גליון 876 מתאריך 5 באוגוסט 1954

האסון במעגן

M in

1111 m־ ייני

בלי משוא נניס
מס׳ , 076 עונה 17

העולס
הז ה

מכתבים

העורך הראשי :
אורי אבנר׳

ראש המערכת :
שיום כהן

עורך משנה, כיתוב

השבועון הסצזיר
ל אי נםזרמגיה

עורך משנה, תבנית :

ישעיהו יביא

אורי

הכתב הראשי :

סיע

הצלם הראשי :

עמנואי סרת

ברנע

חברי המערכת :
דוב איתן. משה בן־אפרים, יהיאי בשן. יהודה נבאי, ניזנה נבי. יייי
זראי, אוסקר טאובר
ניייי. רותי ורד, בוזי זהבי. יוהנן ורבקה
עמום קינן, סייבי קשת. אברהם רפפורט.

נליקסון 8וני־אביב

(ייד תיאטרון
מען המברקים :״עוימפרם״
ת. ד . 138 .טי 26785 .
ראש מערכת ירושלים :
ם ו״י: העולם הזה בע״מ
יוחנן אורן
דפוס ישראי בע״ם. ת״א
עי־יד נשר רידיננ.
עורך דפוס ;
מנהל מעבדה
משה אור
דוד טווייג
איז המערכת אחראית עבור
תוכן המודעות, סיבר עבור
מודעות המתפרסמות תהת
״דו״ח י צרבו״. כותרת ראש המנהלה :
המוכנות עי-ירי חברי ה שימה
הררי
ונבדקות ער־ידם.
מערכת

הדבר אשר קרה במעגן הוא אסון מזעזע.
עם שהוא עם, אם קורה לו אסון כזה,
הריהו עומד דום, בכבוד לחללים —
ו שו ת ק.
לא בן נוהג הגטו.
בגטו נפתחות ארובות ההיסטריה. מאות
אלפים מחפשים שעיר לעזאזל. כל אחד
מגולל את האשמה על רעהו. אישים רמי-
מעלה משמיעים הכרזות של ילדים נפחדים.
נערך מרוץ מטורף מן האחריות, אל הב־טחון
היחסי של האשמת הזולת.
וכך קרה השבוע.
האסון היה מזעזע. המחזה הציבורי, ש
נערך אחרי האסון׳ היה מגעיל.
ראש־ממשלת־ישראל

בכבו
התחיל
בלה
דו ובעצמו.
עוד לא נשתתקו הגניחות הראשונות של
הפצועים, וכבר פירסם ראש־הממשלה הו דעה
מוזרה מאד — מוזרה במיוחד כשהיא
באה מפי השר הראשון במדינה. כמעט ואפ שר
היה לחשוב שזו הודעתו של אדם ש איבד
את עשתונותיו.
נחפז שרת לקרוא המקרה הנורא מ חייב
חקירה דחופה ומדוקדקת והסקת מס קנות
נמרצות בעתיד !״
איני יודע אם היה זה תפקידו של ראש״
ממשלה, שלא היה אלא אורח בקיבוץ, למ סור
הודעות במקרה כזה. אולם אם היתה הכוונה
לקדם את פני הרעה ולהפליג עם ה כוון
המשוער של רוח הגטו, הרי הוא חצי־ליה.
והוא קבע את הטון.
עוד באותו ערב דרכו המוסדות א־ש
על רגלי רעהו בנסותם להשתחרר מן ה אחריות
— אף שאיש לא קבע עדיין אם
בכלל היתר. כאן אחריות אישית, ולא מק רה
מצער של כוח עליון. משרד התחבורה
נחפז להכריז שלא הוא האשם, ברמזו שאנינם
מישהו אחר אשם בהחלט. עוד לפני שועדת
חקירה קבעה בכלל אם מישהו אשם. וזד
היתד, רק התחלה. הכריז חגיגית שר ד,בטחון,
האיש שהיה צריך לעמוד יותר מ כל
אדם אחר בפני ההיסטריה הכללית :
״נילחם בקלות״הדעת ובהפקדות ! ״
למחרת היום החלה אורגיה של מאסר
כיזם לאומי, השתוללות היסטרית של תס ביך
נחיתות ציבורי. האידיאולוגיה של הגב־הכפוף
נשבה מן העתונות, אידיאולוגיה שהתאימה
מאד לחייטים בגטו וורשה, לא לעם
המצווה לחיות בסכנה, שאלף תפקידים
כובשי שחקים וקורעי־ים הם מחיר עצמאותו
וריבונותו.
התחנן דויד זכאי, עורך דבר, עתונו של
שרת מיום שראינו את מטוסי ח־ל־האויר
מפליאים בלהטיהם ...בלב מי אין
עוברת אז המחשבה: ומה אם יקרה משהו,
א ועיניו של מי אינן נעצמות
למראה האקרובאטיקה הרת״המוות הזאת
ומי אינו מתפלל: מתי, מתי כבר יג מי

האם זה קולו של מחנה פועלי ארץ־יש׳
ראל, הקורא את בניו לחיי סכנה על הגבול?
או שזה קול ענות חלושה של הנשמה הז״
עיר״בורגנית הנפחדת, המתפרקת מכל משימה
ותפקיד?
היו

ממיטב

העם,

ממיטב
ה החללים
מתנדבים.
כאב
המשפחות השכולות׳ כאב קדוש הוא.

ראש מערכת חיפה:
אורי

מנהל מבצעים :
שימה אדיר

אולם הכאב במאה־פרומה של מוכרי
עתונים זריזים הוא חילול הקודש׳ חילול
זכר החללים.
בראש צעד, כרגיל, הארץ. יודע עתון נפש
קונהו. נעים לו לבורגני־זעיר להתחלהל
דקה אחת או שתיים למקרא ידיעה של אסון
ליד ארוחת־הבוקר, ונעים לו להרגיש ב זעם
צדיק, לדרוש חקירה, עונש, מסקג״
נות. העיקר: לחיות בשקט בבטחון, עם
מס־הכנסה נמוך.
אולם הפליא כרגיל עורך מעריב עזריאל
קרליבך. הוא לא היה צריך להרים אצבע
רטובה• גם בלי זה ידע בחוש בלתי־טועה
מנין נושבת הרוח. ההמון ההיסטרי דרש
קרבן, שעיר״לעזאזל ׳ שאפשר לנעוץ בו
צפרניים, לראות דם. קרליבך לא התמה מה
אף לרגע. הוא יצא לצוד את השעיר.
לא הפריעה לו העובדה׳שועדת החקירה טרם
התכנסה, שאיש אינו יודע מה יהיו תוצאי ת
החקירה. הוא האשים — ופסק.
הוא לא התנקם רק באורי גלין. הוא הת נקם
בכל בני דורו של אורי, בארסיות
האופיינית של בחור־ישיבה־לשעבר השונא
את ישרי־הגב. מי האויב? ה״חברהמאך.
וכך כותב הדוקטור על אויב הציב־ד הזה,
אורי גלין ובני דורו :״הוא חמוד בחיצו ניותו.
עיניו דולקות, לחייו אדומות( ..הנד),
החלוציות האמיתית׳ התעוזה. הוא ידען
גדול, אף על פי שמעולם לא למד, הוא עבר
את כל הבחינות מבלי לגמור חוק לימודים•••
החברה׳מאן הרגיל לבוז לכל חוקי הזהירות
בתנאים הרגילים ...תקופת ד,חברד,מאניות . .
(ש)שוב אי״אפשר ואף אין צורך לבסס
עליה מעשי יום־יום במדינה תקינה ..״
ד״ר קרליבך מרבה לשוטט בחוץ לארץ.
יתכן ואין לו הזמן הדרוש כדי לדעת מד.
נעשה יום־יום, ולילה״לילה, בגבול המדינה
התקינה. אחרת היה יודע: דרושים, דרושים
מאד, ומעטים מאד, ה״חברד,מאנים״ המוכ נים
לוותר על ״כל חוקי הזהירות״.
בלי ״חברהמאנים״ אלא לא היה הוא יו שב
כיום בתל״אביב וכותב טורים יפים,
בהתאם למשב־הרוח. הם, ש״בזו לכל׳ חוקי
הזהירות״ ,איפשרו לו ישיבה זו. הם מאם״
שרים לו את הישיבה הנוחה גם כיום. וי תכן
מאד שיבוא יום ויצטרכו שוב ״לבוז
לכל חוקי הזהירות״ ,ואז ד״ר עזריאל
קרליבך יהיה הראשון שיבה בתופים הגדולים
וירים אותם על נס. כי אז תנשב
רוח אחרת.
אמת: בין שני מחנות אלה, מחנהו של
עזריאל קרליבך ומחנהו של אורי גלין,
מתוח קו בל״יעבור. כאן פעורה תהום.
תהום של שתי תקופות. של שתי השקפות
עולם.
ביסודו של דבר: התהום בין הגטו המח ניק,
מוקף החומות, לבין ארץ חופשית,
בעלת רוח פרצים וכנפיים הממריאות אל
הסכנה.
אשרי עם אשר יש לו בנים כאלה, המעיזים,
הממריאים, הבזים לסכנה. הם אינם מ יותרים.
הם אינם שריד תקופה עברה, תקו־פת״מעבר
בין גטו לגטו.
כפי שאמר יוספלה טבנקין, המפקד הפל
מ״חי, בשעת הלויה ביגו ר :״מטוסים זה
דבר מסוכן, אך בלי מטוסים זה עוד יותר
מסוכן.״
ולכן :
באבלנו על האסון, הבה נעמוד דום ליו
הקברים הפתוחים.
והבה נצדיע לטייס, מוכה־הגורל. שסבל
יותר מכל האחרים, שהפך קרבן לאווירת׳
הלינץ׳ שעה שנאבק עם מצפונו שלו.
לאורי גלין׳ ברכת אחים.

איש השנה
איש השנה: או אמנון זכרוני או דויד בן־נוריון.
אמנם נרם נם זכרוני למתיחות כל שהיא, אבל
זוהי כאין וכאפס לעומת הרעש שנתעורר בכל
העולם על-ידי שני מבצעים אלה ( :א) קיבייה.
(ב) שדה בוקר. ועוד ידו שי בי. נ׳י. נטויה...

שמחה שחור, מטולה

דוד רזיאד

עובדה אחת הנונעת לי במישרין לא הובאה ב צורה
נכונה בכתבה. על דוד רזיאל (העולם הזה
: ) 867 את הנשר, ש״החרמתי״ ,לא במשמר העמק
החרמתיו. אלא במשמר הירדן. דבר הנותן צביון
אחר לנמרי לאותה הפעולה.
בסד הכל תודה להעולם הזה על אשר נזכר ב אחת
התקופות הנאות. אך המושכחות ביותר. של
מלחמת השחרור ובאדם אשר לי זכה לחיות עד
לימינו היה בוודאי המצביא של חילות ישראל.
מכיוון שמכל האנשים שיצא לי לפגוש אותם ב דרכי.
היה הוא החייל המובהק והמזהיר ביותר.

ערי ז׳בוטינסקי, מיפה

או-אדאיזם

מאמרכם הראשון בסידרת ״או־או העולם הזח
) 875 היה אמנם ניתוח מדיני מבריק, אולם תרשו
לי להתננד לכל הנישה הזאת של ״או — או״.
בדרך כלל, תהליכים פוליטיים אינם כה פשוטים
שאפשר למצוא פתרונות של או־או. לעתים קרו בות
מאד יש צורך בדרכי ביניים, במישחק כפול,
בפשרות. אם מותר לי לצטט את האמלט למערכת
העולם הזה :״יש יותר דברים בין השמיים והארץ
מאשר דמיונכם מתאר לעצמו.״

ארנסט מן, תל־אביב
אם מותר לנו לצטט את האמלט לקורא
מן :״להיות או לא להיות, הנה השאלה !״
מערכת העולם הזה היא היחידה המעזה לחשוף
את הבעיה היסודית של חיינו. כשאני קורא את
כל שאר העתונים, נדמה לי לפעמים שעורכיהם
יושבים על הירח. הזריקה השבועית של העולם הזה
דרושה לי כדי לזכור איפה אני חי( .העתון) דומה
לשריקת הסמל בצבא, שהעיר אותי עם עלות ה שמש
להתעמלות בוקר.

מאיר גדין, בת־ים
אל נא ישתמש הקורא גרין בהשוואה נה
אכזרית.

החטא ועונשו
חן חן לחעולם הזח על הרשימה הנאה בקשר ל יריקה
בפני ישראל על־ידי ארצות־הבריח (העולם
הזה .) 874 איש אינו מתפלא על יריקה זו מלבד
כמה אלפי קומוניסטים ונערי משרד החוץ היש ראלי.
הסיבות ברורות לכל אחד מאתנו. כמה מהן,
למשל. יכולות להיות :
ההצנות הופרסקומוניסטיות בהביטה (ציד המכ שפות
וזעקי ארץ אהובה) ובקאמרי (אנשי ריב).
עוד סיבה: אי-הצם רפוהה של ישראל לציר יוון —
תורכיה —יונוסלביה שיוזם על-ידי ארצות־הברית.

אם תפרוץ מחר מרחמה בגבו[
/לזית ישראל — מה תהיה דמו*|
׳ ת ה? מה יהיו יחסי-הכוחות ה־[
/צבאיים? כיצד יגיבו המעצמות(
י הזרות? מה יגיד או״ם?
תשובה מרתקת לשאלות אלה תינתן[
,במאמר השני של סידרת עורכי העולם(
ן הזד, על בעיות המלחמה המונעת ואפ־״
,שרויות השלום

או -או !
שנועד להופיע בגליון זה, אך נדחה;
^לגליון הבא לרגלי האסון במשק מעגן׳.

1יהיה זה מאמר פוקח-טיניים1
ן שכל אזרה ישראלי, הער לבעיה,
;הגורלית ביותר •טל קיומו, יר-
1צה להרהר עליו ולהעבירו ל-
;עיון הבריו.

שלא כדרך הטבע, ייאשם בפשע ויהא צפוי
לעשר שנות מאסר.
תיתי לו לעורך־דין שהעז לנלות אית הבעיה ב מדור
המכתבים של העולם הזה. אולם נם הוא
מרשה לעצמו לדבר בבוז על אנשים בעלי ״נסיה
אומללה״ .אני מוחה על ביטוי זה מצד אדם
נאור• אנחנו איננו יותר ״אומללים״ מאשר מי
שהוא אחר. אנחנו יודעים לאהוב ולהתמסר לזולת
ככל האדם. כל עוד שרויות בחברה הנאורה דעות
מיושנות מסוג זה, אין לקוות כי אנשים פחות
נאורים יחוקקו חוקים חדשים במקום חוקי הדיכוי
הקיימים.

צד לוויכוח, תל-אביב
...אני מסכים בהחלט עם עורך־הדין כי הניעד.
השעה לבטל חוק טפשי זה. אף שאין מרבים להפ עיל
את החוק הזה כארץ, כפי שצייז עורד־הדין.
הרי עצם האיום בחוק זה, והפחד המתמיד כי דוקא
מעשיו העדינים ביותר של האיש בעל ה״נטיה דר
בלתי-טבעית״ מתחים פשע המור לסי החוק. נות־נים
נשק עצום בידי סחטנים שפלים והופכים את
חייו של איש כזה לניהנום...
מן הראוי שאנשים רציניים ישקלו את כל ה בעיה
הזאת מחדש...

אברהם בן־אברהם, ירושלים

יעקב א־ר, רמת־גן
עוד סיבת: אלמוניותם של אוהדי ארצות-
הברית,

...מתננד בהחלט לעורד־הדין. רק חוק זה בלבד
מונע בעד הידבקות הסטיות זמנן על הנוער שלנו
מפני דרכי תעתועים. לעמנו היה תמיד שם טוב
כעם נורמלי ומוסרי. האם נוותר עליו דוקא עב־שיו.
אחרי שהגענו לעצמאות מדינית !

הנני מצטרף לדעת העולם הזה שיש לצמצם את
סידור ימי הסרט במדינה בכלל ובתל-אביב בפרט.
שלחתי מכתב לראש עיריית תל־אביב לאחר שקרא תי
בהעולם הזה את הריפורטז׳ה ״ערכתי יום סרט
לזכר עצמי״ (העולם הזה 873

אב עברי, חולון

לזכר אורי דן

מ. גולדשטיין, תל־אביב
כותב הקורא גולדשטיין, חבר מועצת
עיריית תל״אביב מטעס המפלגה הפרוגר סיבית,
במכתב לראש העיר :״מוסדות צי בוריים
ולאומיים היכולים לנהל את פעו לותיהם
גם בלי ההכנסה הבאה מימי סרט,
נעזרים בצורת אוסף כספים זה המועבר סל־ידי
ילדים בגיל צעיר. נדמה לי שפעולה
״ציבורית״ זו מעיקה על הציבור שמתחיל
להתייחס אליה בשלילה גמורה. הרפורטז׳ה
שנדפסה בהעולם הזה בנידון מבטאת בלי
שום ספק נכונה את דעת הקהל.״

חדק דמין
זועזעתי יקרוא במכתבו שי עורד־הדין (העולים
הזה ) 875 כי החוק הישראיי מעניש אנשים
המבצעים מעשים מסוימים עם אנשים אחרים מהוד
רצון הדדי ובלי כל כפיה, רק משום שהמוסר ה מקובל
מתנגד למעשים כאלה. האם לא היתה זאת
פליטה קולמוס?

שמואל לוין, מגדל־אשקלון
לא סעיף ) 2( 152 של פקודת החוק הפלילי
אומר :״כל אדס (א) השוכב עם אדם
שלא כדרך הטבע, או (ב) השוכב ענד בהמה,
או (ג) המרשה לזכר לשכב עמו (או עמה)

מוזר כיצד נשארנו במדינתנו עם מפנר ושמרני.
בעוד שיהודים היו עכל העולם נושאי הקידמה ה מדעית.
קוינו פעם כי דוקא המדינה היהודית
תהיה מעבדה חברתית נדולה. בה תמצא ההברד.
דרכים נועזות ומדעיות לפתרון בעיות מוסדיות...

רופא, תל־אביב

ישו כטבריה
דמי רתח למקרא החכירה המיוחדת על הפונרום
ערכו יהודי טבריה ביד,ודים שהמירו את דתם
זעולם הזה .) 874 אם במאה ה־ 20 אחרי הכרזת
ויוה האדם והאזרח של המהפכה הצרפתית זשל
זו״ם, עוד נעשים מעשים ימי-ביניימים כאלה
אזי
:ודינה היהודים — העם הנבחר והנאור
•ן לתמוה על האנטישמיות של העמים ״הגויים״

ונקוב בנצרת
.,השבה העולם הזה מה שהקומוניסטים עשו
נת 1936 כאשר שיתפו פעולה עם הקומוניסטים
רביים תחת פקודת המופתי? רצחו יהודים! ב
דה ותפרוץ מלחמה עם הערבים ולמלנקוב ית
ק שהערבים ינצחו, המתאר לעצמו העולם הזה
תהיה עמדת הערבים בנצרת ן השכח שלפני
; מה תפטו קומוניסט עם תעודות צבאיות סי״
ת ביותר. אותן מסר למזכירות הקומוניסטית?
יא איכפת לי. לכן. שאת טוניקה היכון, שהיא
רת מק״י, ואת בעלה, זרקו מעמדת מפתת ב פ ־
ת ישראל (העולם הזה 875 כי אינני בטוח
יא יניעו פעם לאויב ידיעות על הביצורים באזור
י׳י׳לוה הקומוניסטית.

— בארץ הזאת יש הומור, נאנחתי.
הצרה היא רק שאף אחז לא מבין אותו.

ישיבת הממשלה השבועית

השבועון המצויר
לאי־נפורמציה

סכין גילוח בגב

מאת כמוס עינן
רסה אדשמא

יום אחד פגשתי את ידידי ג׳ינצבי ב־ברחוב.

שמעת את הבדיחה על הזונה ש־הזדקנה?
שאלתי אותו.
— לא, אמר.
— ואת הבדיחה על הערבי הזקן, הצולע
והמסכן?
— שמעתי, אבל שכחתי, הודה.

כתב ״העולם הבא״ הצליח לגלות כי
בעוד שהממשלה פרסמה ברבים רק אחת
מהחלטותיה בשאלת המואץ, והיא למחות
באיזני מעצמות המערב, נתקבלה עוד
ש: רה של החלטות סודיות כלהלן:
(א) להביע חרדה !
(ב) לעמוד בפרץ ;
(ג) לגלות כוננות ודריכות !
(ד) לא להירתע ;
(ה) להטות אוזן לצו השעה.

החמ׳טיר למקדמה ז״ל
היה היה מס ממולח
שהפן למילווה כה מוצלח
עד הפך ינס אן זד
לתשלום מיוחד
שהפן להיטל, שהפך...

הורי הצנחן פרץ גולדשטיין הניחו !1־
לרגל המצבה !שמאל) .הקהל ע מד
דוס. לאות כבוד. פתאום צלל המטוס
אל תור הקהל הצפוד. ודע אימת
ומוות. גופות הרוגי ופצועי נערמו
!למטה! שעה ש בור ר׳ ניסו ל הגי ע
לנפגעי ול הגי ש לה את עזרתם.

כל בוצע בהתאם לתכנית. בקצה
| aהדרומי של הכינרת׳ במגרש ריק
שבין בו.י קיבוץ מעגן, הועמדו ספסלי
עץ לבנים בשל,ש שורות ישרות, גוררו
בחבלים. כשהקהל החל זורם למגרש מאוטו בוסים,
מכוניות משא, ג׳יפים ומכוניות פאר,
שבאו מכל קצות הארץ, הוכוון ע״י שוטרים
למגרשי החנייה, הוזמן ע״י חברי משק חייכ ניים
להתרענן ליד אחד מחצי תריסר דוכני
הלימונדה שהוקמו במיוחד להזדמנות זאת.
הספסלים מלאו בזה, אחר זה• במגרש
הצר התרכזו קרוב לאלף איש, כל שני מבי ־
ניר,ם, בעל שם. היו כאן חלוצי עמק הירדן
והגליל, מפקדי הגנה גבוהים, ותיקים שבי־שער,
פקידי ממשלה גבוהים וקציני צבא.
הם ישבו מול אנדרטת שחם צרה שהתרוממה
בעוז לתוך שמש. אחר הצהריים.

׳זכור׳ לצוחן שנפללפני עשר שנים צנח פרץ גולדשטיין, חבר
רחב כתפיים ושחור שער של הגרעין שיסד,
לאחר מכן, את קיבוץ מעגן, לתוך הונגריה,
ארץ לידתו הכבושה בידי הנאצים. שליחותו:
לעבוד למען שירות המודיעין הבריטי. ה דחיפה
לשליח-ת זאת היה רצונו לעזור
במשהו למאות אלפי יהודי הונגריה שנאנקו
תחת העול הגרמני. אך עוד לפני שהצליח
לממש את שליחותו, נפל הצנחן הצעיר בשבי,
הובא לפני בית משפט צבאי ונדון למוות.
עתה בא כמעט כל אדם שהיה קשור במ אבק,
בעלייה או בצנחנים, להעלות את
זכרו של פרץ: לובש מכנסי ארג אפורים
וחולצה לבנה קצרת שרוולים ופתוחת צוא
רון עלה ראש הממשלה, משה שרת, למרכז
המגרש כשהוא מלווה על־ידי אשתו ציפו רה•
תזמורת צה״ל, מימין לאנדרטה, פתחה
בכליה, ההמון קם להתקווה. חיילת צעימשימ
במאמץ מרוכזים פניה

קראה את
תפילת •זכור ל צנחן
שנפל, ש עה
שהדגל הורד
התורן.
לחצי

13־ זה קוה :
בתחילת הטכס
מן העבר השני של האנדרטה, על שטח בתנועה מעשית הסיר את הלוט מהכתובת
שלרגלי האנדרטה. כל שאמר היה קצר ורב־אדמה
מתולל במקצת׳ דגלה מחלקת צנח כוח.
בשרב אחר־הצהריים באו דבריו כרוח
נים את נשקה בקפאון. במרכז, שלושה
קלה.
צעדים לפני אנשיו, עמד טגן שמחה לוי,
רזה ושרירי במדי הזית ובכומתת הצנחנים
מעל שוטטו שני מטוסי פייפר צהבהבים
האדומה שלו.
בשמים חסרי־העננים. הם חגו מעל זה דקות
מספר ואיש לא שם אליהם לב. לפתע הושטה
אצבע לעברם. מגלגל של אחד הפייפריס
״שלום. גברת סנש״
התנדנד חפץ לבן, שדמה לפרפורי יונה גו אחר
סכם הפתיחה נינש יצחק אילון,
ססת, המטוס הסיט עצמו, פנה לעבר הכי״
מזכיר הקיבוץ למיקרופון׳ ליד האנדרטה.
נרת.
מאותו רגע הפך הטכס כולו זהה לחלום•ן
לעשרות הטכסים הנערכים מדי שבוע ברחבי
איש לא העלה על דעתו
הארץ.
האנשים נהנו מרוח ערבית שנשבה מן
אשד. צנומה, שיבת שער, עברה את המגהים,
לא ציפו כי לרבים מהם תהיה זאת
רש, התישבה במקומה בשואי, הראשונה,
נשיבת הרוח האחרונה בחייהם. תשומת לבם
במרחק שלושה מושבים משרת. היתד, זאת
היתד, נתונה חליפות למטוסי הפייפר התגים
קאתרינה סנש, אם הצנחנית חנה סנש, קרבן
והנעלמים חליפות, לנואמי הטכס ולקהל סביאחר
של אותה שליחות בישת־מזל להונגריה.

אליה,
שרת חיכה עד שישבר* קם, ניגש
כך נהגו גם הצלמים, שהסתובבו בין ה עמד
דומם משך שניות מספר, אחר הושיט
ספסלים ולפניהם, לקחו את תמונות השיגרה
את ידו :״שלום, גברת טנש״ בצעדים נמ־של
האנדרטה, של מחלקת הכבוד הצנחנית,
רצים חזר למקומו. מאחוריו, על שני ספ של
הצנחנים מימי המלחמה, וכמובן, של הסלים.ישבו
מבחר אישי המדינה: יגאל אלון,
אישים, מאלוף פיקוד דרום משה צדוק, עד
תדי קולק, המנהל הכללי של משרד ראש
אלוף פלבדח לשעבר יגאל אלון מד״ר ישראל
הממשלה, אהוד אבריאל, יואל פלגי, שצנח
רודולף קסטנר ועד קאתרינה סנש, אמה של
להונגריה וחזר חי, מויש פרלמן, ראש ש צנחנית
אשרי הגפרור.
רדתי המודיעין.
צלם העולם הזר* דן ברנע, אחד מארבעה
הטכס נמשך בעצלתיים. אביו של גולד אנשי
חוליית הכיסוי, שתפקיד היה לכסות
את טכס מעגן, צילם אף הוא את השלבים
שטיין, שרירי, ממושקף בגיל העמידה, צעד
השונים בראשית הטכס, ביניהם את מחלקת
נמרצות בשביל הצר שהוביל לאנדרטה ו
שרת
היה עצוב. צפורה ומשה שרת בשורה הראשונה של המוזמנים בטכס.
עוד לפני שקרה האסון נראה ראש הממשלה ושר החוץ, כשהוא עצוב ומהורהר.
הצנחנים הדוגלת את נשקה (בעמוד ממול,
למעלה, שמאל) הוא לא ידע שכעבור דקות
מספר בלבד, יצלם באותה מצלמה את אותה
מחלקה במחזה מזעזע (בעמוד ממול, למטה),
כי איש לא העלה על דעתו אפשרות של
אסון אוירי מחריד, כפי שהיה עתיד לקרות
תוך רגעים. השמש השוקעת הרחק במערב
האירה את הטכס השלוו, שעמד להיות לשדה
קטל.
המשתתפים באו מרחוק, הצנחנים מגת
ומבית־אורן, וותיקי ההגנה מיגור ומתל־אביב,
קרובי הצנחנים מגבעת ברנר ומקבוצת שי־לר,
האיש משדה־בוקר והשרים מירושלים.
הם ציפו לסכם אזכרה בו היו, קרוב ל וודאי,
מעלים לא רק את זכר פרץ גולדשטיין,
כי אם גם את זכר אותם הימים, ימי השואה
של יהדות אירופה, באחריתם הוצנחו המת־

נדבים מארץ־ישראל מאחורי הקווים הגרמניים.
בינתיים
רק הועלה זכרו של פרץ גולד שטיין
לא דובר על תקופתו, עוד נערכו ה שלבים
הראשונים בטכס, שנערך עשר שנים
אחר נפילתו של גולדשטיין.

לזבד גיב 1ר לא־נשבת
המשתתפים האחרים בטכס הכינו את עצ מם
להופעותיהם: שחקן התיאטרון הקאמרי,
יוסי ידין עב־הקול, חזר במלוחש על קטע
האזכרה שהיה: צר׳יך להקריא לפני האנדר טה:
לידו עקב צנחן־חובב ממש פרלמן,
מנהל שירות המודיעין, אחר הטכס בעניין
של עיתונאי. לפני שוחחו ביניהם ציפורה
ומשה שרת תמונה למעלה).
לא היו אלה האורחים היחידים בטכס. מל בד
חברי המשק בלטה גם באחד הספסלים
האחוריים קבוצה מלוכדת אחת: גיבורי יש ראל
החיים, שהתרכזו סביב גיבור ישראל
סימן־סוב גנה קטוע־הרגליים. הם באו לכבד
את זכרו של גיבור לא״מוכתר.
הרחק מאחוריהם, במגרש החנייה. נשמע:
מדי פעם קול מנוע מכונית חדשה, שבעליה
אחרו להגיע לטכס, מאחד היישובים המרוח קים.
אנשי היישובים הקרובים, בעיקר אנשי
מעברת צמח, הקדימו, הגיעו למגרש הטכס
עוד בשעות אחר הצהריים המוקדמות.
לבסוף הגיע גם שליש נשיא המדינה, סגן־
אלוף יוסי כרמל. הוא עבר את שרשרת ה שוטרים
שתפשו עמדות מסביב למשק הספר,
בו נתכנסו לראשונה בתולדותיו המונים, מהר
לעבר מרכז הטכס.
ש: ב הופיעו הפייפריס, ראו שטרם הגיעה
שעתם, חזרו כלעומת שבאו.

ע שר

אבי הצנחן. יוסף גולדשטין, אביו של פרץ גולדשטיין, צועד בלווית אשתו ובנו חזרה למקומותיהם, לאחר שהשלושה הניזזו ז1־
פרחים לרגלי האנדרטה. משך כל הטכס הקצר והנאה, עמד הקהל על ו־גליו. כעבור חמש דקות בדיוק צנח המטוס הקטלני.

שנים

תסיסות

הטכס נמשך, סגן־אלוף יוסי כרמל, שליש
הנשיא קרא את איגרת בן־צבי. היא לא
חידשה מאומה׳ כפי שאפשר היה לצפות.
ההמון חיכה לנואם הבא — משה שרת.
היה ברור כי רצה לומר משהו חשוב.
כי הכינוס עצמו נועד לשמש הפגנת־ סו לידריות
עליונה של כל הגורמים הקשורים
עם פעולת־ההצלה של יהודי הונגריה בימי
הנאצים, מול ההתקפה החריפה עליהם של
ההגנה במשפט גירינוולד־קאססנר. מסביבו
פותחה מערכת תעמולה שעוד לא היתה
כדוגמתה בתולדות המדינה. לעומת הטכס
של אנדרטת לוחמי נגבד* שהוזכר פעם״
פעמיים בחדשות קול־ישראל, או טכסים דו מים
שהוזכרו עוד פחות, הזכיר קו7־
ישראל את המאורע משך שבועיים מראש,
כמה פעמים ביום, הפסיק תכניות אחרות
כדי למסור פרט נוסף על הטכס או על פעו־לות־ההצלה
של אז.
גם עתוני ישראל מסרו מדי יום ביומו
״ידיעות״ על תכניות הטכס, נוסף למע רכת
מודעות עצומה שעלתה לפחות 5000
ל״י. התעמולה עצמה עלתה, בלי ספק, הר בה
יותר מן האנדרטה עצמה, שאת מחירה
אסף קיבוץ מעגן משך עשר שנים תמימות.
במרכז הטכס היתד, צריכה לעמוד הר צאתו
של משה שרת׳ שנגדו, ונגד אהוד
אבריאל, הוטחו במשפט ההאשמות ד.כ

דקה אחת

לפני האפון. המטוס של
אורי גלין חג מעל לכתי
הקיבוץ, פונה שמאלה לז רוק
את האגרת כשטח
פתוח, מאחורי האנדרטה• .י.
האנשים מתבוננים בו.

עשר שניות
לפני שנהרג, מפקד מחל קת
הצנחנים, סגן שמחה
לוי, מצדיע לדגל. המטוס
שהטיל את האגרת הגיח
מאחוריו מבלי שאיש מבין
הצנחנים ירגי ש בו.

וזו היתה התוצאה:
שדה ממסה גוננו
בדות ביותר. העיקרית: ששיתפו פעולד.
עם הבריטים כדי להכשיל את שליחותו של
יואל בראנו, שהביא עמו מהונגריה את
הצעת הס.ם. להחליף מאות אלפי יהודים
תמורת ציוו אמריקאי. לו חזר בראנו להונ גריה,
במקום להיאסר על־ידי הבריטים ב*
סור ה ׳(לשם הובא מתורכיה הנייטראלית
בעזרת הסוכנות) יכול היה למשוך את ה־משא־מתן
ימשך כמה שבועות יקרים, אול•
להכתיר בהצלחה את מאמצי ההצלה׳ הנוא שים
של קבוצת־קאסטנר.

ועקר חסרת־ ישע
היתר, זאת הסיבה שההמון חיכה לסיום

מאחוריהם, מעל לראשי הצנחנים. הכנף הש מאלי׳
של המטוס היכר, את סגן לוי בעורפו,
גלגל אותו מעמדו.
יהמטוס הצליח להתרומם, עבר מעל לש לוש
השורות הראשונות של צופים שחיו
עדיין נדהמים. מהבין מה שקורה. ואז נש מעה
נקישה עמומה, ובעיקבותיה זעקת
אשה• זעקה רמה וחסרת ישע.
המטוס עלה בלהבות במרכז האגף השמאלי
של הספסלים ׳ .מסביבו היה עשן וגופותיהם
המרוסקים של המתים והגוססים.
בצד עמד ההמון, עוזר להוציא את הגו פות
או מסתכל, מוכה תדהמה, בלשונות

ללאא לו נקה. אחרי הנהלה הראשונה, התארגנה הגשת העזרה. שוטרים, סדרנים
ואנשים שבאו להשתתף בעצות הזנרון, העבירו פצועים משדה האסון אל הדשא שמול
מרפאת הקבוץ. בתמונה הה כ מובל על זרועות אנשים ני לא •היה זמן לחכות לאלונקה.
כיוון ירידתו. במרחק
שני גלגליו, שלמים.

כמה

צעדים

עמדו

סביבתו הזכירה שדה״קרב ספסלים שרו פים
היו זרועים. בשטח, כובעים תיקים
וסמרטוטים מילאו את המגרש. שעה שהמצי לים
ערכו את גוויות המתים בשורה ארוכה
ביקש ׳מישהו, בצעקה, שמיכות לכסות או תן,
כמה אנשים, שנעו כשיכורים, הלכו
ובאו, סקרו את הגופות המאובנות בהת עמקות
מייסרת. כל כמה רגעים צנח מי שהו
לקרקע, מילל ליד גופה מעוכה, ונמ שך
ממנה בכוח.
מכוניות ואמבולנסים התכנסו מייד לשי רות;
במקום הוגשה רק-העזרה הראשונה ב יותר.
הפצועים הובלו מייד לבית״החוליס
ש וייצר בטבריה, במרחק 13 קילומטרים.
כאשר נשארו המתים לבדם, עברה מכונית
משא של המשטרה את השרשרת שהטילה
המשטרה סביב למקום האסון והטעינה
את הגופות.

פצועה ־על הכתף. תוך כמה דקות התרוקנה הרחבה. שרשרת סדרנים הקיפה
את המקום למען אפשר הגשת עזרה. בתמונה: איש נושא פצועה לתחנת האיסוף.
אנשיםכרחו. ברגע הראשון, כשאנשים ברחו פל אחד
לעבר אחר, היתה העזרה הראשונה ארעית ביותר. איש
זה גורר פצועה ני לא היה מי שישא אותה אתו. אחרים
כאלונקות־חירום. בהם השתמשו
ספסלים, נטלו הראשונים הוגשה העזרה ביעילות.

לפתע זעק מישהו בהפתעה * :היא חייה !
היא תייה ! היא עדיין נושמת !״ רופא הוב הל
למקום. חולצתו הלבנה היתה מוכתמת
בוץ, י משקפיו רכבו עקומים על אפו. הוא
ניגש לגופת האשד, המכוסה, פתח את חול צתה
השחורה וקרב את אוזניו ללבה» .מהר״,
ציווה *אמבולנס • ייתכן ויש לה עוד סיכוי ! ״
טנדר
לא היו יותר אמבולנסים במקום.
ירוק נכנס למגרש, והאשה הועלתה לתוכו
בזהירות.

אץ שינה בנועו!
שעה יותר מאוחר, היה הכל שקט, בדו מיית
בית״קברות. אנשים דיברו בלחישות
מזעזעות * :דב הררי נהרג! הבן של אנציו
(סירני) ! אליק שומרוני פצוע קשה ! כסה
המסכן ! אשתו נהרגה ״ J
עוד אי־אפשר היה לעמוד על ממדי האסון.

פצועקשה. אחד הפצועים קשה. מונח על הארץ, לפני. שהגישו לו, עזרה. פינוי
הפצועים נעשה על ידי מתנדבים שהעמידו את עצמם ומכוניותיהם לפעולה.
הקראת איגרת הנשיא. וכשהופיעו הפייפר־ם
מחדש, היוו הסחה ברוכה. הטייס הוציא
את ראשו דרך חלון המטוס המוביל, נופף
חפץ לבן. הוא רצה להראות, כנראה, כי
הצליח להוציאו מתחת לגלגל בשעת הטיסה
הקהל מחא לו כפים.
תוך תפנית שמאלה חג המטוס מעל לה מון,
גלש מאחורי האנדרטה כני שהטייס
יטיל את איגרתו.
ואז קרה האסון.
לא בחיפזון׳ ולא לראווה, כי אם בדייקנות
אטית״התנועה של תצוגת בובות . .המטוס
צלל נמוך ונמוך יותר, עבר, כשהוא בא

המוביל לטבריה עמדו
לאורך הכביש
חברי משקים וצפו במכוניות שעברו בטי סה,
עם מטענם האיום. מאות טיפסו על
.הגבעה התלולה מחוץ לבית־החולים שתיי צר.
מזמן לזמן יצא אחד מאנשי בית־החו־לים,
ביקש תורמי דם מתנדבים. לא היד,
צעירים.
מחסור כתורמים
הרוג. הרוג בעל שער שיבה וזקן לבן שישב במקום אשר
בו. פגע המטוס. שוטרים ואזרחים נושאים אותו ביניהם.

האש האדומות שליקקו

במטוס.

,תפ שז מחסהו

פל 1ל א רץ i

ואז ניגש מישהו למיקרופון והחל מטיל
פקודות בצרורות מהירים ועצבניים * :פנו
את המקום מייד ! התרחקו מן המטוס ן
תפשו מחסה מאחורי הבניינים ! פלו לארץ !
המטוס יכול להתפוצץ כל רגע ! פלו ל ארץ

לראשונה פרץ בין ההמון משהו שומה
לפאניקה. שרת, שהסתכל סביבו באי אימון
מזועזע, נמשך מן המקום בזרועו על ידי
חבר משק, יגאל אלון מהר לבניין הקרוב,
אחרים רצו או נפלו לקרקע.

אך זה לא היה סוג. הקהל שיאבד את
עשתונותיו. רובו נפגש יותר מדי פעמים
פנים אל פנים עם המוות משייפגע על־ידי
הופעתו הפתאומית. אחרי• דקות מנופר חזרו,
כדי י לעזור בפעולות ההצלה.
גם האיש שליד המיקרופון השתלט על
עצמו. הוא החל מוציא סדרת פקודות למכ שירי
כיבוי, לתגבורות משטרה, לרופאים
ואחיות מקרב הקהל.

ודא עדיין נושמת1״תוך חמש דקות נשאר מהמטוס רק שלד
מתכת. פתום. בהתרסקותו השלים המטוס
ת פ ^ז ^ ל או ^ז חו ר ה תו ^ צ פו ^ ל ^ ב ר

בתשע בערב הופיעה מכונית כחול־שחורה
לפני שער הברזל של בית״החולים• משה
שרת, ציפורה שרת, תדי קולק וחצי תריסר
מלווים יצאו מן המכונית. שרת נראה נזוע־זע
מאד• אחר חצי שעה יצא. לא היה דבר
שהיה יכול. לעשות שלא נעשה כבר על־ידי
הרופאים והאחיות.
בחצות עוד עמד ההמון על משמרתו.
החדשה על המאורע האיום הסתננה בינתיים
לערים ולמשקים המרוחקים. קרובים החלו
מגיעים לטבריה, רק כדי לשמוע כי הכניסה
אסורה להם.
והרחק מן העיר, מעבר למי הכינרת הש חורים,
נצנצו כמה אורות עמומים. היו
אלה אורות קיבוץ מעגן, בו לא עצם איש

עין אותו לילה

כשדה קוב

מ ל ואשתו

כן נראה מקום האסון רבע שעה אחרי שנפל המטוס. הקהל הורחק, הפצועים הועברו לקבלת טיפול במרפאת המשק או לבית החולים בטבריה. על האדמה
עדיין כתמי הרס הרבים (מרכז ושמאל) ׳,של הפצועים, בהם
מונחות גזפותיהס של שבעה הרוגים, שנהרנו במקום. על הקרקע נראים
כבר טיפל אותה שעה, בחדרי הניתוחים של בית החולים שווייצר בטבריה, צוות רופאים שהוזעק באופן דחוף לשם לטפל בנפגע האסון בקבוץ מעגן.

רגע איום בטרגדיה האיומה. ח״כ יונה כסה הכיר
פתאום את אשתו צפורה, ללא רוח חיים על האדמה.
ידידיו נאלצו להוביל את כסה ההמום מ! המקום.

פצוע וחברו

הם באו יחד לעצרת החגיגית. עתה נישא הוא על
אלונקה למכונית משטרה שתוביל אותו לבית־החולים
בטבריה. חבריו ליוו אותו כל הדרן.

תצפית

במדינה

זכר הזכויות שמורות)

היכון להתפרקות הקואליציה הממשלתית כחודש מרם

.( 955 הניגודים בין מפא׳יי והציונים הכלליים יחריפו בשעת הדיון על תקציב
,1955/56 כי האווירה של ערב בחירות תמריץ כל צד לתבוע תקציב המתאים
במיוחד לבוחריו שלו מתכנני הבחירות של שתי המפלגות גם יחד סבורים כי
התפרקות כזאת תאפשר למפלגתם לנהל מערכת בחירות תקיפה יותר מאשר
במקרה של קואליציה עד הרגע האחרון.
• צפה לגל הדש של גילויי שחיתות בשנה הקרוכה. הפעם
יהיו יוזמי הגל מצביאי הבחירות של מפא״ ,שישתדלו לגלות ליכלון במוסדות
של מפלגות אחרות נדי להוכיח כי מפא״ היא המפלגה הטהורה ביותר במדינה.
לצורך זה כבר הקימה מפא״ שירות חקירות סודי, מורכב מאנשים שעבדו
בעבר בש״י של ההגנה ויורשיו. שירות זה כפוף לאחד משרי מפא״.
בד בבד עם השחרת היריבים, תתרכז מפא•״ בהבלטת הישיגיה
הקונסמרוקטיביים. המומחים ס בורים כי קולות העולים החדשים עשויים לתת
למפא״י רוב מכריע. יתרכזו להראות לעולים אלה את הישיגי מפא״י בפתוח
הארץ.

• היה כמוה בי תהנה כשנה הכאה, שנת ערב כחירות,
משפע כספי, אם כי מדומה. הצעד הראשון לקראת אינפלציה מרוסנת כבר
נעשה על־ידי משרד העבודה שהעלה את שכרם של עובדי עבודת הדחק, ללא
כל קשר עם האינדקס או פריון העבודה. הכוונה הברורה: לעודד הלן רוחות
א!הד למפלגה המשפות, כביכול, את מצבם של עובדי הדחק.

• היכון לבקשה רשמית של ממשלת גרמניה להברה מצד
ישראל, ברגע שתזכה בריבונות מלאה ובקץ הכיבוש המערבי. דעה זו הובעה
לאחרונה גם על־ידי ראשי חברת השילומים שהצביעו סל כך שסירוב רשמי
להכיר בגרמניה עלול להעמיד בספק את קיום הסכם השילומים.

• הסברת דרבי ההגנה מפני נשק אטומי וגרעיני כארץ
בכר הגיע לשלב של כיצוע.

האחראים להסברה יהיו שירותי ההתגוננות

האזרחיים. עובדה זאת נתגלתה בתשובה לשאילתה של אחד מחברי מועצתעיריית תל־אביב.

• אם אתה גר בין בפר תבור למטולה, היכון לדיכוי מספר
שכיניף היהודייס. יהיה זה השלב הראשון של מבצע ייהוד הגליל, שמטרתו
העיקרית הפיכת המיעוט היהודי בגליל לרוב.

• אם יקומו יחסים דיפלומטיים בין ישראל לסין לא יהיה
הדברכק רו כ. נקודה זאת הובררה סופית בשיחה שהיתה לציר ישראל
בבורסה, דויד הכהן, עם ראש ממשלת סין, צ׳ו־אן־לאי, בעת ביקורו בבורמה.
הסיבה המתקבלת על הדעת: הצורך בששה הקולות הערביים באו״ם לכשתובא
לפני המליאה בקשת סין להתקבל לאו׳ם.

יותר מעודדים היחסים בין בורמה לישראל.

בורמה ציוד בסכומים ניכרים בארץ.

בקרוב תרכש
העם האהדה והכאב
השבוע חיתה המדינה ליד הקבר הפתוח
של חללי מעגן. לא היה נושא אחר לשיחות.
׳קציר הדם היה גדול מדי בכמותו, מחריד
מדי באיכותו, מכדי שיתן מנוח לנשמה הל אומית.
אולם
מעבר לשורת־החללים הזדקר לוע התותח
של סכנה מזעזעת עד אין שעור מכל
מקרה־אסון. אחרי החלטת הפרלמנט הבריטי
על צאת האימפריה מן הסואץ, נפל על
הארץ צל האיום המוחשי ביותר מאז הקרב
על נגבה.
האסון הגלוי של מעגן נשא בחובו אסון
שני, סמוי מן העין: הוא מנע את חשבון־
הנמש, את הדיון הלאומי הגדול על המצב
המדאיג שנוצר. כשם שכאב פתאומי משכיח
מחלה ממארת המעמידה בסכנה את חיי הגוף
כולו, כך פעל גם האסון המסעיר בעמק הירדן
כסם מרדים.

מדיניות
נקמתה רו ד ד מוץ
לפני עשר שנים יצאו שני צעירים ישרא ליים
למצריים הרגו את הנציג העליון של
האימפריה במרחב, הלורד מוין. במשפט סנס ציוני
בקאהיר הפכו שני חבת לח״י, אליהו
חכים ואליהו בית־צורי לגיבורי התנועה
הלאומית המצרית! מיטב עורכי־הדין המצ ריים
התנדבו להגנתם! הוצאתם להורג היה
כמעט יום־אבל לאומי.
בשבוע שעבר התהפך הגלגל ב־ 180 מע לות.
ישראל עשתה נסיון נואש לעכב את
יציאת האימפריאליזם הבריטי ממצריים, הת חננה
כמעט על ברכיה כי הבריטים יגנו על
ישראל מפני הכוח המצרי העולה. הלורד מוין
בא על נקמתו.
ערמונים מן האש. לא היה זה ההיו־הור
ההיסטורי היחיד שנבע מתגובת ישראל.
הוא העלה בזכרון כמה נימות נשכחות, בלתי־נעימות.

למלחמת העצמאות היתד, מדיניות־ה־חוץ
הציונית המשך ישיר של השתדלנות של
הגטו. ההנחה: ישנו פריץ, כלומר בריטניה,
אשר בידיו גורל הקהילה. עליו מוטלת החובה
להגן על היהודים. אם הוא מריץ רע, צריכים

• באיש עסקים תוכל להנות לא במעט מן השפע שירד
כקרוב על קפריסין, אחר העברת המטה הבריטי אליה מסואץ. נוסף לכמה
חברות מסחריות שכבר ביקשו להקים סניפים בניקוסיה ובפמגוסטה, מעיינת נם
אל־על בהקמת קו תעופה קבוע לקפריסין.

על־ידי מגע־ישיר — לא בדרכי שלום ולא
מלחמה.
התוצאה: השבוע מצאה ישראל שוב את
עצמה בתפקיד המסורתי של הקהילה היהו דית,
המבקשת מן הפריץ שיגן עליה• נאומ-־
ד,ם של חברי־פרלמנס בריסיים שודרו בהת להבות
או בזעם בקול־ישראל, כמו בימים
הטובים ביותר של המנדט הבריטי.
אלא שבריטניה הגדולה לא ראתה כל סיבה
להוציא מן האש את הערמונים של ישראל.
היו לה די ערמונים משלה להוציא מן האש
המצרית.
הלקח הגדול. הלקח הגדול של סדץ :
אין כל סיכוי לעכב את התקומה הלאומית
הערבית. שום מעצמה זרה לא תעשה את
הדבר למען ישראל, ושום מעצמה זרד. לא
תגן על ישראל. ישראל תצטרך להתמודד עם
הבעיה בעצמה, פנים אל פנים: כך או כך —
על־ידי השתלבות בתנועה לאומית מרחב־ת,
או על־ידי מלחמה־חרמה נגדה.

m nאד הרחם
היה זה אך טבעי שלמחרת
סואץ (ראה לעיל) ירחפו בחלל
נות) על פניה בריטית להקים
ראל• ההצעה האלטרנטיבית :
טים כאמריקאים, למסור להם
ושדה־תעופה בצפון הנגב.

ההסדר על ה־שמועות(,נכו
בסיסים
ביש להחליף
ברי את
נמל חיפה

לא היה זה רעיון חדש: כבר במאמר ה מפורסם
של קוליירס על המלחמה הבאה,
המריאו המטוסים האטומיים האמריקאיים ש הפציצו
את מפעלי האוראל מבסיס ליד חל-
אביב.
מה שהיה חדש יותר: האדישות בה נת קבלה
ההצעה בחוגים רחבים בישראל. לא
היה ספק: שש שנים אחרי שישראל יצאה
מרחם האימפריה הבריטית והחלה את חייה
העצמאיים, היו ישראלים לא מעטים מוכנים
לחזור אל הרחם הבטוחה. האויר בחוץ היה,
כנראה, צונן מדי עבורם.
חזרה לאוצר. בזמן האחרון התגבשו
חוגים רחבים בארץ שדיברו בגלוי על הצעה
להפוך את מדינת ישראל כחלק מן האימפ ריה
הבריטית. נימוקיהם :
• כחלק מן האימפריה תהיה ישראל ב טוחה
יותר מפני התקפת הערבים. הערבים
יהססו להתקיף מדינה החוסה בצל הכתר ה בריטי
— ביחוד לאור העובדה כי הצבא
הערבי התוקפני ביותר, הלגיון, כפוף אף
הוא לקצינים ברימיים.
• כחלק מן האימפריה״ תהנה ישראל
מהקלות כלכליות רבות.

• אם יש לד קרובי משפחה כארצות דרום אמריקה ייתכן
ותראה במה מדם כקרוב. אחר שהוגברה מאד, לאחרונה, פעילות תנועת

• ישראל תתקרב יותר להודו, שגם היא
שייכת לאימפריה.

ההכשרה החקלאית מידידי ארגוני הנוער הציוני, אפשר לצפות, בביסחה, לעלייתם

• צבא בריטי שיחנה בארץ יביא כסף,
יחזיר את ימי הזוהר של מלחמת העולם ה שניה,
עת נולד האוצר של רבים מעשירי-
ישראל הנוכחיים.

של כמה אלפי חלוציב דרום־אמריקאייס, בעיקר מארגנטינה ומברזיל, בשנתיים
הבאות.

• ההסתדרות הציונית במערב גרמניה לא הוכר רשמית
על־יידי ההסתדרות הציונית העולמית. החלטת־פשרה זו נתקבלה אחר

המחיר היקר. מעטים מן המצדדים חש בו
על הצד השני של המטבע: שהישוב ה עברי
לחם מלחמה ארוכה ומרד, עד שהגיע
לרגע בו הורד הדגל הבריטי בנמל חיפה.
הוא שילם מחיר יקר עבור עצמאותו.

שהרב מרדכי נורוק רצה לאוורר את השאלה בוועד הפועל הציוני, נתקל בהתנגדותו
החריפה של נחום גולדמן.

• צפה להגברת המתיחות ההיימת כין ראש העיר הנוכחי
של תל־אכיב, חיים לכנץ, לבין קודמו, ישראל רוקח. לבנון כבר

אין ספק שחוגים אלה מהווים׳־מעוט מוח לט
במדינה. רוב רובם של אזרחי ישראל
יודעים שמחיר העצמאות יקר — אך הם
מוכנים לשלם אותו.

התלונן לפני מוסדות מפלגתם המשותפת, הצ״כ, כי התערבותו של רוקח בענייני
העירייה עולה על כל המקובל בימי קודמיו במשרד הפנים, משה שפירא ויצחק
גרינבאוס. שיא ההתערבות: סרובו הפומבי של רוקח לאשר את תקציב העיר,
מבלי להזהיר על כן, מראש, את לבנון.

שווי המשקל

• אם הנד פקיד ממשלתי שאינו מתנזר מעסקנות מפלגתית,
היכץ לקשיים מצד נציב שירותי המדינה, דויד רוזוליו. הוא החליט להפעיל

כשנודע השבוע כי הגנרל וואגן מיקה
יוחלף בגנרל קנדי, רבתה השמחה במדינה.
בצדק או שלא בצדק נחשב הדני, הגר בשטח י
הערבי, לבלתי־גמיש, החלפתו היתד״ בלי ספק,
שי לישראל.

ערב הבחירות לכנסת בכל החומרה את האיסור החל על השתתפות עובדי מדינה
בפעילות פוליטית. נסיונו שר רוזוליו נידון לכשלון מראש: רוב פקידי המדינה
הגבוהים הם עסקנים מפלגתיים מובהקים.

כן־גוריון בהלוית ישראלי
עייף, עצוב ועמוק־מחשבח

הכן את עיניך ליתר הנאה אסטיתית מהבניינים שיוקמו

תובל לראות בבר גיוי ץ הבא סרטי שלושה ממדים, סינמ*

כעתיד. אגף התכנון הממשלתי החלט להסב את לבם של האדריכלים לעובדה
כי צד זה מוזנח בבנייני הארץ.

ס קו פ, פינימה בכל בתי־הקולנוע בשלוש הפרים •הגדולות. התנאי המגביל
מימוש שכלולים אלה: ביצוע ההזמנות שנשלחו לארצות־הברית.

לעורר את מצפונו. לצורך זה דרושים אנשים
גדולים מבני העדה, המוכשרים במיוחד להגיע
אל לב הפריץ.
בשדר,־הקרב שם החייל העברי קץ למסורת
זו. הוא ניהל מדיניות ישירה — מדיניות של
מגע ישיר עם הצד שמול, בלי התערבות כל
פריץ. העם הגן על עצמו.
אולם בתום המלחמה לא באה מדיניות ש המשיכה
את הקו החדש. ישראל לא עשתה כל
׳מאמץ לפתור את בעית יחסיה עם מצריים

כדי שהשמחה במשרד־החוץ הישראלי תה יה
שלמה היה דרוש רק פרט קטן: החלפתו
של הקומאנדר האצ׳יסון, האיש שסירג לגנות
את ירדן בתקרית מעלה־ד,עקרבים. אולם פה
באה אכזבה מרה: נודע בסוד כי האצ׳יסון
לא יסולק, יעלה בדרגה, יהפוך סגן הגנרל
הקנדי. זה היה ׳השי לערבים, לשם שווי-
המשקל.

אסונות
ל מ חר ת
(ראה שער)
מרו ח השמש, למחרת, על מעגן, גילתה

העולם הזה

משק דומם. אנשיו קמו לעבודתם, נעו אחר
עיסוקיהם — אך בדמה. כי עתה קישטו שתי
מצבות את מרכז המשק — אנדרטת גולד שטיין
החדה כמחט והשלד המפוחם של ה־פייפר
רסוק הכנפיים. אמר מזכיר מעגן׳ יצחק
אילון - :הוא קצר בכנפיו !״
בינתיים. הובילו שני קרונות שנמשכו על־ידי
שני טרקסורים־ננסים, את ארבעה הארו נות
לבית הקברות הקטן שמעבר לכביש, קרוב
לתחנת הרכבת המופצצת של צמח, והקטר
המחליד שלה.
הקבורה היתד. קצרה ודמומה. לו לא נכ חה
כיתת שוטרים שדיגלה את נשקה, אי־אפשר
היה לנחש באלה נסיבות טרגיות מצאו
הארבעה את מותם. הם היו שכנים לא רק
במותם, כי אם גם בחייהם. ארבעתם השתייכו
למעמד ההורים בגיל הששים, בילו את
זמנם יחד, ישבו לכן גם יחד בטכס הסרת
הלום מהאנדרטה.
הבכור האחרון. במרחק שלושה קי לומטרים
ממעגן, נערכה הלוויה נוספת, ביום
המחרת. זאת של בן־ציון ישראלי. בין המון
המלווים כמעט ולא ניכר האדם נמוך־הקומה
ובעל הגוף, שלא בלט בין ראשי מפא״י, ,ש באו
לחלוק את הכבוד האחרון לחברם. היה
זה יהודה צ׳רנומורסקי, אחיו הצעיר של יש ראלי.
משך ארבעים שנה לא ראו האחים זה
את זה ורק לפני ארבע שנים עלה גם האח
הצעיר, שהתגלגל לסין, ארצה.
אדם נמוך קומה אחר שצעד אחר הארון
היה מוכר יותר: לא היה זה מן הדברים
הקלים לדויד בן־גוריון חולה השגתן לעבור
את שניים -וחצי הקילומטרים המפרידים בין
קבוצת כינרת לחורש האורנים המשמש כ
משה
שרת יכחיש את הדבר. סנה הוסיף
לדבריו רשימה ארוכה של מעשים המוכיחים
לדעתו, את כונת ישראל להחזיר את
גרמניה למרחב. בין השאר: הרצאה של
סגן מנהל משרד החוץ לפני סטודנטים, בו
הביע את דעתו שעל ישראל לבקש ידידים
חדשים באירופה המערבית, אחרי קילקול
היחסים עם אמריקה, הזכיר כמועמדים אפ שריים
במפורש את גרמניה ואת צרפת.
בעברית המדקדקת האופיינית לו (והנדי רה
מאד בכנסת) ,הכחיש שרת את הכל :
לא היה דיון כזד, בממשלה כלל ועיקר.
יתר על כן, הענין אינו עומד על סדר היום
של הממשלה. שכח שרת להכחיש: אם
הוא עצמו מתנגד לד,כרה, או לאו.
צביעות ציבורית. במזנון הכנסת
נראה הענין, כמובן׳ לגמרי אחרת. כי ענין
גרמניה הוא נושא לצביעות פרטית וציבורית
יותר מכל ענין אחר. אין ספק שרוב
חברי הכנסת הגיעו מזמן לכלל דעה (אי
שית וסודית) שאחרי קבלת השילומים אין
כל טעם שלא להכיר בגרמניה, ביחוד לאור
העובדה שציר מוסמך ישראלי יושב בקלן•.
אולם הח״כים, הרגישים ׳ לדעת הקהל.
סבורים שזו תתנגד לצעד זה׳ מהססים לתת
ליריביהם הפוליטיים נשק כה טוב.
הביע את דעתו הספקנית על צביעות זו
ד,ח״כ הפרוגרסיבי הממושקף יזהר הררי :
״היחסים עם גרמניה נוצרו ברגע שנחתם
הסכם השילומים. אחרי כן אין כל טעם שלא
להכיר בגרמניה. להיפך, האיום בהפסקת
יחסים דיפלומטיים קיימים יכול היה להיות
שוט יעיל לקיום ההסכם. יכול להיות רק
נימוק אחר לאי ההכרה: הדעה שאפשר לגדי

מה ברחוב מזא״ה, תל־אביב, שתשמש מרכז
למפלגה החדשה שטרם נולדה. חבריה התנג דו
בחריפות לדיעה כאילו פניהם מועדים ל-
מפא״י, עמדו על עצמאותם המוחלטת.
מעטים האמינו כי השומר-הצעיר יגשים
באמת את האולטימטום. למעשה נשארה ה יוזמה
בידי המעום: הוא יכול להוציא את
למרחב ובזאת לפוצץ את הגשר האחרון, או
לחכות עוד זמן מה עד להדלקת הפתיל.

מ• • 3חדאת הבו חריט
אמר איש צמרת מפא״י ברגע של חולשה, על
הפילוג במפ״ם (ראה לעיל) ; אנשינו לועגים
למפ׳׳ם ההולכת ומתפצלת. למעשה. באופן
עקרוני אין המצב במפא״י שונה היום. יש
בתוכנו היום פלגים וסיעות וויכוחים, מהם
אידיאולוגיים, מהם אישיים. יש רק הבדל
אחד אצלנו הויכוחים מתנהלים בחדרי־חד־רים
ומעטים היודעים עליהם.״
דברים אלה היו נכונים כבר משך זמן רב
למדי. לאחרונה פ ח הויכוח חוצה באופן
מעשי בסעיף בלתי חשוב לכאורה. מוסדות
המפלגה החלו מטפלים בהרכבת המנגנון ש ירכז
את פעולת הבחירות. כוונת מפא״י לה קים
גוף גדול ומאורגן, בו תהיינה מחלקות
לכל תפקיד ותפקיד. בראש כל מחלקה —
איש מקצוע לספל בענינים מסוימים.
אם כי תפקידו של גוף זה יהיה תפקיד
מבצע, הבינו רבים, בייחוד צעירי המפלגה,
כי הטון בו ינקום גוף זה בהסברתו יקבע׳
לפחות כלפי חוץ, את הקו האידיאולוגי של
מפא״י למספר שנים. הראשון שהבין זאת
היד, בי. ג׳י ,.אשר ניצל עובדה זאת, דאג
ל-ך שאחד מאנשי שלומו, אהוד אבריאל׳
יועמד בראש מטה הבחירות.
החוגים האחרים לא פיגרו. צעירי המפלגה
תבעו מקום לשמעון פרם, מנהל משרד ה־בטחון,
בהנהלת עניני הבחירות. למוסדות
,-.מפלגה, בהם׳ כיום. משקל מסויים לצעירי
המפלגה המתאחדים לעתים אף עם תומכיו
של שרת, לא היתד, ברירה. פרס אושר כחבר
שני בהנהלת עניני הבחירות. התוצאה בלשון
כדורגלנית: תיקו. 1 : 1 ,
מכהמצויינת. במחצית השניה היה
המצב קשה יותר. קואליציה רבת משקל של
חסידי שרת, צעירי המפלגה וגורמים שמא ליים
במפא״י, הנושאים עיניהם לאיחוד מהיר
עם לאחדות העבודה. .תבעה להכניס את ח״כ
ד״ר הרצל ברגר כאיש שלישי וכמומחה
לעיתונים והסברה בכתב.
אנשי בי. ג׳י. החליטו שזה כבר מסוכן,
הכינו מכת קרן מחושבת מאד. הם הסבירו
כי הרצל ברגר, שהוא חבר מערכת דבר׳
יצטרך למלא תפקיד מרכזי בעיתון בתקופת
הבחירות. כי אז לא תשב הכנסת, וברגר
יהיה חופשי לסייע לדבר.

ח״ב יזהר הררי**
לגרמני: שוט יעיל
בית הקברות שלה.
כשהגיעה הלוו ייה ליעדה הלא־ מעודד׳ נש ען
בן־גוריון על גזע עץ אורן בקרוב לקבר
הטרי. הוא נראה עייף מאד, עצוב ועמוק ב מחשבותיו.

פצועהא נו ש. עשרה קילומטרים צפו ני״
בבית־חולים שמייצר בטבריה, חיכו עש רות
קרובים וידידים לשעת הביקור. אחת מ אלה
היתד. נערה קצרת שער ואף, נוגה שומרוני,
שלא זעה ממקומה, ציפתה להטבת מצ בו
של אביה, הפצוע האנוש ביותר.
בטכס מעגן ישב אלי שומרוני, לשעבר מנ הל
אגף הנח״ל במשרד הבשחון, ליד יונה
וציפורה כסה, הורי צבי שנשא לא מכבר את
בתו הצעירה של שומרוני נורית• כשארע הא סון
נפצע שומרוני קשות, ציפורה כסה נהר גה
במקום.
השבוע, חמשה ימים אחר האסון, מת שומ רוני
מפצעיו, העלה את מספר קרבנות מעגן
ל־.17

יוזסי־וזוץ
הכרה ל מ כיר ה
כשירד נחום גולדמן ממטוסו לפני שבו עיים
והפליט, כבדרך אגב, שעל ממשלת
ישראל להחלים בקרוב אם לחדש את היח סים
הדיפלומטיים עם גרמניה המערבית׳
וכי לדעתו כבר החל הויכוח על כך בממ שלה,
הפך הסיגאר שלו לפתיל של פצצה.
השבוע נשמעו הדי ההתפוצצות בכנסת,
כשקמו משד, ארם, איש הימין במפ׳׳ם, ו משה
סנה, איש השמאל, דרשו במפגיע כי

העולס הזה 876

כור את ההכרה בסכום כסף נוסף !״

מפלגות
מב ט אל ה | 1u i l
מחוגי השעון של פילוג מפ״ם הסתובבו
השבוע לקראת השעה ה־ .12 אולם ברגעים
האחרונים ממש נערך מאבק מוזר על גורם
הזמן. הצד המוזר: הצד הפעיל בפילוג ני סה
להרוויח ׳ זמן, הצד הפחות־מעונין ניסה
דווקא לדחוק את הקץ.
לסיעת ר,מעוט היה דרוש זמן כדי להסביר
את עמדתה בקרב קיבוציה. גיבוש ציבור
כה מגוון כמו חברי הקיבוץ־המאוחד, שחלק
ניכר מהם עודנו שייך למפא״י, וחלק שני
הנהו בלתי־מפלגתי, אינו קל. אולם אנשי
השומר־הצעיר, בעלי הקולקטיביות הרעיונית,
ביקשו דוקא למנוע מהם זמן זה.
התוצאה: מכתב של מאיר יערי אל ד,מעוט,
ובו דרישה אולטימטיבית להודיע תוך שבעה
ימים, היינו עד היום החמישי השבוע, כי
המעום לא יוסיף עוד להוציא־לאור את למר חב.
האיום הנרמז: אם לא תבוא הודעה כ זאת,
יגורש המעוט מן המפלגה, אף אם לא
יוציא עד אז גליון חדש של למרחב.
פיצוץ גשרים. אולם ד,מעוט לא הזדרז.
תכניותיו התקדמו באיטיות בטוחה. השבוע
שכרה החטיבה לאחדות־העבודה דירה של *
ראש משלחת השילומים, שנער הנושא
תואר של ציר מוסמך, אף שלא הוסמך ל ממשלה
הגרמנית.
•*עם סופרת דבר, חנה זמיר.

היתד. זו מכה מצוינת. איש לא יכול היה
להכחיש כי ברגר הינו היחיד בין אנשי המ ערכת
העיקריים בדבר היודע לערוך עיתון,
אולם יחד עם זה היד, ברור כי מערכת דבר
תעמוד ממילא באותם הימים תחת פקודת
מטה הבחירות.
משחקפ סו ל. הקואליציה הפנימית הגישה
הצעת״נגד. היא הציעה את זקן כתבי
זבח, אפרים תלמי, כמרכז עניני הבחירות
בעתון ואילו את הרצל ברגר לתפקיד במטה
הבחירות. הם הציעו להעמיד את תלמי לפקו דתו
של ברגר. היה זה צעד נבון מאחר
שתלמי, אם כי אינו איש מן המעלה הראשונה
או אפילו השניה במפא״י, הריהו ללא
כל ספק עתונאי מקצועי. בסוף השבוע שעבר
ה,תבר כי מכת הקרן הצליחה וההצעה נת קבלה.
התוצאה 2 : 1 :לטובת הצעירים.
כאן התערב השופט, היושב בשדה בוקר.
משראה כי הצד שלו הולך לקראת הפסד,
הציע לפסול את המשחק. אמר אחד מנאמניו
של בי. ג׳ י :״לא יתכן שמוסד בלתי נבחר
ייצג את עניני המפלגה. כלפי הקהל דוקא
בתקופת בחירות״.
על כן הציע כי מוסד נבחר — כלומר,
מזכירות המפלגה, היא אשר תנהל את מסע
הבחירות, תפעיל את מטה הבחירות. מה
ששכח איש בי. ג׳י. להזכיר: כי במזכירות
יש רוב, אם כי לא גדול, לחסידי בי. ג׳י.
עובדה אחרת שלא צוינה באותה הזדמנות :
במזכירות גם כמה משת הממשלה, דבר
ההופך אותה לכבדת תנועה למדי, מאחר שלא
תמיד פנויים השרים לעניני המזכירות.
הצדדים לא היו מוכנים, השבוע, לקבל את
החלטות השופט האוביקטיבי, החליטו לה עביר
את׳הדיון למגרש חדש. קבעה המזכי רות
סופית: הרכב מוסדות הבחירות ייקבע
בישיבה סגורה של מרכז המפלגה, ברג ע.

ח״בבר -ר ב -ה אי
ליהודי: מוח פורה
שייודע המועד המדויק של הבחירות.
כנסת בוחן ש ד רו ב
״מה אפשר הכל לעשות כשיש לך רוב?״
שאל השבוע באופן ריטורי ח״כ חרות המבריק,
יוחנן באדר.
לא היה לו צורך להרבות בחיפושים אחרי
תשובה מתאימה. היא ניתנה לו בו ביום
בישיבת ועדת הכנסת האחראית לעניני הנו הל
של בית המחוקקים. היתד, זאת תשובה
משכנעת למדי.
נציגי מק״י דרשו בועדה להעלות באופן
דחוף על סדר־היום את המעצרים ללא־משפט
שבוצעו בנצרת אחרי ההתקפה על סרן צה״ל
אברהם הוז (העולס הזה .)874 לפי המקובל,
לא היתד, כל אפשרות למנוע הצעה כזאת
לסדר היום, אולם לרוב הקואליציוני בועדה
לא היה כל חשק לתת לקומוניסטים לאוורר
את דעותיהם במליאת הכנסת.
״ האםזהכדאיז״ המוח היהודי הפורה
של עורך־הדין החיפאי דויד בר־רב־האי יושב
ראש הועדה, מצא חיש מהר פתרון לבעיה.
החליטה הועדה: אין לה כל ידיעה על מעצ רים
כאלה. לפיכך מוטל על הקומוניסטים להגיש
תחילה שאילתה לשר המתאים, לקבל
תשובה שתאשר את העובדות. רק אחרי כן,
דהיינו כעבור שבועות רבים, יוכלו לפנות
שוב לועדת־הכנסת, לדרוש הצעה־לסדר״היום.
מי שלחמה בחימה שמיכה על זכותם של
הקומוניסטים היתה דווקא חברת הכנסת ה קנאית
אסתר רזיאל־נאור, אחותי של מפקד
אצ״ל המנוח. תמך בה באדר: מה איכפת להם
שהקומוניסטים ידברו חמש דקות על נושא
זה במליאת הכנסת? האם כדי למנוע זאת
כדאי להפוך את דיוני הכנסת ללעג, ולהרוס
זכות דמוקראטית נוספת?״
הארץ מספר הלידות נשאר עומד בשפל של
30 עד 33 לירות לאלף תושבים (העולם
הזה).
אליעזר מכני, חיפה
ומה עם אינדבס יוקר המחייה?
מסירים שערות ורגליים ...לצמיתות
ובלי כאבים (מודעה בלאשה).
יהושע סוקול, רחובות
בצדק. שנאמר: לשקר אין רגליים.
השנה הוכנסה לשימוש מכונה לקילוף
הבוטנים לזרעים. קולפו 80 זונות שיס פיקו
לכ״ 8000 דונם (הארץ)
ח. קיפניס, חיפה
בקושי.
משרד העבודה המחלקה לחינוף מק צועי
(מודעה בהארץ)
מאיר שלים, תל־אביב

הקץ לחובבות !

במדינה

§ J J lp JI» P

שלום לכס מאזיניה! אנו מארחים היום לפני המיקרופון את השחקן פשחור
בן אימר. ספר לנו, השחור, אין הסתגלת לתפקיד של קינגקונגבמחזהו של בעשא
שהמזון ״ בבקשה, פשחור !
— המני ...הס ...נו — זה היה פשזט מאד ! נסעתי לאפריקה. פגשתי גורילה.
שאלתי אותו: הגיד לי, קינג קונג, אין אוהבים אצלכם? — אז הוא תפס אותי
והראה לי• .התרגשתי ושאלתי: ו אין שונאים אצלכם? אז הוא תפס אותי והראה
לי. הסברתי לו שאני שחקן ובאתי ללמוד את התפקיד. הוא התרשם ואמר שאצלם
מתעניניס מאד בתיאטרון הישראלי, בגלל הדמיון בין שתי הארצות והגזעים.
אחר כן שאלתי אותו אין הוא מבטא את המלה אנטרופומורפיזם בסלנג שלהם.
את הסוף אינני זוכו׳ ,מפני שהתעוררתי בבית־החולים כאן.
— יופי, פשחור, יופי ! ועכשיו, אולי תכשכש קצת בזנב החדש שלן שהמאזינים
ישמעו ד — תודה ובה, פשחור. קח בננה.

עוערזריה בהנז־דרנד

לא מזמן התכנס בוונדרלנד הקונגרס השנתי הבינלאומי של הפרעושים. הקונגרס
הזמין את ישראל לשלוח משלחת, לדיון הנוקב על בעיות התחבורה לאור השמדת
הכלבים השוטים.
בגל סיבות ביורוקרטיות לא הגיעה׳ההזמנה בזמן, ונשלחו מכאן שתי קרציות
ופשפש אחד.
ומה התברר 7התברר שהמשלח!) ביישה מאד את ישראל, והופעתה לא
עוררה כבוד. הקונסול שלנו בוונדרלנזל מר פרעושי, התלונן על כן במברק ארון
ושובל אס מותר בשעה זו להקציב דביזיס כדי לבייש אותנו בקונגרס כה חשוב
כמו קונגרס הפרעוש־ס. והאס אין אצלנו פרעושים הראויים לייצוג ז
משרד החוץ מינה ועדת חקירה לחקור בענין. ריח לא טוב עולה מן הפרשה.

ijjj

llll!lllllllllllllll!IIIIIMIIIIII1nM

ממשלה
לא תחסו
כל עוד עמדה על סדר היום ההצעה
להצטרפות הפרוגרסיבים לצ״כ, לא ניפנף
איש בזירה הישראלית במטפחת האדומה
של אחוז־החסימה. אף שנקודה זו היא אחת
מנקודות הסכם־היסוד שנחתם בין מפא״י
והצ״כ ערב יצירת הקואליציה הנוכחית,
לא חשבו הצ״כ שכדאי להרגיז את השור
הפרוגרסיבי בניפנוף מיותר.
אולם בועידת הפרוגרסיבים (העולם הזר׳
)874 הושלכה הצעת־האיחוד סופית אל מ חוץ
לזירה. אפילו האיום בהפסקת ההקצבה
האמריקאית למפלגה, בהשפעת נחום גולד״
מן, לא עשה עוד רושם. אמר ח״כ פרוגרסיבי
:״אם רוצים להכות אותנו בשוט של
כסף, לא נכנס לצ״כ. אנחנו נעדיף לפזר
את המפלגה בכלל !״ חזר אחריו ח״כ שני :
״אם הנימוק הוא שכדאי להצטרף למפלגה
גדולה, אז למה דוקא הצ״כ? כדאי יותר
להצטרף למפא״י, שהיא מפלגה גדולה עוד
יותר ! ״
עזרהלמלך . ,המטאדור הצ״כי הבין
שהשור מסרב להיכנע. הוא החליט לחסמו,
העלה את הסכם אחוז־החסימה מחדש על
סדר היום.
ההצעה המקורית, לפיה עמדה נציגות ב כנסת
להישלל מכל מפלגה שלא תזכה. ל־
10%מן הקולות, ירדה מזמן מן הפרק.
במקומה באה הצעה של 4»/0בלבד. סברו
הצ״כ: הפרוגרסיבים לא יקבלו .4 % .השי ב
הפרוגרסיבים, שקיבלו בבחירות האח רונות
: 3,2%נקבל יותר.
אלא שבינתיים התחרטה גם מפא״י על כל
הענין. לא היה לה חשק רב לתת לצי׳ב
מקל להכות בו את הפרוגרסיבי* אמר
ח״כ מפא״י גבה־הקומה עקיבא גוברין :
״זהו אמצעי למפלגות הגדולות למנוע פי לוגים
ולהטיל את מרות המנגנון על חברים
מרדניים גם יוחנן באדר החרותי סבר
כך :״זכותו של אדם להתפלג ממפלגתו
היא זכות עליונה. אחוז החסימה שולל
זכות זו. הוא אנטי־דמוקראטי, והוא לא
מגשים אפילו את כוונות בעליו: מלבד סי ,
עת סנה, שתלך לבחירות ממילא ברשימת
מק״י, לא יפגע אחוז חסימה של 4»/0בשום
מפלגה קיימת, מלבד הסיעות הדתיות הק טנות״.
נימוק
אחר, שלא הוזכר: אחוז־חסימה זה
ימנע את הופעת הסיעות הערביות והדרו•
זיות הקטנות, ייאלץ אותם להתאחד (ובר
שאינו אפשרי) ,להיכנס למפא״י עצמה (דבר
שיהרוס את סיכוייהן בבחירות) — או
שיהפוך אותן מרמס לרגלי מק״י.

עדות האיש הנעדר
הועד הפועל הציוני, המוסד העליון של
התנועה הציונית בין קונגרס לקונגרס, נועד
לייצג את יהדות העולם. תפקיד זה הודגש
בשב!> שעבר כשטיפול בבעית העליה, שנר
עה במיוחד לרבבות יהודי אפריקה הצפונית
(העולם הזה .)875
לפתע עלה על דעתו של אחד מראשי ה תנועה
לערוך מחקר מעניין: כמה מבין חב רי
הועד־הפועל הנוכחים הם בני עדות־המז־רח?
התוצאה:
אף לא אחד.
המשק טונות״ בסונה
אנשי הסיסי של לונדון לא הסתירו את
השתוממותם בקראם את הבולטין האחרון
של רויטר על יצואם הגדל של בוטני ישראל•
מנין יכלה ישראל, לקוחה חשובה של
ספקי בוטנים וזרעוני השמן האחרים באר
צות־הברית, להרשות לעצמה למוכרם באירופה

התשובה ניתנה לאנשי הסיטי במשלוחי
הבוטנים הישראליים הראשונים שהגיעו ל לונדון
הבוטנים הישראליים קנו להם מיד
פירסום עצום בגלל איכותם המשובחת.
הבוטנים הישראליים, לפיצוח, ארוכים, אדר
מים, טעימים נמכרו במחירים כפולים מאלה
בהם שווקו בוטני ארצות־הברית. התוצאה :
לישראל לא כדאי להשתמש ביבולי הבוט נים
המקומיים להפקת שמן, מוטב למכרם
לפיצוח בחוץ־לארץ ותמורת כל טונה לק נות
טונותיים לתעשיית השמן.

נורדאו פ לאז׳ ,שעיריית תל־אביב מתכוננת
להפקיעו בגלל אי־השלימתו בזמן. כארבע
שנים עומדים המבנים הבלתי מושלמים ה אלה
ובחוגים הכספיים אפילו נערכו הימורים
מיוחדים במינם: מי יצליח להשהות את
פתיחתו לתקופה מאוחרת יותר. כי בעלי
המבנים לא מהרו. בתי המלון הגדולים,
שנפתחו בשנים האחרונות לא העשירו את
בעליהם כלל. משכורתם של חבר העובדים
( 80— 70 איש) עולה מ־ 15 עד 20 אלף ל״י
לחודש בלבד ! ותנועת התיירים חלשה, שלא
לפרט על התיירות הפנימית המיועדת לקפרי סין.
בהימורים
אלה לא השתתפו, כנראה, בעלי
תדמור, מלון קטן, בעל 40 חדר ו ״ ג6
מיטות, הנסגרות ביום בתוך הקיר. האח־ם
סלם, יוצאי יוון. בעלי עסקי טכסטיל, הח ליטו
כבר לפני חמש שנים לנצל את המגרש
שלהם בקירבת השרון. בעלי־הון זרים הב טיחו
עזרה, הונחה אבן הפינה והבנייה
החלה.
במרוצת הזמן חלו שינויים. התלהבות
בעלי ההון צוננה. אך לא זאת של האחים
ם לם. ך,ם השלימו בכוחות עצמיים ובחו מרים
מקומיים את הבניין( .בסך הכל i :
מיליון ל״י) .הם מקווים למשוך אורחים
בפעלול מיוחד: מועדון לכל, ללא אוירה
רשמית וגינונים חברותיים מיוחדים. הע רובה
לכך: המחירים העממיים והבארים
האינטימיים בקומת הקרקע.

מזון
הד*הבת הצנע
״איפה הפילה, אנו רוצים דג פילה״,
אמרו עשרות מכתבים שנשלחו למפקח על
המזונות. הצרכנים שכחו את טינתם לפילה
בן הצנע. הסיבה: ביטול הפיקוח על הד גים•
התוצאה:
קרפיונים נמכרו ללא הגבלה,
במחיר של 1,5ל״י הקילו. דגי ים משובחים
הוזלו עוד יותר. פילה חולק, בגלל מחירו
הזול 560 ,פרוטה הקילו׳ רק לתושבי המע ברות
ועובדי עבודה גופנית קשה.
אולם הצרכנים האמידים החלו עורגים
אחרי הדג חסר העצמות, הניתן לטיגון ללא
כל הכנות מיוחדות •התוצאה: שוק שחור
בפילה, במחיר 1,6ל״י הקילו.
ווקלאחז השמוט• אש
בכל שנה ושנה, כשמשלחת ההדרים יצ אה
בקיץ, למסע החקר בחוץ לארץ, התרכ זה
דאגתה במדיה אחת: האם יימצאו קו נים
לכל היבול הישראלי. השנה השתנה טיב
הדאגה: הפכה לבעייה: למי לתת זכות
עדיפות בשיווק ההדרים הישראליים י
בעונת 1954 מכרה ישראל למעלה מ־8
מיליון תיבות הדרים. ואפשר היה למכור
עוד יותר אילו היה יותר פרי. לקראת עו נת
§ 195 התווספו לקוחות חדשים: גרמניה

המערבית, המוכנה לקנות עד מיליון תיבות,
ברית־המועצות, המוכנה להכפיל את הז מנת
1954 ולקנות כמיליון תיבות. צרפת
הפכה גם היא לצרכנות של ההדרים היש ראליים
והחוזים המסחריים החדשים מחייבים
אספקת הדרים במקום הראשון.
מקור צוואר הבקבוק ההדור: הפריחה ה חלשה
של השמוטי, שתגביל את היבול,
ייתכן, ל״ 6,5מיליון תיבות.
דת חתיכ ת ו 1ץ
שני יהודים עברו, פעם, ליד כנסיה נוצרית,
דאו נוצרי אדוק מנשק את הצלב.
״איזה טיפש !״ התפרץ היהודי האחד ,״מנ שק
חתיכת צלב ! ״
היהודי השני, קצת פחות קנאי, הזכיר ל ראשון
שהוא מנשק, מדי היכנסו לביתו, את
המזוזה.
״נבזה 1״ התרתח הראשון .״האם אתה מש ווה
את המזוזה לחתיכת עץ ז ״
הדרישה היחידה. השבוע הוכיח תת־שר
הדתות, איש הפועל המזרחי זרח ווארהפ־טיג,
בפעם נוספת כי אמנם קשה לכפות את
חוקי ההגיון המקובל על ענינים שבאמונה,
סיפר הוא בכל הרצינות, בהשיבו לדברי
המתווכחים על חוק הדיינים (הדתיים) :לא
מכבר באו אליו אנשי דת זרים והתלוננו ש בישראל
אין אפשרות לבני ד תו ת ^ונו ת לבוא
בברית נשואין. אולם הוא אמר להם שהם
טועים. אין כל מניעה שלא־יהודי ישא אשר,
יהודיה, או להיפך. כל מה שדרוש לפי החוק
ישראלי, הוא שבן־הזוג הלא־יהודי יתגייר.
אדם

נקודת ה שקפ ת
ראש משקיפ או״ם, גנרל ודגן בניקה, סבל
השבוע סבל משולש: כאיש הצפון הקר
סבל מן החום, כמשקיף סבל מאייר,שקט
בגבול׳ וכראש משפחת עובדים ענפה סבל
מהתפתחות משפחתית לא־צפוייה.
היו אלה שניים מהמשקיפים שהתאהבו;
האביב בשתי נערות ישראליות, החליטו,
הקיץ, לקחתן לנשים. וכאן חלה ההתפת חות
שגרמה לסבלו השלישי של הגנרל
הדני: היה עליו להחליט אם משקיף אוי׳ם
הנושא נערה ישראלית או ערבית איננו
מאבד את נייטרליותו היקרה .
בסוף השבוע החליט מיקה לשים קץ
לפחות לסבל אחד, הודיע כי המשקיפים
שישאו את הנערות לא יוכרו כנייטרלים
יצטרכו לוותר על משרותיהם.
אחד הזוגות הסכים מייד לחליפין של
נשואין תמורת משרת או״ם. הזוג השני מצ פה
לההנות מנשואיו של משקיף או״ם
בקשמיר לנערה הודית. אחרי הכל אין כל
מניעה כי הזוגות יחליפו את נקודות ההש קפה
שלהם. איש האו״ם הנשוי לישראלית
יהיה נייטרלי בקשמיר לפחות כאיש הא־״ם
הנשוי להודית וו־,משקיף בישראל.

בתי ־החרושת לשמן היו אמנם מוותרים
ברצון רב גם על הבוטנים החוצלארציים כי
לדעתם הם טובים מדי בשביל ייצור שמן.
תעשייני השמנים היו מסתפקים בפולי סוייה
מהם -מקבלים 16 אחוז שמן לכל היותר,
בהשוואה ל־ 50 אחוז שמן המופקים מ־בוטנ־ם.
עודף.
זה הוא בעוכרי תעשיית השמן.
מפעליה תוכננו עבוד אוכלוסיה של 5מיליון
לכל הפחות. אם משתמשים בחומר גלם
עשיר בשמן, מסופק השוק תוך תקופה
קצרה יותר, גורם לאבטלת פועלי התעשייה.

בל• היסודי
כמה מאות מטרים ממלון השרון בהרצ ליה,
מתנוסס שלד של מבנה מרובע, בעל
ממדים. זהו בנין ארגל, המועמד לאליפות
בין מלוני הפאר בארץ. על שפת ימה של
תל־אביב, במרזזק־מה ממלון דן מתנוסס
שלד טל בנין פאר שני — המבנה של

העולם הזה

876

אווי!־ שדאד׳ בוודכוה של טרגדיה

שר גליו -השעיר לעזאזל
צעיר חסון׳ גבוה מאד׳ ישב כפוף בס•
מכונית, מירר בבכי. אורי גלין, בן ,26 הו עבר
מבית־החולים למקום אי־שם בארץ. ב אותו
רגע צמאו מאות אלפים לדמו, קראה
עתונות חסרת־אחריות למשפט־לינץ׳ ממ לכתי.

״ח־ל־האויר
פסל את אורי גלין כטייס ! ״
צווחה כותרת בחדור, עתונו של שר־הבטחון.
היא היתר, אופיינית לרדיפת הכזבים הכללית,
תערובת זדונית של חצי־אמת ושקר.
אורי גלין נפסל, לפני כארבע שנים, כ טייס
קרבי. אין פרוש הדבר שהוא נמצא
בלתי־מתאים לטייס, או הוענש בעוון רש לנות,
אלא פשוט כי בדרך הנוהל המקובלת,
בשעת קורם׳ נקבע שחסרות לו התכונות
הבלתי־רגילות הדרושות מטיים בתנאי־קרב
אך שנמצא כשר בהחלט לטייס אזרחי.
ואמנם, הוענק לו ר שיון סיים, ואחרי
אמונים נוספים ובחינה קיבל הסמכה ממ שלתית
רשמית כמדריך טייס — תפקיד
אחראי ביותר.
האיש שהעניק לו את רשיון הטייס, וש לפניו
עמד אורי גלין בבחינות, היה עמנו אל
צור, מנהל שדה־החעופה בלוד וממלא*
מקום מנהל מחלקת התעופה האזרחית —
האיש שנתמנה, עתה׳ כאחד משלושת חברי
ועדת־החקירה. מנוי משונה במקצת, כי
למעשה היה עמנואל צור צ ריו להיות עד
לפני הועדה.

הוזדך יואל

פלגי

אורי גלין הוא יליד הארץ, בן מושב,
כלמ׳׳חאי לשעבר. במלחמה היה מפקד כיתה
קרבית׳ עד שעבר לחיל־האויר והפך. תות׳
חן־אויר, בעל דרגה של סמל.
מאז פעיל אורי בעניני תעופה, היה מד ריך
פעיל בסניף פתח״תקוד״ עיר מגוריי,
וכל שאיפתו היתזן להשיג רשיון של סייס
מסחרי. הוא למד ללא־הפסק׳ ימים ולילות,
כי קשה לאדם שאינו נמצא במסגרת אוי
ראית — כמו חיל־האויר או אל־על —
להשיג מטרה נכספת זו.
כמדריך טיסה, לימד את המקצוע לעש רות
חניכים. ביניהם: יואל פלגי, צנחן ה מלחמה,
אחת הדמויות הראשיות בטכס
מעגן. לא פעם טס גם עם אלוף שלמה שמיר
לשעבר מפקד חיל האויר, כיום מנהל
נוחצבי ישראל.

ששיכנעה, אולי, את כותבי העתונים. אך
היא היתה רחוקה מאד מן המציאות.

ועדה אפ זפת מסתזרץ
כל טיסה. אף הקטנה ביותר. נערכת על
פי ״תכנית־טיסה״ מפורטת, הקובעת את
תנאי הטיסה, כיוונה, הגובה והנתיב.
במיבצע כזה, התיאום בין אויר וקרקע,
קביעת הרגע המדויק בטכס בו חייב
המטוס להופיע, כיוון הגישה שלו ומתן
הסימן לזריקת האגרת — כל אלה הצריכו
תכנון מדוקדק ומשותף בין הטייס לבין
הועדה שאירגנה את העצרת.

הוסיף

סטרוד :

״בבית״החולים

ביקשתי

טבת-אויד פחאזמים
רק ו׳עדת־החקירה, אחרי שתשמע את כל
העדויות, תוכל להביע דעה קובעת מה
היו הסיבות שגרמו לאסון.
האפשרויות התיאורטיות הן רבות מאד,
למשל :
• תנאי מזג האויר. בעמק הירדן,
שהוא השטח הנמוך ביותר על פני כדור־הארץ,
והגובל משני צדדיו עם הרים, שו ררים
תנאים מיוחדים לגמרי, זרמי״אויר עו לים
ויורדים. ישנה אפשרות כי הטייס, ש נאלץ
להנמיך טוס כדי לזרוק את האגרת
בשטח המסויים שנקבע לכך, ספג מכת רות
שהוציאה מידיו את השליטה על ד,מ
טוס.
המדע האוירי טרם הגיע להגדרות בסיסיות
מה הן השפעות אויר כאלה ומתי בדיוק
הן קורות. אין זה האסון הראשון שקרה
בארץ בסביבות אלה.
• תקלה מכנית. יתכן כי מסיבית
בלתי־ברורות אירע קלקול במנוע. אנשים
שונים טענו כי שמעו התפוצצות, וכי קול
פעולת המנוע השתנה פתאום. מקרה כזה

המופתית ללא־דופי ברגע שקרה המקרה.
הטייס, שהיה קשור כרגיל לכסאו, התיר
את עצמו, קפץ החוצה, התיר את חברו אבשלום
סטרוד שישב מאחוריו ושאינו טייס
היכול לעזור לעצמו במקרה כזה, ניסה
לעזר בכיבוי השריפה על״מנת למנוע התפו צצות
(שלא אירעה! ,משום מה) ,הוציא
מתחת למטוס את ההרוגים והפצועים. רק
אחרי שמנע׳ בצורה זו, אסון הרבה יותר
גדול, הועבר לבית־החולים וקיבל את הטי פול
הרפואי.
גלין עצמו סבל משריטות בכמה מחלק׳
גופו, וחתך עמוק בין עיניו, שנתפר על־ידי
הרופאים.
סיפר אבשלום סטרוד, פקיד בקלוב ה תעופה,
בן ,26 גבוה, רזה, ממושקף•, :טסנו
בגובה של 1400 רגל, מזג האויר היה
בסדר. מעל לכנרת הרגשנו במכות־רוח, אך
מעל לקרקע היה האויר שקט יותר.
״כשבאנו למקום, עוד היה מוקדם. ראינו
את הסימן המוסכם למקום ההטלה, שנ קרשים
לבנים בצורת טי לסיני, שסולק
לפי ההסכם על מנת שיונח חזרה כסימן
ברגע הדרוש להטלה. אף שטייס המטוס
השני, שנלווה אלינו, גילה סימנים של חי־סר״סבלנות,
אני דחיתי אותו. ראיתי שה אנשים
למטה עמדו דום, כנראה שדו את
התקווה•*.

בנוכחות שרים !מפקדים
כשבאה ההצעה להטיל איגרת של הנשיא
מעל לטכס האזכרה במעגן. היה אורי
גלין בשרות מילואים. התפקיד היה שיגר תי
בחלט — הטלה מעין זו נערכה עשרות
פעמים בהזדמנויות חגיגיות, במעמד שרים
ומפקדים.

לקוראי העתונים היומיים נוצר הרושם
כאילו צעיר קל״דעת נטל לידיו ׳מטוס שעמד
עזוב בקרן שדה״תעופה, רשם כמה מלים
על פיתקה ויצא ארקה ברשלנות פושעת
מעל לראש ההמונים. וזיתה זיית תמונה

דבר!! בידי r־ n rהמטוס״

ועדה זו ידעה — לכל הפחות — את
כל פרטי תכנית־ הטיסה.

בחוגי הספורט והתעופה היה אורי גל־ן
דמות אהובה ביותר, בעל ידידים רבים,
מצליח בין הבנות. בעיקר היה אהוד במל
השקם הנפשי שלו׳ קפדנותו. חבריו ידעו :
הוא אינו אדם המאבד את עשתונותיו. בר געים
הטראגיים ביותר של האסון במעגן
הוכחה תכונה זו יותר מאשר בכל שעה
אחרת.

הקהל שנכח במקום קיבל את המטוס ב מחיאות
כפיים סוערות, בדיוק כמו הקהל
במעגן.

,הרג ש תי סבה חזקה״...
אחת העובדות, המוכיחות כי אורי גל׳-ן
לא איבד את עשתונותיו, היא התנהגותו

״רק כשהוצאתי מן המטוס ראיתי מה
קרה. אורי גלין עמד והוציא אנשים מתחת
למטוס לא הרגשתי שאני פצוע.״

ועדה זו אפופה מסתורין: למחרת האסון
לא קיבל איש על עצמו את האחריות לאיר־גון
הכנס, העמידו הכל פנים כאילו היה זה
ענין פרטי של הקיבוץ. לא היתד, זאת אמת :
היתה זאת ועדה שמונתה — אם באופן
רשמי ואם באופן בלתי־רשמי — על•-זי
שרי ממשלה, והשתתפו בה אישים ומפק דים
גבוהים.

כמטיל דיסקוס בשורות הפועל הגיע לד רגה
אלוף ישראל, ייצג את הארץ באולימפיאדת
הלסינקי. כשסירבה הממשלה לשגר
אותו לאולימפיאדה האסיאתית במאנילד״
השנה, הרים מרכז הפועל זעקה גדולה.

מקרה בולט: לפני שבועיים בלבד זרק
אורי גליו אגרת׳ברכה למסיבת הקלוב ב־מלון
רמת־אביב, בנוכחות שר המשטרה
בכור שיטרית, מפקד חיל־האויר דן טול-
קובסקי, פקידים גבוהים של מחלקת ה תעופה
האזרחית. קיבל את האגרת: מנהל
משרד הבטחון, שמעון פרם.

מכאן רב המרחק לקפיצה המיידית אל ה מסקנה
האחת — שהופיעה כמעט בכל הע
תונים הערוכים בידי יושבי־משרדים — כ
רק רשלנותו של הסייס, פזיזותו או קלות
דעתו הפושעת היו יכולות לגרום לאסון. ד,נ־נחה
זו יכולה רק להיות אחת מהנחות
רבות — ולאו דווקא המתקבלת ביותר על
הדעת, במקרהו של אורי גלין — שיהיו
מונחות לפני חברי ועדת־החקירה.

״זה הדבר האחרון שאני זוכר. הרגשתי
מכה חזקה בעורפי, איבדתי את ההכרה.
איני יודע כמה זמן. פקחתי עיניים, מצאתי
עצמי בתא המטוס על הקרקע. הייתי המום.
א־ש ואשד, רצו לקראתי, אך פתאום נפלו
על הארץ*.

אבשלום סנזרוד
באוירה של לינץ׳ —
יכול לקרות גם אחרי שמטום נמצא, בבדי קה
לפני ההמראה, ראוי לטיסות

• גורם הקשור כטייס שלא באשמתו,
כגון מתיחות, מאמץ, עייפות גו פנית
מיוחדת. אורי התאמן כל חיו לפני
הטיסה הגורלית, באוירון אחר אודן ן פסל
ברגע האחרון.

פתאום ראינו שמניחים חזרה את הסימן
ואורי הצניח את ד,אגרת. היא היתר. בתוך
צנור חלול. לא ראינו את המצנח, וכש־חיפשנו
אותה ראינו שנתפס בכן־הנסע. או רי
התכופף החוצה, החזירו למטוס.
׳״חזרנו למקום׳ ולפתע הרגשתי כי אנחנו
מאבדים גובה. עקבתי אחרי המצנח, ראיתי
שהוא נופל בסדר.

* הטוען כי היה זקוק עד אז למשקפיים,
אולם׳ אחרי ההלם התל רואה יותר טוב.
** היתה זאת מעות. הקהל עמד דום להו רות
הדנל לחצי התורן__ .

לראות את גלין׳ וגלין ביקש כנראה לראות
אותי. נפגשנו במסדרון. שוחחנו ארוכות.
הוא היה מדוכא מאד. נרדמתי והתעוררתי
באמצע הלילה. ראיתי שאורי לא עצם אפילו

ואמנם, אורי היה מדוכא. אולי ההוכחה
הטובה ביותר לאופיו הטוב של גלין היא
כי הטיל את כל האשמה על עצמו, לא ניסה
אפילו להצדיק את עצמו. אולם. מכאן רחוקה
•מאד הדרך עד למסקנה כי אמנם חלה עליו
אשמה כל שהיא. להיפך: זוהי ההגבה ה־ •י
טבעית של אדם אחראי, מסור, המכיר באח ריותו
— ההיפך הגמור מן טיפוס קל־ ־
הדעת, ההרפתקן, שנצטייר מעל למאמרי׳
ההסתה של העתונות.
דמותו האמיתית של אורי גלין באה לי־ ׳
די התגלות בשיריו. כתב הוא לפני שנתיים
וחצי בשיר מוקדש לטייסי ומדריכי בית־ י.׳
הספר לטייס של קלוב־לתעופה־לישראל {

כמו נחבט בגבי, כמו מושכים.
כקורעים הורידים בגרון —
המזרים את ׳הדס לעיני הרואות.
זה היום נטשתי ידית הטרקטור
ודבקו בכפי ידיות המטוס.
כמו נקרו לי מאל, והפגשתי שניהם בשדה
— בטיסת־השיוט,
הנמכתי לגלוש, ודומם מנושי.

כבר הבחנתי בין סלע וגל אבני־הסיקול.
כבר נגלה לי השביל המוביל עדרים אל
הבאר.
והכרתי חמשת עצי־תאנה מוריקים.
אז שאג מנועי, וגרוני אז שאג,
וצללתי — הישר אל הדמות...
--הי א ודאי שתכיר, הן אחזנו יחדובאותן דיות
במשמרת שניה — ב״בעור הקציר...״

...אך עתה כבר אזכר, מה הרהרתי שנית :

ארורים בני־ברזל — לשניכנז לבבות,
לשניכם חלוימות יערגו מילדות.

אי־אפשר בשניכם לאחז באחת,

חי נפשי אך שניכם — לא אטש !
*כנראה
על הקהל

לפי פקודת הרמקול, שציווה
ל» 53 נזחשש התפוצצות סיכל

במדינה

לבקשת ההתאחדות לספורט בישראל

משפט

ועד ת הקליעה
jtiitui

ולקראת אליפות הקליעה בישראל תשט״ו ע״ש א. גולומב ז״ל,
תערך בבתי המסחר הבאים במשך חדשי אוגוסט וספטמבר

מכירה מיוחדת
ב מ חי רי םמוזלים
של דוכי קליכר זעיר, ציד ואקדחים,
לקליכי

ותחמושת

ז עיי

ולציד.

לאגודות ספורט ולקבוצות מאורגנות
יעשו סידוריתשלוםנוחים .

חברת להב בע״מ

חברת זיניוק ושות׳ בע״מ

חל־אביב, רח׳ הגר״א ,1טלפון 5322

חימה, דרך העצמאות ,13 טלפון 4243

(על־יד התחנה המרכזית)

שעות העבודה 8— 17

בית הנשק הירושלמי בע״מ

צבי בן יעקב ושות׳ בע״מ

ירושלים, דרך יוליאן, טלפון 5500

נתניה רחוב גורדון 3

והו

סוד

נצחונו!

חו ק ־

לפני כמה חודשים קרה שעורך־הדין
דוד גנור מצא לו כר פעולה נרחב בן
226 נהגים ובעלי מוניות׳ מקופחים בא
זור, איחדם בארגון בעלי ונהגי מוניות
שרות באזור תל״אביב.
ראש העיר חיים לבנון הסתפק בהצעה :
״זכותו של כלי אזרח במדינה לפנות לעזרת
בית הדין הגבוה לצדק בבקשת בטול הח לטות
מוסדות העיויה ..״
גגור השתמש בזכות זו, הגיש בקשת צו־על־תנאי
נגד ראש־העיר, נגד המפקח על ה תעבורה
ונגד מהנדס התנועה בעירית תל•
אביב.
הדרישה העיקרית: לסלק את כל התמרו רים
המוצבים בתל־אביב והמסמנים תחנות
מוניות ותחנות אוטובוסים צבוריים. לדעת
מור אין תחנות אלה חוקיות.
כי החוק שנתן לעיריה את הסמכות להס דיר
עניני תחבורה, אומר שיש לקביע
תמרורים לכלי ירכב צמריים בכללם, מונח
שאינו מוציא מהכלל את המוניות,
הפתרון המוצע: לקבוע מקומות חנייה
עבור כל כלי הרכב הצבוריים או לקבוע
תחנות למוניות, להפוך את ארגון נהגי
השרות לארגון מוכר על״ידי העיריה וב־פקוחה
להכיר בו כאחד מגורמי התנועה
בעיר.

תכני ת » רשר
הכל דפק לפי התכנית באותו יום. הגבר
האלגנטי סיים את עסקיו, הצליח להגיע בזמן
לטכס הורדת הלוט מאנדרטת דוב גרונר.
אולם׳ לרוגזו הרב׳ לא היה כה קל להכנם
פנימה. הוא ניסה להדחק,,אך שוטר שלא
השתכנע מגנדרנוהו של האורח והמקטרת
שבפיו ניסר, להרגיעו.זההזדרז,בעט בשוטר
בבטנו, צווח בקול רם :״אני אזרח אמרי קאי

דבר לא עזר. הוא הובל מיד למקום בו
מבקרים תכופות גם אזרחים פשוטים יותר :
תחנת משטרת רמת־גן, מעבר לכביש.
מאותו רגע ואילך לא ויתר דיבעסן על
אזרחותו האמריקאית, הטיל את דרכונו ה ירקרק
על הושלחן, הכריז בהתלהבות :״לא
תקחו אותי לבית״סוהר. אם כבר — אז
רק לבית״חולים*׳ נפל מתעלף ארצה.
כשהתעורר האזרח העליון היה כבר מוכן
לדבר. הוא הגיש שריד המקטרת השבורה,
התלונן כי השוטרים הם האשמים בקטטה.
הם סחבו גם את שקית הניילון לטבק טען׳
את חגורת מכנסיו, שעון יד, מפתחות, מט פחת
ולבסוף אותו עצמו על לא עוול בכפו.
גו ףמרגיע. מיד נתגלה כי התייר יודע
לדבר גם עברית .״עברתי לאנגלית היות ולא
רציתי לדבר יותר בעברית מכיוון שהייתי
מרוגז מאד״ נוסף לזר, התברר כי :
• אלי מרשל נולד לפני 37 שנה ׳בפתח־תקוה׳
תחת השם עלי משעל, הגר לפני שנים
מספר לארצות־הברית.
• עוד בהיותו נתין ארצישראלי, נאשם על־
«ידי משטרת המנדט בשוטטות׳ הפרעת סדר,
׳חבלה בבהמות ואפילו בגרימת נזק לצומח,
הוענש בקנס של 500 מא״י וגם במתן ערבות
להתנהגות טובה למשך שנה סך 10 לא״י.
השבוע בחר השופט בעונש אחר׳ נתן
למרשל־משעל׳ לאזרח״תייד את האפשרות
לראות (משך שלושה שבועות) נוף שלא כל
תייר פשוט זוכה לראותו: כתלי בית סוהר.
פשעים ידיד המשבחת

ולדיסיר פטרוביץ כוכב הטניס היוגוסלבי
קובע: ה.טמפו ״ שלכם ״יזפי״...

טמפו
משקה אמריקאי מיוצר בישראל
אין קמוהו מרענו ומרוה

״גוואלד הצילו נשמעו צעקות מ תו ך
מונית שחורה מטיפוס שבויולם שדהרה בכביש
לבת״ים בתחילת הערב. ק*ת אחרי בית־הקברות
הנוצרי בדיוק בסיבוב, נפתחה ה דלת.
אשה פרועת שער זנקה החוצה׳ כשנעל
אחת לרגלה השמאלית ועגיל חסר. לאזנה
הימנית. היא קמה מיד ובצליעה פנתה בכיוון
תחנת האוטובוסים הקרובה, לא שמה כלל
לב לנעלה, מלווית אקדוח שעשועים, שנז רקה
מתוך המכונית אשר המשיכה בדרכה,

כאילו דבר לא קרה.
למחרת התייצבו בתחנת המשטך ה שלושה
אנשים נרגשים: ג׳ימי (הנער) אברהם, בן״
אברהם, נהג מונית שלמה אלמל׳ן ויעקב
סחה. ג׳ימי 17 סיפר מיד כי הוא ידיד טוב

למשפחת סחה. יום קודם לכן ביקר אצלה׳
מצא רק את האשד, הצעירה ירדנה סחה.
היא ספרה לו בהתמרמחת כי עוד מעם לא
יוכל ג׳ימי להיות ידיד משפחתם יותר כיוון
שהחיכוכים בבית הם רבים, היות והבעל,
יעקב סחה, שם את עיניו באשה אחרת גרושה
ואם לילד.
ירדנה בקשה מג׳ימי כי יגזור ידידות זאת,
נתנה בידיו מספריים ו־ 10ל״י דמי הוצאות.
הוא, כהולם לתאורו על״ידי קציני המבחן
(״בעל אגרופים ריק ופוחז״) מהר, פגש
במוניתו של שלמה אלמלן, ספר לו כי יש
לאיים על אשד״ נסע עמו לביתה של רחל
בוקובסקה בגבעת עלייה.
ספר הנשים. ג׳ימי הציג עצמו בידידו
של סחה, מסר, כי האחרון מחכה לרחל, הז מינה
להובילה אליו. רחל נכנסה למונית
שנעה בכוון לבת״ים. לפני בית הקברות
נראה היה כי ג׳ימי רוצה לרכוש גם
הוא את ידידותה של רחל. הוא התקרב אליה,
היא התרחקה. עתה החל לדבר עמד, עמוקות
מגרונו שהיה עטוף בסוודר מורם־צווארון.
״אל תלכי יותר עם יעקב אמר .״מה
אכפת ל ך? ״ עגתד, רחל בתמהון.
התמהון הפך לפחד כשג׳ימי הוסיף :״יש
לי מספריים ואני יכול לספר אותן. אבל
אני לא רוצה ד
גם רחל לא רצתה. היא ביקשה מהנהג
שיעצור. אזניו היו אטומות. היא הרימה קר
לות זוועה כשג׳ימי שלף מכיסו אקדוח (שלא
היה אלא אקדח שעשועים) .בתנועת יאוש
פתחה את הדלת, נמלטה.
למרות שרחל לא יכולה היתה לזהות את
ג׳ימי כשהוזמנה על״ידי המשטרה מצא ה שופט
חיים שטיינברג את עדותו. אפילו
כשותף למעשה, כמהימנה, אותו עצמו כ חייב.
ג׳ימי נאלץ להפרד מהידידים הטובים
לפחות למשך חודש ימים אותם יבלה בביתי
סוהר, שלאחריו ימשיך אמוניו כחייל בבסיס
הדרכה צבאי׳ ילמד להשתמש בכלי נשק
אמיתיים.
תעלומות האפ שרו תהש לי שי ת
חוקרי משטרת רמת־גן מהרו מיד למקום
המתואר. לאחר שקיבלו ידיעה טלפונית־עסקית
שמסרה כי פועלים ערבים העוסקים
ברסוס אנסי־מלרי, גילו משהו צף על ־פג,
המים.
המקוש היה אחד הקטעים של וואדי מוס״
רארה בו הגדה תלולה מאד ורוחב הוואדי
מגיע לחמישה מטרים. פועל ערבי תתנדב
מיד נתלה על מוט ארוך אשר נאחז בידי
חבריו בגדר״ דחף את המשהו עד אשר היה
במטחווי קלשון, העלה גופת אדם.
בקושי רב יכלו החוקרים להתבונן בגופה
הקצרה שפניה היו אכולות לגמרי, ראשה
חסר שערות ועל אחת מאצבעות ידיה האבו־לות
התנוססה, מתחת לבוץ׳ טבעת זהב
נושאת האותיות ש ,.א.
ארנק שנשלף בזהירות מכיס המכנסיים
הכיל סרטים ביקור ממוסמס, שעדיין אפשר
היד, להבחין בכתובת שלימה אוסטרובמקי.
זקורטור, פריס, שהתנוססה עליו.
לא היה ספק: השם התאים לאדם שנעלם עשרה ימים קודם לכן מבית המלון רמת־אביב,
שם עבד כגנן ראשי.
סיכוג שמאלה. בפני החוקרים עמדר
שלוש אפשרויות: איבוד לדעת, מקרה־אסון
או רצח. האפשרות הראשונה ירדה מיד
מן הפרק. אוססרובסקי 46 ,׳ גנן־אמן׳ לש עבר
גנן שגרירות ישראל בפאריס, הי1נ
ידוע כרווק עליז, אוהב חיים וטבע• הוא הש תכר
היסב׳ ולא מזמן העשיר את ספריתר
באנציקלופדיה בוטנית מפוארת.
לעומת זאת. היה יום העלמו יום
בשבוע. ביום זה היה רגיל לבקר את
מאחיותיו ברמת יצחק או בנהלל. לפי
שרות השניה היר, אותו יום תורד, של
תו מרמת״יצחק.

ש שי אחת האפ אחו

לשם
כך עבר׳ כנראה, את גשר הירקון
המשיך אחר־כך לצעוד לאורך וואדי מוסרארר,
בשביל, הפונה לפתע בסיבוב חד שמאלה,
מוביל ישר לתוך ביצה בעומק 2,5מטר,
המוסתרת כליל בעלים הנושרים של עצי־האקליפטוס
במקום. אוסטרובסקי לא ידע
לשחות.

העולם הזה

676

אולם למרות שהאפשרות השניה מתק בלת
על הדעת׳״ מחוזקת בעזרת מחוגי שעו־נו
של אוססרובסקי שפסק לפעול בשעה
שש וחצי, היכולה להיות גם שעת ערב,
לא סגדה המשסרה את התיק׳ ׳מסעפת את
החקירה בכיוון האפשרות השלישית.

דרכי אדם
מכתב 91 אדמונ*
אגרת הברכה לשנה החושה לא היתד׳ שו נה
במראה החיצוני מיתר האגרות שקבלה
זהבה גולדברג לפני שנתיים אלא בדבר אחד :
השולח לא הסתפק בברכה המודפסת, הוסיף
משפם שאינו קשור לחג בקשר הדוק , :כש אני
רואה אותך במכנסיים קצרים אני נמתח
כמו קאוצ׳וק.״

זהבה 16 כמעט ושכחה מהמעריץ האלמוני
כשהגיע כעבור שנה וחצי תורה להמתה. היא
קבלה מכתב שני, בו מתנה נאה לאוספת בו לים
כמותה: בול מצרי מלפני המהפכה,
נושא דיוקנו של אביר־הנואפים פארוק, מעל
ציור פרימיטיבי של שני לבבות נוטפים דם,
נצלים בתוך מדורה עשנה. בינות לקישוטים
הוסיף כתב יד מוכר כי בעליו חפץ מאד
לרכוש את חברותה של זהבה.
עוד לא הספיקה זהבה להתאושש כשלפתע
נתגלה האלמוני במלוא זוהרו. במכתב שלי שי׳
לפני כחודש, החליפה את מקומו של
פארוק, במרכז סריות של בולים חדשים מעל
לציורים הידועים, תמונתו של נער שחרחר
בן 17 לבוש בכל הדרו.
גם המלים היו הפעם יותר גלויות וחריפות:
הוא מאוהב בזהבה, וברצינות. אם לא תסכים
תוך 15 יום להיהפך לחברתו יירה בגבה שני
כדורים ובגבו שלו שלושה מאקדוחו החדיש.
משטרה לא תועיל כאן, הבטיח כי במקרה
שייעצר, יקיים את הבטחתו שעה אחרי שח רורו.

הלבשליאשם .״ זהבה העיפה מבס
שני בתמונה. היא הכירה בה רועה בהמות
שעבד במשק חברתה הגרה בקרבתה בכפר
סלמה. זה מכבר רמזו לה כי הוא שם עינו
בה. הוא לא זכה לתשומת לב מעודדת אפילי
לאחר שהתחפש באחת הנשפיות שהתקיימו
במקום, ניגש אליה והפכה, בנוסח המערב
הפרוע, על ראשה.
לבסוף פגשה את האביר ברחוב, .מדוע
אתה רוצה להרוג אותי?״ שאלה אותו, .אני
לא אשם״ ,ענה לה בפאתוס של מאהב קול נועי,
,הלב שלי אשם.״

לנערה לא היה איכפת מי אשם. היא רצ תה
לחיות, מהרה למשטרה. המעריץ נשאר
רומנטי עד הסוף. הוא ראה שהדוגמה שלקח
מפארוק לא עלתה יפה. ענה, כששאלוהו ל שמי
בתחנת המשטרה , :טרזן.״ כעבור זמן
קצר הסכים לגלות כי שמו הוא יצחק גבאי,
הודה בכתיבת המכתבים.
החוקרים הזכירו לו כי בתקופה זו לא
נותנים פארוק פלוס טרזן מאהב ראוי לשמו,
שחררוהו עד למשפם.
השבוע קבלה זהבה מכתב רביעי. בעל

כתב יד מוכר ביקש להפגש עמה ביום שישי
בערב, בשעה תשע.

תר. אזולאי שכנראה טרם שמע על החלטה
זאת, המשיך לסבול בבידודו.

דרכי חיים

עיתונות

שג עון הרדימה

כי צד ל ת מו ד מאמו־

נער שחרחר, לבוש מדי חאקי בלתי מגו הצים
נכנם למשרד בית־משפט השלום בתל־אביב.
הבקשה בפיו היתר אופינית למקום זה
הוא רצה להגיש משפט. הפקיד שאל לפרטים.
הם היו יוצאי דופן.

ידיעה קטנה בעתונות בשרה על נסיעתה
הקרובה של יוצרת האופנה לולה בר לאר־צות־הבריח.
המטרה: הופעת לגיוס כספים
למען מפעל אגרות מלוה העצמאות, עבורה
קבלה הזמנה מהנרי מונטור, מנהל המלוה.
הרעש היה גדול. הקהל הרחב פקפק בגורם
המתרים והמלהיב למען ארץ ענייה שיכולה
להוות אשד, שנשי החברה הגבוה משתדלות
להעביר את גזרתן בין ידיה, משלמות לה
מאות לירות תמורת שמלה. כך שחוגים
ממשלתיים החלו להתנגד לנסיעתה. היא עצ מה׳
לאור התפתחויות אלה, טלגרפה לניו־יורק,
הודיעה כי היא מבטלת את הסכמתה
לנסיעה.
רשימה שפורסמה במעריב ניסתה לפרט את
הפרשה, נכתבה בסון כזה שכל קורא הבין
כי אהדתו של העתון נתונה ללולה בר. ומ כאן
מתקבלת גם הסכמה לעצם פעולתו של
מונטור בהזמינו אותה.

מכותה רי ק ה. את מקום השלווה תפס
בכי מ ר: הוא הועבר למוסד לחולי רוח
תרפא שברמתיים• .אכלתי שם מאכלים שחו לים
אחרים עשו בהם את צרכיהם״ ספר. נת נו
לו, משום מה, להתהלך במוסד בחפשיות,
כך שאחת שלשה וחצי חדשים, כשלא יכול
היה יותר לסבול, נמלט מהמוסד.

הכוונה האמיתית. נראה כי המאמר
לא נתפר לפי מידתו וטעמו של עזריאל קר־ליבו,
עורך העיתון, נגד את דעותיו, מכיוון
שהוא חסיד מושבע של המגבית המאוחדת.
ומכיוון שכך הרי הוא אויבו בנפש של מוג־טור
איש המלווה, טוען ששיטותיו מזיקות.

שלמה אזולאי 19 הובא לפני שלוש שנים
יחידי, ללא משפחה, על־ידי עליית הנוער מ מרקש׳
מרוקו, לכפר־מסריק, ישראל.
החיים במקום מצאו חן בעיניו. אלא שהוא
עצמו לא מצא חן בעיני חבריו ואחר״כך ב עיני
מדריכיו. מנהגו מילדות, הגיע עמו גם
לכאן: הוא היה מרטיב את מיטתו כל לילה.
בקול קצוב ומתון, בסדר מאורעות הגיוני,
המשיך שלמה בסיפורו מ ד מצא את עצמו
מחוץ לכפר, עבר למקומות אחרים עו שהח ליטה
ועדה רפואית של עליית הנוער לשלחו
למוסד לילדים דפקטיביים מגינים בהרצליה.

עבודה במסעדה על־שפת הים עזרה לו ל התקיים,
אולם לא היה לו היכן להניח את
ראשו. הוא פנה ברוב תומו למוסד לעליית
הנוער. זו פנתה למשטרה. המשטרה החזירה
אותו מיד לתרפא, ,שם ספגתי מכות נאמנות
מארבעה אחים, עשו לי זריקה ונכלאתי״.
יכול להיות שאף אחד לא היה יודע יותר
על גורלו של אזולאי אלא שהזדמנות בריחה
שניה נתנה לו את האפשרות להגיע לבית־המשפט
לנסות לתבוע את עליית הנוער לדין
על שכלאוהו, לדבריו, בבית חולי־רוח. הפקיד
הפנה את הנער לעורך־דין ידוע ולוחם מפור סם
בתל־אביב.
בעבור שעת בכי מלווה את הספור המזע זע
ייעץ העורך־דין לאזולאי דבר אחד, לעת
עתה. הוא חייב להתחיל לעבוד, ולשכוח מכל
הענינים.
למחרת בבוקר נתגלה כי הענין הוא לא
כל כך פשוט. שלמה אזולאי צלצל מתחנת
המשטרה, הודיע כי המשטרה הרודפת אח ריו,
עצרה אותו אתמול ברחוב, תחזירו למו סד.

מלכת
אופנה כר
בחמש לשונות: ציונית מגיל שש
מכתב לשר המשטרה, בו דרש שחרור מיידי
של הנער.
אז נזכרה עליית הנוער טענה כי שלמה
אזולאי היא :
• חולה עגבת
• הומוסכסואליסט.
• עשה דבר שגם אדם נורמלי לפעמים
עושה: הפיל את מכונת הכתיבה במשרד
עליית הנוער תוך כדי ווכוח לוהט.
להערות בעל־פה אלה צורף מכתב מתרפא,,
בו נקבע כי שלמה סובל מהבפרניה ופסיב־פטיה
ועד — לואיס לטנם הוא נסה לאנוס
במוסד בהרצליה, נאמר, מספר ילדים קטנים,
דקר אחד מהם בסכין. נוסף לכך שבר נורת
חשמל ואכל זכוכיותיה. המסקנה הסופית של
המכתב: שלמה חייב להשאר גם הלאה ב מוסד
סגור.

עגבת ומכונת כתיבה. הפעם התערב
עורך־הדין. לקציני המשטרה שספלו בענין
היתד, תשובה אחת: משרד המשטרה העביר
להם הוראות, כי דעתם של רופאים מוסמ כים
המעידים על אדם שהוא חולה־רוח מח ייבת
את המשטרה לעזור בהעברתו למוסד
המתאים.

ס דו ק יריבים. מחלותיו, כשרונותיו
מגרעותיו של שלמה בצרוף המונחים הרפו איים
השונים אינם ברורים כרגע כמו דבר
אחד: החוק הישראלי רואה כעבירה פלילית
בזה שאדם מוכנס למוסד לחולי רוח לפי
אבחנתם של רופאים מוסמכים ביותר בלבד,
דבר הפותח׳ פתח לסלוק יריבים בלתי רצו יים.
רק החלטתו של שופט יכולה להוביל אדם
לבית חולי רוח.

עורך־הדין לא התעצל, שאל את יועצו ה משפטי
של שר המשטרה, ישראל שוחט. זה
הכחיש קיומה של פקודה כזו. שלח מיד

גם המשטרה נזכרה סוף, סוף בסעיף חוק
זך, החליטה, השבוע, שאם יצא אזולאי פעם
נוספת מבית חולי הרוח לא יוחזר אליו יו

שבץ • 76
מאוזן . 1 :מקום האסון; .5שיר עם
צרפתי 10 בכל מכונה 12 ארצו של
צ׳ו־אן־לאי .14 :המפרה את הפרה 16
עורק 18 פעם פקדה עליו שושנה וורנר ;
. 19 המוזיאון הפריסאי ; .21 אמצעי הצגה
פחות מברוסו, כמובן ; .23
סטטיסטי ; 22
שמה המקוצר של בירת ברזיל ; .24 כל
ספרדי הגאה על מוצאו מצרף אותיות אלה
לחתימתו ; 25 בלעדי מקצוע זה אין שי כונים
; .27 אלוף אכ״א ; •30 .אחד מפועלי
הדפוס .31 :חייל בקלט ; .33 עדין, צעיר t
.35 עיניו בראשו ; •36 עיתון מחתרת ;
•38 יישוב ליד פרדם־חנה ; .39 האיש שדן
את״ טוביינסקי למתת ; .40 מוטב, באנגלית !
.41 בראבו 1אבל בעברית ; •43 אדון, בגר מנית
; .44 עורך דין ; .46 מוצר חשוב ש;
יצהר ושמן ; •48 בן זוגה של המיטה, בו ־
דרך כלל ; .49 מין קיצבה.
מאונך .2 :קהל אנשים בעלי
לאומי משותף, פחות או יותר ! .3
דין תל־אביבי צעיר ; .4בית חרושת
תרים ; .6חומר ניקוי> .7מבצר
מוצא עורך לגס בריטי

101

481

כך שביום השישי האחרון נסה מעריב ל תקן
את המעוות, להבהיר את ה״כוונה האמיתית״
שהיתר, כאילו באותה רשימה ושלא
הומה כראוי. מעריב דמה לאותו צייר המ צרף
דברי הסבר כתובים על תמונותיו.
תיקון המעוות בוצע בצורת תשובה לקורא
המשתומם על הרוח האוהדת של הכתבה,
נכתבה בסגנון מוכר, המזכיר את היומן היו מי
של קרליבך בעתונו :
,ללא כחל ושרק״ הוצגה לולה בר, לעיני הם
המופתעות של קוראים, שראו שינוי עצום
בדעות משך שבעה ימים בין פרסום. הרשי מה
והתשובה כאחת ש״לא צמחה בתנועה
הציונית ...אין לה רמה אינטלקטואלית של
נציגת צבור ...אינה יודעת אלא מעט מהשפה
האנגלית ובכל אשם המונטריזם שהוא
היפוכו של הציונות.
התבונות הנבזיות. התשובה יחד עם
הכתבה יצרו רושם של חליפה תפורה בידי
חייט גרוע מבד ישן. לבושה חלוק בים אדמ דם,
בדירתה המפוארת, על רקע מזוודות ארו זות
למחצה למסע לפאריס כדי לא לפגר אחוי
אופנת העולם זעקה לולה , :אני לא מקבלת
עיתונאים, אני ציונית מסורה מגיל שש, שו לטת
בחמש שפות ! ״
בינתיים נתקבלה תשובה ממונסור. במכתב
פרטי, מהשבוע שעבר, הוא כותב, בין השאר:
״אני מצפה להזדמנות להפגש עמך בבקורי
הבא לישראל. כך שאוכל למסור לך, ראשית
כל, הזמנה אחרת ושנית״ ,וכאן הוסיף מוג־טור
פסקה שנחמד, את לולה במקצת , :הת נצלות
עבור אותו סוג של עתונות בישראל
אשר בתכונותיה הנבזיות והמכוערות נפגשתי
לעתים די קרובות בבקורי האחרונים...״

במזרח הרחוק ; •8יוצר שמות עצם בעב רית
; .9שר האוצר הראשון ; .11 המשו בחת
בקרקעות ; .13 רובע ניו־יורקי ; .15
מלתה את הבשר 17 היא נקבה וכותבים
בד . 18 ; ,עתל ; .20 ארגון האידישאיב
המקורי ; .23 צייר קריקטורות ; •26 האיש
החשוב בוותיקן ; .27 חברת ספנות .28 1
אותה העלה, כביכול, נירון באש ; .29 בל עדיו
אין נסיעה לחוץ־לארץ ; .31 תחבו לה,
אמצעי״הערמה ; .32 כשהיא בת 16
קוראים לה פרגית ; •34 אחת מפעולות ד־ח
שבון; .35 צנחנית אשרי הגפרור; .37
אותה כתב טשרניחובסקי ; .39 אוסנת דיור
ישראלית ; .42 עיתון ההסתדרות ; .44
היא שחורה בדרך כלל ובעלת זקן ; .45
אתה בגרמנית ; .47 מכתם תהילים על
שאול, ששמד את הבית, כדי להמית את
דויד.

פרסי ספרים לפותרי ת שבץ 874
יוסף זוסמן, תל־אביב, דרך חיפה ; 27 יהו שוע
פישלר, תל־אביב, וייצמן ; 113 אביג דור
קופפר, רמת חייל, עטרות 1ב/

מזסיקה

אנשים

מכשירי־עזר וחמרי צלום
קונים — מוכרים

רגש פשפו־ות׳

פסנ תרן ש 3הפיתה

התלוצץ האיש החזק של הצ״ם, שר הב ריאות
יוסף סרדין, אחר שאחותו של
ישראל רוקח ואשתו של יוסן ז ספיר
זכו בחברות בוועד הפועל של המפלגה :
,כנראה שברנשטיין ואני חסרים רגש מש פחתי.״

בין
אחרוני עולי גרמניה שהצליחו להגיע
ארצה ב־ , 1939 חודשים מספר לפני פרוץ
מלחמת העולם׳ היתד, גם משפחת הסוחר
(בחפצי הלבשה) משה פרסלר. ככל אחרוני
העלייה החמישית לא הצליח פרסלר להציל
הרבה מרכושו, נאלץ להסתפק בכמה אר גזים
וליפט. אך בליפם היה הרכוש הגדול
לעתיד משפחת פרסלר: פסנתר בכשטיין
עליו התאמן מנחם בן ד ,14״,אחד משלושת
ילדי פרסלר, שבע שעות ביום.

עוד יותר נהנה צכי פריהר, לשעבר
המנהל הכללי של הדואר: השבוע זכה
בתואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה
בנידיור ק, עבור מחקרו בתורת הבזק•
ומחליפים בהדרכת מקצועית
דק אצל המומתים

מטר 1פ 1ט
כקרום יופיע :

18 רה. אלנבי תליאביג

החולשה המינית
מאת

הד״ר מ. זידמן

שלושה חודשים אחר שעלה לדרגת אלוף־
משנה הרשה לעצמו ראש ענף השכלה ב״
צה״ל אלוף־משנה אהרון זאב, מות רות
ראשונות: רכישת מקטורת חדשה,
לראשונה מאז שנת . 1947
עינוג אחר היה זה של הטניסאי היוגום-
לבי המעולה וולדימיר פטרוביץ, המו פיע
בישראל, ושהודיע ליריביו התל-אב־־
ביים , :הטמפו שלכם טוב אכזבתם קשות
כשהסביר שהתכוון רק למשקה הישראל־החדש.

פ ק ספרו תי
כשניסה שמואל צי טרץ, מנהל תיאט רון
הילדים היהודי בניו־יורק, למשש את
דופקו של ייגאל מוסינזון, אם אפשר
לקבל ממנו מחזה מתאים׳ ענה הסופר :
״אין כל בעייה ...את בערבות הנגב כתבת•
בשבוע אחד
אביבה פאר
ל בו ש ה

יצירה קישונית אחרת שראתה אור הש בוע:
ספרו ההונגרי נו׳ שהוא קובץ הומו רסקות
ישראליות, והמסביר כי כל היוו ע
את המלה נו, יודע עברית, כי למלת פלא
זו בערך 20867 פירושים.

״דיוה

לפירוש מיוחד חיכתה חוליית בלשים,
שחשדה באדם נושא מזוודה בשעת לילד,
מאוחרת, ביקשה ממנו לפתחה׳ ,גילתה כי
היא מכילה את כלי האיפור של נושאה,
שחקן הפנטומימה ע מו םאריכא .
לפני1 בחירתה
למלכח היופי

ת פ קי ד צפא•
יוסף וואכסמן,

השתתפנו שלא להדגיש,
ברצוננו
בבית ־ דולפין
האופנה
בתצוגת ׳

פרסלר החל מופיע ברחבי האח, הוכיח
עד מהרה כי הוא אינו נגן מוסיקה רומנ טית
(בעיקר: גריג, דביטי, ליסס, שוברם,
שומן, שו פץ) בלבד כי אם יודע לפרוט
היטב גם על מנענעי ההצלחה. כשיצא בגיל
21 להתחרות דביסי בינלאומית בסן־פת־

יותר אטי היה אפרים קישון, שסיים
השבוע את •מחזהו השני להבימה. שואל
במחזה הדן בהפליית העכברים האפורים על-
ידי הלבנים, עכברון לבן את אביו, :מדוע
מתגוררים העכברים האפורים בקומת הקר קע?״
התשובה :״מפני שיש להם רמת
חיים נמוכה ! ״

בגד־׳

אלפי שעות=אלן ן דולר. מנחם סרם״
לר בן ה־ 14 ניצל את ימיו היטב. מלבד שבע
שעות האימון הקבועות, התכונן עם מורה
פרטי לתעודת בגרות.
אלפי שעות הפריטה לא נוגנו לריק. ב״
,1943 חודש אחר יום הולדתו די״ 17׳ זכה
פרסלר להצלחתו׳ הגדולה הראשונה: הופעה
כסוליסט בקונצרט מיצירות גריג, עם
התזמורת הפילהרמונית.

תעשית

חזיות. וזג 1ר1ת ובגדי־י

בעת האם,ין במעגן נזכר
כתב עתי״ם בטבריה, בתפקידו הצבאי, חו בש,
נטש את ניירותיו ועטו, סייע בהגשת
עזרה ראשונה לפצועים שהמתינו לאמבו לנסים.
לחבר
מועצת העיר שהסתודד בעיצומה
של ישיבת המועצה האחרונה עם עיתונאי
בתא העיתונאים, הציע ראש העיר תל-
אביב, חיים לכגון :״עזוב אותם לנפשם,
אל תפריע להם לדבר ! ״

אליעזר

כשביקש ח״כ מפא״י המורד
ליכנה במזנון הכנסת הלוואה של חמש
לירות מח״ם הנאמן עקיבא גוכרין,
הוזהר על־ידי אחד העיתונאים כי זוהי
הלוואה בלתי־קונסטרוקטיבית, שתעורר עליו
את זעם וועדת הביקורת של מפא״י.

מהרגע הראשון...
נוחיות מוחלטת ...שרות למופת...
דיקנות ...במטוסי 0C6-Bהחדישים...
ביותר... המהירים המעולים...

בכל יום שלישי

לו ד -אתונה -ציריך /ג׳נב ה

לשאלת שופט השלום התל-אביבי יוסף
בן־חנוף, איפה הנאשם עצמו?״ התייצב
השבוע גבר משולש פנים ומכווץ פה, הת־ישב
מיד על ספסל הנאשמים. היה זה ד״ר
עזריאל קרליכד׳ שנאשם שלא ציית,
כעורך מעריב, לצוו בית־המשפט לא לפר סם
את שמו של דוקטור אחר, ד״ר זמרי
אילץ שנאשם בזמנו (העולם הזה )853
בביצוע מעשים מגונים ובזיוף.

ניו־יורק — ריאו דה ג׳נירו — לונדון — פריס —

רעיון חיפאי

אוסטריה — גרמניה וכו׳.

אחרי עבודה מאומצת בסידרה ארוכה של
סרטים בזה אחר זה .,הצליחה מרטין
(יצורים חמודים) קרול, להתפנות לפוד־מליות
פעוטה: להנשא לבמאי והמאהב
שלה, כריסטיאן (הזקן הכחול) ז׳אק

פנה מיד אל משרד הנסיעות שלך

להצלחה אחרת זכה גיבור המערבוניס
גלן סורר: הוא נקבע כממלא תפקיד יוסף
ב וסף ואזזץ שיוסרם לפי ספרו זהה״השם
של תומאס מן.
מוצלח, מאד היה רעיונו של עורך־הרין
החיפאי, הלוחם למברקה עברית,
עמיקם. ביום הוצאת בול הרצל החדש,
מהר למשרד הדואר הקרוב׳ הדביק בול
הרצל על מסמך הרצל שנמצא ברשותו,
החתים את המכתב משגת 1904 בחותמת
•1954

ישראל

נציגות ״סויסאיר״,

ת ל ״ אביב

רחוב

אהד״העם 28׳ טלפון .62167

פסנתרן פרסלר (שמאל) ומעריצים
פרים, פתח־תקוה, פילדלפיה
ציסקו, גבר בקלות על 64 פסנתרנים אחרים,
זכה בפרס אלף דולר ובחוזה לשורת קונ צרטים
בארצות־הברית•
משך שמונה השנים הבאות ערך פרסל־בממוצע
שני קונצרטים לשבוע׳ הופיע מאות
פעמים ברדיו ובטלביזיה, הקליט 18 תקלי טים
(האחרון: קונצרסו לפסנתר, חצוצרה
ומיתרים של שוססקוביץ) .הוא ניגן ב־ארצות־הברית,
בקנדה ובמכסיקו, ערך סיור
קצר בלונדון, פרים׳ אמסטרדם ובריסל ו הספיק
לחזור גם פעם, אחת ארצה: לשאת
לאשר, את ילידת פתח-תקוה, שרד, אותה
הכיר, כמו כל מוסיקאי המכבד את עצמו,
באחד הרסיטלים שנתן ערב נסיעתו לארצות־הברית
בפתח-תקווה.
קונצרט=בדורכסיס. השבוע, בהגיעו
לשנתו ד,־ 29 ולסיום עונתו המוסיקאית ה בז,
ארז פרסלר את ספריית 800 התקליטים ש לו,
את מכונת ההקלטה, בעזרתה הוא בודק,
על־ידי נגינה בחזרה, את סיב פריסתו, נטל
את אשתו ואת בכורו אמיתי, בן השנתיים
ושב ארצה.
באח ינוח משך חודשיים, יקים את בי תו,
בו ייחד מקום לשני פסנתרי כנף בכ־שטיין
שחורים וינסה לארגן מרכז למוסיקה
אותו היה רוצה לנהל.
גם אם י,׳קם המרכז לא ישהה פרסלר
12 חודשים בשנה בארץ. לפחות ששה מהם
יבלה במסע קונצרטים בחוץ־לארץ. אחדי
הכל הקהל שם הוא סימפאתי למדי: היה
זה בפילדלפיה האמריקאית שפרסלר גילה.
בשעת אחד הקונצרטים שלו, שכמה ממאזי־ניו
בשורה הראשונה האזינו באוזן אחת לצלילי
שומן, ובשנייה לתוצאות האחרונות
של משחקי הליגה לכדורבסים, כפי ששודרו
מרדיו הכיס שחובבי המוסיקה הספור־טאיים
הטמינו תחת הפראקים שלהם.

קולנוע

הוליבוד אימון יעיל
סמל לשעבר ג׳ק פניך, שנקרא לאמן את
צבאו של פרעה בה מצרי לפי הבסטסלר של
מיקה ׳לטארי, כה הצטיין בתפקידו, שד,מ־פיקים
נתנו לו תפקיד נוסף שנועד לו׳ לדע תם:
לאמן את מאה בתולות׳ המקדש של
הסרט.

מה אפשרלע שו תץ
ז׳א־ז׳א גאבור, ידידתו הנוכחית של ד.דיפ־לומט־המאהב
פורפיריו רובירוזה, שטענה
תמיד כי היא אינה זקוקה לסוכן פרסומת,
עושה את עבודתו בעצמה, החלד. מהרהרת
אם לא מוטב לשכור בכל זאת אחד שיב־ן
לה אמרות כנף ות שומת שנונות.

ז׳א־ז׳א, אחת המועמדות הרציניות ביותר
לתואר השחקנית הגרועה ביותר׳ שהסתדרה
יפה מאד באמרות הכנף שלה עד עתה
(.חביבתי, אותו ערב הייתי לבושה בשחור-
לבן —בדיוק כמו פסנתר״ או »אני שונאת
לספר רכילות, אבל מה אפשר לעשות פה
חוץ מזה י״) מצאה את עצמה ללא מענה
כאשר׳ במסיבה הוליבודית נגשה אליה טא־לולה
בנקהאד, בעלת הלשון השנונה, קראה
בקול . :מותק ! את כה יפה הערב׳ שלרגע
דימיתי שאת אחותך, אווה!״

סרטים

אמנות

עקות מודעות הפרסומת של הכנס, אל תדפוק.
אחד מסרטיה הראשונים של מרילין מונרו.
מיס מונרו משחקת בו תפקיד דרמתי כבד.
היא מטורפת.
לבית מלון מהודר מגיעה כישבנית לילדה
בת 6נערה בלונדית פשוטה, נעדרת איפור.
הורי הילדה עוזבים אותה בחברתה, והיא
מתחילה ללבוש את חלוקה השקוף של הג ברת,
כדי שיתקבל על דעת הצופה שתוכל
להקסים בו את הגיבור, ריצ׳רד וויידמדק,
הרואה אותה מחלון חדרו, בא לבקרה אחרי
שרב עם נערתו הזמרת (אן בנקרופט).
הגיבור והגיבורה מחליפים כמה דיאלוגים
דו״משמעותיים: הוא בציניות והיא בתמי מות.
דרכיה המוזרות מתחילות להתמיה או תו.
הוא מסתלק, חוזר רק אחרי שלבו אינו
שקט, מצליח לתפוס אותה בטרופה, כשהיא
מאיימת על הילדה הקטנה הכפותה למרגלות
המיסה.
סצנת טרוף מצחיקה ברצינותה, מסיימת
את הופעתה של ממממונרו, שהפעם אינה
זוכה בגבר. היא הולכת, ובצדק, ישר לבית
המשוגעים.
בקצרה שכר האימה — סרטו המצויין של הנר•
ג׳ורג׳ (העורב) קלוזו על ארבעה שיצאו
לדרך במכונית מלאה חומר נפץ מסוכן, ו־סיכוייהם
לחזור.

הוגד התו׳ ש ל המיתר
אדוארד ג׳ *.רובינסון הזדקן. ההוכחה:
בסרטים על שוטרים וגנבים, עבר כעת לצד
החוק. למעשה׳ הוא רודף אחרי גנגסטרים
ורמאים מכל הסוגים.

המעניין שבנערה מחדר 7ז׳ איננו הנערה
עצמה, המופיעה רק משך חמש דקות על
הבד, כי אם שיטת פעולתה ויעילותה
של המשטרה הניו־יורקית, על מנגנונה ה ענק.
שני סרטים טובים יותר, מסוג זה
היו ג׳וננל האספלט והעיר במערומיה. הנערה
איננו סרטמתח במובנה המקובל של המלה,
כי ברור מיהם הטובים ומיהם המנוולים, או לם
דבר זה אינו גורע מן המטרה שהציב
לו הסרט: להוכיח כי עינה של המשטרה
האמריקאית פקוחה כל הזמן, וכי הפשע
אינו משתלם.

הכוונה לא היתד, לריקודים סאלוניים. על
אלה מעידה רות עצמה, אומרת :״אני >א
רוקדת טוב הסזנינג והוולם המרושלים
הם ממש מעל ליכולתה, הרוסה והממבו ה מרוכזים
והסוערים, מתקבלים כבד יותר
על רגליה. אולם נטייתן האמיתית היא
לריקוד המודרני החי (בעיקר לפי מרתד.
גראהאם האמריקאית) ,בו יוצאת כל תניעו.
ממרכז הגוף, מתחת לחזה, בניגוד לריקוד
הבלט הקלאסי, בו הגוף יציב והדגש על
עבודת רגליים וידיים.
תריסר ן$נילי כסף. רות, שעבודת
הידיים שלה הוא הפיסול (מחימר, המוצק
לגבס והמתאר, בדרך כלל, תנועה) ,החלה
בעבודת הרגליים בגיל עשר.

תריסר ריקודי יחיד. חובת השי רות
בצה״ל הפרידה את רות מריקודה׳
ומביתה בן חמש האחיות והאח (נגן הקל־רינט
יגאל רחמני) ,נתנה לה אפשרות לא
רצוייה לנוח שנתיים, פחות או יותר, מרי קוד,
שהוא לדבריה ״עניין של עבודה, עבו דה,
עבודה״ .
כשסיימה את שירותה ידעה ר,ית מה ברצו נה
לעשות. לפי הסדר ( :א) לפתוח סטו דיו
בביתה החיפאי ! (ב) לצאת לסיבוב של
הופעת־יחיד ; (ג) להקים להקה. כראוי
לצבר, דור חמישי לילידי הארץ, ניגשה ב מרץ
להגשמת תכנית שלושה הסעיפים.

בין ה שאר: ה ח שפני ת
ברלין תינה הפכו בעיני מפיקי הסר״
מים למיניהם להיות ערים אכזוטיות כמו
בגדאד והונג־קונג, שדה פעולה לגונבי פני צילין
בורחים מן החוק והוכחת יעילותו
של הכיבוש האנגלי או האמריקאי, תלוי
מי הפיק את הסרט.

היא פתחה סטודיו בביתה, חילקה את יומה
לארבע שעות, לחזרה על מחרוזת 12 רי קודים,
אותם תציג בהופעתה, ולארבע
שעות הוראה לתלמידות ריקוד. כדי לגוון
את סדר יומה המשיכה במשחק הטניס,
בקריאה ענפה בכל אחת משלוש הלשונות
(עברית, ערבית, אנגלית) השגורות בפ-ה.

האדם הרביעי, בשמו האמיתי, הרגע
הנואש, נראה למפיציו בסרט כעין אדם
שלישי במהדורה חדשה. אם כן, הרי זה
צל עלוב ואנ׳מי מאד.

סדר יום דחום זה לא מונע מרות את שמונה
שעות שינת׳החובה של רקדנית, משאיר
אותה תמיד נמרצת מספיק לתכנן את עתי דה•
אין היא חושבת לעת עתה לצאת לחוץ־
לארץ, להשתלמות, ללמוד, סבורה היא :
״אם רוצים למוד׳ לומדים איפה שלא יהיה.״
היא כן חושבת להגשים את סעיף (ג) ,ה קמת
להקת עשרים רקדנים, שששה מהם
oucaiuא4ע xma״ecu asxL
aaL
שנתיים.

עלילת הסרט נסבה על הולנדי צעיר
(דירק בוגרד) המסתבך עם החוק, מסגיר
את עצמו כדי להציל את חבריו המבריחים
כרוצח חייל בריטי. הוא משנה את דעתו
אחרי שנערתו( ,מיי צטרלינג) אותה חשב
למתה, מופיעה באופק. מתחילה בריחה מ׳
בית הכלא לאורך כל הסרט, כמה סיבוכים,
שתיים שלוש גתיות לקישוט׳ מכות, יר־ות
והאפי אנד רתי נשיקות. אלה המבקשים למ צוא
עניין בסרט, יוכלו להתבונן ולהתפלא
על סימון סילבה, החשפנית מקאן, המופיעה
בתפקיד פעוט.

מ שוג עתבמ לון
״כל אינץ׳ אשה, כל אינץ׳ שחקנית 1״ זו

נערה
חייכנית, בעלת עיניים ח מות וגדו לות,
שערות שחורות אסופות לזנב סוס
ארוך, שיניים צחורות שפתיים בלתי מ פורכסות,
רקדה עם עוד כמה צעירות ב אחד
מערבי השבוע באולם סמינר המורות
התל־אביב. היה זה אחד השעורים הרבים
שרות רחמני בת העשרים קיבלה משך עשר
שנות הריקוד שלה. לאחר השעור קיבלה
גם את אחד השבחים אליו כבר התרגלה.
אמרה המורה, הכוריאוגרפית האמריקאית אן
סוקולוב :״את רקדנית סובה מאד ! ״

בינתיים לא זנחה רות, כראוי לנערה
בת ,16 את לימודיה, סיימה בית־ ספר תי כון
תל־אביבי, תוך הצטיינות בלימודי ה ספרות,
התנ״ך וההיסטוריה. היא גם לא זנחה
את פיתוח דעותיה העצמאיות, הגיעה למס קנות
פסקניות בדבר פרכוס (״זה לא מוצא.
חן בעיני, אינני אוהבת דברים מלאכו .תיים״)
,בדבר גנדור — רק עגילי כסף
מהם יש לרות תריסר (״זה עושה מסגרת
לפנים״) וכמובן ריקוד :״יש לתת יותר חו פש
לתנועה ! ״

הדמיון היחידי בין רובינסון הגנגסטר
ורובינסון השוטר הוא הסיגר המסורתי
התקוע בפיו,

העולם הזה 876

עלש לי ש ה סעיפים

אחר שש שנות לימוד אצל ארכיפובת
גרוסמן החיפאית, שנתיים אצל גרטמד
קראום התל־אביבית וכמה חודשי קיץ אצל
טאלי ביאסי האמריקאי, היתד, רות מוכנה
להופעתה הראשונה, כפייה בחלום ליל קיץ
של הבימה, לאחר מכן הצענויה, הרוקדת,
כמובן, ריקוד צועני בברון הצוענים של
התיאטרון המוסיקלי קצר הימים•

תפקידו בהנערה כחדר 17 הוא של
קצין משטרה, אשר׳ פרט לתפיסת גנגסטרים
אחרי ביצוע מעשי שוד ורצח׳ הוא מצליח,
בין השאר, להתפנות גם להסרת הלוט מעל
פניהם המלוקקים של רוזנים מזוייפים המש תמשים
בשמות משפחה איטלקיים וספרדיים
עתיקים כדי לצוד כלות עשירות׳ בגיל הע מידה
ורומנטיות ! לעמוד בקשר מתמיד עם
מונה רוס׳ (פולט גודארד) בעלת עסק חוקי
להשכרת נערות לבילוי ושעשועים (תמימים,
היא אומרת) פולט גודארד הזדקנה אף היא,
בי היא משחקת הפעם תפקיד של בעלת ה עסק,
במקום אחת הנערות בו.

• ג׳ .בשביל גולדברג.

ריקזד

שחקנית גאכור

בינתיים הולך ומתקרב מועד ביצוע סעיף
(ב) .עוד החודש תצא רות לסיבוב בארץ,
בו תציג את רעיונותיה החדשים בביצוע
חדיש. כיאה לחיילת שהשתחררה רק לפני
שמונה חדשים מצה״ל זוכרת היא את חשי בות
עקרון ההפתעה, אינה מוכנה לגלות
את תוכן או אופן הריקודים מראש.

רקדנית רחמני
״עבודה, עבודה, עבודה...״

החי
ר בו תמחש בו תבלב אשה
בתל״אביב נחקרה צעירה חייבת גיוס, ש רצתה
להפטר מחובתה מטעמי דת, על הצום
החל בכ׳ תמוז, הסבירה :״תשעה באב, אני
חושבת 1״

בעל בי ת. בנונ׳ד!
במנצ׳סטר, אנגליה, נואש בעל בתים מה מסים
העולים ושכר הדירה המוקפא, הציע
פרס של 50 לי״ש לאדם שיקח ממנו, במ תנה,
את כל אחד מארבעת בתיו.

ת פרי ט צנ ע
בלונדון, פרסם ציר פרלמנט ירוד־משכורת
מודעה באחד העיתונים הסביר בה כי ״ציר
פרלמנט מוכן להשתתף במסיבות, מוכן
לשאת נאום אחר הארוחה, בתנאי האחד —
שישותף בארוחה עצמה״.

ל ב תל ש
בלינץ׳ ,אוסטריה, הופיע אחר השטפונות
האחרונים שלט בפרשת הדרכים בכנ-סה
לעיר :״שים לב! כששלט זה מכוסה מים
— אין לעבור את הכביש ! ״

קריא תהגבר
ברוטרדם, הולנד, גילו יצואני ביצים תח בולה
חדשה לכיבוש השוק הגרמני: הד פסת
הצעות היכרות לנערות הגרמניות חס־רות״הגברים,
על קליפות הביצים.

אהבת מפוצצ ת
ברומא, דהתה צציליה דרודזי ,44 ,מחזר
בן ,62 פיליפו קרדליני, זכתה בתגובה ב רימון
יד שהטיל קרדליני בפניה.

בקשה אחרונה
בנידיורק, הוריש סטפן וויטשאק לאלמ
נתו, בצוואתו, שני דולרים בלבד, יעץ לה
לקנות בהם ״חבל טוב כדי לתלות בו את
עצמך״.
במקו בקליבלנד, ארצות״הברית, זכתה אולגה
רכטוריס בגט אחרי שהעידה לפני השופט
כיצד בעלה, שסרב לקנות לה מעיל חורף
ב״ 30 דולר קנה לעצמו חשמלית צעצועים
ב־ 35 דולר.

מ ש קד הזמן
בדורות, החליטו פועלים מפוטרים לנקום
בבעל חווה שפיטרם אחרי 100 ימי עבודה
רצופים׳ פתחו את ברזי מיכל שמן המ כונות,
סגרום רק אחר שנזלו מהם 110
קילוגרמים.

דרי׳ ח

לדרכן . .

דו ־יי ח

דו ״ ח

לדרכך

לדרכך

ז ־ דיי ח

לדרכך

דרייח

לדרכך

ר ו ״ ח

לצרבך

דדייח

דאיז? •וחד ע דוברי הקואופרטיבי לתחבורה

עד מה נחוש הויכוח?
כשבועות האחרונים התנהל מעד דפי העתונות מאכל, חריף כין משרד התחבורה וכין חל,ואד
פרטיכים לתחכורה. הראיון הכא עם דוברי הקואופרטיבים מכיע את הצד שלהם כויכוח זה.
האם הויכוח נטוש רק על דמי הנסיעה ד
לא. לגמרי לא. אנחנו איננו רוצים להעלות את מחירי
הכרטיסים. אנחנו רוצים שיווצרו תנא־ם שיאפשרו לציבור
הנוסעים לתנות ממחירי־נסיעה זולים.

אם החבר אינו מנצל את זכותו — למשל, אם אינו לוקח
את התלבושת — אין הוא מקבל תמורתה בכסף. במלים
אחרית, אלה הוצאות המפעל, לא תוספת למשכורת החבר.

אץהבדלכץחברל( 11ב ד

כיצד?

מה היא, אם כן, משכורת החבר?

כיום שני שלישים ממחיר
לכל מיני הוצאות מיותרות.

הכרטיס

משמשים

כיסוי

מה למשל?
מחייר חלק־ חילוף העולה בחוץ־לארץ דולאר מגיע
לארבע ל״י עד שהוא מגיע למחסן שלנו. הדולאר עולה
1.800׳ אולם נוספים עליו המכס׳ דמי העמילות, רווחי
סוכנים וכדומה לו היתר. הממשלה משחררת אותנו רק
מסעיף אחד׳ שנקרא ״רווח סוכנים״ ,היתד. עוזרת לנו
להקטין אר. ההוצאות בהרבה.

המשכורת הנוכחית, הכוללת משכורת יסוד, תוספת
יוקר. משפחה וז.ת׳ק, מגיעה כיום ל־ 270ל״י ברוטו. למעשה
מקבל החבר ביד׳ אחרי כל הניכויים׳ סכום הרבה יותר קטן.

אכל מה כיחס לסכומים הגדולים שנוקבו
על-ידי משרד התחבורה? האם אינם נכונים?
ההפרש נובע מרצונו של משרד התחבורה לנפח באופן
מלאכותי את הסכומים• הוא הכליל בהם הוצאות כמו קופת־תגמולים,
הבראה, תלבושת, אשר בכל ציבור עובדים נחשנים
לזכויות סוציאליות העומדות מחוץ לחישוב המשכורת.

מה המצב כיחס לעובדי השכירים?

יש סו ב סי די הלרכבת
האם היא כופה עליכם לקכל את החלקים
באמצעות סוכנים?
בדיוק כך. בזמן המנדט היינו בעצמנו ייבואנים. כ־ום
חושבת הממשלה שגם מתווכים ראויים לרווח וזה כמובן
על חשבון הנוסע. לקחו מאתנו את רשיונות היבוא ומסרו
את זה למתווכים.

אף פ רז סהאחתשד n i n

איך המצב ביחס לבנזין?
מאז 1951 חלו בסך־הכל 16 העלאות במחירי הדלק.
אנו צורכים 5 %מכל צריכת הדלק הארצית. כשהממשלה
נתנה סובסידיה למחירי הדלק, נתנה אותה לכל סוגי
השימוש, למכו! ות לוכסן ס כמו לאונ*ובדם יפ. עתה,
כשהירידד את הסובסידיה, פגע הדבר במכוניות־לוכסוס
ובאוטובוסים במידה שווה.

ואתם רוצים שהסובסידיה תישאר בתוקפה
לנכי האוטובוסים?
נכון. כן. כל נוסע ברכבת למשל, מקבל, למעשה,
חישובי הממשלה היא
סובסידיה של ,100%כי לפי
מפסידה לירה אחת על כל לירה שמשלם נוסע.

על ה שבץ מי?
ומי נוסע ברכבת? לא
על חשבון משלם המיסים.
הפועל הניכע לסדנה או לפרדס. ברכבת נוסע לרוב ארם
היוצא לטיול או למטרה אחרת, אולם בארץ אין נוסעים
ברכבת לעבודה. אם כן, למה יקשה משח־ התחבורה
את לבו ייאיש המעברה, תושב ישוב הספר ובו׳ ,וייקר
את הוצאות הנסיעה של אותו חלק של האוכלוסיה שהדבר
פוגע בו ביותר?

בהחלט לא. משרד התחבורה מנופף בטענה זו כדי
להסיח את דעת הציבור מן הטענות הצודקות שלנו. הוא
מנגן על מיתר פופולרי בציבור. למעשה שכר העבודה
של חברי הקואופרטיבים משתלם על־יסוד הדירוג שאושר
הן על־ידי משרד התחבורה והן על־ידי מוסדות ההסתדרות.
לא חל בי שום שינוי, מלבד השינוי המקובל הכפוף למדד
יוקר־המחיה.
אולם יותר?

טוען ששילמתם

זה לא נכון. אמנם׳ הסכומים גדלו, אולם הסיבה נעוצה
בעליה יוקר המ׳יצרכים שאושרו. למשל, אם משרד התחבורה
קיבל את העקרון כי לעובד בתחבורה מגיעים שני זוגות
מכנסי חאקי בשנה, הרי כמובן מאז תחילת השנה חלו
שינויים במחירי התלבושת וסע ף ההוצאות גדל בהתאם לכך.
הוא הדבי לגבי דמי הבראה ועוד.

זה לא משבורת סמויה?

לצד כן..׳.

אין לראות בסעיפים אלה הטבה כספית לחבר.

ד ד״ ח

בשנים האחרונות לא שילמו הקואופרטיבים אף פעם
רווחים לחבריהם. להיפך, בגלל הגרעונות במאזנים מחייב
חוק האגודות השיתופיות את חברי הקואופרטיבים לכסות
מחשבונם את הגרעונות הקיימים. המשכורת שהזכרנו, כלימר
270ל״׳ ,כוללת גם סעיף הנקרא ״ממשק״ ,שהוא תשלום
לחברי הקואופרטיבי,ם עבור השקעה וניהול עצמי. סעיף זה
אושר, כה בן, על־ידי משרד התחבורה ומוסדות ההסתדרות.

האם גם עובדים שבירים נהנים מכף?
הם מקבלים תשלום מקביל הנקרא ״אומדגא״׳ בשעיר
המגיע פחות או יותר לשעור ד,״ממשק״ — אף שלא נתנו
שום השקעה כספית במפעל ואינם נושאים באחריות
המשפטית עבור הניהול והגרעונות.

מה הן הזכויות הסוציאליות נוסף למשכורת
שמקבלי החברים והעובדים?
קופת תגמולים בשעור 13,3%מן המשכורת, חופש וימי
מחלה, מש מקביל, הבראה׳ תלבושת, חודש י * נ דמי הג,
כלכלה ועתודות.

מה זה כלכלה?

האם שכר העבודה של הקואופרטיבים אינו
נכוה מדי?

משרד

האם החבר מקבל רווחים נוסף על משבורת

00 נו ק בי ד אי 11משבה־ ת

אץ מ ש בו ר ת סם1יה

התחבורה

ברום המקרים אין משכורתו של עובד מקצועי בתחבורה
נופלת ממשכורתו של חבר, ולפעמים היא אף עולה עליה.
עובד דרגה ד, למשל פקיד, מקבל 273.100ל״י. עובד
דרגי. ח׳ ,למשל עובד מקצועי סוג א׳ במוסך, מקבל 285.650
ל״׳ .נוסף על כך הוא מקבל את כל הזכויות הסוציאליות
שמקבל הנר.

דז״ ח

נהגים העובדים בריחוק מבתיהם, ומוציאים בדרך הוצאות
אוכל, מקבלים תוספת של 750 פרוטה ביום. תשלום ;ה
הובא בשעתו לדיון משפטי בבית המשפט המחוזי בתל־אביב

למה?

ומה ביחס לעתודות? ..
אופייני הדבר לגישתו של משרד התחבורה שכלל סעיף
זה במשכורת החבר. לגבי כל פועל אחר בארץ זה מובן
מאליו, ואיש לא חושב שזה חלק מן המשכורת. הוא הדין
לגבי מם מקביל לקופת־חולים. זוהי חובתו של כל מעביד
בארץ. איש עוד לא אמר שזה חלק ממשכורת הפועל.

800אלף נז ס עי ם ח מו דתא 1ט 1בו ס
האם יש בידכם השוואה של מחירי הנסיעה
בארץ וכחוץ־לארץ?
כן. יש לנו. היא מוכיחה שאפילו אחרי כל ד,העלאות

ל עו־ בן...

מחיר נסיעה של 100ק״מ לנוסע הוא 2דולאר בארצות׳
הברית, כלומר 3.600ל״י, ואילו אצלנו 1.080ל״י. מחיר
נסיעה מינימלי לנוסע בארצות־הברית הוא 20 סנט׳ היינו
360 פרוטה. אצלנו מחיר הנסיעה המינימלי הוא 45 פרוטה•
שעור ההתייקרות של המחיר לצרכן בתחבורה היד,
הנמוך ביותר בארץ, בהשוואה לשרותים אחרים- .מחיר
הנסיעה המינימלי עלה מאז 1951ב־ . 125%לעומת זאת,
מחיר ש^חה טלפונית עלה באותה תקופה ב־ .600%מחיר
כיכר לתס עלה ב־ 400%בקירוב.

יצצרכך...

דו״ ח

האם הלקו שר שכר העבודה כמחיר גדוד
בארץ מאשר בחוץ־לארץ?
לא. משכורת חדשית של נהג בארצות־הברית היא
300 דולאר, מחוץ לתנאים הסוציאליים, היינו 540ל׳׳י,
בדיוק כפקיים מאשר בארץ .־

ומה מהיר האוטובוס, הבנזין וכד?
מחיר גלון בנזין בארצות־הברית הוא 20 סנט, היינו
360 פרוטה. בארץ מחירו כיום 965 פרוטה. אתה צריך
להסיע 8נוכעים לאורך קילומטר אחד בארצות־הברית כדי
לקנות גלון אחד. בארץ עלינו להסיע 96 נוסעים.

מחיר אוטובוס דז ל באמריקה 15 אלף דולאר, שהם
27 אלף לירות מחירו בארץ 36 אלף ל״י. כדי לקנות
מכונית אתר. יש להסיע בחוץ לארץ 75 אלף נוסעים לאורך
קילומטר אחד. בארץ עלינו להסיע 800 אלף נוסעים.
מכאן ברור שהטענה כאילו צפיפות
מצד קר, מחיר זול מופרכה מיסודה.

הנסיעה. בארץ

כ ל שיפ 1ד עו להכסף
האם נבון בי הקואופרטיבים הפרו
הבטחותיהם לשפר את התחבורה?

שרותי התחבורה היו כבולים בשטח זה מפני שמשך
שנים רבות לא הוקצבו כספים מספיקים לייבוא אוטובוסים
במספר הנדרש, בעוד שמכוניות פרטיות ומוניות הובאו
בממדים עצומים. מאז שונתה עמדת הממשלה לפני שנתיים,
הוגשה יותר תשומת־לב לבעיית האוטובוסים.

בד בבד עם זה הופעלו שיפורים מרחיקי־לכת בתחבורה.
מספר האוטובוסים הוגדל, וזה נתן לנו את האפשרות לפתוח
קוים חדשים, לעשות את התנועה נוחה במידה מכסימלית.
כך׳ י משל, הונהג קו ישיר בין תל־אביב, חיפה
וירושלים. בו יושבים כל הנוסעים בנוחיות. קצב הנסיעה
הוחש. נקבעו לוחות־זמני,ם קבועים. אגד הקים 450 סככות־המתנה
בדרבים, בישובים, מעברות וכו׳.

כאיזו מידה משפיעים שיפורים אלה עד
הוצאות הקואופרטיבים?
משרד התחבורה תובע מאת הקואופרטיבים ומבטיח
לציבור ש פורים רחבים במערכת התחבורה, אולם היא
מתעלם יגמרי מן ההוצאות העצומות הכרוכות במימוש
השיכלוליב. כל שיפור מחייב השקעה כספית, אשר הקואו פרטיבים
מתקשים למצוא מקור לה, בעוד הם מתלבטים
בכיסוי ההוצאות השוטפות של מפעליהם.

ה ש בי ח ה pm ( :אחרון

מס־הכנסה לא רצה להכיר בתשלום הזה. בית־המשפט
אישי את התשלום.

ד־ ר ״ח

שהיו, וגם אם תהיה העלאה נוספת׳ מחיר הנסיעה באח
הוא מן הזולים ביותר בעולם.

וכבן, מה אתם עומדים לעשות כדי להיאבק
על דרישותיכם? מה הצעד הבא?
אין אנו יכולים להתבונן בשקט כיצד נהרס מפעל חיינו.
אי־אפשר להחזיק בשני קצות החבל — לדרוש מאיתנו
שנממן את השיכלולים ולכסות את ההתיקרות המתמות
הכרוכה במדיניות הממשלה׳ ויחד עם זאת למנוע מאתנו
את ההכנסות הדרושות לכך.
עשיני כל מאמץ כדי להשיג פתרון מבלי לגרום לזעזועים
בתחבורה: אולם עתה לא נשארה לנו ברירה אלא לאחוז
באמצעי האחרון של ציבור עובדים: נשק. השביתה. אנו
הולכים לקראת זה בניגוד לרצוננו הכן, ומתוך ידיעת
התוצאות שייגרמו לציבור. אולם אנחנו מקווים שברגע
האחרון עוד תשתנה עמדת הממשלה.

דיך״ח

ל צר כ ך...

דו״ ח

>ז! דכך

ספורט
כדורגל
מחיר אל חיר
הגביע הוא שדנו,
הגביע הוא שלנו...
של מכבי —י י —פו.
שיר זד. שרו חברי נוכבי צעיר יפו* שעה
שצעדו נאות ביום השישי חאחרון בכוון
הקולנוע הפתוח גלרון. לא היו אלה סתם
מילות שיר: על רקע כרזה מהמכביה הרא־שונה׳
שתארה צעיר נושא דגל כחול לבן,
צעד קדימה נער נושא גביע גדל־מידות׳
עליו אפשר היה להבחין בכתובת: גביע
נודד עלישם אפריים רובינשטיין.
38 קבוצות מכבי׳ הפועל והכת התמודדו
על גביע זה. המאבק האחרון התקיים לפני
שלושת שבועות בין מכבי יפו למכבי פתח־תקוה.
המשחק הופסק בזמנו עליידי השופט׳
וההכרעה על תוצאותיו הועברה לידי התאח־וו
ת כדורגל. היא החליטה למסור את הגביע
למכבי יפו•*,

§!ן!ל שחש כנראה בתוצאות הצפויות, התפטר.
בבולגריה חזרו אנשי הפועל על משחקי
המבחן במהדורה שנייה, ירדו משחק אחו
משחק מן המגרש כששק השערים שלהם כבד
יותר. החלוצים החטיאו את רוב השערים
וההגנה, פרט למשחק הראשון, לא התעלתה
אפילו לכושרה הרגיל. י.
אחר הישגי כדורגלני ישראל נגד יוגוסלביה
(שנבעו בעיקר מחולשת היריב) ציפו
הבולגרים למשחקים חמים, חיזקו מאד אר
קבוצת לוקומוטיב שלהם. התוצאה: אם כי
לעתים קרובות גילה הפועל שליטה במגרש,
הציג אוזלת רגל מוחלטת ליד השער.

אתלטיקה קלה
באופק: ברצ לונ ה

חוסר פעולה משווע בחודשים המתאימים
ועריכת אליפויות בחמסינים הוא סיכום העונה
החולפת במלכת הספורט. אליפות ישראל,
הנועדת לסיום רשמי של העונה באתלטיקה
קלה נדחתה בטענות מסים וארגון
שמאחוריהן הסתתר החום הכבד מנשוא ב 2000
צו פי! בקולנוע גלרון, רק חלק
שלהי יולי. לפני שבועות מספר פורסמה ממאוהדי
מכבי יפו המלווים אותו לכל מקום,
טעם התאחדות האתלטיקה הקלה הודעה רש שלמו
באותו ערב מחיר כניסה בין — 1.500
מית על הדחייה בלי שייקבע לספורטאים ה0.750ל״י
כוי לחזות אף בטכס מסירת הג מועד החדש למפעל.
ביע לקבוצה האהובה. הם נאלמו דום כשנש התוצאה:
האתליטים אינם יודעים לאיזה
מעה על הבמה תקיעת חצוצרה מלתת בקול
תאריך להתכונן.
תופים. לאחריהן ברכה נציגת מכבי צעיר את
הודעה רשמית על המועד המדוייק היתד,
האח המבוגר — קבוצת הכדורגל, לרגל
חוסכת למשתתפים מתיחות מיותרת ואנר קבלת
הגביע, הבטיחה כי גם חבריה ילכו
גיה שאפשר לכוונה לאפיקים יותר ספור־בעקבות
הקבוצה מחיל אל חיל.
טאיים.
אחרי התעמלוא אלות מוארות והופעת־בינתיים
נתקבלה החלטה עקרונית, להשת אמנים
נכנסו השחקנים דרך האולם אל הבמה,
תף במשחקי ברצלונה . 1955 בפעולה מאומ קבלו
מידי ח״כ ויושב״ראש מכבי שלום
צת ומתוכננת ייתכן ועוד יהיה אפשר להכין,
זיסמן בטכס רב רושם מלווה תרועות ומחי על
רגל אחת, משלחת שמונה אתלטים.
אות כפיים׳ את הגביע.
אך לשם כך על ההתאחדות לנקוט ב יוזמה,
להכין תוכנית מפורטת של פעולות
נוסף לזד, קיבל כל שחקן מדליית. זהב
לעונה הקרובה, כך שהאתלטים יוכלו לכוון
שלוש חולצות ספורט שלוחות על״ידי אחד
את שיא כושרם לקראת מפגש כה חשוב כזה
העיתונים. והקהל אהב את קבוצתו יותר
שיתקיים בברצלונה הספרדית.

תוכנית בלבד לא תספיק. מכיוון שרוב
שק שערי ם
האתלטים הם בני מחוז תל־אביב יש למצוא
.אפשרות להעמיד את איצטד תל־אביב לעתים
בכל הכשלונות שנחל הכדורגל הישראלי׳
יותר תכופות לרשות האתלטים המתאמנים.
בשש השנים האחרונות היה המסע האחרון
של הפועל לבולגריה אחד הגדולים. הקציר :
מיל נגד מיל
הפסד של כבוד ושתי מפלות עם יחס שע כשנפתחו
השבוע בוונקובר, קנדה, משחקי
רים של . 13:3
האימפריה הבריטית, זכו בחסות המלכה, אלי-
לקראת מסע חוצלארצי זה כמעט ולא הת זבט,
בהשתתפות של קרוב לאלף ספורטאים
כוננה קבוצת הפועל כלל. היא הסתפקה ב מכל
קצות האימפריה, מפאקיסטאן עד לג׳־
מספר משחקי מבחן, שבאחד מהם גברה
מייקר, ומקנדה עד קניה.
בקושי על קבוצה שלישית מליגה ב׳ —
אך לא תכנית תשעת המקצועות׳ היא ש־הכוח
תל־אביב, בתוצאה המבישה .5:6אז הלהיבה
את המארגנים. הם, ומליוני צופי
הרות מפני נסיעה לא מוכנה לא עזרו וכל
טלביזיה בקנדה ובארצות־הברית, מצפים עם
שהשתנה ערב הנסיעה היה שהמאמן לומיק,
שעון ביד לגולת הכותרת של המשחקים :
• תוך הדח־שיים האחרונים, מאז רוקם,
הצליח לגייס 500 בני־נוער.
•• והרחיקה לושה משחקני מכבי פתח־תקוה
מהמגריש לתקופות שונות.

ריצת המייל בה ישתתפו שני בני האימפריה,
הרצים היחידים בעולם ששברו את שיא
ארבע הדקות: האנגלי באניסטר שרץ האביב
מייל ב־ 3:59,4דקות והאוסטרלי לאנדי שעבר,
עוד באותו חודש, את המייל ב־ 3:58 דקות.

אלוף־ישראל דודמן(למעלה< ואלוף •יוגוסלביה פטרוכיץ (למטה<

שיחה

! auלאד־מיד 3ט!־ 1ב*ץ.

״ שי ח ק תי

איך נראה בעיניך המשחק נגד
דודמן שסיימת זה עתה. מר פטרו*

ביין?

היום היה לי יום נורמלי. התרגלתי כבר
למגרש. ככל שמשחקים יותר משחקים טוב
יותר וכמובן שמשחקי היום היה הטוב ביותר.

את המשחק הראשון, ביום השישי, שחקתי
יותר נגד החום מאשר נגד אריה וייס (התופש
ניקום שני בארץ) ,אותו נצחתי. עוד חמש
דקות ואשתי היתד. נשארת אלמנה.

מי מהשחקנים שנפגשת עמם
התבלט כיותר, מר פמרוכיץ?
במסגרת שלושת המשחקים אני מוצא ש־לדודמן
יש סכוי גדול מאד. הוא כשרוני, אך
עליו ללמוד עוד הרבה ולהתאמן יותר. הוא
שחק הרבה יותר טוב מוייס, בכל זאת, כרגע
הם במצב שווה.

האס כדרך כלל אתה משחק יותר
טוב מאשר משחקך היום?
קשה לי לענות על שאלה זו.

כמה זמן אתה קשור לטניס, מר
פטרוכיץ?
אני בן 25 ומשחק כבר 10 שנים.

כאיזו מסגרת אתה נמצא באר צך,
מר פטרוביץ, אם אפשר לדעת?
אנחנו מאורגנים בקלובים. אני לומד משפ טים.
דרך אגב, אני גומר את לימודי השנה.
עד עתה הייתי מקדיש ללימודים את התקופה
בין אוקטובר למרס ויתר הזמן לאמוני טניס.
אני גם אלוף הזוגות ביוגוסלביה יחד עם מס פר
8שלנו — ולנגשטיין.

חברי מכבי יפו מריעים בקבלם
.,..והקהל אוהב את

העולם הזה 876

קבוצתו־ יותר מתמיד

חו ם!״

בשעות אחר־הצהריים, משך שלושה ימים רצופים, התקיים במגרש הטניס שליד בית מכבי
כתל־אביב, משחק בינארצי בטנים, יוגוסלביה —ישראל,
הטניסאים הישראלים הוכרחו לנהל מלחמה קשה נגד היוגוסלבים, נוצחו ביומיים הראשונים
בשני משחקים (יחיד וזוגות) לעומת נצחונו היפה של אלוף הארץ אלעזר דודמן הצעיר (העולם
הזה )872 על המחבט השלישי של יוגוסלביה, פאניוטוביץ.
אולם את הטון הסופי נתן בסיבוב האחרון וולאדימיר פטרוביץ, אלוף הטניס היוגוסלבי
הבלונדי והמוצק, שגבר על דודמן, הביא לידי נצחון מפתיע ומכריע של יוג סלביה בשעור
.1:4הוא סיים לסחוט את הזעה מחולצתו, להצטלב, לשפוך בקבוקי משקה רבים לגרונו,
והיה מוכן להשיב על מספר שאל, ת.

כיצד אתה מוצא את יתר המש חקים?

הגביע

א לו ף יוגו סלבי ה

סליחה, עוד דבר. אני יליד העיר הקטנה

זאקוביץ (הרחוקה 18 קילומטר מזגראב) מ שם
יצאו טובי הטניסאים ביוגוסלביה, כולל
פלדה, המחבט השני אצלנו.

האם הטניס מפותח כארצכם, מר
פטרוכיץ?
מאד מאד. הוא אחד מסוגי הספורט העמ מיים
אצלנו. הנוער נמשך אליו במידה גדולה.

כאילו משחקים אחרים ייצגת את
ארצך?
בהרבה משחקים. כמו משחקי גביע דיי־ווים,
בהם השתתפתי ברציפות משך שלוש
השנים האחרונות. בשנה שעברה ייצגתי את
ארצי גם ברומא על אליפות איטליה וגם
ב־ 1952 בטורניר הבינלאומי באיסטנבול. שם
פגשתי לראשונה בויים.

ההראה כינתיים התקדמות?
בהחלט. דרגתו היום טובה יותר מאשר אז.

מר פטרוכיץ, כאילו סוגי ספורט
אחרים אתה עוסק?
אני מתאמן בהוקי קרח ומשתתף בנבחרת
הוקיי הארצית.

ומה התפניות הכאות שלך, מר
פטרוכיץ?
הקלוב, אליו אני משתייך, מתאונן שמרוב
ה פעות בינלאומיות איני מספיק לייצגו כ ראוי
ולכן הוקדם כאן, בישראל, משחקנו
בחיפה, כדי שאוכל להגיע חזרה לארצי עד
יום שני הבא ולשחק נגד בלגרד המיוצגת
על־ידי פלדה במסגרת אליפות יוגוסלביה.

לפטרוכיץ עצמו היתה עתה שא לה
אחת; הוא הכיע אותה בעב
רית :״הבל כסדר?׳׳
בסדר גמור ותודה רבה, נזר פטרוביץ 1

בשלם גרמניה האג אריס ה שד1ו

לאלה שעדיין לא הבינו: אינני נו הגת
להתכתב עם הכותבים לטורי.
כפי שחזרתי ואמרתי 9000 פעם: אני
משחקת כאן רק תפקיד של דוור.

טוב אופי מיופי
בונר גימנסיה בז ) 876/301( 24 ם בור
כי לא היופי הוא העיקר אצל נערה כי
אם אופייה. דבר זה ניכר בעיקר במכתבים־
אל הנערה בסביבות ה־ 20 שתרצה
להתכתב אתו. אין לו כל דרישות מיו חדות כל מה שהוא מבקש, שתהייה מ עניינת,
וכאמור טובת אופי.

זמן מועט אחרי נפילת צרפת לרגלי גדי
מניה הנאצית׳ ביקש היטלר להכניס את
פראנקו למלחמה לצדו. התכנית: הגרמנים
יעברו דרך ספרד׳ יכבשו את גיבראלטאר,
ייצרו דרך־אספקה בטוחה לצבא האיטלקי
בלוב, יאפשרו את כיבוש מצריים וא ח״
ישראל.
פראנקו ניפגש עם היטלר על הגבול, הביע
את נכונותו. אולם, אמר, לפני שיכריז מל חמה,
יהיה עליו לקבל ציוד מסוים, שנכלל
ברשימה שמסר לפירר. כשעברו. הגרמנים

כשחזר לגרמניה חשב שיקבלוהו כגיבור,
מצא כי כל קציני הרייך השלישי, ורוב אז רח ו, חשבו את קאנאריס ואותו לבוגדים
במולדת, תוקעי סכין בגב החייל-ם
שלחמו בחזית. אמנם נתמנה כראש שירות•
הריגול המערב״גרמני, הצליח מאד בפעולתו
האנטי־קומוניסטית, אך יותר ויותר
הרגיש כי הנאצים הישנים עולים מחדש
בסולם השלטון, וכי בסופו של דבר יסל קו
״בוגדים״ כמוהו.
אזכרה כתא־עינוייס. לפני שבועיים
השתתף יון באזכרה לזכר חללי ד,״ 20 ביו לי
בתי העינויים ש לכלא הגסטאפו בברלין.
כעבור שעה עבר את הגבול לברלין

א:י מודה

סמינריסטית בת ) 876/ 303( 18 העוסקת
בענפי ספורט שונים וחובבת אמנות מ עונינת
להתכתב עם כל אחד הסבור כי
בקדקדו יש מוח. היא אחת המעטות ה מציינות
כי הצורה החיצונית אינה חשו בה
לה (שהרי בהתכתבות דברים אמורים).
מי שיש לו מה להניד על סוסיקה. וני־אטרו!
.ציור; ספרות וחינוד — בבקשה.

לטייס: חמודה כאמת

נכוה, טכנאי, ונאה

הומור בלונדי
שתי נערות בניל הענוג 15 תלמידות
בית־ספר תיכון תל־אביבי, רציניות ומש־כילות
למדי. מעונינות להתכתב ברצינות
עם שני נערים בגיל 16— 17 בעלי הופעה
נאה, גבוהים, סימפטיים ובלונדים. כן,
נם חוש הומור נדרש מהם. הנושאים
להתכתבות: ספרות, מדע (כשנערות בנות
15 כותבות שהן מעונינות בכתיבת על
מדע, אני מרנישה את עצמי בורה נורא),
אמנות, מוסיקה, קולנוע, ספרים טובים.
ריקודים וטיולים. תמונה מצד הנערים
תוכיח כי לא מיץ עבניות זורם בעורקי הם.
מספרן הוא 876/306

לחייך, לא לצחוק
בז ) 876/ 307 ( 23 האוהב לחייד, לא
לצחוק, רוצה להתכתב עם נערה בת — 17
19 על סרטים. מוסיקה וקצת פילוסופיה.
דצוי שתהיה נחמדה ופקחית. עליה לאהצב
נם את הטבע. הוא מוסיח כי הוא אוהב
אוזן קשבת לידו ובסביבתו.

ביומן אין כל חדש
לא קורים בחייד הצעירים
רינת :
שום דברים מסעירים, ואת מתעקשת לנהל
יומן, מבלי שיהיה לד מה לכתוב בו.
אם את מוכרחת להשחיר בדיו את דפי
י ומנר הריקים, תוכלי לעש-ת זאת על
כל דבר פעוט הקורה לך. למשל :״יום
שלישי. חם. נהצתי. שכחתי להוציא את
התקע. שרפתי את החולצה. אמה כעסה.
עניתי לעזאזל. סטירת לחי. בכיתי.

שקרן, או לא?
נאולה — :אמרת לו :״אני אוהבת
או תד!״ הוא ענה ל ד :״נם אני אוהב
אותד. אד אסור י ד לאהוב אותי /אני
בטלו ושקרן.״ (זה נשמע כמו שורה ם-
תיד רומו זעיר) .מהי מסקנתי? ובכן.
אם הוא שקרז. אל לד להאמין לו כאשר
הוא אומר לד ״אני אוהב אותד״ .אם
הוא איננו שקדן, הרי שיקר כשאמר לד
שהוא כזה. שקרן או לא, אותו נער אינו
אוהב אותר•
חווח׳לה — :מדוע להתאמץ? שתיקה
אף פעם לא הזיקה לנערה יפה, אם אינך
פקחית ביותר בחברה, כפי שאת מודה,
כל מה שאת מתבקשת הוא לחייך ולהיות
חמודה. להטות את אזנד לכל מי שרוצה
לדבר. אם תתחלנה כל הנערות היפות
להכניס לראשיהן החמורים שהן צריכות
להיות נם פקחות, מה יישאר לאחרות?

בחיי הארוכים הייתי עד להרבה שינו יים
במנהגינו והרגלינו ובגישתנו הכללית.
זכרונות הם קצרים ואפילו אלה שהיו במיטב
שנותיהם לפני יובל שנים זוכרים דק תוך
מאמץ עד כמה שונה היה העולם באותם
ימים. הצעירים, כמובן, מקבלים את התנאים
הקיימים, כאילו היו כך מימי בראי
שית.

עולם אליו נכנסתי, כשהייתי בגי?
! ״ 1שמונה עשרה, כסטודנט לרפואה,
| | היה עולם שלא ידע מאומה על
מטוסים, מכוניות, סרטים, רדיו או טלפון.
בהיותי עדיין תלמיד בית־ספר בא אל־ני
מרצה כדי להראות לנו, הנערים, מכונה
חדשה ומאד לא משופרת שחזרה, תוך
מעצורים, על קול אנוש היה זה הגרמופון
הראשון. העולם אליו נכנסתי היה עוזם
שחימם עצמ:׳ ,בקושי, בפחם ! האיר. את
עצמו במנורת גאז ונפט והסתכל על חדד
אמבטיה כמותרות שמחוץ להשגת אדם
שאיננו עשיר ביותר.

לסמינריסטית: מוח בקדקוד

בית־שמונה־עשרה,
בונר
הנני בן
לגובהי
הוא
גבוה, טכני טפר
מעלה מן הממוצע והופעתי נאה ביותר,״
כותב לי 876/305 הוא נמנה עם
אלה היכולים להתכתב על כל נושא ש הוא.
על המעונינים להיות בניל . 17— 18

ין שום דבר יוצא מן הכלל, כמד
X Iבן, ביום הולדת שמונים. אנשים
I Xחיים כיום יותר משחיו בעבר, ודרך
קבע שומעים על אנשים שהגיעו לתשעים
ועדיין כל חושיהם עמם.

אתרי סוסים אסיצים

( ) 876/302ב! ה־ 17 אומר שאי! בר צוני
לפרט את מעלותיו, משום שאחר
כד לא יישאר לו מה לכתוב במכתבו
הראשו! אל נערה בת , 15.5חיננית, מ סביבות
היפה. היות ופטור בלא כלום
אי־אפשי, הוא סוב! להודות שיש לו
הרבה חובבויות ביניה! קליעה למטרה
וצלום. פרט לכד הוא אוהב לטייל, לש מוע
מוסיקה קלאסית קלה. ונם ג׳אז
טוב. אם לאותה נערה יש דם, שתשלח
לו מיד, עם מכתבה י הראשו! תמונה.
את שלו הוא מבטיח לשלוח לאחר. סב!.
עליו להצטלם תחילה.

טייס בדרד. בן ) 876/304( 19 בעל
השכלה תיכונית, נובה בינוני ויפה תו אר.
ישמח לחלק את ידיעותיו וזיקתו
למוסיקה ושירה עם נערה ״חמודה ב אמת״
,בניל 17— 18 בעלת השכלה ונזרה
נאה ותושבת תל־אביב.

אסבסיה היווה סוחרות

על הרשימה, רתחו: היה זה בדיוק הציוד
שלא היה בידי הגרמנים לספקו.
הם לא ידעו, אותה שעה, מי היה אב ושל
טכסיס זה. היה זה אחד מידידיו הגרב!
נים הטובים של פראנקו, שמסר לו את הר שימה
הסודית של הציוד החסר ביותר ל גרמנים.
הידיד: אדמיראל קאנאריס, איש
הצי הגרמני שעמד בראש שרות הריגול ה
מאוחד של כוחות היבשה, האויר והים של
גרמניה *.
..בריאות של כלב. קאנארים היה אי ש׳
מסתורין, צאצא משפחה יתנית בעל שגעונות
בלתי רגילים לקצין גרמני. דוגמה: פעם
הצליח ראש שרות הריגול הספרדי להקש־ב
לשיחה סודית של האדמיראל, ששהה אז
בספרד, עם משרדו בגרמניה. תוכן כל ה שיחה,
הארוכה לאכזבת הספרדי: מצב
בריאותו של כלב הדאקל האהוב של האד׳
מיראל.
אולם קאנאריס היה איש מסוכן מאד ל בעליו.
בזהירות מפליאה ריכז משך השנים
את ראשי המחתרת האנטי נאצית במשרדו
ששכן בבנין מיניסטריון המלחמה ברחוב
בנדלר, ברלין. כל שליחי המחתרת, שקיימו
את הקשר בין מפקדי החזיתות השונים
שהיו מעורבים במרד, כמו המרשל רומ>
בצרפת והמושל קלוגה ברוסיה, לא עו ררו
חשד כי נשאו את התעודה הרשמית
של שרות הבטחון.
״כמו בהמות״ .סופו של קאנאר-ם
לא היה מתוק. כשנכשלה ההתנקשות בחיי
היטלר ב־ 20 ביולי , 1944 ,נמסרה החקירה
לשרות״הריגול של הגסטאפו, השונא־המתח־רה
הישן של שרות־הריגול הצבאי. לא היה
קשה לגלות שקאנאריס היה המארגן הא מיתי
של המרד — אף שקאנאריס הרגיש
את עצמו כה בטוח עד שאפילו לא ברח.
לפי פקודת היטלר, שציווה לתלות את
כל האשמים ״כמו בהמות״ ,נתלה גם קא״
נארים בימים האחרונים של המלחמה, אח רי
שעונה משך חדשים רבים. תליה אחת
היתד. עונש קל מדי: התליינים קשרו חוט
דק מסביב לצוארו, הורידוהו פעמיים מן
הקרם רגע לפני המוות, החזירוהו לחיים,
(״כדי שירגיש את הטעם!״) תלוהו בפעם
השלישית והאחרונה.
אולם לא לכל אנשי קאנארים קרה אותו
הדבר. אחד מהם, אוטה יון (חורז עם דון),
הצליח לברוח לספרד, הוגנב משם לפורטוגל,
עבר לאנגליה, עזר לשירות הריגול הברי טי.

שנקרא בשם אבוואר ,״התגוננות״ ,הית
רשמית שרות של ריגול־נגדי.

המזרחית. בשידור ברדיו הקומוניסטי הז היר
כי הנאצים חוזרים לשלטון בגרמניה המערבית•
כנדוניה הביא עמו ידיעה מפורטת
על רשת הריגול המערבי ברחבי גרמניה
המזרחית.
בכל שירותי״הריגול של המערב פרצה
מהומה איומה — בדומה למהומה שפרצה
בשעתו במטה הגרמני, כשנתגלה כי ראשי
שרות הריגול שלו עמד בקשר עם הבריטים.
איש לא ידע מתי, כיצד ומדוע הפך יון
לידיד הקומוניזם. קאנארים השני היה איש״
מסתורין לא פחות מקאנאריס הראשון.

הודו
.תנו להם *דמה(! ״
אשרייה וינוכה באווה, אחד מידועי תלמידי
גנדי, הוא הודי עבדקן, הדובר 18 לשונות
(ביניהן: ערבית, פרסית וצרפתית) והסובל
מאולקום, שיגרון ושעלת. מלבד זה הוא
קורא רק מיליונים, כי אלה מוכיחים לו
את אחדות האדם.
באווה לא מעוניין רק באחדות האדם.
הוא גם מעוניין מאד בקיום האדם, בעיקר
האדם ההודי, הגווע במליוניו מדי שנה, מ רעב.
התרופה של באתה היא פשוטה :
חלוקת אדמות העשירים לעניי הודו כדי
שיגדלו עליה את מזונם.
כשנזדמן באתה, באפריל , 1951 לכפר
טלנגה בנסיכות היידראבד, פנו אליו שמו נים
הודים רעבים, ביקשו אדמה. אמר בא תה
לעשירי הכפר :״שמעתם את אחיכם י
הם מבקשים אדמה. לי אין אדמה. תנו
להם אדמה ! ״
עשירי טלנגנה הופתעו מפנייה לא צפו
ייה זו, נתנו במקום 400 דונם לחלוקה בין
80 הכפריים חסרי הכל. היה זה הבוזא,־
(מתנת האדמה) הראשון. באתה המאושר נש
בע בו במקום לא לנוח עד שלא ישיג 200
מיליון דונם (ששית האדמה הראוייה לעיבוד
בהודו) לעשרה מיליוני המשפחות ההודיות
חסרות האדמה והרעבות.
תלמיד גנדי לא נשבע׳ לשתא. תוך שלוש
שנים קיבל 13 מיליון דונם (שטח העולה
על חצי שטחה של ישראל) בודאן. באתה
לא הסתפק בבודאן, הנהיג את הסאמפטידאן ,־
בו תורם אדם את החלק ה* 16 מרכושו, את
הקואדאן (מתנת הבאר) ,את השרמדאן (מ תנת
העבודה).
השבוע הגיע שעור הבודאן ל* 20 אלף
דונם ליום. באתה לא היה יכול להתגבר יו תר
על עומס שליחותו. הוא הכריז על
הז׳יוואנדאן (מתנת החיים) שנותניו יקדיש־את
חייהם למפעל הבודאן. תוך 24 שעות
הוכיחה הנדיבות ההודית את עצמה 650 :
הודים הסכימו לתרום ז׳יתאנדאן.

האמידים, שהיו ידועים כאנשי; הכרכרות,
נסעו בכרכרות אליהן היו רתומים ארבעה
סוסים, והפחות אמידים במרכבות שני
סוסים והאמידים עוד פחות — בעגלות״ענק
שנמשכו על״ידי סוסים אמיצים• להקות
זמרים ומנגני־עוגב גרמניים הסתובבו ברחובות
לונדון והיה צריך לשחדם כדי שלא
יתעכבו לנצח במקום אחד. בימי ראשון
היה איש־העוגיות עושה את סיבוביו, מצל צל
בפעמונו המלנכולי ואנשים היו יוצ אים
מבתיהם כדי לקנות עוגיות וממתקים
לתה של אחר הצהריים.

מיקדוסקוף לשעת צרה
יה זה עולם זול מאד. כשנכנסתי
ן? ללימודי בבית־החולים ע״ש תומם ה ן
| קדוש. שכרתי שני חדרים מרוהטים
בסביבה, ועבורם שילמתי 18 שילינג* לש בוע.
בעלת הבית שלי סיפקה לי ארוחת־בוקר
יסודית לפני שיצאתי לבית״החולים
וארוחת מנחה כשחזרתי בשש וחצי, ושתי
הארוחלת עלו לי בערך שנים עשר שילינג
לשבוע, עבור ארבעה פאני סעדתי בתומם
הקדוש לחמניה וחמאה וכוס חלב. יכולתי
לחיות בנוח מאד, לשלם את שכר הלימוד,
לרכוש את המכשירים הדרושים, להלביש
את עצמי ולבלות מאד בנעימים בארבע עש רה
לירות לחודש. וכמובן שיכולתי תמיד,
בשעת צרה, למשכן את המיקרוסקופ שלי
עבור שלוש לירות.
היה לי מספיק כסף לגשת לתיאטרון לפ חות
פעם בשבוע. האולם, אליו הלכתי, לא
היה מה שהוא כיום, לא היו תורים. הקהל
התאסף בהמון צפוף ליד הדלתות וכשאלה
נפתחו פרץ מאבק עז, מלווה דחיפות מרפקים
וצעקות, כדי לזכות במקום טוב. אבל זה
היה חלק מן התענוג.
תענוגי הגדול באמת היה ללכת לטיבולי
בשבת אחר הצהריים. התיאטרון המוסיקאי?
עליו עבר בינתיים, הוי כמה חבל הדבר,
הכלח, היה אז בשיא תפארתו. כל אחד
משחקניו המשובחים, שהופיעו יחידים על
הבמה, היו מסוגלים להחזיק קהל מוקסם
לעשרים רגעים ללא הפסקה.

סקרה סוב אחד, עשר שגים
ם נסיעות היו זולות באותם ימים.
כשהייתי בן עשרים יצאתי לבדי לא

• טליה• ,לבלות בה את ששת שבועות
חופשת הפסחא. יצאתי לפיזה וביליתי• חודש

* בלירה האנגלית עשרים שילינג, בכל
שילינג — 12 פאני, ערך שילינג אנגלי כ יום
הוא כ־ססג פרוטה.

היו

השמינו לממדים מפחידים. בסיף כל עונה היו יוצאים למרחצ אות
הגרמניים כדי להבריא את כבדיהם ולהוריד את משקלם.
אני היכרתי אדם אחד שנסע כל שנה לקרלסבאד עם שתי
מערכות בגדים, אחת למסע למרחץ ואחת ללבוש בתים
הריפוי.

הדסים מסביב להדר

iifenם ומרם ט מוהאס

נפלא בפירנצה, בה השגתי חדר נאה ואת חות טובות בביתה
של אלמנה (בגיל מבוגר למדי) תמורת 3שילינג ליום. אחר.
נסעתי לוונציה ולמילאנו ובחזרה ללונדון, הנסיעה, כולל
כרטיסי רכבת, עלתה לי עשרים לירות והביאה לי עעג
בשווי של כמה מאות.

ביליתי המש שנים בבית־החולים על שם תומס הקדוש.
הייתי תלמיד רפואה שלא הניח את הדעת מפני שלבי לא
דיה נתון לדבר. רציתי, תמיד רציתי להיות סופר ובערבים,
אחרי ארוחת המנחה, הייתי כותב וקורא. לבסוף כתבתי
נובילה בשם ליזה מלאמבאת, שלחתי אותה למו״ל והוא
קיבל אותה ! הנובילה הופיעה בשנתי האחרונה בבית־החולים
וזכתה להצלחת־מה. כמובן שזה היה מקרה, אבל היה זה
כי אני יכול הרגשתי זאת.
שאני לא אדע טבעי להרשות לעצמי לוותר על הרפואה ולעשות את הכתיבה
למקצועי. וכך, שלושה ימים אחר שעמדתי בבחינות הסופיות
שאישרוני כרופא, יצאתי לספרד ללמוד ספרדית ולכתוב ספר
נ׳ סף.

ביותר והשאר הלכו בעקבותיו, בתהלוכה רצינית שנסתיימה
במארחת, שידה היתר, על זרועו של דוכס או שגריר.

שתי מערכות בגדים
מות המזון שסופקה במסיבה ממין זה היתד, עצומה.
היה מבחר של מרק ירקות ומרק בשר, להתחיל, ואחר
דגים ואחר כך באה מנה ראשונה עשוייד, ביצים ומנה

מו כן היו מסיבות סוף השבוע. באותה תקופה, עליה
אני חושב כעת, קניתי לעצמי בית קטן באזור מגורים,
ושכרתי טבח, משרתת ומשרת אישי. בהרבה בתים
חשובים היו מזמינים עשרים איש ויותר לס״ף השבוע ומכיוון
שאנשי הבית לא יכלו לטפל באורחים כה רבים היתה המארחת
כותבת ומבקשת כי האורח יביא עמו את משרתו. הגברות
נתבקשו להביא את נערותייהן. ובכן, באותם ימים הי־ מושי בים
את משרתי האורחים לארוחה בחדר המשרתים לפי מעמד
בעליהם וגבירותיי,ם. אני, כסופר, הייתי חסר מעמד ובאחד
הימים, אחר שיצאנו למסיב־ת אלה משך חודשים בא אלי
משרתי ואמר :״ראה־נא, אדוני, נמאס לי לשבת בסוף
השזלחן בכל בית אליו אנחנו באים. האם אתה לא יכול
לד,בחר לפרלמנט או משהו?״ הסברתי לו בצער כי אינני
יכול לד,בחר לפרלמנט ומוטב לו להתרגל להשפלה.
כמובן שלמסיבות־סוף־שבוע אלה התלבש כל אחד לארוחות
בקפדנות כמו לארוחה בלונדון עצמה, אך כשד,גברות הלכו
לישון, הלכו הגברים לחדריהם, החליפו את בגדיהם הרשמיים
בנוחים יותר ושבו לחדר העישון כדי לשוחח, לשתות ומעל
לכל, לעשן, מה שלא הותר לחם לעשות בחדר האירחים.

התחלתי סקירה זאת בלי שהתכוונתי שתכלול יסוד אוטו ביוגרפי
אבל נראה שלא הצלחתי להמנע ממנו. עשר השנים
דבאות היו קשות מאד. לא זכיתי בהצלחה שנייה אחר הרא שונה•
כתבתי כמה נובילות, שרק אחת מהן היתה בעלת
ערך כל שהוא, וכתבתי כמה מחזות שמנהלי תיאטרונים הח זירי
לי אותם, על־פי־רוב, ללא דחייה מיותרת. משך עשר
שנים אלה הרווחתי בממוצע מאה לירות לשנה. ואז ארע לי
מקרה טוב. השוכר והמנהל של אחד התיאטרונים הלונדועיים
העלה מחזה שנכשל, המחזה הבא בתור טרם הוכן והוא היה
מיואש. הוא קרא את אחד ממחזותי, ליידי פרדריק ואם כי
לא חיבב א תנו מידה יתירה חשב כי ייתכן ויצליח להחזיק
דעמד משך אותם ששה השבועות עד שיוכן המחזה הבא.
ליידי פרדרילן החזיקה מעמד חמשה עשר חודש.

ח״ם בצריף השוער
חיים היו מאד נעימים באותם הימים — לאחדים.
העניים חיו בשכונות עוני מזוהמות ומפורעשות עבדו
| שעות ארוכות תמורת שכר אפסי ובזיקנתם יכלו לצפות
רק לבית התמחוי. הפחד מפני האבטלה היה תמיד בראש
מחשבתם.

על זרוע דוכס או שגריר

מנקודת מבטו אני סבור שזה היה כך. מספר רב של אנשים
אחרים חשבו את הצלחתי כחסרת הצדקה וכל מה שנוגע
לי ייתכן וצדקו. בכל אופן רוממה אותי הההצחה מעוני לשפע
והביאה לי ידידים חדשים רבים. שוב לא נצרכתי להתערב
בהמון וללחום את דרכי לאולם כשרציתי ללכת לתיאטרון.
הלכתי ישר לתאים המיוחדים.

ועכשיו אני חוזר לכוונתי המקורית, שהיתה לספר לכם
על השנויים שחלו ביובל השנים האחרונות. כמחזאי מקובל
׳הייתי מוכר מאד ואנשים רבים הזמינו אותי לארוחת ערב,
ואחדות מאלה היו מפוארות באמת. הגברים לבשו פראקים
ועניבות לבניית, הגברות — שמלות מבדים יקרים ובעלות
שובלים ארוכים. כמובן שהן אספו את שערן הארוך על
ראשיהן, אם כי הרבה מן השער היה מלאכותי. בהתכנס
האורחים בחדר האורחים נאמר לגברים איזו גברת עליהם
ללוות לשולחן, וכשהוכרז על כך היית מציע את זרועך
יאותה הכברת. המארח יצא ראשון, עם הגברת רמת־המעלה

לא היו אלה המסיבות המקריות שהן נשפי היום כפי
שמספרים לי. הגברים לבשו פראקים וחזיות לבנות, צווארו נים
גבוהים וכפפות לבנות. לנערות היו כרטיסים עליהם
היית רושם את שמך לריקודים בהם יכולת לזכות. הנערות
לוו על־ידי שומרות־על־המוסר, אמהות ודודות, שישבו ופטפטו
אשד, עם רעותה עד ארבע או חמש בבוקר, אך פקחו עין על
פיקודיהן שלא תבאנה חרפה על עצמן על־ידי כך שתרקדנה
לעתים תכופות מדי עם אותו צעיר. לא היו אז רקוידים כאלה
חנרקדים כיום. רקדנו את הפולקה והרבינו בודלם ים, בצניעות,
מסיב לחדר וזה נחשב כלא־מנומס ביותר לצעוד אחורה
נ שעת הריקיד.

עישזן בלי גברות

בהסתכלי עתה אחורה, אחר כל השנים האלה וביודעי,
כפי שאני יודע, את הקשיים האיומים של קיום מכתיבה,
והסיכוי הקטן של הצלחה, אני מבין כי לקחתי על עצמי
סיכון מבהיל. אבל דבר זה מעולם לא עלה על דעתי. נטשתי
את מקצוע הרפואה בשמחת־רווחה, אבל אינני מצטער על
המש השנים אותן ביליתי בבית־החולים — להפך. הן לימדו
אותי כמעט את הכל שאני יודע על טבע האדם, כי בבית-
החולים אתה רואה אותו כמו שהוא. אנשים כואבים, אנשים
בצל המוות, אינם מנסים להסתיר מאומה מרופאם, ,ואם הם
בכל זאת מנסים להסתיר משה־ ,הוא יכול, בדרך כלל, לגלות,
מה הם מסתירים.

וך זמן קצר הוצגו ארבעה ממחזותי בלונדון, בעת
ובעונה אחת. מעולם לא קרה דבר מסוג זה והעיתו י
נות עשתה מכך רעש גדול. אם אוכל לומר זאת,
בלי להראות לא־צנוע, אומר שהייתי לשיחת היום בלונדון.
אחד התלמידים בבית־החולים על־שם תומם הקדוש שאל את
דמנתח המפורסם עמו: עבדתי כ״חובש״ ,אם הוא זוכר אותי.
״כן, אני זוכר אותו היטב,״ הוא-אמר ,״מעציב מאד. מעציב
מאד. אחד מכשלונותינו אני חושש.״

חי שהיית באיזה שהוא מקום לארוחה, היה זה מן
X Iהנימוס לבקר את המארחת תוך שבוע. אם היא לא
היתד, בבית, למה שציפית מלא־תקווה, היית משאיר
שני כרטיסי ביקור, אחד לה יאחד לבעלה. אבל אם כן היתד,
בבית, היית אתה, במעיל חצי־קצר במכנסיים מנומרים,
בנעלי־כפתור מצוחצחות ומכוסות מעטים אפורים, מועלה
לחדר האורחים כשד,צילינדר שלך בידך. היית מנהל שיחה
כפי יכולתך׳משך עשר דקות ואז, בטולך את מגבעתך, אותה
הנחת על הרצפה לידך, היית יוצא. וכשד,שער היה נסגר
נ אחוריך היית נאנח אנחת־רווחה.

כשמלאה החודש שנתו השמונים של סומרסט
מוהאם, איש העולם הזה, החיים המוכים, הגיג־טלמן
והמספר ג״על חוד התער״ ,״הפרוטה והירח״)
הוצף אותות ככור ומסיכות פאר.
מוהאם, הציניקאי למדי, נ-טא את נאומי התמוכה
ה־מסורתיים ככל מקום- ,טמר את נאום
הסיכום לשידור המיוחד •טל -טירות השידור
הכריטי לככוד יום הולדתו.
כפקידת חייו זו• ,ט״העולם הזה״ גאה לפרסמה
כעמודים אלה, חוזר מוהאם לימים־הטוכים-ככ-
יכול •טהיו וכא לכלל מסקנה מפתיעה על הימים-
הלא־טוכים־ככיכול כהם אגי חיים כיום.

ראשונה מכבד ואחר צלי. אחר הוגשו מי קרח, במטרה להשיב
אליך את רוחך, ואחר באה מנת בשר נוספת, בהתאם לציד
העונה, כשבעקבותיה מבחר ממתקים, תבלינים ופירות. יחד עם
המרק ה׳ גש שארי ויינות שונים, כולל שמפנייה, ליוו את
המנות האחרות.

אנחנו, הרגילים לארוחות הצנועות של ימינו, איננו יכולים
אלא להתפלא על הכמויות אותן היו האנשים רגילים לאכול
באותם הימים. ואכול הם אכלו. כמובן שהם סבלו מכך. הם

מלחמת העולם הראשונה, עד כמה שאני זוכר, לא שינתה
הרבל, בחיי האנשים. משך שנות העשרים העשירים נראו
׳לא פחות עשירים והעניים לא פחיית עניים. היתה זאת מלחמת
שבאו בעקבותיה, שהביאו לשינויים החשובים הנוגעים לכולנו.
העולם השנייה, עם ההוצאות ההרסניות ונטל המסים הכבד
העשירים שוב אינם עשירים ייתר. בתי הפאר, בהם ארחו
בבזבזנות, הופכים לבתי־ספר ולמוסדות, או ניטשים לחרם
ובעליהם מסתפקים לחיות בצריף השוער או בדירה לונדונית
שכורה. בתי ההדר של מייפייר הפכו לקסרקטי משרדים
ואזיר מגירים נבחר זה לשעבר הפך היות למרכז חנויות
חדירות.
זה לשבחם של אלה שאיבדו כל כך הרבה שהם מקבלים,
בדרך כלל, את השינוי בתנאיהם לא רק באומץ לב אלא גם
ברצון טוב. העניים, לא יותר עניים כל כך משוכנים בטוב
יותר ומלובשים בטוב יותר. סוף סוף זכו באפשרות של
חיים נאים והם יכולים לצפות לעתיד ללא חשש.
נבן הוא שכאומה התרוששנו במידה מעציבה, אך כפיצוי
אנו, כפרטים, ח״פשיים יותר. התפטרנו -מהרבה דעות קדומות
מטופשות. היחסים בין שני המינים הרבה פחות כבולים,
אנו פחות רשמיים בלבושנו והרבה יותר נוחים בו. אנו
פחות בעלי הכרה מעמדית, פחות מתחסדים ופחות יהירים.
בעצם, אני סבור, אנחנו אנשים יותר נעימים משהיינו כשהייתי
צעיר ולמרות כל הקרבנות שלנו, ד,מהסורים, ההגבלות,
דד,כוונה מלמעלה, אני חושב שאנו, רוב העם, במצב יותר
כזב מאשר אי־פעם. התכונה הבולטת של האנגלים הוא מצב
ריח טוב ׳עליו, כמה שלא תהיינה הנסיבות רעות, אנו מצלי חים׳
נדמה לי, לשמור. זה יתרון גדול.

משד עשרה ימים היו 15 אנשי
״הבימה״ אורחיה שר עי ריית
פאריס, מארגנת הפסטי בל
הבינלאומי. בתיאטרון שרה
ברנרד ההיסטורי הציגו את
״הגולם״ של לייויק, את ״מיכל
בת שאול״ של אשמן.
אחרי ההצגות, ולפניהן, יצאו
הכימאים לגלות את פאריס
את הביסטרו, הקפה על המדרכה,
ואת דוכני הספרים על גדת
הנהר. את הנערות החמודות ואת
אוצרות האמנות, וכמובן
את אנשי התיאטרון מתריסר
הארצות שהשתתפו בפסטיבל.

התגלית היתה הדדית, ההיכרות
היתה כדאית לשני הצדדים.
כפי שאמרה נערת החמד
הפאריסאית לאחד השחקנים הצעירים
במסיבת פרידה.

די פ לו מ טי ת: אהדו! מסקין ושמעון ס״נקל
א צר ש ג רי ר י שר אל, ד״ד יעקב צו רהמ מו ש קר

נינה דיד דו כני התאונות שעדג דו ת הסינה
:כיססרו הקסת ה באר סא* הסתות }למעל ה).

ב ל לנו טר־דאם: מישה ו ש מוליק סיידו
בי הברד, לאה תעל מו מאד בניין באר.