גליון 879 מתאריך 25 באוגוסט 1954

גדנ״ע:
האמת על

ה א תון המושמץ ביותו במדינה

ספ 1ר 1של

האיש מאחורי
גרי האחו
יצחק
עוכתנו ני

מוסיקלי

מיסו

לקוראי
.העולם הזה״!

. • dm* 79 שנה 17
כ״ו א 3תשי״ד

המהיר 3 0 0פרוטה

hmmmmmh

״IF״ -rtlwiffirTMiiirי ־׳

חעולס
הז ה

העורך הראשי :
או רי א בנ רי

ראש המערכת :
ש לו ם כדז?

עורך משנה, כיתוב

עורך משנה, תבנית :

י ש עי הו ל בי א

ה ש בו עון ה מ צוי ר
לאינם ורמציה
המנהל הכללי :
ב. ד .לוין
תל־ א בי ב
רח׳ נ לי ק סון 8
מ ען המבר קי ם :״ עו למפרם ״
ת. ד , 136 .ט ל26785 .
מ ו ״ ל: ה עו ל ם הז הבע ״ ם
ד פו סישראלבע ״ מ. ת ״ א
אין המערכתאחר אי ת ע בו ר
תו כן ה מו ד עו ת, מלבדע בו ר
מו ד עו תהמתפרס מו ת תחת
לצר כן ״.

־זכותרת
ה מו כנו תעל־ידי ח ברי הונ
ב ד קו תעל-יד ם.
מערכת

או רי

הצייר הראשי :

הכתב הראשי :
ע מ נו אלפרת

סלע

הצלם הראשי :

ש מו אלבר תו ר

ב רנ ע

חברי המערכת :
דו ב אי תן, משה בן־ א פ רי ם, י חי אלב שן, י הו דהנב אי. ני צהנ בי. לי לי
ז ר אי, או סקרמ או ב ר
נ לי לי. רו תי ו רד, בוזי ז ה בי, יו חנן ורבקה
ע מו ם קינן, סי ל בי קשת. אב רהםרפ פו ר ט.

ראש מערכת
•וחנז

חיים כרמל

או רן

עורך דפרס ;

מנהל מעבדה
דו ד

ראש מערכת היפה:

רושל ם .

מ שד,

טווייג

או ר

מנהל מבצעים :
שלמה

א די ר

אך היה מענין לפשפש בעברו של אותו
צעיר; להבין מדוע עשה את מעשיו. מתברר
כי ביקש ללמוד בביודספר גבוה ערבי
במצרים, מפני שאין בית־ספר כזה בישראל.
קצין מצרי הטיל עליו לחזור לישראל, ול הביא
את החומר המבוקש כמחיר עבור הסכמתו
לתת לו להיכנס למצריים.
אני תמה: את נאמנותם של כמה צעירים
ערביים אנחנו מפסידים מפני שלא הצלחנו
לכונן בארץ חיים חברתיים ותרבותיים שיספקו
את נפשו של ערבי צעיר משכיל?
מוזר שבאיתו שבוע ממש קבלנו מחמאה
שניה מאותו צד.
מספר מפקד סירת־הדייג, שנלכדה
הסורים, כי בשעת שיחרורו ביקש
לחיילים הסוריים על יחסם ההוגן
הוא הציע להם כמה גליונות של
הזה, שאותם לקח עמו למסעו.

הס־ר.ים, וביניהם קריין התכניות העבריות
של רדיו דנזשק,
ההיתוליות־געל־כרחם
הסתכלו בשערי גליונות העולם הזה שהיו
בסירד, וחייכו בעליונות .״תודה, אמרו,
״אבל לנו יש גליונות יותר מאוחרים של
עתון זה !״
לפני כמה שבועות כתבתי במקום זה על
ההתנגשות ההיסטורית בין אחאב המלך ו אליהו
הנביא. הבעתי את דעתי כי אחאב
היה מדינאי גדול, שביקש ללכד את עמי ה מרחב
נגד האימפריאליזם האשורי, ואילו
אליהו היה קנאי דתי שהעדיף את הגטו ה״
סגור של עם בדלן על צרכי העצמאות הלאומית.
עתה
מצאתי דעה דומה במאמרו של סופר
אנגלי ידוע, טריב־ר־רופר, שקנה לו שם עו למי
בספרו ימיו האחרונים של היטלר. בביקורת
ספרים באותו שבועון משכיל וס״
נובי, ניו סטייטסמן אנד ניישן, העיר כמה
הערות היכולות לשמש מזון למחשבה,
כיתב טריבור־רופר גדול מלכי ישראל,
אחאב, היה מצליח להציל את מולדתו
בדרך של בריתות זרות וסובלנות דתית, לולא
הופיע מן הישימון אליהו האיום, המופ תי
הלוהט מהרי הגלעד, וגייס נגדו את הקנאים...״

אלים,
שהופיעו מן המדבר וכבשו את ראשי
הגבעות. דתם היתד, דת המדבר, דת דמוקרא״
טיח. של. בדואים אמיתיים. כובשים באו והלכו,
צבאות אדירים עברו בכביש ואדי ערה,
אילם יושבי ההרים הסתכלו על כל זה מל מעלה.
ברבות
הימים השתבש טוהר באי״המדבר.
המלוכה הביאה את חיי המותרות, את מנ הגי
הזרים. טריבור־רופר מרשה לעצמו ל־ .
השוות את שלמה המלך עם פארוק, את גיבורי
החיל, שעוררו על עצמם את חמתו של
עמום, לבאשאים הפיאודלים של מצריים, רק
היכבים שמרו על טוהר המידות של המד׳:

מסקנתו של טריביר״רופר מפתיעה למדי.
סבי ר הוא: בעוד הישראליים נדדו מערבה
וקיבלו בפזורה את תרבות המערב, בא גל
הדש מן המדבר והשתכן על הגבעות. היו
אלה הערבים של מחמד, שירשו את רוח
תלמידיו של משה בן־עמרם.
״בימינו שוב מוגר המדבר על־ידי המערב,
יש משום אירוניה בכך שדוקא היהודים
הם שעשו זאת, אחרי שפ״צו פעם ל״
ארץ־ישראל כנודדי׳ המדבר המזרחי. הם
חוזרים אליה עתה כראש־החץ של המערב
הנוקם. יש גם משום אירוניה בכך שמולם
עומדים היורשים האמיתיים יותר של מסורתם
האבודה.
״כי ההיסטוריה היא רק באופן מקרי
מסכת של דברי ימי עמים. ביסודה היא
מסכת של דברי ימי ארצות, ודברי ימי
אידיאות, היהודים המודרניים, שהקימו לתודה
את ישראל, יכולים לשעשע את עצמם
באשליה כי הם מחזירים לידיהם מורשה
אבודה. אולם למעשה אל להם להתפלא על׳־
כך כי הערבים, היושבים עדיין על הגבעות
ההיסטוריות של יהודה, מביטים למטה אל
הפולשים מן הים בשפלת״החוף כשם שה עברים
הקדומים הביטו למטה, בשעתם, על
המתישבים המנשלים שבאו מן ד,מערב ה
פלשתים.״

מובן שיש משום הטעיה בכל דוגמה היס טורית.
אולם יש מה ללמוד מן ההיסטוריה.
האדם הישראלי של היום שונה מן הפלשתי
ומן נושא־הצלב. אפילו אם אשליה
היא כי הוא יורש הישראלים הקדומים, הרי
אשליה מעצבת אופי של עם, ואופי של
עם מעצב את ההיסטוריה.
א לם בכל זאת אל לנו לזלזל בלקח המר
של תלי ערי הפלשתים המפוזרים בשדות
פלשת, או בחורבות מצודות הצלבנים של
עתלית, רמלה ואבו־גוש. אין קיום נצחי
לעם שנשאר תקוע ברצועת החוף, בין ה־הדים
והים, מ ל שוכני׳־ד,גבעות הזועמים.
כי בכוח מיסתורי שואפת הארץ אל שלמו תה.
רק עם בעל תחושה מרחבית יגיע אל
ואשי הגבעות.

בעיני סופר /זה, ההיסטוריה של הארץ
בנויה על הניגוד בין יושבי• ההרים ובני־השפלה.
בימי קדם היתד, השפלה בידי העמים
שבאו מעבר־לים, כמו הפלשתים, ויוש בי
החוף, הצידונים. ההרים היו בידי הישר־
מכחבים איש השנה
תו א ר אי ש ־ ה שנ ה מ גי עבהחלטלראשממשלת ־י ש־ראל,
משה שר ת -־ ה אי ש ש הו כי ח כי בי. ג׳י.
מיו ת ר...

אפרים תלמון, חיפה.
אי ש ה שג ה :
בממ שלה !

גו לדה

מ אי ר סון,

הגבר

הי חי ד

יוסף גורי, עפולה

תנו כ בו ד ל רו מ ק גרינב רג. ה דון־ קי שו ט הנלה ם
ב מנ קי םהש לי טי ם. רק לו יאהכ תר אי ש ־ ה שנ ה.

יחזקאל אייזנברג, צפת.
לדע תי מ ני ע תו א ר אי ש ־ ה שנ ה ל או רי נ ליז, ה טיי ם
ה או מלל, שהפךש עי ר ל עז אז ל בי די ה ביו רו ק ר טי ם,
ה מנ סי םלפ רו קמעצמםאתנטלהאח ריו תלא סון.
מ ענן...

חיה שור, תל־אביב.

ראש עירית נתניה

קיבלו תחת חסותם האדיבה

מלחמנע
האם דו אגפ רי ץנוימן ( ה עו ל ם הזח ) 877ל פ ליטים
ע רבי ם יו תרמאשרל בני -ע מו? ומדוע לקרו
א לו ציו ני? למה הו א רו צ ה לי שבאתב עיי ת־ה
פ לי טי ם, אשר רזיו ואשר רו צי םעודלהש מי ד נו
׳ כליל? הרי הם המשכ לי םנפ שו ת מי שראל. מי
היו אלהשה רגו בנו ב שנו תהפר עו ת, אםלא
אל השבר חו מי שראל? האםא נו ג ר שנו או ת ם?
ל א. הם עצמםבר חו. ומדוע? מ פ ני שי ד עו א ת
ר ש עו תםה קו דמתוחש בו שלאנחשהלהם ...פ רי ץ
נוי מ ן רו אהבה חז קתפ לי טי םאלה ( במצבם הנו כ חי)
לא רק פשע, כי א ם נם ש טו ת. או לםא גו רו אי ם
בז ה לא רק נקמה, כי א ם נם ר ח מנו ת.
יי שר כו חו שלמרפ רי ץשמ עו? נ וי מ ן על רעיו?
״ פצצת ־ ה ש לו ם ״ .ר עיון ז ה צו דקב החלט• כי ה שי מו
ש • ב כו חאינונצ חון. א ם אינ ךמצ לי ח ב שי מוש
ב כו ח, לאנשארת לך בריר האלאל הי כנע. ה היו
מנ היני־ העםומצד די־ ה ר עיון מו כני םלהס כי ם לכך?
או לםה שי מו שבש לו םמש אי ר ל נו עודאת
ה ברירה ש ל שי מו ש ב כו ח ...ל כן נתבעה עו ל ם
הזה לד רו ש מן הממשלהאתמימושושלר עיון
מבצעישמעאל, או דו מי ם לו.

א. א .תל׳אביב•
ב מ דינ תנו קורי ם מ קרי םשא בו תנאל צי םלמ כו ר׳
א ת בני הםהרע בי ם. כי אין להם לחבר ב בי ת. וכש רוצי
םלע שו תמש הו ל מ ען או תםהמס כני ם, עו שי ם
רעש נ דו ל ב כנ ס ת, עו ר כי ם בי טו ל סו ב סי דיו ת
ו ה חז ר־ סו ב סי דיו ת, ומע לי םאתה מי סי ם ...ולמ ען
ה פ לי טי םהער בי ם מו כני ם ל תת ח צי מי ליו ן דו ל ר !

יחזקאל פשין, גבעתיים.

שיבור -ולא מזיוה
י ת כן ואפשרלהשתכרממראהנערהיפהכ מו
זיו ה ש פי ר ( ה עו ל ם הזה .) 878אךהאם היו צ רי כי ם
ל שי ם על ראשהבק בו ק אי דיו טי? אםז הו הכ ת ר
ה מיו חדש הי ה צו רך ל ה בי או מפא רי ם. מ ה תגי דו
על הטעםהפא רי ס אי?

עירית תל־אביב

ומר עו ב ד בן־־עמי

יחיאל נוי, באר־שבע

י, סף פולאק, ירושלים

שלמה הררי

ראש

שמח תי ל ר או ת כי מ אי ר יערי וי שראלג לי ל׳
(ה עול ם הזה ) 878מ ס כי מי ם על דבראחד: מלחמה
מונ ע ת הי אמלחמה שי ש ל הי מנ עממנה !

ראש המנהלה :

לא יכולתי שלא להתענין בגורלו של או תו
ערבי צעיר מנצרת שנידון להרבה שנות
מאסר מפני שביקש להעביר לשטח המצרי,
בין השאר, את אחד מספרי. הוא נידון בעוון
ריגול, ובצדק. זכותה וחובתה של מדינה
להגן על עצמה מפני מרגלים.

הנה
על־ידי לגמול כלפיו.
העולם

השאלון, המופיע השבוע בעמוד , 14 יאפ שר
לקוראי העולם הזה להציע את אנשי
השנה, הראויים בעיניהם ביותר לתואר זה.

מר n״ aלבגון
מרוץ האופניים

הנערך על-ידי עורכי ״העולם
הזה״ ו״פרונטפייג׳״
על גביע ״מספרו״.
ביום ד,־ 16 בספטמבר, בשעה 9.30
בבוקר, מנתניה לתל־אביב.
כל גבר או אשה, בני 16 ומעלה,
המבקשים להשתתף במרוץ זה,
חייבים להירשם מיד, ולא מ אוחר
מאשר יום 31 באוגוסט, במשרדי
״העולם הזה״ ,רח׳ גליקסון
,8תל־אביב, או בדואר, ת.ד, 136 .
תל־אביב, ולצרף סך 500 פרוטה
כדמי השתתפות.
מלבד הגביע יחולקו פרסים למ נצחים,
ובין השאר גס פרס לאשה
שתגיע בראש חברותיה,
תקנון מפורט, הרכב מוסדות המרוץ
ושאר ההוראות יפורסמו ב־גליונות
הקרובים.

אסתר מרין, חיפה
ש הוא עומד על הראש.
מ ביי שי ם

פליהה ומיץ ענבים
עלי ל ציין ב א כז ב ה כי א פי לו התשבץהק בו ע
הסתלק מן ה עו ל ם הזה 878ב מ קו מו באהמודעה
״ ש תו מי ץ ענ בי ם ! ״

מאיר לביא, ירושלים.
מאוזן ו) מילת התנצלות בת חמש אותיות.

רזיאל
כאמריקה
המאמרעלהמפקד דו ד רזי א ל הי ״ ד ( ה עו ל ם
הזה ) 867מלא עו צמה, כ לי ל ־יו פי, כ ש רון ואמת...
אלהש חו נ כו בארץ, ל ח מו ע בו ר ה, נ עו רי ם חזרה
אל הנו שן, חוז רי ם לרגעי םלעצמם. כאשרישרא לי
צ עיר עו שהז מני ת ב חו ץלארץ — ובפרטבאמ ריקה,
ש הי א כ בי כו ל ה טו ב ה בג לויו ת — הרי
ע תון ש שו רו תיו ע ב רי ת! ,י מנ מו תיו ל הו פי ע כ רו ח
החיה ש ל הנו ערה עו להוהמתחדש בי שראל, מ פי ח
בקרבי אתהת קוו ה, ש א כן נו ערזה עו מדברמה
ג בו ה ה יו תרמכל נו ע ר אחר• ב עו ל ם...
ה עו ל ם הזה הויא ת מי ד ע בו רי כג ש ר חי — המק שר
או תי עםמ די נ תי, ע ם בי תי וע םמלחמתכם
בארץ.

שלמה בלומנפלד, ניו־יורק.

עונש מוות ועוד
הגנ תכ ם על סמלהמשטרההצב אי תאה רן מרטה
(ה עול ם הזה ) 877 צו דקתבהחלט. או לםלמ ען ה הגי נו
תהע תונ אי תיש לציין כי ה ע תון הרא שון אשר
הגן על הסמל הי ההארץ.

יעקב אחימאיר, רמתי־גן.
אני מו צאשמשפ טו שלאה רון מרטה צו ד ק.
ו ל פי ד ע תי מ ני ע לו עו נשח מו ר מז ה. הנ אשםאמר
שאתהמ די ם ש מו ע ליו ואתהד רגו ת נ תנו לו...
יו צאמדב ריו ש הו א קיב ל או תםמ תו ך אונ ם, ל א
מ תו ך חו ב ה ־ כ ל פי א ר צו. אנ שי םמסוגזה רק

העולס
ה ש בו עון ה מ צוי ר
ל אי ־נ פו ר ס ציזז

מצע היסוד של תנועת־הגורל!
פועלים! יהודים! נוער!
שעה הרת־גורל קרבה ! שוב יתב עו
מכם הספסרים המדיניים של האומה
למסור את ק׳ולותיכם להנאתם הפרטית!
למד, לא תבחרו למען עצמכם? במר,
אתם גרועים מאחרים? אדרבה, אתם יו תר
טובים. על סמך הנחה, רעיונית זו
קמה תנועת הגורליזם, וזו הצעתה הגאונית:

חברי התנועה, לפחות !0
אלפים איש יבללו כרשימת המועמדים
לכנסת מטעם רשימת
ג׳ -רשימת הגורל.

אחרי הבחירות נגריל בין חברי
התנועה את מספר ד,כסאות
בהם זכינו בכנסת. בבל שאתה

צבא נו

ואת

מ די נ ת נו

ה צ עי ר ה.

ג׳ורג׳ אברהם, תל־אביב.
בג ליון ה עו ל ם הז ה 877 בו הו דפסקטעממכ תבי
אלעו ״ ד נו חי מו ב ס קי ב עניין משפטושל
סמל־ המשטרדדהצב אי ת, נפלהט עו ת בי דכםבצ יו ן
מעמ די לנ בי ה לינ ה לז כויו ת ־ האדם. אי ני וו ״ רואף
איני חבר ב ה

ד״ר ק. גרונמן, חיפה•

מה פירוש?
ה חי דון האח רון שלה עו ל ם הז ה 878 הי המצוין,
אני י כו ל ל הגי ד על כך רק דבראחד :

העולם הזה

ה גו ב ה

ישראל הרץ, נתניה.
תור התור התור התנד התור התור התנדר,
(או, במלים פשוטות, תודה רבה).

ממחטת הנשיא
בכתבהש הו פי עהבה עו ל ם הזה 877 תהת ה כו תרת
הנ שי א על ממח טו תוב תי־ ספר, מסופרכי
הקדשתספ רו ש ל הנ שי אנד חי ישראל, לי צחקש לו ם.
הו ברר הלאח רונ ה, מאחרש הי תהנעלמתז מן רב.
הנני ל ה עי ר כי הספרלא הו קדשמ עו ל ם לי צחק
ש לו ם, ול א ל שו ם אי ש אחר.

ר. סילבר, לשכת הנשיא, ירושלים.

להתראות כניקדסיה
בהשע רו ת ש פו ר ס מו ב מ דו רתצ פי ת ( ה עו ל ם הז ה
,) 876נאמר בין השאר כי א ל־על מ עיי נתבהקמת
קו־ ת עו פהק בו עלקפ רי סין.
לי די עתכם, קו ז ה קיים כבר מ ז מן, ו מ טו סיאל -
על ט סי םבק בי עו תלקפ רי סין פ ע מיי םבש בו ע, בימיב!

א׳ דד׳.

א. לזרסון, אל־על״
נתיבי אוויר לישראל בע״נז.

מרבד, להצביע, כן גדלים סיכוייךI .
כל שאר המועמדים ברשימתנו, ן

כלומר כל שאר חברי התנו־עד,
יתחייבו מראש להתפטר — אך כפיצוי
נגריל ביניהם גם את המשרות הבאות:
(א) נשיא המפלגה( ,ב) יו״ר המפלגה,
(ג) המזכיר הכללי( ,ד) עד (י) מזכירי
הסניפים( ,י״א) נציג המפלגה! .כסוכנות,
(י״ב) עורך עתון המפלגה, גורל היום,
(י״ג) עד (ל״ד ).שליחי המפלגה בחו״ל,
נואמיד, למען המגבית היהודית המאוחדת
המשלמת את כל הוצאותינו( ,ל״ 0
מלכת היופי של המפלגה. כן נגדיל 500
מקומות בשיכון המפלגה 600 ,מקומות
עבודה במפעליה הכלכליים ו־ 40 זכיו־נות
למזנונים במוסדותיה. בצורה זו
לא יישאר כמעט אף חבר אחד מקופח.

למען עתיד טוב יותר!
למען הגורליזם ההיסטורי !
לחיסול הפרוטקציה, השחיתות
והאפליה!
בשעת הרת-גודל. יכריע
הגורל !
גורל גכפר -גורל כעיר/
גורל הופך פועל למזכיר
הועדה תיחמת|

העולם הזה ,379

״כפעולות •טלהם: הרגו אורי אפשטיין
ועמוס תיכון -זוהי הכורה
של צעירים חסר אחריות!״
״זהו המקל של כן־גוריון להכות
כו את תנועות-הנדער החלוציות
ולהקים תנועה ממלכתית!״
״זהו רעיון פאיטיסטי -להפוך
את הילד לחייל עוד לפני טיגיד
אבא ואמא !-
״זוהי תקלה ללא צורך, סכנה
מיותרת לנוער, התערבות מיותרת
כחיי המשפחה !״
האנשים שהשמיעו דעות אלה על הגדנ״ע,
בכתב ובעל־פה, בציבור ובשיחות פרטיות,
שייכים לחוגים שונים ומשונים. יש להם רק
מכנה משותף אחד: אין להם מושג מהו
הגדנ״ע, מה הוא עושה, מה אינו עושה.
כי הגדנ״ע — גדודי־הנוער של ההגנה שעברו
אחרי המלחמה למסגרת הצבא — אי ננו
צבא־לילדים.
אין הגדנ״ע מגיים בכוח את כל הנוער
הישראלי, שולח אותו למחנות, מפקיד עליו
סמלים ארוכי־שפם, ליחץ לידיו רובה ואומר
לו: הרוג.
אין הגדנ״ע גם תנועת־הנוער המטפחת
בהבריו שינאה לתנועות האחרות.
פעולתו של הגדנ״ע היא הרבה יותר צנו עה,
וגם בהרבה פחות נוראה. הגדנ״ע משתדל
למלא את החללים הריקים הקיימים
כיום במערכות הנוער, לקבל על עצמו תפקידים
כפויי־טובה שאיש אחר אינו שש ל קראתם.

המתונים
מנהלים נגדו מערבת־תענוולה -תנועת
הנוער רואות בו מתחרה חשוד -הורים ומורים
רבים חושבים אותו למיותר -כי הגדנ״ע הוא

הארגון המושמץ
ביותרבמדינה

לפני מלחמת״העצמאות עבר כל הנוער
הלומד, וחלק מן הנוער העובד, הכשרה גופנית
ולאומית מסוימת — בחג״ם (חינוך
גופני מורחב) של בתי־הספר, בהכשרה המ גויסת,
בשנת השירות, בגדנ״ע או בארגוני
המחתרת. הכל הסכימו שהדבר דרוש
הורים ומורים כאחד עודדו את בניהם ב כיוון

מאז חל שינוי מכריע. הירידה הכללית של
הורים. היא נדבקה ברוב בתי־הספר. אהבת
מתח 1התנדבות והשרות התחילה בבית״יה־הנוחיות,
רדיפת המותרות, התגברו בנוער.
תנועותיהנוער החלוציות לחמו קרב־נסיגה
עקשני, אך לא יכלו לשמש סכר מול המבול.
המוני הנוער העולה במעברות נשארו בכלל
ללא אפוטרופים, מופקרים להשפעות השלי ליות
ביותר.
היה זה מצב שעורר דאגה כמעט בכל
מקום. הוא עורר דאגה גם בחוגי הצבא —
הארגון שיצטרך לקלוט בבוא היום את הנוער
הזה. אמר קצין גבוה בזכרו את לקח
מלחמת־העולם השניה :״הבעיה העומדת
לפנינו היא אם יהיה לנו דור איטלקי או
דור ניו־זילנדי !״

כת עיראק נורית ד1ד , 14 ,אחת משמונה יל־דים
הגרים בשוי חדרים בצריף. החצב בבית
קשה. ההורים התנגדו ליציאת rלחווה, אך
המדריך שיכנע אותם ולבסוף הסכימו לציאתה.

כת פרס. אסתר פרחו , 14 ,אחת
מששת ילדיו של פועל־בנין בחלסה_
שהתנגי־ ליציאת בתו לקורס הגד־׳
מ״ מצטיינת בחיבורים בעברית.

כןתימן שלמה עוזירי , 14 ,בן חקלאי מכפר־אוריה,
לא למד אף פעם בבית־ספר. דרש מאביו
לאפשר לו ללמוד. האב לא היה מסוגל לכך.
היציאה לחוות גדנ״ע באה בסיפוק תאוות הלימודים.

תחילה ניסה הגדנ״ע לעשות את הכל בעת
ובעונה אחת. אולם התקציב וכוח האדם
קבעו מיגבלות ברורות. הגדנ״ע נאלץ לבחור
בין מאות התפקידים, להחליט מה התפקיד
החשוב ביותר. הוא קבע את המטרה החשובה
ביותר: הנוער העולה.
עד לאותו רגע לא היתר, שום תנועת־נוער
מסוגלת לקלוט נוער זה. לא נמצאו מדריכים
בני־הארץ שיקבלו על עצמם לחיות ב״
מעברות, להדריך נוער שהוא זר לרוחם,
המדברים שפות אחרות.
הגדנ״ע, כארגון צבאי היכול לשלוח את
חייליו לכל מקום דרוש, היה בעל אפשרו יות
גדולות יותר. אך גם דרכו לא היתד,
פשוטה. משך שנים ארוכות נעשו נסיונות,
חושוו הצלחות עם כשלונות, עד שנתגבשה
דרך פעולה.
בסים־פעולד, זו הוא מועדון־הגדנ״ע ב מעברה,
הדומה לכל מועדון־נוער אחר. ה מדריך
הוא איש צבא החי במקום או בקרב תו.
המטרה הבלתי־אמצעית: לקרב את הנוער
להוי הארץ. המטרה הסופית: לגבש
בכל מעברה שיכבת״נוער מקומית בעלת
הכרה בטחונית והכשרה צבאית יסודית, שתוכל
ברבות הימים להחדיר במעברה ובי׳
מ שב־העולים את אותה דריכות בטחונית
כמו בקיבוצים.

מם־כפים לעתיד, שוי צעירים ישראליים
אלה, תלמידי חמישיות גמנסיה, סיימו זה
עתה מסע חמוש של » 14ן״מ, הקימו אוהל.

הגדנ״ע הבין כי רק מדריך מבין העולים
יוכל לחנך את חבריו. לכן הוציא מריכוזי־העולים
את מיטב הנוער, העביר אותו קור סים
של מפקדי־כיתות. דוגמה אופיינית :
קורם שנערך בחוות־ויצו בעמולה, תוכנן לשלושה
חדשים. עתה נמשך ״קורם״ זה שנ תיים.
הנסיון הוכיח שזו התקופה הדרושה
כדי לחנך נער עולה חינוך של ממש.
התוצאות מדהימות. חניכי עפולה, בני עולים
מעיראק, מארוקו ופרם, לא זה בלבד
שאינם נופלים מבני״הארץ בני אותו גיל,
אלא לעתים אף עולים עליהם. בעתוני־הקיר
מתגלים כשרונות ציוריים, שירתיים וספ רותיים
שקשה היה לנחש כי עוד לפני שלוש״
א־בע שנים רבצו ברחובות של גטו מזרחי.

תרומהשלה צי שנ ה
שהגדנ״ע, של הכוחות עודף אינו
מופעל למען העולים, מספיק רק לתת
תרומה חלקית להפעלת הנוער הישראלי המ קומי.

איך
מדליקים מדורה

! ׳ צעיד זה נאבק

בראש פעולה זו עומדים החוגים המקצועיים
של הגדנ״ע — חוגים שמטרתם לתת
לג ער הכשרה רוחנית שתקרב אותם למק צועות
צבאיים מסוימים המצריכים יחם נפשי
מיוחד — אויר, ים, סיירות, קשר, חובשות,
שריון. מכיון שחיל״הים מגייס את
קציניו בעיקר מבתי״הטפר הימיים, נקראים
לגדנ״ע־ים רק נערים שאין פניהם לקצונה
ממש. חלק מנערים אלה מתנדב לשרות מלא
של חצי שנה ערד לפני גיוסו לצבא, מגיע

כן תורכיה, שבתי כהן , 14 ,הוא תופעה מיו־חדת:
בן קועל ממגדל־אשקלון, דבקה בו שאי־פת־לימודיזס
חסרת־גבולות .״לא טוב לעבוד ולא
ללמוד. העיקר ללמוד!״ אמר לאביו. הוא מת הלך
בכל שעות היום שקוע בעתון עברי, כולו.

כשעה שהנוער העירוני מסתגר ככי•
תו, חולם על קאייירה ומתרגל למותרות,
משתדל הגדנ״ע להוציא את
חש התלמידים אל חיי השדה הפתוח

הטוב

התנדבות זו לחצי שנה, נוסף על השנתיים־
וחצי, אופיינית לחח רבים מחניכי הגדנ״ע.
אשר מבקריו בוחרים להתעלם ממנה.
חוג אחר — גדנ״ע־אויר --ממלא תפקיר
חיוני לא פח.ת, נערים בכל קצוות הא-
ו ץ, רבים מהם בקיבוצים, מקדישים את כל
זמנם החופשי (והלא־חופשי) לאויראות, מטפסים
באיטיות בסולם החינוכי של הטייס :
טיסנים, דאונים, פייפרים. בהתגייסם לצבא
הם עוברים ישר לקורס הטייס. מכיוון שב קורס
זה ישנו תמיד אחוזי גדול מאו של
נפסלים. מ סיסים בחירי־הגדנ״ע, שכבר עברו
תהליך של בחירה, תרומה חשובה מאד.
לעם הזק.ק לנוער בעל הכרה אוירית, זו
תרומה מכרעת.

בם 1תנו עהבלילה

והרע

אימונים בנשק כגיל צעיר מדי
אמנם עוזרים למשוד את הנוער אל
השדה, אך עלולים ברבות הימים להטביע
על העם חותם של מיליטריזם.

בבתי־הספר עצמם פעולות הגדנ״ע מצומצמות
למינים. ם .שעורי־הגדנ״ע הניתנים ב״
בית־הספר, לרוב על־ידי מדריכים אזרחיים :
שעתיים בשבוע (או יום בחודש) ,ששה ימי
מסע בשנה 14 ,יום כל שנה במחנה של ה־גדנ״ע.
להלכה זהו שרות־חוב למעשה
זהו שרות של התנדבות, כי כל הרוצה ל השתמט
מצליח בנקל.
יחס בית־הספר מכריע. הריאלי בחיפה ו־גמנסיח
רחביה ערים מאד לתפקיד הגדנ״ע
(אף שמנהל הריאלי הוא בן משפחה פאצי־פיסטית,
הידועה מאד ביחסה זה) ,יחס
תלמידיהם חיובי. בתי־ספר אחרים, כמו שלווה
בתל־אביב, אדישים, יוצרים יחס של
השתמטות אצל החניכים. אין זה מפליא
במדינה בה ישנם בתי־ספר, כמו מכם פיין,
בהם אין בכלל שעורי־התעמלות. עמוס תי כון
היה חניך בית־ספר זה.
מספר מדריך: יחס בית־הספר משפיע, כ־נראה,
על יחס ההורים. הורי תלמידי הריאלי
באו אלינו, התיחסו בהבנה רבה לתפקידנו.
הווים של בית־ספר מסוים אחר באו והתלוננו
שבניהם מצאו שערת במרק.״
רק חלק זעיר מפעולות גדנ״ע נוגע לנשק.
רוב מקצועות גדנ״ע מקיפים שטחים שכל
אדם יחייב אותם: חיים בשדה, תנאי מחנה,
מסעות, ספורט שימושי. אמר רם רון, מס־קד־הגדנ״ע
בן ה־ ,29 עורך־דין ובעלה של
עורכת־דין, לשעבר מ״מ מפקד חטיבה , :תפקידנו
הוא להגביר את התחושה הבטחונית
והכושר הגופני של הצעיר, ולהקנות לו ידיעות
צבאיות שטוב לתת אותם בגיל צעיר,
כמו תנועה בלילה.״
אנשים החוששים כי חינוך טרום־צבאי
ייצור עם מיליטריסטי, היו מעדיפים אולי
כי תפקיד חיובי זה יפול על ארגון עצמאי,
בלתי־צבאי. במציאות הארץ זהו חלום שאינו
ניתן להגשמה מבחינת התקציב וכוח־האדם.
הם חייבים לשקול את הטוב והרע.
הם ימצאו, מן הסתם, כי במציאות עולה החיוב
בהרבה על השלילה — על אף כל הריעות
הקדומות.

בני האד>|
איש הקרקע,
צעיר תל־אביבי
שהקריב את מ־נוחת״הקיץ
כדי
לעבור קורס מלמדרי
מושך
כים
יהיה בק רוב
מפקר־כיתה
גרנ״עית. יצטרך
ללחום באדישות
הגוברת והולכת
בין חבריו ב־בית־המפר,
בשכונה,
בחברה
ובכל שאר המקומות
בעיר.

אנשי האוויל העוברים קורס טייס ויהפכו תוך חדע׳יים לטייסי פייפרים,
והקיבוצים, מייצגים את ׳הטיפוס הטוב ביותר
התאספו מכל הערים
של נוער ישראלי כולם מתנדבים יזמקרישיס בבית מיטב זמנם ללימוד האויריה.

נוער נשאר נוער: בניגוד לבל הנבואות, הרי החומר הגלמי
של בני 15 אלה אינו נ*פל מן הדור אשר לפני המלחמה.
בתנאים מתאימים הוא מגלה את אותן תבונות של סבילות

אימוניםכרובה ניתנים בחוות־הגדנ״ע
בעפולה לבני .15 הצבא מקווה שהם יעזרו
להקים במעברות גרעין בטחוני מוצק.

תרגיליקלב עוזרים לדעת הצבא, לגבש
בשורות הגדנ״ע חומר־גלם לדרגות הגבוהות.
פנקס־הישגים יעזור להעלות את המתח.

ת צ פי ת

הז כויו ת

במדינה

ש מו רו ת )

• אל תצפה לבחירות רפני אוגוסט .1955 ,נם אם תיפול הממשלה
לפני תארין זה, לא מן הנמנע כי נשיא המדינה יבקש ואת הממשלה הנוכחית
לזזנושיך בתפקידה כממ!ש!לת־מעבר משך כנזעט שנה. שתי האפשרויות האחרסת:
(א) הכרזת בחירות כלליות נדד; (ב) הרכבת קואליציה מצומצמת. איש איט
נוטה לפתר 1ן הראשון, אן רבים ממנהיני מפא״י מחייבים את הפתרון השני
בשית!וף עם אחדות־העבודה.

•צפה להודעה מתואמת של ממשלת ישראל ומטה משקיפי
או״ם על חזירתה שד ישראל לועדת שכיתת־הנשק הישראלית־ירדנית.
בדרכו לארץ קיים הגנרל הקאנאדי בארנס שיחה על נושא זה ע ם
אריה אילן, איש משרד החוץ הישוואלי המטפל בועדות שביתות־ הנשק. אילן ביקר
לשום כך בלונדון.

• ייח־׳הדבש הפוליטי של ישראל ובורמה עומד להסתיים,

העם

כתוצאה ממפעל הירקון. העירייה עדיין אינה
פעילה.״ הרשימה נתמכה על ידי ראיון
עם הכימאי, ד״ר יפה״.

ריח מוזר ריחף השבוע באויר המדינה. כ״
סיסי־מלחמה וותיקים, המריחים ריח של אבק־שריפה,
נהמו המפלגות ורקעו בפרסותיהן
(ראה דו״ח מיוחד בעמוד הבא).

ביום ה׳ עלתה הזעקה מעלה מעלה :״שי־תוק־ילדים,
טיפוס וצהבת עלולים להתפשט
בסביבות הירקון ! ״
ביום ו׳ הגיעה ההיסטריה לשיאה. המתיחות
במרוקו, יחסי ישראל־ערב, סכסוך גואה
— כל זה נדחה לקרן זווית, והדפים הל־בנים־אפהוריים
של הארץ הוצפו במימי הירקון:
תצלום גדול, שהראה ק1לוצת אזרחים
חובבי־מרגוע דגים במים הצלולים של הירקון•
ידיעה על דיוני הממשלה בקשר לתוכנית.
ראיון מיוחד עם ראש עיריית תל־אביב,
חיים לבנון, שנתן את ברכתו ליזמתו
המוחצת של הארץ.
הדיג במים הצלולים — או הבלתי־צלו־לים
— נמשך גם בראשית שבוע זה, כאשר
ראיינו אנשי־הארץ, את חבר מועצת עיריית
תל־אביב, אליעזר פרי, לא פירסמו אף מלה
אחת על הצד השני של המטבע המימי.

רירו מוו ד

איש לא ידע בדיוק איך זה התחיל. שנה
שלמה עוד נשארה עד לבחירות. שנה של
השמצות הדדיות, של הטחת שקרים וחצי־אמיתות
איש בפני רעהו, של פזילה לעבר
הבוחר וניהול ענינים לצורך כותרת העתון
— היה זה סיכוי ק דר מאד למדינה.

אם תלחץ ממשלת אמריקה בתוקף בכיוון זה. ישראל קשרה קשרים הדוקים עם
המדינה הדרום־אסיאתית, הקרובה גיאוגרפית ורוחנית להודו, מתון תקווה להתקרב
למחנה האסיאתי ולרופף את בריתו עם הערבים. עתה רמזה אישיות אמרי קאית
לישראל כי ארצו אינה רואה בעין יפה התקרבות זו !שיל ישראל אל מזינה
אשר המערב ״אינו רוחש לה אמון מלא״ ,בגלל עמדתה הניטראליסטית בזירן ז
העולמית.

כל מדינה דימוקראטית זקוקה לבחירות
— למערכה שתתן לאיש הפשוט את ההזדמנות
לשאול את עצמו שאלות מכריעות, להרהר
על גורל־הכלל. אולם מערכת־בחירות הנמשכת
שנה שלמה היא ניתוח ממושך מדי —
גם חולה בעל לב חזק כשור עלול להתמוטט

מאז פרצה מלחמת־חבש ב״ .1936 אפילו ממשלת אמריקה, המתיחסת
באיבה לכל פשרה עם ברית־המועצות, נדבקה ממצב־הרוח הרוגע הכללי, השתחררה
זו הפעם הראשונה מן המתיחות המתמדת ששררה עד כה בוושינגטון.

בשעה שכל יום שקול על מאזניה של מל־חמת־הקיום
הלאומית, שהמצב החיצוני מחייב
החלטת מהירות, נמרצות וקיצוניות,
שנה־של־בחירות עלולה להפוך לשנה־של
התאבדות.

• אם יתקבל בבל זאת אחוז החסימה, יתכן כי אחרי הבחירות
הבאות לא תקום מחדש הקואליציה הנוכחית. כמה מרא
פיתוח

סיכויי השלום בעולם חזקים עתה יותר משהיו אי פעם

שי הצ׳־כ החלו חושבים על האפשרות כי במשטר של אחוז חסימה תוכל מפלג תם
להוות באמת אלטרנטיבה אמיתית למפא״י, ושכדאי לה במקרה זה לחכו!ת
חמש שנים נוספות באופוזיציה כדי לך שת את מפא״י בבחירות לכנסת
הרביעית.

• אותה שעה מאיימת סכנה פנימית על הצ״ב עצמם. אפרים
גוזמן, מזכיר הסוחרים שפרש מן המפלגה, מאיים להקים רשימה עצמאית של
אזרחים בבחירות לעיריות ואולי גם לכנסת. גוזמן בוטח בקולותיהם של 2A
אלף סוחרים רשומים, משפחותיהם וידידיהם, המסוגלים להכניס לכנסת לפחות
חמשה צייהים, אינו חושש על כן מפני אחוז־החסימה של .4,2%

• אל תצפה לשום התקרבות של אחדות־העבודה למפא״י
בעתיד הקרוב. המפלגה החדשה תשתדל עתה לבסס את כרתה העצמאי, לעמוד
בתוקף על עצמאותה. סימן ראשון: היא תסרב לנהל שיחות עם כל גוף מפא״׳
ו^ם יהזרי נוכח דוד ליבשיץ, איש אחדות״העבודה שעבר בשעתו למפא״י. ליב״
שיץ פירסם בשעת הפילוג הודעה עולבנית שרמזה כי גם המפלגה החדשה תצעד

בדרכו.
בינתיים משתדלת המפלגה החדשה ליצור עתון יומי משלה, נתקלת בכן
בקשיים חמורים.

• המטילים ספק ביעילותם של מומחים זרים יקבלו אישור

נוסף לדעתם כשיתפרסם דו״ח מבקר־המדינה, שיציין כי כמה
ממומחים אלה הביאו תועלת מפוקפקת ביותר אפילו לדעת המשרדזם !שהזמינו

• הכבשים של שדה־בוקר יצטרכו להיפרד מבן־גוריון א!ם
תתגשם תכנית המציעה לבטל את משרד הפיתוח בממשלה הבאה, להעביר את
כל עניני הפיתוח לחברה ממלכתית אשר בראשה יעמוד בי. ג׳י. הגשמת תכנית
זו תלויה בעתידו הפוליטי של בן־גוריון. היא תתבטל מעצמה אם יחזור בי. ג׳י.
למשרד ראש הממשלה, תהפון לרצינית אם יישאר שרת במקומו.
• הכנסת עלולה לעבור למעון זמני חדש. עסקני המפלגות
שהיו רגיליפ.לחיות ולפעול בבתי־מלון, יוכלו לחזור להרגל זה אם תעבור הכנסת
לבית־מלון במקום שקט בירושלים הדרומית, שבניתו הופסקה מחוסר תקציב.
תכנית הבנין של הכנסת נידחות מדי פעם, ובינתיים צר המקום בביתחו הנוכחי.
• אם אתה מעונין להשקיע את כספך כבניה, צפה לכמה ה 1־
חות. הממשלה עומדת לרמות בענף זה השקעת הון עם כל הזכויות הכרוכות
בכן. בשקוש ערים הגדולות עומדות שתי חברות (של יהודי צרפת—בלגיה
ושל יהודי דרו\ם אמריקה) להקים שורהו של בניני משרדים גדולים.
• יתכן כי,תוכל לשתות יותר יין בפחות כסף אם יגשימו כמה
בעלי בתי־ חרושת ליין באמריקה הלטינית את תכניתם להקים מפעל חדש
בארץ בשיתו\ף עם הון הסתדרותי. לדעתם נובע מחיה היין הגבוה הנוכחי משי
טות ייצור מיושנות.

• גס אם אינך מחבב יין, תעמוד לפניך ברירה בין סוגי
משקאות רבים והולכים. אחרי טמפו מבקשים עתה כמה יצרנים מיוון
לייצר בארץ בקיץ הבא משקה יווני שטעמו, לדבריחן ס, משובח מכל התוצרת
המקומית.

• אס זקוק אתה לאשראי, חכה לנכונות גקולה יותר מצד

הבנק הלאומי לשרתך. עם פתיחת הבנק הממלכתי ושיחרור בל״ל מטרות
חשבונות חממשלה, יקדיש תשגמת לב גדולה והולכת לחוסן הקטן ולבעלי
עסק זעיתים, ינסה להתחרות עם בנקים אחרים בשטח זה.
• עוד השנה תוכל לחוג ישר מספר בעיר אחרת, כאשר יושלם
הקשר הישיר בין תל״אביב וירושלים. למעשה כבר קיים הסדר זה לגבי כמה
מאות ממפסים בשתי העריגז — מרכזיות הממשלה והצבא. עד דצמבר מקווים
מהנדסי הדואר להסדיר את הדבר לגבי כל בעלי הטלפונים.

פלישתי נו לי ד. ישראל
במשך מאות השנים הקודמות התחוללו
קרבות גדולים על־פני ישראל: ליד חומות
ירושלים, במגידו, בהר־הגלבוע, במצדה, בביתר.
בשבוע שעבר נפתח קרב חדש בקרבת
תל־אביב — קרב אשר ייקרא, ללא ספק,
בפי הדורות הבאים בשם הקרב על הירקון.
הקרב הגדול החל, כאשר הופיע על גדות
נהרה האדיר של תל־אביב פרש רכוב על
סוס של נייר. בידו האחת החזיק מגן, ועליו
המלה הארץ. בידו השנייה היה עט־נובע ש״
חוז.
אזרחי תל־אביב נזדעזעו בשמעם את הפרש
מכריז על קיצם הקרב ובא :״מות תמותו !
אם לא ימיתכם האוויר המורעל, יקטלוכם היתושים.
אם לא יקטלוכם היתושים, תמותו
בצמא. מות תמותו — עד האחרון !״
הכרזה זו ציינה את תחילתו מאבקו החדש
של הארץ, שהיה מכוון הפעם נגד התוכנית
להזרים את מימי הורקין לנגב, להלבישו
באדרת ירוקה, המבוצעת על ידי חברת מקו רות.

היתד, זאת מלחמתו הראשונה של
הארץ נגד פיתות הנגב. רבים זוכרים עדיין
כיצד יצא אותו עתון בשצף קצף נגד כיבוש
אילת. הוא טען תמיד כי הנגב אינו אלא עול
הרובץ על כתפי ישראל, שטח חסר־תקווה,
הזולל את התקציב בכל־פה.
יתושים, צחנה, מחלות. כהרגלו,
ניסה הארץ לפרוט על נימי־הלב המיושנים
של האנשים, אשר עיינו מאז ומתמיד כל מבצע
נועז ורענן; האנשים אשר שנאו את האופ קים
הרחבים, שממי הרוח, ביכרו להתבונן
ברחובות הצרים, לעקוב אחרי המתרחש בדירות
שכניהם. הם ישנו, אכלו, עבדו, השתוקקו
לדבר אחד ויחידי: בטחון. במאה
האחרונה המציאו סטודנטים גרמנים — שאחד
מהם היה אביו של עורך הארץ, גרשום
שוקן — שם מתאים לסוג אנשים זה :
פלשתים.
הארץ הכיר את קוראיו, סיפר להם בדיוק
את אשר רצו לשמוע: סכנה גדולה גלומה
בתוכנית •הירקון. אין זה אלא משחק־מזל.
מחר ישתנה הכל. הירקון יעלם כליל. במקומו
יבואו להקות־יתושים, צחנה, מחלות. לילדים
לא יהיה היכן לשחק; לזוגות הצעירים
לא יהיה היכן לטייל. התיירים יבואו ויראו
רק וואדי ריק, גדוש שרידי קופסות״שימו־רים,
ומורה הדרך יאמר :״כאן זרם פעם
הירקון, אשר נזכר בספר יהושע.״ והתיירים
ינידו בראשיהם, ישאלו להיכן נעלם הכסף,
שהוקדש לפיתוח ישראל.
דיג כמים צלולים. בשבוע שעבר היה
כל אדם, שרצה להחדיר את שמו אל העמוד
הראשון של הארץ, צריך רק להתקיף את
תוכנית הירקון. כל אדם, אשר היה מסוגל
לומר משהו הורסני על התוכנית, רואיין בקפדנות
על־ידי עובדי העת 1ן — בין אם היה
לדעתו משקל, ובין אם לא. השקפות מצדדי-
התוכנית הושתקו לגמרי, אף כי התוכנית
המקבילה של הנחת צינור־ביוב חדש, ותוב־נית־המים
של תל־אביב לא היו בגדר סוד.
ביום ד׳ שעבר הופיע הארץ בכותרת צנועה
למדי :״סכנת מחלות לתושבי תל־אביב

ווריד כחול ורחב. המטה של הצד ה שני
שכן בתוך חדר גדול וריק מרהיטים
באחד מבנייני הקריה, תל־אביב. הכתלים
היו מכוסים במפות גדולות של ישראל. הסיכות
הצבעוניות שנזרעו על גבי המפות
ציינו את מקומם של מקורות המים ותחנות־התצפית
ברחבי הארץ. ווריד כחול ורחב נת משך
מראש־העין, מקור הירקון, אל נקודה
בנגב — מרחק של 102 קילומטרים.
היד זה צינור־המים הענקי•* אשר יזרים
75 עד 100 מיליון מטרים מעוקבים של נוזל
יקר, כדי להרוות אלפי דונאמים צחיחים
של קרקע. וורידים דקיקים יותר הסתעפו
מקצה״הקו לאורך עשרות קילומטרים: היו

מימאי כלאם
״ א תי ה ס לא ד ב רוו ״

אלה הצינורות המשניים בקוטר של 36ו־48
צול.
היה זה הראשון בשני הצינורות, שיזרימו
את מימי הירקון לנגב. העבודה כבר החלה,
תסתיים בקיץ הבא. אחר תוגש תוכנית קו־הצינורות
השני לאישור הממשלה.
שמחה בלאם, מרכזו וליבו של מפעל־ה״
ירקון, ישב ליד מכתבתו הגדולה, המצופה
זכוכית, הכחיש בקולו הרם את כל ההשערות
על הסכנה הנשקפת לפלשתים, או לנהר
ההיסטורי :״אין לנו כוונה לשתות את
כל מימי הירקון. אלה ששאבו מים מן היר קון,
יוכלו להוסיף ולשאוב אותם.
תובגיות מקבילות. בהמשך דבריו סיפר
בלאם כי יחד עם התוכנית המקורית קיימות
שתי תוכניות מקבילות, אשר תקציבן
— מיליון ו־ 600 אלף ל״י מתקציב״הפיתוח
— כבר אושר:
• תוכנית להקמת קו צינורות, שיזרים
את מימי הביוב של תל־אביב, רמת־גן ופתח״
תקווה לתוך הים. כך שמימי הירקון ישארו
* השבוע הכחיש ד״ר יפה במכתב ׳למע רכת
״הארץ״ חלק מן הדברים שנאמרו בראיון,
טען שאין הוא מוסמך לקבוע אם הק טנת
זרימת הירקון עלולה ליצור ביצה.
•* הצינור מורכב על ידי מפעלי ״ובל גד,
בקרבת מגדל אשקלון, לפי מיטב השיטות
החדישות.
העולם הזה 879

מרצעהבחירות בזו 1קהקואליציה

שעת האפס
מתקרבת
גם לגברת ההגונה ביותר יכול לקרות
ששמלתה־התחתית תציץ מתחת לחצאית. השבוע
עמדו כמה מפלגות במצב בלתי־נעים
כזה: כוונותיהן הציצו מתחת להכרזותיהם.
הכוונה הכללית: לרכז את המספר הגדול
ביותר של תותחי־תעמולה גדולים לקראת
מערכת הבחירות המתקרבת (ראה העם).
היוזמה העיקרית באה, בלי ספק, מצד ה־ציונים־הכללים,
המקווים לה־ יג בבחירות הבאות
עליה ניכרת, שתאפשר להם ללחוץ
את מפא״י אל הקיר, למנוע ממנה כל אפשרות
של שלטון בלעדיהם, זה זמן רב היו
הצ״כ בלתי־מרוצים במעמדם. אמנם ישבו בממשלה,
אולם הם היו בה מעוט. בשאלות
רבות הכריע הרוב בהצבעה. בהתאם להס כם
האחריות הקולקטיבית, נאלצו לחתום בשתי
ידיהם על כל דבר שהוחלט בממשלה,
אף שעלול היה לעורר את רוגזם של בוחרים
יקרים.

הםשיקרול נו
הקש ששבר את גב הסבלנות הצ׳כית היה
סעיף קטן, שביקש לתת הנחה מיוחדת לפועלים
שכירים במם ההכנסה, לעומת עובדים
עצמאיים בעלי אותה הכנסה* .הפליה
ממאירה !״ קראו הצ״כ ,״עונש לאדם ה עצמאי

מפא״י גם היא לא התלהבה כל כך לסעיף,
אך חשבה אותו להכרחי. טען איש מפא״י
מרכזי :״הקפאנו את שכר הפועלים. מלבד
תוספת היוקר, לא נתנו להם להעלות את
השכר. שכר־הטרחה של העצמאיים עולה כל
הזמן. היתד, לנו הברירה: להעלות את שכר
הפועלים ולהתחיל מחדש באינפלציה, או
לתת להם הנחה אחרת. בחרנו בדרך השניה !״
נימוק שני, שלא הוזכר: מנהיגי הפועלים
משוכנעים כי רוב העצמאיים אינם משלמים
את כל המם המגיע מהם. נימוק זה לא הוזכר
בקול דם כי גם בעליו הבינו כי אסור
להעניש את המשלמים עבור חטאיהם של
המשתמטים.
עצם התפוצצותו של סעיף זה בא כאפת־עה,
כי הסעיף עצמו אינו חדש. דובר עליו
רבות .״הם שיקרו לנו,״ הודה ציוני־כללי.
״אמרו לנו שזה יתבטא בהבדל קטן. פתאום
עשינו חשבון וראינו שזה מגיע למאות לירות
לאיש. הבאנו את זה מחדש לממשלה.
אז הכריעו נגדנו ברוב קולות !״
דאגתם של ר,צ״כ היחד, מובנת. הסעיף נוגע
לבוחרים רבים, העומדים דוקר, בין
מפא״י ומפלגתם. הסכמת ד,צ״כ לקיפותם ע לה
להזיק להם ליד הקלפי. לעומת זאת דא גו
אנשי מפא״י בעיקר לקולות הפועלים.
הכריז לא מכבר מנהיג מפא״י חשוב * :יום
אחד יקום מחנה הפועלים בהמוניו ויפסיק
לשלם את המם. אי־אפשר יהיה להכניס אות
כולם לבית־הסוהר !.צריכים לחסל בעוד מו עד
את המצב בו משלם השכיר את כל המגיע,
וחלק גדול מן העצמאיים אינו משלם
כלל !״

«ה, הזד, םיע רי ם ! ע ל הוו 1ק~...

סעיפים בהסכם הקואליציוני, כמו שיתוף
נציגיהם בחברות הממשלתיות, שיתופם בנציגויות
המדינה בחוץ־לארץ. אולם כל אלה
היו נקודות שנויות במחלוקת, חסרות בהי רות.
מתכנני ד,צ״כ חיפשו נקודה ברורה
אחת של הפרת הסכם, הם מצאוה בנקל.
לפני הרכבת הקואליציה גברה תשוקתו של
דוד בן־גוריון להתקרב לחלומו הנכסף, משטר
של שתי מפלגות. הוא הציע תרופה חלקית:
אחוז״חסימה של , 10%שימנע נציגות
עצמאית כמעט מכל המפלגות הקיימות.
ד,צ״כ קיבלו את הרעיון בהתלהבות, בהאמינם
שהוא יכה את הפחגרסיבים משמאל
ואת חרות מימין. תוך משא־ומתן ק־אליציוני
ירד האחוז עד 5( 4,2%נציגים בכנסת) ,ונדחה
הביצוע עד לפגרת הכנסת הקרובה,
עתה שהפרוגרסיבים דחו את הצטרפותם ל״
צ״כ, דרשו ר,צ״כ את הביצוע.
אלא שבינתיים גברו מחשבות אחרות בלב
מפא״י. כמה ממנהיגיה התנגדו מן הרגע ה ראשון
לאחוז־ד,חסימה, ראו בו אמצעי בלתי-
דמוקרטי ומזיק .״אי״אפשר לצוות בכוח ה חוק
על הקמת מפלגות גדולות. היהודים
יערימו על חוק כזה. התוצאה היחידה תהיה
הקמת גושים־לשעת־בחירות שיתפרקו למחרת
היום אולם בי. ג׳י. הכריע בשעתו,
מפא״י הסכימה לסעיף זה כתנאי להקמת
הקואליציה.

ח י בו קללאאהבה
לצ״כ לא היה ענין אמיתי באחוז־ד,חסימה.
אחוז של 4,2%לא היה פוגע, לפי רוב
הדעות, בפרוגרסיבים ובחרות, היה משפיע
רק במעט לריסון יסודות בלתי־ממושמעים
בתוך המפלגה (ראה תצפית) .אולם משראו
את היסוסי מפא״י, החליטו: קיום ההסכם
מצד מפא״י, או משבר.
מפא״י לא יכלה לקיים את ההסכם. היו
לה כמה סיבות חשובות :
• אחוז־החסימה היה הורס את סיכויי
הרשימות הקטנות שלה בציבור הערבי והדרוזי,
מפקיר את קולות הערבים לקומוניס טים
או לבישוף חכים, השנוא עליה לא פחות,
המבקש להקים מפלגה ערבית לאומית חדשה.
• הוא היה מעמיד בסכנה את מפלגת
אחדות־ד,עבודה החדשה, מנד,יל על־ידי כך
נצחון למפ״ם.
• הוא היה מאחד את הדתיים לגוש אחד,
שאיתו היה קשה יותר לנהל משא־ומתן
ולהשיג פשרות מאשר עם כל אחד מחלקיו
המפוצלים.
• הוא היה, אולי, מסכן את הפרוגרסי״
בים, מאלץ אותם להיכנע ללא אהבה לחיבוקי
הצ״כ.
דוקא בסעיף האחרון היו לצ״כ חשדות
מיוחדים. דעתם: מפא״י הבטיחה הבטחות
שונות לפרוגרסיבים ערב החלטתם להימנע
מלהצטרף לצ״כ לפי תכנית גולדמן( .לדוגמה:
הסכמתם לשלוח את ח״כ הפרוגרסיבים
יזהר הררי לאו״ם כמלווה המשלחת הישרא לית,
במקום השמור בדרך כלל למפא״י עצמה).

מועצת
מפא״י בכית ארלוזורוב, תד־אכיב
״סליחה, כוונותיך מציצות!״
תי,״ הכריזו .״לקחנו רק בחשבון דבר אחד :
הסעיף הזה הוא שנוא על הציבור. אף איש
אחד לא קם להגן עליו. הציבור רואה בוי
קנוניה של מפלגות גדולות לבליעת המפל־גו
הקטנות. זה היה מזיק לנו בבחירות —
וגם לציונים־ר,כלליים עצמם !״
עתה היתד, לצ״כ סיבה ברורה ומגובשת
למשבר: הפרת גלויה ופשוטה של הסכם
בידי מפא״י. קשה היה לתאר התחמקות חו תכת
יותר מהסכם מפורש. אך גם מכך לא
נבהלו אנשי מפא״י .״אנחנו מקיימים את כל
ההסכמים,״ הבטיחו .״כפועלים שגדלו באיגוד
המקצועי אנחנו יודעים שהפועל מעונין
תמיד בקודש ההסכם הקולקטיבי. אולם
הפעם זה לא הסכם אמיתי. זה לא דבר השייך
לנו ושהבטחנו לתת. זה נוגע לכל ה ציב

הוסיף מנהיג אחד :״מר, רוצים מאתנו?
אנחנו לא ניפגע משום אחוז־חסימה. מפא״י
תקבל יותר מ־ ! 4,2%בזה מודים אפילו ה־ציונים־ר,כלליים
! אבל בכל הסכם פוליטי
יש זכות לחותמים לחזור בהם, אם השתנה
המצב !*״

ב ש תי ח מ תו ת
אולם לציונים־ד,כלליים לא היה שום מצב־רוח
להרהר על פילוסופיה חוקית. עליהם
היה להחליט: מה המסקנה הנובעת מהפרת״
ההסכם?
הקיצונים דרשו פרישה מיידית מן הקואליציה,
ואף שמחו על כך: אחרי שנה באופוזיציה
תוכל המפלגה להתיצב לבחירות
כשהיא שוב קיצונית, תחת סיסמתו הישנה
של איש־ד,תעמולה שלהם שלום זיסמן :
״מספיק ודי — בשלטון מפא״י אולם
רבים אחרים סברו, בצדק, כי סעיף אחוז״
החסימה אינו פופולרי בין הקהל, לא יעורר
את אהדתו למפלגה.
את המוצא הציע יוסף ספיר
הנחשב למוח הצלול ביותר
לפרוש מן הקואליציה, אולם
פרת סעיף ההסכם מבטל את

הפתח־תקוואי,
במפלגה: לא
להודיע כי הכולו,
משחרר

הציונים־ד,כלליים היו ממורמרים. היו ל הם
נקודות אחרות, שהכאיבו לא פחות. הם
האמינו כי הכרעת הרוב בממשלה בשאלות
הבנק הממלכתי דרסה את השקפותיהם. הם
האמינו כי מפא״י הפרה למעשה כמה

אנשי מפא״י עצמם כעסו מאד על חשדות
אלה .״לא עשינו שום חשבון טכסיסי מפלג־

* עקרון הכלול בסיסמה הרומאית העתיקה
R*bus Sic Stontibus

זכים וצלולים.
• תוכנית חדשה לאספקת מים לתל־אביב
וסביבותיה, אשר תשים קץ לשימוש״יתר
במקורות־מי־התהום הקיימים, שמימיהם הולכים
והופכים מלוחים. בד בבד עם מי־תהום
תקבל תל־אביב גם מים מסוננים מן הירקון.
בלאם הוסיף והסביר כי שתי תוכניות
אלו ישפדו את המצב הסניטארי של הירקון.
המהווה כיום בעייה חמורה בפני עצמה.
המאבק שנפתח על־ידי הארץ לא עשה עליו

כל רושם :״אלו הן רק צעקות־שווא.״ איש
מעובדי מערכת הארץ לא בא אליו לשאול
שאלות, או לברר את המצב .״אילו היו באים
אלי, לא היה ביכולתם למכור לקהל כל ס ד
סאציות.״
בלאס העביר את אצבעו לאורך המפה, לא
התימר כלל להיות צנוע :״זהו מפעל
גדול. הוא יעלה לנו 35 מליון לירות. אין צורך
להוסיף כי הוא יספק עבודה לאלפי מובטלים.
אבל היודע אתה את משמעות המפעל

לגבי המדינה? משמעותו אחת: לחם, ישובים
חדשים, קליטת עליה״״
הוא הניד בראשו המעוגל כאומר :״כן.
זהו זה !״ שפתיו היו הדוקות. סנטרו המוצק
הביע עקשנות — ללא חת וללא רתע.

העולם הזח 879

מה ר 1צ*ם

מ א תנו?-

פרשת קסטנר
הני תו ח ג\ » ר
משפט־גרינוולד־קסטנר, אשר לא היה צריך

את ר,צ״כ מן האחריות הקולקטיבית. המסקנה:
ד,צ״כ יוכלו לרקוד על שתי חתונות,
להישאר בשלטון וגם להפוך לאופוזיציה,
להצביע נגד החלטות הממשלה שהם עצמם
חברים בה.
למפא״י היו תוכניות אחרות. אותם העס קנים
שהכתירו בשעתו את שרת, בניגוד לרצון
בי.ג׳י ,.הכריחו עתה את שרת לחזור
בו מן ההסכם, עליו מבוסס שלטונו. למחרת
כינוס מועצת מפלגתם, בבית־ארלוזורוב ה־תל״אביביי,
היה פחות או יותר ברור: שרת
יתפטר, יכריח בזאת את כל הממשלה להתפרק,
אם יגשימו הצ׳־כ למעשה את האיום
להפר את האחריות הקולקטיבית.
היו שראו בכך את ידו של הרועה משדה״
ביקר. שלושה מחברי הועדה המדינית של
מפא״י סיירו בשבוע האחרון בנגב, ביקרו במקרה
בצריף השבדי של בי. ג׳י. סבורים ה חושדים:
בן־גוריון ראה שהוא נשכח בהדרגה
וכי עליו לחזור לשלטון בהקדם, העמיד לכן
את שרת במצב שהיה נאלץ להתפטר.
חסידי בי. ג׳י. צחקו לחשדות אלה. הבטי חו
הם: בן־גיריון לא יחזור לשלטון לפני
הבחירות הבאות — אלא אם כן יקרה אסון
לאומי.

ח כו הדקיב
אחרי גמר הסיבוב הראשון התכוננו שתי
המפלגות למערכה הקרובה. אף אחת לא היתד,
לגמרי בטוחה בעצמה. ד,צ״כ לא בטחו
בפופ־לריות של עמדתם. לשרת לא היה רצון
רב להתפטר.
השאלה הגדולה: באיזו מידה ינצחו שיקולים
של בחירות, המחייבים את פירוה״
הקואליציה כהכנה לקרב, ובאיזה מידה תנצח
דעתם של בעלי האינטרסים משני־ד,צדדים,
המעונינים בשקט כדי לנהל את העסקים
כרגיל — תוך חלוקה מסוימת של היתרונות.
* בעיקר לשם דיון במצע כלכלי חדש, שישים
את הדגש על פיתוח חלוצי של כל
הארץ והעברת הדגש מן הפיתוח העירוני
לפיתוח כפרי. גס מצע זה עלול לסמל מפנה
לקראת הבחירות, יעמיד את המפלגה באור
חיובי יותר בעיני הפועלים וההתישבות
העובדת.

להתחיל כלל, הסתיים השבוע, כאשר ירד
הלל דנציג, העד האחרון במספר — אך לא
בחשיבות — מעל דוכן־העדים.
מציג, מי שהיה אחד מראשי וועד״ההצלה
בהונגריה, הינו עתה חבר מערכת־דבר. הוא
הוזמן על ידי השופט, בנימין ד,לוי, להעיד
על אפשרויותיה,בריחה מגיטו קלוז׳ .מאוחר
יותר נחקר העד על ידי הקיטגור והסניגור•
בשלב האחרון של חקירת שתי־וערב, כא שר
המטירה עליו הסנגוריה שאלות בקשר

במדינה
דתית ולמאמציו של וועד־ההצלה למנוע בעד
למתן וויזות תורכיות ליהדות ההוננגרית ה־מקבלי״הוויזות
מלעזוב את שטח־הכיבוש הנאצי,
לקה דנציג במחלת־השיכחה: הוא לא
זכר דבר. הדיונים נסתיימו.
דםר 3הו ק ז. עוד בראשיתו הרקיע משפט
גרינוולד־קססנר (העולס הזה 845 ואילך)
מעלה מעלה, תפס מקום נכבד בכותרות־ה־עתונות,
הפך נושא לוויכוחים נלהבים, שהתנהלו
בכל מקום: בטרקלינים בבתי־קפה,
בקרנות־רחוב בשעת לילה מאוחרת.
היו שאמרו :״ארור היום בו נולד משפט
זה !״ אחרים טענו ; ״סוף סוף תשלום ה אמת
וייעשה הצדק.״ אחדים ביקשו: הרפו
מן הפצעים הנושנים. הם מכאיבים לנו ! ״
אחרים השיבו :״כן, הם מכאיבים; אבל מוטב
לנו לשרוף אותם, מאשר להיות מורעלים
במוגלתם.״ הניתוח נמשך שמונה וחצי
חודשים, הוא הקיז דם רב.
עתה היו סיבי־הפצע מוטלים תלים תלים,
בדמות אלפיים גליונות נייר וורודים־דקי־קים,
מכוסים כתב צפוף ומסודרים בתיק
קצרניות־הכנסת הכינוי שלושה תיקים כאלה:
אחד לשופט, אחד לקטיגור, אחד לסניגור.
בשבוע שעבר לקח כל אחד מהם את תיקו
הביתה: כהן ותמיר ישתמשו בהם להכנת
הסיכומים; השופט ייעזר בתיקו לקביעת
הדיאגנוזה: ההצליח הניתוח? ומהו שלום־
החולה?

המשק
תשובת J iu n n n

מהיר ה קו פסא 350פ רו ט ה
הוצאת

הדר
וגנחו חסמו
הסקנדינבי

איסלנד,שוודיה,דניה,נורבגיה ופינלנד

מחיר הספר

3.500

35 ספורים מפרי עטם של גדולי הסופרים הסקנ דינביים.
סדרת ״עם עם וספוריו״ שמה לה כמטר
להגיש לקורא העברי פרקים נבחרים מספרות
כל אומה, ואומה פרי יצירתם של גדולי סופריהן,
המשקפים את בל אחת מהן באופייה ובייחוד
חייה, עם עם והוו יי חייו, שאיפותיו והשקפותיו.
בעריכת דו דשחר

בסדרת ״עם עם וספוריו״ הופיעו :

מכחדהס פו ר הרוסי, ה א
מ רי ק אי, הצרפ תי והסיני

ל״י. ההפצה הראשית

״המתמיד״,

טיומקין

תל־אביב

בקרוב יופיעו :״ אינטימיות ״ מאת ז׳אן פוד סרטר ,
מבחר הספור האיטלקי
מבחר מכתבי נפוליון

כאשר נחנך לפני שנה מפעל־הנייר הישראלי
הראשון בחדרה, נשמו בעלי ה״
עתונים והוצאות־הספרים לרווחה: עתה אפשר
יהיה להשיג כמויות בלתי־מוגבלות
של נייר במחיר נמוך למדי, לספק לאזרח
הישראלי חומר קריאה רב, במחיר שווה
לכל נפש.
אולם השמחה היתד, מוקדמת. אך נענתה
הממשלה ללחץ בעלי המפעל, החליטה לה גן
עליהם מפני התחרות, חדלה לתת רשיו־נית
יבוא לנייר מחוץ־לארץ, מיהו־ המפעל
החדרתי והעלה את מחירי־תוצרתו. בעק בות
ההעלאה הראשונה באה במהרה גם
שנייה.
המו״לים הישראליים תמהו, פנו אל מיי־צרי
הנייר בשאלה :״מדוע העליתם את המחירים?
הרי יש לכם מלאי של חומרי
גלם לשנה שלמה — ומחירם לא עלה.״
בשבוע שעבר ניתנה להם תשובה מה ממת:
מחיר הנייר מתוצרת מפעלי חדרה
הועלה שוב ב־ 20 אחוז, יגיע ל־ 480 לירות
הטונה.

מיעוטים
האדסהק טן
העוברים־יושבים ביפו ראו לעתים קרובות
זקן קטן־קומה מהלך לאיטו, כשגופו
כפוף בזווית ישרה ממתניו ומעלה, ועיניו
נעוצות בעולם הגדול אשר מעליו. על שפתיו
ריחף תמיד חיוך קל.
רק מעטים הכירו את הזקן נמוך־הקומה.
במשרדי האפוטרופוס על נכסי״נפקדים היה
שמו ידוע היטב: סלמה חג׳ איברהים;
אבל אפילו הפקידים ידעו רק את אשר
רצו לדעת עליו: חג׳ איברהים היה בעל-
קרקעות עשיר בסביבות כפר־סבא, יצא ל-
לבנון עם פרוץ מלחמת״העצמאות, השאיר
את 212 הדונאמים של פרדסיו המעולים
בידי האפוטרופוס.

השבוע הופיע תלוש
מיוחד
המזכה אותך בקבלת הספר האקטואלי

״משני עברי הגבולהספר
הראשון על רקע גבולות הדמים
של ישראל ינתן לך

חי נ
תמורת התלוש המופיע בחוברת
מאת א. דיומא
מחיר החוברת 150 פר׳
להשיג בכל הקיוסקים

רעריבי־וזטעם1 במחירים בוהים

כאשר פרצו כוחות צה״ל לשטח המשולש,
כבשו את כפר טייבה, מצאו שם את האיש
קטן־הקומה. הוא נשאר בישראל מאז; הוא
השתוקק לשוב לביתו ולפרדסיו, אולם ביתו
פוצץ והפרדסים עובדו על ידי האפוטרופוס.
החל משא־ומתן מיגע.
ההצ?ן ה נדחתה. לפני שלוש שנים
הוצעה לחג׳ איברהים אופציה: להסדיר את
הפרשה, לקבל 93 אלף לירות סטרלינג,
לעזוב את הארץ. הוא סרב: רצונו היה
עז להשאר בישראל, לקבל 800 אלף לירות
ישראליות תמורת פרדסיו. המשא־ומתן נמ שך.

קשירת
הנעים עם הנחוץ |
זהו הצילום.
הצלום הוא מענין,
מחנך ומנציח רגעים ואנשים.
ע״י הוראות חנם
נעשה הצלום פשוט וקל.

תל־אביב
רחובבן ־ יחודה 7:5

חג׳ איברהים עזב את כפר מולדתו, טייבה,
התישב ביפו, בבית ידידו הוותיק אמין
אנדראום; קשה היה לו להלך. הוא ביקר
גם בבית ידידו, יצחק רוקח, אחיו של שר־

הפנים, שהיה זכור לו משנים עברו, בהן
עזר לקרן הקיימת לקנות קרקעות בשומרון
ובעמק״יזרעאל.
יצחק רוקח וידידים וותיקים אחרים שמחו
על שובו של חג׳ איברהים לישראל: הם
ידעו כי החג׳ ,דודנו של ראש עיריית טול־כרם
ובן לאחת המשפחות העשירות ביותר
בישראל, יוכל לפעול למען השלום
בין ישראל וארצות־ערב — כפי שעשה
כבר בימיו הראשונים של היישוב העברי
בארץ• .אולם פקידי האפוטרופוס סברו
כי ליוה ביד טובה יותר מעשר יוני שלום
ברקיע, הוסיפו ללחוץ על הזקן.
לאחרונה הגיעו שני הצדדים להסכם סופי:
חג׳ איברהים מכר את הפרדסים שלו ב־140
אלף לירות, אשר היו צריכות להיות משולמות
לו לשיעורין. הוא ידע כי הפרדסים
שווים 800 אלף לירות; אולם הוא ידע גם
כי אם לא יסכים לתנאים, לא יקבל אף
פרוטה. הוא חתם על ההסכם בחיוך.
חג׳ איברהים היה סוחר וותיק ומנוסה.
הוא לא האמין בשמירת הכסף בבנק, קנה
מגיות של מחסני הקירור החיפאיים: ה־דיבידנדות
יעזרו לו ולאשתו הזקנה לסיים
את חייהם עלי אדמות. אולם מאחורי ה־
.חיוך הנצחי כרסם בליבו הכאב.
בשבוע שעבר התעורר חג׳ איברהים במצב״
רוח טוב וביקש מאשתו להגיש לו את
שפופרת־הטלפון: היה עליו להתקשר עם
מחסני־הקירור. הוא לא חייג את המספר :
השפופרת נפלה מבין אצבעותיו. חג׳ איב״
רהים קיבל התקפת לב, מת במקום.

חני ק ת ־ »וו ת
לא רחוק מכיכר העיר נצרת, בסימטה
שטופת־שמש, ניצב בניין מוארך ונמוך:
אחד ממפעלי המרצפות הגדולים ב״ותר ב מדינה.
המפעל
שייך בחלקו לתעשיין כרם ש־אלופי(
,העולם הזה ,)861 שהיה בעליו בתקופת
המנדט, ובחלקו לסולל־בונה. אולם
עד לפני זמן קצר לחצה סולל־בונה על
שותפה הערבי, הרחיקה מעליו לקוחות •
יהודיים, תוך מגמה מכוונת להכריחו למכור
לה את חלקו במפעל.
ההשבתה של מפעל-המרצפות נמשכה למעלה
משנתיים, עד אשר אזר שאלופי
עוז, פנה אל העחונות הישראלית, טען כי
מעשיה של סולל בונה חינם חלק מן הקו
הכללי — קו שמגמתו להרוס את התעשייה
הערבית, להביא את המיעוט הערבי ב ישראל
למצב של תלות כספית בסקטור
היהודי.
תלים ש ל מרצפות. יום אחד לאחר
שנתפרסמה הרשימה על שאלופי בעתונות,
התקשרו אתו שותפיו החיפאים, הודיעו
כי הוא יכול לשוב ולהפעיל את המפעל.
משך שלושה חדשים המה הבניין הגדול
משאון המכונות וקולותיהם של ארבעים פועלים.
המרצפות המוגמרות נערמו אולם אף
מכונית של סולל־בונה לא באה להעבירן
לשיכונים החדשים ברחבי־הארץ.
כאשר הגיע מספר המרצפות המוגמרות ל״
200 אלף, פנה שאלופי להנהלת סולל־בוסה,
ביקש הסבר למצב התמוה, קיבל תשובה
קצרה :״תחילה יש לבדוק את טיב־המר־צפות.״
ברם
שאלופי ידע שאם הוא ישב ויחכה
לבדיקת טיב מוצריו, תצמחנה המרצפות
שלו עשבים. על כן עשה את המלאכה ב עצמו:
הביא דוגמאות של המרצפות למע בדות
הטכניון החיפאי, קיבל אישור שטיבן
עולה בהרבה על הטיב המקובל בארץ,
העביר את האישור לשותפיו — אנ שי
סולל־בונה — ודרש פעולה מידית ל־שיתק
המרצפות.
בשבוע שעבר טרם נעשתה כל פעולה בביתן
זה; וכרם שאלופי היה מלא מרירות:
״איני יכול להניח לכספי להתבזבז במפעל
מוחנק עד מתת. אם אין הם רוצים ב עצמאות
כלכלית של המיעוט הערבי, הרי
הם יסלי ם לפחות לפעול בהגינות. הם
יכולים לקנות את מפעלינו; אבל אין הם
קונים אותם. במקום זה הם גורמים להשבתת
מפעלים, לגידול האבטלה וההתמרמרות;
ואחר־כך, כאשר זוכים הקומוניסטים
ברוב גדול בבחירות, באה הממשלה אלינו*
* ידידו הטוב ביותר היה יהושע חנקין,
חלוץ מבצע רכישת הקרקעות של הקרן
הקיימת.
העולם הזה 879

ושואלת: מה אירע? מדוע כולכם קומוניס טים?״

הפרשה
מראה של משע חמור, לא של
בועת־סבון.

משטרה

תל־אביב

בוועת־סבון

אני מאשי !

ילד נשף בועת־סבון דרך מקטרתו הישנה
של אביו. הבועה הלכה וגדלה; אבל
הילד רצה שהיא תגדל עוד יותר. הבועה
התפוצצה.
בשבוע שעבר התפוצצה בועת סבון גדו לה,
כאשר הובאו ראובן (״רומק״) גרינברג
(העולם הזה ,)877 יצחק גוטמן, עזרא
ימם, יהודה טוב ויוסף שאול לפני שופט-
השלום הירושלמי אברהם עדן.
המשטרה טרחה על ניפוח הבועה לא
פחות מתשעה חודשים, צבעה אותה בכל
צבעי הקשת: נסיון לשוד, קשירת קשר,
נסיון להוציא כסף בטענות שווא, גרימת
נזק לרכוש, כניסת לבית־זר כדי לאיים,
תקיפה, מאסר שווא ועוד.

גוטהולד אפרים לסינג, לורד ג׳ורג׳ גורמן
ביירון׳ וולאדימיר קורולנקו, דוב ה ה
ואמיל זולא אף לא שיערו שהם ייפגשו
בעולם הזה. אולם הם נפגשו — בתל״אביב.
הם לא היו עוד סופרים׳ משוררים׳ מחבר׳
מחזות ועתונאים. הם נפגשו כשלטי־ חו בות׳
,שיצרו גוש״בניינים בלב תל־אדיב,
במרחק מטרים ספורים מרחוב בן־יהודה
הסואן.
עיריית תל־אביב בזה לחמשת האישים
הגדולים: בשבע עשרה השנים האחרונות
צצו בניינים נאים בסביבה; אולם חמשת
הרחובות הוסיפו לטבוע בחול עמוק.
חמשת האישים נטו להתלוצץ בנהגיב
תמימים, אשר ביקשו להם פינה שקטה, ל החנות
בה את מכוניותיהם. הנהגים לא
ידעו כי רק כלי״רכב׳ המצוייד בהנעה קד מית
ואחורית, מסוגל להחלץ מתוך המל כודת
החולית, ללא עזרה מבחוץ.
צינורות רשמיים. יושבי מש־ה״
בניינים פיתחו בעצמם הומור של תליינים:
בראותם מכונית נכנסת, היו הם מחליפים
חיוכים רבי משמעות. טובי״הלב שם הם
ניסו להזהיר את הנהגים. מישהו הציע, ש התושבים
יציבו שלטים ״אין כניסה״ יחכו
עד שהעיריה תתבע אותם לדין. מישהו
אחר הציע לארגן חברה לחילוץ מכוניי!;
בע״מ׳ להשתמש בהכנסותיה לסלילת חמ שת
הכבישים. בין ההצעות היו גם אירגון
ימי״סרט ועריכת נשפי״צדקה לטובת חמ שת
האישים.
אולם רק הצעה אחת נתקבלה: לערוך
רשימה של בעלי הבתים שיתרמו לקרן
סלילת הכבישים, בהתאם לאורך חזית״
בתיהם 85 .אחוז מבעלי הבתים קיבלו את
ההצעה בפה מלא׳ 15 האחוזים הנוהרים
שוכנעו. דומה היה כי הסכום הדרוש —
7500ל״י — ייאסף במלואו.
עיריית תל־אביב לא התנגדה לתוכנית.
אולם היא ביקשה מבעלי הבתים לשלם 1500
.לירות נוספות, תמורת רשת״צינורות ה מים
החדשה׳ אשר תועבר במקום בקרוב.
מחה חיים פידרר׳ האדריכל רב״הכיץ,
הנמנה על קבוצת התושבים הפעילה :
״כבר שילמנו תמורת צינורות״המים, כ אשר
קנינו את הדירות. זה היה כלול ב סגן־ראש״העיר׳
משה איכוליב,
חוזה !״
הבטיח לשוב ולעיין בדבר.
ילדי־הסביבה נעצבו בהיוודע להם כי הרחובות
ירוצפו: מגרש הכדורגל הרך ו הנוח
שלהם יושחת כליל. הם ביקשו מ הוריהם
לחוס לפחות על לורד ביירון. ה
דלתות
אולם בית־המשפם נשמרו על ידי
שוטרים. העתונאים לא הורשו להיכנס ו לשוחח
עם הנאשמים. אמר אחד מהם בפנותו
אל הקצין איילון, שהתהלך במסדרון :
,שוחחתי עם הרוצח ישראל חרבון באולם
בית המשפט. מדוע לא תניח לנו לשוחח
עם הנאשמים? הרי אין הם רוצחים. השיב
איילון , :הרוצחים אינם נותנים ראיונות ל־עתונאים.״
אולם
רומק הצליח להיפגש עם העתיו־נאים.
הוא קשר יחסים טובים עם שומריו,
הורשה לצאת למסדרון, הצהיר :״אינני אשם.
המשטרה נוקמת בי עתה על כל אשר אם־
אזי עליה; על מלחמתי למען יושבי־אבו־גוש
ועל מאבקי לצדק. מאז ומתמיד סייעתי
לכל הזקוקים לעזרה, ומעולם לא יראתי
לומר את האמת. אני חף מפשע.״
כית־הדין יחליט. האיש שפוצץ את
בועת״הסבון היה עד התביעה, שמואל קפלן,
אשר טען כי הוא היה נוכח בקפה הירושלמי
אופיר ,״כאשר נערכה התוכנית
לשדוד את חנות״העתיקות נזאריין״.

קפלן הוסיף וסיפר את כל אשר שמע
על ההתרחשויות בחנות העתיקות: הנאשמים
באו לשם, כדי להכריח את סוחר־העתיקות,
מקם קליין, להחזיר 6000ל״י
לחלפן, שמעון דויטש, אשר קנה ממנו,
לדבריהם, המחאוו^־נוסעים מזוייפות. לדברי
העד, חיסל רומק את המריבה בדרכי־שלום,
לאחר שהסכים קליין לשלם אלפיים
לירות.
לאחר זמן יחליט בית״הדין אם ארבעת
הנאשמים• אשמים, או חפים מכל פשע.
אילם בינתיים יש לעוקבים אחרי המשפט
הרושם כי המשטרה מנסה לשוות לכל
* בינתיים זוכה יצחק גוטמן מכל אשמה.

הורים חייכו בספקנות :״אל דאגה, ילדים.
עוד יתעופף חול רב ברחובות אלה׳ בטרם
תתחיל הסלילה.״

דרכי־אדם
אשגב אד הע תיד
דוד ארלינגר היה שרוי בדאגה לעתידו :
לא היתד, לו עבודה. מדי יום ביומו היה
בא ללשכת־העבודה, עומד בתור לפני האשנב
הקטן־מסורג, יחד עם אנשים אחרים,
מחוסרי עבודה ועתיד. היו שם דחיפות,
קללות וצווחות — אבל עבודה לא נמצאה.
תיאבון גדול עשוי להוליד רעיונות גדולים.
בוקר אחד הופיע ארלינגר בלשכת־העבודה.
הואהיה מגולח למשעי ולבוש
כהלכה. איש לא הכיר אותו. הוא אף לא
קרב אל התור, אלא ניצב מן הצד ונעץ
באנשים המיוזעים והמצעקים מבט של אדם
בעל עתיד ומשרה בטוחים.
צעיר סר מן האשנב: שוב אין עבודה.
ארלינגר עצר אותו, מדד אותו במבטו
מכף־רגל ועד ראש, שאל :״מה מקצועך?״
ישראל אברהם היה פקיד.
ארלינגר הציג את עצמו כפקיד של משרד־הבטחון,
אמר שהוא זקוק לשני פקידים.
מובן מאליו שהוא היה יכול להשיג אותם
באמצעות לשכת־העבודה, אבל הוא ביכר
שלא לעשות זאת• :הוא האמין בעבודה
בלתי־מאורגנת.
• לממונה, עשרלירות. ישראל היה
מאושר: סוף סוף נמצאה עבודה .״האמר
אדוני שהוא זקוק לשני פקידים? יש לי
חבר, אשר שביסה. הוא עומד כאן, ב תור.״
ארלינגר
רשם את שמות־השניים, אמר
להם כי הוא מוכרח לשלם עשר לירות לממונה
עליו, כדי להשיג עובדים מחוץ
ללשכת־העבודה. כספם של שני החברים לא
הספיק: הם נתנו לו את כל אשר להם —
17 לירות. ארלינגר לקח את הכסף, אמר
להם לחכות להזמנה לעבודה.
בשבוע שעבר פתרה המשטרה — לפחות
זמנית — את בעיית עבודתו ועתידו של
ארלינגר: הוא הובא לפגי שופט־השלום
התל־אביבי, ישראל אוסטרר, הועבר מיד
לטיפול בית״המשפט המחוזי. שוב יהיה
עליו לעמוד בתור׳ — הפעם מאחורי אש נב
קטן ומסורג.

ד ר כי וז׳ים
אהבה נ כו ב ת
יש גברים האוהבים נשים יפות. אחרים
אוהבים את מולדתם. אולם נתן נאמנים
אהב אך ורק את אופניו, היה נאמן להם
אולי אף יותר משהיה רומיאו נאמן ל־יולי*.
בשבוע
שעבר יצא נתן ממקום מושבו,
בשכונת־התקוזה, חלף על אופניו המבריקים
ברחוב אלנבי התל״אביבי, העמוס תנועה,
נעצר ליד אחת החנויות, נכנס לערוך
קניות, והשאיר את האופניים בחוץ.
לכשיצא, סומרו רגליו אל המרצפת: היצור
המתכתי היקר לו יותר מכל בגד
בו באופן מחפיר, נעלם לאי־שם בעזרתו
של גנב זריז.

תעשיין פרם שאלופי
״מדוע כולכם קומוניסטים?״
העולם הזה 879

גל! מ ה ! בלבו של נתן חלפה מחשבה
אחת ויחידה: נקמה! ידו נשלחה מבלי״

משים אל אבן כבדה, שהיתר, מוטלת בצד-
הכביש. האבן פרחה באוויר, פגעד, בחלון־
הראווה של חנותו של משה עורי, שניצב
לה לשטן, ניפצה אותו לרסיסים.
השוטרים, שהגיעו למקום, לא ראו לפניהם
את האוהב המאוכזב. הם ראו רק אדם,
שחיבל ברכוש־הזולת ללא כל סיבה, גררו
את נתן נאמנים למעצר, נתקלו בתגובתו
הנזעמת :״אילו היתר, הגניבה קורה ב היותי
בתחנת המשטרה, הייתי מנפץ גם
את חלונותיה״.
גם החוק היבש לא התחשב ברגשותיו
הסוערים של נתן. להופעתו הקצרה לפני
כס־המשפט היתד, תוצאה רגילה בתכלית:
במשך שלושים הימים הבאים לא זו בלבד
שהוא לא יוכל לרכב על אופניים, אלא לא
יוכל גם לטייל ברגל.

תז אט1־ן ן המטאטא המחוא׳ או
מהתלה (פארסה) היא אחת הצורות ה דרמתיות
הקשות ביותר לכתיבה, ביום
ומשחק. היא גם דורשת מצב רוח מיוחד
מצד הצופה. עליו להיות נכון להשאיר
חלק ניכר מן ההגיון שלו בבית, לצחוק
למראה דמויות שהן, לרוב, לא יותר מאשר
קאריקטורות הנתונות במצבים מעוררי צחוק.
כי מרבית הקהל נוטה לרוב לקבל על עצמו
את התנאי. המהתלה המוצלחת היא פתיון
הקופה החזק ביותר של תיאטרונים רבים
בעולם כולו.
׳ חדר *920 היא אחת המהתלות האמריקניות
המפורסמות ביותר, הוצגה 500 פעם
בברודביי, הוסרטה — בשינויים מרחיקי
לכת — על ידי שלשית הלצים, האחים
מארקם. זהו מעשה במפיק מחזות, גורדון
מילר (יעקב טימן) המנסה להעלות מחזה
הדש על אחת מבמות ברודביי, מבלי שתהיה
בכיסו אף פרוטה אחת. בלהטוטים
שונים, במעשי תרמית אפילו, הוא מגיע לכדי
הצגה, זוכה, כמו בכל מהתלה טובה, בהצלחה.
המטרה:
צחוק. הרבה מן המצבים
ר,מבדחים, המנוצלים היטב בחדר ,920 לקו חים
מן הספרות הקלאסית. גובה (נתן פרג)
בא לגבות כסף וחברי בעל החוב מכריזים
עליו שהוא יצא מדעתו, נלקח לבית
המשוגעים; זוהי הלצה בדוקה, הגנובה
הישר ממעשה בעורך דין פאתלן,
קומדיה צרפתית מימי הבינים. יש לעכב
פקידי הוצאה לפועל — שם מחבר ה מחזה
(יוסף לוי) את עצמו גוסס; חכמה
זו גנובה ממחזות שקספיר ומולייר, שהם
עצמם גנבוה מאחרים.
חדר 920 אינו מחזה בעל רמה ספרותית,
ואף אינו מתימר להיות כזה. דמויותיו
חסרות אותה תלת־ממדות המאפיינת דראמה
גדולה. אולם כהצגת תיאטרון שמטרתה
העיקרית הפקת צחוק אדירים מן הצופה,
אין ספק שבחירתו של המטאטא מוצלחת

היא.
* מאת ג׳ון מאריי ואלן בורץ ; ביום: מ.
אלנזז; הצייר: א .גבעול.

הילדים רצו ללכת לים. היה להם חשק עצום לשחל, כין הגלים, להשתזף,
לכנות כיצורים אנטי־טאנקיים: מחול רטוב. הם פנו לאמא, וגם היא התחילה
לרצות ללכת לים: התחשק לה להציג את כגד־היס החדש שלה כרכים. אמא
פנתה לאכא. לאכא לא היה בל חשק ללכת לים: הוא רצה להאזין לרדיו, אכל
אמא שפנעה אותו: וכי מי, אתם חושבים, ל*כש את המכנסיים כמשפחהV

הים הוא ידיד, אך השמש הלוהטת על שפתו היא לפעמים גם
אויבת, עלולה לשוות לאף ולעינים מראה של שלוש עגבניות.
האמצעים ל1הלדן ם בתקלה זו שונים: הצעיחה (למעלה) למדה
מבת־היענה. הצעיר (למטה) עשה לעצמו קבורודחול, וכיסה פ!יו.

הגור והרוח

תהליך דומה מתרח׳
השוכנת כקרכת־׳מקו
ים. התוצאה: שפת
כגדי ים ביקיני -
המצלמה, ולעיניהם ז

בין חובבי־הים יש המנסים לפתח את שריריהם במש׳זזק פינגפונג ללא רשת. אולם
רבים הפכו לחובבי־ספרות מושבעים למראה הנערה שהעדיפה רוחניות על הספורט.
אפילו טולסטוי ופושקין היו קמים מקברם, אילו ידעו שיש להם קוראות כגון זו.

עולמם של הקטנים

הים הוא בעיקר ממלכת היל״
דיס. הס יכולים לשחק בחול,
לנער מעל עצמם את טיפות

המים — רמו כלבלבים. לעומת זאת נבוך הכלבלב, כסו ילד שטעה
בל כד הרבה דגלים חשופות, פשוט פ חז! מישהו עלול לבעוט בי בטעות.

הנלל והפרט

האדם הוי
צבעוני נ
נזסכינזה

; ה«אר

לפחות פעם בשבוע, בכל משפחה ישראלית הגונה,
1ם מתקבלת על הדעת לשקע הגיאוגרפי המכונה כשם
הים מתמלאת גופות! רזים, שמנים, צחורים ושזופים ;
יובגדי־ים שמרניים יותר -מטרות מצויינות לעדשת

!:דרוכות של חובבי נוף טבעי ואנושי.

ופת הים בדרך הפשוטה ביו
ר אחת״עשרה. בשבלי היל —
בשביל ההורים שיטה

להורדת המשקל, בני חנעוריס אשר משקלם ירוד גם בלי זה,
יולם בשיטת־תנועה קלה יותר ומהירה יותר: רכיבה על אופנים.

בעל חי חברתי, כפי שאמר אריסטו. על כן ההא מצטופף לעדר
כסאות. בגדי״ים. גופות מיוזעים. אולם הילדה הקטנה אינה
ם דעתו זו של ׳החסם היווני; הי,א מבבית את בדידות ע? החברה.

ף *ך »ך

ף 1ף השמש ז;.רחת. החול רך. הים רטוב. מי צריך להתפלש במים, או להצילות
* /חיים על גב כסאות המרגוע? מוטב ללכת לטייל. זה הרבה יותר משעשע.
הזרועות שלובות, הרוח מבדרת את השערות. זה ממש שיא־הכיף.

הצד השני של המטבע

הסמל המסחרי שעל כסאי־המרגוע משווה לצללית הנערה מראה
של מוצר תעשיתי אמריקאי. אולם כאשר אנו רואים

הוזי
בעולם אטומי מוחץ״ ,פחות התפארות בבנין שר שרת
הבסיסים האטומיים מסביב לרוסיה.

צבא
בצצ תו שללידלהאדט

לאלה שכתבו לי במכונת־כתיבה :
תודה ! אל תתנצלו. להיפך. אתם
עושים לי שרות גדול. האין אוחו
קוד של מנהגים טובים המציין כ״
חוסר־נימוס מכתב מודפס וברור,
ומהלל, ממכתב מקושקש בכתב־מוציא־עינים
אבסורדי?

כפרי כעיר

( )879/322 הו א בן כפר הנו הג ל ב לו ת
ב עי ר, רו בהלהתכתבעםנערה בגי ל
17— 19 על כל נו שאשתמצאלנ כון
ע לי ה, כ די ל היו ת ר אוי ה ל קבל מ מ נו
ם רתבים> ל היו תמתל ־ א בי באוהס בי ב ה.
על ע צ מו הו א כו תבש הו א בן 8395 יו ם,
׳ ( א ם הו אהשבשאת חי ל ל תרגם אתזה
ל שני ם — טעהט עו ת נ מו ר ה. חם מ די
כ די שאת חי ללע שו תחש בון מ סו בדכל
כ ד) ו בעל השכלה תי כו ני ת.

משך ארבע שנים רבץ סרן לידל הארט
בחפירות המלוכלכות של מלחמת־העולם
הראשונה. כמו מפקדי׳פלוגה רבים אחרב,
הירהר על בעיה מרגיזה: כיצד אפשר
להציל את המלחמה מן הקפאון׳ להתגבר
על שיטת־ההגנה שהתבססה על החפירה
ומכונת־היריה׳ שנראתה כבלתי״׳נציחה׳•
בתום המלחמה פרש הסרן מן
החליט להקדיש את כל זמנו לאותה
יחד עם קומץ ,,משוגעים״ אחרים
הלכה צבאית חדשה: הטאנק, יחד
אוירון׳ מסוגלים לשבור את הגנת
רות, להחזיר להתקפה את הניידות
מה שהיתר, לה בימי־הביניים.

הצבא.
שא;ה.
המציא
עם ה״
החפי העצו

אולם
הגנרלים האנגלים המזדקנים צח״
קו מרעיונות מטורפים כאלה. משך עשרים

האס אפשר למנוע את השימוש בפצצות
המימן והאטום אם תפרוץ מלחמה 7גם
לשאלה זו נותן לידל הארט תשובה חיובית.
דעתו: אם יגייס המערב צבא גרמני חזק,
יוכל ללחום בשיטות המקובלות, לבלום
התקפה סובייטית מבלי שיזדקק לחרב״ה״
פיפיות של השמדה מימנית טוטאלית.
שבעת עמודי־החכמה של לידל הארט
ב־ : 1954״חקור את המלחמה ולמד את
דברי ימיה. היה חזק, אם אתה מסוגל לכך.
על כל פנים׳ היה קר״רוח. הזדיין בסבלנות
בלתי־מוגבלת. לעולם לא תכניס את
יריבך למבוי־סתום, עזור לו תמיד להציל
את כבודו מבלי שיצטרך לחולל מלחמה.
הכנס את עצמך למצבו — אל תהיה משוכנע
בצדקת עצמך — כי אין דבר בעולם
המסנוור את עיניך יותר. רפא את עצמך
משתי אשליות — רעיון ה״נצחון״ וה

ב ר! אתהב לי ס
בירושלים, שיחק הילד יוסף שווארץ במחבואים,
הסתתר בתוך פח־אשפה, לא הצליח
לצאת, הוצא משם רק על ידי מסגר,
ששבר את קרקעית־הפח.

ה א פי אנ ר
בוושינגטון, ארצות־הברית, השאיר הרווק
הזקן ג׳יימס וויטרס את כל הונו לשלוש ה נשים,
אשר דחו את הצעות הנישואין שלד
בימי־נעוריו, ציין בצוואתו :״סירובן של
נשים אלה הוא שעשה את חיי למאושרים ! ״

שו דושבר
בחל־אביב, הובא צעיר לדין באשמת שוד,
הצטדק :״איני יכול לעבוד, יש לי שבר.״

חג שפה
ברמלה, נעצרה ביום השבת, מרים מו״
עדים־לשמחה, שעה שטיפלה בשיחי־חשיש

התכתכות גבוהה

״ א ני נ בו ה, א פי לו מאד. סיי מ תי ה שנ ה
אתהמנסהה רי א לי תבאתרמב תי־ הספר
ה תי כוניי םבתל ־ א בי ב. ו אני מתעתדתלה משי
ךלל מו ד ב כוון ז ה. מלבדבל מו די ם א ני
עו סקתבשט חי םאח רי םשאיניי כו ל ה.
מ ס בו ת שו נו ת, לפרטם.
ר צוני להתכתבעםאחד הנ בו הממני
ו בעל השכלה הג בו ההמש לי, כ לו מ ר, ה לו
מדבאחדמב תי הספר הג בו הי םבארץ —
ה או ני ב ר סי טהאוהטכ ניו ן. או שמתעתד
ל ל מו ד בה םאח רי ת קו פתש רו תו בצבא.
ה נו שאאי נו ח שו ב לי, רק שי הי ה ב כוון

מכתכ מארגנטינה

״ ה עו ל ם הז ה ״ פו פו ל רי מארבא רגנ טינה.
ה עו בדה: קבל תי מכת בי םאח די םמש
ם. א חד מהם הו אמצ עי ר בן / 324 ) 18
) 879 תו ש ב בו אנו ס -איי ר ם. דו ברע ברית,
ה לו מדבפ קו לטהל פי לו ס ו פי הוספ רו
ת, סוסמדל הו ראהבב תי ספרעב ריי ם.
ל מ רו ת ני לו ה צ עי ר הו אמכהןכעתכ מו ר ה
ב בי ת -המדרשהעב רי ל מו רי ם. הו א רו צ ה
להתכתבעםנערהישרא לי תבעלתהש כלה
תי כו ני ת. ר צוי ש ה נו ש אי ם י היו תר בו
תיי םכלהאפשר.
אשרל צו ר תו ה חי צוני ת ( א ם הי א ה שו בה)
הו אאומרעלעצ מו ש הו א בע ל
מראהבי נו נ י ביו ת ר. או לםכ פי שלמד נו
ב בי ת־ הספר, ש קר ה חן ו הב ל היו פי .

מספיק רציני לאחות
א חו ת ב בי ת־ חו לי םבתל־ ה שו מ ר 325
) 879 שו אלתאםישב חו ר ה חו שבאת
ע צ מו ל די ר ציני כ די להתכתבעםא חו ת.
הי א. מצדה מו כנהלהתכתב על פסיכ ואו
עלכל נו ש א אחר
לוגי ה, ס פ רו ת
שהאל מו נייח פו ץ בו.

כתהליך של התגרשות
בן . 24נ שוי ) 879/326 ( .שלאהצ לי ח
בחיי ה נ שו אי ן ש לו ואשר אי נו י כו ל
לה תגר ש מ סי בו תשונות ( לעתעתה) מ עוניין
ל מ צו אבמכת בי םנשמה ־ א חו תבמ
צ ב דו מ ה. הו א. ככלהשאר, מוכן
לה תכ תב על כל מי נ י נו ש אי ם.

קרמכה !
עו דמכתבמארגנ טינ ההת קב למצ עי ר
ישרא לי בן . 17הנמצאב בו אנו ס -איי ר ם
ל ל מו דמק צו ע ה או פ טי ק ה 3 7 9 /3 2 7
מ רני שאתעצ מו בו רדמאד. רו צהעל
כן, ל קבל מכת בי ם מנ ערה בגי ל , 16ע ליז ה
הגונ ה. נאהעדיפה. שלאתת ביי שלש לו
חאתת מונ תהבמכתבהרא שון, ושלא
ת ס מי קלמקראהמלהאהבה.

אל תקחי אותו ללב
ד פנ ה ה ד רד ה טו ב ה ביו תרלהפטר
מ חיזו רו הנ מרץשלי די דושלא רו ס ד.
הי א, פשוטמאד. ל ה תע לםממנו. א ל
ת טר חי אפי לו ל הו כי ח לו כי אהב תו
אינ ה ר צוי ה לד. השתמ שי בשקט.
מהי כו ל מ חז רלע שו תלאשה. ש אינ ה
רו אהאתמבטייהמ כווני ם, ש אי נ ה שומ
עתאתה כוו נו תשבדב ריו, ש אינ ה מ רגי
שהאת הי ד ש הו א מ ני חעלכתפה.
ש אינ המק די ש ה לו א פי לו ש תי ד קו תשל
ה תי ח דו ת. ש אינ ה מ שי בהלמכת ביו?
זו ה מ שי בהלמכתבאהבה שיו תרלא
ת ענ ה, שבאהל פני שהא תו כ די להס בי ר
לו שרע הד ב ר. המשתהררתמה בו קו ב צ עקת
״ ל עו לםלא הי אסתם קו ק טי ת.

אקדח כראש
רמי — :אתה קו ר א יו תרמ די רו מני ם.
י די די, איננימאמינה לד שתתאבד, א ם
נו שאאהבתךלא תנ ש א לד. היי תי מיי עצ
תלה. אי לו הי ת ה פונ ה א לי, שלא הנ ש
אלד, אפי לו א ם הי א או הבת או ת ך.
עלי ה להתרחק סנ ב רי ם ה הו ל כי ם ל מו ת
מחד אםלאמתח תני םאתם. מחר תיי ם, א ם
ה קפ האינו חם מ ס פי ק, ו החיי םכלז מן
עם אקדחמכהן לרקתם, מ ב לי לי רו תאף
פע ם.

תפריט

גדעון — :אתה רו צהמרשם כי צדלה
סתדרעם הו רי ד 7ני ל 17 הו א הגי ל
הקלא סי ל אי -ה בנ העםה הו רי ם. הכלמ סתדר
בערד בגי ל .22תתפלא אז ל ר או ת
עד כמהי כו לי ם הו רי םלהת קד םבחמש
טני ם.

ספינה פורטוגלית מתקופת ביכוש גואה כתצונה כליסכון
מחיפה עד טוקיו, דקלים יורדים
שנה נשאר קולו של הארט כקול קורא ב מדבר
הצבאי. אולם היה זה רק למראית
עין. בגרמניה הרחוקה קראו כמה קצינים
צעירים בהתלהבות את ספריו, התגב-י
בעזרת אדולף היטלר על הגנרלים המזד קנים
הגרמניים שצחקו לא פחות מחברי הם
הבריטיים. ב־ 1940׳ בשדה־הקרב של
צרפת, נוכח לידל הארט לדעת כי צדק.
הלבה של התאבדות. בינתיים הח ליט
הארט שהפעיל את מוחו המבריק ב כיוון
לא־נכון. מסקנתו: ארץ דימוקראטית,
כמו בריטניה, לא תפתח לעולם במלחמת״
בזק, שהיא מכשיר טבעי של דיקטטור.
לכן ניגש למלאכה ההפוכה: לגבש דרכים
חדשות להגנה, כדי לכבול את שיטותיה״
התקפה שהוא עצמו ד,מציאן.
אך מאז התפוצצה פצצת״הירושימה׳ הת עטף
הארט יותר ויותר בשתיקה מלאננו״
לית. ההתנוונות הגוברת והולכת של ה מוסר
הצבאי׳ שהתבטאה בריבוי מעשי״ד-״.
זוועה כמעט בכל החזיתות והמלחמות, דיכאה
אותו. עד שהטיל החודש פצצה קטנה
שהידהדה מסביב לכדור־הארץ.
הכריז הכהן־הגדול של תורת־המלהמה:
כל הדיבורים על מלחמה אטומית ומימנית
ד,ם פיטפוטים חסרי״אחריות. מלחמה אד־־
מית לא תהיה דו״קרב׳ אלא התאבדות ה דדית.
הלכה צבאית הסומכת אך ורק על
כוח ההתאבדות תהרוס את רצון־ההגנה של
העולם המערבי, כי איש אינו רוצה ב י
הגנה שתעבירו לעולם הבא.
שבעת עמודי חכמה. אסונם של הגנרלים
הוא, לדעת הארט, כי הם חושבים
יותר מדי על נצחון, פחות מדי על הצורך
להשיג שלום. נצחון בתקופה זו הוא מושג
חסר״תוכן: המנצח יהיה כל כך הרוס, עד
כי לא יהיה עוד הבדל בינו ובין המנוצח.
האם אפשר למנוע את המלחמה 7סבור
הארט: כן. דרושה סבלנות עילאית מצד
מדינאי המערב, פחות דיבורים על ״תגמול
* הארט, שהיה אחד ממעריציו הגדולים
של הקולונל לורנם, אותו חשב לגאון צבאי,
התרשם בשעתו ממיבצעי צה״ל, ובמיוחד
מיגאל אלון. לפי השימועה יעץ לא מכבר
למבקרים ישראליים להשמיד את הכוח הצבאי
הערבי, לפני שהמאזן ישתנה סופית
לרעת ישראל.

ידיעה שאי־אפשר להגביל מלחמה.״

גואה
פנינהו קו ץבה
לפני חמש מאות שנה ישבו כמה ספרדים
ופורטוגלים ליד שולחן, התוו כמה קוים
על מפה. הסכימו הם, באישור האפיפיור:
חלק אחד של העולם יהיה שייך לפורטוגל
האדירה, השאר לספרד, האדירה לא פחות.
גאות זמנית זו, שנתנה לעם קטן (כגודל
אוכלוסית ישראל של היום) את השלטון
בשטחים עצומים מסביב לעולם, הביאה את
הכובש אלבוקרק לחופי הודו, הטילה את
שלטונו על ראש־גשר קטן אך חזק מסביב
לעיר גואה. גם אחרי שפורטוגל ירדה מרוב
נכסיה, נשארה מושבה קטנה ועשירה
זו בידיה. אמר עליה מדינאי אחד :״מגואה
אפשר לכבוש את כל הודו!״
בינתיים התדלדלה פורטוגל לגמרי, הפכה
אחת הארצות העניות ביותר באירופה. אני
טוניו דה־אוליבירה סאלאזאר, פרופסור לכלכלה
שהפך דיקטטור, נתן לה משטר
מפגר ופאשיסטי־למחצה. אולם חזון העבר
עוד נשאר חי בנשמה הלאומית. הוא הת בטא
לא רק בתצוגות זכרון (ראה תמונה)
אלא גם ברצון עקשני לשמור לפחות על
פנינה אחת מכתר העבר: גואה.
1082 חיילים ועוד. אולם פנינה זו
היתה כקוץ בגופה של הודו. היא התיחסך,
לראש־הגשר הקולוניאלי כפי שאזרחי ישראל
היו מתיחסים לראש־גשר בריטי ב נתניה,
לו נשאר כזה אחרי חיסול המנדט.
טענו הם: מדוע תסבול הודו הדמוקרטית,
שואפת ך,קידמה, על אדמתה מושבה של
מדינה נחשלת, בלתי דמוקרטית?
לפני שבועיים, היה דומה שהגיעה שעת־ההכרעה.
ההודים איימו בפלישה בלתי״
אלימה לפי שיטת גאנדי. צבא גואה, המונה
1082 חיילים, הוגבר בפלוגות פור־ט־גליות
נוספות. אולם כשבאו הפולשים,
בקבוצות קטנות, נקטו בתמרון של הפתעה:
הם התפזרו בכפרים, נעלמו מן ה עין,
פתחו בתעמולה המונית למרי.
פורטוגל מחתה נמרצות. הודו הסכימה
למינוי ועדה של משקיפים נייטראלים. אך
לא היה ספק בדבר: אחד השרידים האחרונים
של הקולוניאליזם באסיה עומד להיעלם.
תהליך של עשר שנים, בהם ירדו הדגלים
הזרים מחיפה עד טוקיו, קרב לסופו.

בגינתה.

דודדודו דו ר שי!
בתל־אביב, ניצב מוכר עתונים זריז, כש בידו
חבילה גדולה של גליונות הדור, לפני
בית־ארלוזורוב, בו התנהלה אותה שעה
מועצת־מפא״י, לא הצליח במשך שעתיים
למכור אף גליון אחד.

ת ח רו תבלח -הוגנת
בפאריס, צרפת, תבע המתאבק, שארל אר־נולד,
גט מאשתו, טען שהיא הפילה אותו
ארצה, שברה שתיים מצלעותיו.

ה צי לו !
פירסם אלמוני מודעה
במקסיקו סיטי
בעתון :״צעיר, המתכונן לשאת אשה, מחפש
אדם זקן ומנוסה, שישכנע אותו להשאר
רווק.״

ואהבתלארוסחדכ מו ר
בחיפה, הוזעק רופא לטפל באברהם רוזן,
שהתעלף בראותו רופא שניים עוקר שתיים
משני ארוסתו.

מ עז יצאמתוק
בלונדון אנגליה, נפל נכה־המלחמה, רי״
צ׳רד בראון, מתחת לרכבת, איבד רגל, גילה
לשמחתו כי היתד, זאת הרגל התותבת שלו.

בגי עהבבול
בתל־אביב, התפשט חנן רונאל לפני לכתו
לישון, ניסה להטיל את מכנסיו על כיסא
סמוך, החטיא את המטרה, הטיל אותם דרך
חלון דירתו בקומה השניה, לתוך מכונית־משא,
שנעלמה בכיוון בלתי״ידוע.

המלחמה הקדה
בטבריה, סעדה שרה מזרחי על גוש־קרח,
שהיה מוטל בפתח־ביתה, חבטה בו את ראשה,
הועברה לבית החולים, מקום שם נח בש
הראש הפצוע בתחבושת של קרח.

שלשלתצ רו ת
בקליבלנד, ארצות־הברית, הופקדו בלשים
על כל בתי הכיסא הציבוריים, לאחר שפרצה
חבורת גנבים לבית־מסחר, לקחה אתה בטעות
תיבת גומי״לעיסה משלשל, במקום גומי־לעי־סה
רגיל.
העולם הזה 879

דו״ח

לערכך...

לערכך...

ד ו ״ חלערכך דר י יח

ז־ו״ רו

ל ערכן...

דר״ח

לערכך...

דר י יח > צרכך

דוי׳ח ל ז

סטוטאים בעטיפת כסף
בכלה עו ל

או ב די ם וו א פ דו ת ע

ג רי ד ה

או ד

ה ש בו ע

סי כמה

התאח דו ת־

הסוהריםהישראליתאתבעולתהשל שי טהמצוינתלעידודחנייתגלידהוואםלות
בוהאחר 1ה: א ת רי

שצירפהתמונותשלספורטאיישראל. התביביסעלה גו ע ר.

לכרגביעגלידה. היאמצרפתההלמהשבועתמונותאלהלמעט 1ת ־ וואפלות .
בשבוע שעבר נאסף המון רב במשרדי
רוטשילד ,6 שדרות התאחדות־הסוחרים,
תל־אביב. כל הנאספים היו צעירים: ילדים
ונוער בני 6עד , 16 שהביאו סידרה בת 144
תמונות של ספורטאים ישראליים, קיבלו אלבומים
ירקרקים־מוזהבים, כדי להדביק בהם
את התמונות.

אליעזר דוידמן

הרעיון המקורי של הפצת תמונות־ הספור טאים
צץ במוחם של אנשי איגוד־יצרני־ה״
גלידה. אל כל גביע־גלידה צורפה מעטפה,
שהכילה תמונת־ספורטאי. אולם המבצע פעל
יפה רק כל עוד לא מנע גל־החום ביושבי-
ישראל — כל עוד היה צורך כספורטאים.
כדי להגדיל את מספר לקקני־הגלידה.

אהוכה (קרביצקי) קראו

בו רסה מיו הדתב מינ ה
כאשר השתלט הקיץ על ישראל בכל עוזו,
חדלו תמונות הספורטאים לשמש מקור־הב־נסה,
הפכו לעול כבד: ה״דודים וה״דודות״,
הניצבים מאחורי דוכני הגלידה, שהיו כה
אדיבים בימות־החורף, היו עתה טרודים ו־נרגזים.
לא היה להם כל רצון לבזבז זמן
על מילוי הדרישות הצודקות של הלקוחות
הצעירים: קרח וספורטאים !

יהושע גלזר

בינתיים שקעו הילדים בעיסוק ספורטיבי
חדש: איסוף התמונות. ברחבי המדינה צצו
בורסות מיוחדות במינן, אשר לא היה להן
כל קשר עם דולארים, או מטבעות־זהב. בכל
מקום, בבתי ספר, בגנים ציבוריים, על מגר׳
שי־משחקים, נראו ילדים מחליפים תמונות.
לכל תמונה היה מחיר, אשר נע לפי מידח
הביקוש וההיצע.
למשל: תמונתו של יעקב חודורוב עם
הכדור היתה שווה 45 תמונות. תמונתו של
יהושע גלזר נערכה ב־ 32 תמונות. ילדי
ירושלים היו מוכנים לשלם כל מחיר עבור
ציון שלום, איש בית״ר ירושלים. בני־נתניה
שילמו מחירים אסטרונומיים עבור תמונותיהם
של אנשי־נבחרת מכבי נתניה*.

אברהם שניאור

האלףהר בי ע•
ילדים רבים כבר אספו את סידרת התמו נות
המלאה, קיבלו את האלבומים שלהם
אבל לרבים אחרים חסרו כתריסר תמונות,
או יותר, להשלמת הסידרה, כאשר התערבו
התאזזדות־הנזוחרים מבקשת להדגיש כי
כל התמונות הופצו בכמויות שוות, מבלי
לשיס לב לערכן בבורסה.

״יש לך ספורטאי?׳׳ זוהי השאלה המופנית כיום על ידי מאות ילדים אל
בעלי־הקיוסקים. המוכרים נענים לבקשה ברצון: בעוד שקודם לכן היה עליהם
לתת תמונת ספורטאי עם גביע־גלידה, נמצאות עתה התמונות בעטיפת הואפלות.

יואב רענן

אכרהם כנדורי

גלזרתמורתחודורוב. כל ילד שואף להשלים את אוסף תמונות הספורטאים,
להדביקן באלבום המהודר שיקבל מהתאחדות־הסוחר״ס. הילדייס מוכנים
לתת כמה עשרות מן התמונות שבידיהם תמורת כל תמונה שחסרה להם.

מוכרי־הגלידה והפסיקו את המשחק המרתק.
אולם התאחדות־הסוחרים החליטה לעמוד
בהתחייבותה, להמשיך בהפצת התמונות עד
סוף העונה. היא התקשרה עם בית־חרושת
לממתקים צה־דה, ובמהרה נכבש השוק על
ידי וואפלות חדשות, שנודעו בכנויין: האפלות
ספורט.
הוואפלות עטופות בנייר־כסף צבעוני, מ קושט
בתמונות של תחרויות ספורטיביות
כל אחת מהן מכילה גם תמונה אחת של
ספורטאי ישראלי נודע.
מבצע הוואפלות של צה־דה היה מוצלח
עוד יותר ממבצע יצרני־הגלידה: בשבוע ש עבר
חילקה התאחדות־הסוחרים את האלבום
ה״ ,3000 החלה מחלקת לילדים את האלף
הרביעי.
ההתלהבות לתמונות־הספורטאים טרם פגה.
על אף ימות הקיץ הלוהטים ממעיטים הילדים
ובני־הנעורים חובבי״הספורט להוציא
את דמי־הכיס שלהם על משקאות קרים, מו ציאים
אותם בעיקר על וואפלות צגז־דה. ה הורים
מרוצים: הם סבורים כי הוואפלות
מזינות יותר, עלולות פחות לגרום לכאב-
גרון.
לאור הצלחתו הגדולה של מבצע תמונות
הספורטאים, יש סיכויים כי התאחדות־הסוח־רים
תמשיך בעתיד במבצעים דומים, תצרף
למוצרים שונים תמונות משטחים אחרים —
כגון, התיאטרון, או הקולנוע.

יצחק שניאור

דוד טכק

סהרון החידון המוסיקלי,״״!ד no

מי המחבר.
א. מוסיקת ליל זעירה וינה צרלינה רקויאם טיסום

מוצרט מוסיקה וחשבון

ב. שושני הדרום
טיק טק
רתלינדד,
אלף לילד, ולילד,
ולס ספורים מיערות וינה

שטראום (יוהן הבן)

א. אהבת שלשת התפוזים — פרוקופייב ; ב. ארבע עונות־השנה — (ויולדי ד,יידן
גלזונוב) ; ג. כמפוניה מס — i 5 .דון גולים ; ד) אחד־עשר מחולות ווינאיים —
בסר,ובן ! ה. פסיפיק — 231ד,ונגר ; ו. סימפונית האלף — מא־,לר ! ז. אלף לילה
ולילה — שטראום ; ח. פתיחה — 1812צ׳יקובסקי; ס. סונטה ( 1922 לפסנתר) —
הינדמיט ; י. השיר הפופולרי 10.000 מלין מן הבית.

צלילים בחדשות

א. אורפיאוס (גלוק, ליסט, אופנבאך, ססרוינסקי) ; ב. ר,יידן ; ג. הנסיכה הנמה —
מוסיקה לבלט של צ׳יקובסקי: ד .בלט אגדת פוליריבר מאת מורטון גולד(כוריאוגרפיה
— אמס דה מיל) ! ה. טורנדוט — פוצ׳יני ; ו. אלקטרה — ריכרד שטראוס (הבן —
אודסטם).

על מגצחים וכלים

היינץ פרוידנטל — כנור
מילטון קיטימס — ויולה

מות גכורים (כאופרה)

ג׳ון ברבירולי — צ־ילו
ברונו וולטר — פסנתר.

א — .דזדמונה — חניקה (אותלו של ורדי) ! ב, מדם בטרפלי — חרקירי(מדס בטרפלי
— פוצ׳יני) ; ג. לנסקי — דו־קרב (ייבגני אונגין — צ׳יקובסקי) ; ד. טוסקה —
קפיצה ממבצר (טוסקה — פוצ׳יני) ; ה. סליקה — עץ המנקנילה הארסי(האפריקנית —
מאירבר)!ו. ויולטה — שחפת (טרויאטה — ורדי ! ז. אנדרה שניה — גליוטינה

לביוגרפיות בראשי־פרקים

(אנדרה שניה — ג׳ורדני) ! ח. לקמה — רעל (לקמה — דליב).
א. ברליוז ; ב. סמטנה.

.7״חשכון־מופיקלי״
.8״מי מהם?״
א. דוניצטי ; ב. רגר ; ג.
.9מחוץ לדרך הטבע

(־,מספרים בהתאם לנתון בשאלה)

סטוקובסקי ; ד. ליסט! ה. גלזונוב ; ו. טיטו גובי.

א. מטאטא מכושף; ב. תמונה שרה; ג. קסם־אש; ד. קלוע כשף; ה. מכשפה ההופכת
ילדים ללחם.

.10 פתרון הדומינו המוסיקלי.

מאוזן .2 :גרשוין; .6קנאת בן־כפר; .7קרהו; .8ויולה; .9פיציקטו; .11 ברד,מס;
. 14 לונדון; . 16 רפסודיה; . 17 תרנגול־הזהב; .18 סנן,׳קובם קי; .20 ברטוק; .21
ד,וברמן; .22 קזלס.
מאונך .1 :קרן אנגלית; .2גופק; .3נשואים; .4רקויאם; .5שאול; .9פרוקופיב;
.10 מנון לסקד; . 12 רספד . 13;,רטהאוז; . 15 רזומוסקי; . 18 סילביה; . 19 ובר.

איש־השנה
מתקרב היום בו יגשו עורכי ״העולם הזד,״ לבחור, כמו בכל שנה. את איש״
השנה שהשפיע ביותר, לטובה או לרעה, על המאורעות של תשי״ד: וכן את
אנשי״השנה בשטחים השונים.

במו ככל שנה, מבקשת המערבת להתיעץ עם קוראיה,
תשמע כרצון את הצעותיהם. הקוראים יבולים להציע, בשאלון
הבא, מועמדים לבל התוארים, או אך לחלק או לאחד מהם. את
ההצעות יש לשלוח תוך שבועיים למערכת ״העולם הזה״,
ת. ד , 136 .תל־אביב.
איש השנה
איש המדיניות ...
איש העולם
איש המדע ...
איש הרפואה
איש הכנסת ...
איש המשפט ...
איש הספורט...
איש התיאטרון

איש האמנות
איש הספרות ...

האשה
שם המציע

המקצועי
הכתובת המלאה
נוסף על התוארים שנבחרו עד כה, הוסיפה המערכת השנה את ״איש העו לם״
— האדם שהשפיע ביותר על המאורעות העולמיים (אם לא ייבחר כאיש השנה),
איש האמנות יכול להיות צייר, מוסיקאי ובו׳ .האשד, של השנה תהיה האשד, ש הצטיינה
ביותר באשה.

דח־ ־.ד»• במרוקו

״שולטן
המטוס בעל ארבעת־ד,מנועים נחת ונעצר
בקצה מסלול הנחיתה של אורלי, בקרבת
פא־יס. דמות גבוהה, אוחזת בתיק עור, ירדה
ממנו, מיהרה לעבר מכונית, שחנתה בקיר־בת״מקום.
פראנסיס
לאקוסט, המושל הכללי של צר פת
במרוקו לא היה רק עייף מן המסע ב מטוס
החם והדחוס״אדם. הוא היה גם מודאג.
המכונית
חלפה על פני רחובותיה הצרים
של פאריס, הגיעה לרחוב סולפרינו
מספר .2שם חיכה ללאקוסט כריסטיאן פו שה,
המיניסטר לענייני מרוקו ותוניס, מש רה
שנוצרה על ידי ראש ממשלת צרפת,
מנדס פ־אנם, תוך נסיון למנוע הודו״סין
שנייה. נושא ההתיעצות: המצב הסוער במרוקו.
מאחורי
לאקוסט, ילד־הפלא של הדיפלומטיה
הצרפתית, היה רק חודש אחד של
פעילות מורטת״עצבים בצפון אפריקה. או לם
הוא דיבר בסון של איש־שירות קולוניאלי
וותיק ומנוסה :״אם תוותרו בחזית
תוניס, לא אוכל לערוב לדבר במרוקו.״
אכן, לדאגותיו של לאקוסט היה יסוד איתן :
לא היו כל סיכויים כי חודש אוגוסט, הגדוש
ימי זכרון לאומיים, ישכך את הרו חות.

ע ״ ה שזנ ה
פושה, אשר מילא, שבוע ימים לפני כן,
תפקיד חשוב בהבטחת עצמאות למעשה לתוניס,
לא היה משוכנע מדברי לאקוסט.
״תוניס היא בעייה אחת,״ אמר לאיטו,
״ואילו מרוקו הנה בעייה שונה לגמרי״.
הוא הניח את כף ידו על המכתבה
והוסיף: תוניס שטוחה — כמו כף ידי,
היא מיושבת על־ידי אומה אחת. במרוקו היה
המצב שונה: היא מורכבת מתערובת מוזרה
של ימי־הבניים והמאה ר 19 אין זה
ענין, אשר אפשר להסדירו בבת אחת. אסור
לנו לקבוע החלטה נמהרת על גורל מרוקו״.
לאקוסט נראה חיוור, כאשר עזב את ה מקים,
פנה לשוב לראבאת, לעמוד מול זעמה
של התנועה הלאומית הערבית. עוד בטרם
נחת המטוס במרוקו נמסר לו מברק קצר :
״מרידה בפס. הפגנות למען שובו של בן״
יוסף. הרוגים רבים בפטי־ג׳ין.
שעה שהמתח הפוליטי בתוניס ירד, כ תוצאה
מהבטחת הצרפתים להקנות למדינה
עצמאות, עלה -המתח במרוקו. הלאומנים
הקנאים מלטו סיסמאות קולניות, דהרו ב רחובות
ערי מרוקו, השאירו אחריהם נתיב
של דם וטרור.
במהירות דומה נפוצה בשווקיה של פס
גם השמועה על שובו הקרוב של השולטן
הגולה״ בן־יוטף. זקני דת־האיסלאם במרוקו
הוסיפו שמן על המדורה בדרשם את
שובו המיידי. תמונותיו של בן־יוסף נגזרו
בדמות לבבות, נפוצו על פני פס למאות.
במסגדי־מרוקו נשאו תפילות לשלום השולטן
המגורש האנטי־צרפתי. איש לא התפלל
לשלום יורשו, ראשה החוקי של המדינה
והדת.

ה ס אז ר עו חלא אי כז בו
כאשר קרב יום השנה לגירושו של בן-
יוסף, אשר חל בעת ובעונה אחת עם עיד־אל־כביר
— גדול החגים המוסלמיים —
אזרו הצרפאים את כוחותיהם, התכוננו ל כל
צרה.
המאורעות לא איכזבו אותם. בערב יום
השנה לגירוש השולטן הגיעה המתיחות ל שיאה.
בן־יוסף, אשר לא משך תשומת לב
בהיותו בשלטון, הפך עתה לקדוש בעיני
הערבים. תמונותיו הודבקו על הקירות ב אותה
מהירות בה הוסרו על ידי השוטרים.
מפלגת אסתיקלאל, מפלגתה הלאומנית
של מרוקו, הנחיתה את הכבדה במהלומות :
היא הכריזה — זו הפעם הראשונה בתולדות
הארץ — כי עיד״אל־כביר ייחשב כיום־אבל.
ביום זה נוהגים המוסלמים להזכיר את
איל״הקרבן של אברהם העברי, לטבוח כב
שים,
להתפלל לאלוהים, שיקבל אותם בקר״
בנות לשליט־הארץ. הפעם איימה מפלגת
איסתיקלאל לבקוע את גרונו של כל ערבי.
אשר ישחום כבש־קורבן. כרוז־האיום היד
פשוט ומשכנע: ציור של כבש שחוט וערבי
שחוט.

וז רי סי ם ם זג סי ם
הצרפתים לא היו היחידים, אשר חששו
מפני ה״ 10 לאוגוסט, הקרב ובא. תומכי ך,־
שולטן הנוכחי שוטטו בשווקים, חיפשו מנעולים
כבדים, שיגנו על רכושם מפני זעם־
ההמון. משרתים ומשרתות הפרו נאמנות
של שנים רבות, עזבו את בתי אדוניהם האי רופיים,
עד יעבור זעם.
ככל שקרב היום הגורלי, כן גבר בשווקים
שקשום תריסי הברזל המוגפים. הסוחרים
— ביחוד היהודים והספרדים — לא היו
מוכנים להסתכן בזעמם של הלאומנים.
מדינות הגוש המזרחי ניסו לנצל את ההזדמנות,
ביתנו כלפי מרוקו שידורים אנטי־פשיסטיים,
הסיתו להתקוממות. רדיו בוד פשט
האליל את אקדוחני איסתיקלאל. רדיו
פרג ניסח סיסמות מהפכניות, סייע להגברת
המתיחות.

יזם עקזבמדם
השלישי לאוגוסט התחיל כאחד מימי המתיחות
הרבים, שבאו לפניו, הסתיים כאחד
מימי־הדמים הגדולים ביותר, בתולדות שלטון
צרפת במרוקו. משמרות צרפתים סיירו
בפטי־ג׳ין, נתקלו בהמו שואג של 800
מרוקאים, פתחו באש באוויר.
ההמון הנרגז נפנה לעבר השעיר־לעזאזל
המסורתי: היהודים. השולטנים, הצרפתים,
העצמאות — כל זה נשכח כהרף״עיז•
ששה יהודים נשחטו וגופותיהם נשרפו ב־כיכר־העיר.
עשרות יהודים אחרים הצליחו
למצוא להם מקלט, כשהם מוכים ופצועים.
מפלגת איסתיקלאל נבוכה: הרי היא הב ריזה
ללא הרף כי התנועה הלאומית דוגלת
בקו של אי״אפלייה. הטבח סוכם על ידי
דוברי־ד,מפלגה במשפט קצר :״היתד, זאת
פרובוקציה מתוכננת מצד הקולוניאליסטים,
שרצו להפיל פחד על מנדס פראנם.

ג לו תבמדגסקר
במרחק 8000 קילומטרים מזירת הדמים,
ישב אדם אפור״שיער לפני אח מבוערת.
הווילה המפוארת נתכסתה בכפור הקיצי ה טיפוסי
למדגסקר. אולם לבו של מוחמד בן״
יוסף, השולטן הגולה של מרוקו, לא הצ טנן:
הוא ד:,־סיף לעקוב אחרי המאורעות,
שהתפתחו במולדתו מרגע לרגע.
כלפי חוץ נראה השולטן הגולה כאדם
חופשי. אולם לאמיתו של דבר עקבו אנשי
הבולשת הצרפתים אחרי כל תנועותיו, ליוו
אותו אפילו אל מגרש־הגולף. הסיבה: בן״
יוסף הדיר את עצמו מפעילות פוליטית, אך
לא וויתר על זכותו לכסא המלוכה המרוקאי
לפי השמיעה, היה הנשיא רוזבלט המנוח
הראשון שפיזר את זרעי־המרי בין מנהיגי־מרוקו.
בשנת , 1943 בהיותו באנפה, נמנע
מפגישה עם המושל הצרפתי, מיהר לראיון
פרטי עם השולטן. לדברי השמועה, הבטיח
רוזבלט כי מרוקו תזכה לעצמאות מיד עם
תום המלחמה.
היטה בן־יוסף אוזן
בשלהי המלחמה,
קשבת לתעמולה האנטי״צרפתית של איס־תיקלאל,
דחה יחד עם זה את כל ההצעות
הצרפתיות לתיקונים .״אנו זקוקים אך ורק
לריבונות מלאה !״ הכריז הוא.
גישה זו של ״הכל, או לא כלום״ רכשה
לשולטן אלפי מעריצים חדשים. אבל היה
עליו לשלם על כך לצרפתים מחיר גדול :
את לבושו המלכותי.
בשנות שלטונו נתקל בן־יוסף בהתנגדות
עזה לא מצד מיליוני נתיניו, אלא מצד
גדולי״המדינה ואדיריה. אחד האדירים שבהם
היה סי תאמי אל־האג׳ אל־גלאווי, שליט
הררי האטלאס, הבאשא של מאראקש. אל״
גלאווי ולוחמיו הברברים, צמאי־הדם, הם

העולם הזה 379

או מוות!״

הם שגרמו להדחת השולטן.
אל־גלאווי דרש מן הצרפתים לסלק את
בן־יוסף ; ובעוד הם מעיינים בדרישתו,
אסף את הרובאים הברברים שלו, רמז שהוא
מסוגל לעשות את אשר לא תעשה צרפת.
הקריירה של בן־יוסף נסתיימה.
כאשר החלו לצרפתים לחשוב על ממלא
מקום לשליט המודח, היה כבר אל־גלאווי
מוכן. בחירו: מולאי בן עראפה, הדתי ו המכובד,
תושב פס, שהיה נתון להשפעתו.
למן הרגע הראשון לשלטון גילה בן־
עראפה מידת״מה של ליברלית. בראש ו ראשונה
ביטל הוא את הסכם הסיאודאלי,
המחייב את בני העם לתת מתנות לשולטן.
בן־עראפה נבדל.מבן־יום ף אפילו בדברים קטנים
כגון השמירה על מנהג נשיקת סנדל־השליט
על ידי הקאדים והפאשות. הוא מצא
מנהג זה למיושן ונתעב, ציווה לבטלו :
אולם החשוב מכל: השולטן החדש הסכים
לחתום על כל הצעה צרפתית.
כיום הפך גל הטרור של הלאומנים את
בן־עראפה לאדם זקן, שבור ורצוץ .״רציתי
רק לעזור לבני־עמי,״ העיר לאחרונה במ רירות.

צרסתים 131כ ו
לא פחות מבן־עראפה נבוכו גם הצרפתים
עצמם. בפאריס הכריז המיניסטר לעניני מ רוקו
ותוניס, כריסטיאן פושה :״לא חשבנו
כלל להחליף את השולטן. באוגוסט 1953
נאמר לנו: הגלו את בן־יוסף, והכל יסתדר.
באוגוסט השנה נאמר לנו: החזירו את בן־
יוסף, והכל יסתדר.
אבל פושה ידע היטב כי ההסכמה להח זרת
בן־יוסף עלולה רק להחמיר את המצב,
הגרוע גם בלא־הכי. ארבעה מיליוני מרו
קאים
— ברובם ברברים — יושבים בפני מיותה
הפורה של הארץ. האלמות, אשר
סחפה את הערים הראשיות של מרוקו, לא
פגעה כלל בשטחים הכפריים, שנשארו שלווים
לחלוטין.
אולם השלווה היתד, רק אחיזת־עיניים. ה כל
ידעו כי ברגע בו תעשה צרפת צעד נמהר׳
תיתן יד חופשית לאיסתיקלאל, או תס כים
לנהל משא־ומתן עם בן־יוסף, יאחזו
שבטי־הברברים בנשק. לזאת נתכוון פושה
באמרו כי מרוקו אינה דומה לתוניס. כי
בה בשעה שאוכלוסיית תוניס, המורכבת
ממורים, מאוחדת מאחורי הביי שלה בדרישה
לעצמאות, נקרעת מרוקו זה דורות רבים ב־מלחמת״אזרחים
בין המורים לברברים.
כל וויתור צרפתי לדרישות המורים עלול
ללחום מלחמת־דמים. אל־גלאווי אף סילק כל
ספקות בקשר לכך, לפני שבועות מספד, כאשר
אמר לעתונאים :״רבותי, השעה מאו חרת.
עלי להצהיר בתוקף כי מוטב לי להל חם
עד הסוף, מאשר להניח לבן־יוסף לח זור
כשולטן־מרוקו. אם אין צרפת מסוגלת
להחזיק בארץ זו אעשה זאת בכוחות עצמי ! ״
נסיון־העבר לא הותיר כל ספק כי הלו חמים
הברברים יתמכו באל״גלאווי במלוא
להבי חרבותיהם.

מכתבמאלעלאו וי
ב״ 5לאוגוסט, למחרת המהומות בפס, ישב
לאקוסט ליד שולחן־עבודתו. לפניו היה מו נח
מכתב אישי מאל״גלאווי. מנהיג־הברברים
הנרגז הביע את ״הפתעתו״ על התמרונים,
שבויימו על ידי מיעוט מבוטל של יושבי־המדינה.

הפגנת
סטודנטים דו־מינית כפס

״הנאמנות מכריחה אותי להזהירם מפני
הסכנה, המאיימת על עתידן של צרפת ומ
הכל,
או לא כלום
רוקו גם יחד,״ כתב המנהיג הזקן ()72
בסיום מכתבו.
לאקוסט עיין בפיסקה אחרונה זאת פעמים
מספר. אחר הרים את שפופרת־ך,טלפון, התקשר
עם פאריס, מסר את תוכן־המכתב ל־פושה.
עתה
עמדה בפני צרפת אפשרות קודרת
נוספת: הירגיש אל־גלאווי בחולשתם של
הצרפתים, נוכח הטרור המאורגן, ויקח את
היוזמה לידו בשם ה״נאמנות״ ז היגייס המנהיג
את שבטי־הברברים שלו לפעולת־תגמול
נגד תומכי״בן־יוסף?
פקידים צרפתיים שלחו מבטים מודאגים
לעבר הארמון המלכותי של ראבאת, בו חנו
10 אלפים מבחירי הלוחמים הברבריים. מילה
אחת מפיו של אל״גלאווי היתד, עלולה ל שגר
לוחמים אלה על פני הארץ, בשאגת־קרב,
תוך נכונות מלאה לשסף לגזרים את
כל העומד בדרכם.
השליט הפיאודאלי הזקן השתלט על המצב,
זו הפעם השנייה בשנים־עשר החודשים
האחרונים, הוא ואלפי פרשיו החמושים יוכ לו
להכתיב למורים את רצונו — או את
רצונה של צרפת — אפילו במחיר של מלח״
מת־אזרחים עקובה מדם.
סיכוי זה לא הפחיד את אל־גלאווי. הוא
שפך דם ערבי כבר לפני כן. הוא היה מוכן
להוסיף ולשפוך אותו בכל עת ובכל שעה.
היו רק מעטים שחשבו כי צרפת תהסס ל תת
את האות לפעולה — אם אמנם תהיה
זו הדרך היחידה למחיצת״הלאומנים. בש ביל
הלאומנים עצמם תהיה זו ראשיתו של
סיבוב אחרון — סיבוב לחיים, או למוות.

ס רי ק ה שג ר תי ת

תמונת כן־יוסף כהפגנה
הוא, או אף אחד לא

העולם הזה 879

יום העשירי לאוגוסט — יום עיד אל
כביר — אשר הכל חששו כי יהפוך ליום
עקוב מדם, בא וחלף ללא כל מאורעות
מיוחדים. השולטן הנוכחי, סירי מוחמד בן
מולאי עראפה, התעצבן, חשש לחייו, ביכר
לשחוט את כבש הקורבן במסגדו הפרטי,
בחסותם של אלפי ברברים מזויינים, שנזעקו
לראבאת. אולם השקט היה כמעט מוחלט.
גם השביתה הכללית, שנקבעה ל־ 20 לאוגוסט,
יום גירושו של בן־יוסף, עברה ללא מהומות.

אפשר שהשקט נגרם על ידי חרבותיהן
החדות של הלוחמים הברברים, שריחפו מעל
לראשי המורדים הלאומנים. אבל עוד יותר
מתק*ל על הדעת שהוא נגרם על ידי 1ץ סרי־קד,
שערכו הצרפתים בפורט־ליטאיי, בעקבות
הרצחם של שבעה אירופים בידי הלאומנים
המקומיים.
הסריקה שנערכה ביוזמתו של ז׳אן חו״
מון, המושל האזרחי של פורט־ליאטיי, עלי
תה באכזריותה על כל מבצעי הבריטים בארץ
ישראל, תוארה בפרוטרוט על ידי פרנק
וויט, כתבו של השבועון האמריקאי טיים :
יחידות של לגיון־הזרים, סנגאלים וברברים,
שנתמכו בטנקים הקיפו את רובע הילידים,
גררו 20 אלף גברים החוצה, הכו את
הנשים ד,מצווחות בקתות־רובים.
״כל עציר הועבר דרך שורה של שנים
עשר שוטרים מקומיים,״ הבריק ווייט ,״ראיתי
קולונל של המשטרה מעלה חיוך על
פניו והולם בכרסו של ערבי. הערבי נפל,
והקולונל בעט בו. הוא ניסר, לקום, ושוטר
שני הנחית מכת אי),ה על לסתו. הוא ניסה
לקום שנית — ושוטר אחר חבט בראשו
בקת־אקדח.״
המהלומות בהן כובדו העצורים היו רק
ההתחלה. במשך היום מויינו אלפי הגברים
לשתי קבוצות, ולעת ערב הועברו ששת
אלפי החשודים בביצוע הרציחות לבתי״
הכלא בסביבה. כאשר פרצו הנשים הנזעמות
מתוך הבתים, ניטו להתנגד להעברו* נצטוו
החיילים לירות באוויר. הם ירו קצת
נמוך יותר.
בסיום הסריקה קם הפאשא המקומי ונשא
נאום נמלץ לפני בני־עירו :״עליכם
לחזור לחיי שלום. אם לא תעשו זאת,
יחזור מחר כל אשר אירע היום — אלא
שבמעם הבאה יהיה המצב גרוע יותר ...מטוסי
סילון יצללו מלמעלה ויירו בכם.״ כסיוע
לדבריו, הופיעה באותו רגע להקת
מטוסי־סילון ועברה מעל לראשי־הנאספים.
המשימה בוצעה. הטאנקים ויחידות הצבא
חזרו למחנותיהם, לקול תשואות התושבים
האירופיים. המושל הצרפתי של מארוקו פיר־סם
הודעה צנועה: פעולת סריקה שיגרתית
נערכה בפורט־ליטאיי. עשרים ערבים מתו
בעת הפעולה.

אנשים
מסחטרו־הקואל ציה
הנדיר השבוע מרדכי כנטוב, עורכו זד
המכסיף של על־המשמר, את הקואליציה:
״זוהי מסחטה שבצדה האחד נכנס אשכול
של דגניה ובצד השני יוצא יין של זכרון־
יעקב!״
נזכר יריבו של בנטוב, יגאל אלץ, בת גובתו
רגע לפני האסון במעגן :״כשהתקרב
המטוס שמתי את ידי על ברכו של בני
(מהרשק) ואמרתי — בני, פה עומד לקרות
משהו!״ הוסיף אלון :״הקהל היה נהדר.
לא היתד, שום פאניקה.״
אחד מידידיו הטובים של אלון, מורד מפ לגת
הלייבור אניירן (״ניי״) כיוואן התכונן,
בינתיים, לפרוש מהנהגת מפלגתו, רכש
לעצמו חווה חקלאית. הסביר עתונאי
ישראלי :״ביוואן הלך לשדר,־בוקר!״
כשביקש סול הורוק, האמרגן האמרי קאי,
שביקר לפני זמן קצר בישראל, להביא
תזמורת של המשמר הסקוטי המלכותי לאמריקה,
והעיר שזו הפעם הראשונה, בה
יבקר גדוד כזה באמריקה, השיב הקולונל
של המשמר בגאווה :״המשמר הסקוטי לחם
באמריקה. הוא נכנע לאמריקאים ביורק־טאון
הורוק נדהם, שאל היכן שוכנת
יורקטאון. כשהסבירו לו את הדבר, התחנן:
״אבל זה לא היה במלחמה האחרונה?״

וער -ד. קו ף
בעת מועצת מפא״י פנה אחד הצירים לשר
האוצר, לוי אשכול, הציע לו הצעה מע שית
לשיפור מצבם של תושבי־ישראל: להרשות
קבלת מתנות מחוץ לארץ ולמנוע את
מכירתן. תשובתו של אשכול היתד, מידית,
הכילה נימוק כבד״משקל :״במקרה כזה נצ־טרן
להעמיד על כל אזרח פקח — ועל כל
פקח שוטר.״

1 y >(Jiic oB ko
כל מנוע מכונית נשחק לא רק בעת פעולתו

אלא גם לאחר שהופסק.
מים המכילים

חומצות מאכלות

לא נתן כל נימוק פאר ולן הבשרני, מישר,יה
מלך־מצריים, כאשר סירב להצטלם ב־גז״החיות
של רומא, לצידו של קוף ד,שימפנזה,
מאגם, כוכב הטלביזיה האמריקאית,
המסייר עתה ברחבי־העולם. נראה כי סירובו
של המלך לשעבר הביא למאגם מזל
רע: דקות מספר לאחר מכן פרץ אחד הפילים
של גן־מחיות מכלובו, בלע את נעליו
החדשות של הקוף־הכוכב.

מתהווים במנוע

בשעה שהוא פועל.
חלק הארי של שחיקת המנוע נגרם
על ידי

החומצות

והרטיבות הללו.

במלאת שנה לשירותו של דאג האמר־שלד
כמזקיר האו״ם, העלו חבריו לעבודה
זכרונות מעניינים, סיפרו בין השאר כי
כאשר נכנס האמרשלד לראשונה לחדרו,
בבניין האומות המאוחדות הניו־יורקי, הת בונן
על סביבותיו, ציווה להסיר את שעון־
הקיר הגדול ממקומו, הסביר :״אם אתבונן,
במקרה, בשעון, יחשבו אורחי שאני רוצה
להיפטר מהם. אין לי כל רצון להביאם במבוכה.״

x - 100 שמן־מנועים נלחם בפעולתן המזיקה

החומצות המאכלות

בשעה שאתה נח.

מנועים

זכרונות נעימים על משחקי האליפות ב מוסקבה
העלו אנשי נבחרת הכדורסל היש ראלית,
גילו בין היתר, כי מנהלם הטכני,
דג פרוסל! ,הוכיח את עצמו באותו מעמד
כצלם זריז, צילם את כל הנבחרות שהשתתפו
במשחקים — חוץ מן הנבחרת היש ראלית.

שרת־ ה מי לדמדשל

כשנשאל אבא חושי, ראש עיריית חיפה
הפעלתני והנמרץ, אם נכון הדבר שהעירייה
נותנת עידוד מוסרי לציירים היושבים בעין־
הוד, השיב בעקימת־חוטם :״כן, אבל עידוד
מוסרי זה עולה לנו בכסף רב.״

פקידות

הצעיר בכתה שנתית — המבוגר בקורס מזורז
בית ספר ״אלפא״ — לפקידות׳ תל־אביב, רח׳ בלפור ( 6ע״י אלנבי)

ילד טקסטיל שמפו
מספר על מסעותיו
ב עו ל ם...

עריקיס ישראליים בארה״ב
מרד הנשים נגד קינסי
על פשעי המין
הרוצח הרומנטי-ציסני
כיצד משפיעה עליך האשה?

ועוד חומר מצוייר ומענין מהארץ
ומהעולם בחוברת

עיד, ד לא־כל״כך מוסרי נתן מורה הרכיבה
התל־אביבי אליהו גדרדדן לאחד מסוסיו
החדשים: הוא כינה את הסוס בשם קאזאנובה,
על אף היותו מסורס.
את סוד שירותו הממושך גילה לאחרונה

במסיבת עתונאים פילדמרשל ברנארד
(״מונטי״) מוגטגדמרי, סגן מפקד צבא

« ״שהור על גבי לכן״

את דעתה האמיתית על הוליבוד גילתה
הכוכבה־הטייסת טרי מור, שהכריזה באוזני
כנס של סוכני־פרסומת :״שגעון החשפנות
של העיר הזאת סחף גם אותי. אבל מעתה
והלאה אשתדל להתלבש ככל האפשר, אח שוף
רק את כשרונותי.״

המכילה בין השאר:
במודעות הבאות מספר ילד טקסטיל שמפו
על הצלחותיו המזהירות של טקסטיל שמפו
בחו״ל. לדברי צמר ומשי השתמשי גם את
בקצף רן ללא אלקלי — כי טקסטיל שמפו
הכי טוב הוא.

חידון 9ר0י
על סר 500ל״

המחיר 300 פר׳
להשיג בכל הקיוסקים
טקסטיל שמפו תוצרת ״נקה״ — המפיצים היחידים ״נורית״ בע״מ

האמנה האטלנטית. אמר מונטי בחיוך ערמומי
:״אני בטוח כי אשאר במשרתי: המ מונים
עלי יודעים שאתחיל לכתוב את זב־רונותי
ברגע שאפרוש ממנה.״

* אחד הקרבות המפורסמים ביותר של
מלחמת השחרור האמריקאית.

ספורט

רות אוירת המסתורין שבו. ג׳ין טימונם
היפר,פיה משחקת בו את תפקיד האחות
המיואשת מעניקה לדמות שהיא מגלמת
קסם ותום רב. האיש הצעיר העוזר לה
לפתור את התעלומה הוא דירק בוגרד.

אופניים
מרוץהש רון

גוב׳ ותנועתשבתים

בארץ קטנה ושטוחה־ברובה, העניה ב־דביזים
והתמרה בנזין, יכלו האופניים להיות
כלי־.־,רכב הלאומי. אולם בניגוד ל דנמרק,
הולנד ונורבגיה, בהן גם המלכים
רוכבים בפומבי על שני גלגלים, הפכו
האי פניים בן־חורג על הכביש הישראלי.
מצב זה השתקף בספורט: אין בכלל ענף
אופניים בישראל.
בני־הארץ, שרבים מהם רוכבים על גל גליהם
למשרד, לסדנא ולבית־הספר, יכלו
להסתכל ביומני קולנוע שתיארו את ה מתיחות
העילאית של מרוצי־אופניים חוצ־לארציים,
כמו טור־דה״פראנם הצרפתי ו־הטור־דה־סווייץ
השווייצי, שנערפו זה עתה,
בהם עברו הרוכבים מגבול עד גבול משף
שבוע ימים. הם לא מצאו בארצם פורקן
למרץ רגליהם.
גם לנשים. לפני כמה חדשים החליטו
עורכי העולם •הזה ופרונטפייג׳ לתת דחיפה
לכלי״הרכב העתיק* .אחרי שהפעילו את
מנוע ספורט האופנועים במרוצים השנתיים
על גביע שועלי־שנושון, הכריזו בשבוע
שעבר על מרוץ־השרון לאופניים( ,ראה
עמוד )2שיתחיל בנתניה ויסתיים במלון
רמת־אביב, תל־אביב, מרחק 29ק״מ של
כביש ישר ושטוח.
הכוונה אינה למרוץ אנשי־מקצוע, כמו
התחרויות הגדולות בצרפת ובשוייץ, אלא
למרוץ שימשוך חובבים, צעירים ומבוגרים,
יעזור לגבש גרעין ראשון שיוכל לקחת
להבא לרגליו את היוזמה. תקוות היוז מים:
תחרות של כמה עשרות חובבים,
ביניהם גם צעירות ונשים — אשר הראשונה
מהן תקבל תואר ופרם מיוחד.
אמר השבוע צעיר חסון־רגליים, גדנ״עי
בן , 17 שנרשם ראשון :״לא השתתפתי אף
פעם במרוץ. אז מה יש? גם משה דיין
לא חשב שיהיה רמטכ״ל כשצד ציפורים
בנהלל!״
נכים 1119ה ר צון
חסידי הספורט, שאינם מחמיצים אף תחרות
של אתלטיקה קלה, או איגרוף, מכירים
היטב את מנחם מורבג: כסא־הגלגלים
שלו, הניצב בשורה הראשונה, הפך לחלק
בלתי״נפרד מכל מפגן ספורטיבי.
אולם רק מעטים ידעו כי אותו פצועי
ציורי אופניים נמצאו על קירות פונד
פיאה ההרוסה, ובחלונות צבעוניים של סוף
ימי הביניים. אולם האופניים, בצורתם הנו כחית,
התפתחו רק בסוף המאה שעברה,
אחרי גילגולים רבים.

את האופירה הנודעת שלו, בת המערכה
היחידה, קנאת בן כפר (קאבאלריה רוסטי־קאנה)
,כתב פייטרו מסקאני לפי ליברטו
המבוסס על סיפור מאת ג׳ובאני וורגה
שענינו אהבה, קנאה ומוות בכפר סיצילי־אני
קטן, בשלהי המאה שעברה. מעשה מילו־דרמתי,
ההולם להפליא את במת ד,אופירה
ואת המוסיקה של פייטרו מסקאני. עתה
בא במאי־קולנוע קארמינה גאלונה, ניסה
להחזיר את המחוג אחורנית, לבנות סרט
ניאו־ריאליסטי, על הסיפור המקורי, אגב
שימוש בקטעים מוסיקליים מסקאניים. כליווי
לעלילה, שנשארה ללא שינוי:

״אז מה יש?״
חוט־שדרד״ המרותק אל בטאו, הנו ספורטאי
בפועל, זב,־ ,באותות הצטיינות ב אולימפיאדת
הנכים השלישית, שנערכה באנגליה,
לפני שבועות מספר.
מורבו וחברו, משה פלד יצאו את הארץ
זו הפעם הראשונה; ואילו בשביל המשתתף
השלישי, מיכאל בן־נפתלי, היה זד,
המסע •הספורטאי השני* .ד,שלישיה עב רה
אימונים ממושכים בהדרכתם של המומחה
הישראלי להתעמלות אורטופדית,
ד״ר ראלף ספירו, והמאמן אברהם זהבי;
ובמהרה הפכו הטלות־ד,כידון הבלתי־משוכ״
ללות של מנחם למרחק 6מטרים לזריקות
מסוגננות — למרחק של 15 מטרים.
קלחת ספורטיבית. המסע האווירי
היה קצר. תוך שעות ספורות לאחר צאתם
מלוד מצאו המשתתפים את עצמם בביתר,חולים
הגדול והמשוכלל סטווק מניבילי,
בקרבת לונדון, שם היו צריכות להתקיים
התחרויות. הם נחו מעט מן הדרך, אחר
הטילו את עצמם לתוך הקלחת הספורטיבית.
ביום הראשון של האולימפיאדה נערכו
תחרויות בקשתות, שחייה ופינגפונג. מנחם
היה בטוח במזלו הטוב, נרשם למשחקי
הפינגפונג, אף על פי שלא עבר כל אימון
מוקדם בשטח זה. אולם לרוע מזלו נאלץ
הוא להתמודד עם אחד האלופים האנגליים,
נוצח, אם כי בהפרש־נקודות קטן.
בימים הבאים, עד לסיומה של האולימפיאדה,
הצטיינו הישראלים יותר, זכו ל מקום
שני בהטלת־כידון ולמקום שלישי
בשחיית־חזה. המזל — או האימון הקפדני
— לא הכזיב לאחר הכל.
השבוע, זמן קצר לאחר שובו מן ד,אולמ־פיאדה,
כבר נראה מנחם מורבו מתאמן
בפינגפונג: יש לו כל הסיכויים לצאת
לאולימפיאדת־הנכים הבאה — יחד עם
ששד, ספורטאים אחרים — והחלטתו נחושה
לזכות באליפות, להוכיח כי אין דבר
העומד בפני הרצון.
* בשנה שעברה היה בן־נפתלי הישראלי
היחידי, שהשתתף באולימפיאדת הנכים, זסה
במדליית־זהב בשחייה.
קולנוע סרטים
במקוסקם ־ אפיל 9 .ש רון
הכוכב הוא חזרתה של בט דייווים
על תפקידה בהכל אודות חוה, אלא שבמקום
שחקנית במד, מזדקנת, משחקת הפעם לה־דיוויס
תפקיד של כוכבת״קולנוע זוהרת
לשעבר, שאינה יכולה להשלים עם הקמטים
הראשונים סביב עיניה ופיה, מחפשת ביאוש
עבודה באחד האולפנים, אחרי שאיש
אינו רוצה בה יותר.
כמו בחוה מוסר ההשכל בהכוכב, הדומה
מבחינות רבות גם לשדרות סאנסט, הוא
שלא חשוב אם את שחקנית גדולה או לא,
העיקר הוא שתהיי אשה. הגבר, המביא
את הכוכב הנופל להווכח בכך, הוא סטרלינג
היידן, המשחק בהתאפקות את תפקיד
הגבר הפשוט והישר, הקושר את גורלו בגורל
שבר־האשה.
בט דייוויס, היא כרגיל, בט דייווים.
עיני הצפרדע שלה, קולה המיוחד, תנועותיה
הא־פייניות ומשחקה הטוב מוכיחים כי
היא עדיין כוכב, איננה זקוקה למטען של
סקם־אפיל, כדי לחפות על כשרון שאיננו,
כרבות מאחיותיה למקצוע.

מ ס תו רין בביתמלון
אח ואחות אנגליים מגיעים ליריד הבינלאומי
בפרים, ב־ . 1889 בבוקר היריד, דו פקת
האחות על דלת חדרו של אחיה
כדי להעירו, מוצאת שאחיה, ויחד אתו
הדרו, נעלמו. בעלת המלון עם פני העורב
שלה מסבירה לה שהיא באה בגפה.
הנערה בוכה, מתעקשת, רצה לקונסול הבריטי,
למפקח המשטרה, איש אינו מאמין

כל זאת מתרחש ביריד העולם בפריז,
סרט מתח אנגלי שאינו מותח ביותר, למ
טורידו
(אטורה מאני) ,איכר צעיר החוזר
לביתו מן השרות בצבא, מגלה כי
אהובתו לולה (קרימה) נישאר, בהעדרו ל אלפיו
(אנתוני קווין) העגלון. טורידו מוצא
נחמה קטנה בחיקה של סנטוצה (מיי בריט),
אולם מוסיף להתראות עם לולה. סנטוצה
הקנאית מגלה את הדבר לאלפיו והלה
ממית, בקרב סכינים, את יריבו הצעיר.
ללא המלאכותיות של הבימוי האופראי
של האריות והרצ׳יטאטיב, נראית עלילת
הסיפור מעושה מכדי שתתאים לסרט. אריה
בודדת, שיר העגלון, מושרת, על הפסקול,
על ידי טיטו גובי, כשאנתוני קווין מלוו
בתנועות שפתיים. וזימרת־ר,מקהלה מתמזגות
אך בקושי במשחק הריאליסטי שכפה הבמאי
על שחקניו. המסקנה: יותר טוב ל־מסקאני
על הבמה.

יום! החדשות
• בהוליווד נתגלה בימים אלה כי תש עה
מתוך עשרה כוכבי קולנוע, מעל לגיל
,35 נאלצים להסוות את קרחותיהם בפיאות
נכריות, שעה שהם מופיעים בסרטים. בין
חובשי הפיאות הנכריות: ג׳ק בני, בינג
קרוסבי, ד,נרי פונדה, ג׳ין גלי, האמפרי
בוגרט, ג׳יימם סטיוארט.
• סלאבאדור דאלי הסוריאליסט, הודיע
שיחבר ויביים סרט בשם המריצה, שיעשוק
בנערה ד,מתאהבת במריצה.

בקצרה
האוניברסיטהרוקדת — ויד־ג׳יניה
מאיו, רקדנית־בורלטק הדמוקרטית,
לוחמת על זכותה, תוך חשיפת רגליים, להשכלה
אוניברסיטאית. עוזרים לה: ג׳ ץ
נלסון רונלד ריגן.
דםהבוגד — גרי קופד איננו בוגד
אמיתי הוא רק מעמיד פנים, כדי ללכוד את
הבוגדים השודדים את סוסי הצבא הדרומי
ומוכרים אותם ליאנקים.

ת שב ץ 679
הלא תשאלי לשלום
..מאוזן •1
אסיריך 4חשש ; .8היה רצוי להנהיגו
במוניות 10 סמל הכפר ; .12 חלק גוף ;
. 13 הענקה 16״..,לצו, קו לקו 17
חודש אל המלחמה 19״נכנס ...יצא
סוד 20״ארץ זבת ...ודבש 21 יחידת
חשמל ; .23 הן ; .24 ראש בית״ר הראשון
; .26 עיר עברית כמצרים הקדומה!
.27 מדגסקר ; .29 בראש הפר ; .31 עיר הקונגרסים
; .33 חברת מימון •קסתדרותית ;
. 35 מאתיים ושש ; ,36 צעירי הצאן ; .38
שמאל וימין ; .39 פיקח ; .41 תבואה מזרחית
; .43 כיצד ; .44 ערוץ הנחל.

101

261

161

191

381

מאונך . 1 :בו משמיעה המכונית קולר
.2 ; ,מטבע יפאני ; .3״ואת ...בסופה״•,
. 5פרי נשיר ; .6יש דברים ב .7 אבי
הציונות המדינית ; .8מגלה ״מוקשים ; .9

431

שני שמותיו ד,פרטיים של הרצל ; .11 הפרס
הספרותי הנכבד, והיקר, בעולם ; •14 אנחנו,
באנגלית 15 כאשר, באנגלית 18
מאכל בהמד .20 ; ,גואל אדמות ; .22״מצא
אשה, מצא 23 עליו יושבים ; .25בקצה
המקלע ; .28 עליו עובר גשר אלנבי ;
.30 נשק אישי בחיל הרגלים ; .31 מלת
אזהרה ; .32 גנרל אמריקאי ; .34 הועלה
לעקידה ; .36 סל ; .37 אצטבה 40 וי;
.42 ועוד הפעם.

פותרי תשבץ 876 שזבו בפרסי
ספרים :
יהודה, רוזנשטראוך, צה״ל.
חיים רוזנבוים, שיכון חיילים משוחררים.
פתח־תקוה.
אפרים זיסמן, יפר,״נוף, ירושלים.

WSI

רדיו

פינסקי, משה בן־אפרים, לאה פורת סיבה: שעותיו׳,שי״
דורים התנגשו עם שעות הלימודים במעבדה.
אולם הגורל התאכזר אל המדען דצעיר. שמעוני עבר את
בחינותיה,גמר של האוניברסיטה, עמל משך ארבעה חודשים
על עבודת הדיפלומה • ,כאשר פרצה המלחמה בכל עוזה.
הריר,צופים נותק מירושלים, המעבדה נהרסה, העבודה המ דעית
נפסקה. הקרבות עצרו זמנית את הנדנדה, שהטלטלה
בין המדען לאיש״הרדיו. אחר באה פגישה עם בן־אפרים —
והנדנדה שבה לפעול: כבר למחרת היום, לאחר סיום עבוד תו,
נכנס שמעוני לבית־ ד,חלוצו ת.

קול ישראל
הנדנדהעל *להאתר
(ראה שער וגננזוד אחרון)
מדי שבת בשבת בשעה עשר בבוקר, מפעיל האזרח היש ראלי
המנומנם את מקלט״ררדיו, מאזין לבריטון הקטיפתי,
המכריז על החידון המוסיקלי. הוא נהנה מליצנותו הטבעית
של בעל־הקול, הבאה לידי גילוי ביהוד בחידונים, הנערכים
בהשתתפות קהל (״זו התשיעית? אתה בטוח שזו התשיעית?
התשיעית! כן, יש יצירה כזאת, אבל הפעם? לא, זו לא ה תשיעית!״).

פרשת דרכים. א לם נותר לו רק זמן מועט לעסוק
ברדיו. בעיקר היה הוא עסוק בהכנת פגזי דוידקוז״ ובסקר
ניסויים בפצצות״תבערה. נזכרת אשתו, טובה, שחורת״
השיער וכחולת״העיניים :״הוא היה חוזר הביתה, בחושך, כש כל
גופו מנצ.ץ באור זרחני.

הישראלי מיטיב לדעת את שם הקרין: יצחק שמעוני. הוא
לא ראה את פניו מעולם, אולם הוא פגש בו פעמים רבות,
בכל שבת׳ אבל אין הוא יודע כי פגישות שבועיות אלו הינן
תוצאה של פגישה אחרת, שנערכה לפני זמן רב.

יצחק וטובה למדו באותו בית־ספר ירושלמי. אולם הם
נפגשו רק במסיבה, שנערכה בביתו של חבר משותף. היתד,
זאת פגישה גורלית שנייה.
המצב בירושלים הלך ורע. הפגזים שבאו מכיוון העיר
העתיקה ונבי־סמואל, הטרידו את העיר הרעבה והצמאה. אזלם
כל אדם מילא את חובתו.
משימתם של האנשים, שהועמדו תחת פקודתו של שמעוני,
בראשית המלחמה, היתד, למנוע טבח המוני ביהודים — כטבח
שנערך בבתי־ד,זיקוק בחיפה. הם לא ידעו להחזיק בנשק,
ושמעוני היה נאלץ להלום בהם כדי לעורר בהם זעם ונכונות
לקרב.

הכדורים והפגזים חדלו זה עתה לשרוק מעל לרחובות
ירושלים. התושבים חפזו לאורך הרחובות המואפלים, ניסו
להגיע למטרותיהם, כל עוד אפשר היה לעשות זאת: איש
לא ידע מתי יחדשו הערבים את ההפגזה. אדם גבד-,קומר״
לבוש מעיל צבאי, התנגש באדם שני, צנום יותר. הצנום
הכיר את בעל״המעיל :״שלום, צחי, אני מחפש אותך.״ היה
זה משה בן־אפרים קריינו הפעלתני של קול״ישראל. בעל
המעיל הצבאי היה יצחק שמעוני, סטודנט למדעי״הסבע,
עובד המחלקה המדעית הירושלמית של ההגנה.

״רבים מהם לא היו מסוגלים אפילו להשיב מכה תחת
מכד״״ נזכר שמעוני בחיוך ,״כאשר הייתי מצווה עליהם
לעשות זאת, היו טופחים על פני קלות בכפות־ידיהם —
ומבקשים סליחה.״
אולם היו גם כאלה שלא חיכו להזמנה מיוחדת, חבטו
ישמעוני קשות.
״אלה היו האנשים שהחזיקו בעיר־הנצח,״ סיפר יצחק,
״האם לא נכתב בתנ״ך שירושלים יכולה להיות מוגנת אפילו
על־ידי עיוורים?

״צחי, היש לך זמן פנוי?״
״כמעט שאין. מדוע״ ?
״קול״ישראל עבר לבית״החלוצות. אנו זקוקים לקריינים.
רצו י שתיכנס אלינו. שלום.״ בן־אפרים מיהר לדרכו.
שאלה נושנה. כיום יודע יצחק שמעוני כי יד״הגורל
היתד, באותה פגישה חט. פה. אולם אז ידע רק שהיא הוציאן;
אותו משלוותו, שבה והעמידה לפניו את השאלה הנושנה:
״מה אתה עתיד להיות? מדען, או קרייו״רדיו?״

ואכן, באותם הימים היו אנשי ירושלים עיוורים לכל —
מלבד המאבק על עירם. גם יצחק שמעוני היה כעיוור. העבודה
המדעית של ימי שלום, ההופעות המשעשעות ברדיו — כל
זה נעלם מנגד עיניו. מיתרו רק הימים מלאי העמל והלילות
הגדושים מתיחות — ומעל לכל ההחלטה הנחושה, שגיבשה
אותו ואת חבריו: ירושלים לא תיפול !

משך שנים נמנע שמעוני מלהשיב על שאלה זו. משך שנים
הטלטל כנדנדה בין הקרירות והשלווה של העבודה המדעית,
לבין המתיחות ו,,להט של עריכת תוכניות״רדיו, הוא אהב
את שני המקצועות. הוא רק לא ידע איזה משניהם אהוב
עליו יותר.
ראשיתה של מלחמה
כאשר למד יצחק בכיתות
תחכמוני, הצטיין כ״חזן
מה טובו אוהליו יעקוב.

אחר באו ההפוגה, השחרור מן הצבא, השקיעה המחודשת
בבעיות השלום. שוב נתעוררה השאלה: מדע או רדיו שמ עוני
הגיע אל פרשת־דרכים, היה מוכרח לקבל החלטה קי צונית.
״אהבתי
את הפיסיקה ואת העבודה המדעית! אבל הייתי
גלוי־לב: ידעתי כי לא אוכל להיות מדען ממדרגה ראשונה
— וידעתי כי לא אוכל להסתפק בפחות מזה. להפוך למורה?
ההוראה היתד, שנואה עלי. נותר לי איפוא רק הרדיו —
מקצוע בעל האפשרויות רבלתי־מוגבלות.

פנימית זו נעוצה עוד בילדותו.
הנמוכות של בית״הספר הירושלמי
הכיתה״ ,שדיקלם לפני חבריו את
כן הצטיין הוא בחשבון.

מאוחר יותר פי.ה החשבון את מקומו לאלגברה, גאומט־ריר״
טריגונומטריה, פיסיקה וכימיה. גם במקום דיקלום״
התפילות בא עיסוק אחר. אליעזר לוברני שהיה אז מנהל
קול־ירן ושלים העביר את שמעוני במבחן־קול, שיתף אותו
בתוכניות פינת״הנוער.

ד,ש.ים חלפו. חובבותו
צוע ומקצועו הקודם הפך
דירתו הקרירה והמרווחת
צירוף מוזר של ספרים:
ניקה ניצבים לצד כרכים
סיקה.

מקצוע נפלא. ררושם הראשון של השתתפות בתסכית״
רדיו לא סר מעל שמעוני עד היום. היה שם הכל: דיוק
הנדסי, מוסיקה, דרמה. כן, הרדיו היה המקצוע הנפלא ביותר
בעולם.
אפילו פיצוץ אולפני קול״ירושליס שיוחס לאצ״ל, ואשר
בו נהרגה אחת הקרייניות, לא הפיג אותו רושם. מדי יום
ביומו, בתום הלימודים, אפשר היה למצוא את יצחק שמעוני
רק במקום אחד: באולפן.

״אשרי המאזין
התשיעית !

״היתד, זאת תקופה אידיאלית,״ נזכר שמעוני ,״מי יתן
ויכולתי לסדר את חיי כיום כשם שעשיתי אז. בבוקר מתמי
טיק״ ,.פיסיקה, כימיה! אחרי״הצהריים רדיו ומוסיקה. באותה
תקופה היתר, המוסיקה יקרה לי מכל. ני^תי על כינור משך
חמש שנים. עזבתי את הנגינה באורח טפשי. עתה כבר מאו חר
מדי. יכולתי להגיע, ביום מן הימים, לדרגת מנצח.״

כשורהמוכה. עד כה ערך יצחק שמעוני תוכניות רד יו
רבות** ,מיזוג מושלם של חינוך ושעשועים. אולם בראש
רשימת התוכניות החביבות עליו נשאר תמיד החידון המו סיקלי
:״היה לי מזל. פגשתי באלון שמוקלר, והתחלנו בע בודה
משותפת.״ היה זה באמת צוות מושלם: שמוקלר, איש ר,מקצוע,
הכין את הרקע לחידון, שעה ששמעוני עיבד את
הפרטים הטכניים.
״הרעיונות הינם הגורם החשוב ביותר בתוכ״יות. תמיד
עלינו למצוא רעיונות חרשיז, .״זקוריים.״ לא פעם אזל או צר
רעיונותיהם של השניים. אולם ברגע ראחיוי נמצא תמיד
משהו. כיום יש להם מלאי גדול של חידו-ים מוכנים למפרע.

שנת הלימודים השמינית מצאה את הצעיר רב״הכשרון
מתכונן לבחינות. הרדיו נידחה לקרן־זווית. אולם העמל הש תלם:
שמעוני סיים את לימודיו בהצטיינות — ביחוד במת מטיקה
ופיסיקה.

בשבוע שעבר זכה שמעוני לבשורה טובה: הוא יצא לחוץ״
לארץ להשתלם בהפקת תוכניות רדיו לפי סעיף 4של ההענקה
האמריקאית, ישהה שנה בארצות־הברית ׳וחודשים מספר באי רופה
אין
הוא מטיל ספק בעתידו הגדול של הרדיו הישראלי.
״כרגע אנו סובלים מחוסר מקום. בארץ ישנם עולים מ״50
ארצות, המשתייכים על שכבות תרבותיות שתות — וכל
אחד מהם רוצ־ ,להאזין לתוכנית אחרת. אנו זקוקים לגל
חדש ורצוי שנפעל לפי שיטת הבי. גי. סי.״

תסכית *רוע. היתר, זאת תקופה, בה אחז כל הנוער
הישראלי בנשק. אחדים הצטרפו לאצ״ל ולח״י; אחרים הת גייסו
להגנה. עוד לפני סיום הלימודים קרב אדם אל יצחק,
הרביץ בו ציונות, גייס אותו להגנה. שמעוני נזכר בטכס
הקבלה בחיוך :״עמדתי לפני מסך שחור ונשבעתי על אקדח
ועל ספר״תנ״ך. כל זה נראה מוזר ובלתי״נחוץ, והיה דומה
לתסכית גרוע.״

״יתר על כן, אנו זקוקים לעובדים נוספים. כרגע יש עומס
עצום של עבודה, והעובדים העייפים נאלצים להעדיף את
הכמות על האיכות.

אולם יצחק לא יצא לשנת״השירות: הוא חלה, קיבל די חוי,
נרשם בינתיים לאוניברסיטה, כדי להשתלם במדעי־הטבע.
הזמנים היו קשים, ושמעוני לא רצה לקחת כסף
מדוריו שעמלו בפרך: האב, נחום שמעוני, עבד כסטטיסטי״
קאי בסוכנות! האם זיכיריה, ניהלה חנות אריגים קטנה.

לחדר נכ.ס רוני בן החמש, בנו של יצחק. כאשר נשאל
הילד בצחוק, אם יש בדעתו להיות מדען או איש־רדיו,
היסס במקצת. אולם לבסוף הצליח לצאת מן הסבך :״אהיה
כמו אבא.״

כיצד יכול סטודנט להשתכר למחיתו? על ידי מתן שיעורים.
שמעוני נתן שיעורים, אולם יחד עם זה חידש את הופעותיו
על גלי־האתר.
אולם לא עבר זמן רב והוא נאלץ לעזוב את הרדיו. הוא
עזב את המקצוע האהוב עליו דווקא בשעה שהחל להיווצר
גרעין מעולה של אנשי־רדיו צעירים: שמואל רוזן, חגי

הקודמת של שמעוני הפכה למק לחובבות.
הוא אומר שהוא מאושר.
במושבה הגרמנית, ירושלים, מלאה
כרכים עבים של תורת״האלקטרו׳
דקים וירקרקים של תולדות״המו״

״קל וחומר״
לא התשיעית

* סקר על התנהגותו של מומר פלאסטי בטמפרטורה נמו גה.
לר1.שגת טמפרטורות נמוכות נזקק יצחק לאוויר נוזל —
חומר שהיה מצוי באוניביסיטה רק בכמויות מועטות.
•*מלבד החידון המוסיקלי מגיש שמעוני לקהל גם את החידון
הטלפוני אשרי המאזין, עורך את התוכניות הפופולריות
רון בה וקל וחומר.

מלכת הרוצחים
ה רו פאצחק. כאשר הו אשמה מד בנאר
אוד ח קי רתהמשטרההעלתה 13 גו פו ת

מאת טוני הווארד
בשנת 1634 נתקפה העיירה הצרפתית ה קטנה
לודון על ידי שדים. נזירות יצאו מדעתן
ללא כל סיבה נראית לעץ. כדי־חלב
וחביות־יין החמיצו באורח מסתורי. המאורעות
המוזרים פסקו רק לאחר שהועלה על
המוקד הכומר המקומי, אורביין גראנדייה,
יפה־התואר והחף מכל־פשע.
כיום שבו השדים ותקפו את לודון, אלא
שהפעם יש להם דמויות מוחשיות ביותר :
בת־אכדים בשרנית בשם מרי בנאר, ושלוש
עשרה גוויות ספוגות ארסן, שנחשפו בבית־הקברות
המקומי.
מרי בנאר הועמדה לדין פעמיים באשמת
רצח: בפעם הראשונה בשנת , 1952
נאשמה בהרעלת 13 איש! בפעם השניה, במרס
השנה, נאשמה בהרעלת 6איש. אולם
שני המשפטים נסתיימו בלא־כלום מחוסר־הוכחות.
מרי שוחררה בערבות, מחכה עתה
למשפטה השלישי, בין כתליו העבים של
מנזר׳ תרחק מזעמם של בני־לודון תקופי
השדים.

ש תי ש סו עו ת
פרשת מרי בנאר החלה ב־ 23 לאוקטובר
, 1947 כאשר היה בעלה השני, ליאון בנאר,
מוטל על ערש מותו, בקומה השנייה של
ביתם המרווח. עד לאותו יום היו ליאון ומרי
ידועים כאזרחים האמידים והחסודים ביותר
של לודון. רק שתי שמועות העיבו
על שמה הטוב של המשפחה: התהלכו שמו עות
על קשריה של מרי עם שבוי מלחמה
גרמני, ושמועות הורסניות עוד יותר על
מותם המסתורי של עשרה מבני משפח תה.

ליאון, הצטרפה אל שלושת אויביה ה מושבעים
של מרי: מאדאם פינטו ובני מא־סיף.
בינואר
1949 חלתה האם. המחלה תוארה
על ידי מרי כשפעת רגילה! אולם כל הסימפטומים
התאימו גם הפעם להרעלת־ארסן. כ עבור
יומיים כבר בכתה מרי מרות על
קברה של הישישה, אשר הורישה לה את
כל רכושה, איפשרה לה לבלות עם מאהבה
באין מפריע.
עתה נתפנתה מרי לנקום באויביה. טי רת
מונסנמייה עלתה באש בנסיבות מסתוריות,
והאחים מאסיף נאלצו לנדוד למקום
אחר. כל יריביה של מרי בנאד קיבלו מכתבי
איום בעילום־שם. ואחרון אחרון: בפברואר
1949 פרצו אלמונים לדירתה הקט נה
של מאדאם פינטי, ניפצו ארזי כל רהיטיה
המועטים.

ה תז ש ב -םלאהסתפ קו
פקידת״הדואר ידעה היטב מי היו אותם
אלמונים, וחמתה בערה בה. היא גילתה למשטרה
את כל אשר נמנעה מלגלות עד כה.
גופתו של ליאון בנאר הוצאה מקברה, ונשלחה
לבדיקה. תוצאת הבדיקה: בגופת המת
נמצא כמות ארסן, שהיתר, מספיקה להמית
שני בני־אדם.
מרי בנאר נכלאה בבית״הסוהר של פואטי
ייה, היתד, מסיימת את הקריירה שלה על
הגרדום, אילו הסתפקו יושבי לודון בגופה
מורעלת אחת. אולם יושבי העיירה נזכרו
בכל קרוביה וידידיה של מרי, אשר מתו
בנסיבות בלחי ברורות, לאחר שהורישו לה
את רכושם. התוצאה: בשתים עשרה גופות

בין אלה שבאו להיפרד מליאון הגוסס
היתד, גם פקידת״הדואר קטנת־הקומה, מאדאם
פינטו. היא שהתה. בחדרו של הגוסס
דקות ספורות, אחר פרצה ורצה לביתו של
הרופא המקומי.

היה זה משפטה הראשון, הבלתי רשמי,
של מאדאם בנאר. אולם משפט זה נסתיים
במהרה. כאשר פתחה המשטרה בחקירה,
זכרה מאדאם פינטו את ידידותה הארוכה
עם מרי, והכחישה הכל. האחים מאסיף נחשבו
בעיני הכל למטורפים. העניין היה מסתיים
בשלום, אילולא השתוקקה מרי בנאר
לנקום בחשדנים.

מכח בי ם ב עי ל 1םשס
לאחר מותו של ליאון הפכה מרי לאשר,
העשירה ביותר בלודון. דומה היה כי היא
תוכל לחיות בנעימים עם מאהבה הגרמני
הצעיר. רק דבר אחד העכיר את רוחה :
אמה הזקנה, מאדאם דביו ראתה את הגרמני
בעין רעה, התיחסה בחשד לנסיבות מותו
העולם הזה 879

נאשמת מר נאד
אר, איכר בריא״בשר, שתלה תקוות גדולות
בצוואות קרוביו העשירים. הוא ומרי ד,חסכנית
והמעשית היו זוג מוצלח ביותר. הם
עזבו את חוותם הכפרית, נישאו והשתקעו
בלודון.
לדברי יושבי העיירה גילו השניים את
תכונותיו המצויינות של רעל״־הארסן רק
שנים מספר לאחר נישואיהם, כאשר הקרובים
העשירים בוששו למות: בראש וראשונה
נוכחו כי את הארסן אפשר להשיג בקלות
בכל בית״מרקחת. שנית, הוא הסר צבע,
טעם וריח, ואפשר לערבבו בכל מאכל, או
משקה.
על כל פנים, במהרה מתו שתי דודותיו
הזקנות והעשירות של ליאון ״מזיקנה״.
א לם מותן היווה אכזבה קשה לזוג בנאר :
הן הורישו את מרבית הונן ללוסי, אחותו
של ליאון, שהיתר, שנואה עליו ביותר.

מקרה מוות זה, שאירע בשנת 1940 לא עו רר
כל חשדות. אולם חודשים מספר לאחר
מכן, כאשר מתו אביו ואמו של ליאון מ״
,,הרעלת פטריות״ ,החלו יושבי לודון להת לחש
על הקללה הרובצת על משפחת הזוג
בנאר.

הרופא ניטה להרגיע אותה, אמר לה ש־ליאון
חולה במחלה אנושה, ולא היתד, כל
אפשרות להרעילו. אולם היא לא נרגעה אפי לי
בעת הלוויתו של בנאר, כאשר ראתה את
מרי שופכת דמעות כמים.

ז׳וזף מאסיף. כבד־האוזן, ואחיו אוגוסט,
המטורף במקצת, שמעו את סיפורה של
מאדאם פינטו ועיניהם רחבו מתדהמה. הם
מיהרו לעיין באנציקלופדיות, אשר בספריי תם׳
ותמהונם גדל עוד יותר: הסימפטומים
שתוארו על ידי מאדאם פינטו התאימו לכל
סימניה של הרעלת״ארסן. שני האחים ו הפקידה
נחפזו לשגר מכתב לשלטונות.

לנוכח כל העובדות הללו דומה היה כי
משפטה של מרי בנאר יהיה קצר ונמרץ.
אולם המשטרה לא הביאה בחשבון את עושרה
הרב של החשודה ברצח. מרי שכרה עור כי
דין מצויינים שניפצו את המשפט לרסיסים
עוד בראשיתו, הוכיחו כי ד״ר ברו,
הרופא שבדק את הגופות, הינו ידידו הטוב
של מפקד״משטרת״לודון, דורשו שתיערך
בדיקה חדשה עלידי מומחים פריסאיים.

במהרה מת גם דביו, אביה של מרי ״מ שטף
דם במוח״ .מותו של הזקן השתלם
יפה: הוא הוריש למרי את חוותו הגדולה,
עשרות איגרות של המלווה הלאומי, אוצר
שלם של מטבעות־זהב.

״דוקטור !״ קראה ,״ליאון בנאר סיפר לי
זה עתה כי מרי הרעילה אותו. הוא סיפר
שהיא שפכה אבקה לבנה לתוך המרק שלו.״

מה היה עליה לעשות? לשמור את הסוד
האיום? או להודיע לשלטונות? לבסוף
מצאה פקידת הדואר עצה: היא תפנה אל
האחים אוגוסט וז׳וזף מאסיף, המתגוררים
בטירת מונפנסייה הסמוכה. הם אנשים משכילים.
הם יאמרו לה מה לעשות.

הוציאה פחות כסף למטרות צדקה, הגדילה
את תקציב המשתאות. ליאון התמרמר, איים
לסלק את הגרמני — ומרי היתד, נאלצת להפעיל
את ר,ארסן גם נגדו.

ת רו מו תלצדקה

עד ז׳וזף מאסיף
נוספות, שהוצאו מקברותיהן, נתגלו כמויות
שונות של ארסן.
אותה שעה ישבה מרי בבית־הסיהר, ניסתה
להחמיר את מצבה ככל האפשר, היא
היסיפה לשלוח מכתבי איום למשרדי ממ שלה
שונים, ניסתה אפילו לשכור רוצחים
שיחסלו את מאדאם פינטו והאחים מאסיף.

א 1פיא כו ר ,
פייר רוג׳ר, השופט הצעיר, עליו הוטל
לחקור בפרשת מרי בנאר, ראיין עשרות
מיושבי־־מקום, העלה את תולדות־החיים
המלאות של החשודה ברצח.
מרי נולדה בשנת 1896 למשפחת האיכרים
דביו, בכפר קטן, בקרבת לודון. חבריה
לבית־הספר התרחקו ממנה, שנאו אותה בגלל
אופיר, האכזרי ואי״יכולתה להבחין בין טוב
לרע.
בשנת 1920 וויתרה מרי על חלומה להינ שא
לאחד מעשירי לודון, נישאה לדומה ה־שחפן,
אוגוסט אנטיני. אולם לאח־ שבע
שנות נישואין, כהן לא נולדו כל ילדים; חלה
אוגוסט ושבק חיים. לדברי מימחי־משטרת־צרפת
נתגלו כמויות ארסן גם בגופתו.
בחיר״ליבה השני של מרי היה׳ ליאון בג״

שמועותיה,לחש גברו עוד יותר עקב התאבדותה
הפתאומית של לוסי, אחותו של
ליאון. לוסי, שנמצאה תלויה במרתף ביתה,
לא השאירה כל צוואה, ורכושה הרב עבר
אוטומטית לידי ליאון׳ ומרי. עתה נצטבר
בידם הון תועפות. הם שכרו בית מפואר
במרכז־העיר, ערכו משתאות לידידיהם, תר מו
כסף רב למטרות״צדקה.
אולם כל הרגל ד,־פך טבע. מסעות ההל״
ויה הוסיפו לעשות את דרכם מבית בנאר
לבית־ד,קברות של לודון. הזוג ריבה, זוג
אמיד וערירי, שהשתכן בביתה של מרי,
ציווה לה את כל רכושו — ומת כעבור
זמן קצר בנסיבות בלתי־ברורות. לאחר מכן
השתכנו בבית שתי דודניותיו העשירות של
ליאון, שפחדו פחד מווות מפני הכובשים
הגרמנים. ליאון לא סבל את נוכחותן של
שתי הזקנות המרדניות. אולם לא היה עליו
לסבול זמן רב: שתיהן מתו ביום אחד.
״הן טעו ואכלו רעל עכברים במקום פו דינג״
,סיפרה אחרי כן מרי בבית המשפט.

דוקטור ברו היה מזועזע לשמע ההשמצות.
הוא טען שאין הוא נוכל, שאין לו כל קשר
עם משטרת־לודון, אולם עורכי הדין של
מרי בנאר המשיכו בטענותיהם.

ה פגנו ת סו ע רו ת
עוד יותר מן הרופא זועזעו יושבי לודון
עצמם. הם היו משוכנעים כי מרי בנאר
אשמה, ובראותם כי סיכוייה לצאת בשלום
מכל העניין הולכים וגוברים, עלתה חמתם
עד להשחית. ברחובות העיירה הודבקו כר זות,
שקראו לעריכת משפט לינץ׳ ברוצחת.
התושבים הפגינו לפני בית העיריה וקראו :
״מוות למרעילה ! יחי דוקטור ברו ! יוחזרו
המומחים ־פריסאיים לעירם ! ״
אותה שעה ניצל איש עסקים זריז את ההזדמנות,
פתח מסעדה גדולה מול ביתה של
מרי בנא־ ,תלה עליה שלט :
״כאן אין מגישים ארסן

ש א לו תיל דו תי 1ת
המשפט הופסק, נתחדש רק השנה, לאחר
שקבעו גם מומחי־משטרת־פריס, כי לא פחות
משש מן הגופות מכילות כמויות של ארסן.
א לם סניגוריה של מרי בנאד לא אמרו
נואש. הם השתדלו לדחות את הדיונים ככל
האפשר, הטיחו שאלות ילדותיות: הייתכן
כי ד,ארסן חדר לתוך הגופות מן הקרקע,
או מזרי־ר,פרחים שהונחו על גבי הקברים?
לאחר שבועות מספר של מאבק מילולי ם וי
ער הסתיים גם שלב זה של המשפט בלא
כלום . .שרידי שלוש עשרה הגופות הועברו
לבדיקית נוספות, ומרי בינאר שוחררה ב ערבות.
יושבי
לודון קיבלו זץ זפתחות זו באי-
רצון. הם משוכנעים באשמתה של מרי, יודעים
היטב כי מדחיית הדיונים לא תצמח
כל תועלת לצדק: כל בדיקה כימית נוספת
של הג פית מפחיתה את כמות ד,ארסן שבהן,
מגדילה את סיכוייה של לוקרציה בור״
ג׳יה המודרנית לצאת זכאית.
״אילו היה הדבר מסור לידינו,״ אמר במרירות
אחד מאזרחי לודון ,״היינו מחסלים
את הפרשה אחת ושתיים — ממש כשם ש חיסלו
אביתינו את פרשת הכומר, אורנייך
ג־אנדייה.״

המשפטנ 1פץלר סי סי ם
דומה היה כי עתה לא נותרו עוד מועמדים
למוות — ומרי וליאון יוכלו לחיות ב שלווה,
אולם תקופת השלווה נמשכה רק
עד אשר שכר ליא־ן שביי גרמני לעבוד ב שדותיו.
השבוי הצעיר, אלפרד דיץ, מצא
חן בעיני מדי המזדקנת. היא החלד, להתגנדר,

עדד

:ינ ט ד

מי מאלה ימשון בקשת־המור, מי יאחז בויולה, מי יפיק
צלילי צילו, ומי ישב ליד הפסנתר 7

מ 1ת גבורים
מימין — שמות גבירי אופרה ; משמאל — מות אכזרי לצורותיו.
עליך לעזור לכל גבור וגבורה למצוא את מותה
הנכון..
עץ המנקנילה הארסי. גליוטינה שחפת חניקה רעל חרקירי קפיצה מראש־מבצר
דו־קרב.
דזדמונה מזע בטרפלי לנסקי טוסקה סליקה ויו־לטה
אנדרה שניה
לקמה

ש ראשי פרקים
מחיי אילו מחברים בחרנו בפרטים ביאוגרפייס אלה :

חידון זה שנעיד במיוחד בשביל קוראי ״העודם הזה״ על ידי שני אמני החידון המשודר,
אלון שמוקלד ויצחק שמעוני(ראה שער) יאפשד לך לבחון את ידיעותיך בשטח הצלילים
ומחבריהם. ת-בל להשתמש כחידון זה נם במשחק הכרתי במסיבות ונשפים, לבחון בו את ידיעות
חבריך. אם יש ברצונך לוודא את אמיתות התשובות שנתת, עיין כפתרון החידון המובא
כעמוד !4בנליון זה.

Uמי המחבר?

שם מחול העומד במרכז סרט ביאיגדפי על הקומפו זיטור
המבוקש.

ש מוסיקה 1ח שב 11

האותיות הראשונות של התשובות מצטרפות לשמו של
הקומפוזיטור

העיר בה מת.

--בת כפר תמימה שגבור אחת האופרות שלו מנסה
לפתותה.
--יצירתו האחרונה. לא עלה בידו להשלימה.

פרח יש כאן. כוון יש כאן. מחול יש כאן.
אם תרצה — צלצולו של שעון
אם תרצה — אחת הפולקות פרי עטו.

גבורת אחת מיצירותיו הנודעות.
היא הולכת לנשף מסכות שעה שבעלה חבוש בבית־

המשותף למאות מחבוריו.
דומינז מוסיקלי

ן .17
.I 18

ג. מילטון קיטימם.
ד. היינץ פרוידנטל.

ש ״מי מהם״
אפשרות אחת מתוך שלש היא הנכונה. ציין אותה.

(בליני, מסיני, דוניצטי) מת בעיר בה נולד.

ב( .רוול, רגר, ברליוז) נגן באורגן.

(סטוקובסקי, טוסקניני, ביצם) מנצח בלי מקל.

ד( .ברליוז, ליסט, שוברט) לא חבר אופרה.

(גלזונוב, בלקירב, בורודין) אינו חבר בחמישי!־ ,הרוסית.

(יוסי בירלינג, טיטו רופו, טיטו גבי) בקר בישראל והופיע
בה בקונצרטים.

₪מחוץ לדרך הטבע
אילו תופעות שמחוץ לדרך הטבע חלות ביצירות :

שוליה של קוסם
ספורי הופמן וולקירה הקלע החפשי
הנזל וגרטל

מ אונ ר

!2 11

.20 נולד בהונגריה בי 25.3.1881

ב .26.9.1954

מת בניו־יורק
] .21 מיסדה של התזמורת הפילהרמונית היש־

(דיקא)
(אופנבאך)
(וגני)
(ובר)
(הומפ-דינק)

.22 המקום: פרפיניאן
הכלי: צ׳לו
והמנגן — י

עם יצירותיו נמנית פתיחה קובנית.
אופרה בת מערכה אחת מאת מחבר
איטלקי.
מגדולי הזמרים שבכל הזמנים.
הינדמיט הקדיש לכלי זה כמה מחבוריו.
אחת הדרכים להפקת צליל בכלי המיתר.
חבר קונצ׳רטו אחד לכנור,
שנים לפסנתר,
קונצ׳רטו כפול
וארבע סמפוניות.
כנויה של קבוצת סמפוניות מאת הידן.
יש כזו הונגרית, רומנית וגם בנוסח בלו.
בעל־חיים מוסיקלי. שייך למשק הזעיר
ונוצץ.
מנצח נודע בן דורנו.

מספרים מוסיקליים

מ אוון

ש על מנצחים וכלים
רבים מן המנצחים שולטים בכלי אחד ויותר. דמיין בצוע
הרביעיה בסול מינור של מוצרט (כנור ויולה, צ׳ילו, ופסנתר)
בבצוע המנצחים :

יצירה משלו המקיפה לילות רבים וארוכים.

זמר מפורסם תובע את החזרת אשתו המנוחה
לעולם החיים.
קומפוזיטור נודע מת בוינה שעה שכוחות
נפוליאון פולשים לעיר.
נסיך מעורר נסיכה באמצעות נשיקה בלבד.
ליזי בורדן הורגת את אביה ואמה־החורגת
במפת גרזן.
נסיכה סינית מזמינה משתתפים לחידון.
כן הורג אמו כנקמת רצח־אכיו.

א. ברונו וולטר.
ב. ג׳ון ברבירולי.

תורת־התזמור.

התוצאה המתקבלת היא מספר הסמפוניות שכתב פרנץ שוברט.
העקבת אחרי כל הפעולות?

ש צלילים בחד שות

ז1001 .
ח1812 .
ט1922 .
י10.000 .

אילו יצירות או מאורעות מוסיקליים נתנים בכותרות המובאות
בזה.

אחת האופרות האחרונות שלו הקרויות על שם קיסר
רומאי.

יצירה לחמישית מיתרים או גם לתזמורת כלי־מיתר
מאת המחבר המבוקש. מן המפורסמות ברפרטואר
בהרכב זה.

בן־רופא
לומד רפואה
הקונסרבטוריון בפריז
פרס־רימא
שחקנית אירית
מבקר

מבשלת שיכר
ילד פסנתרן
ייטבורג — שודיה
פואמות סימפוניות הנשיקה חרשות
שגעון.

ציין את מספר הדוושות בנבל. הכפל את מספר הפרקים
בסימפוניה (כמקובל) .הוסף את מספ־ ה!־ בקצבה של מזורקה,
חלק את התוצאה במספר הגברים המשתתפים בבצוע הרביעיה
הידועה בריגולטו של ורדי. הוסף את מספר הסונטות לפסנתר
שכתב בטהובן. החסר את מספר נשיו של ברהמס. הוסף את
מספר כלי הסולו בסימפוניה הקונצרטנטית מאת היידן. החסר
את מספר רביעיות כלי־המיתר שחבר ורדי. ואת התוצאה
כלה חלק במספר מערכות התוים הדרוש לתשעה מנגני
כנור־ראשון בתזמורת סימפונית.

אילו יצירות מוסיקליות אתה קושר במספרים• אלה :

ג51/2 .
ד11 .
ה231 .

מכלי התזמורת. יש גם כזו צרפתית, אך
היא קרוצה מחומר אחר.
מחול רוסי.
המשותף לשמה של אופרה ידועה מאת
מוצרט,
מרש של מנדלסון
ואופרה של צ׳ימרוזה.
יצירה מסוג זה כתבו, בין היתר, ורדי,
מוצרם, ברהמם וברליוז.
אליו שולח אופנבאך את אורפיאוס באחת
מיצירותיו האהובות.
מחברן של ״הסויטה הסקיתית״ ו״אלב־סנדר
נבסקי״.
אופרה מאת פוצ׳יני.
רקוד מודרני. בהחלט באופנה.
מחבר המוסיקה ל״אוריאל אקוסטה״.
כנויה של יצירה קמרית מאת בטהובן.
(לא אחת בלבד ! )
היא הנימפה של דיאנה אילת־הציד. כתב
עליה דליב.
אתת מיצירותיו קרויה ברפרטואר של
הבלט בשם :״ריח השושנה״.
) ״S p ectre de la R o se״(.