גליון 883 מתאריך 23 בספטמבר 1954

מידו ץהש רון 1954
עועדורית החינוך העדתי ברחובות

קינן פשוהח עס דח־סיקה

ע*וס
¥קלושפרל בעפולה *
סיפור פקוד• פאת אור׳ 4ל*ו

כלימווא־בלי
משוא
כלם
ונס׳ .6 *3שנח 17

פייה ארור תשי״ד

העורך הראשי :

העוכס

ר־י־לר־ו

אורי אבנר•

ראש המערכת :
שלום כהן

עורך משנה, כיתוב

עורך משנה, תבנית :

ישעיהו לביא

ה שבועון הםצדר
לאיוםור סי ני ה
רח׳ נליקסיז 8תל־אביב
מען מברקים :״עולמפרם״
מ. ד , 136 .טל 26785 .
סו״ל: העולם הזה בע־׳ם
דפוס ישראל בע״ם. ת״א
איז המערכת אחראיוז עבור
תוכן המודעות. מלבד עבור
מודעות המתפרסמות תתת
הכותרת ״דו״ח יצרכז׳׳.
המוכנות על־ידי וזבדי הונבדקית
על־ידס.
מערכת
מכתבים אורי סלע

הכתב הראשי :

הצייר הראשי :

הצלם הראשי :

עמנואל פרת

שמואל ברתור

דן ברנע

חברי המערכת :
דוב איתן, משה בדאפרים. יחיאל בשן. יהודה נבאי. ניעה נבי. לילי
זראי, אוסקר מאובר
נליל׳ ,רותי ורד, בוזי זהבי, יוחנן ורבקה
עמום קינן, סילבי קשת. אברהם רפפורט.

ראש מערכת חיפה:

ראש מערכת ירושלים :

חיים כרמל

•וחנן אורז

מנהל מעבדה :

עורך דפוס :

מנהל מבצעים :

דוד מחייג

משה אור

שלמה אדיר

המנהל הכללי :
ב. ד .לוין

עתון זה ר נהו מוסד ציבורי. עורכיו
מחזיקים בו כפקדון יקר, וא־ן הם חופשיים
מלתת את הדין על מעשיהם. כעתון בלתי־
.תלוי אין אנחנו חייבים לתת דו״ח למזכירות
של מפלגה או להנהלה של ארגון כלכלי.
אולם ישנו ציבור הזכאי לדעת את ש־קד
לינו: אותו ציבור־האלפיכ שאינם רק ״קונים״
,או אפילו ״קוראים״ ,אלא ״אנשי
העולם הזה״ ממש, משפחה בלתי־נודעת
׳אך מוגדרת היטב, הנותנת לנו עורף איד
פנסיבי ומלוכד יותר מאשר לכל עתין
אחר בארץ.
בני־המשפחה הזאת הציפו אותנו במכתבים
מאז ערב האפון במעגן. אחדים הצטרפו
בהתלהבות לעמדת העולם׳ הזה, עמדו
איתנו במשלט המבודד. אחרים היו נבוכים
ותמהים, משתאים על עמדה שנראתה להם
בלת״הגיונית. לאלה גם לאלה מגיע, עתר,
דו״ח על שיקולינו. אשתדל לתת אותו
להלן,
כאזרחים רבים אחרים, שמעתי את הומז
הראשון על האסון ברדיו, בחדשות שעה
.23.00 כאזרחים רבים אחרים היד, לבי
מלא דאגה — לא רק עשרות ידידים יקוים
נכחו בטכס, אלא גם ארבעה מחברי מערכת
זו, בינ הם ראש־ד,מערכת, הצלם הראשי
והכתב הראשי. העיק על מצפוני גורם
נ־סף. במקורו הוטל התפקיד עלי, ורק
ברגע האחרון מסותיו לחבר אחר.
בשעה אחת בלילה קיבלתי את הדו־־ח
הראשון על האסון הנורא מפי הכתב הראש .
שאר החברים חזרו רק לפנות בוקר, אחרי
שבילו את רוב הלילה עם הפצועים.
ממדי־האסון היו ברורים. לא תארתי לי
שנשאר לנו תפקיד מלבד להשתתף באבל
הכללי, לתאר להמונים, שלא היו במקום,
את אשר אירע.
אולם כבר בבוקר׳ אחרי הופעת העתונים,
נדמה היה כי קרה משהו. הגל ההיסטרי
׳הראשון הציף את העמודים. הודעותיהם
של אישים מסוימים, ההכרזות של כמה
וכמה מוסדות, הפיצו ריח מסוים באויר.
היינו די מנוסים כדי לדעת מה עומד להתרחש.

טעינו. משך היומיים־שלושה הראשונים
עלה הגל והפך מבול. כמעט כג
העתונים ודמוסדות החליטו לרכב על הגל
הזה, במקום להתנגד לו. היה דרוש שעיר
לעזאזל. המוסדות החשודים ביותר צעקו
ראשונים ״תפסו את הגנב או, ליתר דיוק,
״תפסו את הטייס ומתחת לגל׳ עוד לפני
התחלת החקירה, עוד. לפני שהמומחה הראשון
הספיק לחוות את דעתו, נקבר אדם
אחד: אורי גלין.
אנא׳ הכנס את עצמך לרגע קט במקומנו.
תחת ידנו מכשיר ציבורי גדול. היה זה
המכשיר היחיד שטרם נכנס לזירת המאבק.
המכשיר היחיד שיכול היד, לשחות נגד
הזרם, לצאת נגד החבורה הטורפת. לא
יכולנו להציל את אותם שנכפו. אולם יכולנו׳
אולי, להציל את הטייס שהפאניקה ההיסטרית
עמדה לשבור את חייו.
1לא היה לנו מה להרויח. להגן על הטייס
ברגע זה של שיא רגשני — היה זה דבר
.בלתי־פופולרי. לעולם לא כדאי לעתון להיות
בלתי־פופולרי. לו היה זה עחונו של בעל-
הון פרטי, היה העולם הזה מצטרף בכל
הלהט לרדיפה הכללית, קורא בקול רם ום•

ראש המנהלה :
שלמה הררי

הדהד למשפט לינץ׳ מיידי.
בשבילנו, לא היה אף רגע של ב,־ק
כיצד לנהוג. כאנית־מלחמה קטנה, הרואה
את האויב האדיר באופק ומפנה אליו אוטומטית
את חרטומה מבלי לחשב את יחם••
הכוחות, יצא הסולם הזה למאבק. בשביל
רגע זה נוצר, בו זכות קיומו. ירינו את
היריד, הראשונה.
הקרב הוכיח את יכולתו של כלי זה.
ברגע האחרון נוצרה מבוכה בציבור. היו
שחשבו :״הנה שוב מצא העולם הזה
הזדמנות להגיד את ההיפך ממה שאומרים
כולם אולם כעבור כמה ימים החלה
הריאקציה. הקהל הבין שישנם שני צדדים
של המטבע. במקום ד,בטחון המסנוור של
המון היוצא ללינץ׳ ,בא אי־ד,בטחון של
קהל אינטליגנטי, השוקל את הנימוקים בעד
ונגד. כמו שבשבת־רוח, החלו עתונאים
מסוימים׳ שעמדו עוד זה עתה בראש ההיסטריה,
לפרסם מאמרים הפוכים. ההגיון
ניצח, אם כי הקרב טרם נגמר.
ברגע שיצאנו למאבק לא הכיר איש
מאתנו את אורי גלין אישית. התרשמנו
מן הצורה היפה בה התיצב קומץ־חבדיו
מייד לימינו. אך ביסודו של דבר יצאנו
נגד משפם הלינץ׳׳ מבלי לדעת מי הקרבן.
ראיתי את אורי בפעם הראשונה בשעת
החקירה. ברגעים הראשונים ישבתי מודאג
— שמא לא יהיה טיפוס חיובי, שמא
צדקו מקטרגיו(שגם הם לא הכירוהו כלל) ?
אחרי חצי השעה הראשונה נעלמו כל
החששות. ד,ם פינו את מקומם למשהו
הדומה להערצה. כל הנוכחים באולם הר-*-
גישו: כאן עומד הטיפוס המושלם של
הצעיר הישראלי.
ישבתי בשעת החקירה ומחשבתי נדה;
אחורה, לימים אחרים. זכרתי את האורי־גלינים
לפגי המלחמה, חוטבי־העצים ושואבי-
המים של הישוב, בלי דריסת רגל בחייו
התרבותיים, כמעט מוחרמים בתיאטרו״יו
ועתוניו, נלעגים בעיני המעמד־השליט שראה
בו דור של עמי־ארצות, בורים בלתי־מהוק־צעים׳
שאינם טובים אלא לעשות את העבודה
השחורה.
פתאום השתנה הכל. כתוצאה, משגיאו־תיהם
וקוצר־ראייחם של הזקנים דווקא.
נכנם העם למצב כמעט חוסר־תקוזה. ואז
הופיעו האורי־גלינים והוציאו את העגלה
מן הבוץ, בזרועותיהם החשופות, בזמם.
כיצד נרשמה כל פליטת־פה שלהם בעתונים,
כיצד צולמו באלפי פוזות, כיצד עמדו
האבות משתאים ושאלו עצמם: האם אלה
בנינו י כיצד נשבעו לעצמם: מעתה נגמול
להם על יחסנו עד כה !
ברגע שחלפה הסכנה, ונדמה היה שאורי
גלין וחבריו הפכו מיותרים, החלד, הריאקציה•
כאילו רצו האבות לשכוח שהיו תלויים
בחום־השערה של גבורת הבנים, שכל מפעל
חייהם היה נתון בידי הצעירים. הגבור
נטול־הפחד של אתמול, הפך שוב לעם־
הארץ, לבור המופקר. כל סימן של עצמאות
צעירים, כל גילוי של חדש ורענן, נרדף
עד צוואר, בשנאה אינסטינקטיבית האומרת
דרשני.
ההגבה לאסון־מעגן היתה השיא ההגיוני
של התפרצות זו. רצה מקרה עיוור ואכזרי
שאורי גלין יעמוד במקום בו התהפך הגל.
רק פחדן ומוג־לב יכול היה בשעה זו לעמוד
מנגד, במקום לחוש לעזרתו.

קריאה לשדה-כוקר
לא אחת הופיעו בהעולם הזת הנוהרות על נכונות
הנועד לעווב את העיר, ליווור נרעינים ולעלות
להתישבות. איני יודע את הסיבות שגרמו
לאי־התנשמות הצהרות אלו, אבל חושבני כי
היה זה מחוסר יד מארגנת ומרכזת.
החלטתי לפצות שוב למערכת. והפעם למטרת
ריכוז־קבוצת אנשים צעירים, המוכנים להצטרף
למשש שדה-בוקר.
שהיתי לאחרונה כמה שבועות במשק זה. ונוכחתי
כי יש במקום כדי למשיד ולהחזיק באנשים
צעירים. אולם מבחינה משקית ואירנוגית
חסרים למשק היסודות האלמנטריים. הסיבה העיקרית
לחוסר־יסודות אלה הוא המחסור באנשים.
שיהיו מוכנים להכניס למקום מרוחם וליצור על
ידי כד אווירה מתאימה במקום.
אני כשלעצמי מוכז להצטרף למשק ואף אעשה
כז (ללא תנאים) .אלא שיודעני כי אם אצטרף
כבודד, לא אביא את התועלת הרצויה. מאייד.
אם ימצאו כעשרים־שלושים איש. אשר
יהיו מוכנים להצטרף לשדודבוקר. לאחר התארגנות
מתאימה. נהווה כוח חדש במשק —
ואולי נם נצליח לעזור להקימו על רנליו חוד
תקופה קצרה.
מאחר שיש צורך במרכז לפעולה זאת. אני
מוכז לקבל את התפקיד על עצמי. ואבקש את
העולס הזה לקבל מכתבים עבורי.

ד. א ,.תל־אביב
העולם ד,זד, יתן ברצון את ידו לפעולה,
יעביר לקיו•) ד. א .את המכתבים שיגיעו
עבורו למערכת.

איש־דשנה
איש־השנה היה גדיד להיות או דוד בז־נוריוז,
או משה שרת( .אולם) בז־נוריון וויתר על מועמדותו
למעשה, לאחר שהוא הכחיש כי הוא
עומד לפנות בקריאה אל הנוער ליישב את הנגב
(העולם הזה .) 846 נשאר איפוא רק ראש־ממשלת
ישראל, משה שרת...
איש־העולם: פייר מנדם פראנם.
איש־זזכנסת: שלמה לביא, שוויתר על חסינותו
לקראת משפטו על הרינה תוך כדי נסיעה...
החסרתם בשאלונכם את איש־העתונות. איש־המעשה.
והאיש הגיבור של השנה.
משה פלץ, זזיפייז
איש״השנה הוא. ללא ספק. עורך־הדין שמואל
תמיר, לוחם־הצדק, שזיעזע את הארץ במשפט־קסטנר.
שאיל
שרעבי, תל־אביב
איש־השנה: פייר מנדם־פראנס. שהביא שלום
להודו־סין ומדיניות חדשה לטונים.
איש־המדיניות: שרת-העבודה, נולדה מאירפוז.
אשר הכניסה לארץ את חוק-הביטוח העממי...
בארץ היו השנה כמה וכמה אגשי־מדע מצטיינים.
אולם אני בחרתי דווקה במדען האמריקאי
פרופסור אופנהיימר שהודח מתפקידו בעקבות
פרשת סודות־האטום. ראוי לציין נם את
פרופסור ארנסט חיין, ממציא הפניצילין, שזכה
בפרס פאול ארליך לשנת 1954
איש־האמנות: הצייר מרדכי ארדון. מנהל המחלקה
לציור ופיסול במשרד החינוך והתרבות,
שהשתתף השנה בבאניילה בוונציה. זכה בפרס
אונסקו. מבין המוסיקאים הייתי רוצה לציין
את המלחין דאריום מיו, אשר האופרה שלו דוד
הוצנה בירושלים בראשית שגה זו ; את מארק
לברי. מחבר הסימפוניה הנגב, שנוננה לראשונה
בבאר־שבע ; ואת עדן פרטוש. מחבר הסימפוניה
עידגב, אשר זכה בפרס ישראל.
האשה של השנה: היה רצוי לחלק מדור זה
לשני חלקים: האשה בעולם והאשה במדינה.
האשה במדינה היא וורה וייצמן נשיאת מנדדוד־אדום,
המייצגת את ישראל בחוץ־לארץ בכבוד.
ראוי לציין עוד שתי נשים בארץ ( :א) אורנה
פורת. שחקנית הקאמרי, אשר נשאה את שם התיאטרון
הישראלי למרחקים ; (ב) שולמית סלים
מבני־ציון. אשר זכתה בפרס מטעם משרד החקלאות
בארזה 65 תיבות פרי־הדר ליום. האשה
בעולם היא ללא ספק האחות נ׳נבייב, שנשארה
במבצר דיאן־ביאדסו בהודו־סין משך כל ימי
הקרבות.
ה. פרידמן, תל־אביב
איש־השנה: דוד בן־נוריון.
איש־המדיניות: מאיר ארנוב. ח״כ מפא״י, שידע
כי אין לחסתמך במדיניות הבינלאומית אך
שחת התיאטרון

05111:1

חוה

מבקשת שוב את כל הקוראים
ליטמור על הגליון האה־רון,
המכיל!כעמוד )2את ה־מספר
הארוס של שרות התיאטרון.
כשבוע הבא, בגל־יון
שיופיע למחרת דאש-הש-
נה יפרסם שרות-התיאטרון
את המספרים הזוכים, שייבחרו
לפי -קיטת המערכת
על-ידי יום? ידין עצמו.
אחד מכין כל מאה גליונות
,העולם הזה 882 יזכה את
בעליו ביטני כרטיסי-חינם להצגת
״קזבלן״ שנרכשו על־ידי
המערכת לצורך זה.

שחור עד הגדיון!
ורק על אמריקה.
איש־העולם: מנדם־פראנס.
איש־הרפואה: ד״ר נוזסז. שהצליח לרפא חולי״
סרטז רבים בעזרת תרופות־אליל.
איש־המשפט: בניסי! הלוי. אשר לא הועלה
בדרנה אף על פי ששפט במשפטים רבים ז־מסובכים.
איש־הספורט:
יואב רענז.
איש־התיאטרוז ז יצרור, שילה. שהצטייז במחזה
אנשי־ריב.
איש-האמנות: הצייר מרסל ינקו שהפך את
עיז־הוד לבית לציירים.
האיש הצעיר: אורי נליז (פירושים מיותרים).

דן ארז, רמת־גג

איש־השנה: דוד בן-נוריוז.
איש־המדיניות: סנדם פראנס•
איש-העולם: צ׳ו אדלאי.
איש־המדע: פרופסור קצ׳לסקי.
איש-הרפואה: ד״ר קינסיי.
איש-הכנסת: פנחס לבוז.
איש-המשפט: שמואל תמיד.
איש-הספורט: רפאל הלפריז.
איש-התיאטרון: אהיז מסקיז.
איש-האמנות: רריום מיו.
איש-הספרות: משה שמיר.
האיש הצעיר: אורי נליז.
האשה: לולה בר.

משד, גולדברג, קרית־חיימ

איש־הסנסת: אליעזר ליבנה.
איש־הספורט: רפאל הלפריז. האיש שהפריד
לא תפסת.״
את האיטרת . :תפסת מרובה
האיש-הצעיר: אורי נליז.
האשה: פולה בז־נוריוז. האשה שהלכה אחרי
בעלה המדברה.

מ. מטות, ירושלים

איש־השנה הוא אך ורק אורי נליז. הוא ראוי
לפחות לפיצוי מועט זה על מהלומת-הנורל אער
פנעה בו.

ישראל לוינגר, ירושלים•

איש־השנה: אורי נלין.
איש־העולם: קונראד אדנאואר...
איש הספורט: הננב האלמוני שחדר לדירת׳
בקומה השלישית וננב את מכנסי.

אוריאל סיוון, חיפה

הה׳ למרחבי

(לשעבר לאחדותי) :

יש כאן מזימת מינימנליסטית אנטי־חלו־צית
ואנטי־מהפכנית למעט את דמותנו.
ולהפכנו למעוט נצחי. אין בארץ מומחים
לחלוקת אזורים כמונו. אני מציע
לצרף את חצי עין־חרוד לאזור בחירות
השבועון המצויר
אחד יחד עם רבע גבת ושני־שלישים
לאי־נפורמציה
של אשדות־יעקוב. תראו על המפה שזה
מצטרף לגוש חלק ונקי...
פרוטוקול!סודי) מישיבת ועדת
הח׳ איל*׳ :סקנדל ! זהו סלוף
התכנץ לחלוקת הארץ לאזורי
דמות התורה הבורוכוביצטית. לא נסכים
בהירות לפי •טיטת כי. ג׳י.
שאגף היולדות של בית־החולים בעפולה
(כל השמות בדו״ס, אלא אם כן הם
לא יהיה כלול באזור אחד עם מרחביה...
מזכירום מישהו).
ירחמיאל: יש כאן ענין עונתי.
ירחמיאל: ובכן, רבותי, הנד, הבקיץ
יש לצרף את טבריה לדמיה א׳.
תכנית, המצטיינת במעוף, חזון ולוח־אולם
בחורף, כשבאים המבריאים, ההכפל.
אזור בחירות מס׳ 4000 : 1תוהגיון
מחייב שטבריד, תועבר לאזור השבי
שיכון וותיקי מפא״י ברחובות ו־כולל
את הקריות ליד חיפה...
3999 תושבי המעבר־ הסמוכה...
מר גדלדוואסר: הצעת מר ירחמיהה׳
מלהבי: מסכים ! מסכים !
אל אינה נראית לי כי היא דוחקת את
בתנאי שצריף אחד בשדה־בוקר יצורף
רגלי היוזמה הפרטית. אני מציע לעלאזור
סדום ואילת, והשאר ייכלל עם
שות קרטליזציה של האזורים. למשל,
משאבי־שדה...
רחוב הירקון עד בית מם׳ 110 יהיה
(צעקות. המולה כללית. כולם סוטרים
איש על לחי רעהו וזורקים כסאות. אמאזור
א׳ ,ואילו שכונת מחלול תצורף
בולנסים מאזור־בחירות 75ו־ 63 מסיעים
דרך הים לאזור אחד עם שכינת התקאת
חברי הוועדה לבתי-החולים האזוריים.
ווה. באופן כזה היא תעקוף את רמת־נשאר
שלם ובריא רק חוק הבחירות ה־גן,
ורמת־גן תהיה אזור שלישי, יחד

עם זכרון־יעקוב

העולם הזה 883

תודת עורכי..העוד ר?.ה״

לכל האישים והמוסדות ששיתפו עמם פעולה והבטיחו
בעזרתם הפעילה את ביצועו המוצלח של ״מרוץ
השרוף, ובמיוחד לראש עירית נתניה, מר עובד כן•
עמ״י, למטה משטרת ישראל, מחוז תל-אביב ונתניה
ומטה משטרת התנועה שתוף ניוס מאות שוטרים

ערכו לבטחץ המוחלט של המרוץ, לקצינים רמ״ח
יהודה גיא, מפקח ראשון נתן מיימון, מפקח ראשון
חיים פרנס, מפקח ראשון אבנר מוזם ומפקח ראשון
אלכם אלון שגילו בושר-כיצוע ממדרגה ראשונה
כמהלך המירוץ, למפקח על התעבורה במחוז תלאביב
אוטו דודיך ומהנדס התנועה של עירית תלאביב
סימה קלוסקי, שנהנו כשופטים עליונים במרוץ
ולקחו חלק מכריע כתיכנונו ; מר יהודה ארזי, שהעמיד
את מלונו היפה ר מת אביכ לרשות המרוץ;
ראש ועדת התנועה העירונית כתל אביב, מנחם
פיטשון, שהשתתף כארגון הזינוק ; למרכז מגן־דוד-
אדום ולסניפו בנתניה, שקיבלו על עצמם את ארגון
הגשת העזרה הרפואית בשעת המרוץ ; למר יוסף
כן־משה, מנהל המחלקה ליחסי-ציבור של א
את הובלת קהל המוזמנים ; לבל השופטים,
הפקחים ונציגי החברות התעשיתיות שתרמו מכוחם
ומזמנם להצלחת מיכצע התחרות של ״מרוץ השרץ״.

ואלתהחברותשתר מו פ ר סי למשחה פי מירו׳ו ה שרון

מירוץ השדון 1954
(ראה שער)

״שלוש דקות ...שתי דקות ...דקת אחת״.״
שלמה אדיר עמד על הג׳יס כמהפכן על
המתרס, הרים את הדגל המשובץ. הרגע
הגדול הגיע.
קום לו חודש של עבודה קדחתנית מצד
תר סר אנשים, שהיו משוגעים לדבר׳ לא
קיבלו כל שכר או פרס. אנשי־ציבור, קציני-
משטרה, פקידים גבוהים התאספו כל כמר׳
ימים באול״־הקבלה היפה של מלון רמת־אביב,
התכופפו על מפות,,תיכננו את המסלול,
עיבדו את החוקים. ד,ם ידעו שהם
יוזמים מפעל, שבא להזריק חיים חדשים
לענף ספורטאי מדולדל וחיוני.
ברגע המכריע של התיכנון באה מכה
מצד בלתי־צפוי. התאחדות־חספורט, שהיא
אגודה של עסקנים מזדקנים שנטשו מזמן
את המסלול, שקעו בבוץ של קנוניות עכורות,
הודיעה שהיא מתנגדת למירוץ, פקדה
על כל חברי אגודותיה להחרימו.
התוצאה: ברגע זה ניצבו בשורה הארוכה
של חולצות וגופיות לבנות, כפופות
מעל לכידוני האופניים, קבוצה גדולה
של חברי אגודות־הספורט המחרימות. וי־מחרימים
הוחרמו. הספורטאים הצביעו ברגליהם.

נאום
ס סו ר ס אי

ד״מח*ד 3 3 0 1פרוטה

זג,ס

ה עי ר קו דדהל עדיכי׳ ה
ברכת שנ ה טו פהלס פו ר ט אי שדאל

״ ה עו לםסלובידו ״
אריה איתני פגש בטגנסקי לפני זמן רב,
כאשר ערכו שניהם סיור בזק על אופניים
לאורך גבולות־הארץ. מאז לא נפרדו השניים.
זד, מזה. כשם שהיה טגנסקי בטוח

זה עתה סיים ראש־עירית נתניה, שגילה
אומץ־לב מופתי מול־חרם ההתאחדות, את
נאום הפתיחה. היה זה נאום ספורטאי
אמיתי: לפי שעון הסטופר. קרא ראש העיר
(ראה תמונה בעמוד : )3״אנחנו עכש־ו
רק מתחילים בספורט כביר זה. אבל א.י
מקווה שלא רחוק היום בו נערוך את
המירוץ הזה מנתניה לשכם הספורטאים
הורידו את ידיהם לרגע קט מן הכידונים,
מחאו כפיים באופן סוער. אחדים קראו שהם
מוכנים לשנות את הכיוון מיד.
הדגל התנופף באוויר. הגוש הצחור של
הספורטאים ואופניהם הנוצצים זינק קדימה.
ג׳יפים של המשטרה ומכוניות־ההסרטה
של כרמל פילם דהרו בעקבותיו.
ב־ 290 המטרים הראשונים, עד אשר עלו
הספורטאים דרומה אל כביש־תל־אביב, היתר,
סכנה של תאונות — דבר רגיל למדי
בתחילתו של כל מירוץ־אופניים.
הכביש היה ריק לגמרי. משטרת־הוד
נועה הסכימה לחסום את הדרך למשך
שעה אחת. במרחק של קילומטר אחד, לפני
ו או פן הראשון, דהר שוטר־אופנוען משופם,
הפעיל את הצופר, כדי להזהיר כל
מכ נית, שהיתר, עלולה להסתנן מכיוון תל־אביב.
אולם במשך כל המסע לא זכה השוטר
לרשום אפילו רפורט אחד.
בעקבות האופניים נעה שיירה ססגונית
של אוטובוסים, מכוניות ואופנועים. במקומות
רבים נצבו בני־אדם לצדי־הדרך,
הריעו לקראת המתחרים.

המיקר ל פ רו ץ ק די מ ה
דך אשון בין האופננים היה אליעזר
טגנסקי. הוא הקדים את יריביו בהרבה.
נסיונו הקודם במירוצי־אופניים לימד אותו
לפרוץ אל ראש הטור עוד בראשית־התח־

מרטון-
פורט

רות, לשמור על מקומו עד סופה. ככל
שהוא ירבה להקדים אר. האחרים, כן תהיינה
התוצאות טובות יותר.
טגנסקי, שנסע על אופני ג׳נראל לוסיפר
אדומים, בעלי שמונה מהלכים, עבר את
מרבית הדרך, במהלך נמוך. גם כאן לימד
אותו נסיוגו הקודם שלא להשתמש במהלכים
הגבוהים.
טגנסקי היה וותיק ומנוסה בדרכי־יש־ראל.
הוא התאמן מדי שבת עם חברו,
אריה איתני, אשר נשאר עתה חצי קילומטר
מאחוריו. הם היו נוסעים מתל־אביב
לירושלים, או לנהריה וחזרה. המסע על
אופ.יים לחיפה הפך אצלם לדבר שיגרתי.
בהיותו איש אצ״ל וותיק, אירגן טגנסקי
מירוץ־אופניים של בית״ר על גביע דב
גרונה, למרחק 42ק״מ, מתל־אביב למשגב־דב.
מאוחר יותר, לאחר שנכשלו כל נס־יונותיו
לארגן סקציית־אופניים בתוך בי־ת״ר,
הצטרף להפועל, נשאר שם עד היום,
על אף חילוקי הדיעות הפוליטיים.

״המלאך הלגן״ כך קראו המתחרים לאופי
ננית היחידה שהשתתפה במרוץ, יעל ויינ־גרמן,
שכבשה מיד את כל הלבבות. יעל הת־לה
לרכב על האופניים רק לפני חצי שנה.

תל־אביב, רח׳ אלנבי 84
__רמת־גן, רח, ביאליק __ 38

מכשירי

התעמלות

וספורט

״ ט מ פו ! טמפו 1״ בעלי בית־החרושת הידוע למשקאות מצאו הזדמנות מצוינת להשתמש
בשמו: בעברם על פני המתחרים במכוניתם הפתוחה, עודדו אותם בצעקות ״טמפו! טמפו 1״.
כל קבוצה של מתחרים לוותה על ידי אופנוען של המשטרה — למקרה של צן ן־ן ד;!

״אל תנשום !״ ד״ר היינץ קארו, הרופא הראשי של
הנוכביה, בודק את אלעזר טגנסקי, אלוף הפועל, בדיקה
ארעית. לפני התחרות נבדקו המתחרים בדיקה רפואית ים ו
דית. ארבעה נפסלו הרופא ליווה את המתחרים עד לסיום.

״היכון !״ בכיכר העצמאות, במרכז נתניה, מתיצבים 62 האופי
נניס בשתי שורות. האופניים — מגוונים. ליד אופני־מרוץ משוכללים
ביותר, בעלי שמונה מהלכים, אופני־עבודה בעלי כידונים
כלפי מעלה. אן העיקר הוא הרצון להגיע — אפילו אם לא ראשון.

נ שי קהלמספר : 12 יעל ומוטי, מס׳ , 18 היו הזוג היחיד
במרוץ. שניהם התגנבו למירוץ תוך זיוף־גילם, טענו שהם בני
. 16 למעשה יעל בת , 14 מוטי בו . 15 זה עתה התערבה על
לסיום בתחרות זו.
שתי מדליות זהב (שלו) שתגיע

מסובכת, וכך הגיעו
ארוכה הדרך לסיום. כמה דקות אחרי הזינוק בנתניה, התקדמו כל המתחרים במערבולת
בירידה הגדולה לסיבוב כביש החוף. משם החלו אחדים מהמתחרים לפרוץ קדימה, שורת האופננים דהרה בשורה
עורפית שהלכה ונעשתה ארוכה יותר וצרה יותר מרגע לרגע. אולם רובם עדיין החזיקו מעמד. מפגרים ממש בינתיים
לא היו. המרחק מן הראש אל הזנב עוד לא הגיע לקילומטר. כולם המשיכו עדיין בעקשנות וברצון להגיע ראשון.

טגנסקיכראש ! אלוף הפועל פרץ מיד קדימה, היה בראש מן ההתחלה
עד הסוף. בתמונה (ימין) הוא מתאמץ בעליה תלולה המתחרים,
שהתחילו להרגיש בעייפות״ נשארו הרחק הרחק מאחורי טגנסקי.

כלי קו ל ! דויד ארוך, הוא חרש אילם,
דבר שלא הפריע לו לזנוק קדימה.
הוא הצליח להגיע שמיני במרוץ.

מלפניםומאחור: יצחק לוי (ימין) היה הזקן ביותר ()39״
יעל הצעירה ביותר. יצחק בלט באודם מכנסיו, יעל בלובן
לבושה. יצחק היה השביעי, יעל הגיעה במקום ה־.52

הקהלר ענן. מאות המוזמנים שהתכנסו באמפיתיאטרון היפה של רמת־אביב וחיכה
לתוצאות היו הרבה יותר רעננים מקבוצת המתחרום שהגיעו בזה אחר זה לנקודת הסיום.

ים שדתנו דמנצחיס

ואדה

גביע האלוף, מטעם חברת מספרו.
זוג אופניים. ראלי״ ,מטעם בית-
מסחר מכניקה׳ יהונתן בוקשטיין!
גביע לספורטאי המצטיין, מטעם
חברת טמפו ;
שעון־יד, מטעם בית־חרושת אורלוגין ;
צמיגי אופניים, מסעם בית־חרושת
העוגן ;

עשר מדליות,

מטעם בית־מסחר מר־

טון־ספורט.

התוצאות: אוטו רודיך. אחז
הראשיים, אשר היה גם חבר
בורית, מכריז על התוצאות לקול

עשרה עטים,

מטעם בית״חרושת

פיקס.

שוקולד גליל, לכל משתתפי התחרות,
מטעם בית־חרושת צ. ד.
קופסאות קסטה, לכל משתתפי התחרות,
מטעם ארטיק־קרטיב.
כמו־כן חולקו ביד רחבה משקאות
טמפו וסיגריות מספרו.
שני אוטובוסים מיוחדים הועמדו לרשות
המוזמנים על־ידי המחלקה ליחסי־ציבור
של. אגד.

משני השופטים
הועדה הצי־תרועת
הקהל.

הפרם הראשון: אופנייהספורט המבריקים,
מתוצרת ראלי, תאוות כל המתחרים, נמסר על־ידי
המאושר.
מר בוקשט״ן לאלוף טגנסקי

הגביע: מנהל מספרו( ,חלוצי יצ־רני
•הסיגריות בארץ) ,גיזפלד, מוסר
את נביע האלוף לאליעזר טגנסקי.

הספורטאית המצטיינת

זוכה

מידי דב לוין, בשם הנהלת העולם
הזה, מארגנת התחרות, לגביע טמפו,

׳ 11 הנוער הרב שהצטופף בנקודת הסיום חיכה בקוצר רוח, כשמדי פעם
,הנה הם !״ אך ללא הועיל. לפתע גברה התנועה: כמה ג׳יפים של המערכת

שמחת־הנצחון. איש אחר רעהו הגיעו המתחרים האחרים, אולם טגנסקי כבר נכנס לבית־המלון,
תלוי על צוארס של שני חברים, נשען עליהם. אמו של אחד המתחרים האחרים חיבקה
אותו, נישקה אותו. אך טגנסקי לא התפאר .״זה לא היה כלום״ אני יכול לנסוע עוד הפעסד

והמשטרה הגיעו ביעף, סירנות טירטרו, שלמה אדיר קפץ ממכונית דוהרת והרים את הדגל,
ליד הסיבוב הופיעה דמות בודדת כפופה על אופניה .״טגנסקי טגנסקי !* הריע הקהל.

אחרונה אחרונה -חביבה מאד. הטכס כבר התחיל. לפתע מהומה ליד השפר
וקריאות התלהבות מצד הקהל. יעל הגיעה, אחרונה, תפסה את מקומה. היא סירבה לעלות
באמצע הדרך על מכונית־איסוף שנסעה אחרי המתחרים, התעקשה להמשיך עד הסוף בכח רגליה.

כי הוא יגיע ראשון, כן היה איתני במוח
כי הוא יגיע שני. גם הוא פרץ קדימה ב־תחילת־המירוץ׳
תפס מקום בראש־הטור.
היה נלהב לספורט־קאופננות. איתני אמר הוא . :רק אופנן מסוגל להרגיש את
הדרך באמת ובתמים. כאשר אתה מעפיל
על גבעה, קצרה נשימתך ולבך הולם נמרצות.
אבל לאחר מכן בא המדרון —
והעולם כולו נתון בידיך.״
בין אופני־המירוץ המודרניים והמודרניים
למחצה נראו גם אופניים מגושמים, מצויירים
במעצורים עתיקי־יומין ובסלי־מטען.
המתחרים שרכבו עליהם לא קיוו לנצחון.
בשבילם היה זה מסע נעים לאור השמש.
לצדם של האופננים דהרו כמה אופנועים.
השופטים אשר ישבו עליהם עקבו אחרי ה־מירוץ
בשבע עיניים.

כבזק. הוא נתקבל במחיאות־כפיים סוערות.
הוא מסר את אופניו לאחד מחבריו,
כשהוא נושם בכבדות, אך מחייך. הרופא,
משך בכד״ר
היינץ קארו, בדק אוהו,
תפיו: הלב פועם כרגיל.
יעל הגיעה למקום במצב שונה לחלוטין.
היא כמעט והתעלפה, כאשר הורדה על־ידי
מוטי ממושב״האופניים. הרופא הגיש
לה עזרה. היא היתה חיוורת כסיד׳ אולם
על שפתיה ריחף חיוך קל.
בינתיים ישבי׳ וועדת נדרוץ־השרוו על
מרפסת המלון, האזינה לנאומי־הסיום. יוזם
המירוץ, אורי אבנרי, נשא נאום קצד
לא פחות מזה של בן־עמ״י, תאר את הספורט
הפשוט והעממי של האופננות׳ קיבל
בברכה את הצעתו של ראש־עיריית־נתניה
לערוך מירוץ אופניים מנתניה לשכם׳ הציע
לארגן בינתיים מירוץ אחר: מראש־הניקדה
לשדה״בוקר.

בין המשתתפים היה עוד אחד אשר ידע
מראש מה יהיה מקומו: יעל ויינגרטן
היתר, בטוחה כי היא תגיע אחרונה.
אולם היא היתד, מוכרחה להגיע: היא
התערבה עם החבר שלה, מוטי, שהיא
תגיע. הפרס הצפוי לה היה גדול: שני
אותות־ההצטיינות, שקיבל מוטי על הצלחתו
בשחייה. היא אימצה את שריריה ודהרה
לאורך הדרך, אשר נראתה לה ארוכה עד
מאד׳ כדי לזכות באותוודההצטיינות —
וכדי להפגין לעיני מוטי את כוח־הרצון
שלה. היא עברה את 29 הקילומטרים של
מסלול־המירוץ תוך שעה אחת.

יום נפל א

התער בו ת ובוח־דצח

הקטע האחרנן
כאשר הגיעו האופננים למרחק חצי קילומטר
ממלון רמת־אביב — נקודת הגמר
של התחרות, הפעילו הג׳יפים והאופנועים
של המשטרה את צופריהם בכל כוח. ט־גנסקי
העביר את אופניו למהלך גבוה
יותר, חלף את הקטע האחרון של הדרך

הנשיקה הקובעת: בשיא הטכס הדביקה תמר רפפורט, שהוזמנה כמלכת התחרות,
את מדלית הזהב על חזהו של מגנסקי ואת נשיקתה על לחיו. לדרישת צלמי־הקולנוע
נאלצה תמר לחזור על התרגיל הזה בשנית ובשלישית עד שהצלמים גמרו לצלם.

השבוע היו עדיין שני ספורטאים, שהוסיפו
ליהנות מתוצאות־המירוץ: יעל
ומוטי. הנהלת מלון רמת־אביב ארחה אותם
למשך השבת. במשך כל היום נהנו השניים
מן הפאר והמותרות, שחו בבריכה׳
שיחקו טניס, בילו בנעימים.
אולם גם השיעורים לא נשכחו. יעל היתד,
צריכה להכין את שיעורי יום המחרת,
ולאחר הסעודה הדשנה ישבה ללמוד את
פרק מ׳ של ספר ישעיהו, בה בשעה שמוטי
ישב ולמד אלגברה. בשעה חמש הוגש
התה. השניים האזינו למוסיקה, ובערב
פנו לחזור הביתה. היום הנפלא נסתיים.
יעל ומוטי חזרו לתל־אביב בטרמפ:
לא היה להם כסף.
מירוץ־השרון היה לשיחה בפי הנועי
משך כל השבוע. היה ברור לכל כי ספורט־האופננות
נחלץ מחיתוליו, עתיד להפוך
לאחד מסוגי הספורט המקובלים ביווזי
בארץ.

ת צ פי ת

במדינה

(כל הזכויות שמורות)

• אין להניח פי החלטת מרכז מפא״י להעכיר. את שיטת
הבחירות האזוריות עוד בפנסת הנוכחית היא כת-כיצוע.
רבים מן הזז״כיס של נזפא״י התנגדו לתוכנית בי. ג׳י. להנהיג בחירות איזוריות,
ינסו לדחות את ההכרעה בעניין זה לכנסת השלישית.
• צירות יפאנית תוקם כקרוב כתל־אביב, לאחר שמונה הציר
היפאני באנקרה גס לתפקיד ציר יפאן בישראל. דיפלומאט יפאני בדרגת מזכיר־שגרירות
ימונה על הצירות בתל־אביב.
נראה כי יחסי יפאן־ישראל לא יצטמצמו לשטחי המדיניות והמסחר בלבד,
יורחבו גם על שטחים תרבותיים לאחרונה נפתחה בבית הספר לדיפלומטים
בטוקיו כתה עברית, בה נרשמו עד כה ארבעח־עשי תלמידים.

• הסיכה לעיבובו כארצות־הברית של השגריר האמריקאי
המיועד לישראל, אדוארד לאוסו[ ,נעוצה בעובדה שנערכות עתה חתיע־צויות
בואשינגטון, בקשר להגשת כתב־האמנה של לאוסון בירושלים. דבר אחד
כבר ברור כמעט: לאוסון לא ימסור את כתב ההאמנה בירושלים. אולם כיוון
שאין להניח שישראל תסכים לקבל את המסמכים בתל־אביב, עדיין מחפשים
האמריקאים פתרון של פשרה.

• ייתכן פי להשתתפותו של דוד הפוהן כמשלחתיישראל
כאו״ 0תהיה תוצאה מדינית חשוכה. הכוהן ינסה בהזדמנות זו להגשים
את רעיונו להידוק־הקשרים עם מדינות גוש־קולומבו, ייפגש לשם כך עם פקידים
בכירים במשלחת ההודית, אשר אחד מהם מוכר להכוהן אישית כקצין צבא הודי
גבוה, ששירת בתקופת מלחמת העולם השניה בא״י, היה ממונה על מחנה־פועלי־הנדסה
של הצבא הבריטי בסביבת חיפה.

• מנחם גלי, הקונסול והנספח המסחרי של ישראל בתורפיה,
יו עברמתפקידו, אס ייענה משרד־החו׳ן לדרישות הצ״ב. גלי העליב את סגן
שר־המסחר והתעשייה, זלמן סוזאייב, בעת ביקורו באיזמיר, לא הודיע על ביקורו
כלל לממשלת־תורכיה ולעתונים.

• המתן להחמרת ההוראות הממשלתיות בקשר למסירת
ידיעותלעתונאים על־ידי פקידים בלתי־מוסמכיס (כל הפקידים — פרט
למנהלים כלליים וקציני־עתונות) .נציבות שירות־חמדינה נתבקשה להכין עבור
הממשלה הצעת־תקנון, לפיה יפוטר אוטומטית — ללא כל זכות פיצויים — כל
פקיד אשר מסר הודעה מזיקה, או בלתי מזיקה, לעתונות. הגוף שיכריע בדבר :
בית־הדין המשמעתי של עובדי־המדינה.

• הצ״כ מנסים לארגו 6מיליון ל״י למימון מסע־חכחירות

שלהם לפנסת השלישית. התאחדות־בעלי־התעשיה כבר הודיעה על נכונותה
להשתתפות רצינית בסכום זה, אך לעומת זה טרם נתקבלה כל תשובה מארגון־
הסוחרים ולדברי אנשי הארגון אין זה עיכוב מקרי, ייתכן כי, אפילו אם לא
תוקם רשימה נפרדת של הסוחרים, לא יתמכו אלה הפעם מבחינה כספית בצ״כ,
אם כי יאפשרו לחבריהם להצביע כראות עינם.

• שמועות שעדיין לא נתאשרו טוענות פי עורכו הראשי
של עתון בלתי תלוי, גוסטאב שוקן, יופיע כמועמד ככחירות
לכנסת ברשימה של אחת המפלגות כמועמד בלתי תלוי. אולם לדברי האנשים
המפיצים שמועות אלה יקח שוקן באותו פרק זמן חופשה מעיתונו כדי שהעיתון
ישאר עצמאי, כביכול.

• החלפת מזכיר מערכת ״הדור״ לוי יצחק הירושלמי ביוסף
אוליצקי הנה נצחון נוסף של מנגנון מפא״י ושרת על כי. ג׳י.
הירושלמי, איש־ברג׳י. מובהק, המרה לא פעם את פי מנגנון־המפלגה בהתאם
להוראות בן־גוריון. מזכירות מפא״י החליטה כי עיתון־המפלגה חייב לסור למרות
המנגנון החוקי של המפלגה, סילקה את מזכיר־המערכת מתפקידו.

• עורך העתון ״מעריב״ ופקיד ממשלתי גבוה ימצאו את

עצמם כמצב כלתי-נעים, אם יסכים תת־שר־הסעד, הרב רוזנברג, להסיר את
חסינותו׳ ,להיתבע לדין על־ידי שורת־ד,מתנדבים, יגלה תוך מהלך־חמשפט מהיכן
קיבל מעריב את הדו״ח של היועץ המשפטי על פרשת־רוזנברג.
• אם קראת את הספר ״יומנה של נערה״ ,שנכתב על ידי אנה
פראנק, הנערה היהודיה שנרצחה על ידי הנאצים בהולנד, לאחר שהסתתרה
זמן רב בבונקר, תוכל בקרוב ליהנות מגירסה מוסרטת של הספר. זכויות
ההסרטה נקנו על ידי חברת־סרטים הוליבודית גדולה, המחפשת עתה נערה מתאימה
לתפקידה של אנה.
כן נודע כי הספר הומחז, יוצג בקרוב על במות ניו־יורק, בהשתתפות
השחקנית היהודיה בת ה־ 6ז, סיוזן שטראסברג.

• בעיית מציאת מאמן מעולה לנבחרת-הכדורגל הישראלית
תמצא את פתרונה כימים הקרובים, לאחר שיבוא לארץ אברהם דונג-
פלד, מי שהיה אחד מטובי שחקני הכוח־ווינה, סייר בשנת 1936 בארצות־הברית
עם מכבי תל־אביב, שימש לאחרונה כמאמן נבחרת־הכדורגל של קולומביה.

• אל תתלה תקוות בהצלחת ישראל במשחקי חים־חתיכון,
שיתקיימו בתחילת שנת 1955 בספרד: הוועד האולימפי הספרדי הודיע לאחרונה
לישראל כי, לצערו, אין באפשרותו להגדיל את מספר הארצות המשתתפות במש־חקיס.
היה זה רמז דק לכך כי ארצות־ערב הפעילו לחץ חזק על ספרד, אילצו
אותה למנוע את השתתפות הנבחרת הישראלית במשחקים.

• אם אתה תושב־חיפה, יש לד סיכויים לזכות בקרוב בתיאטרון
משלף: מאחר שלא קיימו אנשי הקאמרי את הבטחותיהם להקים סניף
בחיפה, מעיינת העיריה בהצעה להקים תיאטרון מקומי, למשוך שחקנים מעולים
מתיאטרונים תל־אביביים.

• פרשת ״קללת קברות-פרעה״ תעלה שוב על דפי העתונות,
תשמש חומר לחקירות, לאחר שמתו שתי בנותיו של זאכי נור, הארכיאולוג
המצרי הנודע, חודש ימים לאחר שגילה אביהן את ספינות־השמש בתוך פירמידת
כיאופס במצריים.
העם ריח חד ש
ריח של סתו החל מרחף׳ השבוע, בשפלה
ובהרים של ישראל. יחד עמו ריחף במרחב
ריח מוזר, נשכח מזמן. היה זה ריח של
שלום.
איש לא ידע מנין בדיוק באו השמועות.
הן צצו כאילו מעצמן, כפרי הדר אחרי הגשמים
הראשונים. פתאום ידעו הכל: הערבים
הבטיחו לאמריקאים שהם מוכ.יס
לשלום, בתנאי שישראל חסכים לתנאים הנראים
לערבים.
הפעם לא נעם הריח גם לאפם של שוה
רי־השלום המושבעים בישראל. אי־אפשר
היה לתאר כלל שלום שיחזיר את גלגלי
ההיסטוריה אחורה, לנובמבר .1947 יותר
מדי דם זרם בינתיים בשדות פלשת ובגבעות
הגליל. תמרון הערבים לא הבטיח שלום
מהיר, אלא הגברת הלחץ האנגלו־אמריקאי
על ישראל.
אמר השבוע דיפלומט ישראלי :״אל נשלה
את עצמנו ! הערבים עוד אינם מוכנים לשלום.
הם עכשיו בשלב מסוכן מאד: הם
כבר התחזקו די צרכם כדי שלא יפחדו מפני
ישראל, אך הם עדיין לא התחזקו די
צרכם כדי שירגישו בטחון עצמי אמיתי.
שיאפשר להם לראות את ישראל באופן
אובייקטיבי...״
אותו דיפלומט רמז, בדבריו, כי על ישראל
לחכות להתפתחות מצב־הרוח הערבי
אולם לא היתר, זאת דרך בטוחה ביותר.
היתד, צפויה הסכנה שבהעדר תכנית־שלום
ישראלית ברורה ומוצקת, הנשענת על צרכי
ישראל וכוחה, תצטרך ישראל להתגונן
מפני תכנית־שלום שתסמוך על צרכי
שליטי ערב — והכוח האמריקאי.
מפלגות השי&ד. והדרך
עשרות רבות של שוטרים וקציני־משטרה
רבים הקיפו בסוף השבוע שעבר את בית־גורדון
ברחובות, שמרו בשבע עיניים לבל
יסתנן זר לתוך האולם בו התכנסו כ־ 100 איש,
המהוים את אחד המוסדות החשובים של מפלגת
השלטון במדינה — מרכז מפא״י. כמה
דקות לפני שנפתחה הישיבה הופיע משדה־בוקר
החבר החשוב ביותר, לבוש חאקי,
דוד בן־גוריון: ישיבה זו ותוצאותיה היו
עלולות להכריע אם ומתי יחזור בי ג׳י. לזירה
המדינית.
בי. ג׳י. בזבז זמן רב בניתוח המצב המדיני
״הנראה אחרת בנגב מאשר בבניין הכנסת
בירושלים״ ,הוא חזר על הסיסמות
הרגילות של אי־הסכמה לכל ״וויתורים על
פעולותינו במסגרת הסוברנית של המדינה״
.אולם הקהל לא בא לשמוע ציונות זו :
הוא חיכה לשמוע את דבריו המעשיים של
בי. ג׳י. הצפייה לא היתה ממושכת, בי. ג׳י
העמיד לפני הקהל את תוכניתו לבחירות
איזוריות, בניגוד לשיטת הבחירות היחסיות
הקיימת עתה. הוא תבע לנסות להעביר שיטה
זו עוד בכנסת הנוכחית, אם יסכימו גם
ד,צ״כ להצניע עבורה.
בויכוח, שבא אחרי דבריו, היה ברור
כי רוב חברי המרכז תומכים בהצעת בי. ג׳י,
אם כי אחדים עוררו שאלות חמורות. שאל
אחד: מד, יהיה על האיזורים החקלאיים, בהם
עלולה מפ״ם לקבל רוב? בן־גוריון לא
המתין לתורו להשיב, פרץ בקריאת־ביניים :
״זן תלוי מי יסמן את האיזורים.״ וכששאל
אחר מה יהיד, על תל־אביב, בה עלולים הצ״כ
לזכות ברוב, ענה בן־גוריון כי כבר השיב
על כך בקריאת הביניים הקודמת שלו.
המצפון התל-אביבי. ההתנגדות ה־רעיונית־פוליטית
היחידה הובאה ע״י ח״כ
הרצל ברגר, אשר טען כי במדינה כה קטנה
אין לכל איזור אינטרסים מסויימים משלו.
הוא אמר כי הבעיות העומדות כיום לפנינו
אינן בעיות של איזור זה או אחר בארץ,
אלא בעיות מדיניות החוץ ועניני בטחון.
הוא טען כי בחירות איזוריות מוצדקות רק
במדינות גדולות מאד בהן יש בעיות מקומיות
ספציפיות, ויש אפילו לעיתים אופי
לאומי שונה לתושבי אזור מטויים .״מה
יהיה״ אמר ״אם יחשוב ציר־מפא״י מתל־אביב,
כי אין הצדקה לקו־הירקון־הנגב למרות
שהדבר עלול לגרום נזק זמני פעוט ל־תושבי־העיר.
בהתאם למה יצביע — בהתאם
למצפונו הלאומי, או בהתאם למצפונו
התל־אביבי?״

אולם לחברי מרכז מפא״י היה ברור כי
אלה הן ״בעיות תיאורטיות־מדעיות״ כפי
שהגדיר אחד מחברי מזכירות המפלגה. ה־בעייה
המעשית היתר, פשוטה: האם שיטה
זו תביא למפא״י את הרוב שבו תוכל לפעול
ללא צורך בקואליציות גדולות? הוא התנאי
לשובו של בי. ג׳י לחיים הפוליטיים.
מרכז מפא״י היה ברובו טבור שכן הדבר :
52 הצביעו בעד השיטה החדשה( 6 .ביניהם
שמואל דיין, בר־רב־האי, הרצל ברגר ושלמה
לביא) הצביעו נגד ההצעה ו־ 17 איש נמנעו
מהצבעה. אולם תופעה מענינת היא כי כסב
איש מבין הנמנעים והמתנגדים היו חברי
סיעת מפא״י בכנסת.
היה ברור לכל כי הבעייה לא תיפתר
ברחובות. מנגנון מפא״י חייב עתה להכין
את הצעת חלוקת־האיזורים בקויה הכלליים,
להביאה למשא ומתן עם ד,צ״כ. הציונים הכלליים
יוכלו לשפוט רק לפי ההצעה המפורטת,
אם כדאי להם להסכים להצעה זו. אמר
אחד מחברי מרכז מפא״י המקוים שההצעה
תיפול :״אם הסימון יהיה לטובת מפא״י —
הרי ממילא יהיה נגד ד,צ״כ, ולהיפך — ועל
כן אין סיכויים שההצעה תתקבל על דעתם״.
ההנמקה ברורה — אם תסומן תל־אביב
כולה. למשל, כאיזור בחירות אחד, עלולים
הצ״ב לזכות בת״א. אם תחולק העיר לאי־זורים
קטנים יותר לפי ההנחות של מפא״י
היכן מרוכז מספר גדול של אוהדים, תזכה
מפא״י, על כן הבעייה אינה, למעשה, שיטת
הבחירות, אלא דרך ביצוע ועל כך לא נאמר
דבר בישיבת מרכז מפא״י, על כך יוכרע רק
בחדרי־חדרים.

פרשת קסטנר
תוד ה סניגור
ביום ה׳ שעבר נחת מטוס של ט.וו.א.
בשדר,־ד,תעופה בלוד. בין המון היורדים ממנו
היה גם עורך־הדין שמואל תמיר. הוא חזר
זה עתה מסיור של שבוע בשווייץ וספרד,
מקום שם גבה עדויות מ־ 20 אישים ידועי־שם,
ביניהם רוזבלו מקלילן, מי שהיה נציגו
של הנשיא רוזבלט בשווייץ, אנדרי בולאש,
מפקד־גיטו קלוז׳ ורבים אחרים. הפגישות
אורגנו על־ידי יצחק שטרנבוך, אשר נשא
בכל הוצאות מסעו של תמיר.
תמיר היה מלא רשמים מאירופה, ממש
כשם שתיק־העור שלו היה מלא מסמכים.
אמר הוא :״צר לי לראות את גרמניה שבה
ומתחזקת. שווייץ מלאה מוצרים גרמניים.״
רק 10ד קו ת. למחרת בבוקר כבר ישב
תמיר במשרדו של השופט, בנימין ד,לוי.
הוא דרש להזמין את קסטנר לחקירה צולבת
שלישית־סופית. נושא־ד,חקירה: מקלילן
טען כי הוא נפגש עם קסטנר לאחר המלחמה,
לא בעת המלחמה — כפי שטען קם־
טנר בעדותו. התובע, חיים בהן, לא התנגד׳
אך עמד על כך שהחקירה לא תמשך
יותר מעשר דקות. תמיר הסכים.
הפעם נערכה ישיבת בית־הדין באולם ריק
לגמרי: איש לא ידע שהיא תתקיים.
קסטנר טען כי מקלילן לא רצה, נראה,
לסכן את עצמו בגלותו כי הוא נפגש עם
נתין־אויב. התריס תמיר :״אם כן, מדוע
הוא הודה כי הוא נפגש עם קצין הס״ס,
קורט בכר?״
ד,לוי הפסיק את תמיר: עשר הדקות הסתיימו.
אולם הוא עצמו ניגש לחקור את
קסטנר, הכריז :״אמור את כל אשר יש לך
לומר.״
קסטנר ניצל את ההזדמנות, חזר במשך
שלוש שעות על סיפורו הישן, כשידיו שלובות
כידי נזיר מתפלל.
תמיר ישב והאזין בשקט. רק פעם אחת,
כאשר שלח קסטנר הערה חריפה לעברו, קם
ואמר :״לא התערבתי, מפני שאני מבין כי
הנאשם האמיתי במשפט זה הוא קסטנר,
וכי כבוד השופט רצה לתת לו הזדמנות
לומר את המלה האחרונה. אני מעונין כי
איש לא יאמר שלא היתה לו הזדמנוח לדבר
את דבריו. אבל אסור לו לנצל את ההזדמנות
כדי להעליב אותי.״ קסטנר התנצל.
אולם מלא. ביום א׳ כבר היה בית
המשפט המחוזי הירושלמי מלא עד אפס
מקום ; חיים כהן התכונן לפתוח בנאום הסכום•
הוא היה ידוע היטב כאומן הסכומים,
ועורכי דין, סטודנטים וכל האנשים הקשורים
למשפט באו להאזין לדבריו.
כפי שצפו רבים, לא הצטמצם כהן לעובדות•
נאומו המצוין שנמשך למעלה משש
שעות סבב על נושא אחד :״לא לכם לשפוט
!״ אחדים מקטעי הנאום העלו דמעות
העולם הזח 883

משפהת הכורחים: האם פרייו-אזרהס, האם מריה-שרה, הכת ברברה-רות, הכנים מרבום־שמעיה ופרטיוף־אבטליץ סייפרד
מישו להפועל המזרחי, ממטבח השרון לשוייץ, מנהריה צפונה

בעינ׳ הנשים שישבו באולם. קסטנר ישב
בין הקהל, חיור וורוך, הוא ידע כי מבטים
רבים נשואים אליו.
כאשר עזב השופט את האולם, ניגש קם־
טנר אל כהן, הודה לו על המלאכה היפה.
הוא לא היה היחידי שניגש אל התובע :
גרינולד קרב אליו שאל אותו בקול צרוד :
״כיצד יכולת לדבר עלי כך?״ תמיר רשם
רשימות. עכשו הגיע תורו.

נסיעות
\דאדדאנ־צ׳קה מתד־אביב

הנשים שעמדו בבית־היתומים ה־שבע
.מוסקבאי
ושרו ״הבאנו שלום עליכם-...
לא יכלו לנצח בתחרות של מקהלות. אולם
הן סיפקו את דיירי הבית, שהצטרפו אלי.הן
אחר־כך בשירת שיר־השלום. המנגינה
.היתד, אחת, אך המלים זומרו בשלוש שפותו
עברית, ערבית. כי האורחות היו
רוסית,
,חברות משלחת הנשים מישראל, שהוזמנה
לביקור בברית־המועצות כתגמול עבור ביקור
משלחת נשים סובייטיות בישראל לא
מכבר.
יתכן ולא היה דרוש הרבה כדי ששבע
הנשים — חמש עבריווד, שתים ערביות —
גן־עדן בארץ הסובייטים אך
תראינה
,בחזרן, השבוע, מסיורן בן השבועיים־וחצי,
סיפרו עובדות רבות שעוררו מחשבה גם
בלב אזרחים ישראליים אחרים.
י אחרי שהגיעו למוסקבה באויר וביבשה
(,במטוס לאיסטנבול, ברכבת לסופיה, במ טוס לבוקרשט, אודיסה, קיוב ועיר הבירה)
,סיירו השבע במשותף, בהדרכת מדריכות.
י בלנינגראד וכטאלינגראד׳ באוניברסיטאות,
בקולחוזים, בדירות פועלים. המארחים אף
טרחו להראות לכל חברה בנפרד את השטח
המקצועי הקרוב לה ביותר — בית־חולים
לרופאת־הילדים חנה סנה, איגוד מקצועי
לח״כ אסתר וילנסקה, ספריות ללאה גולדברג.
חברה אחת, שהיו לה קרובים בלניג־
,גראד, אף יכלה לבקרם בביתם.
איקונין ומאלנקוב. בבית־כנסת מום•
קבאי פגשו הנשים ברב המקומי, איש תנו־עת־השלום
שהסביר את עקרונות התנועה
בעזרת פסוקי תנ״ך, ראו זקנים ונשים
שהתפללו בבית־הכנסת, שמעו כי הממשלה
מספקת מצות ליהודים דתיים, מאפשרת טכסים
של בר־מצווה וחופה בבית־הכנסת
לכל דורש׳ שחיטה כשרה לאדוקים. חופש
,דומה מצאה המשלחת בכנסיות הנוצריות.
הסביר דובר המיניסטריון לחברה קומוג־ס־טית
:״איננו רוצים לקחת מהם את הדח
,בכוח. הילדים המתחנכים בבתי־הספר יבינו
כי רדת היא אמונה טפלה.״
.התוצאה: בקולחוז אחד מצאו בחדר אחד
איקונין של הסבא, פסל מאלנקוב של ה,נכד.
,פרטים
אחרים שהזכירו את הבית 5
:אולם של בירו־בידג׳אן בתערוכה חקלאית.
25 אלף ספרים עבריים *׳ בין 18 מליון
הספרים של ספרית לנין, ריבוי היהודים
בעולם המדע הסובייטי.
היהודים הרבים אתם נפגשו מסרו דרי-
שות־שלום לקרובים בארץ, אך לא גילו
ענין מיוחד בחיי ישראל.
השם היהודי המפורסם ביותר: שמו ש•1
• אף כי אחת מחברות המשלחת היתה
,לאה גולדברג, הנוטה למפא״י. חברה שמי,נית,
הציונית־הכללית פסיה טייבר, חלתוי
ערב הנסיעה, נפטרה בינתיים.
*• ביניהם הוצאות עתיקות של הרמב״ס
ושפינוזה, ספרים חדישים של עם עובד
וספרית הפועלים.
העולם הזה 883

לזר כגנוביץ׳ המתנוסס בכניסת כל תחנו.
של הרכבת התת־קרקעית המפוארת של
מוסקבה, הדומות לארמונות, בהן חיפשו הגשים
לשוא אף פיסת־ניר אחת זרוקה על
הרצפה.
״מישהו לא מרגיש טוב?״ חנה
סנה, אשתו של מנהיג מפלגת־השמאל, בת
פולין היודעת רוסית, התרשמה ביותר מן
היחס בין אדם לאדם. פעם, כשעישנה ב־
;מקום אסור׳ ניגש שוטר אל האשה הבודדה
׳׳מבלי לדעת שהיא אורחת, שאלד, ברוסית,
בצער נוזפני׳ תוך טפיחה ידידותית על
זרועה :״גראז׳דנצ׳קה ״ ,האם אינך יודעת
שאסור לעשן כאן?״
פעם אחרת, כשאחרה המשלחת לקונצרט
באולם שמקומותיו לא היו מסומנים, קמו
מיד מחצית יושבי השורה הראש־נה ר
נעלמו ללא אומר, השאירו את מקום הכבוי
לאורחות. עוד בהגיען לשדר,־ר,תעופה הראשון
בברית־המועצות עלה לאוירון, עוד
לפני בודקי הפספורטים, רופא ששאל-.

ב־ 48 אלף החדרים של האוניברסיטה המוסקבאית,
בת 38 הקומות, ניתן לכל סטודנט
חדר של 8ממ״ר. הזוכים בציון ״טוב
מאד״ או ״טוב״ מקבלים סטיפנדים. אהוו
הזוכים בציונים אלה /0 96 רק ״ 4•/משלמים
שכר־לימוד.
מתנה מסטאלינגראד. כנשים, שמו
חברות דמשלחת לב ללבושן של האזרחיות
הסובייטיות (צנוע עד מהודר ; בזמן האחרון
מיוצרים גם בדים בעלי רמה פאריסאית)
ולאיפורן (כמו בישראל׳ אולי קצת פחות<
המשפחה הממוצעת גרה בשני חדרים, מצוידת
בחשמל לרדיו, מקרר (בדירות רבות<
מכשיר־טלביזיה (בדירות לא מעטות) .בכל
דירה חדשה יש חיבור לטלפון. הבישול
נעשה בגאז. סנה הסתכלה לסירו של פועל
במפעל טראקטורים, מצאה בשר אפוי בבצק,
קערה של פירות. לידן: ערימה עצומה
של כתבי־עת לקריאה.
צורת הבניה שעשתה את הרושם העז
ביותר על המבקרות: שתי שורות צריפים

נפוצה למדי, שהיתר, מכונה בשם חוסר•
שוק. תושבי ישראל לא צרכו כלי־זכוכית
רב־ם ותפוקת בית־ד,חרושת החיפאי פי•
ניציה הספיקה להם בהחלט.
זריקת עידוד. לעומת זאת נשאר מפעל
הקראמיקה הרסה בחיים׳ זכה לשיגשוג,
לאחר שקיבל זריקת־עידוד מן השיכון
העממי: ש;כון נרחב זה, המוקם ברחבי•
הארץ, צורך רבבות גופים סניטאריים, עשויים
קראמיקה, לשנה.
כיום מסוגל מפעל חרסה באר־שבע לייצר
132 אלף גופים סניטאריים לשנה, לעומת
40 אלף הגופים שיכול ליצר אחיו הבכור
— מפעל חרסה בחיפה. אולם הוא נתקל
עדיין בבעיות קשות, כגון בעיית טיב התוצרת:
חומרי־ד,חרסית שהובאו מן המכתש
הגדול היו צהבהבים וכבדים כפליים מן ה־

חרסית האנגלית המעולה.
השבוע, כאשר בקרו עתונאים במפעל.
הצהירו מנהליו כי בעיית טיב התוצרת אינד.
מדאיגה אותם: ד,ם ימשיכו בייצור — ואף
ירחיבו אותו. הם לא חששו כלל מפני
חוסר־קונים: לאחר הכל, היה זה מפעל
הסתדרותי.

יורדים
ס־רח־הברבור

משלחת הנשים הישראליות עם ראש מנזרי ברית־המועצות*
מאיסטנבול לסופיה, מאודיסה לקיוב, ממוסקבה לסטאל-נגראד

״מישהו לא מרגיש טוב? אני יכול לעזור
למישהו?״

לא פחות התרשמה חנה סנה מן הזכויווז
הגדולות של האשד, הסובייטית. בתחנות
הרכבת מצאה׳ מלבד מקלחות לנוסעים.
חדרים מיוחדים לאמהות הנוסעות עם ילדיהן,
מצוידים במכונות־כביסה לכיבוס
חיתולים וטיפול רפואי. ליד כל מפעל נמצא
מוסד לתינוקות עד גיל 3ומעון לבני 4
עד ,7המשחררים את האמהות העובדות
מן הטיפול בילדיהן מ־ 8עד 24 שעות בי•
ממה׳ משאירות להן זמן לא רק לעבודה,
אלא גם לנופש וללימודים.
/0־ 96 מצטיינים. כרופאת קופת־חולים
התענינה חנה סנה בטיפול הרפואי, הניתז
חינם לכל אזרח סובייטי. שרות־חינם אחר י
שמונה כיתות בית־ספד (מהן רק שתי כיתות
מכינות, כי הילד הסובייטי מתחיל
ללמוד רק בגיל .)7בכמה ערים ניתן חינוך
חינם לכל עשר הכיתות הדרושות ל.ער
הסובייטי כדי לקבל תעודת־בגרות, להצטרף
למליון וחצי תלמידי האוניברסיטאות.
סך־הכל הלומדים בארץ, בכל בהי־הספר, בקורסים
להשתלמות לפועלים המבקשים לעלות
במקצוע׳ בשעורי התכתבות ובדומה-.
57 מליון נפש.
• אזרחונת.

לאורך הרחוב, מאחוריהן בניני־ענק בשלבים
שונים של בניה. בהיגמר ד,בנין, מועברים
אליו דיירי הצריפים, הצריפים נהרסים והרחוב
מורחב.
צורה זו בלטה במיוחד בסטאלינגראד,
שקמה מהריסותיה. אולם באותה עיר עוד
מצאה חנה סנה מתנה לבנה הקטן׳ אפריים :
רסיס של פגז מגבעה המכוסה כולה רבבות
רסיסים, זכר למלחמה שהרסה את הארץ
וששרידיה ניכרים בבתי־היתומים ובצדפים
המיוחדים לנכים בתחנות הרכבת התת־קרקעית.

חעשייה

ד ד שנ ש אר
הסקר הגיאולוגי של הנגב, שפורסם לפני
שנים מספר, גרם לתוצאה מיוחדת במינה-.
הולדת תאומים.
התאומים לא השתייכו על הגזע האנושי.
הם לא היו אלא שני בתי־חרושת שהוקמו
על ידי המפעל ההסתדרותי כור בבאר־שבע.
בעזרת כספים אמריקאיים וכספי סולל
בונה. אחד המפעלים היה מיועד לייצור
זכוכית, השני לייצור קראמיקה.
מפעל הזכוכית לא האריך ימים, שבק
חיים עוד בטרם הגיעו מכונותיו המשוכללות
מחיפה. סיבת־המוות: מחלה כלכלית

״עצרו ! לאן אתם מפליגים?״
אחד מארבעת האנשים שישבו בסירה הקטנה,
שנעצרה על־ידי משמר החופים, מול
חוף נד,ריר״ קם ממקומו והשיב בשקט :
״להרצליה.״
מאחר שהרצליה נמצאת בדרום הארץ, לא
בצפונה, התעורר החשד בלב אנשי־המשמר.
הם גררו את הסירה לנמל־חיפד״ חקרו את
יושביה, אברהם סייפרד ובני־משפחתו, גילו
פרש־ ,מוזרה עד מאד.
פריץ סייפרד היה גרמני טהור. אולם דעותיו
האנטי־נאציות הביאו אותו אל בין גדרו-
תיו של מחנה־ריכוז גרמני, שהיה מלא וגדוש
יהודים. אפשר שהסבל עורר בו רגשות
דתיים, ואפשר שהחברה היהודית השפיעה
עליו. על כל פנים, הוא החליט להתגייר
ולעלות לארץ, וברגע בו שיחרר הצבא
האדום את יושבי־המחנה, ד,פך. פריץ
לאברהם.
בני משפחתו של אברהם התגיירו אף הם.
בנו הבכור, מרכוס, הפך לשמעיה. בנו השני,
פריטיוף, הפך לאבטליון ; אשתו מריה,
הפכה לשרה, והבת, ברברה, כונתה בשם
רות.
שרשרת-תלאות. כראוי לגר המכבד
את עצמו, הצטרף אברהם להפועל המזרחי,
עלה לישראל בשנת ,1949 השתכן בכפר
סבא, ניסה להקים מפעל לתעשיית־צבעים.
עד כאן היד, הכל טוב ויפה. אולם מכאן
ואילך החלו התלאות. שותפיו של סייפרד
למפעל־הצבעים הציגו אותו ככלי ריק. הוא
היה נאלץ לבקש עבודה במפעלי צבעים אחרים,
אולם בעלי־המפעלים השונים פיטרוהו,
מיד לאחר שלמדו את סוד השיטה הגרמנית־מדוייקת
של עבודתו.
הבנים ראו את המצב הקשה של אביהם,
החליטו לבוא לעזרתו: שמעיד,״מרכוס נכנס
לעבוד במלון השרון כשוליית־טבחים, ורות־ברברה
החלה לעבוד לעבוד כאורגת בבית־החרושת
סרגון.
אולם אברהם לא היה מוכן לחיות כטפיל
על חשבון ילדיו. הוא החל לחפש
עבודה במלוא מרצו, מצא משרה בבתי ה־
(המשך בעמוד )12
* מימין: לולו סבאג, סמירה חורי, הנה
סנה (פנים חבויות למחצה) ,הארכיהגמון קול-
צ׳יצקי, אסתר וילנסקה.

דו1ו * 0

הוד

ג1לחאתך ואמתעדשע

מאת עמנואד פרת
יהודי תימן הרחוקה נסערו: ממרחקים הגיעה אליהם שמועה
על הופעת אדם יפה־תואר כמלך, בעל זקן שחור־ארוך ועיני־נשר,
אשר דיבר עם השולטן התורכי כעם שווה לו. השמועה
אמרה גם כי יהודים מכל קצוות העולם זורמים אל ארץ-
האבות.
דומה היה כי באה שעת התגשמותן של הנבואות העתיקות.
יהודי־תימן לא הטילו ספק בזהותו האמיתית של האיש
שחור־הזקן. רבים מהם החלו אורזים את חפציהם, ובראשית
המאה הזאת שטף הגל הראשון של העליה התימנית על־פני
המדבר, הגיע לארץ־ישראל. העולים התישבו במושבות־הבי־לויים,
אשר בדרום הארץ. בעקבות הגל הראשון באו שני, שלישי
ורביעי.
במהרה נוכחו העולים כי הם הקדימו את המשיח. הוא
עדיין לא בא. הם מצאו בארץ רק כמה אלפי איכרים, שדיברו
בשפה מוזרה. נאמר להם כי אלה היו החלוצים היהודיים
שבאו לבנות את הארץ. כל האחרים היו ערבים — ממש
כמו במולדת המדברית. המשיח עדיין לא בא. אבל הוא
יבוא במהרה. דלותם המרה של העולים היתר. עדות נאמנה
לכך: האם לא נכתב בספרים הקדושים כי מוקה לפני ביא־המשיח
יהיה הסבל גדול יותר מכל?

ד י רו תבפרד סי ם
הסבל היה גדול. התימנים לנו תחת כיפת־השמיים, ילדו
את ילדיהם ברחובות ובפרדסים. רק כאשר היו גשמי־החורף
באים ומכסים את האדמה בבוץ אדמדם, היה ניתן להם מקלט
זמני: צריף עלוב׳ בו נערו חמורים וסוסים לעסו אף.
השעורה — או, לכל היותר, מטבח מזוהם.
אולם הם החזיקו מעמד. אמת ונכון, יושבי הארץ ה־ו
קשוחים ורעי־לב, אבל האדמה היתה דשנה ופוריה. התימנים
היו פועלים חרוצים. האיכרים ידעו זאת היטב והעבידו אותם
בשדותיהם ובפרדסיהם׳ מעלות־השמש עד שקיעתה, תמורת
גרושים ספורים. העולים אכלו את הפיתות, תיבלו אותן בקומץ
זיתים, ברכו את אלוהים: החיים לא היו קלים, אבל
בסופו של דבר יסתדר הכל.
איש לא הבחין כיצד ומתי אירע הדבר. אולם שכונה
תימנית צמחה׳ בית אחר בית, בקצה הדרומי של רחובות.
הפכה במהרה לכפר קטן היא נקראה בשם שעריים *.
הבריטים היטיבו להכיר את שעריים. כאשר מרדה המחתרת
העברית בשלטון־המאנדאט, הפכה. השכונה למצודה של אצ״ל
ולח״י. הבריטים לא אהבו לסייר בסמטאות העקלקלות, הבלתי־מרוצפות:
ד,ם ידעו כי המתת אורב להם מכל פינה, מידיו
של כל תושב. אפילו נשים זקנות וילדים השתייכו על איר-
גוני־המחתרת.

חוק־־תחינור הממלכ תי נו צר כ די דג
שלה הורי הרסו א ח חי הבג . ,
ה ש בו ענתבדרכ תי ת ־ הטדףה
המורים: הוא ניהל את שני בתי־הספר משך שלוש השני:
האחרונות.

סערה, העדה. סס קגו ח

בשנה שעברה חילקה עיריית־רחובות את העיר לאיזוריב
וכל איזור קיבל בית־ספר משלו. באשר לבתי־הספר הדתיים
נאלצו יושבי משכנות ושעך יים לרשום את תלמידי כתה א
בבית־הספר מוריה. אלה שכבר התחילו ללמוד בתחכמוני
יכלו להמשיך בלימודיהם, מבלי לעבור לבית־ספר אחר.
ההחלטה חוללה סערה בעיריית־רחובות. סיעת הפועל המז
רחי, שהונהגה על־ידי סגן־ראש־העיר, צבי בן־יצחק, מחת;
נמרצות״ ,סרבה לציית לה. טען בן־יצחק :״אין לנו כל כוונו
לשלוח את ילדינו לשם. תוכנית הלימודים וההיגיינה בביתי
הספר מוריה נמוכים ביותר.״
יעקב דרויאן (חרות) התרים כנגדי :״אם המצב הוא כזה
יש להקים וועדת־חקירה, לעשות את כל השיפורים הדרושים
אין לזה כל קשר עם החלטודהעירייה. כל ילד חייב להרשם ל
בית־הספר של איזור־מגוריו.״
במהרה הוקמה וועדת חקירה׳ שהורכבה משני פקידי־משרד
החינוך בירושלים וצדק כהן, מנהל מחלקת־החינוך של עיריית
רחובות, הוועדה ערכה דו״ח מפורט, הביעה את שביעת רצונו
מתוכנית הלימודים והמצב ההיגייני של במדד,ספר מוריה
חברי־הוועדה המליצו רק על שינוי אחד: רצוי שהמנהל
שאולי, יפרוש מתפקידו הקשה, יעבור לניהול בית־ספו
בשכונה אחרת. אולם יושבי־שעריים היו נאמנים לשאול׳
הכריזו כי לא יניחו לשום אדם אחר לנהל את מוריה. בסוס
של דבר וויתרה הוועדה על המלצת ההעברה, הסתפקה בכ
ששאולי פרש מבית־הספר לבנות, ריכז את כל מאמצו
בבית־הספר לבנים.
ההתנגדות של סיעת הפועל המזרחי נתבטלה איפוא או
טומטית, וההחלטה נשארה בתוקפה: ילדי משכנות ושעריים
שעמדו להתחיל את לימודיהם בכתה א׳ התחייבו להרש
לבית־הספר מוריה. אולם באותו זמן קרבה שנת־ד,לימודי

שבתר חדשה

הנער התימני שהורים אשכנזים רכיב
! 7 1.21ן סברו בי לא נאה לבנם לשבת עמו.
זכריה הוא תלמיד כיתה א׳ כבית הספר ״מוריה*.

המשיח לא בא. אולם מדינת ישראל היתה לעובדה קיימת,
עם בוא זרם־העולים החדש לארץ צצה בקרבת שעריים שכונה
חדשה: משכנות. תושבי שתי השכונות לא התמזגו ליחידה
אחת. לא היה להם עניין ׳משותף, או שפה משותפת — פרט
לעובדה שכולם היו דתיים. תושבי־משכנות באו מקצתת שונים
של העולם, ודיברו בשפות רבות. העברית היתד. שגורה דק
בפי הילדים וותיקי־המקום.
ילדי־משכנות נשלחו אל מעבר לשדות־התירס, לבית־הספר
תחכמוני ברחובות, אשר נוהל על־ידי הפועל המזרחי. ילדי-
שעדיים ביקרו משך 25 השנים האחרונות בבית־הספר מוריה.
שני הצדדים היו מרוצים.
לפני שש שנים נמסר בית־ד׳ספר מוריה — שהיה אז בניין בן
קומה אחת, הכיל ארבע כיתות נמוכות — לידיו של מנהל
חדש. היה זה המורה הצעיר והנלהב, משה כהן שאולי.
לשאולי היה רק חלום אחד. לראות את ילדי־שעריים גדלים והופכים
לאזרחים נורמאליים ומשכילים, שאינם נופלים מבוגיי
כל בית־ספר אחר. רבים מן ההורים סבלו מחוסר־השכלה.
אסור היה לשלול מילדיהם את הסיכויים המינימאליים לכבוש
מקום מתאים בחיים.
שאולי ניגש למלאכה, ויושבי־שעריים הושיטו לו יד עוזרת.
הוא אסף כספים, בנה קיומה שניה׳ אירגן ארבע כיתות נוספות.
בבית־הספר המוגדל הונהגה שיטת הלימודים התיכוניים׳ שאושרה
על־ידי הממשלה. אנגלית וערבית הפכו למקצועות־חובה.
כאן
התעוררה בעייה נוספת: לילדים ולילדות היתר, זכות
שתה להפוך לאזרחים נורמאליים. היתד. להם גם הזכות השווה
לקבל השכלה. אולם ההורים השמרניים סירבו להניח לבנותיהם
לבקר בבית־ספר מעורב. מוטב היה להם להשאיר את הבנות
בבית, לאלצן לעבוד במשק־הבית :״אימך לא ביקרי, בבית-
ספר מימיה — ואת אינך טובה ממנה.״
שאולי הבחין בדבר, שב והתעורר לפעולה. הפעם התנגדו
לו רבים מזקני־שעריים. אולם הוא ביקש, התחנן וצעק —
ובסופו של דבר עלה בידו להקים בית־ספר דתי לבנות.
מעל כותל חדר־המורים, מתוך מסגרות מסורתיות, נשקפו
תצלומים של שני מחזורי־נערות. שאולי ניצב במרכז קבוצת*
מאז 1908 גדלה שעדיים והפכה לעיירה בת 10 אלפיס נפנט.
היא ידועה בשם בירת־התיסניס.

1 1ן פועל טלפונים, ט
!/ל 1 1 1
ען שבנו משה גר אצל דוד כמושבה ומרגיש טו:
לקיצה, והוחלט לדחות את ההרשמה עד לאחר החופ
הגדול.

רי שו ם

כ פו ל

שנת־ר,לימודים החדשה החלה. אולם אף אחד מילדי־משכנו
לא נרשם לבית־הספר מוריה. לעומת זאת גדלו הכיתות ד,נמ
כות של בית־הספר תחכמוני עד מאד.
פקידי־ר,עירייה היו מלאים תמהון: מה אירע 1רשימו
התלמידים החדשים נבדקו בקפדנות. דומה היה כי איש מון
לא התגורר במשכנות. כאן נתעוררה השאלה :״מה איו
לילדי־משכנות? האם הם פונו למקום אחר? או שמא זויי;
טופסי־ההרשמה מתחילתם ועד סופם?-״
התשובה הרשמית על שאלות אלו שימשה נושא לדיוני
סוערים. בעת ישיבת־עיריית־רחובות, טענו נציגי־שעריים 1

״האם הוא עזב את בית־דודו ובא לביקור קצר בבית?״
אברהם ביקש סליחה, אמר כי יש לו עבודה רבה :״שלום.״
הכתב המשיך בדרכו — מבית לבית.

א חי דהיבשהט טו כסח

ווו כ• הניגו די ם המ 3ד \ ת ים והעדת ״
ה טי רהרבה הו שג ההמטרה. או ד
ד תי ת עוד שדיד ה ו היי מ ת 3מ די 1ה.
הזיופים נעשו במשרד־רישום־התלמידים, בו ענדו שניים מפקידי
הפועל המזרחי. הם הכריזו כי המניע לזיופים היה התנגדותם
של ההורים האשכנזיים להניח לילדיהם להתערב בין
ילדי־תתימנים.
השיב ראש־העיר, בן־ציון הורוביץ :״איני מאמין כי זה
נכון. אבל אם יביא לי מישהו הוכחות בכתב כי נעשו זיופים,
אאשים את האחראים לכך בעבירה פלילית.״
בינתיים נפל לידי אחד מראשי שכונתשעריים מכתב־חוזר
סודי׳ שנשלח, כנראה, על־ידי ועד־ההורים של בית״הספי
תחכנזעי אל הורי הילדים של משכנות. לשון־המכתב :

עליך לגשת היום משטה 5טד 7לבית־הספר מוריד, ולרשום
את ילדיך בהתאם להוראות. לאחר שאתם רשמתם את
הילדים, תקבלו העברה תוך 24 שעות, והילדים יוכלו לבקר
בבית־הספר על אזזריותקו, בלי שום הפרעה נוספת.
בכבוד רב

וועד־ההוריס.
מאחורי כל זה הסתתר טכסיס פשוט, אך מחוכם: ילדי-
משכנות צייתו להוראה הממשלתית, נרשמו לבית־הספר
מוריה, אך לא למדו שם. במקום זה שבו ונרשמו, הפעם תחת
כתובות מזוייפות׳ בבית־הספר תחכימוני, שהיה רצוי יותר
להוריהם.

ח קי רהס טית
אחדים מיושבי־שעריים פתחו בחקירה פרטית, ובמהרה נודעה
להם זהות הילד הראשון, אשר כחובתו זוייפה: משה
מרמלשטיין.
אברהם, אביו של משה, הגיע לישראל עם גל״העלייה הגדול
מהונגריה. ביתן הקטן־לבן מכוסה בשיחים מטפסים ירקרקים.
את זמנו הפנוי, לאחר שמונה שעות של תיקוני־טלפונים
במשרד־הדואר הרחובותי, מבלה אברהם בהשקאת הדשא
שליד ביתו וטיפול במשקו הזעיר. תוצאות עבודתו השקדנית
ניכרות בכל מקום.

שכון משכנות שונה לחלוטין משעריים. האדמה מחולקת
למגרשים, והבתים ניצבים שורות שורות — כמו חיילים.
ליד כל בית משתרעת חצר, מוקפת גדר־תיל. האווירה היבשה
והמפוכחת של המקום דבקה גם ביושביו.
יוסף פאסנהיים אדום־השיער, פקיד וותיק של תנובה, לא
התעניין בכל הפרשה: ילדיו גמרו את בית הספר לפני שנים
רבות. אבל אילו היו לו ילדים קטנים כיום, לא היה שולחם
ללמוד בשעריים :״הילדים שם מקללים זה את זה ומרבים
להתקוטט. התנהגותם פשוט איומה. הם מכים את המורים.
מה אתה רוצה? הם פראי־אדס.״ הוא חיכך את זקנו האדום-
קצר והוסיף :״התגוררתי בשעריים משך 18 שנה. הם שונאים
אותנו יותר משאנו שונאים אותם. בתקופת־המאורעית,
כאשר היה אשכנזי נהרג, היו הם אומרים , :כלב נהרג !׳
דברים אלה נחרטו בלבי. לא אשכח אותם לעולם.״
מאיר גרום הינו חייט. מבין שפתיו נפלטה אנחה חייטית
טיפוסית :״המצב הוא טראגי. בגולה היינו יהודים — בכי,
מקום בו התגוררנו. כאן הפכנו להונגרים, גרמנים, סולנים,
רוסים ותימנים. עלינו להתמזג ולהפוך לעם אחד. אנו לא נוכל
לעשות זאת, אבל ילדינו יזכו לכך — אם רק נניח להם.
בנו, שלמה, מבקר בביודהספר תחכמוני זה שלוש שנ־ם.
הבעייה לא נגעה לו אישיות
״הבעייה תהיה נוגעת לי רק בשנה הבאה,״ אמר הפק־ד
ישעיהו יהודה ,״ילדי מבקרים עדיין בגך הילדים, אבל בשנה
הבאה יהיה עליהם להרשם לבית־ספר כלשהו.״
גם יהודה האמין כי יש צורך במגע הדוק יותר בין ילדי בל
העדות. קשה היה לו לשכוח את ימי ילדותו, כאשר היה הוא
התלמיד האשכנזי היחידי בתלמוד־חורד, תימני :״סבלתי
קשוח. כל היום שמעתי רק, שיכנאזי ! שיכנאזי 1׳ זה לא
היה קל, אבל עלינו לשכוח ולהשכיח זאת.״
אשתו עדינת־הפנים ורכת־החיוך אף היא בילתה שנים
רבות בקרב בני־עדות־המזרח בירושלים :״הם אנשים נפלאים,
ישרים וטובי־לב. אבל מזגם חם מדי. אני חוששת לשלוח
את ילדי לשעריים. הם עלולים לספוג אבו בראש.

הבי או שואה!״

בני־שעריים היו מלאים מרירות. וועד־ההורים של בית־הספר
מוריה נפגש עם כתב העולם הזח. אחי מחברי־הוועד, סעדיה
כובשי, אמר :״העולים מן הגולה הביאו איתם את השינאה.
הם שכחו את הסבל, אשר שבעו מידי האנטישמים.
טען חבר אחר של הוועד, יוסף צומן :״לא יזיק לנו גם
אם ילדי־משכנות לא יבקרו בבית־הספר שלנו. אבל הבעייה
בפני עצמה מכאיבה לנו יעד מאד.״
הוסיפה מרים מזרחי, חברת וועד־ההורים ואירגון הנשים
התימניות, המטפלת בילדים זה חמש־עשרה שנה :״היינו
טובים בשביל להילחם בבריטים. היינו טובים בשביל להילחם
בערבים. היינו טובים בשביל לשטוף את הרצפות של האשכנזים.
אבל ילדינו אינם טובים במידה מספקת״ כדי לשבת

על ספסל אחד ככיתה א׳ של בית־הספר ״מוריה -כשעריים, שהוא

נמודת-המוהד של שערוריית הזיופים, יושבים יחד, בשלום, שמואל 1311 הבלונדי ודויד שחור-השיער. המורה, אשכנזי, טוען כי אין הבדל עדתי כין האינטליגנציה שלהם.
כאשר ביקר במקום כתב״העולם הזה, לא הכחיש אברהם כי
הוא התנגד לשלוח את משה בן ה־ 7למוריה :״המצב ההיגייני
שם איום ונורא, והילדים מתנהגים בצורה פרועה. לא רציתי
שמשה יקלוט את הרגליהם.״
״הנכון הדבר שרשמת את בנך תחת כתובת אחרה״ כדי
שהוא יוכל לבקר בבית־הספר תחכמוני?״
המחמאה מצאה, כנראה, חן בעיני־אברהם. הוא אמר בחיוך :
״הילד גר בעיר, מפני שאני ואשתי עובדים עד שעה מאוחרת,
והוא נאלץ להישאר לבדו בבית• .
באות רגע הגיע למקום ילד קטן, יחף ולבוש־גופיה. אברהם
בא במבוכה. הילד אחז בזרועו, ביקש לרכב על האופניים.
״האם זה בנך, משה?״
״כן,״ מבוכתו של אברהם הלכה וגדלה.
•חותנו וחותנתו של מרמלשטיין גרים בבית הסמוך.

על ספסל אחד עם ילדים אחרים. אתה יכול להיות פיקח
וכשרוני, אבל אם אתה תימני, אתה מחוסל. מתי יבוא הקץ
לבידוד זה?״ ״בסדר ! הבה ונשכח את העבר. אנו באנו מן
המדבר. האשכנזים באו מארצות המכונות והמטוסים. באותה
תקופה היה בינינו הבדל גדול. אבל עכשו ז ילדינו מתחילים
בחיים חדשים. עליהם לגדול יחד, ואסור לנו להרעילם ברעל
הישן. הניחו להם לפתור את הבעיות בכוחוודעצמם —
לאחר זמן.״
בסוף השבוע הפך ניצוץ עקיפת חוק״החינוך הממלכתי ללהבה
בינעדתית, שניזונה מבערות ומרגשות אצורים.
אולם ביסודו היה זה מאבק על קיום חוק לאומי, אשר נועד
לחסל התנגשויות אלה, לא ליצור אותן.
חוק החינוך הממלכתי האחיד הינו תקיף ומרחיק־לכת
ככל חוק כזה, היו מכשולים צפויים בדרכו. ככל חוק כזה,
חייב הוא להתגבר עליהם.

הנער הבדונדי אשר התסבין־ העדתי
ברחובות עלול להפכו לכן גזע־אדונים
חדש. מיכאל עצמו הנהו, עדיין, עיוודצכעיט.

חסיגדחקד7/7/ע/71

במדינה
(המשך מעמוד )9

ל 7ע ך 2/ב ל ^

ד ק1ד
777/77־

עןיא 7 -ג ע 1מ / 7

למכירה

ל/י א

בהזדמנות

מכונת חישוב חשמלית
מכונת סיכום חשמלית
מכונת כתיבה עברית ״18

£ 4 0 17 £5.4-0
א070א££\11
4£ 1^14010 ץ ו£0

מכונת כתיבה עברית ״11

£1^0א 0ז0א£1£^11

עם טבולטור אוטומטי

עם טבולטור אוטומטי
נא לרשום את מספר החדש של הטלפון שלי

5032

בלמוט. תד אביב אלנב׳ 111

טובה

שנה

לכל לקוחותינו ועובדינו״ מוסדות הממשלה
וכל הבאים אתנו בקשרימסחר

סלון קוסמטיקה ״ מרים ״
תל־אביב, רחוב אלנבי 28

• מתקנים חדישים
• מוצרים מיוחדים
• טיפולים לשמירת והחזקת עור הפנים
אני מודיעה ללקוחותי שלאחר ההשתלמויות בארצות הברית
חז ר תי

פתחתי

אשרי הגפרור שנשרף תעלה להבה גדולה
והצית להבות
שתהיה שקולה
אשרי הלהבה
עשרת מונים
שהציתה סיגריות
מכל אותם הגפרורים
לא בחיל לא בכוח ובזאת ישרתו
ואף לא במוח
המצית עבדך
לחיצה קטנה
הנבונים והותיקים שבמעשנים

לון

החדש .

יודעים גם יודעים
ערכם הגדול של מציתים
בפרוטות פעוטות
וללא כל מאמץ
לחץ על ההדק
והסיגר נדלק.

המומחה
י ״ ממקצועילמכניקהעדינה, ונל -אביב, ר ח׳ אלנבי 132ט ל .62388
ת קון ע טי ם נו ב עי ם מ צי תי ם, כ לי נגינהומ כונו ת כ תי בהבאחריות .
קניה

מפירה
מבחרג דו לשלע טי ם נו ה עי םומ ציוני ם

ו מי ס יון

זיקוק בחיפה. שמחתו היתד. גדולה: הוא
קיוו: כי העבודה במפעל הגדול תאפשר לו
לצבור קצת כסף, להתחיל בייצור הצבעים
מחדש.
אולם השמחה לא ארכה: במהרה התברר
כי אין כל אפשרות להעביר את המשפחה
לחיפה, לשכנה בתנאים הוגנים. אברהם שקע
ביאי־ש תהומי: הוא החליט לחזור לחיק עמו
ומולדתו הקודמים.
רעיון גאוני. לאחר שכיתת סייפרד את
רגליו על פני משרדי המיסיון, ואף פגה אל
ממשלת־בון, נוכח כי איש לא יסייע לו
לעזוב את הארץ. יהיה עליו להגיע לגרמניה
בכוחות־עצמו.
ההכרח הוליד רעיון גאוני: סייפרד מסר
את 700 הלירות אשר חם ך לדייג מטבריה,
קיבל תמורתן סירת מפרש, העבירה ליפו
במכונית־משא.
במהרה היה הכל מוכן להפלגה הארוכה.
אולם ברגע האחרון אירע משהו: רות הכריזה
שהיא נשארת בארץ, תינשא לחברה,
סמל בצה״ל. אברהם נדהם, אך נתן לה את
ברכתו, הפליג לדרך הארוכה.
הפלגה קשה. ההפלגה מנמל־יפו היתד,
קשה. ההתקדמות היתד, אטית, אך משפחת
סייפרד היתד, מאושרת: טוף סוף הפכו הם
אדונים לעצמם. האושר הושבת רק כאשר
הדהדה על פני הים קריאתם התקיפה של
אנשי־משמר החופים.
בשבוע שעבר שרה תוכנית־המסע הגאונית
את שירת הברבור שלה: משפחת סיי-
פרד הובאה לפני שוסט־השלום החיפאי אברהם
סלוצקי, זכתה לעונש קל ביחס: שבעה
ימי מאסר או 30ל״י קנס. ארבעת הנאשמים
בחרו במאסר: לא היתד, להם אף
פרוטה.

עיריות
ד־מון מי ל ס
אברהם רימון לא התרגש. העובדה שהוא
היה האיש שגרם לסערה בעיריית תל־אביב,
חולל שביתת־עובדים, לא הפתיעה אותו כלל:
הוא היה רגיל בזעזועים.
כבר בשנת 1937 הספיק רימון לשבת
בכלא עכו, על היותו רביזיוניסט פעיל. כאשר
שוחרר, לאחר ישיבה של חצי שנה,
לא הורשה לו לחזור לביתו בכפר־סבא. הוא
היה נאלץ לעבור לתל־אביב, התחיל לעבוד
כפקיד באגף־התשלומים של מחלקת התברואה
של העירייה.
הוא נשאר במשרתו עד לפני שבועות מספר,
כאשר הוזמן אל סגן־ראש־העיר, משה
איכילוב, נשאל אם הוא מוכן לקבל את
תפקיד המפקח על אגף המדרכות של העי־

ריים,
רימון שמח על הסיכויים לעלות בדרגה.
אולם במהרה התברר, שהוא לא ידע כמה
וכמה עובדות :
• אליהו קרינרמן בן ד,־ ,62 ששימש בתפקיד
זה, התכונן לצאת לפנסיה.
• למשרת המפקח על אגף המדרכות היו
שני מועמדים קודמים, הפועל הוותיק אברהם
רוזנברג, ויעקב בוכמן, מי שהיה מנהל
עבודות־סלילה, עבר לאגף־המדרכות לאחר
שנתערערד, בריאותו.
פרוטקציוניזם פשוט. באיגוד-עובדי-
העירייה, שידע עובדות אלו היטב, פרצה
סערה. איש לא האמין כי רימון הוכנס לתפקידו
החדש בגלל היותו עובד יעיל. הכל
ראו בקשרים המצויינים שבין רימון, חבר
תנועת־החרות, לבין איכילוב, נציג התנועה
בעיריית תל־אביב, פרוטקציוניזם פשוט. הסערה
התחוללה משך ימים מספר, הביאה
לתוצאה מוחשית למדי: שביתת עובדי מחלקת
ההנדסה.
השביתה פרצה רווקה, כאשר נסע ״ראש־העיר
שלי״ — כפי שמכנה רימון את אי־כילוב
— לבית־הבראה בקפריסין. ראש־העיר,
חיים לבנון, לא היה מוכן לאכול את הדייסה,
שבישלו אחרים. הוא נכנע, פקד להעביר
את רימון למחלקה אחרת. השובתים
נצחו.
דומה היה כי רימון־מילם — כפי שכונה
אברהם רימון בפי חבריו לעבודה — לא
יזיק עוד לאיש. אבל הוא פעל את פעולתו
ר,הורסנית, בכל זאת: בשבוע שעבר הכריזו
נציגי־חרות בעירייה על כוונתם לפרק את
הקואליציה העירונית.

עולים
״ שו ב הודים׳־
דיירי הבתים בקרב פינת שדירות־רוטשילד
ונחלת־בנימין בתל־אביב, לא נדהמו. הם
כבר היו רגילים למראה משפחות מטופלות
בילדים שזופים, לבושות בגדים צבעוניים,
שישבו על. שמיכות מול משרדי־הסוכנות היהודית
:״שוב הודים.״ הם זכרו היטב את
הפג} ת עולי הודו, שהתאכזבו מיש(ראל,
דרשו להחזירם למולדתם.
אולם העוברים ושבים לא ידעו כי הפעם
היה רקע־שביתת־השבת שונה לחלוטין. יעקב
בן־אליהו 28 תושב בומבי לשעבר, אשתו,
ארבעת ילדיו ואחיו החולה לא דרשו
היתרי־יציאה מישראל. הם דרשו רק דבר
אחד: סידור מחדש.
כאשר עלתה המשפחה ארצה, לפני חצי
שנה, נשלחה לתל־ירוחם. אולם יעקב לא
היה יכול לשאת את האקלים המדברי, להחזיק
את הילדים בישוב מבודד, לעבוד כפועל
שחור, במקום לעסוק במקצועו —
מקצוע ד,חרטות. לא עבר זמן רב והוא עלה
לחל־אביב, שטח את טענותיו לפני פקידי־הסוכנות,
דרש העברה למקום אחר.
הדרך המקובלת. הפקידים לא סירבו.
הם העבירו את המשפחה לאחת המעברות
בקרבת פתח־תקווה, איפשרו ליעקב להתחיל
בחיפושי עבודה.
כאשר נמצאה העמודה, שב יעקב בן־
אליהו והופיע במשרדי־ד,סוכנות. הפעם דרש
להעביר את חפצי המשפחה מתל־ירוחם למשכנו
החדש, ביקש להעניק לו 50ל״י
לסידור. פקידי־ד,סוכנות סירבו לעשות זאת.
הסירוב הרגיז את יעקב, עורר אותו ללכת
בדרך בה בחרו רבים מבני־ארצו: שביתת־שבת.
המשפחה ד,תישבר, על שמיכות, שנפרשו
על המדרכה, הציבה בקרבת־מקום
שלט, שהסביר את כל תלאותיה.
הסברם של פקידי מחלקת הקליטה של הסוכנות
היה שונה במקצת מן ההסבר, אשר
על השלט: הס טענו כי יעקב בן אליהו
אינו חרט כלל, סיפרו כי הוא קיבל כבר
פעמיים סכומי כסף ניכרים מן הסוכנות.
״אנו מוכנים לסדר את בן־אליהו בעבודה
ולהעביר את חפציו לפתח־תקוור״״ אמר אחד
הפקידים ,״אבל הוא לא יקבל אף פרוטה
במזומנים. הסוכנות אינה מוכנה להיכנע ל־טכסיסי־סחיטה.״

משפט

3חן־! כ דון
מנין לנו הבטחון שהזיהוי של העד
נכון, בדרך כלל אין איש חוקר את
כושר־הראייה של העד. אנו מקבלים תמיד
את •ההערכה שלו. אולם הערכה זו עלולה
להרוס חי-אדם.
השופט שמואל ליבוביץ

השבוע בחן עורך־הדין עזריאל ברק את
כוח־זכרונו וכושר־ראייתו של עד־מפתח, במשפט
רצח עבד אל־עזיז אל כורדי, הנדון
עתה לפני השופטים פנחס אבישר, אלישע
מאני ויצחק סונדלביץ, בבית־המשפט המחוזי,
תל־אביב.
לשולחו של ברק, אחמד כילאני אל־שאלא־בי,
לא היתד, כל סיבה לדאגה: הוא כבר
נדון למאסר־עולם באשמת רצח אחר, שביצע
יחד עם כנפיית רצח בע״מ* .כילאני
לא היד, מובא לדין שנית על חשבונו של
משלם־המסים, אילולא צצו באופק שני נאשמים
חדשים.
עתה ישבו שני הנאשמים לצדו: היו אלד,
* המשטרה האשימה את אנשי הכנופיה
בביצוע ארבעה מעשי רצח למטרת שוד.
הארץ קלב־שמירה: תייר בלגי שבא לביקור
בפאריס היה בטוח כי מכוניתו
לא תיגנב ממנו. הוא השאיר בה
חלב־שמירד, מאולף. בשובו למקום
החניה, נוכח כי המכונית נעלמה —
לרבות הכלב (ידיעות אחרונות).
ישראל ליבמן, חיפה
קאן כבורים שלושה קלבים.

המפעל הוקם לפני שנתיים, ויש
בו 45 לולים אוטומטיים. מנהל המפעל
מסר כי פועל אחד בישראל
מפעיל 12 לולים כאלה (הארץ).
איתן שמיר, תל-אביב.
התרנגולות שם מטילות ביצים, בלי
עזרת עובדי־המפעל.
העולם הזה 883

המכתביםשהס עי רו אתש די רתהדס לי ם

קלושמול בעטרה

הרים אינם נפגשים. רק בני אדם נפגשים. בפאריס -ין
מנה על ידי הרבנות הראשית לעמוד בראש העדה הספרדית
כמעט כל סיכויים לפגישה מקרית עם מישהו. בעפולה
בעפולה. מהלומה זו פגעה לא רק בכבודו ותהילתו של
פוגש כל אחד את כל אחד, מדי יום ביומו. בעפולה יודע
קירשטיין, אלא גם בכיסו.
כל אחד את כל פרטי חייו של רעהו. ביחוד יודעים זאת אלה
בעקבות המהלומה השנייה באה שלישית: אברם מש, כתב
שבמבקרים בבית־הכנסת הלבן־גדול׳ השוכן בקצה של
דבר בעפולה, מי שהיה חבר המועצה המקומית, נלחם נגד השדירת־דקלים׳
בה משחקים ילדים, ונשים יושבות על הספתשלומים
המיוחדים, אשר קיבל הרב תמורת שירותיו. סען
סלים וסורגות. יודעים הכל גם אלה המבקרים בבניין הקטן,
מש :״אנו משלמים מסים והרב מקבל את משכורתו. למד,
הניצב מעבר לכביש: ביודהמועצה המקומית.
לנו לשלם לו לחוד עבור עריכת קידושין וטכסים אחרים?״
עם התקרב הבחירות היו שני הבניינים הופכים לשני מב־על
מצחו של קירשסיין נראו ענני סערה.
צרי־עוז, מוכנים להפגיז זה את זה. ולא רק בשער. הבחירות:
הוא הפך עצבני ושרוי במרה שחורה. באחת השבתות
מצב־מלחמה מתמיד היה קיים בין שני הבניינים — ממש
רב עם הגבאי הזקן שלו חנוך פסילוב ועם הגבאי השני.
דוד סיטנר. הוא נראה מתווכח גם עם אחרים. הסערה
הלכה והתקרבה.
במהרי, נחתו טיפות־הגשם הראשונות. על פני שדירת־הדקלים
התפשטה השמועה :״השמעת?״ קיל קיבל מכתב
בעילום־שם״ .״מובן מאליו ששמעתי. כל העיר מדברת על
כך. השמעת כי אשתו פתחה את המכתב וקיבלה התקפת־לב?״
כעבור
ימים מספר נפוצו שמועות אחרות • :השמעת י
מש קיבל מכתב בעילום־שם באמת י״ ״כן, באמת• גם
פסילוב, סיטנר והרב מיימון קיבלו מכתבים דומים.״ היתה
זאת שמועה עסיסית ומרתקת.

שור ה של שסות־גנא ,
לשוכני שדירת־ד,דקלים — מבית־הכנסת ועד קפה פינתי
— היה חומר מספיק לשיחות. תוכן־המכתבים היה ידוע לכל.
מקבלי המכתבים כונו בשורה ארוכה של שמות גנאי. והואשמו
באשמות שונות, בעלות אופי מוסרי, או פלילי.
אולם כל מתיקותן של השמועות סופקה על ידי העובדה
שהמכתבים נשלחו בעילום־שם. מחבר־ד,מכתבים שמר על
אלמוניותו, והדבר נתן חומר רב להשערות: מי היד׳ יכול
לכתוב את המכתבים?
מש החליט לקחת את העניינים לידיו: לאחר הכל היתד,
לו הזכות לדעת את זהותו של המשמיץ האלמוני. יתר על

עתונאי אברהם מש
*סי ז*
כשם שהיה קיים בכל מקום בו שוכנים מועצה מקומית
ובית־כנסת בקירבה מסוכנת.
אולם מעל למריבה המתמדת, המובנת מאליה, ניצבו המריבות
הקטנוניות בתוך שני המבצרים עצמם: שאפתנות
אישית ומלחמה על• השלטון.

אשר קירשטיין 68 שהיה ידוע משך שנים רבות כרב־העמק•

קירשטיין הגבוה, המוצק וכסוף־הזקן נראה כאלון עתיק,
התפלל בקול של רעם מרוחק.
ואף על פי כן הבחינו בני־אדם כי גם הוא היד, מודאג.
הוא פיקח על הגבאים שלו בשבע עיניים, חשש שהם ישכחו
כי הוא האיש מספר אחד בבית־הכנסת.

שלו שסה לו מו ת
לפני שנה החלו רבים להטיל ספק במעמדו הנעלה של
הרב. שמו של נחום קיל, מנהל בית־הספר של המזרחי, הופיע
בראש רשימת־המועצה הדתית — במקום שהיה מיועד
מאז ומתמיד לקירשטיין. הוא היה מלא זעם.
אחר באה מהלומה שנייה: הרב הטוניסי, רבי מיימון נתעדאד
אל־עזיז בן אחמד גאנם, ערבי מיפו,
והעולה החדש נסים בן חליפה חדאד, שהיה
ידוע בקרב העולם התחתון היפואי בכינויו
פליקס. מכנסיו הכחולים של פליקס היו
מגוהצים היטב. כותנתו הבריקה בלובנה
ושן־הזהב אשר בפיו נצנצה תכופות.
צורך דחוף. הצורך במבחן־זכרון היה
דחוף: עבד אל־עזיז אל כורדי נעלם בנובמבר
.1952 הוא בילה את ערבו האחרון בחברת
גאנם ונערה צעירה ויפה בשם מרים
מזרחי בקולנוע היפואי יפאור. הוא הושקה
בסם מרדים על־ידי גאנם, נרדם על כתפה
העולם הזה 0*3

״מה 7״
המשטרה ולידי גרפולוג אחר, בחיפה. שני הגרפולוגים שלחו
חשובה דומה: לפי מיטב ידיעתם, היה כתב היד של הדוגמה
זהה עם זה של המכתבים.

״איזה רא ש!״
מניות סמכותו וערמתו של מש עלו מעלה מעלה בשדירר.
הדקלים. בלכתו לעבר המועצה המקומית, היו בני־אדב מתבוננים
בדמותו הגוצה־מוצקת, מחליפים מבטים רבי־משמעות :
״איזה ראש ! הוא גילה את האיש קשה היה לקבוע מי
היה גיבור־היום האמיתי: מש, או הרב.
מש מסר את כל העניין לידי המועצה, טען כי זוהי פרשה
ציבורית וכי יש למנות וועדת־חקירה. ידידיו ניסו לעצור בו :
״מי, כל הרעש? מישהו כתב לך דבר, אשר לא היה לו
האומץ לומר בפניך• למה לך להפיץ את כל העניין ברבים ז
הרי מחבר־ר,מכתבים התכוון בדיוק לכך. מוטב לך לשרוף את
דמכתב ולשכוח את כל הפרשה.
אבל מש לא מש מעמדתו :״זוהי שערוריה ציבורית. המועצה
המקומית חייבת להסיק מסקנות.״ עשרת חברי־ד,מועצה
נפגשו והגיעו למסקנות. המכתבים צולמו ונשלחו לרבנות
הראשית, ירושליים, עם העתק לח״כ זרח וורהסטיג. הרב
קירשטיין נתבקש לצאת לפנסיה, סרב בכל תוקף.

-שקר

סז עצה שקמר
בתוך המועצה המקומית של עפולה היה המצב שקט למדי.
הכל ידעו כי המשת חברי מפא״י במועצה המקומית של
עפולה חיו בשלום עם שני חברי הצ״כ, שני חברי מפ״ם
וחבר המזרחי במועצה. עשרת הגברים היו ידידים טובים
בחייהם הפרטיים, לא ראו כל טעם להתקוטט מסביב לשולחן
הירוק.
אולם בבניין הגדול והלבן שממול לא היה המצב כה
פשוט. שם השתוללו השאיפות האישיות והתככים הפוליטיים,
זרעו רוחות וקצרו סופות. רוב המתפללים השתוקקו
לעלות לדרגת גבאים, לעמוד על הבמה בשבתות ובחגים׳ לעורר
את קנאת הכלל בכבודם ותהילתם. הם רצו כי בשבתות
יהיו הם המחליטים מי יעלה לתורה ומי לא יעלה —
ומדוע.
היחידי שלא היה צריך לדאוג לכבודו ותהילתו היד רבי

הרב אשר קירשטיין

נפגעים סיטנר ופסילוב
״מדוע 7״

כן׳ הוא היה דמות ציבורית. הוא יצא לסיור, ביקר אצל
כל מקבלי־ר,מכתבים, אסף את כל המכתבים (פרם למכתבו
של קיל, אשר טען כי אין זה עסקו של איש).
כל המכתבים נכתבו, כנראה, באותו כתב־יד, על גבי
דפים שהוצאו׳ כנראה, מתוך אותה המחברת. מש סקר את
הרקע של מקבלי המכתבים ואת המניעים האפשריים לשליחתם.
הוא צרף דבר לדבר והגיע למסקנה שהמכתבים היו עלולים
להיכתב על־ידי הרב קירשטיין.
הוא לא הסתפק בכך. הוא ביקר אצל מפקח־ר,משטרה• גורי,
הראה לו את המכתבים, השמיע את חשדותיו. המכתבים,
יחד עם דוגמת כתב-ידו של הרב, נמסרו לידי הגרפולוג של

של מרים, הועבר על ידי גאנם וכילאני
לתוך מונית. איש לא הוסיף לראותו בחיים.
שנה לאחר מכן, כאשר נעצרה חבורת
רצח בע״מ, אמר אחד הנאשמים כי גופתו
של אל־כורדי מוטלת בבאר עמוקה, ליד
צריפין. המשטרה מיהרה לשם, מצאה רק
שלד יבש, נעול נעלי־בד כחולות ומעוטר
בשעון־זהב.
האחיין זיהה. אחיינו של כורדי, מוחמר
דאוד קוואס, זיהה את החפצים. המשטרה
פתחה תיק־רצח חדש.
בשבוע שעבר, באולם בית־המשפט, שב

בינתיים באו מקבלי המכתבים למש, דרשו את מכתביהם.
הם לא חפצו בשערוריות. פסילוב נשבע שהוא והרב ידידים
מצויינים. סיטנר לא רב אתו מימיו. השמיים היו בהירים,
כאילו לא אירע דבר. הרב הספרדי, מיימון, נשאר בצד, מילא
את פיו מים.
אמר פסילוב׳ בשבתו בחדרו ובמרחו צנימים בחמאה וריבה
:״כל זה שקר וכזב. אויבי הרב זייפו את כתב־ידו
ושלחו את כל המכתבים הללו. מדוע היה הרב צריך לכתוב
לי מכתב, בשעה* שהוא היה יכול לומר את הדברים בפני?״
סיטנר לא רצה לומר דבר. הוא רק צחק :״אין זה
מעניין ! מה בכך, אם מישהו כתב לי מכתב י״ אבל בעיניו
נצנץ זיק של הנאה.
הרב קירשטיין התהלך הלוך ושוב על פני דירתו הקטנה
והנוחר, בחצר בית־הכנסת. הענן אשר על מצחו היה קודר
יותר מתמיד, והרעם המהדהד בקולו היה אדיר יותר :״אלוהים
יעניש אותם ! אויבי רצו לחתור מתחת לסמכותי ושמי הטוב,
אבל הכל יודעים כי זה שקר נתעב. האם אני שוטה? האם
אני, המכונה בשם החכם ברבנים, הייתי כותב מכתבים
כאלה בכחב־ידי י האם לא הייתי יכול להשיג לי •מכ־נת־כתיבה?
מישהי זייף את כתב־ידי. אלוהים יעניש אותו ! ״
הרב תחב את ידו לתוך הכיס הפנימי של הקאפוטה השחר
רה והמבהיקה שלו, והוציא את העתק המכתב אשר שלחה
הרבנות הראשית בירושלים למועצה המקומית של עפולה :
״אין אנו מאמינים — ואין אנו יכולים להאמין — כי המכתבים
הנ״ל נכתבו על־ידי הרב קירשטיין. אין ספק כי הוא
חף מפשע, וכי כל העניין בויים על־ידי אויביו.״
מש לא שוכנע. הוויכוחים בשדירת־הדקלים נתחדשו. הם
היו דומים להפליא לפולמוס שנתפתח על בניית המשתנה
בעיירה הצרפתית קלושמרל. אולם לא היה ברור אם גם
ההדים דפוליטיים שתכה הפרשה יהיו גדולים כמו הדיה של
שערוריית־קלושמרל.

קוואס וזיהה את השעון והנעליים כשייכים
לדודו. אולם הפעם חיכתה לו הפתעה. ברק
ניגש אליו, אחז בידו המעוטרת בשעון, שאל
אם הספרות אשר על השעון הן רומיות
או ערביות. הספרות היו ערביות. עורך
הדין הוסיף ושאל אם העד בטוח כי ה־סיפרה
6היא רומית, לא ערבית. העד היה
בטוח. ברק הראה את השעון לשופטים.
ד,סיפרה 6לא נמצאה עליו כלל, במקומה
היה מחוג נוסף. העד נדהם.
המבחן השני היה מוקדש לצבעים • :מה
צבע חליפתו של השופט?״ •כחול.״ •בסדר,

ומה צבע העניבה של אדם זה?״ •ירוק.״
קוואם לא היה עיוור צבעים• .ועתה, התבונן
ישר בשופט ואמור: האם הצבע הכחול
על חגורתך הוא באמצע, או בצדדים?
״באמצע.״ לאמיתו של דבר היה הפס אשר
על החגורה חום. הדיבור נעתק מפי־העד.
השופט הכריז על הפסקה.
עם הטלת ספק בכושר ראייתו של קוואס,
נוצרה פרצה בקשר אשר בין העלמו של
אל־כורדי לגל העצמות. גאנם ופליקם חייכו.
כילאני היה אדיש: הדבר לא שינה את
גורלו.

מ׳ האי ששהש פי ע יו חדמכד אד אחדעד הידי עו ת
שרח שי״ד*
מ• האי ש ש עניו או ת ך יו תר מכדאדאחר?
מ הי ה

קרא את התשובה בכתבת־הענק שתכלול
ניתוח סנסציוני הדש של הברשת המנעועת
ביותר של השנה האחרונה, שתתברסס

בגליון המיוחד

שיופיע ביו הר א שון הבא. לקראתראשה שנ ה
ויכיד. כ מו כן:

איש־ תשי״ותיאור
שניפ-עשר הגברים והנשים שנכחדו על־ידי עורכי
״העולם הזה״ כנציגי ענפי-החיים השונים בשנה שהרסה. תור
פירוט הנימוקים לבחירה, המצטרפים לתיאור שלם של הטום
והרע של תשי״ד

הפעולההעשרים ושתים
מ חז הקצרצרשד
מאת

מיכאל אלא!
על זוג צעיר היוצא להרוג את פקיד השלטץ הזר

הזקיף יפו ד־ קצד מקוד
מאת

דוד כהן
על פרשת חייל צפון־אפריקאי בצה״ל

ביום ההמיש׳ הבא, למחרת ראש־השנה,
יופיע *ליון נוסרי של. העולם הזה•

בשל איו־נפה
מהפכהפר טי ת
עוד הרבה זמן לפני שנולד האינטרנציונל
הראשון של המהפכה, היה קיים אינטרנציונל
של מלכים. הוא היה מבוסם על
קומץ משפחות, שהיו כולן קרובות זו לזו
על־ידי נשואי־שתי־וערב׳ כרתו בריתות
וערכו מלחמות בינן לבין עצמן, אך תמיד
זכרו כי הן מהוות גוף אחד לעומת האספסוף
הבינלאומי.
בימי הזוהר של תקופת המלוכה, לפני
מלחמת־העולם הראשונה, כשבגרמניה לבד
שלטו למעלה מ־ 20 בתי מלכים, נסיכים
ודוכסים, היתד, מלכת בריטניה נוזפת ב־נכדה,
מלך גרמניה, שכתב מכתבי ידידות
לבן־דודו, הצאר הרוסי, שהיה קרוב של
מלך בולגריה. לרוב היה מגע זה קשור
לעניני משק ונשק. אך לעתים די קרובות
נסב הויכוח על נושא הרבה יותר עדין :
חתונות מלכותיות.
מובן מאליו היה כי בן־מלך אינו יכול
לשאת לאשה את אחת מבנות האספסוף.
אפילו בת של רוזן פשוט היתד, קצת
מפוקפקת. כך היתה הבחירה מצומצמת וקשה,
ונסיכה שנישאה לגבר שהיא אהבה
אותו יכלה באמת לחשוב את עצמה למאושרת
מאד.
חכרות-יבוא ופסיכואנאליזה. מאז
השתנו הימים לרעה. המלכים ירדו מנכסיהם,
איבדו את הכסאות, את הנכסים
ולפעמים גם את הראשים.
האספסוף תפס את
כל המשרות הרמות. מספר
המלכים המולכים היה
זעיר, מספר המלכים שניהלו
חברות־יבוא, כמו
פטר מיוגוסלביה, או עסקו
׳בפסיכואנאליזה, כמו
אשת הנסיך מיוון, התרבו.
בעית הנשואין הי־תה
קשה יותר ויותר.
בחודש שעבר עלה על
דעתה של פרדריקה מיוון,
נסיכה גרמניה חמודה
ושמנמנה, רעיון גאוני
לרכז את כל המלכים
והנסיכים בעבר ובהווה
על ספינת השעשועים
הלאומית אגממנון. כך
יוכלו הצעירים והצעירות
להכיר איש את רעותו,
נבטי האהבה יכלו לנבוט
בשקט, בעית השידוך
תאבד את מוראה.
כתשעים בעלי דם אציל
נענו בהתלהבות.

עצמו ישב במטבח׳ קרא ספר.
״פתע שמעתי את הכלב שלנו נובח,״
סיפר המהנדס ,״יצאתי החוצה ופניתי לעבר
שביל־ר,מבריחים הישן העובר בקרבת
הבית. שמעתי קול צעדים חרישיים. הדלקתי
את הפנס החשמלי, ולעיני נגלו שתי
דמויות מוזרות. היו אלה שני יצורים שנראו
כבני־אדם נמוכי קומה: גובהם ׳־1א
היה למעלה ממטר. על ראשיהם התנוססו
כובעים מוזרים דומים לכובעי־אמודאים, וזרועותיהם
לא נראו לעין.״
לדבריו, נשאר דה־ווילד במקומו, מוכה־תדהמה.
כאשר התאושש במקצת הבחין,
בגוש שחור ומעוגל, שניצב על הקרקע
מאחורי שני היצורים המוזרים: צלחת
מעופפת.
פתע נפתח בצלחת פתח, ומתוכו בקעו
קרני־אור ירוקות .״הקרניים שיתקו אותי׳״
סיפר דה־וויילד ,״לא יכולתי לזוז. לא יכולתי
להוציא מלה מפי. ראיתי את שתי
הדמויות נעלמות בתוך הצלחת המעופפת.
הפתח נסגר והאור הירוק כבה. הצלחת
התרוממה וריחפה בגובה של עשרים־שלו־שים
מטרים מעל פני־הקרקע. רק אז הבחנתי
בה|מדיר, ובצורתה: היא היתד,
עגולה לגמרי. גובהה היה כשלושה מטרים
וקוטרה כחמיש־־ששה מטרים. היא עלתה
׳מעלה מעלה, הוארה באור אדום ונעלמה
מן העין.״
אדמה חרוכה. רבים ראו בסיפורו של
המהנדס מעשר,־תעתועים נוסף, או תעלול

לפני שבועיים הגיע המסע
המלכותי לקצו. האינטרנציונל
המלכותי לא
יסד מפלגה מהפכנית
בינלאומית להחזרת של הנסיכות מבית הסה והכסבות כמסע המלכותי
בעיה של שידוך
טונו. אולם יתכן מאד
כי בחייהם של כמה נסימוצלח.
אולם המשטרה האווירית הצרפתית
כים ונסיכות הונח היסוד למהפכה פר־התיחסה
לסיפור המוזר בכל הרצינות, מיטית.
הרה
לסרוק את השטח סנטימטר אחר סנטימטר.
האורחים מכוכב אחר לא השאירו
כל עקבות. אולם במקום בו חנתה, לדברי
או ר חי סמפופבאחר
דה־וויילד, הצלחת המעופפת נמצא שטה האח בשנים
הצלחות
המעופפות הפכו
אדמה גדול, חרוך לגמרי.
רונות לתופעה פחות או יותר שיגרתית.
אבל אפילו האדמה החרוכה לא אימתה את
הן נראו בחלקים שונים של העולם —
אפילו בשמי־חיפה. צבאות ארצוח־הברית סיפורו של המהנדס הצרפתי: השוטרים
וקאנאדה הקימו חחנות־ראדאר מיוחדות, הגיעו למסקנה כי במקום היתד, שריפת קוכדי
לעקוב אחריהן. ספרים עבי־כרס נכתבו צים רגילה בתכלית. זהותם של האורחים
במטרה לרכז את כל העובדות, לגלות את שביקרו בקווארובל נשארה — כנראה שגס
זהותם האמיתית של כלי־הטים המוזרים. תישאר — מעורפלת.
אולם לפני שבועות מספר צצו בחלקי־עולם
שונים סיפורים בלתי־ שגרתיים לגמרי:
אנשים שונים הודיעו על צלחות עלמ חופי ו ח גו רו ת
מעופפות, שנחתו בקרבת בתיהם, פלטו
• בשנה שעברה הוציאו נשי־אמריקה
מקירבם יצורים מוזרים.
אחת ההודעות המוזרות ביותר הגיעה 220 מיליון דולאר, יותר מכל תקציב־השבוע
מן העיירה קווארובל, צפון צרפת: ישראל׳ על מחוכים וחגורות־בטן, לפי סטמהנדס־מתכות
בשם מאריוס דה־ווילד טען טיסטיקה שהתפרסמה השבוע.
׳כי הוא נתקל פנים אל פנים בשני יצורים
• עיריית־פארים הלכה השבוע בעקבות
מכוכב אחר.
עיריות חיפה ותל־אביב ועיריות אחרות,
שתי דמויות מוזרות. לדברי דה -אסרה על הנהגים להפעיל את צופרי המווילה
הידוע כאדם רציני ומיושב בדעתו,
כוניות ברחובות־העיר. הנהגים מחו על
הגיעו האורחים ביום ד,ששי שעבר, בשעה הגזירה בצורה מיוחדת במינה: הם הצעשר
וחצי בערב. אותה שעה כבר עלו מרת טיידו בחצוצרות־ילדים, הפעילו אותן בכל
דה־ווילד והילדים על משכבם, והמהנדס עוז.

צרפת

כד1ר הארץ

העולם הזה 883

ביעור חמץ
לראש השנה•
פרט לביעור חמץ, לא נופלות
ההכנות לקראת ראש השנה וסו כות,
מאלו הנעשות לפני פסח.
לעזרת עקרת הבית בא ״לינ־דול״
— קוטל החרקים היעיל
מתוצרת ״של״.
״לינדול״ משמיד מקקים, נמלים,
פשפשים, זבובים ויתושים.
השתמשי בו גם לריסוס ארונות,
מגירות׳ מזיווים מזרנים ומטות.

יי חדאתה שנ ההחדשה
• עם מצלמה של פוטו ברנר.
החגים נותנים הזדמנות לצלם
אורחים, מסיבות ונסיעות. התמונות
תגרומנה לך שמחה לעולמים.
הצלחה לשנה החדשה עם
מצלמה. המצלמה היא זולה
וההדרכה חינם.
מילואים להשיג בכל בתי המסחר
לעטים נובעים ולמכשירי כתיבה.

המדליק

ת״א, רחוב אלנבי 86
(בחצר)

ה יעו

המומחה הידוע
בעל הנסיון הרב לתיקון מציתים
מכשירי גלוח חשמליים

כאבים...
בגב, בברכים, בכתפיים או בפרקים?

רח׳ שלמה המלך

,1 0 3

סד־אביה

טל 24495 .

כריכות
מי־מרפא
חבישת כוץ כמו בקרלסבד
וישי או
מ כ רי ה

כמו כן אמבטיות ערבול ן 1(001ז״ן ז חדי זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהביליטציה
המוסד היחידי מסוג זה בארץ /מהלקה לסובלי רוימטיזם /עומד
תחת הנהלה ופקוח רפואי

סהא

אנשים
ב ל בו ל ת־אטדונ•
ח״ב חרות חד־הלשון, יוחנן כאדר, לא
נח מהברקותיו גם בימי־הפגרה. כשאמר השבוע
מישהו, בשיחה עמו, שח״ב מסוים
אחר הוא טיפש, השיב באדר :״אתה טועה
בהחלט. הוא אידיאוט גמור !״
כשהוסיף שחקן הקאמרי יו ס ף (?!זבלן)
ידין לעמוד השבוע במרכז ההתענינות ה־תיאטרונית,
נאלצה אשתו להודות כי אין הוא
נח ממלאכתו גם בביתו. עיסוקו החביב של
ידין: לבלבל את בתו הקטנה על־ידי כך שהוא
אומר לה משהו, בהבעת־פנים הסותרת
לחלוטין את תוכן דבריו.
דרך אחרת לחנך את ילדיו גילה רחבעם
(״גאנדי״) זאבי, איש הפלמ״ח חביב־ החבריא
שיצא לא מכבר לחופשת־לימודים.
בביתו סימן על כל דלת את מטרת החדר במונחים
צבאיים. בין השאר :״מפקדת פלוגת
המטה״ על דלת המטבח ,״בסיס ציוד
מוחזר״ על דלת בית־השימוש. את שני ילדיו
מינה גאנדי, בהתאם לרשום על דלת חדרם,
לסגן־מפקד־גדוד וקצין־מודיעין. מפקד־הגדוד,
גאנדי עצמו, עוסק לפי שעה בלימוד אנגלית.
לעתונאי שראיין אותו ערב חזרו ללונדון,
וששאל אותו אם הוא מתלבש גם שם בחולצה
פתוחה, ענה שגריר ישראל בבריטניה, אליהו
אילת :״להיפך. שם לא תכיר אותי עד
שמזכירתי תכניס אותך לחדרי ותגיד לך :
זהו מר אילת.״
לעיסוק מקורי התמסר קריאל (״דוש״)
גרדוש בתקופת־חופשתו, אותה הוא מקדיש
לתיכנון תכשיטים לנערות, המקושטים בדמויות
מתוך הקריקטורות שלו. למבחר: עגילים,
סיכות וענקים, עם תוכן פוליטי ובלעדיו.
לעיסוק
אחר עבר אהרן רמז, מי שהיה
מפקד חיל־האודיר שנתמנה כראש־אגף־כוח־אדם
של סולל בונה, שם יהיו לו יותר פקודים
מאשר בתפקידו הקודם.

מסר סשנדיגאב*
לשמונה עשרה מסיבות פרידה זכה סיר
פראנסים איוונס, שגריר בריטניה בישראל,
אשר נתמנה לאחת המשרות החשובות
ביותר בשירות־החוץ הבריטי: שגריר בריטניה
בארגנטינה. בתפקידו החדש יהיה איודנם
ממונה על צוזות של 300 עובדים, יגור בארמון
בן 60 חדרים בבואנום איירם, ושני עוזריו
יהיו בדרגת צירים.
בעת מסיבת הפרידה שנערכה לאיוונם
על־ידי הקורפוס הדיפלומטי, במלון ד! ה־תל־אביבי,
נתעוררה בעייה חמורה בקשר ל־סדר־הישיבה:
לא היתד, כל אפשרות להושיב
את הממונה על ענייני השגרירות הרוסית,
גינאדי איכאנוביץ פוטין, ליד הדיפלומטים
האוסטראליים והבראזיליים, היות והקשרים
הדיפלומטיים בין ברית־המועצות
ושתי המדינות נותקו זה מכבר. הבעייה נפתרה
רק על ידי דיפלומטים סקנדינביים, ש־התישבו
בתווך, יצרו מעין מסך־ברזל בין
שני הגושים העוינים.
חרג זו הפעם הראשונה ממסגרת תיאטרון
אהל השחקן הוותיק שמחה צחוכל, שהופיע
יחד עם חבריו לתיאטרון, אורי לוי
ואברהם רונאי, במחזה הבלשי אליבי, שבויים
על־ידי מנחם (דרך המבק) גולן, תורגם
על־ידי גד נשיץ, הוצג השבוע לראשונה ב־בית־ציוני־אמריקר,
התל־אביבי.
ממסגרת הרצאותיו המדעיות חרג השבוע
תור חיירדייל, שחצה את האוקיאנוס השקט
ברפסודה קח־טילוי: הוא מתכונן להפליג
לאורך חופי־אמריקה הדרומית, להשתתף
בחיפושים אחרי נוסע אחר, וזיליאם וזי־ליס,
הניו־יורקי בן ה־ ,61 שהפליג הימה ברפסודה
ביוני , 1954 ומאז נעלמו עקבותיו.

סעדת קו לגו עי ח
סערה ציבורית חוללה בסאנטיאגו, בירת
צ׳ילה, כוכבת־ד,קולנוע בעלת תווי הפנים הקלאסיים
אווה גארדנר, לאחר שנפוצו
שמועות כי היא התרוצצה יחפה באולם ביתי
המלון, ערכה מסיבה פרועה בחדרה. אווה
כינסה את העתונאים, הכחישה את כל השמועות,
אך מיהרה לעזוב את העיר עוד
באותו ערב.
סערה קטנה יותר חולל השבוע השייך
חובב המכוניות המפוארות והנערות היפות,
סוליימאן אל הזייל, שפנה במכתב ארוך,
מלא פסוקי־קוראן, אל משרד־הדתות הישראלי,
דרש לשוב ולהתיר לבני המיעוט המוסלמי
לשאת שתי נשים ויותר.
העולם הזה 883

קולנוע
סרטים
ה מו ד ח ( ה חנ״כי) ה פ רו ע
כאלקיס, מלכת שבא הוא סרט
תנ״כי כביכול, שגיבוריו לקוחים מספר־מל־כים:
שלמה מלך ישראל, בנו רחבעם, מל״
כת־שבא. העלילה, לעומת זאת, שאולה מדמיונו
של תסריטאי פיירו פרנצ׳יסקו ששאב,
כפי הנראה, את השראתו מסרטי טרזן
מן התקופה האילמת. מסתבר כי באלקיס,
מלכת־שבא (ליליאנה רופו) אוהבת את רח־בעם,
נישאת(?) לו לאחר שקודם לכן עלתה
למלחמה על ישראל. קדמה למלחמה :
נסיעה ארוכה של רחבעם בן־שלמה וחברו
יששכר לארץ־שבא, הרפתקות מרובות שם,
ביניהן: מרוץ סוסים בין רחבעם, באלקיס
ושר צבא שבא (מגיע ראשון: רחבעם!);
התגוששות איתנים, בבית־יין, בין מתאבק״
ענק לבין יששכר היהודי (המנצח: יששכר
מאבק אידיאולוגי בין חסידי המלחמה
בשבא לבין רחבעם איש השלום.
הקרב האחרון הזה נערך בשלושה סיבובים.
בראשון משכנע רחבעם את באלקים,
הקובעת שלום למרות דרישות יועצים, קוראת
לעומתם :״שתקו ! אני מיצגת את
העם בסיבוב השני מנצחים מחרחרי־המלחמה
והשבאים ובני־בריתם עולים על
ירושלים (סימן ההיכר: מגן־דוד מעל לשער
העיר) ,אך ניגפים הודות לעורמתו
הצבאית של המלך שלמה. בסיבוב השלישי
הכל מתפייסים, שוכחים את ההרוגים והטבוחים
ובאלקיס שהיתר, עובדת לאל־השמש
מקבלת עליה את עול עשר־הדיברות.
בוקרים מימי שלמה. כל המאורעות
מסמרי השער האלה (ועוד רבים רבים אחרים)
מתוארים בסגנון ריאנועי כל כך עד
כי קשה להאמין כי הסרט הופק ברומא רק
לפני שנתיים, לא לפני מוסוליני. משחקה
של ליליאנה רופו בתפקיד מלכת־שבא, אם
אפשר לכנותו משחק, הוא סידרה של מי־צמוצי־עינים,
לקוחים ישר מן הסרטים האילמים
בתקופה האפילה ביותר.
בתוך הקלחת הזאת, המגיעה כאילו מתקופה
אחרת, נתקע גם ג׳ינו (ארבע פסיעות
בעננים) צ׳רבי המשמיע (באנגלית דווקה)
כמה אימרות־חכמה מאחר שהוא המלך שלמה.
הוא מוצא אך בקושי את מקומו בסרט
מזרודפרוע זה, בין הבוקרים מימי שלמה.
הסרט עלול לשעשע ילדים מכל הגילים,
ביחוד את המפגרים שבהם.

מאח.

שיח העם ווימוריו ד ה ־ סי ק ה

לחם, אהבה, קנאה
לפני חודש ימים יצא עמוס קינן לאירופה. יחד עם חבר
אחר יעבור את היבשת על גבי אופנוע, עד שיניע לפאריס,
שם ישהה בשנה.
משך שנה זו ישמש עמום קינן סופר משוטט של ״העולם
הזה״ ,ידווח על רשמיו מדי שבוע כשבוע לקוראים.
להלן אחת מרשימותיו הראשונות, ביקור באולפנו של אחד
מגדולי הבמאים בעולם הקולנוע האיטלקי.

לא קשה להשיג ראיון עם ויטוריו דה־סיקה.
צריך רק למצוא אותו. גם למצוא
אותו לא קשה.
ראשית, באים לרומא. ברומא יושבים
ומתרוצצים שנים או שנים וחצי מיליון
אנשים. שי־אליס מישהו מד,ם איפה משרד-
החוץ.
במשרד־החוץ אין אף אדם המדבר אנגלית.
אפילו לא בלשכת־העתונות. אבל לבסוף
מקבלים מכתב־המלצה יפה לד״ר
אטיליו ד׳אונופריו׳ מנהל צ׳ינה צ׳יטה —
עיר הסרטים.
ד״ר ד׳אונופריו אדיב מאד. מראה לנו אה
עיר־הסרטים — כולה בנויה קרטון. יפהפיות
(וכשאני אומר יפהפיות אינני מתכוון
לאלה שאתם מכירים) בקרינולינות
מסתובבות מסביב לקזנובה — כאן מסריטים
את הסרט קזנובה. ומרחוק, מול חומות
הקרטון של טרויה, ניצב טום־העץ
שבנה אודיסיאום החכם — כאן מסרים־ם
את מלחמת מתיה. היפהפיות מסתובבות
באפס מעשה, ללא כל מיני מחוכים הנהוגים
אצלנו, וזה מעורר הרהורים נוגים.
אבל דה־סיקה איננו כאן. דאונופריו מסביר:
אנחנו רק בית־מלון. מי שרוצה
להשתמש במתקנים שלנו — בא ומשתמש.
תוכלו למצוא את דה־סיקד, באוניטליד— .
התאחדות חברות״ד,סרטים.
באנו לאזניטליה. התרוצצנו שם שבוע.

סילבנד, מנגנו אינה שייכת להם, ובכלל
היא מתרחצת בריביירה. כל השאר בוונציה,
בפסטיבל הסרטים. דד, סיקר, מסריט את
פאנה-אמורה־ג׳לוסיה — לאחר סרטו האחרון
שנחל הצלחה, פאנה־אמורה־פנמס•

באנו לאולפני טיסנוס בטקסי על חשבון
החברה. דד,־סיקר, אינו הבמאי — הוא רק
משחק בסרט, יחד עם ג׳ינה לולובריג׳ידה,
בתפקיד מפקד־הז׳נדרמריה. הבמאי הוא
לואיג׳י קומנצ׳יני.

זיעהמ רו צ ה. התרג שו ת
חוזרים על סצינה אמת קטנה, באורך של
דקה או דקה וחצי. החזרה אורכת בדיוק
שלש שעות• דד, סיקר, הוא גבר גבה־קומה,
רחב־כתפיים, בעל רקות מכסיפות,
שפמפם שתור איטלקי לצורך התפקיד, הופעה
נעימה, פנים נבונות. הוא מודד את
המרחק ממנו אל המצלמה, מכוון את המצלמה,
נותן הוראות, חוזר על הסצינה
עם השתקן הצעיר רוברטו ריססו. עדיין
לא מצלמים. הוא חוזר שוב ושוב׳ משנה
את מקומו׳ מרים את קולו, מוריד את
קולו. מסביב המולה, דוחק, דה סיקר, מזיע
כולו. המאפר רץ אליו ומפזר על פניו
לחם = אהבה = קנאה.
י לחם = אהבה ו דנ דון.

רז רו ר ר* רד

רד ד רד

פודרה. דה סיקר, מתרגש שוב. המאפר רץ
אליו שוב. עוד פעם חוזרים על ׳הסצינה
הקטנה, אני זוכר כבר כל מלה ממנה.
רוברטו ריססו משחק נפלא. דה סיקר,
מפתה אותו לעבור לצד הז׳נדרמריה. שואל
אותו למה כל הצרות. הצעיר אומר
שהוא בעד האנושות, אך לבסוף הוא משתכנע.
כולם מבסוטים.
כעבור שלוש שעות מצלמים פעם, פעמיים•
הכל נגמר. דה סיקה ניגש אלינו.

הדדר הי חי ד ה
נדה* דעתן, מר דה-סיקה, על הכוון בו
צריכה ללכת אמנות הקולנוט 7
רק בדרך הניאו־ריאליזם. אלה הטוענים
כי חלפה שעתו של הניאו־ריאליזם טועים
טעות גמורה. הנס במילנו הוא צורה מסויי־כי
בתוספת שד
מת של ניאו־ריאליזם,
אפקטים סימבוליים. מהיום שהתחילו הבמאים
קסטלאני( ,רומיאו ויוליה) ,ויסקונטי,
סנסו ואנכי, לאחר המלחמה, בכוון זה —
נפתחה תקופה חדשה באמנות״הקולנוע האיטלקית,
שהשפיעה על אמנוודהקולנוע
בעולם.
מהי דעתן על הסרטים האמריקאיים 7

ראיתי כמה סרטים טובים, לפני עשר,
עשרים שנה. צ׳רלי צ׳פלין הוא שחקן
גדול.

עד שפת הים
במכוניתו המרופטת, העתיקה והקטנה עד
לגיחוך, בא מר אילו, כבן ארבעים, גבה־קומח,
בעל תנועות משונות במקצת, לבלות
את חופשת־הקיץ שלו בכפר קטן על שפת־הים,
לנוח, לרגוע. באותו מקום מנסים לנוח,
לרגוע, גם קייטנים אתרים. הודות למר
אילו, שכוונותיו דווקא רצויות, אך ביש מזלו
מסרטן, הם זוכים אך במעט מאד מרגוע.
בעצם,
בסופה של אותה פגרה שוב אין
איש מן הקייטנים מסביר פנים לאילו המסכן,
פרט לאנגליה זקנה שנהנתה הנאד.
מרובה מן ר,אוירה ״הצרפתית״ של המקום,
וביחוד — ממר אילו החביב.
באיזה אופן הכעיס מד אילו את (הקייטנים
י באלפי אופנים, רובם ככולם מבדחים
ביותר: הוא אוהב לשמוע תקליטי ג׳אז
סואנים דווקא בעת שהאחרים מבקשים שקט.
הוא היה חוזר — לא בכוונה תחילה, חלילה,
— לבית־המלון בשעה מאוחרת ותוך שאון
רב, מעיר את כל הקייטנים. הוא גרם, שוב
ללא כוונה: לקטטה בעת משחק קלפים,
להשקת סירה הימה טרם זמנה, לאינצידנטים
בבית־קברות, במגרש״טנים, על שפת־הים.
חניך כמת הפנטומימה. כל אלה -
ועוד הרבה — מתוארים בפשטות, בטוב־טעם,
באיטיות ואריכות וללא סדר דרמתי
ומסגרת עלילתית בחופשתז של מר
אילו, אחד הסרטים הסאטיריים המבדחים
ביותר זה זמן רב. ז׳אק טאטי, הממלא את
התפקיד המרכזי־מאד של אילו (ואשר גם
כתב־חלקית את התסריט וביימו) מתגלה כאמן
ה״גג״ ,ההלצה הסירטית המתבססת בעיקר
על פנטומימה, ואשר עליה מושתתות
יצירות גדולי־בדחגי־^בד האילמים, ביחוד
בתקופה האילמת: צ׳אפלין, קיטון, לויד,
מאקס לינדר. טאטי, שהוא, כצ׳פלין, חניך
במת הפנטומימה, מילא את סרטו המצאות
קומיות מקוריות למאות, רובן ככולן מוצלחות
מאד.

דה-סיקה בתפקיד
מדוע קרה הנס בנזילאנו 7

׳! מי הס השחקנים הגדולים של איטליה 7

אנה מניאני, סילבנה מנגנו, ג׳ינה לולוב־ריג׳ידה.
האם
אתם מוצאים חומר בספרות האיטלקית
החדישה 7

אנו יוצרים את אמנותנו ללא כל קשר
עם הספרות שלנו.
מר דה־סיקה, מדוע גמרת את הנס במילנו
בתמונה בה עולים כל המשתתפים הש־סימה

היה סוף אחר, אך הוא נפסל ע״י הצנזורה.
הסוף היה כזה — הקבצנים שלי
מתרוממים באויר, אחר הם רוצים לרדת.
באים לאנגליה — לא נותנים לרדת. אסור.
באים לאמריקה — לא נותנים לרדת. אסור.
וככה הם מסתובבים כל הזמן.
האם אתה חושב לבוא פטם לבקר בישראל

עמוס קינן, דדז-סיקה זקיקי האופנוען
כי באנגלית לא נתנו לרדת

אולם מאחר שהן עדינות מדי והקשר ביניהן
הוא רופף ביותר, יש לשער כי מר
אילו לא ייחטף בפלאפל, יהיר, כקאביאר
השיקספירי לחיו ההמונים של היום, אך
מאכל־תאווה לאניני הטעם.

יום? החדשות
מלחמה גי אוג ר א פי ת
• ״בשנים הקרובות ביותר תחריף מאד
התחרות בין סרטי־סינמהסקום והשיטות הדומות,
לבין הסרטים בגודל רגיל,״ הכריז
דאריל זאנוק, מחשובי מפיקי־הוליבוד, במסיבת
עתונאים. המלחמה מקבלת צביון גיאוגרפי:
הוליבוד עוברת כמעט לגמרי ל-
סינמהסקום בעוד שאירופה, העניה יותר ב־

כספים, אך עשירה ברעיונות מקוריים ו־אמנים
משובחים, דבקה בשיטה הישנה.
• פסטיבאל־ונציה היה כשלון — זוהי המסקנה
אליה הגיעו אלפי ד,אורחים, העתו־נאים
והמבקרים השנה. בדומה לפסטיבאל
קאן, באביב, היתה רמת־הסרטים ירודה, איכות
המשקאות — כרגיל — גבוהה.

בקצרה
לתאוותו — דניאל ז׳לן עבד סובל נוראות בגלל חולשתו לסמים משכרים.
גם הצופה.
לילי — סרט קטן, עליז, חסר יומרות
על נערה יתומה המצטרפת ללהקת אמני־קרקס
נודדים. תפקיד נחמד המבוצע ב
הייתי
מבקר בלי ברצון רב. שמעתי עליה
רבות. אבוא לבקר בד. עם הקבצנים שלי|,
אם יתנו לנו לרדת.

הצלחה נדירה על ידי לסלי קארון.
פסיעות בעננים — ארבע יצירת פאר צנועה, הסנונית הראשונה —
ועליזה — של הניאו־ריאליזם האיטלקי.

במרחב
יחסי־חוץ
ה כו מרוה קו מי סאר
אני מודד. מאד לאלה ששגרו לי
כרטיסי ברכה. מובן שהברכה היא
הדדית. גש לאלה שלא עשו זאת
(ובצדק) .היות ומתקרבים הימים הנוראים
והמצפון צריך להתחיל להציק
לי על כל הדברים שעשיתי ולא
עשיתי, מן הראוי היה שאבקש את
סליחתם של אלה שעדיין לא עניתי
להם ואת אלה שטפולי לא מצא חן
בעיניהם (אם כי אני מרשה לעצמי
להתפאר שמעטים כאלה).

במקום סלון, טיול•
) 883/3411 אומר על עצמו שהוא
איננו סנוב. שונא כל דבר העשור בחברה
סלונית (כולל ריעוד) ,עשיית רושם
וברע חיצוני שאיו מאחוריו כלום.
הוא בז .27 ומוכז לחלוע על דעת אלה
התושבים אותו לרציני יתר על המרה.
מאחר שהוא אוהב לטייל בשבתות מחוץ-
לעיר. היה רוצה שהנערה שתסכים להתכתב
אתו תהיה ( :א) חובבת טיולים 1 .ב)
לא דתית 1 .נ) תנור בחיפה או הסביכה.
1ר 1תהיה בעלת עומה נמוכה עד בי-
נונית. כן, שכחתי. הניל הרצוי — 25 :

רומן על ערימת־חצץ
מי שהיא ברדיוס של ניל ה־ .20 חושבה
אה עצמה לפשוטה ובלתי מחוכמה
(זאת כדי להתפעל ממנו) .אינה
מוצאה ענייז בהווי סאלוני. שעטה ועדינה.
תמצא ענייו במכתביו של בן
ה־ ,27 שנולד בתעופה בה רעדו עדיין
אנשים צעירים הורה סביב ערמת חצץ.
סרט לעבר מפואר זה הוא אוהב ספריה.
בולים עליעה למטרה. ואפילו לחלום.
מספרו? . 883/342

ככתב: בחור נאה
נ>ונרת־ה,נימנם יו^ המתערבת לנ\ל 18
( ) 883/343 ממעיטה לספר על עצמה.
כל מה שהיא רוצה, הוא ההכתבות עם
בתור בעל השכלה דומה או נבוהה יותר.
שטחי התענינותה* כיאה לכל בוגרת־נימנסיה:
אמנות ומופיעה. עריאה, בי-
עור בעולנוע ותיאטרוז. למרות שברור
לה שהמטרה היא התכתבות, לא היתה
מתנגדת לידיעה שהיד הכותבת תהיה
שייכת לבחור נאה.

הילורת-רפאים
אחד, הכותב על עצמו שהוא סופר
וסטודנט צעיר 883/344 החובב מלבד
ספרות וכל גרורותיה (מה זה?) מדעי
טבע באסטרונומיה וסיסיעה גרעינית. יש
לו אמונה הזעה בספיריטואליזם (הזמן
אותי פעם לסיאנם, בתייר!) הוא מוצא
ענייו רב גם במטפיזיעה. הוא מעונייז
להתכתב עם כל נערה עד גיל 18 שיש
לה מה לומר לו, או התושבת שכדאי
לה לשמוע דברים ממנו אם היא חובבת
מוסיעה. זו מעלה. הוא מצייז כי השכלה
אינה חשובה.

ספרות ופשיזם
שני נערים שנילם המשותף מצטרף ל-
) 883/345( 40 רוצים להדהים אותי ואת
כל השאר בהצהרה שהם בעלי־דעות ש בני
אדם פשוטים מכנים אותן כפשיס־טיות.
ואילו בעיניהם הן נראות פשוטות
וטבעיות. הם מוכנים להתמודד. על
מנת לשכנע או להשתכנע עם שתי נערות.
או כל אהה בודדת. עד גיל . 19
פרט לפוליטיעה מוכנים שני מתעני עולם
אלה להחליף דעות נם על נושאים מדעיים
ספרותיים או חברתיים.

תעודת כגרות, כבקשה
דודו — :זה נחמד מאד להיות בוגר
נימנסיה עם תעודת בנרות והכל. אולם
איז בכד כל פלא־יצירה גדול. במקרה
היתה לד האפשרות לעשות זאת. לחברתו
לא. אינני רואה כל סיבה להתגש־אות
שלו• אין זו כל הוכחה שבונר
גימנסיה הוא אדם טוב או חכם יותר.
אם אלה הם הסוסיך לשאת את נערתך.
הרי הם מנוחכים וחוץ מזה, מה שלא
עושה השכל. עושה הזמן.

מכתבים לרותי

שולה — :את מתכתבת דרך מדורי
עם נער מעיר אחרת שאינך רוצה אפילו
להכיר אישית (בינתיים) .דבר המרגיז
את חברו. ודאי הסברת לו שאנו חיים
במדינה דמוקרטית וכול׳ וכול׳ וכלו׳.
וכי את רשאית לכתוב לכל מי שעולה
בדעתך כל עוד את אדם חופשי. אולם
שוליה, כיצד היית מגיבה אילו היה
יוסי שלד כותב לנערה אלמונית?

שה מובל לראיון

חנה — :לפי דבריד אפשר לחשוב
שאיזה שד אוחז בצווארונד וכופה אותך
ללכת לאותם ״בליינד דייטס״ שהשתרשו
כעת נם בנוער המקומי. אינד רוצה
ללכת, ובכן אל תלכי. במקום זאת דאגי
לכד שהשלום ההססני והחטוף שמקדם
אותך הנער מז השמינית, לא יהיה
הססני יותר. השיטה? ישנז כה רבות,
אינך מוכרחה לשאול אותו אם הוא
אוהב נבינה — דווקא, מספיק לענות
לו על השלום בחיוך נעים, שינסוד בו
בטחון עצמי__.

השבוע שוב נשאו מדינאי ארצות־הבריה
מבטים מודאגים לעבר המרחב, שלחו לנציגיהם
הוראות דחופות לחקור את שיגשוג
התנועות הקומוניסטיות באדצוד״יו. סיבת
הדאגה: מאסרם של 400 קציני צבא פרסיים,
שנאשמו באירגון תאים קומוניסטיים
בתוך יחידותיהם.
המסקנות הראשונות של החקירזת בנד
דינות־המרחב השונות לא הצליחו להפיג את
הדאגה. להיפך, הם הגדילו אותה כפל־כפליים:
נתגלה כי הקומוניסטים קנו
להם נקודות־אחיזה חזקות במצריים.,סוריה
ולבנון. יתר על כן, הובררה עובדה מפתיעה:
בחודשים האחרונים זרמה הפעילות
הקומוניסטית בארצות אלו לא באפיקי
תנועות־ד,פועלים השונות, אלא באמצעות
מי שהיתר. אויבתו הגדולה ביותר של הקרמלין
— הכנסיה הסורית־אורתודוכסית.
לאחרונה ביקרו אחדים ממנהיגי הכנסיד.
במוסקבה׳ וביקורם היה שקול בזהב, פשוטו
כמשמעו: הרוסים מסרו להם את שק־הזהב
המסורתי*׳ שהכיל 10 אלפים רובלים,
לטובת ״האחים הסוריים.״
השבוע נתגלה כי הרוסים לא הסתפקו
בגיבוש־יחסים עם ד,כנסיה הסורית ומיעוטים
נוצריים אחרים במרחב, שלחו את זרועותיהם
גם לעבר הרוב המוסלמי: מאתיים
אנשי־דת מוסלמיים בסוריה, לבנון ומצריים,
קיבלו הזמנות לבקר באיזורים המוסלמיים
של בריודהמועצוח. הגוש המערבי
הועמד בפני שותפות מיוחדת במינה:
הכומר, המוללה והקומיסאר.

החי

הכל מעשר,־ידי אללה.״
מיטראן היה מזועזע ממראה עיניו. הוא נתן
הוראות דחופות, ועוד באותו ערב שודרה
הקריאה ברדיו הצרפתי :״דרוש פנצילין !
דרוש נסיוב נגד גאנגרנה ! דרושה פלאסמה!״
יצרני־תרופות הריקו את מחסניהם. מטוסים
עמוסים המריאו משדה התעופה אורלי
בזד, אחר זה. מאות צרפתים צבאו על התחנות
של הצלב האדום, התנדבו לתרום מדמם האירופי
לנפגעי הכפרים ביבשת השחורה.
בינתיים הוסיפו בולדוזרים להבקיע דרך
לאמבולנסים אל הכפרים הסמוכים לבני־רא־שד.
רשימת־הקרבנות הלכה וגדלה במהירות,
הגיע תוך יומיים ל־.1600
כיסא אחד כלבד. מחזה האימים של
בגי־ראשד היה כאין וכאפס לעומת מה שנגלה
לעיני המצילים בהגיעם לעיירה האנוטו
— אחת העיירות שניבנו לאחרונה באלג׳יר
לסי מיטב השיטות המודרניות. לבתים הלבנים,
אדומי־הגגות, לא נותר סימן וזכר: שום
אבן, שום לבנה, לא נשארה על תילה. פה ושם
בלטו מבין החרבות אברי התושבים, שנקברו
חיים.
אולם גם כאן ניכרו סימני התאוששות. על
המישור, אשר בקרבת העיירה, צץ מחנה מוזר
של אוהלים וסוכות. נשים כרעו ליד תנורים
פרימיטיביים, עסקו באפיית פיתות. גברים
התרוצצו הלוך ושוב, התאמצו לשלות
חפצי־בית שונים מתוך החורבות. חדיג׳ה מאד,י
שחורת־השיער ותפוחת־הגוף, ישבה בפתח
סוכת־פחים, על הכיסא היחידי, אשר הצליחה

מאסר ־ עו ל ם
בירושלים, הבטיח שופט־שלום שלא לד
זור מאסר על צעיר ממושב־עולים׳ שנאשם
ביחסים מיניים עם נערה פחות מבת ,16
בתנאי שהצעיר ישא את הנערה לאשה, תוך
שנה אחת, יתחייב שלא לגרש אותר, כל ימי
חייה.

ליל ב רו מ א
בתל־אביב הלך יעקב גורן לראות את הסרט
לילי, קנה כרטיס מספסר, שעמד ליד קולנוע
אסתר, ראה את מחצית־הסרט׳ הוקם
ממקומו על ידי סדרן, שהסביר לו כי
הכרטיס שלו הוא לקולנוע חן הסמור
חצה את כיכר־דיזנגוף לקולנוע חן, כדי
לראות אף. המחצית השניה של ח־עשה
ברומא.

טו ל וקן מעל סו טרר
בחיפה נכנס אברהם רוזנברג למספרה,
התגלח, סרב לשלם, טען כי הספר שגילח
אותו היה בלתי־מגולח, עורר בו בחילה.

הלבה שו ג ה
סחיפה, שבתו ועלי מפעל־השלגונים
קוקה־קר־לי׳ השייך לתעשיין לב־טוב, טענו
כי הוא מתאכזר אליהם, מסרב לשלם להם
יותר משתי לירות עבור יום־עבודה בן עשר
שעות.

חפ שאתהבלבה
ברואן, צרפת, הלכו שוטרים בעקבות

אלג׳יריה
העיקהא רו ר
לפני שבועיים נעלמו הזעזועים הפוליטיים
שעברו לאחרונה על צפוך אפריקה מכותרות־העתונים:
הם הושמו בצל על־ידי זעזועים
מסוג אחר לגמרי שעברו על אחד העמקים
הפורים של אלג׳יר, אשר במרכזו שוכנת העיר
אורליאנסוזיל: אחת מרעידות־האדמה האיומות
ביותר בתולדות־אלגר׳יריה הפכה את
אורליאנסוויל לעיי־חרבות 1100 .איש נהרגו
בעיר לבדה. אלפים אחרים נפצעו. רבבות נשארו
ללא קורת־גג.
קשה עוד יותר מגורלה של העיר, היה גורל
הכפרים, אשר בסביבותיה. כל הדרכים
נותקו. הקשר הטלפוני הופסק. לא היתד, כל
אפשרות לברר את מספר הקרבנות ולהגיש
עזרה לפצועים. הטבע עצמו הכשיל את מאמצי
הצבא הצרפתי, שניסה לפלס דרך לכפרים
המנותקים: בעוד הציוד הכבד של הצבא
עמל על תיקון הדרכים, רעדה האדמה שנית,
מוטטה את כל אשר עמד עדיין על תלו.
״מעשה ידי אללה.״ בראשית השבוע
הצליחו האמבולנסים הראשונים של הצבא
הצרפתי להגיע אחרי קשיים לכפר הקטן בני-
ראשד, השוכן במרכז ״העמק הארור״ —
כפי שמכונה עתה עמק אורליאנסזדיל בפי
תושביו. בראש יחידות ההצלה הגיע למקום
פראנסואת־ מיטראן, שר־הפנים הצרפתי.
לעיני מיטראן ומלוזיו נגלה מראה־אימים :
הכפר הקטן נהרס עד היסוד, ועשרות פצועים
היו מוטלים בין ההריסות. הפצעים בני־עשרת
הימים העלו מוגלה, וצחנה נוראה
מילאה את האוויר. בני־הכפר המועטים שהצליחו
לצאת בשלום טיפלו בפצועים, ניסו
להקל על סיבלם. אולם לא היה להם כל מושג
בעזרה ראשונה, ורבים מן הנפגעים מתו
עוד לפני בוא המויילים.
הניצולים לא הסתפקו בהגשת עזרה לפצו עים.
הם התאמצו להחזיר את החיים למסלולם,
הקימו סוכות סחים עלובות לעצמם
ולשרידי משפחותיהם, פינו את עיי המפולת
מעל שתי הבארות של הכפר, הפעילו משא־בת־מים
פרימיטיבית. רבים מהם קיבלו את
האסון בשלווה פאטאליסטית. זקן לבן־שיער,
ששיכן את אשתו ושני בניו באחת המערות
בסביבה, פנה אל מיסראן ואמר :״תחילה
הפיץ מישהו שמועות שהצרפתים רצו להשמידנו,
הטילו עלינו פצצת־אטום. אבל אני
יודע את האמת: לא ולא הערבים עשו זאת.
* שק־הזהב האחרון נמסר לכנסיה ה־סורית־אורתודוכסית
בשנת , 1913 על-ידיי
ניקולאי השני, קיס׳ר־ווסיה.

הצלת נפגעים אחרי הרעש כאורליאגסוויל
פניצילין 1נסיוב ! פלאסמה !

לגרור מתוך ביתה. היא נראתה שבורה ורצוצה,
אולם על שפתיה ריחף חיוך: בעלה
ושני ילדיה הקטנים ניצלו.
״כפרים יפים יותר.״ בסוף־השבוע עזב
פראנסואה מיטראן את העמק הארור, עלה
במטוס, נחת כעבור שעות מספר בשדר,־ה־תעופה
של פאריס. המכונית השחורה שחיכתה
לו במקום הסיעה אותו מיד לישיבות
דחופות עם פקידי מיניסטריון־הפנים הצרפתי.
הישיבות
הסתיימו רק בשעת־לילה מאוחרת.
אולם מיטראן היה מלא מרץ, לא סרב
להופיע לפני העתונאים, שחיכו לו בסבלנות.
״פעולות־ההצלה מתקדמות בכל הקיטור״,
הכריז השר ״ברגע זה גוייס כל צי הד,לי־קופטרים
הצרפתי, מעביר את אחרוני הפצועים
לבתי״החולים של אלג׳יר. עתה יהיה
עלינו רק לנקוט באמצעי מניעה נגד התפשטות
מגיפות, ולהקדיש את כל מרצנו לעבודות
שיקום. אנו נשלח יחידות חבלנים, שי־פוצצו
את שרידי־הבניינים הרעועים, נגייס
בנאים ונקים כפרים יפים יותר ומודרניים
יותר.״
העתונאים התרשמו מהכרזותיו של מיטראן.
דומה היה כי גם הטבע נתרשם מהם, החליט
לחסוך לחבלנים הצרפתיים עבודה: השבוע
רעדה האדמה בשלישית, והבניינים הרעועים,
שנותרו באורליאנסוויל ובכפרים, התמוטטו
כליל. הפעם לא היו כמעט כל קרבנות.
עתה יוכלו השלטונות הצרפתיים להפעיל
את צעדם הכבד, לסלק את עיי המפולת,
לסלול את הדרכים מחדש. הם יוכלו לתת ליושבי
העמק הארור שיכון טוב יותר.

שני כלבי־גישוש מעולים, במטרה לגלות
כנופיית גונבי־אופניים, הופתעו אמד, כאשר
הגיעו לחוות גידוליו־,כלבים הסמוכה לעיר.

חטא וענ שו
ביאקארטה, אינדונזיה, התנפלו שודדים
על נהג־מכוניף״ העלו את המכונית באש,
גילו במאוחר כי הנהג השאיר את כל כספו
בתוכה.

שידו ת או מוו ת
ביפו, התנפל שלום חביב על בעל מכע־דה.
הטיל בראשו בקבוק, הסביר לשוטרים
שעצרוהו :״הזמנתי אצלו בום קפה, והוא
הכריח אותי לחכות חצי שעה !״

נ פג ם 1יוצא שור
בדיד קריק, ארצות־הברית, נענה הרועה
ג׳יימס סטון להזמנת נהג מכונית־משא ללגום
יין בחברתו, השתכר כלוט, גילה במאוחר
כי הנהג העמים את אחד השוורים
המשובחים שלו על מכונית״המשא, נסע
לכיוון בלתי־ידוע.

ה דפ ה ומע שה
בלום־אנג׳לס, ארצות־הברית, נדונה דורות,
הודל, מחברת מפורסמת של ספרי•
ילדים, למאסר תשעים יום על הפקרת שני
ילדיה.

כני סהא חו רי ת
בלוד נעצר
במדד;קולנוע
בנו בן ה־,7
ניסה להכניס

מוסטפה סוליימן על ידי סדרני
המקומי, לאחר שהסתיר את
פואד, בתוך מכנסיו הרחבים,
אותו לקולנוע ללא כרטיס.
העולם הזה 883

ספורט

כדורגל
א כז בהוהפתעה
שחמת דאו רבים -עט אחד
באולימפיאדת־השחמת האחרונה, לפני המלחמה
העולמית שהתקיימה בצ׳כוסלובקיה,
.קנתה לה מהלכים הבדיחה הבאה: מה זה
עם אחד ולאומים רבים? — התשובה —
אולימפיאדת־השחמת בצ׳כוסלובקיה.
בדיחה זו באה ללמד, שכמעט את כל
הלאומים המשתתפים באולימפיאדת השחמת
מייצגים יהודים.
ישראל, כמדינה עצמאית, הופיעה על זירת״
השחמת הבינלאומית באולימפיאדה בהלסינקי,
שם לא שיחק לה המזל ובהגרלה נמצאו
הישראלים במשחקים המוקדמים בבית אחד
עם ברית־המועצות וארצו ת־הברית, שני מועמדים
לאליפות העולם. ישראל לא נכנסה לגמר.
בסיכום הכללי תפסה את המקום ר,־11
באולימפיאדה, הישג לא רע בהתחשב עם
השתתפות 25 אומות באולימפיאדה. המקומות
הראשונים נשארו בכל זאת ליהודים, שהיו
בנבחרות ארה״ב וברית־המועצות.
באולימפיאדה הנוכחית באמסטרדם (העולם
הזה )882 הצליחה ישראל בהגרלה 26 .
הארצות המשתתפות חולקו בארבעה בתים
במשחקים המוקדמים. ישראל נמצאה בין יוגוסלביה,
שוזדיה, צרפת, סאאר, דניה ונורבגיה.
רק יוגוסלביה היתה נודעת כיריב חזק,
אחד השואפים לאליפות־העולם בשחמת. היה
ברי, שישראל תיכנס לגמר אם לא יתרחש
משהו יוצא מן הכלל. משחקה הראשון עם
יוגוסלביה הסתיים בהפסד המינימלי ביותר
2.5 : 1.5לטובת יוגוסלביה. אולם היה זה ההפסד
היחידי בבית זה. היא ניצחה את כל
יריביה האחרים. יוגוסלביה הפסידה באופן
מפתיע לסאאר בשיעור גבוה. ישראל תפסה
איפוא את המקום הראשון בביתה, בהקדימה
את יוגוסלביה ושוודיה ב־ 2נקודות שלימות.
דריכות לנצחון. ישראל נכנסה לגמר
דרוכה להתמודדות עם 11 מדינות אחרות :
הונגריה, בולגריה, איסלנד, ברית־המועצות,
יוגוסלביה גרמניה המערבית, צ׳כוסלובקיה,
הולנד, שוודיה, בריטניה וארגנטינה. מול התותחים
הכבדים, בעלי השם עולמי בנבח־רות־היריבים
הציבה ישראל את :
• לוח ראשון: יוסף פורת, בן ,45
תושב רמת־השבים, אלוף־שלזיה לפני עשרים
שנה׳ כאשר היה שמו יוסף פרדר. זכה לתואר
אלוף ארץ־ישראל בבואו ארצה. ייצג בכבוד
את ארץ־ישראל באולימפיאדת־השחמת באר־גנטינה
ב־ . 1939 ייצג את ישראל גם באולינד
פיאדת־השחמת בהלסינקי. בגלל הישגיו העניק
לו האירגוך הבינלאומי לשחמת את התואר
״אמן בינלאומי״.
* לוח שני: משה צ׳רניאק בן ,45ממושקף,
יליד־פולין תושב ירושלים. צ׳רניאק
הוא היחידי בנבחרת, ששם את אמנות השח־מת
קרדום לחפור בו. ייצג את ארץ־ישר;

אלוני(ימין) מנצח את קוטוב (ברית-המועצות)
על גני הלוח, זו י בלתי־מנוצחים.

באולימפיאדת־השחמת בארגנטינה, לא חזר
מיד ארצה, השתתף בקביעות בתחרויות בינלאומיות.
גם הוא בעל תואר ״אמן בינלאומי״.
• לוח שלישי: ד״ר מנחם אורן, בן
52 מורה בגימנסיה הרצליה. היה חבר הנבחרת
הפולנית לפני המלחמה. שמו היה אז
מנדל חבויניק. שולט יפה בתיאוריה. הגיע
ארצה אחרי מלחמת־העצמאות. זכה באליפות־הארץ.

לוח רביעי: יצחק אלוני, יוצא פולין
(קודם שכטר) בן ,49 ממושקף, פקיד בעיריית
תל־אביב, אלוף הארץ לשעבר. מצטיין
במיוחד בהגנה.
• לוח־מילואים: ישראל קניז׳ר, בן
,60 יוצא רוסיה. למרות גילו המבוגר מצטיין
במרץ רב.
הצעיר מכולם, רפי פרסיץ, יליד־הארץ, המשתלם
עתה באנגליה, אינו משתתף באולימפיאדה,
אם כי צורף לנבחרת. מוסרים, ש־שהסיבה
לכך נעוצה בחילוקי־הדעות בנוגע
להחזרת ההוצאות.
זינוק מוצלח. המשחק הראשון בגמר התחיל
בזינוק מוצלח. ישראל הדבירה את בולגריה
, 1:3עלתה על ידי כך למקום הראשון,
הסיבוב השני היה פחות מוצלת. ישראל ניצחה
אמנם את איסלנד, אבל רק בהפרש מינימלי
של חצי נקודה. ברור היה, שאם ישראל
לא זכתה בנקודות־יתר על חשבון היריבים
החלשים, שעמדו על דרכה בסיבובים הראשונים,
לא תצליח לצבור נקודות על חשבון
היריבים החזקים. הסיבוב השלישי הביא
את ההפתעה הגדולה ביותר. אלוני ניצח את
רב־האמן הסובייטי גריגורי קוטוב, צ׳רניאק

תשבץ 6 63
מאוזן )1 :מגדולי מצביאי מלחמת העולם.
השנייה; )4בין שתי גבעות; )8אם
הוא פוקע, הכ׳.ור נאלם; )10 העיר־התאומה
שה לוד; ) 12ת צא. שב חה של נישואין;
)13 כלי טייס ש״י! ב אינו בשימוש; )16
לו היו בדברי הי״ ם ב׳ ע ד עשרה פרקים
היה זה האחרון בהם; ) 17 בית מסחר ישראלי
לנשק ולתחמושת ; )19 אות הקריאה
לז ״ן; )20 ראש עיריית טבריה; )21 מאתיים
וששים; )23 החולייה המקשרת בין
סב לנכד; )24 במדינה אמריקאית זאת מצויות
לוס אנג-לוס וסן פרנציסקו ; )26 כן,
באנגלית; )27 מלת התפעלות; )29 אד,ן,
בספרדית ; )31 אם חווה היתד, אשה, כזה
היה אדם ; )33 עושה הרהיטים ; )35 אותו
א ן ליצור מאין; )36 מעלה ריח ניחרהי
38 בעל יוסף ואחיו; 39 מה שחולה עובר•
לפעמים, בבית־חולים )41 :שמה של פתח־תקווה
בפי ילידיה! )43 מוכר יינות; )44
ארצם של המאו־מאי.

•העולם הזה 883

ופורת יצאו בתיקו עם אלוף־העולם מיכאל
בוטביניק וסגנו ודאסילי סמיסלוב — הישג
שהעמיד את כל עולם־השחמת על הרגלים.
בסיבוב הרביעי נחלה ישראל את הפסדה
הראשון בתחרות־הגמר. היא נוצחה שוב על
ידי יוגוסלביה, עתה בשיעור גדול של .1:3
הפתעה בלתי נעימה נפלה במשחק עם גרמניה
המערבית. גרמניה שייכת ליריבות החזקות,
אבל הכל ציפו לנצחונה של ישראל.
אולם פורת סירב לשחק נגד הגרמנים: בארצם
הושמדה משפחתו. התוצאה היתה הפסד
בשיעור המינימלי של 1.5:2.5לטובת גרמניה.
עם צ׳כוסלובקיה יצאה ישראל בשלושת
המשחקים הראשונים בתיקו . 1.5:1.5
צ׳כוסלובקיה החזקה נאלצה להיכנע, המשחק
הרביעי נסתיים בנצחון. התוצאה:
1.5:2.5לטובת ישואל.
הפתעה נעימה גרמה ישראל במשחקה עם
הולנד. ההפסד היחידי היה של פורת לאלוף־
העולם לשעבר ד״ר אויבה 3 .המשחקים הנותרים
נסתיימו בנצחון ישראל. התוצאה 1:3
לטובת ישראל.
אחרי הסיבוב השביעי תפסה ישראל את
המקום הששי, נשארו 4משחקים 1 ,נגד ארגנטינה
החזקה ו־ — 3נגד אונגריה. שוזדיה
ובריטניה. את השתים האחרונות ישנם כל הסיכויים
לנצח.
המשחקים נמשכים, הנצחון הסופי מובטח
לברית־המועצות, אם כי לא בצורה משכנעת
ביותר. לישראלים מובטח כמעט המקום הרביעי,
אולם ישנם סיכויים להשיג מקום יותר
מכובד. האולימפיאדה באמסטרדם הוכיחה,
שאין יריבים בלחי־מנוצחים.

קהל חובבי־הספורט בארץ כבר שבע את
קבוצות־הכדורגל התורכיות למיניהן. אולם
הפעם, חיכה לתחרות בכליון־עיניים: קבוצה
נבחרת של מכבי והפועל פתח־תקודה
עמדה להתמודד עם באשיקטאש, אלופת־תור־כיה.
הכל
ציפו למשחק טצויין מצד התורכים
ולמספר רב של כדורים, שינחתו בשער הישראלי.
אולם המשחק איכזב והפתיע גם
יחד: התורכים לא היטיבו לשחק. לעומת
זאת, יזמו חלוצי־פתח־תקווה התקפות נועזות,
סיכנו את שער התורכים פעמים רבות.
לאחר שהסתיימה המחצית הראשונה של
המשתק בתוצאה מאופסת, היו התורכים
מלאים כלימה: הם אפילו סרבו לקבל-את
המשקאות הקרים שהוגשו להם.
הבושה גרמה להתעוררות. במחצית השנייה
של המשחק פרצו התורכים קדימה,
הבקיעו לראשונה את שער נבחרת־פתח־תק־ווה.
מתח־המשחק קפץ מעלה מעלה. הישראלים
עשו מאמץ עליון להשוות את השערים,
לא הצליחו, ספגו, עשר דקות לפני
סיום־המשחק שער שני, מרגלי המקשר הימני
המצויין של התורכים, ראג׳פ.
לאחר המשחק העיר הגזבר של הוועדה המארגנת
:״מילא, ההפסד במשחק אינו כה
גדול. אבל ההפסדים הכספיים, שנסבול עקב
ביקורם של התורכים, יהיו גדולים עוד
יותר.״
במסלול שוכ 1י המערות
• אנשי ספורט־המעדיות הצרפתי השיגו
שיא עולמי חדש: הם ירדו לעומק של 756
מטרים באחת המערות הגדולות ביותר, אשר
בדרום־צרפת.
• מירוץ־שיאי־השחייה (העולם הזה ,881
)882 נמשך גם השבוע: שחיין־הפועל, ראובן
שנפר קבע שיא ישראלי חדש במשחה של
1500 מטר חתירה, הגיע בזמן של .21:48,6
יחד עם זה קבע שנפר שני שיאים ישראליים
נוספים: האחד למרחק 800 מטר בזמן של
, 11:20,2השני למרחק 1000 מטר בזמן של
.14:29,4גם שושנה רייבנר מברית־מכבים־
עתיד לא פיגרה אחרי המין הגברי, קבעה שיא
ישראלי חדש בשחיית 100 מטר גב לנערות.
הזמן.•1:35,0 :
• סוף סוף הורכבה הנבחרת הישראלית
בכדורסל, העומדת להתמודד בחודש הבא על
אליפות־העולם בבראזיל. השבוע פורסמו רשמית
שמותיהם של 12 חברי הנבחרת 11 .
מהם השתתפו במשחקי אליפות־אירופה במוסקבה.
השחקן ה־ , 12 שהשתתף באותם
משחקים, הוצא מן הנבחרת, תחת לחץ מרכז־מכבי,
שדרש לצרף לנוסעים את הכדורסלן
הירושלמי, אברהם טואיל.

מאונך )1 :שמה הפרטי של מגלמת
גילדה; )2סימן הרבות; )3אנרגיה, בעברית;
)5מחבר ספרי ההרפתקות לבני•
הנעורים ; )6כמה בערבית ; )7אלון היה
מפקדו האחרון ; )8מקלע מסויים ; )9העמדת
פנים, אי־טבעיות 11 הריקוד הארצישראלי;
)14 זהב׳ בספר ישעיהו, למשל;
)15 תריסר, בשתי אות ות; )18 בה
ש-לטות ארבע המעצמות; )20 אופי, צורה
מיוחדת; 22 ציפור זעירה; )23 בבקשה;
)25 ארצו של יתרו; )28 גנרל שביתת־הנשק;
)30 מלכה מן המגילה; )31 חודש
החורבן; )32 בכל פה ובכל רובה; )34
כלאיים של עגבניה ופלפל ; )36 נעימה ;
)37 צורר היהודים; )40 על דצבדין!•׳)
)42״אם א ן אני מי ...ז״י
פותרי תשבץ 881
שזכו בפרסי-ספרים••
)1מיכאל קרנון, החשמונאים ,58ת״א,
)2ו. אביגדור, ד .צ ,600 .צה״ל
3יעל פקטור, רוטשילד ,8פתח־תקוה

ב ל סיפור משקראת מאו״ושדהמחבר, אתש איפו תיו ה כ מו סו ת.
אוד׳ גדין. טייס אסון מסגן. אינו יוצא מבדדזה. ב סי פו רו ז ה מז דהה
מסבת ־ ש אי פו תיו עםמסבת ־ ה ש אי פו תוהע לי לו ת ה מו פ ל או תשד
המקלען מאת

אור׳ \ לין ^ ^

כל מעייניו היו לטוס ולטוס.
כשגמר לספר טלטלתנו האניה בשמשה של איטליה. הפלגתי
בפקפוקים לאימות סיפורו. אולם הוא היד, חזק בספרו, איתן
אפילו מן הספינה המטלטלת אותנו בים. המלים הוצתי באגדה.
יש ובשמעך דברים אלה, תתן להם את הסכמתך, מחשש
להעליב את המספר.
כשחש בקור־רוחי, נעלב. בפניו זע קמט. נחרדתי. דדה
ברצוני לברוח לתאי ולשכוח הכל, אבל רותקתי לספסל.
החרטה צבטה בלבי. רחמי נקפוני על אותה פיסת־אמת שאתה
מטיל בה ספק, שעה שהיא מתרחשת לנגד עיניך. הוא צחק.
עינו הבריאה צחקה. את עין־הזכוכית גלגל בכפו. הגומה
במצחו העמיקה, השחירה כפחם.
החריש והוסיף :״אבל את המדאליה מסרתי למקלען שלי.
הוא היה הגיבור משנינו. אני הייתי הדרוך לגורל, והוא
נשאני בפרשו עלי כנפיו.״
וכך הפליג בזכרונותיו וסיפר :
״למחרת בואי לבסיס החדש פלטני הג׳יפ בשדה. המכונאי
0 173
הובילני למטוס חד־מנועי גדול. היה זד סקוא
במושב האחורי מצאתי את מקלעני •מטפל במתקן־הירייה
הנייד. כשחש בי, הזדקף ושתק. בפגישות מעין אלו אתה
בוחר בשתיקה.״
״זרקתי לו ׳ג׳ו והוא השיב ׳בנימין 1׳ שמו נראה מוזר
בעיני, עד שזכרתי את הבייבל. גאה היה ביהדותו. זוכרני כי
פעם שימש אגרופי זיק לגאוותו.
״קודם שדילגו גפי־המדחף, הייתי מאזין לנשימתו הנש*
זרת לאוזני ממסיכת־החמצן שלו״.
״ופתע אהבתיו — על כי היה גבר. דומה כי מעולם לא
אהבתי אשה כאהבתי אותו בפגישתנו הראשונה.״
״דטאכומטר • הורה 2300׳ וציפור האלומניום שלנו זינקה
לחלל־השדה. לאחר שצפנו ובדקתי את מכשירי־הטיטה. נוד
פנינו לשיחה. הוא סיפר על שנתיים של שירות במקלע,־־
אוויר במטוסי־קרב ומפציצים. נקשרנו לביתנו החדש: סקוא
. 0 173 שלושה חודשים נשמנו ממיכל חמצן אחד׳ וב־ספר־רישום־הטיסות
נסתמנה השעה ה־.122״
״יום אחד פנה אלי, מסמיק בדברו :׳ג׳ו, אני יודע לטוס.
כאשר התגייסתי, עברתי קורס־טים, ובגללי נחיתת גחון המליץ
הפסיכיאטר להעבירני למקלענות אוורית. ג׳ו, התניח ל* לנהוג
במטוס? אמריא אף אותת. תוכל לבטוח בי. הופתעתי,
אולם לא יכולתי לסרב לו: מטה־הניהוג אשר בידי היד, הסייס־מוגרף
לריגשות שנינו ...שמה, בחלל העולם״
״כשהטתגרנו בתאינו, ביקשתיו לבל יספר את הדבר לאיש.
ביקשתיו זאת כי אני הייתי עונד־הכנפיים•* .הוא טס. ניכר
היה שזמן רב לא טס. אולם מאותה טיסה נפערה בינינו
התהום. כי מאותה טיסה ביקש את החצי השני — זה השייך
לו. הוא התכוון לגזלו ממני. ריקנות פשטה בקרבי. השתוקקתי
לעזוב את הבסיס.״
״בערבים הייתי משוטט ערירי בין המחסנים וגרוטאות־המטוסים
חללי־המלחמה. ערב אחד, בעשותי את דרכי בין
מטוסי־קרב קטועי־איברים, עלה מאחורי קול־נקישה. סבבתי
— ונשארתי תקוע על עמדי. מתוך תא אחד המטוסים ביצבץ
ראשו של בנימין הוא נתחייך :׳קרב אלי, ג׳ו׳ גופו היה עטור
מצנח, ועל ברכיו היה פרוש ספר מערכת־שעוני הסקוא.״
״תא־המטוס נשאר שלם. בימינו היד מטה־הנהוג, ורגליו חיו
נתונות על הדוושות. הוא צחק :׳זה עתה נחתי, ג׳ו.׳ תמהתי.
מאז היכרתיו לא צחק כך.״
״הוא ירד מן התא. צעדנו דמומים .׳ג׳ו,׳ אמר לבסוף,
,שיקרתי לך. מעולם לא לימדוני לטוס.׳ מבטו היד קודר
ומרצין. ישבנו, והוא סיפר :״
* טאכומטר — המכשיר המציין את מספר סיבובי המנוע
בדקה.
•• כינוי לטייס מוסמך.

״׳עוד בימי נעורי נשבעתי להיות לטייס — ממש כמו
אחי הגדול, ש־תרסק מעל לתעלה. לאחר הלימודים הייתי יושב
ליד גדר שדה־התעופה ונותן את עיני במטוסים החגים ונוחתים.
בגימנסיה, התמדתי על לימודי המתמטיקה והפיסיקה.
שקדתי על האווירודינמיקה. כשהיה אחי מופיע לחופשת־פתע,
הייתי מתקנא בו. בלילה הייתי מזדחל לבגדיו ומהליק
על כנף־הכסף הנעוצה בשמאל מעילו.׳״
״,לבסוף בא היום הגדול. למחרת חלוקת תעודות־הבגרות
התיצבתי בלישכת־הגיוס. שבוע ימים לאחר מכן נקראתי
לבדיקות פסיכוטכניות, ומשם אל הפסיכיאטר — זה אליל
הבוחנים׳.״
״,בפתחי את דלת חדרו, הרגשתי כי נשימתי פוסקת והולכת
כשהגיע לשאלה מד משכני לטייס, הטחתי בו את מערכת
שנותי האחרונות. השתפכתי על גדותי. דיברתי עשרים
דקות. מקץ שבוע ימים נתבשדתי בדואר רשום: נמצאתי
בלתי־מוכשר להיות טייס׳.״
״,דהרתי למכון ודרשתי ראיון עם הרופא. הפקידה השיבה
כי הוא איננו. הרמתי צעקות. המזכיר הוחרד, הכניסני
לחדרו ואמר , :בנימין, תוכל להתגייס מיד ולהצטרף לקורס
מקלעני אוויר. אם תצטיין, אפשר יהיה להעבירך לטייס׳.״
,״חזרתי הביתה. שנתי נדדה בלילות. בראשי חג סיוט של
יאוש. כל חייך אתה, חולם להיות טייס, עד ש ...מצבי היה
דומה למצב הסופר שהשקיע ביצירה את כל כשרונו, והמו״ל
השליך אותה לסל הנייר לאחר שעיין בדף הראשון׳.״
״,אולם התגייסתי על אף הכל. עשיתי זאת כדי להחיש
את הקץ, לקצר את הדרך ביני לבין המטוס. הצטיינתי בקורס,
והרחתי לראשונה את ריחו של בנזין מטוסים. אולם ככל
שהרביתי לטוס במפציץ כמקלען, אכלתני הקנאה כטייסים
כמעט ונתיאשתי׳.״
״,ביום חורף אחד חליתי בדלקת־ריאות וקורקעתי׳.״
״׳ג׳ו, שיקרתי לך. את קורס־הטייס עברתי כאן, בחצר־הגרוטאות.
שנתיים של טיסה על הקרקע. בטיסותי כמקלען
לא משתי מגב־הטייסים. במפציץ כינוני בשם שטן. למדתי את
כל התורה בעל־פה. למדתי לקרוא במכשירי־דפיקוח. הכרתי את
כל סוגי־דמפות. ידעתי את תפקידו של כל זיז, כל מנוף
זעיר בתא־הטייס. בימים הייתי משוטט במוסכים ובלילות הייתי
נצמד ללוחות הזרחניים של תאי־המפציצים• התמחיתי בכל
בעיות־הטיסה. ידעתי את כל תרגילי הקרב — ואת הטיסות
עצמן הייתי עודך כאן, בשדה־הגרוטאות. היה זה עולם דמיון
אגדי. לא זכיתי לנתק גוף משותק זה מן הקרקע. לא זכיתי
לכך אפילו פעם אחת. התפללתי לנס ...הייתי מטורף ...עד
שיום אחד אירע הנם — וטסתי ! השמעת? טסתי מעל חצו־הגרוטאות

,״ביום־חופשתי נ־דע לי כי מפקדנו ימריא במטוסו׳ בשעות
הערב, בכיוון הרצוי לי. רציתי לבקר בחוות־הורי. העברתי
את בקשתי, והקולונל הסכים. כשלישי צורף אלינו עתונאי
צבאי לאחר שנמצאנו שלושים דקות באוויר, חש הקולונל
בראשו והחל מקיא. מטוסינו נטרף בזרועות הרוה והחל צונח
מטה מטה
״׳פתע תקפני זיק־אושר. זינקתי אל הקולונל, השלכתיו הצידה
ומשכתי במסד,־ההיגוי. מטוסנו נתישר. היה זה הרגע
המאושר ביותר בחיי. המטוס נשמע לי. לכאורה — רק טסתי.
אלפי טייסים טסים ...אבל הם אינם מבינים. רציתי לצעוק:
הביט, העולם ! אני טס ! אני — המקלען בנימין ! העתונאי
החיוור הודה לי על מעשי. בעצם לא לי הודה, אלא לשנותה:־,תמסרות
לטיסה עקרה, למטוסי המושלך בשדה־הגרוטאות׳.״
״,הקולונל התעלף׳.״
״,רחפנו בשמי בסימנו, ופתע נשמע קולי , :זה אני טס !
בנימין, המקלען מצוות ארבע !׳ אותו רגע חשתי שנאה עזה
לפסיכיאטר ולכל אלה שגזלו ממני את הטייס. זינקתי על מגדל
הפיקוח. תאוות־הצלילה תקפד. אותי בכל עוז. רציתי לצלול
צלילה עמוקה ונורא־ .אולם לא עשיתי זאת. התכוונת־ יג־חיתה׳.״

מגע הגלגלים במסלול ד,ועפתי מעלה מעלה. שיחרד תי
את המטה, משכתי בו שנית, והרצתי את המטוס כשרגלי

לוחצות על הדוושות׳.״
״,רק לאחר שכיביתי את המנוע קלטתי את כל אשר אירע.
הטלתי את הקולונל על שכמי ודהרתי למרפאה. אחר רצתי
לחדרי, חיבקתי את ספרי ומיהרתי לחצר־הגרוטאות. חיבקתי
את מטוסי המשותק ונשקתי למתכת הקרה. לא ידעתי למי
לבשר. איש לא יאמין לי. היו אלה תעתועי־חלום. נחבלתי
ביתד וחזרתי לחדרי כשברכי נפוחה׳.״
,״למחרת העירני שכני לחדר בחבטה על גבי: נקראתי לבוא
אל הקולונל. שרכתי את דרכי למטה. כשהצדעתי נשתקף דיוקני
העלוב בראי הנעוץ בקיר, .שב,׳ אמר הקולונל בהציעו
לי סיגריה, ,כמה שנותיך, בחור?׳ ,עשרים.׳ ,ומקלען?׳ —
,שנתיים׳ ׳והיכן למדת לטוס?׳ כאן פרצתי בבכי וסיפרתי
לו הכל. ביקשתי רק אחת: לטוס׳.״
״,הקולונל האזין לדברי בחיוך. הוא הסיעני לחצר־ד,גרוטאות,
למטוס־הקרב שלי. הוא צחק בראותו את השעה ה־
1020 מסתמנת בספו־רישום־הטיתות שלי. הראיתי לו את ספרי,
אח תוצאות המבחנים העצמיים, את גרוטת הליו א
שהיה למטוס־קרב. התחננתי לטוס — לטוס ממש.
״,הזקן טפח כל כתפי. המקרה התפרסם במחנה. הייתי
לגיבור היום. בהמלצתו הועברתי כמקלען למטוס־קרב דו־מנועי,
בעל הגאי־טים־ ,כפולים. בינתיים הועבר הקולונל
למקום אחר, ואני הושארתי במקצועי
״,ואתך, ,ג׳ו׳ טסתי בפעם השניה בחיי.׳״
מלחי האניה התרוצצו על הסיפון. ידידי הטייס שקע בת־הום־הזכרוננת
והוסיף :
״ראה עד היכן חודר השגעון האלאנושי, הבלתי נתפס !
נשבעתי כי בנימין יטוס.״

״שנת .1942 המלחמה שפכה גפרית לעולם. באחד הימים
נקראנו לטיסת־מבצעים. בנימין ואני היינו הצוות של ה־ 73ו
0טסנו במאסף־המייסת. מתחתינו שטה אנית־משחית
איטלקית. באוזניותי הדהדה הפקודה , 0 173 :צלילת אש !׳
ניתקתי מחץ הטייסת וצללתי אל מעבר לשמש׳ אל האניה.
בעיני מוכות־הסנוווורים ראיתי תהום נפערת וכתם מלבין.
ככל שצללתי רחקה התהום והכתב התקרב. כנפי־מטוסנו
רעדו מעצמת המהירות. לחצתי על כפתור־האש. הים סגר
עלי. להבה צרבה במצחי...״
״התעוררתי כאומר לקום לטיסת־בוקר. הנעתי רגל מתהת
לסדין ...ראשי ! ידי נתקלו בתחבושות. לפתע הבריק הברק
וזעקתי לחלל העולם את שמו של בנימין. האחות חפזה אלי.
על שאלתי היכן נפגעתי השיבה בהליטד, את עין־ימינה.
החלמתי חיש קל. אולם מפי הרופא נודע לי כי לא אשוב
עוד לטייס.״
״בבוקר עזבי אר. בית־החולים נערך מסדר־פתע• חמש־מאות
איש הסתדרו בטורים, ומפקד־הבסים הכריז :׳הטייס,
לויטננט ג׳ו מרק, שנפגע בעינו ב־ ,23.5.1942 בצללו על
משחיתה איטלקית, המשיך בצלילה ופוצץ את האניה. המי־טננט,
שאיבד את עינו באש תותחי האניה, חזר לבסיס. מטה־חיל
האוויר המלכותי מעניק מדאליית גבורה
״המפקד חזר על דבריו. רק רגלי צעדו קדימה. אני עצמי
נשארתי צמוד לאספלט. מאות עיניים הצליפו בי בקנאה. מגרוני
פרץ קול חנוק , :זה לא אני ...בנימין ...בנימין המקלען׳
הטוב שלי ...לו אות־הגבורה ...הוא טיבע את האניה. פרצתי
בבכי״.
״המפקד בא במבוכה, והמסדר פוזר.״
״בצהרים נמלטתי בדלת האחורית, כשבידי תעודת החלמה
ועל עיני מעטה שחור. שבתי ליחידתי ושאלתי לבנימין. נאמר
לי שהוא הועלה לדרגת־פיקוד בבסיס לנפגעי צווודאוויד.
נסעתי אליו. תצלום־המטום שלנו היה תלוי על קיר חדרו.״
״פגישתנו היתד, לבית. שיקרתי לו כי הורשיתי לחזור לתפקיד
קרבי, הצעתי לו לחזור למטוסנו. הוא ביקש שהות
להחלטה, ויומיים לאחר מכן קיבלתי ממנו מברק קצר ׳כן ! ׳
״חזרתי לבית־החולים, והפצרתי ברופא. איימתי עליו כי
אתאבד. אם לא אקבל תעודת כושר קרבי. הוא נכנע ומבוק-
שי ניתן לי. בגומת־עין־ימיני הוצפנה גולת־זכוכית ניידת,
כדי שהיא תראה כעין של ממש. היה זה סוד ביני ובין
הרופא.״
״בנימין בא לבסיס. הסברתי לו כי מעתה אצטרך לשתי עיניים
טובות• גלשנו מן הג׳ים ונעצרנו ליד מטוסנו. הטיסה
קשתה עלי. הדם לחץ בגומת עיני בעת ביצוע תרגילי הקרב.
לימים בא רוכב־אופנוע והביא צרור גדול על שמי. הוא
הכיל קופסת עץ ובה אות־כבוד של זהב, בצירוף פקודה של טייסת חיל האוויר המלכותי, :לצוות הקרבי של 0 173
קרבית ...4״׳
ישובים היינו על סיפון האניה. השעה היתד, אחת עשרת
לפי שעון גרינביץ. ג׳ו חייך וגלגל בכפו את גולת־הזכוכיר.״
קנאתי בו׳ ועדיין לא האמנתי לסיפורו.
החריש והוסיף :״מעטים הם המבינים את השגעון הגדול
לטייס. אפשר שהאדם מבקש את הקירבי, בינו לבין הבלתי־נתפש
...הנעלם האלוהי ...הבלתי ניתן לביצוע שמה — על
פני אהדמה.״
״אבל לך סיפרתי את סיפור חיי. הדברים אשר אמרת לי אמש
על שגעינך לטוס הזכירוני את בנימין.״
הפלגתי בשתיקתי על פני צוקי-איטליה, המזדקרים באופק-
הים.
״ואת אות־הכבוד,״ הוסיף ,״נתתי לו — למקלען היהודי.״*
* מתקן לאימוני טייסים.

ת שו בו ת
יכו

ה אגן 19י>1

א. אחריות: אס ענית על שאלה

מאבדים בכי ארם -כים את משרותיהם, מצט־•
בתקופתנו -תקופת השפל הכלכלי
פיכוייד גדולים
זצטו למחנה
פים אל מחנה רבכות-המוכטלים. היש גב לך
רכים הזדצונויות לעלות בדרגה, לקבל
למדי, אבל אל יאוש: דווקא בתקופה זו מצפות
א ה ותכונות הדרושות, יהיה מעבידך להוט
העלאה כשכר, להבטיח את משרותיהם. אם •יש
כורה •אם יגדילו הצעותיך את רוח*
לשמוע את הצעותיו־ המקוריות לשיפור-העפק
החכרה, או המפעל, תהיה מובטח מפני בל צו

הוראות מדויקות לחישוב נקודותיך והערות הדרכה מיוחדות •טיסייעו לך להסיק את המסקנות
הדרושות מן המכהן, לפעול לסילוק ליקוייך ולפיתוח תכונותיו החיוביות בעבודה. ענה על כל
השאלות בגילוי-לב. אל תתחמק מפני בעיות כאובות. מכהן זה דומה לנתוח: הוא מכאיב, אך
ערוך. הוא ייתן לך תמתח נאמנה של מצבך בעבירה, ייאפשר דך להישמר מפני כל

מועיל לאין
סכנה שד איכוד-משרתך.

ש אחריות

השקפתו ז (א) תמיד קיימת דרך טובה יותר לעשות את העבודה.
(ב) בכל הנוגע לשיטות עבודה, אני מרגיש כי הדרך הישנה והמקובלת
היא הטובה ביותר (ג) בסופו של דבר, החיפוש אחרי דרכים חדשות
רוב המעבידים מבכרים להעסיק עובדים בעלי
זמן.
רגש־ איבוד
אינו אלא

אחריות, המוכשרים לתת את התפוקה הנדרשת מהם
.4באשר המעביד מציע לך תפקיד קשה, אשר רבים נכשלו בי
במועד הנבון,
לפניך, האם אתה ( :א) מסכים ושמח על ההצעה( .ב) מסכים, אך
.1היש לך סיפוק כאשר אתה גומר את העבודה המוטלת עדך
משתוקק למסור את התפקיד למישהו אחר( .ג) מסרב לקבל את

לפני הזמן י בורך כלל --לפעמיס --לעולם לא
התפקיד• ,מתוך הנחה כי גם אתה תיכשל( .א ב) --
.2הנוהג אתר, למסור את עבודתד לפני המועד הקבוע י בדרך

כלל --לפעמים --לעולם לא --
.5כאשר משהו מפריע למהלך־העבודה במחלקה שלך׳ אתה ( :א)
.3האם אתה מסוגל לעשות עבודה נקיה, מדוייקת וחופשית משמביא
אף. הבעיה מיד לידיעת האדם הנכון( .ב) עוזר למעבידך לדגיאות,
על אף הזמן הדוחק? בדרך־כלל --לפעמים --אוג( .ג) חושב, או שואל: האם אירע דבר כגון זה לפגי כן ז
לעולם לא --

.4עליך לסיים עבודה דחופה. אולם יש לך פגישה אישיר -התבטל
את הפגישה י בדרך־כלל --לפעמים --לעולם לא --
.5עליך לסיים עבודה של שמונה שעות תוך שמונה שעות. המחיש
אתה את קצב־עבודתך בתחילת היום, לא ברגע האחרון?
הגמישות היא אהת התבונות החשוכות ביותר אצל
בדרך־כלל --לפעמים --לעולם לא --

ש גמישות

ש מרץ

מנהל חברה גדולה הכריז אני דורש מבר אחד
ואחד מאנשי לדעת להתגבר על מכשולים ולפתור
בעיות דחופות.״ מעבידים אחרים קוראים לתבונה
זו כשם מרץ, או תוקפנות.
. 1החושב אתה כי יש לך שפע של מרץ פיסי? כן --ל א --
.2האם אתה נהנה ממחיצת־מכשולים — הן אנושיים והן דוממים
— המפריעים לך לסיים את עבודתך י כן --ל א --
.3האם אתה מבכר לגשת למילוי תפקיד קשה מיד, מבלי לדחות
אותו אפילו לשעה קלה? כן --לא --
.4העוזר אתה אי־פעם לחבריך לעבודה, אך ורק כדי לראות
בהשלמת המלאכה י כן --לא --
.5הממשיך אתה למלא את המוטל עליך על אף כשלונות וליקויים
זמניים י כן --ל א --

ש מומחיות

המעבידים המעריכים את המומחיות יותר מכל
הינם בדרך־בלל בעלי-מפעלים הנתונים בהתחרות
מתמדת. הם קוראים לתבונה זו גם כשם שליטה
בעבודה, או נפיץ בעבודה.
.1האם — מתוך רצון לעשות מלאכה מושלמת — קלטת את כל
ד׳נסיון האפשרי מ :
(א) הממונה עליך י כן --ל א --

(ב) חבריך לעבודה? כן-
(ג) קורסים של החברה, או בתי־ספר מקצועיים בחוץ? כן-

.2האוהב אתה להיוועץ במעבידך בקשר לבעיות העומדות בפניך?

.3האם חבריך לעבודה באים להתיעץ אתך ולבקש את עזרתך?

ש כוח־יצידה

בעלי מפעלים והכרות שונות מעריכים תבונה זו
יותר מכל. הם מבנים אותה גם בשם כשרון־המצאה
ויכולת להציע הצעות מועילות.

.1אתה עמל על תפקידך, ופתאום אתה נתקל בבעיה קשה. בא-זו
משלוש הדרכים הבאות תלך? (א) תקרא למעביד( .ב) תקרא לאחד
מחבריך לעבודה ותתיעץ אתי( .ג) תנסה לפתור את הבעיה בכוחות

.2אתה מרגיש שמוטב יהיה כי רעיונות פרימיטיביים ובלתי מפותחים(
...א) יושלכו לסל־הניירות וישכחו( .ב) יוכלו להועיל׳ אס
הם יובאו לדיון לפני מעבידך וחבריך לעבודה( .ג) עלולים להכשיל
אותך ולהסיט אותך מדרך־העבודה הנכונה( .א ב) --

.3איזו אימרה מבין שלוש האימרות הבאות קרובה ביותר ל־

בל עובד מצליח. רכים קוראים לה גם בשם רבגוניות,
או כושר-הסתגלות.

.1אתה טיפוס של מחדש, אוהב לנסות שיטות־פעולה חדשות, הן
בשעות העבודה והן לאחריהן. נכון --ל א נכון --
.2אתה מזלזל בכל רעיון חדש׳ אשר לא נבדק הלכה למעשה.
נכון --לא נכון --
.3אתה מתרתח כאשר נפסקת העבודה המתנהלת לפי הנוהג המקובל
על ידי גורמים, אשר אין לך כל שליטה עליהם. נכון --
לא נכון --
.4אתה יכול למלא כל תפקיד ותפקיד במחלקה שלך תוך זמן קצר
ביותר. נכון --ל א נכון --
.5אינך מסכים עם האימרה העתיקה :״אין זה מן החכמה להחליף
סוסים באמצע הנהר.״ נכון --ל א נכון --

פ ת רו ר סויו ת

הכושר לפתור בעיות במהירות הינו אחד הנכסים
החשוכים של כל עובד טוב. מעבידים רכים מכנים
תבונה זאת כשם דריכות, או עירנות.
.1הידוע אתה בין חבריך כאדם המרגיש מיד כי משהו אינו
בסדר בעבודה? כן --לא --
.2האם אתה משאיר בידי חבריך את מלאכת גילוי סיבות הבעיות
השונות המתעוררות תוך כדי עבודה? כן --לא --
.3כאשר אתה מקבל הוראות לביצוע עבודה מסויימת, האם אתר,
מסוגל לגלות בהן מיד •את הנקודות החלשות, אשר מסוגלות לגרום
לתקלות? כן --לא --
.4האם אתה מרגיש כי אין כל אפשרות לסלק את המתיחית׳
ההתרגזות והחיכוכים האישיים, המפריעים למהלך עבודתך?

.5היש לך עין בוחנת, המסוגלת לנתח את כל מהלך־העבודה ולגלות
את כל המכשולים הבלתי־נראים? כן --לא --

0יחסי איש״
הכוונה הכללית היא ליחסים טובים כץ העובד למעביד.
אולם רבים רואים במושג זה גם את נאמנות
העובד לתפקידו.
.1האם אתה מרגיש את עצמך חופשי להתווכח עם מעבידך, כאשר

אין הוא צודק
אתה סבור כי
.2הנוטה לך מעבידך חיבה אישית כנד? ,כן --לא --
3האם אתה נמנע מלדון עם מעבידך בעניינים אישיים בשעות
העבודה ז כן --לא --
.4המוצא אתה לנכון להלל את מעבידך, כאשר הוא מצליח
בעסק ־ו? כן --ל א --
.5הנוטה אתה לעמוד לצד המעביד׳ כאשר הוא מתווכח עם חבריך
לעבודה? כן --לא --

״בדרך כלל״ ,תן לעצמך עשר נקודית. .
הקצב לעצמך חמש נקודות על כל שא־!מ
לה, עליה ענית ״לפעמים״ .כל שאלה £4
עליה ענית ״לעולם לא״ תזכה אותך באפס י
נקודות בדיוק.
ב. מרץ. הקצב לעצמך עשר נקודות ; י
על כל שאלה, עליה ענית ״כן״.
ג. מומחיות: כל תשובה ״כן״ על ־
שאלות משנה (א) ו־(ג) מזכה אותך ב ץ
עשר נקודות. כל תשובה ״לא״ על שא־ ^
לת־המשנה (ב) מזכה אותך אף היא ׳
בעשר נקודות.
ד. כוח־יצירה: תשובות חיוביות
על השאלות ( 1ג)( 2 ,בן( 3 ,א)( 4 ,א),
( 5ג) מזכות איתך בעשר נקודות כל
אחת.
ה. גמישות: הקצב לעצמך עשר נקודות
על כל תשובה המתאימה לתשובות
הבאות — 1 :נכון — 2 ,לא נכון׳ — 3
לא נכון׳ — 4נכון — 5 ,נכון.
ו. פתרץ־בעיות: הקצב לך עשר
נקודות על כל תשובה, אשר תתאים?
תשובות הבאות — 1 :כן — 2 ,לא,
— 3כן׳ — 4לא — 5 ,כן.
ז. יחסים אישיים: תזכה בעשר
נקודות על תשובה, אשר תתאים לתשובות
הבאות — 1 :כן — 2 ,כן— 3 ,
כן - 4 ,כן׳ - 5כן.

סך הכל נקודות
אחריות --
התגברות על מכשולים
מומחיות --
כוח־יצירה --
גמישות --
פתרון־בעיות —
יחסים אישיים
סך כולל --
אם צברת 350־ 300 נקודות, יש לך
סיכויים מצויינים להישאר במשרתך ולהצליח
בה. אם צברת 295־ 240 נקודות,
סיכוייך טובים למדי. אם צברת פחדת
מ־ 240 נקודות, סיכוייך קלושים.
זוהי התמונה הכללית של סיכוייך להחזיק
מעמד במשרה. אולם רצוי לסקור
את התכונות, בהן אתה מצטיין —
או אינך מצטיין — אחת אחת. כל תכונה
בה צברת בין 30ל־ 50 נקודות הינה
אחת מתכונותיו החזקות. אולם אל הניח
לעובדה זאת לסחרר את ראשך. אמת ונכון,
תכונות אלו עשויות להבטיח את
מקום־עבודתך, אבל הן לא תעזורנה לך
אם תשב באפס־מעשה, מבלי לשפר את
תכונותיך הלקויות. עיין היטב בכל תכונה
בה צברת פחות מ־ 30 נקודות, ונהג לפר,ד,וראות
הבאות:
.1חזור על כל השאלות׳ בהן צברת
מספר מועט של נקודות, ונסה למצוא את
הסיבות אשר הכשילו אותך באותו חלק
של המבחן.
.2נתח כל שאלה ושאלה בה• נכשלת
לחוד. נניח למשל כי לא ענית כהלכה
על שאלה מספר 1במדור אחריות :״היש
לך סיפוק, כאשר אתה גומר את העבודה
המוטלת עליך לפני הזמן?״ שאל
את עצמך מה עליך לעשות כדי לקבל
יותר סיפוק מסיום העבודה לפני הזמן,
ונסה לתקן את המצב תוך כדי עבוע־״
באותה צורה תוכל להסיק את המסקנות
המתאימות מכל השאלות האחרות.
במקרים רבים יתגלה לך כי שינוי קל
בהתנהגותך יוכל לתקן את כל הליקויים.
•מידת־ההערכה אשר רוחש לך המעביד
אינה בגדר מסתורין. כאשר תשיב על כל
השאלות ויתסכם את נקודותיו יתגלה לך
דבר אחד: קנו,־המידה להערכת המעביד
אותך היא המידה בה אתה מסייע לו לנהל
את העסק, להוציא תפוקה גדולה יותר
חוך הוצאות כספיות קטנות יותר. ככל
שתרבה לעזור לו, כן יהיה הוא זקוק
לך. זה נראה פשוט — אבל זוהי האמת
לאמיתה.

חבובא משה בא ארצה עם העליה הגדולה מצפונה של
יבשת־אפדיקה. הוא היה קטן־קומה, בעל רגליים מסורבלות
ועקומות ופני נער תמים וסקרן. סקרנותו זו המהולה
בתמימות היא שהיתר, בעוכריו: חבובא משה היה תאב
תמיד לדעת את המתרחש סביבו. ער היה למצטעק מכל
כותרות אמר העתון המנוקד, ועקשן היה בנסיונותיו לפתור
תעלומות־הצבא וסדריו. כי אכן׳ חבובא משה היה חיל
בגדוד קרבי בצפונה של הארץ.
מפקדיו של חבובא משה נלאו לעשותו איש־חיל ממושמע,
נכון לכל דבר. כבר בעת המיטדר הראשון, כשבא האיש
במכונית הירוקה לסקור את טורי הגדוד הצועדים בסך, היה
חבובא האיש ששם את מדריכיו ללעג וקלס. משניתנה
הפקודה לצעוד, מחלקה מחלקה, לאורך ירכתי רחבת־המיסדרים
לעבר היציאה, צעד הוא׳ השמאלי בשלישיה
האחרונה במחלקה האחרונה בכיוזן ההפוך, ולדקות ארובות
נראה גופו זקוף ודרוך כשהוא צועד וחוצה את הרחבה,
ראשו נטוי, כתפיו משוכות לאחור, בטנו מכונסת, ורגליו
העקומות מעלות ענני־אבק לקול תופי־הגדוד המקישים.
ובעת אחרת, כאשד צרח בקול נחר ובקצב משולש ד,מ. כ.
לעבר המעגל הסוגר עליו :״דקור ! אה, אה, דקור !״ היה זה
הבובא שבאמת ובתמים הצמיד עצמו לרובה המאורך
והמכודן והסיט עצמו קדימה בכל תנופת״שריריו, ודקר.

טור אי משה
חייל

ח בו ב א

ל א היה

מו שר וממו שמע.

הי ה נו שא ללע *־וו ב ריו.

הו א
או ל ם

הוא לאשלבלכך: בליבו
קינן הרו מו בלא. הו א היה מובן
להא שימו ־ א פי לו ב מ חי ר ה״ו.

ופעם אחרת אף הגדיש את הסאה.
כאשר בעת שיחה בטלה בחדר האוכל הקניטו בני־הכיתה
את חבובא, מחמד־נפשם, כדרכם, היסה אותם אחד המבוגרים
שבחבורה, וכשכולו אומר רצינות׳ הרכין ראשו, העיב פניו
והפליט:
״אתם מכירים את אשת־הר. ם .ר?.״
מובן שכולם נענו לשאלה הריטורית בעינים מאירות ובשפתיים
פסוקות ומלקלקות. אשת־הר.ם.ר. היתד, בלונדית
גבוהה ואבריה היו מאורכים וחטובים.
״ועל מי אתם חושבים היא שאלה היום, כשהביאה את
הכביסה הנקיה לר. ס .ר?.״ המשיך במסתורין הידען המבוגר.
״על הר. ם .ר ,.כמובן,״ העיז אחד מהמסובים לומר
בגמגום.
מבט בוז קצר ומכלה הוטח לעברו׳ ,,שטויות.״
״על מי, על מי?״ פרצה מפי כולם השאלה.
היסס הידען שנית, הרכין ראשו יותר ויותר, זרק מבט
זהיר לצדדין, ולבסוף, הישיר עיניו לעברו של חביבא, והצביע
לעברו באצבע ארוכה וישרה.
״עליו!״
״על חבובא!״
המקהלה היתד, סוערת, וכולה בליל רגשות. אכן נפלאים
דרכי אנוש. והיה מי שהוא שהסביר כי מטבען של ארובות־ר,גוו
לשטות בקטני־הקומה, בכלבים קטנים ואף באנשים
קטנים. מה שהוא מעין נקמת המין החלש בחזק ממנו.
חבובא נתלקח בחום, שלא ידע אלא רק בחדרי חדרים וב מחשכי
הלילה, וכשקם מאת השולחן אף לא נענה למבטים
המקנאים והלך לו להתבודד שעות על שעות, כשהוא יושב
בצל עץ תאנה ורגליו משולבות לפניו בדרך מזרחית, ואצבעותיו
מרטסות בחגוי־ד,סלעים. וכר, המשיך לעשות בכל
עתות הפנאי שלו. עד אשר ערב אחד הוצב בשער־המחנה
בתפקיד, ונפגש לבד עמה, עם אשת־הר. ם .ר.
היא מהרה הפעם, כי אחרה והיום כבר נטה לערוב, ועוד
היה עליה לחזור לביתה. משנגשה לשער, כבר היתד, ידה
מושטת ובה חבילה עטופה היטב בניר חום חלקלק.

הוא עמד למולה והצטחק בבישנות.
היא נרתעה קמעא והחזירה חיוך קצר ומהיר מתוך נימוס
ועצבנות.
הוא הסמיק, אך אזר עוז וצעד במהרה לעברה שתי פסי עות
ומחצה, כמרחק שהבדיל ביניהם.
היא נזדעזעה קצת, והנידה בידה האוחזת בחבילה.
הוא זנק אליה, כששתי ידיו פרושות לרוחה וחבקה במותניה
בעוז ובפיו שהגיע עד גובה חזה החל לישוך בו
בתאוותנות.
היא התחלחלה וניסתה להתנער, אך משראתה את עוז
רוחו וחשה בכנותו, החלה להצטחק, קצת מתוך גיחוך ויותר
מתוך עצבנות. אבל משקרע בלא־משים את שמלתה, החלה
צווחת וסורטת בפניו בשצף־קצף. .
עוד באותו ערב נשפט חבובא בפני המג״ד ונידון להיות
ששה חודשים ב״גלות ״.״גלות״ בגדוד היתד, לה משמעות
פשוטה: לשבת במשלט־הגבעה המרוחק, אשר שימש נקודת
מצפה והבטחה לשרשרת ; מושבי־ד,תימנים בגליל המזרחי.
ארבעה היו החיילים במשלט: טוראים שלושה ורב־טוראי
אחד בתקן של סמל. ישנים היו על מטות עץ, בקופסת־הבטון,
היצוקה עוד מימי המנדט, ארבעה מטרים על שלושה על
חמישה. ושומרים היו בחליפין ליד החרכים שבקורות הבטון
האפור. שומדים היו רק הטוראים. הרב־טוראי היה נוהג

בקומנדקר, שהיה חונה תמיי בשביל המפולש, ליד עמדת
הבטון, והיה אחראי על האספקה. זו היתה עבודתם של אנשי
המשלט יומם ולילה. לכתחילה אמנם הקפידו על תפקידם
והיו שומרים וישנים, ישנים ושומרים. האחד נע בכבדות
שבעצלתיים בין המטות מחרך לחרך, כשהשאר היו שרועים
להם על המסות, נוחרים, נושפים, או מפטפטים. אולם ברבות-
הימים החלו להרכין ראשם בפני המציאות, והיו נוטשים
את העמדה על הביש־מזל, שתורו היה לשומרה, וגולשים
בשבילים העקלקלים אל המושב של עדת בני־תימן. שם היו
מסבים שעות על גבי שעות על דרגשים נמוכים, והיו שותים
קפה ולועסים עשבים מרירים ומעלי ריח חריף, שהיו מרתיחים
דמו של כל אדם, ואף דמו של חיל.

חבובא נתחבב על מרעיו במשלט, ומסיבה פשוטה. נכון
היה לקבל על עצמו את האשמורת הראשונה עת היו השאר
יוצאים למושב. מדי ערב היה יושב לו בפתח־־עמדה וצופה
אל עבר הגבול. לראשונה היה סוקר את פני־האופק, והיתד,
עינו תרה בין מסתוריו עד אשר היתד, נחה על ידידו זה
הזקיף השני, האויב. אז היתד, בת־צחוק עול־ בלחיו והיה
מכוון ברובהו לעבר אותה דמות ויורה. לשניה היה הלילה
מתחלחל ואחרי כן שנית שרר השקט עד אשר נורתה עוד
יריד, מן העבר השני ועוד ירי־ ,מהעמדה וחוזר חלילה.
לבסוף היה מצלצל מכשיר־טלפון־השדה בעמדה, ומישהו
היה שואל בבהלה מהיכן היריות, וחבובא היה משיב את
התשובה ד,משונית היטב:
״יריות — פה לא ירו מאז מלחמת־ר,שחרור.״
כשעייף חבובא מירות היה מתיישב בקומנדקר, מניעו
ועוקף בשביל המפולש את העמדה סחור סחור, רגעים על
גבי רגעים, פעמים לבלי סוף. הנהיגה היתה שיא־הצלחתו של
חבובא. בעמל רב עלה בידו לשכנע את מפקדו, הרב־טוראי
בתקן של סמל, ללמדו מלאכה נפלאה זאת. ואמנם אחרי חודשים
ארבעה עלה בידו לנהוג בנושאת הנשק בשביל הנצחי
סחור סחור מסביב לעמדה.
וכשעייף חבובא מנהוג, היה יושב ליד העמדה ומעלה בשיר
קולו. מפזם היה משירי ארצו, אשר בצפונה של יבשת אפריקה,
בקול גס אך מלודי, והיה מסלסל במילים בנעימת מלעיל
שעות ארוכות, ולא חדל עד אשר היה רואה את נאדרה,
הנערה התימניה, יוצאת מדלת־ביתה שבפאת המושב ויושבת
על מדרגות־האבן שמלפנים.

ברבות־הימים נעשתה נאדרה עיקר מאויו של חבובא משה.
ערב ערב היה שר, עד אשר נעתרה לקולו החושק ותצא
למרגלות ביתה. וערב ערב היה מתכעס, עת נשמע קולו
הזועף של אביה, זה התימני הצנום בעל הזקנקן השחור
והמתולתל:
״נאדרה, נאדרה, נאדרה!״
יום אחד לא נשמעה צעקה משולשת זאת. ניתרה נאדרה
לבדה בבית, היא ואחיה ואחיותיה הקטנים. ושר חבובא משה
במשנה מרץ, והדהד קולו על פני סלעים ושוחות, לכל אורך
חמש מאות האמות, שהבדילו בין העמדה וקצה המושב. ומשנעשה
הקול עיקש יותר ותבעני יותר, נעתרה סיף סיף
נאדרה לתחינותיו, והחלה פוסעת צעד צעד לעבר העמדה, ואט
אט נזדקרה דמותה הזקופה מבין הערביים ונשקפי אישוניה
השחורים מתוך לובן־עיניה, כאשר קרבה ועמדה בפניו. הפעם
נרתע חבובא בחלחלה ונזעק לרגליו, אך הנערה לא זעה.
מתחת סיבי שערה הסמיכים והסבוכים תלתה בו זוג־עינים,
מלאות חום ואמונה.
לרגע עמד חבובא מרטיט, אחר ניתר ממקומו ורץ ממנו
והלאה׳ כשהוא מפקיר את רובהו והעמדה גם יחד. רץ עד
שהגיע לנושאת הנשק. כאן עמד רגע כמתמהמה ואחרי כן
זנק בהחלמה נחושה והניע את המכונית ויצא למסע הקבע
שלו, וכשחלף על פני הנערה המבובלת, עצר את המכונית
והזמינה לעלות ולשבת. הנערה נעתרה בששון, טיפסה וישבר.
צמודה לצדו, והוא כבר לחץ במשובה פראית על דוושת־הדלק
והסיע את המכונית שנית בדהרה. וכה דהרה נושאת
הנשק עבור וחלוף על פני העמדה מכל צדדיה, והעלו גלגליה
עמודי אבק שחים כסלעי״הגליל ואפור כמחשכי־הערב. ככל
שהרבו לדהור, כן גדלה תנופת־ד,מכונית: וככל שגדלה תנופת
המכונית׳ כן נזדקף חבובא משה וצחק ביוהרה אל עבר
הלילה: וככל שהרבה לצחוק, קדרו פני הנערה וידה ניסתה
בעוית ולשוא לרכוס את הכפתור המתמרד שבחולצתה, זד,
העליון־הקבוע מתחת לחלקת ציארה.

דהרה המכונית במעגלה וחריקותיה גברו עם העיב החשכה,
ולפתע נחרדה וחרגה ממעגל הפלאים, ובפחד הניעה גלגליה
לעבר מדרון ההר, וכמעט קפצת אל עברי־תהום; אך ממש
על עברי פי פחת הסבה פניה בחלחלת־יאוש, ושבה לעבר
העמדה בדהרה.
וכשחזרו החיילים השניים והרב־טוראי בתקן של סמל,
מצאו נושאת־נשק מרוסקת ושתי גוויות חבוקות ומעוכות.

בשחור, דכן
... 818888

אדם וחווה
מאתז׳ אן אפל
עם מלאת 5714 שנה מיום היווסד בדור הארץ בצורתו הנוכחית,
מד הראוי שבד אדם ייזבר בתחילת הענין .״העולם הזה״ מגיש
בזה פרקים נבחרים מקורות אבא ואמא, פרי עטו של קאריק־טוריסט
צרפתי מפורסם, ומסב את תשומת־הלב במיוחד
למוכר ההשבל החינוכי. מי יתן והלקח הגדול של אותם
ימים גורליים לא יישכח על־ידי צאצאיהם של א־ם וחווה

״מהר ! הסתכל לצד השני !

״איד העזת לעשות מרלן־פי-
רות מתפוח עץ־הרעת!״

״יש לי ההרגשה שאיננו
רצויים יותר בבית הזה...״

״סמים

מרדימים !

אזמל

מבפת*י^ו.ינ> ש1״.-ו״