גליון 863 מתאריך 6 במאי 1954

ר פור טג׳ ת ענק
ראשעה המסירה
את ה ל וט מעל
החילות הקרביים
ש ל צבא ההגנה

שיחות מיוחדות
עם ראשי החילות
הלוחמים. המגלים
ח הפעם הראשונה
המחשב הצבאי
שיקבע את דרכי
הלחימה של החייל
העברי בבוא היום
• on . 63 שגה 17
ג׳ א־ידתש־״ד .
6.5.54
המח ר 300 פרוטת

בלימווא־בלי
משוא
כגיס

מכתב ים

העורך הראשי :

העולם
רד־יו־ז
השבועון הסצויר
לאינפורמציה

אורי אבנרי

ראש המערכת :
שלום כחן

עורך משנה, תבנית

עורך משנה, כיתוב :
ישעיהו

אורי

לביא

הצלם

הכתב הראשי :

סלע

הראשי :

ח ברגע

עפנואל סרת

חברי המערכת :

רח׳ גליקסון 8תל־אביב
.אחי דוב איתן, פשה בך אטרים, יחיאל בשן, יהודה נבאי, ני*ח נבי. לילי
(ליד תיאטרון
נלילי. רותי ורד, בוז׳ זהבי, אוסקר מאובר. עפוס קינן. סילבי השת.
טען חמברקים :״עולם םרס־מזכיר
מערכת היסה :
Jד 188 .י28T86 .
מ״מ ראש מערכת ירושלים
פו״ל: דחן רלס מזח בע-
אורי דן
יוחנן אירן
מום, ימס*ל מ ׳־ם. ת ״א

כעהל מבצעים :
של»ח אדיר

מנהל מעבדה :

מפקד כיתת רגלים
שמואל דואל,
(ראה דו״ח על צה״ל)

ראש המנהלה :
שלאה חררי

מרד הלוחכ/ים

סרים

אני מעריך את העובדה שדווקא אתם הקדשתם
מקום כה חשוב למרד ניטו וורשה (העולם הזה
.) 861 עד כה קראתי דברים רבים על מרד זה.
אולם תמיד היה הדנש על ציונות. אתם לא הגש תם
אוכף של פראזות כי אם תיארתם את הצד
הצבאי, המעשי, שבמרד. וטוב שעשיתם זאת. כי
כיום 11 ,שנה לאחר האסוז, נוטים אנשים רבים
לשכוח כי לוחמי הניטאות היו קודם כל לוח מים
— לא אנשי־מפלגות שלחמו למען מצע־בחירות
זה או אחר.

זלמן פסידנטל, הרצליה

כתוכבי חרות
קראתי את כתבתכם על ועידת חרות (העולם
הזה ) 862 כמו סיפור עלילתי מרתק. כי במקום
לפרסם טורים יבשים על נאומים ומצעים, פיפר־תם
לי את מה שנעשה מתחת לפני השטח. את
•משמעות הנאומים וההצעות לאור המאבק הפנימי
שבתוך המפלגה. מכתבה בודדה זו למדתי יותר
על תנועת החרות מאשר משך שש שנות חברותי

שמואל ת ,.תל־אביב

אחרי שפירסמנו לפני כמה שבועית את
הסיפור על מעשה־הגבורה של נתן אלבז,
הצעיר המארוקאי שהקריב את חייו כדי לה ציל
את חבריו, הגיב אחד הקוראים במכתב
המעורר למחשבה. שאל שמואל הראיבני
מתל־אביב: מדוע לא קיבל אלבז, אחרי
מותו, א ת־הצטיינות על מעשהו — כתודה
למשפחתו וכאות מחנך לחבריו?
אין ספק שלו היה אלבז חייל בצבא הב ריטי,
היו הוריו מקבלים את צלב־ויקטיריה,
האות הגבוה ביותר. לו היה אמריקאי, היה
הנשיא תולה על צוואר אמו את מדליית״
הכבוד, אף היא הא־ת הגבוה ביותר בארץ.
א־לם בישראל הוזכר המקרה רק בפקודת־יום.
כי מלבד 12 גבירי ישראל, שנבחרו
מתוך ים המועמדים הראויים לכך ביום העצ מאות
הראשון, לא נמסר אף לחייל עברי
אחד אות המציין את מעשהו.
אין זו שאלה לגבי העבר בלבד. אני מתאר
לי שקשה עתה, אחרי שש שנים, להיכנס
מחדש לעובי־הקורה של מעשים שקרו בבאב־אל־וואד
או בגוש עציון, אף כי חבל שנשכחו.
אולם המלחמד,־הזעירה על הגבול נמשכת,
וכמעט מדי שבוע קורים מקרים שהציבור
הרחב אינו שומע עליהם — מעשים של
הקרבה עצמית והצלת חיי־חברים. האנשים
שביצעו מעשים אלה מתהלכים ברחוב, מבק שים
טרמפ מנהגים העוברים בבוז על פניהם,
או מעוררים התמרמרות בנסותם להיכנס
לאוטובוס בלי תור.

קשה לאדם, שלא היה חייל קרבי, להבין של העמוקה
המשמעות את בדיוק
אות־הצטיינות .״מי יהיה משוגע עד כדי
כך,״ יגיד ,״עד שיסכן את חייו בשביל
חתיכת־פח?״ אולם בימי המלחמה, כשעוד
התהלכו שמועות בגדודים על הנהגת אותות-
הצטיינות בקרוב, ראיתי חברים לא מעטים
שקפצו כמשוגעים על התפקידים האיומים
ביותר. הם לא עשו זאת למען חתיבת־פח.
אולם התקווה כי מעשם יזכה לציון המתאים,
שיעלה אותם בעיני חבריהם ביחידה ובבית,
לא מילאה תפקיד מבוטל ברגע המכריע.
בחטיבתי הנהיג אבא קובנר ציון קיבוצי
— מתן שמות־כבוד ליחידות שהצטיינו בפ עולה.
כמה מלים בדף הקרבי גרמו להתחרות
עצומה בין הפלוגות, בימי השיא של הק רבות.
הענקת שם כזה הפכה פלוגה רגילה
למדי ליחידה בלתי־רגילה לגמרי.
יש בכך גם צד מוסרי עמוק. בהתעוררי
מן הנרקוזה אחרי פציעתי היה מעשי הראשון
להכתיב לאחת האחיות מכתב למפקד־גדודי,
בו דרשתי לציין במיוחד את מפקד־הכיתה
שהוציא אותי, תחת אש, והציל בכך
את חיי. לא עשיתי זאת רק לשם תודה.
אין תודה על מעשה כזה. לעומתו, כל אקט
סמלי הוא חסר תוכן. אולם הייתי נעלב
לו נוכחתי לדעת שהאיש שעשה מעשה
כזה מתהלך בין חבריו כאילו לא קרה
כלום. שמחתי כשהשיב לי המפקד שהאיש
צוין בפקודת־יום.

ישנם, כמובן, כמה וכמה נמוקים נגד מתן
איתות.
קודם כל, יש תמיד משום אי־צדק מסוים
בחלוקתם. רבים מעשי־ד,גבורה שאינם נוד עים
לעולם, כי אין להם עדים. במידה רבה
תלוי הדבר גם ברצונו הטוב של המפקד —
חייל שמפקדו ער לכך יזכה לאות, בעוד

חברו, שעשה את אותו המעשה ממש, יצא
מק פח כי מפקדו בז לענינים כאלה.
שנית, ישנה נטיה מגעילה בכל הצבאות
לרוקן את האותות מתוכנם, על־ידי חלו קתם
בסיטונות למפקדים גבוהים, שלא שמעו
מעולם זימזום של כדור. אפשר למניע זאת,
על־ידי קביעת איתות מסוימים, הניתנים אך
ורק לחייל בעד מעשי־גבורה תחת אש יעילה.
אנשי שרותים ומפקזץ ם, התורמים את תרו מתם
בצורה אחרת ״ (אף כי חשובה כש לעצמה)
יצטרכו להסתפק באותות אחרים.
הנימוקים נגד אינם יכולים לסתור את
ההגיון הפשוט, הבריא, הנראה־לעין של ה נימוקים
בעד.
לי נראה שההצעה ההגיונית ביותר היא
להעניק (א) אות עליון מיוחד שינתן רק
במקרים יוצאים מן הכלל של הקרבה אישית
תחת אש, בדומה לצלב־ויקטוריה( .ב) אות
׳לכל חייל ד,נפצע בפעולה, בדומה ללב־האר־גמן
האמריקאי( .ג) תואר יחידתי, ליחידות
שביצעו משימה החורגת מגדר הרגיל( .ד)
א ת לאנשי שירותים מצטיינים שעשו מעשים
מעל ומעבר לתפקידם( .ה) אות לקציני־מטה
ומפקדים גבוהים בעד תיכנון וביצוע פעו לות
מוצלחית.

אני נוהג לקנות בדרך כלל את העולם הזה ביום
ששי. אולם הפעם, ביום רביעי, ראיתי שני נע רים
שקנו את העולם הזה וקרעו אותו לשנים,
לאחר שקראו את מה שכתבתם על ועידת חרות.
לא היתה לי סבלנות לחכות עד יום ששי ; מיד
ניגשתי לקיוסק וקניתי את העתוז. אחרי שקראתי
הנעתי למסקנה שאולי צדקו אותם הנערים ..בתו רת
אחד מצירי זכרוז־יעקב בועידה זו הריני קובע
כי הדברים שפרסמתם הם מצוצים מן האצבע...

מרדכי זולר, זכרון־יעקב
רבותי, מי
מן החדר

גילה לכם את כל הסודות האלה

דוד שולמן, רמת־גן

כותבים אתם על אנשי״תרות: למרות התנגדותם
החריפה לשילומים. משתמשים הם בבנזין, הנשלח
אלינו על השביל השילומים מגרמניה, במכוניו תיהם.
אם כן, לפי דעתכם, אם נקבל מחר את
הקמח על השבוז השילומים — האם יצטרכו
כל חברי תנועת החרות להפסיק לאכול להם ז

צבי גורית, חדרה
לא על הלחם לבדו תחיה החרות.

:דכה: ,דכה
יא אללה ! שש לירות ביום אחד של קבצנות
גהעולם הזה 862 וזה על־ידי סתם עתונאי ש־התח
5ש לקבצן. אם כן, קבצן אמיתי. בעל דרגה
מקצועית וכמה שנות וותק. יכול להרוויח יותר
מנהג אוטובוס.

דוד בוטבול, תל־אביב
...הייתי מייעץ לכמה מהעסקנים הנכבדים שלנו
שיפסיקו את כל התמרונים שלהם ויצאו קצת
לפשוט יד. זה בוודאי יהיה יותר כדאי — גם
להם ונם לציבור האומלל.

שמואל גורמן, חיפה
כשקראתי את טיוטת הדו״ח על ועידת
חרות, משך את תשומת לבי הקטע שסיפר
כי מנחם בגין קרא לאחד מפעילי תנועתו
״שקרן מחוצף.״ תמהתי במקצת על ביטוי
זד. מפיו של בגין, הנזהר בדרך כלל משימוש
במילות־גנאי. לכן סימנתי את הקטע
בעפרון אדום, החזרתיו לבדיקה נוספת. אולם
גם מודיע שני ושלישי, שנוכחו בועידה,
מסרו כי אמנם קרה הדבר בחום הויכוח.
עתה פירסם מנחם בגין מאמר בו תקף
בחריפות את העולם הזה על סיפור זה,
טען כי אינו נכון. במידה שדבריו משקפים
את הדעה כי מוטב להימנע מעלבונות על
הבמה הפוליטית, אני מזדהה אתו לחלוטין.
נתיהס נא אל הדברים כאילו לא היו.
לעומת זאת, איני יכול להסכים לגמרי להכ חשתו
השניה. העולם הזה אינו צד בענינים
הפנימיים של חרות, או של כל מפלגה אחרת.
אולם תפקידו למסור לקוראיו אינפורמציה
אובייקטיבית ושלמה — לא רק את ההח לטות
הרשמיות, אלא גם את המסתתר מ אחוריהן.
אמרנו
כי המרכז החדש של התנועה נבחר
ברוב של קול אחד, מנחם בגין הכחיש זאת,
אמר שנבחר פה אחד במליאת הועידה. זה
נכון. אולם אנחנו לא דיברנו כלל על מליאת
הועידה — החלטותיה לא ענינו אותנו, שהרי
היו בגדר פורמליות בלבד. שום הצעה אחרת
לא הובאה שם בכלל להצבעה.
ההכרעה האמיתית נפלה לא במליאה, אלא
בועדה המתמדת, שהיתה מורכבת מ־ 17 חב רים.
בועדה זו. נבחר המרכז ברוב של קול
אחד בלבד. זו האמת. אותה מסר עתון זה
בלי משוא פנים.
אם מותר לי להוסיף הערת־לוואי: כל
הטענות וההכחשות לא היו באות לו הת קיימה
הועידה בפומבי. אנשים בעלי נסיון,
כמנהלי תנועת ההרות, היו צריכים לדעת
שמגוחך ה; א לנסות לשמור בסוד דברים
המתרחשים בועידה לעיני מאית צירים. ה אמת
מתגלה תמיד. אולם הסודיות המיותרת
ניתנת לד, טעם־לווי בלתי־נעים.
הפתרון: לקיים ועידות מפלגתיות ב פומבי.

בוזי
זהבי חושב שהוא נילה את אמריקה. אני
ציי ד לאכזב או תו: המדינה כולה כנר גילתה׳
אותה לפניו וחייה מנדבות כל השנים...

שאול ברגר, רחובות
שוד ! נזל ! סקנדל — שלא לדבר על רמאות,
נבזות ועוול ציבורי. אני אחד מאלה ששילשלו
מטבע לפנכה של הקבצן המדומה שלכם ...אם
אינכם מאמינים לי, הביטו בתמונה בעמוד השני
של הרפורטז׳ה. איזה טיפש הייתי ...אני רוצה
את כפפי בחזרה !

חיים גורדון, תל־אביב
יבוש הקורא גורדון על צרות־עינו. האם
לא מגיע לקבצן מסכן ונזוכה־גורל לקבל
כמה פרוט,ת?

יהודים כאלה
לסיפור על פיטר ארמון (העולם הזה ) 862 נתתם
הקדמה ארוכה על הטיפוסים המפוקפקים שחוק
השבות מביא ארצה. ואני אומר לכם: לא טי פוסים
אפלים המה. כי אם התנלמות הכשרון
היהודי להסתדר בכל מקרה ואף לנצח. הלוא׳
שהיו לנו כאז מאות אלפי טיפוסים כאלה. אפילו
אם ארצות־מוצאם מנרשות אותם כמרנלים ספי
העולס הבא
השבועון המצויר
לאי-נפורמציה

חיבורו של דני פושטמן, כיתה ג /על
הנושא :

״למה אנחנו חוגגים את יום
העצמאות?״
בהתחלה בכלל לא חגגו את יום העצמ אות,
למד, שאבא אומר שלא היתד, בכלל
עצמאות. בכנסת בירושלים ישבו המון
אנגלים, והם נסעו בכל !מכוניות הי פות.
אז הם לא הרשו לי־,ווים לנסוע
לאמריקה, ולקחו את כל חבילות המזון
בשביל עצמם. אז בסוף היהודים לא
יכלו לסבול יותר וגרשו את האנגלים
במו כלום.
אז הערבים היו נורא רשעים ועזבו
את כל הבתים שלהם ואת הפורטרופום
ואת השטיח שיש לנו בחדר איפה שאבא
יושב תמיד ואומר ימח שמו מם ההב״
לסה למה גירשנו את האנגלים ימח שמם?

וסתם בלתי־רצויים.

אלחנן זילברשטיין, ירושלים
תהיה זאת תשובה להנרי ביירוד שדרש להפסיק
את העליה: לרכז בישראל את כל הננבים, הרוצ חים
והמרגלים היהודיים באשר הם. נפנה למנהלי
בתי־הסוהר בעולם כולו לעזור לנו !

יצחק גלר, רחובות
הסתדרות הגנבים מתנגדת למשקיעי און
זרים.

כמה הם מאמי:ים
אני באמת מבקש את סליחתכם, אבל אני חושב
שכל העניין הזה של יהודים שהם נוצרים ונש ארים
יהודים (העולם הזה ) 862 הוא שטות. כי
אדם לא יכול לרקוד על שתי חתונות. כפי שאינו
יכול לדגול גם בצלב וגם במגן־דוד. פשוט מאד
הוא עלול. יום אחד, בתור נוצרי, להאשים את.
עצמו. בתור יהודי. שהוא הצליב את ישו הקדוש.
ואז עלול הוא לשרוף את עצמו (ביהודי) בנקמה.

דוד שמחון, יפו
רק תקופה מטורפת
אנשי ורעיונות כאלה...

כמו

שלנו יכלה

להוליד

אלישבע הלמן, נהריה
בזמן שנם יהודים וגם נוצרים איבדו כל שמץ
של אמונה בעקרונות דתם סימן מעודד הוא למ צוא
אנשים אשר לא רק מאמינים במשהו״ אלא
נם מוכנים. ללחום ולסבול למען אמונתם זו.

חנן הררי, תל־אביב
...אינני מסכים. אבל זכות» להאמין באופן חופ שי
במה שהכרתם העמוקה אומרת להם כי זוהי
התורה האמיתית.

ד״ר זיגמונד זקס, תל־אביב

אל תיבהל
אני חושב שהכתבה שלכם על פצצת המימן
(העולם הזה ) 861 היתה מוגזמת במקצת. אנו
מדינח קטנה מכדי שיהיה לנו מה לחשוש מפניה.
חוץ מזה, אני מתפלא על השלווה האובייקטיבית
שבה אתם מתארים מה שיקרה אם תיפול פצצה כזר
בכיכר מוגרבי. הלא תאבדו את כל קוראיכם !

דניאל שטוק, תל־אביב
אבל לא את השלווה האובייקטיבית.

פגיעה קלה
בכתבה על יציאתו לארצות־הברית של המתאגרף
דוד עובד (העולם הזה ) 862 הזכרתם את שמי
כמאמנו של המתאגרף הנ״ל ואילו אני. למעשה
מנהלו. הדבר יכול לפגוע במאמנו האמיתי.

יעקב שלדובטקי, חיפת
נקודה אחת לחובת כותב הרשימה.

היא לא נותנת
כתבתו של מיכאל אלמז על פסטיבל הסרטים
בקאן (העולם הזה ) 862 הינה השניה בסידרה זו
ואולי העשירית שקראתי בעתונכם על אותו נו שא.
ובכולם מדברים על השחקניות האיטלקיות ומר אים
את חזה השופע של נ׳ינה לולוברינ׳ידה. מה
קרה לכם? האם אתם נהנים מחסרים תמורת ה״
פרסומת מהשחקנית השופעת?

אלכם דן, טבריר.
לדאבוננו, השפע אינו כה גדול.

מה קרה
עד כמה שאני זוכר שיחק מאיר ביקל (העולם
הזה ) 862 תפקיד של שוטר כפרי, לא שוטה כפרי.
במחזה טוביה החולב. אמנם אין הבדל גדול. אבל
דחילקום.

חנוך מאירי, פתח־תקוה
כמובן, המגיה הוא הסוטה.

תחרות הפרסים
כשנסתיימה תחרות הפרסים שלכם הודעתם כי
תיערך הנדלה והמוצאות תפורסמנה כעבור שבוע.
מאז עברו שלשה שבועות. מה קרה?

מאיר ברנד, בני־ברק
בגלל המספר הגדול של פתרונות, אורכת
בדיקתם זמן ארוך מזה ששוער נוראש. ברגע
שיגמרו רואה החשבון שלום פרושנמקי ועו־רך־הדין
ישראל פלדמן לעב. ו על כל התשו בות,
תמהר המערכת לפרסם את התוצאות.

אז אמא אומרת שלא תדבר ככד, כש הילד
שומע. אז אבא אומר עזבי אותו
הוא בכלל לא מבין מפני שהוא מטומ טם
ואמא אומרת זה יש לו ממך אז
אבא אומר באמת למה שרק מטומטם
היה מתחתן אתך אז אמא אומרת ככה
ודופקת את הדלת.
אז אמא לא בישלה את התרנגולת ש קיבלנו
מן הדוד יוסף מנהלל ואבא היד
נורא רעב ואני גם כן אז אבא אמר נו
כבר די אל תכעסי אני אקח אותך ל רמלה
איפא שצועדים כל הגמלים וה חיילים.

בשביל זד אנחנו חוגגים את יום
העצמאות.

החמשיר רדיבנה

אדם ׳שעבר בית״מזמילה
הכריז :״כל ביזבוז נא ננבילה !
אך כדי להסביר
זאת בכפר ובעיר
הכרחי שאבנה קודם ווילה1״

החמשיר לועדת;הביקורת
ועדה שתונתה על הטוהר,
גינתה בעל בית רב״זוהר.
״דירתו רחבה,״
במרירות היא קבעה,
״ממכונית ראש מחלקת הדואר !״

mם מחר גבוקר יזעקו העתונים

את נותרת־הענק ״מלחמה ! ״
ויבקע קול שיר־הלכת ממקלטי
הרדיו, יהיה המצב שונה מאד
כזה ששרר למחרת החלטת האו״ם על חלו קת
ארץ־ישראל, שעה שניתכו הכדורים הראשונים
על אוטובוס עברי בדרכו מנתניה
לירושלים.

ביו העצמאות ת שי״ד
קרובה סכנת-המלחמה למדינה
לא פדוות מ א שר
בבל יום א הד
מאז שמעו חיילי צבא ההגנה
ב מ בו או ת ל טרון,
בעיר העתיקה וב מר חבי הנגב
על הקמת מדינתם.
שוב מופנות עיני האזרח
אל בניו ואחיו במדי ם,
ח״ל• כ ל החילות.
אשר יצטרכו, ב בו א ׳1
ההכרעה לתת איש
איש במקומו את חלקו
הקטן אך החשוב למא מץ הגדול
ש ש מו צבא.
אך בראש וראשונה
שלו ח מבטו אל

אז חשו המונים לחזית, מילאו יחידות
ארעיות — טירונים ירוקים שהתלהבותם חיפתה
על חוסר נטיונם. הארץ היתד. חזית,
כל צעיר שרצה בכך היה חייל קרבי.
אם תפרוץ מחר מלחמה, יעמוד צבא
קרבי מן המוכן בעמדה הקדמית. הוא יחזיק
בקו, יבצע את המשימות הראשונות, עד
אשר יקום, מאחורי גבו, צבא עתודות־המי־לואים.
משך
ימים ושבועות, יהיה הכל תלוי
באותם צעירים המתהלכים כיום ברחובות
הערים ומחכים לטרמפים על הכבישים —
בעלי הרקע האדום לסמל הזהוב על הכומ תה.
הם לא יופתעו. הם הוכנו לכך. זה
מקצועם.
לא הם יחליטו אם לצאת למלחמה ואם
לאו. זהו תפקידם של הפוליטיקאים, מוסדות
רחוקים המחליטים אי־שם על גורלם
של חיילים אפורים. אולם אם תוחלט ההח לטה
ותינתן הפקודה תעבור ההחלטה מידי
לובשי־החליפות נושאי־התיקים בגיל העמי דה,
לחיים או למוות, לידיהם ולרגליהם של
לובשי־המדים נושאי־הרובים בגיל ההסתערות.
מי הם אנשים אלה ז

החייל הקרבי העברי של 1954 אינו החייל
הקרבי העברי של .1948 לטובה ולרעה הוא
אדם אחר. הוא גדל בתנאים שונים. הוא
משרת בתנאים שונים. דמותו שונה.
איש כובע־הגרב של 1948 היה חייל מת נדב.
אף אם גויס להלכה גיום־חובה והגיע
ליחידה הקרבית במקרה, לא היה נשאר בה
לו באמת השתדל בכל כוחו לעבור ליחידה
עורפית. היתד. בו גאוותו של המתנדב, גא וותו
של האדם שידע כי המונים מעריצים
אותו. אם קרא המפקד למשימה מיוחדת,
לתפקיד מסוכן במיוחד, נמצאו רבים שהתבייש!
שלא לקפוץ קדימה.
נושא הרקע האדום של 1954 מגויס גיוס־חובה.
איש לא שאל אותו אם הוא רוצה
לשרת ביחידה קרבית או לא. הוא גם לא
ציפה למישהו ישאל אותו. שנה מראש
ידע בדיוק באיזה יום עליו להתיצב. הוא
לא־ עשה חשבונות. לעתים קרובות לא ערך
גם תכניות לחיים. הוא חיכה, פשוט, לחיולו,
דחה את כל ההחלטות עד אחרי השיחרור.
בדרך כלל, לא רצה להגיע ליחידה קרבית.
לא חשש מפני הסכנה! הוא פשוט התרגל
לנוחיות. הוא לא היה במחנות־הכשרה, על
פי רוב לא היה גם במסעות תנועת־הנוער,
הוא למד להעריך את ערכו של מקרר חש מלי,
של סדין לבן בבית.
אולם כאשר הגיע ליחידה הקרבית, השלים
עם גורלו. המחשבה שכיוונה את מעשיו
היתד אם כבר נדפקתי ליחידה קרבית,
מוטב שאלמד את המלאכה. מוטב שאתקדם.
ככל שאהיה חייל יותר טוב, אעלה בדרגה.
ככל שאעלה בדרגה, יהיו חיי טובים יותר.״
אמר סגן צעיר, מפקד מצטיין בגדוד רגלים
:״אינני מסוגל לעשות עבודה גרועה.
הצבא איננו חלום־חיי. אולם כל זמן שאני
במדים, אני מוכרח לתת כל מה שיש בי 1״
בעוד חודשיים יסיים הסגן את 30 חודשי
שרותו, יחזור לחיים אזרחיים. הוא חייל
טוב.

החייל הקרבי של 48׳ היה טיפוס נלהב.
הוא ידע לירות ברובה, קצת לדבר באלחוט,
קצת לנהוג במשוריין, להפעיל מטען חומר
נפץ, לחבוש פצע בקיבה. הוא גם היה
מוכן, לעת מצוא, לטפוח על שכמו של
המם־כף, המג״ד ומפקד החטיבה, לתת להם
כמה עצות ידידותיות כיצד לנהל את המע רכה.
אם לא נתקבלה העצה, ידע למתוח
ביקורת כראוי.
בעיני הטוראי של 54׳ לא היה נראה
חברו הקשיש אלא כחובב בלבלן. הטוראי
החדש למד מקצוע אחד. אולם אותו
למד היטב. הוא עבר קורסים. הוא מומחה.
חודש אחרי חודש של תרגולים ואימונים
הפכו את תכונותיו המקצועיות לטבע שני.
המקלען, הקשר, החבלן, הסייר, הרגם והתותחן
של 54׳ הם כלים בתזמורת, כל אחד

מכוון כראוי, מוכן לתרום צליל נקי יחיד
למנגינה הכללית.

משמעת שאינו! תלויה רק בהתלהבות הרגע.
משמעת שתחזיק מעמד תחת אש, מול פני-
המוות, במבחן העליון של הסתערות ה כידונים.

הצבא
הקרבי של מלחמת־העצמאות כלל
שנתונים רבים. הצעיר יותר הושפע על ידי
שכנו בשורה בן ה־ 25 ובן ד.־ ,28 התבגר חיש
מהר תחת אש יעילה.

בימי המלחמה ובשנים הראשונות אחריה
חי הצבא תחת צל הקוטביות של יליד״הארץ
מכאן והעולה החדש משם. תיאוריות רבות
נוצרו על רקע זה. לא היתד, כל אפשרות
לגבש דמות אחידה של חייל עברי.

היה זה צבא מבוגר בגיל וברוח. כל
איש בו היה פרט מגובש. הוא לא היה
מוכן להיכנע בלי־תנאי לסימן-הדרגה על
השרוול, לפקודה שלא הסכים לתוכנה. הוא
לא פחד מעונש, כי ידע שהוא חיוני בקרב.
גם במדיו החדגוניים־לכאורה ידע להבליט
קו אישי קטן, זוית מיוחדת לכובע, תוספת
מיוחדת שלא לפי התקן המצוחצח.

החייל של 54׳ לא בא אתמול ממארוקו
ומעיראק. אם לא נולד בארץ, הוא נמצא
בה לפחות מאז סוף עלית ההמונים, לפני
שלוש שנים. הוא הגיע לארץ בגיל בית-
הספר, עברית אינה שפה זרה בשבילו. הוא
הסתובב בין צברים בני גילו, למד מהם
את סגנונם. הוא אינו יודע רק לקבל פקודות
בעברית, אלא גם לתת פקודות בעברית.

הוא לא היה איש מופקר. הוא ידע ערכה
של משמעת. אולם היתר, זאת משמעת מיו חדת
במינה. הוא תבע התחשבות בו, באי שיותו.
הוא היה מוכן, תמורת זאת, להפעיל
יוזמה אישית רבה מאד בקרב.
יורשו בשנת 54׳ הוא טיפוס שונה לח לוטין.
הוא צעיר הרבה יותר — לפחות
בן , 17 לכל היותר בן .21 גסיונו בחיים
אפסי. הוא היה רגיל לאב ולמורה. הוא
לא הופתע כשהוטל עליו בצבא למלא פקו דות.
הוא היה מוכן לכך. כשאמרו לו להצ דיע
ולומר ״המפקד לא נראה לו הדבר
מוזר. הוא לא הכיר שום צורר! אחרת.

שמואל דואק (ראה שער) הוא כזה. הוא
נולד באחת מארצות ערב, עלה בן .16 הוריו
נשארו בחוץ לארץ, הוא יצא עם אחיו
למושב בצפון הארץ. שם עבד על מכונות
חקלאיות, לא חיכה לבוא תורו להתגייס,
התיצב כמה חודשים לפני הזמן. שמואל
בן ד,־ 19 הוא כיום מפקד־כיתה. הממונים
עליו חושבים אותו לאחד המצטיינים. פקודיו
הם כמעט כולם ילידי הארץ, בני משקים
וערים. הם רואים בו מפקד רגיל. כשהוא
פונה לחייל יליד פתח־תקוה, הלה אומר,
בפשטות ,״המפקד !״

גם המפקד השתנה. הוא יותר בטוח בעצ מו.
הוא מבוגר מפקודיו. הוא איש מקצועי
שאינו מוכן להתוכח עם טוראיו. אי־שם,
מאחוריו, עומד שוטר גדודי, בית־משפט,
בית־סוהר. מפקד נבון אינו מרבה להשתמש
בהם. אך הוא יודע שישנם. גם הטוראי
יודע זאת.

רב־טוראי שמואל דואק ביקש לעבור לחיל״
הצנחנים .״נכון, חיל־הרגלים חשוב. אבל לא
מעריכים אותו. בחיל־הצנחנים יותר קשה
ויותר מסוכן. אבל יש סיפוק יותר גדול.
וחוץ מזה, כשבארט אדום עובר ברחוב,
כולם אומרים: זה חייל 1״

הנכם הנקנה במחיר זה הוא: המשמעת.

בעוד שנה וחמישה חדשים יפשוט דואק

את המדים, יחזור לחיים אזרחיים. עוד אין
הוא יודע מה יעשה. אין לו מקצוע. אולם
משך עשרים השנים הבאות יזכור את אשר
למד בהיותו חייל קרבי, בשנת .1954

אם יקבלו אלפי הדואקים מחר בבוקר את
הפקודה לבלום טור משוריין מצרי, או להס תער
על משלטים בהרי השומרון, האם יהיו
טובים או רעים יותר מחבריהם הקשישים
ב48׳ ז
צבא־ההגנה הוא כיום צבא של ימי־שלום״
על־תנאי. על אף הפעולות הקטנות־יחסית פה
ושם, אין בו ולא יכולה להיות בו, המתי חות
הגדולה של יום־קרב, המדרבנת למאמץ
עליון. דואק וחבריו עוסקים בכל ימות ה שנה
בעניני מלחמה. אולם הם לא ראו מל חמה
מימיהם.
הצבא הוא חלק מן העם. אם יעלה העם
בימי מלחמה לאותה רמה של התלהבות
והקרבה עצמית, אליה עלה במלחמה האחרו נה,
יהיה הצבא ראש־החץ של התלהבות זו,
יתרגם אותה למעשים. אולם אז יביא עמו
נדוניה שלא היתד, לאנשי 48׳ — הוא יהיה
צבא מקצועי. חילותיו יהיו מגובשים יותר,
ציודו יהיה משוכלל יותר, ידיעותיו מקיפות
יותר.
אולם, כמו אז, יכריע בחשבון האחרון
החייל הקרבי העברי. הוא גדל בתנאים אח רים,
קיבל חינוך אחר, רכש הרגלים צבאיים
אחרים. אך הוא קורץ מאותו חומר כחבריו
הקשישים — החומר הגלמי של הנוער ה עברי.
כאז,
כן עתה — הם אינם אוהבים את
הצבא, הם לא יאהבו את המלחמה. אבל הם
יעשו את המוטל עליהם — בלי גבורה,
בלי מורא.

;אויר

היד האדיר • חיל האויר

בשמי!

קבוצת טייסים ונווטים ישבה מסביב
לשולחן מוארך, בחדר התדריך של
בסים מפציצים־מטוסי״קרב מסוג מוס׳
כיסו.

על הכתלים — מפות, תרשימים׳ לו״
הות מכוסים דיאגראמות וכתבי־סתר.
מעליהם, סיסמי, צנועה.

הבלתי אפשרי עבורנו נזעשה שיגרה.
מעשה ניסים — תהליך מטושך יותר.

iZLkLl

LIl£

שלמה ליכטנברג ישב על מרפסת של
בית קפה על שפת״הים ולגם הוק מהיל
במי־סודה וקרח. יעל ביכרה נס־קפה עם
קצפת. שלמה ישב בשקט והאזין לדבריה.
הוא לא היה מסוגל להגדיר את הרגשתו :
הוא רק הקשיב לקולה ונהנה מרוח״הים
הקרירה ומן הכוס הלחה והצוננת שבידי.
חיפושית שחורה ושמנה זחלה כמו טאגק
לרוחב מפת־השולחן הצהובה.

הטאנקים זחלו על פני המדבר כחיפושיות
שחורות. ושמנות. החול והחום שלטו שם
ללא מצרים. החול. הוא חדר לכל מקום.
סמל שלמה ליכטנברג עטף את אקדחו
במטלית לחה. גם התותח ומכונות היר ד׳
היו מחותלים במטליות כמו תינוקות.
אבל את העינים אי אפשר היה לחבוש.
הן היו אדומות מן החול והחום. שלמה
היה מחכך אותן בצפורניו, כדי לסלק
את גרגרי־החול מתחת לעפעפיים. החול
זרם וזרם. הוא יצר שתי גדות של גהר. נהר
ששלמה היה מסוגל לשתות את כולו.
לא, לא את כולו. הוא
אחת — צידה לדרך חזרה.

ישאיר לגימה

שלמה מתעורר, חרוך כולו: הוא הצמיד
את לחיו אל דופן־הפלדה. עליהם לעביר
עוד 105 קילומטרים ...עוד ...103 ...104
הוא הרים את המכסה והציץ מתוך הצ ריח.
היה זה היום השלישי של התמרונים.
הטאנקיים נעו קדימה, התנודדו מצד לצד —
ממש כמו ברווזי־הצעצועים העשויים פח
שניצבו בחדרו בימי ילדותו.
בנוף מסביב נמוגו כל הצבעים. נשארו
אדום, שחור, צהוב. בן,
רק שלושה :
נשארו גם השמיים שצבעם כצבע הפלדה
המלובנת.
שלמה שמע את שיעולם של אנשי־הטאנק.
הם היו עייפים עד מוות. יהיה עליו לאחוז
בהגה ולהניח להם לשאוף רוח. אבל תחילה
עליו ללגום עוד שתיים או שלוש לגימות
של אויר.
איזה

יופי !

לכל הרוחות, איזה

אגם ! אגם אמיתי׳ מוקף עצים. הוא ראה
אגם כזה בקירבת נתניה. אבל מי הבעיר
את האגם באש י מי הבעיר פתאום את כל
העצים?
״יעקוב ! תן לי את המפה. אציין בה
הכל. הנה האגם ...והנה החורשה. המודדים
הארורים שכחו לציין אותם.״

יעקוב ספטון היה שרוע על מיטת־ברזנט,
בצריף קטן במעברת־עכו. הוא היה לבוש
פיז׳מה. לא היה לו חשק לעזוב את הבית.
הוא יבלה את כל ימי חופשתו בבית, לא
יעשה כלום, רק ינוח.
עוד ארבעה חודשיס נותרו לי לשרת
בצבא. ואחר כך? מנין לי לדעת? במצ ריים
דיברנו ערבית, אנגלית, צרפתית. עתה
למדתי עברית, מכונאות, אלחוטאות. אין
ספק שאמצא עבודה. בינתיים מוטב שלא
לחשוב. מוטב ליהנות מן החופשה. מה
נעים לשכב על מיטה טובה עד שעת־בוקר
מאוחרת...
יעקוב התהפך על צידו השני. אמא טרח־,
במטבח׳ הכינה משהו שהפיץ ריח ניחוח.
בחוץ ליד המטבח השתרעה שורת־דקלים,
וביניהם נראה הקו התכול של הים. בדיוק
כמו מקסם־שווא מדברי.

יעקוב

הופיע

בפתח־הצריח :

״קראת

״יעקוב, מים ! רואה אותם?״

״אמת ונכון. האגם נעלם.״
מדבר. תלים נמוכים, חשופים ושדופי*
שמש. עוד 80 קילומטרים...78 ...79 ...
שלמה הרגיש לא טוב. החום הוא שגרם
לכך_.ראשו כאב ואוזניו מלאו שאון מוזר.
כובע״הפלדה מחץ את ראשו, במעט ולא
הניח לו לזקוף את קומתו.
עוד 53 ...54 ...55 קילומטרים עד סוף־
המסע.

יופ־ !
בלילה נחו צוותי־הטאנקים. מחר יהיה
יום חוש. הוא יהיה בדיוק כמו אתמיל,
כמו שלשום. הם שכחו מתי היו התנאים
שונים. נדמה להם כי החום, החול וקובעי
הפלדה הכבדים היו קיימים מאז ומתמיד.
אולם הם לא דברו על זאת. זה
ידוע לכל. לא היה בזה כל חדש.
דברו על דברים אחרים: על הבית,
מיטה רכה, בעלת סדינים צחורים׳ על
רות. הנערות ! הן נראו כה רחוקות
עדינות.

היה

נע־וכה

לילות
המדבר קרים.
רק להיות בבית ! או אפילו לא בבית —
להיות במחנה. הדרגש הצבאי נראה רך
ונוח, לעומת שק השינה המוטל על הסלעים
החשופים. אה, רק לחזור למחנה !

באשר ניצבו מדינות־הציר ובנות־הברית
בזירה והלמו אלה באלה׳ היו אגרופיהם
נתונים בכפפות משורינות. ההתקדמות הגר מנית
בתחילת המלחמה והניצחון הסופי
של בנות־הברית הוכיחו בעליל שיתרון
בשריון על הקרקע, יחד עם עליונות באדר,
סוללים את הדרך להצלחה.

בישראל, בה יהיה צורך להילחם כשהגב
אל חבלי״הזירה׳ גדלה חשיבותה של הכפפה
המשוריינת מאה מונים.

כאן יועסקו כוחות השריון לא רק לשם
סיוע במבצעים של הכוחות המאוחדים. משי מתם
הראשית תהיה לפתוח במבצעים תוק פניים
עצמאיים, בעלי חשיבות מיוחדת,
לשבור את חזיתות־האויב לרוחב ולעומק,
להחזיק בכבושים עד בוא חיל״הרגלים.
לא פחות מזה יהיה עליהם להפעיל את
מלוא״משקלם, עוצמת״האש וכושר״הניידות
שלהם, כדי לפעול עמוק בעורף־האויב,
לשתק את עורקי״התחבורה שלו, להלום
בפיקודים שלו.
פונדק התבונן
מהי התוכנית למחר י
ביומנו. סקירת השלב האחרון של תמרוני־המדבר.
הוא העיף מבט בשעונו— 1.50 .
נותרו לו עוד כמה שעות״שינה.

אלוף־משנה יצחק פונדק, קצין השריון
הראשי, היה גחון על גבי התכניות והדינים־
וחשבונות.

פונדק ניצב בראש תל גבוה, סרק אה
האופק במשקפתו, עקב אחרי ענני האבק
ההולכים וקרבים של הטאנקים. הם הגיעו
לפי התוכנית.
הטאנקיסטים יצאו מתוך המכונות, קפצו
לדום. על ראשיהם קובעי״פלדה, בידיהם פונדק שליוו את
סטנים. קציני־המטה
החליפו חיוכים של שביעות״רצון: הבהי רים
נראו בריאים וקשוחים, כאילו עברו
קרב של ממש.
החיילים שלחו בקציני״המטה מבטיים צינ״
נים.
הם לא ידעו שהגבר גבה־הקומה, בעל
הרקות הכסופות ושלושת הפלאפלים על
כתפיו, פיקד על קבוצת צעירים, שעצי־ו
את הטאנקים המצריים בגופותיהם׳ בקרב
שנראה חסר־תקווה. הם לא ידעו שפונדק
היה עייף עד מוות לאחר לילות רבים ללא
שינה — לילות של עבודה מפרכת.
הוא עבר מטאנק לטאנק, מצוות לצוות.
עיניו הרכות״אפורות היו נעוצות בפנים
המאובקים, הספוגים עייפות. הוא זכר פנים
כאלה מלפני זמן רב: מבית״דאראס ונגבה
וכל הדרכים המוליכות לנגב.
והוא זכר גם את המכונות. יחידות
השריון הראשונות, שנולדו יחד עם צבא
הגנה לישראל, היו מורכבות מאוטובוסים
מצופים לוחות״פלדה דקיקים, מכוניות״משא
מצויירות בתיבות״ברזל, זחלים ששימשו
במקום טאנקים כבדים ...ועכשו...
עכשו גדלו מכוניות המשא והאוטובוסים
והפכו לאגרוף־הפלדה של הצבא.

המחנה. לאחר חצות״הלילה. הצריפים היו
דוממים ואפלים. רק משני החלונות של
המטה בקע אור.

בשביל שלמה ליכטנברג היה יום זה
היום האחרון של התמרונים. הוא סימל
את החופשה המתקרבת, את המנוחה, את
הרוח הצוננת על שפת״הים.
בשביל יצחק פונדק סימל יום זה ניצחון.
ניצחון קטן, אך חשוב. עיניו היו נשואות

סרן משה ניצב ליד הלוח השחור כש־פיסת״ניר
בידו. הוא מסר לטייסים את
התדריך שלפני הטיסה. תחת ידו הא מונה
נצטיירה דמשימה כולה על פני
הלוח בחיצים ובקוי־עקלתון לבנים :
״אנו נטוס במבנה
ונהלום במטרה א

ראש״מחץ

תנועה כללית. משה נשתתק ופנה
לאחור. הטייסים קפצו לדום. מפקד־הבסיס
נכנס לחדר״התדריך. הוא רמז
להם לשבת :״נכנסתי רק להעיף מבט.״
משה המשיך בתדריך. המפקד נשען
אל הדלת והתבונן. רבים מן הבחורים
היושבים ליד השולחן היו חדשים. אפ שר
היה לראות זאת מאופן הקשבתם.
הם היו כולם עינים ואוזניים. הותיקים
יותר היו קשובים פחות. אחדים מהב
אפילו התלחשו.
״...הסביבה השטוחה של המטרה תאפ שר
לנו להתקיף אותה מגובה מינימלי״.
המפקד התבונן באנשיו. אחדים מהם
חייכו בשביעות רצון (.״הים אוהבים
טיסה נמוכה, הגנגסטרים הללו)...
הוא זכר את הטייס הצעיר שניצב
לפניו לפני ימים מספר. הוא הועמד
לדין •משמעתי. הצעיר טס בגובה כה
מועט מעל פני הקרקע׳ עד כי המדחף
שלו הסיר את גגה של מכונית דוהרת.
משהו בתאונה ובמשפט הטריד את המ פקד:
הטייס אפילו לא הרגיש את
עצמו אשם.
״כאשר אתה טס נמוך,״ אמר ,״אתה
מלן׳ העולם כולו. ככל שאתה מנמיך
טוס אתה מרגיש יותר במהירות. אני
אהבתי את המהירות. משהו אמר ל• :
׳יותר נמוך. יותר נמוך ...עוד קצת...
עוד טיפה.״
כאשר נידון הצעיר, הוא לא הבין
את הסיבה :״הרי לא גרמתי כל נזק
רציני. רק קצה״המדחף התעקם במקצת.״
הוא שכח כי כמה מחבריו נפלו
והתרסקו בהנמיכם טום. מותם לא לימד
אותו דבר. הוא (ולא רק הוא) היה
אומר הים היו בלתי זהירים וקלי
דעת. אבל אני? זה לא יוכל לקרות

המפקד זכר את כולם — את כל
אלה שהאמינו כי לא יקרה להם דבי.
התצלומים שלהם היו קבועים באלבום
הגדול שלו׳ מכוסים בשמיכה צבאית
אפורה וצמרית. לעתים, בהיותו לבד,
היה פותח את האלבום, מתבונן בתצ לומים
שעה ארוכה, זוכר אותם.
אחדים מן ההורים היו מלאיים מרי רות•
הם רצו להאשים מישהו. קשה
היה להם לחשוב שאי אפשר היה להא שים
איש ׳,מלבד הקרבנות עצמם. דם
לא רצו להודות שהאיש גבה״הקומה
היה לבניהם כאב.

כן, הוא היה להם כאב. הוא
אותם באיים׳ הוא ידע את כל בעיותיהם,
את כל תכונותיהם — הטובות והרעות.
לעתים היה גוער בהם. אולם צרותיהם
היו צרותיו. הצלחתם הצלחתו ואושרם
אושרו.
הוא לא החמיץ אף חתונה של בחו ריו.
הוא היה יושב ליד הוריהם. חתו נות.
כן, הנשים גזלו רבים מבחוריו ;
לא פחות מן הטיסה הנמוכה.
עינו המנוסה היתד, קולטת כל פרשה

וי 7האויר

חי 7האוייר • חי 7האויר • חיל האויר • חי 7האדיר • חי7

«יו גמל
בני, מפוזר, היה עוזב את המחנה בכל הז דמנות.
מאוחר יותר, בוקר אחד בהיר,
היתר. מגיעה הזמנה לחתונה.
נחצ׳ה ויוסקה הידקו היטב את החגו רות
של מושביהם. ירסקה הכין את המפות
ואת התרשימים. נחצ׳ה הפעיל את המנוע.
המדחף סבב פעם, פעמיים, ופתע הפך
לעיגול זוהר. אחריו נע המדחף השני.
חלומו הגדול של נחצ׳ה היה להפוך
לטייס. עוד בהיותו תלמיד בית־ספר ירו שלמי,
בעל שער בלונדי מסולסל וחומש
חד ומנומש, ראה תמונה של הליקופטר.
היתד, זאת התמונה החשובה ביותר בחייו :
מאז לא הפסיק לחלום על מטוסים והלי קופטרים.
הוא הצטרף לקלוב התעופה ה ירושלמי,
מקום שם בנה טיסנים וחלם.
הוא נרשם לבית״הספר המקצועי על שם
ברנדים, מקום שם למד מכניקה עדינה.
אחר בא היום הגדול: הדוור הביא לו
מכתב חתום בחותמת משולשת ונושא כתו בת
רשמי. נחצ׳ה הצטרף לחיל־האויר. הוא
חשב שעתה יתגשם חולומו והוא יורשה לנהוג
בהליקופטר. הזמן לא הגיע. הוא לא ישב
בהילקופטר עד היום הזה.

אולם הוא לא התאכזב. הוא מצא טיפו סים
חדשים של מטוסים שעניינו אותו.
הוא התאהב במטוסי מוסקיטו. מטוסי סילון ז
אין ספק שהם ישלטו באויר, אבל אפשר
עוד ללמוד הרבה גם ממטוסי״הבוכנה.
בראשית שנה זאת, כאשר הגיע מועד
שחרורו, הצטרף לצבא״הקבע לזמן קצי׳
כדי לטעום את הטעם. הטעם לא היה רע,
ונחצ׳ה עדיין לא החליט מה יעשה כאשר
יסתיים החוזה. היגיש בקשה להצטרף ל״
אל־על י אולי. הישאר בחיל״האויר? אולי.
לנחצ׳ה לא היו תכניות מגובשות. הוא
היה רק בן ,21 רווק, חפשי כצפור. דבר
אחד היה ברור: הוא ימשיך לטוס. היי
זה כפי שאמר מפקד הבסיס בדברו על
טייסים ובהפכו פתגם רוסי עתיק על פיו :
״האדם שנולד לטוס — אינו יכול לזחול.׳*
הרחק מלמטה השתרעו נקודות ירוקות,
חומות, לבנות. האדמה.
לעומת זאת לא רצה יוסקה אלא לקבל שח רור:
הוא התכונן להרשם לטכניון בחיפה
וללמוד הנדסת״מטוסים. הקושי היחידי היה
כספי. אולם היתד. לו תכנית: הוא שיעד
שהוא יוכל לשכנע את חיל״האויר לתת לו
תמיכה כספית, בהבטיחו לחתום על חוזה

על קיר הצריף, מול ראשו של
חיל־האויר הישראלי, תלויה מפה.
היא מראה את המרחב כולו,
מהרי־איראן ועד למדבריות-לוב,
מתימן ועד להרי״תורכיה.
״זוהי המפה המענינת אותנו,״
חייך דן טולקובסקי, גבר בהיר״
עור ובהיר״שער .״לא מפה של
אחד על 20 אלף, גם לא מפה של
אחד על מאה אלף, כי אם מפה
של אחד על מליון הוא הצביע
על הסרגל הארוך הנשען
על הקיר. לא היו מסומנים עליו
סנטמטרים או אינטשים, אלא
ן ן הטווח השונה של סוגי״המטוסים של חיל״האויר.

״הסתכל במפה. יש לך עסק עם רצועה ארוכה וצרה.
זוהי הארץ. אין לה עומק. העקרונות הקלאסיים של מלחמה
יבשתית הסתובבו תמיד מסביב למושגים של בלימת הת־קפה
תור כדי נסיגה. אתה מוותר על מרחב כדי להרוויח
זמן, לערוך את כוחותיו למכה נגדית• כל זה יפה כשיש
לך מדינה בעלת עומק׳ כשיש לו לאן לסגת. לנו אין.״

אלוף־המשנה הניף את ידו לעבר המפה העצומה, בה הו סיעה
ישראל כנתח־ארץ זעיר .״אין לאן לסגת. מרכזי,התע־שיה
והאוכלוסיה שלנו קרובים מדי לגבולות. למדינה בעלת
תכונות כאלה חשוב מאד כוח״האויר .״
״מדוע דוקא למדינה כזאת?״

״כוח״האויר מאפשר לפגוע בצבא האויב העולה עליך.
הוא משתק את התקפתו׳ על״ידי כך שהוא פוגע בעורף
שלו. הוא מונע בעד האספקה והתגבורת שלו להגיע לגבולות
שלנו.״

״אתם תשאו את המלחמה לתוך עומק הארץ האויבת?״
׳טולקובסקי ניגש למפה, נטל לידיו את הסרגל. הצבר
־,צעיר, בן ה״ ,33 דמה ברגע זה יותר למהנדס שביקש
׳,חשב חישוב שיגרתי על תרשים של בנין, מאשר למצביא
טמדד מרחקים של מוות.

״אתה רואה י גם מצריים וגם עיראק, כדי להגיע אלינו
יצטרכו כוחות היבשה שלהן לעבור דרך המדבר. יש שם
רק עורקי־תחבורה בודדים. מזג־האוויר באזורים אלה מתאים
תמיד לפעולה אוירית. אין רכסי־הרים המפריעים לטיסה.
כוחותיהם יהיו נוחים לפגיעה. קשה לנוע בשטחים כאלה
מבלי להתגלות לנשק האוירי.״ אצבעו נעה לעבר גבול
־,מדינה .״נשק המסוגל לפגוע בעומק, תורם ישירות לבלימת
האויב. בסופו של דבר הוא מאפשר להסתפק בפחות שטח.״

״הוא מאיט את התקפת האויב?״
״כן. מבחינה זו אפשר כמעט לאמר שהנשק האוירי מרחיב
את גבול הארץ. זאת אומרת, הוא מקטין את הצורך לוותר
על שטח תוך קרב״מגן״.

תדריו.
!*יגייס

קבוצת טייסי־טוסקיטו התכנסה לטוי הטיסה לקבל הוראות אחרונות. הצעירים כולם
ואוזניים, הוותיקים כבר אינם מתרגשים כל כן. הם כבר בעלי נסיון.

״אתה רואה את תפקידך כתפקיד איסטראטגי או טאקטי י
מהו ביתן מחשבתך?״

היסוד של המטוס היא הטווח שלו. לכן מצווה היא להשתבש
בו בעומק — הוא הנשק היחיד היכול להגיע למרחקים.
שימוש במטוס בטווח קצר יש בו משום בזבוז.״
״ומ־ ,השפעת המטוס הסילוני על המערכה? האם אין
הוא מקצר את הטווח?״

״במר, אתה רואה את תפקידו העיקרי של חילך? מהו יחסך
לויכוח על שאלה זו בעולם ז״

״בהחלט, הוא משנה מאד. בגלל המהירות שלו, בהירות
הנסיקה׳ וסייג הרום״ .כל אלד, יותר גבוהים מאשר במטוס־בוכנה.
הטווח נעשה יותר קצר, אולם עכשיו משנים את
המטוסים כדי שיוכלו להגיע יותר רחוק. אצלנו אין בעיה
כזאת. כל הטווחים שלנו קצרים. אפשר לנצל את הסילין
כמעט ב׳׳י מגבלות של טווח.״

״אולם מה יקרה אם יהיה בידי האויב כוח סילוני עדיף י
האם לא יוכל להוריד מן השמיים את כל המטוסים הישנים
יותר?״

מפקד חי ״ ,ד,אויר לא נראה נבהל במיוחד .״יחסי״ד,כוחות
באויר אינם משוואה אריתמטית,״ הסביר בעדינות .״מטוס על
הקרקע אינו מטוס באויר, בפעולה. הרבה גורמים קובעים את
יעילותו בפעולה: רמת״ההחזקה, צורת־ר,שימוש, איכות
צוותות־ו׳,אווירי, איכות מערכת־הקשר, טיב מערכת השליטה
על המטוס כשהוא באויר. לעתים קרובות נוגד הסך־הכל של
הגורמים האלה את היחס האריתמטי.״
״אתה מתכוון לאמר שיד ישראל על העליונה בגורמ ב
אלה?״

המפקד לא היסס אף לרגע .״זהו תפקיד ראשון במעלה
מבחינה איסטראטגית. הוא משפיע על מלוא היקף־ד,מלחמה,
לא על מערכה זו או אחרת.״

גם על כך היתה לטולקובסקי דיעה מוחלטת .״התפקיד
העיקרי הוא לשלוט במרחב האוירי. הוא כולל, בעניניו, את
שטח״המדינה ואת אותם השטחים האויבים שהם בטווח
מטוסינו. זה המרחב בו תתחולל ההתמודדות האוירית.
תפקידנו ליצור מצב שנשלוט במרחב זה. התפקיד השני הוא
לפגוע בכושר הלחימה של האויב, למנוע בעדו לנוע, להנחית
אש על כוחותיו ביבשה ובים.״
״אתם חושבים גם על הים?״
״בוודאי. חשוב מאד שיש לנו שני גבולות ימיים — ים
התיכון וים סוף. האויב יכול להטיל את כוחותיו הימיים
למערכה בשני המקומות. הוא שולט בתעלת סואץ, כך שיוכל
לרכז את כוחותיו במקום שירצה. זהו יתרונו הגיאוגרפי.
חיל״האויר הישראלי יכול לאזן אותו — כי אותו מטוס
יכול להנחית אש על אנית־אויב בים־התיכון ובים־סוף.״
״מהו סוג־המטוסים הנראה לך חשוב ביותר לתפקידיו י
האם אתר, מייחס ערך רב יותר למפציץ או למטוס־הקרב?״
״אצלנו הבעיה שונה קצת.״ טולקובסקי, שנהג במטוס״
קרב כטייס בן 22 בחיל״האויר המלכותי, סילסל את שפמי.
״באנגליה, כשרצינו לפגוע בליבה ש׳ גרמניה׳ היה צורך
לפתח מפציצים כבדים ארוכי״טווח. ואילו כדי להגן על האייב
הבריטיים, היה צורך במטוסי״קרב בעלי טווח״קצר. לנו יש
יתרון שמדינתנו קטנה...״
״נדמה לי שאתה המפקד היחידי בצד,״ל הנהנה מקטנות
המדינה !״
המפקד חייך .״טוב שאפשר למצוא גם בזה יתרון. אבל זו
עובדה. כל שדד״,תעופה שלנו קרוב לאויב. זה מאפשר שימוש
הרבה יותר יעיל במטוסים• אותו מטוס יכול לפגוע בכוחות״
האויב שפרצו לתוך המדינה, וגם לחדור עמוק לארץ האויבת.
זוהי תכונה אויראית.״
טולקובסקי הוסיף בשקט :״זאת אתה יכול?יעשוה כשאתה
מדינה אומללה, מוקפת אויבים. הגמישות של הנשק האוירי
היא תכונה יקרה מאד.״
״אתה אינך חושב, איפוא, שהתפקיד העיקרי של חיל״
האויר הוא לעזור לפעולות צבא״היבשה?״
״אין בעולם כיום מושג של חיל״אויר התומך ביבשד.
כיום שולטת תסיסה משולבת של כוחות אויר, יבשה וים,
השזורים יחדיו כדי להגיע במשותף למשימה איסטראטגית
מסוימת. אדם צריך לראות את כל תפקידיו של מטוס
כשלמות גדולה. החכמה היא לנצל את הנשק במלואו. תכונת־

״יש לנו סיכויים לעלות על האויב באיכות. זהו גודם
חשוב. גורם גורלי. איכות ומוראל, רוח היחידה׳ אלה גורמים
קובעים. כל חיל״אויר שניסה נעשות פשרות עם הרמה,
להוריד את הרמה כדי להתפתח במהירות, נחל כשלון חרוץ.
המטוס משתכלל והולך. הוא נעשה מסובך יותר. גם האדם
חייב לה ות משוכלל יותר.״

״ אם היית אומר כי משיכת הנוער אל האויר מספקת ז״
״יש?נו די מתנדבים. אולם נוכל להפיק יעילות גדולה
יותר אם נערים בעלי אמביציה וכשרון ירגישו את קריאת־התגר
של ר,אויר.״ בעיניו הכחולות העדינות של טולקובסקי
נדלק ניצוץ. לרגע חזר והיה צעיר בן ,22 מהנדס־מכונות
שהתנדב בעצם ימי הקרבות לשרות אוירי בשמי״בריטניה.
״זוהי קריאת־ תגר גדולה. התפקיד נעשה קשה יותר ויו תי.
חשיבותו של הראש׳ המוח, הולכת וגדלה. ראש, אופי, ונוסף
לכל זה היכולת הטכנית ללמוד להפעיל את ההגיים׳ את
המכונה של המטוס.

אני רוצי, להגיע למצב שכל נער המעריך את עצמו,
החושב את עצמו לגבר, ירגיש חובה מוסרית כלפי החוש
הגברי שלו להתנדב, להיות לטייס — לא מפני שזה קל׳
אלא מפני שזה קשה• דרושים לנו צעירים בעלי העזה ובגרות
נפשית. זהו העיקר לטייס — להעיז ולדעת באותה שעה ממש
מה השימוש המושכל, הנבון׳ בהעזתו.״

•נסיקה: עליה לגובה.
״ סייג היום י הגובה הגדול ביותר בו יכול מטוס מסוים
לפעול.

• חיל האויר • חיל מאויר

חיל ה!

אויד י ל ״ האויר? 11

>יל רפואה

היל רפואה

חיל רפואה •

חי? רפואה

חי 7ר6ואה

u 35 ובשבילי שאיני טייס. המפקדים יודעים יותר
ממני.״

הרחק מלמטה חלפו נקודות ירוקות, חו מות,
לבנות. האדמה.

1smmm₪ Bm₪ ₪ Bassssa₪ asa₪ B^.
בזה אחר זה חוזרים המטוסים לבסיסב.
ד,ם נוגעים בקלילות בנתיב״החנייה, מקפצים
קלות ונעים לעבר המוסכים.
מפקד הבסיס ניצב ליד חלון משרדו ורו אה
אותם נוחתים. אחד ...שניים ...שלושה...
שבעה ...האחרון ...בסדר. הכל בסדר. כולם
חזרו.

ככד. נחצ׳ה ויוסקה לובשים
ל כו ש
את מדי הטיסה. את הנזצנחים אין לשכוח.
— אבל זה חשוב.
זה קצת מקשה

בבסיס נחשב נחצ׳ה לקצין חרוץ. החיים
בבסיס מטוסי מוסקיטו מורכבים לא רק
מטיסה ומבילוי בנעימים. הוא מאמן טיי סים
חדשים, עורך דינים וחשבונות, עונד
יום אחד בשבוע סרט כחול ועליו הכתובת
קצין תורן.

אבל בבית, בקרית משה, ירושלים, נחשב
נחצ׳ה לגיבור. וכל משפחתו לוקה בהע־רצת־גיבורים.
יותר מכל מעריצה אוחו
אחותו הקטנה, רינה, החושבת את ביקור־אחיה
בבית לימי חג. כל חבריה בבית
הספר ובאולפן הבלט יודעים שאחיה טייס.
היא עצמה מתמחה בזיהוי טפוסים שונים
של מטוסים ומרבה לקרוא ספרים על כל
הקשור בטיסה.

מדי פעם בפעם מבקר בבית משפחת
נחצ׳ה גם יוסקה. גם הוא זוכה להערצה :
הרי הוא ידידו של נחצ׳ה ונווט. יותר מכל
אוהבת רינה הקטנה לשחק עם יוסקה
דמקה — מפני שהוא תמיד מניח לה
לזכות.

אלוף־משנה אברהם עצמון נראה בדיוק
כפי שנראה הגנרל האירופי הטיפוסי :
מוצק, גלוח־ראש, י.על כתפים רחבות
ושופע בטחון עצמי. האיש העומד בראש
חיל־הרפואה של צבאיההגנה-לישראל קי הכשרתו
כקצין־רפואה, מ את בל התחלת
מלחמת־העולם השניה ועד סופד.,
כיום מוטל עליו התפקיד לשמור על
בריאותם של חיילי צד,״ל ולדאוג שאנשי
חילו יהיו מסוגלים להגיש טיפול רפואי
לכל חייל, בכל התנאים.
במלחמות שהיו עד כה נפל הפציע
קרבן לתהום שהפרידה בינו לבין הרופא
בעורף. אחוז גדול מאוד של פצועים
מת בדרך משדה״הקרב לבית״החוליב.
כיום הונח גשר מעל לתהום: הרפואה
יוצאת לחזית. אומר המפקד :

,,כדי לעשות זאת, מלוים חיי לי
חיל־הרפואה את הלוחם בכל
מקום שהוא עלול להיפגע כו.
פירוש הדבר שהחובש, המצויף
למחלקה או לפלוגה הלוחמת,
חייב להיות לוחם כבל חייל
אחר. בצאתו לפעולה נושא הוא
גם נשק אי שי וגם חגור של
הובש.״

המחלקה
קיבלה הוראה להיות מוכנה
ליציאה. הפעם, הודיע המפקד, יהיו ב שדה
לסידרת־האימונים של שבוע ימים
ועל כל אחד לעשות את ההכנות לכך.
מיסדר יציאה: בשעה .08.00
החיילים התפזרו, החלה ההכנה. כל
אחד בדק את ציודו, הידק רצועות, משך
ריתמה. במחלקה של צנחנים, תלוי הרבה
מאוד בביקורת קפדנית של הציוד.
אנשי המחלקה סיימו כבר את ההכנות,
אולם יעקב מסילתי עוד המשיך לטפל
בציודו. כי מלבד הציוד הרב והמסובך
של כל צנחן, היד, עליו להכין גם את
ציודו הרב לא־פחות של חובש מחלקתי.
במטוס ישבו החיילים צמודים זה לזה,
שקועים כל אחד במחשבתו. עוד מעט
יגיעו מעל לשטח הצניחה — והמיבהן,
שאינו הופך שיגרתי לעולם, יתחיל.
האור האדום ניצנץ ונעלם. במקומו
נדלק האור הירוק. אחד אחד זינקו החיי לים
מבעד לדלת״המטוס הפתוחה. תו רו
של יעקב בא! הוא עצר את נשימתו׳
זינק.
על הקרקע כבר הסתדרה המחלקה.
יעקב בדק את ציודו בדיקה חטופה ומיהר
אל המחלקה. חייל אחר יכול אולי לחשוב
על כמה דקות מנוחה אחרי הצניחה, אך
יעקב חייב היד, לרוץ ולברר אם לא
נפגע מישהו בשעת הירידה.

הטייסים קפצו לתוך ג׳יפ וחזרו לבסיסם,
להתקלח, להתגלח ולהתלבש. הם טסו, זר ק!
את פצצותיהם, מילאו את תפקידם, עתה
ד־ו חופשיים.
המטוסים נשארו במוסכיהם. עתה טיפסו
לתוכם אנשים מסוג אחר, זחלו על כנפיהם,
פתחו את כרסם.
נשף כמחנה. יוסקה רוקד עם החיילת לאזרחיות התחפשו הם תלי. הפעם
יוסקה עדיין רווק — מצב מצויין לטייס.

אנשים חדשים אלה לא היו לבושים במעי-
לי־עור. על חולצותיהם לא התנוססו כנפיים.
גם לא היו להם מצנחים ומשקפיים.
הם היו מלוכלכים, מגואלים בשמן׳ TO .־
הם נשאו מבריגים, מכשירי־חשמל, כל מיני
כלים אחרים.
הם עברו על פני המטוס, מן האף עד
הזנב, בחפשם פגמים, הקשיבו, דפקו על
הדפנות, מיששו. הם היו האנשים שדאגו
לכך כי המטוסים האלה יהיו תמיד מוכנים
לפעולה. עליהם הוטל התפקיד לדאוג שה מטוס
יוסיף לטוס.
מעולם לא טסו בהם. אך הם הכירו אותם
לא פחות מאשר הטייסים עצמם. לפעמים,
אף יותר. כל בורג, כל מסמר, כל חור.
והם לא אהבו אותם פחות. לפעמים אף
יותר.

מכבדת את
בבית. רינה קונצרט אהיה נחצ׳ה בנגינה. האחות התחפשה לחיילת.
הטייס הוא הגיבור בבית וחבריו מלכים.

לזמן ארוך לאחר שיסיים את לימודיו. היו
גם מקרים כאלה.
גם יוסקה רצה להיות טייס. את המטוסים
הראשונים ראה ברוסיה, אליה נמלט עם
הוריו מפולניה הכבושה על ידי הנאצים.
היו אלה מטוסי שטורמוביק מקושטים בכו כבים
אדומים.
כנפי המטוסים שראה יוסקה מאוחר
מעל למחנות המעצר בקפריסין, היו
שטות בעיגולים אדומים״לבניס״כחולים
כירו לו ׳מטרות של לונה־פארק. הוא
שיום אחד לכשיגדל, ינהג במטוסים
שטים במגן דוד כחול.

יותר.
מקו והז
נשבע
מקו

הוא
גדל. אך חלומו לא התגשם. הוא
לא הפך לטייס. הוא סיים רק קורם של

עזרא אליהו בא ממזרח, לפני שלש שנים,
עם העליה הגדולה, דרך קפריסין. מאז נשאר
מאוהב — במטוס. הוא היה סקרני —
מה מטים צפורי־פלדה אלה? (עוד בילדו תו,
שבר את כל הצעצועים כדי לדעת מה
בתוכם).
החיים בישראל היו קשים. לאביו לא היתד,
עבודה. אחיו הבכור, מנשה, שרת בחיל־האויר.
על עזרא היה לעבוד, להרוויח לחם
לאמו ולאחיותיו. היו לו שש אחיות בגיל
בית־הספר.
מנשה דיבר עם מפקדו. בבוקר בהיר אחד
הופיע עזרא במוטו, כשוליה. בעינים פקו חות
לרווחה הסתכל במטוסי הענק. מעולם
לא שיחק בצעצועים כה גדולים. כן, זה
היה מקומו.

ביום השני קרה אסון — אחד מאותם
האסונות אשר לא תמיד ניתן למנעם
נפצע מ באימונים.
אחד החיילים
צרור של מקלע בבטן. יעקב רץ אליו,
עשה לו תחבושת־בסן, הוסיף לה שני
משולשים. כעבור שעה קלה העביר אה״
בונלס את הפצוע לבית־חולים ולשולחן
הניתוחים.

היה זה תמרון רגיל ביותר, שכמוהו
נערכים בכל קורם של מפקדים קרביים.
ההבדל היחידי היה בהרכב האנשים שהש תתפו
בו: לא היו אלה מועמדים לפיקיד
קרבי כי אם חובשים שנשלחו לקורס״
ממושך. בצאתם לקורט, תיארו רוב ה חובשים
לעצמם כי יבלו כמה שבועות ב״
אולמי־הרצאה, יקשיבו לשיעורים מעניינים
של תיאוריה רפואית. במקום זה מצאו אד.
עצמם בקורס צבאי מובהק, שמטרתו להפוך
כל אחד מהם למפקד קרבי. הלימודים ב הגשת
עזרה־ראשונה וברפואה צבאית היוו
רק חלק מהקורס.

.אולם לא רק החובש מגיש עז רה
בשדה. הפצוע מועבר במהי רות
האפשרית לתחנת־האיסוף ה־

המפל ״ .אלוף־משנה אברהם טצמון, קצין
הרפואה הראשי, האיש האחראי לכך שהחובש
והרופא יהיו שט, לכשיצטרך אותם החייל,
להגיש לו כל טיפול בכל תנאים שהם.

החובש. יעקב מסילתי, חובש מחלקתי בחיל
הצנחנים — איש קרבי כחבריו במחלקה.

יעקב מסילתי המשיך באימונים עם ה מחלקה׳
.נותרו לו עוד חמישה ימים של
אימונים, חמישה ימים של חיי חיל־רגלים
בשדה.

הזמן טס במהירות גדולה אף ממהירות
המטוסים. עתה עזרא הוא איש מקצוע —
בחור חסון, בן .19
כשקיבל הוראה להתייצב לשירות צבאי,
מילא אחרי הפקודה, מצא את עצמו כאותו
מוסך, משחק עם אותם צעצועים גדולים.

קדימה, לעבר גבעה־סלעית נמוכה. לרגלי
הגבעה נתקלה באש״רובים של האויב. ה חיילים
התפרשו בשרשרת, הסתערו על
עמדות האויב ברובים מכודנים. כעבור חצי
שעה של קרב, היתד, הגבעה בידי המס תערים.

״לכן,
לא מספיק שהחובש ידע
איך להגיש עזרה ראשונה. הוא
חייב לדעת איך לנוע בשדה,
להכיר את תנאי הלחימה. לע תים
קרובות חייב הוא גם לי־מול
לידיו אחריות פיקודית. על
כן לא מספיק שהוא יהיה חייל
פשוט.״
הכיתה הסתדרה בואדי: מפקד־הכיתה
בראש, אחריו הרובאים ובסוף חוליית״

התפקיד. המתכת המשסעת עשתה את
שלה. עתה עושים החובשים את שלהם. הס
מובילים את חברם הפצוע לנקורת־הריכוז ה פלוגתית
בשרה. משם יובל לתחנות האיסוף
.וז־-1ות -וזז״יז רזל miלוזוו־ח ולו־ חי -ה חוייח

חייל רפואה

רפואה

זעל_ר8יאי ח נ

פגיעה של

ju t

מרגמות או תותחים קלים.

ד.,זצועים, שנאספו בשדה ורוכזו בג־
;ודו ת״ריכוז פלוגתיות, מובאים לכאן ומ קבלים
לראשונה טיפול מידי רופא, לא עזרה
ראשונה בלבד.
העקרון הוא לתת את הטיפול ההכרחי,
המאפשר לפצוע להחזיק מעמד משך פינויו
לעורף, עד שהוא מגיע לבית״חולים־שדה״,
השוכן אף הוא באוהלים, במרחק לא גדול
מהחזית.

גדודית ושם ככר מחכה לו הרופא.
גם הוא שייף ליחידה הלוחמת. הם
כאים לחיל מכל פינות העולם.
לחלק מהם י ש נסיון צכאי קודם,
מארצות מוצאם. גיוון זה הוא אחד
הגורמים שעיצכו את דמותו של
חיל הרפואה שלנו, כתוספת הנס־יון
שרכשנו לעצמנו במלחמת ה עצמאות.
בדומה לחובשים, עוב רים
גם הרופאים קורסים צבאיים.״

שם מובא הפצוע לראשונה לשולחן ה״
ניתוחום. שם הוא גם יכול לקבל את הטי פול
המשוכלל ביותר שהרפואה החדישה
יכולה לתת לו. לפניו נשארת רק תקופת
ההחלמה וההבראה בבתי״החולים של הצבא,
או טיפול של מומחים בבתי־חולים מיוחדים.

אילו יכלו הטוראים המתלוננים על רופ איהם
במחנה לראות את המחזה, היו בודאי
נהנים ממנו. עשרים ריפאים צבאיים טיפסו
על גבעות ובמורדות. הם לא נראו אותו רגע
כדוקטורים מכובדים. קובע הפלדה העיק על
ראשם, עשבי״הסוואה כיסו את חגורם׳ ב ידם
נשאו רובים או סטנים.

״ההישגים הגדולים של הרפואה
הצבאית מאפשרים את החזרתם
לשרות פעיל של כ־ 75 אחוז מכלל
הפצועים בימי מלחמה. מתוך אלה
הולכים שני שלישים לשרות קרבי
ואילו הנותרים, לשרותים. אכן, להחזיר
את מספר הפצועים הגדול
ביותר, כמצב הבריאות הטוב כיותר,
בזמן הקצר כיותר, למקומם
כשורה -זוהי,״ -סיכם המפקד,
״סיסמתו של חיל הרפואה.״

אמנם היו כל אלה רופאים מדופלמים או־
.לם עד אשר יסיימו את הקורס לא ישאו
את סימני הדרגה של טגן. כאן קיבלו שי עורים
מיוחדים על רפואה צבאית, למדו ל העתיק
את מחשבותיהם מחדרי״גיתוח נוצ צים
לאוהלי״שדה ולשולחנות-ניתוח ארעיים.
כאו גם למדו להכיר את התנאים אשר בהם
נלחם ונפצע החייל, את האוירה המיוחדת
של לחימה בשדה.
לכשיסיימו את הקורם, יעברו ליחידות ה שונות.

במלחמת העצמאות הוקמו רק מיתק נים
בודדים, שהיו דומים במידת־מה בהר כבם
לבית־חולים־שדה. רק עם התקדמותו
ושיכלולו של חיל־הרפואה הונהגו בתי־חולים־
שדה כעקרון.

היל הגרסה • חיל הגרסה

כאן שובב פצוע. תוך כדי פעולה הגיש החובש עזרה ראשונה לפצוע. אולם הוא לא יכול
היה להשאר. אתו או להעבירו לעורף. הוא העמיד את רובה הפצוע לידו ועליו כובע הפלדה,
כציון המקום, והתקדם עם המחלקה. לאחר הפעולה חוזר החובש עם חיילים, מעביר את הפצוע.

חיל הגרסה

» היל הגרסה

» היל הגרסה

» חיל הגרסה

» חיל הגרסה

״רק מי שיצא לקרב יודע (הע ריך
את חשיבותו של החובש ה קרבי.
נוכחותו מעלה את מוראל ה־לוחמיט
ונוספת בהם בטחון כי לא
יופקרו לזעוק לשוא בשדה. הקריאה
האופיינית לשדה-הקרב :
״הוגש 1חובש היא גם האנו שית
כיותר -בקריאת ילד לאמו.״

״חובש ! חובש נשמעה האנחה מ ארבעה
פיות מיוסרים. היא נקלטה והוש מעה
בקול חד, בהול, מפי יתר החיילים
ששכבו מסביב, כשנפל הפגז ביניהם.
מאיר מלץ׳ חובש״המחלקה, רץ למקום.
היתד. זו הפעם הראשונה שהצעיר המעודן,
יליד״ירושלים, נקרא לטפל בפצועים ממש.
עד אז טיפל בפצועים־מדומים באימונים.
מבלי להסס הרבה, בתנועות שמאות חזרות
הפכו אותן לטבע שני, ניגש מאיר אל
הפצועים. אחד ספג רסיס ברקה, שני במותן,
שלישי בעצם השוק ואילו הרביעי נפצע
קל בבטן.
היה זר, בלב״השדה, לא רחוק מן הגבול.
יחידת הנח״ל נמצאה אותו זמן בסידרת״
אימונים והאסון נגרם על״ידי פגז ממרגמת
שלושה אינץ, שנורה על המחלקה.
מיד הוזעק למקום אמבולנס והפצועים הו עברו
לבית״החולים. כיום כולם בריאים ו שלמים
.״דבר כזה,״ אומר מאיר בן ה״, 19
״נותן סיפוק שאין שתה לו. דומה כאילו
היו לי ארבעה אחים ואני הצלתי אותם
ממתת.״

״מלחמה טוטאלית מחייבת רפו אה
טוטאלית. כיום אין הרופא
מחכה עד אשר יובא הפצוע אליו,
לאחר טלטולים רבים ובמצב שד
אפיסת־כוחות. הוא מגיש את ה עזרה
הרפואית בחזית עצמה.״

ן א !יי ד 3דזינב •

דקה וחצי בדיוק הוקמה תחנת״ תוך הגדודית: אוהל גדול, מחולק האיסוף קלים, לעירוי
לקבלתפצועים, לטיפולים
דם, לבדיקה רפואית יסודית. בזמן קרב
תחנה זאת סמוך לחזית, מרחק מוקמת פחות מקילומטר מנקודת הקרב — מחוץ
לטווח אש שטוחה של האויב, אך בטויח

״טאנק זחל על פני גשר־סירות לרח-
בו של נהר מהיר. המטוס המריא ממס־לול־המראה
שנבנה בחפזון בין גבעות״
המדבר. חייל י שן בתוך ארגז־שינה.
גדוד״אויב ניצב לפני גשר שפוצץ לר סיסים.
כל זה נעשה על ידי פלס*.״
סגן־אלוף אפרים להב חזר רק לפני
זמן קצר מארצות־הברי׳וז, שם סיים קורס
גבות להנדסה צבאית — כראשון מבין
300 קצינים.
כאן בישראל חיכה לו הפקיד גדול
— לשמש מ״מ מפקד חיל ההנדסה של
צבא ההגנה.
״יש לנו שני תפקידים. לבנות...״
תוארו המקצועי של איש חיל־הנדסה.

דוד גולווסר ניצב עד מתניו במים
וקילל ברוסית (שפת־אמו) .היה עליהם
לסיים את בניית גשר־הסירות בשעה
.06.00 אפשר שב־ 07.00 כבר יהיה מאו חר
מדי. אפשר שב־ 07.00 כבר יהיה
עליהם לפוצץ את הגשר. הברגים והאו־מים
היו לחים וקרים• הכל היה בה קר
ורטוב (רוסית).
״...ולהרוס ! אלו הן שתי תאוות
גדולות !״
סמל ליבוביץ זחל לעבר גשר ביי•
ליט, טיפס ועלה במעקה. הוא מצא את
הבורג המרכזי שהחזיק בו, והחל קושר
מסביב למעקה שקיק לבן, מלא חוסר
נפץ( .אין צורך בבמות גדולת של חו מר
כדי להעיף את הבורג ממקומו ול־

ימוטט את כל הגשר).
ליבוביץ קשר את חשק, הדליק אותו,
ורץ משם והלאה. הוא השתרע מאחורי
סלע על ׳שפת״הנהד וחיכה. הוא אהב
לראות התפוצצויות (הרבה יותר קל ל פוצץ
דברים מאשר לבנותם — וגס הר בה
יותר יפה).
״בפלס אין רגש של שכרות-הקרב. הוא
מוכרח לפעול במהירות ובקור״ רוח. הוא
מוכרח להיות תמיד מפוקח. עליו לעבוד
עם כלים או בלעדיהם. עליו להמציא
מכשירים, כאשר המכשירים שבידו מת קלקלים.
אולם בחלקו נפלו שני התפקי דים
האנושיים הגדולים ביותר: לבנות
ולהרוס.״

סה • חיל הגרסה • הילזיהנדסה

היר הנדסה

היל הנדסה

חיי הים

חי? הים

חי? הים #

חיל הים •

חי 7היו

ילדים בונים מצודת־חול על שפת־היס.
הם עובדים בהתלהבות, עוזרים זה לזה,
בונים יותר ויותר גבוה. אחר ,׳כאשר גואה
הים, הם מתבוננים בגלים הסוחפים את
מצודתם. יש בזה תענוג מוזר. ההרס גורם
תענוג לא פחות מן הבניין.
״התפקיד העיקרי של חיל־ההנדסה הוא
לספק אפשרות תנועה לכוחותינו התוקפים
ולבלום את תנועת האויב.
תפקידנו הוא גם לספק מים...״
אילת, קיץ .1949 מי־היס זורמים דרך
מכשירי-הסינון של חיל־ההנדסה, המטהרים
מים •מזוהמים, או מי־מלח, והופכים אותם
למי־שתייה.
״...להבטיח תנאי־חיים בעלי מינימום של
בטחון ונוחיות ...בדרך־כלל עלינו להקריב
את הנוחיות למען הבטחון...״
קן מכונת־יריה בחזית חפירות. חייל מח ליף
את הזקיף. הזקיף זוחל מתוך החפירה
אל מנהרה קטנה, מבוצרת מבפנים על ידי
שקי־חול ולוחות המתכת. הוא יישן בארגז
זה עד שיבואו להחליפו.
״״.אין צורך לומר שאנו

בנינו גם את

דיין הוא הולך וגדל. הדרישות המוצגות לחיל
ההנדסה גדלות בהתאם. הבעיה שלנו היא
כיצד למלא דרישות אלה.״
ערב. להב נמצא בבית. הוא יושב בכורסה
עמוקה ומעשן (להב הינו מעשן מושבע).
הוא פותח ספר מתימטיקה. הוא למד מתי מטיקה
באוניברסיטה בירושלים. הוא מוסיף
לחבב אותה, ועוסק בה בזמנו הפנוי. איולס
סיפקו את שאיפת־היצירה
הלימודים לא
שלו.
בשובו לירושלים, לא זכה להב ליהנות
במשך זמן רב משקט. עם פרוץ המלחמה,
הצטרף לחיל־המהנדסים המלכותי, בילה שנים
תמימות בקירנאיקה, איטליה ובלגיה. היה זה
בית־ספר טוב.
שנת 1946 לא הביאה בכנפיה את השקם.
ירוושלים. הגנה. ואחר כך ה־ 29 בנובמבר.
ספרי״המתימטיקה נשארו על הכוננית. שוב
מדים, אולם הפעם אחרים: חיל־ההנדסה של
צה״ל נולד.
״...כל אדם המשרת כיו.ם בחיל־ההנדסד,
הוא פלס...״
פארוק הוא עולה חדש מעיראק. הוא היה
שרוע על מיטתו בדירה קטנה בנתניה, לא
עשה דבר, האזין לרדיו. בערבים היה הולך
לקולנוע. יום אחד קבל מכתב שקרא לו ל התייצב
לשרות צבאי.

עתה נע פארוק על־פני השדה, חיטט באדמה
בקלילות ובזהירות בדקר ארוך ודק.
הוא השאיר מאחוריו שביל לבן וצר, כדי
לאפשר לאליהו ללכת בעקבותיו עם מגלה־ה־מוקשים.

מצחו בצבצה זיעה. הוא זכר את דב רי
מדריכו :״בטיפול בחומרי־נפץ אפשר
לטעות רק פעם אחת ״.הוא זכר גם את
טעותו האחת של נתן אלבז, האיש שפרק
רימוני־יד באהלו.
פארוק רצה לשוב הביתה, לנתניה. שם
חיכו לו הרדיו והמיטה הנוחה. שם לא היו
מוקשים. המשיך הוא
שנא מוקשים. פארוק בדרכו, על פני השדה הבלתי־נודע. כשהך קר
הארוך נתון בידו הפשוטה.

״זהירות, מוקש אליהו לנצנר גילה
את המוקש. דוד גולדווסר מוציא אותו.

״כל פלס חייב להיות בעל נסמן כל שהוא
בעניני הנדסה. כל קצין, המשרת באחת מיחידות
חיל־ההנדסה יש י ו תפקיד כפול: קוים
כל, עליו להיות קצין־שדה רגיל של חיל־הרגלים.
אך יחד עם זאת, עליו לדעת לנצל
את נסיונו האזרחי ואת ידיעתו האזרחית —
בתנאי קרב.
לפעמים יש לו גם תפקיד שלישי. זה
קורה לעתים קרובות. עליו להיות, חוץ מ הכל,
מורה.
אנו משתדלים להכניס לשורותינו אנשים
בעלי נטיה לענינים טכניים וחינוך טכני. לרוב
אלה שוליות שעבדו בכל מיני בתי־מלא־כה
טכניים. בצבא הם ממשיכים ללמוד את
מקצועם.
אנו חוזרים ואומרים: הצבא אינו בית־ספר.
אולם למעשה הדבר כך. ודוקא בית־ספר
טוב. טכנאים ומודדים רבים יצאו משו־רותינו.
אף לא לאחד מהם חסרה עבודה
בחיים האזרחיים.
אולם גם אנחנו הרווחנו בעסק, לא פחות
מן האנשים עצמם. האיש יישאר שלנו. בחיל־המילואים.
הוא מתקדם במקצועו בחייו ה אזרחיים.
אנו זוכים בפרי התקדמות זו.

אחרי האימונים. דוד מתעניין במכתבו
של פארוק. טוביה מצא בדיחה בשבועון.

כל קצין אוהב את יחידתו. כן גם אני.
אולם לא אומר שיחידתנו עומדת במרכז
הצבא כולו והכל בנוי מסביבה. אנו רק מ שרתים
את כל הזקוקים לנו. והכל זקוקים
לנו.

הביצורים והמקלטים האנטי־מטוסיים.״
״מה הס צרכינו ודרישותינו בכל הנוגע
לחיל־ ההנדסה? אני מתכוון במקרה של
מלחמה.״

כל יחידה בצבא זכתה בנצחונות במל־חמת״העצמאות.
גם אנו יכולים להתפאר
בכמה נצחונות משלנו. אולם אין ספק שע שינו
שני דברים בעלי חשיבות מכרעת :
פתיחת דרך בורמה לירושלים והדרך לעוג׳ה
אל חפיר על פני חולות חלוצה ורוחיבה.

״אנו זקוקים לציוד מכני כבד. כבד יותר
ורב יותר. זהו הנשק שינצח במלחמת־ה־הנדסה
המודרנית. אולם הנשק הסודי הוא
להפעילו ...חיל
האנשים היודעים כיצד
ההנדסה תינו ענף צבאי עתיק. אולם רק
במשך ארבעים השנים האחרונות קפץ קפיצה
גדולה קדימה, עבר דרך גדולה מזו של
כל מאות השנים הקודמות שבכל אחת מהן
השתתפו חילות ההנדסה.
לדוגמה — מ־ 1914 עד 1954 גדל מש קל
כלי״הרכב בדרכים מ־ 3ל־ 90 טון. וע

tfM

״כאשר נחתמה שביתת־הנשק, הוסיף חיל-
ההנדסה לבנות במלוא הקצב.
שביל החתחתים של מעלה העקרבים הפך
לדרך רחבה ונוחה.
מכוניות משא כבידות נעות בין סדום
ועין גדי, מקום שם יכלו בעבר לנוע רק
גמלים.
דרך חדשה לאילת הבקיעה את לב ה מדבר.
אנו
נוסיף לבנות.״

13.55 סירת הטורפדו ניצבת תחתיה
בקירבת החוף. המנועים פועלים במי נימום
של סיבובים.
היו אלה הרגעים הנעימים ביותר.
הרגעים האחרונים של הפסקת״הצהרים.
המלחים נחו. פיבקו היה שרוע על
דרגשו, ומחשבותיו. היו עסוקות ב משהו
נעים — משהו רחוק מן התמ רונים.
הוא העביר את אצבעותיו ב״
ג׳ונגל הצהוב של שערו ונתחייך.

רצו להרפות ממנו. שני התותחים האו טומטיים
החינניים נכנסו לפעולה, כש גופותיהם
החטובים מרעידים מזעם. רל
אחד מהם רצה לומר משהו מהיר יותר
וסואן יותר •מרעהו.
״הפסק אש ״ 1אריה העמיד פנים
שהוא לא שמע את הפקודה, הוסיף

רפי׳ ידידו״אויבו של פיבקו ומתחרהו
כאיש־טורפדו, היה שרוע על הדרגש
שמלמטה ועסוק בעישון ובקריאה בש בועון
מצוייר. הם היו ידידי!ם טובים,
אף על פי שלא אמרו אפילו מלה סובה
אחת זה לזה.
פיבקו לא היה מסוגל להבין את להי טותו
של רפי אחרי קונצרטים. הוא
עצמו אהב רק ג׳אז (מהיר ככל האפ שר)
והתפעל, לכל היותר, מן הנעימה
של אורות הבמה. פעם לקח אותו רפי
לקונצרט של יצירות־מוצארט, והוא לא
היה יכול לסלוח לו במשך חודשים רביב
על הערב שבוזבז לריק.
נסים ירחי יצא אל הסיפון, גחן מעל
לתותח האנטיימטוסי שלו ורקק לתוך
המים. אחר שלח מבט לעבר קו״החוף
שהצטייר במרחק .״עוד שלוש או ארבע
שעות והיום יגמר. ניכנס ונרד אל החוף.
עוד שלוש או ארבע שעות.״
נסים היה רגיל לספור את השעות.
הוא ז ע שהן חולפות. לפני 20 חוד שים,
כאשר לבש את מדיו הכחולים
לראשונה, ניראו לו השנתיייס״וחצי של
השירות כתקופת״זמן עצומה. הוא הח ליט
לפרק את התקופה לשעות —
והזמן חלף במהירות. נסים למד את
אמנות הצפייה. רק לחכות. למלא את
כל הפקודות. לא להתחמק מכל תפקיד.
לא להתנדב. לחכות בשקט. הוא למד
גם לירוק לתוך המים. זה עזר.

מלוא-המהירות, קדימה
ביותר

סירת־טורפזו

! נשקה החשוב
— המהירות.

14.00 התמרון מתחיל. המשימה היא
להתקיף את כוח׳האוייב, לשקוח בו טורי״
פזו ולחזור לבטים. הכיוון: דרוס דרום־
מערב. המהירות 25 :קשר.
צפירות קצרות, חוזרות ונשנות העי רו
את הצוות מחלומותיו. טרטור־המ־נועים
גבר והפך לשאגה, רגליים עלו
בסולמות, רצו על פני הסיפון.
אחר, שוב דממה. הכל ניצבו בעמ דותיהם.
רק המנועים שאגו.
14.15 כוח״האוייב נראה מימין. הכיוון.
מערב-דרוס-מערב. המהירות 30 קשר.
האלחוט יצא מכלל שימוש (אחד מתנאי־התמרון)
הסירה משתמשת באיתות־דגלים,
כדי לעמוד בקשר עם שאר
סירות״הפלנה.

הכוונת. המכשיר הקטן הקבוע מכוון את
הסירה למטרתה. יחד עם הסירה היא מכוונת
גם את צינורות הטורפדו הקבועים על הסיפון.

נס-ם
אות חדש: לקרב היכון !
ואריה הסירו את מכסי־הברזנט מעל
לתותחים האנטי״מטוסיים שלהם. פיבקו
ורפי חשפו את צינורות״הטורפדו וניצ בו
בקצותיהם. האתת, שלום גרטה,
ניצב ליד התורן הקצר כשהוא אוחז
בדגלים הצבעוניים, והתבונן לאחור,
לעבר הצלקת המלבינה שהשאירה ה סירה
על פרצופו הכחול של הים. המכ״ם•
נע ללא שאון מסביב לראש־התורן,
בגששו אחרי מטוסי אויב, ופתע נעצ־תחתיו.
14.27
מטוסי אויב נראו מימין. המ הירות
35 :קשר. הסירה נעה בקו
עקלתון.

דקות מספר — ואחר כך פקודה :
״תותחים אנטי מטוסייע — אש !״ מלה
זאת היתה אהובה על נסים ואריה יותר
מכל. האצבעות לחצו על ההדק, לא
» מכ״ם — מגלה כיוון ומרחק
מכשיר ראדאר.

מלחים בעיר. החברה מזמינים את שוש
לנשף, אך היא עסוקה. אין דבר, יש אחרות.

* ד, ד 3י SRנV ! a mXגג!א1Iרוו 11A 1JUJנוף מנוIrclו!

חיל הים

חי? הים

חיל הים

חי 7הים >

חי? הי

עויחה עם אלוף

מדד׳ לימון,

מפקד חיר־היס

ללחוץ על ההדק משך שנייד, או שתיים.
רק שלום ניצב ליד התורן כפסל, כש״
רגליו פשוקות וידיו, מושכות את הד גלים
הצבעוניים במעלה התורן וב״
מורדו.
על גשר הפיקוד ניצבו רק שני אנשים.
רב־סרן מנשה ליפשיץ, שהוליך את

הפלגה שלו להתקפת־טורפדו מבויימת,
וסגן יהודה מזוצקי, שאחז בהגה וחזר
על פקודותיו של מנשה :״שמאלה.
עוד קצת. עתה קצת ימינה.״ מנשה
הניט את המנוף, הגביר את פעולת
המנוע ל־ 800 סיבובים. הסירה חפזה
כמעט מבלי לנ?וע במים. אחר באה
״היכון להתקפת טורפדו.
דפקודה :
עמדות הטורפדו, היכון ! ״
.מנשה הצמיד את עינו אל כוונת״
הטורפדו והדק על הכפתור. לא קרה
דבר: הזרם החשמלי לא היה בסדר
(אחד מתנאי־התמרון) .הוא הניף את
ידו הימנית כשעיניו מוסיפות לצפות
קדימה.
פיבקו, שניצב ליד צינור הטורפדו
הימני ראה את היד מתרוממת מעלה
מעלה וצונחת לפתע. הוא הסיט את
המנוף. משהו פלט אנקה כבדה. הסירה
הזדעזעה. טורפדו נפלט מן כולה הצינור ושיכשך במים לפני החר טום.
נדמה היה שהוא נעצר לרגע קל,
אחד זינק קדימה. בעקבותיו בא טורפדו
שני.
התמרון נסתיים.
16.45
לנמל.

עמדות-קרג. נסים ניצב ליד התותח
האנטי־מטוסי שלו, רפי ליד צינור־הטורפדו. .

פלגת-סירות״הטנרפדו

נכנסת

הסירות נכנסו לנמל אחת אחת. בעב רן
על פני הדגל אשר בכניסה, הת־יצבו
המלחים בשורה על הסיפון והצ דיעו.
שאגת המנועים הפכה ללחש דק,
אחר נאלמה כליל. הסירות החליקו על
פני ד,מים הרוגעים. עצור. חבלים הת פתלו
כנחשים, התעופפו מן הסיפון
אל החוף. אנשי צוות״החוף אחזו בהם,
קשרו את הסירה אל ווי״ברזל.
18.00 המפקד ואנשי הצוות יורדיס
לחוף. רק הזקיפים והמלחיס״בתפקיד
נשארי׳ם על הסיפון.
פיבקו לבש את מדיו החדשים וסקר
את עצמו בראי. נראה היה כי הוא
מרוצה מהופעתו. רפי ידע היטב כי
בכל פעם שפיבקו מתקשט במיוחד,
סימן הוא שיש לו פגישה עם נערה
הדשה. פיבקו הוסיף להתבונן בראי
ושאל :
״מה אתה
קונצרט?״

הערב?

עושה

שוב

״לא, אני כותב מכתבים לחולון.״
פיבקו ציפה שרפי ישאל אותו למע שיו
הערב, אבל רפי לא יגרום לו
תענוג כזה, הם יצאו.
יו־הו־הו ...ובקבוק רוט. אחרי ארוחה ברי אה
אוהבים החברה גס ללגוס לגימה בריאה.
פיבקו (הימני) מעדיף בקבוק על ספל.

התא היה שקט ונוח. שלום עלה על
ריגשו, רופף את שריריו הדרוכים.
היא לא היה רק אתת. בראש וראשונה
היה נשק. יהיה עליו ללכת לנקות אה
התותחים. הוא ילך בעוד חצי שעד.
יש לו שפע של זמן. תחילה עליו לניח
ולחלום. על מה יחלום היום? על הבית
הקטן בירושלים? על רחל? הוא יקח
אותה לירושלים בשבוע הבא, לחופ שתו
בת ארבעת הימים. עונת״הגשמים
תמה. הם יסעדו תחת כיפת״השמים
באקוא״בלה. רחל אוהבת סעודות תחת
כיפת״השמים.

ליל-מנוחה. לפני כיבוי־האורות מחליף
פיבקו (למעלה) צ׳יזבאת עס חברו, רפי.

הסירה.

הכל

23.50 הצחת חזר
שקט.
הכל שקט. התא האפל היה מלא קול
נשימה חרישי וקצוב. רק נקודת״אש
פיבקו לא היה
אחת נעה באפילה :
יכול להרדם. הוא עישן.
״היי, רפי, אתה ישן?״
״כן, מה אתה רוצה?״
״רפי, היא עצומה. היית צריך לראות
אותה. היא ממש טורפדו. איזה גוף ! ״
״אתה והטורפדו שלך. מי היא הפעם?״
״שמה רבקה. היא חיילת. היא בחיל־התותחנים.
חבוב׳ היית צריך לראות
אותה !״
״בלום פיך. לך לישון. אני מת.״
״ליל מנוחה.״
״ליל מנוחה.״
מישהו נחר קלות.

אם תפרוץ מחר מלחמה, תהיה מדי־נת
ישראל מבצר מנותק. כל צר כיה
— כל קופסת־סרדינים, כל מכו נת־יריה,
כל אחד ממליוני המצרכים
המאפשרים לעם להתקיים ולמדינה
ללחום, יצטרכו לבוא מעבי לים —
מרחק של מאות קילומטרים בים ה פתוח,
בו יארבו אניות־האויב.

״אפשר לשנות את יחסי הכוחו
על־ידי הפעלה בלתי־אורתומכסית ש
הכלים שברשותך. כלומר ,־להפעי
אותן לא רק למען המטרות שעבוו
נוצרו, אלא להשתמש בהן עם דב
יון, כדי להגביר את כוח־האש והב
חץ שלך.״
״איך אתם מעריכים את האויב י״

התפקיד לדאוג שאמנם לא ייחתך
עורק־חיים יחידי זה מוטל על גבר
צעיר בן ,30 בעל פנים רחבות וגוף
חסון, היושב בחדר אוורירי המשקיף
על הים, לפני מפה עצומה.

״אנו משתדלים להתיחס אליו 1
רצינות גדולה. היו לו מדריכים אנ|1
ליים. עכשיו יש לו מדריכים גרמניים
אם הם זקוקים לזרים, משמע שאי
להם עדיין מדריכים משלהם במיד
מספקת.״

כמו המפה בחדרו של מפקד חיל-
האוויר, כן גם מפתו של מפקד חיל־הים היא מפה
מרחבית, ומדינת ישראל תופסת בה מקום רטן
מאד. אולם בעוד שהאויראי משקיף על מרחבי יבשת,
חובק מבטו של ״מוקה״ לימון, מרחבי ים,
מאילת עד גיברלטאר.

״תפקידנו העיקרי? קודם כל: להשמיד כי׳
כוח אויב העומד לפנינו. כי אם נצליח בזאת, כל הרי נפתרו כל שאר הבעיות מעצמן. אך
עוד לא הושגה מטרה זו, ישנם תפקידים
אחרים: הבטחת האספקה לארץ, הגנת חוסי״
המדינה, נחיתות בחוף־אויב ומתן סיוע תותחני
מן הים לכוחות־היבשה.״
״איך תבטיח את האספקה ז״

״נארגן שיירות. נבטיח אותן. כוחות הצי

gשלנו יימצאו לאורך קוי ההפלגה של אניות !
המשא׳ כדי להבטיח שיהיו פנויות מאויב.״

״אניות״משא — של מי? ״
״שלנו. כמו במלחמת העצמאות, אניות
יזהרו מלבוא. חברות״הביטוח יעלו את
פרמיות באופן אגדי. אפשר לסמוך רק
אניות־המשא שלנו. לכן יש לפתח את
המסחרי.״
״האם

לאויב
זרות העל
הצי

צוללות?״

על אף הידיעות שפורסמו בעתונות *,
אין להם. לסורים יש ציידות־צוללות׳ כלי״שיס
קטנים שנועדו למלחמה בצוללות. יתכן שזה
גרם לבילבול. אולם למעשה לא כדאי אף לצד
אחד להחזיק צוללות. זה כלי יקר. הוא דורש
רמה טכנית גבוהה. משגה טכני קטן יכול לגי
רום לאובדנו, הרבה יותר מאשר באניה רגילה.
אמנה, זה כלי מסוכן ליריבו, אולם ישנם ״מ צעים
לגלותו. שימוש יעיל בנשק זה מחייב
כמה צוללות, השקעה כספית רצינית, מאמץ
גדול להחזקתן, אימון צוותות.״

״מה הן היחידות הגדולות ביותר בידי האויב
המשוער?״

״הצי הרציני העומד נגדנו הוא המצרי. יש

gלו שתי משחיתות, וסלום אחד הדומה למש״
gחיתה• כולן ממלחמת״העולם השניה.״
״האם שלוש יחידות כה גדולות אינן נותנות

§| לאויב עדיפות כוח גדולה על הכוח הנתון
Hבידיך?״

עיניו החומות של המפקד ננעצו בשואל, ב בים
היא מלחמה
הבעה מהורהרת .״המלחמה
של תנועה ואש. אם נפגשים שני הציים בים,
ולהתחפר, כמו ביבשת.
אי״אפשר להתחמק
הצי המהיר יותו־הדרך
היחידה היא ללחום.
יכול לקבוע אם להילחם והיכן.״

״תוצאות הקרב בין שתי יחידות בלתי״שיות

אינן ברורות מראש?״
״לא. מה שמציין את הצי שלנו הוא הרוח
הטובה בין אנשי הצוות, רמת האינטליגנציה
היכולה לתת לנו עדיפות שאיז לנו במהירית
ובכוח״האש. חשוב להוציא את המקסימום מכל׳־
השיט וכלי״היריה שבידינו.״ נזכר מי שהיה
מפקדן של שלוש אניית ־מעפילים ומפקד קורבמה
במלחמת״העצמאות :״במלחמה האחרונה,
נסוגו המצרים בכל פגישה. הצלחנו לסיים את
המלחמה בלי כל אבידות לעצמנו׳ הטבענו
קורבטה ואנית״עזר מצרית.״

״אצלנו׳ עכברי״היבשה, שוררת הדעה כי בים

! קובע התותח הארוך ביותר. האם זו דעה
= מוטעית?״

* כולל הננתון המצרי אחר סאעה.

״מוקה״ לימון, שעלה בנעוריו ארצה, אי
פלי״ם שירד לים בגיל ,18 שרת במלחמו
העולם באניות נורבגיות ואמריקאיות והב
מפקד״חיל בגיל ,26 גאה בהתפתחותו האטי
אך היציבה של החיל, שעוד במלחמת העצמאו
לא היה אלא אוסף מקרי של אניות בלו
ראויות לשימוש.
״אמרת שלמצרים יש משחיתה * בעוד של
אין. מהו גורל הצוות של משחיתה? כמה ה׳
עולה?״
״משחיתה חדשה עולה, בערך 5 ,מליון דולא
כל מעצמה ימית בונה לעצמה משחיתות בחת*
לצרכיה המיוחדים׳ לכן ישנם הרבה סוג
שונים. הצוות של משחיתה בתקופת מלחי
הוא מ־ 160 עד 270 איש, זד תליי בגידלה
לימון עבר בשתיקה על הצד החשוב ביות
שהוא פוליטי: אף מדינה אחת אינה נלהנ
למכור לישראל •משחיתה — דבר שהיה נו!
למחרת היום בעולם כולו.
בחשבון הימי של המלחמה, ישנם כמה נתוג
מכריעים: כל החוף הדרומי של הים ד,תיכ
יהיה עוין או אויב. הים התיכון הוא צר, א
מבחר רב של דרכי״הפלגה לאניות״האספי
הישראליות. לאניות ולמטוסי האויב יהיו בסיס
קרובים לכל אורך ־דרך, ואילו אניות ומטי
ישראל יוכלו להתבסס רק על ישראל. אוי
עצם קיומו של חיל״הים הישראלי ימנע מ
המצרים לפזר את אניותיהם לאורך הדרך, ייא׳
אותם לרכז את כוחותיהם, להיות מוכנים י
קרב.
״מה התפקידים של חיל״האויר במערך שלך
״לחילות״היס בעמים אחרים יש זרוע אויר׳
משלהם. אצלנו הגענו למסקנה שאין הדבר כד*
שני החילו
אולם יש אמונים משותפים של
משך כל השנה. על חיל״האויר לסייע לנו נ
סיורים, לתת לנו סיוע טאקטי (פעולה משותב
באויר ובים בשעת קרב) וסיוע היקפי (התק:
אויב, כשחיל״ה,
מן האויר על יחידות
איננו).״
״האם רמת האי-מונים

של אנשיך מספקת׳

הרבה אנשים בחו״ל. כיום יכולי
״אימננו
אנו להדריך בכל המקצועות בעצמנו. כל אד
המשרד שלנו׳ למו
אפילו עובדי
בחיל״הים׳
למלא תפקיד מסויים באניה. מלבד הבחורון
כמובן.״
״מדוע זה מובן? האינך
יכולה לשרת כראוי בים?״

מאמין כי בחור

״בהחלם כן. כאלחוטאיות, למשל. באניה של
בימי המלחמה, היו לנו בחורות. אולם הבעי
היא של שיכון. לבחורות דרושים שרות׳
נפרדים, למשל מקלחות. באניות שלנו אין מקו
לכך. אם נבנה פעם אניות משלנו, מן הסת
נדאג גם לבחורות.״
״האם
לנוער?״

לדעתך, הכשרה

ימית

מספק

״כמעט כל הנוער הבא אלינו חסר כל מת
בים. בתקופת שרות״החובה אפשר בקושי ל
הספיק לאמן את הימאי לתפקידיו. יש לו תפק׳
כפול — אחד לשעת קרב, למשל תותחן, ואד
בתנאים רגילים, למשל טבח. לכן אנו זקוקי
בעיקר לאנשי קבע — אנשים שישרתו שני
רצופות בים׳ יגיעו לרמה גבוהה. זהו כיו
עיקר החומר האנושי בחיל־הים שלנו׳ כמו ב:
צי אחר בעולם.״
* ״משחיתה״ — דנזטרוייר,
נדוקה מפריגאטה, קטנה מסיירת.

אנית

מלחת

וים

חיל רגלים

חיל רגלים

חיל רגלים

זיל רגלים

חיל רגלים

חיל רגלים

חיל רגלים

חיל־האויר הוא חיל חשוב מאוד. היא
מחבל במרכזי־הכוח של האויב, מתקיף
את ריכוזיו בשדה. הוא גם נותן חיפוי
לחייל בחזית, נוטע בו בטחון בשעות הקשות.
אין כל ספק — אנשיו עושים מלאכה
חשובה.

האדם. דוד גרומר, רובאי. הוא עלה מרומניה
לפני ארבע שנים. בעוד שנתיים יסיים את
שירותו. עד אז — הוא טוראי אפור בחיל־הרגלים.

העכורה.
הם חיים
קרב —

כיתת חיל־רגלים יוצאת לשדה. בימי שלום
בתנאים לא פחות מפרכים מאשר בימי־אימונים
ותימרונים ללא גבול וללא סוף.

חיל־הים שומר על עורקי״האספקה של
המדינה. תותחיו מגינים על חופיה האר־־
כים, י&איו ׳מטאטאים את שבילי״הם בסע רה
ובקרב. בהם תלוי גורל המדינה.
התותחנים מוחצים את האויב. הם המש ליכים
אלומות־מוות על חייליו כשהם ומת קיפים
או מתגוננים. הם המרכבים את
עמדותיו בפני החייל המסתער. הם תנאי
חשוב לכל נצחון.
אנשי השריון נעים תמיד בראש. הם
המציבים את חזה״הפלדה שלהם מול האויב
ונותנים מחסה לחייל המתקדם. הם יושבים
בתוך הפלדה הלוהטת ומוכנים תמיד לזנק
אלי קרב. הם סמל הכוח המוחץ.
חיל־ההנדטה !מפנה את הדרך ללוחם.
הוא מוציא את מטעני״המוות מן האדמה
או מעיף השמימה את נקודות המכשול.
אנשיו חודרים אל מעבר לקווים, זוחלים
בראש המתקיפים. להם מגיעה תהילת־גיבורים.

חכרה. שיעסום, ושוב שיעמום. זוהי מזזלתו
הנצחית של כל חיל, במחנה או בשדה. בשעות
הפנאי משתדל הוא להשתעשע. האפשרויות דלות.

תותחנים

« חיל תותחנים

ה א מו ני ם. עמרי טירקהיימר, בן קיבוץ גבעת־ברנר,
המשרת כיום כרובאי בגדוד של חיל־רגלים. אחרי שלושה
חודשים בצבא, הוא כיום מועמד לקורס מפקדי־כיתות.

חיל תותחנים •

חיל תותחנים

חיל תותחנים •

אם תשאלו במטה חיל־התותחנים למקום
הימצאו של זיגפריד בלום, תקבלו תשובה
קצרה :״באיזו יחידה הוא נמצא ן״
״מה? הרי הוא מפקד החיל !״
״אה, אתה מתכוון לפרדי? מדוע לא אמרת
זאת מיד ז הוא שם, בצריף.״
זיגפריד בלום לא הצליח לתקן את ה מצב
; כל מאמציו לשנות את שמו לשם
עברי עלו ׳בתוהו. הוא נשאר פרדי —
וקרוב לוודאי שהוא ישאר כך תמיד.
הוא קיבל את כינויו לפני 13 שנה —
ביום בו קיבלה גם אחת היחידות היהודיות
בצבא הבריטי שם משלה: החטיבה היהודית
הלוחמת. פרדי היה בין הראשונים שהתנדבו
ליחידת התותחנים. הוא הועלה לדרגת
סמל ונשלח לשרת בסוללות־תותחי־החוף של
חיפה.

סגן־מפקד חטוב בודק את התחמושת

חיל״הרפואה עושה מלאכה כבירה. אנשיו
אוספים את הפצוע, מצילים אותו מתחום
המוות, תוך הקרבה עצמית. הם מאפשרים
לו להתגבר על אבריו המרוסקים. מלאכתם
היא מלאכה עילאית.

חיל תותחנים

חיל תותחנים >

זלי

אולם כאשר המטוס האחרו:
פצצתו האחרונה, והתותח האחו
פגזו האחרון, כשהטאנק האחו
מאחריו את סימני זחליו בש
פוצץ את מיטען־הנפץ האח
יוצא מחפירתו המעוכה איש קנ
קטן ועובר את המטרים האחת
דים בין החיים והמוות. זהו ז
הכובש האחרון, אשר בו תלו
הקרב.
בשורות של חאקי אלמוני הוא
או רוקע רגליים בתרגילים. פניו
בים, זהותו מעורפלת. החלק ז
הוא הרגליים, בנעליהן הכבדות
— רגליים הצועדות צעד אחר
או נופלות ונעלמות כאילו לא
בכל שורה אלמונית צועד!
האפורות. רק לעתים רחוקו
עליהן קרן־אור. הנה הם: אנשי
החייל הרגלי של ישראל :

עמדי טירקהיימר,

גבעת״במר. עמרי סיים את בי
תיכון, התייצב במחנה״האימונינ
לו לבחור בחיל המושך אותו
מצטרף לתזמורת הצבאית. במק
לחיל־הרגלים. שם הוא מלמד
לכיתה שירי״מקהלה בשעות
• יגאל אורן, בן ,19
חניך בית־ספר מקצועי. גם בל!
מפני חיל־הרגלים .״במחנה ד,נ

חיל תותחנים

חיל תוו

מטרות על הקרקע; התותחים האנטי־מטו
סיים ניבנו במיוחד כדי לטפל במטרות קטנוו
הנעות במהירות, תוך התחשבות בגורם ע
איונ מצוי בענפים אחרים של חיל־התוח
חנים: גורם החלל ושלושת הממדים; התו
תחים האנטי־טאנקיים משתמשים בתחמוש
בעלת עוצמת־חדירה גדולה, וכן הלאה.״
פרדי צילצל והזמין קפה. אחר המשיך :

״ננסה לומר זאת כך: לעומת ארצות
אחרות, עשירות יותר, כגון אמריקה, רוסיה,
בריטניה, או אפילו צרפת, אין אנו יכולים
להרשות לעצמנו את הלוקסוס של ביזבוז
כמות בלתי־מוגבלת של תחמושת, כדי לה רוס
את מרכזי־האויב אך ורק בכובד האש
הת ומתפתחים. הולכים שלנו.
אנו
כוונתי לומר שיש תחליף זול יותר להפ גזה
בקנה מידה גדול: ריכוז יחידות מת אימות
של חיל־התותחנים בהתאם לאופי ה פעולה
והנושא שלה.״

״חיל־התותחנים הינו יחידה מכנית ובעין
תינו הינן בראש וראשונה טכניות. ראשיו
כל, בעיית תיאום־האש עם צורכי הכוחו
התוקפים, כך שהיא תיפול בזמן הנכון, בב
קום הנכון ובהתאם לתוכנית הפעולה. בעיי
שניה היא בעיית אורך־הטווח. עלינו לפתו
אותה כדי שנוכל לשלוח את פגזינו במטרו!
בדיוק מקסימאלי, בכל מזג־אויר שהוא, בכ
זמן שהוא. בגשם ובחמסין, ביום ובלילה.

״לכל סוג תותחים יש תפקיד משלו. למ של,
המרגמות ותותחי־השדד, מופעלים נגד

״מה הם התנאים לפתרון בעיות אלו ז״
״בראש וראשונה, יכולתנו לחשוב במוו
הים של חיל־הרגלים. לאחר הכל, אנו חמשו

״התוכל להסביר זאת?״

את אימונו המעשי הראשון קיבל פרדי
בחזית־איטליה, בין פניו ובולוניה. היו לו
מורים טובים: קצינים בריטיים •ותותחי
קרופ שניצבו ממול.
במלחמת העצמאות נתן פרדי שיעורים ב״
תותחנות — לצבא המצרי בנגב. כמעט ולא
היה קרב בו לא השתתפו הוא ותותחיו
באופן פעיל. את זמנו הפנוי הקדיש ללי מודים
והשתלמות.
לחיצת יד של פלדה .״בבקשה לשבת.״
פרדי ישב ליד שולחנו הגדול, המכוסה טבלת
זכוכית. על השולחן היו מונחים רק לוח־שנה,
דיותה ותיק חום. החדר היה גדול,
ריק ומסודר.
״תפקידו של חיל־התותחנים לא נשתנה
כלל מאז ימי המקלעות הרומיות. גם כיים
הוא מסייע לחיל־הרגלים בחומת־אש, מאפ שר
לו להסתער על עמדות־האויב. אלא ש כיום
קיים בו ענף, עליו לא ידעו הרומים
דבר: התותחנות האנטי־מטוסית.״

טוראי אהרון אבנר מתרשר בטלפון

״אני מבין שקיימות אסכולות שונות של
תותחנות: רוסית, גרמנית, בריטית. מה הן
אסכולות אלו, ובעקבות איזו מהן הולך חיל־התותחנים
שלנו?״
״אין לנו עקרון מסויים. אנו לומדים ככל
יכולתנו מן האסכולות השונות, אבל אנו
מנסים ליצור שיטה משלנו, שתהיה מבוססת
על הגורמים והצרכים המקומיים.״
״מה הם גורמים אלה?״

״פגז אחד — אש !״ שואג פמל אברהם שטיינמאן. בעמדת התותח אפלולית. מעליה רנו
הסוואה המעבירה קרני־שמש ולפעמים גשם גשם. הצוות חפר אותה משך לילה של

זטיל את
ירה את השאיר והחבלן

עם כידון
המפרי־הרגלים,
גורל

פץ בשדה
נם חשו״
זוב אצלו מסומרות קדימה
הדמויות מתרכזת
ן סנים —
19׳ יל־ד
ספר ה זילו
נתנו
תר, היה
זה נשלח
חבריו

נתניה,
קינן פחד
הסתכלו

נים

עלי, ראו שיש לי רגליים בריאות ושלחו
אותי לכאן. אבל זה לא נורא, מתרגלים
לחיי״שדה.״
• דוד גרומר ,18 ,יליד רומניה, עלה
ארצה לפני ארבע שנים. דוד הנו בחור
בלונדי, רזה, שקט מאוד. לפני שגויים עבד
כברזלן־בנין. עכשו הוא רוצה רק לגמור
את שירותו ולחזור למקצועו. עד אז ילך
בשדות — עם רובה וכידון.
• חנן חרנם, בן , 18 יליד פתח״
תקוה. חנן הנו החייל היחידי בכל הגדוד
המגדל זקן שלא מטעמי דת. זה כמובן
אסור, אבל חנן הוא בחור שאינו נבהל
בקלות.
• שלמה דניאלי ,18 ,יליד רומניה,
עלה לפני שמונה שנים. שלמה הוא גוץ
וחייכני, וכל תלאות״החיים בגדוד של חיל״
רגלים אינן אלא שעשוע אחד גדול בשבילו.
• שלמה כן־אליהו ,21 ,יליד ירו שלים׳
נכנם לצבא לאחר סיום סמינר למורים.
כיום חושב אותו מפקד״הגדוד למפקד ה מחלקה
הטוב ביותר שיש לו.
• אורי מגדל ,19 ,יליד חיפה. אורי
הוא ענק ג׳ינג׳י, שגובהו 1,86 מטר ומשקלו
95 קילו. יש לו גם דעות בעלות־משקל
על חיל״הרגלים .״נכון,״ אומר הוא» .חיל
הרגלים הוא מלכת הקרבות וכולם דופקים
אותו. אבל אין בעולם צבא שינצח במל חמה
בלי חיל״רגלים.״
חייהם כחיילי צה׳׳ל בתקופה

היל תותחנים

של שלים

« היל תותחנים

תים שלו. עלינו לדעת את צרכיו. עלינו לדעת
את תוכניותיו — ולשפוט בעצמנו היכן לה לום
ובמה. התנאי השני: תיאום רשת־השי־רות
שלנו עם פיקוד־החזית. והתנאי האחרון,
החשוב מכולם: הרמה הטכנית והמדעית
של מפעילי־התותחים.״
״מהי הרמה כיום?״
״גבוהה מאד. אין היא פחותה מזו של
תותחני המעצמות הגדולות ! אחד הקצינים
חזר לפני זמן קצר מהשתלמות בחוץ־לארץ.
הוא מסר שלא זו בלבד שהוא השתלט בק לות
על חומר הלימוד אלא שהיו גם מקרים
רבים בהם לימד הוא את מוריו.״
״דיברת קודם לכן על רשת־חשירות של
חיל־התותחנים.״
״כן. התותחנות מצריכה שימוש מעשי
במאתימטיקה, פיסיקה וכימיה. ישנה רשת
נרחבת של שירותים, אשר מטפלת בתותח
עוד בטרם שואג הקצין :״אש !״ ישנו דיווח
מטאורולוגי על כיוון־הרוח, לחות־האויר
ומידת־החום, ישנם מבחנים אקוסטיים ומדידות
טופוגראפיות. הקצינים שלנו צריכים
להיות, בראש וראשונה, מאתמטיקאיס :
טריגונומטריה ובאליסטיקה * הינם נושאי-
לימוד חשובים לכל תותחן. אנשינו צריכים
להיות גם כימאים: עליהם להתמצא בחומ־רי־נפץ,
מידות־החום של קני־התותחים וכן
הלאה. כל המחקר הזה מבוצע על ידי מס פר
רב של בני־אם.״
״הבוחרים אתם באנשים בעלי רקע מק צועי
מסויים?״

מפוקפק אינם קלים כלל. כי עצם הגישה
העקרונית אליהם מחייבת אותם לחיות בת נאים
קשים. בעיני פיקוד הצבא אלה הם
חיילים החייבים 20 שנות שרות. תקופת
שרות״החובה של שנתיים וחצי צריכה ל הכשיר
אותם למלא את תפקידם גם בשניים
הרבות שלפניהם.
לכן קשים תנאיהם מאלה שהכירו חיילי
מלחמת״העצמאות. אמנם אין קרבות, אך
האימונים מפרכים לא פחות. מתוך כל שנה
מבלים הם חודשים רבים בשדה, גרים
באוהלי״סיירים זעירים, אוכלים במטבח־שדה,
מתרחצים מתוך מימיותיהם. גם ב יתר
הזמן אינם שובעים נחת, גרים ב־מאהלים
פתוחים במחנה.
ונוסף לכל, מעיק עליהם השיעמום ה אפרורי
של כל צבא. הם קמים מוקדם ב בוקר׳
מתאמנים עד הערב וחוזרים לאוה ליהם.
וכשבאים
הם העירה, זמנם דוחק. אצל
קצין־העיר מתמרמרים נגדם על כי רוצים
הם להיכנס בלי תור. הרקע האדום שמתהת
לסמל״החיל על כובעם אינו עושה רושש
על החיילים האחרים. ואם שומר קצין העיר
כרטיסים מיוחדים לחייל הקרבי, נשמעות
צעקות של הפלייה.
לרוב מקלל הוא את הצבא׳ את חיל-
הרגלים, את הרס״ם. הוא רוטן נגד הבול שיט׳
נגד השיגרה האינסופית והמטמטמת,
נגד השיפשוף היומיומי האכזרי. אולם הוא
גם גאה בתג היחידי שעל שרוולו, וכש״
מתפארים חבריו על הג׳וב שלהם במוסך
או במשרד העירוני, משיב הוא להם בסיפור
על הסיור האחרון בגבולות, על כלי־הנשק
האחרון בו למד להשתמש.

אמר מפקד בחיל״הרגלים, אחד מאותם
הקובעים את צורת החיל: החומר האנושי
הנשלח לחיל״הרגלים הנו כיום אחד הגור מים
החשובים ביותר בעיצוב דמות החיל.
פעם רווחה הדעה שצעיר בעל השכלה
מקומו ליד שולחן־כתיבה. כיום נשלחים
בוגרי השמיניות לחיל־הרגלים. כי הנסיוו
הוכיח שחייל קרבי בעל כוח־מחשבה ורמת־השכלה
גבוהה מסוגל לגלות יוזמה בקרב,
יודע לשקול את הנימוקים בעד ונגד, איני
זקוק להוראות מדוקדקות על כל צעד ש עליו
לעשות. בצבא כמו שלנו, שאינו בנוי
ואשר בו
על שימוש במיבנים המוניים,
שקול כל פרט, זהו גורם חיוני.

הזכרת את חשיבותו של בל
פרט -האם עושה הצבא משהו
בדי שהחייל עצמו ידע שמעריכים
אותו ז
בוודאי. לכן שמים אנו דגש על הגאווה
המקצועית ועל רוח היחידה. אנחנו מקבלים
לגדודים חיילים ישר־ממחנה״הקלט׳ עוד
לפני שיעברו את תקופת הטירונות שלהם.
בגדוד נותנים להם את האימונים הראשו נים,
מרגילים אותם למקומם ביחידה הלו חמת.

אחרי שעברו את שלב״האימונים ה ראשון,
מוכנסים הם רשמית ליחידה. אנו

הרגעהמכריע. תהיה המלחמה משוכללת כאשר תהיה, בסוף חייבת לבוא ההסתערות
הסופית, הזינוק של הנמלה האפורה הזוחלת מחפירתה ויוצאת לכבוש בכוח השרירים והכידון.
עושים זאת בטכס מיוחד, אחרי סיור בשטח
הקרבות שיחידה זו לחמה בו במלחמת״
העצמאות. בטכס משתתף גם מפקד הגדוד
מאז, והוא מעניק לחיילים החדשים את סמל
היחידה. אחרי זה החייל אינו חושב את
עצמו לסתם אדם שעבר כך וכך חודשי
אימונים, הוא יודע שהוא שייך לגוף שביצע
משימות גדולות בעבר והעלול להידרש ל בצע
משימות דומות בכל רגע.

האפ השתנה משהו מאז בהכנת
ההייל לקרב?
מובן מאליו. אם רק נקח בחשבון ש כיום
יש לכל חייל בחיל הרגלים כידיו
משלו, נבין את השינוי שחל. לא רק ב אופן
הלחימה כי אם גם ברקע הפסיכולוגי
של החייל עצמו. היום חושב החייל במונ חים
של התקפות״כידונים, סיוע של טנקים
ותותחים, הסתערות לאור היום.

בלומר שהשיטות ה,,פרטיזניות״
של לחימה, שהיו נהוגות במל חמת
העצמאות, שוב אינן עיקר
התורה הצבאית של חיל־הרגלים
כיום?
אי״אפשר לקבוע ששיטה זו או אחרת
נפסלה. מלחמה היא דבר מגוון ביותר׳ כל
הזמן מתפתחות צורות״לחימה חדשות. ה שיטות
הפרטיזניות של אז טובות גם כיום.
אולם בעוד שאז סמכנו מאוד על פעולות
לילה, מפני שלא היה לנו כוח־האש, ה תותחים
והטנקים המגינים על החיל־הרגלי
באור היום׳ מפתחים אנו עתה גם את כוש רנו
ללחום ביום. כי לרשותנו עומדות כיום
אפשרויות שלא היו קיימות אז.

אבל י ש להניח כי ההנחיות הי סודיות
לא נשתנו. תנאי הארץ
בוודאי מכתיבים צודות מסויי־מות
של לחימה, ויחיה הציוד
כאשר יהיה, לא בן?
כן. למשל, איננו יכולים להרשות לעצמנו
לסגת. הארץ פשוט קטנה מדי. אין אני
יכולים לפעול לפי ספרי הטקטיקה המקוב לים.
אם ניסוג, למשל׳ חמישים קילומטר
במרכז הארץ כדי להיערך להתקפת״נגד,
אנו עלולים פשוט למצוא את עצמנו ב ים.

וכאשר אנו יכולים לעשות זאת. קשה
מאד לשבץ את קיבוץ־הגלויות במסגרת ה יחידה.
אולם הגענו להישגים מפתיעים. היו
אנשים שנאלצנו ללמדם אפילו את האל״ף־
בית. כאשר ביקרו נספחים צבאיים זרים
ביחידותינו, נדהמו למראה בעיית קיבוץ־
הגלויות. אולם הם נדהמו גם מן התוצאות.״
פרדי דיבר על תכונות חיל־התותחנים ובע יותיו
בשקט ובשיטתיות. אולם כאשר פתח
לדבר על אנשיו, גבר קולו ובעיניו נדלק
ניצוץ.
.אנו רוחשים מעין אהבה פטריוטית לכומ תות
השחורות שלנו. כאשר תותחן פוגש
בתותחן, הרי זה כאילו פגש בבן עירו.
אפשר שהבחנת כי הקצינים שלנו וקציני
חיל־השריון היו היחידים שלא המירו את
הכומתות שלהם בכובעי הקצינים החדשים.
פשוט לא היינו יכולים להרגיש את עצמנו
בטוב בכובעים אחרים.״
* ענף־המדע העוסק בחקר מסלולי״המעוף
של כדורים ופגזים.

חיל רגלים

אם בן, מה חשיבותו המיוחדת
של חיל הרגלים לעומת חילות
אחרים?

הרגליים. ברקיעה מתכתית צועדות הרגליים, בנעליה! הכבדות. בשדה, בכבישים, באבק
ובבוץ ממלאות הן את התפקיד המכריע המוטל עליהן — לצעוד, לצעוד, לצעוד.

ברור שכל מלחמה שתפרוץ כאן תהיה
מלחמה יבשתית. מפלה או נצחון ייקבעו
רק על״ידי התקדמות או נסיגה של חילי
הרגלים. זוהי אולי תורה מיושנת במקצה.
אולם לא לנו ולא לערבים אין פצצות*
אטום. ואם תפרוץ בינינו מלחמה תהיה זו
מלחמה על כל מטר אדמה. ובמלחמה כזו
חיל־הרגלים הוא אשר יכריע. הוא אשי
יצטרך לצעוד עד שהמטרים יצטרפו ל קילומטרים
והקילומטוים לקו של חזית,
הנשען על רובים מכודנים.

תצפית

(כל הזכויות שמורות)

• אל תקווה לחיסול כודוו של מק־קארתי והחוגים הגזעניים ה״
מתחבאים מאחוריו עקב החקירה הנוכחית המתנהלת נגדו בקשר לשערורית
החייל היהודי דויז שיין. אף כי השערוריה פגעה בו מאד לעיני מליוני צופי״
טלביזיה׳ ,אפשר לסמוך על נדק־קאהתי הפקח להיחלץ מן המיצר ולהבאיש את
.ריח מתנגדיו לאורד

ימים.

במד ינה

הנפגע האמיתי

תהיה

יהדות

ארצות־הברית,

השתמטות החייל היהודי תשאיח רושם אנטישמי עמוק.

• נאומו האחרון של הנ*י ביירוד עוד אינו השיא של המע רכה
נגד התנועה הציונית כארצות־הכרית. ההתקפה העיקרית עליה
תבוא מצד הזזוגינז היהודיים! המתבוללים שהתקשרו עם חוגי משרב״ החוץ
ומשרד־המלחמה האמריקאי, במאמץ משותף לשבור את האשליה כאילו קו אנסי־ישראלי
יגרום לאבדן הקולות היהודיים לנשיא אייזנהואר.

• לא מן הנמנע כי כוחה ישל תנועת החרות יגדל באופן ני כר,
אס אמנם יצליח מנחם בגין להחזיר לתנועתו את מאות העסקנים, שהתרחקו
ממנה בשנים האחרונות מסיבות שונות ומנוגדות. בגין קיבל הצעה לכנס ועידת
שולחן עגול של 140 עסקנים כאלה, הטיל על ח״כ בנימין אבניאל לנהל את
המשא׳והמתן בנידון זה. באים בחשבון להצטרפות: ד״ר ישראל שייב וחוגו
הקיצוני, הו1צה במלכות־ישראל עד הנהר פרת, אנשי״חרות שהצטרפו בשעתו
לצ״ב והתאכזבו, מפקדי אצ״ל״לשעבר מסוגו של עורך־דין שמואל תמיר, אנשי
ועדת׳׳ברגסון באמריוקח כמו שמואל מרלין, רביזיוניסטים כמו זאב פון־וייזל
ודייר אבתהם ויינשל החיפאי.
• המתן לשינויים במבנה משרד־החוץ, מיד לאחר הבחירות והר כבת
הממשלה החדשה. לפי התוכנית הנערכות עתה, מתכונן שרת לדרוש, אם
ישאר בתפקדידו כמאש׳הממשלה ושר״החוץ, מינוי שני תת-שרים למשרד זה :
האחד — לעניינים מדיניים ולסישו,־ עם הכנסת וועדת החוץ והבטחון שלה ;
השני — לענייני מינויים ואדמיניסטרציה.
• לא מן הנמנע כי ת שתרר מתיחות ביחסים שבין ראש שירותי
המודיעין, משה (״מויש״) פרלמן, לבין השר ללא תיק זלמן (״זיאמה״) ארן,
לאחת שהתערב ארן בשבוע שעבר בפועל בענייני-המודיעין, הפר את ההסכם
שקבע כי הוא יעסוק בתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית רק בענייני״היהס״
ברה, החסרים כיום כל מסגרת אירגונית.
• השתתפות סיעת השמאל במאבק הבחירות לכנסת השלישית
עלולה להימנע, לאחר שנגלעו בקרבה סכסוכים פנימיים חמורים. חלק מאנשי
הסיעה דורש את החשת תהליד ההתמזגות עם מק״י, ואילו חלק אחר טוען כי
פרישתו ממפ״ם החלישה את הכוחות השמאלייס״קיצוניים בישראל. מנהיג סיעת
השמאל, ד״ר משה סנה, הנו עתה כמעט היחיד, הטוען לקיומה הנפרד.

• יתכן מאד כי ח״כ אליעזר ליבנה לא ידר ש עוד על־ידי
מפא״י לעזוב את דירתו הירושלמית, לאחר שהביעו גם בי. ג׳י. וגם
ראש-הממשלה הנוכח /משה שרת, את מורת״הוחם מהחלטת וועדת״הביקורת של
המפלגה, התובעת מליבנה לפנות את הדירה, לוחצים על מרכז״מפא״י שיבטל
אותה.
• לשווא תחפש את גליונות ״הדור״ בדובני־העתוניס, אם
תתמלאנה דרישת מנהלי־הבחירות של מפא״י, התובעים לסגור את ״הדור״
לקראת הבחירות, להוציא במקומו עתון ׳יומי חדש, שייערך לפי שיטת העתו״
נות האמריקאית. אם יופיע העתון החדש תימסר עריכתו, כפי הנראה, לידי ד״ר
שמואל רולבנט, אחד מעסקני מפא״י האנגלוסאכסיים, שהגיע לארץ לפני שנים
מספר, שימש כדובר ההסתדרות.
• גדלו סיכוייך להיות מחוסר-עכודה. מספר המובטלים בישראל
יגדל הקיץ ברבבה שלמה, אס לא תספק הממשלה אשראי של 2מיליון דולאר
לצורכי הבנייה הפרטית. מספר זה מבוסם על הערכתם של הקבלנים והבונים
הפתטיים.
לעומת זאת טוענים אנשי ״סולל בונה״ ועובדי השיכון העממי שעזרה ממשל תית
לבנייה הפרטית תגרום לאבטלה בבנייה הציבורית.

• יחד עם מרק־החלב המסורתי של חג השבועות תאכל גם

100 גראם כשר, אם יתמחו פרחי השוחטים במקצועם בבתי״חמטבחיים של
אינקודה באסמרה — ואס לא יעכבו המצרים את מטען״הבשר בעברו דרך
תעלת־סואץ.

• יתכן בי תובל ליהנות מחומר קריאה רב יותר כעתונות
היומית, לאחר שידון איגוד המו״ליס של העתונים בהצעה לנצל את ההקלה
במצב״הנייר, ללכת בדרכם של השבועונים, שהגדילו את מספר עמודיהם לפני
יחליט להגדיל את העתונים היומיים
גמה חודשים, בעקבות העולם הזה,
בעמוד אחד בימי׳חול.

• כקרוב יעמוד לרשותך שפע של סרטים בצבעי אגפאקו־לו
ר, הרצאות ופחסומי תעמולה על הנעשה בארצות הגוש המזרחי. כמה נצי גויות
דיפלומטיות של הדמוקרטיות העממיות הניעו למסקנה שהתעמולה המ קומית
של מק״י אינה יעילה ביותר, קיבלו מממשלותיהן הוראות להתחיל במסע
תעמולה באמצעות סרטים, מסיבות ופירסומים, לקיים מגע הדוק ודירות, עם
כל אוכלוסיית ישראל, לא רק עם חוגי־השמאל.

• אל תחמיץ את ההזדמנות לחזות כמצעד הצבאי כרמלה
ביוס״העצמאות. יתכן כי זהו המצעד הצבאי האחרון בקנה״מידה ארצי, לאחר
שהגיעו מארגני חגיגות יומ״העצמאות למסקנה כי במצעד עצמו אין שום חידוש׳
מלבד ההוצאות הגדולות ובלאי הציוד הצבאי, החליטו שבשנים הבאות
יערכו רק מצעדים מקומיים בערים ובמושבות.
• אם אתה יקצין בצה״ל, קטנו סיכוייך לצאת להשתלמות בחוץ״לארץ.
והצבא עומד עתה, לאחר שנתיים של הכנות, להקים בית״ספר גבוה משלו ל תפקידי
מטה, בשיתוף עם כוחות-הוראה של האוניברסיטה העברית.

העם
פשוט לזוז.

מפני ששניהם הסכימו

שלא

כדאי

צליל שן

וי תרוצצו

״ע־לי־ד, חופ׳שית ! מדי־נה עב־רית !״
שנים רבות לפני שצד,״ל ערך את מצעדו
הראשון ברחובות ישראל׳ הידהדה קריאת
זו מפי מפגינים עבריים. מאז נתקיימה הד רישה
השניה, וגם הראשונה עברה לשלב
ביצוע.
אולם השבוע, ערב יום העצמאות, נאמרו
כמה מלים בעלות צליל מזכיר־נשכחות
באוזני ארוכי״זכרון. התוכן: דרישה נמ רצת
להפסיק למעשה את העליה לישראל.
ביירוד, עוזר שר־החיץ הנרי הדובר :
האמריקאי, הממלא תפקיד של נציב־עליוו
למרחב.
תותחים וחמאה. ביירוד, בעל הפנים
הנעוריים, קיבל על עצמו לספר לועידה
יהודית אנטי־ציונית מה הם אבני־הנגף
בדרך השלום במרחב• אמר הוא: הערבים
בטוחים כי ישראל לא תסתפק בגבולותיה
הנוכחיים, תתקיף את שבניה בכוח הנשק.
הם סבורים שאם תגדל העליה, לא תובל
ישראל לקלוט את העולים אלא בדרך זו.
לכן הציע ביירוד להרגיע את הערבים,
לבטל את חוק־השבות ולהפסיק את העלית.
עצם תוכנה המדהים של ההצעה, שהיא
מהדורה חדשה של כל הצהרות פק-ד-־
המנדט׳ דירבן למחשבה. אי־אפשר היר,
להתעלם ממנה, גם לא לבטלה במילת־גנאי.
סיבה אחת: האיש חשוב מדי. סיבה שניה :
יש גרע־ן של אמת בדבריו.
הערבים בטוחים כי ישראל תתקיף אותם.
כל עוד יתקיים חשש זה במרחב, לא יהיה
שלום• כל עוד לא יהיה שלום, יוסיפו שני
הצדדים להקים צבאות גדולים יותר ויותר׳
לקנות תותחים במקום חמאה. וכל עיד
יקנו תותחים במקום חמאה, תגדל סכנת
המלחמה מיום ליום.

כאשר התרוצצו יעקוב ועשו בכרסה של
רבקה בת לבן הארמי, לא היה מצבה מן
הנעימים. אולם מצבה של מפלגת הציונים
הכללים בשבוע שעבר היה נעים עוד פחות :
מספר הבנים שהתרוצצו בקירבה היה יותר
משנים.
בראש וראשונה, אותו שבוע הגיעה לשיאה
ההתמודדות בין צעירי המפלגה המבקשים
לכבוש להם מקום יציב בשורותיה, לבין
המנהיגים הוותיקים החפצים, כמובן, לשמור
על מקומם הטוב והנוח.
שנית, כמה מחוגי המפלגה המורכבים בעיקר
מאנשי עסקים, ובראשם מזכיר הת־אחדות־ד,סוהרים,
אפרים גוזמן, פקחו את עיניהם
ופערו את פיהם בזעקה של אכזבה
מרה: התפתחויות אחרונות כגון שביתתי,נפל
של האופים (העולם הזה )859 הוכיחו
להם, לדעתם, כי השרים מאנשי שלומם
קשים יותר מאלה של מפא״י, עוררו אותם
למתוח ביקורת חריפה על הנהגת המפלגה.

הכרזה מהפכנית. כדי להשמיט את
הקרקע מתחת להתקפת האנטי״ציונים ולס תור
את דברי ביירוד, לא מספיק לפרסם
מודעות־ענק בעתונים אמריקאים, כפי שנדי׳
ביש-בת הממשלה. לשם כך דרוש יו תי.
דרושה הכרזת פולטית מהפכנית מצד יש ראל,
שתתן לערבים ערובה כי ישראל
לא תפתח לעולם במלחמה — אולם רק
במסגרת שלום של ממש. הצעה מעשית
אפשרית: נכונות ישראל להקים ארגון מר חבי
בעל סמכות עליונה, שיאפשר ויפק־ז
על פירוק הנשק במרחב.
ישראל שוב נכנסה למאבק על העליה —
שהופסקה זה מכבר למעשה• כימו בפעם
שעברה, תנצח ישראל במאבק זה רק אם
תיטול את היוזמה לידיה.
מפלגות הסוואה פטריוטית
לעתים קרובות דומות המפלגות העיק ריות
לצוות של סרטן, דג, נשר ואיילה
הרתומים לעגלה אחת, מתאמצים להניע
איתר, בכיוונים שונים. אין פלא שלעתים
קרובות אין העגלה משה ממקומה. אחדות־דיעות
מושלמת של המפלגות היתד, בגדר
הבלתי־אפשרי.
השבוע הפך הבלתי־אפשרי למציאות. הדיונים
החשאיים שנערכו בכל מרכזי־מנד
לגות־הקואליציה (העולם הזה ) 862 יחלק
ממפלגות האופוזיציה, הסתיימו במסקנה
אחידה: אין לערוך בחירות כלליות לכנסת
במשך 18־ 24 החידשים הקרובים.
מסךנוצץ. לכאורה יכלו האופטימיסטים
לרוות נחת, להניח שאחדות הדיעות
בעניין הבחירות מהווה פתח לתקופה של
הרמוניה גם בממשלה וגם בכנסת. הם יכלו
לצטט את ההכרזות הפטריוטיות של אנשי
מפא״י, שטענו כי נוכח המצב הבינלאומי
הקשה של ישראל יוותרו על הלוקסוס של
מלחמת בחירות! להתלהב מדברי אנשי הצ״כ,
שגילו אף הם פטריוטיזם בלתי־רגיל, ביקשו
לדחות את הבחירות כדי לאפשר לממשלה
לפתור את הבעיות החמורות של הבטחון
ומדיניות־החוץ.
א־לם הספקנים שהעמיקו לחקור אל מעבר
למסך הנוצץ של ההכרזות הפטריוטיות,
הגיעו למסקנה אחרת לגמרי: אחדות־הדי־עות
בכל הנוגע לבחירות היתד, רק צירוף-
מקרים. החלטת המפלגות שלא להקדים את
הבחירות לא נבעה מהתחשבות יתר בצרכי
המדינה בכללה, אלא מתוך חישובים פני מיים
אנוכיים, שלא היה ביניהם כל קשר
(ראה להלן) .הנשר היה תמים־דיעה עם הדג

שתיהחל טו ת. המאבק הפנימי ור,ביק
ירת עוררו את מנהיגי הצ״כ להתכנס ב חדרי
חדרים לסידרה של ישיבות דחופות,
גדושות מתיחות, שהסתכמו בשתי החלטות
חשובות :
• וועידת מפלגת הצ״כ, שהיתר, צריכה
להתקיים בימים הקרובים, נדחתה לזמן
בלתי־מוגבל: המנהיגים חששו, שהיא תג רום
להתפוצצות, אולי אף תפורר את המפ לגה
ללא תקנה.
• הוחלט שלא להקדים את מועד הב חירות
לכנסת, מתוך תקווה שהזמן יעשה
את שלו, הבנים המתרוצצים ישקטו על שמ ריהם
והליכוד הפנימי יחזור לקדמותו.

ת ח ליף ר ש מן ק־ק
מנגנון מפא״י היה עסוק השבוע. הוא שכח
לגמרי את בעיית דחיית מועד־הבחירות לכ נסת
או הקדמתו, הקדיש את כל מאמציו
לבליעת כמויות עצומות של שמן־קיק מכונה
בשם מצלצל: וועדת־ביקורת.
הוועדה עמלה בפרך בביעור הקוצים בקרב
המפלגה, חקרה בפרשת ביתו הירושלמי של
אליעזר לבנה, גרמה להוצאתו משורות
מפא״י,של ברוך נוי, ששמו נקשר באי־סדרים
מעלי ריח רע בעיריית עכו, פתחה בחקירות
נגד כמה אישים, בתוכם מנהל המחלקה ד,מ דידת
של ההסתדרות, ראובן ברקת, אחד
משרי מפא״י ואחד מחברי הנהלת־הסוכנות
ששמם נשאר עדיין בסוד.
חתדדפח, כחירות. אולם טבעו של
שמן קיק שהוא מוציא את כל היסודות
הבלתי־מהורים החב־יים בגוף לאור הע-לם.
על כן קמו כמה מעסקני מפא״י והציעו
תחליף משלשל פחות: הקדמת הבחירות,
שתלכדנה את המפלגה, תמנענה כל סכסוכים
פנימיים וגילוי פרשות שחיתות ברבים.
הצעה זו עוררה שנית את בעיית הב הירות.
הפולמוס הפנים־מפלגתי התחדש. רק
אדם אחד לא השתתף בו: דוד בן־גוריון.
כאשר נתבקש לקבל משלחת של אנשי
מפא״י בשדר,־בוקר ולדון בפרשה, סירב בכל
תוקף, הכריז :״אני אדון על בחירות כאשר
אמצא לנחוץ, עם מי שאמצא לנחוץ, אם
בכלל אמצא לנחוץ.״
כספים המלך ל א מת
השמועות הלכו וגברו, הפכו בשבועות
האחרונים לוודאות גמורה: בעוד חודשיים
יפתח הבנק הממלכתי הישראלי את שעריו
לפני קהל. בנק לאומי לישראל יצטרך להע ביר
לו את מחלקת״ההוצאה׳ המטפלת בה פצת
שטרות״הכסף במדינה, ירד מדרגת
מוסד לאומי״למחצה לדרגת מוסד כספי
פשוט.
המלך איבד את, מחצית כסאו. מנהלי
בנק לדיסקונט, התופס כיום את המקים
השני בענף הבנקאות בארץ אחרי בנק
לאומי לישראל, קיוו שהם יהיו היורשים׳
שעתה יוכל ׳מוסדם׳ המשתדל להיות עממי
ולתת יחס אדיב ללקוחות, לעלות למקום
הראשון.
בשבוע שעבר התברר שהתקוות היו נוצ צות
וכוזבות לא פחות ממטבע של פרוטה.
בנק לאומי לישראל השלים עם אבדן מעמדי
הלאומי, אך לא גילה כל נטייה לרדת בסולם
הבנקים הפרטיים. הוא פתח בפעולות הת רחבות,
רכש את מחצית המניות של הבנק
השלישי בגודלו בישראל, בנק איגוד ליש־

העולם הזה 863

]iiiiiiiiriiiniiiiimmuipiiffliiiiiiiiii׳Bn
את מנהלו הקשיש׳ אליעזר
ראל *׳ שיגר
הופיין, בשליחות סודית לארצות הברית —
כנראה לשם גיוס כספים נוספים לרכישת
מניות־בנקים נוספות.
נראה כי המלך לא ימות. אמנם תישאר
לו רק מחצית כסאו׳ אך תהיה זאת עדיין
מחצית רחבה מאדי
רפואה הרופא המדומה
השוטר העלה על פניו הבעה של קשיחות
רשמית, שלח את ידו לצלצל בפעמון־הדירה.
לא היה צורך בכך: הדלת היתה פתוחה.
לא, הוא לא טעה בכתובת. שלט קטן הכריז
שהדירה שייכת לד״ר ישראל שלזינגר.
הוא הידק את אצבעותיו סביב המסמכים
שהביא אתו ונכנס פנימה. בחדר הקדמי
שררה אפלולית• על השולחן ניצב בקבוק־יין.
לידו התגוללו שלוש מעטפות מקושטות
בכתובות ארוכות, גלולות לבנות ומזרק
מוארך ונוצץ.
בחדר השני שכב שלזינגר הצנום על
מיטה. פניו היו חוורים ועיניו עצומית.
חזהו עלה וירד בכבדות. ממולו — על
כיסא — נשען רובה״צייד.
נראה כי אמצעי־הקטל, פרי המדע ה מודרני,
לא נוצלו כראוי, מרצון או שלא
מרצון. ישראל שלזינגר נשלח לבית־החולים
בתל־השומר, נמסר לטיפולם של רופאים
מוסמכים. נסיון־ההתאבדות לא הצליח•
לא היה זה נסיון ראשון. מוסדות הצבא
עיינו בתעודותיו של ישראל שלזינגר, שצייני
כי הוא הוסמך לרופא על ידי אוניברסיטה
צרפתית. משהו היה לא בסדר. התעודית
לא נראו אמיתיות.
סרן ישראל שלזינגר נעלב: הרי הוא
שרת שש שנים במחנות צבא רבים בארץ.
הוא עזר למשטרה הצבאית בגילוי חיילים
שהיו להוטים אחרי סמים משכרים. רבים
פנו אליו, נרפאו ממחלותיהם, איש לא
התלונן. לא ! על עלבון יכולה להיות רק
נקמה אחת — מוות. סרן שלזינגר גיסה
לשים קץ לחייו.
המלצות טובות. הנקמה לא עלתה
יפה. חבריו למקצוע טיפלו בו, החזירוהו
לחיים. הוא השתחרר, קיבל מכתבי־המלצה
מצויינים, השתקע בדירתו הקטנה וחילק
את זמנו בין קריאת עתונות הונגרית,
עשיית נסיונות בכלבו פיפי וטיפול בהולים
שכנים. רבים מהם נתקלו בשלט ד״ר שלזינגר,
רופא עצביוס, נכנסו אליו, יצאו בהכרה
ששלזינגר הנו רופא מוכשר׳ אך אינו
מסוגל לרפא את תסביך־העליונות של
עצמו.
אולם לאחרונה חל בשלט תהליך מוזר
של הצטמצמות. תחילה נמחקה ממנו רמלה
עצבים. בעקבותיה נעלמה גם המלה רופא.
שלזינגר סיפר לשכניו שהוא חדל לעסוק

ברפואה׳ קיבל משרה בבית״חרושת לתרו פות.
הוא אפילו הפסיק להקריב את כלבו
על מזבח״המדע, הסתפק בניתוח מדעי של
האופנוע החדש שקיבל מבית החרושת.
פשר המחלה הממארת שאכלה את הסלים
של השלט בזו אחר זו התברר רק בשבוע
שעבר, לאחר שבגד שלזינגר שנית במוסר
הרפואי וניסה לעזור לעצמו למות: האוני ברסיטה
הצרפתית הודיעה לשלטונות יש ראל
כי אדם בשם שלזינגר אינו נמצא
ברשימותיה. הוא הועמד לדין על נסיון
להוציא ר שיון־ריפוי בארץ בטענוח״שווא^
בניגוד לחולה המדומה במחזהו של מולייר,
שהתחתן והצליח, נראו סיכוייו של הרופא
המדומה פחות בריאים.
משפט טבעת הצרות
שמעון יפת לא היה דון ז׳ואן. הוא
לא הסתובב במכונית מהודרת, לא כבש
ליבות נשים יפות״תואר. היתה לו רק
תכונה דון ז׳ואנית אחת: על אצבעי
לא נראתה טבעת נשואין. משכורתו הזעומה
הספיקה רק כדי לקנות טבעת דקיקה ל אשתו.
אשתו
של יפת חשדה שחוסר־הטבעת מקל
על בעלה להתהלך עם נשים אחרות, רטנה
ללא הרף. שלום הבית הופר, ויפת רצה
להחזיר אותו על כנו בכל מחיר. על כן
קם וקנה טבעת נוצצת שהביא לו באחד
הימים חברו׳ גדעון כהן, שילם תמורתה
חמש לירות, הרכיב אותה על אצבעו ה מועלית
המיובלת.
דומה היה כי האושר שב לשכון בבית
הקטן בלוד, כאשר הופיע יום בהיר אחד
במקום חברו של גדעון, צדוק פאדאלי,
ובפיו בשורת־אייב: גדעון נאסר. הוא
חשוד בגניבה. אם לא ישלם יפת 50 לירות
שכר עורך־דין, יספר גדעון במשטרה שהוא
מכר לו חפצים גנובים.
סירוב מוחלט. מנין יכול פועל פשוט
להשיג 50 לירות? יפת השיב לצדוק בלאו
מוחלט. גדעון כהן השיב על סירובו בס״
תיחת״פה לפני השוטרים. השוטרים ערכו
חיפוש אצל יפת, הושיבו אותו על ספסל־הנאשמים.
השבוע
ניצב שמעון יפת בבית משפט
השלום בתל־אביב, השיב על שאלות חוקריו.
המזל הרע רדף אחריו גם כאן. סניגורו,
יוסף קמיל, נכנם לנעליו של קטיגור, דרש
משולחו להתוודות על כל מעשיו, זכה
לנזיפה לא״ אבהית מפי השופט האבהי
יוסף בן־חנוך :״עזור לו ! הרי לשם כך
הוא שילם לך כסף !״
העזרה לא באה. שעה קלה לאחר מכן
השיב האוטובוס הנוסע ללוד את שמעון
יפת אל אשתו הקנאית, בלי הטבעת הארו רה
— ובלי 10ל״י.
ארגתיס מיהו t a ׳T n

בעל הון יסודי של מיליון ל״י.

שרשרת״העוגן הכבדה נעה בחריקה. א/ק

« אות קץ

? מאח.

הי דוי סרמבקר

•i m n u ׳ n

יום חג הוא י נו היוס. הג הבמה העברית. בהעלותה את ״יוייו ם קיסר״ לשקספיר מי הבסה,
התעלתה ״הבימה״ לעילא ולעילא. יישר בוהה !
אצלנו בפולניה היו אומרים: פשם צ׳חבוסמפקי
טרח בערב שבת, נאכל פשטידה בשבת.

צ׳סטרפם חצ׳בונו,

הכל היה מרהיב. התפאורות, המוסיקה. המשחק. הבימוי.

כלומר, אם שקספיר

התאורה. הכל. יוליום היה עריץ

טרני. ברוטום היה טרגי לא פחות. ונם קטיום. אולם לנו, בתור יהודים, היה משום טעם לפגם
בסצינת הרצח. נפש היהודי סולדת מרצח, ואולי מוטב היה למצוא פתרון אחר. אמנם. נם
ידי דוד הפלד לא היו נקיות מדם אד אל לנו לשכוח כי הוא כתב את ספר־התהייים1
זכורני, מעשה בעורך ה״היינט״ ,שראה פעם ופעמיים מחזות של שקטפיר על הבטח
הפולנית — שהיתה בשעתו מהמשובחות באירופה המזרחית — והפטיר: אלע גויים הארנענען
איינער רעם צווייטן,און די מענטשן קויפו איינטדיטם קארטען 1אמנם, יש בנישה זו מהפרי•
מיטיביות היהודית העממית, אד אח על פי בן היא באה ללמדנו על אינסטינקט לאומי עמוק,
המהבהב במסתרים ונחלתו מאירה את חשכת־הנלות.
לנו. כיהודים, אולי יש משום טעם לפנם גם בסצינות האליליות מהחי רומי, ולא מובן לנו
מדוע יש צורד לחזור ולדוש באידי מארם, לא ממארס ומיופיטר ניוו ש ע!
הבמאי עשה עבודה גדולה. מסקין, בתפקיד ברוטום, נשם אחיר־פטנות. רובינה נתנה לנו
שוב ליידי רומאית מפומפיאה. נם השאר לא עמדו על ״הנומד״ ,כפי שאומרים אצלנו.
אנב, אין מי שמשגיח על מחירי־הנזוז במזנון?

a •0 D B
הלכתי למלא טופס בקשה לרפטריאציה.
— רפטריאציה? — התפלא הפקיד
— מכאן — אמרתי.

— הטופס תמונות

— מאיפה אתה?

לאן אתה רוצה לחזור !
למולדת! — 1אמרתי.
אם כד — אמר הפקיד — עליד למלא טופם־בקשה לקבלת טופס בקשה לרפטריאציה.
היה ד .12 אבל אליו היה צריך לצרח שני טפסים נ ,14ע ,5וארבעה בינוניים. ושלוש
חזיתיות בלי הכמות.

עמדתי בתור ומסרתי את הכל.
— מצוין אמר הפקיד — עכשיו לד למודיעין ותקבל שם טופס-בקשה להארכת נ. 14
טופם־בקשה לדחיית ע ,5שני טפסי־אישור ד 12 ואחד קטן. ואל תשכח את העודח•
למחרת באתי והבאתיאת הכל מלא. הפקיד עיין בטפסים. ואמר: עכשיו, סע לירושלים.
מפני שאצלנו אזלו הטפסים, נש לבית הדפום הממשלתי וקח שם טופם־ערעור, ותבוא הנה,
ותקבל טופס לערעור שני.
— על מה אני מערער — 1שאלתי
— על הכל — אמר הפקיד — אבל הערעור שלד יידחה. וגם הערעור השני. אחרי השני,
תבוא אלי ותקבל טופס בקשה חדש לקבלת טופס בקשה לרפטריאציה, עם חמש המלצות
מכאלה שלא מכירים אותר. ותמלא שני שאלונים.
נסעתי, חזרתי, באתי, מילאתי, מסרתי.
— מה עכשיו — 1שאלתי את הפקיד.
— עכשיו קח טופס-בקשה ללכת לישון, מלא אותו ולד לישון.
— ומה בנוגע לרפטריאציה? — שאלתי.
— רפטריאציה? — תמה הפקיד — אין בכלל דבר כזה! אנחנו לא מחזירים הנה מי
שכבר נולד כאן. ובכלל. אם שילמת, לא מקבלים שום דבר בחזרה.

^שווו!]1וווו!ווו1ווווווווווווווווו»ו
ארצה החליקה לאיטר, לעבר פתח נמל״חיפה.
על הסיפון ניצבו 17 צעירים תמירים, שלחו
מבטים ^לאים דכאון בקבוצת העסקנים
שניצבה על החוף.
לכאורה היה זה צריך להיות מאורע
משמח. הצעירים, אנשי קבוצה־הבדוריי
של מכבי רחובות, אלופי שתי המכביות
האחרונות, הוזמנו על״ידי התאחדות״הב״
דוריד ההולאנדית לערוך סדרודתחרויות
בארץ הגבינה והנערות בריאות״הבשר.
אולם ברגע האחרון, בבוקר ההפלגה, נת קבלה
במרכז מכבי הודעה טלפונית מד הימה:
המחלקה להכשרה גופנית הודיעה
בשם משרד החוץ, מטעם צירות ישראל
בהולאנד שלא נעשו כל הכנות לקבלת פני
הכדורידנים. מוטב שישארו בבית.
עסקני מכבי נזדעזעו. אולם הם לא ביטלו
את תוכנית המסע, החליטו לאפשר לכדו״-
ידנים לבלות חופשת אביב בהולאנד, אם
לא על חשבון התאחדות הכדוריד המקומית,
הרי על חשבון יהודי״המקום.
החלטה נבונה. ההחלטה היתד, נבונה.
כאשר נמצאו הספורטאים בלב ים, קיבל
מרכז מכבי הודעה שניה, שסתרה את
קודמתה: ההתאחדות ההולנדית נכונה לק בל
את הקבוצה הישראלית בזרועות פתו חות
— ובשערים מוגנים היסב. אבן מכבי. כבדה שחיבל
ישוער

כבדה נגולה מעל ליבם של עסקני
אולם את מקומה תפסה אבן שנייה,
לא פחות: מיהו היריב המסתורי
במסע וגרם להם כאב ראש בל״

החלה חקירה, והאכזבה היתד, קשה :
התברר שהיריב לא היה הפועל. אפשר
היה לתלות את האשמה רק במפלצת הביו״
רוקראטית הישראלית, אשר ידה האחת
אינה יודעת דבר על מעשי היד השניה.

העולם הזה 865

אבל אין דבר. אנשי מכבי, שנחלו נצחון
על ההולנדים כבר במשחק הראשון 10:11
מקווים לנצח גם את המפלצות למיניהן.

תודת הא1ם ה
שש שגות אכזבר.
הסרג׳נט״מייג׳ור הפסיע הלוך ושוב על
פני צריף העץ המאורך. הוא היה עצבני
ודרוך. לפתע אזר עוז, ניגש לשולחן החשוף,
הרים את המעטפה החומה שהיתר, מוטלת
עליו. היא היתה מוטבעת בחותמת סודי ביו תר,
מיועדת אל מפקדו הישיר.
הוא פתח את המעטפה, ועיניו רחבו :
צבא־הוד־מלכותו של מחלקת־בטחון־שדה
בפלשתינה הגישה תלונה נגד סרג׳נט״מיי־ג׳ור
וויליאם ג׳יימם בראון. הוא נראה מס תובב
בשטח יהודי מחוץ לתחום׳ מלבד זאת
נפתחה נגדו חקירה סודית בקשר לפגישות
התכופות שניהל עם צעירים יהודים.
לא נותר שמץ ספק. הבל התאים למצי אות:
השם, הדרגה, הפרטים. ג׳יימם בראון
לא ביזבז אף רגע. הוא ניגש למחסן״הנשק,
שהיה תחת פיקוחו, העמים על מכונית״משא
את כל אשר הצליח לשאת בידיו. המחסום
בשער המחנה הצבאי בבית״נבאללה הורם :
הסרג׳נט־מייג׳ור ערק מהצבא הבריטי.
בדור משחק. ידידיו בהגנה עזרו לו
להסתתר עד קום־המדינה. לאחר מכן התג ייס
לצבא ההגנה לישראל, שרת בו 11 חו דש.
כשהשתחרר
ראה כי שוב אין זקוקים לו,
שוב אין עוזרים לו להתאקלם בארץ. כש התחתן
ביקש שיכון מתאים. כאנגלי טיפוסי
לא היה רגיל לחבוט באגרופיו על השול חנות,
שימש כדור״משחק לפקידים, אשר
רגליהם הענוגות בצבצו מתחת לשולחנות*
כתיבה במשרדי ממשלה שונים.
ג׳יימס, כדין עולה חדש, ניסה לשחרר

במד ינה
ממם את רהיטיו׳ אותם התעתד להביא מ אנגליה
באמצעות אמו. התשובה היתר. סי רו
ג מוחלט.
אזרח אפור ג׳יימם בראון לא בחר בדרך
חבריו העריקים. הם, המאוכזבים, בכרו לח זור
למולדתם, לרצות את ענשם ולשוב לה יות
לאזרחים מועילים ומכובדים.
החודש, בהתקרב יום העצמאות הששי של
המדינה, שעזר להקימה, התכונן האזרח ה ישראלי
ג׳יימס בראון להגר מן הארץ, לח פש
לו מולדת חדשה.

דרכי חיים
מכיר ומכירה
רחוב אלנבי בתל״אביב המה מעוברים
ושבים. רובם ניסו להגיע לבתיהם בתקוה
להמלט מהחמסין הלוהט. בין אלה שלא
ניסו היתד, גם אשד, אחת. ביתה של מרים
יהושוע היה הרחק — בירושלים. היא נצ מדה,
פשוט, לקיר בנין הדאר המרכזי, הח־

עם פורצי המצור על ישובים בישראל. בדרך
מים עדי ים ומדן ועד אילת נהגי ״אגד״
לא שמטו ההגה במשך חצי יובל שנים.
במסורת זו ונשרת את תושבי הארץ בכל
ובכל הזמנים.
ברכתנו

עבודה בכפר הנוער בן־שמן, לא היתד,
לו הרווחה: המשכורת לא הספיקה, המ צוקה
הכספית הלכה וגדלה, הוא היה נאלץ
לשקוע בחובות.
עתה לא היה כל רצון להתחיל לחיות.
הוא ניצב על גג הפסג׳ ,העיף מבט אחרון
באנשים־החגבים, המתרוצצים שש קומית
מתחתיו, אחר הניף את רגליו אל מעכר
למעקה.
זעקה אחרונה. חפץ הקיום פועם באדם
אפילו בשעה שמוחו ונפשו כמהים אל
המוות. חפץ זה הוא שהוציא מפי פניגר
את זעקתו האחרונה הנוקבת.
כהרף עין השחירה הסימטה שליד הפסג׳
מהמוני סקרנים. זבניות צעירות פרצו מבתי״
המסחר בסביבה. ניתנה להן הזדמנות נדי רה:
לראות מתאבד.
״טיפש שכזה,״ אמרה אחת מהן בהחליקה
על חלוקה הכחול, הקמוט במקצת מן המ רוצה
,״מי ביקש ממנו לעשות זאת?״
הרופא שחש למקום כרע ליד פניגר, בדק
אותו חטופות, אחר הניד בראשו ברוב״

לא דרך
(א.ש.ד). נמשיך הדרכים

לממשלת י שראל ולצבא ההגנה לישראל
שלוחה בזה לחג העצמאות.

הי שדר

בגב, בברכים, בכתפיים או בפרקים?
״ דפא י רח׳ שלמה המלך

, 1 0 3ןןד ־ א 3 ,3טל 24495 .
מרים יהושע, שכן וילדה
לא אירע דבר

בריכות
מי־מרפא
חבישת בוץ כמו כקרלסכד
וי שי או
מכריה

כמו כן אמבטיות ערבול Whirpooi bathחדי זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית. מסג׳ וריהביליטציה
המוסד היחידי מסוג זה בארץ /מחלקה לסובלי רוימטיזם /עומד
תחת הנהלה ופקוח רפואי

זיקה מעל לכרסה המקומרת המעידה על
הריון את בתה ברכה 1תכולת״ד,עיניים
וורודת״הלחיים.
לפתע התפלג חלק מההמון הזורם, יצר
טבעת חיה מסביב למרים. עיניים בוהות
ננעצו בה. שפתיים יבשות העלו חייד
של• אי־אמונה למשמע האוזניים. האם הציעה
את בתה למכירה. היהודים הטובים החלו
להתווכח.
התינוקת הזילה ריר מפיה חסר־השיניים
על בגדיה המכוסים בשיירי ארוחות אח רונות.
לפתע פרצה בבכי מר וצורחני.
בחור תמיר פילס לו דרך. התייצב ליד
האשד. לקח את התינוקת מידה .״הנה קונה,״
ליגלג צופה משועמם. אחר החליט כי זהו
האב. הבחור נעלב, שלף תעודת־זהות, הוכיח
כי שמו אוקנין משד-- )22( ,רווק.
״אני רק שכן שלה,״ אמר ״עברתי ברחוב.
בעלה מת לפני זמן קצר.״
הטבעת נתבקעה. הזוג החל לנוע. הקהל
הזדחל בעקבותיו. כמה עשרות מטרים —
והשורות החלו להתדלדל# .רחק נוסף —
ואחרוני המלוים נעלמו. דבר לא קרה.
העניין ירד מסדר״היום.
אסונות הדוד הר*יש לא טוב
״כיצד לחדול לדאוג ולהתחיל לחיות ! ״
קראו הכותרות הגדולות״צבעוניות של ספרי
דייל קארנגי* מחלון הראווה של חנות
הספרים בפסג׳ החדש ברחוב אלנבי, תל־אביב.

אחרי
אלפיים ושש שנים
תשובות __
1ל״יפה׳שעד, אחת קודם! .2הונפה
היד הטמאה! ,3עד מתי נחשה ז! .4
האויב בשער! .5איש דגול! .6נע מוד
בפרץ! .7שעת הרת עולם! .8
ימים טרופים אלה! .9יראה הציבו׳
וישפוט! .10 ציפור הנפש! . 11 לא
ינום ולא יישן שומר ישראל.

אדולף אברהם פניגר רצה לחדול לדאוג.
ב״ 54 שנותיו עברו עליו תלאות רבות :
בתקופת הכיבוש הגרמני טולטלו הוא ומי-
משפחתו על״פני מחנות״הריכוז של פולניה.
לאחר המלחמה היה נתון ללחץ מצד השל טון
החדש, שראה בו יסוד בורגני בלתי
רצוי. גם כאשר הצליח, לפני שנתיים, לע לות
עם אשתו ושני ילדיו לישראל ולקבל
* בן למטפחת אילי״הפלדה האמריקאיים,
מחבר שורת ספרי יעוץ פסיכולוגיים־עמסיים
שהופצו במיליוני מפסים. המפורסם שבהם :
״כיצד לרכוש ידידים והשפעה בחברה.״

משמעות. מישהו הביא שמיכה, כיסה בה
את הגופה.
״אבא,״ קרא זאטוט סמוק־לחיים, שניצב
בתוך ההמון צמוד אל מכנסי״אביו ,״מריע
הדוד הזה שוכב כאן י״
״הדוד הרגיש לא טוב,״ השיב האב,
״הוא רק שכב לנוח.״
פשעים השיטה הזולה
לרוב הוצאות־הספרים יש שוק טוב ובטוח
להפצת הספרים שמעטו עליהם הקופצים.
שוק זה מוגדר על ידי רבבות עובדי המדינה,
העיריות, ההסתדרות והסוכנות ש אינם
יכולים לעמוד בהפצרותיהם של הסוכ נים
הטרדניים ורוכשים אנתולוגיות #שע״
ממות־עד־מוות, אנציקלופדיות לא־מדוייקות־ביותר
וסתם כל״כתבי בתשלוימים המתנכים
אוטומטית ממשכורותיהם.
מכת״הסוכנים הגיעה לממדים כאלה ש כמה
מנהלי משרדים ממשלתיים אפילו נז כיו
בכך שבעצם הם יכולים לעוצרה, ואסרו
על כניסת הסוכנים למשרדיהם. עוברי״
משרדים אחרים, פחות מאושרים, המשיכו
ליפול קרבן לטרדנות הסוכנים, לרכוש ספ רים
בהם אפילו לא התעתדו לדפדף׳ תמורה
לירה עד חמש לחודש.
כלי ניכוי. מצב ענינים זה מצא
חן בעיני נוכל ירושלמי, שהחל מבקר ב משרדים
ממשלתיים וציבוריים לפני כחצי
שנה, מחתים את הפקידים על אנתולוגיה
פילוסופית. למרות שמחיר שלושת כרכי״
האנתולוגיה הגיע לעשרים לירות, הסתפק
הסוכן החדש במפרעה של 800 פרוטה, לא
חייב את החותם בניכוי אוטומטי, או בכל
תשלום אחר.
מובן מאליו שלא הסוכן ולא האנתולוגיה
הפילוסופית הופיעו יותר במשרדים, אחר
ביקורם הראשון. הפקידים שנפשם חשקה
בפילוסופיה גילו גישה פילוסופית למופת,
ביכרו לא למסור תלונה כל שהיא למשטרה.
הם סברו כי השיטה בה עליהם לפרוע
תשלום חד פעמי של 800 פרוטה, בלי בל
ניכויי־משכורת נוספים ובלי הצורך לס חוב
כמה כרכים חסרי״עניין לבתיהם, היא
הזולה יותר.

העולם הזה 863

כגרים ואנשים כמס טיכ אד הם דט*ם

פרחי כוכבים
דורכים בקאן
סאת מיכאל אלמו
שליחו המיוחד ש ל ..העולם הזה״ לקאן

!זז וזיי
מ?יך גמ
מו ד ד, לי! גזז לוז
* איד 8דאנזם»
שכ עז רמ ה ה 8ע * ל ח זאת גתאפשדה במגה

כמה חלקים כפירסומוז של כופפת תופס
המין? הגסיון המאדך של
הכשרון וכמה
סימון סילפה, נערה כריטי ת קטנה, לא יפה
כיותר ולא צעירה כיותר, מוכיח כי על
היעדרו הגמור של כשרון משחק אפשר
לכסות כהיעדרם הגמור של כגרים, כתנאי
שכמרחק מתאים יימצאו צלמים מתאימים.
כקאן הפתוככו פרחי כוככות מסוגה למ אות
-אף רק מעטות הצטיינו כגילוי־לב
כה מרחיק־לכת, המוליך אל תהילת מסך־
הגפף. האחרות מסתכלות כה כיום כקנאה.

זה הסיפור על אודות סימון סילבה ועל חברותיה השאפ תניות,
אבל בעיקר וביחוד על אודות סימון סילבה.
לראשונה ראינוה — לבושה כהלכה — באחד מפרוזדורי
ארמון־הפסטיבאל הנאה. לאחר זמן, במסיבות אחרות. ראי נוה
הכל יבוא בזמנו. היא לא משכה תשומת לב.
אף על פי שניסתה, בענווה דווקא׳ לעשות זאת. היא הסתובבה.
בחברת העתונאים, בתקווה שאחד (או יותר) מהם יזמינו
אותה לראיון. אולם הם ביכרו על פניה את מישל מורגאן,
רוברט מיצ׳אס וג׳ינה לולובריג׳ידה. לא היה בכך משום פלא:
סימון לא היתד, בעלת יופי בולט, גיזרתה השמנמונת לא
היתד, מרהיבה, שמה לא היה מפורסם. לג׳ינה, מצד שני׳ היו
כל המעלות.
נמצא מי ששאל, לאחר ימים, את חברו:
״מי היא׳ בעצם, השמנמונת הזאת?״
החבר משך בכתפיו, שאל את חברו. הלה חקר אצל חברו
הוא, .השלישי משך בכתפיו ושאל אדם אחר. באד, תשובה:
״שמה סימון סילבה. היא אנגליה. על כל פנים, היא מש תתפת
בסרטים אנגלים.״
מישהו שעבר במקרה ליד הדוכן הבריטי בתערוכת־הפרסומת
הקטנה שהוקמה באחת מקומות הארמון׳ הציג
שאלה לפקיד הבריטי.
הלה גרד את פדחתו.
״סימון סילבה לחש לעצמו פעמים אחדות, מתאמץ
לזכור.
אחר נזכר לפתע כי אי־שם בין מאות התמונות אשר ג׳.
ארתור רנק שלח לפסטיבאל נמצאים כמה צילומים של גברת
הנושאת שם כזה. הוא פתח קופסות רבות, כמעט נתייאש,
ולבסוף מצא את מבוקשו.
העתונאי הציץ בתמונות. נראתה־ בהן אשד, צהובת שער
ושמנמונת בלבוש של כמעט־מינימום.
״אם אין ברצונה לגרש את כל האשליות,״ העיר האיש
בציניות אכזרית ,״מוטב כי לא החשוף את גופה יתר על
המידה.״

(עלי חאן לא בא השנה
לקאן) תגיע גם שעתה
שלה. שעתה הגדולה של
סימו־ סילבה היתד, ב ארוחת
הצהרים על האי.
סימון סילפה, ידיד* וצלמיס
עוד בטרם הגעתי ל־רצופה
גגדים נוטרים

קאן, ידעתי על ארוחת־צהרים
זאת, הנערך על
ליהפך לכוכבת. באחת ממסיבות הקוקטילים פנתה אלי
ידי עתונאי המקום לכבוד אורחי הפסטיבאל, על אי נחמד
בשומעה שאני ישראלי וגילתה לי שהיא יהודיה. באותה נשי מול
קאן. ביום בהיר אחד, לאחי שני ימי סגריר, יצאנו,
מה שאלה אותי אם:
איפוא, בשלוש סירות מנוע מן הנמל הקטן אל האי הסמוך.
(א) יש לי כרטיס מיותר להצגות הפסטיבאל, ו־הייתי
בסירה האחרונה, שבה ישבו גם מרבית השחקנים:
(ב) אני יכול להציגה בפני צלמים שיצלמוה.
;האמריקאים מהוליבוד, כמה אוסטרים, החבורה העליזה של
תשובותי היו שליליות, אבל לא ארכו השעות והיא מצאה
.דודפות־הפרסומת ושחקנית טירונית מהודו, בתלבשתה הל צלם,
שעמד על ברכיו מולה וצילם אותה מזויות שונות.
אומית. אך יצאנו מן הנמל לדרכנו בת שני הקילומטרים׳ וה״
לפתע החלו הבל רצים לעבר קבוצה של סלעים שהתנשאו
הודית הקטנה חלתה במחלת״הים׳ התעטפה בסארי שלה
מתוך מי הרקק.
וישבה באחת הפינות׳ חיוורת ורועדת. העתונאים הצלמים
על אחד הסלעים האלה נראתה סימון סילבה השמנמונת.
היו בטוחים שלפניהם תכסיס״פרסומת חדש׳ ורק לאחר
היא החליפה את בגדיה ועמדה עכשו ברגליים יחפות כש״
שההדדית המסכנה דחתה את נסיונותיהם לצלמה במצב הביש׳
חצי־גופה העליון חשוף לחלוטין, פרט לאיזו רצועת־האמינו
לה והירפו ממנה.
בד שקוף. נחיל של צלמים הקיף אותה. הצלמים צעקו:
בין הנוסעות על אותה הסירה היתד, גם סימון סילבה׳
״סימון, הסירי את הבד! הסירי את הבד!״
שאז עדיין הבירו הכל את מראיה׳ אבל מעטים ידעו את שמה.
שלושה צלמים שמיהרו לתפוש עמדות״צילום נוחות יותר׳
היא לבשה כתונת עמוקת־מחשוף. איש לא התפעל. לעת
מעדו על אזוב הסלע החלקלק, נפלו למים. מצלמה אחת נופ עתה,
על כל פנים.
צה לרסיסים. צלמים נוספים לחמו ביניהם על זויות טובות,
האוכל היד, מצויין והיין גם כן. קבוצת רקדנים, בלבוש
צילמו ואחר שאלו :״מי היא בכלל?״ במאי יוגוסלבי שעמד
פדובנסאלי מסורתי׳ הדגימה בפנינו את מחולות האזור.
וחזה בהצגה המוזרה השמיע בקול רם הערות עוקצניות
על חשבון גופה של הגברת השמנמונת. אולם איש לא שעה
לדבריו. תיקתוק מצלמות ורשרוש מסרטות נשמעו מכל
עבר.
״מה מתרחש שם?״ בקע קול אמריקאי מאחורי הצלמים.
הכל פינו דרך לבא. היה זה רוברט מיצ׳אם, אשר המהומה
משכה את תשומת״לבו.
״בוב!״ התחננה סימון ביבבה, כשצניעות״פתע תוקפת או תה
,״בוא והצליני. הם רוצים שאצטלם ערומה.״
חיוך רחב השתפך על שפתיו של מיצ׳אם. הוא פסע לעבר
המסכנה השרויה בצרה. עזבתי את המקום.
למחרת הופיעו התמונות. מיצ׳אם, חובב ההרפתקאות ה יוצאות
מגדר הרגיל (כמו, למשל, עישון מאריחואנה) לא
בלבד שלא הציל את העלמה הצנועה מידי הצלמים, הוא אף
הצטלם בחברתה המעורטלת שוב ושוב.
כעבור שעות מספר נתבקשה העלמה סילבה על ידי הנהלת״
הפסטיבאל להחזיר את כרטיס״ההזמנה שלה. בעתון המקומי
הופיעה ידיעה קצרה :״סימון סילבה׳ שהצגת״ערווה שלה
בקאן זכתה לתגובות שליליות, עזבה את העיר בחשאי את מול
עם שחר. איש לא יצטער על כך.״

אחר החזיר את התמונה לפקיד באומרו כי אין לו בה כל
ענין. סימון סילבה, חשב, לא תראה את תמונתה לעולם בע״
תונות הגדולה. הוא טעה, כמובן, כי אחרת לא היה נכתב
הסיפור הזה.

ע שד עדי חאן
אולם הבה ונמשיך שלב אחר שלב. סימון סילבה היתד.
אחת מני רבות: חבורה גדולה של נשים צעירות (ולא״כל־כך־צעירות)
,שהומת להופעה או שתים בתפקידים של מה״
בכך בסרטים, זכו בוודאי לאחר מאמצים רבים אצל המז כירות,
בכרטיס״הזמנה להצגות הפסטיבאל. נערות אלו עשו
מאמצים נואשים למשוך לעצמן תשומת״לב׳ בזוכרן את
עליתה המפתיעה והסנסאציונית של אימה פאפאם, בפס־טיבאל
השנה שעברה.
״אינך יודע מי זאת אימה פאפאם?״ תמה ידידי מבקר
הקולנוע היווני. וכאשר עניתי בשלילה, העיר:
״השכלתך הקולנועית לקויה,״ וסיפר לי את המעשה מ תחילתו
ועד סופו.
אימה פאפאס היא בת״כפר׳ ובת כפר ביוון פירושו נערה .
ללא כל השכלה או תברות. אבל היא שאפה להיות שחקנית
והיא באה לאתונה והיא היתד, יפר והיא קיבלה תפקידים
קטנים במחזות אחדים ונישאה לשחקן צעיר, אשר עזר לה
לקבל תפקידים יותר גדולים על הבמה ובסרטים והיא נשלחה
בשנה שעברה לקאן׳ לייצג את יוון׳ ובאחד הנשפים משכה
את עיניו של עלי חאן והלה הזמין אותה למחול והצלמים
צילמו את שניהם והעתונאים כתבו כי בגללה נותן עלי חאן
גט למי שנתן בשנה שעברה ואימה פאפאם לא הכחישה את
הדבר כאשר נשאלה על כך ועלי חאן כעס מאד וניתק את
כל יחסיו אתה, אבל בינתיים נתפרסמה וקיבלה תפקיד קטן
בסרט איטלקי ועשתה חיל וקיבלה גט מבעלה ועתר, היא
מבלה בחברה הבינלאומית הכי מבדיקה ומחר אפשר כי
תהיה כוכב נודע.
זאת היתד, בנשימה אחת, הקאריירה של בת הכפר מיוון.
היא שימשה דוגמה ומופת לכל אחת מרודפי״הפרסומת אשר
נזדמנו לקאן השנה. כלי אחת מהן קיוותה כי כך או אחרת

סימון סילפה כתמונת פרסומת אנגלית
הדרך להצלחה —
החורשה היתד, על שפת״הים ולאחר הארוחה הכבדה יצאנו
לטיול קטן ליד המים. שם ראינו את הצלמים עומדים בקבו צות
מסביב לרודפות״הפרסומת.

הצלמים היו להוטים
לא הרחק מהם ישבה ארלין דאהל, שחקנית־הוליבוד, על
>בורם ת־חוף. הצלמים צלמו אותה אך קצת, מכיוון שמעמדה
בעולם הקולנוע מנע ממנה התחשפות בפרהסיה. אבל לידה
יישבה דורה דול׳ שחקנית צרפתית ממוצא רוסי. היא גלתה
ברצון חלקים רחבי״מידות מגופה. הצלמים העתירו עליה
צילומים לרוב.
שחקנית מתחילה אחרת׳ יוונית שחרחורת, שנתקנאה בבת
:ארצה אירנה פאפאם, עמדה לא הרחק. משם. שני צלמים ציל״
ימו אותה בלהיטות רבה. היא היתד, לבושה בגדיים. לידה,
על ערימה גבוהה של חול וצדפים, ישבה נערה ממארוקו
שניסתה להיראות מסתורית. היא חסכה קצת כסף ובאה
לקאן. היא לא היתד, יפה זלא ידעה לשחק. אבל היא רצתה

קראתי את הידיעה בסיפוק רב. אוכל לכתוב׳ חשבתי, כי
תכסיס הפרסומת הכי מכוער והפחות״אסטיתיי־שראיתי׳ מימי
נסתיים דווקא בכשלון. אסיים את המאמר בתרועת נצחון.
הייתי תמים.
לפני ימים מספר שלחה סוכנות הידיעות יונייטד״ פרס
ידיעה לכל עתוני״הארץ. הם לא פרסמו אותה, משום שקור איהם
לא ידעו מיהי סימון סילבה. מכיוון שקוראי כבר
יודעים — הרי חמצית״הידיעה :
מפיק סרטים אמריקאי ראה את צילומיה של סימון בחברתו
של מיצ׳אם ומיד והחתים אותה על חוזה לשבע לנבונים.
בהגיע סימון לניו״יורק נתבקשה על ידי הצלמים לחזור על
ההצגה שעשתה אותה מפורסמת. היא הסבירה כי בהיותה
בקאן הצטננה. משום כך, אמרה׳ עזבה את העיר לפגי תום
הפסטיבאל.
״לא׳ לא׳ ולא!״ הכריזה׳ והתפשטה,
אחר אמרה׳ מספרת יונייטד פרם׳ לעתונאים :
״אילו ידעתי כי אם אסיר את בגדי אזכה בחוזה לזמן ארוך,
הייתי מתערטלת לפני שנים. חבל.״
כן, חבל. מן הסתם היה אז גופה קצת יותר רענן.

רוברט נזיצ׳אם

זה עתה הופיעו:

דאופנת

מבחר מספרות
העול

גברות האדבו ת שרי ש׳

שדרות החטא
אהבה בצפון
החדר בעליה הגג
הרפתקה אחרונה
פגישה בסודאן
ביתן הנשים
לילה לזכרון
בסמטאות רומא
הגבר המסתורי
הנערה מרחוב פלאמינוה
בסערת החושים

ת״א, רח׳ אלנבי

אוזרי שינויים מנהלתיים
ובהנהלתה היחידה של

אלזזז ארפריכט
הנכן מוזמנות

לתצוגת אופנה
של דוגמאות אקסקלוסיביות
שתמשך עד 19.5.1954 פעמיים
ביום 11— 12( :לפנה״צ —
4.30— 5.30 אחה״צ).

צינקוגרפיה

י. רינדז ת ס קי

לתשומת לב לקוחותי הנכבדות !

רח׳ הקישון 6חל-אביב
טלפון 66548

העברתי את הסלון שלי
בהיקפו המלא וללא כל שינוי
לבימ״ס, בוש״. ,ת״א, אלנבי 33

אשמח להקביל א ת פניכן

גלו פו ת קו־רשת־צבעים

11Mס ל בי שי ם

אלוה או בי ר ־ כ ט

את לקוחותינו לשכיעות רצונם.
נאמנות הדדית זו אומרת לנו שבח וכבוד.

בלבןעןי 3ך ן

נסיוננו בתפירה, המבחר הגדול של בגדים
מוכנים ולפי המידה וטיב האריג, ציוני דרכנו.

תתקדמו

בקור, גם מרחוק, משתלם.

3ית

ל J D

נפתח מחדש

הרומנים שזכו
ל״כסט סדר״ עולמי

שנה׳

הקומו

במהדורת
ביס.

מכל

מפחד ג־ב\ד

הסקרנים בג׳נבה הקיפו את הוילה היפה
בה שוכן פוסטר דאלס, האמריקאי. סקרנים
רבים עוד יותר עקבו אחרי דמותו של
ויאצ׳סלב מולוטוב, שנעלם בטירה שפונתה
(באי רצון) על־ידי בעלה. אולם האיש
שעורר את הסקרנות הרבה ביותר בג׳נבד,
היה האדם השלישי, שהופיע זו הפעם הרא שונה
בין הגדולים.
יין, עשן ופילוסופיה. האדם שנפל
בחלקו לייצג את המולדת השניה של הפרול טריון
רחוק מאד מלהיות פרולטרי. בניגוד
למאו טסה״טונג, בנו של בעל״אחוזות
קטן ומלוה״כסף כפרי, שחונך במחוז ה נידח,
צ׳ו הנהו נצר למשפחה עתיקה ואצ צ׳ו

מאו ביטא את מרד״האיכרים.
סימל את מרד האינטליגנציה הסינית, שגדלה
על ברכי תורתו של קונפוציוס, נדחקה לפי נה
במשטר הרקוב הקודם.
סיני צפוני בעל עיניים רחבות וחוד רות,
קומה זקופה של חייל ואישיות נעימה
— כך נראה למבקריו הרבים. אולם אותו
אדם זכה לתואר ״איש הברזל״ בספר הזב־רונות
של חברו הטוב ביותר, השתתף
במאות קרבות׳ תיכנן את ״המיצעד הארוך״
של מאו * ,היה רזה כגפרור ומגודל זקן
ג׳ינג׳י פרוע.
קשה לתאר ניגוד גדול יותר מאשר ב־ן
מאו וצ׳ו. מאו אוהב לשתות, לעשן, לבלות
לילה שלם בשיחות על פילוסופיה ושירה.
צ׳ו אינו מעשן ואינו שותה, משכים קום.
מאו הוא איש התיאוריה. צ׳ו הוא איש
הביצוע.
סטודנטית צעירה. אביו של צ׳ו
היה פקיד נמוך שהפך סוחר, סיני לאומני
שהאשים באי״הצלחתו את הזרים שד,ש
אחי׳
בשם מאו, בייסוד המפלגה
ניסטית הסינית בשאנחיי.
אפתעה בשנחאיי. בחזרו הביתד,
מצא צ׳ו אן־ליי כי כל הכוחות שרצו בשיח־רור
סין׳ אנשי הימין והשמאל כאחד, שיתפו
פעולה. יועצים סובייטיים הדריכו את הת ניעה•
הם הקימו אקדמיה צבאית ומיני
למפקדה איש חדש בשם צ׳יאנג קיי״שק.
צ׳ו אן־ליי הפך סגנו.
הזמן שהשקיע צ׳ ו באקדמיה לא היה
מבוזבז• שם הכיר, הדריך ואירגן שורד,
של מפקדים צעירים. נראה שההדרכה לא
היתה רעה, כי כיום מעוררים גנרלים אלד.
כבוד בלב המצביאים האמריקאים והצר פתים•
כי הם הפכו למצביאי סין העממית —
ולש;יטיה העיקריים של המדינה. הם מערי־צים
את מאו׳ מרחוק. אולם הם נאמנים
לצ׳ו, מקרוב.
כשעלה צ׳יאנג קיי״שק בראש הצבא המ אוחד
על שאנחיי, ביקש את צ׳ו להסתנן
העירה, לארגן מרד של פועלים. צ׳ו הצליח
מאד — העיר השתחררה עוד לפני בוא
הצבא הלאומני. אולם לפתע החליף צ׳יאנג
את עורו. הוא החליט כי הקומוניסטים
חזקים מדי, וכי בא־ השעה לחסלם• חמשת
אלפי מנהיגים קומוניסטים הוצאו להורג.
צ׳ו נתפס, נידון למוות, אך התחמק ברגע
האחרון בעזרת קצין לאומני שהיה תלמידי.
״נהדר לישון במיטה.״ צ׳ו אן־ליי
הצטרף למאו־טסה־טונג בהרים, תיווך בין
המנהיגות המהפכנית ובין מוסקבה, שלא
יפה במאו. כי בנינו* בעין הסתכלה
לקומוניסטים האדוקים, טען מאו שהמצב
באסיה שונה, וכי לא הפועלים אלא האי כרים
יעמדו בראש התנועה. מוסקבה רא
שוכנעה — עד לנצחון׳ כעבור עשרים שנה.
אולם צ׳ו אן־ליי מנע קרע גלוי.
בימי המלחמה נגד יפאן ישב צ׳ ו בבירתו

*ברי ס

ש D 1ןתא, רה נחלת בנימין 6
ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ־ישראל

המרכז לתרבות ולחינוך

מכון ישראלי לדישבלה ככ תב
המוסר לחש, ד מו תעצמת

שעורי המכון הוכנו ע״י טובי המורים
בארץ ; מהאוניברסיטה, הפקולטה ל חקלאות,
מ ,סד רופין, ובו׳ .שיטת
הלימודים בכתב מאפשרת לכל לומד
להתקדם לפי תנאיו האינדיבידואלים׳
בקצב איטי או מזורז. חבי המודים
מדריך את הלומד ע״י תיקוני השעו רים
ותוספת הסברים. כן קיימת אפשרות
לפגישות אישיות עם המורים.

למעלה מ־ 1500 מתלמידי המכון נבחנו
עד בה בבחינות המוקדמות והבגרות
של משרד החינוך, ובבחינות של הסתדרות
הפקידים. תלמידים אלה, המפוזרים
בכל רחבי הארץ, הת>ננו
לבחינות מבלי לבקר בכית! ת לימוד.
הם למדו בבתיהם, במחנות הצבא
באניות, בבתי־חולים — לפי שעורי
ההדרכה של המכון.

לימודי

השעורים במחלקה זו מקיפים את כל חומר הלימוד הנדרש בבחינות המוקדמות
והבגרות של משרד החינוך

במגמות: ספרותית ,,ריאלית וביאולוגית

מקצועות

טכני׳

בשיתוף עם משרד העבודה — מהלקה לחינוך מקצועי, והאיגוד המקצועי —
מדור להכשרה מקצועית.

החקלאות

מדעי

בשיתוף עם המדרשה לחקלאות — מוסד רופין

לימודים גבוהים

בשית! ף עם המרכז להשכלת העם
שליד האוניברסיטה העברית.

פקידות ושפות
בשיתוף עם מרכז הסתדרות
הפקידים.

ה נ: חות 1ט י aנ 1״ 1ת
במחלקה התיכונית:
במחלקה לטכנאות :

במחלקה לחקלאות

סטיפנדיות מתוך קרן משרד החינוך והתרבות
והמרכז לתרבות ולחינוך.
10%הנחה לכל הנרשמים — מהקצבות האגוד
המקצועי.
35%יוחזרו לגומרי הקורסים — מהקצבת
משרד העבודה.
25%הנחה לכל הנרשמים לעונה זאת.

הנחות לחיילים

צ׳ו אן־ליי (ימין) ומולוטוב כג׳נכה
הנידון. למוות חי
תלטו על מרבית אוצרות ארצו. הוא שיה
את בנו אן־ליי ** לבית ספרו של הזר, למען
יבין את דרכיו השטניות.
הוא לא התאכזב. הבן מהר ללמוד. כש״
נכנע השלטון הרקוב בפקינג לדרישות
היפאנים ב״ , 1919 אירגן מרד של סטודנטים.
מרד זה נחשב עד היום לנקודת״המוצא
של תנועת״השיחרור הסינית.
בהפגנות פגש צ׳ו סטודנטית יפה בשם טנג
יינג״צ׳או, צעירה שמאסה בשעבוד הנשים
בסין. היא היתה בת ,17 עזרה לו לארגן
ארגון חשאי בשם ״חברת״התחיה.״ כיום
היא חברת הועד המרכזי של המפלגה הקו צ׳ו של מוניסטית
הסינית — ואשתו
אן״ ליי.
גנרלק טן. החברה עסקה בתורות שו נות׳
ביקשה השקפת״עולם שתעזור לשית־רור
סין. צ׳ו נסע לחוץ־לארץ כדי ללמוד,
הרויח את לחמו בכורה וכמלצר בצרפת.
שם הכיר את הקומוניסטים. בימים ההם
בינם לנין בבאקו, עיר הנפט בחוף הים
הכספי, קונגרס לשיחרור עמי אסיה. הק ריאה
מצאה הד בלב הסיני הצעיר. הוא
הפך קומוניסט. באותה שנה השתתף סיני

לפי הסכם מיוחד עם מטכל/אכא

תכנית לימודים חנם לכל דו ר ש־ דפי הכתובת
מבון ישראלי להשכלה בכתב, תל־אכיב, ת .ד373 .
התייעצות והדרכה :
ירושלים
תל-אביב
חיפה

רוייי• *!1יי•*

1 1c

* הנסיכה שנמשכה כמה שנים, הובילה
את שרידי המחנה הקומוניסטי מדרום סך
לצפון הארץ, מרחק 7500ק״ס — בערך
המרחק מתל־אביב לגיברלטאר — וחזרה.
*• אך־ליי — בך העדינות.

מאד

של צ׳יאנג .״נהדר לישון במיטה אחרי
שנים כה רבות של חיים במערות,״ אמרה
אשתו, שלקתה בשחפת. אולם צ׳ו לא הת־ברגן.
הוא הכין את הרקע למהפכה הסופית.
ההזדמנות באה אחרי מפלת יפאן.
בזה אחר זה מרדו הגנרלים של צ׳יאנג,
עברו למחנה האויב. העולם השתומם. הוא
לא היה משתומם לו ידע כי גנרלים אלה
הוכשרו לכך משך שנים על״ידי צ׳ו —
בו בזמן שצ׳ו עצמו ניהל משא״ומתן ידי דותי
עם האמריקאים, שיכנע אותם שהקו מוניסטים
הסיניים אינם דומים לאחיהם ב מוסקבה,
אלא הינם דמוקרטים אמיתיים אשר
כל מבוקשם לחיות בשלום עם המערב.
כ ל הזרים. האיש המייצג את סין כ־ג׳נבד,
אינו גרור מוסקבה. הוא נאמן לברית
עם ארץ הסובייטים. אולם הוא מאמין כי
תעודתה של סין לגרש את הזרים — כל
הזרים — מאסיה. הוא סבור כי אמריקה
היא האויב העיקרי. אולם למרות כל הכ בוד
שד,וערם עליו במוסקבה, אין זד, מן
הנמנע כי גם האיש הלבן הרוסי אינו נראה
לו ביותר.
בסופו של דבר מסמל צ׳ו אן־ליי תופעה
הרבה יותר חשובה — עלייתה מחדש של
אסיה בזירה העולמית. בניגוד לאימפריה
היפאנית, שעמדה על כרעי״תרנגולת, מבוס סת
המעצמה הסינית על בסיס מוצק. האיפ
השלישי בג׳נבה מייצג את הכוח השלישי
בעולם.

יעקב חודורוב.
השבוע היה ההרכב ברור פרט לשאלה :
בן־דורי הצטיין
חודורוב או בן־דורי ז והבלתי בסיור יותר מהשוער המהולל
מעורער. אולם המאמן ג׳רי בית״הלוי הח ליט
ברגע האחרון: השוער יהיה חודוריב.
הסיום היה רחוק מלהידמות לסרט תי קיי.
שמו של חודורוב לא היה די משוריין
כדי לעצור שני כדורים מכריעים, שהובקעו
באשמתו׳ גרמו להפסד ראשון ( )2 :1ב משחק
החשוב ביותר.

א נש ים
לאדי. נאו גרוע
אופי״.

כאשר הופיע שי (״שייקה״)
אמן הפנטומימה הצנום ורב־המרץ, במועדון
מילוא וניסה להגן על אמנותו ללא הצלה־יתירה,
העיר אהד הנאספים :״אפשר ששייקה
פנטומימן טוב׳ אבז הוא נואם גרוע.״
השיב שייקר : ,אני !מסכים אתך בהחלט.״
כנואם טוב יותר התגלה חבר עיריית־תל־אביב,
הכלכלן הצ׳כי יוסטוס שמס
שבחר מפני כבוד הלשון העברית בשיטתו
של ראש־שירותי־המודיעין משה (״מויש״)
פרלמן: בדומה לפרלמן בשיחותיו הש בועיות
לחיילי צר,״ל בשנה שעברה, קורא
גס שלום את נאומיו העבריים מעל הנייר,
עליו הם כתובים באותיות לטיניות.

על כוס חפה\ .ביע
בשעה שקבוצת ווסט־ברומוויץ־אלביון נט לה
את הגביע האנגלי •מידי פרסטון באיצטד
וומגלי בלונדון השתוללו משמחה כמה
עשרות יושבי בית־הקפה רוול בתל־אביב
למראה גביע צנוע שעמד על אחד השול .
חנות,
כשהוא מלא יין.
בסדרת תחרויות״בזק בין ששה בתי קפה
שנערכה ברמת־גן זכו אנשי הגדר לאחר
מאבק עז עם קפה ראובן בפתח־תקוה.

לא נזקק כלל לאותיות לטיניות המנהל
המיועד של הבנק הממלצתי
ביץ, שחידש חידוש גדול בשטח הכתיב
העברי המלא בספרו כלכלת ישראל, הוסיף
אלפ״ים לשמות־הארצות. דוגמה של כתיב
הורוביץ: איטאליה, גרמאגיה.

דוד הורו־

תותח־ביקורת כבד הפעיל הגנרל הבריטי
פיר כריאן הורוקם, שביקר לפני זמן
מה בישראל, התפעל מעוצמתו של צה״ל.
אמר הוא בהשוואה לפני קציני צבא בריטיים
גבוהים :״החייל הבריטי של זמננו
הינו רכרוכי, מפני שהוא בילה את שנות־חייו
הראשונות בצל שימלת״אימו.״
כאיש אמיץ התגלה שחקן־ד,קולנוע פוב
הופ׳ בעל הפרצוף העגול, העיניים הבול טות
והכשרון הקומי, כאשר פירסם החודש
את זכרונותיו, גילה שהוא אחד מגיבורי
״באחד ה מלחמת״קוריאה.
סיפר הופ :
ימים הוזמנתי לשעשע את אנשי חיל״הגחיתה
האמריקאי, מיד לאחר שיפלשו לוונסאן.
הגעתי לשם בסירת״מנוע, עליתי על החוף
ומצאתי אותו שומם. כעבור עשרים דקית
הגיעו למקום כמה קצינים גבוהים ונעצו
בי עינים מלאות״תמהון: התברר שהפלישה
התעכבה, ואני נכנסתי לוונסאן שנעזבה
על ידי האויב ללא יריה׳ עוד לפני הצבא.״

ל סופר ת מטבח
תגלית מעניינת גילה שגריר״ישראל בברי טניה,
אליהו אילת, שעבר לפני שבועיים
למשכנו החדש בשדירת״המיליונרים, לונ דון.
התגלית: המראה שמעל לאח חדר־עבודתו
יכולה להיות מוסטת ממקומה, לח שוף
חלון הנשקף על פני גן רחב־ידיים.

האפנה החדשה

משחקי״כדורגל

בין

בתי״הקפה השתרשה עמוק׳ הגיעה למצב
שכמה שחקני קבוצות אזרחיות ויתרו על
השתתפותם במשחקי קבוצותיהן, ביכרו
ללבוש את חולצת ביתם השני.
בעת הרצאה שנערכה בניו״יורק :״יש לי
השק לשוב אל המזרח ולהיפטר מן העניבה
שלי. העניבות מסוגלות להחניק כל מחשבה
בהירה.״
למקצוע של יוטאנג, הסופרת חברתו הבלשית האנגלית אגאתד! (אוריינט אקס פרס)
כריסטי, הגיעה למסקנה מיוחדת
במינה: המקום הטוב ביותר לתיכנון ספר
חדש הוא המטבח.

לשד. תספ 1ר ת קצרה
זרה

שגריר ברית־

בתוצרת
לא רצה
המועצות בישראל
ביץ אכראמוב, שהחליט לוותר על
החדיש שלו, הופיע ברחובות השברוליט רמת־גן במכונית זיס שחורה ומפוארת במינה סובייטית — היחידיה מתוצרת בארץ.

ניקולאי וואסיליי־

משנתבקש אדמיניסטראטור האוניברסיטה
העברית, יאיר אלן, לקבוע סימן לצנע
השורר במוסדו, מצא סימן הולם: האוני ברסיטה
היא המוסד הציבורי הגדול היחיד
בארץ שאין לו מכונית פרטית.
במגרש האימונים החליף את מגרש״
הכדורסל אפרהם שניאול, הכדורסלן
מספר אחד של ישראל, שהוכרח לפרוש
זמנית מן הספורט האהוב עליו, לצאת
לקורס במסגרת חיל־המילואים.

תגלית אחרת גילו עובדי עיתון הילדים
חארץ שלנו: הם מצאו בעורכם בנימין
תמוז, הסופר־הפסל הממושקף, קווי אופי
והתנהגות דומים לאלה של עורך הארץ,
גרשום שוקן, קבעו לו שם חיבה חדש :
שוקן שמו.
התנהגות צבאית התגלתה במשה שרת,
לאחר שהסביר ספרו הירושלמי את הסיבה
בנשק מלולי קטלני יצא הסופר הסיני־ראש״הממשלה

לתספורתו המופתית של
אמריקאי לין (רגע בפקינג) יוטאנג לד,ת־קפת״מחץ
על הלבוש האירופי. הכריז הוא הוא מסתפר כל עשרה ימים.

מאוזן . 1 :נצרתית ידועה; .5מד,
שתוקף נשים כשאין גברים בחברתן; . 10
אם הוא בא במקום ארוחת צהריים הוא
מרזה; .12 מרדף נערות; . 14 עליו ועל
הנשים חייבים הגברים להגן; .16 מסייע
באפייה; . 18 עליו רוכבת השחיינית; . 16
אותו אין נשים אוהבות; .21 אשד, בת
ימינו; .22 מכלול הדברים שד,כנסיה אוסרת;
.23 עוזר לאשר, להתיפות; .24 כשסניוריטד.
אומרת כן; .25 בעלה בעולם הבא; .27
פעם היה פר; .30 גם נשים חייבות בנוהג
דתי זה; .31 נערות אוהבות לנסוע בד;
.33 עורך הנישואין; .35 המנה הראשונה;
.36 היא עקרתו; .38 רופא נשים; .39 יוצר
הגולם; .40 עליו רוכבת אשד, טיבטית;
.41 מה שנערה ערבית ממיטה על ביתה
כשהיא מתידדת עם גבר; .43 גם באיטלקית
זה כן; .44 חלום נערות; .46 על שפת
הים; .48 עוגה מתוקה; 49 שושנה פרסיץ.
מאונך .2 :טיב עיניה של לאה; .3
מלכת״היופי הראשונה; .4נושא מעניין
לנשים ולגברים; .6יצריה,אהבה הוא כזה;

הודמנות נדירה
ספורט דני רא ע 1ד
איצטד הדשא היוהניסבורגי ראנד היה
השבוע עד לשלושה מחזות שהתרחשו בו
בעת אחת: הופעתו של דני (״וילד,למינה״)
קיי, שבר־ענן שהתיז מטרות עזים, ימש־הק
כדורגל ישראל־דרום־אפריקה.
הקומיקאי האמריקאי אדום השיער התר
בדרום אפריקה, לא היה יכול לסרב לקבל
תחת חסות מטריתו את המשחק שהפה
נקודת־משיכה עיקרית לתושבי העיר הג דולה
והגבוהה *.
הוא לחץ את ידי 22 השחקנים, איחל
נצחון לשתי הקבוצות, בשתי שפות: אנג לית
ואידיש.
אך מנת הבדוח הגדושה נפסקה עם שר־־
קת־הפתיחה. להתמודדות היה אופי רציני
למדי לגבי שני היריבים. משך כמר, שבו עות,
לא נוצחו הישראלים בשום משחק,
אך היה ברור שרמת הקבוצות עמן נפגשו
לא עלתה על זו של קבוצת כדורגל בינונית
מליגה א׳ בישראל. המשחק שעמד לקבוע
מי חזק ממי נשאר כאחרון בתכנית. היד,
זה משחק נגד נבחרת הספרינגבוקם ׳
שלגביה היה זה הקרב האחרון ד,מסיגל
להציל את כבודם.
בתולדות הכדורגל הישראלי היו ויכוחים
ושערוריות למכביר על שאלת ההרכב. אך
לפחות אדם אחד היה בטוח תמיד: שוער

נבחרי״הכדורגלנים של קפריסין, שבאו
השבוע לגמול לישראלים לאחר שני ר,פ״ ידעו סדיהם מלפני הדשיים ()2:3 ; 1:3
כי למעשה תתחרה נגדם לא נבחרת בשל
ישראל אלא נבחרת ג׳ .היה ברור שה טיול
הדרום אפריקאי הארוך (ראה לעיל)
הצריך מספר רב של שחקנים, לא השאיר
הרכב משובח לנבחרת השניה.
אולם השבוע התגלה כי בהרכב גם לא
יהיו כלולים טובי השחקנים שנשארו בארץ.
כי לפחות ששה מהם, נעלבו מאד על
אי״בחירתם למסע האפריקאי, החליטו לא
להשתתף באימוני נבחרת ב׳.
להתאחדות לא נותר אלא להעמידם לדין,
להעלות למגרש קבוצה חדשה בהרגשה
לא״בטוחה״ביותר. גם שני משתקי״המבהן
שערכה נגד קבוצות מקומיות חלשות לא
שכנעו את הצופים והקהל.
הנחמה היחידה היתד, מתן הזדמנות נדירה
לשחקנים צעירים לייצג את צבעי מולדתם,
להוכיח לקהל אם הם ראויים להקרא בשם
שחקני־העתיד.

״העולם הזה״ הצעת להרכב נבחרת ב׳ של ישראל
נגד קפריסין
שוער :
מגינים :
רצים :
חלוצים :
בוך מלר, מתניה.
שניידמסר, קרני, רבינוביץ.
טוביאש, הוזיאס׳ שפיגל,
שפר, שרף.

* 2000 מטרים מעל פני הים.

.7שרת העבודה; .8סוציאליסטית אנגלית;
.9האשה יצאה ממנו מכבר; . 11 מקצועת
של מדם קירי; .13 דג משובח; . 15 הסבר
פשוט; •17 אשתו הפכה לנציב מלח; .18
עשיו לזלפה ; .20 ראשון לציון ; .23
רק המוות הוא כזה; .26 אשתו היתד,
שרת קוסמטיקה; .27 בו קונות עקרות
הבית; .28 נערה, עלמה; .29 בת , 16 בערך;
.31 אחותה של אליזבת; .32 טוב לאוכלו
חם; .34 בו הכסף; .35 לא בכוח, כי אם
ב .37 מקצוע לא נשי; .39 בשח״מת
ובמכונית; .42 על פני הטבחית העומדת
ליד הכיריים; .44 מלת קריאה; .45ב״
פתילייה; •47 תוספתו יוצרת גוף ראשון
עבר, זכר ונקבה.

פותרי ת שבץ מקומות שזפו
בפרסי ספרים :

ניבה מורגנשטרן — שמריהו לוין ,18
ראשון לציון
יהושע אלברשטין — קרית שלום׳
שכונת הפועל המזרחי ,80 תל־אבי:
טוראי איתמר רפופורט — ,229143
דאר צבאי ,631 צד,״ל.

ק 1ל נ 1ע
סרטים
ס״ג למתיחות. שתיקה

אחד הכותבים אלי כמעט תבע
אותי לדין, כאשר קיבל בטעות ערי־מת־מכתבים
שנועדו לנערה. אני מו כנה
ברצון רב לתקן את המעוות,
בתנאי שתחזיר, משה, את הערימה
שנועדה לא לך.

מספר הנעליים

ירושלמית צעירה 863/227 כי כד
התרגשה לכתוב שהיא מוכנה להתכתב
נם על פוליטיקה, עד שהיא שכהה לציין
את נילה. היא אינה סובלת מהוסר הב רה
או השפעה, ויש לה תפקידים איר-
נוניים רבים בתנועתה (אותה לא ציינה).
היא מוכנה להתכתב על כל נושא עם
בן 16,5ומעלה הלומד עדיי( ומתעתד
לצאת לנח״ל. רק שלא יסבול מרנש־נחיתות,
כי היא עצמה סובלת מרנש־עליונות.
כמה פרטים נוספים: גובהה
136ם״מ, מספר הנעליים ,36 שיער
חום, עיניים כחולות. המועמד יכול לה יות
נם קיבוצניק, רק שלא יהיה ירושלמי.

נחמדה, וכמובן תד-אכיבית
אחרי שהתלבט זמל רב אם לכתוב אלי
או לחדול. החליט הנער בז ה־( 17 כמעט),
המתכתב עם אנשים מארצות שונות
863/228 שלא יזיק לו אם יקבל נם
מכתבים מבויילים במטבע מתקופת בר־כוכבא,
מידה של נערה בת , 15— 16
שתתענייל כמוהו בספרות, תיאטרון וקול נוע.
שלא תהיה חברת תנועת נוער,
תהיה נחמדה — וכמובל תל-אביבית.

,הבוז לרגשנות ! ״
״זה לא כבר הייתי קלת־דעת, הפכפכת.
דמיונית ומלאת רנש. עבש ו עליד לשמוע
באיזה טון אני קוראת , :הבוז לרגשנות! ,
וכיצד אני משתדלת להיות צינית. כמו בן
שאני לא מצליחה להיות בדיוק כזאת.״
כל זה מתרחש בליבה הקטן של נערה
בת 863/229( 16,5שעשתה עלי רושם
חבוב. היא רוצה מאד להתכתב עם נע רה
בניל 17 הסובלת מרנש־נחיתות (״אל
תשתוממי,״ היא מבקשת ממני) ומת עניינת
באמנות, ועם בחור בן 20־ 18ש יהיה
חסיד נלהב של התיאטרון.

לאו דווקא
כימאי בן ) 863/236( 30 מרגיע מראש
את הבחורה העתידה להתכתב אתו, שאין
הנושא מוכרח להיות דווקא מדעי. עליה
להיות רק תרבותית וחביבה.

גם אם יפריד האוקיאנוס
איש צעיר 863/231 המתעניין בספ רות,
מוסיקה, פסיכולוגיה, אוהב טיולים
וריקודים. רוצה להתכתב עם נערה חי ננית
ופקחית בגיל 20־ . 18 הוא מקווה כי
שלושת החודשים עד ליציאתו להשתלמות
לחוץ־לאר־ן יבטיחו את המשד ההתכתבות
גם בזמן שהותו שם.

שוש, בת ה־ 16 כתבה לי מכתב
10 דקות אחרי שקבלה סטירת־לחי
מאמה( .בעד מה לא ספרה לי) .היא
טוענת שמוטב שההורים יכנסו ל מקלחת
קרה, במקום שיפטרו לבנו תיהם.
אני מבינה שהיתר, זאת הסטי רה
הראשונה מזה שנים. שוש, ה כעס
הוא כה מהיר, עד כי אין הוא
מאפשר לנו זמן לפתוח את ברז
המקלחת. ואם הסוטרת לבתה פעם
בכמה שנים, אינה עושה זאת כדי
לחסוך במקלחת. האם את בטוחה
שלא היית ראויה לכך 7

לא בכונה
מלכה — :אינני יודעת אם היית את
עושה את זאת. על כל פנים אם היה
המדריך שלי מוצא חן כל־כך בעיני
ונשאר אדיש, הייתי, כדי להם ב את תשו מת
לבו אלי, שמה לו רגל (לא בכוונה,
כמובן) וכשהיה מועד, הייתי מבקשת את
סליחתו. הוא היה אומר :״באמת זה
לא חשוב,״ ואז היה מתבונן בי והיה
רואה שיש לי עינים כחולות, אחר כך
הייתי מבקשת ממנו חומר קריאה מאלף
על גראככום באבץ.

הבקוש חשוב מן ההיצע
אכיכה — :הבחור שיצאת אתל בארבע
הפעמים האחרונות דורש ממד מה שהוא
קורא הוכחה לאהבת ואומר שאתם ״כ אילו
מאורסים״ .הוא כל בך קרוב להיות
ארוסך, עד שאיננו כזה. כשיהיה —
עייני מחדש בשאלה. בינתיים, אל תחש שי
שתאבדי אותו כתוצאה מכד. באהבה,
במו בבורסה, הביקוש חשוב יותר מן
ההיצע. בכלל אין כאן בעיה אם את בעצמך
טוענת שאינך מוכנה לזאת.

כן, הא?
דון ז׳ו אן המבולבל — :אתה שואל
אותי מה לעשות עם נערתד בת ה־ 18ש אחרי
שקראה את מחקרו של ד״ר קינטי
החליטה שכד׳ להשלים את אושרכם עליה
להתמסר לד• זה בנינוד לעקרונות שלד.
מה ז ובכו. קודם כל תציג אותה בפני
כדי שאשתכנע שהיא לא יצור־דמיונד.
אחר כד נדבר.

כומר קתולי צעיר מובא לדין באשמת רצח
אדם. כמעט כל ההוכחות נגדו. איש לבוש
גלימת־כומר נראה יוצא מבית־הנרצח בליל׳
הרצח. הכומר (מונטגומרי קליפס) יודע בע צם
מי הוא הרוצח, אולם אין הוא יכול
לדבר, כי הרוצח התודה בפניו. החשד מתחזק,
נעשה נעים פחות כאשר מתברר כי
הכומר נפגש לילה קודם לכן עם אשד,
בלונדית (אן בקטטר) .כדי לנקות אותו מן
החשד מספרת האשד, את ספורה. זה מסבך
יותר, כי הנרצח היה סוחט ממנה כספים
ומאיים שיספר לבעלה על קשריה בעבר
עם הכומר.
מצב לא נעים. התובע הכללי(בריאן אהרן)
חוזר וחוקר את האשד, בבית־המשפט על
יחסיה עם הכומר, מנפנף בגלימת־כומר מוכתמת
בדם שנמצאה בחדרו. המושבעים מתבוננים
בנאשם בעין זועפת. הם יוצאים להת־יעץ,
חוזרים. מתיחות באולם ...אבל לא —
אגי מתוודה, למרות היותו מבוים בידי
אלפרד (החבל) היצ׳קוק, מלך סרטי־ר,אימים,
איננו מותח. הרוצח מתגלה לצופה כבר
בהתחלה. הכומר, בעיקר כשהוא צעיר ונאה
כמונטגומרי קליפט, פשוט מוכרח להסתבר
כדי להפנות את העיניים גם כלפי אן בקסטר
חדשה־בלונדית.

ה 1ן1
שי ר המעילות

ת ב שי ל מהגר

במושב אמונים חיבר דוד זר,רני, נער
עולה בן ,13 שיר על מדריך שנשלח ל מושב
ואשר ״תוכניות רבות היו לו :
אחת מהן — לקנות ולקנות, חצי למושב
וחצי בשבילו,״ שלח אותו לעלון דור טולה,
בטאון נוער מושבי עולים, אשר הדפיסו.

קח כמה טקטיס מסימפונית
מרשם :
ידועה של ביטהובן, הפוך אותם, ערבב את
הכלים השונים באי־סדר בלתי״מתקבל טל
הדעת, הוסף כסה צלילים רכים של סכסופון
(כלי שעדיין לא היה קיי!ם בתקופתו של
ביטהובן).
הקלט תבשיל זה על סרט והגש אותו
דרך המיקרופון לכמה רבבות מאזינים סקר נים
ונבוכים, לאחר ששאלת אותם קן דם לכן
לשם הקטע, שם־מחברו ושנת״חיבורו.
התוצאה: חידון מוסיקאלי.

למד עברית -ו ה תעבר ת
בקיבוץ שדד,־יום הוחלט כי כל חבר יקבל
על עצמו ללמד עולה חדש אחר עברית,
נקבע עם זאת, לצורך מטרד, צדדית יו תי,
כי החברים־הגברים ילמדו אך ורק עולות
הדשות ואילו החברות — להיפך.

פידצה קוראת ל שו מר
ביפו, נתפס גנב צעיר, שעה שחיטט ב״
ארון־הבגדים באחת הדירות, ניסה להסביר
לשוטרים שהוא ראה דרך החלון כי הארון
פתוח, נכנם פנימה לסגור אותו, כדי למ נוע
גניבה.

בשד למהדרין
בחיפה, הוזעקו לוכדי העכברים של ה״
עיריה לסלק עכברים מאחד הבתים, בימי

ג״נ&״ת, נדוניה ואגרובים
האדם השקט הוא מעין תערובת של
דון קנוילו וקלושמרל אירי. אירלנד המתגלה
בו איננה עשויה קרטון הוליוודי. הבמאי
דו ן (המלשין) פורד, ממוצא אירי, ארז את
תסריטו ואת צתתו, נסע אתם לאי הירוק
המתגלה לצופה באגמיו, הריו וכרי־הדשא
שלו.
סיפור המעשה נסב על המתאגרף מפיטס״
בורג (ג׳ון וויין) החוזר לכפר מולדתו ה אירי,
איניספירי, כדי להשתקע בו. הוא נותן
את עיניו באחות הסקוויר התקיף דנהאר
(ויקטור מקלגלן) מרי קייט (מורי אוהרה).
תקוותיו לחיזור נוסח אמריקה מתבדות מיד.
הענין לא פשוט ביותר ! הוא אינו יכול
לעשות צעד גלנטי אחד ללא אישורו של
השדכן המקומי (בארי פיצג׳ראלד) .הנשואים
עצמם הם בעלי תוקף של דד,־יורד, בלבד,
עד אשר מקבלת הכלה אדומת־השיער וחמת־המזג
את כל הנדוניה והכסף השייך לה,
ואשר, לפי הנוהג המקומי, תלוי בהם כבודה
של האשה.
הסרט הוא בעל צביון מקומי מודגש. הנוף
המרהיב, השירים העממיים היפים המוש מעים
בו, ההומור האירי המפורסם (״הוא
יזכור את זה עד יום מותו, אם בכלל
יחיה עד אז״) ,אפיים הרתחני והרגליהם של
תושבי־המקום, עושים את הסרט לאחד הנ עימים
ביותר שנראו בעונד, האחרונה.

קורות אהבת אחת
רוברט טלר (קירק דאגלאס) הוא טוראי
אמריקאי לא שכור נצחון כחבריו ביחידה.
הוא אבד במלחמה את טעם השמחה. מח זירה
לו אותו: ליזה (דני תבין) ,נערה
צרפתיה חמודה אותה קבל בוב יחד עם
החדר ששכר. הרעב והיאוש כמעט והביאו
אותה לידי מכירת עצמה, אולם אין בה ה כוח
לכך. לאחר שסופר לבעלי הבית שהם
בעל ואשד״ מתבררת למשטרה, בחפוש,
זהותה האמיתית. היא מושפלת, מתייחסים
אליה כאל פושעת. רוברט, שבינתיים הת אהב
בנערה, רוצה לשאת אותה מיד לאשה,
אולם כאן מחליט הסרן שלו ללבוש את
דמות הגורל, לקבוע: לא. אתה עוד תודה
לי על כך. הוא נשלח ליחידה אחרת, בורח.
בדרך נתפס על ידי המשטרה הצבאית, לא
מצליח להגיע לפגישה שקבע עם ליזה׳ היא,
בייאושה פונה אל נהר הסינה.
כעבור שנים פוגש רוברט בקצינו ששם
את עצמו אדון לחייו והוא תייר אמריקאי
טרדן וטפש.
קירק דאגלאס חדש מתגלה בסרטו ד,מ בדים
היטב של ליטבק, אין לזוא אותו
גבור יהיר של סרטיו הקודמים. הוא פתטי,
נבוך׳ מלא רגש ועצור. דני רוחן, צרפתיד,
עגלגלה וחמודה מאד, נוגעת ללב בעיניה כשל הבהירות והגדולות ובהבעת פניה
חתלתול מוכה.

העולם הזה ממליץ על :
קורות אהבה אחת

מוסיקה

האזרח הישראלי יכול ליהנות ממזון מעורב
ומתמיה זה כל שבת לפני הצהריים, כמנה
ראשונה לארוחת הבוקר — באם אין הוא
מאריך בשינה. הוא מוכן במטבחו המוסיקאלי
של קול״ישראל על ידי שני גברים רבי־מרץ:
אלון שמוקלר ויצחק שמעוני.
האהבה למוסיקה והרצון לחנך את קהל-
המאזינים, תוך כדי שעשוע, הפגישו את
שמוקלר, העובד במחלקה המוסיקלית של
שירות השידור ואת שמעוני, העוסק גם ב ענייני
שידור אחרים, עוד בשנת •1949 תוכ ניתם
הראשונה היתה פשוטה למדי: הם
בחרו בקטעים פחות ידועים מאוצר המוסיקה
הקלאסית, ניגנו אותם, שאלו את המאזינים
לזהותם, אחר ישבו לחכות לתשובות.
אף תשובה לא הגיעה.
השבועות חלפו. דומה היה כי כל העבודה
היתד, לשוא. אלון ושמעוני כמעט והת״
יאשו, אמרו להפסיק את שידורי״החידון.
אולם לבסוף, יום אחד. הלבינו ארבע מע טפות
בתיבת״הדואר. אמנם רק אחת מארבע
התשובות היתד, נכונה, אך עצם תגובתו של
הקהל נסכה בשניים כוחות רעננים, עודדה
אותם להמשיך במאמציהם.
חיפוש נושאים. כיום נחשבת תוכנית
החידון המוסיקאלי לאחת התוכניות הפופו לאריות
הבודדות המשודרות על ידי קול־ישראל.
מספר תשובות־המאזינים המגיעות
מדי שבוע נע בין 100ל״ ,500 ורבבות אזר חים
ישראליים אחרים מאזינים לתוכנית ל הנאתם,
מבלי להשתתף בה בפועל.
מספר שמעוני על דרך הכנת החידון :
״משך שבועות שלמים לפני כל שידור אנו
שוברים את ראשינו בחיפושים אחרי מסגרת
רעיונית לחידון — עד שיום אחד צצים בנו
רעיונות לשלושה, ארבעה חידונים. הכל
תלוי במצב״הרוח ובמזל.״

חידונאים שמוקדו• ושמעוני
אף תשובה אחת
חג״הפסח, לא מצאו לחם לשים בו את
הרעל, נאלצו להסתפק במצות, החליטו ל״
השתמש בהן גם לאחר החג, אחרי שגילו
כי הן פתיון מצויין.

לוע־־האר•
בתל־אביב, תחב כייס׳ שבא מטבריה, את
ידו לכיסו של אזרח תמים־מראה שהלך
ברחוב אלנבי, נוכח במאוחר שהיה זד, כיסו
של שוטר חרש.

שטן הב שרי ם
בטבריה, פרצו גנבים לביתו של יצחק
שוב, שנסע לבלות את ליל הסדר אצל
קרוביו, הריקו את המקרר החשמלי, הש אירו
פתק :״מד 7 ,אתם צמחונים?״

הדרך אל האוד
בפלורידה, ארצות״הברית, נהגה אשה במ כוניתה
במהירות מופרזת, התנגשה במכונית
אחרת, הסבירה לשוטרים :״פתאום זרח
לנגד עיני אור מופלא וסינוור אותי. עצמתי
את עיני והנחתי לרוחות הטובות להדריך
את המכונית,״

א-אימון
בחיפה, נעצר אדם שנהג במכוניתו במהירות
מופרזת על״ידי שוטר״תנועה, סירב לציית
לו, הכריז :״מניין לי שאינך מחופש?״

שומר מה מ לי ל ה?
ביפו, נעצר יחיא זגורי, נאשם בחיים
על רווחיה של יצאנית, טען לפני שופט הש לום
:״החבר שלי עזב את הע־ר וביקש או תי
לשמור על הבחורה שלו. שמרתי עליה
וזה הכל.״

אחת ההוכחות להצלחתם של השניים ל הסתדר
היא העליה״לרגל של חובבי־ד,מוסיקה
אחת לשנה לאולם ימק״א בירושלים, מקום
שם נערך החידון המוסיקאלי החי. אותה
שעה זוכים אלון שמוקלר ויצחק שמעוני
ליהנות מפרי־עמלם בכל חושיהם. הם מע בירים
את מבטם על פני האולם הגדול,
המנגנים המכוונים את כליהם, המתחרים ה דרוכים,
המשתוקקים להפגין את יכולתם. הם
מרוצים: מפעלם הקטן חינך אלפים רבים
להערכה טובה יותר של העולם הנסתר
והיפה של הצלילים.
יצחק שמעוני ואלון שמוקלר ערכו
חידון מוסיקאלי מיוחד לקוראי העולם
הזה :

ש אלו ת

.1האם הראפסודיה בתכלת תוז״
מרה על יד המחבר ע צ מו?
.2האם כתב דבוז׳אק 9סימ פוניות

.3האם הוצגה האופרה אא-דת
לורדי לראשונה בשנת , 1869 בעת
חנוכת תעלת״סואץ 7
האופרה דון
.4האם נכשלה
ג׳יובאני למוצארט בהצגתה הראשונה
בפראג׳ בשנת 7 1787

ת שובו ת
•s !)u c cuuu׳ l,1׳ 1c m׳ p l w g l l
־1A8I׳ CdUtL

id caw׳ msrc 41X)JttL.ם.1אא
! c q su

*k u emeu m a u iמ״סף
א< aau a i m׳t iu u c 4<7,wua
ud«Q m u i 131׳ x u mx׳4u
L׳StU LTCU.ll L׳tUL׳ SL1.CL •£
•)tdLXU L׳UfflUUU
S1U
QLL CC1UC׳ l<,Cl L׳tX

..>ca׳(cu3<.aw awsLQ«c mx L
Ld XLCS 8L׳l WSLQ31 1א•V Cl
• KLC S4 a ! QLL tu.sc
• u l g q ii . u r c c iuאף • 1

ש משהו מוזר בכל חדר״שינד, של ילדים. ממרת הלילה׳
מטילה אור קלוש ע 7השמיכות הצבעוניות. האפילה מלאה
קולות של נשימה רכ|ז׳ ואף על פי כן מזכיר לי המק ם בית״
קברות גדוש קברים. מפעם לפעם מוס. עת הדממה על ידי
זעקה חנוקה או משפט קטוע. מפעם לפעם מתרומם אחד
הילדים במיטת! רז, עק :״כן אדוני!״ אד ״לא אדוני!״
או פשוט ״אמא!״ אחר הוא שב ושוקע בשינה, ממנה לא נעור

כלל.
א־תו ערב ניהלתי שיחה ארוכה עם סגן־המנהל, ולבסוף,
בשעת לילה מאוח־ת, החלטתי לקצר את דרכי ולש ב לחדרי
דרך חדרי־השינה של הילדים.
היית־ שקוע במחשבות. האווירה הגדושה חיים רדומים
מילאה את כל ישותי. הילדים, חשבתי, יכולים להיות מלא כים
או שדי שחת — הכל תלוי במזל.
בו ברגע ראיתי את אחד הילדים מתרומם במיטתו. הפי־ז׳מה
הצחורה שלו הבהיקה באפילה ונעלמה מן העין. היה
זה דבר בלתי רגיל. שיערתי שהנער מתפשט. מד, יש לו
לעשות בען עה כה מאוחרת?
הוא ירד מן המיטה וחמק על בהונות רגליו לעב־ הדלת.
חיברתי אותו. היה זה ביארר — ת,־מידי הטוב ביותר. הוא
היה לבוש, ומעוטף במעיל חורף. את נעליו הח,יק בידיו.
זכרתי כי לאחרונה חל שינוי בהתנהגותו של ביארד בכי תה.
ה א הפף שתקן !ק דר, נראה שק, ע במחשבות מדאיגות.
פעם מצאתי אותו בוכה. אבל איש לא היה מסוגל לדובב
אותו. בדרך כלל מרבים ילדים לבכות ללא סיבה. אולם
הייתי משוכנע שלביארד יש סיבה — סיבה חשובה ב־ותר.
ידעתי שהוא לא יוכל להימלט מב׳ת״הספ .-,השער הגדול
חיה נעול, ומסביב לחצר נתמשכה חומה גבוהה׳ ועל ה רשת״
תיל שג בהה ארבעה מטרים. אולם פתע עלה על דעתי ש צעיר
נמרץ ואמיץ יכול לנצל את גדר״התיל לטובתו ׳,להש תמש
בה כסולם.
אותה שעה כבר עבר ביארד על פני חדר השינה השני.
הלכתי בעקבותיו ללא שאון. השומר נחר בתאו, אשר באמ צע
החדר הגדול. כאשר הגעתי אל הדלת המרוחקת, כבר
נמצא הנער בתחתית המדרגות. ראיתי את נצנוצו החטוף
של פנס״כיס. שמעתי את הדלת חורקת קלות בהיסגרה.
מוזר הדבר. הוא פנה לא לעבר החצר אלא לעבר הכיתה.
ארבתי בין הצללים. הוא לחץ על ידית־הדלת, ומפיו נפלטה
קריאת אכזבה. מובן מאליו שנעלתי את הכיתה לאחר הלי מודים.
היה קר מאד. התחרטתי על שלא הפסקתי מעשה
שטות זה עוד בחדר״השינה. מה הוא רוצה לעשות?
הוא נעל את נעליו, אחר שב וחלץ אותן. הלילה היה
בהיר, מכוכב וחסר ירח. ממקום מארבי ראיתי את ז׳אן לואי
פושט את מעילו ועולה על אדן־החלון. חששתי שהוא
יפול׳ אך הוא טיפס בקלילות וקפץ אל תוך הכיתה. ניגשתי
אל החלון והצצתי פנימה. הוא ניגש אל שולחני והחל
מחפש משהו׳ מצא מחברת ורשם בה כמה מלים. אחר ניגש
אל שולחנו והוציא מתוך המגירה ספר עב״כרם. היה זה ספר
השירים אשר נתתי לו לחג״המולד.
הוא יצא מן הכיתה בדרך בה נכנם, נעל את נעליו ונע
לעבר החצר. החלטתי לתהות על מעשיו בכיתה. פתחתי את
הדלת ונכנסתי פנימה. המחברת הפתוחה היתד, מוטלת
על שולחני, ועליה היד, כתוב בעפרון :
מר רוש היקר, אפשר שהדבר פגע בך או יכעיס אותן,
אבל עלי לעזוב ואת המקום בגלל אמי. עתה אין לי פנאי.
אסביר הכל מאוחר יותר. חבל שלא יכולתי להיפרד ממן.
שלך בנאמנות
נ. ן ב. אני מבטיח שלא אעשה כל שסויות.
פרצתי אל החצר. יכולתי ללחוץ על ׳הכפתור ולהאיר את
המקום בחמשה זרקורים׳ אולם לא עשיתי זאת. בחצותי את
החצר שמעתי קול מוזר, שעורר אותי להרים את עיני.
הוא היה תלוי על גדר־התיל, כעוף גדול ומגושם. הכו כבים
זהרו מאחוריו. יכולתי לשמוע את נשימתו הכבדה.
לא יכולתי לקרוא לו: הוא היה עלול להיבהל וליפול. נעצתי
את מבטי בדמות הצמודה אל רשת־הגדר ושרקתי קלות את
הצלילים הראשונים של השיר הטאטארי זולייקה — השיר
החביב עליו ביותר. מאמציו הלכו ורפו. דימיתי לשמוע את
קול הלמות״ליבו. הוא לא נע ממקומו. נוכחתי שהוא לא
יכנע על נקלה. על כן פתחתי ואמרתי רכות:
״רד׳ ביארה״
הוא לא השיב מיד. יכולתי לשמוע את נשימתו הכבדה.
לבסוף פלט אנקה :

הגדר חרקה. אחת מידיו נשמטה הצידה.
״איני יכול,״ ייבב ,״איני יב, ל.״
״רד מיד! השמעת?״
קולו היה חר־שי ומלא התרגשות.
״איני יכול, אד! ני. איני יכול לעשות זאת.״
פשטת־ את מעילי והתחלתי מטפס על הגד־ .הרשת היתד,
קרה כקרח. ה־ד, עלי להצטייד בכסיות. חרקתי שן והוספתי
לעלות. לא הייתי בך אחת עשרה. נעלי לא התאימו לחורי־הרשת.
אולם לבסוף הגעתי אל ביארד ואחזתי בו. זרועותיו
נכרכו על צווארי, והוא לחש:
״זהירות, אדוני; חושבני שאני שותת דם.״
חשבתי על המראה המוזר: גבר דבוק אל גדר־התיל ואוחז
ילד בזרועותיו. מה יהיה אם יבוא המנהל?
לבסוף הצלחנו לרדת, וברגע בו דרכו רגלינו על הקרקע,
פרץ ב־ארד בבכי היסטרי. נשאתי-אותו אל חדרי והינחתי
אותו על מיטתי. הוא נרגע במקצת.
כאשר ד,־תחתי לו קפה׳ פתח ואמר:
״גרמתי לך צרות צרורות.״
רחצתי את ידיו הפצועות מן התיל, וחבשתי אותן.
״אני מצטער,״ לחש בלגמו מן הקפה ובלכסנו בי מבט.
״איזה שד נכנס בך?״

דוק ובחשבון. היו לו כשרונות רבים. הייתי-צריך רק לר כוש
את אמונו.
השתדלתי לנסוך בו את האמונה שהחיים יפים להפליא,
שכל אדם צריך לטפח בקרבו רגשות חמים, שיש משמעות
מי! חדת ללחיצת ידו של ידיד. ספרתי לו על גדולי העולם,
על תקוותיהם, על שגיאותיהם.
אבל לא הכרתי את הוריו, ועתה התחלתי לשוחח אתם
במחשבתי :״מר ב־ארד, חושבני שאתה חרושתן. אני מכיר
את השקפותיך והשקפות אשתך. מורה של בית ספר עממי
חשוב בעיניכסז לא יו תר מכומד. דב:ריו אינם יכגלו־ם
להזיק. הוא אין ואפס.״
לא הייתי מלא מרירות.
״אדון וגברת ביארה הרסתם הכל. מר ביארה אמנם
אפשר לומר משהו לזכותך׳ אבל לא היתר. לך רשות לענות
את הילד, לחקור אותו, לאלץ אותו לגלות את מקום הי־מצאה
של אמו.
״ואפשר לומר משהו גם לזכותך, מרת ביארה שמעתי
שאת יפה להפליא. אולם לא היתד, לך רשות לזנוח את בנך.
הרי את אמו״יולדתו.״
המחשבות הוסיפו לזרום ובעיותיו של ז׳אן לואי הלכו
ונתמזגו בבעיות שלי .״ז׳אן ל אי, הבה ונעזוב הכל. גם
אני הייתי למרמס לבני״אדם. הבה ונשתף פעולה ונשכח את
בל השוכחים אותנו. יש לי דוד. הוא סוחר עשיר באוסט רליה.
הוא רוצה שאסע אליו. ד,תיסע אתי, ז׳אן לואי?״
כאן ניתק חוט״המחשבות. עטפתי את הנער בשמיכה ונ שאתי
אותו לחדר״השינה הגדול. השומר שהוסיף לנחור
בתאו לא הרגיש בנו.

למח ת בבוקר׳ כאשר פקדתי את הילדים, נאמר לי ש־ביארד
חולה. ידעתי זאת ורציתי להודיע את הדבר למנהל.
אולם התלמידים הפסיקוני לפני שהספקתי להתקשר אתו.
בהפסקה נכנסתי לחדר״השינה. מצאתי שם את אשת״
המנהל. היא סיפרה לי שהרופא בדק את הנער ויעץ להע בירו
לבית״ד,חולים של הפנימיה. יש לו חום גבוה.
״האם לא מוטב שיתגעלו את דלת ׳בית־ד,חולים בשעות
הלילה?״ שאלתי.

דאן לוא 3י א רד היה דבו ק
כזבובון אל מרומי \דר־ התיל
של בית-הספי־ .הרחק, למטה.
ניצב מורהו האהוב והבציר בו
לרד ת. אולם !׳אן לוא הקטן
היה מוכרח להמשיך בד ר כו.
רשת החוטים הצוננת נראתה לו
כדרך אל האהבה והאושר -
הדדד היחידה להחזרת אמו
אל אביו.

הוא הניח את הספל על השולחן ופרץ בבכי מ־ .אמרתי
קשוחות:
״אל תתנהג כילדה! חדל ליבב! אם אינך רוצה לספר לי
דבר תוכל ללכת לישון. לא אספר זאת לאיש.״
הוא נרעד. ראיתי כי הוא מתאמץ לספר לי משהו, אך
הדברים פשוט אינם יוצאים מפיו.
״אמא נסעה. אבא אינו יודע היכן היא. אני יודע זאת,
אבל אני לא רוצה לספר לו. הוא חקר אותי וגער בי במשך
כל יום א׳.״
.u׳ i uבמשפחתו. ז׳אן
נזכרתי ברכילות ששמעתי
לואי דיבר בקול רצוץ, רווי דמעות. הוא כ־ 1״ נות כל הכאב
שנצטבר בנפשו במשך שבועות רבים.
״הייתי צריך לשים קצת חלב בקפה שלו,״ חשבתי.
היתד, זאת בעיה מיוחדת במינה, שלא הוזכרה בחוברות
ההדרכה למורים. מה עלי לעושת? על פניו החיוורים של
הנער ביצבצו אגלי דעה. עיניו היו קרועות לרווחה. איזו
תסבוכת! גם אני נכשלתי — לא הצלחתי לרכוש את אמונו
של תלמידי הטוב ביותר. במשך שמונה ימים הצליח הנער
להסתיר ממני את סודו. האם עלי להעיר את המנהל? האם
עלי להזעיק את האחות, או להשיג רופא?
הייתי עייף. פתרתי את הבעיה בהביאי לו חצי כדור־שינה.
הוא לחש חלושות:
״א:י הולך לראות את ׳אמא. אספר לה שהמצב אינו יכול
להמשך. אימר לה שהיא מוכרחה לחזור. היא תחזור...״
כדוריד,שינה החל לפעול. הוא נרגע.
״ז׳אן לואי,״ אמרתי.
״כן, אדוני?״
״הבטח לי שלא תעשה זאת שנית.״
הוא נעץ בי את מבטו כאילו הייתי עשוי זכוכית. אחר
אמר בהיסוס :״אדוני, הכל תלוי במצב ...הכל תלוי במצב...״
עיניו נעצמו אך בטרם נרדם הוסיף ולחש :״רב תודות.״
הוא נרדם. סקרתי את הטבעות הכחולות אשר מתחת
לעיניו, את גבותיו העבותות, את הנמש-־ם הזעירים אשר על
חטמ־; הוא היה חיוור כסיד. בשנה הבאה יכנס לבית הספר
התיכוני. הייתי משוכנע שהוא יעמוד בבחינות על נקלה.
הרי הוא הצטיין בזמרה ובהתעמלות לא פחות מאשר בדק
״הבלים!״
אמרה. היא טיפלה בילדים במשך שלשוים שנה,
והיתד, רגילה למקרים כגון זה; החום גורם להיסטריה, ול עתים
גם למשבר נפשי קל. קרוב לוודאי שהנער סובל רק
מהפרעות בעיכול..
רציתי לספר לה את כל הידוע לי׳ אבל הרגשתי שהיא לא
תקבל את דברי ברצינות. ניסיתי לדבר אל ז׳אן לואי, אך הוא
לא הכירני.
כל אותו יום הייתי טרוד במחשבות. המחשבה על דלתו
הפתוחה של חדר״החולים לא הירפתה מני. בערב שבתי
וביקרתי אצל ביארד. הוא היה עדיין אפוף קדחת. שבתי ל חדרי׳
צנחתי על משכבי ושקעתי בשינה עמוקה.

התרוממתי במיטת־ והעליתי אור. השעה הייתה שתיים
ושלושים. דימיתי לשמוע שאון קל. גופי היה שטוף זיעה
ושני נקשו זו לזו. מה אירע? קמתי וניגשתי אל הדלת. מ תחתיה
הלבינה פיסת״נייר.
צר לי מאד. אבל אני מוכרח לעשות זאת...
הטלתי מעיל על גבי הפיז׳מד, שלי ופרצתי החוצה. התד פקתי
על דלתות נעולות. העליתי את כל האורות.
״מהרו! מהרו!״ זעקתי.
ידעתי שאני מחולל מהומה, אבל דעתי היתד, צלולה לגמרי.
הרגשתי כי משהו נורא עלול להתחולל בכל רגע. היה עלי
הזעיק עזרה. עברתי על פני השומר והפעלתי את כל זרקורי־החצר.
שפעת״האור
חשפה לעיני את ז׳אן לואי התלוי במרומי
גדר״התיל. הוא היה לבוש פיז׳מה ונראה כזבוב קטן, צמוד
אל הכותל.
״רד, ז׳אן לואי ! היה נער נבון ! ״
הרגשתי את עצמי אחראי
איתי את הנער מטפס ועולה
וויתי לנגד עיניו התימימות:
מלא. שאון: בית הספר נעור

לכל אשר התרחש. בדמיוני ר בכל
מדרגות״החלום אשר הת עדינות,
אהבה׳ אם. האויר נת משנתו.

המנהל,
סגניו׳ המורים, התלמידים׳ הצטופפו בחצר. גופות
.עטופים בשמיכות׳ שיער פרוע׳ פיות פעורים, עינים אפופות״
תנומה — כל אלד, נתקבצו לרגלי גדר״התיל. ז׳אן לואי
נפנה והתבונן בנו. פניו היו חוזרים ועיניו שפעו טירוף,
״ביארד!״ קיא המנהל׳ ״היה ילד טוב ורד!״
״אור ! ,איני יכול ...איני יכול...״
זינקתי קדימה ואחזתי ברשת־התיל. החוטים הקרים חתכו
בבשרי. ידים אמיצות תמכו בי מאחור, עזרו לי לעלות מעלה
מעלה.
פתע בקעה מלמטה זעקה אדירה, ובו ברגע חלף על פני
גוש אפל. נצמדתי אל רשת״התיל ושלחתי את ידי האחת
לאחוז בו. אצבעותי גיששו בחלל הריק.
אותה עת נשמע קול החבטה. עצמתי את עיני. לא היה לי
כל צורך להסתכל. ידעתי שביזארד צנח ממרומי הגדר. ידעתי
שהוא מת.
״אדוני׳ אתה יכול לרדת.״
ירדתי. הייתי זקן, שבור ורצוץ. לעולם לא אשוב עוד
לראות את חיוכו. לעולם לא אפגוש בנער כמוהו.

אחרי א ל פיי ם ושש שנים
גמלאת שש.שנים להתגשמות חזון הדורות,
כהתייחד העם כולו עם חדוות קומי
מיותו המדינית, החברתית והכלכלית -
אין ספק שגם אתה תשתתף כמסיכה וכה
יאלצו. אותך -או שתארגן שיאלצו
אותך -לשאת נאום רוטט לביטוי רהשי
הלם הפועם כרגע ההיסטורי. לנואמים
מתחילים כמוך סיפק הצייר מנחם גפן
על גכי עמוד זה ״ כיטויים המהווים ראשי
פרקים לנאום שיבטא כצורה ממצה
ומאלפת את חבלי הלידה של אומה הקמה
לתחייה, מעבדות לחירות ומאפילה
לאור גדול. איך, למשל, תבטא את גודל
הרגע מבלי להשתמש בביטוי ״שעה הרת
עולם״ המתואר כספר? 7אם אינך קשור
קיטר היסטורי לחוט הטבור של החזון
הציוני, תובל להעזר בפתרון כעמוד .14