גליון 886 מתאריך 6 באוקטובר 1954

התמונות הראשונות
שצולמו בי שר אל

גתתת
ה גי ס
עמוס קיגן
מראיין את

מנ היגי
ה ח תי ש
* תשבץ חצי־ועק
נתוצאנת ההגרלה
של כרטיסי

א ם׳ .6 * 6שנ ה 16
ס• ח שד• ת שט״ו
6.10.54

הסעד

משוא

העורך הראשי ג

העולס
ר־י־ירז

(העולם הזה ) 885 נינשתי לקריאת המאמר בספק נות
רבה. אולם כשגמרתי אותו היה נדמה לי
שאין עוד מה להוסיף. ברכתי, ואם תזדמנו ל חיפה,
מנת פלאפל חיפאיה.

אור׳ אבנרי

ראש המערכת :
שלום כהן

עורך משנה, תמית

עורך משנה, כיתוב

אורי

ישעיהו לביא

ה שבועזן ה ם צזיר

ל אינ ם 1ר סני ה
המנהל הכללי :
.ב. ד .י ו ין
תל־אבי־ב
רזז׳ נליקסון 8
מען מברקים :״עולם סרס׳י
ת. ד .186 .טי 26785 .
מו ״י: העוים הזה בע־׳ם
דסום ישראי בע״ם. יז׳׳א
אין המערכת אחראית עבור
תוכן המודעות. מלבד עבור
מודעות הממסרסמות תחת
*דו״ח לצרכן״, הכותרת המוכנות על־ירי מברי דד
ונבדקות על־ידם.
מערכת

אבי קרמה חיפה

הכתב הראשי :

הצייר הראשי :

עמנואל סרת

שמואל ברתור

סלע

הצלם הראשי :

ברנע

הסטטיסטיקה שלכם על יחס הבנים והבנות
בחיפה הסבירה לי, סוף, סוף, מדוע החיפאית ה ממוצעת
היא עוד יותר שחצנית, עוד יותר ריקה
ועוד יותר משעממת מאשר הצעירה הישראלית
הממוצעת (אם אפשר!)

חברי המערכת :

יש, אל

דוב א<תן. משה בז־אסרים. יחיאל בשן• .תודה נבא• ניצה נד• ליי׳
וראי. אוסקר סאובד
ניי ר׳ .רות׳ ורד. בוז׳ זהבי. יוחנן ורבקה
עמום קינן. סירב״ קשת. אברהם רפפורט.

ראש מערבת חיפה:

ראש מערכת ירושלים :
יוחנן

אורז

מנהל מעבדה :
דוד

חיים כרמל

טווייג

עורך דפים :

מנהל מבצעים :

משה אור

שימה אדיר

ראש המנהלה :
שלמה הררי

בראש־השנד, הבא ספק אם יישאר בכלל
זכר למלחמה הגדולה.

בר־ניי, תל־אביב

הפתרון פשוט: ריבוי נברים או שיטה של
נישואין במשולש. זה מתאים נם ליוקר המחיה —
יתכן ששני נברים יהיו מסוגלים לפרנס אשה
אחת בימים טרופים אלה...

רפאל כהן, נהריה
לפי הכלל: נחמת רבים — חצי צרה.
סי סיפר לכם שחיפה היא עיר ללא נערות?
איני מתמצא בסטטיסטיקה. אבל אני רואה המון
נערות חמודות מטיילות חמש־חמש ברחוב הרצל
בכל יום שבת אחרי־הצהריים. כמו כן אני יודע
שרוב חברי החיפאים הצליחו להתחתן הרבה יותר
מהר מחברי בערים האחרות.

יורם כץ, חיפה.
מובן. עם גידול יהביקוש לעומת ההיצע,
הרי המקדים זוכה.

תגבורת לשדה־בוקר
ניצלתי את ימי החג כדי לשוטט מעט
בארץ ללא מטרד, מסוימת. כמו בכל נסיעה,
נדהמתי שוב נוכח הנוף המשתנה במהי רות
כה עצומה. דומני שאין ארץ שניה
בה חלים שינויים כה מהירים וכר, חותכים
בהתמדה מדהימה כזאת.
אך לא כל השינויים האלה נראים לי
.עברתי בכווני, בנסיעה זו בכמהכרצויי.
משדות־הקרב החשובים ביותר של מלח מת
תש״ח, ניסיתי להחיות בדמיוני אה
המערכות המכריעות, לאור כל הדברים שנודעו
לי מאז. זה היה קשר, מאד, כ ברוב
המקומות נמחק ביד פזיזה כל זכר
לאותם הימים.
הנה משטרת נבי־יושע, אחד המקומות
הטראגיים ביותר של המלחמה כולה. תחת
מראה ההוד של הקירות מנופצי־הכדורים,
זכר לקרב הגדול, נתגלה לעיני בנין בעל
שלוש קומות, מרוח מתחתיתו ועד מ בטיח
שפריץ חדש, כאחד ממאות בניני ה־גאה
שיכו״ים
הנוראים בתל־אביב. הפיגומים עדיין
עמדו ליד קירות המבצר, כיון ששיפ ץ
אחד הק־רות טרם הושלם, וכך אפשר היה
לרא-ת בפעם האחרונה את המבצר כפי
שהיה בימי המלחמה — מחורר ומצולק
באש רובים ומקלעים.
בשנה הבאה ימצאו המבקרים במקן ם וילה
רגילה בהר נפתלי.
לא שונה גורלו של בנין המעלה עוד
כיום עור־אווז על גופם של לוחמי־ה־דרום:
משטרת עיראק־סואידן. למשטרה
זו אגף חדש, ה מין טויח, שום זכר לא
נשאר לכמה מן הלילות המרים ביותר של
המלחמה. קשה עתה להאמין כי לרגלי קירות
מטויחים אלד, הפליטו פצועים את
אנחתם האחרונה, צעקו לוחמים קללה נוראה.
השעה האיומה ביותר של המלחמה ד-,ת!,-
עת נפלה גבעה קטנה, בעלת שלושה מגדלים
לידי המצרי. במקום זה, הגבעה ,69
הוצב לוח־שיש לזכרון־עד. עתה כבר מתפורר
יסוד־האבן של לוח זה, ועצי הברוש,
שניטעו בהזדמנות חג־גית, מצהיבים מיו בש.
ביד־מרדכי
עבר הבולדוזר על הריסות
המשק הישן, אפוף הזוהר, הרס את הבונ קרים
ההיסטוריים. למחפשי עתיקות מימי
מלחמת תש״ח נותר לפליטה ארגז־ביצים
של תנובה, מנוקב כדורים ככברה, מוחתם
בחיתמת שחורה: תש״ז.

אולי אני רומנטי מדי. אך לי נדמה כ ביד
שרירותית
אין אומה רשאית להרוס
את זכר ימיה הגדולים ביותר. מרוע לא
תיעשה ברגע האחרון פעולה גדולה כדי
לשמור על העקבות לדורות הבאים׳ במקום
להשאיר את הדבר למקרה, לרצוני הטוב
של משק, כמו נגבה, או ליכולתן הפרטית
של משפחות שכולות?
מדי פעם, בעברי על פני שרידי המכוניות
של באב־אל־וואד, אני חש כאב כמעט גו פני.
אלפים עוברים כאן מדי יום, אינם
זורק־ם אפילו מבט אל שלדי הפלדה החלו דים,
המתפרקים והולכים. האם זוכר מישהו
את יוסף סימבול הפתח־תקואי׳ שטיפם בראש
כיתת־מתאבדים אל ראש־ההר כדי
להציל את השיירה?
אין כאן ענין שיגרתי של דנצחר. החייל,
כיבוד החללים. כ-אן יש להנציח את דמו תו
של דור. מדוע לא יושמו שלדי באב־אל־בראש
גושי־בטון פשוטים, תזכורת וואד בזכות ימי הם עוברים?מדוע
לעוברים
לא יישמרו מגדלי־המ-ם המנופצים, הקירות
ד,מנוקבים, הבונקרים האפלים?
אטור לשכוח את המלחמה. עוד יש בה
אוצר של לקח בלתי־נלמד, מעיין של ידיעמוק
עות
שטרם התפרסמו׳ מוסר־השכל
שאיש לא מיצה אותו. אסור לשכוח •את
הפרשות המסתוריות־בכוונד, של נטישת לטרון,
נפילת הע ר־העתיקה, הנסיגה מאל•
עריש, רפיח. ואסור לשכוח את הפרשות
המזהירות־באופל של נבי־יושע ובאב־אק־וואד.

בנצרת
ראיתי קבוצה של תיירים שויי־ציים
מסביב לאשר, צעירה לבושה שמלת־כלולות
לבנה, עטופה צעיף צח וסמוקה מ התרגשות
מבויישת. הסתבר שהמשפחה
הגדולה באד, כל הדרך משוייץ כדי להשיא
את הזוג הצעיר בעיר הקדושה.
הנה רעיון למערבת־תעמולה עולמית למען
התיירות הישראלית הגוססת :״הינש־או
בנצרת — עיר מולדתה של מרים !״
נאמר לי מיד שזה רעיון טפשי. החברים
הדתיים בכנסת היו מעוררים מיד שערו־ריר״

איש
השנה

יוחנן זילבר, חדרה
אילולא
על עמי
פולנים.
של ה-
של מז־

שואת יהדות־אירופה לא היתה אפשרית,
נהפכנו במשך דורות לעם השנוא ביותר
אירופה המזרחית. אל לנו לשכוח כי אלפי
רומנים והונגרים היו עוזריהם הנלהבים
נרמנים, מארגני־הטבוז. אפילו הפרטיזנים
רה אירופה נילו יחס עוין כלפי היהודים.
רק על רקע זה נוכל להביו את הבעיה הפסיכו לוגית,
של העסקן היהודי. המזרח־אירופי. בעל
הנפש השתדלנית. עסקנים אלה ראו את שנאת-
העמים אלינו כתופעה טבעית. וכיום הם מת קדמים
הלאה בדרכם הפסולה. מנסים להשניא

י. רפאל, תל־אביב
אבקשכם לצרף נם אותי לאותם צעירים היוצ אים
לשדה־בוקר (אם כי איני מבין למה רווקה
לשם).

יעקב יעקובוביץ, בני־ברק.

נשק שאינו נשק
הוויכוח שהתפתח על דפי עתונכם כתוצאת מ מכתבו
של א. ג .מירושלים על השימוש בסמים
משכרים כנשק במלחמתנו ננד הערבים (העולם
הזה ) 831 הוא ויכוח־סרק. לאמיתו של דבר הח שיש
אינו נשק כלל.
עד כמה שידוע לי נילו לאחרונה רופאים אמ ריקאיים
כי החשיש אינו הורם את מערכת־העצ־ב
ים ואינו פוגע בנוף בבל צורה אחרת. הוא
רק יוצר הרנל, ממש כשם שהסיגריות יוצרות
הרנל. היוצרים שינו׳ יסודי בתאי-הנוף והור סים
אותו בהדרגה הם בעיקר מורפיז, קוקאין והי-
רואין. פמים אלה מוחדרים לנוף באמצעות זרי קות
— וכידוע אין בני־המזרח מחבבים ביותר
דקירות-מחט. כך שתוכניתו של א. ג .אינה בת-
ביצוע — ויהיה היחס אליה אשר יהיה.

ע. ה ,.תל־אביב

חוק ומין
אני מצטרף לדעתו של א. ספרון (העולם הזה
) 882 על בעיית־הזנות. ביחסנו לבעיית זו יש מן
הכפיפות לדיעה הקדומה, בדיוק כמו תזוועה
האוחזת את הדתיים למראה בשר־הזיר. אם רוצה
אדם להתרחק מן הזנות. הרי זהי ענינו הפרטי.
ממש כשם שענינו הפרטי הוא אם לאכול תר־ננולת
מטוננת בחמאה ...האדם הדתי יירוק שלוש
פעמים למראה זונה. אך יקבל בכבוד לחברתו את
רועה הזונות. על כן סיסמתנו צריכה להיות: קץ
לצביעותם של אנשי-ציבור ואנשי־משטרה1

משה שמעוני, תל־אביב.

שעדה ככוס מים
ברשימתכם על מרת ברתה אדוניו (העולם הזה
) 882 תיארתם אותה ככסופת־שיער. זה לגמרי לא
נכון וגרם למרת ארונין אי-נעימות רבה. לאמיתו
של דבר היא בעלת שיער חום-מם ולם ל.

ד. ג ,.הרצליה
אל תלבין את שערות רעותך ברבים.

מן הקל אל הכבד
בזמן האחרון התשבצים הם קלים ופשוטים עד
כדי להרגיז. אני פותר אותם כהרף עיז. אם איו
באפשרותכם לשבץ תשבצים קשים יותר, אתם יכו לים
לפחות לשכוח פעם לפרסם את השאלות יחד
עם התשבץ. לפחות זה לא יהיה כל־כך משעמם.

מרדכי דן, תליאביב.
מדוע אתם מנסים למרר את חיי הקוראים ה-
מסכנים? בתשבצים האחרונים שפורסמו אצלכם
נתקלתי לפחות בשלוש טעויות, והספקתי להזיע
את כל הנזוז ששתיתי במשך היום. בטרם גיליתי
את הפתרון הנכון.
היה היה איש בבני-ברק
שפתר תשבצים כבזק.
יום אחד הוא קיפץ
מתשבץ לתשבץ

אותנו נם על עמי־המרחב ...הצרה היא שכמעט
ואין הבדל בנישה זאת ביו כל המפלגות — ממנחם
באדר ועד מנחם בנין. ממשה שרת ועד משה סנה.
משמאל ועד ימין. הנישה היא תמיד אותה ני שה
ניטואית.

יורם דלמר, חיפה.
ימח שמו של האיש שבחר את איש־השנה !
בהכירי את הפזיזות וחוסר־האחריות שלכם הת ערבתי
עם חברתי בחמש לירות שתבחרו באורי
נלין. איכזבתם אותי קשות.

שמואל לבל, ירושלים
עורכי העולם הזד, מצטערים שלא אישרו
את הדעות הרעות של הקורא לבל, מקווים
ששינוי דעתו לטובה היה שווה חמש לירות.

חיפה, עיר נערות
...לעולם לא האמנתי שאפשר בחמשה עמודים
לשקף את האופי של עיר שלמה כמו חיפה..

הכל חיוכי
מה קרה לכם שהתחלתם לחלק לקוראים ש ם,
של נקודות, פעם בשביל הערכת־איוסי, ופעם
בשביל הבטחת פרנסה או נישואיו? מובז מאליו
שלקחתי לעצמי את כל הנקודות החיוביות. ו השארתי
את השליליות לחברי-המערכת. התוצאה נ
נוכחתי שאני אדם בעל אופי חזק. חביב עי וד
בריות, מוכשר מכל הבחינות ועומד להצליח כ•
נישואיו (לתשומת ליבו שי כל הבחורות שיש לחן
שיכון) .לפי הנקודות שצברתי מגיע ל׳ לפחות
תואר של איש-השנה.

ליאון הלנברג,
נקודות מצאת, אכול דיין
תשאיר גם קצת לחבריך.

ירושלים.

כיצד נהרג כעד הבית
כיצד יכול עיתונכם להגן על יצור כמו שאול
נחמיה (העולם הזה ) 882ז יפה מצדכם יאף חד
בה להעלות בעיות מן העולם התחתון. אבל סי
ביקש מכם לשמש במח ושופר לפרטים מאותל

יצחק שתיל, ירושלים
עיים?
אל תשפוט את חברך עד שתגיע להבנת
מקומו.

מירוץ השרץ
חבל שתושבי היפה לא יכלו להשתתף במירוץ־
האופניים שאורנו ביוזמת העולם הזה (העולם הזוז
.) 883 חיות והמארננים לא חשבו על החיפאים
בלל. עתה יש ברצוננו להקים בחיפה מועדון י ״
רובבי־אוסניים. החנישו לנו את עזרתכם?

מתתיהו מנצר, חיפה.
העולם הזר, יתן את ידו לכל יוזמה מקו מית.

משחה
השגיאות

משה הוברמן, טבריה.
מכתבים כשראית׳ או 1השער של ישראל קסטנר (ולעולם
הזה ) 884 התפלאתי. מה פתאום נבחר הוא כאיש
השנה ו אולם כשקראתי את המאמר הבנתי שלא
יכלה להיות שום בחירה אחרת. אתם שמתם את
האצבע על נקודת־התורפה של השנה: המאבק
הגדול בין חרות ישראל וביז ירושת הגטו בקרבנו.

קראתי על ההצעה לארנן נרעיז שיצא רע)דה־בוקר
(העולם הזה ,) 883 ואיני מבין מדוע דווקא
שדה־בוקר. ישנם משקים אחרים המשוועים לכו חות
צעירים ...בבל אופן. במידה והדבר יאורנן,
אני מוכן להצטרף.

אד ניתקל בטעות

— ונחנק1

רינה אור, זזי9ח.
זר תשבצים (בלי טעויות) על קיברו של
המנוח.

העולם
הבא!
השבועון המצויר
לאי־נפורמביה

בסיכום תוצאות־תחרויות-השחיה (העולם הזוז
) 883 לא הקפדתם ביותר. כתבתם כי שושנה רייבנר
שברה את השיא הארצי בשחיית 100 מטר, כ
לנערות בזמן של . 1:35 אולם עד כמת שרוע
לי שייך השיא לירדנה של מנוש זבולון, שחעטי*
דה אותו על . 1 : 29

ש. דוד, תל־אביב.
לעורך-הננפ1רם, ששבר שיא של טעויות,
מכת־עונש מידי הבנות.

תאוות-הזקנים
במכתבו אל הקוראים (העולם הזה ) 883 קבל
עורך העולם חזה על תאוות-השלטון של זקני־הדור
נראה לי שאין מה להשתאות על תופעה זו ילק״
בול עליה. מלחמת־הדורות קיימת תמיד בצורר, זו
או אחרת בכל הארצות ובכל הזמנים. אולם ב ארצנו,
החסרה מסורת־חיים מקומית. יש כם וכ1
כמה צדדים נוספים לבעייה.
לדעתי נובעת השינאה לצעירים ורעיונותיהם כ עיקר
מן הסיבות הבאות :
(א) הזמן הקצר ביחם, שנותר לזקנים ליהנות
מפירות־השלטון, אליו הניעו בתקופה כת מאוח רת
בחייהם.
נב) רצונם העז לשמור בצורה זו. או אחרת,
על ערכי״ההיים שצמחו קל קרקע הניט ו המזרח״
אירופי ערכי־חיים אלה כוללים: הטתנרות בתוך
עצמם, התרברבות מתמדת, טישטוש של תופעות-
שחיתות וזילזול בעמים הזרים.

א. ברם, עכו.

פנטסיה בצבעים
תמונת־השער הצבעונית שלכם (העולם הזה <885
אינה יכולה להיות מוגדרת אפילו במילים ״משתר
פנטסטי״ .מדוע אינכם מרבים בשערים מסוג ז ה!

לילי מזרחי, חולוך.
ריבוי שערים צבעוניים עלול להוריד את
שער־השער•
כל הכבוד למערכת שעמלה והוציאה שני נל-
יינות מצוינים בשבוע בו שאר השבועונים הר-
ציניים לא הוציאו אפילו נליוז אחד. זה עלה י י
הרבה כסף (כמעט לירה תוך שמונה ימים) אולם
זה היה כדאי. אני מקהה שבכל זאת הספקת*
להינפש מעט בימי החגים.

אסתר בר־אילן, רחובות.
חן חן (ואנחה עמוקה) לקוראה בר־אילן.

אם ככר, אז כבר
האשה, שגיסתה להתאבד בירושלים, בצעדת
לעבר קווי־הערבים (העולם הזה ) 885 מעוררת בי
רעיונות הייתי מציע לכל אזרחי-ישראל. שמאסו
בחייהם לאחוז בנשק ולנסות לפרוץ דרך יאי
מעיר העתיקה. לפחות לא יהיה מותם לשווא.

אברהם צור, חיפח
מתאבדי כל ישראל, התא!חז ו !

עיניך החומות — ברק שחור.
הולך אתה קדימה, לא אחור,
וכל העם את זאת יבין עוד פעם.
עתה יודעים זאת הצעירים מטעם
והם כשובל מאחרי גווך.
יבוא עוד יום, יהיה זד, יום שובך.
יצופו הם על מים כמו השעם.

סונטה לדוד
בפרוס ראש השנה ערכו כל משוררי
העולם הבא תחרות על כתיבת סונטה 1־
שנושאה הוא בי. ג׳י. זכה בפרט הראשון
המשוירר ש. נולחנו-ה, חתן פרס
לולוצילו׳ לשנת תקל-ו, והרי הסונטה
שלו :
רעמתך הלבנה היא רעם,

אך עד בוא יום — זה מוחך חריף
עסוק בנצח אספינוזה הגדול
ובאפלטון יומם וליל חוקר.
מלבין באפלה חלון בצריף
בשאלה: להיות או לא לחדול?
...ומוניות חונות בשדה בוקר.

היציע !מימין[ מלא וגדוש אג־שי
היודעים כ׳ כאן !חתכי
דברי 1וגעי למאות אלפי.
עשו״ לקבוע את דר ך המ-
דינה. האולם עצמו ]למטת!
כמעט ריק לחלוטין. רבי חו־שבי
ש הדי ר לתיקון מצב וה
הוא בשינוי מהפכני של חוק
הבחירות. שישנה לחלוטין את
ההרכב של הכנסת הבאה.

1י< ן

מאת אור אבנר
תן למבטך לרחף על פני תמונה זו. זוהי ישיבה רגילה של הכנסת,
וזו תמונה רגילה.
על דוכן הנואמים מדבר אחד הח״כים. היושב־ראש התורני, מזכיר
הכנסת, הקצרנים יושבים על משמרתם. לפניהם אולם ריק.
מימין ספסלי מפא״י. אין בהם איש, מלבד ח״כ יזהר סמילנסקי,
בעל הראש במרכז התמונה למטה, סופר צעיר שכמעט ואינו מדבר לעולם
באולם. ליד שולחן הממשלה דמותו הגלמודה של שר המשפטים, פנחס רוזן.
בין העמודים יושבת ח״כ הצ״כ שושנה פרסיץ, בין שני חברי־כנסת
אחרים, בסך־הכל שלושה מתוך סיעה שלמה. משמאל מתהלך מנחם
בגין. בתמונה כולה, המקיפה למעלה ממחצית ספסלי הכנסת, יושבים
ועומדים בסך הכל ( 10 עשרה) חברי־כנסת.
אדם הנכנס לבית הזה נדבק מיד מרוח השיעמום האופף אותו כמעט
בל ימות־השנה, להוציא מספר ישיבות דרמתיות. חברי־הכנסת עצמם
אינם מסתירים את הרגשת חוסר־התכלית המכרסמת בהם. הם יודעים
שלא כאן המקום להכרעות אישיות, לדעות בלתי־תלויות, לויכוח אמיתי
בין מנהיגים. הכנסת היא שדה־הקרב של מנגנונים מפלגתיים, והח״כ
הבודד שוב אינו אלא מנוף קטן העולה ויורד בשעת ההצבעה לפי
רצונו של אותו מנגנון נטול־נשמה.
מנתח שטחי יכול לזרוק את האשמה לתוך חיקם של הח״כים, להאמין
כי 120 חברי כנסת אחרים, יותר מבריקים או יותר חכמים, היו משנים
את המצב. זוהי אשליה. חברי־כנסת באים והולכים, אולם כל עוד קיימת
השיטה הנוכחית של בחירתם, תהיה התוצאה שווה.

3חי רו ת

ע<:ז5

איוו דיות:
הניויוק׳

. 1שיטת הבחירות האזורית תגרום למדחסת-
אחים.
נימוק זה מושמע, לרוב, מפי חברי־הכנסת הדתיים. דעתם :
המצב המיוחד של הציבור הישראלי, והעורף היהודי העולמי,
חילק את העם לארבעה זרמים עיקריים: זרם ימני (צ״ב, חרות),
זרם שמאלי (מק״י, מפ״ם) ,זרם מרכזי(מפא״י והפלגים הקרובים
לה) ,זרם דתי.
זוהי המציאות. אי־אפשר להכניס מציאות זו למיטת־סדוס״של
שיטה מלאכותית. שיטה אזורית תגרום להתגבשות שתי מפלגות,
תוך חיסול מלאכותי של הזרמים האחרים. פרוש הדבר שהמאבק
הגדול על דמות העם יעבור מן הכנסת לשטחים אחרים, ואין
לשער מה יהיו התוצאות ביהדות הדתית, בארץ ובחוץ־לארץ.
השיטה הנוכחית, המחייבת פשרה הוגנת בין הזרמים העיקריים,
עדיפה בהרבה על מלחמת־אחים כזאת.

שיטה אזורית תגרום לדיקטטורה.

כבר כיום, כשמפא״י היא במעוט, ניכרות בה נטיות חזקות
מאד לשלטון בלתי־דמוקרטי. שיטת הבחירות האזוריות תיתן
בלי ספק רוב מוחלט למפא״י בכנסת, כי בכל אזור ואזור
נבחר נציג הרוב בלבד. ובצורה זו תקבל מפא״י לידיה את כל
מכשירי־השלטון — מן המשטרה ועד לנציגויות־החוץ, מן הזכות
להשתמש בחוקי־חירום ועד לצנזורה על העתונות.
במדינות דמוקרטיות וותיקות, כמו בריטניה, נבנה במרוצת
מאות שנים אמון הדדי של המפלגות הגדולות, וישנו בטחון
מוחלט ששום מפלגה לא תנצל לרעה את כוחה כדי לחסל את
יריבתה. בארץ, בה אין בכלל מסורת דמוקרטית, אין כל בטחון
כזה. להיפן, הנסיון בעבר, מג׳למי ועד לחוק העבירות נגד
המדינה, מוכיח כי ישנו בקרב מפא״י חוג חשוב שינצל את
המצב. אם מפא״י תגיע אי־פעם למעמד של ^״ 51 בכנסת, שוב
לא תוותר על מעמד זה לעולם. יהיה זה סופה של הדמוקרטיה
הישראלית.

.3אין כארץ אזורים מגובשים המחייבים ייצוג
עצמאי.
שיטת הבחירות האזורית נולדה בארצות בהן ישנם אזורים
נפרדים, בעלי אינטרסים נפרדים באופן טבעי. האזורים החקלאיים
היו מעונינים בייצוג משלהם, לעומת האזורים התעשייתיים,

ערי הנמל היו בעלי צביון שונה מערי האוניברסיטאות.
בארץ אין מצב כזה. מה ההבדל בין האינטרסים של בן פתח־תקוה,
למשל, לעומת אלה של בן צפת י האם הגליל הוא
בעל אופי מהותי, שונה מזה של השרון? מלבד הנגב, ואולי
גם ירושלים, אין כל אזור בעל צביון מקומי מגובש בישראל.
במידה שישנה סתירה בין האינטרסים של אזורים שונים, מן
הדין להתעלם ממנה. ח״כ מפא״י הרצל ברגר ציטט כדוגמה
את הצעקה שקמה בתל־אביב נגד הטיית מי־הירקון לנגב. האם
כדאי ליצור שיטה בה יהיה משקל כבד לאינטרס מקומי, אנטי״

לאומי, כזה 7

.4אין בארץ היציבות הדרושה לייצוג אזורי.
בארץ של עליה, עוד ישנה תנודה רבה של אוכלוסיה. עולים
חדשים נעים במספרים גדולים ממקום למקום. זה מקשה מאד
על תיחום אזורי־בחירות הגיוניים.

.5אפשר לקבוע מראש את תוצאות הבחירות
על-ידי תיחום חד-צדדי של אזורי הבחירות.
בכינוס מועצת מפא״י ברחובות העיר דוד בן־גוריון, בקריאת
ביניים, כי הכל תלוי מי קובע את אזורי־הבחירות. היה לו על
מה להסתמן.
בארצות־הברית ידועים מקרים רבים בהם קבע השלטון הקיים
מדי פעם את אזורי הבחירות באופן מלאכותי, לעתים בצורות
מגוכחות, כדי שהרכב האוכלוסיה באותו אזור יתאים לבחירת
מועמד מפלגתו שלו. אזור כזה נקרא בשם ״ג׳רימאנדר״ ,על שם
המושל ג׳רי ממדינת מסצ׳וסט שקבע, לפני 40 שנה, אזור בעל
צורת סלמאנדר שהגיונו היחיד היה מפלגתי.
מכיון שבכל מדינה, ובישראל לא כל שכן, יש צורך לשנות
מדי פעם את האזורים בהתאם לתנודות האוכלוסיה, ישנה סכנה
כי המפלגה השלטת הראשונה — מפא״י — תשתמש במכשיר
זה באופן מתמיד כדי לקיים את שלטונה לעד.

6אין אפשרות לקבוע אזורים בעלי מספר
תושבים שווה.
בעיה זו קיימת בכל ארץ של בחירות אזוריות, ולא נדיר הוא
כי קולו של בוחר אחד באזור מסוים שקול כנגד קול וחצי
באזור שכן.

אין בל ייצוג למעוטים פוליטיים.

לפי שיטה זו יכולה מפלגה בעלת רבבות רבות של בוחרים,
הנפוצים בכל רחבי הארץ, להישאר בלי כל נציג בכנסת, ולהיפף
בהמשך הזמן לכוח עקר, בלתי־דמוקרטי ונוטה למחתרת.
מעוטים מסוימים, המרוכזים באזור מסוים — למשל הערבים
בנצרת, הדרוזים בגליל, הדתיים במאה־שערים ובבני־ברק —
עשויים לזכות לנציגות כל שהיא. אולם השמאל הקיצוני, הפרוג־רסיבים
ותנועת־החרות עלולים להשאר בחוץ.

ממשלה של סנוניות מפלגתיות גאחו׳ הקלעים -או
נבחר על־ידי מנגנון מפלגתי, לעתים כתוצאה
מקנוניה פנימית נסתרת. כל עוד תישאר
שיטה זו על כנה יהיה חבר־הכנסת עבד
למנגנון זה, עבד לקנוניות. איכותו האישית
לא תהיה חשובה כלל.

תנאי ם וקדם: ח1קה
אין מחוללים מהפכות על־ידי שינוי שי טות
של בחירות. בסופו של דבר אין
הצורה קובעת, אלא התוכן המציאותי.
משטר הקנוניות המפלגתיות, המונע כיום
כל מנהיגות לאומית אמיתית, לא ישתנה
למחרת הנהגתן של הבחירות האחוריות.
אולם יונת היסוד לריפורמה בריאה, התחלה
של התפתחות חדשה.

שיטת הבחירות מבלי להטביע את השיטה
החדשה מראש בים של אי־אמון, ישנו
פתרון אחד: לחסל את כל חוקי־החירום
הבריטיים, הנותנים בידי הממשלה את האפ שרות
לחסל את הדמוקרטיה כאוות נפשה,
לוותר על חוקי־דיכוי מסוג חוק העבירות
נגד המדינה.
ובעיקר: לקשור את השיטה החדשה עם
חקיקת חוקה ממלכתית המגבילה בצורה
ברורה את כוחה וסמכותה של ממשלת
הרוב. כל הצעה להחליף את שיטת־הבחי־רות
תיראה תמיד כטכסיס מפלגתי. אך
אם הצעה זו תהיה חלק מחוקה ממלכתית

מקיפה, הזורעת יראת־כבוד בלב הציבור,
תהיה בעלת התוקף המוסרי הדרוש כדי
להבטיח שינוי פוליטי כה חריף מבלי לפתוח
פצעים שאין לרפאם.

ישת.ה ממילא.״ כל מאמץ נראה לו כחסר־סיכויים.
התוצאות הן עריקות פוליטית,
שאננות צינית או פניה לדרכי מחתרת
ואלימות.

•ישום דבר לא ישתוה״

אחת הטענות השכיחות ביותר למען
הרגשה זו ש״שום דבר לא ישתנה״ היא
מתן זכות־הבחירה למאות אלפי עולים
חדשים, שאינם יודעים את הארץ ושפתה,
המצביעים לפי מצב־רוח סתמי או לפי
דרישת המזכיר המחלק את העבודה במע ברה.
זהו מצב שאין לו תקדים בשום
מקום בעולם.

חוסר חוקה כזאת, ההרגשה שהכוחות
השולטים יכולים לפעול כאוות נפשם׳ יחד
עם הסלידה מפני המנגנונים המפלגתיים
הקשישים וקנוניותיהם, כל אלה הם אבות
האדישות הפוליטית הרח־הסכנות של המונים
רחבים בארץ, ובעיקר של רוב רובו של
הנוער. נוער זה יודע ש״שום דבר לא

חוק בחירות חדש חייב להסדיר בעיה
זו. חוק השבות נותן לכל יהודי את הזכות
לעלות לארץ ולהפוך לאזרחה מיד עם
בואו. אולם אין כל סיבה מדוע תינתן לו
גם הזכות לבחור אח ממשלתה עוד לפני
שלמד להבחין בין כרוז מפלגתי לבין שטר
של לירה. ההגיון הדמוקרטי נזחייב כי
תינתן זכות־הבחירה רק לאדם החי בארץ
לפחות שנתיים, שקיבל אזרחות, היודע
לקרוא ולכת,וב לפחות שפה אחת והמבין
עברית או ערבית.

למעשה מתרכזים כל הנימוקים נגד הבחירות
האזוריות (ראה מסגרת) מסביב לנ קודה
אחת. שמעתי אותה כמעט בנוסח
שתה מפי מיכאל חזני הדתי, יוחנן בא! ר
החירותי, יגאל אלון השמאלי. עיקרה :
בחירות אזוריות יגרמו לרוב מפא״יי. רוב
מפא״יי יביא דיקטטורה.
אנשי מפא״י אינם מעריכים, לרוב, את
עומק אי־האימון האופף אותה בחוגים כה
רבים. אין אלה טענות טכסיסיות גרידא.
כאן מדבר הפחד הפשוט מפני חיסול כ;
דמוקרטיה, פחד המתבסס על רשימה ארוכה
של מעשים מפלגתיים שהיו אנטי־דמוקרטים
ביסודם.
אפשר היה לטעון באופן הגיוני שגם
כיום מרוכזים למעשה כל מכשירי־השלטון
בידי מפא״י, וכי
של החברה המודרנית
לו יכלה או רצתה מפא״י להקים דיקטטורה
יכלה לעשות זאת מזמן. המניעה העיקרית
היתה עד כה נעוצה בעובדה שמפא״י אינה
עשויה מעור אחד. יש בה התנגשות מת מדת
של כוחות יריבים, היוצרים שווי־משקל
מסוים ומכשילים חלומות נפוליאו־ניים
אפילו מצד דוד בן־גוריון. שסתום־
בטחון זה יכול לשמש את מטרתו גם
בעתיד.
אך אם רוצה מפא״י באמת לשנות את

דוקר, עתה׳ אחרי הפסקת העליה מזה
כמה שנים, ולפני התחלת העליה ההמונית
*הבאה, ישנה אפשרות לחוקק חוק חיוני
זה מבלי לפגוע באיש מתושבי הארץ
הנוכחיים. בלי חוק כזה כל בחירות, לפי
שיטה שהיא, הן בחזקתמישחק־פוקר כל גילוי־דעת
מסחר ציבורי, לא בחזקת

של ציבוראחראי.

זכזיות־יחר להתישבות
לעומת זאת, נותנת שיטת־הבחירות האזו רית
אפשרות שאינה קיימת בשיטה הנוכחית.
כיום כל הבוחרים שווים, בלי כל התחשבות
באורח־חייהם. לא יתכן גם אחרת. אך
השיטה החדשה נותנת אפשרות לשנות
את המצב באופן דמוקרטי.
המד 1אההאילמת. אנשים בעלי נטיח אקטיבית אינם יכולים למצוא את מקומם בכנסת
,הנוכחית. תמונה זו של אבי הרמטכ״ל, ח״כ דיין מנהלל, אופיינית להגבה אינסטינקטיבית
זו למצב המוריד בהכרח את רמת הכנסזז, אינו נותן כמעט׳מקום לאישים חזקים ועצמאיים.

סוונתי להתישבות העובדת, שמשקלה
המוסרי והמעשי במדינה גדול הרבה יותר
מכוחה המספרי. מתח־העבודה שלה גבוה

הכרעת הבוחו
עד אין שעור ממתודהעבודה בעיר• ,מעמסת־הבטחון
שלה גדולה ללא־השוואה. דעתי
השקולה היא שבשעת תיחום אדורי־בחירות
לפי השיטה החדשה, יש לתת לאזורים
חקלאיים נציגות יחסית גלולה יותר׳ כך
ששבעת אלפים בוחרים חקלאיים יוכלו
לבחור, למשל, בציר אחד, לעומת עשרת
אלפים קהילות עירוניים, שאף הם יבחרו
בציר אחד.
אין זה רק צו הצדק, אלא גם צו הת בונה
הלאומית והחינוכית, מצב הקיים
בארצות רבות בהן אין. לכך הצדקה כה
בולטת.

שנזו־רוקרטיה
מעבר לכל השאלות השניות־במעלה, מז דקרת
בויכוח זה שאלה אחת: האם אפשר
להחזיר לעם מנהיגות בריאה׳ או שהמשטר
המפלגתי הרקוב הנוכחי יישאר על כנו
לעד י
משטר לה הוא רקוב, כי אינו תלוי
כמעט בציבור. המפלגה הישראלית הטי פוסית
חיה מכספי התרומות של יהודי
אמריקה, על פי קנוניה בה שותפות כל
המפלגות, קואליציה ואופוזיציה, מחרות
ועד מפ״ם. בעזרת כספי המגביות מקימה
המפלגה בארץ עתונים וחברות כלכליות,
שיכונים ובתי־דפוס. היא אינה תלויה בבוחר.
להיפך, בעזרת כספי־המגביות הגנובים (כי
התורם לא תרם למטרות אלה יש בכוהה
לקנות את הבוחר בהנאות כלכליות או
לשעבדו בעזרת התעמולה הקנויה. אין זאת
דמוקרטיה, אלא שנוררוקרטיה, השלטין
בכוח השנורר.
יש.ה רק דרך אחת לשינוי המצב :
יצירת שיטה שתחזיר את השד׳ המפלגתי
לבקבוק, לשעבדו מחדש לבוחר, לחסל את
קנוניותיו האפלות, לא לאפשר לו לכפות
את רצונו על העם.
בחירות אזוריות אינן פתרון מלא. אולם
הן צעד בדרך הנכונה__ .

! :חי דו ת

איוודיות:
הנימוסי

.1היא תשים קץ להפקרות, לסחיטה ולחוסר
האחריות.
בשיטה הנוכחית אין בכלל שלטון אחראי בארץ. מכיון שלשום
מפלגה אין רוב, אין איש אחראי למעשי הממשלה. מפא״י הולכת
לבחירות ומטיחה את האשמה לכל הכשלונות על הציונים־
הכלליים, הצ״כ מטילים את כל האשמה על מפא״י. שניהם דור שים,
על סמך אותם הכשלונות, נציגות גדולה יותר בכנסת הבאה.
פיצול הכנסת למפלגות וסיעות, שההבדלים ביניהם זעירים,
מחייב שיטה של קואליציות המשמשת נשק נצחי בידי סיעות
מסוימות לסחוט ויתורים שהרוב הגדול של הציבור אינו מסכים
להם, כגון איסור תחבורת־השבת בשעתו.
השיטה האזורית תיצור, בפעם הראשונה, רוב יציב של מפלגה
אחת, שעליה תהיה מוטלת כל האחריות. בתום כהונת הכנסת
תצטרך מפלגה זו להתיצב על בסיס •הישגיה וכשלונותיה. אם
המאזן יהיה שלילי, יוכל הרוב לסליקה מן השלטון.

.2יהיה קשר ישייר כץ הסוחר דככחר.
כיום אין אדם במדינה יודע מיהו חבר־הכנסת ״שלו״ .אין
לו אל מי לפנות בתלונות, בהצעות או בביקורת. לפי השיטה
האזורית יהיה הח״ב אחראי לבני אזורו, אפילו אם הצביעו נגדו.
הוא יהיה מעונין להיבחר שנית. לכן יהיה כפוף לרצונם של
בני האזור. אם חסר בית־ספר ביד־אליהו, או מים במעברה
בדרום, יהיה אל מי לפנות.
במקום התהום הרובצת כיום בין הציבור והנבחרים, יווצר
מגע אנושי חם ובלתי־אמצעי. במקום שהנבחר ייזכר בבוחר
פעם כל כמה שנים, יבקר בהתמדה באזורו מדי חודש בחדשו,
ינסה לבסס את מעמדו, לרכוש ידידים ולתת דו״ח על מעשיו.
ח״כ שאינו מופיע בכנסת משן כל השנה, לא יוכל בלהראות
אם פרצופו באזורו.

.3תהיה כיקורת מתמדת על דעת-הקהל.
כיום אין בישראל כל ביקורת על דעת־הקהל בין הבחירות.
הממשלה והכנסת אינן יודעות כלל מה חושב הבוחר. כמעט כל
העתונים הם רכוש מפלגתי ומשמיעים קול כוזב. אין מנגנון
אמיתי לחקר מדעי של דעת־הקהל.

בשיטה האזורית ניתנת מדי פעם הזדמנות לבדוק מחוש את
דעת־הקהל בשעה שח׳׳ב מתפטר או נפטר. נערפזת בחירות־משנה
באזור, ונל תנודה של הקולות משמשת במדחום ציבורי.
ממשלה המרגישה כי היא מאבדת קולות, יבולה לשנות את
דרכה בעוד מועד, וכשמתברר כי איבדה את אימון העם נוצר
לחץ מוסרי חזק לפיזור הכנסת ועריכת בחירות חדשות.

הרכב הכנסת יהיה מקביל יותר להרכב העם.

כ־/,י< 42 מבוחרי ישראל הנם בני עדות המזרח, בעלי בעיות
מיוחדות והרגשה של קיפוח. חברי הכנסת מבני עדות־המזרח
אינם אלא קומץ זעיר — קומץ שאינו דואג, במיוחד, לבני
עדותיו.
לפי השיטה האזורית, יצטרכו כל המפלגות להתאים את
נציגיהם לרוח האזורים. במחוז של מעברות, יהיו יותר סיכויים
לעולה חדש בעל הכרה, באזור דתי תעמיד גם מפא״י אדם
בעל הכרה דתית. אם לא תיעשה מלאכת התיחום רמיה, יקבלו
המעוטים הלאומיים ייצוג מתאים.

כוחות חדשים יעלו על הכמה.

לפי השיטה האזורית, ישנה חשיבות רבה מאד לאופיו של
האדם המוצג כמועמד. הצלחתה של מפלגה תהיה תלויה לא
מעט בטיב האישים המופיעים בשמה באזורים השונים, וכל
מפלגה תשתדל להעלות בשמה אנשים מצטיינים.
כיוס רבים בכנסת העסקנים המזדקנים שאין להם כל זכות
מלבד הוותק המפלגתי — והציות העוור למנגנון. אנשים כאלה
ייעלמו כמעט כליל בשיטה האזורית. לעומת זאת תחפש כל
מפלגה אנשים חדשים, המושכים את הקהל. דמות כמו יגאל
ידין, שמעון אבידן, אהוד אבריאל, יעברו מתפקידים שמאחורי־הקלעים
למרכז הבמה.

יהיה מקום לכוחות בלתי-תדויים.

גם לפי השיטה האזורית ישנו סיכוי עדיף לאדם הנתמך על־ידי
מנגנון מפלגתי. גאון צעיר כמו בנימין דישראלי נכשל פעמיים
בבחירות כמועמד בלתי־תלוי, חדר לפרלמנט רק כשהסכים לקבל
תו מפלגתי.
אולם הסיכוי התיאורטי נשאר. בכל כנסת יישבו שניים־שלושה
אנשים בלתי־תלויים, שמשקלם המוסרי יהיה גדול מאד, אפילו
אם לא יכריעו בהצבעות. אנשים בעלי רמה מוסרית גבוהה,
הסולדים מן העובש המפלגתי של המשטר הנוכחי, פנו על כן
עורף לחיי הכנסת ועומדים מן הצד, יוכלו להעמיד את מועמ דותם
כבלתי־תלויים. אם כושרם האישי יהיה מתאים, יוכלו
להיבחר למרות המכשולים.

תצפית

במדינה

(כ? הזכויות שסורות)

• צפה לשינויים מכריעים כהרכב הסגל הדיפלומטי הישר
א לי ערב הבחירות, אם תקבל הממשלה תכנית נועזת הקרובה ללבם של הקובי
עיס. גורמי התכנית: הרצון לחזק באופן בולט את נצינות־החוץ של ישראל
אחרי הכשלונות המדיניים האחרונים לכל אורך הקו, לסמל את התחלתה של
תקופה חדשת בהנהגתו של משה שרת, להעביר לתפקידים חדשים אנשים שונים
שהישארותם בתפקידיהם הנוכחיים אינה נוחה ביותר. בין המינויים שיש להם
סיכוי רב לצאת לפועל :
יגאל ידין — שגריר ישראל בוושינגטון, המקרה הראשון של מינוי
חייל מן האסכולה הצעירה לתפקיד פוליטי ממדרגה ראשונה. ידין הצליח מאד
במסעו האמריקאי הנוכחי, ומינוי חייל לתפקיד זה עשוי לעורר אצל האמריקאים

העם

ידע כי הוא רב־החובל הישראלי הראשון
הרואה חוף זה. הוא ידע כי רובצת עליו
אחריות עצומה.

התנועה בכבישים היתד, מעטה. ימי ואש ד,שנד״
שהיו פעם ימים של תנועה המו נית,
של הצפת רבבות מטיילים את נוף
הארץ, היו השנה ימים שקטים מאד.

בירכתיים התנופף הדגל הכחול־לבן של
המדינה ברוח הקלה. עבר זמן רב מאז הניף
שידלו הנער, תלמיד בשביעית בגימנסיה
מונטפיורי, תל־אביב, את הדגל הזה מעל
לסירת צופי־הים שיצאה מן הירקון לים.

פיהוק אדיש

אכא אבן ״ -יועץ הממשלה בארץ כענינים פוליטיים, תפקיד
שיתן לו למעשה מעמד של חברות בממשלה, יאפשר לשוות לפקח עליו מקרוב.

קשה היה להסביר את האדישות המוזרה
הזאת. האזרח הישראלי הממוצע ישב ב ביתו.
החדשות ששמע לא הרעישו אותו.
ועידת־העמים בלונדון התקרבה לפתרון סכסוך
צרפת־גרמניה בדרכי שלום, בטריאסט
התקרב פתרון סכסוך יוגוסלביה־איטליה.
הפגת מתיחות, וגם
היו אלה ימים של
תקרית אחת על הגבול לא יכלה למנוע
תהליך זה.

אליהו אילת — ציר ישראל בתורכיה, מינוי שהוא להלכה ירידה
בתפקיד, אך למעשה ישים את אילת באחת מנקודות המוקד הפוליטיות, בה
יוכל להשפיע על יחסי ישראל־ערב, הקרובים לו במיוחד כאחד המזחחנים הוותי

התקרב יום כיפור לא השתנה מצב־הרוח.
לא היה לאיש חשק לערוך חשבון־
נפש עמוק, לתהות על קנקן התקופה. לה סיק
מסקנות מכאיבות ומרחיקות־לכת.

את הרושם שמדיניות־החוץ הישראלית תשתנה לקראת תקיפות־יתר.

חיים כהן — נציג ישראל באו״ם, תפקיד שיאפשר להרחיקו בכבוד
מתפקידו, ייראה בעיניו כפיצוי דיפלומטי הוגן לעומת מעמדו הנוכחי (אחרי
שסירב לקבל מינוי של ציר בהולנד) ,ישאיר אותו בכל זאת כפוף להנהגתו של
אבא אבן, שיוסיף בתפקידו החדש לכוון את הנציגות באו״ס.

קים.

שגרירות ישראל בלונדון,

שתתפנה עם העברת אילת, תיתפס על־ידי

אישיות מרכזית של משרד־החוץ.
• צפה לצעד הפגנתי של פיוס אמריקאי כלפי ישראל, כפיצוי
עבור המפנה הפרו־ערבי החד בשאלת זיון הערבים. הצעד המתקבל על הדעת :
השגריר האמריקאי החדש, לאוסון, יגיש את כתב־האמנתו לנשיא בירושלים,
אחרי שקודם לכן סירבו האמריקאים להכיר בדרן זו בירושלים כבירת ישראל.
האמריקאים יסבירו את הדבר כענין טכני גרידא.
• אם אתה צעיר מתחת לגיל הגיוס, צפה לשינוי גדול לגבי עתידן
עוד לפני הבחירות לכנסת. תכניות בכיוון זה, שמטרתן ל עורר את אהדתם
של הצעירים והצעירות, נמצאות עתה בשלב אחרון של הכרעה.

• קרוב לוודאי כי שיחות על הסכם ידידות רשמי כין ישראל

לצרפת יתנהלו בדרג גבוה עוד לפני תום השנה האזרחית. צרפת תיוצג בשיחות
אלו לא על־ידי דיפלומט רשמי, אלא עלי־ידי אחד ממזכירי •המדינה במשרד־החוץ
הצרפתי, הממונים על־ידי ראש־הממשלח. ייתכן מאד כי בראש המשלחת הישראלית
יעמוד המנהל הכללי של משרד־החוץ, ד״ר וולטר איתן.

• אכא אבן ושר החוץ האמריקאי, פוסטר דאלם, ייפייטו
כניו-יורק עוד באמצע חודש זה, לפני תום העצרת, כדי לחסל את
הבעיות •התלויות ועומדות בין ישראל וארצות־הברית. לפי כל הסימנים יודיע
אבן לדאלס כי כל דסטות־השלום הישראליות של הימים האחרונים נס תיימו
בבשלון, יתבע ביתר תוקף לתת נשק אמריקאי לישראל
• מנגנון משרד-האוצר יצומצם כמידה ניכרת עם הפעלת הבנק
הממלכתי. אגפים שלמים, כגון אגף הפיקוח על הבנקים, יחוסלו, ופקידיהם
יועברד לבנק. נ גיד הבנק הממלכתי, דוד הורוביץ, סיד 1התחייב לקבל לעבודה
את בל פקידי האגפים שיועברו לרשותו, דורש יד חופש-ת בבחירת עובדיו.
.המצב הכספי של הציונים הכלליים עלול להחמיר, אם תקבל
התאחדות בעלי־התעשיה את תביעתם של כמה תעשיינים זעירים. תעשיינים אלה
דרשו מן ההתאחדות להפסיק לתמוך בצ״כ, לא לאשר כל תמיכה כספית לקראת
הבחירות, עד

אשר תתן המפלגה התחיבויות ברורות

לגבי מדיניותה בכמה

שאלות כלכליות בממשלה •הבאה ובכנסת.

• אין להניח בי בזמן הקרוב יווצר מגע ממשי כין מפא״י
ואחדות ־ העכודה. בדיונים הפנימיים שנערכו במפא״י בימים אלה ניצח הקו
של משה שרת, הטוען כי למפלגה יש נסיון מר עם אנשי אחדות־העבודה, ועל
בן אין לפתוח בשום שיחות איתם. אלא לחכות עד אשר המפלגה החדשה תחלש,
ולאחר מכן להציע לה הצטרפות למפא״י — כמעט ללא כל תנאים מדיניים.

• אם טרם פרעת את חוכר למס-ההכנסה, השתדל לעשות
זאתעודה חו ד ש. בראשית חודש נובמבר עומדים שלטונות־מס־ההכנסה לפתוח
במסע־עונשין, שילווה על ידי פעולות־עיקול רבות — פרסומת נגד אחדים מן
המשתמטים מתשלום־המס. כן תעשה נציבות מס־ההכנסה סידורים, לפיהם לא
יוכל שום אדם להיזקק לעזרת משרד־ממשלתי, אלא אם כן שילם את המס
במלואו.

• אם אתה עובד כאחת החברות הלאומיות, בגון אל-על
או מקורות, עלול לחול שינוי קיצוני במשכורתך. לאחרונה קיבלה הממשלה
דין וחשבון מפורט על המצב בחברות אלו, גילתה כי משכורות רבים מעובדיהן
עולות בהרבה על משכורת פקידים ממשלתיים בעלי דרגות מקבילות, עומדת
לפקוד על נציגיה במועצות המנהלים של החברות להוריד את המשכורות לרמה
ממשלתית.

• ארצות־הברית עלולה לאבד את המונופול על ייצור צוללות
אטומיות: משקיפים זרים העוקבים אחרי פעילות צבאית מסתורית בנמל-
סטוקהולם, משערים כי השוודים עוסקים בהקמת צוללת אטומית, אשר תעלה
מבחינות רבות על הצוללת האמריקאית ״נאוטילוס״ ,אשר נכנסה השבוע לשירות
צבאי.
• הספורט הישראלי יזכה בנצחון עולמי נוסף, אס יגבר המתאבק
•הישראלי רפאל הלפרין על אלוף העולם בהיאבקות חופשית, לו טז, בתחרות,
שתיערך בארצות־הברית בעוד שבועות מספר. מומחי־ספורט באמריקה קבעו
כי להלפרין יש סיכויים טובים למדי לכבוש את כתר־האליפות.

תשט״ו נולדה במזל של פיהוק אדיש.
הממשלה מיבצע רא־־שמע־איש
אזרחי ישראל שפתחו, למחרת ראש־השנה,
את עתוניהם, פקחו עיניהם בתמהון.
מאורע גדול קרה — והם לא שמעו על
כך כלל.
סיבת התמהון לא היתד, בעצם העובדה
שהדבר קרה. הפליאה דרך בואו.
בקע כחומה. בזמן האחרון בשלה בחוגים
רבים הדעה כי על ישראל לערוך
התקפת־שלום רבתי על העולם הערבי, ל קעקע
את חומת־האיבה, ליצור בקע שדרכי
אפשר לחדור פנימה, לחטוף את היוזמה
המדינית מידי הערבים. את אחת התכניות
האלה הגיש העולם הזח ( )877 לקוראיו,
בעזרת כמה יועצים חשובים. תכנית זו,
שכונתה בשם נויבצע ישמעאל, הציעה כי
ראש־הממשלה יטיל בעצמו את הפצצה ה פסיכולוגית
לתוך עצרת־או״ם, ידאג מראש
שתהדהד מסביב לעולם, ינסח את הדברים
כך שיעוררו את ההד המקסימלי בקרב ה מוני
הפליטים הערביים.
השבוע הפעילה הממשלה תבנית דומה.
אולם במקום מיבצע ישמעאל הפכה אותה
למיבצע לא־ישמע־איש.
שידור סתמי. גדעון רפאל, יועץ מש רד
החוץ בעניני המזרח התיכון, אדם
שקט מאד ובלתי־בולט, הודיע ערב ראש־השנה
בשידור ערבי של קול־ישראל כי
ממשלת ישראל •מוכנה לפתוח במשא־ומתן
עם הערבים על בסים תשלום פיצויים לפלי טים,
מתן גישה חופשית לירדן לנמל חיפה
ופתיחת דרך יבשתית חופשית בין ירדן
למצריים.
ההצעה היתר, מרחיקת־לכת, אולם היא
לא עשתה שום רושם. הצורה שבד, הוג שה,
בפי פקיד בינוני בשידור סתמי, הפ כה
אותה מראש לבלתי־רצינית. העתונים
הזרים הזכירו אותה בכמה מלים נידחות,
אם הזכירוה בכלל.
חוסריבשרון רא־יאומן. המאורע זרק
אור על אחת השערוריות הממאירות ביותר
במדינה: חוסר כל מנגנון רציני לתעמולה.
אמנם לא חסרים בישראל אנשים הנושאים
תוארים מצלצלים בשטח המודיעין וההס ברה,
אולם אלה עוסקים בעיקר בפרסומת
גרועה למטרות מפלגתיות מ8וקפקות. אין
שעתם פנויה, ואין כשרונם מתאדם; למיבצע
תעמולתי בינלאומי שיחבוק את •כדור־האדץ.
התכנית הגדולה שקעה בבוץ של חוסר־כשרון
לא־יאומן זה.
אולם היו גם פרשנים שלא הסתפקו בהסבר
נכון זה. לדעתם היה הסבר שני :
התכנית לא התכוונה כלל ברצינות לשאת
פרי בעולם הערבי, אלא רק להוכיח לג׳ון
פוסטר דאלם כי ישראל מוכנה לשלום, נתקלת
בהתנגדות הערבים, זקוקה על כן ל נשק
אמריקאי. לא היתד, זאת התחלה של
מדיניות עצמאית, אלא רק המשך של השתדלנות
המקובלת.
התעלה לפני סגירת הסכר
צבי שידלו עמד על גשר־ד,פיקוד. הסתכל
מבעד למשקפת בחוף שנתגלה לעיניו. הוא

אז היה הנער הגבוה מאד (מעל 1.90 מי)
והמנומש תלמיד קצת מפגר, שקוע כולו
בחלומות על סירות, דגים, אניות. חלק מח לומות
אלה הגשים כשהיה חבר משק־הדייגים
חולתא, ואחר־כך כשפקד על א/ק
נירית, האניה הישראלית הראשונה שהגיעה
לנמל סובייטי, אחרי פרשת אורן והרופ אים.
אך כל זה היה כאין וכאפס לעומת
שליחותו הנוכחית.
״ עתהאול עו ל ם לא״ .א/ק בת־גלים
הזעירה היתד׳ אניד, שנרכשה זה עתה, על-
ידי חברת־ספנות שהוקמה זה עתה. היא
הביאה בשר •מאריתריאד, לישראל. היא הי תד,
האניה הראשוני׳ שעשתה זאת בגלוי,
תחת דגל ישראל.
הדבר לא בא לגמרי במקרה. זה כמה שנים
שקלה ממשלת ישראל את הצורך להעביר
בגלוי ספינה ישראלית בתעלה. עתה אי־אפשר
היה עוד לדחות את הענין. האנגלים
עמדו לצאת מן האזור, עצרת או״ם עמדה
להתכנס. אחרי צאת האנגלים היו הסי כויים
יורדים בהרבה. היה זה ענין של
״עתה או לעולם לא הנסיון האחרון
לפני סגירת הסכר לשנים רבות.
החשבון: יתכן כי המצרים לא ירצו לעורר
שערוריה בינלאומית כל עוד נמצ אים
האנגלים במקום, וערב התכנס עצרת
או״ם. אם כן, יווצר תקדים. כמו שקשה
ביותר להרוויח את המיליון הראשון, כן
היה קשה ביותר להעביר את הספינה ה ראשונה.
אחרי היווצר התקדים, היה המצב
משתנה לטובה.
קשרצרפתי. משה שרת עצמו היה
הרבה יותר פסימי, לא האמין כי המצרים
יחששו מפני האנגלים. חששו התקיים :
הספינה נעצרו, המצרים העלו את הטענה
הכוזבת כי המלחים פתחו באש אקדחים
על דייגים. האקדח היחיד באניה היה אק דחו
של צבי שידלו עצמו.
הקשר בין ד,אניד, והארץ נפסק. אולם
הצרפתים, שהם בעלי הרוב בהנהלת חברת•
התעלה, הציעו לישראל לקיים את הקשר
באמצעות נציגיהם בתעלה ובתל־אביב. ה תשובה:
מבול של השמצות בעתונות מצריים
נגד מנדס־פראנס.
משך כמה ימים עבר הקרב מחופי התעלה
השטוחה, הישרה כסרגל, אל אולמות
או״ם. גמאל עבד־אל־נאסר לא יבול היה
להיסוג מבלי לתת פתחון־פה לאויביו ה מושבעים,
האחים המוסלמים, שהכריזו ע7
ההסכם עם האנגלים כעל בגידה. היה כמ עט
בטוח כי שיחדור ד,אניד. יד,יד, המקסימום
הניתן להשיג.
העברת האניה הישראלית הראשונה דרך
תעלת־סואץ, מבלי לכבוש את חוף התעלה
על־ידי כוח צבאי, היה מיבצע כמעט חסר־סיכויים.
מדיניות פתרון
מחד
הבעייה היתה קיימת כבר מזמן. היא נדונה
עוד בוויכוח הטכני שנערך בחדר־־
חדרים בין משה שרת ואבא אבן, בעת
ביקורו האחרון של אבן בישראל: אבן
טען כי הוא מוכן לקבל מירושלים רק הו ראות
מדיניות עקרוניות, אינו מוכן לחכות
להוראות בקשר לכל מקרה קונקרטי. שרת
התנגד לעמדה זו בכל תוקף: הוא ידע
היטב כי אבן הנו פרו־אמריקאי מובהק,
דוגל בהצטרפות ישראל למחנה המערב
ללא־תנאי, חשש כי נציג־ישראל באו״ם
עלול לתת פירוש רחב להוראות העקרו ניות,
לסטות מן הקו שנקבע על־ידי הממ שלה.
בשבוע
שעבר התאמתו חששותיו של
שרת: אבן הפר את החלטת הממשלה, ווע דת
החוץ והבטחון והכנסת לתמוך בקבלת
סין העממית לאו״ם, הצביע בעצרת,
יחד עם האמריקאים, בעד דחיית הדיון בבעיית
סין לשנה שלמה. סטייה כזאת מן

העולם הזה 886

הקו המדיני של ישראל לא יכלה לעבוד
ללא תגובה.
כנותמפ תי ע ה. שרת הגיב במהירות
ובכנות מפתיעה: הוא פירסם הודעה רש מית,
בה נאמר כי משלחת־ישראל באו״ש
פעלה בניגוד להוראות שניתנו לה, וכי
משרד־החוץ מצפה לידיעות נוספות מניו־יורק.
עוד
בטרם הגיעו הידיעות מניו־יורק,
ראה אבן את ההודעה הרשמית בעתוני־ארצות־הברית,
שלח מברק נרגז׳ לירושלים :
הוא טען כי הודעה זו הביעה אי־אימון בו,
איים להסיק ממנה את כל המסקנות.
גם שרת היה מוכן להסיק את המסקנות
מהתנהגותו של אבן, אילולא ישב הוא
במיטת־סדום קואליציונית, בה נהנה אבן
מתמיכה גדולה של הצ״ב. על כן התנצל
ראש־ר,ממשלה על הנוסח החריף של ההו דעה
הרשמית, דרש, יחד עם זאת, הסבר
מפורט להתנהגותו הבלתי־ מקובל ת של
אבן.
ההסבר של אבא אבן התרכז מסביב לש תי
נקודות עיקריות :
• לא היד, זי׳ דיון על קבלת סין העממית
לאו״נד: הוויכוח נסב רק על השאלה
אם להעלות את הפרשה כולה לסדר־היום.
• היה לו הרושם כי עמדת ישראל בב עיית
סין זהה עם עמדת הבריטים, והרי גם
בריטניה הצביעה יחד עם ארצות־הברית.
שרת לא קיבל את הטענות של אבן :
הן נראו חסרוודשחר — ביחוד כאשר הן
יצאו מפיו של דיפלומט מנוסה. אולם הוא
טיכס עצה ומצא פתרון־פשרה מוזר למדי :
השבוע נשלחה לשגרירות הישראלית בוו שינגטון
הוראה׳ בה נקבע כי מעתה והלאה
יודיע אבן לאנשי השגרירות והמשלחת
הישראלית באו״ם על כל כוונותיו בעניינים
עקרוניים ודחופים — ואם הם יערערו על
אחד מצעדיו, יהיה עליו לחכות להוראות
מדוייקות ממשרד־החוץ*.
מפלגות כדוד פין כמים
הכל התחיל אחר שקהל המוזמנים חזה
בצניחה המונית מוצלחת בתמרון, לפני
שלושה שבועות. נכחו במקום כל האנשים
שהתפרסמו כ״קבוצת־בן־גוריוך — תדי
קולק, אהוד אבריאל, נחמיה ארגוב, נוסף
על פנחס לבון, הרמטכ״ל והאלופים. ביניהם
התהלך, בחולצה ירוקה ומכנסיים אפורים,
חבר ועדת־החוץ־והבטחון של הכנסת, ח״ם
הצ״כ שלום זיטמן.
אחרי ההצגה הזמין נורמן לוריא, מנהל
מלון דולפין, בשבי־ציון את כל הנוכחים ל־סעודת־מלכים
(על־חשבון המלון) ,הראה
להם את הבנין היפה וסביבתו. כשהגיעו ר׳
בריכת־השחיה אמר מישהו שהוא מוכן לק פוץ
לתוכה, לבוש, תמורת מאי׳ לירות.
* על תכנית אחרת לפתרון סיכסוד שרה־אבן,
ראה תצפית•

״מאה לירות?״ שאל תדי קולק ,״זה
יותר מדי ! אני מוכן לתת שלושים לי רות

עצמו. אולם תמיר לא התחשב בכך. בשביל
ירגע זה לקח את המשפט לידיו. היה זה
רגע ההגשמה.

רק הפליט את המלים, ועוד לפני שהספיק
להתחרט עליהן, הסיר שלום זיסמן את ש עונו
מזרועו, קפץ למים, צלח את הבריכה.
זיסמן, שהוא גם יושב־ראש הסתדרות המ כבי
בישראל, ביצע את המיבצע בקלות,
אף שנעליו מלאו מים והקשו על הש חיר,
בקטע האחרון, הוא יצא .,גבה את שלו שים
הל״י מידי קולק, לבש בגדים יבשים
שהוזעקו על־ידי אחד האלופים ממחנה
צבאי.

חיל-מאסן? .חיים כהן נעדר ממקומו,
פינה את שדה־הקרב, השאיר מאחוריו רק
חיל־מאסף בדמות עוזרו, אמנון תל. תל
הצטמצם ביריות־צלף. מדי פעם, כשתמ-ר
הגיע לשיא של התרגשות, זרק תל העדה
עוקצנית׳ עורר צחוק באולם, שבר אה
ההתרגשות.

״אני אשנה את דעתי על הציונים־הכל־ליים
!״ חייך פנחס לבון.

השבוע עוד סער הויכוח במלוא חומו,
כאשר השאירו זיסמן מאחוריו, טס לאד־צות־הברית
בשליחות המגבית. בשעת ה פרידה
השתעל, אך הקפיד להסביר :״זה
לא מן הבריכה. זה בא אתר כך ! ״

פרשת קסטנר
המלה האחרונה
בשבוע שעבר הופיע מלכיאל גרינוולד
באולם ביודהמשפט המחוזי בירושלים במ עיל
שחור, מכנסיים דיפלומטיים בעלי פסים
ואות הקוממיות בדש. היו לו שתי סי בות
טובות להתהדרות זו: סניגורו, שמו אל
תמיר, פתח בנאום הסיכום במשפט
בן 10 החדשים. היה זה גם יום הולדתו
(ה־ ) 73 של גרינוולד.
היה !ה גם יום גדול לתמיר עצמו. עתה
יכול היה לומר את כל אשר רצה לומר.
השאלה שעמדה לפניו: כיצד לומר אי-
תו 1
כמה ימים לפני כן התרכז חיים כהן,
היועץ המשפטי׳ בנאום מבריק ורועם, על
ענינים כלליים, רעיוניים, אפילו מטפיסיים.
הכל האמינו כי תמיר ילך בעקבותיו, ישא
נאום פוליטי כללי.
אולם תמיר נהג ביתר תבונה. במקום
לפתוח בפרשה בי< טמון חומר־הנפץ הפו ליטי
הרב ביותר, היא פרשת שליחותו של
בראנד (העולם הזה ,)884 בחר דוזקה ב־פי-שה
העובדתית ביותר — פרשת גטו
קלוז׳ .הוא צירף פרט לפרט, הזכיר מאות
מקומות בפרטיכל, השווה את העדויות,
גילה שקרים בולטים. אחרי חצי יום של סיכום
כזה, אי־אפשר היה,,להפסיקו, כשעבר
לשטח הפוליטי המובהק, הגיע מן הפרט אל
הכלל.

מתחתל נו ר ה, משחק. היום התק דם.
הבנין הגדול של בית־המשפט התרוקן
מאדם. רק באולם הקטן הצטופפו האנשים
מתחת לנורה הקטנה היחידה, שזרקה אור
עמום על השחקנים הראשיים. קולו של
תמיר הפך יותר ויותר פאטתי. באולם קמה
לתחיה הטרגד*ה של שמונה מאות אלף
יהודים שהושמדו.

העולם הזה 886

נאומו של הכהן עצמו היה סמלי לא פחות
מן הדיאלוג. הוא ברך את ממשלת־ישראל
בחמש־עשרה ברכות. אולם מאחורי כל

אמר עסקן אחד :״זו לא התנהגות של
שליח הציבור חזר אחריו מנהיג קשיש
שני :״לא נאה, לא נאה !״ לשוא הסביר
זיסמן שהיה זה מיבצע תעמולתי השווה
כסף רב, זכה לסרטומת־חינם והוכיח לנוער
שלא כל מנהיגי הצ״כ הם עסקנים מזדקנים.
דעת הרוב במפלגה נשארת שלילית.

קרא תמיר: ישנו הבדל גדול בין בוגד
סתם ובין משתף־פעולה. בוגד מוכר לאויב
ידיעות צבאיות תמורת שכר. אולם משתף-
פעולה משלה את עצמו שהוא עוזר לעמי.
האויב זורק לו מפעם לפעם ויתור, כדי
שיוכל להוסיף לרמות את עצמו. קויזלינג
ופטן האמינו שניהם שהם מצילים אר. ארצותיהם

ח״ב שלום זיפמן

דיאלוג סמלי. בנו ובתו של הכהן ה־מארוני
של ג׳יש, דיקלמו דיאלוג בחרוזים,
אשר חובר על־ידי אביהם, לרגל המאירע :
הוא :״מה מספרות לך ההריסות, אחותי?״
היא :״הן קוראות , :הוי ישראלים, אנו
היינו ידידכם. מדוע זה תבקשו לכם ידי דים
מעבר לים ותבוזו לנו?׳״

לאמןהכ רי כ ה. מרוצה מעצמו חזר
זיסמן לביתו הרמת־גני, זכה לנזיפת אש תו
ציונה ולהערצת שתי בנותיו. אולם קב־לת־הפנים
בחוגי מפלגתו היתה פחות
נלהבת.

טענה?{י ק רי ת. טענתו העיקרית של
תמיר: קסטנר ביקש להציל את 388 הנפ שות
שהנאצים הרשו להם לצאת, ביניהם
מרבית קרוביו. תמורת הצלה קטנה זו,
שארכה חדשים רבים, סחטו הנאצים —
לדברי תמיר — שיתוף־פעולה גובר והולך
מקסטנר.

מה מותר לשליח ציבור?

אולם גם הוא לא הצליח לעצור אר.
אחד הנאומים המזהירים שנשמעו אי־פעם
בבית־משפט ישראלי. תמיר עקץ והספיד,
הטיף מוסר וייסר, עבר את כל שלבי־הסולם

בונן בהריסות אשר מעבר לעמק. הם לא
ביקשו כל רשיון לקיום האסיפה, אולם
הם לא חששו מפני תביעה משפטית. לד,יפו,
הם קיוו כי הם ייתבעו לדין.

ברגע זה העלה תמיר את פרשת בראני.
לו היה זה משפט רגיל, לא היה עושה
זאת׳ מן הסתם. כי בהוכיחו שמנהיגי הסוכ נות
היהודית ו ארץ חיבלו במאמצי ההצלה
של קסטנר, מתוך שיתוף פעולה עם השלטון
הבריטי, ניקה במידה רבה את קסטנר

הריטורי, אפילו חבש פעם כיפה כדי לצטט
לשופט הלוי (החבוש תמיד כיפה) פסוקים
מן התנ״ך והתלמוד.
״הוא מדבר לחבר־מושבעים, לא לשו פט
!״ התלונן תל. היתד, זאת הערה נכונה
למדי: תמיר דיבר לא רק אל השופט, אלא
גם אל הציבור הרחב בחוץ.
כשנגמר הנאום הגדול, כעבור כמה ימ־ם,
יצא הקהל מן האולם, נשם אויר צח בחוץ,
כאילו חזה במחזה קלאסי מזעזע. היתד,
זאת גולת־ד,כותרת של המשפט המוזר :
הנאשם הרשמי היה גרינוולד, ולכן היתד,
לסניגות המלה האחרונה. אך מכיוון ש המאבק
האמיתי התנהל על ההאשמות ש הוטחו
נגד קסטנר, יצא שהמשפט הסתיים
בדברי המאשים, שדבריו נשארו ללא תשו בה.
מיעוטים שני
־מי־!כדון
ביום א׳ שעבר השמיעו פעמוני כנסיית־ג׳יש
את צלילם הרם. המון של גברים,
נשים וילדים העפיל לאיטו אל פסגת ההר
התלול, המתנשא במרחק קילומטרים ספו רים
מן העיירה *.
בדיוק לפני שנה ניצב ההמון על ראש-
ההר, התבונן כיצד פיצץ כפר־מ*לדתו, בית
אחר בית. כאשר נמוגו תימרות העשן ו האבק,
נותרו במקום רק גלי־אבנים. זה
היה סופו של כפר־בירעם.
תקוות ואכזבה. המאמנים •• של ביר־עם
ברכו בהתלהבות את הקמתה של מדינת
ישראל. הם קוו כי הישראלים ישחררו או תם
מרדיפות־המוסלסים. התקוות התגשמו.
אולם שבוע ימים לאחר שנכבש הגליל
המרכזי על־ידי צה״ל, נצטוו המאמנים לע בור
את הגבול הלבנוני. הם הורשו לחזור
רק כעבור חודשים רבים, אולם השלטונות
הישראליים לא הרשו להם (״מסיבות בטחו־ניות״)
לשוב אל כפרם, שיכנו אותם בג׳יש.
כפר בירעם ושדותיו נמסרו לקיבוץ של
השומר הצעיר, וכל תביעות המאמנים
לשוב אל אדמתם נשארו ללא מענה. לפני
שנה פוצצו בתי־הכפר, וקבלן פרטי מכר את
שברי־העץ וגרוטאות־הברזל.
עתה ניצב ההמון על פיסגת ההר והת־
* ג׳יש — לשעבר גוש־חלב, מרכז הקנאים
בימי בית־שני. כיוס עיירה מארונית
בת־ 1200 נפש 800 מן התושבים היו פעם
יושבי כפר בירעם, על גבול-הלבנון.
** כת נוצרית־מזרחית. בניה חושבים את
עצמם לצאצאי תירם מלך צור, אוהדים את
ישראל 2000 .מהם מפוזרים על פני כפר־־
הגליל.

ברכה היתד׳ מוסתרת תוכחה מרה.
היהודי היחידי שנוכח במקום היה ערי
ז׳בוטינסקי: המארונים ביקשו ממנו להקים
וועדה ציבורית, כדי להגן על ענייניהם. הוא
השיב :
״אלה שפוצצו את כפרכם, ניסו לפוצץ
גם את הידידות בין המארונים ועם ישראל.
לא רק לכם נגרם נזק. הנזק שנגרם לישראל
גדול עוד יותר. דעו לכם, כי במדינת ישראל
ישנם אזרחים לא־מארוניים, הכואבים
את כאבכם.״
ההמון ניצב שעד, קלה, אפוף דומיה. אחר
פנה לחזור לג׳יש.
ימים מספר לפני כן ערך קיבוץ בר־עם
חגיגה משלו: יום השנה החמישי להקמת
המשק. ברחובות ג׳יש הודבקו כרוזים, שהזמינו
את המאמנים לבוא לבקר בקיבוץ.
איש מהם לא הופיע.

כי צד להסביר*
ימים מספר לפני יום הזיכרון לסיציץ
כפר־בירעם (ראה לעיל) צילצל הטלפון על
שולחנו של ערי ז׳בוטינסקי: ארדון, כתב
ג׳רוזלם פוסט, אישר אר. קבלת ההזמנה
לכנס, הודיע שהוא לא יוכל לבוא. אולם
הוא ניצל את ההזמנות ושאל את ז׳בו־טינסקי
כיצד גובל להסביר לעולם כולי את
העוול שנעשה למאמנים יושבי בירעם.
ז׳בוטינסקי השיב לו כי ההסברה הינד, מעניינם
של העתונאים.
כאשר על אף ההד הקלוש ש עו מ ד, פרשת-
בירעם בעתונות הישראלית, החליט הוועד
הציבורי למען פליטי בירעם לקיים בזמן
דקרוב ביותר מסיבת־עתונאים, כדי לתת
למאמנים הזדמנות הוגנת לדבר את דבריהם,
אמר ז׳בוטינסקי :״אם העיתונות שלנו
לא תנהג בהם בצדק, ימצאו המארונים אה
הדרך אל העיתונות הזרה. הס לא ישתקו.״
נראה כי העתונאים הישראליים לא יוכל•
להתחמק מן ההסבר.
עתזנות האורח לא דע
הישראלי הפותח את עתוני־הבוקר מוצא
לפניו מערכת מוגמרת של ידיעות מכל
רחבי-העולם. אולם על פי רוב אין הוא
יודע — או אינו שם לב לעובדה — כי
מרבית ידיעות אלו הועברו לישראל על ידי
אחד משירותי־הידיעות הגדולים, דקות מכפר
לאחר התרחשות המאורעות השונים.
לא רבים ידעו גם כי כמעט כל הסניפים
המקומיים של שירותי החדשות הגדולים,
כגון רו־מרס, או אסושיימד פרס, מילאו
תפקיד כ פו ל: הם אספו ידיעות-מקומיות
העבירו אותן לרחבי־העולם, ן יחך עם זד.

במדינה
:העבירו את
^מקומית.

הידיעות

העולמיות

לעתונות

חוסר ידיעה גרר חוסר ידיעה: איש
לא שם לב לכך שבשבוע שעבר הקיפה
סוכנות־הידיעוו /הבריטית רויטרס סניף
מקומי חוש בארצות ערב, התקשרה לצורך
זה עם סובבות הי דיברת הערבית, שהוקמו,
על ידי מנגנון התעמולה של הליגה הערבית׳
מיד לאחר מלחמת־העצמאות. הוחלט
להעביר את כל הידיעות של רויטרס לקהיר,
לתרגמן לערבית, להפיץ אותן משם לעתונות
ולתחנוודהשידור. מאידך נקבע כי כל הידי עות
המקומיות ילוקטו על ידי סוננות
הידיעות הערבית, יועברו למרכזי רויטרס
בעולם.
משמעותו של צעד זד, לא היתד, מסחרית
השותפות בין רויטרס ושופר־בלבד

התעמולה של הליגה נתמכה בפועל על ידי
משרד־המושבות הבריטי׳ העמידה את יש ראל
בפני סכנה רצינית — סכנה של שיגשוג
התעמולה הערבית, הפצתה אף לפינות
העולם הנידחות ביותר.

יחסים מרחביים
של ש ה שסורסו
בשבוע שעבר, כאשר חזר הציר התורכי,
ספקאת איסטאניאלי לישראל, היללו כל מכ ריו
את יחסו האוהד לארץ וליושביה, התנבאו
להידוק־יחסים נוסף בין שתי המדינות.
השבוע החלה הנבואה להתאמת: ידיעות
מתורכיה, שסיפרו על פרשה מהרו־,־קומית,
העידו כמאה עדים כי ממשלת אנקרה ואי שים
תורכיים רבים מגלים יחם חיובי כלפי
ישראל.
לפני שבועות מספר קיבלו כמה אנשי־דת
מוסלמיים באנקרה מברקים דחופים מבגדאד.
נוסח המברקים היה אחיד :״שלושה מרא שי
הליגה להצלת פלשתינה עומדים להגיע
לתורכיה לשיחות רשמיות. דאגו לקבל את
פניהם כראוי.״
מקבלי־ר,מברקים היו נאמנים לממשלתם
יותר מאשר לאחיהם המוסלמים הרחוקים.
הם מיהרו לתחנת־ד,משטרה הקרובה ביותר,
מסרו את המברקים לשלטונות.
הבולשת התורכית תהתה על קנקנה של
הליגה להצלת פלשתינה, גילתה במהרה כי

קומה ושחום, שהציג את עצמו כנציג אנשי־הדת
התורכיים, ציטט, ליתר בטחון, כמד,
פסוקים מן הקוראן הקדוש, ביקש מן ה אורחים
הנכבדים לפרט את ממרת־ביקורם.
השלושה שוכנעו, השיבו על כל שאלותיו
של הצעיר: כן, הם נשלחו על־ידי האחים
המוסלמים. הם עומדים להקים סניף לאירגו־נם
בתורכיה, לשדל את ממשלתה להצטרף
אל ארצות־ערב במפעל משותף של הטלת
היהודים הימה.
הצעיר הודה להם, הבטיח לקשרם עם חו גים
ממשלתיים, אחר מיהר אל הטלפון הקרוב
ביותר: הוא לא היה אלא עתונאי זריז
שהצליח לזכות בראיון סנסאציוני.

עות ביום ומעלה. אולם הם לא התלוננו:
הם היו בטוחים כי הטורח כדאי, כי אירגו־נם
עתיד להפוך לאירגון המהולל ביותר ב מדינה.

חינוך

התישבות

המשך
המסורת

השבוע, הופתעו יושבי רמלה על יד•
השאון שהציף את רחובות־העיר הם פרצו
החוצה, ולעיניהם נגלה מחזה מוזר: אר בעים
גברים צעדו ברחובה הראשי של העיר.
תחת משמר משטרתי חזק, זעקו בקצב :
״אדמה ! אדמה 1אדמה !״
היה זה שיאה של פרשה כאובה, שהחלה

בבית־הססר החקלאי כדורי קיימת מסורת
של גילוח־הטירונים והשקעת פעמון בית־הספר
בבאר עמוקה. בבית־הספר האריסטו קרטי
איטון שבאנגליה הפכו למסורת משחקי
הכדורגל הפרועים, הנערכים בבוץ עמוק.
בית־הספר המקצועי התל־אביב שבח יצר אף
הוא מסורת מיוחדת במינה: סכסוכים בלתי-

תנוכהמ הי ר ח. כאשר הופיע הראיון
בעתונות התורכית, הגיבו השלטונות במ הירות:
למחרת בבוקר הועברו שני חובשי־הכפיות
ולובש־החליפה תחת משמר שוטרים
אל שדד,־ד,תעופה. שם חיכה להם המטוס
המפליג לעיראק.
סילוקם של שלושת האורחים מבגדאד
הוסבר על־ידי השלטונות בקצרה: איגוד
האחים המוסלמים נתמך על־ידי הקומוניס טים
— ותורכיה אינה אוהבת קומוניסטים.
הנימוק האמיתי, הפרו־ישראלי, לא פורסם
ברבים: ממשלת־אנקרה רצתה לשמור על
יחסים תקינים גם עם ארצות־ערב.

גדג״ע
ה א סון המהולל כיו חד
הנוער הישראלי אינו נרתע מפני כל —
ועל אחת כמה וכמה שאין הוא נרתע מפני
השמצות.
הגדנ״ע שימש בחודשים האחרונים הוכחה
חיה לכך. לאחר שורת אסונות שאירעו ב עת
מסעות ואימונים, הפך אירגון החינוך
הטרום־צבאי בישראל לאירגון המושמץ ביו תר
במדינה (העולם הזה .)879 הוא הואשם
בכל — החל מחוסר־אחריות וכלה בפאשיזם.
אבל הגדנ״ע לא נרתע, המשיך בעבודת הנמ לים
של אימון־הנוער, גיבוש בני עשרות אר צות
לגוף ישראלי אחיד, בריא בגופו ובנפשו.
אולם מפקדי הגדנ״ע ידעו היטב כי העמי דה
האיתנה במקום אחד לא תביא אותם ל שום
מקום, הצעידו בשבוע שעבר את אירגו־נם
קדימה: ציוד כבד של חיל ההנדסה יצא

מועצת שובתי שכח
בספריה מקצועית, ספריתיילדיס
עוד לפני שלוש שנים, כאשר החכירה הקרן
הקיימת 2000 דונאם של אדמת־גבעות לחב רות
המניות ענבה ותירוש בשטחי ענבה,
גמזו ודניאל. כן הוחכרו לשתי חברות־הכרמים
1000 דונאם משטחי״הפלחה של
כפר שמואל, שעובדו וסולקו בידי אנשי-
המושב.
חברי־המושב נסערו, מחו בכל תוקף
על גזילת אדמתם היקרה. אולם קרן־ד,קיימת
נקטה בעמדה תקיפה, הכריחה אותם לחתום
על חוזה עם החברות, הרגיעה אותם בהב טחה
מקסימה: הכרמים שיינטעו בשטח
יתנו להם עבודה קבועה.
כמקום כרמים, אבטיחים. הכרמים
לא ניטעו. במקומם זרעו שתי החברות
450 דונאם באבטיחים ודגנים, דרשו בתוקף
שחברי־המושב ימסרו להם את 550 הדונא־ימים
הנותרים. אנשי כפר שמואל סירבו,
סילקו בכוח את הטרקטורים, שניסו לעלות
על אדמתם.
כאן הוכיחה הקרן הקיימת כי היא יודעת
לא רק ליישב, אלא גם לנשל: היא הגישה
תביעה משפטית נגד כפר־שמואל, זכתה
בדין. הטרקטורים עלו על השדות ללא
הפרעה.
עתה נותרה לאנשי־המושב רק דרך אחת :
השימוש בכוח. הם העמיסו על עגלותיהם
מחרשות־דיסקוס ושקי זבל חימי, יצאי
לחרוש את שטח המריבה.
אולם לקרן הקיימת, המעודדת בדרך כלל
כל פעילות חקלאית, לא היתד, כל נטייה
לתמוך במבצע־החריש. להיפך, היא הזעיקה
את משטרת רמלה הסמוכה, ביקשה ממנה
לסלק את החקלאים הבלתי־קרואים.

הי* ־חמכת על ידי האחים המוסלמים. לאחר
דיון קצר נתבקשו אנשי־הדת שלא להשיב
על המברקים: לתורכים לא היה כל חשק
לקלקל את היחסים עם ישראל.
השליחים לא חיכו. אולם שלושת
השליחים לא חיכו לתשובה על המברקים.
הם ירדו כעבור ימים מספר בשדר,־התעופה
של אנקרה. שניים מהם, עבד אל־רחים אזער
ופואד אחמד, היו לבושים בגדים מזרחיים
סגוניים, עטורים כפיות צחורות. השלישי,
נור אל־דין ואעז התהדר בחליפה לונדונית
אפורה. הם ישבו שעות על שעות במסעדת־שדר,־ר,תעופה,
חיכו לוועדת קבלת־הפנים.
איש לא הופיע.
לבסוף עזבו שלושת השליחים את המקום,
נסעו לאחד המלונות המפוארים, בו הזמינו
מקומות למפרע. כאן חיכה להם צעיר גבה
חברות
תירוש וענבה לחפוז על פני התל מים
התחוחים. חברי־המושב התבוננו בהם
בעיניים מושפלות. הזעקה של היום הקודם
הפכה ללחש רווי־יאוש :״אדמה ! אדמה !״

לאי־שם, החל להכין את השטח לכנס־סוכות
ארצי של הגדנ״ע.
היכרות מקרוכ. אולם הכנס — הרא שון
מסוגו בארץ — היה רק חלק מן התוכ נית
הגדולה. בד בבד אתו יקויים גם יוס ד,גדנ״ע
הראשון בישראל, בו תינתן לציבור
ההורים והמחנכים ההזדמנות להכיר מקרוב
את האירגון, הגוזל שעות כה רבות בחיי
בניהם ותלמידיהם. הם יסיירו במחנות־אימו״
נים, יאזינו להרצאות, יראו סרטים קצרים,
יווכחו. מקרוב בהשיגיו הגדולים של הגוף,
אשר זכה לפרסומת כה שלילית בכמה מ־

עתוני־ישראל.
השבוע התקדמו ההכנות לכנס וליום־ה־גדנ״ע
במלוא־ד,קיטור. מאות נערים ונערות
ברחבי הארץ עסקו באימונים מוגברים ל קראת
המפגנים וההופעות. מפקדי־הגדנ״ע ו בראשם
סגן־אלוף רם רון, עבדו עשרים ש
השוטרים
מילאו את הבקשה, הוליכו
את אנשי כפר־שמואל בסך לתחנת־המש־סרה,
החרימו את מצלמתו של צלם־עתונות,
שהוזעק למקום. חברי המושב בילו את
כל היום בתאי־הכלא, אך שוחררו לפנות
ערב: כפר־שמואל שוכן על הגבול הירדני׳
זקוק לשמירה מוגברת.
אנשי חברת ענבה ניסו לרכך את רושם
הפעולה המשטרתית, טענו בפני העתונאים
שתי טענות עיקריות.
• כפר שמואל קיבל מן הקרן הקיימת
את כל מיכסת האדמה המגיעה לו. אדמת-
המריבה אינה שייכת לאיש.
• האדמה ניתנה לחברות הפרטיות תמו רת
700 הדונמים שנלקחו מהם, נמסרו
לקיבוץ שעלבים.
למחרת

היום

המשיכו

הטרקטורים

פוסקים בין ההנהלה והתלמידים.
המסורת נמשכה גם השבוע, כאשר הושב תו
הלימודים על־ידי המדריכים המקצועיים.
סיבת־ד,השבתה: החלטת־ההנהלה לרשום כל
כלי־עבודה שייעלם מבתי־ד,מלאכה על חש בונו
של המדריך האחראי.
שש מאות תלמידי־בית הספר לא התעניינו
בסכסוך, או בכלי־ד,עבודה. הם רצו רק דבר
אחד: להמשיך ללמוד, לקבל את השתלמותם
המקצועית כסידרה. נציגיהם התכנסו ל מועצה
סוערת, דרשו מן ההנהלה והמדרי כים
לחדש את הלימודים.
שיניטענות. מנהל בית הספר, אברהם
מרכוס, התעלם מכל הדרישות, הטיח בתלמי דים
שתי טענות, שלא היו קשורות בכל ה פרשה

אין הוא מכיר במועצת־ד,תלמידים.

• התלמידים אינם יכולים להתכנס בלי
רשותו.
חברי־ד,מועצה לא נאותו לבקש כל רשות
מן המנהל. להיפך, הם הטיחו כנגדו מבול
של האשמות: במקום אין מספיק מדריכים.
עשר מחרטות גדולות עומדות בבתי־ד,מלא כה
ללא שימוש. פעילות תרבותית כמעט ו אינה
קיימת בביח־הספר. הספרייה מכילה
ססרות־ילדים במקום ספרות מקצועית.
כתב העולם הזה, שנקלע לתוך מטר ההאש מות
ההדדיות, נדרש על ידי מרכוס לעזוב את
המקום, קיבל נימוק קצר לכך :״התלמידים
אינם רשאים להביע דיעות. הם רק מסיתים
למהומות.״
סילוק העתונאים וגישתו התקיפה של המ נהל
לא הועילו. השבוע היה ברור כי המסו רת
המפוארת של שבח תימשך לפחות עוד
שבועות רבים.
נצרת דומיאו ויודיה
עורך־הדין החיפאי הצעיר עמירם חרלף היה
עייף. הוא חזר זה עתה מהצגת סילווה,
עלה בכבדות לעבר ביתו אשר על פסגת־הכרמל.
לא היה לו כל חשק. לעסוק בעניי נים
משפטיים בשעת לילה כה מאוחרת,
אולם הגורל, שחיכה לו בפתח־ביתו, בדמות
קבוצת־ערבים, שבאו במונית מעפולה, רצה
אחרת.
כעבור שעה קלה כבר ישב עמירם בין
אורחיו, האזין מפי אחד מהם, נזמי מחמוד
אבי דבאי, לפרשה מיוחדת במינה — פרשה,
אשר היתד, יכולה לשמש השראה מצויינת
לויליאם שייקספיר, שעה שכתב את רונזיאו
ויוליה.

העולם הזה 886

הם גדלו יחד. לפני שבע שנים הכיר
נזמי, המוסלמי, נערה נוצרית בשם רוזם
בת אברהים ראשד. הם גדלו יחד, חיו במשך
זמן־מה יחד, והשנה, כאשר חגגה רוזט את
יום־הולדתה ה־ 23 החליטו להתחתן.
משפחת ראשד התנגדה בכל תוקף לנשואי
בתה עם מוסלמי. אולם רוזט לא שמה לב
לכך, הסכימה להתאסלם, עוררה את נזמי
לקבוע את תאריך היום המאושר, לפנות
אל קאדי באחד הכפרים הסמוכים לנצרת-
בקשר לעריכת הסכם.
הסכם לא נערך. כאשר הגיע צמד־הנאהבים
אל הכפר, נתקל במנגנון ביורוקרטי קשוח :
הקאדי, סרב להשיאם בלי אישורו של מושל
המחוז. הוא התכוון למושל מחוז־טבריה,
אך השניים לא הבינו אותו, חזרו לנצרת,
פנו אל המושל הצבאי.

מספר את סוסיו.
משפחתו של רפאל הגיעה ארצה מתורכיה
עוד לפני שנתיים. בפני חיים רפאל עצמו,
שעסק במקצועות רבים כולל ספרות חסמו
השלטונות התורכיים את הדרך. הוא היה
חייב עדיין לשרת בצבא. אך רפאל היד,
בדיעה אחרת, עיקשת: הוא מוכן היה
לשרת בצבא אחד בלבד — בצד,״ל.

כאן הסתבכו העניינים עוד יותר. העדות
הנוצריות בעיר נסערו. המושל לא רצה
לגרום להתנגשויות בינעדתיות, השהה את
מתן רשיון הנשואין, שיכן את הנערה בבי תו
של יוסף פאהום, מי שהיה ראש־עירית־נצרת,
עד לבירור העניין.

לדברי נזמי, טיפלה המשטרה בו ובאר,ובתו
בקשיחות בלתי־רגילה: הוא הוכרח לחתום
על הצהרה כי אין הוא אוהב עוד את רוזט
וכי הוא מנתק את קשריו עמה. רוזט ד,וחת מה
אף היא על הצהרה כי אין קשרים בינה
ובין נזמי, וכי היא בוחרת ללכת למנזר. לאחר
מכן נמסרה לידיו של הכומר הקתולי,
בסיליום, ששיכן אותה באחד המנזרים של
נצרת.

עתה נשאר רפאל קרח למשעי מכל
צדדיו. הוא נשפט על יציאה בלתי חוקית
מתורכיה, נשלח לבית־הסוהר. בינתיים נתבררה
לו סיבת התקרית בחיפה. פלא הטכ ניקה,
הטלגרף, הכזיב הפעם. המברק אשר
נשלח מתורכיה והודיע על בואו של רפאל,
הגיע באיחור של יומיים לתעודתו.

בסיום סיפורו תבע נזמי מעמידם חרלף לבוא
לעזרתו מיד: לרוזט נשקפה סכנה חמו רה.
הוריה עמדו להשיאה בכוח לאחד מ־קרובי־משפחתה.
עורך־הדין שוכנע, יצא לנצרת
למחרת בבוקר.
פגישה מאכזבת. פגישתו של חרלף
עם קציני־משטרת נצרת היתד, מאכזבת. הם
טענו כי הנערה עזבה את נזמי מרצונה הטוב,
וכי אין הם זוג מתאים, אך סירבו בכל תוקף
לגלות את המנזר בו הוסתרה רוזט.
לאחר הפגישה נוכח חרלף כי נותרה רק
דרך אחת: להגיש צו הביאם קורפוס נגד
הכומר בסיליוס ומשטרת־נצרת, לחייבם ל הביא
את רוזט לפני בית־הדין העליון, לנ מק
מדוע אסור לה לעשות כרצונה. הוא
הזהיר את נזמי כי הדבר עלול לעלות לו
בכסף רב. אך הצעיר המוסלמי היה מוכן
להקריב אפילו את חייו — ובלבד שיראה
את אהובתו וישמע את אשר בפיה.
הוא לא זכה לכך. רוזט דיברה במעשים :
השבוע, לאחר שהיא הוחזרה לבית־הוריה,
התדפק אביה על דלת חדרה, לא קיבל מענה,
פרץ פנימה בזעקה: רוזט התאבדה בתלייה.
שלא כמו במחזה השייקספירי לא השלימו
שתי המשפחות על קברה הרענן של הנערה.
אולם נזמי לא נטר טינה להורי־רוזט , :האש מים
האמיתים יושבים שם ! ״
מבטו היוקד היה נשוא לעבר הבניין הגדול
וד,מבוצר — משכנה של משטרת־נצרת.
עולים הספד על גב* הסוס
בעקבות 200 הסוסים יוצאי־יוגוסלביה,
שירדו לפני שבועיים בנמל חיפה מא/ק
דרומית, צעד גם גבר צעיר בעל קומה
בינונית ושער בלונדי. חיים רפאל ה־ה
הפעם בטוח כי הגיע לסופו של מירוץ־
המכשולים הארוך אחרי שהחליף פעמים
הארץ צבי נשרי פונה אל חניכיו לסייע
למפעל מגורש־ר,משחקים — מאת
צבי נשרי (כותרת בהארץ).
א. א ,.תל־אביב.
אם אין אני לי מי לי?
למורת־רוחו חודש החזה בנו כחות
כל האנשים (העולם הזה).
ברוך גיל, צה״ל.
לפי האופנה השטוחה של דיור.

וכשבאה א/ק דרומית, נושאת המטען
החי׳ לפני זמן קצר לאיסטנבול, עלה עליה
רפאל הגיע באותה הדרך בי, עלה בשעתו
על סוס־היאור התורכי. אלא שהפעם חיכה
לו כבר בנמל־חיפה המברק המקווה.

נסיעות

*ליון העול הזה 662כ׳ כ ל ;אלה אשר: חמסבד
במודעת בע מוד 2מסתיים כ ספרו ת

זוכים ב שני כרטיסים ה 1ם

להצגת ״ק 1בלף
בתיאטרון הקמר
ההגרלה נערכה כידי שחקן-
קזכלן, יוסן ש ידין, שהואיל ב-
טוכו למשוך מבובעו את המספר
הזוכה מתוך מאה פתקים
שהיו בכובע. בצורה זאת מקיים
״העולם הזה״ את הבטחתו
לאפשר לקורא אחד מתוך מאה
לבקר כהצגה חינם, בלוית חברתו
(או להיפך)׳.
המערבת מבקשת את סליחת
הקוראים אל האיחור כהגרלה,
שבא בגלל ההצלחה שזכיית-
השיאים של ההצגה, שלא איפ-
שרה ליוסף ידין להתפנות.

״זו וואס?״*
בשעה שממשלת ישראל מתחבטת קשות,
בכל מה שנוגע במדיניות כלפי גרמניה,
נתקלים נתיניה הקטנים בבעיות משלהם.
אחד הנתינים היה הימאי משה (מוסד),
דהאן. בישבו לפני שבועות מספר באחד
מבתי־הקפה של עיר־הנמל היוגוסלבית הק טנה
רייאקה׳ ראה לפתע שני צעירים לבו שים
ספורטיבית ונעולים סנדלים, ששרוכיהם
עוטפים את רגליהם עד הברכיים, מתקר בים
לעברו. הגבוה יותר, בעל המראה החב־רמני,
לפת בידו האחר. לחם מאורך. השני
נשא רדיו מיושן.
״חשבתי שהם מכסית״ נזכר מוסד .,אלא
שחששותיו הופרכו מיד כשד,צעירים העיפו
מבט סביבם. כל המקומות היו תפוסים.
הם שאלו בגרמנית רשות להצטרף לשולחנו׳
התיישבו כשהם מחביאים את משאם
תחתיו.
תוך דקות מספר התפתחה שיחה בין
השלושה. הגבוה שהציג עצמו כהאנס, הצביע
על אופנוע קטן שעמד בפינת הרחוב
מוסתר כמעט על־ידי השמיכות והכלים
המשונים הרבים שהורכבו על גבו. האנס
הסביר כי הוא וחברו הם מבון, גרמניה,
יצאו לטיול, עברו עד עתה 1200ק״מ
ומתכוננים לבקר במכסימום של מקומות.
כשספר מוסד, כי הוא ימאי הביעו מ־ד
השניים את רצונם לבקר באנייתו .״אבל
האנייה היא יהודית,״ העמידם מוסה מ־ד
על העובדה.
״זו וואס?״ קרא האנס בתמיהה.
״אתה לא פוחד?״ אמר מוסד״
הכל הרגתם 6מיליון יהודים ! ״

״אחרי

ברגע זה הצביע האנס על שפתיו האדו מות,
אמר את המלה האחרונה ביחס לנושא
זה :״אתה לא רואה שאז עוד ינקתי
חלב?״
השניים שהתלהבו מהפגישה החליטו לצ רף
מיד את ארץ־הקודש לקו־מסעם, בעזות
האניה הישראלית. אך כשהגיע הענין לשיקולו
של רב־החובל הישראלי, כבר נוצרו
בעיות. הם נתקלו בסירוב מוחלט. מוסד,
המשיך בדרכו לחיפה. השניים יצאו לאו־צות־ערב.
הפגישה הבאה, הוחלט, תהיה
בשער־מנדלבאום.

שרות הספרי של :11:1 05111:1
כ:ל קורא המבקש להזמין את אלבום ציורי

בויבאד אנג׳לו
יואיל לשלוח למערכת את התלוש הבא
תלוש לאלבום מיכאל אנג׳לו השם הכתובת

* אז מה — גרמנית.

העולם הזה 886

שמח להודיע לכד הקוראים השומרים בידיהם א ת

ההזדמנות להתחמק מקושיים אלה באה
לפני שנה, גרמה למספר סיבוכים, שהלמו
את פרננדל ספר הנשים יותר מאשר את
הספן על ג בי הסוס. ידידים רבי־השפעה
הימרו עליו 500 לירות טורקיות, מסרו
אותן בידי אנשי אניד, תורכית אשר לא
הציגו שאלות מיותרות ביחס לתעודות
ואשרות. לרפאל הובטח כי משרד־ד,עלייה
הישראלי יקבל ידיעה על בואו ארצה, לא
יעשה לו קושיים.
הטכניקה הכזיבה. בנמל חיפה פעל
רב־החובל כמוסכם, מהר למשטרה, הודיע
על הימצאו של בורח על סיפון־אנייתו
הנושנה. רפאל הבוטח נעצר על ידי המשטרה׳
התפלא מאד לראות ולשמוע כי לא
ימשיך בדרכו ירושלימה, אל משפחתו.
במקום זה סובב ב־ 180 מעלות הוחזר
ביום־המחרת לתורכיה באותה אניה. רב־החובל
משך בכתפיו, פנה לשוטרים :״אתם
משלמים כסף להביא אדם, ולבסוף אתם
מחזירים אותו?״

אולם למחרת היום הופיע פאהום במשרדי-
המושל, הודיע כי נכבדי הנוצרים לוחצים
עליו, סרב להוסיף ולאכסן את הנערה בביתו.
למושל לא היתד, ברירה: הוא מסר את
הטיפול בפרשה לידי המשטרה.

שרות התיאטרון שד ה עו פםדוג

חוף־התכלת׳ הסמוך למדרונות המערביים
של הכרמל, עמד שומם משך שנים רבות.
הוא נבנה כחוף־רחצה פרטי על־ידי הסו חר
החיפאי־נוצרי, אמיל בוטאג׳י. אולם
דומה כי בחירת המקום לא היתד, מוצלחת :
הסלעים התת־מימיים פצעו את רגלי המת רחצים,
אורחי־הסוחר, והדגים הגדולים,
ששוטטו ביניהם סחטו קריאות אימים מפי
הגבירות הערביות והאנגליות.
אולם אין רעה בלי טובה: חזקה ריבוי״
הדגים והסלעים שהשם את החוף, הפך אותו
לזירת תחרות הדייג התת־מימי הראשעבר.
שנערכה
בשבוע
שונה בישראל,
לתחרות מיוחדת במינה זאת קדמי׳ תקי פה
ארוכה, מלאת מתיחות של אירגון ותיב־נון.
את עול האירגון קיבלו על עצמם שלו שה
ספורטאים׳ רבי־מרץ. שניים מהם, סגן
מפקד משטרת חיפה׳ מקסים כהן ובעל
דפוס חיפאי, יוחנן קרמן, היו טירונים גמו רים
באירגון תחרויות. אולם הם הודרכו
על ידי נסיונו הרב של החבר השלישי, ף •
פא־השניים ד״ר דוד גוטמן.

חברים לחוכבזת
ספורט הדייג התת־מימי היה מוכר לגוטמן
לא פחות ממערכות השיניים השונות הצומ חות
בפיותיהם של בני״אדם. הוא בילה
שנים רבות בניצה׳ אשר בריביירה הצרפ תית
— מרכז הדייג התת־מיימי של אירופה
כולה — היה חבר פעיל במועדון־הדייג.
לאחר שהצליח גוטמן לעלות לישראל, לפתוח
מרפאה גדולה בחיפה, התחיל להקדיש
את שעותיו הפנויות לספורט החביב עליו.
אולם במהרה נוכח רופא־השניים כי הי־ציאה
לדייג ביחידות עלולה להיות משע ממת
למדי. הוא התחיל לחפש חברים לחו-
בבות, גילה במהרה את יוחנן, מקסים ולו־רנצו
קמפנלה, מי שהיה הקונסול האיטל קי
בחיפה, גיבש אותם לאגודת הדייג ה־תת־מימי
הראשונה בישראל.
לאחר זמן קמה גם אגודה שניה בנד,ריר״
מיסודו של המציל המקומי, רודי, ושתי
האגודות החלו לפעול להבאת ציוד מת
אים.

הצלחת הפעולה עלתה על כל המשוער.
,לא זו בלבד שבתי המסחר למכשירי ספורט
׳.החלו להביא ציוד מעולה מאמריקה, אלא
גם בית־חרושת מקומי החל לייצר ציוד ל דייג
תת־מימי במחירים שתים לכל נפש.

אימונים ושיאים
השלב השני בפעילות שתי האגודות היד
אימון חבריהן להכרת הדגים השונים ה שורצים
בחופי־הארץ והשיטות השונות
לצוד אותם.
סוגי הדגים החביבים ביותר על אמני הדייג
התת־מימי הם שלושה :
• הצאורים — דגים גדולים ומגושמים,
המסתתרים בין נקיקי־הסלעים, מהווים מט רות
נוחות ביותר לרובים התודמימיים.

כשבוע שעבר נאספו חובכי הספורט הימי מכל
הארץ, זרמו למאות לעבר אחד מחופי-הרחצה,
המקובלים פחות על יושכי-חיפה -חוף התבלת.
הם באו לחזות כחנובתו של ספורט ימי חדש כישראל,
אולי סוג הספורט המרתק ביותר: דייג
תת-מימי.
הדייג התת מימי שיגשג לראשונה בחוף החולי
החמים של פלורידה, ארצות-הכרית. תחילה היו
הספורטאים החוכביס יורדים אל מתחת למים,
כשהם מצוידים במסיכות-חמצן פרימיטיביות. אולם
לאחר מלחמת-העולם השניה הוחלפו המסיבות
כצינורות נשימה -שנורקלים.
השיכלולים הטכניים גרמו להפצת הספורט הה
דש לכל רחבי העולם. בריביירה הצרפתית, כאיי
האוקיאנוס השקט, ליד חופי אפריקה -ככל מ
קום החלו שחיינים לצלול אל מתחת למשטח ה
נוזלי-ירקרק, לרדוף אחרי הדגים הצבעוניים בש

הם חמושים בבידוגים ו
ראל לא נסחפה בקלחת
הוא רק נחלת מועטים,
רק עתה, באשר צללו
יצאו לבקש את שללם ;
בוסים איזוב, הפך הדיי
עירי של ענפי-הפפורט ה׳
ממבטיהם הנלהבים של
אחרי התחרות היה בו
והוא יהפוך לאח כבור.
אותו יום היה לא רק ין
מימי. הוא היה גם יומו
מימי. יחד עם המתחרים
דויטש, הפעיל את מצי
כפני מים, הביא למהר
הזה״ את התצלומים הו
פורסמו כעתונות הישר

• הסרגוסים המסתתרים במאורותיהם ו משאירים
לדייג את המלאכה הקלה ביחס
,של הצצה מחור לחור, עד לגילוי הדג וה־יריה
הקטלנית.
• המוסרים — דגים זריזים להפליא,
אשר אין כל אפשרות לרדוף אחריהם. ה דייג
נאלץ לחכות עד אשר חולפת להקה-
הדגים על פניו ולקלוע בדג הקרוב ביותר.

שלב המבחן
בעקבות שלב־האימונים בא השלב השלישי
והמכריע. נוצר צורך לכנס את כל חובבי
הדייג התת־מיימי בארץ, לבחון אר. יכול תם,
להוכיח כי הספורט החדש היכר, שור שים
עמוקים בקרקע הים הישראלי. הדרך
לעשות זאת ודתי׳ רק אחת: לארגן תחרות
ארצית על אליפות ישראל בדייג תת־מימי.
המודעות הגדולות שפורסמו על־ידי שתי
האגודות בעתונות הביאו אל חוף התכלת
38 מתחרים מכל קצות־הארץ. אולם לאחד
הבדיקות הקפדניות, שנערכו על־ידי שלו שה
רופאים, נותרו במקום 34 דייגים ש־
״שאו את עיניהם אל תואר האליפות, אל
הגביעים, ואל הפרסים׳ שכללו ציוד־דייג
רב־ערך.

צינול הנשימה — השנורקל — בולט כל הזמן מעל פני המיס, מאפו
ומחפש את שללו. השנורקל הומצא על־ידי הגרמנים, אך צורות פרימ

המליחות אינה מפריעה. כשחיינית וותיקה מכירה חנה צורות־שחייה שונות. לאחרונה ניסתה את כוחה גם
בבלט מים, אך נוכחה כי סוג זה של אמנות מצריך אימון מסועף. היא מסוגלת לשהות במים מלוחים זמן רב ביתם.

דיג־פנינים הוא עיסוק הרבה יותר מוכר לשלושת בגי/קודו הקטנים
שנזעקו ממחנה שער העלית, הסמוך לחוף ההתחרות כוי ל-התבונן בתכונה

שצולמו

בים מיוחדים. רק יש-
!פורט החדש. בה היה
ווגות המתחרים כמים,
.׳פירי כין הסלעים המ-
תת-מימי לאחיהם הצ-
ים המקובלים בישראל.
ופים הצעירים, שעקבו
כי לא יעבור זמן רב
הגדול של הדייג התת-
רול של הצילום התת-
ל במים גס הצלם, קרול
נו המיוחדת, האטומה
יום למערכת ״העולם
מימיים הראשונים, שת.

מקצוע
מצויץ. חנה מסינגר, החיפאית יפת־הגזירה, שעבדה בזמנו כמארחת באל־על, זנחה את המקצוע, שהתה זמן מה בארצות־הברית,
כדי ללמוד בימוי סרטי־קולנוע יתוכניות־טלביזיה. כדי לקיים את עצמה, היתה נאלצת לעסוק בעבודות שונות ומשונות, שימשה כמודל.
פקודת הזינוק ניתנה בשעה עשר בדיוק
על־ידי השופט הראשי של התחרות, אברהם
יפה. המתחרים חגרו את כלי־המשחית של הם,
נעלמו כהרף עין בין הגלים. רק קצות
צינורות הנשימה — השנורקלים — בלטו
פה ושם על פני המים, כמו חוטמים של
דולפינים.
קהל־הצופים היה מאוכזב במקצת. בני גוד
לתחרויות אחרות לא היתד. לו הפעם
כל אפשרות לעקוב אחרי המתרחש.
האחד שזכה לעקוב אחרי כל התחרות
היה צלם חיל־הים, קרול דויטש, שצלל יחד
עם המתחרים׳ הנציח בעזרתה של חנה
מסינגר חטובת הגו בת ה״ 21 אחדים מן
הרגעים המעניינים ביותר של המבצע.

בהדה קלה
בשעה 12:15 ניתנה צפירת־הסיום, והדיי גים
התחילו יוצאים מן המיים בזה אחר זה.
בהלה קטנה פרצה במקום כאשר שניים
מאנשי אגודת״נהריה בוששו להופיע. אולם
הם הגיעו לחוף באיחור של שעה,
דייג לנשום באורח תקין, שעה שהוא שוחה בין הסלעים
ות, של צינורות נשימה היו ידועות בימים קדומים.

כיבשה. מיד לאחר צאתם מן המים תרות עיניהם
של יוחנן קרמן ודוד גוטמן אחרי שלל הדילים האחרים.

לאחר שקילת השלל והתיעצות השופטים,
הוכרזו שמות הזוכים בתחרות: תואר

אלופי הדייג התת־מימי בישראל ניחן לדוד
גוטמן ולבן־זוגו יוחנן קרמן, אשר שלו את
הדג הגדול ביותר (שמונה וחצי קילו) ואת
שלל־הדגים הגדול ביותר (ששה עשרה וח צי
קילו) .נוסף על הגביע קיבלו השניים
כפרס שני רובים ושתי מסיכות. במקום
השני זכו מקסים כהן ואברהם שרון (אר־בעה
עשר וחצי קילו).

תוכנית ל ע תי ד
הצלחתו הגדולה של המבחן הראשון
הולידה בלב אנשי האגודה החיפאית תוכ ניות
רבות. לדברי ד״ר גוטמן עלול הספורט
החדש להפוך לגורם מושך־תיירות ככר
בראשית השנה הבאה: לפני שבועות מס פר
התקשרו אתו מועדונים אירופיים, הכ ריזו
כי נודע להם שחופי ישראל הינם
מקום אידיאלי לדייג תת־מימי.
אולם בראש וראשונה נתונה תשומת לי בה
של האגודה להשרשת הספורט החדש
בנוער הישראלי. בימים הקרובים יצאו חב ריה
לאילת׳ כדי לחקור את הדגים והצמ חים,
אשר בחופיה, לאחר מכן ירכזו את
כל המאמצים לגיוס בני־נוער, רכישת ציור
בשבילם בתנאים נוחים.

הדגמפרפר, שעת שהדייג ממהר אל במת־השיפוט. מאזניים מדוייקים חראו לחבר
השופטים את משקלו, ולאחר מכן תו שלן אל הערימה. השלל נמסר לבית חולים ממשלתי.

מעשיות. בזינוקו של הדייג התודמימי
אין פחות מהודרות, אלא מעשיות בלבד.

קולמע סרטים
עזה כמוות
שני סרטים חדשים באו לאמת את נוסחתו
של שלמה על אודות עוצמתה של האהבה.

תיו ר ח *זהחד • *

דבשור ודאפיה

נאה! יעיל! חסכוני!
תל׳אנינ: סניף סניף

חיפה :
ירושלים ואצל

הספקה

רחוב

אחד

העם

,34 טלפון 67054

ם. רחמני, רח׳ יפו ,95 טלפון 3956
רחוב הלל, בנין הטירה, טלפון 5622

סוכני

״אמישראגז״

סדירה

בכל

הארץ

ושרות

קבוע

אמישואג!

יסל־אריאל׳

למכירה בהזדמנות
מכונת סיכום חשמלית

ססס^משסאט

מכונת סיכום יד

א 0ד 0א 11ג££

מכונות כתיבה עבריות
עם טבולטור אוטומטי 18״11
3א לרשום את מספר החדש של הטלפון שלי 5— 0 — 3— 2

בלמוט. תל אביב אלנב \\\
כל הציוד לדייג תת־מימי להשיג אצל

מרטון-
ספורט
תל־אביב, רח׳ אלנבי 84

רמת־גן, רח׳ ביאליק 38

מכשירי התעמלות וספורט

ממקסיקו באה הזהרה חמורה לכל האנשים
שהם ( :א) בגיל העמידה (ובעלי נשים טו בות
ונאמנות בבית) ו־(ב) שופטי־מחוז ולו חמים
ללא־חת בזנות ובפריצות, לבל יסתבכו
עם אחת הפרוצות שדנו למאסר, פן יבולע
להם בסופו של דבר. כי כזה מר־גורלו של
שופט־גיבור נשים אסורות• המסכן נופל ב ידיד,
של שחקנית סקסיקאנית נינון סבילה,
היודעת בדיוק איך צריך להתפשט כדי ל התלבש
על גבר.
אגב כך מתלבשת נינון סבילה בהירת ה שער
גם על הצופה.
כי נשים אסורות הוא רק עילה להצגת
אישיותה הקולנועית ההמונית החצופה, אך
הבלתי מעורערת של השחקנית בעלת המזג
הסוער ! עלילה של הגיון אין פה ומה ש יש
מסובך עד יגע, ללא חידוש כלשהו :
נינון, יצאנית שהפכה רקדנית, מחליטה לנ קום
נקמת־דם בשופט שדן אותה למאסר,
מסובבת אותו בקסמיה, גורמת למפלתו וגם
— הוי, אירוניה קולנועית למותה שלה,
הפוטוגני מאד, על דשא ירקרק.
אולם לפני כן מספיקה נינון לרקוד, ל שיר
לנדנד את שוקיה, לחשוף עד לשורת
הצנזורה. סרט לקהל פרימיטיבי (ומי איננו
פרימיטיבי בימים אלה, כולל המבקרים י)
גם בצרפטליה מתים מאהבה (שלא להז כיר
שהורגים מאהבה ; זה ברור — בעולם
הקולנוע) ,כפי שמוכיח סרט צרפתי־איטלקי
האמת הכפולה. בעצם הכל כאן כפול :
השיח — השחקנים מניעים את פיותיהם
אך הקול הבוקע מן המגביר לא שלהם הוא
— וגם העלילה. הסרט מנסה לראות מקרה
(רצח, כמובן) בשתי עינים שכל אחת מהן
רואה אותו אחרת. התוצאה: מבט פזול
לעבר עלילה נדושה :
מעשה בלואי, עלם ממילאנו, המתאהב ב נערה
(אנה מאריה פרארו) ונאשם ברציחתה.
חלקו הראשון של הסרט מתאר את המקרה
מנקודת המבט של התביעה: לואי הוא הו לל,
מפתה את הנערה התמימה. בעוד שחלקו
השני מראה את הצד השני של המטבע, הפו־כו
הגיאומטרי של הראשון: לואי הוא ה תמים,
מפותה על ידי הנערה ההוללת.
הצד השווה שבשני החלקים: גם פה גם
שם מפגינה שחקנית פרארו את לבניה השחורים
במטרה גלויה: לפלפל במקצת את
׳ העלילה העבישה. אלא שלמזלו של הסרט —
והצופה — ניתנת הזדמנות לכמה שחקנים
בעלי שיעור קומה להוראות את יכולתם
העצומה. מישל סימון, בתפקיד עורך דין
שהפך להלך, מסתפק בכמה נהימות, משעשע
לאין שיעור ; רוג׳רי רוג׳רו, שחקן הבמה
האיטלקי הדגול, כשופט, משווה ללא מאמץ
תלת־ממדות לדמות יבשה, מישל אוקליר
הוא, כרגיל, בעל כח רב בתפקיד כפול
של לואי הנבל והתמים. אשר לטירונית פרא־רו:
אין לה חיצוניות פאמפאנינית אבל היא
נחונה בכשרון פנימי.
סיכום: משחק משובח, וזה ד,כל.

יומן החדשות
להקפיץ את פדו־ד
2000 איש נכחו באולם התיאטרון ה •
לאומי,
מקסיקו סיטי, בעת חלוקת ה״אוסקא־רים״
המקומיים. מרבית הפרסים נפלו בחלקו
של הנער והערפל שזכה בתואר הסרט ה טוב
של השנה. כן אוסקרו: דולורם דל
ריו, כוכבת הסרט ; רוברטו גאלבאדון,
שביים ; אדמונדו בץ, שחיבר: גבריאל סיגו־ארה,
שצילם ; אליסנדרו צ׳יאנגרוטי, שמילא
את תפקיד ״הנער״ ! גלוריה שומאן, שער כה
את הסרט.
על הנער והערפל כותב סופר העולם הזה
שראה אותו בפסטיבאל קאן: זהו סרט פסי־כו־לא־טוב
שיש בו כדי להקפיץ את פרויד
מקברו, לפנותו עבור הצופה השואל את
נפשו למות.
• שיתוף הפעולה הקולנועי בין צרפת
לגרמניה מתהדק והולך. דוגמה מאלפת :
הסרט קונונדאננו, בביומו, של ייב אלגרה, ש יצולם
בברלין, בשתי מהדורות ובשיטת סי־ננזהסקופ
גרמנית. מישל מורגאן תמלא את
התפקיד הראשי בשתי המהדורות, בעוד ש מולה
יופיעו פייר בראסאור, במהדורה צרפתית
וקארל ראדאץ במהדורה הגרמנית.

כוכבת מיצי גיינזר
רגלים לפה
• סרט ביש־מזל הוא •הלנה מטרויה, ה מצולם
ברומא בהשתפות-שחקנים איטלקים
ואמריקאים. לפני שבועות מספר פרצה שרי פה
באולפן, בה נכוו רוסאנה (הלנה) פודים־
טה ומשתתפים אחרים. ימים אחדים לאחר
מכן התפרצו לפתע סוסים המשתתפים באחת
מתמונות הסרט, פצעו מספר ניצבים.
• הצנזורה החליטה להימנע מציין סר טים
״נועזים״ כלא מתאימים לצעירים. ה סיבות:
א .המציגים מנצלים לרעה את ה מלים
״למבוגרים בלבד״ בפרסומיהם, מוש כים
על ידי כך קהל צעיר לאולמות. ב .אין
המשטרה יכולה להקפיד על מילוי פקודת
הצנזורה. בינתיים מוסיפה המועצה לביקורת
סרטים לנסות — ללא הצלחה — להתאים
כל סרט ״לכל הקהל״ על ידי קיצוצים מגו־כחים,
להתיר לנוער ולילדים לראות סר טים
שאינם מתאימים להם כלל.
העיר מחנך: הצנזורה יוצאת מתוך ההנחה
שכל הסרטים, פרט ל־ ^ סז, מתאימים ליל דים.
האמת היא, כמובן, הפוכה. שום סרט
אינו מתאים לילדים, פרט לי ס /ס. 10
• לאחר שמבקר־סרטים הוליבודי כתב
על שחקנית־מחוללת מיצי גיינור ש״רגליה
שמנות ומכוערות״ — הזמינה מיצי את ה״
עתונאים למסיבה בה לא פתחה את פיה,
רק הציגה לראווה את רגליה. רק לאחר מכן
אמרה :״רגלי היו לי לפה״.
תיאטחן התחלה נאה
עד כה נכתבו כל המחזות המקוריים,
שהועלו על במות תיאטרוני־ישראל כמח־זות־ממש,
הוגשו לקהל כמעט ללא נל
שינוי או עיבוד. רק בשבוע שעבר הגיש
תיאטרון הבימה את המחזה הראשון שעובד
לפי סיפור. חדוה ואני עובד לפי ספורו
המקורי של אהרון מגד, תוך השמטת כמה
וכמה קטעים.
עלילת־המחזה עוסקת בזוג חברי־קיבוץ,
אשר עוזבים את המשק עקב לחצה של
בין
בת־הזוג ומשתקעים בעיר. הניגודים
הכפר והעיר, בין חיי־העבודה הפשוטים
לבין חיי־המסחר הסואנים מוגשים לקהל
בצורה מרתקת — ולעיתים גם משעשעת.
תפקידה של חדוה נמסר לעלה טל. היא
עמדה בנסיון יפה, הצליחה ביחוד בקטעים
המצריכים פאתוס והתפרצות־רגשית. נחום
בוכמן שיחק את תפקידו של שלמה פורת
בצורה דון־קישוטית רצינית, היווה משקל
נגדי מצוין לעלילה הקומית. שלמה כר־טונוב
לא גילה את כל יכלתו בתפקיד מזכיר־הקיבוץ;
הצטין יותר בתפקיד פקיד גביה
בקריה.
מבריקה ביותר היתד, הופעתו של רפאל
שמילא את תפקיד חותנו של
קלצקין,
הגיבור הראשי. כן הצליח שמואל רודנסקי
בתפקיד קיבוצניק שהפך לחבר־קואופרט־נ
בעיר.
בסכום: על אף כל ההשמטות מן הספור
והפגמים בדיאלוגים, היתה זאת המקורי התחלה נאה לעונה החדשה בהבימה.

העולם הזה 886

031 גי|ויי* 661?8*0נזאח-

ראיון עם ההיימן האחרא• ל מר ח ב

דוואתיקן ש פנאי

הותיקן הוא בירתה של המעצמה הקתולית, המונה 5 0 0 .0 0 0 .0 0 0מאמינים. שם, מימין
לרחבתסאן־פייטרו׳ הבנויה עמודי שיש כבירים, שתוכננה ונבנתה בידי כרניני הגדול, מכהן על
כסא! של פטרום הקדוש האפיפיור -האב הקדוש לבל 5 0 0 .0 0 0 .0 0 0המאמינים. יום יום, כשעה
12^00 בצהרים׳ היא עו גי על המרפסת של בנטיית סאן־פייטרו אל אגף־המגורים שלו, ומנופף
את ברכתו למאמינים המתקהלים שם. לפעמים מתקהלים שם חצי מיליץ מאמינים.
הותיקן עשוי כולו שיש. מיטב הכשרונות הגדולים והגאוניים שצמחו באירופה הקדישו את
כל גאונותם כדי לפאי את הותיקן, למען הכנסיה הקדושה. מיכאל אנג׳לו ריחף ארבע שנים בין
שמים לארץ, בהיותו פ גי ישיש, כדי לצייר את תקרתה המופלאה של הקפלה סיסטינה
כרמנטה׳ ייאונידו׳ רפאל, ברניני, כל החבורה המפוארת של גדולי-הרנסנס, בנו יחד במאמץ של
היצידה הכפייד הזאת. מתוך צינורות העוגב של כנסיית סאן־פייטרו בקעו צלילי
י* 1 המוסיקה של פלסטרינה, קורללי, ויולדי
כל היצירות הללו עומדות וקיימות גם עתה. אלא שעתה
נוספו להן מעליות חדישות, אנטנות גבוהות של תחנות־שידור,
רשת־טלפונים ענפה, טלביזיה, עתונות. הותיקן הוא
מעצמה מודרנית אדירה. בידו מתרכז עושר אגדי, כוח מדיני
עצום, שרות מודיעין מעולה שאינו נופל מזה של הרוסים
והאמריקאים.
כוחה של הכנסיה היה תמיד בזה שהיא ידעה להסתגל
לכל תקופה, לכל חידוש, לכל הלך־רוחות חדש, ולהתאים
את עקרונותיה למציאות החדשה. הכנסיה של ימינו מצאה
אפילו את הדרך להתפשר עם האמנות המודרניסטית, ואנרי
מאטים המהולל עוסק בימי זקנתו בעיטור קירותיהן של
כנסיות קתוליות בצרפת.
למדינת ישראל אין כל יחסים עם הותיקן. הותיקן לא
הכיר עדיין בקיומנו בתור מדינה. הוא מניח מכשולים כבדים
על דרכנו, ואינו מוכן לשום פשרה. בבואי לרומא, תמה
הייתי אם אוכל לדעת ממקור ראשון מיד השקפתו של הותיקן
על מדינת ישראל ועל בעיותיה. ידעתי שאני מנסה את
הבלתי־אפשרי, כי אין זה ממנהגם של אנשי־הותיקן להרחיב
פה באזני עתונאים, ולא כל שכן באזני עתונאים ישראליים.
אולם החלטתי לנסות את הבלתי־אפשרי. השם הראשון
ששמעתי היה שמו של הקרדינל טיסראן.

איז׳ן טיסראן. ידידי שבא אתי מישראל נכנס אף הוא, וה מצלמה
מוכנה בידו.
ראיתי לפני גבר כבן שבעים ומשהו, זקן ארוך, עמידה
מאוששת ומבט נבון וחודר.
ישבנו אצלו כמעט שעה תמימה. הוא היה אדיב, מסביר
פנים, צרפתי לכל דבר. לפני חמשים שנה היה בפעם הראשונה
בירושלים, בהיותו תלמיד הסמינר הקתולי. הוא עבד
ברכיבה על סוס את הדרך מחאן־יונם לבגדד. סייר בארץ
הקדושה לארכה ולרחבה, מכיר בה כל אבן וכל כפר. הוא

ק נ לו ד עני ם

ח ״ נ וית

הוא שאל אותי כמה וכמה שאלות על הארץ, ושאל לטיבו
של העתון שאני מייצג. השיבותי מה שהשיבותי, ונוכחתי
לתדהמתי שהוא ידע על הארץ הרבה יותר ממני — עובדות,
מספרים, ציטטות. וזאת מבלי להעזר ברשימות או בתיקים.
התעורר בי החשד שהוא מכיר יפה גם את העתון שבשמו
באתי אליו. אמרתי לו שאני מייצג עתון המטיף לשלום ול הבנה
עם הערבים. נפרדתי ממנו לשלום.
כאשר חזרתי אליו למחרת היום, שוב קיבל אותי בחיוך.
,תוכל לנסות לגשת אל משרדו של הקרדינל טיסראן,״ אמר,
.אך מתוך הבנה ברורה שאין כל ערובה שאמנם יקבל אותך,
וכי שום ראיון לא הובטח ולא דובר על מאומה. עליך לגשת
אל בנין הקתגרגציונה אוריינמליה, הלא היא הכנסיה הקדו שה
למזרח התיכון, למסור את שמך ולשאול על מונסיניור
א. אמור לו שאתה מבקש להתקבל לראיון אצל הוד מעלתו.
בנין הקונגרגציונה אור״נטליה שוכן ליד כנסית סאן־
פייטרו. עליתי במדרגות־השיש ושאלתי על מונסיניור א.
השעה היתה .1.00 בדרך כלל הולך הקרדינל אל ביתו לאכול
בשעה .1.00 מונסיניור א הסביר שמעולם לא ראיתי אותו,
ושהקרדינל אינו מקבל לעולם עתונאים לראיון, אך אם
ארשום את שמי על הטופס שיגיש לי השמש, אולי יואיל
הוד־מעלתו הקרדינל לקבל אותי — מבלי שראיתי מעולם
את מונסיניור א, כמובן. לא ראיתי אותו, רשמתי את שמי.
כעבור כמה דקות הופיע שמש אחר, פתח דלת רחבה וסגר
אותה אחרי. עמדתי בחדר מרווח, פנים אל פנים על הקרדינל

,התשובות לכל שאלותיכם כבר ניתנו בנאומיו של האב
הקדוש,״ אמר.
חזרתי אל החומד, דאן. הוא ידע שכאלה תהיינה התוצ אות.
הוא הסביר לי שפלא גדול הוא כיצד נאות הקרדינל
לקבל אותי. אולי זו ז׳סטה כלפי ישראל. ישבנו ושוחחנו
על בעיות הארץ הקדושה.
״אתם מרחיקים אלמנטים שהיו יכולים לעזור לכם,״ אמר,
,ובמיוחד בהשגת השלום עם הערבים. אני מתכוון כמובן
לאוכלוסיה הנוצרית. ואתם מעוררים לפעמים חשש מוזר,
שיש ברצונכם לכונן במדינתכם שלטון תיאוקרטי.״
״מדוע?״ שאלתי ,״הרי אנחנו מדינה חילונית ומודרנית.״
״לא בדיוק,״ אמר הדוורנד ,״וזאת אני אומר לך כידיד
ישראל, כאיש המעריך ואוהד את השאיפות הלאומיות של
היהודים, כאיש שבילד, עשרים משנות חייו בירושלים ומכיר
היטב את הארץ הקדושה. ושני טעמים לחשד בנטיה לתיאו־קרטיות:
ענין הפליטים הערבים, וענין המקומות הקדושים.
איני יודע אם אפשר להחזיר את הפליטים, אך דבר אחד
אני יודע: הכנסיה זהותיקן לא יסכימו לעולם להכיר
בישראל, כל עוד לא יקבלו הפליטים את הפיצויים המתאימים.
בימי יהושע בן נון, ימי השלטון התיאוקרטי, אפשר
היה לכבוש אח הארץ ולהחרים כל קנין פרטי של האוכלו״
סיה הנכבשת. בימינו אין הדבר נהוג. גם בימי־הבינים לא
היה הדבר נהוג. יש מלחמות בעולם, לצערנו, ומדינות נכבשות
לעתים, אך מעולם לא נכבשו נחלתו וביתו של איש
פרטי. והיהודים, המקבלים שילומים מגרמניה ותובעים פי צויים
מאוסטריה, חייבים לדעת על כך. סירובה של ממשלת
ישראל לדון בכלל בעצם הבעיה הזאת, מעלה את החשד
שהיא מחזיקה בדעתו של יהושע בן נון.

אחד טחון־ ש ב עי ם
הקרדינל טיסראן הנו אחד האנשים החזקים ובעלי ההש פעה
המרובה ביותר בותיקן. הוא האיש אשר למרותו סרה
כל הכנסיה הקתולית במזרח התיכון, כולל ישראל.
הרוזרנד דאן הנו כומר קתולי, עתונאי, ואירי אדום שער.
הוא שליחם של העתונים הקתוליים בארצות הדוברות אנגלית׳
רועה ומטיף לעדתו ברומא, ואחד המומחים של הכנסיה
לבעיות הארץ הקדושה. מעמדו הרשמי אינו גבוה ביותר,
אך קשריו מרובים וידיעותיו מדהימות. הוא קיבל אותי בח־יבבות
רבה במשרדו, בכנסיית סאן־סילבסטרו, בפיאצה דאי-
סאן־סילבסטרו, ברומא.
.אני רוצה לראות את דובר־הותיקן,״ אמרתי.
.לא אדבר אליך כאיש־כנסיה, אלא כדבר עתונאי אל
עתונאי,״ אמר. הסכמתי. .ובכן, אין בנמצא דבר כמו דובר־הותיקן.
האיש היחידי המוסמך לחוזת את דעתה של הכנסיה
הקדושה הוא האב הקדוש, ומדבריו אין לגרוע, ואין להוסיף
עליהם מאומה. איש לא יחוזה את דעתו בענין שעליו לא
נשמעה דעתו של האב הקדוש, ולא כל שכן בענין שעליו
כבר חיוה הוד־קדושתו את דעתו. חוץ מזה, אין נותנים
בותיקן ראיונות, כי אין אוהבים את העתונות. הכנסיה אינה
יכולה להרשות שיסלפו את דבריה.״
,אבל,״ אמר הרוזרנד דאן וחייך. ,נראה מה אפשר לעשות.
בוא אלי מחר.״

מונטיני. חיפשנו מזכיר המדבר אנגלית. מצאנו נזיר המדבר
אנגלית, אחד המזכירים במשרד החוץ, צעיר קנדי נעים
בהיר שער, שלקח על עצמו את הטורח להסביר למזכירו
של המונסיניור עד כמה חשוב לכנסיה להסביר לקוראים
הישראליים את עמדתה בקשר לבעית המקומות הקדושים,
בעית השלום עם הערבים, בעית הפיצויים לקרבנות הנאצים
באוסטריה, בעית ההכרה בישראל ועוד כמה בעיות. המזכיר
הקנדי הצליח להשיג לנו את תשובתו השלילית של מונסי־ניור
מונטיני בכבודו ובעצמו. אך הוא הסכים לקשר אותנו
עם אחד מעורכי האוסרווטורוז רמזנו, בטאונה של הכנסיה.
איש האוסרווטודח רומנו לקח ממני את הדף שעליו ערכתי
את שאלותי, נכנס אתו אל כמה חדרים — אל מונסיניור
דל׳אקואה ומונסיניור סאמורה, סגני מיניסטר החוץ, אך לא
הצליח להשיג כל תשובה.

הססרח. בינאום
עמוס קינן והקרדינל טיסראן
״הערבים ימחו על כך...״
זוכר את זכרון־יעקב מאותם הימים, ואת הדוקטור בן־יהודה.
אגב, כמה כרכים של מילון בן־יהודה הופיעו עד עתה?
הוא ביקר שוב בארץ לאחר מלחמת־העולם הראשונה,
ובפעם האחרונה היה בה לביקור חטוף בשנת . 1926 אחרי
מלחמת־העולם הראשונה השתתף בחפירות בעיראק. הוא
ארכיאולוג ובלשן. בקי בלשונות המזרח הקדמון — מצרית,
אשורית, אכדית, אתיופית, ערבית, עברית. היה במשך שנים
רבות ספרן־הותיקן. נשיאן של חברות מדעיות לאין ספור.
,מדוע אינך בא לבקר בישראל י״ שאלתי אותו.
הקרדינל צחק . :הערבים ימחו על כך יותר מדי, אינני
רוצה מחאות.״
הוא נתן בידי מכתב־המלצה אל מונסיניור מונטיני שר־החוץ
של מדינת הותיקן.

שד הסזץ הקדוש
למחרת הלכתי אל מונסיניור מונטיני. ידעתי שלא אראה
אותו. הוא אחד האנשים העסוקים ביותר בעולם, ראש הממ שלה
של המדינה המוזרה הזאת.
הותיקן עשוי כולו שיש. שיש שחור, לבן, ירוק, חום,
צהבהב, בתוך השיש נוסעות מעליות ומצלצלים טלפונים.
בשער הותיקן עמדו השומרים השוייציים, לבושים בגדי־פאר
צבעוניים וחרבות שלופות בידם. הראינו את מכתבו
של הקרדינל ועברנו הלאה. אלפי נזירים שחורים התרוצצו
סביב. עלינו במעלות־שיש מפוארות אל בנין שני, שמש
שחור הכניס אותנו למעלית, עברנו במסדרונות־שיש ארוכים,
מקושטים בתמונות כל האפיפיורים, ונכנסנו אל בנין משרד־החוץ.
מזכירו של מונסיניור מונטיני קיבל אותנו, לקח את
המכתב והסביר שמונסיניור מונטיני אינו במשרדו, הוא
בקאסטלו גונדולפו, נוה־הקיץ של האפיפיור החולה. אך
מונסיניור מונטיני לא יקבל אותנו, מכיון שהוא אינו מקבל
עתונאים. הוא אינו נותן ראיונוח.

האקיפיור בבד השיב
ניסינו ובאנו למחרת. שוב השומרים השוייצרים, שוב
מסדרונות השיש. לא רצינו לראות את מזכירו של מונסיניור

״דבר שני הוא ענין המקומות הקדושים. כידוע, ירושלים
הנה עיר קדושה לבני כל הדתות. הצדק היה מחייב למסור
אותה לשלטון בינלאומי, וזוהי דרישתו של כל העולם. העו לם
רוצה להיות בטוח שירושלים תשאר תמיד עיר חפשית,
לכל הדתות. שזכויותיה של שום דת לא תפגענה בה.
״הגינונו על ירושלים,״ אמרתי לו ,״בתקופה קשה מאד,
תקופה בה לא התענין איש בגורל המקומות הקדושים.
הבריטים הרשו ללגיון הערבי להפגיז כל מקום קדוש. הם
הקימו את הליגה הערבית, שתיכננה את ההתקפה על ירו שלים.
הם לא עשו מאומה כדי למנוע את ההרס. עתה הם
תובעים מאתנו את המקומות הקדושים.״
״הערבים טוענים אותה טענה,״ אמר האב דאן ,״הם אומ רים
שאתם הפגזתם את המקומות הקדושים ומוסיפים לע שות
זאת גם כיום.״
״אנחנו לא נסכים לעולם לוזתר על ירושלים,״ אמרתי.
״הכנסיה יכולה לחכות,״ אמר החדרה ״יש לה נשימה ארוכה.
לפני אלף שנה היו דיקטטורים גדולים, הם חלפו מן העולם.
הכנסיה לא חלפה. היטלר ומוסוליני חלפו מן העולם. גם
הקומוניזם יחלוף. לכנסיה יש פנאי. אינני יודע אם לכם
יש פנאי.״
הוא הוסיף ואמר: עליכם לודתר, למען הצדק ולמען
השלום. העיר העתיקה אינה בידכם, עליה יוותרו הערבים.
אנו יודעים שהם יוותרו עליה, אם אתם תוזתרו על העיר
החדשה ותסכימו לבינאום ירושלים. ועליכם להשתלב בשב־ניכם,
אחרת יהיה סופכם כסוף כל הפולשים, אפילו הצלבנים.
אתם יכולים להדוף את הערבים למדבר, אך תמיד ישובו
ויופיעו ויגיחו מן המדבר. זהו לקח ההיסטוריה.״
הדברים נפלו במהלומות. אם כך, זהו מה שחושבים עלינו
בעולם. ולפחות 500.000.000 איש חושבים כך. ואם כך, איננו
עומדים רק מול עשרות מיליוני ערבים.
אצלנו חושבים ברגעים, בחודשים, מקסימום בשנים. אף
על פי שיש לנו היסטוריה ארוכה. בותיקן חושבים במאות,
אלפי שנים. יש להם פנאי. מכיסאו של פטרום הקדוש צופיה
העין מזרחה, אל ארץ־הקודש, לראות איך יפול דבר.
בפיאצה סאן סילבסטרו סאנו החיים, ותמונחה של סילבנה
מאנגאנו התנוססה על הקירות. פעמון צילצל, וחמש מאות
פעמונים ענו לו. ההיסטוריה תשפוט למי צלצלו הפעמונים.

הקיץ שימשת י שראל במה לתובעה מיווודת ב״
מינה: משקה חסד־צבע. טעי ומרווה את הצמאון
שיוצר בקרבת בדדס־חנה, שטך על ני השוק
הישראלי. כבש אותו חור שבו עו ת ספורים, הת־חבב
על האזרחי מוכי״ השדב. בר א שי ת השנה
החדשה בבר הבר ש המשקה ־ י מסו ־ לאזר ח
קבוע במילון המקומי. אורח חשוב ונ כ בד עד מאד.
זה שנים רבות שישראל נתברכה במאכ לים
ומשקאות מיוחדים במינם, אשר התחב בו
על יושביה, קנו להם מקום נכבד במילון
הרבגוני והציורי של השפה העברית המדו ברת.
הפלאפל התגלגל במרוצת השנים מ תוך
סתר־הפיתה, הפך כינוי לעלי־התאנה ה מתנוססים
על כתפי קצינים גבוהים בצה״ל.
כאשר אחד־החברה רוצה לאיים על חברו
במיתה משונה, הוא מכריז :״בחיי שאני עו שה
ממך קבאב !״
בסוף שנה זו נוסף למילון הישראלי מושג
חדש. היה זה שם של משקה חדש, אשר שטף
על־פני הקיוסקים הישראליים וגרונות־אזר־חים
מוכי־השרב. הפעם לא היה זה שם בעל
צליל מרחבי. צלילו היה אירופי-לאטיגי קצר :
טנזפו.

ב קבו ק +טעם +סוד
סוד הצלחתו המפתיע של המשקה החדש,
שחולל תוך זמן קצר מהפכה בשוק־המשק־אות
הקלים, גנוז במשוואה מתימטית פשוטה :
בקבוק אחיד +טעם מרענן +סוד = טמ פו.
הצלחת
טמפו עוד בשבועות הראשונים ל ייצורו,
היוותה הוכחה לחוק כלכלי חשוב ;
טיב אינו ניתן לחלוקה. מפעלי־הענק בארצות־הברית
ידעו חוק זה כבר לפני שנים רבות.
בתי החרושת הענקיים של קוקה קולה ברחבי
העולם ייצרו רק משקה אחד לפי שיטה אחת.
בית החרושת קאמל מייצר רק סיגריות קאמל.
בארץ לא היה חוק זה ידוע כלל. בתי־הח־רושת
למשקאות קלים הפיקו עשרות רבות
של מוצרים בני שלל־צבעים, מבלי שהצרכן

ייפי 1יגאל הקטן עדיין אינו! מביך גדול במשקאות קרים, אבל הוא לנוד תוך שבועות
ספורים ליהנות ממשקה טמפו הצונן והמרענן. יגאל אינו הילד היחיד המרבה לשתותו.

ז לצרכן

דו״ ח לצרכן

דוי׳רז לצרכן

רוייח

המבולבל היה מסוגל להבחין בטיבם ומקורם.
הממשלה ניסתה לבוא לעזרת אזרחיה, חילקה
את המשקאות לדרגות־טיב שונות: גזוז
אחיד, הכיל צבע וסאכארין \״ 220/0סוכר ו משקאות
קלים מסוג א׳ יוצרו על טהרת־ה־סוכר.
אולם
במהרה התברר כי אפילו החלוקה ה ממשלתית
לא הועילה: כאשר היו הבקבו קים
מגיעים מבית־החרושת ומוצבים על גבי
המדפים הלחים או במקררים של הקיוסקים
וחנויות־המכולת ובתי הקפה, היו תוויות-
הציון נושרות מעליהם בזו אחר זו. החנודנים
לא רצו להפסיד, מכרו את שני סוגי המשק אות
בתור סוג א.,

תשובה עד שתי ש ארו ת*

כל זה היה ידוע היטב לחברת ״טמפו״
אשר החליטה לשפר את המצב, לנסות בארץ
את שיטת־האחידות האמריקאית. התעשיין
יעקב תבורי איש פרדס חנה, מנהל החברה
סקר סוגי־משקאות רבים המיוצרים בעולם,
ובסופו של דבר בחר בטנזפו, שיוצר עד כה
בקליפורניה באותו שם.
לבחירה בטמפו היו כמה וכמה נימוקים :
• טמפו עוזר לעיכול, מהודה, לדעת־רופאים,
תרופה לצרבת.

הוא מרענן באופן בלתי־רגיל.

הוא חסר־צבע.

• הוא מסלק את שתי השאלות, אשר שו אל
כל צרכן ישראלי את עצמו, בשתותו
משקה קר :״מה אני שותה י ומי היצרן
האחראי למשקה?״

כחנות ־ המכולת כבש לו טמפו מקום נכבד בין שאר סוגי המשקאות הקלים. יתרונו
עליהם: טיב אחיד. עד סח התקשה הקונה להבחין בטיב המשקאות, לברר את אחוז־הסוכר
או הסאכארין שבהם. המשקה החדש סילק קושיים אלה. בקבוקי הטמפו מועברים מבית
החרושת בפרדס חנה אל הסוכנויות המקומיות של החברה, ומשם ישר לחנויות. כאשר
יוצא, המשקה לשוק הוא קר. אולם בדרכו אל הצרכן הוא מתחמם במקצת, וזקוק לקירור.

לצרכן

דד״וז

ל צר כן...

דר״ח

לצרכן

ררייח

לצרכן,

ל ער כן...

דד״ח

ל ער כך...

דדייוז

ל ער כן...

דדיידז

ל ער כך...

דו״וז

ל ער כן,..

דד״ח

ל ער כן...

דדייח לערכך

3ל מ*ע־י ד
הנוסחה לפיה מיוצר טמפו הינד, בגדר סוד
מקצועי כמוס. ידוע רק כי המשקה מכיל
ס׳ל 10 סוכר, אחוזים נוספים של מלח־לימון.
נטריום ציטראט חמרלם טבעיים ו ...סו ד.
תהליך־היצור של טמפו הוא רב־ענין. המים
עוברים שלבים שונים של עיבוד. העבודה כו לה
נעשית על ידי מכונות אוטומטיות, ללא
מגע יד־אדם: הבקבוקים נעים על פני סרט
ארוך, עוברים חיטוי, ממשיכים בדרכם אל
מכונת־המילוי ומשם אל מכונת־הפקקים,
כבר בצאתו מן המכונה חייב המשקה ל היות
קר, כאילו נמצא במקרר של הקיוסק.
איש המעבדה, הנמצאת סמוך לאולם־הייצור
עוסק ללא הרף בבדיקת מספר רב של בקבו קים,
מדידת הטמפרטורה של המשקה, בדיקת
טיב החומרים אשר בו.

אודה אחידה
אין פלא בכך שיום־עבודתו של איש־המעב־דה
מלא וגדוש: בית־החרושת, שהינו המפעל
הגדול והמשוכלל ביותר בארץ להפקת משקאות
קלים, מסוגל להפיק 10 אלפים בקבוקים
טמפו לשעה.
על אף גודלו כמעט ואין המפעל, הנמצא
בתוך פרדס־חנה, נראה לעין: בניניו טובעים
בתוך עצים מטופחים וגן נאה. אולם מאה
המשפחות של הפועלים העובדים בו ואלפי
הישראלים הסובאים טמפו, חשים בקיומו.

איש־המעפדה, החי בעולם שלוו של מבחנות ומכשיחים משוכללים,
הוא מעין שופט החורץ את דינו של כל בקבוק לשבט ; או לחסד.
הוא אחד ׳המעטים היודעים את סוד ייצור המשקה, בה בשעה שהקהל
הרחב יודע רק כי טמפו מכיל אחוז מסויים של סוכר ומלח־לימון.

סרט־נע: הימים בהם היו הפועלים מתרוצצים ממכונה
למכונה חלפו ואינם. כיוס ניצבים הס במקומם, והבק־בוקים
נעים לאיטם על פניהם. מגע־יד אחד בכפתור —
וחלק מן העבודה! נשלם. עוד מגע יד — וחסל.

האחידות אינה מצטמצמת למשקה בלבד.
גם לבקבוק, המיוצר על ידי מפעל הזכוכית
החיפאי פיניציה, צורה אחידה, שתוכננה על
ידי חברת.טמפו, כדי למנוע זיופים. הוא מכיל
210 סנטימטרים מעוקבים של משקה — ה כמות
המקסימאלית, המסוגלת, לדעת מומ חים,
להרוזת את הצמאון, מבלי להכביד על
קיבת־השותה.

אל תיוהדו מחיקוי׳^
צורתו־המקורית־מיוחדת של בקבוק״הטמפו
לא מנעה חיקויים שונים למשקה, שהופיעו
לאחרונה בשוק הישראלי. אולם הנהלת ה מפעל
איננה חוששת, להיפך, היא היתד, מו כנה
לעודד את הצרכן לטעום מן החיקויים,
להיווכח בערכו האמיתי של המשקה המקו רי.
המשקה
המקורי לא נתחבב על בני־הארץ
בלבד: לאחרונה טעמו ממנו גם מלחי אניות^
זרות שעגנו בנמל־חיפה, מיהרו לדרוש מרבי־^
החובלים להצטייד בכמויות הגונות של טמפו
לפני ההפלגה. ההזמנות שבאו מן האניות
שימחו את הנהלת־המפעל: היא השקיפה
אל העתיד, ראתה סיכויים ליצא את המשקה
הטעים וחסר־הצבע לארצות הים התיכון.

התעשיין: יעקב תבורי מנהל חברת טמפו הוא אחד מחלוצי תעשיית
המשקאות הקלים בארץ. נסיונו הרב בהרווית צמאונס של האזרחים לימד
אותו דבר אחד: יש צו רן דחוף במשקה מקורי, חסר־צבע, בעל טעם מיוחד
במינו. תוצאת הלקח: הבניין המודרני, המוקף גנים של טמפו בפרדס־חנה.

גרחוב הפכו סלי הפח. ,המכילים שישה בקבוקי טמפו כל אחד, לתופעה שכיחה.
הסלים המיועדים להקל על העברת הבקבוקים לבתי הצרכנים, מיוצרים בישראל במיוחד
בשביל חברת טמפו. רעיון התקנת הסלים, שנולד בד בבד עם רעיון הבקבוק המקורי,
הינו חדש בישראל, ישן למדי בארצות־הברית ובאירופה: שם מספקות חברות רבות
סלים דומים — ואפילו סלים של חומר פלסטי — להעברת מוצריהן לבתי־הצרכנים.

לצרכן

דו־ייח לצרכן ד ו ״ ח

ל צר כן...

דו״ח

הפועלת: יונה מצרי היא אחת מעשרות יושבי פרדס־חנה
וסביבותיה, המוציאים את פרנסתם ממפעל טמפו. העבודה
במפעל החדש הינה, לדברי הפועלים, נוחה בהרבה מזו
במפעלים אחרים ..הסיבה: כמעט כל העבודה אוטומאטית.

כפית הישראלי תפסו הסלים המכילים בקבוקי טמפו מקום נכבד במקרה, לצידם של
סירי־החלב וצנצנות־החמאה. הצרכן הישראלי אינו צמא לדעת את סוד הרכבו של המשקה
החדש. הוא יודע רק אחת: תוך שבועות ספורים כבש המשקה את הארץ, הפך לכיבוד מקובל
רבות בימי
של משפחות
על שולחנן
עלה כקינוח־סעודה
במסיבות ונשפים,
שבתות וחגים. לאחרונה נוצרו סיכויים טובים לשיווק טמפו גם מחוץ לגבולות האהץ;.

ל צר כן...

דו״רז

ל צר כן־..

דו״ ח

ל ער כך...

ד ד ״חלצרס

ספורט

אנשי ם
חוסשה בנ צר ת

כדורגל

שוייצית

הסתננות ססורטאית
האוטובוס הגדול נעצר בפתח שדה־הת־עופר.
בלוד׳ ועשרים ושניים הצעירים שירדו
ממנו הפסיעו לעבר המסעדה. הקבוצה
משכה תשומת לב מיידית, הוקפה בשאלות
מכל עבר. אנשיה נתנו תשובה קצרה :
אנחנו כדורגלני מכבי פתח־תקווה. אנו נוס עים
לקפריסין.״
כתב עתי״ם בשדה־התעופה מיהר אל
הטלפון, ולמחרת בבוקר הופיעה ידיעה
קצרה על המסע בעיתונות, גרמה כאב
ראש בל־ישוער למוסד מסויים, המכנה
את עצמו בשם התאחדות הספורט בישראל :
התברר שהכדורגלנים הסתננו מן הארץ
בלי ידיעתה ובלי רשותה של ההתאחדות.
היה זה שלב נוסף במלחמת העסקנים
המפלגתיים בהתאחדות־הספורם. כאשר הגישה
הוועדה המשותפת של מכבי והפועל
פתח־תקווה את בקשתה להתאחדות לאשר
לה את הנסיעה לקפריסין, נתקלה בהתנגדות
תקיפה מצד מרכז הפועל ובהסכמה מלאה
של מרכז מכבי. שחקני הפועל פתח־תקווה
התעלמו מסירוב מרכזם, החליטו להופיע
תחת שם מכבי, הסתננו מן הארץ, יחד
עם חבריהם המכבים, ללא כל פרסומת.
מכרי! דחוף. התאחדות הספורט ביש ראל
התאוששה במהרה מן התדהמה, שלחה
מברק דחוף לקפריסין, ציוותה על המס תננים
לחזור ארצה מבלי לערוך כל מש
חקים. אולם כאן חיכתה לה מהלומה נוס פת:
הנבחרת כבר הספיקה לערוך שלושה
משחקים •.
ראשית השבוע הזה מצאה את התאחדות-
הספורט חלשה וחסרת״אונים יותר מתמיד.
רבים הטילו ספק אם יהיה בכוחה לשוב
ולהשליט סדר בתוהו ו מ הו האופף את
הכדורגל הישראלי.
במסלנל אחרי נוקאאונו. שיסו
• ענף האיגרוף הישראלי, אשר קיבל
נוקאאוט באליפות ־שראל האחרונה, עומד
לקבל בימים אלה זריקת־עידוד, שתקים
אותו על רגליו. נחום דמסיץ, מי שהיה
אלוף דניה באיגרוף, השוהה בארץ זה
שנה׳ החליט להעלות את האיגרוף על
רמה גבוהה יותר׳ עומד להפגיש, כצעד
ראשון, את נבחרות ביתר ומכבי לתחרות־

אחרי נשואין חשאיים בכנסיה
קטנה, הגיעה הכוכבת אודרי הפכורן
(העולם הזה )885 עם בעלה מל פרד
לאיטליה, אמרה :״הפעם תהיה זאת חופשה
אמיתית ברומא ! ״
חופשה אחרת בילה הרמטכ״ל׳
דיין, שנסע בראש־השנך! בלווית
לנצרת׳ התעכב בדרך כדי להסתכל
כדי־חרס של בעל־מלאכה ערבי ליד
משה אשתו באוסף הכביש.

איש־צבא (לשעבר) אחר, יוספלה
(הראל) טכנקין הירהר על דרך המדינה,
חיווה את דעתו :״פעם היה הכל בחזקת
תפקיד. עתה הכל בחזרת מקצוע !״ ד בי
שלא הפריע לו לעסוק בחדרו העין־חרודי
בצילום, עיסוק שהוא בעיניו לא תפקיד
ולא מקצוע, אלא חובבות. אותה שעה
התכונן אחיו ושכנו, משה (ספר שירים)
טממין, לצאת לשנת־לימוד בבריטניה.
בירושלים התלונן הצייר יוסי שטרן
על התקלות שקרו לו מאז קישט את הקי ״אני
הולך
רות של מסעדה מזרחית :
למסעדה ומזמין מנה צנועה. פתאום שמים
לפני מנה ענקית של כל טוב. כשאני גומר
בקושי את המנה בא בעל המסעדה ומציע
לי לקשט את קירותיו. אני כבר פוחד
ללכת לאכול !״

ד ס בדונדון
חבילה מיוחדת במינה קיבל ראש ממשלת
בריטניה הישיש והתקיף ווינסטון צ׳ר־צ׳י
ל מקבוצת קצינים יווניים. החבילה
הכילה בקבוק מלא לם בצירוף פתק !
״זהו חלק מן הדם שאנו מוכנים לשפוך
למען שיחרור־קפריסין מן העול הבריטי.״
חג כפול שרר בשבוע שעבר בשגרירות
ארצו של צ׳רצ׳יל בתל־אביב׳ לאחר שנודע
כי שניים מפקידיה הגבוהים עומדים לבוא
בברית־הנשואין: דליל! דיי, מזכיר שני
בשגרירות׳ אלוף־הקורפוס הדיפלומטי ביש ראל.
בטניס ואחד מגדולי שחקני־הקריקם
בעולם, התארס עם נערה אנגליה, עומד
לצאת לאנגליה כדי לשאתה. חברו לעבודה,
הקונסול הבריטי בתל־אביב, הרולד שון
עומד לשאת את אחת מעובדות השגרירות.
שמחה מסוג אחר שררה השבוע בביתו
של אמן־ההתאבקות הישראלי רפאל (מר
ישראל) הלפרין (ראה תצפית) :בנו החי
מישי, אשר נולד לפני ימים מספר שוקל
למעלה מחמישה קילו. העירה לוצי, מזכירתו
של הלפרין :״עכשו יש לרפאל עוד לקוח

> 0 0 7גון

חדש!

סבון אמבט נפלא עם

אז וביון (לבנדר)

הבושם

נהדר!
ריח הנעים

והמרענן הממלא את כל חדר האמבטיה ילווה
נסי את

אותך במשך שעות אחר הרחצה.
־ עלמה ״

ולא תותרי עוד על סבון אמבט נפלא זה.
החתיכה הסגלגלה הגדולה

180 גרם

נוחה

ביותר בשמוש
משקלה ונתונה

בנרתיק קרטון נאה.
המחיר 360 :פר׳ החת׳.

0הנ 7/לבגדר הד!
תו צר ת

עו ביו
יפה

אודרי הפכורן וכעלה
הפעם, באמת
גומלין. תוכנית מרחיקה לכת יותר של
דמסיץ: להקים נבחרת ישראלית מעולה
לאיגרוף, שתייצג את ישראל באולימפיאדת־מלבורן
בשנת . 1956
• התקפת שחייני ישראל על השיאים השבוע הארציים נמשכת בכל תוקפה :
הוכיח שחיין ברית־מכבים־עתיד, נחום בוו,
את כוחו, שבר שוב את השיא ל־100
מטרים שחיית־חתירה׳ העמידו על זמן של
.1:02,4השיא הקודם החזיק מעמד רק
שבוע ימים, עמד על זמן של . 1:02,7
* הפסד 2 : 1לקבוצת אפועל, הפסד 3 : 1
לקבוצת ציטינקאייה, תיקו 2 : 2עם קבוצת
אומיניה.

במכון להורדת המשקל.״
הגדרה קולעת לחיי־הנישואין נתן לאח רונה
הקומיקאי האמריקאי עגול־הפנים,
רד סקלטון, שהכריז באחח מהופעות־הטלביזיה
שלו :״החיזור מתחיל כאשר
גוררת הנערה את בך זוגה בחוט דקיק.
הנישואין מתחילים כאשר הופך החוט לחבל.
הגדרה קולעת לא פחות ניתנה על ־די
חבריו של הימאי שלמה לויצקי, מי
שהיה איש־צוות ישראלה (העולם הזה )822
והאיש הצעיר של תשי״ג(העולם הזה ,)830
כאשר נודע כי הוא נעצר במצריים יחד
עם מלחי בת־גלים (ראה במדינה) .אמרו
הם :״הוא מנסה להשלים את מסעו מסביב
לעולם, הפעם דרך ארצוודערב.״

העולם־ הזה 886

אין היא יודעת לחלל כהלכה. אבל יש לה
כשרונות רבים אחרים״.
היו להם דברים משותפים רבים: אביבה
אף היא היתר, קרובה לזמרה ומוסיקה. עוד
בילדותה אהבה לשיר עם אביה, שהצטיין
בקול בם אדיר. גם הם שרו שירים רוסיים,
עם מילים רוסיות או עבריות. אביבה אף
היא אהבה יותר מכול את הנעימות העבריות
מזרחיות.
אולם לא היתד, לה כל כוונה להפוך לזמ רת.
היא בחרה לה מקצוע אחר: הוראה.
הזמרה המקצועית באה לה מאוחר יותר, ב מקרה,
לצידו של אילקה — ולא בישראל.
אחרי ניתוח, נגינה. בעת מלחמת־העצמאות
שהה אילקה באמריקה, הוא נלחם
את מלחמתו עוד קודם לכן, כאשר היה אחד
המתנדבים הראשונים לחטיבה היהודית ה לוחמת
..הוא היה גם אחד הנפגעים הרא שונים
בחזית איטליה: אחת מרגליו נקטעה.
בבית־ד,חולים, מיד לאחר הניתוח, ביקש
אילקה בראש וראשונה את חלילו. הוא ניגן
משך שעות ארוכות נעימות נוגות וצלולות.
והעתיד לא נראה כה קודר.
החליל עזר לא רק לו. ערב אחד, כאשר
חדל לנגן, ניכנסה אחות ובקשה ממנו להמ שיך:
בחדר הסמוך היה מוטל חייל שנכווה
קשה. הוא אמר כי החליל היה הדבר היחיד
שעזר לו לשכוח את הכאבים, אילקה המשיך ל נגן
עד אוך־הבוקר. הוא לא ראה את האיש ל עולם,
אולם הוא אומר כי באותו לילה הש מיע
את הצלילים היפים ביותר, שבקעו מ חלילו
אי־פעם. הוא ידע כי הוא לא יהיה
עוד בודד.
במסיבה הראשונה לאחר צאתו מבית החו לים,
בקשו ממנו ידידיו לשיר. הוא היה עצוב
במקצת :״איני רגיל לשיר ולנגן בישיבה.״
באותם הימים היה קשה להשיג פרוטזה טו בה
בישראל.
אמנות זיסרה
חליל־־הקסם
(ראה שער )
רועה ערבי חילל על חוף ים־כנרת, צעיר
צנום׳ וגבה־קומה ניצב בקרבת־מקום, האזין
לנגינה. לאחר שעה קלה ניגש אל הרועה,
ביקש ממנו את החליל: הוא רצה לנסות את
כוחו. הערבי סירב :״אתם, היהודים מנגנים
בחלילים אחרים. לחליל זה אין פייה. הוא
ריק לגמרי. החלילים שלכם אינם אלא מש רוקיות
של ילדים״.
אילקה התעקש :״תן לי את החליל ו תשמע.״
הערבי הושיט לו את החליל. אילקה
הידק אותו אל שפתיו, סתם את הנקבים ב אצבעותיו
הדקות־ארוכות. הרועה היה מופ תע
ומרוצה: הצלילים היו חדים וצורמים.
אילקה המשיך את הנעימה במקום בו נפסקה.
המנגן הצעיד החליט להפתיע את הרועה
עוד יותר .״השמעת פעם נגינה כזאת?״ הוא
שב ונשף בחליל. אולם הפעם לא פרצו ממנו
צלילים צורמים, אלא נעימה עברית נוגה
וצלולה. הוא ניגן שעה קלה, אחר החזיר
את החליל לבעליו. הרועה הניד בראשו ול־חש
:״באללה ! אינך מחלל בחליל — אתה

משוחח עם אלוהים !״
דרך ארוכה. אילקה עבר דרך ארוכה,
בסרם הגיעו שפתיו אל החליל. עוד בילדו תי,
כאשר הביאו אותו הוריו ארצה מבין
הרי־הקאוקאז, היתד, הזימרה אהובה עליו יו תר
מכל. בבית הירבה הוא לשמוע שירים
רוסיים. בבית־הספר ובבתי חבריו שמע מלים
עבריות, שהורכבו על נעימות רוסיות. רק
לעתים רחוקות היה אילקה זוכה לשמוע שי רים
ישראליים אמיתיים, שהושרו בפי תימ נים.
הוא העדיף אותם על כל האחרים, שר
אותם בקול עמוק, אשר היה עתיד להתפתח
לבאס נהדר.
בהיותו בן עשר החל אילקה לנגן על מפו־חית־פה.
אולם הדבר לא נמשך זמן רב. הוא
השליך את המפוחית ממנו והלאה :״אפשר
לנגן בה נעימות שונות, אבל אין היא כלי״
נגינה אמיתי.״ אותו הדבר אירע גם לפיקו־לו
:״זהו כל־נגינד, יבש וחסר־נשמה״.
אחר גילה אילקה את החליל. הוא שמע את
נגינתו מפי הרועים אשר בשדות. היה זה
כלי־נגינה ישראלי אמיתי: לא חליל בעל
פייה, אלא קנה נבוב, בעל ששה נקבים זעי רים.
כלי הנגינה היה עתיק לא פחות מן ה ארץ
עצמה: האם לא ניגן עליו דוד המלך?

העולם הזה 886

האם לא המתיקו עליו הלויים את נעימותיהם
בבית־המקדש? אילקה היה מלא בטחון :
הוא מצא את כלי־הנגינה שלו.
בהיותו בן ,12 בנה את חלילו הראשון.
הוא שמר עליו עד היום. כיום יש לו אוסף
של חלילים: עבים .,דקים, ארוכים, קצרים,
סקוטיים, הודיים, סיניים, אולם יותר מכול
אהוב עליו קנה חלול ודק, מלוטש משגים
של שימוש, החליל מכוסה בציורים פרימיטיביים,
שנחרבו על־ידי אילקה עצמו, בעזרת
קרני־השמש וזכוכית מגדלת, הוא אוהבי את
צלילו החם והעמוק.
טכניקה חדשה. במשך שנים רבות ניגן
אילקה בחליל לפי שיטת הרועים הערבים,
השמיע צלילים צורמים ומקוטעים, אולם בא חד
הימים נדהם בשמעו צליל ארוך וצלול
פורץ מתוך החליל. היתד, זאת תגלית חשו ב
היא איפשרה לו לנגן את כל אשר רצה.
מאז ואילך המשיך המנגן הצעיר לפתח
טכניקה חדשה, לגלות פלאים חדשים בכלי־הנגינה
הישן־חדש. הוא לא למד אצל איש.
״כל אשר עשיתי, עשיתי בכחות עצמי. זה
הרבה יותר משעשע.״

מסע גורלי. כאשר נישאו אילקה ואביבה,
החליטו לצאת לארצות־הברית, לרכוש
פרוטזה מתאימה. בדרכם נודע להם כי צבאות
ערב פלשו לישראל.
נוסעי האניה חיבבו את הגבר גבה הקומה
ואדום השפם, שהצטין בבס עמוק ואת אשתו
התמירה תכולת העיניים. הם הופיעו בפני
הנוסעים בקטעי זימרה ונגינה, ואביבה הס בירה
את תוכן השירים באנגלית. המסע חלף
כמעט כהרף־עין. אולם הוא היה גורלי מבחינה
אחת: זו הפעם הראשונה שאילקה
ואביבה חשבו כי יבוא יום והם יהפכו לזמ רים
מקצועיים.
היום לא היה רחוק, בארצות הברית מיה רו
הנציגים הישראליים להבחין בזוג רב ה כשרון,
תיאודור קולק, שהיה באותה תקופה
בשליחות המגבית, שלח את השניים לסיור על
פני אמריקה יחד עם נציגי המגבית, כדי ל הופיע
באספות היהודיות ההמוניות.
בתום הסיור, עברה אביבה קורם מרוכז
לרפוי בעיסוק, נישלחה לחצי שנה של עבו דה
בבתי־חולים צבאיים בישראל. לאחר מכן
חזרה לארצות הברית.
אופקים נרחכים. באמריקה נפתחו ב פני
הזוג אופקים נרחבים. בשנת , 1950
כאשר נפתח מועדון הלילה הישראלי חביבי
בניו־יורק, הוזמנו אילקה ואביבה להופיע שם
במשך ארבע שבועות. הם שד,ד,ו שם למעלה
מחדשים ולאחר מכן הוחתמו על חוזה ל הופעה
במועדונים אחרים.
המקום שעשה עליהם רושם יותר מכל היה

מועדון ודלג׳ מאנגרד מקום הולדתם האמנו ת,
של רבים מכוכבי אמריקה. שם נפגשו
זמרים בני כל העמים והארצות. שם זכו שני
הישראלים הצעירים להכיר את העולם.
קפלת פנים חמה .״טוב להיות אורח,
אך עוד יותר טוב לשבת בבית״ ,חזר אילקה
על פתגם רוסי, הם חזרו לישראל בשנת
. 1951
המולדת קיבלה אותם בחמימות: לאחך
הכל הם היו האמנים הישראליים הראשונים
שהתפרסמו בחוץ־לארץ, חזרו ארצה כשהם
ידועי־שם .״אינכם מושחתים כלל,״ אמרו
ידידיהם. הם היו מופתעים: נפוצו שמועות
כי השניים שרו במועדוני־לילה — דבר ש אינו
רגיל בישראל.
לא, הם לא הושחתו. הם רק התבגרו. עתה
לא בוצעו קטעי הזמרה והנגינה על־ידי איל־קר,
לבדו. גם אביבה שרה אתו, ליחתה את
שירתה בגיטארה, או בתוף־ערבי.
״אמריקה לימדה אותנו לשיר,״ אמרה אבי בה
,״היא לימדה אותנו גם ליצור אוירה
חמימר, ולקשור קשר עם הקהל.
מסע נצחץ. הם לא נשארו בארץ זמן
רב. במהרה הוחתמו הם על חוזה להופעה
בסרט זמרי־העס מכל העולם, חזרו לארצות־הברית.
הסרט
לא הוסרט, אולם השניים נשארו
בארצות־הברית, עברו מאוניבך סיטה לאו ניברסיטה,
שרו שירים עבריים .״היה זה מסע
נצחון ! ״
הם זכרו ביחוד את הופעתם באוניברסיטת
קולומביה, מקום שם הופיעו לצדם של זמ רי
עמים אחרים — בתוכם גם מצרים. המצ רים
התפעלו מאביבה, הביעו את צערה על
שהיא לא ליחתה אותם בתוף: הם כבר גמ רו
את תוכניתם
אחד ממעריציהם הנלהבים ביותר היה ד״ר
פאבריגאט, מי שהיה חבר חעדת־האו״ם ל־ארץ־ישראל.
לאחר שנוכח פאבריגאט באחת
מהופעותיהם הכריז :״זה היד. טוב יותר
מכל נאום דיפלומטי. אלה הם שני שגרירי־הרצון־הטוב
הטובים ביותר שראיתי מימי.״
קבלת־פנים חמה לא פחות נערכה לאילקה
ואביבה בתחנת הבי. בי. סי בלונדון, בדרכם
חזרה לישראל. שאל מנהל תחנת־השידור :
״התסכימו להופיע לפנינו, לאחר כל אשר
עוללנו לכם?״ הזוג חייך: אשר היד, היה.
הם היו שגרירי הרצון הטוב, והחליל השמיע
את קול־השלום.
עינים תכולות, קול רם. אילקה וא ביבה
חזרו הביתה. עתה נלחה אליהם גם
בנם הקטן, אודי, שנולד בניו־יורק. לאודי
יש עיניים תכולות וקול רם, אשר עתיד, כנראה,
להתפתח לבאס. השניים קבעו את
המטה הראשי שלהם בתל־אביב, יצאו לעבור
על־פני הקיבוצים והמושבים. בשבוע שעבר
החתימה אותם תחנת־השידור גלי־צה״ל על
חוזה להופעה בתוכנית שבועית: עמים שרים.
אולם רוב שעות יומם מוקדשות לאודי,
החושב את עצמו למרכז כל העולם. הוא
מתרוצץ על פני הדירה ותוחב לפיו כל
דבר, בו הוא נתקל. ביחוד חלילים.
אילקה הכין לאודי חליל מיוחד מקני־סוף
אשר גילה בעת ביקורו האחרון בעין־גדי.
אולם התינוק דחה אותו בשאט־נפש. הוא
מבכר רק חליל אחד: חליל מבריק מרוב
שימוש, מעוטר בציור פרימיטיבי של רו עה,
היושב בין הרים.

השפעת הבדוזים על הקאוקאזי הצעיר לא
הצטמצמה לחליל בלבד, אילקד, אהב את ה אופק
הרחב, את הדרכים ושיירות־ד,גמלים.
הוא החל לשוטט בארץ. לא נותרה דרך, בה
לא עברו רגליו. בסופו של דבר מצא את
מקומו בקיבוץ גינוסר.
מאז הרבה אילקה לנסוע לאירופה ואמרי קה.
אולם הקיבוץ אשר על חוף ים־כנרת
עדיף בעיניו יותר מן העולם כולו.
הוא זוכר עדיין את הימים הטובים בקי בוץ,
את ד,קומזיצים בהם חילל בחלילו ושר
את שיריו. באחד הקומזיצים פגש בנערה
חטובה כחליל, בעלת עינים תכולות נוצצות.
היתד, זאת אביבה, תלמידה בסימינר למורות.
הם ניפגשו שנית — כעבור שנתיים: חבר
הציג אותם זה בפני זו, באחד מרחובות תל־אביב.
אילקה לא זכר אותה, אך היא זברה
היטב את שירתו ונגינתו באותו לילה בגי־נוסר.
גצחונות
מוסיקליים .״בכל ניצחונו תיו
הקודמים על המין החלש זכה אילקה
בתיתו שעורי נגינה בחליל לנערות חמודות,״
אמרה אביבה, בשחקה עם בנם הקטן, אודי
(שנה וחצי) ,בדירת־הגג הקטנה שלהם בתל־אביב
,״אולם אני ניצחתי דוקר, מפני שלא
התענינתי בחלילים. השארתי אותם בידיו״.
אילקה אישר את דבריה :״עד היום הזה

אודי ודולילו
ג׳וב מלא

ב שלם
צרפת מכה ו מכ ת־נגד

לכל אחד יש עם פרום שנה חד שה
כמה בקשות. גם לי. תוכלו ל עשותני
מאושרת הרבה יותר, אי לו
הייתם מכניסים קצת חיים ל-
מכתביכם. אני בטוחה שהם נראים
כך לא בגלל חוסר כשרון־כתיבה,
כי אם סתם מתוך עצלות. אולם
ברגע שאתם יושבים וכותבי,ם אלי,
חשבו רגע על נערה אומללה כמו ני
הנאלצת לקרוא עשרות העתקות
קופי׳ של ״אני גבוה, אומרים שאני
נחמד ואני רוצה להתכתב על כל
הנושאים״.

פוליטיקה ואהבה
מי שיהיה מסיר,רז לכתוב לנערה ה אומרת
על עצמה בענווה שהיא די נח מדה.
רוצה להתכתב על כל הנושאים,
בעיקר פוליטיר!דן ואהבה ממבט ראשון,
( ) 886/346 חייב להיות בן 25— 30 נבוה
לא פחות ם־ 1.70 בעל הופעה יפה וש יהיה
מעניין.

מ־ א ועד אילת
ל 380/347 עצוב נורא באילת, שם
הוא עובד. הוא מניע לעתים רחוקות ל-
תל־אביב. כדי להפיג את בדידותו. היה
רוצה במכתב מיד עדינה בת 24— 28ה שייכת
לבחורה עליזה, חובבת מוסיקה
(קלאסית וג׳אז) .ספרות תאטרון וקול נוע•
הוא מוכן להתמודד נם על פולי טיקה.

קרב
הקרוי אהבה
״כמובן שלא חסרות לי בנות נעימות,
אד הן רגילות והפעם אני מחפש יוצאת
מן הכלל״ ,כותב אדם עליון בן 24
886/348 הטוען שאיננו מוכן להבליט
את כלי מעלותיו וחסרונותיו, מוכן רק
למסור שהוא בן , 24 נובה בינוני ובעל
נסיון רב ועבר עם המין החלש. הוא
מכריז שעדיין לא נתקל באחת שהצליחה
לנצח אותו בקרב המכריע שקרוי אהבה.
הוא מתעניין במוסיקה, תיאטרון וקולנוע,
אוהב טיולים ובילויים. הוא מוכן לראות
כחברה־לעט נערה כניל , 22 בעלת טעם
דומה, והמוכנה להפיל אותו לרשתה.
אנב. הוא בטוח שלא תימצא כזאת.

מחיפה -נושאים שונים
נערה צעירה בניל 10— 18 שתוכל ל התכתב
על ״נושאים שונים / ,ולהיות נם
חיפאית, תמצא אולי עניין במכתביו של
הצעיר. בן ה 886/349( 18 שאני מצינה
בזה.

נוחיות תד־אביבית
לשם נוחיות, היה רוצה 886/350ש הנערה
שתכתוב אליו תהיה תל־אביבית.
(אינני מבינה, הריי מחיר הבול הוא
אותו הדבר לנבי תל־אביב או ראש־פנה).
הוא בן ,20 היה רוצה שהנערה תהיה ב־נובה
לא יותר מעל 158ם״מ, תעזור לו
למצוא נושאים משותפים, שתתעניין ב סרטים,
שייט על הירקון, טיולים, ספרות
ומוסיקה.

בדידות בשניים
( ) 886/351 הוא עדיין בניל בו בחור מר גיש
את עצמו בודד לפעמים 19 הוא
מבטיח לא להרגיש כד, אם תימצא נערה
המרנישה אף היא את עצמה בודדת, ו המקווה.
כמוהו, למצוא נשמה אחות.
הוא נכוה, חום־עיניים ובונר־גימנסיה. היא
אינה חייבת להיות גבוהה או בונרת נים-
נסיה. מספיק שתהיה טובה. יפה ובניל
. 16— 19

איציק — :אהבה — רגש של חבה
וחשק לידידות ורעות — כך מספר לי
המילון שלי על אחת המלים (זמסורם מות
ביותר. יותר לא אוכל לומר לד. מה
רצית, שאצליח במקום שנדולים וטובים
ממני נ כ שלו? באמת אל תעמיד אותי
בנסיון קשה כל כך.
אלכם השתדל לתפוס פעם את
נושא אהבתך כשהיא רחוקה מטווח ראיי תה
של אמא, והסבר לה שלא באת אליה,
משום שהטקטיקה של האם אינה נראית
לד (ובצדק) .הזמן אותה לצאת אתך, ו אל
תבהל אם תסרב לד בפעמיים הראשו נות.
זה אהד מחוקי־המשחק.
שמחה — :כפי שכבר ראית בתשו בתי
לאלכם, אין זה נורא כלל אם היא
סרבה לצאת אתך בפעם הראשונה. תודה
שהיא התחמקה בטאקט. איו זה סימן ש־עליך
להתייאש. אתה נשמע מאוהב נורא.
זה ודאי צריד 5היות נחמד. לא כן?

מי יותר?
פנינה — :חברך מצוברח לפחות פע מיים
בחודש? אתערב אתך שאת יותר.
כשאת מצוברחת, את ודאי אוהבת ש־יפנקו
אותך ויקדישו לך יותר תשומת
לב מתמיד. תהיה זו פשוט הגינות אם
תעמדי את לצדו כשתורו מגיע. בכלל,
מתקבל אצלי הרושם שהמשחק האהוב
עליכם הוא בלהיות מצוברמים• אין לכם
דבר אחר לעסוק ב ו?

הווי

ארמון אליסיי הפריסאי, מקום מושבו
של נשיא־צרפת, אדוארד קוטי, היה מוקף
תכונה בלתי רגילה. משמרות־משטריי ה1־
קים חסמו את הגישה למקום. אנשי־בולשת
בדקו את זהותו של כל יוצא ובא. טכנאים
סרקו את אולם־הישיבות׳ חיפשו אחרי מיק ,
רופונים
מוסתרים.
המבצע המשטרתי־בטחוני בא כדי למנוע
את אחת המחלות השכיחות ביותר בממש־לת־צרפת:
נזילת ידיעות סודיות לידי גורמים
זרים. וועדת־הביטחון הלאומי של צרפת,
שנתכנסה אותו יום בארמון, עמדה לדון
בענייני הודו־סין, והחלטותיה היו עשויות
לשמש קלף חזק בידי הקומוניסטים, אילו
הגיעו לידם.
הפיקוח המשטרתי נמשך כל שעת הדיו נים.
סוכני־בולשת, שניצבו בכל פינות ה אולם,
השגיחו בשבע עיניים על הנשיא,
חברי־הממשלה והמומחים הצבאיים, שנכחו
בישיבה, לבל ירשמו רשימות כלשהן. לי תר
בטחון ניטלו מן המשתתפים בישיבה
כל העטים והעפרונות. הדין־וחשבון נרשם
אך ורק על ידי המזכירות המוסמכות,
שעברו בדיקת־מהימנות קפדנית.

מוכנים לעלות על ארמון־הממשלה, לפרוץ
את השרשרת הדקה של הז׳נדרמים ירוקי־ה־כובעים
לתפוס את השלטון.
אולם הצבא לא פעל. הין, שהיה מחונן
גם בתבונה פוליטית, החליט לא לנקוט
בכל צעדים, עד אשר תתברר עמדתן של
שלוש הכיתות הויאט־נאמיות הגדולות *,
המקיימות צבאות פרטיים. גם נגו היסס,
חיכה לחוות דעתן של הכיתות.
שלוש הכיתות אמרו את דברן רק בשבוע
שעבר. הן פירסמו הודעה משותפת, בה
תמכו בעמדת הין וקציניו. היה ברור כי
ראש־הממשלה יצטרך להיכנע — או להז מין
לעצמו מקום במטוס.
נגו נכנע. יתר על כן, הוא וויתר להין
וויתור נוסף, מינה לתפקיד שר־הביטהון
את יריבו הוותיק גנראל קסואן, האהוב ו הנערץ
על כל חוגי־הצבא. הין המנצח בסי בוב
הראשון דהר על אופנועו ברחובית
סאיגון, קצר תשואות המונים.
המתיחות שבכה. אבל נראה כי ההפוגה
היתד, רק זמנית. ממקורות ממשלתיים גר־

פסימי!
בניו־יורק, ערכה תחנת־טלביזיה תחרות־רשימות
על עתידה של אמריקה, הקציבה
כפרס ראשון שני כרטיסי־טיסה לאירופה.

בונ ד 1בוכ
בחיפה, נכנם אברהם עוזרי למסעדה,
התלונן שלוש פעמים רצופות כי זבובים
נפלו לתוך המרק שלו, גורש מן המקום,
לאחר שאחזו בו שני מלצרים, חיטטו ב כיסיו,
גילו קופסה מלאה זבובים מתים.

בי שרב רי בו ע
בירושלים, התערב שמעון פישר בתיגרה
שפרצה בין בעל־הבית אהרון פישר לבין
אחד מדייריו, יונה פישר, היכר, את שניהם.
נעצר על ידי שוטר בשם פישר, שנקלע
במקרה למקום.

חימוש מימני

אנשי שירות־הביטחון הצרפתי לא הוממו
על ידי המהלומה, שניחתה עליהם. הם פת חו
בחקירה מהירה, הגיעו תוך יומיים לתו צאות,
מפתיעות: שניים מעובדי וועדת־ ה ביטחון
הלאומי שנחשבו כמהימנים ביותר,
נעצרו, הודו כי הם הם שהעבירו את הדין•
וחשבון לידי הקומוניסטים.

באל־סאזו, טקסס, החליטו השלטונות ל צייד
את גובי־המסים באקדוחי מים, כאמצעי
הגנה מפני כלבים נשכנים.

משצק הנהגים
ברואן, צרפת, זכה פראנסואה מלרו בגביע
השחמת המקומי, חזר הביתה במונית,
התעכב בבית־קפה, כדי לשחק שחמת עם
הנהג, נוצח אחרי עשרה מהלכים.

!יאט־נאם
המכשול דא נפרץ

העולם העליון

הטלפון צילצל. פקיד חברת התעופה
אייר פראנס בסאיגון, בירת־ויאט־נאם, הרים
את השפופרת.
״הלו?״ נשמע קול ,״מדברים מארמון־
הממשלה. גנראל נגואן ואן־הין יטוס לפא ריס
ב־ 12 לספטמבר, בשעה שבע בבוקר.
נא להזמין לו מקום במטוס.״

בתל־אביב, יצאו שני שוטרים חדשים רוכ בי
אופניים לעצור טיפוסים חשודים מבני
העולם התחתון, המשוטטים ברחובות לאחר
חצות, הצליחו ללכוד תוך לילה אחד שני
עתונאי, שחקן תיאטרון, פקיד ממשלתי
גבוה ושוטר־חרש, אשר התהלך ללא תעו דות.

מאחורי
הוראה זו, שנראתה כשיגרתית,
הסתתר צעד פוליטי חשוב: היה זה נסיו־נו
הראשון של נגו דין־דיאם, ראש־ממשלת
ויאט־נאם, התקיף ורב המרץ, להיפטר מירי בו
הגדול, ראש־המטה הכללי של צבא המדינה
הצעירה.

״ לאאסע !״ לרמטכ״ל לא היה כל חשק
להסתלק. כאשר נודעה לו פרשת כרטיס־הטיסה,
גייס את אנשיו הנאמנים, צייד
אותם במכונות יריד, כבדות, הציב אותם
מסביב לווילה שלו. אחר שיגר לארמון־
הממשלה את תשובתו הקצרה :״לא אסע 1״
בה בשעה נערכו אסיפות המוניות בכל
יחידות־הצבא הויאט־נאמי. קצינים צעירים
נאמו. החיילים הריעו לכבודם. הם היו
אוטוסוס בנגב, הוזעקו שני צמדי סוסים, כדי
לחלץ מכונית־גרר, שבאה לחלץ אוטובוס,
שנתקע בחול.

מעוף רעיוני

הם טעו טעות מרה: השבוע, בעת חי פוש
פתע שנערך בדירתו הפריסאית של
ז׳אן באראנס, כתב העיתון הפרו־קומוניס־טי
ליברסיון, נתגלה דין־וחשבון מלא על
כל אשר התרחש בישיבה הסודית.

לא היה איפוא כל פלא בכך שהמנהיג
כסוף השיער, בן ה־ 54 שנא את הין ופחד
מפניו. הרמטכ״ל הויאס־נאמי היה אוהד
צרפתים הוא קיבל את השכלתו הצבאית
השתבסן־סייר, הצרפתית באקאדמיה

במלחמת־העולם השניה כקצין גבוה
של צבא צרפת החופשית, זכה לארבעה־עשר
אותות־הצטיינות צרפתיים ואמריקאים,
נשא לו אישה צרפתית. לאחר שקוצצה ה רפובליקה
הויאט־נאמית עד החצי, וצפונה
עבר לידי הקומוניסטים, נוצר צורך דחוף
בגיבוש־השלטון, ריכוזו בידי מנהיג הזק.
נגו ראה את עצמו כמנהיג המתאים, הח ליט
לסלק את הין מן הדרך.

בתל־אביב, נפסקה תחרות אכילודאבטי־חים,
שנמשכה שלוש שעות, לאחר שהכריז
המוכר כי מלאי־האבטיחים שלו אזל.

במאלטון, קאנאדה, נעצר, אדם שהתרוצץ
על פני שדה־התעופה המקומי כשהוא מנפנף
בזרועותיו, הסביר לשוטרים :״אני מנסה
לטוס לאוטאווה להיפגש עם שר־החון ש לנו,
ולמסור לו כמה רעיונות חדשים.״

טעות מרה. כאשר נעל הנשיא את
הישיבה והנאספים יצאו אל מכוניותיהם,
נשמו אנשי שירות־הביטחון הצרפתי לרווחה:
הם היו בטוחים כי הפעם לא תסתנן
החוצה אפילו מלה אחת.

נגו עלה לשלטון ביוני השנה. הוא הצטיין
מאז ומתמיד בלאומנותו ובשמרנותו.
סיסמתו היתד ויאט־נאם מעל לכל.״
בשנת 1945 סרב הוא לשרת את היפאנים.
בשנת 1946 דחה בכל תוקף משרה גבוהה
שהוצעה לו על־ידי הו צ׳י־מין. בשנת 1947
דחה הצעות דומות של הצרפתים, הפך
לאחד האישים השנואים עליהם ביותר.

אבטיחיאדה

ש כד האימה

ננרד נגואן ואן הין
מי יטוס במטוס
מז כי דיאם לא יוותר על תוכניתו לסלק
את איש־הצבא העומד על דרכו למנהיגות
מוחלטת, ינקוט הפעם בטכסיס ערמומי יו תר:
הוא ינסה להבאיש את ריחו של הין
על־ידי הפצת שמועות על קשריו עם הקיסר
לשעבר באו־דאי, השנוא על כל חוגי־העם,
למרות שהוא עדיין ראש המדינה —
תפקיד שהוא מבצע אותו באולמות־השעשו־עים
של צרפת.

כדור הארץ
• רדיו ווארשה הודיע השבוע על מאסרם
של אדוארד דלוגלנסקי וקאזימיר קאמינסקי,
שהודו כי עבדו בשירות המודיעין הא מריקאי,
מסרו לבולשת הפוליטית הפולנית
רשימות מלאות של רשת־דריגול הא מריקאית
במדינה. בן הודיעו הפולנים על
מאסרו של סוכן שירות־הריגול המערב־גרמני׳
זיגנו רוגוסקי.
* נת הוא־האו, המחזיקה צבא של 10
אלפים איש, מונהגת על ידי נהג־מונית ל שעבר
טראן ואן־סואי. הנת הדתית הפרו־צרפתית
של הקאן־דאיסטזס (צבא של סל
אלף איש) ,כת בין־קסואן הלאומנית, אשר
כבשה לה מקום נכבד במוסדות הבטחון
של ולמדינה (צבא של 6000 איש).

ביפו, עבר עזרא כהן ליד מגרש־הכדורגל,
כתב על הגדר בגיר :״כל בחורה אשר אינה
מפחדת מפני חובל לבוא לכאן מחר, בעשר
בערב.״ חזר למקום בשעה היעודה, הותקף
על ידי שני אלמונים, איבד את ארנקו
ושעונו.

רפואה שלמה
באוקלוהומה־סיטי, ארצות־הברית, רצתה
חברה להשמדת מזיקים לעשות לעצמה פרסומת,
תלתה שלט גדול :״אנו הרופאים
הטובים ביותר בעולם: כל החולים שלנו
מתים.״

עליה חכד חי ח
בחיפה, החליט בעל־ביודבושת בעיר ה תחתית
להעביר את מוסדו לווילה על הר־הכרמל,
הסביר למכריו :״אני מתבייש ל הוסיף
ולשבת בין כל הפושעים האלה.״

מצע משפחת
בלאם־וזגאם, ארצות־הברית, פנתה אשה
אל כל המועמדים לבחירות לעיריה בהצעה
מיוחדת במינה :״אצביע רק בעד האיש.
אשר יסכים לאמץ את החתולה שלי, יחד
עם שלושת גוריה.״

הכטתח והגשמת
בחיפה, השתכר מנחם פדרמן במסיבת
רעים, נשא נאום, הכריז כי הימים האחרו נים
של שנת תשי״ד יהיו המאושרים ביותר
בחייו׳ הסתבך כעבור שעה קלה ב־תיגרת־שיכורים,
הועבר לבית־החולים כ־ש
ש חיי״ מאצבעי״יו שבורות.

זזעולס הזה 886

אמיד היהלומים הנהדר קד׳ 1מחור חלון הדאווה הווינאי. הוא היה דוייה לפיס ת רקיע ג שו בצת 13כ 3י, שנלקח 1(111־ 1על

״אבנים יקרות אמר קארמזין בתחבו את חסמו לתוך
חלון־הראווה של הצורף ,״הבלים ! אני יודע את כל אשר
אפשר לדעת על אבנים יקרות. הבם וראה. איזה מחיר נקצב
ליהלום זה? שלוש מאות ועשרים וחמש לירות תמורת
חתיכת־טינופת צהובה? רעות־רוח 1הוא שווה בדיוק מאה
ושבעים וחמש לירות. אלא שבני־אדם אוהבים אבנים גדולות.
ביחוד הנשים. הן מבכרות יהלום עלוב, חסר־גוון וגדול
כמו אגוז על־פני אבן קטנה, צחורה ומושלמת. אני אוהב
יהלומים. הרביתי לאסוף אותם.״
״קנית אותם?״ שאלתי.
״רק שוטים קונים יהלומים,״ אמר קארמזין בנעצו מבט
רעבתני באיזמרגד ירוק ,״הדבר הנכון ביותר הוא לגנוב
אותם. קרוב לוודאי שאני הייתי גדול גנבי אבני־החן של
כל הדורות.״
״שמע. השמעת אי־פעם על פרשת בצנדורפר? צמיד יה לומים
שערכו עשרים אלף לירות, ואיזמרגד שערכו חמשת
אלפים נעלמו מבלי להשאיר עקבות.״
״כן,״ אמרתי ,״דומה כי קראתי משהו על פרשה זו.״
״אני סילקתי תכשיטים אלד״״ אמר קארמזין בגאווה.
״זוהי אחת הפרשות המסתוריות, אשר לא פוענחו, הלא
כן?״ שאלתי.
״שטויות אמר קארמזין ,״אין בעולם פרשות שלא
פוענחו. תמיד נמצא מישהו שיודע את הפתרון. האם כל
פרשה אשר לא נפלה לידיהם הגדולות והאדומות של השוט רים
היא פרשה מסתורית? הבלים ! ידידי הצעיר, דע לף
כי רוב בני־האדם הם מטומטמים בחסד עליון.״
״בוא,״ אמרתי ,״הבה ונתרחק מחלון־הראווה.״
״הבלים ! מה יש בו בחלון־ראווה זה? טינופת. מזון־
עופות. אפשר לקנות את כל בית־המסחר בעשרים אלף
לירות. איני מעוניין בקטנות. בסדר, הבה ונלך. היש לך
כסף לקנות כוס תה?״

״בכיסי רק שלושה פני.״
״גם לי יש רק שלושה פני.״
הוצאתי את הכסף.

נכנסנו לבית־קפה וקארמזין הזעיק את המלצרית והזמין
תה ביוהרה של מיליונר.
״דיברת על צמיד־יהלומים.״
״על פרשת בצנדורפר? הבה ואספר לך.״
״זה קרה בווינה,״ פתח קארמזין ,״התגוררתי שם לפני
שנים מספר. ווינה היתד, עיר יפה. היא היתה מלאה כסף.
חייתי עשיר כקורח. נשים הביטו אחרי ברחוב. הגברים
חרקו שן, בראותם אותי. הייתי גבר עצום 1ממש חלום !
אבל עליך להקשיב לסיפורי עד תומו.״

יום אחד, כאשר טיילתי ברחובות־העיר, ראיתי משהו שרי תק
את מבטי. הדבר נראה כרקיע קטן, משובץ כוכבים,
שנלקח על־ידי אל ונכלא בתוך חלון־ראווה מסורג.
היה זה צמיד־היהלומים. איזה צמיד ! מי היה מאמין
שגבישי־פחם פשוטים מסוגלים להכיל אור כה רב?
מובן מאליו שעל הצמיד לא התנוסס כל מחיר. איש אינו
יכול לקבוע מחיר לירח ! אבל אני חישבתי ומצאתי כי הוא
שווה עשרים אלף לירות טבין ותקילין. במוחי חלפה המח שבה
כי הגורל הביאני לווינה אך ורק כדי לקחת את הצמיד
— ובו ברגע גמלה בי החלטה נחושה לגנוב אותו.
הלכתי משם והלאה ושקעתי במחשבות. כאשר אני חושב
מתרחש משהו מיוחד במינו. רצוני לומר כי איני חושב
לשיא. הרי אני גאון.
באותם הימים היתד, ווינה מולדת הפסיכיאטריה. כל מטור־פי־העולם
נזעקו לווינה כדי לעסוק במדע החדש, או להרפא
מתסביכים מסויימים מן העין. הפסיכיאטריה, הפכה לשגעון
חדש. איני מכחיש כי ישנם אנשים מסוימים הזקוקים לטיפול
פסיכיאטרי. אבל אין כוונתי לאלה הממהרים אל הפסיכיאט רים
להרפא. כל אלה צריכים להרפא אך ורק מתשוקתם
להרפא.

וראשון לאנשי־המדע. אולם הוא לא השתעשע עם בני החברה
הגבוהה. הוא פשוט עבד. אבל פרויד היה פרויד.
האדם המפורסם ביותר אחרי פרויד היה פרופסור טרוץ.
טרוץ היה ברנש פיקח. חושבני שהוא היה גם פסיכיאטר טוב.
אולם הוא אהב את הכסף ואת המותרות יותר מכל וניצל
את המטורפים השונים במידת האפשר. בנות החברה הגבוהה
זרמו לביח־המרפא שלו מכל קצות אירופה ואמריקה, וביתו
המפואר דייה מלא משרתים רבי־רושם.
ברגע בו?כרתי את טרוץ, ידעתי כי היהלומים יהיו שלי.
מבינים אתם, הוא היה ידוע לכל, אולם איש לא הירבה לצלם
אותו. מדי פעם בפעם היה אחד מתצלומיו מופיע בעתוני
החברה הגבוהה: הוא היה גבר מגודל, בריא־בשר, בעל
שפם דומה לזה של הקיסר וילהלם. כל זה התאים לתוכניו־תי.
על כן נכנסתי בוקר אחד למשרדו ושלפתי מכיסי כר־טיס־ביקור
של אחת המשפחות האצילות ביותר בצרפת.
״אני הדוכס דה־בורגון,״ אמרתי.
הוא נהם כחתול מפונק, מפני שהדוכם דה־בורגון היה
אחד האנשים העשירים ביותר בעולם.
״יש ברצוני להיוועץ בך,״ אמרתי ,״אבל העניין הינו עדין
ביותר. הוא נוגע באחי האומלל.״

״אחי הינו בריא מכל הבחינות, אלא שיש לו נטיה אחת
בלתי־נורמאלית.״
״מה הנטיה, אדוני הדוכס?״
״יש לו נטיה אחת הגורמת לנו צער רב.״
״אל דאגה, אדוני.״
״אם מישהו מדבר באוזניו על תכשיטים, הוא מתחיל ל השתולל.״
״מעניין
מאד!״
״כל הזכרה של תכשיטים מביאה אותו לידי התפרעות
חסרת־שחר,״ אמרתי ,״תחילה חשבנו כי זה יחלוף, אבל
מצבו הולך ורע. עתה הוא משתולל אפילו שעה שהוא חושב
על תכשיטים. אנו מודאגים עד מאד.״
״אני משתתף בצערך,״ אמר טרוץ.
״אם תצליח לרפא אותו, תוכל לדרוש כל סכום שתרצה.
אני מוכן לתת את כל הוני, ובלבד שתרפא את אחי היקר.״
״אשמח לעזור לך.״

אני עומד להתארס.״
״שפע ברכות.״
״אבל עדיין לא הכרזתי על כך רשמית. אני רוצה לקנות
מתנה לארוסתי. ברצוני לקנות לה משהו יפה. למשל, צמיד
זה..״ הוא הראה לי את הצמיד. היה זה תכשיט עצום !
אזרתי את כל כוחותי כדי לבלום את הרעד שעבר בגופי.
המחיר היה אסטרונומי. אבל אין דבר. שום דבר לא היה
יקר מדי בשביל ארוסתי — בשביל מרת וונדרברוק העשירה
כקורח, אלמנתו של מיינהיר וונדרברוק, בעל האחוזות הע נקיות
בהודו ההולנדית.
״אני מבין,״ אמר הצורף ,״אין כל אפשרות לתת מתנה
זולה יותר לגברת כזאת.״
הגברת אינה מרגישה את עצמה בטוב,״ אמרתי.

״לאמיתו של דבר היא נמצאת כרגע בבית־המרפא שלי*.
״אה !״ הצורף הארור העז אפילו לשלוח בי קריצת־עין.
הוא חשב שהפסיכיאטר הערמומי העלה דג שמן. שלחתי בו
מבט מזרה־אימים.
״הייתי רוצה שתבוא עם הצמיד לבית־המרפא שלי. תוכל
לבוא אתי ולהראות לה את התכשיט. הייתי רוצה לקנות גם
טבעת־אירוסין. לא יקרה מדי. כחמש או ששת אלפים לירות.״
זהו זה. המלאכה כמעט ונשלמה. נפגשנו למחרת היום.
הצורף הניח את הצמיד והטבעת לתוך תיבת־עור וקשר אותה
בשלשלת אל זרועו. אחר הראה לי את האקדח הטעון, שהיה
מוסתר תחת בית שחיו.
״אסור לנו להסתכן,״ אמר.
נסענו במונית והגענו לבית־המרפא בשעה ארבע. שומר
הסף הכניס אותנו פנימה ברוב נימוס. המשרתים החוו קידות
והאחיות הרחמניות השתחוו אפיים ארצה. המטפלים כמעט
ונשקו את רגלי. בליבו של הצורף לא נותר ספק כי אני
הפרופסור בכבודו ובעצמו.
הולכתי אותו לחדר־ההמתנה של הפרופסור ואמרתי :
״תן לי את הצמיד ואת הטבעת. אראה אותם לארוסתי
ואשוב מיד.״
״בעונג רב אמר הצורף,
הוא התיר את השלשלת ונתן לי את התכשיטים. לקחתי
אותם ונכנסתי למשרדו של הפרופסור.

״אבל,״ אמרתי ,״בוודאי ברור לך כי אסור לאחי לדעת
שהוא מובא לטיפול בבית־מרפא פסיכיאטרי.״
״בוודאי שלא.״

״הם לחשתי ,״אל תוציא הגה מפיך. הוא מחכה בחוץ.
הניחה לי לצאת מן הדלת האחורית. איני רוצה להיות כאן,
כאשר יאחזו בו המטפלים.״
״אני מבין,״ אמר טרוץ.

״אני מתכונן להביאו לכאן בתואנה כלשהי ולהשאיר אותו
בידיך.״

הוא נפרד ממני ליד הדלת האחורית. הלכתי לדרכי כש-
התשיטים בכיסי.

״רעיון טוב. מתי אתה מתכונן להביא אותו 1״
״מחר,״ אמרתי ,״באיזו שעה?״
״בשעה ארבע?״
״מצויין ! ״
הוא רשם את השעה בפינקסו.
״ועתה,״ אמרתי ,״עליך לקבל לפחות חלק משכרך למפרע.״
״הדבר לא ייתכן.״
״אבל אני עומד על כך ,״פרופסור.״
״ניחא, אם אתה עומד על כך, אני נאלץ להסכים.״

קארמזין צחק עד אשר נתקעו נטפי־תה בגרונו. אחר הש תעל
והלם באגרופיו הענקיים על השולחן, עד אשר טפחתי
על גבו. הוא נרגע ואמר:
״אכן היתד, זו הלצה. הפרופסור יצא החוצה והצורף שאל
אותו אם היהלומים מצאו חן בעיני הגברת.״
״,הרגע,׳ אמר הפרופסור.
״,אבל היהלומים שלי
״,הבד, ונדון בדבר בשקט.״׳

הוצאתי מכיסי ארנק שמן כמו חזיר. שלפתי מתוכו עשרת
אלפים שילינגים והטלתי אותם על השולחן. הוא הודה לי.
״הבלים אמרתי ,״ועתה הואילה נא להודיע למשרתיו
כי עליהם להכניס אותי ואת אחי לחדר־ההמתנה שלך מבלי
להרבות בשאלות.
״בהחלט, אדוני הדוכס. אעשה זאת בעונג רב. אני מודה
לך מאד.״
יופי ! הכל היה חלק כמו חמאה. יצאתי משם והלכתי ישר
אל הצורף. נכנסתי למשרדו ושליתי מכיסי כרטיס־ביקור.
איזה כרטיס? מובן מאליו שהיה זה כרטיס הביקור של
פרופסור טרוץ, מנהל בית־המרפא המפורסם.
״אני פרופסור טרוץ,״ אמרתי.
״כן?״ אמר הצורף.

״הצורף התרתח ושלף את אקדחו. טרוץ בעט בו בעיטת
אדירה, פרק את נישקו והזעיק את המטפלים. כעבור עשר
שניות כבר היה הצורף המסכן לבוש כתונת־משוגעים.״
״חלפו שתים עשרה שעות בטרם הוברר כי אין הוא אחיו
של הדוכס, אלא צורף מרומה. אבל אז כבר היה מאוחר
מדי. נמצאתי בדרכי לווארשה בלבוש מהאראג׳ה הודי. הצניף
הולם אותי יפה.״
״אכן, היה זה משעשע ! הצמיד היה עצום. האיזמרגד אף
הוא היה נהדר. אני אוהב איזמרגדים. הם מביאים לי מזל.
היו אלה תכשיטים כבירים.״
״אבל מה אנו מקבלים כיום? זכוכית, טינופת חסרת־ערך,
עפר ואפר ! את היהלומים אשר ראינו זה עתה לא הייתי
מוכן לקבל אפילו במתנה. לא הייתי מקבל אותם, אף אם
היו משלמים לי ! היש בידך כטף לקנות חמש סיגריות ז...
לא י ...אם כן, נמשיך בטיול.״

ברסיס שימוש״ מתוצרת בית-חדושת צ. בר יוגרלו בין סותר

תשבץ חצי־ענק

מאוזן :

.1עולת מים המלה,-

> תורת הצעידה הצבאית:

כיכר לחם 4 :מונח ניאונרפי; . 14 בת־קול; . 1/ 1ששה סדרי משנה,
. 16 על חולצת נבר; , 19 כייס בין הוצאות להכנסות הממשלה; 21
זזילבי־ן׳ היה כזה; .24 צבע הנאצים; .26 מכוסו של בר־יוחאי; .30
ראשי תיבות של ראשי תיבות; .32 מסלה זאת ננזרה כמות; .36
לכולל בונה יש מפעל כזה לברזל; .35 בסי הצפע; .36 החכם האלב־מה
שהאוצר נובה,
סנדרוני; .38 האל; .39 האברסט הוא הנבות:
בין השאר; .42 בלעדיו אין עלייה; .48 מלת התפעלות; .45 פכודה;
.46 אות אננלית; .48 פעם קראו לה ימייח; .49 שחקנית?ולנוע
בלונדית; .50 רב־אלוף משה דייו עומד בראשו; .51 שתי המלים
המסמלות ביותר את שלטון המנדט בארין־ישראל; .52 מתי, באנגלית
.53 :מלת הנחה; .55 נרול ממסמר, בררו כלל .56 :תל
חורבות; ,58 מספיק; .59 לי״לה .60 הבל ה ...ושקר היופי״;
.61 מיטת התינוק; .63 מצריה צעירה ומפורסמת; .66 אלוף מטה
צה״ל; .68 סימן מורם; .71 חנות החיילים; .73 הרבה; .75 תכנית.
שפלה, בדיר כלל; .78 מה שחיבר פעם את רומא וטוקיו. 79 :
חצי במלה אחרת; 81 רוצים לשאוב אותה .82 :בעל המלכה האנג לית;
. 84 חאתרוז בפרקי ישעיהו; . 85 סוד כמום; .87 פושע מל חמה
נאצי שנידון למאסר עולם; . 88 מתחת לדלת; .90ה״ב צ״ב;
.91 מאתיים ושבעים; .93 הימה הנעלמת; .94 המהנדס בממשלה;
•95 בת נמצא אדם קדמוני מאד; .96 בה ארע האסון הנדול;
.97 היו ימים ובו ניתנו בו רנלי האפיר; .99 לכל חפה 100
הברת שלילה; .102״...וזעף״; .103 מלטה. למשל; •105 נהר דרום
אפריקאי; .107 בדרכים ונם באויר ׳,לאחרונה; .110 אם שבעת הב נים;
112 יישוב בשומרון .114 :קצין צוער בצה״ל; .116 אוצר
נסתר; .120 סימן היכר למכוניות ירושלמיות; . 122 מוקש נגד
רכב; . 123 מעמד המפקדים מדרגת סנן־משנה ומעלה; . 125 במטבע
זה נקנה הנרי; .126 שם פרטי עברי; .128 האנגלי סבור שזה מב צרו;
. 129 הנוסח האננלי של השם חנה; . 130 מווסת הדם בנוף;

132 כל כשר־; .183 גבול ישראל ממערב; . 135 מלת החיוב;
. 136 איש דת; .138 בפרק זה מבקשים שרי החיילים את ירמיהו
להתפלל בעד השארית; . 139 התנועה השיתופית, בשמה המקובל;
. 140 מנצח זה קיבל לאחרונה אות הצטיינות ממלכת אנגליה; . 141
נסיכות ננס אירופאית; . 142 על הרבה מיטות; .143 אדון, בפו לנית;
.145 מוקיון הוא כזה, בין כל יתר מעלותיו; .146 שם המשפ חה
של ראש ויאט־מין; . 148 אותו של צ־רצ׳יל; . 149 מופיע במשפט,
אד לא כצד; . 150 הצעירה בצאן; .151 אחד המרנלים; . 153 ראש
הניסטאפו. שהתאבד; . 156 השר ללא תיק; . 158 בכור יעכב; י . 161
השום לא היה היהיר שזכה לאליפות אצל ביאליק; .163 שמו הפרטי
הוא סיממו; .165 גנרל שביתת הנשק לשעבר; . 167 בכל
נהר; .168 רוח עצב; .170 הסמל הסובייטי לחקלאים; .171 איש ה עובד
בבנק; .173״..לרנליו 174 לאחרונה, לצאן, בננב; . 176
״כל 177 יונה כסה הוא בזה; .179 מלת שלילה; . 180 שנות
בר־מצווה; , 182 צורה הנדסית משוכללת; . 183 זמרת; . 184 אדם
החופר למטרות מדעיות; . 185 תפקידה האחרון של ס־לבאנה מג־גאנו.

אונד . 2 :מצוות הפילוסופים היווניים; .3בעברית. אמרנך. 4 ,
משקה לא משכר; .5בו קרה האסון האוירי; .7אהד מארבעה בני
ההנדה; . 8אותו מנהל פנחס ספיר .9 ,בסים; .10 ירחון עברי;
. 12 זורם בעורקים; . 13 אהד הרמטכלים; . 14 בפה; .15 בן, באר מית;
.17 נכה, עתיד מקוצר; . 18 בעזרת האל; . 19 בו בקר; .20
אות יוונית; ,22 הפרק אותו פותה איוב בשאלה ״ומה אתבונן על
בתולה 23 כן, באנגלית; .24 התל ליד כפר גלעדי; .25 קול
הפרה; .27 אין ליצרו מאין; .28 מלת כאב; .29 נוכרי שהתיהד;
.31 חייה מפלצת, בעלת שמונה זרועות; .33 בעל הכנסת כלה;
.34 מי שהיה אלוף חיל הים; .36 השלישית במעצמות המזרח; .37 ראש הוא
.41צ׳ו־אדלאי
39 כינוי הנילוס;
רק אתמול;...
ממשלתה; .42 שער, בכדורגל; .44 לא, במדיניות; 45 ממנה נב
ראה
חווה; . 47 אבי דויד .48 ,צבא הגנה לישראל; . 54 ראש עיריית
תל־אביב; .57 נשיא מצרים המדומה; .60 אהד מבני נוח; . 61 שב עים
ושבע; .62 לא כאן; .64 אתלט; .65״ומוצא אני ...ממוות
את האשה״; .66 טהור; .67 האיש הזקן של קוריאה; .69 בית
הציפור; .70 מדור בבמדינה; ;71ש מו הפרטי של שחקו הפנטומי מה
אופיר; .72 מים, בנסמה .74 בתוכד; .75 למענה נופלים החיי לים;
. 76 אין זה זיכוי בדין; .79 שהקן הבימה; . 80 הופכת מיע
ענבים ליין; . 82״שומר ...ה 83 חיסולו של חוב; .84 ורוכ בו
רמה בים 86 אחת האצבעות; 87 בן זונה של היא; . 89 מלכת
היופי; .90ה ...ועונשו; .92 לפניו רקדו במדבר; .98 שליטה מוחלטת
בשוק; . 101 אות ההצטיינות הנבוה בצה״ל; .104 רוצח יהודים
אוקראיני; . 106 יותר מאנייה אחת . 108 :חווה לכל חי; . 109 אותו
מדליקים בערב שבת; 110 נורה מקשת; . 111 כן; 112א .,פוך
כמום; . 113 ראשי התיבות הנכונים של תפוז .114 :טנא. יותר
פשוט; .115 לא מבושל; .117 נייר ערר; . 118 סימן הרבות; . 119
...ידין עמו 121 צורת המשטר בחבש; . 123 אשה בדרגת רב־סרן;
. 124 רב הטבחים של המאה העשרים; .126 ציפור אביב. באירופה;
.127 נבר אלים; .129 סנן רמטכל; .131״עלי ענו ל הן״;
.132 תוצאה של סבון ומים; . 134 יש הסובלים מעודף; . 135ח״כ
שאיבד את אשתו במענו; . 137 הזלת דמעות; . 138 בית־הרושת
למרגרינה; . 144 מספוא בקר; . 147 דוגמה, בכתיב ארמי; .150 משה
שפירא; . 151 כן; . 152 תואר תורכי; . 154 ניל החופה; .155 מוקיון;
. 156 אבל; . 157 נרו יאיר; .159 מלת תנאי; . 160 אליל בבלי,-
.161 משה דיין לשמואל דיין; . 162 לא; . 164 במערב; .165 רק חלק
במכונה; .166 פילנש אברהם; . 168 בית חרושת בעכו 169
יהיה יותר טוב; . 171 מכם על סינריות; . 172 עליו מטילים בלו.-
173 ונד; . 175 טהור 176 אדוני ו; . 178 ככה; . 179 מלת
כיוון; .181 עצים ספסלים ודשא.

בין שולה ה 3תרוו!בצ*רון י התלוש שבעמוד !ה, הודקו הברסיס הבא:
תלו שלתשבץחצענק

חשם ...
הכתובת

פרם פרס פרס סרס
פרם

ראשון: תייק עור מתוצרת צ. כר
שני: ארנק כיס לניירות
שלישי: ארנק פיס לכסף
רביעי: ארנק כים לכסף!
חמישי: ארנק כיס לכסף
פרם פרם פרס פרם
פרם

ששי: ארנק מפתחות
שביעי ; ארנק מפתחות
שמיני ; ארנק מפתחות
תשיעי: ארנק לתעודות
עשירי ; ארנק לתעודות