גליון 865 מתאריך 20 במאי 1954

העולס הזה השבועזן הסזנזיר
לא ינפ זרמצ יה

העורך הראשי :

או רי א בנ ר׳

ראש המערכת :
ש יו ם

כ חן

עורך משנה, כיתוב :
ישץי הו

עורך משנה, תבנית :
או רי

י בי א

הכתב הראשי :

הבלם הראשי :

קםניאיי ״

ח נ רנ ץ

חברי המערכת :
רא׳ נייבאון 1תל־ א בי ב
( ליד אי א א רוז. אחל דו ב אי תן, םשהבדאא רי ם, י חי אלב שן, י חו דהנב אי, ני 1ח נ כי. לי לי
סןןתם מרקי ם וי מסרם ״ נ לי לי. רו חי ו רד, כוזי ז ה בי. אוא בר ס או ב ר » ,םוס בינן. סי ל בי בשח.

ם ו ״ ל: מ או ל ם אז הבץ ״ ם
ר או םישראלבא׳ א. ח -א

מ-מ ראש מערכו; ירושלים
יו אנן או רן

נהל עבדה :
דו ד סוויי נ

עורך דפוס :
משה

או ר

מזכיר מערכת חיפה 1
אידי ח
מנהל מבצעים :
שלמה א די ר

מ. אליהו, תל־אביב
טו ר אי חיל־הרגלי ם דו ד נ רו מ ר. המו פי עבת מו נה
ב דו ״ ח על צ ה ״ ל, אי נו אלאב ני, ו ש מו ג ד עון
בצ ה״ל
פלומנהאפט, ו הו א י ליד י חי פהומשרת
ש לו ש ה חד שי םבל בד.

פני פלומנהאפט, חיפוז
משנה חייל׳ משנה שם.

ד ״ רמשה פנ ה
( ראה ר איון מיו ח ד )

לפני כמה ימים שמעתי סיפור מעדן
אודות חליפת-מכתבים שהתנהלה בשעתי
בין ראש ממשלת״ישראל, דוד בן־גוריוך,
ובין חבר־הכנסת עקיבא גוברין. נושא ה ויכוח:
המלך אחאב והנביא אליהו.
יכול אתה לחשוב כי זהו נושא בלתי-
חשוב למדי לחליפת מכתבים (אחדים מתם
אף בדואר דחוף) בין ראש״הממשלה והנ כנסת
מרכזי. אם כן, איני שותף לדעתך.
להיפך. קשה לי למצוא נושא חשוב יותר
לויכוח בשנת 1953 ובשנת , 1954 מאשר
אחאב׳ מ׳,ך ישראל.
הרשה לי להזכיר לך את הרקע.
בצפון התגבשה מעצמה צבאית חזקה,
אשור. בדרום רבצה מדינה אדירה לא פהית,
אס כי היתר. בסימן שקיעה: מצריים. כץ
שני הענקים — ארצות״הברית וברית־ה־מועצות
של אז — השתרע המרחב. שכנה
בו קבוצה של עמים קטנים, אחים מבה־נד,
גזעית ושותפים למורשה תרבותית ולשונית.
אולם כל אחד מהם היה מוכן לטרוף את
רעהו׳ להזמין לצורך זה התערבות ממז-ח
או ממערב. במלים אחרות: ישראל ועמי־ערב
של אז.
לא חסרו גם אז בעלי ״אוריינטציות״ —
ידידי אשור וידידי מצריים, שלחמו זה בזד,
אך הסכימו שניהם שעל המרחב להשתעבד
לזרים. אולם בל אדם במרחב שנשא את
עיניו לחרות לאומית אמיתית, ביקש פתרון
אחר. אחד מאלה היה אחאב בן עומרי.

אחאב הבין כי ישראל לבדה אינה אלא
אבן קטנה בדרך הכובשים. אולם הוא ידע
גם כי אבנים רבות יכולות להצטרף ל־חומת״מגן
— אם יש בהן הרצון המשותף.
כל דרכו של אחאב היתול מכוונת למטרה
אחת ויחידה זאת.
הסתכל־נא בדרכו לאור הנחה זו. הוא
לחם בבן־הדד, מלך סוריה (סליחה׳ ארם).
אך ברגע הנצחון לא הכתיב״לו תנאי כניעה
מביישת׳ אלא הכריז :״אחי הוא
מעשה של תבונה אשר מעטים המנצחים ב היסטוריה
(ובימינו) שהיו מסוגלים לו. הוא
נשא לאשה את בתו של מלך לבנון (סליחה.
צידון) .במלים אחרות: השתלבות במרחב.
התוצאה חקוקה על טבלת״זכרון שנת גלתה
בידי הארכיאולוגים. בטבלה זו סיפר
מלך אשור על קרב גדול ליד העיר קרקי׳
בו הוכרע גורל המרחב לדורות. מול אשור
התיצב הצבא המאוחד של כל עמי המרחב.
החטיבה החזקה ביותר בצבא זד, היתד— .
לפי פרום מלך אשור — החטיבה היש ראלית
10 :אלפים רגלים, אלפיים מרכבו ת קרב•
צבא עצום בממדים של איתר, תקופה.
בקרב ניצחה אשור. ההמשך ידוע: אשור
כבשה את המרחב׳ חיסלה את ממלכת יש ראל•
ממלכת יהודה (שהזמינה את התערבית
אשור נגד העם־האח הישראלי) שרדה כר־דינת־צללים,
חוסלה בהזדמנות שניה.
כאן מתעוררות כמה שאלות. מדוע ד,ע־לימו
עורכי־התנ״ך את הקרב הגורלי על
קרקר׳ נקודת״מיפנה בהיסטוריה של הב ר חב?
מדוע מתארים הם את אחאב כמפ׳,צת
ומפארים את אליהו׳ המורד במלכות שנעץ
סכין בגב מלכו ברגע של מאבק לחייב
ולמוות למדינה?
יש לכך סיבה הגיונית מאד. אחאב ואליהו
לא היו רק שני אישים מנוגדים. הם ־,יו
נציגים טראגיים של שתי השקפות־עולם
שביניהן היתה ונשארה פעורה תהום. ה־־
פישה המרחבית של אחאב עמדה מול ה

י » ה מררי

גטואיזם של אליהו.
אחאב לא יצר את התפישה המרחבית. הוא
ירש אותה מקודמיו, מנהיגי המדינה. יהושע
סרב לצאת למלחמה נגד צידון. שאול המלך
טיב להרוג את מלך עמלק׳ כי רצה י בעמלק
כבן־ברית לעתיד. דוד חידש את הברית עם
צור (״וישלח תירם מלך צור מלאכים אל
דוד שלמה המשיך בברית זו, אירגן
מבע משותף לכיבוש הדרך לאופיר.
בדית פוליטית זו לא היתר. אפשרית
ללא התקרבות תרבותית. כמה ממצוות ה״
תורד, היו כאבני־נגף בדרך זו. לא היו אלה
מצוות־המוסה אלא המצוות שנוצרו במיוחד
כדי להפריד בין ישראל ושכנותיה. בני צידון
זבחו פעם בשנה גדי בחלב אמו. התורה
אסרה את הדבר בפרוש.
מלכי ישראל שקלו את מצוות החרות הל־אומית
כנגד מצוות דתיות׳ חייבו את החרות.
הם השתלבו עם המרחב.
נגדם התיצבו הנביאים, ואחריהם עורבי
התנ״ך.
רוב הנביאים דאגו אך מעט לחרות לאו־מית.
בעיניהם היה זה נכס מעט״חשיבות׳
בהשוואה למצוות הדת. הם ק א ראו את היער
הלאומי בנוף המרחבי׳ אלא אך את העצים
של מצוות דתיות. הם קמו נגד המלכים.
תפישה זו קראה להתבדלות מוחלטת של
ישראל׳ הקמת חומה נפשית מסביבה׳ נגד
השכנים. כל מי ששבר חומה זו מבפנים,
תהיה מטרתו כאשר תהיה, נידון לכף חובך;
״וילך שלמה אחרי עשתורת אלוהי צידונים...
ויעש שלמה את הרע בעיני ה ויעש אחאב
בן־עומרי הרע בעיני ה׳ מכל אשר לפניו...״
הטראגי היא שתפישת״הגטו הופיעה תמיד
באיצטלה לאומית יותר׳ דואגת יותר לחרות
העם. אולם אפילו בתקופת התנ״ך לא היתר,
אפשרית חרות לעם קטן׳ השוכן לבדו, אלא
בתוך ברית עם עמים חופשיים אחרים.
שינאת־השכן הובילה׳ בהכרח׳ לשיעביד.
אחדי אליהו בא נבוכדנצר, אחרי עזרא באו
אלכסנדר מוקדון וטיטוס.
^אין כאן מקום להערכה מוסרית׳ לאבחנה
בין ״טוב״ ו״רע״ .הסופר׳ המשורר׳ הנן-
חזאי׳ יכול לפאר את האחד׳ להשמיץ אף.
השני. אין זה חשוב. החשוב הוא להבין
כי כאן מתנגשים שני עקרונות יסודייב,
שאין ביניהם פשרה: מרחב או גטו.
כולנו, אנשי 1954׳ מדברים יותר מדי,
כותבים יותר מדי׳ עד כי אין שעתנו פנויה
לקריאה במקורות. אולם חייב אדם לקרוא,
להבין את אשר קרה לפני אלפי שנים, אחרת
לא יבין את הנעשה לנגד עיניו.
השבוע שמעתי את פנחס לבון, שר הב־טחון׳
מכריז בכנסת׳ במלים שאינן מש תמעות
לשתי פנים .״אני מתנגד לכל השתלבות
של ישראל במרחב״ .הוא לא ארי
כי לדעתו אין השתלבות אפשרית בשנים
הקרובות. הוא מתנגד לעצם הרעיון. בעקרון.
בכלל. לעולם.
אין כאן מחלוקת פוליטית זמנית. באן
שוב מתיצבים זה מול זה שני עקרונות.
השקפת לבון, הכנה, הישירה, חדורת־האמונה,
נובעת מהשקפת״העולם הקלאסית של ה־גטואיזם,
גטואיזם שאינו נעשה פחות הרה־סכנות
מפני שהוא גטואיזם חמוש ומזוין
הגטואיזם מוכרח להוביל, בעקביות של ברזל׳
לשיעבוד לאשור.
הפתרון חידון ראשון (1 :ב)(2 ,ג),

(9ג)(10 ,א)(11 ,ג)(12 ,א)׳ (13ב),
•0 ( 14
חידון שני (1 :ג)0 (2 3ב),

(10א)(11 ,ג)(12 ,ב)0 ( 13 0 ( 14

חידון שלישי0(1 3(2

הסוד של תמר

או לי אפשרלדעתאתז הו תו שלה מו םדהצ בו ־
רי הג דו ל בו עו בדתזמרתה ליל ה ה הו לי בו די ת, המ
פתה, ה ת מי מהוה פנו בי ת, ב ת־ ה קי בו ץ תמר ר פו־פו
ר ט ( שערה עו ל ם הזה? ) 864

אליהו הורוביץ, תל־אביב
ראש המנהלה :

\i~ r n

דו״ח עד צה״ל
...הכתבה על צ ה ״ י ( ה עו ל ם הז ה ) 863 הי תהנ הדרת
ומר הי ב ת עיז. לדע תי הכתבההמ ענינ ת ביו ת ר
ובעתה ) עדכה.

זה הסוד שלה.

סילפה חשופת החזה
מכתבהשל שו ל מי ת ברנר ( ה עו ל ם הז ה ) 864
לוקה ב ת מי מו ת יתר• לו א הי ת ה סי מו ן סי לבה מו פי
עהלר אוו הבתל־ א בי ב, קשהל הני ח כי ה תגו ב ה
הי תהש ונ ה ב הרב ה מ זו ש הי תהבק אן. ש כן רבי ם
מ בני תל־ א בי בהצ עי רי םמת חנ כי ם על ב ר כי ה זו
הר ה הו לי בו די.

יהושע גרוס, תל־אביב

הצעה מן העילם הזה

אני מ צי ע לר,חת א ת כל ה הו צ או תשלה עו לםהכא
ולהד פי ס או תן ב צו ר ת פנ ק ס כי ם פו פו ל א רי ל שי מו
שבכל רנע וב כלמ קו ם. ה חו מ ר הו אאק טו א לי,
מ רו כז. מפוצץ, מו ת ח, מ צ חי ק, ב רי א.

סשה פוטסדמסקי, חולון
ברצינות?

הקוראת העומדת בשער
מ ת׳ כברתד עו להב די ל בין חיים בו ד, שו ע ר
מ כ בי־ אבש לו םפתח־ ת קו ה ל בין יעקב וי סו ק ר. שו ערה
שלה פו עלפ תח -ת קוזז? ש א לו נ א כל׳ ילד
בני ל הננוז וי אמרלכם כי ה ת מונ ה הי אשל
י עקב וי סו ק ר, שהצ טיין מאדבמשחקהרא שון ננד
נבחרת ק פ רי סין. ול אשל חיים בו ר. שאת הו א
ה צ טיין במשח קו. או לםבמשחקאחר: ב מנ ר ש
במה בי פו.

חוה •זליקוביץ, פתח־תקוה
0:1לטובת הקוראת וליקנביץ.

אופני אויר

שכנ נו הו צי א ר שיון ל או פניי ם ל שנ ת . 1954
אד • מ כי וו ןשעלר שיון ( כלש הו) חייב ת ה עי רי ה
•שלנו ל שנו ררכסתמה צי בו רהמבקשר שיון כז ה
ה ד בי קו בו ל בז 100פ רו טו ת. הנו שאאתהכ
תו ב ת ״ ה מו עצהלת עו פ ה בי שראל — ל כי בו ש
ה אוי ר ״.

אסתר בן״צור, באה־שבע
דרוש אויר לגלגלים׳ לא כן?

ארכה למשתכצים

כ פי ש בו ד אי י דו ע לכ ם ני מני ם נם א נ שי הנ לי ל
על קו ר אי ה עו ל ם הז ההק בו עי ם. לא כל שכןעל
פו ת רי התשב צי ם. ה ע תון מ ני ע א לי נו ביו ם ש שי
ו עד ש פו ת רי םאתהתשבץו שו ל חי םאו תו למעי
כ ה עו ברלפ חו ת ח צי ש בו ע, לפע מי ם יו תרוכר
אגו מ פ סי די ם מ די פעםאת הז כו תלהשתתתב הגרלת
הפר סי ם.

מאירה, סאסא
אפשר לאחר במשלוח פתרון התשבץ (באם

וים

חידון רביעי0 ( 1 2מ),

( 14ג).

שמות הזובים בפרסים
יפורסמו כמקום זה כעוד
שבועיים.

הוא נכון) עד לשבועיים לאחר פרסומו בעתון
ולזכות בפרס (באם ייש מזל).

נכר מכין זאת
...לאינקובבשמהשלהא חו תהצרפ תי ת, ה א שד.
הי הי רהשה חזי קהמעמדב תו פ ת של די אז ־ בי אן ־ פו
ו ה עו ל ם הז ה , 864 הו אפשוטמעשה לא א בי רי.
כ לו םלאה בי נו זאתנ ברי ה עו ל ם הזה אחר ש־מ
פקד די אז ־ בי אן ־ פו, ה ריין
הי ר בו בשב חו ש ל
כ רי ס טי אז דדדקאסט רי, שז כהבפר סו ם ש מו המל אן

אורה שוורץ, רמת־גך
גברי העולם הזה מבקשים את סליחת הקור אות
ואת סלייחת האחות ז׳נאבייב (״המלאך״<
דה־גאלאר.

מי אובל יותר מדי?

בארץי שנ ם כיו םלמעלהמ 40-אל ת מ חו ס רי
ע בו דהר שו מי ם לזזו ד ש, ה מ שוו עי ם ליו ם ע בו ד ה !
בית ם א לי ה ם צו ד ק עו רךה עו ל ם הזה בכת בו הם
״ עו ב די םמעם ה עו ל ם הזה ) 864 וי שנ םבארץ
כיו ם 300 אל ת תו ש בי ם הנ תוני םלט פו ללש כו תהס
ע ד. הם אינ ם ״ או כ לי ם יו תרמדי ״ .ל מי ה ת־כוון
ה עו רךב ״ אנחנו ״ ש ב ״ אנת נו או כ לי ם יו ת ר
מ די * S

אדריכל חיים תבון, באר־שבע
ליישוב הותיק׳ שרמת חייו עלתה ביותר מ־כפליים
משך 15 השנים האחרונות, על חשבון
זו של מחוסרי־העבודה׳ יושבי המעברות.

הקשר נגד הגשר
כ אי ש היל ה הנ דסהלשעברר אי תי לעצ מי חו ב ה
להע מי דכם על ט ע ויו תבכתבהעל הי ל ה הנ דסה
( ה עו ל ם הז ה 863א) ש ם הנ ש ר הו א ביי לי
ולא כיי לי ם (ב) הנ ש ר, שמשק לו למעלהמח מי שי ם
טון, על א ת היו תו מונע על נ בי נ לנ לי ם, יצהר,
למראה 17ה ב חו רי םהמ דג דני ם או תי ( בתצ לו ם).

מ. יחיאלי׳ תל־אביב
תודת המערכת לפלס יתיאלי׳ שבנה לבדו
גשח בין בורות עורך־הכיתוב והמציאות.
הדור:

₪ III 1
nב: א
ה ש בו עון ה מ צוי ר
ל אי ־נ פו ר מ צי ה

הכנסת
׳ ־ הוויכוח המדיני בכנסת על הצהרת
ביירוד ומשלוח הנשק לעיראק, כפי ש השתקף
בעתונוה היומית.
והארץ:

תשובה מתונה של ראש
הממשלה

בהודעתו השקולה והמתונה של ראש
הממשלה ושר החוץ, מר מ. שרת׳ נפתח
הוויכוח המדיני בכנסת. נואמים מכל ה סיעות
הצטרפו לדעתו בהפגנה שקולה
ומתונה של אחדות לאומית. ההחלטה
השקולה והמתונה תוסיף כבוד שקול
ומתון לעמדה ישראל באו״ם. חוץ מזה
רצוי לחזור לוועדת שביתת״הנשק.
דבר:

שרת: העם יעמוד בפרץ!

״העם שידע אלפיים שנות ׳סורים לא
יירתע גם מול מצח הנחושה של משטי נים,
שעם כל הידידות אשר אנו רוח שים
להם יש לומר להם :״עד כאן! הרף!
אל תשלח ידך!״ במלים נרגשות אלה, ש הביעו
את הרגשת הכלל ברגעים טרו פים
אלה, פתח ראש הממשלה את נאו מו
ההיסטורי מעל במת הוויכוח המדיני
בכנסת. צר שאנשי האופוזיציה, התלו שים
ממשימת הבניין והיצירה, לא ידעו
להתעלות לגודל השעה. כן נאם השר
פנחס לבון.

לבון: נדע להשיב מלחמה
שערה!
״גם ברד של ביירודים לא יברידנו!״
אמר שר הבסחון, פנחס לבון, הידוע בעברו
החלוצי המפואר ובלשונו השנונה,
כשנתן אתמול תשובה ניצחת לממעיטי
הדמות. היתד, זאת הגבה מוחצת על ״דברי׳׳
״מנהיגי״ ה״אופוזיציד,״• ש״הגיבה״
כדרכה על זה ש״נמכרנו״ ל״אמריקה״.,.
כן נאם ראש״הממשלה, שדבריו דיו״
טיפו לא מעט לתוכן הוויכוח.
קול העם:

מיקונים קורע את המסווה
ממשרתי האימפריאליזם

״העם יטאטא אתכם בבחילה, מצחצחי
נעליו של מטורף־המימן, מחרחר המל חמה
הניאו״נאצי ם טאסן״ביירוד״אייזנ״
הואר!״ גילה אתמול המזכיר הכללי של
המפלגה הקומוניסטית הישראלית, חבר
הכנסת שמואל מיקונים, בוויכוח בו בא
לביטוי לראשונה זעם העם נגד ההשתעבדות
לאימפריאליזם, שאת פירותיה
המבאישים ראינו בימים אלה בדמות ה הקפאה
השרירותית של אינדכס יוקר ה מחיה.
חרות:

כנין
דורש להביא את השלום
לבגדאד!

תורתו של זאב ז׳בוטינסקי הידהדה
אמש מכל צדי הבית׳ עת קם נואם אחרי
נואם וחזר על דרישות תנועת החרות
ואצ״ל מזה דור. בסכמו את הוויכוח הכ ריז
מר מנחם בגין כי רק ממשלה גאיו״
נה״ אמיצה ואכזרית תוכל להוביל את
העם שדגל הטוהר והיושר בידו, אל ה פרת
והנילוס, מקומות בהם אפשר יהיה
לחתום על שלום־נצח לטובת הערבים,

העולם הזה 865

חנך דה j r r a v i a
בר שת וועדה הבטחון בראשון ד ציון

לאן הרך n

הכסף ז

יימים הם תוהו-ובוהו. שלטון המנדט
מתפורי ומנסה לפורר כל אורה
של ניהול היים ציבוריים. גוו*
יוד החללים הראשונים מוחזרות
עטופות כיטמיכות. חיילים בריטיים
ממשיכים בחיפושים אחרי
נשקו!מגן. במושבה ראשון לציץ
פועלת וועדת בטחון שד ארבעה
אנשים. הם עסקנים ציבוריים שנבחרו
לתפקידם כתוקף שייכותם
המפלגתית. המאורעות דוחפים אותם
למעשים גדולים, אשר איש מהם
לא חלם כי יבוא יום ויידרש
לעשותם. המעשים חינם מחוץ לסמכותם
המקובלת. אכל איש לא
השב אז על כר. ראשון יצאה למלחמה,
בניי נפלו וניצחו ככל
חזיתות הארץ.
באו ימים אחרים. קמו אזרחים
שתבעו מן הוועדה דין וחשבון ער
מה שעשתה, על המכירות, הקניות
והעסקים שניהלה. הם רצו
לרעת מדוע לא חדדה הוועדה מלפעול
לאהד תום הקרבות, אלא
נשארה •בנים לאחר קום המדינה.
הושמעו האשמות על מעילות ו־טחיתות.
הושמעה הדרישה להכניס
אנשים מסויימים מאחורי
סורגי כית-הסוהר.
מד עומד מאחוי־י כל הפרשה :
התלהבות של ימי-קרב, התעשיות
מכוערת או נסיין לנקמה אי-
•טית ,

מסקנ-ת וועדת החקירה שהוקמה
עד ־ירי ראש עירית ראשון לציץ,
אריה שפטל׳ .במאי 1953 בדי לברר
את פל הגורמים הקשורים בהמשכת
פעולות וועדת הכטהון המקומית
לאחר קום המדינה וגורל ה רכוש
שעמד לרשותה :
א) על הוועדה היה להסתלק עם קום הנ 1־
ד נה. עם הערכתו!:־ את העבודה הציבורית
החשובה שנעשתה על־ידי חברי וועדת הבי
טח 1הרינו לצ׳י 1כי היה זה משגה מצד
וועדת הבטח 1שלא התחסלה.
בו כמו כן, היה משגה חמור מעשה המכ רה של רטש שבפיק ח וועדת הבטח,ן
לאחד מחברי הוערה, כגון המקרה של מרי רת
ג־יפ לחבר הוועדה, אם אפילו עצם המכירה
היה מוצדק ותנאי המב רה היו הוגנים.
ג) ניסינו כמיטב יכולתנו לברר את הפ עולות
הכספיות, הן בהכנסה והן בה צצה,
שנעשו על־ידי ווערת הבטח ן ולא יכולנו
לקבל כל תמונה בגלל העור מיסמכים הן
בקופה ב׳ של הע ריה והן בהנהלת החש ב
נ ת של וועדת הבטחון עצמה.
13 חודשים, חמשה יביס ו־ 14 יש בות
די. דרושים לוועדת החקירה להג* 5למסקנה.
היא ראיינה אנשי בטחון מרכזיים כישרא
גלילי, מפקדי ההגנה של האזור׳ עסקנים צי בוריים.
ב שיבותיה הוטחו האשמות של מ עי,
ה בא •מון׳ רמאות וגניבות. משם עברו
ההאשמות כותרות״העתונות. הודות להן,
נרשם גם שמה של ראשון במפת-המעילות
של הארץ.
בראשון עצמה היו למעלה. מעשרים איש
מעורבים באופן ישיר בבירור הפרשה. יתד
25 אלף התושבים התחלקו ׳.שני מחנות :
אלה שהתעניינו בה מאוד ואלה שהתעניינו
בה י -תר מאשר ברכיל, ת האחרונות על
השכן או בידיעות האחרונות ממשחקי הכ דורגל
על א יפות העולם. לא היה איש שלא
הזכיר אותה לפחות תריסר שעמים משך
תקופה זו.
•מום מ סר ת המסקנות ועד לעריכת הח קירה
הפומבית השבוע עברו בדיוק שנתיים.
אך במקום לרדת לטמיון, התנפחה הפרשה
עו קבלה ממדים של סערה. עם סיום החקירה
הפומ״ית היו הדע!ית מחולקות. רבים ראו
את הפרשה כמחוסלת׳ אחרים חשבו אחרת,
הבטיחו לנהל את המערכה עד ״שנחשוף
את כל האמת !״
מה ה א כל האמת בפרשה זו?
חו יית״כיסוי של העולם הזה, שחק. ה את
המרשה במקום וראיינה את סל הדמויות
הראשיות שהופיעו בה׳ מגישה ב;מודים
אלה את מה שהאנשים השונים הציגו ם־
״בל האמת״.
האישיר המרכזיים שבפרשה חיוו את דעתם
בהרחבה יתרה, לא הסתירו דבר, לא הע־לימי
את עמדתם האישית בפרשה. יהושע
קט ביץ, ששמו נקשר לקניית הגי׳פ, הזכיר
ימים עבר, אמר דיברו כאן על פעולות
ועדת הבטחון אחרי התחלת הקרבות. איש
לא הזכיר את עבודתנו בזמן האנגלים״.
העב דה של ועדת הבטחון בזמן האנגלים
ה״ר.ך, השירה. התרמאה רמיוחד ר ר רווזו ת—

שק ממחנה צרפנד השכן. סיפר קטיביץ׳ :
״אני בעצמי הייתי יושב עד א ר הב קר בבתי
הקפה של הסביבה יחד עם פרוצות ומחכה
שי פיע איזה אנגלי כדי שהבחורה תדובב
׳א תו למכ ר לנו רימ. ן או ר בה. אחר
כך הייתי מעביר את זה הנה, למחסן ד,עצ ם
שאני אחראי לו״.
מרדכי אגוזי, למשל, שילב בסים! ר את
הרקע עליו הוקם ארג ן ותיקי ההגנה :״לפני
ארבע שנים נעשו נסי, נ ת להקים ארג ן ארצי
של ויתיקי ההגנה. אבל ראש הממשלה
של או התנגד לכך ולא יצא כלום. ארגון
הותיקים הוקם רק כמרכז לגעגועים, זכרו־נות,
טיולים ועזרה סיציאלית חלקית, נחנו,
בעלי הכווג ת הרציניות י! תר, עזבנו ־ אותו.״
ראש העיר, משר, גאבין, חבר ועדת הבטחון
בעצמי, סיפר על התבואה שנקצרה בשדות
הנטושים :״ החזקנו את התב אה זמן רב.
ל א רצינו לעשות עמקים, יכולנו לעשות
זאת בקלות, אך לא לשם כך פעלנו. לבסוף,
כשמכרנו את ־התביאה ואת המכונות, עשינו
זאת על פי מיכרז פ מבי. קיבלנו רבע מההכנסות
כפי שהגיע לנו.״
הקורא יוכל לנתח את העדויות, לשפיט
י יי •י *י י

סיפורו שד nonקו 3ד

בתקופה זו התנהגה וועדת הבט־ סיפורו של אמנון נחמיאס

ממפק די ר א שון ל ציון לשעבר, נ ציג א רנין
וו תי קי ה הגנ ה. ה ד מו תהמר כזי ת ב הע
לאתהפרשה כו ל ה. אי שמפ ״ ם .

״לא חייבים רו׳ ח ד

• כל העניין התחיל עם הקמת ארגון ותיקי ההגנה.
כראשון הקמנו סניף מקומי של ותיקי ההגנה, בחרנו
ועדה של עשרה הכרים שהשתתפה כאסיפה הארצית
של הארגון. אחרי האסיפה הארצית, כינסנו כאן, במרתף
של מגן דוד אדום, אסיפה של חכרינו על מנת לתכנן
פעולות לעתיד. ההברים התחילו לשאול מדוע הוזנחה
המסורת היפה של ההגנה, מדוע משד כל השנים שעכרו
מאז לא נערכו שום מסיכות הכרתיות או פגישות רעים.
מישהו גם שאל מה קיה לכל הרכוש שהיה כרשות ועדת
הכטחון -שמא ינתן דין וחשכון עליו?

חון כאילו היתר, היא הממשלה. כל
מה שרצתה עשתה. אין אנחנו אומ רים
שעשתה משהו לא בסדר ; ב קשנו
רק דין• וחשבון על מעשים
אלה. ב־ן השאר :
• וועדת ד,בטחון קנתה טרקטוי־וקומביין
ושכרה אנשים לקצור את
שדות הערבים שברחו. היא אגרה
את כל התבואה ורק כעבור זמן
מכרה אותה — בלי מיכרז. את ה״
הכנסות ממכירת החיטה, הקומביין
והטרקטור חילקה בינה לבין שני
אנשים פרטיים שהשתתפו בעסק.
• וועדת הבטחון ריכזה משא בות,
מנועים וצנורות אשר פורקו
מפרדסים ערביים בסביבה. לרשותה
גם ה־ה ציוד של תחנת הנוטרים ב מקום׳
כולל רדיו. כל זה נעלם. ה רדיו
נמכר לבעל חנות חשמל רא שוני
תמורת 25 לירות. את הכסף
נתנה הוועדה למוסד ילדים עזובים.
־ • הועדה עסקה בקטיף פרי ב מטעים
הנטושים. מכרה את הפרי.
• הוועדה רכשה דלק ואיחסנד,
אותו במיכלים, שנקברו באדמה. את
הבנזין שבאחד ר,מ כלים ( 3000 לי טר)
מכרה לסוחר ראשוני והוא מיד
מכר אותו הלאה, בריווח של מאה
אחוז. אלא שהוא כנראה מכר לא
רק את הדלק׳ כי אם גם את המיכל.
• בראשית הוועדה היו אקדחים,
עוד מזמן ׳ האימונים של ההגנה. ה חברים
רצו לדעת היכן הם, מדוע
לא חולקו כשי, במסיבה חגיגית ל פעילי
ההגנה, למזכרת. עובדה היא
שעם חלוף הסכנה מעל ראשון מס רה
הוועדה את הנשק שהיד, ברשו תה
— רובים, ת״תים, מקלעים —
למשטרה ואילו האקדחים נעלמו.
גם לאחר שובר, של הגברת לוין
נסחב הענין. לבסוף לא היתד, ברי רה:
אחרי כמד, דיונים במועצת ה־עיריה,
נקבעה ישיבה פומבית, אשר
בה יופיעו שני הצדדים ויטענו את
טענתם בפני מועצת העיריה.

קומו נתמנה משה גבין כראש העיר.
אותו גב ן שהיה אחד מארבעת חכ־רי
וועדת הבטחון. מאותו יום הוק פא
כל העניין. הוועדה סיימה את
חקירתה אך העירי־ סירבה לפרסם
את מסקנותיה. לשוא ביקש.ו העתק
מהדו״ח. שלחנו מכתבים על״גבי
מכתבים׳ מבלי לקבל תשובה. לב סוף ענה ראש העיר: כיוון שהגב רת
חנה לוין׳ יושבת״ראש וועדת
החקירה נמצאת בארצות־הברית׳
יחכה עד שובה ואז יעלה את מסק נות
הוועדה בפני מועצת העיריה.
בשער, טובה ומוצלחת חזרה הג מיד
קם קטוביץ׳ ,שהוא אחד מ ברת לוין מארצות הברית. עברו
ארבעת חברי וועדת הבטחון והכ חודשיים, שלושה, ארבעה. שום דבר
ריז :״מה פתאום דו״ח י ארגון לא ק־ה. הדו״ח נשאר במגירתו של
ותיקי ההגנה ו״וועדת הבטחון הם שני ראש העיר ואיש לא ידע מה בתוכו.
דברים נפרדים לגמרי ! אנחנו אומ בזמן החקירות השמענו את האשמו*
נם חברי ארגון הוותיקים, אבל לא תינו ועתה רצינו לדעת מה היתה
.כאנשי וועדת הבטחון. הוועדה ממ תשובת חברי הוועדה. הדברים ש ביקש.ו
תשובה עליהם נגעו כולם
שיכה להתקיים כגוף נפרד.״
רק אז נודע לנו הדבר המפליא׳ לפעולת וועדת הבטחון, אחרי צאת
שוועדת הבטחון עוד קיימת. היא האנגלים מהארץ.
הורכבה עוד בימי המנדט מארבעה
חברים — שנים נציגי השמאל׳ שנים סיפורו שר דייר אליסום אוסטושינסג;,
נציגי הימין. תפקידם ר,־ה לארגן
חבר מו עצתה עי רי ה, מנ ה ל יקבי ר א שון ל ציון ,״ ה אי שהג די ל ״
מגבית ולעסוק בצד הכספי של ענ של
ה עי ר, לשעברראשה עי רי ה, אי שהצ ״ כ.
ייני הבטחון. הם לא הלכו, למשל,
לרכוש נשק בעצמם.
גם אז רבו ביניהם. אם, למשל,
היה צריך לצאת מישהו לשרות ב״
נוטרות היו מתווכחים אם עליו לה יות
איש הפועל או איש מכבי.
• כדי להכין אות הפרשה, צריד להכין את הרקע שעל
כל פנים׳ כשקטוביץ׳ ענה לנו עליו התרחשה. עד קום המדינה פעלו ככל ישוכ ועדות
בצורה כזו, קמה סערה בין החב שכל
כטחון שהורבכו כאופן פאריטטי מנציגי השמאל והאזרים.
הם רצו לדעת מרוע, בזמן
שאר וועדות הבטחון המקומיות ב רחים. היה זה המוסד הציכורי היחידי שהודככ על כפיסי
ארץ התפרקו, המשיכה זו להתקיים. זה. גם כראשון פעלה ועדה כזאת, כאשר כאו המאורעות
אך קטוביץ׳ סירב לענות .״אני לא הראיטונים •טל . 1947 ראינו פתאום את גוויות כנינו
אמסור לכם שום דו״ח כי לא מגיע מוחזרות לכאן 11 ,הנערים שנהרגו כתקדית המזעזעת
לכם שום דו״ח !״
הכריז. החברים. ליד סוקריר, כשהתאמנו כין הפרדסים, כהורים שיצאו
כמובן שזר, הרגיז את
נבחרה משלחת של מפקדים ותיקים לשמירה אד לליווי שיירות. הדכר הכיא ליידי ליכוד כמי־בו
במקום והוחלט לפנות אל ראש שכה. וכראש, כמוכן, עמדה וועדת הכטחון.
העיר שיצווה על וועדת הבטחון למ סור
דין וחשבון על פעולותיה. ראש
לכן יכלד, היא לעשות מה שווע העיר
של אז, אריה שפטל, האיש דות אחרות לא יכלו לעשות. היא
הישר ביותר שאני מכיר, כינס ישי דאגה לנוחיות המגוייסים, למשפ בה
של וועדת הבטחון ושל נציגי חות שנפגעו כתוצאה מגיוס בנים
ארגון הוותיקים כדי לברר את ה או ששיכלו בנים ; היא הקימה בית
עניין. אך ללא תוצאה. חברי וועדת חולים על כל ציודו׳ אשר קלט לא
הבטחון התנהגו בזילזול, סירבו ל רק את אנשי ההגנה כי אם גם את
ענות לשאלותינו .״אין לנו מה לש פצועי אצ״ל מן ההתקפה על רמ בת
אתכם,״ טענו .״אנו לא חייבים לה.
כשנהרגו שבעת הנוטרים שנסעו
לתת דין וחשבון לכל איש רחוב
ולכל נהג של מגן־דוד אדום ! ״
בטנדר פתוח דרך יאזור וכל התח נעלבנו
קשות .״שרדו כספים׳ בורה לדרום נותקה, לא התמהמהה
נשאר רכוש,״ אמרו החברים .״אנו וועדת ד,בטחון. היא יצאה, מוקפת
נוטרים מזויינים, לחפש דרך חדשה
רוצים דו״ח על כל זה !״
אלה פינו את בתיהם ובאו למרכז׳
אז הועלתה לראשונה שאלת ה״ בין החולות והפרדסים. ואכן, היא
לחפש מקלט. גבעתי לקח מאתנו
ג׳יפ של וועדת הבטחון שנמכר ל שהחלה בסלילת דרך ר,בטחון שעב כמעט
את כל הנשק ומצבנו היה
קטוביץ׳ .המדובר הוא בג׳יפ שחב רו דרך מולדת׳ מקווד״,ישראל וש מסוכן
ביותר.
רי ההגנה בראשון סחבו מהצבא ה כונת התקווה לתל״אביב.
אז הלכו חב־י הועדה למטה של
בריטי ומסרו לוועדת הבטחון. בזמן
הוועדה עסקה בהקמת ביצורים ו־ גבעתי ודרשו ממנו שיתן להם פלו המ
חמד, גייס צה״ל את ד,גיפ והה״
חב־יה ־צאו לעבודה בעצמם. כאשר גה של בני המושבה ששירתו אצלו,
זיר אותו בתום הקרבות. שנתיים
היה חשש שראשון תנותק ותעמוד כדי לרכוש את צרפ.ד ולהבטיח את
הוא הסתובב בעיר, כשהוא רשום
בפני מחסור חמור, דאגה הוועדה ראשון. הודות להתערבותם הסכים
על״שם וועדת הבטחון ואילו למעשר
לאגירת דלק׳ מזון, רפואות. היא להקציב מחלקה״ וחצי והיא כבשה
היה שייך לקטוביץ׳ .הוא קנה אותו
ציידה חקלאים לקצור שדות נטושים. את המחנה.
בסכום פעוט של 50 לירות. אחר״
הודות לה, ראשון הוא הישוב ה כשנגמויו
הקרבות׳ נתברר כי יש כך,
כשהתחלנו להתענין בדבר. הו יחידי
בארץ שהיה לו שרות דואר נם חובות עצומים. מצד שני ה־ה
סיף עוד 50 לירות למחיר.
משלו, עם בוליס״ממש משלו.
רכוש. שאז לא היה עיכו כה גדול.
על כל פנים, ראש העיר מינה ווע כאשר
פינו האנגלים את מחנה למשל היו מאות קילומטרים של
דת חקירה של שלושה חברים וה צרפנד והערבים נכנסו אליו, קמה גדרי תייל ועמודים. האיכרים היו
טיל עליה לברר את כל העניין.
בהלה גדולה בין תושבי חצי העיר באים לוועדת ומתחננים ממנה שת הוועדה
התחילה בחקירות. אולם הסמוך למחנה. המרחק משער צר־ סיר את הגדרות משדותיהם. הווע״

״ההר ווריד עננו!״

יליד ר א שון ל ציון. אחדה עדי ם שנ כ חו בי
שי בהה פו מ בי ת, שנ ערכהבשבועשעבר באול
ם הי שי ב ה של ה עי רי ה, בספ רי ה על -ש ם
ל בונ טין, בשעה 8.30 בע ר ב.

..איו שהוא התוגש!״

• חברי מועצת העיריה ישבו באמצע. משמאל ישגו
נציגי ארגון ותיקי ההגנה, פסח קובל, אבנר דוידזון ו•
מישקה רוכשקין. מימין ישבו חברי הועדה יהושוע קטוביץ׳
מרדכי אגוזי ויצחק צלליחין. חבר הועדה הרביעי,
ראש העיר, ישב עם חברי מועצת העיריה. באולם ישבו
כמעט חצי התושבים של ראשון. כל השבאב היה שם.
כדרך בלל אנחנו נוסעים לתל-אכיב לכלות את הערב
אכל הפעם ידענו •טיהיה יותר מעניין להשאר בבית.

עד השמים. ובכלל — גם פסח וגם
אגוזי הם חברי מפ״ם. אבל בעניין
הזה לא ההשם הבדל של מפלגות.
אילו היו מניחים להם, היו מת חילים
במכות ומעיפים כסאות. ואש
העיר דסק בפטיש אבל זה לא עזר.
בסוף הושיבו את השנים בכוח. על
בל פנים׳ מה שאגוד רצה לעשות
זה להראות לאנשי ארגון הוותיקים
שכל הענין הוא עניין אישי של פסח
ושהוא הוביל אותם באף.
הוא גם הכין הפתעה .״אמרתם
שאיננו רוצים להגיש דו״ח?״ הוא
שאל .״הנה לכם דו״ח !״ והוא חי קודם
כל נתנו לשלושת אנשי ה לק דף לכל חבר המועצה.
התקפה לדבר. הם חזרו על כל ה האחרון
מבין חברי הועדה שענה
בעיה ופסח׳קובל גם ביקש תשובות היה קטוביץ׳ .הוא דיבר כאילו כל
לכל שאלה ושאלה.
העניין לא איכפת. הוא הסביר כל
אחר כך קם אגוזי לענות. יא אל דבר׳ הוכיח׳ שיכנע. כשגמר לדבר,
לה ! איך שהוא התרגש ! הג׳ים לא רק שהם נראו טהורים — הם
שמכרו לקטוביץ׳ לא היה ג׳יפ, הוא היו ממש קדושים.
אמר, אלא שלד של ג׳יפ. בכסף ש הדעה
כאן בין החברה היא באמת
קיבלו בשביל הפרי קנו נשק והקימו שהאנשים האלה לא מעלו או הת ביצורים.
פתאום הוא פנה לקובל. עשרו מגניבות. כל העניין הוא ש ״א
ך אתה לא מתבייש לבוא כאן ישנם כמה אנשים, ופסח בראש, ש ולשאול
למה הוועדה לא התחסלה, המצב החדש אינו מוצא חן בעיני החברה
בגוש.
כשאתה בעצמך פנית אליה לקבל הם. פעם הם היו
המלצה לפתוח עסק? אתה שפל ! הם הין המלכים של ראשון. בכלל
אתה רמאי ! אתה היית באמריקה — מי יכול היה להשתוות למפקד
כשפה נלחמנו !׳׳
של ההגנה? ועכש־ו הם סתם סמים
פסח השתגע. הוא קם ממקומו ו במילואים. וזה כואב להם. זה הכל.
על כל פנים — האסיפה ההיא
כמעט התנפל על אגוזי .״אבל בשר
נמשכה עד שתים בבוקר. בסוף קם
חדר אכלת אצלנו, לא?״ צעק.
״לא אכלתי, קניתי ! ועכשיו אני ד״ר א־סטוש נסקי והציע להחליט
שאין כל יסוד בהאשמות ושהעניין
מתבייש בכך ! ״
הקהל נהנה מכל העסק. כאן אצ חוסל. כולם קיבלו את ההצעה. כו לנו
בראשון הקהל הוא כזה. כש לם תמיד מקבלים את ההצעות של
הוא רואה מישהו נדפק, הוא נהנה ד״ר אוסטושינסקי.
כים לעשות את הדבר בעצמו. איש
לא חשב על ערך הכספי של התייל
עצמו והעמודים.
הוועדה עשתה כמיטב יכולתה וכ עוד
שבמקומות אחרים העבירו ווע דות
הבטחון חובות לעיריה, לא היה
הדבר כך בראשון.
העניין האישי הזד, שמזכירים או תו
הוא עניין של נמרוד, השותפות
שהוקמה כדי ליסד מיטווח בראשון.
היו שם שלושה שותפים׳ ביניהם
פסח קובל. כשפנו לעיריה לקבלת
רשיון, אמרו להם להביא אישור מ וועדת
ד,בטחון. והיות ומטרת המיס״
על היתד, ללמד בני יהודה קשת,
ניחן האישור ואחריו הרשיון.
אבל העסק לא הלך כל כך טוב,
כנראה, ובעלי המיפעל ביקשו ו ק בלו גם רשיון למסעדה. כעבור
כמה זמן החליטו השותפים לפרק
את השותפות. הם פנו לשלושה אנ שים
שיוציאו פסק״דין פשרה. שנים
מהשלושה הם קטוביץ׳ ואגוד, ש הם
במקרה גם חברי ועדת הבטחון.
כל הששה התכנסו והניעו לידי
פשרה. את כתב הפשרה׳ שכוקם
חתמו עליו, הפקידו במשרדו של
קטוביץ׳ .כעבור זמן מה׳ באו קובל
ואחו השותפים׳ אליהו ברניצקי ו ביקשו
מקטוביץ׳ שירשה להם לעיין
בכתביה,פשרה. הם ניצלו את ההז דמנות
ונעלמו עם הכתב. קטוביץ׳
מ־ו רץ למשט־ה והגיש נגדם תלו נה.

אחרי זה צצה פרשת הג׳יפ
של קטוביץ׳ .עד כמה שאני יודע לא
היה זה ג׳יפ ראוי לשמו. אבל קמה
צעקה גדולה, הוקמה וועדת חקיר־שחקרה
את הפרשה והגישה את
•יננהייייד -בשמוזזצת ד,ציריה צמדה,

לקנ?1את המסקנות ולעבור לסור
היום, הקים קובל צעקות על שחי תות,
מעילות וכו׳ .היה שם כתב
של עתון־ערב והוא קפץ מיד על
המציאה. אז באה הדרישה להקדיש
לכל העניין דיון פומבי בענייני וועדת
ד,בטחון.
איש לא התנגד לכך. אולם כש*
ערכנו את הדיון הפומבי, התברר כי
ההר הוליד עכבר. מאחורי כל הצ עקות
לא היה כלום. הוועדה היתה
חסרה כל דופי.
הושמעה הטענה שאין מיסמכים.
זו טענה ט־פש־ת. בעיריה היה חש בון
ב׳ .כשהייתי ראש העיר החזקנו
את וזחשבון בבנק• אנגלו״פלשתינה.
זה היה חשבון מס׳ 5253׳ אם אינני
טועה. אותם האנשים שהיו רשאים
לחתום על צ׳קים של חשבון א׳
היו רשאים לחתום על צ׳קים של
חשבון ב׳ .ההבדל הוא שחשבון אהיה
רשמי ותחת פיקוחו של קצין
המחוז האנגלי ואילו חשבון ב׳ היה
סודי, לענייני ר,בטחון שלנו.
על כל פנים׳ כל הוצאה נעשתה
רק בצ׳קים. וער כמה שידוע לי,
גם בחשבון ועדת ד,בטחון, בבנק
קופה חקלאית׳ נעשו כל ההוצאות
בצ׳קים. על כל מיסמך היו דרושות
שתי חתימות והיות וקטוביץ׳ היה
מנהל בנק קופה חקלאית, ויתר מר צונו
הטוב על זכות חתימה, כדי ש איש
לא יוכל אפילו לחשוד במשהו.
טוענים שועדת ר,בטחון חרגה מ תחום
סמכויותיה. יתכן שזה נכון.
היא מילאה פונקציות של ממשלה
— אפילו עד כדי הוצאת פסקי״דין
מוות נגד פורעים ערביים. היא אינה
מתביישת בזה. לד,יפו — זוהי תפ״
ארתה

סיפורו שד יהושע קטוביץ,
למחרת בבוקר
קובל ושותפו אליהו ברניצקי. תן
מנ ח ל בגק קו פהחקל אי תברא שון ל ציין, חבר
לנו את כתב הפשרה,״ הם ביקשו.
ו עד תהבט הון, אי שהצ ״ כ.
״אנחנו צריכים להראות את זה ל עורך
הדין שלנו.״ כמובן׳ התנגדתי.
היד, זה ההעתק היחידי של המסמך
והוא הושלש בידי כנאמן. הצעת•
להם לחזור למחרת, אכין 7הם הע •
למה לא התחסלה הוועדה אחרי קום המדינה? ישנן תקים נוספים. הם אמרו שהענין
דחוף ובן קשו רק לעיין במסמך.
שתי סיכות: א) היא לא פעלה מאומה משך שנים אלה
יצאתי אליהם ונוכחתי שעד, ש״
מוסר
ו־ב) עד היום הזה לא קיבלה שום הוראה, משום
ברניצקי החל מעתיק את תכנו. פת אחראי,
להתחסל. אני לא בטוח שבכל המקומות האחרים אום קראה לי הפק דה ואני יצאתי
כארץ התחסלו הועדות -על בל פנים, אם עשו זאת, מן החדר. כשחזרתי, לא היד / ,א
זה היה כדי להעכיר את ההיבית •טלהם לעיריות. כאן מסמך, לא קובל׳ ולא ב־ניצקי.
רצת־׳החוצה והתחלתי לצעוק. לא
נשארנו עם בסף ורכוש. לקחנו על עצמנו את התפקיד היה אף אחד שם. הלכתי מיד למש לחסל
את הכל ובהכנסות להנציח את בני ראשון שנפלו טרה והגשתי תלונה על הוצאת מס כמלחמה.
חבל שהפריעו לנו באמצע.
מכים במרמה. ורק. אז נזכרתי ב משפט
שקובל אמר כשיצאנו מיש־״
לא היד, לו שאסי. בכלל — הוא. ת הפשרה :״אני עכשיו אהיה
נואר, כפי שנראה ג׳יפ אחרי שעלה שותף בג׳יפ שלך.״ הוא כנראה הת על
מוקש. דבר שהוא באמת עשה, רגז מכך שבפסק הדין בפירוק
כשהיד, בידי צד,״ל.
ננדייוד הוענק הג׳ים של השותפות
הוועדה הציעה אותו למכירה. ה לאליהו ברניצקי ולא לקובל עצמו.
מחיר שהצעתי אני היד, הגבוה ב כמובן
שמיד העברתי את הגי׳יפ
יותר שהוצע 50 :ל רות. יש לי על שמי. וועדת הבטחון אמרה ש בירי
קבלה מספר 350569 מהרכוש אולי המחיר היה נמוך מדי ולכן
הנטוש. היא מוכיחה ששילמתי להם הוספתי עוד חמישים לירות.
עשר לירות תמורת שאסי.
איש גם לא הזכיר את פרשת מכו שילמתי
176 לירות למשרד האו נית הדלק הגדולה שנעצרה ביום
צר כמס מותרות. קניתי מנוע ב״ ששי ליד פתח הבנק ׳ .ובחור ניגש
52,5לירות. קניתי הגה, קפיצים,׳ אלי ואמר לי :״אתה יהושע קטו בורכסות׳
זכוכיות, בסך הכל עלה ביץ׳ ? בוא תקבל נשק !״
יש כאן שאלה אם בכלל היינו לי העסק אלף ומאד, לירות. באותו
המחסנאי לא היד. שם ולא ידעתי
רשאים להמשיך. ובכן, באוקטובר זמן מכרו ג׳יפים כשוק ב״ 500 לי ד,־כן
לשים את הנשק. פניתי לכל
— 1949 שנה וחצי אחרי קום ד,מ רות.
.למה בכל זאת קניתי אותו? כי המפקדים. אבל לאיש לא היה איכ ד נה — שילמה לנו העיריה 700
אז לא הירשו לסתם אדם להחזיק פת• ״תסתדר איך שאתה רוצה,״ אמ לירות׳
על חשבון הכסף שגבתה
ג׳יפ. רק גופים מעטים יכלו לקבל רו לי, הכנסתי את זה לחור פרטי,
עבון־נו אז: מיל על כל קוב מים,
רשיון. למעשה, קניתי את הרשיון לתוך הבנק. היה זד, יום השישי
לצרכי ד,בטחון.
— לא את ד,ג׳יפ. זו גם הסיבה ש שלפני השבת השחורה של 29 ביוני.
עכשיו ניקח את שאלת ד,ג׳יפ שלי.
קובל היד. אד באמריקה.
כשנגמרו הקרבות נשארו לרשות השארתי אותו על שם הוועדה. לא
וועדת ד,בטחון שלושה כלי רכב: חינם, חס וחלילה. כשהיה צורך
שני טנדרים גדולים וג׳יפ אחד. את לנסוע בשליחויות של וועדת הבט״ סיפורו שר מרד •3אגוו•
הטנדר הראשון מסרנו לעיריה׳ ללא חון היו משתמשים בג׳יפ שלי.
מ ר כז קו פ ת חו לי ם בד רו ם. חבר ועדת
עד שנכנסתי לענין של פירוק
תמורה. את השני מכדנו לתושב רא ה
ב ט חון, אי שמס ״ ם.
שון ב״ 425 לירות. גם את הג׳יפ נמרוד. קובל ושני שותפיו באו ל רצינו
לתת חינם לעיריה. ראש ד ״,משרד ,כאן בבנק׳ וערכנו ישיבה
ע ר, ד״ר אוסטושינסקי, שלח מומ כדי למצוא מוצא של פשרה ביניהם.
חים לבדוק אותו. הם בדקו והוא כשגמ-נו היתד, השעה מאוחרת.
החליט שהוא לא רוצה את ד,ג׳יפ — ערכתי את כתב הפשרה במו ידי ו אפילו
אם נשלם לו כסף. אין פלא: שלושה השותפים חתמו עליו. אני
• כן. אינני מפחד לומר
ל״ג׳ים הזה היו ארבעה גלגלים וכ ושני
עדים. המפשרים האחרים חתמנו כ אישי של אדם כלתי־אחראי
מר, חתיכות ברזל. לא היה לו מנוע,

הופיעו במשרד־ סיסוו־ו שד מעור \ב*ן

בוא תקבר נשק ר

ימו ^ בגדי ! .גדל, הבסייו _־

? * כיחרא כי

* ג סי

} י י ־ י זז ראי״י>י»

-מ,י ס

ינ שי פין

><OC״ 4 2 0

זיר י 1*.ראה י

מגס ה

מ סי ריי

ו־ מי קו בי ס

; :גדניוח -פנודי

; M 117זיי
׳י די ד *

סנ׳ כי ר קוו:

יו ס ק׳י׳ק

א רג *
א מי נ

C 5 .0 0 G

ג דויגי

א *יקס־נן

&דו * Yק &רי־י

5 ,0 0 0

ג׳ קו ם גי !

סדר ד
דלק:

ד ו 5א ד. ז

> 5S.O ׳A

• 1 4 8 .4 8 0

ו ב די רו ת

א רי ס

י סב י די ס

הירפד -נית ספר

נו בגו ל ד

זזי»׳ כ מי מיו סיס י היין

0 2 .5 1 5 .

3 4 9 .2 7 6

1 7 4 2 ,6 9 0

מגזי * מ ־ וגיו. גגנמ, ברסני, ביתד בדן
ר א סי ן ״ *

הו * »זי ת

א דיין

ו מזי קהומזיהחב הק וחחזפוכת
דו ד

1 0 ,0 0 0

ם יי]

גגש רי ן

KJiO.׳O

וייו

5 5 9 .4 2 .4

?גי ס רי ס ז * 3ייו

4 0 i.C C Q

»׳בב ייוח

*0*. 000

ד. ר ד &י ת

נ >יהידל בי הי ס

3 0 8 ,8 7 0

סכני

זלוא׳

הספק דו ־

z s z .q c z

ד * Jגרמ

שון ! הוא משמיץ את ראשי הצי
בור שלה. אמרתי לו זאת בפירוש
בחקירה הפומבית. הוא דיבר על
מכרזים פומביים למכלרת הרכוש.

אז שאלתי אותו :״מר פסח, האם
כשחזרת ארצות״הברית קנית אח ה רהיטים
במגדל אשקלון במיכרז
פומבי?״
קובל :״יש לי קבלה !״
אני :״אמרתי — קנית...״

1 8 4 1 1 .6 0 2

הופיע כדורש״צדק בשם הארגון. ב־חקירה
הפומבית שהיתר״ התרגשתי ׳מ־קד מו״יק• ראשו, לצי״ ,נציג אינוז
מעט, לכן לא זכרת את כל מה ש קי -רננת. א-ש תצ״כ.
ה ה לי לומר. לא אמרתי שמר קטו״ 1
ביץ׳ נדהם כששמע את כל הפרשה [
ושהוא בא אל ראש העיר ואמר [ :
״הנני מוכן להחזיר את הג׳יפ.״ לא *
הזכרתי גם כי א.כי הייתי האיש
שאמר :״כן ! תהיה חקירה פומ •
אני יליד ראשון, וראשון יקרה לי. מגיל ,27 כמשך
בית !״
26 שנים, היו חיי קודש להגנה. הייתי מפקד החבל ומתחת ה האדם

בש־טד, בחי קובל
ידי
עכרו כל הראשוניים הצעירים שהיום הם קצינים
צועק ״תפסו את הגנב ! תפסו
את בצה״ל. כשפרצו הקרבות יכולתי להשאר כבית, אכל
הגנב !״ כדי ליצור רושם ברחוב,
מתוך חשבון שמשהו יידבק בנו. משהו לא הניח לי לעשות זאת. עזבתי את אשתי ואת
אבל אנשים מכימם אותנו. הנני כפי שלושת ילדי ויצאתי לחזית. חזרתי עם כיור בבטן ואני
שהייתי. אין לי עדיין שום ארמון. עכשיו נכה 85 אהוז. אכל אין לי טרוניות.
טענו שאין מיסמכים. מה זאת |
הבסחון תבעתי־ דו״ח, ל• ׳רציתי שכל
אומרת, אין מיסמכים? כל פרוטה
ר,ענינ ם האלה יר, ו במרים וידועים.
שהוצאנו, הוצאנו בצ׳־ק.
הר ב בענין ננז. וד אינו ..מעניין
למר, בכל זאת י המשכנו לפעול י
אחרי קום המדינה? הסיס, יא ן
אותי כלל. עניין אותי רק לדעת מה
עשתה ועדת הבטחון׳ אותו גוף צי פשוטה:
כל מי שי צד, לקבל עבו־ !
בורי. בג הול עניני הציבור. מסק דה
או משרה ממשלתית, ביקשו מ״ |
נות: ועדת ד,חקי,־ה הן הוכחה מוח מנו
להוכיח שהיה חבר ההגנה. אז .
לטת של אשמת אנשי ועדת הבטחון.
באו אל נו חברי השורה וביקשו |
לא אשמה פלילית, כי אם אשמה צי תעודות.
הפנינו אותם קורם למפק־ *
בורית. כזה ד,יד.,צריך הענין להס דים
שלהם. ואחר כך נתנו להם את |
תיים. כל מד, שבא אחר כך רק הו התעודות.
כך זה התגלגל, מענין
.סיף בוץ. לשמד, הטוב של ׳ראשון.
אחד לשני, ואנחנו..נשארנו לעבוד.
זה רק הטיל אור מכוער על פרשה
למען החברים.
גדולה, פרשה קדושה — פרשת
בכלל — זוהי עלילת דם עד ל על
כן ברורה עמדתי. כשהושמ״ התלכדות היישוב לקראת מלחמת ה־זוועה
! עד מתי יוליך קובל זה את

ג ב ין, דו בשיד ן

סיגו ח

במקומות׳ אחרים בארץ טפלה ב עננים
אלד, וועדת מצב. היא קבעה
את הקו הכללי והשאירה את עניני
הבטחון לוועדת ד,בטחון. גם פה
הוקמה מעדת מצב. אבל, מסיבות
שלא רצוי לדבר עליהן לא יכלה לפ עול•
הסיבות?
נו ...ראש העיר היה
ד״ר איסטוש־נסקי ...בראש וועדת

המצב היה מיכאל לוין ...נו ...בכלל
— א־ן צורך לדבר על זה. הוועדה
לא יכלה לפעול. היא התפרקה. ה־ענינים
שלד, עברו בחלקם לידי ה מועצה
המקומית, השאר עשתה
וועדת הבטחון. היינו מיוצגים בכל
שרות: שמירת פרדסים, טיפול ב משפחות,
אגירת מלאי.
כשבאה הדרישה, אחר כך — הר בה.
זמן אחר כך — לערוך חקירה,
לא היה שום עיכוב. לא עשיתי שום
נם ון לטשטש את הענינים. הוקמה
ועדת חקירה והיא עבדה קרוב ל תשעה
חדשים. זה אמנם הגיע באי־חוך
לדיון במועצת העיריה.
כעת אני רואה את הפרשה מחו סלת
מבחינה ציבורית. ייתכן שמי שהו
ירצה עוד לעשות משהו. על
כל 5נים חברי ועדת הבטחון בעצמם
היו והינם מעונינים ללבן את כל
הבעייה. הם פנו בעצמם למבקר ה מדינה
שיבוא ויבדוק את הפרשה.
היא החליט שאין זד, מענינו.

״מלכלכים אנו שמנו!״

ססכירהפי TYJVi( ,
יל אר\י{ * נורית ;

קע ו ביזו

*ודף

1 4 7 8 .7 M

G Z b .Q ׳K

2 5 ,0 0 0

• הענין אינו אישי. הוא ענץ צבויי ממדרגה ראשונה.
הוא רק התעורר אגב סיבות אישיות. לא נכון לראות את
וועדת הכטחון של אז כסתם אוסף של ארבעה אנשים.
כי מלכדם היו לה עוד שני הכייס, שהיתה להם זכות
הכרעה בתוקף תפקידם: ראש העיר ומפקד המקום.
כשפרצו המאורעות לא יכולנו לשלב זרועות ולחכות
שמישהו ירחיב את סמבויותינו. אמבולנסים החזירו הרד
גיס העירה, היו חששות לכטחונה של ראשץ. נאלצנו
לעסוק בדברים שאינם מענינה של וועדת בטחון רגילה.

קיבל ניצל אותו: ל ייי״ו הוא סיפורו שר אפנו־ דו־דזון

נ; כו;יי מ

ר. י י * י מ

ביגו ר ״ ס

הגן

כשפסח איים על מר קטוביץ׳ לע שות
לו צרות עם הג׳יס שלו קמנו
להגן על ו וזו כנראה הסיבה שבג ללה
החליט להש>מיץ אותנו. הוא
בחר בא גון וותיקי ההגנה ככלי ל ׳
מטרה

t i l 6 3 ,9 4 0

>ז ק * ינע ״י

h Y 0 i5 $

״בשביל ״nun nun

זאת: בל הענין הוא עניין
הקורא לעצמו מפקד. מפקד
שפיקד על מלחמת העצמאות מארצות־הכרית, כזמן
שאנחנו באן עשינו את שלנו ! אמנם לא הייתי כצבא אז
כי לתמהוני גיליתי שאני נחשב במעל לגיל הגיוס 36 .
שנים חי אני כארץ. ותמיד נתתי את חלקי -מתקופת
טרומפלדור בגליל הנני איש* השרות.

״לאו הרך הכסד* ׳

ראש עי רי תרא שון ל ציון, חבר ו עד ת ה־ב
ט חון, אי שמפא ״ י.

זהו המיפמן* שסביבו התחוללה הסערה. הוא מראה
יתרה של 20!.774י ל״י שהועברה לעיריה, להנצחת
זכר חללי ראשון לציון במלחמת העצמאות__ .

ת צ פי ת

(בל הזכויות שמורות)

• צפה להתמודדות רצינית בין שרת ופנחס לבון. לבון מתגבש
ינתר (ינתר נסח העולה בממשלה וכמועמד רציני לנתר המנהיגות במפלנתו,
העמיד לחלוטין בצל את לוי אשכול שהיה ע,ד לפני חצי ״שנה מועמד רציני
לירושת בי. גי. תכניתו של לבין: לרכז מטביבו את כל הגורמיט האקטיביס־טייס,
הרואים בשרת ארס חלש מבחינה לאומית, ליט.ל לידו את המנהיגות אס
לא יחו ר בן בריון. דעתם של ר,ב המומחים על סיכוייו: מעטים, אך עולים
1£יגויות.

• יתכן כי כקרוב תתפנינה כמה משרות גשגרירות־ישראל
בוושינגטון ובקונסוליה הכללית בגיו־יורק, לאחר שדרש ראש
הממשלה ושר הזז! ץ הסבר לעברה שכל האינפ רמציה העניינית על הנעשה
במוידיח האמריקאית בזמן האחרון הגיעה רק ממק, רות יהודייט״מקומ״ם, לא
היתר! יד!עה כלל לא.תם מנציג־׳ישראל שתפקידם לעס.ק באיסוף־אינפורמציה.

• אם אתה תושב ירושלים, יש לך סיכויים להיות שכנה
של הצירות הסובייטית, העומדת, כנראה, לעבור לבירה. כבר עתה
נובורת הצירות עסבעלי־ביתה הרמת־גני מה יהיו תנאי פינויו בזמן הקרוב.

• משה פרלמן, ראש שירותי־המודיעין של ממשלת ישראל,
יצא לחופשה ממושכת, לפי בקשתו ה!א. במקומו יבוא, כפי הנראה,
אברהם הרמן, המשמש כיום בתפקיד הקונסול הכללי של ישראל בניו־יורק.

• אל תתפלא אם תראה את נציגי מק״י משתפים פעולה
עם נציגי מפלגות ישראליות אחרות, רח!ק,ת מהם מבחינה אידיאי-
לוגית. יתכן כי קו זה של שית.ף פעילה, שהונהג במפלגות קימתיסטיות של
ארצות אחר!ת, יונהג גם בישראל, וני לצורך זה יחולו שינויים מסויימים בגישת
מק״י לעניינים ציוניים־לאומייס.

• יתכן כי הסיסמה. טיהרנו את מחננו״ תהפוך לאהת
הסיסמות הראשיות של מפא״י, לאחר שתפרסם וועדת־הביקורת ש?
המפלגה. ספר לבן״ על חקירותיה בשטחים שונים, נגד אישים שונים — בתוכם
אחד מחברי. הממשלה וחבר הנהלת הסוכנות היה!דית. הספר כבר מוכן בכתב־יד,
עבר עתה את הביקורת של מזכירות־המפלגה.
• פילוג חמור עלול להתחולל כמפ״ם ע,ד לפני. הבחירות לכנסת,
אם תסכים אחת מודע,תיה, הסיעה לאחדות העב! דה ללכת באופן נפרד עם
מפא״י לבחירות לרשויות המק.מיות, אשר תתקיימנה בעת ובעונה אחת עם
הבחיר.ת הכלליות. באם ישא פרי המשא־ומתן המתנהל עתה בין הסיעה ילבין
מפא״י, ת,קם רשימה הסתדרותית אחידה, והשמאל במפ׳׳ם יקרא להצטרף אליה.

• יתכן כי כעתיד הקרוב •טוב לא תוכל להשיג ירקות
בשוק החופשי. המפקח על המזון יחדש, כנראה, את הפיקוח על הירק.ת,
לאחר שנתגלה כי הירקניט מנצלים את המחסור העונתי בהם, מוכרים א.תם
במחיר מ,פקע .״

• מי ידון אותך בהיותך אזרח על עבירה שביצעת בזמן
שרותך כמילואים? שאלה ז! תגרום בקר!ב לויכיח חריף בכנסת, כשייפתח
הדי,ן על חוקת־השיפיט הצבאית החדשה, שה,נחת על שולחן הכנסת.
כמה ח״כים ממפלגות הא פ.זיציה כבר משחיזים את לש,נם לתקוף חוקה זאת
המאפשרת להביא לפני בית־דין צבאי כל *אזרח כמעט על כל עבירה, כוללת
הגוון, בלתי ברורה של. מצב לחימה״ ,מצמצמת את ח,פש הבחירה בסניגור
צבאי, ת,לה איתו רק באיש,ר הרמטכ״ל.

• לא מן הנמנע כי יפרוץ סכסוך כין יועצה הכלכלי של

הממשלה, אוסקאר גאם, לבין שר־האוצר, לוי אשכול. אשכול,
הט,ען כי הלשכה הכלכלית של גאם פולשת לתח,ס תפקידי משרדו, מעוניין,
כפי הנראה, בהתפטרותו. א לס גאס מחזיק מעמד מכיוון שה,א נהנה מתמיכה
גדולה של כמה משרי מפא״י והצ״כ.
• אם אתה חכר קופת״חולים, תצטרך _לעמ,ד בתור שעות נוספות,
כדי לקבל טיפ,ל רפואי, לאחר שהחליטה השב! ע וועדת הכספים של קופת
ח ליס לקצץ בכוח האדם ובתקציב שלה, אם תחליט הממשלה להעלות את

משב, רתם של הרופאים השכירים.

• לא תהיה זקוק לפרוטקציה כדי לשמוע קונצרטים טובים,
אס תתגשם התוכנית של הרכבת תזמורת מתחרה לתזמ,רת הפילהרמונית מבין
מנגני׳הא.פרה הישראלית לשעבר וכמה מאנשי תזמורת קול־ישראל וחיפה. לפי
הת מי ת יוצע הניצוח הקב ע על התזמורת החדשה לחלטר גהר, המנצח הלונדוני
הנודע שביקר לא מכבר בישראל; א.לס עד להסכמתו יענו,ד בראשה המנצח המקומי
גיא רג זתגר.

• ״כרמל־הדור״ ,המהדורה החיפאית של יומון מפא״י,
עלול להיסגר, אם יבצע אבא חושי, שאינו מרוצה מן העתון, את תוכניתו
לשית,ף בעלי־הין בה.צאת עת ן-י.מי חיפאי, אשר יישלח גס ליתר חלקי הארץ:
מגמת העת,ן החדש תהיה לפרסם תצלומים רבים ככל האפשר, לקיים צינקו גרפיה
פרטית משלו.
• אם עבדת כבעל מקצוע טכני כממשלת־המנדט, יש לך
סיכויים לקבל הצעה מ.שכת מנציגים בלתי־רשמיים של הצבא הבריטי, המבקרים
בארץ. הנציגים כבר פנו אל מספר בעלי־מקצוע, הציעו להס לעבוד בקפריסין
בתנאים נ,חים ביותר — כולל ביקיר ח,דשי בישראל על חשבון הצבא הבריטי
.במט.ם יו — במקור, שי,עבר לשם הבסיס הבריטי מן הסואץ.

• שר-הבריאות יוסף סרלין השתלט סופית על

מנגנון

מפלגת הציונים־הכללייס. הצעיר בין שרי הצ״כ, שהקדיש את מיטב
זמנו לטיפול במנגנון, המחנה על־ידי חבריו, הצליח לשתק את כל הכחו ת
המתחרים במפלגה. כשיחזור סרלין מארגנטינה יצטרך רק לח, ג את הנצחי ן,
אחרי ששיתפיו, בעיקר שמחה בבה וחיים אריאב, חיסלו את תאי־ר,התנגדות
האחרונים.
• צפהלמסעיתעמולהציונייכללי, אם שר־האוצר יבטל את ההענקות
להחלת מצרכי־מזון חיוניים, במטרה לנסות ולאזן את תקציבו הרעוע. הציונים
הכלליים סבירים שזו סיסמה ט,ב ה לבחירות, שתתקיימנח, כנראה, רק בע וז
שנה וחצי.

__ במדינה העם תקופת n a r.x n
,הקיץ בא לישראל. אפשר היד, להבחין בו
לפי צבע הרגליים של בנות המדינה: הן
פשפו את גרבייהניילון, הציגו לראווה רגליים
לבנות, שטרם הספיקו להשת ף.
הטבע (והמשוררים) יעדו תקופה זו לאהבה.
אולם מדינת ישראל לא מצאה את עצמה
מוקפת מאהבים. להיפך, החום הפוליטי
)מסביב ך,יה נעדר נבל חיבה. הוא אמנם
גרם ל, ,סרת דכיסוי מתכניות פוליטיות רבות.
אולם, בניגוד לרגלי הנערות׳.לא היו אל־,
תכניות לבנות. בעיני ישראל היו שחורות
למדי.
לשוא קם בכנסת ישראל נואם אחרי נואם
והאשים את הממשלה האמריקאית, תוך
בדי חזרה אינסופית איש על דברי רעהו
ומשלוח חיצים מורעלים נסתרים זה לעבר
זה. לשוא הכריז פנחס לבון על האידיאלים
המשותפים לישראל ולאמריקה, השף שלום
זיסמן הצ״כי את אי״היציבות של ממשלות
ערב. האמריקאים, שלא נתרשמו ביותר מן
הדברים הצוננים, התכוננו בשלוות־נפש לש לוח
לעיראק את הנשק שישנה את מאזן״
הכוחות לרעת ישראל.
לפי כל הסימנים, תתחמם האוירה במרחב
ע ד הרבה יו תר בחדשי הקיץ הקרובים. השאלה
היתר. מי ישתזף בחום זה — ומי
יסב.ל ממכת־שמש.

מודאגת מכוונות״התוקפנות של חוגים מפויי״
מים בהנהגת-צה״ל, תבע ש שראל תחזור
לוועדת שבתת״הנשק המעורבת הישראלית״
ירדנית, הטיח רמז דקיק כלפי יהדות״
אמריקה :״לא נרשה לנהל פעי׳ות בתוך
חלק מהציבור האמריקאי למען מדינה, אשר
אינה מוכנה לשתף פעולה למען השלום ב מסגרת
א-זורית.״
ג י לו ילב. לעומת הרמזים העדינים של
ביירוד הצטיין בגילוי־לב גדול יותר אחד
מיועציו האישיים ש שר־החוץ האמר קיד׳
פוסטר דאלס, שהזמ-ין לשיחה קבוצת מנ היגים
ציודי ,.חברי מפלגתו של אייזנהו״
אר — המפלגה הרפובליקאית הוא הסביר
להם כי לנוכח ככנת-הקומוג זם ההולכת
ודבר ת במרחב חייבת ארצות־הברית לנקוט
במדיניות תקיפה, העלולה לפגוע ב מידה
מסויימת בישראל. הוא ליווה את הסברו
בהזהרה חמורה שאינה משתמעת לשני פגים:
קי, ם יחסים בין היהדית האמריקאית לנציגי
ממשלת־ישראל יתפרש על״ידי השלטונות
בוושינגטון כקיום קשרים עם מדינה זרד,
במגמה מנוגדת לאינטרסים האמ-יקאיים. ידיו״

מ ד עיו ת
שיברתי לגמד•
האיש שירד השבוע במדרגות מטוס בלוד
נראה כאחד מאנשי־ד,עסקים האמריקאיים הר בים
הבאים לביקור חטוף בישראל. ואמנם,
היו לו עסקים. אלא שמייג׳ר־ג׳נרל (רב־אלוף)
ארתור ג׳ טרודו׳ הגבר בן ה־ 51 בעל
החליפה האפורה המהודרת והפרפר הקפדני,
עסק בענינים בלתי־שגרתיים לגמרי: הוא
ך,יה הנ׳י־ 5של צבא־ארצות־הברית׳ אחד מ ששת
האנשים החשובים ביותר במוסד זד.* ,
המטר. הכללי של צבא ארצות־הברית היה
מא 1ומעולם הגורם העוין ביותר לציונות
בממשלת ארצות״הברית. הוא התנגד להקמת
דסויג־״ מתוך חשש שהדבר ירבוש לאמרי־ק
;.את איבת־ד,ערבים. הוא שהשפיע על
אייזנהואר ודאלס בכיוון זה. לכן היתד, ממשלת
ישראל מעונינית לשכנע דוקא אותו כי
הערבים אינם מסוגלים לעזור למאמץ־יהמל־חרה
של המערב, לעומת התרומה החשובה
שממשלת ישראל מי׳ כנה להגיש.
ביקורו של הגנרל, שהיה ,,שיגרתי בהחלט״
לפי ההגדרה הרשמית, אולם בא לתת לו
הזדמנות להתרשם בעצמו מן המצב, לא
יהיה, כנראה, השלב האחרון במיבצע־הסב־רה

הצר־ ,הגדולה היא שהמטכ״ל. האמריקאי
סבור, משום מה, שהוא מבין את צרכי
ההגנה האמריקאיים יותר טוב אף מממשלת־ישראל.

מק!שטא
עד וושינגטון
בשבוע שעבר היו עיניהם ואוזניהם של
אנשי משרד-החוץ הישראלי משורבבות כלפי
אחת מבירת״המרחב: קושטא׳ בה נועד עוזר
שר״החוץ האמריקאי, הנרי ביירוד (הסולם
הזה )863 לוועידה עם ראשי המשלחות ה דיפלומטיות
של ארצות״הברית במרחב׳ גילה
להם את ׳עקרונות המדיניות האמריקאית,
עליהם הוח ט בוושינגטון.
• אולם העיניים והאוזניים הנשואות צפונה
נחלו אכזבה: ההחלטות שנתקב׳ו בוועידת
קושטא נשארו ברובן בגדר סוד. הידיעות
ה,׳,שוב! ת ביותר על המדיניות החדשה של
ארצות-הברית הוסיפו להגיע משני מקורות :
השגרירות הישראלית בוושינגטון וחוגי הי הדות
האמריקאית.
״לא לפרסוס ״ .בראש וראשונה נודע
לשגרירות הישראלית בארצות״הברית תוכן
הדברים שאמר ביירוד במסיבת־עתונאים ב־ק
שטא, לפני פתיחת וועידת־ד־,דיפלומטים —
דברים שנאמרו ״לא לפ ר סו׳.׳ אך מצאו
את הדם בעתונות האמריקאית בצורה מוסוור,׳
נמסרו לא בשם ביירוד׳ אלא בשם מקורות
המקורבים לוועידת״הדיפלומטים. בין השאר
הכריז ביירוד באותה •מסיבה שארצות״הבריף
*.ג׳י~ , 5קיצור של ,,ראש מזזלקוז הסטה
מם׳ 5״ ,ה א המודיעין בכל מטה אמריקאי.
בניג ד לתקן האנגלי, בו מחלקת המודיעין
היא חלק מאגף המיבצעים, נותן התקן האמריקאי
(והישראלי החדש) למודיעין מעמד
שווה לזה של המיבצעים.

ר ב־ אלז ףארתורט רו דו
עסקים לג׳י־5
די ארצות־הברית הבינו את האזהרה: נאמנותם
הכפולה — ;מולדת ההיסטורית ולד
לדת בפועל — הועמדה במבחן חמור.
סידרת הרמזים וההזהרות עוררה דאגה
חמורה בקרב נציגי״ישרא: בוושינגטון. אנא
אבן ראה צ:רך דחוף לברר את המצב לא מיתו,
נפגש לשיח, קצרה עם דאלס( .ת קל
בהתחמקות דיפלומטית למופת. שר-
החוץ האמריקאי חזר על הצהרות״ידידות
לישראל, השמיע דברים נט צים על שיתוף״
פעולה עש ארצות־הדמוקרטיה, לא גי ד
כל נכונות לדון בדברים מעשיים יותר.
כאשר יצא אבן מלפני דאלס, הגיע למסקנה
שנותרה רק דרך אחת: לנסות לפעול
כמו בימים שלפיי קום המדינה. להפעיל
לעזרת ישרא את הציבור היהודי־אמריקאי
— ביהוד כמה ממנהיגיו הקשורים קשר הדוק
עם המפלגה דירפובלקאית.
נראה כי משרד״החוץ הישראלי הסכים
למסקנה זאת, בשבוע שעבר שב והופיע
באופק מנהיג ציוד וותיק ומנוסה במשא ומתן בלתי־רשמי. אבא הילל סילבר, איש
ר-מפלגה הרפובליקאית, הגיע לוושינגטון,
נפגש לשיחה, שתוכנה טרם נודע, עם ג והן
פוסטר דאלס.
המשק אינן קם בישראל -דוס!
זה שלושים חודש עמד המשק הישראלי בסימן
מעגל״הקסמים של העלייה באינדקס־יוקר
המחיה. כל עלייה באינדקס גרמה
לעלייה בשכר־העבודה. כל עלייה בשכר גרמה
להתייקרות ־,וצאות״הייצור והמצרכים למיניהם.
כל התייקרות־מצרכים שבה והעלתה
את האינדקס — וחוזר חלילה.
(המשך בעמוד )8

__ .העולם הזה 665

א״ דייר מעוה סנה

ייסים ב שף לא יביא שחם ר

כסידרת הראיונות ;•ם ראשי המפלגות הישראליות עד געית השלום עם עמי ערב, בייש
.העולם הזה״ את משה סנה, מנהיג מפלגת השמאל הסוציאליסטי, לתרום את חדקו דוכוח
הראיון המיוהד הבא ניתן על־ידי משה סנה לחברי המערכת ככנץ הכנסת, ונרשם כרויה קצרני.
ד״ר סנה, לאחרונה הושמעה בחוגים דכים
הדעה כי עד ישראל לחדש את המלחמה הפעילה
נגד הערכים ולפתוח בסיכום שני, כיי
להגיע אד גבול הירדן ומדבר פיני. מה דעתך
על השקפה זו?
דעתי ברורה ומוחלטת: נגד.

בראיון קודם גידה לנו מנחם בגין את דעתו
כי מבדדא אין מנוס מן הסיכום השני, וכי
לכן כדאי לנו ליזום את הסיבוב הבא במועד
וכמקום שאנו נבחר בהם. מה תשובתך לטענה

אין כל תכלית לאומית חיובית למ המד. כזאת. כל כיבוש
שטח נוסף פירושו השתלטות על תושביו של שטח זה —
משמע, השתלטות יהודים על ערבים. זה לא יתן לא שלום,
לא בטחון. זה עלול רק להעמיק וללבות את הא בה.

דנהחחיחהד ־ ג ע11

אודם הגבול החדש לא ישפר את המצב?
כל כמה שלא יועתק הגבול לעומק, תמיד מעבר לגבול
שכנינו יהיו עמי ערב. עז כן, כל הרחבת גבול יוצרת
גבול איבה ומלחמה מבחוץ׳ ומתיחות של איבה לאומנית
מבפנים. מדינה כזאת לא תהיה מדינה חופשית מבית, ולא
מובטחת מחוץ. זה יהיה הר־געש. וכל זה מדובר במקרה
שמכע כיבוש כזה יצליח. אך מניין הערובה שיצליח?

כיד ש ס, המבסס מבחינה עיונית ומעשית את האחדה
בין עמי ערב ובין ישראל, כנגד האימפריאליזם הבריטי
והאמריקאי, וכנגד הממשלות במזרח התיכון הקשורות ל מעצמות
מערביות אלה. בתוך התזכיר נמצא סרק המבסס
את זכותו של עם ישראל להגדרה עצמית ולמדינה עצמית.
דוגמה שניה: אלפי פועלים בנמל־הנסט בצרה בעיראק
ערכו לא מכבר שביתה להעלאת השכר. הם שילבו את
תביעותיהם הכלכליות עם סיסמות פוליטיות. אחת מהן
הי תה ״שלום ואחווה ערבית־ישראלית ! ״

אולם, ד״ר סנה, האם אפשר לחבות לכך באפס
מעשה? נניח כי ישנו מעין מרוץ כין ה מהפכה
כעמי ערב לבין התוקפנות של השלטון
הראקציוני הקיים. מניין לנו כי הסיכיב
השני לא ייערך לפני נצחון המהפכה?

ועם ועדת הפיוס׳ המוציאים לפועל את מדיניותם של דאלם
וביירוד למנוע שלום׳ ו א להשכין שלום.
שנית: לא להציג שום תנאים מוקדמים לפני המשא״והמתן
עי׳ השלום, אלא להשאיר את כל השאלות השנויות במחלויף.
לברור ולד,סדר גיד שולחן המשא־והמתן.

על איזה וויתורים אתה חושב, למשל י
אס אני אומרים — וויתורים הדדיים ליד שילחן המשא*
והמתן׳ אין טעם לקבוע מסמרים מראש בשום עניין.
המצווה השלישית: להפסיק את ההפליות והקיפיחים לגבי ׳
ומעוט הערבי בארץ׳ לבטל את הממשל הצבאי, וכן הלאה.
מש. שדיכוי ד,מעוט הערבי מרחיק את השלום עם האר צית
השכנות, כן מתן שויון למעוט הערבי יעודד את כוחות
השלום בארצות השכנות ויקרב את ההסכם.

כין אם תסתיים כנצחץ אז במפלה?

אסיה ל א סי א תי סו־האינך הושב שייטנה הצדקת־מה לגישה
האומרת שכושד־ההגנה •טל ישראל כגבולות
הנוכחיים פגום, וכי לכן יש להגיע אל
הירדן ואל מדבר סיני כדי לקדם את פני הרעה ל
גישר, צבאית שאינה קשורה לגישה פוליטית היא א־דיאו״
טיזם. אני דיברתי על התקדמותם המזורזת, המהירה, של
כוחות השלום והעצמאות. אך לא אמרתי כי יש לחכות
בכריתת שלום עד שכוחות אלה יגיעו לשלטון. את הש ום
אין לדחות. מה שנוגע לכוחות התוקפנות, הרי כל אדם
הקורא עתון רואה בעליל כי הכוחות האלה הם בירידה
בעולם׳ ולא בעליה. הם בירידה במערב א רופה, הם בי רידה
במזרח הרחוק, הס בירידה גם במזרח התיכון. אפילו
בארץ נחשית כמו פאקיססאן, כשהיו בחירות חלקיות
בארץ ההיא׳ שהקיפו את רוב האוכלוסיה, הצביעו 97%
נגד הברית האמריקאית״תורכית״פאקיסטאנית. המתיחות ה מלחמתית
הבינלאומית נמצאת בסימן של ירידה׳ ואם השאלת
שהצגת היא מה יהא על המרוץ בין כוחות המלחמה וכוחות
השלום, הרי האמת. האובייקטיבית היא שכוחות השלום הם
בהתקדמות וכוחות המלחמה הם בנסיגה. .

.רה משא־!מחן יש ר־

מה הם הכוחות האלה

גם אחרי המלחמה צריכים לשכת ליד השולחן, לשאת ו לתת.
הרי מוטב לעשות זאת לפני המלחמה ובנזקוס המלחמה.
ומיטב שייעשו וויתורים הדדיים בין ישראל ועמי ערב, מ אשר
שהאמריקאים יכפו עלינו וויתורים ב יחץ׳ מבלי שזה
יגרום להתקרבות ישראלית־ערבית.

? 1948

נקח. לדוגמה ארץ כמו עיראק. שם הפיצו הסטודנטים
כרוזים בסיסמה של ״שלן ם עם ישראל — העם האח !״ אחד
המדינאים הרשמיים יצא בקיטרוג על הסטודנטים ר.,מתיה׳
דים״ .כתגובה פירס&ה הסתדרות הסטודנטים העיראקית חז*

אתה בעד משא־ומתן ישיר?

כן. הצלחנו במלחמת־השיהרור של ,1948 מפני שרייתה
זאת מלחמה צודקת. אבל כל מבע־כיבוש משמעו מלחמה
בלתי־צודקת, וסופו כשלון, אם לא אבדון.

ההגיון דזה דומה להגיונו של אדם האומר שמפני שכל
אדם בין כד, וכה ימות, מוטב להתאבד מ ד. מה שנוגע
לפרספקטיבה של הזמן, הרי בל פי שמסיט קצת לעומק,
מוכרח להודות שבתון א־צות ערב מתעוררים ומתגברים
כוחות חדשים. רענניב, שהם בעד שלום בין עמי האזור
ונגד שליטה מערבית זרה באזור.

אתה חושב שאלה דוגמות אופייניות?

אתה מפקפק בכך י

ד״ר סנה, הנימוק העיקרי למען 3יכוכ שני
יזום הוא כי הזמן פועל נגדנו. הנה אתה כעצמך
התרעת נגד משלוח נשק אמריקאי לעיראק.
הזדיינות הערבים כידי האמריקאים עלולה להכריע
תוך שנים מעטות את הכך לחובתנו,
לתת לערכים יתרון גדול עדינו. המשטרים ה ערכיים
הקיימים לא יהססו להשמש בו. אינך
מסכים להגיון כי מוטב להקדים כמלחמה יזומה?

כד־.להגיע לש,יום יציב וממשי ישראלי״ערבי׳ יש לקיים
שורה של מצוות לא״ תעשה ומצוות עשה. נקח קודם את
המצוות לא׳תעשה :
ראשית: לא לשתף עוד פעולה עם המשקיפים הצבאיים

אפשר למנות הרבה מאד דוגמות כא ה. הנד״ בימים אלת
פורסם כרוז בעבר־הירדו. הה רא לשלום עם ישראל. אני
יודע שרבים אצלנו סבורים כי עמי ערב אינם מהווים גורם
מדיני בעל רצון עצמי, וכי השליטים דם היחידים הקובעים את
גורל הארצות האלה. אין טעות חמורה מזו. מעל לפני השטח
ישנם רק תככים בין קבוצות מושחתית, המתחרות על השלטון,
והמנוצלות על״ידי גורמים זרים. אבל ממעמקי
העמים האלה כבר כיום מפכים זרמים חזקים של רצון
לאו-מי לעצמאות אמיתית ו.התחדשות חברתית. תקוות יש ראל׳
תקוות השלום היציב הישראלי״הערבי, הוא בכוחות
האלה, העולים וגוברים ממש מיום ליום.

איוולת היא לבנות את כל החישובים על השוואת כוחי
של צד עם כוחו vהלגיון הערבי, למשל. אין להוציא
מכלל החישובים גורם כה חשוב כהתערבות אנגלית וא!מרי*
קאית, ואיש לא יע־וב כי מעצמות מערביות אלה לא תש־תמשנה
בהזדמנות של מלרמה כזאת כדי לחסל או להצר
את העובדה הפוליטית ששמה מדינת ישיא ,׳.ואשר הם —
כידוע — א כל כך. רצו בה.

המצב השתנה לגבי

איך אפשר דהחייט את תשלום כתנאי המציאות
הנוכחית?

ד״ר סנה, הרשה די לשאוד שאדה אישית.
הלא אתה היית׳ כראש המיפקדה של ארגון
ההגנה, אחד מאדה שניהלו את המאבק האנטי-
בריטי. מדוע אתה מתנגד עתה להמשך המל חמה לשיחרדר הארץ כולה?
אני גם היום בעד שיחדור הארץ כולה׳ ובעד המשכת
מלחמת העצמאות והשיחרור. אולם שגיאה היא לחשוב ש״
שיחדור יושג על״ידי שיעבוד העם הזולת. השלמת השיהרור
של ישרא׳ ה א בסילוק השליטה האמריקאית העקיפה באר צנו,
אחר שסילקנו את השליטה הבריטית הישירה. מה ש נוגע
לחלק השני של הא-ץ, הר־ שם שיחרורה יושג על״ידי
ביטול הכיבושים והבסיסים הזרים ועל״ידי הקמת מדינה
ערבית עצמאית ודמוקרטית בצד ישראל עצמאית ודמוקר״
טת. אולם השלום קודם לכל, ויש להחישו בכל הדרכים.

כנאומך ככנסת דיברת על פתיחת קשרים
דיפלומטיים עם סין העממית. אתה רואה כזה
צעד לשלום כמרחב7
כן. זוהי מצוות השעה, הרבע! ת ברשימה: בחזית אהת
עם כל עמי אסיה הדוגלים בעקרון ״אסיה לאסיאתים לסילוק
ההשפעה, התערבות והשליטה המערבית האימפריא״ ^
ליסטית בכל צורר, שהיא. יש ליטול את היוזמה לקשירת
קשרים דיפלומטיים. קשרי מסחר ותרבות׳ עם סין ועם הודו,
כדי להוציא את ישראל מבדידותד, ביבשת אסיה וליצור את
הרקע להכרתה כגורם המשובץ באופן בלתי״נפרד במערכת
עמי-אסיד, המתעוררים לתחיה.

אתה מאמין שאפשר לקשור קשרים דיפלומטיים
עם הודו, למרות שניהרו חושש להרגיז
בזאת את המעוט המוסלמי כארצו?.
אחרי סין תבוא הודו. לכן חשוב לבוא במגע עם פ־ן,
עוד בימי ועידת ג׳נבד .,חוץ מהצד הפוליטי יש בזד, גם צד
בלבלי. סין העלתה עד מאד את רמת־המחיה של מאות מל״
יוני .:אולם הפיתוח התעשייתי שם מכוון בעיקר לתעשיד.
הכבדה. היא זקוקה לתוצרת ש׳ תעשיה קלה. אנחנו יכולים
לייצא לשוק הסיני הענקי את מלוא התפוקה של תעשיתני
הקלה, המשותקת כיום בשיי שלישים מכושר תפוקתו.,
תמורת זאת יכולנו לקבל מסין מזונות וחמרי־גלם. הקשרים
עם סין יסמנו מיסנד, בדרכה של ישראל: לא עם המערב
האימפריא יסטי׳ אלא עם עמי אסיה. על רקע מיפנה כזה יהא
קל יותר להשיג שלום עם עמי״ערב.

..מה הן שאר המצוות שהזכרת?
המצווה החמישית: לייצור עמדה משותפת עם עמי ערב
נגד הקמת ברית צבאית אזורית אנטי״סובייסית במזרח ה״
ת־בון׳ תוך התחייבות לא להשתתף בשים ברית כזאת׳..
ששית: לפנות לארצות ערב ולהציע להן משא״ומתן ישיר
בלי תיווך אימפריאליסטי ובלי הצגת תנאים מוקדמים, ולהצ היר
נכינות להגיע להסכם בכל השאלות השנויות במחלוקת.
שביעית . :להפסיק את מרוץ הזיון ולהתחיל במרוץ הפיתוח
של אוצרות הטבע לשם העלאת רמת״המחיה וטיפוח סחר־חליפין
בין׳ ישראל והארצות השכנות, בעיקר בין התוצרת
התעשייתית שלנו והתוצרת החקלאית שלהם.

הודעה
הקוראים אשר מסרו גליו־נות
לכריכה יכולים לקבל
! את הכריכות, המוכנות כימים
א׳ ,ג׳ וה־ כשכוע נ ע־
Iעות 10.00— !3.00 לפנה״צ,
I 1״6.00—4.00 אחה״צ, כהנהלת
״העולם הזה״ ,רה׳ גליקם ון,8
תל־אביכ.
ההנהלה

BERNINA
מכונתת פי ר ה
פיתית, מודל 114
חנ פ רוז־ רז קמת
מ ת קנ ת ר בני ם
מ ת קנ תגר בי

מיוצרת בישראל
מחלקיםשו ייצ מקוריים.
ריי

המפיצים הכלליים :
^ * ל £הדו רג ד
תל־אביב, רזז הרצל 76
ירושלים: רחוב אב1
ישראל, בית ולרו
חיפה: רחוב הרצל 17
1ובוו

(המטז מעמוד )6
המומחים הכלכליים — הן הישראליים והן
אל־ ,שהוזמנו,מחוץ־לארץ — ראו בעלייה ה*
מתמדת של אינדכם־יוקר״המחייה נגע כרוני,
חיפשו דרכים להפסיקה, הצהירו בקולי קולות
ובפלגי־דיו שעליית־ד,מחירים מוכרחה
להיכלם. הכל היה לשוא: ההצעות וההצהרות
למיניהן לא באו לידי ביצוע.
לפני שבועות מספר׳ כאשר פורסם החוק
להגנת־הדייר והעלה את שיעורי שכר־הדירה,
קפץ האינדכס בחמש נקודות נוספות. שר האוצר
לוי אשכול הרגיש שהוא מוכרח לעשות
משהו לתיקון המצב. הוא נזכר בסיפור
התנ״כי על יהושוע בן־נון שעצר את השמש
בגבעון על־ידי פקודה קצרה ופשוטה, פקד
פקודה דומה :״אינדכס בישראל — דום !״
שכרהמסירית • פקודת השר היתה קודש
לפקידיו: היה עליהם לעצור את עליית
האינדכס — בכל הדרכים.
בראש וראשונה חישבו הפקידים ומצאו
שהעלייה הגדולה בשכר הדירה אע־ ,צריבה
להשתקף באינדכס יוקר־ד,מחייה, היות ורוב
הפועלים גרים בשיכונים ופבתים משלהם.
מיד לאחר מכן נמצאה תרופה גם לעלייה
במחיר ׳הירקות: כמות גדולה של תפוחי
אדמה הובאה מחוץ־לארץ, חולקה במנות של.
750 גרם לנפש. אמנם תפוחי האדמה היו
רקובים למחצה ומנתם היתר, זעומה, אבל
לעובדה זאת לא היתד. כל חשיבות: העיקר
— המחיר ירד.
׳ השבוע ראו הפקידים שכר לעמלם ולמסי־רותם:
מחלקת הסטטיסטיקה הממשלתית הכ ריזה
כי בחודש אפריל לא עלה אינדכס
יוקר המחייה — זו הפעם הראשונה בשלוש
שנים. לוי אשכול לא בייש את אבי־אבותיו,
עוצר־השמש. אמנם, בשעה שהאינדכס קפץ
לדום, הוסיפו מחירי התספורת והירקות לע מוד
חופשית, לנוע כלפי מעלה, אבל מי שם
לב לכך י העיקר שעלייתם לא השתקפה בסטטיסטיקה•

ארצעה
רוצחים. הבזיון היה גמל.
סאלח אגא אזר את שארית האון הגברי שנותר
במותניו, חבש את סוסתו, דהר בעקבות
אשתי. השיג אותה באדמות״קוויקאת,
שנמצאו באותה תקופה בשטח הערבי.
היא אפילו לא הספיק לגעור בה. ברגע
שקרב אליה, צצו מתוך אחת מחורשות־ד,זיתים
ארבעה גברים משופמים, עטורים בח־גירות־כדורים.
אחד מהם הרים את רובהו
וירה. באהייה זעקה ״נפצעתי 1״ ונפלה מעל
חמורה. סאלח ביכר את החרפה על פני המוות,
נשא את רגליו, נמלט חזרה לשטח
הישראלי.
שבוע ימים לאחר מכן נכבש האיזור על־ידי
צה״ל. החיילים הישראליים גילו את
ג פתה של באהייה, שנאכלה למחצה על־ידי
ריות־טרף, הביאו אותה לקבורה. הפרשה
נשכחה במהירות.
אולם סאלח אגא לא שכח. בשבוע שעבר
שב ונתגלה זכרונו המפליא לגבי 65 שנותיו,
כאשר הועמדו לדין — בהתאם לתלונתו —
ש יושר, מבין ארבעת רוצחיה של באהייה,
שהספיקו בינתיים להסתנן לישראל.
התיאור שמסר טאלח היה מפורט. אולם
השיפטים לא יכלו להרשיע את כל הנאשמים
על־סמך עדות בודדת, הסתפקו בהרשעת
אחד מהם רב־שודדים ומסתנן מדופלם ג׳מאל
יעקיב סלים, דנו אותו לשבע שנות מאסר.

וזקריווז
גם לבד־נס
המטוס מטיפוס צירטר פילס לו דרך ב״
מזג״האויר הסוער. פתע גנח אחד המנועים

ת ע שיי ה
בוק־ 13 .ק־ בקבוקי

שר המסחר והתעשייה, פרץ ברנשטיין
היה •מרוצה מביקורו ביקבי ראשון־לציון•
איש >א שטח לפניו. טענות. איש לא הצגי
לו דרישות. הנהלת היקב ביקשה ממנו
רק בקשה קטנה אחת: לאפשר להם להיפטר
מימלאי-הבקבוקים הריקים שהצטבר
בחצר-היקב.
אולם במהרה הוברר שהבקשה לא היתר,
קטנה כלל, שבעיית הבקבוקים הולכת ומת נפחת
כמו בועת זכוכית בבית־ד,חרושת :
הבקבוקים (שמספרם מגיע לשלושה וחצי
מילין) נרכשו בזמנו על ידי הנהלת-היקב׳
שקיוותה לשכנע את הצרכן כי אין צורך
להחזיר את הבקבוקים המשומשים, עבורם
שילם דמי פיקדון. אולם הצרכנים לא שמי
לב לעובדה שד,יקב נאלץ לבזבז זמן על
שטיפת הבקבוקים המשומשים, תבעו את
החזרת הפיקדונות ששילמו עבור הבקבי
קים הריקים, נעזרו בכך על ידי החוק.
עד בה לא הצליח אפילו משרד״המסחר
והתעשייה לפתור את הבעייה הבקבוקיח :
שלוש־ וחצי מיליון •בקבוקים מוטלים ברא־שון־לציון
כאבן שאין לה הופכין, והנהלת־היקב
חולמת בהקיץ על הזמנים׳ בהם היה
בקבוק ריק יקר״ד,מציאות.

מ עו טי ם
הבעל דא שכח
הימים היו ימי ההפוגה הראשונה. התקדמות
צד,״ל צפונה נפסקה. הכפר הקטן
מזרעה, בקרבת נהרייה, נשאר על הגבול,
בין השטח הערבי והשטח הישראלי.
אולם ר,פלאחית באהייד, אגא לא שמה לב
למצב המתוח. חייה האכריים־אפורים נמשכו
כרגיל. היא ירדה לעכו, מסרה לטחינה
את גרעיני־החיטה שברשותה, חזרה למד
רעה, נכנסה — ככל עקרת־בית נאמנה —
לראיית את שלום חמשת בני־הבקר שעמדו
ברפת. הרפת היתד, ריקה.
בעיה של באהדה, מחמוד סאלח עומד
אגא, לא הופתע כלל מן הבשורה האיומה :
עוד בצהריי אותו יום הותקף הכפר הקטן
על־ידי כנופיית־שודדים, שהריקו את הדירים
וד,רפתות, נסוגו בחיפזון לעבר השטח הערבי,
אולם באהייה זכרה את ימיו הטובים
של בעלה, שהיה מוכתאר מפורסם עשרים
.שנה לפני כן, הביעה תמהון קולני על גבריותו
הפגומה, הצטיידה במאה לירות ושני
צמידי־זהב, רכבה על חמורה להחזיר את
הפרית השדודות.

עיראק נמצאת עדיין במצב מלחמה עם יש ראל.
לאחר מכן הוחזרה למקום מעצרה ה קודם.
מקלחת
גמלון. הימים חלשו. ארבעה
מן היורדים שוחררו, אך בר״נס נשארה ב*
מעצר. האוכל לא היה, כמובן, משובח —
ואפילו הקבאב שהובא אליה לפי בקשתה
העלה ריחות בלתי־נעימים. החיים התרבו תיים
היו עשירים יותר: אחד מפקידי ה בולשת
הצליח להשיג לה ספרים אנגליים׳
באמצעות בת״דודתו שעבדה בהנות״ספריפ׳
שילם את כל ההוצאות מכיפו. היא הספיקה.
גם לתת שיעור אחד באנגלית לפקיד ערבי.
עצל, ללמוד תוך כדי כך מלים מספר ער בית.
לאחר
זמן קיבלה בר־נס רשות להתקשר
במכתבים עם בעלה. מדי שבוע היתה מש גרת
לו מכתבים שהיו נעלמים ברובם ב דרכם
לדואר. פעם הוסיפה בשולי המכתב
בעברית :״חשוב עלי והיה עמי בכל יכול תך״
.המשפט נמחק, על־ידי הצנזור אולם
הבעל הוסיף לחשוב עליה, עורר התענ יינות
בינלאומית במצבה.
מלבד כתיבת המכתבים קיבלה מיני בר*
נם רשות :
• להתקלח פעם אחת בבית״מלון, תחת
משמר של ארבעה קצינים, שחיכו לה בסב לנות.

למסור את בגדיה לניקוי יבש.
• לבקר אצל רופא״שניים׳ שהזמינה ל בקרו
שנית.
מיני לא יכלה להיענות להזמנת הרופא :
היא שוחררה לפני שבועיים במפתיע׳ המ שיכה,
באיחור של ארבעה חודשים בדרכה
לטהראן — אל בעלה שחיכה לה בכליון
עיניים.
השבוע ישבה מיני בר־נס בדירתה התל־
׳אביבית, מוקפת זרי פרחים וידידים שבאו
לברכה י על הנס שאירע לה. היא כבר שינ תה
את דעתה שלא לצאת יותר לטיולים
בעולם. אלא שהפעם היא מבטיחה לעיין
במפה לפני כל מסע ומסע.
נוער קריאה למיבצע

מיני כר־נם וכנח, מנחם
לפני נסיעה, עיון במפה
בכבדות ונדם. הטייס שלח מבט מנדאג בש עון
הדלק. לא היתד, כל אפשרות לחזור
לקפריס־ן. אי אפשר היה גם להמשיך ול הגיע
לטהראן, בעלת שדה התעופה ההררי,
הקשה לנחיתה. נשארה רק ברירה אחת —
לחנות בבגדאד.
הקפטיין היה מגיע להחלטה זאת ביתר
קלות, אילו היו נוסעיו אמריקאים, אנגלים,
או ערבים. אולם הפעם היה לו מטען בעל
נתינות ישראלית: ששה יורדים לפרס ות יירת
מיני בר״נס׳ שנסעה לבקר את בעלה
הסוחר בטהראן.
ארבעה מהיורדים פעלו במהירות, השמי דו
את דרכוניהם הישראליים. השניים הנו תרים
— זוג מזדקן — לא קיבלו כל הח לטה,
השאירו את הדרכונים בידם. מיני בר־נס
הצמידה את דרכונה לדרכון הישן ההו לנדי׳,שתוקפו
פג כבר מזמן.
מעצר 3מר ת הבולשת העיראקית
פעלה אף היא במהירות, עצרה את הנוסעים׳
כלאה אותם במרתף מתחת למקום מושבה,
— צריף גדול ומלוכלך. מכאן וא־לך הת פתח
הכל באיטיות מזרחית מרגיזה. בר״נס
הוזמנה אל מפקד הבולשת, שחקר אותה
משך שעה וחצי תוך שתיית קפה ותה ועי שון
סיגריות אנגליות.
לאחר בדיקת מטענה, שהיתר, קפדנית פחות
מאשר במכם הישראלי׳ הועברה בר״נס לידי
קולנל שאראי, איש משרד־ד,מלחמה העי ראקי,
שהסביר לה עובדה ידועה היטב :

״טעיתם בלנדדכם מדברי כאילו אני עומד
לפנות לנוער בקריאה ליישב (את) הנגב.
אין בדעתי כלל וכלל לפנות בקריאה לא ל נוער
ולא לאחרים. אין אני מאמין בקריאות
מסוג זה, ואיני סבור •שהנגב ייושב על־ידי
קריאה.״
מלים אלה כתב דוד בן־גוריון, לפני חמי שה
חדשים, לעורך העולם הזה (.)846
השבוע התברר כי בי. ג׳י. שינה את דע תי•
בעתיד הקרוב הוא עומד לערוך נ
ענק של תלמידי הכיתות השביעיות והש מיניות,
לקרוא אותם למיבצע חלוצי.
מקום הכנס: יער חולדה, מול מצבת
מגיני המשק׳ לשעבר אחד ממקומות המיפ־גש
המסורתיים של פלוגות ההגנה.
נתינות המודדת השגיה
כשהשתחרר יוסף סף לפני שלוש שנים
מחיל־הים הישראלי׳ חיכה לו בביתו בש כונת״
התקווה׳ מכתב רשום, עטור מספר
רב של בולים וחותמות: הוא נתבקש
לגשת לטובתו לקונסוליה של ארץ־דנימוסיד,
צרפת. הוא נזכר בקרוביו היושבים בצרפת,
אפשר שה:
החלים להיענות לבק שה:
הורישו לו כמה מאות״אלפי פרנקים.
הירושה שהשאירו לו קרוביו היתד, רחוקה
מלהיות כספית. פקיד הקונסוליה פתח ת־ק
חום, הקריא לו מספר פרטים ידועים, ופחות
ידועים: אבותיו של יוסף היו עד שנת
1918 קונסולים של צרפת בצפת ובטבריה.
הורישו לו ולמשפחתו נתינות צרפתית.
צבא צרפת זקוק לכוחות צעירים ואם ׳•ט
ברצונו של יוסף להשאר נתין צרפתי, עליו
למלא את חובתו למולדת ולהתגייס.
מולדת ז יוסף סף דכיר רק מולדת אחת
לה נתן שנתיים מחייו. עברם המפואר של
אבותיו לא עשה עליו רושם. הוא הודיע
לפקיד שמשפחתו איבדה את נתינותה הצר פתית
אוטומטית, ברגע בו לא הודיעה
לממשלת ישראל שהיא בוחרת בנתינית
זרה. אחר פנה לשוב הביתה.
הכרזה מפתיעה. הימים חלפו. המצב
בחזית הודו״סין הורע. הרפובליקה הצ פתית
היתד, מוכרחה להגביר את הגיוס,
העולם הזח 865

האיש שנעצר לפני חדר־האוכל של דגניה
א׳ נראה בדיוק כמו שאר 180 הברי הקבו צה
הוא היה גבוה׳ בעל גוף מוצק׳ לבוש
מכנסי חאקי ארוכים וחולצה כחולה׳ בלתי•
רכוסה* בידו היה הגליון האחרון של הדור׳
והוא נראה בריא ושבע רצון — ממש
נמו אחד מהחברה׳ זאב אלתגר׳ כתבו ה מיוחד
של ידיעות אחרונות לא היה אחד מהחברה.
ימים מספר לפני שנודע לו שח״כ
אליעזר ליבנה ירצה בדגניה א׳ על מאזן*
המדינה. הוא בא לשמוע את דבריו.
מכונית מפוארת החליקה לאורך שדירח־הד״
קלים׳ נעצרה לא רחוק משלושת הדקלים הג בוהים
אשר ליד חדר״האונל. מתוך המכונית
יצא גבר עטוי חליפה. לא היה זד! אורח
סתם׳ אלא המרצה בכבודו ובעצמו — אליעזר
ליבנה* גם הוא לא נראה כאחד מה חברה.
האולם
היה ריק למחצה. היו שם רק ״50
60 מאזינים — ברובם צעירים. כל האחרים
היו עייפים אחרי חגיגות הראשון למאי, או
לא ראו כלל את המודעה הקטנה והצנועה
על ההרצאה, שהתנוססה בשולי לוח־־,מודעות
של הקבוצה,

י א אידיליה. דא אוטוסיה
ליבנה סקר את הנאספים ופתח בנאומו :
״אני מקווה שאין באולם עתונאים.״ אלתגר
קם ממקורו, אחר שב וישב.
ליבנה, האיש שהפך לסלע-מחלוקת בה-
פא״י בגלל ווילת״המריבה, דיבר שעתיים. הוא
בר על תאוות השלטון שהעבירה רבים ׳ממנ היגיה
על דעתם, הכריז כי הישארותה ב שלטון
לחמש שנים נוספות, תגרום נזק. הוא
הפתיע את הנאספים בקובעו :״הציונות אינה
אידיליה. היא אינה אוטופיה כפי שראה או תה
הרצל. היא אינה סוציאליסטית כפי ש ראה
אותה סירקין׳ והיא אינה אימפריאליס טית
כפי שראה אותה ז׳בוטינסקי״.
המאזינים תיו מרותקים. הם לא הבחינו ב־אלתגר
שרשם את רשימותיו על שולי גליון
הדור. עיניהם היו נעוצות בגבר ההדור שניצב
על במת״ההרצאות. כאשר עזב ליבנת
את האולם, היתר, כבר ׳השעה שתים־עשרה

כתיבה. הוא הביא את אלתגר לזזדר־האוכל
הבטיח להכין לו משהו לאכול ולהשיג לו
טרמפ לטבריה במכונית״משא. אחר פנד׳ ויצא
החוצה.

זכ1ו 1לבקרב כג מק 1ם
כעבור דקות מספר הופיע במקום אדם אחר׳
ללא אקדח: מזכיר-הקבוצה.
״מה אתה עושה כאן?״
״מחכה לאיש עם אקדח׳ הוא הבטיח להשיג
לי טרמפ לטבריה.״
״כל זה ידוע לי. אבל מה אתה עושה כאן
בכלל?״
״אני מסייד בארץ.״
״אתה עתונאי ך״
״בן. גם עתונאי.״
לדברי אלתגר היתד, תגובתו של המזכיר
מדהימה. הוא הבט על זרועו באגרוף ו צעק
:״באיזו זכות באת לכאן?״
״אני משלם מסים בדיוק כמוך. יש לי ה זכות
לבקר בכל מקום בישראל.״
״לא בכל מקום. מיה היית אומר, אילו נכ נסתי
לחדרך בלי רשות ״
״אין זה חדרך. זר, חדר אוכל בשביל
מאתיים איש.״
״תן לי את גליון הדור עליו רשמת רשימות.״
״עדיין
לא קראתי אותו.״
״תן לי אותו ! ״

למצוא תחליף ללגיונרים הגרמניים המוש מדים
בזה אחר זה: יוסף נקרא שוב
לקונסוליה׳ נדרש להתגייס, סירב בכל
תוקף.
הפקיד הצרפתי וגיב עיז הסירוב בהכרזה
מפתיעה :״אם כן. הצבא הצרפתי נותן
לך דחיית״שירוה עד גיל שלושים.״
יוסף נעלב :״מד, לי ולצבא הצרפתי 1
אני אזרח ישראלי ! ״
״זוהי רק פרוצדורה רשמית,״ הרגיע אותו
הפקיד ,״אילולא היינו נותנים לך דחייה,
היית נאסר ברנע שהיית דורך על אדמתי
צרפת.״
יוסף סף נרגע. הוא חזר הביתה• כמעט
ושכח את כל הפרשה׳ שב ונזכר בה לפני
שבוע, כאשר שימע ברדיו על נפילת מצודת
דיין ביין פו( .העולם הזה )864 בה היו לו
גינויים טובים להימצא.
״יש לי מזל,״ אמר באנחת רווחה. ,אני
מקווה רק שהמלחמה תיגמר לפני שאגיע
לגיל שלושים.״
העולם הזה 865

כיית דיבנה כבית־מזמיר
...תתחיל לזוז !״
״אל תעמוד כאן,״
אשד ושב שם בחושך.״

פקד.

לתחנת

״האם לא סיפרת לי זה עתה על מסתננים
המשוטטים בסביבה?״
״בוודאי שיש כאן מסתננים. קיבלתי פקודה.
כל״השאר אינו נוגע לי. ליל מנוחה.״
״ליל מנוחה.״ אבל אם אשאר בחיים תהיה
פרשת־ליבנה אין ואפס לעומת הפצצה שאפר־סם
על דגניה.״
האיש נעצר תחתיו. בקרבו התחולל מאבק
עז בין חובת־המשמעת והפחד מפני העתו-
נות. ר,פחד מפני העתונות ניצח.

-מה אתר, נ 11 שה כאן?־־
אלתגר חיכה למרצה t״האוכל לנסוע אתך
לטבריה?״ ליבנה שהיד, בחברת שתי נשיב
וגבר הבטיח לשוב כעבור דקות מספר. הם
הלכו לעבר־בתי-המגורים. אלתגר שמע אותם
משוחחים :
ל־בנה :״לא׳ אני מוכרח לחזור לטבריה ! ״
קול אנסה: שטות. תוכל להתארח אצלנו.״
הם נכנסו לאחד הבתים.
אלתגר חיכה שעה. ליבנה לא חזר. החצר
היתד, ריקד, מאדם. הוא פנה ללכת לעבר
חדר־האוכל, אך לא הגיע לשם. אדם לבוש
בגדים חמים ומזויין באקדח קרב אליו :״מה
אתה עושה כאן ז״ ״לא כלום. אני מחכה
לטרמס לטבריה.״ ״האינך תושב־המקום?״
״לא. אני משוטט בארץ.״ ״הראה לי את תעו־דת־הזהות
שלך.״ ״ומי אתה?״ ״אני הממונה
על השמירה.״ אלתיגר הוציא את תעודת־הזהות
שלו.
״מדוע לא אמרת שאתה עתונאי?״ ״ומדוע
הייתי צריך לומר לך י״ בעל־האקדח הסביר
שגם הוא אוהב להקדיש את זמנו הפנוי ל
התיעצות
בקרן־זווית. כעבור רגע חזר בעל
האקדח והכריז :״החלטנו לגרש אותך מן
המשק״.
אלתגר: יהדי השעה׳ שעת לילה מאוחרת.״
״לא איכפת לי• תתחיל לזוז.״
בעל־האקדח הוליך את העתונאי אל השער.
אחר פנה ללכת לדרכו, ראה שאלתגי נעצר
ליד אחד הפנסים; מחוץ לגדר.

גר, העתיק את פרטיהן והחזירן לו.
״הנה המיטה והשמיכות שלך.״
הוא העק־ אדם שישן בתוך הצריף החמים,
הוציא אותו החוצה, שוחח אתו בלהש. חאיש
חזר רדום למחצה, התבונן באלתגר ורטן :
״מה הם מבלבלים לי את ׳המוח? אתה
עתונאי, אז מה יש? תכתוב לך ! ״
הוא שב למיטתו ונרדם. אולם שנתו של

אלתגר נדדה. הוא התהפך מצד אל צד וחזר
על דב י ליבנה. הו א׳ל א שכח אף מלה.
בחמש בבוקר יצא העתונאי אל הדרך לחכות
לכרמב, הוא ישב על ספסל בתחנת אשד
וערך את רשימותיו מחדש. במהרה עבר״ במקום
אופנוע והסיע אותו לטבריה.
השמועה על העתונאי המסתנן חלפה על פני
דגניה. אחדים מחברי המשק היו מלאים זעם.
אחרים צחקו. כולם היו מופתעים :״עד כר,
נע־כו בדגניה, מאות הרצאות׳ ואף עתונאי
אחד לא יהיה נוכח בהן. ועתה הופיע במקום
עתונאי — דווקא בשעה שמחצית חברי-
הקבוצה לא ידעו על הרצאת ליבנה /מי היד,
יכול להודיע לו ההרצאה? •״

מי !־ח־יע עלההרצאה?
האיש לקח את יאלתגר לעבר השני של
הקבוצה, בקרבת מחלבת־תנובה. גם שם שרר
חושך. רק שביב אור בודד בקע מתחת לדלתו
של אחד הבניינים.

עתונאי זאב אלתגר

•כאשר נבלע מבצע פקודת־הגירוש באפילה,
חזר אלתגר למשק. מיד שב ונתקל בב?!לנ
האקדח.
״אם תעשה זאת שנית׳״ שאג האיש ,״אביא
את שני התימנים שלי ונשבור לך את כל
העצמות• צא החוצה !״

בו ברגע הופיעו במקום בעל־האקדח ושני
אנשים אחרים. אלתגר הבין שאין לו ברירה.
מסר להם את ד׳עתון.

אלתגר יצא ׳החוצה. אולם כעבור שעה של
עמידה באפילה שם הקול המוכר :״ד,חלטנ־להרשות
לך ללון במשק. מחר בבוקר ניקח
אותך אל ליבנה״.

״לא איכפת לי...

גש ל ת חנ ה 1שבב חו ש ך רהם עזבו את אלתגר לנפשו, נתכנסו ל

כ סי ם
היכל הלוחמים
בתוך תא קסן במבצר עכו נתכנס המון״
אדם, ניצב לאורך הכתלים המסויידים ל משעי,
התרחק ככל האפשר מן ה מינו.
במרכז התא היד, פעור בור עמוק ומרובע.
חבל עבה, קשור לסורג*ברזל, השתלשל
לתוך הבור. כי ביוב א׳ שעבר, במלאת
35 שנה למותו של מנהיג נילי »׳ אהרון אי״
רונסון, הפך תא״הגרדום של בית הסוד ר,בריטי
לשעבר להיכל עולי׳ד,גרדום של
הדור, כאשר נוספו על שלושת לוה׳ ת
השיש עם שמותיהם של עשרת לוחמ־אצ״ל
ולח״י, שניתלו על״ידי הבריטים•
שני לוחות אחרים עם שמותיהם של חללי
נילי: נעמן בלקינד, יוסף לישנסקי, שרה
•״ראש׳ תיבות. שם ארגון הריגול העב רי
בארץ־ישראל בנזלחנזת העולם הראשונה׳
נצח ישראל לא ישקר.

״מדוע דווקא אל ליבנה י אין לי שום
עניין אתו.״
בעל-האקדח ביקש את תעודותיו של אלת־

אהרונסון, ראובן שווארץ.
רק שם אחד היה חסר להשלמת רשימת
עולי־הגרדום של דורנו: שמו של יעקוב
שהארץ, שניתלה זמן קצר אחרי קרבן ה גרדום
הראשון, שלמה בן־יוסף, על הרי גת
שומר ערבי. שמו נשכח לחלוטין אפילו
על־ידי אנשי״ההגנה.
הכלנשתנה. שרידי אנשי נילי עמדו
בקבוצה נפרדת: רפאל אבולעאפיה בחליפתו
השחורה וכובעו השחור: אחותה של שרה,
רבקה אהרונסון ; אלמנתו של יוסף לישנס־קי׳
ימימה ; עוזי, בנו של נעמן בלקינד.
סמוך לקיר וחיור בטיח אשר עליו. עמד
מנחם בגין, לבוש שחורים. הוא התבונן
בלוח״השיש הגדול אשר ממולו. שקטים
לא פחות ממנו היו נתן פרידמן־ילין, המ שמשון
וד״ר
וגבההקומה, מושקף יוניצ׳מן.
התא היה מלא בני־אדש שהכי-ו
כמעט כל אבן של מבצר־עכו. אחדים מהם
נאנחו כמעט בצער :״אה, הם שינו הכל.

שעה שזאב אלתגר טיפל בנפשו הפצו עה,
ישב אליעזר ליבנה בביתו בבית־מזמיל׳
טיפל במשפחתו, שהושפעה אף היא על-ידי
הויכוח המריר (אשתו ובתו חלו) .הקרב על
הבית קפא׳ עבר משלב של מלחמת־בזק
לשלב ש׳ 1מלחמת״עמדות. מעטים האמינו
כי מפא״י תנקוט בצעד הקיצוני, תגרש׳ את
ליבנה מן המפלגה.
גם ליבנה עצמו לא נראה במצב־רוח
לוחם. עבר למלחמת־התגוננות. הוא ידע כי
במקרה של גירוש מן המפלגה יצטרך לנדוד
במדבר הפוליטי: סיכוייו לאחד אישים צעירים
כמו יגאל ידין במפלגה חדשה היו אפ סיים׳
רצונו להצטרף לציוניס״הכללייש היה
פחות מאפסי.
הניחוש הטוב ביותר: פשרה כל שהיא׳
תוך כדי השכחת הפרשה כולה.
קרוב לוודאי, המרצה עצמו.

הייתם צריכים לראות את המבצר בימים

.מנהל מכון־ז׳בוטינסקי ויוזם הקמת היכר״
.עולי״ד,גרדום של דורנו, יוסף פעמוני, שלח
הז-מנות לנשיא ישראל, יצחק בן צבי, משד
שרת, יוסף שפרינצק ורב״אלוף משה דיין.
הנשיא השיב במכתב, הביע את צערו על
כי לא יוכל לבוא: אותו יום כבר ה־ד,
תפוס. האחרים גא השיבו — ולא באו.

ע ד 1ח
לדבוק את הלבנים!
210 צירים נתכנסו בשבוע שעבר באולם
הקונצרטים של בנין הצעירים הנוצריים ב ירושלים,
ערכו בו את הקונגרס השני של
הפדרציה הספרדית העולמית 110 .הצירים
שייצגו את 600 אלף ספרדיי הארץ ומאה
הצירים שייצגו את קרוב למיליון וחצי ספי
(המשך בעימוד )12

אין וה סיפור בלשי על רוצת וקרבגו1 .ה פתרון לתעלומה שמשטרת
שוו״ץ וישראל טדס הצליחו לפותרה. אין הרצת של •אנק קל״מן מעניין
בפני עצמו. אלא במידה שהוא שובר אוד על פרשת ח״פ מופלאה, המת־רחשת
בברלין הכבושה * .בור״ הסיפור הם •הוד מחנות, פליט היערות
ההמון ה*ומני ומחלקה מפורסמת של ממשלת בד ת־ rמ עצות: המ.וד..

בי ם הרביעי בשעה 12 בצהרים, לפני
חמשה שבועות בדיוק ארב יז׳י קסיאן,
צעיר, בן ,27 בפינת רחוב בציריך השווייצית.
היה זד, רחוב פריאן מס׳ .84 במרחק
מה ממנו חנתה מכונית קאדילאק מפוארת,
אשר את בעליה, יעקב (יאנק) קליימן,
הכיר קסיאן מאז שנת •1945 כאשר יצא
קליימן מהבית ופנה למכוניתו, מיהר קסיאן
להתקרב אליו, ש ף אקדח אוטומטי צרפ תי
וירה בקליימן שמונה מתוך תשעה הכדורים
שתיו במחסנית. מיד לאחר מכן ה עיק
קסיאן מונית וציוה על הנהג לנסוע
א. מרכז־המשטרה.
בעוד קסיאן מטיל את אקדחו כלפי ה שוטר
התורני נלקח קליימן לבית־החולים.
לפני מותו הספיק קליימן לנקוב בשם רוצחי,
להאשים אותו גם בנסיון לסחוט ממנו
ככף.
קסיאן עצמו אמר בהוודע לו על מותו
של קליימן :״זהו היום היפה ביותר בחיי.
אפשר לכתוב רומן בן מאות דפים על הגור מים
לרצח זד.,״ אולם הוא לא גילה דבר
לחוקרים׳ המשיך י,שתוק גם כאשר נלקח
>בית;חולים, לבדיקה פסיכיאטרית.
קסיאן רדף אחרי קליימן משך תקופה
של קרוב לשנה. ביולי 1953 בא קליימן
ארצה לרגל עסקיו ומיום זה החל קסיאן
אורב לידידו לשעבר. לאחר שלא הצל ח
לה ציא מקליימן כסף, והאחרון החליט לצאת
את הארץ׳ יצא קסיאן אחריו בראשית
שנת 1954 לשוויץ, וכעבור ארבעה חודשים
רצח אותו ברחוב בציריך. בכך סתם את
הגולל על אחת הפרשיות האפלות והמופ לאות
ביותר של אחד מאבידי השוק השחור
של ברלין, לאחר כיבושה בידי הרוסים, בשנת
. 1945

בית־ספד אבוד

כי בידי אחר התושבים נמצאים בר
צי הוריו. יאנק הלך לבדו לעיירה
ו,ח טתי להציל אותו. פרצנו למקו
גרשנו את התושבים ומצאנו את >
הואי לא נהרג׳ מכיוון שר,תושבי
למסור אותו ח־ לידי הגרמנים.״
באוקטובר 1943 נפצע יוז׳ק, מס
ואילו חבורת הפו
יאנק קליימן,
נסוגה להרי הקרפאטים. שנה לאו
הצטרפו כולם לצבא האדום שהתקדם
מטרתו הסופית: ברלין.

רעב לדודריס
מיד עם הכיבוש, במאי , 1945 ער
כא יפי יהודים אחרים, מן הצבא
בברלין.
שנות
תו של
ויחיד :
טוב —

המלחמה האיומות שקפחו או
קליימן, השאירו בלבו רצו
לחיות׳ ליהנות מן החיים,
בכל האמצעים ובכל ל,דרכי

בשנת 1945 היתד, ברלין נקודת״המ
התרכזו המזימות ש׳ ארבע מעצמו
בוש. יאנק, בחור יהודי שיצא זה ע
הצבא כעריק ולגופו סגין אפור
ריק, ד,צ׳יח חיש מהר להשתלב באחת
מות המופלאות ביותר שהתחוללו
בשנת הכיבוש הראשונה.
כדי להבין כיצד נעשה תוך שנה
בן העשרים למליונר, יש לסקור
את תולדות שנת . 1945 ארבע המעצם
סיימו זה עתה את מלחמתן באויב 1
התחילו מיד במלחמה חדשה, כשמעבר
•מזרחה עומדת רוסיה וארצות הד8
העממית׳ ומצדו המערבי — א־צות״
אנגליה וצרפת.

יאנק קליימן, שעוד באפריל 1945 לבש
מדים אסרים שק טוראי בצבא הפולני, ושנה
קודם לכן התגולל ביערות, ע,ה אל מרומי
ההצלחה הכספית, עשה קריירה שספק אם
אדם כרוקפלר או רוטשילד היה עושה כ־
_מ תה תוך שנה אחת. בראשית 1946 כבר
עבדו אצ ו קרוס לעשרים אנשים שתפקידם
האחו היה למ.ות מבוקר עד ערב שטרות״
כסף ולצרור אותם בחבילות של עשרת
אלפים כל״אחת.

ש 1ת 1945 הביאה לגידולן המחיר שי
לגות הקומוניסטיות בארצות המערב׳
סיד, היה ענין לטפח את גדולן כתריס נו
שרות של חידוש המלחמה נגדה מ
לריגול וערעור משטרן של המדינות ד
י ת. כל שנת , 1945 עד תים המלחמה,
למעשה מלחמה חדשה לכיבוש אירופה,
צד ידע כי מי שיקדים ויתפוס שטז
יותר, יבטיח בזאת את ר בונותו על
זה ואת בטחונו לעתיד.

קליימן, שנרצח כמיליונר שווייצי בהיותו
בן ,28 נולד בשנת 1925 בביחואה, עיירה
קטנה במן ווז לובלין, פולניה. בהיותו בן
14 פרצה. מלחמת־העולם השנית וכעבור
שנתיים נשאר יאנק מיותם ממשפחתו ת .״
קח אל מחנה־עבודה בבודזין.

במאי 1945 היה לרוסיה כל מה ׳
בו מבחינת שטח״מחיה, חמרי״גלם, צ
כוח״אדס. הדבר היחידי שהיה חסר י
הדולארים האמריקאיים.
לשם מה היו דרושים לרוסיה ה
אלה?

הנער, שהספיק בקושי לסיים בית סהר
עממי, התבגר חיש מהר בבית״הספר האכ זרי
של החיים. הוא למד לדעת כי ד,עקרון
האיגואיסטי הוא עיקר החיים וכל היתר
טפ. לעיניו נרצחו מדי יום מאור. אנשים
אותם מאות שלא הצליחו להסתדר ולד,שאר
בחיים. קרוב לשנה הצליח קליימן ׳הנער
לחיות במחנה העבודה ובשנת 1943 ברח ל־יערית.

כך קיימות סברות שונות. העיקר
בהן: לשם תמיכס ׳במפלגות הקו
טיות בארצות ר,ג!» המערבי׳ ולשם
הוצאות ריגול, בריגול אטומי, אשר
בו היתד, עלולה לקבוע את תוצאות ה1
הבאה.

* <3רה ביערות
היערות שרצו חבורות פרטיזאנים שלחמו
אלו באלו׳ באברים הפולנים ובצבא הגרמ ני•
מצבן של יחידות הפרטיזאנים היהודי״ת
היד, הגרוע שבכולן.
שם הפך קליימן אדם לכל דבר. מספר
עליו. יוז׳ק טיטלבוים, מפקדו ביערות :
״יאנק בא אלינו כשכתונת לבשרו. הוא גילד,
אומץ״לב למוסת והשתתף עמי 11 פעם
בפיצוץ מסילות״הברזל״.
פעם נכנס יאנק לכפר פולני בלוית 12
איש. בעוד הפדטיזאנים מנסים להשיג
מזון, פנה יאנק הצדה לסדר משהו 12 .ה־פרטיזאנים
נס יו אותה שעה לידי יחידה
גרמנית ונהרגו בו במקום. יאנק היה היחידי
שניצל וחזר ליער לבדו.״
״פעם אחרת, כאשר פעלנו בסביבות ביי־חאוה,
עיירת מולדתו של ״יאנק׳ סופר לו

מבצע דוש —הוד
כדי להרויח דולארים הקימה
בברלין המזרחית מחלקה מיוחדת שת דוי היה להרויח
האחד והיחידי
בראש מחלקה זו עמדו קצינים ממוצא
גם הרוסים ידעו כי סוד ההברחה וו
וממכר בקנה״,מידה בינלאומי׳ הוא
שהיד,ידים נתברכו בה, וניצלו כשרון
טובתם.
בברלין הסתובבו אלפי יהודים פליט׳
נות״הריכוז, אשר ניסו את מזלם בעס׳
שוק השחור. מבין אלפים אלו הו
עד מהרה כמה אנשים. החבורה
זאת הפכה לשם־דבר בברלין ובכל
פה, בכל הנוגע לעסקי״מטבע והברחות.
בורה, אשר נדבק בה הכינוי הרוסי 0נ
(כנו•-יה) ,קיבלה על עצמה לספק ל
דולאיים.
לרוסים ניתנה זכות להדפיס מארקים
מנים כראות עיניהם. זכות זאת ניתנה
ארבע מעצמות״הכיבוש. האמריקאים לא

מחם׳
נתפב.
בכוח,
ן חי.
חפצו
1של זאנים מכן קראת

ן אנק׳
:שאי
לדו־אחד
חיות

;י אה

1ם ו

רלין
]חור
וצרה
Iשימני׳ תרס טיה
ייה׳

פיס*
בכלל, סיפקו לחיילותיהם
סקריפ־דולאר. האנגלים והצרפתים
הדפיסו כסף בכמ׳־ת מוגבלת,
תוך זהירות ש א לגרוש לאינפלצ ה
ד,ע יולד. להביא את העם המדולדל לידי התיו״
ששות, ליצור קרקע נוחה?קומוניזם. הרוסיב
הדפיסו בלי סוף — זר, הלם את כל מטרו תיהם•
הם הדפיסו כסף עבור 78 המיליונים
היושבים בשני האיזורים.
שיירות של עשרות מכוניות עמיסות ארגזי
מתכת מ אות כסף נעו מדי שבוע לברלין.
שער המארק הרשמי, ארבעה מארק לדולאר,
ירד לפרקים עד 1800 מארק לדו אר.
בקדרה זו של מארקים שהיו צריכים להיות
מוחלפים בשוק השחור הגרמני לדולאר־ש,
בחשו אלפי אנשים. בכל צומת של בוחשים
נשארו מיליוני מארקים, שלמרות ערכם
הג&וך יחסית, היה להם שווי לא קטן.
*אנשי הספולקה היוו את אחד מנקודות הצמח•
הם קיבלו את ר,מארקים עם ציון מפורש
לפי איזה שער עליהם להחליפם מדי יום
לדולארים. בכל מקרה שהה הצ יחו להחליף
את השטרות בשער שונה מזה שנמסר להם
כמיניסא יי על״ידי הרוסים, נשאר הרייח
הנקי בידיהם, נוסף על הוצאות טירחה על
ההחלפה עצמה.

»בז«ד ל סיגריות
אולם כסף אין להדפיס
רה עבר שטח פעילותם
לתחום חדש: בגרמניה
בטבק, והגרמנים היו

בלי גבול, ועד מה של
אנשי הספולקה
שרר מחסור חמור
מוכנים לשלם כ!

וספרתי כסף מהבוקר עד הערב. קליימן
שילם לנו 2500 מארק ליום תמורת העבודה
שעשינו. אותו זמן קיבל פועל מקצועי 800
מארק ליום. לא המשכתי בעבודה. אפשר
היה להיעשות מטורף מחמת המספרים ה״
מסחררים, וזו היתד, שטות להרויח 2500
מארק ליום, כאשר במעט כשרון אפשר היה
להרויח פי עשר.
בתנאים שהיו קיימים בברלין, לא 5רשמל.
הספולקה כחברת מניות. במקום מניות היי

קל״מן בביקורו גישו־אד

קופת לסיביר.

הספולקה,

נתפסו הארבעה

ונשלחו

niu g - u nס»ו־בתנאים
אלה חלה פגישתם הראשונה של
י״י קסיאן וקליירן היתד. זו פגישה מקרית
לחלוטין.
עד היום לא ברור לגמרי מה רצה קסיאן
מקליימן, אילם בין השנים נתגלו הילד
קי דעות, וקליימן עשה את המעשר. שכבר
עשה פעמים ובו ת קודם לכן: מסר את
קסיאן לידי המ.ו.ד. כמעט כל אדפ שלישי
מאנשי המחנות היה, מבחינת החוק, עריק
מהצבא הפולני או הצבא האדום. קסיאן ש שרת
בצבא הפולני וערק ממנו עם חוד
המלחמה, נתפס ונאסר.
קליימן מיהר לשכוח את קסיאן. היתד.
זאת בשבילו אפיזודה חסרת״חשיבות. ו כאשר
הופיע קסיאן ביו,י 1953 לפני משרד
אינקידח בתל־אביב, שאל ידיד את קליי־מן
:״מה רוצה ממך היהודי הזה 1קליי־מן,
שזכר בקושי את יז׳י, אמר :״הוא
מנסה לסחוס ממני כסף.״

1אפ־
|צעי

עלייה ל״שו־אד

היו

שים- לום יחד.

די. ח שתי
תמוה ת אלה הו היחידות המצייות בארץ. והמראות את קרבן הרצח ברחוב
פריאו. יאנק קליימן. בתמונה מימין: קליימן על שפת הים התל־אביבית. בתמונה
משמאל: על הר הכרמל. ,רכוב על סוס אביר, ליד מכונית היגואר ההדורה.

מחיר עבור חפיכת סיגריות משובחת. רי ־
כז הייצור של הסיגריות הגרמניות נמצא
מזה עשרות שנים בלייפציג, בתחום הכיבוש
הרוסי.

לה ל הרוסים
העמידו לרשות הספולקה ביין
גדול ליד תחנת הרכבת של פירוב׳ במו רח
בדל ן, ו-ממרכז זר, הוברחו מיליוני ה חפיסות
לכל י רחבי״גרמניה. נראה שהרוסים
החליטו להגביל את הדפסת הכסף, קיוו לס־פוג
את דמא־קים הגרמנים — להחליפם
בדולאר־ם — באמצעות הטבק.

הסו
ה־יו־

שנות

1947—1946 היוו את שנות הש א
של הספולקה, מרכז ההברחה העיקרי של
הסיגריות בגרמניה. אלפי אנשים הפיצו
למענה את הסיגריות בכל רחבי גרמניה.

ראשי הספולקה צברו את הכסף, שנכנס
ממכירת הסיגריות. המחזור היוימי של ר*
ספולקה הגיע למי׳יוני מארק. מספר אחד
מאנשי המחנות, כיום סוחר מכובד ברחוב
אלנבי, תל־אביב :״יום אחד, בראשית , 1946
הלכתי לעבוד אצל הסס ולקה בתחנת״פיריב.
ישבת־ באולם גד־ל עה עש־ים אנשים אחרים

.בה נקודות, ולמעלה ממאה איש החזיקו
בידיהם את חמישים נקודות היסוד. מספד
אחד השותפים :״רבע נקודה בספולקה הכניסה
באותם ימים כ״ 1800 דולאר ליום,
כ יומר פי שנים מההכנסה הממוצעת של
האזרח הישראלי במשך שנה תמימה״.

rm a n

דלא *בוד

להבריח גבולות באותה שנה היה מן
הדברים הקלים. הגבול היחידי שנשמר בקפ דנות
היה הגבול מן הצד הרוסי. אנשי ה ספ
ולקה שנהנו מחסינות רוסית, לא עמדי
בפני כל מכשול, ורק זה יכול להסביר כ *
צד נעשו ההברחות.בקנה מידה של שיירות
מכוניות״משא עמוסות. בכל מקרה של תפי סה׳
היה שוחד מפנה כל כביש ומשחדי•
את המטען.
חלומם של אלפי היהודים שהסתובבו בבר לין
היה החלום לה,כנס למפולקה ולהשיג בה
ולו רק רבע נקודה. לא אחת ארעו מקי־י
התנפלות על ראשי־הספולקת, במקרה אחד בו
ניסו ארבעה אנשים לארגן־ קתנפלות ע:

תוך שנתיים ימים הפכו ראשי הספולקי,
משרידי מחנות״ריכוז ופרטיזאנים שר.חגי*
ללו ביערות למיליונרים. הריוח שהרויחו
אצל הרוסים היה אך חלק פעוט מהריוח
העיקרי ש,הם: ג יגול כספים בכספים במקום
הנכון ובשעה הנכונה. המארקים הוחלפו ב״
דולארים, הדולארים בזהב, הזהב בפראנקיס
צרפתיים, הפרנק הצרפתי במטבע שוויי-
צרי ובלגי, וחוזר חלילה. כל גלגול הב־א
עמו ריוח נוסף.
לאחר ארבע ש:יס של חיים בברלין נת פרקה
הספולקה, וקיצה הסופי בא ע: ה מצור
על בריין והקמת הממשלה הגרמנית
העצמאית. רוב בעלי הנקודות בספולחה
היגרו לכל רחבי תבל, משוייץ עד אוסטר ליה•

מספר קטן של אנשים שהתעשרו בגרמ ניה
החליטו להשקיע את הונם, או חלקו׳
בישראל. היו אלו אנשים שהושפעו לפנ־ם
על״ידי התנועה הרבזיוניסטית בפולניה, ולא
שכחו את חלום נעוריהם. ראשי הספולקה,
שקיבלו רובם ככולם דרכון שווייצי נפגשו
בשווייץ עם כמה מראשי התנועה הבי־ת״רית,
ואחת מהשקעות ההון היסודיות
שלהם׳ היחד, הקמת חברת אינקודה, אשד

יעקוב מרידור קיבל על עצמו את הנהלת
הסניף הישראלי שלה( .אינקודה משווקת
בשר גם לאירופה, ורק חלק של החברה
עוסק בשיווק בשר לישראל. למרידור נתנה
השפעה על חח,ק הישראלי של החברה.
בזכות הקשרים הציבוריים שלו).

ד 3ו׳1ו ללא •ורש־ם
יז׳י קסיאן, אשר היוד, אך אפיזודה בפרשת
קורוח; הם של ראשי הספולקה, נח לץ
מידי המסים, גילה את קליימן בסתו
, 1953 כאשר האחרון הגיע לישראל* .טי״
טלב!ים, מי שהציל את חייו של קליימן
ביערות פו ניד״ .מספר כי פגש באוקטובר
אשתקד את קליימן, שסח לו, כי אדם
עומד ליד בית מלון הירקון בו התגורר ומנ סה
לסחוט ממנו כסף. אמר לו טיטלבוים :
״בוא אתי. אל תפחו. הוא ;א יעשה יך
מאומה כאשר יראה אותי״ .על כך ענה לו
קליינמאן: אינני מפחד. אבל אני מתבייש
,מפני הדברים שאותו קסיאן משמיע באזני
העוברים״ ושבים*.
קליימן עבר לרמת־אביב, ולידידיו אשר
שאלוהו מדוע איננו משלם לקסיאן הטרדן
משהו וגומר אתו את החשבון, אמר :
״אינני חם על כספי. אבל איני רוצה
לתת ;סחטן זה כסף, כדי שלא להתחיל
בפרשה שאין לה קץ.״ ידידים אלו מספרים,
כי קליימן תרם בשעתו 10 אלפים דולאר
למגבית״הנשק של ההגנה, ובשנת 1948 רצה
לשלוח לישראל אוירון עם צוות על חשבינו.
קסיאן פנה לעורך״דין, אך מחוסר מסמ כים
על אותה תקופה אפלה, אי אפשר
היה להגיש נגד קליימן תביעה משפטית.
לאחר שקץ קליימן במרדנותו של קסיאן,
ארז את חפציו ויצא את הארץ.
קסיאן, יליד לוצק, שאנשיה נתפרסמו
בעקשנותם ועקביותם (שלמה בן־יוסף, שהועלה
לגרדום בעכו, היה גם הוא יליד
ל! צק) ,יצא בעקבות קליימן לשווייץ, במטרה
לסיים שב את חשבונו עם מי ששלחו
למאסר, תחת שישתפו בעסקיו. כמד, ימים
לפני הרצח׳ כאשר עקב אחר מכונית הקא״
דילאק של קליימן, פגשו ליד רחבת
התיאטרון בציריך, או־ים נמנע מלירות בו,
כדי שלא יפגע בעוברים ושבים. יומים לאחי
מכן, הצליח לפגשו ליד בנין המשרדים
פריאן ,84 מקום שם מצא קליימן את
מותו, ליד הגה מכוניתו.
עם מותו של קליימן, נשאר רכושו
הבלתי ידוע בגדלו, ללא יורשים, ויש לה ניח
כי בסופו של דבר יעבור לרשות משהיו
שותפיו, בעוד שקסיאן יצטרך לתת
את הדין על רצח בכוונה תחילה.

* סיפור מעריב על קילו הרדיוס, אשר
בגללו אירע הרצח, מופרך מעיקרו. באי*.
צות־הברית, בעלת הכמות הגדולה ביותר
של רדיום נקי נמצאים 55 גרס. מקור הסי פור
על הרדיוס, הוא בוו נרם הרדיוס ש השתייכו
לפנים לצ׳כוסלובקיה וגורלם לא אנשי נתניה יודעים לספר כ, בהזדמנות
של הזחת אבן־פ-יזה באזור התעשייתי ש?
נודע׳ עד היום הזח.
נתניה, בו השקיע את כספו אחד משותפי
*« ממשלת שוויץ מוציאה דרכון לכל בעל״
הספולקה, זי־תה שרת העבידו! ללחוץ את
.הון המפקיד את הונו בכמות הראויה בבנק
ידו של יאנק קליימאן,
שווייצי.

במדינה
(המשך מעמוד )9
רדיי הפזורה • עסקו בדייונים מופשטים למ די
עלי העלאת קהילות ספרדיות ומיזוג הג לויות.
דיון
זה לא מצא חן בעיני אליהו קסטל׳
שליחם של יהודי פרו וקולומביה הוא הו רה
לסדרנים הצעירים לחלק מכתב גלוי בין
הצירים. כתב קסטל, מי שהיה המזכיר ה ראשי
הראשון של ההסתדרות הספרדית ה עולמית
מספיקים שלושת החודשים
שביליתי• בארץ שאעריך את מצב הספרדים...
עד כמה שהבנתי מגעת׳ איני מאמין במיזוג
הספרדים והאשכנזים. כל זמן ששני השב טים
האלה׳ אחד יהיה המושל והשני הנמשל׳
תמיד תשלוט השנאה ביניהם.״

התרה קסטל עד מתי תאמינו בנביאי
הבעל המנבאים על מיזוג שלם. למה לא
תחרימו את הבוגדים ואת המפריעים ותקי מדוע
יתנו
צו מהתרדמה המרה הזאת?
לכם אחרים דבר אשר נמצא בידכם? הנה
לכם משל ממשי: כל זמן שהיהודים היו
חלשים וביקשו תחנונים מהעולם לעגו עלי הם.
וכיום שהיהודים הרימו את ידיד,ם ונל חמו
באויביהם כיבדו אותם. כל העולב מכ בד
את החזן! ושונא את החלש ואת רך

מתוך משל זה מסתבר פתרונו של קסטל
מאליו :״חצי מיליון הספרדים (בישראל)
יקימו את המפלגה החזקה ביותר. ובצדק
תוכלו להביא 50%מהמועמדים לכנסת. רק
ככה תוכלו להיות אחים אמיתיים ולא אחים
חורגים או שחורים.״

שי דו ר

הבטיח לעיין בתקציב׳ לענב בינתיים כל
פעולה•
הפעולה לא עוכבה. כאשר נתבקשו העוב דים
לקב־ את •משכורת אפריל, עיינו בגל-
יונות התשלומים, נוכחו לדעת כי שמות
שבעה מהם כבר ׳מופיעים בגליון נפרד,
מחוץ לתקן — סימן מובהק לפיטוריהם
הקרובים.
שידור מיוחד כמינו. אות ו יום נש מע
באחד מאולפני קול ישראל, בו נתכנסה
אסיפת־העובדים, שידור מיוחד במינו. אמ נם
המיקרופונים היו סגורים, אולם ההחלטות
שנתקבלו באסיפה הגיעו לירושלים•
למשרד ראש״המ׳משלה, גם בלי עזרת ה׳
טכניקה המודרנית: עובדי קול ישראל הח ליטו
שלא לקבל את משכורתם עד אשר
ישונו גלימות התשלום ויובטח להם כי לא
יפוטר איש לפני סיום המשא״ והמתן אתם.
עובדי-השידור עמדו בסירובם על אף
טענתו של פויש פרלמן ששכרם של שבעת
העובדים שולם מתקציב אהר׳ מכיוון. ש״
משרד־האוצר ידע כבר על הפיטורים׳ ו א
היה כסף לשלם לכולם את המשכורות מן
התקציב הרגיל. לא הועילה גם ההצעה
לברר את כל הפרשה עם ז:,מן ארן, השר
הממונה על ענייני ההסברה.
בינתיים מתקיימים עובדי שירות״השידור
בתל־אביב על אשראי שהשיגו ממוסדות
שונים. כשנשאל אחו מהם על מידת הצלחתם
בשטח זה, אמר בגאווה :״לפי מידת
ההצלחה שלנו בגיו 0כספים היינו יכולים
לפתור את בעיות״התקציב של שירות*
השידור כולו.״

muומלמד! 1m
הו א

אתא לי ש ע.
י — שאל תי.
ענ ה לי — חזרתי ע כ שיו מפויז. ואת מי פג ש תי ש& ? אתה זו טראת
הזיו ל ע ! אז הו אעכ שיו עו בדב 8ריז ב תו ר נ הג, ג שוי ל או פ תי ה ויען לו

א ת מו ל פג ש תי
— מהש לו מ ך

מוי שהזימר? זה
שי• י ל די ם
— ומהעם הח ברש לו. זה ש הי ה ת מי דבאעם פנ סמתחתל עין, מהשמו !
שמר לינג ז פג ש תי א ו תו ב ל ונ דו ן ל פני
אסרא לי ש ע — אתהמת כוון לחייט

שנ ה. עכשיו הו א ב הו דו, נ שוי עם בת שלמהרמה. אוי. ואתה זו כראת אי צי ה 6י צ׳ו ר(ינן?

י הו אנמרמ הנ דסבק לי פו רני העכ שיו הו א ב ונ צואלהמחפשנפם. עו דאחדשלמדא תו ו א תנו,
נח נ פ ני, יו שבעכ שיו ב ב רזי ל. טו ל לי םשט כבי ב נ׳וננל, חת 6ע ל חוז הלחמש שני ט.
אי תמר גו לד ב רג ן ודו שקר אנו לו בו קי ז
עםה הו א. מה ש מו,
— ומה
ע תונ אי.
— א ה, בו קי? בטח אני יו דעמהאתו ! הו אעכ שי ו ב פי צ לנ ד, עובד ב תו ר
פנ ש תי א ו תו ל פני שנ תי םבאמסטרדם יהי־ עם אתה יו ד ע מי ! עםנחצ׳ ה Iנחצ׳ ה פיי ל ה 1
— אי פהבאמתנחצ׳ ה פייל ה? — שאל תי.
— הי — אמדא לי ש ע — הו אעכ שיו אי ש ג דו ל. נמצאבאו ״ ם יחד עםהמשלחת
המכ סי ק אי ת. מו מחהלב עיו תאמ רי קההמר כזי ת. ואםאתה זו כראת בו מבה, החבר ה כי טו ב
ש לו. אז הו אעכ שיו בניו־זי לנ ר, מנ ד ל בקר.
— או לי אתה יו ד ע אי פהעמוט שאל תי.
— שמע תי
ממני שי טדבר

עד כה לא הצטיין שירות״השידוד היש ראלי
בכל תכונה מעניינת. אולם בשבוע
שעבר הפכו משרדיו בתל׳אביג נמת ל*
תופעה בלתי-רגילה בהחלס :׳מנהל הת חנן
לפני עובדיו, הפציר בהם לקבל את
משכורתם לחודש אפריל, נתקל בס רוב
מוחלט.
הפרשה החלה עוד לפני זמן מה׳ כאשד
נודע לוועד״העובדים של שירות״השידור בי
הצמצום החדש בתקן העובדים יגרום ל פיטורי
שבעה מעובדי קול׳ישראל פתל-
אביב. הוועד תבע מהנהלת שימת׳השידור
להתיעץ עמו הן בקשר לעצם הפיטורים והן
בקשר לשמות העובדים שיפוטרו. נפגש עם
ראש שירותי״המודיעין, מויש פרלמן (ראח
תצפית) ,דרש ממנו לעיין בתקציב השירות,
לברר אם יש הצדקה לפיטורים. פרלמן
* נציגם של 3000 היהודים הספרדים הג רים
בתולדת היהדות הספרדית, ספרד, היה
מיליונר יליד ירושלים, דניאל פרנסוא ברוך-
נבון, נשיא העדה הספרדית במדריד, יצואן
ויבואן של ממרים סטרטגיים ובעל הווילות
מגורים במדריד, וושינגטון ולדם אנג׳לוס.

תעלוליו של ה8 11 שה פאב׳׳׳ד השיגו ב ;
ש 3ע שע 3ך ש׳א חדש, כשהראה שוב יחס
מיוחד לחללי מלחמת העצמאות, לאחר שנתפרסם
בנסיונותיו למנוע קביעת לוח־זכרון
על שם בנו של אחד המתפללים בבית־הכנסת,
א ־תו הוא מנהל (העולס הזה .)862
בערב י־ם־העצמאות חייב היד, הרב לערוך
תפילת־זכרון, אולס מסיבות נלתי-בתו,
מ ת לא נתקיימה התקילז /פלל. דפר זה
לא מנע בעדו מלעלול למחלת היוט תפילת־שהרית
נקצ 3של מכסימום מלים במינימום
של זמן: התפילה נסתיימה תוך 25 דקות׳
מבלי שיוזכרו בה, כנהוג ביום־העצמאות,
המדינה והנשיא.
אי־הזכרתו בתפילה בבית־הכנסת של גב־עת־עלייה,
יפו, לא מנעה בעד נשיא ישראל,
יצחק בן־צבי, מלהגיע בשלום למצעד״ה-
עצמאית, שנערך ברמלה. אולם חשלוס לא
הגיע לבית הכנסת, הקש ששפר את גב־הגמל
היה מוט ארוך ודק שפיצבץ מאהד מחלונות
בית־הכנסת. בראש המוט התנוסס בחגיגיות
דגל כחיל־לבן. אולם העוברים ושבים לא
ידעו כי קצהו השני של המוט היה נעוץ
במקום בלתי־חגיגי לחלוטין: בית השימוש,
שלא הצטיין בנקיון מיוחד.
ת־צ!וכה עיקשת. המתפללים הקבועים

אות קין

האינדקס אינו רוצה לעלות !

הו א

U 1A M

ישראל,

SSni

עבצדה.

ת מי ד

אמר תי

שלא

יצא

א׳ול1ד 1לע.r p 9 M 0

מ שד ד*ל

קד״נים לדא משכורת

לנוד יתד

א תי

ב ני תהפ 1ר,

פ 8ר? בני ם.

א היה ננב קטן, כשהביאו אותי לדין על מעילה ב־ 5לירות, אמר: אני כלו& ,אני פלי
שרת. יש גדולים ממני.
ד״ר אחד כתב בעתון :״כן, קונץ גדול למצוא שעירים קטנים לעזאזל, בזמן שפל
מיני אנסים מקבלים חודש מאטד. חכמה נדולה תופפיס מסכז אחד. שהיה דק מכשיר
גידי ידולי 8לימנו ומנוללים עליו את האשמה. בשעה שפל ׳לי־ ברחוב יודע מי הם
הנגבים האמתיים i״
וד;:ר אחד כתב :״האמנם איבדנו כל חוש לפרופורציה? לוקחים איש קטן ושותים f!S
דמו, בזמן שכולנו יודעים איפה קבור הכלב *i
אבל התביעה הוכיחה ש־א הפפיק לקנות מכונית בתקופת שדותו׳ ולנסוע פעמיים לחוץ־
לארץ ולהביא ליפט מלא רהיטים. אז הד״ד הראשון כתב :״חטא נדול ! אדם מישראל בצלה
לו בית וקונה לו מכוניתו ומי הולד היום ברגל? ומי לא נכע לחוץ־לארץ?״
אבל במשך המשפט התברר ש־א נתן שוחד לשני פקידים שישתקו וקיפל שוחד משלושה
שישתוק. אז הד־״ר השוי כתפ :״טוב שלמדנו עוד פעם אין השד נורא כל כן. פכל
הלודיגות לוקהי שיחד, מוטב היה אילו היו מעמידיט לדין את אלה הנויטעימ להייוילאדץ׳
על ח&בון הציבור. במקום למצוא שעירים לעזאזל. קטנים כאלח, שרק » 6דו מהגדולים »ה .8י
בית־המשפם המליץ לתת ל־א המפיד יוהד חשוב, פר׳ שלא ייאלץ ליפול לקרבן לתו׳&£
הג דו לי ם ה עו מ די םמע ליו.

שמע תי

שעכ שיו הו א נדל ימיעפהתס קי ד.

ידעו את אשר לא ידעו העוברים ברחוב.
הם ׳מיהרו אל הרב באב״ד, העירו על כך
בא זניו האפופות שיער שחור, קיבלו מפיו
תשובה עיקשת :״לא מצאתי לדגל מקום
טוב יותר. הוא תלוי שם כל השנים, וישאר
שם גם השנה !״
הרב לא אמר m3את המלה תאחרוגת,
המתפללי§ הנזעמים מיהרו ל 3נות אל משרד:
הדתות והמועצה הדתית. אול 6ש1 0זי3ו
להם אוזניים אטומי־ת לא פחות. מת 8ללי בית־הכנסת
עמדו השבוע לדרוש בירור נוסף,
בו תשתתף כנראה גם משטרת־ישראל.
צבא חידות או

hum

אמנון זכרוני היד. רודף־שלום. הוא הא:
נגד לגיוס ע ד זמן רב לפני שקיבל צו
להתיצב במחנה־האימונים .״התגייסתי לצבא
דגן תחת לחץ הורי השמרנים החושבים את

ההשתמטות לחרפה״
אמנון בחר ללכת לנח״ל. הוא האמין ש-
מפקדיו יתנו לו עבודה חקלאית, יניחו את
מלאכת המלחמה לחבריו. האכזבה היתד,
קשה: עוד בלילה הראשון נתן לו מפקדו
סטן לשמירה. הוא הלך לשמירה — בלי
הסטן, זכה, למחרת היום, למשפטו הצבאי
הראשון.
אפילו הרצח במעלו־,־העקרבים לא שינה
את השקפותיו של אמנון :״להיפך, לאחר
הרצח עוררו בי כלי הנשק בחילה גדולה
דבר אחד׳ הוא כתב פתק והניח איתו על
אהר — לא ראיתי יהודים, ערבים, אמריקאים,
או קוריאים מתבוססים בדם. ראיתי רק
בני־אדם. איני רוצה כל חלק בשפיכת־ה־דמים.״
הכירור
לא נערך. אמנון דרש בירוי
היא האמין שכל המתנגדים לשירות צבאי
מבחינה מצפונית צריכים להיות משוחררים
מן השירות, או לקבל, לפחות, תפקידים
בלתי קרביים, כנהוג בכל המדינות הנד
ת־רבתיית. הוא שוחח פעמים מספר עם מפקדיו,
אולם הבירור לא נערך.
לרודף השלום הצעיר נשאר לעשות רק
דבר אחד. הוא כתב פתק והניח אותו אע־מיטתו
במחנה הצבאי :״אני חושב את עצמי

לאזרח. על כן אני חופשי ל§ן ו 5את המחנה
לפי ראות־עיני.״ לפי ראות־עיניו היד,
עליו לעזוב את המחנה מיד.
לאחר ימים מספר של חיים אזרחיים מאושרים
נזכר אמנון שהוא לא החזיר את
ציודו לאפסנאי, הוא חזר למחנה כדי לעשות
זאת ולשוב העירה. אולם היא לא
שב: המשטרה הצבאית קיבלה אותו בזרועות
3תוח־ות. הוליכה אותי ישר לחיי•
ד,מעכל;
בש&וע שעפר התלים אמנון זפרוני לשכנע
את הצבא בכנות השקפותיו: היא הכריז
שביתת רעב. באשר הופיעו בתאו רופאים
יה בשים, איים , :אם תנם ו להאכיל אותי
בטוח ~ אתאבו ! ״

אז ר חי ם
הילד מהידושימוז
גבר פבן ,60 שנראה כתייר אמריקאי, אף
על פי שמבטו היה רוסי מובהק, נעצר ליו
בית־מסחר ירושלמי לטליתות ותפילין :
״אשלח זוג תפילין לשלמה שלי,״ אמר בפג
תו אל ידידו הישראלי ,״הוא יהיה מאושר״

״הוא בנך ן״
«לא בדיוק...״
שנים רבות לפני מלהמת־העולם השניה
התגורר ולאדימיר צימרמן בשנחאי. בשכונתו
התגוררה משפחה יפאנית — משפחת ני־שיאמה.
בנם הקטן, שיגירו, היה אורה מתמיד
בביתו של צימרמן. הם היו ידידים מצויינים.
השנים חלפו. צימרמן עזב את שנחאי, עבר
לסן פרנציסקו. המלחמה פרצה, געשה, נסתיימה
בענני־פטריות ענקיים, שצצו מעל ל־הירושימה
ונאגאסאקי.
3יתלאלה, י ם. יום אחד קיבל צימרמן
מכתב עטור בבול יפאני. שיגידו הודיע לו
שמשפחת-י נספתה בהפצצה האטומית של
הירושימה. התפתחה חליפת־מכתבים שופעת
חמימות.
במכתביו לא ביקש שיגירו עזרה כספית,
א• חבילות מזין. ד,׳־א ביקש רק דבר אחד ;
ספרים על ההיסטוריה היהודית והדת הי״
הודית. הוא כתב שעוד לפני שנים רבות
נתקל בם יפי ר על המקדש הגדול, שבנה׳.
העולם סזס:865 .

שלמה המלך בירושלים לאלוהיו. הוא קרא
גם פיצו?לח המקוש בלהבות, והאל הגדול
הפך בן בלי בית. מאז נעורה בנער התשוקה
לדעת הכל על עט ישראל.
זיג תפילין. כאשר בא צימרמן לביקור
בטוקיו, לא הכיר את הנער היפאני הקטן.
שיגידו הסך לסטודנט באוניברסיטה ״ צעיר
שקט ומחושב. הידידות הישנה גתחדשה ב־יתר־תוקף,
הגיעה לשיאה כאש,־ אימץ «•־
מדמן את הצעיר לבן.
שיגידו הפתיע את מאמצו באמרו שהוא
רוצה לקבל את הדת היהודית. הוא אמו
שמאז מצא את האל הסמוי מן העין, מצא
גם משהו אחו, שאבו לו לפני זמן ו ב —
אדמה מוצקה מתחת לוגליו,
״הוא שינה את שמו לשלמה׳״ סיפו צימר״
מן׳ ־״הוא בחר בשם המלך שבנה את בית ה מקדש.
הוא מניח תפילין מדי בוקר ומצ טיין
במסירות דתית שאינה רגי;׳ה אצל ה יפאנים.
יתר על כן: הוא הבין את תורת
הצ מות וקיבל אותה כאשר נודע לו שאני
עומד לנסוע לישראל׳ כמעט ובכה מרוב
קנאה. הוא משתוקק לביא לכאן יחד עש
קבוצת צעירים יפאנים שאסף סביבו. הוא
•מטיף לד 1 ,אח תורת היהדות — והיא
מצליח.״
ים שוד בנאפולי
.בין חמוני׳ד׳אגשיב שנדחסו ברציף חרא*
שי של נמל מוסיי, פילסה לעצמה דדך צעי רה
חמודו,׳ שאחזה תינוק בזרועותיה§ .ניה
היו מועדות לעבר א/ק ירו׳שיל-ם, האנייה
הבנו־ה בסגנון ירושלים העתיקה, שהתעכ בה
בנמל הצרפתי בדרכה מאמריקה.
האשד, הצעירה התאכזבה. בעלה׳ משה
שדמי, לו נישאה בעת ביקורו בסקוטלנד
בשנה שעברה, לא נמצא על סיפון האנייה
אם כי לפי כל הנתונים צריך היה להיות
שם. אכזבתה גדלה כפל כפליים׳ כאשר שא לה
את המלחים ע. משה׳ קיבלה מפיהם
תשובה מפורטת:
לפני חודש וחצי הפליגה ירושלים בדרכה
לישראל, התעכבה בנאפולי. ארבעה מעוב דיה
ירדו לחוף כשבכיסם טחורת־ד,חליפין
הרגילה׳ סיגריות אמריקאיות. הם נכנסו ל־סימטה
אפלוללת, פגשו בשני איטלקים. ה חפיסות
עטופות׳הצלופן עברו מיד ליד.
אהד האיטלקים נעלם.
הישראלים פנו לאיטלקי השני חיכו שימ נה
לידם את הכסף׳ קיבלו תשובה שהכסף
נמצא בידי חברו. למלחים לא היה פנאי
להתווכח הם נקטו בפעולה נמרצת׳ ותוף
דקות ספורות היה האיטלקי מוטל על ה ארץ׳
בלי תעודות ובל־ כסף.
קשיחות איטלקית. אולם בזה לא
נסתיימה הפרשה. בחצות׳ הלילה עלה ה איטלקי
הממשש על סיפון ירושלים בלוויית
מספר רב של שוטרים, זיהה את אחד המל צרים׳
בעל״מספרה בחיפה׳ ואת הסיפונאי
משה שדמי כתוקפיו. השוטרים האיטלקים
עמדו לצד בן־עמם׳ סרבו להתחשב בעובדה,
שלפי ספרי״האנייה היה משה שדמי אותו
ערב במשמרת, לא ירד כלל אל החוף .״ב משפט
יתברר הכל׳״ אמרו הם בקשיחות.
קשיחותם של השלטונות האיטלקיים לא
פגה גם כיום. עד כה לא הורשה איש מן
הימאים לבקר אצל שג־ העצורים. מאידך
לא גילו גם הנציגים הישראליים באיטליה
התעניינות מיוחדת בנתיניהם.
בשבוע שעבר הגיעה אשתו של משה שד מי
לארץ׳ החלה בהתרוצצות במשרדי״ממ־שלה
במטרה להניעם לפעול לשחרור העצו רים.
אולם אין ספק שלפי קצב״הפעילות
הישראלי יחלפו חודשים רבים בטרם יזכה
משה לדרוך על אדמת״ישראל, לראות את
הארץ משלחת ישראלית המורכבת מנצי גי
הממשלה, התאחדות בעלי״התע״
שייה והסתדרות״העבדים הכללית
(הבקר).
ניבה מורגנשטרן, ראשון לציון.
בפיקוח נזחלקת התעש וקה!.
כמועמדים יתקבלו קצינים וסבלים
משוחררי צבא (הצפה).
מאיר כהן, ירושלים.
מה התפקיד? סחבת?
קמצ׳רטו ברה״מז׳ור לפנתר
(הארץ).
עובד גושן, עתלית.
מצטרף לקרקס, יחד עם האריות
של הפרה הישראלית.

ף 5ול ם הזה 665,

פ:י אשתו ואת בנו הקטן׳ שנולד בהיעדרו.

רמת־גן
העד האחרון שתק
בשבוע שעבד מכר אחו מפק־די לשכת
פרקליטיה,מוינה לסופר סוכנות עתי״ם תמ צ ת כתב״ אישו ס׳ שנועד ׳הישלח לבית״
הדין הניח־זי בתל־אביב לדיון דחוף ומיי די.
האשמה — מעילה בץ ימון — היתה
השובה, אף חשוב עוד יותר היה הנאשם :
גזהנדם יונה איתן, סגן ראש״ע־רייח״רמת״
מד,נסיבות
שהולידו את האשמה הכבדה
התחוללו עוד בשנת —. 1931 שנת פעילי-ו
הענפה של הק§לן שלמה נליזובסקי ברמה־גן
וכ 8ביבות ה (הע׳ול§ הזח,)868 ,
במאי אותה שנה קיב י בליזוב&קי משלוה
גדול של עץ וברזל בנמל־ח־פה, נתקשה ל*
השיג את 100 אלף הל״י׳ שהיו דרושות
לו לשיחרור חומדים אלה ׳עשה חשבון
פשוט: חומרי־ד,בניין •מיועדים לשיכיד׳
הוותיקים ברמת״גן. העירייה מעוניינת ל הקדים
את הקמתו ככל האפשר. אין ספק
שהיא תסכים להחזיר לו׳ לבליזובסקי׳ חלה
מ־ 150 אלף הלירות שהשק ד אצלה׳ כא שר
קיבל על עצמו את הקמת השיכון.
לא פוליטי. החישוב היה נכון: יונה
א־תן השתמש בסמכותו כראש־העיר בפועל.
שיחרר 23 אלף ל״י מכספו של בליזובסקי׳
לאחד שהאחרון התחייב להשיג את שא•
75 אלף הלירות ממקורות אחרים.
החומרים נשארו שלימים, אולם עסקיו

בעלי המאפיות, אשר נגדם נפתחג תיקים
פליליים בעקבות החלונות, ניסו להתגונן,
טענו שאין בכוחם למכור לחם במחיר הרשמי
ובמשק ׳,הרשמי מבלי להפסיד סכומ ־
כסף גדולים, הכריזו שהם למדו את תורת
הפחחת״המשקל ממקור נכבד: הרי כאשר
רצה המפקח על המזון להעלות את •מהיד
הלחם, מבלי להעלות יחד עם זה את חמת־הצרכנים׳
הורה לאופים לאפות ככרות לחם
בנות 900 גרם׳ במקום כברות בנות קילו.
א לם המפקח על המזון הגיע למסקנה שאין
כל אזרח יכול לחקות את מעשיהם של
מוסדות ממשלתיים. טענות האופים לא נתקבלו•
התיקים לא נסגרו. המשפטים יתקיימו
בקר ב, ואין ספק שהירידה הפנימית בארנקי
האופים־הנאשמים תהיה גדולה מזו ש חלה
במשקל לחמם.

ד ר כי אד ם
מותד לוזייד
התובע סמל־המשטרד״ שפך אש וגפרית
על הנערה התמירה, שעמדה בשבוע שעבר
לפני השופט חיים ארליך, בבית־משפט-ה־שלום,
תל־אביב :
״הלן בן היון שידלה גברים לשכב אתה
תמורת פיצוי כספי שלא כחוק. לפני שבוע
היא חייכה אל צעיר שחצה את הרחוב. ה צעיר
נעצר, הם פתחו בשיחה. כתוצאה מן
השיחה שכרו השניים חדר בבית״מלון, וה צעיר
נתן להלן 15 לירות. אנו החרמנו את
הכסף. אגי דורש עונש חמור.״
הסניגור החל מדפוף בספרי־חוק עבים.
הוא הסתמך על משפט דומה שהתנהל ב״
אוסטרלה בסוף המאה ה , 19-טען ששידול
פירושו הט!רדה בלתי־פוסקת• |נשמ המש דלת
גבר אינה מקבלת ״לא״ כחשובה, אינה
מרפה ממנו עד אשר ;הוא נכנע — או
חייכה — וכל אשר אירע לאחר מכן אין לו
נמלט. כאן לא עשתה הלן דבר היא, רק
קשר עם האשמה.
השופט התבונן בחוטאת הצעירה שעמדה
לפניו בעיניים מושפלות, רשם משהו, הק ריא
את פסק״הדין :
״אני מזכה את הנאשמת מאשמת שידול׳״
אחר פנה אל השוטר והוסיף :״העולם כולו
ד,־ה עלוב, אילו היו הנערות פוחדות מל חייך.
כן, החזר לה את כספה.״
הלן חייכה.

מ שפט
השופט רא ש כ נע

נאשם מרדכי גולדמן
לא גבר עם אשה —
של בליזובסקי התמוטטו תוך שנה והע בודה
בשיכון־ד,וותיקים נפסקה.
עיריית רמת״גן, שנח יצר, להקלת המצוקה
שנגרמה עקב הפסקת העבודה׳ שימשה מ סרה
לזעם המשתכנים המרומים, דרשה
להעמיד את שלמה בליזובסקי לדין. הד רישה
לא נתמלאה עד היום.
אפשר שגורמים רבי״קשרים תתערבי
בעניין, הביאו להקדמת הדיון הדחוף ב פרשת
25 אלף הלירות ששוחררו על״יד־איתן
מכספי הערבון. אולם עד התביעה
הראשי במשפט.איתן, חיים בש׳ מי שהת״
פוטר לפני שנד, מתפקידו כמנהל וועדת־השיכון
של העיריה, הכחיש זאת בכל
תוקף.
אמר בש :״משפט זה אינו אלא חוליה
ראשונה, בלתי חשובה׳ בשרשרת של גי לויים
כבדים וחריפים _.לדעתי אין המש פט
פוליטי, ואיני סבור׳ כי יונה איתן נהנה
אישית מן הכסף שמדובר בו.״
לא הכחיש ולא אישר דבר רק עד אהר
— עד התביעה האחרון שיופיע במשפט
איתן — שלמה בליזובסקי.
מזוז ירידה פנימית
לאחרונה הבחינו צרכנים ישראליים רבים
כי כמות־הלחם הרגילה׳ שהם קונים זה
שנים, אינה מספיקה לבני־משפחותיהם. לאחר
שהגישו אחדים מהם תלונות למשרד
המסחר והתעשייה, הובררה הסיבה: לא
היתד, כאן עלייה פנימית במספר אוכלי־הלחם׳
אלא ירידה פנימית בלחם עצמו.
משקלן של ככרות־לחם רבית נפל בהרבה
מן המשקל הרשמי•.

שמו העתונאים מצור על פוזננסקי׳ ביקשו
לשמוע את הגירסד, שלו. הוא נאנח ומשך
בכתפיו הרחבות :״הפרשה אינה כה פשו טה,
כפי שתאר אותר. גולדמן.״
לדברי פוזננסקי השליך גולדמן עצמו את
אשתו, סרחה אל הרחוב, לאח־ שהיא עמדה
לצד אחותה במריבה שפרצה בקשר לדירה.
״אני התערבתי בסכסוך ונסיתי להשלים ביניהם.״

זננסקי הידד. בכשלונו כמתווך :״גולד־מן
השליך את אשתו, חותנתו וגיסתו אל

שופט״השלום התל־אביבי כסוף־השיער
יוסף בן־חנוך׳ היה רגיל לראות לפניו.חוט אים
וגנבים. הוא היה רגיל לשמוע סיפורים
רוויים ־תאווה ודם. הוא כמעט ולא היה מז דעזע,
כמעט ולא היה מופתע׳ נהג תמיד ב עדינות,
הגינות והתחשבות, ניהל כל מש פט
מתחילתו ועד סופו בסבלנות בלתי״רגי״

אולם ביום ד,ששי שעבר עשה השופט כ מיטב
יכולתו כדי להפסיק את אחד המש פטים
בתחילתו. היה זה משפט הדיבה של
יחיאל פוזננסקי נגד מרדכי גולדמן (העולם
הזה .)849 בן־חנוך הכריז שאם יסכים גולד״
מן לתרום סכום־כסף לאחת מקרנות־הצד״
קר״ כאות לחרטתו על הפצת כרוזי־השמצה,
ינסה הוא לשכנע את המתלונן, פוזננסקי׳
לבטל את תביעתו.
בן־חנוך פנה אל גולדמן בשקט :״אני
מבץ לרעך. אני מבין שגבר סובל, כאשר
האשה האהובה עליו עוזבת אותו עם גבר
אחר — וביחוד עם אחד מידידיו הוותיקים.
אולם לכל זה אין קשר עם המשפט. אני
רוצה רק להבהיר לך שאין כל אדם יכול
ללכת ולהדביק ברחובות כרוזי״השמצה נגד
יריבו.״
רק התגוננות. גולדמן השיב שלא הי תד,
לו כל דרך אחרת להתגונן נגד ״איש״
האגרוף האכזרי״ .״הוא הרם את חיי זעק
בשלחו אצבע כלפי. פוזננסקי ,״הוא לא רצה
׳ לבוא למשפט״בוררים ! היה עלי ל/ישוח
משהו ! ״
הפסיקו השופט :״האינך מבין כי כאשר
עוזבת אשד, את בעלה׳ אץ מקום לבוררות 1
הרי לא הגבר הולך עם האשה, אלא האשד,
הולכת עם הגבר.״
דממה עמוקה. עיניו של גולדמן ננעצו
בחלל הריק, אחר נתקלו בפוזננסקי שישב
בשלווה בין הקהל .״לא ! איני מתחרט על
מעשי ! ״
׳ בן־חנוך פרש לפניו גליון נייר ופתח
את העט־הנובע שלו ; ״עדי התביעה״ .ה עדים
היו טכניים בלבד. היה עליהם רק ל אשר
שהם קראו את כרוזו של גולדמן.
מתווךשנכשל. במסדרוני בית המשפט

מ א שי ם י חי א ל פוזננ ס קי *
— אשוז עם גבר
הרחוב. היה לי לב רך. עזרתי להן — ועדיין
אני מוסיף לעזור להן (גולדמן לא
שילם אף פרוטה לכלכלת שני בניו) אני
ידידם הטוב — ולא יותר מזה.״
רחמנות זאת עלתה לפוזננסקי במחיר חייו
המשפחתיים. אולם הוא מאשים את גולדמן
גם בזר הוא חרס את חיי. הוא הסית
בי את בני־משפחתי, עד כי הפכו חיי ל־גהינום
ונאלצתי לעזוב את הבית.״
פ־זננסקי היסס להגיש את התביעה נגד
גילדמן. רבים ממכריו יעצו לו שלא לחולל
שאון מיותר מסביב,לכרוזו של גולדמן. אולם
רבים אחרים הביטו׳באגרופיהם על השולחן,
תבעו :״למד אוחו לקח !״ פוזננסקי החליט
ללמד א-תו לקח.

הצד השני של הקבדה
הפקידה רבקה לבני הגיעה למסקנה כי
לבושו של אדם כבודו, החליטה לתקן את
כבודה הפגום: היא לקחה את ז׳אקט־הק־טיפה
שלה, שהצטיין בצבע בורדו ובמצב
כמעט חדש, פרט לצווארון שחוק במקצת,
מסרה אותו לניקוי יבש ולצביעה באחד מסניפי
חברת אלפא.
כעביר חודש העיפה רבקה מבט בקבלה
הוורודה שהתגוללה בארנקה, נזכרה בז׳אקט
שמסרה, פנתה למצבעה וביקשה את תמורת
הקבלה. כאשר ניגש אליה הפקיד ומסר לה
את מבוקשה, פרצה מעיה אנקת זוועה: ה־ז־אקט
איבד את צבעו ואת צורתו, חדל להיות
רא י לשימוש.
הככודלאננאל. הכבוד הפך לחרפה.
רבקה ראתה לחובה לגאול אותו, דרשה
ז׳אקט אהר במצב טוב, או 60 לירות במזו־
.מניס ״לפי המחיר בשוק החופשי״ ,נתקלת
בסירוב מוחלט, נאלצה לשטוח את טענותיה
לפני כם־הצדק — בית־משפט השלום, תל־אביב.
כאן
נתגלה שרדיפת הבגדים והכבוד סיג־וורד.
את עיניה של י רבקה, מנעה בעדה מלראות
את תנאי הרשום מאחורי הקבלה
הוורודה. התנאי: במקרה של נזק כלשהו
תשלם החברה לכל היותר פיצויים בסכום
העולה פי 10 על תש־יום הניקוי. התשלום היה
2לירות. השופט פסק לשלם לרבקה 20
לירות בלבד.
חברת אלפא הסכימה לפרוע את הסכום
במלואו. אולם היא סרבה להחזיר את הז׳אקט
ביש־המזל. אפשר שהיה ברצונה לשמור עליו
בעל פרסומת מצויינת ליעילות אמצעי־הניקוי
שלה.
רבקה לבני היתד. מלאה זעם. השבוע התכוננה
להגיש ערעור, אולם בינתיים קנתה
ז׳אקט חדש — אשר לא יהיה זקוק לניקוי
לפחות במשך השנה הקרובה.
• נזשנואל, ליד עורך הדין שלו

בארץ, ביחוד כאשר עושות זאת נערות חמודות,
יחפות, ובהירות שער מסקנדינביה.

שו דמת
האלוף נשאר ארור
בברית המועצות חל איסור חמור על הי מורים.
השבוע היו רוסים רבים באולם
צ׳ייקובסק׳ הגדול במוסקב־ ,מוכנים לעבור
על איסור זה. שני גברים התיישבו משני
עבריו של שולחן צר, השקיפו בפעם האחרונה
על כלי השחמת שניצבו בסדר צבאי,
מוכנים לפתיחת המערכה המכריעה.
וסילי סמיסלוב ( )25 ידע בדיוק את מחשבות׳
יריבו הגדול. הוא נלחם כארי על מנת
להגיע לתחרות התואר העולמי עם האלון•
מיכאל בומביניק בן ה־ .40 בשווייץ, לפני
כמה חדשים׳ עבר את טבילת האש הראשונה
בהצלחה נגד 15 האמנים הטובים בעולם, כדי
ל.כות בתואר הנכסף היה לו רק מכשול
אחד: להתמודד עם בוטביניק ב־ 12 קרבות
רצופים
־מכשול, התברר, היה רציני למדי. מאז
1948 היה בוטביניק בלתי מנוצח ותוצאת
תיק 12:12 עם דוד ברונשטיין לפני שנתיים
הספיקו לו, לפי החוקה, להשאר אלוף.
ממיסלוב, במצב שיל 11^ : 11 היה זקוק
לכלים הלבנים ולהרבה מזל והעזה כדי לה כות
את היריב, ל .שיג נקודת הכרעה שלימה.
כל הנתונים האלה, למזלו הרע, לא היו
בידיו.
בוסביניק הממושקף התיישב בנחת ליד
כליו הלבנים, פתח במשחק תיקו אופייני שלא
נתן לסמיסלוב כל אפשרות לפרוץ את
הטבעת ד,מ צקה. המתח באולם הרחב עבר

ה יש ל ר

כ דו רגל
0:4לטובת המכס
הרמקול הגדול שהתנוסס על הג׳יפ טירטר
מנגינות לכת צורמות. מרחוק עמדו מאות
אנשים שצפו בכמיהה אחר התקרבותו של
המטוס. שדה התעופה בלוד הפך בשעת ליל
בשב ע שעבר לשדה ספ רטאי עטור ־צופים
המחכים לעליתה של קבוצת הכדורגל האהודה•
כאשר
ירדו הישראלים מהמטוס, לאחר. שה*
יאת של ששה שבועות באפריקה הדרומית,
היה נדמה שירדו 42 גברים במקום 21 שנסעו.
כמעט כולם עלו במשקל, הוורידו בלחייהם.
כולם עד אחד העשירו את רכושם הפרטי
במדד, ניכרת.
אולם לשמחת הנשים, הקרובים, עסקני הכדורגל,
וצבור חובבי הספירט הגדול בארץ
לא הצטרפו כמה גברים בעלי מבט חשדני,
לב שי מדי חאקי עם כפת רי מון כת־נוצצים.
הם, או הממונים עליהם, לא החשיבו ביותר
את הכד ר העגלגל שעשה הפעם הרבה יותר
מכל שליח אחר׳ החליטו שהספורים שפורסמו
בארץ על שפע המתנות היו כנראה צנו עים.
במזוודות, חשבו, יהיה אפשר למצוא•
אוצר גדול.
משרד האוצר ודאי שלא הפסיד מהסיור
!,מוצלח, מאות הלירות שהוטלו כמם מכס על
השליחים הטובים ביותר שישנם כיום לישר
כאבים...
בגב,
בכרכים, בכתפיים או בפרקים?

״רפא״

־* רח׳ שלמה המלך

,1 0 3

ת י ־ אביג טל 24495.

בריכות
מי־מרפא
חבישת בוץ כמו בקרלסגד
וישי או טבריה כמד כן אמבטיות ערבול Whirpool bathהדי זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית. מסג׳ וריהביליטציה
המוסד היחידי מסוג זה בארץ /מחלקה לסובלי ריימטיזם /עומד
תחת הנהלה ופקוח רפואי

-ju.LMJwresCTBgarTOW iB

* mum.

מתעמלות שוודיות, חברות מועדון ״סופיה״
חמודות, יחפות ובהירות שיער
שיא חדש, והמסעים שהוצגו על גבי לוחות
משנה גדולים לקהל גרמו לוויכוחים סוערים,
אך לחשניים, על סיכייי הקרב,

fS i
מיIf 5

בית

ספר

לשפות

״ קדימה ״
תל־א 3י 3בן־יהודת *7
טרפו! 30344

אנו פותחים קורסים חדשים כדלהלן;
| ע ב רי ת
אנ>ר ת

למתקדמים ולמשתלמים

בכל שעות הבוקר והערב.

למתחילים 11—10 :בב קר :
למתקדמים ולמשתלמים
לתלמידי בתי״ס מתחילים ומתקדמים :

8—7 ,6—5בערב:
בכל שעות הבוקר והערב :
5—4 ,4—3אחר־הצהריים.

| צרפתית

למתחילים 9 - 8 :בערב,
למתקדמים 10—9 : 6 —5 :בערב.

פרטים במשרד :
מ־ 12—9לפגה״צ 9—4 ,בערב (פרט ליום ששי).

לאחר 22 מסעים קם סמיסלוב מכסאו, לחץ
את ידי דאלוף הבלתי־מערער. בוטביניק הג דול
הוכיח, שבהרב כל־רוסי לפחות, הוא
תמיד מסוגל לנצח על ידי כפיית תיקו, להיש אר
אלוף עד ז־קנה.

התעמ לו ת
מסקנדינביה. דם חדש
במשרד־ המחלקה לתרבות הגוף בקריה
־תל־אביבית הורגשה׳ השבוע, בפעם הראשונה
אחרי שנים רבות תנועה ספורטאית ממשית.
מזכירו הכללי של המשרד, ברוך בג, שעסק
משך שנים •מפעלים הדומים אחד למשנהו
דמיון רב, שמח לחרוג מהמסגרת השיגרתית׳
התרי נו להקביל פני קבוצה מעולה של מתעמלות
שוודיות להופעות ראווה בישראל.
הביקור, שמימן על־ידי הממשלה, היווה
חידוש לגבי הספורט הישראלי ושלא כמו בשאר
הענפים תעמוד הפעם בראש הקבוצה
ד,אירחת אשה לא אשה סתם, כי אם אשה
בגיל סד, מאיה קרלקביסט, מורה ותיקה ויד
אמא של מתעמלות מועדון סופיה משטוק־הולם

גם קיים חשש שהתופעות לא תכסנה
את ההוצאות הגדולות׳ הרי לביקור ערך רב
בהזרקת דם חדש לענף • הספורטאי הרדום

אל, י הוכיחו כי האוצר אינו יודע אף כיצד
לא להפסיד.

החדק המעני»
דרום* ומנת ישראל
שיחקו

למרות הצביון התעמולתי של מכע
אפריקה וריבויי המסיבות, הנשפים
הפרסומת הגדושה הזכירו כדורגלני
שחזרו בשבוע שעבר לארץ, כי דם
בין •־,שאר, גם כדורגל.
לפחות חמשה שחקנים מצטיינים סבלו מפציע
ת, אהרים הרגישו היטב את עייפות
11ר,משתהים המייגעים, שאם לא נסתיימו
כולם בהצלחה הרי לפחות השאירו את המאזן
הסופי 12 : 28 לזכותם.
לגבי שחקנים חובבים היה ז־ ,מסע מוצלח.
קבוצה מקצ עית מוכרת לישראל דנדי הסקוטית,
סיימה לכני שנתיים את משחקיה
עם אותן הקבוצות בהפרש לא גדול בהרבה
לזכותה•6: 3 7 ,
המחמאה לישראלים הודגשה יותר כאשר
הוברר שברוב המשחקים שיחקו למעשה רק
12 מתוך ה־ 18מ־,סיבה הפשוטה שלא נמצאו
להם מחליפים ראייים לשמם. עובדה זו חיזקה
את ההנחה המוקדמת שהטיול הארוך והקשה
לא התאים לכמה צעירים רכים שנכללו בנבחרת,
שימשו יותר כצופים רגילים מאשר
שהקנים פעילים.
אד הלקח ד,ספ רטאי נמס במים לעומת הבילוי׳
הנדיר שישאר חקוק היטב בזכרון חברי
המשלחת, גם שבעי־ד,נסיעות שביניהם
הצהירו בי לא נהנו מעודם כפי שנהגו הפעם.
היה דה החלק המענין ביותר של המסע.

העולם חזה 565

סלאח סאלם

האיש מספר אחד־ווזצי
בעתונות האנגלית קוראים לו ״הרב״סרן הרוקד״ או
;),דיפלומט בתחתונים״; חבריו בקהיר הדביקו לו שמית״
חיבה כמו י מצפון המהפכה״ או ״הבוס הקטן״ ; זרים שאינם
אוהבים אותו קוראים לו ״הצל של עבד אל־נאסר״ ,או ״גיבלס
המצרי״ .אך כולם — ידיד ם כאויבים — לא יכלו להימנע
מלהדביק לו שם־כינוי. כי סלאח סאלם׳ שר־ההדרכה המצרי
וחבר מועצת ההפיכה, ה א דמות סס: נית העושה רושם עמוק
על כל מי שפוגש אותו.
עוד בהיותו ת מיד בבית״כפי תיכון בקהיר קראו לו חב-־יו
האינטליגנט. הוא היה מהלך ביניהם — רזה, שרירי׳ מ מושקף
— ;משמיע שורות של סיסמות ומלים זרות ארוכות
כמו אימפריאליזם׳ דיקטטורה, קסינופוביה. בהתנהגותו, כמו
בהופעתו החיצונית, לא נבדל מט פוס הסטודנט הצרפתי או
האיטלקי הלומד את תורות המישוואות והקומוניזם בנשימה
אחת.
בלימודיו היה תלמיד מצטיין, התייחס לבחינות כאי. עניין
של מה־בכך, שכ נער נורמלי יכול לע-מוד בו בקלית.
חבריו ללימודים׳ אשר בחינותיהם הסוף־שנתיות נראו לרם
למעלה מכוח אניש, קבעו בקנאה כי גישתו ש ׳.סלאח איננה
אלא גילוי של גאוניות. אחד ממוריו כתב עליו :״סלאח
סאלם? רוא מבריק ומושך כזכוכית צבעונית. אב י אוי למי
שיקחנו אל חיקו: הוא ימצא אותו קר ודוקרני כחודה של
סב ן.״
אביו של סלאח׳ פקיד מצרי שעבד בשרות ממש ת״סודאן,
ויושר האמין כי בנו לא ילמד ובר מועיל באוניברסיטה
מלבד להסתבך בארגונים פוליטיים. שלח אותו למכ ילה
הצבאית המלכותית בקהיר. שם כבר למד אחיו הבכור גמא ,
בחיר גבוה, רזה ורציני.
גמאל סיים את לימודיו, הצטרף לחיל־האויר. שנה אחריו
קיבל סלאח את כוכב הזהב ש סגן־משנה בחיל היגל״ם
המלכותי. אולם במקום לצאת לשרות ביח דה׳ עשה סלאח
את אשר לא עשה אף סגו־משנה של הצבא המצרי לפניי
או אחריו: הוא ניגש לבחינות בית״הספר לקציני׳מטה. ער
היום זכורה התדהמה שפשטה בץ 32 הקצינ ם הוותיקים
והמנוסים שנגשו לבחי.ה׳ כאשר נודע כן סגן־ המשנה הצעיר
קיבל מקוב שני בין הנבחנים.

התחלת המלחמה בארץ־ישראל מצאה אתיסלאח בדרגת סגן,
באגף ד.מ בצעים ש המטה. הוא צורף לחיל־המשלוח, ישב
בעזה ובמג׳דל, שעה שחיל־הרגלים נלחם סביב נגבה ורמת־

רחל.
בתרופה זו קנה לעצמו שם בגנדרן וקפדן. האפנדי, קראו
לו החיילי ..חייו כקציז־מטה לא היו מעניינים ביותר והיא
היה נטפל כל דבר שלא מצא חן בעיניו. פעם, למש ,.נכנס
לחדרו רב־פרו שחוט שבא למטה לסדר עניינים של הי?
הקשר. היה זה אנוואר אל־סדאת׳ כיום חבר מועצת ההפיכה.
סלאח לא הניח לו ;דבר על ענייניו, התחיל בהתקפה
רבתי על סורי הקשר ה קייים במטה. אני בק;שי יכול לטל־

פדאח פארם רוקד בגיונגד
לאום מיוחד —
פן,״ צעק הוא׳ דרש מן הרב־סרן לדאוג מיד להתקנת״מב־ושר
ים ובדיקת״ד,קווים.
״אבל אני לא מתעסק בטלפונים ״,ענה הקצין המופתע.
| ״וחוץ מזה — יש לי עניינים יותר חשובים לסדר. וחוץ
מזה — כיצד אתה מעז לדבר בצורה זו לקצין גבוה ממך?״
לסאלח היו תשובות מוכנות. הוא הוכיח לרב־סוץ כי טלפון
:בחדרו וקוי־ט פון תקינים. במסה הנם דבר חיוני ביותי.
|יעוד לפני שיצא אל־סדאח כבר עבדו במקום קשרים׳ תחת
י פיקוחו של סלאח.

אילם סאלח לא היה משתמט. בשעה השחורה ביותר של
הצבא המצוי בדר.ים, ביקיט העברה ליחידה לוחמת. היא
צ רף לבריגדה השישית שישבה בפלוג׳ה. שש רכש לעצמו
שם כלוחם׳ הצטיין א פעם בקרבות־ההגנה המיואשים. לפני
פינוי הכיס, היה הוא אחד מארבעה קצינים שהוזכרו בפקו״
דת־יום, הועלה לדרגת סרן.
באותם הימים הכיר גם את גמאל עבד אל־נאסר. המהפכן
הגבוה וו מסתגר מצא בסרן הרזה והמקריח, מרכיב משקפי׳

אין אחות. אם א ן ויו אחות׳ הסיק בהגיון, אין לו גם גיס.
ואם אין לו גיס׳ הרי שאין הוא יכול למנותו לתפקיד ממ שלתי
חשוב.
אשר לבוגדדי ש ׳ הרכבות הממשלתיות, לא היה זה איא
מהנדס־אורח מע ראק שבא להשתלם במצרים ואשר לא היתד,
לו כ קירבה •משפחתית לחבר המועצה עבד אל־לטיף. את
הרושם החזק ביותר עשה כאשר הזמין את אנשי הסגל
הדיפלומטי לביתו של אחיו גמאו: דירה עלובה׳ בת שלושה

פארה פארם וידידיו• כגייפ פתוח כרחובות קהיר
— מעמד מיוחד
הקרן העבות׳ ידיד״נפש מוש׳.ם. את מה שהחסיר הטבע
באם ו של גמאל׳ נתן לסלאה. כשחלו־ו לקהיר היו כבר ידי־עים
כבלתי״נפדדים.
אולם כאשר פרצה ההפיכה, לא היה ס:אח סאלש בין
הקצינים שהצטלמו בתמונה החגיגית הראשונה של מועצת־ההפיכה.
הוא לא השתתף באף תהלוכת־נצחון׳ שמו גא
הוזכר בעשרות המאמרים שמילאו את העתונות המצרית
על מוחמד נגיב וקציניו.
עד שהפך, בן־לילה, לגיבור לאומי. את אשר לא ד.צ יה־להשיג
שליטי מצרים משך המש ם שנה, עשה פלאח סאלם
י בדו, תוך שבועיים. הוא ירד בשדה־התעופה בקהיר בשב־אמתחת
הסכם בין מצרים וראשי השבטים של דרום סודאן,
בו מצהירים השבטים כי רצונש בפינוי האנגלים מארצם
ובער כת בהירות.
התוצאה עוררה רעש גדול — אולם הרבה פחות מאשר
הסיפור שמאחורי ההישג עצמו. כי ההסכם לא נחתם ל׳ ד
שולחן באולם־ישיבות. הוא נחתם בעשרות נקודות נידחית
ב ן סבבי הג׳ונגל הסודאני, ליד מדורות או באסיפות־זקני.׳
מתחת לכיפת־השמיים. תמונה אחת, שצולמה באותו מסע
נועז׳ הפכה לסנסציה עו מית: המצרי הרזה ולבן־העיר
רוקד ריקוד־מלחמה עם כושים מבני שבט הדינקא׳ כשהיא
לבוש רק תחתונים לבנים ולרגליו סנדלים.
מאותו יום עלה כוכבו של סלאח הצעיר ( )32 בשמים המ דיניים
של מצרים. הוא הוצג רשמית כחבר מועצת־ההפיכר׳
קושט בתואר ״מומחה לענייני הסודאן״ ולבסוף זכה לעמדת״
מפתח: שר״ההדרכה, אחראי לשירותי השידור, התעמולה
והמודיעין של דמדינה.
אז נתג ה כשרונו האמיתי. היה זה, במידה רבה, הויות
לו, שהמשטר קיבל אופי עממי נרחב. הוא הזמין מומה ב
זרים לענייני תעמולה, עיין בספרים מקצועיים של סוכני־פירסום
והעמיד את כל הדבר על רמה ש א היתד, מביישת
את אנשי הרימום הגדולים ביותר של אמריקה.
אחת מפעולותיו הראשונות היתד. נגד השמועות שנפיצו
על שחיתות בקרב קציני ההפיכה. במקום להסתבך בהב־חשות
פזיזות, עזר בעצמו לנפח את השמועות. בין השאר,
קבעו שמועות אלו כי גמאל עבד אל״נאסר מינה את גיסי,
בעלה של אחותי, לתפקיד חשוב במשרד ממשלתי׳ שעבד
אל־לאטיף בוגדדי מינה את אביו למנהל הרכבות ושאחיו,
הוא גאמל סאלם, החרים ארמון לשימושו הפרטי.
כאשר החליט כי השמועות הספיקו כבר להגיע כמעט
לכל ח קי המדינה, רתם שר ההדרכה את כל אמצעי הפירסים
למסע״תגליות. בין השאר, גילה כי לגמאל עבד א״.נאסר

הדרים, בה חיו אחיו והוריו הזקנים. העתונות היתה מלאה
התפעלות מן הענווה והצנע בו הם חיים, הרבו לכתוב על
אמו הזקנה׳ נגועת השגרון.
את כשרונו האמיתי גילה בצורה בה טיפה במוחמד נגיב.
עד אשר קיבל לידיו את תפקידו התבטאה כל תעמולת־המישטר
בפולחן־ראווה לאישיותו של מוחמר נגיב. הוא הופיע
בעתונות, נתן ראיונות למאות אורחים •זדים, קישט בשמו
כל הכרזה רשמית. בעיני העולם׳ וגם בעיני עמו, גילם מוח מר
נג ב את ההפיכה המצרית. סלאח סאלם עשה את הצעדים
הראשונים לשינוי הרוש״ .הוא היה הראשון שיצא למסע*
נאומים בכפרים, דבר שהיה עד אז זכותו הבלעדית של נגיב.
בעזרת מאמרים מכוונים בעתונות שם את הדגש יותר
ויותר על חלקם האמיתי של חבריו בהפיכה, לעומת ח:קו
של נגיב. בשיטתיות קפדנית הניח את היסודות לפולחן
חדש, שיתחרר. בפולחן של מוחמר נגיב. מול הגנרל החייכני
הציב את הקו.מל הענק ול,ביישני. גמאל עבד א.־נאסר, לא
מוחמר נגיב, היא מנהיג המהפכה ר,אמ תי, הכריזו מאות
מאמרים ושידורים.
יומו הגדול של סלאח בא כאשר החליט גמאל עבד אל־נאסר
לסלק את נגיב. סאלם פנה אל העם המצרי בשידור
נרגש (ה׳ ו לם הזה .)854 בו הרס את דמותו הציבורית של
נג ב, התקיף אותו כאדם חלש״אופי וחסר־ערך. בקול רוטט
ניסה הדור אל נשמת מאזיניו, לשכנע אותם כי המניעים
שדחפו אותו לומר את אשר ייאמר הינם טהורים.
המאורעות שבאו אחרי השידור לא מיגעו בו במאומה. הוא
המשיך להופיע בציבור, למסור הכרזות בשם ההפיכה. כי
למרות כל המישחק בין נגיב ועבד אל־נאסר על הש׳טון,
נשאר סלאח אדון מוחלט של שירותי השידור. לאט״לאט׳ ב התמדה•
החדיר את הדעה כי גמאל הוא ראש־ההפיכה. עד
אשר התלוצצו האנשים ברחובות־קהיר: אין הפיכה בלעדי
גמ;;ל, וסלאח הוא נביאו.
א ה שקראו לסלאח סגנו של עבד אל״נאסר עשו לו עויל.
כי מעמדו אינו של סתם עוזר. לחישותיו באזניו של אדון
מצרים החדש חשובות. א פחות ממחשבותיו ד-מקוריות של
גמאל. אולם אין סלאח דמות של מנהיג. הוא יכול לייעץ,
לשרת או לדרבן. הוא אינו יכול להיות אדם מספר אחד.
אולם הוא גם מעל למעמד של אדם מספר שנים. מעמדו
בזירה המצרית מיוחד במינו. סלאח סלאם׳ איש הכינויים
הרבים, הנו, כפי שמתאר אותו כינויו האחרון, האדם דספי
אחד״וחצי של הרפובליקה המצרית.
ראש הנזמטלר, גימאל עבד־אל־נאסר

הןו 1

ב חינו ת
בארות

סיד הסירים
במעברת לוד כעסה אשד, על בנה בן הארבע,
שהטיל נתח־בשר לתוך סיר־החלב,
חבשה על ראשו סיר־לילה׳ לא יכלה ל*
היריד איתו, נאלצה להזעיק מסגר שהסיר
את הסיר בעזרת מלקחיים.

קורס מלא !

תלמד אצל שטיין
רחוב דיזנגוף 131 פנת גורמן
טלפון 21963

לאתר שנות עבודת הכנה קפדנית, השלם עתה הקורם במלואו
ויש ביכלתנו להגיש הוראה בכל המקצועות של בחינות
הבגרות ושל בחינות המוקדמות לפי התקנון החדש של
משרד החנוך.
למד בביתך בשעות הפנאי• ובצורה אינדיבידואלית• המכון
מספק לך את כל חומר הלמוד (ספרי למוד, שעורים, מפות, תשובות
וכר) הדרוש עבורך. חבר מדריכים ומנגנון מנוסה עומד לרשותך
בדרך להשלמת השכלתך התיכונית והכללית.
השרות הניתן לתלמידינו היא לפי המתכונת של המרכז העולמי
של המכון בלונדון, ובאמצעותו הוכשרו רבבות תלמידים במשך 18
שנות קיומנו בארץ לעמדות חשובות בענפי המשק השונים במדינה,.
התיעצות אישית וטפול במשרדי בא־כחנו בערים :

נתניה ־

תל-אביב :

רחוב הרצל 19

שד. רוטשילד . 15

חיפה :
רחוב הבנקים .5

לאור פתיחה הקורס המלא תוענק הנחה של 20%על שכר
הלמוד לנרשמים בחודש זה.
המכון העברי להוראה

המכון הבריטי

ך ח׳ בן־יהודה ,2
ת.ד . 1259 .ירושלים

בתל־אביב, בנכר מגן־דוד, התחרו שני נערים
בזריקת סיגרי ת בוערות, הטילו אחת
מהן על סוכך של בית־מסחר, העלו אותו
באש, ניסו לבב ־ת את הדליקה בעזרת דלי־מים,
נמלטו בבהלה כאשר נשפכו כל המים
על ראשו של ש, סר שעבר במקום.

ד,בקים אה הדובביס
בחיפה מחו עובדי לשכת מס״הכנסה על
ד,סכ מים הגבוהים שנוכו ממשכורתם כמם-
הכנסה.

דרך אבר
בריו דה ז׳אנירו, ברזיל, הודיע חואן וזי־טר
י ו פרז במדעד, שפירסם ב ע תן, כי המוצא
הישר מתבקש להחזיר לו את אוזנו׳
שנקטעה בעת תיגרר, בבית־הקפה לה ליבה־מאד,
חיות והא זן חשובה לו כמזכרת.

מזל בביש
בציריך, שווייץ, החליטה המועצה עירו נית
שלא לבטח את מכונית־הכיבוי היחידה
בעיר, מאחר שכל המכוניות האחרות מפנות
לה דרך ואין סכנת התנגשות, שמעה כעביר
חצי־שעה שמכונית הכיבוי התנגשה ב מכונית
אחרת, התרסקה כליל.

הרוצה לנהל ־ ירחיק מקומו

והשכלת בירושלים

בפקוחו של

באש ובמים

נא להציא לי פרטים מלאים על הקירס
לקראת בחינות הבגרות. שמי כתבתי

בעכו גילו התושבים להפתעתם כי מנהל
הצרכניה המקומית גר בקריית־חיים ואילו
מנהל הצרכניה של קריית־חיים גר בעכו,

אש בלי עשן
בבצרה, עיראק, התנפל המון
אמין חוסיין, שטייל ברחוב בימי
דאן כשסיגריה בפי־ ,הכפיל את
שר הוברר לו שהסיגריה עשויה

מוסלמי על
צום הרמאמכותיו
כאמשוקולדה.

בצלע
אדם גבראה
בצפת הופיע אברהם אשכנזי אצל שכנו
הר, פא, קיבל׳ טיפ ל לשתי צלעותיו השבו רות,
הסביר, כאשר נתבקש לפרטיאת נסיבות:
התא, נד אשתי חיבקה אותי.״

על עכברים ונשים
בוולינגטון, ניו־זילנד, שיחרר גבר שנים
עשר עכברים בבית מסחר מלא אדם, חולל•
מהומה, הצטדק בא זני בעל העסק . :עשיתי
זאת מפני שאני אוהב לשמוע צעקות נשים.״

אין נסיון בבעל חב
בהיפר, קיבלה אשד, תביעת גירושין מבעלה,
שהאשים אותר, ביחסים עם גברים
אחרים, טענה לפני בית־הדין הרבני . :לא
הייתי יכולה לבגוד בו אפילו אם הייתי רוצה.
ה א חכם ויודע הכל.״

גלידה מובחרת
מיוצרת על טהרת המרים טבעיים
כל הקונה מנה גלידה יקבל תוספת בחנם תמונה של ספירטאי ישראלי מפורסם

האום 144 ?,תמונות •טל ספורטאים •טוניס

•קבר ת שור ה
אלבום נאה
אשר יכיל מבחר תמונות של ספורטאי ישראל בלוית הסברים

אהבת !קנים
במינסוטה, ארצ ת־הברית ביטל אלפרד
ווטסון, לוליין בקרקס המקומי, את אירוש־ו
עם גל ריה דייל, ד,מ פיעה בקרקס בתפקיד
של אשה־גבר, לאחר שהיא החליטה לגלה
את זקנה.

חקלאות ברמה לגבוהה
בתל־אביב, הרגיש אדם במים נוטפים• מ־תיקרת
דירתו, עלה על הגג לברר את סיבת
הטיפטוף, גילה שבעל הבית, העלה לשם
אדמה, זרע ירק ת, עמו להשקות אותם.

טע!ת סב ן
בשיקאגו, ארצ ת־הברית, הסתער אלפרד
שנייור בסכין של פר. על אשד, שעברה ברחוב,
נעצר על יד משמר שוטרים, שיחרר
כע ב ר שעד, קלה, לאחר שהוברר כי הוא
חשב את האשד, בטעות לאשתו.

בפעם ר.־ ,17 בן
במשק יזרעאל, עמק יזרעאל, נו ד הבן ה ראש
!,במשק, אחר 16 לידות רצופות של
בנות, זיבה את אביו, א־צ-ק ארבבוף, בתואר
»מר יזרעאל .!954״

ק 1ל נ 1ע __ סרטי האושר עולה בזו ל
אשד, כפר רצה,
הבד

״בני שוחרר ! בני שוחרר !״ צורחת
שמנה בגיל העמידה בסימטר, של
איט.קי במורד הוזז ו ב. היא צועקת,
עוברת על פני הסיסמה והנה לפניה
הנכסף — ״אנטוניו ! ״
הם נמצאים איש בזרועות רעותו. טיב
לחזור הביתה. אנטוניו רוצה לספר על ה חיים
בצבא, אך אמו אינה מניחה לו. במ הירות
מספרת היא לג את אשר קרה ב היעדרו:
הנערות לא הצליחו להינשא.
הילדים רעבים והסיר ריק. קשיב החייב
בלי גבר בבית. אנטוניו מנחם אותה. הוא
ידאג לכל.
זה סרטו של ת טו קסטלני שתי פרוטות
תקווה, שתטריטו נכתב על״ידי
צ׳זארה (גונבי״האופניים) זבאטינ. אופט ״
מיות, חדוות״חיים ואהבת״האדם מתבטאיב
בכל פעולה של אנטוניו (וינצינטו מוזולינו,
שחקן בלתי־ מקצועי, המופיע כאן בפעם
הראשונה, יחד עם מריה פורי) העובד כ שמש
בכנסיה, מדביק כרוזים קומונסטיי.:
נוהג במכונית ותורם דם, כדי ל,־,רווית סכים
מספיק לצבירת הנדוניה של אחותו ו׳ני שואיו
עם כרמלה — בת הכפר הפראית.
נקודת״השיא בסרט: כאשר אנטוניו קי־רע
בזעם את בגדי כרמלה מעליה, משליך
אותה בחזרה אל אביה׳ המתעקש שיא
לאשר את נישואיהם .״אני רוצה בך כפי
שבאת לעולם !״ צועק אנטוניו, המלביש את
כרמיה בכותנתו, ושניהם הולכים לקראת
גורלם המשותף, עשירים רק באהבה ובשתי
פרוסות של תקווה.

עים. הסרט רצוף הופעות י תזמורות״ג׳אז
וכוכבי״זמרה שונים ללא כל קשר הגייני
ביניהם. הוא דמוי קומדיה אודות צעיר
(פיליפ למר) האחראי לש דור־כשרונות
ברדיו, ויתום קטן בכפר נידח, שכל ד,עילם
שולח לו גיויות״דואר. את הצד הרומנטי
מספקת מורתו של הילד, קתרין אראר, ה מתאר,בת,
כמובן 1מאליו, בגיבור הצעיר ל״
לאחר שראתה אותו בתחילת הסרט.

בקצרה
השבוימזנדה — סרס״הרפתק־ת
נחמד לפי ספרו הידוע של אנתוני ו*פ.

אנשים

סיום לכל נאום
כשנשאל יזהר נם. יזהו״) סמילנכקי.
הסופר (חירבת חזעה) המכהן כחבר״כנסת
מטעם מפא״י, שאינו מדבר לעולם בויכי׳
חים, אם אינו חושב שהוא, מבזבז את זמנו
בכנסת, ענה פילוסופית :״רבות מחשבות
בלב אדם.״
בויכוח הגדול על מדיניות החוץ דיבר
חיים לנדאו, ראש מטה אצ״ל לשעב־וח״ב
חרות, על הצורך בסיבוב שני, שאל
באופן ריטורי :״למה אתם מחכים, רב•״
תי?״ זכה לתשובה מיידית, נ;חשת, בתא
העתונאים :״לסיום הנאום !״

לא, תודה

כל אשר לי לך

לצופה הרואה את
נתתי נדמה כי הוא ראה את הסרט פעם.
אולם הוא אינו זוכר בדיוק היכן ומתי
ראה אותו ׳.הוא אינו טועה בהרבה: סרט
זה שונה מאחיו — סרטי״הזמר האחרים
של מ.ג.מ — .רק בשם ובסרצופי השחקנים.
יש בו זוג״ד,רקדנים הקלאסי (מרג׳ וגואר
צ׳מפיון) הכובש לערב אחד את ברודוויי,
נוכח שתינוק עלול לבוא לעולם. יש ב אד׳.ותו
הנצחית של הבעל האמריקאי,
כפי שהוא משתקף תמיד בסוטים מסוג זר,
(״אמרתי לך שלא תאכלי את העגבניות
הכבושות ״,אומר הוא כשנודע לו, לצעיי,
שאשתו עומדת ללדת); האשד. האחרת (מוני־קר.
לואיס) ,מריבה בין הבעל ואשתו ונ ס ־
עט״גט. כל זה מתובל בכמה ריקודים ושירים
מן הסוג הרגיל.

axהדנוב טוב
אל האושר נלכה בא להוכיח את על יונותם
של הצרפתים גם בסרטים גרו ׳

סטיוארט גריינג׳ר בתפקיד הכפול של ד,מ׳ך
והזר הינו כדרכו מקסים, שחצן ומלא מרץ.
ג׳יימס מייסון הוא נבל אלגנטי, ודבורו,
קר נסיכה יפה וקרירה.
האלילההלבנה — סיוזן ד,יי,־ירד
בתפקיד רופאה בג׳ונגל של היבשת השחו רה•
כמגן ומושיע נמצא לצידה רוברט מ צאם.

כראהבהאחת — רומן־אהב;;
עדין בין חייל אמריקאי וצרפודה קטנה ורע בה.
קירק דאגלס, דני רובין.
השקט — כפר אירי על האדם תושביו ומנהגיו, בעיניו האוהבות של ה במאי
ג׳והן פורד. ג׳והן וזיין, מור ין או׳הרד,
בארי פיצג׳ראלד.

העולם חזה ממליץ על :
פרוטות
ש תי
האדם השקט
זכר אהבה אחת

תשבץ ש»ות
מאוזן . 1 :הנביא מאלקוש! . 5לשוני
של השח! . 10 מוצאו של אליהו! .12ל״
קולגוע בא השלישי 14 מו״ל ירושלמי ;
. 16 קיורינת היא כזאת 18״ ..לקו, צו
לצו 19 שחקן הבימה; .21 בלעז, הסגר!
.22 כשגלחמ־ם בו לובשים מסכה ! .23 מלת
גועל בינלאומית ! .24 מלה נרדפת לזעף !
.25 אויבם של עזרא ונחמיה ! .27 תואר ה אצולה
הגרמני ! .30 בן זוגו של הדר ! .31
שמו הראשון של אחרון מלכי בית דוד 33
הזוג שיסד את אגודת הפבייאנים ! .35 עו בד
בית מרחץ ! .36 שם חיבה לבן־ציון !
.38 בירה סקנדינבית ! .39 שם חבה אידי״
שאי ליעקב ! .40 מלת זרוז יהודית! .41 לא
ישיר ! 43 מוקיון׳ בוחן ! .44 יאחד המרגלים
! .46 רשיון ! .48 בעלת שבע החומות!
.49 אחד מבני תרח.
מאונך .2 :ח״ב ציוד כללי ! .3מלכד.
תנ״כית ! .4התבטאות ! .6קיצור של יו רם
! .7הנהר השובת בשבת ! .8בעלת חמש
אצבעות ! .9נביא שלושה הפשעים והאר־

תקווה

מנהיגו של לנדאו, מנחםכנין, הסביר
מדוע לקח אל לבו עלבון שהיה מכוון אל
אהד מאנשי תנועתו, גילה :״אני טרוריסט
סנטימנטלי״.
חבריו של בגין, אנשי פיקוד האצ״ל ב אירופה
נתכנטו בשבוע שעבר למסיבתם
השנתית המסורתית בביתה של דודים
(הייתי טרוריסטית) כץ׳ שהקדימה ושלחה
להם הזמנה מתחרזת: להוי ידוב לנל ה מקבל
/מכתב זה בעזרת קאל /בי כמה
מתושבי בירת ישראל /ששהו אי״פעס ב אור
בצל /במסין המעון• שגדולות חולל /
החליטו כי טוב ונאה להקהל...
איש אצ״ל לשעבר אחר, מרצה הר.בנ ד:
• רי זוז־חסין, הרחוב הפריסאי בו נמ צא
מרבז אצ״ל האירופאי.
•י משה רפפורט וחיים גלובינסקי, הנ1ומ״
דיס ליד קפטן הנבחרת הדרוס״אפריקאיר,.
סטיב ג׳ונסון ודני קיי, המחזיק ברמקול.

(למטמטיקד ).ערי ז׳כוטינסקי, לא נת גלה
למשתתפים בטכס חשוב לאנשי אצ״ ׳,
בחדר הגרדום בעכו (ראה במדינה) .ז׳בי״
טינסקי לא מצא מקום בחדר המלא קהל׳ עקב
אחר הטכס מן • החוץ.

תו\ו שדה לפר אורח
הכדורגלנים הישראליים ששבו ממסעם
האפריקאי (ראה ספורט) הביאו עמם זכרו;,
נעים: פגישה עם שחקן הקולנוע המתבדח
תמידית דני קיי, שנכח במשחק ישראל —
דרום־אפריקד( )2:1( ,ראה תמונה) ,שעשע
את הצופים בבדיחותיו. אחת מהן :״נכון,
אני משוגע. אבל אתם (הצופים) ש־למתם
בשביל הכרטיסים ! ״
כשהגג עזרייה רפפורט השבוע את
יום הולדתו ה״ ,30 היה לו על מה לשמוה :
יומיים לפני כן נפצע בראשו על״ידי אבן
שהומטרה עליו בהתפוצצות קולנועית בשעת
צילום הסרט ;בעה 24 אינה עונה בנוב.
יום לפני כן נצ ו. כאשר עב ד, בקרבת
מקום מכונית סיור צבאית, שמעה את הי ריות
(של הסרט) ,סברה כי יורים עליו״
השיבה אש.
כאדם בעל זכרון נתגלה ציר ישראל ב״
ראנגון׳ לשעבר ח״ב מפא״י דוד הכהן:
הוא -שלח תיק״בד בורמאי וקום למזכירת
ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, בה ה ה
חבר.
בשיחה עם דוד בן״גוריון התלוצץ חכי־׳
הכנסת של ו;פוע״.המזרחי מיכאל חזני :
״שני המבנים המפורסמים ביותר במדינה
הם הצריף שלך בשדה״בוקר וביתו של
אליעזר ליבנה׳ בבית־מזמיל !״ השיב בי
ג׳י אני לא אשם בזה ! ״
בביתו הרמת״גני הציע יצחק זיו־אב
מנהל התאחדות האברים שגדל במגדיאל,
לאורחים תות״שדד. מתוצרת עצמית. זיי׳
אב עובד בכל שבת בגננות, סבור כי הדבר
דרוש כמשקל נגדי למתיחות העצב ם של
הפקידו משך השבוע.
חברו למם׳.גר, שלים זיסמן, עורר
שביקי אף אשתו : בפי תלונה
במסיבת״קוקטייל לא אכל שם דבר (שלא
כמו שאר האורחים ),מה שהכריח אותה
להכין ארוחת״ערב.
אשר, אחרת לא עוררה כל תלונה. היתד,
זאת מיימי אייזנהואר, שקנתה שלוש
צלחות עשויות נחושת מתוצרת עכו׳ בע לות
ציורים רקועים• ,מבוצעים לפי ציור
ציירים ישראליים. מקום הרכישה: החנית
הישראלית בארצות״הברית.
לא בנחושת, כי אם באבן התעדן, פרי־פסור
(למשפטים) שלמה נינוסר, לשעבר
ציר ישראל ברומא. אחר שפורסמה הצעתו
של האקונומיסט ה׳ונדוד למתוח תיל מ חושמל
לאורך גבול ישראל, לשם מניעת הכי
תננות, הזר והציע את הצעתו ה שנה: ה קמת
חומת אבן לאורך הגבול.

מכל ה ען ל ם
ארצ חז־ ה ב רי ת
שעשוע יקר

רעיי ן ישר. הביע במכתב.׳ רפי כהן
מת־״אביב, הכותב :
״נוכחתי כי תמיד מבקש אחד ה צדדים
להתכתב עם צד שני על נוש אים
שו.ים, וכמובן שהצד השני
צריך להיות בן המין השני ש ש יי
ידיעה או מושג באותם נושאים
מסויימים ...הצעתי היא ...מדוע לא
ננסה לעשות צעד י>תר מתקדם ויו תר
אנושי ...בני״נוער. רבים רכשו
השכלה ויד עות במוסד! ת״לימוד
גבוהים׳ אולם אל לנו לשכוח אותם
ובים שלא היו להם האמצעים לל מוד
...ננסה להתכתב דווקא עם בני״
חסרה להם בנושא־ם שונים ...זה
על,ל לקשור יחסי״ידידות והבנה
ב ן אלה המרג שים את עצמם נחו תים
מבחינת השכלה, וכי אלה ה מרגישים
את עצמם עליונים רק מ שום
שהיו להוריהם האמצעים לתת
להם ללמוד...״
אין דבר ש שמח אותי יותר מ תגובה
חיוב ת על הצעה כזאת.

זה קורה גם כמשפחות
הגונות

ארבעה חברי ם ע ליזי ם 865/236האו
מ רי ם על עצמםשהםממשפ חו ת ה גונו
ת, מו כני ם ל הו כי חזאתבמכת בי ם לא
ר בע נ ע רו ת בגיל . 15 17לנושאים לה
תכת בו ת הם מ צי עי ם: מום יר,ה ; ס פ רו
תוסר טי ם.

הביטי גא מן הירח

״מי אמר שאין הקונגרס האמריקאי עושה
ולא כלום?״ שאל השבוע, בלעג מר, מנהיג
ד •מוקראטי ״רחוק מזה ! אנחנו דנו ב שאלה
הגורלית מי זייף תמונה של טוראי
אמריקאי ! ״
היה זה ס בום השבוע. בשתי יבשות
התמוטטו העמדות האמריקאיות. בהודו״סץ, תבוסות ארצות״הברית
נח.ד,
בג׳נבה,
נוראות. א מס האזרח האמריקאי ומנהיגיו
לא היו פנויים לקטנות מעץ אלה. ו,ס
הסתלקו במתיחות מרותקת א• אחד מאול מות
בנין הקונגרס, בו התנהלה החקירה
בענין מק־קארתי נ. צבא־ארצות־הברית.
מי זייף• .מליונים ישבו בע בייש פקוחות
מול מכשירי הטלביזיה, ראו ושמעו את
ה יברח על תט נתר׳ של הטוראי שיין (העולם
הזה ,)854 ממנה נחתכה דמותו של סגן־
א.וף כדי לעורר את הרו ש. כאמו שר ד,צבא
הלך לפייס את״ הטורא. אחרי שסוע
ש. ויכוח נרגש על נושא זה׳ נתעורר
נושא חדש — מי זייף מכתב של ראשי
הבולשת שהוגש אף הוא על״ידי מד־ק<.דתי.
היה
זד, שעשוע מענין. האס מק״קארתי
השמיץ את צבא ארצות״הברית והו ס את
המשמעת שלו׳ כדי לסחוט תואר-קצונד.
לדידו היהודי הצעיר? או שמא דיב!
הצבא את הטוראי היהודי כדי לסחוט מסר־קארתי
את הפסקת חקירותיו נגד הצבא 7
שאלד, חשובה, מענינת ומשעשעת — לולא
היתד, צפויה הסכנה כי באותם ה מים ממש
תאבד ארצות״־ברית את *מנהיגות המערב.

37/ 81:5ן(י!א, נערהבעלת חו ש-
הו מו ר (זאת נו כ ח תי ממכתבה ) ש ״ הולך
לה״ בכלמ קו ם. חו ץ מי ח סי ה עם ה מו רים.
ש מ שו םמה אינ ה י כו ל ה לה סתרר
אתם. הי אתל מי דתהש בי עי ת בבי ת־ ספר
תי כון. ב ת־כפר, או הבת טיו לי ם. היו ת וב־טיו
לההק רו ב הי אמתכ ונ נתל טו ס לירח
ו הי א ס בו ר ה כי תשתעמםל בר. הי ת ה
רוצ הלםו 0כ ש בי דהנמצאמכתבמ עניין
של אי ש ״*,עיר בעל הערכהעצ מי ת ג בו ה ה.

השוואה קטנה. אנשים שהתעמקו
יותר בתבוסה העוומית שהחלה עס נפילת
דיאן־ביאן־פו, החלו משווים את הנשיא
הנוכחי ש ארצות״הברית עם קודמו.
כרומן גורש מפני שפיים, לדעת אויביי.
את הקיימוניסטים. שר״החוץ שלו, דין אצ׳י-
ם ן, הושמץ מפני שהפקיר את סין וגרם
למלחמת״קוריאה.

ש ח צן ח בו בוצ עי ר 865/238 או מ ר על
ע צ מו ש הו א חי ב מנז ר כ דו רי, הנו, על
כן. בע ל ת כונו ת כ דו רי ס טיו ת מו ב ה קו ת :
חו בב־רקדן.

ה ב טיו לי םהרפת קו ת,
ס פו ר ט. מו סי ק ה. בעל רג שו ת ל או מיי ם ו־חו
מ ר־נ ע רו ת ג דו ל. ל כן ב ר צונו להתכתב
עש נע ר ה בני ל 15,5— 16נאתה,־׳פעה.
בע ל ת. מהש הו אמכנה אי די א לי ם חלו ציים.
על נו ש אי ם כ מו החקל או תהמת קד
מ ת. הטכם ־ א פי להאמ רי ק אי ו ה אי ט ל קי.
וה אי-בה ה חו פ שי ת• (מתמ״יג יפה עם אי די א
לי ם חלו ציי םוחקל או ת. ל א בך ) 1

ההשוואה :
9מרומן שלח את חייליו לק. ריאה ת ר
24 שעות אחרי פלישת הקומוניסטים. איי״
זנהואר לא העז לשלוח אף חייל אמריקאי
אחד להודו-סין.

עבט־ אעיד במגזר

אה־לח־מאפו

גם אםלא הי ה 865/289מ ציין ש הו א
י ד! ש ל מי. היי תי י כו ל ה לנ חשזאת בע
צ מי. מ רו ע? שפוטנה בעצ.מכן :״י לי ד
והאהבה חו פ שי ת ( .מ ת מזג יפה עם אי די־ה
ארץות. שבק בע של עי ר־ ה קו ד ש בן
18ה רו כשאתסג נו נוב כי תו ת הג בו הו ת
של ד -ימנ סי ה ב עי רו, ישמחלר או תבת
מונ ההמ צו רפתלמכתב כי עו דלאפם
היו פי מ ־ שראל. ו כי מ א צי ל הו א מז ה רו
על נער״־; בת 16— 17י ליד ת־ הארץ. תל מי
ד ה נם הי א. אשרכתב לין ליו פי י ש
ל מ צו א בה מןהפק חו ת. נו שאיההתכת בו
תשו. י ם .״

להפגת מתיחות -מכתב
חייל צ עי ר 865/240 הי ה רו צהלה פיג
את ה מ תי חו ת הנ פ שי תבה הו אנמצא
כע ת, ב ק רי אתמכתבשל נע רהבת 17
ותל־ א בי בי ת. ה מ תי חו ת ת פוג כנ ראהל גמרי
א ם תנד־ףלמכתב גם ת מונ ה...

משגע, אומרות הבגות
הו א ) <860/241צ בר בן 19 בוג ר בי ת
ספ ר תי כו ני. בע ל הו פעהנאה ה ב נו ת
מוצ או ת או תי משנע חו בבספ רו ת
מו סי קהו תי א ט רון. הו א נו הג ל ע תי ם ל בקר
ב הבר הסא לו ני ת, דבר שאי נו מפריז*
בע רו ל ר קו ד רי קודי־ עםולצאתל צייד.
מכתבות מונ המנערדבעלת גיל מ ת אי ם
יתקב לו ב עין יפה.

א. א .שכתב אל : 860/212 מכ תבך
אל ה היה׳ בג־ אה, מעניין מאד.
היא מבקשת שתאזור מספיק אומץ
ותזהה את עצמך.

יהיה מספיק לכולן

א ני חו ששתשבסופושל

א ם תג לי לו
דבר תב רי הי א ת חברך
במרץ רב כל כדכמהאת חו ששתש*
תשא רי רווק ה. אל ת ד אגי. י היו מ ס פי ק
גרביים ל תי קון ל כו לן, וגם אהבה —
א פי לו אם לאתר אי בכלב חו ר הנקרה
על דר כך מו עמדל ני שו אין.

מה הוא עהעה שם ז

בלהה א גי לי תשחברךהס טו דנט
הו א א נו כ י׳ ואדם בל תי־נעי ם הרי בע
צמךכתבתש אי נ ך או הבתאו תו יו ת ר.
אם כן מדוע את מ מ שי כהלאכ סן א ו תו
ב בי ת־ הו ריך. להא כי לולהש קו תאו תו בכל
פעםש הו א בא תל־אביבדז. הו א א פי לו
אי נו מו ד ה לד. סג רי אתה פונ ד ק.

ההכחשה הארוכים שהמטיר המשרד על עתו״
נ־ם אלד, נדפסו רק בחלקם, מקוצצים ומוב לעים.
שום עתון אינו אוהב להודות כי נפל
בפח.
בינתיים הפך צו-הכרובית למשל לאומי.
כשרצ־ .אחד העיתונים לתאר באופן חי את
אריכות נאומיו של מולוטוב, הכתיר את המאמר
בכותרת :״פקיד סובייטי מאריך בדיבורו
אפילו יותר מהמשרד לפיקוח על המחירים

מקס הול לא נכנע. הוא ממשיך במלחמתו
הנואשת, שולח עשרות מכתבים למערכת
מדי יום ביומו, מסביר בעל״פד, ובכתב את
ה*וול הנורא שמשרדו נפל ליו לקורבן. אולם
כל הסיכויים הם שהצו להורות מחירי־ ה כרוב
ת יהזיק מעמד כנגד ההתקפות הזדו ניות,
יאריך ימים אולי יותר מאביו הבלתי־חיקי.

רי ת״ ר.מועצ 1ת
מהר ככל האפשר
לפני חודשים מספר חזרו אחרוני שבויי
המלחמה הגרמניים מסיביר. הם השאירו מאחוריהם
את צריפי״העץ הדלים ששימשו להם
בצריפי מג ריס משך תשע שנים וי. תר. א־לם
צריפים אל:־ ,לא נשארו ריקים לתקופה ממושכת.
הח דש א.בלם ו על־ידי משפחות פ.־
עלים מביילור סיד ,.הרפובליקה הסו בייטית
הגובלת בפולין.
היו אלד, פועלים שהתגייסו לעבודות יד,פי־

ס כורו שד ככיל
אחר שכל המרגלים, אנשי המיסת רין
וד,שליחויות המיוחדות של מלחמת העולם
השנייה סיפרו את סיפ ריחם הגיע תורם של
ד,כפילים השונים לספר את שלהם. אחד ה״
מעניינים בהם ה א קליפס! ן ג׳יימם שסיפר
השב ע על תפקיד מיוחד אותו מילא לפני
עשר שנים.
באביב 1944 נקרא קליפטון ג׳יימס, איש
יחידת ההסרטה הצבאית׳ לחדרו של אלוף
משנת של חיל דמודיעין, זכה לתודעה מפתיעה:
מ״יוון שדמה דמי! ן מפתיע — מאפו
החד, שפמו ד,ד׳,י 1,ועד להיל׳כו — לגנרל
ברנרד לו מונטג־מרי, סגן מפקד הפלישה לאיר
פת, ד ,טל עליו לשמש ככפילו.
מטרת תפקידו של ג׳יימם היתה ברורה :
ל־,וליו את האויב שולל. ואכן דצליח בכך.
תפקידו המעשי נמשך רק 24 שעות, התבטא
בהתחפשות מדוייקת לתוך מדי (ואותות הצטיינות)
של הגנרל מונטגומרי, שלאחריה באד,
טיסה לגיברלטר. שם נתקבל ג׳יימם־מונט־גומרי
על־ידי משמר בבוד׳ סייר במתקנים,
שוחח עם חיילים וקצינים והופיע בציבור
מספר פעמים רב ככל האפשר.
בעבור ימים מספר כבר דן הפיקוד הגרמ ני
העליון באפשרות שמונטגומרי יפלוש׳ לאירופה
דרך הים התיכון, מתארגן לשם כך
ה-יברלטר יש להניח כי מ!דיעיו לא מסרו
לו כי אותו זמן כבר חזר מונטגומרי ללמ ד
י, פלש במקום לאירופה, לאולפן הסרטה
צבאי.

הדאש ווז*ור
מנועי המטוס הגדול שאגו בכל כח. מ י-
מטה פיזזו גליו הבחולים־ירקרקיס של ד-,ם
התיכון. ונוסעים ישבו שניים שניים׳ ני מ״
נמו או עיינו בשב! עונים מצוייריב. על אתי
המושבים הדו״כורסתיים ישב גבר, אשיר
בשערו עלו אניצ ־הכסף הראשונים. לצידו
היתר, מונחת בת־זוג מיוחדת במינה: ערימה לה פינתה הדיילת ספרי ת ים. של מקום מיוחד. היא ידעה שפ;!ול קלצקי תינו
אדט עסוק מאד׳ רוצה לנצ. את שעות
הטיסה כדי לבחור ביצירות עליהן ינצח
התזמורת הפילהרמונית
בקונצרטים של
הישראלית ובהקלטות שלה, שתבוצענה על־ידי
דברת התקליטים מריקאית קולומביה.

לפי כל הסימנים, ייכנס טרומאן להיסטוריה
כאיש החזק יותר.

הכרובית ה* דודה

רק אחד ממליוני הצופים שישבו ליד ה מקלטים
לא פרץ בצחוק הנאה. אדרבה׳ מקט
הול, ראש האגף ליחסי ציבור במשרד הפיקוח
על המחירים, מוסד שהוקם על ידי
ממשלת ארצות״הברית במלחמת״העולס, טפח
באגרופו על השולחן מרוב זעם. כי לפי
מיטב ידיעתו, לא כלל הצי להורדת מחירי
הכרובית 26911 מלים. הוא לא היה קיים י כלל.
מכתבים למערכת. לא ידוע מי המ ציא
את הצו המוזר הזה ומי קבע את אור ני
המגוחך. מה שידוע הוא רק כי מזה עשר
שנים לפחות מתבדחת כל אמריקה על חש ביו
המשרד ביש״המזל, שכתב מגילות ארו כות
כל כך לפתרון בעיית פשוטה כל כך.
כל ע ד היתה זאת בדיחה, לא דייה הדבר
גרוע ביותר. אולם עד מהרה החלי עתר־נים
שונים לתקוף את הצו המוזר במאמר־מערכת
חריפים, הוקיעו אותו כסמל לאי־יעילותם
של נ שודי הממשלה בכלל ושל
המשרד לפ קוח על המחירים בפרט. מכתבי

ב רי טני ה

מןס 1ק ה

9אצ׳יסון אמר שקור אה אינה חשובת
להגנת המע-ב׳ גרם ע ־ידי כך, לדעת א י־ביו׳
למלחמה בחצי״האי. דאלס אמר, הש-
2ע, כי ה ד! ־סין אינה חשובה להגנת המערב,
גרם על״ידי כך לאבדנה.

באחד במאי הציגה חברת הטלביזיה הגדו לה
נ. ב .סי. כמדי שבוע את התוכנית כפ 11״
7או מאומה׳ אחת מתוכניות החידוג ם ה מרובות
המזכות את פותרי השאלות בפרס
כספי ניגר. הקריין ועם :״ועכשיו — השאלה
הגדול נאום גטיסבורג הנודע של
לינקולן כלל 266 מלים, הצהרת העצמאית *
כללה 300 מלים. כמה מלים כולל הצו להורדת
מחירי רכרוכית שהוצא על־ידי מש רד
הפיקוח על המחירים? לאחר מספר ני־ח
שים, הודיע, לצהלת הקהל שמילא את
האולם, את המספר המדוייק 26911 :מלים.

כל האפשר, לשדות תעופה, ראויים לשימוש
של מטוסי סילון. כי הדרך הקצרה ביותר
לי״ ב היבשת האמריקאית היא, כרוע, הישר
מעיר לציר הצפוני.

מנצח פאול קלצקי
אין תזמורת גרוטה
תוח של הצפון הרוסי אחר שהובטחו להם
הענקות כספיות, משכורות גבוי;ות ובתי־דיור
נפרוים לכל משפחה. כשהגיעו למקום
גילו בי ד,מ וון גרוע והמשכורת פחותה ב הרבה
משהובטחה. הביילורוסים לא הופיעו
לעבודה, ביקשו תחבורה לשוב לבתיהם בקצה
השני של ברית״המועצות.
שלטונות האזור הארקטי ידעו את אשר
עליהם לעשות: הם העמידו את הפועלים
למשפט באשמת חבלה׳ דנו אותם לעשר
שנות עבודת פרך במקום ויישבום בצריפי
העץ שאכלסו, קודם לכן -,את השבויים הגר מנים.
הדרך
הקצרה כיותר. תאור אמריקאי
זר. על היעשה מהעבר הרוסי של הקו טב
הצפוני ייתכן ואינו הולם את המציאות.
לבטח הולמת את המציאות :׳ העובדה כי הרוסים
מפתחים את צפון סביר בחיפושיהם
אחרי מעיינות נפט, מכרות פחם ואוצרות
אורניום. מהנדסים סובייטים כבר הודיעו כי
שדות הנפט שגילו עשירים כבר מאלה שב-
קוקז, גייסו 180 אלף פועלים לכריית פחם,
•מספר בלתי ידוע לכריית האורניום.
אולם מבצע הפיתוח ־,חשוב ביותר בצפון
׳סיביר נעשה בידי מהנדסי הצבא האדום.
אלה הורו לפלסיהם לסלול מאות קילומטרים
של מסילות ברזל המסתיימות ליד מסלולי
המראה. מסלולים אלה חייבים להפיך, מהר כ
קלצקי,
יה די שנולד לפני 54 שנים בפו..ן
והפך לאחד מגדולי המנצחים בעולם.
הח יט לתנות מאמנותו גם את ת שבי
ישראל. רצון זה הוא שעורר אותו לקחת
חופשה מעבודתו כמנהלה המוסיקאי ימי־נצחה
של התזמורת הסימפונית של ל־ברפול•
להמריא במטוס מזרחה.
רצץ הקהל. קלצקי מ:לד, את שעותיו
המעטות הפנו ות •ממוסיקה בקריאה׳ ציור
ובעיסוק מיוחד במינו — הסתכלות ד,ערצ״
תית בקמרי רכבת. בשעות האחרות הוא
נתון למוסיקה, ממ א תפקיד של מנצח
מצ יח ביותר. את ביצוע תפקידו זה לא
רואה קלצק* בניצוח קונצרט אתר קונצרט
בלבו. חשוב לו דרבה יותר: קידום תרבות
המוסיקה על״ידי בחירה נכונה של
יצירות׳ בעיקר אלה של יוצרים חדש ם.
קלצקי יודע, כפי שמנצחים אחרים רבים
למדו לדעת, כי עליו ;היכנע מדי פ$ם ל רצון
הקהל, המקיים את התזמורת בסופר,
ש 1קופה. הוא מצא את שביל הזהב ב גוונו
תכניות של יצירות ישנות ומקובלות
ביצירות חדשות.
בנקודה אחרת לא ויתר קלצקי לקהל, אינו
מסכים עמו להערצת המנצח ד,ע וזרת, ה שוכחת
כי מנצח בלי תזמורת דומה ;ראש
בלי גוף. קלצקי חוזר ומרגיש חשיבותה
ש יי התדמורת, שחלקה נגרע מדי הופ ע
מנצח בינלאומי׳ כשנדמה כי רק שימו של
המיצח הוא הממלא את אולם הקונצרטים,
לא טיבה של התזמורת. מצטט ק צקי את
רב-ד,מנצחים ארתורו טוסקניני :״אין תז מורת
גרועה. יש רק מנצח גרוע.״

העולם הזה 865

S X z rd r a iss B isiz szm B ia m i

חובתו היווה לה 1היר את הדו״ל מסני הדדר ההרוסה.
אורם הוא היה מדא מרירות: החיילים לא חשבו על סבל m uהמדוכא.
הם דאו לבלות בנעימים עם נערתו המ!דעבת בשכר שוקולד ובשר. לכן
הגשם שיוו־ ברק לנעליו. קבוצת־שיער שחור צנחה על
מצחו כאשד הסיר את קובע־הפלדה. באפלה לא יכולתי
לראות את פניו, וכאשר שב וחבש את הקובע׳ ראיתי רק
את עיניו ונוצצות.
באחד מקירות־הבתים במורד־הרחוב הופיע ריבוע של
אור. מישהו חבט בדלת ושאל., :לכבות את האור?״
כדור רובה חלף בשריקה. אשה זעקה. ריבוע־האור נעלם.
לרגע קל היפנה את ראשו לעבר קול היריה. אחר ניגש

אלי.
״יש לך רובת?״

״הוא טעון?׳׳

״תן לי את הכדורים שלך.״
הוא טען את הרובה שלי. הבריח נצנץ קלות לאור הנורה
הכחולה אשר מעל לדלת. הוא החזיר לי את הנשק. תליתי
אותו על כתפי כשהקנה כלפי מטה.
״אתה עומד כאן באפם־,מעשה ; בוא אתי,״ אמר האיש.
הלכנו לעבר הגשר. בקצה הרחוב הצר חלפו מפעם
לפעם מכוניות-משא. לעתים היה נשמע גם טרטורו של
אופנוע.
בלכתנו הפעיל האיש את פנסו והאיר את אחת הסימטאות
האפנות• .
״עלינו להזהר כאן,״ אמר.

״היית חייל?״

״התוכל להשתמש ברובה?״

״מוטב שתקח ליתר בטחון גם את זה.״
הוא הושיט לי דימון־יד גרמני בעל ידית של עץ. תחבתי
אותו לתוך חגורתי. מכוניות־המשא שטפו בזרם בלתי פוסק
על פני הדרך המקשרת את הגשר עם הכביש הראשי.
הבד שכיסה את מטענן התנפנף מצד אל צד! וקצות־הסיגריות
של הנהגים האירו באפלה.
פתחתי ואמרתי :״קרוב לודאי שהטאנקים כבר הגיעו
אל המפרץ.״
״הבט וראה. כאן, לפני מעקה הגשר, פונה הדרך בתפנית
חדה. הבוקר עברו כאן הטאנקים והרסו את המרצפת. הם
חפרו שוחה עמוקה. רץ רכוב על אופנוע נהרג כאן רק
לפני שעתיים. אנו זקוקים למישהו שיעמוד כאן ויטה את
המכוניות מן השוחה והלאה״.
הוא מכר לי את הפנס.
״שים עין גם על הבור אשר בין הבית הגבוה לבי־בית־החרושת
לבירה. אנו משערים שגרמנים מסתתרים עדיין
בבתים ובמחסנים שלאורך הרציף. אם תראה משהו חשיד,
פתח באש.״
הוא הלך משם והלאה. נשארתי לעמוד שם ובכל פעם
שהייתי רואה כלי־רכב יורד במדרון, הייתי מפעיל את הפנס
וצועק :״פנו ימינה ! הדרך דרוסה למחצה ! פנו ימינה !
פנו ימינה !״
השיירות באו בזו אחר זו. האופנים החריקו על פני
הגשר. רגלי קפאו וקולי נצרד.

מתוך בית קטן בן קומה אחת מופיעות שתי נשים.
כתפיהן מכוסות בסודרים שחוריב.
הזקנה שביניהן אומרת :״שני רוכבי־אופניע נהרגו
במקום הזה.״
״אני יודע זאת.״
״התעמוד כאן דמן רב?״
״איני יודע.״
״מדוע אין הם נעצרים כלל?״ שואלת האשה הצעירה,
״איש מהם אינו נעצר. אחדים מן התושבים כבר קיבלי
שוקולדה, גבינה ובשר. הלואי והיה מישהו נעצר. שמעתי
שהחיילים האלה מוכנים לתת כל אשר להם...״
״הדרך הרוסה למחצה — פנו ימינה !״
אני חוזר על המלים עשר, חמש עשרה פעמים. הנשים

מתבוננות בי בדממה.
.״הגרמנים עדיין מסתתרים כאן,״ אומרת הזקנה ,״שניים
מהם נראו מאחורי מחסני ׳ הבירה. אולם איש לא העיז להוציא
אותם משת. מלבד זאת, מספרים שבביתו של ואן־בום,
בסימטה הסמוכה׳ מסתתרים גרמנים אחדים.״
״אני חושבת שהם באו להיפרד,״ אומדת הצעירה׳ ״בתו
של ואן־בום התהלכה עם הגרמנים במשך כל תקופת־המלחמה,״

הם לא באו להיפרד. אני חושבת שהם באו להשיג
להם בגדים אזרחיים.״
״למי זה איכפת, לכל הרוחות?״ אני אומר׳ ״למי זה
איכפת אם ישארו עוד שני גרמנים בחיים?״
״ימינה ! ימינה ! הדרך הרוסה למחצה ! אם אראה
גרמני, אהרגנו ככלב.״
אי־שם נשמעות יריות בודדות, מלוות צרור קצר של

מקלע•
הלואי שהם יעצרו,״ אומרת הצעירה ,״הם יוכלו להר.
לנו כמה דברים.״
״בואי, ניכנס פנימה,״ אומרת האם ,״עדיין יורים כאן.״
״אלו הן יריות־שמחד״״ אומר אני.
אולם גם אני מודאג. אור־הפנס שבידי אינו מגיע אל
הפינות האפלות לאורך־הדדך, בין מעקה הגשר ובית ר,חרושת
לבירה.
״אני הולכת לישון! לילה טוב,״ אומרת הזקנה ,״השעה
לאחר חצות. מחר יהיה שמח.״
״ליל מנוחה.״
״אגי אשאר כאן עוד קצת,״ אומרת הבת ,״אולי תיעצרנה
מכוניות־המשא. אין הן יכולות להמשיך כך כל היום וכל
הלילה.״
הן דולכות משס והלאה. אני שמח.
״ימינה ! הדרך הרוסה !״
אני משתוקק לסיגריה אנגלית ריחנית. עד כה נתנו לי
החיילים רק סיגריות גרמניות.
״זה שלל,״ אמרו ״אנו נעים במהירות גדולה מדי. האספקה
שלנו אינה יכולה להשיג אותנו.״
שיירה חדשה עוברת. אני הולך בכיוון לכביש הראשי.
אין זה עסקי אם בינתיים יפול אחד מ מכבי האופנוע לתוך
השוחה וישבור את מפרקתו.
אני מנסה לעודד את עצמי. אני חושב שאילו דסתתרי
גרמנים בסביבה׳ היו יורים בי כבר מזמן. אבל אני צמא,
ואני מתחיל לחשוב על כום־בירה. במרחק מה משם, מעבר
לעיקול, נמצאת-מסבאה ישנה. כאשר אני קרב אליה׳אני
שומע את קול הפטיפון שלה.
אני פותח את הדלת, ורואה פרצופים חיוורים בתוך ענן
עבה של עשן סיגריות. חיילים רבים מצטופפים בפתח. רם
לבושים מעילי־עור חסרי־שרוולים. אחד מהם לבוש מעיל
מכוסה כתמים חומים וירוקים׳ ועל צוארו כרוכה רשת־הסוואה.
אני שוכח את הבירה ומבקש את החיילים לבוא
אתי אל מאחורי בית־החרושת לבירה ולחסל את הצלפים
הגרמניים.
״יקח השד את הגרמנים,״ אומר אחד החיילים .׳מבטאו
בריטי טיפוסי.
״הראית את בני׳הפקועה האלה במו עיניך?״ שואל חייל
שני, אשר את לאומיותו איני יכול לזהות.
אחד החיילים אומר לי בשקט :״יש לך כאן רובה׳ לא
כן » יירה בכל הגרמנים אשר תמצא. אין זה מתפקידנו.
אנו בחיל־ד,אספקה.״
אני עוזב את המקום מאוכזב ומלא בושה.
המוסיקה מלווה אותי בלכתי אל הגשר. בעיקול דדרך
עומד מישהו ומטפל באופנוע. אני רואה דמות כפופה חבושה
קובע־פלדה. אנגלי.
״מה קרה?״
הוא מתבונן בי בחשד. אחר חולף חיוך על פניו
המאובקים.
״איש מחתרת? קח סיגריה.״
״נפצעת?״ אני שואל בדאגה.
״לא. הכל בסדר.״

״אתה האנגלי השלישי שנתקל בשוחה זאת.״
״איני אנגלי, אני סקוטי״.
הסיגריות שלנו מנצנצות באפלה. הוא ניגש אל האופנוע
שלו ומתכונן לצאת עדרך. אני מזהיר אותו מפני הגרמנים.
״היכן הם?״
״מאחורי בית״החרושת״.
״אין דבר. הם לא יעצרו את גנראל דמפסי.״
האשד, הצעירה שומעת את שאגת המנוע. היא שבה
ויוצאת החוצה.
״הוא נתן לך משהו?״
״כן, פיגר׳ ה.״
״מד, היא אומרת?״ אומר הסקוטי.
״היא אומרת, כי לדברי אמה מסתתרים גרמנים מאחורי
בית־החרושת.״
״קחי סיגריה,״ אומר החייל אל הנערה.
הוא שב ו-משתיק את המנוע.
״מוטב שתבוא אתי לשם,״ אני אומר לו ,״אני חושב
שיש שב צלפים. ד,ם עלולים לפתוח באש על המכוניות.״
״שאל את הנערה אם היא מוכנה לעלות אל המושב
האחורי ולנסוע אתי. זה ששה חדשים שלא ראיתי אשה.
לאן אוכל לקחת אותה?״
״נשוב מיד,״ אני אומר לו ,״תחילה ניגש לבית־החרושת
ונראה את המצב.״
״יקח השד את הצלפים,״ אומר האיש בחיוך ,״הגרמנים
בורחים כמו ארנבות. לאן אוכל לקחת אותה?״
״היש לו משהו לתת לי?״ מיבבת האשה הצעירה ,״היש
לו שוקולדה?״
״שוקולדה? יש לי הרבה שוקולדה ! אמור לה לעלות
על האופנוע. אתן לה הכל׳ אבל לא כאן. הקצינים עלוליב
לראות זאת. היש בסביבה מקום שקט?״
״בואי״ ,אני אומר לנערה ,״התרמילים שלו מלאים
דברים טובים. לכי אתו כברת־דרך. אסור שהקצינים יראי
אותו נותן רכוש צבאי לאזרחים.״
״לעלות על המושב?״ שואלת היא בהיסוס.
״כן, הוא לא יאכל אותך. הוא אחד המשחררים. הוא יתן
לך כל מיני דברים טובים.״
היא עולי, על האופנוע ויושבת מאחורי החייל.
״סע חמישים מטרים במעלה,־הדרך׳ אחר כך פנה שמאלה.
יש שם גן קטן עם ספסלים.״
״אוקיי,״ אומר החייל ומפעיל את המנוע.
והיכן החלק שלי?״ אני צועק ,״האין לך קומץ־סיגרייות
גב בשבילי?״
הוא תוחב את ידו אל מתחת למעילו, מושיט לי קופסת־סיגריות
אנגליות ודוהר משם והלאה.
דנערה אוחזת בכתפיו. אין לה גרביים. אני רואה לרגע
קל את לובן־רגליה. אולם הן נעלמות מיד משמאל לדרך.
קרוב לודאי שהאופנוע כבר הגיע אל הדרך המוליכה
אל הרציף. אני׳ שומע עדיין את קול המנוע שלו. למקום
מגיעה שיירת מכוניות חדשה. הן שהמעות להזהרתי ופונית
ימינ־.
ריח־הבנזין מעורר בי בחילה. שאגת־ד,מנועים נשמעתי
באזני כזעקתיאשה. אני עייף מאד.
אנשים רציס הלוך ושוב. מישהו מספר שאנגלי נפל
לתוך המים. מישהו אחר מצעק בקולי קולות. אני רץ לתוך
אחת הסימטאות, כחיה נרדפת. לבסוף אני נעצר ליד בית
קטן, מוקף גן. אני משתוקק לסיגריה. קופסת־הפח שנתן
לי שורפת את כפות־ידי נדמה לי שקצה׳ד,קופסה •נע׳>
באצבעי.
אני מדליק סיגריה ועצבי נרגעים אבל בו בדמן תוקכת
אותי בחילה ואני מקיא.
״חמישים מטרים במעלה,־הדרו״ אני חושב ,״חמישים
מטרים ואחר כך שמאלה — ישר לתוך המים ! העיקר
שקביתי את הסיגריות האנגליות. הגרמניות הינן מתוקות
מדי.״
אבי היה אומר לעתים קרובות.
״אתה אפס גדול.״
ובאפס גדול אין כמובן מקום למצפון.

.3המשימה תבוצע בשלבים דלהלן :

איתור וזיהוי היחידה ממול.

(ב) כיתור לב היחידה באמצעות מיכתוב.
(ג) הסחה
במדור.

והטעיה באמצעות מיכתוב ליחידות שכנות

תמרון לילי על־ידי קנית כרטיסי קולנוע (לעיון
וטיפול קצין העיר).

(ה ).התקדמות בשדרת טיול מכונסת.
(ו) אספקה: ארטיק( .לתשומת לב: אפסנאות, שק״ם).

יצירת מגע הדוק ותנשוקת.

(ח) דיווח לאמא, תוך בקשת גיבוי וסיוע היקפי.

.4נא טיפולך.

( <-ק854/ל 1757 סרן לכארי מרדכי
טו פ ס :

א ה״ ב

/נ 543

1954 /

;וווווו•וMllוווו•ttו•וווווווווווmmוו•ו•ווווו•ו•ווווווווו•וווווmווווווווו•ווווווו^
|עררך יקר׳
בא הרגע בחיי כל בחורה וכי׳ וכי׳ .גם בחיי שלי בא
1הרגע. לבן פניתי לחברתי במערכת׳ רותי< ונתתי לה מכתב
!לפירסום במדורה. כתבתי לה, בערך, שא:י בחורה בת 19
!ורוצה להתכתב עם מישהו מעניין. הנה מה שעשתה ממכתבי :

]יחי החופש
ב חו רהש הי אעכ שיו בת ) 1X1375= 137 + 12 ( 19אוסרתש הי א
רו צהלהמ שי ך לה רגי שאתע * םהבת . 19לשםכדנקטהבש תי
פעולות ( :א) צבעהאתשערהלב לונ ד ( .ב) מבקשתלהתכתב
ב עי קרעםאנ שי המק צו עו ת ה חו פ שיי ם. י חי ה חו פ ש ! אפשד
נם נ הג מאק סי. מ עוניי נ ת רק בכמה נו ש אי ם מו ב ח רי ם. כ נו !
אסטרול וני ה. פי סי קהנר עיני ת. בי או ־ פי סי ק ה. כיסיה, התעמ לו ת
שוו די ת. מו סי קהשלהמאהה־ . 17 ני רו ליל די ם.

תתפלא מאוד׳ אבל באמת קיבלתי מכתבים. אם תבס־ח
|לי לא לפרסם.אותם, אני שולחת לך אותם בזה. גם את הארד
Jבו בחרתי לעצמי.
שלך׳
נחש מיהו !

התבתכות

כין זיגמונד בר־גיורא, עורך קין, פרח׳ בן־זכאי \
.מס׳ , 3תל־אביב, שייקרא להלן למען הקיצור ן

צד א׳,
וכין ימס׳ , 1X1375= 137+12ממי רותי, גל־ון |
,העולם הזה״ ,1386 עמוד , 12 ומי שי מלמעלה| ,
שייקרא להלן למעז הקיצור דד ב׳.
היות וצד ב׳ פירסם במדור הנ״ל פסקה העלולה |
להתפרש כרצון להתכתבות׳
והיות וצד ב׳ דרש נתונים מסוימים המפורטים ;
אף הם במדור הנזכר לעיל,
והיות וצד א׳ גילה רצון עז להיענות לבקשת צד :

אי לזאת הוסכס והוצהר כלהלן - :

. 1 1צד א׳ יכתוב לצד ב׳ ,וצד ב׳ יענה לצד א׳I ,
אחת לשבוע, אם בכלל, בדואר רשום.
.2הכתובות הנזכרות לעיל הן כתובות שני הצדדיםI ,
וכל מכתב באחריות שנשלח לפי הכתובות הנ״ל !
ייחשב כאילו נמסר לתעודתו תוך 24 שעות ממועד I
מסירתו במשרד הדואר.

3במקרה שאחדמשני הצדדים יפר את ההסכם,
הזה, יחולו עליו כל הוצאות הדואר ושאר החצוי \
אות הכרוכות בהתכתבות זו, בתוספת רבית E

חוקית.
.4במקרה של סכסוך בין הצדדים על פרוש אחד 1

הסעיפים הנ״ל, יימסר העניו לבוררות זבל״א.
.5 3שני הצדדים מוותרים מראש על הצורך בהתראה !

נוסריונית.
ולראיה כאנו על החתום, היום, יום 1 ! 2

במאישנת 1954

צד א׳

(נא לחתוס כאן׳ I
(—) ז. בר-גיורא
MMtlllll III...llliniHIII

אני קורא את שורותין,
המזדקרות אל השנויים כשדי אשה גוועת.
יום אדום צולע מול ערפילי הבוקר הירוקים.
אוי.

rtllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllllinilllllllllllllllllllllMllllllllir

צפריר נולתות הלילה עוסק במזימוטיס
עם חיוכו של פה חסר שיניים.
רעטה גם הוד של נצח על נקניקיות הנפש.
אוי.
שבים אליך,
על מזבחך כלבלב עיוור אקריב בלב שותת.
שעה 11 לפני הצהריים.
אוי,
השמן אשר קירטע ממולי בבוקר
לא ידם את סוד אהבתי הכרישית.
לך , 1X1375= 137 + 12 ,תבלתי־מושגת,
בת 19 נצחית, בלונדת שער נחדל,
אתלוש את שערי המגודל לאורך ולרוחב,
עד אהפכך 7־, 2X1375= 137 + 12
ואבוי.

ס־י סו ר

מ או/

י. ז .דקל 3ס ל 1וו

(קסלמאן)

סודי כיותר.
כהול. אישי.
כעלת המודעה. תיוק מאת: ק 17577854/סרן לבארי מרדכי, ד .צ. 1543 .
רוחי . 1X1375= 137+12 /

הנידון: מיכתוב לצרכי איהוכ.
. 1למודעתך מיום •3.5.54
.2תוכן המודעה הובא לתשומת לבי.

רק האהבה פגע בצעיר תל־אביב
לאי שנ ת• בברש לו שהל ׳ ל 1ת - .ה תי א בזן ע

ר ם - .ד רו שפחר 1ן נזיד• למצב

פאת דני הר־געש,
! ת ל ־ אכיב, יוםכ מה קרה עם הצעיר ההיוד הזה שאלו עוכרים ושכים שעה שראו
׳5אותי אמש, כשעה ,7.10 ככיכר מגן דוד אדום בתל־אביב. ה :וא ידעו את הסוד הגדול: כפיכי
!נשאתי קטע של עתון, וכו הש־רות הגורליות.
,היא רוצה להרגיש את עצמה בת ,19״ שר , .אב י אץ לראות ב וד, שוב י.־ר.ה כידי לג׳ות את הכתובת המסתורית :
סיפרנו המייחד

נאמר במכתב הרה־הגורל, ,ולשם בך
דרושה לה הידרו־פיסיקה אנאטומית״..״
לא יכלו להיות שורות יותר מאלפות.
התגובה היתר, מידית .״זהו זה ! ״
אמרתי לעצמי והחלטתי לברר את הפי-
שה עד תומה. יש צורך לגלות את זהי,ת
:כותבת המיסמך — ויהי מה 1
במטה הארצי של המשטרה חיכה לי
ראש מחלקת החקירות. הוא אמר לי שזר י
מקדד, מסובך במיוחד וכי כל אשר יש

מיד אחרי שקראתי את מכתבך עלה הדופק שלי |
מ 114-פעימות לדקה ל־ , 186 עליה בלתי־רגילה |
שנרשמה רק פעם אחת על־ידי •ד״ר אוגוסט ׳פון־ I
שמאלצנשטיין בעיר הילדסהיים (עייני בספרו • :מהוא |
כללי להקדמה תמציתית של הנאורלוגיה של הסימפ־ I
טומים הראשוניים של אהביטים קוניוגאליס״).

רק אחד מהקוליגוזז המכובדים שלי קבע דיאגנוזה |

= נבונה ויעץ טיפול שעיקרו 1x1375= 137+12 במינון I
| של פעמיים בשבוע, אחרי ארוחת ערב, לשימוש פנימי| .

לילי גלילי

סבלי לפגוע בזכויות :

ד״ר מד. ב .א. שולזינגר׳
רופא פנימי, אוזן אף וגרון ולב ועצבים וכליות.

אחרי דיאגנוזה היה טיפול מיד הכרחי. קיבלתי

| שתי טבליות של סודה .0.15%אולם מצב ד,לפ לא
| שב לתיקונו. עיינתי בכרך שנת 1933 של הירחון ד,מ־
Iדיציני המלכותי של החברה למדעי הלב של חבש
| ומצאתי •מקרה דומה, אבל הסימפטומים היו קלים
1יותר׳ דבר המוסבר, אולי, על-ידי תנאים אקלימיים
| שונים.

מדאיגה,״ הצהיר .״זהו די דרק ״ ב חום . 111 = 1275— 12
ואין כל ספק שלבס־ף נצליח להת־בשעת
מסירת הגליון לדפוס עומדת
הקות על העקבות ולהגיע למקיר. אנו ו ק החקירה בפני התפתחויות דרמתיות ויש
מחכים לח דוש הב.ער, ב ״ זהות את לצפות לתוצאות סנסציוניות בכל רנע,
המודוס אופרנדי באב ; מ חדם. כלבי כגליונות הקרובים עומד כת
הגישוש ומחלקת טביעת לאצבעו ג יעשי כני המיוהד לפרסם את ההת-
את השאר. הציבור יכיל שבר. בשקט !״ כתכות המלאה כינו לכין
צולב אני רהלטתי לא להסתפק בתש 111 = 2476 — 12
כת. הטלתי על עצמי לח־ור את הפרשה אל תהמיץ את הסידרה ה־ויצאתי
למיבצע ב ישי פרטי. לאחר שעות אקסקלוסיבית: מה עומד מאמירים
י noo^ = 111— 1ד

עם שהייתי מלעם בלא־חמדה צמד לחמנין ולוגם
קהווה לפתישחרית, תליתי עיני באחד מאותם s
כתבי־עת, מעיין ומהרהר. מיניה וביה, פרחה מאותו
עתון איגרת אחת מרבות והיתד. מנפנפת בכנפיים.
לבנות, עד שמצאה נתיב ללבי והשתכנה בתוכו כב־ 1
תוך שובך שיונין לבנות וכחולות מסלסלות בתוכו י:י
בקולן המהגה. לא יצתה שעה קלה ועטיתי גלימת
צבעונין שירי ונטלתי בידי קולמוס. אותם מסיפורי
שכבר ראו אור במבואות, במשא ובמאבק שובי נראו
בעיני דלים וריקים ונעורים מכל וכל. הייתי יודע:
כי את יצירת חיי הגדולה הבת־האלמוות אין אני יוצר י!
אלא עתה, ברגע זה עצמו. נטלתי דף של ניירין מב־ %
היק בלובנו, מאותם שקורץ ברומית טאבולה בלאנקה
וכתבתי בראשיתו באותיות גדולות ומאירות עיניים
ולבב :
.1X1375 = 137+12

*זזי

ד1ח רר «מ וו

יככיאל.
מה בנוגע?

עוזי