גליון 880 מתאריך 2 בספטמבר 1954

״גם אף ביקרתי באניה

המצחד

צברים ביפאן

מס 0י שנ ה 17

ד׳ א רו רתש ״׳ ד
2.9.54
מהיד 3 0 0פ רו ט ת

בלימורא ־

משואפנים

ה שער :
• שר אר ג רי רי

העורך הראשי ;

העולס

במקום כרוזים, סטיפנדיות

או רי א בנ רי

ראש המערכת :

ש לו ם

עורך משנה, כיתוב :

כ הן

עורך משנה, תבנית

י ש עי הו ל בי א

ה שבועון ה מ צוי ר
ל א• נע ורמ גי ה
המנהל הכללי :

או רי

הצייר הראשי :

הכתב הראשי :
ע מ נו אלפרת

סלע

הצלם הראשי :

ש מו אלבר תו ר

ב רנ ע

חברי המערכת :
דו ב אי תל, משה בל־ אפרי ם. י חי אלב של, י הו דהגב אי. ני צהנ בי, לי לי
ז ר אי, או סקרט או ב ר
נ לי לי, רו תי ו רד, בוזי ז ה בי. יו חנן ור בק ה
ע מו ם קינז. טי ל בי קשת, אברהםרפ פו ר ט.

ב. ד .לוין

רח׳ נ לי ק סיז 8ת ל -א בי ב
ס ען המבר קי ם :״ עו למפרס ״ ראש מערכת רושל
ו חנן אורל
ת. ד . 138 .ט ל26785 .
מ ו ״ ל: ה עו ל ם הז הבע ״ ם
ד פו םישראלבע ״ ם. ת ״ א מנהל מעבדה
דו ד טווייג
איל המערכתאחר אי ת ע בו ר
תוכל ה מו ד עו ת, מלבדע בו ר
מו ד עו תהמתפרס מו ת תחת
לצר כו ״,
״ דו״ ה
כו תרת
:מו כנו תעל־ידי חברי ה ונ
ב ד קו תעל־יד ם.
מערכת

הרעיון לערוך שורה של מרוצי־אופניים׳
בהכנה למסע ארצי מגבול־אל־גבול, נולד
במעט יחד עם המערכת הנוכחית של העולם
הזה. כמו עתונים בחוץ־לארץ׳ שקיבלו תחה
חסותם את רוב מאורעות הספורט העיקריים,
האמנו כי כוח־הדחף הגדול של הע־תון
יכול לתת תנופה גדולה לחיי הספורט
הרדומים בארץ.
אולם ארגון תחרות־אופניים הוא ג׳וב
גדול מאד. העדפנו׳ בשעתו, להתחיל בענף־
ספורט מצומצם יותר, לרכוש בו את הנס־ון
הדרוש. כך נולד, לפני ארבע שנים מרוץ
שועלי שמשון לאופנועיס שהתקיים כבר
שלוש פעמים והוליד מחדש את ספורט־האופנועים
הישראלי.
כיום יכול ספירט זה להתקיים גם בלי עזרתנו.
מדי פעם אני שומע על מכעות ארציים
ובינארציים. בשבוע שעבר הצטרף
אחד מחברי מערכת זו, עמוס קינן, לאופנוען
שהחליט לעבור את כל יבשת אירופה לבדו.
לא שכחנו את הרעיון הראשון. ספורט־האופנועים
יהיה תמיד מוגבל לחוגים קטנים. ואילו הוא יקר. הוא מסוכן מאד.
בריא מאד,
האופניים הוא ספירט עממי מאד׳ יכול להקיף אלפים רבים של
נוער ומבוגרים. הוא מתאים במיוחד לארץ
קטנה ושטוחה־יחסית כשלנו.
אב לדון לפי שלב ההכנות, עלה ר׳מיבצע
לפסים של הצלחה. כל הגורמים הציבוריים
הנוגעים בדבר נתנו לנו את ידם ברצון.
מ־טב הספורטאים העמידו עצמם לרשותנו
לצורכי ארגון ופיקוח. ההרשמה התקדמה
כסידרה.
בחשבי על ספורט־האופניים׳ בו עסקתי
כמעט משך מחצית חיי, ובשוחחי עם החברים
הצעירים העוסקים בו כיום׳ א־ני יכול
להימלט מן ההרגשה עד כמה שהשתנתה
תחושת־המולדת בחמש־עשרה השנים אחרונות.
לפני
עשר — חמש־עשרה שנה לא חלמנו
כלל על הנגב. באר־שבע היתי׳ נקודה רחוקה,
ודומני כי איש לא ערך אז מסע מתל־אביב,
דרך עזה ובאר־שבע, לחברון וירישלים.
לעומת זאת היה טיול לים המלח
הצפוני דבר כמעט מובן מאליו.
ערכנו טיול זה בשני שלבים — יום אהד
לירושלים יום שני למפעל האשלג (וחזרה

ראש מערכת חיפה:

חיים כרמל

עורך דם וס ;
או ר

משה

מנהל מבצעים :
שלמה

א די ר

שנ תהשי ״ ו תהי ה שנ ת ב חי רו ם לוועד ת־ ההם־
תמד,ו מיו ת
ל ר שויו ת
ה ציו ני,
תד רו ת ל קוננ ר ם
ו ל כנ ס ת. מפהל אוזן נמסרשספ לנ הסס ויי מ ת
עו מדתלהק צי ב 3סי ליו ל לי רו ת • ל ב חי רו ת, ו-
מ פ לנ האחרת עו מדתלהק צי ב ל צו ר ד זה! 2,5
מי ליון לי רו ת...
מ קו ם לחוק ק חוק על הנ בלתתק ציבי־יש

ב חי רו ת. ה ר שויו תהמ קו מיו ת צ רי כו תלהח לי ט
על אי סו ר מו חלטשל שי מושברמ קו לי ם וליכ־ב
סי ס מו תובפלק טי ם ...א ת
לי ד קי רו תהב תי ם
התע מו להלב חי רו תיש לנ הלב צו ר ה יו תרמ קו רית.
ל הו צי אאתהכסהלמט רו ת קונ ס ט רו ק טי ביו ת,
לא ל ה רי ס ת כו ה ־ שי פו טו שלה אז ר ח.
איל לי שו םספקשה נו ע ר הי שרא לי ה הו ל ך
ל ב הי רו ת ל כנ סתיתרשם יו תראםהמפל נו ת יק צי
ב׳ ס טי פנ דיו תלהשתל מו ת ול מחקר, ב מ קו ם ל בז
בז כסהעלמוד עו תחס רו ת־ תו כן ועל צו רו ת•
פ ר סו םאמ רי ק איו ת.

מ. גולדשטיין, תל־אביב

הנשיא והעותומנים
ראש המנהלה :
שלמה הררי

באוטובוס לירושלים) .בדרך ירושלימה הגענו
עם עלות השחר לבית־דגון, אכלנו אדו־חת־בוקר
ברמלה. הקטע הנהדר ביותר היה
זה הנתון כיום בידי הירדנים —הכביש
העובר את עמק איילון המרהיב־עין. משער־הגיא
הלכנו את רוב הדרך ברגל, בדחפנו את
האופניים. עד כמה שאני זוכר, הקטע הגרוע
ביותר היה זה היורד בשבעת הסיכובים
התלולים של מוצא. החברה היחידה שנסעה
עמנו נפלה מאופניה וכמעט שברה את רגלה.
מירושלים
לים־המלח הכביש נהדר. מלבד
עליה נוראה אחת, יכול הרוכב לנוח על
אוכפו. האופניים מתגלגלים מעצמם לאורך
עשרות קילומטרים. זי, היה בסוכות, והחוב
היה נורא. יריחו רבצה תחת שטיח של שרב
לא היה לנו שום חשק לבקר את דקליד,
המזדקרים. כשהגענו למי ים־המלח התפשטנו
בחפזון, קפצנו פנימה — והפלטנו קריאה
של כאב. כי בזמן הטיול נשרט עורנו
עשרות שריטות זעירות, והמים הצורבים
חיבלו בנו קשה.
קו תל־אביב—ירושלים היה אהוב עלינו.
כי_הוא הצריך רכיבה והליכה לסרוגין שלא
היתד, כה מעייפת. לעומת זאת היה הכביש
הישן לחיפה (דרך פתח־תקוה ורעננה) נבזי
ביותר. כשאתה נוכע במכונית נראה לך
שכביש זה שטוח. אולם למעשה חבויות בו
עשרות עליות קטנות, שאינן מצדיקות הלי־כה
ברגל, אך יונקים את הכוח מתוך רגלייך.
בהגיענו לחיפה יכולנו בקושי לעתור
על רגלינו( .לשבת על המקום המיוחד לכך
לא היינו מסוגלים כלל).
.על דבר אחד אני מצטער כיום: מעולם לא
עברתי את הכביש היורד מטירת־צבי ליריחו
לאורך הירדן. זה צריך להיות גן־עדן ד־רוכבי־אופניים
(אולי נקרא לזה: אופננים ז)
אני מקווה בכל לבי שעוד תהיה לי הזדמנות
לעבור כביש זה על אופניים — ושלא אד,יי
או זקן,מדי כדי להגות מזה.
לנו, שעברנו את הארץ לאורכה ולרוחבה
בכוח רגלינו המסובבות׳ רעיון שלמות
הארץ הוא דבר מובן מאליו. יכול להיות
ויכוח כיצד להשיג זאת — בדרך שלוב א,
מלחמה. אולם בעיני אין גבול בין ירושלים
ליריחו, בין נתניה לשכם. אני חש את הארץ
כגוף אחד. ועל כך אני מודה, בין השאר,
לאופניים. ך,ם מכשיר חינוכי מאד.

בנליול ה עו ל ם הז ה 875 הו דעתם — כנ ראה
בהסתמך על ה ר איו ל ש הי ה לי עםנ שי א ־ ה מ דינ ה
שלמר יצח ק בן־ צ בי התעס קו תהדשה, ח קירת
תו ל דו ת־ הארע בי מי ה עו תו מני ם.
מסר פי
ה ט עו ת. א ני
ב ר צוני להע מי דכם על
בשםנ שי א מ דינ ת ־ישראל, שהספרעל תו ל דו ת•
הי שו בבת קו פההעו תו מ ני ת הו שלםו עו מדל הו פי ע
ב ק רו ב. אכל ההתעס קו ת כבר הי ת ה.

דוד אפל, כתב עתי״ם, מגדל אשקלון

זכויות-האדם כסכנה

ועדה ליג ה לז כויו ת ־ האדם דל בי שי ב תו בפסק-
ה דין ש הו צאמדסמלהמשטרההצב אי תאה רן

הז ה 877 סק-דיל ז ה,
(ה עול ם
מרטה
אי נו מ ק רי, אלאבי טוי ל רוח ה שו ררתבב תי-
ה דין הצב איי ם — כפישמבקש או לי ל הכ ריז
הפר סו םהבל תי־ ש כי ה שני תן לו — מ הוו ה ס כנ ה
לז כויו תהא נו שיו תשל
ה מו ר ה לז כויו ת ־ האדם.
כל פרטופרטבמ דינ ה.
א נו פוני םאלהע תו נו ת. אלה מו ס דו ת ה צי
בו ריי םואלכלאדם. הח רד ל קיו םמשטר
ד מו קרא טי ולש מי רתהעק רונו תהכ תו בי ם ב מגי ל ת-
הי סו דשלהמ דינ ה. שי תאה דו ב ת בי עהל בי טו לו
•של פסק־ דיו ז ה.

ד״ר א. ירום,
יו״ר הליגה לזכויות־חאדם

מלכה דדא יין

בכתבהעלמלכת הייל ( ה עו ל ם הז ה ) 878 הי ה
הכל: צ ל מי ם, נ ע רו ת י פו ת, כ ר עי ת רננו ל ת, ק ר שי-
ניהויל. רק א ת הייל ע צ מו כמעטשלא הזכ רתם

התבלבל, שלכם קרה? הכתב
כלל. מ ה
שמאשתה יו תרמדין

יואב הררי, חדרה
פשוט מאד: מרוב הנשים אי״אפשר היה
לראות את היין.

רות שפירא, חיפה.
א ש רי עם אשריש לו בני םכאלה, ה מ עיזי ם
ו ע פי ם על או פ נו עי הםלפ חו תבמ הי רו תשל 100
קי לו מ ט רי ם, דרך י שו בי ם צ פו פי ם. הממ רי אי ם א למ
י לז רו ק איג רו ת הי ס טו ריו תמק לו בהת עו פ ה,
ה בזי םלכלס כנ ה ולחיי א ח רי ם. אנונצ די ע ׳ ל מו ת
ני בו רי ם — אין יפהב עו לםאלאל מו ת בי ם,
ב אוי ר, א ו בי בשה ( בי הו דלאח רי ם).

מאיר נאמן, כפר־אתא.
ל פני שני םמספר היי תי עדלא פו לטר אגי ביו ת ר.
הני ד ש לי נ ה רו _ ב » קרה מז עז ע. ה חני ד הי ה או ת ה
שעהבר שו תי. מלי הו טלהאח ריו תמס וי מ ת. ני סי תי
ל ה צי לו וכמעטשהקרב תי א ת חיי במקרהזה.
דבר אחר זו כ רני הי ט ב: א ת יח ם ה אנ שי םלאחר
ה מ קר ה. האחר אי ע לי באופןי שי רנעל מו כ אי לו
ב לע תםהאדמה — ו כ אי לו ו דו בי דםע לי: ו אי לו
משפחתהקר בן לאהא שי מ ה או תי. אלאאת תנו ע ת-
הנו ע ר. ששלחה או תי כמד רי ך.. .
...ע ל כל ה רנ ש תי רנ שמאחדומשתהעם או רי
נ ליז. ש בוו ד אי ה רני שאתעצ מו בו דדב רנ עזה.
אבלנדהמ תי לאחר מכל. כאשרקרא תי אתמאמר ־
כם ה מו קדשל או רי ( ה עו ל ם הז ה 876 איז המעשה
תפארתעשהנ לין כ די ש תו כ לו ל ק רו אאח ריו כ ה
להי?
לא מ ז מן נה רג אז רחישרא לי ב ה רי־י רו ש לי ם,
בעתמשמר על ה מו לדת. ובח לונו ת הנ בו הי םנע רך
מכתבים איש־השנה
חו צפה הי אמצדה קו ראאפ רי ם ר,למול ( ה עו ל ם
תו א ר אי ש ־ ה שנ ה מ ני ע
ל ט עו ן כי
הזה ) 879
ש ״ הפךאת בי. נ י. ל מיו ת ר ״ .ל הי פ ד,
ל שרת,
בל נוריו ל הו א ש הו כי ח כי ה מ דינ ה לא תו כ ל
לה תקיי םבלע דיו ו הו אהר אוי ל הי בחרכ-
אי ש ־ ה שנ ה.

תרצד. גורן, תל־אביב
אמנון זב־ספק

א לל א

ל ס כן
מו כן
ש הי ה
הי שרא לי הי הי ר
רוני
את חייו ו ב רי או תו ל מעל ה אי די א ל הנ עלהשל
ש לו םוא חוו ה

אלישע דונסקי, ירושלים
ה ס פו ר ט אי תשלה שנ ה הי א א הו בהקר או ם,
הי א ר אוי ה ל תו ארזהבהחלט: ד די הי אנשאה
אתשמעס פו ר ט אי ־ישראללכלרדב׳ א סי ה...

דב בלוך, חולון
ה תו א ר אי ש ה עו לםמ ני ע ל איים ש ה טי לאת
ל הזד רז
ע לי כ ם
הרא שונ ה. או ל ם
מי מ ל
פצצת
אחרתלא יישאר לא אי שולא
כמתל ה תו א ר

י;דלם.
העולס נחמה כץ, חיפה

מ דו ע אינ כ ם בו חרי ם נם ב אי ש ־ קו למע? או לי
אתם פו ח די םשהקהל הי שרא לי ״ בעלהרמה הנ
מוכה ״ י צ בי עבעדמ רי ליז מו ג רו, או סי ל ב אנ ה
מאננא נו?

יחזקאל צ׳ריקובר, רנזת־גן
חס ושלום. חששנו •האמיתי הוא שהקהל
יצביע בעד הקוף צ׳יסה או הפרד פראנסיס.

בל איש כוח ר
כמשורר
ה נ או ני ת
ה פי כמא
קר א תי ^בעניז כי ממציא
״ מ ס פי ק ו די — בשל טון מפא ״ י ״ הי ה ש לו ם
זי פמן ( ה עו ל ם הז ה 879 או לי אתםי כו לי ם
לגלו ת לי גם מי הי בראתהח רוז ש ל מפ א״י :
״ מפא ״ י ז רע ה, מפא ״ י ת קצור — בנין ה מ דינ ה
לא נ תן לעצור ! ״

משולם כהן, ירושלים
זרע (וקצר);
שרת, השר.

אריה, תל־אביב.

כאחד היו דעאת או רי נ לין, תמה תי משךש בו ע
י מי ם: האםכלעםהע תונ אי ם חי נונ בז ה והמר־מ
צ פו ן? האם אי ןבהםאחד, אשר ינ סהל היו ת
או ביי ק טי בי, ל מ רו תהכאבעלהא בי רו ת? ה רי
כ א בו ש ל או רי עו ל ה על כו לםלפ חו תשבעה ־
עשרמונים ע ל כן ס בו רני ש בי רכת ״יי ש ר
כו חכם ״ הינ ה פ סי ק ל עו מתהמ ני עלכם.

מנדלה, קרית־חייס.

חוק ומין(רטשו־)
ב תו ר רו פאהמטפלב ענייני מיל הנני מ בי עאה
ת מי כ תי בהצע תו ש י ״עייד דיל ת ל־ א בי בי ( ה עו ל ם
הז ה ) 875להחלפתה חו קי ם ה קיי מי םבאר צנו ו ה־נונ
עי םבמהשמ כני םבשםפש עי ם מיניי ם. ב חו קי ם
מתקד מי ם יו ת ר ...לגי ש ת הי שנ ה י שנ ההשפעה מזי קה
ה רג שתה חו פששל בני־ הזוג. הנ ב לו תמלא כו
תיו תבמערכת הי ח סי ם ש בי נו ל בינ ה גו ר מי םלפע מי
םלסכ סו כי ם, לתס בי כי ם, להפחתתהמ שי כההה
ד די תולהת רו פ פו תהקש רי ם.

ד״ר מ. זידמן, תל־אביב
הנני מז דההבהחלטעםדב רי ״ צ ד לווי כו ח ״
( ה עו ל ם הז ה .) 876ג ברי ם ונ שי םכמונו, שהםלד
עתה חב רהבע לי נ טיו תבל תי נו ר מ ליו ת, לאהיו
רו אי םאתעצמםב או רזה. אי לו לאהחבדהשהה־רי
מ ה או ת ם.
או תםה אנ שי םהמ עיזי ם ונו תני ם בי טו י ל רנ שו ־
תיה ם היו רו צי םלע שו תזאתבנ לוי, ו מ תו ך ש אינ
ם י כו לי םלע שו תזאתה ריה םנאל צי ם ל הי פנש
ב מ קו מו ת ח שו כי םומ פו ק פ קי ם ביו ת ר, דכהזה
הופד או תםבהכרח לי צו רי ם י רו די ם ה הו ל כי םומא
ב די םבמשך הז מן א ת צל םהא לו הי םשלהם.

המצטרפת לזי\יב,י1ז

דו״ח מ חג
עו דמאמרעלמש כו ר ת עו ב די־ התח בו רהבארץ
( דו׳׳ חלצר כן, ה עו ל ם הז ה ) 876ו אני הו לדלע רו ד
מנ בי תלמ ענ ם בין ה מו ב ט לי ם 1

קורא קבוע, תל־אביב

ריקוד כמוניות
מ כ חי ש ה בב ל תו ק ף * א ת

מ ה שנ אמר עלי
אני
אנ שי ם. ל א
ב מ דו ר
ה עו ל ם הז ה 878
בנ ליון
ט ענ תי כלל ש א ני ממהךת. ל הי פ ר. הג ש תי ל פ
צו ע עזרה ר א שונ ה, הסע תי א ו תו ל תחנת מגן־
דו ד ־ א דו ם, ו חי כי תי ש ע תיי םוח צי ב ת חנ ת־ המשטרה,
כ די ל מ סו ר ע דו ת. ע לי ל ציין כי נ הג ה מו ני ת
לא התחשבכללבעצ בי שנ מ ת חו על י די ה א סו ן
והח קיר ההמשטר תי ת, דר שממ ני מ חי ר מ שו ל ש
ע בו רהנ סי ע ה.

אשרי עם

היי תי רו צהלה שי בלדב רי ה קו רארב שינ ה ר
(ה עול ם הז ה ) 878 על פרשת או רי נ ליו: דו ק א
טיי ס כז ה ה עו שהאתכלמאמ צי ו ל בי צועתפ קי ד.
אשרישק שי םממנו, י עיז ל טו סבש מי מ צ ריי ם
או סו רי ה ה אוי בו ת ...אל יאמר ׳ אי ש ש או רי נ ליז
הו אבל תי־ אחר אי. או קל־דעת. י ר או נאאלה
ה טו עני םכד אי דעמדנ לין ב ע דו תו 1
חקירה זו הי א עוו ל הנ עשה לנ כי אדםאשר
ע ליו עברמהשעבר על או רי נ לין. ב מ קו םלרפ או
מן המשברשעברע ליו, חו ק רי םאו תו ח קי רו ת
ש תי־וע ר ב. כ אי ל ו הו אנאשםבפשע 1

דוד סלע, ירושלים.

וי כו ח, אםלע רו ד לו לווי הצב אי ת. או ל א: ו כ אן.
ב מ עגן, קרה א סון, בו נ ס פו אזרחי ם רבי ם, ולכמה
מהםנערכה לווי הצב אי ת ב לי כל ווי כו ח ...א ל
נשכחשהםמצאואת מו תםבתא ונ ה, ו ל עו מ ת
זאתה אז ר ח, או ה שו טרמצאואת מו תםעל מז ב ח־ה
מו לדת, בעת הגנ ת נ בו לו ת ־ הארץ.

ה ש בו עוז ה מ צוי ר
ל אי ־נ פו ר מ צי ה
ספורט התאחדות הספורט הישראלית מבריזה
בזד, על

מ־רוץ אטלגטיק
בו יוכלו לקחת חלק כל העוסקים בספורט
לפחות 45 שנים במשרדים המתאימים
שזכו להכרת ההתאחדות ו,,דבר״.

תקנות רמירוץ .

. 1המירוץ ייערך בשני חלקים — לנוער
( 80—60 שנה) ולמבוגרים ( 80 שנד,

תהילה רסלר, תל־אביב

אני, חים וכד השגיאות
בכתבהא ני, הי םוכלהשאר ( ה עו ל ם הזה ) 879
לקחתם כ ל בון ק טן ומפכלוהפכתם או תו ע ל
הראש. זהפשוטכא דיז ם 1מהישלכם להגיד
ל הננ תכםז

אורנה שלזינגר, חיפה
כלב מי שהפך את הכלב.

מדד הרווקים

נמאס לי כברלר או ת מ די ש בלע ב ש בו עשאלת,
ש מ כוון ב עי קרל אנ שי ם נ שו אי ם. האםשכחתס
א ת הרוו קי ם? לאנס בו לזאת יו ת ר ! מרד נג ד
ה נ שו אי םוהשא לוני םהמ כווני ם א לי ה ם !

מאיר בן־נתן, פרדס־כץ

סעיף מביש וכלתי-הולם
״ ה תנ הנו ת מ בי ש ה, או ב ל תי ־ הו למת ״ ,כ ל שון הו־ק
ת ־ ה שי פו טהצב אי ת ( ,ה עו ל ם הז ה )877 איננ ה רק
ב עיי תזכו תו ש ל כל אד םלה בי עאתדע תו ללא
פהד, אלאב עיי ה הו ק תי ה ה מו ר ה יו ת ר. כלעוד
קיי מתב חו ק ת ־ ה שי פו ט ה קנ ה , 95מ ב לי שיונדר
מ הי ה תנ ה גו תבל תי -הו למת. אפשרלה עני ש ב עו נ שי
ם רו מי ם אנ ם. עריק וחייל ש פי הקבמסדר ־
בוקר. ט עי ףזה מעמיד כצלאת חו ק ת ־ ה שי פו ט
כו ל ה, ועל תי קונו חיי בהלהאבק דזלינה לז כויו ת ה
אדםוה צי בו ריו ת הי שרא לי ת.

אליעזר בוכני, חיפה

כנליון דאש-רשנר יפרסמו עורכי
העולם הזה בפרוטרוט מכתבי
קוראים המבקשים דכבם, לטוכר
או לרעה, את דרכו •טל העולם הזה
כשנה האחרונה. קורא החפץ
לשלוח מכתב למדור מיוחד זה,
מתבקש לעשות זאת עוד השבוע.
ומעלה) .מירוץ הנוער ייערך באניות,
ואילו מירוץ המבוגרים — במטוסים. בל
משתתף יורשה לערוך הפסקה של חודש
ימיב בפאריס.
.2הציוד הדרוש (בדרך חזרה) :פוי־ג׳ידר;
עניבה ספורטיבית; סיפורי־ריי־נות
אירגוניים וחברתיים! צילומיל־פסה
בעיתונות הספורט.
.3התוצאות ייקבעו על־ידי חבר
טיט שכל משתתף יבחר לעצמו. בי! . 1
כים יחולק לא גביע אחד׳ אלא סרווז
שלמים.
.4המשתתפים צריכים להתחייב, כ
תנאי להשתתפותם, להנחיל כבוד לישראל

החמשיר

תעשיין שימורים מראשון
תחב, בחמת שיגעון,
חותנתו הזקנה
למכונת:הטחינה
והדביק לקופסות תו :״לשון ו״

ה עו ל ם הז ה 880

(ראה שער)
יצחק שדה היה איש הדור הראשון במלוא מ
השבוע׳ שנתיים אחרי מותו, יצחק שור.
ובן המילה׳ חוצב דרכים מסלע תרתי משמע.
עודנו חי מאד. הוא משפיע על המאורעות
ישראל גלילי הוא הדמות הגדולה ביותר
יותר מאשר אנשים רבים המתהלכים עלי
של הדור השני, חניכם ובן טיפוחם של ברל
מישהו אי־שם מחזיק את מאזני חיינו בידיו.
אדמות. פילוג מפלגות, חיפושי דרכים פוכצנלסון
ודוד בן־גוריון. כשהתוכח׳ פעם,
ועולות. יורדות ויורדות, עולות המאזניים וכפות ליטיות, ויכוחים צבאיים — כל אלה כפועם
ד.ב הוז והתנגד לדעתו, אמרה לו אשתו ומלחמת ישראל, תקומת ישראל, שואת האחת
הכף על פים כיום במידה מכרעת לעזבון שהשאיר
של הלה :
ישראל.
»הזקך בלב חניכיו.
״שמע־נא׳ צוציק, אל תתחצף והוועל
הכף השניה: תככי מסחר ופוליטיקה, והתככים -
ציאה מן המגירה תמונה שהראתה את ישראל
על איש מהם לא רבצה אחריות כבדה
גלילי הזעיר יושב על ברכיו של המורה
משקלם כבד מאד.
זו יותר !מאשר על שכמו של חניכו, תלדוב
הוז׳ בשלהי מלחמת־העולם ראשונה,
מידו ומורהו: ישראל גלילי.
נו ער -זכור :
עת חזרו המגורשים לארץ. המאזן יכריע, זה ובאומץ. גבוה עצמך השלך השעה,
בבוא זו יותר רחוקות קשה לתאר שתי דמויות
יצחק שדה הגיע אל הקוממיות בדרך הקגלילי. וישראל מזו
מאשר יצחק שדה

ישתנה
שה׳ על־ידי מאמץ של רצון והתגברות שבי
צחק שדה1; 4< .
נון ן ר׳ ש מן ן ן
יצחק שדה היה ענק, שרירי, איש־הכוח
ית. הוא לא הצליח, וגם לא רצה. לנתק
ת שרשיו בארצות הפזורה, נשאר תמיד
השמח בכוחו .״שריד מן התקופה בה היו _P11111n111n111u=11111i1n111111111n1i1!;i111in1111f;1111111m1aBm1Mi1mM11mmi1111n1n11111111mt1111u111m1n111i1mm11!Mi11m1n1111i111111111mm11111i111nW
הנפילים בארץ,״ אמר עליו, השבוע, יגאל אל מ״״ סדלויייי ש ^ייי ^יייי הסנ גבר נמוד,
מאוהב, בסתר לבו במולדת הרוסית, נוסף על אהבתו הגדולה את נוף ארץ־ישראל.
בריא אך בלתי־אתלטי
ישראל גלילי הוא בן הארץ, אליה הגיעו שדה וחבריו בדרך האידיאולוגיה, צבר
שקיבל את החרות העברית כמעט כמתנת־לידה, האיש שאדמה עברית ולשון עברית
יצחק שדה אהב את הנאות־החיים, חיבב את הרושם החיצוני, ידע לשתות כמויות
וצבא עברי היו לגביו דברים מובנים מאליהם, לא מונחים רעיוניים שיש ללמדם ולשננם.
עצומות של וודקה. ואילו ישראל גלילי, בהציעו לאורחיו כוס של משקה, מתנצל :
״איני מבין בזה. יצחק שדה היה המומחה J״

יצחק שדה היה ״ילד יהודי דרדק, שפניו חוורות ועיניו שחורות, שברק להן ועצבות מרכז ר.ם ענד
להן שלא לפי גילו, לבוש כיהודי, קפוטה ארוכה ופיאותיו מסולסלות ויורדות עד כתפיו,״
אדם המחפש את גלילי במשק נען ושואל ילד מקומי ״איפה גר ישראל גלילי?״
ילד שהתענה ב״חדר״ ,שהגיע אל הכוח בלחמו בפרחחים אנטישמיים בפינות הרחוב.
עלול להיתקל בתשובה :״איזה ישראל גלילי י״ בלמדו שישנם שני ישראל גלילי במקום
ישראל גלילי בא לארץ מרוסיה בגיל ארבע, התחנך בבית־הספר לבנים בתל־אביב
יוסיף המבקר :״זה שהיה בהגנה,״ יקבל תשובה :״שניהם היו*.״ למבקר לא נשארת אז
(ששכן אז בבית הישן של הועד־הפועל) ,שיחק ״אדי פולו״ במרתפים הגדולים, הצטרף
בנעוריו לנוער העובד והיה בין מייסדי קיבוץ נען.
* ישראל גלילי השני בנען הוא בן־זודו של הראשון, ראש המועצה האזורית.

מער. ש מ עו

ברירה אלא לשאול על ״הבעל של צפורה
האקונומית״ או ״האבא של יהונתן״.
זוהי קבלת־פנים האופיינית לצניעותו האמיתית,
חסרת כל גנוני־המלאכותיות׳ שר
מי שהיה אליל ההגנה וסגן־שר־הבטחון
בשלבים המכריעים של מלחמת־העצמאות.
אך ברחבי המדינה אין כיום כל צורן
לזהות את ישראל גלילי בחוארים או ב־ציוני־לווי.
כי גלילי, האדם הפוליטי היחיד
בישראל שאין לו אויבים ושגם יריביו הם
מעריציו, זכה מזמן למעמד שאין שני לו.
״הוא האדם היחיד במדינה מתחת לגיל
50 העשוי מן החומר ממנו קורצו ראש•־
ממשלה אמר עליו, לא מכבר, מנהיג

iH f# H

מפא״יי. ואף שאינו מגיע לברק הנעורים של
יגאל אלון או לנסיון־החיים של שמע־ן
אבידן׳ שניהם אישים בולטים במחנה ר
פלמ״ח, הרי אין כמעט ויכוח שמסביב לכל
מדורה של חניכי יצחק שדה, מרכז המעגל
במקום שיושב ישראל גלילי.
הסיבה נעוצה באופיו של האיש! כמו
אצל יצחק שדה, התכונה הבולמת ביותר של
גלילי היא שלמות אישיותו, ההארמוג ה של
אדם היצוק מחתיכה אחת, ריאליסט בעל
תחושה מוסרית עמוקה, איש־מעשה בעל
עמקות רעיונית, פשוט־הליכות עד כדי גדולה:
זהו ישראל גלילי.
דוד בן־גוריון הוא איש ההכרה האימפול
wAi

W fo

סיבית. מאיר יערי הוא איש ההגיון המופשט
ההולך לפני ההגשמה. משה סנה הוא איש
הפקחות החדה והצומת כסכין־גילוח. ישראל
גלילי הוא איש חכם. יותר מזה: הוא
התגלמותה של החכמה הישראלית, השר־שית,
הפשוטה. גם בזאת הוא יורש שדה.

בין ב ד־ אדםלח בי לו תקש
לפני שלושה שבועות הוזעק גלילי ח ,,ה
מאנגליה, שם למד באופן עצמאי במכללת
לונדון. לפני נסיעתו, בשנה שעברה׳ הקדיש
את מחצית זמנו לקיבוץ־המאוחד, את
המחצית השניה ללימודים פרטיים — ם־ס׳-
קה, כימיה, מתימטיקה, כולם מקצועות בהם

1n N N

לא נתנו לו שנים ארוכות של שרות בהגנה
שהות להשתלם. באותם הימים לא היה זר,
בלתי־רגיל לגלילי לחזור בשעה ארבע בבוקר
משיחה במשק יפתח המפולג, ללמוד לפני
הצהריים את תורת הסינוס.
רבים מאנשי השומר־הצעיר סבורים כי
יתכן והפילוג לא היה פורץ לו נכח ישראל
גלילי בארץ בחדשים האחרונים. הם זוכרים
כי במשברים קודמים היה גלילי האיש הצלול,
המפשר ! מאמינים כי היה ממלא תפק ד
דומה גם הפעם. אולם בחזרו לארץ, ישר
לתוך קלחת הפילוג, קיבל על עצמו את דין
הפילוג ללא הסתייגות.
אם נשאר זה> עד היום, פילוג הוגן, ללא
השמצות הדדיות פרועות, הרי אין ספק שיד
גלילי בדבר. היה זה הוא שאמר בנקודת־השיא
של הפילוג, בראיון היחיד שנתן לע־תונאי
:״במבחנים הממשיים יתיצב השו־מר־הצעיר
בסכנה ובאש כמונו ! ״
לא היה זה גם המקרה היחיד שגלילי ביצע
ניתוח, אותו חשב לנכון, בצורה חברית
והוגנת. פעם, כשהחליט הקיבוץ־המאוחד לגרש
את חסידי סנה ממשק כיסופים הנגב
,,אחרי משפט פראג, הגיע גלילי לשם
וראה שבני המקום העמיסו את המגורשים
על המכוניות כמו חבילות־קש. גללי אסף
את חברי המשק, נתן להם הרצאה. הנושא :

יצחק שדה וישראל גלילי בשורה הראשונה של
מצעי הפלמ״ח הגדול בתל־אכיב כשנת .1949
יורמי שדה (התמונה הגדולה מימין) עם אביו לפני
״מה ההבדל בין בני־אדם לחבילות־קש״.

* ל א יהיה ב ש בי ל ם ״
טבעי היה כי למחרת הפילוג תתעורר
השאלה: למי היה יצחק שדה מצטרף לו
חי כיום? טבעי גם היה שכל צד היה בטוח
ששדה היה מכריע לטובתו. אך למעשה אין
התשובה קלה כל עיקר.
בטוח ששדה לא היה הולך עם ידידו,
משה סנה, אל מפלגת השמאל הסוציאליסטי.
כי שדה היה, קודם כל ומעל לכל, ציוני
מובהק וקיצוני. כתב הוא :
״לעזרת העם. להיות חלוץ בכל המובנים,
לא רק ראשונים בשורה, אלא גם ראשונים
להבנה ולהכרה. לפני שנתגבר על מישהו
מבחוץ, יש להתגבר על השאננות מבית.
יש להסביר לכל שכיום עוד בגלות אנחנו,
אף על פי שבארץ־ישראל אנו יושבים,
־ורק יהודים רבים מאד יוכלו לפשות את
הארץ הזאת לארץ־ישראל. על הכל להבין ני
בלי נצחו! ציוני מלא, במצב של מיעוט
בארץ זאת — גלות תהיה כאן וקיומנו יהיה
תלוי בנס ובחסד, על אף ההישגים המשקיים,
התרבותיים וגס החינוכיים־הצבאיינו.״
קשה הרבה יותר ההחלטה בין שני פלגי
מפ״ם.
• לעורך העולם הזה (.)878

׳6 Jmc

J i ׳j h l j

nt o t

יצחק שדה היד, ציוני קיצוני. הוא הד־ן
הן להשומר־הצעיר והן לאחדות־העבודה.
הוא היה שונא מושבע של החלוקה׳ חסיד
מושבע של עקרון שלמות־הארץ. הוא הדין
לגבי שני פלגי מפ״ם — אף שנטוש ביניהם
הויכוח כיצד לאחד את הארץ מחדש
ומה יהיה מקום הערבים בה.
הוא האמין כי במלחמודהעצמאות היתה
אפשרות צבאית ברורה לאחד את הארץ ב־כוח־הנשק׳
והוא הטיל את מלוא האשמה
לאי־ביצוע משימה זו על דוד בן־גוריון.
אך גם מאיר יערי וגם יגאל אלון הסכימו
עמו אז. דעותיהם נחלקו, בינואר 1949׳ על
השאלה מה יהיה מעמד החלק השני: אם
יהיה זה חלק בלתי נפרד שלמדינת־ישראל׳
או שטח ערבי עצמאי׳ הקשור למדינה.

ס מדלי־־ שפם. פ רו עי־ ב לז רי ת
כיום זוהי שאלה תיאורתית בלבד. החשוב
הוא לא מה היד, עושה יצחק שדה׳ לו חי.
החשוב הוא מה יעשו חניכיו.
חניכיו של יצחק שדה ושותפיו למפעל ה־פלמ״ח
מפוזרים במפלגות רבות. תלמידו
האהוב עליו, משה דיין, הוא איש מפא״י,
שותפו הקרוב, שמעון אבידן׳ הוא איש ה-
שומר־הצעיר. פלמ״חאי צעיר ואופייני כמו
מפלגת אחדות־העבודה החדשה ושיביא למפלגה
זו הרבה מן ההוד והרומנטיקה של

שלוש שנים, כיום העצמאות, וטס יגאל אלון
(התמוניי הגדולה משמאל) ,לפני שנה. מאחוריו
כימין התמונה, עומדת כתו של יצחק שדה.
משפחת המדורה.
מייסדי המפלגה החדשה סמכו בשעת הפילוג
במידה רבה על נדוניה אנושית זו.
סיפר השבוע אחד מהם :״חברים רביג׳
שהתרחקו מאתנו בשנים האחרונות מפני
שהתנגדו לשותפות עם השומר־הצעיר, חוזרים
עתה אלינו. באסיפות שלנו נראים צעירים
מגודלי־שפם ופרועי־בלורית׳ שלא נראו
באסיפות מזה שנים ! ״
אין זד, מקרה. הקיבוץ־ד,מאוחד׳ יותר, מכל
גורם אחר׳ הוליד את הפלמ״ח, כשרוב תשוב
רצי׳ בגיוס הנוער הישראלי לגדודי הצבא
הבריטי וגם השומר־הצעיר ראה ב־פלמ״ח,
בניגוד לדעת שדה, יותר מיליציה
מקומית, מרותקת למשקים, מאשר צבא ארצי
נייד. בימי הויכוח החמור ביותר על
המאבק היתד, המפלגה ל^חדות״ד־,עבודה נושאת
דברו של רוב רובו של הפלמ״ח. ביכיב
ההם כתב י. נודד — הוא יצחק שדה —
בבטאון המפלגה.
זוהי ירושה גדולה ומפוארת. קשה מאד לקיים
אותה בימים הספורים של התפרקות.
קל מאד לבזבז אותר״

סלם״וונחד ש״ או. ע 1דםפ לג ה׳אין ספק שרבבות צעירים, לא רק אנשי
הפלמ״ח עצמם אלא כל ההמונים שהתנדבו,
לחמו והושפעו על־ידי יצחק שדה,
נכספו בשנים האחרונות להתגבשות כוח

f׳ /ו1גזרי1

חדש שיתקע יתד בגלגלי העגלה הלאומית
המתדרדרת במדרון ההתנוונות המוסרית,
יציב מחדש׳ לעיני כל, את דגל ההגשמה
האישית ההמונית.
צעירים אלה חלמו׳ במעורפל, על ״פלמ״ת
חדש״ .הם זכרו כי הפלמ״ח לא לחם בכנסת
כי אם בשדות הארץ ושביליה׳ וכי
כיבושיו האמיתיים היו בלב האדם העברי.
והם קיוו כי ישראל גלילי וחבריו׳ שומרי׳
הגחלת, שוב ידליקו מדורה •זו למענם.
גלילי ואלון כפרו באפשרות זו. הם האמינו
כי בתקופה הנוכחית׳ המפלגה היא
המכשיר למאבק המעשי. כך חשב גם יצחק
שדה בשנותיו האחרונות. אולם לרגלי סברת

זו פעורה סכנה: הסכנה שתקום ״עוד מפלגה״׳
וכי בויכוח בכנסת ובלהט אסיפת־העם
תהפוך המדורה הגדולה למנורת נפט.
סכנה חמורה עוד יותר היא כי הרעיון
הלאוקי הגדול של הפלמ״ח יהפוך׳ בלי מש ים,
ללאומנות מצחצחת־חרבות. אמנם, ישראל
גלילי מטיף נגד רעיון מלחמת־המנע. יגאל
אלון אמר כי לא יתנגד להכרה בגבולות
המדינה הקיימים׳ תמורת שלום מיידי —
אך שיחתור אל גבול הירדן אם יכפו הערבים
מלחמה על ישראל. אלא שלא תמי־מקבל
החניך את הדברים כפי שיצאו מלב
המחנך. שינוי קטן בהדגשה עלול לשנות את
תוכן המשפט.

דגל יורשי הפלמ״ח יכול להיות דגל תני-
עת־שיחרור, דגל של צבא־שלום. הוא יבול
גם להיות רהיפך.
דבר אחד היה ברור, כשעלו השבוע שלוש
מאות מפקדיו הוותיקים של הפלמ״ח
אל הקבר הרם של גבעת־ברנר: כמו יצחק
שדה הפלמ״ח עודנו חי מאד. הבשורה הגדולה׳
כי גורל הנוער העברי בידו שלו
בלבד, וכי עליו להטיל את עצמו על כף
המאזניים — עוד שרירה וקיימת מאד. דרכו
של פלמ״ח עוד לא תמה׳ והיא עתר״
כמו אז, דרך הרת תקוות וסכנות. לאן
תגיע׳ תלוי לא מעט בצעדיו של האיש הנמוך
מנען הסמוכה.

תצפית

במדינה

הז כויו ת

ש מו רו ת )

גורם מונע חשוב בכל דיון על פירוק הקואליציה בשני

המחנות הוא הפחד מידיעות הזולת. בעוד שהצ״ב בטוחים שמפא״י
לא תיתן להם ללכת, מפני שלשריהם נודעו פרטים רבים מרי על שערוריות
קודמיהם באותם משרדי הממשלה, רומזים אנשי מפא״י שעקבו היטב אחרי
מעשי עסקני הצ״ב באותם משדרים, יחוללו סערה ציבורית אם אי־פעס יגלו
פרטים על אישים מסויימים. נקודת הסתייגות משותפת: שני הצדדים מודים בי
השרים של המפלגה היריבה נקיים בעצמם.

• הקוים הכלליים של תעמולת המפלגות העיקריות במע־רבת
הבחירות הקרובה מתבהרים והולכים, שעה שהמפלגות עצמן מסיימות
את הרכב מוסדות התעמולה שלהם. האיסטראטגיה הכללית:

מפא״י תאשים את הצ״ב בהפקרת האינטרס הלאומי ובדריסת
הפועלים לטובת העשירים. נקודת־מוקד החלטת הועידה האחרונה של
הצ״כ, כי אפילו אם יהיו בארץ 50 מובטלים, אסור להעלות אח המסיס (כדי לבצע
עבודות פיתוח ציבוריות) .החלטה זו כונתה על־ידי עקיבא גוברין כ״החלטת
המסגרת השחורה״ ,על שום שהבוקר פירסס אותה, במקרה, במסגרת מבליטה).

הצ״ב יאשימו את מפא״י בהתקפה שיטתית על המעמד

הבינוני, יסתמך במידה רבה על סעיף מס־ההננטה המפלה לרעה עובדים
עצמאיים לעומת פועלים שכירים. דרישתם הבלתי־אמצעית מן הבוחר: לתת
לצ״כ כוח כזה שמפא״י לא תוכל להקים ממשלה בלעדיהם.
חרות תתרכז בעניני חוץ, תדרוש מן הבוחר למסור לה בקבלנות
את התפקיד להשיג שלום עט הערבים, בדרך כל כוח ואפילו שימוש בנשק.

אחדות העבודה תתקיף את כרית מפא״י־הצ״ס, תדרוש כי
חתנו לה די חברי־כנסת כדי להכריח את מפא״י להקים קואליציה פועלית, בלי
ונגד הצ״ב; טענתה נגד מפ״ם: קול למפ״ם יהיה בזבוז, כי מפ״ס לא תיכנס
לקואליציה, בעוד שאחדות־העבודה תהיה שותפת לאחריות.
מפ״ם תסתמך על התרחקות אמריקה, תדרוש ממשלה של׳אי
הזדהות בינלאומית, תרמוז שהיא מוכנה להיכנס לקואליציה אשר תקבל על
עצמה תנאי זה.

« צפה להשקעת מרץ רב מצד כל המפלגות במערכת
הבחירות לקונגרס הציוני. כל הצדדים מאמינים כי הצלחה
אלה, באפריל , 1955 תשפיע באופן מכריע על הפסיכולוגיה של הבוחר
לכנסת, יתיחסו על כן למאבק זה כאל חזרה כללית לפני ההצגה
התוצאה: יתרון למפלגות הגדולות, המסוגלות לממן שתי מערכות
לעומת מפלגות עניות יותר.
בבחירות בבחירות
העיקרית.
בחירות,

• אם אתה חובב. בעיות משפטיות, תיהנה למשמע התוכנית
החדשה בדלתיים פתוחות, אשר תופעל״ כנראה, בקרוב על ידי חידונאי המוסיקה
יצחק שמעוני, במסגרת קול־ישראל. התוכנית, שתביא לפני המאזינים מקרים
משפטיים מענינים בצורה תסכיתית למחצה, תימנע מלעורר בעיות עדינות,
תכיל רק מקרים משפטיים חוצלארציים, או ארצישראליים ישנים.
כן עוסק עתה שמעוני בעיבוד תוכנית חדשה, אשר שמה טרם נקבע, ואשר
תהווה תחרות בזק בין משוררים צעירים, שייאספו לאולם, יידרשו לחבר בו
במקום, תוך שתי דקות שיר על נושאים נתונים מראש. התוצאות ייקראו לפני
המיקרופון בפי המשוררים עצמם.

• צפה לכך שאבא אבן יקבל הוראות להמשיך כמשא ומתן
עם הסטייט דפרטמנט, על בסיס הודעותיו הקודמות של שר החוץ האמריקאי,
פוסטר דאלס. הצעות אלו, אשר תוכנן המדויק טרם נודע ברבים, נראית
לממשלת־ישראל, למרות הכרזותיה המנוגדות בנידון זה.

• צפה לשיפור ניכר י הסי ישראל-צרפת בעקבות ביקור

הרמטכ״ל בפריס. ישראל בבר הסכימה עם נציגים צרפתיים על רכישת ציוד
מסויים בצרפת, תמשיך בקרוב במשא־ומתן מפורט בעניין זה, באמצעות נציגיה
בבירת־צרפת.

• אס יש לך קרובים ברומניה, אל תתלה תקוות גדולות
בכיכוייהם לעלות לישראל. יש להניח כי תשובת רומניה על איגרת־ישראל
בקשר לבעיות העליה תהי ברוח התשובה שקיבלו נציגי־ישראל בעל־פה במשרד-
החוץ בבוקרשט: רומניה תטען בי היא מובנה לאשר עליה לכל דורש, בתנאי
שישראל תתחייב רשמית שלא להקשות על המבקשים לרדת לרומניה. אין להניח
כי משרד החוץ יסכים לתת גושפנקה רשמית לירידה מן הארץ — ביחוד לנוכח
הסברה השוררת בין אנשי משרד־החוץ כי הרומנים לא יאשרו עליה בין כה וכה,
יטענו כי איש אינו רוצה לעלות.

• פקידי ממשלה גבוהים ואנשי ציבור חשובים, שאינם
חברי כנסת, יהיו מחוסנים מפני תביעות פליליות, אם יצליח משה
שרת לשכנע את חבריו לממשלה לתת הוראות ליועץ המשפטי, שלא לפתוח
בחקירות נגד אנשים מסויימים — ביחוד פקידי ממשלה למעלה מדרגה מסויימת —
ללא אישור. בכתב מאת ממשלה, ובמקרים מיוחדים ללא החלטה מוקדמת של
הממשלה כולה. לגבי פקידים נמוכים יותר תהיה פתיחת החקירה תלויה באישורו
של שר המשפטים בלבד.
• המשכורת החודשית שלך תקוצץ באופן פתאומי, אם תתגשם
הצעתם הקיצונית של כמה מאנשי מפא״י, ממקורביו של שר האוצר, לוי אשכול,
להוריד את רמת השכר על ידי קביעת שער חדש לכל נקודה של אינדקס יוקר
המחיה. שר האוצר מנסה למנוע הסתננות כל פרטים על עניין זה, מחשש שהדבר
עלול לגרום נזק חמור בעת הבחירות.
• ייתכן כי מוניות־השירות יועמדו תחת פיקוח רשמי, אם
יקבל שר התחבורה את המלצות מנהל משרדו, חיים רזילי, בעניין זה. לעומת
זאת נודע כי המפקח על התעבורה בדרכים, מיכאל בר, הוא בעד הקניית מעמד
רשמי למוניות השירות.

• צפה להתכתשות רצינית בין ״הבימה״ ו״הקאמרי״ ,אחרי

הריב על המחזה ״המרד על הקיץ״ .אחרי שהבימה נפגעה על-ידי
הקאמרי, שהציע למחזאי 500 דולאר עבור המחזה לעומת 300 הדולאר של הבימה,
מרוגז התיאטרון עתה כי מנחל הקאמרי יוסף מילוא השמיץ, כביכול, את הבימה
בפאריס, סיפר לצרפתים לפני בוא הבימה שזהו תיאטרון פרובינציאלי ירוד.
הבימה שקלה אפילו אם להגיש משפטיפיצויים נגד מילוא על הוצאת־דיבה.

העם
בעדןד.בקבוקי
השנה׳ כמו כל שנה לפניה ואחריה׳ היא
השנה החמה ביותר עד כמי׳ שמגיע זכרון
הישראלים.
הוותיקים, עמוסי הנסיון׳ החליפו מבטים
רבי־דעת, הבטיחו זה לזה — כמו בכל שנה
לפני ואחרי כן — כי זהו סימן לכך שהחורף
יהיה החורף הקר ביותר מזה דורות.
אלא שלא היתד. זאת נחמה צוננת. עייף
ומיוזע׳ התגנב ה שראלי הממוצע ברחובות
לאורך הבתים המצילים. שתה גלונים רבים
של משקאות חדשים ועוד־יותר־חדשים׳ הפליט
אותם דרך נקבוביות עורו ושתה אותם
מחדש.
לאבות אבותיו של אותו אזרח, לפני ארבעת
אלפי שנים׳ לא היו משקאות מודרני׳ס
אלה. במקומם נאלצו להשתמש באגדות מ־קררות.
אחת מהן סיפרה כי באביב הורגת
אחת האלות את בעל המבורך, אל הפוריות.
אולם כעבור כמה חודשים חוזר בעל למקומי
ונוקם את נקמתו. רוחות קרירים רוצחים
את הקיץ המרושע.
על אף המשקאות, קיוו רוב אזרחי ישראל
השבוע כי בעל יפסיק להתמהמה, ימהר למלא
את תפקידו.

יחסי חוץ
רוחות מנ שבו ת
רוחות חמימות נשבו השבוע בישראי׳
ניפחו את מפרשי־הספינות הדיפלומטיות.
הרוחות היו ספוגות שמועות: לא יעבור
זמן רב וישראל תחליף נציגים דיפלומטיים
עם הודו ועם גרמניה המערבית.
מניו־דלהי הגיעו ידיעות כי בבית הנבחרים
ההודי הולכת ומתגבשת סיעה, הלוחצת על
ג׳והרלאל ניהרו להקים שגרירות הודית בישראל.
בה בשעה שממשלת ניהרו הכ־רה
בישראל דה־יורה עוד בספטמבר .1950 לא
נעשה עד עתה כל צעד ליצירת יחסים דיפלומטיים
בין שתי המדינות. ניהרו, שהיה
נתון ללחץ גדול מצד הליגה הערבית׳ גילה
סימנים ברורים של היסום, כאשר הציעה
ממשלת ישראל את גבריאל דורון לתפקיד
הקונסול שלה בהודו.
ללחץ המכוון לשיפור יחסי הודו־ישראל
יש שתי סיבות :
• אימונה של הודו במדינאים המוסלמים
הולך ופוחת.
• המדינאים ההודיים מרגישים כי כל
סירוב נוסף לקשור קשרים דיפלומטיים עם
ישראל עלול להזיק למעמדה של הודו כמנהיגת
עמי אסיה, ליצור רושם שהיא מנהלת
מדיניות חד־צדדית.
פרטשלא הוכרו* .מן הצד השני נשבו
רוחות חזקות יותר אם כי סיכויי הספינה
הדיפלומטית לעשות את דרכה בשלום לא
היו ברורים כלל.
מאז נחתם הסכם השילומים בין ישראל
וגרמניה המערבית, לפני שנתיים, האמין הקאנצלר,
קונראד אדנאואר כי יחסים דיפלומטיים
יתקשרו בין שתי המדינות תוך
זמן קצר. עתה הגיע הקאנצלר למסקנה כי
הישראלים לא יתלהבו כלל מנציג של ממ
שלת בון בארצם, רוצה להפיג את המתיחות
בהציעו לישראל שגריר יהודי גרמני. המועמד
המתקבל ביותר על הדעת: קארל מארקס,
עורכו של שבועון יהודי־גרמני, אשר אינו
קרוב משפחתו של מחבר הקאפיטאל.
משאל בלתי־רשמי, שנערך בשבוע שעבר
בין הדיפלמטים הזרים היושבים בישראל,
העלה כי 70 אחוז מהם משוכנעים ששגריר
מערב־גרמניה יגיש את כתב־האמנה לנ שיא
ישראל׳ עוד לפני סוף־השנה. אולם
דבר אחד טרם הוברר: כיצד יגיבו אזרחי־ישראל,
שעה שתזמורת צה״ל תשמיע את
דויטשלאנד איבר אלס לפני בית־הנשיא.
הגבול האיש בג״ פ הלבן
בקרבת תלפיות, בדרום ירושלים, מזדקר
בית תלת־קומתי יפה׳ מוקף עצי אורן ריחניים.
לעומד על גג הבית מתגלה נוף נהדר.
ירושלים כולה, על גבעותיה ועמקיה,
משתרעת למרגלותיו. מסגד הסלע מבהיק
ממולו׳ מעל לחומת העיר העתיקה ! הר הזיתים
והר הצופים רומזים מקרוב: רמאללה

שוכנת בקרבת־מקום; ואילו בית־לחם מוסתרת
רק על־ידי גבעה. ממזרח מזדקפים
הרי מואב התמירים׳ מעבר לים המלח. ממערב
משתרעים הרי יהודי הצחיחים.
לעיני הצופה, זוהי ארץ אחת. שום גבול
לא נקבע על־ידי הטבע. שני חלקי ירושלים
דבוקים זה בזה, כתאומים סיאמיים. אולם
המשקיף יודע: שלווה זו של הנוף, המרומם
את הנפש, אינה אלא אשליה. כפצע־ענק
עובר הגבול על גוף הארץ. פצע שלא
הגליד, הנוטף כמעט כל יום כמה טיפות
של דם. המשקיף יודע זאת, כי תפק דו לשים
את התחבושת על המקום המגורה.
הדייר ארז מזוודותיו. אותו בית עצמו
אינו שייך אף לאחד משני חלקי הארץ
היריבים. אין הוא חלק של מדינת־ שראל,
ואין הוא חלק של הממלכה ההאשמית של
הירדן. כי בית זה שייך למדינה שאיננה.
הוא השריד האחרון של ארץ־ישראל.
פעם גר בבית זה הוד מעלתו ׳,הנציב העליון
של מלך בריטניה לפלשתינה (א״י) .הרבה
דברים בבית עוד מזכירים דייר זה.
הטבח במטבח והמגישים הערביים בחדר האוכל
העזוב־כמעט היו פעם משרתיו של
הנציב, והם יודעים לספר רבות על ימי כהונתו.
אפילו הצלחות, עליהן מוגש הא;כל,
הן היסטוריות. הן נושאות את הכתובת
ראשי התיבות של
gri
המפוארת :
״ג׳ורג׳ ,מלך (בריטניה) וקיסר (הוד),״.
כשארז הדייר הקודם את מזוודותיו, מלווה
על־ידי תזמורת היריות בעיר הקודש, מבר
את המין לצלב האדום הבינלאומי. זה לא
האריך בו ימיו. אחרי נסיון־נפל ישראלי
לכבוש את הגבעה, עלה בתורן הגבוה הדגל
הכחול־הכהה של בעל־הבית הנוכחי :״ראש׳
המטה של ארגון מפקחי שביתת־הנשק של
האומות המאוחדות לארץ־ישראל״.
בשני הכבישים המובילים לבית האחד ממערב
והשני ממזרח עומדים שוטרים המונעים
את המעבר. רק יחידי־סגולה עוברים
מחסום זה. הם עלולים לפגוש אורחים
מוזרים. לרגע קט יכול עתונאי ישראלי לגד
צוא את עצמו פנים אל פנים עם שייך ערבי
חבוש־קפיה ועטוף גלימה חומה ממדבר
מואב, להחליף עמו ברכת־שלום נבוכה.
אך לרוב שקט הבית, אין בו אורח ם.
בחדרים ובמסדרונות פועלים קומץ הקצינים
במדיהם הלאומיים, ו־ 63 עובדי או״ם האחרים
— אלחוטאים* ,מזכירות, אנשי־בטחון מגויסים
מתריסר משטרות לאומיות העומדים
כל רגע על המשמר מפני מעשי־טרור של
קנאים.
10 דילאר ליום. מרכז עצבים זה שו לט
על שני עבריו של גבול הנמשך 950
ק״מ. הוא פועל באמצעות ארבע גפיים.
ועדת שביתת הנשק הישראלית־לבנונית (המתכנסת
במטולה) ,הועדה הישראלית־הסורית
(ליד גשר בנות־יעקוב) ,הועדה הישראלית־מצרית
(בעוג׳ה וליד עזה) ,והועדה הישרא־לית־הירדנית
(שמושבה בשער מנדלבאום הירושלמי)
.זו האחרונה החשובה ביותר :
גבולה משתרע לאורך 631 קילומטרים מסוכסכים.
היא גם הפחות פופולרית בישראל.
ממשלת ישראל מחרימה את כל עבודתה.
האיש שגרם לחרם זה, סגן־אלוף (של
עתודת־חיל־הים האמריקאית) אלמו הוצ׳יסון,
מסיים עתה את השלב האחרון של שרוחו
בן שלוש השנים. טרם נקבע מי ימלא את
מקומו. הניחוש הטוב ביותר היה, השבוע,
כי היושב־ ראש הבא יהיה קצין אמריקאי
אחר — סגן־אלוף (של עתודת־צבא-היבשד),
גילברט אי. ברסליי.
ברסליי עצמו לא אישר את ההשערה,
הסתפק בחיוך •מתחמק. אולם בחודש שעבר
היה ברור כי הוא מתכונן לשהות ממושכת
בארץ. בשדה־התעופה של לוד נחת האוירון
שהביא לארץ את רעיתו, אשה ש&עת״מרץ,
בעלת מבטא צרפתי, ובנו היחיד, פיליפ
בן הארבע.
מלוד עברה מרת ברסליי ישר לדירתה החדשה:
בית בצד הערבי של הגבול במה
מאות מטריס משער מנדלבאום. שם תנהל
את משק ביתה בד,תאם לאמצעים העומדים
לרשותה: משכורתו הסדירה של סגן־אלוף
*בבניך שוכנת תחנת־אלחוט, שהיא חוליה
ברשת בינלאומית, ואשר דרכה עוברים נל
ההודעות של מרכז־הקשר של או״ס בג׳נבה
ליחידותיו בקאשמיר, קוריאה ושאר ארצות
אסיה.
העולם הזת 880

*§81י

אמריקאי (המתקבלת באמצעות משלתוז הצבא
האמריקאי ביוון) בתוספת המשכורת
האחידה של משקיעי או״ם 10 ,דולאר ליום,
שמחציתם משתלמים במטבע מקומית.
כל אנשי או״ם גרים באהד משני עברי
הגבול׳ לפי טעמם. רק ראש־המטה עצמו גר׳
התל מן החודש שעבר, בארמון הנציב, כדי
למנוע האשמה של אי־ניטראליות. סיבתו
של ברסליי לבחירת מקום מגוריו: שם הוא
גר בשכונה של אמריקאים. לדעתו, הוצאות
המחיה משני עברי הגבול פחות או יותר
שווים.
״אין לי הוכחות״ .על אף החרם הישראלי,
פועלת הועדה הישראלית־ירדנית
במלוא הקיטור. הג׳יפים הלבנים, הנושא־ס
את 12 הקצינים העומדים לרשותה* ,מסיירים
משני עברי הגבול באופן חופשי, עורכים
בהתמדה סיורי־שיגרה שתפקידם להקנות
לקצינים את ידיעת־השטח והכרת התושבים,
המשמשות רקע לחקירת מקרים מסוימים
של הפרה. עוזרות גם (לדעת המ
סיירים עצמם) להפגין את נוכחות האו׳ים
ולהזים כוונות תוקפניות אפשריות.
אולם תפקידם העיקרי של המשקיפים —
חקירת תקריות גבול ממשיות — מוגבל
כיום לצד אחד, הירדני. שלטונות ישראל
א־נם משתפים פעולה, אינם ׳מאפשרים למשקיפים
לחקור תושבים במקומות התקריות•
הנסיבות שגרמו לחרם משקפות יפה
את הקשיים המהותיים של התפקיד.
אחרי תקרית־הדמים המזעזעת במעלה־העקרבים
ערכו המשקיפים את חקירתם הארוכה
ביותר עד כה. אולם אחרי הליכה
מייגעת בעקבות הרוצחים עצרו כלבי־הגישוש.
העקבות נעלמו בתוך השטח הישראלי, עוד
במרחק ניכר מן הגבול.
דעת הקהל הישראלית נסערה, דרשה
גינוי חריף ומיידי. היא נדהמה כאשר סירב
היושב־ראש האמריקאי להצביע בעד הצעת״
ההחלטה הישראלית שגינתה את ירדן בחריפות.
טען האצ׳יטון: איני יכול לשפוט
* מסגן־האלוף חאנזריקאי עד לסגן בלגי
מיוצגים כל הדרגות, שבע מדינות (ביניהן
קנדה, צרפת, דנמרק, שבדיה, ניו־זילנד).

ארמון הנציב בירושלים

הכניסה לארמון מצד ישראל

נופצע־ענק, כמה טיפות של דם

על הצלחות, אותיות אנגליות

לפי ההגיון בלבד. כמו כל שופט, אני זקוק
להוכחות. אין לי הוכחות. בלעדיהן, אני
יכול לחשוב מה שאחשוב, אך איני יכול
לתת פסק־דין.
יתכן שהאצ׳יסון יכול היה להציל את
מעמדו לו הציע החלטה משלו, שהיתה מגנה
בחריפות את הרוצחים, מבלי לקבוע
במפורש שבאו מן הירדן. אולם יושב־ראש
הועדה אינו מציע הצעות משלו. הוא מצביע
רק על הצעות שהוגשו על־ידי אחד הצדדים
*.הוא יכול היה רק להצביע בעד הצעת
ישראל — או להימנע ולהכשילה.
הטלפון מצלצל בבוקר. מציאת הוכחות
משכנעות היא אבן־הנגף לעבודת הועדה.
לא פחות חמור, לפעמים, עודף ההוכחות:
קשה להפריד בין האמיתיות לבין
המזוייפות.
בדרך כלל מצלצל הטלפון בשעות הביקר.
הידיעה על תקרית מסוימת עוברת את דרכה
ממפקד היחידה המקומית עד למטכ״ל של
הצד המתלונן, תהליך המצריך כמה שעות
מרגע המקרה — לרוב בליל — עד להודעה
הרשמית לועדה.
בימים כתיקונם מתלוננת ישראל כמעט
תמיד על פעולת מסתננים מן הירדן, מתלוננת
ירדן כמעט תמיד על פעולת־תגמול
ישראלית מאורגנת. עם התקבל ההודעה נכנם
לתפקיד קצין־המיבצעים של הועדה. כיום
זהו ברסליי, בן ה־ ,44 גבר יפה־תואר הנושא
עלה־תאנה על כתפיות מדיו האמריקאיים.
הוא השולח לדרך את המפקחים החוקרים,
לעתים אף מצטרף אליהם בעצמו.
החלק הקשה של התפקיד מתחיל במקים.
החקרים מסיירים בשטח, אוספים תרמילי
כדורים וקופסאות סיגריות, בודקים עקבות
וסימני־דם. הם נאלצים לסמוך על נסי־ונם
הצבאי כדי להחליט אם היתה כאן הפרה אמיתית,
או ׳שזוהי עבודת ביום מקצועית. מכיוון
שרק אחד מהם יודע ערבית, ואף אחד
* לאחרונה סטה פעס מנוהל־זה, הציע בהיעדר
ישראל החלטה אנטי־ירדנית. לו הצביעו
הירדני/ם נגדה, היתה הצסה זו נדחית.
אולם הירדנים נמנעו מהצבעה, נתנו על־ידי
כך ליושב־ראש את האפשרות לקבל החלטה
שהביעה את דעתו.

קצין־מכצעים גילכרט

כרסדיי ליד המפה

לאורך 631ק״מ, מבול של תלונות

העולם הזה 880

אינו יודע עברית, הם נאלצים לסמוך לרוב
על מתרגמים, מבלי שיוכלו להיות בטוחים
כי הם מוסרים באמת תרגום אמיתי של דברי־העדים.
דוברים
ישראליים טענו לא פעם כי שלטונות
הירדן ביימו התקפות שלמות, שכללו
חילופי יריות משך שעות רצופות, והבאת
כמויות גדולות של הוכחות כוזבות למקום.
אנשי או״ם אינם מוציאים מן החשבון אפשרות
של ביום כזה מצד ירדן או מצד ׳»־
ראל. אמר ברסליי :״אנו יודעים כי ל:ל
צד יש כמויות של תחמושת של הצד השני,
וכי הוא יכול לפזר בשטח את כל העקבות
הדרושות להתקפה מבוימת. אנו יכולים רק
לסמוך על נסיוננו וכשרוננו ! ״
אי ש ה מו די עין. הכשרתו של ברסליי
עצמו היתד, ארוכה וממושכת. בן משפחה
מסחרית מאן־ארבור, מרכז התרבות של מדינת
התעשיה מישיגאן בארצות־הברית, למד
במכללה מסחרית, אחרי שהצטרף לעתודוד
צבא־היבשה וקיבל דרגה של סגן־משנה. הוא
עסק בעניני עסקים עד שגויס לשרות פעיל
עם התקרב מלחמת־העולם השניה לאמריקה.
אחרי שרות במטה הגיוס עבר לענף־המודיעין
בפנטגון..
בשרות המודיעין עלה ברסליי במהירות.
כאיש מודיעין של מחנה־הצבא ד,־ 12 של
הגנרל עומר בראדליי הגיע לצרפת, למר
את שפת הארץ. בתום המלחמה עבר לאחת
מנקודות־הצומת של ענפי המודיעין בעולם :
איסטאנבול. שלוש שנים עבד כראש משרד
הנספח הצבאי האמריקאי בעיר זו, למד את
השפה התורכית על בוריה, עד שצורף
למשלחת הצבאית האמריקאית בארץ השכנה,
החשובה לא פחות: יוון.
בתום שרות זה נחשב ברסליי, בצדק, כמומחה
לעניני המודיעין של המרחב. הוא
נקרא חזרה לפנטגון, מונה ראש המדור
המזרח־תיכוני במחלקת המלחמה הפסיכולוגית
של מיניסטריון הצבא.
לפני כמה חדשים ישב במשרד זד״ כאשר
נודע לו כי מזכירות או״ם דרשה מן המטה
האמריקאי לשגר מועמד מתאים לתפקיד של
׳מפקח או״ם בארץ־ישראל. מספר ברסליי.
בחיוך :״ישבתי בפנטגון ושמעתי שמועה
שמחפשים איש לשרות או״ם בארץ־ישראל.
הלכתי לאיש המתאים והצעתי את עצמי.
אחרי שבועיים טילפנו לי ואמרו שנמצאתי
מתאים. זה מוכיח כלל ישן :״בצבא תמיד
יש יתרון לזה היושב ליד המקור ! ״
יתכן שלא המקרה בלבד שיחק את תפקידו.
הגנרלים האמריקאיים שחיפשו מועמד
לתפקיד פתחו, מן הסתם, את התיק המסומן
״ברסליי״ ,מצאו כי הוא בעל נסיון נ כר
בעניני מודיעין, מלחמה־פסיכולוגית ותנאי
המרחב. אפשר להניח כי עלה על דעתם
כי שרות של כמה שנים תח.ת דגל האו״ם
יוסיף לידיעותיו יסגל אותו למלא אחר־כך
בצורה טובה עוד יותר את תפקידי המודיעין
האמריקאיים.
ארבעה חדשים אחרי קבלת המינוי הגיע
ברסליי לארץ, קיבל לידיו את תפקיד קודמו.
משך ארבעה חדשים אלה דיבר ״עם כל מי
שאפשר היה לדבר בוושינגטון ובניו־יורק
על ארץ־ישראל״ — בין השאר: פקידי ה־סטייט־דיפארטמנט,
מומחי הצבא האמריקאי.

גתת -מי מי. בשעות הפנאי שלו
עוסק ברסליי, נוסף על אוסף בלי־נשק מזרחיים
עתיקים ודיג תת־מימי, גם בכישוף.
אולם אפילו חובבות זו לא תאפשר לו, ול חבריו,
לחולל נסים. הם אינם משלים את
עצמם: כוחם מוגבל. הם יכולים דק לבצע
את התפקידים א^ן שני הצדדים מעוני־

ברסליי עם משפחתו
בין השאר, כישוף

ברסדיי במדון המלד דויד
בפנטגון, מלחמה פסיכולוגית

במדינה

המזון ה מו שלם היחיד• ה מ כי ל את
כלה חו מ רי ם הנ חו צי ם לגוף.
כדי שמזון ח שו ב זה ל א יחמיץ,
יש ל ש מו ר אותו ב קו ר של ל פ חו ת
4צ. קור עוד נמוך מזה מספק

נים בביצועם.
אין ארגון הפיקוח של או״ם יכול למנוע׳
או אפילו להרחיק׳ מלחמה מגבולות ישראל.
אולם אין פירוש הדבר שתפקידו בשרות
השלום אפסי. תפקידו האמיתי׳ החשוב:
כשנוצר מצב בו רוצים שני הצדדים
להפיג את המתיחות, כמו, למשל, אחרי
קרב־האש האחרון בירושלים (העולם הזה
)872 מסוגל רק איש האו״ם להפעיל את
נשק המשא־והמתן׳ להשקיט בעזרתו את
הרובים. הטלפון של ארמון הנציב — היחיד
במרחב כולו המחובר לרשת הטלפונית האוטומטית
של שני צדי הגבול — מסוגל
למלא ברגע כזה תפקיד מכריע.
אמנם זה תפקיד מוגבל, אולם יש בכוחו
להציל חיי אדם.
ישנו גורם שני׳ אולי חשוב עוד יותר :
דעת־הקהל העולמית. בתקופה הנוכחית, בה
כל הממשלות למדו מידה גדושה של ציניות,
אין כוחה כמו לפני מאה שנה. אולם

כים. היה בדעתו ממילא לשנות את מבנה
מוסדות או״ם בארץ, להעלות את האצ׳יסון
לדרגת יועצו הצבאי. ,תפקיד בו לא ירגיז
את ישראל.
אולם בבואו למרחב נתקלה ההבטחה בהתנגדות
נמרצת. וואגן בניקה, ראש־המטר.
היוצא, הסביר ליורשו, בצדק, כי החלפת
האצ׳יסון מיד תתפרש כאילו הוא בניקה, אשם
במצב הנוכחי וכי הוחלף כתוצאה מלחץ
ישראלי. דברים דומים שמע בארנס מפי
ראשי השלטון בירדן. הוא טילפן להאמר־שילד
כדי לקבל הדרכה קיבל מימנו הוראה
לדחות את החלפת האצ׳יסון עד לגמר תוקף
חוזהו׳ בנובמבר.
כשנודע הדבר למשרד־החוץ הישראלי, התקשתה
עמדתו מחדש. השבוע לא הופיעו
נציגי ישראל לפגישת־היכרות של בארנם
עם הועדה הישראלית־ירדנית. במקום זי,
באו אחרי כן, לבדם׳ לארמון הנציב׳ ערכו
פגישת היכרות פרטית.

מ ק דו ה ס פי ג ה ״ א מ קוו ״

V W i t p ׳l ׳ O f i a

אמפא בע״ מ
תל־אביב :־

דרך פתח תקוה bu.16.5228

חי פ ה :
רח׳ ביאליק bu.8,67201

קאפו

מדוע לא הרגו הנאצים צפורים י
מי הם השוטרים השותקים?
מדוע בכה איש בית המלכות השוודי?
היכולים הקתולים להתקיים ללא כתבי הקודש
כתבי קארל מארקם ך
והקומוניסטים ללא

•אשי מטה אדיסון כארנס וואגן בניקה
לקצינים, אור ירוק

על זאת תקרא בספר קאפוט שיצא זה עתה לאור בהוצאת ש. פרידמן.
מחבר הספר הוא העתונאי האיטלקי הנודע קורצ׳יו מאלפרטה שנהנה מזכות מעבר
חופשי בכל החזיתות בהיותו כתב צבאי של צבאות הציר בתקופת מלחמת העולם
השניה.
מאלפרטה כתב את ספרו קאפוט תוך סיכון נפשו. ספרו מהווה מסמר מזעזע
ומחריד הכתוב בסגנון פשוט ובהיר ועם זאת בציוריות ופיוטיות השובים את הלב.
כל יהודי הייב לקרוא את ק א פו ט, כי זוהי הפעם הראשונה שניתן לנו לקרוא על
אשר התרחש באירופה מנקודת ראותו של אדם שעמד מצידו השני של המתרס.

קאפ 1ט
כפר

הופיע

להשיגו בכל בתי המסחר לספרים.
ההפצה הראשית: י .ברונפמן, רח׳ צ׳לנוב ,2ח״א.

השבוע הופיע תלוש
מיוחד
המזכה אותך בקבלת הספר האקטואלי

״משני עברי הגבול״
הספר הראשון על רקע גבולות הדמים
של ישראל ינתן לך

המומחה הידוע
בעל הנסיון הרב לתיקון מציתים
מכשירי גלות חשמליים

תמורת התלוש המופיע בחוברת
י ע לי לותצ׳י קוטה לי צן׳
מאת א. דיומא
מחיר החוברת 150 פר׳
להשיג בכל הקיוסקים

גם עתה אין ממשלה בעולם המרשה לעצמה
להתעלם ממנה. כל מדינה, ותהיה אפילו
מעצמה עולמית. משקיעה הון וכוחות כדי
להצדיק את עמדתה בעיני העולם. קרבות
אדירים מתחוללים בשדה הפסיכולוגי. אנשי
האו״ם סומכים על לחץ זה.
מצבה הנוכחי של ישראל מדגים את
הדבר היטב. כתוצאה מהחרמתה את הועדה
הישראלית־ירדנית מונחות על שולחנה
של זו רק תלונות ירדניות. כמעט מדי יום
ביומו קורא האיש הממוצע באמריקה, אנגליה
ועשרות ארצות אחרות כי ישראל גונתה.
אט־אט נוצר במוח הרושם כי ישראל לבדה
היא המפירה את השלום, לעומת ההבלגה

העילאית של הערבים.
למדינה קטנה, הזקוקה לרצון הטוב של
העולם, והסומכת על הפזורה היהודית הנמצאת
בויכוח מתמיד על ישראל, זהו מצב
ביש.
הבטחה והגשמה. לפי כל הסימנים
מבינה ממשלת ישראל היטב מצב זה, משתדלת
לשים לו קץ. אולם אין זה דבר קל,
מבלי לאבד פרסטיג׳ה יקרה.
תחילה נראה כי בואו של ראש־המטה
החדש, הגנרל הקאנאדי אדיסון בארנס, יתן
את הסימן הירוק לחידוש התנועה של קצי ני
צה״ל לשער מנדלבום. אבא אבן דיבר
עם מזכיר או״ם, דאג האמרשילד׳ הבטיח לו
את שיבת ישראל. הבטחה דומה ניתנה על-
ידי נציג ישראל אחר, שנפגש עם הגנרל
באופן בלתי־רשמי בלונדון.
אולם הבטחה זו היתד, מותנית בכך כי
בארנס יחליף מיד את האצ׳יסון. בארנס הס
תפקיד
רמגשן ז. אולם היו אלה מיב-
צעי־פרסטיג׳ה בלבד. לפי כל הסימנים תחזור
ישראל לועדה לכל המאוחר עם עזיבת
האצ׳יסון את הארץ וכניסת יורשו לתפקידו.
תהיה זאת ועדה כמעט חדשה, כי מאז תקרית
מעלה־עקרבים הוחלפו בה שני קצינים ניד
זילנדיים׳ קצין קאנאדי, נוסף על הצטרפותו
של ברסליי עצמו בחודש מאי.
יתכן כי שינוי ההרכב ישנה את המזל. אולם
גם ברסליי יודע כי תפקידו יהיה עדין,
קשה וכפוי־טובה. אם יחזיק מעמד בתפקיד
זה מבלי לעורר עליו את תמת ישראל
או הירדן או שתיהן יחד, יהיה באמת ראוי
לתואר מכשף.

עת1נ 1ת
זיווג ב ל תי ־ מו צ דוו
ד״ר הנריק רוזמרין, איש הצ״ב, נמצא
במצב קשה: משרד־הפנים נתן לו רשיון
להוצאת עתון פולני בשם נוביני פורננה.
אולם לרשיון לא היה ערך רב: הוא התיר
להוציא את העתון רק שלוש פעמים בשבוע.

מרדכי גודשטיין, איש הפרוגרסיבים,
נמצא במצב קשה: גם לעתונו נוביני איזרא־לסקי
הותר לצאת רק שלוש פעמים בשבוע.

הופיע באופק השדכן בדמותו של ויק־טור
ברנדים, מי שהיה קצין בשירות־ה־בטחון
של ממשלת פולין הדמוקרטית, זיווג
זיווג שנראה כמוצלח. הוא שיכנע את ראשי
הצ״כ כי הוצאת עתון משותף עם הפרו־גרסיבים
תהיה צעד ראשון לאיחוד שתי
העולם תזה 880

המפלגות, איחד את שני העתונים הרו־יומיים
לעתון יומי.
לוכש־המכנסיים. החתונה העתונאית
נערכה לפני שנתיים. אולם השלום והשלווה
מיאנו לשכון במשפחה הדו־מפלגתית. ה־פרוגרסיבים
לקחו לעצמם את תפקיד לו־בש־ד,מכנסיים
במשפחה. עורך העתון, שאול
לנגנם החרים למעשה את מוסדות הצ״כ,
סירב לפרסם בעתון המאוחד ידיעות על
בואם של אישים ציוניים כלליים מחוץ־
לארץ.
הנהלת הצ״ב נפגעה קשה, ניסתה לשכנע
את ד״ר רוזמרין לסיים את הנישואים ה־בלתי־מוצלחים
בגט. אולם הלחץ לא נשא
פרי: רוזמרין העדיף את הפרנסה הבטוחה
על השקפותיו הפוליטיות.
בשבוע שעבר שבה בעיית הגט העתונאי
והתעוררה. הפעם עורר אותה השדכן, ויק־טור
ברנדים, שפנה אל הפרוגרסיבים, דרש
לסלק את לנגנס מתפקיד העורך הראשי של
העיתון המאוחד. כדי להמחיש את דרישתו,
התקשר ברנדים עם חבר הוועד הפועל של
מפלגת הצ״ס ד״ר מנחם דולן, השיג רשיון
להוצאת עתון פולני בשם נובי דזינניק
אילוססרטיבני — בן־זוג מצויץ למחצית
העתון של הנריק רוזמרין.
אולם לנגנס לא נבהל מפני האיום: גם
הוא השיג בן־זוג נאה למחצית־העתון שלו,
הוציא רשיון להדפסת עתון סולני חדש
בשם סלובו איזראלסקיה.
היו אלה איומי שווא. השבוע התברר
סופית כי שאול לנגנס לא יפוטר והצ״כ לא
יוציאו עתון פולני חדש: התגלה שהסכסוך
בין לנגנס וברנדיס לא היה כרוך בכל
מחלוקת פוליטית, התנהל על רקע אישי
בהחלט.

ח קל או ת
ר.וה 3ה ד בן
סם המבורג מקליפורניה היה מצויין ב מעלות
רבות: היו לו מטעי־כותנה גדולים,
הבנה בלתי־רגילה בחקלאות, ומרץ רב, אך
בראש וראשונה הצטיין המבורג בעקשנותו
— בשאיפתו לעשות את כל הנראה כבלתי-
אפשרי.
הבלתי־אפשרי ניצב לפניו במלוא קומתו,
בעת ביקורו הראשון בישראל, לפני שנים
מספר. כאשר השווה הוא את אקלימה של
ישראל עם האקלים הקליפורני, שאל מדוע
אין בארץ מטעי־כותנה, קיבל מפי החקלאים
המקומיים תשובה קודרת: נעשו נסיו־נות
רבים לגדל כותנה, אולם הקרקע ה ישראלית
הצמיחה רק שיחים ננסים, חסרי
כל ערך מסחרי.
זנים מוכתרים. התשובה לא ייאשה
את המבורג. להיפך, היא הגדילה את מרצו
כפל־כפליים. הוא סייר ברחבי־הארץ, בחר
במקומות המתאימים ביותר לגידול הזהב
הלבן — דם החיים של כל תעשיית טקסטיל.
אחר חזר לארצות״הברית, שלח משם זני-
כותנה מובחרים והוראות לחקלאים.
בשבוע שעבר נשאה עקשנותו של המבורג
פרי: שורות פועלים נעו לאיטם על
פני שדות שטופי־שמש בעמק הירדן, קטפו
את הפקעות הצחורות־צמריות מעל שיחי
הכותנה, השיגו שיא בינלאומי של קטיפת
50 קילו כותנה ליום*.
היבול הראשון עלה על כל המשוער.
הוא נערך באלף טונות לפחות, יספק חלק
מן התצרוכת של תעשיית הטקסטיל הישראלית,
יתן לחקלאים מרץ להרחיב את
שטחי הגידול בשנה הבאה, לחסוך לממשלה
מיליוני דולרים במטבע זר.
תחבורה הסוס והאוכף
הלצה אנגלית ידועה מספרת על חובב־מירו־צי־סוסים
זקן, אשר ידידיו שמו אוכף על
גבו. כאשר נשאל האיש כיצד נקם באותם
ידידים, השיב :״וכי מה יכולתי לעשות?
הגעתי שלישי במירוץ.״
לאחרונה נמצאו חברות־האוטובוסים בישראל
במצב דומה: משרד־התחבורה הטיל
על גבם אוכף חוקי מיוחד במינו — חוק
המחייב אותם להגיש בקשות לרשיונות־קו.
רשיונות־הקווים אינם דבר חדש: עוד
בתקופת המנדט היה לכל אוטובוס רשיון קו,
* זה לא מכבר זכתה פועלת אוזבקית
בתואר גיבורת העבודה על שקטפה 45
קילו כותנה ליום.
העולם הזה 880

׳ בו ב שג ב ס רב ע ד u ismהדי בור

מרטה מערער

שום דיון צבאי לא עורר את תשומת־לב הציבור כמו
משפטו של הסמל מרטה אהרון, שנידון למאסר בעוון
״התנהגות מבישה ובלתי־הולמת״( .העולם הזה )877
הקרב על הסמל הפן נושא למאמרים ראשיים, הגיע עד
למוסדות הגבוהים ביותר.
בשבוע שעבר הגיש פרקליטו של מרטה, עורן־הדין
אלימלך דוידסקו, כתב־עירעור. העולם הזה מוצא לנכון
לפרסם עירעור זה במלואו.
לכבוד
כ ע ^ ה די ^זצכא ^ ה ע דיון
בערעור של :

P / 219210 סמר מרטה אהרן
המערער
נגד

תוכע צבאי ראשי
המשיב

תודעת ערעור
המערער מגיש בזה ערעור על פסק־הדין של בית־הדין הצבאי
המחוזי מחוז שיפוטי הצפון, במושבו בנצרת שניתן ביום 7.7.54
בתיק ,252/54 שלפיו הורשע המערער בהתנהגות בלתי הולמת,
בניגוד לתקנה 95 לחוקת השיפוט תש״ה, ובעבירה על חוקי
הצבא, בניגוד לתקנה 95 לחוקת השיפוט תש״ה, ובעבירה על
חוקי הצבא, בניגוד לתקנה 98 לחוקת השיפוט תש״ח, והוראת
הפיקוד העליון מם ,)1(137 .והוטל עליו עונש מאסר של תשעה
חדשים עבור כל אחת משתי העבירות הנ״ל.
אלוף פיקוד־הצפון אישר את פסק־הדין הנ״ל, אולם העמיד
את העונש לששה חדשי מאסר בלבד בעד כל עבירה, והודעה
על כך נמסרה למערער ביום .8.8.54
המערער מבקש לשמוע את הערעור הזה בפומבי.
להודעת הערעור מצורף יפוי־כח, שהמערער נתן לסניגוריו,
וכן העתקות של הודעת הערעור למשיב. הסניגור ר. נוחימובסקי,
עו״ד, נתבקש ללמד סניגוריה על המערער על ידי הליגה לזכויות
האדם והאזרח בתל־אביב.

נימוקי הערעור:
.1המערער טוען כי בית־הדין דלמסה נהג שלא כהלכה בהכניסו
בפסק דינו שמערערים עליו גורמים פוליטיים — שלא צריך
להיות להם מקום בפסק־דין של בית־משפט כל שהוא — ובתיתו
פורקן לדעותיו הפוליטיות של בית־הדין בשאלת ההגירה ממדינת
ישראל.
.2המערער טוען שהמלצת בית־הדין דלמטה לפרסם את תמצית
פסק־הדין הנ״ל בפקודות־שיגרה יומיות בכל יחידות־צה״ל היא
נפסדת מיסודה, ורק מוכיחה את רצונו של בית־הדין דלמטה
לתת פרסום בצבא לדעותיו הפוליטיות בשאלת ההגירה במדינת
ישראל.
. 3בית־הדין דלמטה התכחש כליל בפסק־הדין הנ״ל לעקרון
היסודי של חיי־החברה במדינה דמוקרטית, דהיינו לחופש הדעת
השמור לכל אדם, ואף חייל, אם אפילו דעה זו היא בלתי מקובלת
ו/או בלתי נאותה ו/או מתנגדת למדיניות המוצהרת של הממשלה.
המערער טוען שהתכחשות זו של בית־הדין דלמטה נוגדת
לחלוטין ופוגעת קשה במשטר הדמוקרטי הקיים במדינת ישראל
ואף מהודה עודת־הדין בולט.

על ידי ממשלת־ישראל בהתאם לחוק החרות ולפי המדיניות
הקבועה הנהוגה במדינת־ישראל.

. 6המערער טוען כי דבריו — ולו גם תוכנם זהה עם תוכן
פרסי־העבירה בפרט הראשון בכתב־האשמה — אינם מהתים עבירה
בכלל, ואינם מגלים כל אשמה, וכי בית־הדין דלמטה נתן פירוש
לא נכון, לרעת המערער, למשמעות דבריו אלה.
. 7המערער טוען שלא היתד, בפני בית־הדין דלמטה עדות בכלל
ועדות מספיקה בפרט לקביעת העובדות המפורטות בפסק־הדין
הנ״ל, וביחוד לקביעת העובדות הבאות :
(א) שהמערער ״דבר בלעג מר על אותו מוסד שהלביש לו
את המדים״ ,וכן
(ב) ש״תגובת הציבור היתד, בצעקות כי אנשים כאלה צריכים
לזרוק לים״ ,וכן
(ג) שהתנהגות המערער היתד, מבישה בגלל היותה ב״פומבי״.
6בית־הדין דלמטה שגה שגיאה גסה בקבעו בפסק־הדין הנ״ל
כי דברי המערער, כפי שפורטו בפרט הראשון של גליון ההאשמה,
מהווים ״מעשה מבייש והתנהגות בלתי־הולמת״ (בלשון פסק־הדין)
וכן בקבעו ש״העבירות אותן ביצע הנאשם הן שפילות, מחפירות,
ודבריו הם דברי השמצה והסתה כלפי המדינה״ (בלשון גזר־הדץ).
,9בית־הדין דלמטה שגד, בקבעו כי דברי המערער בשיחתו עם
מספר אזרחים בנמל חיפה מהווים ״התנהגות״ בכלל ו/או ״התנהגות״
במובן התקנה 95 לחוקת השיפוט.
. 10 בית־הדין דלמטה שגד, בפירוש שנתן לתקנה 95 לחוקת
השיפוט תש״ח.
ן* .המערער טוען כי על תקנה 95 לחוקת השיפוט תש״ח עבר
הכלח, וכי אין היום לראות את המושג ״חייל״ המופיע בתקנה
95 הנ״ל כפי שראו את המושג ״חבר״ של ארגון הגנה בזמן
שחוקת־ד,שיפוט תש״ח קבלה תוקף לפני קום מדינת־ישראל.
המערער טוען שעם קום צבא הגנה לישראל והטלת חוקת
השיפוט תש״ח, שהיתה אז חוקת ארגון ההגנה, בחוק צבאי פלילי,
יש להבחין בהבדל יסודי רב המשמעות בין המושג ״חבר״ בארגון
ההגנה לבין המושג ״חייל״ בצה״ל.
בזמנו נידרשד, מכל ״חבר״ בארגון־ההגנה התנהגות מסוימת
בעלת רמה מוסרית גבוהה כתנאי ראשון להתקבלותו לארגון
ההגנה, וכעת — במדינת־ישראל — מורכב צבא־הגנה־לישראל —
בתוקף חוק־שירות־ו־,בטחון שהוא חוק המדינה, המחייב את כולם
מ״יוצאי צבא״ המתקבלים לצה״ל לפי הכושר הגופני בלבד,
והמבחן המוסרי של ״חבר״ בארגון־ההגנה אבד לגמרי את ערכו,
ואינו קיים.
. 12 המערער טוען כי בית־הדין דלמטה התעלם מהבעיה
הנ״ל, לרעת המערער, על אף ההלכה בנידון זה שנפסקה ע״י
בית־הדין העליון של צבא הגנה לישראל בערעור פלילי .184/53
. 13 בית־הדין דלמטה שגה בפירוש שנתן לכוונת ולמטרת הוראת
הפקוד העליון מס )1( 237 .ולתחולת הוראה זו ולהיקפה.
.14 בית־הדין דלמטה שגה בפירוש שנתן ליסודות העבירה
של הפרת־הוראת־הפיקוד העליון הנ״ל ולמונחים ״דיון״ ,״דיון
בפומבי״ ו״שאלה מדינית״ ,כפי שהם מופיעים בהוראה זו.
. 15 בית הדין דלמטה שגה בקבעו כי ״אסור לחייל להביע את
דעתו בבעיה זו בפומבי״ ,דהיינו בבעיית ההגירה ממדינת־ישראל.
. 16 המערער טוען כי הוראת הפיקוד העליון מם׳ ( 137י) אינה
אוסרת על חייל להביע את דעתו בשאלת ההגירה מן הארץ.
. 17 בית־הדין דלמטה שגה בראותו כ״התערבות בויכוח״ ע״י
המערער עבירה כל שהיא ו/או בראותו בכך ״דיון״ ו/או ״דיון
בפומבי״ ו/או ״דיון בפומבי בשאלה מדינית״ בניגוד להוראה
הנ״ל.

. 4המערער טוען שמסקנות בית־הדין דלמטה בפסק־הדין הנ״ל
הן מנוגדות לחלוטין לתוכן ולרוח של ההכרזה על הקמת
מדינת־ישראל והן מתעלמות מחרויות היסוד של האזרח במדינה
דמוקרטית בשטח של חופש המחשבה. חופש הדיבור וחופש
הכטחון. המערער טוען שבית־הדין דלמטה שכח לגמרי שאין
להעניש אדם בעד דעותיו בלבד, ויהיו הדעות אשר יהיו.

. 19 המערער טוען חוסר־סמכות לבית־הדין דלמטה מאחר שהוא
לא עבר את העבירות הנדונות במסגרת־הצבא.

. 5בית־הדין דלמטה התעלם מכך, שלדברי המערער אין לראות
יותר מאשר השתתפות בויכוח על הנושא של מתן היתרי־יציאה
לכל אדם המבקש להגר מן הארץ, והרי היתרי־יציאה אלה ניתנים

. 20 לחילופין טוען המערער כי העונש שהוטל עליו הוא חמור
מדי ומוגזם מכל הבחינות.
בית־הדין מתבקש בזה לבטל את פסק־הדין ולזכות את הנאשם.

שהתיר לו לנוע אך ורק לאורך קו מסוים.
מספר האוטובוסים שנסעו בכל קו היה קבוע
בהתאם לצפיפות האוכלוסיה לאורך הדרך.
בתקופת מלחמת־ד,עצמאות גוייסו אוטובוסים
רבים לצבא. כל סדר ד,קוים הקבועים
נהפך על פיו, לא חודש עד היום.
חזיה לימי־הכיניים. לדברי מתנגדיהם,
שמחו חברות־האוטובוסים על התוהו
ובוהו ששרר בקודיהם: הם הטילו את כלכלי
הרכב שלהם לקווים ההומים מתנועה,
מילאו את כיסיהם כסף, הזניחו את הקודים
הצדדיים. יושבי מקומות נידחים נאלצו לחיות
שעות, עד שבא אוטובוס חלוד ומוזנח

.16 המערער טוען שלא הוכחה בבית־הדין דלמטד, כל עבירה
על תקנה 98 לחוקת השיפוט תש״ח.

לקחתם. הממשלה החליטה לשים קץ למצב

מובן מאליו שחברות־ד,אוטובוסים מחו נמרצות:
הם טענו שהמדינה חוזרת לשיטות
טרום־אוטובוסיות של ימי־ד,ביניים, שהם עצמם
יעילים במידה מספקת כדי לקבוע את
מספר האוטובוסים בקוזיהם שלהם. אולם
משרד התחבורה לא זז מעמדתו. בשבוע
שעבר היה האוכף בשלב אחרון של חגירה :
עיבוד הפרטים הטכניים.
חברות־האוטובוסים הוסיפו לבעוט, דרשו
זכות העברה ושינוי של רשיונות־הק־ודים:
הם טענו שד,אוכף הדוק מדי.
חקירות מסר עשן
בשבוע שעבר נחקר אחד היבואנים הידועים
של ישראל, דוד זילברשטיין, על־ידי
המשטרה, בקשר לעובדה מוזרה: אף על פי
שכמויות עצומות של סחורות יבוא עברו
דרך ידיו, נרשמו בחשבונות מס־ההכנסה
שלו רק 2000ל״י לשנה. השאלה הראשונה
גררה אחריה שאלות אחרות: מדוע לא
נרשמה החברה של זילברשטיין אצל רושם־
החברות — ומדוע לא ניהלה חשבונות של
(המשן בעמוד )12

a & i u nה 1ה

ממוח אתמלחי א/ק ״תל אביב

אוסאקה -עירm

לא פורים. אלה הם רק הימאים מלאכי שכטר ושמואל
ק, שנתפתו על ידי האווירה המקסימה של ארץ־הגיישות,
י את מצוות התורה האוסרות עליהם ללבוש בגדי אשה.

עד מה חולמים ימאים? התשובה מוכנת מאליה לגבי אנשי הציים הגדולים והוותיקים,
בגון הבריטי, או האמריקאי: כבל חלום וחלום האופן? אותם בהיותם על סיפון־האנייה מופיעים
בקבוקי יין, נשים יפות, תזמורות־ריקודים ושאר מיני בילוי בנעימים.
אנשי הצי־המסחרי של ישראל -הצי הצעיר ביותר בעולם -חולמים גם על זה: הרי אין הם
מלאכי־מרום. אבל אין הס חולמים רק על זה. יש להם גם חלומות אחרים, גדולים יותר. הם
שואפים להפליג לקצות עולם, לראותארצות ועמים אשר לא נודעו להם עד בה, להפוך את השפה
העברית לשפה מוברת בבל נמל.
חלק מן החלום הפך למציאות לפני שבועות מספר, באשר הפליגה א/ק ,,תל־אביב״ מנמל
חיפה לכיוון, שלא היה ידוע מראש: לאנייה אין קו קבוע. היא עוכרת מנמל לנמל, מטעינה ופורקת
את בל המשאות הנמסרים לה כדרך.
האמת המשמחת הובררה לימאים הישראליים רק באשר עגנה ״תל־אביב״ כאיי־הוואי: הס
היו בין הישראלים הראשונים שזכו לחצות את האוקיאנוס השקט תחת דגל מדינתם. חלק
מן השאיפה הגדולה התגשם. עתה היה עליהם להגשים את המאוויים הקטנים, היומיומיים :
לכלות, לבקר במקומות מעניינים, לצלם בכל האפשר, כדי שיהיה מה להראות לחברה כארץ.
צלמי האנייה — משה דוידוך, מלאכי שכטר ופאול דיסרדוך — הפעילו את מצלמותיהם כבל
הקיטור. העדשות המלוטשות קלטו הבל: את נערות האיים, שעלו על סיפון־האנייה, יצאו
כמחול פראי. את זרי הפרחים הצבעוניים־מסורתיים, שנענדו על צווארי בל הבאים להוואי. את
הרי הגעש העשנים, ואת ספינות־ הטיול הצחורות של המיליוגרים, שעגנו כנמל־הונולולו.
אולם במהרה התברר לצלמים שמוטב להם לחסוך את סרטיהם. המסע היה עדיין ברא־שיתו.
כאשר הפליגה ״תל־אביב״ מאיי־התענוגות, היו פניה מועדות מערבה -ליפאן.

לנמל. להפתעתם 9
בכל תוקף על כך

מקצוע רגיל
כל עיר נמל בעו
את שעותיהם על
לא התפלאו הימאי
של אוסאקה. מה
הגיישה היפ אני^
הגיישה אינה י:
הינד, בשבילה מג
נדוניה ולהינשא ב
ניה. עוד בילדותה
מבוקשו ברוב עדי
שות אף הוא אינו
הוא מהודה טכס נ
קלה ונגינה על נב
רק משה דוידון
מהן התאהבה בו ן
יפאניים, אשר איש
על האניה, הורדה
לוהטות.

המס 5ליפאן הי|
הפליגה א/ק תל־א!ן

חלפו ימים על ימים של הפלגה בלב־ים, עבודה קשה, משמרות
יום ומשמרות לילה. אולם משה דוידוף וחבריו היו
מוכנים לסבול הכל: פניהם היו מועדות — לארץ השמש
העולה, החאראקירי, המקדשים והגיישות.

כ לי פ ה. שערי־ארמונו של הקיסר הירוהיטו בטוקיו,
ים, אין עליהם שמירה ובכל זאת אין איש מעז לעברם:
יפאנית עתיקה אומרת כי הפולש לתחום הקיסר, יחלה.

התרשמותם הראשונה של הימאים הישראליים מיפאן היתה
מדכאת למדי: כאשר עגנה א/ק תל־אביב בנמל יוקוהאמה
נראתה בכל דלות איומה. אלפי קבצנים שרצו ברחובות,
הטרידו את העוברים ושבים, פועלת־נמל צנומה עסקה בקשירת
ר,אניד, לרציף, כשתינוקה צמוד אל גבה: פשוט לא היה לה
היכן להשאיר אותו.
בעקבות האכזבה הראשונה באה שניה: רק מועטים מבין
היפאנים דיברו אנגלית — וגם אלה סרסו את שפתו של
שקספיר עד בלי הכיר, היות והם לא יכלו לבטא את האותיות
למד, פא, וו. יתר על כן, הם לא ידעו דבר וחצי דבר על
ישראל. אפילו בסניף־הדואר היה קשה להסביר לפקידים לאן
מיועדים מכתבי הימאים.
החברה ניסו להתגבר על דכאונם בעיקר בעזרת הלצות,
שנסבו ברובן על קומתם הנמוכה של היפאנים. סיפר חיים
רגונס, רב־המלחים של האניה. בצחוק :״כאשר רצינו להבדיל
בינם לבין הבחורים שלנו, היינו מנפנפים מקל ארוך
מעל ראשינו — ואם היתד, נשמעת זעקת כאב, ידענו כי
המקל פגע באחד משלנו.״

שיר עבר, ישן
אולם לאחר ימים ספורים של עגינה ביפאן נגוזה האכזבה.
ובמקומה באו הערצה והתפעלות. מאחורי הדלות האיומה
ותנאי החיים האנושיים נתגלה גזע של בני אדם אוהבי סדר
ונקיון שהצטיינו באדיבות ובהכנסת־אורחים מפליאה.
״אחד -מתושבי אמאגסקי הזמין אותנו לביתו,״ סיפרו
הימאים ,״הביקור בבית יפאני המו חוויה בפני עצמה. אם
אתם מוזמנים לבית יפאני, מוטב שתרחצו תחילה את הרגליים
ותגרבו גרביים נקיות: הנימוס דורש שלא להיכנס לשם
בנעליים. ישבנו בחדר־האורחים ומארחנו, קצין־צוללת לשעבר,
שהפך לפרופסור באוניברסיטה, הגיש לנו ארוחה יפאנית
מסורתית. מנה ראשונה: דגים לא מבושלים, טבולים בביצים
חיות. מנה שנייה: מאכל הסוקיאקי הערב לחיו, אשר רק
האלוהים יודע ממה הוא מורכב. כל זה קונח בכמויות גדולות
של סאקי — היין היפאני החריף.״
באותו מעמד נוכחה גם אחותו של המארח, מנגנת ידועה
בנבל יפאני. היא הפתיעה את הימאים נעימות, כאשר השמיעה
להם שיר עברי ישן. השיר לא היה מוכר להם, אולם המלים
״ער הרי הגריר״ (על הרי הגליל) נשמעו ברורות.

ב ר בו רי ם 1אייל 1ת

מקדשומקדש. העיר הקדושה נארה, מורכבת כולה
שים. אלפי עולי־רגל מתרוצצים כל היום ממקדש למקדש.
ם לא הצליחו לפתור את,הבעיה: היכן הם גרים ואוכלים?

לקבלת־פנים נאה עוד יותר זכו אנשי תל־אביב בהגיעם
לטוקיו: דומה כי עשרים וחמש המשפחות הישראליות
היישבות בעיר למדו הרבה ממידת האדיבות והכנסת־האורחים
של יושבי יפאן.
נופה של טוקיו — מזיגה כמעט מושלמת של יופי אקזוטי
ושיכלול אירופי — עשה על הימאים רושם לא פחות
מיושביה. המקום היפה ביותר בעיר הינו לדבריהם ארמון
הקיסר הירוד,יטו. הארמון מוקף חומה גבוהה, גנים מטופחים
להפליא ובריכות מים, בהן שטים ברבורים לבנים.
מעניין לא פחות היה הביקור בעיר הקדושה נארה —

אני דובב -אתה רוכב. החברה למדו את אמנות הרכיבה עוד בילדותם,
חלודה. אחריכן רכבו עליהם המורים בבית־הספר, הסדרינים בתנועת־הנומר והק
עליהם רב־החובל וקציני־האנ״ה. עכשו יש גם להם הזדמנות לרכב על מישהו. הרי
רק דבר אחד בלבד: עליו לרוץ, כאשר מצווים עליו, לעצור, כאשר מצווים על
ירושלים של יפאן. העיר מלאה וגדושה במקדשי דת־שינטו.
אלפי עולי־רגל כורעים בחרדת קודש באולמות־התפילה הענקיים,
בגנים אשר מסביב למקדשים מתהלכות איילות קדושות,
אשר אינן יראות מבני אדם.
בדרכם חזרה אל האניה שבו הימאים והתפעלו מנימוסיהם
הבלתי־רגילים של היפאנים: שניים מן הישראלים שטעו
בדרך פנו אל אחד העוברים־ושבים, שאלו אותו כיצד להגיע

הולנד וגרמניה. אוי
מעל הימאים אם י£
לאחרונה נפוצו 0
תהיה ליפאן. ה תוצג
סרבו לרדת מן הא
רק אדם אחד ד,ח
דוידוף ירד לחוף -

( DUDאל
־ היפאני מונית, הסיעם עד לאניה, עמד
והוצאות הנסיעה ישולמו מכיסו.
בהחלט שורצת נערות, המנסות להנעים למלחים
חוף — תמורת סכום מסויים. על כן
הישראליים למראה רובע־הגיישות הענקי
!הפליא אותם היה מעמדה המיוחד של
אחיותיה־למקצוע ברחבי העולם.
• נחות ומנודה על ידי החברה. הזנות
ע רגיל בתכלית העוזר. לה לצבור
!ך הזמן לאזרח מכובד שימצא חן בעי־זיא
לומדת לציית לגבר ולמלא את כל
ת, תוך חיוך מתמיד. הביקור אצל חגיי־מה
לביקורים ברובעי נמל אחרים בעולם:
:י עצמו, מלוזה בין השאר גם בארוחה
יפאני.
לא התפעל ביותר מן הגיישות: אחת
למעלה מאוזניה, המטירה עליו מכתבים
א היה מסוגל לפענחם, התעקשה להישאר
צם ברגע האחרון, לאחר שהזילה דמעות
ורק תחילתו של דרך ארוכה. לאחר מכן
נ לוונקובר, תעלת פנמה, אנגליה, אירלנד,

האל מו ני ת. הגיישה החמודה, בעלת החיוך הילדותי והתסרוקת הנראית כלקוחה
מהאופרה מאדאם באטרפליי, התפעלה מן הימאים הישראליים ומשפתס המוזרה. היא
אפילו נתנה לאחד מהם את תמונתה למזכרת נצח ללא הקדשה: בין כה לא ידע לקרוא.

מי יפענח? זוהי קריאת־אזעקה המופנית לכל קוראי העולם הזה. כל אשר יצליח
לתרגם לעברית מכתב אהבה זה, שנכתב על־ידי גיישה למשה דוידוף, ישלח את התרגום
למערכת העולם הזה. תרגום ראשון שיגיע, יקבל 150 ין במסבע יפאנית או לירה ישראלית.

נערת־ה חלומות. השחקנית היפאנית הצעירה היתה מודרנית
יותר מהגיישה. היא התקשטה בסוודר ובתסרוקת צרפתית, נתנה
למשה דוידוף את תמונתה בצירות חתימה יפאנית מסולסלת.

שיטה אמריקאית.

הפרסומת המודרנית חדרה ללובע־

הגיישות של אוסאקה. נציגת ה שכונה מחלקת עלוני־הסברה

על התכונות הנעלות של חברותיה. הצרה: זה כתוב יפאנית ו

;שנונה, כאשר הסיעו זה את זה בחריצה
יניס בצה׳־ל. רק לפני זמן קצר רכבו
!:שה־קולי אינו יודע כל זאת. הוא יודע
,ו — ולהצסלם כאשר מצווים מליו.

פ רושמה של ארץ השמש העולה לא סר
ן לאחר שהגיעו חזרה לחיפה.
מועות כי גם ההפלגה הבאה של תל־אביב
־ ,היתד, ברורה מראש: כמעט כל הימאים
יה, חידשו את החוזים שלהם.
יט שלא להשתתף במסע המקווה: משד,
מסיבות משפחתיות.

לה השערל בו דהה. צדיקי יפאן יבואו בו להתפלל לפרנסה טובה. צדיקות יפאן יבואו
בו להתפלל לריבוי־בנים. ימאי א/ק תל־אביב יבואו בו — להנציח את עצמם בתצלומים
שלא נל ימאי ישראלי זונה בהם, ובנדי סויונלו להביאם אתם ולהתגאות בהם בארץ.

על נשים ואלים. הגיישה שנלוותה אל הימאים בנארה,
התלבשה איירופית. לכן קראו לה ן>יידי. הם היו מבולבלים:
הביטו בליידי שכחו את המקדש; הביטו במקדש שכחו את ליידי

במדינה
(המשך מעמוד )9
מס הכנסה.
כאשר הלכה החקירה והעמיקה עור! בפרשה
שם חדש ! נחום גילרמן, ראש מחלקת
יבוא־המזון של משרד־המסחר והתעשייה.
סמכות
בלתי-מדגבלת. במשך שנתיים
וחצי עסק גילרסן בקניית מזון בשביל
ישראל. בידיו של הגבר השמנמן׳ ממוצע־הקומה
ניתנה סמכות בלתי־מוגבלת. הוא
אישר ודחה בקשות לרשיונות־יבוא׳ אישר
ודחה אופציות, חילק רשיונות־יבוא כראות־עיניו.
לחתימתו היה תוקף בינלאומי.
בחודשים האחרונים היו עסקים רבים שאושרו
על־ידי גילרמן נתונים לפיקוח חמיר,
לאחר שהתלוננו יבואנים רבים על אפלייה

הבניין האפור של מצודת־זאב, רחוב המלך
ג׳ורג׳ ,תל־אביב. נשמעה פקודת־דום, ונשיא
ישראל, יצחק בן־צבי, רעייתו, רחל ינאית
ושלישו, סגן־אלוף יוסף כרמל, עברו בין
שתי שורות של בית״רים כחולי־מדים.
לפני חודשים מספר גילה הנשיא, במקרה,
את קיומו של מכון־ז׳בוטינסקי, הביע את
התעניינותו בו. לאחר התכתבות קצרה נקבע
מועד־הביקור במקום.
היה זה רגע גדול. לא הגדול ביותר ב חייו
של ז׳בוטינסקי, או של יצחק בן־
צבי אך ללא ספק היה זה אחד הרגעים
הבלתי־נשכחים בחיי האיש הגבוה והמוצק,
שעזר לאורחים לצאת מן המכונית. היה
זה רגע גדול בשביל ד״ר יוסף פעמוני —
הנפש החיה של מכון דבומינסקי, שנוסד

מהיד הקופסא 350 פרוטה

הורצה לצרכן
rrrrrrrrrrT rm rrrrrrrrrT T T T

יצחק בן־צכי נפגש עם זאב ז׳כוטינסקי..

הננו מתכבדים להביא לידיעתך את הדברים
דלהלן :
א. מיץ הענבים הטבעי אשר אנו מוצי אים
עתה לשוק מופק מענבים טריים׳ ללא
תוספת של חמרי־שימור, מיוצר בשיטת
פיסטור בלבד, תחת פיקוחם המתמיד
של המוסדות הממשלתיים הנוגעים
בדבר.
ב. במקרה שתגלה משקע בתוך הבקבוק אל
נא יפתיע אותך הדבר. דע כי זוהי
תופעה טבעית של שקיעת החלק
הבשרי אשר בענבים — אות לטבעיות
המוצר ושתיתו יפה לבריאות.

שדגו מייוענכיב!
כדבור מז ר חי
ק בי

ראשון לציון

נזכרו!

יעקב

ה 1צ אחיאסף ״ בע״מ ירושלים, בן־יהודה ,2ט.7
הופיע הספר

בנו ת

2987

רומן מחיי היהודים במרוקו

מאת מ. דלוז׳נוכסקי. עברית א. ויסמן
המחבר ניצל בשביל הרומן שלו אחד הנושאים המענינים ביותר: חיי היהודים
ב מ רו קו — עליהם לא כתבו עדיין בצורה בלטריסטית בספרות היהודית.
המחיר 3.000ל״י.

לפני כן: בלונדון, בקושטא ובאלכסנדריה • י ׳לי
במתן־רשיונות. אולם גילרמן הצליח בכל
המקרים לשכנע את הממונים עליו כי הוא
נהג ביושר ובהגינות.
כאשר נקרא גילרמן לחקירה על־ידי קצי־ני־משטרה
גבוהים, נוצר מסך־עשן של שמועות.
בין השאר נאמר כי הוא נעצר יכי
הממשלה מכינה נגדו תביעה. אולם עורך
הדין שלו, נח בראנה הפיץ את העשן, טען
כי כל תביעה אישית לא הוגשה נגדו וכי
הוא נחקר רק בקשר לפרשה בכללה.
כידוד חמור. בראנד הוסיף וציין כי
המשטרה עשתה משגה חמור: אסור היה
לה לפתוח בחקירה, בטרם נדונה הפרשה
על ידי וועדת חקירה ממשלתית והועברה
לידי היועץ־המשפטי.
על אף כל זאת נשאר חלק ממסך־העשן
במקומו: איש לא ידע היכן נמצא גילרמן.
בראנד אמר כי כאשר החליטה המשטרה
לחקור את גילרמן, הציע הוא לבודד את
גילרמן למשך תקופת־החקירה ״כדי שלא
ישאר כל ספק שהוא לא התקשר עם איזה
משה, או חיים.
אולם המשטרה לא הסתפקה בקבלת ההצעה,
השגיחה על גילרמן בשבע עיניים :
כאשר תפס צלם־עתונות עמדה, כדי לצלם
את גילרמן בהיכנסו למטה־המשטרה, פנה
אליו מפקח המשטרה הכלכלית, בר־אל, ביקש
ממנו שלא לעשות זאת. הצלם התעקש.
התוצאה: שניים מאנשי המשטרה׳ הוצבו
בקרן־רחוב סמוכה, הזהירו את הפקיד המבודד׳
הגניבו אותו לתוך הבניין דרך כניסת
אחרת.

הנ שיא
הוא דא ציווה
״יקברוני בכל מקום בו אנזות ויעבירו
את גופי ארצה רק על פי צו
נשיא־ארץ־ישראל עצמאית.״
(מצוואתו של זאב ז׳בוסינסקי)
ביום ה׳ שעבר, בשער, אחת עשרה אפס
אפם, נעצרה מכונית שחורה־ מבריקה לפני

שגה*.
על־ידו לפני 15

עוד כפתור, עוד תצלום. פעמוני,
שעבד במעבדה הבקטריולוגית של קופת-
חולים, הקדיש את כל זמנו הפנוי לאיסוף
מסמכים וחומר: עוד מכתב, עוד כפתור,
עוד תצלום. הוא מיין אותם, סימן אותם
במספרים, קבע להם מקום. כאשר העיבה
פרשת ארלוזורוב את שמי ארץ־ישראל, סולק
פעמוני מקופת״חולים כיסוד בלתי־רצוי.
הוא לא התיאש, יסד את קופת החולים לעובדים
לאומיים, ניהל אותה משן שנים.
בזמנו הפנוי הוסיף לעבוד בשביל המכון.
בינתיים הפר המכון לא רק למוזיאון של
ז׳בוטינסקי ובית״ר: עתה היה זה מוזיאון
של דור שלם — מביל״ו ונילי, דרך טרונד
פלדור והגדוד העברי, עד למרד המחתרת
העברית נגד הבריטים. אין איפוא כל פלא
בכך שגיבור־היום האמיתי היה פעמוני.
״כלי פאראד״ .הנשיא עבר מאגף לאגף,
והקרירות של הביקור הרשמי פינתה
את מקומה בהדרגה להתעניינותו של אדם,
אשר גם הוא עוסק בהיסטוריה. אמר הוא
לאשתו בקול חרישי :״נצטרך לחזור לכאן
שנית, בלי פאראד. בביקור אחד אי״אפשר
לראות הכל.״
שעתיים חלפו מבלי שאיש הרגיש בכך.
בקול שקט, עמוק, בעל ניב פטרבורגי צח,
אשר לא פג אפילו בתקופת גלותו בסיביר
כציוני ובשלושים שנות שהותו בישראל,
הדריך פעמוני את אורחיו. הם נעצרו לראות
את יומנו של טרומפלדור, שנכתב בכתב
רוסי זעיר על דפי פנקם־כים משובץ. הם
התבוננו במכונת־הכתיבה המטלטלת ובעט
השחור, בהם נכתבו שמשון והפלייטונים.
אחר באו כתבי־היד: מכתבי־ז׳בוטינסקי,
הקומדיה האלוהית של
תרגומי פאוסם,
* תחילה היה זה מוזיאון של תנועת־בית״ר.
אולם כאשר נשקפה סכנה ש׳הבריטיס
יוציאו את בית״ר מחוץ־לחוק רשם פעמוני
את המוזיאון כמכון־ז׳בוטינסקי.
** משמאל, מנהל. מכון ז׳בוטינסקי, יוסף
פעמוני.

להשיג! אצל כל מוכרי וסוכני הספרים בארץ.
העולם הזה * 80

דאנטה, ועל שוליה תרגום עברי. ושוב מסמכים
ותצלומים.
לאחר הסיור על פני המכון והנאומים
הקצרים של פעמוני ובן־המנהיג, ערי ז׳בו־סינסקי,
קם הנשיא לשאת את נאום־התשובה.
גם נאומו היה קצר. הוא נזכר בפגישותיו
עם ז׳בוטינסקי באלכסנדריה, לונדון וקושטא.
הוא גם הזכיר לנאספים — ח״כים ועתו־נאים
— כי בשעה שז׳בוטינסקי אירגן את
הגדוד העברי באנגליה, הקימו הוא ובן־
גוריון את יחידות הגדוד האמריקאיות.
אולם חשוב מן הדברים שנאמרו היה
הדבר שלא נאמר. משך שש שנות קיומה של
מדינת־ישראל ריחפה באוויר השאלה שלא
נשאלה: מדוע אין הממשלה מעלה ארצה
את עצמותיו של ז׳בוטינסקי? הממשלה חשבה
כי הדבר מתפקידה של תנועת החירות.
חירות טענה תמיד כי ז׳בוטינסקי הוא בראש
וראשונה גיבור לאומי, לא רק מנהיג־מפלגה,
וכי בהתאם לצוואתו אין להעביר
את עצמותיו ארצה, אלא לפי צו־הנשיא.
בזמנו של ווייצמן לא קיווה איש כי צעד
זה ייעשה. אולם בעלות בן־צבי לנשיאות,
קיוו רבים, שהוא יתן את הצו. בשבוע
שעבר ניתנה לו ההזדמנות. הוא לא ציווה דבר.

מיעוטים
הי סו ר ת שהוסרה
כאמל מאנסור היה אדם מודרני. הוא למד
מדעי־הרוח באוניברסיטה העברית בירוש לים,
עבד לאחר מכן כעתונאי. אולם על
אף כל זאת היתד -לו תכונה משותפת עם
אברהם העברי ובני שבטי הבדווים הפרימיטיביים:
הוא הצטיין בהכנסת אורחים.
ביתו של כאמל ובית אביו, המוכתר, היו
פתוחים לפני כל זר שנקלע לכפר הדרוזי
עוספיה, השוכן במורדות הכרמל. שם
היה כל תייר, או אזרח ישראלי, זוכה לארוחה
מזרחית דשנה, מלווה הסבר מקיף
על העדה הדרוזית והשתבצותה באוכלוסיית
ישראל. ספר־האורחים של כאמל נתמלא במשי
השנים האחרונות בחתימותיהם של
אלפי מבקרים מלאי־התפעלות ואסירי־תודה.
אולם ככל שהלך הספר ונתמלא, כן
הלי כיסו של כאמל והתרוקן: המצרכים
להכנת הארוחות ניקנו בשוק החופשי, ומחיריהם
היו מפולפלים לא פחות מן המאכלים
שהוכנו מהם.
פנייה מודרנית. במקרה כזה היה
אברהם העברי מתפלל לאלוהי מרום, מב קש
שישלח לו מצרכים לקיום מצוות־האירוח.
אולם כאמל מאנסור היה, כאמור, אדם
מודרני: הוא פנה אל משרד הפיקוח בהיפר״
הסביר כי ארוחותיו משמשות גורם
חשוב לעידוד התיירות׳ ביקש הקצבת מצרכים
בדומה להקצבה הניתנת לבתי־הבראה

אות קין

ופנסיונים.
השבוע הפרו צאצאי אברהם העברי את
מסורת הכנסת־האורחים של אביהם הגדול:
תשובת משרד הפיקוח לבקשתו של מאנסור
היתד. ,לא!׳׳ מוחלט.

ד רכי חיים
ק כו ר ת ־ הונו ר
אסד בן יונים יונים היה אדם ככל בני-
האדם. אולם דומה היה כי הוא נולד במזל
של בעלי־חיים: הוריו הדביקו בו את כינויו
של מלך־החיות• .חבריו בכפר ערערה כינו
אותו בשם ״תוכי״ ,בגלל הצ׳יזבאת ששטפו
מפיו ללא הרף. הוא עבד בחפירת־בורות
ליד קולנוע רמה, רמת־גן, ממש כמו חמור־גרם,
ובלילות היה ישן בחוץ, כמו כלב, משעין
את ראשו על אבן.
העבודה הקשה לא הטרידה את אטד: הוא
היה רגיל בכך. אולם השענת הראש על האבן
בלילות, היתד, מרה ממוות. על כן אורו
עיניו, כאשר עבר באחד הימים בגבעתיים,
ראה שמיכה תלויה על חבל בחצרו של משה
רכלים: המלבן הצמרי הגדול היה יכול לשמש
ריפוד מצויץ לאבן הקשוחה.
הוא חמק לתוך החצר בצעדי חתול, הסיר
את השמיכה מעל החבל — ונפל ישר לזרועותיו
של בעל־הבית.
סיפור-אימים. בשבוע שעבר ניצב אסד
לפני שופט־השלום התל־אביבי, ישראל אוס־טרר.
הוא היה שקט כמו דג. אולם לאחר
שהואשם בגניבת־השמיכה, פתח את פיו וסיפר
גירסה משלו.
לדבריו, מצא אסד שמיכה ישנה ומלוכלכת
בערימת־אשפה. רכלים התקיף אותו ללא כל
סיבה נראית לעין, קשר אותו בחבלים, רצה
לכרות בור ולקבור אותו קבורת־חמור.
אולם נראה כי שמע הצ׳יזבאת של הנאשם
הגיע גם לאולם בית־המשפס: השופט לא
האמין לסיפור האימים על הקבורה המוחלטת,
פסק לאסד קבורה חלקית, הומאנית
יותר: שלושים ימי מאסר.

פ ש עי ם
ב עו לתבוק
בשבוע שעבר, אך נכנסו ס.מ.מ. זליג גייר
וע.מ.מ. אלעזר שילוד למשרדם, במטה מש־טרת־ירושלים,
וכבר צילצל הטלפון: גניבה
גדולה אירעה בצירות ההולנדית בקריית
שמואל. כוחות־המשטרד, נזעקו לפעולה.
בהגיעם למשרדו של הציר ההולנדי, גד עון
וואלראבה בואסוויין, בדקו הקצינים את
קופת״הברזל הפרוצה. העבודה היתה נקייה
— וכן הקופה: למעלה מ־ 60 אלף ל״י נעלמו
ואינם. גייר ושי־לוני
חזרו למשרדם.
אותה שעה היה למרבית
פורצי ירושלים
אליבי חזק כברזל:
הם ישבו מאחורי
סורג ובריח.
ברור היה, איפוא, כי
מלאכודהבזק נעשתה
על עי אורחים,
ואכן במהרה גילו
עובדי המדור הפלילי
כי כמה מאנשי העולם
התחתון התל־א־ביבי
נראו באותו יום
בירושלים. היום היה
יום שרב, ולא התקבל
על הדעת שהם
באו לעיר־הקודש לנשום
אוזיר צח.
שילוני הסיק את
המסקנות, הורה למשטרת
תל־אביב לעצור
את האורחים.
כעבור שעתיים הגיעה
התשובה למבר־קו:
שלשה פושעים
מועדים נעצרו, הודו
כמעט מיד בביצוע
הפריצה.
עד כה הוחזרה לצירות
ההולנדית רק
כמחצית סכום־הכסף
שנעלם. אולם הציר
הודה מקרב ליבו ל-
משטרת־ישראל על
פעולודהבזק המוצלחת.

כאמת מסריח, אכל למה לכתוב על זה ז׳׳

העולם הזה 880

* אסד פירושו
גט ת אריה.

אנשים
m 3ונשק
השבוע נתפנה דוד כן־גוריץ משך
שלוש שעות רצופות מעסקי הצאן של שהבוקר׳
הקדיש את מחשבותיו לרועה גדול
אחר. בשעה שנשיא המדינה ביקר במוזיאון
ז׳בוטינסקי (ראה במדינה) נתן בי. ג׳י. ראיון
ארוך למהנדס משה שכטמן, הכותב
ביוגראפיה של המנהיג הרביזיוניסטי״.
בז׳בוטינסקי נזכר ג& חבר הכנסת הראשונה׳
שמואל מרלין, שסיפר מה יעץ
לו ז׳בוטינסקי כשהיה עליו לעבור מפולין
לבריטניה. עצתו של יוצר הגדוד העברי
הראשון בצבא הבריטי בפולין אתה מהזר
אחרי אשד, ואחר־כך נושא אותה לאשה.
באנגליה זה להיפך׳ עליך קודם להתתתן
עמה ואחר־כך לחזר אחריה.
רביזיוניסט וותיק אחר, נציג חרות בועד
הפועל הציוני שמשון יוניצימן, נזכר כיצד
היה פעם אורח הערבים. בנסעו באוי־רון
יחד עם שר־האוצר לוי אשכול באמצע
מלחמת־ד,עצמאות, נאלץ המטוס לנחות
נחיתוח־אונס בביירות. אחרי שהיה נעימה
של יום במלון מפואר וחקירה אדיבה בידי
השלטונות הלבנוניים שלחמו אז בישראל׳
שוחררו השניים. שמח אשכול׳ שהלבנונים
חשבוהו לראש מחלקת החקלאות בלבד :
»טוב שלא פתחו את חבילותי תוכנן :
תרשימים של נשק׳ דוגמאות של תחמושת.
האדם שעסק יותר מכל אחר ברכש נשק
למען ההגנה, יהודה ארזי, כיום מנהל
מלון רינות־אביב בתל־אביב׳ התלונן כי מקוש
עבודתו הרוגע מחנך אותו לעצלנות, המציא
סיסמה חדשה (לאורחיו) :״אם רמת־אביב
מפריעה לך לעבוד׳ הפסק לעבוד ! ״
אחר סיפר ארזי על ביקורו של מי שהיה
אז ראש עירית ניו־יורק, ויגסנט אימס•
ליטרי, שלבש בגד־ים של אחד המלצרים
וקפץ ישר עם בואו לתוך בריכת־השחיה של
ביורד,מלון. כשהודיעו לו שמזכיר העיר
יהודה נדיכי בא לקבלת־הפנים הרשמית
ומבקשו לצאת מן הבריכה׳ ענה ״אימפי-
קצרות , :השתגעתי? שיקפוץ לתוך המים ר

מנהיגו המנוח של ארזי׳ אליהו
ג ולוטב, סיפר ח״כ מפא״י עקיבא גוב-
דין סיפור מאלף: קצין בריטי׳ ידיד ההגנה׳
נפל פעם קרבן להתקפת ערבים ששדדו
ממנו מכונת״יריה כבדה. כשמע על כך גו-
לומב ציודה לתת לאותו קצין כמתנה אחת
ממכונות־היריה המעטות והיקרות של ההגנה׳
כדי שהקצין לא יבויש בעיני מפקדיו.
סיכם גוברין: זה היה לא רק מעשה
יפה׳ אלא מעשה חכם, כי הקצין גמל לו
אחר־כך שבעתיים.

איש הדור השני של ההגנה, יגאל אלון,
הודיע השבוע כי החליט ללמוד לטוס׳ יתחיל
בשבוע הבא לקבל שיעורים בקלוב התעופה.
לפני כן, אחרי הרצאה בבאר־שבע׳
ניגש אל אלון מזכיר מקומי של מפא״י׳
בירך אותו על הפילוג במפ״ם. תשובתו של
אלון , :תודה ! בקרוב גם אצלך !״
מוח ו שכל
כששאל השבוע שונא־נשים מושבע את
מנתח־המוח המהולל, ד״ר ה דדן אשכנזי
אם נכון כי המוח של האשד, קטן בדרך כלל
מן המוח של הגבר אישר את העובדה** אך
איכזב את שואלו , :אבל אין כל קשר ב ן
גודל המוח וטיב השכל ! ״
אחת הנשים היפות בעולם׳ שחקנית ה
קולנוע
אדומת־השיער, רונדה פלמינג

כוכבת רונדה פלמינג
אחרי הכל, ג׳ינג׳ית
דור לגרשום שוקן כל־כך ביוקר, עד שיחדל
להתנגד לייבוש־ד,ירקון.״
כאשר נשאל ישראל בר-יהודה, איש
לאחדות־ד,עבודה, בעת אסיפת המפלגה החדשה׳
שנערכה בירושלים׳ מה מידת האמת
בהכרזות השומר־הצעיר על הצטרפות אלפים
לשורותיה׳ השיב בפתגם רוסי :״אין
סופרים אפרוחים בקיץ׳ אלא בסתו.״
חי רו ם * עסקנים
על חילופי־תפקידים החליטו שניים מעסקני
הספורט, כדי לנסוע לחלקי־העולם הרצויים
להם: יצחק כספי, מנהל מחלקת־ה־כדורגל
של מכבי, יסע לבראזיל עם נבחרת־הכדורסל,
ואילו אחיו, אוריאל כספי,
מנהל קבוצת־הכדורסל של מכבי, יסע עם
נבחרת־הכדורגל לאירופה.
כאשר פגש יצחק כספי את שחקן נבחרת־הכדורסל
הקבוע, ראל(* ק ליין, שאל אותו
מדוע אין הוא בא לאימונים, קיבל תשובה
קולעת :״איני יודע אפילו היכן מתאמנים.״
אימונים מסוג חדש ערך פארוק, כבד־הבשר,
מי שהיה מלך מצריים, כאשר הופיע
באחד ממועדוני הלילה של רומא, ניגש אל
המיקרופון, כיבד את הקהל בסידרת שירי־עם
שוייציים, זכה מפי אחד האורחים לביקורת
לגלגנית :״יש לו קול סופראנו מצויץ

את קולה ר,מצויץ השמיעה השחקנית
מארלן (עגילי־זהב) דיטייד, שהופיעה
בנשף צדקה במונטה־קארלו. אולם יותר מכל
התפעלו הנאספים מן ההקדמה להופעתה,
שנכתבה על ידי המשורר הצרפתי ז׳אן
קוקטו :״שמך מתחיל בלטיפה ומסתיים
במהלומת־שוט ...את לובשת פרתת ועונדת
נוצות, הנראות כחלק מגופך. את דומה לספי׳
נת־מפרשים מופלאה, הקרבה ובאה אלינו.״

הגיעה לרומא כדי להשתתף בסרט בת־בבל,
ערכה מסיבת עתונאים, חזרה בין השאר על
אימרה ידועה תוך תיקון קטן :״הגברים
מעדיפים בלונדיות׳ נושאים להם ברונטיות
— ואחר־כך בוגדים בהן עם ג׳ינג׳יות.

הארץ

לאחר שנזקק הצייר שמע ון (בעיני צבר)
צכר לשיים יקר בסירת־מנוע על־פני הירקון׳
כדי להכין את מדורו, העומד להופיע
בחארץ ביום ו׳ הבא, אמר :״הפעם יעלה הנד

קונצרט בגן ממאיר (על המשמר).
שאול בר־נטע, הרצליה.
בצל עצי השחפת, הקדחת, הטיפוס
והדיזנטריה.

* ביוגראפיה אחרת בשם ז׳בו, כתובה בי די
הרופא־הסופר יעקוב ויינשל, סומזת אף
היא להופיע בינדם הקרובינז.
** גודל המוח מתאים לגודל הגוף בכללו.
האשה, שקומתה הממוצעת נמוכה סקומתו
הממוצעת של גבר, היא על כן נם בעלת
מוח ממוצע קטן יותר.

קשר־תחבורה זה ישמש חוליה
נוחה ביותר ברכבת הבין־יבשתית,
שתחבר את אירופה עם אמריקה
(על המשמר).
יחזקאל גלעד, צה״ל•
מי שלא ידע לשחות לא יקבל
כרטיס־נסיעה.

^|H n1Iillll!l!lllllllllllllllll!lllll!II!l!llll!ll!lllllllll!llll|||!llllllll

הביקור באניית ה־ל־הים המצד׳ שלא ובה לפירסומת
הכונו סודי ביו תר
למרוץ 1
השרון I

מאת הודה קסטן

שייערך ביום השלישי 14 ,בספטמבר, כשעה 4אחרי־הצזזרים,
בפביש נתניה -תל־אביב, מטעם עורכי

ה עוד הזה
ועורכי פרוגטב״ג׳

בחסותו האדיבה של מר

n״ aלבנון

ראש עירית תל־אביב, ובחסותו האדיבה של מר

עובד בן־עמ״י
ראש עירית נתניה
על * בי ע ״מספרו״

| ואלה פרטי התחרות :

רשאי להשתתף בתחרות כל גבר או אשה בן 16 ומעלה, שנרשם כחוק ושילם
דמי השתתפות בסך 500 פרוטה ונמצא כשר מבחינה בריאותית על־ידי רופא
התחרות.

. 2ההגאי

יזכה בגביע המתחרה שיגיע ראשון ולא נפסל על־ידי השופטים. מתחרה נפסל
אם (א) התנהג בצורה לא ספורטאית כלפי מתחרה אחר, או (ב) נעזר על־ידי
המרוץ לרדת מן
אדם בשעת המרוץ בכל צורה שהיא.מתחרהרשאי בשעת
האופניים, לסטות מן המסלול, לתקן את אופניו לבדו אם התקלקלו, לאכול
או לשתות.

המרוץ ייפתח בנתניה על־ידי ראש העיר, מר עובד בן־עמ״י, יימשך לאורך
כביש החוף וכביש תחנת רידינג, מול מלון רמת־אביב, בו ייערך בטכס בראשות
ראש העיריה, מר חיים לבנון.

כ־ 30ק״מ.

מפקחת על התחרות ועדה ציבורית רחבה, והארגון המעשי נתון בידי ועדה
טכנית המורכבת מספורטאים בעלי־שם,

. 3ארגון

.המסלול

.4אודך

הראשון יזכה בגביע ובזוג אופניים מתוצרת ראליי, מתנת בית־מסחר בוקשטיין.
בין הבאים אחריו יחולקו שעון־יד, מתנת בית־חרושת אורלוגין. עטים נובעים
פיקס, פרסים מטעם בית־חרושת טמפו, מדליות וצמיגי אופניים. כל משתתף יקבל
תעודת השתתפות.

ההר שמה

התאריר האחרון להרשמה הוא היום השני 6 ,בספטמבר. אפשר להירשם כל יום
במשרדי העולם הזה ופרונטפייג׳ ,רחוב גליקסון 8״ תל־אביב, או בדואר,
ת. ד ,136 .תל־אביב.

מרוץ־ה שרון הוא השלב הראשון לההיאת פורט־האופל
בארץ ב מ מדי נרחבים. היכוגו למרוץ ש־דאל
הגדול, מגבול -אל -ג בו ל ( טוד־ד ה -שד א ל)
שייערד השגת בסתו.

שייטת הצי הישראלי שביקרה בנמלי מזינות
ידידותיות בים התיכון, עגנה אותה שעה
במרחק מאתיים מטרים מאניית־הדגל המצרית
דומייאט. הפגישה בין שתי השייטות
לא היתד, מלווה הצרעות, כנהוג בכל ציי
העולם. במקום זה הפעיל אדם לבוש אזר חית׳
שעמד על סיפון אחת האניות המצריות,
מסרטה חדישה. קצינים ומלחים מצריים,
שעמדו על גשרי־הפיקוד ועל הסיפונים,
הפעילו את מצלמותיהם בכל הקיטור.
לאחר שעה ארוכה, כאשר נסתיימה ההתקשרות׳
עמדו חרטומי שלוש הפריגטות הישראליות
מול חרטום אנייח־הדגל המצרית,
ואילו לשתי המשחיתות המצריות הוקצב
מקום אחר.

״אם כן, שנינו זרים כאן. האם אתה מ
האניות הישראליות?״
היא פרץ בצחוק, וקרא לעבר חבריו בערבית

״חושבים אותי ליהודי ! מה אגיד לו?״
הארבעה הקיפו אותי, ואחד מהם, נמוך־
קומה ומוצק, הסביר לי באנגלית רצוצה:
״אנחנו לא יהודים. אנחנו ערבים. האם
אתה יהודי?״
עשיתי את עצמי כנפגע :״אני יהודי?
אילו היתד, הסבתא שלי שומעת כיצד עולבים
בי היתה מתהפכת בקברה שבע פעמים.״

חר צום מול חרטו

המשתתפיס

המסלול

״אני מצטער מאד אדוני, אולם אין עתה
כל אפשרות לבקר באניה״.
עמדתי על• סיפון אניית־הדגל של שייטת
הצי המצרי, שלוש שעות לאחר עגינתה
בוונציה׳ כאשר הביא לי קצין תורן אדיב
את תשובת רב החובל על בקשתי לבקר ב־אנייזמו.
גונדולה וונציאנית המתינה ליד כבש־האניה.
חזרתי והסברתי לסרן השחום :
״הואל נא לומר לרב־החובל שאני ומהנדס
גרמני, היוצא הערב למצריים. קראתי
בעתונות המקומית על בואכם׳ ואני משתוקק
לבקר באניית־מלחמה של הצי המצרי המהולל•״
הקצין
נתרכך וניסה להיכנס לשיחה.
״אנו מעריכים אתכם׳ הגרמנים! ,מאד. היכן
היתד, לאדוני ההזדמנות לשמוע על הצי
המצרי?״
נתתי לו את התשובה המוכנה מראש :
״הרי נלחמתם ביהודים והאניות שלכם הרסו
את עיר הבירה שלהם — תל־אביב.״
דומה היה כי רכשתי את אימונו, עלה בידי
להטעותו גם בשוותי לדיבורי האנגלי מבטא
גרמני. הוא הודיעני כי שוב וינסה להשיג
לי רשות לבקר באניה. הבטתתי לחזור
כעבור שעתיים.

במחצית חודש יולי עגנה כנמל
וונציה האיטלקי שייטת אימונים
של הצי הישראלי. בעבור זמן
קצר, הטילה שייטת שניה את
עוגניה כקירבת מקום. היתה זאת
שייטת אימונים של צי-המלחמה
המצרי. יהודה קפטן, בתב ״זמנים״
שנלווה אל השייטת הישראלית
מראשית מסעה, ניצל את ההזדמנות.
עלה על אניית-הדגל המצרית
״דומייאט״ ,הציג את עצמו כתייר.
אותו ערב, שלח יהודה קפטן כת בה
על הפגישה לעתונו. משרד
ממשלתי גבוה, עיכב את הפרסום
מתוך הנמקה שאין זה נאה שקצין
ישראלי יבלוש אחר האויב.
בעבור שלושה שבועות, יצא
שבועון הצבא ״במחנה״ בריפוד־טז׳ה
דומה, מלווה תרועת פרסומת.
הריפורטז׳ה סיפרה על ביקור
רענן לוריא, עתונאי ישראלי
שנלווה אל השייטת, כאניה המצרית.
במק זה, לא השמיע אותו
מוסד ממשלתי בל התנגדות.
להלן מפרסם ״העולם הזה״ את
מאמרו של יהודה קפטן בפי שנכתב,
כתקווה לתקן את הפגיעה
הגסה ככללי ההגינות העתונאית,
אשר הפלתה עתונאי אחד על חשבון
עתונאי אחר.

ברור היה כי כל אחת מן ד,שייטות ידעה
מראש על הפגישה בוונציה, ואנשיה קיבלו
הוראות בהתאם. יחד עם זה ברור היד,
שהאיטלקים לא היו מרוצים ביותר מן הביקור
המשותף של שתי השייטות העוינות.
כאשר פניתי אל הנווט של נמל־וונציה׳ יום
אחד לפני בוא המצרים, ושאלתי אותו היכן
יעגנו אניותיהם, אמר בהיסוס :
״אינני יודע כלל על ביקורם. לא שמעתי
דבר.״

אן־בעה רבי־ ס מדי
המצרים ירדו לחוף בקבוצות של ששד,
עד עשרה איש. הקצינים לבשו אזרחית -וניתן
לזהותם רק לפי דיבורם הערבי. הסמלים
ורבי־הסמלים לבשו מדים לבנים, נעלו
נעליים לבנות. את המלחים המצריים היה
קל להבדיל מן המלחים האיטלקיים, או
הישראליים, לפי הכובעים האמריקאיים ודרגות
המפקדים הנמוכים, שהיו רקומות
זהב. עד שעה חמש נראו ברחובות רק הסמלים.
והקצינים. לאחר מכן ניתנה חונד
שת־חוף לכולם, והם הציפו את הרחובות
והדוכנים לממכר מזכרות זולות. תח־לה
סיפקה הטיילת המפורסמת של וונציה, מול
ארמון הדודים, את סקרנותם של המצרים.
הם סקרו בהתפעלות את הגונדולות׳ את ה־לאחר
זמן -התפלגו לקבוצות קטנות, החלו
בניינים העתיקים ואת קהל־התיירים המגוון.
תריס בסימטות העיר׳ מתעכבים ליד חלו-
נות־הראווה. פניתי לרב־סמל שחום־פנ־ם
וביקשתי אש.
הוא הדליק עבורי גפרור׳ אף על פי שבין
אצבעותיו היתה נתונה סיגריה דולקת. שלושת־
חבריו, אף הם רבי־סמלים, המתינו ליד
בית־מכחר לכלי־נגינה. שאלתיו אם הוא
־דובר גרמנית.
״לא• אולי אתה דובר אנגלית?״
ביקשתי לדעת היכן נמצא משרד־מודיעין
ממשלתי לתיירים.
״אני מצטער מאד. הגענו״ לוונציה רק לפני
כמה שעות.״

״1n־ 11Dאת כ ל העיד״
ההלצה מצאה חן בעיניהם. חזרתי על אותה
גירסה אודות המהנדס הגרמני היוצא למצריים•
אחר הצגתי את עצמי תוך הצמדת־עקבים.
״היינץ
גוט מברלין. שמח להכידכם.״
הם הציגו את עצמם. אחר ביקשו לדעת
היכן אפשר לבלות. אמרתי להם כי
ידועים לי שני מקומות בילוי בלבד: לידו
ומרטיני. החלפנו דיעות על טיב הסחורות
בחנויות ועל גובה המחירים.
טיילנו ברחובות־העיר. פתע באו לקראתנו
שני מלחים ישראליים צעירים, נושאים חבילות
עטופות בנייר. פזלתי לעבר ידידי המצרים.
הם החליפו סמנים חשאיים ונשת־קקו.
כשעברו הישראלים על פנינו, נפנו
המצרים לאחור, ואחד מהם אמר בערב־ת :
״ראיתם את הממזרים היהודים? ד,ם קונים
את כל החנויות.״
העמדתי פני־תם ושאלתי לזהותם של שני
המלחים.
״מד? ,אינך יודע י אלה יהודים.״
היתד, זאת ההזדמנות לה צפיתי. אמרתי
להם כי ביקרתי באניות הישראליות, והוספתי
כי ״שם לא נקי ביותר ״.הדבר נעם
להם׳ והם המטירו עלי מבול של שאלות.
הצהרתי כי איני מבין גדול בענייני אניות
והתחמקתי מכל תשובה מדוייקת. כאשר שאלוני
כיצד הצלחתי להסתנן לאניות היהודיות׳
עניתי בצחוק :
״ד,ם נתנו לבקר לכולם. עליתי על סירה
שלהם ונסעתי לאניה. היו שם הרבה מבקרים
— איטלקים ותיירים. קצין שלהם אפילו
הסביר לנו כיצד מופעלת האניה.״
הוספתי ושאלתי אס גם המצרים ינ-חו
לקהל לבקר באניותיהם.
״לא. יש כאן יותר מדי יהודים. אנחנו
לא רוצים שהם יעלו על האניות.״
אמרתי כי הם צודקים בהחלט. אחר שאלתי
לפשר אותות־ד,הצטיינות, שקישטו חזות
שניים מהם. אחד המצרים השיב :

לפרסום!

התנהגותש 1קטה וחרבסווי ת
המלהיב המצריים׳ שטיילו ברחובות וונציה׳
הירבו לדבר בקולי קולות׳ התווכחו
בלהיטות עם הזבנים בחנויות. מלח מצרי
בדרגת רב טוראי׳ אשר ביקש לקרוא לחברו׳
שהתעכב ליד אחד הקיוסקים, תחב שתי אצ בעות
לפיו׳ פלט שריקה חדה, צעק תוך
נפנוף ידיים :
״יא אחמד ! ימח שמך ! בוא כבר !״
לעומת זאת הפגינו קציניהם התנהגות
שקטה ותרבותית. הם היו לבושים חליפות
אזרחיות תפורות כהלכה, כותנות משי ועניבות
אמריקאיות צבעוניות. למעלה מחמישים
אחוז מבעלי הדרגות הנמוכ!ת היו
סודאנים שחורי־עור. אולם בין הקצינים לא

נמצא אף סודאני אחד.
בנסיוני הראשון להתידד איתם נכשלתי
לחלוטין. היה זה בכיכר סן־מארקו׳ כי־כר־היונים
המפורסמת של וונציה. שלושה
קצינים !מצריים עמדו להצטלם אצל צלם
מקצועי. עשיתי את עצמי כמשחק עם היונים
ועמדתי מאחוריהם, כדי שעדשת־המצ־למה
תקלוט גם אותי. הם הרגישו בי, החליפו
מבטים, רמזו לצלם להמתין. הם לא אמרו
דבר, אך הרגשתי את עצמי שלא בנוח
והסתלקתי׳ תוך החלטה נחושה לשוב ולנטות
את מזלי במקום אחר.
א: ג לי ת

״זיי עבור השתתפות במלחמה נגד היהודים.״
.״אני
השתתפתי בהפגזת תל־אביב. הרגנו
אלפי יהודים והרסנו את כל העיר״.
כמעט ופרצתי בצחוק. משפט זה׳ שנאמר
בבטחון רב׳ העיד כי המצרים משוכנעים
באמיתות של אגדת־ההפגזה.
ארבעת רבי הסמלים ביקשו ללכת לבלות.
נפרדתי מהם תוך חילופי ברכות לבביות.
הבטחתי לבקרם במצריים — באחד הימים.

בני ב

ע ר בי

לא היה עלי לחכות זמן רב. כשטיילתי על
אחת המדרכות הגיע לאוזני דיבור אנגלי בעל
ח תוך מזרחי טהור. הפניתי את ראשי 1ר
איתי שני צעירים לבושים חליפות כהות
שישבו בגן של בית־קפה ושוחחו עם שכנם
מן השולחן הסמוך. מצאתי לי כיסא פנוי
בקרבתם והתחלתי מעיין -בעיתון שוייצי.
האדם אתו שוחחו שני המצרים היה כבן
60׳ חבש לראשו כובע בד עם מצחיה׳ לבש
מעיל ספורט ירוק ועישן סיגאר עבה. השלושה
דיברו על מזג האוויר׳ טיב הטבק
והמצב בהודו־סין.
כמעט והתיאשתי מכל אפשרות של התערבות
בשיחתם׳ כאשר ראיתי את הזקן רומז
.למלצר. המלצר לא הרגיש בו. קראתי לו
בקול והזמנתי כום־קפד. בשביל הזקן. זה
הודה לי׳ ואני אזרתי עוז ושאלתי אותו אם
אפשר להשיג בוונציה עתון אנגלי.
״לא,״ השיב ,״לא יוצאים כאן עתונים אנגליים.
אולם אפשר להשיג את הדיילי מי• ל,
או את הדיילי אקספרס מיום קודם.״
הוא הוציא מכיסו עתון אנגלי בן שבוע
אחד המצרים שירבב את
והושיטו לי.
צווארו כמבקש לקרוא את הכותרות. חייכתי
והצעתי לו את העתון. אולם הוא סירב .
״לא אדוני׳ תודה. אקרא אחריך.״
הזמנתי את עצמי לשולחנו והצעתי שנקרא
את העתון בצוותא. הוא היה אסיר־תודה.
שאלתיו אם הוא מאזין לרדיו, הוא השיב
מיד :
״בוודאי. בשעת ארוחת־הצהריים באג ה
אנו מאזינים לרדיו קהיר.״
הוא וחברו סיפרו לי כי המשחיתה שלהם
עוגנת בנמל וכי הם עומדים להפליג
כעבור שלושה ימים ליוגוסלביה. שאלתים
אם גם שם יפגשו עם השייטת הישראלית.
״כן״ ,אמר לבסוף הבכיר שבין השניים,
״אני חושב שהם יבואו לשם אחרינו. הם
סבורים שהם יעשו רושם רב בכל מקום
אליו יגיעו.

.הם או:-בים

דתתחוטט״;

חייכתי ופניתי אל הזקן, שישב ליד השולחן
הסמוך :
״האם אדוני לא שרת בצי בנעוריו? אם

פריגטה מצרית נכנסת לנמל
״הסבתא היתה מת׳הפכת...״

מלח מצרי ליד תותח קורגטה
״יותר מדי ׳ הודי ם ו״

איני טועה, הרי הוא ממוצא אנגלי — ועדיין
לא פגשתי באנגלי שאין לו חולשה
לגבי אניות מלחמה.״
הוא קיבל את דברי בסיפוק: אמנם הוא
עצמו לא שירת בצי מימיו. אולם בנו הצעיר
ממלא כיום תפקיד של אלחוטאי בסיירת
בריטית. שאלתי את הערבים אם במלחמתם
נגד היהודים היו בידי שני הצדדים האניות
העוגנות כיום בנמל־וונציה. הם לא רצו
להשיב על השאלה — או לא ידעו את
העובדות בדיוק. אולם אחד מהם אמר :
״אנחנו הרסנו את תל־אביב שלהם׳ והם
נקמו בנו׳ הטביעו את אניית־הדגל שלנו
פארוק בעת ההפוגה.״
השני הוסיף :״אז לא נלחמו בנו יהודים
מפלשתינה. האניות והאווירונים שלהם
הופעלו על ידי אמריקאים. כיום הם איבדו
את אהדת־העולם לאחר שגילו את פרצופם
האמיתי.״
כאן נתקפו שני המצרים בולמוס של דיבור,
ולי לא היתד, כל כוונה להפסיקם. המבוגו
שבין השניים׳ שלא חדל למצוץ סיגריות
וונציאניות, הצהיר :

״המלחמה עם היהודים טרם נסתיימה.
הצי שלנו עולה על שלהם בכוחו ובאיכותו.
אין ספק שבהתמודדות הבאה תהי ידנו על
עליונה ומדינתם תחדל מלהתקיים.
כאשר קם האנגלי להיפרד׳ קמתי גם אני.
לאחר שצעדנו כמה צעדים בשתיקה, פלט
הזקן כמהרהר :
״בחורים טובים. אוהבים מאד להתקוטט.
אותנו הם רוצים לגרש מהסואץ ואת היהודים
מישראל. קוראים לזה בשם התעוררות לאומית•
מושג שנכנס לאופנה. ערב טוב.״

תקרית אחת 3ד 3ד
מלחי האניות הישראליות נפגשו עם הימאים
המצרים ברחוב, ובכמה מקרים אף
נכנסו איתם בשיחה. שגי הצדדים נמנעו
מלגעת בנושאים כאובים. היו גם כאלה שהחליפו
סיגריות.
רק תקרית אחת אירעה. היה זה במוע־דון־לילה
זול׳ כשקבוצה בת עשרה מלחים
מצריים תפסה מקום בקרבת ששה מלחים
ישראליים. צעיר ישראלי, שהדף ללא כוונה
ימאי מצרי בגבו, נתקל במבט זועם. מישהו
פלט קללה ערבית. הערבי שלף פגיון קצר
מחגורתו. אולם בטרם הספיק להסתער,
תפסו אותו חבריו והחזיקוהו בכוח. גם המלח
הישראלי נבלם על ידי חברי. שני המחנות
הדרוכים נפרדו בשקט.
דומה כי היתה זאת הפגישה הראשונד
של צעירים ישראליים לובשי מדים עם שכניהם
׳מעבר לגבול — במקום נויטרלי ובגלוי.
נוכחתי לדעת כי הקצינים המצריים לא השלימו
עם מפלתם ואינם מתכוננים לשבחה.
החינוך, אותו הם מקבלים בצבא׳ חדור אי־בי׳
ליהודים ולישראל. לדבריהם נבעו כל
מפלות הצבא המצרי אך ורק מחוסר הגינותו
של צה״ל, שנקט בתכסיסי עורמה שפלים•
ברור להם — לאותם בני משפחות
עשירי מצריים — כי בעתיד הלא־רחוק ייפתח
סיבוב שני׳ בו תהיה ידם על העליונה.
הם סבורים ומאמינים כי אימוניהם הצבאיים
מיועדים אך ורק להגברת כוננותם הצבאית
נגד ישראל, שתעמוד להם בהזדמנות הראשונה.
אולם
רושם זה נוצר רק על ידי המפקדיג.
החיילים הפשוטים אינם יודעים הרבה על
שכניהם מצפון. הם התעניינו בבחורות המוצגות
בחלונות־הראווה, בנשים, באפשרויות
הבילוי. כנהוג בעולם יש גם אצלם מנהיגים
מונהגים. אולם אלה האחרונים יודעים לעתים
גם להפתיע.

הון׳

תלמידים! הורים!

תלמידים! אחרי שבדו תם לעצמכם מקצוע בהתיעצות עם הוריכם מתעוררת השאלה העיקרית:
באיזה בית־ספר אפשר ללמוד את רמקצוע הזה?
רמת בית־הספר נקבעת לפי מנהליו, מוריו, ומיונו, ציודו וקשריו עם מקומות העבודה.
לדוגמא :

בית הספר המקצועי למסחר ״מרכז מורים מוסמכים״ בת״א, רחוב הס .12
שמו הארון של המוסד מעיד על מגמתו ורמת מוריו. מנהליו ומוריו הם בעלי השכלר גבוהה
שקבלו את הכשרתם באונינו •סיטאות אקדמיות למסחר מ! המפורסמות בעולם.
19 שנות קיומו של מ.מ.מ. מעידות על נסיונו הרב וקשריו הרבים. ציודו העשיר משלים את
לימודיהם של החניכים ומכשירם לעבודה מעשית.
ההורים בטוחים בידי מי הם מפקידים את ילדיהם לשם למוד מקצוע הפקידות. הדיפלומה
המקצועית של ״מרכז מורים מוסמכים״ סוללת למסיימים את הדרן לעבודה מכובדת ומפרנסת
בכל ענפי הפקידות (מסחר, תעשיה, בנקים, מוסדות וכו׳).
הלימודים מתחילים 1 -כספטמכר 1954
ש־ מו ל ב !
« .כתות לצעירים -קורם שנתי -יום ערב;
ב. כתות למבוגרים -קורם חצי שנתי -ערב

אין תחת אין
בתל־אביב מכר ספסר 100 מלכי־זהב מזויפים
לספסר אחר׳ גילה במאוחר כי קיבל
תמורתם שטרות־כסף מזויפים.

חרב במטבח
בחיפה רב חייל• משוחרר עם אשתו בגלל
עוגה שרופה, שלף סכין בדואי שה־תה
תלויה על הקיר כמזכרת למלחמה, דקר
אותה׳ הביא אותה לרופא לשם טיפול.

013 הדמעות
בציריך שוייץ׳ נכנסה רקדנית למועדון
לילה, לאחר שהשתתפה בהצגת הבכורה של
המחזה המוסיקלי נוס שמפניה, התישבה
בטעות על כוס שמפניה ריקה, שניצבה על
כיסא, נפצעה בחלק עדין של גופה.

כ דג »3קולון
בירושלים׳ נכנס שמעון לוין לבית־מרקתת׳
הזמין בקבוק מי־קולון, שפך אותו על עצמו,
הסביר לרוקח הנדהם :״אשתי חבטה
על פני בדג מלוח. אני רוצה לסלק את
הריח.״

האדיבות משתלטת
בכביש תל־אביב — ירושלים נעצר נהג
מונית כדי לעזור בתיקון מכונית שניצבה
בצד הכביש, הזעיק את המשטרה לאחר
שהכיר בה את מכוניתו, שנגנבה לפני חד
דשים מספר.

שירות עצמי
בחיפה׳ פרצו גנבים לדירתו של יחזקאל
שלומוביץ׳ בישלו לעצמם קפה׳ טיגנו ביצים׳
שטפו את הכלים הסתלקו עם הכפות ד
המזלגות.

תבסת מרובה -נתפסת
בהוס מילם, ארצות־הברית׳ נענה השוטר
התורן בתחנת־ד,משטרה לבקשתו של
פרד אלן, שהתחנן בבכי מר :״אסור אוח־ !
יש לי שתי נשים, ואיני יכול לסבול אותן 1״

בחיפה הגיש דייר משנה שמואל רום״
שטיין תביעה נגד בעלת הבית שלו, לאחי
ששכבה לישון בתוך האמבט׳ לא הניחה לו

להתרחץ.

עד גמר הריקוד אין לך פנאי לח שוב
שיתכן כי מנו ע מכוני תך איבד עצמו לדע ת
באי טיות דוקא מאז התחיל
להתקרר לאחר שהפסקת את פעולתו.

מים המכילים חומצות מאכלות מתהווים במנוע
ב שעה שהוא פועל.

החומצות

והרטיבות הללו עלולים לאכול

את דפנות הצילינדרים וטבעות הבוכנה.
המחקר המדעי הוכיח כי

האיכול

הוא הגורם

העיקרי ל שחיקת המנוע.
״של״ x - 100 שמן־מנועי ם נלחם בפ עול תן המזיקה

החומצות המאכלות

ב שעה שאתה מ ת ענג.

הגדרה עצמית
במדיסון, ארצות־הברית, פרסם פלויד אול־טון
את. תצלומו בעתון בצירוף מודעה :
״כל בעלי המסבאות בעיר מתבקשים שלא
להגיש לי וויסקי.״

הה״ ה שבאדם
בלונדון, אנגליה, הגישה חברת צער•
בעלי־חיים תביעה נגד ג׳יימם דונסני, לאחר
שהשליך את שני כלביו ממאורתם בעליית־הגג׳
הפך את המקום לחדר־משחקים בשביל
בנו הקטן.

מדתמה ביצר הרע
ביפו נעצר זאב כהן׳ לאחר שהירבה
לשתות ארק והתסרע בבית־קפה, הסביר
לשוטרים :״בפעם הבאה׳ כאשר יהיה לי
חשק ללכת לשתות, אקשור את עצמי לדגלי
המיטה שלי*.

ג׳קיל ו ה ״ ד
במילוואוקי׳ ארצות־הברית׳ נעצר פועל־הדפוס
צ׳ארלז קוקטוויי באשמת זיוף כרטיסים
לתחרות־כדורגל, הסביר לשופט בגאווה
:״הדפסתי בשביל המשטרה גם את
פקודת המעצר שהוצאה נגדי.״

כלבמ׳

שנון־נשעים

בקופנהגן׳ דגמארק, עצרה משטרת התנועה
מכונית משא׳ שנסעה במהירות מטורפת,
מצאה כלב יושב במושב הקדמי עצרה
אותו לאחר שלא מצאה על צווארו מספר של
העירייה.

קומון סנס

p&yN Jk 0ni4

בנירהמפשייר, ארצות־הברית׳ נעצרה אשר.
באשמת נסיון להרעיל את בעלה׳ זכתה לנזיפה
מפי השופט :״אף על פי שאת חושבת
אותו לפשפש, אסור לך לשים די.
די. טי. לתוך המרק שלו.״
העולם הזה * 80

ספורט
א תל טי ק ה
קציר ה 1הכ

חמשה הזוגות של ״קידושין כלי חופה״*
השופט נחפז
קולנוע סרטים
נשואי! דה־פאקטו
שופט־שלום מלוין בוש (ויקטור מור)
שזה עתה קבל היתר לעריי נישואין, מקבל
את פני הזוג הראשון שלו, סטיב גולדווין
(פרד אלן) ,קריין רדיו חמוץ־פנים, וראמונד,
סטויארם (ג׳ינג׳ר רוג׳רם) ,שהובטחה להם
תכנית גדולה וחשובה ברדיו כ״מר וגברת״
אם יתחתנו. כך מתחיל הסרט קידושין

כלי חופה.

כשלש שנים לאחר מכן מגלת התובע הכללי
כי השופט נחפז לערוך נישואים שבוע
לפני שנכנס רשיונו לתקפו, וכי חמשה
זוגות שחיתן משך שבוע זה אינם נשואים
לפי החוק. מכתבים המבשרים את הידיעה
נשלחים לכל אותם הזוגות׳ היינו אל :
• האדון והגברת נורים (מארילין מונרו
ודוד וויין) ,המוצאים את עצמם במבוכה,
אחרי שהיא זכתה בתואר ״מרת מיסיסיפי״.
• מיליונר נפט (לואים קלהרן) ,החוסך
לעצמו שערורית גירושין שביימה אשתו
הבלונדית (זא־זא גאבור) כדי לקבל את
מחצית רכושו.
• דון ז׳ואן בדימום הקטור וודרוף (פול
דאגלאם) הקורא את המכתב בשמחה, חולם
על תקופת הרווקות שלו וירידותיו לשעבר,
התעורר ומגיע למסקנה כי אשתו, קאטי
(איו ארדן) עולה לו יותר בזול.
• הטוראי ווילסון פישר
הוא היחיד שאינו מוקסם מן
הוא עומד להשלח לקוריאה
גינור) מצפה לתינוק. הוא
שעות כדי להתחתן שוב.

(אדי בראקן)
המצב שנוצר.
ואשתו (מיצי
עורק לכמה

אשר לזוג הראשון, הגלדווינים, ה»כו
חייהם לפרדוכם, בעוד שהם נשמעים מעל
גלי־האתר כזוג המאושר והעליז ביותר בארצות
הברית, הרי בחיים נמאסו זה על
זו. המכתב עושה אותם לעליזים מאד, אולם
ברגע האחרון הם מחליטים להנשא שוב.
מצבים משעשעים אלה נכתבו על ידי
מפיק הסרט, הידוע גם כתסריטאי, נאנלי
ג׳ונסון. זהו סרט אפיזודות מבדר ונעים
המשוחק בקלילות ובחן.

הבשעה מו שלם
סוד הארבעה הוא סרטמתח בלשי על
עלייתו ושקיעתו של פשע מושלם. שוטר
מפוטר קשיש מגייס שלשה פושעים ידועים
כדי לשדוד יחד מיליון דולר בבנק קנזסם־
סיטי. כולם רעולי פנים, ואיש אינו מכיר את
רעהו, פרט לשוטר עצמו.
השוד מסבך נהג טנדר (ג׳ון פיין) הנתפס
במצוד על־ידי המשטרה, מקבל ממנה טי פול
חולה לבטנו הבריאה. כאשר הוא משוחרר
מחוסר הוכחות, הוא מחליט לתפוס
את השודדים האמיתיים. מובן שהוא מצליח.
הסרט,
המותח כשלעצמו רצוף כולו מכות־רצח
מתחילתו ועד סופו, שאינן משחיתות
את פרצופו הנאה של ג׳ון פיין הגברי,
כדי שיוכל לקבל את הנשיקה הסופית מ פי
קולין גריי, שהיא לפי רצון התסריט,
בתו של הגנגסטר הראשי.

שוטרים ח בי בי ם
סרט בריטי המצטיין במתח רב ובבמוי
טוב ובלתי־מוגזם, הוא אשה במצור
אודות משפחת בעלי מטעים בריטית (ג׳ק
הוקינם וקלודט קולבר) במלאייה המגינה
על חוותה מפני התקפה של טרוריסטים. הסרט,
שאינו חסר פניות, מראה את השוטרים
הבריטיים בתלבושת לא בלתי מוכרה לציפה
הישראלי. השוטרים הם כולם חביבים
ונעימים, והמלאיים שמעבר לגדר של חוות

בעל המטעים הם כולם טרוריסטים, רוצחים
וגנבים.
אשתו של בעל״המטעים, העומדת לחזור
לאנגליה למחרת׳ זוכה חזרה באהבת בעלה
אחרי שהיא עוברת יום אימים בחווה, הודפת
כמעט בעצמה את ההסתערות. עוזרים
לה: אקדח, רימון יד ומקלע ברן, כלים
עליהם היא מנגנת בוירטואוזיות רבה. כל
יריה קולעת.
את תפקידה של קלודט קולבר שהוזמנה
במיוחד מארצות הברית כדי להיות
כוח־משיכה קופתי, יכל־ למלא באותה הצלחה
כל שחקנית בריטית מקומית. הרפ־תקותיה
מסמרות־השיער מתקבלות על לב
הצופה רק הודות לבימוי המוצלח והמתח
הגבוה של הסרט.

בקצ רה
גםזהיכוללקרות, גיאורגי פא־פאשווילי,
גרוזי מהגר, מגלה תוך שנה אחת
כמה נפלא־ ,אמריקה, ומה גדולות האפשרויות
הבלתי מוגבלות בה. חוזה פרר, השחקן
המצויין מופיע בסרט כדי לטהר את
שמו בעיני ג׳ו מקארתי ואנשיו שהאשימו
אותו בנטייה לקומוניזם, ניסו להחרים את
סרטו הקודם ״סיראנו דה־ברז׳אק״ .עוזרת
לו( :בסרט) קים האנטר.
הכלניותבפעולה, גבורותיהם של
אנשי הדיביזיה המוטסת שהיתה כה חביבה
על הקהל הישראלי. יצרני הסרט הבריטיים
החליטו גם כאן כי שחקן בריטי בתפקיד הראשי
לא ימשוך קהל, הביאו את אלאן לאד.
אינטרמצו, סרטה ההוליבודי הראשון
של אינגריד ברגמן, בתפקיד מורה לנגינה המאוהבת
בכנר העוזב את משפחתו למענה
(לסלי הווארד).
* מימין: אדי בראקן, מיצי גינור, פול
דאגלאס, איו ארדן, לואיס קלהרן, זא׳זא
;אבור, מארילין מונרו, דוד וויין, ג׳ינג׳ר
רוג׳רס, פרד אלן.

תשבץ 660
מאוזן . 1 :יחידת משקל ערבית, כשלושה
קילוגרם; .4קבוצה. גם למטרות
אומנותיות; .8קצה השמלה; . 10 מכת
הקיץ; . 12 שני עמודים; . 13 המזרון דיק־פ
צי; . 16 בן־יעקב; . 17 תוצאה של פציעה;
19 משפחה יהודית־אנגלית עשירה.20 :
עם, לא־יהודי ; .21 עלה .23 יורד בלילה;
.24 קודמו של האו״ם; .26 סימן הרבות,
שוב; 27 פולה בן־גוריון לסגן המפקח הכללי
של המשטרה .29 :שגריר ישראל בפאריס
; .31 מסביב יהום הסער הוא כזה ;
.33 לידו יושב איש אגד, בין השאר; .35
זעקת כאב; .36 עליה ממונה בן־ציון דינור;
.38 מלת אזהרה תנ״כית; .39 בקו ריאה
עובר בכוון זה קו .41 ; 38 המתחרה
של המגבית ; .43 פדות ישע ; .44 בתוך כל
רימון.

העולם הזה 880

101

131

161
15 201
10 211

231

261

331

בשבוע שעבר ישב קהל בן 15 אלף איש
בגשם שוטף, עקב במתיחות אחרי אחד
המאורעות הספורטיביים המרתקים ביותר
של השנה. המקום: ברן, שוייץ. המעמר :
התחרויות על אליפות־אירופה באתלם־קה
קלה.
התחרויות נפתחו בסימן של תקרית בינלאומית:
בתהלובת־הפתיחה הסתדרו 28 המדינות
המתחרות לפי סדר האלף־בית. לגרמניה
נקבע המקום הראשון — והדבר עורר את
חמתם של רבים מן הנאספים.
התחרות הראשונה היתד. בריצה לעשרת
אלפים מטרים. התוצאות לא הפתיעו איש :
גם הפעם זכה במקום הראשון הקטר ר.צ׳־
כוסלובקי, אמיל זאטופק, הגיע לקו הגמר
בזמן של 28 דקות ו־ 50 שניות — זמן הנופל
במידה ניכרת משיאו העולמי.
תקרית שנייה. כאשר נערך מירוץ־
המאראתון, אירעה תקרית בינלאומית שנייה .
הרץ הרוסי, פילין׳ הגיע ראשון. אולם חבר
השופטים קבע שהוא טעה בכניסה למסלול,
העניק את זר־הנצחון לרץ הפני׳ ויקי קאו־ודינן.
במירוץ
למרחק 5000 מטר נכונו לקהל
הפתעות גדולות: סוף סוף נמצא מישהו
שניצח את הקטר הצ׳כוסלובקי. הרוסי, קוטם׳
.הגע ראשון, השיג שיא עולמי חדש של
13 דקות 56,4 ,שניות. זאטופק הגיע שלישי,
אחרי הרץ הבריטי צ׳אטוויי.
תחרויות הריצה, שהיוו את מסמר תחת•
יות־האליפות נסתיימו בריצה למרחק 1500
מטר. גם הפעם לא אוכזב הקהל תובב־המתת:
רוג׳ר באניסטר הבריטי, שובר שיא־המייל,
(העולם הזה )878 זכה במקום הראשון לאחר
קרב מרתק עם יריבו הדני, ניילסן.
לא פחות מרתקות היו גם התחרויות בשטחים׳
אחרים :
• הרוסי לאוניד צ׳ירבאקוב זכה על נקלה
בקפיצה משולשת.
• הספורטאית הרוסית אלכסנדרה /ציו־דינה
זכתה במקום הראשון בקרנדהתמיש.־.,
• מטיל הכידון הפיני סויני גיקיגן השיג
תוצאות מצויינות בהטילו כידון למרחק
78,37 מטר.
• הרוסי קריבונוסוב השיג שיא עולמי
בידוי פטיש 63,34 :מטר.
בסיום משחקי האליפות הציעה המשלתת
הרוסית שהוכרזה כמנצחת, לנגן את הים נון
ארצה• אולם הנהלת המשחקים סרבה בכל
תוקף, השיבה כי «אין לאפשר ביטוי של
לאומנות חולנית בעת תחרויות ספורכי-
ביות.״
הרוסים נעלבו, נאלצו לוותר על ההימנון,
להסתפק בקציר הזהב שלהם 16 :המדאליות
הנוצצות, אשר נצברו על ידי הספורטאים
המעולים שלהם.

מאונך . 1 :אליו פונה החולה; .2משפחת
מייסדי הפבייאנים; .3ארבעה לכל סוס;
.5בעל היושבת בגנים 6ונקי; .7בעל
עלובי החיים; ;8מקצועו לגשר בין המינים;
.9בירת חבש; . 11 הסרת הענבים מן הגפן;
. 14 מאתיים ושבע; .15 כך צריך, להלכה,
לכתוב ט״ז; . 18 עוף מיס, ידוע בשייתו
המסיימת; .20 על כתפי השופט; .22 ראש
הממשלה; .23 לא טהור; .25 הירדנים שמוהו,
ב־ 1948׳ על ירושלים; .28 שיכון צבא
הקבע׳ ליד תל־אביב; .30 יחי ! בספרדית;
.31ד״ר יוסף בורג; .32 מאתיים ושש;
.34 ספר, במלה ידועה יותר; .36 עולם,
חלד; .37 סטאן, תוצרת הארץ; .40 באש־פת
האינדיאני; .42 שמו הפרטי טריגווה.

381

361

פותרי תשבץ
שזכו כפרסי־ספרים :
877

411

ישראל אורן, ארלוזורוב ,30 חיפה.
רנה גליקסון, צה״ל.
שלום אברהמי, צה״ל.

בעול
הנוער הגרמני ללגיון: בגרמניה המערבית
ישנם חצי מיליון מובטלים — ואין צבא
גרמני, אשר יקלוט אותם.

צרפת
עד ה*דמג האחרון

מאחר שנוספו משתתפים חדשים
במדור, אני חוזרת על תנאי־ההת־כתבות

על אלה הרוצים לפרסם מודעה
(אם אפשר לקרוא לזה כך, אחרי
שאני מטפלת בה) במדור, לצרף
סכום של 500 פר׳ בבולים. אלה
הרוצים לכתוב לאנשים שסומנו במספרים
סידוריים, אינם צריכים לצרף
את הסכום. עליהם לשלוח את
המכתב במעטפה סגורה עם המספר
הסידורי הרצוי, בתוך מעטפה ה נושאת
את הכתובת: העולם הזה,
מכתבים לרותי ובד .136 .יימסרו
רק מכתבים, אינני מעבירה כתובות.
חנה׳ צה״ל, הדברים מכוונים
גם אליך.
נילי שכתבה ל־ ,866/244 הוא טוען
ששכחת לצרף את כתובתך.
אביב־ ,שכתבה ל־— 878/317
כתבתו, בבקשה?
ש.ז. תודה בעד החוברת. פעם
שניה כתוב על נייר גדול יותר,
אחרת אספר לכולן שאתה קמצן.

מה דעתכם?

( ) 880/328 כוז ב לי מכתבבכתב־י דכה
בל תי־רגיל, שהחלט תי ל ע שו ת נ לו פ ה מאי
לו ר אי ת ם
מ נו, להע בי רו כ ל שו נו.
אתהצב עי םהא דו ם ו הז הו בהמעט רי ם
אתמ לי ם ל ״ רו תי ה ח בי ב ה ״ ו כו 1

ץ «pי Jf*«t -ר י3 11־^ 0י^ 1ץייי \ץ?ן ר
ג ץ5ו^׳יין ע * jljty* •pvt

זד»ן ן .

יגעב״יי־ה נ־ן יה זזד*.״ד*יד_ ן ויכפיזי^ג1 .פ׳* 1דגמ_

yj11iy!£ע& זיבי־*
ניעערי ו*1ץ ו1ז1כ ליגני *1וץ>ן\ 4 -כי\י\דיוו; ר**ניג•

y \ 1וע 1ר ך.

ץ1 1

יחי** 1ז3רטי0

,יי׳יי וין״־ץ, ג ע\נטי1ן י*1י»י ׳יעיר
ץ*ני ריין ד ינייך ס ב ייסי־ ר סייגיו! אי נסגר׳

עברך ייג־נ־ע

כלי אחריות
ב חו ראחדשמבקש ני לפרסםאת מו ־
ד ע תו כ ל שונ ה הו א 880/320ו ה רי הי
ל פני כן:
״ היו ת ו רו ב ה פוני םלמ דו ר־ התכת בו ת
זה בז מו האחרת הם רו בםכ כו לםנכ רים
— ה ח לי ט ב חו ראחד 32ל ע שו ת
מ ש הו כ די ל עו ד ד פניי השלב חו רו ת:
כל נערהאואשה ( ב לי הבדל ני לומ
עמר!) אשרתפרסםאתמודעתה במ
דו רזהעד סו חספטמברש.ז. ת קבל
חינם ( בדאר) אאהספרהב קר תי והמ
אלף ״ ה צי בי ליז צי ה, מ הי 1״
א ם כי קבל תי נם אגי אתה חו ברת,
ע דיין אתבאפש רו תי לאשרלדאם הי א
או, ל א. פשוטלא הי ה בי
מאלפת
הכח בי מי םחמ סיניי םאלהלק רו א או ת ה.

4X 2
אםתמצ אנ ה 4נ ע רו ת בני ל ה ענוג ש ל — 17
בי תספר תי כו ן,
ת ל מי דו ת
ש הן

נ או תמע גי נו תובל תי ־ פנו ביו ת. שתכ תו ב ־
נהאל 8 8 0 /3 3 0שהם 4נ ע רי ם ב ני
, 18 נו ב ה 180ם ״ ם, ה לו מ די םבש מי ני ת.
נו ש אי ההתכת בו ת — כ מו ב ן — על
מ עניין ה עו מדב רו מו ש ל
כל נו ש א
עו ל ם.

שולה: ארוחות ליליות הן דבר
נחמד מאד בעיקר כאשר חוזרים
במצב רוח מרומם מפגישה. הזמיני
גם אותי פעם לקומזיץ כזה, בתנאי
שאמך לא תתעורר ותגער בך ש תלכי
לישון.

על חוד השערה

חנ ה — :ח ב רו תי ך מ לנ ל נו תעל חב רך
ה ג׳יננ׳י ! יו פיו אתי כו ל ה, א ם כן, לי שון
בשקט, לדעתבבטחהשאףאחת
מחב רו תי ך ה טו בו ת ביו תרלאת פזו ל כל־

מבט מלוח
אני ט ה — :ל א תו כ לי לשכנע או תי
שמבטיושלה אי שאו תו א ת רו א ה יו ם
יו םבמסעדהמ רגיזי ם או ת ך. הו אמע סיק
אתמחש בו תי ך. אתמ בי טהע ליו
ל ע תי ם ק רו בו תמאד. אחרת כי צ ד היי ת
מסתכלתלצלחת־ ה פי להאומרק־ ה פי רו ת
אני
שלד, ה היי ת יו דעת על קיו מו !
ב טו חהש הו א י קו ם יו םאחד וי שאל
או תךאםאפשרל קבל אתהמלח. ואם
תאמ רי ב חיו ך :״ בבקשה ״ ,רו צהלה תער ב!

היה זה שבוע רע לאירופה המאוחדת.
המתיחות בין צרפת וגרמניה המערבית עלתה
לנקודת־השיא. הסיבה: רוב הצרפתים
עמדו על דעתם שאסור לגרמנים להיות
חיילים.
הסערה הגדולה האפילה על סערה שניה,
גדולה פחות, שגם היא הבקיעה בקיעים בחומת
הידידות גרמנית־צרפתית. הסיבה: רוב
הצרפתים עמדו בתוקף על דעתם שמותר
בהחלט לגרמנים להיות חיילים — בצבא
הצרפתי.
סטטיסטיקה דו־לאומית. הבעייה
נתעוררה עקב התבוסות הצרפתיות האחרונות
בהודו סין. גרמנים רבים, אשר בני
משפחתם משרתים בלגיון הצרפתי נתמלאו
דאגה וזעם, ואירגון סוציאל־דמוקראטי׳ ששימש
להם שופר יצא בסטטיסטיקה מדהימה:
100 אלף גרמנים משרתים כיום בלגיון־
הזרים הצרפתי 80 .אלף מהם חונים בהויו־סין׳
ו־ 46 אלף מהם נהרגו בקרבות שם.
הצרפתים הגיבו במהירות, נחפזו לפרסם
מכפרים משלהם: במאה עשרים ושלוש
שנות קיומו לא היו בלגיון הזרים יותר מ־
40 אלף איש. כיום יש בו כ־ 30 אלף איש׳
ומספר הגרמנים המשרתים בו אינו עולה
על עשרת־אלפים.
אולם גם למקורות הנויטרליים יש סטטיסטיקה
משלהם, אשר אינה מזדהה עם
טענות שני הצדדים 20 :אלף גרמנים שרתו
בלגיון הזרים, מאז מלחמת־העולם השנייה.
6000 מך,ם נמצאים כיום בהודו־סין 3000 .
טירונים גרמניים מגוייסים ללגיון מדי שנה
בשנה. מספר הא ביד ו ת אינו ידוע.
כולם מוכנים להסתכן. השלטונות
הצבאיים הצרפתיים טענו כי אין הם משתמשים
באמצעי כפייה׳ כדי להשיג מתנדבים
ללגיון־הזרים. אמנם הם מפיצים כרוזי פר סומת,
אך הכרוזים ניתנים למתנדבים רק
בתחנת־הגיוס.
תחנת־הגיום המרכזית למתנדבים גרמניים
נמצאת בשטראסבורג, בשטח צרפת. אין ארם
יכול להתנדב ללגיון־הזרים מחוץ לגבולות
צרפת ; ואפילו לאחר שהוא מתיצב בתוד
נת־הגיום, הוא יכול לחזור בו — עד אשר
הוא מגיע למארסיי ועולה על ד,אניד, המפליגה
למרכז־האימונים של ד,לגיון, בצפון־
אפריקה.
על אף טענות אלו של הצרפתים, מוסיפים
אירגונים גרמניים שונים להכריז כי
קיים גיוס־כפייה ללגיון. לדבריהם, מועברים
צעירים גרמניים במכוניגת־משא צבאיות צרפתיות
לשטראסבורג, מוחתמים שם על חו־זי־שירות
בעל כורחם.
לדברי מקורות נויטרליים מתנדבים מרבית
הגרמנים ללגיון־הזרים מרצונם הטוב.
רבים מהם הינם פליטים מגרמניה המזרחית׳
אשר לא הצליחו למצוא עבודה ומקלט בטוח
במערב. אחרים הינם עבריינים, המבוקשים
על ידי המשטרה, או נערים שנמלטו מבית־הוריהם.
תהיינה
סיבות ההתנדבות אשר תהיינה,
אולם לכל המתנדבים יש תכוני׳ משותפת :
כולם צמאים להרפתקאות. כולם יודעים היטב
כי מרבית יחידות־ד,לגיון חונות בהודו־סין
— וכולם מוכנים להסתכן.
העובדות לא שיכנעו. טענה גרמניה
אחת שהופרכה היא הטענה כי הלגיון משמש
מקלט לצמרת־אנשיו של היטלר, שהצליחו
להימלט מכל עונש.
אין ספק שבשורות לגיון -הזרים משרתים
כמה וכמה אנשי ס. ם .אולם ברור שאין
הם רוב: בחירי יחידותיו של היטלד, שלחמו
במלחמת־העולם השניה, לפני תשע שנים,
הינם זקנים מכדי לשרת בלגיון. לגיון־ הזרים
זקוק לדם צעיר, שופע מרץ, מגייס לשורותיו
בעיקר צעירים בני 18 עד .25
אולם העובדות והמספרים, שפורסמו על
ידי שלטונות הצבא הצרפתי, לא שכנעו
את הגרמנים. העתונות המערב־גרמנית הו סיפה
לשפוך אש וגפרית על הצרפתים, המוכנים
להלחם עד הגרמני האחרון, התעלמה
מן המניע החשוב ביותר להתנדבות
* לגי ח־ הז רי ס נוסד
ה מ לן לואי־פיליפ.

ב שנת

1831 יעל ידי

בראזיל
דא תרצח (ו־ב-סדניס)!
בכל מדינה קיים שרות־בטחון, שאחר מתפקידיו
העיקריים הוא לשמור על סודות
הממשלה.
בכל מדינה קיימים עתונאים׳ שאחד מתפקידיהם
העיקריים הוא לגלות את סודות
הממשלה.
בכל מדינה שונאים, על כן, משרתי־ד,בטחון
את עורכי־העתונים. לרוב זוהי שנאך,
שקטה. אך לפעמים היא גורמת להתנפלויות
ליליות על עורכים. השבוע, במרינה
השניה בגודלה באמריקה, הוכח בעליל שהדבר
אינו כדאי.
יריות כלילה. גטוליו וארגאס, נשיא
המדינה בן ד,־71׳ היה מלומד נסיון בענינים
אלה. אחרי שהיה דיקטטור של בראזיל משך

האויר. חיל־האויר רגש. הוא פתח בחקירה
פרטית, גילה כי הרוצחים נמנו אל שוש־רי־ראשו
של הנשיא, וכי המארגן היה בן
הנשיא בכבודו ובעצמו.
ההמשך היה שיגרתי. הצבא ריכז את מיטב
חטיבותיו מסביב לעיר, ומול ארמון־
הנשיא. חיל־האויר ניפנף בכנפי מטוסיו. ביום
השלישי שעבר פנו כמה גנרלים אל
הנשיא והביעו את דעתם שיהיה זה מעשר,
מחוכם מצדו את יתפטר, ובהקדם האפשרי.
״אטוש את תפקידי רק כשאמות 1״ הכריז
וארגאס העקשן.
הוא לא ידע עד כמה צדק. כעבור יממה
היתד. גופתו מוטלת על רצפת ארמץ קא־טאטה
המפואר.
הודיע הצבא: ווארגאם התאבד ,־ אפילו
נפרד מעמו בכתב. אולם רוב בני בראזיל
סברו כי אנשי האויר עזרו לנשיא לעל ת
השמימה.

ארצות הברית
סטייק ושחורות־שיער־הגבר
האמריקאי הממוצע גבוה 172,5
סנטימטר. משקלו 79 קילו. הוא אוהב נשים
שחורות־שיער׳ סטייק, כדור־בסים ותפוחי-
אדמה מטוגנים. אין הוא מעוניין לשאת דוד
קא אשד, יפה, אלא אשד, המיטיבה לנהל
את משקי־הבית.
האשד, האמריקאית המוצעת גבוהה 160
סנטימטר משקלה 66 קילו. היא סבורה שהתנודות
מאכילה יתירה תועיל לבריאותה,
אינה סובלת פרצופים בלתי־מגולחים. היא
מעדיפה את הנישואין על הקריירה, אך אינה
מוכנה להישמע לכל פקודות בעלה.
זוהי רק דוגמה קטנה מן החומר הרב,
אשר אסף המכון האמריקאי לחקר דעתך,קד,לד
כדי למלא את דרישותיהם של סוציולוגים,
פסיכולוגים, עתונאים וחוקרים
אחרים של ההתנהגות האנושית.
אלפי שאלונים. הפרטים על הרגליהם׳
מנהגיהם ונטיותיהם המוסריות הושגו על
ידי המכון לחקר־דעת־הקהל באופן פשוט
למדי. בעת חקר כל בעיי־ ובעייה נשלחו
שאלונים לכמה אלפי בני אדם, שייצגו את
כל שכבות האזכלוסיה האמריקאית. התשובות,
שמויינו בקפדנות, שיקפו יפה את
נטיותיה של האוכלוסיה כולה.
עבודת־הנמלים של חקר נטיות האמריקאים
נמשכה שנים רבות, ותוצאותיה פורסמו
רק לאחרונה בקובץ־הכיס פוקס אלמנק
. 1954 אולם מנהלי המכון סבורים שזיהי
רק ההתחלה׳ מתכוננים להמשיך בעבודתם,
מקווים להבהיר אחת ולתמיד את מהותה
האמיתית של התערובת המוזרה של עשרות
עמים ותרבויות המכונה בשם יליד־ארצות״
הברית.

כ ד 1ר הארץ
על אנשים ועברות

גשיא-לשעכר גמוליו וארגאס
בעזרת חיל־האויר, ל שמיים

15 שנה, הודח על־ידי גנרלים. הוא למר
להיזהר מפני גנרלים. כשהוחזר לשלטון,
באורח כמעט דמוקראטי, פינק את הצבא,
הגדיל במיוחד את חיל־האויר׳ עד שהגיע לתקן
של 800 מטוסים 30 ,אלופים. הוא
גם העמיד פנים כידיד־הד,מונים, קרא לעצמו
״אבי העניים״ .חוץ מזה עודד את בע־לי־ההון,
חנך לפני שבועיים מפעל־פלדד,
ענקי שעלה 55 מליון ל״י.
הכל היד, בסדר. ואוגאס יכול היה להתכונן
לתקופת־כהונה נוספת. לולא תכונה
שלילית אחת: הוא שנא עתונאים. ובמיוחד
שנא עתונאי בעל שם של דג, קארלוס לא־קרדה.
לאקרדה, שהיה המו״ל של עתון
בשם טריבונה דה אימפרנזה, נהג להיות בל״
תי־אדיב לחלוטין כלפי הנשיא.
באחד הערבים החודש התקרב לאקרדי׳ לביתו,
בלוית רב־סרן של חיל־האויר. לפתע
ניתך עליהם מטר של אש. כעורך מנוסה
~ תפס לאקרדד, מיד מחסה, שלף אקדח והשיב
אש. הוא ניצל אחרי פציעה קלה. הרב־סרן

הגכואה התאמתה. יתכן ואיש לא
היה מתרגש יותר מדי, לולא נפגע איש־

• בפעם הראשונה הסתכלו בשבוע ש עבר
גנרלים מבעד לטלביזיה בחייליהם ש ערכו
קרב (מבוים) .דעת אחד מהם: זוהי
מהפכה בתולדות המלחמה, בדומה להמ צאת
אבק־ד,שריפה. בעתיד יהיו קצינים
נמוכים מיותרים בקרב, יוכל גנרל לנהל
את הקרב ממש בעזרת הטלביזיה מעמדת״
פיקוד בטוחה ומבוצרת.
• באפריקה המרכזית נוסד מועדון ב שם
״זברה״ ,שמטרתו לאחד לבנים ושח•״
רים במחנה משותף. הכריז המייסד, אלוף
צבאי מפורסם :״אם תירה בזברה׳ לא
חשוב אם תפגע בפס הלבן או השחור.
הוא ייהרג.״
• יצור המכוניות בארצות״הברית הגי־ל־
105 אלף לשבוע, מספר מכוניות שיכלו
למלא זו בצד זו את הדרך מאילת
עד חיפה. במקום הראשון: ג׳נרל מוטורס
(שברולט) ,אחריו פורד.
• בדין וחשבון שנתפרסם לאחרונה מ טעם
האו״ם נתגלה כי לנשים יש זכות הצבעה
שווה לזו של הגברים ב־ 60 מדינות בעולם.
אין כל זכות הצבעה לנשים באפגניסטן,
קמבודיה, קולומביה, מצריים, חבש, הונ דורס,
פרס, עיראק, ירדן, לאוס, לוב, ליכטנשטיין,
ניקרגואה, פרגואי, שווייץ, סעודיה ו תימן.
בשתי המדינות האחרונות יש שוויון
בין שני המינים: גם לגברים אין זכ 1ת הצבעה.
העולם
הזה 880

״דון פינאנדז,״ אמר׳ ״אנו אבודים. סיניור קויצאלקואטל
יהריג את שנינו. צר לי מאד על כי אני אעלה השמימה,
שעה שאתה תרד לגהינום.״
״אתה טועה׳״ השיב פרנאנדז בחפשו את סכינו׳ ״לא
הזכה לראות את השמיים. וגם ברנש זה קויצאלקואטג,
המכנה את עצמו גם בשם קורטס, לא יזכה לכך״.
״הסי אמר קויצאלקואטל (או קורטס)׳ ״ראיתם את
גידל כ־חי. עתה הקשיבו לדברי. בני גזעי קיבלו על עצמם
אד שמידת השלום במערכת־השמש. כוחנו גדול ורב.
הצלחנו לפתור בעיות, אשר עליהן אף לא חלמו יושכי
כ-וד האיץ, ועתה עלינו להפעיל את כוחנו לטובת הכלל.
אם וצונבם להשאר בחיים, עליכם לחיות בשלום ובאחווה.
בנתם?״

^המיגואל ופרנאנדז צלפו זה לעבר זה, כאשר נחתה הצלחת
המעופפת במרכז העמק. הם ביזבזו כמה יכפה כדורים
על כלי־הטים המוזר. הטייס יצא החוצה והחל מתקדם לעבר
מיגואל, שהיה מוטל בצילו של שיח ומגדף בכל עוז. הכדורים
שכוונו לעבר האורח החטיאו את המטרה. לבסוף אחז מיגואל
בסכינו.
״מותה איפוא קרא והניף את הלהב. הסכין ניתרה
מעל צווארו של הזר ! כאילו היה עשוי חומר פלאסטי,
וזרועו של מיגואל נרעדה כאילו עבר בה זרם חשמלי.
כדור בא בשריקה מעברו השני של העמק׳ ומיגואל מ־ר.ר
לתפוס מהסה. כדור שני התיז זיקים כחלחלים מכתפו של
הזר.
האורח המוזר לא עשה כל תנועות עוינות. יתר על בן,
הוא לא היה מזויין. עינו החדות של מיגואל סקרו אותו מכף
רגל ועד ראש. ראשו של האיש היה עטור כיפה של נוצית
כחילות. חומתו היתה גבוהה ביותר, ופניו נראו כפני
נזיי.
הוא קרב אל מיגואל ואמר .״קומה. עלינו לשוחח.״
הור ריבי ספרדית מצויינת. אולם דומה היה כי קולו
בוקע נתיך ראשו של מיגואל. י
״אם אקים׳ יפגע בי פרנאנדז׳״ אמר מיגואל ,״הוא צלף
גרוע, אבל איני מוכן להסתכן. כמה הוא משלם לך י״
הזר שיח בו מבט מחמיר.
.,היודע אתה מנין באתי?״ שאל
״אין כפק שבאת מארצות הברית׳״ אמר מיגואל בלכסנו
מבט לעבר כד היין שלו .׳ממשלת מקסיקו עוד עתידה לשמוע
על בך.״
״דאב ממשלת מקסיקו מעודדת מעשי רצח?״
״זה עניין פרטי,״ אמר מיגואל׳ ״עניין של זכויות מים.
יתר על כן. אני מתגונן. אותו מנוול האורב מעבר לעמק
מנסה להוגני׳ ואתה הרוצח השכיר שלו. יש לי רעיון !
כמה בכף תקח כדי להרוג את פרנאנדז? אני מוכן לתת
לך שלושה פזו וגדי עזים.״
,איש לא ילחם עוד ברעהו׳״ אמר הזר׳ ״השמעת?.״
״־פה,״ אמר מיגואל׳ לך וספר זאת לפרנאנדז, אמור לו
כי זב־יות־המים שייכות לי. אניח לו ללכת לשלום.״
ך <-וא נע מעט וכדור חפז מעל לראשו. הזר פתח ואמר :
זחילה עלינו לסיים את שיחתנו. שמע אלי׳ מיגואל״.
מנין לך שמי?״ תמה מיגואל ,״עכשו אני בטוח כי אתו,
יוצחי השכיר של פרנאנדז.״
״אגי יודע אה -שמר, היות ואני מסוגל לקרוא את מחשבותיך•,.
״אמך
היתד, כלבה ״.אמר מיגואל.
כני הזי נעוו, אבל הוא התעלם מן הגידוף :״באתי מעולם
אחר. שמי קויצאלקואטל.״
״באמת?״ אמר מיגואל בליגלוג ,״ואני פטרום הקדוש,
שומר מפתחות השמיים. פני קויצאלקואטל הסמיקו :״באתי
לכאן יתת פקודות, לא להתווכח. היודע אתה מדוע לא
יבלי כדוריו וסכינך לפגוע בי?״
״־מדוע הספינה שלך מעופפת?״ השיב מיגואל בגלגלו
סיגריה., .מוטב שאקח את הרובה. פרנאנדז עלול להתגנב
מאחורי ולירות בגבי.״
.,הרכה מן הרובה׳״ אמר הזר׳ ״פרנאנדז לא יפגע בך —
ואתה לא הפגע בו.״
״אם כן׳״ אמר מיגואל׳ ״אושיט לו את לחיי׳ כדי שישלח
בה נדור. אאמין לדבריך רק אם אראה את פרנאנדז הולך
לאורך הערל כשידיו מעל לראשו. ואפילו אז לא אקרב
אליו, היות ובחגורתו נעוץ פגיון.״
» sויצאלקואטל החליק את כיפת הנוצות שלו ופני נעוו.
ץ עליכם לחדול מן הקטטות׳״ אמר ,״בני עמי שומרים
על השלום ברחבי תבל.״

״בדיוק כך חשבתי׳״ אמר מיגואל ,״באת מארצות הברית.
מויע איני משליט שלוב במולדתך? ראיתי את הסיניוריש
המפרי ביגארט ואדוארד רובינכון בסרטים. כולם גאנגסטרים.
כולם י־רים זה בזה מראשי מגרדי־השחקיסי של ניו־יורק. בן,

ואחר כך אתם באיב לקחת את הנפט והזהב.״
״אני מוכרח לשכנע אותך׳״ אמר קויצאלקואטל. הוא התבונן
בסיגריה הכבויה אשר בין שפתי מיגואל, והרים את ידו.
לשוך אש פרצה מן הטבעת אשר על אצבעו והדליקה את
הסיגריה.
״רב הידור, סיניור׳״ אמר בשאפו את העשן אל קירבו.
״היכול תושב כדור הארץ לעשות זאת?״
״מי יידע?״ אמר מיגואל.
״אנ־ נרוגל להשמיד את כל העולם,״ אמר קויצאלקואטל,
אם לא יפסיקו יושבי כדור־הארץ להילחם, נמחה אותו כליל.
אין כל ס־בה שבני אדם לא יובלו לחיות בשלום ואחווה.״
״ישגה סיבה אחת׳ סיניור״.
״מה היא?״
״פרנאגדז.״
״כרנאנדז לא ילחם בך.״
מיגיאל הרכיב את כובעו על מקל והניף איתו מעל לסלע.
נשמע קול יריד, והכובע המנוקב צנח ארצה.
״ניחא,״ אמר מיגואל ,״אמלא את בקשת הסניור. אחדל
לירות, אבל לא אצא מאחורי הסלע. אני מוכן לסיים את
המלחמה, אבל נדמה לי שאתה דורש ממני דבר בלתי-
אפשרי.
ני קייצאלקואטל קדרו :״מיגואל, ספר לי כיצד פרצה
ומריבה.״
״פרנאנדז רוצה להרוג אותי ולשעבד את משפחתי.״

״מפני שהוא רשע מרושע.״
״ומנין לך שהוא רשע מרושע ״1
״מפני שהוא רוצה להרוג אותי.״
מה ענייו זכויות המים?״ שאל ק־יצאלקואטל.
״זוהי ארץ דלה,״ אמר מיגואל׳ ״בקיץ חרבים המעיינית,
והמים אינם מספיקים להרוות את צמאונן של שתי משפחוד.,״
״ואין יכם בתי־משפט?״
״בשביל אנשים כמונו?״ תמה מיגואל בחיוך אדיב.
״היש גב לפרנאנדז בני משפחה?״
״כן ״,אמר מיגואל, כאשר הם מסרבים לעבוד בשבילו,
היא מכה אותם מכות רצח.״
* aויצאלחואטל התבונן על סביבותיו בקוצר־רוח, עורב
בקרבת הרובה המוטל על הארץ, וממקורו השתרבב
זנבה של לטאה.

״חכה כאן,״ אמר לבסוף ,״אקרא לפרנאנדז. תיפגש אתו
ליד המכונה המעופפת.״
,כדבריך׳ סיניור,״ אמר מיגואל.
״ואל תיגע ברובה,״ הוסיף קויצאלקואטל בתקיפות.
״לא, סיניור׳״ אמר מיגואל. הוא חיכה עד אשר נעלם
הזר ביז הסלעים. אחר לקח את רובהו וסכינו, ולגם מכד־היין.
הוא הטעין מחסנית חדשה ברובה ולגם מן היין לאיטו.
בינת־־ם קרב הזר אל מקום מחבואו של פרנאנדז. הוא
שהה שב זמן רב, ולבסוף הופיע שנית ורמז בידו למיגואל.
.אני בא סיניור 1״ קרא מיגואל בהניחו את הרובה
על אחד הכלעים. הוא קם ממקומו, מוכן לצנוח עב היריה
הראשונה. אולם כל יריד, לא באה.
ליד דמיתו של קויצאלקואטל הופיע פרנאנדז. מיד גחן

מיגואל ואחז ברובה.
»«)טהו חרה באוייר העמק. הרובה התלהט בידיו של
דיגיאל. היא פלט זעקה ושמט אותו מידיו. אחר חשך ׳
עליו עולמו.
׳1כשהתעורר מצא את עצמו בצל הצלחת המעופפת. לידו
נצבו פרואנדז והזר.
״אני הי ״1שאל.
קויצאלקיאטל לא השיב. מיגואל התבונן על סביבותיי.
חיפש את הרובה והסכין. הם נעלמו ואינם.

.,השתוקקתי לכך מאז ומתמיד,״ אמר פרנאנדז ,״אלא
.שבך היישים זה רוצה לחכל אותי״.
״איש לא יחסל אותך,״ אמר קויצאלקואטל ,״עליכם לח־ית
בשלום — או למות.״
^יגואל ופרנאנדז החליפו מבטים רבי־משמעות. אחר
^ :עצו את עניהם בקויצאלקואטל.
״הסיניור הנו רודף־שלוב׳״ אמר מיגואל׳ ״זוהי הדרך
הטובה ביותר להבטחת השלום. טוב לחיות בשלום׳ אך
התוכל לומר לנו כיצד נעשה זאת?
״פשוט מאד ״,אמר הזר בקוצר־רוח׳ ״עליכם להפסיק
ייהילחב.״
״אין הדבר כה פשוט׳״ העיר פרנאנדז ,״אפשר שבארץ
ממנה באת אין הנחש אוכל את העכבר ואין החסידה בולעת
את הנחש׳ אפשר שבארצך יש מזון ומים בשפע, ואדם אינו
מוכרח להילחם כדי לקיים את משפחתו. כאן אין המצב בר,
פשוט.״
מיגואל הניד בראשו :״קרוב לוודאי שיבוא יום בו נחיה
כולנו באחווה. אנו מנסים לקיים את מצוות אלוהים. אנו
הולכים וטובים מיום ליום. יפה היה אילו יכולנו להפוך
לאחים החיים בעולם פלאות. אבל לרוע מזלנו״...
* VJסיר לכם לפתור את בעיותיכם באלימות,״ אמו^קוי־צאלקואטל
בתוקף׳ ״האלימות היא רעה. אתם מוכרחים
להתפייס מיד.״
״אחרת ההרוג אותנו,״ אמר מיגואל. מבטו נפגש בעיני
פדנאנדז .״טוב מאד׳ סיניור. לא נוכל להתנגד לך. מה עלינו
לעשות?״
קויצאלקואטל נפנה אל פרנאנדז.
״גכ אני מסכים, סיניור,״ נאנח הלה ,״אתה צודק בהחלט.
עלינו לחיות בשלום.״
״אחזו איש בידי רעהו והשבעו לחיות כאחים׳״ אמר
,־ויצאלקיאטל.
מיגיאל הושיט את ידו׳ ופרנאנדז לחץ אוחד, בחיוך.
״רואים את אמר קויצאלקואטל בחיוך ,״אין זה קשה
כלל. עבשו אתם ידידים. השארו ידידים.״
הוא הלך לעבר הצלחת המעופפת. בדופן הצלחת נפתחה
דלת מ מחרת. הוא דרך על הסף ונפנה לאחור.
״זכרו,׳ אמר׳ ״אשגיח עליכם בשבע עיניים.״
״בלי כפק,״ אמר פרנאנדז׳ ״אדיום׳ סיניור.״
״לך גשלום,״ הוסיף מיגואל.
»•) דלת נסגרה ללא שאון׳ וכעבור דקות ספורות כבר
tייחפה הצלחת כלפי צפון.
״בדיוק כך חשבתי,״ אמר מיגואל ,״הוא בא מארצות־הברית.״
פרנאנדז
משך בכתפיו :
״ה ה רגע בו חשבתי שהוא יאמר לנו דברים של תבונה.
אכן, החייס. אינם קלים״.
״אוה׳״ אמר מיגואל׳ ״חייו קלים עד מאד׳ אלא שאין הוא
גר בסונורה. אנו נאלציב לחיות כאן, למזלי׳ יש לי ולמשפחתי
באר טובה. חייהם של אנשים, אשר להם אין באר•
קשים באמת ובתמים.״
״זוהי באר עלובה וחסרת־ערך,״ אמר פרנאנדז ,״אבל היא
שייכת לי״.
הוא גילגל סיגריה והגישה למיגואל. אחר גילגל סיגריה
לעצמו. שני הגברים שקעו בעישון. אחר נפרדו בדממה.
^יזיגואל חזר אל כד היין אשר על הגבעה. הוא לגם לגימה
/a sארוכה׳ שיהק בהנאה והתבונן על סביבותיו. סכינו
ורובהו היו מוטלים בין הסלעים. הוא לקח אותם ובדק את
המחסנית.
אחר הציץ מעבר למתרס הסלעים. כדור התיז רסיסי אבן
בקרבת פרצופו׳ והוא החזיר יריה תחת יריה.
לאח מכן השתרר, דממה. מיגואל שב ללגום מן היין.
העורב הוסיף לדדות בקרבתו׳ כשנב הלטאה משורבב מפיו.
מיגואל פתח ואמר רכות: סיניור עורב ^ 1סו ר לאכול
לטאיח ! זהו מעשה רע !״
העורב נעץ בו מבט בוהה, והוסיף לעסוק בעיכול הלט! ה•
מיגואל הרים את הרובה.
״סיניור עורב, חדל לאכול לטאות, אחרת אאלץ להייג

העורב לא שם אליו לב.
״האינך יודע כיצד להפסיק?״ אמר מיגואל בעדינות ,״הבה
ואסביר לך״.
העורב נעצר תחתיו. זנב הלטאה נעלם בקרבו לחלוטין.
״ניחא,״ אמר מיגואל, כאשר אדע כיצד יבול עורב לחדול
לטרוף לטאות ולהשאר בחיים׳ אסביר לך הכל. אבל עד
אז תוכל ללכת לשלום.״

מה זה זכרון? האב זה משהו אשר אין לך כד פ*קוח עדיו האפשר לשפר אותו, או שמא הוא
מוגבל בהיקפו כמו ארכיון? האם כוח־זכרונו של אהב: הלש לעת זיר,נה? למי יש כוח זכרון הזר,
יותר -דגכריב, או לנשים? ומדוע שוכה הבעל מתי הל יוב-ההולדת של אשתו?
אם יש ברצונך לדעת את התשובות לשאלות אלי, עיין ברשימה הכאה, המבוססת של ממצא׳
פסיכולוגיב אמריקאיים נודעים. לאחד מכן רצוי שתעיין במבחן־הזכרון, אשר בתחתית העמוד
אפשר שהוא יתן לך את המפתח להבנת התכונה התחמקת המכונה כשב זכרון.

.16 הנכון הדבר שפילים ונשים אינם שוכחים
לעולם?

סבורים כי אנשים אלה מצטיינים פשוט בראייה בלתי רגילה,
הח״רטת •את התמונות במוחם.

הנשים מיטיבות לזכור עלבינות יותר מכל בעל־חי אחר
ממשפחת היונקים. אילם אין כל הוכחית ממשיות לכך שפי לים
זיכרים פגיעית וניטרים איבה משך שנים רבות.

.1 %היש גבול לכמות החומר •באתה מסוגל לזכור?
:8הפסיכולוגים גילו כי כושר־זכרוגו של אדם הינו גמיש
.ביותר, היות והזכירה מבוצעת בעיקר על ידי קישורי־רעיונות.

י .2העשויות תזכורות בכתב לשפר את כוח
• /זכרונך?
gאין הן משפרות אותו ואין הן פוגמות בי. התזכורות מד
= עילות רק כאמצעי זמג•׳ המזכיר לך את אשר עליך לעשיר..

.3י&אב קשירת חוט מסביב דאצבעך עוזרת לך
לזכור?
W.קשירת חוט לא תועיל לך, אם לא תיצור קשר בינו לבין
הדבר שאתה רוצה לזכור. הנחת הגרביים לתוך הנעליים,
העברת הטבעת מאצבע לאצבע, הזזת הטלפון ממקומי — כל
זה עשוי להזכיר לך שעליך לעשות משהו. אולם אם לא יווצי
הקשר ההגיוני, אתה עשוי לשכוח מדוע הזזת את הטלפון׳
או העברת את הטבעת.

המסוגל אדם ״לזכור״ מקומות אשר לא ראה
לפני כן?

רק 50 אה יז מן האמהות זוכרות מתי החלו ילדיהן להלך,
ורק 36 אחוז זוכרות מתי צמחה להם השן הראשונה.

״ .האם נחדש כוח־זכרונך ככל שאתה הולך

לעתים קרובות נכנס אדם לחדר, אשר לא ראה מימיו,
ומרגיש כי ביקר במקום לפני כן. הפסיכולוגים נותנים לתייפעה
זו הכבר פשוט: אחד החפצים, אשר במקום, מזכיר לאדם
חפצים אשר ראה קודם במקום אחר ויוצר אשליה של ביקור
קודם באותו החדר.

כושר הזכירה של אדם מגיע לשיאו בגיל עשרים, ויורד
ב־ 15 אחוז בגיל .45 לאחר מכן תלוי כוח־הזכרון בעיקר בהתעניינות
בחיים. במידה שהתעניינותו של האדם בעובדות
פוחתת, כן נחלש גם כיח־זכרונו.

! .1מה אתה זוכה יותר -מאורעות משמחים,
או מאורעות מצערים?

.18 מדוע מיטיבים אנשים זקנים לזכור מקריס
שאירעו לפני ז
רב, לא מקרים
שאירעו לפני זמן קצר?

ברור שמאורעות נעימים נחרטים בזברונך יותר, היות ואתה
חי אותם מחדש פעמים רבות. לעומת זאת אתה נוטה לשכוח
מאורעות מצערים. על כן נראית תקופת״הילדות תמיד מ־אישרת
בעיני אנשים מזוקנים.

הפסיכולוגים סבורים כי הסיבה לכך נעוצה בהתנוונות
תאי־המוח, המכילים את מרכז־הזכרון הראייתי. בדרך כלל
קל יותר לזכור מקרים שאירעו לפני תהליו־ה־תנוונות.

.19 מהי הדרך הטובה ביותר לזכור עובדות?

.12 המיטיבים ילדים לזכור יותר ממבוגרים

.4אילו עובדות קשות ביותר לזכירה?
מרבית בני־האדם מתקשים לזכור מספרי־טלפינים, תאריכים
§ ועובדות־סטטיסטיות. הסיבה: רובנו מוצאים את המספרים
משעממים, ומתקשים לקשרם עם משהו מועיל ורב־משמעות.

לא בהכרח. אולם אם העובדות הנלמדות חדשות גם לילד
וגם למבוגר, יזכור אותן הילד ביתר קלות, היות ואין במוחו
כל אסוציאציות קבועות, העשויות לסתור אותן.

.5האם ריכוז-המחשכה עוזר דך לזכור?

.!3דמי כוח־זכרץ חזק יותר -לגכרים אל
לנשים?

כאשר אתה לומד עיבדה חדשה, עשוי ריכוז־מחשבה לקבוע
אותה במוחך. אבל כאשר אתה מנפה לזכור עובדה, עלול
ריכוז המחשבה להפריע לך. כאשר אתה רוצה לזכיר משהו,
מוטב שתרפה את מחשבותיך, הניח להן לשוטט כרצונן.

כוח־הזכרון של הנשים עולה במקצת על זה של הגברים.
בדרך כלל זוכר כל מין את העובדות אשר מעניינות אותו
יותר. נשים מיטיבות לזכור צבעים, צורות ופני־בני׳אדם.
גברים מיטיבים לזכור מספרים ועובדות הגיוניות.

.6המיטיב אתה לזכור עובדות פשוטות יותר
מעובדות מורכבות?

.!4מדוע שוכחים כעדים את ימי-ההודדת של
נשיהם?

העובדות המורכבות נזכרות ביתר קלות, היות והן נלמדות
תוך מאמץ.

הסיבה פשוטה ביותר: ימי־ההולדת של הנשים פשוט אינם
מעניינים אותם.

.7המיטיבים הלומדים האיטיים לזכור יותר מן
המהירים?

.15 הזוכרות אמהות את הימים הראשונים כחיי
ילדיהן?

.לא. הלומדים האיטיים עושים מספר רב של שגיאות וממהרים
לשכוח את החומר הנלמד. לעומת זאת מיטיבים הלומדים
המהירים לזכור, היות והם מרכזים את תשומת־ליבם
בעובדות העיקריות.

לא. נסיונות שנערכו באוניברסיטת־קליפורניה הוכיחו כי

.8התוכל לשפר את זכרונך על ידי שינון לו-
חות־זמנים, או תאריכים?
אל תבזבז את זמנך. שינון עובדות חסרות־ערך אינו מועיל.
אתה יכול לשפר את זכרונך רק על ידי השימוש המעשי בו.
.:־ לדברי הפסיכולוג הניו־יורקי, ברונו פירסט. מוטב שתנהג
iלפי שלושת הכללים הבאים ( :א)׳ רכז את תשומת־לבך בעובדה
שאתה רוצי לזכור p ( .קשר איתה עם משהו שכבר ידוע לך.
(ג) חזור עליה מפעם לפעם.

.9האם זכרון בדתי רגיל הוא סימן לאינטליגנ
ציה גבוהה?
כן. אמנם ידועים מקרים של אנשים בעלי רמת אינטליגנציה
נמוכה המיטיבים לזכור עובדות ומספרים. אולם הפסיכולוגים

.1האם כוח־הזכרון שלך הוא מעולה, ממוצע, או
ירוד? תוכל, לגלות זאת אם תבחן את עצמך במבחן הבא,
הלקוח מתוך ספרו של ברנדן בירו שיפור הזכרון תוך
שגי שה שבועות.
קו א את סדרת־הספרות הרא שונה בקול רם. התעכב על
כל סיפרה למשך שנייה אחת. אחר כסה את הספרו ת בכך־
ידך וכתוב או תן לפי הזכרון. נהג כך גם ב שתי סי דוו ת
הספו ות האחרות.
א 8—3— 4— 3— 9—2— 1

ג8—9—3—7—5—2—6 .
קרא את סדרות הספרות הבאות באות ה צורה. אחר
כ תו ב או תן בסדר הפוך, לפי הזכרון.

ו2—7— 5—6— 8— 3 .
4— 8—6—9—7—2— 5—3 T
ח8—3—7— 2— 5 .

הלימוד הכולל יעיל יותר מן הלימוד המקוטע. אל תשנן
את החומר קטע אחר קטע, אלא עבור עליו מתחילתו ועד
סופו. שיטה זו תאפשר לך לקלוט את המסגרת הכללית,
לקשר בינה לבין הפרטים. כאשר עליך לזכור חומר רב, שנן
אותו תוך הפסקות קצרות של מנוחה. הפסקות. אלו,יתנו
לחומר אפשרות להיקלט כהלכה.

.20 מה הן •טעות היום הטובות כיותר לזכירה י
כאן אין לקבוע כלל אחיד. כמה בני־אדם מיטיבים לזכור
עובדות בשעות־הבוקר. אחרים מיטיבים לזכור בלילה. בחר
לך את הזמן המתאים ביותר ושנן את העובדות הרצויות לך.
המדע גילה כי מוח־האדם מיטיב לקלוט עובדות, כאשר
אין כל הפרעה מבחיץ. זכרונו פיעל אפיל־ כאשר אתה ישן.
באוניברסיטת־קרולינה הורכבו׳ במיטות הסטודנטים מיקרופונים,
שהשמיעו להם קטעים של מחזות שקספיריים. כאשר
התעוררו הסטודנטים למחרת בבוקר, היו מרבית הקטעים
חרוטים בזכרונם.

.21 עד איזה גיל יכול אדם לזכור את ימי ילדותו?
הפסיכולוגים
גילו כי אדם מסוגל לזכור בבירור רק את
כל אשר אירע לאחר מלאת לו חמש שנים. הם זוכרים את
ספורי הוריהם על ילדותם, לא את העובדות האמיתיות.

כרו זכרוגד

.2באיזה סוג זכרון אתה מצטיין — זכרון־ראייה,
זכרון־שמיעה, או זכרון־שרירים י בעלי זכרון־הראייה
הינם בדרך כלל קולטי־העובדות הטובים ביותר. הם
זוכרים תמונות׳ מאורעות׳ פרצופים. בעלי זכרון־השמיעו,
רומים למבשירי־הקלטה, זוכרים בעיקר מוסיקה, קולות
ושמית. בעלי זכרון־השרירים זוכרים בעיקר בעזרת -
מישוש והתנועה. מיטיבים למצוא את דרכם בחדרים חשו כים.
דמבחן הבא, שנלקח מתוך ספרו של וויליאם רוברט
פסיכולוגי ה שי מו שי ת, יאפשר לך לקבוע מהו שטח־הזכוון
בו אתה מצטיין ביותר.
ולגולה

א. מצא ארבע מלים חו רזו ת למלה ,,צוף״
״נבר שת״.
ב. בחר לך מלה ארוכה ונסה לאיית אותה בסדר הפוך.
ג. פתח את פיך ונסה לתאר בד מיונ ך את המל־מ
״בקבוק ובעבוע״ מבלי להניד ב שפתיך.
( הת שובות ב ע מו ד ) 12