גליון 862 מתאריך 29 באפריל 1954

המאכקו
בתוככי

חרות

סיפור המעשה של חבר־המערכת:

יום אחד
רו׳יו/י

קבצן וי היהודים הבוחרים בצלב

מס • 62 .שנת 17
3״ו ניסן תשי״ר
29.4.54
»תיר 300 פרוטה

העורך הראשי :

העולם

אורי אבנר׳

ראש המערכת :
שיום כחן

ד־.־י ה

עורך משנה, כי תוב:
י שזי הו

הו 0בוט1ן הם* 1י ר
ר אי נס זרפגיה

עורך משנה, הטית :

יביא

אורי

הכתב הראשי :
ק&נואל שדה

ח ברנע

״ י• 186״י 2,786
סו ־י ל מאוים ״יי׳ מ ״ם
רפוס ישראל בע׳׳ם. ת״*

מזכיר מערכת חיסר: ,
אורי דן

ם נד.ל מעבדה :

מנהל מבצזיים :

דוד סוזייג

שלפה אדיר

mהמנהלה :

כוכבת קולנע אנגליה
דיאנה דורם

ההתרגשות שקמה השבוע בכמה עתונים
מסביב למכתבו המפוצץ של אליעזר ליבנה
לועדת הביקורת של מפא״י מפליאה אותי
במקצת. היא מוכיחה, בין השאר, שכמה
עתונאים אינם קוראים את העולם הזה כפי
שהיו צריכים. כי כל הפרשה, בולל מכתבו
זה של ליבנה (שהיה מונח לפני) פורסמה
ארוכות לפני חמשה חדשים בדיוק, בגליון
מס׳ 840 של העולם הזה.
אין כל ספק שלא חוילתו (המרווחת
למדי) של חבר״הכנסת היא שמשכה את
תשומת־לבה רבת־החיבה של ועדת־הביקורת
של מפא״י. ליבנה היה תמיד בלתי״אהוד
במפלגה׳ הן בגלל דעותיו הבלתי״מקובלות
והן בגלל נטייתו להבליט בנוכחות עסקנים
מפלגתיים שאין הוא מעריך אותם כראוי.
מכיון שיש קירבה מסוימת בין דעותיו של
ליבנה ובין אלה של בי. ג׳י( .שאינו נמנה
דוקא עב מעריציו הנלהבים) ,יתכן גם
שסילוקו של ליבנה הוא מכה מוסווית בכיוון
הרועה משדה״בוקר•
ליבנה צודק בהחלט בטענתו כי לא הוכחד,
שום אשמה פלילית נגדו, שעסקנים אחרים
חיים באותה רווחה וכי אין כל חוק ה מגביל
את זכותם׳ של עסקני מפלגות י ״
השקיע את עושרם ברהיטים ובשטיחים,

אלא שבזה לא נגמר העדן. בזה הוא רק
מתחיל.
אליעזר ליבנה הטיף משך שנים בהתמדה
— ובהצדקה — להורדה טוטאלית של רמת
המחיה במדינה. מעל במות רבות, וגם ב״
כתבת״שער של העולים הזה ( )798 הוכיח
בעליל את הפשע הטמון במצב הנוכחי של
עם החי על נדבות, מייצר מעט, מתרשל
בעבודה ומרשה לעצמו יחד עם זאת המת״
מחיה הקיימת רק בין אזרחים אמריקאיים
העובדים כמטורפים.
ויכול אדם באמת לשאול את עצמו, בכל
התמימות: אז מה, חבר״הכנסת ליבנת?
האם באמת אפשר להפריד לחלוטין בין
הטפתו של בן־אדם, ובין הגשמתו בחייו
הפרטיים י
אולם אין לבוא אל אדם בתביעות על
אי״יכולתו להיות למנהיג הדור. אפשר ל הטיח
אשמה זו גב בפני מליון וחצי אזר חים
ישראליים אחרים.
אין לבוא גם בטענת אל אד פוליטי
שאינו מקיים את אשר הוא מדבר. באותה
אשמה בדיוק אפשר לבוא לכל מפלגה אחרת
בישראל. מה ההבדל בין ליבנה ובין קי בוץ
שחבריו מקללים את המענק האמריקאי
— וחיים על חשבונו ז או חברי תנרזה
שקראו למרי אזרחי בגלל החלטת הממשלה
לקבל שילומים מגרמניה — והמוכנים ב החלט
לצרוך במכוניותיהם את הבנזין ה נקנה
בכסף גרמני?
אם יהיו עסקני כל המפלגות גלויי־לב,
מוטב שיעשו יד אחת, יכירו בעובדה שאיש
מהה אינו ומאמין בדברי עצמו וישמרו
איש על כבוד רעהו. אם מותר לזייף ציטטה
היסטורית :״עסקני כל המפלגות _ הת־אחדו
! אין לכם מה להפסיד, ,מלבד עק״
רונותיכם. יש ל גם מענק ומלואו לזכות

אל הירדן?י

אלחנן מושיוב, ירושלים

הכוונות הטובות שהניעו אותכם להדפיס את ה-
ריפורטז׳ה .״הסוד של ישראל״ הוא תעודה כי
נם קבוצת האנשים שנראתה עד כה כסמל הציניות
והביקורת ההרסנית מסוגלת לראות ולחוש את
הדברים הגדולים והיפים הנעשים בארצנו בכל
ימות-השנה.

שרה בגדודי, חיפה
תודתי העמוקה
האזרח הישראלי...

תרומתכם

להרמת

דוד ריבקין, תל״אביב

שמואל הלפרן, חדרה

הביטויים ״להעמיד את כל האמצעים הממלכ תיים.״
״מדיניות רבת־מעוף״ וכדומה אמנם מפו צצים.
אולם ריקים הם מעיקרם ...דחילקום! שימו
לב למה שאתם כותבים. תנו אינפורמציה ואל
תכניסו את דעותיכם שלכם.

איזה אוסף נהדר! בחורה היוצאת אל הטבע.
עולה חדש המכה שרשים באדמה. צבר הכובש
את השממה! רבותי, כל עוד יהיו לנו בחורים
כאלה, אין למדינת ישראל מה לחשוש.

אנג׳ל מד, ג׳אנה רפאל, ירושליס

ברמן, נתניה

בעצם מה האסון שבנצרת ישב רוב קומוניסטי
(העולם הזה?) 861 נניח אפילו שכל קומוניסט
הוא אויב של המדינה וכי כל קומוניסט ערבי
הוא שני אויבים של מדינה. מה יכולים לע שות
לנו כמה אלפים כאלה, היושבים בנצרת?
הם משתעשעים ברעיון כי כל מה שהם אומרים
או עושים הנו דבר חשוב — ולכן מתנהנינ £הם
ואז
כך. אבל נחדל להעניקלהם חשיבות כזו
יחדלו באמת להיות כל כך חשובים ויהיו מה
שהם באמת: תושבים של עיירה עלובה בנליל
המרכזי.

אברהב רבין, חיפה
כולם אומרים שהערבים הצביעו בעד הקומו ניסטים
מפני שהם לא אוהבים את היהודים. אז
למה איש לא חשב על אמצעי־תעמולה פשוט
ומשכנע כמו להדפיס תמונות נדולות של מארכם,
עם הזקן הגדול שלו, ולכתוב כי אביה הרוחני
של מק״י ושל כל הקומוניזמום הוא יהודי?

דוד סבאג, תל־אביב

אות הזמן
הקריקטורות של עסום קינן חסרות טעם. אולם
משום מה ממשיכות ה! להופיע מעל דפי העולם
אם ימצא קורא אחד המתלהב מאותו

אות־קין, הנני מוכן לשלם פרם לקורא הנ״ל.

בר״און, צה״7

כן, יכול הקורא בר־און לשלוח את אס הפרס לקורא הבא.
חריפות. אבל רבותי,
משהו. בל הסאטירה
קריקטורות האומרות מש
קינן ניסה להראות
הומור-המנתח שעמוק ק׳
משך שנים בכתביו הוא שופך, כנראה, באות
המשיכו לאותת.

וה לנו
קין.

דוד
כהן, רמת־גן

מיקי מהי?

צר ל׳ מאוד לומר לנערת־השער מיק׳ (העולם
הזה ) 860 שהיא טיפוס בלתי־יציב (קיבוץ, מושב.
ננב. תל־אביב) .שהיא טיפוס רומנטי־סנטימנטלי
בלתי־מעשי (מחפשת את האתמול) ,ושהיא טי פוס
ריאקציוני (אינה קוראת עתונים)...

ראובן בכר, כפר סלחה

רות
...יותר מדי ציונות !

אריה אלסר,

העולם

מוראל

ג׳ימ־ קצאב, חיפה

רנזת־גן

אנשים יאמרו :״יותר מדי ציונות!״ אין דבר.
הניחו להם לומר זאת. הם רק מנסים להעמיד פני
אדישים וציניקאים. כי זוהי האופנה האחרונה.

|כשבוע הבא, כגליון שד ערב!
,יום העצמאות, יפרסם ״העולם|
יהזה״

דו״ח על
צבא הה\נר.
ירפורטז׳ה מקיפה על בעיות ה•
זכטחון של המדינה ומצב הכוג־
|נות של חילותיה, הכוללת שי־
|חות ממצות עם מפקדי החי-
ולוות הקרכיים.

כעד הזקן

על הגובה

אנחנו לא נצעד לעולם אל הירדן. מתור הסיבה
הפשוטה שצריכים את אישורו של הנציב העל יון
האמריקאי. יש לי הרושם שהאדון הנכבד
הזה עלול לאשר רק תנועה צבאית מן הכיוון
השני. לצד זה של הירדן.

זה הסוד שלי

שלום

ומה כוחו של צה״ל ז
מ הי דו ח ה• ל1 1
]מה דיר מחשכתו ז

בן־ שו שן, יפז

בכתבה על קיבוע מנרה (העולם הזה ) 860 כתב תם
כי אותו ישוב הנו הקיבוץ הגבוה ביותר בא
יפה
מאוד מצדכם שאתם מראים את הדברים
היפים והציוניים וזונחים את העוול הזועק לשמים.
אבל דחילקום — פעם אחת לשנה. זה מספיק
בהחלט!

ריפורטרת־הענק בנלית חנ-הפסח (העולב הזה
) 860 נועדה להיות, כנראה. דו״ח על מצב המ דינה.
לצערי הרב. היתה ההצלחה חלקית בלבד.
כי אין למסור דו״ח בדפוסים כה נוקשים ובשטח
כה מצומצם. על כל פנים יש לברך אותכם בעד

תארו לעצמכם ישיבה של מטה אחד הצדדים
הלוחמים. מפקד נמוך מציע רשימה של מטרות
להפצצה סימנית. המפקד הגבוה עובר על הרשימה
ואומר: אוקיי, אוקיי. פתאום הוא צועק :״מה?
מדינת ישראל? פצצת מימן על מדינת ישראל?
היא לא שווה יותר מפצצת אטום עלובה!״
מוסר־השכל: אל לנו להתעמק יותר מדי בענ יינים
אלה כי בלאו־הכי כל המאמרים והצעקות
שלנו לא יועילו כלום. אנו קטנים מכדי שמישהו
ישים לב אלינו בדברים כאלה.

כמעט ששברתי את ראשי. לבסוף גיליתי את
הסיבה מדוע שמתם את מיקי על השער דווקא
בנליון פסח. פשוט מאוד: בפסח כל אחד נוסע
לאיזה מקום — בעיקר אל מחוץ לעיר. ומי
יכול לסמל את הדבר יותר מהבחורה התל־אביבית
הזאת שכבר נסעה ׳לכל רחבי הארץ והשתייכה
לפחות למחצית הישובים בה?

מכתבים
כ?ן ה אופיינית כל הפרשה! פטפוטים, פטפוטים,
ועוד פטפוטים! זה שבועות שמתנהל הוויכוח אם
ומתי לכבוש את הארץ עד הירח (העולם הזה
857 והלאה) .ינאל אלון אמר את שלו. מנחם
בנין אמר את שלו — כל אחד אמר את שלו.
ועוד עומדים אנו באותו מקום ומסתכל־ם על
הירדן הזורם לו בנחת. עד שנתעורר כבר לא
תהיה בידינו רשות־המעשה...

תל״אביב

האם הקורא בלון סובל לפעמים גם נזח־לום־בלהות?

לפיכך
קשה לדרוש מליבנה, אשתו שתי
בנותיו החמודות שיתחרו על נוחיותם כדי
למצוא חן בעיני מוסדות אלמוניים. סיפורו מערבית :
ישראלי, פקיד חברת השילומים גר עם
בנו הקטן בקלן. בדרך כלל הוא שומר
עליו בביתו, אינו נותן לו לשחק עם ילדי״
השכונה. אלא שלא מכבר נאלץ לצאת ל כמה
ימים מן העיר. הבן נהנה מן החופש,
מצא לו חברה מתאימה בין נערי־הרחוב
הגרמניים.
כשחזר האב, רצה לשים קץ מהיר להת רועעות
בינלאומית זו, בעלת הרמה החבר תית
המפוקפקת. הוא אסר על בנו לשחק
עס ילדי־השכונה• אולם בינתיים למד הילד
את טעמה של עצמאות. פניו הסמיקו מכעס׳
והוא התפרץ בגדופים .״אתה צעק׳ ״אתה
— אתה — נאצי ן״

אינני מבין מדוע יש לפחוד מפצצת המימן
(דעולם הזח .) 861 נניח אפילו שהאמריקאים וה רוסים
ישליכו פצצות כאלו עד שלא ישאר אף
אדם חי על פני כדור־הארץ. מה רע בזה? מה
האהבה הפתאומית הזאת לבני־האדם? האם המין
האנושי הוא כל כך טוב ויפה שחבל עליו? ואל
תאמרו שאני מנזים או שאני רואה שחורות...
השמדת המין האנושי הוא חלום ורוד.

ישראל בלוך,

שלפה חררי

של אחד הקוראים בגרמניה ה
אורה
שנלר, חיפה

זה יהיה הסוף

רה׳ נליקסוז 8תי־אביב
דוב איהז. ם שח בדאשרים, יוזיאי בשן. יהודה גבאי, ניצח נבי. י ׳ י ׳

ת, א 0רון
ם,ן הם ברקים קוים סרם. ניייי. רומי ורד. בוזי זהבי, אוסקר טאובר. קסום קינן, סייבי קשה.
יוחנן אורן

אולם נם הם יודעים כי
את הטוב והיפה. לא רק
והרי סוף־סוף זהו תפקידו
לא רק להתריע על עוולות
בפני קוראיו להראות להם
להלחם.

העלם הראשי :

מ׳־מ ראש מערכת ירושלים

טוב לזכור מדי פעם
את הקטנוני והמגוון.
האמיתי של עתון —
אלא נם להציב דונמה
כי עוד יש בעד מה

השבועון המצויר
לאי־נפורמציה

פתיחת הועידה
ג׳נבה, יום ד׳ ,מאת סופרנו המיוחד
הבריטי: ג׳נטלמן, אני מתכבד בזה ל...
הרוסי: ויטו! למחוק מן הפרוטוקול!
ממשלתי מתנגדת ל...
האמריקאי: גם ממשלתי!
החלטה: הוחלט פה אחד להתנגד.
הסיני: ועידה מכובדת. מחרחרי־המל־חמה
המכובדים המבצעים את מזימותיהם
השפלות המכובדות...
הקוריאי (חצי דרומי) :קול קוריאה
במדבר...

רץ. במידה ותעיינו במפות, תווכחו שקיבוץ סאסא
הנו נבוה ממנרה.

חוג לידיעת הארץ, סאסא
כתב הרשימה, שאינו שייך לשום חוג,
לא עמד על הגובה, עיין בזכרונותיו, לא.
במפה. סאסא, כמובן, היא; הלבוהה ביותר
( )897 מנרה באה אחריה (.)880

כעל השפעה
מכון שמשון, מכוז הארי, מכון יופקה ועמיאל
וכולם בתל־אביב. מה יהיה עם.
ועוד ועוד
כעלי-הכרם הירושלמיים; דחילקום, השתמשו בכוח
השפעתכם וראו שלכל הפחות אהד מהם יפתח
איזה חתיכת מכון נם פה...

בעל כרס, ירושלים
העולם הזה יאמץ את שריריו, ישתול
לשכנע את מפתחי השרירים. לפי שעה הוא
מייעץ לקורא בעל־הכרם להדק את חגור תו,
לאכול פחות.

קומדיה שד טעויות
...הייתי רוצה לתקן טעות קלה שנפלה במכתב
שפורסם בגליון העולם הזה 861 תחת הכותרת
דופקים את הלבנים בחתימת חיים תבון, באר־שבע.
שמו של המהנדס הראשי של הסוכנות במחוז-
הננב אינו כץ. אלא בץ וכץ רבינוביץ) .תוכלו
לשאול כל אדם בבאר־שבע. יתר על כן, הוא לא
נולד בגליציה. אלא במוסקבה (תוכלו לשאול כל
אדם במוסקבה).
איז זו הפעם הראשונה שבץ נחשב בטעות לכץ.
בתקופת מלהמת־העצמאות היה בץ סנדאלוף בחיל-
ההנדסה בחזית הננב. באחד הימים התפוצץ.
לידו פנז והיא התעופף באויר ונפל לתוך באר
עמוקה. אשר שמה היה במקרה — ביר־שייד־אל־בז.
הוא הצליח ברגע האחרון לאחוז בהבל עבה.
שהיה תלוי בתוך הבאר ולהשתלשל אל הקרקעית.
הוא נשאר שם שבעים ושתים שעות.
ביז החיילים שנשלחו לחפש את בץ היה גם יקוד
אחד. לרוע המזל שמע דווקא אותו יקה קול קורא

מתור הבאר :״הצילו!״
הוא נחו מעל לבאר ושאל :״מי ש פז״
״בץ! תוציא אותי מכאן!״
״מצטער. אנו מחפשים את כץ.״
״היי, אל תלד! לא תשוב. אם אני בץ או כץ.
תוציא אותי מכאן!״
אולם החייל היקה טע? שהוא מוכרח לשוב אל
מפקדו. להודיע לו על השינוי במצב ולבקש
רשות להציל את בץ במקום כץ.
לבסוף כשהועלה כץ (סליחה בץ) הרטוב וה רועד
מתוך הבאר, שאל אותו מצילו ברוב דאגה
אם הוא רוצה קצת מים קרים. זה הנדיש אה
הסאה. בץ כמעט והתפוצץ מכעס.
ואחרי כל זה אתם באים וכותבים כץ!

דוד יוחנני, באר־שבע

הסיני: שקר! שקר מכובד!
האמריקאי: למען הצדק, החופש, ה שלום...
הרוסי:
שתוק! מסית! למען הצדק,
החופש, השלום...
הצרפתי: מה אתה יודע על הו צ׳י
מין?
הרוסי: מתנגד! בעיות המין של הצרפתים
אינן נוגעות ל...
הבריטי: ג׳נסלמן ! אני מבקש מכם —
הוחלט פה אחד: על פי בקשת בריטניה
הגדולה הוחלט ל .--הועידה
הבאה תתקיים בעוד שלושה הדשים ב .לוזאן.
החמשיר מעשה
בכתב מיוחד,
שנשלח כקבצן יום אחד.
כשמנה וספר
לעתון לא חזר —
הוא החליט להמשיך לפשוט יד.

העולם הזה 12

מאת

בו!׳! ה בי

״נדבה !״ יבבתי בקוד רווי־תחנונים והושטתי סנפה שכורה לעבר
העוברים ושבים כרחוב. לגבי היה זה מעשה חד־פעמי, אשר הוטל
עלי על־ידי המערכת, אולם מאות אנשים כארץ, זקנים וצעירים,
עוסקים במקצוע זה גם כשאר 364 ימות השנה. כמה הם מדווי
חים? יש האומרים כי הכנסתו של פושט-יד שווה לזו של חכר־כנסת׳,אחרים
טוענים כי יש קבצנים בעלי חשבונות שמנים
כבנקים, רכוש, בתים ומגרשים. עלי הוטל לגדות את האמת,
לאחר התחפשות והתאפרות מתאימה כקבצן, כמו ידי הפשוטה.

הרעיון להציע למערכת להטיל עלי לחקור את מקצוע הקבצנות בכוחות עצמי
נולד בי ערב אחה בעברי ליד קופת קולנוע מוגרבי.
בגשתי לקיוסק שבבנין לפרוט שטר בן חמש לירות, עמדה לפני קבצנית לבושה
כלואים, לראשה מטפחת מרופטת ובידה מקל מסוקס. הקבצנית עסקה במלאכה
מוזרה למדי לגבי קבצן: היא הוציאה מתוך מחבוא בשמלותיה מלוא חופניים
מטבעות בנות עשר פרוטות׳ 25 פרוטות, שילינגים ועשרות גרושים. השעה היתד.
שעת תחילת הצגת־ערב שניה׳ וכפי הנראה סיי מה
הקבצנית את יום עבודתה, ועמדה לסכם את
הכנסותיה. עמדתי לידה וראיתי כיצד ערמה את
המטבעות על דלפק־השיש של הקיוסק, קיבלה
לבסוף מבעל הקיוסק שטר כחלחל בן עשר
לירות.
— ״לא רע״׳ אמרתי בלבי ,״פרנסה נאה
למדי״.
לאחר שהסתלקה מהמקום, ועלתה במעלה
רחוב אלנבי, הלכתי בעקבותיה. כשהרגישה בי
שאני עוקב אחריה, ניסתה תחילה להושיט כלפי יד ולבקש :״רחמנות ...נדבה״.
אולם בראותה כי אינני מרפה ממנה, חוזר ושואל אותה: אמרי, סבתא, כמה את
מקבצת ביום הקימה קול זעקה וקהל החל נאסף סביבנו. לא זכיתי לקבל תשובה
לשאלותי. נותרה לפני דרך אחת: לנסות בעצמי, ולהווכח מה טיבה של פרנסה זו.

בשוק הכרמל
ראשית חכמה• ירדתי לשוק הכרמל, אל רוכלי הבגדים המשומשים. בררתי
לעצמי מכנסים מרופטים ומקטורן דהוי, אחר חיפשתי ומצאתי כובע בלוי, זוג
געלים בעלות גודל שונה ומשקפים כהים.
רוכל הבגדים שמח למצוא קונה לטיב הירוד ביותר של בלואיו• ושמח להפטר
מהם תמורת לירה ומחצה: ובדרכי חזרה למערכת׳ סרתי לבית המרקחת וקניתי
גליל של אגדים ורטיות.
המכנסים לא היו בלויים דיים, ומספריו של עורד־התבנית קצצו בשוליהם, פערו
לוע מאחור ומול הברך. לאחר שחבשתי את ראשי באגד הלבנבן, נטלתי שמן־
מכונות, דיו, טוש, דבק׳ שמעליו נמשח אבק־הרצפות של המערכת׳ והבליל כולו
נמרח על תחבושתי ותלבושתי.
לאחר שהייתי מלובש כיאה לקבצן, שעיקר־פרנסתו ביכולתו לעורר רחמים
בלב־הקהל ולסחוט מכיסו תרומה להשקטת מצפונו (נדמה לי שכל הנותן פרוטה
לקבצן, עושה זאת בעיקר לא למען הקבצן׳ כי אם למען עצמו ומצפונו) עדיין לא
יכולתי להחליט בלבי לצאת לרחוב. חששתי להיות לצחוק לעיני הקהל התל־אביבי.
אולם לבסוף עניתי לצלם העומד עלי ודוחק בי לצאת :״או־קיי ! ״

מקלחת קרה
הרגע הראשון ליציאה אל הרחוב׳ היה הקשה ביותר. לבי הלם נמרצות כאילו
עמדתי לפני קפיצה אל אמבט של מים צוננים ביום־חורף. למרות התלבושת וספיחי
השער שגידלתי על לחיי מזה 5ימים, עדיין חששתי פן יכירוני. בקרן־הרחוב הרא שונה
בא לעומתי אחד מחברי המערכת. ת א אמנם לא תרם כאשר הושטתי לקראתו
את פנכת־הפח שבידי ; אולם הוא גם לא הכירני. מאותו רגע ואילך הייתי שקט
! dLt
לחלוטין.
באחת המסעדות ליד נוונרבי, קבלתי את עשר הפרוטות הראשונות, מאת זוג
גברים שעסקו בניהול עסק על ספל קפה תורכי. עוד אני מנסה להתרים את בן
זוגו של התורם הראשון, והמלצר נזעק מפנים המסעדה, שילחני לרחוב בכל הנימוס
והראוי לקבצן כמוני.
משם — אל התור שליד קופת מוגרבי מספר בחורות צעירות בתלבושת אמבית
המתינו לשעת פתיחת־הקופה. הן לא התרשמו ביותר משקשוק המטבעות בפנכתי,

הרגעים הראשונים. בצאתי אל הרחוב הייתי
נבוך ומלא היסוס. בלואי הסחבות העיקו עלי. חשש־תי
שמישהו יכירני. דימיתי לראות לעג בעיני העוברים

אחוז קטן. במסעדה זאת אכלתי פענדיס
רבות. הפעם החזיר לי המלצר אחוז קטן.

התגרותשנכשלה. חוק־עזר של עיריית תל־אביב אוסר קבצנות. שוטטתי בכיכר מגן־דור מתוך תקוה שהשוטרים המתהלכים במקום
יאסרוני. בסופו של דבר ניגש אלי שוטר ובמקום לאסור אותי, או לפחות לגעור בי, עזר לי השוטר באדיבות רבה לחצות את הכביש.
המשיכו בשיחתן, כשהו משתדלות להפנות
אלי את גבן.

תר — אחד המעברים ליד ככר מגן־דוד.
ישבתי כחצי שעה על המדרכה ללא הצלחה
יתירה. רגלי הפשוטות היוו מכשול לעוברים
ושבים, אולם רק לעתים נדירות ביו תר
שמעתי קול שקשוק מטבע המושלך לפנכת״
הפח שבידי.
אותה שעה כבר יכלתי להסיק מסקנות על
< 90 מהאנ >
גובה
הסכום הנתרם לקבצן: ס/
שים שהצלחתי לקבץ מידם כסף, נתנו לי
< 5תרמו ביד

מטבעות בנות עשר פרוטות/0 ,

פניתי כלפי קפה נוגה. רמזתי לצלם ה הולך
בעקבותי כי יעכב לשניה את המלצר
הממתין בפתח׳ והצלחתי לחמוק פנימה.
אחת הלקוחות שישבה לבדה ליד השולחן
החלה ממשמשת בארנקה למצוא מטבע מת אים,
בעוד המלצר עומד מעלי ומנסה להו ציאני.
העמדתי פנים כי איני מבין לדבריו,
הושטתי כ^פיו את הפנכה —
וקבלתי גם ממנו 25 פרוטות.
אולם לעזרת המלצר הראשון
הופיע במהרה מלצר שני — ו שניהם
חסמו בפני את הדרך ל מובן להפריש
פנים הקפה.
החילותי לעלות במעלה רחוב
אלנבי. מפעם לפעם ראיתי מי שהו
נעצר, מפשפש בכיסו וחו ז
י אלי כדי להשליך בפנכתי
מטבע. עד מהרה למדתי כמה
כללי ברזל של מקצוע הקבצנות.

לתת או

צעירות אינן!ותנות
לקבצן אין כמעט כל סיכויים
לקבל תרומה מצעירים — ועוד
פחות מצעירות. אנשים בגיל ה עמידה,
רצוי לא עשירים במיו חד•
הם החומר הטוב ביותר,
אשר ממנו יש לך סיכוי לקבל
פרוטותיים. כשאתה יושב בפי נת
הרחוב, שותק ודומם, אתה
חשוב במת. איש אינו שם אליך
את לבו. עליך להדחק ישר למול
פרצופו של האיש. עליך לעשות
עצמך לטורח, ,כדי שירצה לה״
פטי מנוכחותך המעיקה — ואז
טובים סיכוייך ביותר. אדם ב רחוב
יכול תמיד לפנות לך עו רף
ולהסתלק, אי־לכך המקום
המתאים ביותר לעשות עצמך ל טורח,
הוא בית הקפה. בכל פעם
שהייתי מתקרב לתחומו של אחד
מיישבי הקפה, היה זה ממהר
לסלקני מלפניו במטבע של עשר
פרוטות ׳,סכום נמוך למדי בשים
לב לכר שעוררתי בו בחילה ו־קלקלתי
את תאבונו.
במעלה רחוב אלנבי, היה לי
פתאום רגע של הצלחה כבירה :
את דרכי חסמה אשר. חולת״
נפילה. עמדתי לידה כשהיא נש ענת
אלי׳ גופה מעוקם וידיה
פרושות לצדדין׳ ופתאום נתך
עלי מטר של מטבעות. העוברים
ושבים היו משוכנעים שאני או סף
כסף למענה, וכי שנינו
משמשים זוג קבצנים. בזה אחר
זה נגשו אלי אנשים, ובעיקר
נשים׳ ואפילו צעירות בנות
שבע״עשרה -ותחבו לפנכתי שט רות
ניר של עשרה גרושים. ל אחר
כמה רגעים, כשתפסתי כי
לא בזכות עצמי הצלחתי, מהדתי
להסתלק מהמקום ולמסור לצלם
ההולך בעקבותי את פדיון הפני
כה. כדי שיעבירנו לתעודתו.

פרוטה נוקבצן
כיוון שהייתי עייף למדי, ני סיתי
לשבת במקום ההומה ביו־

נדיבה שילינגים ועשרות גרושים, יתרם היו
סתם נבלים, שמחו להפטר מפתקי״הניר של
נוגן דוד אדום בסך 5פרוטות — ונמצאו
אפילו פושעים שהכניסו לפנכתי מטבעות
בנות פרוטה אחת.
אחת מאותן פושעות( ,ודומני שהיתר, זו
גם היחידה אשר הכירתני) ,היתד, ד,קבצנית
המוכרת לי מאותו ערב ליד נזוגרבי. נפגשנו
ברחוב. היא הביטה בי, דמות קבצן בלתי
מוכרת לה אחר נגשה אלי ושמה בפנכה

אדם החוזר מעבודתו עם ערב איני מתלבט ככע-
יות. הוא פרט לירה או חצי לירה באוטובוס. והוא
מטבע א שנים לקבצן היושב לו הקרן הרחוב ומושיט את ידו.

עצמו חיים קלים ככל האפשר.
הוא ישב על שרפרף ליד פתח״
האוטובוס׳ וגבה מכל נוסע את
חלקו. בשפת אידיש היה מיבב :
״רחמו עלי ! אין לי כוח לע בוד
! יש לי משפחה !״ פנכה
לא הספיקה להכיל את המטבעות
שצבר׳ והוא החזיק בידיו קופ סה
ריקה של נעלים. כאשר היה
זוכה לקבל תרומה של שילינג
או מטבע בן עשרה גרוש׳ היה
ממהר להוציאו מתוך הקופסה
ולהכניסו לכיס״מעילו. גם זהו
חוק בל יעבור בין הקבצנים :
למרות הבגדים הל רועים וקורעי
הלבבות׳ חייב לסחות כיס אחד
בתלבושת להיות תפור היטב.
לכיס זה עליך למהר ולהכניס
את השילינגים. מידת הרחמים
של הבריות יורדת׳ למראה
שילינגים בכף ידו של הקבצן.
תחילה לא התרגש הקבצן ב יותר
למראי. אולם כאשר קרב תי
אליו יתר על המידה׳ וחלק
מזרם התרומות הופנה אלי׳ חזר
לעיניו כוח״הראיה, והוא קם
משרפרפו ונדחק לפני׳ כשהוא
מנסה להקדימני. זה הגדיש את
הסאה. כבשתי את הצחוק ש פרפר
בגרוני ומיהרתי להסתלק
מקום.
ליד התור לאוטובוס׳ המתינו
אנשים למוניות. ניגשתי אל תור
זה׳ אך לא הצלחתי להוציא מ כיסי
חובבי״המוניות אף פרוטה
אחת.

היד הקמוצה.
מים בדרך כלל

בחורים צעירים אינם נו־לנדב
מכספם לפושם־יד.

השזטרים אדישים
החוק העירוני אוסר קבצנות,
ומחלקת״הסעד של עירית תל״
אביב אינה מושיטה עזרה לנז קקים׳
אם מתגלה כי יש להם
הכנסה צדדית כפושטי־יד. על
כן גמרתי אומר לנסות להתג רות
בשוטרי העיר׳ לראות אם
אצליח להאסר. את ניסיונותי
עשיתי בככר מגן־דוד. עברתי
הלוך ושוב בככר׳ שעד שדלק
האור הירוק, הפרעתי במתכוון
לתנועת המכוניות, אך חרף כל
מאמצי לא הצלחתי לעורר תשו מת
לבם של ארבעת השוטרים
שנראו בסביבה. לבסוף, כאשר
הוספתי להתלבט בתוך אחד מ־איי״התנועה׳
ניגש אלי שוטר.
איש אינו שם לב לקבצן היושב על המדרכה, פושט

אולם הוא לא התכוון כלל ל־את
רגליו כמכשול לעוברים ושבים. בדי להצליח,
J I J I 3 W

אסרני ; להיפך׳ הוא ניסה לע עליו
לנוע ממקום למקום, להטריד בני-אדם ללא הרף עד שנותנים לו כמה פרוטות
זור לי לעבור את הרחוב.
חזרתי לככר מוגרבי, והצלח בזו
אחר זו. כמעט כל איש שלישי הפריש
תי להכנס לקפה ניצה לפני ש מטבע.
בעוד אני שמח כי הצלחתי להוליכה יסלקני משהו לפנכה. כאן גיליתי כלל נוסף: קשה
ששיר״ צעיר צייר
המלצר.
שולל׳ נוכחתי שהיא הכניסה. לפנכה מטבע
מאד לאלץ אדם לתת תרומה לקבצן׳ כאשר
טט משהו בעפרון־פחם הציע לי סיגריה
בת פרוטה אחת. אכן בת״הבליעל הזקנה
בכיס מכנסיו נמצאים שטרות של לירה. או וירג׳יניה
במקום תרומה׳ ואשד, צעירה, ש עשתה
אותי לקלס.
לם כאשר הוא פורט את כספו לגרושים׳
ישבה ליד שולחן ושתתה קפה בחברת רעו המקום
הטוב ביותר אליו נקלעתי אותו
תה׳ הכניסה לפנכתי עשר פרוטות והושיטה
כגון ליד התור לאוטובוס׳ הרי זה כמעט
יום׳ היה התור לאוטובוס מספר ,6ברחוב
ידה לסלקני, כאילו הייתי זבוב טרדן.
משחק־ילדים לאלצו לתת גרוש לקבצן ה מרכז״בעלי״מלאכה.
במקום זה נמשך תור
עומד בקרבת מקום.
לבסוף, לאחר כמה שעות, נעשיתי אדיש
ארוך וקופאי של דן מכר כרטיסים לממתי״
לחלוטין. חדלתי לנסות להצליח כפושט״יד.
כמובן שבמכרה זהב כגון זה׳ נמצא גם
נים. דחקתי עצמי אל הקופאי והושטתי את
(המשך בעמוד ) 12
קבצן קבוע. הקבצן שפגשתי שם, עשה ל־הפנכה
קדימה לפני׳ והמטבעות הגיעו לידי

המקלט׳ עתץ. תוך כדי סיורי הוברר לי מדוע מספקים בתי־הקפה עתונים ושבועונים ללקוחותיהם. ברגע
ל חו רי

יויזייייז

היית־

ניגש

אחד

ת ב סי ספשוט. ישנן כמה דרכים להיפטר
מקבצן׳ הפשוטה בכולן היא, לא להסתכל.

זהירות, נערות. הנערות הן התורמות
הגרועות ביותר. ארנקן סגור כמעט תמיד.

ההופעה חשובה.

אופן הופעת העוברים

תצפית

(כל הזכויות שמורות)

• בסיפסוכי המערב־המזרח אין כל חדש עם פתיחת הדיון על עתיד
קוריאה בוועידת ג׳נבה, השבוע. יש לצפות לדיון דונזה עד־כדי־העתקה לדיוני
וועידת ברלין על עתיד גרמניה: ה מזרן! יציע נצעד ראשון הוצאת בל הצבאות
הזרים, לאחר מבן הקמת ממשלה זמנית קואליציונית, אשר תעייד במן ננד_נז_«וזזד

יותר בחירות נל־ארציות. המערב יתנגד, מתוך ידיעה שטנסים זה יגרום להש־תלטות
הקומוניסטים/

יציע דרך שתבטיח את

שלטונו הוא:

עריכת בחירות

כלליות בפיקוח אומות נייטראליות, אשר בהתאם

אין לראות מוצא מתקבל על הדעת״ ,דבר שיש לקוות לו יותר בבעיית סיום
המלחמה בהודו־סין, שצרפתים רבים שואפים לו עד כדי לפלג את המערב, לשלם
כל מחיר.
• היכון לגשמי כרכה כספיים שיינתכו על בצורת המשק הישראלי,
במקרה שיעלה בידי נחום גולדמן להגשים את חלומו, לקבל מגרמניה מפרעות
ענק על חשבון כספי השילומים לשלוש השנים הבאות. נימוקי הח יפזון (א) החשש
כי יופעל לחץ אמריקאי לחסימת מקוד־השפע במקרה של פעולה תוקפנית ישרא־ליון
במרחב (ב) החשש כי אדנואר הזקן )787 לא יאריך ימים ואתו ימות גם
ההסכם שאינו מביא כבר כיום ש ם ברכה לגרמניה ביחסיה עם מדינות המרחב.
במקרה של הצלחה, יש לצפות( :א) לעמדה תקיפה יותר מצד ישראל כלפי
הערבים (ב) ללחץ כבד מצד מפא׳־י לקיים מיד בחירות לכנסת השלישית, כל
עוד רושם־הנצחון טרי.

• אחת התוצאות אם דא תושג אחדות בין הצ״כ והפרוג־ר
ביבים בעתיד הקרוב עלולה להיות פרי שתו המוחלטת של גולדמן מחיים
פוליטיים. הוא רמז למקורביו כי אם לא יעלה בידו לעמוד בראש רשימה מאוחדת
בבחירות הבאות, יסתגר בחווילה שיבנה לעצמו בארץ, יכתוב על סוציולוגיה
ועל פעולותיו בעבד.

• עיגיך המשוטטות על במת־המכובדים כיום־העצסאות

יפגשו כנראה בדוד בן־גוריון, אשר נעתר בקושי לבוא ולחזות במצעד צה״ל,
בתנאי שיושיבוהו בין נכי מלחמת־העצמאות.
• הפעלת הפזורה כאמצעי לחץ פוליטי ו&גיר כספי לא־אכזב
תחדל בקרוב להיות מונופול של ישראל. הערבים, שראו עין בעין את הצלחת
השיטה בשכנותם, ינסו להפעילה בעתיד הקרוב. הצעד הראשון: מסעו של נשיא
הלבנון, כמיל שמעון, לארצות דר1ם־אמריקה בהן קיימות מושבות גדולות של
יוצאי לבנון (ארגנטינה, בראזיל ומקסיקו, בהן מרוכזים למעלה ממאה אלף
לבנונים־לשעבר) .הנשיא ינסה לעורר את הרגש הפטריוטי של יוצאי־ארצו, לארגן
בעזרתו מגבית שנתית קבועה.
• לא מן הגמנע שאליעזר ליכגה יפרוש ממפא״י, אם תחול הת פתחות
נוספת של הסיכסוך בינו לבין וועדת־הביקורת המפלגתית אשר אסרה
עליו את הדיור בביתו החדש, אם כי ראשה הנוכחי של המפלגה, משה שרת,
עושה את כל המאמצים למנוע זאת, ערך השבוע ביקור הפגנתי בבית־המריבה.
ליבנה עצמו לא יעשה דבר העלול להחריף את הסיכסוך, כגון פירסום רשימת
בעלי השיכונים המפוארים משלו, שאת עריכתה דרש במכתבו לוועדה, מאחר
שפעמים רבות הדגיש כי למרות כל ההשערות הוא מרוחק מן הצ״ב, רואה את
עצמו כסוציאליסט, נעדר משום כך כל דרך לחיים פוליטיים מחוץ למסגרת מפא״י,
• פקיד ממשלתי אחד מתיך כל חמישה יפוטר תיו השנה הבאה,
לאחר שהתקציב הממשלתי בנוי ללא כל התחשבות בעלייה המתמדת של יוקר־החיים
ואיזונו יכריח אמצעי חריף זה. תוך חודשיים יתחיל הסיבוב הראשון בו

יקוצצו 1500 משרות מן התקן הממשלתי.
• אם יש ברצונך־ לצאת לגרמניה, אל תחשוש לנקמת החוק
בגלל החותמת ״פרט לגרמניה״ הטבועה בדרכונך. כדי למנוע אי־נעימויות החלה
ממשלת מערב־גרמניה מעניקה את אשרותיה על גבי נליון מיוחד, מחוץ לדרכון,
דבר שאינו מאפשר למשטרה להיוודע על ביקור מעין זה. דבר זה עלול, בין
השאר, לגרוס בעתיד הקרוב לביטולה של החותמת שהפכה מגוחכת.
חיזוק נוסף להתפתחות זאת משמשות הכנותיה הקדחתניות של
חברת ״אל על״ להפעיל קו טיסה לוד־לונדון שיעבור את קלן, עיר מושבה של
משלחת השילומים בגרמניה. במקרה שהתוכנית תתגשס, תהיה ״אל־על״ החברה
הבינלאומית היחידה שמטוסיה יחנו בקביעות בקלן, תזכה למספר ניכר של
נוסעים זרים.

• עיתוני־הכוקר הישראליים יספקו לך כקרוב כתבות ממקור
ראשון על כרית-המועצות, אם תצא משלחת עיתונאים ישראליים לסיור
ברוסיה. השגרירות נכונה לארגן מסע כזה, מציגה כמה תנאים, שאחד מהם הוא
הזכות לקבוע אילו עיתונים ואילו עיתונאים ייוצגו במשלחת. יש רגליים להנחה
כי לא יוזמנו עיתונאים ילידי־רוסיה.
• קנאת׳־עיריות תרבה מחאות, בעיקר מצידה של עיריית תל-אביב
הצ״כית כלפי ראש שירותי־המודיעין שלא נענה לבקשותיה, להקצות זמן שידור
לפירסום פעולותיה, הקים עם זאת אולפן־שידור חיפאי שירבה פרסומת לפעולתו
של אבא חושי המפא״י, אשר לחצו על שירותי המודיעין היה יעיל יותר.

ייתכן בי בקייץ המתקרב תוכל להתרחץ בים התל-

אביבי שלא בחברת חיידקי הביוב, דייריו היחידים של המקום מזה ארבע שנים.
מהנדס ישראלי צעיר הגיש הצעה להטיית הביוב, שהיא כנראה יעילה וזולה כאחת.
מהנדסי העירייה והממשלה מעיינים בה עתה.
• הריקוד יהיה תענוג זול יותר, כאשר מספר אנשי עסק יביאו לכלל
הגשמה את תוכניתם להקים על שפת הים בתל־אביב אולם ריקודים ענק, דוגמת
המצוי בבריטניה ובאמריקה. בבניין שכבר נרכש על־ידם יושיבו תזמורת, יאפשרו
למעוניינים לרקוד שעות על שעות כרצונם, תמורת דמי־כניסה פעוטים (אם יוקר
החיים לא יעלר« — 500 פרומות) ,ללא צורך להזמין משקאות יקרים, שיימכרו
בחור סמוך רק למעונייניס. פתיחת האולם עלולה להביא התמוטטות כלכלית על
מועדוני־הלילה והבארים המרובים, אליהם נוהרים כיום חובבי הריקודים מחוסר
מקום אחר.
במדינה העם
דאדיס אדו(
אם תרים את ידך המיובלת,
יסצור... במדינה גלגל כל כששרו פועלי גרמניה שיר־גאווה זה ב־יוס־העבודה
הראשון, ב־ 1למאי של שית
,1890 לא רצו רק לתת תוקף להשקפה
פוליטית חדשה. השם קארל מארכס עיד
לא ריחף על ארצות ויבשות, סוציאליסטים
לא קמו עדיין איש נגד רעהו. יום ה־1
במאי היה יום הסולידריות של הפועלים,
יום הפגנת־הכוח של המוני העמלים. אולם
הוא היה יותר מזה. הוא היה היום בו
הכריז האדם החדש על האידיאל הגדול של
העבודה — העבודה המאצילה את האדם׳
אינה משפילה אותו.
תורן עטוף פרחים. אולם בני־אדס
חגגו ביום ה־ 1במאי אלפי שנים לפני
שהונף הדגל האדום הראשון מעל להפגנה
פועלית. כי יום־חג זה עתיק כתרבות
האנושית עצמה. מאז ראה האדם במבט
משתאה את התפרצות החיים החדשים, את
היופי האביבי הרענן של הנוף המתחדש,
קם בו רצון לצאת במחולות, לקשט את
סביבתו בפרחים ססגוניים.
הרומאים הביאו ביום זה מתת־פרחים
לאלת הפריחה, פלורה. באירופה המערבית
נקרא היום בעלתיין* ,היה מוקדש לבעל, אל
השמש, הכנעני, שהגיע איך שהוא ל ארצות
רחוקות אלה ממולדתו המרחבית.
בבריטניה היה נהוג, בימי הביניים, לצאת
ב־ מונים אל השדות, לאסוף פרחים׳ לקשט
בהם את הדלתות והחלונות• בכל עיר וכפר
הוקם ״תורן־מאי,״ כגובה התורן של אניד,
גדולה, עטוף כולו פרחים וזרים.

את מפא״י על המוני״הבוחרים. מסקנתם :
מוטב לכנס במהירות האפשרית בכנסת חד שה,
שתאפשר לממשלה לפעול במשך שנים
מופרזת בדעת״
ללא התחשבות מספר הקהל.
התפוצצות. האווירה הלכה והתלהטה.
דצדדים לא היו מוכנים לסגת מעמדותיהם.
בעיית מועד״הבחירות ריחפה מעל ראשי
מתדיינים ככדור פורח מקושט באות 1לף.
אולם לפתע התפוצץ הכדור לרסיסים :
אחד ממקורביו של בי. ג׳י. יצא בהכרזה
מפתיעה, סיפר כי ״נודע לו״ שבן־גוריוויהיה
מוכן לחזור ולעמוד בראש״הממשלה,
אם תקבל מפא״י רוב של 51%בבחירות,
תהיה, מסוגלת להרכיב ממשלה ללא שות פים.
הבעייה
נעלמה• השאלה הצטמצמה על
המועד בו יהיו למפלגה הסיכויים הגדולים
ביותר לזכות ברוב מכריע. מאחר שמנהיגי־המפלגה
לא יכלו להסכים גם על כך, הח ליטו
בסופו של דבר לרדת דרומה —
להתיעצות נוספת עם אחד מחברי שדה־בוקר,
המתעניין בעתיד הממשלה החדשה לא
פחות משאר אזרחי״המדינה.
כטח1ן ההתנדב ת מתה
אירגון־חברי״ההגנה לא רצה להסתפק ב״
בניית״שיכונים ועריכת טיולים. חבריו סרבו
להסחף עם הזרם ששטף על פני ישראל,

דגלים ותוכן. בישראל התמזגו מאז שתי
הנימות גם יחד. האידיאל של העבודה ו השיבה
אל הטבע ירדו כרוכים יחד מן
השמיים הרעיוניים של העליה השניה.
אולם. ב־ 1במאי , 1954 ,יצעדו הצועדים
ויתנופפו הדגלים, מבלי שהתוכן הנפשי ה עמוק
ילהיב את הלבבות. האידיאל של
העבודה שקע, רדיפת המותרות תפסה את
•מקומו. לא מעטים גם עתה האנשים ה רואים
עדיין בעבודתם מלאכת״קודש. אולם
קולם אינו נשמע, לעומת הקריאה הגדולה
להפחתת העבודה׳ להקטנת המאמץ, לה שגת
היתרון הגדול ביותר׳ תמורת העמל
הקטן ביותר׳.
עמים אינק עולים ונופלים ברגעים הס פורים
של סערת״קרב. גורלם נחתך בשנים
בה סיד
של עבודה אפורה. הארוכות חייהם.
ב״ 1במאי 1954 היה זה לקח שכדאי היד,
לזכרו היטב•

מפלגות
כ דוד פורח
הדיונים׳ שנערכו בחדרי חדרים, בהש תתפות
ראשי מפא״י, היו גדושים מתיחות,
לא היה כל פלא בכך: הם נסובו על חת
הבעיות החשובות ביותר לכל מפלגה קט נה
או גדולה — דבח־רות לכנסת הש לישית.
שני
מחנות ניצבו זה מול זה• בראש
האחד עמד ראש ממשלת ישראל, משה שרת.
השני הונהג על ידי שר־האוצר, לוי אשכול,
ואהוד אבריאל, מי שעתיד לעמוד בראש
מנגנון־הבחירות. שני הצדדים ידעו היטב
היא יכולה
שלמפלגתם יש קלף חזק :
להכריז בכל עת על ביטול״הקואליציה, ל הביא
לעריכת בחירות חדשות. אולם הש אלה
הבוערת היתה: היש לחכות למועד
הבחירות הקבוע (במעורפל) בחוק״המעיר
של הכנסת השניה, או להקדים את עריכתן
לזמן הקרוב ביותר י
שרת דרש לחכות. הוא הביע חשש כי
הקדמת הבחירות תפריע לממשלה במילוי
משימותיה החשובות. אולם מאחורי מי״
לותיו המדוקדקות הסתתר חשש גדול עיר
יותר: הוא ידע היטב שבן־גוריון יופיע
בראש רשימת מועמדי־ מפא״י בבחירות• מה
יהיה גורלו של שרת אם ירפה. בי. ג׳י.
מעדר״הצאן, ישוב לרעות את עדר״ה״
חכ״ים י
לעומת זאת דרשו אשכול ואבריאל לעריך
את הבחירות תוך 6עד 9חודשים. הם ידעו
שהממשלה, וביחוד משרד״האוצר, עומדים
לנקוט בכמה צעדים, שאינם עשויים לחבב

בשפת העמים הקלטיים העתיקים,

מארגן כחירות אכריאל
לבי. ג׳י ,.עדר חדש
לאחר מלחמת״העצמאות, להקדיש את כל
מרצם לפתרון בעיות יומיומיות אפורות.
הם האמינו עדיין כי נשקה החשוב ביותר
של המדינה הוא האדם המתנדב, המוכן
למסור את כל אשר לו להאדרת״המולדת.
אולם רצון ההתנדבות של וותיקי״ההגנה
נמחץ אל חומת״המעשיות הקרה של אנשי
משרד״הבטחון. כאשר פנה אירגון־ חברי׳
ההגנה, לפני שלוש שנים, קיבל תשובה
שאינה משתמעת לשני פנים: המסגרת ה אחת
ו..יחידה לפעילות בטחונית של אז•״
חים היא חיל״המילואים. אם יש ברצונם
לפעול במסגרת זאת, עליהם להעביר את
הצעותיהם דרך הממונים עליהם.
סטירת־לחי. תנועת״ההתנדבות נ מ׳
חצה! אולם היא לא שבקה חיים. דמאהק
נמשך שנתיים וחצי. אנשי האירגון כיתתו
את רגליהם למודות״המסעות על פני משרדי״
הקריה, ביקשו, תבעו, איימו להפעיל את
מפלגות האופוזיציה בכנסת, באו לבסיף
על סיפוקם: וותיקי הרימה הורשו להת אמן
לתפקיד מפקדים במסגרת ההגנה המרח בית.
מספר
המתנדבים לאימונים היה רב. מ לוחמים
תוכם
נבחרו
וותיקים. רם עזבו את משפחותיהם׳ בילו
חודשים תמימים במחנות ובשדה, הוכיחי
כי כושר הסבל והלחימה שלהם אינו נופל
(המשך בעמוד )8

ו־לווררידז __ הזה

פיטר ארטוו |

הכל־ח 1ץ מריגול
לפני ארבע שנים התחוללה סערה כארץ, כאשר נתברר כי לחוק־ השבות ישנה עוד
משמעות אשר איש לא זז/שכ עליה כשעת חקיקתו. בי חוק זה, הנותן זכות אוטומטית לכל
יהודי לבוא לישראל, נותן אפשרות מצויינת לכל חשוד יהודי בעולם להמיר את כית־הסוהר במולדת
חדשה, ולכל מדינה בעולם לפתור את, כעית פושעיה היהודיים על־ידי שליחתם לישראל,

כצירוה כרכות חמות.
הסערה התחוללה אז כקשר לסידני סטאגלי, האיש שהיה מרכז שערורית־שחיתות עצומה
סטאנלי בא לארץ, קיבל דרבון ישראלי, מסתובב בו מאז ברחכי־העולם.
כבריטניה.
כמעשי־השבוע
חזרה ונשנתה כל הפרשה: פיטר ארטון, יהודי צ׳בי שנחשד כבריטניה
ריגול לטובת מולדתו הקומוניסטית, השתמש כחוק־השכות ובא לישראל.
צלצול חד הסר את שלוות־הערב ששררה במרכזיית״
הטלפונים של. מלון דן. בקצה השני של הקו נשמע קול
נשיי, רווי עייפות ועצבנות, ציווה, באנגלית רהוטה, לא
להטרידו עד למחרת היום בשעה עשר בבוקר.
במרחק נסיעה בת חמש שניות במעלית, בקומה השלי שית
של הבניין, בחדר מספר ,301 הניחה קלאודיה, בעלת״
הקול, את השפופרת על כנה, העיפה מבט מרוצה בבעלה
השקוע בשנת־ישרים.
קשה היה לתאר שעוד 48 שעות קודם לכן היווה הבעל,
פיטר ארטון, בעייה בטחונית חמורה בבריטניה — לפחות
לדעתו של הסקוטלנד־ירד•
אך באותו יום, ברדתו מן המטוס בשדה־התעופד, בלוד,
הצטרף פיטר ארסון אל סוג אנשים מיוחד במינו שנאסף
בישראל: יהודים אשר ארצות״מושבם הקיאו אותם מקרבן.
שיגרו אותם במשלוח ישיר לארץ קיבוץ הנדכאים, החלכאים
והנרדפים מכל הגלויות.

סיוד קצר
למחרת היום לא ביזבז הזוג ארטון את זמנו לריק.
הוא התהדר בחליפה חדשה; היא עטתה שימלה קייצית
כתומה; ושניהם ירדו שלובי־זרוע במדרגות־המלון, נכנסו
למונית שהסיעחם ירושלימה. הטיול היה נעים אך קצר :
בשעה שמונה וחצי בערב כבר חזר הזוג לבית־המלוד
המפואר, פגש בכתב העולם הזה.
״התסכים לשבת אתנו בחדר־האוכל?״
החבורה הקטנה נתכנסה מסביב לשולחן בן שלושה
מקומות בחדר האוכל הגדול והמואר. קלאודיה היתה עדיין
עצבנית. פיטר נראה עייף, אך רוחו היתד, טובה עליו.
אקלימה חסר־השמש של לונדון השפיע על עורו: הוא
נראה צחור להפליא על רקע מדיו המבריקים של המלצר.
שניצב מאחוריו.
״את כל התפריט, בבקשה. אנחנו רעבים,״ ביקש בקול
רך. אחר נפנה אל הכתב :
״מהו הקו של עתונך?״
״אובייקטיבי.״
״דבר כזה אינו קיים. היום נפגשתי עם אישיות חשובה.
וחושבני שאפרסם סידרת. מאמרים על תולדות חיי. על רן
לא אוכל לספר לך דבר.״
״מתי יש בדעתך לפרסם את המאמרים?״
״לאחר זמן.״
״אבל כך תאבד האקטואליות של כל הפרשה.״
״ניחא, אספר לך כמה פרטים בקיצור. עלי לבקר הערב
אצל כמה וכמה אנשים.״

״באילו חוגים חברתיים דסתובבת?״
״שאלה חשובה. לא הייתי בכל חוגים
בחוגים י. ודיים בלבד.״

צ׳כיים ; נמצאתי

עיקוב ברחובות
בראשית שנת , 1952 בהיותו בלונדון, הרגיש ארטון
שעוקבים אחריו. תחילה חשב שאלה גנגסטרים המתכוונים
לשדוד אותו. אולם באחד הימים עצר שוטר את מכוניתו,
הניח למכונית העוקבת לעבור באין מפריע׳ אותה שעה
הבין ארטון כי העוקבים אינם אלא אנשי הבולשת הבריטית.
״כיצד הרגשת שעוקבים אחריך?״
״האם אתה נוהג במכונית?״

״חבל מאד. אבל אוכל להסביר לך: כשאתה מתקרב אל
רמזור, עליך להעיף מבט במראה ולסקור את הנעשה מאחוריך
— לפני שאתה עוצר במכונית. בעשותי זאת הרגשתי בארבע
מכוניות שונות, שעקבו אחרי בזמנים שונים.״
״מה היתה, לדעתך׳ הסיבה לעיקוב זה?״
״אילו היה משהו מעיק על מצפוני, הייתי יכול שלא
לחזור מאחד ממסעותי אל מחוץ לאנגליה׳ כגון מסע
לישראל בקיץ שעבר.״
הבילוש נפסק כעבור ארבעה חודשים, באותה פתאומיות
בה החל, נתחדש ביתר תוקף בראשית פברואר שנה זו.
הפעם היתד, פעילותם של הבלשים נמרצת יותר: לפני
חודש וחצי ד תדפקו שלושה קצינים מהמחלקה המיוחדת של
הסקוטלטו־ירד על דלת דירתו של ארטון, ערכו במקום
חיפוש מדוקדק, חקרו את ארטון עצמו משך 14 שעות
רצופות, הסתלקו לבסוף כלעומת שבאו.
״הם חיפשו אפילו במקומות עדינים על גופי,״ סיפר
ארטון בחיוך לגלגני.
״מה היתד, מטרתם?״
״הם רצו לדעת משהו שאני עצמי איני יודע׳ סיפרו לי
שיש נגדי הוכחות ושמכינים נגדי משפט. חשבתי זאת
להלצה גרועה.״

ההוכחות לא הס »3ק1
כאן התערב בפרשה סיר הארטלי שאוקרוס, מי שהיד,
התובע הכללי בימי שלטון־ו־,לייבורי, אותו מינה ארמון
לתפקיד סניגורו. הוא פנה אל השלטונות, דרש לדעת את
סיבת־המעצר, תבע להעמיד את שולחו לדין, אם יש נגדור
וכחות כלשהן.
חוגי מיניסטריון־הפנים הודיעו לשאוקרוס כי ארמון
עומד להיות מגורש מאנגליה; ומכיוון שאין הוא נתין
בריטי, אין הממשלה חייבת למסור את סיבת גירושו. אולם
אותם החוגים עצמם מסרו כי הוא חשוד בריגול לטובת
צ׳כוסלובקיה, אם כי אין הוכחות מספיקות כדי להעמידו
לדין.
ארטון נראה עצבני ונרגש יותר מן הרגיל.
״תפסיק לכרסם את צפורניך. כירסמת אותם די והות־בחמשת
השבועות האחרונים,״ נתכעסה ד,אשד״,ר,מורה.
׳״השלטונות הבריטיים הודיעו לי במכתב שאוכל לבחיר
בכל ארץ שהיא. החלטתי לבחור בישראל. ההתרוצצות מסביב
לעולם כבר נמאסה עלי.״
״מדוע לא הגעת למסקנה זאת קודם לכן י״
״התכוננתי לעלות ארצה עוד ב־ ; 1938 אולם הנסיביה
עיכבו בעדי.״
״נדמה לי שטענת כי הנספח הצבאי לשעבר של צ׳כום־
לובקיה בבריטניה העליל שקרים מטעמים אנטישמיים.״
חיוך קל חלף על פני פיטר. אפשר היה להבין כי זאת
היתה רק תחבולה, וכי אין הוא עצמו מאמין בכך.
״מדוע בחרת דווקא בו?״
״מכיוון שזוהי האישיות הצ׳כית הראשונה שעלתה על
דעתי.״
״האנך מסתכן בתביעה על הוצאת־דיבה י״
״לזאת אני שואף. אז יפתח תיקי מחדש. הירד יצטרן
להביא הוכחות. יתקיים משפט. שמי ינוקה.״
״אך תביעה זאת תהיה אזרחית. הנספח לשעבר יכול
למנות בא״כווז בישראל, ומשפטך יתקיים כאן — ללא כ?
קשר עם החשדות שנטפלו עליך באנגליה.״
״אני חושבת שהוא צודק !״ התפרצה קלאודיה.
״אין זד, חשוב,״ התעקש ארטון ,״בכל זאת יהיה היו!
מעורב בפרשה.״

גדנדים בע 1לם
עוד בהיותו ילד הובא פיטר מפולניה, בה נולד לפני•
33 שנה לצ׳כוסלובקיה שם המשיכו הוריו בעסקי הטקסטיל
שלהם. פיטר הנער היה טיפוס אתלטי מובהק. אפשר היה
לראותו בכל האולמות והמגרשים הספורטיביים, כולל מגר שי׳
מכבי בפראג. הוא היה גם פעיל בתנועה הציונית תכלת
לבן, הצטרף למחנה העליה הצעירה, התמנו לעלות ארצה.
אולם פלישת־הפתע הגרמנית סיכלה את כל התוכניות.
כמעט כל הדרכים נחסמו. פיטר נמלט עם בני משפחת•
לפולניה, השתתף בהגנה על ווארשה, נמלט ממנה לאחר
כניעתה וחצה את הגבול לרוסיה.
דומה היה כי חילות־המחץ הגרמניים העמידו לעצמם
משימה אחת: לרדוף אחרי פיטר ארטון. במהרה החלה
הפלישה הגרמנית לרוסיה, ופיטר נשא את רגליו מזרחה
— ליאפאו. שם נתעורר בו חשש מוצדק שהיאפאנים עומד׳ם
להצטרף למלחמה, והוא המשיך בדרכו לשנחאי, סין, התנדב
לחיל האויר הבריטי, נסע דרך סינגאפור ודרום אפריקה
לאנגליה, שם התקבל כנווט לטייסת הצ׳כית, שעסקה בהשמדת
צוללות גרמניות•
המלצר הגיש את מרק הבשר.
״אולי נדחה את השיחה לאחר הארוחה?״
״אין זה חשוב. אחרי המלחמה חזרתי לצ׳כוסלובקיד,
ונתמניתי לתפקיד סגן־ראש־ההדרכה של חיל־האויר הצ׳כי.״
״במה התבטאה פעילותך הפוליטית באותה תקופה?״
״פיטר׳ אינר צריך לדבר ! העירה קלאודיה בטון ובהבעה
של מורה נוקשה.
״אוי, עזוב את הפוליטיקה.״
אבל, בכל זאת, היא מילאה תפקיד חשוב בחייך.״
״על כן גם איני רוצה לדבר עליה״.
לאחר שנתיים של שירות, השתחרר ארטון מן הצבא
הצ׳כי ונכנס ללמוד באוניברסיטת פראג. בשנת ,1947 שנה
לפני השתלטות הקומוניסטים, יצא ללונדון, שם החל ללמוד
במכללה הכלכלית.
״מה הקשר בין הקריירה התעופתית שלך לבין הנושא
החדש של לימודיך?״
״איני יודע,״ השיב ארטון בחיוך קל ,״על כל פנים
התחלתי לנהל את בית־החרושת של אבי ביעילות רבה.״

הרב של פיטר היה עליו להודות כי התפקידים הפוכים.
״כשהוכנסתי לתא שהוקצב לי, נתכבדתי בלחם ותה,״
העלה ארטון זכרונות במלאו את פיו ליפתן־אננס ,״סרבו•:
לאכול, אמרתי שאני מחכה לארוחת הערב. התברר שזאת
היתד, ארוחת הערב.״

מן הח 31ה אל המסזס
פייטר וקלאודיה ארטון
מתחת לשולחן, בעיטה עדינה .
״החיה לחקירה קו מסוים?״
״לא. ד,ם שאלו רק על תולדות חיי.״

הסוהרים סעו
שבוע ימים לאחר מכן הוזמן ארטון לחקירה נוספת,
בקשר לדברים שאינם ידועים לו. הפעם סיפרו שני הצדדים
בדיחות, שהופסקו על ידי קריאתו הפתאומית של איש
הבולשת :״נו, עכשו ספר את האמת ! ״
פיטר לא קיבל זאת ברצינות. הוא אפילו לא התקשר
עם עורך־הדין שלו. אולם אנשי הסקוטלנד־ירד, התעקשו
לגלות את האמת המסתורית, החליטו לעבור למעשים.
ב־ 24 למרץ נעצר פיטר ארטון במשרדו. תחילה חשב
שלוקחים אותו לחקירה נוספת, התפלא מאד כאשר ראה
לפניו במקום בנייני ר,יארד את השערים הכבדים של בית ד,סוהר
בריקסטון. בהגיעו למקום הצביעו הסוהרים על
הבלש המלווה אותו ושאלו את פיטר אם זהו האסיר. לצערי

את ליל הסדר בילה פיטר בתא הכלא, בחברת עשרו
יהודים אחרים ורב שקרא בהגדה.
״בשבת בבוקר קיבלתי, תודות למאמצים של סניגור•[
שיחרור תחת משמר לעשר שנים — סליחה, לעשר שעית
ביום שני שוב שוחררתי לכמה שעות. לבית־הסוהר היית
חוזר במכוניתי, וקלאודיה, שהיתר, אז ארוסתי, היתד, מחזירו
אותה הביתה.״
ביום שלישי קיבל ארטון את חופשתו הרגילה, ניצל אותו׳
לטקס קצר שנתקיים מתחת לחופה מקושטת במגן״דוד
בהשתתפותה הפעילה של קלאודיה. מיד לאחר הטקס נם;
הזוג לשדר,־ד,תעופה, מוקף עתונאים וצלמים, עלה למטוג
שרמריא לישראל.
כאשר נסתיימה השיחה היתה כבר השעה מאוחרת מכד[
לבקר אצל מכרים. לכתב העו^ם הזה היתד, עוד שאלו
קטנה: במד, מתעתד מר ארטון לעסוק בישראל?
״בכל,״ השיב פיטר ,״אני מוכן לקבל הצעות. רק שיתיחסן
אלי בלי דעות קדומות.״
רגל חטובה נעה מתחת לשולחן, הספיגה ברגלו ש׳
ארטון בעיטה עדינה. הוא מיהר לתקן את דבריו :
״בכל, אמרתי? לא ! בכל — חוץ מריגול !״

במדינה

(המשך מענזוז־ ) 6
מזה של הצעירים• לבסוף הגיע היום :־
גדול: הם סיימו את האימונים בהצלחה,
שבו הביתה, חיכו לצו שיצמיד אותם אל
מרחביהם.
לפ:י
במקומו באה,
לא הגיע. הצו משרד־שבועיים,
סטירת לחי מצלצלת :
ד,בטחון הודיע לאירגון־חברי־ההגנה כי מ״
סיימי־האימונים לא ימונו כמפקדים בהגנה
המרחבית. הם יוחזרו ליחידותיהם — ב דרגותיהם
הקודמות.
בזה נסתם הגולל על שאיפת־ההתנדבות.
מפעילי הדוידקות לא יוסיפו עוד לשטוח
תחנונים לפני מפעילי התותחים הכבדים.
הם ישתקו — אך שתיקתם תהיה ספוגה
עלבון צורב.

המשק
שר לת ך הכיס
לכיסו עשרה
מכניס לכיסו

יווני אחד מכניס
תורכים• יהודי אחד
עשרה יוונים.
אימרה זאת היתד• ,מפורסמת במרחב,
הוכחד, פעמים רבות כאמת. אולם החודש
נהפכה הקערה על פיה: התורכים הכניסו
לכיסם את סולל בונה — החברה הקבלנית
בעלת הממדים הממלכתיים, שהכניסה לכיסה,
לדברי מנהליה, את כל המשק הישראלי, .
סולל בונה לא היתד, אשמה. לפני שנתיים
וחצי, כאשר הציעה לה חברה קבלנית תיר״
כית חוזה להקמת מבנים אסטרטגיים ב תורכיה.
נתמלאו מנהליה התלהבות׳ החלו
בהכנות גדולות. מוסכי סולל בונה בגבעת־רמב׳׳ם
שרצו ענקי פלדה: באגרים׳ טרק טורים׳
דחפורים. עשרות פועלים מיוזעים
שיפצו את המכונות, התקינו אותם למש לוח
צפונה. עשרות פועלים אחרים, מומחים
להפעלת ציוד כבד, וישבו על המזוודות,
השתעשעו בחלומות וורודים על האקלים
הנוח של אנאטוליה ועל משכורת שמנה
במטבע זר, שתהיה פטורה ממס־ הכנסה.
מציאות מרה. גם זמנם של מנהל׳
סולל בונה היה פנוי לחלומות. הם חלמו
על החזרת ימים כקדם׳ בהם בנתה חברתם
בסיסים ושדות״תעופה בריטיים במרחב.
נראה כי חלומותיהם הפריעו להם לראות
את המציאות, שהתבטאה בסעיפים יבשים
של רחוק: המכונות הכבדות הפליגו צפו נה
בטרם־עת, בעוד החוזה עם התורכים
חתום בראשי״תיבות בלבד.
החברה הקבלנית התורכית חיכתה רק
לזאת. ברגע בו נמצא הציוד היקר בכיסה
(או במחסניה) ,החלה היא דוח־ ,את ביצוע
העבודות מיום ליום, מנסה לכפות על
סולל בונה תנאים משלה. נציגי החברה
הישראלית התרוצצו על פני המשרדים ב אנקרה,
תבעו, דרשו, איימו. הכל היה לשוא :
הקלפים נמצאו בידי התורכים.
בינתיים מוסיפים הפועלים המקצועיים
לשבת על מזוודותיהם. המוסכים של גבעת
• דוד הכהן שאמר זאת בפירוש בנאום
שנשא בזמנו בחיפה!

רמב״ם ריקים מציוד — וקופתה של סולל
בונה ריקה מדולארים תורכיים. קרוב ל וודאי
שהיא לא תרצה להסתבך במשפט
ממושך, תאלץ להודות בחרפתה, להיכנע
לתורכים ללא תנאי.

חג הגא!
הדינים־וחשבונות של משטרת״ישראל נב דלו
עד כה מאלה של משטרות אחרות ב פרט
קטן: בישראל לא היו כמעט מקרי
התאבדות בעזרת גאז בישול. פשוט לא היה
מספיק גאז.
אולם הדבר ששימח את כחולייה,מדים׳
צער מאות ואלפי עקרות״בית שקנו כירי״
גאז, הצטיידו במיכלים מיוחדים, נאלצו לש מור
על המכשירים היקרים בקישוטים ל מטבח.
אמנם בארץ היו שלוש חברות לאם״
פקת״גאז, אך כדי להשיג את האד היקר היו
דרושים שפע של ויטאמין פ׳ וסבלנות —
דברים שגם בהם קיים מחסור בישראל.
350 שנה. השבוע היה דומה כי בעיית
ד,גאז נפתרה אחת ולתמיד. נציגי ציבור ו מוזמנים
התכנסו בקרבת מגדלי הענק של
בתייר,זיקוק החיפאים׳ והנהלת חברת אמי־שראגאז
הציגה לפניהם את מפעלה החדש :
מפעל להפקת גאז מפסולת־נפט׳ המצוייד ב־מיכלי״אחסנה׳
בעלי קיבול של 18 אלף גא״
לונים כל אחד.
האורחים שמחו בשמחתן של עקרות״ה״
בית. הם סקרו את המיכלים הנוצצים, חיש בו
ומצאו שאילו הוקם מיכל כזה במטבח
רגיל, היה מספק את צורכי בעליו למשך
350 שנה. אולם הם שכחו פרט קטן: ה מפעל
החדש יספק אמנם את התצרוכת ה ישראלית
בהווה, אבל בעתיד, כאשר תגדל
התצרוכת עלול המצב לשוב לקדמותו, לש מח
את השוטרים, להעכיר את רוח המבש־לו.
עדות קוצו
ש ד וד
בפני בעיית־העדות בארץ לא עמד עד כה
שום קדוש. היא הורגשה לא רק במעברות
ובלשכות־ד,עבודה — היא הדרה גם לקודש
הקודשים של העניינים הקדושים! הרבנות ה ראשית.
הנוהל
הוא שמשרד־הדתות ממנה, בהמל צת
הרבנות הראשית, רב לכל עדה בישובי
הארץ, מלבד שלוש הערים הגדולות: האשכ נזים
מקבלים רבי אשכנזי, הספרדים — רב
ספרדי. אולם נראה כי הרבי האשכנזי יודע
את מלאכת הקודש יותר מן הרב הספרדי,
היות והוא הוא המוסמך לחתום על תעו־דות״הנשואין
ושאר בליל המסמכים — אפי לו
אם החופה הוצבה על ידי רב ספרדי.
מלבד זאת מתבטא הדבר גם בסכון מי־המשכורת:
הרבי מקבל 150ל״י לחודש,
שעה שלרב ניתנת רק הקצבה זעומה של
30—50ל״י.
זכרונות נעימים. לאור קיפוח זה׳
אשר משרד הדתות אחראי לו לא פחות מן
הרבנות הראשית, נזכרה אגודת־ד,רבנים ה ספרדים,
שהוקמה לפני שנתיים, בימים ה
אות

טובים של המנדט הבריטי, בהם נבדל הרבי
מן הרב רק ביוד הנוספת לתוארו. הזכרונות
הנעימים עוררו את האגודה לצאת לקרב
על זכויותיה, להשיב ימים כקדם.
״אין זה נכון שחברינו איטיים יותר ב הנהלת
טכסים דתיים״ ,טענו ראשי האגודה,
״ד,ם עברו דרך לימודית ארוכה לא פחות
מזו של חבריהם האשכנזים, שימשו בתפקי דים
נכבדים בארצות-מוצאם.״
אולם אגודת־ד,רבנים לא הסתפקה בהכר זות
סתמיות, קמה השבוע והציעה שלוש
הצעות לפתרון הבעייה העדתית המחבלת ב
עבודת־הקודש :
• מינוי שני רבנים עדתיים בכל יישוב.
• או מינוי שני רבנים כלליים שישרתו
את בני כל העדות.
« או שהרב ייקבע בכל מקום לפי רוב־האוכלוסיה.
במקרה
׳שאחת משלוש הצעות אלו לא
תתקבל מאיימים הרבנים הספרדיים להחליף
את קוץ־היוד, הנעוץ באליית־הרבנות־ד,ראשית,
בשפוד של פלדה, להקים רבנות ראשית
נפרדת משלהם.
יומנים לקה המערב הפרוע

הקץ לפאר ! תחי החלוציות !

יומני הקולנוע הביאו לעיני הצופה ה ישראלי
מלחמות רבות. השבוע נסתיימה
מלחמה שלא נראתה ביומנים, כי היתד, נטו שה
על עצם קיומם.
משך שנים הציגו בתי־הקולנוע בעיקר
יומני־ תעמולה גרועים מתוצרת ארצות״
הברית, שסופקו חינם אין כסף, הלעיטו את
הצופה בתמונות ישנות ודברי״הסברה מ תקתקים.
היומנים העבריים התקיימו בקושי׳
לא היו טובים יותר׳ כי נאלצו לכלול כמות
עצומה של פרסומת ישירה•
מקטרת חשלום. המצב השתנה אחיי
שחברות היומנים המקומיות הצליחו לשכני!.
את הכנסת לחייב את בתי־ד,קולנוע להציג
יומנים עברייים. החוק טרם אושר, אולם
בעלי בתייר,קולנוע, שלמדו את תורת ה מלחמה
מאלפי סרטי המערב הפרוע׳ הבינו
שכדאי לכרות שלום לפני המפלה הסופית.
השבוע עישנו׳ את מקטרת״השלום, חתמו

שהפך אותם

שותף

יומן

על הסכם
כרמל.
לפי הסכם זה, תשלם התאחדות בעלי
בתי־הקולנוע את כל המשכורת וההוצאות
של היומן, בעוד שהחברה עצמה תקבל את
הכנסות״ד,פרסומת. כל עשרה שבועות ייע״
רך מאזן, יחולק הרווח ( 30%לבעלי בתי־•
הקולנוע) או ההפסד ( 100%על בעלי בתי־הקולנוע)
.יומן כרמל יופיע כל שבוע. נציג
בעלי בתי״הקולנוע, שיצורף למערכת ה יומן:
יעקב דוידון, בעל גן־רינה ובית־העם
התל״אביביים, מאי החיפאי.
פדוי אינדיאני. הקרבן האמיתי של
העלילה הוא יומן גבע, שהכדור האינדיאג•
פגע בגבו: הוא נשאר לפתע בלי שיק,
פרט לבתי״הקולנוע הבודדים שאינם מאור גנים••
גבע לחם על זכותו להופיע בל
שבועיים, להגביל את כרמל לשבועות ה אחרים.
אמר
השבוע נציג גבע, כששמע על ההס כם
:״איני יכול להאמין שזה נכון...״
עיריות התנגשות בליל ה
דומה כי עיריית רחובות נולדה במזל־ביש.
עוד בטרם הגיע למלוא היקפו משפט־השחיתות
העלול למוטט את יסודותיה (העו לם
הזה 859 ואילך) ,וכבר זכתה היא להיות
במה לשערוריה חדשה.
השערוריה התחוללה השבוע, כאשר גער*
כה אסיפת עובדי העיריה, בה נדונה שביתת
חבריהם בפתח־ תקווה. נחום ראובני, מזכיר
אגודת״הפקידים בהסתדרות הכללית הופיע
במקום, שפך על השובתים אש וגופרית מי לוליות׳
דרש שלא לתמוך בהם. אולם הוא
נתקל בהתנגדות מאורגנת מצד פועלי״ר,עי רייה
— ,בעיקר פועלי הזבל והמים — ב ראשותו
של חבר־וועז״העובדים, יחזקאל
מזעקי.
המתיחות גברה, הגיעה כמעט להתנגשות־אגרופים.
הפועלים איימו על ראובני במכות״
רצח, אילצו אותו לעזוב את המקום, אחר
הסתערו על הנואם השני׳ מזכיר״העיר, גר שון
גוזגסקי.
(המשך בעמוד ) 12

העולם הזה 862

המאבק עם ההסתדרות נסתיים, איך ש הוא:
ההסתדרות חויבה לפרק את חברו תיה
הכלכליות (הנמצאות ממילא זה מכבר
בפירוק׳ עקב אי־הצלחה כלכלית) ,אולם
חברת־השיכון נשארה על כנה. הכלל ה עקרוני:
בניגוד למפא״י לא תעסוק חרות
במפעלים כלכליים, ההסתדרות שלה תעסוק
בעניני עבודה בלבד.
אולם אחרי סערה זו באה קול דממה
דקה• כשנערך דויכוח המכריע על עצם
דרכה של התנועה. הנאומים צעדו בסך,
חיפשו אחרי פתרון. שום פתרון לא נמצא.
הבעיה העקרונית היא שמאז קיום המדינה
שוב אין תנועת״החרות נבדלת מכל שאר
התנועות. תכניתה הכלכלית אינה שונר
באופן מכריע מזו של הציונים־הכלליים,

הציע ברית עם הציונים־הכלליים.
לעומת זאת הציע ד״ר בנימין אבניאל.
חניך בית״היתומים זיסקין שעלה לדרגת
המומחה הכלכלי הראשי של התנועה, את
ההצעה הקיצונית: הצטרפות לקואליציה
הקיימת, עם מפא״י, ואפילו עם מפ״ם,
אליעזר שוסטק׳ ראש הסתדרווז־העובדים
הלאומית, הצטרף לדעה זו בלהט. כש״
פסל בגין את דבריו, קרא :״אני אלך
אחריך. אולם אם תיכשל דרכך שלך׳ האם
תוביל אותנו בדרך שאני מציע?״
תשובתו של בגין :״אם תיכשל דרכי,
אלך אני אחריך ! אתה תהיה המנהיג ! ״
האיש המבריק ביותר של התנועה בכנסת
לא דיבר כלל. יוחנן באדר, האדם שלדעת
רבים יהיה השר הראשון של חרות, שתק. אך

מנחם בגין, אליעזר שדסטר, וכגימי ן אכניאל
רוב של קול אחד
״משן שבוע ימים ראינו פראזות
נבובות צועדות בסן אנה ואנה,
בחפשן לשוא אחרי רעיון
פסוק קלאסי זה של ערלי סטיבנסון
מתאים מאד לכל ועידה מפלגתית ישראלית.
ועירתה של תנועת־החרות׳ שנסתיימה ב יום
הששי האחרון בשעה 9בבוקר אחיי
שבוע של ויכוחים סוערים ולילה שלם של
חיפוש פשרות, לא היתד. יוצאת מן הכלל.

האחרונות בשורה שלמה של שערוריות
קסנות, על רקע של שחיתות וקניית סחו רות
גרמניות טמאות. אולם פעולתם השיגה
את ההיפך: מתנגדיהם התאחדו אף הם׳
התכוננו בקדחתנות למאבק מכריע בועידה.
כך קרה כי בועידה התעוררה הסערה
העיקרית לא על בעית הגבולות השותתים
דם של המדינה, אלא על בעיות הגבולור
הפנימיים בתוך התנועה עצמה.

•שקר? מחוצף•1

כאשר קם מאיר האוס, איש״תנועה נאמו
מנתניה, השייך להסתדרות העובדים הל אומית,
וציוה על חברי ההסתדרות להצביע
נגד הרכב הועדה המתמדת (אף שההסתדרות
הסכימה קודם לכן לאותו הרכב) קמה סע רה
איומה, אגרופים התרוממו, כמעט ו פרצה
תגרה כללית. מאוחר יותר ק־א
מנחם בגין להאוס ״שקרן מחוצף !״ האוס,
רביזיוניסט וותיק, חבר עירית נתניה, התפרץ
החוצה, כשהוא ממרר בבכי כילד.

הבחירות לועידה היו אישיות, ללא רשי מות
סיעתיות. היה חשש שלא ימשכו חברי״
תנועה רבים לקלפי. אולם ברגע האחרון
קרה משהו שחישמל את האדרה: הנהלת
הסתדרות״העובדים הלאומית, ארגון הפוע לים
השייך לחרות, פירסמה רשימה משלה.
אנשי ההסתדרות הרגישו כי מתגבשת נג דם
חזית מסוכנת, אחרי שהסתבכו בשנים.

יו״ר תנועת החרות

ואילו תביעתה העיקרית — הרחבת גבולות
הארץ — משותפת לחוגים רבים, מגינוסר
ועד שדה־בוקר.

״כפור חם־
איש לא עירער בועידה על מנהיגותו
של מנחם בגין * .אולם דרכו הפוליטית של
בגין לא זכתה לרוב ברור.
הנחתו היסודית של בגין היא שחרות
לא תכנס לעולם לשום קואליציה עם כחוף.
אחרים׳ תנהיג את העם לבדה אחרי שתקבל
רוב של 51%בבחירות. עד אז תה׳ה
מטרתה העיקרית להשיג רוב זה•
העירעור הראשון על הנחה זו בא מימין :
רבים דרשו כי התנועה לא תשב בחיבוק־ידיים.
היו שדרשו מרי אזרחי נגד מפא״י,
אחרים לקחו בחשבון פעולה מחתרתית כלפי
חוץ, בנוסח פעולות־הפרישה. אלה גם
אלה מתחו ביקורת חריפה על מלחמתה
רבת״המלים אך מעטת״הפעולות של הרוה
נגד השילומים — והשלמתה המעשית עם
השילומים אחרי שהקימה נגדם את הניער
שלה. הם השתמשו נגד דרך מנהיגם ב פסוק
ישן של חיים וייצמן, השנוא עליהם :
״כפור חם.״

״אני אלך אחרירו־ההתנגדות
העיקרית לבגין באה מכיוון
אחר. כל שאר מנהיגי התנועה, ובכלל זה
כל חבריה בכנסת׳ דרשו בגלוי (או בנסתר)
להיכנס לקואליציה׳ להצטרף לממשלה.
מצדדי הקואליציה סברו כי חרות היא
בסימן ירידה׳ כי הזמן פועל נגדה. שאל
״מה נעשה עד שנקבל את
אחד מהם :
ה״ 51%של בגין? ומה יקרה אם זה יקה
יותר זמן מאשר הכנות הערבים להשמיד
את המדינה?״
השאלה היתד : ,קואליציה עם מי 1ד״ר
אריה אלטמן׳ לשעבר ראש״הרביזיוניסטים
בארץ׳ שניסה לשכנע את האנגלים כי רק
תנועתו שלו תהווה תריס נגד הקומוניזם,

יוחנן באדר ופנחם לבון
קואליציה עם התותח

* אם כי כמה ממנהיגי
ממנה דו?ן א על רקכז זה.

התנועה

פרשו

מוות
כל אחד ידע את הצעתו: קואליציה של
כל הכוחות הרוצים בקו ״אקטיביסטי״ נגד
הערבים — החל מיגאל אלון המפ״מי (ש זכה
גם מפי בגין להערכה חמה) ,דדך
פנחס לבון המפא״יי עד ליוסף §רלין ה״
צ״כי. הצרה היתד, שיגאל אלון היה נחדד
לעצם הרעיון. רק איש אחד יכול לאחד
קואליציה זו, להוביל אותה אל הירדן.
אלא שאיש זה אינו פופולרי בועידת
חרות. הוא בירך, בשעתו, את התותח
שהטביע את א/ק אלטלינה. הוא רועה
בשדה״בוקר, שמו דוד בן־גוריון.

מהפכה ותקציב
הועידה לא גרמה לשום הכרעה. המרכז
החדש של התנועה נבחר ברוב של קיל
אחד, תוך להט של ויכוח אינסופי, שבגללו
שכחו המרכיבים להכניס לתוכו אפילו את
נציב״בית״ר, פתחיה שמיר.
לא היתד, זאת אשמת הועידה דוקא. ה אמת
הפשוטה היא שתנועת החרות שיב
אינה תנועה אופוזיציונית אמיתית, החו תרת
למהפכה של המשטר. חרות היא כיום
שותפת מלאה (אם כי לא רשמית) של
משטר זה עצמו: אין לה ריב עקרוני עם
רעיונותיו של דוד בן־גוריון, וקיומה ה עיקרי
הוא על הכספים שהיא מקבלת מן
הסוכנות היהודית — כרבע מיליון דולא־לשנה*
.קשה למפלגה לחיות על כספי
הקרנות של המשטר הקיים — ולהטיף,
באותה שעה ממש, להפלתו.
האזרח הישראלי יצטרך להשלים עם ה עובדה
שבין כל המפלגות ממפ״׳ם ועד
חרות מבדילים רק גוונים דקים, בעוד ש כולן
מאוחדות על מצע רעיוני עקרוני
אחד. על הבמה הפוליטית הנוכחית אין כל
אלטרנטיבה למצע זה — פרט למצע השי־מאל
הקיצוני, שכל מקוריותיו בהעתקה
מדויקת של מפלגות קומוניסטיות אחרות.
גם מיצעד״הנאומים של חרות לא הגיע
למטרה חדשה*
המקיימים גם את העתון חרות זעיר-ת״
תפוצה ( 2500 בימי־חול).

היהודים עובוזרו בצלב
״אנו מתפללים אליך, אלוהים, האב, הבן ורוח הקודש —
שמור על מדינתנו, מדינת ישראל, ועל עמנו, העם היהודי.
על שלומם ועל בטחונב מול כל אויביהם...״
הגבר הממושקף בחליפתו החומה־הכהה עמד במרכז החדר,
כשעיניו עצומות ואצבעותיו שלובות, כדרך הנוצרים. מסביבו
ישבו כעשרים אנשים, רובם קשישים ביניהם נשים כסופות־שיער,
כשמבטיהם מושפלים ארצה ואצבעותיהם׳ שלובות אף הן.
היתד, זאת אסיפה שיגרת־ת של היהודים־הנוצרים (בלשון
עצמם: היהודים המשיחיים) במחוז תל־אביב. לא היתר, זאת
אסיפת־מחתרת. היא לא דמתה גם למיפגש הנוצרים הקדמונים
במערות האפלות של רומא. בכל זאת לא חיפשו הנוכח־ם
פירסום, ביקשו להימנע מצילומים. הם ידעו כי גילוי אמונתם
עלולה לגרום לאיבוד פרנסתם בציבור היהודי, לנדוי חברתי.

״אהבה ונאמנות לם דינה״
כי עד היום הזה אין איש יודע מה בדיוק מעמדו של אדם
החושב את עצמו ליהודי והמאמין בישו מנצרת.
משך אלפיים שנר, לא היתה כל שאלה כזאת. היה ברור לבל
כי יהודי הממיר את דתו יוצא ל״שמד״ ,מנתק את קשריו עם
העם (או העדה) היהודית. גרמני בן דר. משה, שנטבל בכנסיה,
הפך, פשוט, גרמני בן דת ישו. הקשר היחיד עם היהודים —
הדת — נעלם.

שואלים אותי א: הטבלתי מישהו משך עשר שנים...״
בלום חושב את עצמו ליהודי לאומי. כשביקרה בארץ ועדת
האו״ם שהחליטה על חלוקת הארץ, נפגש עם הנציג ההולנדי
(שגם שמו היה בלום) ,אמר לו :״אתם צריכים לקחת את התנ״ך
ביד ולהחליט על פיו.״ היתד, זאת דעתו האמיתית: בלום טוען
שרק עם התנ״ך. ביד יש ליהודים הזכות לחזור לארץ, כי ה׳
הוא שהבטיח אותה להם. אין להם כל זכות אחרת עליה, ו״־ך
מבין זאת גם העולם.

טבילה inטקחה
היהודים־הנוצרים רחוקים מלהיות מעור אחד. המבנה המשותף
היחיד שלהם הוא רצונם להישאר יהודים, על אף הכרתם בישו
כמשיחם.
רבים מבין היהודים־הנוצרים נטבלו, אולם לא מעטים המתנגדים
לכך בחריפות. כדי להיטבל עליהם להצטרף לכנסיה נוצרית בל
שהיא. המתנגדים אינם רוצים בכך, אלא שואפים להקמת קהילה
חדשה של יהודים־נוצרים, שלא תהיה קשורה בשום כנה׳־
קיי׳מת.
הם מאמינים כי קהילה חדשה זו, אחרי שתכבוש את כל העם
היהודי׳ תוכל לגרום לחיסול כל הכנסיות הקיימות, לאיחיד
מושלם של כל הנוצרים והיהודים בעולם בקהילה אחת גדולה.

״אם תחליט הקהילה החדשה שעלינו להיטבל, או להתרחץ
במקווה, או לעבור כל טכם־קבלה אחר, נעשה זאת — איים
בטכס ובכנסיה שלה בלבד !״

בינתיים עוד רחוקה הדרך אף לאיחוד היהודים־הנוצרים עצמם.
הם שייכים לעשרות הכנסיות השונות הפועלות בארץ• קיימת
תהום בין היהודים־הקאתולים לבין היהודים־הפרוטסטנטיס.
וניגודים קטנים, אד חריפים למדי בין הכתות הפרוטסטנטיות עצמן.

אין זו בעייה ארגונית בלבד. הוויכוח נטוש לאורך כל החזית —
אילו מצוות לקיים ואילו לא. ישנם יהודים־נוצרים הנוסעים
בשבת׳ ויש השומרים על קדושת־השבת יותר אף מיהודי במאה־שערים.
הסביר אחד חמרצים, באסיפת־תפילה :״ישוע המשיח
אמר: לא באתי להפר את התורה, אלא לקיים אותה. מה זאח
אומרת לקיים? יש דברים בתנ״ך שבאו רק כדי להפריד בין
ישראל ובין עובדי האלילים. הפסוק האוסר לבשל גדי בחלב
אמו לא בא אלא לשים קץ למנהג כנעני מסוים• אך כשבא ד,משיד
וקרא את כל הגויים אל אלוהי ישראל, הרי קוימה התורה ושו1
אין צורך בחוקים שבאו להפריד. אך את מצוות המוסר שבתור:
עלינו לקיים...״

מסנדח של שנאה
״ישו לא התנגד לשבת. הכנסיה היא שביטלה את השבת• היתו

במדינת ישראל אין הדבר כה פשוט. ד יהדות הפכה בה הגדיר,
לאומית׳ לא דתית. ישראלי הממיר את דתו נשאר, בכל זאת,
אזרח ישראלי. אולם מאות היהודים־הנוצרים אינם מסתפקים
באזרחות פורמלית• הם לא רצו להיות מיעוט לאומי, כמי
המוסלמים, הארמנים׳ הדרוזים. הם עמדו בתוקף על שייכותם
המלאה לעם היהודי ואפילו לדת היהודית. הם רק טענו כי דתם
— יהדות בתוספת הכרה בישו — היא יהדות נכונה יותר.
כשנסתיים, לפני שלושה חדשים, אסיפת־היסוד של ארגונם
המחודש באולם יטק״א בירושלים׳ בנוכחות 180 צירים, לא
שכחו לשגר מברק לנשיא בו הודיעו על ״אהבתם ונאמנותם
למדינה, לנשיאה ולממשלתה״ ,יחד עס תפילה לבנין הארץ
ולשלום העם.

בת הרבנים נטבלת
אחת הדמויות הבולטות בקונגרס היה ד״ר פריץ כהן (מתחרז
ן: כאן) ,יהודי גרמני בעל מצח גבוה ודיבור עדין. כהן היה
רופא בדיסלדורף, בא לארץ חמש שנים אחרי עלית היטלי
לשלטון. בתקופה זו עבר זעזוע נפשי קשה, החליט כי אין לו
מרפא אלא בתורת בן־הנגר מנצרת.
בארץ הכיר צבר־ת, בת משפחת־רבנים ירושלמית ידועה.
אף שגדלה באווירה יהודית אדוקה התקרבה לנצרות, החליטה
להיטבל. אולם הכנסיה הסקוטית לא רצתה לטבלה בלי הסכמת
האב• הצעירה כתבה לאמריקה׳ לאביה שאותו לא הכירה כלל.
רק אז נתברר לה כי גם אביה הסך מזמן נוצרי, הקים לעצמו
שם בית־כנסת יהודי־נוצרי. האב, הכותב אידיש, מתנגד לטבילה,
שונא כנסיות נוצריות, טוען כי יהודי המכיר בישו חייב להישאר
יהודי .״רק אז הוא יהודי אמיתי׳״ אמר.
כהן עבר גם הוא לכנסיה הסקוטית, נקרא במלחמת העצמאית
לסקוטלנד כיי לדווח על המצב בארץ, הוא סבור כי הסברתו
עזרה להפיץ את האמת על המדינה.

המיסיון ע!ר למהנרים
אף שהוא מרוויח את לחמו כרופא במרפאה של המיסיון
הסקוטי ביפו, מדבר כהן בהתמרמרות על המיסיון .״כל זמן
שישנו מיסיון בארץ לא תשא ר,סברתנו פרי,״ נאנח• ״התחלה
אמיתית תהיה רק אם יסולקו המיסיונים. בהודו אסרו את פעוית
המיסיון, הרשו רק את קיומן של כנסיות מקומיות. גם בסין
עשו זאת. הנצרות העולמית קבלה את הדבר בלי כעס. מדוע
לא נעשה כך בישראל?״
התמרמרותו נובעת מן העובדה •כי רבים הפונים למיסיון מתוך
כוונה להרוויח, מוצאים צייד קל במיסיונרים שהם, לדעתו, ברובם
אנשים תמימים שקל לרמותם. הם עזרו למתנצרים־מדומים רביב
להגר לארצות־הברית, לקנדה ולגרמניה, נתנו להם כסף .״רק
אם נהיה עניים, נוכל לרכוש אמון ולבדוק את הפונים אלינו ! ״
מספר כהן, בן ה־ : 61״תמיד התנגדתי לתת כסף לפונים
אלינו, כי זה מקלקל את האופי שלהם. אולם פעם הופיעה
אצלנו קבוצה שלמה ממגדלי אשקלון. הם באו כמה פעמים,
העמידו פני מאמינים. באחד הימים ניגש אחד מהם, ביקש 25
ל״י כדי לעבור לרעננה. נתתי לו את הכסף, בניגוד להשקפתי.
מאז לא ראיתי עוד איש מכל הקבוצה.״

שונה דעתו של יעקב• בלום׳ סגנו של כהן בהנהלת היהודים־
דנוצרים. בלום׳ יליד ראש־פינה ממוצא יהודי־למחצה (אמו היתד,
רוסיה נוצריה) ,עובד במיסיון האמריקאי, טיפל זמן רב ביושב
בית־החולים למצורעים בירושלים. לדעתו, אין המיסיונרים אשמים.
במאומה.
״אם בא אלי אדם ואין לו מה לאכול, ולי יש, האם אסור
לי למסור לו את ארוחתי?״ שאל הוא, בלהט .״בא אלי איש.
נתתי לו את חליפתי. לא אמרתי לו שיבוא עוד פעם, והוא
באמת לא בא עוד פעם. אם ישאלו אותו מנין לקח את החליפה,
יגיד: מיסיונר נתן לי. אולם אלה ששולחים לי משכורת אינם

דעת־הקהל הישראלית התקוממה לאחרונה כמעט כמאוחד נגד פעולות המיסיונים המנסי
לפי השמועה -להשפיע על יהודים בעזרת הכילות מזון ואשרות-כניסה לארצות זרות. אולישנם כישראל גם יהודים הרואים את עצמם ככנים נאמנים לעמם, מאמינים יחד עם זאת כישו
כן־יוסף כבמשיח.
״העולם הזה״ סבור שגם מתנגדיהם הרכים ימצאו ענין כדברי ההסבר של קבוצה זו, נתן ל
הזדמנות הוגנת להשמיע את דבריה. לשם בך הזמין למשרדו את מקם אנקר, שכא לאחרת
לארץ בדי לארגן את ״היהודיפ-הנוצרים״.
הראיון הבא ניתן לחברי המערכת על־ידי אנקר בשפה הגרמנית. נרשם כדו״ח קצרני.
הד״ר אנקר, האם אתה חושב את עצמך
ליהודי?
מבחינה דתית.
כן. לחלוטין. הן מבחינה לאומית והן
מבחינה לאומית בגלל מוצאי, ומבחינה דתית מפני שאני
חושב שהדעה כי ישוע הוא המשיח נובעת מן היהדות
המקורית, מסקנת התנ״ך.

אתה חושב, איפוא,
נוצרי?

בי יהודי יבול

להיות

זה תליי מה מבינים במילה ״נוצרי״ .משתמשים במילה
כיום בשני מובנים: כדי לציין אדם השייך לתרבות זו מסוימת, אי אדם המאמין באמונה מסוימת. יחסנו אל התרבות
הנוצרית היא כיחסו של כל ציוני אחר. ואילו אל האמונה
הנוצרית אנו מתיחסים פחות או יותר כמו הכנסיות הפרו טסטנטיות,
אך אנו סבורים שהן לא השתחררו עדיין במידה
מספקת מן הירושה התרבותית היוונית־הפילוסופית.

מה ההבדל בין הנצרות הפרוטסטנטית וביו
הקאתולית בעיניו?
איינ רוצה לשלול כי מיליוני קאתולים הם נוצרים טובים,
אך לדעתי התיאולוגיה הקאתולית היא בסופו של דבר אלילית.

<ח 1גך השב1ח חל עלינו״
אמרת זה עתה כי אתה כבל ציוני אחר. מה
פרוש הדבר?
רבים מאתנו, היהודים המשיחיים, המאמינים בישוע המשיח,
והחיים עדיין בחוץ־לארץ. היו רוצים לבוא לארץ, כעולים.
היינו רוצים להשתתף בלב שלם בבנין הארץ.

אני מכין כי גם אתה עומד לבוא לארץ

כעולה י
כן. ביקשתי היתר־כניסה לכל משפחתי, וחוזר עתה להול
כדי להביאס.

ולפי דעתך יש לד זכות עליה אוטומטית מ
חוק השבות?
כן, כמו כל יהודי אחר. במקרה שניתקל בסירוב, י
בדעתנו ללחום על זכות זו עד כדי הגשת צו־על־תנ
לבית־הדין הגבוה לצדק.

״ליהודים תפקיד מיוחד״
האם אתה מבין במושג ״יהודי״ הגדרה לא!
מית גרידא, שאינה קשורה לבל אמונה דתית
לא לגמרי. אני חושב כי המדינה הישראלית רשאי
להשתמש במ׳שג ״יהודי״ אך ורק במובן זה, וכי היא
עושה זאת למעשה. אולם לאור התנ״ך אני חושב שתוז
זה כולל גם יעוד מסודם.

כאיזה מובן?

במובן של
זו יצרתי לי׳
בסדר האל! הי.
מצפונית של
של המדינה.

עם נבחר. כמו שאמר הנביא ישעיהו :״ן
תהילתי יספרו.״ ליהודים יש תפקיד מיוו
אולם מילוי תפקיד זה הוא ענין של הברן
הפרט, ואי־אפשר לכפות אותו בכוח־הכפ

זאת אומרת שבל יהודי צריף, לדעתך י, להג
דיר את אמונתו לפי מצפונו האישי?

וזה ענין של הכרעה מצפונית של הפרט א
הוא רואה כישוע מנצרת משיח כמובן התנב״י,

זאת התחלת האנטישמיות• הנוצרים רצו להיפרד מן היהודי:
סבור ד״ר כהן, שא־נו מזדהה אף אם כנסיה אחת, מתנגד למרו
של האפיפיור ולפולחן מרים הקדושה. אך סבור שהווי
הקאתולי הוא מוסד חיובי. כהן דרש שהארגון היהודי־נו:
יקבל לשורותיו גם חברים יהודים־קאתוליים, התנגד ל
שהטבילה תהיה תנאי לקבלה בארגון.
כדי לשים קץ לתוהו־ובוהו זה בשורות היהודים־הנוצו
בארץ, שלח הארגון העולמי שליח הולנדי •ממוצא יהודי־גרג
הכומר אנקר הורשה להיכנס לארץ אחרי שחתם על התחייב
לא לעסוק כאן בפעולות־מיסיון. הוא הקים מחדש את האר
,,ישראלי, ניסה להכניס סדר להשקפות המאחדות את הע
המפולגת. בהשפעתו נקבע כי אמנם לא תחול חובת־הטבי
על חברים ׳סתם, אך שהיא מוטלת על הפעילים.
איש מבין מנהיגי העדה הבלתי״מוכרת אינו משלה את עצמו
שפעולתה תהיה קלה. .משך אלפיים שנה נרדפו היהודים בשם
הצלב,״ הסביר זאת אחד מהם .״ישנה מסורת יהודית עמו-ה
ומוצדקת של שנאה לכל דבר נוצרי. כיהודים אנחנו מבינים
את זה היטב. דרוש זמן כדי שהעם היהודי ישכח מורשה זו
ויוכל להתיחם באופן אובייקטיבי אל תורתו של ישוע — אותו
מטיף יהודי צנוע וענוותן...״

או לאו?
כן, בהחלט. אנו מאמינים כי אמונה זו אינה יכולה להיות
מועברת על־ידי מסיונר, אלא שהיא פרי התערבות האלוהית
בחיי האדם, בחיי־ההח שלו.

פסח וחנ׳הם 1ל ד
יהודי, כרגע שהוא מכיר כישוע ככמשיה,
כמה הוא נכדל מכל נוצרי אחר?
בזאת שהוא שייך לעם הנבחר. עליו למלא תפקיד מיוחד
בסדר האלוהי. גם לפי דעת רוב הכנסיות הפרוטסטנטיות
יובן ישוע סופית רק אחרי שעם ישראל יכיר בו ויפיץ
את תורתו.

זאת אומרת שאתה סכור כי העם היהודי
כולו, כיחידה, יכול להכיר כישוע ככמשיח, מכלי
לאכד את אופיו העצמאי?
כן. ה ,א יפתח את אופיו במלואו רק אחרי שהוא יאסיף
מסביבו, במובן רוחני, את עמי העולם. אז יתגשם הפסוק :
״מציון תצא תורה, ודבר ה׳ מירושלים.״

מה יהסס של היהודים הנוצרים אל מצוות
התורה?

ישנם אחדים הסבורים כי אנו, כיהודים־נוצרים, חייבים
למלא אחריהן. אולם הרוב סבורים כי אין עוד צורך למלא
אחרי מצוות הטכס׳ כלומר מצוות הכשרות והקרבן. ואילו
את מצוות המוסר יש למלא, ברוח ״ואהבת לרעך כמוך.״

בעד^ישו -

־ נגד המיסיון

ד״ר פריץ כהן, נשיא היהודים־הנוצריס כישר אל,
מצדד כחקיקת חור, לאיסור פעולת המיסיון
כארץ. לדעתו משתמשים המיסיונרים באמצ
עים הפוגעים כיחס העם היהודי לנצרות. מתן

עזרה חומרית ליהודים הפונים למיסיונים נתמו־נה
משמאל) מונעת, לדעת כהן, את הגישה ה חופשית
לתורת ישו. אולם לא כל חכריו של ר״ד
כהן דוגלים כדעה זו.

עצמו יהודי, וכין פאולום, שתירגם את הנצרות
למושגי העמים האליליים. איד אתם מתיחסים לכדי מעולם לא היה ניגוד עקרונל בין פטרום ופאולוס. היתה
ביניהב מחלוקת זמנית בקשר למצוות הכשרות. אולם גם
על כך הגיעו בטוף לכלל הסכמה. לסי הברית החדשה, הלך
גם פטרום אל העמים הפגניים, ואילו פא, לום ביקר אף הוא
בכל מקום בבית הכנסת היהודי. רק אחרי שגורש משם הלך
אל עובדי־האלילים. אולם גם פאולום הגדיר את עמדתו כך
(באגרת לרומאים, פרק י׳) שהוא רוצה לאסוף את ה מן
עובדי״האלילים כדי לעורר את קנאת היהודים בהם׳ לאלצם
להכיר בישוע כבמשיח.

-היהח־ים־הנוצרים גורשו״

איך אתה מתאר לעצמך את יחסכם לכנסיות?
היינו רוצים לעניין את הכנסיות במידה רבה יותר בבנין
מדינת־ישראל, כפרעון חוב״תודה שהם חייבים לעם היהודי.
כמה כנסיות הולנדיות כבר התחילו בכך, בזאת שתרמו לא
מכבר לנטיעת יער בישראל.

ישוע החזירני לצי 111ו1־מתי עכרת אתה, הד״ר אנקר, להכרד כישו;
ככמשיח י
בשנת ,1935 כשהייתי בן .22

אתה יליד גרמניה?
כן, אבל אז כבר הייתי בהולנד.

איד הגעת לזה?

האס אתה חושם שמקרה הוא כי אותם היהודים,
שהכירו כאותם הימים כישוע, התרחקו
גם מן העם היהודי?

אמונתי נתערערה עקב המאורעות שקרו בגרמניה. הפכתי
לאדם המחפש את האמת, והתחלתי קורא גם בברית־החדשה.
תוך כדי השתאה עם התנ״ך, הגעתי לאמונתי הנוכחית.

אפשר להוכיח באופן היסטורי כי אותם היהודים נשארו
תחילה בבית״הכנסת, אולם קר שו משם. בתפילת שמונה־עשרה
הוכנסה בירכת־המינים שקיללה את היהודים־הנוצרים.
תפילה זאת איפשרה ליהודים לברר אם לא חדר לבית־הכנסת
יהודי־נוצרי.

עד לאחר הבר״המצתה שלי. אולם תנועת־הנוער הציונית,
שהשתייכתי אליה, הרחיקה א,תי מן היהדות הדתית. עברתי
למארכסיזם קיצוני. אולם דוקא יחסי אל ישוע החזיר אותי
לציונות.

כמה יהודים־נוצרים נמצאים כעת כעולם?

האם היית לפני כן יהודי דתי?

האם כאת עתה לארץ גם כדי לארגן מחדש
את היהודים־הנוצרים?

כולנו מאוחדים בכך שאנו ר!ואים את יום השבת כיום
המנוחה. ואנו רוצים לחוג את הרגלים — פסח, שבועות
וסוכות — ואת חג־החנוכה, וכמובן גם את ראש־השנה.

קשה לתת מספר מדויק. לצערנו עברו רבים מהם גם
לתרבות הנוצרית, ורק חלק, הנמצא כעת בסימן עליה,
משייך את עצמו בהכרה ליההת״הנוצרית. הם מונים כמה
אלפים.

כאילו ארצות קיימים ארגונים יהודיים-
נוצריים?

,נשלחוך לכאן כמזכיר הארגון הבינלאומי של היהודים״
הנוצרים כדי לטפל ביהודים־הנוצרים בישראל מבחינה רוחנית,
ולארגנם. האירגון הוא השלב הראשון, והמטרה הסופית היא
קהילה•

כן, אבל אנו סבורים שעלינו לטהר אותו מכל מיני מינהגים
אליליים שחדרו לכנסיה.

בשורה שלמה, כגון ארצות־הברית, בריטניה, צרפת,
גרמניה, הולנד׳ ארצות סקנדינביה, אוסטרליה, דרום־אפריקה
ועוד.

הארגון הוא אגודה, לא כנסיה, כיום זוכים עדיין החברים
לטיפול בכנסיות השונות שהם משתייכים אליהן. המטרה
היא הקמת קהילה, שבה יהיו מדריכים משלה. איני רוצה
להשתמש במילה כמרים, כי בתנ״ך זוהי הגדרתו של כהן־
אלילי.

האם אתם רואים כיום חשכת או כיום
הראשון את היום הקדוש?

האם אתם חוגגים את חג־המולד הנוצרי?
למשל?

עץ חג המולד, סנטה קלאוס, ושאר הזכרונות מן העבר
האלילי.

ואתם הגותם את חג הפסח כצורה המסורתית,
כקריאת ההגדה?
כן, בשנה האחרונה קיימנו אפילו מחנה של צעירי
היהודים־הנוצרים בהולנד, שנפתח בקריאת ההגדה ונסתיים
בסעודה הנוצרית הקדושה, שהרי גם היא אינה אלא סעודה
יהודית.

אץ ניג 1ד בין פסרוס o n in g i״אני רשאי, איפוא, לסכם את דעתכם כף
שאינכם רוצים אלא להעכיר רפורמה כדת
היהודית, שמקורה כהכרת ישוע ככמשיח?
מאז ימי ישוע התחלקה היהדות לשני פלגים. הפלג האחד
דחה את ישוע, והפך ביהדות הרבנית לעיקר, במידה מסוימת.
לפלג השני, שהכיר ביש, ע ,הצטרף מעוט מקרב היהודים.
ובמרוצת הזמן הרבה אנשים מבני עמים אחרים. אולם אותב
עמים לא־יהודיים הביאו עמם דברים טמאים, אליליים. הרפו רמציה
של מארתין לוטר היתה טיהור ראשון. אולם יש לד,מ״
שיך בה באופן עקבי עד אשר תסולה המורשה האלילית האח רונה•
ולכך יכול לתרום את התרומה המכרעת רק העם היהודי.

היהודים מאמינים כדרך כלל כי היה ניגוד
מסוים כין פטרום, תלמידו של ישוע שראה את

כמה יהודים־נוצרים ישנם כישראל?
כמה מאות. אולם ישנם רבים אחרים השומרים את אמונתם
בסוד, ואת מספרם אין אנו יודעים.

-איננו יכולים להתוזתך

האם יש ליהודים הנוצרים רכנים או כמרים?
מי מטפל כהם מכחינה רוחנית?

••ה *0סי1ן אינ 1ובנך

אתם רואים את עצמכם כנסיה נוצרית נם־
דלת מכנסיות אחרות?

מה יחסכס למיסיונים השונים הקיימים
כארץ?

לא. היינו רוצים להיות נוצרים משיחיים טהורים במידה
כזאת שנהפוך את הפילוג בין הכנסיות למיותר בישראל,
אף שהוא קיים בעמים האחרים. בארגון היהודים המשיחיים,
הן בעולם והן בסניף הישראלי, ישנם יה, דים השייכים לרוב
הכנפיות הפרוטסטנטיות.

אני יודע שמלבד כמה מקרים בודדים יוצאים מן הכלל׳
אין אמת בהאשמות שהופיעו לאחרונה בעתונים השונים,
כאילו עוזרים המיסיונרים לאנשים להגר לחוץ־לארץ —
לפחות לגבי המיסיונים הפרוטסטנטיים. אולם באופן אישי
איני מאקין כי אפילו שיטת־המיסיון הטובה ביותר נכונה לגבי
ישראל. לפני שיכול להיווצר קשר אמיתי בין הכנסיות וישר אל,
חייבות הכנסיות להשכיח מלב ישראל, על ידי גילויי
אהבה פעילה את אשר עוללי עמים שקראו לעצמם נוצרים כל פי
היהודים.

האם נטכלו יהודים אלה?

כן. אולם הטבילה היא מנהג יהודי עתיק, שחודש על־ידי
יוחנן המטביל וישוע.

וכניכם עוכרים כרית־מילה?

אנו רואים בזה סמל לאומי. אין זו חובה ליהודים נוצריב.
אך בני, למשל, עבר ברית־מילה, אם כי בידי כירורג ולא
בידי מוהל.

מה יחסך, איפוא, למאמצים הנעשים עתה
כחוגים שונים לחוקק חוק שיאסור ככלל את
קיום המיסיונים כישראל?

כתחום החוקים הנוכחיים של ישראל, איך
יכולים יהודים־נוצרים להינשא, להתגרש, וכו׳ !

אני יודע שאני תמים דעים עם המיסיונרים עצמם, אשר
לא יתנגדו לחוק שיאסור את השימוש בדרכי־שיכנוע חומריים
לצרכי המיסיון. אולם איסור המיסיון בכלל היה פוגע בחופש !
המצפון במידה כזאת, שהדבר לא היך, מובן בעולם לגבי
היהודים שסבלו קשות בעצמם מחוסר חופש זה.

לפי החוקים הקיימים, אין אנו יכולים להתחתן. קשה
אפילו לעשות זאת בעזרת כנסיות אחרות. ישנם אצלני
אנשים שנתקלו בקשיים חמורים בשטח זה.

התקנה בגשר שינקין
דרכי חיים

באר ריץ באתונה היה מלא מפה לפה. באחת הפינות ישבה
כוכבת־הערב, הרקדנית הבלונדית־כימית ויקטוריה בסט, חט פה
מנוחה קצרה לאחר ההופעה המעייפת.
לפתע נתקלו עיניה באותיות מרובעות מוכרות, על המדים

התרגלה לצאת עם אנשים רבים, לא התנגדה לבקשה —
ביחוד לאחר שקיבלה אישור לטיבו של הבחור מיושבי הבאר.
הבחור, הידוע ביך חבריו־למקצוע, נהגי־ד,מוניות, בשם
פינייה, מסר באותו ערב את ההגה לידי נהג אחר, שהביא
את הזוג לעדן באר הרמת־גני. פינייה שתה, ויקטוריה לגמה,
הנהג שהביאם התבודד בפינה אחרת. פינייה שילם בשטרות
מרשרשים, הציע רבים כמותם לויקטוריה תמורת חסדיה.
ויקטוריה סרבה.
בשתים אחר חצות עזב הזוג את המקום, נכנס, לפי דבריה
של ויקטוריה, למונית אחרת שדהרה לעבר תל־אביב. ליד
גשר שיינקין, בקרבת יד־אליהו, במקום שומם לחלוטין, עצ רה
המונית את מהלכו;.

במעצר.
כעבור זמן קצר זכתה ויקטוריה לביקור בביתה: שלושה
מידידיו של פינייה — שני בחורים ובחורה. אם תבטל את
תלונתה במשטרה, הציעו השלושה, תקבל תשלום מתאים. אך

מאבק בדירה

רקדנית ויקטוריה בסט כל,פריסין
•אפילו הערבים —
הכחולים של שני צעירים תמירים, אשר נכנסו באותו רגע
למקום. ויקטוריה ניגשה אליהם בהתרגשות גלויה, גילתה
לשמחתה כי היי אלה עובדי אל־על, שבאו מישראל.
בשיחה שנתפתחה גילתה להם ויקטוריה כי היא רקדנית
כבר שנים רבות וידועה במצרים, ביחוד בסביבות התעלה,
בקפריסין ובאתונה בכינוי וינוס, בגלל גופה המחוטב לתפ ארת.
ויקטוריה
סיפרה גם על הוריה ואחיה, שעלו לפני שלוש
שנים לישראל, עזבו בארץ־היאור משיות הגונות ודירה נוחה.
היא עצמה נמצאת באתונה רק כבתחנת־ביניים, מתכוננת להגיע
לישראל, לחיות בין אחיה היהודים.
לפני שבועיים פגשו שוב שני הצעירים את ויקטוריה בבאר.
הפעם היה זה באי תל־אביבי — פאריזיאן. ויקטוריה מצאה
את הוריה בחדר צר ואפל ביפו, החליטה להמשיך לעבוד במקצועה
הקודם, לעזור להוריה החולים, קיבלה את העבודה
דרד כוכב חדש בשמי־האמרגנות. יגאל בורג (העולם הזה
859 ואילך) ,שהתפרסם במשפט עירית רחובות.

נזכרת ויקטוריה בהתרגשות :״הנהג יצא, סגר את הדלתות,
הא־רות כובו. פינייה אמר לי שהנהג תיכף יחזור.״ בינתיים
החל פינייה מחדש את הצעותיו לויקטוריה, שעמדה במרובה.
״לפתע הניח את ידו על צוארי, החל לנשקני. התנגדתי. הוא
נשך את אזני, את שפתי.׳.הזהרתי אותו שאני נתינה אנגליה.
צעקתי שאני יהודיה, אך הוא המשיך.״ שעה וחצי נמשך
המאבק, עד אשר הגיעה ויקטוריה לאפיסת־כוחות, נכנעה.
״אפילו הערבים לא התייחסו אלי כך.״
הנהג חזר כשהכל כבר נגמר, התנצל :״אני מצטער על
מה שהיה.״ פינייה הציע לגשת למלון רמת־גני, ויקטוריה
בחרה במלון תל־אביבי. אולם פינייה הבין את כוונתה להז עיק
את המשטרה, סירב, הורה לנהג לקחתה הביתה. בדרך
התנהגה ויקטוריה בסלחנות רבה, קיבלה אף את הצעתו
של פינייה ליהפך לחברתו הקבועה. ליד הבית עזר לה לצאת
מהמונית, נשקה על שפתיה המרוטות נשיקת־לילה־טוב, קבע
עמה פגישה למחרת ב־ 11 בלילה ליד תחנת־המשטרה הסמוכה.
ויקטוריה באה בדיקנות לפגישה. עוד באותו בוקר ביקרה
בתחנת־המשטרה, הביאי. את לבניה הקרועים, סיפרה את פרטי
ההרפתקה הלילית.
כאשי הופיע פינייה — באיחור — מלווה שלושה בחורים,
חיכתה לו הפתעה: שוטר לבוש אזרחית התייצב בינו לבין
ויקטוריה. פינייה הביט באשה שהפילה אותו ברשת, פלט
לעברה בארם :״זה לא יעזור לך!״ צעד בגנדרנות עם השוטר
לעבר תחנת־המשטרה.

ביקור שד ידידים
״היא הורידה את לבניה,״ טען בשעת החקירה. ויקטוריה
התרגזה :״עם נסיכים כמו עבט חלים * טרבתי לשכב תמורת
כטף — האם אסכים ליהפך מזרון בשבילך?״ השאלה היתד,
מצלצלת — אך הרבה פחות מטטירת־הלחי שליוותה אותה.
לבסוף הודה פינייה. להגנתו טען כי עשה זאת מתוך שכ רות.
כדי להמחיש את דבריו חטף את טכין־הנייר שהיתר,
מונחת על השולחן, סרט את עצמו בבטן. השוטרים חייכו
לתוך כף־ידם. ויקטוריה פרצה בצחוק. כל העניין דמה יותר
מדי לקומדיה זולה. ויקטוריה הלכה לביתה, פינייה הוחזק

ההצעות נדח1
בליל־שבת שלפני ערב־פטח, באה ויקטוריה כרגיל לבאר.
אחרי שעה 11 ניגש אליה אחד ממעריצי הופעותיה, הציע לה
את שירותו להחזירה לביתה. ויקטוריה, אשר בתוקף מקצועה

בן דודו של המלך־לשעבר פארזק.

קבצו
(המשך מעמוד )5 כשאני ישבתי זמן מה׳ נטיתי להתנמנם׳
נעור מדי פעם לקול שקשוק מטבע המוש לך
לפנכה.
חזרתי בדרך בה באתי. באחת הטימטאות
רצה אדם לעשות עמי חסד בתתו לי עשר
פרוטות. לא יכלתי להתאפק ואמרתי :
״חבר, שמור זאת לעצמך. הענין כולו הל צה

אדם זה קיבל פרצוף — זה היה שווה
כסף לראות אותו !

הביתה במודה
בבואי למערכת התחלתי להוריק את כיס־.
עשרות מטבעות הצטלצלו, התפזרו על ה רצפה,
התגלגלו אל מתחת לשולחנות. הת ברר
שהצלחתי יפה כקבצן מתחיל ז אספתי
שש לירות ומאה ועשרים ושבע פרוטות —
סכום השווה לשכרו היומי של פועל מק צועי,
סוג ב׳.
הייתי עייף מאד ויכולתי להרשות לעצמי
להזמין מונית. כאן החלטתי לעשות מעשה
קונדס אחרון: הושטתי לנהג המופתע חופן
של מטבעות בנות עשר פרוטות, פתקי מגן
דוד אדום ומטבעות של פרוטה אחת. הוא
סירב לקבל את הכסף.
״זה מטבע חוקי,״ התעקשתי.
#מנין לך האוסף המחורבן הזה?״ שאלני.
״זה הסוד שלי עניתי ושקעתי להנאתי
בתוך המושב המרופד של האולדסמוביל, ב עוד
הנהג הנזעם מנסה למנות את כספ־,
טועה וחוזר וטועה בחישוביו.

נתקפת ויקטוריה בסט בישראל
— לא התייחסו אלי כך!״
ויקטוריה, שכל העניין זיעזע אותה כפי שלא זועזעה מימיה,
הראתה להם את הדלת בכעס. היא באה ארצה, היות והיא
חשבה שכאן תמצא הבנה למעמדה, תוכל לעבוד ולקיים את
משפחתה, בלי הטרדות של דעות־קדומות .״אני רוצה לראות
צדק מלא,״ הטיחה בפני השלושה .״אחרת לא אאמין עוד
באדם בישראל. אלך להתנצר!״
אולם ויקטוריה גילתה כי צדק אינו דבר פשוט כל כך.
אמנם עניינה נמסר למשטרה ופינייה יובא למשפט — אולם
לא כל ההכרעה תיפול במהומות כה מכובדים. כאשר נכנסה,
באחד הבקרים, למקום־עבודתה, חיכתה לה הפתעה בילתי-
נעימה: מכיוון שנעדרה שמונה ימים מעבודתה, בוטל החו זה
.״מוטב שתיעלמי מן האופק משך חודש ימים,״ הציע לה
אחד מבעלי המקום ,״עד שהעסק יישכח קצת.״ ויקטוריה
ראתה בכך את ידם הארוכה של חברי פינייה.
בהתרגשות מרירה, פרצה בבכי .״די, אני גמורה!״ נאנחה.
בכל מקום מתנכלים לי. בכל ישראל לא מצאתי אדם אחד
שאפשר להאמין בו.״
אחד הנוכחים נים דל לנחם אותה .״אין דבר, אל תתיאשי.
עוד תפגשי כאלה.״ אך ויקטוריה לא נטתה להאמין. בהזדמנות
הראשונה תארוז את חפציה ותחפש ארץ שרקדנית יכולה
לרקוד בה בלי ליפול בצרה.

במדינה
( המ שך מע מוד ) 8

דרי הבתים הסמוכים לא יכלו לעצום עין.
כאשר שככו, סוף
בשעת״לילה מאוחרת,
טוף, הצעקות, התברר שהאסיפה נתפזרה
בלי לקבל החלטות.

האב והבן

מקלעי הלגיון הערבי זרעו צרורות ארו כים.
משורייניו נעו לעבר לוד ורמלה. המ שימה
היתד, לשוב ולכבוש את שתי הע רים
מידי היהודים.
באחת העמדות הקדמיות ניצבו חיילים מ אובקים,
חבושי כובעי גרב. היו להם רובים,
רימוני״יד, מספר זעום של מקלעים. הם
הצליחו להדוף את ההתקפה. אולם המחיר
היה מספר חללים — בתוכם טוראי מרדכי

לאחר זמן קצר הגיע ישראל הס, האב,
על נפילת בנו יחידו
מרומניה, קונן
החליט להקים לו יד בישראל.
הוא התרוצץ על פני משרדי־ממשלה ו לבסוף
הקציב לו האפוטרופוס מקום לבית־כנסת
בעג׳מי, יפו. ועד־ד,שכונה חיפש רב
מוכשר, שינהל את הענינים כראוי, בחר ב רבי
משד, באב״ד • בן למשפחה, אשר כל
אנציקלופדיה יהודית מציינת אותה כמקור
לרבנים ידועים.
הרב הפך לסתת. ארבע השנים ה *
פירוש השס: בן־אב־בית־דין.

ראשונות של כהונת הרב באב״ד בבית-הב־נסת
בעג׳מי חלפו חיש קל. הוא הרגיש את
עצמו כבעל״הבית. רק דבר אחד צרב את
עיניו: שלט הקארטון שהיה תלוי על כותל
בית״הכנסת והכריז באותיות מאירות״עיניים
כי המוסד הוקם לזכר מרדכי הס.
בוקר אחד, לפני שמונה חדשים, יצא ה רב
באב״ד מחדרו, סקר את ממלכתו —
וחמתו בערה בו כאש אוכלת: שלט ה״
קארטון הוחלף בלוח שיש, ומלבד הכתובת
הקודמת נוספו עליו המלים :״הוקדש על״
ידי ישראל הס״.
הרב היה מזועזע: הוקדש? הרי הבניין
לא שייך לד,ס!
ידיו של הרב ידעו רק לדפדף בספרים
הקדושים, אולם אין דבר העומד בפני ה רצון!
הוא אחז בפטיש ואיזמל, הסתער על
הלוח ד,אפיקורסי, הנחית עליו מהלומה אדירה.
הלוח נסדק.
האב השכול וחבריו של מרדכי הגיבו כ דרכם:
הלוח תוקן והוחזר אל מקומו. אולם
הדבר רק הגדיל את זעמו של הרב. הוא
שינה את מקצועו לשעת״לילה חטופה׳ אחז
במכחול״צבעים, כיסה את המלה ״הוקדש״
ווזמלים הבאות אחריה בשכבה עבה של
צבע שחור.
הצעד הבא אירע כעבור ימים מספר: ה לוח
המרגיז נעלם לגמרי.
יש מה לשכור. כאן פקעה סבלנותה
של משפתת הם. השערוריה הקיפה את כל
השכונה, הגיעה לשיאה, כאשר הובאה כל

הפרשה בפני משרד״הדתות.
הרב באב״ד רבין שהוא הרחיק לכת,
חשש שהוא יאלץ להפוך את הסתתות, או
הצבעות, למקצועו הקבוע. הוא הודה בטעו תו
. ,הבטיח להתקין לוח״שיש חדש בכספו,
ביקש ממשרד-״הדתות רק בקשה אחת: ש לא
להזכיר שם אשד — ,את שם אמו של
מרדכי — על גבי הלוח.
בשבוע שעבר היו הכל מרוצים. לוח״
השיש החדש נקבע על קיר ביתיר,כנסת ב נוכחות
משפחתו של מרדכי וידידיו. רק אש תו
ילידת״צפת של הרב באב״ד הציצה מח״
לון־חדרה ופלטה בליגלוג :״עכשיו יהיה
שוב מד, לשבור!״
סעד ארך מכתב ו»כ תב
עובדות מחלקת״הסעד של עירית־תל*
אביב היו נרגדות ושרויות במרד, שחורה.
השולחן הגדול והחום של משרדן היד,
עמוס גליונות נייר, ובמרכזו נחה רשימר,
ארוכה — רשימה של אלף שמות••
לכאורה היה עליהן לשמוח. הרי האנשים
הנכללים ברשימה הארוכה פתרו את כל
בעיותיהן, שלחו אלף חבילות מזון של
חברת קאר * לנצרכי תל״אביב, לכבוד חג״
הפסח. החבילות חולקו בטקס מפואר, ב ׳
דשתתפות מנהל חברת קאר בישראל׳ ראש ״
קאר (ראשי תיבות של השס האנגלי־
״קואופרטיב למשלוח מתנות אמריקאיות
לרל מקום״) היא איגוד של 26 אירגתינו
דתיים, פועליים וחקלאיים המעביר מתנות
4 0ארצות, שלא על־ מנת לקבל רווחים,

העולם הזה 862

א נש ים
במדינה העיר, חיים לבנין, שחקנית־הקולנוע סופי
(אבן על כל מיל) לקלייר והשחקן יוסף
ידין. אלף משפחות תל־אביביות יכלו לחי:
את חגן באווירה של שלוה ושובע.
עכורה ספרותית. אולם אין טוב
בלי רע, והרע שבכל הפרשה היה הנודג
המחייב את מקבלי החבילות לשגר מכתבי״
תודה אישיים לשולחיהן.
מרבית נצרכי תל־אביב אינם יודעים
קרוא וכתוב, חותמים על מסמכי לשכת
הסעד בטביעת־בוהן. על כן מצאו עובדות
הלשכה את עצמן עומדות בפני מבצע
ספרותי נכבד: כתיבת אלף מכתבי תודה
אישיים בסימון שונה.
הדבר הפיל עליהן בעתה .״אלף מכת בים?״
אמרה אחת מהן .״הדבר לא יתכן !
זוהי מלאכה בשביל האיש שחיבר את
אלף לילה ולילה — וספק אם גם הוא
היה מצליח•״
מכיוון שמחברו הנכבד של אלף לילה
ולילה שוכן זה מכבר בגן עדנו של אללה,
מצאו עובדות לשכת־הסעד פתרון אח;־
לבעייה הספרותית: השבוע פנו הן אל
מנהלת המחלקה, ריבה אהרונסון, טענו ש החבילות
הגיעו לידי ראש״העיר, דרשו
שאנשי״לשכתו הפרטית ינסחו את מכתבי
התודה .״הרי הם מומחים גדולים לכתיבת
מכתבים !״

דרכי אדם
לא מאוחד מד•
באולם הקולנוע ברמלה ישבו הצופים
מרותקים חזו בסרט משפט דרייפוס. ביניהם
התבלטה קבוצת אנשים שגילם נע בין
.65— 95 לפתע התרומם אחד מהם, קרא ב־

בולאי שלום לבטיו־ל־
400 בולים, עט נובע
בבית״המשפט :

התרגשות לעבר הסצינה
״שקר, כל זה לא נכון ! ״
למנשה ינקילביץ ( )91 היו כל הזכויות
לכך. כשהיה צעיר יותר נוכח במשפס״דריי״
פום המקורי, גילה בו התעניינות מרובה.
זכרונות ממשפט זה, בצרוף ספורים אח רים׳
החל ינקילביץ לעלות בכתב עוד ׳בה יותו
בגיל .70 בנעוריו, באודיסה׳ לא נתן
את ראשו לזאת ; התבלט כאחד השובבים
הגדולים, בילה את זמנו בצינוק בית הספר
יותר מאשר על ספסל״הלימודים .״אמי לק חה
אותי עמה לכל מקום״ ,נזכר ינקילביץ
בבהירות מפליאה ,״פחדה שאשבור, בהיותי
לבד בבית, את כל הרהיטים.״
לפני ארבע שנים הגיע ינקילביץ לישראל,
כשבאמתחתו 68 ספורים כגון הדון ז׳ואן
הנענש והבת האובדת, כתובים בצורת אג דות
לילדים, שוכן בבית זקנים מלב״ן, ב רמלה.
דאגה
לפירסום. בזמנו הפנוי מכתיבת
סיפורים נוספים, בכתב רוסי עגלגל, נזכר
ינקילביץ כי עד 120 נשארו לו בסך הכל רק
29 שנה, החל לדאוג להוצאת יצירותיו ל אור.
אולם עורכי־עתונים אכזריים הטילו
ספק בכשרונו הספרותי. זמרת חסרת״לב*
* פירוש השם :

העולם רחח 862

בן״אב״בית״דין.

שהשיבה את פני ינקילביץ ריקם אפילו כת בה
באחד העתונים היומיים :״צריך ל הרשות
לו לכתוב סיפורים רק כשתהיה ב ארץ
כמות מספקת של נייר.״
בינתיים הוקם בישראל בית״חרושת לנייר,
אך ינקילביץ הפסיק לכתוב. הוא מסתפק
בקריאת קטעים נבחרים מיצירותיו באוזני
המטפלות ; ומדי פעם בפעם הוא נאנח ומ עיף
מבטים מלאים קנאה בכתבי שלום עלי כם
וי. ל .פרץ הסדורים על כונניתו.

לתת השד, הצעה
כאשר ביקר תת־שר המסחר והתעשיה
זלמן סוזאייכ, בשדה־בזקר, פנתה אליו
פאולה בך גוריון בהצעה מושכת :״בוא
לעבוד כאן. נספק לך צריף עם מים.״ השיב
סוזאייב בהיסוס :״תחילה עלי להתיעץ עם
אשתי.״

עסקים
3ד 3ו ל 3ודא•
שלום לבטר לא התעניין מימיו באיסוף
בולים, אולם הוא ידע שאנשים אחרים
מתעניינים בכך — לא רק ילדים, ולא רק
תושבי״ישראל. הוא ידע שאנשי־עסקים
רציניים בארצות״הברית שילמו !מחיר־ם
גבוהים עבור בולים ישראליים משומשים.
הם אפילו קיבלו אותם כתשלום תמורת
משלוחי״מזון גדולים ששוגרו לישראל. הוא
הרגיש שהוא מוכרח לעשות, משהו.
משהו נעשה. לבטר ערך רשימה של בתי״
ספר בתל״אביב, ביקר ברובם. הוא סיפר
לתלמידים שהוא הקים מועדון־בולאים ל חברי־המועדון
יקבלו
נוער בשם אסף.
הנחה של 10%על כל הבולים שיקד.
הם יקבלו !ם בול זר תמורת כל שני
בולים ישראליים. המועדון ישלח להם כל
בול ישראלי חדש! ,מיד לאחר הופעתו.
ויתן להם קטלוג בולי׳ם אחת לשנה, חינם
אין כסף. דמי החברות במועדון יהיו רק
חצי לירה לחודש•
הילדים חשבו שזה עסק מצויין. כך חשב
גם לבטר.
כל זה אירע בראשית שנת . 1949ב ראשות
שנת 1954 התרחב המועדון, הקיף
450 חברים — והתפרק במפתיע.
הספד אכזרי. המשטרה ניסתה ל הסביר
את פשר הסוף ה!מר: היא קיביי־ז
ארבע תלונות מילדים ששלחו לבטר 400
בולים ישראליים כל אחד, חיכו שישלח
להם עט נובע, כפי שהבטיח במודעות
בעתונים, לא קיבלו דבר. לבטר טען ש מאות
ילדים אחרים קיבלו עטים נובעים,
לטענותיו. הוא שוחרר הוכחות הביא
בערבות עצמית של 50ל״י. אולם הנזק
נגרם: המועדון התפרק.
בשבוע שעבר הוספד מועדון־הבולאים ה צעירים
על דפי ידיעות אחרונות. באותה
רשימה קיבל לבטר גם את פסק״דין המיות
שלו• הוא הופיע במערכת העולם הזה,
כשגליון העתון בידו, הכחיש את ההאשמות
בתוקף, טען שהכל מצוץ מהאצבע.
שני משכרים. גירסתו של לבט־עצמו
היתד, שונה לגמרי מזו של העתון :
הוא מילא את כל התחייבויותיו עד ראשית
שנה זאת, כאשר התחולל משבר חמור
בשוק־הבולים: האמריקאים הפסיקו לק נות
בולים ישראליים, מאחר שמספרם ב־ארצות״הברית
היה גדול מזה שנצטבר בידי
הישראלים עצמם.
משבר זה חל בעת ובעונה אחת עם
משבר שני בחייו של לבטר: הוא התגרש
מאשתו, השאיר לה את דירתו היפואית,
אך היה נאלץ לקחת אתו את בנו (האשה
טענה שהיא מוכרחה לעבוד ואין ביכולה־,
לפרנס את בנה( ,בן הארבע וחצי) .הדבר הש קיע
אותו במרד, שחורה. הוא זנח את עס קיי,
לא השיב על מכתבים.
״היה לי שם טוב בין סוחרי־הבולים
ועכשו באים העתונאים ורוצים ללכלך
אותו במכתב־עט אחת,״ הוסיף הוא במ רירות•
דעתם של אוספי״הבולים לא עניינה
אותו עוד: הוא לא התעניין מעולם ב־איסוף״בולים.
מעטים מהם היו מוכנים ל קבל
את דבריו של לבטר.

הארץ
זה עתה קיבלתי מן הגרירות הא מריקאית
בישראל שלושה העתקים
(על המשמר).
אליעזר בוכני, חיפה
האס לא יותר נכון לומר :״הגרי רות
הישראלית בוושינגטון״?,
ועידת חרות תינעל הלילה בקבלת
החלטות בשטחי פעולתה השוטים של
התנועה (מעריב).
יצחק ביגה, ירושלים
מפא״י יסרה אתכם בעקרבים, ח רות
— בשוטים.

חוסר תלבושת״ערב שאל מפלג עניבת־פרפר
שחורה, עטה מעיל״גשם כדי להסתיר את
בגדיו הפשוטים. אולם שומר״הסף החשדן
של הלה־סקאלה הרגיש בדבר, הרים את ה מעיל,
סרב להרשות את הכניסה, נכנע רק
לאחר שערוריה ציבורית.
אחרי שיוסף ידין שיחק את תפקיד״
הגיבור במחזהו ביש־המזל של נתן שחם
חשבון חדש (ראה תיאטרון) ,קיבל הוא תפ קיד
חדש, קרוב לו יותר. הפעם יהיה הוא
חייל מרוקאי מאוכזב שהסתבך ברצח, ב מחזהו
החדש של יגאל מוסינזון קאזא־בלאן.
אמר טוסינזון :״אחרי ההצגה יבחרו
אותי לוועד עולי מארוקו.״

תיאטר 1ן הקאמרי חשבון עצו 3

כוכבת סופי לקלייר
ל־ 20 אלף, שי
בדרך אחרת סיפקה את צרכיהם של יש ראלים
רבים החברה האמריקאית, קאר, ש החליטה
לתת נוסף על החבילות המועברות
על ידי אנשים פרטיים (ראה במדינה) תרומה
משלה, בשיעור 20 אלף חבילות מזון, ל אוכלוסיית
ישראל הנצרכת, לחג״הפסח׳ בח רה
לצורך זה בשחקנית־הקולנוע הצרפתית,
סופי לקלייר, כוכבת הסרט אבן על כל
מיל, המצולם עתה בישראל, שהצטלמה כש היא
מוסרת את חבילת״המזון הראשונה.
כאשר נשאלה שחקנית־קולנוע אחרת,
ליזבט סקוט הכוכבה ההוליבודית זהובת
התלתלים וארוכת״הרגליים׳ לדעתה על אופ־נת״הלבוש
הצרפתית החדשה׳ השיבה בח יוך
לעגני :״הבגדים החדשים הינם גבריים
ומטעים. אף גבר לא ירצה לשאת נערה ש תיראה
כמו אחיו.״
חובב גדול של שחקניות״קולנוע הנסיך
עלי חאן, מעריץ מירוצי״הסוסים, בעלה
לשעבר של ריטה היוורט, איבד לאחרו נה
את מזכירתו הפרטית, מארי ז׳אן לו בן
40 שנעלמה באורח מסתורי בריביירה
הצרפתית. הסביר הוא בצחוק לחוקרי המש ״כנראה
שהמסכנה הצליחה, סוף
טרה :
סוף, למצוא מאהב.״

פרגסואז ג׳ילו

התיאשה מן האהבה
פיקאסו, אשת הצייר המודרניסטי״שמאלי״
קיצוני, פאבלו פיקאסו, שהחליטה ל התגרש
מבעלה, הכריזה באזני״העתונאים :
״נמאס לי להיות נשואה למצבה ציבורית.״
לא גילה רכרוכיות יעקב אפלויג, איש
המנהלה של ספור,ט ישראל, שהתנחם במב צע
ספורטיבי מיוחד במינו: כאשר ראה
הוא מכונית מחליקה ללא נהג, במורד רחוב
בגבעתיים, קפץ עליה, עצר אותה׳ השיב
את רוחו של הנהג המפוחד, שניצב בקרבת״
מקום.

למ 3קד. שערוריה
כאשר ישב אזרח ישראלי אחר השוהה בחוץ
לארץ, המבקר המוסיקאלי ד״ר פטר עמ־נואל
(עולם הסימפוניה) גראדנוויץ, ב אולם
ברומא והאזין לקונצרט מיצירות
איגוד >!פטרושקה< סטראווינסקי, בני צוחו
של המחבר עצמו, שלא זכה להצלחה
יתירה, העיר לו ידיד שווייצי :״סטראוויג״
סקי מת כבר לפני עשרים שנה׳ אבל הוא
טרם הרגיש בכך.״
להצגת אופרה חדשה במילאגו, איטליה,
הלך ד״ר גארנדוויץ בלוויית הפסנתרן ארוך-
השיער ונעים־ההליכות פראנק פלג. מ
חשבון
חדש הוא הקדמה למחזה מצוין.
לרוע מזלו, לא כתב נתן שחם את המחזה
המצוין הזה, הסתפק להגיש לצופים את
ההקדמה, שאינה אלא שרשרת של עובדות
ללא נשמה.
העלילה העקירית היא מעין מעשה־חסמבה
בסדום — נער מלא אידיאליזם כרימון
(אילי גורליצקי) מגלה כי מהנדס המפעל
היה קאפו באושוויץ. היה ברור לו (וגם
לשחם) כי כל קאפו היה רוצח ובוגד, ל החליט
להוציא את האמת לאור ואת המהנדס
להורג. .
לרוע מזלו (ולרוע מזל הצופים׳ הנאל צים
להקשיב לדו־שיח צברי הצורם את
האוזן בחוסר־אמיתות) התאהב בבתו של
המהנדס. קונפליקט מם׳ .1
ברגע זה נכנסה לעלילה אשתו של המהנ דס,
המוכנה להלשין על בעלה ולהשליכו
לכלא מפני שהאקלים של סדום חם לה מדי
ובגללו נטשה את בעלה ובתה. קונפליהט
מם׳ .2
אחרי כל זה מוכן הצופה להיכנע. אך
ברגע האחרון מופתע על״ידי תמונה מצ גת
בה נשבר המהנדס (יוסף ידיו) ומודה
כי הפך קאפו כדי להציל את עורו, למרות
שהיה נדמה לו כי עשה זאת כדי לייסד
מחתרת. עוזרו־יריבו (זלמן לביוש) ,השח קן
הטוב ביותר של המחזה, מניח את ה אקדח
מידיו וסולח לו. הוא מבין כי העבר
אינו חשוב — חשוב החשבון החדש, חשבון
העתיד. בהתישבו בסדום כיפר הקאפו על
עוונותיו.
התפאורה המצוינת של, משה תמיר ומש חקו
של לאון קזבינר, עולה חדש, היו
ראויים למחזה טוב יותר• נוכח ביזבוז
הכשרונות, החשבון החדש אינו חשב• ן
כדאי.
שחקנים אדו 1ש ד שני משרתי
מכונית היגואר השחורה התקדמה במהירות
בערפל הלונדוני. ליד ההגה ישב אדם
בריא־בשר, הסתכל בעצבנות בשעונו העיף,
מפעם לפעם, מבט חטוף לעבר התיק המו ארך
שנח על המושב האחורי.
היה זה ערב גדול בחייו של מאיר תיאודור
ביקל. המשפחה המלכותית הואילה להקציב
לו ברוב חסדה שלוש שעות רצופות,־לד,א זין
לשירתו בשמונה שפות, כשהוא מלווה
את עצמו בגיטארה.
שבע שנים קודם לכן היה תיאודור ביקל
שחקן קטן, בארץ קטנה לא פחות. תיאטרון
הביטה זיכה אותו בהפלטת 26 מילים ב תפקיד
השוטה הכפרי במחזה טוביה החו לב.
הקאמרי נטה לו חסד ובמחזה משרתם
של שני אדונים היה האדון השני.
ביקל החליט ללמוד את מלאכת המשחק
ביסודיות, נתקבל לאקדמיה המלכותית למש חק
בלונדון, מילא תפקידים רבים בזה אחר
זה, עד אשר נתקלה בו עינו המנוסה של
סיר לורנס אוליבייה, שביים באותה תקופה
את המחזה חשמלית ושמה תשוקה. .
מאז הפך תיאודור ביקל לשם־דבר בחו גי
התיאטרון והקולנוע באנגליה, קבל תפ׳
קידים ראשיים מכובדים ביותר, עזב את חד רו
הדל, השתכן בדרה בת שבעה חדרים
מרווחים — אדון לשני משרתים.
בשבוע שעבר, לאחר ביקור בן תשעה
ימים בישראל, טס 5יקל ליוגוסלביה, בה
מוסרט עתה סרט חדש בהשתתפותו. כמה
שחקנים קטנים בישראל שקלו אם כדאי גם
להם לארוז את מזוודותיהם.

הסרט שבו נפתח הפסטיבל נקרא סערה מתחת למים
והוצג על מסך רחב פי \ 2מו הרגיל, בשיטת ״סינמא־סקום״׳
אשי אינה משיגה, בניגוד למה שסבורים רבים,
תלת־ממדיות. אולם זוית־הראיה של מצלמת ה״סינמאסקופ״ מגיעה כמעט לזוית־הראיה של
עין האדם — כ־ 160 מעלות.
אולם יתרון טכני זה לא עמד למוצר ההוליבודי ד,שיגרתי, הילדותי, שמרובות בו.
הנשיקות והסנוקרות מתחת למים ומעליהם. קרקע־הים נתגלה כפוטוגני מאד, אבל העלילה
לא היתד, יכולה להתפאר באותה התכונה.
הרוסים לא הציגו את סרטיהם על המסך הרחב, הסתפקו במריחת המסך הרגיל בצבעים
נאים. אחד מסרטיהם היה גודלה של מארינה. הכל ציפו׳ לאחר הכרזתו של הבמאי אלכסנ־ורוב
שסרטי ארצו יטפלו מעתה באהבה, למשהו חדש לחלוטין. אכן, הסרט והיה סיפור
אהבה׳ ובו משולש מענין: הבעל׳ האשד, והקולחוז.
העלילה לא היתד. בעלת חשיבות ולאלה שאינם כועסים על שמגלים להם את סוף
הסיפור אפשר ללחוש כי בדקה האחרונה — לאחר התלבטויות רבות — נופלת האשד,
לזרועות הקולחוז והשניים רואים אושר רב בחייהם.

שני rvxn״ a 7

מאריה של היא כוכב הסרט האוסטרי הגשר האחרון. הסרט
עצמו אינו בעל ערך מיוחד: סליל חדש בערימת סרטי ההתנצ לות
שהופהו לרוב בגרמניה ובאוסטריה מאז .1945 הגרמנים,
מודה הסרט, היו רעים, אבל לא כולם, על כל פנים, השחקנית של היתד, נפלאה, לכל הדעות,
ומשחקה זיכה אותה בפרס הראשון.
לא היה זה מקרה כי דווקא מריה של, ששהתה בקאן במשך כל הפסטיבאל (היא הופיעה
גם בסרט גרמני שהוצג בו) היתד, הכוכב היחיד ממין־נקבה שלא ניסה בכל מיני תחבולות
לעשות לעצמו פרסומת זולה. היא לא התפשטה על חוף־הים, לא התחוללה בנשפים ולא
התאמצה לצוד עתונאים. הם נפלו קרבנות לקיסמה מבלי כל מאמץ מצדה,
הגברת הפעוטה בתמונה שמשמאל היא קיו מה־צ׳יקו, גיבורת הסרט היפני ג׳יגוקו מון
(שער הגיהנום) ,תרומתה הגדולה ביותר של יפן לפסטיבל. בניגוד לסרט האוסטרי לא היה
זקוק המוצר היפני למשחק־כוכב כדי לעשותו מעגין. הוא היה יצירה מושלמת: הצבעים,
העלילה, המשחק, ד,ביום, העריכה, המוסיקה — הכל היה עשוי בטעם שפיר שבשפירים.
קיו מה־צ׳יקו הצטיינה גם הפעם, כמו בסרטה הקודם ראש ומון המוצג עתה בישראל.
הסרט לא זכה בפרס הגדול, שנפל בחלקו של מעתה ועד עולם האמריקאי.

שני הקט1י

הסרטים על בד הריביירה
מאת מיכאל אלמ .1שליחו המי 1חד ש ל ״העולם ד1.ד ״ .לקאן
במשך שבועיים בגדלו עד מסד עצם הישלחן לפפטיבל היה בבחינת
חידה.
*,.הכפר של אולם־הפסטיבלים הג כעמודים
אלה מראה לך ״העולם
דול כקאן למעלה מחמישים פרט
הזה״ תמונות אב־בגודל
רגיל ועש סקלוסיכיות
מכמה
רות רבות של פר מן
הפרטים שהוצטים•
קצרים. היה
או השנה כקאן.
זה הפפטיבל ה אולם
גם מן המבביותר
בינלאומי

המצומצם המוזה
שנים רבות. הוגש
בעמודים אלה
דות להשתתפותה
אפשר לעמוד על
הפעם של כרית־דרכיה
של תעשיית
» * דגמי־ה׳ז^לס חזר, ברגיל המועצות.
הפרטים כבד חלקי
מ די ח
בפסטיבל בזה היו
העולם לעתיד -
י<א»ד » 3jr18 0
הפרטים בני איכו כידי
הגדולים היא
י אז עילח

יות. שונות: טו הופכת
למכשיר כ!k

גתאפשדהכ תב ת
בים, בינוניים ור מלחמה
הקרה וזובעים,
השנה היה
נחת את ייעודה ה־
—--מפפר הפרטים ה־טובים
מצומצם, והבר השופטים אמנותי, הבא לידי גילוי בפינות
המושבעים נאלץ לראות• שורה הנידחות של שני קצות העולם כהן
ארובה מן הרגיל של יצירות אשר מותר לאמן להגיע למפקנות.

(ראה שער)
הכוכבים באו בחייל גדול ועצום. מן המזרח הרחוק — שחקניות יפאניות כמעט־ננסיות
בלבוש קימונו ססגוני ; הודיות בריאות־בשר, גם הן בלבושן הלאומי ובסנדלי־עור קליס.
שחקני המערב היו פחות אכזוטיים בלבושם, אולם, מאחר שהיו יותר ידועים למרבית אורחי־הפסטיבל,
משכו יותר שימת לב, ד,ירבו להצטלם. היתר, זאת, ללא כל ספק, התקהלות מפוארת
שכמה וכמה שחקניות יפות, כמו למשל דיאנה דורס האנגליה הבריקו בה.
כאשר הגיעה השחקנית דורס לקאן, מיד ניתן לה ״טיפול פסטיבאלי״ מתאים. היא צולמה.
מכל הזויות האפשריות ובכל התלבשות האפשריות, מהן אחדות שהיו כמעט בלתי־אפשריות.
היא לא נהנתה במיוחד מן הטיפול ר,מיגע, אבל, ידעה כי הוא הכרחי למי שרוצה לשמור על
מקומה בעולם הקולנע ואף לשריינו.

שמו של גבריאל פיגוארה, צלם הסרט נער הערפל, זכה לתשואות
רמות לכשהופיע בכתובות. אולם למראה המלה ״סוף״ לא מחא שום
ip ׳o p n
אדם כפיים. מקסיקו, שנתנה לעולם אסיר־תודה סרטים משובחים
רבים, ניסתה הפעם את כוחה בדראמה פסיכואנאליטית: הרבה פסיכיות ומעט מדי דראמה.
בתמונה נראים דולורס דל ריו באחת התמונות הנאות בסרט. צילומים מעין אלה הוכיחו
שוב כי פיגוארה צלם ממדרגה ראשונה, אבל לא הצליחו להציל את הסרט המשעמם.

גם הקהל באולם הפסטיבל, חברי־ר,משלחות הלאומיות השונות, עתונאים וסתם סקרנים
ששילמו חמש לירות כדי לחזות בכל תצוגה, היה אליגנטי ביותר. ערב ערב היתד, התלבושת
החגיגית חובה. הגברים הסתפקו בשחור — פרט לשחקן גרמני שבא בסמוקינג אדום כעין
היין, אולם הנשים החליפו את שמלותיהן — ואת בשמיהן — מדי ערב. לפני ההצגה היה
כמעט לכל אחד מן הנוכחים באולם יום עמוס: מסיבות־קוקטייל, טיולים, אסיפות, הצגות
שלא מן ד,מנין. לפניהם היה לילה גדוש: תוכנית סרטים, ארוחת חצות, לרוב נשף ריקודים.
רב היה הרצון לראות סרט טוב, מעניין, במרכזה של יממה מיגעת כזאת.
רצון זה לא בא על סיפוקי אלא לעתים נדירות בפסטיבל השנה. ערב אחר ערב, כמעט
במשך כל הפסטיבל, נגולו על בד אולם ההצגות סרטים שאחדים מהם הרדימו את הקהל.
מדינות שלא יכלו לשלוח סרט משובח לקאן, מכיוון שתפוקתן קטנה, הסתפקו במה שהיה להם,

מלכת הפסטיבל היתר ג׳ינה לולובריג׳ידה. שהיא, בניגוד גמור למיבית
הכוכבים, יפה בבשרה לא פחות מאשר בצילה שעל הבד. היא הופיעה
בקאן אישית ועל הבד — בשני סרטים: לחם, אהבה ודמיו! עם ויטוריו
דה סיקר( ,ששיחק, אך לא ביים) ובהמשחק הגדול, סרט צרפתי, בו הופיעה כאשת־חברה.

לחם אהבה ודמיון הוצג בפסטיבאל במקום סרט אחר, חריזה, בהשתתפות מרתה תורן, אשר
הוצא ממנו ברגע הראשון באמתלה של תקלה טכנית. האמת היתה כי חריזה לא עלה יפה
והאיטלקים ניצלו את הזמן שעמד לרשותם בתוכנית־ההצגות להגיש סרט משובח ממנו. אולם
הקומדיה העליזה, שזכתה לתשואות רמות, הוצגה ״מחוץ לתחרות״ ללא אפשרות לזכות בפרס.

סרט קצר שהפיק באנגליה ג׳יימס במ טון, אמריקאי, שיעשע את

אלה מבאי הפסטיבאל שהומור מן הסוג הקרוי ״כלב שעיר״ — קצת
״ 0יטנ 4מ
לא הגיוני, קצת מטורח ולעתים אפילו עמוק — אינו עשוי להרדימם.
׳;עשרים, דקות אל(ין #׳ל סוריאליזם טהור (ובמקצת גם לא טהור) היו מן המבריקים בקאן.

לבד שדי.ג $יתנוסס שבועיים ברוח הים־תיכונית הטובה,
הזזדכלת. אוורחי הפסטיבאל שילמו בפיהוקים בעד גאוותן
ישהאל נעדר הפעם והישראלי היחידי בקאן לא היה נאלץ,
להתשל בשיחות פרטיות על איכותה הירודה של התוצרת

מתחת לשמיים הצחים של חוף
הלאומית של מדינות אלו. דגל
כמו שעשתה עתונאית נורבגית,
הביתית.

האי׳בית הירודה באה לא רק מארצות כמו נורבגיה, לוקסמבורג, בלגיה, מצריים, יון,
מקסיקו: ,איסלאנד, מרוקו, פאקיסטאן, דרום־אפריקה ויוגוסלביה. גם ענקי־הקולנוע: צרפת,
בריטניה; ,ארצות־הברית, ברית־ד,מועצות והודו, שלחו הפעם, בצד סרטים טובים בודדים,
יצירות חסרות־ערך. בחירתם של אלה שלא היתד, להם ברירה היתד, מובנת, אבל המבחר
מן הארצות העשירות בסרטים התמיה מאוד. רק שניים מאלי־הקולנוע, איטליד, ויפאן, שיגרו
•לקאן את מיטב תוצרתן.

המסקנה: יבול הסרטים העולמי של ,1953/4כפי שהשתקף בפסטיבל הסרטים השביעי

ש ביי ה

ארץ צפונית זו מפיקה מדי שנה סרטים משובחים. לקאן נשלחו
משבדיה שני סרטים נאים: ההרפתקה הגדולה, סרט חצי־עובדתי

בציבור, ואילו הגברים מסתרקים בכל מקום
ללא בושה.
• הנשים עובדות עבודה קשה —
בנאיות, טפסניות, מנקות״רחובות• אשד,
בת ,50 המרימה אבנים כבדות היא מחזת
רגיל לגמרי.
אוסטרליה אשת המרגל
הבולשת היא בכל ארץ חיה מסובכת.
לא מספיק להרוג את ראשה: כמו אלף״
רגליים, אשר רגליו נעוצות בגופו של אדם.
יש להוציא כל רגל ורגל לחוד. זה עליל
להיות ניתוח מכאיב. עתה גילה זאת גם
גיאורגי מאלנקוב, ראש ממשלת ברי ת׳
המועצות.
אחרי שלאברנטי בריה נפל תחת כדורי
הורגיו, נשארה בעיה כאובה של עשרות
מנהלי הבולשת הסובייטית הפזורים במדי נות
העולם. כל אלה היו פקודיו ואנשי״
חסדו של בריה. אי־אפשר היה לבטוח
בהם.
אחרי ישראל. הממשלה הבינה שיש
לטפל בכל אחד לחוד׳ להחזירו למוסקבה
בהדרגה. אולם תלמידי בריה ידעו את ה־מישחק:
בזה אחר זה נטשו את השג רירויות
בהן עסקו במלאכתם, ביקשו מחם.־,
אצל המדינות בהן ריגלו׳ תמורת גילוי כל
סודותיהם. כך עשה ראש השרות ביפאי.
החודש בא תורו של ראש״השרות ב אוסטרליה.
הפעם
היה סיבוך נוסף: אשתו היפה
של המרגל. כשנודע לציבור הרחב כי הרו סים
העלו אותה למטוס כדי להחזירה ה ביתה,
קמה סערה עצומה. הממשלה האוס טרלית
נאלצה להיכנע, עצרה את המטים,
פרקה את הנשק ממלווי האשד, היפה, הי ציאה
אותה החוצה לשיחה פרטית. אז
גילתה בבכי שהיא מבכרת להישאר עם
בעלה, ביקשה מחסה.
השבוע התיזו פקידים סובייטיים מים על
העוברים־והשבים שעקבו אחרי שריפת גל
עצום של ניירות בשגרירות הסובייטיות.
ברית״המועצות ניתקה את יחסיה עם אוס טרליה
— המדינה השניה, אחרי ישראל.
שזכתה להפגנה כזאת מאז תום מלחמת״
העולם.

ברית־הנוועצות
מגרד—שחקים ו שמבן
שום עתון מערבי המכבד את עצמו אינו
יכול להופיע מבלי לפרסם, לפחות אחת
לחודשיים, סיפור סנסציוני חדש על הנעשה
מאחורי מסך־הברזל. רוב הסיפורים האלה
אינם אלא תאורי תיירים, שבילו חצי שעה
ברחוב הראשי של מוסקבה. החודש פירסם
קוליירס סיפור החורג מכלל זה 4תאורו
של מרשל מק״דאפי, איש״עסקים אמריקאי.
שהורשה לסייר משך 65 יום לאורכה ול רוחבה,
של ברית״המועצות, מסר דו״ח
אובייקטיבי יותר מן המקובל.
כמה ממסקנותיו המענינות :

בכל

ברית״המועצות

ישנה

צורה

• בברית המועצות יש שפע של פר סומת
— שלטים בכבישים, הודעות ברדיו,
מודעות בעתונים. בין המוצרים הזוכים
לפרסומת: סיגריות, בירה, מי סודה, שעי-
נים תה, יין שמפן.
• איש אינו רעב בברית״המועצות, אך
המזון עולה יותר
התזונה אינה מאוזנת,
מאשר באמריקה.
• כל צעיר סובייטי יכול ללמוד באי״
ניברסיטה, אם הוא מוכשר לכך, בעיקר על
חשבון הממשלה.
• ברית״המועצות היא ארץ צנועה. ה״
אמנים אינם מציירים תמונות״עירום, ה סופרים
אינם מזכירים עניני מין.

מבקרת כרטיסים ברכבת סובייטי ת
אין איפור בציבור
כמעט אחידה לדירות פועלים. לפי חוק
סובייטי זכאי כל אזרח בעיר לשטח״מחיה
של 13 מטרים מרובעים. רוב הדירות הן
בנות שנים עד ארבעה חדרים, מטבח ו אמבט.
גודל החדרים: שלושה וחצי על
ארבע וחצי מטר. חוטי״החשמל וצנורות
המים גלויים. הדיור צפוף מאד, אך מרתח
יותר מאשר היו הרוסים רגילים אי״פעם.
שכר־הדירה 22 :ל״י ופחות לדירה של
שני חדרים.
• ניקיטה קרושצ׳ב, האיש מס׳ ,2סיפר
לו כי אינו גיסו של מאלנקוב, ושסטאלין
לא היה נשוי לאחותו של לאזאר כגנוביץ,
כפי שנמסר בעתוני המערב.
• הקולחוזים עצומים. לאחד היו 10
אלפים תושבים 30 ,אלף כבשים 1200 ,
פרות׳ 1300 סוסים 135 ,גמלים. היו בו
52 מנהלי״ חשבונות ובנק עצמאי. הכנסתו
השנתית 5 :מליון ל״י.
75%מכל הגברים בגיאורגיה, מחוז

מולדתו של סטאלין, משופמים. כולם דומים
למנהיג המנוח. הנשים נראות כאילו היו
אחיותיו ודודותיו.
• הצד הדרמתי ביותר של החיים הוא
קצב״הבניה. במינסק הוטל על מהנדס אחד
לבנות עיר חדשה שלמה ל״ 400 אלף איש,
הכוללת שדרות ברחוב של 50 מטרים, תיך
או מוקמים
15 שנים. במוסקבה הוקמו,
כעת, שמונה מגרדי״שחקים. אחד מהם׳ ה אוניברסיטה,
יאכסן 45 אלף תלמידים. רוב
הבתים נבנים לפי שיטה של הרכבת חלקים
מוכנים מראש. הרוסים טענו כי הם יכולים
להקים בית של 48 דירות ב־ 29 יום.
• גופותיהם של סטאלין ולנין נראות
כאילו הן חיות. סטאלין נראה כאילו ישן
שינה לא״גרועה. לנין הוא בעל שפם זקן
אדומים, כמעט בלי סימני שינה.

ת שבץ ידיעות
מאוזן .1 :הפצצה שהרסה את הירושי מה
; .5הנגינה על ההברה הראשונה 10
שליטה של ארגנטינה ; .12 משם וממצולות
ים ישיב האל 14 קיים גם דואר כזה ;
.16 ידוע בשם קלווסה 18 זוג עמודים ז
. 19 עסקן בית הכנסת ; .21 הנערה העזובה
שעלתה לגדולה בזכות נעלה ; .22 דרום
מצרים ; .23 כלי תובלה שכיח בצבא ; .24
אות יוונית ! .25 אותו מכין המהנדס לפני
התחלת עבודתו ! .27 שם קיבוצי לקנים ;
.30 אחד מהשלושה בהם ניכר אדם ! .31
תנועה לא״חוקית, נגד״ממשלתית ; .33ה חייל
המתרוצץ ביותר ביחידת חי״ר ! .35
ירד מן השמים כשהוא כרוך עם הספר !
.36 אחד״העם סבר שהוא לא זה ; .38 הר גשת
קרובים מרוחקים ; .39 חבל ארץ בד רום
ערב ! .40 איפה, באנגלית .41 :ידידו
של שלמה ! .43 מלת הכללה ; .44 ענק
החיות, חנות נעליים תל״אביבית ; .46 רי״

• הפועל עובד 48 שעות בשבוע, נאלץ
להלוות לממשלה משכורת של חודש אחד
בשנה, אולם הוא מקבל ריפוי חינם, שכר״
הדירה ומסיר,הכנסה נמוכים.
• הזוג העשיר ביותר בו פגש היו
גבר ואשד״ שניהלו יחד להקה של ריקודי-
עם גיאורגיים — כל אחד מהם השתכר
חמשת אלפים ל״י לחודש, והם זכו בפרס
סטאלין בסך 30 אלף ל״י. בעל המשכורת
הגבוהה ביותר היה מנהל האוניברסיטה
בטאשקנט, שקיבל 7500ל״י לחודש.
בעלי המשכורות הגבוהות ביותר: פרי
פסורים, פועלים במקצועות מסוכנים במ יוחד,
אדריכלי״ערים, מרשלים וגנרלים של
הצבא, מנהלי מפעלים ומשקים שעלו על
מיכסת״הייצור שלהם• משכורתם של כל
אלה 4500 :עד 7500ל״י לחודש.
אחריהם: אנשי מדע ורפואה חשובים,
מנהלי מפעליים גדולים, עורכי״דין, מוסי קאים
וסופרים — עד 3600ל״י לחודש.
זו גם משכורתם של ראשי השלטון —
בתוספת בתים ממשלתיים׳ מכוניות וזכויות
אחרות.
מקצועיים, עורכי״ פועלים אחריהם :
עתונים, קצינים בדרגת אלוף־משנה ומטה,
מהנדסים ושופטים. פועלים בלתי״מקצועייש
ומקצועיים־למחצה — רוב האוכלוסיה —
משתכרים 450 עד 750ל״י לחודש.
• המכונית הקטנה ביותר — הסוס״
קוביץ — עולה . 5000ל״ .מכונית גדולה
יותר הצים — 25 אלף ל׳׳י. כל המכוניות
נדירות.
• בעתוני״מוסקבה ישנן מודעות ל חיפוש
מזכירים, נהגים פרטיים׳ מהנדסים,
חשמלאים.

271

השירים חורו ר מולד ת
באחד מימי מאי , 1945 כאשר פינו חיילים
סובייטיים את ערימות האשפה שנצטברו
בתאי בית״הסוהר הברליני מואבית, מצאו
פתק מאובק, קרוע למחצה, כתוב רוסית ז
״אני, המשורר הטאטארי, מוסה ג׳ליל,
כלוא כאן כאסיר פוליטי. יש כל הסיכויים
שאוצא להורג. אם לא תמצאוני בחיים,
מסרו את מחברת״ר,שירים שלי לבני״עמי.״
המפקדה הרוסית בברלין פקדה על אנשיה
לפתוח בחיפושים אחרי מוסד, ג׳ליל ושיריי.
שירים אלה היו יקרים לרוסים במיוחד :
ג׳ליל היה מפורסם במולדתו כמשורר, כאחד
מגיבורי מלחמת״האזרחים הרוסית וכמיסד
המפלגה הקומוניסטית הטאטארית•
סיום מפתיע. אולם השנים חלפו עק בות
המשורר ושיריו לא נודעו. החיפושים
שככו בהדרגה. דומה היה כי גורלו של
המשורר ישאר לוטה בערפל, כמו פרשות
רבות אחרות של מלחמת העולם השניה.
לפני שבועות מספר הגיעה הפרשה לסיו מה
המפתיע: פרטיזאן בלגי לשעבר, לואים
טימרמאנס, שבילה שנים רבות בבית״הסויהר
מואבית, העביר לידי הממשלה הסובייטי•!
מחברת מרופטת, מכוסה כתב רוסי צפוף.
היתר, זאת מחברת״שיריו של מוסד, ג׳ל־ל,
שישב בתא אחד עם טימרמאנס, הוסיף לכ תוב
את שיריו הקוראים לנקם בגרמנים
עד ד 10״,לינואר ,1944 היום בו נורה על ידי
הנאצים ונקבר בסתר.

קוד העם הישראלי ! .48״שמים בקשו...
עלי 49 טיבה של מגילת איכה.

101

הנשים

הסובייטיות אינן

מתאפרות

• יש שפע של ביקורת בברית״המוע״
צות. כל הבמות ההיתוליות מבקרות חופ שית
ובחריפות את מוסדות הממשלה. אגו דות
מקצועיות אינן יכולות לשבות, אך
תלונותיהן גורמות לעתים קרובות לסילוק
מנהלים.

מאונך .2 :כל הילדים ! .3מחברה של
אאידה ; .4ב$עדיו לא מגיע ספר הסופר
לכלל הדפסה ! .6מווסת הדם בגוף ! .7
אותם מאבד, לפעמים, האדם ! .8המטבע
העובר לסוחר בטוקיו ! 9מתכת פלא המ צוייר,
בים המלח 11 אביון נמכר עבורם!
. 13 בלעדיו אי־אפשר לרכוס מעיל ! .15
בעל״גוף ! .17 תדירות 18 בית הצאן !
.20 כך קראו המצרים לפני יוסף! .23 עשיו
לזלפה ! 26 אתם קיבלו הרומאים נוסף ל לחמם
! .27 תהליך תדופך ארץ זרועה ל מדבר
! .28 בית החרושת לפרי הדר ! .29
בית נפוץ בקיבוצים, כסא בבתים .31 חלק
חיוני בציוד החייל, בעיקר לשעות צמא !
.32 מספר המצוות ! .34 מה שמביעים אחרי
אסון ! .35 בן הסוס ! .37 אלוף פיקוד ה צפון
במלחמת העצמאות ! .39 שר הצבא
שמרד בזמרי והומלך תחתיו ! .42 לא נשוי!
.44 אותו טומנים ! .45 מטבענו ! .47 כן.

ספור

היאבקות
״תפוס כ פי הבנ תך״
לילדי זכרון־מאיר, פרברה האדוק וה שמרני
של בני״ברק היה זה שבוע חגיגי
ביותר. מפה לאוזן עברה הידיעה כזרם
חשמלי :״הלפרין חזר
הגיבור עצמו צעד ברחוב בחליפה אמ ריקאית
מהודרת, נעלי האופנה האחרונה
וגרביים צבעוניות רועשות. רק הכיפה
השחורה השמוטה על קדקדו ציינה במשהו
את קרבתו המוסרית למקום.
רפאל הלפרין היה לדמות אגדית בין ה צבור
האדוק בארץ. מאז החליט לפתח את
גופו בשיטת״המשקלות, עבר כברת״ארץ
רבת תהילה: הוא פתח את מכון שמשון,
נבחר למר״ישראל ונסע לארצות״הברית כדי
לתחר בהאבקות חפשית עם טובי המת אבקים.
הופעותיו הרבות, שחשפו לעין
את גופו התמיר והחטוב, עוררו התפעלות
כללית, חוללו מהפכה בחוגי״הנוער הדתי
שלמד תחילה לסלוד מכך. הלפרין היד,
הראשון שגילה כי אין שום רמז בתורה,
האוסר להרים. משקלות, לנפח את שרירי־הגוף
ולהתאבק בזירות.
ספר תהילים. כבר בראשית שהותו
בארצות־הברית חתם הלפרין על חוור,
לסידרת״תחרויות האבקות חפשית. הס פורט
האכזר, הנקרא גם ״תפוס כפי יכול תך״
* היה עדיין זר לצעיר ( )26 הישראלי
שנחון בכוח רב ותגובה מהירה. הוא למד
את התכסיסים, זכה במהרה לשלל מכובד
של נצחונות׳ לא נכנע בשום קרב. מיליוניב,
ביניהם הרבה יהודים׳ חזו בהופעות ״הרב
מישראל״ ,תואר שצילצל מוזרות לעומת
״הנמר האפריקאי״ או ״הנשר המקסיקאי״.
הוא לא נכנם לזירה בלווית תזמורת או
להקת־רקדניות. ספר תהילים קטן׳ בו קרא
כמה פסוקים לפני כל קרב שימש לו, ל דעתו•
,מכשיר להצלחה רבה, עשה לו בינ תיים
פירסום רב.
וויכוח חריף. אך זרי״התהילה שנפלו
בחלקו, בינירם הוקרת הצירות הישראלית
בניו״יורק, לא הלהיבו את חוגי״ספורט
ההאבקות החובבים בארץ, שנענעו ב־דב
בלגלוג, טענו כי כל ההצגה הנה מבויימה.
וכי לא יתכן ששני גושי בשר בני 100
קילו יהלמו איש ברעהו ללא הבחנה, יצאי
לרוב שלמים ובריאים, ללא סריטה קלה.
מעשהו הראשון של הלפרין מאז חזר ל ארץ
היה להכחיש את הדעה הזו .״זהו
בהחלט לא ספורט מבויים אמר בפסקנות
״זוהי האבקות חפשית גדושה תכסיסים,
והמטרת היא להצמיד את כתפי״היריב לקר קע•
המהלומות במרפקים הן אמנם הרס ניות׳
אך לרוב הן מפריעות יותר מאשר
מועילות.״
לפולמוס לא היה ערך רב. הלפרין החליט
לא לחזור עוד לארצות״הברית. אך הוא
מתעתד להזמין לארץ מתאבק אורח, כוי
לערוך עמו קרב באיצטד הרמת״גני.
בינתיים החל הלפרין במבצע חדש: חי פוש
אחר צבר ישראלי בעל גוף כבד
ומפותח, אותו ישלח לארצות־הברית כדי
להפכו למתאגרף מקצועי במשקל כבד, ב הדרכתו
של המאמן המפורסם וויטי בור־סטם.
״וויטי
יעץ גם לי לעבור לאיגרוף׳ אך
עוד בטרם חשבתי על כך קיבלתי מברק
חריף מזכרון מאיר. אבי אסר עלי בתוקף
להתאגרף. נכנעתי.״ אומר הלפרין.
איגרוף העיקר. הכתר
״המתאגרפים-החובבים הס
נזאוד..״ נחמדים אנשים

ג׳ו לוא ט
צעיר שחרחר, מסולסל־שער ולבוש מעיל
ספורט כחלחל, העיף מבט לעבר המטוס ה ענק
שניצב מולו, ציפה בהתרגשות לתורו
לעלות במדרגות״האלומיניום.
דוד עובד 18 יליד טבריה ומתאגרפו
המוכשר של מכבי חיפה לא האמין עד
לרגע האחרון שהנס אמנם התרחש.
מאותו ערב מוצלח, בתחרויות רמכביה
הרביעית בזירהטרון הרמת׳גני, הפך שמה
של ארצות הברית לצליל־קסם קבוע בבית
החיפאי של המשפחה העניפה. סם מוסברג,
אלוף אולימפי ותיק 1920 באיגרוף, הביא
עמו גביע מוזהב, תרם אותו למתאגרף
המצטיין של המכביד :,דוד עובד, האלוף
במשקל־נוצה, הוא היה כל כך מרוצה מ *)
באנגלית :

העולם הזה 862

.Catch as catch can

ק ו לנוע

כושרו ותכסיסיו המרהיבים של הישראלי.
קצד
עד שמרוב התרגשות פלט משפט
״הייתי שמח לראות אותך אצלנו, בארצות״
הברית.״
עובד לא שם לב תחילה לדבריו של הי׳
דודי האמריקאי, חשב שהיו אלה מלים של
הוקרה, עם הרבה הפרזה. אך מאמנו, יעקב
שלדובסקי הכיר יותר את חבריו למקציע,
ידע מנסיונו שכאשר איש״זירה אומר משתו,
הוא לרוב מקיים את דברו.
משך חדשים זחלו הענינים לאיטם וח״
ליפת״המכתבים הארוכה עדיין לא בישרה
את בוא היום הנכסף.
המומחים שוכנעו. בינתיים הלם
עובד ביריביו בכמה תחרויות מקומיות,
הוכיח את עליונותו הבלתי מעורערת ב זירה.
כאשר הוזמנה ישראל למשחקי־אסיה
במנילה, בירת״הפיליפינים, היה הוא בת חילה
מועמד בטוח להיכלל בנבחרת. ניצ״
חונותיו על יריביו במכביה ובתחרות נגד
נבחרת בלגרד, יוגוסלביה, שיכנעו את כל
המומחים שכפפותיו של החיפאי המוכשר
זקוקות לטיפול מיוחד. אולם המארגנים
ראו כנראה את הנולד, לא רשמו כלל את
ענף־הזירה בתכנית האסיאתית, שלחו ב קושי
שלושה ספורטאים ומלווה לדרך ה ארוכה
(העולם הזה .)861
השבוע קיבל עובד כפיצוי על מנילה את
ניו״יורק, שיקאגו ופילדלפיה. הוא עדיין

ישראל
דם בנגב
״שכב ! שכב ! אומרים לך לשכב, אז
תשכב לכל הרוחות !״ הרעים בקולו אריה
(״אריק״) לביא על צעיר אחד שהתקרב אליו.
״למה הוא צועק עליו כל כך, ומדוע
הוא לא משיב לו?״ שאלה בתמהון אשה
לא״ביותר״צעירר״ כשהיא מתבוננת בשני
הצעירים. התשובה היתד, בערך :״מת
אתך? זה קטע מן הסרט.״
הסרט בו נכלל משפט זה הוא גבעה 29
אינה עונה, סרט עלילתי עברי המופק על
ידי חברת זיקאור, ואשר אחת מתוך ארבע
האפיזודות שלו מוסרטת בימים אלה בעבדה,
אחד המקומות היפים ביותר בנגב. משתת פי
הסרט, וביניהם הבמאים תורולד דיקינסון
ופיטר פריי׳ מסתובבים בשטח עם נשק אי שי׳
חיים בבדידות מזהירה בסביבה. מח צית
יושבי נסית נמצאים אף הם במקום ב תפקידים
שונים, למדו לקבל הוראות באנג לית.
כמה
מן האורחים שהוזמנו למקום על
ידי החברה׳ כדי לחזות בצילום הקטע,
נדהמו לראות קודם לכן בבאר־שבע את
עזריה רפפורט, המשתתף בסרט בתפקיד
מפקד מצרי״נאצי, לבוש מכנסי דונגריז
כחולים וחולצת־טריקו לבנה, חמוש ברובה,
נכנס לבית״רימרקחת המקומי, שואל בה-
סיס ״יש לכם אולי חוקן?״ למראה הג־בית
המורמות בתמיהה של כמה ממלוויו,
הסביר עזריה שהוא זקוק למכשיר הרפואי
העתיק, כדי לשים אותו מתחת לבית שחיי.
ללחוץ עליו ברגע המתאים של ההסרטה,
ואז ניתז דם על חזהו.
ארבעה לוחמים, הסרט, שהפקתו תע״
לה 350 אלף ל״י נכתב על ידי צבי קוליץ,
מי שהיה חבר מערכת הבוקר, ששהה כמה ש ביס
באמריקה, והדובר עברית, רק כאשר דורש
״ ,ממנו במפגיע, יתאר ארבע אפיזודות
מחייהם של ארבע לוחמים שנפלו על גבעה
•24 פרט לעבדה ייערכו צילומיו גם בסב-
בות חיפה וירושלים. מארגניו, ביניהם גם
רבקה זיו, יושבת ראש של הנהלת ויציר,
תולים בו תקוות רבות.
ביטא את חששות המבקרים במקום ההס רטה
זלמן סוזאייב תת שר־המסחר וה-
תעשיה :״עד עכשיו התיחסנו אל תעשיית
הסרטים בארץ כאל הרפתקה ...האמני
לתומנו כי אילי״הסרטים היהודים באמרי־ר,
יבואו הנה להסריט. התקוות התבדו ...אני
מקווה שבסרט זד, נוכל להוכיח להם כי
אפשר לפתח בארץ תעשיית״סרטים

עובד לפני המראתו בלוד
במקום מנילה, ניו־יורק ושיקגו
אינו יודע את תכניות מנהליו החדשים, לא
התחשב כלל בחשדות שהטילו בו מוסדות־האיגרוף
בארץ, אשר חששו כי הוא יהפוך
למתאגרף מקצועי.
״אני רוצה לחזור עם כתר. זה העיקר•״
אמר לפני שהמריא.
אירגון הקריאות בלבו־
״תן להם עוד אחד !״ צווח הקהל בהתרג־שת
״זהו זה נשמעה קריאה שניה כשה כדור
פרפר ברשת ״הצילו !״ נצטווה קול
שלישי. הפעם היתד, זו קריאה לעזרה של
אשר, בהריון, אחת הצופות הנלהבות בתח רות
הכדורגל, שנמעכה על ידי הקהל המ שולהב.
היתד,
זו רק אחת מקריאות העזרה הרבות
שנשמעו במשך השנה האחרונה במגרשי״
הספורט, ונשארו ללא מענה, כי לבני המדים,
מגישי עזרה ראשונה לא נראו באופק.
הזמנת מגן־דוד אדום למגרש״תחרויות הוא
תפקידה של הועדה המארגנת — במקרה זה
התאחדות״ר,כדורגל. אלא שלפני שנה, זמן
קצר לפני אחת התחרויות, כשהופיע בשער
האיצטדיון הרמת״גני אמבולנס שהכיל כ״10
״אחים״ ו״אח־ות״ ,נעץ מהם מארגן ד,סדר נות
מבט של בוז, עשה חשבון שהכנסת כולם
תגרום להורדת הכנסתם של המארגנים, אמר :
״אני לא צריך אותכם בכלל.״
מאז׳ ובצדק, החליט מגן־דוד אדום, שאינו
סובל מעודף תקציב ואנשים, להופיע לתח״
רויות־כדורגל רק לאחר פניה רשמית של ה התאחדות.

הקסם
הפליגי הישן של נערה ביד אחת,
חרב בשניה, אינו פועל יותר אצל מלך סרטי
שודדי״הים. הסרט שצולם באנגליה מש איר
את הצופה אוהב ההרפתקות צמא, על
אף מספר ההרוגים שבו, הקרבות הימיים ו סרטים בשעתיים
ש לו ש אהבות
סיפור שלוש אהבות היא מנה גדו שה
של רומנטיקה טכניקולורית בשעתיים,
שזורה בשלוש אפיזודות הקשורות קשר רו פף
זו בזו.
האוהב הקנאי: פגישה גורלית בין רקד־נית
חולת־לב (מוירה שירר) ובין ג׳נטלמן
לבוש חליפת־ערב, כוריאוגרף ידוע (ג׳יימס
מייסון) .היא רוקדת למענו בלבד ומתה. ה נישא
המלודרמתי הוא שביר כמו הרקדנית
עצמה. למרות מחלת־הלב, נעדרת האהבה.
נשאר רק הריקוד, עדין ואורירי.
מדמואזל: מראה את לסלי קארון כאומנת
צרפתית הפוגשת ערב אחד בצעיר מהודר,
אשר רק לפני שעה היה חניכה בן ד,־ ,11ש הפך
להיות פרלי גריינ׳ר רק לשעתיים, הו דות
לעזרתה הפעילה של מכשפה אמריקאית.
לסלי קארון היא רעננה ונעימה בתפקיד ה אומנת
הקטנה.
שווי משקל: הפריזאי קירק דאגלס מציל
מטביעה את פייר אנג׳לי, עושה אותה לבת־זיגו
הלוליינית. זהו הקטע הטוב בין הש לושה,
רצוף כמה סצינות־קרקם מסחררות,
המבוצעות כמעט רובן על ידי השחקנים עצ מם.
קירק דאגלס מתגלה כתקיף ורגשני כ אחד,
פייר (תרזה) אנג׳לי פתטית מאד ב תפקידה.

ההרוגים
דא הועידו
אתל פלין מזדקן, כבד יותר, מינוס ה שפם
הדקיק מתגלה לצופים בשליט חימים
המספר את הרפתקותיו של האציל הסקוטי
ג׳יימס דורי לבית בלאנטרא, לפי סיפורו
של רוברט לואיס סטיבנסון.

פייר אנג׳לי ב״שלוש אהבות״
במקום טביעה, קירק וקירקס
מנת הרומנטיקה ההכרחית. רוג׳ר (במעלות
לשמים) ליפסיי, שחקן־האופי הבריטי ר,מצויץ
בעל הקול הצרוד, המשחק תפקיד עלוב
של הרפתקן אירי אוהב וויסקי ונשים, חב רי
לנשק של פלין, נראה כאילו נקלע לסרט
בטעות.

בקצרה
הלביאה — מנסה להסביר נעורי מדוע היתד, אליזבט הראשונה מה שהיתר״
אחרי הרפתקת-אהבים עם אדמירל יפה תו אר.
ג׳ץ סימונס, סטיוארט גריינג׳ר׳ צ׳רלם
לוד,טון.
רשומון — סרט יפאני אמנותי נדיר,
אודות וריאציות על הנושא אמת, הנמסרות
על ידי שודד, אשד, ובעלה, כתוצאה ממעשה
אונם ורצח, צילומים נפלאים, במוי נהדר,
משחק מצויין.
מסייד, ורדו — צ׳רלי צ׳פלין מ עורר
את השאלה מי מנוול יותר: רוצח אל מנות
זקנות ועשירות, או חרשתני נשק הרוצ חים
אלפים.
נימפתהגלים — לא יכולה לה יות
אחרת מאשר אסתר ווילאמס. התרוץ לקפיצות
למים, ובלט תת״מימי: חייה ואהבו תיה
של אנט קלרמן, אסתר ווילאמס הרא שונה.

תמיד — מצדיק את

ש לי
החלטתו של מריו לנצר, לא להופיע יותר ב סרטים
מסוג זה. לו לפחות, היתד, הגבורה,
דורטה מורו, יפה...
עאיםד. בתהנהר — במאי דגול
>קרול ריד) ,שחקנים דגולים (רלף ריצ׳רדסון,
קרימה) ,סרט דגול פחות. אנגלי מ טורף׳
למחצה מדירדר איתו בדרך התמוטטותו את
כל הנפגשים בו, כולל ב״״ילידים גדולת״
עיניים ושחקנית.
חזרהלגןעדן — סרטו הראשון
של גרי קופר אחר קבלת האוסקר בעד ב־צהרי
יום, מוכיח כי קופר ארך־הרגלים
זקוק לבמאי בעל יד ארוכה כפרד זינמן,
כדי להפיק ממנו משחק. חזרה לגן העדן,
למרות הצילומים שנערכו באיי סמואה, נו כחותו
הגדולה של קופר׳ המשחק כבול עץ,
והסארונג על גופה של רוברטה היינס, הוא
סרט ב׳ מינוס.

העולם הזה ממליץ על :
רא שומון
מסייד,

ורדו

הפזח־ה
אנגליה
הב״אל נשאר

האביב משפיע כנראה על כולם.
הם רוצים בני־בנות־זוג למכתבים, ש יהיו
עליזים, אוהבים להשתעשע.

לא ציור, דא פיסול,
לא פסנתר

חומת־שיער ועיניים בת ) 862/221( 18
ותבת לי שהיא אומללה מאד. נראהלה מתוך המרות כי כל הבחורים מבר,־
ים להתכתבות בחורות יפות. לדבריה
היא נערה לא ביותר יפה. אין בה כל
כשרונות מיוחדים כציור, פיסול,׳ או
נגינה על פסנתר. היא גם לא מבריקה
ביותר בחברה. לכן תשמח היא לרבל
מכתבים מבחור הדומה לה בתכונותיו.

בעיקר ספרות, מעט מוסיקה
שנה מפני שמלאו לו זה עתה 17
( ) 862/222 רוצה ירושלמי צעיר להתכתב
עם נערה מניל 16 עד . 17 הוא מתעניין
מעט במוסיקה.
בעיקר בספרות

לא על מהלימודים בלבד...

שתי בנות ) 862/223( 18 שבעוד שנתיים
תסיימנה את הסמינר. החליטו שלמרות
שהלימודים תופסגם מקום נכבד בחייהן
הצעירים, לא עליהם בלבד אפשר לחיות.
אמנם הן רציניות, אך הן יודעות ם
להשתעשע בשעה המתאימה, להאזין ל מוסיקה
כבדה וקלה, לשוחח שיחה נעימה.
את תכונותיהן אלה הן מוכנות להרעיף
על שני צעירים בעלי השכלה תיכונית.
שיהיו רציניים אך נם אוהבים בידור,
והעיקר שיאהבו מוסיקה קלאסית ״בכל
נימי נפשם״.

לא פחות

מ־! 60

איני יודעת מה יש לשלישייה הנערים
בני ה־m x ) 862/824( .17 5־ הברות־תנו־עוה־נוער.
על כל פנים אין להם דבר
נגד בנות תל־אביביוה בגיל 16 שגובהן
לא פחות מ־ 160ם״ם. זאת הם מובנ ם
להוכיח במכתבים.

טליע תהיה עצובה

סטודנט בפקולטה למדעי הרוח בירו שלים
862/225 אומר על עצמו שהו פעתו
נאה ומראה פניו נחמד, אוהב
המון־דברים. הוא אוהב: מוסיקה קלא סית,
ספרות, ריקודים סאלוניים ועממיים,
ספורט, בעיקר שחייה, טיולים, להתבדר
ולהתלוצץ. אם תימצא נערה יפד. שאו הבת
את אותם הדברים, ישמח להתכתב
אתה. הוא מציג תנאי אחד: שלא תהיה
עצובה.

שפן תחיה חברמנית
מי שאוהבת לטייל על נבי אופנוע
בעלת מרע
זאת סלונית
ויחד עם
וחברמנית. תוכל לה׳יוא עניין בהתכת־ה

אוהב.הטיולים בן

862/226

קבלתי מכתב מחנה בת 17 הכו תבת:
״לבי
בן ,17 פטור מכל בעיות,
אני מאושרת לגמרי בפעילותי ב תנועה
(צופים) במוסיקה, בספרים
ובהליכה לתיאטרון, אני ממליצה לכל
אלה האוהבים רומנים של מי־שו־שנים,
וסרטים מתקתקים, לעשות
כמוני.״
אני מעבירה את התפריט, ויחי
האושר! בכל זאת, חנה, אני מסרבת
להאמין שאת משוחררת לגמרי מכל
דאגה בגיל .17 העדר מוחלט של
דאגה הוא מדאיג.

אהבה בטכניקולור
חוה ורחל — :אתן מיואשות נוכח ה עובדה
כי הנערים להוטים אחרי חברו־תיכן
הצבועות. אתן מתיאשות בקלות
רבה, ידידותי. כדי׳ להיות נאהבות, חסר
לכן רק מעט צבע? קנינה איפוא, קופסה
שלמה. אם באמת משתגעים הנערים
אחריי נערות בטכניקולור, לא יארך הזמן
ואקבל מכתב מכן ״במי לבחור? אני
מיואשת ואם (כפי שאני סבורה)
האהבה אינה שאלה של צבעים, תהיינה
פטורות מלהתיאש פעם נוספת.

אתה אוהב אותי?
שלמה ש נערות ונשים בכלל
אוהבות לדעת שהן נאהבות. לנבי נערתך,
ואני יכולה להבין זאת, לא מספיקה
הצהרת־האהבה שנתת לה לפני חודשים
מספר. יש לה ההרגשה שיחסיכם נכנסים
לשיגרה. אינך צריך לומר לה בכל פנישה
״אני אוהב אותך״ כמו ברומנים הזעי רים.
אתה יכול לעשות זאת במחמאה.
במלה טובה, בחיוך^ .לום לא ירד מכ בודך
הגברי אם תלחש לה שטויות חמו דות
לאזנה מדי פעם.

הרצחת וגם ירשת?
עדינה — :את כנראה רוצה. לאכול את
העוגה ולהשאיר אותה בידיך .״סחבת״ ורצונך שלה,
החבר את לחברתך
לשמור גם על ידידותה. עליה להיות בע לת
אופי מלאכי כדי להסכים למצב כזה.
ומה. בינינו לבין עצמנו. קיווית שתעשה,
שתיפול על צווארך מרוב שמחה? או, או.
אמר המשורר. ובכן שמרי על כיבו שו
החדש לפני שתבוא חברה אחרת שלך
ותלטוש עליו עין.

ארבע מאפיות הבייגל (כעכים) הלונדו־ניים׳
על תריסר אופיהן, עמדו לפני בעייה חמורה.
חוק אפיית־לילה שהועבר בפרלמנט אסר
על אופה לעבוד יותר מ־ 28 שבועות בשנה
עבודת־לילה, ואלה בסרו־גין של ארבעה שבו עות
עבודת־לילה וארבעה שבועות עבודת״
יום.
בעייתם של אופי־הבייגל נבעה מכך שהבייגל
הוא מאפר,־בוקר טיפוסי ליהודי לונדון, חייב
להופיע על שולחנם בין שש שלושים לתשע
שלושים בבוקר. לו היה החוק מופעל ב־מאפיות״
הבייגל, היו אלה נאלצים לסגור את
מאפיותיהם כל חודשיים לחודש ימים, או
לחפש אופי־בייגל חדשים. כי בייגל הנאפה
יותר משעות מספר לפני ארוחת־הבוקר,
שוב אינו בייגל.
חבר הפרלמנט ההודי ברט ג׳נר התערב
בדבר, התקשר עם שר־העבודה, הסביר לו
את הכרח אפיית הבייגל בזילה. הוא אפילו
גילה לשר את סוד ייצור הבייגל, התובע
כמה שעות לפני אפייתו את הרתחת הבצק.
השבוע פירסם שר־העבודה הבריטי את
רשימת המאפיות עליהן לא חל חוק־אפיית״
לילה. ארבע המאפיות הראשונות ברשימה :
מאפיות־הבייגל הלונדוניות.

חבאן׳ הכריע נאסר לטובת האב, יעץ לאם
להתאסלם ולסגל לעצמה מבטא חבאני־מום״
למי.
המצבות מתפוררות. פסק־דין זה לא
מצא חן בעיני קהלת המתאסלמים החבאניים,
שרובם טרם סיגלו לעצמם חיתוך דיבור
חבאני״מוסלמי, והם החליטו על דרך מש תלמת
להבעת מחאתם: כל מתאסלמי חבאן,
צורפי״זהב לפי מקצועם, קמו בחודש שעבר
והיגרו לנסיכות חדרמאות השכנה, אליה
אסורה כניסתם של יהודים, מותרת בהחלט
כניסתם של לא״יהודים.
כל מה שנשאר מקהילת יהודי חבאן ב״
חבאן הוא בית הקברות היהודי, שלפי הא שמת
מתאסלמי חבאן אף קצו קרוב. לפני
צאתם לחדרמאות גילו כי צעירי חבאן עסקו
משך ארבע השנים האחרונות בנתיצת מצבות
קברי אבותיהם היהודיים. יד\די עדן, אליהם
הגיעה פרשת חבאן בשבוע שעבר, סברו אח רת,
ידעו כי לפחות האשמה זאת לא היתד,
מבוססת. המצבות העשויות אבני חול פרי כות
מתפוררות מעצמן.

ברית־הם ועצות
חופש טו גבד
גישתה של ממשלת ברית״המועצות לדת
התרככה בשנים האחרונות, היות וד,שלטונית
הגיעו למסקנה שהדת הינה אחד הגורמים

הווי

שר שתשד חיבושיס
ברמלה הוזעקה המשטרה לחפש אשד,
זקנה׳ שיצאה לחפש את הנכדה שלה׳ ״ 6
יצאה לחפש את הבובה שלה.

ע• ן תחת עין
בתל״אביב, ליד קולנוע אלנבי, מכר ספסי
שני.כרטיסים לאלמוני, ק־בל תמורתם שטר
של חמש לירות, נוכח במאוחר שהשטר
מזויף.

אטור לדבק טוב
הגישה אני מיי
אנגליה,
בברנטפורד,
טרנפורד, תביעה נגד בעל״בית״קולנוע, ל אחר
שהדביק אלמוני גוש״מאסטיק אל שמ לתה
בעת הצגת־סרט•

עול הפור
בפאריס, צרפת׳ נעצרה מלצרית, שעה
שניסתה לתת הענקה בת 2000 פראנק לשוטר
שבא לחקור אותה.

שינוי מין
בירושלים העתיקה נעצרה חבורת״נערים,
שחדרה לאחת הכנסיות׳ ניסתה לקשט את
פסל מאריה הקדושה בשפם וזקן.

שנאת טסודת
בחיפה תחתית, תקף אברהם רוזנברג ()22

אדצחויהברית
TIME IS MONEY
אדי קנטור ידוע בארצות־הברית לא כ שחקן
מצליח בלבד. הוא ידוע במידה לא
פחותה כמאסף־כספים בחסד מיליון. בשנים
האחרונות הו_א מקדיש את כשרונו זה למג בית
היהודית המאוחדת, יבול לזקוף על חש בונו
מיליונים רבים של דולרים׳ אותם משך
מארנקים יהודיים.
האביב, עם פתיחת מסע״איסוף״הכספים ה שנתי,
ניסה קנטור לפרוט על נימה ישנה,
ק ווה למשוך בעזרתה עוד יותר כסף מעוד
יותר ארנקים. הנסיון, שבוצע לקראת מכי״
בת״מגבית״ערב״פסח בסינסינאטי, התבטא ב הדפסת
מאות כרטיסי״הזמנה שנשאו ככו תרת
את אחת האמרות השגורות ביותר בפי
אנשי עסק אמריקאיים.T im e is m oney :
פחות שיגרתיות היו השאלות שהופיעו
תחת כותרת זאת. שאל כרטיס ההזמנה הקני
טורי :״כמה דולרים תתרום, אם לא תאלץ
לבזבז זמן ולבוא למסיבתנו? כמה דולרים
תתרום, אם לא תצטרך לבזבז זמן וללבוש
בגדי״ערב? כמה דולרים תתרום, אם לא
תחוייב לבזבז זמן על פגישה עם אנשים,
בהם אינך רוצה לפגוש?״
שאלותיו של קנטור פגעו בארנקים, ו תרומות
ניכרות נשלחו, כמצופה׳ בערב ה מסיבה.
שלא כמצופה החליטו רוב התורמים
לבזבז את זמנם, באו למסיבה לבושים בגדי״
ע ב. כי במסיבה היה אדם אחד אותו רצו
לפגוש, כל זאת: אדי קנטור.
וזבאן צריכים לד ע ת להתבטא
מוסלמי שהעליב יהודי בחבאן, הנסיכות
העצמאית למחצה שבדרום תימן, היה מובא
לפני קאדי״תעיר, נקנס ומתחייב בטביחת
כבש וחלוקת בשרו בין העניים. מוסלמי ש הרג
יהודי בחבאן מצא עצמו במצב הרבה
פחות נעים: הוא היה מנודה מן החברה
וחרפתו היתר, גדולה כאילו הרג אשה.
דקדוקי חוק חבאניים אלה עברו מן ה עולם,
כאשר מאות יהודי חבאן קמו בשנת
, 1950 צררו את חפציהם ועלו לישראל, יחד
עם אחיהם התימניים במרבד הקסמיס. הם
השאירו מאחוריהם אשד, יהודייה אחת, ש נשארה
בחבאן מפני שבעלה, בדומה לכמה
עשרות יהודי חבאן חסרי נטיות ציוניות,
ב כר להשאר בחבאן, בחר בדרך הקלה של
התאסלמות.
משך ארבע שנים ביקשה את האפוטרופסות
על בנה, שהיה מצוי בבית בעלה המאוסלם,
ממנו התגרשה בינתיים. בראשית החורף הצ ליחה
להופיע לפני שופטה העליון של חבאן,
השולטן נאסר אבן־עבדללה, להפיל לפניו
תחנוניה. נאסר גילה שיטת הכרעה פשוטה.
הוא ביקש מהילד שלמד משך ארבע השנים
האחרונות בעל־פד, את רובן של 113 סורות
הקוראן לדקלם כמה מהן. כשפתח הילד את
פיו בחיתוך־דיבור חבאגי״מוסלמי מובהק,
השונה בהטעמתו מזה שהיה מצוי בפי יהודי

הרב הראשי וגבאי כית-הבנסת

במוסקבה

על פי רוב, זקנים ועניים
החשובים לחיזוק הרגש הלאומי. מספר ה מאמינים
ברוסיה הוכפל ושולש. הכנסיות
הנוצריות ובתי־הכנסת היהודיים שוב התמלאו
מתפללים.
זאת היתד, דעתם של אישים רבים שביקרו
בברית״ר,מועצות לאחר מלחמת־העולם הש ניה•
אולם העתונאי האמריקאי מרשל מק־דאפי,
שסייר לאחרונה בכל רחבי רוסיה,
(ראה נזכל העולם) הצליח להביא משם ר שי״
מות שלא עברו צנזורה, הגיע למסקנה אחרת
לגמרי.
סיפר מק״דאפי :״השפעתה של הדת על
יושבי רוסיה הולכת ומתרופפת. אמנם ראיתי
מספר תמונות קדושות בבתי״איכרים ברחבי״
דמדינה, אולם כאשר ביקרתי בכנסיות פר־בוסלאביות,
מסגדים מוסלמיים׳ כנסיה קתו לית
ובתי״כנסת יהודי, מצאתי שם רק מא מינים
מועטים — בעיקר נשים זקנות. באהד
מי-מי ראשון ביליתי שעה וחצי בכנסיה
הגדולה של קיוב. היו שם 500 מתפללים,
90 אחוז מהם נשים. כולם נראו זקנים ו עניים•
ראיתי שם ארבעה תינוקות, תריסר
ילדים גדולים יותר — ורק 20 מבוגרים
מתחת לגיל .50
״נראה כי ברוסיה שורר חופש הדת,״
הוסיף מק־דפי ,״אבל יחד עם זה ברור
שמתנהלת פעילות אנטי״דתית מסועפת• ב מוסקבה
יש 55 כנסיות על חמישה עד שבעה
מיליון תושבים •׳ שעה שבניו״יורק יש
2600 כנסיות על שמונה מיליון תושבים.״
• לא נערך שם מפקד אונלוסיה מדוייק
מאז שנת . 1939

מלצר של מסעדה מזרחית, בחול״המועד •טל 1
פסח, לאחר שנודע לו כי הפיתות שאכל י
נאפו מקמח״מצות.

תפו את האריה באוזניו
באוז׳ו, אפריקה הדרומית מערבית: ,ס׳
תערה ד,איכרה רחל אלס על לביאה ש התקיפה
את בעלה, אחזה באוזניה עד ש הבעל
ירה בה.

בין שיני הרווק
בסנט אנס, אנגליה, הציץ הימאי בילג
שפרד מחלון־הרכבת, איבד את שיניו ה תותבות,
משך במעצור לשעת חירום, הצליח
למצוא את השיניים ליד המסילה, נקנס מאוחר
יותר ב״ 7לירות סטרלינג.

אין אד בל חוה
ביפו, פרצה המשטרה לבית״מלון, מצאת
באחד החדרים צעיר ערום, חיפשה בארון־
הבגדים, מצאה שם צעירה ערומה.

תפוקה פדותית
בבאטפורד, אנגליה, נעצרה אודרי פיית,
לאחר ששלחה מכתבים בעילום שם לכל
1200 יושבי המקום, הסיתה אותם זה בזה.

עזרה לאומית
במונטריאל, קנדה, נעצר עורך־דין ש מכר
ילדים קנדיים לאימוץ למשפחות אמ ריקאיות,
טען בבית המשפט :״רציתי י ק
לעזור למדינה, להקל ממנה את עול״ר,טיפול
בילדים אלה.

להפליא.״
״פתע חבקו ז רו עו ת
חשופות את צווארי, ו קול
רוטט לחש :׳אתה
אוהב אותי י אתה אוהב
אותי׳ ?״
״חשבתי שזאת היתד,
לינה. היא
המשרתת,
לטשה אלי עינים במשך
כל אותו קיץ. היא ד,פ״
ריעתני ממחשבותי הר ציניות
על העתיד. הדפ תי
אותה ממני והלא־,
ואמרתי מבלי להפנות
את ראשי לאחור ׳ :עז ־
לנפשי ! האהבה ביני שטות !״
סוסו המאוכף של הכומר הפרוטסטנטי ניצב בחצר
חוות״גרינווטר, שעה שהכומר עצמו ישב ליד מיטת החולה
בבית פנימה. הוא זועזע למראה החוואי הצנום והקו־־ה.
שערו של האיש היה פרוע׳ פניו אפורים׳ שפתיו כחולות
ועיניו ריקות מכל הבעה.
בהיכנסו ברך הכומר את החולה לשלום, אך לא קיבק
כל תשובה. במקום זה נעץ החוואי הזקן את מבטו בבתי,
קאתרין, שהביאה את הכומר החדרה. עיניה היו אדומות
מבכי.
״אבא חלוש היום,״ אמרה קאתרין בהגישה? כו מר כיסא.
אחר פנתה ויצאה מן החדר.
הכומר הכיר אותה היטב. אילו מת בן־הבליעל הזקן
לפני עשר שנים׳ היתה קאתרין נישאת לו. אבל החוואי
הזקן הלם באגרופו על השולחן ונשבע שבתו לא תינשא
לאדם שאינו איכר. הם התחננו לפניו, הפצירו בו בשש
האבר,׳ אולם הוא פרץ בצחוק אדיר והכריז :
״האהבה היא שטוח !״
מוזר היה לו לכומר לשבת ליד מטתו של הזקן׳ לאחר
שלא דרכה רגלו על סף־הבית משך ע שר שנים תמימות.
בעיניו השחורות של החולה חלף ברק.
״באת איפוא ז״ קולו היה צרוד וקשוח.
״כן,״ השיב הכומר בשקט׳״ וכי מדוע זה לא אבוא אל
מיטת גוסס?״

״הצעדים התרחקו לאיטם. לא חבטתי אחריה. מחשבותי
היו עסוקות בשדות בבהמות, בבנינים הזקוקים ל שיפוץ.״
״למחרת בבוקר ניגש בעל״החווה אל המקום בו עבדתי.
הוא היה במצב־רו ח רע.״
״׳הנערה מתעקשת׳ ,אמר בקדרות.״
״הפסקתי מעבודתי׳ וחכיתי להמשך ד בריו״.
״׳ איני מבין את הנשים הללו׳ ,רטן ד,חוואי ,׳תחילה
הסכימה להינשא לך, אבל עתה אין היא רוצה בך עוד.׳״
״הייתי נדהם ונבוך. חששתי שהחווה היפה והעשירה
תשמט מידי• יכולתי רק לגמגם :

״היא נשבעת שאינך אוהב אותה. אם תוכל לדבר על
ליבה, מוטב שתעשה זאת ללא דיחוי.׳״
״חשד איום התגנב אל לבי. מיהרתי לשוב הביתה. פגשתי
את מרגרט בחדר״האוכל, אחזתי בידה וסגרתי את הדלה.
היא נפנתה אלי בקרירות ושאלה לרצוני.״
״׳אני מוכרח לדבר איתך׳׳ אמרתי.״
״׳אין לנו על מה לדבר׳ ,השיבה.״
שבאת

אלי

אתמול

״גחנתי אליה ושאלתי :׳האת היא
וכרכת את זרועו תיך על צווארי י״׳
״היא נפנתה אלי, ובלחייה עלה סומק :׳אם תספר
לי שלא הכרתני׳ לא אאמין לך.׳״
״׳אל אלוהים ! חשבתי שזאת היתד. לינה המטופשת !״׳

״מי אמר שאני גוסס? אני יודע שאתה תשמח על
כך — אתה והפועלים שלי• אני משער שהם מזניחים את
עבודתם, מקווים שלא א־כל עוד לנזוף בהם. אפילו בתי —
השוטה העלובה שאינה יודעת לדאוג לעצמה — תקבל
את מותי בשמחה. לא, אל תהיה כל־כך בטוח שאני הולך
למות.״
״החיים והמוות בידי אלוהים,״ אמר הכומר בחומרה.
״הבלים,״ רטן הזקן׳ ״אתה מיחס לאלוהים כוח רב
מדי.״
הכומר שלח
מתוך קדחת.

מבט

חטוף.

הוא

חשב

שהוא

הכומר רכס את מעילו• ״אין לי מה לעשות כאן,״ אמר
בזעם•

״אל תחפז׳ כומר. עדיין לא אמרתי את כל אשר בפי,״
הזקן

פשט את ידו. המגוידת ור מז לכומר לשבת.

הכומר ציית. הוא שנא את ד,חוואי — את האיש אשר
עמד בינו לבין או שרו — אבל הוא החליט שלא להרגיז
אותו, שלא להחיש את מותו. הוא אמר בזהירות :״חושבני
שאתה זקוק לברכה אחרונה. הבאתי לך את לחב״הקודש
ויין־ ה קוד ש.״

עשיתי.״

אוכל למות גם בלעדיהם. כל אשר עשיתי, יפה

״ר,היטבת לעשות גם בהפרידך ביני לבין קאתרין?״
״כן. אמרתי לך שהאהבה היא שטות. האמנתי בכך.״
בלבו של הכומר ניצת זיק של תקווה .״האמנת?
את השקפותיך?״
הזקן

שתק

שעה ארוכה,

ולבסוף אמר

השניה

לאיטו :

״בן עשרים הייתי כאשר באתי לראשונה לחוות־גרינווטר.
המקום מצא חן בעיני, ואני מצאתי חן בעיני ד,חוואי. מרגרט
היתה בתו היחידה יור ש ת כל נכסיו. היא היתד, יפ ת״
תואר; אולם לא שמתי אליה לב׳ עד אשר הוברר לי שלא
אוכל לקבל את החווה מבלי לקבל גם אותה• שוחחתי עם
אביה, והוא נתן את הסכמתו״.
״ומרגרם גם היא העמידה

הכומר משך בכתפיו בבוז :
את החווה מעל לכל?״
״חושבני שלא. איני יודע. מעולם לא שאלתי אותה.״
״האם לא אהבת את אשתך?״

״לא היה לי צורך באהבה. הייתי מאושר גם בלעדיה.
זכור לי כי ערב אחד, לאחר העבודה, י שבתי על פסגת־הגבעה
ורקמתי תוכניות לעתיד. הערב היה יפה• השמש
הזהיבה את כל הסביבה. סקרתי את החווה. היא היתד. יפה

״קללותיך לא השפיעו עלי,״ אמר הכומר בשלחו בחוזאי
מבט בוחן.
״אולי אתה חושב את עצמך לקדוש י״
״לא, אבל תמיד השתדלתי למלא את דרישות״מצפוני.״
״השתדלת. זוהי מקד, עלובה. אני כשלעצמי לא נס־תי
מעולם להיות מה שאינני. האם אתה מאמין שכל אשר
אתה אומר לבני״עדתך המטופשים הינו האמת לאמיתה?״
״כן,״ אמר הכומר.
״וכיצד תרגיש את עצמך אם תקום בוקר, אחד ותיויכח
כי לדרישותיך אין כל יסוד?״
״הדבר לא יתכן,״ השיב הכומר בקומו ממקומו. הוא
לא רצה להוסיף ולהקשיב לדברי הכופר העיקש.
״שב׳״ אמר החולה בתקיפות.
״וכי למה אשאר לשמוע את גידופיך?״ שאל הכומר.
״אולי עלי לברך את האיש אשר הרס את שלום ביתי?
לא תעזוב את החדר בטרם תשמע את כל אשר בפי.״
הכומר שב וישב על מקומו ב אי״רצון.
״קרוב לוודאי שאתה זו כ ר כי מרגרט מתה מיתה חטופה.
אפשר שבני־אדם לא האמינו כי התאבלתי עליה ; אבל במו ת
,חל בי שינוי מוז ר.״
״לאחר ההלוויה נראה הבית ריק מאדם. שקעתי בעבודתי.
לעתים קרובות הייתי אפילו שוכח שמרגרט מתה. הייתי
נכנם הביתה וצועק :
״׳ מרגרט׳ היכן את ז׳״
״וקאתרין היתד, באה במרוצה ואומרת ברטט :
זוכר שאמא מתה?׳״

׳הא־יך

״אותה שעה הייתי הודף את קאתרין ממני והלאה
ומסתגר בחדריו־,מיטות. לא ידעתי את אשר אירע לי• כפי
שכבר אמרתי לך, לא אהבתי את אשתי. אילו שאל אותי
מישהו אם היו לה עיניים חומות, תכולות, או אפורות, לא
הייתי מסוגל להשיב. לא ידעתי את מהות האהבה.״

״השכנים התחילו שולחים בי מבטים מוזרים, יעצו לי
לפנות אל רופא. התעלמתי מעצתם: ידעתי שבעולם כולו
אין רופא שירפאני. באותה תקופת־בדידות הייתי חומק חרש
מחדר אל חדר• מרגרט היתד, עושה זאת לעתים קרובית
בהשגיחה על משק״הבית. לעתים היה נדמה לי שהיא
נלווית אלי בסיורי. הייתי יו ש ב ומתבונן על סביבותי׳ מתוך
תקווה לראותה — ולו לרגע קל.״

״יקח השד את כולם !״ שאג החולה. ג בו תי עיניו העבותות
נצטמצמו, תווי״פניו הפכו קשוחים יותר.

״כל זה ידוע לי,״ השיב הכומר.
״חיזרתי אחרי קאתרין רק מפני שהיא עשירה.״
״אתה טועה !״ קולו של הכומר היה מלא התרגשות.
״אתה יודע שהיא תירש את גרינווטר, תקבל את כל
נכסי״.
״זו הי דיבה שפלה !״ קרא הכומר בקומו ממקומו.
״אינך אלא בשר־וך ם — ואני אהיה האחרון שיאשים
אותך על כך.״

״כמובן שלא. מדוע היה עלי להבין זאת 1איש לא
העלה על דעתו שגם אני סבלתי, חיי היו עלובים וקודריב.
אתה האשם בכל. אילולא באת לחבל״ארץ זר״ היתד, קאתרין
נישאת ל ביורן׳ וחיינו היו שונים לחלוטין. לעתים קרוב־ת
קיללתי את שניכם במלים ובמחשבה.״

״ניסיתי לד,חלץ ס כבלי״יגוני; אבל הדבר לא עלה בידי.
התחלתי להזניח את עבודתי, הסתגרתי בחדרי למשך יפים
שלמים, ללא מאכל ומשקה.״

הוזה

נשתררה דממה עמוקה. הכומר נעץ בזקן מבט מאשים,
והלה השפיל את עיניו. הכומר נתקף חוסר־מנוחה.
״שלחת לקרוא לי?״ שאל לבסוף.
״לא כדי להשלים אתך. עדיין אינך ראוי לבתי. קאתרין
הנה אשר, שקדנית ותקיפה, ועקרת״בית מצויינת.״

״בעשר השנים האחרונות לא התקדמת כלל״.
״היגון משאיר צלקות עמוקות, אבל אתה אינך
להבין זאת׳״ השיב הכומר.

מסוגל

״לעתים קרובות היתד, קאתרין באה ושואלת
אני מחפש.״

אותי מה

״׳הזאת האמת לאמיתה י׳ שאלד, מרגרט בלהיטות.״
״׳כן. הנערה רדפה אחרי כל הקיץ. חשבתי שהיא ראויה
למנה הגונה.׳״

״׳מחפש?׳ הייתי תמה, איני ;מחפש דבר. אני רק
בודק אם את מנהלת את הבית כשם שניהלה אותו אמך
בהיותה בחיים.״

״׳גם אני סבורה כך ׳,אמרה מרגרט בחיוך ,׳אני כה
מאושרת אחר שלחה בי מבט בוחן ושאלה בהיסוס :
׳האם אתה אוהב אותי?׳״

אחד היד,

״עיניה היו נעוצות בי׳ כקוראות את כל מחשבותי. ראית־שלא
אוכל להתחמק מתשובה.״
״לא ידעתי נערה לפניך. אני ...אני מחבב אותך מאד׳,
גמגמתי״.

״לעולם לא אדע אם היא האמינה לי. דבר
ברור: בני אדם החלו להתלחש על מחלתי.״

״הכרחתי את עצמי לעבוד. עמלתי בשדות עד ערב.
אולם השתוקקתי לשוב הביתה. שם הייתי קרוב יותר אל
מרגרט. הייתי מסתגר בבית אפילו בשעה שידעתי כי הפועלים
מזניחים את עבודתם.״

״׳מובן מאליו שאתה אוהם אותי,׳ אמרה ,׳ואם אינך
אוהב אותי׳ אתה עתיד לאהוב אותי הייתי מטורף משמחה.
חבקתי אותה בזרו עו תי ונשקתי לה.״

״כאשר הייתי נשאר לבדי, הייתי מוציא את בגדיה של
מרגרט מתוך הארון, מצמיד אותם אל לחיי, מלטף אותם.
מפי שפעו דברים, אשר לא אמרתי למרגרט אפילו פעם
אחת בהיותה בחיים.״

החולה נשתתק. הכומר שקע במחשבות. הוא רחש העיצה
לזקן שלא היה מסוגל לשקר אפילי בשעה שכל עתידו היה
נתון על בף־המאזניים.

נשתררה דממה, והכומר נעץ את עיניו בזקן .״עכשיו
אתה מבין עד״מה סבלנו אני וקאתרין במשך כל השנים
הללו ״,אמר לבסוף.

״ובכן המשיך החולה ,״קיבלתי את חוות״גרינווטר.
השנים חלפו• מרגרט היתד. אשד, טובה ונאמנה. לא היתד,
בינינו כל מחלוקת, עד אשר התחלת אתה לחזר אחרי
קאתרין. אשתי תמכה בך; אולם אני חזרתי על המלים
אשר יצאו מפי באותו ערב גור לי :
״האהבה היא שטות

״סבלת J״ אמר ר,חוואי הזקן ב בוז עמוק ,״אבל לא עשית
דבר וחצי דבר כדי לשים קץ לסיבלך.״

מבט נוגה :

׳החשבת כך גם בשעה

״אשתי שלחה בי
שחזרת אחרי?׳
הייתי מוכה תדהמה. היא לא שכחה דבר.״
״׳אפשר שחשקת בחווה, לא בי,׳ אמרה היא במרירות״

״הימים הבאים היו קודרים. אשתי היתד, שרויה במי ה
שחורה. קאתרין בכתה. בכיה היה חסר״סעם. הרי בניתי
את החווה הנאה ביותר בסביבה. יבשתי את הבצות והרחבת־את
שדותי. קאתרין היתה עתידה לרשת הכל — ואף על
פי כן היתר, אומללה. הבלים ! נערה המקבלת ירושה כזאת,
יכולה להיות רק מאושרת.״
הכומר נדהם. הזקן התעמר
אין הוא מתחרט על כך.

בבתו

משך שניים,

ועדיין

״לקאתרין היו מחזרים רבים, אבל היא שלחה אותם
כלעומת שבאו. לא התערבתי במעשיה; אולם כאשר הופיע
בחוותי ביו רן בן מוי, יעצתי לה להיענות לו הוא איכר
טוב, חרוץ ועשיר• אבל קאתרין התעקשה ואמרה ׳ :אם
תכריחני להינשא לביורן, אטיל את עצמי לתוך הנהר.׳״
״אפשר שזו היתר, רק עקשנות.
אין היא מוכנה לוותר. היא דבקה
הללו, אף כי איני מבין מה מצאה
״יברכנה אלוהים,״ אמר הכומר

הנערה דומה לי מאד :
בך במשך כל השנים

חרש.

״לא עשיתי דבר?״ תמה הכומר ,״וכי מה יכולתי
לעשות? הרי קאתרין לא רצתה להינשא לי בניגוד לרצונך.״
״אינך אדם אמיץ־לב, כומר. לא, לא אעוץ לך עצות.
אהבה שאין עמה או מץ־לב אינה אלא שטות. האהבה האמיתית
הנה חזקה. היא כוח איתנים — ואין דבר אשר יוכל לעמוד

בפניה.
עיני הכומר זהרו. היא פנה אל החולה ושאל :
״שינית את דעתך בקשר אלי ואל קאתרין, הלא כן?״•
״לא• כל השקפותי עומדות בעינן. כל חיי בזתי לאנשים
המתיאשים בהיתקלם במכשולים. אני יכול לו מר לך שאילו
קיבלתי מאביה של מרגרט תשובה דומה לזו שקיבלת ממני,
לא היה בעולם כולו כוח שהיה מסוגל להפריד ביני לבינה.
אני לא הייתי יו ש ב עשר שנים באפס מעשה.״
הכומר קם ממקומו. קולו היה צרוד.
״עכשיו אני מבין אותך. מוטב לך למות, מאשר לחזור
בך. אבל לא תוכל עוד להקניטני ולומר שלא עשיתי דבר ! ״
כאשר נסגרה הדלת מאחורי הכומר, הוארו פני התוואי
הזקן בחיוך ערמומי.
״סוף סוף עוררתי אותו מתרדמתו לחש.
הפועלים שעבדו בשדה הסמוך ראו את הכומר יוצא מן
הבית, נושא את קאתרין בזרועו תיו, מרכיב אותה על סיסו
ודוהר משם והלאה.
ואי־שם מאחורי הווילונות הכבדים של הבית, ישב הגוסס
ושלח אחריהם את חיוכו הזוהר.