גליון 882 מתאריך 15 בספטמבר 1954

מירוץ
השוון
ני דויו

ש ל הנכה

שהרגאת בעל ביתו

יומנו שר

הצגת תיאטרון

לקוראי
״ ה עו ל ם

וגסי 63 שגה; 17
•״ 1א לו ל תש״״ד
: 15.9.54
ה מ הי ר 5 0 0פ רו ט ה

n m״L

בלי מורא ־ בלי משוא פנים

השער;

או פגנ׳ תיעלו״גגר טן

העורך הראשי :

העולס

ב או ל פד הטל ביזי ה.

אליעזר ליברמן, תל־אביב
העולם הזה לא יעודד זולל• עתונים.

אורי אבנרי

ראש המערכת :

שלום

עורך משנה, כיתוב

כ הן

י שעי הו לביא

הונ 1בו ען ןהם צוי ר
לאינפ 1רםגיה
תל־אביב
רח, נליק סון 8
מען מברקים :״ עול מפ ר ם״
ת. ד . 136 .טל 28785 .
סו״ ל: העולם הזה ב ע ״ מ
דפו ס ישראל ב ע ״ ם. ת״ א
אין המערכת אחראית עבור
תוכן ה מודעו ת. מלבד עבור
מודעו תהמ תפ ר ס מו ת תהת
״ דו״ ח לצ ר כן״,
הכותרת
ה מו כנו ת על־ידי חברי הונבדקות
על־יד ם-
מערכת

עורך משנה, תבנית !
אורי

הכתב הראשי :

הצייר הראשי :

ע מנו א ל פרת

ש מו א ל ברתור

סי ע

הצלם הראשי
דז ברנע

חברי המערכת :
דוב איתן. מ שה בן־אפרים. יחיאל ב שן, יהודה גבאי״ ני צ ה נבי.
זראי. אוסקר מ אובר
גלילי. רותי ורד. בוזי זהבי. יוחנן ורבקה
עמו ם קינן. סילבי קשת. אברהם רפפורט.

ראש מערכת חיפה

ראש מערכת ירושלים :

חיים כרמל

י והנן אורז

מנהל מעבדה :
דוד

טווייג

עורך דפוס :

מנהל מבצעים :

מ שה אור

שלמה אדיר

התאווה למנהיג
הייתי רוצה להעיר כמה הערות על מ א מרכם
מ אז יצחק שהה וער י שראל גלילי (העולם הזה
.) 880 חי פו שיכ ם הנבוכי ם ו הנו א שי ם אחרי ״ מנהיג־הדור״
משעמ מי ם כבר מ אד. עם הסתלקותו של
בי. נ׳י. לשדה־בוקר לא היה נבול להערצתכם
כלפי ה מדינ אי הזקן ופושם־הרנל. אל א שהציבו ר
אילף אתכם דעת ב א די שו תו לפולחן הנזיר־הרועה.
נם הרומן הקצר עם אי שיו תו ה מפוקפ ק ת של פייטן
הנאצים. נהום נו לד סן, לא עלה יפה ביותר. לא
עבר ז מן רב וינאל א לון, ה מילי ט רי סטמ ספר 2
של מ דינ ת ישראל (אחרי בנין) קנה א ת עו ל מו
בעיניכם. מסתבר כי אף אחריו לא נהה הדור,
ועכ שו אתם מנסי ם להיתלות ב אילן חדש —
בעצם דק ב שיה דל — הו א ישראל גלילי. כדי
להגניב לעולם ה מ טו פשאת הגלולה חסרת־הטעם.
אתם מתבלים או תה בזכרו הנער*( של ״הזקן״.

חיים תיבון׳ חיפה

המנהל הכללי :

ראש המנהלה :

ב. ד .לוין

חמשירדן לזכרון

שלמה הררי

אם אני יושב ברגע זה וכותב לך, הרי
יש להודות על כך בעיקר לארבעה צעירים.
ברגע מסוים של חייהם עמדו ארבעה
אלד, בפני ההכרח להחליט, תוך שניות
ספורות, החלטה גורלית מאד: אם לדאוג׳
לעצמם ולחזור לבסיס, או להתגרות במוות
כמעט בטוח כדי להציל חיי חבר פצוע ז
ארבעה הבחורים, שדיברו בקושי עברית
וירדו רק לפני ששה שביעות מן האניה
בנמל חיפה׳ החליטו באופן ספונטאני להישמע
למצפונם, במקום ליצר קיומם. הם
הוציאו את הפצוע, ואיפשרו לי על ידי
כך לכתוב מאמרים.
הארבעה היו מרוקאים. יתכן והרבה אנשים
יחשבו, כיום, שזהו פשע נוסף שיש
להוסיפו לרשימת הפשעים של המרוקאים,
וכי מוטב היה למדינה ולחזון הדירוה לו
השאירו את אותו הפצוע במקום שהיה
מוטל. אולם מסיבות מובנות יש לי דעה
אחרת על הענין. אני מודה: דעה בלתי״
אובייקטיבית לגמרי, דעה בלתי־הגיונית, דעה
עם משוא־פנים.
על כן, איני ניטראלי כיום בכל הנוגע
למרוקאים. אני עומד בצד אחד של המית־רם.
אני בעד.
כעבור כמה שביעות כתב לי אחד מן הארבעה
מכתב שזיעזע אותי. כתב הוא :
ברגע שאגמור את שרותי הצבאי, אני אחזור
למרוקו. באתי לארץ להילחם בשביל מילדת
חדשה. חשבתי שיקבלו אותי בזרועות
פתוחות, כמתנדב. איש לא הכריח אותי
לבוא. השארתי בבית משפחה אמידה. אולם
מתהלך כמו כלב. איש אינו
עכשיו אני
מזמין אותי לביתו. בחורות אינן רוצות
ללכת אתי, כשנודע להן שבאתי ממרוקו.
מסתכלים בי כאילו אני עומד לשלוף כל
רגע סכין. כשאני מקבל חופשה, אני מעדיף
להישאר במחנה ולהשתכר.
עם שיחרורם מן הצבא חזרו שלושה מבין
הארבעה למרוקו.
נזכרתי גם נזכרתי בהם כשראיתי, המוסינזון,
מחזהו
של יגאל
שבוע, את
קזבלן.

התרשמתי מאד מן המחזה הזה. מי שירצה
למצוא נקודות חלשות, בודאי ימצא
אותן. אולם הליקויים מסתתרים בפינות הבמה.
במרכז עומדת דמותו של יוסף ידין,
שכולהאמת גדולה.
והיא דמות
דומני שיגאל הצליח לשים את האצבע
בבטחון האינטואיציה על נקודת־המוקד של
הבעיה. אין כאן ענין של תנאים חומריים
קשים. מגוחכת הטענה שנשמעת לעתים כד,
קרובות אצלנו :״מר, יש, כשאבי בא לארץ
הוא גם כן סבל וחי באוהל...״
ישנו הבדל אחד גדול: אז היו הכל ב
אוהלים,
מנהיגים ומונהגים, וותיקים וחדשים,
ואילו כיום נוסע המנהיג בקאדילאק,
הוותיק שוקע בכורסתו המרופדת בשיכון,
ושניהם מתמרמרים על המרוקאי החצוף המסרב
לצאת להתישבות.
אין צורך להכחיש: המרוקאים גדלו בתנאים
שונים מאשר הצבר. סביבת ילדותם
הטביעה עליהם חותם. מי שרוצה למצוא
בהם פגמים, יכול למצאם. אילם — וזאת
אני אומר מנסיוני האישי — הם אנשים המגיבים
על אהבה באהבה, הנאמנים לאיש
הנאמן להם. אין חומר טוב יותר, כשניתנת
להם דוגמה אישית.
האסון של ד,מדיו־• ה־ ;.שלא נמצא מי
שיתן להם יחס של אהבה, מי שיראה להם
דוגמה אישית. במקומות רבים נזרקו למעברות
כמו חבילות של קש, וכמו שאמר
ישראל גלילי, בהזדמנות אחרת• ,שני הבדל
מסוים בין בני־אדם וחבילות של קש.
המרוקאים הם בעלי חוש־כבוד מפותה
מאד, אולי יותר מדי מפותח. הם הרגישו
כי היחס אליהם הוא יחס של זילזיל. הם
הגיבו ביחס של איבה, שהתבטא במעשים
האנטי־חברתיים המוזכרים בכותרות ה־עתונים.
כשכתקרב
המחזה לסופו, חששתי שמו־סינזון
יבחר בדרך הקלה, יסיים ב״האפי
אנד״ מתקתק, יוביל את קזבלן ואת חבריו
הצברים באחוות־רעים להתישבות, כשאיש
טופח על שכם רעהו. לזכותו של מוסינזון,
ולזכות המחזה, יש לציין כי עמדו בפני
פיתוי זה. קזבלן זורק בסוף המחזה את
כוס הקוניאק על הארץ ומנתק את הרעות
שנוצרה בקרב. הוא פונה עורף לחברים
שאינם מאמינים בו, אפילו כשתם רוצים
להצילו.
אני יודע מראש כי רבים יטענו בשצף
קצף נגד המחזה מפני שאין לו סוף ״קונסטרוקטיבי״
,פתרון לבעיה. מוסינזון מצביע
על הנגע, אינו מציע תרופה גלויה לעין.
אך הרי התרופה חבויה בלבו של הצופה,
בלבך שלך. אם תצא מן האולם מדוכא
ומהורהר — והמישחק המאופק של
יוסף ידין, יחד עם הבימוי השקט של שמואל
בונים, משתדלים ליצור בך מצב־רוח
כזה — הרי עשה המחזאי את שלו.
באוזניו של מי לא יצלצלו המלים האכזריות
3״קזבלן היה טוב לשפוך את
המעיים שלו על גדר־התיל של עיראק סואי־דן.
אבל קזבלן לא טוב בשביל לשתות כוס
תה עם החברים שלו, אחרי המלחמה.״
בחדשים האחרונים מתנהלת בעתונים
מסוימים הסתה פרועה נגד עלית המרוקאים.
איני רוצה שיישאר ספק כל שהוא היכן
עומדים אנחנו בשאלה זו. אנחנו ראינו אותם
בעיראק־סואידן. אנחנו מוכנים לשתות
איתם תת כיום.

אוי לעורך החידון
שערך מ ש אל זכרון
ולחיזוק דעתו
על מידת ז כ רונו
שכח להדפים פתרון.

אלמוני, חיפה
תשובת עורך החידון :
תודה לקורא שהעיר
התריע, חרז והזכיר.
הנה שפע ברכות
אך ...לכל הרוחות !
שכחתי את סוף החמשיר.

באדיון
רא ש השנה של

הו ה

ישמעאל בבלגיה
המא מר מב צע ישמע אל (העולם הזה ) 877מ עני
יין ו מ עודד. אני מקווה כי תוכנית מדיני ת מ עין זו
ה מובעת במא מר, תתבצע בקרוב על ידי מ מ של תנו.

דן חת, גמבלו, בלגיה
...שמחתי לראות כי רמזים מ תכני תכ ם הנועז ת
התננבו נם לנ או מיו האחרונים של מ שה שרת.
הדבר מו סי ף לו כבוד ...אליעזר ברן, חיפו!
תעלומון אתם תמיד חכמים. קל לכם להציב תעלו מוני ם
לקוראים שלכם (העולם הזה ) 881 אולם הבה
ונראה אם אתם יודעי ם להשיב על ת עלו מון שלי:
ישבתי על שפ ת הירקון כ שלפ תע נהה יד כבדה
על כתפי וקול עמוק אמר :״א תה בני. אבל אני
לא אביר I״

ישראל בן־יקיר, רנזת־גן
חידונאי העולם הזה ישמחו להכיר את
אמו של הקורא בן־יקיר, להיווכח אס קולה
באמת כה עמוק כמו חכמת בנה.

טעות עם זקן
אור שה נא לתקן את הידיעה על הרצאתי ב פני
מ ב״ ע (העולם הזה .) 881 לא טרחתי שעתיים להו כיח
את שכבר הוכח (כי טו ל ס טוי היה טי פ ש).
נו ש א הרצאתי היה אזהרה מ פני מדידת הספרות
הי שראלית בקנה־מידה של ה מ אה הת שע־עשרה.
מעולם לא אמרתי ״דבר מ שו ת ף בין דבר
יכול להיות מ שו תף רק ל...

מדיד שיף, תל־אביב
הטעות משותפת לעורך הכיתוב ולרבים
אחרים. יש לה זקן ארון, כמו לטולסטוי —
וכמו למיזד שיף.

אץ חדש תחת המלחמנע
בקשר ל מכ תבו של הקורא א. א .תחת הכותרת
מלחמנע (העולם הזה ,) 879 עלי להעיר כי כבר
קראתי דברים דומי ם, אך ב שפה שונ ה. בנ או מי
של א ד מונד ברק, ה מדינ אי הבריטי הגדול בן
ה מ אה ה־ . 18 על פיו ס עם אמריקה. וכה א מר ברק :
״התועלת אשר ב שי מו ש בכוח היא רק ז מני ת.
הכוח ע שוי להכניע /יזמו קצר, אבל אין ה שי מו ש
בו מסלק את הצורך ל שוב ול הכני ע.״
• ״ ה אי מ ה אינה תמיד תו צ אה של ה שי מו ש
בכוח, והחימו ש אינו תמיד נ צ חון.״
• אם לא תצליחו, ת ש ארו ללא א מצעים. כי
כא שר נכ של ה פיו ס, נותרת הברירה לה שתמ ש בכוח.
אבל כ א שר נכ של הכוח, לא נ שארת כל תקווה
ל פיו ס.״
יכול היה א. א .להביא נ אולה לעולם, אי לו
רק הביא דברים בשם או מ רו.

משה פלץ, חיפה

טינה ...לינה...
לאן הלכו העיניים של הכתב שלכם? בכתבה
על אורי נלין (העולם הזה ) 881 מו פי ע תצלום
של קונצרטינה. ו הו א כתב בכו תרת ״ מנ דו לינ ה״.

עמיחי ינובסקי, ירושל־ם
גיס הכתב וגם הקורא ינובסקי טעו: הכלי
המופיע בתצלום הוא מפוחית־יד. אבל מר,
ההבדל? העיקר שזה מנגן.

חוק ומין
יראו נא קברניטי ה מדינה ה״ צנו עהוהט הו ר ה״
שלנו, עד היכו הנ ענו הו דו ת ל״ פ עו לו תהמש טר ה״
ה מ מו ש כו ת ננד הזונו ת: יש מ קו מו ת ש שם זונה
אחת עו מד ת לרשותם של ע שרות נברים ללא
הפונה במשך שעתיים — שלו ש ע ״י שי ט ת העבודה
ב שני חדרים. כי אילו היו יותר מאחת היה המקום
נקרא ״בית זונו ת״ האסור לפי החוק — .הי כול
מי ש הו להצביע על מדינ ה איזו ש הי א בעולם ש שם
קיימת זנות בתנאים איו מי ם ו שפלי ם כאלה
ולו אף בין ה מדינו ת הל בנ טיניו ת הנח שלות ביו תר

בכל בית זונו ת נורמלי בעולם יש שקט. י ש
נק מו, ישז מו, וי שנ ה תנועה חלשה של יו צ אי ם
ונכנסים, זונו ת אחדו ת מ חכו ת ללקוח אחד ול א
להפר Iכ מו בן, שב תנאי ם כ אלה אין הזונה עוברת
בצורה העלולה להדום את נו פ ה ועצבית במר
בי שראל — היכן שבתי זונו ת אינ ם קיימים בכלל
1על ה ני ס.
הזונה צריכה לא רק להיות מ שוחררת מפ ח ד-
ה מ שטרה. אלא עליה להיות זכ אי ת ליהנות מהמת־המ
שטרה — כך שלא תזדקק ל״ הננ ת״ ה מ שעב דים
או ת ה.
המ שטרה איננ ה זקוקה ל״צוו ת מ או מן וקבוע״
לשם ה מ שכ ת רדיפות הסרק הבלתי הוננו ת עלי
הזונו ת ומבקריהן. המש טרה ו מו ס דו תהמ שפ ט זקו קים
סוף סו ף להכרה ש־(א) הזונה המבוגרת לא
רק ש אינ ה פונ עתב שו ם אדם בעולם, או בחברה.
אלא היא מני ש ה עזרה מ מ שי ת להרבה אנ שי ם
לא פחו ת מהעזרה המפוקפקת של ה רופא או הפ
סיכולוג ( :ב< את אלה המ שעבדים את הזונה,
מנצלים או מכריחי ם אותה. יש לעקור מה שור ש
ביד ברזל( .נ) על הממ שלה, באמצ עו ת משרד-
ה ב רי או ת ומשרד־ה) 8ש פ טי ם ל הכני ס את הזנו ת
במטנרת־החוק ולהטיל עליה פקוח.
לבסוף יור שה לי ל ש אול: ל מה היה המחוקק־הי
שראלי סו ב לני. אנו שי ומתקדם עד כדי להת חשב
ב ס טיו ת הו מו ס כ סו א ליו ת, ול הוצי א או תן מנד ר
עברות פליליו ת (כא שר איו כפיה) — ו ב או תו
הזמן אינו רוצה להבין שנם א שה יש לה זכות
על נו פ ה היא, ו אין זכו ת להדוף או תה עד הרמה
בנלל התעסקות בזנו ת 1 1

א. ספרון, תל־אביב

שרות התיאטרון שד ״העול ה 1ה״
בהמליצו בפני הקוראים על הצגת התיאטרון הקאמרי ״קזבדן״
(ראה עמודים )!0-11 ביקש לאפשר למספר גדול מהם לחזות בהצגה
חינם. לכן רבש מן התיאטרון את מבפר הברטיסים שיאפשר לאחד
מפין מאה קוראים לבקר חיגם בהצגה, יחד עם בן או בת לויתו.
שמור על ג ליו! 1ת !
מכתבים איש-השנה

אי ש־ה שנה הו א הצבר ס עי דנני ם, אצרי גליו...

אי ש־ה שנה: מל כי א ל נריגוולד. איש־ודעולם :
ננראל דה־קאסטרי. אי ש־הכנסת: אליעזר ליבנה.

גבריאל פינשטיין, תל־אביב
ע מי ד הו של אורי נלין (העולם הזה ) 881ב פני
וועדת־החקירה ר אויה להערצה. רק לו מני ע תואר
אי ש־ה שנה.

חנן רובנר, ירושלים

זיוה שור, טבריה
איש ה שנה: או ר׳ בליז. אי ש העולם :
פראנם. הא שה של ה שנ ה: ה ״ מ ס תננ ת״
אל-א שהב (העולם הזה .) 873

מנד ם
מרים

נחום אריאב, חיפת

כל גליונות העולם חזה השבוע מסומנים במספרים. בשבוע הבא תופיע במקום זה
רשימת מספרי הגליונות שבעליהם יזכו חינם בכרטיס־כפול לאחת ההצגות הראשונות.
הזוכים יוכלו לקבל את הכרטיסים רק כשגליון זה בידיהם !

אי ש־ה אמנו ת: ההווי פרד מ אנ ם (העולם הזה
.) 881 שה צ טיין כפר שן פו לי טי ו אכל שני עתונים

העולם הזה? 82

ה ש בו ע רי חפהד מו תאהתעדהמרחב. הי ח ה 11ד מו תו ה חיי כני ת
ו ה פי קחתשללאחס אד. שד ההדרכה המצרי. חד א תו רי חפה
הסכנתהח מו ר ה ביו ת ר שאימה עלמ דינ ת י שר אל מא 1תו פהמלחמה.

msm&igr-i

׳ יי י׳

היתה זאת סכנה חמורה מאד, אז* שאזרחים רכים
כישראל חשבו אותה לקטע מקומדיה מזרחית שאפשר
לחייך למראהו תוך קריאת עתץ הבוקר ליד ספל
הקפה. היא לא לבשה בפייה של מסתנן, טווח פגיעתה
לא נמדד בכדורי רובה או בפגזי מרגמות. תוצאותיה
לא הסתכמו כצינורות מים מפוצצים ,,במארבים
לרכב בדרכים. אולם היא היתה ממשית לא פחות
מכל מאורעות הגבולות שתפסו את הכותרות
הראשיות. בי מה שטאלה פאלם ביקש להשיג
כשורת ביקוריו היה ליכוד כל הכוח המלחמתי
־:ערכי, איחוד הארצות הערביות המפוררות, הקמת

•S S B f

n n san

אחת

ilil

סביבנו

אזרחי־ישראל כמעט ולא שמו לב לכך. הודעת רדיו קהיר על התפטרותו — או סילוקו —
של רב־סרן סלאח סאלם מתפקידו כשר־ההדרכה והאיש מספר 2בכת הצבאית השלטת,
התקבלה רק במערכה נוספת באופרטה הרבגונית של המדיניות הערבית.
ההסבר המעורפל, כי ההתפתחות באה כתוצאה מהתנגשויות פנימיות בכת השלטת
במצריים, נתקבל במספיק. הפרשה כולה נראתה כסימן נוסף לכך ששליטי מצריים אינם
אלא בגופייה של קצינים צעירים, מתוחי־עצבים, אשר הופתעו קשות, כאשר הטילם הגורל
אל כם־השלטון.
מחברי־המאמרים והכתבים הזרים נאחזו בעובדה הפיקאנטית כי במאבק הפנימי האחרון
עמדו זה מול זה שני אחים: רב סרן סלאח סאלם ומפקד־כנף ג׳מאל סאלם — אף הוא הבר
במועצת־המהפכה. לדברי העתינאים היו פרישת סלאח סאלם ממשרתו ושובו אליה תוצאה
של מריבה משפחתית על תיקים בממשלה — מריבה בה מילא האיש החזק של מצריים, גמאל
עבד־אל־נאסר, את תפקיד הדוד הזקן, המנסה להשלים בין הנערים המתקוטטים.
אולם לאמיתו של דבר לא היו השינויים האחרונים בממשלת־מצריים תוצאה של התנגשויות
אישיות גרידא. סיפורי העתונאים הסוו את אחד הצעדים בעלי המשמעות הגדולה ביותר,
שנעשו על־ידי מדינאי המרחב בשנים האחרונות. לגבי ישראל, היה צעד זה מסוכן עד מאד.

ה ש אל ה

הג דו ל ה

לפני חמישה חודשים, כאשר החליט גמאל עבד־אל־נאסר, שנתמך על־ידי רוב חברי
מועצת־ד,הפיכה, כי מוחמד נגיב חרג מתחום מנהיגות־הבובות שלו, היה זה בראש וראשונה

•vnni׳Ac,

מאבק־אישים, חתירה לקראת שלטון בלעדי. העתונות והרדיו של מצריים, שהודרכו בידו
האמונה של שר־ההדרכר, הלאומית, סלאח סאלם, עמלו בפרך כדי לשוות למחלוקת מראית־עין
של התנגשות עקרונות. אולם היה ברור כי המאבק היה אישי ביסודו.
הפעם היה המצב כמעט הפוך. ההודעות הרשמיות ניסו לשוות לפרשה מראה של החלטה
אישית לפרוש מפעילות פוליטית, או לכל היותר של אייר,בנה זמנית בין חברים מסויימים
במועצת־ר,הפיכה. אולם זרם־סתר פוליטי רב־משמעות ־הורגש היטב עוד טרם פורסמו הידיעות
ברבים.
השאלה המרחבית הגדולה, אשר חיכתה לתשובה עוד בטרם חתמו המצרים על הסכם־
ד,סואץ, היתד : ,מה התפקיד, אשר מצריים רוצה למלא? החלטת הבריטים לעזוב את הסואץ,
ומאמצי ארצות־הברית לפשר בין הצדדים הבהירו דבר אחד: מצריים רצתה אך ורק במנהיגות
בלתי־מעורערת בעולם הערבי.
אולם לא היה ברור כיצד יגשו המצרים לגיבוש דרישותיהם — כיצד יעמדו מול התנגדותם
העיקשת של חלק מארצות־ערב.

״רק סלאו־ו״
התפקיד נמסר לסלאח סאלם, האיש המוכשר, בעל כוח־ו,דיבורי, שהיה אחד ממיסדי
אירגון־ד,מחתרת, אשר הפך במרוצת־הימים למועצת־ד,הפיכה .״אם מישהו יוכל לגבש את
הערבים מאחורי מצריים, יהיה זה רק סלאח,״ סבר גמל עבד־אל־נאסר. אולם משקיפים רבים
הטילו ספק באפשרות של גיבוש ארצות־ערב ביום מן הימים.

הגהו־חז כלליחז

סאלסבלמון. כאשר הגיע שליחימצרים לביירות, קיבלו אותו אלפי מפגיניס כגיבור. תוכניתו איחדה סביבו את רוב הנוער המשכיל של
הלבנון, שרא.ך! בה צעד נועז, נסיון לחרוג מתחומי הפולטיקה המסוכסכת של הליגה הערבית, המכוון לאיחודם של עמי ערב.
אולם בבירות ערביות אחרות, כגון בגדאד, נערכה לו קבלת פנים צוננת ביותר. ההמונים. לא נזעקו אל מטוסו, לא הריעו
לכבודו, לא נשאו אותו על כפיים. במקום ראיית העובדות הרחבה, הכוללת, באו חישבוים פוליטייים צרים של השושלת ההאשמית

התחנה הראשונה של סאלם היתד. ריאד
— עיר הבירה המדברית של סעוד אל־סעוד,
מלך ערב הסעודית — העיר הגדושה
אוהלי־בדווים וארמונות מאווררים. הסעודים
ערכו לו קבלת פנים מפוארת, כראוי
לנציגה של בת־בוית נאמנה.
מאז שנת , 1942 כאשר ביקר המלך פא־רוק
בריאד ושהה בארמונו של שליט־ה־מדבר
המנוח, עבד אל־עזיז אל־סעוד, היו
היחסים בין סעודיה ומצריים ידידותיים והדוקים.
כאשר הוקמה הליגה הערבית, כבר
היה הציר קהיר־ריאד עובדה מוכרת בחיים
המדיניים הערביים.
המהפך הצבאי, אשר שם קץ לשלטונו של
פארוק, חולל סערות־חול קלות בערב הסעודית.
כמה, רמזים מלאי מחמאות /ן ל
קדושת־המלוכה בארץ־מולדתו של הנביא הפיגו
את כל הרגשות הרעים. סעודיה ומצריים
שבו להיות ידידות ובנות־ברית נאמנות.
הידידות
לא היתד, מושלמת במאה אחוזים.
אמנם אל־סעוד, שליט ארץ־הנפט ועולי־הרגל,
נרגע במקצת. אולם הוא הוסיף לחשוש כי
מצריים תפזול לעבר יריבי משפחתו המושבעים,
הד,אשמים, השולטים בירהך ובעי־ראק.
סוכניו בקהיר עקבו אחרי המתרחש,
ניסו למנוע פזילת־עין מסוג זר, על ידי יצירת
זרם פרו־סעודי בחוגי השלטון החדש
במצריים.

השיחות בין סאלם ומארחו לא חרגו מגדר
הצהרות כללי,ת על רצון טוב ועל הצורך
באחדות־הערבים. שני המנהיגים שיבחו —
הן בפומבי והן בשיחות אישיות — את
תוכנית־הגיבוש הגדולה של סאלם.
התחנה השניה היתד. ביירות, בירת הלבנון.
גם שם דרך שגריר־הרצון הטוב של
מצריים על קרקע בטוחה. לבנון ניסתה לשמור
על שיווי־משקל פנימי בין המיעוט המוסלמי
הגדול והרוב הנוצרי, לטשה עיניים
מודאגות בסוריה השכנה, שמרה על נויט־ראליות
בסיכסוכים שפרצו בפנים הליגה. על
כן נטו הלבנונים לצדד במצריים יותר מאשר
ביריבותיה.
הלקוחה השלישית ותעיקשת ביותר ברשימה
של סאלם, סוחר־האחדות, היתד.
עיראק. שבירת התנגדותה של עיראק הצריכה
כמה וכמה וויתורים. השליט הפוליטי
של עיראק, נורי אל־סעיד, הבהיר זאת ל־סאלם
עוד בשיחה ד״־אשוגה
עיראק, שהיתר. פרו־בריטית משך כל השנים
בהן שאג האריה הבריטי במרחב,
נקטה בקו אנטי־מצרי, ובהיותה מדינה גדולה
במרחב, לא ראתה כל צורך לסטות
מעמדתה, גם לאתר שהפכה השאיר, ליבבה.

סאלם בסעודיה. בשיחותיו עם מלך ערב הסעודית, הירבה סאלס (שמאל) בדיבורים על העבר המפואר של הערבים, על הצורך
!שיתוף פעולה הדוק, ניסה לחזק את היחסים עם סעוד. כי ידידותו של סעוד, השולט על שתי הערים הקדושות לאיסלם, מדינה ומכה,
(למטה) חשובה ביותר לכל מדינה השואפת לכתר מנהיגות בעולם הערבי. מצבה הכלכלי והכספי האיתן של סעודיה וזרם הדולארים השוטף
אליה תמורת הנפט, מחזקים ביותר את ערכ-ה של ידידות זו, הופכים אותה לדבר מבוקש ביותר, אשר כדאי וכדאי להאבק עליו.

חוסיין, מלן• ירדן, המכוון את האקדח, אינו ידוע
כחייל או כמצכיא גדול. אולם כיורשו של חוסיין,
מלד חיג׳אז, רואים כו ערכים רכים כאחד משלי
המלכים ההאשמים היכולים לנקום את ככור
המשפחה ההאשמית על מפלתה כידי איכן פעור.

כך או

פעור אל פעור, מלך ערכ הסעודית. השתתף כנער
כמסעות הכיכוש של אכיו, שהסתיימו כסילוק
המשפחה ההאשמית מחיג׳אז. מאז הוכנ&ה החרכ
לנדנה. אולם אם עיראק והירדן יוכיחו שלא שכחו
את העכר, מוכנה סעודיה לנפנף שוכ את החרם.

קבלת פני ם צ תנ ת

בזכה ני צחת

קבלת־הפנים שנערכה לסלאח כאלם בעיראק
היתד, ניגוד גמור לטכסים המפוארים
בהם קיבלו את פניו במדינות ערביות אחרות•
ההמונים לא הצטופפו ונכבדי העם לא
חיכו ביראת־כבוד, כאשר ירד המצרי שחום-
העור מן המטוס הדו־מנועי. שליח בודד
הופיע במקום, הושיט לטאלם הזמנה צ^נת
מן המלך פייסל השני, שבילה בנעימים, עם
כל חברי ממשלתו, בארמון־קיץ מפואר ב־סאראסאנק.
נורי
אל־סעיד קיטר סיגארה ענקית, דיבר
ישר לעניין. עיראק דרשה מחיר גבוד,
עבור שיתופה בתוכנית־הגיבוש של סאלם!
הפסקת התנגדותה המסורתית של מצריים
לחיזוק השושלת ההאשמית .״אם מצריים
רוצה להיות ידידתנו באמת ובתמים,״ סיים
אל־טעיד הערמומי את דבריו ,״עליה להוכיח
זאת במעשים.״ הוא רצה כי מצריים
תתן אישור מאוחר במקצת לתוכניתו של
המלך המנוח סייסל הראשון — תוכנית
לגיבושן של עיראק, סוריה וירדן למעצמה
ערבית אחת.
סאלם היה להוט להגשמת התוכנית שלו:
הקמת עולם ערבי מאוחד, שישתרע מצפון־
אפריקה עד עיראק, יקבל הוראות ממצריים.
הוא הלך עד מחצית הדרך, הבטיח למדינאי־עיראק
כי מצריים לא תפעל גלויות לשבירת
תוכנית הברית ההאשמית. היה זה מחיר
גדול, אבל סאלם קיווה לרווחים גדולים
עוד יותר. בהיסטוריה היתד. רק דמות מקבילה
אחת: הלוחם המיטלמי הגדול סלאח
אל־דין.

המדינאים הפרו־סעודיים טענו כי סאלם
שב וסטה מן הדרך, חזר על הסכמתה הפושרת
של מצריים לפדראציה האשמית חדשה•
הפעם הצליחו מדינאים אלה להכות את
סאלם מכה ניצחת: גמאל סאלם הפרו־סעודי
נתמנה לתפקיד סגן־ראש־ממשלת מצרינו
סלאח טאלם חזר לקהיר כהרף עין. הוא
ראה במינוי אחיו סטירה בפניו. הוא לא
היסס להופיע לפני מועצת-ההפיכד״ לטעון
כי מתנגדיו הציבו את שאיפותיהם האישיות
מעל לרעיון הנעלה של איחוד העולם הערבי.
״אפילו
ערב הסעודית עתידה להכיר בערי
הגדול של גיבוש כוח ערבי לאומי,״
הכריז סאלם. אחר עזב את תפקידו.
רדיו קהיר התעלם מן הרקע האמיר ,.של
הסכסוך שיווה להסתלקותו דמות של ״חופשי
זמנית״ .בה בשעה הפגיש עבד־אל־נאסר
את שני האחים הרצה לפניהם על הצורך
בשיתוף־פעולה שקט. פתע הפסיקה אותו
קריאה טלפונית: איסמעיל אל אזהרי, ראש־ממשלת
סודאן הפרו־מצרי, התקשר מחרטום,
דרש ממצריים להפסיק לכבס את וכבסיס
המלוכלכים שלה לעיני כל העולם, תבע להחזיר
את המנהיג הפורש לתפקידו.
למחרת בבוקר נתבשרו מאזיני רדיו־קהיר
כי סאלם דחה את חופשתו, חזר לתפקידו.
לא נאמר דבר על הרקע האמיתי של הפרישה
והחזרה לתפקיד. העם המצרי ברובו
לא הכיר רקע זה. אולם במסדרונות משרדי־הממשלה
של קהיר, ובארמונות המפוארים
של ריאד עבר לחש רב משמעות: סלאח
סזלם חזר לתפקידו — בעיקר תודות לקשר״־
המצויינים. הוא חזר לתפקיד במלוא
מובן המלה, ינסה לגבש את העולם הערכי
בכל מהיר.

ש אג ת ־זע

סלאח אל־דין שעלה מדרגת נושא־רומח
פשוט לפיקוד על צבא ערבי מאוחד, נושא
מיליוני רמחים, מחץ את המדינות הנוצריות
שהוקמו בארץ־ישראל על־ידי הצלבנים. מצב
אותן מדינות בימים ההם לא היה רחוק ממצבה
המבודד של ישראל כיום.
הבטחת הלחש של סאלם לעיראקים כי
מצרים תאסוף את ידיה מתוכנית־ר,התפשטות
ההאשמית היתד. כמעט סנסאציונית. אולם
המהפכן המצרי המשכיל וד,שאפתני התעלם
מאורחיו־,מחשבה המיושן של שליטיה,מדבר.
במצודתו
השקועה בין חולות־ערב שמע
המלך אל־סעוד את הידיעה על הבטחת מצריים
לעיראק, פרץ בשאגת־זעם. עשרים שנה
לא הספיקו להשכיח ממנו כיצד כבשו בני
משפחתו את ערב מידי המשפחה האשמית.
ההאשמים לא סלחו, לא שכחו כיצד נגזל
השטח העשיר בנפט מבין צפורניהם.
אל־סעוד הכריז כי מזמוטיו של סאלם עם
עיראק היו לא רק בגידה, אלא גם מעשה
שטות. הוא הצהיר כי אם לא ישמרו המצרים
את צעדיהם, יקיץ הקץ על הידידות
המסורתית בין שתי המדינות.
היה זה איום רציני עד מאד. מצריים לא
רצתה לעורר את חמת המדינה שופעת״הנפט,
המקודשת למיליוני מוסלמים ברחבי־העולם.
ידידותה של ערב הסעודית, הגבירה את
משקלה הפוליטי של מצריים בליגה הערבית
לאין ערוך. היה צורך לשמור עליה — אפילו
במחיר הכשלת תוכניתו של סלאח סאלם.

א ח מו כשרזער מז ם ,
בה בשעה שאל־סעוד התרתח, הופעל ב־

ס כנ ה לי שראל

אחרת

התמונה, המראה את מדף סעודיה
(ככפייה) מנשק את חוסיין,
מלך הירדן, צולמה כשעת כי-
קורו של סעוד בירדן, לפני שלושה
חודשים. הכיקור נועד להוכיח
כי האיכה הישנה נשכחה וכי שתי המדינות הערכיות יכולות
ומוכנות לפתוח דף חדש של שיתוף־פעולה ויחסי שכנות טובים.

קהיר זרם פרו־סעודי חזק. בראשו עמד אם הוא מאמין כי רק המלחמה תוכל לפתור
גמאל סאלם המוכשר והערמומי, אחיו של
את בעיית פלשתיני״ השיב ללא היסום:
סלאח.
״כן, בהחלט.״
סלאח סאלם מיהר לשוב הביתה, הגיע אל
אולם סוכניו של אל־סעוד בעמאן היו
אוזנו של עבד אל־נאסר, הצליח לישי את
מעוניינים יותר בדברים אשר לא נאמרו —
ההדורים. כעבור ימים מספר, לאחר כמה
לפחות בפומבי. כאשר הפסיק סאלם את
ישיבות קדחתניות, שב סאלם ויצא לדרך, ביק רו בירדן, כדי להסתודד עם מלכה הכדי
למכור את תוכנית־ד,איחוד שלו.
צעיר חוסיין, זרמו הודעות מדאיגות אל
אל־סעוד ואל תומכיו בקהיר.
לפני שבועיים, כאשר הגיע סאלם לירדן,
הסוכנים הודיעו כי תוכן השיחה בין חו־נמנע
מלדבר על שיתוף־ר,פעולה השקט של
סיין וסלאח סאלם גלוי וידוע להם, טענו כי
מצריים עם תוכניותיו׳,התפשטות של עיראק.
המהפכן שואף־ר,איחוד בגד שנית, לא נבהל
במקום זה ריכז הוא את תשומת־ליבי י־משאגתו
של האריה־הסעודי, הצהיר בחדרי
הצהרותיו בבעיית יחסי ישראל—ירדן —
חדרים כי מצריים לא תתערב בכל תוכנית
הבעייה שהיתר, חשובה לירדנים יותר משל
גיבוש המדינות ההאשמיות למעצמה אחת
כל. הוא ד,צ־,יר בפומבי ובחדרי חדרים כי
חזקה. הפעם התרתח אל־סעוד באמת ובתמצריים
תעמוד לצד ירדן.
מים, הוציא את מדינאיו ותומכיו במצריים
לפעולת־מחץ.
כאשר נשאל סאלם על־ידי אחד הפלאחים

סיומה של פרשה זו גרם לכמה וכמה
ישראלים שינשמו לרווחה. אישים ישראליים
רבים עקבו אחרי המתרחש, ידעו
היטב את הסכנה אשר תישקף לישראל, אס
יסתערו כוחות ערביים מתואמים על גבולותיה.
העובדות
כיום: לא ירדן ולא סוריה מהתת
סכנה לישראל. שתי המדינה חוששות
מפני צה״ל ומכבדות אותו. האוייבת הצפונית
הנוכחית, עיראק, רחוקה מגבולות
ישראל, מכדי לפתוח בהתקפת־פתע מוחצת.
אולם מצבה של מצריים שונה: היא קרובי
לישראל ומסוגלת לפתוח בפעולות נרחבות
נגדה. מצריים המסוחררת מהצלתו־תיה
המדיניות ומן הנשק הבריטי, אשר שב
לזרום אליה, עלולה לאחד מסביבה את מדי-
נות״ערב, לפתות את ירדן להצטרף לתוכניתה
על ידי הבטחות להתקיף את ישראל.
שלא כמדינות ערביות אחרות, לא נבעתו
המצרים מפני מעשי תגובה ישראליים, הוסיפו
לבצע מעשי־תוקפנות בגבול הדרומי
של הארץ. לוחמי־גרילה מאומנים היטב יצאו
מעזה, הטרידו ישובים ישראליים מבודדים,
חיבלו בצינור המים לנגב.
אולם חומר־הנפץ המסוכן ביותר לא היה
טמון במוקשים שהפסיקו את זרם המים.
הוא היה טמון במקום אחר לגמרי: בהמשך
מאמציו של סאלם לאחד את העולם הערבי,
להצליח במקום בו נכשלו כל השליטים
הערביים מאז סלאח־אל־דין.

ת צ פי ת

במדינה

(כל הזכויו ת ש סודו ת)

• כקרוב תוכל לעיין בעמון אנגלי, ערוך לפי מיטב המסורת
הנידיורקית, אם תתגשם תוכניתם של חוגים אמריקאיים רשמיים בארץ
לנצל את הכספים המוקפאים של חברת התעופה טי. וו. איי. להוציא עתון יומי,
שיהיה אמריקאי הן בצורתו והן בתוכנו, להטיס מהדורות מיוחדות שלו
לתורכיה, קפריסין ויוון.

,ייתכן כי ממשלת אוסטריה תסיים את המשא ומתן
שהופסק עם המשלחת היהודית, תעניק פיצויים ליהודים. שמועה
שעדיין לא אושרה אומרת כי ברית המועצות רמזה לממשלת אוסטריה שהדבר
רצוי, אולם אין היא מציינת מדוע נקטו הסובייטים עמדה זו כלפי אוסטריה,
בה בשעה שעמדתם בשאלת הפיצויים כלפי גרמניה המזרחית שונה בתכלית.
• אחוז החסימה לא יופעל בבחירות לכנסת הכאה, אם תתקבל
הצעת חוגי מפא״י המקורבים לבי. ג׳י. חוגים אלון ישאפו להשיג בבחי רות רוב
גדול כ כל האפשר, להקים גוש פועלי (הפועל המזרחי, מפא״י, אחדות העבודה,
drimבכנסת הבאה, להעביר מיד חוקת בחירות חדשה, מבוססת על השיטה
האיזורית, אשר גם מפ״ם מעונינת בה — בתנאי שמסמנייהאיזורים יתחשבו
בריכוזי ההתישבות שלה. לפי הצעת בן־גוריון תפוזר הכנסת השלישית מ ד
לאחר העברת חוקה זו ויערכו בחירות חדשות.

• משרד עצמאי להסברה יוקם מיד לאחר הבחירות לכנסת,
בעקבות הצלחתו הגדולה של מנהל ההסברה בראשותו של השר בלי תיק, זלמן
ארן. כשר ההסברה ימונה כמובן ארן עצמו. עוזריו יהיו: דוד תשר — מנהל
כללי. הר זינדר — מנחל אגף עיתונות־פנים, משח פרלמן — מנהל אגף עיתונות־חוץ.
ד״ר שעיר,ו ש פירא — מנהל אגף־השידור.
לעומת זאת נותן משרד־החוץ פחות אימון בכוחות־ההסברה הישראליים.
מינה מומחה אמריקאי ליחסי־ציבור, שיגיש לו דין־וחשבון על שירותי ההסברה
באמרי קה, יציע הצעות לשיפור המצב.

• נראה כי שרת יצליח לרכז מסביבו כוחות רציניים כקרב
מפא״י, עוד בטרם יגיעו הדברים להתמודדות סופית בינו לבין בי. ג׳י. בקרב
המפלגה שוררת כיום הדיעה כי בה בשעה שמסביב לבן־גוריון מתרכזים כמה
ממנהיגי המפלגה, הצליח שרת לגבש למחנהו את מאות פעילי מפא-י ממדרגה
שניה, אשר לעמדתם יש משקל לא קטן. .

העם
3 sארף אור חי ח שובי
שאר האזרחים אף לא שמו לב לכך. הם
הלכו אותו יום ועסקו בעסקיהם, כאילו
לא קרה כלום. הם התלוננו על הקיץ שאין
לו קץ, שמחו על הקיץ שנגמר סוף סוף,
קראו על רעידת־האדמה באלג׳יריה ועל ההכנות
לפלישה לאי קמוי. כאילו היה זה
יום רגיל.
אולם אותו יום ראשון, השבוע, התכוננו
35 אלף אזרחים ואזרחות ליום החשוב ביותר
של כל חייה* .מכיון שכולם היו
רווקים ורווקות, לא יכלו להשוות את המאורע
ליום הכלולות. מכיון שאיש מהם
לא שרת עדיין בצה״ל, לא יכלו להשוותו
ליום הגיוס או לקרב הראשון. אולם גם
בלי זה ידעו היטב את חשיבות המאורע.
אזרחים אלה לא היו בני־חורין לבטא את
רגשותיהם. מגילת־העצמאות טרם חלה עליהם.
לכל אחד מהם היה שליט בבית, שהוביל
אותו בידו למקום שלא רצו ללכת
אליו.
בכל זאת היו הם האזרחים החשובים ביותר
של מדינת ישראל: תלמידי כיתה א׳ שטעמו
השבוע את טעמו של יום לימודים
ראשון. הם היו חיל־המאסף של 36ן אלף
תלמידי בתי הספר העממיים.
אזרחים אחרים יכלו להסתכל עליהם מלמעלה
למטה, לחשוב את עצמם לאנשים
גדולים. להם זה לא היה איכפת. הם יכלז
לחכות. אמנם לא היו עדיין בעולם כשנולדה
מדינת־ישראל, ועל כן לא יכלו להיחשב
לוותיקים. אולם הם ידעו, בסתר לבם:
צוחק הצוחק אחרון.

« מפלגת־השמאל בהנהגתו של ד״ר משה סנה עלולה

להתפרק עוד לפני הבחירות. בימים האחרונים, כנראה כתוצאה מחתיררז
של אנשי מק״י, עזבו את המפלגה, המונה כמה מאות חברים, ארבעים איש,
ביניהם לפחות שלושה ממנהיגיה. בין העוזבים: מזכיר הסניף החיפאי של המפלגה.
• השלום עומד לחזור על בנו כעץ־חרוד. אחרי מלחמת־אחים של
שנים הסכימו עתה שני הצדדים על תוכנית־פשרה לחלוקת המשק הקיים, דבר
שמפא״י התנגדה לו עד כה. אחר הגורמים המסייעים: הפילוג במפ״ם, והרצון
של מפא״י לקיים יחסי־שלום עם מפלגת אחדות־העבודה.
• מעמד־קכע ינתן לפקידים ממשלתיים -בעיקר גבוהים -כדי
להוציאם מכלל המיקוח הקואליציוני־פוליטי, אם תתקבל הצעה של כמה גורמים
בנציבות־שירות־המדינה. גורמים אלה מציעים כי מנהלי המשרדים ימונו לכל
ימי־חייהם על ידי נשיא־המדינה, יפוטרו רק לרגל עבירה פלילית, או משהו
בדומה לזה. לפי הצעה זו ילא יוכל השד לפטר את מגהל־משדדו, אלא על סמך
המלצה שנתקבלה פח אחד על ידי הממשלה ונומקה בפני הנשיא.

• צפה לניתוק יחסים אישיים כין עתונאים ופקידי משרד־ה
חוץ. הוראה סודית שהועברה בימים אלה לפקידות הגבוהה של משרד־החוץ
קובעת כי היחסים האישיים עם עתונאים גרמו לא פעם לנזילות של
אינפורמציה חשובה, מיעצת לפקידים להצטמצם ככל האפשר ביחסים עם באי־כוח
העיתונות.

• אם אמצעיך הכספיים דלים, תובל לקבל עזרה משפטית
חינם אין כסף, באם תתקבל הצעתם של חוגים משפטיים להקים ליד משרד־המשפטים
מחלקה של סניגוריה עממית. לדברי חוגים אלה מושלכים אנשים לא
פעם לבית־הסוהר, לא דווקא משום שהם אשמים, אלא מפני שאין שאפשרותם
לשכור להם עורך־דין. כיום ממנה בית המשפט סניגור חינם רק במשפטים
ממדרגה ראשונה, כגון משפטי רצח. אולם עם התרבות עורכי־הדין הצעירים
יש מקום להקים סניגוריה עממית לכל הרוצה בכן. אם יביא אישור ממשרד־הסעד
שמצבו אינו מאפשר לו לפנות אל עורך־דין פרטי.

• ייתכן בי כעובדה שהתיקונים לדיני־עונשין (מאסר על
תנאי ועוד) הובאו לפני הכנסת יש משום פשרה. היועץ המשפט
חיים כהן התנגד בתוקף לליברליזציה זאת של חוקי־הענישה, שבאה ביוזמת שר־המשפטים,
פנחס רוזן. לעומת זאת התנגד רוזן לכל תחיקה הקובעת עונשי־מינימום.
סבורים שהשנים הסכימו בינתיים, שלא להתנגד איש להצעות רעהו.

• אם אתה עומד לסיים את לימודיך בטכניון, יש לך סיכויים
טובים להשתלם כגרמניה. חברת השילומים מנסה לשדל את בוגרי
הטכניון להשתלם בגרמניה על חשבונה, מתוך מגמה ליצור בארץ סגל של
טכנאים, אשי יכירו את כל סוגי הציוד הגרמני ואת אפשרויות תיקחו. סיבת
השידול: חברת־השילומים יודעת היטב כי גם בעתיד קשת יהיה להביא
מהנדסים גרמנים לארץ.

• נבחרת כדורסלני ישראל עלולה להיכשל כמשחקי אליפות•

העולם, שייערכו בחודש •הבא בבראזיל, אם יעמדו ארבעה מטובי שחקניה
בסירובם לצאת למסע. הכדורסלן מספת ו של ישראל, אברהם שניאור, מסרב
לנסוע, עקב דרישת אשתו להילוות אליו לבראזיל. שני שחקנים אחרים, יהווה
וינר ומנחם קורמן, דורשים פיצוי מתאים עבור נטישת עבודתם הקבועה.
הכדורסלן הרביעי, מרסל חפץ, דורש לחשב לו את זמן הנסיעה כשירות בצה״ל,
היות ונסיעותיו המרובות לחוץ לארץ מאריכות את שירותו לשנים רבות.

הנוגע לנוהלי טייס, מלבד חוק מנדטורי
קטן וישן הקובע את נוהל מתן הרשיונות.
גם את החוק הזד, אי־אפשר להשיג. אין חוקים
ביחס למה אטור ומה מותר לעשות בתנאי
מזג אויר מסוימים, מה הנוהל במקרים
שיש צורך לבצע טיסה נמוכה, וכדומה.

צור, שהוא מנהל שדה־החעופה בלוד,
ראש מחלקת השרותים הטכניים, טייס ראשי
ובוחן ראשי, עבר קורס טיסה בצרפת
לפני 15 שנה, פתח אחר־כך מוסך בסלמה,
נכנס לעבודה בחברת אוירון עם הקמתה
ונשלח להשתלמות באנגליה. הנהו אמנם
אויראי מקצועי, אך ידיעתו המקצועית מיושנת
במידה רבה.
•בגלל הריכוז המופרז של כל הסמכויות
בידי איש אחד, בעוד שרוב שאר עובדי
המחלקה אינם כלל אנשי מקצוע, קפאה
התעופה האזרחית על שמריה. במקום לעודד
את הנוער לקראת זינוק לשחקים, כדרוש
בעם קטן העומד על נפשו, הפכה ה־מחלקה
בלם לכל פעולה.
• בחינת הטיסה, החייבת לפי החוק
הבריטי להימשך שעה, אורכת אצל צור רק
כעשרים דקות. בשעת הבחינה מבצע הנבחן
רק נחיתת־אונם אחת, והתוצאות תלויות על
כן במידה רבה במזל. בשעת בחינתו נשאל
אורי גלין עצמו רק שלוש שאלות חסמת־חשיבות,
שלא נגעו כלל לשיטות הדרכה.
• אין בכלל טופס לבקשת רשיון ל-

אויר
כובע בו ע ר
»דק אלוהים יודע מה קרה !״ סיכמה בשעתה
ועדת־חקירה אחת את מסקנותיה על
תאונה אוירית בארץ. השבוע, כשסירסמה
ועדודד,חקירה של אסון מעגן את מסקנותיה
שלה, היה ברור לגמרי שלא רצתה
להיכנס לתחומו של אלוהים. במקום זה
אמרר, את הדברים שכל אחד ידע אותם
ממילא*.
היתד, זאת, אולי, תוצאה הכרחית של
הרכב הועדה עצמה. כבר למחרת האסון
התפלאו #נשדד,אויר שלא נתמנתה ועדה
של חוקרים מקצועיים מחיל־האויר, הבקיאים
במלאכה זו. אמר השבוע אויראי אחד:
״היה בועדה עורף־דין, והוא התעדן בצד
הפורמלי של הגשת הרשיונות. היה בה
קצין מקצועי, והוא התעדן בנוהל ונוהג,
ובבעיות של משמעת. היה בה רק איש־אויר
אחד, והוא היה עסוק מאד למנוע את
החקירה בכיוון אחד שהיה חשוב באמת :
גילוי ד,אז)-־אים לאי־הסדר, לאדישות ולד,זנחה
השוררים בחיי התעופה האזרחית בארץ.
כי לו באמת חיפש את האחראי, היה
מוצא את עצמו.״
״ אגי סו מ ך עליך מסקנות־החקירה
היו אוסף של עובדות, שרק לחלק קטן
מהן היתד, שייכות כל שהיא לאסון עצמו.
לכן הובילו העקבות לאנשים בודדים, שהוזכרו
בשמות, וגם למוסד שעליו הוטלה
האחריות בצורה אילמת: קלוב התעופה.
אף הועדה, שקבעה את הליקויים, שכחה
לשאול את השאלה העיקרית: כיצד יכלו
ליקויים כאלה להתקיים בשטח אשר כמעט
כל האחריות המעשית לו רובצת על אחד
מחבריה שלה?
־אנשי ד,אויר לא שתקו השבוע, הטיחו
האשמות כבדות בפניו של עמנואל צור, ה״
איש המרכזי בענף התעופה האזרחית. בין
השאר :
• צור לא התעדן מעולם בשיטות ההדרכה
של קלוב התעופה. פעם שלח הוא
איש של אל־על ללמוד את שיטות ההדרכה
של הקלוב. כשביקש ממנו מדריך הקלוב
לתת לו הנחיות ברורות כיצד להדריכו,
השיב צור :״עשה מה שתמצא לנכון.
אני סומך עליך.״ מעולם לא נשלח
איש המחלקה לחקור את שיטות ההדרכה
בקלוב.
• אין בארץ שום חוק אויר ושום חוק
* פרט לטענה שהאסון בא עקב הזדקרות
המטוס, דעה שנפסלה בחחיפות על־ידי רוב
הטייסים שהתענינו בפרטי האסון.

אויראי עמנואל צור
מבצע עטלף

הכל נעשה דרך אגב,
ב מיפגן־אוירי.
טלפון.

מיתקני־ד,בטחון ליד שדות התעופה
לקויים. בשדר,־התעופה של תל־אביב, ממנו
ממריאים הטייסים בכיוון לים, אין אפילו
סירת־מוטור להצלה, במקרה שהאוירון
נופל.
• הכרזת הענף לתעופה אזרחית שעתיים
אחרי האסון, בה גולל את כל האשמה על
אחרים, היתד, בחזקת ״על ראש הגנב בוער
הכובע.״
רוב האויראים סברו,,ד,שבוע, שבהתחמ־קד,
מלחקור שאלות אלה עזרה הועדה, אמנם,
לחבוש את פצעי דעת־הקהל, אך לא
את פצעי התעופה הישראלית, שהם הרבה
יותר חמורים.

גי ש ה שד תרנגולת
בעוד שבחדרי־חדרים של הועדה נערך הקרב
על מסקנות החקירה (ראה לעיל) ,נערך
קרב שני בשדות התעופה האזרחיים של
הארץ. מישהו מצא שם לקרב זה * :מיבצע
עטלף״ .הוא רצה לרמוז כי לא חסרים ב־חוגי־ר,ממשלה
עכברים מעופפים.
למחרת האסון הוטלו הגבלות חמורות
על קלוב התעופה, ששמו למעשה קץ לכל
פעולותיו החשובות. ענף־התעופה אמנם תירץ
זאת בתירוץ סתמי — שמדריך הקלוב
שהיה אותו יום בחוץ־לארץ — אך כוונתו
היתר, די ברורה: לרמוז כי אשמה מסוימת
העולם הזה 882

אהבו! ה סזל דו!

אני יושב לי ננל סיפונה של נגבה, המובילה אנשים רבים לכל מיני מקומות
בבל מיני שליחויות. על ידי יושבת אמא אחת עם דני שלה.

— דני, תאכל היא אומרת לו — תראה כמה שהים יפה !

מדיניות

— לאירצה — אומר דני — הים מחורבן !

— דני׳לה, תאכל, תראה איזה קצין נחמד !
— לא-רצה — אומר דני — גם כן קצין !

האמא היתה כבר מיואשת לגמרי. היא הביטה סביבה לבקש עזרה, אן סביבה
היה רק ים ועוד פעם ים. שום דבר. אך לפתע נהרו פניה, והיא אמרה: דני, אס
לא תאכל, אז אני אחזיר אותך תיכף ומיד לישראל !
דני בלע את כל האוכל בבת אחת.

אובד ברזםא
הגברת נ אינה צעירה. יפה או מושכת, או חביבה. לעומת זאת היא לא צעיהיז
ביותר, שמנה, מכועחח למי׳ לפי קנה־המידת הישראלי, ולא כל שכן לפי קנה
המידה הרומאי, ופרצופה איני מביע חביבות ואינו שופע חן באופן מיוחד. פגשתי
אותה בגינת אחד מבתי המלון ברומא, זוללת סטייק בכל פה.

האם הפסיקה צרפת את הטייס אחרי שקרה
אסון לאוירון א״ר־פראנס?״
מצב־הרוח הכללי השתקף בפרשה אחת :
אנשי הקלוב בתל־אביב ביקשו לשנות ־ את
כיוון ההמראה, כדי שלא יצטרכו לעבור
מעל לבתי־העיר. למחרת האסון, והופעת
רשימתו של עורך דבר בה התלונן על הרעש,
אושרה הבקשה. כעבור יום התערב
מוסד אחר, שטען כי הדבר מפריע לטייסים
הרגילים לכיוון ההמראה ההפוך. ההוראה
בוטלה, הוחזרה על כנה, בוטלה שוב, וחוזר
חלילה.
העטלף הוא חיה מענינת. אך אין הוא
סמל מתאים לרצון האוירי של מדינת
ישראל.

מיד אפשר היה להכיר בה שהיא ישראלית, שכן דיברה בקול רם
שהלן מקצה הגינה ועד קצה, עם חברתה לשולחן. היא דיברה עברית, אן
לא חשתי כל שמחה בלבי לשמע שפתי. כאשר גמרה לאכול, הושיטה יד אל ארנקה
לשלם, אן רב המלצרים הקדים
אותה בזריזות, ובחיוך הודיע
לה כי מישהו כבר שילם בעדה,
הגברת ג. עיקמה את פיה בתמהון.
אן לא נראתה מופתעת ביותר.
סיפור חייה של הגברת ג. הוא
פשוט ביותר. היא עובדת במשרד־האוצר,
ומדי שנה בשנה היא עו רכת
טיול פרטי לחוץ לארץ. הסתכלתי
בדרכון שלה •— 6פעמים
באנגליה 4 ,בצרפת, ובכלל ככר
לא נשארו בו דפי.ם נקיים. בצרפף
יהיה עליה להוסיף דפים חדשיב
לדרכון.
חשתי קנאה עצומה. רציתי לדעת
הרבה ישראלים נסעו לנכר לנסות את
כיצד מסתדרת פקידה פשוטת, שמנה
מזלם. בדרך כלל הקדימו לצאתם קול
ומכוערת לנסוע מדי שנה בשנה
ענות־תרועה, אחר חזרו ארצה בקול ענות־לראות
את העולם. היא הסבירה ל
חלושה. אחדים מהם הצליחו לעשות קריירה
בחיון: עד קפריסין נסעתי חיס!
בארץ לאור העובדה שהיו בחוץ־לארץ.
בסייפרוס אייר ליין. מקפריסין נסב
אולם סיפורו של איש מהם אינו דומה
תי חינם עד רומא במטוס של לאי.
לסיפורה של שחריזדה, הנערה הישראלית
מרומא אטוס חינם לשוייץ בסוים
העומדת לשיר בקרוב את תפקידה של
אייר, משוייץ לפאריס אטוס חינם
אאידה באופרה אאידה לורדי עם האופרה
באייר פרנס, מצרפת לאנגליה אטוס
ברומא.
חינם בב.או.איי.סי ,.ומשם לברים?
שחריזדה הנה נערה פרסית, שהגיעה
חינם בסכנה.
ארצה ב־ 1947 עם עליית־הנוער מטהרן,
— אין את מצליחה לסדר את כל
והצטרפה מיד עם בואה לפלמ״ח• שחריזדה
זה? — שאלתי.
אינו כינוי של חיבה שהאצילו לה החברה,
הגברת ג. חייכה: אל תשאל
כפי שחשבתי גם אני, אלא שמה האמיתי.
שאלות, ולא יענו לן בשקרים, כן
כאשר ספרה לי רות שפירא ברומא על
אומר הפתגם האנגלי !
הנערה הצנועה הזאת העומדת לשיר עם
לא שאלתן יותר שאלות, כי לא
אחת האופרות הטובות והמפוארות בעולם,
הייתי מעונין בשקרים המוכרים כה
לא יכולתי להאמין למשמע־אזני, והלכתי
מהבית. אולי קיבלה את הכרטיסים
לראות אותה. הסיפור ששמעתי מפיה דומה
בירושה? אבל עוד דבר אחד רציתי
בכל לספורה של סינדרלה, אלא שתחת
לדעת: כיצד היא תושבת לחזור
להנשא לנסיך, היא• תשיר את אאידה.
לארץ. התשובה על כן היתה פשו״שלום״
,שמעתי קול נעים בעבריה•
טה: יש לי חתין באל־על.
לאחר שטיפסתי במדרגות בויא־צ׳ימבואה
הסתכלתי בה שוב, והתחלתי להמס׳
,5ונערה שחומת עור ששערה השחור
בין את אותו חתיך. כדאי לו להסוהארוך
גזור לפי האפנה המצרית העתיקה
תכן, ובלבד להשתחרר לחדשיים.
מלפני 4000 שנה קידמה את פני עם טס
אבל מה יעשה האוצר בלעדיה ז

עצרתנ עי מ ת
אנשי משרד־החוץ נשמו לרווחה, שעה
שנתכנסו השבוע לדון בעמדה, אשר תנ־קוט
משלחת ישראל בעצרת או״ם, שחי־פתח
בשבוע הבא: תהיה זו העצרת ה־ראשונה,
המתכנסת מאז הקמת המדינה, אשר
לא תעסוק בבעיות ישראל—ערב. הסעיף
היחידי, הנוגע לישראל בעקיפין, הוא הדין־
וחשבון של סוכנות־הסעד והתעסוקה לפלי־טים
הערביים.
אולם יחד עם זה הכיר משרד־החוץ בעובדה
כי ישראל הינד. חברה שוות־זכויות
באו״ם, חייבת לתת את דעתה על בעיות
בינלאומיות שונות, שיועלו בעצרת. על כן
הוחלט הפעם לשגר משלחת מוגברת, ל־צרף
אליה את ח״כ יזהר הררי ואת ציר
ישראל בבורמה, דוד הכהן, שהצליח תוך
זמן קצר לקשור קשרים מצויינים בכמה
ממרכזי המזרח־הרחוק.

נראה כי דוד הכהן מעריך ביותר את
חשיבותן הבינלאומית של מדינות קולומבו*
מדינות אנטי־קומוניסטיות, הרואות במערב
גוש אנטי־אסיאתי ומוכנות לשיתוף־פעולה
מסוייג עם סין העממית. אולם למעשה יבוא
הכהן אל המוכן, כי משרד־החוץ כבר קיבל
החלטות בקשר לעמדת ישראל כלפי
כמה בעיות שיועלו בעצרת. בין הבעיות :
• סין העממית. הוחלט להמשיך לפעול
למען כינון יחסים דיפלומטיים עם סין
העממית, בהתאם לעקרון האומר :״ישראל
מוכנה לקשור קשרים עם כל מדינה ...ללא
הבדל משטרה הפנימי.״ המשלחת הישראלית
תימנע מהצבעה בשאלת קבלת סין
העממית לאו״ם. אולם אם הבריטים יעלו את
הצעתם לתת לפורמוזה. יצוג ריבוני באו״ם
ולמסור את מקומה של סין לסין העממית,
יתכן כי הישראלים יצטרפו להצעה.
• קו רי א ה. בעיית קוריאה הינד, מסובכת
יותר מנקודת־מבט ישראלית. המצב
בקוריאה דומה מבחינה מסויימת למצב ישראל:
גם שם הושגה שביתת־נשק מבלי
שיושג שלום. ישראל חייבת, כדי לא ליצור
תקדים לגבי עצמה, לתמוך רק בהחלטות
הקוראות לשיחות־שלום נוספות בין שני
הצדדים, תימנע מהצבעה על כל החלטה הקוראת
לאיחודה של קוריאה בדרכים אחרות.
• ק פ רי סין. בעייה אחרת, אשר גם
בה יש משום תשלום חוב היסטורי של
ישראל היא בעיית־קפריסין, ישראל לא תוכל
להסכים בשום פנים לטענת הבריטים כי
בעיית־קפריסין היא בעייה פנימית של האימפריה
הבריטית. אילו הסכימה לדעה זו
לא היה מקום, בשעתו, לדון גם על הקמת
מדינת־ישראל.
* הודו, ציילון, בורמה, אינדונזיה, פקיסטן.

שחריזדה ברומא

?!1llllllllll!lll1IIIHII(lll!lll(llllilllfIlt((III(l[lllllllllTT1nT1n1m1lllllIllli
לאסון חלה על הקלוב, ולזרוק קרבן כל
שהיא לפה הפעור של ההיסטריה הציבורית.

הומה כלור. השבוע עוד היו הגבלות
אלה במלוא תוקפם. אסור היה למטוסי
הקלוב לצאת מתחום שדה־התעופה,
דבר שמנע פעולת־הדרכה רצינית. הטיסה
הנמוכה נאסרה בכלל — דבר המסכן
באופן רציני את בטחון הציבור, כי טייס
שאינו יודע כיצד לנהוג כשמטוסו מאבד
גובה, הוא סכנה ציבורית.
אמי אחד הטייסים המכובדים ביותר בארץ
:״זוהי גישה של תרנגולת. כשבלול
קורה משהו, אז כל התרנגולות רצות.-
העולם הזה 882

המאוחדת באמריקה. הוא נתן לה סטיפנדיה
ללמוד באיטליה.
אבל היתד, גם אשה אחת, לא חשוב מה
שמה. היא עובדת באיזשהו מוסד אמריקאי
התומך בכל מיני ישראלים מוכשרים. והיא
החליטה שנערה פראית כמו שחריזדה אינה
יכולה לצאת לאירופה לבדה, מפני שבני־אירופה
עלולים להבהל ממנה• היא זקוקה
לאדם תרבותי שילווה אותה וידריך אותה
בכל צעדיה. האדם התרבותי הנ״ל נמצא
לאחד חיפושים רבים, הוא היה אותה אשה.
היא לקחה את שחריזדה לרומא, ועשתה
חיים בכסף שרודולף זוננבורן הקציב ללימודי
הזמרה של שחריזדזה. אחר כך היא
חזרה והשאירה את שחריזדה כמעט ללא
פרוטה.

ס פו ר ט אי ת. רנכבוו שחי*1,ו/

של פירות. עד שגמרתי לאכול חמישה
אגסים, שלושה אפרסקי־ענק ושתי תאנים,
שמעתי הכל.

נ סי ךהסג בי ת
ובכן. שחריזדה היא יתומה מאב ומאם.
אף, הוריה לא ראתה מעולם. אין לה נפש
קרובה בעולם, אך יש לה הרבה ידידים.
היא שרתה בזמן הקרבות כנהגת בשיירות
העולות ירושלימה. היא נפצעה בזרועה.
לאחר זאת ירדה לנגב, ושרתה בחטיבת־הנגב,
היתד׳ מביאה במכוניתה מים ואוכל
למשלטים. יום אחד הגיעה לבאר־שבע,
פרועה ועייפה, ומישהו ערך שם מסיבה
של החברה. כמובן שהזמינו את שחריזדה,
כי הכל אהבו אותה׳ מפני שהיא באמת

זמרת שחריזדה
כמו כן שחיינית, רקדנית, כוכבת

נחמדה מאד. אחר כך מישהו ביקש אותה
לשיר, ומישהו שנכח במקום אמר שיש לה
קול כביר, ושהיא צריכה ללמוד. אותו
איש היה רודולף זוננברן, שאינו הנסיך
מהאגדה, אלא אחד מנסיכי המגבית היהודית

אבל לשחריזדה זה לא היה איכפת כלל
וכלל. היא ספורטאית, רוכבת, שחיינית,
רקדנית. היא הלכה לאולפני צ׳ינה־צ׳יטה,
ולאולפני מיטנוס ברומא, ושם שימשה בתור
מחליפה לכוכבות האיטלקיות בסצינות מסוכנות
של רכיבה ושחייה, רקדה ואף לימדה
ריקודים מזרחיים. כך עשתה למשל בסרט
אאידה, שאותו ראינו כולנו בישראל, ובעוד
הרבה סרטים אחרים.
ואז הופיעה ברומא הגב׳ עדה סירני.
היא שמעה את זמרתה של שחריזדה. לאחר
זאת שמע אותה מנצח האופרה ברומא,
מאאסטרו סן־פאולי, הוא הזמין את שח״
ריזדה לשיר עוד בעונת־הקיץ, בהצגות
המתקיימות תחת כיפת השמים במרחצאות־קרקאללה,
אך לא נותר זמן מספיק לחזרות.
על כן הוסכם והוחלט שהיא תשיר בעונת־החורף,
על הבמה המפוארת של התיאטרו־דל־אופרה.
וזהו הסיפור על שחריזדד׳ —
אלף לילה ולילה.
אגב, היא תבוא כמובן לישראל. שם
ביתה, שם יש לה הרבה ידידים. והואיל
והיא עדיין אידיאליסטית, כפי שהיא טוענת
בעצמה, היא מתכוננת לקחת את כל ידידיה
על חשבונה לטיול בעולם הרחב. מי יתנני
ידיד לשחריזדה.

במדינה
המשלחת הישראלית תתמוך בעצם הצעד.
היווגית להעלות את הבעייה על סדר־היום,
אולם אם תועלה הבעייה לדיון, לא תסכים
לאיחוד יוון עם קפריסין: הדבר עלול לפגוע
ביחסי ישראל עם בריטניה ותורכיה.
המשלחת תתמוך רק בהצעה, שתעניק לקפריסין
מידה רחבה של שלטון״בית במסגרת
חבר־העמים הבריטי, תוך מגמה לעצמאות
מוחלסת בזמן מאוחר יותר.
• צפץ אפריקה. ההחלטה על עמדת
ישראל כלפי בעיית צפון אפריקה, אשר
תועלה בעצרת על ידי הגוש האסיאתי־אם־
ריקאי, טרם נתקבלה. משרד־החוץ מעוניין
להתיעץ בדבר עם שגריר־ישראל בצרפת,
יעקב צור, אשר הוזמן לבוא ארצה.
הבעייה הינד. עדינה ומורכבת, גולמת בחובה
מאבק של אינטרסים מוסריים ומדיניים.
בדרך כלל תומכת ישראל בשיחרורם של
עמים שונים מעול זרים. אולם במקרה זה
עלולה התמיכה בלאומני־צפון אפריקה להיות
לרעתה: היא עשויה לקלקל את יחסי ישראל—צרפת,
לחזק את הליגה הערבית על
ידי תוספת שתי מדינות — מרוקו וסונים
— להחמיר את מצבם של יהודי צפון־
אפריקה.
מכיוון שהמצב היה עדין ביותר קיוו אנשי
משרד־החוץ שהמשא ומתן בין המנהיגים ה־טוניסיים
ונציגי ממשלת צרפת יתקדם במידה
ניכרת, יגרום לכך שהמשלחת הצרפתית
באו״ם תבקש להוריד את הבעייה מ־סדר־היום.
במקרה כזה תתמוך ישראל בהצעה
הצרפתית.
אולם על אף כל הלבטים הבינלאומיים
היתד, האווירה בדיוני משרד החוץ בהירה
יותר מן הרגיל. לנציגי ישראל באו״ם נשקפה
עצרת נעימה למדי: לאחר הכל, קל
יותר לדון בצרות של אחרים.

המשק
ח ב די ס די ב דו
כל איש־עסקים סוב נוהג להציג לראווה
דווקא את מוצריו המעולים. אריה מוגלני־צקי,
מנהל מפעלי־המשי אמריקן רייון ב־פתח־תקווה
היה איש עסקים סוב. אולם
השבוע, כאשר ביקר שר־המסחר והתעשייה,
פרץ ברנשטיין, במפעלי־המשי, הוצגו לפניו
רק בדים מטושטשי־צבע, מקולקלים למחצה.
הבדים הוצגו בפני השר בכוונה תחילה.
הם כמו דיברו בעד עצמם, סיפרו על התפתחות
המפעל ולבטיו: בראשית פעלו במקום
רק 12 נולים. אולם לא עבר זמן רב
ומוגלניצקי הצליח לגייס הון אמריקאי, קנה
48 נולים אוטומטיים הגיע למקום השני בארץ
בייצור אריגי־משי, שאף לעלות למקום
הראשון.
שיתוף-פעולה הדוק. מפעל-המשי של
מוגלניצקי לא עלה למקום הראשון: במקום
זה עמדו מפעלי משי זקס, שעבדו
תוך שיתוף־פעולה הדוק עם ארגמן —.
מפעל הצביעה המשוכלל היחידי בארץ. מו־גלניצקי
נזקק אף הוא לשירות הצביעה וה־הדפסה
של ארגמן, סבל קשות 60 :אלף מתוך
80 אלף מטרים של אריג, שנמסרו
להדפסה, הושחתו לגמרי.
מראה הבדים המקולקלים פעל את פעולתו.
שר המסחר והתעשייה נדהם, היסה
אוזן לבקשתו של מוגלניצקי לאפשר לו
להביא מכונות הדפסה משוכללות מארצות-
הברית, להקים מפעל־צביעה משלו. הוא ידע
היטב כי הקמת המפעל תאפשר לאזרח הישראלי
לקנות אריגים טובים יותר במחירים
זולים יותר, תנחית מהלומת־מוות על
הארץ למכירה גרוטאות־ברזל וצניעות פסולה
(דבר).
ישראל רביש, תל־אביב.
נא לפנות אל איגוד הרווקות הצעירות.
הגאז
שהתפרץ החוצה נתקלח (הארץ).

עוזי
שדה, בני־ברק.
הלוואי ויכולנו גם אנחנו, בשרב
הזה.

מפנים את תושבי־העיר שנפגעה
ברעל (מעריב).
דוד שטייר, חיפה.
למקום הוזעקו 15־אלף חיילים זז־מושים
במשאבות־קיבה

הברחת האריגים מן הארצות השכנות.

כספים
סי בהק רו ב ה •ותר
*הכלכלה של ימינו דומה לגוף־אדם. כאשר
נפגע אחד מתאי־הגוף, חש הגוף כולו
כאבים.״
השבוע דומה היה כי אימרה זו של ה־ר^כלן
האמריקאי, פרוכסוי רמואלסון, נתאמתה
בישראל. הרחק מן הארץ, ליד חופי־סין
נתעבו ענני־סערה. תותחים רעמו על
האי קמוי. מפציצי הסינים הלאומנים חלפו
בשמי סין העממית — ובו בזמן הורגשה
תנועה בלתי רגילה בבורסה התל־אביבית :
הסובריין, אשר נמצא בשפל מזה זמן רב,
התחיל לעלות הגיע ל־ 25,5ל״י היחידה. ה־דולאר
הירקרק הלך בעקבות אחיו הזהוב,
עלה תוך זמן קצר ל־ 2,55ל״י היחידה.
אנשי־הבורסה -הסבירו את העלייה לפי
שיטת־סמואלסון. אחרים הטילו ספק בכך,
תלו את העלייה בשער המטבע הזר בסיבה
אחרת, קרובה יותר: המלצת הממשלה על
פתיחת הבנק הממלכתי והשמועות על הדפסת
שטרות כסף ישראליים חדשים. אולם
כל ההסברים לא שינו את העובדה: השער
עלה.

מזון
ה תג הו שבת

קט את עבודתם כשראו גבר גבוה ויפה־תואר
נכנס לשטח הנמל. הם שיפשפו עיניהם
כדי להיווכח אם אינם חולמים. כי אותו
גבר לא נראה זמן רב בסביבה זאת.
אחרי שביתת־ד,ימאים הגדולה, שהפכה לפני
שלוש שנים את הארץ על ראשה וגרמה
למד,ומות־ד,רחוב הראשונות במדינת ישראל,
(העולם הזה 734 והלאה) הוחזרו בהדרגה
כל פעילי המרד לים. מנהיגי ההסתדרות נוכחו
לדעת כי חוט־השדרה של המורדים נשברה,
לא ראו עוד מעם בהתנקמות אישית.
אולם איש אחד הוצא מן הכלל: הקצין־
השני נמרוד אשל, אליל ימי הראשית של
השביתה. הוטל עליו חרם ימי.
גן־העדן האהוד. אשל, קרובו של משה
שרת, שגדל בים משתו־ נעוריו, בשרות
הפלמ״ח, ההעפלה וצי־הסוחר הישראלי, לא
השלים בלבו עם הגזירה. הוא מצא עבודה
כגנן, חי עם אשתו היפהפיה, ברכה, בצריף
אוסטרי ביד־אליהו, תל־אביב, מול האליל
השני של השביתה, רב־החובל *אייק״ אה־רונוביץ.
הגעגועים לים, גן־העדן האבוד,
כירסמו בו. הוא התמסר יותר ויותר לפוליטיקה,
נעשה יותר ויותר קיצוני, עד
שהפך לאחד מעמודי־התווך של מפלגת־סנה.
בכל זאת לא ויתר על שאיפתו לים. הוא
הגיש משפט בהסתדרות, הגיע עד לשלב הגבוה
ביותר. ההחלטה: ההסתדרות מסכימה
שיחזור לים, אך אינה יכולה לכפות על
חברת שוהם להעסיקו. התמרמר אשל: מי
קובע בשוהם, אם לא נציגי ההסתדרות?

בכל העולם מתחילים החגים בערב־החג
ומסתיימים במוצאי־החג. בישראל הסתיים
חג מיוחד במינו דווקא ערב ראש־השנה.
חג זד. היה ראוי לכינוי חג־הסוכר, או
חג־ד,צרכנים. הוא התחיל בפסח ,1954 כאשר
הוגדלה מנת־הסוכר, הועמדה על 1200
גרם לנפש, בתוספת 500 גרם לתינוק עד גיל
שנתיים. המנה לא הוקטנה אפילו לאחר שחדלו
האזרחים לאכול מצות, עברו לאבילת
חמץ — עובדה שעוררה תמהון רב.
למעשה, לא היה על מה לתמוה: טיב
מנת הסוכר המוגדלת היה גרוע ביותר,
ומשרד״ד,קיצוב רצה לתת פיצוי מד, לאזרחים
אוכלי־הסוכר הכהה והלח.
אולם האוצר לא היה מוכן לתת פיצויים
לאיש: הגדלת מנת־הסוכר הגדילה גם את
הוצאותיו. הוא לחץ על משרד־המסחר והתעשייה,
ולחצו נשא פרי: השבוע קוצצה
מנת־הסוכר ב־ 200 גראם לנפש.
הצרכנים מחו קשות על השבתת חגם
דווקא בערב החג. אולם משרד המסחר והתעשייה
השיב להם תשובה חגיגית: מי שמשתכר
בכל ימות־השנה אל ישתה בפורים.

השבוע הפסיקו פועלי־נמל ומלחים לרגע

ה ש אינו ח שו ב
הוא היה מופיע מדי פעם בפעם בבית־משפט־השלום
התל־אביבי, מאזין למשפטים,
משוטט מאולם לאולם, משוחח עם הפק־דים
והנאשמים. הכל הכירו את גופו המוצק,
ראשו המקריח ועיניו קצרות־הרואי, שהסתתרו
מאחורי משקפיים עגולים. אולם איש
לא ידע את שמו. כאשר היה נשאל לשמו,
ד,יד,י משיב בפשסור :.״השם אינו חשוב.
אני אדם.״
בעת אחד מביקוריו בבית־המשפט, עמד
גנב להשתחרר. אולם לא היה לו כסף לקנות
בולים לתעודת־ד,שחרור. המשטרה לא רצתה
להניח לו. האלמוני הוציא לירה. שילם
את דמי הבולים. הפושע המשוחרר לקח
את כתובתו של האיש, הבטיח להחזיר
,לו את הכסף.
בשבוע שעבר שב האיש והופיע בביתר,משפט.
הוא סיפר לפקידים בחיוך כי הלירה
לא הוחזרה לו. בו ברגע הובא נאשם
לאולם. היה זה אותו הגנב. עתה הוטל
עליו לשלם 20 לירות קנס, או להאסד
לעשרה ימים. בכיסו לא היתד, אף פרוטה.
האלמוני עצר את השוטרים שרצו להעביר
את הגנב לכלא׳ הוציא מכיסו עשרים לירות,
שילם את הקנס. הוא אמר כי הוא מאמין
שעשרים ואחת לירות יוחזרו לו בזמן הקרוב
ב-ותר.
הגנב היה מוכה־תמהון. הפקידים החליפו
מבטים מלאי־ספק.

אנ שיס * סו ר ס סי ס

ושק סו ד׳

ה * רדעדה*ם ( n iD

דרכי־אדם

אורחים

תע שייה
בין סוגי־הנשק, אשר שיווקה התעשייה
הצבאית הישראלית לחוץ־לארץ לא נמנה
נשק סודי אחד, אשר נתגלה השבוע במקרה
על־ידי יעקב אייזנברג.
אייזנברג, בעל זקן־הנחושת המדרדר, הגיע
זה לא מכבר מארצות־הברית, התהלך ביי
ידידיו כשלגופו מכנסי טרופיק וכתונת משי.
הוא עישן סיגריות קיימל ריחניות, הדליק
אותן בעזרת גפרורים אמריקאיים, ששכנו
בקופסה מעוטרת בנערות חשופות.
כאשר התרוקנה הקופסה, החליט יעקב
להשתמש בגפרורים ישראליים. הוא ניגש
לקיוסק, קנה קופסה כחלחלה ב־ 25 פרוטות
טבין ותקילין, שיפשף גפרור במעטה הזרחני.
ההתפוצצות
היתד, חזקה למדי. ניצוצות
ניתזו על חולצת־המשי, השאירו אחריהם
נקב, כמו אחרי פגיעת כדור של קולט .45
קורבן־ד,ניסוי של חומר־הנפץ נתכעס :
*באמריקה הייתי מגיש תביעה ומקבל חולצה
חדשה — אולי אפילו טובה יותר. אבל
כאן איני יודע את מי לתבוע — הרי
על הקופסה אין כל כתובת!״
אולם כאשר הוסבר לו כי אין צורך בכתובת,
היות ובישראל יש רק מפעל מונופוליסטי
אחד לייצור גפרורים, נרגע במקצת,
אמר בחיוך חמוץ * :עכשו אני מבין
מדוע הגפרורים כה גרועים ומחירם כה
גבוה.״

קצרה של הסתייגות, הסכים גם הלוי ל־דחיה
נוספת. אמנם היה בידו שפע של
חומר — למעלה מ־ 2000 עמודי סרטי־כל
ו־ 300 מוצגים — אולם הוא היה מעוניין
בכל האמת.
כהן לא הסתפק בהסכמה סתמית, נתן
הוראות דחוסות לסדר את כל המסמכים
הדרושים לנסיעתו של תמיר — ועוד באותו
היום הניח הסניגור את דרכונו החתום
ומוחתם בכיסו. בהיפרדו ממנו טפח
התובע על גבו ואמר :״תבלה בנעימים.״
תמיר השיב בחיוך לבבי.
היו אלו ההצדעות האחרונות, לפני שת•
שניים יגשו לתקוע סכינים איש בטענות
רעהו.

תובע כהן ועוזרו תל
במקום סכין, טפיחה על הגב

החודש נפתרה הבעיה. חברת עתיד העסיקה
את אשל, שקיבל שוב תפקיד של
קצין־שני על סיפון א/ק ריכרד בורכרד. השבוע,
אחרי הפסקה של שלוש שנים, חזר
אשל, עתה אביה של ילדה שנולדר לפני
כמה חדשים, לתפקידו. היתר. זאת נקודת־הסיום
הסמלית למרד הגדול.

פרשת קס טנ ר
הצדעהלפ ני דו־קד־ב
ביום ה׳ שעבר שוב נידחו הסיכומים של
משפט קסטנר־גרינוואלד לשבוע נוסף. הפעם
באה בקשת־הדחייה מצד ד,סניגוריה :
שמואל תמיר קיבל הזמנה אדיבה — בצירוף
כרטיסי־טיסה הלוך ושוב — מאת יצחק
שטרנבוך, נתבקש לבקר אצלו בשווייץ
ולחטט בארכיון של הרבנות האורתודוכסית
הקשורה בפעולות־ההצלה של יהדות
אירופה. שטרנבוך היה בטוח כי תמיר ימצא
חומר מעניין עד מאד.
הסיכויים לקבל את הדחיה לא נראו ל־תמיר
מזהירים ביותר: הכל היה תלוי בהסכמתו
של התובע, חיים כהן, אשר הכריז
כי הוא מוכן להתחיל בסיכומים, ובאישורו
של השופט, בנימין הלוי.
*תכלה בנעימים.״ חייב כהן היה
הפעם אדיב ונדיב, נתן את הסכמתו מיד,
חיכה לאישורו של השופט. לאחר הפסקה

ברתה ארונין נולדה במזל של אנשים
מפורסמים. עוד בילדותה, באנגליה, ישבה
על ברכיו של שלום אש, שמעה סיפורי־אגדות
מפי מקם נורדאו וחיים וייצמן. מאוחר
יותר, כאשר עברה לארצות־הברית ונישאה
לפרוון ניו־יורקי, לא ניתקה את קשריה
עם גדולי העולם. היא הרבתה במסעות
על פני אירופה, שוחחה והתכתבה עם בר־נרד
שאו, החליפה מכתבים ידידותיים עם
ווינסטון צ׳רצ׳יל.
אולם ברתה לא הסתפקה בהתכתבות ובשיחות.
היא עצמה החלה לפרסם מאמרים
ושירים, הצטיינה בפעילות ציונית וסוציאלית
בעיר מושב־ וודמיר, מדינת ניו־יורק.
*אדיפון
חדש״ .בשנים האחרונות התרופפו
קשריה של ברתה ארונין עם איש־העולם
הרחב. הסיבה: שני אישים ידועי-
שם צצו קרוב אליה — בתוך משפחתה
ממש. בתה איזובל ג׳וי, הצטיינה כמשוררת
ומלחינה, ערכה תוכניות טלביזיה רבות.
אולם עוד יותר הצטיין בנה, ג׳סרי אלים,
שהפך לאחד הכוכבים העולים של האדריכלות
האמריקאית.
פירסומו של ג׳פרי ארונין הגיע י׳שיאו
בחודשים האחרונים לאחר שיצא לאור ספרו
האדריכלות והאקלים. בספר זה פיתח האדריכל
הצעיר תיאוריה מהפכנית, קבע כי
אם ייבנו הבתים לפי תוכנית מסויימת ומחומרים
מסויימים, לא יהיה בהם כל צורך
במתקני חימום, או קירור: מידת־החום תהיה
יציבה במשך כל ימות השנה.
העיתונות המקצועית והבלתי־מקצועית
היתד, מלאה התלהבות, כינתה את ג׳פרי בשם
״אדיסון חדש״ .הוא הוזמן לערוך הרצאות
ברחבי־העולם, הופיע בטלביזיה׳ הוצג
לפני הקהל על ידי כוכבות יפות־גיזרה.
האם, לה הוקדש הספר, התעלמה מן הפרסומת
הרעשנית. מאמציה היו מופנים לכיוון
אחר: היא ידעה כי ישראל זקוקה
העולם הזה 882

לסיגנון־בנייה חדש, שיהלום את אקלימה
ההפכפך, הפליגה במטוס, כדי לפלס את הדרך
להמחשת התיאוריות של ג׳פרי על מישורי
המולדת השניה.
השבוע עברה כרתה ארונין, כסופת־השער
וזוהרת־העיניים, על פני בתי־מסחר הספרים
של תל־אביב. היא היתד, מאושרת: ממקור
רשמי הובטח לה כי בנה יוזמן לבנות שיכונים
בישראל. רק דבר אחד העכיר את
רוחה: היא לא הצליחה למצוא אף טופס
של הספר, כדי לתיתו לאנשי משרד־הפיתוח.
בכל מקום נאמר לה כי הספר אזל

לידות
ה ק הל רצה לדעת
חברי קיבוץ כפר מנחם לא רצו לדבר
השבוע על נושא אחד — על כל פנים, לא
עם זרים. הנושא: שני יצורים זעירים, שהיו
מוטלים בעריסה כפולה בבית־החולים
קפלן, במרחק של חצי־שעה נסיעה מן הקיבוץ.
נהג־האוטובוס היה הראשון שהביא
את הבשורה: תאומות נוספו על אוכלוסיית־המקום.
אנשי הישוב בן ה־ ,18 אשר התרגזה
מכבר ללידות חדשות, קיבלו את הבשו־רה
בהתרגשות קלה שבקלות.

יומיים לאחר מכן הפכה ההתרגשות לרטט
של מבוכה: התאומות היו תאומות סיאמיות.
מסך
שתיקה. אילו אירע הדבר במקום
אחר בעולם, או אפילו במקום אחר בישראל,
לא בקיבוץ, היו השבועונים והעתונים מלאים
בתמונות הילדות ובני־המשפחה ובמאמרים
מפורטים.
אולם הקיבוצים אינם אוהבים לחטט באסונו
הפרטי של אדם. מסך־שתיקה נפרש
מסביב להורי התאומות.
על אף כל זאת הפכה הולדת־התאומות
למרכז ההתעניינות בארץ. הקהל לא רדף
אחרי סנסאציות, היה מעוניין יותר לדעת
פרטים על תאומים סיאמיים בכלל ועל ה־
—ע»ן גש הרפואיים, אשר מסביב לפרשת־ה־תאומות.
ההורים
היו נורמאליים ומפותחים כהלכה.
י״־ הם נישאו לפני חמש שנים, וזוהי הלידה
הראשונה במשפחתם.
צילום־רנטגן שנעשה לאם לפני הלידה גילה
שתי גופות נפרדות של תינוקות. הרופאים
סברו כי הלידה תהיה קשה, החליטו לבצע
ניתוח קיסרי.
בעייד! רפואית. אולם מה שנראה כני־תוח־שגרתי
הפך לבעייה רפואית ממדרגה
ראשונה: נאגלה כי התאומות מחוברות
יחד, מן החזה עד המתניים, אם כי הן מסוגלות
להניע את ראשיהן, ידיהן ורגליהן
בנפרד.
חלפו יומיים עד אשר סיימו עובדי בית־החולים,
בשיתוף־פעולה עם! כמה מגדולי
הרופאים הישראליים, את בדיקת־התאומות,
החליטו על ניתוח נסיוני. אף על פי שצילומי־הרנטגן
גילו שני שלדים נפרדים, קשה היה

אדריכל ארונין וכוכבת-טדביזיה ארלן פראנפיס
במקום פרסומת, שיכונים בישראל

לברד באיזו מידה מחוברים האיברים הפנימיים
של התאומות.
הן הוכנסו לאולם־הניתוחים. הניתוח נוהל
על ידי המנתח הראשי של בית־החולים, ד״ר
זאב טבע. שני עוזריו פיקחו על נשימתם
של שני הגופות הזעירים. קבוצת רופאים-
אורחים התבוננה בניתוח בעניין.
לאחר חצי שעה נגוזה כל תקווה להפרדת
התאומות: בניתוח הנסיוני נתגלה כי יש
להן כבד גדול משותף. אי אפשר היה
אפילו להפרידן, תוך תקווה להצלת חיי אחת
מהן.
בה בשעה שמבחינה תיאורטית יכלו התאומות
הסיאמיות להישאר בחיים, היו סיכוייהן
לחיות קלושים ביותר. לאורך קטעי-
גופן המחוברים לא נוצר כל עור והאברים
הפנימיים נשארו חשופים לזיהום.
בחדרה הקטן, בבית־החולים, הלכה האם
והחלימה מן הזעזוע הקשה. בכפר מנחם,
חזר האב לעבודתו בשדות. כאשר נשאל
כיצד הוא מרגיש, משך בכתפיו :״איני יודע.
חושבני שלא אדע זאת לעולם.״
החיים בקיבוץ נמשכו כאילו לא אירע דבר.
חזרות־המקהלה נמשכו, כרגיל. בתוך
השלווה האופפת את המשק היו עיני החברים
נשואות קדימה — לקראת מאורעות
חדשים, לידות חדשות.

מיעוטים
מ ש שיוו ה ב קו ד ש
גן ציבורי הוא דבר חשוב. אין
מתאים ביותר לבית־קברות. כך חשב
אבא חושי כשניגש לנטוע גן חדש
מערת־אליהו רבת־הסכסוכים בחיפה.

תשובץ A62
מאוזן .1 :יריבו הגדול של אליהו! .4
כלי נשק כיתתי ! .8הוא כתב את מלך בשר
ודם ; .10 תחמושתה של מרגמה ! .12 מספיק!
.13 סביבה ישבו בפלמ״ח! .16ט״ז,
בצורתו המקורית ! .17 עגבניה או אספרגוס!
.19 חג החירות ! .20 ממנו נוטפים המים
המעוררים בלילות ; .21 בפרק זה של ירמיהו
מבכה רחל את בניה ברמה ! .23 ראשי
תיבות שמותיו של עגנון ! .24 המושב־שהיתר,
בכיבוש סורי ! .26 אות אנגלית !
.27 מלת בקשה ! .29 קטנות מן הבקר !
.31 תעלת שופכין ! .33 תנועה לקראת מגע
ותיאטרון למעברות, בשדה ! .35 סוד ! .36
תוצאה הגיונית ! .38 ענן, בתנ״ך! .39 רמאי;
.41 מידת שטח תורכית, מקובלת בארץ;
.43 השמנה היתד, תותח ; .44 מניעת הלידה
על־ידי השמדת העובר.
מאונך .1 :משורר צעיר ודובר הכנענים;

העולס הזה 882

הוא
״ם ליד היא-

ביקש את המוסלמים להרחיק מן המקום
את קברותיהם, להעבירם למקום אחר.
המוסלמים לא נאותו לבקשה. לפי האמרה
המוסלמית הקיימת, אין להעביר את
קברו של ״מי ששימש בקודש״ למקדם
אחר. הצעתם: להקיף את הקברות בשרשרת
נאה.
אולם אבא חושי אינו האיש הנכנע בקלות,
ביחוד כשמרחפת לנגד עיניו תמונתו של
גן, וביחוד כשהאויב הוא שלד של אום
שמת לפני דור. הוא התקשר עם מנררגי
העדה הבאהאית, שראשה שהה אותה שעה
בשוייץ, גילה להם שבני שנים מדיירי תק•
ברות הם באהאיים. הבאהאיים לא ראו
כל סיבה להרגיז את ראש־העיר: הם
העבירו את המתים.
כנים אכלו כופר. בהיוודע דדבי
למוסלמים, התפשטה ביניהם תדהמה גדולה.
היה ברור: אין זה אלא מעשה נורא
של חילול־הקודש. כי האנשים נקברו כמוסלמים,
ולכן היו מוסלמים. אם בניהם עברו
בינתיים לדת כופרת ואכלו בוסר, האם
בשל כך תקהינה שיני אבותיהם בגן־העזן »
היחסים בין שתי העדות, שהיו תמיד
ידידותיים, נמתחו ביותר. הבאהאיים, אנשי-
שלום מטבעם, הבטיחו כי הענין ייושב
עם שובו של האפנדי, מנהיגם. אך מאמיני
הנביא לא מצאו בכך נחמה. השבוע עוו
עמדו על משמר קברותיהם, כשמנוי וגמור
עמם להגן על עצמות אבותיהם מפני מגעו
של ראש־העיר.

פ ש עי ם
ב ר ־י נ 1ל בר ראש
העדר רעה על גבעת־נפוליון המוריקה,

בקרבת עכו, כאשר הרגיש הרועה בריח
מוזר, אשר לא היה דומה כלל לריחם
של גללי־עזים. הוא הלך בעקבות הריח,
גילה את מקורו: גופה כרותת־ראש, רקובה
למחצה.
המשטרה שהוזעקה למקום לא בוששה
לפתוח בחקירה, הצליחה לזהות את בעל
הגופה, על אף חוסר האבר החשוב ביותר
לזיהוי. הנרצח: עלי נימר שייך עלי, תושב
כפר תמרה, בגליל המרכזי.
בעשרים וארבע השנים הקצרות, בהן
התנוסס ראשו על צווארו, בילה עלי כיאות
לגבר בעמיו. חלקות האדמה אשר ירש
מאביו העלו קוצים, אולם הפרוטה לא
חסרה בכיסו לעולם: הוא הקדיש את
לילותיו להברחת בשר וסמים משכרים מן
הארצות, בילה את ימיו בבתי הקפה של
עכו במשחקי טולה, קלפים׳ עישון חשיש
ולגימת ערק.
כל מכריו של עלי היו בטוחים כי הוא
לא יאריך ימים עלי אדמות. אחדים חזו
לו סוף מכדורו של שומר־גבולות. אחרים
ניבאו שהוא ירעיל את עצמו במנה גדושה
של סמים. אולם כל הנבואות לא נתקיימו :
עלי נ מר שבק חיים דווקא ממחלה נדירה
למדי — עודף מזל במשחק־הקלפים.
ברגלים כושלות לגבעה. ימים
מספר לפני העלמו של עלי משטח־עכי,
נפוצה בעיר השמועה שהוא שיחק עם
חבריו למקצוע בפוקר, רוקן את כיסיהם
עד הפרוטה האחרונה, במאור. לירות.
התנהגותו של עלי עצמו העידה על אמיתות
השמועה: ראשו היה זקוף מעלה
מעלה, והוא עבר ממסבאה למסבאה, בחברת
יצאנית יהודיה, השתכר כלוט.
קרוב לוודאי שהוא לא זכה להתפכי׳
משכרונו. כן מתקבל על הדעת שרגליו
הכושלות הודרכו לעבר גבעת־נפוליון על
ידי היצאנית, אשר בילתה בחברתו. על
כן פתחה המשטרה בחיפושים אחרי הצעירה,
אולם עד כה עלו כל מאמציה בתוהו.
לעומת זאת הוכתרו מאמצי זרוע החוק
בהצלחה בשטח החשודים הגברים. בין
העצורים !
• דרוויש יוסף דרוויש ( )27 מכפר שעב,
אשר בביתו נערך, כנראה, משחק־הקלפים
הגורלי.
• פואד מוחמד פואד 23 אחיו של
יעקוב מוחמד פואד, המכונה בשם ״תוני״
והידוע כאחד ממלכי־ההברחה של עכו.
תושבי עכו הערבים חייכו למראה ג;
המעצרים, העירו :״למה לאסור אותם?
הרי אנשיו של עלי נימר היו מגלים את
הרוצחים ומחסלים אותם כמו כלום ! ״
אולם משטרת ישראל מתנגדת לשיטה
של ״דם תחת דם׳״ אינה מוכנה לתת לאנשי
העולם התחתון יד חופשית. החקירה
נמשכת.

.2גיל החופה ; .3ח״כ שמאלי! .5גידולה
העיקרי של ברזיל ! .6בדחן ומוקיון! .7
נאשם שטרם נשפט ! .8חומר נפץ ! .9
רפובליקת בננות 11 בעל הזיות! .14
בתלמיד קוראים כזה מדי יום ! .15 ראש
חודש בראשי־תיבות ! .18 כלי עבודה חקלאי!
.20 למסדרה נתקבל צ׳רצ׳יל לאחרונה! .22
זכרונה לברכה, היתד, צדקת גמורה״
תב ביאליק ! .23 חמסין, במלה קצרה יותר !
.25 האחראי לנקיון במשק ! .28 השנה שנתו !
.30 ניגודו הקטן של ארז הלבנון ! .31 קול
עב־ .32 !,מנשה ליוסף! .34 סמל המרירות!
.36 אותו מייצרים נשר ושמשון; .37 התוצאה
החשובה של התפוצצות פצצה ! .40 תחת הראש
! .42 מוטב, באנגלית.

פותרי תשבץ

880

שזכו כפרסי-ספרים

משד, אפרתי, ת .ד ,81 .ירושלים ! מרים
שטרן, ק .כברי, הגליל העליון ! רות זאבי,
וחוב הושע , 18 תל־אביב.

a !1 1 1 m

ממדץ ער n u n״קזברר בקאמרי

אלמוני נמצא h
llll!lllllllll lll!lllll!11
mהגדול ביפו. הק
אין יוצא ואין ב
ן 4 דים, והם(יושבים

§ אוטובוסים שלק

ין ן!ן!11 ווווו1ן ןן ןן!ן!ן!ו1ו!«ן הסנדלר נויברג p
(אהיה קסווינר) וסימן־טוב, המכונה ק
גות) ,מכריז קזבלן, מרוקאי שלחם
לא יצליחו לסבך בעסק הזה ! לא המ
כבר מצרות יותר גדולות !״ צועק
תמיד מחפש צרות !״ פלדמן אומר ם
קזבלן, הוא שדקר את האלמוני בחוץ
קזבלן מרגיש בדעה זו. מגיב בהתפרן

בתו של פלדמן(חיה הררית) חוששו,
כי הנדקר הוא פקיד־העיריה. תוך
כדי שיחה מתברר לאביה כי בתו
השיגה סכום כסף, והוא חושד שר,יא
קיבלה אותו מן המרוקאי, קזבלן.
כשהוא שואלו, אין הלה משיב לו.
קצין המשטרה, אברמוב
(זלמן לביוש) פותח בחקירה
וחושד מיד כי
המרוקאי הוא הדוקר.
״אל תנסה להפחיד איתי
!״ ראינו כבר גיבר
רים גדילים ממך ! אתה חוקר, אז תחקור !״
קורא קזבלן. אולם החוקר רומז על עברו :
״שלוש פעמים הובאת למשפט בשל קטטות.
יש לך עבר לא־כל־כך סימפטי, קזבלן. זה
הכל רשום וכתוב.״ עונה קזבלן, בליגלוג
ציני וערמומי :״אתה חושב שאי־אפשר להתחיל
את הכל מחדש? אחרי שלמדתי להרוג
אנשים במלחמה, אפתח חנות־ירקות, למשל.
תמיד אפשר להתחיל מחדש. כמו שקונים
חליפה בחנות !״ כשקוראים לו בשמו, סימן־
טוב, רוגז קזבלן וצועק :״ממלחמת־השיחרור
אני קזבלן ! אתה תשאל את החברה בגבעתי,
מי היה קזבלן ומה עשה בכל המקומות !״
ביז השאר הציל קזבלו את חייו של מפקדו,
בנו של בעל הבית, אברשה פלדמן דן קדר).

״זהו הסכין שראית?״ שואל אברמוב, החוקר,
את מושיקו הכורדי, שמצא את הנדקר. כשמייעץ
קזבלן למושיקו לקחת את הסכין ביד, מתרגז קצין
המשטרה ואומר לו שלא יתערב בחקירת המשטרה.
מושיקו רוצה ללכת לעבוד, כדי להרויח
על ידי כך את לחמו. החוקר מסרב להרשות לו.

! * III1IIM1M״אתה משגע אותי לגמרי,״
אומר קזבלן לקצין המשטרה.
״אם אתה רוצה לאסור אותי,
אז אסור ודי. לי לא איכפת.
בין כה יכה אני הי חיי־כלב.
למי איכפת אם קזבלן חי
או״׳ מת י מי אוהב את קזבלן?״ אברמוב מנסה
להשפיע עליו שיתחיל בחיים חדשים. עונה קזב־לן,
במרירות :״להיוולד מחדש בלונדון או בניו״
יורק? מה אני יכול לעשות? למחוק את המרו־האי
מקזבלנקה?״ אברמוב מציע לו שיעזוב את
העיר וללכת להתישבות. על כך עונה לו קזבלן:
״תביע זאת קודם כל לעצמך ! אני אהבתי מפקדי־פלוגות
שהלכו בראש אנשים, ולא שלחו אחרים
לקרב !״ במקום׳זה, בו פרץ הקהל בחיפת במחי־אות־כפיים
סוערות, מתנגשת דעתו של העולה
החדש עם זו של הוותיק, המציע לו פתרונות
מבלי שישמש לו דוגמה אישית לכך.
קזבלן אינו מתנגד אזתישבות כשלעצמה, אולם
הוא מתנגד לכך שמישהו ידחוף אותו לשם,
כדי לתקן אותו או לפתור בעיה סוציאלית.

מושיקו, הכורדי, מנסה לנחם את קזבלן, המרוקאי. זה מול זה עומדים שני טיפוסים של
1עולים מארצות־המזרח: האיש המשלים עם גורלו, בעל אופטימיות שאין לדכא אותה,

והאיש המורד, שאינו משלים, והסובל במעגל מבלי שימצא מוצא .״לא צריך להיות

עצוב. תראה, עוד יד,יה לך כוכב מזל. עתה רק צריך יהיו לך נכדים גם. אתה שם את

האצבעות שלך בראש של הנכד, לא כורדי, לא מרוקאי. זה כמו משי. לא צריך

לצעוק, יש משיח. הוא בא לאט לאט, כמו בגרג׳.״ אומר מושיקו לקזבלן, אולם קזבלן
imiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiiihI
אינו מתנחם. אין הוא מוכן לחכות כמה דורות עד שישתנה המצב בארץ ומיזוג הגלויות יגיע לסיומו המוצלח.
הוא רוצה בפתרון לאלתר, לשינוי היחס אליו ; הוא רוצה להתקבל לחברה כחבר שווה־מעמד

בסכין על סף הבית בשטח
טרה שמה מצור על הבית,
מתחילה חקירתם של החשו־
^ימין) :מישיקו, כורדי, מנקה־
i fבלילות (זאב ברלינסקי),
idיקיר) ,הרוכל־הזעיר פלדמן
| ל ן יוסף ידין, עומד על המדר־ף
טיבת גבעתי בדרום :״איתי
טרה ולא מישהו אחר ! יצאתי
ליו פלדמן, האשכנזי :״אתה
1וי שהוא בטוח כי המרוקאי,
ן זו למעשה דעת כל הנוכחים.
נגד השכנים האחי־ים בבית.

הרוכל פלדמן, שונא את קזבלן. עולמות
זרים זה לזה נפגשים על רקע של דלות ועוני,
m ד צפיפות איומה, ברזים מקולקלים ומטבחים

משותפים. כל סיבה אפסית גורמת להתפוצg

צות
של יצרים. פלדמן, שנטש מושב שנמצא
= ץ בקו האש של המסתננים על הגבול, טוען
|1m11llill!llllllllllllt|[111>.
נוכח כולם, אחרי מריבה עם קזבלן :״מה רוצים ממני? יותר
מדי טוב לי? ליקקתי דבש? אחרי הנאצים והמחנות אני צריך
להיהרג על־ידי מסתננים במושב צור־מעון? זה יותר מדי, לרצות
בקצת חיים שקטים וטובים, בלי צרות? לא היו לי די צרות
באירופה י מתברר כי סיבת כל העצבנות היא בכך שהעיריה
מאיימת לפנות את כל דיירי הבית ולפוצץ את הבנין, מכיון
שהוא עלול להתמוטט. לפני הפשע ביקר פקיד העיריה בבית.

רקדע תי ר תו קותמע 1תי אטרון
עבר להעלותעלה ־
במהמ חז ה ה חו שךבאמת
מ צי או ת כו אבת .״ קז ב לוי. מ חז
הו ה א חרון ש ד גאל״מוס־נ־זון.
ה מ בוי, ע ל -ד ׳ ש מו א ל
בוני. מפרמ סו ר ת זו שדבת ־
היו ת ה .״ קזבלךמשמשפה
לרבבות אנ שי הנ מצא׳ ב מ
צ ב דו מ ה. אךאלאהסת
בכועה חו ק. זוהי ק רי א ת
תגר לי שו ב הוו תיק, שי הרהד
ב גו ר לו ובחייו של קזבלן
ה מרוק אי מ אז וך המלחמה.

כשנכנס ג׳וש, פקיד־העיריה (יצח?ו
שילה) מתברר שהוא מפקדיו־,פלוגה

לשעבר של קזבלן. הוא לא ידע כלל

בי קזבלן הוא אותו סימן־טוב שרחל,

בתו של פלדמן, פוחדת מפניו בסימ־

מאות האפלות של יפו. ג׳וש, שהוא
»|וו 11ו11 וו1|1ון ןן ןן ןן ןן ןן§
המאהב של רחל, נזכר כיצד לימד הוא את קזבלן להסתער
ולרקוד בכידון. הוא מרגיש עצמו אחראי לגורלו.

״אתם עושים לי חם בראש !״ צועק קזבלן, אחרי שערב שלם העליבוהו
ועינוהו בחקירות שתי־וערב .״הפסיקו להסתכל בי בעיניים כאלה ...שאיי
מרגיש כאילו אני הולך ערום איפה שכולם הולכים לבושים עם עניבות מגו־הצות
...קזבלן היה טוב לשפוך את המעיים שלו, את כל הבטן שלו על גדר
התיל בעיראק־סואידן. אבל קזבלן לא טוב בשיל לשתות תה עם החברים שלו.
מצחיק לשמוע מפי שווארצה מארוקאנר שהוא נלחם בשביל מולדת חדשה !״

מאוויו האמיתיים של קזבלן באים לידי גלוי באהבתו לרחל. אולם בשבילו היא האשה הלבנה,
הנכספת, שלא ישיגה לעולם. הוא מבין כי זוהי תהום שאין עליה גשר. הוא אומר לרחל,
בשפתו המגומגמת :״אל תהי רעה ! אני רק רוצה להסתכל בעיניים שלך יותר מקרוב
מפני שאני אוהב אותך ! אני יודע שזה ככה, מפני שאף פעם לא חשבתי שאת אשה, אלא
רק שאני אוהב אותך. אני יודע שהפסדתי, אבל אני רוצה שתאמיני שזה לא היה שקר ...תני לי היו
שלך !״ אולם רחל נרתעת ממנו, בבחילה, בזכרה כיצד ארב לה בסימטאות. אינה ניתנת לו את ידה.
לא עוזרת גם העובדה שקזבלן תרם בזמן הקרבות מדמו לאחיה( .״בדם האשכנזי התערב דם שחור, מרוקאי

ג׳וש משוכנע לגמרי
|§ שקזבלן דקר את ה־
m A Aאלמוני, אולם מוכן
= להעלים את העדויות

jjהעיקריות ולחלץ או־
= 1תו מן הצרה, בתנאי 3 שקזבלן יצא מתוך הסימטאות ויתחיל
בחיים חדשים. אולם קזבלן מתפרץ .״אתם
רוצים להציל אותי מן המשטרה, אבל
אינכם מאמינים לי אפילו בגרוש, אפילו
בחצי מיל !״ בסופו של המחזה, לאחר
שמתגלית לפתע האמת על מעשה הפשע,
זועק קזבלן אל חבריו לשעבר :״לירוק
ישר לתוך הפרצוף שלי שבעים פעם
בערב ואחר־כך לתת לי ממחטה מגוהצת,
זהו! אז מה? אז כבר אין רוק על הפנים
שלי ובעיניים שלי? כן, כך אתם חושבים!
אני לא ! הכנסתם לי את הראש חצי
מטר מתחת למים עד שכמעט נחנקתי —
ואז אתם פתאום רוצים להציל אותי ! ״
בזעקתו של קזבלן מסתיים המחזה.

ק 1לנ 1ע
סרטים
בז רו עו ת D ix ׳n u n

p e t n u n

דר־״ צ o p /

העבד לתאוותו בעכו* לתאוותו הוא
דניאל ז׳לן׳ מוסיקאי צעיר. התאווה: מיר־סיום.
הסרט העובדתי־למחצה מעביר לעיני
הצופה את מלחמתם של מורפינאי ז׳לן ואשתו,
אלאונורד, רוסי־דראנו בסם המשכר וד,מנוון.
פרט לדראמה של ז׳לן ודוגמנית רוסי־דראגו
מנסה הבמאי ייב קיאמפי לתר. תמונה
רחבה של אותו חלק מן העולם התחתון
בצרפת הנוהר, אחרי הסמים, מפגיש את
הצופה עש זמרות מועדוני־לילה, כמו בר־בארה
(הפרוצה המכובדת) לאג׳ ,מלצריות,
יצאניות ופצועי־מלחמה המנסים להשקיט
את כאביהם בעזרת המורפיום.
כל זה יכול היה להיות מענין מאו,
אילולא היה עשוי בצורה משעממת וחד־גונית.
הגיבור הראשי — יצור חלש אופי
מכדי שיהיה באמת מענין, עובדה העושה
את מלחמתו בסם חד־צדדית מדי — נכנם
ויוצא בדירתו פעמים אין מספר, מגדיש
את סאת הנשיקות עם אשתו הסובלנית
וסובל נוראות בבית־החולים׳ — מחזה
לא נעים, כמעם־מגוחך, למראה — לא
פעם אחת כי אם פעמיים.
וכך, למרות משחקו המצוין של ז׳לן .
בתפקיד אומלל, עבד לתאוותו אינו משיג
לפחות אחת משתי מטרותיו: להיות סרט
טוב ומרתק.

כדי להלום ביריבו, סוגה תמונות פחות
מבריקות, בהן משמיע ווב, בחיתוך־דיבור
מושלם, כמה וכמה משפטים של פקחות
לא מבריקה ביותר, בעוד ששני הצעירים:
שחקנית פראנסיס וגפרי האנטר —
שווב מכנהו במקום אחד בשיח ״דחליל
תיאטרוני״ ,כינוי ר,הולמו מאד — מתעלסים
ברומאן מטופש ביותר.
קאזאנובה בעל כרחו מלגלג מאד על
סרטי הפרסומת המלווים את תכניות הטל־ -
ביזיה׳ אולם הוא קרוב יותר לסרט פרסומת
מאשר למוצר האמתי.

יומן ה חד שו ת
ב פ רוו הופלעד ־ ה
• באחת מתמונות בתה של מטח הארי
מופיעה הגבורה, לודמילה צ׳רינה, במחול
חושני, כשהיא עטופה, בראשיתו, פרווה

של! 9י ורודי

ה מ היר 350פ רו ט ה

לילי היא יתומה צרפתית׳ בת , 16 המצטרפת
באקראי, ללהקה של אמנים נודדים,
מתאהבת (דרך ילדות) בלהסוטן רודף־נש־ם
(ז׳אן פייר אומון) ואחר (ברצינות מבוגרת)
בבעל תיאטרון־בובות (מל פרר) שהיה לשעבר
רקדן גדול, אך נעשה בעל־מום במלחמה.
מוסר־ההשכל: האהבה עשויה לרפא
את כל הכאבים (הנפשיים׳ על כל פנים)
שבעולם.
סיפור מעשה זה מוגש על ידי מחברים
פול גאליקו והלן דויטש ובמאי צ׳ארלס
וואלטרז בצבעים ורדרדים, לעתים יתר על
המידה הטובה. אכן, הסרט׳ לי לי, עלול
היה להיות נסבל אלמלא אישיותה של
לסלי קארון. ביצועה את תפקיד הנערה
ד תמימה והתמהה הוא אחד המבצעים המד הימים
שנראו אי פעם על בד־הקולנוע.
היא כמו נולדה לתפקיד זה: במבטה
התוהה והבוהה, בהליכתה המשונה, בשמלתה
המוזרה ובכובעה׳ שנראה כאילו נלקח
ממלתחתה של מרי פיקפורד כשזו היתד,
נערת־החמד של הסרט האילם — ממלאה
שחקנית־רקדנית קארון את הבד, מאפילה
על כל המשתתפים האחרים, אפילו על
שחקן־תיאטרון פרר שמשחקו חזק וטוב,
ועל סיפור המעשה האיטי־לעתים.

המאהב הינזוייר
בקאזאנוכה* כעל פרחו, מנסה
הוליבוד לירות כמי׳ חצים סאטיריים ב־אויבתה
הגדולה — הטלביזיה האמריקאית׳
משתמשת לשם כך בסיפור מעשה מקורי
למדי: פרופסור סייר (קליפטון וזב) מורה
באחת המכללות הקטנות של הפרובינציה
האמריקאית חי חיים קטים ומכובדים ביחד
עם בתו היחידה קארול (אן פראנסיס) ,תולעת
ספרים שגופה החטוב נתון בחליפת
צמר־לא־הולמת.
חיי הנחת והשלווה יכולים היו להימשך
בלי סוף אילמלא הטלביזיה: כאשר חברת
תמרוקים משדרת סידרת סרטי הרפתקה
עתיקי יומין (מלווים בפרסומת לתוצרת
החברה) בהם משתתף כוכב־סרם־אילם ברום
בלייר, מתברר לתלמידיו הנדהמים של הפרופסור
כי הוא והשחקן הותיק, המדג־ם
על הבד טכניקת אהבה קפדנית וקאזאנו־בית
מאד אינם אלא אותו האיש. תגלית
זו גוררת שרשרת של מאורעות שמעורבים
בהם, בין היתר׳ מנהלת המכללה הכמהה
לאהבה (אלזה לנקסטר) וגלוריה (ג׳ינג׳ר• רו־ג׳רס)
,מי שהיתר, שותפתו של סייר־בלייר
בהוליבוד.
כחיתוף דיכור מושלם. רעיון מצוין
זה אינו מנוצל עד תומו והרגעים
ד,מבדחים בסרט אינם כה מרובים כפי שאפשר
היה לצפות. קטע •מצוין, שבו נלחם
הפרופסור בשיכור׳ תוך הסתכלות בשידוי
סרט של עצמו — ושימוש בטכניקת ההתכחשות
המוצגת על מסכסך הטלביזציה
• הרפתקן איטלקי, בן המאה ה־ . 18 רודף
נשים ידוע ושם נרדף לרודף־נשיוז.

כוככת סילכאנה פאמפאניני
הידיעות היו מוגזמות
שמשקלה 3קילו וערכה 3אלפים ל״י,
ובסיומו, לאחר שהשליכה מעליה את הפרווה׳
בשריון דקיק ושקפקף של חוטי זהב
ויהלומים, ששוויו 15 אלף ל״י. פרט לא•1ה
ענדה רקדנית־שחקנית צ׳רינה תכשיטים שדנים•
הערך הכללי של התלבושת ׳מגלת־הספחיים
220 :אלף ל״י. כאשר צולם
הקטע במועדון לילה קאדאנובה בפאריס,
נשמר המקום על ידי גדוד של שוטרים
ובלשים.
• לאחר שהופצי שמועות־בד על מיה־,
של סילבאנה (האורד המר) מאנגאנו, החריט
רומאי אלמוני כי הגיעה שעתה של סיל־באנה
אחרת׳ טלפן למערכת אחד היומנים
הודיע על התאבדותה של שחקנית פאמ־פאניני.
לאחר ההתרגשות הראשונה ציטט
סוכן הפרסומת של לה פאמפאניני את דברי
מארק סטין׳ שנאמרו כאשר ההוכלוריסט
האמריקאי עמד בפני מצב דומה •י ״היריעות
על מותנו הן מוגזמות במקצת.״

בקצרה
חופשתושלמראילו — יצירתו
של הקומיקאי ז׳אק סאטי, על אודות
זעיר־בורגני היוצא למנוחת קיץ ומה שמתרחש
סביבו בעת הפגרה.
בעננים — פסיעות ארבע
יצירת־פאר צנועה׳ הסנונית הראשונה —
והעליזה — של הניאו־ריאליזם האיטלקי.

U 1 -M

ארבע פסיעותבעננים
חופשתו של מר אילו
לילי

העולם הזה * 82

ד ו »׳חלצרכן ד וי ״ חלצרכן .

ז רויי ח

לעדכן.,.

דויי חלערכך

ד ו ״ ח לצרס-

אכלהםי כו לי םלהתחיללקנות מיד .״הא־דגון ל א עו ר א
ב ע ״ מי׳( א. א ).נותן לכלאדםאחהאפש רו תלח דו ללד או ג
ולהת חי ל ל קנו ת. ה קניו תהמ או ר גנו תכהלכה מונ עו ת גדעון
בתקציב ־ המשפחה. מ ע לו תאתרמת־ ה חיי ם ב מי דהמ דו כ ה,
הם ישלמו מחר לאירגון לאשראי (א. אט
—אבל הם יתחילו לקנות היום.
באמריקה ובמרבית ארצות־אירופה נהוגה
השיטה של קניית סחורות שונות בתשלומים,
ונפוצה ביותר. רמת החיים בארצות
אלו עלתה במידי רבה אך ורק תודות לשיטה
זאת. אולם בישראל היתה שיטת
התשלומים לשיעורים כמעט בלתי־ימעה.
בשנה שעברה, באחת הישיבות של בנק
למשכנתאות זיחסכונות בע״נז, הועלתה הצעה
ליצור תחליף לשיטה האירופית —
תחליף אשך יאפשר לכל אזרח להצטייד
בכל הדרוש לו. כתוצאה מהצעה זו נולדה
חברה אחות לבנק: אירגון לאשראי בע׳נז,
אשר נודע בכינויו העממי א. א.

ערבו כי התשלומים החודשיים ינוכו ממשכורתם
של העובדים, והאשראי ניתן
באורח אוטומאטי.
אולם שערי א. א .פתוחים גם בפני עובדים
בלתי־מאורגנים: במקום ערבות־מע־בידיהם
עליהם להביא את חתימותיהם של
שני אזרחים בעלי־רכוש.
א. א .נוצר לשירותו של האדם הקטן.
הוא חקר היטב את צרכיו של האדם הקטן.
עובדיו ערכו טבלות סטטיסטיות על קניות
המחקר״ הוכיח כי לצרכן הישראלי יש

רעיון pirns
הרעיון היה פשוט עד ׳מאד: א .א. יתן
לכל אדם אשראי על סכום מסויים. אולם
האשראי לא יינתן במזומנים, אלא בפין קם־
תלושים, בעלי ערך כספי שונה. הקונה ישתמש
בתלושים כאמצעי תשלום עבור סחו
רות, אשר יוכל לרכוש ביותר מ־ 300 בתי
מסחר. רשימת בתי־המסחר תימסר לו יחד
עס התלושים.
בסוף כל חודש ישלם א. א .לבתי־המסחר
תמורת התלושים שיציגו לו. אשר לאדם
שקנה את הסחורות, הוא ישלם מדי חודש
רק ששית מן הסכום אשר הוציא באותו
חודש. הוא לא ישלם כל ריבית.

התלושים וההוראות כיצד להשתמש בהס
ניתנים במשרדי א. א .לכל זוג צעיר, הרוצה
לסדר את דירתו, אך אינו מוכן לשלם
במזומנים, מסיבות שונות ולשקוע בחובות.

קוחות להוציא את האשראי תוך תקופד, מסו־יימת.
להיפך: הנסיון הוכיח כי התוצאות
הטובות ביותר הופקו משירות א. א .לא
כאשר הצרכן ביזבז את תלושיו בקניות
קדחתניות, אלא כאשר ך.וא קנה את הסחורות
הדרושות לו בשיטתיות לאורך תקופת
זמן ממושכת.
המשימה העיקרית של א• א. היתה לאפשר
לישראלי הממוצע להסתדר, לרהט
את ביתו, להתלבש כהלכה, לשמור על
רמת־חיים הוגנת. האירגון עומד לשירותו
של כל :
• זוג צעיר.
• משפחה בר, נולד תינוק.
• חייל משוחרר.
• זקן שיצא לפנסיה.
• עולה חדש.

שירזוו לאדם הקמן
עד כה היו מרבית הלקוחות של א. א.
עובדי מוסדות וחברות גדולות. וועדי העובדים
התקשרו עם א. א ,.באופן אישי או
קולקטיבי, לשם קבלת אשראי. המעבידים

סניסים חד שים
הכסף אין לו ערך. תמורת ווילונות אלה
משלמה הקונה בתלושי ס אשר יכוסו
מאוחר יותר במזומנים על־ידי א. א.
אפילו קביעתם בבית תיפרע בתשלומים.

שתי עונות קניות--:האחת בערב־פסח והשנייה
ערב ראש־השנה. בדרך כלל זקוקה
משפחה, בת ארבעה נפשות, לשתי משכורות
חודשיות בשנה, כדי לקנות את כל
הדרוש לה. אשר לכסף ד,מתבזבז על קניות
בלתי־נחוצות׳ האחוז גבוה ביותר. למרבית
ההפתעה הוא גבוי, אצל הגברים יותר
מאשר אצל הנשים.

אידגח הקניות

הדירה מופנה. איש לא הרגיש כיצד היא סודרה. איש לא שילם במזומנים. המשכורת
הוצאה על הצרכים היומיומיים. הרהיטים, הרדיו, הווילונות, התריסים — כל זה בתלושי א.א.
הזוג •הצעיר יוכל להתחיל בחיים טובים יותדג משעשעים יותר, חסרי כל דאגות. שירות א. א.
יפתור את בל הבעיות, יחסל כל לבטים כספיים. הם לא יצטרכו לשקוע בחובות, או ללוות
כסף ברבית. מחירם של הרהיטים, הווילונות, כלי־המטבח המשוכללים ינוכה ממשכורתם
השוטפות היום־יומיות.
תפגע בהוצאותיהם
החודשית טפין טפין בצורה שלא

לצרכן דו־״וז לצרכן

דו י״ ח

לצר כן...

דר ייח

על כן המטרה העיקרית של האשראי, הניתן
על־ידי א. א ,.היא לארגן את קניותיו
של הצרכן הישראלי, כך שהניכוי החודשי
ממשכורתו ימנע כל אפשרות של
גרעון — המחלה הנפוצה ביותר של האדם
הקטן.
על כן אין האשראי המקסימאלי, שניהן
על־ידי א. א .עולה על משכורת חודשית
שונות מדי חודש, על תקופות הגיאות
והשפל בקניות, ועל אחודהכסף ד,מתבזבז
לקניית מצרכים, אשר אין הקונים זקוקים
להם.
ברוטו של המבקש, ועל כן הוא מחולק
לששה תשלומים חודשיים.
תוקפם של התלושים יפה לכל תקופת־זמן
שהיא, והנהלת א. א .אינה מאיצה בל־

לצרכך ד*ו»ח

לצר כן...

עד כה התרכזו פעולות א. א .בעיקר ב־תל־אביב.
משרדו המפואר של האירגון הוקס
ברחוב אחד־העם פינת אחוזת־בית, באחד
הבניינים החדישים ביותר בעיר. אולם
לרגל הדרישות ההולכות וגדלות של תושבי
מקומות אחרים, מתכוננת הנהלת ה״
אירגון להקמת סניפים בכל ערי ישראל.
רשת שירותי א. א .כוללת :

סידורי־בית

הלבשה והנעלה.
חומרי בניין ושרברבות.
מכשירי־עבודה.
בתי־מרגוע ברחבי־הארץ.
תיקוני־מכוניוח.
בדים וריפוד.
רהיטים.
בתי־ספר לנהגות.

רמת חיים גב1הר.
רשת־שירותים מסועפת זאת תאפשר לזוגות
צעירים ילידי הארץ להגיע לרמת־חיים
גבוהה אשר לא היתד, ידועה להם עד כה.
עולים חדשים, בי ארצות־המערב, לא יוכלו
להתלונן כי העלייה הכריחה א־תם לוותר
על אורח־ההיים המוכר להם. האדם הקטן
יוכל לד,שיג את כל הדרוש לו, כמעט מבלי
שכיסו ירגיש בכך.
והחשוב מכל: שירותי א. א .יעזרו במידה
רבה לצעירים הרוצים להקים משפחה. עד
כה שקע כל זוג צעיר בחובות כבדים, עוד
זמן רב לפני נישואיו. לעתים היה אף נאלץ
ללוות כסף ברבית גבוהה, כדי לקנות רהיטים
וכלי־בית.

דד״ח

לצר כן...

ז־ו״חלצרכן . .

אנשים
עי סו ק מו עי ד
אפתעה נעימה מחכה למשה מלך בשר ודם) שמיד :
ח״כ מפא״י חובב־הארכיאולוגיה, עקיבא גוכרין, מחפש

o £ u o

מטבע מתאים מימי המכבים כוי לתת לו כשי עבור ספרו.
הופתע נעימות יוסף ידין, שחקן הקאמרי, עבה־הקול,
אשר נסע לחיפה, לבוש בהתאם לתפקידו במחזה קזבלן (ראה
רפורטז׳ה) ,אסף בדרך שתי טרמפיסטיות מבנות עדות־המזרח׳
זכה מהן למחמאה מקורית :״ברוך השם ! כל האשכנזים
האלה עברו ולא נעצרו, ועכשו באת אתה ולקחת אותנו.״
נסע לטייל גם הסופר האמריקאי וויליאם פאולקנר,
חתן פרס־נובל לספרות, שיצא לסייר על פני בראזיל, סיים
את סיורו בחווה בראזילית לגידול נחשים, כשצפע מגודל כרוך
על צווארו, הסביר לנאספים הנדהמים :״איני פוחד מפני
נחשים. אויבי הגדולים ביותר הם בני־האדם.״
את כוחו בריצה למרחק קילומטר גילה השבוע ד״ר ראלה
כאניסטר, הבריטי ששבר את שיא־המייל(.ה ע 1לם הזה ,)877
כאשר הוזעק להגיש עזרה לאשר״ שקיבלה התקפת אפנדיציט.
אמר באניסטר לבעלה של החולה, לאחר שהגיש לה עודה
ראשונה :״עכשו תיווכחו׳ סוף סוף, כי הריצה היא עיסוק
מועיל.״
הכחישה את כל השמועות על פרישתה הקרובה מן iבד
כובבת־הקולנוע זאזא גאבור, זהובת השיער וחמת־המזג.
אמרה זאזא במסיבת עתונאים .״אפשר שבקרוב אזוז עם בתי,
קונסטאנם, לאירופה, אבל אין לי כל כוונה לזוז מאולפני-
הסרטים.״
סרב להפעיל את שפתיו שמואל רוזן, החידונאי הישראלי,
המבלה עתה את חופשתו בנהריה. כאשר נתבקש
רוזן לתת רא-ון מוקלט לקול־ציון־לגולה, הניד בראשו ;שלילה,
אמר :״כאשר יש לי חופשה, איני יכול להסתכל על
מיקרופון.״
יושב בנהריה גם עמיקם גורביץ. מי שהיה קריין קול•
ישראל, המשתתף בסרט גבעה עשרים וארבע אינה עונר, ה״
מ־סרט בעכו הסמוכה. כאשר נשאל גורביץ כיצד הוא מרגיש
את עצמו בפנסיון המקומי׳ הן י ב בחיוך מריר :״איזה פנסיון
י המשכורת שלי מספיקה לי רק כדי לישון על שפת
הים.״
סיפר שחקן האהל, יורם מטמוד לאחר סיום ההסרטה של
נבעה 24 אינה עונה כי כאשר צולמו קטעי־הסרט בעכו, ראתה
ערביה זקנה שני ליגיונרים ירדניים (מבין משתתפי הסרט)
מתהלכים ברחובות־העיר, פרצה בזעקת־שמחה :״אלחמד
לאללה, סוף סוף, באתם !״

׳ 1 ip׳

כה שקוע אתה בשיחה שאין לך פנאי לחשוב
שמנוע מכוניתך מתקלקל לא רק בעת פעולתו
אלא גם אם אינך משתמש בו כלל !
מים המכילים

חומצות מאכלות

מתהווים במנוע

א ב הו ד סנ׳

בשעה שהוא פועל.
מיד כשאתה מפסיק את פעולת המנוע.

לאחר שמיצה ד״ר אלפרד
והאשה) קינסיי את כל האינפורמציה על חיי־המין של הנשים

(ההתנהגות המינית של הגבר

מתחיל המנוע להתקרר והמים
יהחומצות רובצים על דפנות הצילינדרים

והגברים בני־זמננו, החליט לעבור למחקר היסטורי. בימים אלה
יצא קינסיי לטרוחילו׳ פרו, מקום שם נמצאים שרידים ארכיאולוגיים
רבים של שבט מושיקה — שבט אינדיאני, קדום
שהצטיין בגילוי־לב בלתי־רגיל בכל הנוגע לבעיות המין.
אינפורמציה מפתיעה על דאמץ (ניוזרוזת הפנינים) ראג־יון,
הסופר שגווע לאיטו במחלת־הסרטן, תוך כתיבת סיפורים
משעשעים על העולם התחתון הניו־יורקי, מסר בימים אלה
דאמון ראניון הבן בספרו בעקבות אבא בין השאר גילה ראג־יון
הבן כי אמו גרשה את אביו מן הבית על התידדו עב ״־
פושעים, וכי היא עצמה שתתה לשכרה עד מוות.

ועלולים לאכלם.

האיכול

עובדה היא כי
לשחיקת המנוע.

הנו הגורם העיקרי

״של״ X- 100 שמן־מנועים עומד תמיד על המשמר
ונוטל את עוקצן של החומצות המאכלות.

מנועים

P&!JM

׳(H l-B

שטיינר פילם מציג

עבדלתאו תו

עם דניאל גלין, אליאונורה רוסי-דרגו, פייג׳.

ב,ארמון דו ד״ -ת ל אביב
כוכבת גאבור ובת
לאן זזה זאזא

העולם הזה 882

החי
ה ת פו ח מעץ הדעת
בתל־אביב, נאסר נורי עמרם, לאחר שקטף
שני רימונים בפרדס, הסביר לשוטרים
:״אף פעם לא ראיתי סירות כאלה.
רציתי לדעת מה יש בתוכם.

עוו ש מוות
בהיידראבאד, הודו, התכונן צעיר לרצוח
את אחותו, שסרבה למסור לו את חלקה
בירושה, הוכש ברגע האחרון על ידי נחש
שזינק מבין השיחים מת כעבור דקות
מספר.

פ־רהםי די ם
בחיפה, גנבו אלמונים סיר חלב, שניצב
בפתח דירתה של חנה רוזנברג, השאירו
לחלבן הזמנה למנת חלב כפולה בשביל
יום המחרת.

ה ב טנ ה בין ש תי ה ר עו ת
בזיינסוויל, ארצות־הברית, פירסם סוחר
עשיר בעתון את מספרי החיוג לפתיחת
קופת הפלדה שלו, לאחר שהעבירו גנבים
את הקופה לאי־שם, הודיעו לו במכתב רשום
:״אם תמסור לנו את המספרים לפתיחת
הקופה, נחזיר לך אותה ריקה ושלמה
אחרת נצטרך לפוצץ אותה בדינמיט.״

ב רו ר הש
בסן־פרנציסקו, ארצות־הכרית, הומתק
פסק־דינו של פראנק אבילז, שנאשם כאונס
ורצח, מ־ 400ל־ 360 שנות מאסר, לאחר
שהוא ערער לפני בית־הדין העליון.

בעולם

צ רפ ת
כ הן ה מ צו ר ע׳
לאחרונה קיבלה האסיפה הלאום ת הצרפתית
החלטה פה אחד: לפנות אל ארגון
האומות המאוחדות, לבקש ממנו להטיל
פיקוח בינלאומי על חולי־הצרעת.
מאחורי החלטה זו לא עמדו פוליטיקאים
רודפי־קריירות. היא הוצעה לאסיפה הלאומית
על ידי אדם חייכני, שחור שיער
ועדץ־עיניים: ראול פולרו, הידוע בין
שבטי הכושים באפריקה בכינויו «כהן ד,מ
צורעים.״
משך עשרים וחמש השנים האחרונות
הקדיש פולרו את חייו לענף מדע מיוחד
במינו: גילוי חולי צרעת בחלקים נידחי״
של העולם ודאגה לטיפול בהם.
הוא התגורר בחברת אינדיאנים מצורעים
על פיסגת הר גבוה בבוליביה. הוא חצה
אגמים אפריקאיים בסירת ילידים זעירה ורכב
על גמל בין חורבות תדמור הקדומה.
המצורעים הזוכים לטיפול רפואי מרוכזים
בעיקר באירופה ואמריקה. מליו ני
אחיהם לצרה, המפוזרים ברחבי אפריקה
ואסיה, חיים באווירה של אימה, נידוי
וחרם.
לדברי פולרו׳ מהתה מושבת אורוסארה,
אשר בטהיטי, אחת ממושבות־המצורעים
המשוכללות ביותר בעולם. החולים מקבלים
טיפול בחשמל. כל אחד מר,ם עוסק ב

צג ה שני ה
בריו־דה־ז׳אנירו, ברזיל נעצר הכייס קר־לום
דה־סנטום לחקירה שגרתית, שוחרר,
נעצר שנית, לאחר שנתגלה כי ארנקו של
אחד הבלשים נעלם כעת החקירה.

מחוץ ד חו ק
בקלארקסוויל, ארצות־הברית, ביקש שופט
חופשה ממושכת, מיהר לעזוב את העיר בכיוון
בלתי־ידוע, מיד לאחר שקנס את אשתו
ואת חותנתו, על נהיגה ללא רשיון.

התהדה טו ב ה
באטלנטיק סיטי, ארצות־הברית, נגנבו
ארנקו ומסמכיו של השוטר הטירון אנדריו
סמית, שבועיים לאחר היכנסו לתפקידו.

ב מו בבית

בקרבת רמלה, נמצא אברהם גראומן ישן
בתוך מכונית חונה, הסביר לשוטרים, שחקרו
אותו * :אשתי עשתה לי צרות. ישבתי
במכונית ונסעתי לישון בחוץ.״

היקיון מעללכל
בניו־פולס, ארצות־הברית, בילתה איוזי
ג׳ונסון שש שעות במכוניתה, שנתקעה בבוץ,
הסבירה לאנשים שבאו לחלצה :״יכולתי ללכת
לבקש עזרה, אבל לא רציתי ללכלך את
נעלי.״

מרוץ מ כ שו לי ס
בסן־פדרו, קליפורניה, איבד ג׳זוס דיאז
את השליטה על הגה מכוניתו, התנגש בשלוש
מכוניות־משטרה, הפך מכונית־משטרה רביעית,
נעצר לבסוף בפתח תחנת־ד,משטרה המקומית.

חטבע רי מהשלשהת

במנצ׳סטר, אנגליה, התיאשו השוטרים לאחר
שלושה ימי חקירות, הפסיקו את חיפושיהם
אחרי מכבש של עשרה טון, שנגנב
על ידי אלמונים ממחלקת העבודות הצבוריות.

אהבת אי למת
בקליבלנד, ארצות־הברית, קיבל השופט
את טענתה של אירמה האפס כי בעלה דיבר
אתה רק פעמיים במשך כל זמן־נישואיה,
הוציא צו גירושין, העניק לה אפוטרופסות
על שני ילדיה.

מו צג מספר . 1
בסטוקהולם, שבדיה, הסכים עורך־דין ללמד
סניגוריה על אולה האנסן, קיבל ממנו
אופנוע במקום שכר־טירחה, גילה במאוחר
כי האנסן נאשם גם בגניבת אופנוע.

צלחותמ עו פ פו ת

בתל־אביב, ברחופ המלך ג׳ורג׳ ,פרצה
מכונית לתוך מסעדה, שברה מספר רב של
צלחות, פצעה שניים מן הלקוחות.

העולם הזה 882

טיפול במצורעת בלב אפריקה
תרופות, סרטים, חתונות

מקצועו. הילדים לומדים בבית־ספר. שלוש
פעמים בשבוע מוצגים במקום סרטים חדשים,
ולעתים נערכות שם אפילו חתונות.
זוג הנאהבים. החתונות שנערכו במושבת
המצורעים הזכירו לפולרו את אחת
מפרשות האהבה המופלאות ביותר של י1יי־הדרום:
פרשת נורה וטיאורוי.
נורה וטיאורוי היו צעירים. הם אהבו זה
את זו, וכאשר הופיעו על זרועותיה של
נורה כתמי הצרעת הראשונים, החליט
אהובה לטפל בה בסתר, מכר את הנגריה
שלו כדי לקנות לה תרופות יקרות. כאשד
אזל הכסף היה טיאורוי נאלץ לגלות את
סודה של נורה לשלטונות, להסכים לבידודה.
אולם הוא הביע את רצונו ללכת אחריה
לאורופארה.
תחילה סירבו השלטונות לשכן אדם בריא
בהחלט בין חולי צרעת. אולם לאחר זמן
נעתרו לבקשתו, ושערי המושבה המבודדת
נפתחו לפניו.
״ראיתי אותם לאחרונה,״ סיפר פולדו,
״הם אימצו להם ילדה מצורעת לבתי —
והם מאושרים.״
אם חסרת ידיים. אולם לא כל עלי-
לות־החיים, בהן נתקל כהן־המצורעים׳

מלאות אהבה ואושר. היו ביניהן גם כאלה,
שהיו עשויות לזעזע אף את האדם הקשוח

ביותר.
בשנת ,1951 כאשר ביקר פולרו במושבת-
המצורעים של מאדאגאסקאר, הופיעה ה־מילדת
המקומית וקראה לו לראות תינוק
שנולד זה עתה.
האם ותינוקה היו מוטלים במיטה רחבה.
פולרו לקח את התינוק׳ השחור כמשחת־נעליים,
בדק אותו, לא מצא כל סימני
צרעת, הושיט אותו לעבר אמו. אולם
האם חייכה חיוך מפוחד, ולא עשתה ל
תנועה לקחתו.
״תמהתי מאד,״ סיפר פולרו* ,אולם
כאשר הוסרה מעליה השמיכה׳ הוברר ל•
הכל: הצרעת אכלה את שתי ידיה ! ״
לאחרונה חזר כהן־המצורעים ממסע
ממושך לעיר מולדתו׳ פרים. הוא היד,
עייף מאד. אולם הוא לא יצא לכל חופשה,
החל מיד להתכונן למבצע חדש •־ מסע
של הסברה וחלוקת תרופות על פני המרחם
וחלקים גדולים של היבשת השחורה.

ליבריה
MADE IN USA

בה בשעה שהבריטים נלחמו בלאומנות
הגוברת והולכת במושבותיהם באפריקה
והצרפתים עמדו מול תנועות השיחו ור
בטוניס ומרוקו, היה גורלם של האמריקאים
טוב יותר: שטח ההשפעה שלהם ביבשת־השחורה
— ליבריה — לא עורר כל בעיות.
ליבריה הנה תוצרת אמריקאית, פשוטו
כמשמעו. היא נוסדה בשנת 1820 על־ידי
עכדים משוחררים׳ שהוחזרו מאמריקה. דיגלה
דומי׳ לדגל ארצות־הברית. הדולר נחשב
בה כמטבע רשמי־למחצה.
אולם הקשר בין ליבריה וארצות־הברית
הנו עמוק יותר, מעשי יותר: הון אמריקאי
מימן את מכרות הברזל הליבריים,
הנחשבים בין העשירים בעולם, ואת מטעי-
הגומי הנרחבים.
תובניות-פיתוח. בשנים האחרונות
התהדק הקשר עוד יותר, כאשר שיגרה
ממשלת ארצות־הברית משלחת טכנית להכין
תכנית פיתות לחמש שנים.
אזרחי ליבריה קיבלו את העזרה בהתלהבות:
רמת החיים הקסימה אותם, עוררי׳
בהם שאיפות לפתח גם את השטחים המפגרים,
מכוסי הג׳ונגל בפנים הארץ. אולם
יותר מכולם התלהב נשיא המדינה, וויליאם
טאבמן, הידוע בכינויו העממי *הדוד שאד.״
טאבמן הינו ראש המפלגה האחת השולטת
בליבריה זה שבע שנים. מפלגות
אחרות לא קמו כלל, היות ומספר המשכילים,
שיכלו לעסוק בפוליטיקה, היה זעום
למדי. בעת הבחירות האחרונות לנשיאות׳
סרב *הדוד שאד״ להיבחר פעם נוספת,
אולם הוא היה נאלץ לחזור בו, לאה׳•
שהפגינו המוני מעריציו לפני ביתו.
״אין כאן משטר של עריצות,״ הכריז
טאבמן לאחרונה במסיבת־עתונאים« ,הממ־שלה
כפופה לרצונו של האזרח. כל אום
הרוצה להתלונן על הממשלה, יכול להיכנס
למשרדי ולעשות זאת.״
באותה מסיבה גילה טאבמן עוד כמה
עובדות רבות חשיבות :
• בליבריה אין קומוניסטים, אף על כי
שבאפריקה הצרפתית הסמוכה קיימות תנועות
קומוניסטיות חזקות.
• המדינה זקוקה יותר מכל לרשת
של כבישים ומסילות ברזל.
• ממשלת ליבריה תקבל ברצון כל
השקעת־הון.
האמריקאים היו משוכנעים כי בליבוי ה
אין קומוניסטים. הם היו מוכנים לקחת
את מדינת־ד,עבדים המשוחררים תחת כנפי
אפוטרוססותם הגבורה, לבנות כבישים
להשקיע מיליוני דולארים. רק שני דברים
עיכבו בעדם, עוררו בהם חשש: השחיתות
שפשטה בין פקידי ממשלת ליבריה׳ וגילויים
של שנאת־לבנים, שהלכו וגברו משך
החודשים האחרונים.
החששות לא פגו גם בשבוע שעבר. כאשר
הבטיח הנשיא טאבמן כי המצב ישתנה
עם הגדלת ההענקה האמריקאית, העיר פקיד
גבוה * :כן, המצב ישתנה וליבריה תתפתח
במהירות. אבל קיימת סכנה אחת: היא עלולה
להרחיק לכת.״

באחד מטורי הקודמים הבעתי את
בורותי להבנת המושג ״להבין
עניין״ .קיבלתי הסבר אקדמי מאד
מאיש צעיר בשם יוסי, שראה חובה
לעצמו לפקוח את עיני. הייתי מעונינת
לדעת אם גם אתם חושבים
כמוהו.
״הבנת עניו,״ אומר האיש ,״הוא
נושא מופשט. כלומר, הנעשה במשותף
ע״י זכר ונקבה, שניהם מופשטים
פחות או יותר. האפשרויות
הטכניות של מעשה זה מוגבלות
במקצת ע״י החוק הפלילי, אך עם
כל זאת, כשר המעשה וישר. פרטים
ספציפיים על כך איני יכול למסור
לך בגלל קוצר־היריעה, אולם בשני
ספריו המפורסמים של הד״ר קינסיי,
בספרו של הד״ר א. ב .מטמון וכן
בספר הקלאסי הידוע בשם, שיר
השירים״ תוכלי למצוא חומר־קריאה
מאלף על נושא זה, אינני יכול, לצערי,
להמליץ על מורים מעשיים
בשטח זה, בגלל ריבוי השיטות הקיימות,
אולם מובטחני שאס תשקדי
על לימודיך הרבה מאד, תמצאי בסופו
של דבר את האפשרויות המתאימות
ויחד עם כך הרבה אושר ונחת״.
אני חוששת שיותר לא אבקש
הסברים.

התפריט הרגיל
מ ספר 882/336 מס תי רמא חו ריו שחי
נערות כגיל , 24— 22 הנ מ צ או ת ז מן קצר
בארץ, אינן שול טו ת לכ 1לנמרי ב שפה
העברית, למרות זא ת, ת( יורעות לרצות,
כ מו ע שרות נערות אחרות הכותבו ת לי.
להתכתב עם 2בחורים מג 30— 26
בעלי תכונו ת נדו שו ת של סימפטיות *
ר,ומה נבוהה, אוהבי ם לבלות ורציניים בשעת
הצורך.

לא בשבילי
חי פ אי צעיר 18 בעל ה שכלה תיכוני ת
טו ען כי בעצם לא אני צריבה לקבל מ כתבים
כתובים בחו ש הו מור, בי אם אלה
שלהם נו ע דו המכ תבים. אינני חו שבת
שזה יפה מ צ דו לדוז אותי ל שעמו ם. על
כל פני ם הו א א חד מ אלה הרוצים להתכתב
עם נערה נחמדה שה שכלתה יבולה
בהחלט להיות פחו תה מ שלו. עליה להיו ת
חיפאי ת, גבוהה ו אוריגינילי ת 882/337

תל-אכיכיים וסאלוניים
עליזו ת
תל-אביביות נערות שתי
( ) 882/338 רוצו ת, כבר בניל . 15.5בהתכתבות
עם שני נערים תל-אביביים שגי לם
לא יהיה פחו ת ם־ . 17 עליהם להיות
סלוניים.

ספרות ושעשועים
למרות שי ש להז הצלחה בחברה. רו צות
שתי חברות בניל , 15— 16 להצליח
נם בהתכתבות. הז טו ענו ת כי למרות
היותן או הבו תשע שו עי ם, איז הז שו כ חות
ספרות ( .אני למ של רו אה דבר
כזה כ מו בן מ א ליו) .הן מו כנו ת להת מו
דד בכ תב עם שני נערים בניל 19־17
882/339

לבי במזרח ואני בצרפת
מכ תב נח מד קבלתי מנננ ת צעירה () 24
בוגרת ס מינ ר למורי ם בצרפת. אלמל א
כתבה לי בפ רו ש, לא הייתי מ א מינ ה ש את
העברית הנ אה שלה רכ שה תוך ש שה
חדשים ב או לפן. א מנ ם ר,ל לח יותר להתבטא
בצרפתית, אולם הי א מתעט ש ת,
ובצדק, לכ תוב בעברית. היא אוהב ת את
הטבע, הים, מ ת ענינ ת בציור ופ סול, מתכוננ
ת ׳לנסוע ב קרוה לצרפת. ,מוכנה*
גם מ שם, להתכתב בעברית עם בדור בן
שיז ע
33־ 28 רציני, מ שכיל ומסורתי
מ ש הו בספרות הא רע החד שה ויוכל ליעץ
לה מה לקרוא בעברית.
ברוב ענוותה ש אלה או תי () 882/340
אם יש תקווה שתקבל מכתב. ודאי שכן!

הלב השוטה
מי ד ה: מ ה הייתי עו שה אילו הייתי
שוב בת 16 ומקבלת את נ שיקתה הרא שונה
ן קרוב לו ד אי שהייתי דואנת שלא
תישאר נם האחרונה. טפ שונ ת, אם הדבר
נעב לו, והנער חביב עליך, ואת מכירה
או תו ז מן רב, אין כל טיבה ליצור בעיות.
מו בן ש איו להנזים בבל. כי כאשר
אוכלים, למשל, יותר מדי שו קולד, אין
לו יותר כל טעם.

הנשיקה שלא היתה
יפה: לא היית צריכה להיות נ פנ ע ת.
כא שר הניעה שעת־חצות, בחדר המדרגו ת
היה חו שך, הו א אמר ״היה נעים מאד ״,
והלך. חביבתי, אתמצפה לנשיקת־חצות
בדייקנות כזו, כ מו לחלבן ב שעה 6בבו קר.
א פי לו אם זו פגי שתם הר א שונה.
כזו, כנראה, הי א או פנ ת . 1954 בינינו
לבין ע צ מנו, איני סבורה כי י ש לדבר
טעם. היו ת ונורם־ההפתעה מסתלק.

מבצ ע עדוד־ 1־.שתלמגות 1954 -

אופניים

לאיר הצלחתו הגדול־ ,של מבצע זה באביב , 1953 עשתה הנהלת המכון
מאמצים עליונים כדי לארגן גם השנה, על סף הלכודים החדשה מפעל דומה.

ע שרים וארבעלאפס
(ראה שער)
עשרות הצעירים היו נתונים במתיחות.
הם פרקו את אופניהם, שימנו אותם, מרקו
אותם עד לברק, בדקו וחזרו ובדקו את הצמיגים.
כל חלק וחלק היה צריך להימצא
במקומו: רק עשרים וארבע שעות נותרו
עד לשעת־האפם — התחלת מירוץ־השרון.
בעשרות לבבות פיעמה התקווה הנועזת :
להיות הראשונים. להצליח.

n pהנח 1ת בת 15.000 דייי
שבאמצעותה תוכל להנות מהנחות גדולות והקלות ניכרות בתשלום שבר
למודך באם תרשם לאחד מהקורסים הרבים במכון במשך חודי״ זה.
אל תחמיץ הזדמנות זו לשם תכנון השתלמותך בתנאים יוצאים מן הכלל,
פנה עוד היום לקבלת המדריכים המקצועיים רבי־הערך :

״הזדמנויות במהנדסות׳׳

גם יעל ויינגרטן רצתה להצליח. היא ידעה
כי סיכוייה אינם גדולים: הרי היא הנערה
היחידה המשתתפת במירוץ יהשרון. כיצד
תוכל היא, אשר גילתה את קסמו של
כלי הרכב הדו־גלגלי רק לפני שנה וחצי,
להתחרות באוסנניים גברים, בעלי וותק של
חמש שנים ומעלה י אולם בעיניה התכולות
נשקפה החלטה נחושה: די לה אם
היא תעבור את 32 הקילומטרים לאורך השרון,
ולא תהיה בין האחרונים. בעובדה
זו יהיר, נצחון בפני עצמו.

״הזדמנויות במסחר״

״תעודת כנרות לאקסטרנים׳׳
אשר יורו לך כיצד להשתלם בביתך ובזמנך הפנוי בעזרתה של שיטת
למוד־בית שלנו המיוחדת במינה בארץ. מבחר עשיר של קורסים בכל ענפי
ההנדסה, המסחר וההשכלה הכללית עומד לרשותך, ובעזרתה של מחלקת
ההתיעצות ובאי הכוח שלנו בערים השונות, תוכל להעזר בבחירתך.
פנה, כתוב, או שלח את התלוש אל :

המברך העברי דדזוראה והשזבדה בידועזלים המכונים הבריטיים דהבדסה ומסהד
רה׳ בן יהודה ,2
שדר׳ רוטשילד 15ת״א

רח׳ הרצל 19 נתניה

.המדרך
דעדיני־חטעסו
במחי־דים
כרחים

ת. ד 1259 .ירושלים
רח׳ הבנקים 5חיפה
רח׳ כאנוק 28 נצרת

מבצע עדוד השתלמות 1954 -
נא לשלוח לי פרטים על הקורם
שמי כתבתי

תל־אביב
רח וב ב ן־יהודה 75

ע20 .

טלפיז 2347 3 :

המומחה

כ ת בי ם

ב״מ מקצועי למכניקה עדינה, תל־אביב, רח׳ אלנבי !32 טל .62388

פדגוגי ם

תקון עטים נובעים מציתים, כלי נגינה ומכונות כתיבה באחריות .

קניה

יאנוש קורצ׳אק
מאת לקוראות ״לאשר,״ במחיר 2.850ל״י
קומיסיון מכירה
מבחר גדוד שד עטים נובעים ומציתים

במקום 4.800ל״י

ל מ כי ר ה

ב הז ד מ נו ת

מכונת חישוב חשמלית
מכונת סיכום חשמלית
מכונת כתיבה עברית ״18

ROYAL MAGIC

מכונת כתיבה עברית ״11

REMINGTON KMC

עם טבולטור אוטומטי

F A C I T ESA-O
REMINGTON

להשיג בהנהלת העתון, שד״ר 26ת״א

בקרוב יצא לאור

החולשה המינית
ריפוי הפרעות חיי המין
אצל הגבר ואצל האשד,
מאת ד,ד״ ר

מ. זידמן

עם טבולטור אוטומטי

נא לרשום את מספר החדש של הטלפון שלי

ב ד «ו ט. תלא בי ב אלצב•

5032

ב יש ראל הוא מנהג
להעלות דבש על שולחן המשפחה
כסמל לשנת כח ובריאות

כדיוקבמוכנים. בארבע־עשרה מבין
שש עשרה שנותיה של יעל לא תפסו
האופניים כל מקום. היא שקדה על לימודיה
בבית־הספר העממי, גחנה של מחברות
הדקדוק והחשבון בביתה, אשר ברחוב וולט־סון
התל־אביבי. שעות־הפנאי שלה היו מוקדשות
לבילוי עם חברים וחברות, ולספורט
האהוב עליה — ספורט השחייה. היא הלמד,
להיות לשחיינית מפורסמת, לשבור שיאים
ישראליים — ואולי גם למעלה מזה. מא־מניה
בברית־נזכבים סתיד תלו בה תקוות
גדולות.
אולם בשנת לימודיה האחרונה בבית־ה־ספר
העממי אירע משהו, שעורר אותה לזנוח
במקצת את משטח בריכות־ד,שהייה, להקדיש
חלק משאיפותיה הספורטיביות גם ליבשה.
אותה שנה נתרבו ביותר זוגות האופניים
הקשורים בפתחו של בית־הספר.
אולם כמעט כולם היו שייכים לנערים. כאשר
היו הבנות רוצות סיבוב, היד, עליהן
לבקש חסד. לעתים קרובות היו גם נתקלות
בסירוב מוחלט.
הדבר הרגיז את יעל :״במה אנו נופלות
מן הבנים » אני בטוחה כי אנו מסוגלות
לרכב על אופניים ממש כמוהם —
אם לא יותר טוב מהם !״
שיא הסיפוק. היא הפצירה בהוריה
לקנות לה אופניים. ההורים היססו. לעיני־הנן
עברו *שרות הידיעות בעתונות על
תאונות בהן היו מעורבים אופניים וכלי־רכב
כבדים יותר. אולם יעלה עמדה על
דעתה, הנידה בקווצות שערה הזהובות: לא
יקרה לה דבר. ההורים נכנעו, קנו לה אופניים
מצויינים.
מאז נפתח לפני יעל עולם חדש ומופלא.
עולם של מהירות ורוחות מנשבות. צמיגים
מרשרשים על פני הכביש. רגליים על הדוושות.
מסעות לאור הירח ותחת קרני
השמש הלוהטת על פני תל־אביב, רמת־גן,
פתח־תקוה. עתה לא היה לה צורד בחסדי־איש:
היא יכלה להגיע לכל מקום מבלי
לעמוד בתור ליד תהנות־האוסובוסים, או
לשבת באווירן המחניק של מוניות. סיפוקה
הגיע לשיאו באחד הימים, כאשר ניגש אליה
הברד, ללימודים ואמר בחיוך פייסני « :את
יכולה לתת לי סיבוב?״
עתה שבד, יעל ויינגרטן ובדקה את אופניה.
היא היתד, בטוחה שהיא תעמוד במבחן,
תעבור את הדרך בכבוד לצד עשרות
יריביה.
מסע שלא נסע. בחלק אחר של תל־אביב,
בשכונת מנשייה, אשר בגבול יפו,
התכוננו למירוץ צעיר מוצק ונמוך קומה
וחברו הגבוה, השזוף ושהור־השסם. אופן
טיפולם באופניים העיד על גישה מקצועית
מובהקת. לא היה כל פלא בכך: מאחורי
אלעזר טגנסקי וארי־ איתני היו ארבע שנים
של אופננות ״פארטיזאנית״ גדושה הישגים.
אלעזר כמעט ולא זכר את היום בו עלה
לראשונה על מושב־העור של האופניים.
אולם הוא זכר היטב את היום בו החליט
לעסוק באופננות כספורט. היה זה בשנת
, 1950 כאשר שמע על התכנית לקיים מירוץ
אופניים מסביב לגבולות המדינה — מעין
טוחידה־פראנם במהדורה ישראלית. אלעזר
היה מלא התלהבות, מיהר להירשם להשתתפות
במירוץ. .
אפילו לאחר שהסתיימו ההכרזות המזהירות
בלא כלום והמירוץ לא יצא לפועל,
העולם הזה 882

ספורט
לא אמר אלעזר נואש, החליט לקיים את
המסע מסביב לישראל בכוחות עצמו, תוך
שיתוף פעולה עם חבר. החבר היה חשמלאי
אריה איתני ( )25 אף הוא אופנן חובב.
הבעייה הגדולה ביותר אשר עמדה בפני
השניים היתד, בעיית ההתפנות מעבודתם לשם
עריכת המסע .״העובדה שאיש מן ה־אופננים
אינו מקבל פיצוי בעד ימי עבודתו
המוקדשים למסעות ואימונים, הינד, אחד הגורמים
המכשילים את פיתוחה של אופננות
מקצועית בארץ,״ אמר איתני במרירות.
בעייה זו נפתרה במידת־מה על ידי החגים
המרובים, בהם נתברך העם היהודי.
מסעם הגדול של אלעזר ואריה נערך בפסח
תש״י, תוך מאבק בלתי פוסק עם איתני־הטבע.
גשם,
ברד, בוץ. ביום הראשון למסע
נסעו השניים לירושלים וחזרה, כשגרגרי־ברד
גדולים מצליפים בהם ללא הרף. ביום
השני עשו את הדרך תל־אביב — ראש
הנקרה — מצובה. הפעם בא במקום הברד
גשם סוחף. היום השלישי היה נאה יותר
משני קודמיו, איפשר לשני האופננים לעלות
בכביש הצפון עד מצודת נבי־יושע ולרדת
למטולה. נזכר אלעזר בחיוך • :כאשר
ירדנו מנבי־יושע, השתחק כל הגומי של האופניים
שלנו. נשאר רק הברזל !״
ביום הרביעי למסע הפעיל הטבע נשק
חדש: בוץ עמוק וטובעני. אלעזר ואריה
נתקעו בבוץ בקיבוץ דן, אליו הגיעו לאחר
צאתם ממטולה. אולם חברי המשק סייעו
להם להחלץ, והם המשיכו בדרכם לראש־פינה,
טבריה, אשדות־יעקב, אפיקים, ועמק־בית־שאן.
היום
החמישי והאחרון מצא את השניים
בדרך מעפולה לתל־אביב. הפעם עמד בדרכם
מכשול חדש: רוח נגדית עזה .״אילו היינו
הולכים ברגל, היינו מגיעים יותר מהר,״
סיפר איתני.
עתה עמדו שני מקיפי הגבולות ובדקו כל
בורג כאופניהם למודי־ד,מסעות. לאחר מאות
הקילומטרים שנשארו מאחורי דוושותיהם,
נראה להם מירוץ השרון ככיברת־דרך זעירה.
הם קיוו להיות בין הראשונים .״העיקר
הוא לפתח מהירות גדולה,״ אמר אלעזר
והוסיף בנימת־צער ,״חבל שאין להשיג או־פני־מירוץ
של ממש. אדם שהיה מצליח
להשיג אופניים כאלה היה זוכה בקלות !״

ברגעהאח רון
בור על פני הנהג הנדהם — זה כבר עניין
אחר !״
לפני שלוש שנים החליט יעקוב כי הגיע
הזמן לנסות את כוחו ומהירותו באופניים.
הדבקת המכוניות חדלה לתת לו סיפוק,
התחילה להיראות בעיניו כמשחק־ילדים. הוא
החל להתעניין, לחפש חוג של אופננים העורכים
מסעות ומירוצים. חיפושיו עלו בתוהו:
כל חוג כזה לא היה בנמצא. אמנם
בהתאחדות הספורט הישראלית היתד, סקציה
לאופניים, אולם פעולותיה היו על הנייר
בלבד.
מחוסר ברירה החליט יעקב לצאת למסעו
הגדול הראשון בלויית חבר. דרך המסע היתד.
פשוט־ ,ביותר: תל־אביב — חיפה.
אולם כוונתו הפעם לא היתד, להתגבר על
חתחתים, אלא לבדוק את מהירות נסיעתו,
להגיע לחיפה במינימום של זמן.
הכל היה מוכן למסע. האופניים נבדקו בקפדנות
ושומנו. שני החברים החליטו לצאת
למסע תוך יומיים, כאשר אירע האסון :
יעקוב השאיר את אופניו ליד הבית, שכח
לקשור אותם. גנב חד־עין שעבר במקום
ניצל את ההזדמנות, סילק אותם לאי־שם,
מבלי לדעת כי הוא מכשיל מבצע ספורטיבי
גדול.
שש שעות לחיפה. המבצע לא נכשל.
יעקוב ידע כי אופניו יוחזרו לו רק לאחר
זמן רב — אם יוחזרו בכלל. אולם הוא
ידע גם כי המסע מוכרח להתקיים. הוא פנה
לאחד מבתי המסחר, השליש ערבון, שכר
זוג אופניים — והשניים יצאו בדרך לחיפה
כתאריך שנקבע מראש.

אופניים כמקום מטוס. יעקוב לבנון
התיאש מאופני־מירוץ זה מכבר. הוא

המסע לא עבר בלי הרפתקות. הרוח הנגדית
הקלה הפריעה לשני האופננים. שרירי
רגליהם וגבם כאבו. הרגליים הנידו את הדוושות
כאוטומטים. היה להם הרצון לסור
מן הדרך, להניח את האופניים על העשב
ולשכב ולנוח. אולם הם המשיכו. הם היו
מוכרחים להגיע לחיפה — במהירות האפשרית.
החבר
לא הגיע. בזכרון יעקוב יצאו אופניו
מכלל שימוש. יעקוב רצד. להישאר ולעזור
לו. אולם הוא הפציר בו להמשיך,
לסיים את המבצע. יעקוב נעתר, דהר הלאה,
ושש שעות לאחר צאתו מתל־אביב כבר
התגלגלו צמיגיו בשערי חיפה.
לאחר ששב הביתה והחזיר את האופניים
השכורים לבית־המסחר, כבר התכונן יעקוב
לתקופה ארוכה של הליכה ברגל. אולם

היה מוכן להסתפק בשכירת אופניים רגילים
מעולים, שימלאו את מקום אופניו הישנים.
יעקוב גבה־הקומה והשרירי סמך על
כוחו ויכולתו, אך לא סמך על אופניו.
עבודתו היומיומית של יעקוב היתד. קשורה
בכלי־תחבורה מהירים יותר. על אף גילו
הצעיר ( )23 הצטיין הוא כמכונאי־מטוסים,
הקדיש את ימיו — ולעתים גם את לילותיו
— לריפוי ציפורי־פלדה בשדר,־ד,תעופה
של לוד. אולם שעות־הפנאי שלו היו מוקדשות
לאופניים .״קל מאד להשיג מכונית
במטוס,״ אמר יעקוב בצחיק ,״אין זה נותן
סיפוק. אבל להשיג מכונית באופניים, ולע
יומיים
לאחר מכן הוזמן לתחנת־ר,משטרה.
״האלה אופניו?״ שאל אותו הסמל התורן.

אלה היו אופניו. הוא קיבל אותם
כקבל פני ידיד וותיק.
עתה היה הידיד הוותיק מיושן במקצת,
ויעקוב חיפש לו תחליף אולם במקרה הגרוע
ביותר היה מוכן להשתתף במירוץ
גם על אופניו הישנים .״העיקר אינו ה־נצחון,״
אמר בחיוך, חשוב־ ,יותר היא העובדה
כי?פורט־האופננות יוצא זו הפעם
הראשונה מחיתוליו, הופך לנחלת הנוער הישראלי
בכללו ! ״

תוצאות מיווץ השוון

עם סגירת הגליון נודע:
אלוף מרוץ השרוי -אליעזר טננסקי ()47,16

שני: אריה איתני)50( ,
שלישי: שמעון •חביבי ()50.40
רכיעי: הדר מעסקי ()51
חמישי: אליעזר ארימקר ()51.10
ששי: מנשה שמשון ()51.30
שביעי: יצחק לוי ()51.43
שמיני: דוד ארון ()52
תשיעי ישראל בורנשטיין ()52.10
עשירי שמואל רוזנברג ()53
השופטים העניקו את גביע הספורטא הטוב ביותר ליעל וינגרטן, שהמשיכה
במרוץ עד הטוף למרות מצב של עייפות.

פרטי התחרות ברפורטג׳ה מצולמת מקופה
יבואו בגליוןהבא של ״העולם הזה״

שח מט
מ ל כי ה » שחק
בשנים האחרונות לא התימר איש למלוך
על ישראל, ואף על פי כן נאבקים עתה
ששה ישראלים על כתר מלכות מיוחד במינו
— כתר האליפות של משחק־המלכים.
יציאתה של הנבחרת הישראלית לשחמט
לתחרויות הבינלאומיות באמסטרדם נערכה
בצינעה. רבים הטילו ספק ביכולתה של
ששת־אנשי־הנבחרת: ד״ר מנחם אורן, יצחק
אלוני, ישראל יהודה קניאזר, יוסף פת,
משה צ׳רניאק ורפי פרסיץ.
אולם עוד בראשית המשחקים נגוזו הספקות.
שחמטאי־ישראל הצליחו להתגבר על
כל יריביהם בבית, לצבור 16 נקודות, לעלות
לגמר, יחד עם נבחרות שוודיה ויוגוסלביה,
אשר צברו 14 נקודות כל אחת.
נצחון גורר נצחון. השבוע בתחילת מש־חקי־הגמר
גברה ישראל גם על בולגריה.
עתה לא נותר עוד ספק: מלכי־משחק־ה־מלכים
יתפסו, לפחות, את אחד המקומות
הראשונים בעולם.
שחייה המידוץ » 1ש ד
ר,קינאה הינד. לעתים גורם חיובי עד מאד.
דבר זה הוכח השבוע, כאשר נתקנאו שחיי-
ני־הפועל בחבריהם ממכבי, ששברו שורת

שניות היה שייך גם הוא לשנפר.
• 100 מטרים שחיית־פרפר: דקה אחת,
14,6שניות. השיא הקודם (דקה אחת 15,6
שניות) הושג על ידי נסם, מברית־מכבים־
עתיד.
200 מטרים שחיית״פרפר 2 :דקות,

53,2שניות. השיא הקודם ( 2דקות 53,8
שניות) היה שייך משך 18 שנה לאלבוגן
ממכבי חיפה.
• 200 מטרים שחיית חזה 2 :דקות 56,8
שניות. השיא הקודם ( 2דקות 58,2שניות)
הושג אף הוא על ידי שנפר.
שאר השיאים החדשים 100 :מטרים שחיית-
גב, הושג על־ידי עוזי רוזן משער־ד,עמקים.
4x100 שחייה חופשית, הושג על ידי הפועל
שומרון 4x100 .משחר, שליחים מעורב,
הושג על ידי הפועל שומרון.
את מניין השיאים השלימה נציגת המין
החלש, ירדנה שאול, שהגיעה במשחה ל־
100 מטרים שחיית״גב בזמן של דקה אחת,
29,8שניות.
באותו זמן, ובמקום אחר, שבר שחיין
בודד של ברית־מכבים עתיד שיא עתיק־יומין
בשחייה ל־ 100 מטרים, הגיע לזמן של דקה
אחת 2,7 ,שניות. השיא הקודם הושג בשנת
1937 על־ידי תנשמת ממכבי חיפה, בעת
התחרות ארץ־ישראל — לבנון.
מירוץ־השיאים עודנו בתחילתו. חובבי
ספורט השחייה מחכים לתחרויות האליפות
הארצית, שיביאו, כנראה, קציר של שיאים
חדשים.

ב מ סלו ל

העולם הזה 882

שיאים לפני שבוע /ערכו תחרות שחיה
משלהם, שברו עשרה שיאים ישראליים נוספים.
גולת־הכותרת
של המשחים היתד״ ללא
ספק, השיא בשחיית־חתירה ל־ 400 מטרים,
בו עבר השחיין מנדלבוים את הזמן הקודם
של עצמו, הגיע לזמן מצויין של 5דקות
15,8שניות. אולם גיבור משחי האליפות
היה חבר גבעת־חיים ראובן שנפר, ששבר
שלושה שיאים ארציים בשחיית-חזה ופרפר,
ושיא אחד של משחי־נוער. הזמנים שלו היו:
• 100 מטרים שחיית חזה: דקה אחת,
21 שניות. השיא הקודם, דקה אחת 29,1

• בתוצאות 1:7נוצחה נבחרת מכבי ת״א
על ידי קבוצת הכדורגל של נאפולי — אחת
הקבוצות החלשות ביותר באיטליה. לדעת
ישראלים שחזרו מאיטליה נעוצה סיבת התבוסה
בהפקרת הנבחרת על ידי מאמנה,
ג׳רי בית־הלוי. אולם הרקע האמיתי של ה־שערוריה
עתיד להתברר רק לאחר שיחזרו
הכדורגלנים ארצה.
• בדנוור, ארצות־הברית מת בגיל 59
אלוף ספורט־הטייס לשעבר, ברט אקוסטה.
אקוסטה, היהודי, הצטיין בספורט־הטייס עוד
בילדותו, בגיל 26 קבע שיא מהירות עולמי
ושש שנים לאחר מכן השיג שיא התמדה בטיסה,
לאחר שהחזיק מעמד באוויר משך 51
שעות רצופות. בשנת 1927 התפרסם אקום־
טה בחצותו את האוקיאנוס האטלנטי בסוג
מטוס חדש, יחד עם האדמירל בירד. אחד
ממעללי־הטיסה הנועזים שלו: הקסת מגדל-
מטרופוליטן בניו־יורק ״כיי לראות בד־וק
מה השעה״.
• לאחרונה ניסה המדען האמריקאי ד״ר
לי להשיב על השאלה: האם יש לתרגילי־הספורט
השפעה מזיקה על ליבו של אדם
בריא? הוא הישווה את ליבותיהם של אנשים
אשר לא עסקו מימיהם בספורט י של
אנשים אשר עסקו משך עשרות שנים בחתירה,
הגיע למסקנה כי •:ספירט אינו משפיע
על הלב לא לטובה ולא לרעה•
במיאמי, ארצות־הברית נחנך לפני שבועות
מספר ענף־ספורט חדש: גלישה אווירית.
הספורטאים הצטיידו במגלשי־מים, הרכיבו
לגופם כנפיים, דומות לאלה של דאונים,
קשרו את עצמם לסירות מנוע מהירות.
כאשר יצאו הסירות לדרך והגבירו את מהירותן,
התרוממו הספורטאים מעל פני המים
וריחפו באוויר מעליהם.

היריות אשר הפילו את שמואל בון ציון בשדירת-התרזות, אשר בקרית-משה ירושלים ופצעו את
חתנו, גדעון רייגר, הוסיפו להסעיר את דעת-הקהל.
אחדים ראו כזה רק פשע נוסף. אחרים -נקמה על רקע דרמתי. אולם כמעט כולם הסחינו
כפלא חריט אשר לא היה ידוע כישראל עד כה -״חרב להשכיר.״
עד כה כוצעו הפשעים על ידי הפושעים עצמם. כמקרה זה שכר שאול נחמיה •טני צעירים.
שנועדו, לפי דבריו, לחטוף את כן־ציון ולהכותו. המשטרה הקדישה תשומת-לב מדוכה למעשה׳.
כדטפחת הנרצח לא הסתפקה כהודאתו של נחמיה, היא דרשה חקירה מדוקדקת של הגורמים,
אשר הכיאו, לרעתה, לפשע: החזרת נשקו של נחמיה לידיו, לאחר שהוחרם על-ידי המשטרה,
כעקבות איומיו המתמידים. בני-המשפחה אף הרחיקו לכת עד כדי דרישה לשוב ולהנהיג את
עונש-המוות.
רקע הפשע היה מסוגל להטריד את מנוחתם של כעלי-בתים רכים: נחמיה ירה ככן־ציון,
כנראה כגלל סילוקו מביתו של האחרון לאחר שלא שילם את שכר-הדירה הזעום כסך 6ל״י
לחודש משך שנים.
כה כשעה שכני-משפחת הנרצח טענו כי זה היה מעשה-רצח ככוונה תחילה וכדם קר,
קיבל עורך־הדין יעקב הגלר על עצמו את תפקיד הסניגור: הוא האמין כי זו היתה רק הריגה,
לא רצח זדוני.
״העולם הזה״ פנה אל משפחת נחמיה, ביקש חומר על הרקע של הנאשם ויחסיו עם בן־ציון.
אחותו של נחמיה, אסתר, מסרה ל״העולם הזה״ תעודה אנושית מדהימה, כתוכה בכתכ-ידו
של הנאשם, המתפרסמת להלן במלואה וכלשונה, ללא שום שינוי או כיתוב.

בעל הי 1מ 1נרו מיה
אני שאול נחמיה נולדתי בירושלים ביום .20.11.24 בהיותי
בג ל 6התחלתי את למודי בביה״ס העממי. את הוק
למודי גמרתי בהיותי בן 13 שנה, ובגיל 14 שנה ההילותי
לומד מקצוע בנגרות אצל מר אפלנד את גמפלבי שברחוב
יפו מול מושב־זקנים. בגיל 16 קרתה לי תאונת־דרכים קשה,
וכתוצאה מאותה תאונה נאלצו הרופאים של הדנו-ח להר־הצופים
לקטוע את רגלי השמאלית, מחוסר כל תקוה וסיכוי
לרפאותה.
במשך כל אותו הזמן עד שנת 1934 למדתי קורסים לפקידות
כגון: הנהלת־פנקסים, תקתוק ממכונה וקורס של
מרכזיית־טלפונים. אולם העבודה בפקידות לא היתד, לרוחי.
תמיד שאפתי להיות עצמאי. בשנות 44־ 1943 נשאתי אשד,
שילדה 3ילדים׳ שני בנים ובת אחת. בשנת 1946 הקמת־ לעצמי
קיוסק על מגרש ולרו ע״י בית־ההסחדרות, ובא תו
הזמן עזבתי את בית הורי מסיבות ידועות, והעתקתי את
מגורי לאחת מדירות בן־ציון.
שכרתי אצל בן־ציון דירה בת חדר אחד עם כל הנוחיות
בקומת קרקע — בשכר של 6ל״י לחודש. כדמי־מפתח שילמתי
250ל״י. במזומן שילמתי 150ל״י, ואת השאר בשטרות,
או 100ל״י במזומן ו־ 150ל״י בשטרות, איני זוכר
בדיוק. את השטר הראשון פרעתי, אולם את יתר השטרות
לא פרעתי׳ מאחר שנודע לי מהשכנים שעבור אותה הדירה
שולמו אך ורק 100ל״י כדמי מפתח.

היתס־ס ה תרים!
כזכוו, שאר השטרות לא רציתי לפרוע ובן־ציון תבע אותי
לפנות את הדירה. בבית־המשפט לא הופעתי בשעתו מפאת
ההפגזה על ירושלים ובינתים השיג צו־פינוי נגדי מבית המשפט,
ואז הופיעו פקידים ושוטרים מטעם בית המשפט ורצו
להוציא את הצו לפועל, אולם נתקלו בהתנגדות גמורה מצדי,
והזהרתי את בן־ציון, שאם הצו יוצא לפועל, אז ארסק

לו את העצמות. זכורני שבאמצעות אותם האנשים, השכנים
ואתם פקידי בית המשפט, השלמנו בו במקום, ובן־ציון ביטל
את הצו, ברור שלא מרצונו הטוב• אולם למורת רוחו חורש
החזה בנוכחות האנשים שחזו במחזה זה, וחתמתי על 12
שטרות בעד השנה המקבילה, ומאז היחסים בינינו החריפי
ונטר לי טינה בליבו.
חלפו שנים ובן־ציון בנה לו קומה נוספת מעל אותו הב ין שגרתי בו, וביקש אותי ואת כל השכנים שנפרק את
אנטנות הרדיו מעל גג המין כדי לאפשר לו בנית הק־מה
הנוספת. ברור שלא היתד, לי ולאף אחד מהשכנים כל סיבה
שלא להיעתר לדרישה צודקת זו. הוא הבטיח לפני פירוק
האנטנות שעם השלמת הבניה תוחזרנה כל האנטנות לקדמות,
על חשבונו הוא. במקרים כאלה ההסכמים תמיד היו בע״פ
ולא בכתב, אני וכל השכנים סמכנו על הבטחתו של בן-
ציון, אשר עם השלמת הבניה סרב למלא אר. ההבטחה.
פנית־ אליו בהצעת פשרה׳ שאתקין את האנטנה על חשבוני
אני, וש־ב דחה את ההצעה. ואז נבצר ממני להזהירו אזהרה
בזו הלשון: שאם יוסיף לסרב, אפרוץ את הדלת שעל
הגג ואתקין את האנטנה לבו. אז קבלתי ממנו הבטחה שבסוף
אותו השבוע (ביום ששי) הוא יאפשר לי את התקנת האנטנה.
קבלתי על עצמי את ההבטחה והאמנתי שהוא יתיר לי או!
התקנת האנטנה. ושוב דחה אותי הוא ואשתו בגסות ובסערה.
רם טענו שהכביסה שלהם על הגג תתלכלך, ואז בקשתי מ;.פ
שאכנס מהכניסה השניה, אולם הבקשה נתקלה בסירוב ובטענה
שזה שבוע שנגמרה מריחת־האספלט על הגג, וזה עלול להתקלקל
כתוצאה מדריכה על הגם
אמרתי לו שאלה טענות ותירוצים בעלמא. הזהרתי אותו
בפעם האלף, חזרתי והזהרתיו, שאם לא ימסור לי את מפ־תחות־הדלת,
איאלץ לפרוץ אותה ולהתקין את האנטנה. בשמעו
אזהרה זו, סגר בחזקה ובגסות את דלת דירתו בפני.
ירדתי למטה וללא כל היסוס, עליתי בכניסה השניה, ופרצתי
את הדלת באמצעות גרזן שהיה ברשותי, והתחלתי
להתקין את האנטנה. משראוני למעלה על הגג עוסק בהתקנת
האנטנה, עלה אלי חתנו גדעון ריינר, ואמר לי לרדת ברגע
זה, ואם לא — אז הוא ישליך אותי מעל הגג. אמרתי לי
שהוא לא יעיז לעשות זאת לפני שארסקו עם הגרזן שביד־.
בינתיים הגיעה המשטר,־ ,ובתוכם היה השוטר מנשה מלמד
(כיום סמל ב׳ במשטרת ישראל) .המשטרה שאלה לפרטי
הסכסוך. אני אמרתי לה שתבוא ותראה. בעל־הבית בא והראה
למשטרה את פריצת־הדלת, ואת הגרזן שבו בצעתי את הפריצה•
המשטרה בקשה אותי לבוא אתם לתחנה והלכתי ללא
כל התנגדות מצוי.
הגענו לתחנת המשטרה וספרתי להם את בל הענין. השוטר
שגבה ממני את העדות היה הסמל קזרה יצחק. הענין הגיע
לידי הקצין פליציק, וזכורני היטב שהקצין יחד עם הסמלים
הפצירו בבן־ציון, וביקשו ממנו ודרשו ממנו בתוקף נמרץ
שאני אוכל להחזיר את האנטנה, וכי אין לבן־ציון כל זכות
מבחינה חוקית ומוסרית להתנגד. אז עליתי על הג על אפו
וחמתו והשלמתי את התקנת האנטנה, ובעקבותי הלכו שאר־השכנים.

שברר צינ
בשנת ,1950 החליטו בעל הקרקע, אשר עליו הקימותי את
הקיוסק שלי, לבנות חנויות על מגרשו. הוא פנה אלי בבקשה
שאפ.ה את הקיוסק בכדי שיוכל לבנות. הוסכם בינינו שכאשר
ישלים את הבניה אקבל את הפינה המוכרת בכל העיר תמורת
1500ל״י כדמי־מפתח. סידור הקיוסק עלה לי במאמצים
רבים, ובעיקר בהשגת הכספים, והודות פניתי למר משה ברעם׳
מזכיר מועצת פועלי ירושלים, שעזר לי בהשגת סכומים
ניכרים. היה עלי לעבוד יומם ולילה לסילוק־החובות, ועד
מכירת החנות הייתי עוד שקוע בחובות די ניכרים. אטיאט
התגברתי על כל הקשיים וסידרתי את החנות ללא עזרת איש.
בשנת 1953—4עבר עלי משבר חזק שלא יכולתי לעמוד

בפניו. המצב הכלכלי היה ירוד, ולא יכולתי לעמוד בהתסיי־בויותי,
ולפרוע 2שטרור. אשר היה עלי לפרעם לפק־ות
בעל הבית בן־ציון 6( .ל״י כל שטר) .בחודש השלישי שלחתי
את בני עם 18ל״י כדי לשלם לבן־ציון או לבא־כחו. אולם ,1ם
דחו אותו. בא בני וסיפר לי כי בן־ציון מסרב לקבל את הכסף.
,1לכתי אני בגפי ושאלתי לסיבת סירובם, מדוע אינם רוצים
לקבל את הכסף? הם ענו לי שאשלם בבית־המשפט, כי
כבר תבעו אותי למשפט, מכיון שאיחרתי בפרעון־ד,שטרות.
כעבור שבועות מספר קבלתי הזמנה לבית־המשפט. עליתי
שוב לבא־כחו של בן־ציון, גדעון ריינר, והראיתי לו את ההזמנה
של בית המשפט. הסברתי לו כי אין ברצוני ואין לי
את הסבלנות להופיע בתי־המשפט בענין הסכסוך ד׳נ״ל, ושוב
הצעתי את שכר־הדירה, אולם הוא עמד בסירבו. לא עלה
בדעתי כי אפשר להכניס אר. הכסף לבנק או לדואר לחשבונו

עדב ־! 7מן ם
בסופו של דבר השיג את צדו•,פינוי ימים מספר לפני חגר,פסח.
פניתי לבית־המשפס ובקשתי לדחות את צו־הסינד ער
אחרי החגים, בתקוה שאוכל להספיק להתפשר עם בעל־הבית.

נהו סיפורו שד הנכה
הנא שבהריגתבעל ־
ה בי ת הירו שלמי בן־ציון
אהד• סי כ סו ר דיירים
שרבי ם מ סוגו באר ץ.

ימים מספר לאחר החגים הופיעו בבית שוטרים ופקידי ה־הוצאה,־לפועל,
וביקשו לפ_ותי בכוח. הסברתי לאנשי־ר,משטרה
שאני מוכן לשלם את הכל, ואף את הוצאות המשפט וכל
הוצאות אחרות, המשטרה ופקידי ההוצאה לפועל התערבו
לטובתי אצל בן־ציון, אולם ללא הועיל. התארגנה קבוצה של
שכנים ובראשה מר צבי כספי אף הוא שכן, אשר ביקשה
להתערב לטובתי ואף התקשרה עם כל מיני אנשים אשד
יש בידם לעזור, ואף עם השופט עצמו (זד, שהוציא את צוד,פינוי)
.כל אלי התקשרו עם בעל הבית טלפונית בתק, ה
להשפיע עליו לחזור בו מהחלטתו ולבטל את צרר,פינוי, וגם
אז לא לא עזר במאומה.
היתד, הצעה מצידה של בתו של בן־ציון שאם אהיה מוכן
לשלם סך של — 110.ל״י עבור אותו לילה נוסף, אז הם יסכימו
להשאיר אותי בדירה עד למחרת. בלי ברירה שילמתי
את הסכום המבוקש עבור אותו לילה נוסף• זה הרגיז את
הנוכחים וחמתם בערה בהם. שאלוני למה הסכמתי לשלט
סכום כה מפולפל? בסופו של דבר שילמתי את הסכום הנ״ל
ונשארתי לילה נוסף, והבטחתי למשטרה כי למחרת בשער8 ,
בבקר אתחיל לפנות את הדירה בלי כל לחץ.
למחרת בשעה קרוב ל־ 11 לפנה״צ בקרה אצלי המשטרה יב
ראשם הקצין אפשטיין וראה שעמדתי בדיבורי, ובשעה 12
בדיוק פי-יתי. את הדירה ממש עם כל חפצי ומסרתי או,
המפתחות במו ידי לידי בתו של בן־ציון, הגברת ריי.ר.
שמתי פעמי לכפר־סבא אצל חמותי, המתגוררת בצריף
רעוע וסדוק מכל עבר, ומשפחתי פחדה ללון באותו ;צריף
מחמת השרצים והנחשים המצויים לרוב באותה הסביבה.
באותו הלילה הראשון קמתי לאחר־חצות כמוכה־סנוורים
אל בית־ד,שימוש. עדין לא האמנתי שאני מפונה מהדירה והלכתי
בכוון שאליו התרגלתי שנים, אולם בדרך הליכתי נפלתי
מלוא־קומתי כשנתקלתי בלא־יודעין בקיר. מיד נזעקה אשתי
ושאלה אותי מה רצוני. עניתי שאני חפץ לגשת לבית־ר,שימוש.
היא אמרה לי שבית־השימוש נמצא בחצר, קמתי ובעזרת
אשתי יצאתי החוצה על־מנת ללכת לבית השימוש, אך
הפעם נכשלתי בצינור המים ונפלתי על פני. את הלילה הזר,
לא אשכח לעולם, את זה קל לקבוע בתיאוריה, אך עמוד
נא אתה בנסיון, ותווכח

,.הו א נ עו או n a״n

שכבתי על החול כמד,ומם ולא יכולתי לקום בגפי, ובעזרת
אשתי קמתי והחילותי לקלל את בן־ציון על העוול שעולל
לי והבטחתי לעצמי בהן־צדקי כי אסע לירושלים ואגמור את
החיים של בן־ציון. נסעתי לירושלים לפי ההבטחה ונים ת
להתנקש בבן־ציון ע״י האקדח שהיה ברשותי (ע״י מוטו
חינוך עוזרים) ,אולם נכשלתי והחטאתי את המטרה. הייתי בטיח
שהכדורים שיריתי לעברו פגעו בו, וכי בן־ציון אינו ע, ו
בחיים. במהירות רבה הסתלקתי מהמקוט תוך בטחון גמור

שבן־ציון חוסל. באתי לכביש תל־אביב ע״י בית־ספר לסנה
ונסעתי באמצעות טרמפ במכונית פרטית ש? הסוכנות היהו
דית. תוך כדי נסיעה בק׳־מ 4—5מירושלים השלכתי את האקדח
מחלון המכונית.
הגעתי בערב לכפר־סבא ולמחרת קניתי עתונים בתקוו,
כי אוכל לראות הודעה על התנקשות בבן־ציון. אולם שום
הודעה בנוגע זה לא פורסמה.
לאחר ימים מספר באתי שוב לירושלים ונודע לי כי כן״
ציון חי וקיים׳ ובאותו יום חזרתי לכפר־סבא. מבלי לעזוב
את הבית במשך שבוע שלם׳ הרהרתי בכל מה שנעשה, ו בפרט
בכשלוני• כעבור ימים מספר חשבתי בלבי כי טוב
שנכשלתי במזימותי. התחלתי להרהר מחדש במקרה ואט־אט
השלמתי עם המציאות הקיימת ורמצב בו נתונה משפחתי.
בתחילה חשבתי לשבור דירה בכפר־סבא, או בסביבה. אולם
לאחר הרהורים רבים נמנעתי מכך, כי הכסף אשר היה ברשותי
אוזל מיום ליום וגם לא יספיק לדירה וגם להסתדר
בעסק כלשהו. החלטתי לא לשכור דירה ולסבול בצריף הנ״ל,
עד שתחלוף הגזירה. התחלתי לנסוע יום־יום ת״א והסביבה,
כדי למצוא עסק שיתאים לי.
מצאתי מקום מתאים בתחנה המרכזית ששם יש אפשרות

״העור הוה׳ מבר
סיפור 1ה כד• להצ בי ע
על ב עי ה אנו שית וסו־צי
אלי ת א שר החברה
ת ״ בתלתת עלי הדעתה
לבנית קיוסק׳ התענינתי ברצינות ונודע לי שהמקום שייך
לעירית ת״א. חשבתי, אם אגש לעיריה בלי המלצות לא
תצמח לי כל תועלת. ואז החלטתי לנסוע לירושלים ולפנות
למר משה בר־עם מזכיר מועצת־פועלי־ירושלים. גוללתי בפניו
את כל הפרשה. מר בר־עם נתן לי את ההמלצות המבוקשות
לעירית ת״א ולראש־העיר וגב העתק לחבר מועצת
העיריה מר שכטר. חשבתי לקבל עוד המלצה מאישיות יותר
גבוהה. נצץ בי הרעיון שמוטב לפנות לנשיא־המדינה, אולי
אפשר יהיה לקבל ממנו המלצה. פניתי לבנו של הנשיא עמרם,
איתו אני מכיר יפה, וסיפרתי לו את צרותי וכל אשר קרה
אותי. הוא הסכים לקבוע לי ראיון עם אמו ובאותה ההזדמנות
יספר גם על מצבי וגם כל אשר קרה אותי.
כעבור מספר ימים באתי שוב לבנו של הנשיא, ונודע
לי כי את ההמלצה לא אוכל לקבל כרגע מפאת מחלתו של
הנשיא, ובאין בריר־ נסעתי בחזרה לכפר־סבא למר סורקים,
כי גם לפני זה פניתי אליו בתקוה שאוכל לקבל !,דרכה
ממנו. ה־א ענה לי שהעבודה בכפר אפשרית רק לאדם
בריא׳ ולפי דעתו לא אוכל להסתדר שם, וגם העיר לי שאם
אצטרך לעזרתו הוא יסכים לעזור לי במידה האפשרית.
בסופו של דבר קיבלתי ממנו את ההמלצה לעירית ת״א
וראש העיר מר לבנון, וגם העתק ההמלצה למר שכטר.

יכולתי לשבת בבית באפס־מעשה. התחלתי לתכנן כל מיני
תכניות ולחשוב על איזה שהוא עסק חדש. יצאה שמועה
עלי בעיר ששיחקתי קלפים והפסדתי מרבית הכספים אשר
היו לי. הידיעה הזאת שברה את רוחי, ולא היה לי יותר
חשק לחשוב על שום דבר אחר מלבד על בן־ציון, כי
הוא הוא הגורם ששינה מהלך חיי התקינים. התחלתי
לחפש כל מיני תכניות איך אוכל לדרוש ממנו אך כל
ההפסדים והסבל אשר קרה לי באשמתו.

ת כ ני תהח טי ב ה
באחד הימים פגשתי את המכר מרדכי גוזלן והזמנתיו
לביתי וגוללתי בפניו את קורותי עם בן־ציון כתוצאה משרירות
לבו. ספרתי בין השאר על ״תכניתי״ ושאלתי
את דעתו אם יסכים להצטרף אלי. הוא הסכים בשאלו
אותי על פרטי התכנית. הסברתי לו כי בדעתי לחטוף את
חתנו של בן־ציון ולאלצו לשלם לי את ההפסדים ופיצוי
לסבל שסבלתי עם כל משפחתי. ישבנו יחד, תיכננו תכניות
והגענו לכלל מסקנה כי נכתוב ״פתק״ בזה הלשון:
״הנך עצור בידי למשך 10 רגעים, ובאם תתנגד למעצרך
הנני יורה בך במקום.״
היה עלינו לעקוב אחרי תנועותיו כדי שיזדמן לנו בעת
שהוא בא הביתה בערב מן העבודה, ואז היד, על מרדכי
גוזלן לגשת אליו, אל גדעון ריינר, להגיש לו את הפתק
ולשאלו היכן הכתובת הכתובה בפתק. בזמן שהוא יעיין
בפתק, נאלצו ע״י איום באקדח לבוא אתנו למחסן אצל
אבי אשר שם גרתי.
תצפיותינו אחר עקבותיו של ריינר לא נשאו פרי, כי אף
פעם לא הזדמן לנו לראותו לבד. בטלנו את התכנית
וניגשנו לתכנית אחרת. ישבנו מחדש ותיכננו תכנית חדשה.
בסופו של דבר החלטנו כי דרוש לנו עוד אדם. אני אמרתי
לגוזלן שאוכל להשיג עוד אדם, אולם אינני יודע בודאות
אם יסכים לקבל את ההצעה. ניסינו.לחפש את אלברט סיטון.
לאחר חיפושים נודעה לנו כתבתו. פנינו שנינו אליו והזמנו
אותו אלי הביתה.
ספרתי לסיטון מה יש בדעתנו לעשות ושאלנו להסכמתו,
ואם נצליח בחטיפה יקבל כל אחד מהם סכום מסוים שלא
קבענו אותו מראש. נגשנו מיד לענין. התחלתי לספר להם
את פרטי התכנית, וגם ספרתי להם על הנשק שיש ברשותי,
ועלי להשיג עוד אקדח למען נהיה שלשתנו מזויינים.
עקבנו עוד מספר ימים אחר תנועותיו של ריינר, וראינו
שכל ערב־שבת הוא הולך לבית־הכנסת שבשכונת קרית־משה
מונטיפיורי בין השעות .7.00—6.45 הוחלט בינינו
סופית כי בערב־שבת׳ תאריך ,20.8.54 נבצע את החטיפה
ויהי מה.
הנני לפרט את פרטי התכנית: היה עלינו להכין את
המקום הנ״ל אשר בו היה עלינו להחזיק את הנחטף. ביום
שלישי 17.8.54 נגשתי ביחד עם אלברט סיטון לרחוב ממילא,
ושם פגשנו את משד, עדיקה. שאלנו אותו אם הוא מסכים
להשכיר לנו את מכוניתו ליום ששי בערב בתאריך .20.8.54
קבלנו תשובתו החיובית, והוסכם בינינו ובין הנהג כי

סחבתוא כז בו ת
נינ׳־תי אל העיריה עם ההמלצות שהיו לי, אולם הם הפנו
אותי קחבר מועצת העיריה מר מנחם כהן. האחרון אמר
לי שלא אשלה את עצמי, וכי לא אוכל לקבל קרקע מנכס
עירוני לבנית קיוסק, אלא אם אוכל להשיג מגרש באחד
המקומות בת״א, אז הוא ילחץ על העיריה שתתן לי את
הרשיון המבוקש.
מקומות כאלה מצאתי בת״א, אולם בעלי־בתים כאלה
דרשו סכומים דמיוניים בעד הסכמתם. המשכתי עוד לחפש
עד שמצאתי מקום מתאים ברחוב אלנבי פינת שדרות־רוטשילד.
כתובתו של בעל־הקרקע נודעה לי מאחד ה־מתווכים
ששמו הפרסי הוא עמרם. פניתי אל עמרם זה,
התענינתי וגם הצעתי לו שיגש אל בעל הקרקע בהצעה
מעשית: כי אני מוכן לשלם 5000ל״י כדמי מפתח בעד
הסכמתו ובעד כל ־הוצאות הבניה שתחולנה עלי, וגם
אשלם בחודש הראשון לאחר השלמת החנות סכום של
200ל״י שכי חדשי. ההצעה נתקבלה בעיני עמרם כהגיונית
ופנה י1בעל־הקרקע ששמו מקס מלון כהן שיסכים, אולם
מד מקס לא רצה אפילו לשמוע את ההצעה עד תומהוגם דחה אותו. לאחר כל ההתרוצצויות, ומבלי לראות
כל סיכוי באופק החלטתי לחזור לירושלים.
באתי יחד עם כל המשפחה וגרתי באחד החדרים אצל
אבי, מבלי לעזוב את פתח׳הבית למשך ימים. לבסוף לא

החתן גדעון ר ״נ ר

בעלה בי תהה רוג ש. בן־ציון
נקבל את המכונית בשעה 7.00—7.30 בערב תמורת 18
לירות.
תיכף שילמתי 10ל״י, ואת השאר הבטחתי לאחד החזרת
המכונית. על אלברט וגוזלן היה להשתלט על בן־ציון וחותנו
ריינר, להמם את שניהם בקתי־האקדחים, ועלי היה
להשאר בתוך המכונית עם הטומי.

י.-טומי ירה מעצמו
אם כן, הכל מוכן, ועלינו לגשת ישר לעצם הענין. על
אלברט סיטון היה להביא את המכונית בשעה 7.45 בדיוק
ולחכות ע״י בית החרושת למצות. עלי ועל מרדכי גוזלן
היה להיפגש בביתי בשעה .7.30 מרדכי הופיע בזמן והתחלנו
להכין תוך 15 רגעים את הכל: טומי עם 2מחסניות,
2אקדחים, חבל־קשירה ותחבושת לטתימת־הפה. נפגשנו
בדיוק בזמן המוסכם( .אגב: ימים מספר לפני הפעולה
הזהרתי את 2האנשים כי אין לפתוח באש חיה, אחרת
אני אהרוג אותם במקום).
מיד עלינו למכונית. באזהרה נוספת, הזהרתי וחזרתי
והזהרתי, ש״באם תפתחו באש, אני אירה בכם במקום על
מנת להרגכם״ .המכונית התחילה לזוז. נסענו והגענו לסוף
השדרות בכוון לבתי בן־ציון.
חכינו רגעים ספורים והם הגיעו, אולם הם נטו ימינה לעבד
השיכונים. לפי השערתנו היו צריכים לעבור על־ידינו תיכף
ומיד. התחלנו לנטוע מסביב לשכונת־הפועל המזרחי ועצרנו
בהצטלבות־השבילים סמוך לביתו של בן־ציון. כעבור רגע
אחד הם באו ועברו ממש ע״י המכונית.
מיד קפצו מן המכונית אלברט סיטון ומרדכי גוזלן, וכל
אחד השתלט על אחד. בן־ציון וחותנו התחילו לצעוק ומיד
גם אני קפצתי מן המכונית לעבר המותקפים עם הטומי
שהיה מכוון אל המתקיפים וצעקתי לא לפתוח באש. בו
ברגע נפלטו כדורים מהטומי שהחזקתי, ומתוך אי־יצוב
משקלי ומהתרגשות והתבלבלות.
השאר ידוע למשטרה וגם לכולם.
קפצנו למכונית ונמלטנו לגבעת־שאול. ביקשתי שיורידו
אותי ע״י ביח״ר פרימין. עליהם היה לקחת את הנשק לבית־מזמיל
אצל מרדכי גוזלן, ועל סיטון היה להחזיר את המכונית
לבעליה. בשעה 9.30 הופיעה המשטרה בביתי וביקשה.
כי אתלבש ואבוא אתם. התלבשתי והלכתי אתם למשטרה.
הקצין גרנות ומר מיבר התחילו לחקור אותי והציגו
בפני מספר שאלות: אם שכרתי היום מכונית ואם אני
מכיר את משה עדיקה. בקשתי מהם מנוחה של חצי שעה
בערך, ובינתיים הזמינו אותי לקפה וסיגריות. כעבור חצי
שעה סיפרתי במשטרה את כל האמת. ובזה הנני לסיים
את רקע מעשי. וכמו־כן הנני מודה במעשים, ולא באשמה.
הנני לציין כי נמצאה ברשותי פתקה בזמן היכנסי לבית
הכלא. נסיתי לקרעד, אולם השוטר העיר לי כי אין לזרוק
כל חפץ, ויש להניח הכל על השולחן.
והנה תוכן הפתקה :
״הנך עצור בידי למשך 10 רגעים ובאם תתנגד למעצרך
הנני יורה בך במקום״.

האסאתה שו אךלשל מווו בכדהשט תי ם on tכן. השארדנסשך. אלה
שמציג לעצמם אידיאלי נ ע לי ו מרבי ל ד רו ש a u x inו» 1ולתם.
צפויים לאכובותמ דו ת. כ פי שלמ דו אנ שי ר בי ם ב הי ס טו רי ה ל פני ך.
לפני ימים מספר סיפר לי ידידי על אדם
ן שעזב את אשתו לאחר עשרים וחמש שנותנישואין.
לא, הוא לא התאחב באשה אה!
רת. פשוט נמאס לו להסיר את נעליו
| בהיכנסו הביתה ביום גשום ולנהוג בכיס אות
העתיקים בעדינות, כאילו היו ת נו !
קוח.
,במלים אחרות,״ סיים ידידי- ,אותו אדם
לא היה מסוגל לסבול את אהבת־הסדר המושלמת
של אשתו. היא אהבה נק־ון וסדר
| במאה אחוז .״
הביטוי, מאה אחוז״ עורר בי זכרונות
| ישנים. נזכרתי כי בהיותי בבית־הספר ש!
אפתי תמיד להגיע לתכונות המושלמות,
! אשר ציירתי לי בדמיוני, ובאשר לא הצלחתי
לעשות זאת, באתי להתיעץ עם
| המורה שלי.
,הצרה היא שאת רוצה להיות מאה
Iאחוז,״ אמר המורה ,״את רוצה להיות משלמת
— ואת שוכחת כי אץ בעולם בנ אדם
מושלמים. כולנו מתקדמים תוך לינ;־ד,
שגיאות וסבל. אבל אלה המדרבנים את
;עצמם קדימה והמתרגשים על כל מעשה
ן ומעשה רק מעכבים את התקדמותם. המתיחות
המתמדת, בה הם שרויים מעוררת
בהם חוסר סובלנות לא רק כלפי עצמם,
| אלא גם כלפי אחרים.״
באותם הימים לא ייחסתי לדברים אלה
)משמעות עמוקה. אולם כיום הוברר לי כי
Iאנשים מסויימים יוצרים לעצמם גהינום
עלי אדמות מתוך שאיפה להגיע לשלימות.
jאנשים כאלה מכונים על־ידי החברה בשם
״גאונים״ או ״אוהבי שלמות״ .אולם לאמיתו
של דבר הם מענים את עצמם ללא
| הרף ושולטים בעריצות בבתיהם, בתי־הספר
שלהם, עסקיהם ומשרדיהם.

חיים 1ד 1שי־ 0רגד, ה
לעתים קרוות אורבת הטרגדיה בחייהם
של אנשים אלה, השואפים לשלמות.
האב העריץ עלול לגלות כי בנו הפך חלוש־אופי.
הבעל אוהב־השלטון עלול להביא את
אשתו לידי בגידה, או גירושין. האדם ה צמא
להצלחה מרחיק מעליו את ידידיו
ובני־משפחתו, לוקה באולקום ובלחץ־דם.
קחו׳ למשל, את אמילי קונווי. היא היתד
יפה, משכילה ועליזה. היו לה מחזרים ר בים,
אולם היא מצאה בהם תמיד פגם זה
או אחר. הרקע החברתי׳ שלהם, או הופ׳
עתם, לא מצאו חן בעיניה. היא הרגישה
די הם רגישים יותר מדי — או פחית
מדי היא לא העריכה את עיסוקם, או את
1מ שכורתם. היא תעבה את מנהגיהם והרגליהם.
בקיצור היא יצרה לעצמה דמות
| אידיאלית של בעל — ומובן מאליו שדמות
| כזאת לא היתד, קיימת במציאות.
השנים חלפו. יופיד• של אמילי דהה, ופתע
הוברר לה כי עליה לנצל כל הזדמנות
— או להישאר רתקה זקנה. היא הסתבכה
בעלילת־אהבים עם שוטר־תנועה נשוי, שחי
בקרבת ביתה, הרסה את ׳משפחתו ונ-שאה
לו. אין אלה נישואים מאושרים. לה ולבעלה
אין כל דבר משותף.

הטרצה ואכזבה
כאשר אנו מאוהבים, יש לנו נטייה מסוכנת
ליחס שלמות של מאה אחוזים לבן, או
בת, זוגנו. אנו מיחסים לו תכונות דמיוניות
והתוצאה היא, בדרך כלל׳ אכזבה מרה.
חלומותיה של אשד, אחת נופצו עוד לפני
נישואיה׳ ושווי־משקלה הנפשי הופר עד היום
הזה. היא הצטיינה בנטיות רומנטיות,
התאהבה ממבט ראשון בגבר בעל ק:פ רב
וכו־דיבור משכנע. הוא נראה בעיניה כאביר
בעל שריון־הזהב, לו חיכתה זמן בה
רב. אולם בתקופת אירוסיהם החלו להופיע
בשריון סדקים: גאווה אנוכיות וכל שאר
הליקויים האנושיים הרגילים. יותר מכל צערה
אותה תשומת הלב שהקדיש ארוסה לנשים
יפות אשר לא דרשו ממנו שלמות כה
גדולה. היא הפרה את האירוסין ומאז אץ

היא יכולה למצוא לה בן־זוג מתאים. כל
הגברים הנמשכים אליה נוחלים אכזבה ושבעים
מרירות.
כאן מתעורת שאלה אחת: מהו הדבר באופיים
של אוהבי־השלימות שמרעיל את
יחסיהם עם הזולת ואת אושרם האישי י
התשובה היא: חוסר בגרות. יהיו אנשים
אלה מוכשרים ומפותחים כאשר יהיו אבל

להם.
אולם מאחר שאוהבי־השלימות אינם א;א
בני־אדם רגילים אין להם כל אפשרות להגיע
למטרותיהם. אין להם כל רצון להודות
בכשלונותיהם. הם סובלים מרגש־נח־תות
מתמיד ומנסים לפצות את עצמם בהתאם.
הם רואים את חסרונותיהם באחרים ומ תחים
עליהם ביקורת.

האם אתה שואף

לשל סו ת?

אדם השואף לשלימות מרגיז את כל הסובבים אותו. אולם אדם סו׳ כל
רמה לא יוכל להשיג דבר בחייו. הדרך הטובה ביותר היא דרן־־הביניים —
שביל הזהב. האס אתה נמצא על שביל־הזהב 7כדי להשיב על כך, קרא את
השאלות הבאות וצייר עיגול מסביב למספר המתאים ביותר לדרגת־התנהגותך.
1פירושו לעולם לא, לגמרי לא 2 .פירושו לפעמים, במידת־מה — 3 .לעתים
קרובות, פעמים רבות — 4 .לעתים קרובות ביותר, פעמים רבות מאד— 5 .
תמיד, לגמרי. סמן את המספרים בגילוי־לב, אחר סכם אותם לסך־כולל.
.1האם בתקופת לימודיך בבית־הספר היית אומלל כאשר לא קיבלת את
הציונים הגבוהים ביותר בכיתה? 5׳ 3,4׳ •1,2
.2האם את(ר ).לובש(ת) את בגדיך הטובים ביותר בלכתך לבית־הקולנוע
הסמוך? . 1 ,2 ,3 ,4 ,5
.3האם את(ה) מתקשה לרכוש ידידים, מפני שאין הם מתאימים לרמה שלך?

.4האם את(ה) מנסה לשמור על ביתך, או מכוניתך, שיהיו נקיים ללא־דופי?

.5האם את(ה) מנסה למתוח ביקורת שלילית על סרט פופולארי, שזכה
לביקורת חיובית בעתונות? 5׳ .1 ,2 ,3 ,4
.6האם את(ה) מרגיעה) את הזבנים בחנויות באנינות הטעם שלך? . 1 ,2 ,3 ,4 ,5
.7המרבה אועה) להסס לפני קנותך חפצים פחותי־ערך? .1 ,2 ,3 ,4 ,5
.8האם את(ה) מרגיש(ה) כי יש להניח לילדים להמרות את פי־הוריהם, מבלי
להענישם? . 1 ,2 ,3 ,4 ,5
.9ד,מרגיש(ה) את(ה) כי עליך למלא כל רגע ורגע של יום עבודתך?

. 10 הדורשן ת) אוער ).כי בעבתך זוגך יהיה מגולח או מסורק כהלכה י

. 11 הסבור את(ה) כי הילדים צריכים תמ. להיראות נקיים ומסודרים?

. 12 אם את(ד ).יושב(ת) בראש אסיפה, או וועדה, הדורש(ת) את>ה) להתווכח
רק לפי הנוהג של הכנסת? . 1 ,2 ,3 ,4 ,5
. 13 כאשר את(ה) שולחת) מכתב אל ידידיך, הכותב(ת) את(ה) אותו פעמים
רבות, כדי לעשות עליהם רושם טוב? 2 ,3 ,4 ,5׳ 1
. 14 כאשר את(ה) ממהמת) לפגישה, ולבושך אינו מוצא חן בעיניך, האם
אועה) משתהה כדי להחליף אותו י . 1 ,2 ,3 ,4 ,5
. 15 האם אועה) נרגעת) כאשר שכניך אינם מקפידים על נגקיון־ביתם, או
על הופעתם החיצונית? 4,5׳ 1,2,3
. 16 האם אתנה) תוחב(ת) מאפרות מתחת לחוטמם של אורחיו? .1 ,2 ,3 ,4 ,5
. 17 האם אועה) לוקח(ת) למסעותיו חפצים חסרי־ערך ״לכל צרה שלא תבוא״ ?

. 18 כאשר אועה) מחכה לאורחים, האם אועה) מנקה אפילו חפצים, אשר
לא יתגלו לעיניהם? 1 ,2 ,3 ,4 ,5
.19 האם אועה) סבומה) כי ההורים צריכים לבחור ידידים מתאימים לילדיהם,
כדי שהם לא יפלו בחברה רעה? 5׳ 1 ,2 ,3 ,4
.20 האם אדעה) דורש(ת) לערוך את השולחן בקפדנות לכל סעודה?

סך הכל --

אם צברת :
100= 76 נקודות -הזהר. הנטיה שלך לשלמות גדולה מדי.
75= 61 נקודות -הרמת אליה אתה שואף גבוהה למדי, אבל יתכן כי
תוכל להגיע איליה.
60 = 41 נקודות — אתה אדם גמיש, המתיחס בסבלנות לעצמו ולאזזד-ס.
פחות מ־ 41 נקודות — אתה חלוש־אופי. אתה זקוק ליתר מרץ ובטחון
עצמי.

ביסודם הם ילדים אשר לא למדו לעמוד
בפני המציאות. הם חושבים ממש כבני־נוער
מפונקים: אני רוצה שהדברים יהיו
כן —והכל מוכרח׳ להיכנע לרצוני.

כאשר העמיקו הפסיכילויים לחקור באופיים
של אנשים אלה נתגלו להם עובדות
נוספות: התנהגותם של ארהבי־ד,שלמות הינד,
תוצא״ .ישירה של תמונה נעלה —
אך בלתי־מדוייקת — של עצמם שנצטיירה
בתת־הכרתם. הם רוצים להפוך את התמונה
למציאות — ודורשים מאחרים להיות דומים

מקור הצביע ות והונזעחח
הדוגמה המבעיתה ביותר של אדם השואף
לשלימות ומפצה את עצמו היא דוגמת
האדם הרואה את בני מעמדו בנעלים על
כל שאר היצורים האנושיים. הוא מתאמץ
להוכיח את עליונותו. הוא הופך בני דתות,
או גזעים אחרים לשעירים לעזאזל, מאשים
אותם בחוסר־יושר וחוסר פטריוטיות, בה
בשעה שהוא רואת את עצמו כסמל ד,שלימות
והמידות הטובות. קיצוניים אלה א-נם
מכירים בשיתוף־פעולה דמוקראטי בין כל

העמים. הדמוקרטיה הינד, בשבילם רק מתך
זכויות מלאות לבני־מעמדם. אנשים אלה
נוטים לדבוק בעקרונות פאשיסטיים, כדי
להגן על דעותיהם הקדומות.
את אוהבי־השלימות הקיצוניים אפשר למצוא
גם בתוך המשפחה. אלה הם ההורים
הסבורים כי מחובתם לשלוט בילדיהם במאה
אחוזים. אב עריץ אחד הפך את שלושת ילדיו
לחולי־נפש. איש מהם לא היה יכול
לתת ביטוי לשאיפותיו, אם השאיפות לא
התאימו לרצון־האב. הבן רצה להיות מוסיקאי,
אולם אביו הבריח אותו לעסוק במסחר
והיה נוזף בו קשור. על חוסר־התעד
ייגותו בעסקים. הבן, אשר לא אזר עוז
להשתחרר מעבדותו, מצא תנחומים בסמים־
משכרים. שתי בנותיו של האב למדו לשנוא
את שאיפת השלטון הגברית, ובעליהן
סובלים מהן קשות.
לעתים מגיע האדם השואף לשלימות למתיחות
נפשית כה גדולה, עד כי כל לחץ
נוסף עלול להפר את שיווי־משקלו. דבר
זה אירע גם לתום מילפורד, איש הרפואה
הדגול, אשר חייו נהרסו עקב שאיפתו 1-־
שלמות.
בהיותו בן 35 היה תום מילפורד ראש
מחלקת הניתוחים של בית־חולים אמריקאי
גדול, הצטיין בביצוע הניתוחים הקשים ב
יותר בחוט־השדרה. שנתיים לאחר מכן הפך
מילפורד לשיכור כרוני, מנודה ונתון לבוז.
במשך כל ימי חייו דרש מילפורד את המאק־סימום
מעצמו ומאחרים. באשר היה מחטיא
את הגומה במשחק הגולף, היד, מנפץ את
מקל־הגולף לרסיסים. לאחר נישואיו כרב
להניח לאשתו להכין את ארוחת״הבוקר,
טען שאין היא מיטיבה לבשל• כאשר נתקף
באפנדיציט, סרב להניח לרופאים אחרים לטפל

אשתו של מילפורד לא יכלה לשאת את
התנהגותו׳ עזבה אותו במהרה. אז ־צא
הוא מגדרו לחלוטין׳ עזב את עבודתו הרפואית,
השתכן בצריף קטן, באחת העיירות,
התמסר לשתיית־וויסכי. במהרה רחקו
ממנו הכל, והוא מת מוחרם ומנודה. אפ-לו
משרתו הזקן לא היה נוכח בהלווייתו.

המחשבות הג 1ר מות_ למחלות
ואחרון אחרון, הבה ונראה מה קורה לבריאותו
של אדם, המדרבן את עצמו ללא
רחמים, כדי להגשים את שאיפותיו. המחשבה
הבלתי פוסקת על הדרך הטובה
ביותר להצטיין ולהתבלט בחברה עלולה להביא
אותו ישר אל שולחן־הניתוחים. ס־ר
הניג׳ אוגילבי, המנתח הבריטי הנודע, אומר
על אנשים אלה :״לא כמות המחשבות,
אלא איכותן היא הגורמת למחלות.
האדם השואף לשלימות מתעייף מן המאמץ.
העייפות היא המחיר׳ אשר כל מיליונר
משלם עבור שלטונו.
לעתים קרובות מזדעזעים שואפי־השל-
מות בגלותם את היסודות הרעועים׳ עליהם
נבנתה עליונותם המזוייפת. אשד, אחת׳ אשר
האלילה את עצמה כקדושה, מתארת תגלית
זאת בפרוטרוט :
״במשך כל ימי־חיי תיארתי את עצמי כעולה
בהרבה על כל האחרים. כל -אשר
עשיתי היה מכוון כדי להמחיש את עליונותי.
אולם פתע תקפה אותי הרגשה מוזרה.
הרגשתי את עצמי כעץ בעל שורשים רקובים•
גיליתי כי דנתי בני־אדם לכף־ח1בד,
על התנהגותם, רק מפני שמעולם לא הרגשתי
ולא נהגתי כמוהם. זו הפעם הראשונה
בחיי הרגשתי אהדה כלפי בני־אדם אלה.
הבינותי כי במשך כל השנים הללו העמדתי
פנים ונהגתי בצביעות. נאלצתי להודות
כי איני טובה מזולתי. ממש נדהמתי.״
״זאת היתה רק ההתחלה. במהרה התפתחה
בי נטייה קיצונית לכיוון ההפוך. השנות
את עצמי לרעה מכולם, נחותה מכולם. הייתי
מלאה יאוש. רק לאחר שנים רבות
של סבל הוברר לי כי איני עולה על האחרים
— ואיני נופלת מהם.״
עתה, כאשר רואה אשה זאת את חייה
באור ריאליסטי, הוקל לה בהרבה. אץ
פירושו של דבר שהיא אדישה כלפי כל
הנוגע להתפתחותה האישית. היא עדיין שואפת
להיות טובה יותר, אלא שהיא עושה
זאת בשלווה, ללא מתיחות, ללא דאגות
ומחשבות הורסות בריאות. בליבה נעיר
רגש אהבת־האדם — ודבר זה, בפני עצמו,
שיפר את אופיר, מכל הבחינות.
כזד׳ יהיה גם גורלם של אלפי־השואפים
לשלימות, אם רק יצליחו למחוק את הוד
מונות הנעלות של עצמם׳ החרוטות מתחת
להכרתם. בריאותם תהיה טובה יותר.
חדוות־החיים שלהם תהיה גדולה יותר.
המרץ האצור בקרבם ישוחרר, והם יובלו
להתחיל בפיתוח אמיתי של אופיים.