
היא נשארה במקום שנה וחצי. ואז בא
המשבר הראשון: מיקי עזבה. מדוע?
לא כדי להיכנס לשיכון בעיר, לא מתוך
התנוונות יצר ההגשמה. למד, בכל זאתי
המרחק בין האידיאל, כפי שהצטייר ב דמיונה׳
ובין ההתגשמות׳ כפי שנראתה
בעיניה שלה׳ היה גדול מדי. היא חת״
יאשר, מן הקיבוץ לא מפני שהיה אידי אליסט מדי׳ אלא מפני שהיה — לדע תה
שלה — פתו״ מדי צמוד לאידיאל.
משך כמה חדשים החזיקה מעמד ב־תל־אביב,
הדריכה נוער. עד שיום אחד
הרגישה כי שוב אינה יכולה לסבול את
העיר׳ אפילו לא משך שבוע נוסף אחד.
היא התרחקה ככל שאפשר להתרחק מ־תל״אביב
מבלי לעבור את הגבול: עד
לבאר־אורה, במבואות אילת.
שם המשיב !,במקום שהפסיקה בפל״
מ״ח: קצת במטבח׳ קצת במשרד׳ ב מחנה
מחצבי״ישראל. משך כמה חדשים
התרגלה לנוף המיוחד של הערבה —
מאז נשארה שבויה לנוף מיוחד זה, אחד
השבויים המסתובבים בנגב׳ זרים בכל
מקום אחר מבאר־שבע ועד דן__ ,

אחרי ששבה תל״אביבה׳ חזר כל ה״
תהליך .״הרגשתי כי הבתים, הרחובות׳
האוטובוסים, העצים, חונקים אוחי. לא
יכולתי. ברחתי׳.
לאן? לנקודה חושד, בנגב, שזה עתה
נפוץ שמעה בארץ. המקום המנותק ב יותר,
הרחוק ביותר מכל ישוב נ שדה־בוקר.
היא הצטרפה׳ נתקבלה כמועמדת,
עבדה בגן־ירק, במטבח, בלול, בחצר.
אחרי שמונה חדשים שוב הרגישה אי״
מנוחה .״על אף הכל, זה היה יותר מדי
קיבוצי,״ אומרת חיזק מיקי שוב לא מצ אה
את מקומה בקיבוץ׳ אף לא מבכעם־
קיבוץ.
אך משדה״בוקר אין דרך חזרה לתל״
אביב. מיקי חזרה העירה, קיבלה עבודה
כמדריכת ריקודי־עם באוור פרדס״חנה
מטעם ההסתדרות. אולם היא נשארה
זרה .״הגיע הזמן להתאים את עצמי ל איזה
שהוא מקום,״ מכריזה היא. אולם
בלבה גם היא יודעת: זד, לא כל כך
קל לאדם כמותה.

הבלוריות הפר 1ע1ת

מה התקלה? מד. מפריע לה להסתגל
למצב הקיים בחברה הישראלית?
משהו קרה בארץ, שאינו מוצא חן ב עיניה.
ההבדל בין הארץ, כפי שהיא
כיום, ובין הארץ׳ אותה למדה לאהוב
בתנועות״הנוער של ילדותה, גדול מדי.
״מרגיז אותי מד, שנעשה בארץ. קילקלו
את הנוף. הנוף החיצוני, וגם החיים ה פנימיים
השתנו. אהבתי את הבלוריות
•הפרועות׳ את הנערות בסרפנים, את ה מכנסים
הקצרים. זה לא ענין של ממש לה
ומוסדות. זה ענין של האוירה הכל לית
של החברה.״
מיקי שונאת את הפוליטיקה׳ את ה מפלגות׳
אינה קוראת עתונים כלל .״אי ני
רוצה שתתקוף אותי זוועה׳״ מתנצלת
היא.
לבה עודנו בנגב. הנגב היה יכול לה יות
הפתרון .״כמעט, אך מה שקרה
בארץ כולה׳ מתחיל לחדור גם לשם.״
כי אין פתרון גיאוגרפ־ .יתכן רק פתרון
נפשי כללי.
מד, יצריך להיות? מיקי אינה יודעת.
היא מחפשת משהו. אין היא יודעת מה.
פעם שרה :״כי הפלמ״חניק מחפש את
המחר יתכן שהוא חיפש את האתמול׳
שנעלם׳ לקח עמו את חלומות הנעורים.
אולם הגעגועים ישנם׳ כשם שישנם ב לבו
של כל צעיר עבר״ בישראל, אם
בגלוי, ואם בנסתר. מיקי בת ה״ 23 רק
מבטאת אותם בצורה יותר חריפה.
העולם הזה 860

א בג רי
מאת אור
כתמונה זו בלול הסוד של ישראל.
החומר הגלמי היקר ביותר שלה.
הגורם שיכריע את גורלה לדורות רכים.
הפרט אשר אויבים וידידים נוטים יותר
ויותר לשכחו .׳
סוד זה, מה הוא?
יתכן שמתחת לסלעים האלה חכוי נפט.
הנפט הוא הזהב השחור, העושר ההופך
מדינות נחשלות למובות־שובע.
אולם הנפט אינו תחליף לדם החי בעורקי
האומה. לא בו סוד הכוח של הגוף הלאומי.
יתכן שגבעה נגבית זו רובצת על אוצרות
של מתכת, עפרות ברזל, נחושות כיכשני
התעשיה הופכים ברזל לפלדה. פלדה היא
העושר.
אולם שום ביכשן תעשיתי אינו מחשל את
אופיה של מדינה. מעפרות ברזל אין מייצרים
את רצון־הפלדה של העם.
הסוד הגדול של ישראל אינו חבוי בהריה
ובגבעותיה. שום מגדל־קידוח, שום מנהרה
של מברה אינו מגלה אותו.
עם בל זאת נמצא הסוד בתמונה זו. הוא
חבוי בדמותו של האדם המטפס על הגבעה.
אין הוא ידוע לך. אם תסובבו, לא תכיר
את פניו• .
כי הוא האדם הישראלי.
הנשק הסודי. האדם הנשכח.
אין הוא נבנם לכותרת העתון. אין הוא
רוצח. אין הוא גונב. אין הוא נואם בועידה
של מפלגה.
אדם אפור הוא. בן בלי שם. האיש שאינו
זוכה לפרסומת. האיש שמעשיו אינם ראויים
למאמרים ראשיים בעתונים חדורי־חשיבות.
איה הוא י
אתה תראה אותו בשמים, טס באוירונים
קטנים ;׳ ל פני ארצו הקטנה. אתה תראה
אותו בים, יוצא בסירות קטנות בין הגלים
הקוצפים. תפגוש אותו ברחבי הארץ, סולל
כבישים, קודח בארות, שומר על הגבול.
אולם אין צורך לשאת עינים למרחקים.
הסר מבטך מן הניר, שלח אותו אל שכנך
באוטובוס, אל האיש הבא לקראתך כרחוב,
אל האדם שיושב ליד החלון מול חדרך.
לראשונה לא תבירנו. טרוד בטרדות יומיום,
בענינים של מה-בבך,ייראה בעיניך קטן
ועלוב, חסר׳ הוד־הגבורה, תפארת-הגדולה.
אין הוא אוהב את המלחמה. אולם כשנקרא
להגן על ארצו ועל משפחתו, קם והפליא
את העולם באומץ־לבו.
אין הוא נלהב לטירטור הסיסמאות. אולם
אם יהיה צורך, מחר, ללבוש את מדי הקרב,
יעשה זאת, ללא התלהבות, תוך בדי
רטינה, בהחלטה נחושה למלא את חובתו.
אין הוא מנופף בדגלים. אולם שום דגל בעולם
אינו יבול לסמל את הגינותו הפשוטה,
את נקיונו הנפשי.
אין הוא גאה במעשיו. אולם מיליוני מעשיו
הקטנים מצטרפים למיבצע-ענק.
יש והוא קשיש ועייף. אך בנפשו חי זכרם
של ימים גדולים, תובעים חיקוי והמשך.
יש וחד•! צעיר וריקני, ובל חוויות הבנין,
המחתרת והמלחמה ספורי-הבאי הם בעיניו.
אולם בלבו מכרסמים הגעגועים למעשים
ניעזים, לחיים של טעם.
זהו האוצר המבריק -האוצר שהוזנח
ונלעג, האוצר אשר ניתן לאבק האדישות
והציניות לכסותו עד אין הכר.
אולם הוא קיים. ואם יבוא יום והמדינה
שוב תגלה את סודה זה, שוב תמצא את
הדרך אל לבו, שוב תקרא לו להתעורר ול-
קדם כמלוא שעוד קומתו — הנה אז יעמוד
העולם וישתאה.
לא יהיה צורך בדיוגנס עטוף־הסחבות,
אשר התהלך, נושא־פנם, וחיפש את האדם.
הוא ישנו, הוא חי ונושם. הוא נמצא לפניך.
הוא נמציא -

יוסעבודה. כשתמרה נמצאת במ שק אין היא יו שבת בבית. היא יוצאת לשדה, מ שגיחה על העבודות, נותנת יד איפה שדרושה עזרה, מייעצת,
מארגנת את עבודת הפועלים. בת מונ ה למעלה נראית היא מ שגיחה על הכשרת הקרקע לשתילת ירקות. החריש נעשה על־ידי סוס כי אין
הכנסיה של כפר נחום, הנמצאת על גדת־הכנרת.
הכנסות החווה כעת מאפ שרות עדיין לתמרה לקנות טרקטור חדיש. ברקע :

הנשפך אל הכנרת. נקודה זו מ שמ שת מקום ריכוז לדגים ומשך כל
דייגבכנרת. דרך חצר המ שק זורם נחל של מים מינרליים פו שרים
שעות היום והלילה עו ס קו ת ק בו צו ת דיינים מטבריה בדייג, מול המשק. לתמרה ולאנ שיה, לעו מת זאת, אסור היה לדוג עד אשר קיבלו ר שיון.

,,תמרה מטבחה? זאת הבחורה בארץ!״ אמרי
לי לא־פעם .״אתם מוכרחים. לכתוב עליה!״
מתוך מה שהספקתי לשמוע, לא היה קשה
להאמין לדבר: בחורה תר־אביבית צעירה,
שהחליטה יום אחד לעזוב את עבודתה כפקידה
בבנק, להשאיר מאחוריה את החיים העירוניים׳
לפרוץ את טבעת השערה המהודקת
סביב רוב בנות גילה בארץ. היא יצאה להקים
משק חקלאי על חוף הכינרת.
הרעיון כולו התגבש כמעט במקרה. משך
זמן רב חיפשה תמרה תוכן חדש לחייה. עד
אשר, יום אחה ביקרה בשדות שאביה חכר
מהכנסיה האיטלקית ליד טבחה׳ על חוף
הכנרת הצפוני. מבט אחד הספיק לה. היא
ראתה שני בתי־אבן ערביים בני שתי קומות,
הצר גדולה אשר נחל זורם בתוכה — הכל
מוזנח ומכוסה ערמות זבל. אולם בדמיונה
ראתה כבר את גן־העדן החבוי מתחת להזנחת
ולהריסות׳ ובראשה התגבשה ההחלטה: זהו
המקום.
היא חזרה למכונת־הכתיבה הגדולה בבנק
לאומי לישראל, אולם מחשבותיה ריחפו הרחק
מן האותיות והספרות שידיה הדפיסו.
בשעות הפנאי חקר־ ,שאלה, ערכה חשבונות
ולבסוף פנתה לאביה שיממן את גיבוש החלום•
״נניח שהייתי רוצה להתחתן,״ שאלה
בהגיון חותך ,״האם לא היית נותן לי נדוניה?
כל מה שאני מבקשת ממך זה במקום
כסף לחתונת. תתן לי אותו להקמו* מיפעל

עזרהביצדה. אחרי הגשמים האחרונים צמחו עשבי־בר שכמעט כיסו את שתילי הקישואים
בשדה. תמרה יצאה לעזור בניקוי השטח. סמיח, הבחור המ שגיח על העבודה, הוא אחד׳
משלושה אחים ערביים הגרים ועובדים במקום מאז קיבלה או תו תמרה לידיה 1. .

32ת

״ • O D pכך נראית חצר המשק. מלפנים נראה הנחל החוצה את החצח כשגשר־עץ קטן

נערה ופרסה. כ שעזבה תמרה את העיר ויצאה לכפר פחדה לנגו ע בפרה או בסוס. כיום
רוכבת היא על לבנת בלי אוכף ובלי מו שכות .״היא סוסה שקטה מאד,״ אומרת היא.

כלכלי.״ לבסוף הסכים אביה׳ חקלאי וותיק׳
בן אחת המשפחות הוותיקות ביותר של
פתח־תקוה.
עם אלפיים לירות ביד, יצאה תמרה למיב־צע
הגדול.

פחדה סן הפרה
היא התקשרה עם הכנסיה האיטלקית, חתמה
על חוזה לחכירת 40 דונם אדמה, שילמה
פיצויים לכמה דייגים איטלקיים שישבו
בחצר ובבתים וניגשה להקים את משקה. את
שארית כספה השקיעה בקניית 30 כבשים,
100 תרנגולי הודו ואוחים .״החלטתי להתחיל
בדברים קטנים,״ אומרת היא ״,כי לא
העזתי להתעסק עם פרות — פשוט פחדתי
מחיות כה גדולות.״
לעזרתה הביאה משפחה ערביה מכפר מגר
הסמוך, נתנה לה אחד משני הבתים למגורים,
הבטיחה לשלם לה את שכר־העבודה חמקו־ב־
,בתוספת אחוזים מההכנסות של אחת
החלקות של המשק. אולם המצב היה דחוק
ביותר ולא תמיד יכלה הצעירה הרזה, בעלת
הפנים החדים והתוקפניים, לעמוד בהתחי־בות.
פשוט לא היה לה כסף. אז היו הערבים
ממשכנים את דברי הזהב של נשותיהם ומתקיימים
על פיתה׳ וזיתים — ואתם תמרה
עצמה — עד שהיה כסף.

הפחד

נעלם

זה היה לפני שלוש שנים. כיום ידוע משק
תמרה בכל רחבי הגליל והעמק. במקום 30
כבשים יש לה עתה עדר מטופח של 132
כבשים 48 ,עזים׳ 10 פרות ושני סוסים. מל בד
המשפחה הראשונה, חיך, במשק כיום
משפחת רועים בדואית, המטפלת בצאן ומשפחה
של עולים חדשים מצרפת העוסקת בעבודות
כלליות במשק. את העבודות הנוספות,
מבצעים פועלים יהודיים שנשלחים על־ידי
לשכת העבודה.
אולם לא רק פחדה מפני פרות ובעלי־חיים
גדולים אחרים נעלם. השנה החלה תמרה בעי
בוד
שטחים גדולים של אדמה. עליה מגדלת
היא עגבניות מוקדמות, אשר צריכות להופיע
בשוק לפני שיוצף בתוצרת העמק והשרון.
לצורר זה השקיעה את כל ההכנסות
שהיו לה עד כה, קנתה שלוש משאבות גדולות
להעברת מימי הכנרת אל שדותיה, הני חה
צינורות — ואף נכנסה לחובות. אם היבול
יצליח .,יכניס סכומים גדולים מאוד,
אשר גם הם יושקעו בקניית טרקטור ורכישת
אדמה נוספת.

רק הונחלה
אחת התופעות המפריעות ביותר לתמרה
היא קינאתם של האנשים. במקרים רבים,
כשהיא נזקקת לעזרתם של פקידים באחד ה מוסדות
או המשרדים הממשלתיים, עורמים
הם לפניה קשיים על גבי קשיים .״הם אינם
רוצים לראות איך שבחורה מצליחה בדברים
שגברים רבים היו נכשלים באם ״,אומרת
היא.
אולם העדר חוש, הג׳נטלמניות לא ייאש את
תמרה. היא שכרה עורך־דין קבוע, למדה
לעמוד על זכויותיה ולערוך חוזים במומחיות
של ביזנסמן אמריקאי. היא הצליחה
במידה כזאת שקשה להכיר בה את הבחורה
הרגישה התל־אביבית, שהדירה שבה היא חיה
עם אמה, דומה לאוסף מוזיאוני׳ ושעיסוקה
החביב היה כתיבת שירים ליריים באנגלית
רהוטה.
כי בינתיים פשטה תמרה את אופייה ה קודם
— עד אשר תגשים את חלומה: משק
מבוסם׳ גדול שיקיים אותה ואת אמה בר ווחה.
אולם בזה לא יסתיימו שאיפותיה של
תמרו״ משם ואילך יתחיל שלב חדש בחייה.
היא עצמה אינה יודעת עדיין מה ביוק יהיה
הכיוון שתבחר בו. אולם אין כל ספק כי
עוד נשמע הרבה עליה — ולאו דווקא כבעלת
משק משגשג על חוף הכנרת•
כי ב תמרה כהן צפונים הכוחות האדירים•
אשר מתחילת העולם דחפו צעירים לפרוץ
ולות ולכבוש שממות.

״רג?} הגדול. השמש שקעה מעבר להרי הגליל. שקט מוחלט ירד על הסביבה בעלת
היופי המסחרר. העד ר חוזר מו המרווה. רשדיל ח תרה זהו רוח הו»י» של

הפינג׳אן. ליד בתי האבן עומד אוהל בדואים טיפוסי. כאן נרה משפחת הרועים
שתמרח הביאה לטפל בעדרה. היחסים בינה לבין הבדואי הנאה מצויינים הס. אין
כמעט יוס\שתמרהי אינה נכנסת לאוהלו הנ מו ך ללגום פינג׳ן של קפה ריחני וטעים.

יוצאת לקראת העדר, חזזרת אתו לאורן השבילים הצרים ה,מובילים מן הגבעות המוריקות

צ חל, ג ם טנ ר

לחם מן הים

ע־ המזח עמדו שלושה אנשים והתווכחו
על מזג האוויר .״אני מריח סערה,״ התנבא
אחד מהם ,״העצמות שלי מבשרות דרומית־
,מערבית כמו שעוד לא היתד, לנו השנה.״
״ביום כזה אין מה ;צאת לים. צריכים
להדק את הקשרים וללכת הביתה לישון.״
כולם הסכימו לדעה זו, חוץ מאחד. היה
זה צעיר שזוף, מרכיב משקפים חסרי־מס־גרת,
שהשוו לו מראה של רופא או איש
31 קרב עם החורפים
עסקים יותר מאשר דייג אשר 16 מתוך
שנות חייו עברו על הים .״אני מוכרח 7צאת
כאשר נבנתה ספינת הדייג הראשונה בא לאסוף
את החכות ״,הכריז יצחק
רץ, ב״ , 1940 היה יצחק בין
גסטנר .״אני רק מחכה שיוסקו
צוותה. הם יצאו לדוג לאורך היופיע.״
חוף
כשבעל המקצוע הממשי הייוסקה
הופיע. היה זה בחור
חידי הוא דייג מצרי שתום״עין.
רב־ממדים, מכונאי ושותפו של
בזמן ההוא כלל צי-הדייג העברי
יצחק גסטנר בספינת-הדייג לבון
שלוש ספינות בלבד. בשנות ה.13
מבלי לאבד רגע, עלו השמלחמה
הורחב הצי, נבנו ספינית
נים על הספינה האפורה, שם
מעץ ומבטון. תמיד היה יצחק
כבר חיכו שני אנשי הצוות ה בין
המפעילים.
נוספים, הסירו את חבל-המעגן
יצחק עבר לדורי, ספינת ה ויצאו
לים הפתוח.
דייג הגדולה ביותר בארץ. ע:
הים היה עתה מכוסה גלים קט התקרב
עונת הקיץ, כשחופי ה נים
שכיפוודהם התרתחו בקצף
ארץ מידלדלים ממזון המושך
מכסי! .הספינה התרחקה במ דגים,
היו יוצאים לתורכיה, שם
הירות מן החוף, עד אשר הופיע
סחפו הנהרות קרקע פורייה אל
דגל שחור על פני המים• מן
תוך הים• באחת ההפלגות כמעט
המצוף שהחזיק את הדגל הת שאיבד
את חייו. דייגים תורכיים׳
משכו החכות — 400 חכות__ ,
״׳-שלא ראו בעין יפה את ההתחרות
כל אחת קשורה לחוט נפרד
הישראלית, ירו על הספינה. התוכולן
מחוברות לחוט המרכזי. הן הונחו
פתח קרב ודורי נאלצה להמלט כשהיא גוי
כאן לפני יום בתקווה שהדגים ייתפסי
ררת מאחוריה את הרשת שהטילה.
לפתיון.
כיום עובד יצחק על לבון , 13 אחת מספינות
הדייג שנקנו בזמנו על ידי פנחס לבון
טבע ושוב הפליג
בארצות״הברית ושאיש לא רצה בהן בארץ.
יצחק החליט בכל זאת לנסות׳ חכר סירה
בשנים שעברו מאז עלה לראשונה על סיממשרד
החקלאות. תוך זמן קצר הוכיח כי
רת דייג הת־גל יצחק?תלאות הים. עוד בהעסק
כדאי בהחלט.
שנת 1945 פרצה דליק־ ,בספינתו, חמשה מיל
אולם בסירה זו אין יצחק מתכונן להפליג
מחוף חאן יוניס. הספינה התפוצצה ויצחק
רחוק. הוא החליט להכניס ענף חדש בדייג
ושלושת חבריו היו נאלצים לשחות ארבע
הקיצי. במקום רשתות׳ השתמש הוא בחכות.
שעות לחוף. הוא קיבל 22 לירות פיצויים
שיטה זו מקובלת, אולם רק סמוך לחוף.
בעד החפצים שאבדו לו ופנה לחפש עוד
יצחק מנסה אותה במים עמוקים יותר. אם
ספינה אשר,בה יצא לים. כי קשריו של יצחק
שיטה זאת לא תצליח ינסה ענף אחר: דייג־עם
הדייג לא היו קשרים מקריים, או זמניים.
סרדינים, בעזרת אורות בלילה. על כל פנים,
סיפורו הפרטי וקורות הדייג העברי בים למעלה אומר הוא, במדינה הצורכת
התיכון כמעט זהים.
מכפליים מכמות הדגה שדייגיה לוכדים, יש
כאשר היה בן 16 עלה יצחק, שהגיע ארמקום
לנסיונות ולהרחבה. יצחק, שעבר את
כל השלבים, מתכונן עתה לשלבים חדשים.
צה עם הוריו מפולין ב־ , 1935 לעבוד כנער
מכונות על ציון, האוניה העברית הראשונה.
עד אשר פרצה מלחמת העולם. הוריו איל״
צוהו לעזוב את האודה. אולם יצחק לא
נכנע: הוא אירגן קבוצה של חמישה חברים
מזבו לון, קיבל הלוואה של 20 לירות וקנה
סירת משוטים ורשתות דייג. משך חצי שנה
דגו הנערים במימי הירקון ולאורך החוף
עד הרצליה. הם עבדו בלילות כי ביום למדו.

הסערת מתקרבת, נווקדנו בבוקר עוד היה הים שקט. עד אשר החלה נו שבת רוח סערה
סדרום, שכיסתה את פני הינז בגלים. הדרך חזרה לחוף יפו, הנראה באופק, ארכה קרוב
לשעה, מחמת תגליס. בדרך התעכבה הספינה לאסוף חכו ת של דייג שחשש לצאת בסירתו.

הזוז שווה היה בערכו לדיבר הרומאי.
4זוזים מנו בשקל. המונח זוז נזכר
במסכת״פאה, בבבא קמא ובבבא בתרא,

בנק לאומי ליעזראל בע״מ

נוס ממלא תפקיד ענק!
ננס-ספוג מתכת כלוחי מחליד לנקוי
סירים, מחכתות, חרסינח, חלונות
וכלי כית.

•ע״ל, ה ס קו נ׳

ומהיד

אינו מחליד, אינו שורט, אינו מתפרק.
הזה רי מחיקויים,

y x n z M n ty v u

J — w i u w w m j f l־

v rr׳jb

הסס

אד 01 עך ז! 0ל#ר 1חה

הססחרס ^ י ה^ —

M vl j& ijy rf a n a 1
מזרחי מיקבי ואשק

״גביע של ״ א לי הו״ .המאה הי״ז.
מאוסף פויכטונגר
בבית הנכות הלאומי בצלאל. ירושלים

לפני \ nהפסח

מכבסים וילונות, שמיכות, ברים ומפות
ובל אריגים עדינים בקצך רך ללא אללולי

ת1צדת ״ נקה
ה מ פי צי םחב;ר ת :״׳נ!;1ר ית״ ב 11־ n

בית

ספר

לשפות

,קדימה״
תד־א 3י 3 3ן ־ הודה
טל 3ון 30314

בימים ב׳ ג׳ ( 20,19 לאפריל) ייפתחו

הורסים חדשים

כדלהלן ן

למתקדמים ולמשתלמים

ע ב רי ת

בכל שעות הבוקר והערב.

למתחילים: מ־ 11—10 בבוקר6—5 10—9בערב1
למתקדמים ולמשתלמים. בכל שעות הבוקר והערב ;
לתלמידי בתי״ם מתחילים ומתקדמים :
מ־ 10—9 ,9—8 ,6—5בערב.

א& 1דית

פרטים במשרד:
מ־ 12—9לפנה״צ 9—4 ,בערב (פרט ליום ששי).

vmm

פ? }נו חהסודות. במעבד תו ב מכון וייצמן עוקב בני וולקני אחרי כל ה תפ תחו ת בתהליכים הביוכי מיי ם שיהוא חוקר. אפשר לטעון כ
מדע־סהור זה חסר ערך, אולם בלעדיו היה מתנוון גס ת מדע־תמע שי והי שגים מהפכניים רבים יהיו נשארים סוז כמוס של הטבע.

הסוד^ישואל

בני וולקני ־

חזית שקטה
מאת
דו ב
איתן

כל אדם הרוא־ ,שעון יודע כי תפקידי
לקבוע את הזמן. לפעניים הוא גם פותח
אותו ורואה את סבך הגלגלים וד,קפיצים —
אך לרוב אין הוא יודע מה בדיוק מפעיל
אותו, מה תפקידו של כל גלגל וקפיץ. ישנם
גם אנשים שאינם מסתפקים בזה. הם מפרקים,
מרכיבים, בוחנים ובודקים עד אשר
מתברר להם כל התהליך.

הדורהשלישי. אביו של בני, פרופ!ס>ר יצחק וולקני, הוא דמו ת ידועה, יסד את התמנה לחקר החקלאות ברחובות. בנו בני ידוע גם
בעולם כביוכי מאי ואילו הנכד, ינון בן החמש מגלה אף הוא נטייה בכיוון דה, מתייחס בו צינות מוחלטת ליום המעבדה !השבועי שלו.

*5י* I R R •m

החידקים. כך נראות, מבעד למיקרוסקופ,
מו שבות החידקים המתרבים בכ מויו ת עצו מות
ומ שמ שים נושא למחקרים במעבדת.

כזה הוא ד״ר בני וולקני. אלא שבמקוב
השעון׳ חוקר הוא את תא החי. אין הוא
מסתכל על החידק כגורם מזיק או מועיל
לבן־אדם. הוא רק משתמש בו כאמצעי לחקור
תהליכים כימיים, תהליכים אשר יכולה להיות
להם הקבלה גם בתא הצומח ובתא גוף
האדם.
לעבודתו הנוכחית הגיע בני, בן ה׳,39
כמעט במקרה. הוא יצא לאוניברסיטה העברית,
למרות שנטה יותר למכניקה׳ כבאותם
הימים עוד לא עסק הטכניון בשטח
התעניינותו. בירושלים למד ביוכימיה, הפתיע
אנשי-מדע רבים, בארץ ובעולם, ף אשר גילה,
בשנתו האחרונה כסטודנט, בשנת , 1936 כי
בים המלח גדלים׳ בניגוד לכל הדעות שהיו
קיימות עד אז׳ מינים שונים של יצורים
מיקרוסקופיים חד-תאיים.
התגלית הפכה למרכז עבודתו, כאשר עבד
למכון ויצמן ברחובות. היא גם הובילה אותו
לדלפט בהולנד, שם נמצא אוסף חידקים מיוחד
במינו בעולם. פרופסור קלוינר, ,מגדולי חיר-

רי המיקרוביולוגיה, ראה את חידקיו של בני׳
נזכר בחידק אחר, שנתגלה עוד ב1890-
ואשר איש לא התעניין בו במיוחד. הדבר
שמשך את תשומת לבו של הפרופסור היתד,
העובדה כי שני החידקים יצרו צבע כחול
דומה.
הבעייה עניינה את איש-המדע הצעיר מארץ
ישראל. הוא האמין כי אם ידע איך נוצר
הצבע וממה הוא מורכב יפענח את סוד
יצירת הצבעים בטבע — חקירה שהינה עדיין
שדה־בור בשטח המדע.
בני חזר ארצה, שקע שוב במחקריו, התכונן
לעבודת הדוקטורט שלו. הוא פתח
בחקירות, ניסה למצוא מהו חורר-רימוצא
המשמש לחידק ליצירת הצבע הכחול. חיכתה
לו תוצאה מפתיעה: כאשר גידל את החידק
על קרקע־מזון מסוג מסויים, קיבל צבע אשר,
במקום להיות כחול, היה חום־אדמדם, כצבע
מיץ עגבניות.
בראשו של בני הבריקה המחשבה: האם
•יי״ יי »ייי ייייי י״יי• י י י־~^

זופילה, זבוב״הפירות הזעיר? משך שנים
רבות ניסו חוקרים לפתור את חידת התהוות
צבע זד ! ,עתה נדמה היה לבני כי
עמד על סף הפתרון. הוא ערך נסיונות-
השוואתיים ולבסוף הגיע למסקנה: גס ד־חידק
וגם הזבוב מייצרים את אותו הצבע
באותו אופן.
היתר, זו תגלית חשובה ביותר: כי אם
קיים תהליך זהה בחידק ובזבוב, פירוש ה דבר
שיתכן כי תהליך זה קיים גם בבעלי-
חי אחרים. ואמנם הוא מצא כי גם רקמות
שונות של החולדה מסוגלות ליצור צבע
דומה. משם לגילוי התהליך בגוף האדם —
המרחק אינו גדול.
וכך, חוליה אחרי חוליה, נשלמת השרשי־ת
הגדולה של המחקר. איש המדע, שהתחיל
בפירוק השעון כדי להבין ממה הוא מורכב,
חושף את סודותיו בזה אחר זה, עד שהוא
יכול לא רק לפרק אותו, אלא גם להרכיב
אותו מחדש ולדעת בדיוק מה מפעיל אותי

הסוזע שואל

ע מנו אל רבינוביץ ־

שמשרוחמים!
מאת

זה אירע לפגי יותר משלוש שנים. משך למעלת משנה
נסעתי עם עמנואל, שרגא ואורי בג׳יפ האפור. כמעט ולא
ראינו כבישים; כמעט ולא ראינו אפילו דרכי עפר.
ככל שהיה מזג האוויר גרוע יותר׳ כן היתה עבודתנו רבה
יותר. כאשר היה יורד גשם סוחף, וכל בני האדם הנורמא ליים
היו מסתתרים בבתיהם, היינו ניצבים על שפתו החלקלק
,של וואדי, בלב השממה, מטילים תפוזים אל תוך המים,
מציינים את מהירות תנועתם בעזרת שעון־סטופר.

עמנואל

פרת

הפקידים לא יכלו לעבוד. המשוטטים עזבו את המפות והתוכניות׳
הפקידות הירפו ממכונות החישוב. אפילו הגיאולוג,
ד״ר וונטש, גבה־הקומה והכפוף בסימן״שאלה׳ הרים את משקפיו
ע־ מצחו, הצטרף אל החבורה שהצטופפה מסביב לגבר
כבן ,30 רחב־כתפיים, שזוף, חייכני ומתלוצץ. עמנואל
רבינוביץ, אחד מסוקיי־המים, חזר מן הנגב, כדי למסור
את רשימותיו למשרד המחלקה לחקר מקורות־המים.
הפקידים אהבו לראות אותו ואת אנשיו חוזרים ממבצעיהם:
הם היו מביאים שמץ משמש־הנגב ורוחותיו אל תוך האולם
הקר׳ המואר בניאון׳ הניצב מתחת לגשם הירושלמי הבלתי
פוסק.

עב 1דה

המכשירהמסתורי. מטיילים רבים הבחינו בצינורו ת
מוזרים אלה ברחבי ישראל. הלימניגראף (מצוף ה מ חו בר על*
ידי מערכת־גלגלים אל מחט) ,נותן עקומה של נובה הזרימה.

רבת־אחריזת•

נפגשתי עם עמנואל בקפה הסטודנטים הירושלמי הסואן
ניצן. שיחתנו נסבה על הנגב. הוא אמר שהוא מחפש עוזר׳
הציע לי את המשרה.
״עבודתנו אינה כשוטה, אך רבת אחריות וחשיבות. אנו
מודדים את פנ׳־המים של הבארות• את תפוקת־המעיינות
ואת נפח מי׳הגשמים הזורמים בוואדיות״.
״מה זהי״ שאלתי ,״שיטה נוספת לפתרון בעיית האבטלהל״
הוא חייך והסביר לי שהדבר הינו יותר מזה: סקר מתמיד
של עליית וירידת פני־המים בעונות שונות של השנה׳ וסקר
העלייה והירידה בתפוקת־המעיינות. ובאשר לסקר מי הגשמים
הזורמים בואדיות, הרי זה מאפשר לני לתכנן סכרים ובריכות
חדשים. כן, זוהי דרך לפתרון בעיית האבטלה— בעתיד.
״אלה הם מסעות נהדרים!״ השתוקקתי לצאת לדרך מיד.
״מסעות? הם עוד יצאו לך מהאף.״
״מה גודל הצוות?״
״אתה אני ועוד שני מטורפים. כן, וגם הג׳יפ שלנו. גם הוא
שייך לצוות. אל תצחק! יש לו צורה אנושית. שמו .5923״
פרצנו בצחוק ולחצנו ידיים.

ארים לא תמיד עבדנו רק במזג־אוויר רע. היו חודשי-
קיץ א־וכים, בהם השתרעה אדמת־הנגב סדוקה וצמאה, מבלי
שתהיה טיפת אחת של מים אפילו בקרקעית הבאר העמוקה
ביותר. משך חודשים אלה מדדנו את תפוקת המעיינות בהרי-
יהודה ובאיזור ים־המלח.
אלה היו חודשי החופש שלנו. נעים היד, לשבת בג׳יפ המלא
שקים, ששימשו לנו ככרי־מושב. במושב הקדמי היה
מורכב מקזע־ברן, שהיה מכונה בפינו בשם היפהפיה האנגלית,
וכל אחד מאתנו היה מצוייר ברובה קנדי ו־ 50 כדורים.
את גגיהברזנט ואת מגן־הרוח של הג׳ים השארנו במשרד ב־באר־שבע:
הפקרנו את עצמנו לשמש, לרוח — ולמהירות.
אין איפוא כל פלא בכך, שבשעת ישיבת־המערכת הסוערת,
בה הביע כל אחד את דעתו על נושאי הרפורטג׳ות המיוחדות,
התרכזו מחשבותי בנושא אחד ויחידי: המים בנגב. היו כמה
וכמה מתנדבים שרצו לעשות רפורטג׳ה זאת; אולם אני עמדתי
על דעתי. לא רציתי למסור אותה לאיש. הייתי מוכרח לעשות
אותה בעצמי.

miNJתמימה
עמנואל לא נשתנה כלל. חושבני שהוא לא ישתנה לעולם:
הוא אחד מהטיפוסים הנדירים, אשר לזמן אין כל שליטה
עליהם. הוא קיבל את פני בחיוך הרחב הרגיל ובלחיצת יד
אמיצה כפלדה. הוא הזמין אותי להכנס לבית המלאכה המכני
אשד ניבנה על ידו באחד החדרים הפנויים של המשרד. הוא
היה מאושר מאוד: עתה אופשר לו לעסוק במלאכה האהובה
עליו: הרכבת מכשירים מדוייקים.
עמנואל הסכים לצרף אותי לסיורו הבא בנגב, בתנאי אחד:
שלא אלווה אליו כתייר׳ אלא אעזור לו בעבודה. הסכמתי
ברצון.
הפעם הוטל עלינו לסקור את פני המים של וואדי־שבע
העליון, מזרחית לבאר שבע, ושל מעיינות איזור ים־המלח:

הג׳יפ התבונן בזוועה במודד היירד בסולם החלוד ו הרעוע לתוך בארות, שעו מקן
נזגיע לעתים ל~ 80 מטר, נדי להכניס חוט חשמל מצוייך בנז שקולת לתוך צינור הקידוח אשר

בקרקעיתן. נ^גע קצה •החוט במים יעביר זרם ל מונ ה הקבוע בקצהו השני, למעלה, יציין
את גובה פני המיס בבאר. לתוך באר ערבית (תמונה משמאל) ,מטילים פ שוט את החוט.

4pfe

עין־גדי׳ עריג׳ה, אום־בארק. כן הוטל עלינו לקחת משם
דוגמאות מים לבדיקה כימית.

הגמליםאסירייתודה. עבודת־המחקר של מ חל ק ת׳ חקר־ מ קו רו ת־ ה מי ס איפשרה לתה״ל ( תיכנון־ הנזי ם לישראל)
נס ה
וכן

סכר נסיוני במ חנ הו של סולימאן אל-חזמל, שייך־בדווי-הנגב, מול קיבוץ שובל. הג מליס שמחו

הפרי הם וו1ק
לא הספקנו להגיע לפנטזיה הבדווית הגדולה, שנערכה
לכבוד פתיחת רשת צינורות־מים, אשר תאפשר לשוכני אי-
זורי א״דולם וערערה (מזרחית ודרומית מזרחית לבאר־שבע)
להגדיל את יבוליהם פי־חמישה. הרשת החדשה היתד, תוצאה
ישירה מעבודת צוותנו.
אין איפוא כל פלא בכך שהג׳ים שלנו היה מוכר היטב
באיזור זה. איש אינו מעריך את המים יותר מן הבדווי. עמ נואל
ואנשיו ידועים שם בכינוי ״רופאי המים.״ הבדווים
קוראים לו בשם ״חמם״ (לפי ראשי התיבות של חקר־מקורות־מים,
המסומנים על כל באר) ,שואלים אותו מתי ירד גשם,
ומתי תיבש באר זו או אחרת.
־ א קל היה לנו לעזוב את אוהלי־הבדווים׳ מכניסי־האורחים׳
השוכנים באיזור ערערה. כל אחד מהם התעקש להזמיננו
;אוהלו, ללגום ספל קפה ולסעוד ליבנו. למזלנו הגיעו הבדווים
להסכם בינם לבין עצמם, החליטו שהזכות לארח אותנו
שייכת לאבו רנם הזקן: אחד השייכים שחפר במקום באר לפני
40 שנה ובנה במו ידיו את הבית היחידי בסביבה. הוא היה
גאה באותיות חממ ,18/שצויירו על הבאר שלו בצבע אדום.
הוא היה מסוג־ אפילו לכתוב אותן.
אומרים שגד־־עדן הינו יפה. מעולם לא הייתי שם, אבל אני
יכול לומר שהדרך המוליכה אל ים־המוות הינד, נהדרת. עמנואל
אוהב לספר על ביקורו הראשון בוואדי, בימים בהם
יא היה שם אפילו השביל הצר בו עברנו אנו. לפני שלוש
שנים יוד הוא בדרך זאת בלווית עוזר, שני ׳בדווים ושני
גמלים, עמוסים ברזל ומלט להקמת סכרי־נסיון קטנים.
העמל היה מפרך, אך פריו היה מתוק. המדידות שנעשו
בעריג׳ה וסדייר איפשרו לישוב של נח״ל לקום במקום בו
כ-,ת דוד את כנף •יפעיל של שאול. בדיקת מעיינות המים
המתוקים של אום־בארק הבטיחה את אספקת־המים למחנה־סדום!
ובדיקת ההרכב הכימי של מעיינות הגופרית באום־
בא ק, בירכתי אל־חליל וזווירה, הולידה תוכניות גדולות לניצולם
בשוק־התרופות.
כל זה נעשה על ידי ג׳יפ קטן, מרופט ומאובק, המצליח
לעבור בדרך־לא־דרך, ועל ידי ארבעה צעירים שאהבו את
השמש והרוח, את האופקים הרחבים של הנגב, ואת ריחם
המריר של שיחי־הערבה.

הנחתצינורות. קו הצינורו ת הענקי החדש, הקשור ב תוכני ת הע ברת מימי הירקון לנגב, יתן לאדמה הצמאה 2
מיליון מטרים מעוקבים מ־ם לשנה. עבודת הנחת הצינורות נמצאת בשלבה הסופי-ותסתיים לפני סוף השנה הנוכחית.

מכצר רומי — לכית־מרפא. ג ׳ יפ 5923 של המחלקה לחקר מקורות־המים מדרדר בדרכו הקשה ל עין׳ ג די, דרך המבצר הרומי העתיק קאסר זווירח (למטה משמאל, מעל לג׳יפ) ,חול
בשרשרת המבצרים שהוקמו לאורך ים-המלח, ה שתתפו ב מצור על מצדה. כיום ינוצלו המעיינות: המתוקים, עם מעיינו ת־הגופרי ת שבקרבת אום־בארק. בתוכנית: הקמת בית־מרפא לחולי־ שגו

כנפיםללארעש. שיעור בדאייה, בדאון הגזו ל של חקלוב לתעופה ..הדאון נגרר על־ידי מטוס מעל ליס שוחרר ב גו נ ח של 600 מטר.
על החני[־ ,הנמצא בדאון בלוי ת מח־רין, הוטל להחנירו לשדה התעופה בצפון תל־ אביב. ב ת מונ ה נראה הדאון מתקרב לחוף העיר.

הסוזע שואל

שלמה ירקוני -

על כנפי נערי
גטלבים לכנפיים

כשראיתי את שלמה ירקוני בפעם הראשונה
הוא לא עשה רושם חזק במיוחד.
הייתי אפילו קצת מאוכזב• ״האם זהו בסך
הכל?״ שאלתי את עצמי.
שמעתי הרבה על המדריך הראשי של•
הקלוב לתעופה, אולם בכל זאת קשה היה
להאמין כי אותו בחור צנום, קצת מקריח,
מרכז בידיו את חינוכו של דור שלם השואף
למרומים, החולם לכבוש את תכלת-השמים.
אולם גיליתי גם כי היא איננו איש״
חלומות. כי למרות שהוא חי באויר, עומדות
רגליו איתנות על הקרקע. הוא יודע שרק
עבודה ועקשנות יכולות להפוך את החזון
למציאות — אלה ומידה גדושה של התנד בות
והקרבה עצמית.
את מידת הקרבתו והתנדבותו של שלמה
אפשר למדוד גם במונחים פרוזאים ביותר.
עם 1600 שעות־טיסה לזכותו, יכול הוא
להתקבל בקלות כטייס באל-על או בארקיע,
במשכורת שתעלה לפחות במאה לירות על
זו שהוא מקבל כיום. לאב־משפחה צעיר
( ,)27 המתקיים על משכורת חודשית של
150 לירות, זוהי הקרבה לא מבוטלת.
יחד עם זאת, אין הדבר נמדד בלירות
בלבד. שלמה ירקוני, למשל, אינו יודע מה
פירושן של שעות־עבודה קבועות. הוא אמנם
צריך להיות בשדה־התעופה רק שש שעות
ליום אולם אפשר לפגוש אותו שם משעות
הבוקר המוקדמות ועד רדת החשכה.

חינוך זה, אשר שלמה אחראי לו, מתחיל
מן היסוד. משך שנה עוסק הנער בטיסנים,
מטוסים זעירים שהוא בונד, בעצמו מחי־מרים
שהקלוב מאפשר לו להשיגם. הוא
לומד את מיבנה המטוס, את חשיבותם של
חלקיו השונים, את חוקי הטבע והמדע
המאפשרים לו לנוע באויר.
רק אחר־כך מתרומם החניך על כנפיים
באוויר, כנפיים אשר אין מנוע שידחף אותן
קדימה. בדאון, לומד פרח-הטייס את כל
מה שאפשר ללמוד על טיסה ממשית, מלבד
השליטה על המנוע. הוא לומד לתכנן את
הטיסה, לנצל את התנאים המטאורולוגיים
במידה נבונה, לסגל לעצמו את התכונות
החייבות להפוך אצלו לטבע שני.
השלב האחרון מסתיים כשלבחור יש
30 שעוח־טיסה רשומות בכרטיסו. אז ניגש־הוא
לבחינה, מקבל תעודה המאשרת כי
הנהו טייס מוסמך להטסת מטוס פרטי. יק
אז מסתיים תפקידו של שלמה ירקוני.

באופן טבעי את שירותו הלאומי בחיל־האויר
אולם לא על החובה הלאומית נתון
הדגש. שם מכוונת כל התעמולה לעורר את
חוש ההרפתקנות והספורט של הנוער. במקום
להטיף :״למד לטוס — המולדת זקוקה
לך קוראים הפלקאטים :״למד לטוס —
ודע את חדוות הנצחון השמימי ! ״
הדבר חיזק בשלמה את ההכרה כי הכשרת
דור של טייסים צעירים אסור לד, שתהיה
עניין נוקשה, במסגרת ברזל. כי בעוד יכול
נער ללמוד איך לאחוז בהגה של מטים
בגדנ״ע אויר, למשל, אולם רק חינוך יסודי
וממושך במסגרת חברתית יכול לפתח בו
את האהבה לתעופה ולמטוס, להטביע בדמו
את השאיפה להיות איש-אויר.
אומר שלמה על תפקידו :״אנחנו לא

משתדלים להוציא מכאן טכנאים, שידעי
להכנם למטוס ולטוס. זה דבר פשוט וקל.
אנו משתדלים לחנך נוער שידע להשיג
את הנוער של שאר ארצות״העולם גם
באויר. זהו תפקידה של תנועת״נוער חלו ציה.
אמנם אין החלוציות כאן מתבטאת
במושגים מפלגתיים או בדרישה להתיישבות.
אולם זוהי חלוציות בכל זאת — כ
התעופה הישראלית נמצאת עדיין בשלביה
הראשונים.״
ואילו על שלמה עצמו אומרים חבריו :
״התעופה גידלה אותו, עכשיו מגדל הוא
את התעופה.״

״המולדת זק1קה לן־ו״
את חשיבותו של תפקיד זה אפשר להעריך
לאור העובדה שאחוז ניכר מאוד מטייס׳
ח־ל־האויר הנם חניכים של הקלוב לתעופה
ושכל הטייסים הישראליים בחברות התעופה
המקומיות למדו את תורת התעופה אף הם
באותו מועדון.
שלמה עצמו עבר את אותם השלבים. הנער
התל־אביבי, שמנהל בית־ספרו סירב לכלול
אותו ברשימת הזכאים להשתתף בפעולות
החוג לתעופה, מפני שלא הצטיין בלימודיו,
לא ויתר על חלומו להיות טייס, מצא דרך
להצטרף לחוג. הוא עבר את הקורסים הפרי מיטיביים
של ראשית החינוך האוירי בארץ,
קיבל את כנפיו, שירת בחיל״האויר הישרא לי,
יצא בשליחות,הקלוב לבית הספר למדריכי
דאייה בצרפת, קצר שם תהילה רבה וחזר
לשדה־התעופה הקטן בצפון תל״אביב, להעביר
את ידיעותיו לדור שגדל אחריו.
בצרפת פגש בגישה חדשה לענייני תעופה
דסותרת לחלוטין את זו הקיימת בארץ.
אמנם ברור כי כל נער הלומד לטוס ימלא

בדיקהאחרזינה. חניכי הקלוב, לוטדים לא רק לטוס אלא גם את כל כללי הבטחון. כלל
יסודית ש,ל המטוס על כל חלקיו ומכ שיריו לפני כל המראה•
רא שון בטיסה: בדיקה

הסחעעוואל

שדה לו• ־

הצליל.
ידועות.

לרוב מ שתמ שת שרה ב מנגינו ת
כל צליל חייב להיות מושלם.

אנשים רבים השתפכו בפני על חדוות״
היצירה וכוח־הדחף הסוער בנשמת וה אמן.
שחקנים, ציירים׳ רקדנים, זמרים —
כמעט כל אחד יודע לדקלם מלים ארוכות
וסוערות. בדרך כלל אני רק צוחק מכל
העניין. אולם משרה לוי אי־אפשר לצ חוק.
כי שרה לוי נגעה בגחלת״הקודש
של היצירה האמנותית ועיניה פולטות
ניצוצות.
״עשרים שנה הסתובבתי סביב במות
הארץ,״ אומרת היא .״התדפקתי על דל תות
תיאטרונים זסטודיות ולא מצאתי
פתח. את תימניה — קבעו האנשים ש פניתי
אליהם — ולתימניה אפשר רק למ .מאת
סור
תפקידי״אופי זעירים. אין על הב מה
העברית מקום לתימניה. כי איך ת״
אור סלע
דקלמי — על במה עברית — את פושקין
ושייקספיר ן״

אילם שרה לוי לא רצתה לדקלם את פושקין ואת שייקספיר.
היא רצתה לשחק, ליצור, לבטא את הסערה שהתחוללה בנפשה
של צעירה תימניה, ילידת ירושלים, חניכת מוסד בצפת וכפר הנוער
בשפייה, שסיימה סמינר לגננות ושאבה מרוח״האיתנים שנשפה ב־שבילי״הוהרים
ולחשה בשדות״העמקים של ארץ חלוצ-ם.

שאיפה למקור
התנועה. קטע אופייני למחול מזרחי, נ תון
הדגש על תנועות~ידים עדינות ומסולסלות.

היא יצאה ללמד בקיבוצים. היא לקחה ילדים ולימדה אותם שיר
ומחול. היא נשמה את חתירת הקיבוץ לדפוסים מקוריים ותרגמה
אותה לצלילים ותנועות. היא לקחה נשות״עמל ואכרים כבדי־גוף
ויצקה לתוכם את חדוות והיצירה האמנותית וקלילות־המחול. עצרות׳
כינוסים, נשפים וחגיגות — ידה של שרה לוי היתה בכולם .״שרה
לוי משוגעת,״ אמרו עלקה אנשי הקיבוץ .״אבל היא עושה חגיגה
אחת וסולחים לה את הכל !״
אולם בסופו של דבר לא יכלה הבחורה העדינה והסוערת להס תפק
בזה. לא בשבילה והחגיגות ההמוניות׳ לא בשבילה היצירה
בקווים כלליים. היא שאפה לעבודה העדינה׳ לתנועה הדקיקה, לחוט״
השני השזור כריקמת״אלוהים באריג־הנשמה. אחרי שש שנים בקי בוץ
חזרה העירה וחיפשה את הדרך להתבטא.
היא חשבה, חלמה׳ ניתחה ושינסה ולבסוף החליטה: רק מן
המקור תשאב. רק מן המיתרים שנתן לה הטבע תחבר את יצירתה.
היא החלימה להקים להקה של תימנים.

קומץ צעירים

הבחורים. בלהקת ענבל
חלק

פעיל

יותר

מזה

נוטלים הבחורים
של הבחורות.

הלוהטת׳ התרבות היורדת למקור׳ החוזרת לנשמה׳ לא רק מבדרת
את החושים.
משם ודתה הדרך ברורה. לוהקת ענבל הופיעה בכפרים׳ נתנה
הצגות־בכורה בערים׳ משכה הערצה וביקורת. צלילי״החובבות הת השני
הגדול: ג׳רום
גבשו ליצירות של ממש. ואז בא המיפנה
רובינס׳ אחד הכוריאוגרפים המזהירים ביותר באמריקה, ראה את
הלהקה. הוא נשלח ארצה על״ידי קרן נורנזן׳ שמטרתה לתמוך ול פתח
מוסדות תרבותיים בארץ׳ כדי לסקור י את שטח המחול הישרא לי׳
להרכיב — אם אפשר — להקה שתוכל לסייר בארצות״הברית.
הוא מצא בתי״ספר למחול, נערות שלמדו לרחף על קצות הב־
׳הונות. אולם שום דבר לא משך אותו — חוץ מלהקתה של שרה לוי.
ואין פלא. כי רוב האחרים ניסו לחקות את והאסכולות של מוסקבה
ופאריס, או הרכיבו מחולות סינטטיים של שני״צעדיס״ימינה״והופ,
שני״צעדים־שמאלה״והופ״הופ. וקראו להם ריקודי״עם. ואילו שרה
לוי הגיעה למקור האמיתי, חיברה ולימדה מחולות שאף עם אחר
לא התמחה בהם יותר ממנה.
אף לא בתימן. כי יצירותיה של שרה שוב אינן התנועות העמו קות
והחינניות — אך המוגבלות — של מחולות הגלות התימנית.
היא שמרה על היסוד׳ על העמקות והחינניות, והוסיפה לו, מן
המיוחד לארץ. ביצירותיה מיזגה את הסגנון המזרחי עם האופי
העברי.
יתכן כי אין זו עדיין דמותה של תרבות עברית על כל צדדיה.
אולם אין כל ספק כי זהו צעד גדול לקראתה. והוא נעשה הודות
לנערה שחרחורת וחיננית׳ שנשמתה הסוערת לא השלימה עם פש רות.

את הדרך הלאה תעזור היא לפתח — היא והצעירים שעקש־נותר,
פתחה בפניהם את השער שהיה נעול בפניה היא.

באותם הימים׳ לפני ארבע שנים, עבדה שרה כמורה לשירים
ומישחקי״ילדים במידרשה למחנכים למוסיקה. היא פנתה לעמנואל
עמירן׳ מנהל המידרשה, וביקשה ממנו רשות לכנס שם מדי ערב
צעירים וצעירות שיעצבו את לבטי״היצירה.
פורסמה מודעה קטנה בעתון׳ וכעבור כמה ימים החלו השיעו רים
והחזרות. לפעמים היו מופיעים ששה אנשים, לפעמים הגיע
מספרם לעשרים. שרה לא התיאשה. היא השקיעה את כל מרצה,
היתר, מחכות שעבודת״הבוקר תיגמר כדי שתתמסר ללהקה. עתה
כבר לא היתד, בודדה. אש היצירה התלקחה גם בתלמידים.
כעבור שנה החליטה להופיע בציבור. היא פנתה למרכז לתרבות
והסברה של ד,וד,סתדרות, ביקשו,־ ,את עזרתו. העזרה ניתנה — בצורת
תשלום זעום, אך קבוע — לאנשי הלהקה. כמה מן הצעירים עזבו
עבודות קבועות שהשתלמו הרבה יותר וקשרו את עתידם ללהקה.
בשביל נוער״פרברים׳ שכל חייו דר בשכנות עם המצוקה הכספית,
הקד, זד, צעד לא פשוט. איש כמעט לא האמין כי בנוער זה עוד
נשמר זיק־ההקרבה ועדינות־הנפש שתדחוף אותו למעשה זה.

היעוד ומצא

החזרה. באולם ת ת״ קרקעי נן תל״זגסיב
מניניה שהה לוי את הלהקה לקראת ההופעה.

ההופעה הראשונה היתה ביפן, בעצרת 1במאי. הקהל היה
מעורב: וותיקים, עולי״מזרח ועולים שלא ידעו מלה עברית. גם
התגובה היתד, מעורבת. למחרת הופיעו: הלהקה בביצרון. במרכז
הכפר גיבבו התושבים במת״עפר ועליה התנהלה ״התוכנית האמ׳
נותית״ .תחילה הופיעה זמרת ידועה. היא עמדה תחת שמש״צהרים
צורבת והשמיעה שירים בקול אופיראי מנופח. הקהל הקשיב. הוא
גם ניהל שיחות״ביניים, הלך לשתות מים, התווכח על סיכויי״ד,ע בודה.
ואז
הופיעו והבחורים והבחורות של שרה. מן הצליל הראשון
היה ברור כי על במת״העפר שרו, וקיפצו דמויות שידעו לנגוע
במעמקי נשמת הצופים. איש לא זז ממקומו, איש לא דיבר. איש
אפילו לא שם לב לשמש הלוהטת. כולם עקבו בנשימה עצורה
אחרי מחזות״דזרועים וריקודי״המזרח שהוצגו לפניהם. כשנסתיימה
ההצגה, פרצה סערת״ מחיאות. שרה לוי נשמה לרווחה: היא מצאה
את יעוחה. היא הביאה לארץ השמש הלוהטת את תרבות השמש

הרקע והעיבוד. מחול זה מבוסס על חיי העדה היהודית בתימן. הם
בוד של שרה, שפיתח את ה תנועו ת ה מקו ריו ת, הפכו למחול ממ

* ח ק, הלחה ! כדרום. בצריף העץ, מול הד־ הנגב הפראיים, שהכיר עד כה, הוא נמצא כאן, כי קול המדבר קרא לו וכאן ישאר עד
אבנר ב שעות הפנאי. בי תו נמצא הרחק ב צ פון ואתו כל צורת החיים שימלא חלקו ב מיבצע האדיר שהביא אותו לכאן: סלילת הכביש לאילת.

;סוד^עוראל

אבנר דוונ פלד -

אל לב המדבר מאת ישעיהו
לביא

א כל בחור היה מסכים לשבת בחיי
,1בלב־המדבר, מרצונו הטוב. דרו ט
זו גדול שירתק צעיר למקום כמו מחנה-
ודה של חיל־ההנדסה׳ עמוק בערבה,
הכביש החדש לאילת. אין שם חברה,
שם בילוי — אפילו קולו הצרוד של
״ג חסר.
ין זה כי אבנר רוזנפלד קיבל פקודה
ת לערבה — ולכן הלך. גם הצבא
־ בעובדה כי אין לכפות ישיבה ממושכת
ום זח על חייל נגד רצונו אילו רצה,
היה אבנר, סגן־המשנה בן ה־,19
ב את אבק המדבר ולחזור למחנה נקי
ידר במרכז הארץ. הדבר היה מקל
בהרבה. הוא היה יכול לבקר בקלות
־צת שילר, ביתו׳ הוא היה יכול לפגוש
חברתו לעתים קרובות יותר, הוא היה
ללכת לקולנוע מתי שרצה — הוא
יכול לעשות את אלף הדברים החשובים
רים בגילו•
:קום זה ישב הוא בערבה. מדוע?

קשה לומר מה בדיוק קושר את אבנר
לאדמת הטרשים ולסלעים האדמדמים שמדרום
לקו באר־שבע־סדום .״אולי מפני שהמקום
יפה ומשכר,״ אומר הוא .״אולי גם
מפני שכאן אין הרעש שיש בעיר, אבל אני
חושב שמעל לכל זה מפני שכאן יש לי
הרגשת סיפוק, הרגשה שאני עושה משר,ומועיל.״
הוא
ראה את הנגב לראשונה ב, 1949-
מיד לאחר כיבוש אילת. יחד עם שאר
חניכי בית-הספר בגבעת׳ברנר יצא אבנר
על מכונית־משא לטיול של יומיים דרר

מעלה־העקרבים והערבה לאילת. אז עוד לא
נסלל הכביש והנסיעה, שהחלה בארבע לפנות
בוקר, הסתיימה בשמונה בערב.
עד אז הכיר את נוף הצפון, את השדות
המוריקים והגבעות העגולות, את המעיינות
ושפע החיים. הנוף החדש, הפראי, של הנגב
השאיר עליו רושם עצום• הוא החל מסייר
בו לעתים קרובות יותר: מסעות רגליים
למצדה, לסדום, לערבה.
בהגיעו לגיל הגיוס, עזב את משקו׳ יצא
למחנה האימוניב. נסיונו עם טרקטורים
ועבודה במוסך הקיבוץ זיכה אותו בהעברה

בחוםוכאבק. מבוקר עד ערב מטרטר ה מנוע הענק. הרים וגבעות נמוגים בפניו. ב חום,
באבק ובבדידו ת מבצעים אנשי זזיל־ההנדסה במקום את המ שימה הגדולה ביו תר שהוטלה עליהם.

ליחידה של ציוד מכני כבד בחיל ההנדסה.

מקימ 1שם. בערבה
עבודתו הגדולה הראשונה הורידה אותו
דרומה, אל הכביש המרכזי לאילת. שש שעות
ליום, בימי חול, שבתות וחגים, עבד החייל
הצעיר על טרקטור ענק, הזיז גושי-אדמה אדירים,
שינה סדרי-בראשית במדבר הלוהט.
את ביתו זכה לראות רק לעתים רחוקות —
פעם לחודשיים־שלושה.
בנגב נפגש עם הטיפוסים המיוחדים מאכלסים
חלק זה של הארץ: צעירים ולאבל
כך צעירים, שהמרחבים הפראיים כבשו
את נשמתם, אנשי־חזון או הרפתקנים שמצאו
בנגב את ארץ חלומם. והוא׳ החייל שהגיע
לשם על פי פקוד־ .צבאית, הרגיש כי גם
לו חלק בהווי הגדול, ביצירה הגדולה.
כעבור כמה חדשים הועבר צפונה, לקורס־קצינים.
וכשסיים את הקורם, במקום לחפ ט
עבודה נוחה ונקייה בבסיס, ביקש לחזור
דרומה — אל הכלים שלו, אל חבריו המאובקים
ואל הסרט האפור שהתפתל בין הצוקים•
הוא לא הרבה לחשוב על חלוצייר,
או על נכונות להקרבה. הוא רק ידע כי
מקומו שם, איפה שהחברה עושים משהי.
היה זה טבעי ביותר. לא היה זה גב
מקרה שרוו זר אחזה את יתר אנשי הצבא
שעבדו אתו, כי מעל לכל יחידה אחרת
בצד״,ל יכול לוו;ר חיל־ההנדסה כי הנגב
הדרומי והערבה הם ממלכתו. הוא ביצע
שם את המפעלים הגדולים ביותר, ערך סיורים
ומחקרים, פתח את הדרך בפני פעולות

פיתוח ומחקר לשאר הגופים במדינה. בניגוד
לדעה המקובלת על צבא כגורם הרסני,
מיל!ו חי׳ ההנדסה תפקיד חלוצי גדול
בפיתוח הנגב.

לא רוצים לחזור
המיבצע הגדול הראשון היה סלילת כביש
הערבה לאילת. כאשר הוציא המטה הכל.י
את הפקודה לסלול בביש לאילת, ביולי
,1949 היתד. קיימת מבאר־שבע לאילת דרך
קשה, שהנסיעה בה ארכה למעלה מ־13
שעות והיתד, אפשרית רק במכוניות בעלות
הנעה־קדמית. מעלה העקרבים׳ שהיה קיים
בצורת שביל צר, היווה מכשול רציני ומסכן
ומכוניות־משא חייבות היו לתמרן כל סיבוב.
כעבור 11 חודש בדיוק הודיע חיל־ההנ־דסה
על סיום המיבצע 200 :קילומטר
של דרך היו פתוחים לתנועה.
אחרי המשימה הראשונה באו תפקידים
נוספים: פריצת דרך מסדום לעין־גדי, הכנת
מאות קילומטרים של דרכים אחרות בלב-
הנגב. ואז באה משימה חדשה: כביש
פנימי לאילת. חיל־ד,הנדסה גייס את העובדים
האזרחיים הדרושים, שלח את הציוד הכבד
הטיל על אנשיו את אחריות־ד,ביצוע.
נשלחו לשם, בדרך כלל, חיילים צעירים,
שהתעסקו בעברם האזרחי במכונות. ואז
נתגלתה תופעה מיוחדת במינה: רבים מהם,
במקום לבקש שיחליפו אותם כעבור כבה
חודשים, התקשרו למקום, ביקשו לד,שאי
שם עד גמר העבודה. הם יושבים שם עד
היום, חושבים ברגשות מעורבים על היום
הקרב ובא בו יצטרכו לחזור צפונה.

הכדידותהגדולה. ר,אפ ש רויו ת לבילוי אפסיות! כמעט. י שני מכשיר דדיו במקום, שק״ם
וכמה ספרים. לעתים רחוקות מאוד מבקרת להקתיאמנים. הביקורים הביתה מרוחקים מאוד —
פעס לחוד שיים־ שלו שה. הבילוי העיקרי: שיחות-רעיס רוויו ת־ז כ רוני ת או תוכניו ת חו ל מניו ת
לעתיד. אפשר גם ל־דת למחנה הבדואים העובדים במקום, שם נערכות פנ טזיו ת מסביב למדורה.

זה החלק שליו*לא נבדל מהם גם מפקדב, אבנר. הלא
דואג שאנשיו יצא־ לעבודתם בשתי המשמרות
הקבועות, שהמכונות תהיינה במצב
טוב ושמיככת העבודה תבוצע בזמנה• ב
שעות הפנאי יושב היא עם החברה, מחליף
רעיונות חצי־חולמניים .״פעם החלטנו ל־הקיב
כאן נקודה של חיילי-הנדסה משיח
ררים, קואופרטיב עם מפונות גדולות ע־יסלול
כבישים ויקי= מיפעליב בנגב• אבל
זה היה בערבים, כשלא היה מה לעשות.
מה הן בכל זאת תוכניותיו לעתיד י
״אחזור למשק. אני איש־עבודה. בל ימי
עבדתי וגם עכשיו בצבא אני עובד. בוודא־אשיב
למשק — גם שם מחכה עבודה רבה.
גם שם צריכים לחרוש שדות חדשים, לכביש
שטחים נוספיב. וכשאסע פעם בכביש חלה
לנגב הדרומי, אעצור את המבינית ואגיד
לחברה: אתם רואים? החלק הזה היא
שלי. אני הייתי בין א,ה שבנו את הכביש.״
מה שהוא לא יספר להם הוא מגילה
הבדידות ור-מחנק, הזיעה וכאבי-השריר־ם
שעברו באותו מחנה׳עבודה. כי דברים אלה
לא ייראו חשובים לעומת הסיפוק של אדב
שיצא אל המדבר והשאיר בו את יצירתו
כסימן־דרך לדורות הבאים.

V־ *25

הוד ״ מדבר. מראות כאלה שופעים בכל מקום בנגב ובערבה. עם כל סיבוב של הכביש מתגלות מבעד לחלון הג׳יפ פינו ת חד שות ש ק נו ף ׳
_החודר כסס משכר לעורקים. ב ת מונה: ה שולחן הגדול (במרכז) ו ה שול חן הקטן (ימין) ,המתנ שאים בלב מכתש הרמאן. לידם כביש הערבה.

הכביש. קילומטר אחר קילומטר.
הכביש — עדות עפר לרצון־ברזל מחוש

חיים !גור ־

בלי גב 1ל

היתר, קפיצה גדולה בחיי ההתיישבות בארץ.
בפעם הראשונה דובר על היאחזות ולא רק
על יישוב. כי מן הרגע הראשון היה, ברור
שאין לחשוב על משק ושדות במנרה, כפי
שאפשר לחשוב עליהם בכל נקודת־התיישבות
אחרת. האדמה סלעית, מקורות־מים איי,
האקלים קשה ובלתי־מוכר.
את מי השתיה הובילו בעגלות מעבר
לגבול ואילו את מיצרכיהם היו מובילים
על פרדות בשביל עקלקל מכפר גלעדי.
אך מנרה נבנתה. אם לא כמשק חקלאי,
הרי לפחות כנקודת יישוב ומשמר על הגבול.
והדבר היה חשוב, כי באופק רמזו הסימנים
הראשונים של מלחמת-ר,עצמאות ואתה ימי
מצור וקרבות למנרה.

לנו במאמצים ובהוצאות עצומות. אבל אין
להרתע. מוכרחים להמשיך בדרכנו״.
כשמלים אלו יוצאות מפי נער בן 13
הן דברי חלוציות רומנטית. כשהן יוצאות
מפי גבר שעבר את השלושים — זוהי גבורה
של פלדה שבנפש.

באה מלחמה
בפברואר 1948 החל המצור. שיירה שיצאה
למקום הותקפה וחוסלה. שיירה שניה נאלצה
אף היא לסגת תוך אבידות. פרימוסים החלי
מצניחים לחם
המצור גבר. באה מלחמה. בחשכת הלילה
הופיעה פלוגה מוגברת של אנשי משקים,
פלמ״חאיש ומתנדבים מטבריה. הם באי
לפנות את ילדי המקום. בנתיב איום׳ בין
שני כפרים ערביים, עברה השיירה לכפר
גלעדי, כשהילדים קשורים לכתפי הבחורים
והתינוקות מונחים בתיבות מרופדות של
תנובה.

חיים צור אינו נער פלמ״ח שזוף, מגודל-
בלורית, נעול סנדלים וחבוש כפייה לבנה.
המתנופפת באויר, כשסטן דרוך בידו. איל•
פגשתי אותו ברחוב לא הייתי בוחר ב־כסמל
לחיי-עמל בקיבוץ־מישלט. גש את
ביתו של חיים, קיבוץ מנרה, אין למצוא
ברשימת קיבוצי-המישלט החוגרים את מדינת
ישראל לאורך גבולותיה.
אולם ספק אם אפשר למצוא משק אחר
בארץ שיזכיר יותר את אגדות־הפאר של
יישובי הגבול. כי מנרה אינה סתם קיבוץ
היושב בדיוק על הגבול הצפוני עם הלבנון.
מנרה היא שם דבר בתולדות היישוב.
חיים צור והגיע לגבול הצפון לראשונה
לפני 16 שנה, בהיותו בן . 15 הוא עלה
ארצה עם קבוצה של עליית הנוער מגרמניה
ונשלח ישר לתליה. משם היתד, הדרך למ נרה
קצרה.
אולם העליה לפיסגה הסלעית שבהרי נפתלי

הערבים תפסו מישלטים מסביב. צליפות
והפגזות ניתכו על היישוב המכותר. טוי
משוריין שניסה לפרוץ אליו הושמד כמעט
כליל. מנרה הפכה לשדה־קרב, בית־הקברות
במקום הלך וגדל.
לבסוף בא הנצחון. אנשי המשק שהפכו
עכברי־חזית יצאו מחפירותיהם והתבוננו
סביבם. בשנתו הששית היה משקם ברמת-
התפתחות נמוכה מזו של משקים שאך עלו
לקרקע. מעט המטעים והכרמים שניטעו
הצליחו במידה קלושה בלבד, שום שטח
של ירקות או פלחה לא הוכשר לעיבוד
רציני. הלול הושמד בימי המצור, הרפת
היתד, דלה ומצומקת. היתד, דרישה תנופה
אדירה למצוא בסים־שלום לישוב־מלחמה.
אפשר היה גש לחפש פתרון אחר. אפשר
היה לומר כי שוב אין זה תפקידם של אזרחיש
לסבול בהיאחזות חסרת בסיס משקי׳ למסור
את המקום לילי הצבא. אולם לא מחומר
זה קורצו אנשי מנרה. מלחמת־היישוב נגמרה.
מלחמתם הם החלה. והם נשבעו לנצח גב
בה• הם קיבלו אדמות בעמק המשוחרי,
חפרו בריכות־דגים׳ הכשירו את מורדות־ההר
שמסביב לביתם.
״החיים כאן קשים מאוד. כל דבר עולה

הנוף במנרה מיוחר כמינו בארץ. הקיבוץ הוא נקודת־הישוב
הגבוהה כיותר,שוכן על הר תלול המתנשא מעל לעמק החולה.
כחורף מתכסה כל השטח שלגים >למעלה< ואילו ברוב ימות השנה
מכסים ערפילים את שדות העמק מעיני תושבי ההר (למטה<.

זמורות יכשות. חיים צור יעובד במטעים ובכרמים של המ שק, הענף היחידי שאנשי הקיבוץ יכלו לפתחו
באזור ההררי הקשח. אולם מחוסר מים להשקאה ואדמה עמוקה נבלו רוב העצים שניטעו מאז העליה למקום.

מטפלת חולים. רותי, א שתו של חיים. אחראית למרפאה
במקום, מטפלת בחוליה אחר־הצהרים. בבו קר מכינה אוכל לחולים.

האיש המחייך: שזזת־ הקרב החלוצי של חמדי הוא ליד ש ולחך־כתיבוז, במ שרד הפנים. נשקו: חיוך רחב, סבלנות אינסופית. בנז ש־כורת
זעו מה, ב ה הוא מכלכל את א שתו ושני ילדיו (׳תמונה משמאל) ,משתדל חמדי לחיות כאדם י שר, שמח בחלקו ו מו כן תמיד לשרות.

הס1ד*יעודאל

שלמה חמד לו ־

סתם פקיד
באמריקה שהפך מיליונר. אולם היתה זאת
דרך קשה *מאד לחמדי.

פקיד טוב. ח״ל ט 1ב
מאת שלמת
הררי

פגשתי את חמדי במקרה, כשניגשתי למחלקת
העלית של משרד־הפנים כדי לסדר
דרכון. התכוננתי להיתקל ב״פקיד ממשלתי,׳׳
כפי שהוא מצטייר מתוך העתונים: אדם
עליון הבז לפונים אליו, נהנה *מן התור
הארוך ועונה בחוצפה.
לתמהוני פגשתי בשלמה חמדי לוי׳ בחור
תימני בן ,35 שקידם את פני בחיוך, הסביר
לי בדיוק מ 3עלי לעשות׳ סידר את כל
הענין במהירות של מכשף. לא עמדתי בשוב
תור. הרגשתי, זו הפעם הראשונה, כאזרח
המקבל שרות מהמדינה, אשר לה הוא
משלם מסים.

כשהחל חמדי, לפגי 25 שנה, לעבוד ביר־-
שלים כנער שליח בבנק עליאש, שנוהל
על-״ידי אחיו של מי שהיה ציר ישראל
בלונדון, לא תאר לעצמו שאי־פעם ישמש
כמזכיר ומרכז עניני הבנק. אולם כך קרה.
חמדי למד לבוא במגע עם קהל. היה
זה בית־ספר טוב. הבנק הקטן היה מעונין
בלקוחותיו ,־ ורק אך ם שידע לטפל טיפול
אוהד בכל אחד ואחד מהם יכול היה להחזיק
במשרה זו. אותה שעה למד גם שפות׳
עד שהשתלם בעברית, ערבית, אנגליה,
צרפתית, כפרדית ואידיש.
עם פרוץ מלחמת־העצמאות התגייס חמדי,
השתתף בקרבות ירושלים, פיקד על מחלקה
שפרצה לרמת־רחל. הפקיד הטוב הפך לחייל
טוב, באותה דרך שקטה וצנועה. עם תיט
הקרבות עבר לחזית החדשה של המדינה :
הטיפול בעולים החדשים. גם שם בלט במהרה

ע ד שערות שיבה
אין זה סיפור מרתק. זהו סיפורו האפור
של האזרח האלמוני. האזרח אשר עסקנים
מכריזים עליו שהוא ״נושא בעול.״ היא
עושה זאת מבלי לחשוב על כך פעמיים.
חמדי קם בשש בוקר, עומד כרוב האזרחים
האלמונים בתור לאוטובוס׳ מגיע לעבודה
בשבע וחצי. מאז ועד שלוש וחצי׳ אחרי-
הצהריים, עובד חמדי באופן רצוף בקבלת
קהל עבודה הדורשת הרבה טאקט וסבלנות.
אמנם, לא תמיד המצב כה קשה כמו
במקרה של הגבר בן ה 60-שהופיע בלווית
אשתו בת ה־ .30 כשרצה חמדי לרשום בדר כון
כי הוא בעל ״שערות שיבה״ ,שלח

רק ממלא

גער בן 12
איני עתונאי. הדמיון שלי תועה בין מחירי
גלופות וחשבונות דפוס. אולם בשנשאלת־בישיבת־המערכת
מי האדם הישראלי האופייני,
לדעתי, ביצבץ בזכרוני אותו פקיד שקט
וחייכני. אמרתי: הנהו. כי בחשבון האחרון׳
לא טייסים ומפוצצי־סלעים קובעים
את דמות המדינה, אלא האדם הפשוט.
המרויח את לחמו ביושר, העושה את מלאכתו
היומיומית החדגונית באמונה.
חזרתי למשרדו של חמדי. קבוצה של
אנשים עצבניים הצטופפה מסביבו. כל אחד
מד,ם היה בטוח כי ענינו מסובך ומיואש.
המדי ״חיסל״ אותם, כפי ש״חיסל״ אותי,
בשקט, בחיוך, במרץ.
ביקשתי ללוותו הביתה. עד שהגענו לביתו
הצנוע׳ בחולון, כבר הצטיירה במוחי דמותי׳ :
דמותו של נער יתום תימני, חניך תלמוד-
תורה׳ שכבר בגיל 12 היה נאלץ לפרנס
את עצמו, הגיע בעבודה קשה של שנים
לדרגה של סגן־מנהל בנק, ואחר-כך למעמד
של פקיד ממשלתי דרגה .10 אולי אין זה
עושה רושם כדרכו של נער מוכר״עתונים

בגישתו האוהדת: הוא קיבל בחיוך חם
את פניהם של העולים התימנים שהוטטי
ב״מרבד הקסמים״ .דאג שצעדם הראשון על
אדמת מולדתם החדשה יהיה מלווה מלה
אוהדת.
ה,ממונים עליו שמו לב לתכונות אלה.
הוא עלה בדרגה, הועבר למחלקת הדרכונים.

הגבר מבט באשתו, התנגד בכל תוקף. הוא
דרש שיירשם ״שיער שחור״• חמדי הציע
כפשרה ,״שיער מכסיף״ .אולם האיש החל
צועק, נרגע רק בקושי.
בדרך כלל הטיפול שקט יותר, אך על
הפקיד להתיחס בהבנה לתקלות הקטנות
ולפגמים הקטנים של כל אדם ואדם. מגירה
מלאת מכתבי-הערכה של לקוחות מרוצים
מוכיחה כי חמדי הצליח בתפקיד זה.
ביתו הקטן של חמדי הוקם ממש במו
ידיו׳ בעזרת ידידיו. אשתו מזל ושני ילדיו׳
דויד ויעל, כבר חיכו לו בחדר העומד חסר
חשמל ובלתי-מסוייד זה ארבע שנים( .״למי
יש 35 לירות לשלם לסייד?״) חייו הפרטיים
של חמדי מצטמצמים בפגישה עם חבריי
בערבים, לאור מנורת הלוקס, עבודה בגינה,
תיקונים קטנים בבית׳ דאגות לאיזון״התקציב.
קולנוע? אולי פעם בשבועיים. התקציב
אינו מרשה• .מה התקציב? 167ל״י נקי,
אחרי 4שנות וותק, מזה 25ל״י חובות.
כיצד הוא חי? ״אתה רואה׳ לוקחים הלוואה
פה ושם. העיקר שיש אשראי במכולת.
תמיד חייבים ש ...אולם איש המכולת הוא
בחור והגון. תמיד נותן. יש חברים בעבודה
שאין להם מזל כזה״.

כחזית: שלמה זזמדי עבר משדה הקרב
ישר לחזית ה שניה ; קבלת עולים בלוד.

תפקיד

אחרי כמה שעות של שיחה, העזתי לשאול
את השאלה הגדולה :״האם אתה
מרוצ־ כאזרח מדינת-ישראל?״
חמדי ענה בפשטות, בלי לחשוב :״ודאי
שאני מבסוט. אני גאה להיות אזרח ישראלי.
חבל לי רק על העולים שקיבלתי אה
פניהם בשדה-התעופה בלוד לפני חמש שנים.
אז נישקו את האדמה מרוב התלהבות.
עכשיו הם עומדים להגר. הם אומרים לי :
תן לי יום עבודה של ארבע לירות, ואנחנו
נשארים פה.״
הוא הירהר רגע .״כשבאים אנשים במגע
עם פקיד ממשלתי ורואים שהוא מתנהג
כבן־אדם רגיל, הם מלאים התפעלות על
אדיבותו. אבל אין בזה שום דבר מיוחד.
אני רק ממלא את תפקידי.״
משפטים כמו ״אני גאה להיות אזרח״
ו״אני רק ממלא את תפקידי״ מצלצלים
כפראזות בעתון ישראלי. אולם בביתו של
חמדי יש להם עדיין משמעות עמוקה. חמדי
ורבים כמוהו, פקידי־ממשלה וסתם אזרחים.
החלוצים לאור היום מאחורי שולחנות כתי
בכית: תענוגו העיקרי של שלמה חמדי הוא בה, במשרדים, בבתי-חמשת הם עמוד השד לטפל
בגינה לפני הבית שהקים ב מו ידי ודה של המדינה.

ד 0של איברים. מבט הנאווה שייך לצעיר הסוקר את שדותיו המוריקים, המ שק שהקיס
משך ארבע שנות עבודה. בעורקיו זורם דם איכרים שיעבור הלאה, לדור חדש שיבוא.

המי החיש. רחל, בת אתיו של דניאל, נולדה בתו שב. כיוס הנה בת שלוש וצורת
החיים הכפרית היא היחידה אשר הכירה. יש לה עופו ת וגדיים משלה אשר היא מטפלת בהם.

הסוד*יעוואל

דני אלב־ אד -

שרשים באדמה הט
אץ זמן להתבטל
מאת שלום

כל אדם במסמיה 9מכיר את דניאל ביאר.
כי דניאל ביאר אינו סתם חבר״מושב. דניאל
ביאר הוא דוגמה לכל שאר חברי המושב.
אפילו אנשים זרים שמעו עליו ועל משקו.
וכשרצה המרצה לכלכלה של הפקולטה לחק לאות
ברחובות להראור לסטודנטים דוגמה
של תיכנון חקלאי למופת במשק קטן, הוא
בחר במשקו של דניאל.
מבחוץ אין בית ביאר נבדל מיתר 93ה קוביות
הלבנות, בעלות גגות־ הרעפים האדו מים,
המתמשכות בשתי שורות מקבילות מ כביש
הדרום הראשי. אולם אפילו אדם בור
בענייני חקלאות יבחין מיד כי מלבן־האדמה
המשתרע מאחורי הבית שונה מאלה שלצד״
דיו. הוא מחולק בדייקנות של סרגל לחל קות
ירוקות׳ חומות או צהובות ואי״אפשר
שלא לשים לב כי שלוחות עשבי״הבר וסבך
גידולי״הפרא הנראים בשדות הסמוכים חס רים
בשדהו של דניאל.

הם יצאו למקום, הקימו אוהלים והחלו
בבניית בית והוחת צינורות׳ כפועלים שכי רים
של הסוכנית. הם גם שלחו מכתב ל אביהם,
שנשאר בתורכיה, לחסל את משקו
ולהצטרף אליהם. תמורת סכום שלא עלה על
מחיר היבול של שנה אחת, מכר האב את
כל מה שהיה לו ויצא גם הוא בדרכו למס־מיה

כיום מעבדים. אחים שני משקים סמוכים
זה לזה. שמואל, אשתו אינס ובתם רחל, בת
השלוש׳ גרים בבית אחד ; דניאל׳ אביו מר דכי
בן ד 80״.ואמו בכורה בת ד ,72״.מעב דים
את המשק השני. הזקנים, שעקבות עמל״
שנים חרותות על פניהם׳ ממלאים את חל קם
.,עוסקים בעשרות העבודות הקטנות של
משק. האב נטע כרם קטן, האם מטפלת בעו פות,
עוזרת ברפת, מטפלת במשק הבית.

עם אבא א ! ,חובטות
בפעם הראשונה ראה דניאל את המקום׳
שנועד להיות ביתו, לפני ארבע שנים. פקיד־הסוכנות,
שהביא אותו למקום, הסביר כי
באזור זה מובטחת קליטה מהירה ובטוחה
וכי טוב יעשר• אם יצטרף למושב תלמי״
יחיאל העתיד לקום שם. דניאל ואחיו שמו אל׳
המבוגר ממנו בחמש שנים׳ ראו את ה מקום׳
לקחו רגב אדמה ביד והחליטו כי שם
יקימו את ביתם.
לאחים, שזה עתה עלו מתורכיה, לא היתד.
עבודת האדמה דבר זר. עוד מילדותם עב דו
במשק הפירות של אביהם, בקרבת העיר
אנדרינופל ,׳וגם כשנכנסו לבית״הספר היו
צריכים לעבוד במשק בחופשה הגדולה .״עם
אבי לא היו שום חוכמות,״ נזכר דניאל .״או
שעבדנו או שקיבלנו בישבן.״

הרפתן. שלוש פעמים ביו ם חו ל ב דניאל
את פרו תיו, מוביל חלבן למחלבה שיתופית.

יסוד העתיד. עד עכ שיו ביסס דניאל את מ שקו על גידול ירקות, בו הניע לכמה שיאים.
אולם כוונתו עתה היא לפתח את הרפת, שהיא גס השקעה וגם מקור הכנסה בטוח.

המעמסה העיקרית׳ נופלת כמובן׳ על כת פו
של דניאל — כתפים חסונות של בחור
בן 27׳ גבוה׳ רזה מחושל. העבודה מתחילה
עם חליבת־הפרות׳ עוד לפני עלות־השחר
ומסתלימת רק עם סיור־הביקורת האחרון׳
בחושך. אין זמן לטיולים׳ לביקורים או ל התבטלות.
לעתים׳ בעונה הבוערת׳ עוברת
חצי״שנה מבלי שדניאל יעזוב את משקו.
בימים בהם אין העבודה דוחקת, מתאספים
לעתים בפתח״הבית כמה שכנים, מחליפים
רשמים ועצות׳ מדברים על מזג״האויר או
על סיכויי״היבול. בדרך כלל זוהי •חברה
מגוונת ביותר: רומנים בולגרים׳ תורכים׳
ארגנטינים ועיראקים. הם סיגלו להם אפילו
שפה משותפת: ערבוביה של חצי״תריסר
שפות שונות ותנועות״ידיים.
ביחוד חזק הקשר בין המשפחות הוותיקות
במקום. מספרן קטן מאוד, כי רוב המתייש״

האס ..בכורה ביאר היא נבר בת .72 אולם
את ע בודו ת הבית והחצר מבצעת היא לבדה.

בים התייאשו מן התנאים כעבור עונה או
שתיים, יצאו לחפש סידור בעיר ופינו את
מקומם למשפחות חדשות. כשיצא דניאל ל שירות
של שבועיים במילואים׳ באו שכנים
לקצור מספוא לבעלי־החי ולעדור לזקנים ב עבודות
המשק — מבלי שאיש ביקש אותם
לעשות זאת או שנדברו על כך מראש.
לא הכל עבר בקלות. המשפחה עדיין גרה
בבית קטן׳ ללא חשמל ז הכביש רחוק מאוד
ובימי״החורף שוקעים בגוץ .״פעם׳ למשל,״
מספר דניאל׳ ״שכבתי על מיטתי כששמעתי
צעקות של אשה. רצתי החוצה ומצאתי אחת
השכנות שקועה בבוץ עד הברכיים. נתתי
לה יד ומשכתי אותה החוצה — ונשארתי
בעצמי תקוע בבוץ עד המותניים. עד שבא
שמואל ומשך אותי בעזרת חבל ״.פעם אח רת
שקע פרד עד לבטנו בבוץ ונשאר שם
ארבעה ימים׳ עד שאפשר היה להוציאו.

הפתרון טמון באדמה
משך שנה וחצי סירבה אינס׳ אשתו של
שמואל׳ שלא חיה מימיה מחוץ לעיר׳ להש לים
עם המציאות הכפרית החדשה .״נלך ה־ע־הר׳
נקנה איזו קופסה קטנה ונמכור
פלאפל,״ האיצה לא פעם בבעלה .״אבל רק
שלא נשאר בחור זה.״ אולם לבסוף התרגלה
אף היא ועכשיו לא היתד, עוזבת את הכפר
בשום אופן .״אחרי שצורת״החיים הזו נכ נסת
לדם׳״ אומרת היא כיום ,״קשה לחשוב
על חזרה לרעש ולצפיפות של העיר.״
לדניאל ולאחיו יש דעות עקרוניות ותקי פות
לא פחות. כי שני האחים חקלאים מ תיו
אמונה׳ לא מפני שמצאו בצורת חיים זו
פתרון קל לבעייתם .״בארץ קיים משבר ח ריף׳״
אומר דניאל וקובע את הסיבה :״ישנם
יותר מדי סוחרים. הרבה יותר מדי אנשים
מחפשים דרך להתקיים מבלי לעבוד. כיום
אין לנו כאן אפילו אחוז אחד ממה שהיה
לנו בתורכיה. אבל אי־אפשר לומר שרע לנו.
פשוט עבדנו — וכל מי שמוכן לעבוד יכול
לחיות טוב ובכבוד. ורק על״ידי עבודה כאן,
בכפר׳ באדמה שממנה יצא לחמנו, נוכל
לפתור את המשבר שלנו.״
יתכן מאוד כי אם יבוא יום ויערוך מישהו
דו״ח על תקומתו של עם ישראל ועל נסיו״
נותיו לחסל את משבריו, לא יזכור איש את
האיכר העקשן ממסמיה .9איש לא ילך ל חפש
את הסוד האמיתי שמאחורי המאבק ו התקומה,
הסוד המורכב מאלפי סודות אפו רים,
הסוד אשר דניאל ביאר הוא חלק ממנו.

במדינה
העם הסמר המ 11 הקטן
עמוק בלבו של כל אדם חבויים זפררנדת
נשכחים, אשר אין הוא יודע כלל על קיומם•
הדברים אשר ראה ושמע, בהיותו בן שנתיים׳
שלוש, צבורים שם באקדחים משומנים
ב״סליק״ של מחתרת נשכחת• ,משפיעים
באופן מכריע (אך בלתי־מורגש) על דע־תיו
והתנהגותו.
רוב רובם של אזרחי ישראל אינם דתיים,
ונדמה להם שהם התגברו מזמן על השקפת־העולם
הצרה של היהדות הדתית. אולם
ברוב המקרים זוהי אשליה. אי-שם בנבכי׳
הנפש פועלים עדיין זכרונות־ילדות, טכסים
דתיים ופסוקי תפילות שנולדו בפזורה, תו
צאת חייו של מעוט נרדף ומבודד. הדעה
התת־הכרתית כי כל זר הוא ״גוי״ המבקש
להשמיד את היהודים, הצורך החת-הכרתי
להסתגר בתחום הצר של הקהילה, לכל
אלה ישנו גם כיום השפעה עצומה על
התנהגותו הפוליטית של הגוף הלאומי.
בעולם נסתר זה תופס ערב־הסדר של חו־הפסח
מקום מרכזי. לילד היהודי היתה
זאת החוויה הדתית העיקרית של השנה׳
חוויה שהשתרש בדמיון יותר מכל חג אחר.
רוב אזרחי ישראל השתתפו לפחות בנעו״
ריהם בערבי-סדר מסורתיים. מדי שנה,
בהתקרב חג הפסח, מבצבצים זכרונות
אלה.
״ ש פו ףחמתך במרכז ערב-הסדד
עומד ספר מוזר. ההגדה של פסח היא
תעודה מיוחדת במינה ׳,אשר מעטים מאד
טרחו לקראו ולנתח את תוכנו ניתוח צונן
גם מעטים אלה התקשו להבין אוסף מסתורי
זה של ויכוחי״סרק, קטעים ספרותיים
וטכסים, שאינו מגיע בשום מקום ליופי־הספרותי
השרשי של ספר התורה.
לא פעם ניסו חוקרים למצוא משמעות
עמוקה יותר •מן. הנראה לעין בהגדה. אף
כי הספר עצמו חובר בתקופה מאוחרת,
לפני כ 600-שנה בלבד, הרי קטעיו העיקריים
חוברו בימי בר-כוכבא, נותנים מקום נכבד
לרבי עקיבא. מכאן היה רק צעד אחד להי־אוריה
כי הספר עצמו אינו אלא מיסמד
מחתרתי, בעל תוכן פוליטי מרדני, שהוסווה
בפסוקים דתיים.
־ ״מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי
אלעזר בן־עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון,
שהיו •מסובין בבני-ברק והיו מספרים ביציאת
מצריים כל הלילה, עד שבאו
תלמידיהם ואמרו להם :״רבותינו, הגיע
זמן קריאת שמע של שחרית !״ מדוע נזכרו
שמותיהם של חמשה מגדולי הרבנים בפסום
כה חסר־משמעות? פירוש מתקבל על
הדעה: היתד, זאת מועצה פוליטית של
ראשי העדה בשנת 128 לספירת הנוצרים,
בך, טיכסו עצה אם להכריז מלחמה על
הרומאים אך לא הגיעו לכלל החלטה, עד
שבאו מנהיגי הנוער ודחפו אותם להכרזת
המרד .״שמע ישראל״ היתד, סיסמת כל
מרד בתקופה ההיא.

סברה זו נותנת משמעותי גם לפסוקים
צמאי־הדם בספר, שקל יותר להבינם עי
רקע האוירה הנרגשת של ערב-מלחמה :
״שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך
ועל ה-ממלכות אשר בשמך לא קראו..
תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה
אפילו את המשאלה לחוג את החג בשנה
הבאה בירושלים אפשר להבין כסיסמא פוליטית:
ירוש׳ים היתד, אז עיר רומאית
אסורה ליהודים. כדי לחוג בה את חג
הפסח היה צורך לכבשה תחילה כיבוש
צבאי — כפי שאמנם עשה זאת שמעון
בר־כוזיבא.
סוס, אופניים, מפונית. אך ריב
קוראי ההגדה בפזורה ובישראל לא נימי
כלל לנתח את תוכן הספר, הסתפקו במי״
לותיו. כמות שהן. עצם קריאת ההגדה, מלווה
בטכסים הנושניה. סיפק אותם לגמרי.
בדור האחרון ביצבץ בישראל מחדש התוכן
המקורי של החג, שהיה בראשיתו
יום-שמחה של עובדי־האדמה עם תום עונת־הגשמים
ופריחת-האביב. חג־הפסח הפך דג
הטיולים והנסיעות. האופניים תפס• את מקום
הסוסים, המכוניות את מקום האופניים
אולם גס השנה אין ישראלי הגון אחד
שלא חשב, לפחות, לבקר ישראלי שני
בקיבוץ או בעיר אחרת, בדיוק בזמן שהלה
שקל אם כדאי לבקר אותו.
אולם גם אותם שלא יהיו מסובים, השנה,
מסביב לשולחן הסדר, ירגישו צער־מה.
זכרונות מבית-אבא, או לפחות מבית סבא,
יטרידו את מנוחתם. הספר המוזר הקטן
עודו מלא חיים בישראל של .1954

הנאום בידיעה שיגרתית. אולם לפתע, במהדורה
מאוחרת, התעורר קול־ישראל לחיים
חדשים, שינה את הנוסח באופן קיצוני :
מישהו שם לב למשפט קטן שהיה חבוי
בנאום. משפט קטן זה הכיל פצצה.
אמר ביירוד: ישראל חייבת לחדול מלראות
את עצמה כמרכז של ״קבוצת אנשים
בעלי דת מסוימת המפוזרים ברחבי העולם•״
במקום זה עליה לראות עצמה כחלק של
המרחב.
במלים מעטות אלה הנחית ביירוד מכה
מוחצת על שלושה עיקרים רעיוניים של
מדינת ישראל: שקיים עם יהודי בעולב,
שישראל היא מדינה ציונית הקשורה עם כל
היהודים, ושיש קשר מיוחד בין ישראל
ובין חמישה מיליון יהודי ארצות־הברית.
עד כה עירערו על עיקרים אלה בצורה
כה חריפה רק קומץ בעלי הרעיון ה״כנעג־״
בישראל, והמם־גה הקומוניסטית.
לבנון שניה. היתד, זאת המכה המזעזעת
ביותר שירדה אי־פעם על ממשלת-ישראל
מצד אמריקה, תמורה יותר מקיצוץ במענק.
כוונתו של ביירוד היתד, ברורה. באותו
נאום הכריז כי אמריקה תתמוך בכל כוחה
במשטרים הערביים הקיימים. אם תנותק
ישראל מעורפה הציוני ותקבל את תכנית
ביירוד, תהיה לבנון שניה.
המסקנה האמיתית מדברי האמריקאי הצעיר
היא שישראל לא תוכל עוד להתקיים כמבצר
מכותר החי על חשבון האמריקאים.
אם לא תצליח לפרוץ בעצמה אל המרחב,
למצוא לה בעלי־ברית מרחביים טובים יותר
מאשר השליטים הרקובים הנוכחיים, תיאלץ
לשכב בסופו של דבר במיטת-סדום של
תכנית ביירוד.
לא תהיה זאת מיטה נוחה, גם לא בטוחה
ביותר.

הגבר הרזה, בעל הפנים הנעוריים, לא
עורר שום תשימת־לב כשירד מן המטוס
בלוד אחרי ג׳ון פוסטר דאלס, בזמן בקורו
האחרון של הלה במרחב. אפשר היה לחשוב
כי זהו אחד השוליות הצעירים של המשרד,
שנלווה אל הבום• אך יודעי-דבר שמו לב
אל הצעיר הגבוה יותר מאשר אל הבולדוג
הזקן. הם ידעו כי הנרי ביירוד הוא השליט
האמיתי של המרחב.
בימי האימפריה הרומאית ישב המושל
הקיסרי במרחב, מוקף לגיונות, דאג ביו
ידיו להסדרת הענינים בין הנסיכים הקטנים
שהתקוטטו מתחת לסינורו. אלם מאז בא
הנשר האמריקאי במקום הנשר הרומאי,
איפשרה התפתחות דרכי־הקשר החדישות
שלטון מרחוק. הפרו־קונסול האמריקאי שוב
אינו רוכב עוד בחוצות אנטיוכיה, א;׳א
יושב במשרדו האפיר בוושינגטון הרחוקה.
אולם זהו הבדל חיצוני בלבד: ביסודו
של דבר לא נשתנו דרכי־הממשל.

היסטוריה

יחסים שמיים
כנעניות־חוץ

פצצה במשפט קטן. השבוע ישבו
עורכי-הלילה של העתונים הישראליים ל•׳־
שולחנותיהם, עברו באופן חטוף על נאומו
האחרון של ביירוד. היו בו כל הדברים
הידעים, ההטפה השיגרתית לישראלים ול:
ערבים כאחד. גם קול־ישראל הזכיר את

אות ק״ן

חות על סיפון •מבטח, והרב קרא פרקי
תהלים, הוא סיים את קריאת הפרקים שנקבעו
מראש, אך המשיך בקריאה. הוא היה
משוכנע שהפעם תהיה שעת-תהילתו ארוכה
יותר; אולם הוא טעה: שגריר ישראל בצרפת,
יעקב צור, ניגש אליו ולחש משהו
על אזנו.
רבי ישראל שמח לחזור לישראל. הוא נוכה

רק ב שר ודם
הרב ד״ר ישראל לייטנר, היה מלא נחת
הוטל עליו לעלות על סיפונה של אניית
חיל-הים, מבטח, להפליג לצרפת בשליחות
נכבדה ביותר: לשמש כיועץ דתי בהעברת
עצמות הבארון אדמונד דה-רוטשילד ורעייתו
לישראל.
משך כל ההפלגה אל חופי־צרפת היה הרב
במצב־רוח מרומם. הוא התהלך על הסיפון,
הציץ מפעם לפעם לתוך המטבח, כדי לראות
אם הכל כשר ולטעום משהו. הוא היה נהנה
מן המסע עוד יותר, אילו היו הקצינים וה מלחים
דתיים יותר והיו עורכים תפילות
שלוש פעמים ביום. אבל מה היה ביכולתו
לעשות, אם הם ביכרו לנוח בתאיהם ך
רבי ישראל שמע רבות על פאריס, אך
הוא לא ציפה למצוא את העיר כד, יפה.
דבר אחד עכר את רוחו: גם בפאריס
היה מספר הנאמנים לדת מועט ביותר.
הוראות מרגיזות. אולם הרב אהב
לא את הדת לבדה• הוא היה בן תמותה
רגיל — והוא אהב את הכבוד. כאשר נערד
הטכס בבית-ד,קברות פר לאשז, נתן לו מפקד
האנייה, אריה בומאש, הוראות שלא לשבת
על במת המוזמנים, אלא לד,שאר עם המלחים.
הרב קיבל זאת כג׳סטה אנטי־דתית גלויה,
החליט שעליו ליהנות מקצת כבוד בעולם
הזה, ויהי מה.
הוא לא גרע עין מן האורחים שנאספו
על במת המוזמנים; וכאשר ניגש אחד מהם
לשאת נאום ליד המיקרופון, מיהר הרב
ותפס את מקומו. כאשר סיים האורח את
נאומו וחזר אל מקומו, הסבירו השכנים
הנבוכים לרבי ישראל שעליו לחזור אל המלחים•
הוא חזר. הכבוד היה קצר, אך ערי
לחך.
הטכס בבית-הקברות היה קצר ופשוט. ד־צל-מים
לא הורשו לד,כנס לשטח בלי רשיון
מיוחד ממשפחת הבארון. המשפחה נתנה רש-
יונית רק לצלם אחד או שניים; אולם היה
שם גם צלם שלישי: אחד הישראלים. הוא
טיפס ועלה על אחת המצבות הסמוכות, צי לם
את הטכס למבוכתם הרבה של הנאספים.
לחישה באוזן. רבי ישראל החלים לש
;ם למפקד האנייה כגמולו: אם יכול המפקד
לתת לו הוראות בכל הנוגע לעניינים
צבאיים, הרי יכול הוא, הרב, להיות הפוסק
האחרון בכל הנוגע לדת. אולם בישיבה שנערכה
הוחלט לקצץ את הנאומים ואת קריאת
התהילים עד למינימום. הרב היה מלא זעם :
גויים כאלה !
על רציף שהם במארסייל נאספו המוני
יהודים צרפתיים, שבאו לראות בצאתם של
ר,בארון ואשתי מהגולה. גופותיהם היו מונ־

הגרי ביירוד ומשה שרת
במיטה לא• נוחה• —

שהישראלים טובים יותר, מבני כל הארצות
האחרות.

הנדיב־ הידועים
החיים הישראליים מתקדמים בסחף של
אפיק נגבי. חיים אלה אכזריים: דמויות
ששיחקו תפקיד •מרכזי בשנה אחת, נשכחית
במהירות תוך שנים מעטות. גם אדמינד
דד,־רוטשילד נפל קרבן לסחף זה — על אף
תרועת כל החצוצרות הרשמיות (לא בלי
עזרת חברת פיק״א העשירה) לא עשתה
קבורתו-מחדש של הבארון, השבוע, במצבת
הקבר המפוארת שהוקמה בזכרון־יעקוב,
רושם רב על האזרח הישראלי.
אולי היתד, זאת יותר מאכזריות. תיך
דור אחד השתנה לוח״הערכים של האדם
הישראלי. נשיא המדינה וראשיו׳,ממשלה העל-,
על נס את תרומתו הגדולה של ה״נדיב
הידוע״ ,ציינו בצדק כי בלי עזרתו לא
היו המושבות הראשונות נשארות בחיים,
ובלי המושבות לא היתד, באה המהפכה העצומה
של ד,עליה השניה.
אולם האזרח הישראלי הרגיל שם לב
לעובדה שהיה צורך להעביר את עצמות
הבארון אחרי מיתו מפני שלא עלה כלל
על דעתו לבוא לישראל בעודו בחייו. הדבר
הזכיר לו, מדי, את הנדיבים הידועים של
, 1954 שתרומותיהם מגיעות לארץ, שעה
שעצמותיהם נשארות בארצות-הברית.
מדיניות שדו \רמנ
פרופסור פראנץ ביהם, איש־משרד החוץ
של גרמניה המערבית׳ אשר עמד בראש ש־-
חות-ד,שילומים מטעם מדינתו, הכחיש בכל
תיהף שהוא ביקר לאחרונה בישראל כדי
לנהל שיחות עם הממשלה על קשירת יח סים
דיפלומטיים בין ישראל לגרמניה.
אפש־ שהיתר, אמת בהכחשתו, אולם
אנשי משרד־החוץ ידעו לספר, כי ביתם
שוחח עם שדת על נושא אחר, בו לא
העולם הזה 860

טונות קמח, ארוז בשקים בני 51ק״ג
נגעה גרמניה המערבית עד כה: יחסי
כל אחד, נלקח ממחסן של לאפיה ברמה-
ישראל-ערב.
כידוע׳ עושה גרמניה מאמצים נואשים גן, מועבר למחסן מאפיה בראשון־לציון.
לחזור אל זירת המרחב, בה תפסה היא
נהג מכונית־המשא אינו שואל שאלות.
מקו! כלכלי חשוב ;פני מלחמת-העולם אין הוא רוצה לקפח את פרנסתו. אבל
השנייה. כיום •משרתים קצינים גרמניים כמעט אילו היתה מתעוררת סקרנותו, היו נמצאים
בכל צבאות־ערב׳ וחברות גרמניות מקימות ברמת״גן כמה וכמה אופים שהיו מסבירים
בארצות־ערב מפעלים שונים, כמו הסבי לו את כל הפרשה, מספרים לו מדוע אין
הגדול השני המוקם באסואן׳ מצריים; אולם
בעל המאפיה בראשון־לציון חוסך לעצמו
אחד הדברים המפריעים לפעילותם של הוצאות־הובלה, מזמין את הקמח ישר מן
הגרמנים הנו האיבה שנוטרים להם הערבים המחסן הממשלתי.
בעקבות חתימת הסכם־השילומים עם
לאופה, פיתוי. סיבת ההובלה המי־ישראל.
זרה
הינה, למעשה, פשוטה למדי: כל
פגישה בכין. ברור שנוצר כאן אינאופה
קונה את הקמח במחיר של 95-88
טרס משותף לישראל ולגרמניה: חיסיל ל״י לטונה הכל בהתאם לטיב הקמח ולעונה.
האיבה בין הערבים וישראל. על כן קם לאחר שהוא הופך את הקמח ללחם אפוי,
פרופסור ביהם, הציע לשרת שראש-מימשלת משלם שכר עבודה לפועליו, מכסה את
בון, קונראד אדנואר, יפגיש את שרי החוץ הוצאות הדלק והאמורטיזציה של המאפיה׳
של ארצות-ערב וישראל בבון, או במקום נשאר בידיו רק סכום קטן כרווח נקי.
אחר, ינהל שיחות שלום.
עובדה זאת מנוצלת על ידי רבים מבעלי
שרת הבין כי ההצעה הנדיבה באה להע דירי-החזירים בארץ, המציעים ;אופים הצעה
לות את השפעת גרמניה במרחב — דבר מקסימה: האופה ימסור לידיהם את הקמח
שאין ישראל רוצה בו, הן מסיבות פולי שקיבל מהממשלה, והם יוסיפו למחיר שהוא
טיות והן מסיבות מוסריות. הוא השיב שילם 60 לירות כרווח נקי. אילמלא החשש
שביצוע ההצעה לא יתכן כל עוד אין
מפני המשטרה, היו בעלי־המאפיות קופצים
יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות. אין על הצעה זאת בזרועות פתוחות, שהרי
לצפות לכך בעתיד הקרוב•
ניתנת להם אפשרות להרויח 60 לירות על
ומשרד-החיץ לבון בינתיים חזר ביהם
טונה קמח, ללא אפיה וללא עבודה.
של גרמניה המערבית פנה לישראל בהצעה
פועלים שומרי סוד. בעלי דירי-החזי-
שניה: לשגר נציג דיפלו-מאטי מוסמך׳ בעל ׳
רים נוהגים לערבב את הקמח הנקי בקדרגה
גבוהה, שישמע מפי אדנואר הסבר
ליפות תירס ופסולת״ירקות, לאפות ממני
מפורט על ההצעות לשלום עם הערבים.
משרד-החוץ הישראלי טרם דן בהצעה ככרות-לחם גדולות בעלות משקל של 5
זאת, אך יש לשער שהיא תידחה, והקאנצלר קילו כל אחת. ככרות כאלה חוסכות בעבודת־הגרמני
יתפכח מחלומו הוורוד. זכר הפשעים הלישה וממילא גם בשכר-העבודה לפועלים.
את האפיר, של ככרות לחם־החזירים אין
הנאציים חרות עמוק מדי בלב הישראליים,
מכדי שאפילו מעשה גרמני גדול יוכל לבצע בכל מאפיה, מסיבה פשוטה ביותר.
הפועלים עלולים לחרוץ לשון על טיב עסלמחותו.
קיו
של מעבידם. על כן עוסקת באפיית
לחם מסוג זה רק מאפיה קואופרטיבית
בראשון־לציון, בה כל הפועלים שותפים
מים מתוקים
לעסק ומוכנים לשמור סוד.
מבחינת החוק, אין האופים בראשון-
הצרכנים הישראליים היו •מלאים נחת.
לציון עוברים עבירה פלילית, כיוון שהם
היו משוכנעים שהשנה, בניגוד לשנה
לא קיבלו את הקמח מהממשלה. ממשלה
ישראל מתירה ;הם לבצע כל סוג של עבודה,
לאפות פיתות לעולי־עיראק, חלות קלועות
ליוצאי-מערב־אירופה, לחם לבן, ארוך ודק
לחובבי-המטבח הצרפתי, ומדוע זה תקפח
הממשלה את החזירים, תאסור עליהם לא כול
את הלחם הערב לחיכם?

מזון

עת1נ 1ת
עגי ה מ 11 מר 1־ 4 0העשירי

אורח פראנץ ביהם

חלום וורוד

הקודמת, יהיה חג־הפסח מתוק: מנה־הסוכר
שהוקצבה להם לכבוד החג הוגדלה
ב־ 20 אחוז.
אולם כאשר הופיעו מנות־הסוכר הראשונות
בחנויות־המכולת, הושבתה השמחה
במקצת: התברר כי הסוכר, בעל הצבע
הכהה במידה בלתי-רגילה, מכיל 30 אחוז
מים. הצרכנים טעמו מן החומר הדביק,
הלח והמתוק, העירו במרירות-מה :״אילו
היה השמן מסוגל לספוג רטיבות, היו מגד לים
את מנת השמן״.

לדווידים. שיווי ו כויו ת
אחת לשבוע מזמין אדם בעל קומה ממי״
צעת, שחור-שיער, הנוהג במונית שחורה
בעלת מספר תל״אביבי, מכונית־משא להובלה
שיגרתית בהחלט: מטען של חמש
העולם הזה

e to

בשבוע שעבר הסיר עתון מפ״ם על המ שמר
את הלוט מעל אחד המבצעים העתונאיים
הגדולים ביותר בתולדות המדינה — מבצע
המיליונרים.
רעיון המבצע אינו חדש. הוא נולד עוד
לפני שנתיים׳ כאשר ביקשה מפ״ם לה,זים
את טענה ר,צ״כ שאין מיליונרים בישראל,
הטילה על אחד מטובי כתביו של עתון־
המפלגה, יעקב (״ז׳אקו״) פרחי׳ לפרסם
סידרת־מאמרים על ארבעים עשירי־ד,מדינה.
פרחי עבד על ר,סידרה חודשים רבים, בירי־את
הקשרים הרשמיים והבלתי־רשמיים כין
חברות מסחריות שונות, התיעץ עם עורכי־ד
ן, כדי למנוע כל אפשרות של תביעה
משפטית נגד על המשמר. עורכי״הדין היו
זהירים ביותר, מחקו קטעים רבים ומאמרים
שלמים; אולם החומר שנשאר היה מספיק
בהחלט, החל להתפרסם בשבוע שעבר על דפי־העתון.
המאמר
הראשון עסק באהרון גורביץ ,״ה מיליונר
הצנוע,״ שהתחיל את דרכו כמזכיר־מועצת״פועלי־רמת״גן
.,נמנה על תומכי
מפא״י עד היום הזה. מאמר זה היה עדיין
צנוע, ואולי אף אוהד; אולם המאמר השני
שעסק ב״פורד הישראלי״ ,אפרים אילין, מ בעלי
מפעל קייזר פירייזר, היווה פצצה עתו״
נאית׳ שפע גילויים מרעישים.
ריגול ורכש. המאמר רמז שאילין סיפק
כמויות נשק לערבים בתקופה שקדמה למלחמת
העצמאות, סיפר שהוא הסגיר אנשי
אצ״ל לבריטים, נידון למוות על ידי המחתרת
קיבל חנינה לאחר שתרם לטובתה סכום הגון
והבטיח לרכוש לה נשק. כן ציין המאמי
שהממשלה עמדה לתבוע את החברה לדין
על העלמת מיליוני דולארים מהאוצר; אולם
התביעה ״חוסלה״.
ימים ספורים לאחר שהחלה להתפרסם
סידרת״המאמרים, הוצפה מערכת על המ שמר
בעשרות •מכתבים. בחלקם היו אלה מכתב־אנשים
שהציעו אינפורמציה נוספת׳ ובחלקם
מאנשים שביקשו להשתיק פרשות שונות
״לטובת המדינה.״ כן העלתה סידרת המאמרים
על 40 המיליונרים את תפוצת על המ שמר

מצפין!

• המרחק גץג׳ון פוסטר דאדס והנשיא אייזנהדאר הודף
וגדל. שר־החוץ האמריקאי, וראש ועדת הרמ סנ״לי ם, האדמירל ראדפורד,

דורשים התערבות צבאית של ארצו ת״הברית בהודו״סין. אולם רוב הסנאטורים
של המפלגה הרפובליקאית מתנגדים לה, חו ש שים ני שליחת חיילים אמריקאיים
לחזית חדשה תגרום למפלת מפלגתם בב חירות הקרובו ת לקונגרס. לפי שעה הכריע
הנשיא אייזנהואר לטובת אייהתערבו ת צבאית, כי אין הוא רוצה ששימו יתק שר
עם מיבצע מלחמתי נוסף.

» היכץ להתקפה יהודית כללית על התנועה הציונית

כאמריקה. זה מז מן מתגב שים כו׳זזות חזקים הטוענים כי התנועה ׳הציונית
מסכנת את ב ט חון היהודים בארצות הברית, מפני שהיא מנסה לכפות על הממ שלה
מדיניות הנוגדת את האינטרסים האמריקאיים. ע תה חזר עוזר שר־החוץ ביירו ד
רשמית על הטענה הזאת, גרם לבהלה בין הציונים שגי שתם לישראל היא רג שית
בלבד.

• מכה ניצחת אחרת עלולה לרדת על גג המגביות היהודיות
כארצות־הכרית, אם יתקן האוצר האמריקאי את הוראו ת מסי
ההכנסה, יבטל את שיחרורן של ת רו מות גדולות ממס. ההסתדרות הציוני ת
בארצות הב!.ית נבר החלה בהכנת מסע תעמול ה נגד תיקונים אלה, כ שיובאו
לאישור הקונגרס האמריקאי.
• שים לב לנסיעתו של פראנץ פון־פאפן למאדריד. השועל
׳הזקן, ששרת את הינדנבורג ואת היטלר, צץ פתאום מחדש ונתקבל לראיון על״ידי
הגנרל פראנקו. בצרפת חו ש שים כי הוא נ שלח על-׳ידי הקאנצלר אדנואר, נ די
ליצור ברית צ ב אית גרמנית־ספרדית, במקרה שצרפת לא תאשר את ברית ההגנה
האירופית.
• אם יש ברצונן• לסייר ברחבי ברית־המועצות, יתכן ני תוכל
לעשות זאת עוד הקיץ. במסגרת מאמציהם להוכיח כי» יתכן שלום בין המזרח
והמערב, ו שאיפתם להגביר את הסחר בין שני הגו שים, ר מזו ה שגרירויו ת
הסובייטיו ת בבירות המערב לנציגי מ שרדי־תיירות ו סו כנויו ת״נ סי עו ת, ני תיירים
יוכלו לבוא לרוסית באופן חופ שי דר[־ שטוקהולם, שוודיה .

• לא מן הנמנע שציר ישראל בוושינגטון, ראובן שילוח,
יעלה ב שנה הקרובה לדרגת שגריר, מאותר שמשרד החוץ מניח כי ה שגריר
מאוד בפעילו ת דיפלומ אטי ת באו״ס. אם יחול
הנוכחי, אבא אבן יהיה עסוק
שינוי זנו, יועבחו כל העניינים הכלכליים לידי הציר ה שני, מאיר שרמן, המטפל
בהם נבר כיום, וימונה ציר נוסף, כנראה אחד מחברי סיעת מפא״י בכנסת וחבר
מערכת דבר לתפקידי״ק שר עם היהדות האמריקאית.

• דוד כן גוריון לא יניח לשכוח אותו בשבתו ביטדה בוקר,
רמז שכדאי להקים ״ ר שו ת הנגב״ שתטפל בכל העניינים הקשורים בפי תו ח הנגב,
תהיה ממ שלתית רק למחצה (בדומה לאל על, שהם ומקורות) .מרכזו, לפי ההצעה,
יקבע ב שחה־בוקר ובראשו יעמוד בי. ג׳י. עצמו. אם י ע מוד בי. ג׳י. על הצע תו,
לבין דוב יוס הרואה בנ ך פלישה לתור
יגרום הדבר לסיכסוך ח מור בינו
משרדו המטפל בעיקר בפי תוח הנגב.

• רשות מיטפטית חריטה, בעלת סמכויות לא קטנות כהרבה

מאלה של בתי-המשפט הרגילים, עלולה לקום במדינה, אם ימצאו
היועץ המ שפטי ונ צי בו ת״ שי רו ת״ ה מנגנון דרך חו קי ת להעניק סמכויו ת מ שפטיות
ממ שיות לבית-יהדין המ שמעתי של עובדי״ ת מדינ ה. לפי ההצעה יהיה בי ת־ דין זה
דומה לבתי הדין המ שמעתיים של המש,טרה, יוכל לדון נאשמים לא רק לפי טורין
ו שלילת־דרגה, אלא גס ל ת קופו ת־ מאסר קצרות.

• צפה לגל שד תביעות משפטיות נגד ״על המשמר״ בעקבות
סידרת המאמרים על עשירי-ישראל המתפרסמת ב עי תון זה. כן תוגש בקרוב
נגד אותו ע תון תביעה על הוצאת דיבה על קצין משטדת ל׳שעבר, שהוא שם
בעיסקי קרקעות באיזור הממשל הצבאי.
לארבעים מ שפחות עשירי־ישראל של על המשמר עומד הבקר לצרף חמי שים
קיבוצים לאחר שיתחיל בסידרת מאמרים מקבילה על העסקים המסחריים של
מפעלי התע שיה של הקיבוץ־הארצי.

לגתס, תורים בורה

המאבק החרין! של צעירי מפא״י על רכישת עמדה איתנה במפ-
יאלץ את מזכירות המפלגה להסכים לכמה וויתורים פעוטים. אחד הווי האפשריים:
אהרון רמז, מי שהיה מפקד חי ל האויר, בנו של שר״התח־המנוח,
י תפוס מקום נכבד בר שימת מרעמדי־מפא״י בבחירות הבאות.

• ביטנה הכאה יהיה לך קל יותר להשיג רשיון נהיגה, במקרה
שמשרד התחבורה יחליט סופית להנהיג בישראל את הנוהל של הענקת-
ר שיונות נהיגה ור שיונות כלי״רכב הנ הוג באחת מארצות״אירופה. מומחי-ומשרד
התחבורה, המעיינים עתה בנוהל זה, קבעו שהוא קל ונוח בהרבה מזה הנהיזג
בישראל.

• אם אתה אוהב לחזות בהתמודדות הפועל־מככי בכדורגל,
יש לן סיכויים להתאכזב. לאחר שובה של נבחרת הכדורגל מדרוס־אפריקה״
ילחצו הקיצוניים בהפועל על הנהלת אגודתם להפר את ההסכם עם מכבי, לערוך
בחירות חו פ שיו ת בסניפים כדי לזכו ת ברוב גדול ב ה תאחדו ת״ הכדורגל. קרוב
לוודאי שמכבי לא ילך לבחירות אבודות, יסתפק באירגון משחקים פרטיי ם.

• צפה לכך שההצגה אשר תהיה לשיחה־בפי-בל כעונה
בני מין גלאי, יעל במת הקאמרי. המחזה ״סדום סיסי״ ,יזכה להתקפות ח ריפו ת
התיאטרונית הבאה, תהיה ה צג ת מחזהו של המ שורר הצעיר־ל שעבר,
מצד החוגים הספרותיים המקורבים למפ״ס, שימצאו בו יאוש ודקאדנטיות, להתקפות
ח ריפו ת לא פחות מצד קבוצות שמרניות יו תר, בגלל העדר כמעט כל
הווי ישראלי. הסיכויים הקופתיים של המחזה ,׳המתאר את ב עיו ת העולם המו דרני
מבעד לעדשה של סיפורי סדום, בינוניים: ההצגה יכולה למ שוך רק;
אינטלקטואלים.

• שים לב למפנה בקאריירה הארובה של שחקן־יהקדלנוע
אדוארד ג׳ רוכינזדן, אשר יופיע כנראה ב מע ר בון, זו הפעם הרא שונה בחייו.
בהויליבוד שוררת הדעה כי רו בינזון, שה שתתף עד כה רק בד ר מו ת וסרטי״ מ תח,
יסכים לקבל את תפקיד הבוקר העשיר בסרט השודדים, שיוסרט על ידי חברת
קולו מביה.

11111111111111n1111n!1111111,umiuiiiiiiminiiHimiinnmnoinig

אהבה אצר החברה
ב או ואמ רו לי: בו א למ סיבה של החברה. הלכתי למסיבה של החברה.
כולם היו שם: ניני ורידי. ו צ ביננ׳י ודובי ודינ דו ש. ונם המת בחורות. ר אי תי שם אהת ג׳ינניי ת.
אז החלטתי אולי נם אני יכול להיות מהחברה. ניג ש תי אליה ו שאלתי:
אבל לא הספקתי ל שאול. מ פני ש דינדו ש נינ ש ואמר: סלח לי. אני מוכרח לדבר אתה רנן
ב או פו דחוף. תיכף היא תחזור.
הוא נעלם אתה וכעבור חצי רנן חזרה לבד. שאלתי אותה:
אבל דינדו ש פת או ם הו פיע יאמר: תפלת לי. אבל אני הבא תי או תה הנה ו אני אקח או תה
הביתה. היא מוכרחה לחזור מוקדם.
שאלתי או תו מה אני אשם. ואמרתי לו שילד לעזאזל. הו א הלד. אבל הציץ. אסרתי לו:
דינדו ש, אני רואה א פי לו בחו שךש אתה מ צי ע. אז הו א יצא ממח בו אי ואמר: אני מוכרח
לדבר אתה רנע. אמרתי לו: כבר דיברת. לד מכ אן. אז הו א אמר: אבל היא מוכרחה לחזור
מוקדם. אני צריד לקחת אותה הביתה. אני בכלל הבאתי אותה הנה.
צעקתי עליו. אז הו א ברה, אבל התחבא מ א חו רי הדלת והציץ דרך חור ה מנעול. שאלתי אותה
כמה שאלו ת. והיא ענתה לי כמהת שובות, ופ ת או ם הדלת נפתחה ודינדו ש הניח .״ אני מוכרת
לשוחח אתה״ .גנה: אני הבאתי או ת ה.״
״רגע א חד״ ,אמרה הנ׳ינניי ת.״ תלד מ כ אן. דינדו ש, אתה מפריע לי.״
״אבל אני הבאתי אותך הנ ה ״ ,אמר רינדו ש ובכה.
בטוח היא הלכה אתו הביתה. היא אמרה ש הי א פוחדת שהו א י שמי ץ אותה.
לא נ שארה לי כל ׳ ב רי ר ה. אי הלכתי וע שיתי או תו דבר לחבר שלי יורם. ו מי אמר ש איו
בארץ הזאת אהבה?

חשבונות

סוזתרת 1

אני

של שום בא אלי ברנש א חי חשוד: מעוברי מ שרד ה אינ טליגנ ציה. ו או מ ר לי:
לדבר אתד. אמרתי לו: בבקשה; דבר כמה שאתה רוצה. זה ל ^ מפריע לי.
אז הברנש אומר: כאל אי אפ שר לדבר. מי ש הו יכול ל ש מוע. נלד למקום שקט. הלכנו
למקום שקט. אז הברנש או מ ר לי: שמע. מוכרחים לע שות מ ש הו. ככ ה זה לא יכול להמ שך.
״ מ ה לא יכול להמ ש ך?״ שאלתי. אז הו א אמר: ה מצב. הו א בלתי א פ שרי. תביא עוד
חברים שלד, חברה שאפ שרלס מו ך עליהם. ונראה מ ה לע שות. מ ש הו רדיקלי. שאלתי אותו:
מה למשל? הו א אמר: מחתרת. והעינים שלו נו צ צו.
״ואחר כד?״ שאלתי.
״אחר כד.״ אמר הברנש .״נו צי א עתו( .ונתחיל לע שות דברים.״
״ו מ אי פ ה ניקח כסף?״ שאלתי.
,.נעשה שו ד.״ אמר הברנש. וקולו רעד מהתרג שות.
שעה שלמה י שבתי וני סי תי לדבר על לבו שלא יע שה מחתרת ו שלא ילד ל שדוד כסח. מ פני
שזה טפ שי. מ פני שזה לא יפה ו מ פני שנם ה מו סר ונם החוק מתננדי ם לזה. אבל הברנש
ב שום אופל׳ לא רצה ל ש מוע. מ פני ש מ של מי ם לו בעד ארנול מחתרות.
משטרת י שראל. למה את לא אוסרת את ה אנ שי ם ה מסוכני ם האלה?

רוצה

^iillllM I Illllllin... IllllllllllllllllllllllllllllllilllllllilllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllliiilllllllllllllllllU

במידה ניכרת, שימשה הוכחה ניצחת לכד
שעבודה עתונאית יעילה ועניינית משתלמת
יותר מכל תעמולה מפלגתית שהיא.

הללור צר
פיצוץ מערכות והתנפלות על עתונאימ
הם תופעות־קבע ברוב ארצות המרחב,
כולל מצריים• לכן שמחו עתונאי ערב כששמעו
כי נוהג זה הכה שרשים גם בישראל.
ההתנפלות על עורכי העולם הזה הלהיבה
את דמיונם המזרחי, קושטו במיטב הקי שוטים.
כתב
אל-קאהירא, עתונו ש׳ גמאל עבד
אל־נאסר, שבועיים אחרי המקרה :״אודי
אבנרי הוא שהיה אומר — היהודים נלחמו
בהיטלר הגרמני, לאחר מזאת השליכו יהבם
על •מאה היטלרים יהודיים ...הוא שהיה
קורא לסובלנות, אך גמול ההטפה לסובלנות
בישראל הוא מוות ...משרד הנהלת שבו״
עונו הותקף בפצצות יותר מפעב אחת, אך
השבועון המשיך להתקיים...
בשבוע שעבר,,הפתיעו אלמונים אן! אורי
ברחוב ראשי צפוף, שרבים בו ההולכים
ושבים (כי נזהר הוא מללכת ברחובות
שוממים) והתנפלו עליו במקלותיהם לעיני
השוטרים ...הסופר נפל מתעלף ארצה, ידו
השמאלית נשברה ושתי אצבעות ידו נקטעו...
מועד צאת העתון היה למחרת היום, ואורי
הארץ חלק דגול מבין 000 היורדים מישראל,
הנמצאים בבראזיל (הצופה).
ברכה כהן, רא שון־לציון
מה עם השאר?

דירה בת 3חדרים (הוכפרטר) בסביבת
שד (הבקר).
מרדכי דן, צה״ל.
רחוב ה שטן, בית הגהינום, ליד התנור
המרכזי.

לדברי המשטרה אירע האסון, כאשר
האסון אירע (דבר).
יהודה כהן, תלאביב.

גמר אומר להוציאו במועדו הקבוע. היא
הכתיב מאמריו לאחד מעמיתיו ...סיפור
זר, הנו עדות למעט מן הנעשה בישראל.״
ניכור ערכי. פרי זה של המלחמה
הפסיכולוגית נגד ישראל נפל לידי עורכי
הדור, העסוקים במלחמה פסיכולוגית פרטית
נגד העולם הזה. בגאוניותם הרגילה הבינו
מיד שזהו נשק חשוב: אדם אשר הערבים
מהללים אותו, מן הסתם היה ראוי לשביי־ת
אצבעותיו על־ידי נאמני הדור.
אולם פרסום המאמר ס!5ם, בימים שקטים,
לא היה עושה את הרושם הדרוש. תדור
שמר על המאמר משך כמה חדשים׳ חיכה
שהמתיחות על הגבול תגיע לשיא. בשבוע
שעבר סבר כי הגיעה השעה: בגליון ערב-
שכת פרסם את המאמר המצרי במקום המרכזי
בגליונו, מעל למאמר השמצה נגד מנחם
בגין. הכותרת :״אורי אבנרי — גמר
ערבי.״

חלד ע הדוח
עד כה היו ידועות רק שתי שיטות של
הנהלת-חשבונות: רישום בספר אחד ודי שום
בשני ספרים. אולם בשבוע שעבר
הופתעה המשטרה הכלכלית, שביקרה ב־120
ישיבות ירושלמיות, בגלותה שהתחוללה מה פכה
קיצונית בהנהלת ספרי-החשבונור: .
70 מן הישיבות ניהלו את חשבונותיהם בסיגריות
ובמצרכי״מזון.
״אין אנו מקבלים כסף, אנו מקבלים רק
חבילות״סקריפ,״ הסביר מנהל החשבונות.
״אנו פותחים רשימה של מצרכי מזון עם
בואו של כל מטען חבילות חדש, ומחלקים
אותן בין חברינו. כאשר לוקח יצחק קופסת
בשר משומר, אנו מוחקים אותה מן הרשימה!
חיים מקבל קופסת סיגריות, ואוו
מוחקים אותה. ברל מקבל צנצנת־קפה׳ ואנו
מוחקים אותה.״
החשבונות התנדפו איפוא יחד עם עשן
הסיגריות.
חוסר אונים. רק בישיבות מועטות
מצאה המשטרה משהו שהיה דומה לשיטה
הרגילה של הנהלת חשבונות. אולם השוט רים
היו חסרי־אונים: עד כה לא לא הוצא כל

לנכסי המדינה במשרד האוצר את חווילתו
של ראש הממשלה ושר״החוץ׳ משה שרת,
ברמת״גן. אולם במהרה נתברר כ־ החווילה
היפה כלפי חוץ׳ חסרת נוחיות מבפנים :
נתעורר צורך דחוף לסייד את הקירות מ חדש,
להרוס כמה מחיצות, להרחיב את ה מטבח,
להגדיל את חדר״האורחים, לבנות אח
חדשה זחדר״רחצה נוסף בקומה השנייה של
הבניין.
הקבלן שזכה לקבל את עבודת־ד,שיפוץ
של החווילה, אברהם רוטשטיין( ,מבעלי ברי כת
השחייה גלי־גיל) ,ניגש לעבודה במרץ,
הרס קירות, הקים מחיצות חדשות, סיים את
הסיוד. אולם כאשר החל בבניין חדר״הרחצד,
הנוסף עלה על דעתו של מנהל עבודה״,זהיר
לבדוק את יסודות הקומה הראשונה, לברר
אם הם יוכלו לשאת במשקל המבנה הנוסף ;
ולאחר שהורד הטיח בפינות האגף אשר
מעליו הוחל בהקמת חדר״הרחצה, נתברר
להפתעת כולם כי לאגף זה אין יסודות כלל.
גלגל חוזר. מיד הוזעקו לבניין אנשי
הצירות האיטלקית׳ ולאחר ויכוח ממושך
הוחלט להרוס את המיבנה החדש, להקימו,
בא ן ברירה אחרת מעל אגף אחר בבניין.
השבוע, כאשר פנה גראציאנו באקו׳ מז ב
ר ראשון בצירות האיטלקית׳ אל ארכיון
המחלקה הטכנית של עירית רמת״גן׳ כדי ל ברר
מי הוא הקבלן הראש־ הרשלן שהקים
את החווילה, נתגלה מתוך העתק התוכניות
מלפני 20 שנה — כי שם הקבלן — אברהם
רוסשטיין.
משפט פרח השיכחה
(ראה ראיון טיוחד)

אגדת העם הערבית המספרת על שושנה
כחולה, אשר כל המריח ממנה מאבד אה
זכרונו, נחשבת בעיני רבים לבדייה חסרת-
שחר. אולם בשבוע שעבר, כאשר, פתח שד
פט״השום הרחובותי, אברהם מובשוביץ את
משפטו של יגאל בורג, פקיד־עיריית״רחובות
הנאשם בגניבת מס־צינורות שנתקבל מתוש בים
רבים, דומה היה כי האגדה הפכה מציאות,
כי רבים מן המעורבים בפרשה הריחו
מן השושנה הפלאית.
בראש וראשונה סרב בורג עצמו להודות
באשמה, טען שהוא מסר את כל המסים
שהגיעו לידו למנהל־מחלקת״המים של עיר״
יית־רחובות, מרדכי שש.
אחר קם הסניגור, ראובן ריטרמאן׳ ובי קש
לדחות את המשפט: הוא קיבל את תפקיד
הסניגור רק לפני ימים מספר! הוא לא
מיעוטים תמוגתו של אמץ טאד־ד
בגמר מלחמת־העצמאות נטל הצלם מנשה
בן־שלום את מצלמתו, החל לנדוד בין כפרי־הדרוזים
צפונה מחיפה, צילם במשך תקופה
קצרה כ־ 15 אלף פרצופים שחומ ם, משופמים
וכחולי״עיניים.
אך התמונה אשר הביאה לו את הפרסומת
האמיתית כץ דרושים היתה תמונתו של
אמין טאריף * בעל תוייהפג ם העדינים וה־חולנניים
(העולם הזה )851 אשר צולמה דווקא
בחנותו הקטנה — פו טו שולמית — חיפ -
תחתית.
מהרגע שנתלתה תמונתו של אמין בחלון-
הראווה הצנוע, לא חדלו דרוזים מעריצ ם
לשאול למחירה, אך למרות המחירים הגבו הים
שהציעו עבורה, סירב בן־שלום למכרה,
צ פה לחוות״דעתו של אמין עצמו.
טאריף לא נתן תשובה סופית, הבט ח לח שוב
בדבר. גם 100 הלירות שבן״שלום מוכן
היה לתת לו, למען יחלקם בין העניים, כת

שוטרים הגיעו למקום, כאשד הגיעו.
* מנהיגה הדתי של העדה הדרוזית בארץ.

מורה לרשות המקווה, לא הצליחו לזרז את
החלטתו.
התמונה נעלמה. ביום ם ד,יר אחד,
כשחזר בן־שלום לחנותו לאחר שהסדיר כמה
עסקים מחוץ לעיר׳ גילה לחרדתו כי התמו נה
הנערצת נעלמה. עוזרו׳ שלא התמצא היטב
בענין, הסביר לו שדרוזי צעיר שילם
חמש ל״י, הצביע על התמונה כעל זאת ש הזמין,
וכמובן קיבל אותה. האמת הייתה ש אותו
דרוזי מסר להגדלה תמונה גרועה ומ יושנת
של המנהיג.
אחרי חיפושים קדחתניים הצליח בן־שלום
לגלות את מקום מושבו של הדרוזי הערמומי,
איים עליו בהפעלת החוק! אולם הדרוזי
סירב להחזיר את התמונה.
מששאל הצלם לדעת של אמין שאריף, הח ליט
האחרון להסיר את האיסור, להסכים
למכירת תמונתו.
מאז החלו תמונותיו של אמין להופיע על
קירות מאות בתים בכפרי״ד,דרוזיים, הידק
את הקשר הרוחני ב נו לבין עדתו.
השבוע נכנם אל פו,טו שולמית אדם מוכר
במקצת, פנה לצלם בחיוך מתנצל :״חושבני
שמגיע לי צילום חינם.״ מנשה בן־שלום
צילמו, הגיש לו חשבון עגלגל, למרות שה יה
זה אותו דרוזי ערמומי, שהוציא מידו את
תמונת טאריף.

גרשון רוז׳נסקי, ע.מ.מ. זינגר ומרדכי שש במשפט רחובות
מי מכיר? מי זוכר?

חוק המחייב מוסד ציבורי להחזיק ספרי-
חשבונות מסודרים.
עוד לפני זמן רב, העלה משרד״הסעי
הצעה לחייב את כל המוסדות להחזיק ספרי•
חשבונות׳ למסרם לביקורת ממשלתית. אותה
הצעה אבדה אי־שם בדרך, לא הגיעה מעולם
אל שולחן״הכנסת.
אולם עתה לקח משרד האוצר את הענינים
לידיו: הוא היה מעונין לדעת כמה סיגריות
יוכל לקבל מחבילות־הסקרים הנש לחות
אל הרבנים.
דיפלומטיה אמבטיה יסודית
ציר איטליה בישראל, הרוזן בנדטו קאפו״
מאצה היה מרוצת: הוא שכר מאת האגף

יספיק לזכור 8ת כד ־,פרטים הדרושים לו
כדי לחקור את עדי-התביעה שתי־וערב. השופט
דחה את הבקשה והמשפט החל בהופעת
העדים הטכניים: המומחה המשטרתי
לכתבי־יד׳ אריה חדאד׳ ואחד מטובי החוק רים
הכלכליים, יוסף זינגר, שטיפל בפרשה
מתחילתה׳ חקר עשרות אנשים, אף כי ספק הוא
אם הצליח לג׳ות את כל האמת. זינגר חייך
אל תוך שפמו העבות, העיד שזכרונם של
בורג ושש לקוי ביותר: אין הם זוכרים דבר
אלא אם כן מזכירים להם אותו במפורש.
תשובות מצחיקות. היה ברור שהק־מיגור,
ד״ר מנחם בוכווייץ, רצה להפעיל את
התותחים הכבדים מיד עם התחלת המשפט:
העד הבא שלו היה ראש״עיריית רחובות,
בן־ציון הורוביץ. הוא עלה על דוכן־העדים
מיד לאחר ההפסקה הראשונה, נשאר שם
העולם הזה 860

יגאלב 1ר ג. הנאשם במשפט רח 1בות

״לא אני הייתי הגנב!

מר בורג, במה מאשימים אותך?

מה הם אמרו בשגילית להם את התאריכים?

בו-ציוו הורוביץ, ראש העיר ה&פא״יי של רחובית,
האשים אותי בישיבת העיריה ובמסיבת עתונאים שלקחתי
כ ־ 6000 עד 8000ל״י. בליון ההאשמה של המשפט הנוכחי
מזכיר סכום של 1,531,500ל״י. מי לקח את יתר הסכום?
הורוביץ וגם דוברי המשטרה דיברו על כ־ 70 מקרים. אני
הואשמתי ב־ 16 מקרים בלבד.

מר ניר מכיר אותי אישית — שנינו חברי ועד-הבולאים
בישראל. הוא התפלא ׳מאוד כשראה את התאריכים, לקח
עמו את כל החומר והזמין אותי להופיע אצלו למחרר.
כשבאתי למשרדו בקריה, מצאתי כי פקידיו עברו על כל
החומר של מחלקת המים, ושם מצאו כי סכומים גדולים
שנתקבלו עבור מס־צנורות, כלמר עבור חיבור מגרשים
לרשת המרכזית, לא הועברו לקופה. עזתי לו בגיליי
המקרים האלה.

כיצד התחילה הפרשה?
הייתי מזכיי מחלקת המים. אני לא טיפש• גיליתי בזמן
עבודתי מעילה קטנה של 150ל״י.

מה היתה תוצאת הגילוי?
ניר נסע מיד לרחובות. הגענו לשם, ואז אמר לגי
ראש העיר כי מרדכי שש, מנהל מחלקת המים, עזב
את המשרד, למרות שקודם אמר בטלפון שהוא ישני.
ניר רצה לשבור את דלת משרדו של שש, כדי להחרים
את המיסמכים, אך ראש־העיר התנגד לכך. כששאל אותי
פקיד מבקר-המדינה אם כדאי לסגור את החדר במנעול
כדי שאי-אפשר יהיה להבריח מיסמכים, הצעתי שאביא
את המנקה, שיש לה מפתחות לכל המשרדים. כך עשיתי.

איך גילית?
סיפקנו מים לנווה-וייצמן. בסוף העבודות וסידור החשבונות
נמצא שיש בידי השיכון קבלה על 150ל״י ששולמו
לעירית רחובות בחודש אוקטובר . 1949 הקבלה כתובה
בכתב־ידי והחתימה בלתי־ברורה. ראיתי שקיימת נסיה
להאשים אותי׳ כאילו גנבתי אח הכסף. הם שכחו שהש תחררתי
מן הצבא רק במרס , 1950 והתחלתי לעבוד בספטמבר
של אותה שנה. עלייתי היתר, כל כך מהירה שהאנשים
שכחו כי אני עובד זמן כה קצר.

המיסמכים הוחרמו?

כן. נכנסנו, והוא החרים את המיסמכים שהצבעתי!
עליהם. פתאום הופיעו גם שש ורוז׳נסקי, גיסו. פולחוביץ,
פקיד מבקר המדינה, וניר חזרו לתל־אביב והזמינו אותי
שנית. ניר אמר לי שביקש מהורוביץ להפסיק את עבודתו
של שש, אך הורוביץ התנגד. בפגישה השניה עברתי יחד
עם ניר על כל המוסמכים מאז החל התיוק שאני הנהגתי
אותו. קודם לא שמרו בכלל על המיסמכים. גילינו מעילות
בסכום של כ־ 6000ל״י.

מה עשית כשגילית את המעילה?
שאלתי את עצמי: מה צריך פקיד קטן לעשות כשהיא
.מגלה שחיתות, והוא חושד כי המעילה בוצעה על-ידי
הממונה עליו? היה זה מרדכי שש. פניתי למזכיר העיר,
גרשוו מז׳נסקי, והודעתי לי שקרה כאן דבר מוזר, ולא
שמתי לב באותו רגע כי רוז׳נסקי הוא הגיס של שש-
לא גיליתי לרוז׳נסקי את הפרש־התאריכים.

מה אמי־ רוז׳נסקי?
רוז׳נסקי אמר שהוא יחקור. חכיתי כמה ימים. התברר
לי שרוצים להעביר את ההאשמה עלי. התרגזתי מאד׳
ביקשתי חופש־מחלה, הלכתי הביתה לאשתי. אמרתי שאפנה
לקצין המשטרה ברחובות. אשתי הלכה לרוז׳נסקי, שביקש
אותה להרגיע אותי. הוא ביקש שבשום פנים לא אגש
לקצין.

מי הוא רוז׳גסקי? י
יש שלושה אחים. ר,ם היו עניים לפני הרבה שנים,
פועלים כמו כולנו. במרוצת הזמן האחד, גרשון, הפך
למזכיר-העיר: השני, ברוך, הוא מהנדס שתיכנן את רוב
התכניות של הבנינים הציבוריים ברחובות! השלישי׳ מישר״
הקים יחד עם משה לנדאו חברת-קבלנות שביצעה עבודית
גדולות, כגון כביש־סדום. המשפחה קשורה בקשרים
משפחתיים עם חבר־הכנסת רפאל ועם משפחת דקל. ראש
העיר׳ הורוביץ, קשור אתם בקשרי-ידידות משך עשרות
בשנים.

האם זה מקור השחיתות הראשון?
לא. לפני כשנה נתגלתה מעילה קטנה במחלקת ההנדסה
של עירית רחובות. הבחורה שגילתה אותה׳ רות זיילר,
פנתה להנהלת העיר, ואז רצו לפטר אותה. זה היה ענין
של. מתן רשיונות בלתי-חוקיים, קבלת כסף ועדה אחרי
שאיימה שתפנה למכיר שלה העובד במשרד מבקר״המדינה׳
השאירו אותה במקומה.

מה קרה כענין שלך?
רוז׳נסקי הלך להורוביץ. ואני משער שהוסכם ביניהם
להשתיק את הענין. אולם למחרת היום הופיע פקיד
מבקר־ד,מדינר, במקרה בעירית רחובות, לשם ביקור שיגרתי,
ראש-העיר חשש כנראה כי אותה רות זיילר שמעה על
העניו וגילתה אותו לפקיד זה. כדי להקדים תרופה למכה,

כל היום.
הורוביץ, בעל השיער הפרוע *העניבה
המלוכסנת, היה נרגש ולטש עיניים גדולות
בחוקריו. הוא דיבר לאט, דרך החוטם, כמתאמץ
לזכור את אשר עליו לומר. ואף על פי
כן עוררו אחדות מתשובותיו רעמי־צחוק
באולם בית־הדין.
בוכווייץ: מתי גילית את הגניבה?
הורוביץ: איזו גניבה? גניבה זאת?
בוכווייץ: איזה גניבות אירעו בעיריה?
הורוביץ: מתי?
בוכווייץ: מה עשית כאשר נגלתה הגניבה?
הורוביץ: ביקשתי למנות וועדת־ייעול.
מאוחר יותר, תחת לחצו של ריטרמאן
נעים־ההליכות, הודה ראש־העיר שלפי מיטב
זכרונו התפטרה וועדת־הייעול, לאחר שחקרה
בפרשה.
אולם מיטב זכרונו של הורוביץ בגד במ הרה
גם בו: הוא לא זכר (עד שהזכירו לו<
כי שש קיבל משכורת גם מעיריית נס־ציונה.
הוא לא זכר גם כי שש שיחרר את מפקד־הכבאים
במקום אריה לביא, מתשלום מס־־
צינורות.
העולם וזזה 860

הראיון הבא ניתן לחברי מערבת ״העולם
הזה״ במשרדי המערכת על־ידי הנאשם במשפט-
השחיתות ברחובות. מאחר שבציבור נתעוררו
חששות חמורים בי היתה כמקרה זה קנוניה
מפלגתית להשתקת הענין ולהעלמת האשמים
העיקריים, מוצאת המערבת לנבון לפרסם
ראיון זה, מתוך הסתייגות רכה, אך בי ברור
שהוא מייצג רק צד אחד של הענין הנתון
עדיין לדיון משפטי.
קרא לפקיד והודיע לו שמשהו אצלי אינו בסדר.

ואז נתגלה בל הענין?
הפקיד אמר שאינו מוסמך לטפל בענין זה ויעץ לו
להתקשר טלפונית עם מר ניר׳ הממונה כנראה על מחלקת-
העיריות במשרד מבקר״המדינה. ניר הבטיח לי טלפונית
שיבוא בעצמו לחקור את הענין הזה ויעץ לשלוח לי מכתב-
הדחה זמנית, עד לבירור. מפי ידידים בעיריה ידעתי את כל
המתרחש. כארבעה ימים אחרי זה, ביום החמישי, הופיע
.אצלי בביתי מר ניר, המכיר אותי אישית מקודם, יחד עם
הפקיד השני, והחלו חוקרים אותי על ענין 150 הל״י.

מה אמרת להם?
יעצתי להם להחרים את כל הניירות והמיסמכים הקשורים
בעדן זה: הם עשו זאת. אחרי שנוכחתי בכך׳ וידעתי
שאי-אפשר עוד לשנות את המיסמכים, גיליתי לניר את
ההבדל בתאריכים, כלומר שהייתי עוד בצבא בזמן שניתנה
הקבלה המזוייפת. כאן הציג בורג למראיינים את פנקס
המילואים שלו מס׳ ,214545 לפיו שוחרר מן הצבא ביום
12.במרס.)1950 ,

כאשר דרש ממנו ריטרמאן לספר את הי דוע
לו ע: הגניבות במחלקת־המים של ה עירייה,
השיב הורוביץ שהוא לא ידבר, עד
אשר יפורסם הדין־וחשבון של מבקר־המדינה
על כל הפרשה .׳הסניגור פנה אל השופט,
ביקש ממנו לחייב את ראש״העיר להשיב
על השאלה: אולם בקשתו נדחתה.
כקשה בלתי-דמוקרטית. למחרת
בבוקר עלתה המתיחות מעלה מעלה, כאשר
פנה בוכווייץ אל השופט בבקשה מפתיעה,
תבע ממנו לבקש מן העתונאים להיות אוב ייקטיביים
בכיסוי הפרשה* .מיד קפץ הס ניגור
על רגליו והכריז :״מעולם לא עמדנו
בפני בקשה בלתי־דמוקרטית כזאת — בק שה
שמטרתה להטיל צנזורה של התביעה על
* לפני כן פנה התובע לנ ת ב העולם הזה
חקר את נ כונו ת ההא שמה שפורסמה בהעו
לם הזה , 859 כאילו נע שתה קנוניה מפלג -
הי ת לה ש תיק את הש׳ערוריה העיקרית, הב~
סי ח לעיין מחדש ב הג שת תביעו ת נגד הגנבי
ם העיקריים.

מה היה המשך החקירה?
ניר הוזמן לראש-העיר למחרת היום. מזכירו, פולחוביץ.
אמר לי באותו יום, בשעות אחר הצהרים, כי כל הענין נתגלה
כדבר של מה-בכך. מאז לא שמעתי שום דבר על החקירה׳
עד שקראתי בעתון, כעבור חודש, שעומדים לאסור אותי
למחרת באמת אסרו אותי.
בגלל המעילה של 150 הל״י?
לא• שאלתי מה בענין זה, ואמרו לי שהתברר שמנהלי
העבודה גבה בעצמו את הכסף ובמקום להעביר אות
לקופה הלך וקנה חומרי־עבודה בשביל מחלקת תמים
על זה עברו מבקר־המדינה והמשטרה בשתיקה. קצין אח!
אמר לי אחר־כך שממילא היה עניו זה לפני מועד החנינד
שהוכרזה במדינה.

אם בן, האשימו אותך כמעילות האחרוי
שנתגלו?

ושום אדם אחר לא הואשם?
לא. למרות שהתנהלה חקירה. ייתכן שגם אותי לא הי
מאשימים, לו הייתי מסכים לקבל את האשמה עלי.

לא הייתה מסבים לזה, תמורת ביטוי
החקירה?
לא. אני רוצה לנקות את השם שלי. יש לי ילדיי
ילדה בת , 14 ובן. אני רוצה ששמם יתיר. נקי.

אתה איש מפלגה?
הייתי רביזיוניסט וותיק. נאסרתי בתור חבר פלוגת־בית״
כמה פעמים. בשנת 1948 הצטרפתי למפא״י. מלאתי תפקיד
ייצוג רבים בעירית-רחובות, קיבלתי את פני בן־גורי!
ושרת בביקוריהם במקום. גם את קפלן ואשכול.

כתבות־העתונאים״ .השופט חייך, השיב
שהוא סומך על העתונות, דחה את הבקשה.
ריטרמאן נשאר דרוך בשעת כל הישיבה;
וכאשר עלה, לבסוף, מרדכי שש על דוכן
העדים, פתח הוא בהתקפת־מצח, האשים אותו
ואת אנשי״העירייה האחרים במעילות,
טען כי בורג, הפקיד הנמוך, משמש להם כ־שעיר־לעזאזל.
בסיומו
של היום השני למשפט היה כמעט
ברור כי על אף זכרונם החלש של כל המעורבים
בפרשה׳ תשאר היא עצמה חרוטה
בזכרון הציבור — כאחת השערוריות הגדו לות
ביותר בתולדות העיריות בישראל.

דרכי חיים
מראה שקוף
לעולם לא יוודע מה עורר את מרץ־
הנעורים בליבו של התייר הבלגי בריא-
הגוף, שעה שדילג כעופר על מדרגות מלון
דן. אפשר היתד, זאת מכירה יפה, ואולי
איש עסקים אמריקאי עשיר. מה שבטית

הוא כי לבו היה טוב עליו, צעדיו נחפזי:
הוא ראה לפניו את הטרקלן המואר העצי
של בית־המלון, לא שם לב לפרט קטן
קיר״הזכוכית האדיר הסוגר את כל חזי
הכניסה.
לו היה התייר אחד מאותם האנשים ד,ננ
רצים, המתהלכים כשראשם נטוי קדימו
היה מנפץ בראשו את המכשול השקוף. או
לם בזריזות של כדורגלן הושיט את רגל
הנחית בעיטה בריאה על הקיר, עבר דרב
מאחוריו השאיר חור גדול, מספיק למעב
פיל.
עין הרע. הנהלת בית ה׳מלון, שלא יל
לה לתבוע פיצויים בעד הזגוגית שעלת
באנגליה 1500ל״י, היססה אם להחליפה 1
אחרת, שהיתר, מצוייר, במחסנה. היה ברו
לה שאין כאן עניין של תאונה בלבד. עי
הרע היא הרודפת אחרי הבעלים: בבי
המלון שלהם במיאמי, ארצות״הברית, קו
אותו מקרה עצמו.
השבוע ראתה עין־הרע מראה שקוף מ
כר. קיר זכוכית חדש הוצב בכניסת המלו

ספורט

א נש ים

W S׳.׳X׳/S׳Qr

המכון

הגזרה

לחטזב

הרזה נוחה במכונות אמריקאיות חדישות
תל־אביב, רחוב רשי 9

היש ל ך

כאבי...
בגב, בברכים בכתפיים או בפרקים?

״ רפא ״ 1 0 3 -רח׳ שלמה המלך ,103

ת ל ־ אניב טל 24495.

בריבות
מי ־ מרפא

חבישת בוץ במו כקרלסבד
וישי או
טבריה

כדורגל

המבקר והדקוחות
בפגישה האחרונה של תלמידי ה מכון ל מ נהל ציבורי,

אותו הוא מנהל מצא אדוין

סמיאל ( )56 הגדרה קולעת למושג ״צעיר״ :
״אדם צעיר פירושו מי שצעיר ממני.״
אחד האמנים הישראליים הנחשבים לצעירים
בע־ני־סמואל, שהקן הקאמרי יי פ ף (נול
עכברים ואנשים) ידיר עבהיהקול ומגושם׳
הגיזרה, הציע תרופה יקרה למבטאם הגרוע
של רוב שחקני הבמה הישראלית: סגירת
כל התיאטרונים לשלוש שנים, שליחת כל
השחקנים לבתי־ספר׳ בהם יקנו לעצמם חי תוך
דיבור עברי.
אדם אחר המתריע על מבטאם הגרוע של
השחקנים הישראליים, ד״ר חייב גמזו,
המבקר הת אטרוני העוקצני של הארץ, פירסם
בקורת קטלגית על המחזה חנות ב פינ ת־ ה־רחוב
שהוצג באוהל, הכריז, :׳חנות תמרוקים
כזאת לא תמשוך לקוחות׳ אף אם תע מוד
בפינת־הרחוב״ .אולם במהרה נתברר
שדבריו נתבדו: הלקוחה הראשונה שנמש כה
להצגה היתה אשתו, שטלפנה למחרת

מיזוג מרדני
אולי שתי קבוצות הכדורגל היחידות בא״
pשאינן מתלהבות כלל מהוראות מרכזיהן,
הן מכבי והפועל פתח״תקוה.
משך שנים עמדו שתי הקבוצות החזקות
כצמד בטבלת־הליגה, תפסו כמעט בכל עו נד,
את המקומות השני והשלישי בטבלה,
אחרי מכבי תל״אביב, האלוף הבלתי מעורער.
אך למרות זאת ״ורכבה הנבחרת הלאומית
בעיקר מסגל תל־אביבי טהור, כולל את שח קני
הפועל תל־אביב, הקבוצה שספגה ב משחקים
בינלאומיים יותר שערים מכל קבו צה
אחרת.
הפתח״תקואים מחו פעמים רבות, בנפרד׳
ללא הועיל: הנבחרת היתה כמעט תמיד׳
באופן יחסי, בשת־מזל במשחקיה.
הצבעים התמזגו. ההזדמנות הגדולה
באה לאחר המפלה היוונית (העולם הזה׳ .)857
והצבעים התמזגו ושתי הקבוצות החלו לראות

כמו כן אמבטיות ערבול Whirpool bathחדי* זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית. מסג׳ וריהביליטציה
המוסד היחידי מסוג זה בארץ /מחלקה לסובלי ריימטיזם /עומד
תחת הנחלה ופקוח רפואי

iC b M i

מלך־לשעכר בארוק וידידתו
למען טיפת מים, דו קרב

מוג רינ ה־ מיווז

רון

ה ״מזה ית!)

גמל כ פול דבשת עובר על־יד פירמידה.
ארבעה פילי ם מריחים א שכולי ת.
חיידקים נזהרים מלהתקרב לחבר שנדבק בפ ניצילין.
שני
ברווזים בתוך סל.
אי ש ש מן חוב ש כו בעק או בוי מ מ עוף־
הצפור.
נחש עולה במדרגות.
אלוף־ניפוח־המסטיק.
דוב מ טפל על עץ מ צי דו האחורי.
הרדיו פ תו ח על ״קול י שר אל״.
אי ש מד ע מפורסם. כפי שנתגלה ע ״י חייל־ק
במיקרוסקופ.
זמר אופרה שר אריה מ תו ך ״ני שו אי פינ א רו״.
גרב עם חורים תלוייה לייבו ש.
לחיו של בעל ש הבי א לא שתו במתנה פרוות
שועל כסף.
הא שה שסרבה עקרונית לע שות סלסול מלא כו

זנבות של ארבע סנוניו ת ה עו מ דו ת על חוט־ח
שמל.
הולך-על־חבל ש אינו בקי ביותר במק צו עו...
מגדל איפל־־ כפי שהו א נראה מחלון מ כוני ת
מ שוריינת.
פרה גבוהה לפני החליבה.
אולם קולנוע מלא אנ שים מנקודת־המבט
של זבוב ה עו מד על התקרה.

פירסום המאמר להנהלת אוהל, הזמינה חמי שה
כרטיס ם בשביל !.כריה.
כשנשאל אדם אחר המפורסם בבקורתו
העוקצנית, מפיק־הסרטים האיטלקי וויטו־דיו
(ז« בנזילאנו) דה־סיקה על״ידי חבר
לעבודה מ־ דעתו על יצירתו של הלה, השיב
בלי היסוס :״אני נלהב ומאושר כשנשאל
מה בדיוק מצא חן בעיניו, השיב :״שלא אני
הפקתי סרט זה.״

בשלטון התל־אביבי מטרה נוחה להתקפה.
הן הזמינו בצותא את קבוצת ספרטק מסו״
בוטיצ׳ה, יוגוסלביה, ישחקו נגדה בנבחרת״
העיר, דרשו מההתאחדות להחליט כי פתח־תקוה
תהווה׳ את נבחרת ישראל ב׳ נגד קפ ריסין,
במשחק שיערך החודש .״אם התל״
אביבים הם בעלי המניות על הנבחרת הרא שונה׳
הרי לפתח״תקוה כל הזכויות לשלוט
בשניה״ .אמר השבוע עסקן פתח־תקואי.

הא־טלק־ה ום וס־רייאור

תשובת ההתאחדות התעלמה לגמרי מדעה
זו: השבוע נבחרו 35 שחקני הסגל, יוצאי
עשר קבוצות בארץ, בכללן של פתח״תקוה.
היה ברור כי המוסד העליון לא ייכנע
ללחץ הפתח־תקואי. אך לגבי הספורט הישר אלי
היה איחוד הצבעים המפלגתיים, ולו גם
לתקופה קצרה, אות לירידת השפעתם של
המרכזים, ביחוד כלפי הקבוצות שלא נזקקו
עוד לסיוע כספי מהם.

כשהוציאה אדיזכט השניה, מלכת
בריטניה׳ את הפודריה והשפתון שלה ו התאפרה
לעיני הקהל באוסטרליה.,נוכח העם
הבריטי לדעת כי במסעה מסביב לעולם חל
בה שינוי גדול. השיירים האחרונים של עצ בנות
וביישנות נעלמו, לדעת מלווי המלכה ;
ואפילו קולה ירד בשני טונים — דבר
ש שפיע לטובה על כושר־ההופעה שלה ב־ראדיו.

נשתנה כלל בארוק הראשון, מי
שהיה מלך מצריים, מוסיף להיות מלך ההו ללים,
שהתמיה לאחרונה אורחי״מועדון״שע-
שועים במונטה״קארלו בהופיעו שם בלווית
אשד, שנראתה כאשתו הגרושה. אולם מבט
שני גילה לאורחים שהיתה זאת טעות אופ טית:
חברתו החדשה ביותר של המלך ה־סוס״יאורי
הינה יפ״פיה איטלקית בשם
אירמה מינוטולו, הדומה כשתי טיפות״מים
לאשתו הגרושה, נארימאן. תקלה ראשונה :
ארוסה הזמין את המלך־לשעבר לדו־קרב.
בן־האיץ הגובלת עם מונטה״קרלו,
הסופר והתסריטאי הצרפתי ז׳אן (אורפיאוס)
ק*קטו, איבד בדרכו למו״ל שלו תיק שהכיל
את ההעתק היחיד של יצירתו החדשה.
כשפירסם הוא מודעה בעתון והבטיח פרס
גדול למוצא הישר, קיבל מכתב אלמוני ב דואר
:״אתה יכול לכתוב יותר טוב. אני
בטוח שאם תתאמץ ותכתוב הכל מחדש לפי
הזיכרון, תעלו, האיכות. לכן לא אחזיר לך
את כתב״היד״.

האפי־אנד כפול
כמו תכנית של ועידת דיפלומטים עברה
בקפדנות ראשית מסעה של נבחרת הכדורגל
הלאומית של ישראל באפריקה הדרומית. ב יוהנסבורג,
קייפטאון, טרנסוואל ופורט״אלי״
זבט הקבילו את פניה עשרות״אלפים, רובם
יהודים, מילאו את הקופה, ציינו לאחר״מכן
את רמתה הספורטיבית הנאה.
הצביון התעמולתי של הטיול לא סר במשך
כל הזמן ועתוני״היהדות המקומית לא חסכו
כותרות שמנות לשבח את הישראלים.
אך לבד מההנאה הכספית שתהנה ישראל,
היו אלה דוקא התוצאות הספורטיביות ש ענינו
את הצבור. רמת הכדורגל הדרום־
אפריקאי אינה גבוהה ביותר פרט אולי זו
של הנבחרת הלאומית. המברקים הראשונים,
שהודיעו השבוע על שלוש תוצאות מרגיעות
( )0 :2 ! 4 :7 ; 1 :1העלו את קרנם של
מחייבי־המסע שטענו כי הכל יסתיים בד,אפי־אנד
כפול: כספי וספורטיבי.
העולם הזה 860

קן לנן ע
בריטניה
axאתה• .וליוסז
למרות הביקורות החיוביות והפירסומת
הטובה התיחסו בבריטניה מראש בהסתייגות
להצגת יוליום קיסר, בעיקר בגלל המודעות
שהכריזו :״מרתק כמו כל סרט־גאנגסטרים ד
״עוצר-נשימה, בעל־מתח ! ״
אולם הסרט הוכיח לאנגלים הספקנים
כי שייקספיר חדל להיות יצור-השעשועים
של טיפוסים ארוכי־שיער. שייקספיר התגלה
כתסריטאי הטוב ביותר שנולד אי־פעם׳
עשה גדולות למען הבד. אך הבד עשה
גדולות גם למען שייקספיר הוא לקח אותו
מכמה תיאטראות, מהצגות-חובבים של תלמידים,
החזיר אותו לקהל הפשוט, למענו
כתב שייקספיר את יצירותיו.
לא יכלו להתאפק כמה סטודנטים בריטייש
שהעירו :״הכל סוב ויפה, אבל מתי נראה
את יוליוס קיסר במערב הפרוע או את
אבנט וקוסטלו פוגשים ביוליוס קיסר ד׳
הזליבוד למוון החברה
נערה פרועת־תלתלים, לבושה מכנסי-
עבודה, חולצה גברית בלתי נקיה ובלתי
רכוסה, על פניה שרידי האיפור מאמש,
נכנסה למשרדו של הבמאי אליה (חשמלית
ושמה תשוקה) קאזאן, נתקלה בשלושים
נערות אחרות, לבושות לפי הצעקה האחרונה
של פאריס, מצועצעוית ומאופרות
כבובות.
״אני טרי מור,״ אמרה למזכירה ,״מר
קאזאן ממתין לי.״ ומבלי לחכות לתשובה
פתחה את הדלת׳ נכנסה לחדרו של הבמאי.
כעבור רגעים מספר יצאה כשהתפקיד של
הנערה הצ׳כית במעבר לחבל בכיסה.
עד אז היתד, טרי מור נערה חמודה בעלה
פני-תינוקת, ששיחקה בסרטים תפקידים נעי מים
של נערות נעימות, ידעה ללבוש שמלית
נחמדות, לחייך חיוך מתוק. אבל בהוליבוד
יש מאות נערות כאלו. אפילו העובדה שהיא
התגרשה מבעלה, כוכב הכדורגל של ווסט
פוינט, חודשיים לאחר נישואיהם, לא עוררה
כל התרגשות. דבר זה רגיל בעיר־הסרטים.
זה היה מרגיז• הבמאים היו אומרים עליה
״היא לא רעה,״ נותנים לה תפקיד נוסף
של נערה מתוקה. אולם נערות מתוקית
כבר יצאו מן האופנה בהוליבוד.
היא אחזה כהגה. טרי הנוהגת במטוס
כטייס וותיק החליטה לאחוז בעצמה בהגה
הפרסומת כשהופיעה לפני אליה קאזאן,
אמרה לו :״יש לי גוף עצום. אני נוהגת
באווירון, רוכבת על סוסים ומגדלת נחש
שחור כחיית-שעשועים.״ זה ;שמע מוזר
במידה מספקת, ולאחר מכן הלך הכל חלק.
טרי למדה לדעת את ערכם של סוודרים
והצהרות מפוצצות (״נערה צריכה ללבוש
תמיד לבנים יפים! לעולב אין לדעת אם
היא לא תידרס על ידי מכונית ברחוב.״).
החלה מחניפה לתסריטאים ובמאים עוד בטרם
הוחלט על סרט חדש, קוראה לעתונאים בשמם
הפרטי. תוך חודשים מספר הפכה היא
להיות אחת השחקניות המפורסמות ביותר,
אחרי מרילין מונרו.
כגד״ים שד פרווה. פירסומה הגדול
ביותר של טרי בא לה לאחר שגורשה מקוריאה
על ידי שלטונות הצבא האמריקאי,
משום שהופיעה לפני אלפי החיילים בבגדים
עשוי מפרווה לבנה, נעליים וכובע קטן
מאותו חומר, למרות שלפני הופעתה הבטיחה
לא ללבוש אותם.
״לא יכולתי לאכזב את הנערים,״ אומרת
טרי ,״ד,ם כה ציפו לזה. לא היה בבגד־הים
כל דבר בלתי מוסרי. נראיתי כמו סאנטה
קלאוס קטן. אפילו כומר-ד,יחידה לא העיר
דבר׳ הזמין אותי להיכנס לכנסיה מיד לאחר
הופעתי. נכנסתי לכנסיה עם בגד־הים, והוא
לא ראה בכך חילול-הקודש.״
את שיאיו־,צלחתה רואה טרי בעובדה
שהיא הפכה להיות הכבשה השחורה של
ליגת-הבתולות הזקנות ביחוד לאחר שהיא
הודיעה, שהיא מחזיקה בדת המורמונית• .
סרטים יותר טוב m o m
סיפורו הגדול של ג׳וזף קונרד הנידח מה**
לפיה סותר לגבר לשאת יותר מאשה
אחת.

הווי

איים, העוסק בירידתו המוסרית של אדם לבן
באיי הודו המזרחית, מצא ביטוי נאמן ב סרטו
של קרול (האדם השלישי) ,ריד איפה

כת־הנהר.

גיבור העלילה, ווילמס (טרבור הווארד)
מובא על ידי ידידו, קפיטן לינגרד (דלף רי״
צ׳רדסון) למקום נידח, אחרי שפוטר מעבו דתו
בגלל מעילה .״וא מתגורר בביתם של
רוברט מורלי וונדי הילר, מתאהב בהדרגה,
אך בתשוקה, באיסה, יפהפיה מקומית פראית
(משוחקת על״ידי קרימה, נערה אלג׳י״
רית שגילה ריד, ושאינה מוציאה משך כל
הסרט הגה מפיה) ,אשר למענה הוא מוכר את
סוד דרך ההפלגה למקום, הידוע רק ללינגרד,
איש״הים אוהב״הצדק. בסופו של הסרט מע ניש
לינגרד את ווילמם בזה שהוא משאיר אותו
במעלה״הנהר בחברת הנערה שאינה אהו בה
עליו עוד.
קרול ריד, שהשמיט את הקטע האחרון
בסיפור, בו הורגת איסה את ווילמם, היטיב
לתפוס את האווירה המקומית. הסרט שצולם
בבורניאו ובציילון, מעביר לצופה את הדכאון
שמשרד, הג׳ונגל׳ את רחש״הנהר וחיי הילי דים,
עושה את הסיפור ד,מוסרט טוב הרבה
יותר מן הסיפור הכתוב, גם תודות למשחקם
המצויין של טרבור הווארד ורוברט מורלי.

יצירה ספרותית
בתל״אביב, ערך בית מסחר ספרים, תע-
רוכת-ספרים טכל העולם בחלון־הראווה, הציב
תחת השלט ״ישראל״ את הספר ״תקנות
מם הכנסה.״

חתונה היסטורית
ביוהנסבורג, דרום־אפריקה, באו בברית
הנישואין צעיר בשם אדולף היטלר וצעירה
בשם אווה ברא ,,ן.

סבלנות. סברנו ת
ביפו הובאו שלושה דייגים לדין באשמת
דייג בחומר״נפץ, טענו שהם השתמשו ב־חומר-נפץ,
מפני שלא היתד, להם סבלנות
לחכות עד שהדגים יכנסו לרשת.

גילו ל ב
בריו דה״ז׳אניירו, בראזיל, נאסר הסמל זזו־אן
פרז באשמת ביגאמיה, לאחר שהתיצב
לפני מפקדו ודרש תשלומי תמיכה לשלושת .
נשיוד .

מזון רוחני
בסטוקהולם, שוודיה, קיבל הצעיר וורן
כריסטיאנסן פרס ראשון, לאחר שאכל ארבעה
תקליטים פופולאריים של דני קיי . ,בתחרות
שנערכה בנשף -הסטודנטים.

•מה מד•

החיפוש הגדול

נ עו רי ה ל כי א ה היד, מתנת״ההכתרה
של ם.ג.מ• לבריטניה, יצא לשוק בדיוק

בקרתגו, ארצות״הברית, נעצרה אשד, בשם
בעולה קריבן באשמת שוטטות, טענה בבית
המשפט :״הייתי נשואה שבע פעמים ויצאתי
לחפש בעל שמיני.״

סיבה פפוצצת
במונטריאל, קנדה, נעצר אדם לאחר שנמצא•
במכוניתו כמויות גדולות של מרגרינה,
פצצים ודינאמיט. סיבת המאסר: החוק המ קומי
אוסר העברת מרגרינה ממקום למקום.

שיבחה נעימה
בתל-אביב, נעצר צעיר מעולי-תימן, נאשם
בנשיאת שתי נשים טען בבית המשפט :
״שכחתי לגמרי שאני נשוי, חשבתי שא:י
רווק מסכן, וכל מטרתי בחיים היא להתחתן.״

בילו |MT
בלוס־אנג׳לם, ארצות״הברית, נעצר אדם
שנשא ארבע נשים במשך שנה אחת, הסביר
בבית־המשפט :״פשוט לא היה לי מה לעשות.״

תוצאות
המשחק
במאנצ׳סטר, אנגליה, נולדה למרת ג׳והן
פרגוסון בת, שעה שהיא ישבה בבית קולנוע
וראתה את הסרט משחקי!ס אסורים.

חיסול מוחלט
במאדריד, ספרד, התפרקה אגודת-ד,רווקים
לעזרה הדדית. הסיבה: כל החברים נישאו
או התארסו.

הבנסת אורחים
ביאקימה, ארצות-הברית, נמלט אסיר מביתר,סוהר
המקומי, פרץ לבית״סוהר סמוך, כדי
לבקר אחד מחבריו.

גן־ העדן האבוד

שחקנית טרי מור
לבתולות זלן נות, כב שה שחורה

בתקופת ההכתרה של אליזבט השניה, מלכת-
בריטניה ומגינת־האמונה.
הסרט. מנסה להסביר באופן-,עדין ורו-
מאנטי את הרקע שקדם לתקופת מלכותה
של אליזבט הראשונה המלכה הרווקה, חובבת
המאהבים והתכשיטים.
בם הצעירה, המופיעה בסרט בדמותה של
ג׳ין סימונס, הינד, יפה מדי מכדי להיות
אמיתית. בתפקיד תום סיימור, האדמירל
הנועז, שאהב בעת ובעונה אחת שתי נשים,
את אשתו ואת בס, מופיע בעלד,־בחיים
של ג׳ין סימונס, סטיוארט גריינג׳ר, המשחק
כדרכו טיפוס של גבוה, שחור, נאה ושחצן,
מועמד בצל על ידי אשתו הקטנה.
הסרט הצבעוני העשיר בתלבושות, תפאורות
ותככים שווה כמה פיהוקים. כדאי
לראות את משחקה הטוב של ג׳ין סימונם,
שידעה לתת רעננות ואופי לתפקידה, ואת
צ׳ארלז לוהטון, המופיע זו הפעם השלישית
בתפקיד המלך ד,נרי השמיני, אוהב הראשים
הערופים של נשותיו.

בנוקסוויל, ארצות־הברית, תבע בעל מאוכזב
גט מאשתו, טען שהיא חיברה שיר
גדול על נשואיהם, קראה לו בשם ״שלושים
חודשים בגהינום.״

טעות ב כ תו ב ת
בתל־אביב, תקף אדם אחד מהעוברים ושבים
ברחוב, היכר, אותו מכות רצח, הסביר
מאוחר יותר לשוטרים :״רציתי להכות אדם
אחר, אבל המשקפיים שלי נפלו ולא ראיתי
את מי אני מכה.״

פין תחת פין
בתל-אביב רשם שוטר רפורט לאדם שעבר
על חוקי התנועה, ביום שבת. היה נאלץ
למסור את מספרו לאותו אדם, לאחר שזה
האשימו בכתיבה בשבת.

ההר הוליד פ כ בד
במאנצ׳וריה, סין העממית, זכתה הסטודנ טית
ליו צ׳ין בתואר ״מלכת הבריאות,״ לאחר
שהודיעה על לכידת 5000 עכברושים, סולקה
משורות־הנוער הקומוניסטי, כאשר הוברר
שהיא זייפה את הדין־וחשבון, לכדה 1000
עכברושים בלבד.

אינני יודעת מדוע מסתבר שנ מעט
כל הכו תבו ת אלי שונאו ת את המו שג
פוליטיקה או פוחדו ת מפניו.

הכל רק לא פוליטיקה
אוהב ת לקרוא ססרים, להאזין ל מו סי קה
ועמ מיי ם.
קלאסית, ריקודים סאלוניים
רצינית ועליזה, הכל בהתאם לנסיבו ת.
תכונו ת אלה נמצ או ת בגו פ ה הנ אה עול
צברית בת .) 860/209 ( 22 היא מחפשת
חבר-לעט בניל 30 בערד, א תו יש ברצונה
להתכתב על כל נו ש א, פר ט לפולי טיקה.
עליו להיו ת נ בו ה. בעל ה שכלה. צורה
תיצוניון מתקבלת על הדעת. נפ ש עדינה,
אוהב לבלות יפה.

מוסיקה ועיסוק אחר
בן , 17 או ה ב חיים ״בכל מצב ״ ,כפי
שהו אמתבטא 860/210 מו כן לא הוב
זיקה א מנו תי ת כל שהי. נו ס ף על כך עליה
אותם יחד עם נערה ב ת 16־ , 16 בעלת
לא הוב ל שוהה, לבלו ת, לקרוא דברים
מ עניני ם ול ש מו ע מו סי קה אנ ב עי סו ק
אחר.

כרכב וברגל
למרות ש הו א נוהג ב מ כוני ת ו או פנו ע.
אין צעיר זה 860/221 שוויצר עד כדי
להפסיק לטייל ברגל. הו א או הב מו סי ק ת
טובה, הו אישסה להתכתב עם נערה
בעלת ת כונו ת דו מו ת — א ת לי מוד הנהנות
הו א מקבל. במשך הז מן על ע צ מו.
אל לה להיו ת ב סנ טי מטר אחר נבו הה
0־ 1,65ס׳ ,אם אין הי אמס בי בתנ תניה
וחדרה.

בילוי ורצינות
עוד אה ת ה שונ א ת פולי טי קה הי אבת
17 קייצים ( מ דו ע או מ רי ם ת מיד אבי בים?)
.תל מיד ת גי מנ סי ה 860/212
היא או מרתש הי א יוד עתמהש הי א
רוצה, ו רצונ ה הנוכ חי הו א להתכתב עם
צעיר בניל 22־ . 10נ אה־ הופ עה, עליז ו מוכן
להתכתב על הכל, חו׳ן מפו לי טי ק ה.
למרות שהי א -אוהב ת לבלות, אין הדבר
מפ ריע לה ל שוהה שיחה רציני ת מדי־סעם.

ערוד לגולים
שני צעירים בני 860/213( . 23.א חד
בלונדי ונכוה, ה שני׳ גבוה ושחרחר, ב עלי
ה שכלה תיכוני ת, ה שוהים כע ת בבאר־שבע
ב עניני עבודה, מ עוניני ם לערוד הי כרות,
תחילה דרך מכ תבי ם, עם שתים ם-
בנות־המקום. הן יכולו ת להיות מו רו ת
או נננו ת. יש להם סי מ פ טי ה מיו חד ת ל אחיות.

היה
היה...
כולכם ודאי מכירים א ת האגדה על
הנסיד המש תעמם ש אי אפ ש ר היה לבדר
אותו א חד כזה הו א צעיר בן 23
( ) 860/211 בעל ה שכלה, או ה ב לטייל
הוא מקווה ש מכ תב מ עניין של נערה
צעירה יוכל ל הוצי א או תו משע מו מו.

כמהדורה מודרנית, עילוי

בחורה דתית 8 6 0 /2 1 5בעלת ה שכלה
נבוה (הוראה) רצינית( ,אך יחד עם זאת
לא נעדרת חוש הו מו ר( ,רוצה להתכתב
עם צעיר דתי, למדן, שיהיה תל מיד חכס
במהדורה מוד רני ת, מניל 27 ומעלה —
על כל נו ש א, החל מ ב עיו ת דתיות וכלה
בבעיות חולין כ ספ רו ת, תי א ט רון, מו סי ק ת
קלאסית. היה רצוי ש או תו צעיר יהיה
נם חבר קיבוץ דתי.

מסה חמוד 1:0 :
של מה ש : .חוש ההו מו ר שלכם הו א
פחות או יותר בסדר, עד שהדברים א מורים
בכ בוד העצ מי שלכם. עליך לדעת
לקבל ב חיו ך א מי ץ מהתלה על ח שבונך,
אפילו כ ש הי א ב אה מ פי ההח מוד של
נערה. הודה בכנו ת לעצמך שהי ה m 1:0
לטובתה, ו שכח א ת העניין.

פשוט אהבה
שרה ג קראי לזה נורל, קי סמט.
או ביולוגי ה — אתמ או הבת. הרו מני ם
הרבים שאת בולע ת. ומצבך החד ש, בל־
^לו או תךמעט. אני ב טו חה שאתנ ראית
בעיני עצמך כ מו איזולדה, כ מו יו לי ה,
כ מו אלו איז. היי ארצית יותר, חביבתי.
נו ש א אהבתך איננו אביר כ ש ריון מבהיק
אלא נער פ שו ט וחביב ש איננו מ בין בדיוק
א ת רנ שנותך ה רו מנ טי ת. רק משה
רבנו מ ת בנ שיקה, וגם זאת היתה נ שיקה
מ סוג אחר לגמרי.

שתיים אוחזות כאחד
ורדה פ לעתים קרובות קורה כי
על נערה ל דיו רבת קיפו ת על אצב עו ת
ענונו ת של חברתה. חברה או לא חברה.
אל תתני לה לשחק א ת הו אמם עם ב עלד
בעתיד. הסבירי לה. כי הו א מחוץ־לתחום.
ס צינו ת של קנאה א תו ל א תעזורנה.

שאלח של זריזות
חיד מהשמא מל ל או ת ך כל כד,
ידידתי, היא ל או דוק א ה עו בדה שנפרד־תם,
אלא ש הו א נתן לד א ת הוויזה, לא
את לו. פעם שנייה היי זריזה יותר.

תרופות התרופה: תפוזי

I1N13KL

כל אדם פשוט יכול להתנבא כבטחון גמור
כי גם בחודש אפריל השנה תגיע השת״
ללות מחלת השפעת בעולם לשיאה׳ תגרום
למאות מקרי־מוות ולאבדן של מיליוני ׳מעבודה
בתעשייה ובחקלאות.
מדוע מגיעה מגיפת השפעת לשיא דווקא
בחודשי פברואר, מרס ואפריל? אנשי״המדע
האמריקאיים והאירופים מצאו את התשובה
לכך רק בחודשים האחרונים, כאשר גילי
את הקשר הישיר בין מחלת־השפעת לבין
בגוף־האדם, וכא ?:חסור
בוויטאמין c
שר הצליחו הס לקבוע בוודאות מוחלטת
שבשלושת החודשים הנזכרים לעיל יורד
אחוז וויסאמין cבגוף־האדם עד למ

צ ר כי מעודד
ו מכונו ת מ עו ד דיו תבעמ

למחציתו.
שסני־נסרן. על יסוד גילויים אלה וערד

תל־אביבדוז הרצל 13

אספי,ה מידית לפי הזמנה טלפונית

צינקוגרפיה
י. די נ ד1ונם קי
רחי הקישון 6חל־אביב
טל 66548 .

גלופות

קז -ר שת -צבעים
ההסתדרות הכללית של העובדים העברים כארץ־ישראל

המרכז לתרבות ולחינוך
ולכון ישראלי להש כר הבכתב
ה מו סדלהשתל מו תעצ מי ת
שעורי המכון הוכנו ע״י טובי המורים
בארץ ! מהאוניברסיטה, הפקולטה לחקלאות.
מ! סד רופין, ובו׳ .שיטת
הלימודים בכתב מאפשרת לכל לומד
להתקדם לפי תנאיו האינדיבידואלים׳
בקצב איטי או מזורז. הבי המורים
מדריך את הלומד ע״י תיקוני השעו רים
ותוספת הסברים. כן קיימת אפשרות
לפגישות אישיות עם המורים.

למעלה מ־ 1500 מתלמידי המכון נבחנו
עד כה בבחינות המוקדמות והבגרות
של משרד החינוך׳ ובבחינות של הסתדרות
הפקידים. תלמידים אלה, המפוזרים
בכל רחבי הארץ, התכוננו
לבחינות מבלי לבקר בכיתות לימוד.
הם למדו בבתיהם, במחנות הצבא,
באניות, בבתי״חולים — לפי שעורי
ההדרכה של המכון.

ל מ 1ד י

השעורים במחלקה זו מקיפים אר. כל חומר הלימוד הנדרש בבחינות המוקדמות
והבגרות של משרד החינוך

במגמות: ספרותית״ ריאלית וס־אולוגית

91ק

צי1 ,

כני ׳

ע 1ת

בשיתוף עם משרד העבודה — מחלקה לחינוך מקצועי׳ והאיגוד המקצועי —
מדור להכשרה מקצועית.

וגדע *

בשיתוף עם המורשה לחקלאות — מוסד רופין

לימודים גבוהים

בשיח, ף עם המרכז להשכלת העם
שליד האוניברסיטה העברית.

הנת 1ת
לטכנאות :

כמחלקה לחקלאות

בשיתוף עם מרכז הסתדרות
הפקידים.

1סטי aנ ד 1ת

כמחלקה התיכונית:
כמחלקה

פקידות ושפות

ססיפנדיות מתוך קרן משרד החינוך והתרבות
והמרכז לתרבות ולחינוך.
10%הנחה לכל הנרשמים — מהקצבות האגוד
המקצועי.
35%יוחזרו לגומרי הקורסים — מהקצבת
משרד העבודה.
25%הנחה לכל הנרשמים לעונה זאת.

הנחות לחיילים
לפי הסכם מיוחד עם מטכל/אכא

תכנית לימודים חננו לכל דו ר ש ־ לפי הכ תוב ת
מכון ישראלי להשכלה ככתכ, תל-אביב, ת .ד373 .
התייעצות והדרכה : חיפה ירושלים
תל-אכיב
רחוב אלנבי 115
בית הוער׳״פ הישן

בית ההסתדרות
חדר 37

בית ההסתדרות
חדר 81

לאחרונה במינכן, גרמניה, ניסוי מענייי.
260 פועלים ו־ 16 פועלות, העובדים במפעל״
תעשייה גמל, התנדבו לשמש כשפני־נסיון,
קיבלו במשך ששה שבועות מנות יומיות
התוצאות

גדולות של ויטאמין
היו מפתיעות: אף על פי שכל ה״שפנים״
מתגוררים בשכונות׳״העוני של מינכן, בהן
משתוללת השפעת בכל עוזה, חלו רק חמי שה
מהם בשפעת קלה, חזרו לעבודתם כעבור
יום או יומיים.
cמצוי בעיקר בתפוזים, וויטאמין בכבד של בקר, צאן וחזירים, ובירקות הנמ צאים
באוויר החופשי פחות מ־ 24 שעות.
וויטאמין זה מצוי גם בתפוחי אדמה, אבל
למעלה מ־ 60%ממנו נעלמים בעת בישולם
או טיגונם.
נוסף על כך אפשר להשיג ויטאמין c
בצורתו הנקייה בכל בית מרקחת ; אולם
מחיריו בישראל גבוהים למדי — ממש
כמו מחירי הכבד. נראה איפוא כי האזרח
הישראלי אשר ירצה ליהנות מנסויי מינכן,
להימנע ממחלת״השפעת ומכל הכרוך בה,
יאלץ להישמע לסיסמה :״שתה מיץ טרי —
תמיד תהיה בריא למלא את כרסו בפרי״
הדר ובמיץ תפוזים•
מחקר איזוו לא ה תנדב
הקוף האפור, ארך־הזגב, התרוצץ על פני
כלובו המרווח. הוא היה נראה ככל קוף
אחר המשעשע את בני־הנעורים בגן־החיות׳
אילמלא המכשיר החשמלי הזעיר שהיה צמוד
אל קדקדו.
מכשיר חשמלי זה לא היה אלא מנורת
רדיו רגילה, כחוכרת אל 28 אלקטרודות —
חוטי נחושת דקיקים בקוטר של .002ס״מ
— שהורכבו בתוך מוחו של הקוף, על ידי
ד״ר חוזה דלגאדו, חוקר מחלות העצבים
בבית הספר לרפואה של ייל, ארצות״
הברית.
האלקטרודות שהרכיב ד״ר דלגאדו בתוך
מוחו של.הקוף, לאחר שהרדימו באתר, מ אפשרות
לו לגרות שטחים שונים של המוח,
באמצעות זרמי חשמל חלשים, המועברים
דרך מנורת הרדיו׳ לחולל שינויים מרחיקי
לכת בהתנהגותו של הקוף׳ להסיק מסקנות
חשובות על אופן־פעולת המוח הקופי והאנושי.
תוצאות
חשוכות. ניסוייו של ד״ר
דלגאדו החלו רק לפני זמן קצר, אולם הוא
כבר הצליח לגלות את העובדות החשובות
הבאות :
• גירוי שטחים מסויימים בחלקו ה מרכזי
של המוח, באמצעות זרמי חשמל.
עשוי להגדיל את תיאבונו של הקוף (א•
האדם) במידה מרובה• כבר בעת הנסיון ה־ראשון,
אכל הקוף האפור, ארך־הזנב, של
ד״ר דלגאדו כמות מזון גדולה פי״עשר מן
הרגיל.
• גירוי החלק האחורי של המוח מעורר
בקוף תגובות של פחד, מסוגל להגדיל אי
להקטין את תוקפנותו.
• בדרך כלל להוטים הקופים אחרי
בננות; אולם לאחר גירוי חשמלי חזק בחלקו
הקדמי של המזח, חדל הקוף לשים לב ל־פירות
האהובים עליו, דוחה אותם ממנו
והלאה בשאט נפש. ברגע בו מופסק הזרם
החשמלי, חוזר בעל״החי להתנהגותו הרגילה,

מסתער על ערימת־הבננות בלהיטות מופרזת.
בינתיים מנסה ד״ר דלגאדו למצוא בני־אדם
שיתנדבו לשאת אלקטרודות במוחותיהם,
לספוג גירויים חשמליים קלים. אבל עד כה
לא נמצא מתנדב: הטיפול הרפואי במוח
עודנו שסח עדין ומסוכן׳ ואיש אינו רוצה
להטיל את חייו על כף המאזניים, ייהתפרסם
כאדם שמת על מזבח־המדע.
אדם שלושה מרשל גאונים
לפני 25 שנה גילה רוג׳ר קוסהויל ג׳ירודה
את שלדו של אדם קדמון במערה בקרו
מניון שבדרום צרפת. משך 25 השנים הבאית
התמחה קוטהויל ג׳ירודה בחקר האדם הק־רומנידי,
הגיע למסקנה כי צאצאיו של אותו
זקן קדמוני הם גאוני העולם של היום
או מהווים, לפחות, אח שינבח האדם•
העליון.
סימני ההיכר של האדם הקרומנידי, שהופיע
לפני 12 אלף שנים בצרפת, משם עבר
לסיביר, סין, יפאן, וחופיו המזרחיים של
הים התיכון: שיער שחור, עיניים חומות
וסמוכות מאוד זו לזו, אף קמור, סנטר
בולט, צוואר ארוך, כתסיים רחבות, רגליים,
כפות־רגליים וקומה ארוכים ככל האפשר.
;אשד, הקרומנידית סימן היכר נוסף: שדיים
עגולות, בינוניות בגודלן וגבוהות.
שכל יהודי. האדם הקרומנידי נחון
בכשרון המצאה׳ מחשבה ופיקחות יוצאים
מגדר הרגיל וכטפום הוא שכיח ביותר אצל
היהודים. עובדה זאת מסבירה, לדעת החוקר
הצרפתי, את מנת שיכלם הגבוה• ,של
היהודים.
כשפורסם קוטהויל ג׳ירודה החודש מחקי
נוסף על תפוצת האדם הקרומנידי נתגלתה
עוד קבוצה הברוכה בקרומנידים: מלבד
אישים היסטוריים כקליאופטרה וחניבעל,
אמנים כרמברנדט וצ׳רלס דיקנם מונה האנתרופולוג
ארבעה מפקדי צבא במלחמת
העולם השנייה הברוכים ברוב סימני ההיכר
הקרומנידיים ׳ :הגנרל דוגלם מק־ארתור
והמרשלים מונטגומרי, כובש-ברלין ז׳וקוב,
וטיטו.

מין
לא לחינם. הדס
מורים רוטשילד, הוא, כסי שכל עתונא•
לונדוני יודע, נין נינו של מאיר אנשיל
רוטשילד מייסד שושלת אילי־הממון (ראר,
במדינה)• הוא, כמובן, מיליונר, וגם, כיאות
למיליונר אנגלו-יהודי, בעל עיסוק נוסף.
עיסוקו של צעיר הרוטשילדים הלונדוניים
היא הזואולוגיה בה ערך כמה מחקרים
מחדשים. בעיקר אודות חרקים.
החודש שוב התנוסס השם הרוטשילדי
על חוברת מדעית. הפעם היחה זאת מוקדשת
לפרעוש, בו התעניין רוטשילד משך
שלוש השנים האחרונות, ועליו קבע לעצמו
דעה שונה מזו של דויד מלך ישראל, שהשווי׳
את הפרעוש לכלב מת* .
הפרעוש רבגווני מכל כלב מת (או חי).
שלא לדבר על תכונה פרעושית ידועה,
כשש רגליו, הרי הוא גם מצוי בלפחות
1000 סוגים, בשלושה צבעים (צהוב, חום.
שחור) ובגדלים השונים משמונה !מילימטר
(פרעוש־הביבר הקנדי) עד למילימטר אחד
(פרעוש-ד,תרנגולת).
שאלה עוקצנית. רוטשילד לא הסתפק
בעובדות הפרעושיות המקובלות׳ טרח לגלות
את התשובה לשאלה הרבה יותר חשובה
(ומגרדת) :מדוע ניזון הפרעוש מדם יונק
ומדם ציפור.
תגליתו של רוטשילד: ד,פרעוש, המזויין
באברי״המין המפותחים ביותר של חרק
כל ש הו א״ איננו מסתפק ביתרון מיני
זה. נקבתו דורשת חומר חימי מיוחד לפני
שהיא מסכימה להטיל את ביציה. וחומר
זה מצוי במקום אחד בלבד: בדם־היונק
(בין שהוא אדם ובין שהוא חיד ).ובדם-
הציפור.

• אמר דוד לשאול (שמואל
״אחרי מי יצא מלך ישראל,
רודף? אחרי כלב מת? אחרי
״ אם כי בהס, וביניהס,
רק דרך עדשת-מיקרוסקום.

א /פרק נ״ד) :
אחרי מי אתה
פרעוש אחד?״
אפשר להבחי!

העולם הזר,

660

מהסחףא 1תו מזרועו ת בתרהקיבוץ
אל קד 2הרמינו בדעקדק,אל חיקה של
אש ! 1הקצין הנאצי? מה הניע
אותו להטיל מצוד צבאי צל
ק יבוק במלחמת העצמאות?
התשובה פשוטה; בעורק•! קלת
xW L

3JMlpS> P 3
רומן קצר מלא ב ג דיון nr

מאת

ברוך נדל
לא. הבקבוק ריק כבר. הזמן עוד בקבוק — וזה יהי־,
־אחרון. אסור לי להרבות בשתיה. הרופא הצבאי אמר :
״סגן קמחי, אצלך בעורקים זורם יין ולא דם.״ הה׳ הה;
אילו נתבקש הוא לצאת לשם, זה כבר היה זורם בעורקיו
משהו שונה לגמרי. חסר לי דם, אמר הרופא. השמעת?
אי לייק דה איידיה. לחיים, בחור, לחיי הדם, לחיי רצועת
עזה, ולחמשת סרני־הפלשתים• כשתעברו שם, יצק בוסית׳
יין על קברי ואמור. בקול רם, כדי שאשמע :״פודו;
דרכתי.״ התזכור? ״פורה דרכתי.״ לחיים, לחיי דורך־הגת;
לחיי הלבוש האדום.
שמת לב מה אמרתי? ״לחיי הלבוש האדום.״ והלבוש
האדום הוא לבוש־תמוות• פעם מת אתה ופעם מת הוא.
לא, כי הוא מת רק אחת ואתה שבע ביום תמות. הנה,
זוחל אני אל הבית, זוחל במדרגות, באכסדרא, עובר במבואות׳
חומק כצל בין הישנים. והוא לא חל ולא מרגיש. עד תבוא
בו הסכין — ואיננו. ומאומה לא ידע; רק מת ואינני. ואז
ארוץ ברחובות, אפנה בקרנות, אסוב את הבתים• ושם
תמתין לה סוסתי, מאוכפת כדרך הערבים, לועסת תבן
בשלח־ ,מ א בו ס החאן הגדול אשר בעזה. קדימה, רעתי־רעייתי
! ברגלייך גורלנו. ומסביב נותבים הקליעים נתיר־של־מוות
במחשך. ראשי־עופרת מגששים באופל׳ לטעום
טעם הבשר.
בעברכם, הרק מלוא־בקבוק על הגבשושית ואמור בקול :
״כי בליל שדד מואב.״ אני אבין• כשעברתי לפולניה למדתי
בסמינר, סמינר מודרני. אז היה זה כשהתחלתי עוקף את
החוקים סביב סביב, כמו סייר מנוסה בראותו עמדה
מבוצרת. עליה בלתי־ליגלית. היינו באים אל החוקים מעורפב,
הן תדע — כמו בחזית. חיפשו אחרי. מישהו טעה ושבה
לחזור לשמי המקורי. וכך היו לה, לבולשת, שני יצחק
קמחי; שניהם נולדו בתשע־עשרה, שניהם מבודאפשט,
לשניהם אב בשם אהרן משה ורק סביעת־האצבעות שונה.
כיוון שכך׳ החלו מבקשים את שנינו. רצו לדעת איזו
טביעה היא הנכונה, איזו שייכת אל השם.
לך לצבא, אמרו לי, חם מדי כאן בשבילך. אז עוד
לא היה ״גיוס יהודי.״ נרשמתי, נשלחתי לאימונים. גדוד
הרגלים של בסיס שמונה אפס שמונה. שמונה מאות יהודים
וכמאה ערבים. עד שסיימנו, ערקו מחצית הערבים. אם משום
פחד ״אבו־עלי״ ,השפמוני מבר־ין; אם משום קולו של
ד,האג׳ הגוץ בשידורים לאומה האצילה; אם בשל הסרג׳נט
.מייג׳ר העריץ ואם נערה בכפר קסמה להם. אני ידעתי
מכבר את ה״פזר שרשרת !״ ו״אש הצטיינתי ונשלחתי
לקורס סרג׳נטים־של־שדה. שלושה ערבים, כחמישים יהודים.
באביב היינו כבר מפקדים מושל-מים. קבלתי שני סרטים
בבת־אחת — חניך מצטיין. כי את עיקרי־התורה למדתי
עוד אצלנו. נסעתי לקבוץ׳ לפרידה אחרונה, לפני צאתנו
אל הים. הכל היה כה זר. זרקתי את המדים, השכמתי
בעוד לילה ונסענו לקצור מספוא. כולנו צעירים, כולנו
המוניח.

רולנו תאווה לטיו־הבהורות. ובולח, מלבדי, חסרי

כל דאגה. בעברנו עם העגלה השנייה, בשומים ריח האספסת
והבוקר, ראיתי את זיוה בגן. רציתי לשכוח הכל. את
החוקים וטביעת־האצבע הכפולה והסרג׳נט מייג׳ר והנערה
במושבה אשר לקחה את שעוני ואת ־״יהודים הארורים.״
כאן היה החופש והבוקר ואדם אדון לעצמו וזיוה מאספת
בו־בוסין ורגליה שחומות כבולבום בטרם רוחץ.
תקעתי את הקלשון במרומי־ד,אספסת, קשרתי אליו את
המושבות ובסיבוב׳ במקום בו עוקפת הדרך את גן־הירק,
קפצתי וירדתי. הבהמות המשיכו לצעוד ואני קראתי לזיו־,
ובעודנו נחפזים לאורך החלקה, להשיג את העגלה בתפנית
השנייה, שאלתיה :״תלכי אתי אחרי העבודה י״• ״לאן?״ —
שאלה, נכונה .״אשיג מגליק את הסוסות ונרכב למעין.״
״סוב אמרה, בוחנת רגליה הארוכות בצערן — ״שם
אתן דודי לך.״ אמרתי לגליק :״שסע, אתה חייב לתת לאת
סוסות־השמירה. יש לי הזדמנות הלילה. אתה יודע —
אני מפליג לחזית־המערב בעוד כמה ימים.״ ריח קל של
רקבובית נדף משיחי־הפטל, ריח אבק ומים ולילה .״לא
אשכח אותך לחשה לי זיוה.
זכרתי את ריח הפטל עת שכבתי במעלה הצוק, מעל
לשביל־החוף, מול אניות־ה׳מלחמה העוגנות הרחק בים.
גשם ירד בלילה והשיחים העלו אד כבד וריחם כריח
שיחי־הפטל שם בגליל. כמאה פצועים שכבו על שביל־החוף
הצר, איש איש רגליו לסראשותי אהיו. שורה ארוכה,
שותקת, דמומה כקול זרזוף דמם בחול. קבלנו פקודת־נסיגה.
המחלקה הראשונה של גדוד שתיים שלוש שתיים,
בריגדת הרגלים השלישית׳ הארמיה השניה של חיל־ד,משלוח
והבריטי בדונקרק .״הו־ו־ו צעק ד,לויטננט מעל לקולות־המלחמה
— ״כיתה מספר שתיים — אאאש ! השאר
נסוגים לחוף.״ קפצתי מן העמדה אשר בראש־הצוק אל
הרחבה שמתחת ונקעתי רגלי. הכאב סחרר את ראשי,
הטיל׳שיתוק באברים. בקשתי לצעוק, לקרוא לחברי, אך
קולי לא נשמע לי. הכיתה פתחה באש מהירה׳ הטילה
פגזי טויאינטש על הגרמנים שלמטה, מעבר מזה לצוק,
ונסוגה. קולותיהם עממו ונאלמו. שפכתי את שארית המים
אשר במימיה על העורף. צמרמורת־הקור השיבתני אל חושי.
זחלתי עד לעמדה, הבטתי בעד הצוהר. הגרמנים הרימו
קסדות עליגבי הכידונים, לבחון האם קיימת התנגדות עדיין.
מן המרחק, ששה מיל, מן החוף, היו תותחי־הנייבי הכבדים
מרעישים איתנו. הקראוטים פחדו לשלוח הנה יחידות
גדולות, אבל פטרולים מחלקתיים ניסו להסתנן אל רצועת־החוף,
לשחוט את הפצועים, להטיל מהומה בין הפלוגות
הנטוגות אל הנמל הזערער.
הברן עמד מוצב באשנבו ושני ארגזי־תחמושת לצדו.
טענתי ויריתי בקסדות המורמות. הקובעים צנחו והאש
נתחדשה. השמש הפריעה לראות והאדים העולים מן השיחים
טשטשו הכל, ארגו מסך־חלום על־פני הגבעות• חמלת•
על עצמי׳ על רגלי התפוחה, על עיני הכואבות, לבי המפרפר

אותם.״ ״בסדר השיבו — ״מישהו מחכה לך כבר
במלון.״ ״הלו אמרתי — אינני יכול לחזור למלון.
אולי יוכל מישהו לבוא לפגוש אותי כאן בקפה?״
השניים נכנסו למלון, עלו לחדרי, חיכו ליד הדלת. נכנסה־לאכסדרת־המלון,
אמרתי לחיילת :״רגע, מייד אחזור״ .עלית־עם
המפתח, מסרתיהו לידיהם ויצאתי בעד הפתח האחור־.
חפצי נשארו במלון. שכרתי חדר ברובע אחר, לא יצאתי
החוצה. משתמה החופשה, צלצלתי לארבע אחד ארבע שתיים
ארבע .״מה קרה לדיזלים שאלתי .״מי מדבר?״ —
שאלו משם. הורדתי את השפופרת, מהרתי לשוב למחנה.
מ״גשר האבירים״ הובאו טנקים לעשרות ואנו עבדנו מזרי חה
עד שקיעה. שכבתי בתוך הטנק, ראשי כלפי מטה׳ והעוזר
עומד בצריח ומעביר את הוראותי למהנדם־המשנה. פתע
אמר העוזר ומשב־צינה עולה מקולו :״מחפשים אותך.״

הבקעה, רווח לי. הערפלים נתפזרו, הקראוטים שכבו לניטה,
חשופים כמעט. הייתי מכוון את המקלע, כוון היטב היטב
ומשביקש הגרמני לקום ולהסתער, הצמדתי אותו לאדמה.
היה מרים ראשו׳ חזהו ורובו — ושב אל השיחים׳ אל
אמנו הגדולה — האדמה. לאמו שלו לא ישוב עוד.
משחלפו׳ הכאבים יצאתי החוצה׳ הצבתי טו־אינטשית אחת
והמטרתי ברד של פגזים. ההתקפה נשברה, הקראוטים שבי
וזחלו לאחור.
ואז קרה הדבר. שרפנל־הנייבי התפוצץ מאחרי׳ על
הסלעים, ורסיס גדול חדר לגב׳ מול עצם־ השכמה. התעלפתי,
כנראה׳ כי בהתעוררי החלה השמש נוטה כלפי מטה ואש״
הגרמנים היכתה על העמדה שלפני. חזרתי אל הברן ויריתי
בעולים. הם באו גלויים׳ ברובים מכודנים, ומדיהם ירוקים
כמדי־צייד. מדים טובים היו להם׳ קלים׳ מחממים היטב׳
מותאמים לרקע־השיחים. קצין צעיר נהג בהם, היטה א״
מחץ־ההתקפה פעם ימינה ובעם שמאלה. צחקתי בקול ויריתי
.בו. הוא כרע, השמיע פקודה אחרונה והחל מקיא נוזל
אדום• נבהלתי מאשר עוללתי. לא רציתי לעשות זאת, לא
רציתי בלתי אם להמיתו, לבל יבוא עדי וימיתני, על רגלי
הכאובה ולבי המפרפר. ששים יארד לפני העמדה נשברה
ההתקפה, והקראוטים צללו אל השיחים.
שכבנו והמתנו זה לזה, כזאבים בסוף החורף, כנחשים
בשלהי קיץ. מי יכיש ראשון? השמש הרחומה חיממה
אותי מגב, היכתה על עיניהם הממצמצות. שוב ניסו להתקדם
מבקשים להגיע לטווח־רימון ולהטיל לתוך העמדה הפתוחה.
היו יורים אש מהירה וחצי כיתה מסתערת כאחוזת־שדיב
במעלה־הצוק. ואני הייתי יורה כמטורף, מפילם אחד אחד,
טוען ושוב דורך ושוב ייורה ויורה בנופלים, מרטשס
לנתחים׳ כרטש פר רגז את סוס־הזירה אשר כשל. ממרחק
של ארבעים יארד ניסו להטיל בי רמונים. רמון אחד
היכה בשקי־העפר ונפל לפני העמדה. משכתי פנימה את
הברן, הרכנתי ראשי וחכיתי להתפוצצות. משחלפו הרסיסים
בזמזומם החד, התרוממתי, המקלע בידי.
יחד התרוממנו, הם ואני. ד,ם — להסתער, אני — לירות
בבאים. משנתרוקנה המחסנית, אחזתי באגד דמונים וזרקתים׳
כמו שהם, על נצרותיהם. הקראוטים השתטחו לארץ׳ מונים
את ארבע השניות האחרונות לחייהם. אבל אני ידעתי,
כי הרמונים לא יתפוצצו. טענתי ויריתי, מורם חציי, בשוכבים
על הקרקע, ידיהם על ערפם למגן מרסיסי־הרמונים. הידים
נתרפו ונפלו• הראשים נתבקעו. לבסוף קמו הנותרים
וברחו, הרחק הרחק למטה. לקחתי לי רובה וירדתי לחות,
נשען עליו כעל מקל. הנעל היתד, תפוחה כקופסת־בשר
שנתקלקלה. צלעתי ובכיתי, יללתי והלכתי. בהגיעי לחוף
לא נותר עוד איש מהפצועים ורק בים, על־פני הגלים הזועפים,
התנודדה סירת־דייגים גדולה, נוטה מצד אל צד כמחשבת
לטבוע. הסרתי את מעילי ומכנסי, שכבתי על לוח־עץ
ארוך שצף ליד החול וקשרתי חגורתי סביב למתניים וללוד.
כשבאו הנאצים וניסו לטבעני, הכיתי סביב כמטורף,
על הפנים, על הפנים, על הפנים. בבית־החולים בדובר אמרו
לי, כי אלמלא היתד, אותה אחות אוסטרלית גברתנית וחסונה,
אפשר והייתי מטבע אותה במכותי הנואעזות. היא ראתה
אותי מתוך סירת־המאסף, קפצה למשותני׳ ובעודה מתירה
חגורתי החילותי חובט !והולם לתוך פניה. לבסוף
הפכה אותנו׳ אני למטה והקרש כלפי מעלה׳ התירה את
החגורה הצבאית וגררתני כגרור שק־זרעים ם פוג־מים.
״היכן אוכל לראות אותה שאלתי .״הנה כתובת,״ —
אמר לי האח הראשי .״קפטיי, פארסון תמהתי —
״מהרויאל נייבי?״ ״לא אמר האח — ״לא האחות
היא! הקפטיין המליץ עליך. אפילו בעתונים כתבו. שמונה
שעות נגד מחלקת־אויב. נכון? בזכותך ניצלו כל פצועי־הגדוד.״
״איני יודע אמרתי — ״זכורני כיצד נקעה רגל
ולא יכולתי להסוג.״
הלכתי אל הקפטיין פארסון מהרויאל נייבי .״ראיתי
אותך,״ —סיפר הקפטיין — ״בעד משקפת הבטנו לעברך,
כיצד לחמת יום שלם בחרף נפש, להצלת הפצועים.״ ״לא,
סיר השבתי — ״אני עצמי נפצעתי. אתה יודע, נקע,
אי־אפשר לזוז״ .״אני יודע אמר — ״פציעה תוך

כבר על ההמלצה,
די. אס. או. הוד מלכותו חתם
שמעתי. מה שמך, קורפורל קמחי, סיר— ״.
אמרתי לו — ״איזאק קמחי, פלשתיניין.״ הקפטיין חשק
שפתיו, ניסה לחייך כלמשמע בדיחה טובה ולא עלתה
בידו .״סוררי, קפטיין אמרתי — ״לא ידעת?״.
״נווד מיינד ענה והצליח לחייך — ״ובכל זאת
חייל אמיץ אתה. הלואי והיו לנו רבים כמוך.״ כן, הוא
ידע מהי היחידה אליה השתייכה אותה אוסטרלית גבר תנית.
חיל־הרפואה האוסטרלי׳ שרותי־העזר, יחידה רפואית
מספר שבע שבע קו תשע .״מה שמה, קפטיין?״ ״סוררי,
אינני׳ יודע. היא קאפרל, כרוך, אך אתה תהיה בקרוב
קינגן־ס קאפרל׳ קורפורל״המלך. לא תצטרך להצדיע
לי, הה, הה.״
נסעתי למזרח, שם חנתו, יחידה שבע שבע קו תשע
של שרותי־העזר אשר לחיל־ר,רפואה האוסטרלי. הקצינה
סייעה לי ברצון, אך אף אחת מן הקורפורלים לא היתד,
זו .״אולי הוא מתכוון לאחותלאו שאלה מישהי
— ״היא נשארה במאסף בדאנקרק וחזרה באניית בית
החולים.״ ״יתכן אמרה הקצינה — ״יתכן מאוד•׳.
״והימן היא שאלתי וכולי ציפייה .״או,״ —
השיבה מפקדת־ד,יחידה ולא יכולתי לעמוד על פשר
קולה — ״היא נהרגה בהפצצה. טראגי מאוד.״ שבתי
למחנה,־המעבר שלי, לקחתי חופשת־מחלה נוספת ונסעתי
ללונדון. בבארים שמתחת לפני הקרקע השתוללה
החיה המפוחדת השוכבת מול האשואינה נמלטת, חג;
העם את נצחון העקשנות היהירה של צוקי־דובר הלבנים.
שנאתים על יהירותם השחצנית שאינה מכרת בעובדות »
אהבתים על יהירותם, על עמדם עד לחזה במים ועל פניהם
מבע ד,בטחון במלכותם שאין השמש שוקעת בה לעולם.
את הדי. אס. או. קבלתי במדבר. שלושה חדשים חיפשי
עד שמצאו קצין ערבי שלא ערק אל האויב ולא ברח בקרב
ולא איבד את יחידתו. ואז !העניקו גם לו את אות־ההצטיי״
נות ויחד פרסמו את שמותינו בפקודת־היום המלכותית. נשלחתי
לקורם־מכונאים. כושר גופני לקוי. היינו מתקנים מנועי-
טנקים, מכונות־דיזל, מוטורים חשמליים. משקרבה החזית,
נשלחתי למחנות, לערוך תיקונימ״של־דחק. נסענו בלילות,
לילות שלמים לאור־הירח, ועבדנו בימים, יום תמים תחת
להט־השמש• שם בא אלי חייל ו״פלשתיין״ על כותפתו,
ואמר :״קפטיין סגל רוצה לראות אותך״ .״קפטיין סגל?״ —
שאלתי .״הוא הוא. מחכה לך בקנטינת־הקצינים.״ הלכתי
לקנטינה. לקינג׳ס־קאפרל זכויות־קצין מלאות ומשכורתו
כמשכורת קפטיין. נכנסתי, הבטתי סביב .״אני הוא,״ —
אמר מישהו לצדי — ״קפטיין סגל. שב, בבקשה״.
ארזתי את המקלעים בבד מדונג וסגרתים בתיבה מארכת ;
״מנועים לתיקון.״ הנחתי את החיבה מתחת למיטתי בבסיס״
התיקונים וחכיתי לחופשה. נסענו לאלכס, לחופשת שלושה
ימים. שתים־עשרה שעות הנסיעה לשם ושתים־עשרה חזרה.
היו לנו ארבעים ושמונה שעות לשכוח את היותנו חיילים,
את חולות־המדבר, מפציצי־ו־,צלילה, מוקשי ״אדולף הקופץ״
והעכברושים אשר אכלו את החבלן הפצוע. הבאתי את
ד,״מנועים לתיקון״ למלון ״קרטום״ ,הכנסתים לחדר ששכרתי
וצלצלתי למספר ארבע אחד ארבע שתיים ארבע. אין תשובה.
יצאתי העירה, אכלתי צהריים וצלצלתי שנית. אין תשובה.
ניגשה אלי חיילת חמודה, אמרה :״הלו, קורפורל, או —
יש לך די. אם. או. בעד מה קיבלת אותו?״ ״נקעה לי
הרגל השבתי — ״ונתנו ליי די. אס. או.״ צחקנו יחד
והלכנו לקולנוע. לפני־כן צלצלתי שוב ארבע אחד ארבע
שתיים ארבע, ארבע אחד ארבע שתיים ארבע. נו אנסוור.
הלכנו לקולנוע צבאי. נצמדנו בחשיבה, יודע אתה, חיילת
בודדה בעיר נכריה, חייל בודד .״איפה אתה גר שאלה.
ופתע נעור בי משהו, החלו פעמוני־אזעקה מצלצלים .״אין
לי חדר עדיין אמרתי — ״ניגש לקצין־המגורים.״
״לא״ — אמרה החיילת והתרפקה עלי — ״נלך למלון אז רחי,
שאין בו חיילים. יש לי כסף, אם חסר לך.״ ״טוב,״ —
השבתי — ״נלך.״ הזמינה טכסי׳ אמרה :״קרטום הוטל.״
נרעדתי. כשבאנו, אמרתי :״חכי לי רגע במלון. אקנה כאן
משהו״ .ידי רעדה בחייגה: ארבע אחד ארבע שתיים ארבע.
,,דיי,׳ אמי ש= דישדי .״הלו כאד רינהז־הו־זל־ם הבאר•

״איני יודע כלום חזרתי וטענתי — ״אין לי מושג על
מה אתם מדברים. נכון, היתד, לי תיבה׳ בה נשאתי את
מלבושי.״ ״איפה היא אינני יודע. השארתי הכל במלון.״
״התיבה איננה שם.״ ״ובכן מה אתם רוצים ממני? כשתמצאו
אותה, החזירו לי את בגדי״ .מדוע ברחת פתאום מן המלון?״.
״חיילת נטפלה אלי. לפי חוקי״דתנו אסור לי לשכב איתר.,״
״אתה דתי שומר מסורת״ .״אתה רוצה ברב צבאי?״.
״כן! רוצה מאוד.״ ״טוב, אז יספר מיהם אלה שלקחו את
התיבה מהמלון.״ ״אינני יודע, אינני יודע, איני יודע רה
אתם רוצים ממני. מדוע נטפלתם אלי? אני חייל טוב, קבלתי
די. אס. או ״.״יודעים הפסיקני החוקר — ״אבל זה
לא יעזור לך כשנעמיד אותך מול כיתת־האש.״ ״טוב,״ —
אמרתי — ״עשו כרצונכם. אני יודע, כי אני חף מפשע.״
מקץ שנלוע נכנס הרב הצבאי, יהודי אנגלי, סבר־פנים ומאור־עיניים
.״האמן בעזרת השם אמר — ״כי כהרף־עין
תשועתו ועד אור ונגלה משפטו. והנה התפילין הוסיף
— ״אם לא יתאימו לך ועינו כאילו נצצה פתאום —
״אוכל להחליף אותם.״ לא הבינותי מאומה .״בדוה אותם,״
— הסביר לי ״׳ואם פסולים הם, אחליף אותם.״ ״טוב׳״ —
אמיתי, למען הרגיעו .״אשוב מחר אמר — ״היד, שלום.״
בלילה הציקתני מחשבה טורדת: מדוע יהיו התפילין פסו לים?
אם פסולים הם, הן לא היה נותנם לי. הוא רצה
שאבדקם. האמנם רשאי אני לפתוח את הקופסה? והרי כך
וודאי שייפסלו. פתחתי את התפילין בזהירות. תחת קלו
מצאתי שם פיסת־נייר :״אל תאמר מילה. הם אינם יודעים
מאומה. רק חושדים.״ על הרצפה מצאתי גפרור שרוף.
הפכתי את הפתק, כתבתי :״שותק כדג.״ ליותר לא הספיק
הגפרור. הרב הצבאי בא, לקח את התפילין, הניח ידיו
על כתפי ואמר :״האמן, בני.״ והלך .״כיצד התקשרת
״עם מי?״.״עם האנשים
איתם שאלו החוקרים.
שבאו למלון״ .״אילו אנשים צלצלת מבית־הקפה,״ —
אמרו .״מאיזה בית־קפה? מה אתם רוצים ממני?״ .וכך
עשרה שבועות. לעתים נחקרתי משך יום תמים. עשר, שתים־
עשרה שעות• ציפו לפליטת״פה, למילה לא־זהירה אשר תם-
גירני, תסגיר גם את האחרים. לעתים נדמה היה לי׳ כי כבר
גליתי הכל, אחר היו החוקרים חוזרים ובאים ואז ידעתי
שאכן לא דברתי עדיין. פעם דימיתי, כי מתעללים בי, כי
הכל ידוע כבר ושוב צפו ועלו השאלות הישנות ושוב ידעתי
שמאומה אין בידיהם.
הוציאוני מחיל המהנדסים המלכותי .״התנדבתי״ לקומנדוס.
בבוקר בא המייג׳ר :״קורפרל קמהי׳ אתה התנדבת לחיל־הקומנדו״
.בבוקר, בטרם־אור, היו מעירים אותנו. נעלי*
ספורט, גרביים, מכנסי״ספורט. שינינו נקשו, הרעדנו בכל
גופנו. היינו רצים. חמישה מייל ריצה, אחד הליכה׳ חמיש־,
ריצה, אחד הליכה. ששה־עשר מייל עד לארוחה. אחרי האוכל
— קרב״כידונים• ״דקור חבטת־קת, חבוט מחי־קת״חלום!״
שמור!״ למדנו להבחין בין קולי רובה אנגלי,
גרמני, איטלקי וקרבינה צרפתית. האם י מאי רואים את בי,
כאשר באמצע סי. שלושה מייל בשביל נוח עדיפים על מייל
בדרך־לא־דרך. אך אם אוייב בשביל — עדיפים שלושה מייל
בהרים מאחד על־פני השביל .״לתוך החבית׳ רמון אחד —
הטל!״ .לעולם אין ללכת באזימוט לפי נקודה אחת. בלילה
חמים מי״הים מעפר־הארץ והרוח נושבת הימה. ביום חמה
היבשה יותר — והרוח נושבת היבשתה. בלכתך בקו הנדמה
לך ישר אין מטרות״ביניים בדרך, תסטה תמיד ימינה כחמש
מעלות, על כן יש לתקן את הסטייה על ידי נטייה שמאלה.
לעולם אין להשאר עדי קו־החוף. מאה יארד קדימה מן המים
גם הם תוספת־בטחון רבה. עבור את קו־הגבעות הראשון
והרי זר. ראש״גשר. ששה מייל ריצה׳ אחד הל־כה. שבעה
מייל ריצה אחד הליכה. ואחר ריצה לאורך חמשה״עשר מייל
ללא הפוגה. יחידה קטנה, מצויידת ומאומנת, יכולה לעבור
ארבעים מייל במעת־לעת• ארבעה הליכה׳ עשו דקות מנוחה.
ארבע־ ,הליכה, עשר דקות, ארבעה, עשר, ארבעה, עשר
ארבעה. בערב, כשארבעים מייל דבוקים לרגלינו — תרגיל״
סדר חמוש .״הכתף דגל!״ .אחר״כך — התעמלות להרפיית
השרירים. אחו* הליכה יש לבצע תרגילי״ריפוי.
ולבסוף — שבוע תרגילי־צנחנים. איש־הקומנדו חייב ל היות
חייל רגלי, חבלן, נהג, מהנדס, רופא ו״צנחן. הצניחונו
ממטוסים. ירדנו על גבעה מכוסה סבך קוצני. נאספנו, בראנו
את ״השטח החיוני,״ השתמשנו בסבך כבגדר״הגנה. התחפרות׳
ת־גלות־קשר — והודעה: לתקוף את הגבעה הסמוכה,
להגן על הורדתייצבא בחוף. עברנו בסבר, הקולונל משקיף
על תנועתנו מתוך מכוניתו הנוחה. שוב התחפרנו, חצבנו
את המקלעים והמכונות נגד גלי המסתערים המדומים. אשני
הקימה מחסום שאין לחצותו. הקולונל היה מרוצה. לקחונו
בסירות־פלישה מרובעות, פלוגה פלוגה בסירה. הבריגדיר
בא בלוויית שני גנרלים :״חיילי־הקומנדן, אני מקווה שתו־כיחו,
כי אפשר לסמוך עליכם.״ הסרג׳נטים מילמדו אותנו,
הקצינים צרחו כחולי־רוח• ״קדימה, קדימה ירדנו מה סירות
אל המים. מרגמות כבדות כיסו את החוף באש חיה.
מטוסים הרקידו את פני״המים. מאתיים יארד מאתנו והלאה.
מאתיים• יארד״היסט־הבטחון המינימלי. עלינו על גבעות־החול•
קדיימה, קדימה. לעבור את קו־החוף. נערכנו להגנה,
הצבנו מכונות ומרגמות. הזיעה עיוורה אותנו, רעש־הירי
היקהה חושינו התפ שטנו, עירו מי ם מו החגורה ומצל-״

וחפרנו, ירינו׳ רידפנד התקפודנגד, אספנו את הנשק וחדרנו
לעומק־היבשה. הבריגדיר בא נרגש :״חיילים, אתם אנשי־קומנדו
אמיתיים.״ שני הגנרלים הניעו ראשיהם.,לחשו משהו
לבריגדיר. הוא הניע ראש ולחש באזני הקולונל.
״אנו נוחתים בחוף המוגן על־ידי שרשרת גבעות תלולות.
רצועת־החול אין בה אף כדי להערך עליה. נהיה חייבים
להעביר את הציוד עליפני הצוקים הזקופים ולהתחפר בם־
חמי־הגבעות. האויב אינו מוכן להתקפה מצד זה, כך שיעמדו
לרשותנו שעה או שתיים?ניציל גורם־האפתעה. רה
שנספיק בזמן זה, יקבע את גורל ראש״הגשר שלנו• ליוט־ננטס,
אני סומך עליכם אני נחשבתי קצין׳ קבלתי.מחלקה.
ירדנו על החול הנשטף גלים. עמדנו במים עד ברכיים. הציוד
נספג מים, הנשק נרטב. טיפסנו ועלינו אחד אחד בשביל
צר שנסתמן בין חומות־הסלע. מקץ ארבעים דקות עמדנו
על־פני הרכס הראשון. מעלינו התנשא רכס נוסף׳ גבו;־,
להחריד. ממנו נראינו אנו כשטוחים על כף היד. ממרחק,
כה מוקדם מהמשוער, הגיע קול־יריות ונפץ־פגזים. משכת•
את המחלקה קדימה. עמדנו על הרכס הבא ומעלינו מת נשאת
שוב שורת־גבעות. החיילים החלו רוטנים• ״קדימה !״
— פקדתי ואנו זזנו, צעד צעד׳ מעלה, מעלה, מעלה. ההרים
כאן התרוממו לגובה שמונה־מאות יארד. אם לא חיכו הגרמנים
לנחיתה מצד זה, מיהו, איפוא, היורה שם, מי,מין לנו? מש הגענו
לפסגה, נמצאנו כשלושה מייל מן החוף והלאה, מנותקים
מכל וכל. התקשרנו עם ד,פ,וגה. הם נמצאו תחת אש מתמדת,
לא יכלו לנוע, לא ^תמרן, לא לנתק מגע• נסינו
להתקרב אליהם; ,סייע בידם. משקרבתי, ראיתים נסוגים
ומשוריינים רודפים אחריהם. מניין הגיעו המשוריינים לה רים
י שאלתי :״לתת חיפוי לא, לעזאזל. אנחנו נסוגים.
התקרב לחוף. הנייבי יתן לך חיפוי. ראש־הגשר מתפרק.״
שבנו ועלינו, כדי להסוג מחוץ לתחום ראיית־האויב. על
הרכס קידמה אותנו סערת־עופרת .״בויז אמרתי —
״דרושים לי ששה מתנדבים להפעלת״המכונות. השאר ישמידו
את הציוד הכבד ויסוגו לחוף.״ שלושה חיילים עברו
אלי .״בויז״ ,אמרתי — ״אין זמן להיסוסים. דרוש ם עוד שלו שה
איש.״ אחד הקורפורלים הצטרף .״עוד שניים אמרתי.
פתע צעק מישהו :״גרמנים מאחרינו, בדרך לחוף, נראתה
שרשרת ארוכה של סגינים ירוקים. אילו ניסינו לרדת, היינו
מושמדים עד אחד. שקלתי במהירות. ראש״הגשר. מתפרק.
התנגדותנו לא תועיל לאיש• ״הודע לפלוגה, כי אנו נכנעים״
— ,אמרתי לקשר. פרקנו את שתי המכונות, תיבלנו
במכשיר־הקשר, פיזרנו את התחמושת בין השיחים. על
רובה מכודן הרמנו גופיה לבנה.
חדשיים ישבנו בדרום איטליה, במחנה אליו הובאו כל
שבויי ראש״הגשר שחוסל, שבויי התקפות״הנגד המעטות,
הקצרות, הנועזות, שערך הצבא הנאצי. עם כיבוש סיציליה
הועברנו לצפון־הארץ. הדרום נעשה לא־בטוח, האוכלוסיה
לא״נאמנה• נדמה היה, כי קץ־המ^חמה קרוב. ואז נשלחנו
לגרמניה, לבאוואריה הירוקה. שלושת־אלפים קצינים במחנה
אחד. אוסטרלים וניו־זילנדים מיוון, כמה צרפתים מנור״
מנדקה׳ אנשי״חיל המשמר המלכותי. בעזבנו את דונקרק, את
ראש־הגשר ד,מ,תכווץ כגוף מורק מדמו, עלו ברציף שתי
פלוגות ממשמר״באקינגהם־פא׳אס. אובר סיכם פיט היי ואך
כובעיהם נעדרים ועל מקרמם קסדות שקטנו ממידתם. היי
כאן קציני ר. א .פ. לעשרות, אנשי פשיטת״דיאפ, קנדים׳
הודים ופלשתינאים לרוב. ישנו בצריפי־עץ, מורמים על עמו־די״בטון,
עבדנו ב״מפעלי הרמן גרינג״ שבעיר, קבלנו חבי לות
משובחות מהצלב האדום, ארגנו קבוצות כדור־רגל
וקריקט. עבדתי ב״מפעל״ הסמוך: קבוצת בתי־חרושת אדירים,
מולאמים למען גרינג, שייצרו מכפתור וחוט ועד קטר
וטנק. עסקתי במנועים, כבמדבר הלובי. תמורת הבילה־קפה
של הצלב האדום קבלתי מהמהנדס הראשי זוג מגפיים
משובחים ותמורת הסבון שהשארתי אחרי המקלחת — זכות
להשתמש במקלחת המיוחדת שעמדה לרשותו. במשרדו עב דה
טלפוניסטית — פולניה צעירה, צחה מחלב, מתוקה מדבש.
נתתי?ה גרבי־צמר של ה״רד קרוס״ והיא, בביתן זעיר
שליד המשרד, חילקה עמי את מיטתה. עד היום כותבת היא
לי משם׳ מפולניה. אינך מאמין? אראה לך, בביתי שמורים
המכתבים. עוד כוסית, בחור, לחיי הפולניות. בעל יש לה
היום, שני ילדים והראשון נקרא בשם איזאק. לילות היו
;נו שם. המהנדס ידע׳ אבל שתק. אסור היה ליהודי לשכב
עם פולניה ולא לבולגרי עם צרפתיה ולא לגרמני עם רומ נית.
ערוב־הגזעים היה חטא״לא״יכופר. אומה כזאת — או-
הבת־סדר. שמעת בוודאי: במשפט״נירנברג הביאו את הר שימות
•ממחנות־המוות: רישום מדוייק ממי הוציאו שן־זהס
ולמי היה שייך כל זוג״נעליים. מרחו את הנעליים בשמן
והניחון במחסנים למשמרת. משוגעים־לסדר הם. על״כן היה
זה חטא־מוות אשד חטאתי. אולם פעם בשבוע היה המהנדס
הגרמני ממלא את מקומי במיטתה ולא יכול, איפוא, לפתוח
פיו. נעשינו ידידים, אני והוא. לעתים סיפר על משפחתו
שבצפון, הראה לי תמונות. בכורו היה חלוש־ריאות מלידה
ונזקק לאוויר־הרים, אלא שבגלל המלחמה לא יכול לשלחי
להרים מזה שנתיים .״המלחמה ברוסיה לחש לאזני —
״היא עסק ביש. שנים תעבורנה.״
יום אחד׳ במשרד־המהנדס׳ דיברתי עש הפולניה שלי. בצעתי
לשתיים חפיסת״שוקולד והושטתי לעברה אחד החצאים.
פתע נפתחה הדלת ולחדר נכנסה. גרמניה במדים משונים.
״פראו אוברשטורמבאנזזפיהרר קראה הפולניה וקפצה
על רגליה• התבוננתי בגרמניה: לא דרגות, לא מדים של
ממש, ורק תו ״קציגת־סעד״ על הכותפה. השתחוויתי בלעג.
חוקי־ג׳נבה הגנו עלי מפני נקבה רבת־כוח זו. הזדקפתי
ומלאתי פי בשוקולד .״מי אתה, הר אונטראופיציר?״ י —
שאלה. הצבעתי על הכתר הענוד לי מעל לשני הסרטים:
״הר לויטננט קמחי, פראו אוברשטורמבאנדפיהרר בעלה׳
קולונל של הם. ס ,.היה מושלה הצבאי של העיר׳ אחראי
ל-מפעלי״גרינג המקומיים וממונה על מחנה״השבויים. מדי
שבוע כמעט נסע לברלין לימים מספר, בעסקי העיר יאו המפעל.
בתקופה זו קבל תחת סמכותו גם את מכרה־הפחש שבמחוז.
אדם מועיל, נאמן על ברלין, רצוי אפילו לרבבות עבדיו
שבמפעל .״התוכל לתקן מכונת־תפירה חשמלית שאלה
הגברת. קצינת־סעד היתר״ דאגה למועסקיו של בעלה במחנה־

נוכח• והמהנדס לא יוכל לברר דבר בטרם יחלוף כשבוע
תמים. אבל כאן, במעון האינטליג׳נס הבריטי בבודאפשט,
חייב הייתי למסור את זהותי האמיתית. משום מה לא הזכרת־את
התעודות שהחלפתי לפי הוראות מפקדת־ההברחות. היה
זה ענין יהודי: אם יתפשו ההונגרים יהודי, ולו גם שבוי
בורח, עלול. הוא להעלם. לגבי קנדי לא יעיזו לעשות זאד
שני האנגלים נלקחו לחדר אחר׳ אני נשארתי עם הגבוה.
קבלתי כתובת — שם תימסרנה לי תעודות־מעבר לרומניה.
יצאתי והתבוננתי בפתק. הכתובת לא מצאה חן בעיני. רובע״
השלטון, אם אין זכרונות־ילדותי מטעים אותי. הלכתי לבית
הדוד, אחי אמא, לשמוע מה יאמרו הם, לשמוע דבר על המשפחה
י היפרד אם יש ממי. כולם היו בבית, הדוד׳ הדודה, הבת
שעוד זכרתיה, אפילו בנם הצעיר׳ רק חתנם נעדר מאז
גויים לגדודי־העזר. אפשר ישוב, אפשר אינו כבר. הבן הצעיר
קרא את הכתוב, שאל :״מי מסר לך את הכתובת ידיד,״
— אמרתי — ״כן, ידידים. מה שם הבולשת אמר
בקול קהה — המחלקה היהודית״.

השבויים, בין עובדי־הכפייה, המגוייסים מצרפת, המתנדבים
מהונגריה. כך הוכיחה את נאמנותה לרייך, אף שוחררה
מחובת התייצבות יחילות־העזר האזרחיים. כלבתא נשכנית
היתה, צעירה הרבה מבעל־״ שוקקת ותאוותנית׳ ואני׳ עלם
במלוא־אונו, רעב לנקבות על אף הפולניה׳ ולרשותי מה שלא
ראתה אפילו היא מזה שנים: קפה, שוקולד, סיגריות,
סבון, גרבי־ניילון אמריקאיות. הם ידעו יפה מה דרוש לני,
שם_ באנגליה• במכורה לא היה כבר סבון ואנו קבלנוהו
בתריסרים, מובחר שבמובחר. בקפה אשר נשלח לנו יכולנו
להתרחץ וכאן היה מחירו בשוק השחור שני קילו קתלי־חזיר
משובחים תמורת שקיק בן מאה גרם. טיפלתי במכונת
התפירה, במכונת־הכתיבה, במכונת־הכביסה, בכלים חשמליים.
יומיים מדי שבוע בשבוע. המהנדס הפליט פעם ברוגזה :
״עזרתך דרושה לנו ולא לעניינים אזרחיים.״ ומייד הצטער
על דבריו. לו פתחתי את פי, היה מוצא עצמו מקץ שבוע
בעמדות־החזית מול מוסקבה. מאז היה מרעיף עלי חסדיו׳
הת ר לי לעתים לישון בקיטון שמעל למשרדו, הניח לפולניה
לעלות שמה.
במשך כל האביב כולו נסיתי להבקיע את הגבול ליוגוס שיחק
לי המזל ויום אחד נתקלקל באמת משהו בדירת לביה׳ אל שטחי־הפרטיזנים. הייתי יוצא מבית־הדוד׳ נוסע
האוברשטורמבאנדפיהרר, משהו ברשת״המים. אמרתי לגברת. עד לגבול, משחד מבריחים בדולרים היקרים. ארבע פעמים
כי אביא עמי בחור משלנו, שרברב מומחה. לקחתי אתי
חציתי את נהר הדראווה. פעם נמצאתי כמטחווי־תותח מזאג״
יהודי מאנשינו, בקי וחריף, מומחה ;אינסטלציה ולשאר רב. אולם הארץ רחשה מרגלים, כנופיות, סוכני כל ממלכות־דברים׳
״אני הסברתי לו — ״עסקתי שם בעיקר במו־ תבל. שבתי לבית־הדוד, שכבתי במיטתי מול החלון והש טורים
של בעירה פנימית. אם תצליח, לא איכפת לי. באמת קפתי על בודאפשט, בירת הונגריה הנייטרלית. בבית אישר,ו,
לא ״.שיחק מזלי והוא הצליח. מילא את מקומי על הצד
בכתובת שחודש־ ,למחרת שליחתי משם ישבו סוכנים אשר
היותר טוב. יותר לא הזמינו יותר לעבודות. יום אחד לא שב שלחוני אל המוות. כמו לנוכח תמונה זכרתי את פניו של
הבחור למחנה, נעלם ואיננו. שעה שהגברת אוברשטורמ־הגבוה
מוסר־ד,כתובת. שכבתי וסקרתי את הרחוב: אולי
באנדפיהרר ערכה סיור־של־סעד במפעל, עיכבתיה, סיננוד אראנו. בת״הדוד הכניסה אוכל על מגש :״לא אכלת עדיין.״
בין שיני :״איפה הבחור חכה לי במשרד אמרה הסתובבתי, חייכתי אליה ושאלתי :״יש לכם בקבוק יין
ועיניה מציצות בבהלה לעברים. שוטה שכמותי — אלמלא
טוב? יין־שאטו עתיק.״ היא הביאה בקבוק ושתי
טפשותי הייתי אני עתה תחתיו, בשוודיה. הבעל, קולונל כוסות. שתינו אחת לחיי הנצחון• ״איזה נצחון שאלתי.
הם. ס ,.חזר במפתיע ומצאם, את השרברב ואת אשתו, במצב היא חייכה .״נשתה עוד אחת הצעתי — ״להצלחת ברישאינו
צריך לפירושים. אילו נודע הדבר, היו השניים מוצחתי״
.שתינו ואני הרמתי שלישית :״לחיי הגורל העוור״.
אים להורג והוא, נטול־דרגותיו, נשלח לתופת הקרוייה חזית״
זהו, בחור, מזג כוסית ונשתה לחיינו; ,חיי האנשים העוורים
המזדח. הוא ליווה את הבחור עד לנמל בצפון ובתעודות כגמל על האנטילאה. הגורל אינו עוזר, אל תאמין אם יאמרו
מזוייפות העלה אותו על אניד, המפליגה לשוודיה. ולא יסף
לך. באנגליה׳ בארבעים ושש, בבית״קכה בלונדון, בין שמונה
לאמר מילה .״את משקרת אמרתי לה, אך בלבי ידעתי
מיליונים אזרחי הוד־מלכותו, גליתי את מוסר־הכתובר..
כי אמת דיברה .״ודעי אמרתי — ״כל בחורינו, הפ שנה תרימה הסתובבתי בעיר׳ ככלב־ציד שהריח פעם ריח־לשתינאי
,היהודים, יודעים על כך. וממחר רוצה אני במנת־ דם. אם עודנו בחיים, אמרתי בלבי, בלונדון הוא יושב. ביב־

פחם כפולה למחנה״.
שופכין, תל־נמלים, גמל״כל־העולם. המלך שילם את שכרי.
אותו חורף קפאה גרמניה כולה בקור, אולם במחננו דלקו כשש־מאות קיבלתי שכר־שנות״השבי וגיניאה מדי חודש
התנירים עשרים וארבע שעות ביום. בשוטטי במפעל לא אחרי שחרורי, הענקת הדי• אם. או. עד היום הם משלמים
אמר לי איש היכן אלך .״ד,ר לויטננט אינג׳ינן ר״ הייתי. מתוך לי גיני מדי חודש בחדשו. בבאר לילי, חושי דלוקים מיין,
ראיתיו והנעתי בידי כנואש. לא האמנתי. אחר נצטללו חושי
מחסן ישן גנבתי חלקי־רדיו ובקיטון בניתי אט •לאט מכשיר
קטן. מקץ חודש ומחצה היה שלם ומושלם. לקחתיו בתר־ והוא עמד שם, במבוא, גבוה כמו אז, גדל״גוף־ובטחון, אך
מיל־הצד בשובי למחנה לעת־ערב .״מר, לך שם שאל קר־מבע ומצניע לכת כיאות לסוכן הממלכה שאין השמש
שוקעת בה לעולם. נו, בקיצור, בחור, לחיים. לחיי הסכין
הזקיף .״רדיו־אפרט״ עניתי והמשכתי ללכת .״לך לעזאזל״,
בלילה. האנגלים למדוני לנעוץ סכין ולראשונה באנגלי
— צעק הזקיף — ״ולהבא, כששואלים אותך, אל תתחכם!״
נעצתיה. סכין תחת סכין. סכין בצוואר תחת הסכין בגב.
מעתה קיבלנו את הוראות״הבריחה ברדיו. ביום־החיפוש
השבועי היינו מטמינים אותו בחור אשר חפרנו בתוך עמוד־ מזגתי כוס רביעית ושאלתיה :״אינך שותה?״ .נעלתי את
הדלת ואמרתי :״לפני שאסגיר עצמי להונגרים, רצוני ב־בטון
של צריף־מפקדת־ההברחות. באזמלים, משך שבועות
זכרון נעים שאוכל לשאתו בימי־העוני הקרבים.״ אל תרגז,
נחפר בור זעיר, מספיק בדיוק כדי הטמנת הרדיו. בשלהי־ה״
חורף הגיע תורי לבריחה. עם כל חוליה נשלח יהודי׳ כי ידענו בחור, יודעני, כ -לא ייעשה כן, אולם היתד, לי זו פעם רא את
לשונות היבשת. יצאתי למולדתי׳ הונגריה, עם שני טייסי שונה להשתכר עד אבדן־החושים, עד הסתלקות אימת־הזב־ר.
א .פ ,.על חולצתי סמל המפלגה הפשיסטית ההונגרית רונות. אותו יום החילותי שותה ועדיין לא הפסקתי. בעוד
ובכיסי תעודה המעידה, כי נשלחתי להחזיר לביתם שני יליט מספר, בפרבר בעזה, יתנדף ייני. הן שמעת את אשר
מתנדבים הונגריים שנפצעו בתאונת־עבוד־ .,האחד נתעוות אמר הרופא הצבאי: יין בעורקי תחת דם.
כולו, לא דיבר ולא שמע מאומה, האחר שכב על הספסל
בטרם שנה נרצחה בת״הדוד. מי נמצא מפסיד משבוע
ונאנח בלי־הפוגה .״הייל היטלר קראתי .״הייל היטלר,״ תענוגות אשר רווינו? נפחדת היתד, ולא״בוטחת ורק מקץ
— השיבה בקורת־הגבולות — ״היכן התעודות f״ .הגעני מחצית;השבוע חזרה והיתד, לאשה. ואני התייצבתי במשטרה
לבודאפשט. השארתי אותם במלון ליד התחנה והלכתי לפי — טייס קנדי שלא הצליח להמלט. ביום יצאתי לקולנוע,
הכתובת שנמסרה לי, בפי סיגריה לא דלוקה, בכיסי אלפיים בית־קפה, בלילה הייתי לן במשטרה• לא רציתי ללכת לבית־דו.ר.
הקשתי פעמיים חלשות, פעם בכוח, פעמיים חלשות.
הדוד, שמא עוקבים אחרי, אף לא קרבתי אל אשה, שמא
הדלת נפתחה, פנים שמנים של סוחר הציצו בעד הסדק. תגלה מי אני. הדולר היה כסף טוב בהונגריה של הימים
״מה רוצה האדון שאל הונגרית. מישהו עבר במסדרון.
ההם ויכולתי לקנות כל שחפץ לבי. רק בסתיו השגתי את
״הייל היטלר קראתי״ .״הייל היטלר השיב הסוחר.
חברי. העבירוני ממחנה למחנה, עד שמצאתים במערב־פולניה,
האנשים חלפו ונתרחקו .״באתי מהמחנה אמרתי — כורים פחם. גרמנים אחרים היו אלה ששמרו עלינו. לא
;,ממחנד״,ד,מתנדבים.״ ״היכנס נכנסתי. הסוחר נעלם וגבר צעירים כל־כך, לא כה גאים, לא רדופי־סדר־עד״שכחה. עם
גבה״קומה הופיע. הרקתי את הטבק מן הסיגריה ומסרתי
השלג הראשון נשלחנו לדרום־סלובקיה. אך גם שמה התגלגלה
לו את הנייר .״המתן.״ ישבתי כעשר דקות. גבה־הקומה ובאה החזית. בליל־המולד, בעודנו שרים את המנוני׳בנות־חזר
.״מדבר אנגלית שאל .״כן, כמובן.״
הברית, הועלינו לרכבת — מערבה. על גבול צ׳כיה וסלובקיה
עמדמחנה צבאי י שן. בצריפים שרקה הרוח, גדר״התיל היתה
בנעלי היתד, טמונה תעודת קצין של חיל־התעופה הקנדי
פרוצה אי־פה, איישם. הוצאה הוראה שלא לברוח — מאוחר
ועל צווארי דיסקית״זהוי של אותו קצין. במחנה בגרמניה לא
מדי להגיע עוד כחייל לחזית והבריחה בשלג סיכוייה כמוהם
השיב בשעת מפקד״ הבוקר קצין־התעופה הקנדי נורגייט.
לויטננט קמחי, עד שלא התלונן המהנדס על העדרו, היה כאפס• משקיבלנו את חבילות הצלב האדום, החלפתי חלקי

בנעליים וגרביים. שני זוגות נעליים נתלו מחגורתי עת
יצאנו למצעד־המוות, שמונה מאות קילומטרים בשלגי צ׳כיה,
באתריה וווירטמברג. בתרמילי נשאתי רק מלבוש־לילה׳ גר״
ביים, תחבושות וסבון. לוקטנו שנים־עשר א,ף שבויים ומא תיים
גרמנים מזויינים שומרים עלינו. בבת אחת ח,ה ההתמוטטות.
הסדרים נתפרעו, האוכלוסיה הכבוש־ ,חדלה לציית, אפילו
ביחידות הגרמניות נתרופפה המשמעת• צעדנו בהרים דימוש־לגים.
כבישי״הבקע, ת מלאו רכב אשר הריץ דיביזיות מובסות
נפרצה לפרצה, שופך מטענו לחלל שלא ימלא כבר עולמית.
בוססנו בשלג עד ברכיים, מגינים על עינינו בידים מורמות,
נעים ששה מייל ביוש. בערב׳ בעוד הכל כורעים תחת משא־הגוף,
הייתי מחליף גרביים, מכבס את הישנים, ממלא נעלי
בקש ונועל יבשות. ביום היו הגרביים הרטובים מתייבשים
על מתני, מתחת למעי .,לבשתי לשינה את המלבוש השמור
בתרמיל, דאגתי לנקיון בבגדי. מי שנפצע, החל פצעו זב מוגלה,
היה צולע עד שרבץ לנוח. השומרים לא ירו בו. אף לא היה
צורך. עם התרחק הטור לא חש כבר הרובץ בכאב ובטרם
תעבור שעה והוא בעולם שכו׳׳ו טוב, שכולו לבן כשלגי
בתולים.
בבקרים היו אנשים מקיצים ורגליהם תפוחות. גם הס
נותרו במקום• נחפזנו ללכת. הגרמנים ביקשונו לא למהר
כל־כך, אך אנו התשנו צעד — מייל מדי שעה. שרנו בקול
ניחר׳ אכלנו ממנות הצלב האדום שתמיד הגיעו, אם באחור,
אם בחלקן, אך באו וסיפרו, כי אנו יש לנו לאן ללכת. אכלני
לעיני השומרים הרעבים, הקופאים בשמירה בלילה, עת אנו
מתכווצים מאות מאות באורווה שנעזבה׳ בצריף־קורות׳ ביתן
ישן או ליד חומת־אבן, מחסה מרוח .״דויטשלאנד׳ דויטשלאנד
אונטער אלעס, אונטער אונטער אלעס״ .מתוקה הנקמה מ הגאווה
בנערות. ש ושה חדשים כסופות, שלגים׳ על״פני
הקרח החלק,ק. בצ׳כיה היו הנשים זורקות חבילות״מזון
לתוך שורותינו. בהדי״באיירן ערש־,־,חיה, הניעו ראשיהן
אחרינו: איכה כרעה בבל. עם השלגים הרפשירים ירדנו
לבקעת־הנקאר, שבויים המוליכים שוביהם באפסר. הרם כוסך׳
בחו , ,ונשתה להתחמם מעט. שני זוגות נעליים השארתי
מאחרי ומרטוטי״עור נעלתי עת ירדנו. מהשגענו לבקעה,
נמלטו הקצינים הגבוהים. הלכנו ה,אה, מערבה׳ מבקשים
מסתור מאימת המפציצים המרדפים כל• חולקנו בין כפרי״
הדרום, שם הוחלפו החיילים במשמר־הסער האזרחי. המתנו
ימים מספר׳ אחר נטלנו את נשקם של השומרים — מנין
זקנים נכים שמסרוהו ברצון והסתלקו לך,ם. כשהגיע אל
הכפר סרג׳נט דוידוביץ׳ ,מפקד כיתת־הסיור הטנקאית ש בראש
צבאות־פאטון, היד, הכל מוכן ;קראת בואו: הנשק
מוחרם, בתי־ד,נאצים מסומנים, ראש״הכפר במאסר» .דויט־שלאנד
קאפוט א-מרה לי בת״האכר, שם בליתי לילותי.
צחקתי — טובה נקמה עם מיטת־זוג שסדיניה צחורים.
בבוקר הקיצותי לקול״יריות• חטפתי את הרובה׳ זינקתי
בעד החלון. היריות היו קטועות, בודדות, קצובות כמעט.
״ראית את המחנה שאל הסרג׳נט — ״ראית את היהודים?״
.חוליית״סיור גילתה אותו. זנוח מאדם, שעריו פרוצים׳
אך אין מי שיזחיל לחוץ ולו לתור אחרי פת״לחם.
״ידעת שאל הסרג׳נט .״לא״ .שגר־יריות .״ידעת?״ —
שאל .״לא• אני יריות .״ידעת כן, סיפרו ש
״מדוע שתקת?״ .אין תשובה. אש. אספנו איש איש את נערתו,
מאתיים ממבחר בנות״הכפר, והלכנו למחנה. מאין בגדים שם,
מסרו המאתיים את בגדיהן, רחצו את הגיססים, הדיחו ה טומאה
שאחזה בכל. מזוג כוסית נוספת ואספר לך את ה איום
בסיפורים. בחורים טובים היינו. עמדנו בכל, אף במצעד־המוות,
אולם היינו פלשתינאים והסרג׳נט אף הוא בשש
דרדוביץ׳ נקרא. אפשר ולא היה הדבר מתרחש א״ימלא בזד־קקנו
לבגדיהן של מיטב״בנות־הכפר לכסות מערומיהם של
*ססים. הנערות הדיחו רצפות, שטפו המחראות, בישלו,
9רקו קורות מן הגדר. היפות והטובות בכפר איש איש מאתנו
ידע אחת מהן. עד ערב נוקה הכל, משמר הופקד על המקום
ואנו יצאנו׳ מאתיים פלשתינאים חמושים ומאתיים נערות

חשופות־שת. מזוג, הרם באחת, ואספר לך מעשה־שבכל־יום
בגרמניה חו.ת־ה0דר. לחיים, לחיי המעשים־שבכל״יום, שלעת
ערב, על שפת היער המוליך מהמחנה לכפר. עם בוקר, בצלצל
פעמון־הכנסיה אות״אזעקה צבאי, בהתכנס הכפר אל הבכר
הגדולה, צעדנו פנימה. ארבע־מאות היינו שש ואולי מעט
פחות, פחות בכדי כמה מא ת כדור וכדי כמד, עשרות מד,־
נאוות בצעירות״העמק. צוחקים היינו, כולנו, גועים בצחוק
עוועים, גועים כעדר •מנוהל למים. צחוק רם ומתגלגל מפינו,
צחוק חרישי ומחלחל מפיהן. השמעת על כפר אשר מרד
בשלטונות הצבאיים? לא הרבה שרד ממנו, אך כמאה
וחמישים צעירות שתו־הצחוק אינו נמחה מפניהן עולמית,
הן שרדו.
טובה הנקמה, טובה מיטה צחורת־סדעים וטוב מכל —
היין המשכיח. אותו יום החילותי שותה למען ירווח לי
מעקת־הזכרונות.
באתי לקבוץ׳ הבטתי סביב. זיוה הרתה בשנייה. עגולה
היתד, ודומה, כי ניחא לה בכך .״נכן ן שהיד, ביניכם משהו?״
— שאלה צעירה אחת, עת נחה בזרועותי .״ביני ובין זיוה?״
— תמהתי. זכרתי, כי אי״אז, בעולם ספוג ריחות־אספסת
יומם וניחוח־פטל בלילה, לחשה לי נערה שחומת־רג,יים :
״לא אשכח אותך״ .״ב ני ובין זיוה גליק תמהתי שוב.
״ידעתי שלא נכון רשפה לת,ך אזני — ״ידעתי ״.הייתי
מתבונן סביב. המשק נתפתח. שנים טובות היו שנות״
ד-מלחמה. הצעירות היו לאמהות, הילדות גדלו לבלי״הכר..
פחדתי לגשת אליהן — ילדות היו בלכתי. ביקשו לכנס
את הוותיקים, לשמוע מסיפורי־השבי שבפי .״לא אמרתי
למזכיר — ״אין טעם. אין מה לספר, האמן לי ״.ביוש
עבדתי, בערבים ישבתי לשמוע מה מספרים החברים לחברים•
הקשבתי, גם הערתי פה ושש, ולענין .״ספר, איך קיבלת
את אות־ההצטיינות לחצו הנאספים .״טוב אמרתי
— ״אספר.״ מ שהי, ואפשר אותה שחקרתני אודות זיוה,
נלחצה אלי, אמרה :״ספר להם הכל, אל תתבייש.״ חייכו
סביב: חייל. חייל עסוק בנערות. הניחו לו ויתפכח: זוג־רגליים.א־נו
חזות״הכל .״בדונקרק אמר — ״ז!ה היה
בדונקרק. שכבנו שני-ו בין השיחים, אנ• וסיסטר לאו; ,ו הפצועים
מקובצים בחוף באלפיהם, מיליונים, ולכל אחד רישום—
סליחה, מאה פצועים היו בחוף וסיסטר לאו חבשה
את רגלי הנקועה, אחזה בברן ...לא, האמת היא שסיסטר לאו
הגישה לי תהמושת ואני אחזתי בברן. היה שם קצין
נאצי, צעיר יהיר ומתרברב. צרור אחד והוא איננו. הלכנו
סיסטד י. או ואני׳ הולכים ונשענים על הרובים, תומכים איש
ברעותו ושוכחים׳ כי מלחמה סביב. וקפטין פארסון מהנייבי
ראה אותנו והמליץ על שנינו יום אחד. ביום אחד פורסמו
שמותינו בפקודת״היום המלכותית: דיסטינגווישד סרבים אור״
דר. כך היה זה.״
״החברים לא היו מרוצים מספורך אמרה לי׳ עת
שכבה חבוקה בזרועותי — ״אמור לי את האמת: היה משהו
בינך ובין סיסטר לאו? אני מתכוונת — אחרי דונקרק.״
״כן אמרתי — ״איני רוצה להסת ר ממך — היה בינינו
משהו. הלכנו יחד לבארים, את מבינה, היה זה בתקופת•
הבליץ, הפצצות אכזריות ״.״אני מבינה אמרה —
״איך היא היתה׳ יפה יפה? לא יפה במיוחד, אבל ...איך
לאמר לך? זה מוזר לגבי בחורה ! היא היתה חזקה, גברתנית
ממש• כשרצו הנאצים לטבע אותי, סיסטר לאו היתה
זו שהצילתני.״ ״אהבת אותה? מאוד?״ .לא ידעתי להשיב.
האמנם אהבתי את סיסטר לאו? ״לא אמרתי — ״א:י
הושב שלא אהבתי אותה.״ שכבנו בשקט והיא שאלה :״הגד
לי׳ זה נכון שהאנגליות, ובכלל נשים ז־ות, נמשכות אחרי
יהודים כן עניתי — ״בהחלט. אה, הייתי מספר
לך מאורע שארע לי ב״קרטום הוטל״ באלכם. כן, הגויות
אוהבות יהודים. אפילו הגרמניות. בכפר אחד בדרום־גרמניה
ריכזו קבוצה גדולה של שבויים יהודים. בנות־הכפר השתגעו
אחרינו. אפילו אחרי לכתנו נשארו עדיין בשגעונן — צוחקות
כל היום.״ ״למה אתה מתכוון פשוט. האמיני לי ...מה
שמך, עליזה? כך היה זה. בילינו לי־יה ביער. מאתיים יהודים
ומאתיים גרמניות ומאז הן משוגעות אחרינו״ .״אתה צוחק?
כן, אתה צוחק. אינך צריך לצחוק לשאלותי.״ ״לא, לא,
האמיני לי ...עליזה, אני פשוט נזכר בצחוק שלהן והיא
דבק בי.״ ״מדוע הן צחקו, אינני מבינה״ .״כך, עם כזה
עליז. והוריהן דווקא לא הבינו את הבדיחה״.
יצאתי לרעות את העדר. חשבתי: אולי ייטב לי כך. הפעמונים
מקשקשים רכות, כבשים נעות בעצלתיים, השמש מ
סומרת
למקומה. לפעמים הקדימה עליזה לגמור עבודתה
והיתד, יורדת אלי. יחד היינו חוזרים, נוהגים את העדר לפ נינו
,״אתה אוהב אותי? — 7,שאלה והסבה עיניה לצד הדרך.
״את ילדה חמודה, ע.יזה; את חמודה מכל שידעתי; איני
שואל לי אחרת תחתיך.״ ״אתה תשאר בקבוץ לא״— ,
אמרתי — ״אני נוסע.״ בערב נכנסתי לסדרן־העבודה :״מה אני
נוסע. מצטער מאוד.״ ״אל תבואי אלי היום אמרתי
לעליזה — ״מחר אני נוסע. מוטב שנפרד כך.״ שכבנו כל
הלילה מחרישים, מקשיבים לקול הצרצר בעשב, אוושת הרוח
בעצים. בעשב כזה טוב למתוח את ״אדולף הקופץ.״ מקץ
שבוע לא יוכר דבר. העשב מתרומם, מסתיר את חוט־המכ־שול.
מה רב הרעש הלילה כאן, בקבוץ הבודד, לעומת השקט
המשתרר ברחובות״לונדון סמוך לשעה שתיים אחרי חצות.
כל צעד משמיע עשרות הדים רועמים. אף הטלת גופה לנהי
נמשכת עת רבה, אם רצונך כי לא יישמע דבר. הבה נריק
את הבקבוק ונשתה לחיים. לחיי הנערות שאינן יודעות
את לב״הגבר.
יש למצוא חדר, עבודה, לקנות בגדים. הירחים חולפים
בחפזון. מא׳רעות מוזרים התרחשו סביב. גוויות אנגליות
נפלו ברעש, א ש לא טרח להרימן, אפילו. אחר חזרו ובאו
מאורעות ברורים יותר. שוב היו הגוויות יהודיות. התייצבתי
לקויאה׳ קביתי שתי חוברות לעין ומחלקה לפיקוד.
היינו בדרום, במחנה צריפים־ואהלים על תל מזדקר, ממנו
נראה המישור עד לים מכאן ועד להרים מכאן. קיימנו פט רולים,
מארבים׳ שמירת״קו״המים, לווי־שרות. דרך־לחימה
משונה לכם. משתוקפים אתם, כמוכם כפרטיזנים: יחידות
קטנות, נאות מכל מחלקת־קומנדו; משנתקפים אתם, איטית
תשובתכם מהגבתו של רג׳ימנט אנגלי. עמדנו פעם בתוך
כפר, שיירה ארוכה, ומכל בקתת־חמר רובה יורה. פרצתי
עם הבחורים את הבקתה שמלפנינו, חיסלנו את דריה עד אחד.
השיירה נחלצה ונעה׳ אב ׳,אני קבלתי נזיפה ואזהרה. נשלחנו
להסיר בנין־אבן גדול שעמד על אם־הדרך. הבחורים זחלו
חרישית כנחשי״לילה׳ כלויטננט המטיל גוויה לתוך התימזה.
פוצצנו את הבית על יושביו ללא פגיעה באנשינו, זכיתי
לשבחים תהיה מה בין בית ויושביו לבקתת־חמר ודייריה.
אחר היתד, המלחמה למלחמה ממש ורווח לי מעט. החרמת־מכושים
כבדים, טוריות־של״פרדס והיינו מתחפרים כבת׳־
גילי־מערך־הגנתי .״חפרפרות״ קראו לנו, על דרך הלעג. עד
שהגיעו התותחים. מאז נקראנו ״החפרפרות,״ על דרך ה כבוד
היראה. היתר, זו המחלקה האחת בכל הגדוד שיצא
מד,ד,רעשה ודמות מח יקה לה. לאחר שקברנו את שני חללינו׳
ניגש אלי אחד המרטנים־תמיד, הושיט ידו ואמר :״תודה״.
אחרים, שלא כרו לעצמם חפירות בעודם חיים׳ חפרו עתה
עשרה קברים למחלקה תריסר. מישהו חייב היה להגיע
למושב המנותק, לחלץ ילדים, נשים ופצועים. אמרתי :
״בחורים׳ אתם מוכנים לנסוע? אני אסע במכונית הראשו נה.״
אמר מישהו :״מוקשים.״ אמרתי :״אסע בראשונה.״
״טוב השיבו — ״כשנחזור, נקבל שלושה ימים כן״.,
— אמר לי המג״ד. יצאנו בלילה, שלושה איש, אל שדות-
המוקשים שבין הגבעות. שכבתי לארץ, חפרתי בסכין סביב
המוקש, מתחת לו, מלמעלה המוקש היה ללא נפץ. מישהו
שכח להכניסו• חיפשנו מוקש אחר׳ חפרתי מסביב, מלמטה,
מעליו. אין נפץ. שדה שלם בלי נפצים. החזרנו׳ את המוקשים
לבורותיהב, כיסינו בעפר, זרינו חול ושבנו לבסיס. ישנו
עד שכיסו צללי־גבעה את שכנתה ועלינו במכוניות. קדימה.
דהרנו בקו ישר, דרך השדה היקוש בצפיפות. הגענו בחשאי,
רק סוללה אחת הריחה משהו וקרעה את האופק בברקיב
חדים.
הבחורים יצאו מרוצים. קנינו שם ושלושה ימי־חופשה.
מאז קראו לנו מחלקת״ר,חולדות. ביום רובצים באדמה, בלילה
מתגנבים ללול, לחטוף ביצה או אפרוח. יצאנו לפשיטה
הגדולה. שלב ראשון — שחרור בירת״הנגב .״חיילים,״ —
אמרתי — ״יש לנו עשרים וארבע שעות. לאחר־כן עלינו
לצאת לפעולה. מה מעדיפים אתם: שינה טובה או חופשה
במושבה חופשה אמרו .״רמי שלא יחזור
החיילים הניעו ראשיהם. נסענו למושבה, כבשנו בית־קפה
במרכזה, אמרנו לאכסנאי :״הנה מזונות, ערוך את השולחן
כיד אכסנאי לחיילים.״ שכבנו על הרצפה׳ ארוזים בשמי־כותינו׳
ממתינים לארוחה. התנמנמנו כשנפרצד, הדלת, הודלקו
אורות, קולות קראו ״לקום מצמצנו א׳״ האור, שאלנו
מיושנים :״מוכן כבר?״ השוטרים בעטו בישנים, משכונו
בצווארון :״לקום ! להצדיע מישהו זעק פתאום וקול
קרא :״הם מכים את שימי!״ .הוא נפצע בשיפולי־הבטן

,..נערה ב קיבוץ. שחומת ה ר\ל יי ם ...אחות אוסטרלית גבר תני ת וחסונה ...פולניה צעירה, אחה מחלב, מתוקה ודבש ...אשתו
של קצין הם.ם. כדב ת א נשכנית היחה. צעירה מבעלה ותאוותנית ...ב ת־ ה דו ד. רק מקץ מחצית ה שבוע היתה לא שר...״

כשהובאו התותחים לראשונה וחזר אלינו. קראתי נועל
בהומה. :הניחו לו, חוא פגוע.״ אבל אחרתי. פתע הבנתי׳כי הכל אבוד׳ כי בירת־הנגב תיכבש בלעדינו. השוטרים
אך זה סיימו את הקורס, קיבלו מדים נוצצים בלבן ואדום.
דרגות וחוברות לעיון. אצלנו השתמשו בהן בשעת־הדחק
mואילו השוטרים עיינו בהן, בוודאי. בקבוקי־המשקאות כבר
Vעמדו על הדלפק. כבינו את האורות, סלקנו את הפצועים
* אל המטבח וערכנו שרשרת כפולת שלוש. האפסנאי עמד ב מטבח,
ידיו על לבו, ואין מילה בפיו. הגיעה תגבורת,
פנסים חצו את האפילה בפסי־אימים: מדי־הלובן האדימו,
קצין שכב, כורע אל הקיר, ודם זב דפיו כמעין המתגבר.
לא רצינו בזאת. לא זאת רצינו• שוב בקשתי להשתלט על
המבוכה, לקרוא לקציניהם, אבל בחוץ יצא הקול: מכיס
את שלנו, את הלוחמים.

העדויות היו סבוכות כל־כך שלעולם לא נודע מה ארע
שם. בית״דין לשיפוט מחיר הורידני בו ביום לדרגת סמל
והחולדות הוחזרו לבסיס׳ פרט לשימי הקודח בחומו. ישבנו
במכונית, מוכים וחבולים, אך מחייכים מבעד לפצעים. ענשו
אותנו — .לבוא על העיר מעורפה, לאחר שהקרב האמיתי
בבר ישתולל ויוכרע במבואותיה. אמרתי לנהג . :יודע מה
זה ספיד ז״ .אמרתי לכולם :״התחזקו היטב״ .נסענו בחמי־ישים
על־פני שדות, שמונים בכביש. שעת האפס היתד, בשלוש
וחמיש ם דקות ולנו — בארבע ורבע. הגענו שעה לפני
המועד. .בוא, ניכנס בשקט הפצרתי במם־פא .״־אסור !״׳
— השיב. .אנו נתקדם לחשתי — ״כל עוד השכח
פתוח״ .״בסדר, נבוא בעקבותיכב.״ נסענו עד לבתים הרא j
שונים
ו—.יודע רה זה ספיד ז״ .בטרם פקחנו עין ואני
במרכז העיר והפלוגה אחרינו. כשהגיעו התוקפים עם אור,

ישבנו בחאן, לוגמים קפה תורכי: .״בחור ם — היוד ! ״
״ה—חול—דות, ה—חול—דות באביב חזרנו מן הגבול,
נשלחנו לשמירת״המישלט־ם. קבענו ^סיסנו ליד קבוץ זה,
מקרוב עלה, ההזקנו כיתה על המ־שלט ושלוש עסקו במ ארבים
ופשיטות. קבוץ נחמד היה, אנשים צעירים, לא־מכבי
הכירו זה את זה׳ ולא איכפת להם אם מבלה מפקד־המחלקה
את שעות״השחר, בשובו מהערבה, בחדר אחת מהם• בטרם־
אור היינו חמתם, מנקים את הנשק ;,מציבים משמרות ואני
יורד אל הצריפים — ״המפקד הולך למשימה קרבית״ .״לא,
לא, זה לפטרול אלים, לגשש היכן המוצבים איזה ני־שוש?
הוא עולה ישר, בלי חיפוי״ .ופתע נשבה הרוח הרעה.
הקבוץ בא לבקש מכונית. שלוש היו לי, אחת במשלט, אחת
לפשיטות עמוקות׳ אחת הביאה אספקה מהגדוד. אותו יום
היו רק שתיים. .קמחי אמרו — ״תוכל לתת לנו קומנדקר
אחד? אנחנו רוצים לנסוע למושבה, להצגת״התיאטרון,
ודרושה לנו מכונית להובלת״התוצרת. הקומנקר יסע לעיר
:ובמכוני, שלנו נרד למושבה.״ ״מצטער השבתי —
אני יוצא הלילה לפשיטה ב״מערב הפרוע.״ ד,קומנדקר יהיר,
דרוש לי למקרה שיהיו נפגעים״. .קמחי, אבל אם לא תתן
את הקומנדקר, לא נוכל לנסוע. אנחנו לא יכולים להפקיר
את התוצרת״. .מצטער עניתי — ,באמת מצטער.״
״טוב השיב המא״ז, מפקד־המקום — .הבחורות שלנו
טובות בשבילך, אבל כשצריך לתת מכונית, אין לך פתאום.״
,באמת אין לי בארתי — ״הרי הסברתי לך״.
עם עלות הירח יצאנו בקומנדקר לתל־אר״רם, כיתה ושני
מקלעים לה. עקפנו את התל, בדקנו בכפר ! כיתה רגלית
סרקה את הגבעות שמעלינו, מתעתדת לפגוש אותנו במחצית
הדרך חזרה. עמדנו לצאת מהכפר, ח־רבת״תל־אר״רם, עת
נפתחה עלינו אש־רובים מטווח קצר. המכונית נסוגה, החו ליות
תפשו עמדות מאחרי הבניינים. מקלע ה׳^מיע קולו מעל
ראשינו ונהג־המכונית אסף ידיו, הטיח ראש בגלגל״ההגה
ומכובד״הנפילד, תקע הצופר תקיעה חדה ורמה. אחר שככה
האש והאויב החל מנתק מגעו. כדור תועה, אחד מאחרוני
הכדורים שנורו, פגע ברגלו של העומד לצדי. חזרנו לאחר
חצות, פצוע־חזה ופצוע־ירך והכיתות באות ברגל. הנחתי
את הפצועים בבסיס, העליתי את קנקנינו הריקים על הקומנד״
^ ק ר ואצתי לקבוץ למלא מים. החברים אך זה באו מהמושבד.
^ מצאה להם מכונית והיו נפוצים על״פני הצריפים. מהמ־ם
ל מ תווכ חי ם. ניגשתי אל ברו שלישה ד,צול הצבתי את ר,קנקן
^ חפזון ופתחת־ רלוא־הזרב .״הי, מ׳ שם אני, קמחי.״
ז ח אתה עושה שם ממלא ריב.״ ״תפסיק מייד ! ״
מ א ״ז ניגש, התקרבי אנשים• מעגל צפוף ׳מאיים. .יש .-י
1ציעיב חיננוז׳ קולי — ״אני זקוק להרבה מים•״
״אצלנו לא תיקח מים צעק המא״ז — ״לקחה אתר
^יודע, וכשצריך לתת ...שפ ך מייד את המים מישהו סגר
את ברז שלושת־הצול, מישהו אחז בקנקן להפכו .״יש לי
י שני פצועים אמרתי — ,פצוע־חזה מהסיור.״ הקנקן
הריק הוטל בבוז לתוך המכונית׳ השמיע קול קשה של מת כת
מכר, במתכת. המעגל נצטופף, מולי לחצי גורן, הברז
ביני לבינם. שלחתי מבט בשעון: עשר לאחת .״בעוד עשר
דקות הכרזתי בקול — ״בשעה אפם אחת אפס אפס
יוטל מצב צבאי על שטח־הקבוץ. בזאת מוכרז על עוצר־בית
והסגר מוחלט. כל מי שייצא מפתח ביתו, יירד, ללא־אזהרה.״
ופניתי לאחור. נסענו למחנה, הערנו את הכיתה,
דהרנו ליראת השתיים הבאות ברגל .״בחורים אמרתי
ק ן סרב לתת מים לפצועים שלנו. הם שפכו את
ד,,מ ם מהקנקן. הודעתי להם שהחל משעה אחת יימצא הקביץ
תחת עוצר והסגר״בית. אנחנו ניגשים עכשיו לשם׳ לקחת
מים ולקיים את ההודעה. מי שייצא מפתח ביתו, דיפקו לו
כדור ברגל ללא־אזהרה.״
אחד הזוגות בקבוץ היד, לו ילד, תינוק. בזכותם ניתנו
כמד, הקלות. לאשר, הותר להסתובב בחוץ ללא״הגבלה, לבשל,
להביא אוכל לחדרי החברים אחת ליום׳ אפילו להוציא משם
שיריים. היתד. מתרוצצת כל היום אילך ואילך עד שמקץ
יומיים הודיעה: די׳ והד יה להביא אוכל לחדרים. בעד הח לונות
היו הנצורים מגדפים אותה בצאתה לצרכי־הילד. מעין
אסיפה כללית מעבר לסורג. בלילה הבא, בשעה אפם אחת
אפס אפס׳ הסירונו את המצור, חרש חרש. שבנו למחיה,
השתרענו על השמיכות. מבית־החולים הודיעו, כי הפצוע
יחיה. בצהריים ירד ר,קומנדקר למשק להביא מים. הזמן עוד
בקבוק אחד, בחור, ותשמע את סוף־המעשה. כן, כן, ממין
זה. כך. ועכשיו — לחיים, לחיי ההתיישבות העובדת• ב״

קיצור: נתנו לנו מים מבלי דבר דבר ואת החברה אשר
סרבה להביא אוכל הוציאו מד,קבוץ. בעלה ה׳,ך אחריה והתינוק,
כמובן. לחיים, נער, לחיי הקולקטיב. השתחררתי
מהצבא. האלוף בקשני שלא לעבור לשרות־קבע .״בין כך
יסרבו לך ״.נתכנסנו למסיבה׳ שרידיהן האחרונים של החול דות.
ש פי בא במכונית, הוא ואשתו, שמנמן, עליז, שואל
על החברים אשר לא הגיעו. אותה מושבה, ורק פורחת כה
ורק אבני״המחסומים הוסרו׳ הוא הוא בית־הקפה ואף ה־אכסנאי
הזוכר עדיין את ליל״הרעש .״בואו, בחורים, הרסתם
אותי אז, אבל דם היה לכם. יפה נתתם להם, לשוטרים.
והצבא שי,ם, ברוך השם. בואו. איפה כל השאר?״ .קרבני
שולחנות זה אל זה .״מספיק, אין צורך בהרבה כל־כך.״
״לחיים, בחורים הרמתי את כוסי — ״אשרי שלא זכה
ליום־הנצחון״ :.יום־המחרת, חייל משוחרר, משוחרר מכל
וכל. לא נכה, לא מקרה סוציאלי. כתם משוחרר• רחובות
לבנים, הנערות לובשות חולצות״קיץ קלילות, החברים עובדים,
מתערים בארץ. משקה עכור ליד דלפק עגום, פעמיים,
בבקשה! תמיד פעמיים — למען לחיים צבועות הכליל :,צחוק
רם מדי. חם מדי כאן בשבילך, סגן קמחי.
נסעתי שוב לקבוץ בגליל .״אני יבלה לבוא אליך לפנות־

עליזקי לחשתי — ״לכי בטרם יעמדו על טעותם, בטי־ם
יכניסו נפצים אל המונ״רים. עזביני, הן רואה את: לרגלי
קשור תיל־ד,מכשול ורק את הנפץ עוד לא התאימו לחריר.״
היא התרפקה עלי והחרתה״החזיקה אחרי בשתייה .״האלו׳
ס־סטר ליטפתיה — ״הן לא תכעסי כי חבטתי בפניך.״
חזרנו על הכביש היורד לקבוץ. לעין הירח, השומר, הבעל.
״אתה ברצינות שאלו — ״לא נכעם אז! אצלנו האדם
חפשי לנפשו ומאווייה.״ יצאתי לשדה, אני והשלף והכבשים
הטובות, ואין נערה סביב מבקשת זכרונות ולא חברים
לשאול :״ הברצינות?״.
שבנו באבק הכבד, ריח העפר בחמסין וגללים וזיעת״בהמה
— והזהב משתפך סביב׳ עוטר על ההרים, חורג מעבר לגבולות,
מעבר המים ומריבה .״מחפשים אותך אמר המזכיר
— ״שליח״ .ישבו שלושה, דאגה על הפנים, שאלד: ,
״התלך?״ .אלך״ .״בדד בדד״ .״בדד ממש״ .״אלך, אמרתי.״
״מכיר את בית״דוק שאל הגדול — ״בית״דוק
תחתא לא, בסביבות אלו לא הייתי כלל.״ ״תעשה סיור
מוקדם כמובן. יש לכם כמה בחורים טובים נמצא״. .
ישבתי בחדר, חילקתי הוראות אחרונות׳ חזרתי ובחנתי את
המפה זו הפעם העשירית. משום מה לא חשתי בנוח. בנייר,
צפופה, טרסות מרובות, והבית סמוך למרכז־הכפר. הבחורים
היו מתנדבים־למחצה, קשים להשלטת משמעת צבאית. הביאי
עמם בקבוק קוניאק ובטרם הספקתי להניאם מזאת, ד,ריקו ד,ו.
את השארית הגישו לי. לא רציתי להעליבם וגמעתי. ההר גשה
הרעד, חלפה. מוחי נצטלל. החלטתי: נלך בדרך הראשית•
במרכז הכפר, ישר אל הבית. אין. בטוח מזה. נבוא מאחור,
נצא מלפנים .״זזים?״ .רחש־הלילה מגן לנו, מסתיר קולו־תינו
.״כמה תיקח לפעולה שאלני .״כמו לסיור״— ,
השבתי .״אי״אפשר אמר הגדול — ״אתה צריך לקחת
מחלקה או, לפחות, שתי כיתות מוגברות.״ ״לא,״ —
אמרתי — ״הארבעה ההם יספיקו לי.״ לפני היציאה עשיתי
את אשר לא ייעשה: גמעתי עמוקות מבקבוק נוזל שקיף
כמים. נשמתי לרוזחה את אוויר״הלילה׳ זכרתי ריחם של
שיחי־פטל, חשבתי: גבול, קו על ארץ רבה .״אתם השניים
השגיחו על הדרך הראשית, אתה תצפה למטר, ואתה בוא
אתי.״ הנחנו את התרמיל בחוץ׳ הדוק לדלת. שבנו על־פג־העשב
המאוש חרישית׳ מברך צעדי החוזרים אל בסיס,
הזוכרים את עליזה, מתגעגעים לזיוה, מצדיעים — קורפורל
;קורפורל — לכבוד סיסטר לאו.
בוא אלינו בערב אמר אחד ההולכים עמי — ״נשתה.״
שתינו לכבודי׳ לכבודם, לכבוד המשימות, הבתים המת פוררים
ברעם, לכבוד המשקה, הבקבוק, למה שהיה ״ולכ בוד
היום שיבוא״ .״מי אתם שאלתי .״טוראי יעקובסון״!
״טוראי ראשון גרינוואלד״ .שתינו שתינו עד שלהטו הלחיים
והעלמות שאתם נעשו נבוכות והמשקה תבע מזונות והמאכלים
תבעו עוד משקה .״הו, הו אמר יעקבסון וחשף את
שיניו — ״המפקד המתפלא. אנחנו מהחם׳ אתה יודע. לא זמן
רב נלך עוד בלילה. אנו עולים אל אור־היום, לחיים, המפקד.״
שתינו לאור, שתינו ללילה׳ אחר שתינו לפריחה שאנו נפר דים.
חם עולים אל היום ואני הולך במחשך .״תצליח, המפקד!
לא נשכח אותך״ .קבלתי מחלקה, מגוייסים, שלחמו לעין״
עולמא .״היו שקטים כרוח בסבך־הפטל הוריתים —
״כאד מעל עלוות שיחי דונקרק, כמי התמזה בלילה׳ כמוקש
הטמון בקרקע.״ משקרבנו, השמיט אחד את רובהו. בחילופי־היריות
נפצע מישהו, נאק וגנח .״נסיגה הודעתי .׳׳איני
רוצה ב־,ם אמרתי — ״לא יצלחו למלאכה. מעתה יחידי
אלך.״ הרקתי מלוא״הבקבוק, לחשתי לעצמי: תעשה ותוכל.
מי עצר את הקראוטים בדונקרק? מי עלה לפסגות״סיציליה?
מי ברח ממחנה שבויים ונמלט מידי ידידיו״באינטליג׳נס? מי
שכב את אשת קצין הס. ס .והעביר על דעתן מאתיים נערות
גרמניות? אלך ואעשה, מי יוכל לי? הנה הלוך יילך ושתה
נושא משך־ההרם.

״אותו •!ם החילות שותה ועד ״! לא
הפסקתי ין נוזל ב עור ה׳ תחת ד ם
ערב אמרה עליזה — ״בעלי בתורנות״ .״לא׳ לא״׳ —
נחפזתי להשיב — ״באמת יפה שאתי מוכנה לבוא, אבל א אפשר
כך.״ קבלתי צריף קטן בקצר,־ד,משק, יצאתי בשנית
לרעות את הצאן. רק מרעד,־הצאן לא נעשה במכונות. ברפת
חלבה המכונה, במוסך ניצבו ששה טרקטורים, האורווה
נתרוקנה כמעט• הלכתי אחרי העדר ושיננתי: מאומה לא
ארע ; לא חולדה היית ולא איש־קומנדו ; מתמיד הלכת עם
העדר ותמיד ליוותה אותך בלכתך ס־סטר לאו. הגיע מכתם
מאנגליה, שלוח מפולניה, ממי שהיתר, טלפוניסטית במשרדו
של מהנדס מפעלי הרמן גרינג אשר בעיר באוארית. נישאה
וכי -השאר, מבקשת לבנים, גרביים ותפוזים, אם אפשר.
לזכר העבר. שנתיים נדד המכתב׳ עקב אחר גדוד״קומנדו
אלמוני על־פני מחצית״ תבל. השבתי במכתב, לקחתי כמ־.
לירות מכספי־המלך ושלחתי תפוזים, גרבי״משי, לבנים.
לזכר ולמען. תמהתי, מתי תשלח מכתב הגברת איברשורט״
באנדפיהרר. מי לא ישלח? אחות אוסטרלית׳ בת־דודי מבו דה.
לחיים׳ אשרי האיש אל ידע אורח״עלמות. מלא עד לשפה
— אשרי מי אין לו גרבי־משי, לא יקנה בהן את המבקשת
ל׳,בשן. עליזה באה אלי למרעה .״לזכר ימים עברו.״ ״טוב,״
— אמרתי — ״אם את רוצה בכך.״ חזרתי לצריפי, רחיץ
מריח־ד,כבשים .״הנח לד אמרו — ״הן אינך רוצה
בה ברצינות.״ ״לא ברצינות שאלתי — ״עוד תראו:
רציני ברציניים.״ לקחתי כסף עמדי, עלינו למושבה ברגל,
לעין השמש השוקעת׳ החברים .״יין פקדתי — ״וקו״
ניאק ביקשתי — ״וארק מהיל במ ״קרח.״ ״לכי לך׳

לחיים, בחור! לחיי החולפים־עוברים בלילה׳ לחיי המשקה
העולה בראשם כאד על צוק ם בדונקרק, לחיי האוהב את
שלא ראה מימיו, לחיי גבורים בבלי״דעת וממלטי־נפשם מידידים.
כוסית לבורח ואיננו מגיע, להולך ואיננו בא. בזחלי אל
הבית׳ בית מניח המוקשים בכבישי״הנגב, המעלה מכוניותינו
בסערה ־,שמימה׳ אזכור, כי הבטחת. הלום־חושים אהיה מאדי־היין,
לבי לא שם, ידי מבקשות לחבוק את הריק. קול לא
יישמע, עלה בחצר לא ינוע. אניח הכל מאחרי, על אוכף־
הסוסה, רק את הפגיון אשא בחיקי, כדרך ערבים. במהומה
שתקום ארוץ אל החאן, צולע, ראשי קל עלי ונבוב, והם יקי״
פוני בדרכי, יבואו עלי מלפנים, נכונים, מקלות בידיהם,
אבנים מרחוב, מכיתת״מתכת כבדה. ואני אסתער לעומתם,
אקראם אל הקרב הגדול, לימיני קאפרל לאו קפטיין פארסון,
על חזי די.אס.או !.הרב הצבאי יביא תפילין לא״פסולים׳ הב רנים
יגיעו בזמן, קפטיין סגל ילחץ את ידי! זיוה תאמר נ
״ד,ן סלחת, ואני אסלח, אעורר שוט על הבהמות. אשיג כד
טרקטור בשדה! ״הייל היטלר״ אקרא ואטיל הגופה בפניהם!:
בת־הדוד תבוא ללגימה אחרונה, סרג׳נט דוידוביץ׳ יחלק;
מנות־קרב וכל החולדות תגענה בריצה: מכים את שלנו, את,
ד,־וחמים! וכמה בחורים טובים שלא זכו לעלות לאור״היונג
ייאספו לסייע למפקדם.
זה יהיה הקרב הגדול, בחור׳ ושמיים יידדו להתבונן באיזאק
קמחי העורך אנשיו מול אוייב, ובבוקר, בהעלות השחר, עת
ישמיטו גווייתי לבור, ישכים חבר בקבוץ אשר מנגד לרצועת
עזה, מול ״המערב הפרוע״ ,ויאמר בנפשו :״אכן, רוח רענ נה
מנשבת מן הים. טוב יהיה להשקות היום את ערוגות״זרע־המספוא״
וברז שלושה צול יפתח לרווחה — וזרמו המים.
ובעיר, בבית הגדול, יילילו נשים על גבור כי אבד׳ כי איננו,
כי דוקר מארב, כי בליל שדד .״בליל שדד מואב תאמר
בקול ומלוא״בקבוק הערה על התלולית בבואכם. ובלכתכם
ה־יאה, סובב את המשוריין כלתמרון ואני אשמע, וסיסטר
לאו תשמע ובת־הדודה בין בודה לבין פשט, צחוק נצחק
יחדיו ולכבוד הנצחון ולמען לא יזח זחליל״הרכב ולא יופעל
מוקש, נגמע את יין־הרקח מבקבוקך, האחרון.

השאלה היחידה המופנית איין• 19 פעם כעמוד שלפניך• היא :״מה
זה ץ• בי הציורים שלוקטו כאן אינם מודרניים כלל ואף לא פרי דמיונו
החולני של גאון שטרם נתגלה. הם מתארים דברים ומצכים קיימים -או
כפי שהיו יבולים להיות קיימים -כמו •טהם נראים מזוויות־מכט כלתי־מקובלות.
קח למשל את מספר : 4קל מאד להגיע למסקנה שזהו הלקה
העקיון וטל אשה העומדת על ראשה, מסקנה זאת תהיה שטחית -בי
•הציור מתאר פשוט שני אווזים נתונים כתוך סל. ניתנת ל ד ההזדמנות
להפעיל את דמיונך עוד 18 פעם, בשיטה •טהומצאה על ידי פסיכולוג
אמריקאי כשם רוג׳ר פריים, ולכתוב את התשובות המוצעות על ידיך
כשורות הריקות. אחר בך תוכל להשוותן לתיטוכות שניתנו על ידי הצייר
כעמוד 24 יטל גליון זה.
אפיטר להפוך את המזהית כנקל למשחק חכרתי: כל מ׳טתתף יכול
לרשום שלושה ביאורים אפיטריים לכל ציור. רק אחרי ציון הביאורים המ צעים
לכל הציורים הסתכל• כפתרון ותווכחו מי מן המשתתפים מהונן
כדמיון המדויק כיותר.