גליון 871 מתאריך 1 ביולי 1954

״השלם הזה״

מגלתאת

מארד
הטור מצר

ותובן!
להעמידם
הפקודה למרעה
הטור

שנח 17

ל׳ נדון תש־״ד
i.7.54
300 v n n n

n u n s

השמד

העורך הראשי :

העולס
b u a l

מכתבים

אורי אבנרי

ראש המערכת :
שלום כהן

עורך משנה, כיתוב ;

השבועון הם צויר
לא י נם ורטצ יה

עורך משנה, תבנית ;

ישעיהו לביא

אורי

הכתב הראשי :

סלע

הצלם הראשי :

עמנואל סריג

אופנת הג׳ולות
עמדתו האמיצה של העולם הזה 869 במקרה
האסון של עמום תיבוז לימין הגת״ע העלתה את
ערכו בעיני אותו נוער שאינו רואה במשחק
הנ׳ולות על מנרש השעשועים העירוני תחליף
נאה למסע גדנ״ע בריא בשבילי הארץ.

שמואל שפיצר, פתח־תקווה

חברי המערכת :
דוב איתן, משה בו־אפדים, יחיאל בשן, יהודה נבאי, ניעה נבי, לילי
וראי. אוסקר מאובר
נלילי, דוחי ורד, בוזי זהבי, יוחנז ורבקה
עמום קינן, סילבי קשת, אברהם רפפורט.

רח׳ נליקסון 8תל־אביב
(ליד תיאטרון ״ אהל
מען המברכים :״עולמסרס״
ת. ד . 136 .טל 26785 .
ראש מערכת ירושלים :
מו״ל: העולם הזה בע״ם
יוחנן אורן
דפוס ישראל בע״ם. ת׳׳א
על־יד גשר רידינג.
עורך דפרס
מנהל מעבדה
משה אור
דוד טווייג
אין המערכת אחראית עבור
תוכן המודעות. מלבד עבור
מודעות המתפרסמות תחת
״דו״ח לצרכן״. כותרת המוכנות על־ידי חברי ה ונבדקות
על־ידם.
מערכת

ראש מערכת חיפה:
אורי ח
מנהל מבצעים
שלמה אדיר

ראש המנהלה
שלמה הררי

הארץ צודק בהחלט. מדוע לבזבז את זמנו
היקר של הנוער העברי בטיולים טפשיים? במ קום
זה יכולים קוראי־זזארץ הצעירים ללמוד לר קוד
את הסאמבה האחרונה. אם חם ושלום
תפרוץ עוד מלחמה, יוכלו להתניים (בדרנת סרן
ומעלה) למדור הריקודים, אנף המוראל הצבאי.
הם ילמדו את האויב לרקוד.

ישעיהו לבקוביץ, טבריה
ינזינה־יננינה, שנזאלה־שנזאל,
לפעמים אחורה...
העולם הזה מטיף להחזרת והחדרת הערכים הח לוציים
לנוער. האם הוא סבור שנערה היוצאת
בבנדי ליצן או בבגדי רקדנית בטן ערביה (העולם
הזה . 869 תצוגת האופנה) ודומיהן תתיצבנה בבוא
זמנן לשירות בנח״ל ותלכנה להתישבות דרך
אנב. אני לוחץ (באופן סמלי) את יד העורך
עבור האיגרת לקוראים (על פרשת עמום תיבון).

ישראל שחר, רחובות
דומה שבדברי על הטרגדיה של עמוס תי־בון,
לפני שבועיים, נגעתי בעצב רגיש• קי בלתי
מאות ברכות על אותה רשימה קטנה.
אך למעשה לא אמרתי שום דבר מיוחד, ני סיתי
רק לבטא את אשר רובנו מרגישים.
מאז אני קורא בזעם ממש את הידיעות
היומיומיות המפורטות על התכונה הגדולה
מסביב לחקירה, שהפכה מעין מלחמה פסיכולוגית
נגד הגדנ״ע. חברי כנסת נכבדים,
שאין להם עיסוק מועיל יותר, נטפלו אף
הם לענין. הם הרגישו, כנראה, כמו עורכיו
של אותו עתון מכובד, שזו המרכבה הנכו נה
שכדאי לקפוץ עליה. אפילו אם היא מו בילה
לעם של נכים־מלידה.
ביקשתי להכיר את ג׳ימי, המדריך שהיה
אחראי לאותו מסע ביש־מזל. ראיתי לפני
בחור זקוף, מן הטיפוסים שפעם אפשר היה
לפגשם בכל שבילי הארץ. אם מותר לדון
על פי הכרה שטחית בלבד, אני מרשה ל עצמי
לאחל למדינה שהלואי והיו לה רבים
יותר מן הסוג הזה. אך יתכן שלו לבש ג׳י־מי
עניבה צבעונית וחליפה כבודה והיה מד בר
בניב אמריקאי קל, היה נראה יותר לאדו נים
היקרים המעצבים כיום את דעת הקהל
בארץ.

שמעתי מדריכים רבים בתנועות־נוער שו נות
מבכים את החומר האנושי הנופל לי דיהם.
הם טוענים כי בגיל 14 שוב כמעט
אין כל אפשרות לעשות צעירים אלה לבני־אדם.
המחלה כבר דבקה בהם, וכל תקוותם
היא ללחום בכמה מן הסימפטומים הגרו עים
ביותר.
השאלה היא: מתי מתחילה המחלה י מתי
נופל הנער העברי לזרועותיו השמנמנות של
הגטואיזם הישראלי החדש י ומי אשם יו תר
— המורים, ההורים או הרחוב?
שוחחתי עם כמה מורות בכיתות
כות — כיתה א׳ וב׳ של בתי־הספר
מיים. הן סיפרו סיפורים משעשעים
אחרי כמה שעות הומוריטטיות כאלה
פסימי מאד, מאד.

הנמו העמ
מאד.
הייתי

הנה
למשל מורה בכיתה ב׳ ,המנסה ל הסביר
לחניכיה בני ד.־ 7כיצד כותבים מכתב.
בסוף השיעור שאלה, לתומה, מה הבשורה
המשמחת ביותר שהדוור יכול להביא במכתב.
היתד, זאת שאלה טפשית באמת, כי התשובה
היתד, מובנה מאליה לכל התלמידים :״שבאה
חבילה מאמריקה״,
מורה אחרת מספרת על שיעור בתורה על
אדם וחווה. השיחה התגלגלה למערה בה חי
זוג הורינו הקדמונים. איך נראתה המערה י
תשובת ילד, בן שמונה בקירוב :״היו שם
פוטילים, ושטיח...״
בשיחה על קבלת שבת, ביקשה מורה שלישית
להבהיר לפעוטיה מה זאת אוירה חגי גית.
.מה עושים אבא ואמא בבית בערב
שבת?״ שאלה. התשובה הקולעת :״בטח
הם משחקים קלפים...״
יש גם צד נשי לענין. למשל, מה אמרה
רבקה לאמה כשרצה הביתה, אחרי שפגשה
את אליעזר, עבד אברהם, ליד הבאר ז לדעת

ילדה בת 7צעקה :״אמא, אמא, יש כבר עם
מי להתחתן ! ״

תהיה זאת איוולת לצפות שילדים יהיו
טובים יותר מן הר,וי שהם רואים אותו ב בית
הוריהם. תנועת־נוער אמיתית, אשר ב ראשה
עומדים גברים שהם גברים ולא ה־עתקות־סטנסיל
של פראנק סינאטרה, היתד,
יכולה למרוד בד,וי ולפרוש ממנו אל עולם
חדש של צנע והתמסרות. אולם גם לו היתה
קיימת תנועה כזאת (ואל נשלה את עצמנו,
אין כזאת כיום) ,הרי תוכל לקרוא לרגליה
רק נערים ונערות שחונכו כפי שחונכו על־ידי
הורים ומורים.
אין לשחרר את המורים מן האחריות. אין
הם אשמים בחינוך ההורים. אולם בכיתות
הראשונות יש להם ההזדמנות לעצב את ה נער
מחדש. אני יודע שישנם רבים המנסים
לעשות זאת. אולם הם מעוט. סיפר לי מד ריך
:״בבוא הנערים למחנה אפשר להכיר
מיד מאיזה ביודספר הם באים. ישנם כמה
בתי־ספר טובים, בהם מנסים המורים לתת
לצעירים חינוך גופני ונפשי הנאה לנוער
בארץ קטנה, דלה, הנאבקת על קיומה. ואפ שר
להכיר גם בנערים הבאים מבתי־ספר אח רים...״
הדוגמה לבית־ספר טוב, לדעת אותו
מדריך: הגימנסיה העברית של רחביה, ירו שלים.

הטעם לקחת ילדים אלה למחנות —
ולהשאיר את מוריהם בבית י האם לא היה
כדאי להשאיר, לפי שעה, את הילדים בבית,
ולהביא למחוזת את המורים, להראות להם
את הדרכים המטפסות בהרי הגליל ואת ה וואדיות
הנהדרות של הנגב ז
אם לא יחול שינוי כזה, אני מרחם על
חבריו של ג׳ימי שיצטרכו להוביל נערים
אלה במסעות, בעוד כמה שנים. הם יצאו
לדרכם בהכרה כי אי־שם בתל־אביב משחיז
עורך־עתון את העט הנובע, לתקעו בגבו ב שעת
התקלה הראשונה. אך יתכן שאין לי
מה לדאוג: אולי תחליט עד אז הכנסת, ב־המלצתם
של אותם חביבי הבורגנות הזעירה,
כי כדאי בכלל לבטל את המסעות. מדוע לא
להשאיר את פעוטינו היקרים במיטתם, שם
אין צפויה להם שום סכנה ותקלה?

היא ירדה סן הטראקטור. הדאנגאריס האמרי קאיים
שלה (אופנת צ׳יקאנו 25 , 1954 דולאר)
היו קצת מאובקים. היא נכנסה לחדרה, ותוד
פחות מהצי שעה לבשה שמלת באפטיסט ירוקה
(פאריס, אופנת האביב 23 ,אלף פראנק) שהת אימה
במיוחד לעבודה בגן־הירק. לפנות ערב.
כשעברה למטבח לבשה מכנסי 3/4אדומים (קא־ליפורניה
30 ,דולר) .בגמר העבודה התקלחה במק לחת
המשותפת, בבגד־ים ביקיני (שלושה חלקים,
28 דולאר) .לבשה שמלת שנטוע עמוקת־מחשוף
והתישבה לאכול בחדר־האוכל.
תחי החלוציות !

פנינה זרח, באר־שבע
איזה מודל?
...בן נוריון עצמו אשם במידה לא מועטה
באדישותו של הנוער העירוני כיום ובהתדרדרותו
אחרי קרייריזם ואורח חיים קלוקל. המשטר שה רועה
משדה־בוקר הקים־ כיוון את הנוער לדרכים
הללו ובכדי להוציאו מן המדרון ולהחזירו בהמוניו
לדרך הטובה יש צורך להראות לו בצורה ברורה
מה המשימות העומדות לפניו ולקבוע לשם כך
דפוסים מסויימים ומחייבים ולא להסתפק בנאומים
ובכינוסים כשיך־מונים (העולם הזה 869

קורא צעיר, מגדל אשקלון

מי מכיר? מי יודע?
עורך־הדיז המפורסם שמואל תמיר נשאל אס
יגיש תביעה ננד הדור על הוצאת דיבה (העולם
הזה .) 869 האם מותר לדעת איזה ירחוז זה הדור
והיכן אפשר להשינו 1

אהרון שלומוב, תל־אביב
חדור הוא עתון־ערב המופיע כל בוקר,
מבטא את דעתו של אחד מאגפי מפא״י,
אפשר להשיגו בכל הקיוסקים.

המפקד השני
אינני רוצה לדבר על כמה אי־דיוקים בכתבה
על דויד רזיאל (העולם הזה ) 867 היות ואין
ברצוני להתווכח על תולדות אצ״ל או לספר על
עצמי (שיעשו זאת אחרים) .זה 15 שנה שאינני
מגיב על המאמרים הדנים על אותה תקופה (של
היותי מפקד הארגון) ואני צריך לאמר שנחוצה
סבלנות יוצאת מהכלל בכדי לא להניב על כל
אי הדיוקים...
תמיד הערכתי את סגני רזיאל על אומץ לבו
ויושרו. הוא היה, כפי שהגדיר אורי אבנר׳.
יותר חייל מאשר פרטיזן או טרוריסט. היינו ידי דים
טובים ולא פעם אחת נפגשנו לשם התייע צויות
כאשר הייתי כבר מחוץ למסגרת אצ״ל.
...אנב. אני לא ברחתי לקפריסין מפני פחד
המאסר אלא נסעתי לשם עסקים ושם קיבלתי
הודעה לא לחזור בגלל פקודת מאסר שהוצאה
ננדי ולכן המשכתי את דרכי לפולניה.

משה רוזנברג, תל־אביב
העולם הבב א
השבחנון חטצויר
לאי־נפור»1יה

מי שרוצה ללמוד על אותו התהליך ב מולדתו
האמריקאית, ייטיב לעיין בספר ש־המלצנו
עליו לפני קוראינו: אני, ניי־יורק
וכל השאר. איני מכיר ספר שני המתאר ב צורה
כה מזעזעת את הריקנות הנוראה של
נער הכרך בתקופת הקרייזלר.
חוששני שהעורך הספרותי של העולם הזה,
שביקש לתת פרק מן הספר, לא בחר דוקא
בפרק הטוב ביותר, אם כי היה גם פרק זה
אי מייני למדי. הייתי מגיש את הספר כולו
כמוצג מם׳ 1לועדת־ר,חקירה היושבת על
ענין תיבון. כי הספר מתאר את אותו הטיפים
האמריקאי שהכתבלבים, אשר בצעקתם
ההיסטרית גרמו להקמת הועדה, רוצים ל״

קול ישראל
...והנה תכנית מישדרינו ל־ 24 השמית
הקרובות :
מיד לאחר ההודעה נפתח בתכנית ״נ עימות
קלות״ ,בד, תוכלו לשמוע את
הדאנובה הכחולה. בשעה 4.30 נשדר ״גם
לי, גם לך״ ,תכנית פרפראות שבועית
ובמרכזה זר נעימות של יוהאן שטראוס.
בשעה 5.00 תכניתנו ״פרפראות״ ,שת טפל,
הפעם, כקומפוזיטור הוינאי הנודע
יוד,אן סבאסט אן שטראום. הביצוע בידי
פרדי דורה.
בשעה 5.30 תהיה לכם ההזדמנות
להאזין לתכניתנו ״פסיפס מוסיקלי״ ,ו בה
תשמיע הזמרת יפה ירקוג• עיבודב
של נרדי ווילנסקי לדאנובה הכחולה. ב שער
6.00 ,נעבור ל״תכנית כבקשתך ל־בתי־חולים
ובתי־הבראה״ ,בה נשמיע ל כל
אלה, שביקשו זאת, את הדאנובה ה כחולה
בעיבוד הארי ג׳יימם, ובשעה 6.30
נשדד ״קל וחומר״ ,תכנית מוקדשת ליי״

אני. ניו־יודק וכל השאר
חרוקת הספר נמשכת במשרדי
״העולם הזה״ .הקוראים
מחוץ לתל-אבים יכולים לק בל
את הספר דרך הדואר
אחר שישלחו למנהלת ״ה עולם
הזה״ את שלושת תווי׳
הקנייה, וסד 1.400ל״י(»חיר
הספר 1.250 ,ל״י כת־ספת הוצאות
המשלוח 0.150 ,ל״י).
בחירה אישית לגמרי
...יש להתנגד בהחלט שהמפלגות תבחרנה את
נציני העם. לדעתי רק העם בעצמו יבחר את
נציגיו. זאת אומרת, יש לתקן את שיטת הבהירות
לשיטת בהירות אישיות. לדעתי אפשר לבחור
בדוד בז־גוריון כראש ממשלה, אבל שרת אינו
מוכשר להיות שר החוץ רק ד״ר נולדמן, ואת
משרד הבטחון יש למסור לינאל אלון.

פנחס שוורץ, טברית

חיפה בת-זמננו
עם תום הפסטיבל העולמי למוסיקה בת־זמננו
(העולם הזה ) 868 הריני רואה חובה נעימה לעצמי
להודות למערבה העולם הזה על שיתוה הפעולה.
הבז והאדיב שזכינו בו מצדו בימי ביצוע הפס־טיבל.
אני תקווה כי רצוז טוב זה ללוות את
פעולותינו ולגלות להז הבנה יתמיד, והריני חוזר
ומודה להעולם הזה.

אבא חושי, ראש העיר, חיפה.
לא רביעיית לסל ביצעה את יצירתו של הבריטי
מתייאם פייבר בפסטיבל. כי אם רביעיית חיפה.
רביעייה זו מורכבת מאנשי תזמורת חיפה מאי-
רוביץ. שוטים, ויטהורז וניקוליאבסקי׳ .

אגודת

תזמורת

חיפה, חיפה,

חיוך רציני
לא אוכל שלא להודות עבור הנימה המעודדת
הנשמעת מתיר הרשימה אודותי (העולם הזדד
869 בני ביתי־ רק נפנעו מאד מהתמונה שלי
ואה נאמר על־ידי מישהו שאני עושה רושם כאילו
הנני מלגלג על מישהו או על משהו ...אני מקווה
שהקוראים הנכבדים לא הסיקו כל מסקנות מתמונה

יהודה נדיבי, תל־אביב
בודאי שלא. החיוך הנדיב של מר נדיבי
כולו אדיב.

פוי לפושקאש
קראתי בענין עצום את הראיון המיוחד לגמרי
של סופרכם המיוחד במינו עם פאראנץ פושקאש
(העולם הזה 870 הנה הראיון המיוחד עוד יותר
שהיה ל׳ עם מאמן הקבוצה הבורמאית וו־א-שייי :
נסעתי ברכבת. אכלתי סאנדביץ . ,הוא לא היה
טעים. ימח שמם של השוייצים. הרכבת נעצרה.
זה יכול רק לקרות בשוייץ. שתיתי נזוז. היה
מצוין. הרכבת נסעה. נם אני. זה היה כמו ביש ראל•
לבסוף הנעתי לפראנקפורטנשטייניצן. בקיר־בת
ציריך. שם היו המון שוייצרים. אחרי בילוש
וחקירה מיוחדת גיליתי את מקום מגוריה של הקבו צה
הבורמאית, מלון פונקנשפינל. העמדתי פנים
של מוכר אלטע־זאכען והתפרצתי למלון, למרות•
שאיש לא עצר אותי. לבסוף. אחרי המתנה של
3.47.6דקות בא וו הנדול.
מר וו, שאלתי .,שמעתי עליך נסים ונפלאות.
רק אתמול ניצחת את הקבוצה הפילופונזית, בתו צאות
1:12 הייתי נפלא. קראתי עליך מאמרים בלי
סוף. אני חושב שאתה אדם נדול. מה דעתך על
כך. מר וו?
מר וו ענה תשובה בת אלמוות, שתיחרת לעולם
בזכרוני. התשובה :״אמ־מ־מ־מ־מ...״

יואל פרדי, נתניה
אה־ה־ה־ה־ה?
נר״ בירת הוואלס.
בשעה 7.00״השירים האהובים עליך״
— ישראל יצחקי שט על הדאנובה. ליד
הפסנתר משה לוסט־ג• בשעה 7.30 תשו דר
תכניתנו ״מוסיקה לצהרי היום״ ,ש תסתובב
הפעם ביערות וינה ונהרות״ה.
בשעה 8.00״מוסיקה לשעת התה״ ,ש מימיו
נלקחו מתוך נהר הדונאו.
בשער 8.30 ,תשמעו את תכניתנו הפו־פולר
ת ״מעל במת השעשועים״ ,בד,
ישעשע אתכם אותו צעיר וינאי שובב׳
יוהאן שטראוס• בשעה 9.00 תכניתנו
״תקליט ללא תווית״ ,והתווית הפעם היא
תוויתו הכחולה של תקל ט הדאנובה. ב
— 9.45״קצת מזה וקצת מזה״ — ו!
עיקר וואריאציות לפסנתר של כ. ואנו;
על נעימות יוד,אן שטראוס.
ב־ 10.00 נעביר אתכם לגלי צד,״
— הדאנובה
שידור ״נעימה ערבה״
הכחולה של יוה,אן סבסטיאן שטראוס.
ב״ 10.30 עד תום שידורינו תוכלו להאזין
לאלימלך רם שיגיש את ״תכנית כבקשתך
לפזמונים ומחולות״ — כשד,מחול היא
וואלס והפזמון ״הוי, לדאנובה, לדאנו־בה

ועתה תשמעו את החדשות, ועיקין
החילה: בבנה נפתח המשדר החדש של
קול ישראל, שישא את דבר ישראל ל עולם
כולו.

העולם הזה 871

העולם הזה הצליח להשיג תמונה סנסציונית זו מעד הראיה היחידי שצילם את ההתנפלות על מועדון הנוער הקומוניסטי בנצרת. התמונה מראה
את הילד שכרה. אחריו כמרכז, קומוניסט שני, כשמסכיכו שלושה פור עים: אחד שיירה אכן, שני הרודן? כשבידו אכן, ולמעלה כפרי המחזיק אלה.
^lllllllllllll!l!ltlHllll!lllllllBll!lil!IUIIIlllllllllil!lll!l!lllilllllllH!illllllllillllltlllll!l!lllll!lil!lllll!lllllll3!m8Blilllll1m!1at

כמלוא הכרת האחריות המוסרית והמשפטית
שהוא מקכל על עצמו, מתוך אמונה עמוקה שטוכת
הציבור ובטחון המדינה מחייכים אותו לפרסם את
העובדות שנתגלו לו תוך חקירת כל הצדדים

ה שד ה 1ה מאשים |

את מר בכור שיטרית, שר המשטרה, שמסר לכנסה הודעה

על מאורעות נצרת שלא התאימה למציאות.
את מר יעקב עיני, המזכיר לענינים ערביים של מרכז מפלגת

פועלי אוץ־ישראל, שמסר את הוראות המפלגה לעושי־דברה הער־ביים.

חבר־הבנסת סייף אל־דין אל־זועבי, שביקר יום לפני

המהומות בכפרים הערביים בסביבת נצרת וגייס שם את האנשים
הנתונים להשפעתו קפעולה שנקבעה למהרת היום.

100 אלמונים ערביים שהגיעו בשתי מכוניות־משא, מזוינים

באלות, פגיונות ושאר כלי־נשק קר, לנצרת והתקיפו ששה חברי
מועצה נבחרים, מנעו בעדם להגיע לאולם הישיבות העירוני׳ הוד
פרצו בכוח לבית פרטי ולמועדון צבורי, פצעו אזרחים, השחיתו
והציתו רכוש פרטי.

את מפקח מחוזי אהרון סלע, מפקד מחוז הצפון של משטרת

י׳^ראל, שנמנע מלמלא את תפקידו המוטל עליו על־ידי המדינה להגן
על אזרחים ורכושם.

I1K

• את מפקד משטרת נצרת, עוזר מפקח מחוזי שגב, שנתן הוראה

לשוטריו לא להתערב במהומות שנמשכו קרוב לשעתיים במרכז
העיר, בקירבת המשטרה, אלא אם כן תוגש קובלנה רשמית, יקרה
אשר יקרה

illlilllllll!lllllll!lllilllii!l1l!l!lll!lil!illllllilll!lll!lllllll!lll!M

בנצרת בוצע מעשה שעוד לא היה כדוגמתו מאז קמה מדינת ישראל.
כפעם הראשונה השתמשו חוגים הקרובים לשלטון כשיטה של
טרור המוני גלוי וכלתי-מוסווה לחיסול יריב פוליטי. כפעם הראשונה
נתן השלטון כגלוי וללא־חסוואה חסות והגנה לטרוריסטים,
יוזמי הטרור, מארגניו ומכצעיו מצדיקים את מעשיהם בנימוקים
לאומיים ופטריוטיים. הם עשו את אשר עשו כדי למנוע כעד קומוניס־טים
ערכיים להשתלט על העיר.
אולם גם הרוב הגדול במדינה, המתנגד•לקומוניזם, אינו יבול לעבור
כשתיקה על מעשה זה. בי אשר קרה כשבוע שעכר לערכים, עתיד
לקרות מחר ליהודים. אשר נעשה אתמול לקומוניסטים, עתיד להיעשות
׳ מחר לכל מעוט פוליטי אחר. שיטת הטרוריזם, שקיבלה את חסות
השלטון ואת הסכמת הכנסת, היא מכשיר לחיסול כל דמוקרטיה כמדי נה,
סימן־חדרך הראשון לדיקטטורה.
נצחון הקומוניזם בנצרת לא כא במקרה. השלטון עצמו, כנקטו משך
שנים כשיטה של קיפוח, הפליה ודיכוי שיטתי של המעוט הערכי, הוא
שפלס את הדרך לקומוניזם. הוא שסיפר? את חומר הדלה ^יזרוודז יזי^

מוניסטית, הוא שעזר לטשטש את הנגודים הרעיוניים והעדתיים כצי בור
הערכי.
אותם האנשים עצמם, אשר במדיניות אווילית ובלתי-מוסרית עיר־ערו
את בטחון המדינה כקרב הציכור הערכי, חם המנסים עתה להי מלט
מתוצאות מעשיהם כשיטות אוויליות ובלתי מוסריות עוד יותר :
שיטות של גרזנים, אלות וסכינים, שיטות של פרעות, הצתות ורגימות.
אנשים אלה פועלים תחת חסות של קשר־שתיקה וטישטוש. בגלל
מישחק מפלגתי עכור עברה הכנסת על כל הפרשה כחפזון וראתה בה
רק הזדמנות להחלפת השמצות שיגרתיות. היא לא התרוממה לגוכה
תפקידה: לשמור על חרות האדם אשר אזרחי ישראל הפקידו אותה
־ו־ן ו־ף־ י בידיה.
העולם הזה תובע כזאת מן הכנסת למנות ועדת חקירה בלתי־מפלג־תית
ובלתי־תלויה, מורכבת משופטי כית־הדין הגבוה לצדק, לשם כרור
פרטי המהומות וקביעת אשמתם של המארגנים. העולם הזה תובע כי
האשמים יועמדו לדין לפי חוק מניעת הטרור >תש-ח) באשמת נסיון
להפיל בכוח הזייע אי* חמיעצה זrגבחיJ !?.י^ gני £L J lנב J 2 J ^ L

1הטרור i
! בנצרת j
!1ווו;ו!וווווווווו מאת שלום כהן ויווווויי3
י שירת הקשר להפלת מועצת נצרת
\ 3ולחיסול חופש־האדם במידת הצורך,
לא נעשתה באסיפות פומביות ולא נרשמה
בפרטיכל. אולם חקירה מדוקדקת העלתה
כמעט את כל הפרטים הקטנים, המצטרפים
לתמונה שלמה, שאי־אפשר לערער אותה :
תמונה שהיא האשמה חמורה נגד מוסדות
ואנשים מסוימים.
ההכרעה נפלה בישיבה סודית, ארבעה
ימים לפני היום הגדול. בישיבה, שנערכה

הדברים שמד

סעיף בפקודת העיריות, אשר לא רבים מכי רים
אותו, יכול ראש עיר להיבחר בצורה
אוטומטית כמעט׳ אם נוצר קפאון.
לפי חוק זה, חייב מועמד לקבל קולותיהם
של יותר ממחצית חברי המועצה, בישיבה
הראשונה, במקרה זה, שמונה קולות. בישי בה
השניה, מספיק אם יקבל קולותיהם של
יותר ממחצית הנוכחים בישיבה * ,כלומר
חמשה קולות. בהצבעה הרביעית, אם לא
זכה אדם ברוב הדרוש, סוגר יושב הראש
את רשימת המועמדים ומפעיל את שיטת ה חליצה.
בסוף כל הצבעה, נחלץ המועמד בעל
מספר הקולות הקטן ביותר, מהרשימה.
למרות כל מאמצי השלטונות, לא הצליחו
תשעת הנציגים של שש הרשימות הלא״קו״
מוניסטיות להגיע לידי הסכם ביניהם. משה
רוח, האיש ששר הפנים מינה אותו כראש
העיר הזמני, הודה בשיחה פרטית :״אין
על מי לסמוך. כל יום הם משנים את דעתם.
אין שום סיכויים שיסכימו לשתף פעולה.״
על כן, היו הקומוניסטים נשארים הגוש ה מלוכד
החזק ביותר, נותנים למועמדם ששה
קולות בהתמדה, נשארים במקום ראשון עד
הסוף, זוכים בראשות העיר, בהעדר התנג דות
מלוכדת.

ביקור בכפר,
כאשר נסתיימה הישיבה הסודית בחיפה,
לא נרשמה שום החלטה בכתב. הנוכחים אף
לא עיבדו שום תוכנית מפורטת׳ השאירו
את הדבר בידי אנשי הועדה לעניינים ערב יים
של מרכז מפא״י.

הפליצה. דלת המועדון הקומוניסטי נפרצה. אנשץ א,ל־זועבי> מזויינים באלות,
סכינים וגרזנים חדרו אל תוך הבית, לאחר שרגיומוה שיטתית ניפצה כמעט את כל
שמשותיו של הבית בו נשאר רק נער ערבי אחד שגם הוא הוכה על ידי הפורעים.

אולם ביום רביעי, ניתן הרמז הראשון ל כיוון
הפעולה. חבר הכנסת המפא״יי, סייף
אל־דין אל־זועבי, נראה מסתודד עם ראשי
הכפרים סולם, מהין וכפר מצר׳ מרכז כוחה
של משפחת אל״זועבי 15 ,קילומטר מנצרת.
במכוניתו המהודרת עבר השייך הצעיר, חו מכפר
לכפר׳
בש כפייה ולבוש אירופית,
מסר את הוראותיו וחזר לביתו בנצרת.
בערב של אותו יום, נתגלתה חוליה נוס פת
של תוכנית הסתר. אדם שחרחר, רזה,
נמוך קומה׳ נכנם אל מפקח מחוזי אהרן
סלע, מפקד מחוז הצפון של משטרת ישראל,
בטבריה. היה זה יעקב עיני, מזכיר הועדה
לעניינים ערביים של מרכז מפא״י. נלווה
אליו צעיר, ממרכזי השכבה הצעירה של
מפא״י בתל־אביב. לא ידוע מה דיברו ביני הם.
אולם קל להסיק את המסקנות מהחנדי״
גתה של משטרת נצרת, למחרת הפגישה.
סימן לרוצחים. אשתו של חליל אל־חורי
מצביעה על כתמי הדיו שנשארו על מעיל
בעלה, אחד מששת חברי המועצה שהותקפו.

ם1בנים לקרב
השכם בבוקר יום החמישי, ה־ 17 ליוני,
נעצרו שתי מכוניות משא בכניסה לעיר נצ רת,
מול מלון הגליד, הורידו קרוב ל־100
נוסעים. לא היו אלה נוסעים רגילים. הם
היו איכרים מבני כפרי אל־זועבי, שעזבו
את עבודתם ובאו לנצרת על פי הוראות ש קיבלו,
מזויינים באלות, פטישים גדולים,
סכינים׳ גרזנים. אלה שהיו לבושים קומבזים
ארוכים שנסו את מותניהם, השאר נופפו
את אלוהיהם הכבדות בכמה סיבובים זריזים.

היו מוכנים לקרב.
קבוצות, קבוצות ירדו הלוחמים לרחובות
העיר וסימטותיה. המצב דמה למה שקרה
לפני כמה חודשים בעיר רבאט המרוקאית,
כאשר הביאו הצרפתים כמה מאות ברברים
חמושים מאנשי אל־גלאוי, איש חסדם,
איי-מו על השולטן הלאומני להפעיל את הברברים
אם לא ייכנע. אחר כך, באמתלה
השקופה של שמירה על השקט המופרע, ביט לו
הצרפתים את סמכויות השולטן, הגלו
אותו לקורסיקה•

ניצול ממות. מנעם ג׳רג׳ורה, חבר המו־עצה
העירונית מטעם המפלגה הקומוניסטית,
כמעט נהרג על־ידי מכת אלה על הראש.

בנצרת, כל מי שראה את הכפריים המזו־יינים,
ידע כי משהו עומד לקרות. הם לא
ידעו מה בדיוק: אם היתד, זאת פלישה
מכוונת נגד כל התושבים, אם הלוחמים הוב או
לרצוח, להצית או סתם להפגין. לדברי
צעיר יווני־אורתודוטסי :״זה היה כאילו
נכנס צבא כיבוש לעיר. הם שוטטו בשוק,
התגרו בעוברים ושבים׳ נשענו על אלותיהם
הארוכות בבסחון שחצני. די היד, להסתכל
בהם כדי להתחלחל. כל אחד מהם היה טי״
פוס מושלם של איש תגר ודמים. כל אחד
מהם היה צריך לעורר חשדו של כל שוטר
ממבט ראשון.״

בחיפה, הסכימו כל הנוהמים — משרד ה פנים,
מרכז מפא״י והמשטרה — כי יש למ נוע,
בכל מחיר׳ את ששת חברי המועצה
הקומוניסטיים מלהגיע לישיבת המועצה ש נקראה
ליום חמישי בבוקר.

אולם חשדות המשטרה לא נתעוררו. גם
כשהכפריים אזרו עוז והחלו מתפארים ב תפקיד
שבאו למלאו, לא הפריע להם איש.
איומיהם עברו מפה לאוזן, כל אדם בעיר
שמע אותם.

היה ברור שאם ישתתפו הקומוניסטים ב־ישיבה
בהצבעות לבחירת ראש העיר, היו

שהוא

הצריכים

להוות

מניין

הוקי

הפור חי ם .D ׳D TIJJהם סיימו את מלאכתם ההרסנית בתוך המועדון, עזבו את
הבולן ום. בראש צעד כפחי נושא מן קל רועים ארוך, אחריו צעיר נושא ו*טיש כבד בעוד
שהושלך דרך החלון.
בבעיטות כוכב קומוניסטי
שלישי שבר
שמתקיף

חוץ מהמשטרה.

1הר1ג אתכם!״שעת האפס התקרבה. בשעה 10.30 נועדה
להיפתח ישיבת המועצה, בבנין העיריה. אנ שי
אל־זועבי תפסו עמדות בפינות הרחובות,
חיכו להופעת ששת חברי המועצה הקומו ניסטיים.
אלה
ישבו במזכירות המפלגה׳ ידעו בדיוק
מה שהתרחש. לא אחד מהם חשב על מה
שעלול לקרות לו ברגע שיופיע ברחוב. או לם,
בכל זאת, החליטו לצאת. הם עוד האמינו
שהמשטרה לא תרשה הפרה כה גלויה
של הסדר הציבורי. על כל פנים, כדי למ נוע
התלקחות המונית, החליטו לצאת ללא
תהלוכה, ללא ליווי מאורגן של חברי מפ לגתם.
אתם היו רק שני אנשים: סופר
מפלגה
׳:,ל היו הי י -ואח מכ,י-

טרם הספיקו לפסוע כמה צעדים, נתקלו
במארב הראשון .״אל תנסו להגיע לעיריה,״
הזהירו אותם אנשי אל״זועבי .״אם תעשו
עוד צעד אחד, נהרוג אתכם !״
אחד המתקיפים, איש מקומי שהכיר את
הששה היטב, הוציא בקבוק דיו מכיסו, התיז
את תוכנו על הששה. אותו רגע, לא הבינו
את הפעולה. אחר כך נתברר כי היה זה
פרט חשוב בתוכנית ערוכה מראש: מאחר
שרוב המתקיפים לא היו אנשי המקום, נועדו
כתמי הדיו לשמש להם סימן, לפיו יכירו
את הששה.
המתקיפים לא הסתפקו באזהרות, סובבו
את חברי המועצה בניפנוף אלות. הששה
נמלטו אל תוך סימטה צרה׳ חשבו שבצורה
זו יוכלו לעקוף את הכביש הראשי, להגיע
לעיריה בדרך צדדית.

שיטדית לא דאה

פסנתל הלום. בחדר הראשון היו מוווכזים כלי הנגינה של תומורת המועדון. בפינה
עמד פסנתר. הפורעים המטירו עליו סכות, השאירו אותו מרוסק, כמזכרת לטרור שהשתולל
במועדון הקומוניסטי, לא מנע עצמו גם מפגיעה והריסת חדר המוסיקה של הצעירים.

קיבל מכות. ג׳ריס בשארה, בן , 13 היה היחידי
שנמצא ב תון המועדון בשעת ההתפרצות. הפורעים
התנפלו עליו, היכו אותו לפני שהצל״ח לברוח.

שליליםןן לו כי ם. זה כל מה שנשאר מכלי התדמורן ז
של המועדון, ששווים היה 4000 לירות. כל כלי הנחושת
נמעכו, התופים נשברו. רק בקושי אפשר להכיר את החלקים.

הם טעו. לכל אורך הדרך, ארבו להם מש מרות.

איש
מהתושבים לא העז להתערב, כי איש
לא רצה לסכן את חייו.

-התקיפו אותנו״...

בהצטלבות הראשונה, התחמק פואד אל
חורי, ראש הסיעה הקומוניסטית במועצה׳
לחנותו של יעקב פרח. משם טלפן לעיריה,
ביקש לדבר עם משה רוח» .כאן מדבר פואד
אל־חורי,״ הודיע .״אני והחברים שלי לא
יכולים להגיע לעיריה. ערבים מזויינים הת קיפו
אותנו. צריך להודיע למשטרה שתביא
להגן עלינו.״

בסימטה הראשונה, התנפלה עליהם קבו צה
של תריסר כפריים. אחד מהם הרים את
מקלו, הוריד אותו בכל כוחו על ראשו של
:מונעם ג׳רג׳ורה, אחד מהששה. ברגע האח רון.
ניצל ג׳רג׳ורה מן המכה, שהיתר, מו חצת
את ראשו. חברו, חליל אל־חורי, זינק
קדימה, תפס בזרועות המתקיף. המקל שינה
את כיוונו, חבט באל־חורי, מעך את צלעו תיו.
עתה
הבינו הקומוניסטים כי העניין רציני.
הם ויתרו על הרעיון להגיע לעיריה, חיפשו
רק דרך להציל את חייהם. הם נסו בבהלה,
כשמתקיפיהם רודפים אחריהם בסימטות ה״
צרות, הרצופות אבנים קטנות חלסלסות.

רוח הביע את צערו,, .מוטב שתתקשר
ישר עם המשטרה,״ הודיע .״גם אני אעשה
זאת מכאן.״

״הסירוריססיס השתלסזך
החמשה

אחלי הקלכ. בחור ובחורה, חברי המועדון הקומוניסטי, יושבים באחד החדו״ס שסבלון!
במיוחד מן ההתקפה. מימין, עומדת דלון ארון הספרים השרופה. על הקיר: הכוכב האדוס ! ,ן
כשלצידו עלה זית, דגל המדינה וסיסמה כתובה ערבית: ללמוד, ללמוד ושוב ללמוד•

הנותרים המשיכו, בינתיים,

חיי,

מי,יי

קלכן ההמון. חסן בנא ,16 ,עמד ליד בית חליל ג׳רג׳ורה
כאשר הטילו עליי הפוהעיס מצור. פתאום הכיר אותו אחד
מהם כחבר תנועת הנוער הקומוניסטית, הנחית עליו מהלומה.

הגיעו לדלת העץ הירוקה של בית חל־ל
אל״חורי. ארבעה מהם החליטו לחפש שם
מיקלס, נעלו את הדלת מאחוריהם, עלו
לדירה שבקומה הראשנה. החמישי התח מק
חזרה למרכז המפלגה.
המתקיפים הגיעו לדלת הירוקה, ניסו לפרוץ
אותה. מספרת אמו של חליל אל־חויי,
א׳,מנה לבנת״שיער, שמאורעות השבוע ה אחרון
מילאו אותה מרירות :״הייתי ב בית
קרובים, באשר שמעתי שכפריים מ״
זויינים ערכו צייד ברחובות העיר והטילו
מצור על ב תנו, שם התחבאו בני ושנים
מחבריו. רציתי לרוץ לשם׳ לעשות משהו.
קרובי לא נתנו לי. אין יותר בטחון בר חובות׳
אמרו לי. אסור לך לרדת, כי סי־רוריסטים
השתלטו על העיר ! ״
בשעת ההתקפה׳ היתר, בבית

רק בתה

לפרוץ את הדלת והחלו דולקים במדרגות
המובילות לקומה הראשונה, ניצבה פתאום
הצעירה מולם׳ פרצה בצעקות היסטריות :
״אל תעלו ! אני אשד, לבדי בבית ! איפה
כבודכם הגברי ז איזה ימין ערבים אתם,
המתפרצים לבית שיש בו אשד, לבדה »״
לרגע עמדו המסתערים במבוכה• ״רא־זו
את הארבעה עולים לכאן,״ השיבו .״הוציאי
אותם החוצה. אנחנו רוצים להרוג את
הערסאת* האלה. אנחנו נהרוג את הקומו ניסטים
המקוללים.״
הבחורה היום פה לחסום את הדרך• לב סוף
נסוגו המתקיפים. אך הם לא וי תיו
על המערכה. הם תפסו עמדות בסימטה׳
החלו ברגימד, שיטתית של הדירה. אבנים
מכל הגדלים ניפצו את החלונות, ריסקו

היכן המשטרה?
הכנופיה השתוללה קרוב לשעה• לא
נשארה כמעט שמשה אחת שלמה. סמלים
וכרזות הושלכו מבעד לחלונות, בקבוקי
משקאות, ג׳רת חימר גדולה להחזקת מים
נופצו לרסיסים, כלי מוסיקה בשווי של
4000 לירות נמעכו, ספרים, עתונים וחובי
רות הוערמו במרכז אחד החדרים, הוצתו
בצהלה.

כסאות- ,מראות. באחת המיטות שכבה תי נוקת
בת שנתיים• היא לא נפגעה.

1ו1ן ל» מכות...״המצור נמשך קרוב לחצי שעה• פתאום
צעק מישהו :״אל־שביבה ! מועדון הנוער
של הקומוניסטים 1״
המתקיפים הרפו מבית אל־חורי, פנו
כאיש אחד לעבר בנין מוצק, בן שתי קו מות,
שעמד מעבר לככר הקטנה. מכל הצ דדים
עפו אבנים, שברי שמשות נפלו לר חוב
.״אל תוך הבית ! אל תוך הבית ! ״
קמה צעקה.
המתקיפים ניגשו אל הדלת הכבדה, המטי רו
עליה מכות פטישים, גרזנים ומקלות.

כל העניין ארך למעלה משעתיים. מה
עשתה המשטרה משך כל הזמן הזה? היא
ישבה בתחנתה, מרחק כמה מאות מטרים׳
התעלמה לגמרי מכל ההתפרעויות. כמה
עדי ראיה אף טוענים שראו במקום כמל
משטרה, לבוש אזרחית, שעודד את המתקי פים,
נתן להם בנזין שהוציא מטנדר מש טרתי,
על מנת שיציתו את המועדון. .
ז׳אן טנום, כתב סוכנות עתי״ם בנצרת,
רץ למשטרה, סיפר על הנעשה .״שורפים
ועושים שמות במועדון הקומוניסטי סי פר
לשוטר התורן. השוטר לא התרגש.
״אתם לא הולכים לעצור את המתקיפים ז״
שאלו בתימהון.
״כל זמן שאיש לא הגיש תלונה רש מית,
אין לנו מה לעשות,״ היתד. תשוב תו
של שומר החוק והסדר.
״לפחות, טלפנו למכבי אש,״ התחנן טנוס.
״מצטער מאד. אתה רוצה להגיש תלונה
רשמית?״
טנום הבין שלא היה לו מה לעשות. ה התפרעות
נמשכה, המשטרה המתינה לבואי
של מתלונן רשמי. שום ערבי לא התלונן.
רישום שמו בספרי המשטרה נראה לכל
אחד כצעד ראשון לרשימה השחורה.

הישיבה נסגרה
באולם הישיבה של העיריה התנהלו,
בינתיים, הענינים לפי התכנית. משה רוח
הודיע לתשעת חברי המועצה הלא־קומו־ניסטים
על הקריאה לעזרה שקיבל מן הש שה
המותקפים• מדוע לא מסר את הודעתם
למשטרה׳ כפי שהבטיח לעשות 1הסביר
רוח :״אני דווקא ניסיתי. יש עדים שראו
כיצד צלצלתי למשטרה. אבל, משום מה, לא
יכולתי להשיג אותם.״
הוא חכה 15 .דקות אחרי מועד הפתיחה,
ואז, לפי בקשת אחד החברים, פתח את
הישיבה• למעשה, לא, היה שום צורך בצעד
זה. המהומות כבר סיפקו את העילה הדיו־שה
להוכיח כי המצב בנצרת אינו נורמאלי,
מחייב את פיזור המועצה. כאשר קם אניס
סרוג׳י, ראש הסיעה העממית של הנוצרים
המערביים, המחזיקים בשלושה מתוך 15ה מקומות
במועצה, ביקש לדחות את הישיבה
בגלל חג הנוף הקדוש הקתולי, נענה רוח
ברצון. הישיבה נסגרה.
אחר הצהריים. עלו הכפריים שוב למי
כוניותיהם. איש מהם לא נעצר, אף שוטר
לא נקף אצבע לברר מה קרה. הסיבה
היתד, פשוטה: השוטרים קבלו הוראה
מפורשת שגם אם תוגש תלונה רשמית, אין
להראות זריזות יתר בטפול.
בערב, נפוצה השמועה כי הקומוניסטים
עומדים להגיב׳ לכנס אסיפת מחאה המו נית•
האוירה התחשמלה, העיר דמתה לחבית
נפץ המחכה לגפרור המצית.
האישהמרכזי. משה רוח, האי הממ לא
תפקיד מרכזי בכל הפרשה .״אפילו אם
הקומוניסטים יבחרו ראש עיר, אתערב.״
לבסוף, נשבר הלוח התחתי. אחד המתקיפים
נדחק פנימה, הוריד את מוט הברזל שנעל
את הדלת מבפנים. המתקיפים נהרו אח ריו,
הסתערו במדרגות העץ הצרות שהו״
בילו לחדרי המועדון.

בתוך המועדון היה רק ילד אחד, ג׳ריס
בשארה, בן . 13 זה סיפורו :״ישבתי במו עדון.
אחר כך שמעתי אותם דופקים על
של חליל אל־ חורי. פתאום ראיתי אותם
מתקרבים למועדון• שמעתי שמשות מת נפצות,
ואבנים התעופפו בכל מקום במו עדון.
ראיתי איך שהם מתקיפים את הבית
הדלת. אחר כך הם שברו אותה ורצו
למעלה במדרגות. פחדתי. לא ידעתי מה
לעשות• נכנסתי למטבח והתחבאתי מתהת
לכיור. שמעתי כיצד הם נכנסים לחדר ה מוסיקה
שלנו. שמעתי שהם נותנים מכות
כבדות. שמעתי שהם שוברים כל הזכו כיות.
פתאום נכנסו למטבח. אחד מהם תפס
אותי ונתן לי מכות• הוא היה ערבי גדול׳
עם שפם שחור. פחדתי. התחלתי לבכות ו ״
--ל ו א עזב אותי ואני ברחתי

כאשר נפוצה
המתיחות הגיעה לשיא
שמועה שניה: שליח מיוחד יצא להזעיק
חזרה את אנשי אל״זועבי. הקומוניסטים
העדיפו לשמור על השקט, לא קיימו שום
אסיפה.

הסשטרה מופיעה
כרוז״נג הקומוניסטים למחרת, הפיצו
מודפסים בסטנסיל, שקראו לתושבי העיר ״ל
הפגין את סלידתם ממעשי היום הקודם-
הכרוזים היו מופנים אל כל תושבי העיר.
ניסו לאחדם בחזית אחת נגד הפולשים,
אשר ״פגעו בכבוד העיר ובגבדיותו של כל
׳תושב״ .מקום האסיפה: רחבת הגראג/
ליד תחנת האוטובוסים המרכזית.
בנקודה זו, כנראה, החליט אהרון סלע
כי הדברים עברו את גבול המותר.
היה ברור כי אם תוסיף המשטרה לע מוד
מן הצד, יתקיפו אנשי אל״זועבי את
האספה הקומוניסטית, והדבר היה מסתכם
בעשרות הרוגים ופצועים, גורם לשערוריד.
שאי״אפשר היה להשתיקה. הוא הזעיק תג בורת
משטרה מעפולה, וטבריה וחדרה, יהד
להבין כי הפעם תמלא המשטרה את תפ קידה.
במקרה של הפרעות היה הכח שרו״
כז יכול לפזר גם את הקומוניסטים וגם

הפגנת הכח עשתה את שלה• ברגע הא חרון
ממש הודיעו הקומוניסטים כי דם
מעבירים את מקום האסיפה מרחבת הגראג׳׳
הנמצאת ברובע של אוהדי אל־זועבי, ל כיכר
מעיין הבתולה, הנמצאת בתחום או הדי
הקומוניסטים. אולם בזאת לא פגה ה מתיחות.
ידיעות מסרו על מכוניות משא
עמוסות כפריים הנוהרות העירה. אחת ה מכוניות
נעצרה על־ידי שוטרים במבואית
העיר, הכפריים הוחזרו הביתה ואילו והג
המכונית הואשם בהסעת אנשים שלא כחוק
והורשה להמשיך בדרכו•
הקומוניסטים, שפירשו את הופעת ה משטרה
עם מקלעים, מכוניות״רמקול ואס פקה,
כצעד ראשון להכרזת מצב חירום
והטלת עוצר חמור, הוציאו מיד כרוז שני,
הודיעו כי האספה נתבטלה.

החזק הקזלוניאד*
הבלגתם של הקומוניסטים רכשה להס
את אהדת העיר כולה, כפי ששום דבר לא
עשה עד כה. קתולים, מושלמים, בעלי ר כוש,
פועלים — כולם ראו במפלגה הקי״
מוניסטית חומה נגד משטר דכוי, שלא הי סס
להשתמש בתכסיסים הגסים והשקופים
ביותר לחיסול יריב פוליטי .״ייתכן שבמ דינה.
דרום אמריקאית דבר זה מקובל,״ אמרו
תושבים רבים ,״אולם מדינת ישראל מת יימרת
להיות מדינה דמוקרטית מתקדמת.
איך אפשר להאמין לה עכשיו?״
גם מתנגדים מושבעים של הקומוניסטים
התרעמו .״אינני אוהב את האדומים ״,אמר
אחד מהם .״לא היה אכפת לי אילו אחד
האנשים שלי היה רוצח אותם בלילה. אבל
לעשות דבר כזה? זה יותר מדי, אפילו
בשבילי. אני עכשיו לא בטוח שהממשלה
לא תביא מחר 500 דרוזים ותסית אותם
לערוך פוגרום כאן, להרוג ולשדוד.״
כולם צדקו. המנגנון שחיפש לכפות את
רצונו בכוח הזרוע השיג את ההיפך הגמור
ממה שרצה. אולם מנגנון זה כבר הוכיח
בעבר כי אין הוא מתחשב בניוהל חוקי.
הוא לא יהסס לנוקט בכל צעד בדי להשיג
את מטרתו.
אפילו אם לא ישתמש באלימות, יוכל
להפעיל את החוקים הקולוניאליים שהורישו
האנגלים. משה רוח, האיש האחראי במ־
.קום, קבע בפירוש :״אני לא ארשה שר־עיריה
תהיה במה פוליטית. פקודת העי ריות
משנת 1934 מגדירה במפורש את
פעולות ראש העיר והמועצה• גם לאחר ש ייבחר
ראש עיר׳ תשאר הסמכות בידי,
כסגן הממונה על המחוז, להתערב בד ברים
אלה ולקבוע.״
במדינה העם
נחל מן הברו
ושאבתם מים בש שון
הישועה... מסמיני לגבי תשעה מתוך כל עשרה אזרחי ישראל
מים הם נוזל היוצא מברז. אפשר להתקלח
בנוזל זה כשגובר חום הקיץ. אפשר להת רחץ
בו בעשרות הבריכות הפזורות ברח ב,
הארץ, להנאתם של מתנפשים עייפים
המבלים עתה את חופשתם. אפשר להוציאו
מן המקרר, להוסיף מיץ לימון וקוביה
של קרח, ולהריק את הכום בהיסח״הדעת׳
תוך כדי קריאת עתון.
בשביל האזרח העשירי המים הם נושא
׳חלומות. קולם המגרגר מלהיב יותר מקו לה של סימפוניה בטהובנית, טעמם משכר
מטעם השמפניה. בפיו של אזרח זה שירי-
המיים החלוציים איסם חלוציות״בתווים.
הם ביטוי לתחושה כמעט דתית. אזרח זה
יודע מה משמעותם של מים.
ברגע זה
להלן) .א ן
קאסטל או
מתי יותר,

נטוש הקרב על המים (ראה
זה קרב סנסציוני כקרב על ה*
נבי״יושע. אולם הוא קרב דר ולא
פחו-ת גורלי.
מדיניות תסר ט דמו 3
כשהגע איש הוליבוד ושליח אייזגהואר
אריק ג׳ונסטון לפני שבועיים לירושלים
מלווה, תריסר יועצים ועוזרים הוכיח כי
טרם שכח את מלאכת הסקת הסרטים. הוא
שלף מתוך תיקו תסריט לסרט שרצה לה ם
קו בוושינגטון, קהיר וירושלים, ושיועד
להפצה במרחב.
תסריטו של ג׳וגסטון פתח בהפתעה: נ ציגי
ערב שנתכנסו בקהיר הסכימו להכיר
בישראל בתנאי פחות מפתיע — שתשכח
על תכנית הירדן, תחדל מהסיות מי הצפון
לנגב•
משה שרת, וולטר איתן, יועץ המים ש מחה
בלאם ומהנדס הראשי של תה״ל
(תכנון המים לישראל) ישעיהו ומנר הגישו
מייד את הצעת התסריט הישראלי: היתה
זאת תכנית ג׳ון קוטן, מהנדס מים אמריקאי
שהסביר בזמנו, תמורת זרם הדולרים ה״

הסחיר היקר
קיימות שתי אפשרויות: להחליט כי ה מהומות
שארעו עד כדי י מהוות סיבה מספקת
לפיזור המועצה או לתת לקומוניסטים לב חור
ראש עיר, לפזר את המועצה על סמך
סעיפים פורמליים לאחר מכן.
על עצם העובדה ששתי האפשרויות הינן
פגיעה מפורשת וגלויה ביסוד החופש ה אזרחי,
אשר לפיו זכאי אדם במדינת ישראל
לבחור בנציגו הפוליטי כרצונו, אין מרבים
לדבר. זוהי הנחת היסוד אשר לפיה נער כו
כל התכניות.
קשה להעריך תוצאותיו של צעד כזה.
ברור, על כל פנים, כי הקומוניסטים ואולי
גם סיעות אחרות, לא יקבלו את הדבר
בשקט. גל של שביתות, הפגנות, התנגשו יות
צפוי לעיר התופסת מקום חשוב בעי ני
מאות מיליוני נוצרים בעולם כולו.
יתכן מאוד כי יפרוץ גם מרד אזרחי מ אורגן,
בו יסרבו תושבים לשלם מסים או
להישמע להוראות מועצה עירונית אשר הם
לא בחרו בה.
כל זה בא כדי לחפות על כשלונם המח פיר
של האנשים המנהלים את המדיניות
הערבית של המדינה. משך חמש שנים עז רו
אנשים אלה למפלגה הקומוניסטית ל התבצר
ולהתחזק ברחוב הערבי, הודות
למדיניות של דיכוי שיטתי של הערבים.
עתה מנסים ד,ם לתקן את המצב.
אולם במקום לתקן אותו באותה שיטתיות
׳ועקביות אשר בהן יצרו אותו, מנסים הם
להביא את השינוי בבת אחת, בכוח. במקום
לסלק את הגורמים אשר הביאו לחיזוק
;הלך הרוחות הלאומי בין הערבים, מעדיפים
.אנשים אלה להשתמש בפורעים שכירים.
יתכן כי יצליחו להרוס את המפלגה ה־
׳קומוניסטית בנצרת. אולם יחד עם זאת
ייהרסו את עצם היסוד של החופש הדימוי
•קרטי במדינת ישראל•
זהו מחיר יקר מדי — אפילו בשביל להפוך
יאת נצרת לעיר ממושמעת ונאמנה למדינת־יש־

״אנחנו לא פוחדים ממנו.
הוא פוגע רק כערכים ו״

מתאים׳ כיצד יוכלו גם הישראלים וגם הע רבים
ליהנות מזרמי מים אם תוגשם תכנית
הירדן שאינה פוגעת כלל בתכניות הערב יות׳
שהקרובה ביניהן להתחלת ביצוע היא
תכנית הירמוק הירדנית״סורית.
׳מייד הופיעו הנבלים המסורתיים בכל סרס׳
הפעם מהנדסים גרמנים, שהזהירו את הע רבים
מתכנית קוטן׳ שהצלחתה היתר, עלולה
לסייע יסודית בפיתוח החשמל׳ התעשייה
והחקלאות הישראליים.
לא חלוש. ג׳ונסטון שוב לא היה מ עוניין
להפיק סרט מקורי, קיבל השבוע
את התסריט הערבי. הוא קיווה לכפותו
על ישראל, שהפכה לגיבורת הסרט הרכה
העומדת בפגי מפתיה, דוחה אותם ב1-א
חלוש•
ג׳ונסטון לא נבהל, יצא לקהיר, אישר
את פשרתו עם הערבים׳ על חשבון ישראל.
הוא ידע שגיבורת הסרט הרכה לא תוכל

על־ידי ארבעת השרים, שדינם היה סופי ו־בלתי־מעורער.
התוצאות: התחזקות גדולה
של הסניפים לעומת המרכז, ארגוני העולים
(עיראקים, הונגרים, רומנים ועוד) ,החקלאים,
בעלי־התעשיה, הסוחרים. לעומת זאת ירדו
בעלי״הבתים מנכסיהם המפלגתיים.

תצפיזג
• הדו״ח

הכא

(כל הזכויות שמורות)

מבקר

המדיגה

יכיל

גילויים

חמורים על משרד האוצר והמפעלים הכלכליים שהוא שותף בהם, בשם
הממשלה. הדו״ח, שהכנתו תסתיים בקרוב, יסב את תשומת לב הכנסת לנקודת
התורפה של האוצר, פקידים לא־מומחים שלקחו על עצמם ביצוע משימות כלכליות

תוצאה נוספת: עונש חמור לסיעתו של
עזרא איכילוב הפתח־תקוואי, שמרד במפלגה
וקיים בשעתו מסיבת־עתונאים נגדה. במקום
12 המקומות המקווים בועד־הפועל, זכה ל מקום
אחד בלבד.

שמעל לכושרם.
• תוכל לקרוא בקרוב את סודותיה הפגימיים של מפא״י אס
מי שהיה ראש עירית עכו, ברוך נוי, ייאות להצעת חבריו ויפרסם את ספר
זכרונותיו. נוי, שהודח מתפקידו לפי החלטת המפלגה, מחכה לתוצאות הבירור
המתנהל עתה נגדו ושיקבע באיזו מידה ימשיך לשאת בתפקידים ציבוריים בשם
מפא״י.

״האפ זה נכון..״ שלושה ימים ו־120
נאומים לפני כן, הצטופפו 7000 איש ב טכס
הפתיחה, גרמו אכזבה מרה לאורחים
מפא״יים ואחרים שקית להיווכח שהצ.כ. רכבו
פעם על קוניונקטורה חולפת, שקעו מאז. הם
ראו הפגנה גדולה של כוח מפלגתי. היה
ברור שהצ.כ. לא ירדו.

• דויד בן־גוריון טרם נואש מתוכניתו להקמת שני גושים
לקראת הכחירות לכנסת השלישית. הוא מתעתד לכנס את מנהיגי כל
המפלגות כדי לדון עמהם בתוכנית. כמה מראשי המפלגות כב ר הודיעו באורח
פרטי כי לא ייענו להזמנה לכשתבוא.

אותם שבאו כשבכיסם נאומים מוכנים על

תוכניותיו של בי. ג׳י. ישמשו נושא לדיונים גס במפא״י עצמה. תוך חודש
תכונס מועצת המפלגה לישיבה סגורה בה יידון חלקו של ראש־הממשלה לשעבר
במסע הבחירות הקרוב.
• היכון למינויו של אכא אכן כיועץ לשר החוץ. כנראה שאבן,
העומד לבקר בארץ לשם התיעצוידת, לא ישוב לוושינגטון, יישאר בקרייה
ויפנה את מקומו לראובן שילוח הקרוב לו בדעות, אך המקבל יותר את מרותו של
שרת׳ אותו שרת משך שנים כאיש־מסתורין במחלקה המדינית של הסוכנות
ובמשרד החוץ.
• ח״כ יצחק בן־אהרון עלול לזכות במשרה דיפלומטית נכבדת
אם יחול הפילוג המצופה במפ״ם ואחדות העבודה תצטרף לממשלה. שרת מעדיך
מאד את כשרונו הדיפלומטי של בן־אהרון עוד מימי היותו השבוי הארצישראלי
הבכיר בגרמניה. אחר שנפל בשבי ביוון כשהוא בעל דרגת סגן־משנה.

״לא ׳ I

נ 1פלג 11ז
שירה ב צי בור
הרגע הגדול הגיע. אנשי הועדה המתמדת
של ועידת הציונים־הכלליים יצאו מחדרם,
רצוצים ועייפים, כשבידם רשימת חברי ה מוסדות
החדשים של המפלגה. כשנכנסו ל אולם
הגדול נדהמו: במקום העזובה המ שועממת
לה חיכו, מצאו מאות חברי הועידה,
ביניהם קשישים וזקנים, יושבים ושרים ב התלהבות.
יושב־הראש
קם׳ דפק בפטישו על השולחן.
ללא הועיל: הצירים הוסיפו לשיר, אילצו
את יושב״הראש לדחות את קריאת הרשימות
עד שסיימו את שירתם.
״זו היתה שחיטה ו* היה צד טראגי
למעמד שהיה שירת־ברבור לרבים. כי דוקא
רבים מבין המזמרים עמדו לשמוע את פסק-
דין המתת הפוליטי שלהם. הם היו תתיקי
המפלגה, שזכרו אותה עוד בימי קטנותה,
עסקנים בעלי תתק. עתה, כשגדלה המפלגה
עבר העפרון של המציאות על פני חלוציה.
״זו היתה שחיטה 1״ נזכר בחלחלה אחד
מחברי הועדה המתמדת. כי מולם עמדו ה כוחות
החדשים שהתגבשו בשנים האחרונות
במפלגה, הסניפים המאורגנים שדרשו ייצוג
גדול ועצמאי, הגושים הכלכליים שדרשו הת חשבות
בכוחם. אי־אפשר היה לעמוד מול
לחץ מציאותי זה. הרומנטיקה, יחד עם הרבה
ש מו? מצלצלים׳ יצאה מבעד לדלת האחו רית.

היתד, זאת רק רדיפה אחרי הכבוד.
הועד־הפועל של המפלגה יבחר את ההנ הלה׳
השלטון האמיתי. ההנהלה תבחר, כ נראה,
זו הפעם הראשונה, מזכירות מצומצמת
עוד יותר, בעלת השפעה מכרעת. ייצוג מתאים
במוסדות אלה יבטיח לבעליו לא רק
חלק מתאים בכסאות המפלגה בכנסת הבאה,
אלא גם בהשפעה לקביעת הקו במדינה, חלו קת
היתרונות שיש בידי מפלגה קואליציונית
לחלקם.
ההרכב האמיתי לא נקבע בויכוחים, אלא

העולם הזה 871

הדלתה העשירה של הנהר האדום בצפון, תמורת ויתור הקומוניסטים על לאוס
וקאמבודיה, שתי הממלכות הגובלות עם סיאם. היחידים שאינם נלהבים להסכם
דה הם האמריקאים.
אולם יתכן מאד שצ׳רצ׳יל ואידן, השוהים כעת בוושינגטון, יצליחו לפייס את
האמריקאים ולאחות את הקרע הגדול שנתגלה בחזית המערב. צ׳רצ׳יל יציע
לאייזנהואר לנסח מיסמך היסטורי שיכלול את ממרות השלום והמלחמה של החזית
המערבית, בדומה לצ׳רמר האטלנטי שצ׳רצ׳יל ורוזבלט חתמו עליו בימי המלחמה.

משה שרת ואריק ג׳ונסטון
להמשיך ולעמוד בסירובה כל עוד ז-ש
דולרי המענק האמריקאי חשוב לה מזרב
המים.

• צפה להשגת השלום בהודויסין תוף חודש. הסינים, הצרפתים
והבריטים התקרבו מכיוונים שונים לאותה הצעת־פשרה: פינוי הצרפתים מן

מדיניות החוץ ובטחון, השאירו אותם בכיס.
האוירה לא היתד, כשרה לכך. במקום זה
נאמו על עניינים מעשיים: האם היה כדאי
למפלגה להשתתף בקואליציה?
למחייבים היתד, מלאכה קלה. ההקלה ש באה
במצב האזרחים, אם בגלל ביטול הצנע
ואם בגלל הפסקת מעליה ובוא השילומים,
נרשמה לזכות ד,צ.כ .״האם זה נכון שעמדתם
פעם בתור לפני חנויות ריקות?״ קרא שלום
זיסמן, איש המרכז .״האם זה נכון שפעם
חיפשו בכיסיכם שלוש ביצים או רגל של
תרנגולת?״ השיבו הצירים, במקהלה־מדברת 5
נכון !״
גס הדגל. בשבע בבוקר, אחרי ליל שי מורים
(בין השאר: הצטרפות מוחלט לגוש
האמריקאי) .פרץ ברנשטיין ניגש לערוך את
הטכס האחרון: העברת הדגלון הקטן מידי
הסניף המצטיין בשנה שעברה (ירושלים) ל סניף
המצטיין של השנה (גבעתיים) .באמצע
הטכס עצר בו, תמה :״מה זה, נדמה לי
שהדגל גדל, איך שהוא 1״
הוא לא טעה. כמה חברים, שסברו כי
הדגלון הקטן שוב אינו מתאים למפלגה גדו לה׳
הכינו במקומו דגל חדש בעל ממדים
עצומים.
מחן השיעור הראשון
רחוב לילינבלום, תל״אביב׳ החליט להת חרות
במשרד האוצר׳ הציע השבוע דו לרים
במחיר זול ימן הרשמי, המחיר הלי־לינבלומי
1.600 :ל״י הדולר׳ במאתיים פרו טות
פחות מן המחיר הרשמי.
כפי שאפשר היה. לצפות לא היה הדולר
הזול שטר ירוק הנושא את תמונת דיוק נו
של ג׳ורג׳ וושינגטון, כי אם אחד מתח־ליפיו
המזינים, דולר הסקריפים•
הפמ״זים גדלו. כשנולד דולר הס״
קריפים לפני ארבע שנים עמד על רום ה מעלה׳
היד, יקר יותר מן הדולר עצמו. ה הסבר
היה פשוט. שעה ששער הדולר ה חופשי
היה 1.220ל״י היה מחיר הסוכר,
למשל 2.500 ,ל״י הקילו בשוק השחור.
אך המחיר לסוכר הסקרים היה 40 סנט
( 480 פרוטה) בלבד. ספסרים שראו דרך

בינתיים נערף כהודו־סין עצמה מרוץ נואש בין עונת־הגשמים,
ועידת ג נבה והתמוטטות החזית הצרפתית. כל מצביאי המערב מסכימים כי
האנוי תיפול ללא כל ספק אס לא תתחיל עונת־הגשמיס בעוד מועד, מאחר
שאוכלוסית האזור כולה אוהדת את הקומוניסטים או לפחות אינה מתנגדת להם.
• עוד השנה יקום הצבא הגרמני עם בחירתו של פיאר מאנדס־פראנס
כראש ממשלת צרפת חוסלה סופית תכנית הצבא האירופי המאוחד. אולם
גס מאנדס־פראנס מסכים עם צ׳רצ׳יל ואייזנהואר שיש לזיין את גרמניה. הפתרון
שיוצע: צבא גרמני עצמאי, שיהיה קשור בצורה רופפת עם צבא האמנה
האטלנטי,

« אם אתה מצפה לקבל השנה בחזרה את מס המקדמה
בפי שהובטח, קרוב לוודאי שזוהי תקוות שווא. שר האוצר מתכונן
לזקוף את המגיע לך על חשבון המס החדש, המופיע תחתי השם החזר סובסידיה.

• הנח בוודאות כי השופטים המחוזיים מתנגדים בבל תוקף
לנטייה הממשלתית לחוקק חוקים הקובעים עונשי מינימום
ח מו רי ם, המוציאים את השיקול על מידת העונש מידי השופטים. קבוצת
שופטים רבת השפעה זו עומדת לפנות לכנסת, להורינו לה רשמית על התנגדותה.
• צפה לירידת קרנו של חיים בהן אחר ששר המשפטים פנחס רוזן
החליט לפקח יותר על עבודת התחיקה הנעשית על־ידי משרדו. להחלטה זאת הגיע
רוזן אחר שהועמד במצב בלתיינעים כשהובא חוק העבירות נגד המדינה, יציר
כפיו של כהן, לכנסת, למרות שרוזן עצמו התנגד לכמה מסעיפיו. הצד
המנהלי של החלטה זאת יבוצע על־ידי העברת מחלקות התחיקה מסמכותו של
כהן לפיקוחו הישיר של רוזן.
• יומון הפרוגדסיבים ״זמנים״ עומד להסגר כקרוב, מאחר
שכבר הוציא כמעט את כל הכספים שהועמדו לרשותו על־ידי המפלגה הפרוגרסי בית
למטרת כיסוי הפסדיו. הנימוק הרשמי לסגירה ישמש האיחוד הקרוב עם
הציונים הכלליים, שיבטל את הצורך בעיתון נפרד, מאחר שאפשר להסתפק
בעיתון הצ. כ: ,.הבוקר.

• אלכסנדר עזר (יכז-רוס, הממונה על ענייני התיירות

ייתקל באיישיתוף מצד ארגון משרדי התיירות, מכיוון שחבריו
טוענים כי עזר הניחון בדמיון גדול מדי וחוש ריאליזם קטן מדי, המכשילים אותו
בכל מבצע שהוא מקבל על עצמו, אינו שומע לחוות דעתם או עצותיהם המקצועיות.

• עמדת המונופולין של ״קול ישראל״ לא תתערער גס אחר
בקשה קרובה של אחד ממשרדי הפרסום בארץ לממשלה לקבל רשיון להקמת
תחנת שידור מסחרית־פרטית. אחר הסרוב הממשלתי הוודאי יפנה המשרד
לדעת הקהל ואולי גם לכנסת.

• ״הבימה״ לא יהיה התיאטרון הישראלי היחיד שיבקר
הקיץ באירופה. מנהל התיאטרון הקאמרי, יוסף מילוא, החליט לצאת לסדרת
הופעות בכמה ערים אירופאיות. כדי למנוע הפסדים כספיים יחולק הקאמרי לשתי
להקות שאחת מהן תמשיך ותופיע בארץ שעה שהשנייה תסייר בחוץ לארץ.

במדינה
ס מל ברעננה. מאיר למד הרבה מה ערבים
שחיו בחרבת עזון, המרוחקת 300
מטרים -מצריפו, אותו בנה במו ידיו. הוא
עמד עמד,ם בקשרי ידידות עד למאורעות
. 1936
באותם ימים נזכר עכשיו גם הגוץ שעמד
ליד חסיד״ אחר שהזעיקה להלוויית: חברו
הוותיק ושכנו לשעבר של מאיר, סגל. ההגנה
דרשה אז כי הוא ומאיר יפנו את בתיהם,
מכיוון שעמדו בין קווי הערבים לקווי ההגנה.
סגל ניאות, פרק את צינורות המים שלו,
ארז את מזוודותיו והיה מוכן לעבור למקום
חדש.
מאיר לא הסכים לנטוש את חלקתו, הודיע
כי יישאר עליה עד יומו האחרון. מאז עבד
עליה ביתר שאת, היד, גאה בכל הצלחה מש קית,
בכל זן ירק שעלה יפה. האיכר קצר
הזקן הפך לסמל ברעננה שעקבה בהנאה אחר
עגלת הפירות והירקות שהיה מביא מדי פעם
למרכז המושבה.
,אנשיםמ וז רי ם .״ אחר הקמת המדינה
חשב מאיר כי הגיע אל המנוחה. חרבת עזון
יושבה עולים חדשים ועטרת שיכונים הקיפה
את הצריף הקטן ואת משק ריינר בן ארבעים
הדונמים.
השבוע, במוצאי שבת, הופרה מנוחתו של
מאיר סופית כשיצא לגינתו לטיול קצר. הוא
הספיק לצעוד רק שלושה ארבעה צעדים,
נקצר על־ידי צרור קלעי תת־מקלע, לא הספיק
להשמיע זעקה.
חסיד, והילדים לא יצאו מייד מביתם. הם
ידעו שאחרת ייהרגו גם הם מיריות המס תננים
שבאו מעבר לגבול * .לכשיצאו לבסוף
מצאו את מאיר שוכב כשפניו אל האדמה,
כמקיים את הבטחתו :״אחיה ואמות על ה אדמה
הזאת !״

לרכישה זולה של סוכר׳ העלו את מחירי
דולרי הסקריפים, לעתים במידה רבה מעל
לשער הדולר החופשי.
בינתיים הלך היצוא הישראלי והתפתח׳
פמ״זי (פקדונות מטבע זר) היצואנים גדלו.
הם ידעו על הביקוש למצרכי מזון, הציפו
את השוק בסחורות שהיו לפנים •מצויית
כמעט רק בחנויות הסקרים.
מגדלי עופות בשרון ומפטמי החזירים
בשפלה תרמו את חלקם אף הם׳ שטפי
את השוק בבשר טרי, בטוח יותר מבשר
קופסאות עתיק־יומין.
התוצאה הכלכלית לא אחרה לבוא: ה ביקוש
לסחורות הסקרים, ועמו הביקוש ל״
דולרי הסקרים קטן. וכפי שכל תלמיד כל כלה
יודע, כמעט משיעורו הראשון, מביאה
ירידה בביקוש, כמעט אוטומטית, לירידה
במחיר.
תחבורה הטכסיס
אנשי משטרת התנועה נדהמו למראה ה־המספרים,
החליטו כי הגיעה השעה לפעולה
קיצונית. המספרים 5134 :תאונות מכוניות
בחמשה החודשים של שנת 73 , 1954 הרוגים,
2260 פצועים 578 ,נכים.
לנוכח שיעור תאונות זה, אחד הגבוהים
בעולם, ניגש מטה המשטרה לתכנון מבצע
בטחון בדרכים, פתח בו, אחר הכנות ממוש כות,
בראשית השבוע שעבר.
עשרות שוטרים נוספים הועברו למשטרת
התנועה, שיתוף פעולה מלא הובטח מצד
המשטרה הצבאית׳ מלכודות מהירות הוצבו
בעורקי התחבורה העיקריים. השוטרים נטשו
את מכוניות המשטרה, יצאו לסייר במכוניות
נושאות לוחות מספרים אזרחיים וחסרות צפירות
משטרה.
נהגים ממהרים נקנסו קשות, מכוניות
רבות נעצרו לבדיקת בלמיהן ואורותיהן. עש רות
מהן לא הורשו להמשיך בדרכן, נצטוו
להכנס למוסד לתיקונים המתאימים.
התוצאות לא אחרו לבוא. שעור התאונות
בשבוע הראשון של המבצע ירד במידה רבה.
אחת הסיבות המשוערות: טכסים משטרה,
לפיו חילקו שוטרים לבושים אזרחית פתקי
אזהרה בצומתי הכבישים, בהם הוזהרו ה נהגים
מפיקוחה המוגבר של משטרת התגועה.

אנשי מופת
איש האדמה
אדם גוץ נכנם למשק גדור־ברושים בקצה
רעננה, עלה במשעול חולי לצריף עץ קטן,
שלידו ישבה אשר, בעלת גוף, ארזה תות־שדה
לתוך קופסות עץ קטנות. צעיר בן 17
ואחר, בן ,15 עבדו בשדה הקרוב. הבן ה שלישי
,8 ,עמד ליד אמו ועקב אחר תנו עותיה.
הגוץ
עצר לפני חסיד, ריינר, נשם בכבדות
ואמר :
.הגיעה השעה ללכת להלווייה !״
.תיכף ! ״
חסיד, סגרה את החלונות, הדלתות, בדקה
אם הכל בסדר וקראה לילדיה. אחר הכל היה
עליהם ללכת להלווייה: אביהם, מאיר ריינר,
נורה ונהרג בערב האחרון על־ידי מסתננים
ערבים בפתח ביתו.
ד,ר,לתייר, היתד, קצרה וצנועה. בכל זאת
השתתפו אלפים מתתיקי רעננה. חבריו וראש
המועצה הספידוהו, וחסיד, עמדה יבשת־עין
וסגורת־פה. היא זכרה.
.אני רוצה כן.״ לפני 17 שנה עמדה
ללדת את בנה הבכור, ישראל, שעמד עתה
לידה ואמר קדיש. היד, עליה לעבור מרחק
של קילומטר ברגל ולמאיר לא היה זמן
ללתתה לאוטובוס. הוא היה עסוק בשדה.
רק בשעיר נשק לה שלום וכשיצאה צעק אח ריה
, :אוי ואבוי לך, אם תביאי לי בת.
אני רוצה בן. הוא יהיה איכר !״

כשד,תפזר הקהל מבית הקברות חזרה חסיד,
לביתה עם שלושת בניה. אחר הצהריים כבר
נראו עובדים בשדה. אמר אחד משכניהם :
,איזה אנשים מוזרים.״ הסביר סגל . :רק
שכמותם בונים את הארץ !״
עיתונות הוכרו! הקצד
כמו רבים מבני מקצועו, נושא גב נור״
ברט נישוויסקי, חבר מערכת מטריב, שני
שמות לפחות, דבר המאפשר לו לכתוב ב עיתונים
רבים ושונים. בעוד שבסעריב ני״
שוויסקי הוא בעל הטור בחוץ, עליו הוא
חותם בשם העט המוזר פיליפ בן — הרי
לאחר מסעותיו המרובים בעולם הוא נו הג,
מפעם לפעם, להדפיס מאמרי מסע ו רשמים
בהארץ. חותם עליהם בשמו האזר חי
הפשוט.
השבוע, בעודו שוהה באירופה, שלח
נישוויסקי למערכת הארץ מאמר שנקרא
בשם שגיאותיה של משלחת הקניות ואשר
נדפס בעמוד הכלכלי השבועי של העתון.
* למחר הודיע רדיו רמאללה על פעולת
תגמול ישראלית בעיר קלקילייה, המרוחקת
ארבעה קילומטר מרעננה. לפי הודעת הרדיו
הירדני נהרגו בפעולה ארבעה לגיונרים י ד
דנייס, נשבה חייל ישראלי אחד.

המאמר, אשר דן בקניית סחורות השילו מים,
הסב ר כי השמועות הרבות הרווחות
בארץ בדבר הליקויים בפעול תר,משלחת
הישראלית נובעות מאותם המקורות ש בשעתו
התנגדו לעצם קבלת השילומים.
אותם מתנגדים, הוסבר» ,סענו שאדנואי־לא
יסכים לעולם לשלם סכום ניכר — בא
הסכם לוכסמבורג וטפח על פניהם. הם
ק ת שהבונדסטאג לא יאשר ...ושוב טעו.
ד,ם תלו את המוניטין שלהם בטענה שעל
אף הכל לא תשלם ממשלת בון או לא
יספק ..עדיין מוכח שהם טועים.״ ״ד,תזכ רו
עדיין,״ התריע, ,את המאמרים׳ לפני
שנתיים ולפני שנה, שהתנבאו כי חנויותי״
נו יוצפו בסחורות גרמניות שאין צורך
בהן ! ממפוחיות־פה ועד מי״בושם?״ ב קיצור,
טען נישוויסקי ,״בשביל האנשים
הללו סיכוי הנקמה האחרון ...שאפילו ה״
ש לומים אינם כשלון גמור, הריהם כשלון
חלקי, לכל הפחות.״
מה ששכח נישוויסקי להזכיר: השופר ה*
עיקרי לדעות שהוזכרו במאמרו היה עיתו נו
מעריב ומקומן המרוכז והתקיף ביותר
היה בטור הסמוך לשלו, יומן מאת עורך
מעריב, ד״ר עזריאל קרליבך.

ל עג וכלס
שמעון צבר נחשב לטובי הציירים הצעי רים
בארץ, זקוק כמותם, לפרנסה לקיומו,
לפני שנים מסמר עבד במערכת שבועון כמעט
בלתי־תלוי, קישט את עמודיו בקריקטו רות
שלו.
בינתיים עבר צבר דרך כמה עיתונים אחרים,
אחר שאותו שבועון פשט את הרגל
ורכושו עבר למפא״י. הרכוש כלל גם כמה
אלפי גלופות, ביניהן ציוריו של צבר.
לפני שבועיים החליט המפאיון הדור לנצל
גלופות אלה, הדפים שתי תמונות של צבר׳
שנועדו לשבועון המנוח.
תגובתו של צבר לא אחרה לבוא: הוא
פנה לעורך־דין, שיגר מכתב להנהלת הדור,
בו תבע התנצלות פומבית, פיצוי בסך 500
ליריות.
הסביר עורך־הדין, שהבטיח להגיש את
הדור למשפט׳ באם לא ימלא אחר תביעתו •
״פרסום תמונותיו (של צבר) בעיתון בעל
רמה ירודה, גוון פוליטי מובהק ומסויים ועמ דה
בלתי מכובדת כעיתון הדור פוגע בו
בצורה חמורה ביותר ...והוא עשוי להמיט
עליו את שנאת-הרבים ולשימו ללעג ולקלס
בעיני הבריות.״
תרמיות חשבון חדש
מהנדס גיאולוג צ׳ארלס אדוארד ג׳ייקובס
הובא ארצה על־ידי וזה״ל לפני חמישה חד שים
כדי לעזור בפיתוח מקורות המים ב ישראל.
תכניות
המים למיניהן המשיכו להגיע אר צה
וג׳ייקובס המשיך להתגורר במלון הירדן
תל־אביב, ולסעוד מפעם לפעם באולם האוכל
המרווח של כתר־בר הסמוך מכיוון שלמלון
עצמו אין מסעדה.
לפני זמן־מה החליט ג׳ייקובס כי הגיע ה
חמיה
היתד. אשד, טובה. היא מילאה אחר
בקשת &איר וילדה לו, בזה אחר זה, שלושה
בנים, שהבטיחו להיות איכרים למוסת. כי
מאיר היה משוגע לדבר אחד: משקו החק לאי.
כשבא לראשונה לרעננה בשנת 1930
יצא ישר לחלקתו אותה הוא רכש מבלי לראותה
עוד בעיר מולדתו האמריקאית הרט־פורד.
מאיר
שאהב לקרוא אהב במיוחד לקרוא
את כתבי נביא העבודה, אהרון דויד גורדון.
הוא הוקסם על־ידי רעיון השיבה לטבע ולצ־ניעות.
הוא אפילו לא הרשה לבניו לנעול
נעליים עד הגיעם לגיל שש ובלבד שיתרגלו
לטבע.
פרט אופייני אחר: מיומו הראשון בארץ
עד ערב השבת שעברה, בו נרצח, הקפיד
מאיר לא לדבר בלשון זרה, דיבר רק עברית.

מקום הרצח של מאיר רייגר
הם באו בלילה

העולם הזה 871

זמן לצלצל למשפחתו בארצות־הברית, ביקש
לצרף את דמי השיחה לחשבונו האישי. בכל
זאת צורף הסכום לחשבונות האכסון והכלכלה
שנשלחו לתה״ל שהתחייבה לשלם את
כל הוצאות המהנדס.
זאת גילה ג׳ייקובם, כשבקש לראות את
חשבון השבוע הקודם. אחרי דחיות־קש קי בל
המהנדס את החשבון ועיניו חשכו. מ על
לחתימתו נרשמו מנות, שלדבריו, לא
הזמינן מעולם, ארוחות שלא אכלן ונהר שו פע
של משקאות כמו קוניאק וליקר שלא
שתה כיוון שאינו שותה מלידה כל משקה
אלכוהולי.
פניה מידית למשטרה הולידה אחרי חקירה
קצרה ים של האשמות — ששים במספר —
שד,חוזרת העיקרית ביניהן היתד : ,זיוף מסמך
מתוך כוונה להונות.
ללשון בני אדם פשוטים תורגמה האשמה
לפי טענת התביעה בראשותו של הסמל קל־מן
יצחקי, שבדקה את החשבונות במעבדה׳
הסבירה כי על־ידי צרוף נייר־פחם ודף נייר
נוסף לחשבונות שהוגשו לג׳ייקובס לחתי מה,
הושגה חתימה נוספת שלו שמעליה
היו עורכים שוב חשבון חדש ומפולפל.
על כל זאת חזר ג׳ייקובס בפני השופט
יוסף בן־חנוך, חיזק את עדותו בעזרת חמישה
עמא־ים בפורמט גדול כתובים במכו נת
כתיבה, בה ערך, לפי חישוביו׳ את ה חשבון
המדויק של דמי אכסונו וכלכלתו,
את מידת הנזק שגרם הזיוף, והטעות המקו רבת
אותה הוא יכול היה לעשות בחישוביו.
השופט הסבלני הקריא בפניו את עדותו
ביקש שיאשרה בחתימת ידו. ג׳ייקובס שלף
אח עטו מכיסו, קרב אותו לנייר, הרימו מעט

אין ים בשכזנת־התקזה

שלושה לא ידעו לשחות

״אמא, תני לי 20 גרוש״ פנה חי בתחינה לאמו׳ ״אני הולך
לט ול עם חברים״.
האם׳ יוכבד בסל׳ סרבה. לא היה זה מתוך רוע לב. שנחייב
וחצי אחרי הגיעם ארצה מפרס׳ עדיין לא הסתדר בעלה בעבוי־,
שתבסיח קיום בכבוד לחמשת בני המשפחה.
חי ,9 ,י רי בסולם המחירים, הסכים לחמישה גרש ם בלבד׳
קבלם בשמח!״ פנה במרוצה לחברו לכתה ג׳ בבית־הספר הדתי
תורת נזשה, ברוך.
ברוך יונה׳ ,13 היה קצת יותר. מנוסה בעדני העולם מחבריו.
הוא הספיק כבר לבקר מספר פעמים בעיר הגדולה תל־אביב׳
בתור •מוכר שוקולד בשעות הפנאי. אין זה אומר ששכונת
התקוה, מקום מגוריו, אינה בתל־אביב. היא נמצאת על המפה
תחת השם תל־אביב. אבל היא רק -מצוינת על המפה.
לא מצוין הלכלוך בסמטות השכונה, לא מצוין ריח מי־השופבץ
הנודף מכל מקום. ומעל לכל: לא מצו נים במפה אלפי ילדים
קטנים צנומים ושחומים, שאין אחד מלבד הוריהם׳ חסרי היכולת,
המטפל בטפוחם׳ בהפיכתם לדור הגון של המחר.

מחגית לחם ועגבניות
בשכונתו של ברוך למשל יודעים רוב הילדים על קיומם של
שני מוסדות עקריים: קולנוע התקות המרבה בסרטי הרפתקות
מרתקי דמיון ומגרש הכדורגל׳ עליו שיחק יחזקאל.
יחזקאל קוצרו היה שוער באחת מקבוצות הכדורגל של השכונה.
יחזקאל ,9 ,דייה נמוך קומה, אולם בריא גוף. הוא אהב לשחק
יחף במשותף עם שני חבריו ברוך וחי. הוא לא הכיר דבר מעבר
לתחומי שכונתו ; תל־אביב שכנה בדמיונו מעבר להררי החושך.
כמובן שכאשר באו אליו חי וברוך חבריו בהצעה הגאונית
הוא לא התנגד. הוא ידע שלאף אחד בארץ לא יהיה אכפת אם
יישאר לעולם סגור בכלאו המלאכותי.
הוא הפר את פקודת אמו להשאר בבית ולשמור על חמשת
אחיו. למחצית הלחם והעגבניות שהביא עמו ברוך כצידה לדרך׳
נוספה פיתה אחת ומספר פלפלים. יחזקאל משש שוב אח שני
הגרשים שהיו לו בכיסו, סגר את שובך היונים אותן הצייח
להחזיר דוקא באותו יום׳ אחרי תפושים רבים. הטיול החל.

מלחמת חיידקים דא־ירועה
מטרת הטיול ביום החמישי החמסיני שעבר היתר׳ שפת הים.
הכוונה לא היתר, לבת־ים. לא היה לנערים די כסף כדי להגיע
לשם, בהנחה שידעו על קיומה של הריבירה המפוארת. להוריהם
לא היו מכוניות פרטיות כדי להביאם לשם. לא היו להם אפילו
קורקינטים או סקטים. הם ידעו שלתל־אב ב ישנה שפת ים משלה.
שצריכה לפי כד הנתובים להיות ראויה לשמוש ! וגם אליה הגיעו
בקושי.
הילדים לא רצו להרח ק עד תרומפלדור וגורדון, קטע שהעיריה
הכריזה עליו כמותר ברחצה. הם לא שמעו את השמות המוזרים.
של הרחובות האלה וכמובן שלא על ההכרזה, ועל מלחמת החיי דקים
בכלור.
מול בנין הכנסת לשעבר הם הבחינו בחוף חסר אנשים. הוא
היה אפילו יותר מעניין מהשאר: מרוצף סלעים הבטיח אפשרויות
משחק רבות. הם לא ראו כל שלט המכריז: הרחצה אסורה ! הם
התפשטו, נכנסו למים. הים סער במקצת. הזרמים, כרגיל באותו
מקום, סחפו. הם לא ידעו לשחות

חסיד! ומלאכי ריינר
היא הלכה ברגל
והסתכל מתחתיו. הוא בחן, כך הסביר לשו פט
התמה, אינסטינקטיבית אם לא התגלגל
לשם במקרה גליון נייר־פחם.

ההצגה הגדולה בחייל
כשחשב גדעון ורדה שלא יוכל להיות נו כח
בכנס השנתי של חיל שריון כמעט והש־תגע.
אולם זד, לא קרה. כמו בשנה שעברה
כן גם השנה הוא נוכח בכנס. אלא שהפעם
הוא לא היה טוראי פשוט ואפור: דרגות
סגן קשטו את כתפיו הרחבות, שרוך ההדרכה
הוריק כדבעי, סיכת הממ״ים וסמל הפלמח
נצצו אף יותר מדי.

•׳יש כמה ילדים שטבען!״
כעבור ארבע שעות הבחין עובר ושב בגויה הצפה על פני המ ם.

גדעון ורדה היה החייל בעל הדרגה הגבוהה
ביותר שנוכח במקום. הוא התערב, כמעט
שספג מכות, כשהופיע לפתע סרן. הוא דרש
את תעודותיהם של כל הנוכחים. סגן גדעון
ורדה הצטער מאד: הוא הגיש אישור מודפס
אל אבדן פנקס קצין מלואים בלבד.
טוראי מספיק. לבסוף הגיע ורדה ל ביתו,
בדרך העקיפין של שפת ימה של יפו,
שם זרק את כל סמליו ודרגותיו למים כאי לו
קנה אותם בזיל הזול, כאילו לא הש תפשף
חדשים ארוכים כדי להשיגם.

אחר נאום מפקד החייל ולפני התחלת המפגן
ניגש ורדה לרמטכ״ל ולשר ד,בטחון, ענד
להם את סרט היחידה, הצטלם עמם פעמים
רבות, כשחיוך ציני מרחף מתחת לשפמו

הדק•

כעבור ימים מספר נסע ורדה, לבוש אזר חית,
לבקור אצל דודתו המתגוררת בקרבת
המחנה הצבאי בו ארעה ההתכתשות ביום ה כנס.
כשעבר בקרבת השער שאל ד,ש. ג .לשלומו,
סיפר לו כי הסרן, מפקד המחנה
שהתערב אז סופית בווכוח׳ מעונין לראותו.

אחרי הכנס רב־הרושם נאלץ ורדה, שעדיין
לא זווגו לו כלי רכב קבוע, לתפוס טרמפ ש הביאו
עד פתח מחנה צבאי אחר. הוא התכונן
כבר לטפס על קומנדקר שעמד לצאת את
השער, אולם אחד החיילים במכונית סרב
להראות את צוו־ד,תנועה שלו לשוטר הגדו די.
הווכוח התפתח למכות, היה צורך חיוני
בהתערבות מן החוץ.

אחרי שיחה עם הסרן הועבר ורדה במהי רות
למשטרה־צבאית־חקירות. הסרן׳,מתברר,
היה המפקח על שחרורם והעברתם של חיילים
בצה״ל. הוא גילה שמספיק לפנות אל ורדה
כטוראי גדעון ורדה בלבד.

העולם הזה 871

במשטרה סיפר ורדה את כל תולדותיו,
גילה כי פשוט רצה לראות את הכנס. את

חי כסל !שני־ משמאל) ומשפחתו
בלי קורקינטים וסקטינו
היא עוד פרפרה במאמצים נואשים לחיות. דקות מספר אחריה
נמשתה מהמים גופה בהירה יותר. היא היתה חסרת רוח חיים.
שלמה, אחיו של יחזקאל, העוסק בסנדלרות, הרגיש בחסרוני
של אחיו בשעה שמונה וחצי בערב בלבד. הוא מהר למשטרת
יהודה הלוי׳ הביע את חששותיו. שוטר משופם ענה לו באדישית :
״כן, יש כ.מ־ ילדיים שטבעו.״
במחסן על המדף היו מונחים בגדים, חצי ככר לחם, כמה
עגבניות ופ־יפלים. שלמה , 14 ,הכיר את מכנסי אחיו הכחולים.
״הנה חולצת־החאקי שלקח ממני בלי רשות !״ שלמה נפל ארצה
מתעלף.
באותו לילה הפכו תחנת המשטרה וחדר מסוים בבית חולים
הדסה לגיא־בלהות. אמו של ברוך לקחה את נעלי בנה וחבטה
בכל מי שהיה בקרבתה, ייללה :״בני, העיניים שלי ! כולם ישחקו
ואתה לא תשחק יותר שלמה, המום ובכל זאת רוגע יותר,
ייבב כי אין להוריו כטף עבור הקבורה, ו״האמה אמרה שצריך
מצבה. אולי אפשר לקבל פצויים מהעיריה?״

במקום חק1זה. ס דין לבן
חי בסל לא נמצא באותו ערב. אביו המיואש השתעשע בתקוה
כי בכל זאת יימצא חי. עתוני הערב ביום השישי ספקו לקורא־הם
מנת זוועות נאותה לכבוד שבת שסיפרה כי גופת הילד השלישי
לא נמצאה.
אולם האמת היא כי עוד באותו בוקר כשראשוני המתרחצ ם
הקבועים הופיעו על שפת ימה של תל אביב בקטע המותר המבל
ברחוב גורדון ראו את יצחק ז׳ק, בחור חסון שלזכותו נרשמו
עד אז 18 אנשים חיים ושלוש גויות מוצלות מגלי ים טורפים,
גורר גופה נפוחה, פשוטת ידיים, אכולת עיניים ולגושה מכנסי
התעמלות. דיירת חוף אחרת הביאה סדין לבן. חי בסל כוסה.
ילדים בחולצות צבעוניות הסתכלו עליה בשעמום, המשיכו במש חק
הכדורגל שלהם כאילו לא קרה שום דבר מיוחד.

האישור לאבדן תעודתו בקש מאחת החיי לות
בשעת הכנס להדפיס. הוא עצמו חתם
עליו.
השבוע, העביר שופט שלום את תיקו של
ורדה לבית משפט המחוזי. לפני זה ספר ור דה
כי זוהי עבירתו הראשונה, ביקש להת חשב
בכך שהוא חולה. לתובע לא היו טענות
בקשר לחלק השני של הבקשה. אולם ביחס
לחלק הראשון הביא דוגמה קטנה אחת בלבד :
לפני שנה הציג ורדה עצמו כשוטר, החרים
כרטיסים מספסר בקרבת קולנוע נזוגרבי,
תל־אביב, מכרם, לאחר מכן, בעצמו.

משפט
״אנו ד,צי לחיות!״
לכאורה נראה הכל שלוו ושקט בבית בן
הקומה האחת במרכז גבעת־רמב״ם. משפחת
זינו היתד, מאושרת על כי הצליחה להשיא
את בתה האילמת לגבריאל שראם, מלצר ב מסעדה
מזרחית על־יד קולנוע אלנבי בתל-
אביב, שיכנה אותם בחדר מרוהט.
בדירה סמוכה התגוררה שכנה חמודו־ ,ות־מירת
גוף, אירית, נשואה לנכה מלחמת העו לם
השניה שמעון סונדק ואם לילד.

הכל, כאמור, היה שקט מלבד מקרה אחד
שארע לפני שנתיים, ושאף אחד לא לקחו
ברצי׳נות: גבריאל שראם נכנס לחדרה של
אירית, אקדוח שלוף בידו, בטענה שהוא רו צה
לאבד את עצמו לדעת לעיניה.
אולם בשנה שעברה ביום בהיר אחד אחרי
לילה מעורפל מאד הוגשו האשמות חמורות
נגד גבריאל שראם: הוא הואשם בנסיון
לרצח ולהצתה. באותו לילה׳ קבעה התביעה,
היא הופיע בחלון דירתם של הסונדקים כש פה
נפט בידו האחת ותער בשניה ולולא
הבעל שהתעורר היה הענין נגמר לא בבית־חולים
בלבד.
״ילכו הנכים לעזאזל בבית־המש־פט
המחוזי גולל גבריאל שראם השבוע פרשה
מדאיבה. הוא התאהב. באירית החמודה, ניסה
לגוון את חייו הקודרים, בילה עמה שעות
על שעות. גיסו שמואל מזרחי אף אשר זאת,
נזכר כי כנהו פעם בהערצה ״ממזר״ כשראהו
יוצא סמוק מחדרה של אירית.
האם הדואבת, רחל זינו, הסתכלה על ה־ענין
בעין וחצי. היא הבינה לרוחו של גב ריאל,
נתנה לו לנוע בחפשיות אולם לוותה
אותו בטיוליו עם אירית לשפת ימה של

הכל שמע 1עליה. הגברי מפד
את ראשם לעברה ברחוב.
תנשים מודדות אותה במבטי מלאי
קנאה כל אחד רוצה להכירה.
אך מעטים מכירים באמת את
(ראה שער)
עוברים־ושבים הרואים אותה נוהגת במ כונית
הלבנה של בעלד״ בטוחים שהיא יהירה.
הנשים היודעות שחונכה באמריקה, מא מינות
שהיא סמל הרוח ההוליבודית. הכל
יודעים שבלי כל אישור רשמי לכך אף מ אחד,
זיווה שפיר היא נערת־הזוהר הרא שונה
של ישראל• אך איש אינו ידע כי מ אחורי
חיוך־הסלביזיה והיופי המושלם מס תתרת
עבודה קשה וכוח־רצון אשר נערות

בדיהתה בת שלושה החדרים
במטבח :
על הגג של אחד מבתי גבעתיים קוראת זיווה
ספר מקצועי על הפנטומימה, אוכלת ארוחה.

החרטהאמ חי: הילדה •שייכת לידידה.
״אנחנו רוצים ילדים ׳,מודה זיווה ,״אן עכ שיו
אין לנו זמן. זח יבוא יותר מאוחר.״

מעטות בארץ זו היו מסוגלות להם.
האמביציה היתר, תמיד הכוח הדוחף בחייה
של זיווה בלכמן החיפאית. עוד בלמדה ב־בית־ספר
ביאליק הקדישה רק חלק מזמנה
לצופי הריאלי, השקיעה את כל השאר ב־שעורי־ריקוד
אצל ירדנה כהן. היא רצתה
להיות רקדנית. יותר מזה, היא רצחה להיות
רקדנית טובה.
כשהיתה בת 14 קרה מקרה ששינה את
חייה במידה רבה. אבא, מנהל חשבונות יליד

רוסיה, לקח אותה לטיול קצר לסבא בסאנם־
לואי, מדינת מיסורי, ארצות־הברית. שם
החליט, לפתע׳ שכדאי להשאירה שם לשנה,
למען תלמד אנגלית. היא עברה לגור אצל
דודה, פסיכיאטר (מחייכת זיווה :״הוא ניסה
לרפא אותי, אבל זה לא הלך ן״)

..באיל! אין לי בית״...
בתום השנה פרצה המלחמה בארץ. זיתה

היתד, צעירה מדי מכדי שתוכל להתגייס. ה מועצה
המשפחתית באמריקה החליטה להש אירה
שם לשנה נוספת. בסך הכל שהתה ב־ארצוודהברית
משך ארבע שנים.
כתלמידה הצטיינה בהיסטוריה ובספרות
אנגלית. אולם את עיקר הזמן הקדישה, שוב,
לריקוד. מאדאם קאסאן, מורתה הרוסית, הכריזה
שכשרונה האמיתי במישחק, לא ברי קוד.
אולם היא לא הצליחה להטות את זיתה
העקשנית מן הכיתן שקבעה לעצמה. פירות

ראש־נ׳
והדסה, סיום ברירה
ליטר, דאמרי מהר י
העולם
(העולו
כאילו.

ם: הופעות סולו בשביל בית־הספר
הופעה בטלביזיה העירונית.
הלימודים בגימנסיה העמיד את ה :לאוניברסיטה
או הביתה. זיווה הה־לחזור,
נאלצה להתאים את מושגיה
!:איים לנתונים המקומיים, חזרה חיש
היות צברית. הודתה היא אז לכתב
הזה שכתב עליה כתבת־שער ראשונה
הזה 723״אני מרגישה מוזר. קצת
*ין לי בית, כאילו אין אני שייכת לא

לכאן ולא לשם• לא הייתי שותפת לכל מה
שעבר עליכם, למלחמה, להקמת המדינה...״
היא ידעה כיצד לעבור על התקלה: גיוס
לצה״ל. זיווה לבשה את מ ד חאקי, עבדה
קשה נוסף על שתתה, השתתפה בלהקת
טאלי ביאסי הכושי ובלהקת גרטרוד קראום,
הופיעה בציפור הכחולה ובפר גינט של
הבימה.
המפנה הגדול הראשון בא בשעת ארוחת-
ערב. החבר שהזמין אותה הביא עמו ידיד.

היה זד, ידיד מרגיז מאד: הוא התעלם ב אופן
הפגנתי מקיומה. זיווה אינה רגילה לדבר
כזה. משחר נעוריה התרגלה שהכל
שמים אליה לב. היא ניסתה לשבור את הת נהגותו
הגסה של הצעיר, לשוא.
לתדהמתה הגמורה הופיע הבחור האדיש
כעבור כמה ימים בחדרה, ביקש פגישה. זיתה
המבולבלת קבעה לו מועד אחרי הצגת ה ערב,
השתוממה על הבחור הלא־אדיב ששינה
את עורו. היה זה יעקוב שפירא, בן מש פחת
בעלי קרקעות שכונת שפירא, עובד
במשרד הבטחון.
היא הלכה עם ״שאפיק״ שלושה חדשים.
בתום מועד זה נישאה לו לאשה, נסעה עמו
לירודהדבש לקפריסין. זה היה לפני שנה.

> 1ש 3ד של בה 20
בירח־הדבש בא המפנה השני. זיתה היתד,
מאושרת, אולם לעיניה הצטיירה תמונה מב חילה:
שתהיה עקרת־בית רגילה, עוד אמנית
אחת שירדה מן המסלול.
הנערה בת ה־ 20 עשתה את חשבון הנפש.
היא לא יכלה להשלות ז*> עצמה. היא ידעה
שהיא רקדנית סובר״ אך לא למעלה מן ה בינוני.
והיא לא רצתה להיות בינונית בשום
דבר. היה עליה לקבוע את דרך חייה. היא
חיפשה משהו בו תוכל לעלות לרמה מעל
לבינונית.

״ כמהזה T״ הפנטומימה עוזרה לזיווה לעמוד על המקח
בשוק. אף שאינה מקדישה את מרבית זמנה להנהלת משק
הבית, היא ממלאה את כל תפקידיה, כולל הכנת אוכל טעים.

פתאום שמעה על שייקה. הוא עמד לחזור
מפארים, כשבגופו אמנות חדשה: הפנטו מימה.
זיתה בלעה כמה מאמרים על אמנות
זו, החליטה לנסות. בבוא שייקר, צילצלה לו,
קבעה פגישה. הוא בחן אותה, בדק אם ה החלטה
רצינית, קיבלה לקבוצה גדולה. אט-
אם נשרו כל אותם שלא היו מוכנים להקריב
את נוחיותם לאמנות זו. זיתה לבדה נשארה
— יחד עם עמום אריכא ושייקה עצמו.

פרח ביער שאמ 11
מאז יש בחייה הכל — מלבד נוחיות.
בשמונה בבוקר, אחרי שהכינה ארוחה ל-
שאפיק המרצין, היא נמצאת באולם המכבי
התל־אניבי, שם מתקיימות חזרות הלהקה.
השעה הראשונה מוקדשת לטכניקה: הליכה
במקום, קפיצות, דחיפות, הדיפות — הכל
בתנועות נקיות, סמליות,־ הרומזות על הת נועה
מבלי לבצעה ממש.
אחרי הטכניקה בא תור המשחק. זיתה נכ נסת
ליער שאיננו. היא שומעת ציפור, מק״
שיבר״ מריחה פרח, מתכופפת לקטפו, מת־העלה
מן העצים. זה נמשך שעתיים וחצי.
״תה היא כבר עייפה ומלוכלכת• .

מחיר היו פי. על אף יופיה הטבעי המסחרר, אין זיווה
מוותרת על עזרתן של מומתות. שעה שאחת מהן מורחת קרם
על פניה מטפלת אחרת ברגלים, תולשת שערה מיותרת.

כשכירת התיאטרון הקאמרי, שהחתימה
על חוזה והרשאי להם; לה גם בתפקידים אח רים,
עליה ללמוד דיקציה ופיתוח קול (אצל
מרים סגל) .תוך כדי כך מגיעה שעת הצה רים:
שאפיק מופיע לדוב במכונית, לוקח
אותה הביתה.

היזסי winסבשיד
זוהי רק מחצית העבודה. זיתה מלמדת
ריקוד בבתי־ספר, רובם מסוג המצריך מידה
רבה של חלוציות. היא גם נותנת שיעורי-
ריקוד בביתה. לרוב אין לה זמן לי שון ב צהרים
— בקושי נשארת לה השעה הדרו שה
כדי לרכל עם חברות, לשוחח על שמלות.
שלוש פעמים בשבוע היא מופיעה בפנטו מימה,
ופעמים נוספות בנשפים פרטיים.
״יש לי סיפוק שאני מרתיחה כסף,״ מודה
היא. אך אין היא נוגעת בו: כל הוצאות
_ית, כולל שמלות (אך מלבד ספרים) היא
קונה בכספי בעלה. מטרת החסכון! היא
רוצה בבוא המועד לנסוע לצרפת, להשתלם
בפנטומימה. שלב ראשון: היא לומדת צר פתית.

כריכה: ראשה עלה מן המים, ראה בצלם, העלה מיד
חיוך גובעי. את העגילים היא מחזיקה, ליתר בטחון, בידה
הינוניון. זיוה גאה על גופה, אינה מתביישת להציגו לעין.

בילויים? לא נשאר לה הרבה זמן. לפעמים
היא נוסעת בשבתות עם בעלה (»אדם רציני
ונבון, עם כל מיני שגעונות לסידנא-עלי,
לדוג דגים מתחת לפני המים. כי זיתה היא,
מלבד הכל, שחיינית מושבעת.
אלפי נשים מקנאות מיתה כמו שהיא. אך
געיני זיתה זו רק התחלה. מנוי וגמור עמה
להגיע למשהו. היופי הוא רק מכשיר. אם
• איהמת מאד מכשיר זה
3.י זיוי ד

במרינה

׳ .מבריק ־׳
p ׳ f v p p h f y o tJ itp

בבל הצבעים

נתניה או ללונה־פרק כדי לפקח שלא ירחיק
לכת במעשיו יותר מדי.
בסופי של דבר, ספר שראם, הוא הרגיש
כי נמאס עליה. הוא החל לקנא בה, בהילו־כיה
עם אנשים אחרים הוא דרש שתתפנה
עבורו. היא סרבה.
באותו לילה גורלי, הצהיר שראם ממקומו
שדמעות נושרות מפניו הנשריים, הוא בא
לאבד עצמו לדעת לעיניה, להפרד ממנה. הוא
נעמד בחלונה, הסתכל בה מספר דקות בגע גועים
וצעק :״אירה׳לה אירה׳לה, אני הולך
למות י. לאבד עצמי לדעת ואז התעוררה
אירית, העירה על־ידי כך את בעלה, היא
אחזה בתער שהיה בידו, בעלה נפצע תוך
כדי התאבקות דרך־חלונית עמו, גבריאל
נמלט.

חליפות רבות מצאו את
זרכן לתוך חשק שלו, חבל
על כך. תביא אותן אלינו.
את בגדיך הישנים נטשה
כחדשים.

/W 7 5(1לי !j(n0IQ )?O P £

הזהר מזיופים

קשת

הזריזות אינה כשי ף
אין זדי גם מעשר. כשפים כשמצל־מים
תמונת מזכרת הכי יפה במשך
1 / 100 דקה בעזרת מצלמת
סוסו ב תר.
אנו נלמדך לעשות זאת וגם נמציא
לך תמורת לירות מועטות את
המצלמה.

וצובעת

נוגקה

צינקוגרפיה

י. רינדזונסקי
רח־ הקיש1ן 6חל-אביב
טלפון 66548

גלופות קו־רשת-צכעים

1 3נ ו - 1ברנר
חיפה,רחוב החלונן 31

נתיב• אויר בלגייס

ומודד

וונטורה לא התעניין בפוליטיקה עירונית,
ביכר לחזור, אחר תקופת כהונה קצרה, ל מעמד
האזרח הפשוט, עבר למכירת בגדים
תחתונים, מפות שולחן ובגדי־ים על דוכן
זעיר ברחוב תי׳׳ו ברמלה, בשכנותו הקרובה
של מלך ״הפלאפל יאקי.

פחות לבוש מאדם הראשון נמלט וונטורד.
לרחוב, קיווה למצוא ניחומים בביתו. אך
כשפתח את דלת הבית ראה את הגברת ה*
שלוש־עשרה מחכה לו: אשתו.

ב־ הריקום ם ר

מיכאל וונסורה בן ה־ 52 הרגיש את עצמו
תמיד צעיר, לפחות בלבו. הוא גם גילה,
כראוי לצעיר, חריצות למופת. שלוש שנים
אחר שהגיע מתורכיה לרמלה עלה במהרה
ממעמד עולה חדש לזה של חבר מועצת העיר
מטעם מפא״י.

וונטורה הרגיש עצמו מאד נוח, כאילו היה
בביתו, וחיכה להפתעה. זאת באה עם פתיחת
הדלת וכניסתן של הבלונדית ואחת עשרה
גברות אחרות חמושות במקלות אותם הפ עילו
על גבו של מרדף הנשים הזקן.

המקשר סר כל עיר ועיר
וזאח במחיר הנסיעה התיל
תל־אביב ־ ברוסל

בדבר פרטים והזמווח פוה לסוכוך
או לסשרד ׳

• חידוש שכבר הונהג באביב זה ואשר
התאים ללבוש בינעונתי, הוא המעיל הרחב,
מטפטה, הנלבש מעל לשמלת הקוקטייל או
כל שמלה הדורה אחרת, כשבטנתו עשויה,
לרוב מאותו אריג של השמלה, יכול, איפוא,

איש 3ל ״ מל ט

הגברת ה־ •13 סוחר הסדקית הדון־ג׳ואני
הופיע בשעה היעודה, הביא עמו מתנות מדובנו.
הבלונדית ביקשה ממנו להרגיש עצמו
בנוח, יצאה מן החדר לרגע, הבטיחה לו
הפתעה.

ס-תל״אביב ל-בדוסל 3־3!0.ר 0C48״

• החצאיות הרחבות (קצרות משהו)
קיבלו קו הדש. הן התעגלו ישר מן המותן,
נתנו ללובשת צורה עגלגלה, אלא אם כן היתד.
מותנה צרה מאד.

דרכי אדם

וונסורד, חיכה בסבלנות, הזכיר לבסוף לל קוחה
הבלונדית את חובה, רמז כי הוא מוכן
לוותר בתנאים מסויימים. הבלונדית הסכימה
לתנאים, קבעה פגישה עם וונטורה בביתה
ליום המחרת.

מציעה לך
אפשרות הדשה

• למרות ששרוול הקימונו עוד נשאר,
היא הלך ופינה את מקומו לשרוול המוכנס
למטה מן הכתף, נתן צורה עגולה ורישול
חינני לכתף. סיכות וקישוטים שהיו נענוים
עד עתה על הדש או בסמוך לו, ייענדו מעתה
על השרוול השמאלי, למסה מן הכתף.

השופט ביקש מאירית לספור עד עשר, לש תות
נוסף לזה כוס קפה במזנון כדי שתהיה
בטוחה באמיתות תשובותיה, עוד לפני ש יינתן
פסק־הדין בשבוע הבא.

וונסורה היה שמח בחלקו. בין לקוח ללקוח
שיחק בשש־בש עם חבריו בבית־הקפה השכן,
נתן עין טובה בלקוחותיו. אחת מהן היתד,
עולה תורכית בלונדית בת ,35 שצברה אצל
וונסורד, חוב של 15 לירות.
סבנה ואחרי בק1ר1שס
^המשך הנסיעה

הוסיפה לאוירה המרתקת ששררה בבית־המשפט
עדותה של אירית שהיתר, דרמטית
לא פחות• תוך רעד, בכי ואצבעות מתפתלות
בעצבנות, וחקירת שתי וערב של סניגורו
של שראם, עזריאל ברק, היא הכריזה שמ עולם
לא נפגשה עם הרוצח, כפי שכנתה
את שראם עד אשר הפסיקה השופט. לא היו
לה כל יחסים אינטימיים עמו. מעולם לא
התנשקה אתו. אף פעם לא אמרה לו » :ילכו
הנכים לעזאזל, אנו רוצים לחיות.״

בעוד חדשים מספר, נוכחו לדעת שלא תהיה
מהפכה גדולה בקווי החורף. החידוש יהיה
בעיקר בפרטים :
אופנה צמד־־חמד
על אף החום הגדול, ישבו נשים וגברים
בארבע אחר הצהרים, עקבו בעניין ובהת פעלות
אחרי התלבושות׳ חורפיות מקצתן,
שהסתובבו לעיניהם על גופותיהן של שלוש
דוגמניות חינניות, באולם הקטן והנאה של
בית־חרושת תלוה.
הדגמים, עבודת מכונה כולם, יכלו להתח רות
בצורתם ביצירותיהם של חייטי אופנה
גדולים, נועדו לתת מכסימום של אופנה
בשביל השכבות שאינן יכולות להרשות ל עצמן
ללכת לתופרת יקרה, לשלם 50ל״י
רק בעד תפירה.
הנשים שנכחו בתצוגה התענינו בעיקר׳
בדגמים החורפיים, תהו מה תהיה צורתן
מצבע שמלה
הצעקה, האחרונה. מלחיס צווארון
פריסאי, בעלת כחול ועניבה, גזירת פרינצס עד למטה מן
המותן, שהוצגה על־ידי תלווה, נחשבת
כצעקה האחרונה ממרכז האופנה, פאריס.
להיות נלבש משני הצדדים, השווה צורה
חגיגית והדודה ללובשת אותו.
וריאציות על נושא. האריגים עובדו
בצורות שונות, הטעו לעתים קרובות את
העין, כאותו מעיל קצר שנלבש על גבי חצ אית
קטיפה שחורה, נראה כפרוות נמרים,
התגלה כקורדרוי מנומר. החליפה מצבע ה פחם׳
בעלת הברק של טאפט, היתה לאמיתו
של דבר מצמר מעובד בצורת טאפט. הטוויד
של החליפה בעלת המעיל הישר, לא היה אלא
קורדרוי.
לאלה שלא היתד. הסבלנות לחכות עד ה חורף
לחידושים׳ הביא תלוה חידוש קיצי :
שמלה קלה מבד כותנה מודפס, חשופת גב,
עליה נלבש סוודר לבן דק, עם קישוט הא ריג׳
שהיד׳ אפשר להחליפו גם בצעיף גדול
עם גדילים. שם הבגד: צמד־חמד.

דרכי חיים
ה*וצא inהסבך
יהודה אבוטבול לא קרא מעולם את ספוריו
של או׳הנרי, גם לא את הסיפור השוטר וה המנון׳
בו מסופר על קבצן זקן המנסה לעבור
מעט על החוק בתחילת החורף, כדי שיוכל
להניח את עצמותיו העייפות משך החודשים
הקרים, בין הכתלים העבים של בית־הסוהר.
אבוטבול 27 לא סבל מקור החורף, היות
והימים היו ימי שרב. אולם הוא סבל ממשהו
אחר לגמרי: הוא היה נגוע במחלת לב,
מחוסר עבודה ומחוסר קרובים, או מכרים.
הכסף שקיבל תמורת חפציו האישיים ש
העולם
הזה 871

מכר, הספיק בקושי למחייתו. לשכירת דירה
ודאי שלא הספיק. הוא הניח את גופו הצנום
על ספסלי השדרה חנם אין כסף. הוא הרגיש
בבוקר קור ברגליו, צמרמורת ביתר חלקי
גופו. בכיסו נשארו שתי הלירות האחרונות.
אחריהן היא הרגיש יעבור הרעד גם לפיו.
היה צורך בצעד דרסטי.
הוא סייר ארוכות בתחנה המרכזית, תל־אביב.
נתקל שם בתחנת המשטרה הקטנה.
בלי היסוס נכנם פנימה הודיע ליומנאי כי
סחב מכיסו של אדם אלמוני שעמד בתור
לאוטובוס שתי לירות. הוא לא היה אף פעם
גנב הוא רצה להחזיר את הכסף.
האלמוני לא נמצא. העדות היחידה נגבתה.
אובסבול הוכנס לכלא. היה לו די מזון. מזרון
הגון קישט את הרצפה. ונוסף לכל נבאו לו
מומחי הכלא שלושה חודשים עד חצי שנה
בגן־עדן זה.
כשהגיע יום הדין סימן השופט את שתי
הלירות שהונחו על שולחנו, כמוצג מספר
אחד. המקרה היה קל מאד: הנאשם הודה.
התובע חד־העין התבונן בשלווה האולימפית
של הנאשם, הבין במה העניין. בניגוד למ קובל
הפו לסניגור, הסביר כי לא האמין
לאף מילה מדברי הנאשם. הוא ביקש לזכותו.
אבוטבול התאכזב מאד. גן־העדן נראה הו פך
לגיהינום. הוא התאושש מעט כשהשופט
הודיע לו שקצין המבחן ידאג לסדורו, כדי
שבחורף לא יצטרך לחפש תחבולה אחרת.

המלהמה החדה
הקרח היה מאז ומתמיד בעל עניין בוער
לאלה שלא היו בעלי מזל (או קרובים אמריקאיים)
מספיק לזכות בפריג׳ידייר. בשבוע
שעבר׳ הגיעה מלחמה קרה על קרח לשיאים
לוהטים ברמת־גן׳ בה נמשך המאבק על ה קרח
זה שנתיים.
בקיץ 1952 החליטה יפה רינדנר, כיאה ל מוכרת
דגים מנוסה, כי מן הנכון יהיה להר חיב
את עסקה, לכלול בו את ממכר הקרח.
היא ביקשה רשיון מן העירייה, שילמה חמש
לירות עבורו ומהרה לסניף הרמת־גני של
סינדיקט מחלקי הקרח.
אלה ערכו קבלת פנים קרה ביותר לרינדנר׳
סרבו למכור לה קרח, נימקו זאת בנזק אפ שרי
למוכרי הקרח• רק אחר משא ומתן
מייגע היו אנשי הסינדיקט מוכנים לפשרה :
רינדנר תזכה למכור קרח, בתנאי שתפסיק
למכור דגים.
מוכרת הדגים חזרה לדגיה, נטשה את פרשת
הקרח עד לקיץ הבא. הפעם כבר היה
הסינדיקט רך יותר. הוא הסכים כי תמכור
קרח יחד עם דגיה, לא שכח, בכל זאת, לצרף
תנאי כספי: תשלום 3000 לירות עבור ה־זכיון.
רינדנר
הסכימה לשלם אלף לירות, נתקלה

בסרוב, נאלצה לפנות לנתניה, ממנה הצליחה,
סוף, סוף לקבל הבטחה למשלוחי קרח.
משנודע הדבר לקרחנים הרמתגניים פתחו
במערכת עיכובים, משכו את העניין משבוע
לשבוע עד שעבר הקיץ ועמו עונת הקרח.
הקיץ החליטה רינדנר לא לתת לקרחנים
להשאירה קרחת מכאן וקרחת מכאן, העמידה
לפניהם אולטימטום. התשובה באה במהרה :
ממול לחנות הדגים נפתחה חנות קרח של
הסינדיקט.
סבלנותה של מוכרת־הדגים-הרוצה־למכור־קרח
פקעה, היא הביאה קרח מחוץ לעיר,
החלה מוכרת אותו במחירים נמוכים מהמ קובלים.
אחר שמונה שבועות של מלחמה
קרה היה הסינדיקט מוכן לכניעה.
הפעם היו תביעותיה של רינדנר חמורות.
היא תבעה כי הסינדיקס יסגור את חנותו,
לא יסתפק רק במכירת קרח לחנות הדגים.
הבטיחה יפה רינדנר • :אלחם עמם עד הסוף.
אם חנות הסינדיקם תפתח בשש, אפתח אני
בחמש. אם הם יסגרו בשמונה, אסגור אני
בעשר. אם הם יפתחו בשבת בצהריים, אפתח
אני בשבת בבוקר.״
שעש1עים המימד הרביע•
הזוג פרחי סיים לחזות בכל תצוגות הזוועה
של הסרט נזוזיאון (בית השעווה) ,הצ טרף
לתור הארוך למסירת המשקפיים הכבדות
המיוחדות בעזרתן נקלס המימד ה שלישי.
אברהם
פרחי, הבעל, מסר סוף סוף, את
משקפיו לידי הסדרן המעוצבן. הסדרן ידע
כי בארץ, לפחות, לא נפתרה עדיין בעייה
אחת בייחס לסרטים התלת־מימדיים והיא
בעיית הספקת המשקפיים * .הוא פקח ארבע
עיניים לבל ינסה משהו להוציא את המש קפיים
!זחוצה.
כשראה אברהם שאשתו מתמהמהת כיוון
שהסדרן טען שלא החזירה את המשקפיים
דרש ממנו כי יפסיק להטפל אליה. בן־רגע
התפתחה סצינה כבסרט דו־מימדי מדרגה ב׳.
ידיים ורגליים הסתבכו, חולצתו של פרחי נק רעה
והארבעה הועברו במהירות לתחנת ה משטרה.
בקרוב
תובא הפרשה לפני השופט שיוסיף
בודאי את המימד הרביעי: מי אשם, מה
מידת העונש.

» באמריקה הן נזרקות מיד אחרי הסרט
לפח האשפה. בארץ קונה הקולנוע כי זוג
משקפיים במחיר לירה ומחצה, משאילן לק הל
תמורת 200 פרוטה. עם הוצאות החטוי
משתלמות המשקפיים תוך תשע הדקות, לכל
היותר,

אנשים
על שיעי• ועל נייד
איש החידון המוסיקלי בקול ישראל, הממלא
עתה את מיכסת שירותו במילואים בגלי
צה״ל, יצחק (״צחי״) שמעוני, בעל הקול
העצלני, מצא דרך חדשה להצגת תקליטי ריקודים
בפני המאזינים, חיבר תוך כדי שידור
שני חמשירים כהקדמה לשירים לועזיים. לפז מון
האמריקאי בגד הים לא נרטב מעולם.
נערה שהיתה בבריכה
את אורכה היא עברה בצליזזה.
איש אחד זאת ראה
ואמר בפליאה׳:
הן בכלל אין פה מים, סליחה !
לשיר הדרום־אמריקאי מריה קריסטין :
מספרים על מריה קריסטין
שהחלה פתאום להשמין.
היא לבשה המיכנם
והנה לא נכנם.
לא נכנם — המבין כבר הבין.

הסבתא היקרה ביותר בעולם היא מרלין
דיטריך. השבוע נודע שהיא מקבלת 6000
ל״י להופעה של חצי־שעה בערב במועדון
הלילה הלונדוני קפה דה־פארי.
כשהתלוגנה וג׳ייה ראקשמי פאנדיט
אחותו של שליט הודו ונשיאת עצרת או״ם,
בפני המנהיגה הבריטית הידועה הליידי
אסטור על האימפריאליזם הבריטי, זכתה
לתשובה מוחצת :״לולא האימפריאליזם ה בריטי,
היו שורפים אותך מזמן כאלמנה !״
בשחותה נגד הזרם המונרויי, החליטה ודתי־קת
הבלונדיות הכימיות של הוליבוד,
טרנר, להחזיר לשערה את גוונו הטבעי,
חום, לסרט הלהבה והבשרים. היא התעודדה
כל כך מתגובת הקהל עד כי החליטה להרחיק
לכת, לצבוע אותו שחור, לקראת סרטה הבא׳
המרומה.

לנה

על נשיאי ושדי
מיליונר בגיאורגיה, ארצות־הברית, שרצה
להיכנס למגרש הגולף והתרגז על הזקיף
שביקש את שמו לשם בטחון, מפני שאותה
שעה שיחק במגרש הנשיא אייזנהואר, ענה
בחוצפה :״מאלנקוג !״ הופתע כשהזקיף
עיין בקפדנות ברשימת חברי המועדון׳ ענה :
״אני מצטער, אבל לא רשום כאן חבר כזה.״

כששאל אחד מחברי הפרלמנט את וי־נ-
סטץצ׳ ר צ׳ י ל פרטים על מפעל האטום
הבריטי, זכה לתשובה :״החבר המכובד חייב
להיזהר בתמימותו, שלא יכרות את הלחם
מסי סוכני השרות החשאי הסובייטי.״
חיוך כללי בצרפת עוררה מודעה של משרד
עורכי־דין, שהכריז :״משרד עורך־הדין ב־לונדל
מחפש מועמד רציני למשרה שהתפנ תה.״
סיבת החיוך; המשרה התפנתה אחרי

הבוהן הגדול השומרוני יי
הנשיא מצא זמן

שדנה קוטי,

שעבר באותו משרד, הפך

נשיא צרפת.

יצחק כן-

בינתיים החלים נשיא ישראל,
צבי מניתוח פנימי, מצא זמן לעיין בנושא
החביב עליו, השומרונים, אחר שלייף האמריקאי
הביא סדרת תצלומים רבת־עניין אודותם.
(ראה תמונה).

בועידת הציונים־הכלליים (ראה במדינה)
התרעם אחד המתווכחים על השרים של ה מפלגה
שאין להם סבלנות לשמוע את דברי
החברים׳ דרש שיתפטרו מיד, הסתובב ומצא
לתדהמתו את שר־הפנים ישראל רוקח עו מד
לידו. הציע המתווכח: למחוק את רוקח
מרשימת המועמדים־להתפמרות.
נחום גולדמן, שתקוותו לאיחוד הצ• כ.
והפרוגרסיבים, התקרבה בועידה להתגשמות,
שלח לה, כמובן, את ברכתו, שהגיעה באיחור
קל: שלושה ימים אחר סגירתה.

אחת מסיבות האנטישמיות של ד״ר יוסף
נבלם, הגיבן הצולע שהיה גאון־התעמולה
של היטלר, נתגלתה השבוע כשהובאו למכירה
פומבית כמה כתבי־יד של הגמד, שאיבד
את עצמו לדעת יחד עם אשתו וחמשת ילדיו
בבונקר של היטלר. בין כתבי היד: בקשה
לקבלת עבודה בעיתון של המו״ל היהודי רו־דולף
מוסה. בקשה זו נדחתה בשנת , 1924
כשנה לפני שגבלס זרח בשמי הנאציזם.
כתב־יד שני: חיבור בית־ספר של הצעיר
הנכה על הנושא :״כיצד משרת הלא־לוחם
את מולדתו.״
* מניף את ספר התורה, השוקל 38
קילוגרם בטכס זבח הפסח, בהר גריזים, שכם.

דו״ ח

ל ער כן...

דו״ ח׳ ל דר כן...

דד״ח

ל ער כן...

דו״ ח

לדר בן״.,

ד ר ״ חלז! רב ך

דרי׳ח• לערכן

כיצ 1דחוסלהתור
1125 אוטובוס׳ ״אגד״ עוברי מדי ׳ 01 ביומו 300אלך קילו מ*ד
ב ב בי ש׳ הארץ בדי להביא 400אלך נוסעי ד־ ס 05״ שובי ס.
הנוסעת בקו עמיקם —תל־אביב שילדה את בתה באוטובוס
לא ידעה כי היא יצרה תקדים. מתוך תודה לנהג שסייע בלידה
קראה לבתה אגדה, קיבלה עבורה כרטים־נסיעה־חינם לכל חייה
של אגדה, עגלת־ילדים וחיתולים. כמה שבועות לאחר לידה זו
חזרה נוסעת אחרת׳ הפעם בקו טירה־חיפה, על אותו מבצע,
ילדה את בתה באוטובוס, קראה לה אשדה־רחל. תגובת אגד :
כרטים־נסיעה־חינם בכל קווי אגד לאשדה־רחל לכל חייה בתו ספת
מלבושי ומזונות תינוקת בשווי מאה לירות.
היה זה רק אחד מן השירותים הרבים שאגד העניק לנוסעיו.
מקובל יותר הוא שירות החזרת האבירות (ממוצע חודשי :
3600 אבידות) המטפל לא רק באבירות העונתיות כמעילי גשם
ובגדי־רחצה ובאבירות מקריות כזוגות אופניים וארנקי גברות
ריקים אלא גם באבידות שלא אבדו כלל. היה זה המקרה של
רופאת השיניים הצפתית שבאה, נרעשת כולה, אל מנהל אחת
מתחנות אגד, הודיעה כי איבדה את מזוודת המכשירים היקרה
שלה. משלא נמצאה המזוודה אחר חיפוש מקיף מצא המנהל את
האבידה בצורה מקורית: הוא צלצל אל מנהל אגד בצפת
ביקשו לגשת לבית רופאת השיניים, לחפש את המזוודה.
המזוודה היתד, בבית, נשכחה שם על־ידי הרופאת המפוזרת.
המרכז המכוון. לפי לוח סידור העבודה שמאחוריו
ידע נחום טננבלט, איש תחנת אגד בתל־אביב, בנל רגע
איפה ננוצא כל נהג ואוטובוס, יכול לכוונם לכל מקום.

אחיד, קפיצים ורדיו
השירות העיקרי של אגד לנוסעים (בשנת 1953 הגיע מספרם
ל־ 120 מיליון) הוא הובלתם המהירה, הבטוחה והנוחה למחוז
חפצם. את המכשול היסודי להובלה. מהירה, ההמתנה המייגעת
בתורים, חיסל אגד בדרך היחידה שהבטיחה את החיסול: הכנסת
אוטובוסים נוספים וחדישים לשירות, תוך הקפדה על לוח זמני-
נסיעות בהתאם לזרם הנוסעים המצופה.
כל שלישי מבין 1125 אוטובוסי אגד הוא חדיש ביותר, מסוג
הטייגר הבריטי, בעל חמישים מקומות ישיבה מרווחים, סידורי
אוורור משובחים וקפיצים המונעים רתיעה בעת הנסיעה.
בין שהנוסע רוצה להגיע לאילת (אליה בא אגד פעמים בשבוע)
ובין שהוא רוצה להגיע למטולה (אליה בא אגד שמונה פעמים
ביום) הובטח לו מקומו באוטובוס ללא המתנה יתירה. באוטו בוס
עצמו׳ במיוחד בקווים הארוכים כתל־אביב —אילת ( 369 קילומטר)
והבינעירוניים כירושלים —טבריה ( 196 קילומטר) ,הוכנ סו,
לבידור הנוסע, מכשירי רדיו. בקרוב יחולקו בהם גם שבו עונים
מצויירים לקריאה ולעיון.

נהירות. אדיבות ונסיעה לפאריס
בטחונם של הנוסעים הובטח על־ידי חינוך בלתי־פוסק של
3061 אנשי אגד לשמירה על הביטחון החל משינון חרוזים
כסע לאט ותגיע מהר דרך בתי־ספר לנהגים• ועד לוועדה
למניעת תאונות שתחלק פרסים בשווי 25 אלף לירות (כמכונית
קייזר־פרייזר, פריג׳ידייר, רדיו) בין הנהגים הזהירים.
לאחרונה נוכחו הנהגים לדעת כי לא מספיק להם להיות
זהירים, מן הראוי להם להיות גם אדיבים ככל האפשר: שבוע
אחר שנהג השיב לשאלת נוסע ״לאן אתה נוסע?״ בתשובה

הדגםהאחר ון. חדיש האוטובוסים סל אגד ה
המיייר הרריווי. שווסרות חדגנזיו ולמעלה) צויידו. ל

עצר, באחת מתחנות הנגב, כדי לקחת נוסע. הוא נקנס ב־150
לירות, הוזהר שיוצא, במקרה שני, מן האגודה. נהג לא אדיב
אחר, שלא עצר למרות צלצולו המבקש של הנוסע, נקנס בחמש
לירות.
דוגמה לאדיבות נהג כלפי לא־נוסעים: באחד מימות השבוע
שעבר ניסתה גננת לעצור את התנועה בכביש הרצליה, על־מנת
להעביר את תריסר הפעוטות שבהשגחתה לצד השני של הכביש.
נהג אגד שעבר במקום, עצר את מכוניתו, ירד ממנה לעזרת
הגננת׳ שימש כשוטר תנועה עד שקבוצת הפעוטות עברה את
הכביש בשלום.

סיססה דו־חלקיח !שירות רב־עונ,
שלא כחברת תחבורה רגילה הפותחת קו חדש רק כשמובטחת
לו הצדקה משקית מקפיד אגד מאד על החלק הראשון של
סיסמתו אגד מוביל בכל הדרכים וכל הדרנים מובילות אל אגד,
אגד הגיע ליישובים נידחים ביותר, אליהם טרם הגיעו חשמל,
טלפון, מים או שירות רפואי.
בשבוע שעבר, למשל, הרחיב את רשת 30 אלף הקילומטרים
שלו, בה הוא מקשר 850 נקודות, ליישובים כמעט־שכוחים כנס־הרים
בהרי יהודה, רגבים בוואדי ערה ונחל עוז בגבול עזה.
כדי לקיים את החלק השני של הסיסמה הוקצו מדי יום עשרות
אוטובוסים לשירותים מיוחדים מאבוקה בעמק בית־שאן ועד
תקומה בנגב: תריסר המכוניות שיצאו בשלוש בבוקר מחיפה
לנצרת על־מנת להובי? את פועלי נצרת לעבודתם סיימו את יומן
בהובלת קהל אלפים (לדייק 12 :אלף) לקברו של רבי מאיר בעל
הנס בטבריה.
שירות נסיעה לחופי־רחצה (בודים לתל־אביב או גבעת אולגה
לחדרה) ,הסעת רבבות לכינוסים ומצעדים או הפניית אוטובוס
לכיתת מטיילים צעירה מרחובות לסדום נתקבלו מזמן על דעת
הנהלת אגד, המכוונת את העבודה שבועיים מראש, מוכנה, בכל
זאת, לשינויים קיצוניים, לפי התראה של שעות.

אוטובוס -מכונת־וזפירה ודואר
שירות הנסיעה הוא השירות העיקרי, אך לא היחיד, אותו
מציע אגד ל־ 400 אלף נוסעיו מדי יום. מלבד הובלה ב־1125
אוטובוסים כסוסים • ,העוברים בממוצע עשרות פעמים ביום
ליד כמעט כל אחת מ־ 600 תחנות ההס . ,של אגד (כולל 33
קווים עירוניים בחיפה) ,יכול הנוסע להשתמש כשני שירותים
חשובים אחרים בסניפי אגד.
40 אלף נוסעים מנצלים את האפשרות מדי חודש, מפקידים
את חפציהם בשירות שמירת החפצים של אגד, הגובה תמורת
השמירה מחיר מינימלי של 50 פרוטות. חפצים יותר רציניים
כמנורודחשמל נשמרים יותר ביוקר ( 100 פרוטות) ,ושמירת
מכונת־תפירה עולה 240 פרוטות.
אלפים אחרים משתמשים בשירות האחר של אגד, משלוח
החבילות, המגיע ל־ 817 יישובים, מביא את החבילה לבית המקבל
תוך שעות ספורות. שני לקוחות חשובים של שירות זה :
יתונות ומשרד הדואר המוזדאים בכך מסירת משלוחיהם לכל
הארץ•
אחר המיזוג של אגד, שחר ודרום־יהודה הוחלט לוותר על
בע הירוק, לצבוע את כל האוטובוסים בכסוף אחיד המתוקה

בן־גוריון הידועה .8 ! 1תריסר ! .9עורך
הדין של גרינוולד 11 הקיבוץ שגרש את
אנשי סנה ; .13 שמו הפרטי של לותר j
רוב ! •17 חודש׳ לבנה . 18 1שם משפחה

גון, ירושלים, המלך ג׳ורג׳ ! 43 דן צוי,
זל־אביב, דרך חיפה ! 1חייה קירשנבאום,
•תשלים, שכונת אבן יהושע ! ראובן קל•
גר, באת.

העולם הזה 871

•m BSEB

*iinmnt

ה מ חז ההנשכח. הצפייה הממושכת לאוטובוס הבינעירוני
(למעלה) פסקה אתר שהוכנסו לשירות המכונות
החדשות, שחיסלו לתלוטין את הבעייה ששמה תור.

התחנההג דו ל ה. התחנה המרכזית בתל־אביב היא הגדולה בתחנות אגד. ממנה יוצאים, בזרם בלתי פסק, ייותר מ־ 1600 אוטבוסי אגד לוום, המובילים 100 אלו נוסעים, שרובם שכחו
,במעט לחלוטין את טעמו של התור. האוטובוסים הישירים יוצאים כל כמה דקות, האחרים לפי לוח זמנים קבוע מראש, אותו אפשר תמיד לבדוק בלשכת המודיעין המרכזית של
מספר נוסף של אוטובוסים מן המוסכים, מספר עובדים דומה מן המשרדים ודואגים לכך שהתור לא יקום לתחייה.
אגד (למעלה, באמצע) .כשגובר הלחץ, בימי חג או ערב שבת, מוצא

ה מנ ההיומית, ב־ 15 תחנות ריכוז, ממגדל אשקלון עד ה ב די קההתקופתית. אחר 3000 שעות נסיעה עובר כל אוטובוס
פרדס חנה, זוכה כל אוטובוס במילוי דלק יומי, מחליף, בדיקה יסודית באחד מ־ 14 מוסכי אגד, המפוזרים בכל רחבי הארץ, על־בשעת
הצורך, את צמיגיו הבלויים (למעלה) בחדשים. ידי פועלים מומחים כבודק מנוע משה חיים שפירא (בתמונה למעלה),

הנקיון המתמיד. בשעות היום עובר כל אוטובוס,
אחר כל נסיעה, תהליך ניקוי במסאטאים, מטליות וסי־לוגי
מיס. גלילה

f iiik S s

כשהיה קירק דאגלאס בארץ, ערך טיול
בכפרים ערבים, חזר מאוכזב « :לא היו שם
כל יפהפיות במכנסיים שקופים התלונן.
הקהל האמריקאי חובב הפאטמות הצבעו ניות
נשאר להן נאמן, בא לראותן בכל סרט
השונה מקודמו רק בשמו, ולעתים רחוקות
גם בשחקניו.
אחד מאלה הוא סיפורי הרון־אל
רשיד בעל הגלולה של הכליף־הוא־בעצם־
בחור־טוב, המנוול היה הוזיר (אבל הכליף
נהרג, בכל זאת) עד שבא זר, גבוה שחור ו נאה(
,רוק האדסון) ,הפר את הדממה המעי קה
של בגדאד, התקומם, בשם הצדק, נגד
הנוגש, זכה ללא נדנוד עפעף בלבה של בתו
האדמונית (זה פוטוגני מאד, בצבעים) של
הכליף, פייפר לורי. מובן, שהוא לא קבל
אותה •t oבנו של הוזיר היה צד מעוניין,
בגלל סבות ברורות. הוא מסיים את חייו ה רעים
בדו־קרב בארמון לעיניה של הנסיכה.
רוק האדסון אינו צריך להיות גאה בנע־חונותיו.
כל קודמיו בסרטים מסוג זה, לחמו
בחרבות פשוטות, סמכו על כוח זרועם, ואילו
אצלו, זה לא היה קונץ — החרב שלו
היתד, מכושפת.

הרוקח נזבצ׳ניק
מעדן את עור הפנים
מוריד את הנמשים,
כתמי״שמש, ופצעי״בגרות
מבהיר את העור
המפיץ :
ת״א, רח׳ המלו ג׳ורג׳ 54

S o f y l p * em

שכחה בדד ל אי ת
אליסייה היתד, אשה מצויינת׳ היא פחדה
מעם מחתולים, היתד, מקבלת לעתים התקפות
של מרה שחורה — אך זה קורה בכל משפחה
מכובדת ובמקרה של משהו — היא יכלה
תמיד לפנות אל בעלה הרופא האוהב אותה
מאד מאד, מכריז בכל שניה בדיקלום פא־תטי
. :אני כה מאושר אתך...״

למדו
עברית אנגלית

בבית הספר

צרפתית

בו יהודה 74 תל־אביב.
קדימה
המעולה לשפות
בקבוצות קטנות בהדרכת מורים מדופלמים.

קיימים קורסים

למתחילים, למתקדמים ולמתלמדים
בכל שעות הבקר והערב.

הורים

:לתלמידי כתות ד, ה ,ו, ז ,ח של בתי ספר יסודיים אנו מקיימים
קורסים מיוחדים לאנגלית בשעות 3— 4 4— 5אחה״צ•
פרטים והרשמה 9— 12 לפנה״צ 4— 9בערב (פרט ליום ששי).

מהרגע הראשון...
למופת שרות מוחלטת נוחיות דיקנות במטוסי DC6— Bהחדישים
המהירים ב י ות ר.. .
המעולים

בבל יום שלישי

לוד -א תונ ה -צי די ד /ג׳נבה
ניו־יורק — ריאו דה ג׳נירו — לונדון — פרים —
אוסטריה — גרמניה וכו׳
פנה אל משרד הנסיעות שלך

נציגות ״סויסאיר״ ,ת ל ־ אביב רחוב אחד העם ,28 טלפון 62167

כדי להצדיק את קיומו של הסרם הבר־זיליאי
בצבת היצרים צריכה אליסיה
(ניגן סבילה א) לקבל באמצע הליכה ב רחובותיה
המרוצפים של ריו־דה־ז׳נרו, מחלת
שכחה( ,ב) להעלם ולד,חשב כמתה( .ג) ליה־סך
לרקדנית בקברט מפוקפק, שבין נענוע
אחד לשני של אבריה מתחת לחגורה, היא
נעשית פילגשם של שני גברים( ,ד) להסתבך
מעט( ,ה) להימצא על־ידי הבעל־האוהב ול ד,רפא
כליל, כשהיא זורקת את כל הסיוט
מאחוריה.
מלודרמה ברזילית זו מצליחה להוכיח כי
נינן סבילה, הכוכבת בעלת פני הסום וכש רון
המחול המפוקפק, היא בעלת כשרון
משחקי דומה.

בדיחה ע לונ ה
אם להאמין לעלילת הסרט ההרפתקה בלב
אסיה עמד כל הפנטגון האמריקאי על רגליו,
כאשר נדרש, בפקודה שעברה אלף ידיים,
להעביר 60 אוכפים למדבר גובי בשביל ה צי,
שיחידה ממנו שהתה שם כדי לעסוק ב תצפיות
מזג־האויר, בשביל פעולות הנחיתה
במלחמת העולם השניה.
סאם מאקהייל, מפקד היחידה (ריצ׳רד וויד־מרק)
מבטיח את האוכפים המוזרים למונגו־לים
הנמצאים במדבר גובי, אם יעזרו לו יל״
יחידתו להלחם ביפאנים. האוכפים מתקבלים,
המונגולים שאין להם כל רצון להיות מופצצים
מצפרי הענק היפאניות, מפקירים אותם.
והיחידה׳ המונה שבעה איש, מנסה לחזור
בכוחות עצמה לים. הם הולכים, הולכים,
הולכים בחולות כאילו יצאו לטיול של שבת
אחר הצהריים.
הם אנשים עליונים, כנראה, כי בסרט אין
כל רמז או חשד שהם עלולים להיות צמ אים,
נרגנים או נחשלים מן ההליכה המיגעת.
את כל צרותיהם המתגלות כבגידה כפולה
של המונגולים, שאינה אלא לטובתם, בסופו
של דבר, הם מקבלים כבדיחה מוצלחת ש הנהנה
הראשי ממנה הוא ווידמרק המשחק
לראשונה תפקיד של איש סימפטי, נכשל
בכך לחלוטין.

בקצרה
אלתעזבנילנצח — קלרק גייבל,
עתונאי אמריקאי נועז, מצליח להגניב את
אשתו הרוסייה, ג׳ין טירני, מתחת לחטמם
של אנשי ד,נ. ק .ב. ד.
נימפתהגלים — אסתר וויליאמם, מש חקת
את תפקיד אנט קלרמן, כוכבת המיים
הראשונה מאז ישו הנוצרי, תוך שכשוך ב־מיים,
והופעות בלט מיימי מרהיבות. משחק
ועלילה הם פרט קטן וחסר חשיבות.
קרוליןהשובבה — המשך קורותיה
ואהבותיה של קרולין, גיבורת חדרי המשכב.
מרטין קרול (לפני הניתוח הפלאסטי באפר.),

בירושלים, הוזמן עובר אורח לדין על
שחצר, את הכביש במקום הלא נכון, נת בקש
להב א עמו את רשיון הנהיגה לכוג
הרכב שלו, רגליים.

פותות תחתונים
במאקיקיהי, ניו־זילנד, נבהלו הדייגים
המקומיים לראות את מחטי מצפניהם סוטיב
מן הצפון, גילו כי הסטייה נגרמה עקב
השפעתם האנטי־מגנטית של סיבי הניילון
שבתחתוניהם.

המת החי
בברלין, חוייבה הנהלת הדואר לשלם פי צויים
בסך עשר לירות לאדם שקנה זר פר חים
וכרטיס רכבת כדי לבקר את אמו׳ אח רי
שהדואר המציא לו, בטעות, מברק על
מות אביו שהיה נועד לאדם אחר.

אל ת של ם יותר
בחיפה, עצר נהג ממהר ליד גן שזיפים,
ביקש לקנות קילוגרם שזיפים, קיבל במ קומם
דו״ח על מהירות מופרזת מידי שו טר
תנועה שהתחפש למן.

כיבו ש השממה
בבאר״שבע, שלח ארגון הסוחרים המ קומי
לחבריו הזמנות למסיבת יום הולדתו
החמישי של הארגון, נכשל בטעות דפוס
שכיוונה את ההזמנות לחברים העקרים במ קום
לחברים היקרים.

האד השני ש ל הונטבו!
בפתח״תקווה, עצרה
שבת נהג מונית שהסיע
המיועד להולכי רגל,
הנהג מסרב לחתום על
ננו כותב בשבת.

חוליית שוטרים ב את
מכוניתו למעבר
נדהמה לשמוע כי
הדו״ח מכיוון שאי
הכל
כול
בקלגורלי, אוסטרליה, נתקבצו בני שבט
פפואג• לריקוד קיבוצי לאליל הגשמים׳
נאלצו להפסיקו באמצע כשהחלו יורדים עלי הם
1מם רות עוז.

טיסת מכשולים
בלוד, מהרו נציגי המועדון התעופה ה ישראלי,
נפתלי קדמון וזאב בן־שחר, לה גיע
למטוס שהיה צריך להובילם לתחרות
אליפות העולם בהטסת דאונים בדניה, ניצ לו
מהתנגשות מכוניות, אחרו למסוסם, לא
נלקחו על־ידי מטוס שני שכל מקומותיו היו
תפושים, נאלצו לחכות למטוס שלישי ש המריא
רק כעבור 12 שעות.

חות בין השושנים
במונמות, אנגליה, זכה אלונזו קונסל ב פיצויים
בסך 1592 ליש״ם מרוכב אופונע
שפגע בו, פגם בחוש הדיח והטעם שלו,
והביאו לסיכום עגום לפני השופט . :אינני
יכול להריח יותר בבוקר את ריח רסיסי
הטל על העשב או את ניחוח השושניב,
אינני יודע אם יש סוכר בתה או אם הבירה
טרייה.״

חידון מוסיקלי
בתל״אביב, גנב אלמוני את הגיטרה של
אחד ממנגני הלהקה הספרדית בקפה פילץ,
החזירה כעבור זמן קצר בליתי התנצלות
כתובה . :לקחתי את הגיטרה בטעות, חשב תי
שהיא כינור !״

ואהבת לדונד כמור
בליז/ שחורים הוצאתם
חתולים

בלגיה, ערכו אלף כלבים לבושי
הפגנת רחוב נבחנית כמחאה על
להורג של 13 כלבים שוטים ועשרה
שוטים על ״ידי פקחי העירייה.

ד ע את האויב!
בתל״אביב, נעצר התייר הבלגי וסוכן
ג׳נרל מוטורס, גאל ניקולם על״ידי ניידת
משטרה, כשהוא נוסע במהירות של 145
קילומטר לשעה, השמיע הסבר מקורי :
.כשהחלטתי שעלי להציל את הפרסטיז׳ה
של חברת ג׳נרל מוסורס ולהשיג את מכו נית
הפורד שעקפה אותי, לא ידעתי כי מש טרת
ישראל משתמשת במכוניות פורד ׳־

רבים אליך באו...
בירושלים, מונה ד״ר מיכאל לנדאו לממונה
על הכנסות המדינה ולנציב מם הכ נסה
בתוספת לתפקידיו כממונה על מסי
העקיפין, מנהל מלוות המדינה׳ מנהל מפעל
הפיס וממונה על בולי המדינה.

העולם הזה ז87

בתחרות הכדורגל על הגביע העולם•

לפני חצי הגמד
נזאת

iY ״ T !iV

ש לי ח

-העול הורי•

לתח רו ת

למרות הנכונות והמתיחות למה׳ שצפוי
עוד להתחולל על מגרשיה הנאים של שוייץ,
היתד, לפחות תחרות אחת שעדיין אין פוס קים
כאן מלתארה על כל פרטיה. תחרות ש ארכה
120 דקות וכונתה על־ידי המומחים כ אהד
המשחקים הגדולים שנערכו עד כה
בתולדות הכדורגל. ברזיל, המדינה בא נוסד
הכדורגל המודרני, רצוף הלהטוטים והשליטה
המכסימלית שאנוש מסוגל לשלום בכדור ה עגלגל׳
עמדה מול ה־ 11 הידועים היטב של
יוגוסלביה׳ אלה שנבאו להם הפסד בטוח
מאחר שהוכיחו כמה משחקים חלשים בעת
האחרונה ובנצחונם הבלתי משכנע על צר פת
( )0:1יומיים לפני כן.
המזל הגדול של 40 אלף הצופים, שבאו
לחזות במאבק באיצטד המרהיב של לוזאן,
היה שיוגוסלביה הציגה את משחקה הטוב
ביותר עד היום וכפי שהצהירו השחקנים עצ מם
לאחר סיום המערכה המרטונית, היה זה
מאמץ של . 150%
תופים וכלי הקשה. היה זה השופט
אדוארד פ־לטלס מסקוטלנד ששרק שריקת
הפתיחה וסיימה כעבור 120 דקות * עמד ב מבחן
גדול: הוא רץ הנה ושוב מאות פע מים
במהירות שהיתר. גדולה מדי לגבי גילו
( ,)50 נאלץ לכרוע פעם מפאת התכווצות
בשריר רגלו, לקבל טיפול על־ידי שופט קו
בריטי אחר, ארסור אלים.
פולטלס לא היה אשם בהתרוצצות מעייפת
זו. אשמים היו 22 שחקנים ש״עפו״ ממש
על המגרש הרחב. משך מחצית הדקה אפ שר
היד, לחזות בשלוש, ארבע התקפות חוז רות
מצד שני הצדדים והכדור נבעט במהירות
ובדייקנות למקום הרצוי. משך 45 הדקות
הראשונות לא אירע דבר בתוך הרשתות של
שני השערים. אלפי חסידיה של ברזיל ך,ניפו
דגלים ופתחו במוסיקה דרום אמריקאית בעז רת
תוכים וכלי הקשה אופיינים.

ההונגרים כפעולה. מיאלי לנטוש ההונגרי (במכנסים
הלבנות) הצליח למנוע את הכדור מיוסף פוסיפל הגרמני.

המלכהוהתורכי. ראש נבחרת תורכיה, גושוק לפטר,
שהק,
מלכת היופי הגרמנית של אירופה, כריסטל

מקהלות ואכזבה. ליוגוסלבים היה קהל
מועט שצעק -כחולים כחולים כצבע
חולצותיהם הכחולות המסורתיות של אליליהם.
עד מהרה שבו את לב כולם, כולל ה ברזילאים
עצמם, במשחק הנהדר והיפר, וב־מלחמתם
ללא ויתור על אף כדור.
זלטקו (״צ׳יקי״) צ׳ייקובסקי ( )33 הרץ ה מהולל
הפופולרי והותיק של יוגוסלביה היה
עדיין ״תותח״ גדול בתפקידו כרץ צדדי וקצר
תשואות מכל חלקי הקהל. וכמו פרנץ פוש״
קאש ההונגרי כונת^ גם נבחרת ין גום־
לביד, בשמו :״צ׳יקו״ ושות׳.
התופים הדרום אמריקאים, והמקהלות ש נוהלו
על־ידי מנצחים :״ברזיל ברזיל !״
פעלו ביתר שאת בדקה ד,־ 24 של המחצית ה שניה
כאשר דידי הכניע את השוער הטוב
בעולם, ולאדימיר ביארה, והשווה את התו צאה.
ליותר משני השערים לא זכה הקהל.
התיקו העלה אוטומטית את שתי הקבוצות
לרבע הגמר, היוגוסלבים צהלו משמחה על
ההישג. הברזילאים התאכזבו מעט, התאכזבו
עוד יותר כאשר הוגרלו למשחק עם הונגריה
ברבע הגמר.
השתוללות והפתעה 24 .שעות לאחר
מכן התנהל בברן משחק חלש הרבה יותר
בין אנגליה לשוייץ. בכל מחצית הצליחו
בקושי האנגלים להבקיע שני שערים רגילים
ולעלות לרבע הגמר בזכות 3הנקודות שרכשו
בסיבוב הראשון.
בבאזל, באותו פרק זמן, קרה מקרה מעציב
לגבי אלפי הגרמנים שציפו להפתעה מצד•
קבוצתם על בחירי הכדורגלנים בעולם — ה הונגרים.
לאחר השתוללותם במשחק נגד תור כיה
1:4באה המהלומה הגדולה על ראשם
ושערם. שמונה פעמים הובקע שערם על־ידי
שחקני הונגריה והשוער קיולה גרושיץ מצא
הזדמנות נוחה לשחק כדורגל עם חבריו : יצא כאשר נפצע פרנץ פושקאש ברגלו
גרושיץ משערו, שיחק כקיצוני ימני, הרשה
לגרמנים להבקיע את השער הריק שלוש
פעמים תוך נדנוד יד מלגלג. הסביר עתונאי
הונגרי את הצעד הלא ספורטאי :״הגרמנים
העמידו כמה שחקני מילואים ומכיוון שידעו
שבין כה וכה כי יפסידו במערכה, שמרו
את שחקניהם הטובים למשחק המכריע נגד
התורכים, בתשובה לזה עשינו מהם צחוק
המגיע להם.״
* לאחר שויון 1:1ב־ 90 הדקות, הוארך
המשחק כחוק ב 15ו־ 15 דקות והתוצאה
נשארה תיקו,

נצחץ אנגלי. אחר שורת כשלונות מחפירה זכו האנגלים סוף, סוף
באחד המשחקים, נגד שוייץ ,0 : 2 ,למר»ת משחקם המשובח של
המארחים, ביניהם בלם אנטננס (מם 5 .ו ) בהצגותיו האקרובטיות.

חתול ועכבר.
משחק

החתול

ההונגרים לא לקחו את הגרמנים ברצינות, שחקו ננמהם
והעכבר. אחר השטר הששי הודו הגרמנים במצב,

החלו ^זציגים ^ הטוטי ^ ו קי וניס ^ העבתז ר ^ שכיבה

בשלם צרפת נסיון מס 20 ,

..אני מבקשת את אלה הכותבים מכ j

; תביס ואינם מקבלים תשובות, שלא
לבוא אלי בטענות. זה מעיק לי מאד
על הנשמה׳ והיות ואינני יכולה לע שות כלום בנידון — מדוע, איפא,
תצערו אותי?

י דוקא
איש ־.יעיר ששכח לצייז פרסים אישיים
,אודותיו 871/271 לא שכח יחד עם
זאת לחלק לי כמה מחמאות נעימות, כו תב
שהוא מעוניין לקשור חברות־נייר עם
נערה עד גיל . 18 לדבריו אין הכרח ש תהיה
דווקא יפה, שלא תהיה דווקא מקו בלת
בחברה, יכולה ורצויה דווקא בודדת,
שתאהב קולנוע, ספרים ומוסיקה.

הבלתי מנוצחת
( ) 871/272 היא בחורה כארזים, המו כנה
להתמודד במכתבים אפילו עם שני
בחורים, בתנאי שלא יהיו למטה מגיל
20 ואה לא למעלה מ־ •21 עליהם להיות
•רקדנים טובים, כי היא אוהבת, נוטה על
כתיבת מכתבים, נם לרקוד הרבה. אופי
חזק דרוש גם כן, מכמובן) ,חוש הומור
מפותח, אהבת טיולים והרפתקאות. הם
אינם מוכרחים להיות דווקא יפים ונבו־הים.
אבל רצוי שיהיו מה שקוראים ב־לע״ז
סימפטיים (מה היינו עושים בלי
מלה זו 7אישיות תבענית זו היא בת
, 18 חיננית, מלאת חיים, מסתנלת לכל
חברה, ויש לה אומץ לנסות כל דבר ש איננה
יודעת ובדרך כלל אינה נוחלת
מפלה.

חוש הומור

( ) 871/273 סבור שיש לו חוש הומור.
ההוכחה 7בבקשה :

רוקי, רותי,
אנא קשרי אותי,
( 1ם.נערה חמודה.

.אשר בארץ נולדה,
שתהא מעניינת,
אך לא מעשנוז-,
גיל לא מבוגר,
רק ער שבע־עשרה () 17
שתהא נערה,

על. מטר ששים לא עולה. ,
וגס זה העיקר,
בת שיחה יוצאת מהכלל.
אין לי. מה להוסיף עוד,
עיניה רצוי תכולות.
ובנוגע לשאר,
נשאיר ליום המחר.

אבל תודו שנם לי יש חוש הומור.

.אם יש דהן דם...

שתי רמתנניות בנות עד , 18 שיש להן
דם להתכתב עם שני חברים עליזים מ חברה
סאלונית 871/274 תוכלנה לכ תוב
על הכל פרט לפוליטיקה ופילוסופיה
(האקוסטיקה בסאלון כנראה לא מספיק
טובה בשביל דברים כאלה).

משך תשע שנים היתד, צרפת נושא לבוז,
לצחוק ולזילזול 19 .ראשי־ממשלה באו בזד.
אחר זה, רכובים על גבי קואליציות שעמ׳«׳
להתמרק בכל רגע, ושד,זנב שלהן נלחם בראש
והרגל השמאלית ברגל הימנית, .האיש
החולה של אירופה״ קראו לה הזרים ,,ב רחמנות,
וסיפרו בדיחות על עתונאי שצילצל
בכל בוקר למשרד ראש-הממשלה כדי לברר
מי בעל־הבית המאושר משך היום.
השבוע באה מצרפת בשורה שהיכתה גלים
מסביב לכדור הארץ. בכל מדינה בה סוב־עים
החיים בים עכור של מפלגתיות מרו פשת,
הפיחה הבשורה תקווה הדשה בלבבות.
האיש החולד, מצא רופא.
הפוליטיקאים צחקו. פיאר מאנדס-
פראנם, יהודי ספרדי בן 47 שפניו המכוערים
בולטים לא פחות מאשר פניה היפים של
אשתו היו־,ודיו־,־ד־,מצרית, שוגה מכל הפוליטיקאים.
טייס לשעבר בכוחות צרפת ד,הפ־שית,
אמר את כל הדברים שפוליטיקאי פיקח
אינו אומר אותם. והוא הזר על דבריו האיו מים
משך תשע שנים. כל הפוליטיקאים הפקחים
צחקי ממנו.
ואמנם׳ כיצד יכלו דברים אלה לעורר הד?
מאנדם־פראנס אמר שמארץ פושטת את ה רגל.
הוא אמר שהרדיפה הטפשית אחרי
פרטטיג׳ה הורסת את המדינה. הוא אמר
שיש להסתלק משדות־הקרב שאין בכוחה של
צרפת לנצח בהם. הוא אמר שיש לעשות
שלום, כמעט בכל מחיר, עם ויאם־מין, ולתת
חופש גלול יותר למארוקאים. הוא אמר שיש
לאזן את התקציב, להחליף את שטרות־הכסף,
להקפיא את החשבונות בבנק ולתפוס את ה ספסרים.

היה מצחיק מאד. הכל ידעו כי אדם
כזה אינו יכול להיות ראש־ממשלה, כי כל
המפלגות, המייצגות את כל חוגי־ד,אינטרסים׳
יתנגדו לו.
התרופה חמרה. משך תשע שנים נמשך
המצב. ראשי־ממשלה באו והלכו. ודי׳
רקבון הלך והעמיק. לפתע ההל ציר אהד
בפרלמנט שם לב שמאנדם־פראנם צדק. אחרי
הציר האחד בא שני, ואחריו, שלישי. האיש
שאמר את האמת ולא ניסה לצוד קולות,
החל מעורר תשומת לב.
ניסו לשחד אותו. ניסו לבחור בו, בתנאי
שיוותר על כמה טיפות מן התרופה המרה.
מאנדס־פראנם סירב.
ניסו לדתות את המועד. אמרו שיקראו לו
ו אץ תקווה אחרת.
כשהכל יהיה אבוד,
מאנדם־פראנס היה מוכן להכות.
החודש הגיע המעב. האיש שלא עסק ב תכסיסנות,
שלא ניסה להיות פיקה, נתגלה
כאיש חכם. הפרלמנט המיואש פנה אליו
ברגע האחרון, כטובע האוחז בקש. הוא השיג
רוב עצום.
אולם מאנדס־פראנם אינו גבעול של קש.
הוא הבטיח. להשיג שלום בהודו־סין תוך חו דש,
להביא באותו זמן תכנית קיצונית ל הבראת
המשק. האדם החולה התחלחל. אך
הוא ידע שזו התרופה האחרונה שנשארה לו.
יתכן כי היהודי בעל האף העקום ישנה
לא רק את מפת צרפת, אלא את מפת
אירופה כולה.

ג1וו טנ1לה
? ד ע בסרט

בעירה שלו
צפור דרור — :את השאלה אם את
צריכה להמשיך לצאת אתו, אחרי שהב הרת
לו שאינך אוהבת אותו רק מחבבת,
את צריכה. למעשה, להעמיד בפניו. זוהי
בעייתו אם להתרחק ממך, במקרה שנו־כחזתד
האהובה והבלתי מחזירה. מכאיבה
לו. לא הכום צריכה לברוח מן השיכור.

האמן יום יבוא
אברהם — :אתה מכריח אותי להיות
בנאלית ולנחם אותר במלים :״האהבה
האמיתית עוד בוא תבוא״ .בנילד, בני,
הדבר טבעי. אם אקבל לירה על כל פעם
שעוד תתאהב, אוכל לצאת בדימום.

חצי בחור, כבקשה
חוה — :י מה• יש לך לדאוג לעתיד,
אם את אומרת שאת מסתפקת, לפי שעה
לחלק את חברך עם עוד נערה? נערה
האוהבת חלוקות אין לה מה לדאוג,
היא תמיד תמצא לעצמה חצאי בחו רים.
אדונים מסוג זה שמחים תמיד לתת
רק חצי מלבם. הקונץ האמיתי הוא ל•־
בוש לב שלם.

,האזינו לפקודתו של הנשיא ארבנז: אל
תשפכו את.דמס של אחיס, בני גואטמלה 1
השאירו את הלחימה לחיילינו האסיציס ! ׳
״הקשיבו לקול צבא־השיחרור האנם י־קומו־ניסטי
! כוחותינו נסוגו אתמול לאורך כל
החזית. הפאשיסטים כבשן חזרה את זאקא־י׳פה...״
היו
אלד, שתי ידיעות שיגרתיות שנפגשו,
השבוע, על גלי האתר. היתד, להן רק תכונה
משותפת אחת. שתיהן היו מזויפות.

היד, זה אופייני למלחמה כולה. איש לא
ידע בדיוק מר, נעשה בארץ המותקפת —
אם ניצחה הממשלה, כפי שטענו דובריה, או
שניצח קאסטילו ארמז, מנהיג המרד, כפי
שטען קאסטילו ארמז.
העריקים לא ע ר קו. אולם דבר אחד
היה ברור: התכנית הגדולה של הברת הפרי
האמריקאית (העולס הזה )870 לא התקדמה
כשורה.
קולנוע המציג סרט ישן מלפני 30 שנה,
חייב להתכונן לכך שהסרט ייקרע באמצע.
למארגני ה״מהפכה״ באמריקה המרכזית קרה
בדיוק זאת. במקום התקוממות המונים נגד
הממשלה, עריקה המונית של הצבא הסדיר
ותמיכה נלהבת ממכסיקו עד ארגנטינה, קרה
בדיוק ההיסך.
ההמונים, במידה שלא היו אינדיאנים אדישים
שלא ידעו קרוא וכתוב, קיבלו לידיהם
את נשק הממשלה, התכוננו לשחוט את ה פולשים
— ואת העשירים הקרובים ביותר.
הצבא נשאר נאמן למפקדו, הנשיא חקובו
ארבנז, שהוא עצמו קצין סדיר בדרגת אלוף־
משנה, חניך האקדמיה הצבאית המקומית ו ידוע
כנאמן לארצו.
קצין נאמן. גרוע מכל, ארצות אמריקה
הדרומית לא מיהרו כלל להתלכד מסביב
לדגל האמריקאי, נגד השלטון הקומוניסטי.
הן לא האמינו, אפילו, שהוא קומוניסטי.

אלפונסו את מרינה לשלום וחזר לטמפיקו
לאהבתו הראשונה, לופיטד, הנאמנה.
אשהחדשה. כשהגיע לגיל חמישים
החליט אלפונסו כי הגיעה השעה לשאת אשה.
הוא נטש את לופיטה בשלישית, התידד עם
אלמנה צעירה בשם לוצ׳ינה אלבאראדו. אל־פונסו
חיכה להולדת בנם הראשון, אחר נשא
את לוצ׳ינה לאשה.
תוך זמן קצר נודע ללוצ׳ינה על אהבותיו
הקודמות של אלפונסו ועל צבא ילדיו. אחרי
מריבה קצרה ולוהטת ברחה לוצ׳ינה למכ סיקו
סיטי כשאלפונטו בעיקבותיה. כמה מלות
וימים של דבש השיבו את לוצ׳ינה ואת לבה
לבעלה החוקי.
כדי להחליף את אווירת המריבות בטובה
יותר יצאה משפחת טאסדה את טמפיקו סו פית,
עברה לגור למכסיקו סיטי. הפעם לא
היה לבו של אלפונסו נתון לאהבים, הוא
הוכה בשבץ, נפגע־ בשיתוק חלקי. משראתה
לוצ׳ינה כי השיתוק פגע גם בכושר האהבה
של אלפונסו החליטה לא לבזבז את זמנה,
הכניסה אותו למחלקת העניים בבית־החולים
העירוני וחזרה לטמפיקו.
בנקודה זאת התערבה איזבל, בתו הבכירה
של אלפונסו, והעבירה אותו לבית־תולים
פרטי. העזרה אחרה לבוא. תוך כמה ימים
מת אלפונסו מסיבות בלתי ידועות.
נשקחדש. איזבל נקטה בצעדי נקם, היא
הזכירה לכל כי לוצ׳ינה התיחסה תמיד באכזריות
לאביה, הביעה את דעתה כי היא גר־עילה
את אלפונסו כדי לנקום בו על בגידותיו
עם נשים אחרות.
איזבל הפעילה את התביעה הכללית, ש הורתה
להוציא את גופת אלפונסו מקברו
שבעה חודשים אחר מותו. כשהוקרב מונה
גייגר (מכשיר המגלה נוכחותם של יסודות
רדיואקטיביים) לגופה הקיש נלהבות: הגו פה
הכילה מספיק אורניום (הומר הגלם של
פצצת האטום) לחיסולם של עשרה אנשים.
לוצ׳ינה דחתה את האשמת הרצה של איזבל
כ״שגעונה של משוגעת״ ,התיפחה לפני דד
שופט־החוקר :״מה? אני הרעלתי את אל־פונסו
בדבר פנטסטי כאורניום?״
איזבל שרצתה לראות דם, לא זזה מעמד תה,
צרחה :״אני רוצה לראות את האשד,
הזאת נענשת עבור מה שעשתה לאבי.״

מתפוטר חקוכו ארבנז להיפך לדעתן אין ארבנז, בן ד,־ ,41 אלא קצין נאמן
לארצו שהחליט לגרש את הנצלנים הזרים,
לחלק את קרקעות ארצו לאיכרים ולדאוג ל רפורמה
חברתית המתקבלת על הדעת. אם
יעלה בידי ה״יאנקי־אימסריאליזם״ לחסלו,
כך חשבו, מה יקרה מחר לכל מנהיג מתקדם
אחר באמריקה י
השבוע עוד לא היה ברור מה תהיה תו צאתה
הסופית של הפלישה. הנשיא ארבנז
התפטר, העביר את השלטון המלא לידי דד
רמטכ״ל של צבאו. יתכן והקצין ישיג פשרה,
ירגיע את הרוחות. אך דבר אחד כבר היה
ברור — הצי־הכדור המערבי חדל להיות
מיבצר של ארצות־הברית.
מכסיקו אהבה אטוטית
כשהגיע אלפונסו סאסדה לגיל 15 לקח
לעצמו את פילגשו הראשונה. תוך שנתיים
ילדה לו לופיטה שופעת החזה שני ילדים
בלתי־חוקייס׳בן ובת איזבל. האווירה המש פחתית
לא מצאה חן בעיני אלפונסו וכשני־לתה
עינו המשוטטת את גופה החטוב של
רקדנית־אורחת נטש את לופיטה ועבר לחיות
עם אהבתו החדשה.

המלחמה באת הקטנה וו־,מוריקה נמשכה
בשיטות מלפני שני דורות. רובים, מקלעים
וסכינים מלאו את מקומם של הטאנקים ו*
הבאזוקות. אולם בשטח אחד היתד, זאת ה מלחמה
המודרנית ביותר בעולם. שני הצדדים
השתמשו ברדיו בקנה־מידד, גדול כדי להפיץ
ידיעות כוזבות, לבלבל את היריב, לזרוע
תדהמה ומבוכה.

חיבתו של אלפונסו לרקתית התקררה תוך
שנים מספר, הוא עזבה והזר לזרועותיה ה ממתינות
של לופיטה. אלה שוב לא יכלו
להחזיק בו יותר מזמן קצר ואז קם אלפונסו,
השאיר את לופיטה באחוזתו בעיר הנפט
טמפיקו ויצא למכסיקו סיטי׳ הבירה.

* על משקל ״האיש החולה ליד הבוספו רוס״
,כינוי שניתן לפני מלחמת העולם ההעותומנית
פושטת הראשונה
לקיסרות
הרגל.

בכרך הגדול פגש אלפונסו ביפהפיה שחו רת
עיניים, מרינה לוסאז. גם כאן חזרה היסטוריית
האהבה על עצמה. שש שנים וארבעה
ילדים בלתי״חוקיים. יותר מאוחר נשק

העיתונאים המכסיקאים שנכחו במשפט, ה עלול
להמשך חודשים מאחר שנתגלה כי ה תביעה
השאירה את הגופה פעמים רבות ל לא
השגחה, לא דאגו במיוחד ללוצ׳ינה אל־באראדו.
הם דאגו הרבה יותר לעצמם. העיר
אחד מהם בעצבנות :״אפילו אם היא חסה
מפשע, הרי נתגלה עכשיו לנשים נשק חדש
לאיים בו על בעליהן הבוגדים 1״

כדור הארץ
גדר המחתרת
• תושבי עיר האטום הראשונד, באר״
צות־הברית, לוס אלאמוס, הקימו תנועת
מחאה נגד כוונתה של הוועדה לאנרגיה
אטומ ת לפרק את הגדרות המקיפות את
העיר, עם הסרת מעטה הסודיות ד,בטחוני
מעליה. נימוקם: הגדר מנעד, את כניסתם
של שודדים, תיירים וקרובי״משסחה בל תי
רצויים לעיר.
מו ת הברית
• שירות הידיעות של
במערב־גרמניה גילה כי כרגע פועלים במ דינה
125 ארגונים חשאיים, ביניהם 24
ארגוני מחתרת נאציים ו״ 101 ארגונים
קומוניסטיים• ע־תוני המחתרת הגיעו לת פוצה
כללית של למעלה ממיליון טפסיס.
השבוע החליטה ממשלת מערב״לרמניה
להתערב, הזמינה את סקוטמד־ירד הבריטי
להבנה לפעולה.
•י בארצות״הבר־ת הוחל בשווקם של
בתוך קופסות
לחם ועוגות אפויים־מראש
שימורים, יקדים אך במעט מלחם רגיל,
שאפשר לאוכלם חודשים לאתר אפייתם.
• שלטונות ד # ,א ד$רפתי, שהביאו
ארבעים גמלים למצעד פריסאי, לא ידעו
אותם, לבסוף,
כיצד להפטר מהם, הציעו
למכירה לציבור, תוך הסבר מקיף על טיבו
העדין של בשר הגמל.
• לשכת הספר הסובייטי גילתה השבוע
במוסקבה כי מאז המהפכה הוצאו לאור
בברית״המועצות 1.153.000 ספרים ב״16
ביליון טפסים, מהם 962 מיליון בשנה ה אחרונה
בלבד,

t aוזי הקטנה המשיכה לבכות גם לאחר שחצינו את ודמה רגליה הקטנות היו פצועות מן הדרך,
על גבי האבנים. משהו חנק בגרוני. המסע הארוך,
הקפואים של הנהר, הרקיע המעונן — כל זה היה
וכאפס לעומת דמעות אחותנו הקטנה.

הנהר. נטף מימיו
כאין

התבוננתי באבינו המפסיע דומם. סקרתי את שפתיה ה הדוקות
של אחותנו הבכורה, אותרה. הם לא שמו לב לרוזי.
צעדנו במהירות — כנרדפים. רציתי להראות להם את ה דמעות
ונטפי הדם רציתי לשאול א־תם מדוע עזבנו את כפרנו•
אולם לא היה בי כוח לעשות זאת.
פתע זכרתי את אמא. הייתי בטוח כי אבא ואורורה
חושבים רק על דבר אחד: אמא איננה איתנו ! כן, היא
נרצחה ׳לנגד עינינו, ליד האח העוממת.
עתה זכרתי הכל. זכרתי את הלילה, את האש אשר אכלה
את כפרנו, את זעקות האימים ואת שלוליות הדם על מרצפת
הרחוב. הזעקות העירו אותנו משנתנו. אמא נגשה אלי ואל
רוזי וחיבקה אותנו בזרועותיה. אומרה ואבינו החולה לא
נמצאו בבית. רוזי שאלה :
״מדוע אין אבא וארורה איתנו?״
״אין הם רוצים להיתפס.״ לחשה אמא.
״להיתפס? על־ידי מי?״
אמא נשכה את שפתיה ושתקה. בעיניה חלף ברק מוזר.
פתע נפתחה הדלת ובפתח הופיעה דמות ענקית.
בחדר נשתררה צינה. ליבי פעם באימה.
״היכן בעלך?״
״אינך רוצה לדבר?״
אמא לא אמרה דבר.
כבשתי את פני בחיקה החמים. אולם יד של פלדה אחזה
בי ובאחותי והדפה אותנו לקרן זווית. סכין הונפה כלהבת-
אש וננעצה בחזה האהוב עלינו. הדם קלח פלגים פלגים,
והעינים אשר השגיחו עלינו משך זמן כה רב נעצמו לנצח.
»ז ד לי ק ה השתוללה בכל עוזה. הלהבות האדומות נראו
:פיות העומדים לבלענו. איש לא בא לעזרתנו. רק
גופתה של אמא היתד, מוטלת שם בתוך שלולית דם נוצצת.

נתאלאח • פ חד
ל חצ תי א ת ־דאניו המ שכ ת־ב
ד ר כי בצע די ם ״ 11־•דים
הוא הלךבעק בו תינו.
ה אפיל הגדלה.
החשתי אח צ עדי.
אין ספק שאלו ים 1נרו אותנו.
פרצ תי ב פ רו צ ה.
האחדים רצו בעק בו ת׳.
•צוד מ ס תור ה־ל־ל ב תו ר היער•
נ פל תי.
אבאנפל לציד•.
נ שי מ תי פרפרהכ צי פו ר
שנ לכדה.
העצים הגבוהים הסתירו מעינינו את הרקיע. טיפות הגשם
הראשונות הפתיעו אותנו.
״היורד גשם?״ לחשנו.
״כן,״ השיבו לנו גזעי העצים הענקיים.
היה זה גשם קל. הטיפות צנחו לאיטן מבעד לענפים
ונספגו באויר ובאדמה. ביער נשתררה דממה. עשינו את
דרכנו בינות לעצים הדוממים.
״אבא !״ זעקתי לפתע.
משק הגשם נדם. העצים שלחו בנו את מבטם• לבי הלם
נמרצות. אבא רץ אלי ביאוש. כבשתי את פני בכפות ידיו
ולחשתי :

אותה שעה פרצה רוזי בבכי. אחזתי בה ורצתי החוצה.
הרחובות היו מלאים דם, זעקות, צללים אפלים ולהבות אש.

״אבא, אני ירא !״

״אומרה !״ זעקתי ,״אומרה !״
רוזי בכתה. במורד הדרך שסף זרם של נוזל כהה. דם או
מים י

הוא חיבקני בזרועותיו והתאמץ לחייך.
המשכנו בדרכנו. הגשם נתחדש.
פתע הבקיע קולה הרם של רוזי את דממת היער :
״אני רעבה !״

״אומרה !״
גרוני יבש וליבי התרוקן מכל. אבא נעלם אף הוא.
״אומרה ! ״
פתע הופיע אומרה מאי־שם. שערה היה פרוע. היא חיבקה
אותנו בזרועותיה ונשקה לנו.
״לכו אל הבאר וחכו לי שם.״
נצמדתי אל שולי שמלתה.
״אומרה ! הם רצחו את אמא !״
פיה נפער לרווחה. היא פנתה משם והלאה וזינקה אל תוך
האש.
רצנו לעבר הבאר. הלילה נקרע לגזרים, ושרידי
רדפו אחרינו כשדי שחת. האדמה היתד, קשה. האבנים
את רגלינו. פתע נזכרתי באבא. הוא ד,ירבה לאחרונה
תעל ולירוק דם. לאן נעלם אבא? כוחותי כלו, וכאשר
אל הבאר, חיבקתי את רוזי ופרצתי בבכי מר.

צללי׳ו פצעו להש הגענו

איני
יודע כמה זה נמשך. אני יודע רק שרוזי בוכה עדיין.
אור, רה ואבא נמצאים אתנו. צלחנו את הנהר. האם אנו
בוכים רק מפני שהשארנו את אמא בכפר?
»י»דרך היתד, ארוכה וקפואה. הרקיע היה
אשר צפו על ימי ילדותנו כבר נשארו
נפנינו לעברם. קרוב לוודאי שהם סיפרו זה
הגדול בליל אמש. ואפשר שהם חשבו כי
לשוב ולראותם.

מעונן. ההרים
מאחורינו. לא
לזד, על סבלנו
לא נזכה עוד

״אני עייפה׳״ אמרה אומרה וישבה על הארץ. ישבנו
כולנו. עיני אומרה צפו למרחקים. רציתי לשאול אותה על
ליל אמש. מה אירע? מדוע הועלה כפרנו באש? מדוע
נרצחה אמא? הרי לא עשינו רעד, לאיש. רוזי ואני שיחקנו
מתחת לעץ הגדול. אהבנו את אלוהים ואת ההרים שלנו.
מדוע זה מלאו רחובות כפרנו אש, דם וזעקות אימים?
העננים מעיקים עלי. אבא משתעל ונאנק. הוא מרעיד
מקור. עיניה של רוזי עצומות.
״ד,נעבור מרחק רב?״ אני שואל את אורורה.
אומרה שותקת. עיניה צופות למרחקים. שערה נופל על
פניה בקווצות זהובות.
, m m sהגענו ליער עצי התירזה? קשה להשיב על כך.
U־,לכנו דומם. שמענו רק קול פיצוח הענפים היבשים
מתחת לרגלינו. נסינו לשכוח הכל. אפילו את החיים עצמם.

נפניתי אליה.
״אני רעבה !״ שבה וקראה הילדה.
אומרה שלחה מבט מלא יאוש. עיניה התכולות הפכו
עמומות.
״נעבור עוד כברת דרך,״ אמר אבא צרודות ,״רק עוד
כברת דרך.״
״עד מתי, אבא, עד מתי?״ אמרה אומרה בקול רווי
דמעות.
עד מתי? שאלתי את עצמי. המשתרע יער זה עד קצה
העולם י האם לא ייגמר גשם זה עד סוף כל הדורות? גם
אני הייתי רעב. דומה היה כי עדת תולעים מכרסמת בקרבי.
״אני רעב,״ אמרתי ונעצרתי תחתי.
״ומה בכך?״ קרא אבא .״גם אני רעב. גם אני עייף.
אולם אנו מוכרחים לעבור עוד כברת דרך. אולי...״
שיעול יבש בא והפסיק את דבריו. פניו החווירו כסיד.
הגשם התגבר. שלחתי מבט ברוזי. שערה הלח היה דבוק
אל פניה. והיא לחשה ללא הרף :״אני רעבה ! אני רעבה !״
שפתיה של א־רורה היו הדוקות. חזה הקטן נע ושמלתה
היתד, דבוקה אל גופה. היא שלחה מבט באבא והוא הרכין
את ראשו.
״איני יודע מה עלינו לעשות,״ אמר.
התבוננתי על סביבותי. הערב רד. העצים הפכו גבוהים
יותר, וצמרותיהם נעלמו ברקיע. הצפורים לא צייצו לברכנו
בליל מנוחה. רק טפות הגשם נצנצו מסביב כעיניים קטנות
ומרושעות.
נתמלאתי פחד. לחצתי את ידו של אבי והמשכתי בדרכי
בצעדים מהירים. היא הלך בעקבותי כשהוא משתעל ללא
הרף. רוזי וא־רורה נגררו בעקבותינו. האפילה גדלה. החשתי
את צעדי. אין ספק שאלוהים זנח אותנו. פרצתי במרוצה.
האחרים רצו בעקביתי. יצור מסתורי היליל בתוך היער.
דומה היה כי העציב צוחקים למשבתנו. נפלתי. אבא נפל
לצידי. נשימתי פרפרה כציפור שנלכדה. עצמתי את עיני
־והאפילה אפפה אותי מעברים.
!— יאשר שבתי ופקחתי את עיני, שלחה השמש את אורה
— Jהקלוש ממרומים, אותרה ישבה לצידי. אבא ורודי
היו שקועים בתרדמה עמוקה.
״היכן אנו?״ שאלתי בתמהון.
אחותי השקיפה על המישור הענקי המשתרע לפנינו. אחר

הניחה את ידה על מצחי.
״ר,הוטב לך?״
״היכן היער?״ שאלתי.
״הרגע,״ לחשה ,״היער נשאר מאחורינו.״
״אבל כיצד הגענו לכאן?״
״נשאתי אותך על גבי. אבא נשא את רוזי. היית אפוף
קדחת. קראת לאמא. ד,הוטב לך?״
התרוממתי וחיבקתי אותה בזרועותי. מובן מאליו שהוטב
לי. הרי ליבה הלם לצד ליבי ונסך בי אומץ. הייתי רעב
מאד. אבל החלטתי שלא לומר לה זאת.
השמש חייכה אלינו. החזרתי לה חיוך. רוזי נעורה משנתה
ואומרה מיהרה לגשת אליה.
״רוצה משהו?״ שאלה.
הילדה לא השיבה. היא הביטה בי ובאורורה כאילו ראתה
א תנו בפעם הראשונה. רציתי לגשת אליה, כאשר שמעתי
את קולה המפוחד של אומרה :

נרעדתי.
״דם !״ אמרה אחותי ,״אבא...״
אותה שעה ראיתי זאת. ראיתי את הדם הקולח מפי אבינו
השקוע בתרדמה. פניו היו שלחים. דומה היד, כי הוא שכח
את הכפר הבוער, את אמא ואת הלילה ביער. שלולית הדם
אשר על הקרקע הלכה וגדלה.
״אבא,״ לחשה אומרה ונגעה בידו.
אבא לא השיב.
״אבא זעקה רוזי
עיני אבינו נפקחו לאיטן. הן היו מלאות כאב חרישי. הוא
ניסה להתרומם. אולם פרץ דם חדש אילץ אותו לשוב
ולהשתרע על הארץ.
״אהרתי את המועד,״ לחש בחיוך מר.
הוא סקר אותי ואת אומרה. אחר הושיט את ידו וליטף
את שערה הזהוב של רוזי.
״יקירה,״ אמר רכות ,״לא הצלחתי להחזיק מעמד.״
עיני מלאו דמעות. עצמתי אותן לרגע קל, וכאשר שבתי
ופקחתין ראיתי את אבא מוסל בלי נוע ועיניו עצומות.
״אבא !״ זעקתי. אחזתי בידו, טלטלתי אותו. אולם הוא
לא הוסיף לדבר עוד.
אירוח־ ,נשתנתה לחלוטין. מעיין כוחה דלל. עיניה נעצמו
ושפתיה רטטו.
היא הדפה את רוזי הצידה. אחר נפלה על גופת אבינו
האהוב ופרצה בבכי מר.
וגוננו היה ללא גבול. הוא יקד כלהבה אדירה, וכל
י הדמעות שבעולם לא היו יכולות לכבותו. הוא התנשא
עד לשחקים. אחר צנח והעיק על ליבנו בכל כובדו.
לחצתי את ידה של רוזי. מה יהא בסופנו?

״מה נעשה עתה?״ נאנקה אומרה.
היא קמה ממקומה. עיניה נראו כצפורים קצוצות־כנפיים,
״מד, יהיה בם, פנו?״ שאלה ביאוש.
אילו רק יכולנו להשיב על שאלתה. השמש כבר שקעה.
לא יכולנו לחשוב.
עורב קרקר מעל לראשינו. ברק פיזז במרחק, ובעקבותיו
בא הרעם. דומה היה כי ההרים נתרסקו לגזרים וקץ העולם
הגיע. אורורה נשכה את שפתיה, התבוננה על סביבותיה
וצעדה קדימה. הברק נצנץ שנית, ורוזי נפתרה.
או --ו --רורה !״
אומרה באה במרוצה, חלפה על פנינו ונעלמה באפילה.
מה היא מחפשת?

שמענו א־תה זועקת. העננים לא נענו. מדוע?
״אהוי !״
הקול רטט ונאלם. לא ענינו, וכאשר קרבה אורורה אלינו
פרצנו בבכי.
הברק נצנץ שנית — הפעם בקרבת מקום. אחותנו הבכירה
קפצה ממקומה. בקרבתנו ניצב שיח. כרתנו מענפיו וכסינו
את גופת אבא• הגשם הגיע עדינו. הברקים קרעו את הרקיע
לגזרים. הרעב הלם בליבותינו. אחזנו זה בידי זו ויצאנו לדרך
הארוכה והאפילה. רק רוזי הסבה את ראשה הזהוב לאחור
ושלחה מבט אחרון בגופה המכוסה למחצה ...מבט אחרון..
v sנו הולכים. הולכים ושותקים. אין אנו יודעים את מטרת
^ £נ י — ואין אנו ריצים לדעת אותה. אוצר הדמעות דלל.
בגדינו מכוסים דם קרוש. אין אנו יודעים אם דם אבינו
הוא, או דם אמנו, או דם לבנו הפצוע

הגרמנית טונגרמינדה, בה קורא
הבחורים לאהובותהם ״צליל פעט:
בוקר יום הראשון״.

האשה קרת הדעת
ביו תר בעול

;מקר,ז הטפל ביו תר כעוד מבין האנשים העומדים בראש מ ינות
שוזן חברות באו״ס ישנו רק
;וחד ויחיד אשר מעולם לא צולם
יאשר מעולם לא התפרסמה תמונתו.
המדובר הוא באימאס יחיא, מלך תי מן
עד שנת .1948 האימאם האמין
לי ברגע שיצולם ותמונתו תפורסם

מולך על שבט דאהוימיי. הוא אב ל״
902 ילדים, אשר 60 מהם משמשים
כמלכים לשבטים זעירים באפריקה
ו־ 220 מהם משמשים כמנקי רחובות.
שיא שלישי מוחזק בידי השולטן
מוסטפה השלישי; אשר מלן על תור כיה
משנת 1771 עד שנת .1774 מס פר
בניו לא עלה אמנם על ,582 אך
כולם היו בנים זכרים ומעולם לא
נולדה לו בת.

הגשם המתוק

אליה מדי יום ביומו, בעמדו במקום
הקבוע מעלות השחר עד צאת הכו כבים•
כאשר חזרה הספינה הגיש ה רכב
ללורד דראגס את החשבון המ לא
— 989 ליש״ט 15 ,ש־לינג ו״
6פנס. הלורד שילם את החשבון
יילא נידנוד עפעף והורה לרכב לה ביאו
חזרה לביתו.

הגמד ה!עי ר ביו תר
הגמד הזעיר ביותר הידוע בהים׳

המן שירד על בני ישראל במדבר
לא היה יחידי במינו בהיסטוריה.
בשנת 1857 ירד באזור נפה שבקלי פורניה
מטר מתוק בסוכריות. מי מיו
הכילו ריכוז גדול של סוכר ו־כשהתייבשו
על פני האדמה היה
טעמם כטעם הסוכריות הנמכרות ב חנויות•

האהבה
הלוהטת
ביו תר בעולם
קרל וילהלס, הברון פון הומבול״
ברבים — ימות מוות פתאומי. משוס
כך העדיף להעלות לגרדום את כל
מי שינסה לצלמו.
י יום אחד הזזידט צייר איטלקי ל־הערים
על המלך המחזיק באמונות
תפלות ; שוחח עם האיימאם משך
שעה תמימה וחרם בזנרונו את קוי
דמותו. לכשיצא מעל פניו, צייר את
האימאום סו פי הזכרון ותמונתו של
האימאם בן ה״ 82 נדפסה ב״ 20 בפרי
דואר 1948 בשרשרת העתונים הא מריקאיים
המדפיסים את טורו של
ריפלי. באותו יום עצמו, בשעה מאוחרת
יותר, הגיעה ידיעה כי ה אימאם,
ששמו המלא יחיא חמיך
אל״דין, נרצח בתימן, יחד עם שלו שה
מתון 16 בניו ועם יועצו הרא שי.
החישוב העלה כי מעשה הרצח
ארע בה בשעה שהעתוניס אשר בהן
נדפס ציורו של האימאם הגיעו ל דוכני
העתונים ברחבי ארצות־הברית.

עוד לפני תקופת הוליבוד. לא|
התמידה כל אשה אצל בעלה הראשון.
הוכחה חותכת לכן, נתנה אדרייאן|
קיו מהעיר הבלגית בריז׳ ששינתה;
את דעתה פעם לכל 12 ימים. מ שן
כנו, הובא אחד מלקוחותיו של עורך־
הלין מייטר ברנרד לדין׳ באשמה ש סייע
למהפכנים, והיה צפוי לדין
,מוות. כדי להצילו מדין זה, ציוה
עורו־הדין על אשתו של הנאשם ל עשות
הכל כדי להגיע עד מלך צר פת
בכבודו ובעצמו ולבקש רחמים
על בעלה. כדי לתת לה שהות מספ קת
לבצע זאת, נשא עורך־הדין בבית־המשפט
נאום שנמשך חמשה ימים
וחמשה לילות רצופים. ואמנם המ שימה
עלתה יפה ומיד לכשהגיעה
לבית״הדין הידיעה כי המלך חנן את
הנאשם סיים ברנרד את נאומו, ש הוא
הנאום הממושך ביותר הידוע
בהסטוריה•

23 שנים התארסה 652 פעמים וניש אה
/לא פחות ולא יותר, מאשר ל־
53 גברים שונים.

אלוד האכילה

הקול האלוה

אדיקו נידלס, תושב העיר האמרי קאית
דטרויט נחשב עד כה לאלוף
האכילה העולמי. אדיקו, שגובהו
מטר ו״ 80 ומשקלו 101 קילוגרם,
פועל מסילות־ברזל על פי מקצועו,
מסוגל לאכול 60 אומצות בשר גדולות

יוסף היידן לא היה סתם קומפו זיטור•
ההוכחה היא ביצירתו הק טנה
״הקול, הוי ההרמוניה, אלוהי !״

רוכרט לרוי ריפליי היה עתונאי אמריקאי שהחליט לייצור מדוד חדש
לקוראי העיתונים. היה זה המדור ״האמן או אל תאמין !״ כו פיפר את הדברים
המוזרים כיותר כעולם, והצליח להוכיח את אמיתותם ככל מקרה. הוא זכה
לפרסום בינלאומי כשהוכיח בשנת 1929 בי צ׳רלם לינדכרג לא היה הראשון
שעבר את האוקיינוס האטלנטי בטיסה ללא־הפסקה. קדמו לו 66 אנשים -
64 בשני צפלינים ו־ 2במטוס. לינדכרג היה הראשון שעבר את האוקיינוס
בטיסת יחיד
ריפליי שעבד 12 עד 15 שעות ליום באיסוף עובדותיו המוזרות, עבר 201
ארצות לשם אימותן (ביניהן ; הצי האי־סיני, כדי למצוא את הפנה הבוער
באש ואינו מאוכל) ,זכה שמדורו יופיע כ־ 326 עיתונים, ב־ 38 ארצות וב־17
לשונות. עובדותיו כונסו בסדרות פרטים, תסכיתי רדיו וספרים, שהשלישי
בהם יצא לאור החודש, חמש שנים אחר מות ריפליי.
העובדות הלקוחות מספר זה כונסו על־ידי עוזריו של ריפליי הממשיכים
כפרסום מדורו, חותמים בשמו ומובנים, כמוהו, לאמת כל עובדה, אם יפנו
Believe It Or Not Inc. New-York N.Y. U.S.A .
אליהם לפי הכתובת :

שאפשר לנגנו אחורה וקדימה, בין
שמתחילים מראשיתו, מסופו או מ אמצעיתו,
ותמיד בליווי המתאים.

הגנרל המוזר בעול
אחר שנתאכזבה באהבה החליטה
ד״ר ג׳יימס בארי מאדינבורג, סקוט לנד,
להתחפש לגבר ולמצוא את נח מתה
בצבא. משך 52 שנה (— 1813
) 1865 עברה את כל דרגות הפיקיד
עד שהגיעה לדרגת גנרל (אלוף) ב חיל
הרפואה.

חלב שחור כדו
״לבן כחלב״ — זוהי מליצה מקו בלת,
הבאה לתאר את הדברים הלב נים
ביותר. אולם פרה בשם ״מולי״
שהיתר, שייכת לרופרט הנסבורו,
תושב העיר האמריקאית צ׳ילישוט,
החלד, לתת ב״ 1891 חלב שחור כ דיו•
החלב לא גרם כל נזק לשוהיו,
ועשו ממנו גם חמאה שלמראית עין
היתד, דומה לגוש פחם. הח־מאים ש בדקו
את החלב לא הצליחו לגלות
מד, גרם לצבעו השחור.

האב הטורה ביו תר בעול לפי המסורת היה שלמה המלך
בעלן של אלף נשים. מספר זה רחוק

נזאד מהשיא העולמי: מושידי מלו
השבט בודקיי אשר בקונגו הבלגית,
היה נשוי למספר כה רב של נשים
עד ני מעולם לא נתגלה מספרן ה
מדוייק. אולם עדי ראייה סבורים כי
שיא זה גרם
מספרן עלה ל־5000
למושידי להחזיק בשיא נוסף: ב
מספר ילדיו. לפי ספירה מדוייקת
של ממשלת בלגיה הגיע מספרם
ל־ .910 המלך מושידי סיים את חיי_ו
על עץ התלייה, לאחר שהואשם ע ל_
ידי הממשלה הבלגית ברצח 27מ
נשיו.
המחזיק במקום השני במספר בניו
אף הוא מלך אפריקאי, בנהאזין ה

דם, אשר חי בשנים , 1835— 1767
שימש בתפקיד דיפלומטי בארצו, אן
פרט לכן היה גם משורר מחונן ו מיום
נשואיו כתב לאשתו מדי יום
ביומו פואימה בת 100 שורות. הוא
המשיך ב כן 38 שנים עד יום מותה.
אולם גס לאחר מכן, כאשר מתה
הניח על קברה מדי בוקר פואימת
באותו אורן עצמו. כאשר מת שש
שנים אחריה הגיע סכום השורות ש כתב
על אהבתו לאשתו, קרולינה פון
דכראדאן, למליון ושש מאות וששה
אלף.
אהבה לוהטת כמעט באותה מידה
הוכיח גם החאן עבדול ג׳ירעי, שלי טה
של קרים לפני 430 שנה, לאהו בתו,
שבויה מפולין בשם מריה
פוטוצקה• לאחר שהוציא אותה להו רג
ברגע של כעס התאבל כל כן ביל
מותח עד כי ציוה להקים לזכרה ב עי
ר באכצ׳יסאריי שבקרים מזרקה מ יוחדת,
המטילה מדי דקה, יומם ולי לה,
טיפה של מים. טפות אלה נחשבו
בעיני השליט כדמעות אבל על
מות אהובתו. המשורר הרוסי הנודע
אלכסנדר פושקין והמשורר הפולני
אדם מיצקביץ׳ כתבו שניהם באלדות
מ געות ללב טל מעיין הדמעות.

הנסיעה היקרה ביו תר
בעול
ב״ 20 בספטטבר 1887 עלה ויל אם
לורד דראגס על מרכבה בעיר הנמל
ברייטון שבבריטניה וציוה לרכב ל הובילו
למזח המערבי של הנמל. ב מקום
זה עלה דראגס על ספינתו ה חדשה
למסע נסיון והורה לרכב לח־כות
לו עד שובו. משום מה נדרה
שובה של הספינה עד ל״ 12 במאי
599 , 1889 יום לאחר צאתה. אולם
הרכב לא זנח את משמרתו והוד

טוריה של המין האנושי הוא אלפ יום,
אשר שמש בימי שלטונם של היוונים
במצרים בגמד החצר של מושל
אלכסנדריה, ז׳אמבליקום. גובהו של
אלפיוס לא עלה על 45ם״מ. כאשר
התחצף פעם יתר על המידה דן או תו
אדוניו למאסר ולצורך זד, הכ ניס
אותו לכלוב של תוכי.

בתיבה עד גבי העור
אניטה פרילון, תושבת הכפר אבויל
שבצרפת, היתה מסוגלת בהיותה
בת , 12 לענות על כל שאלה ששא לוה
על־ידי אותיות שהיו מופיעות
בגוון אדום על עור זרועותיה, רג״
ליוד או כתפיה לאחר ששאלוה את
השאלה היה עליה לרכז במשך דקות
אחדות את כל כוח רצונה, ולאחר
מכן היתה התשובה מופיעה באותיות
ברורות על פני המקום הרצוי לה
והיתה נעלמת שנית לאחר כמה ד קות
נוספות, מבלי להשאיר עקבות.

בזאת אחר זאת ולקנח את הסעודה
ב״ 25 עוגות שזיפים ותות״שדה. או לם
גם ללא התחרות אין הוא מסתפק
במועט. שלוש ארוחותיו היומיות כ ללות
45 נתחי בשר חזיר 60 ,אומ צות
בשר, קערה של תפוחי אדמה
צלויים 10 ,ספלי קפה שחור 100 ,
בקבוקי בירה ומשקאות קרים ו״50
פשטידות.

חויריס מרובעי
תושבי העיר טאראפאקה שבצ׳ילי
המציאו דרן חדשה לפטם חזירים
ולהגיע לתוצאות המכסימליות. קם
מכניסים את החזיר בעודו צעיר ל
גלגולו
של שעון

ארור הריבוד
לאחר המהפכה הצרפתית, כאשר
הוחזר משטר המלוכה בצרפת על

הגנרל״האשה היתה אדומת שער,
בעלת מזג סוער והצליחה מאד בד־־
קרב ורק אחר מותה נתגלה מינה ה נכון,
שלא היה ידוע אפילו למשר תה
הנאמן•

תוך תיבת עץ ומזינים אותו בשפע,
מבלי שיוכל כמעט לנוע ממקומו ול־ה(ציא
באופן זה את האנרגיה ה מוענקת
לו ע״י המזון. החזירים ה״
מתפטמים מקבלים ל־ ידי כן את
הצורה המרובעת של התיבה שהם
שוכנים בתוכה.

צליל פעמוני הבוקר
שלמה השווה את שולמית בש־ד
השירים לשושנה. עובדה זאת היתד,
ידועה גם לריפל• שברר את מבד,ר
ההשוואות של בני עמים אחרים: ה צרפתי
קורא לאהובתו ״גזרי הקטך•׳׳
הערבי — ״מלפפון״ ,הטיבאטאי —
״חזידונת •קטנה״ והסרבי — ״ארבה
חביב שלי״ .כל זה חלש מאד בהש וואת
לכינוי החיבה המקובל בע־ד

הטוראי האמריקאי ארתור לסטר
שנפל בשבי הגרמני בצפון״אפריקה
בשנת , 1942 הצטער מאד סל שעון
היד שנלקח ממנו על־ידי שובהו. אן
כעבור שנתיים, הצטער אותו גרמני
מאד כשנפל בשבי האמריקאי, י י
הוא איבד את שעון היד׳ שלקח פעם
משבוי אמריקאי, הוא לא ידע, כמו בן,
ששובהו האמריקאי שלקח לעצמו
את השעון היה אחיו של ארתור למטר.

השופט
האכ 1רי ביו תר
בעול
אם כי הוא חי לפני שלוש מאות
שנה טרם פג זכרו של השופט בני
דיקט קרפצוף מלבם של אנשי עירו,
לייפציג הגרמנית• משך 46 שנות
שיפוטו דן למוות 30 אלף איש, מהם
20 אלף נשים באשמת כישוף.
השופט האכזרי׳ נוכח בכל תלייה
ודאג לכך כי עכבר מת וכלב מת
ייקברו יחד עם כל תלוי, כדי להע נישו
גם בעולם הבא.