גליון 877 מתאריך 12 באוגוסט 1954

סדרת
או־ אן:
התקפה שהשגה ישראל תכנית בעודה
סנסציונית שד
הוגה ׳שראר׳
בותחת אובק
חדש דשבירת
הגבוד החונק
את המד י נה
מכדעבר יה

. on , 6 7 7שנ ה 17
•׳ vאבתש־״ד
12.6.54
ה מ הי ר 3 0 0ב דו מ ה

השער:

העולס

העורך הראשי :
אורי א בנ רי

ראש המערכת :
שלו ם

כהן

עורך משנה, תבנית :

עורך משנה, כיתוב :

אורי

י שעיהו?ב׳ א

השבועון המצויר
לאינם ורמציה
רח׳ נ לי ק סון 8תל -אביב
(ליד תי א ט רון ״ אהל ״ )
מען המבר קי ם :״ עו למפרם ״
.ד , 136 .טל 26785 .
מו ״ ל: ה עולם הזה ב ע ״ מ
ד פו ס י שראל ב ע ״ מ. ת ״ א
על-יד נ שר רידינג.

מכתבים

הכתב הראשי :

סל ע

הצלם הראשי :

ע מנו אלפרת

ב רנ ע

חברי המערכת :
דו ב אי תן, מ שה בן -א פרי ם, יחיאל ב שן. יהודה נ ב אי, ני צהנ בי. לילי
ז ר אי, או סקרט או ב ר
נלילי, רותי ורד, בוזי ז הבי, יו חנן ורבקה
ע מו ם קינן, סילבי ק שת, אברהם ר פ פו ר ט.

ראש מערכת ירושלים :
יו חנן

ראש מערכת חיפה:
אורי

או רן

מנהל מעבדה :

אין ה מ ער כתא חר אית עבו ד
תוכן ה מו ד עו ת, מלב ד ע בו ר
מו ד עו תהמתפרס מו ת תהת
לצר כן ״.
״דו״ ח
כו תרת
ה מו כנו ת על-ידי הברי ה ונב
ד קו ת על־ידם.
מ ער כ ת

עורך דפוס :
מ שה

או ר

מי מי לא ראיתי ת מצית כה נהדרת של ב עי ה
נו ר לי תבכמהמ או ת מלי ם, כ מו מאמרכם הר א שון
״ או־ או״ ( העולם הזה .) 875ה שתמ שתי בו כ חו מ ר
הדרכה, והייתי מציע ל מורים ל דון עליו ב כי תו ת
ב תי־ הפ פר ה תיכוניי ם...

מדריך־בוער, ירושלים
מלחמה מונ ע ת יכולה ל מנו ע רק דבר אחד: את
ה שלום.

דיוב לסר, רחובות

מנהל מבצעים :
שלמה

או-או

אדיר

...אם ת חפ שו ב הי ס טו רי התמצ או כ׳ כל הת-
קד מות טכני ת, כל יצירה א מנו תי ת מ עו ל ה, היא
תוצ אהי שירה או בלתי-י שירה >£זל מל חמה דו ר
דור ו מל ח מ תו״ — זה כנ ראה דבר ב רי א לגו ר ונ פ
ש ה או מ ה.

ראש המנהלה :
של מ ה הררי

יורם דלמר, חיפה
בי חס ל מ שה סנ ה, הניע הזמן ש הו א י שנה את
דעתו ויפ סי קלהא מין כי רק מהפכה קו מוני ס טי ת
תאחד את הע מים במרחב. ויתחיל להא מין בדעתס
של ינאל א לון, מנ חם בנין, פנ ח ס לבון ו דו ד, בן־
נו ריון-. .ניע הז מן לע שו תמש הו. או ...או...

בלפור כליף, תל־אביב
עליה. אורי, כמובן, הבטיח — אף שהיה בטוח
שגם הוא עצמו ייזרק ממנה מיד.
בהגיעו לאניה, טיפס על הכבש וראה ימאי
מלוכלך מטאטא את הסיפון .״איפה הקפטן?״
שאל .״׳הקפטן, זה אני!״ ענה הלה. השיחה
ארכה שעתיים. אורי קיבל את כל הידיעות,
הקדים את העתונאים האחרים. החותרים זכו,
בינתיים, לבקר באניה.

כל כמה ימים אני מקבל מכתב מחבר צעיר,
ובו השאלה הנמרצת :״איך אפשר להיות ל־עתונאי?״
חוששני שאני מאכזב את כל השואלים:
אין לי כל מתכון מוכן ובטוח.
איני חושב שאפשר ללמוד עתונאות, ואיני
חושב שעתונאות היא מקצוע גרידא. אני חושב
שהיא שליחות, ושאדם המרגיש בשליחות
זו חייב לעבור כמה מדורי־גיהנום עד
שהיא רואה באופק את ראשית סימני ההצלחה.
אולם אם מישהו רוצה דוגמה חיה
פעם אחרת קיבל א רי על עצמו לשוחח
כיצד להיות לעתונאי, הנה דוגמתו של צעיר
עם פיטר ארטון, החשוד בריגול שגורש מבשם
אורי דן.
אנגליה. הוא נכנס למלון דן המפואר, ראה
ראיתי את אורי לראשונה לפני כחצי שנה.
אדם דובר אנגלית יורד במדרגות. הוא לא ידע
זה היה ימים מעטים אחרי ההתקפה על שלום
אם זהו האיש, וגם לא רצה לשאלו.
כהן ועלי. מוסה, ידיד מימי שביתת־הימאים,
גם כאן מצא פתרון: כשהאיש ניגש לשוער
התנדב אז להלוות אלי, לעשות למעני את
והניח לפניו גלוית־דואר למשלוח, הושיט
מאות הדברים הקטנים, שאין אדם יכול לעאורי
את ידו, סובב את הגלויה, הסתכל בשם
שותם בעצמו כשהוא נטול כושר השימוש
השולח. השוער הקים צעקה, פקד לגרש אובשתי
ידיו.
תו מבית־המלון. באותו ערב שוחח אורי
משך חמש שעית עם ארטון, הביא לך את
באחד הימים אמר מוטה שיש לו חבר צעיר,
הראיון הגדול הראשון של ארטון בישראל.
כמעט אח, הרוצה להיות לעתונאי. הצעתי,
בהיסח הדעת, שיביא אותו למערכת. ראיתי
לפני צעיר שנראה כבן ,16 בעל שערות שחוהשבוע
גויס אורי בן ה־ ,19 לצבא• קודם
רות ועיניים כמעט שחורות. הוא לא עשה
לכן למד בטכניון, היה שייך לעתודה האקעלי
רושם. אולם עוד בימי נעורי, כשלחמתי
דמאית. עם כניסתו לעבודה העתונאית החליט
משך כמה שנים עם עורכים שונים עד שכי
לא ירצד, עוד להיות מהנדס. הוא יכול
פורסם מאמרי הראשון, נדרתי לעצמי שאם
היה להעמיד פנים כאילו הוא ממשיך בלימואהיה
פעם במצבם שלהם לא אשיב פניי
די׳ ,לדחות את גיוסו לכמה שנים. אך הוא
אדם ריקם, לעולם. ואמרתי לאורי, כמו שאני
היה ישר מדי.
רגיל לומר לכל צעיר אחר הפונה אלי, שיהמערכת
נפרדה ממנו במסיבה קטנה. היא
נסה את מזלו, ישלח לנו כמה רשימות ה־ י
לא דאגה לו: פעם יהיה אורי דן בלי ספק
ראויות׳,לדעתו, להיכנס לעתון.
אחד העתונאים החשובים של ישראל. אמר הן רשימות.
כעבור שבוע קיבלתי שלוש
הוא, בהיפרדו :״חצי שנה זה היה הזמן
לא היו טובות. הסברתי לאורי בקיצור נמרץ
המאושר ביותר של חיי ! ״
מה הליקויים, היה ברור לי שלא הצליח.

האם עלי להא מין כי מל חמה מונ עתא מנ ם ת מנע
את אשר. ת נ רו ר, בלי ספק, מל ח מה בה יתחילו
שונ אינו! או שמא עלי ל צ פו ת כי ה שלו ם והא חווה
י צילונו ב מו קדם או ב מ או הרמ מל ח מת־ד מים שנייה!
על א ף חו ס ר דעתי ה מגוב ש ת הנני להכריז: למען
מולד תי אהיה מו כנ ה ב כל עת בי מי מל חמה
כבי מי שלום!

נורית רוזנבאום, רמת־גן

אחרי כמה ימים קיבלתי חבילה שניה.
עברתי עליה בריפרוף. לפתע נעצר מבטי,
חזר להתחלה, קרא את החומר בעיון. ראיתי
שדברי הביקורת, שארכו פחות מחמש
דקות, חוללו שינוי מהפכני בעבודתו של
אורי. הוא קיבל אותה ברצינות, ניסה לפעול
על פיה. הזמנתי אותו שנית, הצעתי לו שיכנס
לעבודה בנסיון.
מאז עקבה כל המערכה כמרותקת אחרי
עבודתו של אורי דן. בשבוע הראשון התלונן
רב־אלוף דורי, מנהל הטכניון, ששולחים
אליו ילדים. הוא לא היה היחיד שלא
התיחס אל אורי ברצינות ברגע הראשון. הוא
גם לא היה היחיד שהפסיק להצטער על כך
אחרי סן. קרא סעבור חודש קצין משטרה
גבוה, כשראה את אורי מתקרב לכמה חוקרים
מתלחשים :״הזהרו ! זהו מכשיר־גייגר
לידיעות !״
תכונתו הראשונה של אורי/היתר, שלא
נרתע מכל עבודה שחורה. במקום לשבת במועדיו
העתונאים ולחכות לידיעות, כפי שעושים
חברים לא מעטים, היה מוכן לכל מאמץ׳
יצא לקראת הידיעה. דוגמה אופיינית :
בשעתו הגיעה לנמל חיפה א/ק פרנקה מארי,
שעברה את תעלת סואץ בהובילה בשר מא־ריתריאה
לישראל. אורי החליט לעלות עליה.
אולם לא היתד, לו פרוסה בכיס, לא יכול
לשכור סירת מנוע. הוא החליט להתקרב אל
האניה ברגל, הלך שעה עד שהגיע לשובר
הגלים. אולם ד,אניד, היתד, מרוחקת מן השובר.
לפתע
נתקל מבטו של אורי בסירת חותרים
מתאמנים. הוא קרא להם, ביקשם להעבירו
לאניה. הם הסכימו — בתנאי שיוכלו לעלות

שתאר כצורה חיה את ה-
מהלד המשוער של מלחמה
ישראלית-ערכית כבל החזיתות,
לו פרצה מלחמה זו
השבוע.
פירסום מאמר זה, שהוכן נזשך שבועות
רבים על־ידי צוות מיוחד של
חברייהמערכת, תוך התיעצות יתבה
עם כוחות מן החוץ, היה בו כדי לגלות
סודות ולהצביע על אפשרויות
שאין הרגע כשר לפירסוטס.
המערכת מקווה שתינתן לה האפשרות
לפרסם תיאור פוקח־עיניים זה
במועד אחר.
צב אי, וזאת ב מי ד ת צדק גדולה יותר מאשרבמקרה
והיה מסרב מלכ ת חיל ה להתגייס לצה״ל.

יהונתן בלומנטל, תל־אביב
מ סכי ם עם א בנ רי. ה א סון של הפא צי פי ס טי ם הו א
שהם חו שבים יותר מדי על עצמם, פ חו ת מדי על
הכלל. מ רו ב עצים אין הם רו אים את היער. על־ידי
סי רוב ם האי שי ל שרת ב צב א אין הם מ שני ם
מ או מ ה, פר ט לגורלם ה פר טי. ב מ קו ם זה היה כ ד אי
שי תמס רו לי צירת תנאים בהם אין צורך ב מל חמה.

מלביאל בר־אילן, ירושלים

מי עצר את צה״ל?

...הני ע הזמן ש או רי אבנ רי יחליט אם הו א פא
צי פיס ט מילי ט א רי פ טי או מילי ט א רי סטפא צי פי מ טי.

עד ע תה ל א פו רסםבמ דינ ה מי םמך על ה עו ב דו ת
ה א מי תיו ת של מיום מל חמתה שיהרוד וח תימת ה ס כמי
שביתת־ הנ שק ...אין הקהל הרחב יו ד ע מה. הם
הנו ך מי ם האמיתיים ש ע צרו את צ ב אנו מל ה שלים
את כי בו שי ה ם עד הירדן ורצועת־עזה. עם התקרב
מו ע ד הבהירו ת ל כנ סתה שלי שית אין הבו ח ר יודע
על מי חלה ה אחריו ת לג בו לו ת הנ טו הנוכחיים. רצוי
היה כי העולם הזה, ב תו ר ע תון ה רו אהאתי עו דו
ב מסי ר ת אינ פו ר מ צי ה מקיפה ל קו ר איו — יחקור
פר שה זו ויביא וזת מ ס קנו תיו ל פני ה קו ר א .
ב הז ד מנו ת זג אני מבק ש ל הביע (נם) את תמי הה׳
על ה ע רכ תבם ב ת או ר מ שפ טקס טנ ר־נ רי מול ד
ש ״ מו ט ב ולא ה תחיל״ .מ שפ ט זה ש פד אורי על
עמדת מנ היגנו בפרשת ההצלה. המע ציב הו א רק
שהציבור צריד ל ח כו ת שנים עד שנערך בקקרה
מ שפ ט א שר מ מנו הו א לו מדטפהמסה שהתרחש
באמתבת קו פ ה גורלי ת זו...

דן עלירם, תל־איביב

השמצת הנוער
א מנ םבא סון מ ענן ה כ רנו א ת הגורל ב א כז ריו תו.
אלא שנ חסה פו רתה היא ה עוב דה של א נ תנ ה לרא ש
מ מ של ת י שראל ה מו אשםב שי תו ף פעוקיה עם׳ ה*
ברי טים, וב עקיפין עם הנ א צי ם, לסלף עו ב דו ת י היס טוריות
מ על ק ברו של הצנחן פרין גולד שטיין הי ״ ד,
ש הו סנ ר לנ א צים באשמת ני שת מנ היגיו.
כי אמת אחת — ולא שתיים.

אליהו שמיר ודוד ח, תל־אב־ב
הנני מצטרפת לדעת (העולם הזה ) 876 כי ״המחזה
ה ציבורי שנערך ל אח רהאם (:ב מ עגן היה
מנ עיל ״ ,כיוון שהע תוני םהש מי צו את הנו ע ר הי ש ראלי
כו לו ו ל או דו ק א את היחיד ש שימ ש כ אן
נ ציג ...אני מ קוו ה ש הנו ע ר ידע ל ע מו ד לי מינן של 1 אורי נלין!

אלמונית, תל־אביב

מה דרו;ש לעתונאי טוב?
קודם כל, תכונה נדירה מאד בדורנו: הכנעה
עצמית. הצעיר הבטוח בעצמו, המשוכנע
שהוא גאון צעיר ואינו מוכן לשום עבודה
רצינית, דורש קודם כל משכורת גדולה ופיר־סום
שמו באותיות גדולות, לא יהיה לעולם
עתונאי. הוא יכול להיכנס לעתון חשוב, אפילו
להיות מפורסם^ .ך רק הצעיר הבז לכסף
ולפרסומת, שכל סיפוקו נוב״ מן הרגש שעשה
שליחות השובה ועשה אותה כמיטב
יכולתו, הוא החומד׳ ממנו הורצו עתונאים
אמיתיים.
הכתיבה אינה העיקר. כל אדם נורמלי,
בעל רצון טוב והכושר לקבל הדרכה מאחרים,
יכול ללמוד לכתוב. חשובה הרבה יו תר
אהבה אמיתית (אך מוסתרת) לזולת,
אהדה טבעית היוצרת רצון כנה לדעת עליו
את הכל, להבינו, להתענין בכל פרט של חייו
ומעשיו. שחצן אינו יכול להיות עתונאי, כי
אינו מתענין ברעו.
ובעיקר אמונה עמוקה, בלתי קשורה עם
שום הגיון או אידיאולוגיה, שיש לגלות ולפרסם
את האמת, בכל מחיר, בכל התנאים,
פשוט מפני שהיא האמת. אדם בעל אמונה
זו יעבוד עבודת פרך 12 ,או 14 שעות ביום,
שבעה ימים בשבוע, יקדיש ימים שלמים להשגת
פרט קטן אחד, יבוז לכל האכזבות.
וברותבו את העבודה, את האמת ירגיש כי
עשה משהו חשוב, חשוב מאד.
והוא לא יטעה. כי ידיעת האמת היא יסוד
ההברה החופשית.

מערכת ״העולם הזה״ מצטערת
להודיע לקוראים שלא
היה ביכולתה לפרסם את
המאמר השני כסידרת

צלם ה עולם הזה היה, כנ ראה. היחיד שלאי בר ח
ברנ ע הר א שון אחרי ה א סון. כל ה כ בו ד לאומין־
ל בו.

אריה לבנה רמת־גן

הלכה ומעשה
ה אם תפקידכ ם הו א רק ל עור ראת האזרח ל ח שוב
על הנ ע שה כאן? ה אם אינ כ ם צריכים ל ה דריכו ול הו
רו ת לו מה תפקידו? בז א ת אתם מגלים אזלת־יד.

חיים
קדמי, עמיר
הצעתי לקורא צבי רובינ שטיין ( ה עול ם הזה ) 875
הרוצה להקדי שכמהמ שנו ת חייו ל עזו רלמ דינ ה,
שילד כ פי ש ה לכו חברי רביבים ובו שאבי־ שדה —
יצטרף לאחדהמ שקים.

צבי ארגמן, מחניים
לאחר סי כו ם ש אלוגי, גיליתי לתד ה מתי ש סי כוי׳
כאם הם 81י נ קו דו ת, ו סיכויי כאב רק 34נ קו דו ת.
יש בי כנ ראה אחוז ניכ ר של נ טיו ת נ שיו ת. כ מו ב ן
שפני תי מי ד ל רו פ א.

אברהם אלקס, רמת־החייל
העולם הזה מקווה שהקורא אלקס תפתור
את בעיתה עד לחידון הבא.

חוק ומץ
אני מ תננ דלד עות ש הו ש מ עו ב מ דו רהמכת בי ם
של העולם הזה 876 , 875 על חוקי ה מו כ ר של
המדינה. אם יינתן לב עלי ה ס טיו ת ה שונו ת, ובעיקר
ל הו מו ס ק סו א ליז ם, האפש רו ת ל טפ ח את ם טיו תי ה ם
ב פו מ בי, יהיה קל לי צו ר פול חן ו או פנ השתא מלל
צעירים רבים שיינררו אחריהם. עם כל אי־הצדק
בדבר לגבי יחידים או מ ל לי ם. דרו שהדב־ ל ש מירה
על שלו ם ה כלל.

אסתר רביב, רחובות

ה צבי עות של החברה ה״נור מלי ת״ :היא מ ע רי צה
את סו קראטם, מ תל הב ת מ או פקאר וויילד, נ הני ת
מז׳ אן קו ק טו. וזה בז מן שהיא מקיימת חוקים דורסניים
ה סו תרי ם כל הגיון אנו שי. א כן, ימי*
הביניים...

אחד הקרבנית, ירושלים

יוסף גולדין, טבריה

יער השלום ועציו
במאמ רו הרא שי של אורי אבנרי (העולם הזח
) 875 הצליח א מנ ם ל שכנ ע את ע צ מו, אולם בי עוררו
דבריו ס פ קו ת ח מורי ם ...נני ח, ל פי גי ר ס תו, שפא•
צי פיס ט מ תנ ד ב לתפ קי ד פיקודי בצה״ל ומקבל בתוקף
ת פ קי דו הור אה לב צע פ עו ל ה תו ק פני ת ...מה
יהיה עליו לעשות? אם יבצע את ה פ עו ל ה אין הכינוי
פ א צי פי ס ט הו ל מו, ואם י ס רב, יו עמדלמשפט

העולס
הבא
ה ש בו עון ך מ צוי ר
ל אי־נ פו ר מ צי ה

הבוהמה -אוייב העם
המשורר הצעיר צלמור קם ממושבו
הקבוע בקפה ניצסית והלך הביתה, אבל
לא יכול היה להירדם. מחר היה חייב
לספק את המאמר השבועי לעיתון.
לבסוף הרים את עטו כלפי הירח ובן
רגע מילא ארבעה גליונות צפופים ב מאמר
בגנות הבוהמה, ובמיוחד בגנות
אלה שמעשנים מקטרות כדי להעלות
בעשן את הריקנות. ידין צלמור מעשן
עתה סיגריות.
חברו לנשק, עירן גילמור, לא עבר
על כך בשתיקה. הוא תקף במאמר ד\
השבועי שלו, במדור הספרותי את ה
סכין
בהזה
ה אם החלטתם ב או פן עקרוני ל פ רנ םאת עמוס
קינן (הכוונה נםל ״ ס כין בנ ב ״ ונם או ת קין ״)!
ומה אנ חנו א ש מי ם!

בן אייל, שמר חפר
כל ישראל ערבים זוז לזה, וצרת רבים חצי
נקמה.

בוהמה ובמיוחד את לובשי החולצות ה משובצות.
חולצות צבעוניות הן חולשתו
הגדולה של צלמור׳ וידידו תמיר מכמור,
יצא איפוא להגנתו בדף התרבות, כשהוא
מחרף את הבוהמה השותה ללא הרף
עראק זאחלאווי, מה שהרגיז את המב קר
גלעד אשתור, חובב הטיפה המרה,
שהביע בגלוי את דעתו על הבוהמה
ועל מגדלי הזקנים.
זה כבר עבר כל גבול, והחברים השלימו
ביניהם ויצאו בקריאה נרגשת לנועי־לכבוש
את השממה ולצאת לחפש את
נעוריהם האבודים בנגב. המדור הספרותי
ודף התרבות העלו על נס.
החמשיר מנהיג מהולל עד״בלי־קץ
לא נבהל מהסכם המואץ.
הוא,הוציא מסקנות
והדף סכנות —
בנאום תוקפני ומפוצץ.

העולם הזה 877

כל אדם יודע כי הנהלת מלחמה כרוכה כתיבגון צבאי מדוקד
בגיוס כל הכוחות ובפעולה צבאית כוללת. אולם רוב האנשים סכורים,
משום מה, כי השלום מתנהל מעצמו -שאין לעשות למענו דבר,
אין לתכננו, אין לגייס למענו את הכוחות. זוהי דיעה רחוקה מן האמת:
את השלום יש לערוך באותם מעוף ותנופה כשם שעורכים מלחמה.

התאור הבא מבוסס על תבנית מוחשית של אישיות ישראלית.
אין זאת התכנית היחידה שבאה בחשבון. אולם יש כה כדי להצביע
על הבעיות, המכשולים והסיכויים הצפויים להתקפת־שלום ישראלית
אמיתית.

תקפת־השלום הגדולה, שעתידה היתד,
ך 1לשנות את ההיסטוריה של המרחב ולתת
| Iכיוון חדש לגמרי לתנועת־השיחרור העברית
והערבית כאחת, החלה ביום רגיל מאד של
קיץ . 1954
בארמון הזכוכית העצום בניו־יורק התכנסו נציגי
המדינות, התכוננו למושב נוסף של עצרת
או״ם. משועממים וחסרי־אשליות ציפו הנציגים
למנה הרגילה! השמצה ארסית על ארצות־הברית
בפי אנדריי וישינסקי, התקפה מורעלת על ברית־המועצות
בפי הנרי קאבוט לודג׳ ,עשרות הסיס־סוכים
הקטנים, שנמאסו על הכל, מקאשמיר ועד
ארץ־ישראל.
גם הופעתו של ראש־ממשלת ישראל ושר־החוץ
שלה, משה שרת, לא עוררה כל תשומת־לב. המנהיג
הישראלי נמוך־הקומה והשחרחר נראה לא
פעם באולמות או״ם. תשומת־לב רבה יותר עוררה
הופעתו של השייך מוחמר עבד אל־סלאם טאהר,
דמות גברית חבושת־כפיה, החבר הערבי הראשון
של המשלחת הישראלית.
כשנפתח הדיון על ״בעית ארץ־ישראל״ השתררה
אוירה מנומנמת באולם. הנציגים ידעו שאין פת־רון
לסכסוך, וכי נאומי כל הצדדים אינם אלא
דברי־תעמולה טבולים בחומצה גפריתנית. הנציגים
הערביים, במקומותיהם, פישפשו בניירותיהם,
התכוננו איש איש לנאומו, שעה שמשה שרת
התקדם לעבר דוכן הנואמים בקצה האולם, מתחת
לסמל העגול של או״ם. כמה נציגים ערביים אף
הורידו, באופן הפגנתי, את האוזניות מראשיהם.
אולם כעבור דקות מעטות מאד חזרו כל האוזניות
למקומותיהן. נציגים חשובים, שהסתובבו
במסדרונות, הוזעקו בבהלה חזרה לאולם. מזנון
העתונאים התרוקן כהרף עיין, תושביו הקבועים
אצו לאולם. השמועה המתפשטת בארמון או״ם
באותה מהירות כמו בכל מקום אחר, בישרה :
נפלה פצצה.
ואמנם, היתד, זאת פצצה. בקולו הצלול, הקפדני,
בעל המיבטא המזרחי, קרא משה שרת מן
הכתב הודעה שלא היתד, עוד כדוגמתה בתולדות
האו״ם.
״ממשלת ישראל,״ אמר שרת, מבלי להרים את
קולו ,״ראתה בשנים האחרונות בחרדה גוברת
והולכת את המצוקה והניוון שגברו והחמירו
במחנות הפליטים מארץ־ישראל. היא החליטה
מרצונה, לפי ציווי מוסרי פנימי, לתרום את תרומתה
לחיסול טרגדיה אנושית זו.
ממשלת ישראל קבעה בעבר, והיא קובעת גם
היום, שאין היא אחראית למצוקה זו. פליטים

הי שיב ההרא שונ השל סו כנו תהמ ענ ק הי ש ר אלי ה ת כנ ס ה...
אלה נטשו את אדמות אבותיהם כתוצאה של
הסתת מנהיגיהם מוכי־הסנוורים, שהבטיחו
להם שיבה מהירה בעקבות הצבאות הפולשים
והשמדת הישוב העברי.
אולם ממשלת ישראל רוצה ומוכנה לתרום
תרומה לשיקומם של אומללים אלה. תרומה
זו היא ביטוי לרצון חופשי ללא כל לחץ
חיצוני. ממשלת ישראל לא תנהל עליה שים
משא־ומתן.
אין אנחנו יכולים להחזיר פליטים אלה
לבתיהם. אין אנחנו יכולים להחזיר את
גלגל ההיסטוריה אחורנית. החזרת הפליטים
תגרום רק לריבוי המצוקה של הפליטים
ושלנו. אולם אנחנו, שלא גרמנו לאסונם,
רוצים לעזור להם לחזור לחיי־יצירד, בכבוד

.תמש מאות
מי ל־ון דולאר•!
דממה דקה שררה באולם. העטים הנובעים
גרדו את הניר, עתונאים התחלפו ב׳
כסאות, הריצו כל קטע וקטע לחוד לעתו־ניהם.
כשניגש שרת לפרט את ההצעה ה ישראלית
המעשית, פקדו העורכים מסביב
לכדור הארץ לפנות את העמוד הראשון של
עתוניהם.
ההצעה היתד, מהפכנית. היא הסתכמה
בשני משפטים פשוטים מדינת ישראל
תתן לכל משפחת פליטים ערבית בית מרוהט
על האדמה שתסופק לה על־ידי מם
שלות ערב. היא תספק את צנורות־המיים
ושאר האמצעים הדרושים כדי שאדמה וי
תשא יבול.״
קרא שרת :״אין אנחנו מציעים שילומים.
שום שילומים אינם מגיעים מאתנו,
כי לא אנחנו הכריזנו את המלחמה שגרשה
פליטים אומללים אלה מאדמתם. אולם מדי
נת־ישראל תיתן. מענק של 500 מליון דולאר
לפליטים ערביים, באמצעות סוכנות״מענק
בה ישתתפו נציגי ישראל ונציגי הפליטים
עצמם שווה בשווה.״
ההפתעה האחרונה באה בסוף .״ממשלת
ישראל אינה דורשת שום דבר תמורת מענק
זה. היא פועלת לפי צו־מצפונה, לא לכי
שיקולים של טכסיסנות פוליטית. אין אנהני
דורשים חתימה של הסכמי־שלום או כל
תמורה פוליטית שהיא מצד מדינות ערב.
הציונות נולדה כדי לתקן את מעשה־העוול
הגדול ביותר של ההיסטוריה האנו שית.
אנחנו לא נכתים אותה במעשר,־עוול
נוסף. אמרנו שבאנו לארצנו לא על מנת
לנשל, לא על מנת לגרש. לצערנו, ולא
באשמתנו, כפו עלינו משטרים ריאקציוניים
זרים דרך אחרת. אולם בהצעתנו זו רוצים
אנחנו להרים מחדש את דגל המוסד הבינלאומי,
אשר נביאי ישראל היו •מבשריו ה ראשונים״.
כשסיים
שרת את נאומו אירע דבר שעוד
לא קרה באולם או״ם: נציגי כל המדינות
קמו באופן ספונטני על רגלים, ומחאו כפיים,
שעה שניגש ראש״הממשלה הנמוך לדלת־היציאה.
רק נציגי הערבים, מהוממים, נשארו
יושבים בכורסותיהם.

אוש ברדיו היהודי. הוא ישב ליד המכשיר,
בבית־ הקפה הקטן של מחנה־הפליטים ל־ד
עזה. המכשיר היה כלי־המותרות היחיד ב מחנה•
הוא פעל בעזרת סוללה חשמלית.
במחנה לא היה חשמל.
מסביב לרדיו ישבו כל מכריו ידידיו של
אחמד — כשם שישבו שם אתמול, שלשום׳
וכשם שיישבו שם מחר ומחרתיים. כמוהו
העבירו את היום בשתית ספלוני קהווה.
כמוהו חלמו על היום בו עזבו את בתידם
לפני שש שנים.
אחמד עצמו היה תושב חולייקאת. באחד
הלילות ניתך מטר של כדורי רובים ומקלעים
על ביתו. אחמד לקח את שלושת
ילדיו וברח דרומה, לעזה. הוא לא היה
איש מלומד. אך הוא ידע היטב מה זו.
כדור של רובה.
בשמעו את הנאום, ם קח את עיניו׳ לא
האמין למשמע אוזניו. הוא רק תפס דבר
אחד י• מישהו יתן לו בית, וחלקת אדמה.
אחמד לא הבין בפוליטיקה. הוא חשב שאם
נאמר כך ברדיו, הרי שכך הוסכם.
אולם יוסוף שאנטי, בעל בית״הקפה, ל שעבר
ממאסמיה, ליגלג, .זה תעמולה,״
הוא אמר,, .כמו תמיד. מי שהוא יתן משהו
למישהו. לא לגו, אחמד. אף פעם לא לנו 1״

הוא סובב את הכפתור, חיכה לחדשות רדיו
קאהיר. כעבור דקות מספר פנה בתרועת
נצחון לאחמד. מן המכשיר בקע קול ערבי
מעודן , :הציונים לא יוליכו את הערבים
שולל. טכסיסם ייתקל בחומת־ברזל. הער בים
לא ידעו שלום, עד אשר ייגרע של־טון־העוול
של הציונים מן השורש...״
אולם אחמד לא הקשיב. לנגד עיניו עמד
בית — בית לבן, מוקף גנים, כפי ש ואה
אצל היהודים, עת יצא בלילה לשדוד
את צינורותיהם.
אחמד לא יצא אותו לילה לשדוד. הוא
לא עבר את הגבול. הוא היה שקוע בהיר־הוריש,
והוא שוחח עד שעת לילה מאוחרת
עם חבריו, בני״חולייקאת.
למחרת בבוקר היה המחנה כמרקחה. מישהו
החזיק בידו חוברת מודפסת. איש לא
ידע מניין באה. היא פשוט היתד, שם —
ואחריה עוד אחת ועוד אחת. אחמד לא
ידע לקרוא. אך הוא הבין את התמונות —
בתים יפים, צינורות מים גדולים, גדולים
בהרבה מאלה שאחמד היה רגיל לגנבם מ משקי
הנגב.
״זה מחכה לכל אחד מכם,״ קרא אהד
הצעירים, שלמדו קרוא וכתוב בימי המנדט.
״אם רוצים אתה להתחיל בחיים חדשים׳
לשבת על אדמתכם ולגדל את ילדיהם באושר,
דרוש מממשלתך שתקבל את הצעתה
של ממשלת ישראל הנאורה !״

חגורת שונאה
מסביב לג בו ל. ת
ההצעה ההיסטורית של ״מיבצס ישמעאל״
היתד, יצירתה של ועדה סודית, שהוקמה
על״ידי משה שרת מיד עם היכנסו לתפקידו
כראש־ד,ממשלה. השתתפו בה אנשי כל כלה,
מומחים לתכנון חקלאי, אנשי תכנון
המיים, נציגי ד״תעשיה, חיילים, מומחים
לתעמולה, פקידי משרד החוץ והמומחים לבעיות
ערב.
בראשית צעדיה עשתה הוועדה (שזכתה
מייד בכינוי, ועדת ישמעאל״ ,כינוי שהוליד
אחר־כך את שם המיבצע כולו) דבר
שלא נעשה עוד קודם לכן בישראל: ד,־א
ישבה וניתחה באופן מדעי את סוגי השנאה
הערבית לישראל, מיינה את השונאים למי ניהם.
הרשימה :
• בראש מחנה השונאים עומדים בני
המעמדות השליטים בערב, החוששים מפני

׳ 11 התבנית

פריץ שמעון נוימן, שעיבד את
ההנחיות היסודיות שעליחס מבוסס תיאור
זה של ״מיבצע ישמעאל״ .הוא
כלכלן נודע, לשעבר מנהל בנק בברלין
וכיום מנחל העסקים של החברה הישראלית
המרכזית להשקעה ולבנין, שהיא
אחד המפעלים הגדולים בישראל, וכן
יושב־ראש של מספר מוסדות כלכליים.
נוימן, בן 62 שעלה לארץ־ישראל בשנת
,1936 מאמין כי ביחסי־עמים משתלב
המוסר העליון עם החוכמה המעשית
המרחיקה־ראות .״להשאיר 800 אלף פלי־טימ
רעביס על גבולותינו אינו רק פשע,
אלא גס טפשות,״ אמר.
ציוני מילדותו, מאמין נוימן שהציונות
היא תכונה מוסרית, .אולי אני סנטימנטלי,״
אמר לא מכבר, .אך אם ההיסטוריה
רצתה שעם ישראל יקום לחיים
חדשים, הרי לא עשתה זאת כדי שיווסף
עוד דגל לדגלי המדינות, או שתשוטנה
עוד ספינות־מלחמה בים. ישראל יש תפקיד
היסטורי, והוא לחדש את המוסר
כיחסי העמיס.״
מזיגה בלתי־רגילה זו של הגיון כלכלי
ופוליטי חד והרגשה מוסרית עמוקה
המריצה את נוימן לעבד תכנית יחידה
במינה זו.

חובדת במחנה־המדיט׳ס
דיז־ עזה
אחמד אבו״סאלים שמע את תרגום הד

שרא דיו תנמכ רו ת ב שוו קי בגדד ועמאן, סני ב׳ סו כנו תהמ ענ קהוקוובדמשק

ברגע זה שוטט׳ או ת c m a iישר אל״ ברהב׳ ה מנ דהה תיכון ...ה ה פנני אתבדהע בו דו ת שר שיקום הפליט ,
השפעת הקידמה הישראלית על האוכלוסיה
הערבית. שום פשרה עם חוגים אלה אינה
מתקבלת לפי שעה על הדעת.
• מחנה אהר מורכב מן הנוער המשכיל,
קציני הצבא׳ המורים, ודומיהם. אל!ז
שונאים את ישראל בעיקר כגוף זר, כשליח
האימפריאליזם האירופי. דרוש מאמץ מכוון
של שנים כדי לשנות את דעתם.
• המחנה התוקפני ביותר מורכב מ־
800 אלף פליטי ארץ־ישראל, שאיבדו את
הכל במלחמה. אלה מהווים חגורת״שינאה
מסביב גבולות המדינה, גורמים למתיחות
המתמדת. מדינות ערב לא עשו דבר כדי
לשקמם. להיפך, הם ניצלו את מצוקתם בדי
לסחוט ולגנוב כספים רבים »אן״ם וממקורות
אחרים.
הוועדה החליטה לעבד תכנית שתוציא אבן
זו מתוך חומת השינאה, להפכה אבן־פינר,
בבנין השלום.
מכאן עבר הכדור מידי המומחים לתעמולה
והמומחים לעניני ערב, לידי הכלכלנים.
התפקיד שהוצב להם: לתן לוועדה
את המכשיר שיאפשר לה להציע שילומים
בסכום מצלצל לפליטים, מבלי להרוס את
הכלכלה הישראלית. הפתרון שנמצא היה
מזהיר. לא זה בלבד שלא איים על המשק
הלאומי, אלא נתן לו סיכוי להתפתחות
חסרת־תקדים. הצטלבות שני קוי־מחשבה
אלה, הכלכלי והמדיני, הוא שיצר׳ למעשה,
את מיבצע ישמעאל.

״לא יהיה איש
שלא ישמע** !
,,יש לנו מלט שאין אנו יודעים מה לע שות
בו,״ היהר אחד מחברי הועדה בקול
רם .״שלושה בתי־החרושת שלנו ׳מייצרים
850 אלף טון מלט לשנה. אפשר להגדיל
את זה בקלות למליון. אנחנו צריכים
בארץ פחות מחצי מליון״.
״כמה זה מליון טון מלט?״ שאל אחד
החיילים בועדה, בתמימות. איש המלט חייך.
״נו׳ בערך 200 אלף מכוניות־משא, או 120
אניות.״

טים מזי־הרעב על גבולות ישראל׳ אלא
איש מן המומתים לתעמולה קפץ לתיד
השיחה, כשעיניו מבריקות. היה לו יעיין לפליטים עצמם. על צורת פירסום ההצעה
״אולי נציע בית לכל משפחה ז״ חקר ב־ החליטו אנשי המחלקה לתעמולה. הם
* גם קיבלו על עצמם את הפצת הרעיון.
קדחתנות .״כמה זה ידרוש
הכלכלנים הוציאו ניר ועפרון, מילאו דף 0״לא יהיה איש מבין 800 אלף הערבים שלא
בספרות קטנות. התוצאה: בארבע שנים ישמע על הצעה זו יום־יום בחדשים הקרי־אפשר
לבנות מתוך עודפי המלט ישראלי 3בים,״ הבטיחו. והם קיימו את ההבטחה.
יחידות דיור מרווחות ל־ 800 אלף הפלי־ __
טים.
״והכסף?״ שאל שוב החייל, בספקנות.
״אין לנו כיום כסף רב,״ אמר הכלכלן.
״המקור האמריקאי הולך ופוחת, השילומים
דרושים למחייתנו. אולם,״ הוסיף, כש ראה
את פני החייל מתקדרים ,״אני חושב
שנשיג כסף. בשביל מטרה זו, נוכל לגייס
הלוואה בינלאומית עצומה של 500 מליון
ד׳לאר. איני חושב שיהיה קושי.״ הוא העיף
מבט במדינאים, הם נענו בראשיהם לאות
הסכמה.
״ואיך נחזיר?״ התעקש החייל.
״אנחנו נשלם 4«/0ריבית. את ההלואה
עצמה נחזיר ב״ 25 תשלומים שנתיים, כך
שנחזירה בשיעור של 2%וחצי לשנה.
בסך הכל זה מצטרף ל־ 6%וחצי. זה 32
וחצי מליון דולאר לשנה. כמה כסף שווה
לצה״ל הפגת המתיחות בגבולות?״
החייל שוכנע.
בהתלהבות גוברת והולכת עיבדה הועדה
את פרטי התכנית. לעיני נציגי־התעשיה ש בה
קם עולם של חלומות: תפוקה מקסימלית
של מפעלי המלט, נשר ושמשו!,
תעסוקה מלאה לשני בתי החרושת לצמיגים
אלייאנם וג׳נרל( ,שכל אחד מהם יכיל
היה לספק את כל תצרוכת הארץ לבדו),
מכוניות קייזר־פרייזר, צנורות־מלט של
מפעלי מגדל־אשקלון, רהיטים של תרזה,
אבזרים של אורדן — ,תעסוקה לכל עשרות
המפעלים הגדולים שהוקמו לאחרונה ושעמדו
עתה בטלים בשני שלישים, עבודה
לרבבות מחוסריי־עבודה במעברות, אפשרות
של קליטה ל־ 100 אלף עולים חדשים לשנה.
הלטוש
האחרון ניתן, כמובן, על ידי המדינאים.
היתר. זאת הצעתם שלהם כי השילומים
לא יודעו לממשלות ערב, מחשש פן
יכניסו את הכסף לכיסן, ישאירו את הפלי־

*דרוש את
המרגיע לד״ !

אחמד אבו־סאלים לא שב לאיתנו מאז
ראה לראשונה את הבית היפה מוקף הגנים
בחוברת הצבעונית. הוא לא הבין מה
קרה. אבל הוא הבין דבר אחד: הממשלה
המצרית אינה רוצה.
הבשורה עברה מפה לאוזן, תחילה בלחש׳
אחר־כך בקול רם ומתגבר .״הרם את
קולך ! דרוש את המגיע לך קרא כרוז
אחד ,״לאפנדים לא איכפת ! הם אוכלים
חמש ארוחות ביום ! השמע את קולך 1״
רעם בקילו הקריין בתחנת־שידור מסתורית
שהופיעה לפתע על גלי האתר, קראה
לעצמה ״׳מוחטת פלשתין״.
אנשים, שאחמד לא הכירם, ושאמרו כ•
באו ממחנות הפליטים בירדן, דיברו עמו.
חברים נוספים הצטרפו. ביום הששי, אחרי
התפילה, נערכה ההפגנה הראשונה במחנה
35 ליד עזה .״שלום עם ישראל! בת ם
לכולנו צעקו המפגינים. השוטרים ״״
מצריים התנפלו עליהם באלות.
אולם אי־אפשר היה לעצור את זעם הפליטים
באלות. הוא עבר ממחנה למחנה
כשריפת־שדה. הפגנות הפכו ענין של יום-
יום במחנות עזה׳ הירדן, סוריה, לבנון.
מסתננים, שחדרו לישראל כדי לשדוד׳ חזרו
בידיים ריקות, סיפרו מבויישים כי חיילים
ישראליים תפסום, העבירום לידי איש שדיבר
ערבית יפה. האיש הסביר לה את
הצעת ישראל, נתן להם ארוחה שמנה, לחץ
לידיהם חבילה של חוברות צבעוניות —
ושלחם עד לגבול במכונית.
ביום הששי, השלישי אחרי נאומו של
שרת, נערכה ההפגנה הגדולה לפני בית ה מושל
בעזה. שלושים וארבעה איש נהרגו,

כולם פליטים — מלבד ארבעה חיילים מצ ריים.
יומיים אחרי־כן ארבו פליטים ערביים
ליד שכם לקצין בריטי של הלגיון, ג׳ון
מוריסון׳ ופצעו אותו קשה ביריות רובה.
אירגון חשאי שקרא לעצמו ״פידאיאן
פלשתין״ ,שהכריז על עצמו כנציג הפליטים
המדוכאים, קיבל על עצמו את האחריות
להתנגשות זו.

,.נשבעת שדא
תכרתו שלום!׳׳
עוד באותו שבוע התכנסה מועצת־ה״
חירום של החבר הערבי. כבר בפתיחה
השתררה אוירה מתוחה מאד. המאג׳ור
סלאח סאלם, שייצג את מצריים בעצמו, הציע
לקבל את ההצעה הישראלית. נציג לבנון
תמך בו בזהירות, הסתמך על דו״ח סודי
של נציג ארצו באו״ם, שארל מאליק, ש תיאר
את ההגבה הנלהבת ברחבי העולם.
נציגי עיראק התנגדו בתוקף.
״אתם נופלים בפח I״ קרא בהתרגשות.
״אתם נשבעתם שלא תכרתו שלום. אתם
אומרים שהצעת ישראל לא תכריח אתכם
לכרות שלום. את מי אתם מרמים י אתם
תשבו עם היהודים בסוכנות המענק. מהנדסים
יהודיים יסתובבו בארצותינו, יפקחו
על הקמת הבתים. סחורות יהודיות יציפו
את כל הארצות. אם זה לא שלום, אז מה
זה שלום?״
״לנורי סעיד קל לדבר,״ ענה סאלם ב שקט
לגלגני .״אין לו פליטים. הוא גם לא
משלם עבור קיומם של הפליטים שלנ. 1
קל לו לעשות את הטוב בעיני אללה. הוא
לא ראה את 300 אלף הפליטים הרעבים
ברצועת עזה.״ פתאום קם המצרי על רגליו :
״אתם ישבתם בבית בשעה שאנחנו שפכנו
את דמנו בחזית־פלשתין ! אתם לא באתם
לעזרתנו כשרעבנו בכים־פלוג׳ה ! אנחנו
לא לחמנו כדי ש־ 800 אלף ערבים מסכנים
יגוועו ברעב ! ״
הישיבה הופסקה בהמולה כללית, כש״
חודשה למחרת היום, היתד האוירה שקטה
יותר. כי בינתיים קרה משהו: בירדן פרצה
מרידה כללית של הפליטים• גשר אלנב־
(המשך בעמוד )16

שיום דדה זו חנו עורקי ה עו ל ם הזה״ ל קו ר אי הםאתה הז ד מנו תלה בי עאתד עו תי הםעלב עי ה 11ש אד קוראי יוחד

תצפית

זכר

הז כויו ת

במדינה

ש מו רו ת)

• קומנדו אלמו האצ׳יסון יעזוב את הארץ כחודש ;וכמבר.

בניגוד לשמועות קודנזות כאילו יעלה בדרגה ויישאר בארץ /נתברר עתה סופית
שהאצ׳יסון יחזור לתפקידו בצי האמריקאי, ממנו נעדר משך שלוש שנות שרותו
כאן. אמריקאים הנוטים ידידות לישראל רמזו שכדאי לישראל להפסיק את תעמולתה
נגד האיש, שפעל בתום לב, ולרכוש את ידידותו לפני צאתו. הנימוק: בחחרו
יהיה הא צ׳יסון אחד האמריקאים •הבקיאים ביותר בעניני ארץ־ישראל, ודעתו תהיה
בעלת משקל רב בחוגי הפנטגון והסטייט־דפארטמנט.

• אל תצפה לקריאות־גיל במפא״י בשעת הפילוג הסופי
כמפ״ם. אף שאחדות־העבודה תהה מועמד נוסף לקואליציה ותחזק את מעמדה

של מפא״י לעומת הציונים־הכללייס, רואים רוב מנהיגי מפא״י את הפילוג במורת־רוח.
הסיבות: אחדות־העבודה העצמאית תתחרה בבחירות הבאות על הקולות
השמאליים של מפא׳׳י ; אחרי הפילוג ישמאיל השומר־הצעיר. סיבה רגשית נוספת :
אנשי מפא״י עוד זוכרים כיצד התפלגו אנשי אחדות־העבודה (״סיעה ב׳״) ממפא״י,
טרם סלחו להם את עוונם.
אולם מפא״י כבר מינתה ועדה שתנהל משא־ומתן עם אחדות־העבודה. אחד
החברים: ח״כ דויד ליבשיץ, לשעבר איש אחדות־העבודה במפ״ם, שעבר מאז
למפא׳׳י.

• ייתכן כי שגריר ישראל כארצות-הברית, אבא אכן, יושאר
כוושינגטץ כשגריר בלבד, יעביר את תפקידו כנציג ישראל באו׳׳ם לידי ד״ר
וולטר איתן, המנהל הכללי של משרד החוץ, שיהיה ממונה עליו באורח בלתי
רשמי. שינוי זה יבוא, כביכול, כמילוי בקשתו של אבא אבן, שהתלונן על עייפות,
ביקש להקל את עומס העבודה הרובצת עליו.

• רקע חדש לסבסוד כין ישראל לארצות-הכרית יווצר, אם
יסטה ראש־משלחת־הסיוע החדש, לינקולן הייל, משיטת העבודה של קודמו,
ברום מקדניאל, יסרב להתקשר עם המוסדות והמפעלים •המקבלים את הסיוע רק
דרך המחלקה המתאימה במשרד־האוצר, יקיים אתם מגע ישיר יותר.

• יחסי ישראל-צרפת לא יתהדקו כגלל יהדותו של מנדם

פראנס. לאחרונה אמר אחד ממקורביו בפירוש כי הוא מבקש מיהודי צרפת
שלא להקשות את מצבו ולא לפנות אליו בדרישות פרו־ישראליות.

• ייתכן כי אחת התוצאות של אסון מעגן תהיה הצעת חוק,
לפיה יחוייב כל גוף, העומד לערוך כנס המוני, לקבל רשיון ממשרד־הבטחון,
שיקים צוות מומחים לבדיקת תנאי־הכנס — החל מן הציוד לכיבוי דליקות, וכלה
במצב השמש בשעת הכנס.
• משק שדה-בוקר ימתין עד לאחר הפילוג כמפ״מ, כדי להגיש
את בקשתו להצטרף לקיבוץ המאוחד, ימנע בזה את צירופם האוטומטי של חבריו,
דוד ופולה בן־גוריון, למסגרת קיבוצית הקשורה במפ״ם.

• יש להניח שהיועץ המשפטי יתכע, למרות הכל את ביטול

חסינותו של סגן שר־הסעד, הרב שלמה רוזנברג, יגיש נגדו תביעה משפ־צית.
אולם ברור שהחקירה תסתיים במקרה ערב הבחירות.

• צפה לביקור קרוב של ראש -ממשלת בורמה כישראל.
אס ייענה הוא להזמנה מטעם מפא״י, שהועברה אליו באמצעות דוד הכהן, ציר
ישראל בראנגון, תוצע לו הזמנה רשמית מטעם ראש־הממשלה, משה שרת.

• כקרוכ תשמע יותר פרטים על פעולת ממשלת ישראל,

אס יגשים השר בלי תיק, זלמן ארן, את תוכניתו, יפתח סניפים של מנהל ההסברה
לא רק בערים הגדולות, אלא גם בבאר־שבע, עפולה, נתניה וחדרה. יש לשער
כי הרחבה זו קשורה בבחירות הקרבות ובאות
• ספרו של משה שמיר ,״מלך כשר ודם -יופיע במהדורה אנגלית,
אם תיענה ספרית פועלים לבקשתה של הוצאת ספרים אמריקאית, תמכור לה את
זכויות־התרגום של הספר.

• ייתכן בי הנהלת תיאטרון ״הבימה׳׳ תנקוט כצעדים נגד
יוסף מילוא, מנהל התיאטרון הקאמרי. הסיבה: מילוא השמיע דברי ביקורת
חריפים על הבימה בהיותו באירופה, גרם לקבלת פנים קרירה מצד הצרפתים
בעת ביקור הלהקה בפסטיבל הבינלאומי לדראמה — יחס שנשתנה מן הקצה אל
הקצת לאחר ההצגה הראשונה.
כן יש לצפות למאבק עז בין הבימה והקאמרי! בקשר לקניית זכויות ההמחזה של
המרד על הקיין.

• בקרוב תובל לראות מספר רב של סרטים סינמאסקופים

ותלת ממדיים וסרטי־מסכרוחב, בעקבות הקמת המסך המיוחד בקולנוע
חן, תל־אביב. המסך החדש מתאים לכל סוגי הסרטים האלה, אם כי אין הוא מגיע
לממדיו של המסך הסינמאסקופי הנהוג באמריקה.

• עלון מיוחד לחותמים נכחדים, אשר יכיל אינפורמציה

כלתי ידועה על הנעשה כמדינה, יופיע בקרוב, אם תתגשם תוכניתם של
כמה מפעילי חוגי המסחר והתעשיה. העלון החדש ייערך על ידי קצין־צבא לשעבר,
המנוסה בעבודת מודיעין. הוא יעסוק בעיקר בחקר כלכלי, יישלח למנויים בדואר,
לא יהיה כפוף לצנזורה בטחונית.

העם
ה קנ קן והיין
אין עם יכול לחיות ללא סמלים. הסמל הוא
ביטוי למציאות מסוימת, נותן למציאות זו
הוד של קדושה, הדרוש כדי להצמיד אליה
את נאמנותם?זל הבריות. אולם בעוד שד,מ־ציאית
משתנה באופן מתמיד, מגלים הסמלים
נטיה מסוכנת להחזיק מעמד גם כשנעלמו כל
הסיבות שהולידו אותם.
השבוע היתר, למאות אלפי אזרחי ישראל,
הרגילים לאכול במסעדות ולבקר בבתי־הקול־נוע,
הזדמנות מצוינת להרהר באמיתות ישנות
אלה• הטיבה: סמל עתיק ומקודש של
העם היהודי כפה עליהם ישיבה בבית.
דגל חדש לכן יסגד. משך מאות בשנים,
כשהדת היתד, המלט המדבק היחיד של העדה
היהודית בעולם, הפך היום התשיעי בחודש
אב לסמל עליון. היום בו נחרב בית־המקדש
סימל את האבל המשותף על חורבן העצמאות
הישראלית, את התקווה המעורפלת המשותפת
שאי־פעם תחזור עצמאות זו לתחיה.
בינתיים זרמו מים רבים בירדן. מדינה ישראלית
קמה מחדש, עצמאית הרבה יותר מאשר
ממלכת הורדוס המשועבדת שהקימה את
ב-־ת־המקדש. רבים חשבו כי הגיעה השעה
להפוך את התשעה באב ליום שמחה. אולם
דרכם של סמלים להתמיד. תשעה באב נשאר
יום אבל, כקנקן ישן שיינו נשפך.
אולם בלי משים נכנם יין חדש לקנקן. תשעה
באב חדל להיות יום האזכרה לעצמאות
ישראל, הפך יום אזכרה לבית־המקדש עצמו
— ואמתלד, ברוכה להטיף למלחמת־נקם לכיבוש
העיר העתיקה של ירושלים. מוזר
היה רק שרוב המטיפים היו רחוקים מדת
ישראל כרחוק מערב ממזרח, היו מוכנים בהחלט
שמסגד הסלע יישאר עומד על תילו
— תחת דגל ישראל.

מדיניות
הנ עלה * דו ל
השבוע הגיעה הפעילות הדיפלומאטית הישראלית
בוואשינגטון לשיא קדחתני. היתה
זאת תגובתה המאוחרת במקצת של ישראל
על הסכם פינוי ד,סואץ. אבא אבן חפז ממשרד
ממשלתי למשנהו, נפגש עם שר־החוץ
האמריקאי, פוסטר דאלס, עם סגנו, גנראל
בדל סמית ועם שניים מעוזריו. הפעם, בניגוד
לפעמים הקודמות, היה אבן המאזין והאמריקאים
המדברים. הסיבה: היתד, להם תוכנית
מוכנה מראש.
לדברי אנשי משרד־החוץ האמריקאי, מוכן
ראש־ממשלת מצריים, גמאל עבד אל־נאסר,
לפתוח בשיחות עם ישראל, לשכנע גם את
מדינות־ערב האחרות לעשות כן. אולם דבר
אחד ברור: תנאיו של נאסר, הנשמרים בסוד
גם בוואשינגטון וגם בירושלים יהיו גלולה
קשה לבליעה.
מובן מאליו שהאמריקאים הנדיבים מוכנים
לפצות את ישראל על הגלולה המרה. הם
הבטיחו לתת תשובה חיובית לבקשת ישראל
לסיוע צבאי מארצות־הברית, אשר דפיה מעלים
אבק זה מכבר. כן הבטיח ד,נרי ביירוד
כי ישכנע את דאלם לתת לישראל ערבויות
איתנות שלא תותקף על ידי הערבים, רמז כי
גם הבריטים, אשר השפעתם על ירדן אינה
מבוטלת, יוכלו לסייע בעניין זה.
פגישה בקפריסין. כאן נכנם למשחק
הבינלאומי הגורם הנעלם המכונה בשם הקיסרות
הבריטית. הישראלים איחרו לרכבת הדיפלומטית
בלונדון עוד יותר משאיחרו ב־וואשינגטון.
הם לא האמינו בסיכויי השגת
הסכם על פינוי הסואץ, לא היו מוכנים להגיב
עליו, אינם יודעים את עמדתה של בריטניה
כלפי שיחות בין ישראל ומדינות־ערב.
כדי לפתור נעלם זה יצא מנהל משרד
ראש־הממשלה, תיאודור קולק לפגישה עטו־פת
סודיות עם מפקד צבאי בריטי גבוה בקפריסין.
אולם המפקד נאות לדבר רק על
התוכניות הבריטיות־אמריקאיות להגנת המרחב
בשיתוף עם ישראל, לאחר שיושג הסכם
בינה לבין מדינות־ערב. הנעלם נשאר איפוא
נעלם, ייפתר רק כאשר תרצה בריטניה לעשות
זאת.

הפתעה שגיה
הפתעות רעות אינן באות אחת אחת.
אימרה ישנה נושנה זאת התגשמה בשבוע
שעבר בישראל, כאשר הגיעה הידיעה על החלפת
ראש משקיפי או״ם, גנרל וואגן בניקה,
בגנראל הקנדי בארנם, בד בבד עם הידיעה

על חתימת ההסכם הבריטי־מצרי לפינוי ה־סואץ.
בתקופת
שירותו של מיקה התלוננה עליו
ישראל פעמים מספר כלפי חוץ. אולם למעשה
היתד, מרוצה ממנו: הוא נלחם לא פעם
למען האינטרסים של ישראל, ואף גייס לשם
כך את תמיכת ממשלת דניה, בהמרותו את
פי האמריקאים והממונים עליו באו״ם.
השבוע לא היו עוד למשרד החוץ הישראלי
כל אשליות. היה ברור כי הגנראל הקאנאדי
יהיה נויטראלי ואובייקטיבי פחות מקודמו הדני:
מצד אחד יקבל הוא הוראות במישרין
מממשלת לונדון, ומצד שני תועברנה אליו
הוראות מן הסטייט דפרטמנט האמריקאי, באמצעות
ממשלתו באוטאווה. כי קאנאדה, שהינה
חברה בחבר העמים הבריטי, מקיימת
מגע הדוק עם וואשינגטון, עומדת לא פעם
לצד ארצות הברית בסכסוכים הפורצים בינה
לבין בריטניה.

פרשת קסטנר
הנ אום ש הו פסק
כמה דקות לפני שמשה שרת היה צריך
לקום ולשאת את נאומו באזכרת מעגן, ירד
מטוס המוות. הנאום, שהיה מודפס בשני גל־יונות
ניר, לא נישא. במקום זה נשאר הניחוש:
מה רצה ראש הממשלה, היוזם האמיתי של
הכנס* ,לאמר?
כמד, מן המנחשים חשבו שידעו את התשובה:
ראש־הממשלה החליט לענות להאשמות
שהוטחו נגדו במשפט גרינוולד־קסטנר. הוא
סירב לעשות זאת באולם בית־המשפט, שם
היה צריך לעמוד בחקירת שתי־וערב של עו־רך־הדין
שמואל תמיר. הוא בחר בדרך זו
כנוחה יותר.
מאסר7ן ל הגכול. השבוע, ימים ספורים
לפני שהשופט בנימין ד,לוי, בגלימתו השחורה,
חזר לאולם בית־המשפט וחידש את הדיון
הממאיר, ניתנה תשובה למנחשים. משה שרת
אישר את חשדות אויביו.
ליד המיקרופון של קול־ישראל נשא שרת
נאום שקט, שבו קשר יחד את מעשי הגבורה
של הצנחנים ואת פעולתו שלו באותה פרשה.
אחרי שחילק את התשבחות המתאימות לצנחנים
עצמם ולחללי האסון, ניגש לנקודת־התורפה.
במשפט
הואשם שרת בגלוי כי סיכל את
שליחותו של יואל בראנד. בראנד, שנבחר
על־ידי משמיד־ד,יהודים אייכמן כנושא ההצעה
של הם. ם .להחליף את חיי היהודים בציוד
אמריקאי, הורשה לנסוע רק לתורכיה הנייט־ראלית
כדי לבוא שם במגע עם הסוכנות.
אולם בתורכיה נפגש עם שליחו של שרת,
אהוד אבריאל, והלה המריץ אותו לעבור את
הגבול לסוריה שהיתה בידי הבריטים, להיפגש
עם שרת שם. ברנד אמנם נפגש עם
שרת — אחרי שנעצר, על הגבול ממש, על״
ידי סוכני האינטליג׳נס הבריטי, דקות מעטות
אחרי שאהוד אבריאל עזבו.
קשה לדעת מה היה קורה לולא נעצר
בראנד ונכלא• לו חזר להונגריה, והיה מודיע
שישנה הסכמה עקרונית להצעה, היה
שקר זה עשוי, אולי, לדחות את השמדת היהודים
לכמה שבועות גורליים, לתת לישראל
קסטנר את האפשרות להמשיך במשא־ומתן
הגורלי. מאסרו של בראנד סיכל סופית
את שליחתו של קסטנר, דן למוות מאות אלפי
יהודים.
ל א היה מאכלן. בנאומו לא הכחיש שרת
את העובדות. הוא סיפר כי האנגלים התנגדו
בהחלט להצעת הס. ס ,.אולם נתנו את ההסכמה
לשלוח את הצנחנים, ואחר־כך גם הסכימו
להקמת החטיבה־היהודית־הלוחמת.
מנאום זה נבעו כמה האשמות נוספות,
ששרת לא ענה עליהם :
• הישוב לא ידע על הצעת הגרמנים,
ולא על סירובם של האנגלים.
• הסוכנות היהודית, ומשה שרת כדוברה
העיקרי, לא עשו שום מעשה כדי לשנות את
מדיניות הבריטים, על־ידי לחץ או מאבק,
הצנחנים והחטיבה־היהודית־הלוחמת חיזקו
אמנם את שיתוף־ד,פעולה בין הבריטים והישוב,
אך הם לא הצילו אפילו יהודי אחד
ממוות.
* הנחה שאושרה השבוע בחקירת האסון,
כשנתברר כי היוזמה האנזיתית לכנס באה
מצד אהוד אבריאל, שהואשם על־ידי ההגנה
במשפט יחד עם שרת.
ה 11 ולמ הזה 877

חקירה מ׳ יחדה חקירה מיוחדה חקירה מי וחי־־ת חקי רה מיוחדת

חקירה מיוחדת חקירה מ

ארבע מלים ששלחו אח השוטר הצבאי לתשעה חדשי מאסר

״החוקה הצבאית לוקה בחסר. אין בה יותר ממה שיש
בה. הגיע הזמן להחליפה באחרת, ההולמת יותר את ה מציאות.״

חנה
פרץ הסתערה עליו בשצף קצף. אולם הוא התריס
בהתרגשות :

סמל המשטרה הצבאית, אהרון מרטה, לא הכיר אימרה
זאת של הש פט העליון שניאור זלמן חשיו, שהישמעז
בין כותלי בית״הדין הגבוה לצדק. הוא גם לא התעניין
במעלותיה ומגרעותיה של חוקת־השיפוט הצבאית. הסיבה :
שלושים חדשי שירותי בצבא הסדיר הגיעו לקיצם. עתה
היה עליו להתמסר לדאגות הפרנסה. למצוא עבודה אשר
תאפשר לו לכלכל בכבוד את אמו ואת אביו הנכה.

בעקבותיהם עלה על דוכן העדים מפקדו של הנאשם. הוא
סיפר על התנהגותו המופתית של מרטה בתקופת שירותו
בצבא. אולם דבריו נראו חוורים על רקע שלוש העדויות
המרשיעות הקודמות.
פסק־הדין אף הוא היה קצר אנו נותנים אימון מלא
בכל שלושת עדי התביעה,״ קבעו השופטים המלומדים׳ ״לא
מתקבל על הדעת כי שלושה אנשים, שאינם מכירים את
הנאשם, נטפלו אליו פתאים ...נכון הדבר שלכל אזרח מותר
להביע את דעתו על עניינים ציבוריים בגבולות החוקים
המחייבים במדינה. אבל האם גם החייל אזרח?״

על אף גילו הצעיר ( )21 כה־ התמחה אהרון מרטה
במקצוע השענות. הוא הקדיש את חופשת־השחרור שלו
לחיפושי עבודה מתאימה בחיפה. אילם כל השענים אליהם
פנה דחו אותו בלך־ושוב: הצפת ישראל בשעוני יבוא מעולים
גרמה לירידה גדולה בשטח תיקון המכשירים המודדים
את הזמן.

סמל אהרון מרטה נמצא חייב בשתי האשמות ונידון לבלות
תשעה חודשים בבית הסוהר. יתר על כן, הוחלט לפרסם
את פסק הדין בכל מחנות״הצבא. למען ישמעו לובשי המדים
למיניהם וייראו.

ו!יב!ח על הרציף
אולם מרטה לא אמר נואש. היה עליו להשיג כל עבודה
שהיא — אפילו עבודה שחורה. הוא פנה וירד אל נמלה של
חיפה, שם עבד ידידו הטוב אלטר איזי. אולי יימצא משהו.
אלסר קיבל את ידידו הטוב בסבר פנים יפות. השניים שוט טו
לאורך הרציף כשהם שקועים בשיחה. הנמל היה מלא
תנועה בלתי־רגילה. סירות עמוסות בני אדם נעו מן הרציף
לעבר אניה, שעגנה במרחק מה.

המדים שמו עלי. את הדרגה נתנו לי. אנו חופשי לדבר
כרצוני סיפר בעדותו דני פנקס, כתב כרמל הדור.
״שמעתי שהוא אמר כי אין תשומת לב מספקת מטעם
המדינה,״ העיד דוד פרי, איש משרד״הבטחון.

חירות חסרת ״ 11 דא1ת

נאשם מרטה ובמרכז) עם הכרים
השופט העליון מתח בקורת

,,מה מתרחש כאן?״ שאל מרטה.

היתד, זאת מהלומה בלתי־צפויה. מרטה מרט את שערותיו,
מרר בבכי כתינוק, נרגע רק כאשר נכנם עורך הדין החיפאי
אלימלך דוידסקו לעובי הקורה, הצליח להשיג הוראה שלא
לאסור את מרטה עד לבירור ערעורו לפני בית הדין הצבאי
העליון, בהרכב מלא של חמישה שופטים, הנהוג לגבי מקרים
מיוחדים.

״מה את רוצה ממני? אל תצעקי עלי ! ״
״מה שמך?״ שאלה.
״מרטה,״ השיב בתמימות.
היא ניגשה אל צעיר שעמד בקרבת מקום ולחשה משהו
על אזנו. הצעיר, דני פנקס׳ כתב המפאיון החיפאי המנוח
כרמל וחדור. ניגש אל מרטה, דרש ממנו את פרטיו האישיים,
קיבל תשובה קולעת :
״מי אתה י אין לי מה לדבר אתך.״

הם לא שכח!
אהרון מרטה עזב את שטח הנמל, חזר הביתה, כמעט ושכח
את התקרית, אולם היו כאלה אשר לא שכחו דבר: עוד
באותו יום הוזעק מרטה לשוב אל המחנה ולהתיצב לפני
מפקדו.
״מה הדבר?״ תמה ,״הרי אני בחופשת שחרור !״
״היתד, לך תקרית בנמל?״ שאל המפקד.

בינתיים נסערו החוגים הישראליים׳ המנסים לשמור על
זכויות״היסוד של האזרח, הנהוגות בכל מדינה דמוקרטית.
פרשת מרטה היתד, המקרה הראשון בו נענש איש צבא על
הבעת דיעה בפומבי — וכידוע אין כל קושי להרחיב עונשים
דומים גם על אזרחים. הליגה לזכויות-האדם, המרכזת את
פעילותם של חוגים אלה, מיהרה לפנות באורח דחוף אל
עורך־דינה, ראובן נוחימובסקי.
״כלום עומדת הליגה לפעול בעניין עיוות הדין, מעורר
המרירות והיאוש של סמל המשטרה הצבאית?״ כתב יושב־ראש
הליגה, רופא השיניים החיפאי, ד״ר קורט גרונמן,
״דימני שצעד מסוכן עד למאד זה של בית־הדין הצבאי דורש
תגובת מהירה, נמרצת ונרחבת.״
התגובה הנמרצת טרם באה, היות והערעור עדיין לא נתברר
והדין עדיין לא נחרץ סופית לשבט או לחסד. בינתיים נהנה
אהרון מרטה מחירותו חסרת״הוודאות. הוא עובד כפועל בניין
בלתי מקצועי בחיפה. הוא מאושר ביכולתו לספק את צורכי
הוריו, ואין הוא מרגיש כלל כי הוא הפך לנקודת המוקד
של בעייה בוערת — בעיית זכותו של כל אדם להביע אח
דעתו ללא פחד.

״לא הסתכסכת עם איש? לא צעקת?״

המפקד שלח אותו לדרכו. אולם כעבור ימים מספר הוזמן
מרטה שנית, קיבל הודעה שהוא צפוי למשפט צבאי.
״הייתי בטוח שידונו אותי על כניסה בלתי״חוקית לשטח
הנמל,״ סיפר מרטה לאחר זמן ,״חברי אמרו לי שלכל
היותר אקבל נזיפה או אורד בדרגה.״

אהרון מרטה כחופשה
הנאשם נזרר בבכי

אולם כאשר הוא הובא לדין התברר שהאשמה חמורה הרבה
יותר: הוא הואשם בהתנהגות מבישה ובלתי הולמת את דרגת
הפיקוד שלו בצבא, לפי סעיף 95 של חוקת השיפוט הצבאית,
אשר זכתה לביקורת כה חריפה מפי השופט חשין. כן הואשם
הוא בדיון פומבי ללא היתר מאת הרשות הצבאית המוסמכת,
לפי סעיף )1(137 של הוראות הפיקוד העליון.

״קבוצת יורדים יוצאת לרומניה,״ השיב אלטר.
באחד מקצוות הרציף ניצבה קבוצת בני״אדם שקועים ב וויכוח
סוער. במרכז הקבוצה ניצבה אשד, אחת, ששפכה אש
וגפרית על פועל נמל, שהצדיק את הירידה לרומניה. האשה,
פקידת הסוכנות חנה פרץ, פנתה אל מרטה, שקרב אל המקום,
ואמרה 1
״ראה איך הם נוסעים במקום ללכת למושבים ! ״
״מה יש?״ השיב מרטה ,״הם זקנים. מה יש להם לעשות
כאן? מוטב שיסעו.״

דיון קצר
הדיון היה קצר. בית״הדין האזין לסיפורו של הנאשם על
תלאות משפחתו במולדתו, רומניה, ובישראל. אחר נשמעו
דבריהם של ארבעה עדים.
״הוא דיבר בטון מסית שאינו משתמע לשתי פנים,״ אמרה
בין השאר העדה חנה פרץ.
״הוא אמר , :כנראה שהם (היורדים) יודעים מהם שהם
עושים׳ וכאשר העירו לו אזרחים שהוא חייל, ענה , :את

סמל אהרון מרטה בתפקיד
העחונאי בקש פרטים

qJWIIIMl1m1n1l!lilll:llllll[l]MIUIIIilll!llllli!lllllll!ll!lllil!llll!llllll!!llll!M

תנועת הפועלים מתנועעת

איך אמר גליליי? .ואף על פי כן, נוע תנוע!׳׳ וכך זה, רבותי, גס בתנועת־הפועלים.
בהתחלה
היו. הפועל הצעיר״ ו״אחדות־העבודה״ שהתאחדו להיות מפא״י,
ורק פועלי ציון שמאל נשארו בחוץ. אחר־כך בא השומר הצעיר, וגם הקומוניסטים.
אחר כך אחדות־העבודה יצאו ממפא״י. אחר כך הם התאחדו עם ״פועלי-
ציון״ .אחר כך שניהם התאחדו עם. השומר הצעיר״ .אחר כך יצאו כמה קומוניסטים
מהפ.ק.פ. ונהיו איגוד קומוניסטי חינוכי. אחר כך הם קראו לעצמם הקומוניסטים
העברים. אחר כך הם נכנסו למפ״ס. אחר כך מפ״ם התפלגה.
מעכשיו הכל פשוט. לאחדות־העבוזה תתפלג, ועוד פעם יהיה. פועלי־ציון
שמאל״ .אחר כך ״אחדות־העבודה״ תחזור למפא״י. אחר כך מפא״י תתפלג ויהיה
שוב ״הפועל הצעיר* ו.אחדות העבודה״ .ויוציאו שוב פעם את. קונטרס״.
אחר כך תהיה העליה השניה. וסנה, יהיה בסך־הכל ילד ציוני. אחר כך יהיה שוב
פעם. חובבי ציון״ ,ואחר כך גם אגודת ״בני משה״ .ולא ילכו לאוגנדה, כי אס
יבואו הנה. וטבנקין ישנא את לביא, ובן־גוריון את שפרינצק. ושרת יהיה סך־
הכל ילד בגימנסיה. ונבנה את הארץ. ומי שלא מאמין — שיסתכל על הארץ
ויראה אס היא לא בנויה.
והצעירים? הם יכולים ללכת לשחק כדורגל. אין להם היסטוריה.
נבעה 24 אינה עונה

סוף סוף הגיע הרגע־הגדול, העלו על הבד את, הנבעה״ .מי שלא ראה שמחה
זו, בהצגת הסרט הישראלי הכי אמיתי, לא ראה שמחה מימיו. רק אני הייתי
עצוב, תיכף תבינו למה.
תארו לכם סרט מציאותי כזה מאין כמוהו! חצקל מ״כסית״ משחק שם בתור
בעל־בית־קפה. וכל יושבי ״כסית״ משחקים שם בתור יושבי ״כסית״ .ופשנל
הגדול משחק שם בתור נהג. ושלום כהן בתור עתונאי. ואפילו יורם הפקק בתור
פקק מת. ויוש בתור סופר. ומוסנזון בתור גבר. וגם המדינה מופיעה שם, בתור
מדינת״ישראל. מעולם עוד לא הועלתה אמת כזאת במערומיה על הבד.
רק לפי דעתי הסרט לא שווה כלום ולא מייצג את ישראל. כמה שהתחננתי
בפני מנהל הייצור, שמופיע שם בתור מנחל ייצור, שיקח גם או תי _ הן א סרב.
ההיסטוריה תשפוט אם הוא צדק או לא. ראו, חזהרתיכם!

הנ שיא
עלממח טו תוב תי ספר־כאשר
הופיע, בראשית השנה, ספרו של
נשיא־ישראל, יצחק בן־צבי, נידחי ישראל,
תמהו רבים למראה ההקדשה אשר על השער:
מיהו יצחק שלום, האיש לו הוקדש הספר?
החידה נשארה חידד״ פוענחה רק השבוע,
באשר נתן שלום ראיון לעתונאים יהודים
בניו־יורק.
יצחק שלום, שהגיע לארצות־הברית לפני
ארבעים שנה ללא פרוטה בכיסו, הפך מאז
ליצרן ממחטות בקנה מידה עולמי, הרוויח
מיליוני דולארים, הינו האיש העומד מאחורי
רשת בתי־הטפר היהודיים־מודרניים, המכסה
את ארצות־ערב.
בעת ביקורו במרחב בשנת 1935 נדהם
שלום למראה רמת־ד,חינוך הירודה בקרב ההודים:
השפה העברית היתד, בלתי ידועה.
החינוך הדתי היה אפסי• בתי הספר של
אליאנס פעלו אמנם במלוא הקיטור, אולם
הילדים הלומדים בהם התחנכחו כערבים דוברי
צרפתית. .אותה שעה גמלה בי ההחלטה
לפעול לשיפור המצב,״ נזכר שלום.
מאות מכתבים. מיד עם שובו לאר־צות־ד,ברית.פתח
מלך הממחטות בפעילות
הדחתניח. הוא שיגר מאית מכתבים אל מנהיגי
היהדות במרחב, גייס מורים ומדריכים
מעולים. חלק מבניין־המשרדים הענקי שלו
בניו־י־ורק פונה, הפך למטה הראשי של ה־אירגון
החינוכי החדש, אוצר התורה.
לאחר שלוש עשרה שנים של עבודת נמלים,
הגיעה תכניתו הגדולה של יצחק שלום
לשלב של ביצוע. בשנת 1948 ביקר הוא במרחב
השטוף רגשות אנטי״יהודיים, הצליח
להקים תוך זמן קצר רשת מסועפת של בתי-
ספר בלבנון, עיראק, איראן, מארוקו, אלג׳יר
ומאנג׳ר.
יצחק שלום היה ראוי בהחלט לכבוד שהוענק
לו על ידי נשיא־ישראל. אולם פעילותו
עודנה בראשיתה. כיום מטפל אירגון
אוצר התורה, המנוהל על ידי מרדכי הכהן,
מי שהיה ראש מחלקת־הפרסונאל של משרד-
החוץ הישראלי, ב־ 15 אלף ילדים במרחב.
נוסף על החינוך מקבלים הילדים גם מזון,
בגדים, טיפול רפואי ושירותים סוציאליים.
לאחרונה אף חרג האירגון ממסגרת החינוך
העממי, פתח את בית הספר התיכוני הראשון
שלו בטאנג׳ר.
לדברי שלום חושבות מדינות ערב את איר־גונו
למפעל דתי, אינן מנסות להצר את פעי

במדינה

הזקופה, השיער המכסיף וההופעה הדים
לומסית־מקצועיח, עיין שעות על שעות בספר
הפרוטוקולים.
תחנה ראשונה ואחרונה. לוח ד,זמ־נים
אף הוא הוכן בקפדנות. התחנה הראשונה
בה היה על קיסרי להגיש את כתב האמנה,
היתר, האבאנה, בירת־קובה. הכל עבר בשלום.
ציר ישראל נתקבל בכבוד מלכים על ידי שר־שרת
רוכבי־אופנוע, גדוד שלם של אנשי־צבא
במדים נוצצים ותזמורת ענק. גם קב״
לת הפנים הנלהבת שנערכה לו על ידי 15 אלף
יהודי קובה והפגישה הידידותית עם פולי
ננציו באטיסטה, הדיקטטור הכל־יכול של
אי־הסיגארים, הוסיפו על גורל המאורע.
אולם האבאנה היתד, התחנה הראשונה והאחרונה
במסע הנצחון הישראלי לאמריקה
המרכזית: בגואטמאלה פרצה מלחמו׳,־אזר־חים.
קוססאריקה נסחפה במהומות דמים. ב־הונדורס
פתחו שלוש עשרה מפלגות במאבק
עז על השלטון. נשיאים וגנרלים עלו וירדו
במהירות של מטוס־סילון. קיסרי היה נאלץ
לשוב למקסיקו־סיטי, לשבת על מזוודותיו
כשבידו צרור כתבי־האמנה, לעקוב בעניין
אחרי ההתפתחויות האחרונות בארצות הסמוכות,
כדי לקבוע למי יהיה עליו להגיש
את כתבי־האמנה בעתיד הקרוב, או הרחוק.
יעץ השבוע אחד מידיו של קיסרי הנבוך:
.מוטב שמשרד־החוץ יכין כתבי־אמנה חדשים
וישאיר חלל ריק במקום שם הנשיא,
אליו הוא מיועד. כאשר תגיע לעיר־הבירד.
של המדינה המסויימת, תוכל למלא את שם
הנשיא, שישלוט באיתו רגע, בעט נובע.״

נסנילדו־דות

השבוע נשנתה במהדורה מודרנית אגדת
רות המואביה, שעזבה את עמה וארצה, יצ־אה
להקים בית בישראל, כאשר ירדד, אשד,
צעירה, שחורת־שיער ממטום־נוסעים בשדה־התעופה
בלוד.

לותו החינוכית והסוציאלית. יוצאת מכלל זה
היא הרפובליקה הסורית: אולם הממחטה החינוכית
של המיליונר היהודי הולכת ונפרשת
׳גם עליה.

יחסי ח 1ץ
כי צ ד מתי. ל מי?
המושג. הדיפלומטיה הישראלית הצעירה*
כבר הפך למושג קבע, הבא לעתים לחפות
על כשלונות מסויימים. אולם החודש עמד
נציג ישראלי בפני בעיה שהיתר, עלולה להביא
במבוכה את נציגיה של כל מעצמה
וותיקה ומבוססת. הבעייה: כיצד, מתי ולמי
למסור כתב־אמנה?
כשנתמנה החודש ד״ר יוסף קיסרי* ,ציר
ישראל במקסיקו, לתפקיד ציר ישראל גם לכל
המדינות הזעירות של אמריקה המרכזית, ידע
שלפניו עבודה מפרכת. בארצות אלו מרבים
לדקדק בטכסים. בצירות ישראל במקסיקו נעשו
הכנות קפדניות. הסמוקינג והצילינדר
עברו בדיקה יסידית. קיסרי עצמו, בעל הקו־
* אחיו של אורי קיסרי, עורכו הראשון
של העולם הזה.

מ שטרה
ענקים ו ת חנות־דודו
ראובן (רומק) גרינברג נולד עם פנים עגולות
של סאנשו פאנסה ונשמה חסרת־מנוח
של דון קישוט. בכל דרכי חייו הסוערים חיפש
הוא את החלכאים והנדכאים, כדי להושיט
להם (בין אם רצו בכך ובין אם לא)
את ידו השמנה, קצרת־ו׳,אצבעות. הוא העפיל
על גגות ירושלים, התריע מעליהם את האמת
— או את אשר חשב לאמת — כלפי המדכאים•
תשוקת־חייו היתד, להילחם בענקים.
בשבוע שעבר חזר הסיפור הנוגה על
עצמו: התברר שהענקים לא היו אלא טח־נות־רוח.
רומחו ומגינו של רומק נופצו, והוא
מצא את עצמו מאחורי סורגי הכלא הירושלמי.
הוא ישב בקפה מינה, בו בילה שנים
רבות בשיחות רעים עם ידידיו — אחדים
מהם בעלי שם מפוקפק — כאשר הופיעו
במקום אנשי ב־לשת, הזמינו אותו ללבת אי־תם.
הוא ציית בחיוך אירוני.
המוכתר הבלתי מוכתר. היה זה
סיומה של פרשה ארוכה. כאשר ערק רומק
מצבא אנדרם, איתו בא לארץ, הצטרף ל־לח״י,
כדי להילחם בענקים הבריטיים אדומי״
הכומתות• הוא בא בקשרים עם אנשי הכפר
הערבי אבו־גוש, שסיפקו נשק ומקלט לו ול־ידידיו.
תוך כדי כך צמחה ידידות אמיצה בין

האשד״ לורנציה פיגוארים, אשתו לשעבר
של נשיא קוסטאריקה, לא באה לישראל כדי
לבקר במקומות הקדושים לדתה הקתולית.
היא לא באה גם לפי הזמנה מיוחדת של ממשלת
ישראל, השואפת להידוק יחסים עם
מדינות אמריקה המרכזית (ראה למיל) .מטרת
ביקורה: לד,נשא לגבר האהוב עליה, בנו
וייזר, ראש המחלקה הדרום־אמריקאית במדור
המדיני של הסוכנות היהודית בניו־יורק.
לורנציה, אם לשני ילדים, הכירה את בנו,
כאשר הוצג הוא לפני בעלה, חוזה פיגואריס
פרר* .לאחר מכן התפתחו העניינים במהירות.
היא הצליחה להתגרש מבעלה, למרות חומרת
הדת הקתולית האוסרת על גירושין, מיהרה
לצאת לישראל.
ידידיו של. בנו וייזר טוענים כי יש כאן
מקרה נדיר של אהבה ממבט ראשון. הם
משוכנעים גם כי שמה החדש של רעיית־ד,נשיא
לשעבר יהיה רות.
* חוזה פיגואריס נמצא השבוע במרכז החדשות
המרכז־אמריקאיות, לאחר שהצליחו
כוחותיו להדוף יחידת מהפכנים, שפלשה ל״
קוסטאריקה מניקאראגואה הסמוכה.

או ת קין

נאשם. רומק״ גרינברג
לדון קישוט, פני סאנשו פאנסה
השייך יוסף אבו־גוש לבין הדון קישוט ה־דובר־א־דיש.
רומק
דליל־השיער וטוב־הלב היד, אהוב
על כל אנשי הכפר, שכינוהו בשם אבו־דאוד.
הוא היה למעשה המוכתר הבלתי מוכתר של
אבו־גוש. כאשר החלו רוחות פוליטיות הור־סניות
נושבות בינות לגבעות הכפר, השתמש
רומק בהשפעתו כדי לשמור את אחדות התושבים
בעינה• סעילתו זאת הכעיסה, לדבריו,
את הענקים החדשים, כחולי־המדים.
בני אבו גוש לא היו הידידים היחידים, שהיו
נתונים בצרה. רומק עסק גם בניהול
קרן לטובת חברי־לח״י לשעבר, וכאשר התפוצץ
משפט קסטנר והפך למאבק חדש נגד
הענקים, העמיד הוא את עצמו בראש הוועדה
הציבורית למען מלכיאל גרינוואלד, אסף
סכומי כסף גדולים לניהול המשפט **.
מראית־עין של צדק. רומק התנגד
לדרישתה של המשטרה להביא אותו לפני
שופט השלום מאיר אבן־טוב בדלתיים סגורות•
הוא דרש משפט גלוי שכולם ידעו
במה מאשימים אותי.״
האשמות היו רבות: נסיון־שוד בבית־ה־מסחר
לעתיקות מאריין, קשירת קשר לביצוע
פשע, פריצה, גרימת נזק לרכוש, הסגת־גבול
• רוסק הוא שהציג את יוסף אבו גוש בפני
העתונות הישראלית בשנת ,1949 כאשר
הכריז השייך על נאמנתו למדינת ישראל.
** בין שתי ישיבות של בית־הדין המחוזי
הירושלמי, ניגש רומק אל הקטיגור, אמנון
תל, כדי להתרים אותו, סרב קבל את הלירה
אשר הושיט לו תל.
העולם הזה 877

שזו האחחן שד אור גרן
השכדע, שעה שוועדודהחקירה התכנסה כאולם דשכת-הכשיא
כקריה, לפני ספסלים כמעט ריקים, סער כמדינה כולה הויכוח על
האשמה לאסון מעגן. העתונים, שהחליטו מראש כי האשמה חלה על
אורי גלין, הוסיפו לכתיב את כתכותיהם כהתאם. דוגמה אופיינית :
את עדותו של אחד העדים הכתיר ״הארץ״ ככותרת גדולה כעמוד
הראשון :״המטוס היה כסדר; קרוב לוודאי שלאסון גרם הטייס

ובליל־עך פלים? -נסת ממך?ר,
לזן בוד אךןש$תי 0ס:ו> -לוקיע

--ט ס תי עם ש. ש ,.מי שהיה מפקדחיל הים והאויר בזמנו, עכשיו הוא מנהל
חברת הפוספטים. אני טס אתו אחת לשבועיים
למכתש — למפעל הפוספטים. ובכן, בטיסה
זו היתד, קצת קטסטרופה — נכנסנו
לעננים בלי מכשירים מיוחדים במטוס —
וההר היה במרחק צנוע מאוד מאתנו ...יצאנו
בנם. נדמה לי שהשיר הזה ״אורגן״ בשעת
שתילת סלק בהמה בבית( .מה שייכות זה
לטיסה?) אך היה קצת פנאי גם למחשבה.
יש כמה מונח־ם, שנתתי להם הסברים בסוף—
במקרה שלא יובנו לך, או לקוראים.
אבקשך מאוד: לכשיודפס — שלח שני
גליונות, כדי שאשלח אחד לש. סוף־סוף הוא
השותף השלישי (השותף השני הוא תמיד —
הגורל).

ח » י ו מן ט ר.

וצמוד העשן להלת לבן ה; בך םיות
סצירוס בליל.
ל?קר יותיר ובדי $נ?ים
רוחצים בבסיסם צוקי ממכון ש ספרוקים.
אותו יום, שהך?ין י גלש ן זטוסי למ?תש,
לו קרא ן ןירום -יום 9ך פי.
עמד סמ?תש?מצור ען נים, על
חומת ן ןן־ן יו.
רוקה לטיקח.
בדוקה
ן ססנו ;ם ד^עות ם׳??לי־ט;9ים,

במסירות ל״במעלה״

עין־נניס

אורי

ה טי ס ה

המסתש

לש. שמיר, השו ף השלישי בטיסה

ngnmנן־רוקה של »ך?י העך־
בית — ,בוערה, חמקיזית, ותויתר
בצאתה ערבולי האבק - ,הק 9ל*
ngnגושי האן יד. ונן כס?שין!חיו
קגושקים אל האפק - ,אזים הלבב—

ושבועות ספירי*מן וקח.
!ש 0» ,ת לנפה סטלס ל?קף•
.יש צרף אל קון9יו.
לש האל p! ,האל, לא ן שליך 0ן תו -
ן?לה מטוסו מיגע?ן הקרב•
אז נשבע! בם לף ת מסוסו ובשמן
ד?5יו סזורם בעוך קי הפלך ה -
לעולם לא יוסיף!
:שןש5ח . .

עד שקר ן לה..
ובשסר :
חומקים הבויסי מגבולות ל9חבוא.
א?ל !ש עך ביות - ,ן$לו ען־ם לים
ויטפסו, בן וך רוך ההוים מתלול שלנגב.
ובנגב —
מכתש.
?מכתש - ,אך בות ן$לו קיטור- ,
לללד, ויום יתאבך הן׳ץ ן. בל;לח קיצי
לתאבך לס£ל מצלול -בתמימות
מו־גיזה, ועופות ממכון ש לך או בתזן ית
ן ז?ך בול סמצהיב.

ועוד. רומק הסיט את כובעו האפור, רחב
השוליים, הכריז ז ״איני מודד, באשמה ! ״
הוא טען כי הענקים מנסים להדביק בו פשע
אשר הוא לא ביצע, לכלוא אותו מאחורי
סורג.
המשטרה ביקשה שהות של עשרה ימים
כדי לערוך חקירות. סניגורו של הנאשם,
שמואל תמיר, התנגד. השופט גחן לרשום
את החלטתו, וקצין־ד,משטרה הניח לפניו את
פקודת המעצר לחתימה. השופט נפנה אליו
בפנים סמוקות, קרא בזעם :״מנין לך מה
אני עומד להחליט? אילולא האשמות החמורות,
היתד, חוצפה זאת מסמקת כדי לשחרר
את הנאשם !״ אחר ציטט אחד מעקרונות בחוק:
תהי לפחות מראית עין של צדק* !״
תוצאות החקירה. המשטרה קיבלה את
אחד מעקרונות המשפט המקובל הפי
אומר :״אין זה מספיק שהצדק נעשה.
ייתו צריכה גם להיראות לעין.״
העזלם הזה 877

לבר אראה, אל הומת״ממכתש אתחל!י.
ומחריד במפץ מבוכנוית — בסיסי
,ען גי־התקרהות•,
בט סר ־ ״יי ^תף ן ןי?ן ז ;לוף, נל
האת שתעזאה באויר -מגורל !
יהדר מגון ל בם ת£ן מהגוי,
לתפתל בגושי האן יר -וזרועות
?ן־זליו?ן־בקו?אטום.

לתננל לטצפן אטיר־מתודח,
ן!טביל מגלבו בטיכל־מבנזין.
לבר חשב מסוסי לכלות מטפוס
ו?רץ בחומת־ן}1ן ים !
!דיפך מגורל לסוסי על?דו— ואלזזיר
(ללר גלגל בשן ית!)
עיי? ייי בלשור ־־ ן??ח לרל»ו
?ל ה הי.

— — לבר הטל מסוסי למללממכתש — מחליק על שמאלו בענן
בן 3ו -חשכה? .תע׳ י?דע $ע 3ו׳
ההר בלני
ן מץ?יש ממוליל נפתוליו — ללבעות

לראם.

^ ח ת מט,׳סי ב?ם גש ם?לילי׳ל׳א69 לט
מל 9די ם.

שהיו שלדידי מסאה סתוז־וים בענן -
בע?רו משד של ההר׳
ן תקרב מטוסי למללול מחצוב בן בעות
ממכתש - ,והמריא.
ן א»ר צתותיו ן ךז.י מטיסה, ן?ם ס בנתיב
אן ין־י מזן קס (ץ זסית לקך קע).

עשרת הימים המבוקשים גילתה במהרה את
תוצאות חקירותיה: לדברי השוטרים, מכר
סוחר העתיקות ד,עבדקן מאריין המחאה ל־חלפן
הירושלמי, דויטש. המחאה היתד, על
6000 דולאר, אולם לא היה לה כיסוי. דויטש
אסף כמה ידידים, פרץ לחנותו של מאריין
באגרופים קמוצים.
מישהו הציע לפנות למשטרה• מישהו אחר
הציע לרוץ לקפה ווינה, להזעיק את רומק,
ידידו של מאריין, כמתווך: המשטרה היתד,
עלולה לשאול שאלות בלתי נעימות בקשר
לדולארים. רומק בא, הצליח. מאריין שילם, ו־התקרית
חוסלה — עד השבוע שעבר.
האשימה המשטרה: כל העניין בויים על
ידי רומק כדי להכריח את מאריין לשלם.
טען רומק :״כל זה מצוץ מן האצבע !״

המ שק
שכר הבטלה
תעשיינים

עצמו ; הסיכה הישירה -טיפה נמוכה״ .שום דכר ככותרת לא רמז
לקורא המקרי, שזוהי דעה פרטית של עד אחד.
זמן מעט לפני האסון כתב הטייס, אורי גלין, שיר שלם על הסכנה
הכרוכה כטיסה נמוכה .״העולם הזה״ מפרסם להלן שיר זה, שטרם
דאה אור עד כה. ההקדמה, כצורת מכתב, נכתכה כשעתו על־ידי
גלין עצמו.

רבים,

העמלים

בפרך כדי

׳*T1ערפלים
ודין ת׳ * 9דן ןה
אשא על שפתי תקלת־עללים ן תיקה :
ברוך שהוריד ...ן ד,וא העלה —
לארוכים...
עין־גנים 28 2,55 ,

להפיק רווחים ממפעליהם, רואים את עצ מם
בחלום־הלילה יושבים בטל ומקבלים
סכומייכסף גדולים. אולם השבוע נתגלה
בי רק מפעל ישראלי אחד זבד, להפוך
חלום וורוד זה למציאות.
המפעל: בית־החרושת לשלגונים ארס יק
בבת־ים.
כאשר קיבלה חברת ארטיק את הרשיון
להקמת מפעל־השלגונים׳ שרר בארץ מחבור
חמור בקרח. על כן התנתה הממשלה תנאי
מפורש: על החברה לבנות גם בית״חרד
שת לקרח.
התנאי קויים 300 .אלף ל״י הושקעו ב בניין
בית־חרושת לקרח על חולות בת ים.
אולם־ מכונותיו לא הופעלו, מוסיפות
להעלות חלודה עד היום.
תשובות מתחמקות. מנהלי ארטיק
שנשאלו לסיבת המצב המוזר נתנו תשו
אורי
גלין

בות מתחמקות. תשובה ברורה יותר ניתנה
על ידי הסינדיקאט הישראלי לייצור
קרח: במחירי־הקרח הנוכחיים אין מם •
על חדיש יכול להפיק רווח הוגן. מוט:
היה שלא להפעיל את בית״החרושת.
אולם התשובה הנראית כאמיתית יותר
מכל ניתנה על ידי. חוגים המקורבים אי
סינדיקאט הקרח: הפעלתו של בית״הד־רושת
החדיש עשויה להוריד את מחיר׳־
הקרח בארץ, אינה רצויה לסינדיקאט. על
כן הוא משלם לארטיק שכר בטלה, אשר
יכסה בהדרגה את הסכומים שהושקעו במפעל
המוזנח.
גודל הסכומים המשולמים לארטיק נשמר
בסוד. הוא יתגלה רק אם יפורק סיג״
דיקאט הקרח — או אם תתערב בפרשה
הרעדה לבדיקת מחירי הקרח, שהוקמה בראשותו
של עורך־הדין מתתיהו לינדרמן.
עד אז יהיה המשלם האמיתי האזרח, ה־
(המשן בעמוד ) 12

(א) האם אתה תובע את מניעת זמנה מחיש?pt
גרמניה, המסכן את שלום־העולם ואת שלום־עמנו?

(ב) האם אתה בעד שלום יציב בין ישראל ומדינות־ערב
בדיד של משא ומתן ישיר, ללא מתווכים זרים וללא
תנאים מוקדמים, שלום שיבטיח את זכויותיהם הצודקות
ואת התפתחותם של בל העמים?
(ג) האם אתה בעד מדיניות שלום ועצמאות של מדינת
ישראל ונגד הצטרפותה לבריתות איזוריות תוקפניות?
שדוש שאלות אדה הציגו המחתימים, כשבוע ה־14
לקיום המשאל, כאשר

n i.1 a & m nנרווה אל
מ₪ימי משאל השלו!!

?Dint

יחס ל 3כי. בו נתקלים לרוב המחתימיס (ימין למעלה /מוזמנים אפילו
להכנס פנימה. אולם לא תמיד באה בעקבות שלום זה הפנמה עבור
שלום אחר — השלום שאותו מקווה להשיג עצומת השלום הזאת.

צעירים ולצעירות היתד. משאלה אחת
בלבד :״תחתום בבקשה!״ המועמדים
לחתימה לא היו שחקני־קולנוע,
או אנשים נכבדים אחרים שחלקו אוטוגרפים.
המחתימים לא היו אנשי מס״הכנסה,
או פקידי־בנק. היתד, להם מטרה אחת׳ שלא
תסולא עבורם בפז: השלום.
לראשונה עורר השלום באופן מיוחד קבו׳
צת אינטלקטואלים צרפתים ופולנים שקיימו
בשנת 1948 קונגרס בוורוסצ׳לב (לשעבר
ברסלאו) פולניה׳ בחרו בוועדה בינלאומית
של האינמלקמואלים להגנה סל השלום.

קומוניסטי מפורסם שביקר אז אצל פיקאסו
תקע את עיניו בדמותה של יונה. שנית
נבחר שם הולם יותר: הפרטיזנים למען
השלום, שבחרו בוועדה קבועה אשר בראשה
היעמד המדען הקומוניסטי המפורסם פרדריך
ז׳וליו קירי.
מעוף היונה בעולם הרחב החל. בעצם׳
היתה זו מגפה. היא צויירה על כרזות, קירות
ומכוניות, הוטבעה על מאפרות, מטפחות ועגילים.
צ׳כוסלובקיה, פולניה, בולגריה ורוסיה
הטביעו אותה גם על בוליהן. באיטליה
יצרו אותה ממקרונים וספגטי למכירה לאוד,־ I
בי־שלום.
נולדו ימי־שלום, שבועות־שלום, מרוצי-
שלום, רקודי־שלום. וסיגריות״שלום. לחזית
גוייסו אנשים מבריקים ומושכים ממדרגה
ראשונה. אמנים, כמו פבלו פיקאסו ודיאגי
ריביארה ד,מקסיקאי, סופרים, כמו הווארד
פאסט האמריקאי ואנשי״כמורה, כמו הדיקאן
האדום מקנטרבורי.

בהחלטתה קבעה הוועדה שאם עד עתה
היתה הגנה זו דאגתם של דיפלומאטים ו חוגים
מצומצמים אחרים בלבד, תיהפך מעתה
ואילך לענינו של כל אדם ואדם.

מעוף היונה
במערב הסתכלו על צעד זה ברגשית
מהולים מאד. חלק ראה בו תחבולה תעמולתית
קומוניסטית, לא מזיקה ביותר. רביב
אחרים ראו בזה סוס טרויאני קרמליני, תב נית.
תעמולתית מחושבת לכל פרטיה, ש מטרתה
היתד, לרפות את ידי המערב ולמנוע
את זיונו, שעה שהמפלגות הקומוניס״
טיות עסקו בהכנת מהפכות...
הקרב לשלום שהקומאינפורם כינה אותו
כ״עיקר כל הפעילויות של המפלגות ה ק -
מוניסטיות,״ החל. אבל הוא לא התקדם לפני
אביב , 1949 כשד,תכנם בפריז קונגרס השלום
העולמי.
הקונגרס הצטייד ראשית כל בסמל. משורר

ק 1ל חנפים
אמנם, טענו הפעילים, היוזמה יצאה מ מפלגות
סוציאליסטיות ומברית המועצות,
אך תנועת השלום עצמה צריכה להיות מושתתת
על יסודות רחבים יותר, חייבת לכלול
את כל החוגים, להיות אפוליטיות לחלוטין• .

ויכוח עקר. אחר המתוונחיס הוא זאב ארלברג, תושב !*ריפון במעברת אבו־נביר (מרכז) .ביחס
לכל השאלות הוא סומך על הממשלה, שלדעתו עושה את שלה לא נרתע מדעתו זאת אפילו
לאחרשמ אי ר פי נ מו ^ ח ^זמחודמ ^ ם ^ז ז כי פ ה ון ^וחוס ^ו בו מ ז ^ בו ^ו ת סי ח ^ ם—

• סטאלין בחוברת האחרונה שלו לפני
מותו סיפס :״תנועת השלום לא תשנה
משטרים אבל אם היא תפתור בעייה אחת
שתבטיח שלום הרי כל עתיד העולם תלוי

״כן!״ חתמה הגברת עליזה רוקי שלוש פעמים, אחרי שקודם לכן התחמקה
אמרה שבעל הבית איננו, כשחשבה שמטרת החתימה היא גביית־ממים נוספת.

״לא!״ הכריז עובר־אורזז במעברה ״אס אני ארשום,
יהיה שלום. טוב יותר שתהיה מלחמה. אין לי עבודה!

עוד ב״ 1949 חנתה היונה במקום נוסף אופן יחסי למספר התושבים אחרי איטליה.
שטוקהולם, שם נפתח מסע העצומות הגדו 1על עצומת״שטוקהולם סמכו ידיהם, דפי
ל ע צו מ ה הראשונה, השטוקהולמית, דרשה
מספרי הועד, לא פחות מאשר 312000
י ״יסור ללא תנאים של השמוש בפצצת״האטום.
איש. עצומה אחרת, שדרשה את כינוס חמשת
המעצמות נענתה בתמיכה גדולה יותר ב־אנשים
רבים, כ־ 500 מליון, חתמו עליה.
מהם חתמו בסין בלבד 243 מליון. בהודו ה 3<>/0מהקודמת.
מזרחית תתמו התושבים שאינם יודעים קרוא
הפעילות למען בעיות בינלאומיות לא
וכתוב בבוהניהם. כושים באפריקה עשי גרמה לשיכחת הבעיות הלאומיות. במלאת
זאת לקול תופי־הג׳ונגל. בלי ספק חתמו חמש שנים לתנועת השלום העולמית, בחר
אנשים רבים גם מתוך תמימות .״האם אתה הועד למען השלום הישראלי להגיש שי מקומי
בעד שלום?״ היתד, שאלתם העיקרית של לתנועת השלום העולמית שהוא מסונף לה.
המתרימים. קשה היה לענות בשלילה.
וכמובן — משאל שלום מקומי. גם פסחה
שיא נוסף. עצומת־השלום לא
בדד במערכה. הכוונה הפעם לא היתד,
על ישראל. להיפך, היא קבלה כאן גוון ציוני. בעצם לאיסוף סתמי של חתימות. המטרה
הוועד למען השלום בישראל, שנשיאו הוא היתרי לברר מהי דעתם של תושבי ישראל
מאיר יערי, מפוצל לוועדי״שלום מקומיים. על שלוש שאלות של משאל שהוצגו מנקודת
ן מ״ 42 חברי הוועד הארצי, תשעה הם חברי ראותו של הישראלי בלבד. כדי לתת למשאל
־מק״י, שנים ממפלגת השמאל ואחד ממפא״י. ד,יסף רחב ניתנה האפשרות לענות על כל
היתר שייכים או נמנים על אוהדי מפ״ם.
שאלה ושאלה לחוד במשבצת מיוחדת לשלילה
בין השיאים הרבים שהשיגה ישראל, אפ או לחיוב. הוא איפשר גם להרחיב את ה
דבור בפנקס מיוחד הנקרא פנקס־השלום.
שר למנות את שיא״ההחתמות. בעולם ה מערבי
תפסה ישראל את המקום השני, ב־כל
אחד נתבקש לענות ״מתוך חרדה >ש־

לום העולם ולשלום ישראל,״ על שלוש השאלות
הבאות :
(א) האם אתה תובע את מניעת זיונד,
מחדש של גרמניה, המסכן את שלום העולם
ואת שלום עמנו?
(ב) האם אתה בעד שלום יציב בין ישראל
ומדינות־ערב, בדרך של משא ומתן ישיר,
ללא מתווכים זרים וללא תנאים מוקדמים,
שלום שיבטיח את זכויותיה -הצודקות ואת
התפתחותם של כל העמים?
(ג) האם אתה בעד מדיניות שלום ועצמאות
של מדינת ישראל ונגד הצטרפותה לבריתות
איזוריות תוקפניות?
בכל זאת למרות הרצון לבסיס רחב ל תנועת
השלום, נשארו מפלגות השמאל ותנועות
הנוער המסונפות להן בבדידות מזהירה,
המושכות היחידות בעול. עתוניהן
היו היחידים שפרסמו כמעט מידי יום ביומי
קריאות להשתתפות במפעל ותוצאות אחדו־רת•
החברים המגויסים פעלו ללא לאות.

״ בעד שלו ם!״ במילים אלה ליווה את חתימתו דוד
אשכנזי, אחרי שקרא את השאלות, הציג אחרות משלו.

חזיר זריאקציתיום
המחתים מוכן לוויכוח על כל נושא הקשור
למשאל, לא מתנגד אף לסטות קצת
ממנו. הוא גיבש לו כבר מזמן השקפת עולם
משלו, קרא חומר רב, בתוכו אולי גם ״,1
חוברות — דע מה להשיב ! (שאלות ותשובות
במשאל עם) ,כדי שידע מה להשיב.
המארגנים, כך הם עצמם מספרים, פונים
שוב למחתימים לפני הפעולה, ומסבירים להם
כי אין זו עשיית נפשות למפלגה או פעולה
למען הפלת המשטר הקיים. מביאים לדוגמא
את הרבנים הנלחמים בחזיר, מנסים לגייס
את דעת הציבור אולם לא מאדירים על־ידי
כך את מספר חברי מפלגתם. כולם כשרים
כאן. בעל בית שבכל עת אחרת יבול להחשב
כריאקציונר, יכול בהחלט וחייב להשתתף
במשאל השלום.
המתתימים יוצאים לדרך, אחרי שחלקום
לפי אזורים. ככל שהשפות מרובות בפיהם,
הרי זה משובח. כי בדרכם הם נתקלים בש פות
שונות בהן מובעות דעות שונות.
הגנה ודביליות. החותמים עצמם מחולקים
לשניים. רובם מכיר את הבעיות היטב,
חשב עליהן לא פעם, וכשמגיע רגע־החתימה,
אין הוא שואל כמעט דבר, אינו מתווכח,
קורא בעיון את השאלות, ממלא את המשבצות
תוך אמונה במטרה. לכאן משתייכים יעקב
וייסמן, ברזילאי, פקיד־בנק, דוד אשכנזי,
השען שמחה טיכלמן והיוצק ויטוריו גניש.
לפעמים שואלים הם לשם המפלגה המושכת
בחוטים, מנענעים בראשם בהבנה למרות
שנענו כי הענין הוא על״מפלגתי. אחרי עיון
נוסף הם שואלים שוב, למשל, מיהם ״מתוו כים
זרים״ (מקבלים בתור דוגמה את בניקה)
— וחותמים. אך ישנם גם החותמים על הש אלות
מבלי להבינן כלל.
כי למרות שמארגני המשאל בטוחים שאת
השאלות יכול להבין כל אדם שאינו דבילי,
הרי עקרות־בית, בנות עדות־המזרח במעברה,
אינן דומות לאחיותיהן במקום אחר. אין ספק
שעניני השעה כמו שאלת הצטרפותה של
שראל ״לבריתות אזוריות תוקפניות״ לא
הגיעו לאזניהן ולידיעתן. הן לא הגיעו לידיעתה
של עקרת־הבית לילי בלידה, או של
הירקן אברהם בילו. והם חותמים ומרגישים
עצמם חשובים, או ששואלים את המחתים
כיצד ומה לכתוב ומוסיפים סי בספרדית,
יא באידיש זאייווא בערבית.
לסוג השני שייכים המסרבים מיד« .אני
6שנים בארן ואף מפלגה לא נותנת לי אוכל
כשאני לא עובדת,״ טענה אשה אחת במ״

״ בעדמלחמה צו^ח _א זזז מלקוחותיו של הספר שנטלט מעדשת

ל וול ה^ילח

במדינה
(המשך מעמוד )9
משלשל מכיסו פרוטות נוספות עבור כל
גוש־קרח הנכנס למקרר.
טבריה מהדד ה קו אלי צי ה

אני מודה מאד לקורא האלמוני ששלח לי את אוסף הקריק*
מורות. זהה את עצמן* קורא יקר --תמיד הייתי סבורה, משום־מה

שד,צבעים אדום וירוק נראים איום כשהם יחד. שיניתי את דעתי כאשר ראיתי
־ג את חנה מרון בחצאית ירוקה וחולצה אדומה. בעצם, עליה כל דבר נראה נהדר —
— — כנראה שלא תפרוץ מלחמה בעתידהקרוב. כשפרצה מלחמת קוריאה* ,ד
השפיע הדבר גס על האופנה. אתן וראי זוכרות את הצורה הסינית שניסו להעניק
״* לנשים: זוויות העינס המורמות בקו, תסרוקת חלקה, הצווארון הסיני, הכובעים .
המשולשים ומכנסי ה״קולי׳׳ .מלחמת קוריאה נסתיימה וההתענינות במזרח האב־
^ זומי פוחתת והולכת. באמריקה גילו לפתע את האופנה האינדיאנית. שמלות
־* ה״סקוו״ \נערה אינדיאנית) החלו צצות בכל החנויות וירחוני האופנה, ריקמה -!c
בשולי השמלה, עדיים מתאימים, הדומים מאד לעדייס הישראליים

מעולם לא היתה אוסנת בגדי היס פה מגוונת כמד העונה. לאשה
יש עתה מבחר עצום של דוגמות כדי להתאימו לגופה. בגד
הים מצמר, שנדחק הצדה על־ידי הפלאסטיק, חוזר השנה בראש
מורם, חזרו גם הכתפיות לכתפיים הערומות. הים נראה ככמה
ארצות כג׳ונגל באשר מתרוצצות כתובו נערות בבגדי ים מפום־
פסים בזכרות, או מנומרים כפנתרים.
תירוץ מצויץ

לילדים יהיה מעתה תרנץ מ־צויין
לא להתרחץ, אם יתברר
שהתאוריה של ד״ר ארל אום־
בורן מבופלו היא נכונה. לדבריו,
העמים המתרחצים פחות, כמעט
ואינם סובלים מדלקת העור.
״אמבט יומי הוא הדבר הגרוע
ביותר שאתה יכול לגרום לעורך,
בעיקר אס אתה משתמש בס־בון״
,אמר ה חו פ ש
הגדול הוא נחמד ונעים לילדים,
אולם לא כל כך לאמהותיהן ה־עובדות,
שאינן יכולות להשאיר
אותם בבית שעה שהן יוצאות
אני פשוט שואלת את בעלי אם הוא לא
לעבודה. לאלה שיש באפשרותן
זקן מדי מכדי שיעזור לי בבית.,.״
לשלם כ־ 25ל״י ל־ 3שבועות
בעד קייטנה לילדים עד שעות הצהרים, יכול הדבר להיות, פחות או יותר׳
פתרון. בקרתי בקייטוה מס:ג זה בתל־אביב וראיתי את הילדים עסוקים בשמיעת
0פ־ר מפי מדריכתם, גננת במקצועה. מה היית עושה אילו היתד, לך טבעת קסמים,״
שאלה את אחת הילדות, ששתי שיניה הקדמיות חסרו לה :״בת מלך״,
השיבה ללא הטום. טרט לשמיעת ספורים, הם מכינים גם שעורים, נוסעים שלש
פעמים בשבוע לים, עוסקים גם במלאכת יד וציור, שיכול להביא במבוכה ציירים
מודרניים מבוגרים רבים. מנהלי הקייטנה הודו כי השנה, בגלל המצב הקשה,
סחת מספר הילדים --מועדון מסוג אחר התארגן כימים אלה

דעה ועצה

במאי תז־רוולד דילן ינסון
מתוך קנאה היסטרית —

דעתי שנערה צריכה להשתתף בהוצאות בן־זוגד, בצאתה אתו, נתחזקה אחרי
שנוכחתי לתמהוני שפעמיים קפה קפוא ושתי עוגות פרוזאיות עלו 1.900ל״י —
--א ס רצונך לשמור על כסף הנייר שלך בארנקך, חברי אותו יחד במהדקמשרד גדול בצורה זו לא יתפזר ולא יתקמט.

כוננית לפי מידה
את רוצה בכוננית חדשה לחדרך ואין לך כסף או רצון לקנות את הכונניות י5 הרגילות הנמכרות בשוק י בקשי את ידידך, או בעלך שיבנה לך כוננית כמו זו
בתמונה, העשויה מלוחות
עץ ולבנים.
אנסה להסביר לכן
־ 4איך זה נעשה: קודם
כל קונים לבני סילי־קאט
( 31ל״י המאה,

־* בלי הובלה) ,קובעים
את גובה ד,ע־מוד,
מספר הלבנים
בנדבך, ומחלקים את
הגובה ל־ 8סנטימטר,
־* שהוא גובה לבנה אחת.
לוקחים לוחות
עץ שרוחבם 25ס״מ
־( 5רוחב הלבנה —,)22
עץ פשוט, זול מ־אד,
יכול להיות גם
י* עם פוליטורה. את
הלבנים הצבועות א־
* דום, אפשר לצבויע
בשתי שיטות: להכין
דלי של צבע סמיו
ולטבול את ה5
לבנים,
או לחשב
למפרע ולצבוע רק את הצדדים החיצוניים הנראים• לאחר שהן צבועות משייפים את
קצותיהן הנראות לעיין בעזרת שופין עץ גם. אין הכרח לד,עזר בפלס מים.

הקרב על ד\ בעה
השבוע יעברו אחדים מן המשתתפים בה פקת
הסרט הישראלי גבעה עשרים וארבע
אינה עונה (העולם הזה )873 מן האולפנים
ומשטחי־ההסרטה לאולם בית־המשפט המחוז,
תל־אביב. הפעם יתחולל המחזה הדרמתי —

מ שפ ט

* בכרייטץ, אנגליה. זהו מועדץ לילה לילדים מגיל 4עד 12 המש־תעשעים
בו כשהוריהם יוצאים מן הבית. הם יכולים לכלות בו
* מ־ 4עד ! 1כלילה. הצעירים יכולים לבחור בין רקודים, הסתכלות
בהופעה של להקה מיוחדת או תיאטרון בובות, ושתיה >חלכ<.
למועדון יש הצלחה רכה, הילדים, למדו מהוריהם, הולכים אליו
־ 4לראות ולהיראית.

לאחר שהובטחו כל ד,כסאות בכנסת מפני
מכירה לזרים, מצאו אנשי אגודת־ישראל וסי־עלי־אגודת־ישראל
מצרך חדש לסחור בו :
את קולותיהם.
זה זמן מד, שבעיריית־טבריה נתגלעה מחלוקת
בקשר למועדון שהושאל על ידי הסתדרות
מכבי לעיריה, בתקופה מלחמת־העצ־מאות.
מכבי דרשה את החזרת המועדון. אולם
סיעת מפא״י בעיריה מסרה אותו לידי אנשי׳
מפלגתה, סירבה לוותר עליו.
מועדון־מכבי שימש נושא לוויכוחים סוערים,
שנערכו משך החודש האחרון בבניין
המחנה של עיריית־טבריה. אולם אפילו תיג־רות־ידיים
לא הצליחו לפתור את הבעייה —
עד אשר נזכר מישהו בשיטה הישנה נושנה
של חיסול סכסוכים: הצבעה.

הקרקע. שגיאות במדידת כמות־חמים הנצרכת.

דבר אחד. גם לזה מצאה הערייה
תשובה מתאימה :״הממשלה הבטיחה לנו
סכום כסף לפתרון בעיית־המים, שהיא בע־ייה
כלכלית, פוליטית ובטחונית. אולם מלבד
הבטחות לא קיבלנו דבר. ובכלל, המצב
קשה.״
אולם רבבות תושבי הבירה לא היו מעוג־יינים
במצבה הקשה של העירייה ובתשובו־תיה
המתחמקות. הם רצו דבר אחד: מים להרוות
את צמאונם ולשטוף את גופם המיוזע
בשרב.

פני םנזעמות. סיעת־מפא״י התבוננה
על סביבותיה: מימין נראו קלסתריהם הנזעמים
של אנשי תנועת־החירות. משמאל השקיפו
פניהם הנזעמות לא פחות של נציגי
מפ״ם. רק על שפתיהם של אנשי אג״י ופאג״י
ריחף חיוך מלא מסתורין.
אנשי־מפא״י הבינו את הרמז. הם שלו את
ארנקיהם, רשמו המחאה על 300 לירות —
תרומה לטובת החינוך הדתי בטבריה. התוצאה:
שתי ידיים — ידיהם של סגן־ראש־העיר,
אשר סופר, איש אג״י ומנדל ברונד־וויין,
איש פאג״י — הורמו מעלה מעלה,
אישרו את השארתו של המועדון נידי ה־מפא״י.
מזכיר
פאג״י, אברהם לור־א, לא התחמק
מפני שאלות אנשי־ד,אופוזיציה, הודה בגילוי
לב :״כן, הצבענו תמורת 300 לירות. לא
היינו מוכנים להצביע חינם.״ כאשר נלחץ
הוא אל הקיר על ידי שאלה נוספת :״הרי
אתם בקואליציה. האם לא הייתם מוכרחים
להצביע בין כה וכה?״ נתן תשובה ברורה
עוד יותר :״אילולא הכסף, לא היתה הקואליציה
קיימת.״

ירו שלים
״ המצתקשה״
אלה שהניחו את קו המים המקביל לירושלים,
קיוו שיחול שינוי מהפכני במצב הספקת
המים לבירה. הם לא טעו: בשבוע
שעבר היתה צפויה סכנה שהספקת המים
תופסק לחלוטין.

אחת הסיבות: חברת המים מקורות איימה
להפחית את הספקת המים ב־ 50 אחוז, אם
לא תפרע עיריית־ירושלים את חובה — סכום
מצער של 200 אלף לירות. טענה העיריה :
״אין זה נכון. אמנם קיים חוב של 20 אלף
לירות, אילם גם עליו אפשר להתווכח. ובכלל
המצב הקססי קשה.״
סיבה נוספת: חברת־החשמל הירושלמית
איימה לנתק זרם־החשמל לתחנות־ד,שאיבה,
אם לא ישולם החוב השוטף בסך 20 אלף
לירות• השיבה על כך העיריה :״נדון על
זה לאחר הדיון על החובות הישנים. ובכלל,
המצב הכספי קשה.״
סיבות נוספות: רשת של צינורות רעו־
1 .נ_18 ם נלחיל__אחוז גדול של המים לתוך

או המלודרמתר — בלי נוכחותם של המס רסות
והצלמים. השחקנים העיקריים בקטע
ריאליסטי זה: צבי קוליץ, כתב הבוקר, מחברו
של הסיפור המקורי. המשמש יסוד לסרט׳
ופיטר פריי הבמאי שעיבד את הסיפור
לתסריט יחד עם קוליץ.
עלילת הקטע: לאחר שהשלימו השניים
את כתיבת התסריט בניו״יורק, יצא קוליץ
לאסוף כספים באפריקה הדרומית: ואילו
פריי חזר לישראל.
כאשר חזר קוליץ ממסעו, הוקמה חברת
הסרטים זיק־אור, בהנהלת רבקה זיו, נשיאת
ויצו. החברה החדשה חתמה על חוזר״ לפיו
קיבל פיטר פריי על עצמו להפיק ולביים את
הסרט גבעה עשרים וארבע אינה עונה, בשי תוף
עם הבמאי הנודע, תורוולד דיקנסון, נשיא
האקדמיה הבריטית לסרטים, שהוזמן ליש ראל
למטרה זו.
סכסוכים זעירים. ההכנות הטכניות
המוקדמות לעבודת ההסרטה עברו בשלום,
פרט לסכסוכים זעירים בין שני הבמאים׳
אשר היו, לדברי קוליץ ,״תוצאות ישירות
מדתחנותו של פריי.״
אולם כאשר יצא צוות ההסרטה הראשון
אל החולות הלוהטים של הנגב, נתלהטו גם
הרוחות. התוצאה: לאחר שבוע ימים של
מריבות בלתי פוסקות, הכריז דיקינסון כי
אין הוא מוכן לעבוד בחברת פריי אפילו
רגע נוסף אחד• פריי חזר לתל־אביב, נח לאחר
מתיחות״ו־,עצבים, הוסיף לקבל את משכורתו
החודשית׳ בסך 400ל״י בדייקנות של שעון
מעורר.
הארץ בגמר תחרויות הזונות בטנים ניצחו
האמריקאים את האוסטרלים (ססו־ט
ישראל)
יהושוע סוקול, רחובות.
והיכן היתה וזנושטרה?
הוליווד מסריטה ספר שנית׳ כפרס
לקוראי »דבר השבוע (דבר השבוע)
עזרא ספיר, צה״ל.
הסרט יישלח בדואר לכל מי שיחתום
על השבועון לשלושה ימים.

תיטע נו ת. אולם המשכורת השמנה
לבדה לא סיפקה את מזגו האמנו תי של
פריי: הוא היה זקוק גם לכבוד הראוי לו.
על כן הגיש הוא בשבוע שעבר תביעה מש־פטת
נגד חברת זיק־אור, טען שתי טענות
דרמתיות :
« חיקינסון שינה את הנוסח המקורי של
התסריט שלו ושל קוליץ, תאר את מלחמת״
העצמאות מנקודת מבט פרו־בריטית .״הב ריטים
מופיעים בסרט כג׳נטלמנים מושלמים,
שיצאו זה עתה מתוך סיפור של קיפלינג.״
• שמו חייב להופיע בגוף הסרט לא רק
כמשתתף בחיבור התסריט, אלא גם כמפיק
ובמאי.
שותפו הקודם של פריי, צבי קוליץ, היה
מוכן להשיב על כל הטענות :״אם כי איני
מטיל ספק בכשרונותיו של פ1 נוכחתי
שהוא בור גמור בכל הנוגע לסרטים. מצד
שני נחשב דיקינסון למומחה בינלאומי בש טח
האמנות השביעית.״
יתר על כן, קוליץ אינו מקבל ברצינות
את הטענות הדרמתיות״פטריוטיות של הב מאי:
ההתקפה על גירסתו החדשה של די־ק־נסון
נובעת׳ לדבריו, יותר מקנאה היסט רית
מאשר מאהבת אמת היסטורית.
אפשר שהעלבון חמור ביותר ואפשר שלא.
דבר זד. ומידת הצדק בטענות שני הצדדים
יתבררו רק בשבוע הבא, כאשר יתחיל ה קרב
הגדול על הגבעה — במישור המרוצף
של אולם בית־המשפט.

מיעוטים

תל־אביב

ספורט

לאחר האסון במעגן, נבהלו השבוע פקידי
הקלוב הישראלי לתעופה כפל כפליים, כאשר
נעצרה מכונית־משטרה ליד משרדם בשדה־התעופה
.״מה קרה שוב?״ שאלו באימה.
קציני המשטרה רצו לדעת איזה מטוס
עבר מעל תל־אביב ביום א׳ שעבר, בשעה
,11.47 הסבירו: אותה שעה ישב אליהו לוי
בחדרו הנאה, בקומה הרביעית של בניין הוועד
הפועל של ההסתדרות, רחוב ארלוזורוב.
פתע נשמע זמזום מנוע של מטוס ומשהו פגע
בשמשת־החלון. לוי קפץ ממקומו, גילה במהרה
שהחפץ המסתורי לא היה אלא קלע
של רובה אימונים טוטו.
פקידי־הקלוב החווירו כסיד: רק זה היה
חסד להם — התקפה אווירית על מבצרה האדיר
של ההסתדרות. מיד נפתחו יומנים ונמצא
המטוס המבוקש. אולם החיפוש הקפדני
שנערך בו לא העלה כל נשק. השוטרים עזבו
את המקום, ואנשי הקלוב נשארו לחכות
להמשך החקירה.
החקירה היתד, קצרה. המומחים המעולים
של המשטרה בדקו את הנקב הזעיר בחלון
חדרו של לוי, קבעו שהכדור בא לא מן הרקיע,
אלא מגג הבית הניצב מול בניין הוועד
הפועל.
פקידי קלוב־התעופה נאנחו בהקלה.

איגרוף

התק 3האד די ת

פ ש עי ם
אדםבלתיד גי ד

או סרה סו ערת
לפי האגדה העברית העתיקה, חרבה ירושלים
בגלל קמצא ובר קמצא. לפי העובדות
הישראליות החדישות חרב כפר חירבת מו־עווי׳
וואדי עארה, בגלל מוחמד יוסף איבר־הים.
מוחמד
יוסף היה בן להמולת ג׳אברין,
אליה השתייכו מחצית יושבי הכפר, הסתכסך
ללא חרף עם בני חמולת חמיד, אליה השתייכה
המחצית השנייה של,התושבים.

סוחר זעיר יצחק הלפרן לא היה שטוף
בשתיית אלכוהול; אולם הוא הכיר את ערכו
הרב הן בשטח הבערת הפרימוסים והן בהבערת
דמם של בני־אדם. על כן קפץ הוא
על המציאה, מיהר לקנות חבית של אלכוהול
אמריקאי משובח, שהוצעה לו על ידי יונה
סלמה במחיר זול להפליא.
אולם לאחר ששלשל המוכר את הכסף לכיסו
והלך לדרכו, התברר שתוכנה של החבית
לא היה מס גל לשכר אפילו תינוק בן־

תסריטאי פיטר פריי ושני מימין) •
— ישר לחון קיפלינג
לפני חודש ימים הגיע הסכסוך לשיאו,
כאשר התנפלו שלושה מבני חמולת חמיד
על מוחמד יוסף, הכוהו מכות נמרצות, גרמו
לכך שהיא ימות כעבור ארבעה ימים בבית
החולים.
פגיונות שלופים. בני ג׳אברין היו
אבלים וזועמים. הם הזעיקו את קרוביהם
מאום אל פחם, החלו להספיד את המנוח בעזרת
זעקות מסמרות שיער, פגיונות שלופים,
אלות מתנופפות ולפידים בוערים. הגברים,
בני המולת חמיד, לא יכלו לעמוד בפני
גודל האבל, נשאו את רגליהם וברחו. נשיהם
וילדיהם נשארו במקום, התכוננו בזוועה בגר־מתיהם
המוצתות ובבתיהם הנהרסים בשיטתיות.
השבוע,
כאשר הוגשה תביעה פלילית נגד
חמולת ג׳אברין לבית הדין המחוזי בחיפה,
סוכמו תוצאות האזכרה הסוערת לנשמתו של
מוחמד יוסף המנוח: תשעה בתים שרופים
— מהם שניים עד היסוד — מספר רב של
גרנות מוצתות, כמות גדולה של רכוש מושחת
21 ,נאשמים 100 ,עדים — המספר הגדול
ביותר של עדים שהשתתפו במשפט בארץ.
העולם ה!ח 677

יומו: מתחת למכסה המולחם כהלכה והמקושט
בתו של בית־חרושת ידוע נמצאו
160 קילו של מי־ברז רגילים.
הפעם ניצתה האש בדמי של הלפרין גם
בלי עזרת האלכוהול. הוא מיהר לפנות אל
מחלקת־החקירות של המשטרה, והבלשים לא
בוששו לפענח את המסתורין: בתחתית החבית
נמצא חור קטן, מולחם בקפדנות, דרכו, נשאב
האלכוהול והוזרמו המיים.
״אהרוג אותך!״ כאשר נעצר יונה סל־מה
והובא לחקירה הכחיש בתוקף שיש לו
יד בתרמית, טען שהוא לא ראה את הלפרן
מימיו. אולם כאשר הושאר אתו ביחידות העווה
את פניו המצולקים, הכריז :״איני אדם
רגיל. אהרוג אותך כמו כלב !״
עובדת היותו של סלמה אדם מיוחד במינו
לא השפיעה במאומה על נציגיו המפוכחים
של החוק והסדר הוא זכה ללמוד זאת השבוע
על עורו ועל בשרו, כאשר נידון לבלות חודשיים
מאחורי מנעול ובריח.
* מימין: אשתו של פריי, שחקנית הקאמרי
בתיה לנצט, דון בן־גוריון ואשתו, צבי קוליץ
ורבקה זיו,

ס בו רנו שדמ » ש
מאות חובבי האיגרוף הישראלי, שנכחו
באליפות ישראל לאיגרוף׳ לפני חודשיים,
זכו להיות עדים לשערוריה (העולם הזו!
,)869 שאלו בוודאי היכן מתאגרפי בית״ר.
בשבוע שעבר מצאה השאלה את פתרונה
על במת קולנוע גן־רנה, תל״אביב, כאשר
יצאו אנשי־האגרוף של בית״ר להפגין את
עליונותם מול מתאגרפי מכבי.
מודעות־הענק שהופיעו ברחובות לפני
התחרות, היו ערוכות בסגנון אמריקאי
מובהק. הן הכריזו על 12 קרבות 36 ,סיבובים,
שיפוט נוימראלי, סדר מעולה, הציתו
ניצוץ של תקווה בלב חובבי״הספורט.
ביום ו׳ שעבר, שעה קלה לפני התחרות
המה רחוב בן יהודה ממאות צעירים
מלאי־תקווה וחסרי כרטיסים. אולם התקוות
היו לאל: משמרות מוגברים של שוטרים
וסדרנים מנעו כל אפשרות של הסתננות
לשטח גן־רנה.
בשעה שמונה ושלושים בערב הופיעו על
הבמה עשרים ושניים גופות שריריים,
לקול מחיאות כפיים סוערות. הפעם נראו
מיד כמה חידושים חשובים לגבי התחרויות
הקודמות :
• צוות שופטי הנקודות היה מורכב
כולו מנציגי צירויות זרות — אנגליה
ודרוס״אפריקה.
• על הרופא הקבוע של התאחדות״
הספורט צורף גם רופא השגרירות האמריקאית.

חניכות בית״ר עלו על הבמה, הגיש
למשתתפי התחרות זרי פרחים — נוהג
אשר לא היה קיים עד כה בענף־האיגרוף
בארץ.
שלושה גביעים. נוסף על כל אלה
רצתה הנהלת הסקציה החדשה לאיגרוף של
בית״ר לתת פיצוי למתאגרפיה על החוד שים
הרבים, בהם ישבו באפם מעשה, העני קה
לשלושה מהם גביעי מזכרת. אולם
גולת הכותרת היתד״ ללא ספק, פרם בצורת
צלחת אמנותית׳ שהוענק לחיים וייס־פיש,
איש מכבי חיפה.
כבר בקרב הראשון הורגש כי לקהל
חובבי האיסרוף תהיה הפעם הזדמנות
מצויינת להתפרק ממטען המרץ, אשר נצ טבר
בו משך חודשים.
הקרב השני, בו נפגשו שני מתאגרפים
במשקל״תרנגול — נפתלי פיבקו ממכבי,
ורחמים מבית״ר — היה אחד הקרבות ה-
יפים ביותר של הערב. בסיבוב השני חבטו
השניים זה בזה בעוצמה כה גדולה׳ עד
כי פני שניהם הוצפו דם: בפניו של
פיבקו נפתח פצע ישן. ובמצחו של רחמים
נבעה התך עמוק. הקרב הופסק רק
לאחר התערבותו של הרופא, ד״ר כארו.
היריבים נלקחו מן הזירה, הועברו למרפאה,
יצאו משם חבושים וחבוקים.
קרב־הנצחון. לאחר הקרב הרביעי
כבר נראה יתרונה ההולך וגדל של ביתיר.
אולם את נקודת הנצחון הביא לה המת אגרף
המוכשר והכדורגלן הנודע, אשד
בירנבלום.
הפעם עמד בירנבלום להתמודד עם יריבו
הנצחי, חיים וייספיש. אולם הקהל התאכזב
קשות: התברר שבירנבלום ירד במשקל,
לא יוכל להופיע נגד וייספיש, יתאגרף
במקום זה עם מרקש, איש מכבי, מטען
הדינמיט שפוצץ בזמנו את האליפות הישראלית.

כית״די
אשר כירנבלום
גס באגרוף, גם ברגל
יריב מתנדב. בתחילת קרב הראווה,
שנערך במסגרת התחרות, באו המארגניב
במבוכה. לוייספיש, איש מכבי לא נמצא
יריב, היות והבית״רים אספו את ידם מן
המתאגרף, שהיה צריך להופיע נגדו, טענו
שהוא עבר להפועל נתניה. הבעייה נפתרה
רק כאשר העז הבית״רי הצעיר, עזריאל
לעלות לזירה, לנסות את כוחו מול בחיר
מתאגרפי ישראל. קרב הראווה נמשך שני
סיבובים בלבד, נתקבל בתשואות סוערות.
הקרב האחרון, שנערך אותו ערב, התנהל
בין שני מתאגרפים במשקל כבד: גז־רוב
ממכבי ויעיש מבית״ר. תחילה התיחס
נזרוב אל יריבו בזלזול מופרז, ספג כתוצאה
מזה מהלומות אדירות. בעת הפסקת
הסיבוב הראשון ניגשה אשתו אל מנהל
סקציית־האיגרוף של מכבי, ביקשה להפסיק
את הקרב בטענה שנזרוב לא התאמן,
.הירבה בעישון. אולם המנהל דחה את
הטענות, הבטיח שנזרוב ינצח.
ואכן, כבד בתחילת הסיבוב השני פגעה
מהלומה של נזרוב ביעיש׳ הפילה אוהו
ארצה• הוא קם לאחר שספר השופט עד
עשר, הסיר את כפפותיה, סרב להמשיך
בקרב, בטענו שהוא מעד על הזירה, לא
הופל על ידי אגרוף יריבו. אולם טענותיו
נדחו: נזרוב הוכרז כמנצח.
בשעת לילה מאוחרת נסתיימה התחרות
ומאות הצופים התפזרו לבתיהם, כשבפיהם
טעם טוב: זו הפעם הראשונה שהאיגריף
הישראלי הפך לספורט של ממש, התעלה
מעל לסכסוכים המפלגתיים־קטנוניים.

כדו רגל
;m 3שיכ1ו 4
הכדורגלנים הישראליים שבעי״המסעות
שמחו על חופשת״הקיץ הקצרה. אולם שמ חתם
לא ארכה. בעקבות מסער, של נבחרת
הופעל לבולגריה נקראו כדורגלני מכבי לאי מונים
מוגברים. הסיבה: עליהם לערוך בי קור
גומלין אצל הקבוצה האיטלקית לאציו
רוסא, שביקרה בארץ לפני חודש וחצי.

הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, מעורר
מסעה העתיד של נבחרת מכבי הד רב בחוץ״
בעקבות ההפתעה הראשונה באה שנייה: לארץ. לאחר כשלון הפועל בבולגריה, אשר
טשטש את הישגי הנבחרת הישראלית במש הכל
היו משוכנעים שבירנבלום יחסל את
חקי הגביע העולמי, לא היו קבוצות הכדו־יריבו
בנוק־אאוט, אולם פרקש החזיק
מעמד, ספג מהלומות בשלווה, גמל עליהן -רגל האירופיות מוכנות לחתום על הסכמים
לבירנבלום במטבע קשה, נוצח רק לפי עם מכבי תל״אביב. על כן ניצלה מכבי את
; 1עובדת התחייבותה להופיע נגד האיטלקים,
יתרון של נקודות.
לשכנע אתi
IISJII׳SWכדי U/
מיוחד לאירופה
שליח)WI־1111
שלחה/ Iיי׳« I
! ז lllrw

בעקבותיהם
בזירה שני מתאגר׳|*,מנהלי קבוצות הכדורגל השונות לשחק נגד
הופיעו
:קבותיהם
פים במשקל חצי־כבד: בר־ציון מבית״ר&(.מכבי
מכית״ר&^מכבי.
ואלמליח ממכבי. יתרונו של בר״ציון נראה*־
מאמצי השליח נשאו פרי: בימים אלה
כבר בראשית הקרב. אולם הקהל תמה על
פשר ההתלחשות המוזרה שהתנהלה בין הגיעו לישראלים העתקי הסכמים שנחתמו
בינו לבין קבוצות״כדורגל יווניות, תורכיות
שני היריבים. הדבר ,1וברר רק בסיום הת ואיטלקיות.
אולם גולת״הכותרת של המסע
חרות: שני המתאגרפים משרתים באותה
יחידה בצה״ל, מסרו כנראה איש לרעהו
תהיה, ללא ספק, משחקה של קבוצת מכבי
את הרשמים מן החופשה הקצרה, שקיבלו נגד הקבוצה האנגלית ארסנל, שייערך בלונ לרגל
ההופעה.
דון בחודש אוקטובר.

ספרים

mי ׳ <3
y jtiljiv l

סיזי
תרגום היו ומני
חתיכה — נ׳ ; בחורה.
ישכן״סוכר — ז׳ ; איסטניס ורך־לבב.
לעיסה — נ׳ ; ארוחה.
מגפיים — ז׳ ר׳ ; טירונים.
ממזר — ז׳ ; כל דבר.
ראשי-דלעת — ר׳ מגפיים.

־ דועם

ה 0בון שלנו

רבדיאותר

להנאתך

ITH
GUARANTEE

NO M O S Q U I T O S
w ith PURAT OR
IL. 4.800

ל פ 1

שחקנים
האגדהבחדרה אי פו ר
(ראה שער)
כשפגשו ראשוני הבימה באחד מימי חורף
1919 בקצין הצעיר, גבה״הקומה ועב־יו־קול,
שנשא את התואר הנכבד של ראש מטה
הגיים המזרחי השלישי בתור שכזה היה רכז
משלוחי המזון ממוסקבה ללנינגרד, הגיע
הקץ לקריירה הצבאית של אהרון מסקין.
אנשי הבימה הביעו את דעתם. כי הקצין
הצעיר, בן ה־ ,21 שהספיק בשנותיו המעי
טות להיות כבר שולייה לטכנאי״שיניים,
עוזר לקצב, עובד במחסן עצים, מסגר ב׳
בית־חרושת לקטרים וחרט בבית״חרושת
לפצצות, יוכל למלא גם שלל תפקידים על
הבמה העברית, שנולדה אז.
הם צדקו. עד מהרה הפכו פניו של
מסקין, בעלי האף והאוזניים הגדולים, וה שפתיים
העבות׳ לידועים לכל באי הבימר.
אחר הופעת בכורה, עוד באותה שנת ,1919
כמוכר המרבדים ביהודי הנצחי, בא תפקיד

שני דליי מים. הנערים בעלי חתימת
השפם, מכל שכבות החברה האמריקאית ו מכל
קצווי המדינה הנרחבת, מובלים תחילה
למחנה האימונים לטירונים, מקום בו סוחטים
מהם באמצעים קיצוניים כל טיפה של
רכרוכיות. ההליכה לקולנוע היא חובה ממש
כמו ת״ס, והמשתמט נענש בריצה אל הים,
מהלך חמישה קילומטר, כדי להביא משם
שני דליי מים מלאים עד גדותיהם.
יחד עם השפם, צומחים גם הבגרות — המתבטאת
בקשירת קשרים עם נערות —
וגם הוותק הצבאי, המתבטא לעתים בצמיחת
דרגה נמוכה על הזרוע. אולם כל אלה הם
רק הקדמות נעימות יחסית למבחן האמיתי,
שדה הקרב, בו הם רוכשים נסיון עשיר של
מתת ודם מצד אחד, של רעות לוחמים וחדוות
נצחון מצד שני.

אין יתושים
פורטור

א ח ריו ת

זהו רק חלק זעיר מן המלון המיוחד של
הגדוד הנושא את תואר הכבוד זונות האכסל ״
(על שם מפקדו התובע רבות מעצמו ומאח רים)
מהחטיבה הששית של חיל הנחיתה
(המאדינס) האמריקאי המהולל, שאת חייו
לאורך תקופה מסויימת במלחמת העולם ה שנייה
מספד בחיוניות רבה טוראי (בדימום)
ליאון ירושלמי * בספרו זעקתהקרם. ה מחבר,
איש צעיר בן שלושים, שמצא בשי רותו
הצבאי גם את טעם חייו וגם את אשתו
(רב־סמלת) ,הוא יותר חייל מקצועי מאשר
סופר מקצועי. אולם למרות זאת הצליח לשר טט
בכנות ובהתלהבות, בהסתמכו על דוג מאות
ספרותיות קודמות (העירומים והמתים;
כפירי אריות) ,את ספורו המחוספס
אך מעורר ההד.

תיאטרן ן

תל־אביב, אלנבי 107

דרושים מפיצים

הזהרו מזיופים וחיקויים

מ ה רגע

הרא שון...

נוחיות מוחלטת ...שרות למופת...
דיקנות ...במטוסי oce-8החדישים...
המעולים ...המהירים ביותר...

פכל יום שלישי

לו ד -אתונה ־ ציריו־ /ג׳נב ה
ניו־יורק — ריאו דה ג׳נירו — לונדון — פריס —
אוסטריה — גרמניה וכר.
פנה מיד אל משרד הנסיעות שלך

האהכה האמיתית: אופיינית לספר
העובדה שאין לו כלל גיבור ראשי. יתר על
כן, עד סופו אין לנחש אם החליט הסופר
להתרכז באחד מגיבוריו או לאו. דני פורסטר,
התלמיד המצטיין (בין השאר, בכדורגל) של
הקולאג׳ מפורסט פארק, מפנה את מקומו
כמעט בפתאומיות למאריון הוצ׳קס, הסופר
המטלטל לחזית תקליטי״מוסיקה־קלאסית ו״
המתאהב בזונה מקצועית שמעולם^ לא זכה
לקשור אתה יחסים הדוקים יותר מאשר קרי אה
משותפת בסוניטות של שקספיר. אולם
גם חייו הפרטיים נעלמים לאופק ואת מקומם
תופסת אהבתו של השוודי אגדי הוקאנס לבת
ניו־זילאנד.
רבים מאלה נופלים, אחרים מתמנים למ־פקדי״כיתות.
מה שנשאר קיים ועומד הוא
הגדוד זונות חאכסליי וגאתתו, העוברת מאיש
לאיש ומקרב לקרב — אהבתו האמיתית של
הטוראי ירושלמי.
(זעקת הקרב ; ליאון מ. ירושלמי (יור!יס) ;
מסדה ; 598 עמוד•) 5,500 ל׳י)

חד ש וקריא
מסחרה סי פו רהסקאנדינכי (בע ריכת
דוד שחר ; הדר ; 300 עמודים ; 3,500
ל״י) — ספוריהם הקצרים של סופרים סקאנ־דינביים
שאינם מוכרים עד כה בעברית, יחד
עם כמה בעלי שם־עולם כסלמה לגרלף, האנס
כריסטיאן אנדרסן, ביירנסטינה בירנסון ופר
לאגרקוויסט. הוצאה ללא דופי של מבחר
מספרות אשר לא השיגה שיאים רבים.
ילדות, נעורים, עלומים (ל. נ .מול־סמוי
; עם עובד ; 230 עמודים ; 2,900ל׳׳י)
— אוטוביוגרפיה חלקית של המהולל בסופרי
רוסיה שאם כי אינה מגיעה תמיד לרמה של
יצירותיו הגדולות, יש בה כדי לשמש חומר״
קריאה נעים לנוער בעיקר.

נציגות ״סויסאיר״ ,ת ל ־ אביב

רחוב

אחד־העם ,28 טלפון .62167

* שס הטופר כפי שהתפרסם בארצות־הב־רית:
יורים. אולם עם סתך הזכויות להוצאה
העברית תבע כי בה יפורסם שמו העברי,
ירושלמי.

מפקין עם שני ילדיו*
״אל תבכי —
הקבצן העיוור בהדיבוק ( )1922 והגולם ב־הגולם
1924 משך שבע שנים גדלו הבימה
ומסקין יחד. מסקין, שנאלץ, אחר עוזבו את
הצבא, לעבוד לשם קיומו בבית־חרושת ל־סיגריות,
מסר את כל זמנו הפנוי ללימוד
המשחק והלשון העברית. הבימה למדה ל העריך
את מסקין השחקן המעולה, שא־נו
רודף פרסומת או כבוד, מסקין הענו, החב־הטוב,
האהוב על חבריו.
השגריר לא עזר. הבימה החליטה ב״
1926 כי הגיעה השעה לעלות לארץ־ישראל,
ביצעה את החלטתה כאיש אחד. מסקין׳
שעלה ארצה, ככל חבריו האחרים, השתכן
קודם בפנסיון תל־אביבי, אחר בחדר שכור
ולבסוף בשכונת הבימה, שורת בתים דו־קומתיים
שטוחים בצפון תל־אביב.
אל דירה זו, אל אשתו סימה, אחות״
לשעבר אותה הכיר במסיבה לכבוד הצגת
הלילה השנים־עשר בירושלים, אל בכ,ימ
אמנון ,19 ,טרקטוריסט בנח״ל ואל בן־
זקוניו יובל, בן חמשה החודשים, חזר
מסקין בשבוע שעבר מפארים. בבירה הצרפ תית
הציגו מסקין ו״ 14 חבריו (ביניהם:
חנה מבינה ושמעון פינקל והצעירים שמו־ליק
סגל ומישר, אשרוב, שמילאו רק תפקידי
הבכור אמנון, הצעיר יובל.

ניצבים) משך חמשה ערבים, לפני 1200ד,״
צופים, שמילאו מדי ערב את תיאטרון שרה
ברנרד, שלוש הצגות ה גול,נז ושתי הצגות
מיכל בת־שאול( .לפי בקשת הקהל הוצג #הגולם״
פעם נוספת).
היתר, זאת תרומתו של התיאטרון הישראלי
* לפסטיבל הראשון של אומנות דרמתית
מטעם עיריית פאריס, בו השתתפו תיאטרוני
תריסר ארצות הציגו את יצירותיהם המקו ריות.
הבינוה היתד, מבכרת לא להציג יצי רות
מקוריות, כי אם הצלחות כמות הסוכן
או זעקי ארץ אהובה. אך הנהלת הפסטיבל
עמדה בתוקף על מקוריות ההצגות. התיאטרון
האיטלקי, למשל, רצה להציג את
המחזה הצרפתי סירנו דה־ברז׳רק, הסתייע
בשגריר איטליה בפאריס, העלה בכל זאת
חרס בקלעיו.
לב הצופים נשבה. כשנאלצה הבימה
לבחור, לפני חודשיים, במחזות להצגה ב פסטיבל,
לא הפעילה את שגריר ישראל, ד״ר
יעקב צור, הסתפקה בקביעת הגולם שהוצג
כבר 500 פעם ומיכל בת־שאול ( 180 הצגות).
מחזות מיושנים אלה, ובייחוד הגולם הגלותי,
לא יכלו לייצג בהצלחה יתירה את התיאטרון
הישראלי 1954 כפי שהיה עושה, למשל,

בבערבות הנגב. התוצאה: מסקין אינו יכול
לשחק תפקידו של אדם רע. כאשר הכריע ה במאי
השבדי סנדרו (פר גינט) מלנקויסט בין
שמעון פינקל לאהרון מסקין, נתן לאחרון את
תפקיד •מקבת במקבת, שגה. כי מסקין כמקבת
בונה המזימות שופר הדמים לא
עלה יפה. מסקין, המשחק תמיד מה שהוא
בעצמו, אדם טוב, לא הצליח לרדת לנפשו
של מקבת הנבל.
אישיותו החיובית של מסקין כמעט והפכת
לאגדה בהבימה. כעל הבמה כן גדול גם קסמו
מחוצה לה, הוא כן וישר, אדיב, נחבא אל
הכלים ושתקן. בחדר האיפור, הראשון ליד
הכניסה לבמת הבימה, אותו הוא מחלק עם
שמעון פינקל ויהושוע ברטונוב, טרם שמע
איש את מסקין כועס.
שמונה פעמים טבסט. מסקין מסתגר
בחוג משפחתו * ,כמעט ולא נראה אף פעם
בשני מרכזי האמנים בתל־אביב שלאחר־חצות,
כסית ומילוא .,הוא מבכר על צורת
בילוי זאת את הישיבה בדירתו המרווחת,
גדושת הספרים, הציורים (סטיימצקי, מוקד*,
הנדל) והפרחים, תוך ניצול שעות הפנאי
לקריאת ספרות יפה (ברוסית: לרמונטוב,
דוסטויבסקי, טולסטוי, צ׳כוב, בעברית :
;/זז׳ עמון, שמיר) ,התכוננות נפשית לתפקידים
הבאים.
כי מסקין מתמסר לתפקידיו בכל ישותו
(הוא אינו מופיע בהופעות חוץ, מסתפק ב משכורת
הבימה של 250 לירות לחודש) ,תוך
חדירה לטיפוס ולאופי אותו יש לייצג בתפקיד.
אומר מסקין :״אני מנסה לתפוס את
הסיטואציה, את הרגשות, ואז נעשית לי
הספירה יותר מוכרה והטכסט יותר חי.״
בדרך כלל מסקין הוא האחרון היודע את
הטכסט, מכיוון שהוא מבכר להכנס קודם
לתפקיד. רק אחר כך הוא נוקט בשיטה ה מקובלת
עליו, משנן את הטכסט תוך כדי
העתקה, לפעמים שמונה פעמים בזו אחר זו.
״יו תרבר צינו ת משך 35 שנור**.
עם הבימה שמע מסקין לכל הערה מחברים
ובמאים׳ מחזאים וצופים (אחד מהם: דויד
בן־גוריון, שהשווה את סטפן קומולי לאיוב),
למד מכולם. מה שלא למד, משך כל גלגולי
הבימה, מאולם התערוכה בצפון תל־אביב,
דרך מרתף מוגרבי(המארח כיום את התיאטרון
הקאמרי) ועד לבניינה מול הקרייה :
להגמל מהמתיחות התוקפת אותו, בעיקר בגלל
שעות החזרות האינסופיות, לפני הצגת
הבכורה.
רק לאחר ההצגות הראשונות, כשהמהזה
כבר נכנס למסלול, יכול מסקין, להתפרק

ממתיחותו, הנובעת לא מעט גם מן הקצב
הקדחתני של עבודתו בשש השנים האחרו נות:
בממוצע חמש הצגות לשבוע, בעונת
ההצגות.
מתיחות־עצבים. עתה נח מסקין ב ביתו
הקריר והמרווח, בין ספריו האהובים.
״אני מבכר את הקלאסיקאים הרוסים וה צרפתים.
כתביהם אינם מתישנים לעולם.
להיפך, האדם גדל איתם יחד
הוא ראוי למנוחה: עשרת הימים על
הופעותיו בפסטיבאל הבינלאומי לדראמה
היו מלאים מתיחות ועבודה מפרכת .״עצבי
היו מתוחים עד מאד,״ הודה מסקין בחיוך,
״סבלתי מכל הסימפטומים הידועים: גרוני
כאב משך כל ימי הפסטיבאל. הרופאים לא
יכלו לעזור לי. אולם הכאב חלף מיד לאחר
שירד המסך על הצגתנו האחרונה.״
השחקן התרכז בעבודתו עד כדי כך ש הוא
היה נאלץ לוותר על ביקורו במוזיאון
פיקאסו. הוא לא ביקר גם בלובר .״הייתי
שם פעמים רבות, בעת ביקורי הקודמים ב פאריס,
ועתה לא היה לי פנאי להתרכז באמ נות
הציור והפיסול.״
את השעות הפנויות המועטות בילה מסקין
בטיול על פני רחובות פאריס. נופה של
העיר הגדולה משך אותו בחבלי״קסם .״ויק־טור
הוגו צדק: הטיול על פני פאריס הינד
אחד הטיולים הנעימים ביותר בעולם ״.מזג־האוויר
היה נאה. דומה כי אנשי הבימה
הביאו אתם מאווירה היבש של ישראל, היות
וימים מספר לפני בואם התחוללו בפאריס
סופות״רעמים אדירות.
קכלת־פנים נלהבת. לעבודה 1ל־מתיחות־העצבים
היה גמול גדול: קבלת־הפנים
שנערכה להביסה היתר, חמימה ו נלהבת.
בני־אדם זרמו בהמוניהם לתוך האולם
הגדול של התיאטרון. ד,ם נאספו מכל
קצות״הארץ. אחדים מהם באו מארצות ארו רות
— בלגיה ואיטליה. מלכתחילה היה כמ עט
ברור שהבימה תזכה בפרס הראשון •.
ההצגה החמישית הפכה זאת לוודאות, ו ההצגה
הששית — הצגת הדיבוק, שנערכה
שנית, לפי דרישת״ הקהל*— זיכתה את ה ישראלים
בפרס.
היו אלה עשרה ימים עטורי״נצחון. בהפסקות
ולאחר ההצגות צרו המונים על
חדרי־ההלבשה. לחיצות־יד, ברכות, התרגשות,
נשיקות. הצרפתים הינם מבקרים
תיאטרוניים נלהבים: הם אכזרים כלפי ה נכשלים,
נדיבים ללא גבול כלפי המצליחים,
לאחר הצגת מיכל בת שאול פרצה נערה
לתוך חדר־ההלבשה של מסקין. היא מרדה
בבכי, ומפיה נפלטו שתי מלים עבריות ב־

שתי אחיותיו של מסקין וארבעה אחיו
* הנקודות הומקו לבל להקה בהתאם
נשארו ברוסיה. משלושה מן האחים, אחד
טייס, אחד מורה ואחד רב_טרן בחיל הרגלים, נוכחות הקהל בהצגותיה. המתחרה הרצינית
ביותר של ישראל היתה איטליה.
מקבל מסקין מכתבים פעם בכסה שנים.

ועם אשתו סימה
— לא הרגתי את מיכל 1״
אכזר מכל, המלך, המקורי לא פחות.
בכל זאת הוכיחו שחקני הבימה את
עצמם ומחנה רובינה, ששיחקה את מיכל,
המלכה הצעירה ועד למסקין, הגולם ופלטי
(במיכל בת שאול) שבו את לב הצופים.
אך לבם היה נשבה יותר, יש להניח, לו ראי
את מסקין במשחקו המשכנע, המזעזע וה מרתק
במות הסוכן כוילי לאומן או בזעקי
ככומר, סטיפן קומולי.
אדם מום. בשני מחזות אלה עלה מסקץ
סופית לשורה הראשונה של שחקני הבמה.
קומתו הגבוהה וקולו העמוק, הנשמע כיוצא
מעוגב, יצרו את אווירתו האישית, ה מרכזת
בו, כשהוא מופיע על הבמה, את
מבטי כל הצופים.
מסקין הוא השחקן המסוגל לשכנע את
הצופים בצדקו של האדם הסובל, אם זה
הסוכן וילי לאומן ואם זה אברהם המוכתר
.עובדה לא״ברורה לכמה מעיתוני פאריס•
כתב, למשל/,ושוב השבועונים האומנו תיים
ארט־ספאקטאקל זהו התיאטרון
האידי ממוסקבה אשר השתקע בתל״אביב
למחרת יסודה של מדינת ישראל״.
העולם הזה 877

ווילי לומן כ״מות הסובן״
העיקר, גאבימה
מבטא צרפתי :״טוב מאד ! טוב מאד ! ״
התברר שאותה גערה שהתה זמן מה ב ישראל.
היא מחתה את עיניה הדומעות ולחשה
כי הצגת הבימה החזירה אותה לישראל
לשעה קלה.
״אל תבכי,״ הרגיע אותה מסקין ,״לא הרג תי
את מיכל״.
נאום באידיש. כל עוד נמשכו ההצגות,
נראה כל יום של שהייה בפאריס כשנח.
לאחר מכן נראה הביקור קצר להפליא.
מסקין הספיק לראות רק מחזה אחד על
במת קומדי פראנסז — את בריטאניקום.
הוא הספיק גם להתפנות לשעה קלה, להיות
נוכח בטכס של הגשת מפתח תל״אביב ל־דאש־עיריית
פאריס.
העברית יוצאת מפיו של מסקין במבטא
הרוסי־מסורתי של הבימה. אולם רק יליד־רוסיה
מסוגל להעריך את שפתו הרוסית ה־מצויינת

חסר ריטוש. מסקין לא יזכה ליהנות
מספריו הקלאסיים משך זמן רב: על שולחנו
מונח עתה ספר חדש — ספרו הגדול של הרמן
רוק. המרד על חקיין.
״ייתכן כי אשתתף במחזה זה, אם כי
עדיין איני יודע איזה תפקיד ינתן לי.״ מסקין
מחכה עדיין להשלמת תרגומו של המחזה.
מחזה אחר, שיוצג בעונה הבאה, יהיה
הנרי הרביעי, מאת לואיג׳י פיראנדלו.
עשרת ימי השהייה בפאריס לא היו
אלא ביקור חטוף. אולם הביקור הבהיר למס־קין
דבר אחד: השחקן הישראלי הצעיר חסד
יותר מכל את הליטוש והברק של התיאטרון
האירופי .״היית צריך לראות שחקן טירון
מופיע על במת קומדי פראנסז. כן, השחקנים
הצעירים שלנו חייבים להרבות בהשתלמות״
אבל היכן? על זאת לא ידע מסקין להשיב :
.,במצב הנוכחי אין לנו כל אפשרות לנהל
בית־ספר דרמתי. אין לנו מדריכים, אין לנו
פנאי — ואין לנו כסף. נסינו לארגן אולפן
של הבימה, אולם הדבר נסתיים בכשלון.
הדאגה לעתיד הטרידה אותו, חרשה קמטים
במצחו. דומה היה כי התיאטרון הישא־לי
הראשון לא יזכה לדור חדש — דור של
ממשיכים ומגשימים.

הבומר?!ומולי ב״זעקי ארץ אהובה״
מי יהיה קוויג?

* בדברו רוסית אומר מסקין ״גאבימה״
במקום הבימה.

מבצעישמעאל ״ י

(המשך מעמוד ) 11
בפוליטיקה ,״לא מתעניינת בכלום.״ שלישית
מצטערת ,״בעלי איננו בבית.״ מה בקשר
לבתך י שואל המחתים עקיבא ניר 33 חבר
קבוץ שומרת, שליד עכו, מרכז החטיבה הצעירה
ואב לשני ילדים, כשהוא מתכוון לבת
הצעירה אורת. הבת הולכת בכל זאת בדרכי
האם.

(המשך מעמוד )5
הופצץ על־ידי חבלנים של ה״פידיא!״,
משמר של הלגיון נכנס למארב והושמד.
בכל רחבי המשולש ואזור חברון קמו ועדים
למען ״פלשתין העצמאית״ .נציג הירדן
הציע לקבל את ההצעה.

-בבזה זה יעזור?־־

י ב-ל! באוגוסט

פקידות

קורס מזורז

לבוגרי בתי ספר יסודיים גימנסיה ולתלמידי

למסחר
4חודשי למוד
למביגרים

שג תלמודים אחת
שבר למוד עממי
כתות בוקר, צהרים וערב

״לאור״

לעומת זאת הגברים הסרבנים, כלומר אלה
שאינם מתחמקים ואומרים שחתמו כבר עש רים
פעם, תוקפניים יותר. דם אומרים שהם
צריכים מלחמה ״כמו אויר לנשימה !״ את
דעתם זו הם מסרבים לציין אפילו בלא במשבצת
המתאימה.
תת״הסוג האחרון הם ואנשים, אשר תגו בתם
על ד,שאל 1ת אינה שווה. ביחס לשאלה
הראשונה מפרשים הם את גרמניה כגרמניה
המערבית. ומיד באה השאלה העדינה :״ומה
עם גרמניה. המזרחית? את נשקה אין לפרק?״
ואז מופיעה תשובתם השלילית במשבצת,
מלווה לפעמים בהסברה בפנקס השלום. סיבה
שניר, להתנגדות לשאלה הראשונה הביע בפני
מחתים עורך־הדין מרדכי שטיין. אם יחתום
נגד דונה של גרמניה, אמר, יתקבל הרושם
שהוא בעד דונה של ישראל. הוא לא חתם
כלל.
בין החותמים מיד והמסרבים כהרף עין
קיימת דרגת ביניים. תחילה שואלים האנשים
השייכים לסוג זה שאלה חוזרת .״במה זה
יעזור?״
זה יעזור, מבטיחים המחתימים. חתימותיהם
של אנשים רבים מצטרפות, לדבריהם, לתנועה
מדינית אדירה. נוצרת השפעה פסיכולוגית
גדולה. מובאות גם דוגמאות :״אפילו העתון
הבורגני החשוב לה־מונד כתב בשעתו כי
תודות לעצומה נגד שימוש בנשק אטומי,
נמנעה הטלת הפצצה האטומית בקוריאה, בעת
המשבר בחזית הקרבות שם .״העצומה הש ניה
לכינוס חמש המעצמות, הביאה, כך הם
טוענים, לועידת הארבעה בברלין ולועידת
ג׳נבה בהשתתפות סץ.

בית־ספר למסחר, תל־אביב,
רח׳ בן יהודה ,73 פנת מאפו
שעות המשרד.8—4 ! 1—9 :

מספרי טלפון חשובים בתל־אביב 999 משטרה 22222 מכבי־אש
מגן דוד אדום 4333 הטלפון בעל הנסיון הרב לתיקון מציתים
מכשירי גלות חשמליים

החדש של רדיו דוקטור 24433 חברתי אהובתי !

חברתי אהובתי
היא מצלמתי.
לחופשתי אתה אצא
כי בה אני גאה
תמונותיה בטח
יהיו לזכרון נצח
אולם עליך למהר להשיגה אצל

ש חו ר, חו ם

13 נו-1ברנד

בהיר או כהה, תלתלים רכים כמשי
או בלורית פרועה וסוררת — משחת
שמפו נקה מצוינת לכל סוג שערות:
הטובה ביותר לחיזוק, לנקוי ולטפול.

צינקוגרפיה

מ ש תו!

ש מ בן

חי פ ה, ר חו בהחלתן 31

י. רינ דזונ ס קי
רח־ הקישון 6חל-אביב
טלפון 66548

המפיצים הכלליים: חברת נורית בע״מ

גלופות

קו־דשת-צבעים

עבזדה זשדזם
יש המסתפקים בהסבר זה, חותמים. ולא
— בא האגוז הקשה לפיצוח, ששאל את הש אלה
הנזכרת רק מתוך סקרנות או לגלוג— ,
הטיפוס המתווכח.
לרוב הוא כבר בעל בגרות פוליטית מסו־יימת.
לפעמים, סתם מתווכח. רוצה להוכיח
שהוא מבין בענינים, מעיף מפעם לפעם מב טים
בוחנים בחבריו העומדים לידו, כדי לה״
ווכח מה מידת הרושם שעושה עליהם פול״
מוסו.
זאב אדלסברג הוא איש מעברה, אגרונום
מגרמניה, החי בדלות• למאיר פינטו המחתים
בן ה־ 22 היה קצת קשה לשוחח עמו, כיוון
שר,אגרונום דיבר גרמנית. אולם חברתו, חנה
פירסט, תרגמה לגרמנית את דברי השכנוע,
הוסיפה גם משלה.
היה גם יותר קשה, מכיוון שלאדלסכרג היתד,
תשובה אחת לכל השאלות: הוא סמך
על דממשלה. יש לה וועדות המטפלית בכל.
לבסוף ך.,א מספר על עצמו — :זה תשעה
חדשים שהוא מחוסר עבודה.
״ואתה עוד סומך על הממשלה?״ קורא
לעברו פינטו, שלא החמיץ את ההזדמנות.
זה לא עוזר.
פשוט או מסוכף. דברים אחרים השמיע
אדריכל יהושוע שני, המתגורר ברווחה
ליד ככר דיזנגוף. הוא מעריך מאד את תנועת
השלום, אמר, כשהוא נשען על דלת דירתו,
״אבל לא כשיש טנדנציה מסוימת !״ התפתח
ווכוח, הוא הזמין את ד,מחתימים לדירתו.
״אין כאן מקום לפטיציה אישית,״ הוסיף,
״כולנו ...אפילו שרת רוצה שלום. אז מה?
הם לא רוצים?״
עקיבא ניר מנסה לשכנעו כי גם הם רוצים.
סטודנטים עיראקיים ופועלי נפט הפגינו בעד
שלום עם ישראל, הוא מספר. הוויכוח נמשך
חצי שעה ,״אולם אני מצטער! ״לא שוכנעתי.״
בסך הכל נאספו כבר לפי דברי הפעילים
220 אלף חתימות, מספר גדול בהרבה מזה
שאספו המפלגות המקורבות לענין בבחירות
לכנסת. ועוד ־היה המחתימה והחותמת נטויה
למשך החדשים הבאים.
ועדים מתכנסים ודנים על דרכי פעולה
חדשים, מחלקות מיוחדות עוסק ת במיון החתימות.
חוליות מתחרות ביניהן על איסוף
מספר החתימות הגדול ביותר« .אבל השאלות
הן כה פשוטות ממשיכים המחתימים ב־גטיונות
השכנוע.
ואולי המצב האמיתי הוא, כפי שהגדירו
אחד שנתבקש לחתום » :לו היו כל־כך פשוטות,
לא היו מלחמות בעולם !״

,ר צוננו ה טו ב
הואהערובה !״
הישיבה הראשונה של סוכנות״המענק לפליטי
פלשתין התקיימה בארמון הנציב
בירושלים. הנציגים, שבאו משני עברי קו
שביתת־הנשק, הוצגו על־ידי נציג או״ם,
שהודיע כי לא ישב ראש, אלא ימסור
תפקיד זה לנציגי שני הצדדים בתורנות.
הנציג הישראלי הסביר את תכנית ממשלתו
משך שעתיים .״לא נבדוק אש פליט
מסוים היה בעל בית השטח הישראלי,
אם היה עשיר או עני. כל אב״משפחה,
שגר בשטח השייך כיום למדינת ישראל׳
יקבל יחידת־שיקום. כל הסחורות, בלי יוצא
מן הכלל, יבואו מישראל. מומחים יש־?־
ליים לבנין, למים, לתכנון חקלאי ולבנין
ערים יתכננו את כל העבודות, תוך התיע־צות
עם ועדת״הפליטים בכל מקום ומקום.
השלב הראשון הוא קבלת הצעה מפורטת
מטעם ממשלות ערב ביחס לשטחים שיועמדו
לרשות השיקום. אני מציע כי ועדת־משנה,
מורכבת מחברינו הערביים, תחקור צד זד,
של הבעיה ותגיש דו״ח לישיבה הבאה״.
״איזו ערובה תיתן ממשלח ישראל לכך
שהצעתה באמת תוגשם במלואה?״ שאל
ראש ועדת״ו־,פליטים בממלכת־הירדן.
ראש המשלחת הישראלית הזדקף .״אין
אנחנו כאן ועידת שלום,״ אמר בשקט.
״ישראל הציעה את המענק מרצונה החופשי,
ללא כל כפיה, ללא כל תמורה. הרצון ה טוב
שלה הוא הערובה היחידה לביצוע
ההגשמה״.

* ה ב לי ט ה היו
מחוללימהפכה !״
ששה חדשים אחרי נאומו של משה שרת
הקדיש השבועון הלונדוני, אקונונזיסט, מא־ימר
ארוך למיבצע ישמעאל. כתב העורך :
״אין ספק שהמיבצע הישראלי היה אחד
ממעשי המדינאות הגדולים של המאה העשרים,
והוא היה ראוי לאיש כמו ביסמארק.
ברגע זה משוטטים מאות מומחים ישראליים
בכל רחבי המזרח התיכון. סנים ם של סוכנות
המענק קיימים בדמשק, שכם, קאהיר
וביירות• הגיפים הכחולים של סוכנות המענק
הם מראה רגיל בכבישי הג׳זירה הסורית
ומדבר סיני. סחורות ישראליות
נמכרות בגלוי בשווקי בגדאד ועמאן, שעה
שמדינאי ערב טוענים כי באופן רשמי קיים
עדיין מצב של מלחמה בינם ובין יש י
ראל.
המדינאים הישראליים צדקו שלא שמו
את הדגש על כל דרישה לחתימת שלום
פורמלי הם העדיפו את התוך המתוק של
פרי השלום על הקליפה החיצונית. כי המצב
הנוכחי הוא מצב של שלום מעשי מושלם
מכל הבחינות. בפתחו לפני ישראל את גבולות
המדינות הערביות, שבר את המצור
שהחניק את ישראל ואפשר לה לחדש את
ד,עליה ההמונית, מבלי שהדבר יעורר פחד
בלב הערבים.
יותר ויותר מתגברת בלב המנהיגים העו״
ביים ההכרה כי מצבם הפך מגוחך. אחרי
נאום בלתי־פשרני בבית־הנבחרים של דמשק
נאלץ ראש־ד,ממשלה, בצאתו מן הבנין,
לעצום את שתי עיניו כדי לא לראות אר.
המהנדסים הישראליים המתנפשים בבית״
הקפה ממול. אין כמעט ספק שעוד השנה
יקוים המגע הבלתי״רשמי הראשון לחת־מת
שלום רשמי. לפי מקורות מצריים מוסמכים,
אפשר יהיה להשיג שלום כזה אם
ישראל תצטרף לחבר הערבי ולהסכם הבט-
חון ההדדי שלו׳ תיתן מעבר חופשי לער בים
בכביש עזה—באר״שבע—חברון ואיזור
חופשי בנמל חיפה לירדנים.
מענין לשאול את השאלה מד, היה קורה
לולא קיבלו הערבים את ההצעה הישראלית?
הדיעד, הכללית בין מנהיגי העי-
בים היא כיום שאי״קבלתה היתד, מכניסה
את ממשלות ערב למלכודת שלא היד, מ מנה
מנוס 800 .אלף הפליטים היו מחולל־ש
מהפכה במזרח התיכון כולו.״
בחודש מרס , 1955 ,אירעו בישראל שלושה
מקרים של הסתננות. שני מסתנג־ם
היו פושעים מועדים שברחו מביודהסוהר
של עזה. המקרה השלישי הוסבר על רקע
רומנטי.

אנשים
קולנוע הוא עובר עוד כמה צרות, אך כיאה לאורח
אמריקאי מכובד ואחראי, אין הוא נופל
ברוחו, זוכה לנגן בתזמורת־העיירה בחג

סרטים

רומא
ה דו ב

הלנה 1954
גרוד של לוחמים יוונים׳ כשהטוניקות
שלהם מתנפנפות׳ מגלות את שוקיהם די־שריריים,
התאסף סביב נעדות יווניות
לבושות לבוש קליל, על במה מספר 3
באולפני סינציטד, ברומא, כשהם מציגים
בדרך זו את הגירסה של ווארנר ע־אורגיה
בשנת 1100 לפני הספירה.
היו שם סנלאוס׳ אודיסיאוס׳ אכילס׳
אגממנון, דיומדס, נסטור ולוחמים יוונים
מזהירים פחות, שבאו, תמורת דוליים
ירקרקים להלחם מחדש את מלחמת טרויה
בסרט האמריקאי ״הלנה מטרויה״.
בין המרסבות, הסום הטרויאני הענק
שנבנה במיוחד, והמכיל 50 איש בעמידה׳
והסוסים החיים, התרוצצה מכונית פיאט
קטנה כשבתוכה יושבת מסנה פודסטה,
האשד, שנבחרה לגלם את דמות המלכד, הפטאלית.

שחורה׳ לא פוזלת. משך שנ תיים
נמשכו החיפושים אחרי הדמות האידיאלית
שתקסים את פאריס. היות וההס־טוריה
לא השאירה כל דו״ח על תיאורה
של הלנה, החליטו אילי ווארנר שהיא היתר: ,
א. בלונדית ב. בעלת ממדים אידיאליים
כשביל סימנסקום. אחת המועמדות הרציניות
לתפקיד הגברת מנלאוס, היתד, ויר־ג׳יניה
מאיו חטובת־הגוו, בעלת הפזילה
הקלה בעיין. אולם באולפן ההוליבודי לא
היו בטוחים שד,לנה היתד, פוזלת, העבירו
את מאיו לשחק את התפקיד הראש־כטליסמא,
יצאו במרץ לחפש אחרי הגבירה
המתאימה.
במאי הסרט, רוברט ווייז, ראה סרט יך
סיקאי בשם ר,״רשת״״ בו שיחקה נערה
יפהפיה בת 20 שחורת־שער ועיין בבגדים
ניאו־ריאליסטים קרועים. היא היתד, חושנית
כחיה קטנה. ווייז החליט שזוהי
הלנה שלו.
הנערה שזכתה בתפקיד שכל כוכבות
הוליבוד׳ לחמו עליו, היא איטלקיה קטנת
בשם רוסאנה פודסטה שהספיקה, ב״20
שנותיה להופיע ב־ 14 סרטים, בעיקר אי טלקיים.
רוסאנה, ששבועיים קודם לכן התה
לאם, הוחתמה על חוזה, נשלחד, למ־כון־יופי,
חזרה משם בלונדית.
היא הסתגלה מהר לרצונם של סוכני״
הפרסומת סיפקה להם סיפורים ותשובות
על עצמה. לדבריה, נולדה בנווה מדבר
נהדר בטריפוליטניד, ביוני .1924 ,במקום
נקטאר• ודבש, היא אוהבת לשתות ב־רד,
פשוטה, להביט ישר לתוך עיני גבר ולהסתובב
בלי איפור, פרט לשפתון.
• משקה האלים באולימפוס

הדוב, מחזהו הקצר והמשעשע של אנטון
צ׳כוב, הוא מעין אילוף הסוררת סלאבי,
ד,מפריך את הסברה המוזרה כי הרוסים
הם עם חסר־הומור, הנתון אך ורק ל מלנכוליה.
העובדה היא כמובן, כי הרוסים,
בדומה לאירים, הם כמו כספית במזגם,
נתונים, על כן, בין גבר,י העליצות ו־מעמקי
העצב, אחת הסיבות העושה *ת
הדרמה בארץ זו כה אמוציאונלית.
הדוב הקולנועי הרוסי, איננו צעיר ביותר.
צילומיו אינם ברורים, אך הוא משע שע
מאד. בתפקיד בעל־האחוזה בעל ההליכות
ההמוניות שבא לגבות חוב מן
האלמנה ד,מתאבלת, יוצא מביתה כארוסה.
אחרי קרב מילולי עז ונסיון לדו־קרב אק דחים,
משחק ז׳רוב גבר גדול ממדים
ושפם, שדיבורי הקולני, פיהוקיו, יריק•,תיו
והתרגזויותיו מביאים את הצופה סבין־
הרוסית לידי צחוק רם, בעוד שזה שאינו
מבין את שפתו מסתפק בחיוך. אנדרובסקייה
היא אלמנה פיקנטית וחמת״מזג לא פחות
מאורתה הדוב.

ד 1םלןו לו ד »־ ל ה
האגדה הפושקינית על הנסיך רוסלן שיצא
לחפש את אהובתו, שנחטפה על ידי מכשף
רע, מצאה ביטוי גרוע על הבד הרוסי
השחקנים אינם מדברים. קריין מדקלם את
הסיפור, בעוד שהמוסיקה הידועה של
גלינקה מלווה את העלילה הנראית במטושטש
בגלל הצילומים הגרועים.
סרטים טובי* חום ובית קולנוע בלתי
מאוורר אינם הולכים בד בבד. זאת יודעים
מנסיונם בעלי בתי הקולנוע בהם לא יכול
הצופה לחלות מהצטננות בחודש אוגוסט
החם. היות ומספר המבקרים מוגבל מאד
בחודש זה, אפילו במוצאי שבת, החליטו
להוציא את הסרטים הגרועים והפחות גרועים
ממחסנם, לקשט בהם את הבד עד לסוף
העונה המתה.

בקצ רה

נלי היתד, אשד, צעירה שנכספה כל ימיה
לנסוע לצ׳יקגו. בעלה הבטיח לה זאת ביום
חתונתם. לא קיים. הביא אותה, ואת ה צופה,
במקום זאת לעיירה קטנה בשם סבי-
לנוי, ליד צ׳יקגו, בה התיישב ופתח מספרה.
כל שנה הוא מבטיח לה למכור הכל ולעבור.
אינו מקיים. עד שיום אחד, כאשר
הוא בצבא, היא עוזבת את שני ילד-ה,
נוסעת ברכבת עם השכן. תאונת־רכבות.
הזוג הבורח מת.
כאן רק מתחיל הסרט המשעמם המנסה
לתאר את גידולה׳ והתפתחותה של העיירה
מבעד לשמחותיו וצרותיו של הספר (דוד
וזיין) .לאחר שאשתו (ג׳ין סיטרס) מתה,

בן ללאהורים — סוחט״דמעות
איטלקי על בעל״מחצבה אריסטוקרטי, אהובתו
הפשוטה, מנוול, וילד. אמדיאו נזארי.
איבון סאנסון.
הנערהבחדר — 17 כיצד פועלת
משטרת ניו־יורק כשבראשה עומד, לשם
גיוון, אדוארד ג׳ רובינסון.
נערתהעיירההקטנה — היא
ג׳יין פואל הרוכשת לעצמה צעיר נחנד
ומיליונר, פרלי גריינג׳ר, אחרי שהוחזק
בבית־הסוהר של העיירה בגלל עבירה על
חוקי התנועה.
האדםהרביעי — סרם־רדיסה בריטי
אודות אסיר בורח היוצא לחפש את
הרוצחים האמיתיים, נרדף על ידם ועל
ידי המשטרה. דירק בוגרד, מיי זטרליגג.

עוד נסעלצק אגו. נרי

רוסאנה פודסטה כ״הלנה מטרויה״
חושנית כחוה קטנה

היובל שלה, לעיניה האוהבות של נכדתו,
הדומה כבבואת־ ראי לאשתו.

יומן ה חד שו ת
• מפיקי הוליבוד רואים בעין נדהמת
את העסקים המצויינים בהוצאת סרטים
ישנים טובים במהדורה שניה, בשיטות בד
חדשות, מביעים חשד כי הסרטים הישני.
יכניסו יותר מן החדשים.

ת שב ץ 577
מאוזן . 1 :מטפל בחולים ובנכים
.5תכנית לבניין 10 ידיד שלמה •12 1
רוצח הבל 14 ראש חודש 16 מנומנם ז
. 18 בספרד לוחמים בו ! .19 תנועת ביה
יעקב לכו ונלכה ; .21 קיבוץ על שלוחות
הכרמל ; .22 הרי ! 23 אצבע ברגל .24 1
הפסוק הראשון של פרק תהלים זה מב קש
לשיר שיר חדש .25 ציון לא גבוה,
אך לא מכשיל ! .27 אוכלים אותה בשבת 1
.30 קטל ; .31 מוצר חלב ! .33 סכו^1
.35 המטרה, בכדורגל ! .36 כאשר הוא
קורה אין חשמל! .38 הן לחמו בשנות
המאורעות! .39 מבצעי ההעפלה! .40 עירו של
ליאו פולד ! .41 מחיר האשה ! .43 אהרון
הכוהן קוק היד, כזה ! .44 לסטום ! .46
מחבר ישראלי ! .48 בירה דרום־אירופית !
.49 שם תנ״כי.
מאונך .2 :רטוב ! .3עט הפלא ! .4

211

מנ ה 133ל ה

האמילטון פישר,

התלונן השבוע
הדובר גבה־הקומה של מטה או״ם בארץ״
ישראל שבא לארץ עוד עם הרוזן ברנדוט:
»לכל אדם קל יותר להבין את אויבו, מאשר
אדם ניטראלי!״
אדם הזכור עדיין היטב בחוגי או״ם כאיש
שהנעים להם בלהטוטיו את הבילוי המשעמם
בעוג׳ה־אל־חפיר השוממה, ירוחם (»ד,ג׳ינ־ג׳י״)
כהן, לשעבר נציג ישראל בועדת שביתת
הנשק המצרית, נאלץ להסביר מד-:ע
הוא עודנו כה רזה, שעה שרוב חברי,״לשעבר
בפלמ״ח הוסיפו בינתיים משקל. תירץ כהן:
«אני דואג למצב־ר,מדינה. זה מכרסם בי!״
שעה קלה אחרי־כן, בשעת ארוחת־צהריים,
תחב כהן שטר של 100 פה טה לידו המושטת
של קבצן, נוכח במאוחר לדעת שהקבצן הוא
שחקן־הבימר, שלמה (״שליימלה״) כר-
שכיט, שחזר לא מכבר מאנגליה, אסף כסף
להזמנת מנה כפולה של בשר.
כאשר ביקר לפני ימים מספר בחיפה יחזקאל
איש־כסית, כבד־הגוף וחובב־ד,תנומה,
השתוקק ללון דוקא במלון המפואר לב־הכרמל,
נזדעזע כאשר דרשו ממנו שכר־לינה
בסך שלוש עשרה לירות, העדיף את החיסכון
על הנוחיות, בילה את הלילה במכוניתו.
העדיף את הנוחיות והפאר המיליונר־הנדבן
פרד מונסון, שהופיע באולם מלון דן, תל־אביב,
כשהוא מקושט בעניבה הנושאת עליה
ציור של יד אוחזת בסיגריה, הסביר לידיד
ישראלי, ששאל לפשר העניבה. היא שווה יותר
מן המשכורת החודשית שלך. אני עונד
אותה דווקא מפני שאיני מעשן.״

תסק־ד \ דו ל
לאחר הצגת־ד,בכורה של המחזה קאזאבלאן,
שנערכה בחיפה, נכנע מחבר־המחזה יגאל
מוסינזון, ללחץ הקהל ושחקני הקאמרי,
ניסה לעלות על הבמה, למרות היותו לבוש
תלבושת בלתי־חגיגית ונעול סנדלים, הופתע
כאשר נתקל בהתנגדות עזה מצד אחד הסדרנים
שלא הכיר אותו.
כאשר ירד המסך על קאזאבלאן, הרחיב שחקן
הקאמרי, יוסף ידין, שמילא את התפקיד
הראשי במחזה, את שפתיו בחיוך מאוזן עד
אוזן, הכריז בקולו העבה :״היה זה התפקיד
הגדול ביותר שמילאתי עד כה.״
לא השתתף במחזה השחקן הצעיר, אדום-
הזקן אריה (״אריק״) לכיא, שהפליג להשתלמות
באנגליה, כיבד את הידידים שבאו ללוותו
לנמל־חיפה בבקשה צנועה :״תשקו את
הגינה שלי, תאכילו את התרנגולות שלי, ו־תקפצו
אלי פעם בשבוע.״
להצגה בלתי צפויה זכו השבוע עוברים־
ושבים ברחוב בן־יהודה, תל־אביב, כאשר חל
קלקול במכוניתו החדשה־מפוארת של איש־השרירים
רפאל (״הרבי הלוחם״) הלפרין.
מאות אנשים נאספו במקום למראה המאבק
הישראלי, שהפשיל את שרווליו, החל דוחף
את מכוניתו במעלה־הרחוב.

תבלין שיר השירים ! .6בלבד ! .7רדה
בסוריה ! .8שם פרטי פולני מקובל ! .9
דרומית לנגב 11 טיפוסי ! .13 נחל בעבר
הירדן 15 אין כסף 17 נושא מאד
מעניין ! .18 אחיו של זרח ! .20 בירה
מרכז־אסייתית ! .23 באנגלית, גדול ! .26
מרצה באוניברסיטה, לפעמים ! .27 אותו
יש לקנות, לפי עצת חז״ל ! .28 מטוס קרב
גרמני ! .29 תכנית רדיו שגרתית ! .31
נהר בצפון ! .32 כך נקראה ברית גרמניה*
איטליה״יפאן ! .34 אסיפה ! .35 גם לבצלוה
יש אלוף ! .37 בעל איגרת לתימן ; .39
ארבע שיטות ההסברה .42 את מקודשת
לי 44 לכל אשה, שניים ! .45 תואר
אצולה איטלקי ! .47 יכה.

פרסי ספרים לפותרי תשבץ

.875

עמוס זליגסון, צה״ל ! יהודה ארן, ארלוזו
רוב ,20 חיפה! יונה אדירי, בן־יהודה ,205
תל״אביב.

בשלם גהאטסלה איש המע לי ת

נעלבתי. מישהו כתב לי שנודע לו שאני
שדכנית. אתם יודעים שזה לא נכון, ואם
באמת הצליח מישהו להתחתן כתוצאה מההתכתבות,
האם יש להאשים חפה מפשע
כמוני? ואם אני באמת שדכנית ובאמת
התחתן מישהו מדוע לא עלה על דעתו
לשלוח לי לפחות עוגה?(בלי קרם, בבקשה).

התכתבות
גבוהה
ס לוני ת או לא ס לוני ת, העיקר שתהיה גבו הה
ובניל . 16— 15,5מבק ש 877/308ב עיר בן
17 5כ חבר הלהתכ תבו ת!> .לעצ מו הו א כו ת ב
דק ש הו א נ בו ה. כז. עליה ל היו ת גם נחמדה.

כלי יופי, כלי הומור

״אני בן , 25 גו ב ה 1,70מ׳ ,הכם 1,50מ׳,
יפה 0 30״ מ. אין לי ב כל ל חו ש הו מו ר, ה עוב דה:
אינני מ בין ומתפ על מן ה ״ ס כין בגב״
והקריק טורות של העולם הזה. אני שונ א נ בינ ה
וקרום של חלב. מי רו צהלהתכ תב אתי אחרי
כל ז א תן ״ מספ רו 877/300

ככתכ יד: כלתי מספיק
ניל . 21 :נובה: מ על ל 1,70-מי. ה שכלה: מ על
ל מ מו צ ע צבע שיער: שחור. שפםש חו ר ב־אורד
10ם ״ ממקצה לקצה. כתב־יד: ק שה
לקריאה. סי מן ה היכ ר 877/310ר צונו לה כיר
בכתב נערה עד ניל 20ב על ת ה שכלה תי כוני
ת ורצינית מ על ל מ מו צעא צל בנו ת האר ץ.
אנ ב, במכת בו אלי ע שה רו שם סי ס פ טי מאד.

התעמלות כמכתכים

אם 877/311 רצה ל ע שו ת עלי רו שם ח צוף
הוא טעה. על אףהתרבר בו תו ה צברית הטי
פו סי ת, הו א נר אה ב עיני, ל פי מכת בו, ב תו ר
בו 22ח בו ב, ב על ה שכלה תי כוני ת. הו א טו ען
ש הו א מתעניין בכל נו שאמ עניין. כולל א ם־
נו ת, חינו ך, טיולי ם וכל דבר ה עו מדב רו מו
של עולם( .בזה ת ס כי מו אתי ש אין דבר יו צא
מן הכלל) .על הנערה ה מו כנ הלהתכ תב א תו
ל היות מעניינ ת. הו א אח ד הבו דדי ם ה מבין כי
לשם התכת בו ת איו צ וי ד ל היו ת ב מיו ח ד יפ ה.
הנו תן,
הו א, פר טלכד. מו כן ל היו תהצד
מ אל ה שה צי עו התכת בו ת עם אלה היודעים
פ חו ת. הו א מו כן ל עזו רבכתבלב חו רה ה מ עוג־יינת
להתכ תב אתן ב עניני לי מודי ם, כמעטבכל
המק צו עו ת, בעיקר ריאליים. הו א אינו מ תיירא
א פי לו מ אנג לי ת. אגב, שו אל הו א, כיצד מ ל מדים
התע מלו ת ב מכתבים?

הנושאים לבחירתה
מלב סי (לאל ה ש אינ ם מ ביני ם — פתח־ת
וואי) צעיר, בן ) 877/312 ( 21 שחור־ שער
עיניים, ישמח, ל מ צו א, ב תי בתה דו ארש
מבתב ^ נערה ^ כ ל דבר שיעלה בד עתה.
עוד ג׳נ טל מן ה מו כן לה ש איר א ת היז מה ל
חירת הנו ש אי םלהתכת בו ת. הו א ( 77/313
תל־אביבי, שקמ ץבת אורי ם על ע צ מו. הו א ו
צה להתכ תב עם נ ערה, תל־ אבי בית דווקא> ,
תהיה: ח מו ד ה, לא סנו בי תומ בינ ה עניין ( .או
תו כ לו ל ה סבי ר לי פעםמהזה?).

צכר עם רשיון נהגות

חדרתי צעיר 877/314 בן , 20ה כו ת ב 1
עצ מו שהו א יודע לנ הוג ו עו מ ד לקבל בקר
ר שיון נ הנו ת מו כן לספר עליו במכת בי ם לג
רה בז 17 שיודעת ו או הב ת רקוד ריקודים סל
ניים. ל היות עליזה ול א הו ב לטייל.

לא כשביל רומנטיקה

( )877/315 איננו רו צהלהתכ תב ל צו רךר
מנ טי קה. הו א מב קשהתכת בו ת עם צעיר, ז
צעירה חו ב בי -בו ל או ת, שא יהיו י רו של מי ם, ו
הוא ע צ מו כזה, מ עוניין על כן לקבל בולי
ו חו ת מו ת מחו ץ ל עי ר־ הנופ ש.

אכיר כנעלי־כית *
מיקי. נד המתל הווכ ח כי הנב רשאתמע רי-
צה, איננו מ תנ הג כלל כ בן ה או לי מ פו ס, התגלה
לד ב או ר אנו שי לנמרי? ב תי, ב מו קדם או
ב מ או ח ר היית מנ ל ה זאת• כן, נ ם אנ שים גדולים
(וב עי ק ר דווקא ה ם) ,ל מ רו ת שהם מנ סי ם
ל הסתיר זאת, מ קפידי ם על הו פעתם, מבי טי ם
א רו כו תבר אי, מ ת חב טי םבב עיו ת פ רוז איו ת בתלבו
ש ת, ו ב רו ב ה מקרים מ או ה בי םבעצמם. יש
להם לעתים נ טיו ת ומנהגים זעיר־בורנניים על
אף בו ה מיו תםה מו צהרת. הניעה ה שעה, מי קי.
שתסת כלי עליו ב עינים פ שו טו ת יו ת ר, ו אל תז דעזע,
אם י שאל או ת ך כיצד נר אי ת בעינייך
חול צ תו החד שה.

הבטחה והגשמה

יעל. הב ט חו ת והצהרות אהבה הן נ עי מו תלש
מיעה. את חו ש שת שכ אשר תהיי נ שו א ה לחברך
תנלי כ י. כלה הב ט חות הו רו דו תהת פו צ צו
כ בו ע ת סבון? ודאי שכן! אל תהיי נ אי בי ת כל
כד. ואל תקבלי א ת הדברים ב ר צינו ת איו מ ה
כל כך.
הו אמב טי ח לד ודאי שיע שה ל מ ענ ךהכל.
י טפם על ה אב רטטבכלפעם,
או ל ם מהם ה סיכויי ם, חבי ב ה. שיעלה לנג
כדי ל הוריד א ת הכביסה?
מו בן ש הו א יתפר ץכא בי ר לל א חת
כדי ל הרונ דרקון, או ל ם יקירה,
מה בנונ ע ל עכ ברפ שוט?
הוא י ע בו ראתהסמב טיון ל מ ענ ך
אך להריק את האשפה בגשם?
הו א יביא ל ך את הירח, ב רו ר,
אבל להחליף נורה?
וב מ קום ל ע קו ר הרים,
כלו ם לא מו ט ב שיזיז את הספה?

ג׳ון פייוריפוי רגיל לעליות ולירידות. יותר
מזה, לכאורה היה צריך להיות מומחה
לכך• כי עשרים שנה לפני שהפך שגריר
ארצות־הברית בגואטמלה, היה נער־מ-עלית
בבדן הקונגרס בוושינגטון. לפני כן נכנם
לאקדמיה הצבאית של ווסט־פוינט, הפסיק את
לימודיו באמצע עבד בבנק, למד לטוס. ב־
׳משרד־התוץ התחיל את עבודתו כפקיד קטן,
עלה במהרה לגדולה. בחודש במקצועו גואטמלה פוליטית,

האחרון היתד, לו. הזדמנות להיזכר
הישן. כי סיכויי ארצות־הברית בעלו
וירדו חליפות. כנער מעלית
נהג לא מעם במעלית בעצמו.

שחיטה בסיטונות. חלקו במהפכה של
הקולונל ארמאז (העולם הזה 870 והלאה)
נתגלה בבירור אחרי מעשה. הנשיא הקודם,
הקולונל ארבנז, פנה אליו ברגע האחרון, הבטיח
לו לגרש את הקומוניסטים מן הארץ.
פיוריפוי לא הסתפק בכך, דרש כי ארבנז
יסתלק. כעבור יום הוזמן שנית, הפעם על־ידי
הקולונל דיאז, שהודיע כי סילק את אר־בנז,
ביקש את אישור השגריר. פיוריפוי סירב,
דרש שיזמינו קולונל שלישי, מונזון, שהתפרסם
לפני כן כאנטי־קומוניסט — כלומר,
כידיד ארצות־הברית: מונזון הופיע. בארבע
בבוקר התקיימה הישיבה הגורלית, כשהשג־ריר
החזיק בכיסו את אקדחו הטעון, בעל
ר,ניצרה הפתוחה.
המעלית האמריקאית עלתה. פיורופוי הפגיש
את מונזון עם קאסטילו ארמאז, בתיווכו
הוסכם על שותפות חדשה של שני אלופי״
המשנה. ארמאז הפך נשיא, בארץ החלה שחיטה
גדולה של המנהיגים השמאליים, שהוצאו
להורג בסיטונות.
לחיצה על כפתור. אולם המעלית לא
שכנה לבטח• לפתע התמרדו פרחי־הקצונה.
דרישתם: לסלק את הצבא הפרטי של אר־מאז,
להשאיר את הכוח המעשי בידי הצבא
הסדיר. לא היה דרוש דמיון רב כדי לדעת
מי עמד מאחורי המרידה ! הקולונל מונזון,
השותף לשלטון.
כעבור ימים מעטים ירדה המעלית קומה
נוספת. הקצינים מרדו שנית, הכריחו את אר־מאז
לפזר את הצבא, שנשכר ערב המהפכה
בכספי חברת־הפרי האמריקאית. ארמז נכנע,
ניסה יחד עם זאת להחדיר את נאמניו לפיקוד
גדודי הצבא.
המעלית האמריקאית עדיין עמדה על הגובה•
אולם קשה היה לדעת מי ילחץ על הכפתור
בפעם הבאה.

החי

החליט להקים במקום בסים נסיוני. אדמותיהם
של כמה משקים הופקעו. אך הבעלים שתקו:
שלום המולדת קודם לכל.
סוף־סוף החליט חיל־האויר לחסל את הבסיס,
האיכרים הטובים של קרישל־דאון יכלו
לישון שוב במנוחה. כולם — מלבד אחדים.
היו אלה בעלי האדמות שהופקעו. הם
רצו לקבל את האדמות בחזרה. הם הצליחו.
פתרון פשוט מדי. במשרד־ד,חקלאות
הבריטי ישבו כמה פקידים שחלמו מזמן להקים
חווה לדוגמה. כשמשרד־התעופה העביר
להם את אדמות קרישל־דאון ד,מופקעות,
הריעו מרוב שמחה. חלומם יכול היה להתגשם.
החווה הוקמה. הבעלים החוקיים הושלכו
מן המשרדים כטרדנים המפריעים לתכנון
הנעלה.
אלא שהחווה לא הצליחה. משרדיו,-חקלאות
הירהר מה לעשות באדמות. הוא יכול היד,
למצוא, כמובן פתרון פשוט: להחזירם לבעליהן.
אולם זה היה פשוט מדי, ואיש־מש־רד
אמיתי שונא יותר מכל דבר אחר את
הפתרונות הפשוטים. הוא חיפש בנרות מועמדים
לקבלת האדמות, מסר אותן לבסוף לאנשים
זרים לגמרי.
זה היה יותר מדי, אפילו לדעת אזרחים
בריטיים ממושמעים. הם פנו לבית־המשפט,
הטרידו את צירי המפלגה השמרנית.
הוכחה לאריות. לו ישכח בשלטון ממשלה
של מפלגת העבודה, היו חברי־הפרלמנט
השמרניים ששים לקרב. סוף־סוף נמצאה הדוגמה
המושלמת לביורוקראטיה הסוציאליסטית,
ההוכחה הסופית שכל תיכנון הוא נפסד
ומטופש, מוביל לשיעבוד האדם החופשי.
אולם בשלטון ישבה ממשלה שמרנית.
חברי הפרלמנט ערכו את חשבון הנפש

•שד לקבר
בכביש רמלה נפצעו ששה בני אדם, כאשר
נסעה מכוניתם במהירות מופרזת, התנגשה
בקבר ערבי עתיק, שניצב בצד הדרך.

מ ס הו צאה
בתל־אביב פתחה המשטרה בחיפושים
אחרי אלמוני שהציג את עצמו כמומחה ל סידור
מם־הכנסד״ הוציא סכומי כסף גדו לים
מידי כמה תושבים.

השמדת מויק־ם
בחיפה, פנה אברהם לוי לבית־ מסחר ל צורכי
חקלאות, ביקש מלכודת הפרפרוה,
הסביר כי המלכודת דרושה לו כדי למנוע
את שכניו מלעשות את צרכיהם בחדר המדרגות
שלו.

כלא״ס
בתל־אביב נאשם אדם בגניבת פרה, טען
בבית המשפט :״אני יהודי אדוק. ראיתי
את הפרה רתומה לעגלה, והתרתי אותה,
היות והתורה אוסרת לקשור פרה לעגלה
יחד עם סוס״.

ח די רהל סו מ ק
ביוהאנסבורג, אפריקה הדרומית, נתפסי
שני כושים, שעה שניסו להסיר את שכבת
הצבע השחור מעל גופה של רקדנית ערומה,
שנמחקה על ידי הצנזורה במודעה של מו־עדון־לילה.

הלכה
למע שה
בירושלים, נכנס אהרון שטיינברג להצגת

עניו ש ד uקרון
לא רק בגואטמלה עצמה נמנעו הלבבות
מלה,רגע. בעולם כולו כרסמו פיקפוקים חמורים.
טיפול ארצות־הברית בבעית גואטמלה
לא מצא חן בארצות אמריקה וגם לא בבריטניה
ושאר ארצות אירופה המערבית.
כי על כפות המאזניים היה מונח עקרון.
היה הגיון רב לטענות הצפון־האמריקאים.
בטחון ארצות־הברית תלוי בתעלת־פנאמה,
שרק היא מאפשרת לצי האדיר שלה לעבור
בקלות מאוקיינוס אחד לשני, להגן על חופיה.
שלטון אויב בגואטמלה יכול היה להוות סכנה
רצינית לבטחון המדינה, קרוב מדי לגבולותיה.
שכנים
טובים. כל זה היה נכון. אולם
מבקרי המדיניות האמריקאית, ובראשם מנהיגי
מפלגת־העבודה הבריטית, מיהרו להסיק
לקח בלתי־צפוי מן הפרשה. אם אין אמריקה
יכולה לסבול שלטון עוין בקרבת גבולותיה
— האם אין הדבר מצדיק לחלוטין את התערבות
הסינים במלחמות קוריאה והודו־סין?
הן בקוריאה והן בהודו־סין לחמו הסינים
נגד ממשלות עוינות להם, ששכנו בקירבה
מיידית לגבולם. אם מותר למעצמה גדולה
להתערב בעניני שכנותיה הקטנות, הרי מותר
הדבר לאמריקאים ולסינים כאחד. ואם
אסור הדבר — מה עשה השגריר פיוריפוי
(ראה לעיל) בשעות הלילה המאוחרת בארמון
הנשיא בגואטמלה?

בריטניה
רע שכק די ש ל־ ד און
,קרישל־דאון היתד, כפר שקט וקטן, וא׳יש
בעולם לא שמע את שמה. עד שיום אחד
מלא האויר רעש עצום*. .יל־האויר המלכותי

מנהיגים גואטמליים רגע לפני הוצאתם להורג
בכים: אקדח טעון ובלתי־נצור
החליטו לא לשתוק. הם פנו בפומבי לשר
החקלאות. הלה, כג׳נטלמן אמיתי, לקח את
כל האחריות על עצמו, סירב בהחלט להעבירה
לפקודיו. העיר ניו־סטייטסמן אנד ניישן,
באירוניה , :מר תומאם דאגדייל, שר החקלאות,
עשה את הכל כדי להוכיח לאריות, שישבו
מאחורי גבו שהם צודקים בהחלט. ואז,
כדי להראות להם כי אין הוא כועס עליהם
כל עיקר, זרק הוא את עצמו לפני האריות״.
בשבוע שעבר בא שר חדש במקומו של מר
תומאס. אולם לפי כל הסימנים לא יישכח
שמה של קרישל־דאון. היא נכנסה לשפה
האנגלית כמושג חדש.

מרהגסהו או פנ ה
• בבחירות לקביעת המועמד הדמוקרטי
למושל המדינה אוקלהומה, ארצות־הברית,
ניצח מורה־לשעבר אחרי שזכה לפרסומת אדירה.
מקור הפרסומת: משפט שהוגש נגדו
על־ידי הדואר באשמת שימוש במלה גסד, ב־
300.000 גלויות ששלח לבוחרים ושהראו חמור
בועט באחוריו של איכר שהצביע בעד
אייזנהואר.
• האופנה החדשה שהומצאה על-־די אלילי
האופנה דיור ופאת, חזרה לשנות ד,־,20
חיסלה לחלוטין את החזה והמותניים, משווה
לשמלה מראה של שק. תגובת מרילין די־מאגיו,
לשעבר מונרו :״איני בנויה כמו גבר.
אם כן, למך, שאתלבש כמו גבר?״

הסרט מפני שאת שלי, ראה את אשתו יושבת
בחברת גבר זר, תקף את הזוג, חבט בו כהוגן.

שטן הבש רי ס
בגרין־בי, ארצות־הברית, תבע ריימוינד
אפהוף את שכנו לדין, לאח שפרץ הפר
בן־התערובת של השכן ארבע גדרות של
חוותו, שבר את שער הרפת, התעלס באהבים
עם שתיים מפרותיו הגזעיות׳ הוריד את
ערכן•
תוידות בחיפה, ניסו מבריחים לנצל את דמי
המכס הנמוכים המוטלים על בשר כשר׳ הביאו
200 קופסאות בשר חזיר מקושטות ב כתובת
״כשר למהדרין״.

נ שי קו לוגי ה
בלונדון, אנגליה, יסדו ארבע תלמידות
מכללה איגוד חדש שמטרתו ללמד את
אמנות הנשיקה לבני הארצות המפגרות,
אשר אינם מכירים אותה.
אוחדה בלוד השתכנה •משפחה, שהגיעה זה עתו.
מן המעברה, בדירה בה נתגלה לפני שבו עות
מספר ביודבושת, רצתה למנוע ביקו רים
בלתי״רצויים, תלתה על הדלת שלט
גדול :״כאן גרים אנשים הגונים ״I
העולם הזה 877

דעה ונתקבל על ידי אשד, מזדקנת, עדינת־ פנים. הבית היה
גדול ומפואר, מצוייד בגן גדול וכגריכת־שחייה. המחיר
היה באמת רק עשרה דולאר. האיש קנה את הבית, אחר
פנה אל האשד, ושאל :
״אמרי לי, מדוע מכרת את הבית בסכום כה קטן?״
״פשוט מאד,״ השיבה האשה בחיוך ,״בעלי מת והורה
בצוואתו למכור את הבית ולמסור את הכסף למזכירתו
הבלונדית.״
לאחרונה נתקלתי בסיפור זה בשבועון ידוע, בגירסה חד שה
לגמרי: הבית הפך לקאדילאק והמחיר עלה ל־ 50 דולאר.

סיפור אמדי
הסיפור הבא שייך לסוג הסיפורים האמהיים: כל אחד
מספר אותו על אמו.
״לפני ימים מספר בקרה אמי בבית־מסחר כל־בו,״ סיפר
לי דודני ,״ידיה היו מלאות חבילות, וכאשר לא יכלה להי כנס
לתא־הטלפון. היא נגשה אל גברת זקנה אחת, שהיתר,
ישובה על ספסל, והפקידה את חבילותיה וארנקה בידה.״
״כאשר חזרה אמי מתא הטלפון, אמרה הזקנה שגם היא
רוצה לטלפן, וביקשה מאמי לשמור על הארנק שלה. אמי
התישבה על הספסל, פתחה את ארנקה וגילתה לזוועתה
ששטר בן עשרה דולאר נעלם ואיננו. היא לא רצתה לחולל
שערוריה ולהאשים את הזקנה בגניבה. על כן עשתה דבר
פשוט: פתחה את הארנק של הזקנה׳ הוציאה מתוכו עשרה
דולאד והעבירה אותם לארנקה.״

השמעתם את הסיפור על הפטריות המורעלות. מובן
מאליו ששמעתם אותו. אבל הבה וארענן את זכרונכם.

כנסאציוניות. אולם ידידי העתונאי, אדוארד, היה מסוגל
להריח את ריחו של סיפור כזה ממרחק קילומטרים.

גברת מסויימת ערכה ארוחה חגיגית לידידיה. המנה
הראשונה היתד, צלי־פטריות. הגברת היתד, זהירה ואמרה :
״מוטב שננסה את הפטריות על החתול. אני רוצה להיות
בטוחה, שלא קיבלנו פטריות ארסיות.״

יום אחד באה אליו החותנת שלו ואמרה: אתמול ביקיה
ידידתי, אלזי, בחנות־גרוטאות וקנתה קמיע ישן בחצי דולאר.
כאשר חזרה הביתה ניקתה את הקמיע וגילתה שהוא עשוי
זהב טהור.״

החתול טעם מן הפטריות, ופרץ החוצה בשמחה. דומה
כי הפטריות לא הזיקו לו.

״כן,״ הפסיק אותה אדוארד ,״ועל גבי הזהב היתד,
חרותה האות N״

אולם לאחר שמילאו האורחים את כרכם בפטריות, הופיע
המשרת ולחש על אוזנה של בעלת״הבית :

״מנין לך זאת?״ תמהה החותנת ,״דיברת עם אלזי?״
״היא פתחה את הקמיע ומצאה בתוכו תלתל שחור,״
המשיך אדוארד ללא רחמים ,״היא הלכה למוזיאון, ושם
נודע לה כי התלתל היה שייך לקיסר נפוליון ונמסר
לג׳וזפינה יחד עם הקמיע. המוזיאון אף הציע לה מיליון
דולאר תמורת הקמיע.״

״החתול מת !״
הגברת פרצה בזעקת־אימים. אחדות מן האורחות התעלפו.
רופאים הוזעקו. אמבולאנסים הגיעו למקום ומשאבות־הקיבה
החלו לפעול בכל הקיטור.
כאשר הועברו כל האורחים הסחוטים לבתיהם, נזכרה
בעלת הבית בחתול, ושאלה את המשרת :
״היכן הוא?״
״השארתי אותו ברחוב,״ השיב המשרת
שדרסה אותו מעכה אותו לגמרי.״

״המכונית

בפעם הראשונה שמעתי סיפור זה מפי דודני. הוא אמר
שהסעודה נערכה על״ידי גיסתו. בפעם השניה שמעתיו מפי
רופא אנגלי. הוא אמר כיי הדבר ארע באוסטרליה, בשנת
. 1934 בפעם השלישית ...בקיצור, לאחר כמה שנות מחקר
הגעתי למסקנה שבאותה סעודה מפורסמת נוכחו 3462 איש.

מ עי להפ רוו ה
דומה מאד לפרשת הפטריות היא גם פרשת האשד, ומעיל־הפרווה.
אשתו של רופא־השניים שלי טוענת כי הדבר אירע
לאחייניתה. הייתי מוכן להאמין לה, אילולא שמעתי את
הסיפור בגירטאות שונות מפי עשרות בני״אדם.
וכך היה מעשה: לאשר, אחת היד, מאהב, שנתן לד,
במתנה מעיל פרווה יקר. היא הפקידה את המעיל בבית־משכון,
והביאה את הקבלה אל בעלה.

״אמת ונכון״ ,קראה החותנת ,״ה־כן שמעת כל זאת?״
״אלזי שלך שקרנית,״ אמר אדוארד׳ ״שמעתי סיפור
זה עוד לפני עשרים שנה. כל אדם מספר אותו על עצמו.
אם יתנופף זקנו של ספור זה ברוח, יגיע קצהו אל פיסגת
הר־אוורסט.״

״כאשר חזרה אמי הביתה,״ סיים דודני את סיפורו ,״תחבה
את ידה לכיסה — ואצבעותיה נתקלו במשהו מרשרש: היה
זד, שטר הכסף שלה, שנעלם מארנקה !״

ע שר הברט סי ס
קורא יקר, השמעת את הסיפור המפורסם על הזוג וכרטיסי
התיאטרון. אני משער כי כן.
משפחת קווימבי התגוררה מחו!ץ לעיר. אולם מר קווימבי
עבד בעיר. יום אחד עלה בידו להשיג שני כרטיסים להצגת
תיאטרון מפורסמת. הוא לא הצליח להתקשר עם אשתו
בטלפון, והיד, נאלץ לשגר לה מברק :
״יש לי שני כרטיסים לתיאטרון ליציאום.״
אולם כאשר הוא הופיע בערב בפתח״התיאטרון, כמעט
ותקף אותו השבץ: אשתו הביאה אתה שמונה מידידיה !
התברר שד,מברק שובש בדרך והגיע לידי האשד, בזו
הלשון:
״השגתי עשרה כרטיסים לתיאטרון ליציאום.״
סיפור זה סופר לי לפחות על ידי חמשים איש —
כל אחד מהם טען שהוא היה בין שמונת האורחיב*

המאהב והירועוה
ה כו ב ע הי ק ר
כן, סיפור זה עלול להיכנס לדמו של
כמו הסיפור על המאהב והירושה.

אדם — ממש
רק לעתים רחוקות זוכה העתונאי לשמוע סיפור מוזר,
אשר ריח של ריאליזם ואמת נודף ממנו.

דון־ז׳ואן צעיר ביקר בעיירה קטנה, במערב ארצות
הברית. הוא פגש שם באשה מזדקנת והשיעמום עורר אותו
להסתבך אתה בעלילת אהב־כ. אולם הוא לא מסר לה את
שמו האמיתי׳ השתמש במקום זה בשם אחד מידידיו, שגר
בעיר אחרת.
לפני עזבו את העיירה ביקשה ממנו האהובה את כתוב תו
— ומובן מאליו שהוא מסר לה את הכתובת של אותו
ידיד.
כעבור שנים מספר נקלע הדון־ז׳ואן
אותו מטורף למחצה מרוב שמחה.

לבית הידיד ומצא

״מד, אירע?״ שאל.

סיפור כזה שמעתי לפני ימים מספר מפי אחותי הבכירה.
היא חניכת תנועת הצופים׳ ודוברת־אמת מושבעת — ואני
מאמין לכל דבריה.
לפני זמן מה מת אחד מידידיה של אחותי, והיא הלכה
להלווייתו. בדרך עברה ליד חנות״כובעים, ראתה כובע יפה
ויקר וקנתה אותו.
בבואה לאולם־ההלוויות התביישה אחותי לד,כנם פנימה
עם קופסת״הכובעים, מסרה אותה לידי שומר הסף.
במהרה יצא מסע־הד,לוויה לבית הקברית. ומכאן ואילך
אניח לאחותי לספר את הסיפור במו־פיה.

למחרת היום ישבה האשד, בקוצר־רוח וחיכתה, לבוא
בעלה. אולם הבעל לא הביא את מעיל הפרווה. בידיו היתה
חבילה קטנה, עטופה נייר.

״קרה לי דבר מוזר,״ אמר הידיד ,״זד, שנים מספר שאני
מקבל מכתבים מאיזו זקנה מטורפת. רחמתי עליה ועניתי
על כל מכתביה. והנד, היום קיבלתי הודעה שהיא מתה
והורישה לי מיליון דולאר !״

ביתבעשרת דו לאר

״מה מצאת בבית המשכון?״ שאלה האשה.
״חבל על הטורח,״ השיב הבעל׳ קיבלתי רק את ספרו
של ד״ר קינסיי על התנהגותו המינית של הגבר.״

״פתע ראיתי את אחד המלווים צועד מאחורי הארון ונושא
בזרועותיו את הקופסה עם הבובע שלי. כמעט ופרצתי בבכי.
האידיוט נשא את הכובע שלי — כובעי היקר — והניח אותר
על גבי הארון. רציתי לרוץ ולחטוף אותו, אבל התביישתי
לעשות זאת. הארון הורד לתוך הקבר — יחד עם הכובע,
והקברנים כיסו אותו בעפר. כל הנאספים פרצו בבכי מר —
אבל אני בכיתי ייתר מכולם. הכובע שלי ! הכובע שעלה
לי חמשים דולאר !״

הסיפור הבא מגיע לעתונות היומית והשבועית בעשרות
גירכאות. פשוט אי אפשר להיפטר ממנו.

כן, מסיפיר זה נודף ריח של אמת. הוא מוזר מכדי היות
בדוי מן הלב. רבד, ואשב ליד מכונת הכתיבה ו...

הק מי עהפחד

יום אחד עיין אחד מיושבי ניו״יורק בעתונות, וראה
מודעה מוזרה :

״ג׳ורג״ /אמרה ,״מצאתי את הקבלה ברחוב. גש מחר
לבית־המשכון. אולי נמצא שם דבר רב־ערך.״

י עתונאים וותיקים ומנוסים נכשלים לעתים קרובות בסי פורים
מזוקנים אלה ומנסים למסור אותם בתור ידיעות

רגע אחד, קורא יקר, מדוע אתה מפסיק אותי י

״בית למכירה ב־ 10 דולאר.״

למי זה קרה?

האיש נתקף סקרנות׳ מיהר לגשת לכתובת שצויינה במו־

לאחותך?

ה ש אל ת את עצ מ ך פעם

J> » a ix
אין את תיהידה המטילה ספק כאהבה שרוחש דך בעלך, או ידידך.
ספקות דומים מקננים׳כל יכן של מרבית הנשים, .רופא אמריקאי מפורסם
אף הכריז בכנס פסיכיאטרי שנערך לאחרונה כי למעלה, מ סין אחוז מן
הנשים סובלות.מספקות דומים.
לאמיתו של דבר יש כסיס רחב לספקות ולדאגות אלה. לעתים קרובות
הדבר הנראה כאהבה אינו אלא תחליף עלוב. לעתים קרובות עוד יותר
משמשת האהבה מסווה לרגשות אשר אץ להם כד קשר אתה.
מאידך חוששות נשים רכות בי אין הן אהובות, אך ורק מפני שהן
חסרות בטחון עצמי. אשה אשר לא היתה אהובה עד הוריה בילדותה
כמעט ואינה מסוגלת להאמין בי מישהו יאהב אותה בבגרותה.
.1האם את מעודדת אותו לעסוק כעבודה המוצאת חן בעיניו?
לאחרונה עמדה אשתו של מורה בפני בעייה מיוחדת במינה: בעלה השתכר סכום
נאה. אולם עבודתו חדלה למצוא חן בעיניו והוא שאף לעם ק בעתונאות•
תחילה רצתה האשד, ליעץ לו שלא יעזוב את משרתו הנוחה והבטוחה. אולם פתע
זכרה כי העתונאות היתד, חלומו הגדול והחליטה לעזור לו. היא מצאה לעצמה עבודה
כגננת ותמכה בבעלה עד אשר עלה בידו להשתלם בעתונאות ולהשיג משרה בעתון•

.2האם את מעריכה את העיסוקים ההכיכים על בעלך?
אשת רופא עודדה את בעלה לעסוק בפיסול בשעות הפנאי שלו. הוא היה מומחה
לטיפול בחולי סרטן, ומצבם של החולים השרה עליו דכאון מתמיד. אולם אשתו ידעה היטב
שהוא יתאושש לאחר שיבלה שעות מספר גאולפן־ר,פיסול שלו.
לכאורה נראית הערכת העיסוקים החביבים על הבעל כדבר קל ערך. אולם למעשר,
היא מהווה את אחת מאבני הבוחן להצלחת הנישואין.

.3האם את מחבבת את ידידיו?
אשר, אחת טענה כי אין היא חביבה על ידידי בעלה. אולם לאמיתו של דבר היא
התקיפה אותם ללא הרף: היא חששה שד,ידידים ירחיקו אותו ממנה.
אם את אוהבת את בעלך, את עוזרת לו לרכוש ידידים,

האם את מובנה לשאת כאחריות?

.1האם הוא משתף פעולה איתך בניהול משק הכית זו
איש עסקים תל־אביבי, אשר גם אשתו עבדה בקביעות, מצא לנכון לעזור לד, בכל עבודות
הבית. הוא עשה זאת בהתלהבות, והדבר הסב יתר נוחיות ואושר לשניהם.
אפשר שבעלך אינו יודע לתפור, להכין סאלאטים, או לנקות שטיחים• אבל האם הוא עושה
משהו כדי להוכיח את נכונותו לקחת חלק בעבידתך?

צ. האם הוא מעודד אותך לעסוק בפעילות מחוץ לבית?
לפני שנים מספר בא בעל בית חרושת ידוע בברית הנישואין עם פסנתרנית. כל ידידיהם
נדהמו: מה משותף יש ביניהם? הבעל אהב כדורגל וצייד. האשד, אהבה קונצרטים סימפוניים.
כאשר החלו קונצרטים של חובבים נערכים בביתו של הזוג, הבינו הידידים את האמת
לאמיתה: הבעל לא אהב מוסיקה. אבל הוא רצה להסב נחת לאשתו.
אפשר שאינך מוסיקאית, או ציירת. אבל מה בדבר העיסוקים האחרים? האם בעלך מעודד
אותך לעסוק בהם?

.3האם הוא מחבב את ידידיך?
סוהר עשיר ומזדקן נשא לאשר, מורה צעירה. ידידיה באו בעיקר מחוגי המורים והסטודנטים,
והבעל הרבה להתלוצץ על חשבונם. במהרה הבריח חוש ההומור את הידידים מן
הבית, ואשה הצעירה גילתה כי תפקידה היחידי הוא לשרת את בעלה.

.4האם הוא מוכן לקבל עליו אחריותז־

אשת נהג־אוטובוס לא יכלה לקבל אף את ההחלטה הפשוטה ביותר מבלי להיוועץ
במשך חמש שנים מילאה אשתו של עתונאי ידוע תפקיד כפול: היא טיפלה במשק הבית
בבעלה. הבעל היה אדם תקיף, ואף על פי כן התלונן ללא הרף על חוסר־האונים של
וגידלה את שני ילדיה. שעה שבעלה לא עזר לה במאומה.
אשתו. ברור שהוא היה מעריך אותה יותר, א ילו היתד, יותר עצמאית.
לבסוף, כאשר נתגרש הזוג, הכריז הבעל שהוא לא יוכל לחיות בלעדי אשתו. אולם הוא
הצליח לד,שאר בחיים, יצא לחוץ לארץ, התעשר והעתיר על ילדיו שפע של מתנות.
. 5האם את עוזרת לו להתקיים כגבולות משכורתו?
מאחר שהוא מבקר את הילדים רק לעתים רחוקות, מחובתו להדק את היחסים שבינם
קופאית של בית־קולנוע נשאה לעורך־דין צעיר. משפחתה היתד, ענייה ביותר, והיא
לבין אמם. אולם הוא פועל עליהם בכיוון הפוך ומעורר בהם מרירות על חייה הפשוטים
סבלה בנעוריה רעב ומחסור. על כן המריצה היא את בעלה להשתכר סכומי כסף גדולים ׳ והצנועים של האם.
ככל האפשר, מבלי שהם לב לבריאותו וליעילות עבודתו.
מקרה קיצוני זה מעיד על דבר אחד: קבלת האחריות אינה עניין כספי בלבד. אם בעלך
אוהב אותך, יהיה עליו לדאוג לצרכיך ולצרכי ילדיכם בכל השטחים.
התוצאה: עורך הדין פרש מעבודתו בגיל ארבעים, בגלל מחלת־לב קשה.
ברור איפוא שכל אשד, האוהבת את בעלה עושה חישוב מדוייק של אפשרויות המשפחה
.5האם הוא מוציא עליך ועל הילדים יותר כסף מאשר על עצמו ז־ומכוונת
את ההוצאות בהתאם.
איש עסקים עשיר אהב מאד את הצייד. הוא אפילו בנה לו ביתן־צייד מפואר. אולם יחד
.6המנסה את לפתח את ההרגלים המוצאים חן בעיניו?
עם זה הוא לא שכח את בני משפחתו, והיה לוקח אותם לכל מסעותיו•
אשת פקיד היתה משאירה תמיד בגדיה על הכסאות, נמנעת מלשטוף את הכלים
אפשר שהאמצעים הכספיים של בעלך מצומצמים יותר. אבל השאלה עומדת בעינה: האם
לאחר הארוחה, זורעת את הרצפה בסיכות־ראש. בעלה היה מנסה להשליט סדר בבית.
את לוקחת חלק בהנאה ממשכורתו?
אולם הוא לא היה מוחה על התנהגות. אשתו.
אף על פי שרובנו לוקים בון סרונות, מנסה האשד, האוהבת את בעלה באמת
.6האם הוא מנפה לפתח בעצמו את ההרגלים המוצאים חן בעיניך ץ
ובתמים לפתח את ההרגלים החביבים -ע ליו.
אשר, אחת גלתה מיד לאחר נישואיה כי בעלה מתלבש ברישול, אינו מתרחץ, אינו מסתפר
; ואינו מנקה את שניו. היא החליטה לנהוג בו בסבלנות ולהניעו בהדרגה לפתח הרגלים של
.7האם את נותנת לו להרגיש שאת מעריכה אותו
מוסך?למכוניות. הוא היה Iסדר ונקיון.
הבעל פתח
כתבנית צעירה נשאה לעולה חדש מרומניה.
אם בעלך אוהב אותך באמת ובתמים, יגיב בחיוב על כל נסיון לשנות את הרגליו לטובה.
מכונאי מוכשר. אולם חוסר שליטתו בעברית לא איפשר לו להצליח בעסקיו. כאשר ראתה
אשתו את המצב, קיבלה את ניהול המוסך לידה. הבעל הסתפק בעבודה הטכנית — והעסק
.7האם הוא מעורר בך הרגשה, שהוא מעריך את מאמציך ועכודתך 7
שגשג להפליא.
פקיד ממשלתי נמוך חזר יום אחד הביתה, מתח בקורת קשה על ארוחת הצהריים, שהכינה
מקרה זד. מוכיח כי הנשים חייבות לפקוח את עיניהן, לשכוח את אגדת הנסיך הרכוב
לו אשתו, סגר את הרדיו באמצע התוכנית החביבה על בתו, גרר את בנו מתוך הכיסא

על סוס לבן ולראות את בעיות הגבר האהוב עליהן כמות שהן.
הנוח ביותר בחדר.
אין זה מקרה קיצוני. התנהגות כזאת נפוצה ביותר.
.8האם את עומדת על דעתך, באשר מציג לך בעלך דרישות

בלתי־הוגנות?

אשתו של מהנדס מכונות היתד, צעירה ויפה. אילם היא סבלה מרגש נחיתות,
בתוצאה מליקוי קל ברגלה. היא האמינה שהנישואין היו המקרה המאושר ביותר בחייה
ונכנעה לכל דרישות בעלה, אף על פי שהבעל היה ברנש עצבני ומלא מרירות.
לעתים כופה אף הבעל המושלם ביותר את דעותיו על אשתו. האשד, האוהבת את
בעלה מתעלמת ממקרים קלים מסוג זה. אולם היא עומדת על דעתה בכל מקרה רציני.

.9האם את מאושרת ביחסי הנישואין אתו?
דודה זקנה,
איכרה אחת חיה עם בעלה חיי־אושר משך עשר שנים. אחר באה
קנאית דתית, לגור בביתם. הדודה שכנעה את האשה בי הרגשות המיניים הם בגדר חטא.
כתוצאה מזה התפתחו באשה ליקויים פסיכולוגיים שונים, והיא שבה לחיות חיים נורמליים
רק לאחר ששלח אותה בעלה אל פסיכיאטר.

.10 האם את משתוקקת שבעלך יהיה מאויטר בחיי המין שלו?
אשד, משכילה נשאה לגבר, שהיה אומלל מאד בנשואיו הראשונים: אשתו הראשונה
סבלה מקרירות מינית. האשד, השנייה הבינה שבעלה סובל סבל נפשי כת צאר, מאותם
נישואים אומללים. היא עוררה אותו לעבור טיפול פסיכיאטרי, ובמהרה נשתנתה השקפת
מהדש.
שלו מן הקצה אל הקצה. הוא הרגיש את עצמו כאדם שנולד
אם את אוהבת את בעלך, עליך לקבל את גילויי החיבה שלו בחמימית. אם לא תעשי
כן. את עלולה לערער את בטחונו העצמי.

.6האב הוא עומד על דעתו, שעה שאת מציגה לו דרישות כלתי
הוגנות ץ

אשד, אחת הכריחה את בעלה, מיד לאחר הנישואין, לקבל עבודה כפקיד בבית חרושת.
העבודה לא מצאה חן בעיניו. הוא רצה להיות צלם• אולם כל רמז על רצונו לשנות את
מקצועו היה נתקל בהתנגדות עזה של האשה. התוצאה: חיי הזוג היו אומללים ביותר.
ברור שר,אשר, היתד, מתיחסת אל בעלה ביתר יראת כבוד, אילו עמד על דעתו מיד לאחר
שדרשה ממנו לעביר כפקיד.
אם בעלך אינו דורש ממך יחס של יראת כבוד, סימן היא שאין הוא אוהב אותך בשלמות.

.aהאם הוא מאושר כיחסי הכישואין איתך זו
רופא צעיר החליט להמשיך את נישואיו בנקודה בה הפסיקם, כאשר יצא להשתלמות של
שלוש שנים בחוץ־לארץ. הוא ואשתו רצו בילד, אך במהרה נתגלה לו כי הוא אימפוטנט.
האשד, ניחמה אותו, עודדה אותו, הפנתה אותו אל פסיכיאטר מעולה.
הפסיכיאטר גילה בי הרופא סובל מרגשות־אשמה כבדים, עקב יחסיו עם נשים אחרות
בחוץ־לארץ. טיפול פסיכיאטרי מתאים החזיר לו את בטחונו העצמי ותיקן את הליקוי הפיסי.
יהסי המין נובעים מאינסטינקט, ונשים רבות חישבות אותם לצורך פיסי. אולם כל הרופאים
מדגיש ם כי האינסטינקטים קשורים קשר אמיץ עם מצבים רגשיים.

.10 האס הוא נותן להרגיש כי אושרך חשוב לו ביותר ץ
אם בעלך מאושר, יהיה לו פנאי לחשוב גם על אושרו. הדבר החשוב ביותר בשאלה זו
אינו הגילוי החיצוני של הדאגה לאושר, אלא הרגשתך את.

אף על פי שענית ער אחדות מן השאלות בשלילה, אל דך להסיק
אפשר שנאלצת לדשיב על מכפ־ -ב של שאלות ׳בשלילה אם בן.
את ׳׳׳בולד להתפאר בנותך ׳עשית את הצעד הראשץ לתיקון נישואיך מזה כי בעלך אידי אוהב אותך. נסי למצוא את מקור דאגותיו. גס*
אם עגית בשלילה על שש שאלית, אי יותר. את זקוקה לעזרה לכחץ את התנהגותך: אילי הפיכה ממתה כה.
הלצועית: עזרתי של פפיפיאטור אי עירך דין.
אם ענית כשלילה על יותר משש שאלות ואת משוכנעת כי התנהגותו
אפ ענית בחיוב על כל עשי השאלות. הרי שאת אהת האלילות של בעלך נובעת מתוך כדונה רעה, הרי שאת עומדת -בפגי עובדה
מצערת: בעלך איגד אוהב אותך.
המהוגנות בשפע של מעלית והנותנות -בעל את כל אש -דהן גקיציד
1אם ענית כחיוב עד כד עשי השאלות, הרי את אשה כת מזל ומאושרת.
את אוהבת את פעיד