גליון 885 מתאריך 30 בספטמבר 1954

הערלס
ר־י״לרז

אורי אבנרי

ראש המערכת :
.. -עלום כהן

עורך משנה, כיתוב

עורך: משנה ;,תבנית ;

ישעיהו לביא׳

השבועון ר.טצניר
ודאי נס ור ם צ יה
המנהל הכללי:
ב. ד .לוין
תל־אביב
י״־ נליקקון 8
מקן מברקים :״עולמפרם•
ת. ד . 186 .טי 26785 .
מו״ל: הקיים הזה בע־ם
רמוס ׳׳*ראי בע״ם. ת־א
אין המקרבת אחראית קבור
תוכן הסורקות. מלבר קבור
מולקות המאסרסמות תחת
לצרכן״.
״דו׳׳ה הכותרת המוכנות קל־ידי מברי הונברקות
קל-ידם.
מקרבת

מכתבים

העורך הראשי :

אורי סלק

הכתב הראשי :

הצייר הראשי :

קסנואל פרת

שמואל ברתור

הצלם הראשי :

בדנק

חברי המערכת :
דוב איתן. משה בן־אסרים. יחיאל במן. יחודה גבאי, ניצח נבי. ליל׳
זראי, אוסקר טאובר
נלילי. רותי ורד, בוזי זהבי, יוחנן ורבקה
עמוס קינן. סילבי קשת. אברהם רססורט.

ראש מערכת ירושלים :
•יחנן

אורן

מגהל מעבדה :
דוד

ראש מערכת היסה:

טוויינ

יזיים כרמל

עורך דפוס :
משה אור

מנהל מבצעים :
שלמה אדיר

ראש המנהלה :
שלמה הררי

כיצד נהרג כעל-הכית
ברצוני להוסיף ״עוד •פרט י חשוב לפרשת שאדי
נחמיה (העולם הזה 882 אני זוכר היטב את
מתרה האם)וו שערה )לו בחיותו נער, כאשר
אופניו, בלווית חבר שד*,ר
נסע לאיטו על
לדו. היה זה בדרד ממונטיפיורי לבית־הכרם. ב אחד
הסיבובים. ליד בית־הכרם הניחה. לקראתם
׳מכונית המקשר. פנעח בשאנל. ה• דון של ה אופניים
הדר עמוק להוד בירכו. הרנל היתה
אבודה.
כצד נהגה חברת המקשר במקרה ;זה ! ראשית.
היא הודיעה שזה היה אוטובוס ערבי. אולם
באשר העידו נערים ואמרו כי הם הכירו ללא
צל של ספק את האוטובוס של המקשר, הם־
כימה ההברה למ*ם פיצויים זעומים. את נהג
המכונית הדורסת לא מסרה החברה. אף ל סי
שסידור העבודה היה בידה. וזהותו היתה ידועה
לה היטב. היא, נם לא דאנה לעתידו-של הנער
הנכה.
אנ סביר בי הנורם הראשוני להריגת דו רבד
ציון היה האסוז שננרם לפני שנים רבות על ידי
נחג בלתי־זהיר: התנהגותה׳הבלתי־אנושית שי חב רת
האוטובוסים הפכה את שאול לחשדו, מר-
נפש ושונא־אדם.

ארכע פסיעות בשיעמדם
הלכתי לראוי* את הסרט ארבע פסיעות בעננים,
עליו׳ חומל? בעיתונכם זהעולם הזה .) 681 לא
מצאתי בו משחק טוב. בימוי נעלה, או תוכו
מרתק. היה בו רק שיעמום. על כן לא היתו!
כל צדקה לשימו במקום ראשון ולהמלי? עליו.
לדעתי מוצג ים עבש ו רק שני סרטים שהינם טו בים
באמת: אנה ובן ללא חורים.

נתן גרינבאום, תל־אביב
אכן, יש מק! ם לויכוח פאתטי :
הם! בה סילבאנה מן הגברת בנטי 7

שמות דומים
התפלאתי להיתקע מעתונכם (העולם הזה <880
שאני מהנדס ושמי משה. הנכון הוא שאני כותב
את חביונרפיה של זאב ז׳בוטינטקי ז״ל.

ד״ר יוסף שנטמן׳ תליאביב

תושב, ירושלים
אני סונה אל העולם חזה בהצעה להתחיל
במבגע של הקמת בתי־ספר — מבצע שיעזור
לילדים. אזרחי הסחר. ולהוריהם (ונם לי ב תוכם).
הנד
נר בשיכון ביד-אליהו, ובתי התחילה ה שנה
ללמוד בכיתה א׳• ביד־אליהו ישנו בית-
ספר ממלכתי יחידי, החייב לקלוט את כל ילדי
השכונה וסביבותיה. כמובן׳ שנוצר בכיתות דוחק
והוכרחו להנהיג משמרת שניה ...הדרך משי כתנו
לבית חססר הינה ארוכה ( 23 דקות) וה תחבורה
אינה נוחה (אוטובוס נוסע רק כל חצי
שעה) .כך שאם המביאה את ילדה לכיתח א׳
אינה רוצה לשוב לשיכון. מבזבזת שלוש שעות
יקרות. כדי לחכות לילד עד נמר־הלימודים.
לו היינו נמצאים עוד בתקופת בתי-הססר ה־זרמיים.
חיו מקימים על־ידנו בית־ספר הסתדרותי
ובית-ססר כללי. ושני מוסדות היו מתחרים כדי
למשוך תלמידים. אבל בתקופתנו אין שום זרם
חטוצא עניין בבעייה כה פעוטה. שילכו להם
הילדים והאימהות בנשם או בשמש. זה לא כל
כך נורא ...המסקנה מן המצב היא אחת: יש
צורך בבתי־ססר גוססים — ומהר.

ראובן רוטשטיין, יד־אליהו

:שק מגונה
באשר לתוכניתו של א. נ .מירושלים לנדל
באר? נשק סודי בדמות חשיש (העולם הזת ) 881
מי יערוב לנו שמנדלי־חחשיש לא ירצו לנסות
אותו על נופם. ולא יפנעו בבריאותם! חבל ש איני
יודע את נילו של הכותב. אילו ידעתי
כי הוא צעיר הייתי פולה לו על השקפותיו
הילדותיות. ואילו ידעתי כי הוא אדם מבונר,
חייתי הושב אותו לטיפש מטופש ...על בז רצוי
שבמדור המכתבים של העולם הזה יסורספ ליד
כל מכתב נם גילו של הכותב.

יוסף ברזלי, תליאביב
הדבר מסוכן מדי: קהל־הקוראות עלול
להתקיף את המערכת.

הצבר מעין גנים
לאחר קריאת הרשימה על אורי גליו (העולם
הזה ) 881 התקבל הרושם שיש צורך להזמין
את 17 הקרבנות של אסודמענן. ולנהל ננדם חקי רה
על שהפריעו למעוסו התקין של המטוס.

יחיאל מנר, תל־אביב
בכתבה 1על אורי נלין) הופיע ביו השאר
הביטוי ״מכונת-יריה״ .ביטוי זה מתאים לימי־אברהם
אבינו. עכשו קוראים לזה מקלע בינוני.

ו. אביגדור, צה״ל
ספק חמור אס אמנם היה אברהם אבינו
יכול לנצח את כדרלעומר מלך עילם 1
הוצ׳קיסים •העתיקים של מלחמת תש״ח.

משחק-המלבים
בכתבתכם על השחמה (העולם חזה ) 882 כתב־תם
כי רבים הטילו ספק ביכולתם של אנשי
־,נבחרת הישראלית. היתה זאת פניעה מפורשת
אנשי-הנבחרת — ללא כל צורר. מי שמתעניין
^צת בשחמת יודע כי עד כה לא היתה לנו
נבחרת כה תזקה ומוכשרת. היה ידוע מראש כי
נבחרת ישראל עתידה לתפוס את אחד מעשרת
המקומות הראשונים באליפות־-העולם•

צ. בר, צפת
טובים הספק והניצחון מן הבטחון והי
כישלון.

אין חדש כמלחמנע

מהפכנית עוד יותר: עתון־אח של העולם הזה שהחל מופיע בעיר מקסיקו, מיועד ל־ 800 אלף
יהודי אמריקה הלאטינית.
מיבצע זה לא עבר ללא התנגדות, ודוקר, מצד שליחים ישראליים שלא היו מעונינים,
כנראה, בקול בלתי־תלוי בפזורה. בכל זאת נרתמו מיטב האישים למאמץ. העורך המקסיקאי :
ד״ר אדולפו פאסטליכט, עד לאחרונה קונסול־כבוד של ישראל במקום.
שני עתוני־האח, האנגלי והספרדי, נו עי׳ להביא את קול ישראל, ללא כחל ושרק, אל
הפזורה. הם יביאו את האמת, תוך הדגשת החיוב הגדול של תקומת ישראל. הם יעשו את אשר
לא עשו המוסדות הרשמיים: להקיס קשר בלתי אמצעי בין בני הארץ ובני הפזורה.
אתה, הקורא הישראלי, שעמדת לא פעם בויכוחים סוערים על העתון מול סנובים למיניהם,
תמצא מן הסתם סיפוק בכך כי העולם הזה והעתונים־האחים שלו הפכו עתה הקול הישראלי
העיקרי בעיני הקורא הזר בחמש יבשות ,־־לחס חוק של דיפלומטים וממשלות זרות.

גיורא קנדלמן, קרית־זזיים

־הכבוד ומספר הקיבוצים אינם חשובים.
העיקר שהם קיימים.

מדיניות האזעקות

הכד כתי-ספר!
זהו זה 1
או, בספרדית טובה: אמי־אס 1
בשבוע שעבר ראו מאות אלפי-יהודים, מעיר מקסיקו ועד לבואנום־איירס שער של עתון
חדש תלוי בקיוסקים- .אס׳ אס — השבועון הישראלי לאינפורמציה״ ,ערוך ומודפס במקסיקו,
מסעם ענף מיוחד של מערכת העולם הזה.
לפני שנה רמזתי לך בי יש לנו כמד, תכניות, העשויות להגדיל באופן מהפכני את משפחת
העולם הזה. לא נכנסתי לפרטים, כי אין טעם לדבר על דברים לפני שהם הופכים לעובדה.
אחת העובדות היתר, פרוננופייג׳ ,העתון האנגלי. בשבוע שעבר נוספה עובדה שניה,

זגועד־ת בראש עם מספר קיבוציה. דבל. אשר
רחוק. מאד מן המציאות. ולכן ־נס ״אינו מוס^ף-
לה כבוד יתר.

באשר למכתבו של משה פל*( 7העולם הזה
, ) 882 שבא כתשובה על מכתבי, יש ברצוני
לומר כמה וצמה דברים :
(א) את דבריו של המדינאי הבריטי, ארמונו
ברק. היכרתי עוד לפני שמשה פל? הואיל להז כירם
לי. בדבריו לא היד, בשבילי כל חידוש.
כי המחשבה על שימוש בשלום לפני השימוש
בכוח קיננה בקרבי. עוד לפני קראי את מאמרו
של ברק.
(ב) כל אדם אשר משקיף על ההיסטוריה ה עולמית
— וביהוד בזמן האחרון — יכול להגיע
בקלות למחשבה זו. אולם למשה פל? זה היה
קשה עד כדי כד. שהוא הצטרך לעזרתו של
מדינאי בריטי מן המאה ה־. 18

א. א״ תל־אביב

צעירים ללא חברה
מכתבו של ד. ש .על צעירים ללא חברה
(העולם הזה <881 צודק בהחלט. יש לנו נוער
טוב, אך זמנו ריק מתוכו. כמו בר בלי מים
ואין איש שידאג לו. אולי תראנו לו׳ אתם? מה
דעוזכס?

בלפור כליף, תל־אביב

צופים, חצופים
הייתי רוצה לענות לנירזו אטקם (העולם הזה
.) 881 מדבריה אפשר לחשוב כי תנועת־הצופים

בדית על מדיניות־החו? בכנסת העז ראש הממ שלה
ושר־ההו? .משה שרת. לבקש ״מאם? גמר?
ומאוחד של האומה כולה בשעת אזעקה זו.״ על
כז אני שו א ל:
(א) לשם מה נהו? מאמץ ז ה? לשיחרור שטתי
המולדת הכבושים. או לתרומה לקופת ״לא חת־מום
שור ב רי שו? ־
(ב) לשם מה נחוצה האחדות? האם היא נחו צה
לביטול האפליות החברתיות והכלכליות (שהנ היגה
מפלגת שרת) .ולמען קליטת עליה הסונית
שתאדיר א• כוחנו? או למען האדרת הטרוסטים
המונופולימטיים על השבוז משלם המסים בכלל
והפועל והפקיד בפר ט?
(נ) האם זאת שעת אזעקה? הרי פעם אסר
שרת שכד זורעים בחלה ! מה עם האוריינטציה
שלו על האו״ם ועל הסכמי שביתת הנשק? ההת־אכזב
7שיודה ויסיק מסקנות. אינו מוכשר לבד?
שילד חביתה! שש שנים הספיקו לנסיונות שלד
שיעלו בדמים רבים.

דניאל

שמו לא טס לפניו

נדיבי,

ירושלים

לאחרונה הופיעה אצלבם ידיעה כ׳ טימו מנוע
בשם למרחב עבר את. הקווים לירח בעת ה-
מסננים בם סנרת.האל?יות הארצית בחדרה (העולם
הזה 881 הייתכן כי לא היה זה. מיסו. אלא
ברווז עתונאי 7ואנב, ברווז מוגדר בתעופה כ מטוס
הטם כשזנבו קדימה).
ברצוני להעיר כי שום טיסן בשם זה לא
להשתתף בתחרות. ובי רק שני טיסנים — אחד
בשם ינשוף ואחד בשם אבוקאדו — טסו בכיווך
לנבול. נוסף על כד יש להניח, שחטיסנים נחתו
בראדיום של 5ק״ם ממקום־חהמראה. ולא הניער
לנבול. הנמצא במרחק 11ק״מ מן המקום...
אודה מאד לכל אדם, אשר יוכל לספק יריעות.
שיביאו לידי מציאת הטיטנים חנפיוניים ומנועיחם.

נפתלי קדמון, ירושלים
חבל על הטורח. קרוב לוודאי שהינשוף
זלל את האבוקאדו והברווז, העתונאי אכל
את הינשוף.

האם אתם קוראים טובים?
החידונים שלכם. כמו ״האם אתם הורים טובים? ״
(העולם חזה ) 875 עוברים כל גבול. מה דעתכם על
החידה הבא לקוראים :
. 1כשאת־ רואה חידון פסיכולוגי. אתה :
(א) מתפקע מצחוק
(ב) מנסה לפתור אותו, י
רואה שאתה חכם נורא.

(ד) ר*ז כעבור שבוע, לקנות את הנליון הבא
של העולם הזה.

חיה ירקוני, כפר־סבע
בסדר. ארבע נקודות לבעלי תשובה (ד)*

פיצויים ו

איכפת לי שנוכחתי מהשאלה שלכם (העולם
הזה 883 שעומדים לפטר, אותי. לעומת זאת.
אינני יכול לסלוח לכם את העובדה. שנם מעבידי-
קרא את בשאלה. א^י דורש פיצויים1

ש, בנישבסקי, נתניה
אולי תפצה את הקורא בנישבסקי העובדה,
שבינתיים קרא את החידון גם עורן ד,עולפ
הזה, החליט לפטר את עורן החידון.
השאלה שלכם מוכיח כמה שאתם תלושים מה חי
הארץ. השאלות הנכונות בקשר לפיטורי?
מהעבודה הן אחרות לגמרי. תרשו לי להביא
דוגמה מועילה :
א. האם אתה חבר מפא״י?
־ לפעמים

ב. האם אתה חתום על דבר והדור?

נ. האם אתה תומך בכד שאחרים ילכו לנגב ׳ו
־ לפעמים

ד. אתה יודע תמיד מה נכון ומה לא נכון?
לא נכון --
נכון
אם צברת 30— 40 נקודות, לא תפוטר בשוס
פנים. אלא אם בז יתגלה במקרה שאתה מוכשר
לעבודתך. אם צברת דק 20 נקודות, ייחר? נורלד
לפי הרכב הקואליציה הבאה. פחות מזה. איו לד
בל סיכויים.

סקיד ממשלתי, הקרית

בגלל החגים לא היתה אפשרות
טכנית לבצע את הגרלת הכרטי־בים
להצגת ״קזבלן״ כתיאטרון ה קאמרי.
הקוראים מתבקשים לש מור
את הגליון עד לשבוע הבא,
ואתם הסליחה.

מ .665 •0שנה 16
׳ 91ת שרי השט״! 39.9.54
המחיר 300 פרוסה
העולם הזה 85פ

הטוב

הימא•:הבריא ב 11ל חיבה ושת׳ תיצאניות
סב תהשד בי ת מפוקפק :-ש רו שתם: או פ־
״נ״ ס ד עי ר ש היא בעדת אוב היד במינו
עיר ש ד תע שיה ועוד תחתון 1 .וךנ הדרו מ ש כנו ת עוני. סדר מו ב ת׳ ו של טון מרוכז.
מגרשי־&ישחקים ו מו עדוני־וליל ה גוסס,
כמו עו\ת
עיר הבנויה ש כ בו תשכ בו ת
קרס -ל פי ה מע מדו ת השוכני םבה: זוה
שר א ל
־יחהירז הדאשונה ב סידד ה עי

והרע

חיפה

הנו!? המשתנה: שני הנקודות המושכות מיד את עינו של הבא חן הים לחיפה ה! הכיפה
הזהובה של מקדש הבאהאים והבנין המאסיבי, חסר־החלונות של ממגרת־דגון (״הפילו* בפי
החיפאים) .הן מסמלות את שני הקטבים של חיפה: הנוף השקט לעומת המיכון המודרני.

האדם הוא יליד־הנוף. אין הוא מרגיש איך
הנוף הסובב אותו משפיע על נשמתו ועל
הרגלי־חייו. אין הוא רואה את הנוף כלל.
אולם הנוף משעבד אותו.
הרוח הירושלמית נובעת במידה רבה מן
הנוף ההררי הסגור, רב־ההוד, המסייע לבדלנות
ולקנאות. תל־אביב, עיר־השפלה, ש בניה
אינם מרגישים בכלל בקיומו של נוף,
היא במידה רבה עיר תלושה, חסרת־שרשים,
על כן היא מתרחבת, קוסמופוליטית, מוד בקת
אל הקרקע שהיא יושבת עליו.
חיפה היא עיר שהנוף שליט עליה. אי-
אפשר לעמוד בכל מקום שהוא בה מבלי
לראות את ההר המוריק, את המפרץ ה שטוח,
את הים האינסופי. גם החיפאי ש חדל
מזמן לראות נוף זה בעיני הכרתו,
מושפע ממנו בתת־הכרתו. חיפה מושרשת
בארץ.
בחיפה אין עומדים במקום. או שעולים,
או שיורדים. בימי המנדט הרבו בבנית מד רגות,
בסגנון הקולוניאלי. בני חיפה סולדים
מהן, כמעט ואינם משתמשים בהן. אף
שהדרך מן העיר התחתית להדר קצרה ב מדרגות,
מעדיפים החיפאים לנסוע בדרך ה ארוכה
בכביש. המדרגות מוכרות לבני־תיפה
רק בשמותיהם — החל ממדרגות־הנזירות,
האהודות במיוחד על יצאניות, וכלה במדר־גוודהחמורים,
המעפילות ללנ-הכרמל.

הירושלמי הצעיר נמשך מטבעו לחיי״הרוח,
מושפע על־ידי נוכחות הסטודנטים הלומדים
מקצועות מופשטים, בלתי־ברורים, הרי החיפאי
הצעיר הוא איש מעשי מאד. בתי-
הספר הטכניים, הטכניון, בית־הספר הימי,
המועדונים הטכניים לילדי בתי־הספר ה עממיים
— כל אלה נותנים כיוון ברור ל־הלך־המחשבה
העירונית. אפילו הערבים, אשר
חיפה משמשת להם בית יותר מכל עיר
עברית אחרת, מופנים בהדרגה לאוירה טכנית
זו. בשנה האחרונה נרשמו ארבעים
נערים ערביים ודרוזים לבית־הספר הטכני
של העיריה.

המפרץ: מעל לגג־הענק, המקושט בעשרות
מאוורים עגולים, של מפעל־ווזכוכית פיניציר,
נשקפים מיכלי־הענק של בתי־הזיקוק לנפט.

ו ׳ סרר -

בירושלים מרדו התושבים נגד הרמזור.
בתל־אביב מצייתים לו הנהגים בלית־ברירה,
אך הולכי הרגל מתעלמים ממנו ככל ה אפשר.
בחיפה, הרמזור הוא כמעט נושא
לפולחן. היא הכניסה את הרמזור לארץ, ו היא
מצייתת לו כמוסלמי אדוק לפקודת ה מואזין.
לא יעלה על דעתו של חיפאי לח צות
את הכביש חצי־שניה לפני המועד,
או לרמות את הרמזור.

רגליים חסונות דרושות לחיפאים. כי
ההליכה בעיר העליות והירידות מפרכת
מקום אחר בארץ.
יותר מאשר בכל
מקצרות את הנשימה.
הירידה והעלית

הדבר הבולט ביותר בחיפה אינו הר־הכרמל,
אפילו לא כיפת הבאהאיים או בנין־הממגורה.
הדבר הבולט הרבה יותר הוא הפטריוטיזם
הקיצוני של בניה לעירם. בך תל־אביב אינו
רגיל להכריז על עצמו שהוא ״תל־אביבי״.
אולם אי־אפשר להימצא יותר מעשר דקות
בחברת חיפאי מבלי לשמוע את הפסוק :
״אני חיפאי ! ״
חיפה היא, קודם כל, עיר של תעשיה, כל
ישראלי עשירי גר בחיפה. כל חיפאי עשירי
עובד בתעשיה. יחד עם משפחתו, התלויים
בו והשרותים שהוא מקיים, אפשר לאמר כי
רובם ככולם תלויים אזרחי חיפה בתעשיתם
ובנמל המשרת אותה.
ריכוז־התעשיה בא בעיקר בגלל הנמל: ה שער
הגדול של חומרי־הגלם הזורמים לארץ
המנותקת בדרך הפתוחה היחידה — הים. מ־כיון
שתעשיר, זו רחוקה מן העיר, מרחק של
ס 80 מן ה כשמונה
קילומטר, למעלה מ־ס/
עובדים באים באוטובוסים. מחזה חיפאי
אופייני: בשעה שש וחצי בבוקר, ברחוב
הנביאים בו מרוכזות רוב תחנות־האוטו־בוסים
של הדר־הכרמל, הכביש שחור כולו
מאלפי פועלים.
השפעת התעשיה הגדולה בעלת מפעלי-
הענק (בתי־הזיקוק, שאר מפעלי־הנפט, פני־ציה־וולקן־נשר,
קייזר־פרייזר אתא, מפעל־הדשנים)
והנמל, על אוסי־תושבי־חיפה מור גשת
על כל צעד. החיפאי הטיפוסי עובד
במהירות וביעילות, גומר את עבודתו ו מסתגר
בביתו. חיי־הלילה המפורסמים של
חיפה אינם נחלתם של רוב תושבי־העיר.
בניגוד לירושלים, והרבה יותר מתל״אביב,
חיפה היא עיר בעלת נשמה טכנית. בעוד

עולי־גרמניה רוכבים על הכרמל, שהוא
אי גרמני אמיתי. הבדיחה העירונית אומרת
שמשם שטפה אהבת־הסדר הפרוסית את ה עיר
כולה. אדם המאחר בחיפה בכמה דקות
לפגישה — דבר שהוא בבחינת צו־הכבוד־העצמי
בתל־אביב — נפגש בלי כל יוצא
מן הכלל בתנועה חיפאית טיפוסית: הנפת־שעון־היד
מול חוטמו של המאחר.
חיפה היא העיר הראשונה שאסרה את
השימוש בצופר — ומקפידה על איסור זה.
בשעריה הוצבו לראשונה השלטים הקוראים
את הזרים לנהוג כבני־המקום, לשמור על
השקט והנימוס. אדם הזורק בחיפה קופ־

סת־סיגריות ברחוב, עלול למצוא את עצמו
נקנס בו במקום. אפילו הטבע בחיפה רתם
את עצמו לשרות הנקיון.העירוני: בחורף
שוטף הגשם את כל הליכלוך כלפי מטה,
לרשת־הביוב העירונית, ירושה מצוינת של
המנדט.
אולם אהבת־הסדר, כמו כל דבר טוב, עלו לה
להיהפך לרעה אם מגזימים בה. לא מע טים
בחיפה סימני הגזמה כזאת. המדחנים,
המרשים חניה רק תמורת תשלום, עוררו
בשעתו סערה ציבורית. הם עזרו, אמנם,
לפתור את בעית מקומות החניה׳ אולם
חברה מונופוליסטית ניצלה את המכשיר
כדי להגביל גם את המקומות שלא סבלו
מצפיפות, להריק את כיסי האזרחים.
• לא כל דבר בחיפה מסודר. תופעה מוז רה
בעיר כה מרכזית לתנועה: אין תחנת־
:אוטובוסים מרכזית בחיפה. התוצאה: חוסר
אפשרות לארגן בצורה יעילה את חלוקת
קוי האוטובוסים בעיר, הצורך לעבור לפע מים
מרחקים ניכרים ברגל כדי להגיע לאוטובוס
מתאים.

מגג הפילו: זוהי• התמונה הראשונה שצולמה ממרום, מראה את הסדר
המופתי של התנועה בעיר. הרחבה לפני תחנת־הרכבת הפכה לתחנת־אוטובוסים,
בגלל חוסר תחנה מתאימה, מקלקלת על־ידי נך את רחבת־ה ענק היחידה בעיר.
הפתרון: הלומת תחנה מרנזית לאוטובוסים שתשרת את תושבי עיר העתיד.

מחיר הסדר: מדחנים אלה בפתח נמל•
חיפה מועילים להסדר התנועה. אן במקומות
רבים אחרים הם משמשים רק להרקת כיסי־הנהגים,
בעזרת פקחים עירוניים הנמצאים שם.

כ דיו לן?{לחג כו ל: אפילו האזרחית הפוסעת בקו המסומן
אינה מעזה לעבור אותו. כי הסדר הוא תכונה חיפאית, ואין
ארס יכול לעברו מבלי לקבל על עצמו נקיפות־מצפון, או
לפחות__לסבול __מ!__הנזיפה __האילמת__של __ שבע__ברחוב.

מהזה? שואל עולה צעיר זה, שיומו הראשון
בחיפה עובר באולם־הנוסעים המרווח של
המכס בנמל־חיפה. בשבילו תהיה חיפה רק
תחנת־מעבר: משפחתי תועבר להתישבות.

ש לו שהב סי ר ה: שלושה רווקים אלה יושבים אמנם בקפה עטרה החיפאי, אולם נמצאים בסירה אחת עם כל אלפי צעירי חיפה: חסרות
להם נערות. הרגליים הצוערות בחוץ מושכות את תשומת־לבם לא דוקא מפני נ&הן שייכות לרקדנית רות נחמני, אלא מפני שהן שייכות
לבחורה — רבר הנהנה בחיפה מנדירות־יתר. עטרה החיפאי סוגר את המשולש הישראלי ששתי פינותיו האחרות ניצן הירושלמי וכסית־רוזל
התל אביבייס. זהו מושבם הקבוע של רווקי חיפה המתכנסים כאן לעתים קרובות ביותר ומבלים בו את זמנם הפנוי ליו נוס קפה.

לרובם המכריע של אזרחי המדינה היה קו־הרקיע
של הכרמל המראה הראשון של ארץ־
ישראל. עוד הרצל (שירד מן האניה ביפו)
חלם על חיפה כעל עיר־הנמל הגדולה ביותר
במרחב, עיר של גורדי־שחקים ורכבות־כב־לים.
כל אלה עדיין חלומות — אם כי גם
ראש־העיר הנוכחי אוהב לשקוע בהם.
בארץ שהיא כולה ראש־גשר מנותק במרחב
עוין, הנמל עמוק־המים היחיד הוא נכס ש אין
שווה לו — נקודת־מוקד של כל סכנת־מלחמה,
סלע־מחלוקת בכל ויכוח בינלאומי
(ירדן דורשת מאז אזור חפשי בו) ,מרכז של
אינטריגה של המעצמו; *׳גדולות. חיפה היא
גם המטרה היחידה ביש> ,ל העלולה להיות
שווה מחיר פצצה אטומית במלחמת־עולב.
השפעת הנמל על העיר עצומה. הנמל ו סביבותיו
מספק לעיר את השוק השחור ואת
העולם התחתון. זרם העולים החדשים הפך
את העיר לציונית יותר מכל עיר אחרת. ה ימאים
של צי־הסוחר, הממלאים את העיר
ומלהיבי! את דמיון הנוער, קירבו את העיר
אל העולם אשר מעבר לאופק — ואשר הקשר
עמו מכפק פרנסה לכה הרבה מבניה.
גם זאת אינה ברכה בלתי־מהולה. חיפה,
עיר־העליה, היא גם חיפה, עיר־הירידה. אליה
באים רוב המתיאשים מן הארץ, המחפשים
דרכי־בריחה. גם המיסיון הנוצרי פעיל בחיפה
יותר מאשר בכל מקום אחר בארץ — גם
הוא אמצעי לבריחה מן הארץ בעיני המתיא־שים.
אולם אלה תופעות־לווי מעטות־חשיבות
לעומת דופק־החיים הפועם של הנמל המתרחב

״אם תרצה למצוא אשר — ,סע לחיפה בלי
בושה שיר־חיילים״ זה נכון, אולי, לגבי
המבקשים את התענוגות המפוקפקרם של בתי־הבושת,
אך משולל כל יסוד למבקש שידוך.
בעוד שבמדינת ישראל כולה שורר רוב
קטן של זכרים בין הגילים 15ו־ 179( 30 אלף

מלחי.ם זרים המבקרים בחיפה טוענים שהיא
העיר המשעממת ביותר ביט התיכון. אין בה
חיי־לילה הראויים לשמם. רבים מבני־חיפה,
לעומת זאת, סבורים עדיין שישנם יותר מדי
חיי־לילה.
לפנים היו מועדוני־הלילה של חיפה ידועים
בארץ. ליד הבארים מלאי־העשן הצטופף ערב־רב
של קציני־צי, זונות, נוער־הזהב ובני ה־עולם־התחתון.
כיום שונה התמונה. מועדון־
הלילה של מלון מגידו נסגר יחד עם המלון
כולו. אריזונה ופנורמה הלכו בעקבותיו. ב־בת־גלים
גוסס הקאזינו, ומבקריו של סירו
ך,ם ברובם אורחי־חינם. הפיקאוילי מתפרנס
ממבקרי מוצאי־השבתות׳ חלק גדול מהם
אורחים מחוץ לעיר שבאו לחיפה לסוף
שבוע.
רק האלרורארו מחזיק עדיין מעמד, מספק
לקהל מבקריו את תכניות הבמה הזעירה ה מסורתית.
גם בפיו של מנהל מקום זה תרעו מות.
לפי החוק חייבים כל מועדוני־השעשועים
בחיפה להיסגר בשעה ,23.30 התכניות נמש כות
אמנם עד שעה 2.00 בבוקר, אבל רק
הודות למאמציו של בעל־המקום, הנאלץ ל בקר
כל שבוע במשטרה, לבקש הארכת ה היתר
המיוחד.
חיפה היתד, תמיד מפורסמת בשל בוד ד,זונות
הקטנים, שהתחבאו בסימטאות העיר
התחתית, נהנו מביקוריהם התדירים של מלחים
ובעיקו) עולים חדשים. שפת־הדיבור
היתד, ונשארה רוסית בפי הקשישות, גרמנית
בפי הגבירות בגיל־העמידה, צרפתית בפי הצעירות.
אולם גם מקומות אלה, המחליפים
לעתים קרובות את הכתובת, נעדרים זו הר.
רק בבוא אנית־מלחמה זרה לביקור
נפסקת המלחמה הזעירה הדיפלומטית בין
המשטרה ועולם־הבושת, וזונות מתרכזות

ייבוא וייצוא שוכנים בנמל זה בצד זה :
שקי החיטה מובאים לארץ באותה האניה
שתוביל לחו״ל את שקי המלט הישראלי.

3׳ :מועדון־הלילה ב־ת
ר 13ת 513
אלדורדו. הרקדנים יצחק ואביבה טוסנים ש־פראנק
פלג המנגן ממול מפריע להם, פלג

זכרים לעומת 175 אלף נקבות) הרי בחיפה ה מצב
הפוך 14.443 .נערות לעומת 25.248 נע רים
— כמעט כפול שנים. חיפה היא אחת
משלוש הערים החשובות היחידות בעולם בהן
שורר רוב כזה של גברים. סיכויי הנערה
החיפאית למצוא לה בן־זוג גדולים מסיכויי

כל נערה אחרת ברחבי־הארץ, ואולי כדאי
לתקן את החרוז, לאמר :״אם תרצי למצוא
לך איש — קומי, סעי לחיפה חיש !״
מצב זה לא נשאר בגדר־סוד. שדכנית נור בגית
ידועה פירסמה בשעתו דין וחשבון,
בו יעצה לבנות־ארצה, בה קיים עודף אדיר
של נשים בגיל־הנשואין, לנסות את מזלן ב חיפה.
בני חיפה עצמם רגילים לחייך למראה
ייבוא הנערות האמריקאיות־ר,יהודיות בגיל
30 ומעלה, היושבות בקפה עטרה, קבוצות-
קבוצות, מחפשות היכרות מתאימה.

7י £ר 7־

בחיפה מכל פינות הארץ.
פעמיום בשבוע אסור לנגן באלדוראדו.
אז מנגנת ממול, בגן האם, התזמורת החיפאית,
או מושמעים תקליטים ארוכי־נגן. תז מורת
זו, כמו המוזיאון החיפאי המוצלח,
הנסיון להקים תיאטרון מקומי, למשוך ל עיר
עתונים, שבועונים ותיאטרונים, מראה
על רצון כביר לפתח חיי תרבות מקומיים
אמיתיים בעיר, נסיון שלא הצליח למעשה,
כי לא היה אורגני, לא צמח מתנאים מקו מיים,
אלא היד, מלאכותי וכפוי מלמעלה.
חיפה עדיין דלה מבחינת היצירה התרבו תית.

ר 13ת 513א׳ :פראנק פלג מנצח יעל
התזמורת הסימפונית החיפאית, אחד הנסיו־נות
למלא את החלל התרבותי, המורגש בעין.-

אנטי-רומכה 1ברחבה הגדולה של ביתיהספר הריאלי, לאורם של פנסים בעלי אלפי וואט,
מתכנסים בכל יום שני אלפי ילדים ולקול אקורדיון, המועבר אליהם ברמקולים, רוקדים
ולומדים ריקודייעם שונים. הנוער המתכנס נאן שיין, ברובו המכריע לגזועדונים העירוניים
ובא לכאן עם מדריכיו. שוטרי העיריה מפקחים במקום על הסדר. הסיסמה :״להפון את
חיפה לעיר רוקדת ו״ הכוונה היא להורה, לא לרומבה, או ריקודים סאלוניים אחרים.

1( ^ 166

הנוער החיפאי שונה מן הנוער הירושלמי
והתל־אביבי, כשם ששונות הערים עזימן.
גם עליו לא פסחה ההתפרקות המוסרית,
שהיא נחלת הנוער כולו מאז מלחמת־העצ־מאות.
אולם קצב ההתפרקות בחיפה איטי

מיגרש לכל ילד: הפעולה החשובה ביותר
של העיריה היתה הקמת מיגרש־משחקיס
בכל שעל אדמה פנוי, בטכסיסים שונים ומשונים.
במיגרש: נדנדה, מגלשה, קארדסלה.

נשיא הנוער הוא בן־ציון בומס (במרכז
התמונה) ,שנבחר בראש־מועצת־הנוער, יושב
במקומו של ראש־העיר. הצעותיו: דגל ל־רוו,
י ׳ 1יווי ות ׳1יי, יייייי

ג <ו ל

הרבה יותר. הנוער החיפאי דומה יותר לנוער
שלפני המלחמה.
חלק מן ההשפעה יש לזקוף על חשבון
הנוער בקריות, שהוא מאורגן ברובו המכ ריע
בתנועות־הנוער החלוציות, בניגוד ל מצב
בכל עיר אחרת. בקרית־חיים אין אף
בית־קפה אחד. בכל אזור־הקריות ישנו רק
בית־קפה אחד בו רוקדים ריקודים סאלו־ניים
— קפה גליה בחוף קרית־מוצקין.
המוסדות העירוניים פועלים בכל כוחם
כדי להקים סכר נגד המבול הסאלוני הכל־ארצי.
אחד המיבצעים הגדולים: מועדון
אורנים, מול חורשת טאברנה בלב הכרמל,
שם נפגשים בכל מוצאי־שבת מאות רבות
של צעירים ומעבירים את זמנם בריקודי־עם,
שירה וצ׳יזבאת, אורח־חיים אליו הת חנכו
בתנועות־הנוער, ושממנו לא רצו להיפרד
גם משלא יצאו לקיבוץ.
החברה הסאלונית עצמה מרוכזת בחיפה
בחברות פרטיות. בתי־הקפה התל־אביביים,
המשמשים גם אולמי־ריקודים, אינם שייכים
להווי החיפאי.
עימות מיוחדת זו לבעיות הנוער מצד
הציבור העירוני: מגיעה גם לגיל הנמוך
יותר. מסמל אותה יעקב בן־ציון בומם,
בן ה־ , 16 תלמיד בית־הספר התיכון אליאנס
של ערב, ושולית־פקידות בבנק לתעשיה.
בומס נבחר כיושב־ראש מועצת־ילדי־חיפה,
אחד ממוסדות־השעשועים של ראש־העיר.
מועצה זו מתכנסת אחת לחודש באולפ ה ישיבות
של מועצת־העיריה. בומס עצמו תו פס
את מקומו של ראש־העיר ומנהל את ה ישיבות,
הדנות בבעיות ילדי־חיפה.
תפקידו העיקרי של בן־ציון בומם הוא
לסייר במועדוני־הנוער העירוניים ומיגרשי־המישחקים,
שמספרם מגיע כרגע ל־ ,51 יותר
מאשר כל המועדונים והמגרשים בכל שאר
חלקי הארץ יחד. במועדון כזה יכול הנער
המבקר ליהנות מחוגים לספרות, שחמת, רי־קודי־עם
וספורט, מלאכת־יד ושיחות חבר תיות.
שעות הפעולה: מ־ 15.30 עד .19.30
מספר הילדים המשתתף באופן פעיל: למעלה
מ־ ,5000 כמספר כל החברים של תנועת־הנוער
הארצית הגדולה ביותר.
מתנגדיו הפוליטיים והאישיים של ראש־העיר,
הרבים במספר, מתנגדים לפעולה זו
כמו לכל פעולה אחרת של אבא חושי.
זוהי פעולת־פרסומת, המוציאה
טענתם :
כסף רב מקופת־העיר, שהיה צריך להיות
מוקדש למטרות חשובות יותר. אמר צבי
במועצת העיריה :
צימרמן, דובר הצ״כ
״הטיפול בנוער צריך להיות ממלכתי, לא
עירוני. חושי הצליח בפעולת הנוער, כי הנוער
החיפאי הוא ממילא נוער טוב, מושפע
מן הציבור השקט והמנומס של חיפה, בעוד
שתל־אביב קלטת המוני פחותי־ערך ופוחזים!״
כל אלה אינן אלא התחלות לתכניות ראש־העיר.
מטרתן הסופית (לפי שעה) :הקמת
עיר־נוער שלמה על הכרמל לקליטת אלפי
בני־נוער מן הפזורה ומישראל, שיחיו בה
יי 1ייי־יי״־יייי״ ייי __

במועדוניה, אלא גם בעברייניה הצעירים,
ה פ 35 דן י _ :גוז1£־ 7ן זו 13 חיפו! ידועה לא רק
קרבנות העולם התחתון המתרכז מסביב לנמל ולמשכנות העוני. תינוק זה בלול, בשכונת־הפחים
אשר בחוף שמן, אינו נהנה ממגרשי־מישחק נהדרים. אף כי ניכרת ירידה בעבריינות
הצעירה, הסכנה גדולה. ילדים הגדלים בשכונות־עוני מהווים בעיה נצחית התובעת פתרון.

דירותל סו פ רי ם: משינתר של ש. שלום וחבריו (בבית זה: בורלא וקריב) לחיפה, על־ידי
מתן דירות כמתנה לכל ימי־החיים, ללא תשלום 5ל שבר־דירה, היתה אחת הפעולות שנועדו
לשתול תרבות מקומית. הדירר• מורכבת משלושה חדרים. הול ושתי מרפסות.
דלרזווזז־

ו^חרוו^רז

ילדו יו־י־__
ה עוי רי ת __וריו-הדז־__יול־יז־י__
יזו ^__סירדרגד__ר־ר

אוטובוסיםכשבת: כשהוקמה הקואליציה הממשלתית, דאג אבא חושי ני מפא״׳ תעמיד
כתנאי כלפי הדתיים את קיום התחבורה העירונית בשבת, מנהג שנקבע בשעתו על־ידי האנגלים
לצרני האונלוסיה הערבית והבריטית. כיום יכולים המוני חיפה, בניגוד לאוכלוסי כל שאר
הערים, לנסוע לשפת־הים או למקומות־הנוי האחרים על ההר בשרות אוסובוסים סדיר.

התכונה הסובר, ביותר או הרעד. ביותר
של היפר — ,הכל תלוי בדעתו של המש קיף
— היא הריכוז המוחלט כמעט של
השלטון בעיר בידי קומץ־אנשים, למעשה
בידי איש אחד. אבא חושי הוא ראש־העיר.
אולם הוא שולט בעיקר באמצעות מוסד
אחר: מועצת הפועלים, המורכבת כולה מ בחיריו
שלו. הוא שהמציא, בשעתו, את ה מושג
. :חיפה האדומה׳׳.
חיפה היא, מבחינה פוליטית, דוכסות עצ מאית,
כפופה לדוכס שלה. העיריה נמצאת
במצב של מרד מתמיד נגד משרד־הפנים.
מועצת־הפועלים נתונה בסיכסור בלתי־פוסק
עם הועד־הפועל של ההסתדרות. שניהם יחד
מהווים בארץ כוח פוליטי רציני מאד.
יש לכך צדדים טובים מאד ורעים מאד.
ריכוז השלטון איפשר לקיים גם אחרי הק מת
המדינה את התחבורה בשבת, המקום
היחיד בארץ בה היא קיימת. הוא איפשר

גם לחסל בשעתו את שביתת־ד,ימאים בצו רה
שחוסלה. הוא מאפשר מיבצעים ציבוריים
שאין כדוגמתם בכל שאר חלקי ה ארץ.
הוא גורם גם לכך שאזרחים רבים
טוענים שאין בכוחם לעמוד מול הלחץ של
ראש־העיר, כשהוא בא לבקש מהם בקשות
לטובת מפעל כל שהוא. למועצת פועלי חיפה
הוצאת־ספרים משלה, שבועון משלה (חיפה
העובדת) ,דובר משלה.
האיש השני בחשיבותו בחיפה הוא יוסף
אלמוגי, מזכיר־מועצת־ד,פועלים, עוזרו הקרוב
של ראש־העיר, מועמד ליורש־העצר. אלמוגי
שולט לא רק על פועלי־חיפד, עצמם,
אלא גם על כל פועלי הסביבה, שלא הקימו
מועצות עצמאיות, כמו בסביבת תל־אביב,
אלא נכללו בתחום־השלטון של מועצת־חיפה,
דבר הנותן לה את הכוח לעמוד מול ענקי-
ר,תעשיה הלאומיים והבינלאומיים הפועלים
באזורה.

חיפה בנויה, כמו עוגת־קרם, שכבות־שכבות.
העוני שורר למטה, בעיר התחתית,
שהיתר, פעם ערבית. מעליה שכבת־ביניים
של הישוב הוותיק, המבוסם פחות או יותר,
השולט בהדר. על כולם רוכבת שכבת־ד,עשי רים,
בעלי הוילות הנהדרות על ראש ה כרמל,
מחולקת לשכונות־שכונות של עשי רים.
בחוץ, בריכוז עצמאי, בקריות המים־
רץ, שכונות־הפועלים המבוססים, שלאחרו נה
צצו להם בנות בשכונות־פועלים בנווה־שאנן
ומול בת־גלים.

שכונות העוני * :שכונות־זזאפ״ היו תמיד
אופייניות לחיפה. מיוחד לא פחות: כל הצריפים
מסוידים לבן, עושים על אף הכל
עוני. בתוך נקיון של הרושם

מיבצר הכוח: מרכז־השלסון האמיתי של חיפה אינו בנין העיריה המפואר, שהוא בנין
העיריה היפה ביותר בארץ, אלא הבנין המאסיבי והמגושם של מועצתיהפועלים (בתמונה
למעלה) .מכאן שלוחה היד כמעט לכל ענפי החיים. מעל לאגודל בתמונה חרר־העבורה של
יוסף אלמוגי, יד ימינו של אבא חושי. מועצת הפועלים שולטת על 52 אלף חברי ההסתדרות
בעיר, המרוכזים ב־ 1400 מקומות עבורה. יום־יום באים לבנין מ־ 6000 ער 7000 איש.

בשום עיר אחרת אין אפשרות כזאת לק בוע
את המעמד הסוציאלי של אדם לפי
קוי־גובה גיאוגראפיים. כל אזרח חיפאי שו אף
כלפי מעלה — אל ראש ההול משתדל
לברוח עד כמה שאפשר מן המעמקים —
סביבת הנמל.
כשנפלה העיר התחתית, בפעולת־פתע ש הפתיעה
את הערבים אחרי שהכוחות ה ישראליים
קיבלו רמז שקוף מצד הבריטים,

שלא היו מעונינים בקרבות ובהרס בעיר
הנמל ובתי־ד,זיקוק החשובים להם כל כך,
נפתחו שכונות־העוני לא רק בפני מבקשי־ביזה,
שביצעו׳ כאן מיבצע מיוחד במינו
ובגודלו, אלא גם בפני העולים החדשים,
שהחלו להגיע לעיר בהמוניהם וביקשו שיכון.
האנשים הקובעים בעיר שלא שלטו עדיין
בעיריה, החלו בפיצוץ שיטתי של משכנות
עוני אלה, לפני תפיסתם. אולם במקומות
רבים איחרו את המועד. העולים חדרו ל שכונות
לפני שפוצצו, עקב אי־קבלת כמו יות
מספיקות של חומר־נפץ.
כיום רובצים בשכונות אלה, זה בצד זה,
דלי־העיר, יצאניות, מאורות חאשיש ופועלים
שחורים המתקיימים בקושי, אם בכלל. אופיי נית
ביותר שכונת־חאפ בחוף שמן, אשר
העיריה מסרבת לגבות את מסיה, אף ש היא
מספקת לה שרותים, מפני שאינה רו צה
להכיר רשמית בזכות דיירי המקום ה יושבים
על קרקע לא להם.
לעומת שיכון גרוע זה, שאינו נופל מ־משכנות־העוני
של ערים אחרות, ביצעה העירי
,שורה של פעולות־בניה רבות־פירסום,
ביניהן שיכון־הזוגות־ד,צעירים ושיכון־ד,סופרים.
לעיר נמשכו סופרים אחדים (ש. ש לו *
גרשון שופמן, יעקוב אורלנד, יהודה בורלא,
דויד פינסקי, אברהם קריב, ליאו קניג, ייגאל
מוסינזון) ועוד החכה נטויה. בינתיים נכנסו
לשיכון 24 זוגות צעירים, שלא יכלו
אחרת להתחתן, ומצפים לשיכון למעלה מ מאה
זוגות נוספים.

גןהאם: שום עיריה בארץ לא העזה עדיין להקים פסל בגן ציבורי, מחשש פן תרגיז את
הדתיים. חיפה לא התחשבה בכך, הקימה בגן זה פסל של אס וילדה, ברבור, בגן אחר איילה.
גן־האם משמש לא רק מקום בילוי קבוע לנוער החיפאי, אלא מקום לחגיגות העממיות
הנערכות מדי פעם בפעם בחיפה. החגיגה האחרונה: נשף חג־הפרח שנמשך עד אור הבוקר.

האופוזיציה העירונית מתנגדת לשיכון״
הסופרים, אך לא לשיכון הזוגות ד,צעירי*
טענתה: העיריה מבזבזת כסף יקר לשיכון״
מותרות, המושך תשומת־לב, במקום לעסוק
בעבודה האפורה של שיכון דיירי משכנות־העוני.
דירה של זוג צעיר אינה עולה ל־עיריה,
המפצה את הקבלנים בצורה אחרת,
על־ידי מתן היתרים לבנין מעל למידה ה מקובלת.
הזוג הצעיר משלם 1200ל״י ב מזומן,
היתר ( 1800ל״י) על־ידי משכנתא.
אותה דירה היתד, עולה, בשוק החופשי,
4000ל״י.

דירות לזוגות צעירים: מיכאל יכין,
מהנדס חימאי בוגר הטכניון, עובד בבית־החרושת
דשנים, ואשתו מרים, זכו בהגרלה
אחרי נשואיהם. ילדתם אפרת נולדה ברירה.

במדינה העם המחוור ה301-
בשנה ד׳קיט לפי הספירה היהודית, ה־א
שנת 670 לספירת תקופת בית סיליקים
;זשנח 359 לספירת הנוצרים, קבע הלל
ך,שני סופית אר. הכללים לחישוב הלום
היהודי. לא היה זה תפקיד קל, כי קשה
היה לתאם את תנועת הירח מסביב לכדור
הארץ הקובעת את החישוב היהודי •׳ לתנועת
כדור הארץ מסביב לשמש כדי למנוע
שראש־השנד, ינוע בין כל עונות השנה,
יחול פעם בחורף ופעם בקיץ.
הפתרון• היה להנהיג שנה מעוברת שבע
פעמים בכל מחזור של 19 שנים, היינו
בשנה השלישית, הששית, השמינית, ה־, 11
ה־ , 14ה־ 17 וה־ 19 של כל מחזור.
השבוע, בפרום השנה ה־ 15 של המחזור
ה־ 301 מאז, חגגו כ־ 11 מיליוני יהודים
מסביב לכדור הארץ את ראש־השנה. לא
היתד, אחידות בהגם. בברית־המועצות לעגו
חברי־קומסומול צעירים ממוצא יהודי לכל
ר,עניו, לעגו לזקנים שעוד האמינו באמונות
טפלות בלתי־מדעיות כאלה. באמריקה התביישו
אנשי־עסקים צעירים לא פחות בזקניב
מפואתים בברוקלין, מדינת ניו־יורק. ביש־ראל
חשבו צעירים רבים שראש־השנה
הוא יום של סיולים ומסעות.

זו לא היתה פלא נוכח כל •מה שעשתה
סין העממית למען מיליוני העשוקים וד,מ•
נוצלים. השפיע גם נצחונו הדיפלומטי של
צ׳ו אן־ליי על המערב לא היה ספק
שהתכונן להמשיך ולספר את כל אשר
עשו הקומוניסטים למען סין, כשפתאום
שיסע אותו שרת, אמר לעתונאים לפני
שנסיים את המסיבה, האם מישהו מן העתו-
נאים רוצה לשאול דבר מה?״
הרצאה גיאוגרפית. אותו ערב מכר
קול ישראל רק שהכהן אמר כי הבורמאים
הם עם צנוע, בעל אידיאלים. דוד הכהן
עצמו התכונן להמשיך בדרכו לאמריקה,
שם ישתתף במשלחת ישראל באו״ם, שתצטרך,
בין השאר, לעזור לאמריקה למנוע
את כניסת סין העממית לאו״ם. ראש המש לחת
יהיה אבא אבן, שדעתו על סין העמ מית
שונה למדי. יש להניח כי משה שרת
נתן לצירו הרצאה יסודית על עובדוודהחיים
הגיאוגרפיות ועל מקומן של פקינג, רנגון
ודלהי־החדשה במפת ישראל.
הממשלה נצחון נו סף
היועץ

המשפטי

הנמרץ,

תקיף־האימרות,

נות־משפטית. קרובי־משפחתו של היועץ
המשפטי אף כתבו מאמרים ברוח זו בעיתון-
ערב ישראלי.
שרת לא נכנע. הוא הזמין אליו לשיחה
את שר־המשפטים, פנחס רוזן. תוצאות
השיחה: למחרת היום הזמין רוזן את כהן
לפגישה, הציע לו לקבל תפקיד ציר באחת
מבירות אירופה המערבית. היועץ המשפטי
נרגז, טען כי זוהי הורדה בדרגה בשבילו,
אך הבטיח לחשוב על ההצעה.
שיחת־חוץ. כהן לא הסתפק, כנראה׳
במחשבות: עוד באותו יום קיבל שרת
שיחה טלפונית ממושכת מחוץ לעיר, ומ-ד
לאחריה מסר הוראה ללשכת־העתונות להכ חיש
את כל השמועות על העברת כהן
מתפקידו. כעבור שעה קלה שינה שרת
את דעתו, ציווה לפרסם את ההכחשה ישר
בשם לישכת ראש־הממשלה.
ההכחשה שפורסמה בשבוע שעבר אמרה
יותר ממאה הצהרות. לכאורה היה ברור
כי זהו ניצחונו של כהן בסיבוב הראשון —
נצחונו של עקרון אי־תלות הרשות השו פטת
ברשויות האחרות במדינה. אולם
למעשה היה כאן נצחון נוסף של שדה־בוקר
על ירושלים.

יחסי־חוץ

במקום זה הפליג הכהן, האוהב לספר
סיפורים, בשבח הבורמאים, עבר משם
במדינה•**

לשבח את המעוט הסיני הגדול
(.עם נפלא, גאה וחרוץ בעלי לאומיות
מפותחת״
.של כין
כאן הפסיקו שרת, שאל :
העממית או סין הלאומנית?״ השיב הכהן :
.בשביל זה צריך להכיר אותם שנים. אולם
אם לשפוס לפי התגובה שהייתי עד לה
:ז מן ביקורו האחרון של (ראש ממשלת
:ין העממית) צ׳ו אן־ליי׳ התלהבות ההמו־
:ים וקבלת־הפנים החמה של העתונות ה•
שינית המקומית, יש להניח שהם חושבים
#ת עצמם לאזרחי סין העממית * 1
לו הפסיק כאן, היה הכל עובר בשלום.
>ן לם דוד הכהן אינו האיש להפסיק סיפור
.קבלת־פנים
שוב באמצע. הוסיף הוא :
* פעם ב־ 354 יום.
•• פעם ב־ 365 ימים ורבע.
*** 300.000 סינים; מ תון אוכלוסיה של
1מיליון.
עדות שסה ברת — דו ע ה

מרים הבינה אידיש.
הפקידים התיעצו זה
במבקש, אם לדרוש
או גבוה ואם לקבלו
ראיון עם הרב לשבוע

דוד הכהן, הבוס הסולל־בונאי הוותיק,
הירהר זמן רב לפני שהחליט, סופית, לקבל
את המינוי של ציר ישראל בבורמה. רנגון
היא עיר משעממת, היה עליו לוותר על
מקומו בכנסת, לפנות את שטח־ההשפעה
החיפאי שלו לטובת יריבו הוותיק, אבא
חושי.

עם נפלא. במסיבת עתונאים של משה
שרת בקריה ניתן לדוד הכהן להוסיף כמה
דברים משלו. שר־החוץ חשב שיפליט את
דברי־הנימוס הרגילים, יעזור להגביר את
הרושם שמלאכי־שרת פועלים בהארמוניה
של תזמורת מאולפת.

הדין־וחשבון של ג׳ייקוב לא הפיג את
החששות. להיפך, הוא היה פסימי ב־״/״ב
יותר מזה של חקר־מקורות־המים. השבוע,
לאחר שחזר המדען האמריקאי אל אשתו
וחמשת ילדיו, שחיכו לו במולדת׳ הוחלט
לבחור בקטנה שבין שתי הרעות: הדין אושר חקר־מקורות־המים של וחשבון
סופית.

חדר־הקבלה הגדול של הרבנות היה מלא
עד אפס־מקום. בני־אדם חיכו, התווכחו,
שאלו שאלות. מאחורי דלפק־הקבלה ישבו
שני פקידים. מרים הבחיני׳ כי כאשר היה
ספרדי ניגש אל הדלפק, היו שני הפקידים
מתחילים לשוחח באידיש, פונים אל האיש
רק לאחר מכן.

רנגון מול 1ואש־נג טון

השבוע ניתנה לכמה עתונאים ישראליים
הזדמנות נדירה לראות התנגשות זו במו
,עיניהם.

ישראל היתד, מוכרת למדי לג׳ייקוב. הוא
היה בן הדת המורמונית, הירבה לעיין
בתנ״ך, ידע אפילו לדבר קצת עברית. הוא
והצוות שלו עברו על פני ישראל, מסרו
לפני שבועיים דין־וחשבון מפורט לתה״ל.

מרים מזרחי כעסה. היא חזרה זה עת־,
ממשרדי־הרבנוח ברחובות, מקום שם בילתה
את כל שעות הבוקר, בצפייה להיפגש עם
אחד הרבנים. היה לה שפע של פנאי לראות
את המתרחש על סביבותיה.

אולם לא היה גם יהודי אחד בעילם
שלא הרגיש, איך שהוא, שיומיים אלה
שונים מכל הימים. קומסומולצי, אמריקאים־
ס 100 וכנענים, איד שהוא דיברה ירו של־״/

הדורות בדמם. איך שהוא עוד איכפת
להם מה קורה ליהודי אחר, בחלק אחר של
העולם. על אף תהליכי ההתפרקות השונים,
עוד היתה היהדות העולמית השבוע עובדה
נפשית קיימת מאד.

אולם בהגיעו לרנגון, מצא הכהן שיש
משום ענין בתפקידו. יותר ויותר התקרב
לנקודת־ההשקפה של אסיה הדרום־מזרח־ת
שמנהיגה הרוחני הוא שרי ג׳והארלאל
נהרו. בעוד שבן־גוריון ושרת שיחקו לא
פעם ברעיון של התקרבות אסיאתית כדרך
שמשחק ילד בגולת־זכוכית מבריקה קיבל
הכהן את הענין ברצינות. כתוצאה מכך
התנגש עם הקו המתגבר והולך של השגריר
אבא אבן, שקיבל ללא־סייג את השקפת-
העולם של ארץ־שליחותו האמריקאית. הת נגשות
הצירים הקשתה במקצת על לידת
׳מדיניוודחוץ ישראלית אמיתית.

צ׳ארלז אדוארד ג׳ייקוב ישב ופעל ביש ראל
משך תשעה חודשים. אולם רק מוע טים
ידעו על ביקורו ופעולותיו: השלטונת
לא רצו לתת פרסומת יתירה לענייני־המים,
שהיוו בעייה פוליטית עדינה. שמו של
ג׳ייקובס הוזכר בעתונות רק פעם אחת,
כאשר הוא רומה על־ידי בית־המלון בו
השתכן (העולם הזה .)871

היא שמעה כי שני
עם זה כיצד לטפל
ממנו תשלום נמוך,
מיד, או לקבוע לו
הבא.

מרים לא יכלה לכבוש את כעסה, קראה
כלפי הפקידים • :זהו מעשה זוועה ! כיצד
אפשר לדבר על אדם בפניו, בשפה שאינה
ידועה ל וז ״ אחר פנתה ויצאה מבלי להיפגש
עם הרב.
בשבוע שעבר החליטה מרים מזרחי לפנות
אל העדה הספרדית של רחובות, לדרוש
לפתור את דיבעייה אחת ולתמיד: לארגן
רבנות ספרדית נפרדת. התושבים הכירו
אותה היסב כאחת הנכבדות של המושבה.
רבים היטו אוון לדבריה.

דוד הכהן ומשה שרת
אחזוהו צירים כיולדה
חיים כהן, לא זכה למנוחה: עוד בטרם
ירד מעל כתפיו עול־התביעה במשפט קסט־
.נר־גרינוולד, וכבר צצה פרשה חדשה —
הפעם פרשה שנגעה לו אישית.
.לאחרונה נפוצו בארץ שמועות כי חיים
כהן עומד להיות מועבר מתפקידו הרם
לקבל כפיצוי משרה דיפלומטית. מקורות
ממשלתיים הכחישו שמועה זו, התאנמי
להסביר לעיתונות כי השמועות הופצו על־ידי
חוגים דתיים כתגובה על התערביתו
התקיפה של כהן בפרשת תת־שר־הסעד,
הרב שלמה רוזנברג. אולם למעשיי היתד,
הפרשה מסובכת יותר׳ נעוצה בימאבק ה־מדיני־פנימי
הישן נושן: מלחמת שרת־בי•

צעדים אדמיניסטרטיכיים. ראש-
ממשלת־ישראל ידע היטב כי היועץ המש פטי
אינו מוכן לקבל ממנו הוראות, מש תמש
אך ורק בשיקולו כדי להחליט את
מי, מתי וכיצד לתבוע לדין. אולם הוא
חשש כי כהן מקבל הוראות ממקום אחר,
הקרוב יותר לבאר־שבע מאשר למשרדי־הממשלה
בירושלים, נקט בצעדים לסילוק
הבלם השפריע יותר ויותר למהלך התקין
של מנגנונו.
הצעדים הראשונים היו אדמיניסטרטיביים:
שרת הציע להוציא הוראה, שלא לפתוח
בצעדים משפטיים נגד אנשים מסויימים
(ביניהם חברי־כנסת, חברי־ממשלה׳ פקידים
גבוהים) ללא אישור הממשלה. כהן דחה
את ההצעה בכל תוקף, טען כי ביצועה
עשוי להפר את הכלל של שוויון־האזרח
בפני החוק, ליצור מעמד נרחב בעל חסי-

אש בשבת
פיתוח הקטנה בין ש תי ד עו ת
מים מים מסביב
ואין מיפה לשתות
(קולרידג׳)
בראשית היה תוהו ובוהו. כאשר הלכה
המדינה עוצרו־״ הוקמו הכפרים והקיבוצים
בכל מקום בו נמצאו מעיין, או באר. לא
היה פנאי לתיכנון.
אולם בהדרגה קיבל התוהו ובוהו צורה
מסויימת. כאשר פינו הבריטים את הארץ,
השאירו אחריהם את כל רשימות סקר״
מקורות המים. המחלקה לחקר״מקורות־המים
של משרד־החקלאות המשיכה לפעול
במקום בו הפסיקו הבריטים.
בראש ד,פעו,לה עמדה שלישייה: מרטין
גולדשמידט, הקודר תמיד, ד״ר וולטר שטרן,
המחייך תמיד ודוד קורניץ, ההידרולוג היש ראלי
הצעיר, המתלוצץ תמיד. המחלקה
ערכה סקר נרחב של מקורות־המים היש ראליים
— מתל־אל־קאדי ועד ביר״הינדיפ
(העולם הזח .)863 לאחרונה שורטטה מפת-
מים מדוייקת והוכן דין־וחשבון מפורט.
המסקנה: מקורות המים אינם מתחדשים
במידה מספקת. כמות המים בישראל פוחתת
באחוז מסויים משנה לשנה.
דין־וחשס־ן פסימי. כל הגורמים הזקוקים
למים מחו נמרצות: הם נאלצו להתאים
את כל חיכנונם לממצאים החדשים של
חקר־מקורות־המים. על כן החליטו הם
לבדוק את הדין־וחשבון׳ הזמינו גיאופיסיקאי
אמריקאי נודע לבוא לישראל.

בין עשרות הפירטומים שמשלם־המסים ה ישראלי
הנדיב־ללא־גבול מממן את הוצאתם,
נמצא גם עלון שבועי בשם מחניים• עלון זה,
המוצא עבור החייל הדתי על־ידי הרבנות ה צבאית׳
הוא תוצאה מן ההנחה המקובלת
במוסדות מסוג זה כי מה שטוב עבור כלל
ישראל — במקרה זה, שבועון הצבא במח נה
— אינו טוב במידה מספקת עבור איש-
הדת.
עד כמה מיותר עלון זה אפשר היה להיוזכח
מתשובה שנתן שר־הבטחון פנחס לבון ל שאילתא
בעניין זה בכנסת, השר, האחראי
לכל הפעולות הממומנות מכספי תקציב הב־טחון,
השיב בעוקצנות האופיינית לו כי אינו
רואה צורך בהוצאת שבועון נוסף, מיוחד
לאפיקורסים.
אולם מסתבר שהרבנות הצבאית, שלא כשר,
לא הסכימה להוציא כליל את האפיקורסים
מתחת כנסיה. ההוכחה סופקה בגליון השבוע
שעבר של מחניים. בתמונת השער, שתחתיה
מתנוססת הכותרת ״שבת בכוח הירוק״ ,נר אה
הרב הצבאי הראשי שלמה גורן בחברת
חיילים, אחד מהם, סמוך ביותר לרב, מעלה
בהנאה רבה עשן מסיגריה התקועה בפיו.

משפט
״יהיה טו ב״
.חוקת־השיפוט הצבאית אוסרת על אנשי
צה״ל כל הבעת־דיעה בפומבי. מה היה
דינו של סמל מרתה אהרן, אילו אמר
(המשן בעמוד ) 16

העולם הזה 855

לא מלחמת ע1לם 1לא סיב 1ב שני ...גל גיל1״ שחיתות לפני הבחיחת...
בי. ג־י. יחזור -מנ1צח ...כנסת שלישית דומה לשניה ...דל1ת בעתה
המוסיקאית ...שפע בתיאטרון התקדמות המחקר האטומי בישראל
• היה בטוח כי בשנה זו לא יסרוץ הסי־בו
5השני. שיקולי הערבים: לא כדאי לחם לפתוח
בקרב ממש עד אשר תעכל מצריים את בסיס סואץ,
ושאר המדינות את הסיוע הגדול שיגיע אליהם.

לעומת זאת אין לצפות גם להתגברות
הנטיה בישראל לקראת מלחמה מונעת. כל

שאחרת אין ספק שהמלחמה תהפוך להתאבדות ההדדית
טוטאלית.

• המאורע העיקרי הישראלי יהיה השנה:
הבחירות שיתקיימו בחודש אוגוסט, לפי השיטה

• העונה המוסיקאית תהיה השנה דלה

הקודמת. תעמולת הבחירות תלבש צורה הרבה יותח
קיצונית, יופעלו בה ביד רחבה אמצעי־פרסומת חדישים.
שיטודהבחירות תסתמן במידה רבה על גילויים של מק-

עוד שלטת באמריקה הממשלה הנוכחית של הנשיא איי־זנחואר,
שתתערב בלי ספק לרעת ישראל, יחד עם ברי-
סניה. שיקול זה עלול להשתנות ערוב הבחירות לנשיאות

את העתונים הבלתי־תלויים הגדולים ! הנקראים על־ידי

בשנת , 1956 כאשר משקל הבוחרים היהודים שוב יכבד

קוראים חסרי הגדרה מפלגתית סופית.

על כפות המאזניים.

•התקדמות מסוימת בשטח זח. אחרי התחנה הראשונה
בברית־המזעצות, תוקמנה שתי התחנות הבאות בארצות־הברית
ובבלגיה.

רי־שחיתות, וכל הצדדים ישתדלו לנצל עד כמה שאפשר

• אל תחבה לשום הפתעות גדולות כ

אולם כאזרח ישראלי עליך להתכונן
מבחינה נפשית לאפשרות כי פעולות-הסת-
ננותיוחמרו, עלולות להסתיים במספר קרבנות במספר
קרבנות בקנה־ימידה הרבה יותר גדול מאשר עד
כה. במידה שגובר הבטחון העצמי של יוזמי ההסתננות,
ייעלמו בהדרגה המעצורים הפסיכולוגיים שהגבילו עד
כה את מעשיהם.

• מצבה הפוליטי של ישראל יוחמר השנה
עוד יותר, כתוצאה מגיבושה של כרית-
ה גנ המרחבית אשר ישראל תהיה היחידה שלא תיכ לל
בה. מדיניות־החוץ הישראלית התיאשה מלמנוע •הת פתחות
זו, תקדיש עתה את כל כוחה לקרב־נסיגה שמטרתו
להצמיד ערובות מילוליות למשלוחי־הנשק לערבים.
יהיה זה נצחון הקו של אבא אבן, המוען שאין לנקום
בקו הפוך מבלי להתנגש באופן עקחוני עם אייזנהואר,
דאלס וכל מדינות המערב.
• התופעות הבולטות בעולם הערכי יהיו :
(א) •המאבק בין הלאומיות החילונית מן הסוג של גמאל

מוצאי יום הבחירות. קרוב לוודאי שייצוגה של
שום מפלגה לא ישתנה ביותר משלושה צירים. השערה
מתקבלת על הדעת: מק״י תגדל במקצת לאחר האיחוד
עם סנה והעליה ברחוב הערבי.

• דוד כן־גוריון יחזור השנה לבמה הפוליטית,
כמנוצח במלחמתו הפרטית עם מנגנון
מפא״י. אחרי כשלון הרעיון שאפשר להגיע אל
העם מעל לראשי עסקני המפלגה, יצטרך בי. ג׳י. להתפשר
עם •חמנגנון ולהיות תלוי בו, אם יש ברצונו להיות
ראש־הממשלה הבא של ישראל.

• כוחה של ההתישכות העובדת יגבר
בתוף מפא״י לאחר שעסקני המפלפה הסכימו לכן
כדי לחזק את המעמד המוסרי של המפלגה בעיני הבוחר.
כמו מן העסקנים הזקוקים לכן ביותר ינסו לטהר את
מעמדם על־ידי הצטרפות פורמלית זמנית לקיבוצים.

• גם הקואליציה הבאה תושתת על ה-

עבד־אל־נאסר לבין הלאומיות הדתית הריאקציונית מסוג
האחים המוסלמיים( ,ב) המאבק של מצריים להשתלטות

דאלס

בישראל

נשק לערבים
בארץ, בגלל נסיעתה של התזמורת הפילהרמונית לסי בוב
באירופה. הפער יעודד גופים מוסיקליים מבוססים־
פחות, כמו תזמורת קול־ישראל, תזמורת חיפה והקונצר טים
הקאמרייס במוזיאון תל־אביב לנסות למלא את החסר
על־ידי שיפור תכניותיהם. במיוחד מתכוננת לעשות
מאמץ תזמורת קול־ישראל, תזמין את המנצח היינץ
פרוידנטל כמדריך קבוע, תעשה נסיון לכבוש את הקהל

גמורה על המרחב, מול היריב העיקרי: עיראק.

התל־אביבי.

• סכנת מלחמת-העולם השלישית רחוקה,
תפחת השנה עוד יותר, מפאת שיווי־המשקל ההולך

• הצגות הקופה הגדולות של השנה הבאה
כתיאטרון יהיו קזאבלאן בקאמרי והמרד על

ונוצר בין שני הגושים בשטח הכוח האטומי והמימני.
אל תצפה כי בריטניה וצרפת יהפכו גוש עולמי שלישי

הקיץ בהבימה. להצלחה מסוימת יזכה גם חווה ואני של
אחרון מנד בהבימה.

עצמאי, אולם הן יוסיפו לשמש במקרים מסוימים בלם
זמני לקיצוניות האמריקאית. מטרות המדיניות האמרי קאית
השנה: זיון מזוהז של גרמניה ויפאן, חרף הת־נגדות
בנות־בריתם.

• קו-ההתפתחות העיקרי השנה: התגברות
הגורמים הבדלניים כארצות־הברית, המבק שים
פעולה עצמאית וקיצונית של אמריקה ללא התחש״

כוגארט ב״מרד על הקיץ״

• כמרכז התעניינותם של חובבי התיאטרון
השנה תעמוד חנוכת בנינו החדש של התיאטרון

הצלחה לקופה

הקאמרי ברחוב נחמני, תל־אביב, המבטיח חידושים חשו־

ברית כין מפא״י והצ״כ, תוך התגברות קטנה
של •הצ״ס אין סיכוי רב לקואליציה פועלית, על־אף ני־תוחיהם
של כמה מנהיגי מפ״ם ורצונם של כל מנהיגי
אחדות־העבודח.

• המצב הכלכלי במדינה ישתפר לקראת
הבחירות ויוחמר מיד אחריהן. למשך חדשים
אחדים יחוסל כמסם לגמרי חוסי־העבודה, מתון מאמץ
הממשלה והסוכנות שיגייסו באופן מלאכותי סכומים
מיוחדים לצורך זה כדי להוציא את הרוח ממפרשי ה אופוזיציה.
הפסקת־נופש
מלאכותית זו תאלץ את הממשלה •הבאה
לנקוט מיד בצעדים הדרושים כדי להתאים את המשק
למציאות הקשה. בין השאר: אין להתעלם מן האפשרות
של הפחתת ערך הכסף, שתבוצע עם החלפת השטרות ל אחר
הקמת הבנק הממלכתי. דרכי הביצוע •האפשריות :
החלפת השטרות הישנים בשטרות קטנים יותר ; או הט־לת
מלווה־חובה על הכסף המוחלף.

• לא יחולו שינויים רציניים בהרכב ה
כן־גוריון
בין לבון ואורן
כניעה למנגנון
בות בשום בן־ברית, נגד העולם הקומוניסטי כולו. ברי טניה,
לעומת זאת, תשתכנע יותר ויותר שכדאי להתקרב
לסין העממית.

• צפה לויכוח חריף בקרב מצביאי המערב
על השפעת הפצצה •המימנית האחרונה על המוש גים
האיסטראטגייס. תתגבר הדעה הצבאית הקלאסית,
שתשים מחדש את הדגש על צבא־הקרקע, מתון הנחה
שהפצצה המימנית תהיה כה איומה עד ששני הצדדים
ייאלצו להימנע מן השימוש בה כמעט בכל מחיר, מאחר

בים, טכניים בעיקר• ,הן לנוכחיות הקהל
עצמן.

והן להצגות

אחוז המחזות המקוריים יהיה יותר גדול מאשר
בשנה שעברה, אולם יותר מזה ייכתבו מחזות חדשים,
לאור הצלחתם היחסית של המחזות שיוצגו.

• קרוב לוודאי שתיאטרון המטאטא יתפורר
סופית השנה, לאחר שמזה שנים מספר הוא גוסס
בגלל מחסור בחומר מתאים, ועזיבת השחקנים הוותיקים
והטובים ביותר.

• האופירה הישראלית לא תחדש השנה
את הופעותיה, בגלל קשיים כספיים •וחיכוכים אי־שיים.
כן אין להניח שתצליח לעלות על הבמה האופירה
העממית החדשה, שעל יסודה הוכרז לפני חדשים מספר.

• שום שינוי לא יחול בשיעמום הרגיל

של. קול ישראל״ .עובדיו הוותיקים חולמים אמנם
על תכניות מרחיקות־לכת, אך אין כל סיכוי שהן יצאו
לפועל.

שלטץ המקומי. אבא חושי יוסיף לשלוט בחיפה,
אולם למרות הנצחון הכמעט־בטוח של הצ״כ בתל-אביב
לא יעמוד חיים לבנון בראש הרשימה והעירייה.

• הצלחות הקופה הקולנועיות בשנה זו
יהיה שלומית (ארצות־הברית) ,לוקרציד, בורג׳יד( ,צרפת)
והמרד על הקיץ (ארצות־הברית) .שלומית תעורר ענין
בגלל •הצינזור הממושך, לוקרציה בורג׳יה כולל תמונות־עירום
נועזות, שיקוצצו אמנם על-ידי הצנזורה, המרד
על הקיין, מלבד היותו סרט חזק כשלעצמו, יגרה את
הקהל להשוותו להצגת התיאטרון. סרט אחר שיעורה סערה
עולמית: סרט חדש של צ׳ארלי צאפלין נגד מק-
קארתי.

חלות הממאירות כיותר, שיתוק הילדים, אם
יצל״וז הנסיון ההמוני שנעשה השנה בתרכיבו של חד״ר

• אין להניח שיובאו לארץ השיטות ה-
קולנועיות החדשות, המצריכות שינויים יקרים במב־

• השנה יופיע עמון יומי חדש, של אחדות
העבודה. מלבד זאת לא יחולו שינויים בשטח העתונות,
מלבד הופעת מספר לא קטן של כתבי־עת קיקיוניים ש אתה
לא תרגיש בקיומם.

• מהפכה עשויה לחול ביחס לאחת המסאלק.

תתרכז הרפואה בהתקפת־מצח על

הסרטן.

• צפה לכף שבכמה מקומות בעולם יופעלו
תחנות-כוח חשמליות מסחריות מופ-
עלות ככוח האטום, וכי גם במדינת ישראל תחול

נה האולמות והמסכים, כמו הסינמסקופ והסינראמה.

• צפה למספר גדול יותר של סרטים ישראליים
קצרים, בעיקר עובדתיים, הודות לחוק החדש
המחייב את בתי־הקולנוע להציגם. חוב הסרטים הללו
יהיו דוברי עברית.

אורו ת הבמה ]ארצות־הפריו[/

שחם* אסורים נצרבת[

וי״ד * הסרט הטוב תשי״ד *
וסו

מאת סילב קשת

קיון המזדקן שאיש אינו רוצי׳ בו יותר,
המוצא טעם וערך לחייו בהפחת אהבת ה חיים
בטרי( ,קלר בלום) הרקדנית אותה
הציל מהתאבדות נבחר על ידי העולם הזה
כשחקן השנה. סרטו, שגם הפעם, הוסק,
בוים ותוטרט על ידו, היה אחד הסרטים
האנושיים והנוגעים ביותר ללב שנראו
אי־פעם.

חיצים, פגיונות אינדיאנים ורגלים התעו־פפו
מעל לראשו של הצופה הישראלי,
שראה שלשה סרטים גרועים בשלשה מם־
דים. הסרטים: מבצר ם י ׳ המוזיאום ועמק
הגבורה, על אף החידוש שבהם, לא היוו
הצלחה קופתית מסחרחרת. הקהל בא,
ראה והיה אדיש. היד, צורך ביותר מכך
כדי למשוך את חובבי־הסרט: תסריט, משחק
ובמוי טובים שנמצאו דווקא בסרטים בני
השיטה הדו־ממדית העתיקה. סרטים טובים
מסוג זה לא חסרו בשנת תשי״ד.

הצגת טרם זה נאסרה בכמה ממדינות
ארצות הברית, בה אין צ׳אפלין הליברלי
מקובל ביותר.
טרם אנושי גדול אף הוא היה משחקים
אסורים של רנה קלמנט, שתאר את הש פעת
המלחמה על ילד וילדה רכים, הנתפסים
למשחק־המוות והקבורה, הורגים חיות
ורמשים כדי למלא את בית־הקברות הח שאי
שלהם. על אף נושאו העצוב לא היה
משחקים אסורים מדכא. היו בו קטעים תמימים
ונוגעים ללב, ולעתים אף הומור קו דר.
המבוגרים בסרט נראו בצורה מגוחכת
מדי׳ כאילו דרך עיניהם של הילדים, גבורי
העלילה.

כארבעת הסרטים הטובים ביותר בחר
ואנו לנו הזה בסרט אמריקאי אחד, שניים צרפתיים,
ואחד יפאני.

האדם חקסן
אורות הבמה, סרטו הגדול האחרון של
צ׳רלס צ׳פלין, נשאר משך 20 שבועות על
המסך התל־אביבי, משך אליו רבבות צו פים,
שמאות מהם ראוהו יותר מפעם אחת.
כדרכו ברוב סרטיו, היה צ׳פלין גם באורות
הבמה האדם הקטן הנאבק לחיים טובים
יותר. בעד משחקו הנפלא כקלבירו, המו־

שחקן השנה

שחקנית השנה

צ׳אדל• צי א פרין

בדיג׳ ט פו ס״

בריג׳יט פוסיי הפעוטה בת השש, ששיוו קה
בצורה כה פאתסית את תפקיד הילדה
היתומה, נבחרה כשחקנית השנה, למרוח
י מסדינה !איטליה!

המוקיון ] ארצוווי הברי ת[

דא שומון 1י 3אן1

ש כד חאימה נצרפתן

הסרט הטוב תשי״ד * הסר

שווווווו!ווו!ווווווווו 1וו>ווווווו!ווווווווו!ווו!ווו!ווווווו!ווו!ווווווווווווווווו 1ווווו!ו!ווווווווווו!ו

^וו!ווו!ווווווווו!ווווווווווווו!ווווו!וווו!!וווווו!וו!!וווו!ווו!ו!וווו1ווווו! 1וווו!!ווווווו!ועו ₪ 0ווו!!וווו!ווווו!וווווו 1וווווווווווווווו1ו1

לאתר דליקה באחת מבארות־הנפט הנמצאות
במרחק רב מן העיר. כל אבן נגף קטנה, נדנוד
קל, עלולים להעיף את המכוניות ואת יוש ביהן.
תוך כדי נסיעה מתגלה גם אופיים
האמתי של המסתמים. ישנם גילויים של
גבורה עילאית, חברות, פחדנות והעזה של
ארבעת הגבורים•

גילה הדך. לא היתד. זו ילדת־פלא מן הסוג
של שירלי טמפל, בשער מסודר בבקבוקים,
הרוקדת ושרה כקוף מאולף. היא התנועעה,
שיחקה ובכתה בצורה כה משכנעת עד כי
העלתה דמעות בעני הצופים.
ראשומון, לפי ספרו של הונוסוקה אקו־סגבה
הוציא את יפאן מאלמוניותו; הקול נועית.
הסרט שהצטיין באיכות טכנית ר
צילומית נדירה, היה בעל צוות המשתתפים
הקטן ביותר בתולדות הסרט. העלילה דנה
על האמת, במידה והיא קיימת בכלל, הר אתה
ארבע גירסזת שונות של הנוגעים בדבר
על מעשה אונס ורצת בחורשה. אף גירסה
לא התאימה לשנייה.
שנר
זו היה
חינות. בימוי טוב.

עיבוד. תיג־ן ון. פחד

האימה של הנרי(העורב) ג׳ורג׳ קלו־יצירה
׳קולנועית מושלמת מכל הב עלילה
הבאה לבטא רעיון מסויים,
מצויין מתח עוצר־נשימה ומשחק

עלילת הסרט המתרחשת באחת׳ הארצות
הדרום־האמריקאיות הנמצאת תחת השפעת
אילי־הנפט מארצות הברית דנה בגורלם של
ארבעה אנשים שניסו להחלץ מן הגיהינים
אליו נקלעו, על ידי נהיגה מסוכנת בשתי
מכוניות הנושאות ניטרוגליצרין, שנועדו

שחקן־משנה השנה

שחקנית-משנה השנה

*׳ון*:י ל *ו ד

כדוריה גראה

סרטים אחרים הראויים לציון היו: מ עתה
ועד עולם, מעובד ומתוקן לפי הבסט־סלר
של ג׳יימס ג׳ויס, מאחר ששלטונות
הצבא האמריקאי דרשו כמה תיקונים יסו דיים
בעלילה הדנה בחיים המנוונים וחסרי
התוכן של חיילי צבא־הקבע האמריקאי ב־הונולולו
ערב ההתקפה על פרל הרבור. על
אף התיקונים (השמטת הקטע החשוב על
המשטר האיום בכלא הצבאי, העמדתו ל משפט
צבאי של הקפטן הולמס, שבספר
עלה בדרגה, החלפת בית־הזונות למועדון
פגישות והשמטת ניבולי הפה) ,נשאר הסרט
חזק הודות לבמוי המצוין של פרד >בצ־הרי
יונו) זינמן ומשחקם של ברט לנקסטר׳
מונטגומרי קליפט, ופרנק סינטרה, שהת גלה
בפעם הראשונה כשחקן דרמתי מעולה.

סרטי השנה
בצהרי־יום, מערבון מעניין, אף הוא ב*
במויו של זיגמן צולם במינימום של זמן
הוצאות ותפאורות. גרי קופר, הביע, במשחק
עצור את היאוש, הפחד וחוסר האו נים
בגלל החובה המוטלת עליו.
שייקספיר מצא לעצמו מתרגם קולנועי
טוב בג׳וזף מנקייביץ ,,שעשה מיול-וס
י קיסר את הסרט ההוליבודי הטוב ביותר
על נושא שייקספירי. פרט לדיסונאנם ב נאומו
בניב אמריקאי של מרלון בראנדו
כברוטום, היה המשחק מצויין. ג׳ון גיל-
בעל ותק,
גוד, שחקן־במה שייקספירי
ששיחק להפליא את קאסיוס התככן ימר
הנפש, בטא את שורותיו בדיקציה מופלאה׳
נבחר על ידי העולם הזה כשחקן ה משנה
של השנה.
כשחקנית המשנה נבחרה גלוריה גראהם׳
בעלת ההופעה החתולית בשל משחקה גונב
הסצנות בנבל היה האיש כיפהפיה דרומית
קלת דעת ובפחד מוות כמתכננת רצח הסרת

בקארי, של וויליאם וויילר, איבד את ה אחות
של תיאודור דריזר וכמה מן הבעיות
הכאובות בספר, כקטע בו משתתף גבור
העלילה הרסטווד כמפיר שביתת־חשמליות,
והתאבדותו של זה. אולם למרות זאת היה
זה סרט חזק הודות למשחקם של לורנס גוו אוליביה כהרסטווד המשליך מאחורי
משפחה ועמדה בחיים כדי לזכות בגיניפר
ג׳ונס שהיתר, קארי מלבבת.

וויילר הוכיח את כשרון־הבימוי שלו גם
בחופשה ברומא ובססלאג . 17 חופשה ב רומא
פרט לעלילה עדינה ומלבבת, הביא
גם רוח רעננה בדמותה התמירה והמק סימה
של אודרי הפבורן, הנערה ממוצא
הולנדי־אירי, שבעד משחקה בסרט זה, ש היה
הראשון בתפקיד ראשי, קבלה את האוסקר
של השנה.
העולם הזה בחר בה כתגלית השנה.

עגילים, דדקרב ום וקיק
איטליה שהחלה ללכת בעקבות הוליבוד׳
בהסקת סרטים רכרוכיים, סנטימנטליים או
סרטים היסטוריים בעל המוני משתתפים׳
העניקה את אחד מסרטי השנה הגרועים
במסלינה, יצירתו של קארמינה גאלונה,
ססיל ב. דד,־מיל האיטלקי, שהראה את
הרפתקותיה המשעממות של קיסרית נימ פומנית
(מריה פליקם) בצורה אוילית עוד
יותר מקוו ואדיס.
לא הרבה פחות גרועים היו אנה, ש אותו
משך
את. הקהל התל־אביבי את
מספר השבועות של אורות הבמה, בגלל
סילבאנד, מנגנו, ובן ללא הורים סוחט
דמעות, שזכה אף הוא להצלחה קופתית
גדולה.
לא משתייכים לקבוצה זו שתי פרוטות
תקווה סרטו האופטימי של רנאטו קאכטלני,
מן המוהקנים האחרונים באסכולה הניאו־ריאליסטית,
וולקנו שכדאי היד, לראותו רק
בגלל אנה מניאני.

ארנ קי
תיקים

ילקוטים

ודברי

ופלסטיק

עור

כמגח ר

גדול

נחלת־בניסין ,11 תל־אביב

צ. בו
־ארגוין ^שראי בע״מ

רנוזנררב סומר-יצהר

ך ירח החגים

רח׳ אחד העם 11 טל 67297 .

ירח הדבש-

בישראל הוא מנהג להעלות דבש על שולחן המשפחה ובריאות כסמל לשנת כח

.מקס אופולס במאי המעגל והתענוג עשה
ממראם דה ...כרט מנופח, סנטימנטלי ש חסרה
בו הדקות והאספרי הצרפתיים׳ ש ציינו
את שני סרטיו הקודמים. על אף נו כחותם
של תותחים קולנועיים כבדים כ־שרל
בואייה׳ דניאל דרייה וויטוריו דר-,
סיקה׳ לא הצליחו שקריה של מדאם דה...
ונדידתם של עגיליה להוציא את הצופה
מאדישותו.
דו־קרב לאור השמש, סרטו הלא־ניותר
חדש של דוד או. סלזניק הצטיין בהפרזה
של צבעים, משחק ויצרים, הראה בצורר,
ילדותית וחסרת־טעם את אהבתם החוטאת
של פרל שאבז, נערה ממוצא מכסיקאי
(ג׳ניפר ג׳ונס) ובנו הפוחז של בעל־חוזה.
גריגורי פק היה אמנם גברי ומושך מאד,
אולם רמת משחקו לא היתד, טובה יותר
מזו של הסרט כולו.
נסיון נפל מגוחך לעשות אורות הבמה
משלא, הראתה הוליבוד בהמוקיון —
סרט אודות מוקיון הנרפא מיאושו ושנד
רותו בגלל עיניו התמימות ואמנותו ב חיים
של בנו הקטן, מת באיפור על פניו,
על הבמה, כי ההצגה חייבת להמשך.
רד סקלטון, קומיאקי בעל קאליבר מצומ צם
ניסה׳ לשוא להראות כבן־דמות־היגון,
עורר רחמים לא בגלל הדמות אותה גילם,
כי אם בגלל נסיונו הנואש.
משך

שנת

תשי״ד הפיקה

ישראל

שני

סרסיים עלילתיים: אבן על כל מיל ש־הסרסתו
נסתיימה זה כבר, נמצא בעבוד
ויוצג רק בשנה הבאה, וגבעה 24 אינה פונה
הנמצא עדיין בשלב של סיום. שחקני הסרטים
ובמאיהם נוסכים את התקווה בי
שני סרטים אלה לא ידמו לאחיהם הקוד מים
מן האסכולה של אחרי־אלפים־שנד׳.
ססכיזם המהפכה נגד ״המראה השטוח״ של הס רטים
הדו־ממדים, נכנסה לשנתי׳ הרביעית.
כמה מן השיטות הקולנועיות שנוצרו כד
לגרור את הצופה ממכשיר־הטלביזיה״ שבקו
חיים, כסינרמד, ו־ 3ממדים. הקהל שבא
בתחילה בהמוניו להציץ דרך משקפיים
באשלייד, אופטית פשוטה׳ מאם באריה
היוצא מן הבד ומתיישב על ברכו העדינה,
בעכבישים המטיילים על פרצופו, וביפה־פיות
המתובלטות המתהלכות הלוך ושוב,
כשהן מנענעות את כל האנטומיה שלהן.
לא עזרו גם סרטי אלימות חסרי-טעם,
נוסח ״נשק אותן וירה בד,ך שהופיעו בזה
אחר זה על המסכים האמריקאים. התנ״ך
אף הוא חדל למשוך.
הצופה החל להסתכל אחורה בגעגועים,
לד,זכר בסרטים הדו ממדיים הטובים׳ ללכה
לראותם בבתי־ד,קולנוע מאחורי הפינה. ה סרט
הזר הטוב בשיטה העתיקה, היווה את
מתחרהו הרציני ביותר של הסרט האמריקאי
המנופח. הוליבוד עיינה מחדש במדיניות.
המוגולים הגדולים מגיעים לאט לאט למס קנה
כי הממד החשוב ביותר הוא הסיפור.

הסרט האיטלקי
איטליה, שהפכה להיות מרכז הסרט
האירופי, ואחד הגורמים החשובים בשוק,
תצטרך עתה לעמוד בפני אותה בעייה.
נישואי תערובת קולנועים איסלקים־אמרי-
קאים, איטלקים־צרפתים, שנעשו על תקציב
גבוה׳ כוכבים מפורסמים ועלילות
מפוצצות הורידו את רמתו של הסרט
האיטלקי הטוב. איטליה מוצפת הדולרים
החלה לבחול בנסים במילנו, שתי פרוטות
תקווה וגונבי אופניים. היא רצתה יפה פיות,
קימורים ומלודרמות. הכסף האמרי קאי
ספק לה זאת בשפע שהחל גורם
לבחילה בקיבותיהם אנינות־הסעם של אגר,בי־הסרט.

המוסד הקרוי ג׳ינה לולובריג׳ידה מאיי מת
עתה התמוטטות עם צלליתה החדשה של
האשד, ואז תעמוד בסינצ׳יטה בעייה קשה :
במה למלא את החלל?

השוק ש א בד
במשך השנה גססו לאיטן תעשיות־סרטים
אירופיות ודרום־אמריקאיות שונות. תע־שיית־ר,סרטים
השוודית, שנתנה לעולם את
גרסה גארבו, ויוקד, לינפורס ואינגריד
ברגמן, שבתה מעבודתה משך מרבית ימות־השנה.
המצב בתעשיית הסרטים הדנית היה
חמור לא פחות, למרות העובדה שהיא
הסיקה בשנים האחרונות כמד, סרטים אנושיים
גדולים כגון דיטה, וילדי הרחוב.
הסרטים המקסיקאים, הבראזילאים והאר-
גנטינים נמצאו אף הם בשפל׳ על אף
ההון האמריקאי, שהוזרם לעורקי האולפנים
הלאטיניים.
לעומת זאת ראתה שנת חשי״ד פריחה
שאין דוגמתה באולפני אסיה. הוליבוד
איבדה את השוק הגדול שלה ביבשת סין,
לאחר שאסרה ממשלת סין העממית (רק
השנה) על יבוא סרטים אמריקאיים׳ הסתפקה
בסרטים המקומיים ובתוצרת ברית־ד,מועצות.
תעשיית־ד,סרטים ההודית עלתה למקום הראשון
בעולם מבחינת הכמות, דחקה את
כל הסרטים הזרים׳ ואף החלה לייצא סר טים
צבעוניים־אפיים לארצות הקיסרות ה בריטית.
אולם
השיגשוג הגדול ביותר חל, ללא
ספק באולפני־יפאן. יפאן היתה גם המדינה
האסיאתית היחידה, שעשתה מאמצים רצי ניים
לכבוש את שוק הסרטים העולמי.
אחדים מנסיונותיה, כגון ראש ומון וג׳יגו־קומון
הוכתרו בהצלחה. אחרים׳ בגון פרשת
אנאטאהאן, שבויים על ידי אמן־הבימו׳
הגרמני, ג׳וזף פון שטרנברג, לא משכו
את לב־הקהל. אבל דבר אחד היה ברור :
אם ימשיכו תעשיות אירופה ואמריקה בלב טי
ו גם בשנה הבאה, לא יצליחו לפתור
את בעיית הסרט הנכון לקהל הנבון׳ עלול
מרכז ייצור הסרטים לעבור מזרחה.

העולם הזה 885

לה את תפקיד ג׳יג׳י בגרסה המומחזת ה אנגלית
של ספורה הידוע שעמד להיות
מועלה על במת ברודביי. אודרי ריוחתמה
על חוזה ונשלחה לניו־יורק. תוך שבוע הוח־תמה
גם על חוזה הוליבודי עם פרנזונט.
תערובת מעניינת זו של דם הולנדי ו אידי
התגלתה כתבלין שהוליבוד היתר, זקו קה
לו, זה שנים רבות. אודרי, בתם של
אצילה הולנדית ואב אירי, שהתגרשו כש־היתד,
בת , 10 לא היתד, מאושרת בילדותה.
מיד עם גרושיו, הצסרף אביה למפלגתו של
מוסליי הסאשיסס, ואודרי נשארה עם אמה
בהולנד. המלחמה מצאה אותה שם. היא
למדה פעמיים בשבוע באלט, היתד, מעבירה.,
בדרכה לבית־הספר קשרים של המחתרת ב תוך
נעליה הקטנות. מאוחר יותר, כאשר
התקדמה בריקוד, היתד, עורכת יחד עם חב רתה
שפרטה על פסנתר, הופעות, שאת הכ נסותיהן
היו מקדישות למחתרת.
הרעב לא פסח גם עליה. גם היום היא
אוכלת בלהיטות רבה שוקולד ודברי־מתיקה
אחרים שחסרו לה בתקופת ילדותה.

מבעיות תירי רואיס
אחרי המלחמה חזרה אודרי לבאלט ב יתר
מרץ. היא עברה עם אמה ללונדון, נו כחה
כי לא תהיה רקדנית גדולה בגלל ה שנים
שהפסידה. היא החלה לחפש עבודה,
נתקבלה כנערת מקהלה ברביו מוסיקלי ב־מועדון־לילה.
צלם מסחרי הפיץ את תמונו תיה
בכל אנגליה כפרסומת למוצר תמרוקים
מסויים. בינתיים המשיכה בלימוד־הבאלם ו קבלה
שעורים בדרמה אצל פליקס איימלר,
שהיה מדריכו של צ׳רלם לוד,טון.

אודו׳ הנבוון
(ראה שער)
בשנת תשי״ד, כמו בכל שנה אחרת, סערה
בהוליבוד קלחת המאורעות הקולנועיים. חיים
נבנו ונהרסו. כוכבות עלו וירדו. ריטה
היוורט חוללה סערה במחול שבעת־הצעיפים
שלה בסרט שלומית ובנישואיה עם דיק
היימס. ג׳ין ראסל חשפה את עצמה יתר
על המידה בסרט גיזרה צרפתית, נכנסה ב קרב
עם הצנזורה. טרי מור הפכה בן־לילה
מאחות קטנה למלכת־סקסאפיל, לאחר ש הופיעה
בסרט שובי שבע הקטנה. מרילין
מונרו הפסיקה את הכרזותיה על סלידתה
מפני חזיות, הפכה לאשה מיושבת בדעתה
לאחר גשואיה לכוכב־הבייזבול, ג׳ו די מג׳יו.
רקדנית שרי נורת חוללה שערוריה, לאחר
שהופיעה בסרט פורנוגראפי.
אולם אף לא אחת מאלה היתה ראויה
לתואר כוכבת־השנה. גם כוכבות המחול ה־מוסרט,
לודמילה טשרינה ולסלי קארון לא
היו ראויות לתואר זה: הן שיקפו רק את
המציאות ההוליבודית הרגילה — את ה חיים
והמעשים שנמשכו משנה לשנה. לא
היה בהן כל חידוש.
החידוש היה רק באחת מתושבות עיר
הסרטים — תושבת חדשה למדי. היתד, זאת
נערה דקה בעיפרון, בעלת עיני־איילה והלי כות
פרחחיות ומלכותיות גם יחד, שהקסי מה
את העולם כולו בסרטה הראשון, הו כיחה
כי הסקס־אפיל לבדו אינו מספיק —
ההצלחה מצריכה גם כשרון וקסם אישי.
אודרי הפכורן עשתה מסרטו פעל ה וויילר
נושא
הבאנאלי למדי של וויליאם
חופשה ברומא סרט מקסים ונעים. חוצפה,
אדנות, אושר, התמרדות ועייפות חלפו על
פניה המופלאים בזה אחר זה. אודרי, ב תפקיד
הנסיכה אן, אינה שוכחת את יצי בותה
אפילו שעה שהיא מסתפרת, מלקקת
גלידה ברחובות, או מלבישה גיטארה על
ראשו של בלש בקטטה. היא נראית מלבבת
אפילו כאשר שערה פרוע ובגדיה רטובים
וקמוטים.

לא מיניבר 1 .לא די ם ג׳י1
אודרי הפבורן איננה משתייכת לשום תב נית
הוליבודית. אין היא טיפוס של אשה
פטאלית כמרלן דיטריך, לא בת השכן כ דורים
דיי, לא מיסס מיניבר ולא מיסס די־מג׳יו*
.אפילו אישים הוליבודיים קשוחים
שראו כוכבות באות והולכות, מתקשים ל הגדיר
את אודרי. ד,מפרי בוגרט הגנגסטרי
מכנה אותה. איילה״ או. צפור״ .הבמאי
ג׳ון הוסטון מכריז בגילוי־לב. :אותן רג ליים
דקות, ידיים רזות, והפנים הנפלאים...״
בילי ווידלר שביים את סרטה השני סברינה
התנבא :״נערה זו תעשה את החזה השופע
לנחלת־העבר״.
לאודרי יש הכשרון הטבעי ליצור גשר
של חיבה ואהדה בינה לבין הקהל. כוכבות
מבוססות רבות רואות בה סכנה חמורה ל-
אסכולת־הקימורים־בתנוער,־מתמדת שלהן.
כבר במבחן הבד שלה הקסימה אודרי
את אילי־פרמונט שראו את הקרנתו. הבמאי,
וויליאם וויילר השתמש בתכסיס לא ביותר
הוגן כדי להפיק ממנה את אישיותה האמיתית.
כאשר נוכח שהיא משחקת במבחן
את תפקיד הנסיכה בעצבנות ובמבוכת־מה,
הורה לבמאי שביים את המבחן, להמשיך
בהפעלת המצלמה אחרי הסצנה. כאשר נש מעה
המלה ״חתוך ישבה אודרי במיטתה
ד,נסיכית בטבעיות מלבבת כשהיא חובקת
את ברכיה ומחייכת בחן.

קשר בנעליים
לא היה זה סרטה הראשון של אודרי.
היא הופיעה, קודם לכן בתפקידים פעוטים
בסרטים אנגליים, ובסרט צרפתי אחד בשם
נלך למונטה־קרלו. כאשר צולם הסרט ב־מונטה־קרלו,
הבחינה בד, קולט, הסוסרת ה־צרפתיר,
שנפטרה בימים אלה, החליטה לתת
נזרילין מונרו.

בנובמבר 1951 הופיעה אודרי בג׳יג׳י ב תפקיד
הראשי. למחרת הצגת הבכורה קישט
שמה את כל העתונים. אפילו המבקרים
הציניים ביותר הוקסמו מאישיותה. אולפן
פרמונט שהחתים אותה זמן קצר לפני כן,
עכב את התחלת הסרט בעל התקציב של 2
מיליון דולאר בתקוזה שהמחזה לא יחזיק
מעמד למעלה מחודש, מנהליו הוכרחו לסו בב
את אגודליהם משך חצי שגד* בזמן ש צופים
נלהבים נאנחו או חייכו למראה ג׳יג׳י
שהתנועעו־ ,בקלות ובחן מפתיעים על ה במה.
הראשון סינוור
עיניים. כבר בסרטה
חופשה ברומא, משכה אודרי את וזשומת לב־הקהל,
סינוורה אותו בקסמה ובכשרונה.

ההצלחה הפתאומית לא סיחררה אותה. טב־עיותה
לא אבדה לה. היא מסוגלת לחקות
את העוויותיו של ג׳רי לואיס בצורה ה גורמת
לאנשים אשר סביבה להתגלגל מ צחוק,
או לנהל אספת עתונאים בפשטור
מעוררת כבוד כאילו עסקה בכך כל ימ׳
חייה.

חופשה באירופה
נימוסיה מלידה של אודרי, שנות העבודה
הקשה והמצוקה שגרמו לה להתבגר לפני
זמנה, נתנו את אותותיהם בחופשה ברומא.
הסרט שצולם על רקע רומא העתיקה והחדשה
היה נעים ומבדר. גרגורי פק ואדי
אלברט היו מסגרת נאה, אולם התמונה היתד,
אודרי. .לעזאזל טען איש־הוליבוד ידוע
.הנסיכה החוזרת לכס המלכות שלה ...אין
זה נורא כל כך כאשר אחה חושב על כך,
אולם הדבר שבר את לבי. אותה נערה היא
קוסמת קטנה.״

צוואר ־ ברכור :״יש לח הצואר הנקי ביותר
בהוליבוד !״ הכריזה טליה בהתפעלות
נטרות״המלוזחה של אולפני פרמונט הענקיים.

אחרי חופשה ברומא שהביא לד, את ה אוסקר,
הופיעה אודרי בסברינה, החליפה
את במת הצלומים בבמה תיאטרונית, שחקה
את תפקיד נימפת־הים של אנוי באונדין.
הצלחתה הביאה בעקבותיה הופעות לאין
ספור בראיונות, מסיבות־קוקטיל והופעות
אישיות ברדיו וטלביזיה. היה עליה להשיב
למבול של שאלות אויליות כ.מד,י ההרגשה
להיות כוכב, מיס הפבורן?״ או. האם אפ שר
לחבר נישואין וקריירה מיס הפבורן?״
אודרי עברה את המבחנים המענים בחן של
נסיכה ובכשרון של דיפלומט. היא יכלה
לדבר בפשטות על ארוסיך, המופרים למיל יונר
הבריטי ג׳יימם הנסון, להתלוצץ ב קלילות
על שיניה הבלתי הוליבודיות, לקבל
מחמאה כלאחר יד, להמנע בעדינות, אך ב תקיפות
מלענות על שאלות סקרניות מדי.
מיד עם סיום הופעתה באונדין, הוכיחה
אודרי פעם נוספת את אופייה העצמאי, הח ליטה
לצאת לחופשה של שמונה חדשים
לאירופה, לא להופיע בכל סרט בתקופה
זו. הסיבה: היא אינה רוצה ליהפך, תוך
זמן קצר לפקעת עצבים, כרבות מאחיותיה
למקצוע.
הסכנה שנשקפה לאודרי מהוליבוד היתד.
מועטת. גדולה הרבה יותר היתה הסכנה,
שהיוותה אישיותה של אודרי לקיומו של
הסקסאפיל ההוליבודי.

בלט, בגדים והחלטות: בין הופעו־תיה
על הבמה ובסרטים מקבלת אודרי שעו־רי־בלט,
רוקמת בגד ס, מקבלת החלטות.

> 3 0 3י| ר.

הקדמה מאוחרת
המסיבה היתד, נפלאה. מי לא היה שם. כוסות הורמו ללא הרף, לחיי ולחיי־קיקי ולחיי־האופנוע
ולחיי הספינות הקטנות שבדרך. אנחנו נוסעים לעולם הרחב, משאת נפש כל
ישראלי, מעפולה עד מתולה. קיקי הוא מהנדס, שנטל חופשה לטיול, הסכים להילוות אלי
לאירופה. אני נוסע להיות כתב משוטט באירופה. מי לא היה כתב משוטט באירופה?
יוסקוביץ׳ מרים את כוסו לחיי שני הבוגדים. הוא צודק, אבל מה אפשר לעשות ז
על האניה, בעודי עומד ומשקיף על תכלת הים האלוהי של הומירוס, יש לי פנאי לרוב
להרהר במלאכה שהוטלה עלי, מלאכת כתב משוטט.
בדרך כלל מתחלקים הכתבים שלנו בחוץ לארץ לשני סוגים: הסוג האינטליגנטי
והסוג המשפחתי. לסוג האינטליגנטי משתייכים העתונאים המשכילים, כתבי־העתונים
המכובדים או הקריקטורות של העתונים המכובדים, אלה שביתם מלא אנציקלופדיות־כיס,
הנוגעות בכל דבר תחת השמש, עד שאין להם מקום להניח בו מילון עברי או ספר
תנ״כ קטן. זה מסביר, אגב, גם את העברית שלהם, שהיא מעין עברית־כיס. הללו באים
לאיזשהו מקום, נאמר לוקסמבורג, שוהים שם חצי יום בדיוק, במלון מכובד עד כמה
שאפשר, עונדים עניבת־פרפר שחורה על תלבושת־הערב, ניגשים ללשכת־עתונות־החוץ,
מקבלים שם קומוניקט רשמי, ומיד כותבים מאמר ארוך על בעית התעסוקה לקשישים
בלוקסמבורג, ונוגעים קלות, דרך אגב, באמנה האטלנטית, בצבא האירופי, ובהשפעתם
על בעית התעסוקה לקשישים בלוקסמבורג. במאמרים אלה אפשר למצוא את כל עודפי
מחלקת הסטטיסטיקה באותה ארץ.
בדרך כלל, חובה היא להודות, יש משהו במאמרים הללו, אבל מאמרים כאלה אפשר
לקרוא ב״אקונומיסט״ וב״ניו סטייטסמך ובעוד כמה תריסרי עתונים. וכל מערכות־העתונים
בארץ מלאות מתרגמים חרוצים המתרגמים את המאמרים הללו, העולים בדרך
כלל ברמתם ובסגנונם על אלה של כתבינו. לשם כך אין צורך לשלוח לחוץ לארץ כתבים
העולים בדביזים, ולהצמיד להם את התואר ״ישראלי״ .חוץ מהבערות היחסית, אין שום
דבר ישראלי או אישי בכתבות שהם משגרים.
הסוג השני, המשפחתי, הוא יותר צנוע וחביב. אליו שייכים אלה המודיעים לקורא
הישראלי הנבער מדעת שלאיטליה באמת צורת מגף, וכי האיטלקים אוכלים ספגטי, ובלונדון
שורר ערפל כבד ברוב ימות השנה. אנשים כאלה ראויים לעבוד רק לצרכי המגבית.
ישנו כמובן גם הסוג האינטליגנטי־משפחתי. אליו שייכים אלה המאשרים שלאיטליה
צורת מגף, אך יחד עם זאת הם יודעים לספר רבות על הרקע ההיסטורי של אותו מגף,
כפי שנרמז בכמה אנציקלופדיות. אלה נחשבים אצלנו למוצלחים ביותר — הם יודעים
לכתוב על עצמם בחן כה רב, ויחד עם זה להוסיף כמה פרטים שימושיים על הסביבה,
שהיא במקרה זה לא פתח־תקוה, אלא רומא.
אני,משתדל בכל מאודי לא להימנות על כל הסוגים הללו, בתנאי אחד: שכל הרשימות
הללו נועדו אך ורק לקומץ הישראלים הנבערים שטרם ראו את העולם הרחב.

בשלם

ספורט

אינדונזיה

כדורת

.קשת ד תיות נש־א

ש חיל חד ש
הכדורת הינד, ספורט עתיק שנולד במרחב
עוד לפני 7000 שנה. אולם ברבות השנים הת פשט
ספורט זה על פני אירופה, התחבב בי-
חוד על העמים האנגלו־סאקסיים, התפלג לע־נפים־שונים:
האנגלים שיחקו בכדורת על
מגרשי־דשא פתוחים, שעה שהאמריקאים הקימו
אולמות־כדורת סגורים בערים ובעיירות.
במרחב נשכחה הכדורת כליל.
לאחרונה שב הספורט הישן־חדש ונשתל
על אדמת־ישראל. השותל: מקס שפיץ, מנ הל
חברת התיירות פלטורס, יליד אפריקה ה דרומית.
הרעיון
להקים מועדון־כדורת בארץ נולד
במוחו של שפיץ עוד לפני שנה, לאחר ששאל
את ידידיו למקומו של מגרש־הכמרת היש ראלי
— סוג הספורט החביב עליו ביותר —
נוכח כי הכדורת אינה קיימת בישראל בכלל.
הדבר הפתיע אותו: הוא ידע כי הטלת הכ דורים
השחורים לעבר הכדור הלבן הנה מב דרת,
משעשעת ומפתחת את השרירים יותר
מסוגי־ספורט רבים אחרים. המסקנה היתה
אחת: מועדון כדורת מוכרח לקום בישראל,

הרחובות הרחבים, שסופי השמש, של
ג׳קארטה, בירת אינדונזיה, היו עדים, השבוע
להפגנות סוערות. אלפי נשים זרמו בזרם אדיר
לעבר ארמון־הנשיא, נשאו כרזות ענקיות,
קראו קריאות בוז, ניסו לפרוץ את שרשרת־השוטרים
שניצבה לפני הארמון.
ה נ שי םזע מו. סוקארנו בן ה־ 53 נשא
את הויאטי, שהינה גרושה ואם לחמישה ילדים,
רק לפני זמן קצר. טכם־הנישואים ה מפואר
לא היווה כל הפרה של כללי הדת ה מוסלמית,
כי הנביא מוחמד התיר למאמיניו
לשאת עד ארבע נשים. ואף על פי כן נתמלאו
אירגוני־הנשים במדינה זעם. הסיבה: נישואיו
השניים של סוקארנו פגעו קשות באשתו
הראשונה, פאסמאוזיט, אשר היתד, השלטת
היחידה בביתו, משך שתים עשרה השנים האחרונות.
ההפגנות
הסוערות והחלטת אירגוני־ד,נשים
להביא את הפרשה לדיון בממשלה, לא
הוציאו את אחמד סוקארנו משלוותו הטיפו סית.
הוא הוסיף לשקוד על עבודתו המסו עפת,
הודיע לעתונאי אמריקאי שנתקבל אצלו

דרכי איטליה
מהרגע הראשון שהגעתי לאיטליה, הרגשתי שזוהי איטליה. הגענו לגינואה בחצות.
ליל ירח האיר את הים החלק כראי בכניסה הנפלאה למפרץ. כל הנוסעים נרגשים, מצטופפים
על הסיפונים ועל גשר־הפיקוד. ההרגשה בדיוק כמו על ספינת מעפילים המתקרבת
אל חופי הארץ. בעלי העין החדה רואים מרחוק את שלטי הפרסומת — פיאט, צ׳ינצאנו,
מרטיני. בנינים בני עשרים קומות. סירתו של הנוזט מתקרבת. מושיטים לו חבל והוא
קופץ בזריזות על הסיפון. רואים מיד שהוא איטלקי — שערות שחורות חלקות משוחות
בברילנטין. הוא דוחק אותנו בין ספינת־הפאר כריסטופווו קולומבו ואיזו ספינת־פאר
אחרת. נגבה יכולה להכנס שם כולה לתוך הארובה.
אנחנו באיטליה. פחד אלהים. איזה צעקות, רעש, מהומה, מכס, סבלים, מנופים, קללות,
שוברים הכל, נהג טכסי תופס שלוש ישראליות וסוחב אותן למשטרה — הן לא רצו
לשלם את המחיר המפולפל שקבע להן. לי לא איכפת, רק במדינה שלי אני רודף־צדק.
באיטליה אין חוקי־תנועה. אתה יכול לנסוע בצד שמאל של הכביש, בצד ימין, באמצע,
להסתובב לפתע מבלי להושיט יד, להקיף כל כיכר מאיזה צד שאתה רוצה, לצפור בכל
עוז כאוות נפשך, וכל המרבה הרי זה משובח. מותר לך לנסוע בתוך התנועה הצפופה
במהירות שגעונית — העיקר שתהיה מבסוט. בכל קרן־רחוב עומד שוטר־תנועה במדים
לבנים, והוא דומה למין טוסקניני המנצח על להקת כלי־נשיפה.
בבית־מלון בינוני נותנים לך חדר ענקי שאין כמוהו בארץ בכלל, גדול כמו חדר־אוכל
בקיבוץ ; מעלות שיש, רצפת עץ ממורקת, אמבטיה ענקית, מיטות גדולות כמו שיכון עממי.
הכל באיטליה אחרת. אין קיוסקים ואין גזוז. אין רוכלים שמוכרים מסרקות ומברשות־שינים
ומכשירי־גילוח ושרוכי־נעלים. סיגריות אפשר לקנות רק אצל הטאבאקי. וגם
גפרורים. כוס סודה עולה כמעט שלושים גרוש. ליטר יין עולה פחות מארבעים גרוש.
מהיום אני שותה רק יין.
בבוקר אנו יוצאים לסייר ברחובות. העיר יפה וחדישה. כל הרחובות והכיכרות
מתוכננים. בכל רחוב — עמודים אחרים, קשתות אחרות, מוזאיקה אחרת. וכמובן שאין
רחוב שאינו כולו עמודי שיש וגרנית, ואין מדרכה שאינה מוזאיקה, ואין קרן רחוב
ללא מצבת־זכרון, מזרקת מים או פסל. והכל צבעוני ומלא חיים. בכל פינה בארים,
המושכים את העין בשלל צבעים, שלטים עליזים ונקיון מופתי. כל באר, ומשהו המיוחד
לו, משהו אישי שאין בבאר אחר — אף על פי שמגישים לך שם אותה סחורה — קפה
אקספרסו משובח, שכמוהו לא ראינו בארץ. מה שנקרא כאן קפה הפוך נקרא אצלנו־בגאוזה
קפה שחור או תורכי.
הפגישה הראשונה עם ארץ חדשה ועם עיר גדולה היא מדהימה. קשה להסתגל לפיאצות
הענקיות, לחשמליות, האוטובוסים החשמליים, המנהרות, הגשרים והכל ביחד. החלטנו
להיות איטלקים. אנו נוסעים בתוך העיר במהירות של 100 לשעה, וכל האיטלקים עורכים
איתנו מירוצי־התחרות — ענין של כבוד. שוטרי־התנועה עוצרים את כל התנועה, כדי
לאפשר תחרות הוגנת. כל השוטרים כבר מכירים אותנו. מה שמציל את האיטלקים
מתבוסה הוא שפע היפהפיות ברחוב — אנחנו נעצרים מדי פעם בחריקה ומסתכלים
אחורנית, ניצלים בנם, ואיזה איטלקי משיג אותנו בינתים בתרועת־נצחון. אבל למה
לדבר על איטליה — נדבר על האיטלקים.
הפגישה הראשונה שלי היתה עם בנק איטלקי. הרומן ארך שבועים בדיוק. הבנקה
נאציתלוז דל־אגריקולטורה שוכן בבנין שיש מפואר בן שש־קומות. מעליות חדישות
מעלות אותך מקומה לקומה בין מסדרונות־שיש. השיש יותר זול באיטליה מחול. אני
רוצה מאד לקבל את הכסף השמור כאן למעני מהרגע שהגעתי לאיטליה.
פקיד אחד מעלה אותי באדיבות במעלית אל פקיד שני בקומה השניה. הפקיד השני
קורא למנהל. איש אינו יודע אנגלית. לבסוף בא פקיד שלישי ומעלה אותי עוד קומה
במעלית החדישה. בא עוד מנהל, שומע את הענין וממליץ להעלות אותי עוד קומה.
בקומה השניה המנהל איננו. הוא מגיע, שומע, ומחליט שמן הראוי לטפס עוד קומה.
לבסוף נמצא האיש. הוא נובר מחצית השעה בתיקים ומצטער לומר לי שעלי לבוא מחר.
גם מחר אין תשובה. אני נוסע לפירנצה, מבטיח להיות ברומא בעוד ארבעה ימים,
אולי עד אז אוכל לקבל ברומא את הכסף? אולי.

ספורט מרחבי ישן
לשרת הן את הנוער צמא־ד,שעשועים והן
את המבוגרים, המצליחים לחטוף לעצמם
שעות־פנאי מועטות.
הגשמת התוכנית לא היתד, קלה, אולם
שפיץ הקדיש לה את כל מרצו ומאמציו. הוא
הזמין מדרום־אפריקד, מומחה לכדורת, כדי
שיתכנן מגרש־דשא מתאים, הצליח להשיג
מגרש מעיריית רמת־גן, הפעיל דחפורים ל־ישור־השטח.
פעילותו של איש התיירות עור רה
עניין רב במקום בלתי־צפוי. שר התחבו רה,
דוד רמז, גילה עניין רב בכדורת, הבטיח
להתפנות ולתרגם את כל אוצר המונחים
המסובך של ספורט־ד,כדורת לעברית. אולם
הדבר לא יצא לפועל, עקב מותו הפתאומי.
באביב השנה כבר הפך מגרש־הדשא ה־רמת־גני,
מרכז לכל חובבי־הכדורת בארץ.
השבוע, כאשר סייר במועדון השגריר ה בריטי
היוצא, סיר פראנסים איוונס, כבר
מנה המועדון למעלה מ־ 100 חברים: ביניהם
אמן־הכדורת הדרום־אפריקאי, אלפי בלונד
ב^ג, שהצליח לאן־גן ביוהנסבורג קמיצת
תומכים למועדון הישראלי.
אולם אנשי־המועדון ושפיץ בראשם לא
הסתפקו במספר כה מצומצם של חברים. היו
להם תוכניות גדולות לעתיד: הקמת מגר־שי־כדורת
בכל רחבי־הארץ, הפיכת הספורט
המרחבי העתיק לסוג־ד,ספורט החביב ביותר
על הנוער הישראלי.

במסלול
• הקבוצה האורחת של כדורגלני תורכיה
באשיקטאש, הוסיפה השבוע לאכזב את
חובבי הספורט בארץ במשחקה הגרוע: היא
נוצחה בתוצאות של 1:3על־ידי נבחרת
הפועל.
• משחק הכדורת נראה פשוט ביותר; המש חקים
מתחלקים לשתי קבוצות, כל אחד
מהם מטיל כדור לבן על־פני מגרש הדשא,
מטיל בעקבותיו ארבעת כדורים שחורים
מסומנים בסימן מיוחד. כל קבוצה המצליחה
יותר להתקרב אל הכדור הלבן זוכה.

לראיון :״איני מוכן לוזתר אף על אחת מנשי.
אני אוהב את שתיהן.״
הדמות העיקרית בכל הפרשה, פאטמאוזיט
סוקארנו שתקה, סירבה למסור כל הצהרה
לעיתונות.

ברית המועצות
בירנכוי ם וקדיאוסגורה
אגדה עתיקה מספרת כי בעת אחד המש תאות
המיסה קליאופסרד, מלכת־מצריים,
פנינה בתוך גביע־יין ושתתה את היין עד
תומו.
כאשר הפליג המדען היהודי־רוסי, דוד
בירנבוים, מנמל אודיסה בספינה גרום.
לא היו מחשבותיו נתונות כלל לפנינים,
או למלכת־מצריים: הוא וחבריו לעבודה
במשלחת המדעית היו מעוניינים רק להעריך
את כמויות סוגי־הדגים השונים השורצים
ליד חופי ברית־המועצות בים השחור.
אולם עוד ביום הראשון להפלגה נחלה
המשלחת כ שלון: הרשת של הספינה לא
העלתה כמעט כל דגים, היתר. מלאה צדפות
מוזרות.
חברי המשלחת לא אמרו נואש, החליטו
להמשיך בסיורם, מסרו את הצדפות לידי
טבחית הספינה, מבלי לתהות על טיבן. כאשר ערב, אותו קריאת־כאכ.
ישבו אנשי הספינה ומילאו את כריסם בעוגיות
ממולאות בבשר־צדפות, פלט פתע
בירנבוים קריאת־כאב, רקק את תוכן־פיו
על הריצפה, נשאר על מקומו מוכה־ תמו;ון :
החפץ הנוקשה, אשר היקהה את שיניו,
היה פנינה מבריקה מסוג מעולה.
מיד החלה פעילות קדחתנית. מטרת-
המשלחת נשכחה כליל. הספינה חזרה אל
המקום בו הושלכה הרשת, וד,אמודאי
שהורד לקרקע־הים גילה משטח גדול של
צדפות־פנינים.
השבוע הגיעו למקום הספינות הראשונות
של שולי־הפנינים הסובייטיים. לבריודה־מועצות
ונוסף אוצר חדש, אשר לא היה
ידוע עד כה: פניני הים השחור.
העולם הזה 855

אנשים
לעת נאים

דו ד ב טו ת

השבוע בפתיחת מועדון
בין הנוכחים
הכדורת ברמת־גן, בלטו שלושה חובבים
חדשים של הספורט האהוב על האנגלו־סאקסים:
עוזר המפקח הכללי, עמוס
פן־גוריץ, ושני נכדיו של בי. ג׳י. אלץ

ודליה.

התבלט במיוחד מעמדם האמיתי של העובדים
השונים במערכת הארץ, ברשימת
התרומות להקמת מגרשי־משחקים בתל־חבר־

ידי העיתון :
אביב, שאורגנו
דמערכת ישראל סינרלשטיין תרם
20 לירות. ד״ר מ. קרן ושמעון סאמט
תרמו 10 לירות כל אחד. ד״ר ישראל
הורוביץ, עורן הארץ שלנו, בנימין
תמה ויום!? בס תרמו 5לירות בלבד.
אברהם רימון הסתפק ב־ 3לירות, ואילו
חביב כנען, אדום השיער, תרם רק 2
לירות.

אווירה ביתית נתגלתה במשרדו של יאן
ושחור־סלוביקובסקי,
ממוצע־הקומה
השיער׳ הקונסול הכללי בפועל של פולניה
בתל־אביב, כאשר הופיע לפגי המבקרים
במשרד משרת זקן, נעול נעלי־ביר* הגיש
להם מגשים עמוסים מעדנים ומשקאות.
כאשר נסע סלוביקובסקי בלווית הקונסול
הכללי של פולניה, זיגפריד וולניאק
באחד מרחובות תל״אביב, נעצר ליד קיוסק,
ביקש כוס־מיץ בפולנית, הסביר למוכי
שהוא נמצא בארץ רק חצי שנה, זכה לתגובה
נזעמת :״מה ז חצי שנה בארץ, וע
דיין אינך יודע עברית?״
הביעה את נכונותה להישאר בארץ אפי לו
עשר שנים אליאן פישר, הנספח לע־תונות
של השגרירות הצרפתית בישראל,
שזכתה בזמנו בצלב המלחמה הצרפתי על
מבצעיה בשורות המחתרת הצרפתית. אמ רה
היא * לעתונאי ישראלי בחיוך מלבב :
״הנוף הישראלי מזכיר לי את צרפת הדרו־מית.
אני מרגישה את עצמי כמו בבית.״
הספוו׳ט החביב ביותר על אנשי השג רירות
הצרפתית הוא הדייג התת־ימי. ה עוסקים
העיקריים בו: הנספח הצבאי הצר פתי
קולונל ריימונד דה־בושה והמזכיר
הראשון של הצירות וויצה וונה. שללם
הגדול ביותר של השניים היה דג בן 5
קילו, שהוגש האורחים בקבלת פנים שנערכה
על־ידי השגריר האיטלקי, המארקיז

כנדטו קאפומאצה די ראמופלא־מורה.

כוב ב ה• ,גיטת סרו
הטיפה אגלי זיעה כוכבת הקולנוע שו־

הבן־גוריונים: כי. גיר 2זורק כדור, בי. .ג׳י5 .

ואחותו

מסתכלים

לבדורת, שלושה חובבים
פעת־החזה, ג׳יין ראסל, שהגיעה לפאריס,
ניסתה להחדיר את גופה לתוך אחת השמלות
הצרות־מודרניות של כריסטיאן דיור. לה־ראסל
הצליחה ללבוש את השימלה רק
לאחר חצי שעה של מאמצים, הכריזה בפני
העתונאים׳ שנאספו במקום :״עכשו אני
יודעת את פירושה של מיטת־סדום הת־נ״כית.״
עשו
מאמצים לא קטנים גם תעשיין המכ ניות
הגרי קייזר, בעל מפעלי קייזר־פריי־זר
ובנו, אדגאר, שהגיעו לבואנוס־איירם
השבוע, השתדלו למצוא מקום מתאים לה קמת
מפעל המכוניות הגדול הראשון באר־גנטי״ה.
אמר קייזר בתשובה על שאלות־עתונאים
בקשר לשמועות על סירוק מפעלי•
המכוניות שלו בארצות־הברית :״המכוניות
דומות לאופיום. כל מי שמתחיל לייצר
אותן אינו יכול להרפות מהן עד סוף ימיו.״
יריחו את ריחם של אופיום וסמים אח רים
כוכבי הקולנוע פראנק סינאטרה
ורוכרט מיציאס, שיצאו בימים אלה
לאחד מבתי־החולים הגדולים בסביבות לס־אנג׳לם,
כדי להתכונן להפקידם כרופאים
בסרט חדש, העוסק בסמים משכרים.
השחקן הבריטי נואל קווארד התלונן :
״הצרה שלי היא, שלא היה לי אפילו כשרון
אחד בחיי. זה קלקל את האופי שלי ! ״

בריטי אחר, הפילוסוף כרטראנד רא־סל
מצא את סוד־השלום :״אם אתה רוצה
להשאר בחיים, עליך להשאיר בחיים גם
את אויבך. או שתחיו שניכם, או שאף אחד
לא 1״
הגדרה בריטית אפיינית מצא לאויבו ראש
ממשלת בריטניה סיר וינסטון צ׳רצ׳יל.
אמר הוא על מנהיג השמאל אניירין
כוואן :״בוזאן עומד בשתי רגליו איתן
על גבי עננים !״

מאוזן .1 :בן־זוגו של אלדד ; .5חברה
השיכון החצי־ממשלתית 10 המלך דויד
בירושלים; .12 קריאת אכזבה; .14 אחד,
באנגלית ! .16 הדרך האמצעית ; .18״...הר
גבוה, עלי לך 19 מה שארצות־הברית
נותנות, מדי שנה, לישראל .21 :רשת החינוך
של האגודה ; .22 בלועזית, סטייק ;
.23 יצרן החאקי הגדול בארץ ; 24 בתוכו !
.25 אחד התרגומים לאקזמייה ; .27 מלכת
החילות ; .30 בקצה העיפרון. למשל ; .31
• חיל
טנסי, לשעבר ; .33 טהור ונקי ; 35
רפואה ; .36 בסים הדרכה של צה״ל ! .38
סמל פשעו של אחאב ; .39 אופי, תוכן ;
.40 מאתיים שבעים וי די ד; .41 בת זוגה
של החרפה ; .43 קול הפרה ; .44 יוצאת
מן השמש, בכל ציור־ילדים ; .46 אחד הייצו־רים
המרוממים רוחו של אדם ; .48 על
סטרומבולי מצוי כזה ; .49 סוטה־דרך, חו טא,
עקום.
מאונך .2 :במערב ; .3שולחן התגרים
! .4מעולה הקריקטוריסטגים בארץ ;
.6בסיום פרק איוב זה נודע לאיוב כי ה־

איש

הווי

התכוון

במלה

למחיר

זאת

המופרז.

אדר ב׳

כישראל, במו כמקומות אחרים
כעולם, התרחשו השנה מאורעות
שונים ומוזרים. הרי במה מהם :

בגן שלמה, ליד תל־אביב׳ שמחו התושבים
בהוודע להם שקודחי באר סמוכה גילו נפט,
התאכזבו לאחר שהוברר שהנפט נשפך
לתוך הבאר מתוך המנוע של מכונת־הקידוח.

תווור•

ניסו

בירושלים נאלצה הנהלת תערוכת כיבוש
השממה לכסות בנייר שקוף את אחת המפות,
שהתדלדלה מיום ליום כתוצאה מכך
שהקהל אכל את בתי־החרושת, העשויים
ממתקים, שהיו דבוקים אליה.

בתל־אביב, ערך בית מסחר ספרים, תעי
רוכת־ספרים בחלון־הראוזה, הציב תחת הש לט
״ישראל״ את הספר ״תקנות מס הכנסה״.
חשוון בתל־אביב קיבלה הרבנות הראשית בק־שת־גט
מגבר עקר, שטען כי אשתו, הנשואה
לו מזה 10 שנים, הרתה ללדת לזר,
באמצעות הפראה מלאכותית, במקום להז דקק
לעזרת ידידו הקרוב, כפי דרישתו.

כ סלו
בירושלים הודיע אדם לדוור שהביא לו
׳צו התייצבות לעתודות, שהוא נפטר, קיבל
בעבור זמן־מה מכתב ממפקד יחידתו המביע
השתתפות בצער המשפחה.

א־י ד
בלוד, עצר שוטר מכם רופא, ביקש אותו
לשלם מכס ־ על מכונת כתיבה ישנה, שמע
את סירוב הרופא, עצר אותו, ערך חיפוש
בבגדיו, גילה בד,ם 680 דולרים 24 ,תקלי טים
ארוכי נגן.
סיוון במושב אמונים חיבר דוד זהרני, נע־עולה
בן , 13 שיר על מדריך שנשלח למו שב
ואשר ״תוכניות רבות היו לו: אהת
מהן — לקנות ולקנות׳ חצי למושב וחצי
בשבילו,״ שלח אותו לעלון דור מולה, בט־און
נוער מושבי עולים אשר הדפיסו.

טבת

תמו!

באילת עצרה המשטרה שני תושבים אשר
סוליות נעליהם התאימו לעיקבות שנמצאו
במקום־גניבה, שחררה אותם אחרי שהת ברר
כי כמעט כל תושבי אילת נועלים
נעליים אלה, הנמכרות בהמשגיר לצרכן.

בתל־אביב,
השלום כיצד
צריפו על־ידי
״אני מכיר את

שבט

הסביר משה פרנקו לשופט
הכיר את מזרונו שנגנב מ־רוכל
בבגדים משומשים :
המזרון שלי לפי הפשפשים״

בדורות, החליטו פועלים מפוטרים לנקום
בבעל חווה שפיטרם אחרי 100 ימי עבודה
רצופים, פתחו את ברזי מיכל שמן המכו נות
סגרום אחר שנזלו 110 קילוגרמים.

בירושלים התלונן צעיר, שהגדיר את עצ־
.מו כ״עושה להטים״ ,כי בשעת הצגת לה טוטיו
בישוב עולים ביקש מאחד הנוכחים
להחזיק את נעליו, נוכח לדעת שהלה נעלם.

אלול

בתל־אביב התנפל נהג מונית על אדם
שקרא לעומתו ״שחור״ ,הכה אותו מכור.
נאמנות, נרגע רק. אחרי שד,וסבר לו שה
בירושלים,
דרש אדם גט מאשתו, הסביר
בבית הדין הרבני תוך קללות נמרצות ש היא
הכריחה אותו לאכול סבון כביסה, כא שר
סירב לכבס את שמלתה.

אדר א׳

בהמות ״הוא מלך על־כל־בני־שחץ 7
מלך יהודה ; .8תואר האצולה הצרפתי 1
9בנו של יין שלא עלה יפה .11 ; :כיום
קוראים לה מענית ; .13 שרשרת התם ב גבול
עמק יזרעאל 15 אותו מחפשים ב אלגברה
; .17 אותה מחפשים הבחורים 18
מקומו הפגיע של אכילס ; .20 מוצא מן החברה
; .23 שם המעבר של אגד ; .26 תת־שר
הסעד ! .27 בשפת הים ; .28 שם מקובל
לנערה, בספרות ההשכלה ; 29 חפץ
זיכרון .31 !,הריצה הארוכה ; .32 עליה
ריחפה, בראשית, רוח האלוהים; .34 רגל
תרנגולת ; .35 כסף המגיע לזולת ; .37
עליהן — השר שפירא ; .39 יוצר הגולם ;
.42 הוא, בדרך כלל, גם צורף ; .44 חב רת
צדקה למשלוח חבילות ; .45 זע ; .47
שם משפחתו של ראש וייט־מין.

רשימת פותרי ת שבץ
שזבו בפרסי ספרים :

822

נבעה מנשה, מגדל־אשקלון ;
קרפיול אברהם, הרצליה ;
רחל קלמפנר, עמק־יזראל ,77ת״א ;

מאוזן 24 תקון־טעות: במספר
להיות משמר הירדן ולא משמר

צריך

הירדן•

במדינה
(המשך מעמוד )8
.דברי חיוב על המדינה?
ונענש גם אז?״

ד,היה

נשפט

שאלה עקרונית ומפתיעה זו הוצגה הש בוע
על ידי נשיא־בית־הדין הצבאי העליון,
אלוף־משנה נחום שדמי, לתובע הצבאי
הראשי, סגן־אלוף משה דוד. רקע השאלה ;
בירור עירעורו של סמל המשטרה הצבאית
מרתה אהרן (העולם הזה ,)877 ,880 שנידון
על ידי בית־דין צבאי מחוזי לתשעה חודשי-
מאסר באשמת הסתה לירידה מן הארץ.
את בירור העירעור פתח סניגורו של
מרתה, עורך־הדין החיפאי הגבוה וד,ממושקף,
אלימלך דוידסקו. דבריו של דוידסקו נסבו
בעיקר על הנקודות הבאות :
• מרתח לא השתתף בכל וויכוח פומ בי•
הוא רק נשאל שאלה והשיב עליה.
• אישור־פסק־הדין עלול להוות תקוים
,מסוכן׳ לאלץ כל חייל לשקול כל מילה
׳היוצאת מפיו בהיותו בעבודה, במטבח־המחנה,
או בבית־ר,קולנוע.
• התקנה הצבאית האוסרת הבעת־דיעי
בפומבי חייבת להיבטל: היא נוגדת לזכות
חופש־ו׳,דיבורי, שהינה אבן־פינה בחוקת־מדינת־ישראל.
הכרזה
מתמיהה. התובע הצבאי שה שיב
לדברי דוידסקו, לא ניסה כלל להסתמך
על החוקה הישראלית, אשר אינה קיימת
בכתב. במקום זה ניפנף בגליון הסולם הזה
( ,)880 בו הופיע עירעורו של מרתה במלואו,
הכריז :״כל העובדות שפרסמו בעיתונות
היו מסולפות. מרתה רוצה בפירסומת, כוי
שיוכל למצוא מקום־עבודה.״
הכרזה זו התמיהה אפילו את השופטים
הצבאיים. שאל אחד מהם׳ רב־סרן חיים
צדוק :״האם אתה חושב באמת כי פירסוימת
כזאת תעזור לו למצוא עבודה?״

מחיר הקופסא 350 ברוטח

אשרי הגפרור שנשרף
והצית להבות
אשרי הלהבה
שהציתה סיגריות
לא בחיל לא בכוח
ואף לא במוח
לחיצה קטנה

תעלה להבה גדולה
שתהיה שקולה
עשרת מונים
מכל אותם הגפרורים
ובזאת ישרתך
המצית עבדך
הנבונים והותיקים שבמעשנים

מרתה עצמו ישב על הספסל הקדמי,
הקשיב לדיונים בשקט, חייך בשמחה למשמע
נאומו ד,מצויץ של עורך־הדין נוחימובסקי,
אשר בא להגן עליו בשם הליגר,־לזכויות־האדם.
הבעיות העקרוניות של חופש־ד,דיבור
לא עניינו אותו ביותר. הוא — האדם
הקטן שנדרס בגלגלי המכונה הגדולה הק רויה
צבא — רצה רק לדעת אם יבלה
את תשעת החודשים הבאים כאזרח חופשי,
או כאסיר בבית־סוהר צבאי.

יודעים גם יודעים
ערכם הגדול של מציתים
׳בפרוטות פעוטות
וללא כל מאמץ
לחץ על ההדק
והסיגר נדלק.

המומחה

בסיום ישיבת בית־הדין כבר היה ברור
לו שכפות־המאזניים נטו לצד החופש. הוא
שלח מבט חם כסניגורו, לחש לאחד היושבים
לידו :״אין דבר. אני בטוח כי יהיה
טוב.״

י״מ מקצועי למכניקה עדינה, תל-אביב, רח ׳ אלנבי ! 32 טל .62388
תקון עטים נובעים מציתים, כלי נגינה ומכונות כתיבה

קניה

באחריות.

ק ומיסיון
מכירה
מבחר גדול של עטים נובעים ומציתים

שערוריות

^ווווווושווו1וסוו1וו1ו 0ו ₪ו!וו!1וו1ווו!וו^!(1ווו 11 וווו 11ו 1וו 1ו!ושווווו

קלף חזק
גלופת השער בגליון זה מבוצעת על־ידי

1צינקוגרפיה גדאוו |
תעשית גלופות -קו -רשת -צבעים |

רהוב לילינבלום ,9תל־אביב, טלפון 4781

^ ח, ווויוו;וזוווז 1 1 1זווווויון ו1ו! ווויו,וו 1ו ז11ו111,1ו ;1וווז1ו1יוו 11ו1יווויוו1יוווווו 11 וי1ו1ו(1יו1וי1יוווווו₪ווו 11 ווו1ווו1שוווו1ווווו1וו 111 ווו 1וווו <וו 1ש ^

למכירה בהזדמנות
מכונתחישוב חשמלית *017 £5*-0ז
<א£*11א
א0־ת
מכונתסיכום חשמלית

מכונתכתיבהעברית״^010 18
מכונתכתיבהעברית״14^10 11א070א11ץ£1£
עם טבולטור אוטומטי

עם טבולטור אוטומטי

נא לרשום את מספר החדש של הטלפון שלי

5032

בדמוט. תד אביב אלנב• ווו

השבוע נטשו עשרות כדורגלנים וחובבי״
ספורט את מגרש־ר,משחקים, עברו למרחב
השטוח לא פחות של בית־המשפט המחוזי,
תל־אביב, האזינו להחלטתו של השופט
יוסף לם, להוציא צו־מניעה׳ האוסר לקבוע
באופן סופי את רשימת קבוצות־הכדורגל•
אשר ישתתפו השנה במשחקי הליגה וה כדורגלני
בית״ר
גביע׳ סיבת האיסור :
תל־אביב טענו כי הם קופחו ורומו בעונה
הקודמת.
התרמית אירעה׳ לדברי אנשי בית־׳ר,
בעת משחק ליגה שנערך בחיפה בין מכבי
פתח־תקווה ומכבי חיפה (העולם הזה ,)845
נסתיים בתוצאות 2 :3לטובת חיפה, הציל
את הקבוצה החיפאית מירידה לליגה ב׳,
הוריד במקומה לליגה ב׳ את בית״ר תל-
,אביב. המשחק היה׳ לדבריהם, מבויים :
הפתח־תקוואים קיבלו הוראה מפורשת ל הפסיד.

דירהאחת. בית״ר עירערה על
תוצאותיה,משחק, טענה שהוא היה דומה
יותר להצגת קירקם מאשר למבצע ספורטאי.
אולם התאחדות־הכדורגל, בה ישבו נציגי
הפועל ומכבי, שדגלו בעקרון ה״פיפטי־פיפטי״
אפילו לא מצאה לנכון לדון בעיר-
עור. לבית״רים נותרה רק ברירה אחת ;
לפנות אל בית־המשפט.
ד,תאחדות־ד,כדורגל הישראלית שתקה, לא
השיבה כלל על הטענות שנגולו לפני נס ר,משפט.
בידיה היה קלף חזק ביותר :
בתקנון איגוד־הכדורגל הבינלאומי נמצא
סעיף קטן, כמעט בלתי־נראה, הפוקד להוציא
מן האיגוד כל קבוצת כדורגל, שהרהיב

עוז להביא את סיכסוכיה
לפני בית־דין אזרחי.

הספורטיביים

דרכי־־אדם
ה שד המעבדד&בנוה
הבוקר היה בהיר ושטוף־שמש. פחוני־מעברת־תלפיות
הירושלמית ניצנצו למר חוק,
והאוויר ההררי היה קריר וריחני.
שלמה אבגיל נמצא בדרכו ללישכת העבודה׳
כדי להרשם בה, כאשר ראה אשד, עוברת
את גדר־התיל הנמוכה של המעברה, פונה
ללכת לעבר הגבעה ד,מוריקה, שמעבר
לשדה.
לא היה
ישר לעבר
החישה את
צעק בקולי

שמץ של ספק: האשד, הלכה
קווי־הערבים ״עצרי האשד.
צעדיה. שלמה רץ בעקבותיה,
קולות. גם היא פרצה במרוצה.

אשה זקנה ומכוערת. עזרא גורג׳י
שנא את אשתו. הוא כבד היה בן ,55
ואף על פי כן רצר, כי יהיה לו בן׳ אשר
יאמר קדיש לאחר מותו. בשבתו על כוס
עראק במסבאה הקטנה בקירבת המעברה,
היה עזרא מתלונן לפני ידידיו כי אשתו
זקנה ומכוערת, גדולה ממנו בשבע שנים.
לאחרונה פגש הוא בנערה צעירה, רצה
לשאת אותי, לאשה. היא תיתן לו יורש.
עזרא לא אהב לשוב אל הפחון הקטן
שלו. המקום היה אפל ומזוהם. תרנגולת
התהלכה על ד,ריצפה המאובקת, קיפצה
על המיטות הפרועות, חיפשה פירורים.
הוא ורחל חיו חיים עלובים אלי׳ זה ארבע
ישנים — מאז בואם מעיראק.
חלפו שבועות רבים של חוסר־עבודר.,
בני האדם היו מוזרים ואכזרים, והחיים
היו מרים .״בחורף דומה המעברה למקרר —
ובקיץ היא הופכת לתנור,״ היה אומר
עזרא״ מובן מאליו כי רחל היתד, אשמר,
בכל. הוא היה שופך עליה את כל מרי־ליבו,
מכה אותה ללא רחמים, מלווה את
״הלוואי שהערבים
המהלומות במילים :
יירו בך היתד. זאת הקללה החביבה עליו
ביותר.
המוות נראה יפה. יום השישי שעבר
לא היה שוני, מכל שאר הימים. לאחר
הצעקות והמהלומות ,1רגילות, עזב עזרא
את הפחון והלך לעבודה: הוא עבד כבנאי.
רחל נשארה בפחון עש התרנגולת. באוזניה
הידר,דו המילים :״הלוואי שהערבים יהרגו
אותך •״
היא יצאה החוצה. בחוץ היה בהיר וטוב.
מאחורי גדר־התיל של המעברה השתרע
שדה, ומאחוריו התנשאה גבעה מוריקה.
היא ידעה כי הערבים (״הלוואי שהערבים
יהרגו אותך יושבים על הגבעה. בהש וואה
עם החיים הארורים בפחון׳ נראה
לה המוות קל ויפה. היא עברה את הגדר,
צעדה לעבר הגבעה.
שלמה השיג את רחל, אחז בידה. רחד
נאבקה כדי להשתחרר, להמשיך בדרכה
אל הגבעה הירוקה. היא שנאי, את שלמד
מפני שהוא היה חזק ממנה ורצה לעצור
בה: היא היתד, כה זקנה ועייפה. היא
ישבה על אבן ובכתה. המון סקרנים נאסף
מסביב. רחל הביטה על סביבותיה׳ קמה
ממקומה וחזרה בשקט לעבר המעברה.

החובה והצדק
הגננת לאה וייזר שלחה את ד,ילדים
הביתה. היא לא החמיצה משך תשעה
החודשים האחרונים אף ישיבה אחת של-
הארץ תיירת אמריקאית מעוניינת להכיר
גבר, בעל מקצוע מתאים, בגיל — 50
( 555 מעריב).
מאיר לביא, ירושליס.
רצוי אחז מבני־משפחתו של קו;
לומבוס.
הטקס התקיים לפי כל הגינויים
המזרחיים (הארץ).
איתן שמיר׳ תל־אביב.
הנאספים ברכז זה את זה בברכות
ילענדינק ויחרבתק.

משפט־קסטנר־גרינוולד. היא עקבי׳ אחרי
הפרשה על כל שלביה. בהפסקה שבין הסיבוב
הראשון והשני עלתה לגליל׳ שוחחה
עם אחד העדים ״כדי להגדיל את האינ פורמציה
שלי.״
דומה כי לא היה כל קשר ישיר בין
לאה לפרשת־קסטנר. אולם דמותה הנמוכה
והצנומה היתה ידועה היטב באולם־בית־המשפט.
היא ישבה מאחורי הנאשם, עקבה
בעניין אחרי כל המתרחש. יותר מכל משכה
אותה דמותו של השופט, בנימין המי׳
העטוף גלימה שחורה, שניראה כה שלו
ומרוחק.
.׳־ אכזכה קשה. באחד הימים היה צורך
לתרגם הצהרה בשבועה מגרמנית לעברית.
לאה התנדבה לעשות זאת׳ והשופט הודה
לה. היה זי• יום גדול בשבילה, אולם במ הרה
שבה ונשכחה מלב־כל.
בשבוע שעבר נחלה לאה אכזבה קשה.
האולם הקטן • היה מלא אדם, כאשר קם
שמואל תמיר לשאת את נאום־הסיכום של
הסניגוריה. אנשים רבים ניצבו לא־רך הכתלים.
השופט הפעיל את הפעמון, ביקש
לפגות את העומדים מן האולם. ביניהם
היתד, גם לאה.
היא התנגדה, טענה כי היא עקבה אחרי
מהלך המשפט משך כל הזמן. אולם השוטר
קיבל הוראות מפורשות, ולא עבר זמן

זרי־פרחים וברבות
לא השיבה על
הידיעה לא היתר,
הנישואין לא היו

בסדור, מיהרו לשלוח לה
מזל־טוב. אולם באקסה
הברכות, טענה בכעס כי
אלא ברווז עיתונאי, כי
ולא נבראו.
מנהלי אמבסדור ואמנים יודעי־דבר שרו
שיר אחר לגמרי: הידיעה בעיתונות ד,יתיז
נכונה. הזמרת נישאה לקצין ביום ה׳ שעבר
בסודי־סודות.

שחור,חוס בלונדיני...
בהיר או

תלתלים

כהה,

בלורית פרועה

כמשי

רכים

וסוררת — משהת

שמפו נקה מצויינת לכל סוג שערות ;
הטובה

ביותר

ולטפול.

לחיזוק, לנקוי

השבוע היה דומה כי התעלומה תישאר
ללא פתרון למשך זמן רב: באקסה עזבה
את הארץ שורצת השמועות׳ שהביאו אותה
במבוכה, יצאה להשתתף בסרט איטלקי.

פשעים
כי ת־ ס מד מ צוץ
מרים מזרחי הרבתה לחיות ולאהוב.
היא לא סיימה את לימודיה בבית־הספר,
מפני שהיא ידעה כי בית־הספר הטוב ביותר
הוא החיים, וכי המורה הטוב ביותר הוא
פליקם — צעיר בעל אופנוע נוצץ־חד־ש
ושיער משוח בבריליאנטין. מרים עזבה
את הוריה בביתם ההרוס למחצה, בשכונת
קטמון הירושלמית, זנחה את ידידה לשעבר
יוחנן זכאי בביודדי,מלאכה שלו, הלכה בעק בות
פליקס ליפו (העולם הדה .)835
בשנה שעברה הפריד הגורל האכזרי בין
הנאהבים: פליקס נאשם בהשתתפות ברצח

משחת שמפו
המפיצים הכלליים: חברת נורית בע״מ

אינטימ״ות
מאת

ז׳אן־פאול סארנזר

חמשת.הסיפורים המופיעים בקובץ זה מהווים פרוש בהיר וערני
לבעית ניוונם של החיים המודרניים, להשקפתם המסולפת והפסימית
ולהסכמה האילמת לחיות בעולם כמו שהוא. עיקרי הפילוסופיה של
סארטר — ההשקפה האקזיסטנציאלית — מתפרשים כאן בבהירות
רבה יותר מאשר ביצירו תיו האחרות. דעותיו על החיים ניתנות לנו
מזוויות שונות, והמחבר מגרד את העור החיצוני מן הסובב אותנו. עד
שהוא חושף את רקמת הבשר והעצבים׳ הרוטטים רטט של חיים.

הקטיגוריה בעירעור מדתה
בעבודה, במטבח, בקולנוע
רב והיא מצאה את עצמה בחוץ.
תמיר שב ופתח בנאומו. אולם פתע
חזרה לאה והופיעה בפתח :״כבוד השופט,
ה.יחר, לי להישאר ...הייתי כאן משך תשעה
חודשים שלמה, עוזרו של הלוי מיהי
להשיב את הסדר על כנו. בקירבו נאבק
רגש־התובה עם רגש־הצדק. רגש־החובה
גבר: הוא אחז בלאה בעדינות, הוציא
אותה אל המסדרון, שם חיכה לה שוטר.
לאה הועברה לתחנת־המשטרה אשר מעבר
לחצר. הלוי רשם פתק, ציווה לשחרר אותה,
ביקש מתמיר להמשיך. הוא נשאר שלו
ומרוחק.
אזרחים תעמול המשפח תי ת
התעלומה הגדולה של השבועיים האחרונים
לא היתר, תעלומת רצח, או תעלומת
מעילות במשרד ממשלתי. התעמולה היתד,
משפחתית לחלוטין. הסתכמה בשאלה קצרה:
האם מריה באקסה (העולם הזה )848 נישאה,
או לא?
התעלומה סחפה את הקהל הישראלי
יומיים לאחר שחזרה הזמרת היהודית־אמריקאית
חטובת הגיזרה לארץ מסיור־הופעות
על פני קפריסין ותורכיה, בו הו פיעה
בין השאר לפני דיפלומטים ערבים,
ברכה אותם בשלום עברי. עיתון־יומי יש ראלי
פירסם את הידיעה על שובה של
,באקסה, בצירוף שתי שורות סנסאציוניוה :
.הזמרת עומדת להינשא לקצין גבוה בחיל.האוויר
הישראלי.
רבים ממעריציה של
לשירתה במועדון־הלילה

הזמרת שהאזינו
• אמי התל־אביבי

• במשך כל הזמן התנהל המשפט באולם
,הגדול של בית־הדין העליון. אולם בשבוע
שעבר היה האולם הגדול תפוס, והישיבה
וערבה באולם הקטן, אשר ראה את שלבי
המשפט הראשונים.

עבד אל־עזיז כורדי (העולם הזה )883 יחד
עם שני גברים אחרים. אחד מן השותפים
היד, אחמד כילאני אל־שאלאבי׳ מנהיג הכי
נופיה המפורסמת רצח בע״מ.
מרים עצמה, שהיתר, מעורבת בפרשה
בעקיפין, הופיעה כעדת־ד,תביעה בחקירה
המוקדמת. בראותה את פליקס הכבול קראה
״מוטב לי ללכת במקומו
בהתרגשות :
לבית־הסוהר — לששה חודשים !״
לאחר מכן נעלמה מרים מן העין, הו פיעה
שנית רק השבוע, בבית־המשפט ה מחוזי,
תל־אביב׳ כדי להעיד באותו משפט.
הפעם בא אתה המורה החדש שלה, יוחנן
זכאי, גבה־הקומה, שהפך בינתיים לבעלה.
מדולומה כפנים. סניגורו של פליקב,
חיים ספיר, דרש לשמוע את עדותה של
מרים בדלתיים סגורות. היא הסכימה, אך
ביקשה כי בעלה ישאר באולם.
ספיר ניסה לפסול את עדותה, טען כי
אין היא אדישה כלפי פליקס. מוקדם יותר
טענה מרים כי היא שונאת את פליקס,
אינה מוכנה לד,אסר במקומו אפילו לשש
דקות. אולם ברגע המכריע הוציא ספיר
מתיקו את מכתביה האחרונים לפליקס,
בהם צויין בפירוש שהיא עדיין אוהבת
אותו, מצפה לשיחרורו.
המשפט נפסק והשופטים עזבו את האולם.
יוחנן זינק לעבר אשתו׳ הלם בפניה. השוט רים
אחזו בו, כלאו אותו.
מרים סירבה להמשיך בעדותה, קראה
בבכי :״לא איכפת לי ! עכשו איבדתי
את שניהם ! לא אעיד ו״ התביעה הציעה
לה הצעה, שאין לה תקדים • ״אם תמשיכי
בעדותך, ישוחרר בעלך.״ אולם היא השיבה :
״אתם יכולים לאסור גם אותי — לכל
יימי־חיי ! לא איכפת לי ! ״
בקשתה נתמלאה והיא הצטרפה אל בעלה
בכלא. אולם לא עבר זמן רב, והיא שבד,
והופיעה על דוכן־העדים. מוחה המפוכח
אמר לה כי לא כדאי לבלות שנים רבות
במאסר. היא תנסי, לנצל את המצב לטו בתה:
לאחר הכל׳ היא הספיקה ללמוד
משהו בבית־הספר המצויין של החיים.

לאחר קריאה ראשונה עלול אתה להזדעזע ; אין הדברים דומים לכל
דבר אחר שקראת לפני כן. אך אם תשוב ותעיין בסארטר שנית —
תרגיש והנה יודע אתה אודות החיים והפילוסופיה המודרנית יותר
מאשר תחילה.
טמונים ביצירו תיו של סארטר עוצמה וענין הכובשים אותך, ואשר
אינם מרפים ממך עד אם תסיים את קריאתם. אומץ־הלב האילם
ב״הכותל״ — חוסר התקוה, אי־הצפיה לשחרור ; התאווה הגדולה,
המשוקצת אשר ב״אינטימיות״• ההתפתחות המנוונת ב״ילדותו של
מנהיג״ ; הסילוף של ״ארוסטראטוס״ וטירוף־הדעת אשר ״בחדר״ —
כל אלה הריהם צדדים שונים של אותו עולם־שלאחר־המלחמה.
מחיר

הספר 2

ההפצה הרא שית:

להשיג בכל חנויות הספרים

״המתמיד״ רחוב טיומקין ״ ,תל-אביב.

המת נה הכאה
לכבוד

השנה
לידיריך החדשה

המשקאות עדיני־הטעם

המעניקים למקבלים

בריאות,

יקביש.

פדידפון

כרמל

אוריגינל

הנאה וחדות־חיים

פתח

ובניו
ת ל, ו ה

חלוצי מע שי ת המשקאות בישראל מאז 1889
העולם הזה 15

את האנשים צריך לראות מלמעלה. נוהג הייתי לכבות
את האור ולהסתכל מבעד לחלון. בני-אדם שברחוב אפילו
לא חשדו׳ כי אפשר לראותם מלמעלה. דואגים הם לחלקם
הקדמי ולפעמים גם לאחורי, אבל כל מאמציהם מכוונים
למתבוננים שגובהם מטר ושבעים. האם נתן מישהו דעתו
על כך, מה צורה למגבעת מלמעלה? בני־אדם דואגים לגונן
על כתפיהם ועל ראשיהם על ידי צבעים ססגוניים ובדים
מגוונים, אבל אין המיודעים להילחם בפרספקטיבה השוקעת,
היא היא האויבת הגדולה של האנושות. נוהג הייתי להתכופף
היכן ה.עמידה הזקופה״ המפורסמת, שבה
ולצחוק :
מתגאים הם כל כך י נראים היו כמודבקים אל המדרכה
כאשר שתי רגלים ארוכות יוצאות מתחת לכתפיהם.
גזוזטרא בקומה שישית — שם הייתי צריך לבלות כל
ימי חיי. את היתרונות המוסריים צריך להבליט על ידי
סמלים חמריים, כי הרי בלעדי סמלים אלה אין עוד יתרון.
ועל כן, מה יתרון לי על כל שאר האנשים? יתרון של
מצב בלבד: העמדתי עצמי מעל לאנוש והריני מהרהר בו.
משום כך אוהב הייתי את מגדלי נוטר־דם, את גזוזטראות
מגדל אייפל, את כנסית סאקרה־קאר ואת הקומה השישית
שברחוב דלאמברה. אלה הם סמלים יוצאים מן הכלל.
לפרקים צריך הייתי לרדת אל הרחוב. ללכת, למשל,
אל משרדי. הייתי נחנק. כאשר נמצא אתה במישור אחד
עם שאר בני־אדם, קשה מאוד לראותם כנמלים: הם
נוגעים בך. פעם אחת ראיתי ברנש מת ברחוב. הוא נפל
על אפו. הפכו אותו והנה פרצופו מכוסה דם. ראיתי את
עיניו הפקוחות ואת כל הדם שעל פניו. אמרתי בלבי :
.זה לא כלום, אין זה עושה רושם יותר מצבע טרי. צבעו
לו את האף באדום ותו לא.״ אך מיד חשתי בחולשה ארורה,
אשר תפסה אותי ברגלי ובקדקדי, ומיד התעלפתי. הובילוני
אל בית מרקחת, טפחו בכתפי והשקוני אלכוהול. מסוגל
הייתי להרוג אותם.

בחדר. החדר היה ריק. על יד כן הרחיצה מונחת חפיסת־סבון
ירוקה, לשימוש אחר המעשה. צחקתי לעצמי: לא הכיור
ולא קוביות־הטבון הקטנות אין בהן תועלת אצלי. האישה
גירה אות.,
מאחורי, והדבר
המשיכה לנשום בכבדות
הסתובבתי: היא רצתה לנשק לי. דחיתיה.
— התפשטי — אמרתי לה*.
בחדר היחד, כורסא מרופדת. ישבתי בה בנוחיות. במקרים
כאלה מצטער אני שאינני מעשן. האישה פשטה שמלתה.
עמדה והביטה בי במבט חסר אמון.
— מה שמך? — שאלתיה ונשענתי היטב על הכורסה.
— רנה.
— אם כן, רנה, הזדרזי, אני מחכה.
— אינך מתפשט י
— אל תדאגי לי.
— אתה אוהב פינוקים, אהובי י אתה עצלן
אתה רוצה שאשתך הקטנה תעשה את כל המלאכה?
באומרה

זאת

צעדה

לקראתי,

ובהישענה

קטן?
זרועות

קטנים ואדומים המסודרים בעיגול מסביב לטבור.
בהמשך הזמן הפסקתי לצאת החוצה, בלי האקדח. הייתי
מתבונן בגבם של האנשים, ולפי הליכתם הייתי מנסר,
לראות את הצורה שבה היו נופלים, אילו יריתי בהם. בכל
יום ראשון הייתי מחכה על יד אולם הקונצרטים ״סטלה״,
בשעת גמר הקונצרטים הקלאסיים. בשעה שש היו הסדרניות
מתחילות לפתוח את השערים וזו היתד, רק התחלה. הקהל
היה יוצא באיטיות; האנשים צעדו בנחת, כשחלומות בעיניהם
והלב מלא רגשות נעלים. אחדים היו מסתכלים סביבם
בהתפעלות. הרחוב נראה להם באור כחול. אז היו מעל־ם
בת צחוק מיסתורית על שפתיהם. היו עוברים מעולם אתר
אל משנהו. ואני חיכיתי להם בעולם השני. הכנסתי ידי
לכיסי ואחזתי בקנהו של האקדח בכל כוחותי. כעבור שנייה
ראיתי עצמי יורה בהם. ייתי פיל אותם, כצינורותמ ה־ד
נופלים אחד על השני, והנותרים, אחוזי אימה, היו מתפרצים
בחזרה אל התיאטרון בשוברם את השמשות. היה זר,
משחק מעצבן מאד. ידי רעדו כסוף והייתי נאלץ להיכנס
אצל דרהאר ללגום כוסי! קוניאק.
!111

הוא החריט ל הרוג. אבדבד \ ע המכר
והו א חד הסיפורי הנוע!ים ביו תרל סארטר.
האיש ש חז ד ד מהפכה בחי הרוח עול צר פ ת.
סיפור זה. הנקרא ״ארוס טראטו ס׳ .נכללבספר ״אינטימיות״
העומד ל הופיע ביו ב רי ת ומ תפרס ם כאן בהשמ טו ת קלו ת.

אני ידעתי, כי יריבי הם, אך הם לא ידעו זאת. אוהבים
היו זה את זה ורצו לבוא לעזרתי, כי סבורים היו שהנני
כמותם. אך אילו יכלו לנחש חלק קטן ביותר של האמת,
היו מכים בי. אמנם עשו כך אחרי־כן. כאשר תפסו אותי
וכאשר נודע להם מי אני, הרביצו בי במשך שעתיים, כתח^ת
המשטרה. היכוני באגרופיהם, סובבו לי את הידים, קרעו
לי את המכנסיים הפילו ארצה את משקפי. בהתכופפי לחפש
אחרי המשקפיים צחקו לי ולעגו לי והרביצו לי באחוריים.
תמיד ידעתי׳ שבסופו של דבר יכוני מכות רצח: אינני
חזק ואינני יכול להגן על עצמי. הגדולים שבהם ארבו לי
זה זמן רב. הדפוני ברחוב, בליגלוג, ברצונם לראות תגובתי.
לא אמרתי כלום. העמדתי פנים כאילו לא הבינותי. אף
על פי כן תפסו אותי. פחדתי מהם; היתד, זאת מין הרגשת
בחילה. אמנם ברור, כי לשנאתי היו סיבות רציניות יותר.
מבחינה זאת נשתפר המצב מן היום בו קניתי אקדח.
כאשר בכיסך מכשיר העלול לפוצץ ולהרעיש, חש אתה,
כי כוח רב לך. הייתי נוטל את האקדח בכל יום ראשון
ומשלשל אותו אל כיס המכנסיים, והייתי יוצא לטייל
בשדרות. הייתי חש בו במשכו כסרטן את מכנסי; הייתי
חש בו על שוקי. לאט לאט היה מתחמם מתוך המגע עם
הגוף. הייתי צועד בקושי. כצעוד הגבר שאברו זקוף. הייתי
מכניס את ידי אל תוך הכיס וממשמש באובייקט. מדי פעם
הייתי נכנס למשתנה — אף שם הייתי משגיח היטב מפני
השכנים העומדים על ידי — והייתי מוציא את האקדח,
שוקל אותו בידי, מסתכל בקנהו השחור ובהדק השחור
הדומה לעפעף העצום למחצה.
ערב אחד עלה במוחי הרעיון לירות באנשים. מוצאי
שבת היה. יצאתי לחפש את ליאה, בחורה לבקנית המושכת
פרנסתה מן הרחוב, על יד בית מלון ברחוב מונפארנאס.
אף פעם אחת לא היה לי מגע אינטימי עם אישה, מחמת
החשש שחששתי בכך, כי שודדים ממני משהו. אמנם בוע לים
בהן, אבל הן טורפות את הבטן ברחם השעיר שלהן,
ולפי מה ששמעתי, תמיד להן היתרון. אני כשלעצמי אינני
מבקש דבר משום אדם, אך גם אינני רוצה לתת דבר לשום
אדם. אפשר זקוק הייתי לאישה קרת מזג ואדוקה, שתוכל
לשאתני תוך בחילה. בשבת הראשונה בכל חודש, הייתי נכנס
עם ליאה לחדר שבאכסניית דיוקן. היא היתה מתפשטת ואני
מסתכל מבלי לגעת בה.
אותו ערב לא מצאתי את ליאה במקומה הקג^ע. חיכיתי
לה זמן ימה ומאחר שאיחדה לבוא, הנחתי כי חולה היא.
היה זה בתחילת ינואר והקור הלך וגבר. עצוב הייתי,
מאחר שתיארתי בדמיוני את התענוג שעלול הייתי להפיק
הימנה באותו ערב. אמנם ידעתי, כי ברחוב אודיסי׳ הסמוך
אמצא בחורה בעלת שער אדמוני, שראיתיה כבר כמה פעמים
ושמיבנה גופה איתן. אינני שונא כלל נשים בוגרות. כשהן
ערומות נראות הן יותר ערומות מהאחרות. אבל אותה
אישה לא ידעה כלל על הרגלי והתביישתי קצת להסביר לה
מאלף עד תו. ועוד נזהר אני מידידות חדשות. נשים מסוג
זה עלולות להסתיר, מאחורי הדלת, איזה ברנש המתנפל
עליך וגונב את כל כספך. ועוד טוב אם אינו מנחית מכות.
אף על פי כן, חשתי אותו ערב באומץ לב מיוחד; גמרתי
אומר לחזור לביתי על מנת להצטייד באקדח ולחפש את
ההרפתקא.
בגשתי אל האישה, כרבע שעה לאחר מכן, היה אקדחי
בכיסי ולא פחדתי עוד. מקרוב נראתה האישה מסכנה למדי.
דומה היתד, לשכנתי שממול, היא אשת רב־הסמל, שזר,
מזמן רציתי לראותי, ערומה; על כן גרם לי דמיונה לשמחה.
בבית מלון ״סטלה״ היה עוד חדר אחד פנוי בקומה
הרביעית. עלינו. האישה היתד, בשרנית למדי ונעצרה בכל
קומה בכדי לנשום לרווחה. הרגשתי בטוב: אני בעל גוף
יבש, על אף הכרם, וארבע קימות אינן משפיעות על נשימתי.
בהגיענו לקומה הרבעית נעצרה האישה והניחה ידה הימנית
על לבה, כשהיא נושמת בכבדות. בידה השמאלית המפתח.
— זה גבוה — אמרה היא בהעלותה בת צחוק על שפתיה.
לקחתי ממנה את המפתח ופתחתי את הדלת. בידי השמאלית
אחזתי את האקדח שבכיסי ולא הנחתיו עד שהעליתי איר

לרדת על

ברכיה בין רגלי. אך

הכורסה ניסתה בכבדות
מיד הרמתיה :
— לא כך, לא כך — אמרתי לה.
האישה הסתכלה בי בתימהון.
— אז מה אתה רוצה שאעשה לך?
— לא כלום. הסתובבי בחדר הנה והנה.

האישה התחילה לסוב הנה והנה, תוך בושה קלה. אין
לך דבר מרגיז יותר את הנשים מאשר ללכת כשהן ערומות.
אינן רגילות להניח את כף הרגל על ר,ריצפה. היצאנית
כופפה את גבה כשזרועותיה תלויות בצד הגוף. ואני
ברקיע השביעי: ישבתי בנחת על הכורסה, לבוש עד
הצוואר. אפילו את הכפפות לא הסירותי, בזמן שד,גביית
הנכבדה התפשטה ערומה לפקודתי וסובבה כך סביבי.
אלי,

ובכדי

להציל

המצב,

אמרה

האישה פנתה
בצחוק גנדרני :
— אני יפה? אתה נהנה י
— אין זה עסקך.
— אמור נא — אמרה בשנותה פתאום את הטון, כמד,
זמן חושב אתה, שאני אמשיך להסתובב כך?
— שבי.
היא ישבה על המיטה. רגע קט הסתכלנו זה בזו בדומיה•
פלצות אחזה אותה. מעבר לקיר נשמע טיק־טאק של שעון
מעורר.
היא הסתכלה בי בתימהון, הסמיקה והצמידה רגליה.
— מנוול — סיננה בין שיניה.
אז צחקתי עוד יותר חזק. היא קפצה מן המיטה ולקחה
בידיה את חזייתה מעל הכסא.
— הא, אמרתי, עדיין לא גמרנו. אשלם לך מיד חמישים
פראנק, אבל עדיין לא גמרנו.
האישה התחילה ללבוש מכנסיה בעצבנות.
אתה

— נמאס עלי׳ אתה מבין? אינני יודעת מה
רוצה. ואם עלית אתי הנה בכדי ללעוג לי...
אז הוצאתי את האקדח והראתיו לה. היא הביטה בי במבט
רציני והפילה שוב את מכנסיה.
— הפסיעי — אמרתי לה — התר,לכי בחדר.
קמתי ונתחי לה חמישים פראנק. היא קיבלה את הכסף.
— להתראות — אמרתי לה — לא הוגעתי אותך יותר
מדי בעד המחיר הזה.
יצאתי את החדר ועזבתיר, ערומה; בידה האחת חזייתה
והכסף בשנייה. לא נצטערתי על הכסף. הרי היממתי אותה
וידוע, שדי קשה להביא יצאנית לידי פליאה. ברדתי את
המדרגות אמרתי לעצמי :״זה מה שהייתי רוצה, להביא
את כולם לידי פליאה•״ הייתי שמח כילד. לקחתי את
הסבון הירוק ובהגיעי הביתה שיפשתי אותו תחת מים
חמים, עד שנשארה בידי חתיכה קטנה מאוד, בדומה לסוכרית־מנתא
שמצצוה זמן רב.
באמצע הלילה התעוררתי פתאום ושוב ראיתי פניה,
עיניה המביטות באקדח ובטני׳ השמנה הרוטטת עם כל
פסיעה ופסיעה.
כמה טיפש הייתי ! לפתע התחרטתי מאוד: הייתי צר״ך
לירות בה במקום לפוצץ לה את הבטן כתרווד גדול. בלילה
ההוא ובשלושת הלילות הבאים חלמתי על שישה חורים

את הנשים לא הייתי הורג. הייתי רק יורה במותנן או
בם ובך שלהן, בכדי שתצטרכנה לרקוד.
ביום שני בבוקר אין עבודה רבה במשרד. הכתבוית
של השירות המסחרי הביאה את הקבלות. למארסיה התבדח
מעט עמד, ולאחר צאתה הם תיארו בפרוטרוט את חן גופה.
אחר־כך דיברו על לינדבדג * .כולם אהבו את לינדברג.
אמרתי להם :
— אני אוהב את הגיבורים השחורים.
— את הכושים י — שאל מאסה.
לא, שחורים כמר כשפים שחורים. לינדברג הוא גיבור
לבן. אינו• מעניין אותי.
— אולי תנסה גם אתה לעבור באווירון את האוקינום
האטלנטי — אמר בוקסין במרירות.
הסברתי להם את השקפתי על הגיבור השחור.
אנארכיסט — סיכם למארסיה.
— לא — עניתי לו
אוהבים את הבריות.

במתיקות, האנארכיסטים אף הם

— אם כן, הוא מטורף.
אבל מאסה, שהיד. בעל השכלה, התערב :
— אני מכיר את הטיפוס שלך. שמו ארוסטראטוס. רצה
להתפרסם ולא מצא דבר יותר טוב מלהעלות באש או;
המקדש שבעיר אפאסה — אחד משבעת פלאי העולם.
— וכיצד נקרא האדריכל שבנה את המקדש י
— איני זוכר, נדמה לי, כי אפילו אין יודעים את שמו.
ואת שמו של ארוסטראטוס אתה כן
— האמנם?
זוכר? אם כך, רואה אתה, כי גיבור זה לא טעה בחשבונו !
השיחה נסתיימה במלים אלה ושקט גמור נשחרר בי.
זכור יזכרו עוד שיחה זי בבוא היום• לא שמעתי אלא פעם
אחת את סיפורו של ארוסטראטום, אך סיפור זי׳ עודד אותי.
הרי הוא מת לפני למעלה מאלפיים שנה ועדיין מעש!•,ו נוצץ
כי,־.לום שחור. התחלתי להאמין, כי גורלי יהיה קצר וטראגי.
בתחילה הבהילני הדבר, אך הצלחתי להתרגל למחשבה זו.
אס מתייחסים אליה בצורה מסויימת, הרי היא רגש איום;
אבל מצד שני, מחשבה זו מעניקה לרגע כוח ויופי עצומים.
בטיילי ברחוב חש הייתי כאילו כוח זר משתלט על גופי.
בכיסי האקדח, זה הדבר המפוצ׳י וד,מרעיש. אך בטחוני לא
נבע מן האקדח אלא מעצמי. הפכתי לבריה של אקדחים
ופצצות. גם אני, בתום חיי החשוכים אתפוצץ, ואאיר את
העולם בלהבה חזקה וקצרה כברק המאגנזיום. אירע שחלמתי
חלום אחד במשך כמה לילות, בזה אחר זה. חלמתי׳ שאני
אנארכיסט. מחכה אני בדרך של הצאר כשפצצה איומה בכיסי.
בשעה הקבועה, בעבור הצאר ופמלייתו בפני הקהל, נתפוצצה
הפצצה וכולנו עפנו מעלה, אני, הצאר ושלושה קצינים
עטורים זהב.
שבועות תמימים לא הופעתי במשרדי. מטייל הייתי בש דרות,
בין קרבנותי העיידי^ ,או שהייתי מסתגר בחדרי
ומתכנן תכניות. בתחילת אוקטובר פיטרוני. את ומני ד,חפשי
ביליתי מאז בעריכת המכתב שלהלן, שהעתקתיו במאה ושניים*
* צ׳ארלס לינדברנ, טייס אמריקאי, האיש הראשון שעיר
לבדו את האוקינוס האטלנטי במטוס.

טפסים :
אדוני,
אתד. מפורסם ויצירותיו מודפסות בשלושים אלף טפסים.
הסיבה לכך היא, כי אוהב אתר, את הבריות. ההומאניות
מבעבעת בעורקיך, למזלך. כשאתה נמצא בחברה אתה שופך
שיחך, ומן הרגע בו רואה אתה אדם דומה לך, הרי אוהב
אתה אותו מבלי להכירו. אתה מוצא עניין בגופו, בצורת
מבנהו, ברגליו דנפשקות והנסגרות לפי רצונו׳ ובייחוד בידיו
מוצא אתה עניין: מוצא חן בעיניך, כי יש לו חמש אצבעות
בכל יד, וכי יכול הוא לשים את האגודל כנגד שאר האצבעות.
אתה בא על סיפוקך, כאשר לוקח שכנך את הספל ליד, מפני
שהוא עושה זאת בצורה אנושית מיוחדת, כפי שתיארת זאת
ביצירותיו, היא צורה פחות מהירה ופחות זריזה מן הצורה
בה משתמש הקוף, הלא כך? אבל הצורה האנושית היא יותר
פיקחית כל כך ; אתה אוהב גם את בשרו של האדם׳ זה
הפצוע הקשה׳ המנסה להתחנך מחדש, ואשר דומה, כ ממציא
הוא מחדש את ההליכה, ואשר את מבטו אין ה־חמ. ר
יכול לשאת. לכן קל לך למצוא את השפ־ ,בה מדבר האדם

לאין שיעור׳ עד ש״אכלו״ כמעט את כל הפנים. עיני היו
שחורות מאח רי המשקפיים והייתי מסובבן ככוכבי לכת.
היו אלה עינים יפות של אומן ושל רוצח. אבל סברתי, ני
מראה פני ישתנה עוד יותר לאחר ביצוע הרצח. ראיתי בעיתון
את תמינותיהן של שתי הבחורות היפות, שתי המשרתות ש ה
גו ו שדיו את גבירותיי,ן. ראיתי את תמונותיהן קודם המע שה
ולאסר המעשה. קודם הרצח פניהן דומות היו לפרחים
רעננים, שופעות ניקיון והג נות. לאחר הרצח בערו פניהן
בתבערה. צווארן חשוף היה, כצוואר אדם שהותז ראשו. פ.יהן
היו מקומטות קמטים איומים של פחד ושל שנאה, ובשרן
חידודים׳ כאילו חיית־טרף התנפלה עליהן וטרפה אותן. ועיני הם
עיג ם גדולות, שחורות ועמוקות, ממש כעיני. אף על פי
כן לא דמו זו לזו. כל אחת נשאה את אופיר, היא ואת זכר־ן
הרצח המשותף.
הרצח מבתר לשניים את חיי הרוצח. צריד שיהיו רגעים
כשנרצה לשחות נגד זרם הזמן. ,אבל הרצח נוכח וניצב לפנינו,
כמחס ם שאין לעברו וכמתכת בהירה. השתוקקתי רק לשעה
קלה, בה אוכל ליהנות ממשקלו הכבד של הרצח. אעשה הכל

ישן. צילצלו והוא לא פתח. עוד מעט הוא ירד לרחוב וירצח״.
פחדתי מעצמי. בשעה שש שוב חשתי ברעב. רגזתי על עצמי.
נתקלתי ברהיטים והלכתי להעלות אור בחדרים, במטבח
ובחדרי השימוש. התחלתי לשיר בקול רם, נטלתי ידי ויצאתי.
נזדקקתי לשתי דקות חמימות בכדי לשלשל אר. המכתבים
לתיבת הדואר. הכנסתי אותם בחבילות של עשרה מכתבים.
קימטתי כמה מעטפות. אחר־כך עליתי בשדרות מונפאמס
עד לרחוב אודיסה. עצרתי על יד חלון הראווה של חנות
לבנים והסתכלתי בעצמי. כשראיתי את פרצופי, חשבתי ז
״זה יהיה הערב״.
עצרתי בסוף רחוב אודיסה, לא הרחק מפנס גאז והמתנתי.
שתי נשים עברו שם, שלובי־זרוע. הלבקנית אמרה :
— הם הניחו שטיחים על־יד כל החלונות.
— מאה ועשרים פראנק כל אחד.
לאחר כמה רגעים, עברו שלושה גברים ; הנחתי להם
לעבור, כי זקוק הייתי לשישה. הגבר שבצד שמאל הסתכל בי
והפניתי את ראשי.
בשעה שבע וחמש דקות, נתקרבו שתי קבוצות קטנית
מעבר לשדרות אדגאר־קינה. בקבוצה הראשונה גבר, אישה
ושני ילדים. בשניה שלוש זקנות. צעדתי צעד אחד קדימה.
האישה נראתה רוגזת ומשכה בידו של הילד. הגבר אמר בקול
רוגז :
— הוא מעצבן אותי, התינוק.
לבי דפק בחזקה עד שחשתי כאב בזרועותי.
קדימה ועצרתי לפניהם. אצבעותי נתרופפו על ההדק.

צעדתי

— סליחה — אמר הגבר והדפני הצידה.
נזכרתי בכך׳ כי נעלתי את דלת דירתי והדבר הרגיזני :
אצטרך להפסיד זמן יקר בכדי לפתחה. האנשים נתרחקו. הסתובבתי
מיד ועקבתי אחריהם, אם כי כבר גז בי החשק לירות
רהם. הם נבלעו בתוך הקהל שבשדרות. עמדתי ונשענתי
על קיר של בית. השעון צילצל שמונה פעמים, ואחרי־כן
תשע פעמים. אמרתי לעצמי :״מדוע צריך להרוג את האנשים,
הריהם כבר מתים״ ; בלב קטן נתקרב והתחיל מרחרח ברגלי.
כאשר עבר על ידי איש שמן קפצתי ממקומי ועקבתי אחריו:
ריכזתי את מבטי בקו שבקדקדו האדום, בין מגבעתו לבין
צווארון המעיל. הוא הלך בכבדות ונשם בקול. הוצאתי את
אקדחי הנוצץ והקר. הוא עורר בי גועל נפש ולא זכרתי עוד
מה עלי לעשות. עיני נסתכלו בו ובקדקדו של האיש. הקו ש־בקדקדו
העלה בת צחוק. כפה של תינוק. הרגשתי הכרת להטיל
את האקדח אל תעלת השופכין.
||11111 ןןמ111111111111111 111111)|||111|1|||11(||11111111ג111ו1(1ג!1!1111ג111!1ו1111111!111ז1!11111ו011ו

על עצמו: שפה תמה ונבוכה. הקהל קורא את ספריך ומעיין
בהם בכורסה ננחה. ספריך דנים באהבה אומללה ועדי:ד׳ ומ נחמים
את הקורא המכוער, הפחדן, את הבעל המרומה ואת
הקקיד, שלא קיבל הוספה באחד ביניאר. והכול אומרים על
ספרך האחרון: זה׳; מעשה טדב.
בוודאי תרצה לדעת מה הוא האדם, שאינו אוהב את הבריות.
אם כן׳ זה אני. ואיני אוהב אותם עד כדי כך, שבעוד כמה
זמן אהרוג חצי תריכר בניאדם. שמא תשאל: מדוע חצי
תריסר בלבד? מפני שבאקדחי אין יותר משישה כדורים. זו
מפלצת, הלא כך י יתר על כן׳ זה ממש ׳מעשה בלתי־מדיני 1
אבל אני אומר לך, כי איני יכול לאהוב אותם. אני מבין היטב
את תגובותיך ואת רגשותיך כלפי הבריות. הדברים החביבים
עליך גורמים לבחילתי. כמוני כמוך ראיתי בני־אדם לועסים
בשקידה כשמדפדפים בעתץ כלכלי. האשמתי היא, כי מעדיף
אני לחזות בסעודת כלבי ים? פרצופו של באדם אינו עשוי
אלא להעמדת פנים. בלועסו בפה בלום הרי עולות ויורדות
זוויות הפה עד שנראה, כי אתה אוהב את המראה הזה: אתה
קורא למראה זי, בשם עירות הרוח. בי זה מעורר גועל נפש ;
איני יודע מדוע. כך נולדתי.

אילו היה זה רק הבדל בטעם לא הייתי מטרידך כלל. אבל
נראה כאילו אתה בעל החסד ואני נטול החסד. מותר לי שלא
לחבב סרטן מבושל, אך אם איני אוהב את הבריות הרי עלוב.
אני, ואין לי מקום תחת השמש. הם תפסו את כל החיים.
אני מקרה, כי מבין אתה לכוונתי; .ה שלושים ושלוש שנים
שנתקל אני בדלתית סגורות שעליהן כתוב :״הכניסה להומא־ניסטים
בלבד״ .נאלצתי לה.יח כל דבר שהתחלתי לטפל
בו צריך הייתי לבחור בין נסיון, שכשלונו מובטח מראש׳
לפין מעשה שבמוקדם או במאוחר יגרום לטובתם. את המח שבות
שלא היו מיוערות להם בא־פן מיוחד לא יכולתי
להוציא ממוחי ולהביאן לידי ביטוי: הן נשארו בתוכי כתנו עות
אורגאניות קלות בלבד. אף המכשירים שבהם השתמשתי׳
שלהם היו ! למשל המלים ; הייתי רוצה במלים ששייכות רק
לי. אבל המלים שלרשותי מצאו דרכן במצפונם של בני־אדם
רבים ; הן מסתדרות לבדן בראשי, תודות להרגלים שנתרגזו
אצל האחרים. ייאוש תוקף אותי, כי הרי משתמש אני בהן
בכותבי אליך. אבל זאת הפעם האחרונה. אני אומר: צר ־
לאהוב את הבריות, ולא, בקושי מרשים הם לך להתקיים.
אם כן, אני אינני רוצי, בקיום שכזה. עוד מעט אקח את אקדחי,
ארד לרחוב ואראה אם אצליח לעשות משהו נגדם. שלום עליך
אדוני, אולי בך אפגוש עוד מעט. אף פעם לא תדע באיור,
תענוג אפיצץ לך את הראש. ולא — ובוודאי לא בך אפגוש —
אנא קרא את עיתוני יום מחר. תקרא בהם׳ כי ברנש בשם
פול הילבר הרג, בהתקפת שגעון׳ חמישה עוברי רגל בשי
פול הילבר.

דרות אדגאר־קינה אתה יודע היטב מה שווה הפרוזה של
העיתונות היומית. תבין אם בך, כי אינני ״משוגע״ .וה יפך
מזה נכון. אנא קבל, אדוני, את ברכתי.
הכנסתי ק״ב המכתבים לתוך ק״ב מעטפות, ועליהן כתבתי
את כתובותיהם של ק״ב סופרים צרפתיים. אחר־כך הנחתי
אותם במגירה שבשולחני׳ ביחד עם ש שה פינקסי בולים.
במשך חמישת־עשר הימים הבאים יצאתי בנדירות רבה
מחדרי. עסוק הייתי בתיכנון הרצח. בהסתכלי במראה נוכחתי
לראות, תוך סיפוק רב, בשינויים שחלו בפני. עיני גדלו

מאת דאן מול סאדטד

כדי שאחיה את הרגע הזה. גמרתי בלבי לבצע את הרצח
בסוף רחוב אודיסה. אנצל את ההתקהלות בכדי לבריח,
ואשאיר אותם לאסוף את מתיהם. ארוץ מהר, אחצה את שדרות
אדגאר־קינה ואסתובב מיד לעבר רחוב דלאמברה. תוך שלושים
שניות איכל להגיע לשער הבית, בו א.י מתגורר. אותו רגע
הרודפים אחרי יהיו עדיין בשדרות אדגאר־קינה ; הם יאבדו ״
את עיקבותי ויזדקקו לפחות לשעה תמימה בבדי לגלותן שיב.
אחכה להם בחדרי, וכשומעי אותם דופקים בדלת אטען אר.
אקדחי ואירה לתוך פי.
החלטתי לחיות ביתר נוחיות ! בעל מסעדה ברחוב ואווין
היה שולח אלי׳ בוקר וערב, ארוחות טובות מאוד. השליח
היה מצלצל, לא הייתי פותח לו׳ הייתי ממתין כמה דקות
ואחר־כך פותח למחצה את הדלת והייתי רואה סל ארוך מונח
על הארץ ובתיכו צלחות המעלות אדים.
בעשרים ושבעה באוקטובר׳ בשעה שש בערב, נשארו
בכיסי שבעה־עשר פראנקים וחמשים סנט. לקחתי את אקדחי
ואת חבילת המכתבים וירדתי. דאגתי לכך שלא אנעל את
הדלת, בכדי שאוכל להיכנס יותר מהר, לאחר שאבצע את ה מעשה.
לא חשתי בטוב, ידי קרות היו והדם עלה בראש; -
חשתי, כי עיני סגורות. הסתכלתי בחנויות, במלון ״אקול״׳
בחנות מכשירי־הכתיבה, שבה הייתי קונה את עפרונותי, ולא
היכרתיה עוד. אמרתי לעצמי :״איזה רחוב זה?״ שדרות
מונפארנאס ׳מלאות היו אנשים. הם הדפו אותי הנה ושמה,
באגרופיהם ובכתפיהם. פג בי הכוח להתנגד להם. פתאום
ראיתי עצמי קטן ובודד בתוך הקהל. כמי, היו יכולים להזיק
לי׳ אילו רק רצו ! פחדתי מחמת האקדח שבכיסי. פחדתי שמא
ינחש׳ ,כי בכיסי כלי נשק. היו עושים בי משפט לינטש, היו
זורקים אותי מעלה, מעלה, מעל לראשיהם והייתי נופל בזרו׳
עות־הם כבובה. נתתי דעתי על כך, כי מוטב לדחות את
הביצוע למחרת. נכנסתי למסעדת ״קופול״ לסעוד ארוחת
ערב ושילמתי שישר,־עשר פראנקים ושמונים סנט. את שבעים
הסנט שנשארו לי זרקתי אל הנהר.
שלושה ימים נשארתי בחדרי, ללא אוכל וללא שינה. סגרת־את
הוו למות ולא העזתי להתקרב אל החלון ואף לא להעלות
את האור. ביום שני צילצל מישהי. עצרתי נשימתי וחיכיתי.
כעבור דקה שוב צילצלו. על בהונות הרגלים ניגשתי אל
הדלת והסתכלתי דרך חור המנעול. ראיתי חתיכת בד שחורה
וכפתור. הברנש צילצל עוד פעם אחת וירד: איני יודע מי
זר, היה. בלילה חזיתי חזיונות, חזיתי עצי תמר, מ ם נוזלים
ושמיים ורודים מעל לגג של כנסייה. לא הייתי צמא, מפני שמדי
שעה בשעה הייתי ניגש אל הברז לשתות מים. אבל רעב
הייתי. ראת׳ בדמיוני׳ גם את הזונה בעלת השער הערמוני.
היה זה בארמין שבניתי במדבר׳ הרחק מכל נפש חיה. הזונה
היתד, ערומה. הכרחתיה באקדחי לכרוע ברך לפני ולרוץ על
ארבע רגלים. אחר־כך קשרתיה לעמוד- ,ולאחר שהסברתי
לה ארוכית מה עומד אני לעשות לה, יריתי בה שישר, כדורים.
חזיונות אלה גירי איתי כל כך׳ עד שנאלצתי לעשות מעשי,
אונן. אחרי־כן נשארתי דומם בחושך, כשראשי ריק לגמרי.
הרהיטים התח לו להתפוקק. שעד, חמש בבוקר. הייתי נותן
את הכול בכדי שאוכל לעזוב את חדרי, אך לא יכולתי לרדת
בגלל האנשים שעברי ברח ב.
היום הגיע. לא הרגשתי עוד את הרעב, אך התחלתי להזיע:
חולצתי התרטבה כולה. השמש זרחה בחוץ. חשבתי :״הוא
שוכב בחושך׳ בחדר סגור. זה שלושה ימ ם שלא אכל ולא

פתאום הסתובב האיש ועיין בי במבט עויין. צעדתי צעד אחד
לאחור — .רציתי ...לשאלך...״
הבינותי, כי האיש לא האזין לדברי, כשמבטו נעוץ בידי.
סיימתי בקושי דברי :
— התוכל לאמר לי היכן רחוב גיסה?
פניו היו שמנים ושפתיו רעדו. הוא לא אמר מילד, והושיט
את היד. צעדתי עוד צעד אחד לאחור ואמרתי :
— רציתי...
אותו רגע ידטוני, כי אתחיל לצרוח, וזאת לא רציתי: יריתי
שלושה כדורים בטנו. הוא נפל ארצה כשראשו על כתף שמאל.
— מנוול׳ צעקתי, מנוול שבמנוולים !
מיד התחלתי לרוץ. שמעתיו משתעל. שמעתי גם צעקות
וצעדים מהירים מאחורי. מי שהוא שאל * :מדי זה קרה?״
ואחר־כך צעקות :״תפסו את הרוצח !״ לא חשבתי, כי צעקות
אלה מכוונות אלי, אך חשבתי, כי צעקות אלה נוראות הן,
כצפירית צופר מכבי־האש בילדותי, צפירות עצובות וקצת
מצחיקות גם יחד. המשכתי לרוץ, מהר ככל האפשר.
אולם טעיתי טעות גסה: במקום לרוץ לאורך רחוב אודיסה
בכיוון שדרות אדגארקינה׳ רצתו בכיוון שדרות נזונפארנאס.
כששמתי לב לכך, כבר היה מאוחר מדי: הייתי כבר בתוך
הקהל׳ ראתי פנים מביעים תימהון (אני זוכר היטב את פניה
של אישה אחת שחבשה כובע ירוקז ושמעתי את הליצנים צו עקים
״הרוצח״ מאחורי. פתאום חשתי ביד זרה מונחת על
שכמי. אז נתבלבלתי, כי לא חשקה נפשי במיתה שבחנק
על־ידי הקהל. יריתי עוד שתי יריות. האנשים התחילו לצעוק
ולהתפזר. נכנסתי בריצה לביודקפה. היושבים ליד השולחנות
קמו, אך אפילו לא גיסי לעצרני. חציתי את בית־הקפה כולו
ונכנכסתי לבית השימוש. נעלתי מיד את הדלת. נותר עוד
כדור אחד באקדחי. המתנתי.
עבר רגע קל. נשימתי קצרה עלי. שקט גמור שרר מסביב,
כאילו כולם שתקו במכוון. הרמתי את האקדח עד לעיני וראי תי
את החור השחור והעגול: דרך כאן יעבור הכדור וישרוף
לי את הפנים. הורדתי שוב את ידי והמשכתי לחכות. כעבור
זמן קצר שמעתי צעדיהם, צעדי זאב ; נדמה היה, כי עדר שלם
בא לתפסני. לפי חריקת הרגלים שנשמעה מעבר לדלת.
אחר־כך דיברו מעט בלחש ושתקו. המשכתי לנשום בכבדות
וידעתי, כי שומעים את נשימתי. מישהו צעד קדימה וניסת
לפתוח את הדלת. בוודאי היה סמוך לקיר׳ בהתגוננו נגד
הכדורים. היה לי חשק לירות, אך הכדור האחרון היה בשבילי.
— למה מחכים? — שאלתי את עצמי — .אילו היד,
פורצים נזיד את הדלת לא אספיק אפילו להתאבד ויתפסוני
כשאני חי — .אבל הם לא נחפזו: הניחו לי למות בנחת.
הם פחדו׳ המנוולים.
כעבור דקה, נשמע קול !
— פתח, אנו לא נפגע בך.
שוב שקט ושוב אותו הקול ;
— ברור לך, שלא תוכל להימלט.
לא עניתי: נשימתי עדיין כבדה. התעודדתי לירות בעצמי :
״אם יתפסוני, יכוני וישברו את שיני ואף יוציאו לי עין
אחת״ .רציתי לדעת אם מת האיש השמן. אולי רק פצעתי
אותו ...ושני הכדורים האחרים אולי לא פגעו באיש ...איזה
דבר נתכונן מעבר לדלת ...שמעתי חפץ כבד שסוחבים אותו
על הריצפה. מיד הכנסתי את קנה האקדח לפה ונשכתי בי.
אך לא יכולתי לירות׳ אף לא להניח את האצבע על ההדק.
שוב שקט גמור.
השלכתי את האקדח ופתחתי את הדלת.

שרות הספרי
טו ל

מציע לחולאי
כ שי ל חגי

ילקוט תדפיסים
אמנות״ משובחים של מבחר מיצירות

ה קובץ שראה אור ב הוצ א ת
-ישראל״

פוו ח ־ דבד

מרווה

בעב רי ת ו מוד פ ס

כרו

כו לו

א111ו תי

מעול ה

לקוראי ״העולם הזה״ יינתן אלבום
זה שמחירו הרגיל הוא
2.800ל ״ י

במחיר הנחה של

בלבר

הרוצה להזמין את האלבום -
ישלח למערבת. העולם הזה״ את
התלוש שבעמוד .16

אחד התדפיסים, בגודל מלא,
המתאים לחיתון ולתלייה
כמסגרת, מתפרסם בעמ׳ זה.