גליון 872 מתאריך 8 ביולי 1954

Eאש עד
רושלים

צלומים מקרוב
שר עמדות
הלגיון תעובי
שהמטירו
עו ר מעת

שני מדח־ים

חדשים:
הכל אודות חווה וסקירת
הסוטיט החשובים

בקרוב

• 72 . 0 9שנ ה 17
וי ת מוז תשיייד
6.7.54
המהיר 3 0 0פ רו ט ה

בלי מורא
ב לי
משוא פניו

השער :

מ ש קי ף

b ״1x

מ ש קי ף

מכתבים

העורך הראשי :

העולס

או ר׳ א בנ רי

ראש המערכת :
ש לו ם

עורך משנה, כיתוב :

רח׳ נ לי ק סון 8ת ל -א בי ב

(ליד תי א ט רון
מ ען המבר קי ם :״ עולספרם ״
ת. ד . 136 .ט ל26785 .
מ ו ״ ל: ה עו ל ם הז הבע ״ ם
ד פו סישראלבע ״ מ. ת ״ א
על־יד נשר רי דינג.
אין המערכתאחר אי ת ע בו ר
תו כן ה מו ד עו ת, מלבדע בו ר
מוד עו תהמתפרס מו ת תחת
לצר כן ״,

;כותרת
ו מו צנו ת על־ידי ח ב רי ה ונ
ב ד קו ת על־יד ם.
מערכת

הכתב הראשי :

סלע

הצלם הראשי :

ע מ נו א ל פר ת

ב רנ ע

חברי המערכת :
דו ב אי תן. משה בן־ א פ רי ם, י חי אלב שן, י הו דהנב אי. ני צהנ בי, לי לי
ז ר אי, או סקרט אי ב ר
נ לי לי, רו תי ו רד, בוזי ז ה בי, יו חנן ורבקה
ע מו ם קינן, סי ל בי קשת, אב רהםרפ פו ר ט.

ראש מערכת ירושלים :
יו חנן
דו ד

ראש מערכת חיפה:
או רי דן

או דן

מנהל מעבדה :
טוויי נ

בדרך כלל, כשמזדמן לי לבקר בנצרת׳
אני עושה זאת ברצון. יש לי הרבה חברים
סובים, ערביב ויהודים, ואפשר. תמיד לשמוע
דבר חדש ומעניין.
השבוע נסעתי לשם בלב כבד. בבוקר
של אותו יום הופיע בליון העולם הזה
( )871 ובו הכתבה על מאורעות הדמים
שארעו שבועיים לפני כן בנצרת. למחרת
היום נועדה להתקיים ישיבה של מועצת
העיריה, לבחירת ראש העיר.
מוקדם בערב הזמין אותי מכר נצרתי
לבקר בביתו, לפגוש שם כמה ידידים. היתד,
זאת חברה מגוונת. סביב שולחן ערוך
ישבו מוכתר של כפר ערבי סמוך׳ איש
עסקים ובעל בית־חרושת מקומיים, עתונאי
ערבי ואיש המנגנון הממשלתי בעיר. שלוש
הדתות העיקריות ושתי כתות נוצריות היו
מיוצגות באותו חדר.
השיחה, כמובן, נסבה על נושא אחד :
נצרת. היות והכרתי את כל הנוכחים הכרה
אישית, התנהלה השיחה באופן גלוי וחופשי.
את איש ר,ממשלה הכרתי עוד מהיותנו חברים
בתנועת הנוער.
לא כולם הסכימו עם כל פרטי המאמר.
אבל כולם הסכימו שהיה צורך לפרסמו —
ודווקא בצורתו הגלויה והחריפה. איש אחד
בלבד חשב אחרת: חברי מתנועת הנוער.
הוא שלל את המאמר עקרונית, ניסה לשכנע
אותנו שגם אילו היו כל פרטיו נכונים,
אסור היה לפרסמו,. .מאמר כזר״׳׳ טען׳
״עשוי לגרום הרבה יותר רע מטוב׳.
דבריו עוררו סערה ממש. האוירה המנומסת
והשקטה נעלמה ובמקומה התחולל
ויכוח כוער, שנגע בעצם העקרונות של
בעית המיעוט הערבי במדינה ויחס השלטונות
אליו.
אחד אמר :״אני כבר לא יודע מה
בדיוק רוצה הממשלה. תחילה חשבתי שהיא
רק רוצה לפזר את המועצה כדי לשבור
את הקומוניסטיב. עכשיו אני כבר לא בטוח.
כל מה שאני רואה זה שהיא מנסה לסכסך
בין העדות השונות. מוסלמים נגד אורתו דוכסים,
אורתודוכסים נגד לטינים׳ לטינים
נגד פרוטסטנטים. אבל בסופו של דבר,
זה יסתיים בכשלון. אם האנגלים לא הצליחי
בדבר זה, אינני חושב שממשלת ישראל
תצליח.״
״להים ך,״ אמר אחר. אילו היו עורכים
היום בחירות חדשות בנצרת, היו הקומו־ניסטים
מקבלים יותר מ־ 80 אחוז של ה קולות.
זה לא אומר ש־ 80 אחוז מתושבי
העיר הם קומוניסטים. רחוק מזה. אבל
הישוב הערבי בישראל הגיע היום למצב
של חולה אנוש אשר בא אליו אדם ומבטיה
תרופה לכל מחלותיו. יתכן שהחולה יודע
כי אין הרופא אלא רמאי, אבל הוא בכל
זאת ינסה את טיפולו. כי הוא הגיע כבר
לידי יאוש. כן נם הציבור הערבי. הוא
סובל מחוקי חירום׳ מהחזקת רכושו על־יוי
האפוטרופוס למרות שיש לו נתינות יש ראלית,
מהממשל הצבאי. במצב זה מופיעה
המפלגה הקומוניסטית ומבטיחה לו החלמה
מידית — אם הוא רק יצביע בעדה. כמובן,
הוא יצב-ע.׳׳
מכל הנוכחים, לא היה איש אחד שנטה
למפלגה הקומוניסטית. שייכותם המפלגתית
והמשפחתית היתד, ידועה היטב ולא פעם
יצאו בגלוי נגד הקומוניסטים. אולם הפעם,

או רי

י ש עי הו ל בי א

ה ש בו עון הםצ 1י ר
לאינפו דנו צי ה

כ הן

עורך משנה, תבנית :

עורך דפוס
משה

או ר

מנהל מבצעים
שלמה

א די ר

ראש המנהלה
שלמה הררי

כולם הגנו עליהם.
״ישנו פתגם ערבי,״ אמר המבוגר מבין
הנוכחים ,״האומר: אל תרים מקל על
בנך כי מחר יכול גם הוא להרים מקל.
ממשלת ישראל היא אבא לכל תושבי המדינה.
אם חלק אחד. מפגר או לוקה במשהי,
חייבת הממשלה להתייחס אליו בהבנה,
לנסות לחנך אותו, לעזור לו להתפתח.
השיטה של שימוש בכוח לא רק שהיא לא
נכונה, היא אפילו מסוכנת. כי ילד המקבל
מכות מאביו מאבד כל רגש של חיבה אי
כבוד׳ מתחיל לחשוב על נקמה״.
מבעד לדבריהם, אפשר היה להבחין בדבר
שאין דומה לו בין תושבי הערים הגדולות
בארץ. בכל מאודם, הרגישו המסובים כי
הם בני העיר נצרת. לא סתם ערבים, לא
מוסלמים, לא קומוניסטים כי אם, בראש
וראשונה, אזרחי נצרת. הפגיעה בחברי
המועצה הקומוניסטיים נראתה להם פגיעה
ישירה בהם עצמם.
״כשאנשי קאוקג׳י שלטו בעיר,״ סיפרו,
״עצרו יום אחד ששה תושבים, האשימו
אותם בקומוניזם. ידענו כי דין הששה
היה מוות מידי. ידענו גם שהם באמת
קומוניסטים. בכל זאת הלכו ראשי העיר
ושיחררו את הששה. כי למרות הכל׳ היו
אלה בני עירנו.״
מה, בכל זאת, חשבו שיהיה הפתרון י
לדעתם, רק אחד: לתת לקומוניסטים לבחור
בראש עיר משלהם ולנהל את העיריה.
ממילא׳ יכהנו רק שנד, אחת׳ עד הבחירות
הכלליות לכנסת ולרשויות המקומיות.
המעניין הוא שהם היו בעד מסירת השל טון
לקומוניסטים לא מפני שאהבו אותם
אלא מפני שהיו בטוחים שבצורה זו יקבלו
אלה מכה רצינית .״הם הבטיחו דברים גדולים
שאין להם כל אפשרות להגשימם.
למשל: הם ירצו להפעיל שרותי סעי
רבים, לפתח מקורות עבודה. אבל התקציב
נקבע על־ידי המועצה הקודמת ואין לעירית
שום מקורות כספיים לממן תוכניות אלו.
בסופו של דבר, יהיו מוכרחים להודות
בכשלון, ולהפכם עקרים. זה יגמור אותם.״
כשנפרדנו, היתד, השעה כבר קרובה
לעליית השחר. הויכוח היה חריף מאוד,
דברים מכאיבים נאמרו, יחסי ידידות נתערערו.
לא היה אחד מבינינו שיצא בלב

למחרת, נתקיימה ישיבת המועצה, בשקט
ובסדר מופתי. בסוף, כשד,יושב ראש הודיע
שהוא סוגר את ד,־שיבה, קם מאג׳ד אל״
פאהום, חבר המועצה מטעם הרשימה המוסלמית,
פנה ליתר חבריו :״אני חושב שצרי כים
להודות להעול ם הזה. אם היום עבר
הכל בשקט וללא שפיכת דמים, זה בעיקר
בגלל המאמר שהם כתבו.״
ההרגשה הכבדה נעלמה. שוב הייתי שמח
שביקרתי בנצרת. אם צדק חבר המועצה,
הרי הכל היה כדאי: הויכוח הסוער של
הלילה הקודם, ההתרגשות והרוגז — אפילו
הריב עם ידידי מתנועת הנוער. היא טען
שעתונאי מעוניין רק בטנסציות׳ מוכן לסכן
את הכל בשבילן. עתה הוכיח אל־פאהום
כי זכותו של העתונאי׳ לגלות ולפרסב
את האמת, היא זכות גדולה ושממנה נובעת
טובה לרבים.

הגילוי המחריד
על א ף היו תי מתננדל קו מוניז ם ו חי רו תני ק סו ב ־
הק הז ד עז ע תי לנו פתההתפר עויו ת ש או ר נ נו ע לי
י ׳ פ אי כי תהשלהממשלה בנ צרת ( ה עו ל ם הז ה
.) 871מ ביו הנאש מי ם היי תי בו חרל הו צי אאת המ
ב צ עי ם דוו קאולה טי לאת כל האח ריו תעלה-
מ א רנני םוהמשטרה. אוי לנו ש הנ ע נו לכדשהמם-
של ה מ תנ קשת בז כ ויו ת נ בחרי העם (על א ף הת-
ננ דו תי להם 1ז הו צעדרא שון ל קר אתמשטר
ה ד מו ק-
עו כ רי
די ק ט טו רי. הכרז תםמאבק ננ ד
רטי ה וי פהע שי ת ם. ד ר כו עוז והצ לי חו במאבקכם
לח ר אדם

חיים גלמן, פתח־תקווה
למ קר א ה עו ל ם הז ה 871גפההשאלה: עדמ תי
י מ שי ך ה עו ל ם הז הלה פי ץ נו ע ל? א כן, מוז רשה
פ כ תי למא שי ם, יו תרמת אי ם הי ה אי לו הי ה
ה עו ל ם הז ה הנ אשםוה לוו אי וי הי הכךבע תי ד
ה קרוב !
מוז רשעדכהלאה כי רו כםכ אוי בי מ די נהישר
אל, ב שו ר ה אח תעםה קו מו ני ס טי ם. ישלע קו ר
אתכם מן ה שו רשוה לוו אי וד בר חיו בי ז ה לא
יארך ז מן רב. כי צדי כו להמ די נתישראללהר שו ת
את מהשלאמרשהאףמ דינ ה אחרת — להש מי צ ה
ולה בזו תאתשמהבר בי ם ן על ניי ר הני תן ע ל־ידי
הממ שלה?
ת שעי ם א חוזי םמכתבתכםב עניין נצרת הו א
• שקר! כי צדסתאם יו דעש לו ם כ הן, פ ר טי םוסר טי
פ ר טי ם דקי ם שנ ם ה בל ש ה טו ב ביו תרלא הי ה
י כו ל לג לו ת ם? מתקבל יו תרה רו שםש הנ הג תהמ
פ לג ה ה קו מו ני ס טי ת שי למה לכ ם ע בו רמאמר
זה ב מ בין ובת קי לין !
אני מאחללכם סו ף ! כ מו כן ...ה ריני מ ב טי ח
לכם ש תו ךהש בו עו ת ה קרובי ם י רד מספרה קוני ם
אתה עו ל ם הז הברא שון ־ ל ציון ב א חוזי ם רבי ם. א ת
נ ליונו תי כ ם תו כ לו ל ש לו חלאר צו תערכו סו רי ה
ברא של, ש רי ב חי כמאל של הכהמרבהלצטטכם.
נם זה או ת כ בו ד ע בו רכם — מ ש מי צי מ די נ ת
ישראל. חבל עלהד מו ק ר טי ה ה מו פ רז תבמ דינ ה
זו ו ה ני עההשעהשהמ דינ ה תדע לרסן טי פו סי ם
מ סו כני ם ונ א ל חי ם כ מו כ ם ! וי פהשעהאחת קוד ם!

יעקב טולרין, ראשון־לציון
כאחדהאל פי םמפת חו המבועאתהע תוז היו פי
בכי בו קרכמהםסו כני םיק רו אמובי די עהעי
פי צו ץהמערכתות קי פתה עו ר כי ם, אני רו צ ה לב רך
אנ שי ם א מי צי ם.
חז קו

ואמ צו

וכה

ל חי !

שמואל קדר, ירושלים
מ או ר עו ת נצ ר ת חייבי םלשמש אז הרה לכל שו ח ר
חו פשו די מו ק ר טי הבאר צנו. רק צי בו רמלוכדי כו ל
ל הדו ףאתהתקפתהפא שיז ם ...אנח נו ב ני הנ לו *
יו ד עי םאת דרך הסא שיז ם: מ ת חי לי םבה תנ פ לויו ת
על עי תונ אי ם. ב ש לי חתמכת בי איו ם לי ריבי ם פ ולי
טיי ם. בהקמת תנו ע ת נו ערא חי דהו ״ ע ל ־ מ ס לנ־תי
ת ״ ו ב סו ף פונ רו מי ם על מי עו טי ם ל או מיי ם חסרי
אוני ם, או תםמא שי מי ם ב אי ־נאמ גו תלמ דינ ה.

שלמד, חפר, תל־אביב
בו שהוח רפ הלממשלה הי כו ל ה להתקיי ם יו ם
א חד א ח רי פי ר סו ם ני לוי מ ח רי ד כז ה. או שי ע מי דו
אתכםל דין באשמת הו צאת די ב ה. או שי תסט רו!
בוז לל א נ בו ללע תונו ת היו מי תשעברה על
הפרשה ועל ה דו ״ חשלכםבש תי ק ה.

מרים סבירסקי, תל־אביב
לא ל ת חנ תהמשטרה רצ תי כ די ל הו די עשה מו ן
מזויין פר ץלמוע דו ן הנו ערה קו מו ני ס טי. אני מ ס רתי
אתה עו ב דו תלסמלמשטר. בו פג ש תי ל א רחוק
מ מ קו םההת קפ ה•

ז׳ן מנוס, נצרת

פלישת גולדמן
ר שי מתהר איון ( ה עו ל ם הז ה )870משקפת בנ
א מ נו תאתהמ דו ב ר בו. ב ר שי מהעל הו עי ד ה
אפשרלמ צו א בו הער כו ת ש אי ןבר צוני ל ה תווכ ח
ע לי הן א ם כי אי נ ני י כו ללהס כי ם ל הן כו לן. על
כל פני םבר צוני ל ה עי ר כי ה עו ל ם הז המפ ריז
אתהח שי בו תשאנח נו מיי חםיםל שי חו ת בי ח ס
ל אי חו דאפש רי עם המפ לנ ההפ רוג ר סי בי ת. א ם כי

העוכם
אל ה חי דקל !
מאת ד״ר פסח ברייטשיץ

הם אינם מכינים זאת.
האמריקאים, האנגלים, היהודים,
הערכים.
האמריקאים — שאנו הכוח היחיד
המסוגל לעצור את התקדמות ד,דיביזיות
האדומות עד שיתבצר קו ההגנה השני
מאחורי גבנו.
האנגלים — שהכוח היחיד היכול לתפוס
בנאמנות את א חו ר׳ תעלת סואץ
כאשר הם ייאלצו לסגת ;,והם ייאלצו
סוף סוף !) וגם את קפריסין, אחרי שהיוונים
יכריחו אותם לצאת גם משם
(והם כבר• היו זקוקים לנו פעם בקפריסין
!) זה אנחנו ורק אנחנו.

היהודים — •מאפשר לכבדם
את המזרח התיכון כולו כלי שתיפול
אפילו אחת משערות
קוראינו ארצה, מכלי שיהיה

אנח נו רו צי ם בו.
ב דיו ני הוו עי ד ה.

ה נו ש א

תפס

מ קו ם

מאדצד די

המשפט ־ ,אה רון ברש שי מהאיננומת אי םלמ צי או
ת. על ה כוונו תשה עו ל ם הזה מיי חםלד ״ ר נו ל ד ־
מן א מנ םשמע תי בד רך ש מו עו תוה הג ההשאני
מו כ ן לתת אתי די ל תו כ ניו תהמ שו ע רו תהאלה
אינ ה. י כו להלהתבסםאלא על ני חו שי ה עו ל ם
הז ה. מ שו םכךלא הי ה כל מ קו םלכ תו בעל
נ כו נו תי — נ ם הי א מ שו ערת — כעל עו בדה.

פרץ ברנשטיין, שר המסחר והתעשייה,
ירושלים
פנטוזיווה רחמי נכמ רו בי ב קו ר אי על זיוו ההמס כנ ה (ה עולש
הז ה ) 871 הנ אלצתלע בו דכהקשה, ע ד כי
הי א נ הני ת ב קו שי מןהמקרר, ה או טו, ה מ תנו ת
מאמ רי קהו טי פו להס לון ליו פי. שמאתס כי ם לה ת חלף
ע מי ן

אסתר גולדין, חולון
תואיל הקוראת גולדין לשלוח תסונה.

...זה ע ל בון לכ לעק רו ת ה בי ת בי שראל. ל עיני
זיוו ה ״ ה צ טיי רהת מונ המב חי ל ה: ש ת הי ה עקרת־בי
ת רגי ל ה כעקרת -בי ת רגיל הממרי, ש ב ני גו ד
לזיוו ה הי הלהז מן ל לד ת שני י לדי ם, אני מו ח ה
ב תו קף. א ני חו שבתע דיין שי ל די ם ח שו בי ם יו ת ר

מרק דניו ת י פו ת.

דבורה שאולזון, רמת־גן

נן ירבו, הקוראה שאולזון, כן ירבו.
מ ה >היו פיי ני ת
ה עו ל ם הז ה 7

חי דו ש

ל שו ני

חד ש

רחל מרין, ירושלים
כן. יופיינית, נ׳ — אשר, שמקצועה לטפל
ביופי. הזכר של הזן: יופיין•

סיכון עתונאי
ב ר צוני ל הו די ע לכ ם כי כמעט ונ דרס תי ב קו ר אי
אתה עו ל ם הז ה הו ד כ די ה לי כהבר חו ב, כי אין
לי ס ב לנו תלח כו תעדאשרא ני ע ה בי ת ה. ברור
לי כי אי ן קו ר אי םבשעתה לי כהובכלזאתאת
ה עו ל ם הז ה א ני קו ר א. במקרה ( שלא יקרה) ו א ני
אי פצעפעםעל-ידי איז ה בלי-רכ ב, אניאד רו ש
מכם פי צויי ם ע בו רזה, כ דו נמתהאמ רי ק אי אשר
דר שמהכרתה סיג ריו ת 16.5מי ליו ן דו ל ר. אני
אסתפקב־ 100.000 לי רו ת.

בלפור כליף, תל־אביב
העולם הזה בטוח שקוראים כמו הקורא
כליף שווים הרבה יותר מזה.

הקורא, ניו־יורל, ובל השאר
כשהבא תי אתהספרא ני, נידיודקוכלהשאר
ה בי תהפ חד תי ש א בי יז רו ק או תי מ ה בי תופח די
נתאמת. א תרי שאבאקדאאתהע מו די םהרא שו נים
של הספר הו א זרק או תי מ ה בי תאך ור ק
כ די שיו כ ל לנ מו ראו תו ב מנו חהב לי שאנדנד
לו ש א ני רו צהלק רו א בו. הו א נם ה בי אלי
ל מחרת כ ר טי סי תי א ט רון כ די ל הי פטרממני ;
ת א רו לכ ם 1

יוכבד כרמי, צה״ל

אם זו דרך חדשה להחיות את קופות התיאטרונים
ימשיך העולם הזה להמליץ על ספרים.

פשפשים
ותנועות־נוער
נ פ שו ה מי לי ט רי ס טי ת ה רני שהשלה קו ר א יו ר ם
קו טנ ר ( ה עו ל ם הזה ) 870נפנעהממצעדםהבל תי
נאהשל ״ הפשפ שי ם נבקשלה עי רלת שו מ ת
ל בו ש או ת ם ״ פשפ שי ם ״ י ל כו בדר כי חב רי ה ם
ומד רי כי הםה בונ רי םאשרה קי מו משד 25ש נו ת
ה תנו עהבארף־י שראל 19 קי בו צי ם ו עו דכמספר
הזה השל מו ת ל קי בו צי ם וותיקי ם ו עו ד ידם נ טויי ה.
ב עו דשכלת רו מתםשלה צו פי םהבל תי ־ פשפ שיי ם
הם ש לו ש ה, ארבעה קי בו צי ם ( מ הוין ל קי בו צי
ה צו פי םהח לו ציי ם) וזרם ב ל תי פו סקשל נו ע ר
זה ב ק ריי רי ס ט׳ ל ערי ם.

יד,ויקים דגני,

חזקי רימון, גן שמואל

צורר לבטל את היתרי היציאה
לאזרחים היוצאים להינפש ב־שווייץ.

הערבים
— שרק הכוח המתקדם והנאור
שלנו יוכל לשחררם מד,ניוון הפיאו־דאלי
הרקוב, מהדיקטאטורות הצבאיות
הקמות ונופלות לבקרים ד,מגביהות אף
ומדברות גבוה גבוה, מד,פרימיטיביות של
עיתונותם הליבאנטינית, מתלות בגורמי״
חוץ קולוניאליים, משחיתות השליטים ומד,בטלה
ד,ממאירה.

המזרח התיכון כולד״הוא רכוש
נטוש המחכה לאפוטרופ־פיו.
זה גם זול ונם פשוט -אל
יטריח את עצמו איש. ככוח
העט הנוכע העברי >פרקר ,)51
ככוח מכבים הרפוס הרוטאציוני
עוד נהיה העתון הנפוץ כיותר
כין הנילוס והחידקל. החמשיר היה היה גבר בן גבע
שביקר בערים דרך קבע,
עד היכה שורשים
באספלט הכבישים
וכן הוא חזר אל הטבע.

העולם הזה 872

אש על
רו שדי ם
4שה שרת לא היה יכול להשאר יותר.
הוא הצטער לנטוש את המסיבה שניתנה
במעלה־החמשה לכבוד ברוס״מק״
דניאל היוצא. אבל היה עליו לחזור לירושלים:
לפני רגע קיבל הודעה כי אש
יריות התהילה משתוללת בבירה.
רב־אלוף משה דיין לא היה יכול להשאר
יותר. הוא הצטער לנטוש את המסיבה
שניתנה בהיפר. לכבוד המפקד היוצא של
חיל־הים׳ אלוף מרדכי לימון׳ אבל היה
עליו לחזור לירושלים. לפני רגע קיבל
הודעה כי אש יריות התחילה משתוללת בבירה.
סמל
עדאקי נאלץ להשאר. הוא לא רצה
בכך׳ אבל הוא נאלץ. הוא ויחידת עתוד־דים
חגגו את יום השרות האהרון שלדים
במחנה צבא׳ אי־שם. באותו רגע נכנס דץ׳
כשבידו מעטפה אל המפקד. המפקד קרא את
תוכן המעטפה, קם והודיע :׳׳בחורים
אתם נשארים.״ לפני רגע קיבל הודעה כי
אש יריות התחילה משתוללת בבירה.
אורם אדיסון. יום רביעי, שטה .20:45
הירושלמים שמעו קול של חופן אגודם הנזרק
על רצפת אבן. היה זה צרור היריות
הראשון שנורה מחומת העיר העתיקה. איש
לא שם לב. המון נדחק דרך הדלתות הצרות,
הפתוחות למחצה, של אולם אדיסון כדי להאזין
להופעת הזמר ליאו פולה כשירד המסך
הטביע רעם מחיאות־כפיים קול חופן
אגוזים שהוא־צרור־מכונות־יריה אחר.

רחוב ממילא, הגבול.

יום רביעי,

שעה .21.00 חדר חשוך מואר למחצה בבית
חצי מתמוטט. מאיר שביסה, עולה בן 22
מקזבלנקה, מיהר לבלוע את ארוחתו: הוא
נחפז לתחנת הרכבת, בה הוא עובד כשומר
לילה. נשמעו שלוש יריות ומישהו צווח על

הגג. מאיר טיפס במדרגות. איש משטרת
הגבול שכב על הגג בשלולית דם. הוא קיבל
את כל שלוש היריות: שתים בגוף, אחת
בפנים. מאיר קרע את חולצתו, חבש מה ש יכול
היה לחבוש וגרר את השוטר, תחת אש
היריות, למחסה.

אולם קולנוע.

יום רביעי, שעה .22:00

הסרט הופסק והודעה קצרה הופיעה על ה בד:
על כל השוטרים להתייצב מיד במטה
המשטרה. כל החופשות מבוטלות. מספר מושבים
הוקשו ברעש. מספר צלליות חמקו
מתוך האולם. אריה צימוקי, קצין העתונות
של מטה משטרת ירושלים נזכר בימי המצור
(גיוס משטרת ירושלים הושלם בזמן שיא :
שעה ומשהו) .הסרט נמשך.
רחוב כן־יהודה. יום רביעי שעה 23.00
אווירת נשף פורים בחוצות. אש מכונות
יריה, התפוצצויות מקריות של פגזי מרג מות.
קולות שלא נשמעו מזמן. ניצוץ בעיני
האנשים ברחוב. מלחמה.
קפה הסטודנטים. ניצן״ .יום רביעי,
שעה •23.30 רעשני כתמיד, אפילו יותר. קבו צות
סטודנטים התווכחו על התקרית. .תקר יות
גבול תמיד קורות ותמיד תקרינה בארץ
הזאת.״
.זאת תוצאה של הפקודה לסגת מהעיר העתיקה
לפגי הפסקת האש.״ ״היינו יכולים
לקחת אותר. אז.״ .ואנחנו יכולים לקחת או תה
גם עכשיו. זר, הצ׳אנס שלנו. אבל מר
שרת, כמובן, יסתפק בהגשת מחאה.״ .אתה
והרעיונות הפאשיפטיים שלך.״ .אסתר, תני
לי עוד כוס תה.״
כ ר חו בו ת. יום רביעי, חצות. חושך מצרים.
רב״אלוף משה דיין נפגש עם פליטים
מאזור הספר. .מה אתם עושים ברחובות, כל

כוונות רובי צה״ל וכוונת מצלמת ״העולם הזה״ כוונו לאותן המטרות
כשבוע שעבר כשכתבו הראשי של ״העולם הזה״ היה העיתונאי היחיד
שסייר בעמדות הקדמיות לאורך קו אכדטור -מוסררה. הוא צילם את
העמדות הירדניות מקרוב בבל האפשר. באשר צלף ישראלי ירה מאחד
הגגות (למעלה) זחל פרת לאורך המעקה הנמוך, דחק את מצלמתו דרך
אותה הפרצה ולחץ על הכפתור, כצלמו את מה שהצלף ראה (באמצע.
חץ) .פרת לא הסתפק כטווה זה, טיפס לגג בית העומד מול החומה
וצילם אותה מטרה, פעם נוספת, ומזווית לגמרי אחרת (למטה, חץ).

זדן־ הסדקים בודדות ואו
!צלפים את המתקיפים -
כך מאוחר?״ .עזבנו את בתינו. הערבים ירו
ואנחנו פחדנו.״ ״האם אין אתם חושבים ש כאשר
אתם עוזבים את בתיכם הערבים משי גים
את מה שרצו להשיג ז הם רצו שתעזבו
את בתיכם ן״ דיין דיבר עם הפליטים
כחצי שעה. רבים מהם אבפו את חפציהם
וחזרו הביתה.
שער מנדלכאום. יום חמישי, שעה
.00:30 סטיישן־ואגון לבן עבר לצד הערבי׳
נעצר על־ידי צרור יריות משכונת שייך־
ג׳ראח הערבית. הנוסעים קפצו מהמכונית
הלבנה ותפסו מחסה מאחורי גדר אבנים נמו כה.
צעקה בלילה :״אנחנו אנשי האו״ם ״1
צרור נוטף. אנשי האו״ם השתטחו על הקר קע.
הם נשארו בחוץ, תחת שטי הלילה הי רושלמי
המכוכב, לשעות לילד. רבות, בלי
יכולת להתקדם או לשוב־

לשפת העתונות הממשלתית. יוס
חמישי, שעה .01:30 מכונות הכתיבה טרטרו
כמכונות ידיה. עתונאי ירושלים לא היו רגי לים
לעבודה בשעות מאוחרות כאלה. עתה
הם ישבו, חיכו להודעות הרשמיות ושלחו
את מברקיהם. מברקה זמנית נפתחה באחד
החדרים. כוסות קפה על השולחנות. עמי
עשן כחלחל באויר.
עמדות קדמיות. יום חמישי, שעה .02.00
משה דיין דיבר עם סמל עדאקי. דיין :״מה
מתרחש כאן?״ ,עדאקי , :הכל בסדר. רק
חבל שתפסו אותנו באמצע המסיבה.״ דיין
חייך, נזכר במסיבה בה נתפס הוא. עדאקיג
״נו, המלחמה נגמרה?״ דיין , :עוד מעט אפשר
להמשיך במסיבה״.

פנסיון קטן כחורש ארנים כד
יצל כתלפיות. יום חמישי, בשעות ה

לחוכה רי ק לא נראה איש מלבד החייל שסייר בספר, במרחק משרים מטי בלבד מן האוייב.

ד?ז»דה

עמול כפי שהיא
צלף־קלע ישראלי

נראית על־ידי
ומצולמת על־

הצלו*

בוקר המוקדמות. חדר האוכל היה נקי וריק.
המלונאי הנקי ובעל הגוף דיבר בעברית מ־גורמנת
עם האורח היחיד שאכל את ארוחת
הבוקר שלו. המלונאי היה ממורמר. הוא
כמעט בכה , :איזה מזל. איזה מזל ביש.
בשנה שעברה הטילו את האשפה בסביבה
והיא הביאה את הזבובים. השנה — יריות.
עוד עונת קייץ אחת מקולקלת. האנשים ילכו
לצפת, לנהריד, לגיהנום, אבל לא לירושלים,
והעתונים ינפחו את כל הענין. בתל־אביב
חושבים שהשד יודע מה קורה פה. שום
דבר לא קורה סד, כאן נעים, קריר ושקט.״
צרור ארוך של מכונת יריד, נשמע משכונת
אבו־תור הסמוכה.
כ ר חו כו ת. יזם החמישי, בשעות הבוקר.
האש נמשכת. הילדים שמחים. הורים רבים
לא הירשו לילדיהם ללכת לגן־הילדים או
לבתי־ד.נ1פר. החופש מתחיל בין כה בעוד
שבוע. אלד, שהלכו שמחים לא פחות, הם
לח על ידי סמל משטרת הגבול, אריה לוי.
הגבוה והמשופם החובש את כומתת המש טרה
הירוקה. היה לו רובה אמיתי על גבו.

מכוון את רובהו באפלולית החדר, כשהוא מצפת
להופעת האוייב, הוא מוסווה היטב היטב

לוי נבוך במקצת מעיסוקו החדש, אבל הוא
אוהב ילדים וגם עשה היכרות מעניינת: עם
הגננת.
מגן דוד אדום. יום חמישי, שעח .10.00
הטלפון צלצל כל רגע. .מלון פאסט ז אשד,
פצועה ז בעוד רגע. כן, אנו שולחים אמבולנס.״
המזכירה הצעירה והנמרצת נתנה
הוראות. צפירה צפרה ואמבולנס לבן דהר
לדרכו. לרופאים עבודה מלוא־ידיהם! עד
עכשיו 19 פצועים והרוגה אחת. גם הנהגים
עסוקים מאד. הנהגים — חמשה מהם פוטרו
לפני כמה שבועות בגלל מחסור בכספים.
עכשיו התייצבו לשעת החירום בחינם. אין
להם עבודה בין כך. רופא חייך לעבר אחות:
״ואנחנו חשבנו שתהיה שביתה.״ אמבולנס
נקוב־כדורים חזר משליחותו. הנהג הביא
את האשד. הפצועה.

באמכולנס, ככר אלנכי, ליד מלון
פאסט. יום חמישי, שעה .10:05 אשה פצו־עה
שכבה ברחוב. קבוצת אנשי או״ם רצתה
לגשת אליה כדי להוציא אותה. היא נתקלה
במטר יריות מן החומה. קלעים צרצרו כצפו־רים,
הריקושטים המעופפים התיזו קצות אבנים
מהקירות. אנשי האו״ם הוציאו את מטפחותיהם
הלבנות, הרכיבו דגלים לבנים, הניפו
אותם. האש נפסקה. האשד. הוכנסה לאמבולנס.
ככר
ציון. יום חמישי, שעה .16:25המון
צפוף הצביע בהתלהבות לעבר גג הבנץ
ממול הקולנוע. .קרה משהו ז״ קלע פגע
בבית ההוא. שם, אתם רואים ז״ «אז מה ז״
.זה מה שאני אומר — אז מה ״1
אחר הצהריים הכל שקט לאורך הקו מאבו־תור
למוסררה ושייך ג׳ראח. מדי פעם נפתחת
אש פת זשם.
עמדות קדמיות. יום חמישי, שעה .17:00
חיילים מרועננים ממנוחת אחר הצהריים
מתחרים ביניהם בסיפורי הצלחה בצליפותי־הם.
הם שקטים, דרוכים, מוכנים לבאות, מרשים
לעצמם, בינתיים, ללהג על דא ועל הא.
מכיוון העיר העתיקה נשמע צרור ארוך וחד־גוני.
החיילים הפסיקו את שיחתם.
דיר אבו-תור: יום חמישי, שעה .17:45
קרולה רוזנברג, הגרה בבית אבנים אדום
על הגבול, חזרה מחנות המכולת. בחסות החשיכה
המתחילה לרדת על הבירה הביאה
את ארוחת הערב לילדיה רונית 4 ,ואהוד3 ,
אחר אכילת הלבניה וסלט הירקות לא רצו
רונית ואהוד ללכת לישון, ביקשו להדחק
לחלון. החלון (יותר נכון: מה־שהיה־פעם-
חלון) חסום בשקי חול, מביניהם אפשר להציץ,
לראות את הלגיונרים בקסדות הפלדה
־ממול. רונית ואהוד ביקשו לדעת מדוע החליפו
הדודים ממול את בפיותיהם האדומות
:בקסדות פלדה קרולה רוזנברג הסבירה את
:הדבר היטב: היא הצביעה על תמונת האב,
!מנחם, פועל מתכת, המשרת בעתודות, ב־

nun

של חומת וזעיר ומסגד עוטר (הכיפה,
במרכז) ,הוא נהדר, כרגיל, אם כי

האנשיםשברחו ומצפים להפסקת היריות.
משפתות מטופלות בזקנים וטף יצאו
את אזור הספר למשך היריות, עברו לבתי
ידידים. למשפחת פאפי לא היה קרוב ומודע,
יצאה לחזוב, קרוב ננל האפשר לביתה.

האנש & שנשארו מצפים לייבוש הכב׳
סים, כרוזה אלתר, שלא נטשה את ביתה על
הגבול. בסמכה על החיילים נשארה בדירתה.

חאושיםשיפציצו נלקחו תחת חסותם המיידית של מתנדבי מגן דויד אדום שלא זכרו, כירושלמים האחרים, אש כה חזקה מאז שביתת־הנשק
ב״ . 1949 הירושלמים לא איבדו את קור־רוחם, עשו את מלאכתם הרגילה ושמרו על שיגרתם. רבים מ־ג 2הפצועים נפצעו מתוך
אי״זהירות וסקרוות. גס הצבת שוטרים לא מנעה בעד הסקרנים להסתכן. אמר שוטר תנועה לסקרן :״הערבים שמה, אבל אינך מוכרח לראותם״.

שען! ₪אזו1זם זכצשעברו זמנית, נשאוו במקום
עמדה בקצה השני של העיר.

מדון, המיר דויד״.

מאהש? { רי ם. יום חמישי, שעה .20:30

יום חמישי

שעה

.18:25 מלצרים בתלבושת שחורה מסורתית
התחילו בהגשת הארוחות. בין הסועדים :
מנהל משרד החוץ, ד״ר ולסר איתן, שגריר
בריטניה, סיר פראנסיס אוונם, שגריר צרפת
פייר זילבר והמיופה־כח האמריקאי, פראנסים
ראסל. זה עתה קיבלו את הודעת ההסבר מממשלת
ישראל. מבעד לחדר האוכל הם יכולים
להציץ לעבר חומת העיר העתיקה, בקני
הירייה שלה שורר עתה שקט גמור.

המרכז המפחרי.

יום חמישי, שעה

19:00 ברז מיותם מטפטף מים, חתול שחור
וצנום רץ ברחובות. חלונות הראווה והבתים
מואפלים. בבית הקפה התורכי נמשך משחק
השש־בש הרגיל. כמעט לראשונה בהיסטוריה
שלו יושבות בו נשים, מפצחות גרעינים. אלה
הן דיירות הבתים הצופים אל פני החומה,
המבכרות את הישיבה המעודדת בחברותא.

ככר אלנכי.

יום חמישי, שעה .19:30

נזיר בגלימה חומה צועד ללא הסזון ברחבה
שלמני בניין העיריה הישנה. משמאלו משקיפים
עליו חיילים ישראליים, מימינו —
ירדנים. רק אתמול נפצעו באותו מקום שני
נזירים שעמדו להכנס לנוטר־דם.

בית החולים האיטלקי.

יום חמישי,

שעה 20:20 שני תלמידי ישיבה חומקים לאורו
הקירות. לפתע פותח מקלע בינוני בטרטור
עז ומייגע. שני עוברי האורח הצעירים
לא נבהלים במיוחד, אחד מהם מרים את

כל החנויות נסגרו. כל התריסים הוגפו. חושך
ואפילה. אף לא נפש חיה אחת. רק מדי פעם
הגיע מלמול קולות לרחוב. לפתע — סם
אור. מאפיה. שלושה אופים ישבו והסתכלו
במכונת הלישה המערבלת. כולם לבנים ו־מקומחים.
הם לא חיים כאן. הם רק עובדים
כאן. נושא השיחה הוא במדיניות הגבוהה :
״זה הכל אמריקה שלכם אשמה. היא מתחנפת
לערבים.״ ״טמבל ! את הלחם של מי אתה
חושב אתה אופה ז זה הכל האנגלים שמסיתים
את בני דודנו הממזרים. אני אומר לך
זה הכל האנגלי 1״

ברחובות.

יום

חמישי,

שעה .21:30

צרור ארוך של אש אוטומטית אליו התווסף
צרור שני. צירצור באויר. והקול המצלצל
של פגז המתרסק לרסיסיפ. חשיכה מושלמת.
עכשיו השיבו המדגימות הישראליות: בה...
שלוש שניות ...בה שלוש שניות .!.בה:::
ועוד פעם ועוד פעם! חמש עשרה פעמים.
אחר כך שקט מוחלט וחשיכה. האנשים התחילו
לנוע ברחובות כאילו נפסק הגשם, נפסק
זמנית.

כג׳י־פ ס^טרה.

יום חמישי, שעה 24:00

לאט לאט, בחשיכה מוחלטת ובהשקט כששוטר
אחד הוביל ברגל, החליק הג׳יפ לאורך
רחוב תלול לעבר עמדותינו הקדמיות. הג׳יפ
עמום מזון. למסה, בדיוק ממול, קיני מכונות
יריד, של האויב. הרחוב פתוח לגמרי
ליריותיהם, כל הדרך, עד לראש הגבעה.

מנוצלת על־ידי

אליעזר דהאן לשינה ולמנוחה כשהסקלע

מוכן

?ידו.

תצפית

במדינה

()mime m<1sm ?3

• אם ידעת עד כה לאיזה גוש עולמי אתה שייך, עליך
לבדוקמחדש את עמדתך. אחרי שנתבדו כל הנב 1או ת כי הקרע האמריקאי—

העם

אנגלי יאוחה בוועידת וושינגטון, אין ספק שבריטניה תנהל! עתה מדיניות עצמאית,
בה בשעה שצרפת מקיימת מגע ישיר עם טין בניגוד לרצון אמריקה, הגרמני u
מדברים על פרישה מן המחנה האמריקאי והודו׳ m nogעל מדיניות של עצמאות

אסיאתית.
התוצאה המכרעת: התגברות הרצון האמריקאי לנהל לבד מדיניות אנמי־מובייטית
חריפה •׳.תר, בלי בל התחשבות ברצון בנות בריתה המתרחקות.

מי ל
אזרחי ישראל יודעים שהם חיים על גבי
חנית של אבק־שריפה. לו פתחו מחר
בבוקר את עתוניהם ונוכחו לדעת כי הסיבוב
השני פרץ׳ לא היו מופתעים ביותר.
יתכן כי פחות מכולם היו מופתעים
תושבי ירושלים. שום עיר לא ודתה בחזית
המלחמה האחרונה כעירם. שום עיר אינה
קרובה לחזית המלחמה־הזעירה כמו זו.
לכן׳ כשהח,ו פצצות המרגמות הקטנות
בנות שני האינטשים לשרוק השבוע מסביב
לראשם, לא התפעלו הירושלמים ביותר.
אולם משך שלושה ימים של קרב (ראה
רפורטג׳ה) שאלו הירושלמים את עצמם,
ככל הישראלים: מי התחיל jלשם מה י
מה המטרד? .

* 4ג׳״אל תצפה להתממשות תוכנית בי. ג׳י. להקמת שני
גושים ואורחי ופועלי) בבחירות הקרובות. אם כי בי. ג׳י. ממשיך לפעול למען
רעיונו, הוא לא זכה בתמיכת מפלגתו, המתנגדת לתוכנית מבחינה עקרונית
ומעשית.

• היכון להרעת יחסים נופפת בין ממשלת ישראל להס
תדרות
הציונית כאמריקה, אחר שמורטימר מיי נבחר לנשיא ציוני
אמריקה. מיי אינו מקובל על הממשלה מניוון שהוא הטיף תמיד, בניגוד לקודמו,
הרב אירבינג מילר לעצמאות מוחלטת של הסתדרות ציוני אמריקה, ולא שתהיה
רק מכשיר בידי ממשלת ישראל, בשעת הצורך.

• דברים חריפים ישמיע אליהו אילת, שגריר ישראל

בלוקדון, באוזני משה שרת. טענתו העיקרית של אילת: משרד החוץ
הזניח את טיפוח היחסים עם בריטניה, מתוך הנחה מוטעית שבריטניה מקבלת
את הוראותיה בין כה מוושינגטון, ולכך מוטב לטפח את היחסים שם.

• הבטחה דב יוספית ראשונה תתגשם בנגב: בקרוב יוחל
כניצולם של עופרות ברזל אחר שחוקרים שבויים, שבדקו דוגמות במע־בדותיהם,
הביעו דעה חיובית עד בדי הסבת תשומת לב אנשי הפיתוח לאחוז
הגדול של הברזל בעופרות, אחו הגדולים בעולם.

הפילוג במפ״ם הפך לוודאי,

אם לא יקרת נס ברגע האחרון ממש.

אחרי שהקיבוץ המאוחד דרש 50%בכל מוסדות המפלגה כולל מערכת על המשמר
נעלמו בסיעת הרוב כל הנטיות לפשרה. הפילוג הסופי הוא ענין של זמן בלבד.

• ממשלת ישראל תצטרך להסתפק גם להבא במכירת
איגרות מילווה העצמאות באמריקה. לפחות שתי ממשלות אירופאיות
בבר הודיעו על התנגדותן להפצת איגרות המלווה בארצותיהן.

• אם הרגלת את חיכך לכשר עוף, היכון להגדלת הוצאותיך
על מטעם זה. אחר שמחלת ניוקסל, שפשתה בלולים, נחלשת, לא ממהרים בעלי
הלולים בשחיטה, יעלו בכך את מחיר העופות.

• מצבו של חקלאי יהיה טוב בשטח אחד לפחות ממצבו
של סו ח ר. מכיוון שהאוצר ינהיג רבית מודרגת לפי חיוניות הענף במשק
הלאומי, נקבע כי חקלאי יוכל לקבל הלוואה ברבית הנמוכה עד נדי מחצה
מזאת המתבקשת מסוחר.
• בי. ג׳י. יאלץ להקדים את יציאתי משדה־בוקר, אחרת הוא
עלול למצוא עצמו חבר במשק הקיבוץ המאוחד. הצטרפות שדה בוקר לקיבוץ
המאוחד כבר אושרה על ידי רוב אנשי המשק שהסכימו לדחות את ההצטרפות
עד לכינוס הסדיר הבא של מועצת הקיבוץ, מתוך תקווה ני אז כבר לא יימצא
בשדה בוקר רועה בשם דויד בן־גוריון.

• חכר הסתדרות חולה יוכל להנות ביתר קלות ובפחות
טירחה טשירותי קופת חולים אם תוגשם התוכנית להפעיל כל מרפאה
אזורית כמוסד עצמאי, לחייב חולים לפנות למרפאות מרכזיות רק בסקרים
מיוחדים.

^ תלמידי משפטים לא יתקבלו כשנה הכאה כאוניברפיטה

העיקרית ללא הגבלה. האוניברסיטה החליטה להגביל את מספר התלמידים
בפקולטות השונות, בראש וראשונה בפקולטה למשפטים, עיבדה תוכנית קליטת
תלמידים ל פי הצורך הקיים למומחים במק צועו ת השונים.

• היה בטוח כי שר המשפטים וחיים כהן טרם נואשו מהע־כרת
חוקים חדשים שאינם לרצון השופטים, בעיקר בגלל הנטייה
לקבוע בהם עונשי מינימום. אפשר לצפות למסע הסברה בו יכנס רוזן את כל
השופטים המחוזיים, ינסה להוכיח את חיוניותם של חוקים אלה. להדגשת־יתר
עלולים להופיע באותה הזדמנות גם באי כוח ר שויות בטחונות שימסרו אינפורמציה
סודית לשם שכנוע סופי.

• כקשת עורכי ״קלל העם״ לקיים דיון דחוף כחוק העכירות
נגד המדינה נדחתה על־ידי וועדת העורכים של העיתונות היומית.
ההנמקה: בטרם הוגש החוק לכנסת התיעץ משרד המשפטים עם בא נו ח הוועדה,
דייר עזריאל קרליבך, הוא, אגב, בן־דודו של מחבר החוק, חיים כחן.

• צפה להתקפה גדולה על שירותי המודיעין הממשלתיים
מצד חוגים ממשלתיים. הקרבות האחרונים בירושלים הוכיחו שוב את חוסר
היעילות המדהים של שירותים אלה, לעומת שירות התעמולה המצויין של הערבים
שידם היתה על העליונה בכל חזיתות התעמולה. דרישות המבקרים: שינוי יסודי
של ההרכב האישי של השירותים, תוך הגדלה ניכרת של תקציבם.
בנתיים הוכנסו תוכניותיו של זלמן ארן לשפר את השירות, למקרר, בגלל
סיבות תקציביות. לרשותו של ארן הועמדה קרן השר, בה יוכל להשתמש רק
להנהגת שיפורים פעוטים ביותר.
• אם אתה אוהב סרטי מלחמה ביוגרפיים, תוכל בעוד שנה
לערך, לראות את גבורותיו וקרבותיו של הפילדמרשל מונטגומרי, בסרט שעומד
להסריט סמואל גולדווין, ואשר ישוחק על ידי אחיינו של הפילדמרשל הבריטי,
גארי מונטגומרי, הדומה לו מאד^ לעומת זאת דחן! העתונאי ראנדולף צ׳רצ׳יל,
בנו של מנהיג המלחמה, את ההצעה לשחק את תפקיד אביו בסרט ביוגרפי שני.

מ דו ע ז לא חסרו אזרחים שחשבו בי
הנה החל הסיבוב השני הישראלי, עליו
ניבאו העתונאים האמריקאיים לא מכבר.
אולם אחת המבוכה הראשונה התבהרו
כמה עובדות׳ שנתנו את הכיוון לדעת
הקהל :
נשאר ספק שאמנם הירדנים

התחילו.
• היה ברור כי הצד הישראלי לא היה
מעויין בקרב בקטע זה.
אולם השאלה הגדולה נשארה בעינה נ
אם כן, מדוע התחילו הירדנים ז

ירו שלים
ד שט מה?
עם התבהרות העובדות׳ לא ידע איש
לענות כבטחון על השאלה שהוצגה על־ידי
פעולת הירדנים. אולם כמה סברות מרכזיות
התגבשו, התקבלו למדי על הדעת.
סברה : 1האנגלים והוואתיקאן החליטו
להעלות שוב, הפעם באופן רציני, את
שאלת בינאום ירושלים. לצורך זה היתד.
דרושה הפגנה מלחמתית, שתעורר מחדש
את תשומת־לב העולם לעיר הקדושה. פצצה
ישראלית, שפגעה במקרה בכנסיה נוצרית.
סיפקה חומר דלק מצוין למסע תעמולה
זה. קשה לירות בירושלים מבלי לפגוע
במקום קדוש כל שהוא.
מאחורי דרישת הבינאום התחבאה תכנית
שניה, חשובה עוד יותר: תכנית בריטית
שנועדה לתת למשקיפי או״ם׳ ביניהם מש קיפים
בריטיים, סמכות פיקודית ממש משני
עברי הגבול.
סעיף שלישי בתכנית מצא עוד פחות
חן בעיני הישראלים: לתת מעבר חופשי
לערבי.ם בין ירדן ומצריים, דרך שטח ישאל
.,העוקץ: האנגלים מעוניינים מן הסתם
פחות במעבר חופשי של מוחמד ואחמד,
מעונינים מאד במעבר חופשי לתומי ומוני.
עם העברת הבסיס הבריטי מן הסואץ לקפ ריסין,
חשוב כי לכוחות הבריטיים, ביבשה
ובאויר, תהיה גישה מהירה אל הים.
לא היה כל סיכוי כי ממשלת ישראל
תקבל תכנית זו. חימום המצב על הגבול
יכול היה לרכך, לפי חשבון הבריטים,
את ההתנגדות.
לגיון נגד משמר. הסברה מס׳ 2
הובילה אף היא ישר אל המפקדים הבריז
טיים של הלגיון.
בחדשים האחרונים׳ ובעיקר אחרי התקפת
קיביה, התקיפה דעת הקהל הערבית את
הפיקוד הבריטי של הלגיון, שהלך והתחזק,
כולל כיום את כל הדרגים, מן המפקד הראשי
ועד למפקדי הגדודים. הערבים ראו בכך
פגיעה בכבודם, החלו שמים יותר ויותר
את הדגש על המשמר הלאומי, שהוא ערבי
טהור.
אולם הבריטים לא היו מוכנים להסתכל
בירידתם בחיבוק ידיים. לפי דרישת השגריר
הבריטי פוטרה ממשלת הירדן. ממשלה
חדשה, פרו־בריטית יותר, באה במקומה.
המפקדים רצו להוכיח על־ידי פעולה ממשית
כי לבם פועם למען ערב. תושבי ישראל
שמעו את ההד ברחובותיהם.
״ מההטעם?״ אולם לפי כל הסימנים,
גם הערבים עצמם לא היו כל כך מרוצים
מן המישחק כולו. סגן־מפקד הלגיון הערבי.
עבדאללה אל־ג׳ונדי׳ לא היה פעיל כמעט

לגמרי בימי הקרב, מפקדי הלגיון הערביים
מילאו את הפקודות ללא התלהבות, לדברי
דיפלומטים זרים.
אמר רב־סמל וותיק של הלגיון לדיפ לומט
זר :״אין לזה כל טעם. אנחנו
מוכנים להילחם ביהודים, אבל לא נותנים
לנו. ברגע שנצליח קצת, יפסיקו את הקרב,
כפי שעשו לא פעם. אז מה הטעם? רק
מעוררים את הרושם שאנו פוחדים מפני
היהודים 1׳׳
כי צ ד?
(ראה שער).

האיש שמיהר בחצות הלילה אל הגנרל
בניקה, ראש משקיפי או״ם, היה חגור
אקדח. אסור לקצין ישראלי לנוע בשטח
קרבות בלתי־מזוין. אולם היד, לאקדחו של
משה דיין גם ערך סמלי עמוק יותר. הוא
לא תופסק
רצה לומר: או — או. אם
האש, תגיב ישראל בצורה חריפה׳ לאורך
כל הגבול.
השיחה ׳עצמה היתה, כמו תמיד, מונולוג.
הגנרל הדני שמע ושתק. שמע ושתק.
אולם הוא הבין, כנראה, את דברי דיין.
.מיד אחרי השיחה יצאו שני קצינים בכירים
של או״ם׳ צרפתי ואמריקאי, אל אחד מש-
לישיו של גלאב באשא. כעבור שעות מע טות
שככה האש.
ערךהמטסע. היה זה מוזר במקצת׳
כי דוקא הצד הישראלי היה מעונין בהתערבות
או׳׳ם, בה בשעה שישראל אינה
משתתפת כלל בועדת שביתת־הנשק הירדנית.
השיקולים לכך היו רציניים מאד.
הערבים ונותני־פקודתם בחרו בפיקחות
רבה את איזור ירושלים כשדה״הקרב. הם
ידעו כי הישראלים לא ישמחו להגיב דוקא
באזור זה, מחשש לקומם את דעת־הקהל
העולמית נגד המצב הקיים בעיר (ראה
לעיל) .אולם הישראלים לא יכלו גם להימנע
מהגבר ,,או להגיב במקום אחר. אי־הגבה
היתד, מתפרשת מיד כמתן יד חופשית
לערבים לפעול בירושלים, הגבה במקום
אחר היתד, אף היא הזמנה לערבים לבחור
דוקא בקטע הירושלמי העדין.
במצב זה עלתה שוב קרנו של מנגנון
או״ם בעיני שלטונות ישראל• היה דרוש
מתווך. משה דיין נשלח בכבודו ובעצמו
לבדקה כדי שיהיה משקל מיוחד לדברי
ישראל: הן האזהרה להתרחבות הקרבות,
והן ההבטחה להפסקה מידית של הפעולה
הישראלית אם הצד השני יפסיק גם הוא.
למבקרי, מנגנון או״ם ניתן מוסר השכל
בלקח השבוע. כמו לכל מטבע, ישנם שני
צדדים גם למטבע או״ם. וכמו כל מטבע,
קל יותר לבזבזו מאשר לקבלו חזרה בשעת
הצורך.

המ שק
מענק ג ר מני
כאשר ממשלת ארצות־הברית עיכבה בקיץ
שעבר את המענק כדי להכריח את
ישראל להפסיק את העבודה בחולה ובערוץ
הירדן, החליטו אנשי האוצר, כי יוכלו
להשיג, בשעת הצורך, מענק ממקור אחר.
המקור: ממשלת גרמניה המערבית, ש נתבקשה
באותם הימים להקציב אשראי ניכר
על חשבון תשלומי השנים האחרונות
של הסכם השילומים.
בינתיים נפסקה העבודה בחולה, חודש
המענק וראש משלחת השילומים, פנחס
שנער, נתבקש לשכוח את כל ההצעה, לא
להזכירה יותר לשלטונות בון.
בון לא נטתה לשכוח, העבירה החודש
את הדיון לשלב הגבוה ביותר. קונרד אד־נואר
חזר והזכיר למשיג השילומים נחום
גולדמן את ההצעה הישראלית מלפני שנח,
הבטיח להקציב סכומים ניכרים.
אדנואר קישר את ההצעה בשלושה סעיפים,
שהראשון בהם, הגברת היצוא הגרמני,
היה מובן מאליו. שני הסעיפים האחרים :
הקדשת חלק של הסכום לפיצוי הפליטים
ערבים, על מנת לזרז את שלום ישראל־ערב,
הפניית היתרה לייצוב המטבע הישראלי
ושיחרור המטבע הזר מפיקוח.
סעיף הפיצוי הערבי היה קרוב מאד
ללבו של גולדמן, העלול להגשים בעזרתו
את תוכניתו לשלום במרחב. סעיף ייצוב
המטבע היה קרוב מאד ללבו לא רק של
העולם הזה 872

ה מ אב ק עד נ צרת נמ שך

הרדיו צווח את החדשות בערבית: בירו שלים
התחולל קרב מרגמות וצליפות, על
חוף הכינרת פתחו חיילים סורים באש
תותחים על סירת משטרה ישראלית שעברה
מול עמדותיהם.
ברחובות העיר נצרת הסתובבו חוליות
שוטרים מזויינים, קובעי־פלדה תלויים על
שכמם. היה זה מחזר, טראגי שבשעה שחיילים
ושוטרים ישראליים החליפו יריות
על הגבול, התכוננו שוטרים אחרים להשתמש
בנשקם בתוך גבולות המדינה.
הרחובות היו שקטים מאד. הרבה יותר
מן הרגיל. לכל אורך הרחוב הצר, המוביל
אל בנין העיריה, היתה פרושה שרשרת
שוטרים שהובאו מעפולה וטבריה. פה ושם
ביצבץ הסרט הלבן המציין את חניכי בית
הספר לקציני משטרה בשפרעם. לא היה
כל ספק: הפעם לא התכוונה המשטרה
לתת למישהו להתקרב לבנין העיריה אם
יעורר כל חשד שהוא עלול הפתע למהלך
העניינים.

רת• ״אני יודע מאה אחוז,״ קבע צעיר
יהודי ,״שמחר ייבחר ראש עיר. זה כבר
מוחלט.״
״בשום אופן לא התערב שייך ערבי
גבוה, חבוש כפייה, אחד מבני משפחת
אל־פאהום הגדולה .״אני מכיר את עירי.
מחר לא ייבחר ראש עיר. הרחובות יכוסו
כולם בדם, אבל ראש עיר לא יהיה מחר !״
השנים התעקשו. היהודי הסתמך על מקורות
הידיעות שלו, הערבי חזר על טענתו
כי רק הוא יודע מה עומד לקרות. לבסוף
התערבו השניים על 36 בקבוקי בירה. אם
הערבי יזכה, הבטיח להוסיף גם בקבוק
וויסקי סקוטי ולשחוט כבש שלם .״מאחר
שאין כל ספק שאזכה,״ אמר ,״אני כבר
מזמין את כל המסובים אלי הביתה מחר
בצהריים לשתות ולאכול — אם המאורעות

שימה המוסלמית, גבר נאה, בעל שפם
קטן, מחודד-קצות וחובש טרבוש גבוה.
הוא נכנם בשער בצעדים מדודים, מנה
את חרוזי מסבחתו, בירך את כל הנוכחים
בסלאם עלייכוס. מאג׳ד אל־פאהום נחשב
לאחד משלושת המועמדים הלא־קו&ונים״
טייס הרציניים לראשות העיר, נהנה מתמיכת
חלק רציני של תושבי העיר המוסלמים.
כאשר נשאל מה עלולות להיות תוצאות
הישיבה, חייך :״יהיה סוב. אנחנו כש־לעצמנו
עוד לא הגענו לידי הסכם. אבל
מי יודע? אולי הקומוניסטים יתמכו במי שהו
לא משלהם?״
אחריו הגיע יעקוב פרח, נוצרי אורתודוכסי,
נבחר תרשימה הבלתי־תלויה, דמות
של סבא טוב״לב וחייכני. הוא היה יותר
תקיף :״יומיים שלמים ישבנו והתווכחנו.
לבסוף גם הגענו לידי הסכם. ואז באו

בחצר הגדולה של משרדי הממשל הצבאי —
שקט מוזר. בחצר זו מצטופפים, בדרך
כלל, עשרות אנשים, נדחקים למשרדים
המטפלים בכל דבר, החל ממתן רשיונות
לביקור בחיפה וכלה במתן פסק־דין מוות
על־ידי בית־דין צבאי. המשרדים היו כולם
פתוחים, אך האזרחים העדיפו, כנראה,
#^,השאר בבתיהם.

ראש עיר ממונה רוח
18 כסאות עץ —

ש לו ש 0ונ 1ת א בני ם
עוד גלילה הקודם נפוצו השמועות כי
למחרת, כאשר תתכנס מועצת העיריה לבחור
ראש עיר, יהיה זה נבון מצד אזרחים
שלווים לא להימצא ברחובות.
״אנשי אל־זועבי התבצרו על גגות הבתים
מסביב לעיריה,״ לחש נכבד מוסלמי, בנימה,
של שותף לסוד גדול» .הם לא יתנו לאף
אחד להתקרב.״
״הקומוניסטים אגרו שלוש טונות של
אבנים על גג מועדונם,״ אמרה שמועה
אחרת .״ד,ם ירגמו כל מי שינסה להתקרב
אליהם. הם גם קנו עשרה ארגזים של
בקבוקי גזוז בשביל לעשות מהם פצצות
מולוטוב. איש לא יוכל להתקיף אותם הפעם
ולהשאר בחיים.״
״הפעם אנשי אל־זועבי לא יבואו ברגע
האחרון׳ כולם ביחד, כפי שעשו בפעם
הקודמת (העולם הזה ״,)871 קבעו חזאים
אחרים .״הם כבר נמצאים בעיר מזה יומיים,
עם אלותיהם וסכיניהם. הם רק מחכים לסימן
בשביל לרדת ולהשתלט על הרחובות.״

משמרות שוטרים בכניסה רכנץ העיריה
— וגס עשרה ארגזים של בקבוקי גזוז —

•אני נו עלאת הי שי ב ה .״

36ב ק בו קי בי ר ה
בבית קפה קטן מוקף עצים, בכניסה לעיר,
ישבה קבוצה מעורבת של יהודים, נוצרים
ומוסלמים. הם ניסו לקבוע מה יקרה למח
להציע
את מועמדיהם לראשות העיר״.
שקט מוחלט. לא נשמעה אפילו לחישה
אחת. כל אחד הביט ישר לפנים.
לבסוף קם בחור צעיר, לבוש חולצה
לבנה ומכנסיים: תוסיק זיאד, נבחר הרשימה
הקומוניסטית.
״בשם הסיעה הקומוניסטית הריני מציע
את פואד אל״חורי. אנו גם מודיעים על
נכונותנו להצביע בעד כל אדם אחר, אם
יסכים לעבוד אתנו על בסים של מצע אחיו,
מוסכם מראש.״
זיאד ישב, הדומיה חזרה לאולם.
יעקוב פרח התרומם, פנה אל היושב-
ראש. בפעם הראשונה הורגשה התרגשיף.
באולם. כולם חיכו להודעה שתפתור את
הקפאון או תפוצץ את האוירה השלווה.
״אני רוצה רק לדעת אם ישיבה זו נחשבת
לישיבה הראשונה.״ היתד, כל משאלתו
של פרח.
״זאת הישיבה הראשונה,״ השיב רוח.
פירושו של הדבר, לפי פקודת העיריות,
שמועמד יהיה זקוק ליותר ממחצית קולות
חברי המועצה כדי להבחר. בישיבה שניה
יספיק לו רוב של החברים הנוכחים בשעת
ההצבעה.

חברי המועצה הקומוניסטיים מצביעים
— וג םבק בו ק ויסקי סקו טי וכב ש שלם —

לא יהיו כל כך שטופי דם שימנעו בעדם
מלבוא.״

אלתס כי ם שני המתערבים טעו. העיר לא שותתה
דם, איש לא נבחר לראשות העיר.
חצי שעה לפני מועד הפתיחה, ישבו
עתונאים על ספסל, לגמו קפה ריחני בחצר
העיריה. נוסף לעתוגאים המקומיים ,1יו
שם הפעם כתבים שבאו במיוחד מעפולה,
טבריה, חיפה ותל־אביב. אחרי שפיכת הדמים
האחרונה׳ חיכו גם הם למאורעות
דרמטיים.
כעבור כמה דקות הופיעו חברי המועצה
הנבחרים. ד,ם העיפו מבט בשוטרים הנד
זויינים שעמדו משני צדי השער הירוק,
עלו במדרגות האבן הצרות המובילות לקו מה
הראשונה של העיריה, שם נמצאים
משרדי העירית ואולם הישיבות.
אחדים נעצרו ליד העתונאים, החליפי
אתם הלצה או שתים, השאר הביטו בשעון
ועלו במדרגות.
ראשון הגיע מאג׳ד אל־פאהום, איש הר־

אנשים ואמרו: אל תסכימו על מועמד אחר.
אנחנו העלינו אתכם, לא אתם את עצמכם.
וככה כל העניין מתחיל מחדש. עד לפני
חמש דקות עוד ישבנו והתווכחנו. אכל
שום דבר לא יצא מזה.״

י ש מו ע ם די ם? ״בשעה ,10.15 רבע שעה לפני מועד התחלת
הישיבה, הגיע משה רוח, ראש העיר
הממונה. הוא היה לבוש חליפה חומד,
בהירה, פניו רציניים.
כעבור חצי שעה׳ פניו עוד יותר רציניים,
סקר את אולם הישיבות. במרכז
החדר הקטן סודרו 15 כסאות עץ פשוטים
בשלוש שורות, עליהם ישבו חברי המו עצה.
השורה האמצעית היתד, תפוסה כולה
על־ידי קומוניסטים. בצדדים ומאחור ישבו
העתונאים וכמה מוזמנים. המושל הצבאי
ומפקד המשטרה, האנשים שעוררו את
חמת הקומוניסטים בישיבות הקודמות,
נעדרו הפעם.
רוח ד,רים את ראשו, שקט של כנסיה
ירד על האספיה .״הריני פותח את ישיבת
מועצת העיריה של נצרת ומבקש מהחברים

השקט שב לאולם׳ רוח פנה שוב לחברים :
״אין יותר מועמדים?״ שוב שקט. שעון
הקיר נשמע מתקתק את השניות .״אם
כן,״ הודיע רוח ,״מי מצביע בעד האדון
פואד חורי ז*
שש ידים התרוממו באויר. רוח הקריא
את השמות בקול רם, הפקיד רשם אותם
בפרטי־כל: פואד אל״חורי, תופיק זיאד,
מנעם ג׳רג׳ורה, חליל חורי, עבד אל־גני
מוחמד, יצחק דאוד.
הידים ירדו. שוב שקט.
רוח: מאחר שהאדון פואד חורי לא
קיבל את מספר הקולות המספיק לבחירתו,
הריני נועל את הישיבה.
נואנ׳ד א^־פאחום: אולי אפשר לקבוע
את הישיבה הבאה׳ ליום שני?
רוח נ לסי בקשת חבר המועצה מאג׳ד
אל״פאהום, הנני דוחה אח הישיבה הבאה
ליום שני.
שעון הקיר השמיע צליל ערב• השעה
היתד •11 ,בל העניין ארך בדיוק רבע
שעה.
הנציגים התפזרו, השאלה נשארה עומדת :
מה יהיר, אם יימשך הקפאון? האם יניחו
השלטונות למפלגות המקומיות להגיע לידי
פשרה או יבחרו בפירוק המועצה כדרך
יחידה לצאת מן הסבך? ואם כן, מתי ואיך
יבחרו לעשות זאת?
איש לא האמין כי הישיבה הבאה תתו
את התשובה.

במדינה
.גולדמן בלבד, הבטיח עיון ישראלי רציני
בהצעה.

הכנסת
האדה שלי שי
קרב האש הירושלמי נגמר. סיכום האבירות
הגיע ל־ 23 פצועים ושני הרוגים.
ואז נמצא ההרוג השלישי, בשטח ההפקר,
ליד חומת העיר העתיקה. הוא נורה בראשי
והוא היה עיוור.
איש לא ידע את זהותו של ההרוג העיוור.
לראשונה חשבו כי הוא היה אחד מ־26
העיוורים שכבשו את רחבת הכנסת משך
שבוע ימים׳ דרשו עבודה ושיכון, אשראי
חודשי של אלפיים ל״י למאה עיוורים מחוסרי
אמצעים אותם ייצגו.
היתד, זאת שביתתם השלישית משך שלוש
שנים. דרישותיהם היו תמיד זהות וגם הב טחות
הכנסת היו תמיד זהות. וכן היו
התוצאות. גם הפעם הובטחו לעיוורים הע לאות
בקיצבות׳ אך הם החליטו לא לנטוש
את רחבת הכנסת עד שלא תוגשמנה ההבטחות.
החוק
סבר אחרת. על הכנסת להשאו מחוסנת
מהפגנות בין אם הן נערכות על־ידי
קנאים עיוורים או עיוורים קנאים. וה
עוגיות.
מכל כנפי הארץ נחרו להשתתף
(או להחרים•) את הכנסיה הגדולה של
אגודת ישראל׳ הראשונה שהתקיימה בישראל
מזה 17 שנה.
רובם לא הצליחו לחדור לבניגי האומה
הבלתי־גמורים. רק 4000 קיבלו כרסיסים.
השאר יצרו ים שחור של קאפטאנים שחד
רים ושטריימלים בחצר הגדולה, הקשיבו
לרמקולים החזקים.
השמן והסולת של רבני ישראל והפזורה
ישבו על הבמה המוארת באור מסנוור,
שהיחד, מקושטת בדגל ישראל ובדגל אגודת
ישראל (לוחות הברית הקורנות לששה
כיוונים) .דגלי שש הארצות שאזרחיהן השתתפו
בכנסיה נתלו בצדם.
שינוי האויר. אולם הויכוח הגדול,
שלא הגיע לאוזני הציבור הרחב, היה קשור
דוקא בדגל ישראל, שהוא גם דגל הציונות.
עד להקמת המדינה, היתד, אגודת־ישראל
אנטי״ציונית בגלוי ובהתמדה. נציגיה, וב ראשם
הארי גודמן הלונדוני, העידו לפני
חבר־הלאומים וכל ועמודו־,חקירה הבריטיות
נגד הקמת מדינה יהודית, בה ראו חילול
דת ישראל. מאחורי גודמן עמדה המסורת
של יהדות גרמניה, הונגריה וצ׳כוסלובקיה,
בהן פוצצה אגודת־ישראל את הקהילות

ן מז ר חי ,
אנגדי ת
לתלמידים

בחוד שי התו 3ש
בבית הספר הידוע לשפות. קדימה ״ בן־יהודה 74
נסתחים ביום א׳ 11 ,ליולי
קורסים

זל־אביב

מזורזים באנגלית לגומרי כתות ה׳ ,ו /ד תיכוניות
לביסוס ידיעותיהם והכנה לבחינות.

כן יפתחו קורסים לגומרי ח׳ ,ו׳ ,ז׳ ח׳,
הלימודים בקבוצות למנות בהדרכת, מורים מנוסים

יסודי.

בשעות הבוקר ואחה״צ.

פרטים והרשמה: מ־ 12—9לפנה״צ 9—4 ,אחה״צ (פרט ליום ששי).
גם קורסים בעברית, אנגלית וצרפתית למבוגרים (בכל הדרגות).

צינקזגרפי ה

נז צלמ 1ת

י. רי נ דזו נ ס קי

מכשירי־עזר וחמרי צלום

רח׳ הקי שון 6ח ל ־ א בי ב

קונים — מוכרים

טלפין 66548
ומחליפים בהדרכה מקצועית

רק אצל המומהים

מטדופ 1ט
ג ל יפות ק ו רשת -צבעים

isרח. אלנבי תל*אביב

שוטרים מעכירים את העיוורים השוכתיס
אין הבדל בין קנאים פיתרים לעיוורים קנאים

משטרה גילתה כי קשה הרבה יותר לטפל
באחרונים.
יותר דחו .|5ערב התחלת קרב האש
הגיעה המתיחות ברחבת הכנסת לשיאה :
לפי אות מוסכם כבשו ד 26״,את מרכז ה כביש׳
חסמו בעד תנועת אוטובוסים ומכוניות.
שוטרים קמוצי־פה הראו לנהגים
פרצות בהן יכלו אולי לעבור.
מספר המכוניות שלא יכלו לעבור גול
ונהגיהן איבדו את סבלנותם. המשטרה החליטה
לפעול. בתחילה ביקש את העיוורים
לחזור למדרכה. העיוורים זעקו וחירפו, המשטרה
גררה אותם למדרכה אחד, אחד. ה עיוורים
נשכו ובעטו בשוטרים, קרעו את
מדי המשטרה האפורים. לבסוף התעייפו
העיוורים׳ נכנעו. השוטרים היו עייפים גם

מאורעות השבוע העבירו את השוטרים
לעמדות אחרות. כשחזרו ראו שהעיוורים
חזרו לשבת לפני הכנסת. הם שוב העבירו
אותם משם, הפעם למדרכה מרוחקת יותר,
לפני מועדון החיילים מנורה׳ הנמצא מא חורי
בניין הכנסת. שנוי המקום לא השפיע
על העיוורים, הם הבטיחו להמשיך בשבי•
חתם עד שתוגשמנה ההבטחות.
איש לא ידע איזו הבטחה רצה להגשים
העיוור שנהרג על־יד החומה.

ט פלג חו
ל ציונו ת וחזידים קשה מוניות
שלימה.
כובעים

היה להשיג מקום באוטובוסים ובשנסעו
ביום השלישי שעבר ירו־כולם
היו מלאי גברים חבושים
שחורים ונשים בעלות מספחות צב-

היהודיות, קיימה קהילות נפרדות משלהן.
אולם אחרי הקמת המדינה, בים ההתלהבות
ששטף את יהדות הפזורה, קשה
היה לאגודה להחזיק מעמד. סיעה אחרת,
בהנהגת איצ׳ה״מאיר לוין, שהסתמכו; על
האגודאים מפולין (שם היתה קיימת קהילה
מאוחדת) השלימהעם הציונים, השתתפה
בממשלה.
הכנסיה הגדולה עמדה בסימן התגברות
הסיעה האנטי״ציונית. ההתלהבות על הקפת
המדינה פנה במידה רבה בפזורה כולה,
האנסי־ציונות חדלה להיות בלתי״פופולרית.
תרוץ חז?| .מאחורי המאבק הסתתרו
גם נימות פסיכולוגיות שלא הושמעו גם
בישיבות הסודיות. הסביר מנהיג דתי,
המתנגד לאגודה . :היהודים בגלות צריכים
להשקיס אח מצפונם על שאינם באים
לישראל. לסתם יהודי, התורם לקרנות,
זה די פשוט. אולי ליהודי המתפלל שלוש
פעמים ביום דרוש תרוץ חזק יותר כדי
להצדיק את אי־עליתו לארץ הקודש. לכן
הוא משמיץ את המדינה, נאחז בחיק גיוס
הבנות ובחדרים...״
סיבה שניה, לא פחות חשובה: על
אגודת־ישראל להצדיק בפזורה את קיומם
של בתי־הספר הפרטיים בישראל, שאינם
שייכים לחינוך הממלכתי•• ,כדי לאסוף
כסף להחזקתם.
* כפי שעשו פועלי אגודודישראל, שפרשה
באופן הפגנתי מן המסגרת הסאוזזדת.
•• אן הכפופים לתבנית־מינימוס מסויימת,
הנקבעת על־ידי סשרד־הזזינוך.

העולם הזה *72

l|ltll1!IIIIIIIIIIlll11n1lllllllllllllllUIUUil1m1lllllllllHlllllllllllllllllllli!lllllllllllllllllllllllllllllll!llllllllllll

מ דינ ח י שי בו ת
״נתינים זרים 1סילקו את רגליכם מארצנו 1
בחורי ישיבות — לצבא 1
טשתמטות דתיות — לצבא 1
מדינת ישראל לא תתיה מדינת ישיבות 1״
כרוזים בנוסה זה׳ כתוכים בכתב־יד מוכהסטודנטים*
גרמו

פל וחתומים על־ידי ״תא
להפרעה קלה בפתיחת הכנסיה הגדולה
של אגודת־ישראל (ראה לעיל).
המחברים והמפיצים לא היו ״כנענים*.
כפי שאפשר היה לנחש לפי הנוסח׳ אלא
צעירים בלתי״מאורגנים׳ שהתעוררו להפגנה
חד־פעמית זו. התרתח לעומתם בחור
ישיבה, בהחזיקו את הכרוז בידו :״מדינת
ישראל כן תהיה מדינת-ישיבות. האם שמעת
את נאומו של (משה) שרת בפתיחת ה״
כנסיה ז׳

די פ לו ס טי ם
.אנו מאמינים...״
״אנו מאמינים את האמיתות האלח כמו בנות
מאליהן: שכל בני־האדס נבראו שמים,
ושהבורא חונן אותם בזכויות מסוימות
שאין להפרן*...
בערב יום אחד ביוני׳ לפני 178 שנה,
ישבו נציגי 13 מושבות צפון־אמריקאיות
וקראו נוסח סופי של הצהרה שנכתבה
על־ידי תומאם ג׳פרסון ואושרה על־ידי
ועדת־משנה בת חמשה חברים • .יומיים
לפני כן הצביעו נציגי ה־ 12 . 13 הצביעו
בעד, מדינה אחת (ניו־יורק) נמנעה מהצ בעה.
ברביעי ליולי התקבלה ההצהרה רשמית••
,מגילת העצמאות האמריקאית נוספה
לרשימת המיסמכים ההיסטוריים.
ידיים בסיטונות. השבוע הצטופפו
כמה מאות גברים ונשים בגן המדושא של
המיופה־כוח האמריקאי בישראל, פראנסיס
ראסל, עברו על־פני חצי תריסר נציגים
שלחצו את ידם׳ וניסו להתקלם לעבר
השולחן העמום ג׳ין וקוקה־קולה. מלבד
קומץ מהפכני, שהופיע בחולצות פתוחות׳
הזיעו כל הנוכחים בחליפותיהם ביום החם.
המארחים עשו את כל המאמצים כדי
לתת להם את ההרגשה שאמנם נבראו שוויב,
למרות ההבדלים הגדולים במבטא האנגלי —
החל מן המבטא הרוסי של הישראלים
הוותיקים׳ דרך המבטא הגרמני של הפחות־מתיקים,
העדינות האוכספורדית של הנציגים
הבריטיים ועד למבטא הטכסאסי המת משך
של כמה מן האורחים מאמריקה.
כרגיל במסיבות״קוקטייל׳ לחצו הנוכחים
איש את ידי רעהו׳ עשו היכרות זה ע.
זה כמה פעמים תוך חצי שעה (אחרי
ששכחו את ההכרה הקודמת) .הפקידים האמריקאיים,
שקיבלו הוראה מפורשת להת
רועע עם האוחזים, לחצו ידיים בסיטונות.
שום נאומים לא ננאמו. אולם ארצות-
הברית אהודות על רוב אזרחי המדינה
יותר בגלל הרעיונות שנכללו בקלף הישן
• שפסלה כמה קטעים, ביניהם׳ קטע
המאשים את המלך האנגלי בכך שמנע
את חיסול הגפכדות. סיבת הפסילה: שתים
מתוך גו המדינות התבססו על עבודת
עבדים.
*• אך לא נחתמה אלא על־ידי הנשיא
והמזכיר. החתימה הרשמית נתקיימה רק
ב־ 2באוגוסט.

מלפני 178 שנה, מאשר בגלל הדולארים
שהוזרמו אליה בשנה שעברה.

וזי!1ו־ה
חו בשה * דו ד
השבוע ישבו כמה אלפי איש ואשה,
ברובן צעירות, על טופסים קצתם, התחבטו
כיצד למלאם. רבצה עליהם אחריות כברה.
כי על מורי ומורות בתי־הספר היסודיים
בישראל היה להחלים מי מתלמידיהם יעלה
לכתה הבאה, או יישאר בכיתתו.
לא תמיד היה ברור להם כיצד להיטיב
לנער או לנערה המפגרים. ההחלטה להש איר
את הנער לשנה נוספת ולאבד שנת
שלמה מחייו באותה כיתה היא מכה קשה
לו, קשה עוד יותר להוריו. אולם לעתים
קרובות טעות חמורה היא להעלותו לכיתה
הבאה, בה יהיה שוב מפגר וירגיש בנחיתות,
במקום להשאירו בכיתה בה יהיה
מבוגר ומצליח בלימודיו. התחנן השבוע
אב אחד לפני מורת בנו :״השאירי אותו,
בבקשה. אין לי כסף לשלם עבור מורה
פרטית בבית*...
עינוי או שעשוע. לפי כל הסימנים,
לא יחזור משרד החינוך השנה על תמרוניו
המפוקפקים מלפני שנה, כשפיטר מאות
מורים ערב החופש הגדול, השאיר אותם
באי־וודאות מעצבנת משך כל החופש, שכר
אותם מחדש עם התחלת הלימודים מבלי
שיוכלו להתכונן, ומבלי שידעו אפילו איזו
כיתה עומדים הם ללמד. הפעם יוכלו המורים
— ציבור מסור בעיקרו המקבל את
אחת המשכורות הנמוכות ביותר במדינה —
ליהנות. מחופשתם הארוכה, שהיא נושא
לקינאת כל שאר המקצועות.
החידוש הגדול של השנה הבאה: שיטת
הנושאים, שהיתר, עד כה מוגבלת לשתי
הכיתות הראשונות, תורחב לכיתות נוס פות•
שיטה מתקדמת זו, שאינה מחלקת
את הלימודים לפי מקצועות יבשים אלא
נותנת למורה את האפשרות להגניב את
כל המקצועות לתוך שיחה על נושא מסוים •
מיועדת להפוך את הלימוד לשעשוע, לא
לעינוי. הנסיון עד כה: הצלחה מוחלסת —
אם כי לא ברור מה היו התוצאות, לו
ניתן ל״ 200 אלף תלמידי בתי״הספר היסודיים
בישראל להצביע, מחר בבוקר, על
השאלה :״האם לבטל את בית־הספר או
לא ז*
דת שלו ש ת רו פו ת
ח״כ צ״כ שלום זיסמן נוכח יותר מפעם
אחת, בה נישא הוא, בטכס החופה והקידושין.
לאחרונה נוכח לדעת כי התנאים בהם
.ובצעים את הטכס אינם אהודים במיוחד,
כיאות למאורע מיוחד בנישואין.
הוא החליט לפנות לסמכות הנוגעת בדבר,
שר הדתות, הפנה את תשומת לבו לליקויי
היסוד של הטכס כפי שהוא מתבצע במשרדי
הרבנות השונים: הופעה מבוהלת ובלתי
,אסטטית של ׳רבים מן ולרבנים ולחתונות
׳המתקיימות בדחיפות בחדרים צפופים, זו
אחר זו, כך שלעתים מתנגש הזוג היוצא
• למשל, בשיחה על אזם וחווה לומדים
התלמידים את המקרא, נותבי ם חיבור, שרים
שיר מתאים, מציירים את הנחש ומחשבנים
את עצי גן־עדן.

או ת קין

תוכנית ההשקאה למרחב

העולם הזח 872

שי ר ה שי רי ם

״זה ענין של אישיות,״ אמר .״לבחורות יש חוש לאישיות. אני מרגיש את זה
בקצות האצבעות שלי*.
מרחוק ראינו את זיוה עוברת.
״בוא נברח מכאן,״ אסר פרויקה ,״אני לא רוצה לפגוש אותה.״
ברחנו. זיוה לא תתפוס אותנו לעולם. חבל לי עליה, אבל החיים אכזריים מאד.

סדר היז םשלהע תי ד

״אני משתגע,״ אמר פרויקה ,״זה הורם אותי לגמרי. אי אפשר להמשיך ככהB *.
״נכון,״ אמרתי לפרויקה ,״אתה מוכרח להפסיק. זה יתנקם בכך. בגיל מאוחר 1
משלמים בעד זח*.
״אתה שומע,״ אמר פרויקה ,״אתמול צלצלו אלי שלוש. הן פשוט משתגעות אחריg .
אני כבר לא יודע מה לעשות אתן. היום כבר צלצלו שתים. ולא נעים 1לי לסרב.
״אסור לן לסרב,״ אמרתי לפרויקה .״זה יכול לקלקל את שמך הטוב. אתה צריך m
להראות שאתה המיד על הקו. מה בנוגע לזיוה?״
״זיוה מהפנטומימה? היא מוזה עלי, אבל אין לי ז מן בשבילה. היא לא נותנת לי g
לעבור ברחוב. אני כבר לא יודע אין להפטר ממנה
״אח, פרויקה, פרויקה,״ אמרתי בקנאה ,״ אין זה הולך לן *7

סי שאין לו מה לעשות, יש לו לפחות עתיד. העתיד מתחיל מעכשיו. צריך כמובן
להתכונן לו, בשביל לא להחמיץ את ההזדמנויות שהוא מביא.
למשל: עכשיו שעה 9.00 בבוקר. כל העתיד לפניך. צריך לגשת לחפש איזו
שהיא עבודה. אי אפשר להמשיך את כל העתיד בלי עבודה. בשעה , 10.00 אחרי שלא
השגת עבודה, תיגש לאיציק, הוא חייב לך חמש לירות.
בשעה 10.00 לא תתפוס את איציק. ת לן לחפש הלואה. עד 12.00 יהיה ברור
לגמרי שלא תשיג הלואה אז אפשר להתחיל את החיים. תיגש לחפש את החברה.
כמובן שלא תמצא אותם. ת לן לאכול צהרים, אחר כך לחפש מישהו ללכת אתו
אתרי שלא תמצא,
בחורה.
יהיהאולן אולי
החברה,
תמצא, את
לחפש שוב
בערב ת לן
לישון.
איזו ת לן
כסף, אז
וגם לא
כמובן שלא
ליומיות.
תסתובב קצת פה ושט, ואלי תמצא בכל זאת. אבל אט גם בכל זאת לא תמצא, אז אולי
תמצא במקרה איזו הלואה. אבל גס את זה לא תמצא, אז ת לן לישון.
וזהו העתיד. אפשר כמובן גם אחרת, אבל אז זה כבר המה או עבר. אולי אתם
יודעים במקרה איפה כולם 7אני מחפש איזה כולם.

ו 1וו 1וו 1ויווווווווו1ווווויווווויווו1וווווווו 1
והנשוי עם הזוג הנכנס והרווק.
כראוי למתכנן מבצעים צבאיים• הציע זיסמן
מייד תכנית תיקון משלו: שלוש תרופות
לשלוש הפגיעות העיקריות — אי״סדר, אי־נעימות
וצער. התרופות: תשומת״לב, אהבת״
סדר וכשרון ארגוני, שבעזרתם היה אפשר
להפוך את טכסי הנשואין במשרדי הרבנות
לחגיגיים יותר, מרוממים יותר את ריגשו׳
תיהם של הצעירים הנישאים.

עיתונות
אהבת שרי
באחד הערבים השבוע הזמין אליו שר־הבטחון,
פנחס לבון, את עורכי העתונים
העבריים. מנין אנשים התאספו בביתו של
השר, ברחוב השופטים, תל־אביב. אולם
שניים נעדרו: עורך הארץ ועורך קול־העס.
הסביר פנחס לבון :״אני לא מחוייב
להזמין לביתי הפרטי אנשים שאיני אוהב
אותם ! ״

מזון
קץ בלגבינה

מאד עשר מיליון הלירות המשוערות שמניית
הגבינה היתד, מכניסה לשנה.

ד רכי אדם

השינוי התמיד

ככל חייל החוזר הביתה מצא מאיר
שוורצבורד כי העולם האזרחי וכמה אנשים
שבו השתנו. הראשון במשתנים היה הוא
עצמו• הוא לא היד, יותר אותו בחור חסון
שהתגייס בגיל 17 לחיל הצנחנים: בשעת
אחת מצניחות האמונים לא נפתח מצנחו
של מאיר, הוא נפל ונפגע קשות בראשו
הבלונדי. קיבל 30%נכות.

׳*( IIWW׳M

עמוק — חל שינוי, אולם לא זה אשר
לו קיווה. אביו המשיך לתת עינו בבת
דודה צעירה, כפי שעשה זאת עוד בהיות
מאיר ילד. אז היו שניהם מכים אותו,
כשניסה לתקוע חיץ ביניהם, להחזיר את
אביו לאמו. עתה לא עשו זאת למרות
שהביא לעזרתו את שני אחיו. הם פשוט
לא שמו לב אליהם.
כדור אחד. מאיר החליט להשיג שלום
בית ובדרך הקיצונית ביותר. ביום סגריר
לפג שלושה חושים, בשעות לפני הצהרייש
נכנס לדירתה של בת־הדודה, מזוין באקדח.
בזעם איים עליה, דרש ממנה שלא תרשה
לאביו להכנס אליה לעולם. הדברים היו
נרגשים ונרגזים, האקדח פלט כדור, שנתכע
בתקרה.
כאן התערבה בדבר המשטרה, הושיבה
את מאיר במעצר. גם זה היה שינוי בשבילו.
הוא נמלט מהכלא, חזר אליו בכל זאת
לאחר זמן קצר. לתיק הראשון שכלל חמש
האשמות, ביניהן איומים ויריד ,,נוסף תיק
שני שהכיל את ההאשמה בריחה ממעצר.

באותו חודש בו הגיע בבריטניה הקץ
לקיצוב מזון, הגיע בישראל הקץ למנה
קצובה אחת. היתד, זאת מנת הגבינה, שלא
חולקה יותר לצרכנים. אי־חלוקתה במסגרת
הקיצוב לא נבעה משפע הגבינה שהציף
את הארץ כי אם מהחלטת ממשלת ארצות
הברית להפסיק את משלוח הגבינה״חינם,
שנמכרה בכסף ובעת ועונה אחת עם השמדת
עודפי חלב מקומיים. היתה זאת רק
חולייה נוספת בהפסקת משלוחי המנות
האמריקאים, שהחלו עם הפסקת משלוח החמאה
(העולם הזה ,)868 כאשר צד מעוניין
בארץ הודיע לוושינגטון על המצב העובדתי.

הגבינה ישפיע לרעה על תקציבה
של עקרת הבית שתיאלץ לרכוש את הגבינה
המקומית היקרה, ישפיע לטובה על הכ נסות
יצרני הגבינה, שיחזרו לעמדת המונופולין
שלהם עם העלמה של הגבינה ה מתחרה.
אך הסכומים שייגרעו או יתווספו
לצרכנים וליצרנים ננסיים בהשוואה לסכום
שייגרע מן הצד השלישי בעסקי הגבינה
האמריקאית: משרד האוצר, לו יחסרו

רכו ש נ טו ש

• ביו היתר: מבצע מרדכי, למניעת תאו נות
דרכים, בצה״ל.

הזוג בן־אברהם היה זוג מוזר מאד. הוא,
אברהם בן־אברהם׳ היה בדעה שתפקידו
האבהי נגמר ברגע שהוא מביא את ילדיו

מי שהתכונן לחזות בקרב משפטי מרתק
על ההאשמות החמורות, התאכזב. סניגורו
של הנאשם, אברהם דינרי, טען, בין השאר,
כי מאיר הוא עצבני מאד כתוצאה מגכותו.
אולם במיוחד הכריעה את הכף לפסק דין
קל — מתן התנהגות טובה בסך 100ל״י
משך שנה — העובדה שמאיר לא יצטרך
יותר להפעיל לחץ לשינוי בשטח הכאוב :
האב מת.

המלחמה היא סיפור מצוין ;
השלום הוא חומר קריאה משעמם
(תומאס הארדי)

ספרים כי באחד הימים התפרץ לחד״
#ר ו של מנהל חברת סרטים הוליבודית
אחד הסגנים וקרא :
,בוס׳ הגשם הרם את תפאורות הכפר ה צרפתי
שבנינו בשביל הקומדיה המוסיקאלית
והפך את הקרקע למרק של בוץ.״
*אין דבר׳״ השיב המנהל בקור רוח .״נש תמש
בשטח לצלומי סרט מלחמה.״
אינני אחראי לדיוק שבספור הזה, אבל אמת
גדולה בוודאי שיש בו. סרטי המלחמה, בדו מה
לכל קאטיגוריה גדולה ונפרדת של סר טים,
הם ילידי המסיבות והשאיפה החזקה
(והחיונית) לרווחים, לא נטייתם של המסיקים
לפאציפיזם או לחרחור מלחמה. סרטי המלח מה
הטיפו פעמים לשלום ופעמים למלחמה.
הכל לפי התקופה שבה נוצרו. לא היה שום
סרט מלחמה חשוב שיצא חוצץ כנגד הרג שות
שפיעמו בלבבות הקהל הרחב בתקופה
שבה הופק. בעוד שסרטים מסוגים אחרים
היו עלולים להיווצר על״ידי בודדים יוצאי
דופן מבלי להתחשב בהכנסות׳ חייבו ההו צאות
הגדולות הנדרשות להפקת סרט מלחמ תי
הליכה עם הזרם ששינה את כוונו מעת
לעת.
בעצם הדבר, אם נתבונן מקרוב בסרטי
המלחמה, לא הטיף שום סרט לשפיכות דמים.
בעתות שלום היתד, ההטפה אנטי״מלחמתית
ובימי המלחמה קראו הסרטים למלחמה רק
בכדי שתשים קץ לכל המלחמות. בכל ממלכת
הקולנוע ממוסקבה ועד קאליפורניה לא היה
אחד שלא סלד מפני דם, אלא שלמען הסלידה
הזאת נשפך המון מיץ עגבניות על גופותי הם
של רבבות ניצבים ושחקנים שהתבוססו
בבוץ החפירות, או הסתערו על חולות איבו״
ג׳ימה או קראו *למען סטאלין״ על פני ער״
בותיה השלוגות של סטאלינגראד, והשתתפו,
למען המצלמה, באלפי קרבות קולנועיים אח רים.
בד הכסף כבר הראה לחסידיו תמונות
מכל מלחמות ההיסטוריה, שלא הזכיר כמה
מלחמות טרום היסטוריות ופוטורסטיות.

דג ל ב אז ל פן
בימי ינקותו של הסרט, עוד לא היה צורך
בהמונים רבים בכדי לזעזע את מצפונו הלאו מי
של הצופה. בשנת 1898 הוצג ברחבי
ארצת״הברית סרט קצר (אורך 2 :דקות)
שהכניס למפיקים הון רב. היה זה בזמן מל חמת
ארצות־הברית בספרד והסרט נקרא :
*אנו קורעים את הדגל הספרדי סיפר,
כעבור שנים, במאו, סטיוארם בלקטון :
*האולפן שלנו היה חדר קטן. במרכזו
על רקע הקיר, העמדנו מוט ובראשו תלינו
דגל ספרדי. הצלם החל מסובב את הידית.
הושטתי את ידי וקרעתי את דגל האויב. אחר
חליתי במקומו את הדגל האמריקאי ...הקהל
קיבל את הסרט הדרמתי בהתלהבות עצומה.״
משך שנים אחדות התפשט נוהג ביום מאורעות
אקטואליים חשובים באולפנים, ומל חמות
זכו, כמובן, לתשומת לב מיוחדת.
בקאטאלוג של חברת פאתה הצרפתית משנת
1905 אני מוצא את התיאור הבא :
*המהפכה ברוסיה — המאורעות באודיסה
— הסיירת הנסיך פוטימקין — מרד המלחים
— רצח אחד הימאים על־ידי רב החובל —
פעולת תגמול של המלחים — כבוד לנרצח
— הצגת הגוויה על המזח באודיסה — הפ צצה,
התקוממות ההמונים בעיר וביזה כללית
—דיכוי המרד. מחיר הסרט 80 :פראנק.״
בסרט המרתק הזה, שבויים בידי אחד מח לוצי
הראינוע החשובים, פרדיגאנד זאקה,
כבר השתתפו כמה עשרות ניצבים אשר שח קו,
בסידרה של תמונות חיות מועטות חנו״
עה, את מאורעות מהפכת . 1905 כעבור קצת

יותר מ״ 20 שנה שמשו מאורעות אלה עצמם
נושא לסרט מלחמתי גדול שחולל מהפכה
בעולם הראינוע! :פוטימקין, בבימויו של
סרגיי איזנשטיין.

קי ס רי ר 1מ א 3והםב בי ם
אולם מפוטימקין של זאקה לפוטימקין של
אייזנשטיין ארוכה הדרך׳ והיא עוברת דרך
הוליבוד. אמנם, גם בארצות אחרות נעשו
בעשור הראשון והשני של המאה נסיונות
בשטח הסרט המלחמתי ז המפיקים גילו כי
המצלמה קולטת בקלילות ובכשרון את תמו
מצלמת
הסרט כמו נוצרה לתמצת את הקרב.
גויה יכול לצייר את מוראות הקרב בשורה
של רשמים מלאי זוועה, ציירים רומנ טיים
מסוגלים לדמיין, ביריעות רחבות, ו ערוכות
לפי מיטב חוקי הקומפוזיציה, קר בות
חיסטוריים מפורסמים, דויד מסוגל לק לוט
בתמונה את המשמעות הטראגית של
נסיגת נפוליון ממוסקבה, אולם רק מצל מת
הסרט יכלה להגיש דו״ח כמעם־שלם׳
אובייקטיבי עד כדי אכזריות, של הטבח הה דדי
המתוכנן, הממוכן והעיוור שהאדם העלה
אותו לרמת מדע כמעט״מדויק.
איך הצליח גריפית, ביחוד בסרטו הגדול
לידתה של אומה, להראות לנו את המלחמה
מכל צדדיה ז על״ידי תמונות סירוגין של
כלל הקרב׳ של המערכים הגדולים, של ההמון
המובל לטבח, ביחד עם הפרטים הקטנים של
החיילים הקטנים והאסורים. על״ידי שילוב
תמונות התותחים הממיתים עם תמונות הא דם
המומת. ומכיון שבסרט קובע הבמאי״ד,עורך
את אורכה של כל תמונה ותמונה בסך
הכל של הסרט, הריהו מסוגל לקבוע את
המקצב הרצוי לו. בסרטי המלחמה הגדולים
המקצב הוא מקצב המוות.

המדד על הקיין
(ארצות־הבו
כתוב בידי סטאנלי רוברמם
לפי הרומאן מאת חרמן ווק בימוי: אדווארד דמיטו

היד 1ר.פר 3ד
ואני מהרהר בעיקר בכמה וכמה תמונות
לא־ נשכחות בסרטי מלחמה גדולים שראיתי.
בשקט שלאחר הטבח בבנזערב אין כל חדש
ללואים מיילסטון.״ המצלמה מניחה לתמונה
הגדולה של החפירות והבוץ ומקדישה את
תשומת־עדשתד, לכף יד המנסה לכוד פר פר
...שריקת יריד, מפלחת את הפסקול והיד
מפרפרת בגסיסה.
או בתמונות הסטאטיות של חברי מסדר
האבירים הגרמני באלכסנדר נייבסקי לאיי-
זנשטיין ...בשריונם הכבד הם מתקדמים אט
אט, בצעדים בטוחים אל מול חילותיו הקלים
של המצביא הרוסי ...עד אשר הקרח נשבר
מתחת לשריונים, לצלילי המוסיקה של פרו*
קופייב...

מן הרא שו ני ם: וויקטור מקלאגלו ו־אדמונד
לו במחיר התהילה, שהוא אחד
מסרטי המלחמה הגדולים של שנות העשרים.
נות ההמון הסוערות. כך צולמו באיטליה
סרטי״קרב למכביר, ואיטליה אז מרכז הסרט
באירופה. פילמים ארוכים (עד לשעה אחת !)
ומרובי משתתפים יצאו מאולפני רומא: סי פורים
אכזוטיים ורומאנטיים על קיסרי רו מא,
חניבעל ונושאים תנ״כיים. וגם, מספרת
לנו ד,ד(,סטוריד, של הראינוע, סרט בשם
המכבים.
באותם הימים היתד, גם תעשית הסרטים
הרוסית בפריחה ראשונה, תחת שלטון הצאר,
ובמוסקבה מצלם בעל״יזמה אחד עיבוד ראי נוע
של מלחמה ושלום לטולסטוי. בתפקיד
הראשי: שחקן צעיר שעתיד היה לזכות בשם
עולם: איבן מאז׳וחין. בצרפת ואנגליה מצל מים
יומני״מלחמה לרוב בחצרות האולפנים.
הקהל, שבאותם הימים מורכב בעיקר מבני
הדלים שבדלת העם, רובם ככולם חסרי הש כלה
מקבלים את השקרים האלה ברצון.
אך באותו זמן מתחיל לעבוד בבירת הראי נוע
ד,חדשי* הוליבוד שבדרום קאליפורניד״
במאי״סרטים צעיר׳ שחקן־במה שנתגלגל אל
המצלמה בדרך מקרה. שמו דוד וזרק גריפית.

המע רכי ם הג דו די ם ו הפרט ,
״אנו למדנו את תורת הסרט מגריפית,״
אמר פעם הבמאי הרוסי הגדול ווסבולד פי״
דובקין. הוא לא הגזים.
גריפית היד, הראשון אשר השתמש שימוש
אמנותי בעריכה׳ בשילוב הגיוני ומקצבי נכון
של תמונות הסרט. גריפית הבין כי עינה יצל

או המשוריין הגרמני העובר ביעף על פני
מארב שבצדי הכביש, בטיול בשמש׳ גם הוא
סרט של מיילסטון ...אש נפתחת על המשור יין
...הוא מתהפך.״ יד רועדת מופיעה בצ ד,ר
...שתי יריות והיד צונחת...

בימוי: וינצ׳נטה מינלי

(ארצות־הברית)

או התקפת המטוסים היפאנים על קסר״
קטני הונולולו במעתח ועד עולם ...ואנית
הקרב ד,נלכדת בטייפון בהסרד על חקיין.
או מסע השבויים הגרמניים בסרט הדוקו מנטארי
ססאלינגראד ...והתכונה להתקפת ה כידונים
בנצחון במדבר האנגלי ...והתקפת
הפרשים בהסתערות הבריגדה הקלה ...או
תחית ההרוגים באני מאשים ...והנפת הדגל
האמריקאי על ראש ההר באיבו נ׳ימה ...וד,תקפת
היאוש של רגלי הדרומיים בלידתה של
אומה (סרטו של גריפית, כמובן, לא של
3צ,פאיי•••3
דה״מיל) ד!ר 3בת
והפלישה בבני המשפחה לתורולד דיקינסון,
העושה עכשו בארץ ...והתקפת אלף המטו סים
בהיפהפיה מממפיס...
המלחמה היא עסק רע, לכל הדעות, אבל
איזה נושא נפלא לסרט !

מסך ם ש 1ל ש
עצם רחבותו של הנושא המריצה את במאי
סרטי המלחמה לבקש לעצמם דרכי ביטוי
נועזות יותר, מלאות הבעה. להרחיב את
היריעה הרגילה. אבל גאנם׳ למשל, הבמאי
הצרפתי, ניסה בסרטו נפוליון ( )1928 לצלם
את תמונות הקרב הגדולות בשלושה מסכים,
במקום האחד הרגיל.
הכל בזו לו, והנסיון נכשל.
היום נמצא המסך הרחב, בצורה משוכללת,
בשימוש רב והולך. הוא קרוי סינמסקופ.

המחוזק הגד 1ל
כתוב; בידי ז׳אק פיידר ושארל ספאק (צרפת — איו
בימוי: רוברט סיודמאק.

ווילי (רוברט פראנסיס) מתגים לצי האמריקאי בכדי
להשתמט משרות בחיל הרגלים, הוא נשלח לשרת
סיפון שולת המוקשים קיין, באוקינום השקט. על מפקר האוניה החרש הוא קפטיין קוויג (האמפרי בוגארם).

מארק (ז׳אן פייר אומון) ,להטוטו של לונה פארק,
מרחם על לילי (לולי קארון) היתומה, משיג לה
משרה. לילי מאוהבת במארק אולם הוא אינו
משיב לה אהבה כלל ולילי אכולת יאוש.

קוויג הוא ארס מוזר, איש צבא הקבע וחסיד המשמעת
תע־חדת והאכזרית. הוא יושב רוב הזמן בתאו, בעוד
שסגנו, מאריס וייאן ג׳ונסון ז מפקד למעשה על
האניה. בעת השתוללות טייפון מתמוטסים עצביו של קוויג.

במרוצת הזמן מתברר ללילי כי מארק אוהב את
שותפתו להצגה, רוזאלי (ז׳ה־ז׳ה גאבור) שהיא, לילי החוקית.
אשתו
של דבר, לאמיתו מנסה לעקוב אחרי מארק, להתוודות בפניו.

סו ל (ז׳אן קלוד פאסקאל) עורך־דין צעיר ומצליח, חי באושר
עם אהובתו היפהפיה סילביה (ג׳ינה לולובריג׳ידה) .אולם
הוא מסתבן בעמק־ביש, כרגיל בעסקי פרקליטות, נאלץ לנטוש
את מעמדו ולברוח לאפריקה והקשר בין השנים ניתק.

מאריק, שמרד בקוויג בעת הטייפון ונטל לעצמו את הפיקוד, מובא
למשפט צבאי. עורך־דין יהודי בשם גרינוואלד (חוזה פירר) מצליח לזכותו.
אולם לאחר המשפט קובע גרינסאלז־ כי האשס הוא קיפי־(פרד מקמארי),
המשכיל־הפחדן, לא קוויג ששרותו בצי הציל את אמריקה מן הנאציזם.

אולם פול( ,חוזה פירר) מנהלו של
שהציל את לילי בעת שניסתה
סוטר על לחיה
בעדה, עוצר אורזת את חפציה, עוזבת את
תיאטרון להתאבד
בזעף.
הלונה

בובות,
פעם, לילי פארק.

הלפו ארבע שנים. פול התגים ללגיון הזרים, בכדי להמלט סן המשטרה. בבית מרזח
באפריקה הוא פוגש בנערת הדומה ד מיון מפתיע לאהובתו הישנה, סילביה. אולם היא טוענת
כי שמה הלנה. פול סבור כי זכרונה מהתל בה בגלל תאונה שאירעה לה, ד בי שאינו מפריע
לו להתאחב בה אהבוז״נצח חדשה. השניים מחליטים להנשא מיד לאחר שפול ישוחרר סן הלגיון.

תוף בדי צעידה רוקדת
לילי בדמיונה עם פול,
שהיה לפני היפצעו, רקדן
ידוע. חיא חוזרת אליו.

ביום השחרור פוגש פול ב־מפתיע
בסילביה. היא נישאה בי ד
תיים. הוא לא שב יותר אל הלנה.
שחשב אותה לסילבית — ב ט עו ת.

במדינה
לעולם. אהר־כך חיכה בשלווה לקיץ כדי
להתפרנס ממכירת צברים ובמשך שאר עונות
השנה ישב על שרפרף קטן בבית־קפה
בכפר סלמה ושחק שש־בש.

אחדים מאלה הכותבים אלי, רואים,
משום מה, צורך להתנצל מדוע
הם כותבים .״בעצם, אינני נוהג לעשות
זאת, אבל הם בכל זאת
עושים זאת. אולי אתם יכולים להסביר
לי מדוע ז

תכונות גנוזות
מלבד צורות הבידור הרגילות ומלוצועם
התעוסתי. מתעגעים שני הבחורים שאני
מציגה בזה 872/275 במוסיקה קלא סית.
אם תמצאנה שתי נערות בנות
17— 19 שיש להן טעם דומה. תמצאנה
אולי בהם חברים מענינים לעט. הם
אומרים כי את יתר היתרונות יסכימו
לגלות רק כאשר יתוודעו במכתבים.

לא גדרה, לא רחוכות, לא.״
נערה בת 17 וחצי 872/276 היתה
רוצה להתכתב עם נערה אחרת בניי
17— 18 ונער עד ני? .23 הנושאים המענ־ינים
אותה הם ספרות מופת. אמנות
העולנוע ושחעני עולנוע, מופיעה עלה.
ואפילו פוליטיעה• רצוי כי הנערה ונם
הבחור לא יהיו מסביבות נדרה. לא
רחובות, לא נם־ציונה ונם לא ראשוד
לציון.

אסטטיקה ונוחיות
בחור אומר על עצמו שהוא נחמד (צריו
להאמין לו. לא כן 7שעבר לא מזמן
את ניל רבע המאה ( )872/ 277 בעל
השכלה תיכונית ומשרה נבוהה, מעוניין
להחליף רשמים כתובים עם בחורה פע־חית
בעלת הן ומרע. לשם אסטטיעה
עליה להיות לא יותר נבוהה מ־ 1.65 מטר,
ולשם נוחיות. עליה להיות תל־אביבית.

אח ואחות
מכתב זה נשלח לי בשם אח ואחות,
אולם דומני כי הוא נכתב על ידי האח.
מדוע ! מיד תראו. אני מביאה אותו
כלשונו :״הננו אח ואחות תל־אביביים
ש־ 17 אביבים כבר מאחוריהם. האחות,
חפצה להתכתב עם צעיר בניל 21— 18
על כל נושא שהוא בעוד אשר האה,
שהינו. בין השאר, גבוה. סמושעה ובעל
שער ערמוני, ואשר אינו משתייר לתנועת
נוער מחד. ולחברה סאלונית מאידן,
להחליף מכתבים בעניני ספרות, רוצה שירה. עתונות. עולנוע ותיאטרון״ .אתם
מבינים כעת? מספרם הוא 872/278

היא, קטיה הצנומה, גמרה, לדעתה, את
תפקידה בערך כשהסתיימה תקופת ההנקה
או אפילו מעט לפני זה. אחר־כך היתד, ממ שיכה
לשבת מעט בפחון חסר החלונות והתנאים
הסניטריים, מחכה לילד הבא. לפעמים
היתה עובדת מעט במשק בית וכביסה,
מסתייעת בשכנים שזמינו אותה לאכול בבתיהם.

צריך היה לדאוג לילדיהם? בקשר לזה
היתד, לשניהם תאוריה משותפת משלהם :
עיריית תל-אביב. הם עשו הכל כדי להוכיח
את התיאוריה, הם נטשו את יצחק,3 ,
ואסתר ,2 ,במחלקה הסוציאלית בקריה. כ שד,וחזרו
הפעוטות בחרו אברהם וקטיה ב״
ויצו, השאירום שם וסרבו לקבלם חזרה.
הם נמצאים שם על־חשבון העיריה עד עצם
היום הזה.
השיטה נראתה פועלת בתקונה. לפני משפר
חדשים נולד לזוג בן־אברהם בן נוסף.
בגיל שלושה חדשים, למרות שקיבלו עזרה
לטיפולו, החליטו הוריו כי הגיע הזמן להפעיל
את השיטה, נטשו את התינוק בקריה.
שוב חזרה הפרשה ולבסוף נהנה מהתינוק
בית״ד,חולים הדסה, שליד פתחו הושאר ה תינוק
בשנייה.
מי יודע כמה זמן היה הזוג ממשיך להגות
מהמשחק לולא הגיעה הפעולה הפוריר,
לקצה על-ידי תביעה פלילית שהוגשה נגד
קטיה: הכאת ילדם יצחק (עד השחרת גופס
ונטישתו בפעם הראשונה בפרדם נטוש ליד
ביתם.
במשפט נתגלה כי קטיה ,20 ,היא בת
לפושטת יד מקצועית מחיפה. אביה מת

לאחרונה בהם, סיכם בגאווה :״כל השבעים
ואחד באו.״
״אני יודע את האמת אחר המסיבה
חזרו הראבים ונתכנסו בבית חתן
היובל, אחד מראשוני הבתים בפתח־תקווה,
שריח הזקנה נודף מקירותיו ומד,תמונות
הישנות עליהם ומהספרים העתיקים על
האיצטבות הגבוהות. בעל הבית עצמו היה
רענן וזקוף כתמיד, החליף ספורי זכרונות
עם בני משפחתו — עיסוק אותו אהב מאז.
ככל שעתיק הסיפור יותר זכר אותו ראב
יותר טוב. אמר הוא :״ההיסטוריונים
שקרנים,״ וחיוך רחב הוסיף שניים שלושה
קמטים לפניו ,״הם כותבים מתוך ראשיהם.
אני יודע את האמת.״
משה שמואל ראב ידע את האמת מאז
הובא ארצה על־ידי הוריו מהונגריה בשנת
.1875 מהם הוא למד להאמין באדמה ולאהוב
אותה. הוא היה בן 14 כשהוריו קנו את
חלקת האדמה בפתח־תקווה. הוא החליט
כי הגיעה השעה להפסיק את לימודיו בישיבה
הירושלמית, הצטרף להוריו כשומר חל קתם•
כך היה ראב לאחד מראשוני מארגני

איש־מופת ראב
בנים, נכדים ונינים

בערכות הנגב
שני חברי נרעין בקיבוע בערבות הגנב
בני מ ( )872/280 היו רוצים להסיג
את שעמומם בקריאת מכתבים מנערות
היכולות להתכתב על כל נושא העומד
עולם. הם אומרים
ברומו ומתחתו של
שאין להן מה לחשוש היות והם איכרים
בעלי השכלה תיכונית.

האסון האמיתי
זהבח ג אין זה אסון בנילו () 15
לא לספר לאמא מה שאת חושבת או
מרגישה. האסון הוא לא לספר מה שאת
עושה.

ללמוד או לחדול

רוכז — מצטערת. אינני יכולה להיות
לצדך. אני בטוחה שאתה בחור נחמד
והכל. אבל מדוע אתה רוצח לאסור
על חברתך ללכת לשעורי ערב באנגלית.
משום שאינו אוהב לראות אותה
חוזרת מלווווח בחורים ז אני הייתי אומרת
לו להפסיק לאסור עליה. משום שהיא
ודאי אוהבת זאת.

האחים מקורסיקה
זיוח — :סיפורו על מבוכתו בזמן
שאת נמצאת בזרועות בחורו. וחוששת
שהוא אחיו התאום. ננע מאד ללבי.
מה לעשות? נשכי את האחד, שרטי את
השני. תוכלי להבחין בהם לפי הצלקות.
נם אני ראיתי את הפרט האחים מקורסיקה
כד שאולי מוטב שתפני את
הלצתך למישהו אחר.

מכה לתרופה. הרוקח לא שמע את
תשובת שר האוצר, אולם הסכים מייד ל־

בכל זאת לא שכח ראב את ירושלים
מעולם. כשהוזמן למסיבת סיום של קורם
סמלים בצה״ל (ראה תמונה) הוא קם. ביקש
את הצעירים ״לא לנוח עד שהדגל העברי
יתנופף מעל שער שכם׳ שער יפו ושער
הרחמים״.
״השתמשתי כראשי ראב לא רצה
לראות רק את הדגל העברי מתנופף במרום,
ביקש מזמן לראות את דגל השלום מתנופף
בין שני העמים. כדי להשיג מטרה
׳זאת יעץ ראב :״היה ידידותי והיה חזק !״
לפני שנים רבות היה ראב לא רק ידידותי
כי אם גם חזק. פעם׳ ברדיפה אחר
שודד בדואי מפורסם התחפש לקבצן׳ ניגש

שושנים עם חוחים

יחי חיל הרגלים1

(העולם הזה .)867

הראשון היה הרוקח יוסף יוסף. קרלינסקי
נכנם אליו פעם, ביקש להשתמש בטלפון.
מאז הפך הטלפון לציודו האישי, בו השתמש
כמעט מדי יום ביומו, לשיחות עם קונסוליות
זרות ועם שמות מפוצצים אחרים עמם, כך
היה מספר לכל רוצה לשמוע, היו לו קש רים
הדוקים.
אם היה לרוקח איזה צל של ספק ביחם לא מיתות
הדברים, הרי הוא נעלם ביום בו
הזמין קרלינסקי, דרך אגב, את ירושלים,
קיבל את שר האוצר המנוח אליעזר קפלן.
לא היה זה ענין חשוב: הוא רק רצה לשאול
אם הפגישה תתקיים במועדה או תדחה
לתאריך אחר.

השומר.

שתי בנות . 19 צבריות חמודות ועוק־צניות
872/279 רוצות להתכתב עם שני
צעירים נבוהים. משכילים ותוצרת הארע
כמוהן (אינני רואה מדוע הן צריכות
להדגיש זאת) .הנושא? כל דבר שהנייר
יהיה מסוגל לסבול על נבו, הן
אומרות.

רחל ש אני יכולה להבין שאמד
אינה רואה בעין יפה את טיוליו באופנוע
עם ידידו המבונר יותר. נירפה ממוכנת
זו של פאול ווירנ׳יניה אינח לרוחה.
מטעמים מובנים. נהלי. להבא. פלירט
ברנל. אל תשכחי כי חיל הרנלים הוא
מלו תחילות.

השלום בתל־אביב. שם חיכו מספר אנשים
שהעלו זכרונות. לרוב לא נעימים אך מעוררים
התקפות צחוק׳ מפגישותיהם עם
הפילנטרום הגדול, הנאשם בהוצאת כסף
במרמה מאנשים קטנים ומקיבוצים גדולים

בהיותה בת 10 ומאז לא התפתחה ברמתה
השכלית והרגשית. אברהם בן־אברהם ה •א
ערבי שהתגייר, בן ממשפחה טובה לא
פחות.
הועלתה הצעה שהבעל יערוב להתנהגותה
הטובה של אשתו. אלא שהשבוע התברר
כי ההצעה התבטלה מבחינה טכנית: גם
נגד אברהם בן־אברהם הוגשה תביעה פלי לית
באותה האשמה.
השופט הגדיר את התנהגותו כשפלות
מזעזעת, נטש אותו לבין כותלי הכלא
למשך שנה.

אנ שי מופת
דירות* ו חו ק
אולמות עיריית פתח־תקוה היו שטופים
אורות, המוסיקה היתד, קולנית ועליזה.
והמסיבה התנהלה לסי התוכנית. היחידי
שלא התנהל לסי התוכנית היה אורח הכבוד
של המסיבה, משה שמואל ראב׳ אחרון
מתיישביה הראשונים של פתח״תקווה, לכבוד
יום הולדתו התשעים נערכה המסיבה.
ראב כמעט ולא התפנה למברכיו הרבים,
היה שבוי בתוך מעגלי״קבע של תשעה
בניו ובנותיו, עשרות נכדיו, ניניו ובת
נינו סמדר בת השנה וחצי שבאה מקיבוץ
נשר. ראב׳ היודע את חשבון צאצאיו עד

לבדואי הרוכב, ביקש ממנו נדבה. ברגע
הנכון, כשהתכופף השודד מסוסו, משך
אותו ראב מן הסום׳ קשר אותו בחבל.
נזכר ראב :״מעולם לא הייתי פרא׳ אבל
תמיד השתמשתי בראשי 1״ כמעט שגץ, שימש מנילי,

השני חלפו, אנשי סתח־תקווה
ושכחו את הכינוי שנתנו לראב,
זכרו יותר כי ביתו מוקף עצי הפרי
תמיד מחסה ועזר למחתרות השונות
דרך ההגנה עד אצ״ל ולח״י.
ועכשיו ניגנה המוסיקה, עליזה וקולנית,
ונישאו הנאומים, חמים ומכבדים׳ והזקן
הצנום הקשיב בעימות, עקב בעיניו העמו קות
והבהירות אחר הצעירים. הם דרש•
נאום 1נאום .1הוא קם, הסתכל סביבו,
אמר מלים מספר, הפסיק, הוא פשוט לא
היה יכול לדבר הלילה.

תרמיות
ה תי ה הר א שון
לאחר נסיונות״נפל להשתחרר בערבות,
הצליח ארנולד קרלינסקי להחליף לפחות
את תא המעצר האפל באולם קורן, מפר-
צופיהם של עשרות צופים, בבית־משפט
* יאיר עסיסקוביץ עובר לפני המחלקה,
במרכז התמונה.

העשיר את אוצרו של קרלינסקי, בשלוש
הלוואות של כמה מאות לירות כל אחת.
אחר שהחזיר לו חלק מחובו נעלם קר־לעסקי
מהשטח. אחרי שמונה חודשים, הביא
במקרה אדם לרוקח רצפט רפואי דוקא
עבור קרלינסקי וכך למד את כתובתו. כ שתפס
אותו במלון סבוי בארבע לפנות
בוקר התפלא קרלינסקי על הרעש, ביקשו
להרגע ורשם לו קבלה על החוב על נייר
משי. יוסף יוסף השליך לו אותה בפניו.
קרלינסקי, ציין בצער בבית־המשפט ,״חייב
לי את הכסף עד עצם היום הזה״.
ארנולד קרלינסקי עצמו לא ציין דבר.
הוא לעס סוכריות מנטה, הסתכל באדישות
דרך משקפיו הכהות באנשים הקטנים שהמשיכו
לזרום אל הדוכן: החייט שתפר
ולא קבל כסף, אבי שפירא שעבר עבור
אויר וידידות. לפתע הזדקף, אצבעותיו

הארץ
כן נפצע רוכב האופניים אהרן
גולדשטיין בן 166 מטירה שנדרס
על ידי מכונית צבאית (ידיעות
אחרונות).
מאיר פישמן, תל־אביב
מילא. בגיל כזה...

עבדי לשכת העבודה בירושלים
שובתים (הדור)
בצדק. ישראל חתמה על האמנה
לביטול העבדות•

גור נמר׳ שר של ממשלת הודו,
הגיע אמש לישראל, ונמסר לגן
החיות בתל״אביב (מעריב)
א. גבריאלופיץ, ירושלים
בשדה התעיופה נתקבל על״ידי
חתלתול, חבר ממשלת ישראל.

ביום ג׳ מתישבים לבדיקה רפו אית
החיילים (•מעריב)
לשם מה להגזים 7האס לא תס
פיק
ישיבה זמנית של שנה שנתיים ז

העולם חזח *72

החלו מתפתלות בעצבנות: העסק הגדול החל
להצטייר באולם. שטרות קבוץ קדמה בערבות
קבוץ גבעת־ברנר, שקבל לרשותו אחרי
שהבטיח תמורתם סחורה׳ הועלו כמוצג
משפטי.

עזרה לצדק. שלושה מהשטרות קושטו
בחתימתו המסולסלת והבטוחה של הנדיב.
הוא קבל תמורתם׳ ספר העד סלים שערבני
העוסק בבנקאות׳ סך 2670 לירות פחות 88
לירות רבית. יתר 21 השטרות היו הולכים
בודאי באותה דרך׳ לולא מהר הקבוץ לבקש
•משערבני לעכב את השטרות, להבטיח תמורתם
כסף עד אשר תתערב המשטרה.
בהתלהבות רבה נאחז סניגורו של קר־לינסקי
בנקודה זו .״זאת אומרת שאתה
שקרת?״ פנה לעד בתקיפות. שערבני הת עצבן
:״מה זה׳ אני שקרן ז אני עזרתי
לצדק לרדוף אחריו ! ״
הסניגור לא הרפה משערבני. מה המחזור
החושי של העסק הבנקאי שלוז כמה הוא
מחזיק בקופה ז שערבני סרב לענות׳ סען
שזה עלול להדרץ־ גנבי* ענה לבסוף תשובה
מוחצת כשנשאל אם הוא בנקאי קטן או
גדול :״קטונתי מכל החסידים שתמו אותי*.
המשך משפם התרמית עצמו נדחה לסוף
החודש. קרלינסקי לא הסתפק בכך׳ שאל
אם עוד באותו יום יתברר תיק אחת שלו.
הוא אמנם טעה. אך היו לו כל הזכויות
לכך: באמתחת בית־המשפט מחכים לו
עוד שלושה תיקים.

מ שפט
למה לא*
מהאווירה הרוגעת של בר פאריזייאן ללהט
הרוחות בעדן באר ברמת־גן ועד לנסיעה
באפילת הלילה לתל־אביב השתרעה הדרך
שהובילה בשבוע שעבר את פנחס פרבר לפני
שופט חוקר באשמת מעשה אונם.
המתלוננת, הרקדנית ויקטוריה בסט בעלת
הגזרה הדקה והבלונדית עד מעל לשרשי
שערותיה, סיפרה את פרטי אותו ערב: מה
אכלו שניהם, איפוא שתו, כיצד עישנו ומתי
הצטלמו בכל המקומות הנזכרים.
הערב היה נגמר באותה צורה מעניינת,
סיפרה ויקטוריה? ,ולא ביקש ממנה פנחס
מספר פעמים להתמסר לו. היא ם רבד« אחר־כך
היתר. צריקך, להתנגד. לבסוף אזלו כוחותיה
והיא נכנעה.
ויקטוריה נחקרה ארוכות. הסניגור הבטיח
להוקרה משך שלושה ימים. אולם השופט־החוקר
קיצר זאת לשעה וחצי ובעצמו שאל
את השאלה הבוערת: לשם מד״ היא מתארת
לעצמה, יוצא אדם עם רקדנית באר שהוא
מכירה לראשונה ומבזבז עליה את כספו ז
להסתכל עליה ז
ענתה ויקטוריה: למה לא ז

פות של שני מלחים אמריקאיים המאבדים,
במקרה, את הכרתם שעה שהם נמצאים בחופשה
ברומא.
בשנתם הם מועברים לרומא מימי נירון
ומכיוון שהרומאים לובשי התוגות הם לא
לפי טעם המלחים הם מחליטים להזריק קצת
אמריקה־המאה־העשרים לתוך עורקי העיר הנצחית.
תוך ימים מספר רוקדות מלכת רו מא
(סילבנה פאמפאניני) ונשות חצרה ז׳יסר־באג
אמריקאי מעודכן ונירון מלווה אותן
על כינורו במנגינות ג׳אז.

ב קצ ר ה
גברתמייק — סרט נאיבי על אשתו
האמריקאית של סמל משטרת הרוכבים
הקנדית׳ ההולכת אחריו עד סופה המושלג
של קנדה, עוברת באומץ שלבים אחדים
של סבל, נחלשת רגן לזמן קצר, חוזרת
לבעלה, כי ״כל קנדה הוא ביתנו, ובמקום
שאתה נמצא הוא הבית׳ והחיים מוכרחים
להימשך ״.אבלין קיים. דיק פואל.

כוכבת סילכאנה פאמפאניגי

תמונתהשלג׳ נ י — צייר בינוני נעשה
צייר טוב אחרי שנודע לו כי הנערה המוזרה
בה הוא מאוהב, חיתה ומתה לפני שנים
רבות, והיא היתד רק פרי דמיונו והשראתו.
מנה גדושה של בלבול ואוירה מעורפלת.
ג׳ניפר ג׳ונס, ג׳וזף קוטן.

התשובה: מצחיקה־עד־מוות

__קולנוע
סרטים
הדחמ די ב ת
וולקנו הוא תשובתה הגועשת של אנה
מניאני לסטרומבולי של אינגריד ברגמן*
אולם בעוד שססרונזבולי היה מלאכותי
וספל, הן בגלל העלילה והן בגלל נוכחותה
הזרה של ברגמן שלא התאימה לרקע, הרי
וולקנו הוא סוב מיריבו גם בגלל בימויי
המוצלח יותר (של וויליאם דיטרלה) וגם
בגלל משחקה ואישיותה של מניאני.
הסרט׳ שצולם באיי ליפארי, מספר על
תושבי אי קטן וחרב למרגלות הר הגעש,
על מלחמת הקיום של אנשיו ויחסיהם
החברתיים :
מדלינה (מניאני) ,מגורשת מנאפולי על־ידי
המשטרה, חזרה לאי מולדתה, וולקנו, לזרו־עותיה
האוהבות של אחותה הצעירה מריה
(ג׳רלדין ברוקס) ,שאינה יודעת על עברה
הבלתי סהור של מדלינה. מריה היפה שהיתר
עד אז חביבה על אנשי האי, נתקלת ביחסם
העויין מרגע בואה של אחותה׳ אולם אין
לה זמן להרהר ארוכות בכך. עליה׳ יחד
עם אחותה ואחיה הקטן׳ לעבוד קשה בכל
עבודה שמזדמנת: דייג טונה, שליית ספוגים׳
אריגת רשתות, או עבודה במחצבה,
הנעשית בעיקר על־ידי הגשים.
• סיבת התשובה: ברגמן סחבה לנזניאני
את ידידה, רוברסו רוסליני.

קפיצה ללוע. הקונפליקט הראשון בין
מדלינה׳ שהחלה להסתגל בפאטליזם לגורלה׳
ובין מתה האופטימית, מתחיל עם
הופעתו של ספן צעיר ושחצן (רוסאנו
בואצי) ,שפרט לנסיונות להעלות אוצר
טמון בקרקע הים, הוא מתכונן גם למכור
את מריה היפה לזנות מבלי שתחשוד בכך.
מדלינה, שעברה בעצמה את כל שלבי
הפיתוי, לוחמת ביאוש להצלת אחותה מגורל
דומה. כשאין היא שומעת לה, היא
גורמת למותו של הספן, מתאבדת בקפיצה
ללוע הר הגעש המתפרץ.
על אף אי רציפות בעלילה, רווי הסרט
אוירה פולקלוריסטית. אנה מניאני, שמאז
הופעתה ברומא, עיר פרזות, נתגלתה כדוזה
הניאו־ריאליסטית של איטליה, היא נהדרת.
היא מתפרצת, צועקת׳ מתעצבנת, צוחקת.
בסצנה אחת, בה היא שרה יחד עם אחותה
ומקהלה של גברים בבית מרזח, מביעים
פניה המופלאים משיכה פראית של חיית
בר. וכשהיא צוחקת׳ צוחק כל גופה אתה.

חפולס mil ?87

161

211

34 33,

271

״ ..הלילה, רב שירנו הבוקע לשמים 7בה
ארעה מלחמת האזרחים האחרונה ; .8מתי,
באנגלית; .9אליזבת השנייה; . 11 יישוב
ספר צפוני 13 אותו מוציאים מן האש ;
.15 היהודיה רבקה באד משם 17 חיל ה מדע
18 עליו מכה הפטיש ; .20 השמיע
קול קל ; .23 אחיו הקרוב של שמעון ; .26
בירת לוב ; .27״בנות צעדה עלי .28
יסוד חימי מרגיע ; .29 שחקן הבימה ; .31
פוקטבוק, בעברית ; .32 היא אורה״ ;
.34 האכיל כמויות מרובות ; .35 עשר בש לישית
; .37 בה שולט משה רוח ; .39 הש תומם
מאד ; .42 אשתו של בועז ; .44 סמל
האיטיות ; .45 פרק תהלים המסיים את הס פר
השני בחלוקת תהלים היומית ; 47 המט בע
הישראלי.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ 868

הואחזרליוםאחד — סרט אנגלי
בינוני על אסיר שברח מכלאו והמם בך בכי
כמה אנשים. ג׳וגי וויטרס, ג׳ק ווארנר.

הסרט שצולם עם שיירי קלעי ותלבושות
קוו ואדי * מתאר את הרפתקותיהם המטור

כלאודות חוד — תככים מאחורי
שחקנית מזדקנת. משחק בימוי ודיאלוגים
מצוינים. בט דייווים, אן באקסטר, ג׳ורג׳
סנדרס.

דוגמה מצויינת לפלאים קולנועיים אותם
אפשר לחולל בעזרת דמיון חי ותקציב נמוך,
הוא או. קיי ,.ניירון, תשובתה המצחיקה־עד־מוות
של איטליה לקוו ואדיס ההוליבודי שהפקתו
עלתה עשרה מיליון דולארים.

101

15 14

בנותאבודות — הרצאה קולנועית,
על בעית הזנות בצרפת, רצופה רצח ואלימות.
הבמאי: רלף חביב. השחקנים: פרנסואז
ארנול, סוזי פרים, ריימונד פלגרן.

לקצב הגיא*

תשבץ • 72
מאוזן . 1 :עיר הכינוסים הבינלאומיים
בשוייץ ; .5נציב מס ההכנסה שהתפטר מ תפקידו
! .10 מקום מתן תורה 12 נהר
רוסי, שתואר בספר ידוע, כשקט 14״אם
אין אני 16 חיפש באפו 18 אדון,
באנגלית 19 איש המעלה מתכת מן האד מה
.21 :בה הוחרם ברוך שפינוזד ; .22
שם פרטי אידי, כצבי בעברית; .23 העיר
התאומה לרמלה ! .24 פרק ישעיהו המייעץ
בפסוקו הראשון, לשמור משפט ולעשות צד קה
; .25 נייר עבה מאד ! .27 חברת הובלה
בינעירונית ; .30 מי שהיה סגן ראש עיריית
ירושלים ; .31 שומרת בתל״מונד .33 1על
הדלת ; .35 מה שנשאר אחר השרפה ן .36
המטבע הקוריאני ; .38 סוג טרקטור ! .39
מהיר, מלא פעלתנות; .40 על חילו מפקד
אלוף משנה שמואל טנקום ; .41 הוא היד,
מלך המכוניות; .43 הוא מוליד, לפעמים,
עכבר ; .44 מזאת נבראה חווה ; .46 הוקי
התנהגות שיגרתיים; .48 שמה הפרטי של
מלכת היופי תשי״ד ; .49 פרקליט צעיר
ומתפרסם.
מאונך .2 :״שאו . .ציונה 3אביר ונשר
(מייצרים אותה ; aהשכב 4עזוב 6

אורותברודוויי — כוכבת הוליבו־דית
משתעממת, מגיעה למסקנה אחרי מריבות
קטנות, מלוות ריקודים ושירה, כי מקומה
הוא בברודביי לצדו של הבחור אותו עזבה
לפני שש שנים. וירג׳יניה מאיו. ססיב
קוקראן.

אריה פרוינד, ראשון־לציון, ת.ד ; 17 .אה רן
שטינפרם, תל״אביב, פלורנטין ; 48 יו סף
שלמה, הגליל המערבי, קיבוץ כברי.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ 869
צבי הופמן, בני״ברק ; נחמד וציונה זיל ברמן,
תל־אביב, המלך ג׳ורג׳ ; 18 אליעזר
צ׳רניאק, חיפה, רמות רמז, חנקין .7

צחק דויטשר מותה 3־קודת ע ד המדינה. אך מודה שכאנטי־צ׳ונ nn׳ p

:אף אשם שיהודם לא וצלו!״
התפתחותה התרבותית של ישראל הושפעה. מאד על־ידי׳
השינויים בהרכב אוכלוסיתה: תחת המנדט הברינוי היוו
יהודים יוצאי אירופה את הרוב המכריע של היישובי אך
יותר מחמישים אחוז של העולים שהגיעו לישראל מאג
1948 באו מאסיה ואפריקה.

ה ח צי בתחתיתה סו ל
כיצד תשפיע פגישה זאת בין המערב והמזרח על הת־׳
פתחותה התרבותית של ישראל ז בירושלים ובתל־אביב:
שומעים כל מיני תיאוריות עמוקות ונבואות לעתיד. אחדים;
מצביעים על שיעור הלידה הגבוה של יהודי המזרח ומנבאים:
למזרוח של ישראל. אחדים מצפים לסינתזה ולתרבות:
ישראלית חדשה. אני מניח כי היהודים המזרחיים יתבוללי
בתוך ה־הודים האירופאים. מכיוון שאלה מייצגים את:
התרבות הגבוהה יותר, הקולטת, בדרך כלל, את הנמוכה..
והם כנר מצליחים בכך בעזרת הצבא ובית הספר הממלכתי.,
ששניהם בעלי חשיבות יסודית לאיחוד התרבות הישראלית.
בינתיים אין להמנע מניגודים מסויימים בין היהודי•
המזרחי והמערבי. היהודים המערביים מחזיקים בכל עמדות
ההשפעה במנגנון• בצבא, בחינוך. בתעשיה, במסחר וב־כספים.
היהודי המזרחי מרגיש את עצמו כאזרח מדרגה.
שנייה, קרבן להפליה וליהירות אירופאית( .בכמה מקרים
היו אפי-יו תלונות על חרם עדתי) .קובלנות שהושמעו ז מן
כה רב מצד יהודים נגד גויים מושמעות עתה מצד יהודים
נגד יהודים.
כמה מיהודי המזרח מגלים כי מעמדם החברתי נמוד
יותר בישראל מאשר בארץ מוצאם. בצפון אפריקה הצרפתית.,
למשל, עמד הסוחר היהודי במחצית הדרך בין הקולוך
(המתיישב הצרפתי) לערבי הבלתי מפותח, הוא היה פחות
או יותר באמצע הסולם החברתי. בישראל הוא בתחתית
הסולם.
הידידי האירופאי מרגיש בקנאת היהודים המזרחיים
ובתרעימתם ולפעמים מפחד מהם. אפשר אפילו לשמוע
חששות על דבר נאמנותם של היהודים המזרחיים :״האלהים
יודע, בשעת צרה הם אפילו עלולים להצטרף לערבים.״
ייתכן מאד שדעה זאת לא מקובלת ברצינות, אבל היא
מוכיחה על קיומה של מתיחות. יש החושבים כי יהיה
אפשר לטפח ולנצל את שנאתם של היהודים המזרחיים
ביום מן הימים: על־ידי הרבזיוניסטים למשל (הכוונה
לתנועת החרות) המפלגה הפאשיסטית הפוטנציאלית,
שעצמתה כיום היא, לעת עתה, אפסית.
בינתיים מחשבים כל המפלגות והמנהיגים את דרכם תיך
התחשבות עם החצי המזרחי של האומה. כאשר פקידים
גבוהים תובעים מדיניות תקיפה כלפי הערבים, מפני
שהמזרחיים יכולים לקבל כל מדיניות אחרת כסימן של
חילשה, הרי הם מנסים בכך לשמור על אומץ לבם של
הישראלים המזרחיים באותה מידה בה הם רוצים להפחיד
את הערבים.

קיצוניו תדתית
רוב היהודים המזרחיים הם קיצוניים בעניני דת והולכים,
לפעמים, אחר רבנים מזרח־אירופאיים קיצוניים. כך היה
הדבר בהפגנות הגדולות נגד גיוס חובה לנשים בשנה שעברה.
בכל זאת מושפעת הקיצוניות הדתית של יהודי אפריקה
ואסיה יותר על ידי שמרנות חברתית מאשר על־ידי קנאות
דתית. היא רכה וסובלנית יותר מקיצוניותם הדתית של היהודים
האירופאיים. הרבנים הפולניים׳ הרוסים והליטאים וחסידיהם
בין הקנאים הדתיים הפראיים ביותר בעולם הם ומאורותיהם במאה שערים הם העתקה מדוייקת מימות
הביניים היהודיים.
למרות השם הרומז על עתיקות מזרחית הוקמו מאה
השערים רק בסוף המאה שעברה. היתד, זאת. השכונה של
ירושלים בה ישבו יהודים זקנים ודתיים כאשר באו למות
בארץ הקדושה. בכל שעה משעות היום מהדהדות שורות
בתי־הסגורים המזוהמים והדחוסים אנשים מקול תפילות
ולימוד תלמוד. במאה שערים מצויים בתי כנסיות, בתי
מדרש וחנויות לחפצי דת לפחות כמספר בתי המגורים.
התושבים בעלי הזקנים הארוכים, העיניים השחורות והפנים
ההוריים לובשים גלימות שחורות ארוכות אפילו בחום
הגרוע ביותר וכן עושים הילדים הקטנים הנהנים מתענוג
לימוד רתלמוד במרחק קטן מהר ציון.
כל יום ששי משתלטים זקני מאה שערים על הכביש
הראשי המוביל ממרכז העיר לשכונותיהם. תוך ריקוד
משולהב הם מקבלים את פני השבת ועוצרים כל תנועת
כלי רכב עד למוצאי שבת. אוי לעובר אורח המעיז לחדור
ביום השבת לסמטותיה העקלקלות של מאה שערים כשבפיו
מקטורת או על זרועו נערה. מטר אבנים ירד עליו, כי,מאה
שערים מאמינה בסקילה של החוטאים. ואם רופא במכוניתו
או אמבולנס מעיז לחדור לסמטאות העקלקלות ביום השבת,
ירד עליהם מטר אבנים גם כן.
מאיי שערים חשובה לא בגלל יחודה האכזוטי אלא
בגלל דשפעתה על האקלים התרבותי של ישראל. אסור
להפחית ערכה של השפעה זאת. הקבוץ ומאה שערים הם שני
הקטבים הנוגדים של חייה הרוחניים של ישראל. החפשיים
והמתקדמים היהודיים הופכים לרכים מאד כאשר משאירים
אותם לבד עם יהודי הקיצונות הדתית. כתוצאה מכך עדיין

ביקורו של יצחק
דויטשר, כאורח ח
הסתדרות, לא עורר־
בשעתו תשומת
לב מיוחדת כארץ.
״העולם הזה״ מפרסים
קטעים מתיר
הדו״ח שכתב
דויטשר לשבועון
האמריקאי הליברלי
״רפורטר׳ ,-מתוף
דעה שיש ענין מיוחד
בהתרשמותו
של לא-ציוני זה,
שעבר לתמיכה כציונות.
שולט
החוק התלמודי בכל שטחי הנשואין והמשפחה, אם
להזכיר דק כמה משטחי החיים היהודיים הנתונים למרותו.

פיצה מאניה טו בעת
ישראלים שידעו אותי כאנטי ציוני בעיי וותק היו סקרנים
לדעת מה אני חושב על הציונות כיום. אני, כמובן׳ נטשת•
את האנטי־ציונות שלי מזמן, כי היא היתד, בנויה על האמונה
בתנועת העבודה האירופאית, או באופן יותר רחב, על
האמונה בחברה ובתרבות האירופאית שחברה זאת ותרבות
זאת לא הצדיקו. אם במקום להתנגד לציונות בשנות העשרים
והשלושים הייתי מאיץ ביהודים אירופאיים לעלות לארץ
ישראל, ייתכן והייתי עוזר לכמה מהם להציל את חייהם,
שהיו עתידים להסתיים בתאי הגז של היטלר.
לשיירי היהדות האירופאית (והאם להם לבד י) הפכה
המדינה היהודית להכרח היסטורי. כמו כן היא מציאות
חיה. יהיו ניגודיהם, תלונותיהם ואכזבותיהם של יהודי ישראל
מה שיד-,ו הרי הם חיים ופועלים בהרגשת קוממיות איתנה
ורעננה והחלטה נחושה להתבסס ולחזק את מדינתם בכל
האמצעים. ד,ם גם סבורים שהעולם המתורבת, שעל מצפונו
רובץ ווילה של היהדות האירופאית, בדרך זו או אחרת,
חסר כל יסוד מוסרי כשהוא מנסה להטיף לממשלת ישראל
עבור עבירה מדומה או אמיתית על התחייבויותיה הבינלאומיות.
אבל
אפילו עכשיו אינני ציוני ואמרתי זאת פעמים
רבות בפומבי ובאופן פרטי. הישראלים מקבלים זאת
בסובלנות שלא היית מצפה לה, אבל נראים נדהמים .״כיצד
אפשר לא להיות ציוני״ ,הם שואלים ,״כאשר אתה מכיר
במדינת ישראל כהכרח היסטורי?״ איזו שאלה קשה
ומכאיבה לתשובה.
מאניה בוערת או טובעת קופצים הנוסעים לכל מקים
— לסירת הצלה, לרפסודה או לסתם קרשים. הקפיצה היא
עבורם הכרח היסטורי. והרפסודה היא במובן מסויים
בסיס כל קיומם. אבל האם אפשר להסיק מכאן שאת הקפיצה
יש לעשות לתכנית־קבע או שיש לקחת את מעמד הרפסודה
כבסים להכוונה מדינית? (אני מקווה שישראלים או ציונים
שיקראו מאמר זה לא ישגו בפירוש הביטוי ,,מעמד רפסודה״.
הוא מתאר את מצבה הלא־וודאי של ישראל בלי להקטין את
הישגיה ד,קונסטרוקטיביים).
לדעתי זו טרגדיה יהודית נוספת שהעולם הכריח את
היהודי לחפש את בטחונו במדינה לאומית באמצע מאה
זאת, בה המדינה הלאומית הולכת ומתנוונת.

«איוה אנ כ רונ ״ו מלאנכול!״
משר כמה מאות בשנים היתד, קשורה כל התפתחות בחיי
האומות המערביות עם היצירה והגידול של המדינה הלאומית
ועם התנועה למדינה הלאומית. היהודי לא היה קשור
לתנועה זאת ולא הפיה ממנה כל תועלת. הוא נשאר סגור
בבית הכנסת שלו ובנאמנותו הדתית שעה שהאדם המערבי
שיעבד את נאמנותו הדתית ללאומית ומצא את מקומו בתוך
האומה במקום בתוך ד,כנסיה. רק עכשיו, כאשר האדם אינו
יכול לגדול יותר בתוך האומה ויכול למצוא את עצמו
מחדש רק בתוך עדה בינלאומית, מצא היהודי את אומתו
ואת מי־נתו. איזה אנכרוניזם מלאנכולי !
״כן, אבל הראה לנו את האומה שויתרה על ריבונותה
המדינית•׳ ,אומרים ידידי הישראלים.
כמובן שאף אומה לא עשתה זאת ולא עלה על דעתי
לזרז את הישראלים לעשות כן. העובדה היא כי המדינה
הלאומית מתנוונת ומתפוררת בין האנשים שמים לב לכך או
לא, ויהיו מאמציהם לשמר אותה אשר יהיו. התהליך הוא
כלעולמי, יהיו תופעותיו המקומיות שונות ככל שיהיו.
חלק ניכר של עצמת הגוש הסוביטי נובע מהתאמצו״ו
לאיחוד כלכלי של השטח המשתרע ממרכז אירופה לים
הסיני וכוח האדם היצרני של 750 מליון תושבי האזור.
כדי להשיג זאת צמצם הסטאליניזם את הריבונות הלאומית
לאפס תוך השארת סמליה החיצוניים.
הארצית הלאומיות של המערב שימרו לעת עתד, יות־מאשר
את חזיתותיהן הסמליות׳ אבל גם הן השאירו את
תור הזהב מאחוריהן ודבקותן לריבונות היא לעתים קרובות
מקור חולשתן. ככל אורגניזם שעבר את זמנו יכולה המדינה

הלאומית להאריך את קיומה רק על־ידי זירוז התהליכים
המביאים להתנוונותה. ברייך השלישי מצאה המדינה הלאומית
גם את שיאה, וגם את שפלה, גם את יומה הגדול וגם את
קיצה. בהצטרפה לשורת המדינות הלאומיות אינה יכולה
ישראל אלא לצפות להיות שותפה לניוונן.
אם מישהו היה מעונין לחבר פארודיה על המדינה הלאומית
לא היה מצליח לחבר מעולם משהו טוב יותר ממדינת
ישראל על כל פרוזדוריה, בליטותיה, מותניה הצרות וכד
שולשיה המשונים שנקביו על־ידי המנתחים האומנים של
האומות המאוחדות.

גבולבמרחק וו־יקח א בן
בדרך כלל מרוכז חוסר־ד,הגיון של המדינה הלאומית
בגבולותיה ובחומות המכס שלה, במקום בו נבדלת אומה
מאומה, בתוך הגבול, על מאות אלפי מיליון מרובעים,
יכולים מליוני אנשים לבנות את ביתם וקיום פחות או יותי
נורמאד. רק מעבר למקומות אלה, בגבול, מזדקר השגעון
המוחלט של המדינה הלאומית לתוך פניך. בישראל אינך
יכול לרמלט אף פעם ממבטה המטורף. בכל מקום שתלך
תימצא תמיד ליד גבול זה או אחר :
״ראה, על הגבעה ההיא נמצאים הסורים1״
״הערבים, מירדן מסתננים לעמק זה לילה, לילה״.
״שמה מתהלך הזקיף המצרי 1״
״הזהר כשאתה עובר את השביל הזה, הוא מוביל אותך
הישר ללבנון, במרחק 50 מטר מכאן.״
״כאן גובלת הרכבת שלנו שלוש פעמים בתחום זר.״
״אנחנו לא נוסעים לאורך כביש זה בשעות הלילה הוא
קרוב מדי לגבול.״
בירושלים לקח אותי משה שרת, ראש הממשלה החדש
ושר החוץ לחלון משרדו והראה לי גבעה חולית שמעליה
נמתחה גדר תיל, הגבול הישראלי־ירדני, או קו שביתת
הנשק, היה במרחק של זריקת אבן. שר החוץ היה רק צריך
להרים את ראשו ממכתבתו כדי לראות את האויב. אם העתיד
יקים אי־פעם בית־נכות של התופעות האבסורדיות של המדינה
הלאומית מן הראוי שיציג תמונה המראה את הנוף הזה
ממשרדו של שרת. מן הראיי יהיה גם להציג את גדר התיל
החותכת היום דרך בית החולים הצרפתי בירושלים (נוטרדאס),
את תאי הזקיפים על החומה, מול הר ציון ואת צילומי הילדים
שנורו למתת שעה ששיחקו מחוץ לבתיהם בין סבכי
גדר התיל. השגעון י של המדינה הלאומית גזר לשניים את
ערש דתות העולם.

חומד נפ ץלתוד הי סו דו ת
לפי כל קנה־מידה מקובל פשטה כלכלת ישראל את הרגל.
היצוא הישראלי מכסה רק חלק קטן של היבוא. רוב הגרעון
משתלם מתוך כיסה הגדול של יהדות אמריקה ומעורה
ממשלתית אמריקאית. ישראל קונה מזונות יקרים וחמרי
גלם בלירות שטרלינג ובדולארים ומתאמצת קשות כדי למצוא
שווקים מרוחקים למוצריה היא. בימים שעברו היו הכבישים
המובילים מארץ־ישראל לשכנותיה הערביות דחוסים מכוניות־משא
שנשאו מזון מארצות ערב לארץ־ישראל ומוצרי תעשיה
מארץ־ישראל לארצות ערב. כיום הופסק המסחר לחלוטין
מכיון שממשלות ערב עומדות בכל תוקף על החרמת ישראל.
מדינת ישראל בנתה חמרי נפץ, סבלם של מאות אלפי
ערבים עקורים, לתוך יסודותיה. שום אדם הוגן לא היה מאשים
את היהודים בזאת. אנשים הנרדפים על־ידי מפלצת
והבורחים להציל את חייהם אינם יכולים לד,מנע מלהזיק
לאלה העומדים בדרכם ואינם יכולים לד,מנע מדריסת רכושם.
היהודים חושבים שהנזק שגרמו לערבים הוא משחק ילדים
בהשוואה לטרגדיה שלהם. דבר זה נכון למדי אבל אין זה
מונע את הערבים לכאוב את סבלם ולשאוף לנקמה. לישראלים
ארץ ישראל היא, ולא חדלה מעולם להיות, יהודית.
לערבים היהודים הם, ויישארו לזמן רב, פולשים ואורחים
לא־קרואים.
כל עוד יחופש הפתרון לבעייה במונחים לאומיים עתידים
הערבים והיהודים לנוע בתוך מעגל קסם של שנאה ונקם.
ערבים רוצחים אמהות וילדים יהודיים. יהודים עורכים את
טבח קיביה. הערבים מחכים להזדמנות הראשונה כדי להשמיד
את ישראל. בינתיים הם עוקבים אחרי כל טעות שישראל
עלולה לעשות. תקוות ישראל היא כי המדינות הערביות
תשארנה לתמיד לא מפותחות, עצלות, מושחתות וחסרות
ידידים כפי שהיו במלחמת ישראל—ערב, כי אחרת לא היו
יכולים היהודים אפילו שולש מספרם, לעמוד נגד 40 מיליון
הערבים. כל צד רואה את בטחונו ואת עושרו באי־ר,בטחון,
ברישוש ובאסון של הצד השני.
אין לראות מוצא מיידי מתוך צרה זאת. בטווח הארוך
ייתכן ויימצא פתרון מעבר למדינה הלאומית, אולי בתוך
המסגרת הרחבה יותר של פדרציה מרחבית. ישראל תוכל אז
למלא תפקידה בין הארצות הערביות בענווה ההולמת את אוצרותיה
השכליים והרוחניים. רעיוז זה, כפי שנאמר לי, מתחיל
להתקבל על דעתם של מדינאים צעירים והוגי דעות משני
הצדדים. אבל אין לצפות כי יתפשטי מאד בעתיד הקרוב.
היהודים עדיין שיכורים מדי עם מדינתם הלאומית החדשה
והערבים עדיין נתונים למדי תחת רושם סבלותיהם על
מנת לצפות קדימה. כל ארגון על־לאומי כפדרציה מרחבית
הוא עדיין מוסיקה לעתיד לשני הצדדים. אבל לפעמים
המוסיקה של העתיד היא המוסיקה היחידה לה כדאי להאזין.

*r v m r TTTTTTTTTTTT TYY

בשלם

ארצות הברי ת
» עתהועד עוד

עד החודש נדמה היה כי הקרבנות המפורסמים
ביותר של פירל הרבור היו אשת
מפקד פלוגה וזונה שאיבדו את מאהביהן
בסיפרו של ג׳מם ג׳ונס, מעתה ועד עולם.
החודש הציע׳ בספר לא פחות כרסני׳ תת־אדמירל
אמריקאי בדיימום׳ את מקום הכבוד
לשני קרבגות אחרים של פירל הרבור :
לויטננט־ג׳נרל ולסר ס. שורט׳ מפקד חיל
המצב האי בשביעי לדצמבר 1941 ואדמירל
הסבנד א. קימל, מפקד צי הים השקט
בשביעי לדצמבר . 1941
תת אדמירל רוברט א. תיאובלד, מי שהיה
מפקד שייטת משחיתות בפירל הדבור׳ גילה
את הגיבורים החדשים בספר די כרסתני׳
זזסוד האחרון של פירל הרבור׳ בד׳ נהרגו
בהתקפת־פתע יפאנית 3303 חיילים אמרי קאים׳
הושמדו 177 מטוסים וחמש אניות
מלחמה.
בתב הארגמן השכור. תאות של
תיאובלד התחיל בשנת . 1941 למרות שאותה
שנה כבר נפלה צרפת, יפאן פלשה להודי
סין וגרמניה לברית המועצות, טרם יצא
רוב העם האמריקאי משאננותו. לא כן
הנשיא רוזבלט׳ שהחליט לבוא לעזרת בריטניה
וברית המועצות עוד בראשית המלחמה.
אך כדי להכניס את ארצות־הבריח למלחמה.
היה זקוק רוזוולט לתמיכת ההמונים.
הוא הסיק את המסקנה ההגיונית: הוא
החליט לגרור את יפאן למלחמה, לסבכה

היפאנית השלילית להצעות אמריקאיות ה־אחרונות,
תוך הוראה למוסרה לאמריקאים
בשביעי לדצמבר, באחת אחר הצהריים.
האמריקאים שפיענחו את ההוראה באותה
שעה שפיענחו אותה הפקידים היפאניים
בשגרירות בוואשינגטון, מסרו אותה מיד,
בערב הששי בדצמבר לרזוולט. אמר הנשיא:
״זאת היא מלחמה 1״
שש, שפע, שמונה. אותו לילה לא
.נשלחה כל אזהרה לבסיסים האמריקאיים בים
השקט׳ כולל פירל ד,רבוד. רק למחרת,
כאשר התגלגלה ההוראה לידיו של ג׳ורג׳
מרשל החליט זה לפעול, העביר התראה
לכל המפקדים האמריקאיים בים השקט.
ההוראה, שהועברה דרך שרשרת תחנות
השידור הצבאיות, במקום בטלפון הישיר,
הגיעה באחור של שש שעות.
משך שבע השנים הבאות עסקו שמונה
ועדות חקירה של הקונגרס והסינט האמריקאים
בחיפוש אחר האשם באסון פירל
הרבור, בחרו במפקד היבשה שורט ובמפקד
הים קימל כשעירים לעזאזל. תיאובלד,
יועצו של קימל בועדות החקירה, הקדיש
את שבע השנים הבאות לחקירה עוד יותר
מקיפה, גילה את הסוד האחרון של פירל
הרבור ואת האשם האמיתי בכשלון הצבאי
האמריקאי החמור ביותר׳ לדעת משקיפים
צבאיים, מאז ועד עולם: היה זה נשיא
ארצות־הברית, פרנקלין דילנו רוזוולט שבר צונו
לעורר את זעם המונים כדי להקל
על כניסת ארצות״הברית למלחמה נגד
הציר טוקיו־רומא־ברלין הזמין התקפת־פתע
על פירל הרבור על״ידי כך שמנע

אז ־ דיז

וזיי ־

איני אוהבת כשמזכירים לי את גילי. אולם איש לא הזכיר
יותר מאשר הילד יוסף בז השבע וחצי, הלומד בכיתתה של
השבוע, כבכל בתי־הספר במדינה, הלימודים. כשדובר על בולים,
״המורה, יש לי בול מימי קדם 1״ מי ממלכי קדם הוציא את

לי את גילי המופלג
חברתי, בה נסתיימו
התפרץ יוסף בגאווה:
הבול? ״כשהאנגלים

והערבים היו בארץ 1״ היתר, התשובה האמהות הנענשות מל־ידי ילדיהן
בזה שאינם רוצים לאכול, כשאינם מקבלים מה שהם רוצים, תקנאנה בודאי בשכנתי
שבנה בן הארבע מחסל לה את כל הנמצא במקרר כשהוא כועס --אינני יכולה

שלא לספר את החכמה האחרונה שלו: הוא שיחק בכדור עם ילד אחר .״אני ׳זרוק
את הכדור עד השמים !״ אמר חברו הקטן .״לא, בחייך,״ התחנן שכני ,״לא עד השמיים.
המלאך יוציא את היד ויסחוב: לי אותו ! ״

הו ע לו הו א

וודו

נשים עם ארונות מלאים המתלוננות תמיד ש״אין לי דבר ללבוש״ חן כנראה בעלות
רצון תת־הכרתי להיות גברים, לפי מחקרו של הפסיכו־אנאליטיקן תיאודור רייק. הוא
רואה את השמלה, באופן פסיכולוגי, כהמשך לגופה של האשה. אומר כי רצונה הבלתי
פוסק להחליף את שמלותיה מורה, לאמיתו של דבר, על רצונה להחליף את מינה.
לדבריו, גבר המתעניין מאד בפרטי תלבושתה של אשה, אינו מעוניין בגופה, והוא
בעל גבריות נמוכה. עליך, איפוא, לשמוח — כאשר ב עלן מתעלם מחולצתך החדשה.

— --בנו ת ה־ , 15 , 14 חברות תנועות הנוער, הלועגות לאחיותיהן הבוגרות
העומדות בפני הראי ומתגנדרות, מוטב שתעשינה את חשבון הנפש, כפי שאומר
המשורר ותגענה למסקנה שבעצם גם הו גנדרניות. הגרביים הלבנות המתוחות,
המכנסיים הקצרים במידה המקובלת, החולצה הרקומה בדוגמה האחרונה, המסרק
הקלאסי התקוע מאחור, ואופן הליכתן הגאה, כיצד תכנינה את זה 1אתן חמודות
4כך, אולם הנחני, לאחיותיכן המסכנות

ל א נכון ש —
--טע מו של הקפה טוב פחות אם משתמשים במים מברז המים החמים --קי צוץ קצוות שיער ארוך מחזק אותו. הקיצוץ מקצר אותו, לא, יותר אפר הסיגריות מוסיף חיים לשטיח --ריח צבע טרי יכוללגרום להפלה.

אשהדאת בין זאת
כובעי הסירה החדשים שקיבלו קצינות צד,״ל הם חמודים, לא כן ך --
בעצם, מדוע אני מוכרחה, כאשה נשואה בעלת ותק של למעלה מחמש שנות נשואין,
לצאת לעתודות, בזמן שחברתי שלא שרתה בצבא (היא היתה מרותקת או משהו
בדומה לזה) משוחררה לגמרי משרות מילואים? --אינני יכולה להבין

מדיל מייחסות נערות ערך כה מועט למקצוע( הפקידות. זהו מקצוע ככל המקצועות,
הדורש דייקנות ושיטה בעבודה. נערות רבות רואות במקצוע זד, שלב ביניים עד
לנשואים, אינן טורחות לשקוד על עבודתן. התוצאה: קשה מאד, בימים טרופים אלה,
למצוא כתבנית טובה --חבר תי, מהנדסת חימאית, סיפרה לי כי אשה
במקצועה אינה יכולה בשום פנים ואופן לחדור לתעשיה. למעבדה כן, אולם לא
לעבודות פיקוח והשגחה. כאשר פנתה פעם אל מנהל אחד המפעלים הגדולים, הוא
הסביר לה כי אינו יכול לקבל בחורה! לניהול עבודה וארגון משום שהפועלים יסרבו,
לדבריו, להשמע להוראות של אשה.

בהתקפה על טריטוריה אמריקאית. כדי
להרגיז את היפאנים הופסקו משלוחי הדלק,
גרוטאות הברזל והמכונות ליפאן.
כעבור חדשים מספר הוקפאו כל הכספים
ד,יפאניים בארצות־הברית, והסחר היפאני־אמריקאי
הופסק כמעט לחלוטין.
היפאנים התרגזו, הכינו התקפה על בסיסים
אמריקאיים. ניסו בכל זאת לעכב את
המלחמה על־ידי ש־לוח שגריר מיוחד למו״מ
בואשינגטון. כל העובדות האלה היו ידועות
היטב לאמריקאים. כי שרות המודיעין שלהם
הצליח לשבור את כתב הסתר הסודי ביותר
של יפאן, כתב הארגמן, בנה אפילו מכונות
פיענוח מיוחדות לכתב הארגמן.
.זאת היא מלחמדד׳ ! שרות המודיעין
האמריקאי, ועמו הנשיא רוזוולט
ורמטכ״ל הצבא, ג׳נרל ג׳ורג׳ מרשל׳ קראו
כל חליפת דברים בין טוקיו לשגרירות
יפאן בושינגטון וקונסוליות יפאניות ברחב־העולם.
הם גם נתנו שם מיוחד, מבצע
קסם, למבצע שבירת כתב הארגמן שהודיע
לאמריקאים על כל צעד יפאני ימים ושבועות
למפרע.
מבצע קסנו גילה כי הקונסוליה היפאנית
בהוואי מסרה לטוקיו דו״ח על תנועות כל
האניות האמריקאיות באזור׳ פרטה מנובמבר
1941 פעמיים בשבוע, את מקומה של כל
אניד, בנמלה של הוואי, פירל־הרבור. תגלית
קוסמת אחרת: התראה של טוקיו לשני
רירה המיוחד בואשינגטון סאבורו קורוזי,
לסיים את המו״» עד ד.־ 29 בנובמבר לכל
המאוחר כי ״אחר כך יתארעו הדברים באופן
אוטומטי.׳׳
לבסוף הגיעה׳ בכתב ארגמן, התשובה
העולם הזה 872

ממפקדי פירל הרבור את האינפורמציה
שהוא ומפקדי הצבא גילו במבצע קסם.
סודו האחרון של תיאובלד עלול להשאר
סוד מעתה ועד עולם. מתוך שיקולים של
הוקרת המת וחשש מהחיים השתיקה ד,ע־תונות
האמריקאית את כל הגילוי אפילו
אחר שהספר הגיע לדוכני חנויות הספרים
האמריקאיות.

כדו ר הארץ
מקטרת1391 .־1־t 1
• בארצות״הברית נעלמו כליל מן השוק
כל המקטרות הנאות שיוצרו במיוחד עבור
נשים אחרי ששני מומחים אישרו שוב בועידה
רפואית חשובה שאין ספק כי הסיגריות
גורמות לסרטן ולמחלת־לב. מניות חברות
הסיגריות ירדו מיד בארבע נקודות נוספות.

אחרי טיסה של עשרת אלפים ק״מ
תוך 16 שעות הגיע להק מפציצי־סילון מאמריקה
ליפאן ללא חניה בעזרת תהליך
של טעינת דלק תוך כדי טייס השיג בכך
שיא עולמי חדש. המרחק גדול מטיסה הלוך
וחזור למוסקבה מכמה בסיסים אמריקאיים
באלאסקה.
• מהפכה בייצור החשמל העולמי שהיה
עד כה מרותק למקורות מיים או דלק׳ עלה
ביוקר רב בכל שאר המקומות, החלה השבוע
עם הקמת תחנת־החשמל האטומית הראשונה
בעולם, בברית־המועצות. משמעות
המהפכה: תחנה כזאת, שיכולה להיות קטנה
חולד למדי, אינה תלויה במקום, ניתנת בנקל
להעברה בתנאי. מלחמה, מתאימה במיוחד
לארצות קטנות כמו ישראל.

מדו ,;,כאשר מפנה כחור את ראשו אחרי אשה יפה העופרת
כרחוב, לא יכלה הכרתו להתאפק מלומר :״פד, אכל העקבים שרה
>״,ומים י׳ ,
במשפ חו ת ה n w * n 3
השמתן לב עד כמה רב־גוונית האופנה השנה י קיימת נטיד, להבליט את נשיותו
של הגוף בגיזרת פרינצם ואמפייר, מחשופים מסחררים כשהדבר היחיד המחזיק אותן
הוא דעת הקהל. מאידך, קיימת גם אופנה ילדותית: צוארון מלחים גדול, סרטים,
כובעים קטנים, או האופנה המטורפת של שמלות־כותנות — שמלה צרה ללא גזרה,
קשורה בחגורה, שהלובשת אותה נראית כאילו פשטה את הכותונת מעורו של אביה
או בעלה --חיוך של כמעט שמחה לאיד עלה על שפתי כאשר ראיתי,,
באחד מיומני הקולנוע, את המלכה אליזבט יורדת מאניה כששמלתה קמוטה מאחור.
קורה, כנראה, גם במשפחות ההגונות --.כשתראי ברחוב או על שפת הים

אשד, בשביס מעומלן גדול אל תחשבי שזו נזירה שברחה משביה. זוהי פשוט המלה
האחרונה לכיסו הראש מפני השמש --ת ח לי ף הצויין לשמלנית נוקשה :
הכניסי לאימרת החצאית בד קאנבת ברוחב של כעשרים סנטימטר.

עד מלהועדתה
יש לי שגעון לאיסוף קירקטורות. אני גוזרת כל קריקטורה טובה הנקרית על
דרכי (העתונים המצויירים של כל חברי מלאים חורים שלא לדבר על שלי) ,מלקטת
אותם באלבום וכל פעם שנדמה לי שאני הולכת להיות עצובה, אני מסתכלת בהם.
--א ם רצונן במפה מקורית ועליזה לשולחנן, החתימי על בד ערבי אתכל ידידיך (בתנאי שחתימ,תיהס לא יהיו מקושקשות) ורקמי כל חתימה בצבע אחר,
והיה לן לדרא,ן עולם. קל מאד לתת עצות מסוג זה. אני, למשל, לא הייתי עושה
זאת — אני עצלה מדי --האם חשבת פעם על ערכו השימושי של המלח,

פרט לתיבול מאכלים? כפית מלח המוכנסת לתוך אגרטל הפרחים, תאריך את ימיהם,
שיירי אוכל שרוף שדבקו לקרקעית הסיר יצאו בקלות אם תשרי משך הלילה מים
קרים ומלח. בעזרת מלח מומם באמוניאק או ספירט תוכלי גם להוציא כתמי שומן
מבגדים --קרא תי באיזה מקום שאם רוצים להראות יפה בערב מיוחד
יש ׳ לנוח כשחתיכות צמר גפן טבולות בתמצית תה נתונות על עיניך העצומות. תארו
לכן את אכזבתי כאשר התעוררתי ממנוחה זו שעתיים אחרי התחלת המסיבה אליה
הוזמנתי !
ea a a a a a a a a a a a a a a a aaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaaa I

n19B!!!Bll!B!l!e!!!IIIIHia!RIII!6i!!B!i!ll]!l!!illW!!!IIBHn
ספורט גביע עולמי
אימרוז ע תי ק ה
במשחקים המוקדמים גילתה הנבחרת הגרמנית
יכולת לא־מעולה ביותר. אם כי נצחה
פעמיים את תורכיה ( 1:4׳ )2:7הרי הפסידה
קשות להונגריה 8:3הדבר נשתנה כאשר
נכנסה למשחקי הגמר. שחקני המילואים הוח לפו
בשחקנים הקבועים שאספו כוח, היכו,
ברבע הגמר, את יוגוסלביה 0:2׳ בחצי ה גמר׳
את אוסטריה . 1:6
בכל זאת היו חובבי הכדורגל מבודפסט עד
תל״אביב משוכנעים בנצחונה של הונגריה,
במשחק הגמר, על גרמניה. הם ידעו כי הגר מנים
בעלי הטכניקה אינם גמישים ומהירים
מספיק כדי לגבור על ההונגרים.
הגרמנם סברו אחרת. הם זכרו כיצד כמעט
וזכו בגביע העולמי בשנת • 1934׳ נאלצו לצאת
מן הגמר כשנוצחו בחצי הגמר על״ידי צ׳כו״
סלובקיה. הפעם החליטו לתקן את המעוות.
אכזכה. לפני 65 אלף צופים, רובם גר מנים
שבאו לעודד את קבוצתם בצווחות הים״

עשעיז־ פשפשים, פקקים, כעלים
! כו כי ם

וי ר כו שי ם

ו הזהר ו פזיופים וחיקויים I

הרטובות בחולצות יבשות מאותו צבע.
מלר התרגז » :אם ור לתת להם להחליף
את החולצות ד קרא לעבר השופט קריו :
.זהו משחק על הגביע.״
קריו הסבלני העמידו על טעות קטנה
אחת: סעיף 33 מחוקת התאחדות הכדורגל
העולמית קובע כי אין להחליף חולצות
במקרה אחד — תחרות על הגביע העולמי,
וזו נערכה אותה שעה בשוייץ, לא במגרש
היפואי.
מה שראה הקהל שמילא את מחצית המקומות
במגרש הכדורגל באסה יפו, בשבת
האחרונה היה רחוק מתחרות עולמית באותה
מיוה שהוא היה קרוב לתחרות כדורגל
בין שכונת מחלול לשכונת שפירא בימים
הטובים. קראו לזה משחק גמר על ר,ן ךיע
הישראלי.
שער כאוזן. בשתי המחציות התרכז
הלחץ אך ורק על שערה של קבוצת נתניה׳
אשר לפי תנועות שחקניה על המגרש לא
היתד, צריכה להגיע אפילו לתחילת הגמר.
הבטיעות המדויקות ביותר פגעו בשחקנים
עצמם. בדקה הששים ספג אחד משחקני
נתניה שער באזנו, ובדקה השבעים וחמש
יצאו חבריו לפעולת תגמול והקיזו דם מחוטמו
של גולדשטיין התל״אביבי. גולד שטיין
הלך לרחוץ את פניו ובינתיים שינו
חבריו את כיוון הכדור מן החי אל הדומם,
הבקיעו את השער האמיתי של נתניה שלוש
פעמים.
קהל חובבי הכדורגל לא נהנה מן ההצגה
הקרקסית על המגרש. הוא לא נהנה גם מן
הטקס הקרקסי לא פחות של חלוקת גביע
התאחדות הכדורגל הישראלית, שהוצג לפניו
בסיום המשחק. המסקנה היתד, אחידה :
מכבי תל״אביב זכתה בגביע המפואר לא מפני
שהיא היתד. הקבוצה הטובה בין הטובות,
אלא מפני שהיתר, הטובה בין הגרועות.

טניס
א סו רלהפסיד

טניסאי מדמן
לאבא, אמא, עדנה וזריז

טריות, שיחקו הגרמנים בקצב מסחרר,
דבר שלא מנע מהם לקבל שני שערים
תוך שמונת רגעי המשחק הראשונים. היו
אלה השערים האחרונים שנבחרת הונגריה
כבשה בתחרות העולמית. כל שלושת השע רים
הבאים נבעטו על״ידי רגליים גרמניות,
שהביאו בכך את הגביע העולמי לקבוצתם.
קבע רדיו בודפסט, שהודיע בקיצור
ולעניין :״הנבחרת הכזיבה את העם.״
ייחוד. האם היתד. רגלו שטרם־רופאר-,

משבירה של פאראנץ פושקאש האחראית •
כשלון ז האם היה זה מזג ד,אויר הגשום ש שם
את הקץ לתקווה ההונגרית או האם זה
היה התממשותה של אותה אימרה כדורגלית
עתיקה — הכדור הוא עגול?
מאות כתבי ספורט שארזו בראשית הש בוע
את חפציהם ויצאו את שוויץ עוד ינסו
להסביר משך שבועות רבים את הסיבות ל מפלה
ההונגרית. בינתיים היו הם וחובבי
הכדורגל תמימי דעים בנקודה אחת: אם כי
הקבוצה הגרמנית זכתה בגביע אין היא ה קבוצה
הטובה בעולם. ייחוד זה שמור לק בוצה
ההונגרית, שהפסידה אח ההכרה הרשמית
בייחודה בהפרש של שער אחד (.)3:2

כדו רגל
ה פו ב ה בין הג רו עו ת

חיל הארי־ר בלזזבר פוי עיבל דים
לצוות אויר בלשב ות הגיוס הכאות :
פתח־תקוה: בימי א׳ בשעות 13—8
חיפה: בימי ב׳ בשעות 13—8.30
תל־אכיס— יפו! בימי ג׳ ו־ד׳ בשעות 13—8
מכריה: בימי ג׳ בשעות ( 10.30—8פעם בשבועיים)
ירושלים: בימי ה׳ בשעות 13.30—9
רחוכות: בימי ד ׳.בשעות .13—9

מאמן קבוצת הכדורגל של מכבי נתניה,
גרשון מלר, היה מעוצבן. הוא ראה את
אנשי קבוצתו מזיעים מוצצים לימונים•
ברגעי המנוחה, אחרי המחצית הראשונה,
בה הובקע שערם פעם אחת.
לעומתם ישבו המבקיעים, אנשי מכבי
תל־אביב, רוגעים יותר, מצצו אף הם לימו נים׳
אך החליפו את חולצותיהם הכתומות
* השנה האחרונה בה ה שתתפו הגרמנים
במשחקי הגביע העולמי.

לאלעזר דודמן היתד, משאלה אחת כשיצא
לפני שבועיים להשתתף במשחקי ווימבלדון
לנוער « :אני רוצה להתמודד עם גרמניה
׳ומצריים.״ בווימבלדון נתמלאה מחצית ב קשתו:
הסיבוב הראשון נקבע עם אלוף
הטניס החזק של הנוער הגרמני.
כדי להגיע לכך הצטרך אלעזר לעבוד
דרך ארוכה ..האב, וילי דודמן, מאמן ומורה
טניס משך עשרים שגה במכבי תל־אב־ב,
רצה שבנו ילך בדרכיו, קיווה לאמנו החל
מגיל שבע. אולם הבן לא הראה רצון רב
בשטח זה, השאיר לאב המאוכזב להכין
טניסאים אחרים לד,תחרויות אליפות, המשיך
לשחק כדורגל במגרש הריק הסמוך לביתו.
המפנה הגדול בא ימים מספר לאחר שהגיע
אלעזר לגיל בר מצווה׳ לפני ארבע שנים.
הוא החליט לנסות פעם מה טיבו של הספורט
הלבן, לקח מחבט בידו, הניף אותו
פעמים אחדות, הצליח ונהנה.
ראשון ואחרון !.מאז הפך המגרש ה מישורי,
מכוסה הפסים הלבנים, לביתו השני
של אלעזר. לאחר הלימודים היה הוא
הראשון המופיע שם, והאחרון העוזב את
המקום, סיפק לאביו לפני זמן קצר אלוף
משלו: אלעזר דודמן, אלוף בוגרים ונוער
לטניס בישראל, נשלח לייצג את ארצו בין
אלופי הנוער בעולם בווימבלדון••.
השבוע כתב אלעזר לאבא, אמא, עונה
(האחות) וזריז (הכלב) את רשמיו מהתמו״
דדותו עם האלוף הגרמני » :כל הישראלים
באנגליה אמרו לי שנגד גרמניה אסור לי
להפסיד ...בקונסוליה הישראלית לא האמינו
שאנו יכולים לנצח את הגרמנים. ניצחתי
אותו בקלות בתוצאות .3:6 ,3:6״
הידיעה שבאה בעקבות המכתב והכריזה
על הפסדו של אלעזר במשחקו המצויין נגד
הצרפתי גריגדה, לא יכלה להעיב על נצחונו
הקודם. אין ספק שהוא יראה את יכולתו
במשחק הידידותי נגד הנבחרת היוגום״
לאבית בסוף החודש.
בין כה וכה התחיל וילי דודמן מסתכל
בתקווה בבתו, עדנה 13 המסתפקת לעת
עתה במשחק כדורסל.

נגד הצמא.

•• יחד עמו נשלח המחבט מספר ,2דוד אס.
יייייי • ״

רזה

אכזבה. בחיר חלוצי אורוגוואי, שיאסינו, ידע מה פירושו
של הנצחון האוסטרי 1:3על קבוצתו, נזקק לתנחומי המאמן.

ייאוש. אחר מחצית לא מחייבת 1:1פתחו האוסטרים בהתקפת
מחץ מפניה נאלצו האורוגוואים המיואשים להתגונן בכל הלהטוטים.

קדימה ! כאילו ידעו שהגביע מחכה להם שיחקי הגרמנים מהיום הראשון במאמץ
ניכר, כדוגמת הקפטין הורמני פריץ וולטר (במכנסיים לבנים) במשחק נגד אוסטריה.

אבל^ .האזזד עשר בהם האמין: כל העולם י ר׳ונ|;ריה לא הביא י את הו:ביע

כפתר לכה קיוותה כל אחת
משש עשרה הקבוצות שהגיעה
לסיבוב האחרון כשווייץ לזכות
כגביע העולמי. אך כל פגישה
נוספת של עשרים ושניים שחקנים
על שבע מאות המטרים
המרובעים של מגרש הכדורגל
הפחיתו את הסיכויים של קבד
צה אחרת. לכסוף, נשארו רק
ארבעה הגדולים -אורוגוואי,
אוסטריה, הונגריה וגרמניה -
שהיו צריכים לתחר ביניהם כמשחקי
חצי־הגמר על מנת להגיע
לגמר. הכדור כהר את א-
לופיו ללא משוא פנים: הונגריה
הפסידה את מה שציפתה לו
כל כך לגרמניה, נאלצה להסתפק
במקום השני. אוסטריה זכתה
במקום השלישי ואורוגוואי
נשארה רביעית. היה זה לעג
הגורל שאלופת העולם האחרד
נה, אורוגוואי, יצאה באחרונה
כין ארבעת הגדולים בכדורגל.

החי
אנשים בבית־חולים חזיתי שוכב חייל פצוע קשה, שמעיו רוסקו על־ידי צרור של מכונת
יריה מצרית. אין הוא יכול לאכול, לשתות או לישון. לידו שוכב אדם גוסס. מ שן
לילה שלם, שעה ששכנו נאבק עם המוות, עוברים לנגד עיני הפצוע מאורעות
המלחמה

כפי

שראה אותם

בעיניו,

מ שן

שנה

תמימה

קרבות

אכזריים.

זהו הספר שעורר ויכוח
גדול יותר מאשר כל ספר
אחי כשנים האחרונות,
שגיימיס רמי־מעלה ניסו
למנוע את הופעתו, שצד
מם כאו״ס וכמסמכיס
דיפלומטיים, שמתנגדיו
השמיצוהו כתעודה של
בגידה ואוהדיו היללוהו
כתעודת־אמת ופעולה נועזת
למען השלום.
זהו ההמשך של ״כשדות
פלשת 1948״ ,הספר הנפוץ
כיותר בספרות העברית
החדשה -ספר שכל קורא
עברי חייב לקראו
בעצמו ביי לדון אותו לשבט
או לחסד.
כמסגרת תכניתה החדשה של מערבת
.העולם הזה״ לאפשר לקוראיה לרכוש
ספרים מובחרים בזול, מציעות עתה
הו צאת

א ך ורק ל קו ר א ה עו ל ם הז ה

הנחה ש ל

כרכישת הספר העומד
לצאת לאור כשבוע הבא

הצד השני
של המטבע
שאחד מפרקיו מתפרסם בעמוד 19 של גליון זד״

כעוד שמחיר הספר נקבע ד

הוא יימכר לקוראי.העולם הזה״ במחיר

,הצד השני של המטבע׳
תו קנייה

הספר יחולק לקוראים במחיר המוזל של
1.900ל״י ותמורת תו הקנייה הרצוף מימין,
במנהלת ״העולם הזה״ ,תל־אביב, רחוב
גליקסון ,8החל מ־ 11.7.1954 בין השעות
1—9לפני הצהריים 6—4 ,אחרי הצהריים,
מלבד יום רביעי בשבוע. קוראים מחוץ לתל־אביב
יכולים לקבל את ספריהם בדואר, באם
יצרפו 150 פרוטות דמי משלוח למחיר המוזל.

ר 1ש או הי שג
הזהיר השבוע ח״ב חרות יוחנן כדר
בשיחה במזנון הכנסת . :אין מה לפחד
מתליין ציני. אולם צריכים תמיד לפחד
מתליין שהוא אידיאליסט ! ״
אחר ניגש באדר מגודל־התספורת אל שר־האוצר
לוי אשכול, שגם שערותיו הדלילות
לא הראו סיפנים של טיפול מתאים.
שאל אותו מדוע אינו מסתפר. תשובת השר
המחזיק בידו את קופת המדינה הסדוקה :
״זה עולה 600 פרוטה. אשתי לא נותנת לי
את הכסף ! ״
אותה שעה שוחח חברו לסיעה של באדר,
ח״ב בנימין אכניאל עם יריבו, ח״ב
מפ״ם (לשעבר פועלי ציון שמאל) משה
ארם, שאכל פרוסת לחם עם חמאה, שאל
אותו מדוע הוא אוכל חמאה אמריקאית.
ענה ארם, בלי היסום״. :צריכים להתנקם
בגויים ! ״
ח״כ מאגף אחר, איש הפועל״המזרחי
מיכאל חזני הסביר מדוע חדר הסנוביזם
לחיי הפרט בארץ. דעתו של חזני . :מדינה
התייר. על מגביות צריכה תמיד לעשות רו שם.
זה גורם לסגנון לאופי של שוויץ.
מכאן זה עובר לחיי הפרס. גם הוא מתרגל
לחיות על רושם, במקום על הישג.״
כשנשאל כרום מק־דניאל, המנהל היוצא
של משלחת הפעולה האמריקאית בישראל,
על־ידי כתב העולם הזה, אם נכון
הוא כי משרד פיקוח המחירים האמריקאי
שהוא היה אחד ממנהליו כתב חוברת בת
26911 מלים על מחירי הכרובית (העולם
הזה )865 חייך מק־דניאל, הודה :״זה לא
כלום. אתה חושב שקל לפקח על מחירים
של כרובית ן״

שקד inסבל
לפרסום חדש זכה יוצרו של דון־קאמילו,

הסופר האיטלקי המלוכני ג׳וכאני גו־ארשי,
היושב כרגע בבית־הסוהר על פרסום
מכתבים סזוייפים שהשמיצו את ראש״
הממשלה לשעבר * .סיבת הפרסום: מפ שלת
איטליה סרבה לספק לו בבית־הסוהר
מכונת כתיבה, עפרון ונייר.
טבחו השבדי של צ׳רלי צ׳סלין יצא
לדימום, גילה בספר זכדונות כי אדונו־לשעבר,
אינו מעשן או שותה, אוהב לאכול
לביבות מטוגנות, נהג להעלות את שכר
הטבח אחר כל הצלחה קולנועית־צ׳פליניה.
כפי שאפשר היה לצפות הכריזו שתי
חברות סרטים על רצונן להסריט את קורו תיה
של המלאך מדייאן־ביאן־פו, ג׳נכייב
דה־גאלאר. החברות בחרו לתפקיד האחות
העדינה והחיננית את דניז דדסל
הצרפתית לסרט האמריקאי ואת ילידת צרפת,
אך חניכת אמריקה, קלודט קולכר,
לסרט הצרפתי.
עיריית ליאון הצרפתית החזירה בתודה
את התמונה שפאכלו פיקאסו שלח לבית
הנכות העירוני, הסבירה ני חברי
המועצה לא יכלו לפענחה. פיקאסו לא נעלב,
שלח מתנה שניר. הפעם פסל של
ינשוף אדום, אותו יכלו חברי המועצה לזהות
כינשוף, לפי עדותם. ,במעט דמיון.״
ג׳הוורל נהרו העומד על ראשו
דקות מספר כל בוקר׳ הסביר לידידים יתרון
נוסף של העמידה על הראש, מלבד האפ שרות
להתרכז בתפילה :״העולם הוא כר.
הפוך ומהופך, שהדרך היחידה בשבילי להבין
אותו היא לעמוד על ראשי ולראות
את ההפוך ישר.״
מנהיג הדת הפקיסטני, אגא חאן, החליט
גם הוא להסביר כמה דברים, סיפר
כיצד אפשר להיות כמוהו, כוהן דת ומרדף
נשים כאחד . :הדברים הטובים
מצויים בחיים כדי שייהנו מהם וחבל שרק
החוטאים ייהנו מהם.״
וינסטץ צ׳יצ׳יל זכה ממעריץ אט־ריקאי
בגלולות המבטיחות את חידוש הנעורים,
סירב לבולען מתוך התחשבות ב יורש העצר שלו, אנתוני עידן, המחכה
לראשות הממשלה, לכשיתפטר צ׳רצ׳יל
לבסוף.
עיתונאי בריטי שנזדמן למינכן, שאל תופרת
צעירה ( )24 מדוע אין היא מחליפה
את שמה, קיבל הסבר קצר . :אי אפשר
לבנות חיים חושים על שקר.״ התופרת :
גודרון הימלר, בתו של מפקד הגסטאפו
שהתאבד כשנפל לידי בנות הברית.
• א*צ׳ידה דה־גספרי, כאילו הסית את
בנות הברית להפציץ את רומא.

ש ב רו אתהכ לי
בירושלים, פינו רגינה ונחום נסים מירום
את דירתם בשכונת מוסררה עם התחלת
היריות, השאירו הודעה גדולה על דלת
ביתם שהסבירה לשוטרים ולחיילים כי ״במקרה
שתרצו לשתות תה, מפתח המטבח
נמצא מתחת לפח המים העומד בפינת המרפסת,
בה גם הקומקום וקומקום התמצית
הנמצאים בדרך כלל ליד הפרימוס והכוסות
שבארון על הקיר הקדמי של המטבח, עליהן
יש לשמור כי אין ביכולתנו לקנות חדשות
במקרה שתשברנה״ ,שמעו, כשחזרו, את
הסבר מפקד היחידה האזורית . :רצינו
לשתות תה אבל פחדנו שנשבור את הכו סות.״
אדם ברמלה,
אחר שהמשטרה לא נזדרזה ל טפל
בנחשים המקומיים, הפיצו אלמונים
שמועה כי המשטרה משלמת חמש לירות
עבור כל נחש, חי או מת, גרמו להצפת
המשטרה המקומית בנחשים.

n aדו ל רי ם
בלוד, עצרו פקידי המכס חוזר מחוץ
לארץ, מצאו במזוודותיו בדים׳ גרבי ניילון,
מאתיים דולרים, שקעו את דעתו ה־פאטאליסטית
. :נפלתי בפח. זה קורה !״

ג דו ד מגיב• השפה
בחדרה, גילו המהנדס הסקוטי הנוצרי של
בית־החרושת לנייר ואשתו כי אין להם
שפה משותפת עם בנם הצעיר, יליד הארץ
המדבר רק עברית.

יודע צדי ק ג&שבהמ תו
בתל־אביב, הסביר משה פרנקו לשופט השלום
כיצד הכיר את מזרונו שנגנב מצריפו
על־ידי רוכל בבגדים משומשים » :אני
מכיר את המזרון שלי לפי הפשפשים שבו

לבמ רגי ש
בבזל, שווייץ, הציעו יצרני השעונים ב־תערוכתם
השנתית דוגמה של שעון קטן,
מיוחד לנשים, שאין צורך לכוננו: הוא
עשוי בצורת סיכה, נענד על חזה הגברות,
שדפיקות הלב שלהן מניעות אותו.

ב תי א בון
בפלמח־צובה׳ נמאסו למרכז המעטים
שאלות החברים על עתיד יבול הפירות, עד
שהחליט לתלות הודעה בבית האריזה :
.חבר, חברה 1האורזים זקוקים לריכוז
מחשבה ולשקט ! אל תטרדם בשאלות מיו תרות
! הבט 1אכול והסתלק ! ״

טובי ה שנ ״ ס מן האחד
בוושינגטון, שלח הסנט בטעות רק חצי
חוק שחקק בעניין יישוב תביעה כספית
מימי המלחמה לנשיא, נאלץ להזדרז, לשלוח
לו, לאחר שחתם על המחצית הראשונה.
גם את המחצית השנייה.

ת של אתהב רז ל!
בירושלים, ניצלו פעילי משאל השלום את
פעילותם המלחמתית של הירדנים, המשיכו
בהחתמת חסידי השלום באזורי הספר, זכו
להצלחה רבה.

א דו כההדרךל מוו ת
בקרולי, אנגליה, החליטו בוני העיר הח דשה
לסלול רק רחובות עקלקלים, למנוע
על־ידי כך תאונות בדרכים מתוך הנחה
שברחוב עקלקל ייאלצו הנהגים לנהוג
בזהירות ובאיטיות.
?QUO VADIS
בהגושרים, החליט אחד הוותיקים, נהג
הפרידות הקיבוצי, לעשות את חשבונו,
אחת ולתמיד, עם הטרקטוריסט הקיבוצי,
הסביר ביומן המשק :״מה חוכמה יש בנהיגת
טרקטור? הוא הלא הולך לאן שאתה
רוצה. החוכמה היא לנהוג בפרד, ההולך
לאן שהוא רוצה.״

תו ^ ש ה די בו ר
בבני״ברק, פתח נואם באסיפה מפלגתית
את דבריו בהכרזה ״אני חוזר על דברי
שכספיר ׳להיות או לחדול׳״ ,הופסק על״
•ידי היושב־ראש שהסביר לו כי הוא לא
צריך לדבר בשם שכספיר, היכול לקבל
רשות דיבור לעצמו, אם אך ירצה בכך.
העולם הזח 872

זהו קטע מתוך הספר השני המוצע
לקוראי ״העולם הזה״ לפי התנאים המיוחדים
של שרות הספרים. פרטים נוספים
ראה במודעה בעמוד , 18 בגליון זה.

סרק הצד» ,amל ה»ונע א\וי אב
הו 1לחמההתקרבהלסאה. אחדאחד
נעל מו הוותיק, נ בלו. נפצ פו, עלו בדרגה או חו דדל עו ד ת.
אנ חנו. אחרוני הטוראי הי שד אליי מימי הרא שי ת,
ה פ כנו מפק די ש ל כי תו ת עולי ח ד שי ...

טיפות גשם ראשונות, דקיקות, מלטפות...

« \ נחנו עומדים בכיכר מוגרבי. מכונית־משא גדולה ופתוחה
^ באה להחזיר אותנו למחנה.
האנשים עומדים בשלוש שורות לרגלי השעון, אשר מחוגיו
מתקרבים לחצות, וג׳מוס עומד לפניהם, צועק צרפתית ומשויץ
ישראלית. האנשים רועדים מקור בחולצותיהם הדקות, וקשה
לברר אם חסר מישהו ואם לא. אזרחים בודדים, עטופים מעילים
עבים, עוברים ומעיפים מבט חטוף במחזה.
״אטאנסיון צועק ג׳מוס. הוא היחיד מבין שלושתנו,
מפקדי־הכיתות השולט בשפה הצרפתית, ולכן הוא ממלא
את תפקידו של הסמל. הסמל ממלא את תפקיד מפקד־המחלקה
השוכב בבית־החולים כשפניו מרוסקות מרסיסי רימון־יד.
בילינו ערב בתל־אביב. החופשה קצת מפוקפקת, במקרה
הטוב ביותר. אך יודעים אנחנו כי בקרוב תעלה המחלקה שלנו
למשלטים. החלטנו לתת למארוקאים שלנו ליהנות ככל האפשר
מן החיים, בטרם יעמדו בפעם הראשונה במבחן החזית.
אין להם הנאות רבות, למארוקאים אלה. הישוב, שהביאם
ארצה למען ילחמו את מלחמתו, והשולח אותם לחזית כמעט
בלתי־מאומנים וללא בגדי־חורף, איננו פיתח לפניהם את דלתותיו.
מארוקאי — שם גנאי הוא. השפה הצרפתית דיה כדי
לפסול צעיר בעיני צעירה תל־אביבית.
לכאורה לא עשיתי כלום הערב. לא היה לי חשק לבלות
עם בחורה, ולא רצתי להיפרד מג׳מום. ישבנו שנינו בבית״
קפה זעיר ונידח, שתינו כוסות בירה בשרשרת, אילמים
וחרישים, שרויים במלאנכוליה מוזרה אשר בעצמנו איננו
יודעים את מקורה. יתכן כי גרמה לה הבדידות הגדולה, בה
אנו חיים, אחראים לאנשי גח״ל שאינם יודעים את שפתנו,
והמזכירים לנו בעצם נוכחותם מה רבו הנופלים והפצועים
והמסתדרים.
,טרה ביאן, עלו על המכונית !״ צווח ג׳מום.
הבחורים מטפסים זה על גבי זה, דוחפים זה את זה ומקללים.
כל אחד רוצה לתפוס ׳את המקום היקר מאחרי תא
הנהג, ומשלה את עצמו כי שם יהיה מחוסן יותר מפני הגשם
והרוח.
» eתא הנהג יש מקום רק לשנים, מלבד הנהג. בורך כלל
^ 4נוהגים אנו לעמוד בין פקודינו, כדי לפתח אוירה של
חברות ואמון הדדי. אך עתה נראה הכל חסר־טעם וחסר-
תכלית. כל עקרונותינו הנעלים מתנדפים בגשם ובדכאון.
לעזאזל, גם אנחנו נרטבנו שעה שהיינו טירונים. אז זה נחשב
לדבר טוב — חיסון קרבי, פיתוח של כושר הסבל. שיסבלו
גם הם קצת.
יאנק, המם־כח השלישי, מתנדב לעמוד מאחור. יאנק הוא
מסכן, איש גח״ל מפולין, שהוטל עליו להדריך כתה של
תורכים, שאינם מבינים מלה אחת בפולנית, בעוד הוא אינו
מבין מלה אחת תורכית.
ג׳מוס ואנכי נדחקים לתוך תא הנהג. נחמיה מתניע את
המכונה. הוא שייך עתה למחלקת התחבורה של הנדוד, מאז
חזר מבית־החולים. נדמה לי שהוא מתבייש קצת מפנינו,
מפני שלא חזר לפלוגה קרבית. כאילו אפשר היה לכעוס
עליו ! מעטים הם הפצועים קשה המסוגלים לחזור, אחרי
הבראתם, לשרות קרבי. טבעו של אדם להפוך פחדן אחרי
היפצעו. שהרי אין הפחד אלא אבדן אמונתו של האדם ב־חסינותו
האישית. הוא גיבור כל עוד הוא בטוח שהכדורים
יפגעו רק בזולת, ובו עצמו לא יפגעו. משנפגע, פגה האשליה.
כל פצוע קשה החוזר ליחידה קרבית זכאי לאות־הגבורה.

.חכה !״ קורא ג׳מוס.
״מה יש?״
״ראיתי משהו ...תיכף תראה ! ״
יש ליו עין חדה. בחורה עומדת בכיכר ושולחת במכוניתנו
מבטים רבי־געגועים.
״האם חפצה את להצטרף אלינו י״ ג׳מוס מדבר בקולו
העדין, השמור במיוחד למקרים כאלה, ויורד אליה.
» חי א יפה מאד, בלונדית, ובעלת גוף מעוגל. ג׳מוס גאה
t tבכושר האבחנה שלו.
״לא ...זאת אומדת ..אולי ...אני ביריבה לסרפנד רמז
תקוה מבצבץ בקולה.
״מצוין מכריז ג׳מום .״נוכל להביאך עד ראשון, ושם
תמצאי בנקל מכונית אחרת.״ הוא מחדד שפמו הגדול ומעמה
פנים של מפקד־פלוגה לפחות
״הי, אתה שם, בחור !״ הוא פונה אלי, מעל לכתפו .״עלה
על המכונית לכאורה הייתי מחויב למלא את ״פקודתו״,
כי יש בינינו הסכם ישן, לפיו חייב כל אחד מאתנו לעזור
לשני לעשות רושם בעיני חברותיו וירידותיו. אולם למעלה
קר ורטוב, ולדעתי שייכת הבחורה לשנינו במידה שווה.
איני זז ממקומי.
״המממממ״ ,ג׳מוס יודע כיצד להיסוג נסיגה אלגנטית.
״לא אהיה ג׳נטלמן על חשבונך.׳ יכול אתה להישאר כאן.
הואילי להיכנס פנימה, ואני אעמוד על המדרגה.״
.באמת לא איכפת לך ז״ שואלת הבחורה בפיקפוק־מה,
ויושבת לידי. אין לה ברירה. בשעה זו לא תשיג טרמם אחר.
״להיפך ו״ מרגיע אותה ג׳מוס .״אעשה זאת בתענוג רב.
זה גם יעזור לי להעיף עין על אנשי.״
ס ^ נחנו נוסעים. הרחובות ריקים. בהגיענו למפנה אבו־
^ כביר מתחיל לרדת גשם שוטף.
הבחורה אינה חשה עצמה בטוב. מצפונה מתעורר. יתכן
גם שהתרשמה מהתנהגותו הג׳נטלמנית של ג׳מום. בימיס
אלה אין צעירה המשוטטת בדרכים פוגשת בחורים רבים
המתיחסים אליה בעדינות כה מהודרת.
״אתה יודע מה?״ היא מציעה ,״הכנס פנימה, ואיך שהוא
כבר נסתדר שלושתנו.״
״אם הדבר לא יקשה עליך מוותר לה ג׳מוס ברוחב־לב,
ונכנס. אנחנו מתפתלים כמו דגים, ופתאום יושבים שלושתנו
בנוחיות גמורה: ג׳מוס ואנכי על הספסל, והבחורה
עלינו — מחציתה על ירכו השמאלית של גימוס ומחציתה על
ירכי הימנית.
מאחרי גבה קורץ לי ג׳מוס בעיניו. כלב שכמותו, הוא מבין
בפסיכולוגיה.
הבחורה מתביישת, ומחפשת !ושא לשיחה, כדי להסיח את
דעתנו־ מן המצב העדין. בינתיים היא זזה אנה ואנה, בחפשה
אחרי ישיבה נוחה, ודעתנו אינה מוסחת כלל.
״אתה כאן המפקד ז״ שואלת הבחורה את ג׳מוס.
מוס עושה תנועה של ביטול ענוותני .״אני רק מפקד
aSפלוגה״ ,הוא מודה.
״באמת י״ הבחורה שולחת בו מבט של הערצה, וחדלה
להתבייש, .מדוע אין לך סימני־דרגות ז״
״כוונתך לכתפיות האלה?״ ג׳מוס שילח את ידו לבים

חולצתו ומוציא מהן שתי כתפיות של סרן .״רגיל אני
להסירן בהיותי בתל־אביב. איני אוהב לענוד את הסימנים
לעיני הבריות.״
״למה?״ ענוותנות כה רבה חורגת מתחום התפיסה של
הבחורה.
גימום מחייך חיוך של עליונות .״הלא תביני, מעדיף אני
שהבריות יעריכוני כאדם, ולא כנושא־דרגה. אחרי ככלות הכל,
כל משתמט בתל־אביב עונד בימים אלה דרגה של סרן,
ואין זה נאה למפקד קרבי להידמות אליהם.״
הערצתה של הבחורה גדלה מרגע לרגע.
״האם אין זה משפיע לרעה על האנשים שלך שאינך עונד
את הדרגות ז״
״להיפך, מבטיח לה ג׳מום .״מפקד טוב אינו שולט באנשיו
באמצעות הדרגות, אלא בכוח אישיותו. מלבד זאת, האנשים
אוהבים מפקדים דימוקרטיים, ובראותם כי אנו מתהלכים
בתל־אביב במדי טוראים, הם רוחשים לנו כבוד רב יותר.״
״אבל במחנה אתם לובשים את הדרגות ז״
״לצערנו כן, כי אין לנו ברירה !״ נאנח ג׳מום. הוא
קורץ לי בעין .״מוטב שנענוד שוב את הכתפיות.״
! If,1י
ומה אתה?״ פונה הבחורה אלי.
״מי הוא?״ מתערב ג׳מום, לפני שאני מספיק להעמיד
את העובדות על אמיתותן ,״זהו סופר צבאי.״
״באמת?״ שואלת הבחורה, ונראה שקרני עולה בעיניה.
אני רוצה לאמר לה שאני בסך הכל מפקד עלוב של כיתה
קרבית עלובה עוד יותר. אך למה לקלקל לג׳מום את הרושם י
אם אזים את דבריו, יפר הדבר את חברותנו. בלית ברירה
אני מוציא מכים חולצתי את הכתפיות שלי — כתפיות של
סגן־ראשון — וענד אותן על חולצתי.
האמת היא שאנו נושאים אתנו כתפיות אלה מתוך מחשבה
קרבית צלולה. יודעים אנחנו שהחיילים נוהגים לרצוח בתום
הקרב את כל השבויים חסרי הדרגות, ואילו בקצינים אין הם
פוגעים לרעה. רחמנות זו אינה נובעת, כמובן, מטוב לב,
אלא מטעמים של יעילות צבאית — קציני המודיעין דורשים
במפגיע כי קצינים שבויים יובאו אליהם כדי לסחוט מהם
ידיעות.
חשבוננו, שנתגבש אחרי שעות רבות של הרהורים, מבוסם
על התקווה שבמקרה של נפילתנו בשבי נספיק לענוד את
הדרגות ולהינצל, בדרך זו, מידיהם של הלוחמים המצריים
הפשוטים. אחרי שיעבירונו לעורף נוכל כבר להסתדר,
איך שהוא.
אחרי שהתחלנו לשאת אתנו את הדרגות נתברר לנו, כמובן,
שיש בהן כדי להועיל לנו גם במצבים פחות מסוכנים. קל
לנו לעצור מכונית לשם טרמפ כשאנו מופיעים בלבוש קצי׳
נים. ספסר הנוהג במכונית יעבור בבוז על פני טוראי פשוט,
אך יחשוב זאת לכבוד לעצמו לעצור ולארח במכוניתו סרן
או סגן־ראשון.
רק פעם אחת קרה לנו שעצרנו, בטעות, את מכוניתו של
מפקד החטיבה. רק במאוחר ראינו את פניו. מן הסתם התפלא
במקצת על שני הקצינים שהפנו לפתע את אחוריהם והסתלקו
בריצת מרוץ אל מעבר לרכס הקרוב...
נחנו, מפקדי־הפלמ״ח הוותיקים, איננו רואים בדר״
|^ 5גו ת ג׳מוס פותח בנאום־הסברה מקיף. רברבן ארור.
אך בעצם, מדוע לא י יש לו שפם, מעיל־הסוואה ואקדח
גלול, והוא בודאי מוכשר להנהיג פלוגה בקרב. מעטים
המפקדים היכולים להתפאר שהשתתפו במספר כה רב של
קרבות. הוא בוגר בית־ספר גבוה, המארוקאים שלנו מעריצים
אותו, והוא שולט בחמש או שש שפות. הוא באמת שרת
בשעתו בפלמ״ח, אך עבר עם פרוץ המלחמה כטוראי פשוט
לחי״ש, כי החליט להימנע מלקבל על עצמו תפקיד אחראי
מאד שלא נעם לו.
״אולי יש לכם סיגריה י״ מתחננת הבחורה. כמעט שכחתי
אותה.
הסיגריות בכיסי, אך איני יכול להגיע אליהן כשהיא
יושבת עלי.
״תואילי נא.לזוז קצת ימינה,״ אני מבקש. היא זזה ויושבת
בחיקו של ג׳מום. אני מוציא שלוש סיגריות ומחלקן.
״ועכשיו,״ אני פ־נה לג׳מום .״הואיל לתת לנו אש.״
הוא בולע את הקללה העולה על שפתיו, מעביר את הבחורה
לחיקי ומפשפש בכיסיו. גופה רך וחם.
» ^ נ ו מגיעים לפרשת בית־דגון. הנהג הנבזה קנא בנו,
^ כנראה, ונסע במהירות השטן.
״אולי תביאו אותי לסרפנד י״ מציעה הבחורה.
ג׳מוס מסתכל בי. לא היה איכפת לנו לבלות עוד רבע
שעה במצב הנוכחי. אך למעלה עומדים האנשים, והם רועדים
ורטובים.
־לדאבוני הרב אין לנו אפשרות״ ,מתנצל ג׳מוס .״אנחנו
יוצאים לסיור חשוב. אך נובל להביאך עד ראשון־לציון.״
״לא, תודה הבחורה כועסת. נראה שהיא רגילה לכך
שהחיילים ממלאים אחרי בקשותיה. אולי גם נדמה לה שהדבר
מגיע לה, אחרי שישבה על ברכינו. ג׳מום, הג׳נטלמן, פותח
לה את הדלת.

§ S l f i mmm

wmmwm
mmWmm

ה תו צרתה מו שלמת: א ח רי שעת״ שלע בו ר ה. מ שיג הצדאתהת מונ ה

זה הבל התחיל ברגע משוגע כמלון.דן׳ בתל-אכיב. לדן כרנע, הצלם
הראשי של ״העולם הזה״ ,היה רעיון. ובשלצלם טוב ישנו רעיון, זה
תמיד מסוכן מאד לכל מי שנמצא כסכיבתו.
כמקרה הנידון נמצאה בסביבתו אביבה פאר. אז עוד היתה אביבה
פרלמן, שלא חלמה פלל על מלכות היופי. היא היתה דוגמנית צעירה,
שמשכה לראשונה את עינו של דן ברגע. הוא הנציח את תמונתה על
השער. השעי משך תשומת־לב כללית אל הצעירה הפוטוגנית.
כשהחליטה המערכת לערוך רפורטג׳ה על בית-המלון החדש, הזמינה
א ת אביבה. אכיבה הסכימה.
הרעיון הנורא בא ברגע שנתקלה עינו של דן כרנע כבית-המלון כחדר-
האמבטיה כעל אריחי־החרסיגה הירוקים. אמבטיה.״ דוגמנית ...הממט...
בעצם, מדוע לא? מעולם עוד לא העז צלם ישראלי לצלם תמונה כזאת.
ואם לא עכשיו, בדברי החכם, אז אימתי?
אלא שאין זה דבר פשוט. מליוני קוראי עתונים מצוירים רואים את
תמונות-האמבט ההוליבודיות, ואינם חולמים בלל מה עצומה העבודה
המושקעת כהן. והרי לבני הוליבוד ישנן כל האפשרויות הטכניות.
קודם בל, דרוש חומר המקציף את המים במידה בזאת שיסתירו לגמרי
את הצעירה הערומה השוכבת באמבטיה -מעיני הקורא, מעיני.
המצלמה, מעיני הצלם וגם מעיני הכתב ושאר הירקות העומדים ליד
הצלם, מרגיזים אותו בעצות טפלות ומונעים ממנו את הריכוז הדרוש.
שנית, דרושה צעירה יפה, בעלת גוף מתאים, שאינה לקויה כמהלת
ההתביישות המופרזת, המסוגלת לשכב שעתיים כמים המתקררים.
והולכים.
לבעיה מם׳ 1נמצא פתרון: שמפו רגיל של שערות. לבעיה נזם׳ 2
נמצאה אביבה פרלמן
העבודה ארבה למעלה משעתיים ..מפעם לפעם נשפך שמפו חדש
לאמבט. מפעם לפעם הוזרמו מים חמים חדשים. החיובים עלו וירדו
מפי אביבה, כפי הצורך. למעלה משני סרטים מולאו בתמונות. אולם
אביבה פרלמן לא התעצבנה. גם לא דן ברנע.

גהה שלי שי ת: דרו ש מאמץ להחדקרגלב אוי ר 1מן ממו שך