גליון 864 מתאריך 13 במאי 1954

מו ר ך הראשי :
או רי א בנ רי

m in

את מ נ הי ני הער בי ם ל חזו ת ב מי צעדצה ״ ל ש נערך
ב ר מל ה. א ח רי ז ה, אני חו ש ב, הי ה עו ב ר
לע רבי ם כל חשקל סי בו ב שני, ש לי שי או ר בי עי.

ראש המערכת :
ש רו ם

כ חז

עורך משנה, כיתוב ז

י ש עי הו

ת « ב 1ע !1הםצ 1י ר
לאיוסזרם גיה

דוד הלפגוט, חיפה

עורך משנה, תבנית :
או רי

י בי א

הכתב הראשי :

פרע

הבלם הראשי :

עפנואי • רו!

נ תו

תברי המערכת :

רא׳ נייק » ו ן 1תר־ אבי ב
.אחי דו ב אי חו, ם » חברא *ו ־יי, יאיאיב » ו, י חודזז ג ב אי, גי בחג בי, יייי
( ייד ווי א א רוז
פ עו חמבר קי ם . :עוי ם »ו ־ סניייי. רו חי ו רד, בוזי *ו בי, אושפז־ • אובר. עטו • ניגן. סי ל בי ק שזז.

• ו -ר: ח אוי ס מזח ב א •
»ום יזאראי ב א מ • •

ם״מ ראש מערכת ירושלים
יייינו ינורץ
עורך דפוס :
מנהל מעבדה :
דוד *«־ימ

משה

או ר

מזכיר מערכת חיפה :
או רי דן

מנהל מבצעים :

• י יו חררי

בדרך כלל, אין זה מועיל למערכת של
עתון ישראלי שכל חבריה צע-רים בגיל הגיוס.
בעתון הגון ונורמלי, רוב חברי ה מערבת
הם מעבר גיל הג־וס. אם חכר, לעתים,
צעיר פה או שם, אין זה מפריע י1־
איש. להיפך. חברי המערפת היותר קשישים
יהיו בטוחים שזר, לריבת הצעירים, ונם לטובת
העתון.
אצלנו, קשה להכג •,בכלל עבודה סדירה.
אתה מתכ-נן יגליון מורחב, וברגע האחרון
מחייך בפנ-ך ;••רך הדפוס תוחב לפני פר צופך
צו״תנועו .׳נד,יק. אתה רוצה לשלוח
חי-יה לא־לת. אי ימג־ולד — .והנה מתייצב
לפניך הכתב הראשי חגיש ילקוטים ועטוף
חאקי גפיי ממך להודש ימים. וגם לך, ה עורך,
סלים לקרות כל כיני מקרים.
אולם יש והמגרעה הופכת יתרון. כך זה
קרה, לפחות השבוע. יא היה לנו כל צורך
לתכנן באופן מדע• אר כיסוי מיצעד־דעצמ״
אות לאורכו. שלטונות צד,״ל עשו זאר. בשבילנו.
ודוקא בכשרון רב.
לראשינה דייסה עורכת הקולנוע שלנו,
צירפה ליהידה אשר הוכל עליה להכין אח
הפרסומת למיצעד: הדבר איפשר לנו, בין
השאר, מגע הדוק עם עבודת־ההכנה, בתוספת
ידיעות מדויקות על השינויים שחלו מדי
פעם.
אחר בך היטל על ע רך הדפוס, שהינו
מחצצר ומפקד תזמורת צבאית, להשתתף ב־מיצעד.
זה הבטיח כי יהיה לפחות הבר׳
מערכת אחד שישתתף בחווית המצעד כאופן
בלת־אמצעי לגמרי.
ראש״המערכת, שהוא מפקד מחלקה אי״
שב. גויס עם אנשיו לשמירת, קטע אחד של
המסלול — זווית ראיה מס׳ .3הכתב דראשי
חיפש זוו-ת נוספת, ביקש וקיבל רשות ללוות
בשמיים את אחת הטייסות שביצעו אירוב־מיקה
. .הוא חזה במיצעד מממוס הרווארד.
הצלם הראשי ק בל, כנא־ ,למעמדו, מקום
מתאים לצילומים, לפני הבמה, אשר עליה
ישב, כמובן, נציג המערכת בין המוזמנים.
אולי מוטב להדגיש ששום חבר־מערכת לא
חזה במיצעד העצמאות מבעד לפריסקופ של
צוללת ישראלית.
נקודת־הש-א של יום העצמאות לא היתרי,
בעיני, מיצעד הצבא. לדעתי היתר, ההוויה
המרכזית בנאומו של ראש־ד,ממשלה ברדיו,
יום לפני כך•
עתון זה מתח לא פעם ביקורת חריפה על
משה שרת. יהיה זה אך מן הצדק להלל
במקום הראוי לתהילה. נאומו זה לא היה
בחזקת אוסף־סי-סמאות של פוליטיקאי. היה
זד, נאום של מדינאי — עמוק, מפוכח, גלוי״

מעולם לא אמר איש ממשלתי בצורה כה
פשוטה וברורה את האמת היסודית של חיינו
ז שהפכנו עם של טפילים, אימפריאליסטים
ללא אימפריה, צבור המקיים למה־מחיה
אגדית על חשבון. התרומות וההעני
קווז הבאות אלינו מכיסי זרים.
אנחנו עובדים מעט. אנקנו אוכלים יותר

מדי. מחוץ לכמה נאות״מדבר׳ בעיקר בהת״
ישבות העובדת, ירד מוראל־ד,עבודה שלנו
לנקודת האפס. כקבצן חצוף, נדרה לנו כי
מגיע לנו שיספקו לנו את מותרות. חיינו.
מנסים אנו להעלים מעצמנו כי מפשיטת־יד
מובילה הדרך ליצאנות לאומית, ומשם לסילוק
מבמת־ההיסטוריה.
דרוש אומץ לב לראש־ממשלה, שהוא גם
איש־מפלגה, לאמר דברים אלה. לדעתם של
עסקנים קטנים, זה יכול להזיק בבחירות.
שמחתי שמשה שרת העיז לבטא מלים כה
בלתי־אהודות.
אדם גדל עם תפקידו. רא־נו זאת לא פעם
בצבא. שים אדם בתפקיד אחראי, וברוב ה־מקרים
הוא יגלה־ בקרבו כשרונות ותכונות
שלא חשדת קודם לכן שהם קיימים כלל.
יתכן מאד שמשה שרת עוד יפתיע רבים
מאתנו בתפקידו הנוכחי.
האכזבה האמיתית בנאום בה חינוכי לא
היתת בדברים שנאמרו. בפרק שהיה מוקדש
ליחסי־חוץ, לא חזר שרת אלא על הסיסמאות
הישנות ששוב אין אדם בעולם המאמין
להן, מלבד עצמנו.
אנחנו עם קטן, מוקף אויבים, הרוצה בשלום.
נכון. כל עוד אץ שלום, אין לנו
אלא לסמוך על עצמנו, להיות מוכנים לכל
שעת־חידום. גם זה נכון. אולם אפשר לדרוש
מראש ממשלת־ישראל, בשנה הששית
לעצמאות המדינה, שיסביר לנו, בנאום כה
מרומם, מד, זה שלום — ואיך מגיעים אליו.
שלום אינו דבר שלילי. אין פרושו חו־סר״מלתמה.
אם יפסיקו הערבים להרגיז אותנו,
אין משמע הדבר שיהיה שלום• שלום
הוא דבר חיובי, פעיל cהנכונות לעבוד ו לחיות
עמנו בצוותא, לבנות יחד אתנו חיים
משותפים, להשתלב עם כלכלתנו׳ לאפשר
לנו לקלוט את כל אותם העולים שמיסטר
הנרי ביירוד כה מתנגד לבואם.
כאן לא מועילה מכה על הראש, ומכה על
הראש היא תרופה להרבה דברים. היא יכולה,
לפעמים, לרפא את יריבך מכל כוונה
תוקפנית, לזמן מה. אולם מכה על הראש
אינה אמצעי טוב לרכישת ידידים והשפעה בחברה.
נאומו
של שרת היה מאורע מרכזי. לכן
אפשר היה לדרוש ממנו שיענה על ששאלה
זו — שמבטו יקיף לרגע קם את המרחב
כולו ממעוף הציפור, ולא רק על המיבצר
הנצור ששמו ׳מדינת ישראל.
כאשר ביצעו מטוסי־הסילון את האירוב״
טיקה מעל לבמת״המיצעד׳ פלט אחד מהם
משהו שדמה לזנב של עשן לבן.
״אבא ! אבא ! הטייס מעשן סיגריה?״ ששח
ילד בן שש, שישב מאחורי.
״בן,׳׳ ענה האב, כשפניו רציניות לגמרי.
״עכשיו הוא מגיש אש לחבר שלו ! ״
ואמנם׳ כעבור שניה החל גם המטוס השני
להפליט סילון של עשן לבן, עב־ .עוד יותר.
מן הסתם, עישן הטייס השני מקטרת.

ההולכים לקרב

אלחנן שוייגר, רמת־גן

אם אינ ני טו ע ה, זו הפעםהרא שונ השמפק די
כל ה חי לו ת הקרביים של צ ה ״ ל נו תני ם ר איו נו ת
ל א סת ם ציו נו ת, ל ע תון אז ר חי. א ני,
ר ציניי ם
ל פ חו ת, מברךאתה תו פעה. ה עו ל ם הז ה ה נו ע תון־
הנו ערוכל הנ עשהבצבא חיי בלת פו ס בו מ קו ם
נרחב. ה מ שי כו בז הנםלהבא.

אורי שולמן, תל־אביב
ה דו ״ ח שי כנע או תי ל ח לו טין: עתה הז מן להת חיל
ב סי בו ב ש ני. כיו םיש לנו י ת רון מ כ רי עעל
כל צ ב או ת־ ערב. מחרע לו לית רון זהלע בו רלצד
ה אוי ב, המקבל זרם א די רשלנשקאמ רי ק אי. ה א מי
נו לי. אינ ני שו אףמלח מו תוד מי ם ; היי תי
בעצ מי חייל קרבי ו עו ד ני בני להש רו ת. או ל ם אי ן
לי בל ספקשהפת רון הו אלפ תו ח ב סי בו ב ש ני.
זה הד בר הי חי די ה ע לו ל ל הו כי ח לע רבי ם כי ל א
כ ד אי להם ל ח לו ם על נקמה. בסופושלדבר
זה י ח סו ד לנו ה רב הקר בנו ת ו או לי יאלץאת
הע רבי םלח שו ב על הסדר־ ש לו ם.

מיכאל דורון, ירושלים

לא למען המתכת כלבד
הז ה ) 863
( ה עו ל ם
הצע תו שלאו די זזבנרי
ל הנ היג או תו תהצ טיינו תבצה ״ ל אינ ה מ קו רי ת.
הרבה אנ שי ם ה צי עו או תהלפ ניו. מהם נם א נ שי
צבאפ עי לי ם. אםבכלזאתלא הונ הג הד ב ר,
הרי שי שנן סי בו תמס פי קו תלכד ...איז ה מי ן
חייל י הי הזהה מו כ ן לה קרי בלמ ען ח תי כ ת־ מתכת
יו תרמאשרלמ ען מו ל ד תו ו בי תו?

משה ארנון, תל־אביב
מ ס כי םבהחלט ! הייל שעשהמעשה מי ו הד.
מ גי ע לו ציו ן מיו ח ד. הד בר מ קו בלבכלצב או ת
ה עו ל ם מו ה מ או ת דו רו ת, ו אין ל הני חשכלמ צבי
אי או תםהצב או תלאיד עו מהשהם עו שי ם.

דוד שינפלד, חדרה

צחוק כשלושה העתקים
ואתהפעםהרא שונ השצחק תי ממשממהשכ
תבע מו ם קינן ב מ דו רו ה ש בו עי. ה כוונ ה הי א
ל ר שי מהעל מי לוי ט פ סי םממשל תיי ם ה עו ל ם
הזה ) 863 הו אכלכדנכנס לנ שמהשלהפ קי ד
הממשל תי ש ל רנ ע בי צבץב מו חי החשדש הו א
עבר איז ה קור ם מי וחדל ביו רו ק ר טי ה.

אסתר חלפון, תל׳אביב
לאמו מן קי ב ל תי ממשרד ־ ה דו א ר טו פסאשרע לי
למל או, ל רנ להעתקתכ תו ב תי מ מ קו ם א חד ל שני.
מנ הלה דו ארמו די ע ני ( ב כ בו ד רב) כי א ם
ישבר צוני ש ה רי שו ם־ חינ םשלהעתקת־ ה מ ען י חו דש
ל ת קו פ ה נו פפתשלששהחד שי ם, ע לי למלא
אתה טו פסהמצ ״ בולמס רו ב צי רו ףתש לו םשל
1.500ל ״ י (לירה אחתועוד 500פ ר׳) ל בי ת ה דו א ר
ה קרו ב.
עד כ אן הכל טו ב וי פ ה. א ם כי לנ מ רי ל א
ברו ר לי מדועע לי ל של ם ע בו ר ש רו תהמ ני ע לי
כד ב ר מו בןמא ליו. ה דו ארמקבלתש לו ם ע בו ר
בו ל כ די שי מ כו ר לי מכתבבכלמ קו םשא הי ה.
מהשמ עניין או תי ב מיו ח ד הו א מ דו ע, נו סףלשם.
כ תו ב ת קו דמת. כ תו ב ת נו כ חי תוכו׳ צ רי ד נם לר שו
םאםישבר שו תי מקלטר דיו ומספרר שיון
ש לי הו א ...האםמשרדה דו ארלאיח לי ףאת
מ עני א ם אין לי ר דיו או שמא רו צהה דו א ר
לדע תאם יו כללש מו ע מו סי קהאצ לי כ ש הו א
באלמ סו ר לי מכתב?

נחמן שיריק, יפה

מה ככל זאת קרה?
ב מ דו רהמשק ( ה עו ל ם הז ה ) 862 הו פי עהכתבה

ב תו ר כי ה.
כונ ה
ה מ אי חסתלע בו דו ת סו ל ל
רצה ה עו ל ם הז ה ל פר ס ם על ע בו דו ת סו ל ל כונ ה
ב תו ר כי הואףד אג ל ה שיג אינ פו ר מ צי הבשטח
זה, האם הי ה ע ליו להסתפקב סי פו ר־ ה ב די םהד מיו ני
או צ רי ך הי ה ל פנו ת נם אל סו ל ל כונ העצ מו
ולש מו עמפיו הו אמה הן ה ב עיו תהממ שיו ת וה סי
כויי םהמ צי או תיי םהכ רו כי םבע בו דו ת א לו?
...ל ה פו ד עניין כהר ציני ל אני ק דו טהול הגי ש ה
ל קו ר אי ם תו ךשמחהל אי ד ג לוי הומ פו רשת. הרי

נם כ אי ש־ צבאמק צו עי מצאתי עניין רב ב־דו
״ ח. ל מ ען האמת, הו פתע תי ל קרו אבע תון אז ר חי
חו מרבעלרמהכמעם ־ מ ק צו עי ת. אבל אני מני ח
שי ש לז קו ףאת הד ב ר על ח ש בון ה עו בדהש עו ר כי
ה עו ל ם הז ה אינ ם כל־כך אז ר חיי ם...

רס״ר גדעון לוי, צה״ל
אי לו היי תי ש ר־ הבט חון שלמ דינ תישראל היי תי
מ ת רנ םאתה דו ״ חלער בי תומ פי ץ או תו ב מ או ת
א ל פי ט פ סי םבמ די נו תהש כנו ת. היי תי נם מ ז מי ן

רבקה כצנלסון
וזח׳ לקשרי ציבור, סולל בונה בע״נז, חיפה
העולם הזה מסר על הנוצב הבלהי־נוח שנוצר
על־ידי העברת הציוד הכבד של סולל
בונה לתורכיה, לפני חתימת חוזה לביצוע
העבודות שם. הקוראה כצנלסון האריכה ב־חוות־דעתה,
לא הביאה שום עובדה הסותרת
את תוכן הכתבה.

חינוך גלוי
מלבד כל שארמע לו תי ה, כתב תו ש ל מי כאל
א ל מז עלתע לו לי השלהשח קני תםי מו ן סי לבה
ב ק אן ( ה עו ל ם הז ה ) 863 הנ ה ר שי מ ה חי נו כי ת
ממד רג הרא שונ ה. כן, ר בו תי. חי נו כי ת 1הו אמתאר
אתהא רו חו תהד שנו ת, א ת היין והשמ פני ה. א ת
ה כו כ בי םהג דו לי ם, א ת זזזו תי הן בשל בי ם־ שוני ם־ ש ל־ח
שי פהשלשח קניו ת י פו ת, ובכלזאת — עז ב
אתכלזה וחזר ארצה. א ני שו א ל או תכם: מ ה
יו ת ר חי נו כי מז ה? מ ה יו ת ר חי נו כי כאשר מו ס ר-
ההשכלהע דין כי ש דו ת -העמקה מו רי קי ב, בני-
המש קי םהב רי אי םוצ לי להשפההעב רי ת עו לי ם
והמ תנוונ ת
ה מ צו חצחת
על כלמהש אי רופה
י כו להלה ציג?

ירוחם שביט, עכו
נו עלנפש 1אי לו או ת ה נכ רתחסרת־ בו ש ה,
ה קו ראתלעצמה סי מון סי לבה, הי ת ה חו שפתאת
חזה עלשפתימהשל תל־ א בי ב. הי תההמשטרה
שמה קץ לכ ל הד ברבמהרה. לכ ל היו ת ר הי ת ה
זו כהלת שו מ ת לב םשל או תםהפרח חי םהמס תו ב
בי ם ל או רךה טיי לתמשךכלש עו ת היו ם. א ף
אד ם ר ציני אחדלא הי המכבד או תהבמבט.
כך עלכל פגי ם א ני מ קוו ה...

שולמית ברגר, תל־אביב

מרוץ הדורות
״ כאשרהת רו צ צו יעקבוע שו בכרסהשלרבקה
בת ל בן האר מי ,״ כדכ תו ב ב פי רו ש בכתנ״יתכם
על ה צ ״ כ ( ה עו ל ם הז ה 863 בו שהוכ לי מ ה !
היי א מן כי ע תון ע ב רי י כ תו בכדבר הזה? הרי
יעקבוע שו, אי לו נם היו זוג האק רו ב טי ם ה מו צלח
ביו תרב תו ל דו ת ־ ה אנו שו ת. לאיכ לו ב שו ם או פן
להת רו צץבכרסהשלבת דו ד ם. רבק ה הי תהא חו תו,
לאב תו. שלל בן האר מי.

דן גלבוע, נתניה
הקורא גלבוע צודק. הסליחה עם רבקה
אמנו. לא היתה שום כוונה לפגוע בכבודה.

חזון־כדהות
פ שו ט
כמהנש מו תישל צי פו ר הנ פששלכם?
המצב
או ת ה שו ב ו שו בבע תון.
נסאםלר או ת
הני ע לי די בךשכלפעםשא ני רו א ה צי פורקצת
שכנ פי ה פ רו שו ת לד רו רוב עיני ה
אינ ט ליג נ טי ת.
מבטשל חזו: ה דו רו ת, א ני יו רהבהו הו רג
או ת ה. אבלל שו א. כלפעם אני טו ע ה. א ת הא
ח רונ ה ה רנ תי ל פני ח צי שנ הומ אז השב תי ש די.
מו ף ־ פו ףפנע תי ב צי פו רהא מי תי ת. סתםה לו ם 1
ב א מנ חםנ פן ( ה עו ל ם הז ה ) 863ותחב לי או ת ה
שו במתחת לא!ז. ע כ שי ו א ני מוכןלה צי עפרם
של 500 לי רו תלכל מי שי בי א לי א ת צי פו ר ־
הנפיט. חי ה או מתה.

יוסף קליין, תל-אביב
צלויה, מטוגנת או מרחפת על כנפי החזון.

מכוכה מיותרת
אינ ני יו דעמ ני ןשמעתםעל ״ ה עו בדההע לו ל ה
ל ה בי אבמ בו כהאההא פי פיו ר ה עו ל ט הז ה 851
אין צו רךל היו ת א פי פי ורכ די לדעתמראש
ש ב שנ ה H o iת חו להפסחה ביו ם בו הל חג הפסח
הי הו די. ב דיו ק כ פי ש אי ן צו רךל היו תאפיפיור
כ די ל -ע ת שז ה יקרה שו ב ב שנ ת . 1981
נ כון ש ה סינ ודולאה קו נםו ליו ם ) .שהתכנס בשנ
ת 325ב ני צי א ה (ל א בו ו נ צי ה קבע הנ בלהשה־פ
סהחלאה הו לבא׳ רפסהשל נו. כ די לי צו ר
ת הו ם בין הנ צ רו ת ו בין הי ה דו ת. או לםהאפיפיור
נ רינו רי ת־ 13 בי ט ל, ע ם תי קון ה לו ח הנו צ רי.
אתה הנ בלה הז א ת — כ מו בן. לאכ די ל ה בי א
את ע צ מו ב מ בו כ ה, יאלאב די ל שח רר אתק בי ע ת
הפסחהמהת לו ת ב לו חהעב רי.

מרדכי ד,קד״ תל־אביב
עורך המדור (שלא כמו האפיפיור) בא
במבוכה.

והרי החדשות במלואן

העולס
הבא
ה ש בו עון ה מ צוי ר
ל אי ־נ פו ר מ צי ה

קול ישראל
(כל הזכויות שמורות בהחלט)

מכתבים
ה דו ״ ח על החייל הקר בי העבר׳ ( ה עו ל ם הז ה
) 863ב א בז מן ה נ כון. לא רק ה אז רחדפשוט
רו צהלדעת מי ה עו מדבי נו ל בין צ ב או ת ד אוי ב,
אלא גם ר ב בו ת חיילי מלחמתהעצמ או ת רו צי ם
לדעת מי אלהשתפ סו אתמ קו מםב שו רו ת. מ ב
חינ ה זו הי ה ה דו ״ חמלאכת ־ מחשבת, נ תן ת שו בו
ת ל רו בהשא לו תהנשא לו ת כיו ם.

חיים ששון, חולון
אל ישוש הקורא ששון אלי קר .1לא נקשר
שוס קשר נגד חיל הקשר, טבור 1

מיסהא די ר

ראש המנהלה :

תמר ר פ פו ר ט
( ראהעמוד ) 20

ה כל טו ב וי פ ה. אבלמהבק שר לק שר? האם
ה אי ש היו צאעםמכ שי ר ־ א ל חו ט לקרב אי נונחשב
יו תר לחייל קרבי? רק ב ש בי לזה אני מוכן
ל בו אול פו צץאתהמערבתשלכם.

אין כאןאלאב דו תו ת
ד מו תהמשק הי שרא לי.

ציניות״ ..המסל פו ת

והנה החדשות, ועיקרן תחילה. חגיגות
יים העצמאות הסתיימו בעתוני עתונאים
ב־ 53 ערים, ישובים ותחנות־אוטובוסים.
בנירים אמר שר־ד,פיתוח כי ישראל
שוכנת במזרח התיכון. באילת אמר מפקד
סירת־דייג כי ישראל שוכנת על חופי
ימים. בראש־ד,ניקרה נאם שר־הפנים •י־אמר
כי לא תיתכן עצמאות ללא עצמאית.
בתל־ירוחם אמר סגן־אלוף בצ־לות
כי אין ד,אויר משמש רק לנשימה,
אלא גם לטייס. בתל״אביב אמר שגריר
ישראל בניקאראגואד, כי יחסי עמים הם
דבר חשוב.

ועידת השלום
ההצעה לחיסול מלחמת הודו־סין
על־ידי גילוי רצון טוכ, עריכת
כחירות חופשיות, הקמת
ממשלח מאוחדת, עצמאות,
דמוקרטית, ושוחרת־שלום, גת־קכלה
היום פה-אחד על־ידי כל
המשלחות כועידה.
ג ׳ נבה, יום ד׳ (שרות העולם הבא)

כן חוסכים כי יוצאו כל הפולשים הזרים,
המנסים לכפות על תושבי הארץ
משטר רודני, עריץ ומשעבד,
כמו כן הוסכם שנוהל זה עצמו ישמש
כבסיס לחיסול כל המלחמות שתפרוצנד,
תוך החודש הקרוב בין המסכימים, על
פירושים.
החמשיר היה שד שהצהיר ביום גיל :
״שום מסים חדשים לא נטיל :״
—> ״אך כיצד ,״ הוא נשאל
״התקציב הן הוגדל !״
— ״פשוט: הישנים רק נכפיל !״

סעו 864 nw of,

שהיקח הביס הלך וקטן בשלושה
גלי-הסתערות שנמשכו 57 ימים
שותתים דם (מפה למטה) .היה זה
סיום אבזרי לקרב שריתק אה עיני

העולם בולו, אף
•טלא היתה לו
שום חשיבות
איסטרטגית. בי
כין הרי הודו•
סין לא הוכרע
רק גורלו של
עמק נידח, שאיש
לא ייחם לו
חשיבות. גם לא
הוברע שם רק
אם ישלוט בארץ
הרחוקה
הו צ׳י-מין, הקומהאנוי
לכיס
מוניסט הוותיק
שהפך גיבור ה-
המונים (בתמונה משמאל) או ה־קיסר
באו דיי המושחת, שבילה
את ימי הקרב במועדוני הלילה של
חוף הים התיכון !תמונה למטה).

הכרעה היסטורית בעדת תוצאות
ג)דריות נפלה ב קרב

היא גרמה למפולת נפשית יטל כל
חזית המערב בדרופ-מזרת אסיה,
אחת מנקודות-התורפה החשובות
ביותר במאבק העולמי. היא הבקיעה
בקע מזעזע
שטח הכיס בשלושת
בחומת הברית
המערבית, תקעה
טריז כין ארצות
הברית ו-
בנות-בריתה העיקריות

בה, בריטניה וצרפת.
היא הפכה
את סין העממית
למעצמה
בעלת עט-
דת-מפתח במאהעולמי. בק היא
פתחה את

הגדול, את מטעי-הגומי של
מאלאיה, את הדרך אל איי-אינדו-
נסיה שופעי העושר. היא גרמה לתבוסה
האמריקאית החמורה
כיותר מאז נפגלי
החתסערן ת
לה יבשת סין
לידי הקומוניסטים.
וחשוב מכל:
היא עלולה
לגרום להתפרצות
היצר המלחמתי
בקרב העם
האמריקאי,
שנתפס במבוי
סתום, להביא
על העולם את
הטרגדיה המחלחלת
של מלחמת
עולם מי-

ן gוו לפני חושים מעטים לא היה איש יכול לחלום
U Pכי השם ויאך ביאן־פו ייכנס להיסטוריה, בצו
טוברוק, סטאלינגראו ומונטה־קאטינו.
אותה שעה עמו הנרי נאבאר, המצביא הצרפתי, לפני
מפה גוולה שהיתר. תלויה על קיר מיפקותו, ביקש
מקום מתאים להצנחת חיילים. הוא לא ייחם חשיבות
רבה לפעולה. כל מטרתה היתד, להשיג נצחון קל •מהיר,
שייכנס למחרת היום לכותרות העתונים בעולם, יוכיח
כי הצרפתים (והגנרל נאבאר) שולטים במצב. אצבעו
נעה על המפה, נעצרה ליד צומת־ורכים רחוקה, ששכנה
בעמק מוקף הרים.

במיים Iחיילי ויאט־טין נאלצו לחצות נהר בעלותם על
דיאך ביאן־פו. הס לא נזקקי לחיל־הנדסה. בנשאם על
גבם את הציוד הצבאי החיוני חצו את הנהר ברגליהם.

כאוויר Iמעל למיבצר המנותק. משליכים טייסים צרפתיים אספקה
ותחמושת מן המטוס שלא יכול להנמיך טוס, בגלל האש האנטי־אווירית
של תותחי ויאט־מין המשוכללים, תוצרת ברית־המועצות.

המפקד. הרוזן כריסטיאן דה־קאסטרי, מפקד המיבצר,
ך כמעט אגדה בימי הקרב. הוא לא ניכנע, נפל
כשחוסל המיבצר, הנראה יפה בתמונה למטה.

האשד! .אגדה שניה נוצרה מסביב לאשה היחידה שהחזיקה מעמד
בתופת של דיאן־ביאן־פו — אחות רחמניה צרפתית שבאה לטפל
בפצועים כמה ימים לפני שנכבשו שדות־התעופה בידי הקומוניסטים.

הפקודות ניתנו, החיילים עלו למטוסים, העמק נכבש.
אולם המפקד לא עשה את אשר היה עושה כל סגן־
משנה של צה״ל: לכבוש את רכסי ההרים מסביב,
כדי לא לתת לאויב את האפשרות לרכב על העמק
ממרומי הפסגות. הגנרל נאבאר הצטיין בתכונה האופיינית
כמעט לכל גנרל צרפתי מאז ימי נפוליאון: יהירות
עילאית. הוא בז לאויב. אולי קיוה, בסתר־לבו, כי
סיף סוף יעלה בידו להכריח את אנשי ויאט־מין ד.חמ־קנים
להסתער על עמדות מבוצרות.
אם כן, התגשמה תקוותו מעל למשוער. הגנרל ג׳יאפ,
מורה להיסטוריה צרפתית שהפך מצביא ויאט־מיך, ריכז
מולו למעלה מ־ 40 אלף חיילים, שאומנו וצוידו למלחמה
סדירה.
באותו רגע נחרץ גורל דיאן־ביאן־פו. כלי בוגר קורס־קצינים
יכול היה להסיק את המסקנה: להסתלק כל
עוד אפשר היה להסתלק. הצרפתים שכמעט כל כוחם
בהודו־סין מרוכז בראש־גשר קטן מסביב לעיר הנוי,
לא יכלו להגיע לעמק הנידח ולשבור את המצור.
הנסיגה היתר, מצווה צבאית. אולם צרפת לא יכלה לסגת:
העולם כולו הסתכל. הפרסטיג׳ה הלאומית, התופסת
בעיני גנרל צרפתי את מקומו של אלוהים, אסרה את
הצעד הנבון. הטריקולור*** המקושט בסמלי הגדודים
המפוארים ביותר של צרפת התנופף בעוז, מפקדים
וחיילים התנהגו כמו דמויות מספר־ההיסטוריה. דיאך
ביאן־פו נכנסה למצור, שעתיי היה להימשך 57 ימים
נוראים•

אלוף ה ר כי ב ה בי רחדבש
האיש שהפך לגיבור הקרב ולאגדה בינלאומית לא
נועד לתפקיד זה יותר מאשר נועדה דיאן־ביאן־פו עצמה
לתפקידה. קשה היה לבחור במועמד פחות מתקבל על
הדעת.
כריסטיאן־מארי־פרדינאנד, הרוזן דה־לה־קרואה־דה־קאסטרי,
הוא נצר למשפחה שזכתה לתוארה מידי לואי
ד,־ ,14 אחרי שסלח לה, כדרך המלכים, על השתתפותה
בקשר נגדו. אולם כריסטיאן היה הכבשה השחורה של
המשפחה — מטומטם לא־יוצלח אף בעיני קרוביו, צעיר
שנכשל בבחינות בית־הספר ולכן לא יכול היה להיכנס
לאקדמיה הצבאית, עבר בקושי קורם קצינים, הראה
חוסר כל ענין בקאריירה צבאית ונשאר סגן־משנה משך
15 שנים תמימות — דבר הדומה לשיא עולמי.
שיא עולמי שני השיג בקפיצה לגובה, בשעת
מרוץ סוסים.
אולם משפרצה מלחמת־העולם, נתגלה דה־קאסטרי
אחר — נועז, חסר מעצורים, טיפוס מובהק של קצין־
קומנדו. הוא נפל בשבי, ברח, כמעט נתפס מחדש מפני
שחזר לדירתו הפאריסאית כדי לארוז את כל פרסי־המרוצים
שלו, הצטרף לצבא צרפת החופשית. בשורת
כיבצעים צבאיים עלה מדרגת סגן לדרגת אלוף־משנה,
נשא לאשר, גברת ־אותה הכיר במיפגש אלופי־רכיבה,
נסע עמה לירח־דבש להודו־סין — ועבר ישר לעמדת
הפיקוד של דיאן־ביאן־פו.
כתב השבוע עתון אמריקאי על האלוף ארוך־האף,
שגורלו לאחר נפילת המיבצר ריתק תשומת לב עולמית:
העולם (המערבי) חייב לו חוב גדול יותר משיוכלאי־פעם לפרוע...״
* ויאט־מין — קיצור השם ״תנועת השיחרור של
ויאט־נאם״.
>* דגל צרפת בעל שלושת הצבעים — כחול, לבן,
אדום.

הצרפתים. טייס זה היה אחד האחרונים שהעז ליהננוין טוס מעל למבצר המצומק, כדי
לדייק בהשלכת הציוד למגינים. הוא יצא חי מן הינובחן — אולם מטוסו כמעט התרסק באש
הרצחנית של התותחים האנטי־אוויריים, שהופעלו בהצלחה על־ידי החיילים הויאט־מינים.

הויאטימינים. עוד לפני חוזש האמינו רוב המומחים הצבאיים, וגם הצרפתים, כי אנשי
ויאט־מין אינם אלא חברי־כנופיות, טובים לקרבות גרילה קטנים, אן לא למלחמה סדירה.
תמונה זו מוכיחה מדוע טעו — חיילי הו־צ־י־מין עברו אמוני־שדח סדירים.

בריחת! של דאדס
אולם הטרגדיה האישית של דה־קאסטרי היא כאין
וכאפס לעומת המפולת הגמורה שגרמה דיאן־ביאן־פו
בחזית המערב.
אין ספק שהקומוניסטים יכלו לכבוש את המיבצר
במועד מוקדם יותר. הם דחו את המכה האחרונה,
המוחצת, עד לרגע המכריע: פתיחת ועידת הודו־סין
בג׳נבה,
המכה היממה את צרפת, הפילה אותה ארצה, הוציאה
אותה למעשה מתוך חזית המערב. עצם המלחמה הרחוקה
הפך מזמן מגוחך בעיני רוב הצרפתים: הם שפכו את
דם מיטב קציניהם ואת תוכן קופתם המדולדלת לתוך
מלחמה בה לא היה להם מה להרויח, כי גם במקרה
הטוב ביותר היה עליהם להעביר את השלטון בהודו־סין
לממשלה מקומית. ואילו האמריקאים, ששפכו בשנה
האחרונה קיתון של השמצות על צרפת העלובה, חסרת-
כוח־הגברא, לא גילו כל רצון לשלוח למלחמה זו אף
חייל אמריקאי אחד. על אף הפרסומת העצומה שניתנה
להעברת חיל האויר האמריקאי להודו״סין לא מילאו
האמריקאים כל תפקיד בקרב מכריע זה.
ועידת־ג׳נבה הפכה דו־שיח בין רוסים וסינים מצד
אחד, אנגלים וצרפתים מצד שני. דאלם ברח מן המקום
כמעט במנוסת בהלה. כי ג׳נבה היתר. תוצאת פעולתו
שלו משך שנה: שנה בה הצליח להרגיז את כל עמי
המערב, להוכיח להם שאמריקה היא מעצמה היסטרית
וחסרת־אחריות, ילד המשחק עם פצצת המימן כאילו
היתד. אקדח־צעצועים.
המנוצח האמיתי לא יהיה דאלם, כי אם נשיאו —
דיייט אייזנהואר. הוא הגיע לשלטון אחרי שהאשים את
טרומן בחולשה וחוסר־אונים. אולם טרומן שלח צבא
אמריקאי לקוריאה תוך 24 שעות אחרי ההתקפה הקומוניסטית,
הציל אותה למען אמריקה. הודו־סין, שהיא
חשובה עד אין שעור יותר מקוריאה, תיפול כנראה
לידי הקומוניסטים מבלי שחייל אמריקאי אחד יירה אף
כדור של טומיגן.
שורש המפולת בתכנית הצבאית החדשה של אמריקה,
שקיצצה את הצבא כדי לחסוך מסים, סמכה אך ורק
על כושרה של אמריקה לבצע -תגמול מאסיבי״ באמצעות
פצצות־אטום (העולם הזה .)861 עתה הגיע המבחן:
אמריקה אינה מסוגלת לשלוח צבא להודו־סין. לפניה
הברירה: להיכנע, או להמטיר פצצות־אטום מעל לפקינג
מחר, מעל למוסקבה מחרתיים. היא תצטרך לעשות זאת
לבדה — שום מדינה מערבית אחרת לא תתמוך• בה
בדרך זו.

המל ך וסל גינבה
אולם אמריקה לא תוכל להסתכל בחיבוק ידיים שעה
שחזיתה מתמוטטת. יציאת צרפת מתוך כל חשבון
צבאי רציני תחייב אותה לשים את כל הדגש על הסום
המתחרה: גרמניה. יש לצפות שבשנה הקרובה לא
תחזור גרמניה רק לגדולה, אלא שתהיה המעצמה
הצבאית העיקרית בעולם, אחרי ארצות־הברית, ברית־המועצות
ואולי סין.
חימושה של גרמניה (ויפאן) יגרום לריפוף היחסים
בין ארצות־הברית ובריטניה. לא לשוא נקרא אנתוני
אידן. המלך של ועידת ג׳נבה׳׳ .זו הפעם הראשונה
משתדלת בריטניה לשחק תפקיד עצמאי של ממש, להיות
ראש של גוש שלישי שישתרע מלונדון, דרך פאריס
ורומא, עד בומביי, ראנגון ויאקארטה.
קשה להעריך את כל עוצמת ההשפעה של דיאן־ביאן־
פו, במפלה המוחצת ביותר של המערב מאז ימי מינכן.
דבר אחד ברור: היא שינתה את פני־העולם. כמו בהתפוצצות
של אנרגיה גרעינית, נולדה שרשרת של ריאקציות
אשר תהרוס את הבנין הקיים של שוזי־המשקל
העולמי.

הימיםהאחרונים. אחת התמונות המעטות של המצודה בזמן קרב, שהגיעו לעולם החיצוני. בתמונה נראה בבירור אחד
ההליקופטרים שהוציאו את הפצועים ואילו במרכז נראה ג׳יפ העומד בשוחה שטוחה, שנחפרה כמגן נגד רסיסים. כלי־הרכב, שכלל
גס יחידת־משוריינים קלים, הוטס למקום במטוסי־הובלה כבדים, אולם הגשמים העזים זפכו את האזור לביצה בה שקעו המשוריינים.
הכרזת המלחמה( .למטה, ימין) ״הו קורא לן במלים אלה
פתחה ההצהרה, בה קרא הו צ״־מין את בני עמו למלחמה נגד
הצרפתיב לפני שמונה שנים. מאז לא שקטה המלחמה אף ליום אחד.

ליד המדודה( .למטה, שמאל) תמונה זו, שנמצאה
בכיסו של סגן־משנה ויאט־מיני הרוג, מראה את תכונתו
העממית של הצבא שהתחשל בקרבות לצבא סדיר גדול.

תצפית

במדינה

(כי הזכויות שמורות)

• תכניתו של דוד בן־גוריון למסע אל השלטון המלא מתג
בשת.
בי. ג׳י. תי מן מיבצע תעמולתי גאוני: הוא יעמיד את עצמו במקום ה־ 61
ברשימת המועמדים של מפא״י בבחירות הקרובות, ית 1לציבור את הברירה לבחור
בו יחד עם רוב יציב למפא
או להחזירו לשדה־בוקר.
אם יצליח זוכסיס זה, יעמיד בי. ג את עצמו בראש הממשלה החדשה שתהיה
מפא״יית בלבד, ישתמש ברוב היציב, בין השאר קדי לחוקק חוק־בחירות אזורי
שיבטיח, לדעתו, המשכת הדוב היציב למפא״י משן שנים רבות.

• צפה להופעה משותפת קטנה אך חשוכה של מפא״י
ומפ ״ ם, כאשר תיערכנה, בקרוב, הבחירות להסתדרות הסטודנטים. תלמידי
האוניברנוטיה המפ״מיים שייכים ברובש לחטיבת אחדות העבודה וקרובים לסטודנט
יגאל אלון. הצלחה משותפת בבחירות עשויה לשמש תקדים מעודד למפא׳־י
ולסיעת המעוט במפ׳׳ם.
בינתיים גדל הבקע בין שתי סיעות מפ״ם בכסה מילימטרים נוספים,
אחרי שהקיבוץ־המאוחד סירב באופן הפגנתי להשתתף בטכס ב^ער־הצבא־הארום,
השאיר את אנשי השומר־חצעיר בטכם בודדים ומבוישים.

• קול ישראל עלול לחדול להיות מכשיר תעמולה ממשלתי
בלבד. הוא ישדר גם תעמולה של קרן־הקיימת, קרן־היסוד והסתדרות העובדים,
אם/תאשר הממשלה את ההצעה שהועלתה בעבר עלידי וועדת לבון וחודשה עתה
על־ידי זלמן. ארן, המבקש לו דריסת רגל בשירותי־המודיעין, להפוך את שירות־השידור
לחברה ציבורית 49%הממשלה — 26% ,הסוכנות והקרנות,
— 25%ההסתדרות).
• גברו הסיכויים כי אליעזר לכנה יגורש ממפא״י. יתכן מאד
כי מנגנון מפא׳׳י ינצח את שרת ובן־גוריון גם יחד, יחליט בקרוב, לאחר מאבק
חריף, על הוצאתו. הפעם לא תהיה הסיבה בביתו של לבנה בירושלים, אלא כמה
מנאומיו האחרונים, בהם תקף קשות את מדיניות מפלג תו.
• צפה לאיחוד למעשה של מק״י עם סיעת השמאל, אם יוגשם
ההסכם המוצע עתה, לפיו תיגשנה שתי המפלגות ברשימה אחת לבחירות לכנסת
השלישית. ההצעה מבטיחה לסיעת־השמאל שני מקומות בכנסת מתוך חמשת
המקומות הראשונים בהם תזכה הרשימה המאוחדת — אם תזכה בהם.
• כמעט ואין חשש שתסבול ממחסור בעזרה רפואית, כתוצאה
משביתה ממושכת שתבוא לאחר שביתת־האזהרה של הרופאים השכירים, אשר
תוכרז החודש. הממשלה תציע לרופאים הקלות מסויימות במם־הכנסה, תעלה על
ידי כך את שכרם למעשה, מבלי לסגת סן
העקרון שקבעה לעצמה שלא להסכים
השנה לכל העלאות־שכר.
העם האיש עד הבווה
ברגע שהשרים והנשיא נטשו את במת״
המיצעד ברמלה, נמשכו האלפים ככוח מגנטי
לעבר איש קטן, עטור רעמה לבנה שישב
על הבמה המרכזית. תוך כמה דקות דמה
המחזה לקטע ממחזה מזרחי — שרשרת דקה
של שוטרים צבאיים מיוזעים יצרו חלל ריק
קטן מסביב לאיש ולאשתו, האלפים הצטופפו
סביב. מפעם לפעם נתקל מבטו של האיש
באחד המצטופפים, הוא רמז לשוטרים,
למאושר ניתן לעבור את השרשרת. הוא ניגש
לאיש, לחץ את ידו, החליף עמו כמה
מלים, ואז נבלע שוב בין הקהל, פינה את
מקומו למאושר נוסף.
דוד בן־גוריון, האזרח הפשוט משדה־בוקר,
חגג את נצחונו. הוא, ולא משה שרת, נראה
כמסמל את יום הנצחון. אפשר היה לחשוב
כאילו הצליחו חישוביו, שברדתו לשדה־בוקר
ישיג יותר כוח ממשי מאשר בשבתו במשרד
ראש־הממשלה.
רביסמל בשדה. אולם היתד, זאת רק
התרשמות שטחית. מתחת לפני הקרקע פעלו
זרמים חדשים.
בנאומו ערב חג העצמאות (ראה אגרת העורך)
סיים משה שרת את דבריו בברכה לדוד
בן־נוריון. הוא הזכיר אותו במלים חמות —
מסוג המלים שדוד בן־גוריון עצמו היה רגיל
להזכיר בהן את חיים וייצמן, אחרי שזה ירד
מן הבמה.
השבוע היה ברור לחלוטין כי משה שרת
לא התכונן כלל לשרת כממלא־מקום, כשחקן״
משנה המשתתף ככסיל בהצגה אחת או שת־תיים
כדי לתת לפרימה־דונה לנוח ולהינפש.
מנוי וגמור היה עם שרת להשתרש בתפקידו,

שלום בכל מחיר. אחד ממקורות האינ פורמציה
היה ד״ר נחום גולדמן, שסיפר
על ישיבת צירים יהודיים של הקונגרס
והסנאט האמריקאי ומנהיגים יהודיים של
המפלגה הרפובליקנית, בה נמסר הסבר על
המצב מפי אחד מעוזריו של ביירוד.
ההסבר: לסי הידיעות שבידי שירותי י
המודיעין של ארצות־ הבריח, יפנו הרוסים
את כל מאמציהם ;מרחב, לאחר הנצחת
או השלום בהודו־סין, ינסו להתקרב אל
הערבים בכל מחיר. הערבים יודעים על
תוכנית זאת. המצב מאפשר להם ללחוץ
על ארצות־הכרית, השואפת להקמת פיקוד
איזורי במרחב ולחיסול הסכסוכים המל,י״
ימיים, ולסרב לכרות שלום עם ישראל בת נאים
המתקבל-ם על הדעת.
לאור כל זאת הגיע הסטייט־דסרטמנט
למסקנה חשובה: יש להשכין שלום בכל
מחיר — וישראל תשלם את המחיר העיקרי.
•הנאמנות במבחן. אינפורמציה מענ יינת
עוד יותר הגיעה לישראל ממחלקת
מזרח״אירוסה של משרד״החוץ האמריקאי.
למחלקה זאת נודע כי ברית״המועצות עי״
•מדת לאשר את עלייתם של כמה רבבות
יהודים לישראל • ,מעשה זה יהיה ג׳ססה
ידידותית ויחזק במידה ניכרת את מחנה׳
השמאל בארץ. האמריקאים — כך נמסד
מוושינגטון — יתנגדו לעלייה זאת בכל
תוקף.
ידיעה זאת הדאיגה לא את אנשי משרד״
החוץ בלבד. היא הטרידה יותר מכל את
המנהיגים היהודיים באמריקה. אם תתחיל
עלייה יהודית מברית־המועצות, וארצות־הברית
תתנגד לה, יעמדו יהודי אמריקה
במצב קשה: אם הם יתמכו בפעולת ממשל תם
— תהיה זאת פעולה אנטי״יהודית.
אם יתנגדו לה — תהיה זאת פעולה אנטי

יתכן שתתפנה משרת מנהל
משרד־האוצר. המנהל הנוכחי
פנחס ספיר, עלול להתפטר, היות והוא
רואה בתוכנית הממשלה למנות את זאב
שרף לנציב הכנסות המדינה, שיהיה
כפוף במישרין לממשלה כולה, הבעת
אי־אימון ביכולת המנהלתית של משרדו.

• יחסי הבנק הלאומי לישראל
והממשלה יהיו בקרוב דומים
לאלה של בעל ואשתו לפני
הגט. בין שני הצווים יתנהל מסע רש־מצות
עז, לאחר שתעביר הממשלה את
כל החשבונות שי עובדי־המדינה לבנק
הממלכתי החדש, תעודד את כל הגופימ
והפרטים העושים אתה עסקים לפתוח
בו חשבונות.

• כמה פקידים גבוהים יצטרפו כקרוב לתור שלד באוטובוס׳
כאשד יתבטל הסידור לפיו קיבלו פקידים הלוואות לרכישת מכוניות והו צאות
הנסיעה שלהם כוסו במלואן. לפי הסידור החדש לא תאושרנה כל הלוואות
מסוג זה והוצאות וסיעה ישולמו רק לאלה שכבר יש להם מכוניות — ורק על
נסיעות למקומות, אליהם לא היתה כל אפשרות להגיע ברכב ציבורי.
• אם אתה תעשיין זעיר או בינוני, גברו סיכוייך לפשוט את
הרגל בעתיד הקרוב, לאחר שהקפיא האוצר את האשראי לשלושה חודשים נוספים,
והבנקים הפרטיים התחילו לבדוק בקפדנות את מצבו של כל מבקש הלוואה,
בעקבות שערוריית פשיטת־הרגל של מפעל מראנסמיטיה בחיפה.
• אם תרצה לצאת לחוץ־דארץ בעתיד הקרוב, לא סן הנמנע
כי תקבל הקצבה גדולה יותר של מטבע זר, מאחר ששער־הדולאר והזהב ירדו
למרות הגידול במחזור־המטבע, ובידי האוצר נצטברו עודפים של 30 מיליון ל״י
במטבע זר.
׳ • צפה להתקדמות מכרעת בחקר מחלת-הסרט 1והמלחמה בה
תוך השנה הקרובה למחקר זה התגייס עתה חלק חשוב של חיל״הרפואה האמרי־קאי,
המרכז מעבדות מצויינות ואנשי מדע מעולים, לאחר שהתברר כי המחלה
היא בין הנפוצות בקרב החיילים, עולה לצבא מדי שנה בהון תועפות.
• אם נהנית מן הסרט היפני ״ראשומון״ ,תתמרמי כאשר לא
תזכה ליהנות מסרט יפני שני ״משתר מטורף״ .סרט זה המצטיין באופי אנטי־אמריקאי
חריף ייפסל, כנראה, על ידי הוועדה הישראלית לביקורת־סרטים, המנסה
באיצטלה של נייטרליות בין המזרח והמערב, למנוע הצגת סרטים המשמיצים
את המערב.
• לא מן הנמנע כי משפט קאסטנר יופסק. אחרי שהמשפט
הכניס לבוץ כמה מראשי המדינה וחרס אגדות נכבדות, גברה הדעה בחוגי
הממשלה שהיתה מעות להתחיל בו כלל. יתכן כי הדחיות החוזרות ונשנות
במשפט •אין מטרתן אלא להשכיח את המשפט בהדרגה מעיני הציבור.

משה שרת ודוד בן־גוריון במיצעד צה״ל
לפרימה־דונה אין כפיל

להחזיק את הרסן בידיו — ולהצליח.
כל עוד היה בי. ג׳י. המנהיג, נודע שרת
כאדם המתון משך למעלה מעשר שנים התנהל
המאבק המר בין השניים על רקע זה.
אולם שרת רחוק מלהיות איש מתון מטבעו.
בעיני דיפלומטים זרים נראה לא ם עם עקשן
ונוקשה. אחד מהם קרא לו׳ פעם ,״רב־סמל
בשדה האימונים.״
יתכן מאד שכמו פנחס לבון, שהיה פעם
איש־הבלגה מובהק והפך מאז לנציג הקו
התקיף ביותר, ישתנה גם שרת בחודשים
הקרובים. העיר ח״כ חרותי, ספק ברצינות,
ספק בהומור, :יהיה זה צחוק הגורל אם משה
שרת ייכנס להיסטוריה כאדם שהגיע אל
הירדן !״
מדיניות ידיעות מדאיגות
עוד בראשית השבוע שעבר השלה את
עצמו משרד״החוץ הישראלי כי נאוימיו של
הנרי ביירוד (העולם הזה )863 ,860 לא היו
אלא ם ליטות״פה בלתי״דיפלומטיות של פקיד
משרד״החוץ האמריקני. ראש״הממשלה ושד״
החוץ, משה שרת, אפולו טען שאין ה־א
צריך להשיב לדברי ביירוד מעל במת״
הכנסת, היות ואין זה מקובל ששר ישיב
לדברי פקיד — ויהיה הפקיד גבוה כאשר
יהיה.
השבוע נמוגו האשליות, ובמקומן באה
דאגה חמורה: משרד״החוץ קיבל מכמה
וכמה מקורות אינפורמציה שהוכיחה בעליל
כי נאומיו של ביירוד אושרו על ידי פוסטר
דאלס עצמו, מהווים מסקנה מדיונים על
המדיניות הכלל״עולמית של ארצות״הברית.

אמריקאית — דבר שאינו מן הנעימיב בת קופתו
של מקארתי.
משרד״החוץ הישראלי היה חייב להביא
הפעם בחשבון גם את גורל״המדינה וגם
את גורל יהדות״אמריקה. הדיונים שנערכו
בו השבוע התרכזו בעיקר מסביב לשאלה
אם כדאי לשלוח את וולטר איתן או אז
שרת עצמו לוושינגטון, לפגישה עם דאלס.
אולם פקידים רבים של משרד החוץ היו
פסימיים, אמרו :״זה כבר מאוחר מדי.
ביירוד מגיע השבוע לאיסטאנבול, לוועיי־ת
הדיפלוימאטים, כשבידו הוראות מפורטות —
ומשה שרת, או וולטר איתן לא יוכלו
לשנות מהן כקוצו של יוד.״

די פ לו מ טי ם
•דידים •קדים !־התאריך עבר כמעט מבלי שאיש ירגיש
בכך. אולם לפני תשע שנים בלבד נסתיימה
מלחמת״העולם השניה, הצילו צבאות בנות״
הברית ממזרח וממערב את שרידי הפליטה
במחנות.
בין אלה שזכרו את התאריך השביע
היו 15 אלף איש ואשד, שהתאספו בהרי
יהודה, מול מעלה״החמשה, חגגו ביער־הצבא־האדום
את המאורע. הקהל כלל לא
רק את האוהדים דמושבעים של דגוש
המזרחי, אלא גם את שרידי המחנות —
* סובייטיים הראשונים ששמחו בראותם מדים
* אותה ידיעה מסר בצורה סנסציונית יו תר,
העתונאי האמריקאי הידוע, דרו פירסון,
שציטט מברק של שנרור ארצות״הברית ב מוסקבה,
למשרד וזחוץ האמריקאי.
העולם הזה 864

עבוריס בשער המחנות.
פי ו ת פעורים.אברהם שלונסקי שופע״
חכמות כרגיל, נתן את רשות הדיבור לשגריר
החסון של ברית־המועצות, ניקוליי וואסי״
ליביץ אברמוב, התכונן לתרגם את דבריו
לעברית.
אברמוב, בעל הפנים האהודות הדומית
לפני פרופסור סובייטי * ,קם מבטאו, פתח
בשתי מלים עבריות :״ידידים יקרים !״
הקהל פרץ ב-מחיאות־כפיים סוערות, חייך
על נסיונו של השגריר להשתמש בשתי
מלים ששינן׳ כנראה, בעל־פה. אך כעמר
כמה שניות פערו כל הנוכחים את פיהם,
קא האמינו למשמע אוזניהם: אברמוב נאם
נאום שלם בעברית חסרת שגיאות. את המלים
קרא מן הכתב (באותיות רוסיות) ,אולם
היד, ברור כי הוא מבין את תוכנן היטב.
״ככלארץאחרת הדברים השפיעו
כפצצה (הגדיר שלונסקי :״פצצה של ידי־דות״)
.למחרת היום, כשהופיע השגריר
במסיבת־קוקסייל לרגל חגיו,עצמאות ד*
צ׳כוסלובקי, הוסיף עוד שלוש מלים עב ריות
:״אחד אפם לסובתי.״
כשנשאל על־ידי ׳מאיר יערי מה הניע
אותו למעשהו הבלתיירגיל, השיב השגריי
בחיוך (וברוסית) :״בכל ארץ אחרת איו
זה חשוב. אולם כאן, כשישנו עם המשתדל

לחדש שפה, חשוב לעודד אותו.״
עסקי תונ דו ט ת תמריון
בשבוע שעבר נתכנסו כמה עשרות אנשיב
בחדר קסן, בבניין בית־הדין המחוזי בחיפה.
פניהם היו קודרים, כמו בשעת הלווייה.
ואכן היתד, זאת מעין הלווייה: סקס
פירוק נכסיו של מפעל המשאבות טראנס״
מיסיזז, שפשס את הרגל.
הנאספים־ד,נושים, שנכנסו אל החדר בז־.
אחר זה, נפגשו זו הפעם הראשונה. הם
לא נפגשו עד כה — אפילו לא בסקס
ההלווייה האמיתי שנערך שבועות מספר
לפני כן, בו הובא לקבורה בעל־המפעל,
לאדיפילאב בלומנפלזלבלקו, ששבק חייב
בעזרת גלולות־לומינאל.
כו ח שיכנו?{ .בלקו, סהנדם־מכונית
בעל עבר לוטה בסוד, היה אדם בעל קסב
אישי וכוח־שכנוע בלתי רגיל. הוא הכיר
את בני־האדם, ידע שכל אדם חולם להצ ליח׳
ולו רק פעם בחייו, להשקיע לירה
בעסק ולקבל תחתיה מאה.
הבחנה פסיכולוגית זאת איפשרה לו
לבלקו להשיג כספים ללא כל מאמץ, לאחר
שהכריז על הקמת מפעל מראנסמיסיה במפ רץ־
חיפה ,״למפעל היחידי במינו במזרח
התיכון.״
סיפר אחד הנושים, נהג־מונית, :באתי לבנק
לקבל חמשת אלפים לירות עבור מכירת
מוניתי. הכרתי את בלקו — וכעבור חצי
שעה מסרתי לו את כספי. הוא אמר לי :
.חבל להפקיד כסף בבנק. הוא עתיד להש תמש
בו ולהפיק ממנו רווחים. מדוע לא
תעשה זאת בעצמך?״
* לא לשוא.
באוניברסיטה.

אברמוב

קימד

זמן

היום לא בא. נהג־המונית לא ־,יה
היחידי ששוכנע. הכסף שזרם לידי המהנדס
בן הארבעים׳ יליד״הונגריה, בא גם מכי סיהם
של בנק לדיסקונט, הולנד־אוניון־בנק,
מספר רב של מלווים ברבית ועשרות חוס כים
קסנים. כל אלה חלמו שיבוא יום
וכספם יהפוך למניות, שערכן אינו נופל
מזה של מניות חברת־החשמל, אתא ונשר.
היום הגדול לא בא, במקומו באו הלווייתו
של בלקו והלוויית המפעל עצמו. וכאשר
סוכמו תביעות המשקיעים־ד,נושים׳ התבדר
שבלקו חב לכולם סך של מיליון לירות׳
בה בשעה שערך מפעל״המשאבות ותוצרתו
אינו עולה על מאה וחמישים אלף לירות.
סודן של 850 אלף הלירות הנותרות
ירד אל הקבר יחד עם המהנדס המקסים.
אולם דבר אחד נשאר בגדר וודאות. כל
אדם שהשקיע לילה בט׳ראנסחיסיה, יקבל
תמורתה רק 150 פרוסות.

איל ת
ה•• m iss
אריה פינם היה איש״המעשה, לא איש ה מעשיות.
הוא בא לאילת לפני 4חדשים כנציג
משרד״הסיתוח, ונתקבל בחיוכים ובטפיחות
על הגב. יושבי־אילת היו רגילים לראות את
הפקידים הולכים ובאים. פינם החזיר למברכיו
שלום בלחיצת״יד ברזילית, לא חייך כלל•,
הצליח להקים לעצמו תריסר אויבים שעה
קלה לאחר רדתו מן המטוס.
מספר האויבים גדל מידם ליום: פינם
לא היה פקיד ממשלתי רגיל. הוא נכנס
לפרטי הפרסים של רחיים באילת, ערך
רשימה של התושבים שהפכו את המקום
למשכנם הקבוע — ושל אלה שבאו לאילת
להרוויח כסף ולעקור לאחר ז׳מן למקום
קריר יותר. הוא ראה שהרשימה השניה
גדולה בהרבה מן הראשונה והסיק את
המסקנות הדרושות.
מלחמה בתמיכות. פינס רא־ ,עוד
משהו. הוא נוכח שיושבי אילת מפונקים
על ידי הקלות ותמיכות הניתנות להם מם ע.ם
הממשלה׳ הציע לקצץ אותן יחד עם המש כורות
השמנות שהנהיגו מוסדות שונים.
מתוך כוונה, למשוך פועלים למקום .״אילת
אינה יכולה לחוקק חוקים ותקנות ׳משלד.׳•׳
הכריז פינם בעת אחת הישיבות הסוערות
של המועצה המקומית.
בשבוע שעבר הגיע גל ההתמרמרות נגד
פינס לשיאו ־ .י האילתים קראו את הראיון
שנתן פינס לכתב הארץ בו נאמר כי
תושבי״אילת רודפים רק אחרי הכסף. הת גובה
היתד, מידית: על כתלי״הגנון המקומי
הופיעה כתובת באותיות אדומות: פינס,
היי צפונה !״
פינס עלה צפונה. רבים חשבו שנסיעתו
היתד, תוצאה ישירה של הכתובת האדומה.
אולם הוא עזב את אילת רק כדי להשתתף
בהלוויה, חזר כעבור ימים מספר. פקודתי
הראשונה היתד : ,לנקות את כתלי״הגנון.

המ שק
גישה וום קית
ססיל הורסם ולורנם הלפין לא שמו לב
לקלחת הפוליטית התוססת במרחב, התעלמו

אות קין

Jמאת
מים יעים
״ א׳ אפשריחיות ,״ אמרייי די די אי*יק: ה ר מוז * ,עי ר ה נון
ממשיטי תי ־ א בי ב. שאי תי אותו :״ מדוע? ״

״ תראה ,״ אמריי .״ א רו ח ת * -ה רי ם טו בהעויה 2יי רו ת » ז ה 60 יי רו ת י חו ד ש. סינ ריו תעויות
20יירותיחודשזיחד . 80שכר די רהבעדהחדר . 40יהד . 120 רק בעדכוסותתהאתהמשיט
75נ דו שייום? עו * 20 קי רו ת. א רו ח ת בו קרוערב — עוד . 60יחד . 200״
״ נ ו ,״ אמר תי , .זהעודיא נו ר א. ב חו ר *נו עכמוךיאיפשוטאתהדנימזה
״ ככהאתהחושב .״ אמריי .״ תז כו רכמהעויהישבתבבאר. יפנישאתהמ רני שנעימו
20 יי רו ת. עודפעם, עוד . 20ו מו כ ר חי םישבתשם, אחרתנ היי ם ע בו בי ס. ענד , 200יחד . 400״
״ שכחתקוינועו תי א ט רו ן ו קונ * ר טי ם, ת ח בו ר ה, הי בשה, ה נ עי ה. אםור טיז *יהובו אמר תי י ו .
״ איתדאג .״ אמר נני עיזהזהמ כו ני תעויהיי 120יירותיהודש. יחד . 520 הי בשה, הנעיה.
יחד . 550 הו * או תתר בו ת — יחד . 580מםהכנסה 10
א מו ר טיז *יהועקר תי ש תי שנים<
. 500ועוד 10עיהיואותיחב רי ם — ו הנ היד 600יירות טו בו ת. א ני או מריו .
יי רו ת
היו םקשהמאדיבחוריהת קיי םעיהמש כו רתשיו .״
ו אני ת מי ד ט ענ תי. ו אני חוז ר ו טו עז, שאדסש חי עימש כו רתיעויםיאי ני עיוייה .

ואי איז ה ביי םהתחבאתכיהת בו סהה תו ק פני ת הז אתוכי הי מי ם ה מי מיי ם
או תו
חה־הה — ינברת חוי ־ ה מו עדנויד בו ימזיטוב !
שאי תי כ ש שי ני ע דייז נ עו *ותב כו ב עי ם ט רו פי םאיה
אז מהם * חי ק
א ני מ חזי קמעיייהפ ני מי תבה חי ט 1מזי טו ב !
ה פ רו פ סו רכהדה עי ובו כי ה
נ יו

הה־חה
בן יארוז

*חק ב רי ת ־ מיי ה *חוק ע רי
מ זי ־ טוב 1

תי כףו מי ד כ בי תי אתהפ רו פ סו ר.
זהשמע תי ממשפ חו ת ה כי ה גו נו ת.
ז הו
ב הוי ־ ה מו ע ד !

אמרב רי ת ־ מיי ה
הה־הה I

תני דו מהשת ני דו.
עדשהת חי תי יכתוב .

א ני

טו ב, אז מהזה

הנ קמהמההד־נ די א. געד

ה אי ה ז

ו ה די ק תי א ת

— ז הו ב דיו ק וז קונ ץ, ש דוו קאינברת חוי ־ ה מו ע ד

ה בי ה בנזין. ו ש אי תי :

התרשמ תי

עמו קו ת

שינ ברת

ו בו נ נו ת

ביכדמ * חי ק !

מזי -טו ב

מ ה הו מור

נוי ד ה הבת

שי ש

בעב רי ת

ווווווווווווווו!ו!וווווווהוווווווווחווווווווו!ווו!|

מן העובדה שפעילותם בישראל עלולה ל קומם
את מדינות״ערב נגד החברה בד, הם
עובדים — חברת הפלדה האנגלית הידועה
סטואד אוסבורן. הם היו רק אנשי עסקים׳
ועיניהם ראו רק עובדות עסקיות פשוסות :
מדינת ישראל צורכת מקדחים וסכיני הריסה
בסכום של חצי מיליון ל״י לשנה׳ ושכר ה עבודה
בד, נמוך משכרו של הפועל האנגלי.
ישראל זקוקה איפוא למפעלי״מקדחים משלה.
השבוע עמדו הורסם והלפין והתבוננו ב״
נצזעון גישתם העסקית: המפעל־הבן של
חברת סמואל אוסבורן שהוקם בהרצליה.
ר,מקדחים הראשונים שיצאו מן המכונות היו
קטנים — בני 2עד 25 מילימטר — אך ב רבות
הימים יוכל המפעל לייצר אפילו מק״
דחי״נפט — אם ימצא נפט בישראל.
לא היה זה גצחונם היחידי של שני האנג לים
העוזרים לפוליטיקה. שבועות מספר לפ ני
כן השפיע חיידק״הביזנס שלהם גם על
הבנק אוף אמגלנד׳ שאישר, זו הפעם הרא שונה
מאז סיום המנדט׳ סכום של 30 אלף
לירות סטרלינג להשקעה במפעלם הישראלי
— ללא כל חשש שמדינוח״ערב יטילו עליו
חרם.

ע ל שנים ו שלו ש ת
ישנם שני דברים אשר אין אדם מוכן להשאיל
אפילו לידידו הטוב ביותר « אשה
ומברשת שניים.
על שני דברים אלה הוסיף שמואל זקם,
בעל בית־ד,חרושת ורשת בתי־המסחר משי
זק ס, גם דבר שלישי: מפעל צביעה ואש־פרה*
.הוא הגיע למסקנה שמפעל למוצרי״
משי עדינים צריך להיות קשור עם מצבעה
שתעמוד אך ורק לרשותו. אם תטפל ד,מצ בעה
גם באריגים עדינים פחות, עלול טיבו
של המשי לרדת.
זקס לא הסתפק במסקנות מופשטות. הוא
הפך לשותפו של שמואל קליד, בעל מפעל
הצביעה והאשפרה ארגמן — הגדול ביותר
מסוגו בארץ. הוא השתעשע בתקוות כי ה כסף
שהשקיע בארגמן יאפשר לו להחזיק
ברסן־הנהלת-המפעל, למנוע בעד חברות־סקם־
טיל אחרות מלהשתמש בו.
כמקום חשכתה, חוזים. התקוות נת בדו
כבר בראשית השותפות התברר שאם
יטפל ארגמן רק במוצרי משי זקס, תעמודנה
מכונותיו הגדולות והמשוכללות באפס
• וזצהליך הכימי
אריגים.

הסופי ישל זזיזוק-׳ה־

הסיכסוך פרץ׳ הגיע לשיאו בשבוע שעבר,

העולם הזה 864

בעב רי תישה 1םזר

חכיהת חיי מז ה שי די די ב רי ת ־ מיי הבאאייבם רו * ה * וי עתואמריי: הה־חה־ח ה I
עיזהחטפ תי א ת כו בעוואכיתיאו תו ב מ קו ם א רו ח ת בו קר — .מ ה דוה־חה־חד — ,שאיתי

ת ע שי ה

״חכר גמל, דומני שאיש זה הילד אחרינו לכר מקום!״

ו מ כו בדעי

כ י יו דעיובאחד

מעשה רוב ימות־השבוע. למנהל המפעל,
אברהם קליר לא היה כל רצון להפסיד כסף.
הוא בחר בקטנה בשתי הצרות, גילה נכונות
להסתכן בסיכסוך עם שותפו, חתם על
חוזים עם מפעלי״טקסטיל אחרים.
כאשר הטיחו זקם וקליר את טענותיהם בפני
שר המסחר והתעשייה, פרץ ברנשטיין. השר
לא נ־סה לפשר ביניהם, אולם אותה שעה
כבר היה ברור לכל שקליר לא יוותר וש־זקם
ילמד לדעת כי מפעל משוכלל וגדול
לצביעה ואשפרה אינו דומה לאשר — ,או
למברשת־שיניים.

עדו ת

האדם השקט

הרוח החמטינית נשאה תמרות״אבק על
פני רחוב ברנר, המרוחק ממרכזה של
רעננה. בקצה הרחוב, בלבחלקת־אדמה
מוזנחת, ניצב צריף שומם.
שש שנים קודם לכן עבר הצריף מיד
בעליו, אלימלך מיכרובסקי, איבד
ליד :
את בנו במלחמת״העצסאות, החליט להש כיר
את המקום האפוף זכרונות לעולה
חדש — מיכאל כץ.
אולם אדם המכבד את עצמו אינו מס כץ
נרשם
בישיבה בצריף. מיכאל תפק לשיכון העממי. מולו שיחק לו: הוא זכה
בהגרלת״הדירות כאחד הראשונים בתור.
הדירה החדשה והמרווחת עמדה בגמר בניינה.
בינו לבין הרווחה עמד רק מכשול קטן :
סכום של כמה מאות לירות, שהיה צריך
לד,שת.של לקופת״השיכון, לפני הכניסה
לדירה.
כץ היה מוכרח לפרוץ את המכשול ויהי
מה• הוא חסך קצת כסף בהפסיקו לשלם
שכר״דירה, רמז למיכרובסקי ברוב דמות
שהוא מוכן לפנות את הצריף תמורת סכום
כסף מסויים. אולם בעל״הצריף סרב בכל
תוקף. לדידו היה כץ יכול להישאר במקום
עד שיעלו עשבים בלחייו ובצריף גם יחד.
סוס שחור״לכן. אפשר היה לצפות
שמיכאל כץ יתיאש מלקבל כסף תמורת
פינוי הצריף׳ עבורו לא שילם אף פרוטה׳
ינסה להגדיל את רווחיו ׳מעבודתו: שיווק״
ביצים בעזרת עגלה וחמור קטן. אולם
הוא לא זנח את תקוותיו, החליט לדלג
על כל המכשולים בעזרת סום שחור״לבן
הנראה לעתים קרובות באופק הישראלי.
וכך אירע שבאחד הימים הופנה למיב״
רובסקי מכתב מוזר. הכותב הילל את
השקט השורר ברחוב ברנר, סיפר לו בסודי
סודות שמיכאל כץ מתכונן להכניס לצריפי
משפחה מעולי״עיראק, המטופלת בחמישה

חקירה גויוותדת

שוחד ב שו ק הכדמד

סדר בכל מחיר

שוק־הכרמל, במרכז תל־אביב, קדח מהתרגשות. הפעם
היה משהי שונה מו הרגיל בצעקותיהם של הרוכלים,
שפילחו את האויר הרווי ריחות דגים מלוחים וסירות
מרקיבים גם הנוף נשתנה במקצת: טנדרים ירקרקים פשטו
על פני השוק, פלטו מקירבם שוטרים, שעברו מדוכן לדוכן,
גבו עדויות מדוקדקות,
נושא החקירה היה הפעם אחיד: הפעילות רבת־המרץ
והיוזמה שניהלו שני פקחים עירוניים משך שמונת החודשים
האחרונים. העדות המרכזית והטיפוסית ביותר יצאה מפיו

פקח שלמה קירשנר
הוא לא ידע

של אליעזר לאזאר, גבר צעיר וארך־רגליים, בעל חנית
לפירות יבשים

חצי קי לו שזיפים
פקח ראשי גרשון אשכנזי ופקח רגיל שלמה קירשנר
היו אוהבי־סדר מטבעם. הם החליטו לחסל את התוהו ובוהו
השורר בשוק — בכל מחיר. רוכלים שעמדו בקרבת מרכז־העיר,
במקום טיב מבחינה מסחרית, מצאו את עצמם לפתע
במקום נידח ושומם מלקוחות. מקומם לא נשאר ריק. הוא
נתפס — ללא כל סיבה נראית לעין — על ידי רוכלים
אחרים, שעמדו קודם לכן במקום נידח.
אחרי עבודה מאומצת לאורך כל החזית הגיע פקח ראשי
גרשון אשכנזי גם לחנותו של לאזאר. הדוכן שעמד לפני
החנות נראה לו גדול מדי. הוא פקד לסלק אותו, הציב
במקומו שני רוכלים, יצר עם לאזאר מגע ראשון, לא־ידידותי־ביותר.
אולם
אשכנזי וקירשנר היו גברים טובי־לב הם רצו
להדק את היחסים עם העומדים תחת פיקוחם — בכל מחיר.
על כן התחילו לבקר בחנותו של לאזאר, ללוות את ביקוריהם
בבקשות צנועות, כגון »תו לי חצי־קילו שזיפים !״
מחיר חצי־קילו שזיפים לירה וחצי. אשכנזי היה מושיט
ללאזאר חצי לירה — מקבל 500 פרוטות עודף. הוא אהב
לקנות גם כמויות גדולות של פרג. לעתים היה מבקש חצי
קילו, ללא כל התחשבות עם העובדה שאפילו נשים עשירות
קונות פרג בגראמים.
״הוא לא ידע את ערך־הכסף,״ ציין לאזאר במרירות,
בזכרו שהוא הפסיד, כתוצאה ממסחר מיוחד במינו זה,
למעלה ממאה לירות תוך חמישה חודשים .״אך לא רציתי
לקלקל את היחסים אתו.״

שפר D 1m r3 .׳ n
לאזאר טעה. במהרה התברר שאשכנזי ידע היטב את
ערכו של כסף. כאשר נואשו שני הרוכלים שהוצבו במקום
הדוכן מלמצוא פרנסה והסתלקו לאי־שם, פנו לאזאר ושותפו,
שלום מזרחי, לאשכנזי, בבקשה לשיב ולהקציב להם את
שישה ילדים, טען בנימת־התנצלות :״אף
על פי שאין לי שום דבר נגד אחינו שבאו
מעיראק, הייתי שמח לו היה אפשר למניע
הכנסת משפחה כל כך גדולה לצריף שלך.״
הפיתרון שהוצע על ידי האלמוני, שביב־להיקרא
בשם ״שכן של רחוב ברנה״ היד,
פשוט: מיכרובסקי ישלם לכץ סכום מסוייב
בהקדם האפשרי, הצריף ישוב. לרשותו,
השלום והשלווה לא יופרו.
בשבוע שעבר התברר שבחירת הסום
לא היתר, מוצלחת. אלימלך מיכרובסקי לא
זועזע מפחד, לא הועבר לבית־ד,חולים.

המקום, קיבלו תשובה מוזרה :
״אשלח לכם את קירשנר. תוכלו למצוא
משותפת.״
קירשנר לא התמהמה. כעבור שבוע ימים הופיע בחנות,
דיבר בשפה בינלאומית :
״כמה שווה לך מקום זה?״
״נקוב את המחיר !״ השיב לאזאר קצרות.
״מאתיים לירות.״
באותו זמן היו ללאזאר מאתיים גרעיני חמניות או דלעת,
אך מאתיים לירות לא נראו אפילו בחלומותיו הטובים. הוא
ביקש ארכה, התיעץ עם שותפו, נתן לקירשנר למחרת היום
תשובה ברורה :״אין לנו כסף. תוכל לקחת את המקום
בחזרה.״
הדברים פגעו בנימי נפשו העדינה של קירשנר. הוא לא
תאר לעצמו שכבודו, כבוד פקח עירוני, יושפל עד־כדי־כו.
הוא יצא ברוגז.
היתר, זאת תחילתה של מ#ומת־עצבים מרתקת. מדי בוקר
היו אשכנזי וקירשנר מופיעים מול חנותם של השותפים,
מנפנפים בידיהם, כאומרים להציב כמה דוכנים במקום הפנוי
שלפני החנות.
אילם הנפגעים העיקריים מן המאבק היו עצביהם של
הפקחים עצמם. שוק שלם על כל המונו וסירחונו היה מוטל
על כתפיהם ד,מזדקנות. היה הכרח לסיים את הפרשה —
בכל מחיר. על כן אזר אשכנזי עוז, חצה בוקר אחד את
הכביש, ניגש אל לאזאר.
״שלום,״ אמר רכות ,״יש לך חצי קילו אגוזים ז״
בדרך כלל היה לאזאר נותן לו קצת פחות מן הנדרש.
אולם הפעם דייק במשקל, קילל חרש והוסיף בקול :״אני
מקווה שבזה השלמנו.״
״אתה לא בסדר, לאזאר. מה פירוש הדבר שאני שולח
לך את קירשנר ואתה אומר שאינך יכול לשלם? אם זה
קשה לך, תוכל להשתוות אתנו.״
הם לא השתוו. אשכנזי הוריד את המחיר ל־ 150 לירות.
לאזאר סרב. הוא הציע 100 לירות. אשכנזי סרב. ההחלטה
נדחתה לשבוע נוסף.
אתו

שפה

החו 3ש ר.י ק 1לקלה
בינתיים הגיע חג־הפסח. מזרחי ולאזאר התיעצו, הגיעו
למסקנה כי עשרת בני־משפחותיהם זקוקים לכסף יותר מאשר
כיסם הרחב של הפקחים. מזרחי לקח לו חופשה לשלושת
ימי חול־המועד, ושותפו נשאר בודד מול הטרדותיו הבלתי
פוסקות של קירשנר.
ביום החמישי של שבוע־הפסח שב קירשנר וביקר בחנות
הפירות היבשים. הוא דרש כסף בכל תוקף, גער בלאזאר :
״אתה מקלקל לי את החופש !״ לאזאר התעצבן. לא היה
לו כל רצון לקלקל את חופשתו של יצור כל־יכול כפקח
עירוני, הוא הבטיח להשיג את הכסף כעבור שעה, עלה
על אופניו, נסע ליפו, שם עסק שלום מזרחי בסידור
המחסנים.
״שלום,״ אמר במרירות ,״זה נמאס לי ! אני לא רוצה
לחזור לחנות !״
עתה הגיע תורו של שלום לעלות על אופנים. הוא נסע
לחנות, הודיע לקירשנר רי איז להם כסף וכי הם זקוקים
רק למנוחה. הפקזדהשליח הסתלק כלעומת שבא.
למחרת, ביום ששי, הופיע במקום אשכנזי בכבודו ובעצמו
והסתער על לאזאר ברוגזה :״מה זה אתך? אתה ברוגז
אתנו? אתה צוחק מאתנו ושולח לנו את השותף שלך?״
״מה אתה רוצה, מר אשכנזי י״
״אני רוצה שתאמר לי מה החלטת לעשות. אתה יודע
היטב שאם ארצה, אוכל להוריד לך את השולחן ולהכניס
למקום שני אנשים אחרים. אתה יודע שיש לי כוח לעשות
זאת״
״מה אתה רוצה?״ חזר לאזאר על שאלתו.
״אני רוצה לדעת אם תתן לי כסף.״
״שלח אלי את קירשנר בעוד שעה. הוא יקבל את
הכסף.״
קירשנר היה בחופש. אולם רוחו של אשכנזי קצרה: הוא
אמר שיביא לקבל את הכסף בעצמו.
במשך אותה שעה קצרה התפתחו המאורעות במהירות
קולנועית. לאזאר הגיע למסקנה שאם ידאג הוא לעתידם

לעומת זאת החליף שכן של רחוב ברנר
את מקומו מבלי לקבל אף פרוטה: מיכאל
כץ עבר לדירתו המרווחת בשיכון עממי,
רעננה — מקום שקט לחלוטין.
עולים שוו״קבאילת
המרחפים נעצרו. הדלת נפתחה. אחד ה ראשונים
שירדו במדרגות המטוס היד, ה כלב
הלבן־מסולסל בילי, שמשך אחריו ב רצועה
את גבירתו התמירה, טלילה. בילי

של שני הפקחים, לא ידאג איש לעתיד בני־מששחתו. הוא
שלח את שותפו להוציא 150 לירות מהבנק, אחר סגה למטה
הארצי של המשטרה, סיפר חלק מן הפרשה. השוטרים האזינו
לדבריו בעניין, רשמו את מספרי שטרות־הכסף שבידו, מיהרו
לשלוח לשוק־הכרמל שני אנשי־בולשת.

צח 1קקצר
כשהגיע לאזאר לחנותו וראה את שני הבלשים עומדים

חנווני אליעזר לאזאר
ערכו של כסף

ובודקים את הגרעינים, רמז בידו לאשכנזי, שעמד מעבר
לכביש. הפקח הראשי צעד בבטחון, נכנס לחנות, קיבל מידי
לאזאר את 150 הלירות — פרי המאבק הממושך והמפרך —
ברך אותו בחג שמח ופנה לצאת.
בו ברגע הרפו הבלשים מן הגרעינים הטעימים וחסמו
את דרכו. הוא הכיר אותם, לא איבד אף רגע, הטיל את
שטרות הכסף ארצה, כיבד אותם בברכת שלום חמה ולבבית.
אולם הם השיבו לו בקרירות, הזכירו לו שהם אנשי־משטרה.

אני מהמשטרה !״ קרא אשכנזי בהחווירו כסיד ,״מה
אתם רוצים ממני, חברה? אתם צוחקים !״
היה זה צחוק משטרתי קצר, ויום שמחה גדול לרבים
מאנשי־השוק. הם העתירו נשיקות על לאזאר, גילו לשוטרים
שגם כספם שטף בזרם איתן לכיסם של שני הפקחים.

שלז ש מלים 13ד ד1וז
בסך הכל גבתה -המשטרה
בתוכם :
• חיים צילי, שסיפר על 125 לירות שלו שהגיעו לידי
הפקחים, ועל סרביס יפני שנדד מביתו לבית קירשנר.
• משה כהן שסיפר כי נאלץ לשלם לשני הפקחים 200
לירות, תמורת דוכן קטן שקיבל.
לאחר שיחרורם בערבות לא הוסיפו אשכנזי וקירשנר
להשליט סדר**־שוק, נשארו לשבת בביתם על חשבון חופשתם
השנתית.
בביתו, קרוב לשפת־הים, עישן שלמה קירשנר סיגריות
בעצבנות, לגם מרק מתוך צלחת פשוטה, שבאה במקום
הצלחת היפנית העדינה שהוחרמה, הכריז קצרות . :אין
לי מה לומר על הפרשה״
לחברו, גרשון אשכנזי, היה מה לומר. הוא החליק על
חולצת־הטריקו הצהובה שלו, פלס שלוש מלים בודדות :
״הכל מצוץ מהאצבע !״
מוזר הדבר שאנשים כה רבים בחרו למצוץ דווקא את
אצבעותיהם, בו בזמן שעל מכניהם מונחים מטעמים ערבים
יותר לחך.

רחרח באוויר הלוהט: היה זה ביקורו ה ראשון
באילת.
בין אלה שהלכו בעקבותיו היה אדם כבד־גוף׳
לבוש מכנסי״חאקי וחולצת״חאקי מ כופתרת
למחצה. זאב יוסקוביץ (ראה ב־
1זדינה< הביא את אנשי תיאטרון אהל להציגי
את !החייל האנזיץ שווייק באילת, ערב יום״
העצמאות.
השחקנים היו מופתעים. הם חשבו ש יהיה
עליהם להופיע תחת כיפת השמיים, ל אור
מדורות, בליווי מוסיקלי של יללת ת נים•
,במקום זה הובאו לאולם הגדול של בית־

עדויות משמונה

רוכלים.

החייל׳ המצוייד בבמה קסנה׳ אך עמוקה ל מדי.

הקהל הופתע. הוא חשב שיהיה עליו
לעמוד בתור, לקנות כרטיסים יקרים. במ קום
זה נאמר לו שההצגה תינתן חינם אין
כסף: היא אורגנה על ידי תלם (תיאטרון
למעברות) ,אשר יוסקוביץ משמש כמנהלו,
מזכירו והנער השליח שלו.
״זוהי הדרך היחימ
געה דו ק.
דה להחזקת התיאטרון על התקציב בן 90
אלף הלירות, הניתן לנו על״ידי הסוכנות,
(המשך בעמוד )12
העולם הזה *64

m₪mחנת הרככת בצפץ תל־
Iאכיב.330 ,

כאן מתחיל יום העצמאות מוקדם
מאוד. דמויות מטוי־י־טשות מסתובבות בערפל,
מכורבלות במעילי־עור, אפודות, סמיכות.
רק פרט אחד אחיד: כובע הטמבל של
חיל־ד,מילואים. גם זה, בעצם, אינו אחיד כל-
כך. ישנו הרס״ר הרזה והישר כמו סרגל,
בעל השיער המכסיף ! הוא חובש את הכובע
כמו צייד טירולי. החנווני השמנמן משתדל
להשוות לכובעו אופי של מגבעת מכובדת
ואילו אהרן, פועל־ד,בניין, לובש אותו כמו
סתם כובע טמבל. אפשר לסלוח לו: הוא
בוודאי שכח שכובעו צריך להביע את הוד
המאורע הגדול.
ליד הרציף עומדת רכבת־נוסעים, נושאת
שלטים: לחיפה. סתם בילבול ביורוקראטי,
חשבנו. העובדים לא סרחו, כנראה, להסיר
את השלסים מהרכבת אשר צריכה להסיע
אותנו לרמלה. חשדנו בכשרים. הרכבת באמת
נועדה לנסוע לחיפה. אותנו העלו על
רכבת שאלוהים ובעלי בית־ד,חרושת האנגלי
ייעדו אותה להעברת משא מעורב — 12
סוסים ו־ 60 איש לקרון.

קצה העיר רמלה6.00 ,

אנחנו כבר עומדים — אלפי חיילי־מילואים,
לאורך כמה קילומטרים — ומחכים ללקוחות.
משני צדי הכביש מתוחה גדר תיל ועלינו
לשמור שאיש לא יחצה אותה. בינתיים
מרשים לנו לשבת על האדמה ולאכול
את הכריכים שהשק״ם הכין עבורנו. ד,מ״פ,
מחנך פדגוגי בימי חול, עובר ומפציר :״ודיל
אחד על כל עמוד של גדר התייל. כל חייל
צריך לשמור על העמוד שלו.״ אפשר לחשב
שמישהו עומד לגנוב את העמודים.

שטח ריכוז היחידות הצועדות7.45 ,

כביש ירושלים הישן, העובר דרך לטרון.
משני צדי הכביש משתרעים אוהלי היחידות.
הן נמצאות כאן מאתמול בצהרים.
אנשי התזמורת הצבאית שלי יורדים מהמכוניות.
אני מתייצב בפני מפקד יחידת־הצנחנים,
רב־סרן מוצק, חייל וותיק שחכר־תיו
עוד מימי הגדוד הראשון של הבריגדה.
משך כל המיצעד נהיה צמודים אליו.
כבר ברגע הראשון מבהיר לי המפקד כי
אין לי עסק עם סתם קבוצת חיילים, אלא
עם צנחני ישראל בכבודם ובעצמם. פקודת
המיבצע קבעה מהירות של (16 צעד לדקת
זה לא מספיק מהר בשביל הצנחנים, הוא
קובע לי מהירות של 125 צעד.
מסביב, המולה אדירה. בכל פינה חאקי.
פה ושם כומתות שחורות של תותחנים,
אדומות של צנחנים, ירוקות של משטרת
הגבול ; כל •אחד מצסחצח. יחידות שלמית
מתרגלות לקראת המיצעד. ישנה התחרות
רצינית על גביע הרמטכ״ל, שינתן?יחידה
המצטיינת במיצעד. רק הגמלים של חיל־המיעוטים
אינם מתרגשים. הם כורעים להם
בנחת, לועסים משהו. בוודאי כמה עלי־לענה
שאגרו בימי השפע בנגב הרחוק.

החצוצרות הריעו. הרגלים רקעו. הדגלים התנוססו בגאו
באוויר. שורות שורות. של חאקי ופלדה, הציגו א1
נשקן. אלפי ורבבות התאספו ברמלה לראות א1

צה״ל צועד

הצנחנים בטוחים ש״הגביע הוא שלנו התזמורת נותנת לאמונתם ליווי מוסיקלי. כולם
שמחים. אנחנו מנצלים את מצב״הרוח וסוחטים מהמפקד הבטחה שיטים אותנו לאילת.

בדרן• לרמלה 900 ,

עד בית־דגון כולנו עם אחד — מכוניות, אופנועים, אופניים. הכל מקושטים בדגלונים.
אחד מרוכבי האופניים לא מצא מקום לדגלונו, מחזיק אותו בפיו.
בבית־דגון עומדים שוטרים, מפרידים בין החיטה והמוץ. התנועה הרגילה נמשכת בדרך
הישרה לרמלה. אולם המיוחסים, שמכוניותיהם מסומנות בתוויות־חניה מיוחדות המבשרות
כי בעליהן ישבו על הבמה, מופנים דרומה, לעבר סיבוב ביל״ו־רמלה.
המיוחסים אינם כולם מעור אחד. להיפך. יש בהם מעמדות שונים. יש מיוחסים־מיוחסים־
מאד, בעלי תווית א׳ — שגריריב ושרים שיורשו לחנות בקירבת הבמה. יש מיוחסים־מיוחסים־
למדי, כגון חברי־כנסת, הנושאים תווית ב׳ .ויש מי-וחסים־סתם, שאיש אינו מתיחס אליהם
ברצינות, בעלי ג׳ עלובה, שיצטרכו לעבור ברגל את 200 המטרים ממקום־חניתם לבמה.
כשני קילומטרים מרמלה הופכת השיירה לנחש שבלע ארנבת, נע רק בקושי. בני הישובים
הסמוכים, ההולכים ברגל בצדי הכביש צוחקים ליושבי המכוניות, העומדים במקום ומשמיעים
לעצמם, מן הסתם, קללות מיוחסות.

קצה העיר רמלה9.00 ,
מתחילים להרגיש כי אכן ישנה שמש בשמים. מאחורי גדר־התיל מצטופפים אלפים. קצת
יותר רחוק, בשדות, עומדות מכוניות־משא המשמשות במות״תצפית לבעליהן. על אחת
המכוניות נערך אפילו שולחן וכל המשפחה סועדת את לבה בנחת. זה ארגון !
הלל אבינועם, המתאגרף השחרחר והגבוה, הממלא כיום את חובתו למולדת ושומר על

עמוד של גדר־התייל, מסביר לי שהיא ״שוגר״ האמיתי. העולם הזה הדביק את הכינוי בטעו
לאברהם לוי, אף הוא מתאגרף. הוא מסביר איך קיבל את הכינוי :״כשאדוארד ג׳י רובינס
ביקר בארץ, ראה אותי מתאמן וקרא לי שוגר הישראלי.״
הבטחתי לתקן את המעוות. תיקנתי.

שטח ריכוז היחידות הצועדות9.00 ,
מחכים.
התורנים מחלקים את מנות השק״ם: ביסקויטים, סוכריות, כריך, לימונד קר בלי הגבל
אחרי ארוחה כזאת אפשר לחשוב על המיצעד מבלי להתחלחל. זה באמת לא כל־כך פשו
התוכנית הרשמית קובעת באותיות בלתי־נרגשות, כי אורך המסלול הוא שבעה קילומג
בקירוב. ד,״קירוב״ הוא כנראה שני הקילומטרים שאנחנו צריכים לצעוד עד התחלת ר,מסלו
ושני הקילומטרים שאחרי המסלול, בתוך מחנה צריפין.

כפיס יטל חיל האויר 10.00 ,
לוח שחור. אוירונים קטנטנים טסים על גביו במיבנה של ח. א .בחדר התדריך מקשיב׳
הטייסים להוראות סרן זאב :
״המראה — .10.47 ואני מתכוון ל 10.47 גובה מעל רמלה 3000 רגל
(כק״מ אחד) .מכאן נטוס במיבנה יסודי. מעל לים נשנה את המיבנה
לחא. עלינו להיות מעל למטרה בשעה שנקבעה. נופיע בהפסקה בין
מיצעד למיצעד ...אריה יטוס עם העתונאי של העולם הזה מחוץ למבנה,
ויהיה בעתידה במקרה שמישהו יצטרך לעזוב את מקומו...

מחיאות
יש משהו
מגע מייד
אולי מזי^
וכבוד־התס
הצנוע וד.נ
מיים. פשו
על כל זה
גם אותו.
סוד ד.צ
לתפקיד זו
מן היה 1
מדי. הוא
השני הו
הוא משחי
אין בו גג
כי אינו מ!
בדיוק מז
רמטכ״ל ל
כי אם לפע

שטח ה

מרחוק 1
כי השעה
בוודאות, כ
היד, השד
ברחבה שממול במת ההצדעה מגיעה ההתלהבות לשיאה.
* 1ל הי כנס פני מ ה
__ ווד בן־גוריון ורעיתו זה עתה הגיעו, כל אחד ואחד
משתדל ללחוץ את ידו או לפחות לראותו. הק שרשרת משטרה צבאית יבולה להתגבר על
הזרם האנושי. היתה זאת שעתו הגדולה של ב. ג׳י ,.שבחר לשבת בין נכי מלחמת השחרור.

דגל צה״ל נבר הועבר מחיל האויר לחיל הרגלים. עתה מתחיל המיצעד. ההתחלה בשורות של שלושה, עוברים הג׳יפים המצוחצחים ועליהם נסי החילות
והחטיבות של צה״ל. נושא הנס יושב ליד הנהג. מאחור מצדיעים רב־סרן וסמל לעדסדים
טל במת ההצדעה (בפינה העליונה שח התמונה משמאל). ,המשיבים להם בהצדעה.

ליד הכמה 10.00 ,

המכובדים יושבים על הבמה, משקיפים
סביב בסקרנות רבה. גם המקומות על הבמה
חולקו לפי מידת־היחום — מיוחסים מסוג
א• במרכז, ליד במת ההצדעה, מיוחסים מסוג
ג׳ באגפים.
כל מכובד מנפה לתהות על קנקנם של
שכניו. אכזבה גמורה. איש אינו מבין במה
הייחום של שכנו. כל אחד בטוח ששמו אותו
בטעות בין ערב־רב פחות מיוחס.
מחיאות כפיים, השגריר הסובייטי ופמלייתו.
הקהל רוצה להראות לו שעל אף חטאי
הסובייטים בשנה האחרונה הכל נסלח. איש
לא מחא כף לאמריקאים. אין צורך.
הדיפלומטים יושבים בגוש אחד. הם כבר
מזיעים. החיילים, בבגדי הקיץ הקלים, מרחמים
עליהם. איזה מקצוע ארור המחייב את
בעליו להתהלך בחליפות כהות־כבדות ביום
כזה !

לרווחה, לבל יחמיצו אף פרט קטן אחד.
אחד הביא עמו רשת מלאה תפוזים. אחר
נושא בקבוק־תרמום, מלא קפה ולחמניות.
כמו בפיקניק.
אתה מחייך עליהם, עד שעולה בלבך לפתע,
הפאתום העמוק של ד,עניו. בשבילם, חייל
יהודי, מדים יהודיים, כל הדגלים האלה וסמלי
החטיבות, הם חוויה. בבית, בחנות הבגדים
בברוקלין, הם יהודים קטנים, המרגישים

בתנועות קצובות וחדות, מדגלת

חנ ה מו ל חנ ה
נשקה (ימין) ,תוך כדי צעידה.
לשמאל) ,לעומת זאת נשארו מונמנים. אבל, הם עשו רושם
התחשלו והיו לגוף מוצק ואיתן אחד.
השולט בה

בכל רגע בבוז העמוק של שכניהם המדינה
מספקת להם את רגש־ד,גאווה, בחוויות ארוזות
וחתומות

ליד הבמה 10.20 ,

מחיאות כפיים סוערות. ראש־ד,ממשלה?
הנשיא? לא. האזרח דוד בן־גוריון, שדה־בוקר.
שום
במאי לא יכול היה לביים את הרגע
בהצלחה רבה יותר. בי. ג׳י ,.קטן ושופע

יחידת החשסרה הצבאית את
קני התותחים האנסי׳אווירייס
לא פחות עז. הפלדה, והאדם
לשמירת ישראל! והגנתה.

עליזות, בבגדי חאקי מקומטים, שזוף כראוי.
לידו פולה, בכובע שחור אדיר ושמלה קיצית
כהה, עליזה הרתה פחות. לידם משה רשקס,
מזכיר איגוד נכי המלחמה. בי. ג׳י. תופס את
מקומו בין הנכים.

ליד הכמה 10.30 ,

לפני כמה דקות באו ראש הממשלה, שר״
הבטחון והרמטכ״ל, עם נשותיהם. עתה בא
הנשיא, במכונית פתוחה.

ליד הכס
הטכס הד
את דגל צד.
שה סמלי ,׳
עתה במרכז
למעמדו כב האויראים הבמה. הצד
כחול־עיניים
לקצין המוז
אולם רגע ז
צברי בהחלו
סל, חוזר ז
שחיכתה לו1
לידה. תפקי

כקצה העיר רמלה 10.05 ,

הלחץ על הגדרות גובר. על גגות הבתים
הוצבו שוטרים לשמור שאיש לא יעלה עליהם.
הבתים ישנים, לרוב בנינים ללא עמודים.
הצטופפות רבה עליהם עלולה למוטט
אותם. גם הצבא לא היה שמח ביותר מבחירת
מקום המיצעד: הרחובות צרים והטאנקים,
למשל, יצטרכו לעבור בטור אחד.

ליד הבמן
המצעד מ
בראש, נכ
דגלים, שיש
הנסים מעור
של האדםI .
כאילו ראית1
בשעת המוז
כיבוש יריח
חיילים צו
בון כי כדי
קולים שימלו
קול־התזמורו

שטח הריכוז 10.10 ,

הסרן האחראי לשטח־ד,ריכוז עובר על אופנוע
ומודיע 20 :דקות לשעת האפס. סרט
האספלט השחור מתכסה בחאקי. נגמר הצח צוח,
נגמר השיפשוף. לטובה או לרעה, נופיע
בפני הקהל כפי שאנו.

ליד הכמה 10.15 ,
ההומור של המחזה מסופק על־ידי התיירים.
אפשר
להבחין בהם מקילומסרים. אלי פות
מוזרות כובעים מוזרים. שמלות ארוכות
ומוזרות.
הם עובדים קשה. הם שילמו מחיר יקר
עבור השתתפותם בהצגה, ומנוי וגמור איתם
לקבל את תמורת כספם. אחדים מצלמים
בלי הרף, למען יוכלו להוכיח לילדיהם בבית
כי היו כאן, ברגע היסטורי זה. האחרים
פשוט יושבים מול הבמה, כשעיניהם פקוחות

אדם 1

במטוס,7 ,
אחד אחד,
רונים. אין 1
בום, אני פו
מוציא את
ושומטת אוו

אוניס ואין אוני

כאילו נחצב מסלע עמד משמר חיל הים מול במת ההצדעה כל זמן המיצעד. השמש, הרעש, העייפות — לא
השפיעו עליהם. לא כל הנוכחים יכלו להתחרות בהם. הצופה (משמאל) ,השוכבת, התעלפה וחיתה זקוקה לטיפול.

קצה העי

הקהל מת

יים. לא סוערות, כי אם חמות.
יש זה המחמם את הלב, היוצר
בינו ובין הקהל. מה הדבר י
מוצלחת של ענוותנות בולטת
י: .נין הוא משחק את האדם
יש, כדרך הפוליטיקאים הערמו־מורגש
שהוא עצמו היה מוותר
צון, אלא שכבוד התפקיד מחייב
זו בזאת שהוא מתאים בדיוק
נשיא של מדינה קטנה. וייצ־ל מדי. יתכן ואחר היה קטן
נאים בדיוק.
נים בדיוק הוא הרמטכ״ל. אין
ננרל אמריקאי, גם לא בריטי.
ווסר־הבטחון של אדם החושש
! את נעלי התפקיד. הוא נראה
שהנהו: קצין־שדה המשמש
נ קטן, שאינו מיועד לטכסים
גוז זעים את התקוה. אפשר להבין
.10.30 1אי־אפשר לקבוע זאת
יבלנו הוראה להסיר את שעוני-
ע למה !

ער ג מרי ו אנ שי ם

החידוש הניול במיצעד היתר יחידת רוכבי־הגמלים של חיל
המיעוטים (ימין) .עי כה נהגו החיילים הדרוזים להופיע

בכפיות, הפעם החליטו להופיע בכומתות חאסי, כשאר חיילי
צה״ל. מימין: הצנחנים, חייליו המחושלים ביותר של צה״ל.

תמונה זו ש |
מ מרי ם ה שמי
צולמה על־ידי
צלם העולם הזה, הינה סתם תמונת מטו־סים.
מן הקרקע אפשר להבחין במיבנה
המיוחד של המטוסים: ח .א( .חיל אויר).

ר מ אנ ק

צ׳אריס בנדר (שמאל) ,הקאובוי היהודי מטקסאם, ישב עם יתר החיייים מול בנדרו! המיצעד. בהפסקה ניגש
לברך את בי. ג׳י. בארצות־הברית לא התפעל מטאנק שרמן אולם כשהוא נהוג בידי חייל עברי זהו מחזה גדול.

10.35
.משמר של חיל־האויר מוסר
למשמר של חיל־הרגלים. מע־
1ללמד כי חיל־ד,רגלים יעמוד
?חשבה של צבא־ההגנה, יחזור
בכור.
נים עורף, צועדים אל קצה־חותכת.
הקצין, גבר נאה ושחרר
את יחידתו. הוא דומה
של יומן קולנוע אמריקאי.
י השיחרור הוא עושה מעשה
:עוד חייליו מתנפלים על ספ־כמה
פסיעות, לוקח בחורה
יבר עמה את הכביש ומתישב
נגמר.
10 45

;חסיבות והחילות. בניגוד, ל,ם
תמיד משהו דהוי ומרדים,
1את האינסטינקטים העמוקים
בהם משהו אלילי. נדמה לך
תם בגילגול קודם, בימי קדם,
|ת הרומאים, ואולי עוד בימי
ם. המביימים לא לקחו בחש־שמל
את האדירה דרושים רבד
את החלל ברקיעת שירי־הלכת.
גיע מרחוק, קול־ענות־חלושה. 1 מריאיס המטוסים. אנחנו אח-
ספק — הרווארד אינו אוטו־את
מכסה הזכוכית שמעלי,
צלמה החוצה. הרוח כמעט
מידי.

רמלה!0.50 ,

האספלט מתחמם.
מכיוון במת המצעד — כלום.

ליד הבמה 11.00 ,
למחיאות־כפיים מיוחדות זוכים אנשי מש־טרת־הגבול,
ירוקי־הכומתות. הם נראים כ־יחידת־עילית
כמו הצנחנים. הקהל מרגיש
שאלה האנשים הלוחמים גם כיום, לילה
לילה.
האשד, הראשונה מתעלפת. מיד אחריה
שניה. זה מדבק. הרבה נשים מתחילות לחשוש
שתתעלפנה. המחשבה מנקרת בראשן.
סוגסטיה עצמית.
החום איום. בתוכנית שחולקה על־ידי החיילות
הנחמדות כתוב כי סיסמת המיצעד
חיסכון וכי לכן אין ״כסות־מותרות״ .רוב
האנשים מצאו שימוש לתוכניה — הם שמו
אותה על הראש, ככסות. השמש מכה על
הראש, על הגוף. הכל מזיעים. סמל המכובדים
היום הוא האף האדום.
הנחמה היחידה: החיילים הצועדים מזיעים
בוודאי הרבה יותר

שטח הריכוז( !1.00 ,בערך)

״הקשב !״ אני מעביר את התזמורת לדום.
מאחורינו מסתדרים הצנחנים. בראשם מתמתחים
שלושה קצינים מזוקנים. הרב־סרן
נותן את הפקודה :״קדימה צעד !״
בחום הלוהט של צהרי יום חמסין התזמורת
פותחת בנגינה :״כיתתנו בלילה צועדת.״

כמטוס 11.03 ,
קולו של אריה, הטייס, באזניות :״סגור
את המכסה. הדק את רצועות־המושב. נעשה
קצת אירובטיקה.״
״אוקיי.״
שאון המנוע גובר. המטוס גולש מעט
למטה ופתאום — למעלה ! משהו כבד לוחץ
אותי למושב. קשה לנשום. האופק נעלם,

לאלפית של שניה מסנוורת אנו נוגעים ב
שמש. שוב רואים את הקרקע — ׳הפעם מעל
לראש. אנחנו טסים במהופך. לא הייתי מאמין
שהמצלמה כבדה כל־כך. אני בקושי מצליח
להרים אותה ולצלם את האדמה שמעל
לראשנו. האופק שוב מופיע. הלחץ נעלם.
״התעלפת?״
״דוקא לא. למה ז האם זה קורה בדרך
כלל?״
״כן׳ אם הסיבוב מהיר וחד. הפעם ריחמתי
עליך. זה היה שיא־העדינות.״

ליד הבמה 11.05 ,
חיל־המיעוטים על גמלים. החיה, שהיא
שימושית מאוד בתפקידים מסויימים, בעיקר
לסיורים ארוכי־הטווח בנגב, נראית מוזרה
במסיבות אלה. קשה להבדיל בין הדרוזים,
שלא רצו לחבוש כפיות וחובשים עתה כומתות
רגילות, לבין היהודים שביחידה.
הכלבים, פחות ממושמעים מאשר הגמלים,
גורמים לצרות. אחד מהם אינו רוצה לזוז,
מתעקש לעשות לעיני אלפי צופים דבר הנעשה.
ביתר נימוס בפרטיות. השוטר מושך
אותו בלי רחמים. צחוק בקהל.

בשדרת המסע

ליד במת ההצדעה. כאן אנו מפסיקים לנגן.
התזמורת הקבועה ליד הבמה צריכה לספק
לנו קצב. אבל מישהו סגר את הרמקול. זה
הורס את כל העסק. קשה לשמור על אחידות־הצעד.
לכל הרוחות, דווקא כאן...

כמטוס 11.10 ,

גובה 3000 רגל. המיבנה מתקרב לרמלה.
למטה, על הכביש, עומדים מלבנים קטנטנים:
המיצעד. זה חולף במהירות עצומה.
מתחתינו עובר מיבנה של מטוסי מוסקיטו.
הם נראים כאילו נקשרו אחד לזנב השני.
(המשך בעמוד )16

במדינה
נו ברג

(המשך מעמוד )8

לגבר 1ת
ל 1ברי n

ל יל ד ים

איכות משובחת
מבחר גדול

נ ע לי ם

מ בי תהחדושתדצוכן !

ת ל -א בי ב, רח׳ ה ג לי ל 2 - 4
גג״ר רזוצחינרז וזב ־ ר ר כז י ת

h agal .il s t .

station

שנה

bus

אנו

TELAV1V,

central

near

מלבישים

את לקוחותינו לשביעת רצונם.

נאמנות הדדית זו אומרת לנו שבח וכבוד.

בלבוש

י פה

תתקדם !

נסיוננו בתפירה, המבחר הגדול של בגדים
מוכנים ולפי המידה וטיב האריג, ציוד דרכני.

בקור, גם מרחוק, משתלם.
מסחר

בי ת

ל בג די

הלפגע 1טין

\ 3די ם

ת״א, רח׳ נחלת בנימין 6

התנהגותה המינית של האשזז
מאת

ד״ר קינ סי

וחבר עובדיו המדעיים

הופיע בעברית ב3,5.54-
בתרגום מלא, בהשגחת המחבר, ויועצו העברי לתרגום הספר. הספר מכיל
כ־ 700 עמודים, צפופי־דפוס בפורמט גדול, על נייר משובח ובבריכה נאה,
מלווה 300 ציורים וטבלאות.
מחיר הספר 8ל״י, עד 7 17.6.54ל״י בלבד.
מספר ה טפ סים מצומצם.
בהזמנות לפנות :
ירושלים, רחוב בן יהודה ,2

הוצאת ספרים ״אחיאסף״ בע״מ
ואצל כל מוכרי הספרים בארץ.

אשקלון קמי! דתח־ה

חגיגות פסנזיביד
שד אשקל ו ן

ב בו אי

1954

אנו חוגגים
את פתיחת המרכז החברתי והמסחרי
בוא ודאה
אח העיד הצעידה ביותר בבנינה
לרגל המאורע יוצאת מעטפה מיוחדת שתוחתם בחותמת מיוחדת
בדאר המקומי. המעטפה נכללת

בקטלוג

זימון

לבולי

ישראל.

פרטים לקבל אצל :

בלעודד המיודייעיד. אטותדון

שרות מוניות בין־ערתיות
מודיע, כי קו שרות מוניות

תל־אביכ-דיגדל׳ ,ירושליס-מגודל
הוארך עד למרכז מסחרי החדש באשקלון

להסתדרות וחצי־תריסר מוסדות אחרים,״
אמר יוסקוביץ באנחה כבדה. הוא אהב מאד
את תלם, נזכר בימים הטובים, בהם פקד
עליו דוד רמז לארגן תיאטרון. לעולים חד שים,
ציטט את דברי השר המנוח :״אין דבר
קדוש יותר מן ־העבודה למען עולה חדש.״;
׳הרעיון לא מצא חן בעיני יוטקוביץ —
עד אשר זכה לראות במו עיניו את השפעת
התיאטרון על עולים פרימיטיביים, שבאו מ־ i
פינות נידחות של העולם הערבי.
בשלוש השנים האחרונות לא היה כמעט
ערב בו לא נאספו מאות בני־אדם אי־שם
ונעצו עיניים קרועות לרווחה במתרחש על
גבי במה רעועה, שהוקמה תוך שעות ספו רות.

עתה היה הקהל מלא התפעלות. חיילים
ופועלים, מהנדסים ודייגים ישבו וצחקו עד
לדמעות למראה ^,רפתקאותיו של שווייק
ביש״המזל.
כאשר נסתיימה ההצגה, אמר מאיר
(שווייק) מרגלית, בשטפו את האיפור מעל
פניו « :זה זמן רב שלא היה לי מגע כה
הדוק עם הקהל״.
גם בילי היה מרוצה. הוא מצא שם כלב״
ידיד ושמו דרומי.

עיריות
קרבה אי תני ס
הקפה הוסיף לרתוח. השניצל הפיץ רי חות
נעימים. חצקל איש״כסית המשיך לק בל
כסף, וקהל יושבי כסית — לשלם. וכל
זה למרות שהשעה היתד, שעת חצות —
או, יותר נכון, למרות פקודת״העירייה ה מחייבת
לסגור את בית״הקפה בשעה זו.
כי עיריית תל־אביב, אשר בדרך כלל אי נה
שוכחת פרטים קטנים וחסרי״חשיבות,
שכחה הפעם קהל גדול של אמנים ועובדי-
לילה אחרים, הנזקקים למקום פתוח עד
שעה מאוחרת, בו יוכלו לסעוד את ליבם
לאחר העבודה הקשה.
וכך אירע שבאותו ערב ישבו אנשים אלה
והמדמים את עצמם לכאלה׳ חיכו בקוצר
רוח לבואה של המשטרה, כדי למחות בדרן
זו על רוע״הגזירה.
מחוגי השעון נעו לאיטם לעבר שעת ה אפס׳
הגיעו אליה׳ עברו אותה — והמש טרה
טרם באה. פני אחדים מן הנאספים
הביעו אכזבה: היתכן כי עיריית תל״אביב
הכל״יכולה נבהלה מפני אנשי העט, המכ חול
והכשרונות הדרמטיים? היתבן כי מא״
בק״האיתנים לא יתחולל כלל?
חצקל איש־כסית לא רצה לאכזב את לקו חותיו.
הוא ניגש אל הטלפון, חייג ,999 הו דיע
שהקהל מסרב לעזוב את בית הקפה.
שי רהא די ר ה. הקרב הגדול התחולל,
לאחר הכל. כאשר הפסיע לתוך כסית סמל״
משטרה משופם וציווה לפנות את המקום,
התרחש משהו שדמה לקטע מתוך אחד ה סרטים
האלמים של צ׳ארלי צ׳אפלין. בובי,
כלבודהבית נבחה נמרצות. הנאספים המפגינים
שילחו את לגימת״המרק האחרונה
לתוך גרונם ופרצו בשירה אדירה. אדם בש רני
בעל פרופיל בן־גוריוני, פילס לו דרך
בהמון, קרב אל השוטרים ׳והכריז בשלווה
לא־אפלטונית :״תנו לגמור את המרק !
פה הבית שלנו. באנו רק עכשיו מן הנגב.
הצגנו לפני.מזל .*1מדוע אתם סוגרים את
כסית ומשאירים את בתי״הבושת פתוחים
כל הלילה?״
״אבל חצקל ישלם קנם,״ טען הסמל ב־מבוכת״מה.
״שישלם
!״ הרעים עליו הדובר הנמרץ,
זאב יוסקוביץ, מנהל תלם**.
מפנהמפתיע. דומה היה כי עקשנות
יושבי מזית תגבר על החוק והסדר, והקרב
יסתיים בנצחון. אולם פתע אירע משהו :
יוסקוביץ המנהיג נמלך בדעתו, פסק :
״תגמרו את המרק תוך עשר דקות ותעזבו
את המקום ! ״
התדהמה היתד, גדולה נ ״מה י השתגעת?״
״בשעת הקרב לא שואלים שאלות,״ הכ ריז
יוסקוביץ ,״התפזרו. המשימה הצליחה
במאה אחוזים.״
לוחמי כסית לא הוסיפו לשאול שאלות.
הם גמרו את כף־המרק או כפית־הקצפת
האחרונה, נפוצו לכל עבר מבלי להבין את
המתרחש. אחרון עזב את המקום אחד ה *
נזקדח־הנפט הגזול הפועל בנגב.
** תיאטרון למעברות.

שוטרים שעלה על מכוניתו, הפטיר כלפי
החלונות האפלים של בית־הקפה :״א.י מ קווה
שהעניין יגמר בקרוב. סוף סוף, גם
אני אוהב לשבת בכסית.

תולדו ת
<,אג• מודה!׳׳
גבר שחום טיפס במדרגות בית״משפט־השלום
בתל־אביב. בידו הימנית החזיק תיק״
עור חדש ופיו פלט הלצות כלפי ההולכים
לצידו.
קשה היה לשער כי רק לפני ימים מספר
היה אותו גבר מוטל במקום שונה לחלוטין
באוירתו ובנקיונו: ביתן 37 של בית״
החולים בתל־השומר, שם ניצל׳ לאחר נסיון
התאבדות.
הסיבה שהביאה אותו לבית־ד,חולים ו לבית
המשפט היתד, חשובה ביותר: השל טונות
הישראליים האשימו אותו בנסיון
להוציא דשיון״יריפוי בארץ בטענות-ן שך׳אנ
התכוונו להפוך אותו מד״ר ישראל שלזינגר
לישראל שלזינגר סתם (העולם הזה
.) 863

הפוגה קצרה. השופט ישראל זוהר
היה טרוד במשפט אחר. שלזינגר נאלץ לחכות
לתורו להישפט. הוא ישב בחוץ, על
הספסל, ניצל את ההפוגה הקצרה כדי לס קור
את מצבו באוזני נוכחים צמאי־דעת :
הוא אדם רב הישגים. הוא לא עסק בסתם

נאשם ישראל שלזינגר
לא על האויר בלבד

רפואה, אלא ברפואה אוירית. לא, אין
פירוש הדבר שהוא חי מאויר. הוא פשוט
ערך מחקר מקיף, בעזרת נוסחאות מתמ טיות
מסובכות, על השפעתו של הכוח הצנטריפוגלי
והאויר על הטייסים המרחפים ב שמיים.
הוא...
כאן. הוריד אותו אחד הסקרנים ממתמיד,שמיים,
שאל :״מה בדבר תעודותיו הרפואיות?
הרי טענת כי תעודותיך ניתנו על
ידי האוניברסיטה הצרפתית, סורבון, בה בשעה
שידוע כי אין שם כל פקולטה לרפואה.״
שלזינגר
הניף את ידו בביטול של אדם
היודע הכל, ובכל זאת אינו יודע דבר, פסק
קצרות :״זד. זבל ! אני מודה בכל !״
בזה נתגלתה אחת מתכונותיו החיוביות
של הרופא חסר־ד,תעודות: עקביות. במש פטו,
שנידחי, למחרת היום הודה שלזינגר
בכל האשמות, נידון ככל חוזר בתשובה ל בלות
ששה חדשים במקום שאין בו צדיקים
גמורים.
הארץ נפסק

הריון

במועצת״ד,בטחון

(חרות).
חיה אורי, חיפח
אין 1בר. בין בה וכה זה היה
נזסתיים בהפלה.

פשיטת ווינגייט• פרשת המסע ה ראשון
של הצ׳ינדיטים בבורסה (מו־ועה
בהארץ).
נחום בורמן, תל־אביב
מרחוב ליליינבלום לשדרות רוטשילד

העולם
הזה 364

כדו רגל
סו רהמסע
שלושה ימים לפני ששחקני ישראל סיימו
את מסעם הדרום־אפריקאי הקדים אותם מיט*
ען מגוון שהגיע ללוד במטוס מיוחד. היו
אלה 27 מזוודות ותשעה שקים׳ שעליהם הודבקו
תוויות שציוו: לא לפתוח עד שנחזור.
היד, זה רק חלק מאוסף המתנות, המזכרות
והמטלטלים ש־ 21 אנשי המשלחת אספו במשך
ששה שבועות ביבשת השחורה. אולם
היה זה מיטען אפסי, בהשוואה לתהילה שאספו
ב־ 11 משחקיהם שם. דשי־מעיליהם נצצו
מרוב סמלים שהוענקו להם על״ידי מועדוני
הספורט הדרום־אפריקאים, לאות הוקרה.
תוססת דרום־אפריקאית נוספת: תספורת
קצרה, אופיינית לבני האיים הבריטיים, בכל
מושבותיהם (ראה תמונה).

כדוד 3ר• דם
באותו זמן ש־ 18 ישראלים מאושרים מילאו
מזוודות גדושות מתנות בערי דרום־אס־ריקה,
חיטטו עסקנינו־,התאחדות בכל פינות
הארץ כדי למצוא 11 שחקני כדורגל !הראו יים
להתייצב מול נבחרת קפריסין.
השבוע היה נדמה שלא נותרו עוד בארץ
בועטי״כדור כאלה. ספורטאי האי־השכן, שנוצחו
לפני חדשיים פעמיים על ידי נבחרת
המילואים של ישראל הופיעו לאיצטד הרמת־גני
כקבוצה שאין לה מה להפסיד, הפתיעו
אולי משום־כך את עצמם כאשר נפרדו ב תיקו
( )2 ; 2ממנצחיהם.
קהל אלפים מועט, שביכר את הכדור על
שמחת יום יהעצמאות, מצא תחליף גרוע לבילוי
לחג החד־שנתי, החל לעזוב את ה־איצסד
בפיהוק ואכזבה כאשר התוצאות עמ דו
על שני שערים מול אחד לחובת היש״
.ראלים. הציל את המצב והכבוד — מאיר
טוביאש, הרחובותי בהיר־השער ומהיר התנועה,
שגילגל את כדור־השויון ממש עם
שריקתו של השופט התורכי דסמי באג׳אר.
רמה גמופה. למשחק השני, שנערך
ביפו לאחר יומיים, בא מספר צופים הממלא
בדרך כלל מגרש רגיל במשחק הליגה
הראשונה, המדינה, שהורגלה לראות כדו רגל,
יוגוסלבי, סקוטי ושוודי לא התענינה
עוד בתלמידים המתחילים מן האי־השכן. עבורה
היתד, קפריסין קבוצה מפגרת שהצליחה
להחזיק מעמד מול ישראל א׳ ב1949-
( ,)3 :3ושנוצחה שלוש פעמים על ידי ישראל
ב׳ ב־ 1954י, אך רק מעטים ידעי כי
ד,השואה היתד, מגוחכת, וכי ההצגה היש ראלית
היתד, נמוכת־רמה בצורה משוועת,
בנבחרת״המלואים לא נמצא אף שחקן׳ פרט
לאחד או שניים׳ המסוגל כיום להמנות עם
נבחרת א׳ ,ולהזריק דם חדש בשורותיה.

שועה ישראל כ׳ חיים כור
תמירה ( 180ס״מ) ודקת גיזרה. היא ידעה
היטב של מי הדגל, הרהרה בהתרגשות
שעורר נצחונה בתל־אביב, מרחק 8000
קילומטרים ממנה.
אהובה קריביצקי־קראום, נציגת ישראל
בקפיצה לגובה * במשחקי״אסיה שנערכו
במנילה בירת־הפיליפינים, ניגשה בצעדים
מדודים ליציע הראשי, קיבלה בתייר של
אושר את מדלית״הזהב מידי נשיא־המדינה.
היה זה אחד ההישגים הגדולים של הספורט
הישראלי, למרות אי טיפוחו של הספורט
הנשיי בחלק העולם המרוחק. סוכנויות״
הידיעות מיהרו להריץ מברקים דחופים,
שיבחו את הישראלית המוכשרת על נצחונה
המפתיע.
אהובה לא הסמיקה משפע השבחים וה תעמולה,
איחלה הצלחה לחברה למשלחת,
צולל־למים, יואב רענן שהתכונן לקרב עז
עם הקפצנים היפנים והפיליפינים. היה ברור
שבאם האלוף הישראלי, המשמש כאלחוטאי
באל־על, ינצח בתחרות, יחשב הדבר להישג
מצויין בהתחשב בעליונותם הבלתי־מעור־ערת
של היפנים בספורט״המים.
מגלק מדהים. היה זה ראש המשלחת
הצנועה, ד״ר משה הרניק׳ שהריץ את
המברק, חמש דקות לאחר סיום התחרות :
״רענן ניצח גרם להתרגשות גדולה כץ
חובבי־הספורט בארץ׳ שהרבו לטלפן למער־כות־העתונים
כדי לוודא את אמיתות־הידיעה.
שתי
המדליות המוזהבות צלצלו בזמז
הנכון. ביחד עם שתיים נוספות, של כסף
ושל ארד, היווה השלל עידוד למצב־הרוח
העגום שיצרו הכרזות ביירוד.
היתד, זו שוב הוכחה בולטת לחשיבותו

לתלמידים מתחילים

חלוץ מרכזי אליעזר שפיגל ומגן קפריסאי
תחליף גרוע
נציגים. האמת לא היתה אמנם כה
אך היה ברור שלפחות שני אתלטים
נים, בעלי סיכויים למקום ראשון,
בארץ מחוסר תקציב, אותו סרב
לתת.

וורודה.
מצויי״
נשאי-
האוצר

הנער עסקן ספורטיבי :״הם לא עברו
כנראה את בית־הספר הגבוה לשליחים.״

א תל טי ק ה
ה ת קוו ת ה תג ש ם!

מסופרים יושקה מרימוכיץ ושייע

גלאזר

נא לא לפתוח
היתה זו עובדה לא־משמחת וכלל לא מעודדת
שהקבילה את החוזרים מהיבשת השחר

מ שחקי מנילה

״ mמוזהכ

30 אלף זוגות עינים צרות נעצו מבטים
תמהים לעבד הדגל שעלה אל ראש התורן.
השאלה היתד. כמעט כללית :״לאיזו מדינה
שייך הדגל ן״

במת

המנצחים

עמדה

צעירה

• 2:3 , 1:3בניקוסיה 1:2 ; 2:2 ,בתל־אביב
העולם

הזח

של הייצוג הספורטיבי. המשלחת הקטנה,
שעמדה גם היא בפני שאלה גדולה :״נוס עים
או לא״ ,זמן מועט לפני המראתה
(העולם הזה )861 חוללה השבוע את אחת
הסנסציות הגדולות של המשחקים. העתונות
הפיליפינית מילאה טורים ארוכים אודותיה׳
תיארה את ישראל כמדינה בעלת אלופים
למכביר אך עניה מכדי לשלחם מחוץ לגבו לותיה.
העובדה
ששלושה נציגים זכו בשתי
סדליות״זהב סיקרנה את המארחים לדעת
מה היה קורה אילו שלחה ישראל עוד עשרה
» 1,55 נוטרים.

האנגלי השמרני, שפרש את עתון־הבוקר
באחד הימים בשבוע שעבר, לא האמין ל מראה
עיניו: בכותרת ראשית לא נשמע
הדה של פצצת״מימן, הקרבות בהודו״סיו
כאילו שקטו, וצ׳רצ׳יל לא נשא כל נאום. לכל
רוחבו של העמוד הראשון התנוסס שם אנגלי
וכמה מספרים שבדרך כלל היה מקומם קבוע
עמוק בתוך הגליון.
המשקפיים התחלקו על האף, הגבות הורמו
בתמהון, הפה התמתח בחיוך של אושר.
הבריטים פוצצו פצצה חדשה, תוצרת מקומית!
רוג׳ר בניסטר, תלמיד מכללודאוקס״
פורד רץ מיל אחד• בפחות מ״ 4דקות.
הידיעה שבאה כהלם לא רק לעולם חובבי״
הספורט, קרעה לגזרים כל ידיעה אחרת. היה
זה חלום ישן של דורות שנתגשם בצורה
מפתיעה, על מסלולה הרטוב של מכללת
אוקספורד. משך שנים התווכחו מומחים רבים
ביניהם אם בכלל ירוץ אי־פעם ספורטאי
את המרחק הנכסף בפחות מארבע דקות.
השרשרת הארוכה של רצי המיל, שהחלה
באנגלי וולטר ג׳ורג 4; 21.4דקות בשנת
,1880 ונסתיימה בשיא העולמי הבלתי־שביר
של השוודי גינדר האג בשנת 4; 01.4( 1945
דקות) ,היותה פרק מיוחד בתולדות האת לטיקה.
רוג׳ר
בניסטר היה כבר רץ מפורסם כ אשר
שבר השבוע את הבלתי-אפשרי. הצעיר
( )25 הגבוה ובהיר השער היה משך שנים
מועמדה הבטוח של אנגליה לשבירת״השיא.
אך מומחי אירופה ואמריקה למדו מן ה־נסיון
לא לקחת ברצינות את ההצהרות ש *
1609 מטרים

באו מלונדון. הבטחון המופרז של מומחי
בריטניה וספורטאיהם הביא אותם כמעט־תמיד
להודיה בכשלון אחר כל נבואה. אך
הם העדיפו להודות בכשלונם, המשיכו לסמוך
בעקשנות על דעותיהם הפרטיות.
בניסטר היה מועמד בטוח של בריטניה
לזניה בריצת 1500 בהלסינקי, פינלנד, לפני
שנתיים. אך את הבכורה במשחקים האו לימפיים
בריצה״זו נטל ג׳וזי ברטל מלוכ-
סנבורג. בניסטר הגיע רק חמישי בגמר. האנגלים
המשיכו לקוות, הצהירו שהוא יהיה
הראשון ששבור את שיא המיל. איש לא
האמין להם עוד. האמריקאים חייכו, הביאו
לזירה רצים מצויינים משלהם. האוסטרלים
צחקו בפה מלא — היו להם כמה כוכבים
בטוחים אך צנועים יותר.
גלי עזרת המדע. כאשר נערך לפני
שנה נסיונו של בניסטר בלונדון, הסו הבריטים
אוזן קשבת לשידור מהלך הריצה.
הרץ הבריטי הצעיר עלה על המסלול לאחר
אמונים !מפרכים אך מד־ד״זמן לא עצר בנקודה
הנכספת. לבניסטר חסרו שתי שניות
יקרות. היתרי זו מהלומה קשה שלא נרפאה
זמן רב. מיסטר כמעט נשכח ובמקומו צצו
סנטי מארצות״הברית׳ ולנדי מאוסטרליה שהיו
מועמדים לתואר הנכבד.
הוויכוחים נמשכו והמאמנים פנו לעזרת
המדע. תחילה ניסו לשלוח את רציהם למס לולי
!הארצות נוחות־האקלים, אך כאשר גם
זה לא עזר החליטו לבקש מההתאחדות רשות
להשתמש במודד־מרחק sכדור לבן הקשור
אל חוט והמסובב את המסלול בזמן קצוב
של 60 שניות קצב זה שלא נשמר בתחרות
רגלה היווה את המכשול העיקרי לשבירת*
השיא. תשובת ההתאחדות היתד, כמובן שלילית,
ונשאר רק פתרון אחד: להריץ את ה אתלטים
במסדרון סגור, ממולא בחמצן נקי
שיגביר את פעולת הלב וכלי הדם ב״25
אחוזים, יעלה באותה מידה את כושר פעולתם
של השרירים.
מיסטר לא המתין ליום שמישהו יטרח להקים
מסדרון כזה. באותו מזג אויר ערפלי,
אותו קילל פעמים רבות, ללא עזרת המדע
המודרני גמא השבוע את המרחק הנכסף ב״
3!59,4דקות, יישר במקצת את האפים ה״
מונמכים של בני-ארצו.

במרחב
הסיבוב הקר
ה רוצים להצר־ ח

,דומני, רותי, שהדור הבא יהיר.
דור של סופרים ומוסיקאים. רוב
הכותבים אליך מבקשים להתכתב על
ספרות ומוסיקה, ומכאן אפשר להסיק
או שרוב הנוער בארץ בעל
רמה תרבותית די גבוהה, או שהמוסיקה
והספרות משמשים כאן
לעשיית רושם.״
זאת כתבה לי קציעה אפרתי, מ־זכרון־יעקב.
אינני רוצה לסכסך, אבל
אני חושבת שהיא ראויה למענה ממישהו
מכם.

לא משהו מיוחד
שני צ עי רי ם שני לםהם שו ת!ז הו א 38
) 804/232 ,רו צי םבהתכת בו תעםש תי
נ ע רו ת ( מ שו םמה הם מבק שי םשת היינ ה
הב רו ת) בגי ל . 17— 16לדב רי ה ם. אין הן
צ רי כו ת ל היו תמש הו מיוחד ע לי הז ל היו ת
סתל־ א בי ב או ה ס בי ב ה, ל א הו בלהתבדר
ולהת ענייז כ מו הםבסר טי םוב שי םעל
הירקוז.

כמובן, גס דכרים אחרים״.
״ א נו. ש תי ב חו רו ת י רו ש ל מיו ת ׳ ,לי דו ת ־
ב מי וחד
הא ריז, ב נו ת 19המתע ניי נו ת
ב טיו לי ם, ס פו ר ט. אמנות. מו סי ק ה, וכמר
בו נ ם בד ב רי םאח רי ם ...ס עו ניי נו תלה תכ
תבעםשניב או רי ם נ בו הי ש, ב לי ל
. 27— 23ב ע לי ת כו נו תדו מו ת .״ כלמת
שי ש לי ל הו סי ההוא 804/ 233 ( :

שגם הוא יאהב
״ ס פ רי ם. ס ר טי םוכו מה היינו ע ושי
םאםלא הי תהמלהזאת קיי מ ת )
מ צי עהלהתכת בו ת 801/234נערהבת
21ה או הבתלצ חו קולהשתעשע, עםב חו ר
שנ ם הו איאהבזאת.

נפש עדינה כגון* כן 16
צ עי ר בז ) 804/235 ( 20בעלהשכלה
תי כוני ת, ואשר ני לוי־ ל ב הו אאחתמת
כ ונ ו תיו, שלאלדברעלאהבת בי לוי
ב חבר ה. רו צהלהתכתבעםנערה בני ל
~ 18־ 10ד תי ת (נ ם הו א כז ה) ובעלתנפש
ע דינ ה.

אני חוזרת ואומרת: הקשר הראשון
בין המתכתבים הוא דרך המערכת.
יש לציין על המעטפה את המספר
אליו מתבקשים להעביר את
המכתבים. אינני מוסרת כתבות. אלה
הכותבים לראשונה יצרפו 500
פרוטה בבולים, לפי הכתובת , :העולם
הזה״ ת. ד ,136 .עבור רותי.

״מנסים לכפות עלינו שלום עם ישראל.
אולם העולם חייב לדעת: השימוש בכוח
לעולם לא ייאלץ אותנו לשלום כך דיבר
מאליק, נציג הלבנון במועצת־הבטחון וארי״
העולם הערבי בעיני הדיפלומטיה העולמית.
אחריו בא תורו של נציג הירדן. הוא
הוזמן במיוחד לגולל את טענותיו נגד
ישראל, בדיון על תקריות־ הגבול. הפעם יא
הסתפק בהשמעת השורד. הארוכה הרגילה
של האשמות־דמים. באמצע נאומו, בהגיעו
להתקפה על הכפר נחלץ שבוצעה ימי-
ספורים לאחר רצח מעלה העקרבים, שלף
מתיקו צרור של תמונות: צילומים של
תוצאות ההתקפה.
בתמונות נראו קרבנות ההתקפה׳ מכונית
של הלגיון שעלתה על מוקש׳ ציוד צבאי
שנמצא בשטח. כל זה, הסביר, לא היה
אלא חלק זעיר ממה שנעשה לאורך קו
שביתת־הנשק.
מה שהם רוצים. היתד זאת נקודת־שיא
במלחמה הקרה של הערבים נגד ישראל
במסדרונות או״ם ובחדרי דיסטי״ט דיפארס״
מנס. על שולחן מועצת־הבטחון נערמו תלו נות
על גבי תלונות, עד כי אי־אפשר היה
לעקוב אחרי הנעשה לאורך הגבולות המ סוכסכים.
נדמה היה כי הכל עולה בלהבות.
אולם הם לא הסתפקו בלחץ על ארצות־הברית.
נציגיהם ניסו לבוא במגע עם כל
מדינאי שיכלו. תמיכתה של רוסיה. מילאה
אותם צהלה עד כדי כך שפאוזי אל־מולקי,
ראש ממשלת הירדן (שהתפטר מאז) ,שזח
מברק תודה לווישינסקי על עמדתו.
קבע מאליק באסיפה של הנציגים הער ביים
:״כל הצלחתם של היהודים באה
מכך שב־ 47׳ ידעו לגייס לא רק מעצמה
זו או אחרת לצידם׳ כי אם ידעו ללכד
את כל המעצמות וחלק גדול של המדינות
הקטנות. זוהי עתה המשימה המוטלת עלינו
כאן באו״ש.״
על המדיניות הישראלית הוטלה משימה
לא פחות קשה — לראות שמה שהשיגה
היא אז, לא ישיגו הערבים כיום.

מוצגים ירדניים כאו״ס*
— אי! שלום

סוריה

עליו להסתובב בעולם כאוות נפשו כדי ל סדר
את ענייניו המפוקפקים.

בק שה מאללה

אס כן, מדוע אינכם מעמידים
אותו לדין שלא בנוכחותו?

מאז ארז שישקלי את חפציו בחפזון ודהר

זה לא כל כך פשוט...

האם אתם מתכוונים, לכל הפחות׳
לשלול ממנו את זכויותיו באזרח
סורי?
לכל הפחות.

.ומה כנוגע לסאלח שישקלי, אחיו
של אדיב -האם יפוטר מן הצכא?

דרמה קומית

לאהס זהא מנ םדרמ תי מאד
לצאתאת החדר בכעסכ תו צאהמ רי ב ־
על־לא־דבר (הרי תו די בעצמךשכךהואי ,
ולטרור! מ א חו רי ךאת הד ל ת. או לםזהלא
ת מי ד י עי ל ביו ת ר. ר אי תי פעםבמ סי ב ה
נער השעשתהכך. הי אעברהאתכל
החדר בצע די ם טו פ פי ם. זרק האתהדלת
מ א חו רי ה. או לםחצ אי תהנתקעהבדלת
ונ קרע ה.

או, או
נחמהא אתי כו להמ די פעב
ל ח לו קמחמאה לנו ש א ־ אהבתך. ב מ קר ההג
רו ע ביותר .,ז ה יחזק אתהדעההמ צויי נ ת
שי ש לו עלעצ מו. במקרהה טו ב ביו ת ר
הו א ע לו ל לג לו תבדנשמה ־ א חו ת.

לא על הקולנוע לכדו
מי כהנ — .אין ספק שג ערתד הי א
ד מו ת רו מ נ טי תשה חיי םהמ תו קי ם־ ס כ רי־ניים
שעלמסדהכסףקס מו ל ה. ו ל כן
הי אנמשכת דק ל ה צנו ת קו לנו ע. ב טו ח ני
שתע לו לאחדשלנאסרא -דין י ע מי ד
או תהעל קרקע ה מ צי או ת.

ושאר הקצינים ששיתפו פעולה
עם שישקלי -האם תפטרו גם אותם,
בגלל פעילותם הפוליטית?
זאת שאלה תמימה במקצת. אילו היינו עו שים
זאת, עלול הצבא הסורי למצוא את עצ מו
בלי קצינים בכלל. מוטב להניח לעבר.
אני מקווה שהקצינים יבכרו שירות צבאי על
התערבות בשטח שאינו שייך להם. עד כמה
שאני יודע, ,המדיניות למדינאים,״ היא עתה
אמרת היום בקרב הצבא.

אתה יודע בוודאי שישנן מדינות
ערביות מסויימות הרוצות להצטרף
לברית ההגנה התורכית־פא־קיסטאנית.
מה דעתך על כך?

אש כלב
ע מ נו אלם — :אי נךמ ביו מדוע קנ תה
לדנער תד ליו ם־ הו ל ד תד מ צי ת בז מן
ש הי א יו דעתשאינדמע שו י י די די עו ל־הי
מי ם, אפי לו ב לי בהשל הנ ערהה ביי שני
ת ביו תרמת רו צ צי ם רנ שו ת רצ חניי ם.
הי * מ ת כוונ ת כנ ראהלה צי תבמ צי תאת
לי בד. פעם שניי הכשתקבלמת נו ת, א ל
תחקור במופלאממד. מדוע קי בלת דוו ק א
רבד זהולאאחר. אל!ז, מ שו ם שז הלא
ני מו סי, ו בי ת, מ שו םשהסק רנו ת הרנה א ת
הח תול.

משקיף או״ם ומוצג*
בכזח —

במכוניתו הפרטית המשוריינת אל מעבר גבול
לבנון׳ הספיקו יורשיו להכרי הכרזות ר בות
על נושאים רבים. לפני ימים אחדים הח לים
סופר השבועון רוז אל״יוסוף הקהירי
לרכז את ההכרזות במאמר אחד. הוא בחר
בפאיד אל״אתאסי, שר החוץ הסורי׳ ביקש
ממנו ראיון מיוחד.
הנה קטעים ממה ששאל והתשובות להם:

פמה עתונים פרסמו את הידיעה
כאילו ב קש שישקלי מכם להעניק
לו דרכון סורי, על מנת שיוכל לנסוע
לשווייץ. האם תיענו לבקשתו?
בשום אופן לא ! אין אנו חייבים להקל
* בקבוק מולוטוב. בפי העתונות הערבית:
פצצה מתוצרת צ׳נוסלובקיה.

דעתי? אני חושב שכל מדינה ערבית ש תצטרף
לברית זו יש לגרשה מן הליגה ה ערבית.

ומה
דעתד על התוקפנות הישראלית
לאורך הגבולות?
אין זה עניין הנתון לדעתי ...ישנם פק חים
של או״ם — לדאבוני.

ומה תפקידה של אמריקה בכל
העניינים הללו?

מוטב שתשאל על כך את האמריקאים. אני
מעדיף לא לענות על השאלה.

שאלה אחרונה. איך נראה לך המצב
הפנימי בסוריה כיום?
הוא יציב ואיתן. אני רק מבקש מאללה
שהוא ישאר כך.

מצרים
ה ח תן והכלה
הכלה ישבה בחדר נפרד, בחברת יתר נשי

המשפחה. אמנם לא היתד, זו נערה תמימה,
חסרת״נסיון אך המינהג קבע בפירוש כי
עליה להישאר כאן עד אשר יגמרו הגברים
את העבודה הרצינית של חתימת חוזה״ה״
נשואין בינה לבין הרופא הצעיר שבא במיו חד
מאלכסנדריה לקהיר. מאחר שהכלה הי תד,
יתומה מאב׳ חתמה אמה את החוזה ש חייב
אותה, נארימן סאדק, לאהוב ולציית ל־אדהאם
אל״נקאב כל זמן נשואיהם.
כאשר עזבה נרימאן את בעלה פארוק ה שמנמן,
מי שהיה מלך מצרים, וחזרה ל קהיר,
לא רצתה לדבר עם איש. על אחת כמה
וכמה לא רצתה לדבר על נשואים, .לבי
נפצע קשה מדי,״ הכריזה והסתגרה עם אמה
בבלת קטן ברובע הליופוליס החדיש.
אולם גילה ( )20 וקסמי עיניו השחורות של
הרופא האלכסנדרוני הצעיר ( )27 עשו את
שלהם. אמה אמנם ניסתה להניא אותה, ידי דיו
של פארוק הסבירו לה כי אין זה יאה
למלכה־לשעבר לרדת אל העם הפשוט. אך
שום דבר לא עזר.
אין כסף. לבסוף בא הרגע הגדול. ה מואזין*•
גמר את הקראת התנאים, כוסות
שרבאט קר הוגשו לאורחים, כל אחד איחל
לזוג הצעיר מזל טוב. נרימאן יצאה מחדרה,
הצטרפה לבעלה.
אולם בין הרופא הצעיר וכלתו המלכותית
עוד עמדו הוראות דתו של מוחמד. לאחר
40 דקות, נפרדו. היא נסעה חזרה לבית אמה
ואילו הוא לחדר הטיפולים שלו באלכסנדריה.
רק בסוף חודשיו׳,צום הקדוש, רמדאן׳ יוכלו
לחיות יחד.
עם גמר החודש מתכוננת נרימאן להפוך
עקרת״בית רגילה, .לא יהיה לנו אפילו מס פיק
כסף לנסוע לאירופה לירח״הדבש,״ גילה
בעלה .״אני מרוויח רק 50 לירות לחודש.״
לנרימאן לא היה איכפת. היא כבר הס תובבה
בערי הבילוי של אירופה די והותר.
* למעלה: מכונית של הלגיון הערבי ש עלתה
על מוקש בדרכה לכפר נזזלין, נדהר״
רה לואדי. למטה: תושבי הכפר נושאים אחד
הקרבנות.

•* איש הדת.
העולם הזה 864

ג׳ינה לולוגריג׳ידה ב״המשחק הגדול״
מרוב אורחים לא נראתה אורחת הכבוד

נביע ער הסיילנו
מאת

מישל מורגאן
ללוליינית — נדנדה

פראנסואז ארנול
הלן אנגלי — גא צרפתי

מי כאלאלמ1

שליחו המיוחד של ״העולם הזה״ לקאן

טיילת שאורכה קילומטר׳ הנקראת לה
קראוזוט, שבצדה האחד פס חול לבנבן דק־ק׳
ובשני שורה של בניני פאר — זהו עורק ה חיים
הראשי של עיר־הקייט הקטנה קאן׳
אשר עוד לפני שנים לא רבות היתד. כפר
לא נודע על חוף־התכלת׳ ועתה הפכה ל מרכז
בינלאומי של תיירות ואמנות הקולנוע.
קצרה היא הטיילת וקטן הוא עולמה של
קאן החוגגת. לאחר שלושה ימים כבר מכיר
אדם את כל האורחים האחרים׳ לפחות לפי
חזותם: את הכוכבים שנשלחו לייצג את
מדינותיהם: את השחקנים הכושלים והו תיקים
החשים כי הקרקע נשמטת מתחת ל רגליהם
והבאים לקאן — על חשבונם הם —
כדי לזכות בקצת פרסומת ; את העתונאים
והצלמים, בעלי התיאבון האדיר והצמא האג דתי׳
ביחוד לשאמפאניה הניתנת חינם וב שפע
במסיבות שעורכות הממשלות השונות;
את המפיקים הנוהרים לקאן לסיים עיסקות
ישנות או להתחיל בחדשות באוירה הנוחה
והחגיגית של יריד״ה״
סרטים: את הנערות ה שואפות
להיות כוכבים,
)־׳שוכנות לרוב בבתי
מל—חמת חתיבחת

מלון זולים, מטעמי חס דבר
האהבה המזרחית״
כון׳ אך מסתובבות ב מערבית
לא עמד לו
המפוארים, טרקלינים לאוסטרי קצר״הקומה ו״
מסתפקות בפירורים ו ״

י מ אולם׳
גבה״השאיפות.
מקוות
להזמנות: הזמ מ
ודחל הג הל ת
בעת שנראה כי הכל
נות לארוחות החגיגיות׳

י!אידפדאגס
אבוד, באה הישועה. לכל
הזמנות לאולם ההצגות הפעילה שבעזרתה
כלב, אומר הפתגם ה של
הפסטיבאל (רצוי על

ת ג אנגלי, מגיע יומו.
היציע׳ ליד הכוכבים ה וכך
אירע הדבר :
חשובים ולא הרחק מ באחד
מימי הפסטיבאל נערכה בקטע מן ה״
טווח המצלמות)^,או הזמנות לכוס קפה.
קראוזט בקאן מלחמת״פרחים. כרכרות עמומרכז
בל הפעילות הזאת הוא אותו כביש
סות פרחים הלכו ושבו בין טורי הצופים ה רחב,
הסוגד! בדקלי נוי, והקרוי לה קראוזט.
עומדים בצד. בכרכרות ישבו נשים והש..קארד
איו?״
ליכו מתוכן פרחים, נופפו בידיהן ובכלל הפ גינו
את עליצותן בצורות שונות. רם״
אם נפסע, באחד מימי הפסטיבאל, בשעות
קול זיהה את היושבות בכרכרות ומאות עי״
אחר הצהריים, לאורכה של הטיילת מקצה
נים צמאות של נערים ונערות צעירים ננעצו
אל קצה, ממזרח למערב, חזקה עלינו שנראה
בארלן דאהל, ליזבט סקוט, שחקניות יפניות
את כל החוגים והמעמדות, כל העמים וה ורוסיות,
צרפתיות ואיטלקיות שעברו ב עממים,
מחולקים לסוגיהם׳ בסדר הגיוני׳ ל תהלוכה
הריחנית. לפתע הכריז המגביר :
הפליא, בבתי״מלון גדולים. המלון הראשון
״בכרכרה מספר חמש: השחקנית ההודית
המזדקר לימיננו נקרא מיראמאר. הוא גדול
מור,נד,״ .מוהנה שעמדה עד כד, בצד הוזמנה
מאד. בו יושבים הצ׳כים. מיד לאחריו, כש״
להשתתף בתהלוכה. מוהנה המופתעת וה כתפו
נוגעת בכתף מיראמאר, מתנוסס מלון
מאושרת, קראה, בכח ההרגל :״קארל, איך?
נוארטינז. הוא גדול מאד. זהו מושבה של ה בוא
הנה, אני פה !״ וכעבור רגע יכול קהל
משלחת היפנית׳ חבורה חייכנית של מפי הצופים
לראות בין כל הנשים היפות אשר
קים, במאים, שחקניות״בובתיות בקימונים
בכרכרות גם את הבחור בחליפה האדומה.
צבעוניים ובתסרוקות מגדליות. אתם באו גם
הוא השליך באומץ רב פרחים בעומדים על
שני מומחים לג׳ודו. כל היפנים הללו הם
המדרכות, נופף בידיו והראה את כל סימני
קטני קומה.
העליצות ,,דרושים.
בני ^.רץ־השמש העולה עשו בפסטיבאל
רושם מצוין. במסיבותיהם הגישו משקאות
כאשר נתפזרה התהלוכה הסתערו מאות
משובחים ביותר ותוכנית אמגותית פיקאנ ציידי״החתימות
לעבר הכוכבים, שעמדו על
טית. מחולות עדינים ומדויקי״תנועה. אנשי
במה מיוחדת ליד אולם ההצגות של הפס״
ה5׳ודו •ן הדגימו תרגילי״ג׳ודו. גם הסרטים
טיבאל. רובם של אלה מצאו מפלט בתוך ה׳
היפנים היו טובים.
בנין, מאחורי חומת השוערים. לא כן ידי דנו
קארל. הוא נשאר באומץ לב בחוץ. ל באותו
מלון מארטינז התרכזו גם ה״אוסט״
פתע הרגיש בו אחד הנערים, תבע ממנו
רים״ ,כלומר הגרמנים רמתכיישים עדיין ל חתימה.
קארל הוציא את עטו והחל חותם
הודות שגרמנים הם. הם הביאו לפסטיבאל
לאט לאט. חלף זמן. נערים ונערות אחרים
סרט בשם הגשר האחרון (העולס חזה ,)862
(הנושך בענווד )18
המספר על רופאה גרמניה הנקלעת בין חו״
בתה למולדת לבין חובתה הכלל״אנושית.
מאריה של היתד, כוכב הסרט וגם היא הת גוררה
במארטינז. היא היתה מועמדת בטו חה
לפרס המשחק ואכן בסופו של הפסטיבאל
זכתה בו. אולם עד אותו יום משכה אך מעט
מאד תשומת״לב, מכיוון שהתנהגה בפשטות,
היתד, ענוותנית ולא התפשטה על שפת הים.
ניגוד מוחלט לה היה בן־זוגה בסרט, ה אוסטרי
קארל מור,נר, בחור שחרחר, ארוך״
פאות, חייכני, הנראה גבוה מכפי מידתו הו דות
לנעליים מיוחדות שהוא נועל. מוהנר לא
עשה רושם מיוחד בסרט, אבל בחליפת״ערב
שצבעה אדום־ייני עשה רושם רב. הוא לא
הסתפק בזה והחליט לאחוז באמצעי פרסומת
נוסף: באותו מלון מארטינז, התגוררה שח קנית
הודית, מור,נד, שמה, נערה שמנמונת
עליזה, בעלת עיני״עגל, הנוטה למחלת ה ים
(,העולם הזה .)863 קארל ומוהנה השתדלו
להיראות זה בחברת זו ושוחחו ביניהם אנ גלית.
אוצר״המלים של ההודית בלשון ה זאת
היה קטן ורוב הזמן
חזרה על המשפט :״קארל
איך? אני פה. בוא הנה!״

מארתה. תורן
מלון ״קארלטון״ ציפה לשווא

צ ה׳ ד צועד

הווי

(המשך מעמוד 1ו)

ליד הכמה 11.11 ,

הפסקה. אוירונים. הכל מומחים, קוראים
בשמות המטוסים. הרוב טועים, כמובן.
הסילונים משמיעים רעש צורחני. מתהפכים
באויר. התפעלות צוהלת בקהל. המעטים
היודעים כיצד מרגיש החייל למטה, כשהציפור
הנוצצת עטה לקראתו, אינם שמחים.

כמטוס 11.11 ,
קול באזניות :״נשתה בירה היום !״

כקצה העיר 11.20 ,
מרחוק רואים חוליית נושאי הדגל. סוף
סוף, נראה גם אנחנו משהו.

כשדרת המסע
צועדים, צועדים, צועדים. לנו חם — הקהל

ליד הכמה 12.10 ,

ת עו לםלאתשב חי
בי הדברכהפ שו ט
קריאת תמהון זו זעו?־וטעים
תמיד מלקוחותינו אשר אחר
הדרכתינו צלמו בהצלחה את
תצלומיהם הראשונים. אין קל
ופשוט בלצלם. גם אתה הנך
מסוגל לצלם. תפנה ל
צינקוגרפי

י. רינדזונסקי
רח־ הקישון 6חל-אביב
טלפון 66548

ג לו פו ת קו־דשת-צבעים
או לםלא הרדיו -דו ק טו ר׳

י תכן ותרום אים י שב תו!
כמו תמיד

התקנת רמקולים
מכונות הקלטה
תקוני רדיו

תל־אביב,

רחוב אידלסון ,4טלפון 5195

סבנה

f l f P

נ תיב• אויר בלגיי ם

מציעה

אפשרות

תרשה

קצה העיר 12.20 ,
הפסקה. הולכי־הרגלים כבר עברו. עכשיו
מחכים לטור הממונע. קשה לומר שישנה
התלהבות רבה. חיכינו יותר מדי, בשביל
מעט מדי.
ליד הכמה 12.30 ,
הכל נגמר. הנשיא, השרים, נסעו במכוניותיהם.
ברגע
זה מתמוטט הסדר לחלוטין, כבית-
קלפים. אלפים זורמים ממרכז העיר לעבר
הבמה. מפריעים לדיפלומטים ולשאר המכו בדים
להסתלק. כמה שוטרים צבאיים, בעלי
יוזמה, מנסים להקים חומה נגד המבול. ל
שוא.

קצה העיר 12.40 ,
השיעמום מתנפץ. המשוריינים הקלים עוברים
במהירות. רעש. צפירות חדות. צעקות.
מישהו משליך פרח על אחד המשוריינים
עכשיו זה מיצעד !
בשדרת המסע 13.00 ,
סוף סוף, הגאולה ! שערי צריפין. מימי
לא שמחתי כל כך להכנס למחנה. המתח יורד•
האנשים מרשים לעצמם לפרוק מעט את
המתיחות, משוחחים ביניהם. הפסקנו לנגן,
רק התופים שומרים על הקצב.
לצדי הכביש חיילים שוכבים או אוכלים
משהו. הצנחנים מאחורינו ממשיכים כאילו
רק עכשיו עוברים על פני הבמה.
בשדרת המסע 13.30 ,
״תזמורת דום !״ חופשים !״
״עד ליזם העצמאות הבא,״ אומר מישהו.

כדרך מרמלה.1415 ,

תל־אביב ל-ברוסל ב־.ס.פ י
ואחר, בקור ]עיט
המשך הוסיעה

הטאנקים הכבדים. הם אטיים וכבדים, חופרים
חורים עמוקים באספלט הלוהט. המפקדים,
צעירים מאד, עומדים בצריח.
הנכים המשותקים, היושבים בעגלותיהם
לפני הבמה, מסתכלים בהם. לרגע נפגשים
מבטים — המפקד הצעיר בצריח, הנכה בעגלה.
שני צדדים למטבע.
מאחור מסביר גבר כבן 35 בחוסר־הבנד,
מקסים כל פרט ופרט לצעירה היושבת לידו.
אשתו, לבטח. היא סוקרת אותו במבטים של
התפעלות. כמה חכם, הוא יודע את הכל.
,,מכניסים את הטווח לעיגול, ואז כשבא ה־אוירון,
לוחצים על המנוף...״

ב־־ ה לי קו פטר
המקשר מרכז כל עיר ועיר
וזאת במחיר תסיעה התיל
תל־אביב ־ ב רו ס ר

בדבר פרסים והוסווה פוה לסוכנך
א! לטשרי •

סב נה

התמוטטות־הסדר נמשכת לאורך כל הדרך.
המכוניות עומדות חצאי שעות, זזות כמד,
מטרים, עומדות שוב. מכוניות־המשטרד, מראות
דוגמה מאלפת של הפרת־הסדר, סותמות
את הכבישים. הכל מקללים. תחת עצי
הזיתים, בצדי הכביש, שוכבות משפחות שלמות,
עורכות פיקניקים פרטיים.
בצד הכביש, בקרבת צריפין, מכונית־משא
הפוכה, שוטרים, ערבים. פה נהרגו שני עוברים
ושבים, בזה אחר זה.
נראה כאילו איש לא חשב מראש שהרב־בות
שזרמו לרמלה חייבים גם לחזור. אופנועים
משתוללים, מוסרים פקודות. השיי רה
עומדת.
תחנת הרפבת בדוד 15.00 ,
מרמלה עד כאן הלכנו ברגל. מפקד הפלוגה
רצה שנצעד. המכוניות, העגלות, התינוקות,
האמהות ומוכרי־הגזוז קבעו אחרת.
הפלוגה הסתננה איכשהו לכאן. עתה ערוך
כל הגדוד על הרציף. מחכה לרכבת. היא
עומדת ליד הרציף הרחוק, אבל אין עדיין
לעלות לקרונות.
מאז יצאנו בבוקר, ירדו דרישותיני בהרבה.
אנחנו כבר לא חולמים על רברית־נוס־עים.
אילו נתנו לנו לנסוע בקרונית המיועדים
לסוסים בלבד היינו שמחים. העיקר
לנסוע מהר.
אנו עייפים עד מוות. המפקד מרגיע :
«מד, חשבתם י שעצמאות משיגים בלי קר־בנות?*

עון־ רגל
בקיבוץ נווה״איתן, אשר החליט לספק
שעון־יד על חשבון המשק לכל חבר הנמצא
במקום 15 שנה ומעלה, דרשו הרפתנים
לספק שעון זה גם לעדנה, אלופת״הפרות־שהינה
בעלת וותק מספיק.

וו אהאכ קו ב ם קי
במעברת פתח״תקווה קיבל עזרא חדד.
עולה ממצריים, אלבום תקליטים ארוכי״נגן
מיצירותיו של צ׳ייקובסקי, מתנתו של תייר
מכר, הלך לאחר נסיעתו של התייר להח ליפם
בתקליטי שיריו של כוכב הזמרגרון
המצרי, עבדול וואהאב.

שם תחתש
בחיפה הקימה קבוצת צעירים חוג תר בותי,
התכוננה לקרוא לו בשם תא״חובב•*
תרבות, נזכרה ברגע האחרון שהישראלים
אוהבים להשתמש בראשי״תיבות, מחפשת
עתה שם חדש.

לאכדוהב נוצץ
בצ׳אטאנוגה, ארצות״הברית, קנה ג׳יימס
סטראטון מחרוזת״זכוכית צבעונית במכירה
פומבית, הביא אותה לבדיקה אל ידידי
הצורף, גילה להפתעתו שהמחרוזת מורכבת
מפנינים׳ שווה 250 דולאר.

הנ ראה ואינו נראה
בלונדון, אנגליה, ישבה ג׳וים קלייד ל־ד
מקלט״הטלביזיה, צפתה בתוכנית ששודרה
מאחד ממועדוני־הלילה, ראתה את בעלה
יושב ליד שולחן בחברת נערה בלונדית,
מיהרה לנסוע למקום, הטילה בראשו בקבוק,
פצעה אותו קשה.

מו תהש כן
במחנה״דוד, ליד חיפה, התנפל אחד ה תושבים
על שני הילדים של שכנו, הכה
אותם מכות נאמנות, הסביר לאנשים שנאספו
במקוים :״הם עמדו כל היום ליד דלת
הבדון שלי ושרו :׳טו טו טו טו /
שהשכנים ימותו׳״

כ אן צלו׳ הכלב
בתל־אביב, נכנס אורח למסעדה מזרחית,
הזמין קבאב, רחרח בו, יצא מבלי לשלם
בראותו שהכלב לא נגע בבשר.

לתם ומלת
בקאראגאנדינסק, ברית־המועצות, נעצרו
שני אופים, לאחר שחסכו לעצמם טורח ואפו
בתוך ככרות״הלחם קוביות שלמות של מלח.

ה מוו ת טו ב יו תר
בלונדון, אנגליה, התאבד צעיר ביריד,.
שעה קלה לאחר שביקש את יד נערתו
וקיבל תשובה חיובית.

שלחכם 9ךעל 9ני ה מים
בסן־פראנצים קו, ארצות הברית, הטילה
מרת הלנה סאנטאנה 5000 דולר במזומנים
לתוך הים, הסבירה לסקרנים שנאספו במקום
:״בעלי משליך את כספו במועדוני־המשחק!
אני רשאית להשליך את כספי
הימה.״

מטבע טחון
בוושינגטון, ארצות־הברית, שלח ווסלי
בריאן למשרד האוצר האמריקאי שק של חרו בים
טחונים להזנת בהמות, הסביר שארנקו
שהכיל 40 דולאר נפל לתוך מגרסת־החרובים
ונטחן לתוך השק, ביקש שהאוצר יחזיר
לו את הכסף, לאחר שיברר את שרידי השט רות.

מחהל אי ד
בתל־אביב, באוטובוס מספר ,4הרגישה
אשה ביד מגששת בכיס״מעילה הריק, פנתה
לאחור, אמרה בחיוך לכיים :״התאכזבת?״

הצלבהא דו ם
בטאשקאנט, ברית־המועצות, חלה טעות
משרדית מצערת במחסן האספקה המקומי,
ששלח לבית־ספר לכבוד האחד במאי חבילה
של צלבים, איקונין ותשמישי קדושה במקום
דגלים אדומים ותמונות לנין־סטאלין־מאלנקוב.

מו מחה מין החו ץ
במושב ארנון תלה נער בן 13 שחזר מקורם
של שבועיים בגידול ירקות, שלט על פתח
ביתו :״כאן נותנים עצות בגידול ירקות לכל
דירש. בזול.״

לוחמי ״כפית״ :זאב יוסקוכיץ והשוטרים, מפגינה חנה מרון ויחזקאל איש־כפית
בין כוסות מיץ, צמאו! לדם

קולנוע

ה 1ל׳ 0ד
הרי*ול משתל
המחסור בנושאים הפך בהוליבוד לבעייד.
חמורה עד כדי כך שמפיקי הסרטים מגיעים
כמעט לחורי־עכברים, בנסותם לדלות רעיו נות
חדשים.
באולפני רפאבל׳יק הטיל הרברט יימס,
מפיקם של למעלה מאלפיים מערבונים בימים
הטובים׳ על התסריטאי פרנק נוג׳נט לכתוב
תסריט על חייהם של מרגלי״האטום, אתל
ויוליוס רוזנברג.
אומר נוג׳נט: בסים הסרט יהיה ה״מדוע״
של הרוזנברגים, וכיצד יכלו לקחת חמש
מאות דולאר כדי לגלות את סודות־האטום
ולהוציא חלק מן הכסף על איגרות־-מלווה״
בטחון אמריקאיות.
בגידה י היא משתלמת יפה, אומרים
ברפאבליק.

כי אנה הוא מלודרמה סנטימנטלית מן
הסוג בו מרבה להופיע לורטה יאנג ההולי״
בודית. העלילה היא אודות זמרת מועדון״
לילה (סילבנה מנגבו) שיש לה מאהב מנוול
(ויטוריו גסמן) אותו היא שונאת, אולם
רצה לחדר־משכבו בכל פעם שהוא קורא
לה. יש לה גם אוהב נחמד ועדין (ראף
ואלונה) ,לו היא עומדת להינשא. יום לפני
החתונה בא המנוול לקלקל הכל. הוא מצליח,
אך נהרג בגלל זאת על ידי הארוס.
הסרט מורכב מצילומי החזר שרואה אנה
המועמדת לנזירות והלבושה למכביר. עתה
היא אזרחית טובה׳ אחות רחמניה העוזרת
לכל החלכאים והנדכאים. את שלוותה מפריע
ארוסה המובא פצוע לבית״החולים בו היא
עובדת. לאחר שהוא מחלים, הוא מנסה
לשכנע אותה לחזור אליו. היא כמעט מס כימה.
אולם ברגע האחרון מגיע אמבולנס
מלא פצועים, והיא מרגישה את יעודה.
היא פונה לאחור, נכנסת לחדר־הניתוחים,
עונה להערתו של הרופא שצריך לדעת
להפסיד :״אינני מפסידה. לגמרי לא״.

אנשים
ועקה ליל־נז

אברהם שלונפר*,

כשנשאל המשורר
במסיבת״קוקטייל אם הוא שותה קצת, השיב
בשלילה :״לעולם איני שותה קצת. אם
אני שותה׳ אני שותה הרבה !״
אחר, כשנודע לו כי גם בצירות הבול גרית
וגם בצירות הרומנית נולדו השבוע
בנות, תמה :״מה, אתם רוצים להפוך
כאן לרוב?״
למתנה מיוחדת במינה זכה משורר יש ראלי
אחר חיים חפר, שקיבל מרב״סרן
שאול כיכר, תמונה של אליעזר בן יהודה
עם הקדשה בזו הלשון :״אליעזר בן יהודה
מחיה הלשון העברית — לחיים חפר׳
,ממיתה.״

ישר אל
הקהל הננד־ך
הקהל הישראלי הוכיח השבוע שהוא יו־ע
להעריך יומן־חדשות טוב, אפילו אם ה־א
מתוצרת ישראל. הוא הביע את התפעלותו
מיומן כרמל החדש המיוצר בשיתוף־פעולה
עם התאחדות״בעלי״בתי״הקולנוע( ,העולם
הזה )862 שהראה תמונות מצויינות ממצעד־העצמאות
יומיים לאחר המצעד עצמו.
עמד על רמה מצויינת פחות חלקו הראשון
של היומן, בו נראה יעקב דוידון, יושב״
ראש התאחדות בעלי־בתי־הקולנוע נואם
בתנועות״שפתיים מגוכחות.

עלקדפש עי םהקסתגד רו ת
שש פעמים ביום נתון קולנוע תמר במצור
על ידי מעריציה של סילבנה מנגנו, שבאו
לראותה בסרט אנה. הם מוכנים לשלם
מחיר מלא של כרטיס, כדי לראות את
ריקודה המגרה משך חמש דקות קולנועיות,
מסתלקים לאחר מכן.
העולם הזה 864

המאבק על שעות־הסגירה לא הפריע
ליושבי נסית לערוך מסיבה במוצאי יוב״
העצמאות, בה הופיע שי אופיר בקטעי
פנטומימה, לאחר שאמן אחר, הזמר אברהם
וילקומירסקי סרב לשיר בלי ליווי,
הזכיר לכמה מאנשי קול״ישראל שנוכחו
במקום׳ ששירות״השידור חייב לו משכורת
כבר יותר משנה.
באותה מסיבה קם יגאל (דרך גבר)
מוסינזון והרים את כוסו לחיי שני יוצריס
גדולים, נתן אלתרמן ומשה >מלד
בשר ודם) שמיר בא במבוכה לא קטנה לאחר
שהטיל שמיר בפניו צלחת, מלאה סלט.
אישיות אחרת האוהבת להטיל צלה
בגברים, השחקנית ההוליבודית אווה
גארדנר, המצטיינת ביופי וחוסר נסיון
דרמתי, קיבלה תפקיד של רקדנית צוענית
בסרט הרוזנת היחפה, שהוא רמז לא ביותר
דק על חייה ואהבותיה של ריטה היי־וורת,
נאלצה לקבל לצורך זה שיעורים
במחול מצועני בשם ריאולי, בחורשת״
זיתים ליד רומא.
כשפנה ידיד אל יגאל אלון ושאל
מה מספר הטלפון של מזכירות הקיבוץ
המאוחד, בה עובד אלון יומיים בשבוע,
התברר כי אלוף הפלמ״ח אינו יודע את
המספר. שאל אותו הידיד, איש פלמ״ח
וותיק :״איזה מין פקיד אתה י״
יום אחד לאחר חג״העצמאות התקיימה
ביתו של סגן־אלוף משה (״מוסד,״) פינקל
מסיבה של אגודת״דוברי״אמת, המורכבת
מאנשי פלמ״ח וותיקים, בה סיפר חיים
ליכאקוכ מספר רב מאד של צ׳יזבאט* בתוכם

• אחת מישישות יבניאל, אם משפחת
קוראקין, כבת 100׳ סוחבת עדיין על גבה
שק של 100 קילו, אומרת לכל המתמלאים
על כך :״מה יש? אני כבר זקנה. אין
לי כוח.״

סרטים

על אף הרעיון המקורי של הסרט, רופף
בו המתח׳ פרט לקטע בו מראים ניתוח־לב
לכל פרטיו.
משחקם של כל משתתפי״הסרט פשוט
ומ;בב׳ וקריינותו של פרנסואד, פרייר, מן
הקומדי פתסייז מלאה רגש.

סלטספ רו תי

אמתפלמ-וו־ ת

a rאחד שהו אהרבה
נערה פרובינציאלית באה לפאריס, כד־למצוא
את אהובה אתו התכתבה מזה זמן
רב. במקום זה היא מוצאת את מותה
מידי פסל מטורף המפסל דמויות חולניות
ומעוותות. הפסל בורח עם בוא המשטרה,
והשוטר יורה בטעות בפועל החוזר מש״
ביתת־שבת בבית־החרושת, והממהר למסיבת
חתונת־הכסף שלו. את הפועל מציל סטודנט
לרפואה שנכשל קודם לכן בבחינות.
כל זה מתרחש בתחת שמי פאריס, ביממה
אחת. במאי הסרט, ז׳וליין (דון קאמילס
דיוביבייה, בחר בשחקנים לא״ידועיס״ביותי,
כדי להדגיש את חוסר״חשיבותן של הד מויות
הפועלות. הסרט אינו אפיזודי במיבן
המקובל: גיבורי אפיזודה אחת נתקלים
בגיבורי האפיזודה הבאה, מבלי שיכירו
זה את זה׳ ובכל זאת משאירה הפגישה
את רישומה עליהם.

אבל איכפת לי שאף יהודי אינו פותח את
החלון לשאול מה קרה.״

שהקנית אוה נארדנר כריקוד צועני
ברגלים יחפות, רמז עבה
באנה יש יותר סילבנה מנגנו מאשר
באורז המר. לגזרתה המפורסמת נוספה
עוד חצי״גיזרה׳ אך היא נשארה יפה —
אפילו במדי־נזירה. היא מתאימה לתפקידה
— משום שאיש לא יבוא בדרישה אל
סיניורינה מנגנו שתדע לשחק.

ב קצ ר ה
השקט — אידיליה אירית האדם נחמדה אודות מתאגרף אמריקאי המשתקע
בכפר־מולדתו באירלנד. בימוי טוב, צילומים
מרהיבים ומשחק נאה של ג׳והן וויין׳ מורין
או׳הרה, ויקטור מקלגלן ובארי פיצג׳ראלד.
חופשהברומא — נסיכה צעידה
מתאהבת בעתונאי. אולם שלא כבסיפורי״
האגדות אין היא זוכה באהובה. אודרי ד׳פ־בורן,
גרגורי פק.

העולם הזה ממליץ על :

האדם השקט רשומון מעתה ועד עולם
חופשה ברומא

כאשר התחולל בען בוע שעבר הקרב ה גורלי
בין כוסות״המיץ של קפה כסיוז
(ראה במדינה) ניתנה לכמה מיושביו הז דמנות
מצויינת להצטלם בפוזות צמאות
לדם. ביניהם :
• שחקנית הקאמ רי חנה מרין, שהח ליפה
את הבמה בשולחן גבוה, סקרה את
המתרחש מלמעלה, נראתה כמתכוננת לזנק
על ראשי״השוטרים.

•בעל הקפה יחזקאל (״חצקל״) איש־כפית,
שנשען בפינת הדלפק, ש.ח את
ידו קדימה, כלוחם המנה? מאבק אחי־ץ,
כשגבו אל הקיר.
• מנהל התיאטרון למעברות זאב יוס־קוביץ׳
רב״המרץ ושופע״הצעקות, שניצב
מול אנשי״המשטרה בפה פעור׳ כנשר המגן
על קינו.
זעקת ״גוואלד אדירה פלט יוסקוביץ
בשעת לילה מאוחרת, בשובו מכסית בחם־
רת המשורר נתן (הטור השביעי) אלתר־מן׳
הסביר לאחר שזכה לגערה מפי אל־תרמן
:״לא איכפת לי שאני צועק גוואלד,

• במנתמיה הוצג פעם סרט על חיי
בטהובן, שעשה רושם רב על יושבי המקום.
ימים מספר לאחר ההצגה עבדו שניים
מן האכרים בשדה, וכשאחד מהם לא שגזע
את קריאות חברו, זכה מפיו למחמאה :
״ווללה ! אתה בדיוק כמו החרש ההיא מהסרט

• שניים מבני משפחת גדולטר ביסיד׳
המעלה שמרו חליפות בלילה אחד. אחד
מהם הוער על ידי השני בשתיים אחר חצות,
קפץ על רגליו, ראה את הירח המלא בשמיים,
קרא :״בראבו, ירח׳ בראבו ! ״
״בראבו, גאולה, בראבו אמרו חבריה
של גאולה כהן קרייניתו השחרחורת של
לח״י לשעבר, במסיבה שנערכה בשבוע שעבר
בביתה בירושלים, עם קבלתה את התואר
מוסמכת למדעי הטבע מטעם האוניברסיטה
העברית.

אכא

חידוש בולט לעין בעירית חיפה :
חושי העביר את שלחן עבודתו מקצה אחד
של חדרו רב־הממדים לקצה השני, מול דלת
המשקיפה על הפרוזדור. בצורה זו רואה
הוא בדיוק כיצד מתנהלים העניינים בסביבתו
הקרובה.
י גם בלשון רבים.

*3313

ם ח 1ל

(המשך מעימוד )15
החלו משגיחים בו. חלף עוד זמן. קארל המ שיך
לחתום. לפתע פרצה מהומה ; הכל הס תערו
על האוסטרי האמיץ ותבעו ממנו חתי מות.
הוא העמיד פנים של מנסה להתחמק
אל תוך הבנין׳ אולם׳ מכיוון שהיה השחקן
היחידי שנשאר לפליטה׳ חסמו הנערים ב פניו
את דרך הנסיגה. לזאת קיווה קארל.
״לאנגזאם ! לאנגזאם !״ קרא בקול׳ ואחר׳
בלחש׳ לאחד הסדרנים :״הבא לי כסא !״
הובא לו כסא. קארל עלה עליו. ידים ל עשרות
הונפו לעבר החליפה האדומה׳ קארל
היה מאושר. הצלמים צילמו והעתו״
נאים רשמו שקארל מוהנר היה לאישיות ה פופולארית
ביותר בקאן וציידי״החתימות
קראו זה לזה :
״הוא חתם!!! אבל, בעצם, מה שמו?״

שני ק צוו תלדר קון
״מצבו של אמן דומה לדרקון ארוך״ ,אמרה
יהודית אורנשטיין .״כשהוא מציג תכ נית׳
הרי היא דומה לזנב. עבר זמן רב מאז
תיכנן אותה׳ עד שהצליח להעלותה על ה במה.
כשהקהל רואה אותה, הוא כבר חולם
על דברים הרבה יותר רחוקים. הוא התפ תח.
הוא התקדם. תכניותיו דומות לראש״
הדרקון.״
בשבוע שעבר התכנסו כמד׳ מאות חובבי
ריקוד׳ ביניהם לא מעטים מבין אלפי פרחי־הרקדנים
שעברו תחת ידיה משך שנים,
חזו בזנב האחרון: תכניתה העצמאית הרא שונה
מזה למעלה משנה.

120 קילו ביצי דגים
חצית שני רחובות צדדיים קטנים, מערבית
למארטינז, ואתה עומד בשעריו המסתובבים
של מלון קארלטון. הוא גדול מאד. הוא מז כיר
את בית״רומאנו, בימיו המפוארים ; של
בית רומאנו, לא של קארלטון. הדמיון אינו
בצורה החיצונית. הוא בהרבה יותר יפה ;
קארלטזן, לא בית רומאנו. הדמיון נעוץ ב יחס
הכבוד שרוחשים לבנין זה אלה שש 1כ נים
בו וברגשות הבוז העמוק שרוחשים לו
אלה שאינם שוכנים בו. הדבר מתבטא בשיחה
הבאה :
אלמוני: היכן אתה גר?
פלוני ( :בגאווה) בקארלטון׳ כמובן, ו אתה?
אלמוני
( :בבוז) לא בקארלטון, כמובן. ה מקום
דומה לשוק. אני מבכר את השקט.
הנהלת הפסטיבאל נהגה זהירות ותבונה
מרובים בעת הקצאת החדרים בקארלטון.
ראשית׳ הושיבה בו את ז׳אן קוקטו׳ המשו רר׳
יושב ראש ועדת״שופטים והרוח החיה
של הפסטיבאל. עובדה זו העניקה למלון
פרסטיז׳ה כפולה ומכופלת. אחר שיגרה ל שם
את המשלחות האמריקאית והרוסית. ה אחרונים
באו כשבמטענם, בוק ומצא עתונאי
בעל חוש״ריח 120 קילוגרם של ביצי דגים.
הרוסים היו הדורים מאד׳ ושמרנים מאד׳ ב תלבושותיהם.
האמריקאים היו, כדרכם׳ מרו שלים
בבגדיהם.
בקארלטון נתרכזו גם מרבית השחקנים ה צרפתים.
מישל מורגאן שכנה שם. מכיוון
שהיא ממלאה בסרטה הבא תפקיד של לול יינית׳
בקשה שיתקינו לה בחווה חבלים ו נדנדה
כדי שתוכל להתאמן בשעות״הפנאי.
חיפשו ציוד מתאים בכל קאן ולאחר שכל
העתונים כתבו על כך, מצאו את המבוקש.
פרנסואז ארנול, כוכב עולה ופופולארי
מאד מאד בצרפת׳ גם היא שכנה בקארלטון.
שם׳ התלחשו׳ פגשה בשחקן אנגלי׳ והש ניים
נעלמו ביום בהיר אחד. כעבור ימים
מספר חזרה היא בלויית שחקן צרפתי. וכ מובן
שג׳ינה לולובריג׳ידר, גרה בקארלטון.
שם נערכה לה בבוקר אחד מסיבה. שתינו
שם הרבה, אבל את השחקנית ראינו אך מעט.
שחקנית אחת שהקארלטון חיכה לשווא ל בואה
היתד, מרתה תורן׳ השבדית׳ הפעילה
בעת האחרונה באיטליה. סרט ״גדול״ ,כלומר
סרט שעלה בסכומים ברובים׳ ושבו מילאה
היא את התפקיד הראשי, עמד להישלח ל־פסטיבאל
מטעם איטליה. היה זה מאדלעוז,
סיפור ניאו״ריאליסטי סימבוליסטי על אודות
פרוצה החוזרת למוטב. אולם ברגע האחרון
נתבטלה הצגת הסרט. הסיבה הרשמית היתה:
ההעתק לא היה מוצלח. הסיבה האמיתית ה משוערת:
המקור לא עלה יפה. או כך או
כך, מרתה תורן לא הגיעה לקארלטון.
צעדים מספר מן הקאף לטון והלאה עומד
ארמון הפסטיבאל, שבו הוצגו הסרטים, ול ידו׳
בתוך גינה גדולה מוקפת גדר גבוהה —
הגחאנד הוטל׳ מלון גדול מאד. כאן יושבים
ההונגארים. ליד הגראנד הוטל — מלון גודה.
הוא גדול מאד. כאן ישבו היוגוסלאבים.

m m m m a m

רקדניות אריאד, הירמן וטרי כ״דמויות מוזרות״
משלוש אמהות, וידוי

המכנה המשותף לכולם: נסיון למזג את
הריקוד המודרני׳ המשתדל להראות את ה אדם
כמו שהוא׳ על תחושותיו ויצריו׳ עם
צורות הבאלט הקלאסי׳ הבנוי על האשליה
הרומנטית. הקהל קיבל את המזיגה. אולם
יהודית עצמה התאוננה :״כשאני מסתכלת
בתוכנית׳ אני כבר מסתייגת. יש יותר מדי
צורתיות. עלינו לחפש את האנושי האמיתי.
יותר מאשר את הצורות החיצוניות,״
הזן רכ, כנות . 18 חיפושיה לא התחילו
אתמול. הם נמשכו זמן רב יותר מאשר אצל
כל רקדנית ישראלית אחרת. אחת הסיבות :
יהודית אורנשטיין היא הרקדנית הישראלית
הוותיקה ביותר בא-ץ.
ארוכי״זכרון בארץ עוד זוכרים את ״האח יות
אורנשטייך התאומות׳ כשהופיעו בפעם
הראשונה על הבמה בהיותן בנות . 11 סיפר
אחד מוותיקי אוהל :״כשהיו בנות 15 הו פיעו
יחד עמנו בכל הארץ, ערב אחד אנחנו.
עוב אחד הן. גם אנחנו היינו צעירים מאד.
אחרי כל הצגה היינו מתפרצים אל מאחורי-
הקלעים, מכריזים באוזניהן: הערב חשבו
כולם שאתן כבר בנות ! 18 היתד, זאת להן
המחמאה הגדולה ביותר באותו הזמן.
מוות ,״ני נצחון. בתכניתה האחרונה
לא הסתפקה יהודית בשעשועים אמנותיים כ מו
אקסנטריק׳ ריקוד שבא לתת אפשרות ל רקדניות
להראות יכולת טכנית, או סקרצו, ריקוד
סולו מצויין של רות אריאל׳ אחת מ שלוש
פרחי״הרקדניות (שכולן נשואות׳ ו שתים
מהן אמהות, כיהודית אורנשטיין עצ מה)
.היה בה גם וידוי רעיוני.

רקדנית יהודית אורנשטיין
בהרמון ערבי, ניצוץ.

הזיה העלה על הבמה את הסגנון המזרחי
של ההרמון הערבי׳ ביטא את דעתה של יהו דית
אורנשטיין כי על ישראל למצוא מזיגה
חדשה עם המרחב .״הסגנון המזרחי רחוק
מאתנו, הנשים כבולות. המזרח הוא ההיסך
מן המודרני. הוא שקוע בעבר. עלינו לעכל
את המזרח בריקוד המודרני, בתפיסת״העולם
המודרנית שלנו.״ הריקוד מתחיל בצורה חד גונית
ורוגעת, עד שבא הניצוץ המפסיק את
המנוחה׳ מעורר סערה.״
הדגל׳ שרשרת של ארבעה ריקודים, בא ל בטא
את המאבק הפנימי של האדם׳ את הת מודדותו
עם האידיאה המחייבת קרבן. המיו חד
ליהודית: במקום לתת תאור וורוד׳ ציו ני
וסנטימנטלי, תוססת בריקוד המלחמה בין
הטוב והרע׳ לוחמת הבגידה בשבועת־ד,אמו נים׳
קודם המוות לחג הנצחון.

ש אם פ אני ה חד ש ה
הגענו לסופה של טיילת לה קראחט. בקצה
בנין רחב״מידות. זהו הקאזינו העירוני של
קאן. בחלקו האחד אולם משחקים, בשני —
מסעדה מפוארת. המלצרים פורשים רפות
נקיות על השולחנות ופותחים ארגזי שאמי
פאניה חדשים. הלילה בחצות יהיו מסובים
לשולחנות אלה אורחים עייפים ממסיבות. הם
יאכלו שוב ושוב ישתו וירקדו. הדרך חורה
תתפתל קצת והדקלים ייראו עקומים משהו.
רוח״הים תקרע מעל ללוח המודעות את ..רזת
סרט יום אתמול.
אי שם בעולם הגדול יושב מישהו ובודה
מלבו סרט חדש׳ שיפוצץ את פסטיבאל ה שנה
הבאה׳ ואשר לכבודו ישתו שאמפאניה
חדשה.

״אני מפתייגת יהודית אורנשטיין׳
אשד, תקיפת״רצון היודעת את אשר היא ת צר״
לקחה לד׳ הפעם כסיסמה :״רקדת ה מרובה,
לא רקדת.״ במקום להעלות על ה במה
להקה גדולה של מתחילים׳ להוריד ל צורך
זה את הרמה׳ הופיעה רק עם שלוש
תלמידותיה המצטיינות, שלמדו אצלה 15
שנים׳ הפכו מנהלות״מחלקות בסטודיה שלה.
יחד אתן הציגה תכנית זו.

הצגה כמקום שיכון. יהודית אות־שטיין׳
שנבחרה על ידי אומנית אמריקאית
מפורסמת, בבקרה בארץ, במדריכה בלהקת
ענבל לקראת הופעתה באמריקה, מאמינה כי
רקדנית יכולה להיות עקרת בית. את ההפסד
החמרי העצום, דכרוך בהופעת ריקודים בארץ,
כיסתה על״ידי ויתור על מותרות אישיות.
״ההצגה באה במקום שיכון׳ במקום מקרר
חשמלי. הרקדניות מופיעות בלי רווח. ה נגן
פראנץ שליצר, שכתב את רוב המנגינות,
ויתר על תמורה.״

?קי ן

יהודית אורנשטיין ותלמידות כ״קונדסים״
לבנות , 11 מחמאה

גם התלבושות הססגוניות שתוכננו על״ידי
שלמה בן־דויד, בעלה של יהודית, הוכנו על־ידי
יהודית עצמה, בין הזרה לחזרד ,.טיפוצ;
בילדיה ויתר חובות אשד. בישראל.

1 M i l * m

s w < n

M ipמגל גייו

האנ\ רי ההד בו 1וה שי מר ה א דו מההת רו צצהל או דרה חו דככפ יי ת־ שד
ה מון־ הס ק רני םדהש קג חי ל־ ד בו די ס: מ ה היא מחפשת?
ת כ שי טיקרשאבדעל \כ שו ברהג לי ם? או שמא אתבגההק טן שנ פ ל המימה?
הים רבץ בעצלתיים. הגלים התיזו את קצפם אל החול
החמים. הרוח הקלילה ליטפה את העור.
המוני אנשים — כולם הגונים׳ שקטים, לבושים בקלי לות
— היו שרועים כשפניהם כלפי השמש ושקועים
בתרדמה. אחרים השעינו את ראשיהם על כדורים צבעוניים,
או רבצו על כרסם כשפניהם כבושים בידיהם. מפעם לפעם
היה אחד מהם מניף את רגלו ובועט בעכוז עצמו — יק
כדי להרוג זמן. ילדים מיהרו לעבר דוכנו של מוכר־הגלידה,
דילגו על פני הגופות דמפורקדים.
כלבים עצלים אף לא׳־הנידו עפעף בראותם זבוב נוחת
על קונכיה, והאמהות אף לא גערו בבנותיהן שפרמו את
חלקם העליון של בגדי־הים יתר על המידה.
ישבתי בכסא־הנוח משך שעות רבות. התבוננתי בשמים
התכולים. מחשבותי היו רחוקות, רחוקות.

דמחשבות היו נמשכות ללא הפרעה, אילולא הופיעה על
שפת־הים אשה נרגשת ואילולא לבשה אותה אשה שימלה
אדומה. השימלה גחנה, התפתלה׳ היססה, חגה במו סביבון.
תרגיליה האקרובטיים היו מפתיעים.
אותה שעה כבר הוסבה תשומת־הלב הכללית אל האשד,
בעלת השימלה האדומה. מה היא עושה־שם י
היא התרוצצה בינות לסלעים חדי־הקצוות׳ סבכי האצית,
והשקעים המתמלאים ומתרוקנים חליפות במי־הים. כמת
סקרנים קמו ממקומם והחלו נעים לאיטם לעבר שובר־הגלים.
מספרם הלך ורב. הם סמעט ולא הכירו זה את זה, אולם
ההבנה ההדדית נוצרה כהרף עין. קבוצתנו הקטנה החלי;
להתארגן בשיטתיות, כעכביש הטווה את קוריו. קבוצות דומות
נוצרו מימין ומשמאל — ואפילו במרחק רב מאיתנו.
״זה מוזר מאד,״ שלח מישהו אמירה סתמית לוולל־העולם.
״כן, זה יוצא מגדר הרגיל,״ הוסיף אחד הנאספים.
״משהו מתרחש,״ אמר שלישי.
אחד הנערים מ הר לעבר הכתם האדום שניצנץ במרחק׳
קיפץ מסביבו פעם או פעמיים וחזר אלינו במרוצה. ההמון
חיכה לו בנשימה עצורה.
הוא סיפר את סיפורו תוך סידרת־שיהוקים, אשר נגרמת
על ידי גביע־גלידה שנבלע במהירות יתרה.
״היא אינה שומעת צרפתית ...היא אנגליה ...היא מחפשת

משהו״
״בדיוק כך חשבתי״ אמר אדם שלא נראה כלל כיצור
ד מסוגל לחשוב.
״היא מטורפת,״ אמרה אשה אחת׳ ״אני לא הייתי מרטיב־את
שמלתי במי־ים. וגם לא את שערי. ויתר על כן, אין
היא חוששת לשוטט בין הסלעים השורצים סרטנים ושאר
יצורים מפילי־אימה.״
״אפשר שהיא איבדה חפץ יקר,״ העיר מישהו ברוב הגיץ.
״אין אדם לוקח אתו חפצים יקרים לשפת־הים,״ התריסה
האשד״ ״אני, למשל.״
הקבוצות שלנו התמזגו, יצרו מעגל גדול, חמוש בהגיון
ברזל.
״כן, עכשו, לאחר שאמרתם כי היא אנגליה, הריני מכירה
אותה,״ אמרה גברת אחת שיצאה קדימה ,״אנו מתגוררים
באותו בית־מלון. בנה הקטן משחק עם בני לעתים קרובות.״
המחשבה על הילד הקטן חדרה לליבות כולנו, ותיא־רי
עבר מקבוצה לקבוצה כמו סיסמה לפני הקרב. תוך כדי
מעשה נשתנה התיאור במקצת׳ וג׳והני שהיה תחילה שחור־שיער
ובן־בליעל, הפך למלאך בלונדי המכונה בשם פרדי
ולהוט אחרי איסוף־בולים.
״אבל היכן הילד?״ שאל ברנש צנום, אשר לא גילה
עד כה כל עניין בשיחה.
״אל אלוהים !״ קרא־ ,אחת הנשים ,״אני חוששת שאירע
משהו נורא, בל הילדים הינם שובבים וקלי׳דעת.״ ,
״ומה בדבר האמהות?״ התריסה כנגדה נערה לבושת
מכנסים וחולצה משובצת אולם היא הבינה מיד את חוסר
הטעם שבדבריה׳ ולא הוסיפה עוד לפתוח את פיה.
האשד, הלבושה שימלה אדומה החלה רוקעת ברגליה, דומה
היה כי היא מלאה זעם.
״הביטו בה !״
המון־אדם נאסף מסביב למדרגות המוליכות אל שובר
הגלים, ממש כשם שחוגגים נאספים לפני שטיח הפרוש
בפתח־אולם׳ בו נערך טקס־כלולות. מישהו הציב את רגלו

על המדרגה הראשונה.
״אשה שיש -לה ילדים אינה שמה אף עצמה לצחוק
ברבים ״,העירה גברת צעירה׳ בעלת שיער בלונדי יתר על
המידה ופנים מאופרים שלא כראוי.
״מי יודע אם היא דואגת לילדיה?״ שאלה אשה אחרת
בסלפה את כלבה הקטן הנתון מתחת לזרועה ,״אין היא
נראית כאם מסורה כלל ועיקר.״
״הילד היה יכול ליפול, להפצע — או אפילו לטבוע,
והיא לא היתה מנידה עפעף ! הביטו בה !״
״כאן על שפת־הים יכול אסון לקרות על נקלה. רגע
אחד של הזנחה — וגל גדול בא וסוחף את הילד אל
מעמקי־הים.״
״אל תופתעו איפוא אם יקרה אסון שער, ש;א תשגיחו
על בני־משפחתכם ! ״
אדם חדש שהגיע למקום שאל אם הנאספים מחכים לסירה
שיצאה להביא טובע.
״אני משוכנע שהיא גררה את הילד המימה ולא יכלה
להצילו׳״ הוסיף מישהו.
״אין לנו כל בטחון שהיא ניסתה להצילו. יהיה עליה
להוכיח זאת ! ״

כאשר הדהד קול חדש בתוך ההמון לא האמין איש
למשמע־אוזניו אולם האמת יצאה לאור־העולם :״היא
רצחה את הילד 1״

דומה היה כי האשד, הלבושה אדומים הרגישה בהאשמה
שהוטח־ ,בה. היא נפנתה כלפי ההמון שהגיע אל שובר־הגלים
והלך וקרב אליה.
היא׳היתר, מיואשת ומופתעת ולא הבינה את המתרהש.
מעיניה בצבצו דמעות ואימת־מוות.
״ראו מה קשוחות עיניה 1״
״היא מטורפת !״
״אין ז־ ,מונע בעדה מלהיות פושעת !״

ברור היה שההמון לא בא לעזור לה. היא החלד, לסגת,
כאשר נשמעה בין הנאספים מלה הגיונית אחת ויחידה :
״משטרה ! ״
״משטרד״״ פרצה השאגה ממאות גרונות.
״משטרה,״ אמרה ד,אנגליה. היתד, זאת המלה היחידה
שהיתר. מובנת לה.
ה מון פתח את שורותיו והניח לה לעבור.
• היא עזבה את שפת־הים והלכה לאורך הטיילת. משמי*
הסקרנים שהלך בעקבותיה לא הציק לה, אך השגיח עלית
בשבע עיניים
עוברים ושבים נעצרו תחתירם, התבוננו בתהלוכה —
והצטרפו אליה.
ההמון היה נרגש ביותר. הוא נע במהירות, ללא חילופי
דברים או ניפנופי־ידיים.
מובן מאליו שהילדים הקלו ראש בפרשה. אחדים, מהם
ערכו ביקור נוסף בחנות־הממתקים וסיפרו לחבריהם נסים
ונפלאות על הסוכריות החדשות. ובאשר לכלבים — אחדים
מהם הילילו, שעד, שדרכו הנאספים על זנבם. אחרים גילי
שרגלי בני־אדם הינם תחליף מצויין לעצים.
והנה נראה מרחוק כובע של שוטר ! השוטר היה רכוב
;־ל אופניים ונראה שקט וטוב לב כדייג היוצא לבלות את
ה־פשתו. הוא הבין מיד שעליו לקחת את היוזמה לידיו.
ע: כן ירד מאופניו, העלה על פרצופו הבעה חמורה וחיכה
עד שנגיע אליו.
דגענו. ד,אנגליה לא ידעה צרפתית, והשוטר לא ידע
אנגלית. אבל אפילו ידיעת השפה האנגלית לא היתה עוזרת
לו, מאחר שכל הנאספים דיברו בעת ובעונה אחת.
במקרים כאלה שורר תמיד רעש גדול — ויש להתגבר
עליו ביד חזקה.
״התניחו לי לומר משהו?״ שאג השוטר לבסוף.
מיד נשתררה במקום דממת־מוות.
״גברתי, הואילי בטובך לבוא אתי לתחנת־ר,משטרה.
ואתם, אדוני וגברתי, תבואו אתנו כעדים,״ אמר השוטר בשלחו
אצבע כלפי שניים מן הצעקנים הגדולים ביותר.
הוא לקח את האנגליה לתחנת־המשטרה. הוא לא אחז
בזרועה, רק מפני שהיד, עליו להחזיק באופניים.
ההמון הצטופף לפני פתח תחנת־המשטרה. הוא נראה
כחבורת־חובבי־ספורט שנאספו ליד מקלט־הראדיו להאזין
לתוצאות תחרות־ד,אופניים האחרונה.
מפקח־ד.משמרה, שמע אנגלית. הוא יצא ממשרדו כעבור
שעה קלה, משך בכתפיו כלפי שני העדים, ליווה את האנגליה
אל הדלת, התנצל לפניה והחווה לד, קידה עמוקה.
פתע העמידו רבים מן הנאספים פנים כי הם עברו במקום
רק במקרה. חלון־ד,ראווה של חנותיהספרים הסמוכה הפך
פתאום למקום הפופולארי ביותר בסביבה. אחדים מן הילדים
זכו בחבטות הגונות באחוריהם, ואילו הכלבים זכו בשפע
של לטיפות, שעוררו בהם תמהון רב.
האנגליה שלחה בהמון מבט מלא בוז וזעם ופנתה ללכת
במעלה־הדחוב.
מפקח־המשטרה שלח מבט מוזר בשוטר, משך בכתפיו
ושאג כלפי הנאספים :
״פרשה נאה !״
אחר נכנם לתחנת־המשטרה וסגר את הדלת בחבטה.
איזו פרשה נאה? הכל רצו לדעת זאת. אולם רק שני
העדים היו מסוגלים לפענח את המסתורין.
אבל שני העדים היו במצב־רוח רע. הם הסתפקו בכך
שמסרו דין־וחשבון קצר לשני שכניהם הקרובים ביותר.
אחר פרשו לדרכם.
״היא איבדה טבעת יקרה על שובר־הגלים והיא מודאגת
מאד. אין היא נשואה — ואין לה ילדים.״
התהלוכה שחזרה לעבר שפת־הים היתה אטית וקודרת.
הסקרנים היו שקועים במחשבות ונמנעו מלהחליף דברים
זה עם זה.
אולם במהרה שב ההגיון הבריא והשתלט עליהם. אסור
היה להרפתקה להסתיים בצורה כד. פשוטה. הכל לקחו בד,
חלק פעיל, ועת־ .היה עליהם ללבן את הדברים עד תומם.
השאלות והתשובות שבו לרחף בין חבורות ההולכים.
״מה אבד לה?״ שאלה אחת הנשים.
״מבעת.״
״יקרה?״
״כפי הנראה.״
״ר,ן טוענות תמיד שהטבעות יקרות.״
ד,־מון נע ממקום למקום. איש לא הבחין בפניו של
בן־שיחתו. אולם אני הכרתי את הברנש שפלט את ההערה
האחרונה. היה זד, אחד השוטים, ד,פוערים את פיהם שלא
בזמן ונכון.
״מובן מאליו ״,אמרה אשה גוצה, לבושה הדר ,״דוב
בני האדם נוהגים להגזים במקרים כאלה. טבעת יקרה !״
״היתכן כי זאת היתד, טבעת? הרי טבעות אינן אובדות
על נקלה.״
״אני מוכן להתערב שזה היה קמיע, צמיד, או נזם.״
הם הלכו לעבר שפת־הים, עד בואם אל שובר־הגלים
המפורסם. שם שבו החבורות והפכו לגוש אחד — והאמת
הנוראה נודעה ברבים.
״כל זה אירע בגלל מסרק ! לצערו בנפשכם ! בגלל
מסרק קטן ועלוב שנפל לתוך המים התרגשה אותה אנגליה,
חוללה מהומה על שפת הים, הטרידה את מנוחתם של מאות
אנשים והזעיקה את המשטרה !״
״זוהי שערוריד, מבישה קראה אחת הנשים .״ישנם
אנשים חצופים ! החושבת היא שבאנו לכאן כדי לעסוק
בשטויות שלה? היכן אנגליה זאת? אני הולכת לתת לד,
מנה ד,גונ־.״

האהבההרא שונ ה

המפתה

תמר

ושבועת הצעיפים
תמי רפפורט, פקידה צעירה בת ,21 משבה
בפעם הראשונה תשומת-דב הדדית באשר
נבחרה דשהק בכפידה דריטה הייוורת בתמונות
ארובות בסרט ״שדומית״ .מאז חזרה
דמסדוד חייה הרגידים, עובדת במוסד ציבורי
גדוד, אינה חודמת עד קאריירה הודיבודית.
את תמונותיה בסרט אף דא ראתה.
השבוע ביקש ״העודם הזה״ את תמר דהציג
דפני המצדמה טיפוסים שונים, בפי שהיא
רואה אותם. בניגוד דשדומית, שהסירה בסרט
את שבעת הצעיפים, פרשה תמר בעמוד
זה שמונה צעיפים עד פניה.

ה ת מי מ ת

מונה ליו ה