גליון 884 מתאריך 27 בספטמבר 1954

העורך הראשי ;

ומח שבה רבה

אורי אבנרי

העולם
ר־ו־דרן

ראש המערכת :
שלום כהל

עורך משנה, כיתוב

אורי

ישעיהו לביא

ר.וטבועזן ד.ם צ!יד
לאינם 1ר ם * יה
המנהל הכללי :

ב. ד .לוין
תל־אביב
רח׳ נליק סון 8
מעל מברקים :״ עו למפרם״
ת. ד . 136 .טיל 26785 .
מו״ ל: העולם הזה בזן״ מ
דפוס ישראל בע׳׳ ם. ת״ א
אין המערכת אחראית עבור
תוכל ה מודעו ת. מלבד עבור
מודעו ת הממפר שמזת תחת
״ דו״ ח לצרכל״.
הכותרת
ה מוכנו ת על־ידי חברי הונבדקות
על-ידם.
מערכת

עירך משנה, תבנית ;

הכתב הראשי :

הצייר הראשי :

ע מנו א ל פרת

ש מו א ל ברתור

סלע

הצלם הראשי

קצין עברי, צה״ל

ברגע

השתיקה -בגידה !

חברי המערכת :
״ יחיאל ב שן, יהודה נב אי ני צ ה נבי.
זדאי. אוסקר
גלילי. רותי ורד. בוזי זהבי. יוחנל ורבקה
עמו ם קינל. סילבי קשת. אברהם רפפורט.
•וחנן

חיים כרמל

אורל

מנהל מעבדה :
דוד

טווייג

מאובר

ראש מערכת חיפה

ראש מערכת ירושלים :

כוחנו ה צב אי. אחרי עיון מ ע מי ק
בנידון. דעתי אחרת.
יתכן שי ש בינינו חלוקי דעות על הדרך להשגת
ב טחון ה מדינ ה ולהחזרת של מו ת הארץ. אולם ני כרת
בכם דאנה אמיתי ת, כנ הוא מי צ ה לבעיות
בנינו ד לכל שאר. העתונים האחרים
קיו מנו
המ שבחים את צה״ל, אך המת אי מי ם יותר להונו־לולו
או לניו־זילנד מאשר לעם הלוחם יום־יום על
קיו מו.

עורך דפים ;

מנהל מבצעים :

מ שה אור

שלמה אדיר

ראש המנהלה :
שלמה הררי

אני חו שב כי העולם הזה הו א תו פעה מזיקה
מעיקרה. והנה סיבותי :
אתם בחורים מוכ שרים. אתם יחידים מ כו לנו
שהגעתם למש הו אחרי המלחמה. אתם מ טי פי ם
לדברי צדק. אתם מהפכנים. אתם שומרים על הגחלת.
אתם
חו שבים שאלה מחמ או ת? להיפך !
כי אנ שים כ מוכ ם אין להם הזכו ת ל שבת במ ש רדי
מערכת. א סור לכאלה ל! סתפק בדיבורי ם ובמאמרים.
עליכם מו טל ת החובה לקום ולע שות !
ואל תבו או לי ב פי ט פו טי ם על אי־מפלגתיות
ו ש טויו ת דו מו ת. אנ חנו צריכים מפלגה. רק מ פלגה
יכולה לטהר את הליכלוך ול ט אט א את הגמדים
מן הבמה. ורק אתם יכולי ם להקים מפלגה
כזאת.
שתיקתכם היא בגידה בכל אשר אתם מ טי פי ם
לו 1

יחיאל עירון, ירושלים

קוד קשיש
סו שוב עברת דרך של שנה .
בדרכך, כ רע נאמן .

ושובנלווה אליו־ עתוןזה

־ 2־ לאיתמידהואהיה רע נוח. הוא לא נתן לך ל שק ו ע
בעניניםהאפרוריים של יוס -יום. מדי פעם הגביע אל רכסי
הרים רחוקים, הכריח אותך ל ה בי םבסכנותהגדולותובסכויים
הגדולים אשר באופק .
לא פעם נאלזלהראות לך דברים
עשה זאת בשמחה. ודומני שגם ב פרש ות
איבד את חוש ההומורשלו. מעול לא
על אף גילוהצעיר שמר על קור -רוח ,
ממנו קראו לדם ולמשפסי -לינז ׳ .

בקלקלתם. הוא לא
השחורותביותר לא
נגרר אחרי ההיססריה.
גם כ שע תונים מבוגרים

שמואל אוסטרובסקי, תל־אביב

־ 2לא היתה זאת שנה משעממת. לא ל ך, הקורא, וגם לא
לנו, העורכים. כמעם ב ראש יתה אירעהההתנפלותהזדונית
עלינו. היא באה לנוכחוליה לשרשרת ארוכה של מעשי -אלימות
ופעולות -בילוש. היו בה משום עלבון ומחמאה כאחד. עלבון -
משום שע ור נמצא מי שה ו ש הא מי ןברצינות שאפשר לשנות את
דרכנובצורה בה גסה. ומחמאה -מפני שאישרה כיהמבצעים
( וגםנותניהפקודה ) פודים שמרב העולםהזה לא קהתה ולא

נחה בנדנה בש נה הח מישית של מערכח״״זו^
ה 2כשאנימעיף סבם אחורה, מזדקרת
של מקרים בהם צדקנו, ושורהשניה של
דומנישעשינו מעשים סובים לא מעסים ,
מעשים הנראיםכיום כמעשי רעים. אני
מעשינוהסוביעלו על מעשינוהרעים ,
עושה בלום, אינוסועהלעולם .

לעיני שורה ארוכה
מקרים בהם סעינו .
ואיני מכחיש שעשינו
מתנחם ב א מונ ה כי
וכי רק אדם שאינו

£אנירוצה לח שו ב שאתה רואהבהעולםהזה חלק מן הנוף
של הארץ, חלק מןהתמונה של עם ח ד חםר -מנוחה, השואף
קדימה, תוךכדיביקורתעצמית מתמדת, מבלילהסיר אף לרגע
אחד את המבט מ ן המתרה הגדולההמאירהממרחקים .
־ £באמונה
לשנה הבאה .

ז ו, קבל נא אח ב ר כת העולםתזהועורכיו
מכתבים פגישת־רעים
במ שך ה שנה ה פד העולם תזה לרעי תנובת! והמ
תמיד. הו א היה פעיל הרבה יותר מל המקווה,
והדבר בא לידי בי טוי בצורת־השער. סבורני כי
השערים הצבעוניים היו האסטטיי ם ביו תר. חבל
שלא המ שכתם בהם. אני, כ של ע צ מי, מ עיי ד יותר
שער הנו ש א עליו פרצוף זכרי. כי אין זה קנה־מידה
ל ה פו צ תו של ש בו עון, אם מוכרי ם או תו רק
בנלל י הנערה החמודה המזדקרת מ ע ליו...
ה שנה ז כינו נם להנדלת מ ספר ע מודי העולם
הזה. אול ם נם עשרים ע מודי ם אינ ם מס פי קי ם.
מי יתן ותבוא הנדלה נו ספ ת 1
העולם הזה המ שיר בדרכו ונתן לנו את העובדות,
לפי הו נקבע את ע מד תנו כלפי תו פעו ת פולי
טיו ת שונו ת: ז כינו לקרוא מ ספר רפור ט אז׳ו ת
מעניינו ת על צבאות־ערב ועל ההתפתחויו ת ה שונות
במרחב (העולם הזה .) 854 , 851 לעומ ת זאת
זיכ ה או תנו נליון־יו ם־העצמאות בם ידרת־רשימות
על צה״ל. כד שי כו לנו להקביל את בו הו עם כו חות
הערבים ...כה שלמה לכל זאת קיבלנו את
סידרת המאמרי ם או — או. חבל כי לא יכולתם
להמ שי ך בה ולהבהיר לקוראים כמה בעיו ת נו ס פו
ת הדור שות לי בון.
המדור החדש תצפית עזר לנו להיות נ כוני ם
לכל מיני התרח שויות. מבלי שנופ תע. מדור זה
הו א אחד המענייני ם ביותר. ולעו רכיו התודה.
עם קריאת מאמ ריכ ם ה שוני ם ה בינונו כי ״מק-

העולם הזה החזיר לי את ה א מונ ה בזזיים, א ת
ה א מונ ה שבל מפעל דו רנו הזקן לא היה ל שוא.
אני רואה בי או ש נובר והולך שבעולם כו לו
נואי ם נלי ה שנ א ה ההדדית. ה מוזו ת שותקות. ואל
המלחמה מצחצח את רבו. אני קורא ע תוני ם זרים,
וריח של קנאות הרסנית מכהבא פי.
אותה רוח י שנה נם בארץ, ו הי א בוקעת סמר־בית
העתונים. אפ שר היה לצ פו ת כי אתם. כ ע תון
של עורבים צעירים תעלו בז א ת על כל האחרים —
בינינו לבין ע צ מנו — האם לא זא ת הדרך ל תפו צה

והנה אתם עו שי םאה ההיפר. בצלילות־דעתכ ם
אתם מביי שים את מתחריכם הזקנים, ה מכי ם ב תופי
המלחמה. אתם חומת-מנן ציבורית ננד ההיסטריה.
ב טי מ טו ם יצרים נ ש מע, לפתע. קולכם ה מ טי ף לש לום
ולישוב־הדעת. ניכ ר בכם שאתם ראיתם את
זוועות המלחמה. ו אולי הצד ה חיובי הי חיד של
המייחמה היא ש הי א מוליד ה אנ שי ם כ מו כ ם.
דו מני שהייתי יכול להיות האבא של המבוגר
שביניכם. העולם הזה מוכי ח לי ש ה ציונו ת לא הי-
תה ל שו א.

קארתי: ניכור הפ חד״ (העולם הזה ) 842ו מ אי ד ד
הוברר לנו מ הו ״הק ש ש שבר את נב-ה ס טודנ ט״
(העולם הזה .) 844 קיבלנו בברכה את מ בצעי
כתביכם שהדרו למאה־שערים, חקרו את הקבצנות
וביימו יום־ם רט.
ע מ דנו לצדכ םבמ אבקכט -מא בקנו ננד הטרור
בנצרת (העולם הזה ) 871ו לי מינו של הצבר אודי
נלין מוכה־הנורל (העולם הזה .) 881 קיבלנו סקי רות
מ פו ר טו ת על הסתר,׳.ש בעולם והרקע של
דיאן־ביאן־פו (העולם הזה ) 864 היה ברור לנו ממש
כשם ש הי ה ברור לנו מ דו ע ״הנ-.מ.יב צועדי ם
שו ב.״
ידענו מר א ש כי מ פ ״ ם עו מד ת להתפלג. ויד ענו
את בל ה סיבו ת לכד ...וכל זאת תודות לרע הנ א מן
ש ש מו העולם הזה.

עוזי שדה, בני־ברק

עולמו של צה״ל
העולם הזה הו א האי הבודד האחרון של רוח
ת ש״ח ב מדינה. כחייל הקורא את הע תון מדי שבוע
— אם כי אני מ שיג או תו בקו שי — אני חו שב
או תו לנוף יחיד ב מדינ ה, מלבד צ ה״ל. המהרהר יומ יום
מחד ש על בעיו תבט חון ה מדינה. על עת-דה
בדורות הבאים ועל הצורך בהמ שכת מלחמת־ה־שיחדור
שלנו.
יתכן שדעה זו תיראה מוזרה בעיני רבים. החושבים
כי דוקא העולם הזה, בהטפ תו המת מדת
לשלום ולביטול ה מי מ של הצבאי. מנונ ד להאדרת

דבש ועוקץ
סבור אני שע תונכ ם (העולם הזה בלבו ש הנוכ חי)
נע שה בב קי או ת ע תונאי ת־ז׳ו רנ אלי סטי ת רבה. בידי
אנ שים, שדם־נעורים זורם בעורקיהם אד בזה יש
חיוב ו שלילה נם יחד. בו ד אי טוב ונעים לכס, חב־רי־המערכת
בראותכם את העולם הרהב והנע שה
בו באספקלריה של רטט נעורים ו תו ס סנו ת. מה
טוב ומה נעים יותר מן ה א מונ ה ש ״אם רק נרצה
נוכל ל הפוך את העולם כקערה על פיה ולע שות
כר צוננו־אנו בא שר צעירים אנ חנו״ י אד מ איד ך
נדמה לי שתפרה לכם מקצת ת מצית או תו הנכ ם
הח שוב, הבא עם שנות־חיים טו בו ת כרעות. הנ סיון
על מ ס קנו תיו. צעירים הם חברי־המערכת שעם
אחדים מהם אני קשור ק שרי־ידידות אי שי ת, ואם
כי נוהגים להתברך באדם, בא שר צעיר הו א הרי
יש והצעיר צריד ללמוד מנ טיון החיים המתבגרים,
תוך כדי מרוץ־השנים.
אין אני כלל וכלל זקן. לא לפי שנו תי ולא
לפי הרג שתי, ו א עיז א פי לו לו מרשכמעט ועדייו
צעיר הנני אד בראותי את אופו־עריכת־עתונכם
ואת חום־מזנכם הריני מ כי ק בי ה אי ש המתבגר-
המבונר יכול להיות כ מו כ ם חם מזג, אך ככל
של מד יותר ויותר יאה תורת־ההיים ואת המתרח ש
לא כל שכן באימרה ש״ בנ עו רי םהת בונ ה״.
עתונכם מ עניו. ו שוס א ס תכן בהביעי את דע תי
לאורך שנים, הו א פחות מ א מין רק בעצ מו —
שהא מ עניו יותר משארהש בו עוני ם בארץ. אולם
אתם בוודאי מתכווני ם אף לכך ש הו א יהיה נם
בעל־סשקל יותר מן ה שבו עוני ם האתרים. אם
אמנ ם כן הו א הדבר — ענו אתם בעצ מכ ם. אני
שוקל נ עתי...
ועד זאת: כדי להיו ת פופול א ריי ם ואקטואליי ם
והעיקר: אורינינ אליי ם בנו ס ח בני־הנוער מ סוגי ם
מ סוי מי ם (המהוי ם אחוז ניכר של קוראיכם) הנכ ם
פותחים את הדף ה שני של ש בו עונכ ם לעתים
קרובות לפ טפו טי -קוראי ם בנו ס ח ״יאחא בי בי ״ ד׳חי-
לק ו ״ או ד רו ב ״ ,להתחכ מויו ת שבצמצו ם־בינה וחו סר
ט אקט אל מנ ט ארי, לכתיבה של תלמידים ש עדיין
הם צמודי ם לספסל הלי מודי ם (ול או דוקא ב ציוני ם
טובים) — וכבר הם רואים בהא לו צינ א צי ה שלהם
את ה ספ סל הזה כ שולחן של ועיד ת־דיפלו מ אטי ם
בינל או מי ת, שנ תכנ סה לחרוץ משפט עולם כולו...
יש חיוב נדול בעתונכ ם: אין הו אמשעמם, פרט
למקרים כ שאתם, למ של, מתקנאים בע תון אחר
בנון. בפר שת ה״ בי קור בצי המצ רי״ .פרסמתם ש סי
פו רו של יהודה קמטן היה ״ פו די — לא לפר-
פו ס״ ולמע שה מו ט ב היה אילו נ שאר ״ סו די״ בתיקו
של המחבר, בי הוד מ אהר ש ע תונ אי אחר
זכה לנלות ב ש בו עון אחר ביקור באמת סודי ו מ עני
ין הרבה יותר מזה של סזפרכם, שבועיי ם־ שלו שה
לפני כן.
יש עו ד חיוב בעתונכם: מו צ א אני לעתים בו
דברים ח שובים ש אינני מו צ א אות ם ב שום ע תון
אחר. הן מהארץ והן מחוץ־לארץ ונם ת מונו תיכ ם
מרהיבות־עין ומ ספרו ת הרבה דברים ש או תיו ת ד פו ס
אינן יכולו ת לספר. או הב אני את שנינו ת־ל שונכם.
אד יש והעקיצות שלכם לוב שו ת צורה של נ שי כות.
ה מכ אי בו ת לא רק למי שנ שבתם, אד בו ד אי
נם לקוראים רבים.
אנב: למה אתם מרבים בל כד בנרוי־הייצר של
הקורא על ידי סיפורי ם על ״צוו תו ת ו״ חו ליו ת״
שאתם מ שנרים בכל מקרה והזד מנו ת. יש ו ע תונ אי
ט י ; אחד שקי? בנג צוות שרב.
אתם מעיזי ם יותר מ א ־יי ט, מ בי עי: עהכם ב גלוי,
נם אם אין בה כי י ליי ב א לבם ת שו או ת
חן והם כמת־הרבים. אולם היו נם מקר־ם שהעזתם
למתוח הבל כדי להפנין דעת־יהוד ננד הרבים,
כמעט נגד הכלל בי שראל. אני קורא את ע תונכם
בהתמדה, כמעט הכל שבו. ומש אנכי ב א לסכם את
דעתי עליו, דעת קורא וע תונ אי מ ק צו עי. הריני מני ע
למסקנה ש״בחורי ם אלה יודעי ם לע שו ת ש בו עון ״,
ושה שבועון הזה מ ענין לקריאה. ולכן נם קוראים

הגליון הבא של

05111:1חוה
יופיע עוד השבוע, למחרת
ראש־השנה, ויכיל

עוער הצב עי ם

כוכבת קולנוע
של תשי״ד
יחד עם כתבת-קלסתר של
הכוכבת הנבחרת

סרטי תשי״ד
ארבעת הסרטים הטובים
כיותר וארבעת הרעים
כיותר, השחקנים ושחקני-
המשנה המצטיינים
ה טו ב והר ע
בחיפה כתבת-ענק סנסציונית מיו־חדת-במינה
המתארת את
קרני-האור ואת הפינות האפלות
הנסתרות כעיר-הברמל.
י״״״או תו רבים. אבל לא יזיק להם אם י טו אוזן קש בת
( פ שו ט: יע שו אזנם כ אפרכ ס ת) נם לדברי
בקורתם של אלה. שללא כוונות־זדוז וללא מח שבת־איבה,
או מ רי םמה שעם לבם ואם בדבריהם של
אלה י ש נם קי טרונ והערות־עוקץ, הרי מו ט ב כי
כולנו נדע שהדבורה עוקצ ת אך נם נותנ ת דב ש.
אני על כל פנים לא התכוונתי בדברי־ההערות, שלי
להיות בבחינת דבר דבורה העוקצת בלבד.
ברכתי לכם ש הו סי פו ל הופי ע ולהצליח.

שמעון סאמט, תל־אביב

היכן הקוראים?
מ דו ע נפסק הקשר ביניכ ם לבין הקוראים? ב רו ר
שתפקידכם הו א ל עודד את המח שבה, אד היכן
חונ-הקוראים ה מ או רנן, המע שי?
ב שנה ה אחרונה הבליט הע תון א ת הדברים ה שליליים
שנ ע שו ב מדינ ה. זה טוב כדי לעורר א ת
המח שבה. אול םכאשר נע שה ב מדינ ה דבר טו ב
ו מועיל, מ דו ע אתם מוכרחים להוסיף את העקיצה
כי זה חורג מן מסנרת ה שלילית?

יהושע אשר, תל־אביב

האמת מעל לבד
אני יכול לו מר רק דבר א חד: העולם הזה הו א
ה ש בו עון ה מוצל ח ביו ת ר בארץ. רוב הנליונו ת היו
עצו מים. את הנליונו ת החלשים אפ שר היה ל מנו ת
על א צב עו ת של יד אחת...
רצוי כי תו סי פו עו דכמה מדורי ם חד שים,
בנון מ או ר עו ת ופלאי ם בעולם. בריתות ו מדו ר בל שי.
מדו רי ם אלה י אדירו אתע תונכ ם בעיני הקוראים,
אם כי ה פופו ל א ריו ת שלו מו בטחת נם בלעדיהם
...ה מ שי כו בני לוי האמת — אך שי מ רו
על ע צ מכ ם. כי י שנם אנ שי ם רבים ש אינ ם אוהבים.
את האמתו מוכני ם לע שו ת את המע שי ם ה שפלים
ביותר כדי ל מנו עאת נילוי ה.
קהל-הקוראים עו מ ד לימינכם חזקו ואימצו / .
בלפור כליף, שכונת ־ התקוה, ת ל ־ א בי ב

קצת היסטוריה
ברצוני לפתו ח בקצת הי סטו ריה. כידו ע, אין
עיתן ו יו מי ה או הד א ת עי תונכם. ככל אדם בי שראל
הייתי שקוע בקריאת עי תוני ם יומיים וקיבלתי רושם
שלי ל׳ על העולים הזה. אולם לאהד שקיבלתי
כ מה נליונו ת של עי תונכ ם במחנה ה צבאי בו שרת-
תי, התחלתי קונה או תו מדי ש בו ע ב שבוע. מי
ייתן ונראה אתכ ם מו פי עי ם בנייר מבריק ומשובח
ובשלל צבעים — ממשכ מו הע תונים הזרים.

אריה שיפמן, קריוז־בנימין, דאר כפר־אתא

יטמונה־אפם־אפש
אני שונ א אתכם.
אני שונ א כל מילה שאתם כו תבים.
הדעות שלכם מ טו ר פו ת.
אתם קילקלתם לי את כל הא שליו ת.
אתם רוכבים על כל העולם ואתם צוחקים מ מני
אני קונה אתכם כל שבוע. ומתרנז כל ש בו ע
אני חולה כ ש איני רואה את ה ע תון ביום רביעי
בבוקר, ב שעה ש מונ ה אפם אפם.
י מח ש מכ ם. כ מו כן. עלו והצליחו.

י־סף בד־און, טברי.יז

כקיצור נמרץ
בקיצור נמרץ: אין כ מו העולם תזה. ו טו ב ש אין
כי הארץ הקטנה וה מ סכנה שלנו אינ ה יכולה
להכיל שני ם כאלה.

אהרון גולדין, חיפו
זג גם דעתנו. אן לרוע המזל ישנם הסבורים
אחרת.
העול!

(ראה שעו*)
במלאת 5714 שנים אחרי בריאתו,
לפי המסורת היהודית, רא היה בן
האדם מאושר ביותר.
הוא היה חזק יותר, שליט יותר
על איתני הטבע, בעד יכולת אדירה
יותר לרתום י*ותס לצרכיו, מאשר
אי־פעם.
והוא היה גם יותר הלש, יותר
אומלל ויותר הם ר-ישע מאשר היה
מעולם.
אבותיו הקדמונים חשכו כי חיים
הם על גבי משטח, פחדו להרחיק
כהפדגותיהם, מחשש פן יגיעו אד
הקצה ויפלו תהומה. אבותיו הקרובים
יותר למדו כי העולם עגול,
מסתובב מסביב לשמש. אולם האדם
של תשי״ד החל חש כרמ״ח
אבריו כי עולמו הקטן תלוי כחלל
הריק האינסופי, אחר ממיליוני מיליונים
של כוכבים, הנעים כאין־
סוף ללא מטרה, מתנגשים ללא הגיון•
חסר-מנוחה
ובלתי סבלן החל האדם
חולם על כיבוש החלל הזה.
המהנדסים בנו חלליות אמיתיות לדוגמה,
המדענים תיכננו את המסע
הראשון אל הירח, הסופרים
ככר הפליגו בדמיונם אל מזלות
רחוקים, בלתי-נראים לעין.
אותה שעה חדר שכלו הכובש של
האדם אל היקום הזעיר של האטום,
פיצל וחיבר את גרעינו של בל חומר.
סודות אלוהיים התגלו למבטו.
אולם נשמתו לא היתה נשמת-
אלוה. הכשרון האלוהי הוליד את
בוהות השטן.
שנת תשי״ד חיתה כצלו של כוה
השטן.
הנשק האיום כיותר כתולדות אנוש
הופעל כאי בודד כאוקינום
השקט. יתכן כי התפוצצות שניה
אירעה אי-שם בערכות סיביר. הפצצה
הנוראה, החזקה פי אלן? מן
המכשיר הפושעני שמחק את הירושימה
הפכה מציאות. עוד אין בכוח האנושות להשמיד את עצמה
כליל, בזן חי, לבצע התאבדות גופנית טוטאלית. אולם בכוחה עתה
למחוק תור חצי שעה גורלי את מאות הערים בהם מרוכז הכוח
ההכרתי של העולם -ולהחזיר את עצמה למקום בו עמדה לפני
5714 שנה.
האנושות התרגלה לחיות בצל כוה שטני זה של עצמה. ילדים נולדו,
אה שהוריהם ידעו כי עלולים הם להיות באחד הימים לאבק אטומי.
נאהבים ביקשו את אור הירח, כמקום לראות בו שדה-חניה לחללית
העושה את דרכה אל המאדים. זוגות צעירים כנו לעצמם קן, מלחינים
כתבו יצירות לדורות הבאים, כעלי-עסקים חסכו בסף לעת זיקנה- .
כאילו לא הפך עתיד זה עצמו הנחה מפוקפקת, כאילו היו פני העולם
מועדות אל השלווה הכלתי-נתפסת של סכי הדור הנוכחי.
האדם נכנע לגורלו. הוא לא האמין כמעט שיש בכוחו להשפיע
על הגורל. בניגוד לאבותיו שהאמינו כמטרה ברורה לכל החי, ככיוון
הגיוני לכל המאורעות, כדרך כלתי-נמנעת של קידמה מתמדת, ראה
כן תשי״ד את עולמו, כמו את היקום בולו, בחלל בו מתנועעים ומתנגשים
בוהות חסרי-תכלית, חסרי-הגיון.
האנשים שכיוונו את הכוחות האלה, שמעשיהם הגדולים והקטנים
קירבו או הרחיקו את השואה העולמית, היו אנשים קטנים. לא קם
בהם איש-השנה שהטביע את חותמו האישי על דרבי היקום, שאחז
את הגלגל ביד נועזת ונתן לו ביוון חדש. הנשיא של המדינה החזקה
ביותר נתגלה כאיש קטן אף מקודמו. יריביו במוסקבה לא גילו אף
הם גדולה כלתי-רגילה. פה ושם בלטו דמויות שריתקו את הדמיון :
יהודי קטן בפאריס שם קץ לסכל ולקטל בהודו-סץ; זקן מהולל
בלונדון ניסה לייזם מיפגש גורלי חכם הודי בדלהי־החדשה ביקש
לתת קול חדש לעמי אסיה ; משכיל סיני חייכני החזיר את מולדתו
למעמד של מעצמה עולמית אחרי אלפי שנות ניוון.
אף לא אחד מהם היה איש־השנה של תשי׳׳ד בעיני האדם הישראלי.
הוא הושפע ממעשיהם, יותר משהיה נדמה לו. אולם הם לא
שבו את לבו, לא ריתקו את רגשותיו.

היתה זאת שנה של חווה.
האנושות הסתכלה בואי
והחווירה מנהו.
מתנוחה הזועש שוהארץ
כשהתפוצצו פצצות־המימן
הראשונות, הנשק לחיתול
הה״ם ביקום.

הוא לא היה שתדלן סתם. השתדלנות היתר, בשבילו מדע, אמנות, יצירה אישית.
כשם שרודף־נשים שוכח את כל שאר עניני־החיים, כשם שזללן חי למען האוכל,
כשם שרודף־בצע מכור בכל נימי נפשו לכסף, כשם שמצביא חי בעולם של קרבות
ותנועות־צבא, כן היה קסטנר שתדלן בלב ונפש. הוא לא עסק במלאכה זו כדי להרוויח
כסף. להיפר, הוא חי בתנאים צנועים, לא נסע אלא פעם אחת בחייו לחוץ־לארץ,
לא יצא אף פעם אחת להבראה ולנופש. אם היה עליו לנסוע במונית למטה המשטרה,
לא קיבל את מחיר הנסיעה מידי האיש שלמענו טרח, השתדלנות היתד, בשבילו
כמעט מטרה לשמה.
לא עברו שנים רבות וניתנה לו ההזדמנות
להשתמש בכשרון זה בצורה שקבעה
גורלם של מאות־אלפי בני־אדם לחיים או
למוות.

א ד סי ראללד * צ•
היתד. זאת עובדה אופיינית וטראגית כאחת:
איש השנה של תשי׳׳ד לא היה אדם
המסמל את העתיד, לא אדם שיצא לפני
העם לסלול דרכים חדשות, כי אם האיש שהפנה
את מבטו של העם אחורה, אל הימים
הקודרים מלפני עשר שנים.
איש־השנה של תשי״ד היה האדם ששמו
הפך כמעט מושג חדש בשפה העברית, שסיפק
כותרות לעתונים כמעט מדי יום ביומי׳
שכל מעשה ממעשיו וכל מלה מדבריי
הפכו נושא לויכוח סוער ברחוב ולדיון
משפטי באולם.
היה זה ישראל רודולף קסטנר.

ק יי פ חו שד ססף
משך כמה שנים לא שם איש במיוחד לב
אל הפקיד הזריז במשרד־הקיצוב של דוב
יוסף. הוא דמה לכל יהודי אחר: גבר בגיל
העמידה, ממושקף ובלתי־בולט, בעל
תנועות רגילות ודיבור רגיל. יצא לו שם
כאדם פיקח, היודע ״לסדר ענינים׳׳ .הקד
הבולם היחידי בפניו היה החיוך המריר שריחף
מסביב לשפתיו.
קטטנר גר בדירה צנועה בצפון תל־אביב,
עם אשתו וילדתו. הוא הסתובב במשרדי
הממשלה, נראה לעתים במזנון הכנסת. גם
זה היה מובן: הוא היה אחד המועמדים
של מפא״י, אף שכמעט לא היה לו סיכוי
לתפוס ממש מקום באולם הישיבות לפני
תום כהונת הבית.
היו שידעו שלקסטנר יש עבר. היו אלה
בני מולדתו ההונגרית. פה ושם הושמעו
דברים לטובתו או לגנותו. אולם איש לא
רצה לשמוע. העבר היה רחוק, קבור בנבכי־השכחה,
ורוב בני המדינה הסכימו שטוב
הדבר כך. לשם מה לגרד פצעים, לחטט
באותה פרשת זוועות ועינויים? העם רצה
לשכוח את תמונות האימים, את הבוגדים
והמצילים, את הקדושים והפושעים, את הגיבורים
והקאפום.
ולפתע נקרע מם ך־השיכחה. מישהו הזיז
אותו הצידה ביד גסה, כמעט במקרה. יועץ־
משפטי, החסר לחלוטין כל הבנה ציבורית,
תחב לידיו סכין. עורך־דין צעיר ומזהיר
נטל את הסכין וחתך את הבד לגזרים.
לעיני הצופים, שישבו באולם כמוכי־זד־פנוזה,
נתגלתה תמונה מרתקת באימתה,
עלילה שנראה כאילו נלקחה מתוך יצירותיו
של סופר פרברסי שמקומו בבית־מטורפים.
היתד, זאת פרשת קטטנר.

ע ר בן

על כוונות ממשלת בוקרסט. העתונאי סס־טנר
בחר בדרך הפשוטה ביותר. הוא התקשר
בטלפון, מרחק 600 קילומטרים, עם
ביתו ׳הפרטי! של ׳דאש־הממשלה. השיחה
ארכה שעה וחצי. למחרת היום נחטף העתון
על־ידי הונגרים, רומנים ויהודים. שום עתון
אחר במדינה לא ידע את אשר ידע היא.
לא עבר זמן רב, וכשרונו המיוחד של
קסטנר הפך כמעט לאגדה. הוא לא נשאר
מוגבל לעתון 15 .אלף יהודי קליז׳ הביא•
אליו את עניניהם הקטנים והגדילים, בבקשה
שיטפל בהם. כמעט כל העולים החלוציים
מטראנסילבניה היו בעל• ניירות
בלתי״כשרים. קסטנר סידר ענינים כאלה בשיחת
טלפון, בנסיעה אחת למשרד מטה
המשטרה. מכל קהילות טראנסילבניה באו
לביתו בשעת צרה עם השלטון.
אשתו של אחד מעסקני הקהילה חלתה בבודפסט,
מעבר לגבול. הרופא הודיע שמצבה
נואש, קרא לבעלה. תוך ארבע שעות
ישב העסקן בקרון הרכבת, כשבכיסו הפספורט
והויזה. מעשה קסטנר.
פעם אחרת באו שני ילדים מתנועת״ה־נוער,
סיפרו כי אביהם, בעל מזנון, נאסר

ערב הסבת

הסיפור התחיל כאשר נער בן , 16 תלמיד
הגמנסיה העברית בעיר קלוז׳* הצטרף ל־תנועת־הנוער
הציונית הבלתי־מפלגתית אביבה
באריסיה. התנועה היתד, קרובה לזאב
ז׳בוטינטקי, אך לא היתד, רביזיוניסטית. במרוצת
השנים התקרבה יותר לאיחוד העולמי
של מפא״י. חניכיה כללו את יואל
פלגי, פרץ גולדשטיין, מייסדי קיבוץ מעגן
ובית אורן — כולם שמות שעתידים היו להו־פיע
באותיות רבתי בהמשך הסיפור.
קלוז׳ היתד, עיירה בטראנסילבניה, מחוז
שהיה הונגארי ודובר הונגרית, אך אבד למולדתו
וצורף לרומניה המנצחת כשנמצאה
הונגריה במחנה המנוצחים בתום מלחמת־העולם
הראשונה. הקהילה היהודית הגדולה
בקלוז׳ דיברה אף היא הונגרית. היא הוציאה
לאור עתון יהודי־ציוני באותה שפת.
אוי-קלת, המזרח החדש, היה עתון גדול
באופן יחסי ( 15 אלף טפסים) ,ידוע כמקור
אינפורמציה עשיר ומוסמך.
רודולף קסטנר היה בן 16 כשהצטרף לתנועה
הציונית ולא הרבה יותר מבוגר כשנכנס
למערכת אוי־קלת. הוא היה סופר ספורט.
הוא לא נשאר שם הרבה זמן. כי
במהרה נתגלה כ־ יש לרודולף קסטנר הצעיר
כשרונות בלתי־רגילים בכיוון מסוים.
הוא ידע לקשור קשרים.

שתד לן ם ל*דה
באחד הימים רצה אזי־קלת לדעת משהי
* הידועה בכמה שמות, ביניהם קלאוזג׳

יהודי הונגריה היו מתבוללים. אף שיצאו
מתוכם אנשים כמו הרצל וגורדאו, לא ד,יכ־תה
בהם הציונות שישים עמוקים. הם נהנו
במדינה מחופש גמור. היו ביניהם אצילים
יהודיים ושרים יהודיים. הם בטחו בעתידם,
ראו עת עצמם חלק בלתי־נפרד של העם
ההונגרי הגאה והלאומני, אי מערב־אירופד,
באירופה המזרחית.
גם כשהחל המגף הנאצי רוקע בחוצות
גרמניה, לא השתנה יחם זה• .זה לא יכול
לקרות כאן,׳׳ מילמלו יהודי הונגריה העשירים,
בקראם שבתי־כנסת נשרפו בגרמניה,
שיהודי וינה ציחצחו את המידרכות
במברשות־שיניים, שיהודי פראג נמקו במח־נות־ריכוז.
אפילו רעם התותחים של מלחמת
העולם השניה לא הטריד את מנוחתם.

בהונגריה שלט האדמיראל ניקולאם הורתי.
אירופה צחקה מן הממלכה ללא מלך,
מן האדמיראל ללא צי* .אולם יהודי הונגריה
בטחו באיש־החזק, חובב היהודים, שהכניס
נשים יהודיות אפילו לחיק משפחתו.
הנאצים יכלו להגשים את מזימותיהם השטניות
בפולין ובסלובאקיה החשוכות. אך
הונגריה היתר, ארץ תרבותית, כפופה לשלטון
תרבותי. יהודיה יכלו לישון במנוי

ב־ 1940 שבר הצבא הגרמני את צרפת
והגיע לחופי התעלה מול בריטניה. עם היט־לר
כבר היה מנוי וגמור לפנות מזרחה,
לכבוש לעמו את מרחב־המחיה העצום של
המישור הרוסי. לשם כך היה עליו לארגן,
תחילה, את ארצותיה,ספר שהפרידו בין גר־מניה־רבתית
וארץ הסובייטים.
בשלב ראשון ניגש ליישב את הסכסוכים
בין הונגריה ורומניה, בבוררות של וינה
החליט להחזיר את טראנסילבניה להונגריה.
15 אלף יהודי קלוז׳ שוב מצאו את עצמם,
ביום בהיר אחד, אזרחים הונגריים.

ד ביו סוי וי שר אל ק ס טנ ר
על־ידי שוטרים שטענו כי התנפל עליהם
עת דרשו שיסגור את עסקו בשעת־הסגירה
הרשמית. באותם ימים היה קיים מצב־חי־רום,
וליהודי היו צפויות שלוש שנות מאסר.
טיפולו של קסטנר היה קצר ונמרץ :
הוא טילפן לבית מפקד המשטרה, ביקש
ממנו שיראה במו עיניו את היהודי המצומק
והשפוף וישקול אם יהן די זה היה
מסוגל להכות שני שוטרים חסונים. כעבור
חצי שעה הודיעה המשטרה כי היהודי שוחרר.
בשנת
1938 הקים קארול, מלו־רומניה,
דיקטטורה אישית. הוא פקד מיד להפסיק
את הופעת אוי־קלת ואת פעולות הקרנות
הציוניות. מן המערכת צילצל קסטנר לביתו
של ראש־ד,ממשלה לשעבר, שהפך יועצו
הפרטי של המלך. המשרת מסר לו כי
השר הלך לסעוד בצד,דיים בבית נגיד הבנק
הממלכתי. קסטנר צילצל לשם. זה היה בשעה
שתיים בצהריים. בשעה ארבע הגיעה
לקלוז׳ ההוראה המלכותית לבטל את פקודת
הסגירה של העתון. כעבור זמן קצר הגיעה
ההוראה להרשות את פעולת הקרנות הציוניות
ואת החזקת ההכשרות החלוציות.
בכל שאר חלקי רומניה היו אלה אסורות
תכלית אסור.
כזה היה קסטנר. הוא דיבר חצי תריסר
שפות, היה מחונן בקסם אישי ובזריזות נפשית
בלתי־רגילה. הוא ידע לשכנע את הגוי.

די ר

ד הי׳יי ר.

בין הראשונים שעברו את הגבול־לשעבר
והגיעו לבודפסט היו רודולף קסטנר וקומץ
ידידיו. הם נסעו לברר מה היו תכניות מנהיגי
היהדות ההונגרית להגנה על בני העדה.
כציונים וותיקים היה רעיון השואה
המתקרבת נהיר להם. הם מצאו את המנהיגים.
הם לא מצאו תכניות.
לעיניהם נתגלתה מנהיגות נבוכה, מתנדנדת
בין תקווה ויאוש. אחד האצילים הבטיח
בשם הורתי כי כל עוד יחיה האד־מיראל
לא יאונה כל רע אף ליהודי אחד.
אחר הפליט ביאוש כי אם יחליטו הונגרים
להתנכר ליהודים, לו יהיה לו טעם להציל
את עצמו, כי שוב לא יהיה עוד טעם בחייו.
כהונגרי בן דת משה, לא יכול היה
לתאר לעצמו חיים מחוץ לעמו ההונגרי.
קסטנר ראה שאין על מי לסמוך. יתכן
כי שמח בסתר לבו על כך. כי הנה ניתנה
לו הר,ז!דמנות להעמיד את עצמו בראש,
ליטול לידיו את היעוד אשר לקראתו עיצב
את עצמו, בתת הכרתו, כל חייו. הוא הקים
את ועדת־ההצלה, מישהו מן החוץ נתן לו
יפוי־כח. אך זה לא היה חשוב. ועדת־ההצלה היתד, ונשארה עד יומה
האחרון ועדת־קסטנר, התגלמותו של איש אחד.
משך כמה שנים פעלה הועדה בשקט. הורתי היה בן־בריתו של היטלר.
בתוך ים הגדודים הנאציים מסביב, שמרה הונגריה על עצמאות מסויימת.
היא היתד, נאת־מדבר בנוף־קודר, המקום היחיד בו לא בוצעו מעשי־זוועה
נגד היהודים. אמנם, הנוער היהודי גויס לגדודי־עבודה, אך שם לא חי
בתנאים בלתי־אנושיים. תוך הסכמה אילמת של הפיקוד ההונגרי עשה
כמיטב יכולתו לחבל במיתקנים ששירתו את מאמץ המלחמה הגרמני.
מפולין ומסלובקיה באו הפליטים להונגריה, לידי ועדת־ההצלה, שסידרה
אותם באררץ־מקלט. כך עברו כמה שנים. המצב הצבאי השתנה לרעת
הגרמנים. יהודי הונגריה חיכו ליום הגאולה.
בעלי־חזון יכולים כיום להרהר מה היה קורה לו היתד, נמצאת ביהדות
הונגריה אישיות מנהיגה ולוחמת, שהיתר, רואה את האסון המתקרב
ומתווה קו פעיל להצלה. הנוער היהודי עוד היה מאורגן ומרוכז בגדודי־העבודה.
מעבר לגבול הקרוב, ביוגוסלביה, לחמו הפרטיזנים של טיטו.
שמונה מאות אלף יהודים היו כוח, לפחות במספרם.
(הו1שך בענווד )8
אחרי מהפכת , 1918 בה התפרקה קיסרות אוסטריה־הונגריה, נטל
אדמיראל (של הצי האוסטרי־הונגרי) הורתי את השלטון הדיקטטורי על
הונגריה לידיו. הכריז על עצמו כעל עוצי־־המלך, מבלי להחזיר את המלך
עצמו לשלטונו. הורתי היה בעל נטיות פאשיסטיות, אן היה חופשי מן
הצדדים החשוכים יותר של המשטר הפאשיסטי,

*^111111111111111

למראית־עין׳ היתה זאת שנה של יציבות
לישראל.
מדן ועד אילת זרעו הזורעים, חרשו
החורשים, בנו הבונים. לחובבי סטאטיס־טיקות,
היתד, זאת שנה של מספרים
מרהיבי־עין. כך וכך מיליון דונם נזרעו,
כך וכך מטרים מעוקבים של מים נשפכו
על השדות הצמאים׳ כך וכך בתים חדשים
הוקמו.
זאת היתד, התמונה מתחת לזכוכית המגדלת:
עוד דונם, עוד בית. אולם אי־אפשר
היה להסתכל בישראל תחת הזכוכית המגדלת
בלבד. היה צורך להתרחק כמה צעדים
מן התמונה, לראות את הנוף העולמי כולו,
כדי לראות נכונה את מצבה של המדינה.
ומרחוק, לא היתר, זו תמונה שכולה שמחה.

״ הני ח ר לי לג פ שיז ם״
כי ישראל היתד, במצב בו המילה ״יציבות״
כמוה כקללה. כספורטאי במרוץ של
אלופים, לא יכלה לעמוד במקום. לא זי
היה לה לנוע קדימה, לא די היה לה גם
לרוץ ריצה קלה. כדי לשמור על מקומה
בשורת האלופים, היד, עליה לדהור בכל
כוחה׳ תוך אימוץ השריר האחרון, תוך
ניצול כל טיפה של אויר בריאותיה.
ישראל לא עשתה זאת.
היא דמתה למטפס על צוק תלול, שהגיע
למחצית דרכו, החליט לנוח למשך הלילה.
אולם בחומה החלקה של הצוק לא היד,
מקום לנוח, לבנות בית, אפילו להקים
אוהל: המטפס היה תלוי על בלימה, כשידיו
אוחזות באבן בולטת. לו התעייפה
זרועו והרפתה מן הסלע, היה נופל למטר,
ומתנפץ בתחתית. רק התנועה המתמדת
כלפי מעלה יכלה להבטיח את בטחונו.
תנועה זו לא היתד, רק צורך הנצחון. היא
היתד׳ צורך עצם קיומו.
במצבו של מטפס זה ביקשה ישראל
להתנהג סבעל־בית שהגיע אל המנוחה ואל
הנחלה. מצב רוח של לא־איכפתיזם עליון
השתלם עליה. אופייני היה כי עתונה החשוב
ביותר הפך דובר קבע לתורה של
.״הניחו־לי־לנפשיזם״ ,מתנגד לכל רעיון
של פיתוח העלול לגרום לאי־נוחיות, לכל
עליה שאינה מתגלגלת על דולארים. אין
ספק שהעתון בחר בנימה הפופולרית ביותר.
לו קם אדם והצליח, במטר,־קסמים, לשבור
מצב־רוח זה, לחצוב להבות מסלע
האדישות, היה הוא איש־השנה. לו קם
איש והציב אידיאלים חדשים לפני הנוער,
לעורר את הלב הצמא להתפרצות חדשה
של הקרבה עצמית והתמסרות, היתד, השנה
הופכת לשנה שלו.

הכש לון הג ד 1ד
לפחות איש אחד בישראל ידע זאת. בראשית
השני, קם דוד בן־גוריון, התפטר

גמ אלעבד־ א ל־נאסד

מתפקידו כראש ממשלת ישראל ושר בטחונה,
הקים לו צריף שבדי בשדר,־בוקר
הבודדה והחל רועה את הצאן.
זאת היתר, יכולה להיות ג׳סטה גדולה.
כמו פטר הנזיר, שעורר את עמי אירופה
למסע־הצלב הגדול, יכול היה להוציא את
ההמונים משאננותם, להובילם מארץ זבת
חלב ודבש אל המדבר׳ כשם שמשה בן-
עמרם הובילם מן המדבר לארץ זבת חלב
ודבש.
אולם משום מה לא הצליח המסע. ההמונים
לא התעוררו, מעשהו הגדול של בן-
גוריון נראה ספק טכסיס פוליטי, ספק
תעלול של איש הנוטה למעשים יוצאים-
דופן.
כך השיג בן־גוריון את ההיפך מפה
שביקש להשיג. הוא התרחק ממרכז הבמה
הפוליטית, הוכיח שבהעדרו אין המצב שונה
משהיה בנוכחותו. יורשים החלו מתקוטטים
על הירושה, מתרגלים לאחריות החדשה.
במקום לדמות לנפוליאון באי אלבה, החל
בן־גוריון דומה יותר ויותר לנפוליאון באי
סאנט־הלנה. והוא הרגיש שהגיע השעה
לחזור ל״פאריס״ .והוא הכין את הפלישה.
בן־גוריון נשאר עדיין האדם הפופולרי
ביותר בישראל, והדמות החזקה ביותר
באופק הפוליטי. אולם המסע הגדול אל
המדבר נחל כשלון חרוץ. הוא לא היה
איש־השנה של תשי״ד.

משה שרת הוכיח כי במצב כזד, הוא יכול
לנהל את הממשלה. בשיקול־הדעת, בביצוע
החלק, הוא אף עלה על בן־גוריון.
לו יכול היה שרת להעמיד
את כשרונותיו לרשות תכנית פוליטית
גדולה — לו באמת היד. פותח פרק חדט
בתולדות ישראל — יכול היה להיות לאיש
השנה של תשי״ד. אולם שרת לא עשר,
זאת.
האמת הפשוטה היתד, כי בשנת תשי׳יד
לא היתר, לישראל הנהגה לאומית. לא
היתד, לה ממשלה ההולכת לפני המחנה,
המתעלה למתח מוסרי גבוה חדש, המתווה
קוים, קוראת לקרבנות ומלהיבה את ההמונים.
במקומה פעלה הנהלה לאומית, לא
טובה יותר ולא רעה יותר מכל הנהלה
שקדמה לה.
כיושב־ראש של הנהלה הצליח משה שרת.
ממשלתו ודתי׳ מורכבת ברוב מכריע מאנשים
חסרי כל קו פוליטי, או אפילו ד,ת־ענינות
פוליטית בולטת. מלבד שרת עצמי,
לבון וגולדה מאירסון, היתד, זאת במעט
ממשלה בלתי־פוליטית. היא ניהלה את
עסקי המדינה בנאמנות, כשם שמועצת־

רסיביים והציונים־ו־,כלליים.
איש השלום ואיש האקטיביזם לקו שניהם
באותה מחלה עצמה.

ה אי ש מ כי ספאלע׳ ד.

הנ הלהבמ קו ם הנ הג ה
האיש שדאג לכך יותר מכל אדם אחר
היה משה שרת.
הרבה אנשים חשבו כי אחת ממטרותיו
העיקריות של דוד בן־גוריון במסעו דרומה

די ר נחו *ולרסן

פנ חסל בון
מנהלים מנהלת את עסקיה של חברת־ענק.
היא לא הנהיגה את העם.

ש ל 1ם ק טי ביז ם -ב רז ל
למשך זמן מה היה נדמה כי איש אחד
ינצל מצב זה כדי לתפוס את ההגה הנטוש.
פנחס לבון הצליח לגבש לעצמו עמדה
עצמאית בממשלה, לתבוע לעצמו מקום
של מועמד להנהגת האופוזיציה ה״אקטי־ביססית״
— כל אותו מחנה מפוזר ומגוון
שסבר כי אפשר לתת קו ברור למדינה
על־ידי נקיטת קו תוקפני, תוך התבססור
על הכוח העצמי.
אולם מן הרגע הראשון נתקל לבון ־באבן-
נגף רצינית: אנשים רבים מדי לא האמינו
שהוא המנהיג למחנה כזה. היו שחשבו
אותו לאדם ציני, לטכסיסן מובהק שאיני־מגיע
לדרגתו של מדינאי; היו שזכרו את
עברו כאיש־ר,הבלגה וכאנטי־אקטיביסם קיצוני.
אפילו בין ידידיו היו רבים שאמנם
האמינו כי דרכו החדשה כנה, אלא שבשעת־מבחן
אמיתית יתגלה טבעו המתון של
איש הפוטליהצעיר, שאינו מסוגל להעיז
ולסכן.
כשהתפוצצה שערורית ביקור הרמטכ״ל

בארצות־הברית היה נדמה כי דעה אחרונה
היתד, להראות כי לא יתכן בלעדיו. משה
זו נכונה. שר־הבטחון, הממונה על ה־שרת,
האיש שנבחר לתפקידו בניגוד חותך
רמטכ״ל, לא קרא לו להפסיק את ביקורו
לרצונו של בי. ג׳י ,.הוכיח שאפשר, גם
ולחזור מיד לישראל. הוא החמיץ את ההז.
אפשר.
דמנות
הבלתי־חוזרת להוכיח כי מנהיג
משה שרת הוא, בדרכו שלו, תקיף וקיצוני חדש ממונה על עניני ר,בטחון של ישראל.
לא פחות מאשר בן־גוריון. אמנם, במאי לבון לא היה איש השנה של תשי״ד.
1948 ביקש לדחות את הקמת המדינה,
לא שונה היה גורלו של האיש שתבע
בניגוד לדעת בן־גוריון, אולם בהזדמנות לעצמו את הנהגת המחנה היריב. נחום
אחרת בימי המערכה באבו־עגילה, היה זה
גולדמן הופיע על במת המדינה, כשבידו
הוא שקיבל את דעתו של יגאל אלון לפרוץ
תכנית חדשה ונועזת, תכנית שהוכיחה
מאל־עריש צפונה, בעוד שבן־גוריון הבטיח כי יש בו ניצוץ של מדינאי אמיתי אשר
לאמריקאים לסגת ללא תנאי מאדמת סיני.
מבטו חובק דורות ומבחין בין התוך החי
ההבדל הגדול בין שני האישים הוא של בעלת הקיום הלאומי לבין קליפתה
שלבן־גוריון ישנה אינטואיציה הקופצת לפ החיצונית.
עמים אל הלא־נודע והמאפשרת לו להחליט
אולם גולדמן עצמו לא הוכיח עדיין
במהירות החלטות גורליות. זוהי תכונה את זכותו האישית לכתר המדינאי. הוא
יקרה בימי חירום, החסרה לחלוטין למשה לא עשה את• הדבר המובן מאליו: לבוא
שרת. היא השיגה הישגים גדולים כשנכפתה מיד לישראל ולהשתכן בה. במקום זה נהג
מלחמת־העצמאות על הישוב. אולם אין כאיש־עסקים זהיר, תיכנן את בואו שלבים־
ערך לתכונה זו בהיעדר תכנית מדינית שלבים.
גדולה ורבת־מעוף, למלחמה או לשלום.
גם בפעולתו הפוליטית העדיף גולדמן
במצב של ״יציבות״ מדומה, של עמידה את העט־הנובע של הטכסיסן על הסכין־
על המקום, אין הבדל גדול בין בן־גוריון המנתח של המדינאי. פלישתו הגדולה לזיירר,
ושרת. להפך, שרת המתון והשקט נראו, הישראלית נתקלה בסבך של טכסיסים מפבמצב
כזה נוח יותר.
לגתיים׳ נקברה בשטח ההפקר ביו הסרוג־

לפעמים היה נדמה כי איש־השנה, המכריע
את גורלו של האדם הישראלי, אינו
כלל מנהיג מקומי, אלא איש מן החוץ.
מדינת־ישראל דמתה לעתים לספינה המטולטלת
על גלי הסערה המרחבית. האיש שסימל
סערה זו יותר מכל אדם אחר היה גמאל
עבד־אל־נאסר.
המצרי הצעיר, שהשקפת־עולמו הושלה
בכיס פאלוג׳ה, תחת מהלומות צבא־ההגנד״
גרם למאורע העיקרי במרחב בשנת תשי״ד:
חתימת ההסכם לפינוי תעלת סואץ. הסכם
זה שינה באופן מכריע לרעה, את עמדת
ישראל בעולם: הוא הפקיר בסיס צבאי
עצום לידי המצרים, הוא סלל את היררך
לזיון מצריים ושאר מדינות ערב.
אולם נאסר, נציג הדור של לוחמי החזית,
דיבר על סיבוב שני פחות מכל מנהיג
ערבי אחר. מנהיגים רבים בישראל האמינו
שישנה אפשרות למצוא עמו בסים להסכם
ישראלי־ערבי אמיתי.
לכאן או לכאן, בידי עבד־אל־נאסר האפשרות
לשנות את מפת המרחב. יתכן כי
בשנת תשי״ד כבר השפיע, לטובה או
לרעה, על גורל האזרח הישראלי יותי
מכל אדם אחר. יתכן והוא היה באמת
איש השנה האמיתי של תשי״ד. אולם בסוף
תשי״ד טרם היה דבר זה ברור.

ב ש בי לי םאפ לי ם
האיש שעשה יותר למען המדינה מכל
אדם אחר, ושהוזבר פחות מכל אחר,
היה צעיר לובש מדים, בעל אלפי פרצופים.
היה זה החייל הקרבי האלמוני של תשי׳-ד.
האיש עסק בסוג חדש של מלחמה, עקשנית
ומסוכנת, מבלי לקצור את קציר התפארת
של אחיו בימי תש״ח. האיש שלא חדר
לחדשות העתונים, אלא בדרכי עקיפין.
בעצם נוכחותו איפשר הוא את כל שאו
פעולות המדינה משך השנה. ולא היה ייב
בשנה בו היה בטוח כי לא ייקרא לקרבן
העליון למחרת.
אולם בשנת תשי״ד לא באה קריאה זו.
היתד, זאת הבשורה הטובה ביותר של השנה :
החייל הקרבי העברי לא נקרא להיות לאישי,שנד,
של תשי״ד.

ה חייל הקרב• הונסדי

מ׳ ומי על הבמה! השופט בנימין הלו
כבן ,45 יליד גרמניה. נשיא בית משפט
מחוזי, ירושלים; משפטן ותיק, שופט מנוסה;
שולט בחומר ובאולם. שפט במשפט מהתרת
בצריפין. מועמד מתמיד לבית המשפט
העליון (ראה אנשי־השנה).

הנאשם
מ ל כי אלג ריווו ל ד
,73 מותיקי מזרחי
בהונגריה ;
ב״מכתבים לחברי
מזרחי (פנימי
השמיץ
— או, לפי דבריו,
גילה —
פעולותיהם של
אישים חשובים
במדינה. במשפט
זה גילה אומץ־
לב וסירב לחזור
בו מדבריו אשר
כתב נגד הד״ר
ישראל רודולף קסטנר כמעט נשכח במשפט.

התביעה
ח״ ב הן
יליד גרמניה. היועץ
המשפטי
של ממשלת ישראל.
יוזם המשפט
ומגישו. ידוע
גם כיוזם חוק
העבירות נגד המדינה
וחוק מניעת
הטירור,
משפט המחתרת,
פרשת לורנץ,
פרשת רוזנברג
ועוד. הסתכסך
עם משה שרר״
שהטיל עליו את האחריות למשגה הפוליטי
של הגשת משפט זה.

אמנון ת ל
יליד רומניה. שולט על לשונו; עבד על
המשפט חצי שנה לפני שהוגש; ניהל את
התביעה בפיקוחו של כהן מההתחלה עד
לאמצע; ממשיך להכין חומר ולשבת יחד
עם כהן.

הנפטרים
ח ״ ס וו״צמן
ך,נשיא הראשון של מדינת ישראל. כשיואל
ברנד כר! לו וביקש להיפגש באופן דחוף
יעל הצעות אייכמן להחלפת מיליון יהודים
תמורת מכוניות וסחורה, וציין שבינתיים
נהרגים 12 אלף יהודים ליום, לא ענה
וייצמן כלל משך שבועות מספר, ואח״ב
ביקש להתקשר עם מזכירתו בעוד שבועיים
׳ן אז היא תקבע לו פגישה. צילום ממכתב
,זה הוגש לבית־משפט. כמו כן הוגש קטע
*׳של ספרו של וייצמן :״מיליוני יהודים
יושמדו, אך העיקר שלבריטניה תצמח ברכה.״

ס ל• מ איד
נציג הג׳וינט בשוויץ, אשר ניהל את המו״נו.
עם קצין ד,ס.ס. קורט בכר וקסטנר; אמר
לבכר :״ג׳רוש יהודי הונגריה לא כל בך
נורא. אבל הגיע הזמן שתפסיקו בהרעלתם
בגאזים !״

חנ ה סנ ש
.23 הנערה שהפכה לאגדה בישראל והונגריה.
מתה מות גבורה. בעוד שהסניגור טען
שקסטנר הזניחה ושהיתד, אפשרות להצילה,
השיב קסטנר :״היא היתד, יותר מדי גיבורה
כדי להציל אותה.״ סירבה בבית־המשפט
ההונגרי לטעון שבאה מטעמים אנושיים
כדי להציל חיי יהודים׳ הכריזה במקום
זה שבאה להילחם בנאצים הוצאה להורג.

פד׳ן גו לדש טיין
צנחן ארצישראלי שפרשת מאסרו נעשתה

לאחת החידות הגדולות במשפט. טענת
הסניגוריה: קסטנר הסגיר אותו לנאצים.
טענת יואל פלגי: רק באופן טכני, קסטנר
הסגיר אותו כי הוא הסכים להסגיר את
עצמו לנאצים בלית ברירה. בתשובה לגילויי
המשפט הכין משה שרת את טכס האזכרה
לזכרו במעגן, בו קרה האסון.

הנכרים
א דו לףא ״ כ מן
האיש שביצע את ההשמדה באופן מעש״.
אמר :״כשאמות, טוב יהיה לי במחשבה
שהרגתי 6מיליון יהודים נמלט ולא
ידוע עם הוא מת או עדיין נמצא בחיים.

קורט בכר
קצין ס.ס. ממקורביו של הימלר. שטנדרטנ־פירר
( .0.0אלוף) .ניהל מו״מ עם קסטנר.
אחרי המלחמה העיד קסטנר לטובתו במשפט
נירנברג.

אדמיראל הו ר ת•
עוצר הונגריה: יחסיו עם הגרמנים הורעו
לקראת סוף המלחמה, אך הוא נכנע להם
תחילה. אח״ב נתן פקודה להפסיק את
ההשמדה, תחת לחץ של בעלות הברית.

לו ר ד מוין
מיניסטר המדינה הבריטי במרחב. בפגישתו
עם ברנד בקהיר, אמר :״מה אעשה למיליון
יהודים? היכן אשים אותם ז״ שני חברי
לח״י, אליהו חכים ואליהו בית־צורי, ענו
לו ביריות אקדח, הפכו לגיבורים לא רק
בין יהודים רבים אלא גם בין המצרים.

אנתונ אי דן
שר־החוץ הבריטי אז וכעת. האיש שכל הצדדים
הסכימו מה היה תפקידו: חבלה בבל
נסיון הצלה.

מרנקלין

ד ל אנו רחבלט

נשיא ארצות־הברית בימי השואה. שותף
בהשתקת השואה עד .1944 תחת לחץ דעת•
קהל באמריקה דרש מהורתי להפסיק את
הגירושים ואיים בתגמול.

האישים הציוניים
מ שה שרת
אז מנהל המחלקה המדינית של הסוכנות.
ד,סניגוריה: מתוך שיתוף פעולה עם הבריטים
הסגיר להם את יואל ברנד בגבול סוריה־ישראל,
וכך סייע להשתיק את אפשרויות
ההצלה והיה מראשי משתיקי השואה בארץ
ישראל ובעולם. התביעה: לא הוא הסגיר,
אלא הבריטים רימוהו. שרת נמנע להופיע
כעד למרות דרישות ד,סניגוריה. במקום זד,
הגיש אהוד אבריאל דו״ח בכתב שלו. כשהשופט
סירב לקבל תעודה זו כעדות׳
פורסם הדו״ח בנזטריב. לאחר שהשופט קבע
שזה היה בזיון בית־הדין, התכונן שרת לשאת
נאום בעצרת הזכרון במעגן. האסון הקדים
אותו בכמה דקות. שרת חיכה שבוע ימים,
נשא אחר־כך את הנאום ברדיו.

יו סףשפ רי נצק
מראשי מפא״י, יו״ר הכנסת, מועמד לנשיאות.
לאחר שבית־הדין של מפא״י ב־ג׳נבה
קבע שעדן קסטנר צריך בירור ממושך
ויסודי — קיבל המלצה על קסטנר
מידידיו, לא קיים את הבירור והכריז ש•
קסטנר בסדר,

הרכבת (בגבול סוריה) וברנד נעלם, ראיתי
פתאום את שילוח. הסביר תמיר :״כמובן !
תמיד עסק שילוח בהסגרת אנשים לבריטים

יואל כדוד
התביעה. עד שלח אייכמן אותו לאידיש־ראל
עם הצעתו:
מיליון יתמורת הודים מכוניות
וסחובד,יפגשו

שרת על
גבול תורכיה־סוריה
דרש לחזור
להונגר־.־״
אך הבריטים אסרוהו
לפני כן ושלחוהו
למצרים. התביעה הזמינה אותו
כעד בעל־כרחה רק לאחר שד,סניגוריה ורשה
אותו וטענה כי קיימת סכנה לחייו.
עבר אחרי שיחרורו מידי האנגלים מ־מפא״י
ללח״י.

אוזוד א ב די א ל
לשעבר מנהל משרד
האוצר וציר
ישראל בפראג.
למרות אזהרות
כי הבריטים י אסרו
את ברנד,
הרגיע אבריאל
את ברנד עד לרגע
האחרון. ברגע
שירד מההופיעו רכבת אנשי
האינטלי־ג׳נס
הבריטי ואסרו
את ברנד.
עד התביעה שתמיר לא הצליח לשבור אותו
בחקירה.

צב• י חי א ל
ממנהלי חברת שהם. ליווה את שרת בפגישתו
עם ברנד בגבול הסורי. הסניגורית
טענה שהציע לברנד עבודה על אניה כדי
•לסלק אותו מהארץ.

ח״םבדלס
יושב־ראש המשרד הארצישראלי בקושטא
האיש שהרגיע את ברנד ואמר שהוא יכול
לנסוע בשקט. ברנד :״האמנתי לו, כי
הוא היד, מפמ״ניק.״

חד• קו ל ק משרד מנהל
ראש הממשלה.
נסע יחד עם אליהו
גולומב ל־קאהיר
כדי לשוחח
שם ע8
ברנד, שהאנגלים
הסירו ממנו את
שומריו למטרה
הפגישות

התקיימו בבית־קפה
בקאהיר, שלא
בנוכחותו של
איש. חובן השיחות
לא נודע ברבים עד היום.

דוב יו ס ף

עד התביעה. מראשי השומר־הצעיר. העיד
כי ״יהודי תורכי ליוה את ברנד ברכבת
לגבול סורי.״ נאלץ להודות שהיהודי התורכי
לא היה אלא אהוד אבריאל.

צחק ג רינ בוי ם

פ רו פ סו ר בני צין אקצין

פרש מן הפעילות הפוליטית. סגן יו״ר
ועדת־ההצלה. כותב בספרו ״בימי השואה״ :
״אין לתת את כספי קרן־היסוד להצלה.״

עד התביעה. דיקן של הפקולטה למשפטים
באוניברסיטה העברית. עבד בועדת פליטי
המלחמה. נאלץ להודות שהמוסדות השתיקו
את השואה. באמצעות עדותו התחיל תמ־ר
לסבך את קסוכנות בפרשה.

ר או בן שילוח
היום ציר ישראל בארצות־הברית. אז ראש
,השירות החשאי של הסוכנות והמקשר שלה
׳עם הבריטים אמר אבריאל :״כשירדתי מן
1111111>1111111:1111111, ׳111111111111111111111111׳1111;111114

א לי הו דו ב קין
עד ההגנה. חבר הנהלת הסוכנות היהודית.
קסטנר (בשבועה) :״קיבלתי מדובקין יפוי־כוח
בשם הסוכנות היהודית לחתום על
הצהרה בשבועה לטובת בכר.״ דובקין
(בשבועה) :״לא היו הדברים מעולם.״
חברי קסטנר בטוחים שדובקין פחד ל־הגיד
את האמת, גולל את האחריות על
קסטנר.

ג ד עון רפאל
עד ההגנה. לשעבר מראשי ש״י, כיום מנהל
מחלקת או״ם והמרחב במשרד החוץ. ניסה
להתחמק מלגלות פרטים על תזכיר מסו־יים
שכתב בנוגע לכספים ששולמו לבכר
על־ידי יהודי הונגריה. הוכרז כעד עוין,
ובחקירה שתי־וערב של תמיר אישר את
טענת הסניגוריה שהכסף נשאר אצל בכר.
סיפר ששמו של בכר הועבר מטעם ד,סוב־נות
לועדת פושעי־המלחמה.

דוד אדי אן
עד ההגנה. סגן מנהל נציבות המנגנון.
חקר בענין כספי בכר. קבע שבכר קיבל
מקסטנר 2מיליון דולר, והחזיר רק 50
אלף (מזה חלק מזויף) .לעומת זאת סבור
קסטנר כי בכר העביר את הכספים לס.ם,.
שהוציא אותו, וכי החזיר את התכשיטים
ושאר החפצים שלא הוצאו על־ידי הם. ס.

בונד ג רו ס
עד ההגנה. ליוה את ברנד מהונגריה ל־ §ן
תורכיה. טען ששליחותו של ברנד היתר1 ,
בעיקר נסיון מצד הנאצים לבוא במגע עם 1
ב^לות הברית.

•ו אל פרג •
עד התביעה. צנחן.
כעת ממנהלי
אל־על. הגיע כראש
משלחת הצנחנים
להונגר יה.
לאחר התיע-
צור. עם קסטנר
החליט להת־צב
בפני הגסטפו ואף
הצדיע :״הייל
היטלר נ״ אישי בספרו שכתב
רוח גדולה באת
שקרים. רבים סבורים
שאמר את האמת בספרו, שינה את 2
הדברים במשפט תחת לחץ מפא״י: ה־ §ן
יחידי מצנחני הונגריה שחזר חי.

משהג רו ס
עד־הגנה מרכזי. הסוכנות אישרה ש־ 40 אלף §
אנשים ניצלו הודות לו. האשים את קסטנר §
בשיתוף־פעולה עם נאצים מתוך אמביציה =

ותאות־שלטון.

בן צור
עד תביעה. מנהל מחלקת מזרח אירופה 1
במשרד־החוץ. קראום סיפר בבית־המשפט §
שבן־צור ניסה להשפיע עליו לא למסור §1
עדות נגד קסטנר.

ר חנ ב רג

פנ הבדד

גרינוולד כתב לו לפני שני׳ בדרשו לבדוק
פרשת קסטנר. מסר את המכתב לחיים
כהן ובך נתן דחיפה מכרעת להגשת המשפט.

״פוזנר
לא פירסם את הידיעות שלי על
אושוויץ, כדי לא להזיק לפעולת קסטנר״.

חיים פומר
נציג הסוכנות בקושטא. העיד משה קראום :

תודשר הסעד•
הסניגוריה טענה
שאנשיו נכנסו ל־משא
ומתן עש
קסטנר כדי י׳,״
טשטש ענין של
מסחר בלתי־חו־קי
בקופסאות ב״
שר בתנאי ש־גרינוולד
יפסיק
לכתוב ״מכתבים מזרחי לחברי
(פנימי קסט־נר
:״היד, מדו־בר
על שני הדברים, אך ללא קשר ביניהם.״

^11111111111111111111111;111111111111ו 11111111111111111111111114111111111111 וו!ווווו!ווו!וו!₪ו!ווווו1ו!ו 1ו ^

האיש שקרע את המסך)

עורך־הדין שמואל תמיר סגר את הדלת
מאחורי הלקוח שלו׳ זקן נמוך־קומה, בעל
זקנקן חד וכובע ישן־אפור. הוא חזר לשולה!
עבודתו, ישב, קם שנית׳ הפסיע הלוך
ושוב על פני משרדו הנרחב. הוא היה
נלהב.
המשפט אשר קיבל זה עתה היה המשפט
לו חיכה זמן רב. לא היה זה רק• לימוד
סניגוריה על הזקן, שנאשם בהוצאת״דיבה
על פקיד ממשלתי גבוה. היה כאן הרבה
יותר — ההזדמנות הגדולה של תמיר להלום
באויבו הישן: החוג השליט במדינה. הוא
לא ידע כי משפט קסטנר־גרינוולד עתיד
לכתוב מחדש פרק שלם בהיסטוריה היהודית
של השנים האחרונות — את הפרק הקודר
הדן בהשמדת יהדות־אירופה, ובתפקיד אשר
מילאה בה ההנהגה הרשמית של התנועה
הציונית.
הוא ידע כי יהיה זה מאבק מר נגד
אויב חזק, אשר יחשוב היטב בגלותו את
קלפיו. אולם המשחק היה כדאי: הוא
האמין כי היה כאן עניין של צדק —
והוא האמין בגילוי הצדק.

1״כי שק ט ה 1ארפש!

יריביו האשימוהו כי הוא מנצל את במתהמשפט
לצרכים פוליטיים. הוא לא הוד
גונן. להיפר, טען׳ כי מאז ומעולם היה ביתהמשפט
מכשיר לגילוי האמת לא רק בסכסוך
מצומצם — אלא אף במלחמת־הרעיונות
ובמאבק על זכויות האדם והאומה.
ואכן במשפט זה יצא למערכה על גילוי
אחת הפרשיות הדרמטיות והטראגיות ביותר
בקורות האומה — פרשת השמדת
יהדות אירופה. היה זה מאבק בין כוחות
בלתי־שווים. תמיר, הנעזר על־ידי שלשה עוזרים
בלבד, כשממולו המנגנון המשפטי הגדול
של המדינה וכל מנגנון המחקר שלה.
אולם דווקא ההתמודדות של המעטים נגד
הרבים לבתה את האש בקרב הפרקליט ה־צעיר.
עוד
מילדותו, כבן ירושלים, ראה מאבקים
מרים של מיעוט נגד רבים.
יכול היה להזכר כיצד הביט בהערצה על
אנשי־החגנה בשנת ,1929 כאשר הובאו
פצועי חברון והרדגיה לבית־החולים הדסה
בירושלים, מקום שם ניהל אביו, ראובן
כצנלסון, את פעולות־העזרה.
הוא אהב להאזין לסיפורי אביו על גדוד
נהגי הפרדות ומפקדו הגידם •,על הסתע־רויות
שערך הגדוד העברי, שעה שיחידות
אחרות, כמו גדוד נהגי הפרדות ההודי, שהיה
אחראי יחד אתו לאספקת תחמושת ואספקה
לגדודי האוסטראלים, נצמדו לקרקע תחת אש
האויב.
אולם החביב עליו ביתר היד, דודו, יוסף
כצנלסון אשר הביא אלפי מעפילים לארץ
יחד עם אבא אחימאיר, אורי צבי גרינברג
ויהושוע ייבין. הוא אהב להאזין לסיפוריו
על ז׳בוטינסקי ועל ספינות העולים העתי־דוח
לפרוץ לארץ־ישראל גל אחר גל —
ולו גם תחת אש מכונות־היריה של הברי־טים.
הוא היה גיבורו היחידי של שמואל.
אין איפוא כל פלא בכך כי כאשר אמר
אחד ממורי הגימנסיה העברית הירושלמית
כי ׳ז׳בוטינסקי מטורף׳ קמו תמיר ושניים
מחבריו ועזבו את הכיתה. ד,ם לא חזרו
ללימודים עד אשר התנצל אותו מורה
בפימבי. מבין כתביו של ז׳בוטינסקי אהב
תמיר יותר מכל שורה אחרת :״כי שקט
הוא רפש.״

האבן של א הו טל ה
אחת מנקודות הציון בדרך חייו של
תמיר היתד ׳ ,פרשת ארלוזורוב. הלימודים
והחברים נשכחו. כל מעייניו של שמואל
היו נתונים למשפט — ולענני מאבק!,־,אחים
שנתעבו מעל לישוב העברי. באותם
,הימים נקשר הקשר הרוחני שלו לתנועת
בית״ר.
היו אלה ימים סוערים. תיגרות־דמים

* אביו של תמיר, ראובן כצנלסון, היה

ן ן שלישו של סרומפלדור בגאליפולי. תמיר
3שינה את שמו בימי שירותן באצ״ל.

11111118:

פרצו מדי פעם בפעם בין לובשי החולצות
הכחולות ולובשי החולצות החומות. באחד
הימים ראתה אמו של שמואל, בת־שבע
כצנלסון •׳ את בנה נלווה להפגנה בית״דית
ליד בנין הוועד הלאומי. אבנים התעופפו
וחלונות נופצו. בת־שבע מיהרה החוצה,
עקרה מידו של שמואל אבן, אשר עמד
,להשליך לתוך הבנין, בו ישב דודו, אברהם
כצנלסון המפגין בן העשר הוחזר ד׳ב־תד,
בכוח.
השנה שב שמואל תמיר והרים את האבן,
כדי לזרוק אותה לאותו חלון. הפעם לא
יבוא איש לעקור אותה מידיו. אותם האנשים
שישבו לפני עשרים שנה בבניין הוועד
הלאומי, ישבו עדיין במקומוודמפתח בממשלה.
הס ישבו גם בראש הסוכנות לפני
עשר שנים, כאשר התחוללו מאורעות פרשת
קסטנר.
לפני עשר שנים הדביקו תמיר וקבוצת
אנשי אצ״ל כרוזים על הקירות :״עתה
כאשר אין כמעט מה להציל, הצילו לפחות
את יהודי הונגריה ! ״
כאשר שמע תמיר על בואו של מנחם
בגין לארץ, בא לשוחח אתו. בעמדו פנים
אל פנים עם בגין אמר תמיר כי רק הוא
האיש המסוגל לקחת לידיו את הנהגת המרד
נגד הבריטים. בגין חייך: תמיר לא ידע
כי הוא כבר נתמנה כ׳מפקד־האירגון. מאז
היה תמיר ידידו הטוב של בגין — עד
יום הפירוד.

ה ער ע מבגי?

שימש בתפקיד זה שלוש שנים.
אחר בא מאסרו השני: לאחר שפוצץ
מחנה־שנלר על־ידי האצ״ל, נמסר מקים-
המפגש של מפקדי האירגון, שנמצא מול
המחנה, לבריטים על ידי הש״י של ההגנה.
תמיר נכנם ישר למלכודת. דפיקה בדלת.
׳תשובה :״יבוא אקדח בין הצלעות.
הבריטים היו מלאים זעם בהיוודע להם כי
המפקד שנפל לידם היה אותו צעיר תמים
למראה, ששוחרר על־ידם שלש שנים לפני

לתמיר לא היו אשליות: הוא ידע כי
הבריטים לא ינהגו בו הפעם ביד רכה.
הוא לא טעה: ד,ם העבירו אותו מחברון
ללאטרון, רמלה, טבריה, ראמאללה. חקירות
ממושכות. אור חשמל בפנים. חוסר־שינה.
כל מאמצי בני־משפחתו ואשתו, רות, לגלות
אר. מקום־הימצאו עלו בתוהו: הבריטים
סרבו לגלות אם הוא חי מת או גורש.

חקצין לא

ידע

הוא גורש. ב־ 14 למאי 1947 הוקף מחנה
לאטרון על ידי טאנקים, והרשימה האחרונה
של הגולים לקניה הושמעה ברמקול.
שמו של תמיר היה ברשימה.
ההכנות היו קצרות. הגולים הועברו
למטוסים: שחיכו להם בשדה־התעופה של
עקיר. תמיר ביקש מן הקצין הממוינ־,
על הגירוש לשלוח את חפציו ומסמכיו
אל בני־משפחתו. הקצין חייך :״לא תהיה
זקוק להם משך שנים רבות.״ הוא לא

ידע כי כעבור שנה יורד הדגל הבריטי
בנמל חיפה: וכי הוא עצמו ייהרג עוד
לפני כן על ידי חבריו לנשק של שמואל
תמיר.
הגולים נשקו את אדמת הארץ ועלו למטו־סים
בזד, אחר זה.

ך,ם חזרו ארצה בדרך הים. ביולי 1948
השלטונות הבריטיים בקניה כי הכריזו האסירים משוחררים וכי הם יוחזרו לפלש־תינה
— סליחה, לישראל. באותה תקופה
הצליח תמיר לקבל רשיון מיוחד ממושל•
במשפטים.
קניהולעמוד בבחינות־הגמר
רות קיבלה את הדיפלומה שלו מבית־הכפר
הבריטי הגבוה למשפט ימים מספר לפני
ארצה.
שובו

בטוברוק אירעה תקרית אחרונה עם
הבריטים: הקצין הממונה על ההחזרה
החליט פתאום לחזור לקניה, במקום להסיע
את האנשים לחיפה. נשתררה מתיחות ונפוצו
שמועות כי הבריטים זוממים לטבע את
ד,אניד, על מטענה האנושי.
תמיר בא אל הקצין ואמר :״אתה אחראי 1

לישראל.
בשביל שמואל תמיר לא
היה משפט קסטנר עיסוק
מקצועי גרידא. הוא זנח את
כל שאר משפטיו, שקע עד
צוזארו במשפט יחיד זה. הוא
לא רצה רק לנצח בפסק־דין.
הוא רצד, לנקום את הנקמה
הגדולה, ראה במשפט חלק
מן המערכה להפיכת המשטר.
בסוף
השנה היה נדמה שהצליח.
שום איש יחיד לא
ד,יכה במנהיגי המדינה מכה
כד, מוחצת כשמואל תמיר.

הפירוד בא כעבור שנים, לאחר שהוקמה
מדינת ישראל. אותה שעה כבר היה תמיר
עורך־דין מוסמך וחבר חשוב בתנועת החרות
הוא נלווה אל בגין במסעו לארצות־הברית,
עבר אתו ועם מפקדים גבוהים
של האצ״ל על פני ההמונים המריעים ברחובות
גיריורק.
המחלוקת פרצה על רקע התנגדותו הקיצונית
של תמיר לקו של מנחם בגין :
שעד, שמנהיג תנועת־החרות שם את הדגש
על מדיניות־חוץ, טען תמיר כי השינויים
במדיניות־החוץ הם רק תוצאה של חילופי
המפלגה השלטת. הוא דרש, בראש וראשונה
לפתוח בהתקפה על מפא״י, הכריז
באחד מנאומיו :״עלינו להיפטר ממפא״י
— רק אחר־כך תשוחרר ירושלים
בגין דבק בקו שלו, ותמיר עזב את
התנועה. מאז התרחקו השנים זה מזי, מרחק
רב ביותר.

אקרח בץ הצל עו ת
עוד בהיותו בשורות אצ״ל נודע תמיר
בקרבתו הרעיונית אל
אנשי לח״י: הוא התנגד
להתנדבות לצבא
;הבריטי, דרש בכל
תוקף לתמוך בעמדת
לח״י בענין רצח לורד
מוין.
במהרה עלה הלוחם
הצעיר והנמרץ
לאחת העמדות הגבוהות
ביותר ביחידות
אצ״ל בירושלים: המפקד
בפועל של אי״
זור ירושלים. כאשר
הסגיר יעקוב חילביץ
לבריטים חמישים ממפקדי אצ״ל, היה תמיר
אחד מהם.
אולם הבריטים לא האמינו כי הצעיר,
שנולד בחווילה ברחביה, עלול להיות טרוריסט
מסוכן. הם הכירו את בני־הניער
של רחביה. רובם היו שייכים להגנה. תמיר
שוחרר׳ חזר למחתרת׳ נתמנה כמפקד־ד,מודיעין
של האירגון באיזור ירושלים. הוא
• בת־שבע כצנלסון הינה חברת הכנסת

** כיום ציר ישראל בשוודיה.

ש מו אלת מי ר

*י* מגזי
₪ 11יין

(המשך מעמוד )5

לולא חיכתה היהדות בסבלנות לטבח המתקרב,
מאמינה על אף הכל כי לה, ודוקר,
לה, לא יקרה כלום, יתכן והיו נפתחות
דרכים רבות להצלה. אולם בעדם
הגורליות ביותר, כשעוד לא הגיעו המים
לנפש ממש, לא נעשה דבר.
שום אשמה לכך לא יכולה ליפול על
איש אחד. יהדות הונגריה, עדה דתית מתבוללת
ללא אידיאל לאומי ־מסגרת לאומית,
לא היתה מסוגלת להוציא מתוכה יהודה
מכבי.

רבות בחזית הרוסית. חיילים הונגריים כמעט
ולא לחמו כלל. התוצאה: אנטונסקו
הפרו־נאצי, יכול היה לעמוד מול הלחץ
של משמידי־היהודים, להגן על יהודיו. הורתי,
הלא־נאצי שמעמדו התערער, לא היה
מסוגל לכך.
אמנם, הורתי הבין כי מתן הקלות לידיו־

צעד דומה לא תוכנן בהונגריה. שום מרד
לא הוכן. שום קריאה לא עברה בין היהודים,
כמו בצבא ניגף :״יציל את עצמו
כל המסוגל לכך היהודים לא ברחו להרים.
הם לא עברו את הגבול אל צבאו
של טיטו. מלבד מעטים, לא עברו גם את
הגבול הרומני הקרוב, שהבטיח בטחון יחסי.
יהודי
הונגריה לא נבדלו בזאת בהרבה
מכל שאר מליוני היהודים בחצי תריסר ארצות
שהלכו אף הם אל מותם בדומיה,
בהכנעה, כעדר צאן המובל לטבח. אולם
בהונגריה היתד, זאת תופעה עוד יותר חותכת,
עוד יותר מזעזעת. סיבה אחת היתד,
נעוצה, בלי ספק, בהעדר חינוך ציוני, בהעדר
תנועת־נוער ציונית וחלוצית. סיבה
שניה היתד, נעוצה באופיו של רודולף קם־
טנר.
כי קסטנר, השתדלן בחסד, גילה מיד באינסטינקט
בלתי־טועה, את הבקע בחומת
המשמידים, את המקום בו אפשר היד, להפעיל
את מניף־ד,שתדלנות. הוא לא חשב
על התנגדות, כי הוא לא היה איש של

נאצי. כאיש־כלכלה היה קורט בכר מעונין
כי העסק יצליח, וכי אלפי מכוניות־משא
יעשירו את מחסני ד.0,ס. המדולדלים. יתכן
שהוא היה מעונין גם לטהר את שמו האישי
לקראת התבוסה שהתקרבה ובאה. הוא
תמך בקסטנר.
אולם בבודפסט ישב גם אלוף־ההשמדה
השטני, אייכמן. בשבילו היתד, ההשמדה מעין
קאריירה. כפקיד אוסטרי קטן הצטרף בשעתו
למנגנון הנאצי, נטל לידיו את תפקידו
של מומחה לענינים יהודיים במיפקדת
הגסטאפו במינכן. בתפקיד זה עלה לגדולה,
הודות לקיצוניותו האל־אנושית משך את
תשומת־ליבו של הפיהרר. לא היה לו מה
להרוויח מג׳סטה של רצון טוב, כי שום
מעשה לא היה עוד מסוגל להסיר משמו
את צל מליוני הטבוחים, אולם אייכמן רצה
כי ההשמדה תתנהל בסדר, בשקט, ללא התרגשות.
יתירה, ללא תקריות בלתי רצויות
כמו מרד הגיטו. הוא היה מוכן, לצורך זה,
להשאיר פתוח פתח של תקווה ליהודים.
לכן לא התנגד גם הוא לועדת־קסטנר.
כשבאה החלטתו של הימלר לשגר שליח

מסען מיו תר
ואז, לפתע, כמבול שחור שגאה מאחורי
הסכר וגבר עליו במהלומה אחת, הגיעה ההשמדה
ליהודי הונגריה.
השנה היתד .1944 ,הצבא הגרמני ניגף
ברוסיה. הצבא הסובייטי עלה על הונגריה.
לא היה עוד ספק בלב בעלי־הדעת באירופה
הכבושה כי מלחמתו של היטלר אבודה.
ליד
הגה הספינה ההונגרית עמד הארמי־ראל
הזקן. הוא חשש, בצדק, כי ספינתו
תרד למצולות אם תשאר קשורה לאנית־המלחמה
הגרמנית.
בשרות הריגול הגרמני הצטברו העדויות
כי הורתי פתח בחשאי במזימה לעשות שלום
עם בנות הברית. עתונו הרשמי־למחצד, אפילו
העז לפרסם בגלוי, במאמר ראשי, את
השאלה :״למי אנחנו יכולים להיכנע י האם
לאוירונים של בנות־הברית הטסים בשמי
ארצנו ז״
הגרמנים הבינו כי עליהם לחסל את הורתי,
לכבוש את הונגריה כיבוש של ממש.
הורתי הבין שכדי לדחוק את הקץ ולהציל
את הספינה מן הגלים הטורפניים, עליו לזרוק
הימה את כל המיטען המיותר. היה
לו רק מיטען מיותר אחד: היהודים. הוא
החליט לזרוק את היהודים כקרבן למפלצת.
מעבר
לגבול הרומני שלט המרשל אנטו־נסקו,
חייל מקצועי שהיטלר כיבד אותו
כאיש־צבא. חיילים רומניים לחמו בגזרות

או ת קין

מ חנ ה ־ ההשמדהבבר *ן־ ב ל!ן ביו ה ש חרור
דים עלול לסלול לו דרך נוחה יותר ללב
בנוח־הברית. הוא ניסה להקל על מצב היהודים
במחנות־ד,עבודה, לעזור לפליטים מפולין
ומסלובקיה, אפילו נתן רשיון להוציא
עתון ציוני. אולם יד הנאצים ירדה עליו.
ב־ 19 במרס ,1944 ,רעמו הטאנקים הגרמניים
ברחובות בודפסט. הנאצים כבשו את
המדינה, הרכיבו ממשלת־בובות נאמנה להם.
דוקר, נצחון הרוסים והתקרבות הפלישה של
אייזנהואר בנורמנדיה קירבו את הקץ ליהודים.
כי יחד עם הטאנקים באו המומחים
למה שנקרא, בפי הנאצים :״פתרון סופי
של בעית היהודים.״
אסלה חשוכה ירדה על
הארץ. באסלה זו עלה
רודולף קסטנר למרומי
פיסגתו המסחררת של
הר, אדם בודד ברוח השואגת
וד,טורפת, במקום
שוב אין בו גבול
ברור בין מעשר,־קודש ומעשר,־בגידה,
בין טוב
קיצוני ורע קיצוני. בעולם
הסיוט של משרפות
ומרתפי־עינויים, תליינים
מחייכים וידידים מתנכרים
מתו חוקי המוסר המקובל.
קסטנר קבע לעצמו
חוקים חדשים.
מכונת־ההשמדה השגרתית,
בית־ד,חרושת העיוור
לרצח, החל פועל
במלוא הקיטור. הדו״חות
המפורטים של ועדת-וד
הצלה, קריאות הס. או.
ס. לשליטי העולם ול־מנהיגי
הישוב, לא פורסמו.
היה ברור שאם לא
תבוא ישועה בצורה זו
או אחרת, בטוחה השמדתם
הגופנית של מאות
האלפים.
ברגע זה היה תלוי
הרבה מאד באופיו של
האיש שכיוון את הגבת
היהודים. בוורשה קם
דור של חניכי תנועת־ה־נוער
הציונית והכין את
המרד המפורסם. שום

התנגדות, אדם הנוטה מטבעו לקרב, למרד.
הוא היה שתדלן. וחיש מהר נתברר שהיה
שתדלן גאוני.
היתד, זאת העובדה האחת, המזדקרת מתוך
הטרגדיה כאנדרטה בבית־קבמת: ביום
המשבר, עת שלט התליין, פנתה הנשמה
היהודית באופן אוטומטי אל השתדלנות,
אל הנסיון לשנות את דעתו של
הרוצח במקום ללחום בו.

1ש ע נוטף ד ם
הרוצח לא היה עוד בטוח בעצמו. גם
הוא החל מבין כי המלחמה אבודה. הוא
החל דואג לעצמו, לגורלו. דאגה זו העבירה
את קולו של היהודי הקטן לאוזנו, כרמקול
אדיר.
היינריך הימלר, התליין של אירזפה, היה
איש קטן מאד, חצי מטורף, חצי אידיאליסט,
חסר כוח־החלטה, חסר עצמאות נפשית. הוא
האמין כי על גרמניה לכרות שלום עם
מדינות המערב, להמשיך יחד איתן במלחמה
נגד ברית־ד,מועצות. היה נדמה לו כי קרתה
אי־הבנה איומה, כי שליטי לונדון וושינגטון
פשוט לא הבינו כי אדולף היטלר הציל
אותם מזרועות הבולשביקים. הוא האמין
כי הוא, היינריך הימלר, פושע־ד,מלחמה ה־נוטף־דם,
יוכל להסביר להם זאת אם אך
יגיע אליהם. הוא חיפש תירוץ למגע, כלי
שיעביר את הרמז למערב. ואז נתקל מבטו
של הימלר בועדת־ההצלה של קסטנר.
אולם היה מכשול אחד: אדולף היטלר,
במיפקדתו הרחוקה, האליל המטורף שניתק
את עצמו מכל מציאות ועוד חלם על נצ־חונות,
על צבאות שחוסלו מזמן, על נשק
סודי שלא הומצא. היטלר אסר לנהל כל
משא־ומתן עם האויב, איים במוות מידי על
כל מי שיעז לחלום על שלום. הימלר, בעל
נשמה של עבד, פחד מהיטלר.

נכרם 1ד א ״ כ סן
פתאום עלה וביצבץ הרעיון הגאוני: להציע
למעצמות המערב לקנות את חיי היהודים
תמורת מכוניות־משא וציוד דומה.
בעזרת רעיון זה אפשר היה להופיע לפני
היטלר, לומר לו כי מוטב למכור דם יהודי
חסר־ערך כדי להציל דם גרמני יקר בחזית
המלחמה.
בבודפסט ישב קצין של ד,ס.ם. שהיה ממונה
על הענינים הכלכליים של חיל־המחץ ה
יהודי
לסוכנות היהודית כדי להציע לה את
העסק של חיים־תמורת־מכוניות, לא יכול
היד, אייכמן לערער על כך. אולם הוא שבחר באיש שנשלח. לא היה זה קסטנר,
חזק־האופי. אייכמן בחר באיש פחות ידוע,
שקט, חלש, בשם יואל בראנד.

12אלף ליזם
שליחותו של בראנד היתד, התגלית האמיתית
של משפט קסטנר. היא תיזכר זמן
רב אחרי שכל שאר הפרטים יחזרו לעולם
השיכחה.
בראנד עבר את הגבול לתורכיה הניטראלית,
כשבידיו ההצעה של הימלר וההוראה
המפורשת שלא לעזוב את אדמת תורכיה.
היה עליו לחזור תוך שבועיים, תהיה ההחלטה
כאשר תהיה. כערובה נוספת המשיך
אייכמן בהשמדה: שתים־עשרה אלף יהודים
לכל יום של שליחות.
נבוך, מבולבל, מצא בראנד את עצמו
פתאום בארץ חופשית. הוא פגש בנציג הסוכנות,
אדם חופשי מארץ־ישראל. הלה מסר
לו בי משה שרתוק אינו יכול לבוא לתורכיה,
מזמין אותו לסוריה.
בדרך לגבול נלווה אליו הכוכב הצעיר העולה
של הסוכנות, אהוד אבריאל. ליד הגבול
נעלם אבריאל. במקומו הופיעו קצינים
בריטיים ואסרו אותו.
היתד, זאת סוף שליחותו של יואל בראנד.
היה זה גם סוף יהדות הונגריה.
הוא הובא למשה שרתוק שהמתין לו כבבית
בחלב, ידע על כן על העומד להתרחש•
אחרי שמסר לו את הצעת הגרמנים,
היבא לקאהיר, בירת הפיקוד הבריטי. שם
הוחזק במאסר, עד ששוחרר כעבור כמה
חודשים. הוא עוד ניסר, להזעיק, ללא הצלחה,
את חיים וייצמן. וייצמן היה עסוק.
הם היו כולם, כולם, עסוקים.

לא מרד ל א מרי
יואל בראנד הנבוך, ורודולף קסטנר העצבני,
לא יכלו לדעת מה פשר המתרחש.
אך ההיסטוריון לא ימצא בכך כל קושי.
ששה מליונים יהודים הושמדו לאטם, משך
שנים ארוכות. אין כל ספק שאפשר היה
להציל חלק ניכר מהם. הורתי עצמו עשה
בשעתו נסיון נואש להציל מאות אלפים ב־
(המשך בעמוד ) 17

מדיניזת :

במדינה דמוקרטית נופלות הכרעות גורליות
בעיקר באמצעות מאבקן של מפלגות.
הרכב המפלגות ואופיין הם׳ על כן,
בעלי חשיבות עליונה לקיום שיטת המשטר
הנקרא דמוקרטי.
בשנת תשי״ד לא היו כמעט שינויים ב־מפת־המפלגות
של המדינה. היה מאבק בין
כן־גוריץ ושרת, בין שרת ולבון.
משה סנה זז עוד קצת שמאלה׳ הפרוג־רסיבים
שמרו על מקומם.
ההתפתחות החשובה היחידה היתד, הפילוג
במפ״ם שהביא להקמת מפלגת חדשה־ישנה,
אהדות־העבודה. היה זה צעד שישפיע בעתיד באופן ניכר מאד על המבנה הפוליטי,
מכיון שהוא משחרר את שתי המפלגות לפעולה עצמאית, במקום שיכבלו זו את זו, כמו
עד כה, במסגרת המשותפת של מפ״ם.
בפילוג זה היד, ליגאל אלון חלק מכריע׳ אף שלא הוא לבדו החלים את ההחלטה הגורלית.
הוא העלה את המצביא הצעיר מגינוסר על הבמה הפוליטית, כאחד הדוברים הראשיים
ומעצבי־דמותה של המפלגה החדשה. בעיות של סיבוב שני או מאמץ־שלום, של קואליצי־שמאלית
או ימנית, של מקום הקיבוצים במערכות המדינה, של אופי הצבא ומגמתו - -
כל אלה לבשו במידה מסוימת צורה חדשה עקב הפילוג. לטובה או לרעה, יגאל אלון עזר
לשנות את הנוף המדיני הפנימי של הארץ.

שני ם־ע שר איש וא שת. שוני מאד איש מרע הו, סי מ לו אתה שנ ה 3עופ -ה דו ״ ם
ה שוני ם. הנבח רו על־יד עו ר קי * ה עו ד ס הוח׳י. תו ר ה תי ע צו ת ע קור אי ר בי ם,
לאחר שיקולי מ רו בי ס. מ בין מ או ת ה מו ע מ די ס שהוצעו ע ל יד 0ש ב או בחש בו ן,
נימוקי ה ב חי רחשד אנ שי ה שנ המצטלב׳ ל ת או ד ה טו בוהרעשל שנ ת ת שייי.

שלם:

דמויות בינלאומיות רבות מילאו השנה
את כותרות העתונים. רבים מהם, כמו

ויאצ-סלב מולוטוב וג׳ון פוסטר
דאלם, עסקו בחדגוניות אפרורית במלאכתם
הרגילה. אחדים, כמו וינסטון צ׳ר־צ׳יל,
משכו לרגעים אחדים את תשומת•

הלב. אולם איש מהם לא ריתק את דמיונם
של מליונים בלתי־ספורים מסביב לכדור
י ארץ כמו יהודי צרפתי קטן, בעל אף שבור
ותנועות עצבניות, בשם פייר מנדס־

פרנס.

גדולתו של מנדם־פרנס לא היתה במעשים
בלתי־רגילים. היא היתה טמונה בכשרונו
המיוחד לפעול בצורה המדברת אל
הלב, להחזיר מידה של אנושיות למלאכת־האימים
של הדיפלומטיה בתקופת־האטום.
הוא הוכיח מחדש מד, גדולה השפעתו של
היחיד על במת ההיסטוריה, מה כושרה
של המדינאות לחסון את דם החיילים ולנצח
בקרב, שנחשב לאבוד, בו המלחמה החפה
נכשלה כשלון מחפיר. היה זה לקח בעל
חשיבות מכרעת לכל הארץ — וביחוד לישראל.

מעטים
הצעירים שבלטו בתשי״ד. כמו
בשנים -הקודמות, כן גם השנה, דמה הנוער
למישור גדול. הפסגות היו רחוקות
ומעטות.
היו צעירים אלמוניים שעשו מעשים מפוארים,
בימים הארוכים ובלילות האפלים
שעל הגבול. הצעיר שהיה מוכן לוותר על
הכל כדי להציל חבר פצוע אשר נפל
בידי האויב, יכול היה להיות צעיר השנה,
אך העם לא שמע עליו. כמו מעשיהם של
רבים אחרים, נשאר כמוס בחיק הלא־נודע.
גם החלוצים האלמונים שחייו על הספר,
שהוסיפו חוליות נוספות לשרשרת ד,בנין
והבטחון, לא היו אופייניים לשנת תשי״ד.
לא הם, ולא בני המושבים ששמעו את קריאתו
של דוד בן־גוריון ומשה דיין והצטרפו
למושבי־עולים, הטביעו בשנת תשי׳׳ד
את חומתם על הכלל.
האיש הצעיר של השנה יכול היה להיות
אמנון זכרוני, הפאציפיסט ששבת רעב
עד כדי סיכון חייו, בסרבו לשאת נשק
בכל תנאי שהוא. זכרוני הוכיח אומץ־לב
נדיר במלחמה על דעותיו, שהיו פסולות
לחלוטין בעיני הרוב. הוא לא היה הצעיר
האופייני.
בסוף השנה עלה לגדולה טראגית צעיר
אחר, אורי גדין מעין־גנים. לא היה איש
במדינה שלא דן אותו, לשבט או לחסד.
אולם היתד, ואת גדולה חד־פעמית, כמעט
בעל כורחה, ילידת הנסיבות. היא לא היתד,
אופיינית, אף שאורי גלין היה טיפוס
ישראלי מובהק.
האיש הצעיר האמיתי של השנה היה
מרוקאי שבא לבדו לישראל, והכניס לרגע
קט זיק של קדושה ללבו של כל ישראלי.
נתן אלבז,טוראי בחיל־הרגלים, היה
דומה לכל צעיר מרוקאי אחר. ככל צעיר
מרוקאי אחר היה נושא לבוז בעיני אזרח־ם
נאורים רבים, שגאוותם על תרבות אירופה.
אולם ברגע מכריע אחד, במבחן הטוראי העליון שלילוד־אשה, התרומם
נתן אלבז לרמה המסחררת של גדולה אנושית
אמיתית. בהרגישו שפתיל של רימון־
יד נדלק, נטל אותו לידיו, רץ החוצה ולחץ
אותו אל גופו. הוא התרסק ונפל
כי לא
בהצילו חייחבריו. הוא הראה
אבד זיק הגבורה בארץ, וכי גדולה אנושית
אינה בת ארץ־מוצא מסוימת. הוא שימש
במותו הוכחה חיה לכך כי בשעת־מבחן
עליונה מסוגל הצעיר הישראלי, ללא הבדל
של ארץ־לידה ועדה, להתרומם לפסגה של
אצולה נפשית.

מדע:

ח מה בצו אמי מוצ טאג תוף

המדע הוא החזית השקטה של ישראל. יש
בה אלפי קרבנות קטנים וגדולים, בעלי חשיבות
מכרעת לגורל הארץ ואזרחיה. אך
לעתים רחוקות יש בה שיאים אישי׳־ם המזק־רים
את בעליהם לעיני הציבור.
לא היה איש רפואה של תשי״ד. אף שרופאים
רבים נתנו את כל אשר היה להם
— והיה להם הרבה — בשרות הכלל, לא
היה מעשה אישי שיזכה רופא מסוים בתואר.
איש הרפואה של תשי״ד היה הרופא האלמוני.
הוא הדין לגבי רוב ענפי המדע האחרים.
היתד, התקדמות איטית כללית, לא התפרצות אישית זונקת.
התואר של איש המדע של תשי״ד מגיע י אותו איש המסמל בדמותו את ריתום המדע
למאמץ־השיחרור של העם, האיש שעבודתו האפורה והשקטה שינתה את דמות הארץ
פשוטו כמשמעו.
שמחה כלאם, ראש תיכנון־הנוים לישראל, אינו מהנדס — הוא הפסיק את לימודיו
כדי למהר ארצה, לפעול לבנינה. כחבר משק דגניה, עבד ללא לאות, בכוח־דמיון בלתי־רגיל
ומיוחד במינו, בגילוי שיטות חדשות של פיתוח. בתפקידו הנוכחי הגיע לשיא־פוריותו.
תיכנון המים הוא הקרב המכריע לבנין הארץ. אגמים חדשים שינו את פני המפה, צינורות
מכוערים לצדי כבישים בישרו תקופה חדשה. בורגנים תל־אביביים התמרמרו על הסחת מי
הירקון, אך עבודתו של שמחה כלאם התקדמה צעד צעד, על אף מכשולים פוליטיים מכריעים.
היא סימלה את חשיבות המדע לעתיד־האדם, לפיתוח כדור־הארץ בכללו.

משפט:

כנסת ישראל לא הוסיפה השנה עלי־דפנה
רבים לראשה. במקרים מסוימים — כמו
בדיון על עונש־המזזת — עלתה לרמה גבוהה.
לעומת זאת הגיעה לשיעמום אמיתי
בדיונים חסרי־תוכן וחסרי־מחשבה על מדיג־יות־החוץ,
ולחרפה ממש בהשתקת הפוגרום
המאורגן שנערך בנצרת.
יותר ויותר נתגלו הליקויים המהותיים של
אסיפת־מחוקקים שחבריה אינם נבחרים, למעשה,
על־ייד הבוחרים, אלא על־ידי מנגנונים
מפלגתיים אלמונים, השולחים לכנסת עסקנים
צייתניים, לא אישים עצמאיים. על רקע
זה נועדה חשיבות מיוחדת להצעתו של
חבר־הכנסת דוד כן־גוריון לשינוי חוק־הבחירות,
הצעה שבודאי עשויה להפכו לאיש־הכנסת
של תשט״ו.
הח״כ המבריק ביותר היה השנה, כמו בשנה
הקודמת, איש־חרות יוחנן כאדר. הוא
שמר על יתרון זה גם נגד חבר־הכנסת החריף
השני, משה סנ ה, שמעמדו הפוליטי
המיוחד הקשה עליו בתפקידו.
התואר יכול היה להגיע לח״כ מפא״י
שלמה לביא, איש עין־חרוד, שהראה מופת
אישי נדיר בדרשו לבטל את חסינותו
של עצמו אחרי שדרס אדם בנהגו במכוניתו,
איים אפילו להתפטר מן הכנסת. אולם לרוע
המזל לא היה הוא אופייני לשאר חברי
הבית.
חבר־הכנסת המפורסם ביותר היה, השנה,
אליעזר ליבנה, גם הוא ח״כ מפא״י, שה־סערה
הפוליטית מסביבו הבליטה מחדש את
הבעיה הנצחית: באיזו מידה חייב אדם פוליטי,
נציג העם, להגשים בחייו הפרטיים
את התורה שהוא מטיף לה בציבור? אף כי
סערה זו יוזמה על־ידי מתחרים במפלגתו,
על רקע של מזימה מפלגתית עכורה, הרי
לא יצא ממנה ליבנה כצדיק הדור. כך היה
הוא, מטיף־הצנע שבנה לו בית יפה (או
לא בלתי־רגיל) מכספו הפרטי, אופייני במידה
רבה לחיי־הציבור של תשי״ד.
באר שחו חדע האד

ריב מאו

1י 1נ 1 9 1

כגסת:

לאו הבל ה הצע

2,א י

לא חסרו גם השנה משפטים מענינים —
מקרים של רצח ואונס, משפטו המיוחד־במי־נו
של הסמל מרתה, משפט הרצח בע״מ.
אולם יותר מכולם ריכז את תשומת־הלב
הציבורית משפט קסטנר.
לא היה ספק בזכותו של שמואל תמיר,
עורך־הדין הלוחם בהא הידיעה, מצד אחד,
ובזכותו של חיים כהן, היועץ־המשפטי,
שהוסיף השנה שיאים חדשים לרשימת מעשיו
השליליים בפרשת רוזנברג, פרשת לורנץ והעברת
חוק העבירות נגד המדינה בכנסת.
אולם איש המשפט של השנה היה, בכל זאת,
השופט בנימין הלוי.
הלוי, מועמד לבית־המשפט העליון שלא
נבחר לתפקיד נכסף זה בגלל התנגדות שאר
השופטים (שלא שכחו כי קיבל על עצמו
׳לנהל את משפט־המחתרת הצבאי על אף
התנגדותם) ,גילה אומץ־לב בלתי־רגיל במשפט
קסטנר, בנהלו משפט זה עד הסוף המר,
כידעו שהוא דורך על היבלות של האנשים
החזקים ביותר במדינה. כך סימל את אי־התלות
של המשפט — התופעה החיובית
ביותר בישראל. היה משום אירוניה בכך שזכות
זו נרשמת דוקר, על חשבון הלוי, שחלקו
במשפט המחתרת נראה לרבים כפגיעה
באי־תלות זו.

בספרות העברית היתו
ציינו אותה שיאים בודדי
קדמות כללית, וזאת לנ
מאד (יחסית) של ספריג

לא נולדו כוכבים צעיו
טים הדפיסו פרי בכורי!
רותיים שבלטו בהעדר
ואם בספרי־יחיד. אחדים !
לב, כמו ספרו שפתיים
כר, בנו של יהושע ברחם
לא התעלתה.
יצירה של ממש הוציא
כך־צעירים שנתגלה לפני
מ ו סי נז ון כתב את ספר
זהו קזבלן, ששניהם ה
של אומץ־לב.
התופעה הבולטת היתד
טוריות רחבות, בעלות
של שנים׳ דבר רגיל בחו
במחזהו אכזר נוכל, הנזלך
ערך. אד התואר מגיע לנ
תקופת החשמונאים מתון
כל המבקרים והקוראים
מיוחד במינו, ומעל לב
החדשה.
היה ברור כי ישראל לא יכלה לזכות בתהילה
בינלאומית, אלא בתחום טיפוח המקורי
והחדש אשר בה. לא פסנתרנים בעלי־רמה
כמו פנינה זלצמן ומנחם פרסדר,
שסיידו בעולם, רכשו שם לארץ, כי אבדו
בין מאות המבצעים המוכשרים מכל כנפות
תבל. העולם לא היה זקוק לתיאטרון ישראלי
שיביא את המלך ליר לאנגליה. אך הוא
היה מוכן לשמוע קול חדש מישראל.
לא היה זה דבר קל. עוד לא נמצא סגנון
ישראלי קבוע וסופי. אך בכמה פינות נבטו
נבטים ראשונים של סגנון כזה.
טיפוח סגנון חדש זה היה מצומצם לחוג
קטן מאד של אנשים. הוא לא בלט בשדה
היצירה המוסיקאית, גם לא בשטח הציור.
התזמורת הפילהרמונית כולה משכה
פחות תשומת־לב מאומנית ישראלית יחידה
שהופיעה במועדון־לילה ניו־יורקי: שו שנה
דמארי שחזרה השנה מארצות־הברית, הפכה
בינתיים לאומנית הישראלית הבולטת
ביותר — מקסימה בחן נשי, משכנעת ברמה
אמנותית ויחידה במינה במקוריות ארצישראלית
אמיתית.
אולם חשוב עוד יותר מיצירת־יחיד זו היתד,
היצירה הקולקטיבית הגדולה שנשתלה
על־ידי שרה לוייתנאי. להקת ענבל הפכההשנה לנושאת היצירה המקורית ביותר בארץ,
ואם כי רמתה עוד לא הגיעה לשיא,
הרי הוזמנה היא, על־ידי האמרגן האמריקאי
הנודע סול יורוק — ולא התזמורת
הפילהרמונית, למשל — לארצות־הברית.
היה זה במידה רבה מאד הודות לכוח-
הרצון, למסירות ולשאיפות־־המקוריות של
שרה לוי־תנאי.

בחירת האשה של השנה היתר״ כמעט,
בלתי-אפשרית. נשים בלטו באומניות, כפולי-
טיקאיות, כעסקניות. אולם שום אשה לא
בלטה, השנה, כאשה, כדמות המסוגלת לחנך
במגמתה הנשית את שלושת רבעי מיליון
הנשים מדן לאילת.
אלפי נשים שרתו בצה״ל, אך מתוכן לא
יצאה האשה של תשי״ד. זרם דל של נשים
הגיע להתישבות העיכדת החדשה, אך גם
הוא לא העלה את דמות האשה האופיינית.
היתה זאת עיבדה מצערת: התפרקות המתח
הכללית פגעה בנשים עוד יותר מאשר בגברים•
דומה היה כי האשה של תשי״ד הס־תגרה
בדל״ת האמות של חייה הפרטיים,
התענינה בעיקר באופנה החדשה, בדוגמאות
של מקררים חשמליים ובאפשרות של כניסה

לשיכון.
את הכיודן הזה ייצגה יותר מכל אשה
אחרת לו ל ה ,״ 12 האופנאית התל״אביבית
לחברה הגבוהה, שסיפקה לנשות שרים ושאר הנשים הך
היתה גם האש י היחידה שעוררה ויכוח של ממש: כ
בסיידרת הרצאות ולייצג את האשד, הישראלית, הרימו גם
אחד יצא בהתקהה רבתי על לולה, שפך קיתון של בוז ע׳
שהיא ציונית נאמנה, מסוגלת בהחלט לייצג את ישראל ע
אך ספק חמור הוא אם היתד. נציגת הטוב והחיובי ש

היתה שנה פוריד, בתיאטרון, הכי־לחוץ־לארץ
וערכה הופעה מוצלחת
הקאמרי ;ד,ציג כמה מחזות בעייתיים
אוהל שוב עלה בסולם בהצגות
(דרך הנובק, סוף העולם) וגם המשה
נסיון נמרץ לחזור לקדמותו,
וף במאים צעירים.
זנה, כמו בכל השנים הקודמות, הטי־ענקים,
ובראשם אהרון מפקין,
על עולם התיאטרון. לא היתד, בכן
זעה ולא תופעה שיכלה להיחשב
ת דוקר, לשנה זו. הם שמרו על רמתם, כפי שאפשר היה לצפות. לא עשו את
גיל.
:ה הבולטת של השנה היתד״ לעומת זאת, התרחבות ראש־הגשר של הכוחות
על הבמה. ביניהם היתה צריכה להיעשות הבחירה. לא היתד, זאת בחירה קלה.
ן בעל־כוח התגלה נ חו ם בו כ מן בציד המכשפות•,מחזה שהתריע נגד המק־קארתיזם
הברית. אולם בוכמן עדיין־לא הגיע לרב־גוניות, שהיא סימן היכרות ראשון של
פי. חנה מרון הקסימה, אבל לא הפתיעה, בפיגמליון. יוסף ידין כבש שיא
!זבלן, אולם מחזה זה, הראוי לציון מיוחד בגלל אומץ־לבו, הופיע רק בימים
ם של תשי״ד, יוכל להיכלל רק ברשימת ההצלחות של תשט״ו.
זם, היתה הצלחתו של יצחק שילה שלמה ביותר. בתפקיד הצעיר הנרדף באנשיה
תמונה) זיעזע את הצופה. את הצלחתו יש לזקוף על חשבון שילוב של עבודה
,התעמקות בתפקיד ונסיון מגוון שאין לו, אולי, שני בין שחקני הדור־הצעיר.

נופרים צעירים רקמו זו הפעם הראשונה יריעות הים•
מעות פילוסופית סמלית, השקיעו בכך עבודה קשר,
ארץ אך חדש בארץ. משך תשומת־לב נסים אלוני
וסר היד, שלמות דרמתית אך היה נסיון מענין ובעלה
שמיר בעד ספרו מלך בשר ודם שתיאר את שלהי
גמתיות מסוימת, שלא פגעה בערכו הספרותי הגבוה.
:ימו כי לפניהם יצירה שהיא סימן דרך ובעלת ערך
אויה לקריאה — תכונה נדירה בספרות העברית

ימח שמלות במחיר כמה מאוח לירות השמלה. היא
ווזמנה על־ידי מפעל אגרות־החוב באמריקה להופיע
ברים ישראליים סבלניים את גבות עיניהם. עתון־ערב
; .לולה ענתה בהצדקה עצמית נרגשת, בקשה להוכיח
הצד היותר טוב. לולה בר היחד, האשד• של תשי״ד•
עולם־הנשים__ .

ספ 1רט:

מאורעות רבים ציינו את חיי־ד,ספורט של
תשי״ד. אך ספורט מאורגן, המקיף המונים
רחבים ומשפיע על האופי הלאומי, לא היה
קיים.
עסקנים התרוצצו מארץ לארץ, בארבעת
חלקי תבל, תוך קרבות בלתי־ספורטאיים על
כרטיסי הנסיעה. אולם גם השיאים הבולטים
שהושגו בתחרויות בינלאומיות לא יכלו לשמש
תחליף ליצירה ספורטאית אמיתית בארץ,
בה היה הספורט כבול בידי אגודות פוליטיות
מעובשות, ובראשן התאחדות־הספורט שדא־גתה
העיקרית היתר, לשמור על המונופולין
חסר־ד,כיוון.
למרות זאת גברה השנה ההתענינות של
הקהל במאורעות ספורט, והגיעה לשיאים
שלא שוערו. מאורעות ספורטאיים בארץ וב־חוץ־לארץ
זכו להדים בקרב הקהל, אשר
לרוב קיבל פחות ממה שהיה ראוי לו.
לציון מיוחד ראויים שחקני הכדורגל של
נכחדת ישראל שקצרו תהילה בדרום־
אפריקה, השחמתאים שזיכו את הארץ
בסידרה של נצחונות מזהירים באולימפיאדת
ד,שחמת באמסטרדם. אולם יותר מכולם ריתקה
את תשומת־הלב משלחת־ננם, שלושה
ספורטאים בסך־הכל, ששוגרו לפיליפינים למרות
התנגדות מטופשת של האוצר, והצליחו
להאדיר את שמה של ישראל בקרב עמי אסיה.
ביניהם הלהיבה את הדמיון במיוחד
האתלטית גבת־הקומה והחיננית, אהובה
קראום מרחובות, שהזניקה את ישראל למרומים
במשחקי־מאנילה, בנצחה את כל יריבותיה
בקפיצה לגובה.
יחד עם זאת כבשה אהובה קראוס את ה־לב
בהתנהגותה היפה ובחן האישי המיוחד לה.

יהודי השנה3 :׳׳ר י. ר\?ד 0״

האיש היהודי של תשי״ד לא היה קרבן של רדיפות
גלויות. בשום מקום בעולם לא נערכו פוגרומים אמיתיים,
שום ממשלה בעולם לא נקטה בקו אנטישמי ברור. בשום
מקום בעולם לא עמד האדם היהודי בסכנה גופנית גלויה
בשל היותו יהודי.
אפילו בארצות ערב, שלחמו במדינת ישראל׳ לא נפגע
המיעוט היהודי. במצרים הוסיפו היהודים להיהנור .׳מחופש
אזרחי גמור. בבגדאד פעמו, על אף הכל, חיים יהודייש
כל שהם.

עם הקומוניסטים היו ידועים. נוספו להם כמה פרשות
סתומות.
החשובה בהם אירעה באמצע המלחמה. מדען אחר,
ידידו של אופנהיימר, בא לבקר בביתו. אחרי הארוחה,
כששני הגברים ניקו את הכלים במטבח, הפליט השני
באופן סתמי שהוא מכיר איש המסוגל להעביר אינפורמצית
אטומית לידי ברית־המועצות .״אבל זו בגידה אמר
אופנהיימר. אורחו עבר בחפזון לנושא אחר.
לא היה זה •מקרה יחיד. בימי המאמץ העליון למען
הפצצה הוציא אופנהיימר מדען צעיר מן הצבא, הכנים
אותו לעבודה הסודית. מדען צעיר זה היה קומוניסט.
פרטים אלה, ועשרות דומים, מראים כי אופנהיימר הוא
איש מוסרי, בעל הכרה גבוהה של הגינות־אישית, הסולד
מהלשנה ואינו חושב את הקומוניסטים לחלאת־המץ־האנושי.
אולם גל ההיסטריה שהציף את אמריקה אחרי שנודע כי
גם לקומוניסטים ישנה פצצת־ענק המסוגלת למחוק את ערי
ארצות־־ברית, לא איפשר פירוש אנושי פשוט זה. בעיני
רבים, הפך אופנהיימר מרגל׳ בוגד, סוכן קומוניסטי.
גברה הקריאה לסילוקו המיידי מתחום היצירה המדעית.
כדי לקדם את פני יריבו מק־קארתי, צייד־המכשפות, פקד
הנשיא אייזנהואר לאחוז נגדו בצעדים.

§ ל שו םאדםאחר

אולם הרגעה זו של גל האלימות והרדיפות ההיסטורי
לא חיסל את הבעיה היהודית ברחבי הפזורה. היהודי של
תשי״ד נשאר עמוס בעיות ותסביכים. הם היו רק יותר
עדינים, יותר מסובכים, פחות פשוטים.
הדוגמה הקלאסית לבעיות אלה, מתורגמת לגורלו של
איש אחר, נמצאה בפרשת המדען היהודי באמריקה, רוברט
אופנהיימר. המלה אנטישמיות לא הוזכרה בה׳ וגם אי־אפשר
היה להזכירה בצדק. אולם היתד, זאת פרשה יהודית,
פרשה שלא יכלה לקרוס בצורה זו, לאיש, בלתי אם
ליהודי.
חייו של רוברט אופנדיימר הם חיים יהודיים אמיתייב.
הם מלאים וגדושים אותן תופעות אשר הציונות קמה
לחסלן — ושאמנם חוסלו, למעשה, בקרב העם החדש
שנולד בישראל.

..סיכ1ובםח 1נ -

השנה נערכה החקירה המכרעת. היא דמתה במקצת
לאינקויזיציה של ימי הביניים. אופיו של אופנהיימר נותח׳
מעשיו נתגלו לפרטיהם. לבסוף נתקבלה החלטה שגרמה
לסערה אדירה, חילקה את ארצות־הברית לשני מחנות.
דד,חלטה: לשלול מאופנהיימר כל אפשרות של גישה
לאינפורמציה סודית. האיש שיצר את פצצת הענק סולק מן
המעבדה.
המדענים חשו כמעט כאיש אחד להגנתו של ״אופי.״ 1
הם טענו כי הרוח הסובייטית חדרה לממשלת ארצות־הברית! ,
כי אופנהיימר נענש לא בגלל עבירה מסויימת, אלא מפני
שלא גילה התלהבות מספקת לפצצת־המימן. הם הזהירו כ>
אם ייענש אדם בשל דעותיו המדעיות, יחוסל אוהו חופש
ואומץ־לב מדעי שבלעדיהם אין המדע יכול לפרוח, וש־הודות
להם בלבד נצח המדע האמריקאי את המדע הגרמני
והסובייטי.
הטענה הנגדית: אופנהיימר עצמו הודה שלא אמר את
האמת לחוקרי הריגול־הנגדי, כדי לחפות על ידידיו. אדם
המסוגל להעמיד את שלום ידידיו מעל לשלום ארצו, איני
יכול להיותי מועסק ביצור נשק הקובע גורלם של מליונים.
הסיכום: אופנהיימר אינו בוגד או פושע, אולם הוא ״סיכון
בטחוני״ ,אינו יכול לקבל אינפורמציה סודית .״אופי״ חזר
לחיים שקטים במיכללה של פרינסטון, בצדו של אינשסיין
היהודי.

1איש ת ר בו ת

רוברט אופנהיימר נולד לפני 50 שנה בניו־יורק, בנו
של יהודי גרמני שהגיע לארצות־הברית כצעיר בן .17
אופנהיימר האב היה איש־עסקים מוצלח, פעיל בעניני
הקהילה היהודית. הוא שלח את בנו לבית־הספר לתרבות
מוסרית, ואחר״כך למיכללת הרבראד המפורסמת.
אופנהיימר בלע את התרבות. הוא לא רק התעמק במדע
הטכני, אלא גם זלל את ספרי היוונים. בחזרו מכמה שנות
לימודים באירופה, כבר היה איש־מדע נודע. הוא הוזמן
למיכללה מערב־אמריקאית, שקע בין חומותיה.
היה זה בזמן שפרץ המשבר הנורא של ,1929 שרושש
את העולם. אופנהיימר לא הרגיש בכך. הוא חי את חייו
במכללה, לא התענין כלל בפוליטיקה וכלכלה. קול המאורעות
הרחוקים לא חדר אל תוך המעבדד, השקטה. בני־אדם היו
בעיני המדען הצעיר נושאים של סטטיסטיקה. מוצאו לא
הטריד אותו.

מנוגח החזית הסודי ת

לפתע קרה משהו. באירופה הרחוקה הגיע לשלטון
צבעי־לשעבר בעל שפם מצחיק. אדולף היטלר הכריז מלחמה
על העם היהודי. האיש ששכח את מוצאו נזכר פתאום שהוא
יהודי. הוא לא יכול היה עוד להשתמט מן הפוליטיקה.
היטלר והמשבר האמריקאי עשו את אופנהיימר לאישציבור.
בשנים
אלה הכיר אופנהיימר אשד, שבעלה׳ מנהיג
קומוניסטי, נפל בקרבות ספרד. האשד״ שד,יתד, פעם חברה
במפלגה הקומוניסטית, נישאה לאופנהיימר.
מלחמת העולם הגבירה את ענינו הפוליטי של איש
המדע. בשעה שרוב האמריקאים עוד ביקשו להימלט מן
המלחמה, הטיל אופנהיימר את עצמו בכל כוחו לתוך המאבק.
המטרד. היתד, לחסל את הפאשיזם, אר. הנאצי המטורף.
מוחו הגאוני הוטל על כפות־המאזניים. הוא היד, יותר
חשוב מעשרות דיביזיות של חיל־ד,רגלים.
העחונים תיארו בהתלהבות את הקרבות בפולין, בצרפת,
בלוב, ברומניה. אולם החזית המכרעת של המלחמה היתר,
נסתרת מעיני העתונאים. היתה זאת חזית פרטית, שקטה
ואילמת: חזית המעבדות. פחות מחמשים איש לחמו בה,
נפלה ההכרעה. במרוץ על גבי לוח החישובים
ביניהם

מרל יהזד•

הצילו וקטלו מליונים. הם יצרו את הראדאר ומטוס״!־,סילון,
את הנפץ האוטומטי והמוקש המגנטי, את הפניצילין
ופצצת־האטום.
איש אחד בלט כמו הר מתוך קומץ נישא זה. הוא ד,־ה
המנצח האמיתי של חזית זו, אחד המנצחים האמיתיים של
המלחמה. היה זה רוברט אופנהיימר, האיש שתרם את
התרומה המכרעת להמצאת פצצודהאטום.

היה זה גורל יהודי.
כיהודי אמיתי בפזורה הקדיש אופנהיימר־הילד את כל
מרצו ללימודים, כשמנוי וגמור עמו להצליח בעולם הנכרי.
כיהודי
אמיתי ברח מן הפוליטיקה ומאורעות זמני,
ניסה להסתגר בדל״ת אמותיו, לשכוח את גורל העולם —
ואת היהודים.
כיהודי אמיתי קפץ לתוך הפוליטיקה עם עלות היטלר,
עבר לשמאל הקיצוני שלחם אז בנאצים, המציא את המצאתו
הגדולה שנועדה להשמיד את המשמיד.
כיהודי אמיתי חלם כי הכוח האטומי יאחד את העולם,
כי יחסל את הגבולות הלאומיים וישמש בסיס לרשות
בינלאומית, על־לאדמית, של מדענים הדואגים לטובת כל
בני כדור־הארץ.
וכיהודי אמיתי נוכח לדעת שזהו חלום, וכי הדרך לאיחוד
העולם ולמניעת מלחמות מובילה דרך איחוד הלא־מיס,
לא דרך ההתעלמות מקיומן של אומות.

שיח הבמטבח

או 9נהי*ו 1ר וא שתו

אולם נשק ההצלה שימש למטרד, מפוקפקת. המדענים
ביקשו כי הממשלה האמריקאית תזהיר את יפאן על קיומו,
תפוצץ פצצה לדוגמה במקום בלתי־מיושב׳ לעיני משקיפים
ניטראליים׳ תתן ליפאן את הברירה להיכנע. לא היה ספק כי
ניסוי פומבי כזה היה מסיים את המלחמה. אולם המנהיגים
האמריקאיים נחפזו. הם רצו להכניע את יפאן לפני שהרוסים
יספיקו לשלוח לחופיה צבא־כיבוש. שתי פצצות־אטום
הוטלו. מאתיים אלף איש הושמדו. המדענים התחלחלו.
איש מהם לא התחלחל יותר מאשר היהודי אופנהיימר,
תלמיד בית־הספר לתרבות מוסרית.
באותם הימים כבר עסקו המנהיגים והמצביאים במלחמה
הבאה. הם פיתחו סוגי־נשק חדשים. כדי לשמור על עליונתם
כלפי הרוסים, תיכננו פצצה אדירה הרבה יותר, פצצת־המימן.
אופנהיימר התנגד. הוא הסביר את התנגדותו בטעמים
של שיקולים מדעיים, טען כי שום פצצת־ענק לא תועיל
יותר מאשר פצצת־האטום. אולם בנבכי לבו פעלו, בלי
ספק, ספקות אנושיים. בהשפעתו התנגדו רוב המדעניים
לפצצה החדשה. אולם משהכריע הנשיא טרומן לטובת פצצת־המימן,
שרתו אנשי המדע את התכנית החדשה בנאמנות.
חסידי הפצצה החדשה חשדו באופנהיימר. קשריו בעבר

או סנ ה ״ מרומלאכ תו

ופיבגג
£וח ותינו

א חי שו אגז

שנה טובה ומאושרת
לכל

צינקוגרפיה

ידידינו

ולקוחותינו

נרמלמזרחי

ירי כד ז ו נס ק י
דחי הקיטון 6תל־ א בי בטל פון 66548

מיקבי דאעוון לציון חכדון יעקב
סי־אריאיי

גלופות -קו -רעות -צבעים

לכל לקוחותינו וידידינו
ברכת

שנה

טובה

הזהרו מזיופים וחיקויים

דוד ט ופל ובנ י ו

ט נה
טובה

מפיצים ובוולי״ם
ר חוב אחד העם .24ט ל פו 5673 לידידיו טובה

שלח צנצנת דבש
עם איחולי שנד.
במקום פרחים.
הדבש הוא תמצית הפרוד*

ברבת שנה טובה
לכד לקוחותינו וידידינו

ר פ 1ס
ישראל
ב ע ־ ם

אחצפ >ן 3ר 3ר
מחזה קצרצר זה מצטיין בפש טו תו ובאפש רו ת ל ביי סו על נקל ה. כלק בו צ ח־ חו ב בי ם י כו להלה ציגו בקיבו ץ׳ בחחעת־נו ע ר׳ אפ
ש ב תפ אז רז ת: מסך־רק ע. סססל־גן. כיס או תמספר. ר צוי להע מי ד את הספסלב מרכז־ הב מ ה. כ שז ר קו רי ם בהירים• אך רכי־ו
הכיס או ת שיו ע מדו בצדה הימני של הב מ ה. מספר מלפני ם. על המציגים ל הי שמר מפני הגזמות ביריו ת וקולו ת־נפ ץ
חדר. אלף, המפקד, רזה בשר, בעל מבט חודר ובטחון עצמי רב. לידו — סגנו, כבן ארבעים
ושלוש, בעל גוף, מקריח, מרכיב משקפים. השליש האידיאלי. מולם — ד ני, עלס נאה,
איתן גוף, כבן .22 הוא נראה מדוכדך.

אלף: הבינות?
ד ני: הבינותי.
אלף: התמונה שלמה?
ד ני: בז•
אלף: הבה נתן לה יציבות בזכרונך. חזור.
ד ני: אני הולך אל הגן. אני נכנם בפירצה שבגדר המערבית, מצד רחוב הדקלים.
סגן: מה בדבר המשמרות שבקרן הרחובות?
ד ני: אני עוקף אותם. נכנם לחצר הבית מספר שלושים ושלוש, מצד רחוב שושן.
משם אני חודר אל רחוב הדקלים.
אלף: יפה.
ד ני: ואז — אז אני בא אל הגן.
אלף: מה אתה !
ד ני: תלמיד המכללה. תחת בית שחיי שני ספרים עבים. אני מתעמק בבעיות המטפיסיקה.
קאנט, שופנאהור, הגל, דיקארם.
סגן: ושפינחה. ביחוד שפינוזה.
ד ני: לייבניץ.
אלף: מה בגן ז
דני: ספסלים. על אחד הספסלים — נערה. היא מביאה לשם את הנשק.
אלף: מי הנערה?
ד ני: חברתי. גם היא מתעמקת בפילוסופיה( .מבט לעבר הסגן) ביחוד בשסינוזה.
אלף ( :פרט ששכח למסרו קודם) אתם יושבים על הספסל.
סגן: אם יעברו שם אנשים, התחילו לנהוג כזוג שבא אל הגן לא רק לשוחח אלא גם להתעלם.
אלף: באופן כזה תוכל להסתיר את פניך.
ס גן: אנשים רבים מדי מכירים אותך.
אלף: אל לנו להסתכן ללא צורך.
ס גן: איננו רוצים בקרבנות של אי זהירות.
אלף: נמשיך.
ד ני: בארבע ושלושים יוצאת מבית־המושל מכוניתו של המזכיר. היא חולפת על פני
הגן בארבע שלושים וחמש או שש. הנערה תמסור לי קדם לכן את הנשק. אני אארוב
ליד עמוד השיש, בין שיתי הגדר הצפונית. הנערה תהיה בתצפית, שלושים צעד לשמאלי.
כאשר המכונית תהיה מולי, אני ממטיר עליה אש. אני משתדל לפגוע בו.
סגן: בו, אבל בשום פנים לא בנהג.
אלף: כן. זה חשוב — לא בנהג. איננו רוצים בקרבנות שווא. הנהג הוא איש עיבד
פשוט, שאין לו כל קשר למעשיו של המזכיר. אל תפגע בו.
דני: אשתדל לפגוע במזכיר.
אלף: ומה בדבר דרך הנסיגה י
דני: אותה הדרך שבה אני מגיע לגן.
אלף: אל תחפז. נחכה לך.

דני: פ־ ?

אלף: כן. נקבל הודעה טלפונית על המתרחש, ואחר — נמתין לך. אל תחפז. אתה
עובר־אורח. את הנשק תצפין בעגלת ילדים שתעמוד ריקה בחצר הבית ברחוב הדקלים.
זה הכל, דומני?
סגן: כן.
ד ני: הנערה הזאת — מה מראיה?
אלף: יש לכם סיסמת היכרות.
דני: כן. אולם ...אם עלינו ...להתעלס בגן ...מן הראוי שתהיה ...נאה. אל תסלפו את
כוונותי — אינני מבקש להתעלס בגן לפני הפעולה, אבל —
אלף: לא חשדנו בך, אף על פי שהחשק תוקף את האדם במקומות ובמסיבות מוזרות
ביותר (לסגן) מי הנערה?
ס גן: אחת החדשות. התפקיד אינו קשה ולא מסוכן. לא רצינו לעמוד בסכנת זיהוי
ועל כן נשלחה אחת המגויסות האחרונות.
דני: סירונית לפעולה כזאת? ! אחת שמעולם לא עמדה באש י !
אלף: אנו סומכים על הנסיון שלך.
דני: תודה. תודה רבה, באמת. אבל אין להתל בתפקיד שלה. עליה לשמש לי אגף.
להודיע, לאותת, לבוא לעזרה, אם יהיה צורך. את מכונית המזכיר מלווה משמר כבד.
הם ישיבו אש קסלנית. לעמוד שם בודד — עם נערה חסרת נסיון על צווארך — אין
זד, מן הדברים הנעימים שבעולם.
אלף: עבודתנו כולה אינה מן הנעימות. אנו בוטחים בנסיון שלך, דני. עשרים ואחת
— עשרים ואחת פעולות ביצעת בהצלחה. גם העשרים ושתים תהיה צלחה.
דני ( :לאחר אתנח) מה מראיה?
אלף: של הנערה ז
דני: כן.
(אלף זורק מבט לעבר הסגן, המאמץ את זכרונו, שאינו חזק בפנינים אלה)

סגל: איך היא נראית? ..היא ...נאה למדי ...אפילו יפה.
דני: תיאור מדויק, באמת.
אלף: וזכור את הסיסמה. היא העיקר. אתה שואל, :מה הציפור הזאת והיא
עונה :״זמיר.״
ס גן: אה, כן. היא לבושה בשמלה ירוקה.
דני: שמלה ירוקה. אשתדל לא לשכוח.
אלף: וזה הכל, דומני.
ס גן: כן. אפשר להשמיד את הפתקים?

אלף

(הסגן יוצא)

ד ני: שלוש ושלושים. עלי ללכת.
אלף ( :בשקט) יודע אתה מי יושב באותה מכונית? הוא האיש אשר--
ד ני: אנא. אותי אין כל צורך לשכנע. אני יוצא להרוג אותו וחסל. עכשו הסיבות אינן

חשובות עוד. חשוב הביצוע.
אלף: אין אדם ישר רשאי לעשות דבר, אלא לבו מצווה עליו לעשותו.
ד ני: אני הולך נגד עצת לבי.
אלף: אתה מתנגד לפעולה 1
ד ני: לא. אפשר כי המזכיר באמת ראוי לעונש, אלא ש --
אלף: כמובן שהוא ראוי לעונש. הוא האחראי, אישית, ל --
ד ני: טוב, טוב. אני מסכים אתך בכל לבי. כל המזכירים ראויים לעונש׳ אבל --
אלף: אתה זקוק לקצת הדרכה בענינים מדיניים, דני, דרכנו עקובה מדם: דם טהור
ודם טמא. דמנו הוא טהור כי קדשנוהו — ודם אויבינו טמא כי קדושינו שופכים אותו.
לא אנו הרוצחים — כי הם. אנו מטהרים את ארצנו מן השרצים שדמות אדם להם.
(הוא דיבר ברגש. משסיים — משתררת דממה)

ד ני: אני מפחד פחד מוות.
אלף: מפחד י
ד ני: כן.
אלף: אתה?
ד ני: אתה משתומם י
אלף: אתה משתומם על שאגי משתומם?
ד ני: לא. עשרים ואחת פעם לא ידעתי פחד. לפני הפעם העשרים ושתים אני חרד
עד מוות.
אלף: אתה רוצה שאשחרר אותך מן הפעולה ז
ד ני: לא. כמובן שלא.
אלף: אני שמח שהתשובה היא ״לא.״ אילו היית מבקש שחרור הייתי נאלץ לסרב.
דני, לאסונך אתה הטוב שבאנשינו, כל תפקיד קשה — אנו מטילים עליך, ואתה —
אתה מיטיב למלא אותו. הפחד תוקף אותך. יפה. חייל שאין הפחד מקונן בלבו, אינו
חייל טוב. גם אני ידעתי פחד( .דני מביט באלף) כן, ידעתי אותו. וביחוד תקף אותי
הפחד פעם אחת, בערב התקפה שבצענו על גשר הצפון. חלמתי חלום. ראיתי את
עצמי הרוג. חשבתי כי כלו כל הקצים. הייתי היחידי שיצא מן העסק ללא שריטה.
גם אתה חלמת חלום?
ד ני: לא. אני רק...
אלף: אם כן, אינך יודע מהו גדול שבפחדים. בחלומי ראיתי את עצמי מוטל בערוץ
הוואדי. כאשר נעורתי בבוקר לא האמנתי שאינני מת. כה איום וכה חי — אם אפשר
להתבטא כך — היה חלום המות. אם לא ידעת חלום מעין זה — לא ידעת את טעמו
של פחד מות. עכשו לך, דני( .דג־ צועד לעבר הדלת) בהצלחה.
(דני יוצא והסגן נכנס)

סגן: מה לו י הוא נראה מדוכא .
אלף: עצבים.
סגן: פחד?
אלף: כן.
סגן: הרגעת אותו?
אל ף: סיפרת לי את המעשיר, על החלום. היא פיעלת על כולם להפליא.
סגן: הגד לי, אלף. אותו חלום, באמת חלמת אותו בערב ההתקפה על גשר הצפון
אלף: מעולם לא ד,תקפנו את גשר הצפון.

ספסל בגן. על הספסל יושבת יעל• .היא נערה כבת לו, בשמלה אדומה. דני נכנס.
הוא מחזיק ספרים בידו. הוא מתבונן בשמלתה, נרתע, ומתחיל להתרחק. לפתע נשמע
ציוץ ציפור.
יעל ( :מנסה להציל את המצב) סליחה, מה היתד, ד,צפור הזאת י
דני ( :מביט בה. לאחר היסוס) הגידי את, מה היתד, הציפור הזאת?

יעל: זמיר, לא כן?
דני ( :זועף) מדוע אינך לבושה בירוק?
יעל: ירוק י האם זהו חלק מן התכנית?
דני: אמרו לי כי את לבושה בירוק.
יעל: אתמול לבשתי שמלה ירוקה. בינתים החלפתי אותה. חשבתי שהדבר מותר.
דני: כמובן שהיה מותר לך ..הם פשוט טפשים, בפיקוד.
(ההערה הזאת קצת מזעזעת את יעל הטירונית מאד)

דני: נשב י
יעל: נשב.
דני ( :לאחר אתנה) נותרו לנו עוד --
יעלי ביחד) שלוש עשרה דקות.

יעל
(אתנח)
יעל: פרס לצבע השמלה, לא תארו אותי כלל?
דני: לא תארו אותך.
יעל: ולא התענינת לדעת איך נראית ״חברתך״ ,כביכול?
:שעונינו תואמים,

דני: התענינתי. אבל רק מטעמים מקצועיים. עכשו הניחי לי, בבקשה. לפני פעולה אני צריך...

ריכוז.
יעל: סליחה.

:חברהב עיר. אין בו צו ר ך אל אבארבעהמשת תפי ם ובס שו טוז
!כוונים אליו. ב עו ד שזרקורים מרוכזים ולבני־אור יהיו מכוונים אל
־.שאר תלוי ב מי רצםובכש רונ ם של ה שחקנים המשת תפי םעצמם.

אצבעותי עור רך ונעים וטוב. אני אוחז בידך ואני בטוח ששוב לא אזכה ללחיצה של ידידות
כנה. אני מנשק את שפתיך ויודע כי זוהי הנשיקה האחרונה.
יעל: שטויות. לא יקרה לך דבר. אנו נפגש שוב ושוב.
דני: לא. אל תנסי לנחם אותי.
יעל: אינני מנחמת אותך. אני רק משריינת לעצמי מפגש. מחר בחמש בקפה ״דיקלה״.
אני יושבת שם תדיר, עם חברותי, ומביטות באנשים המטיילים ברחוב. ויש שם מרפסת סוגה
בשיחי יסמין. לא יראו את פניך מן הרחוב ואיש לא יכירו, ורק אני אדע אותך.
דני: את חביבה מאד --
יעל ( :במהירות ובהתרגשות) אל תאמין בחלום שלך. גם אני חלמתי ...אמש ...הייתי אחוזת
התרגשות ...לפני הפעולה הראשונה שלי ...חלמתי ...על עצמי ..ועליך ...ראיתי אותך בחלומי...
כמעט כמו שאתה במציאות״ .וירית ואני הייתי בתצפית והאיש שהתנקשת בו נהרג...
ואני רחמתי עליו כי אנו נשארנו בחיים והיינו מאושרים מאד.
דני: מה שמך ז
יעל: יעל. ושלך ז
דני: דניאל. קראי לי דני.
יעל ; דני. הנה קראתי לך דני.
דני: את משקרת. אל חלמת שום חלום.
יעל: מדוע לא י גם אתה חלמת.
דני: כן. משום כך אני אומר שאת משקרת.

דני: שעת האפס. את הנשק, מהר !
(יעל מוציאה שק מתחת לספסל. בשק מקלע. דני נוטלו בידו).

יעל

למקומך !
:דני נ

(אבל הוא כבר נעלם בין העצים. יעל עומדת רגע, מביטה אחריו, אחר יוצאת בכיוון השני.
אתנח. נשמעות יריות).

(החדר הקטן שבו התרחשה הפעולה בראשית

(אתנח)

ד ני: את יודעת מה עליך לעשות בעוד שלש ...שתים־עשרה דקה י
יעל: הכלי בשק. אני תופשת עמדת תצפית שם. אם אפגע מ שתתקת)
ד ני: אם אפגע ...אוכל לבטוח בך?
יצל: יש אתי תחבושת שדה.
ד ני: אם אפגע — הסתלקי מיד.
יעל: לנטוש אותך? לא.
ד ני: זאת הפעולה הראשונה שלך י

יעל: כן•

ד ני: אצלי — העשרים ושתים( .לפתע הוא מחבק ומנשק אותה. היא מופתעת אן נעתרת לו.
הוא מרפה ממנה) סליחה, עברו פה אנשים.

יעל: משום כך נשקת לי ז
ד ני: אלו היו ההוראות. להיות זוג מתעלס בגן. אני מקיזה שאינך חושבת שעשיתי זאת
מטעמים אחרים. אנו זוג אוהבים, כלומר משחקים זוג כזה.
יעל: זוג אוהבים קצת מוזר אנחנו. כל הזוגות מתנשקים כאשר אין איש מביט וממהרים
להפרד ברגע שנדמה להם שרואים אותם, ואנו עושים בדיוק את ההים ך-.
ד ני: על זה לא חשבתי ...דומני שבעצם את צודקת בהחלט. אבל מוטב כך, שפני לא ייראו.
יעל: אתה חושש פן יכירוך י
ד ני: כן. עלולים לעבור פה בלשים, או מלשינים. תמונתי פורסמה בחוצות. תמונה ישנה
שהיתר, בנרתיקה של אמי. כאשר ערכו חיפוש בבית. אותי לא מצאו — רק את התמונה.
יעל: לא נאסרת אף פעם אחת?
ד ני: אני נחשב לילד פלא. עלי טרם הצליחו לשים יד. לעולם לא אאפר. לכל היותר יפגע בי
הכדור הנושא את שמי.
יעל: מי הגיד זאת, נפוליון?
ד ני: גם הוא אמר זאת? על כל פנים, אני אומר זאת.
יעל: דומתני כי נפוליון היה הראשון שיצר את המימרה.
ד ני: אי שם ארגז תחמושת. בקרקעיתו כדור המיועד לי. אינני יכול להמלט מן הכדור.
הוא ירדוף אחרי אפילו מעבר לפנה, ובקשתות מוזרות, אליפסיות. יש רק דרך אחת לד,מלט
ממנו: לסיים את הטבח לפני שיגיעו אל תחתית הארגז. אבל — אולי היום ...שולחה היד
אל הארגז ...והכדור מצפה לי ...במחסנית המקלע אשר במכונית שתעבור בעוד רגעים מספר
על פנינו.
יעל: שאלת אותי אם אני מפחדת ...אתה עצמך...
ד ני ( :נועץ בה מבט של רחמים) לא, אני אינני מפחד. אני רק 1( --לפתע) חלמתי חלום.
יעל: חלום י
ד ני: ראיתי את עצמי מוטל על הכביש. גופי נקוב כדורים, כמו כברה. ראיתי חיילים
גוחנים עלי, מבטים אותי בשמיכה. מתחת לשמיכה מתהווה במהירות שלולית אדומה.
יעל: החלום ...בגללו אתה מפחד י
ד ני ( :בקול חד) לא. לא פחד, אמרתי. לא פחד — רק הרגשה מוזרה. למדת בבית הספר
משהו על טרגדיות יון? על אוירת האסון הממשמש ובא? על הגורל שצלו פרוש על פעולת
המחזה מתחילתו י ובכן — עכשו אני יודע שאנו מטולטלים בתוך מערבולת. מערבולת
טראגית. שאנו פוסעים בלאבירינת שיש לו מוצא אחד ויחיד — המות. לאחר עשרים ואחת
פעולות אין המזל יכול לשחק עוד.
יעל: הגורל עלול להפתיע. החיים אינם טראגדיה יונית. אתה חש שאתה טובע — אתה
בטוח שאתה נופל מראשו של מגדל, ואז — אז אתה מקיץ, והכל לא היה אלא חלום. אולי
טרם הקיצות.
ד ני: תודה על מליו הטובות.
יע ל: אני, דרך משל, אינני חשה כמוך, ואף על פי כן אני --
ד ני: הבה נחדל. נותרו לנו דקות ספורות.
(הצפור מצפצפת שוב)

יעל: מה היתד, הצפוד הזאת י לא זמיר, על כל פנים.
ד ני: דוכיפת? אולי חוחית צהובת כנפים. אבל לא׳ זמיר.
יעל: הזמיר היא צפור מכוערת.
ד ני: כן ...כאשר שאלתי אותם איך את נראית, הם השיבו לי: נערה יפה.
יעל: יפה י אני? זוהי מחמאה גדולה, שאינני שומעת כמותה לעתים קרובות, וזה גם שקר.
ד ני: הם לא זכרו איך את נראית, בדיוק.
יעל: כך? עכשו אני מבינה מדוע הגידו לך שאני יפה.
ד ני: חשוב היה שלא תהי מכוערת, על כל פנים.
יעל: מדוע ז
ד ני: אנו מתנים פה אהבים. זה יראה מוזר אם אתעלם עם נערה שאינה יפה.
יעל: גם ללא־יפות זכות־האהבה.
ד ני: כן. אבל לא אהבתי.
יעל: אתה קצת שחצן.
ד ני: לא. לא קצת.
(לפתע הוא מנשק אותה על שפתיה)

יעל ( :בשקט) איש לא עבר.
ד ני: אני יודע.
יעל: נותרו לנו שלש דקות.
ד ני: שלש דקות — לטוף.
יעל: לא. אל תדבר כך.
ד ני: לטוף. הפעולה מסוכנת מדי. אני אפתח באש ומיד, מיד יטיחו אש מקלעים לאורך
הגדר. השביל עולה מן הרחוב בצלע גבעונת. אין מסתור ואין מחסה. אני מביט בעיניך
ויודע שלא אראה עוד את הברק אשר בהן. אני מלטף את לחייך ויודע שלעולם לא יחליקו

המחזה. אלף

יושב ומעשן בעצבנות. נכנס הסגן<

סגן: התקשרתי עם בית החולים.
אלף: ובכן 1
סגן: הנהג מת.
אלף: לאבדון. הוא מת והמזכיר אפילו לא נשרט.
ס גן: ונוסף לו — יעוד קרבן...
אלף: משלנו. הדם נשפך, משני צדי הבאריקדה. היכן הגופה?
סגן: בבית החולים.
אלף: לא זו של הנהג. שלנו.
סגן: גם כן בבית החולים. בוודאי ימסרוה להורים.
אלף: עלינו לשלוח זר פרחים להלוזיה, להדפיס מודעות אבל.
סגן: דאגתי לכל.
אלף: נמתין עוד רגעים ספורים. אני רוצה סרטים מלאים על מה שאירע שם.
(אתנח.

דני

נכנם. הוא מדוכא)

אלף: שלום, דני ...איך המרגש?
דני: כמו חזרתי מן העולם הבא. הם כוונו את האש אלי — והכדורים פגעו בה. הם
נקבו אותה מכף רגל ועד ראש.
אלף: החטאת את המזכיר.
דני: אני יודע ...היא אמרה לי שהגורל עלול להתל בנו.
אלף ( :מגיש לדני כוסית) שתה( .דני שותה) עכשו ספר לנו, מה בדיוק קרה שם.
דני: לא עכשו. מחר. אני רוצה לנוח. אולי לישון. אולי — אולי גם לחלום.
מ סך

70י0ה^ 0
זיוה, אבקת כביסה ללא סבון,
הראשונה בישראל, מרככת את המים
ומוציאה את הלכלוך בין רגע.
זיוה מצוינת להשריה, להרתחה
ולכביסה. זיוה כובסת באורח יסודי,
ללא עמל, ומעל לכל — שומרת על
הכבסים.
האבנים יהיו צחווים ללא הלבנה
וכחול, רק על ידי כביסה בזיוה.

האשההנבונהמשתמשתרק בדוה. ה שו מרתעד
הכביסהו חו סבתעמלדכובכת

טמפ ו משקה מיוצר

טהור
אמריקאי בישראל

1מרענ 7

ה מ שר. מ ע מו ד 6

עזרת הסכמה בריטית לקבלם לארץ־ישראל
— הסכמה פורמלית גרידא שלא היתד. צריכה
אפילו לצאת אל הפועל. אנתוני אידן,
שר החוץ הבריטי אז והיום, סירב לתת את
הסרטיפיקטים.
האנגלים, ובני־בריתם, לא היו אדישים לגורל
היהודים. הם פשוט לא רצו כי יהודים
אלה יינצלו. כי כל דרך מעשית של
הצלה היתד, כרוכה בהצפת ארץ־ישראל בעולים.
האנגלים לא רצו בכך, כי חששו
לאבד את הארץ. האמריקאים לא רצו כי
יהודים אלה יבואו לאמריקה. איש לא רצה
בהם.
בארץ־ישראל היה קיים מרכז עברי, כוח
עברי מגויס, מרות לאומית שיכלה להחליט
ולפעול. לו קם מרכז זה והכריז מלחמת־קודש
להצלת היהודים, לו פתח במהומות,
לו הכריז מרי אזרחי, לו עשה משהו כדי
לעורר את מצפינם של מליוני אנשים הגונים
בעולם, יתכן והיה משנה את המצב.
אולם שום דבר כזה לא קרה. כי המרות
הלאומית, ממשלת המדינה־בדרך, היחד,
מורכבת מאנשים שהאמינו בדיוק כמו רו־דולף
קסטנר בכוחה העליון של השתדלנות.
אולם בעוד שקסטנר, בגיהנום הנאצי, נאלץ
ללכת אל הפריץ הגרמני, היה הפריץ בארץ־
ישראל בריטי.

משם לגרמניה. הוא שיתף פעולה עם קורט
בכר, כשהלה מסר את מחנות־הריכוז לידי
הצבא האנגלו־אמריקאי ללא מעשי־רצח נ ד
4ם ים. והוא העיד לטובת בכר אתרי המלחמה,
כנראה בידיעת הסוכנות היהודית.
תהיה זאת חובתו האכזרית של השופט
להוציא את פסק־דינו, לקבוע אם היה קם־
טנר קדוש או בוגד, אם מעשיו הקטנים
מצטרפים למסכת אפופת־הוד של אדם שגם
בתנאים הנוראים ביותר לא נואש משליחותו
להציל חיי בני עמו, או לתעודת־העניות של
איש שיצא לדרכו כשליח עמו, הסתבך וסטה
לדרכים אפלות.
למען ההיסטוריה אין הדבר חשוב כל
כך. אולם הלקח של פרשת קסטנר נשאר
חשוב מאד. הוא היה חשוב במדינת ישראל
בסוף שנת תשי״ד לא פחות מאשר בסוף
מלחמת העולם.

חזרה לני ס!
כי פרשת קסטנר הטילה איר חיוור על
עובדה בולטת אחת: בשנת 1944 לא עסקה
הסוכנות היהודית בהנהלת מלחמת הקיום
של עם עצמאי, אלא בשתדלנות למענו.

ריבונית על קיומה. המלחמה היא המשך
המדיניות. שתיהן כאחת הן דרכיו של עם
שהוא אוון לגורלו, עם בן־חורין.
בגטו היהודי לא היתר. אפשרות לנהל
מדיניות או לערוך מלחמה. הגטו היה תלוי
בחסדו של הפריץ, של השליט הזר. לכן
היו מנהיגי הגטו יהודים שהצטיינו בכשרון
מיוחד לדבר אל הפריץ, יהודים שזכו לכבוד
בני עדתם דוקה הודות לכשרון זה.
אלה היו השתדלנים.
הארכיטיסום של השתדלן הוא מרדכי היהודי׳
גיבור אותו ספר תנ״כי אשר נולד
בגלות פרם. כששמע מרדכי על הגזירה, לא
עלה על דעתו למרוד. הוא לא פנה אל
בני עמו בדרישה להתגונן. הוא סמך על
דרכי השתדלנות. הוא השיג את ביטול הגזירה
כפרם על שרות ששרת את המלך
(.ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו
והודות לנערה יהודיה שמצאה חן
בעיני הפריץ והמסה את לבו כשטוב לבו
ביין.
מרדכי היהודי היה ההיפר הגמור מיהודה
המכבי, האיש שקם, מרד, לחם ושיחרר.

המנהיגות כי עלתה לסטים שלא התאימו
לה. עוד לחמו החיילים בחזית, עוד השתערו
הגדודים בדרום, כשהחלה הריאקציה:
השגריר האמריקאי ביקר את דוד בן־גוריון
בטבריה ודרש לפנות את אבו־עגילה. דוד
בן גוריון נאות לבקשתו, וכעבור זמן קצר
גם נתן את הפקודה המפורסמת להחזיר
את הכוח הישראלי שניתק את הכיס עזה.
במקום להשאיר את הטריז ברפיח, כבסיס
למקח וממכר ליד שולחן המשא־והמתן הישיר
עם המצרים, סמך בן־גוריון על תיווך
האמריקאים. כך, ברגע העליון של המלחמה,
בוזבז פריה. האמריקאים השיגו לישראל
שביתת־נשק. הם לא השיגו לה שלום, והם
לא השיגו לה בטחון.
לבמה — או לחדר המשרתים הוגינמה*
מאז חזרה המדינה לדרך הסלולה של מרדכי
היהודי. המדיניות החיצונית שלה לא
היתה לא מדיניות ולא חיצונית. היא היתה,
פשוטו כמשמעו, התרוצצות שתדלנית במשרדי
הממשלה האמריקאית, ובמידה מסו־יימת
התרוצצות באו״ם ובמשרדי ממשלת
בריטניה. תקוות המדינה לקיום ולבסחון הות־נתה,
במידה מכרעת׳ בחסות זרים.

שחדד; ם 1ל שחדלן
השתדלנות של רודולף קסטנר סתרה לחלוטין
את השתדלנות של משה שרתוק.
הצלחתו של שרתוק קברה את קסטנר, כשם
שהצלחתו של קסטנר היתר, קוברת, מן
הסתם, את שרתוק.
שרתוק וחבריו לא העלו על דעתם מרד
באנגלים, בימי המלחמה, כשם שקסטנר לא
העלה על דעתו מרד בגרמנים. הם קיוו
לשכנע את הבריטים, אט־אט בהדרגה. אם
לא ניתן להם להציל את יהודי הונגריה,
הרי לפחות ניתן להם להקים בריגדה, שיכלה
לאסוף אחרי המלחמה את שרידי
הטבח. הם גס יכלו לשלוח להונגריה את
הקומץ המפואר של הצנחנים, הגיבורים בני־האלמוות
שיצאו לשליחות אבודה, ללא כל
אפשרות לעזור ליהודים המעונים, אלא רק
לעזור בידיעות לאותו השליט הבריטי שמנע
את הצלתם של אותם יהודים עצמם.
לו רצתה המרות הלאומית באמת לארגן
מרד יהודי בהונגריה, הרי היו בידיה המכשירים
לכך. בארץ היה קיים הפלמ״ח, ש־מפקדיו
היו ממלאים ללא פיקפוק אחרי כל
הוראה להטים מיפקדה להונגריה, לנהל שם
את המאבק המר. פקודה כזאת לא ניתנה.
אשמה כבדה מאד רובצת, על כן, על
שכמם של הפוליטיקאים שקבעו אז את דרכו
של הישוב ואת דרך ההגנה. הם עזרו לסכל
את שליחותו של בראנה הם השתיקו את
פרטי ההשמדה האיומה. הם מנעו את הצלחת
השתדלנות של קסטנר ומנעו גם את
הדרך השניה — המרד.
המדינאים האחראים — ובראשם משה
שרת — ניסו לחפות על הפרשה כהיתלם
בזכר הצנחנים הגיבורים. הטכס הרה־האסון
במעגן, לזכר הצנחן פרץ גולדשטיין שהתמסר
או נמסר לגסטאפו כחלק מקו השתדלנות,
כא להסיח את תשומת־הלב מן האשמה
היסודית. כך סיפקה פרשת־קסטנר
גם את הידיעה הגדולה השניה של תשי״ד :
אסון מעגן.

עד הס 1ף ה מר
משך שנה שלמה אחרי כשלון שליחות
בראנד נשאר קסמנר על משמרתו. משך שנה
זו אירעו כמעט כל המאורעות שהיו סלע־המחלוקת
במשפט גרינוולד.
לפי תיאור ידידיו הרבים, היה רק קדוש
מסוגל לעשות את אשר עשה קסטנר- .כל
עוד אפשר היה להציל יהודי אחד, הרגשתי
שעלי להמשיך,״ אמר קסטנר עצמו. לפי
התיאור ההפוך, של שמואל תמיר, עברה
השתדלנות של קסטנר את הגבול בין שי־תוף־פעולה
הכרחי לבין בגידה, בעזרו לרוצחי
ד,ס.ס. למלט אוד נפשם וליצור לעצמם
אליבי.
היתד, זאת, לכל הדעות, שנה שי סיום.
קסטנר הגיע לשיאים, עמד אפילו פנים אל
פנים מול הימלר עצמו. אולם הוא גם הושלך
למרתפי הגסטאפו, שם הוציאו את שיניו
בעינויים. הוא עבר את הגבול לשוייץ
וחזר לוינה הנאצית — מעשה של גבורה
על־אנושית לסי דעה אחת, מעשה המוכיח
שעבר למעשה למחנה הנאצים ונהנה מי
חסותם, לפי דעה שניה.
אחרי שיחרור הונגריה עבר קסטנו לוינה,

רא שממשלת • שדאד
היא לא קראה את הישוב הארצישראלי לפעולה
ריבונית, אלא פרשה את תחנוניה
לפני השליט הזר. את המחיר שילמו בדמם
יהודי הונגריה.
כל זה אינו חדש. ידע זאת כל צעיר
עברי, מאוהלי הפלמ״ח עד למרתפי אצ״ל.
אילם רבים הישלו את עצמם שתקופה זו
מתה ביום בו נולדה מדינת ישראל בשדה־הקרב.
משך שנת תשי״ד נתברר יותר ויותר
שהיתר, זאת טעות מרה.
מדינת ישראל של תשי״ד לא דמתה ליהדות
הונגריה של , 1944 גם לא לישוב
הארצישראלי של אותה שנה. היא לא היתר,
עדה דתית מדוכאת, גם לא מעוט לאומי הכסוף
לשלטון זר. היא היתד, מדינה ריבונית.
אולם כמדינה ריבונית דמתה התנהגותה
בצורה מפליאה לזו של הגיטו היהודי.
אפשר
היה להאשים בכך את אנשי הסוכנות
היהודית, האחראים לפרשת קסטנר, שהסבו
בינתיים לראשי מדינת ישראל. אפשר
היה להאשים מפלגה זו או אחרת. אולם
התופעה היתד, הרבה יותר עמוקה, חרגה
מעבר לתחומים של אישים ומפלגות. היו
לה שרשים רוחניים עמוקים.

סו־דכי היהודי א 1יהודה הסבב ,
המדיניות היא הדרן בה לוחמת מדינה

דא שהמחלסההמ דיני תבסוכנות

הוא היה ההיסך הגמור מגיבות ספר יהושע,
שמואל ושופטים — הגיבורים והמדינאים
של עם חפשי. אולם מנהיגי הגטו לא
יכלו לחקות את המכבי ואת שאול המלך.
מרדכי היהודי היה האידיאל שלהם.
הציונות הלכה בראשיתה בדרכי מרדכי.
היא לא הופיעה בארץ ככובש, או כבן־
הברית של בני הארץ, אלא כבת־חסות של
השלטון. אך במרוצת השנים נולד דור חוש
בארץ. ההתישבות, ארגון ההגנה, הפלמ״ח
והמחתרות דחפו את המנהיגות מאחור. הכוח
הטבעי של התהליך העלה את המנהיגות,
כמעט בעל כורחה, לפסים של מלחמת־שיחרור.
לא היתד, זאת מעולם מלחמת יזומה
בידי המנהיגים עצמם, אלא מלחמת הנוער
שכסה את רצונו על מנהיגיו. התוצאה
היתד, מלחמת־ד,עצמאות שאיש מבין המנהיגים
של הישוב לא התכונן לקראתה, לא
האמין בבואה. עוד 24 שעות לפני הפלישה
הערבית לא האמינו רוב המומחים כי
אמנם תפרוץ מלחמת־עמים.
במלחמה קרה הנס: הנוער העברי גם
על רגליו, מחק את תוצאות ההזנחה של
ההנהגה הכושלת, הגיש לעם את המדינה
על מגש של כסף. אפילו המנהיגות נסחפה
בשטף ההתלהבות. משך כמה חדשים היה
נדמה כי נפתח דף חדש בתולדות הארץ.
אולם היתד, זאת אשליה. לפתע הרגישה

במשך שנת תשי״ד נתגלו התוצאות הרות־האסון
של קו זה. מתוך הגיון פנימי משלהם
נטו האמריקאים, כמו הבריטים לפניהם,
לברית עם הכת השלטת בארצות־ערב.
המדינה שלמדה להישען לחלוטין על הקנה
האמריקאי גילתה, לפתע, שהוא משענת קנה
רצוץ.
היה זה מקרה בעל משמעות עמוקה כי
דוקר, במצב זה עלתה לעיני האזרח הישראלי
פרשת קסטנר, הפרשה המוכיחה מאין
כמוה מה סופו של קיבוץ הסומך על
שתדלנות. כי השאלה הגורלית ביותר לפני
האדם הישראלי, בראש־השנה תשט״ו, היתד,
שוב: מרדכי היהודי או יהודה המכני,
שתדלנות בפני השלטון הזר הנסתר, הקיים
עדיין בארץ, או נסיונו של עם ריבוני
ליטול את גורלו לידו, ללחום את
מלחמת קיומו בעצמו.
דרכים רבות פתוחות לעם היוצא לפעול
על במת ההיסטוריה: דרכים של שלום ושל
מלחמה, של רכישת ידידים או הפעלת
הנשק. עוד זמן רב יהיה נטוש הויכוח
איזו מדרכים אלה טובה, יעילה, מוסרית
יותר לישראל. אולם תהום רבצה בין בל
הדרכים האלה כאחת ובין הדרך האחת,
המובילה אל חדר־ד,משרתים של הפריץ.
זה היה הלקח העליון של פרשת קסטנר,
בעיני האדם הישראלי של תשי״ד.

בגק ל אופי לאוראל מגע
סבנה

אשרי הגפרור שנשרף
והצית להבותאשרי הלהבה
שהציתה סיגריות
לא בחיל לא בכוח
ואף לא במוח
לחיצה קטנה

חרוצ הכת סי ד חוגגת את

תעלה להבה גדולה
שתהיה שקולה
עשרת מונים
מכל אותם הגפרורים
ובזאת ישרתך
המצית עבדך
הנבונים והותיקים שבמעשנים

יודעים גם יודעים
ערכם הגדול של מציתים
בפרוטות פעוטות
וללא כל מאמץ
לחץ על ההדק
והסיגר נדלק.

המ ומחה

השנה הרא שונה

ב״מ מקצועי למכניקה עדינה, תל־אביב, רח׳ אלנבי !32 טל .62388

תקון עטים נובעים מציתים, כלי נגינה ומכונות כתיבה באחריות .

קניה

ק ומיסיוו מכירה מכדור גדול של עטים נובעים ומציתים

שהתה הבין־לא1ם י הראש1ן בשלם
של.הליקופטרים
המק שר

ברוסל

לנוסעים

סע ב -״ א גי ד ישיר

רו טרד ם
מאסטריך

1ץ ( די ר
קלן בנן

.אגדי(א.ש.ד ).בכל דרכי י שראל

ליל
אגטזרפן לייג׳

למכירה בהזדמנות
מכונת חישוב חשמלית
מכונת סיכום חשמלית
מכונת כתיבה עברית ״18

ב ק רו ב גם

א 0 7 0א8 11
8 0 7 4 0 1^14010

עם טבולטור אוטומטי

מכונת כתיבה עברית ״11

פריז -לונדון

סבנה

8 \ 10 אסז־ 0א 1ז\££

עם טבולטור אוטומטי

נתיב אויר
בלגיים

נא לרשום את מספר החדש של הטלפון שלי 5032

ב ד מו ט, תלא בי ב א רנ ב׳

הסולם הזה 884