גליון 873 מתאריך 15 ביולי 1954

מתפלגים ער* גאלו!

סלעי המחלוקת
מאחורי הקלעים

& fp H

w g m

f f jj

l:mi4!sesc-1fiiit
iitS

כתב ״העולם הזה
מגלה :

& pg*pm m

מאת מיכאל אלמז
«ם a 73 .שנח 17
•׳׳ד תמוז ת ש־׳ד
15.7.54
המחיר 3 0 0פרוטה

העורך הראשי :

העווס

בו הנדיר את העולם הזה. בנלל עמדתו בפרשת
נצרת, כמשמיצי מדינת ישראל (העולם הזה ) 872
וברצוני להודיעו מ שהו שאני מ שוכנע יעניין
אותו מאד:
בארצות־הברית נוסדה אנודח חדשה. ההכרה
לשמירת המוסר וערכי התרבות של האנו שות.
מבנה החברה הוא כזה: יושב ראש — נ׳ו
מק־קארתי (יושב-ראש של כבוד. לאחר מותו של
אדולה היטלרן. סגני ם: גנרל פראנציסקו פראנקו
וננרל צ׳יאנג קיי-שק...
העניין הוא. יעקב מולריו, האם ברצונך להיות
יושב־ראש הסניף הישראלי?

אור׳ אבנר׳

ראש המערכת :
שלום כהז

עורך משנה, כיתוב ;

ta U U

עורך משנה, תבנית ;

ישעיהו לביא

ה ש בו עון ה ם צוי ר
לאינם ורסגיה
רח, נליקסון 8תל-אביב
(ליד תיאטרוז ״ אהל ״ )
סעו המברקים :״עולמפרם״
.י . 136 .טל 26785 .
סו״ל: העולם הזה בע״ם
סוס ישראל בע״ם. ת״א
על־יד גשר רידיננ.
אין המערכת אחראית עבור
תוכו המודעות, מלבד עבור
מודעות המתפרסמות תחת
״דו״ח לצרכן״. הכותרת המוכנות על־ידי חברי הונבדעות
על-ידם.
מערכת

אורי

הכתב הראשי :

סלע

הצלם הראשי :

עמנואל פרת

ברנע

חברי המערכת :
דוב איתן. משה בן־אפרים. יחיאל בשן, יהודה נבאי, ניצה נבי. לילי
זראי, אוסקר טאובר
נלילי. רותי ורד. בוזי זהבי. יוחנן ורבקה
עמום קינן, סילבי קשת. אברהם רפפורט.

ראש מערכת ירושלים :

ראובן ווכסנר, ירושלים

איש השנה

ראש מערכת חיפה:

אם כבר התחלתם בבחירת איש השנה, הרי
הצעתי: שר־הבטהון פנחם לבון שיצא לצוד את
ראש הממשלה...

אורי דן

יוחנן אורל

מנהל מעבדה :

עורך דפרס ;

דוד טווייב

משה אור

מנהל מבצעים

אברהם בסט,

שלמה אדיר

ירו שלם

הכל אודות אדם
המדור החדעו הכל א ודוח חווה מצא מאד חל
בעיני. לדעתי היה מעניל ומאלף מאד. אולם
אשתי טענה שאיל בו כלום. לדעתי זה מעורר
כמה שאלות.

ראש המנהלה
שלמה הררי

אלכסנדר קרינמן, באר־ שבע
בהחלט. למשל, הקורא קרינמן, מי בעצם
לובש את המכנסיים א צ לן בבית 7

מדוע אתם שותקים1

האם הישראלית
אני מסתכלת בתמונתה של אביבה פאר (העולם
הזה ) 870 ונהנית הנאה רבה לראות נערה ישראלית
מוצלתת. נלויית לב ופנים ובעלת נוף יפה אבל...
את נופה האמיתי של אשה תראה רק אהר הלידה
הראשונה. ישנו יופי נשי בכל רחובותיה
של המדינה. ייתכן שקשה למדוד אותו בסנטי של
מטרים
ובמשקלות. זהו יופי יחיד ב מינו
רוב האמהות בישראל. והוא בולט אצל נשים
צעירות.
האם לא ראיתם אותו ברחובותיה של תל־אביב?
נערה לבושה יפה ולפי המידה, מהורהרת, מחיי־כת
לעצמה חיוך קצת עייף. פשוט ומלא שמחה
היא איננה מאופרת לפי סרנלי מכוז היופי אכל
היא מאופרת ב טו ב טעם. היא צעירת או לא כל
כד צעירה, אבל היא יפה להפליא...

לפי שבועיים פירסם העולם הזה כתב־אישום שמעטים היו כדוגמתו בתולדות המדינה.
הוא האשים מוסדות ממשלתיים באירגון פרעות נגד חלק מאזרחי המדינה.
הוא האשים שורד, שלמה של ראשי הציבור שר, חבר כנסת, מסקדי־משטרה ופעילי
מפלגה בתיכנון פוגרום, בהסתה לטרור, בעירעור בטחון הציבור ובחיפוי על פשעים.
אפשר היה לצפות כי למחרת היום יקרה משהו גדול :
או שעורכי העולם הזה היו נתבעים לדין,
או שהנאשמים היו מובאים למשפ«,
או ששורה של ראשי ציבור ופקידים היו מתפטרים מתפקידיהם,
או, לכל הפחות, שממשלת ישראל היתד, מכחישה את ההאשמות.
היכונו שבועילם•
שום דבר לא קרה.
הממשלה לא הכחישה. והיא ידעה מדוע.
איש לא הגיש משפם נגד עורכי העולם הזה.
איש לא התפטר.
שום תיק לא נפתח.
כל המאורעות׳ בהם הציפו מאות בריונים מזוינים עיר שלווה, הקימו שלטון של טרור
ברחובות, פצעו אנשים, פגעו ברכוש ושרפו חפצים — פל זה כאילו לא היה.
אף עתון עברי, מלבד עתון מק׳׳י, לזן פצה פה.
ועדת הכנסת דחתה דרישה להעלות את גילויי העולם הזה כהצעה לסדר־היום,
באמתלה המגוחכת שהפרשה נידונה כבר פעם בכנסת. אמנם נדונה — אלא שאז שמעו
חברייך,כנסת שורה של אי־אמיתויות, ולא היה להם מושג על העובדות הנכונות.
אפילו המשמיצים המקצועיים של העולם הזה, שאינם מחמיצים כל הזדמנות לגלות
את חרפתנו ברבים — הפעם שתקו. הם, שרגלי נערה יפה על עמודי העולם הזה דיין כדי
לספל! להם חומר למאמר של שני טורים כ -הפעם אבדו להם המלים.
בהתאם להוראה מפורשת ומסתורית מלמעלה, קשרו כולם קשר להשתיק את הפרשה 1 כולה, לא להזכירה אף במלה אחת.
אולם העולם הזה לא יעבז׳ר על פרשה זו לסדר היום. הוא מקציב בזה את המקום
הריק במסגרת דלהלן להכחשת המוסדות הממשלתיים, שהואשמו בכתב־האישום.

יהודית נוימרק, קרית־חיים

העולם הזה מצדיע לאס הישראלית, שבל עדיה
לא היו קיימים וזעתון — ועורכיו.
קראתי שהמועמדות למלכות היופי צעדו על
הבמה בתנור מלא, כלומר לבו שות שמלות נשף.
אני שואל מדוע אמור לקהל לראות את המועמדות
בבנדי-ים? האם זה לא מוסרי ן האם
לראות יופי זה חטא ן לפי דעתי יהיה זה מוסרי
להציג את הבחורות ללא שמלות. כלומר בבנדי־ים,
אפילו בבית-כנמת, בתנאי שכל ההכנסות
הוקרשנה למטרות מתאימות.

חיים דרופסייב, חולון

לכי כלה לקראת דדן...
׳דומה שעורכי העולם הזה מבלים את רוב זמנם
בחדר האמבטיה. אחרת איד להסביר כי בנליון
אחד של העולם הזה 872 ישנן תמונות נם
של אביבה פאר ונם של סילבאנה פ אמפאניני ב<
אמבט

אסתר רוטמן, נתניה

העולם הזה מקבל את דינה של הקוראה
רוטנזן, חיי ב את צלמו הראשי לפתור את
הבעיה על־ידי שלוש מקלחות קרות ביום,

מכתב לרותי
מעשה בבחור ו שמו דן
שבילה עם רבקה את הז מן
במחלוק ת חמה :
למי מותר מה
ומתי וכיצד והיכן.

מקום זה שמור בכל נליון להכחשת מוסדות הממשלה על ההא שמות בעניין הטרור בנצרת.

יוסף הראל,

מגדל א שקלון

נוער המתכת
אני מצדיק את נישת
בכאב ובזעם אמיתי את
הזה 871 אד אין אני
יתירה. בשני ספריו של

עורך העולם הזה ורואה
התפנקות הנוער (העולם
מוצא מקום לפסימיות
עורר העולם הזה, אורי

העילס
הבא

השבועון המצויר
לאי־נפורמציה
מכתבים משטרות פרטיות
המעניין ביותר בפרשת נצרת (העולם הזה <871
הוא חוסר האונים של המשטרה, שהתעלמה במזיד
מהחובות שבמסנרת תפקידה: לשמור על
החיים, הרכוש והסדר ...המשטרה הוכיחה בהפננת
חרות על־יד הכנסת ובפר שת נצרת חוסר אוביק־טיביות,
והננה על ׳הפרינציפים והאינטרסים של
המפלנה השלטת בלבד. ונשאלת השאלה האם על
כל מפלנה להקים לה משטרה משלה; או שה משטרה
תמכור אולי מניות למפלנות והמשלמת
יותר תשתמש בה לצרכיה היא.

זאב גולדו־סר, רעננה
להעולס הזה יש אומץ לב והוא בטח יר!בל כל
התמיכה המוסרית מכל האנשים ההגונים (לפי
דעתי כל הקורא העולם הזה הוא בן אדם הנול).
אתם היחידים שאינכם עוברים אחרי השערוריה
הזאת לסדר היום.

יצחק רפופורט, אשקלון

מתוך מה שהסקתי מקריאתי הרי
הטרור לכשעצמו עורר את העולם הזה
החשש שמעשה זה עלול להישנות
יהודים. העמדת המעשה באור שכזה
נכונה.

הכחשה

הדרך בה יש לנהוג כלפי הסקטור הערבי וא!ז
יצר לו השקפת עולם בנידון זה. ההשקפה היא
כי יש להתנהג כלפי הערבים בדרכי שלום, לעודד
את היסודות הדמוקרטיים ביניהם ועידוד זה יהווה
מפתח ללבות הערבים המשכילים והנאורים בארצות
ערב. ערבים אלה עתידים לחולל מהסיכה
בארצותיהם ואתם תוכל ישראל. אשר תחכה בי נתיים
מתחת לעץ עד לנפילת הפרי הבשל, לכרות
ברית שלום.
ייתכן שקיימת אפ שרות כזאת. ברם. בינתיים
אסור להתייחם לערבי ברוד, כי הוא יבוז לד.
הראה לו אנרוף והוא יכבדד. אינני רוצה להיהרג
על־ידי מסתנן ערבי. לכן הפתרון האחד הוא יד
חזקה. על־ידי אכזריות בנבולות, על-ידי תגובה
מידית וברורה נוכל לחמוד דם רב לשני הצדדים.
לכן נכונה וריאלית היא נישת הממשלה
בנצרת.

נחמן כהן,

תל־אביב

לא מעשה
לצדק, אלא
בעתיד ננד
היא בלתי

אני מברר את העולם הזה על המאמר ״הטרור
בנצרת״ .מאמר נועז. כביר. שוחר צדק ודמוקרטיה
של עתונאי אמיץ לב וכנה, שלא נרתע
למרות נסיונו המר. הוא הזכיר לי את אמיל
זולא. במא מר הזה פתח העולם הזה תקופה חדשה
בשדה העתונות העברית

עכו

בכר . ,כפר שלם

אברהם צבי שטרן,

העולם הזה הביע כמה פעמים את דעתו על

ראובן

דובר רשמי מודיע :
בזמן האחרון נפוצו שמועות זדוניות
כאילו מר אביגור כרמל בראלון (לש עבר
הרש לייבוש מוצציצקי) יצא לחופי
שה לשוייץ עם רעיתו וחמשת ילויו
על חשבון הממשלה. לידיעה זו אין
כל שחר, ויש לזקפה על חשבון מזימה
פוליטית עכורה. האמת היא כלהלן :
מר בראלון נסע מטעם המחלקה ליחסי
הרבות עם לוכסמבורג כדי להביא לנשיא
התורן של שוייץ את הערכת ממשלת
ישראל על הסיום המוצלח של התחרות
על הגביע העולמי לכדורגל. כידוע,
מקיימות לוכסמבורג ושוייץ יחסים
הדוקים.
מרת גולדה נימקיסקי־בראלון נסעה
בשליחות המחלקה לעידוד הדפסת פלא־קאטים
לתיירות, על מנת לצלם כמה
כמראות־הנוף השוייציים המפורסמים

אבנרי, ממלחמת העצמאות בשדות פלשת 1948
והצד השני של המטבע, הוא מתאר את נוער
הזהב התל-אביבי כאנשים שבלי ציונות ידעו כיצד
להלחם. סנ שו ונחצ׳ה מהצד השני של המטבע
היו דווקא בהורים פ שוטים. ילידי כרד, שבילו
את זמנם בבתי קולנוע וקפה. הם לא היו נדנ״עים
או חלוצים או צופים אלא סתם בחורים אפורים
שלא יצאו למסעות בנעוריהם ובכל זאת לא
הכזיבו בשעת מבחן.

בכיבו ש חיפה ובקרבות באיזור נינין הייתי בחבורה
עם בחורים סלוניים שביצעו פ עולות לא
פחות נועזות מאשר פלמהאים וותיקים.
אני מאמין שבבוא שעת מבתו אמיתית יהיו
דוקרי הסמבות דווקא חיילים טובים מתוך אותן
הסיבות ממש שהיו בעבר. אל להבין מתוך דברי
שאני מזדהה עם שולפי העטים הנובעים החרוצים
להגן על ה״אפרוחים״ מעייפות יתירה. להיפר.
כל פעולה שתיעשה בכיוון הפיכת האפרותים ל־כאלה
שלא יפחדו לעוף בכוחות עצמם תהיה
אך ורק לטובתם ולטובתנו.

אריה שרייבר, זזיפח
לא כל נוער מבריק הוא זהב. יש גם
ברזל מצופה. אולם גם ברזל ז קו ק לחישול.

משנה מקום, משנה תשלום
בתשובה לתלונתו של מר נחמן שווריק (שהתלונן
על נבייה -חשלומים עבור הודעה של התלפת
המען בדואר (העולם הזה ) 864 עלי להעיר כי
כל המחליף דירה די שיודיע על כד לבית הדואר
הקרוב ביותר וכל דברי דואר שהיו מיועדים
למקום מגוריו הקודם יופנו למעונו החדש. שרות
זה ניתן חינם במ של ששה תרשים בכדי לתת לאז רח
את האפשרות להודיע על השינוי לכל ה מתכתבים
אתו.
עברה הקופה זו. והאזרח עדיין מעוניין בהשגחת
הדואר ובהעברה מכתבים, הוא חייב בתשלום
והדואר מזכיר לו זאת בהודעה מוקדמת.
טופס הבקשה להעברה מכיל, כיד היתר, ישאלה
על בעלות מקלט הרדיו ומספר הרשיון. השאלה
בא להבטיח כי המען ההדש ירשם בכרטיסיה של
בעלי רשיונות הרדיו ולמנוע על-ידי כך אי־נעימויות
במקרה של אי־חידוש הרשיון.

ש. ניסנבאום׳ קצין העתונות,

משרד הדואר

שח־מת
מה בדבר מדור שון־מת בעיתון 1

רפי פרסיץ, אוכספורד, אנגלית
מסגרת העולם הזד, אינה מאפ שרת קיום
מדור שח־מת סדיר, והוא מופיע מדי פעם
כתת־מדור של מדור ספורט.

למען הרב
אנו, וועד בית הכנסת מקור חיים וזברון מרדכי,
נבעת עלייה, רחוב , 121 מבקשים בשם בל המתפללים
ומאות האוהדים את הרב ב אב״ד. לתקן
את ההשמצה הנמבזה והשפלה ננד רבנו הרב
כאב״ד שליט״א (העולם הזה .) 865

יחזקאל לוי,
יצחק גדלייביץ,
מנחם מרדכי גנץ,
שלמה קניגסברג,
אלתר משה יונגר, יפו

הצד השני של הבננה
״.הצגתם את מלחמת־אזרחים בגואטמלה (העולם
הזה ) 871 כאילו היתה מלחמת בין האינטרסים
האמריקאים לבין אילו של העם הנואטמלי...
ראיה כזאת של הדברים הינה מוטעית מיסודה :
ארצות־הבריה משחקת תפקיד שונה לנמרי. כמעצמה
עולמית ממדרנה ראשונה, בעלת אמצעים
ואפ שרויות. העמידה עצמה בראש המאבק האנטי-
קומוניסטי בעולם ובתפקיד זה היא פועלת נם
בגואטמלה.
לומר כי התערבות בארץ זו אינה אלא למען
האינטרסים המבחריים שלה בלבד (אף כי גם
אלה ממלאים כאן תפקיד נכבד) .או בי המאבק
העולמי האנטי־קומוניסטי אינו אלא שירות לאינטרסים
אילו — אין זה, כמובן, אלא נסיון
ברור להסיח את הדעת מן הסכנה הצפוייה לעולם
לשוב וליפול להוד תקופת ימי ביניים חשוכה
תחת דנל האינקויזיציה האדומה

נ. עברון,

ירו שלים

ביותר. גברת בראלון זכתה, כזכור,
בפרס הרביעי של תחרות תצלומי־החובבים
בשבועון ״צ-לומי ישראל.״
מר רוברט בראלון, בן ה־ , 19 נסע
בשליחות המדור לבולאות כדי לקבל
את חוות־דעתם של כמה מאספני הבולים
השוייצים הידועים על בולי ישראל
החדשים הנמצאת* כעת בתכנון.
העלמה חלמה בראלון, בת 16 וחצי,
יצאה לברר בשוייץ את אפשרויות
היצוא של אופנת־ישראל המיוחדת לגיל
הנעורים. לא זה המקום להרחיב את
הדיבור על חיוניותו של היצוא לעתידנו
הכלכלי.
הצעיר דן בראלון, בן ,14 מדריך
בתנועת ״יהודה הצעיר,״ יצא להדריר
מחנה־נוער של התנועה הציונית השויי־ציה
בהרי האלפים, שאת ערכו הציוני
אין למצות במלים מספר.
הצעיר שלמה בראלון, בן , 12 יצא
בכתב מיוחד של רבעון המחלקה לתרבות
הגוף והרוח לתחרויות אליפות
הכדורגל בשוייץ.
לא פחות חשובה שליחותו של עמ-אל
ביאלון, בן ,9המייצג את ישראל
בב-נום הבינלאומי של לועסי המאסטיק.
כל קשר בין השליחויות הנ״ל הוא
הקרי בהחלט.

קראתי בסיפוק את המכתב של יעקב טולרין,

העולם הזה 873

אין 1ה ר גי ל שאד יוצא ל ר חו ב ועודד ׳ 1סרטל 1כ ר
עצמו. אול ברעשהבתב ״העולם הוו בלו ״ תחברה
אחרתשלהמערבת, סילב שת. באחד מימי ה ש בו ע.
היה 1השלבאחדבמבצעג דו לשבאלבדוקאתמ הו ת
של ימי הסרטב אר ץ. המס קנו ת, ה מ תו א רו תלה לן, היו
עגו מו ת ביו ת ר: ל א 1רחלא אי בפתלמה הוא תור. הוא
תור פ שו ט מביוו שאיו לו ב רי רהובד׳ להבטרמ!וג ש ל
טרדני הממרראתח״ו. לאנש אר כ ל פק שי שנה ר ק
דרראחתלפ תו ראתב עיי ת ימי הסרטבמ דינ ה, והיא
ל א סו ר אות אחת ול ת מי ד. ל שי קץ ל ס חי טההמ או רגנ ת׳

PSflHU

מאת אור• דן
mלי הנשק הפר מיטיבי שבידינו יכול היה
להתחרות באקדח החדיש ביותר של
גנגסטר הגון. לא היינו צריכים להחביאו מתחת
לבית השחי, גם לא להשתמש בו בחסות הלילה.
הצגנוהו לאור היום, לעיני אלפי עוברים ושבים׳
אפילו לעיני השוטרים.
הוא ירה — סיכות קטנות ומבריקות׳ מקושטות
בסרטים לבנים. הוא גם פגע — בכיסם
של הקרבנות, שנאלצו לשלשל את פרוטותיה:.
לתוך קופסת הפח.
הנה אחד מהם. מיהרנו לקראתו׳ הוא ראה
אותנו ברגע האחרון, ניסה למלט את נפשו
בפעולת איגוף. זה לא עזר: חסמנו לפניו
את הדרך. הוא נכנע.
היה זה כמעט כמו בסרט גנגסטרים. הוא
הרים מעט את הידיים, שלף מכיסו את ארנקו,
מסר לנו את כספו. סרט חמוד הוצמד לצוארונו,
שכמעט ונתלש תוך כדי פעולה.
היה זה הפשע המושלם, סרט גנגסטרים
במהדורה ישראלית המעשה בוצע לאור היום.
אנחנו, מבצעיו, יכו׳נו אפילו להתגאות בו.
ובניגוד לסרטי הוליבוד, הכפופים לצנזורה,
כאן הפשע המושלם גם השתלם•

מב צ ע לא־מצחיק
לא הייתי צריך להתבייש ביום הסרט שערכתי.
הכל היה מסודר להפליא. השם לא היה מנופח
משמות יתר ימי הסרט במדינה. הוא גם לא
הבטיח פחות: קרן למען הנוער על שם אורי
דן ז״ל. ולא סתם קרן, אלא קרן בעלת יעוד
בחיים: להרמת קרנו המוסרית של הנוער.
לא הייתי צריך להתבייש גם בקופסתי.
אפילו ארגונ-ם ותיקים שיום הסרט טבוע|
אצלם בדם, לא תמיד הם בעלי קופסאות

השתיים שנתגו.

האחדשסרב . .תרמ תי כבר חמ ש פע מים,״ בתרוץ הנצחי־ענונד ז ה
ניסה להפמר מטרדנותי אדם זח ,.למרות שידעתי כי אין אמת בפיו.

כופר־נפש .״פעמיים,

בני אדם אחרים נפטרו רק כ ש שלמו
בבק שה,״ אמרה אחת מנ שי: אלה.

האחד שהתגאה. אדם ז ה הציג נ־גאווה
את הסרט הענוד מול המצלמה.

בעזרת קונסת־קקאו מוסווית. סגר אידאוסי ושם מטופש
משלהם. ד.ם שואלים אותן מארגונים שמת־רימיהם
יכולים כבר לבנות שיכוני ותיקים,
לאור נסיונם הרב במקצוע. אמנם, אדם
בעל חוש ריח היה מבחין ׳מיד מה מקור
קופסתי. עוד אתמול עמדה כקופסת קקאו
פשוטה בארון המטבח.
עם כל ההומור שבדבר, לא היה בדעתי
לערוך מבצע שמטרתו להצחיק. להיפר.
רציתי לחדור לאחת הפינות השליליות
ביותר של ההווי הישראלי, לבקש ברחוב
את התשובה למספר שאלות: מי עוסק

בעריכת ימי סרט, מי הניזוקים, כמה הנזק.
ובעיקר: מדוע הם משלמים?

nnmtnה ש בי ע !!,
יום הסרט הישראלי הוא מוסד. יותר
מזה, הוא מדע. אפשר אפילו לומר שהוא
אמנות — האמנות השביעית, אחרי אמנות
הקולנוע. לו רצתה ישראל לתחר על אליפות
העולם, היתד, אוספת את כל המדליות.
אמנות זו לא נפלה מהשמיים. היא הת גבשה
משך דורות. בפזורה לא נולד תינוק

ולא נקבר ישיש מבלי שקופסת הצדקה
תלווה אותו בדרכו. קומץ הכוללים, שהם
אבי היישוב החדש בארץ, התקיימו כולם
על אלפי קופסאות מפוזרות בעולם. לכן
טבעי הוא כי גם בארץ קיים בכל מוסד
הגון אגף מיוחד שתפקיד אנשיו להלך
בבתי קברות, לדאוג לכך שאישים מסויימים
יוזכרו ביום הנכון כראוי, בעזרת יום סרט
מתאים. הקהל יתרום, קובעים הם ,״צדקה
תציל ממוות״.
ובהגיע יום הסרט, רק המוות יציל מצד־

כיצד לאר\ן יום־סרט כהלכתו

של 5שני. אין ז ו פרסו מת לקקאו נסטל. פ שוט, הקופסה
הריקה היחידה שהותאימה למטרה זו. החריץ ע שוי באיזמל.

קה. ביום זה יורדת הכנסתם של הקבצנים
האחרים עד לאפס. כי אין להם מה להציע,
אלא ״תודה רבה 1״ בעוד שהמתרימים
משלמים בסרטים לבנים ויפים.

בכלשב 1ע חזצי
לא כל אדם יכול לערוך יום סרט. כך,
לפחות, טוענת המחלקה הסוציאלית של
העיריה. כל יום סרט זקוק לרשיון.
למי הוא ניתן? כמו בנק, המלווה כסף
רק למי שיש לו כסף, ניתן הרשיון רק
למוסדות גדולים, היכולים להוכיח שיום
הסרט אינו מקור הכנסתם היחיד. בתחילת
כל שנה מתכנסת מועצה קטנה הקובעת
את מספר הרשיונות והימים. המוסד המ אושר
משלם חצי לירה ומקבל את הרשיון.
על המועצה לחלק את 52 השבועות
של השנה ל־ 25 קרנות ומוסדות. הקרן
הקיימת זכתה ל־ 6ימים, ויצ״ו וארגון
אמהות עובדות ליומיים, שאר הארגונים,
החל משרות נשים סוציאלי ועד איגוד
עולות יוון, ליום אחד. בסך הכל קבועים
מראש 34 ימי סרט בשנה — 34 יום
בהם אין האזרח התמים יכול לעבור ברחוב
מבלי לקנות לו שלתה על־ידי שיחוד ה מתרים.
ימי
הסרט הקבועים אינם היחידים. קורים
משך השנה מקרים שאין לחזותם מראש.
אולם המתרימים מוכנים, כמכבי אש ובשוטרים,
בכל שעה ובכל רגע, נכונים
לכל הפתעה. עצמותיו של אדם נכבד מגיעות
לחוף מולדת, מושבה תתיקה חוגגת את
יובלה — הקרן הקיימת מוכנה להשתתף
בשמחה ובאבל. מוסד אחר מבקש יום
סרט נוסף להקמת בנין באופן דחוף. או,
עקב חוסר תיאום עם המוסדות העליונים,
יורד גשם מן השמיים או שורר שרב
ביום הסרט הרגיל, הקרבנות מתחבאים
בבתיהם ויש צורך ביום סרט נוסף.
המחלקה הסוציאלית טוענת שיש שני
ימי סרט בחודש. הסטטיסטיקר, אומרת
שיש יום סרט בכל שבוע וחצי. למעשה
התקיימו בחודש מאי, למשל 4 ,ימי סרט :
אחד למען ועד ההורים המרכזי, אחד למען
שרות נשים סוציאלי, שניים למען הקרן
הקיימת — ל״ג בעומר ויום העצמאות.
כי הקרן הקיימת שותפה לכל חג בישראל,
מלבד יום הכיפורים.

ס חי סהס או רעת
״הקרן הקיימת משתלבת בחגים הלאומיים.
בחוץ־לארץ בלטה כל חגיגה עממית בקישוטים
כמו פרח או שיבולת. הסרט בא
במקומם. הוא מוסיף להדרת החג. האדם
הקורא את הכתוב על גבי הסרט יודע
כי החג הגיע.״ כך הסביר בן־דויד שורץ,
איש הקרן הקיימת.

שלב ראשון. בחירת שם ליום סרט הוא דבר קל: כל העולה
על הדמיון. הסמל הוא פרפר מכי חן שהוא היחידי שנמצא בדפוס.

שלב שלישי. אותה גברת ב שינוי אדרת. כדי שלא ירננו כי
אני שואל קופסאו תי מחברת קקאו עטפנוח בעטיפה מהודרת.

בדקתי כמה אנשים קוראים מה כתוב
על גבי הסרט. מבין מאה קרבנות שניסיתי
להדביק להם את הסרט על שם אורי דן,
רק ארבעה שאלו שאלד, כלשהי. איזה
נוער זה? האם זה עסק מפלגתי ז האם
זה נוגע לקואופרטיב דן ז ומי זה ״אורי
דן ז״ל ז״

השתייםשרחמו .״ מי היה אורי דן?״ שאלו נשים אלה. הצבעתי על עצמי. הן נעצו בי מבט
ז ח מני ותרמו. תגוב ה רחמנית לגמרי טפחו בפני שני חיילים :״ עו ד חייה אחת, עלוב החיים.״

האחד שקיבל. צלצלתי למחלקה הסוציאלית, אמרתי שברצוני לתרום. הייתי
צריך לחזור על מלה זו מספר פעמים. בכל זא ת קבל הגזבר 1720 פרוטות.

עונו נהב׳ ״העולם שוד ׳ 01 סוס אמיתי שארו מש־
,שלוש השאלות הראשונות זכו לתשובות
׳בלתי מספיקות. בכל זאת תרמו הקרבנות.
כתשובה לשאלה הרביעית הצבעתי על עצ מי.
השואלת הסתכלה בי ברחמנות, תרמה
חמישים פרוטה.
כל היתר לא שאלו ולא שמעו. או שסרבו
׳לשלם (.תרמנו כבר אתמול או ששילמו
מהד כדי להפטר מנוכחותנו המעצבנת.
לא היינו תחליף לשיבולת וסרח, לא השרינו
אוירה של חג.
זוהי, אם כן׳ מסקנה מספר 1שהוכחה
בעליל על־ידי מבצענו: אין האדם תורם
מפני שהוא רוצה לתרום, מפני שהוא
מעריך את המטרה. הוא תורם פשוט כדי
להיפטר מטרדנים, ולא איכפת לו אם הטר־דנים
באים מטעם האגודה להצלת יצאניות
או הקרן לטפוח הלשון הסנסקריטית. יום
הסרט הוא, פשוטו כמשמעו, צורה של
סחיטה מאורגנת׳ חסרת בושה, ברשות
הרשויות ותחת חסות המוסדות.

האמת ה פ שו ט ה
האם זו, לפחות, סחיטה כדאית לבעליה ז
אמר גימפל פסח, מזכיר בית־מנוחד.
לזקנים בתל־אביב :״אם עורכים יום
סרט, הרי הוא כמו התער המוגש לטובע.
הוא נאחז בו למרות הסכנה להיחתך 1״
אמנם המצב הקשה בארץ, טוענים יודעי
דבר, לא פסח אף על שטח זה. הישראלים
אינם רחמנים בני רחמנים כמו שהיו. אולם
אחרי שעה וחצי של התרמה אפקטיבית
קישקשו בקופסתי 1720 פרוטה. ששים
התורמים, רובם מעל לגיל הנוער, תרמו
בממוצע 30 פרוטה לנפש ! ישנם אנשים
מוכשרים יותר, האוספים עד 40ל״י ליום.
זה נותן בממוצע 1000 עד 1500ל״י ליום
סרט.
האם בעד סכום זה חייב מוסד כמו
ויצ״ו, שמחזור הכספים שלו מגיע למאות
אלפי ל״י לשנה, לרדת לחייהם של רבבות
אזרחים חפים מפשע, להטרידם ברחוב
לצרכי סחיטה? האמת הפשוטה היא: יום
סרט גם א-נו כדאי.

ד טו קאד לי

תירוץ שלישי לעריכת ימי סרט השמיעה
עמליה קנטור, המזכירה המארגנת בפנטגון
הנשי של ויצ״ו. אמרה היא :״זוהי פעולה
חינוכית. זה מחנך את הנשים המחרימות
להתנדבות.״ אותו נימוק שמענו גם בחצי
תריסר מוסדות אחרים, ובקרן הקיימת.
קשה לתאר נימוק אוילי יותר. בסיום
מבצענו, לא הרגשנו שנעשינו אנשים טובים
ויפים יותר. להיפך, יחס הבריות ברחוב
פגע בנו קשות. בדיוק באותה צורה חייב
להתרשם כל מתרים, אפילו למען מטרד.
קדושה.
המחלקה הסוציאלית פוסלת כל קרן שמח־וימיה
אינם עובדים בחינם, מתוך התנדבות.
כל המוסדות מקפידים על כך, אם כי ניתן
פרס לנוער המצטיין בפעולה למען קרן
הקיימת. הקרן טוענת שהוא ניתן על־ידי
התנועה, התנועה טוענת שהוא ניתן על־ידי
,הקרן.
׳ י לפי החוק וההסכם הג׳נטלמגי עם המחלקה
הסוציאלית אין להעסיק בעבודה זו

נערים למטה מגיל . 16 איש הקרן הקיימת
באמת טוען כי בפעולה זו עוסקים נערים
בוגרים בלבד. אך נראה שלא היה לו זמן
לשוחח עם המדריכים. אחרת היה שומע,
כמוני, את דברי המדריך . :המבוגרים
בני 16 ומעלה נמאס עליהם מזמן ללכת
עם קופסה ביד. הם מתביישים.״ לכן נש לחים
תלמידי הכיתות הששיות והכיתות
הנמוכות עוד יותר לשנורר.

קשה להאשים את הבוגרים. יום הסרט
מחנך לשנוררות, לקבצנות לפי סגנון הגיטו.
אין הוא מחנך לשום דבר אחר. אמר
זאטוט מתרים אחד, כששאלוהו לפשר
יום הסרט בשעת הבאת עצמותיו של הברון
רוטשילד ארצה . :רוטשילד מת ואשתו
בפריס 1״
קשה למצוא אף נקודת אור אחת בכל
הפרשה הבלתי נעימה. זוהי המשך של

מסורת הגיטו, הנמשך מפני שלא עלה
על דעת איש להרהר לרגע קט אם אמנם
לא הגיעה השעה לבטלו לפחות אחרי
הקמת המדינה. הוא בלתי חינוכי, הוא בלתי
כדאי .,אין אפילו פיקוח כלשהו מה עושים
המוסדות בכסף הנאסף.
החוק מגן על האזרח מפני שוד וגניבה,
מפני סחיטה והטרדה. הגיעה השעה שהחוק
יגן עליו גם מפני יום הסרט.

ת צ פי ת

במרינה

(כל הזכויות שמורות)

• צפה למתיחות בינלאומית כלתדרגירה שעה שהודו תביא
לפני העצרת הכללית של האו״ם את בעיי ת קבלתה של סין העממית. בריטניה
וצרפת, שאינן מגלות כל התלהבות להתפ שטו ת המלחמה בדרום־מזרח אסיה,
לפחות יימנעו מהצבעה, יסייעו בכך לגוש המזרחי ולכמה מ מדינות הגו ש האסיאתי
לסכן את העמדה האמריקאית, ה מתנגדת ב תוקף ל כן. ממשלת ארצותיהברית חשת
בסכנה, מוכנה לסגת ב מקצת כדי לטשטש את רושם המפלה, אולם הקונגרס,
ובעיקר חלקו הריפובליקאי, אינו מניח לה לע שות זאת, מאיים להוציא במקרה
זה את ארצות־הברית מהאו״ם, או לפחו ת לקצץ את כל התמיכה האמריקאית
הכספית באו״ם וב מו סדו תיו.

• מצריים תקבר כעתיד הקרוב ציוד צבאי חדייט ככמות
גדולה, אם יתחסל סכסוך הסואץ לפי קווי הצעת הפשרה הבריטית. משרד־החוץ
האמריקאי הודיע למצריים באורח בלתי־פו מבי כי במקרה זהי שחרר כ מויו ת
גדולות של נשק ותח מו ש ת שנקנו על־ידי מצריים בארצות־הברית לפני כ שנה,
אולם הוקפאו ברגע האחרון לפי תביע ת ברי טני ה עד לחיסול הסכסוך. עם חי סו לו,
יתחיל בע תיד הלא־רחוק גם משא ו מ תן על סיוע צבאי אמריקאי למצריים. ארצותי
הברית מעוניינ ת בכך כדי לבצר את קו ההגנ ה האחורי ואילו מצריים — נ ד׳
לנסות להחזיר את עמדת־הבכורה שלה בקרב ארצות־ערב, שחלק מ הן כבר נהנה
מסיוע זה, מגבש ב מ הירו ת ע ליונו ת צבאית על מצריים.
• אליהו אילת הצליח לשכנע את משרד החוץ להגדיל את
סגל ה שגרירות הי שראלית בלונדון. ה מניע האחרון לקרייה היו הדיונים בין
אנתוני אידן למנהלי מדיניו ת המרחב הבריטיים אחר שובו של אידן מ שי חו ת
וו שינגטון. העצמאות החדשה של ה מדיניו ת הבריטית כלפי האמריקאית שכנעה
את שרת ס ו פי ת ב צו רן הגברת הפעולה הדיפלו מטי ת בלונדון
• ישראל עלולה להכיר בקרוב בסץ העממיות באס תסכים
זאת להכרה מו סכ מ ת (ז.א : .גס הכרת סין בישראל) .שיחו ת הגי שו ש על כ ן
מתנהלו ת בין נציג כ שרד החוץ לפקידי ה מ שלחת הסינית בג׳נבה.

• אל תצפה לקשירת יחפים דיפלומטיים

כץ ישראל

לנרמניה כזמן הקרוב. ל ה תנגדו ת ה העיוני ת של ישראל התווסף עתה חוסר
רצון מע שי של ממ שלת בון, שנרתעה מאיגרת הליגה הערבית שאיימה על
ניתוק היחסים של ארצות ערב עם גרמניה, באם זו תקיים קשרים דיפלו מטיים
עט ישראל.
• גם גרמניה המערבית נכנסה למירוץ האטום. לפי מקורות
המקורבים לאוניבר סיטאות הגרמנייו:ת החליטו כמת פיסיקאים גרמניים בעלי
שם עולם להקים כב שן אטום בבווריה במטרה לפתח כוח א טו מי ב רגע שיבוטל
שלטון הכיבו ש, העומד לפני סיומו.
• אם היית ממעריציו של זאב ז׳כוטינסקי, ת שמח ל שמוע
שאחד מהסעיפים הח שובים של צוואתו קרוב למימו ש. לפי דרי שתו הנמרצת
של שר הפנים, ישראל רוקח, יורה נשיא המדינה להעלות את עצמו תיו של
ראש בי ת״ר המנוח• .היחידים העוקבים אחר ה תפ ת חו ת זו ברג שות מעורבים
הם אנשי חי רו ת, ה שמחים על קיום צוואת מנהיגם, א ן אינם •ששים על העובדה
כי הצ״כ עומדים לע שות הון פוליטי מ הצלחתו של רוקח ל שכנע את שרי
מפא*י להסכים להעלאת עצ מו תיו של ז׳בו טינס קי.

• צפה להטלת איפול מוחלט על טיב ההצבעות כישיבות
המליאה של הממשלה. מפ לגו ת הקואליציה החליטו על צעד זה, כדי למנוע
גילויים מרעי שים העלולים לקצץ ב קולו תי הן בב חירות הקרובות.
• שר החינוך כנציון דינור לא יתפוטר, אחר שראש הממ שלה
לכינוס הנוער
משת שרת הסתפק בנזיפ ה עדינה לדינור, שהביא את בי. ג׳י.
ב שיין מואניס על דעת עצמו. הנזיפה לא חרגה מגדר ״ התייעץ עמי להבא
בעניינים מ סוג זה״.

• לו היית שופט מחוזי, יכולת לצפות כי אחד מובנו

מעמדך יעלה כקרוב לדרגה של שופט עליון. עלייה זו תתממ ש אם
נשיא בית־המ שפט העליון, ד״ר משת ז מו ר ה, שאיננו יו שב בדין זה שנתיים,
מסיבו ת מחלה, יתפטר. המוע מד ה מ שוער ביו תר לכהונת שופט עליון חדש :
שופט גרינוולד־קסטנר, בני מין הלוי, שהתפטר לפני חצי שנת כאשר וועדת
המינויי ם פסחה עליו, חזר בו אחר שיחה עם שר המ שפטים.

• הנהלת מפא״י לא תרשה לאף אחד מ 47-חבריה ככנסת
להגיש את התפטרותו לפני הכחירות לכנסת השלישית. אחר
ה תפטרותו של שלמה לביא ו איו םבהתפט רו ת של אליעזר לבנה היא עלולה
למצוא את עצמה עם ח״ כ מפא׳־יי חד ש, בשם ד״ר ישראל קטטנר, גיבור המ שפט
הירו שלמי, שעתה הגיע תורו בר שימת מועמדי מפא״י לכנסת.

• אל תחכה לכינוסו הקרום של הוועד הפועל החדש של

הצ״כ. הסיבה: הוויכוחים האי שיים החריפים על חלוק ת 25 כסאות ההנהלה
של ה מפלג ה אפילו לא הגיעו ל שלב סיכום.

• עיסוק לא ידוע של אריק ג׳ונסטון בביקורו האחרון
בארץ: ת ביע תו, כמנהל־לשעבר של איגוד יצרני הוליבוד, להפ שיר את
ח שבונו תי ה ם החסומים. הוא הסביר ברורו ת כי אי־הפ שרת החש בונות תיראה
בעין רעה. האוצר תרם לפרשה בכתיבת מכתב מבטיח הקלות מ רו בו ת, אך
שינה את דע תו, כאשר ג׳ונ ס טון כבר יצא את הארץ.
אנשי עסקים אדרים הרוצים להפשיר את ח ש בונו תי ה ם החסו מי ם הם נציגי
חברות הספנות הזרות, העלולו ת להעזר בלחץ דיפלו מטי ובאיום הח מו ר של
הפסקת, או לפחות, צמצום מספר ההפלגו ת לישראל.

• אם אתה להוט אחרי נקניקיות, ,תובל למוצאן כקרוב
כשפע, מאחר שהמפ קח על ה מזונו ת הסכים ל שחררן מקיצוב.
• ? sמן הנמנע הוא כי כוכבת התיאטרון הקאמרי אורנה

פורת, לא תשוב ארצה, ת שתקע בארץ מולדתה, גרמניה, בה זכ תה להצלחה
רבתית ב סי בוב הופעו ת שלקחה לווינה, ברלין, קלן, ה מבורג, ו מרכזי תי א ט רון
גרמניים אחרים.

העם
השקטה !עיוורת
עיניה של יוסטיציה, אלת הצדק הרומאית,
היו קשורות. היתד, לכך סיבה. הרומאים חש בו
כי רק אלה עיוורת תוכל להחזיק במאזני
הצדק, בלי משוא־פנים.
משקיפי א ,״ם בישראל רואים את עצמם,
במידת מה, כצאצאי האלה הרומאית. אלא
שהשבוע עב־ הנמשל את המשל. כשנתקבל
מיברק מאת מזכיר או״ם לגנרל בניקה, שנתן
לו הוראה להימנע מן הצבעה בשעת בירור
האשמה לקרב על ירושלים (העולם הזה ,)872
היה נדמה כי אכן מוטל על משקיפי־או״ם
להשקיף על הגבול כשעיניהם עטופות בדגל
הכחול של או״ם.
היתד, זאת צורה חדשה של אובייקטיבי-
יות עילאית — יוסטיציה מודרנית המשווה
בלי משוא־פנים את המתקיף עם המותקף,
את המכה עם המוכה, ואולי גם את הרוצח
עם הנרצח.
פחדנות עקרונית. איש לא יכול היד.
לדרוש מן הגנרל הדני להצביע בניגוד למצפונו.
אולם הימנעות עקרונית מהצבעה
יכלה להיות רק אות לפחדנות מצד המוסד
העליון בעולם.
לא היתד, זאת פחדנות סתמית. בשעה שכל
גבולות המדינה דומים לעור המגורה של
אדם אלרגי, בהתנהל קרבות גלויים בדרום
ובדגדג האצבע את ההדק בצפון, עלולה פחדנות
זו להוביל את הארץ עוד צעד קטן
קדימה אל התהום.
וכשאדם מתקרב לתהום, מוטב שעיניו
יהיו פקוחות לגמרי, שלא כדוגמת יוסטיצ־יה
הזקנה.

מפלגו ת

זה הרב טוביה גרין, איש מוג־הקנדית,
שפנה לפני חדשיים ל הועד
הפועל הציוני, מנה לפניהם
מטרות ציוניות הדורשות, לדעתו,
מידי :
השקאת הנגב כדי לאפשר בו יישוב
יהודים ;
הקמת תעשיה חימית מפותחת ב היה טריאל חברי חמש
ביצוע

מליון

נגב

(ג) בירוא האדמות השוממות בישראל !
(ד) בניית נמל־ענק באילת והקמת צי
ימסופי, על מנת להרחיב את סחר ישראל
עם אוסטרליה, המזרח הרחוק ואפריקה
המזרחית ;
(ה) העלאת חצי מליון היהודים מצפון
אפריקה ויישובם בארץ.
מלחמת מצווה. חברי הועד הפועל
הסכימו עם גדין שאילו הושגו כל חמש
המטרות היתד, מובטחת עצמאותה הכלכ לית
של ישראל תוך שש, שבע שנים לכל
היותר.
מכיוון שגם הרב גרין ידע עובדת־יסוד
זאת, הגיש מיד הצעה נוספת — כיצד ל ממש
את תכנית חמש הנקודות שלו :
להכריז מלחמת מצווה על ארנקי כל יהודי
הפזורה, שיתחייבו להשקיע מינימום של
חמשה אחוזים מערך רכושם • במשק הישראלי.
וכאן
נתגלה חושו העיסקי של הרב.
אילו היתר, מלחמת המצווה מסתפקת ב הכרזות
רבניות הפותחות בשם ה׳ בלבד
ייתכן ולא היתד, מצליחה. לכן הקדים
הרב גרין תרופה למכה, הכנים את סעיף
ב׳ לתכניתו: התעשיה החימית, בנגב׳
היא שתבטיח את הדיבידנדה הגבוהה שתפתח
את הארנקים של יהודי הפזורה.

קרני ה שוד
לפני שנד, תפס ח״כ מפא״י אליעזר ליבנה
את ד,שור בקרניו, יצא למסע תעמולה נגד
השחיתות במפלגתו. אולם קרניו של שוד,
חם ום או בלתי־חסום, אינן צעצוע. בורא העו לם
נתן אותן לשור כדי שיוכלו להתגונן.
השבוע נתברר סופית כי השוד ריסק את קרניו
הפוליטיות של ליבנה.
בסיום מערכה שהיתר, חסרה כל יסוד פורמלי,
אך שהשחירה את פניו עד בלי תקנה
מבחינה מוסרית, ניסה השבוע מנגנון מפא״י
לכפות על ליבנה התפטרות מיידית מן הכנסת,
ליבנה סרב, אך הודיע שלא יעמוד לבחירות
לכנסת השלישית.
מבוי סתום. מיד התכנסו הפרשנים הפו ליטיים,
ניסו לנחש מה תהיה פעולתו הבאה
של -ליבנה. איש לא האמין שיסתלק מן הבמה.
אך כמעט כל הדרכים לפניו הובילו
למנוי סתום. הדרכים :
• לייסד מפלגה חדשה. איש לא האמין
כי לליבנה, שאין לו כמעט ידידים אישיים
או פוליטיים ושאינו יודע לקשור קשרי ידידות
עם אנשים ,,יש סיכוי כל שהוא. אין
כרגע בארץ שום נסיה לייסד מפלגה חדשה.
4להצטרף לציונים־הכלליים. אף כי דעי
תיו של ליבנה נראות קרובות לדעות הצ״ב,
הרי הטיף מאז ומעולם נגד מפלגה זו. הצטרפות
אליה תהיה התכחשות לכל דבריו,
כמעט ואינה באד, בחשבון. גם בקרב הצ״ב
אין כל התלהבות לשותף חדש כזה.
• להסתפק בהטפת דעותיו בעתונו
אילם גם זו דרך חתחתים: מאות חותמי
בטרם החזירו לאחרונה את הגליונות, תוך
הזדהות עם קו המפלגה. בטרם, שהיה תמיד
עסק מפסיד ושהתקיים על תמיכת תומכים,
נתון בסכנה רצינית כתוצאה ממערכת מפא״י.
בטרם.

ציונות
5א חוז מכדא דנ ק
כשיתכנס בשבוע הבא הועד הפועל הציוני
בירושלים, ביום מותו החמישים
של בנימין זאב הרצל, יקדיש את רוב
דיוניו לארגונה של שנת הרצל, שמטרתה
העקיפה היא הגברת אנסף הכספים לקרנות
ולמגביות. מביתן שרבים מחברי הועד
הפועל הם אנשי־עסקים עלולים הם לשים
לב להצעה עסקית למדי של לא־איש־עסקיב
קנדי.
• להוציא את ידידו תו עם עורך׳ הארץ גר־שום
שוקן, גם הוא אדם הידוע כחסר־ידידיס.

מעוטים
ב ט חון ה מ דינ ה
למרות המצור הבריטי, הצליחה מרים
לעבור את הגבול ולהגיע לבעלה, שהיה
פועל פשוט בארץ. היא הביאה עמה ילדה
קטנה. בארץ נולדה לה בת שניה. אולם
הממשלה סירבה להכיר בעובדות אנושיות.
היא החליטה לגרש את מרים מן
הארץ, להפריד אשר, מבעל, תינוקת מאביה.

היה מתרחש לו קרה הדבר בימי
המנדט? הישוב היה קם על רגליו, שבתון
כללי היה מוכרז בארץ, יתכן אפילו
שכמה ממנהיגי הישוב היו מכריזים כ מחאה
על צום.
השבוע לא קרה הדבר הזה. שום מחאה
לא הציפה את הארץ, שום מנהיג עברי
לא צם. כי שם המשפחה של מרים הוא
אל־אשהב, והיא מסתננת ערביה.
הבקשה אבדה. אודה אל־אשהב היה
פועל־דפוס קומוניסטי בעל וותק בעיר v
עתיקה כשפרצה מלחמה העצמאות. השל טונות
ידעו כי הוא קומוניסט, וכי הקו מוניסטים
מתנגדים למלחמה. לכן, כשד,זדמן
לשטח המצרים, שלחו אותו לביתר,סוד,ר
בעזה, ומשם לאבו־עגילה. בסך
הכל בילה חצי שנה במאסר. כשהגיע ה״
פלמ״ח לאבו־עגילה ביום האחרון של שנת
,1948 שיחרר את אודה אל־אשהב.
אולם שלטונות ישראל לא אהבו קומוניסטים
יותר מאשר שלטונות מצרים
והירדן. הם שלחו את אל־אשהב למחנה״
שבויים, שם ישב יחד עם חיילי מצריים
שבלאוהו אתמול. לבסוף שוחרר, נשלח
במכונית לנצרת׳ נרשם וקיבל תעודת־זהות.
אלא
שאל־אשהב לא היה מאושר. היו
לו אשה ובת צעירה, אאידה׳ אותן שלח
עם פרוץ המלחמה לאבי האשד, בחברון.
כדי למלטן מן היד הנוקמת של הלגיוו.
עתה רצה להחזיר את האשד, לישראל. הוא
הגיש בקשה לאיחוד המשפחה. כעבור
שנה נתברר כי הבקשה אבדה. הוא כתב
בקשה שניה.
הוראת קדחתנות.

הקוראן. אל־אשהב פעל ב הח״ם
הקומוניסטי הערבי.

• אצל יהודי אדצות־הברית
500 מליון דולאר לפהות.

בלבד

הווולוד הדה_דלק

תופיק טובי, ניגש למשרד החוץ׳ קיבל
תשובה מאחד הפקידים :״האשד, מסכנת
את בטחון המדינה !״ שר־הפנים של אז,
משד, שפירא, ענה לשאילתה בכנסת כי
אמנם הרשתה מדינת ישראל לאל־אשהב
לחזור לארץ, כמעשה חסד, אולם אין
היא מחויבת לתת אותו חסד גם לאשתו.
העדן
הגיע לבית־הדין הגבוה לצדק,
כאשר קרי. משהו בחברון. אבי האשד״
מוסלמי אדוק שהוא בעל חנות, נזכר בהוראת
הקוראן האוסרת על אשה לחיות
שנים* ,העמידה

בנפרד מבעלה יותר משלוש
לפני ברירה: להתגרש או לחזור לבעלה.
האשה, שאהבה את בעלה, עברה באחד
הלילות את הגבול בירושלים.
הבעל לא ניסה להעלים את העובדה.
הוא פנה מיד לבית־הדין הגבוה, שינה את
בקשתו, ביקש עתה כי בית־הדין יצווה
שהאשה תושאר בארץ. אולם השופטים
סירבו. הם חששו כי מתן א-שור במאוחר
למעשה בלתי־חוקי יעודד מעשים דומים.
.לבן השאירו את הברירה בידי המשטרה.
לידתה של מסתננת. בלילה גשום
דפקו שוטרים על דלת חצי המטבח בה
חיה משפחת אל־אשהב בחיפה, הודיעו
שיגרשוה מעבר לגבול. אולם הפצרותיו
של הבעל הועילו הפעם: הוא חתם על
ערבות של 50ל״י לאשתו, המשטרה דחתה
את הגירוש. כשחזרה בפעם השניה,
מצאה שהאשה ירדה למחתרת. אל־אש־הב
נדרש לשלם את סכום הערבות, מו סיף
לשלמו עוד כיום בתשלומים חדשיים
של 5ל״י.
בינתיים הפכה האשד, נושא למאמרים
רבים. חזית רחבה, מהארץ ועד העולם חזה,
דרשה כי הגישה האנושית תנצח את היד
המתה של השרדנות. תחת לחץ זה הודיע
משה שפירא הדתי כי האשד, לא תגורש
לפי שעה, נתן לה על כך אישור בכתב.
אולם לידת ילדתה השניה, שדיה, המריצה
את מרים אל־אשהב מחדש לדאוג לסידור
מעמדה בישראל. הילדה לא נרשמה עלי
ה הממשלה, הינד, מסתננת בישראל.
תזכורת שניה: ביום בהיר אחד באה
המשטרה שוב. רק הפגנה המונית של
נשים, שאורגנה על־ידי הקומוניסטים, אל
בית המשטרה, מנעה את הגירוש.
״זה לא איפפת להם ו* השבוע
הלכה אחת מפעילות המפלגה למשרד״
הפנים, שאלה מה מצב הענין. היא מצאה
כי התיק מונח על שולחנה של הועדה ה מטפלת
בעניני מסתננים מסוג זה. הודיע
הפקיד: על מרים לחזור לירדן, רק אז
יוכל בעלה להגיש בקשה להחזרתה. התמרמר
אודה אל־אשהב, במרירות » :זה
פשוט מאד. אך מה שיקרה לה ולילדות
שם, זה לא איכפת להם ! ״
נפחד כי שעת הגירוש קרובה, אין אל•
אשר,ב מעז לזוז מצד אשתו אף לרגע.
זה למעלה משבוע לא חזרה המשפחה
לחדרה בחיפה.
כי מרים אל״אשהב, אם לשתי ילדות,
מסכנת את בטחונה של המדינה שהוקמה
על־ידי עם ישראל כדי לתקן את אחד
ממעשי־העוול הגדולים של ההיסטוריה.

מ שפ ט
1400ל״ ותר מ או ח ד
משלם המסים הישראלי המשיך לשלם, בשבוע
שעבר, קרוב ל־ 200 לירות ליום עבור
התענוג המפוקפק של פתיחת הפצע הישן
של שואת יתדות הונגריה שעה שהמנגנון
המשפטי הענקי המשיך לטחון עובדות ומספרים
במשפט קסטנר־גרינוולד. משפט שעלה
בחצי השנה האחרונה למשלם המסים
קרוב ל־ 25 אלף לירות.
רשימת העובדים, שמשכורתם שולמה בסכום
זה: נשיא בית־המשפט המחוזי הירושלמי,
בנימין ד,לוי, עוזרתו מרים ברנשטיין,
שמשו שלמה, מזכיריו ושליחיו ; היועץ המשפטי
חיים כהן, עוזריו אמנון תל, נעמי
סלומון, דבורה שקד, יועצו המיוחד לענינים
הונגריים, ד״ר ליאון מרטון; חמש קצרניות
כנסת•* בתוספת שלוש בתבניות ופקידי ממי
מחשש כי פרידה כה ארוכה תגרום
להתגברות היצר ולמע שים בלתי־מוסרייס.
* סידור העבודה של י שיבו ת בית־ה מ שפט
סודר לפי הימים בהם אין הכנסת יו שבת,
כ שקצרניות הכנסת פנויו ת לעבוד בבית־ה״
מ שפט לשם הח שת הדיון.

העולם הזה 873

רתו של מסמך זה: לאמת את האשמות
גרינוולד כי לקסטנר היו עיסקות כספיות עם
בכר*.
מצב משונה. בינתיים היה המצב שהתפתח
במשפט משונה ביותר. תמיר הזכיר
את המקרים הדומים של ויתיקר צ׳מברס ב־ארצות־הברית,
של מונטז׳י באיטליה•* ,טען,
כי לא נכון הוא מצד התביעה להמשיך במשפט
נגד גרינוולד כאשר, לדעתו, נאסף
מספיק חומר כדי להפסיק את המשפט ולהביא
לפני השופט את האדם שכביכול הוצאה
עליו דיבה עבור שבועת שקר או עבור
הפשעים המיוחסים לו.
תמיר הזכיר לבית־המשפם כי בראשית המשפט
תבע שועדת חקירה ניטראלית תחקור
בענין, ורק אחרי שבקשתו נדחתה שלוש
פעמים נאלץ היה לפתוח את הפצעים השנים
לפני בית־המשפט.
סיכם תמיר :״קסטנר שיקר. בכל זאת לא
הובא לדין על שבועת שקר. גם הוא וגם
אליהו דובקין עדיין מחזיקים בעמדותיהם כפקידי
ממשלה וסוכנות גבוהים•*• וכל עצמתה
של המכונה המשפטית הממשלתית (היקרה)
מתרכזת כנגד זקן בן .73״
ילודה נחו ו הנ ח ש
אחר מלחמת העצמאות הודאג דוד בן־גור־יון
מהירידה המתמדת בעליה הפנימית, הקציב
ליולדות של־ממש, אמהות לעשרה ילדים
ויותר, פרם ילודה בגובה 100 לירות לאם

מסתננות מרים ושדיה אל־אשהג
בלילה ג שום, דפיקה על הדלת

שלה וסוכנות שעסקו במחקר רקע המשפט.
כולם קיבלו את משכורתיהם, כידוע ממשלם
המסים.
שבעה ימי חקירה, חקירת שתי־וערב, חקירה
נגדית וחקירה מחודשת של משה קראום,
לשעבר מנהל המשרד הארצישראלי של הסוכנות
היהודית בבודפסט וכיום פקיד צנוע
בחברת הבטוח מגדל בתל־אביב, עלו, למשל,
למדינה קרוב ל־ 1400 לירות.
לאש סו ד. קראום היה שווה את הכסף
לפחות לסניגוריה. אם חנה סנש היתד, ה־נצחון
המוסרי הגדול ביותר של ההגנה הרי
קראום היה העד החזק ביותר מבחינת עדות
עובדתית. בקול שקט, מתון וצנוע טען כי
קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים אם כי התחיל
בכוונות טובות כשמטרתו הראשית היתד,
להפוך לכוח בקהילה היהודית.
התביעה ציפתה כל הזמן שסניגורו של
גרינוולד, שמואל תמיר, יקרא לקראוס כעדו
והכינה את קבלת הפנים המתאימה. חיים
כהן, שעד השבוע האחרון, היה בנסיגה כללית
וכמעת ולא חקר את עדי ההגנה, החליט
לעצור את התקפת תמיר בנקודה זאת. כשהוא
קם לחקור את קראום חקירת שתי וערב היה
ברור שהתכונן לעשות לו את אשר תמיר
עשה לקסטנר בהתחלת המשפט, לנפץ את
עדותו לרסיסים.
חיים כהן לא הצליח: קסטנר עלה לדוכן
גאה וזקוף, ירד ממנו, כעבור 11 ימים,
כשממנו נשאר צלו בלבד. קראום עלה לדוכן
אישיות נמוכה, אפורה, צנומה ימדברת
בשקט, אבל בכל יום נוסף ראו צופי המשפט
איש גדול יותר. והוא גם עזב את הדוכן
כפי שבא, לא שבור.
״מדוע אתה צועק?״ חקירת שתי וערב
הסוערת של כהן לא הזיזה את האיש

הקטן מעמדתו. בנקודה אחת, כאשר היועץ
המשפטי צעק לעברו, השיב קראום בשקט
מודגש :״מדוע אתה צועקי צעקתך לא תשפיע
עלי לשנות את דעתי.״
התביעה היתד, מעונינת מאד שקראום ישנה
את דעתו. קראום לא שינה את דעתו,
הטיל במקום זה פצצה: הוא סיפר כיצד שלח
אליו ש. בן־צור, מנהל מחלקת מזרח אירו פה
במשרד החוץ, שהיה אחד מעדי התביעה,
את יהודה שפיגל, סגן מנהל הכלל של
משרד הדתות, כדי שישכנע אותו לא להעיד
נגד קסטנר.
קראום סיפר כי בן־צור הבטיח לו, במקרה
שילחצו עליו להעיד, שמשרד הבטחון
יתערב וידאג לכך שקראום לא יצטרך להשיב
עלי שאלות מסויימות. לא היה ברור
כיצד רצה בן־צור לבצע את הדבר, ייתכן
כי קמה להשתמש בסעיף חוק המאפשר לשר
הבטחון לפנות אל בית־המשפט ולבקש את
שחרורו של עד מחובת עדות, אפילו בדלתיים
סגורות, כאשר הדבר קשור בבטחון
המדינה.
מיליון לגנרל פ.ם. אחר ההפתעה באו
המסמכים. נוסף לערימת הניירות שקראום
הביא עמו לבית־המשפט הביא תמיר גם את
הדרכון הגרמני של יואל ברנד, שנשא את
אשרת הכניסה לתורכיה ולסוריה, על מנת
להוכיח את מעצרו של בראנד על־ידי הבריטים.
את־ המסמך החשוב הזה השיג תמיר
ללא טרחה יתירה, בלשכה המתאימה במשרד
הפנים.
מסמך אחר: התיק של גנרל הם. ם .קורט
בכר שהוצא מארכיוני הסוכנות היהודית,
בו נקבע כי בכר קבל דרך קסטנר יותר מ־מליון
דולאר מהיהדות ההונגרית ושחלק מן
הכסף החזיר, כביכול, בסוף המלחמה. מט
חמש
שנים וכאלף פרסי ילודה יותר מאוחר
גילה האיש הססגוני ביותר של כרם התימנים
התל־אביבי, מי שהיה מוכתר הכרם,
בעל ביתיר,דפוס משה לוי נחום (מל״ן) ,כי
המצב לא השתנה, מספר הלידות נשאר עומד
בשפל של 30 עד 33 לירות לאלף תושבים.
נסיון נרחב. מל״ן החליט לפנות ל איש
הנכון, לעוץ לו את הצעדים בהם יש
לנקוט לתקון המעוות. לוי נחום שיגר מכתב
לשדר,־בוקר, לכתובת ״ראש הממשלה בעבר
ובעתיד״ ,הסביר כי שורש הרע הם הסכסוכים
הפורצים ללא הרף בין ילדים והוריהם,
מייאשים את ההורים ומביאים אותם לצמצום
הילודה.
לשם עקירת הרע משרשו יש להקים, לדעת
מל״ן, בראש וראשונה אגף מיוחד במשטרה
שאנשיו יסייעו להורים להתגבר לל
ילדיהם. כדי לא לקפח את חלקם של משרדים
אחרים, הציע מל״ן, כי נוסף לכך ידאג משרד
ד,חנוך לשעורי־ערב־חובה עד גיל ,16 משרד
הפנים לאיסור כניסה לקולנוע לצעירים,
עבורם יקויימו הצגות מיוחדות, ומשרד החקלאות
יפנה ילדים עירוניים מתפרעים. שלא
נכנעו למשטרה, לחינוך, ולאי״ראיית סרטים,
לקבוץ.
למסקנות אלה הגיע משה לוי נחום בן
ד,־ 67 לא רק מנסיונו כקצין מבחן לנוער וכמנהל
בית־ספר. הרבה יותר חשוב היה
נסיונו הנרחב עם 18 ילדיו, שמספרם היה
יכול להיות גדול יותר אילו כבר הונהגו ה־תקונים
המוצעים .״כי,״ מסיים מל״ן את
מכתבו לבי. ג׳י .״אני שהייתי חלוץ הלידות,
נפרדתי מאשתי בגלל ויכוח על (הולדת ילד
נוסף( .אמרתי) למה לי עוד נחש בבית?

ארגונים
מכתבלכלכ תו ב ת
ם. סאתיאנאתן מקאתוקילי קאנדי, ציילון,
היה מאושר מאד. כך העיד במכתב שהגיע
השביע ליחזקאל הולצמן, רעננה. מה שעשתה
את הציילוני למאושר היתד, העובדה כי
רכש ידיד חדש בארץ חדשה.
כיצד לרכוש ידידים ולהשיג אושר היה
* ה שבוע חז ר בכר לחד שות כאשר נתגלה
כי היה ז ה הוא שתיווך בין ממ שלת בון לחברות
תו רכיו ת ליבא חטי ם ממדרגה שנייה
לישראל, על ח ש בון ה שילומים.
** מקרה מפורסם שלי שי שלא הוזכר על־ידי
ת מיר: אוסקר ויילד, שהגי ש מ שפט על
הוצאת דיבה, שהופסק כאשר ה שופט שוכנע
כי העלילה, הו מו סכ סו א ליו ת, עלולה להיו ת
נכונה.
•** קסטנר מנהל את ה שידורים הלועזיים

של קול ישראל, חבר הנהלת הסוכנות דוב-
קין את מחלקת הנוער, החלוץ ו הא רגון של
הסוכנות.
פרס ילודה של אלף לירות הוב טח לכל
אס לעשירה ילדים ויו ת ר באילת לכ שתמצא
כזאת.

כיצד מוזגין
את הכוס?
שליש — ייז ״כרמל מזרחי״
אדיה או לבן, ושני שלישים
— מי סודה קרים. זהו המזג
(שפריץ בלע״ז) — המשקה
העממי החדש של ארצנו.
מעתה תוכל להזמינו בכל
קיוסק בארץ, כשהוא מכיל
יין טבעי ומבריא מיקבי
ראשון־לציון וזכרון־יעקב.
כבד במזג גם את אורחי ביתך
בעת הארוחה ובשעת המנוחה.

כיצד אבלה
את ימי החופש *
ההפש הגיע ואתו גם השאלה כיצד ואיפה
אבלה את ימי החופשה? בריכת השהיה
״גלי הדרום״ בחולון עוזרת לכם בפתרון ה בעיר״
בריכות שחיה לקטנים וגדולים, שול חנות
פינג־פונג, דשא נרחב ושעורי שחיה
בהדרכתו של המורה המנוסה מר אבינעמי,
כל אלה ועוד עומדים לרשותכם להנעים את
זמנכם. ועל הכל הכינה הנהלת הבריכה
הפתעה נעימה: בכל יום ימכר כרטיס
אשר מספרו יזכה את בעליו בכניסה חפשית
לבריכה שלוש פעמים.
הנכם מוזמנים איפה לבלוי נעים ב״גלי
הדרום״ חולון.
במדינה ידוע מזמן להולצמן הצעיר 21 כי לפני
שלוש שנים הוא יסד את המועדון הישראלי
להתכתבות שהקיף תוך חדשים מעטים ;200
חברים( ,עשרים מהם ערבים מנצרת וטייבה)
שהחלו מתכתבים ב־ 15 לשונות• עם מאות
מתכתבים בעשרות ארצות, מאיסלאנד עד
אפגניסטן ומניו־זילאנד עד נורבגיה.
טבח וארוחת חמש. נושאי ההתכתבות
לא הוגבלו, הקיפו־כל ממוסיקה, משפט
ומסחר עד ספרות, סריגה וסידור רהיטים.
רוב המתכתבים החלו לכתוב מרוב בדידות,
רצון התפרקות בכתיבה לזרים וגם אפשרות
חליפין של סמלים, דגלים תקליטים או בולים.
מנהל
המועדון הולצמן, למשל מעשיר מדי
חודש את אוספו בן 12 אלף הבולים במאות
בולים נוספים. מתכתבים אחרים לוקחים חלק
במשחק שרשרת גלויות נוף, בו מפרס כל
משתתף חמש כתבות על כל גלויה, זוכה
בגלויה אחת כאשר שמו מופיע במקום הראשון
ברשימה. בחמש גלויות כשהוא זז
חוליה אחת קדימה בשרשרת, למקום השני,
ואחר כך הוא עלול לזכות ב־ ,125 ,25ו־625
גלויות.
הולצמן איננו מעונין במיוחד בגלויות,
דואג יותר לשמור על קיומו של המועדון,
שתוצאותיו (בעיקר: רבעון לאינפורמציה,
המפרט מאות כתובות של מתכתבים, חדשות
וכללי התכתבות אינן מתכסות מדמי ה חברות,
לירה אחת לחבר לשנה. בכל זאת
הוא מוצא זמן, פעם בשבועיים, לשבת עם
אשתו הצעירה יהודית, להשיב על 5מכתבים
אותם הם מקבלים בממוצע ליום.
אם כי ההתכתבות פגעה, בגובה עשר לירות
לחודש, בעיסוקם השני החביב של ה־הולצמנים,
צלמות הקולנוע, אין הם מצטערים
על כך במיוחד. אחרי הכל לא בכל עיסוק
אפשר לקבל תוך יום אחד שני מכתבים כה
שונים כזה של מרצה האוניברסיטה הגרמני
הצעיר, מפראנקפורט, המבקש להתכתב עם
ישראלי, אך מקדים התנצלות על הטבח הגרמני
ביהודי אירופה (״הייתי צעיר מדי באותם
ימים״) וכזה כמכתבה של יהודיה
דרום־אפריקאית, קלרה ארקין מקפטאון, המספרת
את קורות יומה במכתב מפורט ומסיימת
עכשיו גמרתי את ארוחת חמש:
כום תה חם עם עוגת דובדבנים נפלאה. חבל
שאתה ואשתך כל כך רחוקים.״

טענה מם׳ : 2בזבוז המענק על נכסי
תצרוכת ומותרות׳ דבר שלא הגדיל את כוח
הייצור, עודד התפרקות מוסרית ביישוב,
לו הובטחה מנת מזונו בין אם יעבוד בין
אם לאו.
כשהוזכרה טענה זו בראיון שנתן מק־דני״
אל ערב יציאתו את הארץ, לעורכו הראשי
של העולם הזה, אורי אבנרי, לא השיב מ נהל
המענק היוצא במישרין בחר בתשובת
משל :
״זה מזכיר לי את המעשה באדם טובע.
במקום להוציאו מן המים מנסה אדם אחר
ללמדו לשחות. והרי קודם כל יש להוציאו
מן המים ורק אחר כך אפשר ללמדו לשחות.
כאשר אנשים רעבים, אפשר או לתת להם
למות ברעב או ליבא מזון וזאת עשינו.״
היה ברור שברום מק״דניאל סבר כי כבר
הגיעה השעה שישראל הטובעת תתחיל
ללמוד לשחות. מורה השחייה כבר הגיע מ״
וושינגטון. היה זה ד״ר לינקולן הייל, לשע בר
נשיא קולג׳ אמריקאי קטן, שקיבל הש
זאת,
לצאת לטיורו השיגרתי.
מלאכת שיגרה. לא חל כל שוני גם
בחייהם של חברי קיבוץ נירים, המרוחק כחמשה
קילומטרים דרום מערבית מכיסופים.
למחרת ההתקפה הגדולה סבלו אנשי הקיבוץ׳
כרגיל, בבריכת השחייה הנהדרת שלהם
(המרחק מן הגבול 1700 :מטר) ,השתרעו
על הדשא המוריק וזללו אשכולות ענבים.
מרכז המשק, שאול רחב הכתפיים, עצר
את דוב הרזה, הזכיר לו כי עליו לצאת עם
חולייתו לשדות, לראות אם המסתננים לא
באו שוב לגנוב את יבול הקיץ.
דוב אישר את המשימה. אחר חזר לבריכה,
לצליחה האחרונה, יצא, הלך לעבר חדרו,
כדי להתלבש למלאכת השיגרה של הליל הקרוב.

רבעהבמ קו ש לו ש ה
תופים רעשו וחצוצרות הריעו בהרי יהודה,
במרחק כמה מאות מסרים מחורבות
מצודת בר־כוכבא, ביתר. היה זה יום הש

המענק תורו
ש ד מור ה ה שחייה
השבוע, בתום 30 חודשי שירות סיים מ נהל
המענק האמריקאי בישראל׳ ברום מק״
דניאל הממושקף׳ את תפקידו. לפני כן עוד
הספיק לקחת חלק בכמה עשרות מסיבות
פרידה, לסכם לעצמו את הצלחת משלחתו,
משלחת המבצעים של ארצות״הברית בישראל:

המשלחת השגיחה על הזרמת 186 מיליון
דולר לישראל (ממוצע של 110 דולר
לכל איש, אשה או ילד במדינה).
• המשלחת דאגה להספקת מזון ומל בוש
רב ככל האפשר ל״ססד אלף העולים
החדשים.
• המשלחת קרבה את השעה בה תהיה
ישראל עצמאית מבחינה כלכלית.
»של כאדם טובע. אם כי דולרי המענק
שבאו ארצה תחת השגחת מק״דני־אל,
פרדסן קליפורנאי שהספיק להיות, בין
השאר, נספח חקלאי של שגרירות ארצות-
הברית בסין הלאומנית היוו לא יותר מששית
מכלל הדולרים שעלו באותה תקופת זמן,
הרי נוצלו במידה יעילה למדי׳ למרות שתי
הטענות העיקריות שהועלו נגד המענק.

צינקזגרפיה

י. רינ דזונ ס קי
רוז־ הקישון 6תל־אבז ב
טלפון 66548

גלופות ק - 1דשת -צ ב עי ם

טענה מם׳ : 1שעבוד המשק הישראלי ל״
ארצות״הברית. טענה זו שהושמעה בעיקר
ממפלגות השמאל, לא בוססה מעולם, לא
מנעה את קיבוצי השמאל מלקבל טרקטורים
אמריקאים או פועלים קומוניסטיים מהמשיך
לעבוד בבתי״חרושת שסופקו בגלמים מ כספי
המענק.
•עברית, ערבית, אידיש, איטלקית, אנגלית,
גרמנית, הונגרית, ספרדית, צ׳כית, צרפתית,
רומנית, רומית, שבדית, תורכית וכמובן
— אספרנטו.
•• (א) כתוב בסגנון קל ונעים לקריאה ;
(ב) ענה תוך עשרה ימים על כל מכתב( .ג)
ציין את כתובתך בבירור.

בוע את תפקיד מנהל משלחת המבצעים של
ארצות״הברית בישראל.
גבולות שום דבר מיו ח ד
עיתוני הערב יצאו עם כותרות מרעישות :
קרב פנים אל פנים עם המצרים ברצועת עזה;
כיבוש משלט מצרי מול קיבוץ כיסופים על־ידי
כוחות ישראליים ; נהרגו ששה מצרים
וישראלי אחד.
הקיבוצים על ספר רצועת עזה לא התרשמו
במיוחד מכותרות העיתונים. הם היו
רגילים. לחיי ספר, כשהערבים יורים במכוניות
נוטעים, אורבים לפטרולים, גונבים צינורות
ובעלי חי, ממקשים את הדרכים. הם ידעו
כי פעולה צבאית נגדית לא תאחר לבוא,
לא הופתעו כשהפעולה בוצעה במוצאי שבת.
״הם הזמינו כתב העולם הזה שיצא
לכיסופים, הוזמן לארוחת־ערב מקיפה
(זיתים, ביצייה, סלם ירקות, ריבה ותה) ,למסירת
דו״ח מקיף על המתרחש בתל־אביב
וכמעט ולא שמע דבר על התקרית עצמה.
לגבי אנשי הקיבוץ לא היה בה שום דבר
מיוחד.
״המצרים הזמינו את זה והם קיבלו את
זה,״ אמר במבטא אנגלי ז׳ק, אחד החברים
הראשונים בקיבוץ. הוא התעניין הרבה יותר
בנגרייה החדשה שלו.
כך גם הגיב לייב הקאנאדי, שהרבה לדבר
על בית־החרושת למסיבי־כדורים שהוקם לאחרונה
בכיסופים* .רק שהוא מהר, בכל
* כשהוקמה כיסופים, לפני שלוש שנים,
במרחק ם 150 מטרים מקו שביתת הנשק, המסומן
על־ידי חפירה עמוקה, רצו רוב ה־מתישבים,
יוצא׳ ארצות אנגלו־מכסיות, לקרוא
לקיבוץ אין־כסף, מתון סיבות שאינן
אקטואליות יותר כיום, כשמאח חברי כיסופים
ייצבו את מצבו של משקט לחלוטין.

לושים לרצח שלושת אנשי מבואות ביתר
על־ידי ערבים. החזן שורר את תפילותיו
וראשי תנועת החירות נשאו את דבריהם
לפני שורות נערים ונערות בחולצות בית״ר
כחולות, שעמדו דום והקשיבו.
ארבעה ביניהם לא הבינו מלה אחת ממה
שנאמר בטכס. הם היו חדשים באח, ירדו
זה עתה מא/ק ירושלים. היו אלה אריה
אפשטיין ומרדכי אברבאייאה מברזיל, מלכה
ואריה רוזגה מארגנטינה.
קטעי חלום. משך שנים חלמו האר בעה
לעלות ארצה, לתורה לאורכה ולרוחבה,
ולהתיישב, אם אפשר, בירושלים, בסמוך
לאוניברסיטה.
התנגדות ההורים מנעה את ביצוע החלום.
ימשך שנים נאלצו הארבעה להסתפק בהגשמת
קטעי חלום בכינוסי והכשרות בית״ר
דרום אמריקאיים. עד שהגיעו לגיל בו
שוב לא יכלו הוריהם לעצור בעדם. הם
החליטו לעלות. אתה ומלכה אף ניצלו
את טכס הפרידה מחוץ־לארץ לסכם אחר,
נישאו זד. לזאת.
כשהגיעו אחר דרך ארוכה, למרסייל,
עלו לא/ק ירושלים, שמעו על טבח מבואות
בית״ר. בו במקום החליטו להתישב במבואות׳
למלא את מקום השלושה שנפלו,
עצם הרעיון של התישבות בסמוך למצודת
בר״כוכבא רומם את רוחם. הם
לא נרתעו מן העובדה כי החורבות בידיים
ערביות. כאנשי חירות נאמנים היו משוכנעים
שעוד יוכלו לבקר בחורבות, בלי
צורך לעבור לשם כך את הגבול.
חוק סעיף 1 152א[
בהמשך משפטו של פנחס פרבר, הנאשם
באונם הרקדנית מבאר פאריזייאן, ויקטותד.
בסט (העולם הזה ,)872 עברה נקודת הכובד
העולם הזה 673

שוווו!ווווווו!ו 1וווו!ו1וווווו 1ו1וושוווווווו!ווו!וווווווווווווווווווווו 11 וווו 1ווו 11 וש 1ש1ווווו1]1וו!ווווווו 1וווווו!וווווווו 1וו ך
מעדויות מרתקות אינטימיות שמשכו קהל
רב, להתנצרות משפטית יבשה יותר. סני גורו
של הנאשם, שלמה מלוד׳ התקיף לרא שונה
את הודעתו של פרבר במשטרה מיד
אחרי מעצרו. הוא הסביר כי התנאים בהם
נמסרה הודעה זו דמו לאלה בהם מסר שא־לתיאל
בן־יאיר את הודעתו כחשוד בהנחת
הפצצה בביתו של שר התחבורה המנוח,
צבי פנקס: הקצין החוקר שאלו לפני״כן:
״האם אתה עשית את המעשה?״ ובזה גרם
לכבילת רצונו החופשי של החשוד. השופט
יצר אז תקדים, פסל את ההודעה.
התקפה מס 2 .נערכה על דרכונה של
ויקטוריה בסט. הסניגור דרש להפקיעו כ יוון
שהיא עומדת לעזוב את הארץ והוא
היה רוצה מאד שלבית־המשפט״המחוזי יהיה
העונג להתרשם ממנה אישית.
רקדנית או נזירה: התובע, קלמן
יצחקי, צינן את הרוחות. הוא קלט את הנ ימה
הלא״נעימה בדבריו האחרונים של הם־
ניגרר. המונח ר ק מי ת־ ב ר, מעורר אסוציאציות
לצניעותה של נושאתו. אולם יצחקי
הזכיר לבית״המשפט כי סעיף (152א) מג דיר
אונם כבעילת אשה כנגד רצונה ובא יומים
לחייה. לא נקבע אם האשד, צריכה לה יות
רקדנית״בר או נזירה.
את ההחלטות נתן, כמובן, השופט׳ יוסף
בן־חנוך. הוא לא קיבל את הודעתו של פר בר
במשטרה׳ אשר נוסף לכל לא סיימה ו סרב
לחתום עליה. הוא קיבל׳ לעומת זאת
את טענתו של התובע׳ העביר את דינו של
פרבר לבית״המשפט המחוזי. ההחלטה ב קשר
לעזיבת האח נשארה בידי ויקטוריה
בסט.
נוער מקומו שלסרבןמלחמה
החברות הסאלוניות דומות אחת לשניה
כשתי טיפות מים. התפריט מורכב מאכילת
נשפיות־רקודים ושתית סרטי קולנוע. השוני
הוא׳ במספר הפעמים שאוכלים בש בוע.
חברת
רות התל״אביבית החליטה להבדל
במשהו נוסף מרעותיה׳ להיות יותר רצינית.
כדי להגיע לכך החלה לארגן תחרויות
כדורגל וערבים מוסיקאיים׳ אבל אם
רציניים, אז רציניים עד הסוף, וכך׳ כשחזר
אמנון זכרוני מצומו הארוך (העולם הזה
,)870 מהרו אליו, סחטו ממנו הבטחה להרצות
על שני נושאים :
• סרבן המלחמה מהו?
• מה מקומו במדינת ישראל ז
יצור אלוהי. אחר״הצהרים בשבת שעב״
רד״ בזמן שהוקצב מחוץ לנשפייה, עמד אמנון
זכרוני לבוש מכנסי חאקי ארוכים וחולצה
לבנה׳ בפני 50 נערים ונערות׳ הרצה על
מרכז הקוי ואינדיבידואליזם. עד מהרה נו כח
שהם אינם מרוכזים בדבריו, גוון את
החלק הראשון של הרצאתו בתארו כיצד
חיזר פעם אחרי ערביה. הבנים החילו להת
רכז
יותר בבנות זוגם.
כעבור כמה דקות, כשראה כי זה בכל
״את משעמם את הקהל הצעיר צמא-
הדעת, עבר לנושא השני .״האדם הוא יצור
אלוהי. יש לשמור לבל ייפגע 1״ הכריז.
האווירה הרדומה התעוררה במקצת .״ואם
נזרוק עליך פצצה תגן על עצמך?״ שאלו
משכיל, שהחליט כי מקומו של סרבן ודאי
אינו בחברה סאלונית .״לא השיב זכרוני.
אבל כאן חכתה לו הפתעה. העירה
נערה בישנית בת : 16״אבל אתה אדם, והאדם,
אמרת, הוא יצור אלוהי ז
״זוהי השאלה הטובה ביותר שהוצגה
הערב״ ,היתה תשובתו.
אולם הערב עצמו, לדעת זכרוני, עמד
על רמה ילדותית ביותר. הוא הסתלק מ אוכזב.
החברה המשיכו לרקוד.

ד רכי אדם
ה תוז דבתשובה
בקולנוע אוריון, תל־אביב טרם התחילה
הצגת הסרט. בשורה מרכזית באולם ישב
בחור צעיר, נהנה מעצמו׳ מהחליפה הכחו״
לד-,אפורר״ הגדולה במקצת, שנחה על גופו
הרחב.
הוא שלף חפיסת סיגריות פליירס, והוציא
אחת עבורו׳ הגישה גם לשני הגברים
הקודרים שישבו לפניו. אלה הפנו את ראשם
וידיהם נשארו מושטות באויר. הם היו
מוכנים להעיד בשבועה כי הבחור הנדיב
לא היה אחר מאשר אברהם זילבר המבוקש
על״ידי משטרת־ישראל. השוטרים, בלבוש
אזרחי, ידעו את תפקידם, עצרו את זילבר.
שבועיים קודם לכן נפרצה דירתו של זליג
לבון, אחיו של שר־הבסחון ומנהל חברת
השיכון של ההסתדרות. הפורץ לא רצה
להעיר את בעל הדירה לשם התייעצות,
השאיר בכל ואת את מכנסי החאקי שלו,
הצטייד בזוג מכנסי הצמר שנחו על אחד
ד,כסאות.
המטרה הבאה היתר, דירתו של עורו־הדין
גדעון מרגלית. יותר נכון, חליפתו הכחולה,
שתמורתה שולם בזוג מכנסי הצמר חלבו־ניים.
יחד עם החליפה נעלמו צמידי זהב,
123 תקליטים, עטי נובע, מצלמות, מציתים,
22 חפיסות שוקולד וקילוגרם אחד של
בשר בקר.
״אכלתי טוב באותו לילד״״ נזכר השבוע
זילבר בבית־משפט השלום בתל״אביב, עם
התחלת משפטו. הוא לא רצה בעורך דין
(״הם לא יודעים לשקר למרות שהם רוצים
וגם אני לא יודע לשקר. זה אותו דבר״)
על־אף 20 התיקים האפורים שנחו על שולחן
השופט, נשאו כולם את השם אברהם
זילבר.
גניבות מוצלחות. כי אברהם זילבר
( )18 החליט לפני חדשים מספר לחזור
למוטב. אולם ראשית חכמה רצה לחסל
חשבונות ישנים שנסגרו במשטרה מחוסר
עקבות, ושמזכרונו הטוב של זילבר הם
לא רצו למוש. בין הגניבות המוצלחות

או ת קין

? מאת

נקודת האור היחידה בעולם היא הידידות. בז ה נוכחתי פעמים אין ספור.
למשל: א תמול עמדתי בתור לקולנוע. אז ניגש אלי אחד ושאל אם אני
לא זו כ ר אותו. אמרתי שאני בא מת לא זוכ ר אותו. אז הוא הזכיר לי מאיפה
אני צריך לזכור אותו. התפתחה שיחה נעימה וידידו תי ת, ובסוף נוכ ח תי שהאיש
היה בעצם ידידי בלב ונפ ש ויחד סבלנו ה מון. קניתי לו כרטיס.
מדברים כאלה אני יכול להיו ת מאושר. היה לי ידיד אחד שהיה מע שן את
הסיגריו ת שלי. ואחד שהיה י שן ואוכל אצלי, ואחד שהייתי מלווה לו כסף.
והיה לי ידיד יקר, איש רעים להתרועע, שה שגתי לו עבודה. ועוד אחד, כזה
שאפשר לסמוך עליו ביו ס צרה, אחד שלעולם לא י עזו ב אותך, סידרתי לו
פרוטקציה אצל אחד שבדרך כלל אני לא מדבר א תו והוא באמ ת קיבל שיכון.
לא מז מן היתה רעידת אדמה. ה שי כון נחרב, אבל הידידות תחי ה לנצח.

אתם׳ אני H11Q1
ידידי הו תיק מה־נ שסע ביק ש מ מני פעם לערוך לו ר שימה של כל אלה
שאני שונא. הוא טען שבדרך כלל אני קם בבוקר ו שונא, יו שב ו שונא, ובכלל
זה ענין או תו נורא רפני שהוא ער למתרחש. אז בז ה הנני ממלא את בק שתו.
קשה לדעת ממה להתחיל. אני שונא את עובדי משרד הבט חון, מפני שהם
פעלו ג ^ לזת ונ צו רו ת שעדיין לא הגיעה השעה לגלות אותן. אני שונא את כל
האגודות — אגוד ת הציירים, הסופרים, העתונאים, המורים, ה תרבות המתקדמת,
ויוצאי צ׳נ ס טו חו ב והסביבה. ואת כל הקרנות — נזקק״ל ומטה. ואת כל בעלי
הזקנים בלי יוצא מהכלל וכ מעט את כל בעלי ה שפמים. את אלה שיש להם
קרובים ב חו ץ לארץ. את אלה שיו שבים בבו קר בבי ת קפה ו הו לכי ם אחר
הצהרים ליו מיו ת ובערב לקולנוע ואחרי ה קולנו ע לבאר. לא ח שו ב אם הם שמים
ברילנסין על הראש או לא. ואת כל אלה שהולכים ו מ סובבי ם בין האצבעות
את מפ ת חו ת #מ כו ני ת, את הסטודנטי ם שמצטרפים למ שמרת הצעירה מ תוך
הכרה. את כל המלצרים, הנהגים, הצבעים, האינס טל טוריס והח שמלאים. את אלה
שהיו פעם חברי קיבוץ, ואת אלה שנוסעים הביתה לקיבוץ ביו ם ששי. את
אלה שקוראים ספרי כים. את יגאל אלון. את כל אלה שהולכים עם סמל
הפלמ״ח. את הצ׳יזבטרון. את אלה שקיבלו דירה מהרכו ש הנטו ש. את אלה
שקוראים את ם. ס .אליוט ועזרא פאונד. את כל ה שחקנים והבמאים והמ שו ררים
והאסנים בכלל בלי יוצא מהכלל. את אלה שמספרים בדיחות. את אלתר מן
ואת הטור ה שביעי. את אלה שלו ב שות חו ל צו ת ויצ״ו. את כל אלה שאומרים
ט בן־גו ריון בכל זאת או לא בכל זא ת אדם גדול. את כל אלה שמייצגים א ת
הטיפוס הי שראלי וקוראים להם ״החברה״ .את כל האמריקאים. את אלה
שמצביעים בבחירות. את כל ה שירים הי שראליים והתימניים. את אלה שהיו
פעס בסדר ועכ שיו הם רוצים להסתדר. את אלה שפעם דווקא רצו להסתדר
אבל עכ שיו הס בסדר. את אלה שעוקבי ם בדאגה אחרי ה תפ ש טו ת ה שחיתות.
ועוד ועוד.
היו כמה אנ שים שאהבתי אותם, אבל הם נהרגו. וב מו ת ם ציח לנו את החיים.

אותן ביצע בתל״אביב והסביבה מנה זילבר
בפני החוקרים גם :
• גניבת מקלט רדיו ממפקד חיל ד,אויר
לשעבר, שלמד. שמיר.
• גניבת אקדח ממכוניתו של שר התחבורה
יוסף ספיר. השר טען שהאקדח היד,
מטיפוס פרבלום* .זילבר החזיר פי. בי.״
הכריז כי זהו האקדח.
• גניבת 27.5ל״י מבית״ספר לנהיגה
באופנוע רס. זילבר הראה לחוקרים כיצד
פרץ למקום ולקופה מבלי להשאיר עקבות,
כך שלמחרת חשב בעל בית־הספר כי טעה
בספירת הכסף, לא הגיש תלונה למשטרה.
את רוב הרכוש הגנוב החזיר זילבר
למשטרה ששיחררד. אותו לשם כך למשך
ימים שלמים כשבלשים בעקבותיו. לא
הוחזר אותו חלק שזילבר מכרו לשם קיום
עצמי (״רק למזון ולא לבילויים״).
פושע מדופלם. לפני שזילבר סיים
להודות על כל 20 התיקים והשופט דחה
את החלטתו לזמן מאוחר יותר, התרוממה
קצינת המבחן, ביקשה מהשופט לאסור פרסום
הענין בעתונים .״למה?״ שאל השופט,
״מכיוון שזה יעזור לאנשים אחרים לד,זד,ר
ממנו?״ קצינת המבחן רעדה מרוב התרג שות.
היא לא ידעה מה לענות, פגעה
לבסוף מבלי משים לב בנקודה הרגישה של
זילבר :״בגלל אביו 1״
זילבר שמע את השופט קובע כי אינו
יכול להחליט דבר בקשר עם פרסום. הוא
פרץ בצחוק מריר־מנצח.
״מד, אתה צוחק, זילבר?״ שאלו השופט.
״אני לא חי בבית אבי׳ אני רוצה שישמע
עלי כדי שייגרם לו צער באותה מידה
שגרם לי ! ״
הוא פ ח בבכי מר, חזר תוך כדייכך
על טענתו, כי אביו הוא שהביאו לדרך
הפשע כשדרש מבית־המשפט, בפעם הראשונה
שזילבר הובא לפניו, שיישלח למוסד

דאללם :״כין ארה״ם וישראל

שוררים יחסים מיוחדים כמינם.״

* אקדח גרמני.

״ פיסטולה באראמה, אקדח איטלקי.
העולס הזר! ג87

לנערים עבריינים מוגן .״שם קיבלתי דיפ לומה
של פושע !״

עץ ה א * ם נ תן קודו
דקות מספר לפני שהתייצב בפני השופט
הספיק אתה קוברסקי לספר בקול טנורי
כי עבר כבר פעם על החוק׳ ישב במאסר
וכשהשתחרר גילה כי דירתו נתפסה.
הוא צעד ברחוב מיואש, פתח בשאגות :
״אין לי דירה׳ אין לי דירה.״ ובאותו
רגע גילה כי יש בו משהו — קול ! קריאותיו
לא תהיינה יותר קול קורא במדבר,
הוא ינצלו למטרות מועילות — יאזינו לו
אולמות מלאים.
את ההמשך סיפר באותו טון לשופט,
בינתיים בפני אולם חצי ריק: הוא אץ
מיד לפרופסור לזמרה על שפת הים התל-
אביבית. הפרופסור ניבא לו עתיד מזהיר
אבל דרושים היו סבלנות, זמן ואגסים.
״לכן אדוני השפוט,״ לחש אברהם כשהוא
מנסה להתגבר על קולו׳ ״לכן סחבתי את
האגסים.״
כ ש רון נוס!! .השופט הצטער מאד
שפיתוח הכשרון יצטרך לחכות מעט׳ שלח
את אברהם לפרופסור אחר, פסיכיאטור,
למשך ששד. ימים. אברהם התנגד, גילה
כשרון נוסף, נמלט מידיהם של השוטרים.
אם היה צריך לפיתוח הקול לפרופסור
אחד; הרי לפיתוח כשרון הריצה יזדקק
לשניים לפחות. הוא נתפש׳ כעבור דקות
מספר, ברחוב הסמוך, הראה לשוטרים
כי הוא מוכשר, אחר הכל, לזמר לפחות
את המלה האחרונה :״אני לא צריך פסי־כיאסור.
אני יכול לעשות את כולכם

למשוגעים ! ״

ספ רו ת
הקדמה או הבת
ג׳אקובו קאזאנובה האביר דה סינגאל,
חבר מסדר דורבן הזהב ושגריר אפיפיורי
מיוחד לא היה שונה הרבה מהגנרלים של
ימינו. אם האחרונים נלחמו באויב אכזרי
(הנזשך ב ע פו ד ) 12

דו״ח מיוחד של
n is i B & iim

על מה מתפלגת מנדם?

המפלגה השלישית כגודלה כמדינה עמדה, השכוע, לפני
פירוק סופי. רר, דחיה כרגע האחרון הצילה את המצב לשכועיים.
כמו תמיד כמקרה כזה, ניסה כל צד להטיל את האחריות
על הצד השני, ליצור ״אגדה של אשמה״ שיוכיח כי יריכו לכדו
גרם כהתנהגותו המחפירה לפילוג.
היה להם כמה להיאחז. כי שני היריכים כתוך מפ״ם רחוקים
איש מרעהו כהשקפתם הפוליטית מרחק עצום. הרוכ הוא מתון
מכחינה לאומית, קיצוני מכחינה סוציאליסטית. המעוט הוא
לאומני קיצוני, אד מתון מכחינה סוציאליסטית.
אולם לא הניגודים הפוליטיים, המתנפחים והולכים כלהט
הפילוג קכעו. הם היו רק כאותו חלק קטן של הקרחון המזדקר
מעל לפני המים. מפ״ם יכלה להישאר מאוחדת עוד זמן רכ
עם ניגודים אלה.
הגורמים לפילוג, החכויים מתחת לפני •המים, היו חרכה יותר
מעשיים: הכעיה הישנה של היחסים כין רול ומעוט, הכעיה
הישנה לא פחות של קואליציה או אופוזיציה.
אלה היו הכעיות האמיתיות שיצרו כקע כין שתי התנועות
הקיבוציות הגדולות של מפ״ם, וכין שתי קבוצות של מנהיגים
שהטביעו חותם כל-ימחה על מפעל הכנין שהיה יסוד המדינה.

ה שו מר הצעיר :,עד• 3מי םדדה תנוונ ה ה חינו כי ת

(ראה ער)
בעצם ימי ד,מלחמ1״ ערב הבוויווות
.לכנסת הראשונה, הציע יגאל אלון כי מנהיגי
מפ״ש הקשישים יזוזו לפינה יעמידו
בראש הרשימה את הצעירים שעלו
לגדולה במאבק: משה סנה, ישראל גלילי,
ואת מנהיגי הפלמ״ח. ניגש אליו אז
מאיר יערי :״האם כבר אין לכם מה
ללמוד מאתנו? קצינים המנהלים מיב״
צעים צבאיים חשובים מאד, אולם מחנכי
דור חשובים הרבה יותר !״
השבוע עמדו זה מול זה שני מחנכי״
דור גדולים: יצחק טבנקין בן ה־ 67 כפוף
ונע בכובד ! ומאיר יערי, בן ,57 הסובל
ממחלת־עיניים המונעת ממנו כמעט כל
קריאה אך המצטיין עדיין בקול צעיר ובכוח
פעולה חזק מאד.
אחרי שמונה שנים נתברר שאין הם
יכולים לחנך דור בצוותא.
״מוטב שתהיו רוב!״ הפתיל ש פוצץ
את המוקש היה שאלת ההכרעה בתוך
המפלגה. הרוב פסל כמה מאמרים והחלטות
של המעוט. המעוט הוציא בטאון
משלו. השאלה היתד — ,מי יכריע?
המעוט לא הכחיש את היותו מעוט,
לא קיבל הצעה של איש הרוב, יעקב חזן
מ)משמר־!ה!עמק, לערוך ובחירות חדשות
בתוך המפלגה. הוא שלט רק בחמשה מ תוך
עשרות הסניפים. רק 6000 חברי ה־קבוץ־המאוחד
היו חברי המפלגה, לעומת
12000 חברי הקבוץ הארצי של השומר־הצעיר.
יתר על כן, מאחר שהשומר״הצעיר
הקפיד על גיום אחוז מסוים בכל קיבוץ ל תפקידי
המפלגה, היו רוב פעילי המפלגה
ממחנהו שלו.
המעוט דרש פריטט (חלוקה של שווה
בשווה) בכל המוסדות ובעיקר בעל המשמר.
הוא שלל את זכותו של הרוב להכריע
לבדו, בלי הסכם עמו. למעשה דרש כי
כל החלטה תתקבל רק בהסכמת שני הצד דים.
״מוטב
שאתם תהיו רוב ואנחנו מעוט,
מאשר שתקום פריטט קרא לעומתו
חזן. הוסיף אחריו מאיר יערי :״אנחנו
מוכנים לתת מכסימום של חופש ויכוח במערכת,
למצות את מכסימום המשותף
במשא־ומתן, להימנע מלהבליט את המפריד.
לשעת מעבד מוכנים אנחנו אפילו
להקים ועדה פריטטית שתפקח על ניהול
הויכוח בין הסיעות מעל עמודי העתון.
אך לשני דברים לא נסכים לעולם: לא יקום
פריטט, ולא יהיה ויטו למעוט ! ״
״אצה להם הדרך ד נקודת התורפה
הפסיכולוגית היא יחס המפלגה לממשלה.
אנשי המעוס השתכנעו במרוצת השנים
כי הרוב נתקע במצב של אופוזיציה ח־שוכת־מרפא,
בכל מצב ובכל מחיר. מנהיגי
תמעוט׳ כמו בן־אהרון וציזלינג,
מאמינים כי מפ״ם יכלה מזמן להצטרץ
לממשלה, ושמפא״י היתד, מוכנה לכך.
הרוב לועג לגישה זו .״אין להם סבלנות.
אצה להם הדרך למפא״י ״,אמר אחד ממנהיגיו,
רמז כי מנהיגי המעוט משתו קקים
כל כך למלא תפקידים במנגנון ה מדינה
עד כי מוכנים הם להקריב • לצורך
זה את עקרונותיהם.
״עמדת
הסביר השבוע מנהיג חשוב
אמריקה קירבה את מפא״י לגישתנו. הכל
התקדם לקראת קואליציה פועלית (של
מפא״י ומפ״ם) .אולם לאחדות־ד,עבודה אין
פנאי. הם לא יכולים לחכות.

מאחורי הפילוג ב מפ״ם, כמו מאחורי
כל מע שה פוליטי ח שו ב במדינה, מרחפת
ד מו תו ה מס תורית של הרועה משדה־בו־קר.
בן־גו
ריון דוגל ב תכנית שתשאיר בארץ
רק שתי ר שי מו ת בלבד. אולס מכיוון שב
מציאות הנוכחי ת זו הי תכנית ד מיוני ת,
פירו ש הדבר למע שה תכנית של ארבעת
גושים, שהמרכזי ביניהם יהיה גוש מפא״י
— בעל רוב מוחלט.
בדיאגרמה מ שמאל נראה הרכב הכנסת
ה שניה כפי שהוא כיום, על כל פיצולו
המפלגתי. המספרים הס מספר חברי
הכנסת בכל סיעה. למפא״י (בתוספ ת ה
המפה

שתנית

ערבים שלה וליב שיץ— למדן) יש 52ח״כ.
אין היא יכולה ל שלום לבדה.
פילוג מפ״ם והקמת סיעה חדשה שלפי
כל הסימנים תצטרף לר שימת־בחירות א חידה
עם מפא״י לכנסת ה שלי שית היא ה־צעד
הרא שון ליצירת רוב. צעד שני ושלי־שי:
פילוג הפרוגרסיבים שהרוב שלה סיצ־טרף
לצ״כ, לפי תכנית גולד מן, ו ה מעו ט,
אנשי העובד הציוני, יעבור לר שימת
מפא״י. אח ר־כן: הצטרפות אנ שי ההת־י
שבו ת העובדת של הפועל המדרחי (סיעת
למפנה) לאותה רשימה. אס תהיה הכנסת
ה שלי שית בדיוק ב או תו הרכב כמו הכנסת
השניה, יהיה למפא״י רוב מו חלט של
63 חברים (דיאנדמה מימין).

״נהיה פצועים, אך לא לשוא
קראו אנשי המיעוט לעתונם בשם ״למר חב״
.הם היו משוכנעים כי הפלוג ינתק
את כבליהם, שיש להם מה להגיד למדי נה
וכי כאשר יוכלו לומר זאת בלי הפ רעה
יתלכדו סביבם רבבות. הם גם סמכו
על מנהיגיהם הצעירים, ובראשם ישראל
גלילי ויגאל אלון, שימשכו אליהם
את המיני הנוער. מסרתם: מפלגה חזקה
משמאל למפא״י אך מוכנה לשתף עמה
פעולה.
אולם יערי וחבריו עדיין לא היו מוכנים
להתפטר מן הבמה הפוליטית. הם היו
בטוחים כי אין מקום למפלגה נוספת בינם
לבין מפא״י וכי המתפלגים ייעלמו
או ייבלעו בקרב מפא״י. הם התנגדו ב תוקף
לתאורים שהציגו את השומר־הצעיר
כגוף קשיש, ששוב אין כוחו עמו.

א ח דו תהע 113ה 3 :אהר 011*3 3 | 1ה 9ל( 1י ח

הכריז השבוע מאיר יערי :״אנו רוצים
למנוע את האסון. אין לנו מה להרויח מן
הפילוג. אולם אחרי האסון נצעד בעוז.
נהיה פצועים, אך נאזור כוח. מי שחושב
שיסתמו עלינו את הגולל, אינו מכיר
אותנו. הארץ אינה יכולה בלעדנו. אם
יקום הפילוג׳ יזנקו מתוכנו כוחות לא
ישוערו. נשליך את עצמנו מנגד ׳ 1

נקודות המחלוקת -להלנה

ט בנ קין

בן־ א הדון

צי מ ״נג

גליל

א ח דו תהע בו ד ה

ה שומר הצ עיד

אנחנו מפלגה ציונית. כציונים איננו
יכולים לשתף פעולה עם מק״י,
שהיא במפורש מפלגה אנטי־ציונית.
כל שיתוף־פעולה אינו אלא פתיחת
דלת להסתננות מק״י לעמדות מפתח
ולמתן נשק תעמולתי בידיה. השו״
מר־הצעיר דוגל בדרך זו כדי למצוא
חן בעיני ברית־ד,מועצות, אולם אין
לכך כל תועלת. מפלגה מועלית
ציונית חייבת להחרים את מק״י
וללחום ללא רתיעה נגד כל תנועה
המתכחשת לעקרונות הציונות והשוללת
את זכותו של כל יהודי׳
כולל יהודי בברית־המועצות׳ לע לות
לישראל. זהו הגבול שאין
לעברו.

אין כל הבדל בין יערי ובין בן־
אהרון ביחס למק״י. אולם אנחנו
רצינו לשמור על הליגה (לקשרי
ידידות עם ברית־המועצות) .הליגה
נוסדה, בין השאר, לשם, רכישת
ברית־המועצית לתמיכה במפעל הציוני
המשחרר ״.פתחנו במשא״
ומתן עם מק״י כדי להחזירם לליגה.
על סמן• אותו עקרון ציוני. אחדות•
העבודה התנגדה לכך. האם היה זה
מעשה ציוני ז הם פשוט פינו את
המערכה והשאירו את כל היחסים
עם ברית־המועצות בידי מק״י. מפ״ם
צריכה לייצג את הציונות במחנה ה־סוציאליסטי
העולמי, לשמש גשר בין
שתי התפיסות. זה ייעודה.

השומר הצעיר משתעבד למרות
הקומאינפורם ודבר זה מוכרח לפגוע
בייעוד הציוני של המפלגה. אחרי
פרשת אורן׳ הרופאים היהודיים
וחידוש המערכה האנסי״ציונית ב־ברית־המועצות,
השתעבדות זו מזיקה.
מפלגה סוציאליסטית ציונית
חייבת להיות עצמאית בייעודה.
לכן החרמנו את החגיגה ביעד
הצבא האדום, לפני חודשיים, שנער כה
על־ידי השומר הצעיר יחד עם
מק״י. אין אנחנו רשאים להשתתף ב־
״כל הפגנה כזאת.

באותו יער אומלל אספנו 15
אלף איש. מק״י היה מעוט קטן.
היתד, זאת הפגנה כבירה של ידידות.
מעולם אל דרשנו כי ממשלת
ישראל תצטרף למחנה הקומוניסטי
העולמי. דרשנו מן הממשלה עצמאות׳
אי־תלות בשני הגושים, ניטראליות
במערכות עולם. זה לא
חלום. האמריקאים עצמם מקצצים
את המענק ומגרשים את ישראל
ממחנם. דרושה רק מפ״ם חזקה
כדי להשלים את התהליך. לו היתה
סבלנות למעוט היינו מגיעים למטרה.

ארץ־ישראל כולה היא מולדת
העם היהודי. מדינת־ישראל קמה
כדי לרכז בה את העם כולו, ויש
לנהל כל חשבון פוליטי ציוני לאור
הצורך ליצור מקום למיליוני יהודים
נוספים. לערבים אין שום זכויות
לאומיות בארץ־ישראל כולה (הס עה
לא הגדירה מעולם מה נכלל בארץ
השלמה — רק השטח עד לירדן׳
או גם השטח שמעבר לירדן).
אם יתקיפו אותנו הערבים, יש
להמשיך במלחמה עד שנגיע לירדן
ולמדבר סיני, כי רק הירדן וגבול
המדבר הם גבולות המבטיחים את
בטחון המדינה( .הסיעה לא אמרה
בפירוש שהיא בעד סיבוב שני יזום
בידי ישראל להשגת מטרה וו, אולם
זין כל• ספק שהיא דוגלת למעשה

השומר הצעיר היה תמיד ונשאר
גם כיום דו־לאומי. הוא מתכחש
לעקרון של ריבונות ישראל המוחלטת
על כל ארץ־ישראל. מכאן כל
הויכוחים בינינו בעניני בטחון, וגם
ביחס למעמד המעום הערבי במדינה.

עם הקמת המפלגה הסכמנו להכניס
למצע שלה שאנו. שואפים
להחזרת אחדות הארץ.״ אולם אנו
מתנגדים להשגת מסרה זו בכוח,
על״ידי מלחמה. זאת תהיה הרפתקה
מסוכנת. משיחק בגורלו של עם.
אנו רוצים שעם ישראל יה׳ח
ריבוני במדינתו, וכי העם כולו
יתרכז בה. אנו, מוכנים שהערבים
יגיעו להגדרה לאומית משלהם בחלק
הערבי של האריס אנו מקווים
כי שני החלקים יתאחדו בצורה
זו או אחרת, בדרכי שלום. אין כל
טעם להתווכח כיום מה תהיה צורת
האיחוד, דו״לאומיות או פדרציה.
כשנגיע לכך, עוד יהיה די זמן
להתווכח אם העם היהודי יתרכז
בארץ, יהיה החלק היהודי יותר חזק
מן החלק הערבי, וזה ישתקף בצורת
האיחוד. התנגדנו לקיביה, שהיחד
•פעולת רצח חפיש״מפשע, אולם
התיצבנו אחרי נחלין, שהיתר, פגיעה
בקן המרצחים ופגיעה כאשמים. אין
אנחנו דואגים לעניני בטחון אמיתיים
פחות מאשר המעוט.

שום ערבי אינו יכול להיות בעד
הגשמת החזון הציוני, שהוא ריכוז
עם ישראל בארצו. לכן אין מפלגה
ציונית יכולה לקבל חברים ערביים
בשורותיה, ונסיון השומר הצעיר
להכניס ערבים למפלגה אינו אלא
תוצאת הקו הדו״לאומי שלו.
הערבים התומכים במפלגה יכולים
להיות מאורגנים בחטיבה נפרדת,
אולם נעמוד על כך שהמפלגה
עצמה תהיה יהודית, לאומית וציו נית.
זהו ענין של עקרון, שבשום
פנים אין לעבור עליו.
על מפלגת פועלים ציונית להדריך
את מלחמת עם ישראל שלא נסתיימה
עדיין, להבטיח תיקון מתאים
של הגבולות והכשרת התנאים ל״
עלית המונים. היא לא תעמוד בתפקיד
זה אם יש בה גורם ערכי
חזק, העלול להתנגד לכל אלה.
(אנשי השומר־הצעיר טוענים בי
במקרה אחד נסוגה אחדות״העבודה
מעקרון זה, כשהמדובר היה ב־60
ערבים מיפו, מוותיקי פועלי־ציון־
שמאל. אלה הוכנסו למפלגה ודוקא
הם הנותנים כיום למיעוט רי׳ 3 3
סניף תל־אביב.

העם היהודי הוא העם הריבוני
במדינה, ולמעשה אין בה לערבים
שום זכויות לאומיות. השויון האז רחי
של הערבים הוא בחזקת כבשת
הרש היחידה של המעוט. יש לשמור
עליו.
במדינה דו־לאומית, אין שום
סיבה מדוע לא תהיה המפלגה פתו חה
לבני כל העמים, במידה שהם
מסכימים למצע הציוני של המפלגה.
מה ההגיון למנוע כניסת ער בים
למפלגה אם הם מסכימים למצע
הציוני של המפלגה? האם יש להורידם
לדרגת חוטבי עצים ושואבי־מים?
מדוע לא ילכו בראש מורם ז
על המפלגה להוכיח להם שהם אזרחים
שווי־זכויות, שיש להם כל האפשרויות
האזרחיות.
לא רצינו להפוך זאת לעילה למלחמה
פנימית, ובשעתו הורדנו אה
הבעיה מסדר היום. עשינו זאת
בלב כואב. התוצאה היתה שהער בים
הלכו למק״י. האם זה היה
שרות למדינת ישראל? מפ״ם חזקה,
בעלת חברים ערבים, יכלה להפוך
את הערבים לאזרחים טובם למדינה
לגשר ביניהם ובין המטרה
הציונית.

יער

די מתין־סד•

ן בסתוג

במרינה
(המשך מעמוד )9

הפעם, משום מה, גדול מספר המבקשים
להתכתב מבני המין הפחות
יפה. הקייץ משפיע, כנראה, על רצון
הכתיבה של הנערות. או שמא טועה
אני ז

חוץ מאמנות
( ) 873/281 סזכיר יי את השיר עי
הבדדור בקריה, שהיה (ננוע ועניו. הוא
בן 19 והבי. ב עי השביה תיכונית. י א
נבוון במיוחד ומרכיב משקפיים. ידעת
חבריו הוא אויי שקט יותר מדי. אין
הוא מרבה י* את בחברה, וכשהוא כבר
ון ושה זאת, אין הוא אוהב יהת בי ט.
עוסיקה קי אסית, ספרות טובה ותיאטרון
הם הדברים המענינים אותו, י מ רו ת זאת,
אין הוא רובה י התכתב עי א מנות עם
הנערה בת ה־ 18— 19 שתסכים יהתכתב
אתו. עייה יהיות י א יותר גבוהה מאשר
1,60 מטר.

לרקודים, מוסד נכוה
סטודנט ב מוסד נבודז ) 873/2821 שאת
טסו י א ביין. רובה יהתכתב עם בחורה
עדינה היומדת ב מוסד גבוה אה היא, או
בנמנפיה והמעוניינת בספרות. מוסיקה,
שחיה ורקודים.
סי ת יי עי התערבותי,) 873/ 282( ,
אויי תתנו נם הזדמנות מ ע רו ת שיא
נמרו מוסדות גבוהים ו היכויות. י מרות
זאת. יהתכתב עי ספרות. ירקוד ולשחות?

נפש ככף
תושב ירו שיים בז ) 873/284 ( 27 סוס־מך
ימדעי הרוה, והנראה יי אדם מעניין
ממכתבו איי, או מר כי שם את נפ שו
בכפו כדי י כ תו ב יי. הוא גם חושש,
נוסף עי כד שי א יכיר את עבמו במודעה
(כתוב יי אם הביחת יזהות את
עבמד. טו ב?) .את ידיעותיו במוסיקה.
ספרות, היסטורית והתענינותו בתיאטרון
וקוינו ע הוא מוכן י חי ק במכתבים עם
בחורה סימפטית (אינני יודעת מדוע,
אוים אינני אוהבת ביותר מי ה זו. היא
נאמרת בעיקר עי בחורה י א יפה) ,עדי נה
ומ שכיי ה והמתעניינת יפ חו ת באחדים
מן וזשטהים שהוא ביין. את מע־יו
תיו י א פרט, י עו מ ת זאת ביין שהוא
עבי וכבד החיטה.

רק כמכתב אישי
( ) 873/284 היא בהורה ענווה, שאיננה
אוהבת יחתריע עי מעיותי ה קבי עם
ועדה שי קוראים• היא מוכנ ה רק יביין
שהיא בת , 20 גבהה 1,65 מטר וה שכיתה
תיכונית. את שאר הפרטים היא מוכנ ה
יהוסיה במכתבים אישיים אי כמה בעי רים
בנייים , 24— 27ב עיי הופעה נאה.
אוהבי טיויים וספורט.

הלכה למעשה
בבר בעיר ב עי ה שכיה תיכונית
873/285ק בי את מכתבו שי רפי
המביע התכתבות נם עם אי ה בעיי הש בי
ה פחות נבוהה. מביע. ב מיו א האדי בות
וחרבון הטוב. את כשרון התכתבותו
עי הנושאים ספורט, טיויים, הרפתקות
וסרטים טובים, עם נערה בת . 15— 16
השכיתה אינה חייבת יוזיות תיכונית.

כרצינות 19 ,
עוי ימים בן ) 873/286 ( 19 הוא,
עי אף נייו. רביני מאד. בשעות הפנאי
ובמקום שקט. הוא עוסק בכתיבת
שירים, ספורים ודברי בקורת שיא ראו
אור. זה י א הכי, הוא מבייר נם כן.
הוא מוכן י התכתב עם כי בחורה. יופי,
ניי וה שכיח אינם חשובים ב כיי. כי
הבבעים חביבים עייו. היא י כוי ה י כתוב
אייו עי כי נו שא ה עוי ה עי
רוחה. הוא מוכו י י מו ד תמיד. א פייו
פייוסו פי ה. בוטניקה וזו אויוניה.

ישנם כאלה שתמונתי אינה מוצאת
חן בעיניהם, מבקשים ממני להורידה
או להחליפה. אינני מבינה מדוע צריך
הדבר להפריע להם. ואם הם סבורים
שאני הרבה יותר יפה, הם טועים.

לא תחסום כחור כהסתכלו
אהובה — :אם את רובה שהברד
י א יס תכי עי בהורות אחרות כשהוא
הויד אתך ברחוב. יש רק עבח אחת,
ואינני חושבת שהוא יקבי אותה ברבת:
הרכיבי י ו סנוורות כ מו י טו ס.
ביננו י בין עבמנו: האם את אינך
מרוצה כאשר את מקבית מבטי התפע-
יו ת מבחורים זרים?

מראה, מראה, אמרי לי
נערתד מבזבזת זמן רב
יחזקאי :
י פני הראי, כשאתה ממתין י ה בביתה?
מבוית 1היא עושה זאת ימענד, רובה
יהתיפייף בשבייד• אם זה ב כי זאת י א
משכנע אותה, נש איי ה הבי שעה אחרי
שקבעתם.

נזרגדיח של גערה
יפ ה — :את באמת מוכת נו רי. י א
ידעת ירקוד. בניי ד! הברירה היא או
יי מו ד ירקוד, אם את כי כד משתוקקת
יכ ד. עי-ידי כד שתבקשי בחייד (רבוי
נבוך, זה תמיד עוזר) את אחד מהבריד
במסיבה, או פ שוט י א ירקוד. י א תביי
>$ת נעיייד מחר כי כד__ .

ומכוער, שבר הוא לבבות של יצורים חמודים.
וכמו אותם הגנרלים ישב קאזאנובה,
הפעם, זקן רצוץ ושבור, העלה את זכרו־נותיו
בחמישה כרכים, נוטף לעשרות קו מדיות
וששים נובילות ואפיזודות.
הוצאה אנגלית, שהשתלטה לפני 22
שנה על זכרונותיו, צמצמה אותם לכרך
אחד, נתנה בראשו הקדמה מאת טטיפן צווייג
שכינה את קאזאנובה, הרפתקן יסודי ו שוקק
בעל זכרון בלתי מצוי׳׳.
בצורה זו התגלגל הספר לידיו של אליהו
בקר שמצאו בדירה נטושה ביפו אליה עבר
לגור אחרי שהגיע לפני 4וחצי שנים מבולגריה.
בקר
היה אמנם מוציא לאור בבולגריה.
אלא שבארץ עסק בסלילת כבישים ובעבודה
ברכבת. כשלמד עברית, חזר למקצועו הקודם,
יסד הוצאת ספרים, תבל, הוציא
תוך תקופה קצרה 57 ספר, עד אשר נזכר ב״
זכרונותיו של קאזאנובה.
אולם כשהספר המהודר הופיע בחנויות
הופיעו שוטרים עם צוו״החרמה, הובילו
את הזכרוגות להתרענן קצת במחסנה של
הוצאת הספרים עידית.
התברר שוב, כי סטיפן צוויג היה סופר
פורה מאד. שש שנים לפני שכתב את ההקדמה
הנזכרת לספר, כתב הוא עצמו
ספר׳ בשם בוני־ ה עו ל ס המכיל שמונה ביאו״
גרפיות, מקאזאנובה עד קלאוזביץ.
ההקדמה, טענה הוצאת עידית, לקוחה
מהביאוגרפיה של קאזאנובה בבוני עולם
ולה יש את הזכויות על הספר שהיא מת כוננת
בקרוב להוציאו.
בקר הנרעש מהר לבעלי ההוצאה, הזכיר
להם מ מ״ 220 שורות ההקדמה, לקוחות
90 בלבד מהביאוגרפיה בבוני האולם•
הדברים התקבלו על הדעת. הספרים הוח זרו
לחנויות. למרות שהענין הסתדר, מבטיח
בקר שבספרים שהוא עומד להוציא
בקרוב הוא ימנה קודם היטב היסב את
שורות ההקדמה.

הווי
אדם נו שר כלב

זאת, לא אני״.

עיתונות
א דונ טי ת ו בו די ת
ירוחם הג׳ינ ג׳י (זה שהיה חבר הכי סוב
של עבד אל־נאצר סבר יו ם אחל עם בן ״
נו ריון ב סי מ ט אות כרס ה תי מני ם והסביר
לו את מצב העניניס ב שכונה. כל ח לונו ת
ה שכונה נפ תחו ו תו שבי ה שכונה ירדו לרחוב
לבו שים פיג׳ מו ת כדי להציץ באורחים
החשובים .״ מי ז ה שהולך עם ירוחם״ 7
שאל תו שב וותיק אחד.

צ׳יזבאת זה לא היה היח־ד ששימח את
לב קוראי דו־השבועון הספרותי של מפ״ם
אחדות העבודה) משא
(ליתר פירוט :
מדי שבועיים הם יכולים להנות מצ׳יזבא־תים
חבובים המופיעים בטורם המיוחד
של דן וחיים* ,ילקוס הכזבי ם, תחת סמלו
המסחרי של הצ׳יזבאת, צלחת פינג׳אני
הקהוה.
ילקוט הכזבי ם אינו פוסח על איש,
הספיק כבר לספר רבות על ותיקים כאברהם
שפירא, שנתכבד לקבל את מסדר
ההגנה בפתח־תקוה, פקד: מסדרון ! מם־

בי ת לאו מי
בירושלים, פרסם ד״ר ע. בלומנטל מכתב
גלוי לשר האוצר, בו התלונן כי ״לאחרונה
הנני מוצף במבול של תביעות מוגזמות
מצד מס הכנסה ואין ביכולתי למצוא את
מקור טעותם של הפקידים שעשוני לבעל
הכנסה מרובה כל כך ואין בכוחי להתווכח
עמהם ולהעמידם על טעותם״ ,ביקש »לחוב־שני
בבית־הסוהר, בו אהיה מוגן בין החו מות
העבות מפני תביעות והטרדות נוספות״.

מו צאהקד
במסינה, איטליה, השיב אורציו מולי״
קה בלא ! לשאלת הכומר בטכס הנשו״
אין, הוכה קשות על״ידי קרובי הכלה, יצא
לבית החולים במקום לירח הדבש.

ה עו לההדש
בתל־אביב, פרצו גנבים לחדרו של התייר
גרשון חרשינסקי מקולומביה, יצאו
עם שלל של תריסר גרבי ניילון 14 ,שמ לות
18 ,חליפות 300 ,לירות 500 ,דולאר
ותכשיטים בשווי של 10 אלפים לירות.

סו! דוד לקראתקלה
בבואינוס איירס, ארגנטינה׳ נאלץ הרב
של עדת יוצאי חלב לבטל את היתרו למתפללים
הגרים בפרברי העיר המרוחקים
לבוא בשבת לבית״הכנסת במכוניותיהם,
אחר שהרבנות הראשית לישראל התערבה
בדבר, הודיעה כי ״תפילה כזו היא מצווה
הבאה בעבירה״.

ט עו ת ל עו לםתחרת
בדורהם, אנגליה, העניק השופט קליפורד
כהן צו גירושין לתומם אינסלי, יעץ ל־אינסלי,
שהתגרש בשניה מאותה אשה :
״אל תבוא הנה בפעם הששלישית. אדם חכם
נוהר שלא להנכש שלוש פעמים על־ידי אותו
הנחש.״

ה בי אהה שני ה
אנשי ירושלים כבר התרגלו לאיש הגוץ
והצנום בעל עיניים גדולות ופקוחות תמיר,
זקן ארוך ואדום ופאות המגיעות עד לכתפיו.
אחדים אפילו ידעו את שמו: יהודה חנן
בן־דויד. מעטים ידעו את הכינוי שצרף
לשמו, המנחס. איש לא ידע היכן גר וממה
התפרנס.
המנחם לא עסק במאומה :״מאז הקמת
המדינה לא עבדתי,״ הודיע, הסביר כי
לשכת העזרה הסוצייאלית מטפלת בו,
מאפשרת לו את קיומו בסגדל־הננס בחצר
מנזר. רטיסבון, שבעלייתו, לאור מנורת
נפט, הוא מתמסר לעיון בתנ׳׳ך, בסם־
הזוהר ולחישוביו. כי להמנדזם ייעוד ל1חמ
את העולם.
״ אתה, ל א אני.״ בשבוע שעבר, הושלמו
חישוביו של המנחם׳ .הם היו רחוקים
מנחמה. בהסתכמו על פסוקי נבואה מספרי
דניאל ומלאכי, הבטיח כי תוך שנתיים
תמחץ רוסיה את ישראל, אלא אם כן תודה
ישראל במשיח, ישו מנצרת.
אבל אפילו לא תכיר ישראל במשיח,
הרי סוף ההכרה לבוא ואז תקום מלכות
השמיים עלי אדמות, תשים את הקץ לכל
מעשי עוול ומלחמה.
אחד ממעשי העוול שעדיין קיימים: הס עות
לפיה נחשב חנן בן־דויד לנוצרי. הוא
יהודי יוצא רודוס (העולם הזה )723 שמאמין
ביהדות, אך נלחם בפרושים וברבנים.
כי אלה אינם מוכנים לשמוע אל בשורתו
של בן־דויד: ישו היה בן אדם, לא מת,
ישוב לאדמה בעוד שנתיים. הם א־נם
יודעים כי תפקידו הוא כשל תפקיד יוחנן
המטביל, שבישר את ביאתו הראשונה של
ישו.
בן־דויד ידע זאת היטב. אחר שסיים
את מסירת בשורתו לעובר אורח ירושלמי
שנתקל בדרכו, נשאל :״אם כן, אתה יוחנו
המטביל ז...
השיב בן־דויד, אחר הפסקה ארוכה, בה
רחבו עוד יותר עיניו הגדולות, במצותו
אימרה של ישו מנצרת :״אתה אמרת

בפתח־תקוה, הופל נסים כהן (משקל :
140 קילוגרם) על״ידי מכונית פרסית,
סייע לנהג לדחוף את המכונית למוסך,
בו הוחלט לתקן את כנפיה המעוכות.

ה דו גמהה אי שי ת
בתל״אביב החליט מוכר רחוב של חצאיות
להדגים את טיבן המעולה של הח צאיות׳
לבש אחת מהן על מכנסי החאקי
שלו, הצליח למכור תוך רבע שעה תריסר
חצאיות.

מכשר ביאת ישו בן־דויד

בר שיון

לאור הנפט: תנ״ך וזו ה ר

דרון דום ועל צעירים כחיים
הצ׳יזבאת על ׳משורר הפלמ״ח ג׳ורי (פרחי

בפולה, איטליה נצוד כריש שקיבתו הכילה
רשיון נהיגה למכונית, מעיל גשם, שלושה
מעילים עליונים וכף יד אדם.

יענקלה, האפסנאי הפלוגתי, הופיע יום
אחד אצל המ״פ והגיש תלונה נגד ג׳ורי
שעושה ממנו צחוק ומעליב אותו לעיני
המחלקה.
״מה הוא עושה?״ שאל המ״ם.
״אתמול הוא בא לאוהל ואמר שהוא
רוצה אלוינטית ובורית,״ אמר יענקלה
(שלא ידע על מונחים אלה למגבת וסבון)
בפרצוף זעף.
היל ימים. השבוע לא הסתפק ילקוט
הכזבים בנושאים פלמחאיים, נגע בבעייה
הכאובה של הזקנים שאינם מבינים ללב
הצעירים. סיפר הילקוט :
״בנהלל היתה פעם זקנה שקראו לה
סליבצ׳כע הזקנה. לסליבצ׳כע הזקנה היו
דעות שונות לחלוטין מאלה של בני נהלל
הצעירים. לילה אחד פגשה את מיכה חוזר
־מהשדה כשבגדיו פרועים קצת. אמרה לו :
״כשאני הייתי צעירה הכל היה אחר. כ שזוג
ה־ה יוצא לטיול היו מדברים על
פושקין, דוסטויבסקי וצ׳כוב — והיום״
אני רואה, מתחילים ישר מהגועל נפש.״

ת לו מו ת פו

גורי.

אש, עד אור הבוקר) :

בן־אנזוץ

* איש דבר ה שבוע דן
עז מונ אי הפלמ״ח חיי ם חפר.
*•) העיר קורא מ שא ח רי ף ״ז כ רון
תב למערכת: מדוע לא ספרתם על
נות אחרת, בה קיבל שפירא את
הגדנ״ע, הסתפק בנ או ם קצר בן
אחד. הנאום׳ :״את ם נוער, אתם 7
חרא 1״

ב מכהזדממסדר

שפט
אתם

באילון נרדם נהג הג׳יפ המקומי בשעת
נסיעה בכביש הגבול, התעורר רק כאשר
הוא ומכוניתו נפלו לתעלה בצדי הכביש.

יבו אללאתש לו ם
בירושלים, גילו שלטונות המכס כי החרימו
משך החודש האחרון 3140 מכשירי
חשמל 1300 ,כלי בית 2860 ,בקבוקי מי
ב;ושם 2600 ,גרבי ניילון 1540 ,מערכות
סכו״ם 1200 ,תקליטים ואלף אלבומי תמו נות.

תיאום
טכסים
בטות שילד, אנגליה׳ התלוננו אבות ה עיר
בפני מפקד בסים תיל האויר המלכות
יהסמוך על מטוסי הקרב שלו המנמיכים
טוס מעל לשפת הים׳ גילו כי האשמות
האמיתיות היו נערות סות שילד שרשמו
את שמותיהן ומספרי הטלפון שלהן באותיות
גדולות בחול.

פ ש עי טלתמה
בירושלים, פירסם ג׳רוזלס פוסס את מכתבי
של ״א. נחש״ ״נדהמתי לקרוא בג־ליון
היום של ג׳רוזלם פוסט כי נחש ארסי
שנכנס לתחנת משטרה תל״אביבית נורה
ונהרג על־ידי השוטר התורן. והרי הנחש ודאי
רצה למסור את עצמו לכוחות החוק.״
ה עול ם חז ה 873

בשל
הסלוזסה הקדה
האמלט בוו שינג טון
ד,אמלט, הנסיך הדני, היה יפה־ תואר,
צעיר וחזק. היה לו רק ליקוי אהד: הוא
לא ידע להחליט. השבוע, לעיני עולם
משתאה, מלגלג או נרגז, שיחקה המדינה
החזקה ביותר בעולם את התפקיד השקס״
פירי.
עמדתה הרשמית של ארצות־הברית היתד,
בערך כזאת :
• היא התנגדה להסתבכות בכל מל חמה
מקומית קסנה, כמו בהודו־סין. כי
הבוחר האמריקאי לא רצה לשלוח את
בניו למות במקום נידח. ראשי שתי ה־מפלגיה׳
הנשיא ושר־החוץ הודיעו כי
בשום פנים ואופן לא יתערבו במלחמת
הודו־סין. אמרו הם: במקום ללחום ב־שדות־קרב
נידחים׳ לפי בחירת האויב,
תשיב אמריקה על כל התקפה מקומית
על־ידי. תגמול ׳מאסיבי״ שיפגע בלב
ברית המועצות וסין העממית. תגמול
כזה פירושו, כמובן, מלחמת״עולם אטומית
ומימנית.
אמנות הודו סי?

אפשררע בו ררי ביי ר ה
ראשית הקץ הגיעה, השבוע, לשלבה
הסופי בהודו״סין. הצרפתים פינו את דרים
דלתת הנהר האדום הפורה, תוך תקווה
לייצב ולהעצים את עמדותיהם הנותרות.
אחת מהן היתד, בירת הודו־סין: סייגון.
כשסיירו בה, בראשית השבוע, עתונאים
אמריקאיים לא ראו לפניהם עיר לוחמת.
הבירה בת שני מיליון התושבים (מהם :
700 אלף סינים) ערכה, כרגיל, שינת צהריים
שנמשכה משעה 12 עד שלוש, הגישה במסע דותיה,
כרגיל, שבלולים שהוטסו במיוחד
מצרפת, ומכרה, כרגיל, במועדוני הלילה
המפוארים של רקדניות הקנקן כוסות משקה
במחיר שש לירות הכום.
רק לעתים אפשר היה להזכר במלחמה
כשנשמע מרחוק קול ההתפוצצות העמום
של פגז מדגימה וטרטור מכונת יריה. כי
מאז שאנשי וייט־מין נוכחו לדעת שבהת־נקשויות
הרחוב בסייגון הס הורגים יותר

אמנות שימו שית
שדו ש ת שצי שוסע־ם
בכניסה למוזיאום תל־אביב נמכרה תכניה
שמכריזה :״ 3שץ 3שץ״ .אם היא הפתיעה
את הקונה, הרי הפתיעה עוד יותרי התערוכה
עצמה, בה שימשו בערבוביה מתוכננת
ערב רב של דברי אמנות שמושית עם
אמנות מופשטת.
כבר במדרגות נתלו צורות שונות ומשונות
שאיימו לפול על ראשי הנכנסים ומפלצות
קטנות עשויות חוטי מתכת, אבנים ועץ,
נעו לכל רוח קלה בחדר הראשון. יותר
מובנים היו הכסאות שעל אף צורתם המשונה
משכו את העין והבדים, כלי הפלסטיק
וציורי השמן עשירים בצבעים וצורות חדשות.
התערוכה,
הוצגה על־ידי בצלאל שץ( ,בנו
של מייסד בצלאל, בורים שץ) ,אשתו לואיז
ואחותו זהרה השואפים להעביר את האמנות
המופשטת לשטח ד,שמושי, לעודד את
האנשים להשתמש בכלי המאה ד,־ 20 במקום

מבקרת עם כסא והדפסת טכסטיל•

• :היא, התנגדה לסלחצזת־עולס, כי
מלחמת עולם עלולה להרוס את ערי אמ ריקה•
חוץ מזר׳ עולה מלחמה עולמית
כסף רב, ולפי דרישת משלם־המסים האמריקאי
הקטינה הממשלה לא מכבר את
מספר הדיביזיות של הצבא.

ב מקום קערות שו שנים ורהיטי מלאכים —

צוייר ספר שלם, כולל הטכסט, על גליונות
משי.
לירושלים הביא את אשתו לואיז שהתאהבה
בירושלים, אם כי היתד, מבכרת להזיז
אותה לים.
לואיז שנולדה בקנדה, בלתה את כל ימיה
בקליפורניה, בה סיימה את למודיה והציגה
את תערוכותיה המיוחדות, בבדים, עור, קרמיקה,
רשומי רהיטים (לרבות כסאות) שהצטיינו
בצבעיהם ובחידושיה,ם.

• היא, התנגדה לכל צורה של שלום
עולמי׳ כי שלום כזה מחייב הכרה רשמית
העולמי. אמריקה,
בכיבושי הקומוניזם
לעומת זאת, עומדת על זכותה לשחרר את
.העמים הנדכאים בגוש הקומוניסטי״,
וכל אדם המכיר בכיבושים אלה אינו אלא
בוגד.

טעם לתוף יוסש. השלישית בטריו ה״
שצים השופעים היא זהרה, אחות בצלאל,
ד,ממלאה תפקיד יועצת למרשם תעשייתי
במשרד המסחר וו־,תעשיר־ .,גם בדירתה מתגלה
מייד הטעם ר,שצי, המתבטא, בין השאר,
בציור דגים ובמנורה המזכירה את קורי
העכביש. אין זו המנורה המקורית היחידה
בדירת זהרה ועוד שלוש מנורות בצורות
משונות, מעשי ידיה, זורקות את אורן בזויות
מענינות.

• ׳היא התנגדה לכל פשרה מקומית,
כי פשרה כזאת, כמו למשל בהודו־סין,
אינה אלא פיוס. צ׳רצ׳יל ואידן, שני ה־פייסנים
הראשיים, סיימו את שיחותיהם
עם אייזנהואר כמעט בבושת פנים.
אולם מה רוצה אמריקה בכל זאת? על
כך לא היתד״ השבוע׳ תשובה לא לנשיא
ולא לשר־החוץ שלו. לכן הסיקה אמריקה
את המסקנה ההגיונית: בהתחדש הועידה
בג׳נבה סירבה בהחלט לשלוח לשם נציג
משלה. אם כבר רוצים הפייסנים למכור
את העולם לשדים האדומים, כך רמזה,
שיעשו זאת לבדם. אמריקה לא תהיה שותפת
למעל — כשם שלא היתד, שותפה לכל מערכה
צבאית למניעת המעל.

אמנים בצלאל ולואיז שץ
— מפלצות ע שויו ת מתכת, אבן ועץ —

תושבים מקומיים מצרפתים׳ חדלו מקרבות
הרחוב הזעירים.
עד זוב דם. שעה שחיילי וייט־נאם
המשיכו לגלות אומץ לב והקרבה בשדות
הקרב׳ הסתגר השליט הויטנאמי באו־דיי,
בארמונו הקריר׳ הורה לסוכניו להמשיך
ולהשקיע את כספו בארצות־הברית, צרפת׳
דרום אמריקה ואפריקה.
באותו מצב־רוח היו גם הבאו־דאים
הקטנים. הסביר פקיד ויטגאמי גבוה זה
יהיה קשה להמונים אם הוייט־מין ינצח,
אבל אנחנו יכולים תמיד לעבור לניצה
ברביירה, ולהנות מן החיים.״
להמונים כבר נמאסו הבאו־דאים והצרפתים
כאחת. הוכחד, פוצעת לכך ניתנה
בהילולת יום הראשון המסורתית כששני
מלחים אמריקאים, אנשי המשלחת הצבאית
האמריקאית* ,הסתבכו בקטטה עם צרפתים.
מיד חשו כמה ויטנאמים לעזרתם, היכו
את הצרפתים עד זוב דם.

כ ד 1ר הארץ
מסספרד•
• במאמציה להגביר את צריכת היין,
הטילה ממשלת ספרד מס מיוחד על ארוחות
המוגשות במסעדות — ללא יין.

מבקרת עם מוביל שצי-
וכסאות קש ופעמוני רוח
פסל עשוי חוסים׳ מעשה יך, בצלאל
שץ, הנד עס כל משב רוח,
המולת הזר*7* ,

• א׳מריקאים אחרים בהוזו־סין: אנשי
להקי התובלה המסיסי׳ס אספקת צבאית
להודייסין מבסיסים ביפאן !בפיליפינים
1־ 400 עובדי השגרירות וסוכנויות חסעד
האמריקאיות.

בקערות חרסינה מצוירות שושנים ורהיטים
מגולפי מלאכים ערומים.
טכסט על משי. הסבורים שהמוצגים
התאימו לתערוכה בלבד, יתפלאו לראות את
בתי השצים בירושלים: גזוזטרה רחבת ידים
שהוסיפו לה קירות וגג מביטון, עם פתחים
ענקיים לחלונות, הפכה לסטודיה של בצלאל
ולואיז ווילונות בדים הכהו את האור הרב.
לאורח העיף ניתנת הברירה בין ישיבה
בכסא משונה מברזל וקש (ועם זאת נוח)
לבין רביצה על ספה ענקית ונמוכה. ומכיוון
שבעלי הדירה חובבים מוסיקה, משמיעים
פעמוני רוח סיניים צלילים לכל משב קל.
הרהיט היחיד שאינו מוצא חן בעיני ה־שצים
הוא הפסנתר השחור והרגיל, .הפסנתר
רב הצליל חייב להיות מענין גם בצורתו
החיצונית,״ טוען בצלאל שץ, יליד ירושלים,
שעל אף בקיאותו בשמונה שפות, אוהב הוא
לקלל בערבית המתאימה לכך מכל.
לאחר שביקר ברוב בירות אירופה עבר
בצלאל לארצות־הברית, בה שהה עד שובו
לארץ, לפני שנתיים. את ציוריו הציג ברחבי
ארצות־הברית, מסן־פרנציסקו דרך סיג״
סינטי, צ׳יקגו ופילדלפיה עד לניו־יורק וזכה
להצלחה רבה והכרה.
לפרסום רחב עוד יותר (עד פרים, ברוסל
ומינכן) זכה בצלאל עם הופעת הספר לתוך
חיי הלילה — עבודתו המשותפת עם הנרי
מילר, הסופר האמריקאי המפורסם* ,בה
* גס בזכות ספרים מכילים תיאורי אורגיות
מיניות על כל פרטיהן. .

זהרה, כאחיה, בלתה ארבע שנים בפרים
ואחר עברה לארצות־הברית בה שהתה 14
שנים. עבודותיה, בעיקר בפלסטיק (חומר
חדש לגמרי לאמנים) ומתכת, זכו לתגובה
חמה מאד והצלחה רבה. עתה הצליחה להכניס
אפילו במשרד המסחר ור,תעשיה היבש
את הטעם האמנותי ודוגמאות בדיה
ובדי גיסתה לואיז, נתקבלו באהדה.
זהרה, המשמשת גם כמורה במכון לאמנות
הציור והפיסול בתל־אביב, אוהבת לתפור
את בגדיה וסנדליה לבד ואף כמד, מרד,יטיה
נעשו בידיה. הרבה מדברי האמנות
שהיא עשתה, כולל אותן מפלצות קטנות מחוטי
מתכת (המובילים, פסלים הנתנים • לתנועה)
עשויים מהמרים פשוטים וזולים. מכיוון
שזהרה סבורה שחשוב מה עושים בתמרים
ולא מה ערכם.
התעסקותה האחרונה הוא אסוף חפצי אמנות
ביתית, מעשה ידי עולים מכל הארץ
לתערוכת הטריאנלה (הנערכת באיטליה אחת
לשלוש שנים) המיועדת לאמנות שמושית
מכל העולם, אליה יצאו שלושה השצים
יחדיו.

ריקוד
לי טו שלהברקה
יש להניח כי לא בכל הצגה התרגשה שרה
תנאי־לוי כפי שהתרגשה בהופעה התל־אביבית
של להקתה בשבוע שעבר. מנהלת
(ויוצרת) ענבל יכלה להרשות לעצמה את
ההתרגשות: הלהקה הופיעה למבחן אישור
לפני סאם היורוק, האמרגן האמריקאי
האגדי, שהיה עתיד לפסוק אם, כיצד ומתי
תצא ענבל לסיור בארצות־הברית.
אשר להיורוק, שחייך לכל עבר, כשהקהל
פרץ ברעם מחיאות כפיים לעברו, קרוב
לוודאי, כי לא יחיש את יציאתה של ענבל
לארצות־הברית, יעכבה בארץ, עד שתלוטש
סופית, כדי שתבריק אז ביתר־שאת,
• מענסה ידי לו!1יז שץ,

) f ii

מדע

הופיע ומצוי למכירה ככר חנויות, הספרים

הלוח
שנ ה טו ב ה

אודי אבנר

,* g ig

ר, ע\ ע

מ עי ע כי׳ ג

זהו הספר שעורר ויכוח
גדול יותר מאשר כל ספר
אחי בשנים האחרונות,
שגוימים רמי־מעלה ניסו
למנוע את הופעתו, שצח
טט כאו״ם ובמסמכים
דיפלומטיים, שמתנגדיו
השמיצוהו בתעודה של
בגידה ואוהדיו היללוהו
כתעודת־־אמת ופעולה נועזת
למען השלום.
זהו ההמשך של.בשדות
פלשת 1948״ ,הספר הנפוץ
ביותר כספרות העברית
החדשה -ספר שכל קורא
עברי חייב לקראו
כעצמו בדי לדון אותו לשבט
או לחסד.

בעוד שמחיר הספר נקבע ל־ 2.800ל״י הוא יימכר לקורא• העולם הזר* בעלי תו
הקנייה שפורסם בג ליון ה שבוע שעבר, העולם הזה ,872 במחיר של 1.900ל״י בלבד.

הספר יחולק לקוראים במחיר המוזל של 1.900ל״י ותמורת תו הקנייה במנהלת
.העולם הזה״ ,תל־אביב, רחוב גליקסון ,8בין השעות 1—9לפני הצהריים 6—4 ,אחרי
הצהרים, מלבד יום רביעי בשבוע. קוראים מחוץ לתל־אביב יכולים לקבל את ספריהם
בדואר, באם יצרפו 150 פרוטות דמי משלוח למחיר המוזל.

עוד לא אחרת
את המועד!
באם לא הצלחת, לאור מסיבות הזמן, לסיים כשורה חוק לימודים בבית־ספר תיכון,
אל יאוש 1אלפי צעירים נמצאים במצב זה ולטובת כל אלה ולטובתך
מקיים המכון שנוסד בארץ לפני 18 שנה, קורסים מעולים. המכינים אותך בשיטת
לימוד־בית מודרנית, בשעות הסנאי שלך ובצורה אינדיבידואלית לקראת הבחינות

המוקדמות ובחינות הבגרות.

המכון, שהוא היחידי במינו בעולם, מספק לך את כל חומר הלימוד הדרוש
עבורך (ספרים, שעורים, תשובות לדוגמא וכו׳) .שרותיו מבוססים על המתכונת
של המרכז העולמי של המכון בלונדון. באם חייל הנך, או איש משק, חבר קיבוץ,
או צעיר בעיר — זוהי הדרך הנכונה להשלמת השכלתו, תוך שילוב עם עבודתך,
לביסוס עתידך י
פנה מיד לשם קבלת מדריך חינם והתיעצות אישית אל :

המנון העברי
להוראה והשכלה בירושלים
המכון הבריטי
בפיקוחו של

רחוב בן־יהודה ,2ת. ד ,1259 .ירושלים.
שד. רוטשילד 15

תל-אביב

רח׳ הרצל 19

נתניה

רחוב הבנקים 5

חיפה

האסטרונומים לא הטריחו עצמם מעולם
כדי לקחת חלק בויכוח הגדול על התאמת
לוח השנה לתנאי המציאות המודרנית. מניין
הימים המקובל עליהם הספיק להם בהחלט.
כי עוד במאה ה־ 16 קבע הצרפתי יוסף יום־
טוס סקאליגר שיטה נוחה מאד לחישוב מניין
הימים. בלי להתחשב בשנים, חודשים או
שבועות הוא צייד את כל הימים, החל מתאריך
מקרי, הראשון לינואר 1713 לפני הספירה,
במספר סידורי, כך שה־ 15 ביולי 1954
למשל, הוא יום מס׳ 2.433.288 לפי מניין
סקאליגר.
פחות נוח היה המצב לגבי מנהלי חשבונות,
פקידי בנקים, סטטיסטיקאים ממשלתיים
וגייסי צבא, להזכיר רק אחדים, שנאלצו
לקיים את התרבות התעשייתית של המאה
העשרים עם תאריכים כה משונים כ־ 29בפברואר,
החל רק פעם אחת בארבע שנים
ובראשון בינואר החל מדי שנה ביום אחר
בשבוע.
כיצד היה יכול, למשל, הסטטיסטיקאי של
הברת פורד להשוות את תפוקת המכוניות
בחודש אוגוסט של שנה אחת לזו של חודש
אוגוסט בשנה אחרת, כאשר בראשונה היו
ארבע שבתות ובשניה חמש שבתות י אוגוסט
בן 27 ימי עבודה שונה, אחרי הכל, מאוגוסט
בן 28 ימי עבודה.
הכומר היה הראשון. כדי לתקן מצב
זה הוצפה ׳האנושות במאה השנים האחרונות
בלפחות 500 הצעות שהבטיחו להביא
המקובל* .

סדר בתוך הלוח הגרגוריאני
ההצעה הראשונה באה מכומר קתולי, האיטלקי
מארקו, שהציע בשנת 1834 לחלק את
364 ימות השנה ל־ 52 שבועות שבעד,־ימים,
צרף בסוף השנה את יום ה־ 365 כיום מנוחה
נוסף, היום השמיני.
ההצעה האחרונה והמתקבלת על הדעת ביו
תר באה בשנת 1947 מצד איגוד הלוח העולמי
שהציע שנה של 364 ימים, חילק
אותה לארבעה רבעים של 91 ימים כל אחד.
החודש הראשון בכל רבע שנה היה בן 31
יום, האחרים בני 30 יום. כל רבע שנה היה
בן 13 שבועות, התחיל ביום א׳ ,הסתיים ביום
שבת. השילוב של היום ה־ 365 נעשה
בין יום השבת, ה־ 30 לדצמבר, ליום א׳ ,ה־1
לינואר, נקרא יום העולם והוקדש ליום חג
לשלום, רצון טוב ולשיתוף פעולה בינלאומי.
היום ה־ ,366 המופיע בכל שנה מעוברת,
פעם בארבע שנים, שולב בין ה־ 30 ליוני
וד,־ 1ביולי כיו ס עולם נוסף.
היתרון הגדול שבלוח העולמי: בכל שנה
חל כל תאריך באותו יום בשבוע, מאפשר,
מלבד זאת, השוואה מדוייקת של כל פרק
זמן בכל שנה לאותו פרק זמן בשנה אחרת.
שכת ביום שני. ההצעה הוגשה לדיון
באו״ם, נתקבלה רשמית על דעתן של 18
מדינות (ביניהן הודו) ,לא־רשמית על דעתן
של 29 נוספות (ביניהן: ברית המועצות).
מחקר מקיף שנערך על־ידי אנשי הלוח העולמי
הגיע למסקנה מדהימה: קרוב לוודאי
כי 99.5%של האנושות מוכנים לקבל את
התקון המוצע בלוח. חצי האחוז המתנגד :
העם היהודי כפי שהוא מיוצג על־ידי רבניו.
טענתם: אם תיפגם הרציפות של המחזור
השבועי בלוח הנוצרי תתחיל השבת לנדוד
על פני הלוח, תחול פעם ביום ה׳ בשבוע
פעם ביום ב׳ בשבוע.
הרבנים לא קיבלו את ההסבר ההגיוני :
יום השבת קשור בלוח העברי, יישאר קבוע,
כמקודם. ליום השביעי בשבוע העברי. הם גם
לא הסתכלו בתקדים של חגי ישראל, הקבועים
בלוח העברי, נודדים על פני הלוח הנוצרי
כחג הפסח שחל פעם בסוף מארם,
פעם באמצע אפריל.
מתנגדים אחרים ללוח העולמי אך קולניים
פחות: מדפיסי לוחות השנה, להם צפויים
הפסדים כספיים ניכרים אם יונהג הלוח
העולמי. לקוחותיהם לא יצטרכו כל שנה ללוח
חדש, יוכלו להסתפק בו אם אך ישמרו
עליו היטב, כל שנות חייהם.
73 שבועות בשנה. השבוע׳ לקראת
המושב ה־ 18 של המועצה הכלכלית והסוציאלית
של או״ם (אונסקו״ק) ,תידון הצעת
* האפיפיור גריגוריו ס ה־ 13 תקן ב־1582
את הלו ח היוליאני (על־שם יו ליו ס קיסר ש הנהיגו
ב־ 46 לפני הספירה) ,ה תאי מו לתקו פת
סיבובה של הארץ סביב השמש.

הודו לתקון הלוח המקובל ללוח העולמי,
חידשו אנשי הלוח העולמי* את מסע ההסברה
לרעיונם. עיקר תשומת לבם היתד, נתונה
לרבנים, ולאנשי כת נוצרית זעירה, מאמיני
יום השבת. הם שבו והזכירו להם כי
השבוע הוא פרק זמן מסוכם שאינו קשור
לכל תופעה טבעית. המצרים הקדמונים חילקו
את חדשיהם לשלושה שבועות של עשרה
ימים כל אחד (כשם שחילקו את השנה לשלוש
עונות — עונות ד,שספון, הזריעה והקציר)
,האצסקים של מרכז אמריקה חילקו,
בזמנם, את השנה ל־ 73 שבועות בני חמשה
ימים כל אחד•*.
טענה זאת לא השפיעה במיוחד. עובדה
אחרת שלא ריפתה את ההתנגדות הרבנית
ללוח העולמי: בשבוע שבעת הימים המקובל
כבר שימש כל אחד משבעת הימים פיו}! המנוחה
השבועי: שבת יהודית* יום ראשון
נוצרי, יום שני יווני, יום שלישי פרסי, יום
רביעי אשורי, יום חמישי מצרי ויום ששי
מוסלמי.
״החזירו את ימינו 1״ הזמן הנוח ב יותר
להנהגת לוח חדש הוא כאשר הלוח
הישן (במקרה זה: הגרגוריאני) והחדש חופפים,
מונעים בכך כל הפרעת מעבר. יום
זה חל ב־ 1בינואר ,1956 ממריץ את מצדדי
הלוח העולמי להעביר את תיקונם עוד הקיץ.
אחרת יצטרכו לחכות, קרוב לודאי, להזדמנות
הבאה, שתחול רק כעבור 28 שנים, ב־1
בינואר .1984
בין אם יונהג הלוח העולמי ב־ 1בינואר
1984 , 1956 או ,2012 יצטרכו מצדדיו ליישר
עוד כמה הדורים כמקרי יום הולדתו של
אדם שנולד ב־ 31 במרס לפי הלוח הגרגוריאני,
יום שלא יהיה קיים כלל בלוח העולמי.
אחרת עלולים הם להתקל בתגובה דומה לזו
של ההמון הלונדוני כשנתקבל בשנת 1752
הלוח הגרגוריאני באנגליה. מכיוון שהמעבר
מהלוח היוליאני לגרגוריאני חייב השמטת
11 יום מאותה שנה, נוצר הרושם בקרב
הלונדונים כי שדדו מחייהם 11 ימים והם
ערכו הפגנות סוערות, תבעו בכל תוקף
״החזירו לנו את ימינו ! ״
נפגע אחר מתקון הלוח בשנת 1752 היה
אנגלי אלמוני שהביע את קובלנתו במכתב
לנכבד כתבי־העת הלונדוניים של אותם ימים,
הג׳נסל מן מגזין :

״אני רוצה לדעת באיזו דרך אוכל לתקן
את העוול שנגרם לי. שאם לא כן אצא מדעתי.
שכבתי לישון אמש, כשזה היה היום
הרביעי בשבוע, ד,־ 3בספטמבר. הדבר הראשון
שראיתיו בקומי הבוקר היה עתון שנשא
את תאריך היום החמישי בשבוע, ה־ 14בספטמבר
...אבדתי יום הולדת — ואשד .,כי
לפני חמשה שבועות באתי בהצעת נשואין
לנחמדה שבבנות מינה. היא קבעה את היום
ל־ 10 בספטמבר ונתתי ערבון של 10 אלפים
לירות סטרלינג שאעמוד בדיבורי. אותו יום
נעלם. ועורך הדין שלי מסביר ש־ 10 אלפים
הלירות אינן שוות עוד. אכן עסק נאה זה
ני חבורת מתימסיקאים ומתקני לוחות־שנה
יגרמו לאדם שיקפח את אשתו עוד לפני שהספיק
לקחת אותה.״

במעבדה
עצמ או ת קנ א־ ת
• מחקר שנערך בארצות־הברית ושביקש
לגלות את טיבם של המדענים גילה
כי כמעט כל המדענים החשובים הם
גברים 75% ,מהם הם בנים יחידים או
בני זקונים, רבע הם יהודים, שליש — ילידי
ערים גדולות ותכונתם הבולטת ביותר
היא ״עצמאות קנאית״.
• האסטרונום השוייצי פאול וילד
קלט במצפה כוכבים בקאליפורניה הד התפו צצות
עצומה שארעה לפני עשרים מליון
שנים ושהגיע רק עתה לכדור הארץ. וילד
השווה את ההתפוצצות לזאת של פצצת
מימן ענקית, שהיתר, יכולה להשמיד
מערכת כוכבים שלמה. מקום ההתפוצצות :
מערכת כוכבי הבתולה.
• למען משמידי חרקים ׳מקצועיים
נבנה עתה מיקרופון כה רגיש, עד כי הוא
מסוגל לקלוט מבעד הקיר את קול כרסומן
של נמלים לבנות או תולעי־עץ.
* ביניהם — העוזונאי ומחבר ספרי היל דים
הירו שלמי דניאל שר.
** דוג מ ה אחרת לה שתנותם של מונ חי
הז מן: לפי סיברת מפרשי תנ״ך רבים היו
969 השנים או תן חי מתו שלח 969 חוד שים.
ז. א .מספר שנות מתו שלח הי ת .,81דמה
יותר לאלה של בן־ תמו ת ה רגיל.

העולם הזה 875

ספורט כדו רגל
הקהל ניצח

״אם יפסיד מכבי יפו׳״ קבע בפסקנות
ילד לבוש גופיה מלוכלכת ,״השופט יהיה
אשס.״
לא היתד. זו דעתו הפרטית של ילד
אחד. היא גם לא היתד, מוגבלת לגב
משחק אחד. הצטרפו אליה 6000 האוהדים
של מכבי יפו רובם עולי בולגריה, מספי
האוהדים הגדול ביותר לקבוצת הכדורגל
השנואה ביותר על מועדוני הספורט בארץ.
השנאה אינה בגלל מספר האוהדים הגדול,
אלא באהדה עצמה׳ שלעתים תכופות מר גישים
אותה חובבי ספורט אחרים על
גופם הם כשהיא מתבטאת באלימות.
המוצא שהציעו בזמנו מארגני התחרויות
היה כי משחק בהשתתפות מכבי יפו יתקיים
בכל מקום אחר מלבד יפו. אולם
האוהדים לא התעצלו מלשכור לפחות 12
שאסונים, ללוות את אהובם עד לקצה
הארץ.
גם ההצעה החדישה לערוך את המשחק
במדינת ירדן, נפלה מאותה סיבה. ולמגרש
הכדורגל באסה ביפו הגיעו 9000 גברים,
בשים וטף שנטשו את הסייטסטה המסורתית
של יום השבת כדי לחזות בהתמודדות
קבוצתם המפוארת, התופסת מקום שישי
בליגה ב׳ נגד הענק מם׳ 2מליגה א׳,
מכבי פתח־תקווה על גביע רובינשטיין.
״אר תהיו בולגרים לעומת הטב־גיקד,
משביעת הרצון של פתח״תקווה ניצב
p nפרימיטיבי של מכבי יפו, ששחקניו
רבצו משך שבוע תמים בבית הבראד.
ההתקפות בשני צידי המגרש התחלקו שווה
בשווה יחד עם הפגיעות הגופניות, שלפעמים
העלו רעיון של החלפת מקומם של הנעליים
לידיים.
90 הדקות נגמרו ללא תוצאות. כנהוג
במקרה של משחק גביע, הוארך המשחק
ברת שעה. אחר שניתנה הארכה שניה
קרה שמואיזיקו הקטן׳ הנוהג להתפתל
כא־לו סבל יסורי שאול אפילו אם לא
פגעו בו, התפתל שוב. כאביו של השחקן
האהוב קרעו את ליבו של הקהל הנרגז.
;הוא היה מוכן לאכול את שחקני פתח•
;תקווה מלוכלכים ומזיעים כמו שהם.
השופט דרש מהשחקן שגרם לעינויים,
צוהר, לעזוב את המגרש. הוא סרב. ה׳
שופט הפסיק את המשחק. עזב את המגרש *.
לא בל־כך קל היה לשחקני פתח־תקווה
לעזוב את המגרש. המשטרה שגייסה באותו
׳יום מכונית אסירים גדולה וששים שוטרים,
:באה לעזרתם, הובילה אותם לחדרי ההלבשה
כשהם ספוגים מי־תסם, חלל ואבנים.
:הקהל שמע מהם תגובה אחת בלבד :״אל
תהיו בולגרים, תהיו ספורטאים.״
השחקנים עזבו את המקום בכל זאת
!במכוניות למרות שרצו לראותם באלונקות.
.גביע רוב נשטיין, שהתהפך בשעת המהומה
ייחד עם השולחן, נעטף במפה הירוקה.
!ההתאחדות הישראלית לכדורגל תחליט לידי
!מי הוא יפול קרוב לודאי שתהנה ממנו
;הקבוצה היפוא ת. אם יקרה כך גם השופט
•יהיה אשם.

אחד׳ חנצ חוי. הד שלושת השערים בהם גברה נבחרת גרמניה על שחקניה המצויינים של הנבחרת ההונגרית, טרס שכך. כברגע הראשון
אחרי הנצחון הגדול (למעלה) זוכים עדיין השחקנים הגרמנים, אלילי ארצם, למתנות יקרות ערך, למסיבות־פאר גדולות ולחופשות ממושכות.

רגע הנצחון. זה התחיל כאשר קפטן הנבחרת הגרמנית פריץ וולטר, קיבל אתי הגביע בגשם חשוטף (למעלה, שמאל) ונישא, יחד עם
שאר שחקני קבוצתו. על שכם המעריצים, שבאו במיוחד מגרמניה לחזות במשחק הגמר, כשהוא מנופף בגביע הנצחון שבידו (מימין).

נסיעות
ע מי ד ת וכבוד
לא תמיד באים הבולגרים לכדורגל
(:דאה לטיל) .לפעמים בא הכדורגל אליהם.
אחת מהפעמים תהיד. כשתגיע השבוע
לבולגריה נבחרת הפועל בכדורגל, אחרי
שבחה והתאמנה במרוכז משך תקופה ארו׳

תלדה זאת הפעם הראשונה אחרי עשר׳ ם
שנה !בה תתמודד קבוצת הפועל, משך שלושה:
,ארבעה משחקים, עם קבוצות בולג־דיות.

התוצאות של הפגישה האחרונה
לא זוכרים אנשי הפועל אולם הפעם אין
ד,ם מצפים לנצחונות, אלא לעמידה בכבוד
בלבד. כי הכדורגל הבולגרי הוא עתה
בעליה. ההוכחה: אפילו קבוצות בולגריות
בינוניות ניצחו, לאחרונה, קבוצות צר פתיות
והונגריות טובות.
* .אולי כדי לא ליצור גביע חדש על
שם שופט מנוח, כדוגמת רובינשטיין.

.העולם הזה 873

לפני הנצחון. ההונגרים (בחולצות השחורות) לא הצליחו להבקיע את ההגנה הגרמנית, נאלצו להסתפק במקום השני בלבד באליפות
העולמית. ה;־ גם נאלצו. להסתפק בשתייתם הקצחה בשוויץ, כי מיד אחרי כשלונס במשחק הגמר נקראו לחזור להונגריה.

אנשים
שיוו משקל

בית־הספר לאחיות ״אסותא״ ת״א
פ תוחה הרשמת תל מידו ת
למחזורי״ב
הגיל ,25 - 17 :השכלה מינימלית 6מוז׳ כי״ס תיפון
חנ ם
הוראה, כלכלה. דיור, כגדי עבודה -
ת וספת דמי כים חדשי ים להוצאות
פרטים - :כמשרד כי״ח. אסותא״ ,אישית או ע״י הדאר

דד כאבי...

הי ש

בגב, בברכים, בכתפיים או בפרקים?

״רפא״

־* רח׳ שלמה המלך

,103

/ 1ד ־ א * 3נ טל 24495 .

בריכות
מי־מרפא
חבישת בוץ כמו בקרלסבד
וישי או
טבריה

שעה שנפוצו שמועות כי אליל ההגנה
לשעבר, ישראל גלילי, חבר משק נען׳
יחזור ארצה כדי להשתתף בדיונים על
פילוג מפ״ם (ראה רפורטז׳ה) העיר אחד
מיריביו במפלגה שגלילי יצא את הארץ
בשעתו כדי להתחמק מאחריות לאותה
פרשה. אמר איש השומר־הצעיר ברומזו
לפרישתו של ׳מנהיג לאומי אחר . :גלילי
נמצא בשדה־לונדון ״1
כשנשאל מאיר יערי אם אינו מתרגז
על אנשי אחדות העבודה שאיימו לפלו
את מפלגתו, הסביר :״אני יכול להתרגז
בבית. אך פה נחרדתי לעתיד המפלגה.
שמרתי על שווי המשקל שלי...״
אדם אחר שביקש לשמור על שיתי המשקל
היה ד״ר ישראד רודולף קסטנר,
שצלצל למערכת סוכנות הידיעות עתים,
ביקש לשים לב לכך שמשפט הוצאת הדיבה
לא יכונה יותר ״משפט קסטנר״ כי אם
בשמו המלא — .משפט קסטנר־גרינתלד״.

300ח תי מו ת
כשנזדמן השבוע שגריר ברית־המועצות,
אלכסנדר ניקיטיץ׳ אברהמוב, לנ תניה,
הביע את תקוותו כי נתניה עוד תהיה
תל־אביב שנייה, נתקל בהתנגדותו של ראש
העיר עובד בן־עמי, שהביע את דעתו כי
מוטב שעירו. תהיה נתניה ראשונה, לא
תל־אביב שנייה״.
סיפר ברום מק־דניאל, הראש היוצא
של משלחת המבצעים האמריקאית בישראל :
״אני נולדתי ברחובות. זאת אומרת, במושבה
קאליפורנית הדומה בדיוק לרחובות,
מוקפת פרדסים ובעלת דמיון מפליא
בנוף.״
אמריקאי אחר שהיה השבוע, ככל שבוע,
בחדשות, היה הנשיא דומט אייזנהואר:
אמריקאים חובבי מספרים בדקו ומצאו כי
משך שנה וחצי בהן כבר כיהן כנשיא חתם,
בממוצע, את חתימתו 300 פעמים ביום.

הדגמהמא רו ק אי ת

כמו כן אמבטיות ערבול Whirpooi bathחדי זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהביליטציה
המוסד היחידי מסוג זה בארץ /מחלקה לסובלי ריימטיזם /עומד
תחת הנהלה ופקוח רפואי

מ ה רג ע הרא שון...
נוחיות מוחלטת ...שרות למופת...
דיקנות ...במטוסי 0C6-Bהחדישים...
המהירים ביותר...
המעולים

ככל יום שלישי

לו ד -א תונ ה -ציריך /ג׳ נבה
ניו־יורק — ריאו דה ג׳נירו — לונדון — פריס —
אוסטריה — גרמניה ובו׳.
פנה מיד אל משרד הנסיעות שלך

נציגות ״סויסאיר״,

ת ל ־ אביב רחוב

את זכרונו הארוך גילה השבוע מוכתר
כפי אבו־גוש, מחמוד רשי־ד אכו־גוש
כשנודע לו כי, מזכיר קיבוץ הראל, שעמד
לצד הכפר בימי המשבר בשנה האחרונה,
שוכב בבית״חולים ירושלמי לצורך ניתוח
באפו, שיגר משלחת מיוחדת למיטת החולה,
שלח לו סל מלא פירות.
סוד אחר גילתה אשת ח״כ צ״כ שלום
זיסמן שהסבירה מדוע היא קוראת לבעלה
בשם המשפחה במקום בשם הפרטי. סיפרה
ציונה זיסמן, אם לשתי בנות חמודות :
״תחילה כשהייתי מדברת עליו קראתי לו
בשם שלום. מה היה קורה 1כל פעם היה
איש שיחי עונה שלום 1ונפרד ממני״.
בשלום יחסי עבר נסיון של יום!? ידין
שהחליט, כהכנה למחזהו החדש של יגאל
מוסנזון, קאזאבלאן, בו ישחק צעיר מארד
קאי מקופח, לחקות טיפוסים מארוקאים,
מצא מועמד מתאים בנמל חיפה, ביקש
ממנו הדגמה של התנהגות מארוקאית, זכה
לכך שהמורה ירימו בידיו, יזרקהו בחזקה
על רצפת האספלט. סיכם ידין ״למדתי הרבה

צילום היסטורי
על עסק מיוחד במינו הסכימו שחקני
הקולנוע פשה גיטרי ואורסון וודס.
אחר שוולס דחה, מעומס עבודה, תפקיד
בסרט נפוליאוני של גיטרי, הבריק זה :
״זקוק לך לעשר דקות בלבד. אבל זה חיו ני
!״ השיב וסיכם וולס . :מסכים, בתנאי
שתכתוב שיח של עשר דקות לסרטי האחרון.״
המאהב
הדיפלומטי פורפיריו רוביזו־רה,
הקשור עם עולם הסרטים ע״י דניאל
דרייה, לה היה נשוי, וזא זא גאבור,
לה הוא כמעט נשוי, החליט להפעיל את
קסמו גם על מליוני נשים אחרות. הוא
יגלם דמות של בעל מסבאה, ישיר וינגן
על גיטרה לכבוד רקדנית מן המערב הפרוע,
בשם זא זא גאבור במערבון, עניין מערבי.
אשר לעיסוקו הדיפלומטי הסביר :״זה
יכול לחכות, כמובן״.
רב אלוף משה דיין לא חיכה, העיר,
כשנפגש עם מלכת היופי אביבה פאר,
שהמריאה, כמותו משדה התעופה לוד ל־ארצות־הברית,
נוכח התרוצצות הצלמים

וברק מצלמותיהם « :זה צילום היסטורי ! ״
לא אמר דבר, אך עשה הרבה, ראש מש טרת
התנועה, ראש מהלקח יהודה
גי א, שהחל משתמש מחדש בתחבולה הישנה
של עמעום והארת אורות לקראת
נהגים ממהרים כאזהרה משני המשטרה
האורבת. שכרו של גיא היה בהאטת המה*״
רות הניכרת שחלה אצל כל נהג מוזהר.

שסז קה
סו ד ה עונ ה
התור בחזית בית ציוני אמריקה, תל־אביב,
נע כזחל״ענק לתוך הכניסה המזו גגת
של הבניין השטוח. שוטרים משרוולים
מהרו אנה ואנה, ניסו לווסת את הזרם
האינסופי של מכוניות ומוניות. לבוש
ערב נגע בחולצות פתוחות ובמחשופים
רבתיים שעה שהתור הארוך החל מתקצר
המאורע: הצגת הבכורה הישראלית של
הרקוויאד של ג׳וזאפא וורדי, המקובל על
כל תזמורת ומקהלה המכבדות את עצמן,
על־ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית
וארבעה זמרים־אורחים.
חילול הקודש. וורדי הגה לראשונה
את הרקוויאם בשנת , 1868 אחר מותו של
חברו ג׳אקומו (הספר מסבילייה) רוסיני.
התוכנית המקורית היתד. לחלק את החיבור
בין 13 גדולי מחברי המוסיקה באיטליה,
כדי שכל אחד מהם יכתוב קטע. קטעו של
וורדי היה האחרון, נקרא ליברה מה (הצילני

הקטע לא בוצע בפומבי, שימש, כעבור
חמש שנים, כגריען לרקוויאם לזכרו של
המשורר האיטלקי הגדול אלסנדרו מגציאוני.
אחר הצגת בכורה עולמית בכנסייה מילא״
גית עבר לבמת הקונצרטים.
הרקוויאם, שהוא תפילת אשכבה למת,
שייך לסדר התפילות של הכנסייה הקא״
תולית, עורר גל מחאות כשבוצע בקונצרטים.
הגאון המוסיקאי המזקין, וזרדי׳
הושמץ על חילול הקודש, כמעט והוחרם
על־ידי הכנסיה. הוא לא הפסיק את ביצוע
החקוויאס, שאב עידוד מקבלת הפנים ה נלהבת
שערכס חובבי המוסיקה לחיבורו.
לטינית ועברית. רעיון ביצוע הרק וויאם
בארץ הוצע לראשונה על׳ידי המנצח
יליד הונגריה פאראנץ פריקשאי, שסיים
השבוע את עונתו הראשונה כמנצח־אורח
של התזמורת. פרקשאי, שהקליט את הרקוויאם
באירופה, שכנע ארבעה מגדול*
הזמרים בעולם לבוא ארצה לביצועו.
הארבעה היו פראנסס ייאנד, סופראנו
מאופירת ניו־יורק, מרייאנה ראדב, מצו״
סופראנו מאופירת זאגרב, קים בורג, איש
אופירת קופנהאגן ויוצא הונגריה היהודי
גאבור קאראלי.
הזמרים, שלוו על״ ידי שמונים אנשי תזמורת׳
שרו את הרקוויאם במקורו הלטיני,
כשמקהלת 170 הזמרים משמיעים את התרגום
העברי של אפרים דרור. מה שדרור,
לפי הוראה, לא תרגם: אותם קטעים ה״
מתייחס׳ם לישו ולמרים הבתולה.
גם השמטה זאת לא סיפקה את רצונם
של כמה חוגים דתיים, שמחו עד הרגע
האחרון, על ביצוע תפילה כנסייתית.
תחת ביפת השמיים. חובבי מוסיקה
התלהבו כל כך מהביצוע הראשון של ה רקוויאם
בתחילת השבוע שעבר, עד שתוך
שעות מספר אחר סיום ביצוע הבכורה
הציפו הזמנות מקצות הארץ את משרדי
התזמורת, ביקשו אותה לבוא עם זמריה
ומקהלתד״ לפחות להופעה אחת.
ארבעה הזמרים־האורחים לא חסכו מ עצמם
טורח, לא הסתפקו בשתי הופעות
סיום, השבוע, לפני 1400 מאזינים, מוקסמים
בבית ציוני אמריקה, סובבו בארץ
משך שבועיים, בהם ביצעו את הרקוויאם
בירושלים, חיפה ותחת כיפת השמים ב־אמפיתיאטרונים
הטבעיים של עמק חפר
ובית שאן.
אם כי אין להניח שהתזמורת תרבה
לבצע את הרקוויא ם אחר נסיעתם של ייאנד,
ראדב׳ בורג וקאראלי, הרי הוא היד״ ללא
ספק סיום מתאים לעונת התזמורת תשי״ד.
הכנסות קונצרטי הרקוויאם עוד ייזכרו בעונה
הבאה, תשט״ו, כאשר התזמורת ה פילהרמונית
הישראלית תוכל להסתייע בהן
למסע אביב באירופה.

אחד־העם ,28 טלפון .62167
ה עול ם הזח 873

שבויים כ״סטאלאג 17״
נזסשיר רדיו ב מכנ ס חלול של קטוע״רגל והס תכ לו ת במ שקפ ת לעבר מתנה שבויו ת רוסיות.

סרטים

יומן החד שו ת

קולנוע

עדעכב רי ו שבו״
סטאלאג 17 הוא מחנה שבויים אפור

של טייסים אמריקאיים בסביבות הדנובה
הכחולה. תושבי צריף 4באותו מחנה׳
עסוקים בגילוי מלשין שהודיע לגרמנים על
בריחתם של שניים מחבריהם, שנורו ונהרגו׳
על מכשיר הרדיו שהוגנב לצריף ב תיו
מכנסו החלול של קטוע רגל׳ על פעו לת
החבלה של הקצין דנבר, שחיבל ברכבת
נשק גרמנית׳ לפני נפילתו בשבי.
הולדן),
החשד נופל על ספטון (וויליאם
האי ששבאלספ רי ה
יצור ציני ואנוכיי השנוא על כל יושבי הבסרט
לותנבורג
היא דוכסית גדולה
צריף בגלל עסקיו. הוא מרושש את כל
קניגסמרק, אליה נקלע פרופסור צעיר
חבריו מסיגריותיהם, בהתערבויותיו׳ בויפה
תואר (ז׳אן־פייר אומון) כדי לערוך
הימור על מרוצי עכברים שהוא מארגן,
בתשלום בעד הסתכלות במשקפת לעבר עבודת מחקר על קניגסמרק, להיות מחנכו
מחנה השבויות הרוסיות. הוא אינו מת של בן הדוכס הגדול, הספרן של הדוכסית
בייש לסחור לעתים גם עם שומר הצריף הגדולה (סילבנה פמפניני).
הגרמני׳ הפלדוובל שולץ׳ כדי להשיג בי במקום
כל זאת הוא מעדיף לעסוק
צה׳ לאוכלה לעיניהם הרעבות של חבריו. בבלשות, לגלות מיהו המנוול הרוצה
סיסמתו היא: כל אחד בשביל עצמו.
להרוג את הדוכסית הגדולה האומללה,
מסך פינג־פונג. דמויותיהם של ה בה התאהב כמובן ממבט ראשון. הדוכסית
שבויים בסרט הן פשוטות ואנושיות. הת הגדולה בוטחת בו, ובצדק. היא גם מתנהגותם
היא טבעית ומתקבלת על הדעת. אהבת בו, אולם אינה יכולה לברוח יחד
תעלוליהם הפשוטים היומיומיים ושנאתם אתו, כפי שהיתר, רוצה, אחרי שטירתה
לספטון, המחליט ומצליח לגלות את ה התפוצצה מפצצת שעון שהניח בעלה —
מלשין האמיתי — אינם מוגזמים כבסרט כי פרצה מלחמת העולם הראשונה, ודוכסית
הוליבודי רגיל, הודות למשחקם המצויין גדולה חייבת להשאר בארצה. ביער עבות
לפנות בוקר, היא אומרת ״אדייה״ עצוב
של כל אחד מהם, וכולם יחד כקבוצה.
בימויו הטוב של בילי (שדרות סאנסט) לאהובה, נפתת ממנו.
ווילדר שעזר גם בכתיבת התסריט. אירח׳ כ קסמה
האיטלקי של סילבנה פמפניני,
שחקן, במאי אחר, אוטו פרמינגר׳ המגלם וזה הצרפתי של ז׳אן פייר אומץ, אינם
את דמותו של מפקד המחנה הגרמני.
מצילים את קניגסמרק, שהוסרט לפי הרומן
בעד משחקו העצור והחזק, קבל וויליאם של פייר בנואה, מבנליותו.
הולדן את האוסקר כשחקן הטוב ביותר ׳] I׳pinב אוויר
של השנה. היתד, זו הפעם הראשונה ב־13
הצנחנים זועקים ממשיך בהרפת־שנות
משחקו, שנתנה לו הזדמנות לשחק
דמות אנטיפתית, אותה גילם בשלמות. קותיהם של הקומיקאים דין מרטין וג׳רי
.לואים. אחרי שיצרו מהומות בצבא (צבא
הוא נשאר ציני עד הרגע האחרון ! אפילו
במלחמה) ובצי (מלח השטר הם מפנים
כשהוא מתנדב להבריח מן המחנה את האת
תעלוליהם המיושנים לחיל הצנחנים.
קצין דנבר שהסתתר במיכל המים, אחרי
שתושבי המחנה ערכו מהומה מלווה מסך
כאשר דין מתגייס, הוא מבריח אתו את

עשן שנעשה מכדורי פינג״פונג טחונים —
הצליחו להוציאו מידי שני אנשי ס. ס.
שבאו לקחתו.
סטלג 17 מוכיח כי לא שלושה ולא עש רה
ממדים עושים את הסרט, וכי הוליבוד
יכולה, לעתים, להוציא מתחת ידה גם ם ר־טים
טובים.

מו מחה דנ שי קו ת

שותפו האזרחי לשירה וריקוד, ג׳רי לואיס,
לחיל הצנחנים כדי לעזור לו בארגון מח זה
של היחידה. ג׳רי מתחפש לצנחן,
שלומיאלי באותה מדד, כשהיד, חייל או
מלח, משגע את יחידתו ואת הקהל בזה
שהוא מבקש את הסמל הקשוח להכניס
אותו למיטה׳ תופס בשבי גנרל בזמן
האמונים, קופץ ממטוסו ללא מצנח ונופל
על מצנחו של דין הנמצא באדר.
התסריט ומשחקם של הזוג הקומיקאי
הם קלים יותר מן האויר בו הם מרחפים.
הצנחנים זוננקינז יוכלו להצחיק רק את
אלה שלא ראו את קודמיו ואשר אינם מכירים
את העוויותיו הקופיות החדגוניות של
ג׳רי לואים.

מן ה עיד אדהכפר
היה היתד, עיירה קטנה בשם דאק־קריק,
שתושביה היו אומרים שלום איש לרעהו
ומתכוונים לכך, הולכים לכנסייה בשירה,
ומנהלים נשפי צדקה.

השקט והשלווה מופרעים בנערת ה־עיירה
הקטנה על״ידי פרלי גריינג׳ר
מיליונר צעיר קל דעת העובר במכוניתו
בחברת ארוסתו, אן מילר, במהירות קטלנית
ברחובות העירה. הוא נשפט על־ידי
השופט המקומי ל״ 30 ימי מאסר בכלא ה מקומי.
בתו
של השופט אינה אחרת מאשר ג׳יין
פואל׳ הכועסת על הצעיר בגלל יהירותו,
שרה לו כמה שירים, מתאהבת בו והוא
בה, מאושרת כאשר הוא מחליט, אחר
ששוחרר, לעזוב את ניו״יורק האיומה,
להשתקע לכל ימי חייו בדאק״קריק ולחיות
מאושר עם אהובתו.
אלה המחפשים בידור, צבעים־ ותלבושות
מרהיבות, מבלי להרהר על דברים קטנוניים
בתוכן ומשחק, ימצאו זאת בנערת

• האיש המנושק ביותר בעולם הוא
בוב לוואדי, שלא הופיע בשום סרט. לווארי
הוא מומחה לנשיקות, הפועל בכפיל ל״
מנשקים, מנשק כל שנה כמה אלפי נשי קות
לכוכבות הגדולות ביותר תמורת 36
לירות הנשיקה. רק אחר שהציג את הנשיקה
לפרטיה והמצלמה מוכנה לצילום האמיתי,
הוא מפנה את מקומו למנשק הא מיתי,
גיבור הסרט. לווארי לא שבת מעולם.
• הוותיקן יתחיל בקרוב לייצר סר טים
משלו, יפיק עוד השנה סרט על חיי
ישו וסרט על חייו של האפיפיור פיוס העשירי
( )1914—1903 אשר הוכתר החודש
בתואר קדוש.
• אגדת לכלוכית תופיע בגירסתה
הקולנועית תחת השם סנדל הזכוכית. את
תפקיד הבת הנשואה ההופכת לנסיכה אהובה
תשחק לסלי קארון.

ב קצ ר ה
וולקנו — סרטו האיטלקי של הבמאי
ר,הוליבודי וויליאם דיטרלה, אודות תושבי
אי נידח לרגלי הר געש. משחק מצויין של
אנה מניאני.
אהובהמלכד — ,סרטה הישן של
בט דייווים על אהבתה של המלכד, אליזבת
הראשונה, המזקנת, לאציל צעיר, ארול סליו.
העולם הזה ממליץ על

העיירה.

IfeMNMHgHM

ת שבץ
מאוזן .1 :״כמלך ב 5עתה,
373

חורז עם סתיו ; .10 הביאה את נוח לאררט!
. 12 מטרה בלשון צבאית! . 14 מאתיים
ושתיים! . 16 העציר איננו כזה, האסיר הינו
כזה! . 18 תחמושת אינדייאנית; . 19 אין
לישראל! .21 כלים חביבים על פעוטות!
.22 מנהל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה!
.23 בגוף מצוי, בגרון לא רצוי! .24 מנהל
שירותי העלייה וההתאזרחות! .25 מושב
בשפלת לוד! .27 לכל אשה! .30 בעל
התער! .31 מודיעה על סכנה! .33 המנעול
שקשה לפותחו במפתח גנבים! .35 מושב
משלחת השילומים ! .36 מוצרן של ראשון
וזכרון ! .38 מה שחסר לפועל שחור ! .39
בלע״ז קוראים לה סינופתיה ; .40 בטוב,
באנגלית ! .41 חברת ביטוח וסמל לאומי!
.43 מה ש(לפעמים) מעלים בחכה ! .44 לא
מהיר ! .46 ממנה לקחו אדם וחווה את ה עלה!
.48 שירה כשלו מסמלת את הקץ ! .49
מלך ערב הוא כזה.
מאונך .2 :תת־מדור בבמדינה ; .3עיר
הוואלסים! .4הדברים עושות אותו ! .6יען!

34 33

.7סקנדל, בעברית! .8יקום דמו ! .9בו
מצויים מצרים ופקיסטן גם יחד 11 הטלת
פצצות! .13 הר במרכז הגליל ! .15 אחת
משלוש הארוחות היומיות ! .17 אחד החו שים!
.18 החיל השני בחשיבותו׳ אחר ה״
פלמ״ח, ב הגנה; .20 גאון תורת הכספים החדישה!
.23״מן ה ...אל הכפר״! .26 מוצר
היצוא החשוב ביותר של ישראל! .27 זמר
דתי ! .28 מושב הממשלה! .29 מפקד חיל
הים שפרש ! .31 דג משובח! .32 קריאת
הערכה! .34 בית התרנגולים! .35 אופייני לדבר!
.37 אשד, ליד ההגה! .39 תפקידה האחרון
של סילבאנו מנגאנו ! .42 האות
הששית! .44 תחת הראש והעשב! .45 מלת
זרוז לסוס ! .47 תן !

פרסי ספרים לפותרי תשבץ .870
קלמן אוסטר, חיפה, ת .ד !787 .רות
נוימן, תל־אביב, יסוד המעלה !44 ציון שו שני,
ירושלים, המושבה הגרמנית . 11/51

פרסי ספרים לפותרי תשבץ .871

אבנר יאיר, תל־אביב, הרצל !66א. כספי,
נתניד״ ת. ד ;92 .יהודה רוזנשטראוך, צה״ל.

^!U^m1UI^MWIIHUnWWU!l,l|IIIH,Mllil«llllUHMiEDIMIHlUHIMIIIUtt«lill1a,IIHftllH,IBMrtMilUIIW«»nfflflUWtfBIIWMHWM,IHMKManU,lll!l!!n!l,l1lll!l,llll(l|1r1lll,llll1ll1n1Ulllll1
תיאטחן הבימה
ה ס צדי היוס
מן היום השחור בשנת , 1484 כשהכריז האפיפיור
אינוסנט ה־ 8מלחמה על הכישוף, ועד ליום השחור לא
פחות בשנת 1782 כשהוצאה להורג המכשפה האחרונה
בעיר השוייצית גלארוס, כ־ 300 אלף נשים אומללות
עונו והוצאו להורג כמכשפות באירופה ובאמריקה,
מעטות מהן עוררו אותו רעש כמו 55 הנשים שעונו
וה־ 20 שהוצאו להורג בעיר טאלם האמריקאית.
גרם למאורע גל של פחד ציבורי מפגי המכשפות
שנתעורר עקב כתביו של קוטון מאטד, איש דת פוריטני
באותה תקופה. קבוצה של נערות החלה פתאום לנבח
ככלבים ולצעוק אל מישהו בלתי־נראה. בעזרת כוהן־
הדת סמואל פריס הצליחו להציף את הציבור באמונות״
שווא ממאירות. הוקם בית־משפט מיוחד. מסוכן היה
לבטא ספק באשמת המכשפות.
דמעות כעינים. כשניגש המחזאי היהודי״אמרי״
קאי ארתור (מות הסוכן) מילר לתאר את המאורע
במחזהו צייד המכשפות היתד, לפניו הבחירה: להשתמש
כעובדות אלה כרקע לדרמה אנושית גדולה, או לשנות
את העובדות עצמן כדי לרמוז בגלוי למאורעות אקטואליים.
הוא דחה את שתי האפשרויות, כתב מחזה שאינו
אלא מתאר במדויק את אשר קרה, ללא קישוט, כמעט,
מבלי לנסות להפיח רוח חיים בדמויות, מתוך תקווה
שהעובדות ההיסטוריות דיין לעורר למחשבה את האזרח
האמריקאי של היום.
כי זהו מחזה תעמולה בלתי־מוסווה. מילר כותב
על סאלם, אולם הוא מתכוון לכל מולדתו — לציד־המכשפות
הגדול של מאק־קארתי ולגל ההיסטריה המציף
כיום את ארצות־הברית. דוקא על ידי כך שלא שינה את
המאורעות, השאיר רושם מזעזע ומדכא בלב הצופים.
כשהוצג המחזה בניו־יורק, יצאו הצופים מן האולם
כשדמעות בעיניהן וכשהם מוכנים לצאת למלחמה נגד
ציידי־ד,מכשפות.
עדיין. הצגת הבימה לא עלתד, לשיאים גבוהים.
נחום בוכמן כאיכר האמיץ, מרים זוהר כאשתו, טובה
פרדו כצעירה המושחתת ועדה טל כנערה ההיסטרית
שולטים בבמה. האחרים אינם מבריקים, אך אין זה
מפריע למחזה — אקטואליותו המזעזעת הכתיבה את
הצלחתו גם בישראל, בה אין מק־קארתי — עדיין.

או הל
הסיצ חקו מחר
מה צריך לעשות יישוב עולים שהובטח לו כי
הכביש הנסלל יעבור דרכו ולפתע, בגלל שיקולים
הנדסיים, פונה דרכו של הכביש מחוצה לו ומסכנת
משום כך את אספקת המיצרכים, הובלת התוצרת,
העזרה הרפואית והבטחון י עובדה זאת אינה צריכה
לגרום להתמרמרות ולנטישת הכפר על־ידי תושביו —
כך מסתבר מן הקומדיה האחרונה של משה שמיר,
סוף הגנולם באוהל.
כי תמיד יש סיכוי שאחד מסוללי הכביש הצעירים
(אורי לווי) יתאהב ממבט ראשון בגננת הצעירה של
המושב (מרים האוזר) ,שהיא תהיה, במקרה, בתו
הבורחת של מנהל העבודה הראשי קצמן (שמחה
צחובל) בכבודו ובעצמו, וכך יש בידה הכוח להרחיק
מן המקום את האב־המיכשול למשך שבועות אחדים,
זמן מספיק בהחלט לתושבי המושב, העולים החדשים,
לגנוב לעצמם את החומרים והכלים הנחוצים ולסלול
את כבישם שיהפך לכביש ראשי מחדש — והכל יבוא
על מקומו בשלום.
כדיחה וסוף־מאושר. הדבר התחיל בכמה שירי
רוויו תמימים למדי על התימני המסתפק בקב״חרובים,
עבר לסיפורים בינוניים שנדפסו בעיתונים ובעלונים
>הגיע עתה אל במת התיאטרון הישראלי. בכולם
פשטה מגמה המתחילה להוות שיטה — להציג את
תלאותיו של העולה החדש והמתיישב כעניין של בדיחה
קלה המסתיימת תמיד (וצריכה, כנראה, להסתיים כך
גם במציאות) בסוף המאושר ההוליבודי־ציוני. קשה
להאמ׳ן כי בדרך זאת יוכל המחזה למלא את שליחותו
של המוסד המזמין, תל״ם (תיאטרון למעברות) ,בצורר,
מתקבלת על דעת קהלו המעבדתי.
אולם אם העלילה של המחזה היא מופרכת לחלוטין —
הרי הדמויות והמצבים מעוצבים בחן רב׳ מעידים על
כשרונו האמיתי של משה (סלך בשר ודם) שמיר,
שאפילו בשאריותיו יש שפע לא קטן. מסייעים לאווירת
העליזות שורה של שחקנים צעירים, המשחקים את
תפקידם בנעורים שופעים, המשמשים תחליף מושלם
רמעט לידיעת משחק. יוצאים מכלל זה ומגיעים להישגים
משחקיים אמיתיים: השוחט־מוהל־שדכן התימני, סעדיד,
דמארי, המפזר עם תום ההצגה לקהל הצופים את ביכורי
שיח־העגבניה שטיפח ! מנהל העבודה קצמן, שמחה
צחובל, המתעלה לרגש אנושי עמוק עם גילוי הבת
האובדת! נפתלי, איש העלייה השנייה, יהודה שחורי,
המציג לקהל את זכרונותיו האישיים בצורה המשכנעת
ביותר ומזל סימן־טוב, עדנה פלידל, המגיעה להזדהות
עדינה ועמוקה עם העולה החדשה המעוצבת על־ידה.
הקהל התל־אביבי השתעשע היטב בערב הקיץ החם.
קשה לדעת אם באותה מדד, תשעשע ההצגה גם את תושבי
כפר״העולים, שזכו לגננת יסד,פיר, פחות ומשום כך

אתי בענין — פתח ואמר יוקושו, אולם ה־פקיד־הגבוה
קצר הקומה (גם לגבי יסאנים
היה איש זעיר) קיטע אותו :
— מי שלח אותך אלי? 1
יוקושו לא הופתע מקולו הזועף של ה־פקיד־הגבוה
! לאמיתו של דבר היה מופתע
־,יה זועף. הוא לא הניד עפעף והשיב בשקט!
— שום אדם. הרשיתי לעצמי --
— הרשית לעצמך י ומי אתה שהרשית לעצמך להרשות
לעצמך? !
— אני יוקושו מישי — אמר יוקושו בענווה — והתיק
שלי תלוי ועמד.
— ובכן?
— ובכן, כבר הייתי פה, בלישכה, למעלה משלושים
פעם, ובכל פעם דחוני לפעם אחרת.
— ובכן?
^ יוקושו מופתע מקישובי של הפקיד־הגביה, הרים במק־צת
— קצת מן הקצת — את קולו :
— ובכן, אני רוצה שיהיה לדבר קץ.
— כן, אדוני — ,אמר הפקיד־הגבוד — ,לדבר יהיה קץ.
אחר הוסיף, בהדגשה, כשהוא מקשת את גבותיו ומח״
ליק מבט בוחן על יוקושו, מקדקדו ועד מתניו.
— קץ מהיר.
הוא לחץ באגודלו על אחד הכפתורים הרבים שעל שול חנו,
ואחר פתח תיק והחל מעיין בו תוך התעלמות מוחלטת
מיוקושו העומד לפניו.
ף מיזתיקתי של הפקידהגבוה ערערה אח שלוות נפשו
Vyשל יוקושו. ד,בטחון שגבר והלך בקרבו בהדרגה
מרגע שהעז ונכנס מבלי כל הודעה מוקדמת לחדרו של
הפקיד הגבוה שבכולם ובמשך כל השיח הקצר אתו פינה את
מקומו לחרדה. הוא רצה להגיד משהו, אלא שלא יכול להח ליט
מה לומר. הוא שקל אם לא טוב להשמיע איזו הערה
כללית — על מזג האויר, למשל — אשר תסיח את דעתו
של הפקיד מן התיק ותסב את תשומת לבו אליו, אל יוקו״
שו. או אולי — הרהר — כדאי לי לשבת גם באין הזמנה
לכך, על הכסא הפנוי אשר בצד שולחן עבודתו של הפקיד?
ישיבה זו, חשב יוקושו, תחזיר את שווי המשקל בין
השנים, אשר נפגם כתוצאה מן המצב החדש שנוצר עם הת עלמותו
של הפקיד ממציאותו של יוקושו. או אולי מוסב
לחכות בסבלנות לבואו של אותו אדם שהפקיד הזעיק אותו
לחדר באמצעות הפעמון שעל השולחן ועד אז להשתדל
ולגרש מן הראש את כל אותם ההרהורים הפוגמים בבטחון
העצמי?
עוד הוא מהרהר והדלת נפתחה ובה נכנסה פקידה צעי רה,
כבדת גוף שעל עיניה משקפים עבות״עדשווב אך ראה
אותה ידע יוקושי כי כל אשר ייאמר עתה בחדר המנהל לא
יהיה אלא לבטלה, מכיוון שכבר דיבר פעמים אין׳מספר עם
אותה הפקידה ותמיד דחתה אותו בתוקף רב, אלא שחש
כי לא יהיה זה לפי כבודו לסגת עכשיו לפתע, ביחוד מא חר
שיהיה ברור גם לפקידה השמנה וגם לפקיד״הגבוה קצר״
הקומה שבגללה הוא מוותר על השמעת טענותיו. על כן נשאר
עומד על מקומו והפקידה קרבה אל השולחן ועמדה לצדו
של יוקושו, מול הפקיד הגבוה שהרים את עיניו המימיות
מעל לתיק. אצבעותיה של הפקידה היו מוכתמות בדיו אדומה.
»^אם — שאל הפקיד״הגבוה — ידוע לך משהו על הא !
|דם הזה, העלמה סוזוקו?
הפקידה הביטה ביוקושו, כאילו ולא השגיחה בו בכניסתה,
ולרגע פיעמה בלבו התקווה שלא תכירנו, הודות לר אייתה
הלקויה. אבל היא השיבה ללא היסוסים :

— כן. הוא בא לכאן כמעט יום יום, וכבר הגיש מספר
בקשות לתעודת יושר.
היא עצרה לרגע קל כדי למלא את ריאותיה אויר, ויו״
קושו שארב לה וייחל לאתנח מעין זה, השליך הערה לתוך
דבריה.
— ברצוני לפתוח חנות מכולת בעיר --
הפקידה לא הניחה לו לסיים את המשפט. כפי הנראה
לא היתד, כל חשיבות משרדית למטרד, שלשמה ביקש יוקו״
שו את תעודת היושר.
— הוא מבקש תעודת יושר — חזרה הפקידה ואמרה —
אולם לא זכה לתשובה חיובית.
הפקיד־הגבוד, הפנה את מבטו ותקע אותו הישר בעיניו
של יוקושו. אדם אחר היה נחרד משהו מכיוון שהרבה יוהרה
ושחצנות והכרת ערך בעצמו היו במבט הזה, אבל על יקושו
הרושם היה הפוך. הוא שמע עצמו אומר בתוקף:
— העלמה דוברת אמת: לא זכיתי לתשובה חי וביוב
דווקא משום כך אני מוסיף ובא הנה.
— הם! — פקד עליו הפקיד ופנה שוב אל הפקידה:
— מדוע לא זכה האדם הזה לתשובה חיובית?
— משום — השיבה הפקידה בשקט — שנתנו לו תשו־
gבה שלילית.
— אה! — קרא הפקיד־הגבוה בתרועת נצחון — ה !
תשובה היא שלילית! אין לך, אפוא, כל סיבה להטרידנו
Bשוב, לא כן?
— אבל הסיבה להטרדה, כפי שאתם קוראים לזה, היא
1דווקא זו, שאין אתם נותנים לי תשובה חיובית.
הפקיד־הגבוה חרק את שניו בכעס,
—אם לא תצא מיד, אקרא לשוטר.
— אצא מיד, אדוני — הגיב יוקושו כהרף !;ין _ אם
gתגיד לי לאן ללכת מפה.

— לגבי דידי — השיב הסקיד־הגבוה בחיוך לועג —
יכול אתה ללכת ל...
ך—יוא עצר בעד לשונו לפני שהמלה שהיתר, עליה נפלטה
ז | מפיו ויוקושו הצטער על כך משום, שבשמחה
רבה היה מגיש על הפקיד־הגבוה, שתיעבו מן הרגע הראשון,

תלונה לוועדה הציבורית לשמירת טוהר המידות ורמה ני מוסית
שעל ייסודה קרא בעתון החביב עליו, הירושימה שינו•
בון, ואשר הוקמה כדי לרסן במקצת את הפקידות מרדות
באזרחים שעצביהם היו מרוטים מאד עקב המלחמה הממו שכת
אשר המיטה על יפאן, לאחר נצחונות בראשית אחדים,
אסונות כבדים מאד. אכן, ידע יוקושו, כי תלונתו, אילו היה
הפקיד מפליט את המלים ״לעזאזל״ או ״לאבדון״ או ״לכל
הרוחות״ ,עלולה היתה להיות כקול קורא במדבר, מכיוון

י עוו ע ה
V 0 0ר-

מי כאלאל מז
שאפשרי מאד כי הוועדה לא היתד, רואה בהן נאצות או
פגיעות ישירות, וכן משום שבלי כל ספק הפקידה לא היתה
מעיזה להעיד נגד הפקיד הגבוה ולאשר את עדות יוקושו
נגדו, ואז היה יוקושו עצמו עלול לסבול על תלונתו ולהאשם
בדין בעוון הוצאת לעז על עובד עירוני, פשע חמור מאד.
בינתיים הרהר גם הפקיד״הגבוה באותו הנושא, הגם
שמנקודת מבטו שלו, והחליט כי מוטב, ליתר בטחון, לשנות
את צורת דבורו. הוא סילק מעל פניו את החיוך הלגלגני ואמר,
כשפרצופו רציני ומצחו מקומט, כאילו הקדים לכל מלה
היוצאת מפיו הרבה מחשבה מוקדמת.
— למי עליך לפנות בענין תעודת יושר? ממממ...
— מבין אתה, אדוני — אמר יוקושו בדחילו, מביתן
שרכותו של הפקיד הגבוה הביאה אותו, להפתעתו, במבוכה
רבה — ברצוני לפתוח חנות מכולת אבל מבלי תעודת יושר
אינני יכול לקבל את הרשיון הדרוש. אילו הייתי בעל משפחה
הייתי מבקש מאת אחד מקרובי כי תהיה החנות רשומה על
שמו בעוד שאני עצמי --
— סידור כזה אסור על פי חוק הפליטה הפקידה.
— אני יודע — מיהר יוקושו להשיב, אף כי בטוח היה
כי הפקידה בודה את החוק הזה מלבה. הוא פנה אל הפקיד־הגבוה
שתלה את מבטו בתקרה כמהרר :
— אני אדם ללא קרוב או מודע ואת החנות אני פותח
הודות לירושה קטנה אשר קבלתי מקרוב״רחוק שמת ערירי.
אם לא אפתח את החנות בהקדם, יאזל מעט הכסף אשר בידי.
•« וקושו נשתתק ורגע קצר שררה דממה מוחלטת בחדר.
׳ אחר אמר הפקיד הגבוה :
— אינני רואה כל אפשרות להעניק לך תעודת יושר,
ואינני יודע לאן להפנות אותך. חוששני שיהא עליך לוותר
על החנות.
הפקיד הגבוה נגע בנקודה רגישה ויוקושו חש צביטה
בלבו.
— אבל אינני יכול לוותר על החנות — אמר, כמעט
ביבבה — עשר שנים חלמתי עליה, עשר שנים ייחלתי לרגע
שבו אתחיל בחיי החדשים, חיי חנווני מכובד.
הפקיד״הגבוה בחן שוב את יוקושו במבטו :
— עשר שנים?
אחר הפנה עינים שואלות אל הפקידה, שניחשה את
כוונתו והשיבה :
— אונס.
יוקושו אישר את דבריה תוך חיוך רחב :
— עשר שנים בבית״הסוהר העירוני בעוון אונס. אבל
הייתי חף מפשע.
— כן — אמר הפקיד־הגבוה בחביבות רבה (השיחה
נעשתה נעימה למדי עתה, למבוכתו של יוקושו, שהיה רגיל
בגווני דיבור אחרים) — הכל טוענים שהם חפים מפשע.
— אני הייתי — אמר יוקושו — באמת חף מפשע.
— כן — אמר הפקיד״הגבוה בד,אותו ניגון שבו הגיד
את משפטו הקודם — הכל טוענים שהם באמת חפים
מפשע. עליך להבין, בן אדם, שאינני יכול להניח לאדם
שישב עשר שנים בבית״הסוהר בעוון אונס, אמתי או מדומה,
שיפתח לו במנוחה חנות מכולת.
יוקושו לא הבין את ההגיון שבדברי הפקיד, אבל
שיער כי יש בהם הגיון מסוים, שלא כל אדם יכול לתופשו.
על כן לא ניסה לסתור את דברי הפקיד, כי אם שאל :
— אם לא אתה, אדוני, מי יכול לתת לי את התעודה?
— באמת אינני יודע. אני הוא הפוסק האחרון בענין זה.
ובכן, אמר יוקושו לעצמו, הגעתי למבוך. הוא חשש
מפני הרגע הזה, שבו תסגור עליו מכל הצדדים חומת הנייר
הגדולה, ויחד עם זה ייחל לו בקוצר רוח, מפני שעתה,
סוף סוף ידע היכן הוא עומד. הוא החווה קידה לפקיד״הגבוה
ולפקידה קיצרת״הרואי ויצא מן החדר.
teaאותו ערב לא עלה יוקושו על הרכבת של שעה
^ 6:43 שהיתר, יוצאת מן התחנה המרכזית של הירושימה
אל הפרברים שבצפון מערב העיר. יוקושו שכר חדר קטן
בביתה הדל של אלמנת״קש, רעיית סמל בחיל המצב בדרום
•סין, אשד, בריאת״בשר, מטופלת בילדים ונוטה לדמעות.
הוא ביכר לגור בפרבר בעיקר בגלל שכר הדירה שהיה נמוך
בהרבה מאשר בעיר עצמה. לאתר זמן ניחם על החלטתו זו

ע שר שנים ייחל ׳ו 9ושו מיש• לרגע שבו י ת חיל ב חיים חד שי ם.
חיי חנווני מ כו ב ד
אד חו מ ת הנייר ה ג דו ל ה
סגדה עליו מכלהצד די ם עד שבאהה צל תו על־י די

מכיוון שהנטיעות התכופות אל המשרדים השונים במרכז
הכרך שלהם נזקק בענין תעודת היושר שלו, עסק רע שגזל
שבועות רבים של התרוצצות מלישכה אל לישבה׳ עלו לו
בכסף לא מעט. אלא שעתה כבר התרגל אל ביתו החדש ואל
אלמנת־הקש והחליט לך,שאר במקום עד אשר תגיע שעתו
לנדוד אל העיר הרחוקה שבה היתד, חנות המכולת שאותה
השתוקק לקנות ואשר בה קיווה להתחיל בחיים חדשים
לאחל מאסרו הממושך.
כל אותו אחר צהרים ישב בבית התה החביב עליו,
ברחוב קטן ופתלתל לא הרחק מן התחנה, וקרא בעתונים.
הוצאות הבוקר של עתוני הירושימה היו מלאות בשורות
רעות מוגשות לקורא במעטה של סוכר. יפאן היתד — ,היה
זה בראשית אוגוסט — 1945 בודדה במערכה לאחר נפילתה
^של גרמניה. מותו של היטלר עשה רושם גדול על יפאנים
רבים שאמרו בלבם, וזה לזה, כי הנה כך נופלים גיבורים.
אולם יוקושו לא היה אחד מאלה, הוא קיווה במעמקי לבו
כי השלום אשר יבוא בקרוב, לאחר שבנות־הברית תבנה
כי את יפאן אי־אפשר למגר, כשם שאי־אפשר היה למגר
את אנגליה בראשית המלחמה׳ יתן את אותותיו במסחר,
וחנות המכולת, שיפתח למרות כל הקשיים והמכשולים,
תשגשג.
s- rעתונים שהגיעו לעת ערב מטוקיו לא היו תמימי דעים
ן ) עם יוקושו. הם דברו על מאמץ ממושך שקיצו אינו
נראה לעין, על מלחמה שתמשך דור שלם, על הידוק חגורות
וגיוס כללי של האוכלוסיה. יוקושו, שהיה כבן חמשים
ושלוש, החל חושש פן ייקרא לצבא באם תתאמת נבואת
העתונים והמלחמה אמנם תארך. אולם, ניחם את עצמו,
העתונים אינם מפרסמים אלא דברי תעמולה, אף על פי
שלא הצליח לעמוד על ההגיון שבתעמולה כה קודרת.
בשעה שבע בערב קם יוקושו, קיפל את העתונים, שילם
ויצא מבית התה. לאחר שצעד כעשר דקות הגיע אל בית
מגורים גדול ודפק על דלת שעליה היה מודבק כרטיס ביקור:
קאלוטו ליקו.
קאלוטו היה פקיד בעירית הירושימה. פעם אחת, ברא שית מסע היסורים של יוקושו בפרוזדורי הלשכות, רמז לו
קאלוטו רמז שאינו משתמע לשתי פנים. בשעתו סבר יוקושו
כי לא יהיה נזקק לעזרה ; עתה ידע כי קאלוטו הוא תקוותו
האחרונה.
— כן, כמובן שאני זוכר אותך — אמר קאלוטו —
הרי אתה יוקושו מישי, שתוך לעשר שנות מאסר בעוון
אונס ובאת לבקש תעודת יושר כנדרש על פי החוק להוצאת
רשיון לפתיחת חנות.
אני נזקק לעזרתך — אמר יוקושו.
— ובכן, הם סרבו. היית אצל הפקיד הגבוה !
יוקושו סיפר לו את הקורות אותו אותו הבוקר.
v pה — ,קרא קאלוטו בעצב, לאחר שיוקושו סיים את
ספורו — ,אשר יגורתי בא לך. מצבך הוא ביש.
יוקושו לא הכחיש את העובדה.
— וכל זה — המשיך קאלוטו, שהיה שחקן חובב ואהב
את התיאטרוניות — כל זה תלוי בתיק נייר קטן אחד,
הנושא עליו את שמך ואת המספר — הראה נא לי את
תעודת הזיהוי שלך — .17582968
הפקיד הזה יודע את מלאכתו, אמר לעצמו יוקושו.
קאלוטו המשיך :
— התיק הקטן הזה נמצא, בשלושה העתקים, בשלושה
מקומות שונים, כדלקמן: הגנזך העירוני, גנזך המשטרה
ולישכת התעודות. אולם אם יעלם התיק מכל אחד משלוות
המשרדים הללו, יוכל כל פקיד רישום — אני, למשל, פקיד
רישום — להוציא תוך עשרים וארבע שעות תעודת יושר
לאזרח הישר יוקושו מישי.
אלא — המשיך קאלוטו — הדבר אינו מן הקלים. אני,
למשל׳ אינני יכול לחדור אל גנזכי העירית, המשטרה לישכת
התעודות.
ובכן? — שאל יוקושו, אשר חש כי איש שיחו מחכה
לדרוז כדי להשמיע מענה דרמתי.
— ובכן — ענה קאלוטו בקולו התיאטרוני — יש
למצוא אנשים הרשאים להכנס לשם ואשר יואילו ברוב
טובם להיות לך לעזר, תוך הסתכנות מרובה, יען כי, זאת

אין צורך להגיד לך, אסור על פי החוק להשמיד מסמכים
רשמיים.
יוקושו שאל :
— בכמה יעלה לי הדבר?
קאלוטו השיב :
— בחמשת אלפים.
יוקושו החוויר וקאלוטו הסביר :
— אלף לאיש הגנזך העירוני, אלף לאיש משרד התעו דות,
אלף וחמש מאות לאיש המשטרה (הוא פטריוט ולא ימכור
את עצמו בפחות מזה) והשאר בשבילי, מחמת שאני מטופל
בחמשה ילדים.
v sלמנת״הקש חכתה לשובו של יוקושו מן העיר, ברכבת
^ ש ל שעה .9:34 היא הכינה את ארוחתו, פרשה את
מצעו על הארץ ושאלה אם יש לו בה עוד צורך כלשהו.
יוקושו השיב בשלילה והיא חזרה, מאוכזבת במקצת, לחדרה,
אולם היו ליוקושו אותו לילה ענינים אחרים מאשר אלמנת־הקש
לענות בהם. הוא פתח את פנקס חשבונותיו, חישב
ומצא כי הסכום העצום שדרש ממנו קאלוטו יגיע לרבע
הונו הכללי, לכל הפחות. יתר־על־כן, מכיוון שקאלוטו דרש
את הסכום במזומן, בשטרות קטני־ערך והודיע כי קבלה
על הסכום לא יוכל לתת, היתד, צפויה סכנה שהכסף ירד
לטמיון. מצד שני הבין יוקושו כי אין לו דרך אחרת להשיג
את התעודה. על כן ארז במעטפה ישנה חמשה שטרות של
אלף מתוך אוצרו (שנשאו בשקיק קטן, תלוי על צווארו)
על מנת שיפרוט אותם למחרת בבוקר בבאנק בהירושימה.
את המעטפה הטמין מתחת לכר וניסה להרדם. שנתו נדדה.
למחרת בבוקר השכים קום ומהר אל תחנת הרכבת.
הוא נועד עם באקלוטו בפינת הרחוב שבו נמצא משרדו,
רגעים אחדים לפני תחילת העבודה. לרוב היה נוסע בבוקר
להירושימה ברכבש של שעה 9:41 ומגיע העירה כעבור קצת
פחות מחצי שעה. הפעם החליט לנסוע ברכבת של שעה
,7:45 אף־על־פי שהיתר, תמיד מלאה על כל גדותיה פועלים
ופקידים שנסעו מן הפרברים לעבודתם בעיר וקשה היה
למצוא בה מושב פנוי.
שיחק לו מזלו של יוקושו ובתחנה הראשונה קם
וירד מן הרכבת אחד הנוסעים שישב ליד החלון, והוא תפש
את מקומו. הרכבת חלפה על פני שדות מוריקים וגינות
פורחות ויוקושו הרהר: כמה יכולים החיים להיות יפים,
אלמלא היתד, הארץ מאוכלסת אנשים כמו אותה אשד, אשר
לפני עשר שנים האשימה את יוקושו מישי בתקיפתה וכפקיד״
הגיבור, קטן־הקומה והעלמה סוזוקו, מזכירתו, ועוד פקידים
אחרים בעיריה, במשטרה ובלשכות שונות בעיר הירושימה.
ובמיוחד אלה האחראים על שלושת התיקים הקטנים והמאוב
הנושאים את שמו של יוקושו ואת המספר . 17582968 אילו
אך, הרהר יוקושו, היה אלוהים מוריד שלושה ברקים אדירים,
שהיו פוגעים בשלושת התיקים הקטנים ושורפם אותם לאפר,
היתד, כל הבעיה נפתרת. או אז הייתי, אמר יוקושו בלבו,
נוסע אל העיר הרחוקה ופותח את חנותי, והייתי מאושר
עד יום מותי.
v sתו רגע הבריק בשמים ברק גדול. הכל היו מופתעים,
משום שהשמים היו בהירים, לא עננים. אחרי רגע נשמע
רעם אדיר וזגוגיות הרכבת נזדעזעו. הרכבת עצרה בעד
נסיעתה ומישהו קרא :
— הפצצה !
החלה בהלה כללית למרות שלטים, שהיו תלויים על
קירות הקרון ואשר הזהירו את הנוסעים מפני בהלה. הנוסעים
מהרו אל הדלתות וקפצו החוצה, רצו צעדים מספר ולאחר
שהתרחקו מן הרכבת בקשו מחסה בשוחות אשר בשדה,
מפני ששערו, ללא הגיון, שהרכבת תשמש מטרה למפציצים.
אולם חלפו רגעים ארוכים ומאום לא נשמע והיו כבר 51 חדים
שהחלו מתרוממים ממקום משכבם ומשרכים לאיטם את דרכם
בזהירות רבה, חזרה אל הרכבת החונה בשדה.
יוקושו היה אחד מאלה אשר הרחיקו רוץ מן הקרונות,
מכיוון שהיה בעל אופי זהיר (פרט לאותו ענין של אונס
מעולם לא נכשל במעשה פזיז) .הוא הגיע עד לרגליה של
גבעה קטנה, לשדה שכמה אנשים עסקו בו בחפירת בורות
לנטיעת עצים. כמה מן הבורות כבר היו תפושים על־ידי
הנוטעים שראו אף הם, כמובן, את ברק הפצצה ושמעו את
רעמה. יוקושו קפץ אל תוך אחד הבורות הפנויים ולא מש

ממקומו עד אשר שמע קול קורא לא הרחק ממנו :
— החריבו את הירושימה !
הוא הרים את ראשו וראה בראש הגבעה׳ קציו ימי
כבן ארבעים, שפרצופו היה מוכר משהו ליוקושו, כיוון
שישב מולו בקרון, עומד ומנופף בידיו בהתרגשות.
יקושו נזדעזע. קצין ימי בוודאי אינו מהתל, סבר, ואם
הירושימה נחרבה, מה יהא על פגישתו עם קאלוטו?
teaמה מן הפועלים אשר בשדה החלי רצים אל ראש
Jהגבעה, לעבר הקצין הימי, כדי להיווכח באמיתות
דבריו. יוקושו לא העז עדין לצאת ממחבואו, ואף קילל את
אחד מן הרצים אל הגבעה שחלף לא הרחק מבורו והתיז
בעקיבו חול אל תוך פניו׳של יוקושו. לאחר שייקושו הצליח
להוציא מעיניו את גרגירי החול ופקח אותן נתגלה להן
מחזה מזר: מאחורי הגבעה, הרחק הדחק, התאבכה למרומי
השמים פטריה עצומה של עשן לבן. ובכן, אמר לעצמו
בהשתאו מגודלה של הפטריה, הקצין הימי לא הגזים.
כעבור רגעים אחדים יכול יוקושו, שאזר בינתיים את
כל עוזו, והעפיל אל ראש הגבעה, לראות בעצמו בהרס
עיר מולדתו. למרות העשן והאבק שכיסו את מרכז העיר
וריחוק המקום, ראו העומדים על הגבעה שבאותו פרבר
צפוני״מערבי כמה בנקים גדולים שהפכו לעיי הריסות
ואשר לא נותרו מהם אלא קירות ערומים ומפויחים.
מן המסילה נשמעה צפירת קטר ; רכבת קרבה למקום
מכיוון הירושימה, ועד מהרה הצטרפו אל העומדים על
הגבעה אנשים שבאו מן המסילה וספרו כי היתר, זו.רכבת
שההפצצה הדביקה אותה בשערי העיר ואשר אך בנס לא
הועפה מן הפסים.
— העיר, אמרו אלה בשמם של אנשי הרכבת האחרונה —
נהרסה עד היסוד.
t-sשעת הצהרים חזר יוקושו לחדרו. לתחנת הרכבת
^ של הפרבר כבר החלו מגיעות רכבות עמוסות פצועים
זועקים ופליטים מיבבים. כל אחד מהם סיפר סיפור זוועה
נורא מסיפור רעהו. את העדויות כולן אישרה מהדורת
החדשו שיוקושו קלט בראדיו הקטן של אלמנת הקש, אשר
פרצה בבכי גדול כאשר נודע לה כי שני שלישים מן העיר
בת שליש ד,מליון היו לעיי חורבות ומרבים תושביה נהרגו•
יוקושו היה גם הוא מדוכא מאד מרוב ספורי הזוועה,
אולם אט אט החל קושר את ההפצצה בתקווה הפנימית שפיע״
מה בלבו ברגעים שקדמו לה. האם, שאל את עצמו, לא ירד
האסון על העיר מן השמיים משום שתושביה, או, למי
חות, שליטיה, נהגו בי קשות, ושלא בצדק? האם לא באה ד,הפ־צצה
כדי להציל אדם ישר וטוב כמוני מידיהם של ערלי הלב? יו־קושו
לא היה שחצן ולא ראה עצמו אדם עליון או בעל זכויות
יתר> אבל האמין באמונה שלמה כי השמים אינם יכולים
לשאת מעשי עוול. אכן, במעמקי לבו חש כי הנקמה היתה
קצת כבדה מדי. אבל אין גבול לזעם האלים, ידע.
עכשיו החלה להסתמן דרכו מנקודה זו ואילך. הכל
הסתדר על הצד היותר טוב: יוקושו יסע אל העיר הרחוקה
שבה רצה לקנות את חנות המכולת ; ידרשו ממנו תעודת
יושר ! הוא יוציא מכיסו את תעודת הזיהוי שלו, הנושאת
את כתובתו הישנה בהירושימה, ויסביר כי הינו פליט מעיר
ההריגה וכל תעודותיו האחרות הושמדו.
כל הדברים הללו התגבשו במוחו בעת הארוחה העצובה
וכאשר הגיע לקצה והיה שותה את התה אחזה בו התרגשות
רבה כל כך עד שאלמנת״הקש השגיחה בדבר ושאלה אותו
לפשרו.
— אני נוסע.

— מתי? — חרדה אלמנת״הקש.
יוקושו הסביר לה כי מיד, ולא שעה לכל תחנוניה
ששטחה לפניו, שישאר אצלה עוד ימים מספר לפחות, מכיוון
שגם היא וגם ילדיה כבר הסכינו לראות בו את אבי המשפחה.
יוקושו פטר אותה בסכום כסף קטן ובאיזו מתנה פעוטה —
תכשיט ישן שלא היה לו בו כל צורך, ארז את צרורו ומהר
אל תחנת מרכבת.

tesתחנה היתד, התנועה רבה, ואף על־פי־כן לשמחתו של
a riיוקושו לא שרר בה אי־סדר. רכבות הירושימה
לא נסעו, כמובן, כי תקוו היה עמום קרונות של פצועים,
שבאו מן העיר, אכל מרבית הרכבות שמרו על לוח הזמנים
הקבוע, כאילו דבר לא אירע. אולם, אם לוח הזמנים לא
העיד על כל תמורה, ר,אוירה הכללית בתחנה היתד, כבדה
מאד. אנשים עמדו קביצות קבוצות ושוחחו ביניהם בפנים
קודרות, אנשי צבא התרוצצו) אנה ואנה, חלקו פקודות
וזעקו הוראות לאזרחים ; הם היו ממונים על רכבות ההצלה
שבאו מהירושימה ונסעו לכיוונים שונים.

יוקושו ניגש אל הקופה. שתי נשים היו בתוך הביקתה
הקטנה. האחת ישבה מעבר לדלפק. היא תיתד, צעלרדו,
כמעט נערה, ודקת גוו. היא התיפתה בבכי מר, בעוד אשד,
אחרת, כבת ארבעים שנמושה שחורה ושעירה על לחיה,
ושעמדה לידה, מנסה לנחמה. יוקושו שאל, מדוע הנערה
בוכיה וקיבל תשובה שהיא תושבת הירושימה וחוששת
לגורל משפחתה, המתגוררת לא הרחק ממרכז העיר• יוקושו
ד,שתף בצערה

מה רצונך? — שאלה האשה המבוגרת את יוקושו1 .
— כרטיס מחלקה שלישית — אמר יוקושו כשהשמחה 1
ממלאה את לבו, שמחת אדם היוצא להרפתקה גדולה _ g

ולכיוון אחד.
— לאן? — שאלה הפקידה.
יוקושו השגיח לפתע כי בשמחתו שכח לציין את העיר 1
שאליה נסע, להשתקע בה לצמיתות. הוא חייך, התנצל, ואמרI :
— נאגאסקי.

או ץ
,המטאטא״
מאת׳יהושוע כר־יופן ן • .מוצג כ״ה
כדי לקבוע פגישה עם השר,
|llll!l!l׳J!l!il!!i!!II
מצליחים סוף סוף תנחוב

וזרח לבקר בבית מזכירו,

שחורי פוגשים, סאשתי
g i g
(חינה ר חובסקוז) שהיתר,

פעם חברה בקיבוצו של
iPMHlIllllifi
תנחום ומספרת בגעגועים
על ה מים היפים ההם. עם זאת היא חושבת
לשגעון את הצעת תנחום שהיא ובעלה יצטרפו
להתיישבות שהוא מקים :״ומי ייצג את המ דינה?״
כדי לייצג את המדינה כראוי, הקיפ
הזוג שחורי דירה שעלתה 18500ל״י והמצויירת
ברד ו פטיפון, שני מקררים חשמליים
ושאר צורכי־ייצוג. היא שולחת את תנחום לירושלים
ויחד אתו גם את זרח, אשר טרם
נואש מתקוותו להיפגש סוף סוף עם השר ולהשיג
את המשרה המיוחלת.

התור הענקי המתקבץ בתח״
נת האוטובוסים של המע־

ברה, אי־שם בארץ (למעלה),

נדחס כולו לאוטובוס ה־

ראשון ורק לא־יוצלחיב 3 מעטים נשאר־ם בחוץ. ביני הם:
תנחום (בצלאל לונדון),
קיבוצניק וותיק שמאט בנוחיות המתפשטת במשקו
במקום החלוציות הטהורה, וזרח גריני
שטיין (נתן וולפוביץ) ,עולה חדש, המחפש
משרה. כשהוא שומע מפי תנחום (למטה) את
משאת נפשו, לצאת בראש חבורה של עול־ם
חדשים להתיישבות בנגב. הוא חושב איתו
למטורף, אולם דעתו משתנה כשהוא שומע
כ־ לצורך זה נוטע תנחום להיפגש עם שר
בישראל ידידו מנוער. זרח מתלהב, מקווה
לפגוש בשר ולהשיג את הפרוטקציה הנכספת.

בגלל חוסר עבודה הגונה,
נכנעים כמה מבני המע ברות
לפיתויי אלבר (יעקב
טיטן) ,שליחו של ד,ארבי־שודד
ורועה הזונות הנערץ
ג׳וקו. אחרי הפיתויים הו לכת
גם. התימניה הצעירה
שושנה (אילנה דימול) ,שאלבר מבטיח לה
כי תקבל עבודה כרקדנית בבת־קפד 200
לירות לחודש עם אוכל טוב.״ בבית־קפה יפוא•
מפוקפק מחכה אילנה לבואו של ג׳וקו הגדול,
המכונה כאן בשם־הסתרים ״טרקטור״ .אלבר,
המספר בפזמונו כי ״עוד גנבים פי שש /
גדולים ממני יש / ,אן ההבדל שהט יו שבים
לבטח אות,ס אינם אוס רים /אותם אינם
חוקרים /מנין וכיצד ה שיגו עו שר ל /אבל
אצלי אין סוד /הכל גלוי מאד /הלוואי ורק
למדו אצלי קצת יו שר מסביר לשושנה כי

הסימן המוסכם של ״הטרקטור״ יהיה תחבושת
על המצח וילווה אותו אדם נ מו ד רזימד
למראה דוכן הנאומים הריק
אין תנחום יכול לכבוש
את יצרו, יוצא בנאום חריף
המזהיר את הח״כים כי
סבל העולים והתמרמרותם
מהווים ״פצצה״ מסוכנת
למדינה. למשמע המלה ״פצצה״
עטים עליו שוטרי הכנסת, מכניסים אותו
לבית־הסוהר. אולם דווקא בין החומות מצליח
הוא למצוא אוזניים קשובות לרעיונו, מארגן
את האסירים להתיישבות. הרעיון לובש ממשות
כאשר לפתע בא לבקרו ידידו השר (יוסף
אוקסנברג) ,מבטיח את כל הסיוע. גס זרח
קופץ על המציאה משוחח עם השר על משרה
שמנה, מאבד בן רגע את כל תקוותיו כשמתברר
כילפני חצי״שעה, בישיבת הקואליציה, בוטל
המשרד והשר איננו עוד שר והוא עומד להצטרף
בעצמו למושב החדש. בלית ברירה מחליט זרח
לצאת בעצמו לכפר, לשאת שם לאשר, את מלכה׳•
לה שלו. העתיד נראה וורוד.

מחוסר אוטובוס יוצאים
imimiiiMii
השניים ברגל (״כדי לחזות

בינתיים בהדר זיווה של
ארץ החמדה״) ,פונים לפי
דרישת תנחום לביקור במעברה
על אם הדרך. במעברה
שורר חוסר עבודד, וב־ן
העולים רבה ההתמרמרות על סגירת הלשכה.
השניים מגיעים באמצע הפגנה סוערת (״לחם !
עבודה ונחשבים בטעות על־ידי המפגינ-ם
ל״ממזרים מהלישכה המרכזית ״.הרושם מתגבר
עוד באשר תנחום מתחיל לנאום בשבח העבודה,
.מצטט בהרחבה את אהרון דוד גורדון ויוסף
חיים במר. העולים מסכ-מים אתו כי רב ערכה
של העבודה ששכרה בצידה, אולם כאשר מתברר
להם כי אינו נותן עבודה, הם מתנפלים
עליו ומכים אותו נמרצות. תנחום מצדיק עליו
את הדין :״אשרינו ואשרי עמנו ש ש לו
בניב בעלי ידיים פרולטריות מלאות און
ועוצמה 1״

לאותו בית־קפה נקלעים
לארוחה ולמנוחה קצרה תנחום
וזרח, אשר טרם ר,צ־

ליחו להגיע עד השר. לאחר
g V ״ 1
התקרית במעברה מעטרת
!תחבושת את ראשו של
ן:ו1ן ןן ןן ןן וו 11 ן ןן ןן!)
תנחום, וכך בטוחים הכל
כי הגיע ״ הטרק טור״ בכבודו ובעצמו. ללא
שאלות מיותרות מגישה להם בעלת״המסעדה
בשר צלוי, משקאות ח־יפים ושאר מסעמי
השוק השחור ואילו שושנה ניגשה לשאול
בדבר העבודה. תנחום׳ חס־ד גדול של רעיון
העבודה, נכנס להתלהבותו הרגילה, מסביר לה
את תורתו של גורמן לפיה אין עבודה ראוייה
לשמה ללא אהבה. את ההערות הללו מפרשת
שושנה כרמז מגונה על הנדרש ממנה, מחליטה
לנטוש את ההזדמנות המפוקפקת, להצטרף לירידתה
מלכה,׳לה לעבודת משק־בית. לפתע עורכת
המשטרה פשיטה על הקפה, אוסרת את הזוג