גליון 888 מתאריך 20 באוקטובר 1954

ברחובות
*י אש 3 6ח ת 8ת חו ת העוד התח תון
1 3ח 131ת 18ו* 11*1811 1*8 3 0 *110 1

מעונסגחוה

האיש 13*30111ה ת חו לדח 8אבק
לחום וט הד* 3ור 3יו! 1ר אל
1908א ת סיסורו

בשחת פלשת 1954
ו1ו 3דו ת חד שות מן ה 3 813 אש 3דון

בלי מורא ~ בלי משוא נניס

.8 8 8 ׳0 8שגת <8
פייה ת שרי ת שט״ו
2 0 .1 0 .8 8

ה מ זיר 3 0 0פ רו ט ת

מכתבים

העורך הראשי :
אורי אבנרי

ראש המערכת :
מלו ט

בהן

עורך משנה, תבנית

עורך משנה, כיתוב

אורי

י שעי הו לבי א

הנם במגזן וי &צויז־ל
אינםזרס גי ר.
המנהל הכללי :
ס. ד .לויו

סד נליהסון • תי־אגיב
ימן ננברק״ם * :מולמפרס״
-0ל . 136 .טל 36715 .

•ו״ל: ומולם חזח בע-ם
ד•* ימראי במ״? 4תייא
אין חסמרכת אקראית עבור
וכן ממודעות. מלבד עבור
מודעות המאפר ס ם ות תחת
אממדמ *דו״ח לצרכן י׳.
אסוכגמז על־ידי אברי ח־ממרבא
מבדעוס על-יד

הכתב הראשי :

הצייר הראשי :

ע מ נו א ל פרת

׳*מוא? בי תו ר

סלע

הבלם הראשי :

ברגע

חברי המערכת:

דוב איה( .פשה בז־אטרים, יחיאל ב שז. ניפח גבי. לי ל׳
נלילי. רוחי ורד. בווי והבי. יוז מן ורבקה ור אי. אוסקר ס אוב ר
,סוסכ מו. סילבי כ שת. אברהם דפ שורס.

ראש פערכוד ירושלים :
יזמן

או רז

מנהל מלבדה :
דוד

ראש מערכת חיפה:

טוזיי!

ככל אומה חדשה, שנולדה כתוצאה של
הגירה המונית, מצטיין (או מקולל) הדוד
הצעיר בארץ בחוסר חוש לעבר. אישים
המזעזעים יום אחד את״ הארץ׳ נבלעים
למחרת היום. הבלאי האנושי הוא עצום.
ברל כצנלסון, זאב דבוטיגסקי, יוסף טרומי
פלדור׳ אליהו גולומב, הפכו מזמן לסיסמאות,
ללא תוכן אנושי עמוק לגבי הצעיר
הגדל עתה. ואם זה הדין לגבי ענקי האתמול,
מה פלא שחסר הימם לימים קדומים?
שמתי לב, השבוע, להרכב הקהל בכינוס
הארכיאולוגי באשקלון. הצעירים המעס־ב
שנכחו היו בני משקים, בהם נוצר חוג
חובבים, הפתענמים בעתיקות הנוף הסובב.
אולם בעיר נחשבים הארכיאולוגים להולכי־בסל,
אנשים המבזבזים את זמנם לריק׳
שעה שאחרים מקימים קזי־מים, לוחמים
בסו־טן או כובשים מקום ברשימודהמוע•
סדים של המפלגה לכנסי-
זזה חבל. כי מחקר העיר נשאר ספר־לימוד
חי למאורעות היום.

דומני שבכינוס זה, שהיה מוקדש לפלש־זזים,
לא הזכיר איש את יחסו המוזר של
דויד המלך לעם זה. יש מד, ללמוד ממנו.
שאול המלך, האיש שאיחד לראשונה
את שבטי ישראל יחד עם בני הארץ הכנעניים
וצירף אר. כולם׳ יחד, בכור ההיתוך של
הקרב, לאומה הדשה, עלה לגדולה תוך
מלחמי׳ מתמדת עם הפולש הזר, הפלשתי.
הוא סימל את מלתמת השיחרור של העם.
כשברח דויד מחצרו, פנה לעבר מחנה
האויב. אין להתכחש לעובדה כי בשעה
שהעם, בהנהגת המלך, קם למאמץ נואש
לשיחרור המולדת מן האיום הפלשתי, הי
דויד בן־ישי בארץ פלשתים, תחת חסות
אביש, מלך גת, בימינו היו קוראים לו
בשם *קויזלינג״ .מה היינו אומרים לו
ראש מפלגה אופוזיציונית בישראל היד,
עובר לגור בקאהיר או בדמשק?
יותר מזה, הפלשתי הגיע עד לעמק יזרעאל.
שאול, אכול חרדה לתוצאות המאבק,
התבונן לקרב המכריע על הר הגלבוע.
אותה שעה צעד דויד ואנשים, בד מפלגתו
המהפכנית (*ויתקבצו אליו כל איש מצוק,
דבל איש אשר לו נושה, וכל איש מי
נפש בשורות האויב הפלשתי. רק סרני
פלשתים, שחשדו בשכירם העברי, מנעו
את השתתפותו של דויד בקרב המכריע —
נגד עמו.
אחרי נצחון הפלשתים, שהטילו עתה את
שלטונם על רוב הארץ, מלך דויד בארץ
יהודה. כיצד? מתקבל על הדעת שהפלשתים
הם שמינו אותו למלוך תחתם. אפשר לומר :
מנדט פלשתי, הפועל באמצעות משתף־
פעולה מקומי. לו הגיע סיפורו של דויד
לסוף בשעה זו, היד. נשאר דמות מפוקפקת
מאד.

חיים כרם?

לורך וסוס :
ס שח אור

מנהל פ ס לי ם :
שלפה אדיר

ראש המנהלה :
של פ ה חררי

אבנר בן־נר, אותו אדם נעלה, החליט כי
מוסב שינצח המחנה היריב, ובלבד שהעם
יישאר מאוחד מול אויבו. לכן מסר לדויד
את ממלכת שאול. אפשר לשער כי עשה
זאת רק אחרי שנוכח לדעת צי דויד שעד*
עתה, אח דרכו לחלוטין.
ואמנם הוא לא מעה. אבנר עצמו נרצח,
אולם דויד הלך בדרך הקלאסית של המלכים
העבריים הגדולים: ברית עם צידון, העם־
האח השמי, כדי למגר את הפולש הזר.
כך הצטרף לשרשרת המובילה משאול, דרך
שלמה המלך, אל אחאב, הגדול מכולם.

בפרום־הזזנים קבלו נא את ב רכו תינו מ עו מ ק
לב ואת אי חוליני להצלהה בדרככ ם?עזור?אדם
הקטן.
שבועונכ ם העניק לנו מצב־רוח מ רו סס, והביא
או תנו להכרה שרק הו א יכול לשקף בנ א מנו ת את
דעותיה ם של רבים מן הקוראים.

נתרתחתי למקרא שו רו תיהן של ה חי פ איו ת המ שי בות
ל מכ תבו של בר־נוי (העולם הזה .) 887 עצ תי
להן להפנין את רנשי הנחיתות הבתולית שלהן
בבאר־שבע. אשר בה יש ע שרה זכרים על כל
נקבה...
ראיתי נם ראיתי אתה חי פ איו תעב או לבאר־שבע
לימי-החגים וה רי מו את אפן מעלה מעלה,
כ אילו היתה כל אחת מהן אליזבט טיילור. או
טרילין מונ רו. אם הקוראות רינה קלמן. א סתר
מאיר ודבורה ברלינסקי אינן רו או ת נחת מן הצעיר
הישראלי. י ש להן הזד מנו ת להיפג ש אתי ולעבור
קורם קצר ומש כנ ע בדבר מ הו תו של הגבר היש ראלי.

עמנואל
בכור (בשם החבריה) ,באר-יעקב
למאות הקוראים ששלחו לנו את ברכתם
לחגים, תודה נאמנה.

איש-השנה
״סיבת ש תדלנותו של משה שרתוק נ עו צהב כד
שעדייו לא נול דו הנ סיבו תשב או אך ורק ב שנ ת
- . 1948 כו ת ב אליעזר ברזילי במכת בו אליכ ם
(העולם הזיו ,) 8*7א שר בו הו אמשמהאת ישראל
קפטנר למרדכי הי הודי ואת בו־נוויון ליהודה ווי
מ כבי.
בוודאי גם מרדכי הי הודי ויהודה המכ בי התה
פ כו בקברותיהם מן הה שוו אה הזאת.
על קטטנר אינני רוצה ל כ תו ב: אני סו סדיעל
ה שוסם. אבל אולי ינלה לי מר ברזילי ננר מי
מ ר דו מר ב רנו ריוו ומר שרתוק בשנתי? 1948
למרוד במולד ת אפ שר רק ננד ש לי ט זר, וכל
נווד חיה ה שלי ט הזר פה. היה ״ ה מו ר ד״ ב דנו ריון
״ א סי ר״ בכית מ לון בפא ריס. ו אי לו ה ״ מו ר ד ״ ה שני,
מר שרת. שלח או תי ואת חברי לל א ט רון
בעזרת הסי. אי. די.
הנסיבות למרד נו צ רו כאשר יאיר. ואחר-כד
בניו, הרימו את נפ-הם רד. זה היה ב שנו ת 42־. 43
סירובם של ח״ מו רדי ם״ בי. נ׳י. ושרת. לה שתתת
במרד היחידי שהיה בי שראל והילחמם בו עלה
ל ע מנו לא רק ב שנים של שי עבוד. אל א נם ב מ או ת
אלסי קרבנות בנולה כ סי שמתברר במ שסט־קסמנר.
מלחמת־העצמ או ת של 1948 היתה לתפארת לנוער
מעברי כולו. אד איו לסלף א ת ההיס טוקיה: ז ו
לא היתה מלחמת-שיחרור יזו מ ה ׳ .אלא מל חמה־מנן.
שאתרים כ סו עלינו. ו אילול א ח״ מו ר די ם ר.
ב רנו ריון ושרת. חיה צבא-י שראל מגי ע לפ חו ת
לירד: ו מ בו ל המצרי.
אם ה ע תונ אי מ ר ברזילי אינו יוד ע כל זא ת.
אולי י שאל את האננלי ם: מ תי היה ה מרד. ו מי
היו המורדי ם? הם יגי דו לו.

אמנון רוזנבלום, ירושלים
בחזרי מאשקלון, בערך בחצות, מצאתי
את הכביש ריק לחלוטין. ערפל כבד כיסה
את הארץ. מרגע לרגע גבר בי הכעס
על הפסיכולוגיה העכברית שהשתלמה על
נהגים כה רבים. הערתי על כך לדן ברנע,
שישב עמי בג׳ים, כשלפתע ראיתי מכונית־משא
עומדת ללא גלגלים קדמיים בצד
הכביש. עצרתי. ראיתי שאירעה באן תאונת
דרכים, אולם לא מצאתי נפגעים. המשכתי
בדרך.
כעבור עשרים דקות ראיתי דמות עטופת־חאקי
מתהלכת לבדה בכביש. פתחתי את
ניצרת הנשק ועצרתי לידה. היה זה צעיר
משופם.
האם ראיתי מכונית ליד הכביש? ראיתי.
האם ראיתי איש זקן לידה? לא.
האם זה עוד רחוק? כשעתיים הליכה
בריאה. ליתר דיוק, בשעה זו של לילד*
בשטח זה, לאיש בלתי־מזוין, הליכה בלתי־

בריאה.
נסתבר שהצעיר השאיר את אביו לשמור
על המכונית, יצא להזמין גוררת מתל־אניב.
בינתיים רד הלילה, והוא חשש לשלום
הזקן. התפעלתי בלבי על אומץ־לבו של
האב, שנשאר בלתי־מזוין בנוף האפל, סיבבתי
את הג׳יס והחזרתי את הצעיר למכוניתו.
לא מצאנו זכר לאביו.
העלינו על הדעת שהזקן נדד אל המושב
הקרוב ביותר, ולשם הבאתי את הצעיר.
המושב ישן, השארתי את הצעיר שם והמשכתי
בדרך.
כעבור ארבעים דקות פגשתי דמות בודדת
מתהלכת בכביש. עצרתי. היה זה
יהודי זקן ומזוקן, שנע דרומה. האס ראיתי
מכונית ובו׳ ? כן. האם. זה רחוק ובו׳ ?
בעשר שעות הליכה. האם ראינו צעיר?
נסתבר שהאב התיאש, חזר העירה, נובח
שבנו חזר למכונית, חשש שהבן ידאג •לו,
חזר על כן לבדו. לא היו מכוניות בבביש׳
לכן המשיך בדרך מראשון־לציון, לאורך
בביש החוף, ברגל. הוא היה מזוין במקל
בלבד.
הפעם יעצתי לזקן שיישאר ביבנה, ילון
שם עד הבוקר. שעה אחת אחרי חצות
אי.ה השעה הטובה ביותר לטיול, אפילו
לאדם המבקש בדידות.
אולם בלבי שמחתי על אומץ־לבם הטבעי,
הבלתי־מעושה, של האב ובנו. על אף נהגי
קרייזלר פחדניים, לא חסרים גם עתה אנשים
פשוטים׳ ללא־חת, בארץ פלשתים.

אורי אבנדי

אך גדולתו של דויד רק התחילה ברגע
זד״ בשעה שהגיע סוף־סוף אל השלטון,
הפך במפתיע ליורשו האמיתי של שאול.
דו־ד המשיך במלחמת השיחרור.
צעדו הראשון היה לאחד את ישראל.

מצב-רוח מרומם

חיפה, עיר כערות

נימוס יסודי
בר שימה על פגי שו תיו ש? ע מו ם קינן עם אנ שי
הוותיקן (העולם הזה ) 888 מו פי ע תצלום בו הי א -
עומר ל פני הקרדינל טי סתכ שי דיו תחובות ב כיסיו.
איני יודע מ ה דעתכם על הצעיר ה עו מדב פני
הוקז כ שי דיו בכיסים. אול ם יותר מז ה אני מתפלא
מ רו ע פירכמת ם את התצלום. והייתי רוצה להציג
לכם שחי ש אלו ת :
ו א) עחונכ ם האנגלי פ רונ טבייג׳ יני ע לארצו ת
דוברות אנגלית. ושם י ר או הקוראים את הובר
הני מו ס ה אלמנטרי מ צד י שראלי צעיר כלפי הקרדינל
סימרו. ש הינ הו. לדברי ע מו ם קינן ע צ מו.
אהד האנ שי ם החזקים ובעלי הה שפעה המרובה
ביותר בוותיקן. אפ שר שהחצלום יזכיר להם אח
התקרית שאירעה בתקופת־המנדט לקצין בריטי.
אשר ה־רשה לעצ מו ל פני ת אל י שראל רוקח כש י
דיו ב כי סיו. ראש־עיריית תל־אביב סרב אז ל ענו ת
על ש אלו ת הקצין בטרם יו צי אאתי דיו מז הכיסים.
ה אינכ ם סבורים שרק המשמעת הפני מי ת ..בה
חונ כו אנשי־הוותיקו. מנ ע ה מן הקרדינל הערה
דו מהז
(ב) קרוב לוודאי שתצלום זה יפורס ם נם בעי־תונהם
הספרדי. אטי-אם, ה מו פי ע ב מק סיקו. שהי נה
אר־ן קתולית. יו ש בי -מקפי קו עלולים ל ש אול
שאלה פ שו ט ה: מ ה היו אוסרי ם היהודי ם. אילו
ע מד ע תונ אי קתולי ב פני הרב הרא שי בפוז ה דו ט הו

ש. ניסנבוים, ירושלים

תה-לשניים

מאמר־העורר על המרוקאי ם (העולם הזה ) 882
עורר בי התפעלות. אני מכי ר אותם. הם הומר
טוב מ אד. נם אני מו כז ל שתו ת איתם תה. ה בי או
את התה 1

שתי

כפיות

סוכר,

חוק ומין

יהודה בן מרציאנו, באר־שבע

מעודלמק תני ה ס של א ־ ספ רה ומ שה• ע) ^ 5ו7
־(העולם הזה .) 885 , 882 האם לא־ ריי מח ה שעה
שהממ שלזל תיתן נו ש פנ קה ר שמית לבתי-הבו שמו
הנזקק י מצ א את דרכו לבית־הבושת נם אם אין
הו א הוקי. אולם הו א יסבו בזה את ברי או תו (רק
ב שני ההוד שי ם האחרוני ם מ תו בי שראל שבע ה
אנ שי ם ממחל ת ה ענ ב ת!) אי לו היו בארץ בתי־בו
ש ת תחת פי קו חו הר שמי של מ שרד-הבריאות.
היה מכפר מקרי מתלות-המיז יורד בהרבה.

גבריאל בר־ליו, וזל־אביב

משיבה טבעית
אם אי ש הבובו ת דוד בן־שלום (העולם הזת ) 887
מי טי ב כל־כד ל מ שו ך בחוטים. מ דו ע לא בחרו
או תו עדייו לכנסת 1

אברהם יערי, חולון
מזכירי מפלגות סבורים כי תפלן יד זזברי־הכנסת
להימשך, לא למשוך.

הנדסת זיווה
נדהמתי לקרוא כי זיווה-לא-הכזיבה (העולם דו ח
. ) 887 היא ״נערת-שער מ רוב ע ת״ של העולם הזח.
לי היה נד מה שזיווה היתה ארבע פ ע מי ם נערת־שער
ענול הומ קו מר ת כבל הדרו ש 1
אם העיגול.

נפתרה

ישעיהו ברל, הרצליה
סוף־סוף בעית ריבוע

לדוג כמיים נקיים
כל הכ בוד להעולם הזה 886 שהני ש לנו את
ה ת מונו תהתת־מימיות הרא שונו ת בי שראל. הודו ת
לכד ראיתי בפע םהרא שונה מהי שרו אה הדני ב־רגע
הא ח רון לחייו: מפל צ ת בעלת עיו אחת גדו לה
זונקת לקראתו. ולזה קוראים בו־אדם 1
בררררררר 1

חנן גבריאלי, מגדל־אשקלון

שמחתי לקרוא כי החבריא ה חלי טו להתחיל בדיג
תת־מימי נם באילת. סו ף טו ף נראה ה ת מו דדות
הראויה ל ש מה: אדם ננר כרי ש.
מעשה בדייג (ו ש מו חיים).
פ תח ת ל פני חמים
הו א פנ ש ככרי ש
ובלי שנורקל ) 1והיש
הסך ארווזת־צזזריים.

מרדכי קוליצקי, צפת
ספו רטמ צוין. לכל ה פולי טי ק אי ם הוניל,ים לדוג
ב מי ם עכורים. יש לז הכמה וכמה׳ י תרונות :׳ הם
לא יו כ לו לנאו ם, איים לא יראה אותם . ,והם
יו כ לו לדוג איים את רעהו...

יוסי סולר, תל־אביב
אגודת צער־בעלי־חיים לא תר שה׳א ת הרעלת
הדגים.

עירום מזעזע

ה אנד ר טה של מיכאל-אנג־לו (חעולם חזח ) 885
הי א יצירה א מנו תי ת נדולה. אבל העירום שלה
הדהים או תנו. הבהיל משותא שר טו פ חו בנו
על־ידי מו ס ר הדורות ...א פי לו מוכר־העתוני ס בקיוסק
נזדעזע ל מר אה ה ת מונה, סירב ל סבור את
ה עי תיז לנערות.

א. שמיר׳ תל־אביב

ד״ר ש. סגל, קרית־ים

כפיות

העולם הזה אינו מתימר להיות בעל חוש
אסתטי מפותח יותר מאשר מיכאל אנג׳לו.

שלוש

ס 1כר 1

העולס
ה ש בו עהה מצויר
לאי־נפגר מציח

האם תשמור ער מקומך ככנסת
בבחירות הבאות?
החידון הבא הוכן על־ידי צחת מיוחד
של חוקרי העולם הבא, בהדרנת הפסי־כולו*
האמריקאי הנודע לשמצה ביל מק־כוהן
או׳לוי. אם משום־מה אי 1ך חבו־־
ננסח, אל תמרח לפתרו.

. 1נכנסת (במעות) לישיבת הכנסר.
בד. עומד על סדר היום תיקון פקודת
מם השעשועים הנגבה מביצים צבעוניות
בל״ג בעומר. אהד: ,
(א) מסתלק מיד.
(ב) מבקש רשות הדיבור, למרות
שאין לך מושג במה הענין,
(ג) יושב, עוקב בענין אחרי הויכוח
משך לא. פחות משלוש
דקות, קם פתאום כאילו נזכרת
בישיבה חשובה והילד לשתות
קפד*

. 2אתה משתתף בישיבה על מצב -
בטחון של המדינה ולפתע נוכח שנשארת
יחידי באולם. אתה :
(א) אינך מרגיש בכך, בי אתר,
ישן,
(ב) ממשיך לנאום, בא־לו לא קרה
כלום, וחוזר בלי הרף על המלים
*כוננות״* ,קוממיות״,
*משימה״.
(ג) מגיש את נאומך המוכן לפרסום
בגליון יום ו׳ של עתון המפלגה
ומזכיר למערכת בי
גלופת תמונתך נמצאת ביור ד.
מתנהל כינים בינפרלמנטרי בחדך
לארץ ושמך לא נזכר ברשימת הנוסעים.
אתר: ,

(י $ניסע•
(ב) מתריע נגד הייצוג הלקוי של
מדינת ישראל בחוץ־לארץ.
(ג) מוותר, ומסכים לנסוע לחופשה
בתם על חשבון המפעלים הכלכליים
של המפלגה.
תשובות וסיכום: כל תשונה:
היא הנכונה. תן לעצמך 10 נקודות על
בל תשובה נכונה. אתה מתאים בהחלט
להיות חבר־כנסת, וחבל שאינך שר.
דאג לתיקון המצב.

ה עו ל ם

הז ה

888

״אני מתננד לכל מילה שאמרת -אודם אני מוכן לתת את נפשי
על זכותך לומר אותה משך שלושה חודשים עמד פסוק כן־אלמוות
זה של וולטיר כמרכז אחד המאכקים הציכוריים העקרוניים החמורים
כיותר כתולדות המדינה. כמרכזו עמד איש קטן, קורכן נסיכות חסרות
ערך כשלעצמן. אולם על כפות המאזניים היה מוטל הרכה יותר מאשר
גורדו הפרטי -הקרכ המשפטי שהתנהד כדפיהם שד מיפמכים צם־
איים יכשים היה צריך להכריע כשאלה הגדולה: האם יש לחייל הישראלי,
וכסופו של דכר גם לאזרח הישראלי, זכויות שאינן ניתנות לכי־טול
ולפגיעה, זכויות שנככשו כמאות שנים של מאכק לחירות הרוח
האנושית?
כית־הדין המחוזי שפסק לטוכת כיטולה של זכות זאת הרגיש גם
הוא כחשיכותה של החלטתו חסרת־התקדים, ציווה לפרסמה כפקודות
השיגרה ככל מחנה צכאי כארץ, לחרות את דמותה החדשה של המדינה
עמוק עמוק כליכו של כל חייל -ושל כל אזרח.
אולם לאלה שנואשו בשלכ הראשון של המשפט, נתן השכוע כית
הדין העליון של צכא־ההגנה תשוכה חדשה, אצילה ומרוממת. מכלי
לחוס על הפרסטיג׳ה העקרה, מכלי להיגרר אחרי רגשות חולפיים על
חשכון עקרונות נצחיים, הכריז כית־הדין :

״העולם הזה״ ,ושני העתוניס-האחים שלו, שהכירו מן הרגע הראשון
כחשיכותה הגורלית של פרשה זו, גאה כי התפרצות דעת הקהל
וטוהר מצפונם של השופטים מנעו לא רק עוול משפטי אלא גם תקדים
הרה-אסון כדרכה של המדינה.

נ גו ס הסעות עגן צעיר סימפסי ביישן וצנום. שתכונתו
יום הגדול הגיע. נקבע כי פסק־הדין
יוכרז בקריית־מאיר, בו שוכן בית־הדין
הצבאי העליון, ביום ה׳ ,בשעה 15.00
בדיוק.
המחוז הקטן הגיע אל הסיפרה שלוש,
עבר אותה — והישיבה טרם נפתחה. השופטים
עסקו עדיין בסידורים דחופים
מרתה ישב באולם, מוקף מכל עבר על־ידי
העתונאים — הצופים היחידים שנכחו ב־שלב־הסיום
של הפרשה הדרמתית.
מצב־רוחו של מרתה עלה וירד כמטוטלת.
לעתים היה עליז ושופע־שיחה —
ולעתים דומם וקודר. הוא שמח לראות אר.
סניגורו, אלימלך דוידטקו׳ מופיע בחיפזון.
עורך הדין בא זה עתה מחיפה, היה משוכנע
כי אחר לישיבה. הוא לא אחר.
התובע הכללי של צה״ל, סגן־אלוף משה
דוד, אשר ניהל את התביעה משך כל זמן
המשפט, לא הופיע הפעם. במקום זה מיג,־,
הוא את סגנו, רב־סרן אהרן שרגנהיים.
שרגנהיים ישב דומם ליד שולחן־התביעה,
לא מש ממקומו עד אשר נסתיימה הישיבה
ואתה המשפט.

לבסוף נכנסו לאולם הקצרניות והמזכירות.
המתיחות גברה. הגיעה השעה שצבא
ההגנה לישראל יאמר את דברו.
בזה אחר זה נכנסו לאולם חמשת השופטים:
נשיא בית־הדין, אלוף־משנה נחום
שדמי, רב־סרן נסים צדוק (שנקרא לשירות־מילואים
לרגל המשפט) ,סגן־אלוף מרדכי
חרותי, אלוף־משנה ע. גלבר וסגן־אלוף
יצחק הכהן.
שדמי פתח את הישיבה בטון רשמי-
ענייני. מבלי לבקש את הנאשם לקום ממקומו׳
החל קורא אר. סעיפי־החוק, לפיהם
הואשם מרתה :
• התנהגות בלתי־הולמת לחייל בצבא
ההגנה לישראל.
• דיון בפומבי על שאלות מדיניות.
על פי סעיפים אלה, לפני שלושה
חודשים, נידון מרתה לתשעה חודשי מאכר
על כל אחת מן האשמות. זמן קצר לאחר
מכן הוקטן עונשו לששה חודשי מאסר.
רק לאחר הקראת הסעיפים החל שדמי
לתאר את כל אשר אירע בנמל־חיפה באותו
בוקר גורלי של ה־ 5למאי . 1954
בית־הדין תמך ברורות בטענתו של דוי־דסקו
כי בית־המשפט הצבאי המחוזי ניהל
אר. משפטו של מרתה באורח מוזר. אולם
מערכת העובדות, כפי שצויירה על־ידי בית־הדין
המחוזי, נמצאה משביעת״רצון ומושלמת.

באולם
המשיכה המטוטלת בתנועה. לעתים
היה דומה כי מרתה אבוד — ולעתים
כמעט ברור שהוא יצא זכאי. הוא
עצמו ישב על הספסל הקדמי. פניו היו חוזרים
כסיד ושפתיו קרועות לרווחה, ואצבעותיו
מעכו ללא הרף את ממחטתו הצחורה.
סייג להפקרות
עוד
בראשית דבריו ציין שדמי כי לפרשה
כולה יש חשיבות ציבורית ממדרגה ראשונה•
אולם הוא אמר כי אף על פי שישראל
הנה מדינה דמוקרטית וחופש־הדי־בור
הנו אחד מעמודי־התווך שלה, צריכים
להיות סייגים ברורים, אשר יגנו על הציבור
והפרט מפני הפקרות־הציבור.
קיים חוק פלילי, המגביל את חופש־הדיבור.
חוק זה חל הן על חיילים והן
על אזרחים. אולם נוסף על החוק האזרחי
כפופים החיילים גם לחוקת השיפוט הצבאית•
בה בשעה כי היה ברור לחלוטין
שמרתה לא פעל בניגוד לחוק האזרחי,
התעוררה השאלה אם אמנם עבר הוא על
התקנות הצבאיות.

שדמי סיים את דבריו . :בזה אני סוגר
את הדיון.״ הטון שלו לא נשתנה, הוסיף
להיות אדיש וענייני..
השופטים עזבו את האולם בזה אחר זה.
המטוטלת נעצרה. המתיחות נמוגה. הצבא

המשפט נפתח בתשע בבוקר. בשעה עשר
כבר הבין הסמל המואשם כי בית־המשפט
יכול בהחלט לעשות לו משהו. בשעה שלוש
אחר הצהרים ידע בדיוק: בית המשפט
מצא אותו חייב, דן אותו לתשעה חדשי־מאסר
על כל אחד משני סעיפי־האשמה.
סיפר מרתה . :כבר בזמן המשפט לא
יכולתי להאמין למה שראיתי. ליד שלחן׳
ישבו שלושה שופטים — רב־סרן, סרן, ו־

ברצותו לדון בבעייה ביתר פירוט, חילק
בית־הדין את השאלה לשני חלקים:
• דבריו של מרתה על הירידה מישראל.

דבריו על מדיו ודרגתו.
מאחר שבית־הדין קיבל את ההשקפה שהירידה
מישראל יכולה להחשב לבעייה
פוליטית, לא ראה בה כל דיון בפומבי.
השופטים פסקו כי דיון צריך להיות מאורגן.
הדיון בבעיית הירידה לא היה מאורגן.
מרתה לא אירגן כל דיון. הוא היה שקוע
בשיחה פרטית, ודבריו לא היוו כל עבירה
על חוקי צה״ל. כן היה ברור שדבריו לא
השפילו אותו כאדם — או כחייל.
מרתה אהרן זוכה משתי האשמות גם
יחד.
האשמה הגיונית
אולם כתוצאה מן הבירור היסודי והמקיף
של הסרטים, הואשם מרתה על־ידי בית-
הדין הצבאי העליון באשמה שלישית, אשר
לא זכתה לכל תשומת־לב מצד בית־הדין
המחוזי. היתד, זו האשמה ההגיונית היחידה:
בית־הדין העליון מצא כי בהתריסו
נגד דרגת־הסמל, שעל שרוולו, פגע מרף.ה
בכבוד מדיו ודרגתו.
מאחר שמרתה לא היה טירון, אלא חייל
וותיק, קבע בית־הדין כי היתד, זו עב־רד,
חמורה׳ מצא כי הנאשם הוכיח בהתנהגותו

הוו ורחה1וה ן י 1ר ודייי>
יי וו עו #ע 11
ע\ ! 1 11
בשיחה עם ראש מערכת העולם הזה
למחרת פסק־הדין (ראה תמונה) אמר
מרתה :

כקורם ־ הסמלים של המשטרה הצבאית הצטיין מרתה אהרן (מסומן בחץ) בזריזות, אהבת־פור
והתנהגות ממושמעת. הוזז מילא במשטרה הצבאית את כל זמן שירותו בצה״ל, לאחר
שבמבחן הפסיכוטכני במחנה־הקלט נקבע כי יש לו כל התכונות הדרושות לשוטר צבאי
מושלם. עד לחופשתיהשחרור שלו במשך כל ז מן שרותו, לא הועמד מרתת לדין אף פעם.

אמר את דברו.
כאשר מיהרו הנאספים באולם אל מרתה,
כדי לברכו על זיכויו, כבר לא מצאו אותו.
הוא חזר אל צריפונו, במעברת־דוד, בקרבת
חיפה. השעה היתד, מאוחרת, למחרת
היה עליו להשכים קום, לצאת למקום עבודתו
בבנין.

סמל — והם רשמו כל דבר שהעדים אמרו
להם. העדים דיברו ודיברו. הם לא רק
העידו. הם בעצמט שפטו והסיקו מסקנות,
וכל הזמן אמרו לשופטים מה שלדעתם
צריך לעשות לי. בהפסקה לקח עורך־הדין
שלי אותי הצדה ואמר לי :״אין לך מזל,
אתה תחטוף חזק ! ״

במרפסת הרעועה של צריף ,386 לבוש
מכנסי־עבודה מרופטים וגופיה, עמד מרתה,
גיהץ זוג מכנסיים כחולים. הוא נראה עייף
ומתוח. מסיבת־הברכה שנערכה לידידים ו לקרובים
לכבוד זיכויו ארכה עד שעה מאוחרת
אחר חצות, אחרי יום עבודה קשה
בב.יין, השאירה עליו את אותותיה.

״כששמעתי את פסק הדין ברחתי מיד
החוצה והתחלתי להכות את עצמי על
הראש. צעקתי כאילו הייתי משוגע: מה
עשיתי? מה עשיתי י למה שולחים אות•
ל־ 18 חודשים לבית־הסוהר? אנשים הורגים
ולא נותנים להם עונש כזה. חשבתי
שאני מתעלף׳ שהסוף הגיע. אנשים ניסו
להרגיע אותי. העדים עצמם, אלד, שגרמו
לכל העניין, באו לנחם אותי. כנראה שבעצמם
נבהלו מהתוצאות. הם אמרו לי שלא
לקחת את העניין ללב, שהם ינסו להשיג
ביטול העונש. כל זה לא עזר. לבסוף, לקח
אותי חבר שלי הביתה.״

קשה היה להאמין כי הצעיר הביישן ודד
צנום, בעל השיער הבהיר, העיניים האפורות
והפנים המחוטבים, היה מסוגל לעורר
סערה בעלת ממדים לאומיים. מספיק לשוחח
עמו כמה דקות כדי להווכח כי תכונתו
הבולטת היא הענוותנות והוותרנות.
העובדה ששמו מרתה מעידה על כך.
כאשר התייצב בפני פקידי־הרישום, בעלותו
מרומניה לפני ארבע שנים, מסר כי שם
משפחתו אהרן, שמו הפרטי: מרדכי. הפקיד
לא הבין, רשם מרתי, ומאז זה שט,
החוקי בישראל.

אחרי פסק־הדין הראשון פירסמו כמעט
כל העתונים ידיעות על המשפט.
אני לא יודע לפי מי עשו זאת, אבל זה
היה משהו איום. אפשר היה להאמין
שעשיתי את הדבר הנורא ביותר בעולם.
חשבתי: די, אני גמור ! אחרי טיפול
כזה׳ חיי בארץ הזאת הרוסים. נזכרתי
בכל הסיפורים ששמעתי על חוסר־האחריות
של עתונים, על האסונות שזה
עלול להביא.
למזלי, לא כל העתונות נהגה כך. מיד
אחרי זי׳ באה גם תגובה אמיצה ונכונה.
העולם הזה היה בין הראשונים שבאו
לעזרתי. אבל גם בין אלה, הוא היה
היחיד שלא ראה במקרה שלי לכל
היותר מעשה של חוסר־תבונה מצד
בית־המשפט המחוזי, אלא העמיד אותו
כעניין עקרוני, הנוגע לזכותו של כל
אזרח לאמר את ועתו בבטחון.
בשלבים האחרונים שלה משפט חזרה

שאין הוא ראוי לדרגתו, החליט להורידו
לדרגת־טוראי.
בית־הדין הצבאי העליון לא הסתפק בכך.
בסעיף מיוחד שהוקדש לבית־הדץ הצבאי
המחוזי, הודגש כי אותו בית־דין פסק ל־מרתה
עונש מאסר כבד, שחרג מכל יחם
לגבי ההאשמות שהודבקו בו — אף אילו
היו האשמות אלו מבוססות.

רצחתי, לא גנבתי, לא התקפתי איש. רק
כמה אנשים בדו סיפור שלם עלי. מה היה
בית־המשפט יכול לעשות לי בגלל דבר שטותי
כזה?״

״א וטוף
חזק!•
אלי התקוה והאמונה, במידה רבה בגלל
עמדה אמיצה זו ובגלל התעוררות דעת־הק,־.ל
שבאה אחריה.
מפסק־הדין של בית־המשפט העליון
ראה כל אדם שיש צדק בישראל. אני
למדתי גם שיש אנשים אמיצים בארץ
הזאת, המוכנים להגן על זכויות האחרים
כמו על זכויותיהם שלהם.

הויכוח בנמל חיפה היד. אחד המעט־ם
שהצעיר השתתף בהם. הנושא היה קרוב
מאוד ללבו: עולי רומניה, קליטתם בארץ,
הסיבות שהניעו חלק מהם לשוב לארץ
מוצאם.
כאשר נקרא להופיע בפני בית־הדין המחוזי
הצבאי, בנצרת, בגלל אותו ויכוח.
הלך ללא כל מחשבה מיוחדת, כמעם כל־אחו־יד.
לדבריו :״בכלל לא חשבתי שיש
בזה משהו. טוף־סוף, מה עשיתי? לא

חיילת למופת. טובה אהרן, אחותו של
מרתה, סיימה את שירותה בצ.ה״ל רק לפני
חודשיים, היתה חיילת ממושמעת לא פחות.

חנולסת מ תו היתה הענוותנות

כרבות חמות מלוות לחיצות־יד אמיצות
שפעו על מרתה עשרות ידידיו, שבאו לבקרו
~בצריף הקטן במעברת־דוד, מיד לאחר
זיכויו. הס הכירו אותו כצעיר שקט טובילב.

חשבתי אצאמדעתי ד

יום משמתה בצבא .״חזרתי הביתה במצב־רוח
מצויץ, מפני שגמרתי עם הצבא,״
סיפרה .״חשבתי שכל המשפחה תשמח גם
כן. במקום זה מצאתי אותם כאילו קרה
אסון. בקושי יכולתי להבין מה קרה. לא
ידעתי פשוט מה להגיד,״
כעבור כמה ימים, ביקר את מרתה רב־סמל
שהכירו משרותו במשטרה הצבאית.
״פנה אל עורך־דין דוידסקו,״ הציע לי.
״הוא מטפל בעניינים כאלה.״

אולם בית־המשפט התמלא. הכניסה היתר,
אסורה לקהל, רק מוזמנים מעטים ועתונאים
הורשו להכנס, אביו של מרתה הצליח
בקושי לקבל רשות־כניסה, תפס מקום בספסל
האחרון. משך כל הקראת פסק־הדין
ישב בשקט. כאשר יצא החוצה, היה לו
כאב־ראש. הוא לא הבין מלה אחת מכל
מה ש.אמר באולם על גורל בנו היחיד.
״אני ישבתי על הספסל הראשון,״ סיפר
מרתה .״חשבתי שאצא מדעתי. השופט היה
קורא משפט אחד ואני הייתי אומר לעצמי :
די, אני גמור ! ואז השופט היה ממשיך
וקובע שאני דווקא לא אשם. זה נמשך
בוקר שלם. עד הרגע האחרון לא העזתי
לנחש את התוצאות. בסוף קמו השופטים.
הייתי חופשי.״

עורך־הדין הזדעזע מרתה נטל את העתק פרטיכל המשפט
ואת פסק־הדין, הלך לחפש את דוידסקו.
במשרד עורך־הדץ, הודיעה לו הפקידה כ
דוידטקו עסוק בבית־המשפט המחוזי יפי

* פרסום ה ע ירעור במלואו בהעולם הזה
1ירר סערה בבית־המשפט, כשקט הקטיגור
וטען שהפרסום השפיע על המשפט.

בצריף של הוריו, שלא ידעו כלל על
המשפט, נפלה תדהמה. אביו יצחק, נכה
שעבד כחייט במחנות הכפייה הנאציים ברומניה,
לא תפס תחילה מה העניין; הידיעה
על הצדק המוזר השורר במדינת
ישראל התפשטה במעברה, קושטה בפרסים
נוספים ככל שעברה מפה לאוזן.
טובה, אחותו של מדתה, השתחררה אותו

תדהמה במעברה

מוטב כי ישוב אחר הצהרים. אולם ימרתה׳
שנדלק בו ניצוץ־התקוה, לא יכול היה לחכות.
הסיכוי שמישהו עלול להציל אותו
מן הישיבה בכלא דחף אותו לבית המשפט
המחוזי.
את אלימלך דוידסקו פגש מרתה במסדרון
בית־המשפט, לבוש גלימה שחורה. הוא
הציג את עצמו בכמה מלים, תחב לידי
איש־החוק את אוסף המיסמכים שנשא אתו.
עורך־הדין עילעל בניירות במהירות, נדהש.
קשה היה לו להבין כיצד יכול בית־ימשפט
להוציא פסק־דין כזה. הוא הבטיח למרתה,
להגיש ערעור, הראה את הניירות לעורכי־דין
אחרים שהזדמנו במקום, כאילו אחז
בידו דבר חסר־תקדים.
הערעור הוגש * ,גלגלי הצדק האיטיים
הותנעו, החלו טוחנים מחדש את מקרהו
של מרתה אהרן ושאלת הזכויות האזרחיות
במדינת ישראל. בינתיים פשט מרחה, שען
לפי מקצועו, את מדיו׳ מצא עבודה כפועל־בניין.
כאשר
נפתחה השבוע הישיבה האחרונה
בבית המשפט העליון, למתן פטק־הדין
היה מרתה האיש הראשון באולם ביר.־
הדין, שעה שלמה לפני התחלת הישיבה.
שני שוטרים צבאיים ניגשו אליו, רצו לדעת
.״מה עושה האזרח הזה כאן?״
״הניחו לו,״ ענו להם פקידי בית־המש־פט
בחיוכים רחבים .״יש לו כאן משהו
לסדר.״ בחולצתו הלבנה ומכנסיו הכחולים,
נראה מחזה בדיוק כפי שהיה באמת :
צעיר רגיל, שהתקשה להבין כיצד השליך
אותו הגורל למצבו הבלתי־נוח.
בשעת המשפט הראשון כיסה שפם זהוב
את שפתו העליונה של מרתה. בנאום הסיכום
של ההגנה, הצביע הסניגור על הנאשם,
הדגיש את גילו הצעיר, ביקש מבית־המש׳
פט להתחשב בעובדה כי הסמל אך מתחיל
את חייו. אחד השופטים נעץ את מבטו
בפרצוף המשופם, פיקפק אם אמנם הנאשם
כל כך צעיר. למחרת, גילח מרחה אח
שפמו, קיבל שוב את מראהו הצעיר.

האישהקטןוהבניההגדולה. מרתה אהרן אינו שונה במראהו מכל צעיר ישר
אחר, השקוע בדאגות יומיומיות של פרנסה וקיום. הרואה אותו מתקשה להאמין כי רק
ימים מספר שימש צעיר רגיל ז.ה נקוזת־מוקד של בעייה בוערת: בעיית חירותו של
ישראלי — ואפילו ישראלי לובשימדיס — להביע את דעותיו בגלוי, ללא פחד וללא ע

מדיםלגרמנים תפר יצחק אהרן (ראשון משמאל) ,אביו של מרתה, בהיותו במחנה־ריכוז
נאצי ברומניה. משפט בנו זיעזע אותו, אולם ׳הזיכוי המפתיע אושש אותו מחדש, חיזק בו
דמוקרטית,
דמוקרנת של מדינה
הוא מ5ש יר
הבטחון כי צה״ל
שוב את

כוזעודרג העלייה מרומניה לישראל הופיעה תמונתם המשותפת של מרתה, צילה,
ויצחק אהרן (משמאל לימין) .הם באד לישראל, בתקווה למצוא תנאי־מחייה הוגנים,
במקום זה צריפון במעברה. לא היה פלא שמרתה דיבר במרירות על סיבות הירידה מן 1

תצמית

(כל הזכויו ת ש סו רו תן

• מעריצי מנדס-פראנם כישראל יבולים להירגע, אחרי שחלפה

הסכנה הראשונה לממשלת המדינאי היהודי. נצחונו המזהיר של מנזס־פראנס
בועידת לונדון, בה׳ השיג את אשר לא השיגו כל קודמיו (הבטחה בריטית
להשאיר צבא באירופה לעולם •עד) ואחרי ששערוריית הריגול הפאריסאית
נתגלתה לעיני כל כאינטריגה שהיודה מכוונת נגדו, חזק עתה מעמדו של הצרפתי
,קקטן יותר מאשר היה אי פעם.
כן נתחזק מעמדם של שאר שותפי לונדון המפלגה השמרנית זכתה בבחירות
משנה כתוצאה מן הפופולריות של אנתוני אידן, מנצח הועידה, ומעמדו של
קונראד אדנואר חזר כמעט לקדמותו בגרמניה.

.שמועה חזקה אומרת בי נציג ישראלי כביר יבקר

כקרוב כפאקיסטא] ,ינסה לבוא בדברים עם שר־החוץ, זאפרוללה חאן,
כדי לרכך את עמדתו האנטי־ישראלית. בין הבאים בחשבון: הכוכב החדש
של הדיפלומטיה הישראלית, ציר ישראל ברנגון, דוד הכהן.

• ייתכן מאד בי ראש-הממשלה ושר-החוץ, משה שרת,
יצא כראשית !955 לסיור כזק ככמה מכירות אירופה המערבית,
במגמה לבדוק את מידת יעילותן המדינית של הנציגויות הישראליות שם.
ייתכן כי במסגרת סיור זה ייפגש שרת עם אנתוני אידן בלונדון ועם מנדס־פראנם
בצרפת.

• המזכיר הכללי של או״ם, דאג האמרשלד, עומד לבקר

כישראל עוד לפני סוף שנת . 1954 ביקורו יהיה, להלכה, פרטי לגמרי,
קשור בטכסי חג־המולד. אולם משערים כי למעשה יבוא האמרשלד כדי לקבל
דו״ח מיוחד על המצב בגבולות מראש־משקיפי או״ם, גנרל בארנס.

.המתן להידוק יחסים כין ספרד לכין אחדות מארצות
הים התיכון, לאחר שיבקר בקרוב הגנוואליסימו פראנקו בראש שייטת
ספרדית בנמלי איטליה, יוון, תורכיה ואולי גם מצריים.
• הסדר ביניים כיחסי ישראל־גרמניה יושג, אם תתקבל הצעתו
של אחד מאנשי משלחת־חשילומים בקלן להקים נציגות דיפלומטית למחצה
בבון. לדברי התומכים בהצעה, אין פירושו של צעד זה כינון יחסים דיפלומטיים
רשמיים לגמרו: ישנן כמה מדינות, המקיימות נציגויות מסוג זה בבון, מטעמים
דומים לאלה של ישראל.

• קרוב לודאי שהצ״ב החליטו שלא לתמוך כשיטת
הבחירות האיזוריות לא רק מטעמים עקרוניים, אלא גם מפני
שהם קיבלו איום ברור למדי מן הקונפדרציה הציונית באמריקה, בה מיוצגים
גם הפרוגרסיבים ; הקונפדרציה הציונית רמזה׳ כי אס יסכימו הצ״כ לבחירות
איזוריות, תישלל מהם כל תמיכה כספית.

• צפה לסכסוך גוכר והולך כהנהגת הסתדרות העוכדים

הכללית: חלק ממנהיגי ההסתדרות, ובראשם המזכיר הבללי, ח״כ מרדכי
נמיר טוענים כי ההסתדרות חייבת לרסן את תביעות־הפועלים, ואילו אנשי
האיגוד המקצועי ומנהיגי־פועלי־חיפה ( .אלמוגי ואבא חושי) תובעים הפרדה
מוחלטת בין ענייני־ההסתדרות והממשלה, טוענים כי נמיר נוקט בעמדתו אך
ורק מפני שלו ולחבריו יש דריסת־רגל בממשלה.

• המתן למחאה חריפה של השגריר הסובייטי, מיד עם
שובו לארץ, כקשר עם סירוכה של ישראל להרשות למשלחת
סובייטית לכוא לארץ. אבואמוב, המביא לשרת כשי פרטי תקליטים של
האופרה בורים גודונוב, יגיש את המחאה יחד איתם, אם לא יחול בינתיים שינוי
בעמדת ישראל.

סירוב משרד-החוץ להרשות את בואה של משלחת סובייטית
לקונגרס כישראל, עלול להכשיל את המשא־ומתן המתנהל בין קבוצת
אמרגנים פרטיים לבין האגודה לקשרי־תרבות של ברית־המועצות, במטרה להביא
לישראל קבוצת־מחול ושירה עממית ולהקה של באלט רוסי קלאסי~ .
• קופות חולים פרטיות יוקמו כקרוב עליידי כמה רופאים, הסובלים
מן המצב הכספי, שגרם לחוסר־לקוחות. לפי תוכניתם ישלם להם כל חבר בקופת
סכום מסוייס לחודש, יזכה לטיפול בכל השטחים הרפואיים — פרט לאישפוז
בבתי־חולים. אחת מקופות החולים שתוקם בקרוב תקיף ארבעה ממיטב. הרופאים
הכלליים והמקצועיים בתל־אביב.

• הרופאים יינקטו כשביתה מיוחדת כמינה, אס תעמוד
הממשלה בסירובה להעלות את שכרם: הם יסרבו לה׳וציא כל תעודה
רפואית הנוגעת לממשלה — פרט לתעודות לידה ומוות — יסרבו גם להופיע
כעדים מומחים בבתי־המשפט.

.אם תושלם בניית בל כתי המלון, שהוחל בהקמתם השנה,
יישארו מחצית חדריהם ריקים, אפילו אם יגדל זרם־התיירים במידת־מה.
עובדה זו נקבעה על ידי מומחים לענייני תיירות. התרופה שהוצעה על־ידס :
הורדת מחירי האיכסון, כך שגם תושבי־ישראל יוכלו ליהנות מבתי־המלון.
.אם אתה חובב נקניקים צרפתיים, היה זהיר ! רופאים שמו
לב לריבוי מקרים של קילקול קיבה /שמו את אצבעותיהם על הנקניק כגורם אפשרי.
לפי השמועה, גילתה חקירה ממשלתית שהנקניק הכיל שעווה במקום שומן, אך
משוס מה הושתק הענין עד כה.

.אם התקליטים הרגילים, שנגינתם נמשכת רק שלוש דקות,
מעצכנים אותך, תוכל בקרוב ליהנות מתקליטים ארוכי־נגן, שייוצרו על־ידי
חברת־תקליטים ישראלית. החברה! אף רכשה לעצמה זכות להעתיק את
תקליטיהן של כמה חברות בינלאומיות קטנות. מחיר כל תקליט יהיה כ־ 12 עד

במדינה

• אם תבקר כטבריה כעונה הכאה, תזכה לבידור רב יותר
מאשרבעונההקודמת: עיריית טבריה עומדת להקים מחלקה אמנותית,
מתכוננת לרכוש ספינת ישנה, שתעגון בכינרת, תשמש כרחבת־ריקודים צפה,
להקים לונה־פארק זעיר שינוהל על־ידי בעלי הפארק היפואי.

.לא מן הנמנע בי שחקנית-הקולנוע אינגריד ברגמן תבקר
בקרוב בישראל, תופיע במחזה ״ז׳אן ד׳ארק״ בתיאטרון הקאמרי, אם
יסתיים בחיוב המשא־ומתן המתנהל עתה. בינה לבין אמרגנים ישראליים.

העם
ג אנגס טד*! תו צרת האר ץ
בין שאר סוזורוודהייבוא שמביאה מדינת־ישראל
מעבר לים, נכללים מדי שנה כמה
מאות סרטי־גאנגסטרים. הקהל המבוגר צוחק
מהם, מניח אותם לילדים. השבוע נוכח
לדעת כי לא היה זה שעשוע מצחיק כלל.
בחדשים האחרונים הזדעזעה המדינה כמה
פעמים על־ידי מקרי־רצח שלא בוצעו לשם
טובת הנאה חומרית, אלא היו תוצאה של
נשמה חולה. כזה היה מעשה־ההרג של
הנכה שאול נחמיה בירושלים (העולם הזה
,)882 האיש שקטל את בעל ביתו, הופיע
השבוע, בלוית שני שותפיו, מחייך בבית־המשפט.
אחרי
מקרה זה בא הרצח ברמת־גן,
שאירע בגלל פחי־זבל. רצח זה, מצד אדם
שהזמין כוס־סודה לפני שדקר את המגיש,

הידהד בארץ.
אולם שניהם היו כאין וכאפס לעומת
הרצח הנורא שהמם השבוע את רחובות.
כי הפעם באה האופנה החדשה לכלל גילוי
ברור. כנופיות־נוער, המבצעות מעשי שוד
ורצח לשם תענוג, כדי להיראות כגיבורים
הדומים לאלילי הסרטים ההוליבודיים, הן
תופעה נושנה ורגילה בארצות־הברית. אולם
הן חידוש בארץ.
נגד המשטרה הוטלה השבוע אשמה כבדה
(ראה להלן) .אולם אין כאן ענין משטרתי
גר דא. זהו ענין חינוכי יסודי, הנוגע לחברה
כולה. גניחות הנער הגוסס ברחובות חייבות
לעורר את הציבור.

הגבול
ברשתהבגדיםה גנו בי ס
מברק מספר : 1
דובר צבאי הודיע מפקדים ישראלי וירדני
של אדור ירושלים בדרג גבות ייפגשו מחר
בירושלים בשעה 10 עם ראש מטה או״ם
בארנס לשם הסדר להפיג מתיחות אזור
ירושלים סטופ הקנית
קשר טלפוני ישיר בין
מפקדים ישראלים וירדנים
בדרג גבוה הוצע
על ידי ישראל סעיף
דובר צבאי מקווה תוצאות
טובות סטופ חוגים
מהימנים טוענים ירדן
הסכימה כבר להצעת
ישראל סטופ אותם החוגים
מקוים שפגישת מחר
תפיג המתיחות לאורך
הגבול תגרום הסכמים
דומים עם מצריים חתימה.

קשר
טלפוני ישיר בין המפקדים באזור
ירושלים; כדי לחסל מיד כל תקרית. היתד,
זאת הצעד, נבונה, שהדגישה מחדש את
נכונות ישראל לשלום על הגבול — ובתור
שכזאת יכלה להנחיל לישראל נצחון קטן
בחזית התעמולה המרחבית.
כל עוד היה באח הגנרל בניקה, לא
הוכתרה ההצעה בהצלחה. לב.יקד, לא היה
התוקף המוסרי הדרוש. אולם בבוא הגנרל
ארס בארנם, הגישה ישראל את ההצעה
רשמית. זה היה לפני שלושה שבועות.
בארנס קיבלה באהדה, דאג לקבלתה על־ידי
הירדנים.
ביום החמישי בערב כינס הדובר הישראלי
את כתבי־החוץ, מסר להם את הפרטים
(ראה מברק מסמר .)1היתד, זאת הודעה
דחופה ומבוהלת, כי ישראל כבר ספגה
באותו יום את התבוסה הראשונה. הירדנים
הם שר,פ צו את הידיעה ברחבי־העולס, באמי
רם שזו הצעתם שלהם. כך קצרו הם את
פרור. הזרע הישראלי, השאירו את ישראל,
חסרת כושר התעמולה, במצבו של אדם
שהלך להתרחץ בים, מצא בצאתו שבגדיו
נגנבו.
סקופ. באותו רגע התווכחו העתונאים
ביניהם לבין עצמם. הזריזים שביניהם התכוננו
כבר להודיע לעתוניהם מראש כי
ההסכם נחתם * ,בהסתמכם על התלהבות
ישראל, חשבו על־ידי כך להשיג ״סקופ״
ולהכרת את מתחריהם. אולם הזהירים, מלומדים
בדרכי התעמולה הישראלית, יעצו
להתאפקות. עצתם נתקבלה, למזלם של כל
הנוכחים.
כי למחרת היום התכנסו העתונאים שנית׳
שמעו מפי או״ם ידיעה על התבוסה השניה,
החמורה שבעתיים: דוקר, ירדן הסכימה
לחתום ,־ודוקר, ישראל סרבה. לעיני העולם
שוב נוצר הרושס, שהפך מזמן לקבוע,
כי ישראל מחרחרת מלחמה, ירדן רוצה
בשלום.
כי על דעתה של ישראל לא עלה פרט
קטן: שבאתם, מתווך ההצעה, ידרוש
את שכר־ר,תיווך — את חתימתו שלו על

מברק מספר ,2למחרת
היום :
הסכם שטח ירושלים
שעמד להיחתם הבוקר
בין ישראל וירדן נדחה
בגלל תקלה ברגע האחרון
פסיק מכריזים
חוגי או״ם סטופ נציג
ישראל לא הורשה לחתום
הסכם אס יחתום
עליו ראשמטה אום באת
ם כעד בעוד נציג
ירדן סרב לחתום בלי
חתימה כזאת סעיף נציג
ישראל דיווח לממונים לקבלת
הוראות חתימה.

מברק מספר ,3אוהו
יום אחרי הצהריים : מכריז דובר צבאי
נציג ישראל דרש דחיה
כמה ימים כדי לקבל
הוראות חדשות אם להסכים
לחתימת ראשמסה אום על הסכם
סעיף בהסבירו התפתחות אחרונה דובר
צבאי הסביר כי בטיוטת הסכם של ישראל
היו צריכות להופיס רק חתימות ישראל
וירדן אך בטיוטת הסכם שהוגשה היום על
ידי אום הופיע אום כצד שלישי ועד סטופ.
חוגים מהימנים מתנבאים שישראל תחתום בכל
זאת כי חתימת באתם לא תשנה הסכם
חתימה.

נאשם־ברצח שאול נחמיה

איש התרחץ הים. מאחורי שלושה
מברקים אלה של כתב־חוץ לעתונו באירופה
הסתתר סיפור על אחד הכשלונות שהפכו
אופייניים זה כמה שנים לניהול המגוחך
של עניני התעמולה הישראלית.
הסיפור התחיל כשהציעה ישראל להקים

בבית המשפט*

אופנה חז שה

ההסכם. אולם ישראל לא רצתה בכך. היא
רצתה ליצור תקדים ראשון של משא־ומתן
ישיר בין המדינות׳ ללא תיווך זר. כשנוכחו
מנהיגי ישראל שטעו בחשבון, לא
היתד, להם ד,גמ שות הדרושה לשנות מיד
את עמדתם, למנוע כי לעיני מאות מיליוני
קוראים יועמדו באור מזיק.
הסבר אחר לתבוסה: חילוקי־דעות בצמרת
ישראל, ויכוח בין שרת (שהסכים,
כביכול, לחתום) ובין אחד מתושבי שדה־בוקר.

רו עמפשע !״ אולם למעשה היתד•
זאת שטות מוחלטת. כי לישראל לא היתד,

משמאל, שותפו לפשע אבו הס סיטון.

כלל הברירה לא לחתום על הצעתה שלה,
מבלי להנחיל למדינה נזק לא־ישוער בחזית
התעמולה. לא היה ספק שבארנס יעמוד
על זכותו לחתום. לא היה ספק גם שירדן
לא תפקיר מידה את היתרון התעמולתי
העצום שניתן לה, במפתיע׳ על מגש של
כסף ישראלי.
נאנח השבוע ברחבי ירושלים אחד הנוגעים
בדבר :״שוב נצחון מזהיר שהפך
למפלה מזהירה !״ הוסיף דיפלומט זר, במלים
המפורסמות של טאליראנד הצרפתי :
״זה גרוע מפשע. זו טפשות 1״

יחסים מרחביים
ה לו ד ״ןוהחבל
במערכת־היחסים במרחב היתד, תורכיה
דומה ללוליין המהלך על חבל. היא השתדלה
עד כה לשמור על קשרי־מסחר וקשרים
דיפלומטיים הדוקים עם ישראל, נמנעה
יחד עם זה מכל החמרת יחסיה עם ארצות־ערב.
משרד־החוץ הישראלי הבין את המצב
היטב, שקד על ביצור־היחסים עם תורכיה,
ש־גר לאנקרה את אחד מכוכבי הדיפלומטיה
הישראלית, ד״ר מורים פישר עמד לשגר
לשם את אליהו אילף( .העולם הזה .)887
מספר הדיפלומטים הישראליים שהועסקו
בצירות באנקרה ובקונסוליה בקושטה הג־ע
ל־ ,11 עלה בהרבה על מספרם של אלי,
המועסקים בשוויץ.
אמצעי־הזהירות הישראליים לא הועילו.
בשבוע שעבר סטה הלוליין מן החבל :
השלטונות התורכיים הוציאו הוראות אדמיניסטרטיביות
חדשות בקשר לקבלת רש־יונות־יבוא
ויצוא מתורכיה לישראל, דבר
שה־קשה בהרבה את היבוא לתורכיה —
ועוד יותר את היצוא ממנה לישראל.
לחץ גדול, תוצאה קטנה. לכאורה
היה זה רק צעד כלכלי. אולם למעשה
היתד, זאת תוצאה קטנה של לחץ גדול,
אשר הפעילו המדינות המוסלמיות — וביחוד
פאקיסטאן — על תורכיה.
תחילה לא היו התורכים מוכנים להיכנע
לכל לחץ. משרד־החוץ התורכי אף הזמין
את ציר־ישראל לפגישה, הסביר לו כי חתימת
ברית תורכיה־פאקיסטאן לא תפגע לרעה
ביחסים עם ישראל. אבא אבן, שנפגש
בוושינגטון עם ראש־ממשלת תורכיה, אדנאן
בנדראם, שמע מפיו הצהרה דומה.
אולם הערבים לא הירפו מן התורכים :
נציגי משרד־החרם של הליגה הערבית ביקרו
בלשכת־המסחר באנקרה, איימו בסנקציות
מסחריות נרחבות. המצרים רמזו כי עמדתה
העיקשת של תורכיה עלולה להשפיע על
נכונותם להצטרף לברית איזורית בהנהגתה.
המצב הלך והחריף. התורכים נוכחו כי
הם לא יוכלו להתחמק מז׳סטה ידידותית
כלפי ארצות־ערב. משרד־החוץ התורכי הזעיק
את ציר־תורכיה בישראל׳ ספאקאטי
איסטאניאלי, להתיעצות ממושכת, החליט
בסופו של דבר לצמצם את יחסי־המסחר
עם ישראל. החישוב היה פשוט: הישראלים
יראו בצעד זה פעולה אדמיניסטרטיבית
גרידא. הערבים יראו בו ח־יתור ללחצם.
מצג עדין. משרד־החוץ הישראלי ידע
היטב את מצבם העדין של התורכים. אולם
גם מצבו היה עדין לא פחות. הוא היה
מעוניין להדגיש בפני התורכים את חומרת
ההתפתחות האחרונה, אך יחד עם זה לא
רצו הדיפלומטים הישראליים ליצור בעייה
מדינית במקום שאיננה קיימת עדיין. לבסוף
נמצאה פשרה: בשבוע שעבר יצא לתורכיה
מנהל המחלקה הכלכלית של מלוו״ד־החוץ,
משה ברטור, כדי לברר באיזו מידה
ישפיע ההסדר החדש על יחסי המסחר בין
תורכיה וישראל.
אנשי משרד־החוץ ליוו את ברטור לדרכו
ללא תקוות מרובות. יהיה ברור להם כי
לא הוא ולא דיפלומט ישראלי אחר לא
יצליחו להחזיר את הלוליין התורכי אל
החבל. לכל היותר יצליח למנוע סטיות
מסוכנות נוספות.

הצד הרא שון שדהמטבע
הסבר שני להרעת היחסים בין ישראל
ותורכיה (ראה לעיל) ניתן השבוע בחוגים
כלכליים. דעתם: תורכיה אינה מפיקה
מישראל שום תועלת כלכלית רצינית.
בעוד הייצוא הישראלי* לתורכיה הגיע
לממדים נרחבים, הרי הייצוא התורכי לישראל
אפסי, מופיע ברשימה הרשמית של ממשלת
תורכיה תחת הסעיף ״שונות״ .אם ייפסק
הסחר בין ישראל ותורכיה, לא יורגש הדבר
כמעט בשוק התורכי.
סי רהגשר. הייבוא הישראלי העיקרי
מתורכיה הוא חיטה וכותנה. השנה היה
לתורכיה יבול גרוע מאד של חיטה. אוז
העולם הזו! 888

המאהל האדיר: מחנה הגדנ״ע כרמת-גן יום לפני המפגן
צלחות, כפות, חוויות

מדריכה במדים חדשים

מגויסות כשעת ההבנות

מדורות ומעדיים

כדורים פויחי ם וקומביינים

ביתה אופיינית: מדריכה צברית, ילדי מעברה
סולמות זיקית, מדים חדשים

המעט היש נאלצים התורכים לשלוח לארצות
הקשורות באיחוד התשלומים האירופי

ולארצות המטבע הקשה, להן חייבת תורכיה
חיבות ניכרים.
אולם, טוענים התורכים, אם ישראל מעונינת
באמת בקיום יחסי מסחר עם תורליה,
הרי יכולה היא לקנות סחורות אחרות
שגם הן דרושות לה. כך קונה ישראל בשר
בחבש ובארגנטינה במחירים שאינם נופלים
ממחירי תורכיה, בעוד שהבשר החבשי גרוע
יותר והוצאות ההובלה מארגנטינה גבוהות
בהרבה. הסיבה . :תמורת קנית הבשר מארגנטינה,
מרשה חואן פרון את הפצת אגרות-
ר,ח יב הישראליות בארצו.
סחר־החוץ של ישראל לתורכיה בנוי על
הסכם־חליפין. ככל שיורד הייבוא הישראלי
מתורכיה, כך יורד הייבוא התורכי מישראל.

אמר השבוע כלכלן זר חשוב: את אשר
מרויחה ישראל במפעל האגרות בארגנטינה,
יכלה להרוויח בצורה בריאה יותר ממסחר
הגון עם ארצו של אתאתורכ.

גדנ״ע
מ פ גן ס ס גוני
תזמורת מוזרה השמיעה את קולה השבוע
באיצטד הרמת־גני. היא היתד, מורכבת
מאלפי צלחות ואלפי כפות־אלומיניום.
ד,מ גנים הרעשנים היו אלפי הנערים והנערות
שנתכנסו מכל הארץ לכנס־סומת של
הגדנ״ע.
למרות מספרם הרב של משתתפי הכנס,
שעלה על כל המשוער, שרר במקום סדר
מופתי. האלפים עמדו בתורים ארוכים ל
קבלת
האוכל, אחר עברו למגרש־הדשא ד׳
גדול בו הוסבר להם סדר מפגן הגדנ״ע,
שהיה צריך לד,ערך למחרת.
כעבור שעה קלה החלה התכונה לקראת
המסיבות והתוכניות האמנותיות של הערב.
דופעות להקות הגדנ״ע והנח״ל והשירה]
מסביב למדורות היו בבחינת חוויה חדשה :
רק גדנ״עי ד,אתיר, הים והקשר כללו מספר
רב של צברים. כל היחידות האחרות היו
מורכבות ברובן מבני־המעברות וישובי־העולים.
שינה
של ממש. לאחר הערב הארזך
והמלא חוויות הגיעה שעת השינה: היתד,
זו שדה של ממש: האלפים היו עייפים
מן הריקודים, השירה והחזרות לקראת המפגן,
מכדי שיוכלו לצבוע זה את זה במשחת
נעליים, כנהוג.
למחרת, כאשר נערכה החזרה הכללית
לקראת המפגן, עדיין לא פגה העייפות.
היא לא פגה אפילו כאשר החלו הקהל בן
35 אלף הצופים זורם לאיצטד ותופס את
מקומותיו.
תלבושתם הססגונית של הגדנ״עים, ש
הציפו את משטח־הדשא, עם תחילת המפגן׳,
הפתיעה רבים מן הנאספים. הם קיוו לראות
את התלבושת האחידה־חדשה, אשי
דובר עליה רבות. במקום זה ניגלו לעיניהם
מאות נערים ונערות, לבושים בכל צבעיו,קשת.
הסקרנים
זכו לראות את המדים החדשים
רק לאחר מבצע הקמת אוד,לי־ד,סיירים, שנמשך
דקה אחת בדיוק. לרפתעת אלפי-
הצופים הופיע מתיך האוהלים הזעירים
מסדר מופתי של גדנ״עים לבושי חולצות
ירוקות, חבושי כובעים רחבי־שוליים.
נאומו של שר־הבטחון׳ פנחס לבון ומסירת
דגל הגדנ״ע למשתתפי־הכנס על ידי
מפקד הגדנ״ע, סגן־אלוף רם רון — כל
זה נסתיים כהרף עין. לאחר מכן החלו
מפגני הספורט השימושי. הגדנ״עים התקינו
במו ידיהם את מתקני הזיקית וסולמות־הקפיצה,
ביצעו את התרגילים במהירות
מפליאה, פירקו את מחנה־האוהלים תוך
דקה אחת ונעלמו מהשטח.
רכב והתעמלות. עתה הופיעו בזה
אחר זד, על משטח־הדשא טור של רכי-
משוריין, להקות מחול וחניכי חוות־הגדנ״ע
בהתעמלות־מעדרים. אך נסתיימה ההתעמלות,
וכבר עלו על המגרש חניכי גדנ״ע־אוויר,
שהפריחו כדורים פורחים נושאי
כרזות :״כנפיים לנוער מפקד חיל־ה־ן
אוויר, אלוף דן טולקובסקי קיבל את פני־הצועדים,
ענד כנפי־טייס לחניכים המצטיי־נים.
בעקבות
האוויר הגיע תורו של הים :
מתוך סירות שנצבו בקצה־האיצטד זינקו
עשרות גדנ״עים, לובשי מדים לבנים, ביצעו
תרגילי התעמלות בעזרת גלגלי־הצלה. דר !
קהל ראה ונהנה.
ההנאה גדלה עשרת מונים כעבור דקות
מספר, כאשר הופיעו במקום יחידות נח״ל
מלוות שיירת מכונות חקלאיות. היה זה
חלקו האחרון של המפגן, חלק שציין את
הקשרים ההדוקים בין צה״ל להתישבות החקלאית.
כאשר
נדמו הצלילים האחרונים ש^ ה
תקווה ואחרוני הצופים עזבו את האיצטד.
שובץ המקום במדורות מנצנצות. מסביב
לכל מדורה נוצר מעגל גדנ״עים. הם רקדו י
ושרו עד שעת־לילה מאוחרת. לאחר הכל,
גם הם רצו ליהנות.

במדינה
עתונות
ד״־ ך ןך ועכב רי!
סיום משפט מרתה (ראה רפורטג׳ה)
את מערכת הארץ לשים לב לתופעה
עורר אחת, חלקה ביש
שכמעט
נשכחה בויכוח הכללי: מת
של תופעת ההלשנה, החדשה יחסית
ראל, בפרשה זו.
כתב הארץ, בחריפות בלתי רגילה לגבי
מאמריו הראשיים :

״אך מכוערת סוד יותר היא הופעת המודיעים
והמלשינים שהרימו ראשם במשפט
זה. לולא האנשים האלה שרצו אל
המשטרה ומסרו לה על דבריו של מו תה
אהרון ני אז היה הווכוח בנמל חיפה עובר
ללא תוצאה נ מו רבבות וויכוחים דומים —
וכל נזק לא היה יוצא למדינה מכך.
המודיע משתייך למשטר העריצות כמו
העכברון לזוה׳נוה; ואין פלא בכך שנס
אצלנו הופיעו לפתע המודיעים כאשר נעשה
נסיון להגביל את חופש הדיבור. איש לא
יתפלא כי מאלה ש״נזדעזעו״ .היה הנציג
החיפני של עתון הערב הדור * ,שבו מפא׳׳י
משקיעה כספים רביים כדי להפגין, כנראה
עד לאיזו רמה שכלית, תרבותית ומוסרית
הא אמנם מסוגלת לרדת.
סתון זה נהפך למרכז הקנאות השחורה
בארצנו, ורק מיעוט קוראיו מטשטש במקצה
את החרפה שהמפלגה השמות בישראל בו חרת
לעצמה עתון נזה כבטאון יומי יחיד.׳

כי מרבית המחצבים שהוזכרו על־ידי יוסף
נחצבו על־ידי הסינדיקאט, בהנהלתו של החלוץ
הסיבירי, משה נובומייסקי, עוד זמן
רב לפני קום המדינה.
מבין מאות-הדינים־וחשבזנות שעברו דרך
ידיו נחרט בזכרונו אחד. הוא היה מסומן
בכותרת נפט, חתום על ידי הגיאולוג של ממשלת
פלשתינה (א״י) ,ג׳ורג׳ בלייק. הגיאולוג
הודיע על מציאות נפט בנגב, אך הביע
את הדיעה כי הכמות קטנה מכדי לאפשר
ניצול מסחרי.

של אחד־עשר החשודים ברצח רמי רוזנברג.
רבים מלובשי החולצות הכחולות היו ידידיו
של רמי׳ ורבים מן הנאספים האחרים ה •ו
קרובי החשודים.
ההמון חיכה לשוזא: החשודים הובאו
בפני שופט־השלום חיים אלוף, במקום
אחר: אולם־המשפטים לעברייני־ תנועה של
תחנת משטרת־רחובות.
הדיון היה צריך להתחיל בשעה תשע.
הוא התחיל רק בשעה שתים־עשרה, לאחר
שהובאו אחד־עשר הנערים מחחנות־המש־

דעה שונה לגמרי על הדור הובעה מעל
במה אחרת :
״ואשר להדור, לבי לבי אל ידידי מן
הדור שהם באמת חלוצים, יושבים ועורכים
ע תון מפלגתי על אף יחס הזלזול והבוז
שמגלים כלפיהם לא רק מן החוץ אלא אף
כמה מטובי חברינו.״
הבמה שפירסמה דברים אלה: הדור.

ה מ שק
הגי ע ה כי ר ה ונד נפש
״הבירה הישראלית אינה נופלת בג ־.ה
מן הבירה הפילזנית המפורסמת. היא
עתידה לכבוש את כל שווקי־אירופה.״
הכרזה זו, והכרזות דומות לה, נשמעו
בחוגים כלכליים, כאשר החליטו מפעלי הבירה
הישראליים אביר ונשר להתחיל בייצור
מוגבר של בירה מעולה לייצוא. הכל
היו בטוחים קי הזרם הצהבהב־מקציף ישטוף
במורד גרונותיהם של בני לאומים
רבים, יביא לישראל זרם נגדי של דולר-־ם,
שטרלינגים ופראנקים.
התקוות נתגשמו רק בחלקן. הבירה אמנם
זרמה במורד הגרונות, אך היו אלה גרונות
ישראליים טובים, ובעליהם שילמו תמורתה
בלירות ישראליות רגילות בהחלט. בירת
הייצוא הציפה את השוק המקומי׳ והבירה
הרגילה נעלמה לאי־שם.
בסופו של דבר הגיעה בירה עד נפש׳
והצרכנים רטנו מרות :״מדוע כופים עלינו
לשתות בירת ייצוא, אשר שונה מן הבירה
הרגילה רק במחירה הגבוה?״
האינדכס והכיס. משרד־המסחר !התעשייה
לא האזין כלל לריטון שהלך וגבר.
להיפך׳ הוא התיצב לצידם של יצרני־הבירה,
נתן השבוע לפעולתם גושפנקה חצי רש
מית. היו לו חישובים משלו: העלאת
מחיר הבירה הרגילה בגרוש, לפי דרישת
היצרנים, היתה עלולה להעלות את אינדקס
יוקר־המחיה בשבר של נקודה. האינדכס
הממשלתי היה חשוב מכים הצרכן: מוטב
היה לכפות על הצרכנים בירת־ייצוא היקר,ת
מן הבירה הרגילה בשילינג שלם, ובלבד
שהאינדכס לא יעלה.

פי תוח
ש לו ש ה חיוכי

במטבח, כקבוקי-נפט. זליגמן מיהר
לשגר מכתב לג׳רחלס פוסט, ציין כי עם הולדתה
של מדינת ישראל לא היתד, הגיאולוגיה
המקומית במצב של תוהו ומהו.
תשובת משרד־הפיתוח, שבאה בצורת מכתב
לאותו עתון, היתד, מהירה ומרירה: אנשי־המשרד
האשימו את זליגמן בזלזול חסר־יסוד
בהישגים המצוייניס של הגיאולוגים הישראליים.
זליגמן
חייך שנית: הוא היה האדם האחרון,
שהיה מוכן להלל את ממשלת־המנדט
על חשבון מדינת־ישראל. התמונה והפסל
אשר בחדרו העידו על כך כמאה עדים. כמו
כן העידו על כך עשרות אנשי־אצ״ל, עליהם
הגן זליגמן בפני בתי־דין צבאיים בריטיים,
בהצהירו בכל פה על אהדתו למחתרת.
אולם הוא ה־גיש כי יש לתת לקיסר את
אשר לקיסר. הוא הרגיש גם כי ניפוח ההישגים
הגיאולוגיים בישראל על חשבון סקרים,
שנערכו בעבר, עלול להזיק לשמה הטוב
של המדינה. הוא שיגר מכתב שני ל־ג׳רוזלם
פוסט, אך המכתב לא זכה לראות
אור.
בשבוע שעבר בא זליגמן, סוף סוף, על סיפוקו.
הוא קיבל מכתב מנובומייסקי, בו צויין
בין השאר כי במטבחו של חלוץ־המחצבים
הישראלי מצוי עדיין בקבוק עם דוגמת־נפט,
שנתגלה בנגב לפני שנים רבות.
עורך־הדין חייך בשלישית, אמר :״במקום
להוציא הון־תועפות על בדיקות קרקע
אפשר היה לבלות כמה שעות בארכיון הגיאולוגי
של משרד־המושבות בלונדון. הוא
פתוח בפני כל אדם״.

עורך הדין מקם זליגמן ישב במשרדו המרווח,
בין פסל ברונזה של ז׳בוטינסקי ל־תמונה
מפוארת של הרצל. הוא עיין בעתו־ני־הבוקר.
עיניו נתקלו באחד־המאמרים: שר
הפיתוח, דב יוסף, הכריז כי מאז הקמת מדי־נת־ישראל
נתגלו בנגב מחצבים שונים, אשר
קיומם לא היה ידוע לשלטונות הבריטיים
משך כל תקופת המנדט. זליגמן חייך.
הוא חייך מפני שהוא היה מזכיר סינדיקאט־המכרות
עוד זמן רב בטרם החל לעסוק בעבודה
משפטית בתל־אביב, הוא ידע היטב

דם. ב פי. זעם

* .דני פנקס, בשעתו סופר הדור בחיפה,
כיוס סופר מעריב בטבריה.

מול בית־משפט השלום ברחובות עמד
המון רב• :צעירים זקנים, אנשי תנועות־נוער,
כחולי־חולצות. הכל חיכו להופעתם

פ ש עי ם

טרד, של לוד, רמלה, ראשון־לציון וגדרה׳
בהן פוזרו שעות מספר לאחר מעצרם.
אריק, הנאשם מספר אחד, היה היחידי
שבילה את הלילה במשטרת רחובות. כאשר
פתחו השוטרים את דלת־התא, כדי להובילו
לאולם בית־המשפט, נרעד בכל גופו, סרב
לצאת, נרגע ויצא רק לאחר שראה את
חבריו עומדים במסדרון, תחת משמר כבד
של שוטרים מזויינים בטומיגאנים.
הדמות המרכזית. לשופט־השלום חיים
אלוף היה זה יום בלתי״רגיל: במקום
תיקי תנועה רבים היה לפניו הפעם תיק
אחד ויחידי, שסיפר על אחד המקרים המזעזעים
ביותר בתולדות רחובות, ובמקום
נהגים מבוגרים ישבה לפניו קבוצת נערים,
שהיתה רבגונית הן מבחינת הלבוש והן
מבחינת הגילים: הגדול ביניהם היה נער
שרירי ורחב־כתפיים כבן שש־עשרה, בעוד
שהקטן ביניהם כמעט ולא נראה לעין,
בגלל קומתו הנמוכה.
בספסל הקדמי, בין שני שוטרים, ישב
נער גבה־קומה וצנום, כבן שש־עשרה.
הוא היד, לבוש חאקי, ולצווארו היתד, ענודה
בגנדרנות מטפחת לבנה. הגנדרנות לא הלמה
כלל את התנהגותו: י׳וא הניח את ראשו
על כתף אחד השוטרים, נשק אותו ובכה
כתינוק על צוואר אמו. היה זה אריק, הדמות
המרכזית בכל הפרשה. ראשו נע מצד
לצד כאילו התאמץ לשווא להשתחרר מעול
כבד שרבץ עליו. אחר התכופף לאחור
והחל לנשק ולחבק את חבריו לספסלי־׳
הנאשמים.
פתע באה התפרצות: אריק פרץ בזעקה,
החל להלום על פניו בידיו. ההיסטריה
דבקה גם באחרים. הם פלטו יבבות רמות,
ואחד הגדולים שבהם חבט על ראשו באגרופיו.

״אני
רואה אותו היבבה הכללות
נפסקה רק כאשר פתח השופט להקריא
את כתב־האשמה: כל האחד־עשר הואשמו
ברצח בכוז;ה תחילה. כאן צנח אריק אל
מתחת לשולחן, כשפניו חיוורים כסיד ועיניו
קרועות לרווחה, פלט שלוש צווחות־אימים :
״אני רואה אותו ! אני רואה אותו !
אני רואה אותו ! ״
ואמנם יתכן כי אריק ראה אותה שעה
לעיני רוחו את אותו ערב ששי, בו נקלעו
הוא וחבריו לקירבת סניף התנועה המאוחדת
ברחובות וראו כמה עשרות של בניד.,תנועה
נשענים על הגדר ומצפים לפתיחת
הדלתות.
אריק וחבריו פתחו בקריאות גנאי כלפי
חברי־התנועה, ובמהרה הפכו הקריאות לדחיסות.
גדעון, מדריך התנועה המאוחדת,
שליח ממשק יפתח, קרא לחניכיו שלא להגיב:
לא היתד, זו ההתגרות הראשונה,
והוא ידע כי במקרים כאלה ההבלגה היא
התגובה הנכונה ביותר.
״מה עשיתי?״ חישוביו של גדעון
הכזיבו. אחד התוקפים קרב אל עמוס
יוספזון, חניך הפנימיה הצבאית בחיפו״
שבא לחופשה לרחובות, וניסה להכותו.
בין השניים פרצה תיגרר״ אך כאשר גבר
עמוס על יריבו, חשו שלושה מחברי המתקיף
לעזרתו. איש מחברי־התנועה לא ניסה
להתערב במתרחש, ולעמוס לא היתד׳ ברירה
אלא להימלט כשד,ארבעה דולקים אחריו.
כעבור דקות מספר הגיע עמום קצר־הנשימה
לתחנת־המשטרה, ביקש את התערבות
השוטרים. החשובה היתה: חכה.׳׳
בינתיים נואשו ארבעת התוקפים מלת-
פוס את עמום׳ חזרו לכיוון מועדון התנועה
המאוחדת. אחדים מחברי התנועה עמדו
עדיין ליד הגדר. ביניהם היה גם רמי
רוזנברג 16,5במקרה היה הוא הקרוב
ביותר אל חברת התוקפים.
רמי היה ידוע בין חבריו כצעיר שקט
וטוב־לב. בבית־הספר המקצועי אורט, בו
למד, העריכו אותו המורים כאחד התלמידים
המצטיינים. הוא היה נאמן לטבעו גם
הפעם, לא הגיב על התגרותם המילולית
של אריק וחבריו. אולם כאשר שלף אריק
סכין ושרט את ידו עד זוב דם, פרץ
בזעקה :
״מה יש? מה עשיתי...״
הוא לא סיים את דבריו׳ כי בו ברגע
ננעצה הסכין בחזהו.
האיש החזק. העומדים ליד המועדון
סומרו אל מקומם לרגע קל, אחר פרצו
בזעקות אימים. רמי כבר לא שמע אר.
קולם: הוא היה מוטל על ערימת קוצים
יבשים, פירפר פירפורים אחרונים, לאחר
שבער בריצה מרחק של עשרה מטרים.
התוקפים אף הם רצו — משם והלאה.
הם התפזרו על פני בתיהם. כאשר הגיעה
המשטרה למקום, לאחר עשר דקות, לא
מצאה את הנער הפצוע. הוא הועבר לבית־החולים
קפלן. חומרת המצב הובררה לשוטרים
רק כעבור חצי שעה, כאשר טילפנו
מבית־ד,חולים, מסרו הודעה קצרה: רמי
רוזנברג מת באמבולנס.
האיש הראשון עליו חשב אריק ברוצו
ממקום־הפשע היה בוסי נמוך הקומה ורחב
הכתפיים, שהיה מוכר כמלכה הבלתי־מוכתר
של שעריים. הוא היה אלילו הנערץ של
אריק, האיש היחידי בעולם לו היד, מוכן
להישמע ללא כל סייג. האליל לא הכזיב
הפעם: הוא הביא את אריק לרופא, שנתן
לו זריקת־הרגעה. אותה שעה כבר ידע
בוסי על מותו של רמי.
הוא לא היה היחידי. הידיעה עפה כבזק
על פני כל העיר, הסעירה את הרוחות.
אותו לילה נדדה שנתם של תושבים רבים.
שירה ושריקות. גם השוטרים מנעו
שינה מעיניהם. בחצות הלילה פשטו טנדרים
ירקרקים על פני סימטות שעדיים.
דלתות בתים נפתחו, אורות נדלקו, ובזה
אחר זה נגררו לתוך המכוניות בני חבורת-
התוקפים, שזוהו על נקלה על ידי חכרי
הת ועד, המאוחדת. אשר הכירו אותם כבר
מזמן. רק עקבותיו של אריק לא נודעו.
הוא נמצא רק לפנות בוקר, כאשר הובא
למשטרה על־ידי בוסי. חבריו הכלואים
בתאים קיבלו את פניו בשריקות ובקריאות
בעברית מסורסת, המובנת רק ליושבי־שעריים.
את שארית הלילה בילתה החבורה
בשירה. בבית־המשפט כבר לא שר איש.
זרועות ברזל .״אני רואי׳ אותו...״
אריק המשיך בהשתוללותו. השוטרים שנזעקו
אליו לא הצליחו לרסן אותו. הוא שב
ונרגע רק תודות לאדם אחד: בוסי שזינק

מדייר מחנות העולים, יחזקאל, קרא
בפני המפגינים את הסיסמה שהורדה אחרי
התערבותו של ראש־העיר :״באם אין מש בעצמנו

טרה, נחסל את הבריונות

אליו ולפת אותו בזרועות ברזל והוציאו
מן האולם בלווית שוטר. אריק נראה סחוט
לגמרי.
השופט המשיך במקום בו נפסקה הקריאה
עם תחילת ההשתוללות. הוא קרא
את שמות עשרת הנערים הנותרים בזה אחר
זה, שאל כל אחד מהם ימה ברצונו לומר.
התשובה בפי החשודים היתד, אחידה ,״אני
לא עשיתי כלום.״
מיד לאחר מכן ביקש בא־כוחם של ארבעה
מן הנאשמים לחקור את התביעה,
אם באמת יש צורך להוציא פקודת מעצר
נגדם. השופט החליט כי אכן קיים צורך
כזה, והשוטרים המזויינים ליוו את כל
החבורה חזרה לכלא.
כל אותה שעה לא התפזר ההמון, אשר
לפני משטרת רחובות. הוא ידע כי השוטרים
ישובו ויפזרו את האסירים על־פני
התחנות בסביבה, חיכה בסבלנות לצאתם.
חלל ריק. המון הרבה יותר גדול נאסף
כעבור שעה קלה בצידה השני של רחובות.
הוא היה מורכב מכל תנועות הנוער * —
מן הקומוניסטים ועד בני־עקיבא. מאות
נערים ונערות — רובם בתלבושת תנועתית
— באו לחלוק את הכבוד האחרון
לרמי.
כבוד אחרון נחלק לנרצח גם על לוחות־המודעות
העירוניים: הם היו מכוסים
במודעות־אבל של כל המוסדות והאירגונים —
—החל בעיריה וכלה בסקציית האינסטל־טורים,
אליה השתייך אביו של רמי, משה.
בין גליונות־הנייר המעוטרים מסגרות שחורות
נראה חלל ריק. היה זה מקום המו-
דעות של התנועה לאחדות־העבודה, שהתריעו
על חוסר־האונים של המשטרה, הורדו
ברוב אונים על־ידי השוטרים.
לרגע קל שב גופו של רמי רוזנברג
ונח במקום בו אירע הרצח, כאשר נעצרה
ההלוויה ליד מועדון התנועה המאוחדת.
אחר נחסמה התחבורה בכביש הראשי והמסע
בן המאות נע בדרך הארוכה המוליכה
לבית־הקברות הרחובותי החדש.
* .מלבד

בי ת״ ר

שלא

הוזמנה.

שלוש וועדות. הטכס היה קצר כרגיל,
וכעבור. דקות מספר התנשא במקום תל-
עפר טרי, מכוסה זרים, שנשלחו על ׳ידי
תנועות־נוער מכל קצות הארץ. שירתו
המסתלסלת של החזן הופסקה על ידי זעקות
אמו של רמי, בלהה ״מדוע י מדוע?״
הקהל התפזר במהרה. אחד האחרונים
שעזבו את המקום היה ראש־העיר, בן־
ציון הורביץ. לשאלת עתונאים אם ידע
על קיומה של כנופיה, שהשתוללה ברחובות,
שרפה משך השנה האחרונה שני מועדוני-
נוער, השיב כי עד עכשו לא היה ידוע
לו דבר. הוא הכריז כי עוד בו בערב
תתכנס וועדת־חקירה חדשה לדון במצב.
הוועדה לא היתר, היחידה שנוצרה. גם
תנועות הנוער הרחובותיות הקימו וועדה
פרטית, שתשתדל לחדור עד לשורשי ההתפרעויות
האחרונות. כנראה שגם המשטרה
תצטרך להקים וועדת חקירה.
כך, על כל פנים, הרגישו תנועות הנועד
שהחליטו להפגין לפני בניין המשטרה,
בתום טכס ההלוויה. ך,ם לא התפזרו, ה&־
תדרו בשלשות וצעדו, כשלפניהם נישאת
סיסמה :״חיסול־הבריונות ערובה לחיים
תקינים.״ הסיסמה השניה הורדה ברגע
האחרון, לאחר שתוכנה לא מצא חן בעיני
הורוביץ. הסיסמה :״באין המשטרה —
נחסל את הבריונות בכוחנו ! ״
על אף ביטולה היתד, סיסמה זו נושא
הנאום הקצר, אשר נישא לפני בניין המשטרה
על־ידי מדריך תנועת מחנות העולים,
יחזקאל :״חיסלנו אותם קודם — נחסל
אותם שוב !״
גופיות ופובבים. לא רבים מבני־

משך זמן כה רב.
המפגינים התפזרו. היבבות בחדר בתחנת
המשטרה נמשכו. אבל לא היה זה החדר
היחידי ממנו פרץ בכי. מחלונות בית קטן,
בעל תריסים מוגפים׳ בקצה השני ש העיר
נשמעה התיפחות אשה, אשר?א
ידעה מדע נגזל ממנה בנה. ובאמת, מדוע י

.י א נהסס,
ביום א׳ שעבר עמדה קבוצת עתונאים
בלשכתו של ע.מ.מ. יוסף זינגר, קצק מחוזר,דרום
של משטרת ישראל, חיכתה להבאת
אחד עשר הנאשמים ברצח רמי רוזנברג
(ראה לעיל) .הזדמנות זו ניצל כתב העולם
הזה כדי לקבל אינפורמציה על שאלות שעניי
ו אותו מכבר :

מר זינגר, האם ידעתם שקיימת
בנופיה, המשתוללת זה שנה י
לא חסרות כנופיות בארץ.

אני מתכוון לרחוכות.
;ם כאן לא חסרות כנופיות.

האם ידעתם גם כי כרחובות
קיים עולם תחתון מאורגן?
הוא קייס כאן, כמו בכל מקום אחר.

האם ידועה זהותו של מנהיג
העולם התחתון?
על שאלה זו לא אענה.

האם נקטתם בצעדים נגד עולם
תחתון זה?
בוודאי ובוודאי. אנחנו מטפלים בכל תלוי

האם, חוץ מתלונות, נקטתם גם
כאמצעי פיקוח?

הפגגהמולחלוןהחשוד: שעה שהנאשם, מאחורי החלון הימסומן בחץ, יילל בהיסטריה
ופחד, הפגינו תנועות־הנוער לפני בנין המשטרה, אותה הן מאשימות ברשלנות וחוסר״פעולה.

הנוער הרגישו בצד הדרמתי של ההפגנה :
מולם, באחד החדרים של קומת הצן רקע
של התחנה, התרוצץ אריק וזעק בקולי
קולות. זעקותיו לא היו מלוות מלים, היו
דומות יותר לנהמת חיה נרדפת.
בגזוזטרות הקומות העליונות צצו ראשיהם
של קציני משטרה גבוהים — אחדים
בכוכבים ואחדים בגופיות. היה ברור להם
כי הפעם יהיה עליהם לפעול במרץ, לחסל
את התופעות אליהן התיחסו בסובלנית

משפחותהנאשמים מתכנסות מסביב לעורך־דין משה חזן, מחוץ לבנין המשטרה,
מתיעצות אתו דקות מספר לפני בוא הנאשמים להוצאת פקודת־סעצר נגדם.

כמו בכל מקום אחר.

האם יש לבם מספיק כוח להילחם
בעולם התחתון המקומי?
הכוח לא חסר לנו.

לאחר מקרה זה, מה תוכניותי-
בם כנוגע לחיסול העולם התחתון?

נהסס.

העתונאים יצאו מהלשכה באותה ההרגשה
המעורפלת בד, נכנסו.

מדריד הנוער העובד, רפי, בן משק
מעוז־חייס, צועד בראש המפגינים. אחריו
מונפת על ידי חבריו של הנרצח, הסיסמה :
״חיסול •הבריונות ערובה לחיים תקינים !״

דרכי־אדם
הוכן הכחול
השבוע הופיע ברוך הכלר בבית־משפט
השלום, תל־אביב, מגולח למשעי: הוא
ידע כי זקנו כחול.
הוא ידע גם כי לשאת אשד, אחת בחייה
של האשד, השנייה היא עבירה פלילית בכל
מדינה תרבותית. אולם, לדעתו, לא חל
חוק זה על נישואים עם אשד, שליש ת.
טעותו הובררה לו על־ידי משטרת־ישראל,
שהאשימה אותו בפוליגאמיה.
הנסיבות היו מסובכות למדי: שעה שערק
הכלר מן הצבא הפולני, כבש הצבא
האדום את פולניה, גייס אותו שנית.
הכלר מצא את עצמו בקויבישב, ברית־המועצות.
הוא לא השתעמם שם, פגש במהרה
בגברת מרמוביץ ונרשם אתה במשרד־ממשלתי
כבעלה החוקי.
לחוק, יד ארובה. הכלר לא נשאר
בקויבישב זימן רב, הועבר לריגה, בירת
לאטביה. גם שם הוא לא השתעמם, פגש
בנערה בשם פרידה קורגאנובה, נרשם גם
איתר, במשרד ממשלתי כבעלה החוקי.
אולם יד־החוק ארוכה. משטרת ריגה
עצרה את הכלר, האשימה אותו באי תשלום
מזונות לילדו מאשתו הראשונה. את
כל השנה לאחר מכן בילה בבית־הסוהר,
התכתב ברציפות עם אשתו השניה.
ההתכתבות הגיעה לקיצה כאשר קיבל
הכלר מכתב שבישר לו כי גם פרידה ילדה
בן. מיד לאחר שיחרורו מבית הסוהר קיבל
הוא וויזה ישראלית, עלה ארצה, שירת ב־צה״ל
בזמן המלחמה. עם שיחרורו נרשם
בלשכת־ר,עבודה כצבעי ואב לשני ילדים.
גם בישראל לא סבל הכלר משיעמום.
הוא פגש בצעירה בשם קלארה אידל, נרשם
איתר, לנישואים — הפעם במשרדי־הרב־נות.
החיים
המשפחתיים המאושרים נפסקו עם
בואה של פרידה קורגאנוביי לישראל. גם
לה היתד, יד ארוכה.
( המשךבעמוד ) 12

ההוריםהשבולים (מסומנים בעגול) צועדים מאחורי גופת בנס, רמי, בדרן האחרונה
לבית׳־הקברות וברחובות. האס השכ(ולה צעקה כל הדרך ללא •הרף: מדוע? מדוע?*

0 1 1

דאחרה בי קו ר ב רו מ א. עי ר־ הנ צ ח. הגי עו ע מו ס ק נן וחברו,
מ ל כי א ר ממיר. לוונ צי ה. עיד־ ה הוו ה. הבס טי ב די ס. התע רו בו ת
מירו צי־ הסירו ת -והתעלותה מזו ה מו ת. הי תהואת עיר א שר
מאמ צי ההתר כזו מסביב לנ קו דהאחת: הו רקת כי ס׳ ד ת ״ ריס
לבני־ונציה יש זמן, וכפי שהסביר לי אחד
מהם — הם התרגלו במשך הדורות לאיטיות
הזאת, ובעצם לאן יש להם למהר?
תמהני כמה דורות עברו עד שהסתגל הוא.

ונציה היא גיהינום על פני המים, בזאת
נוכחתי מהרגע הראשון שהגעתי אליה. היא
נפלאה בלילה, ומלוכלכת מאד ביום. והיא
כולה קיימת אך ורק בשביל דבר אחד —
לפשוט את עורם של התיירים. חוץ מזה
עיר של תערוכות
אין לעיר הגדולה הזאת, המונה כארבע־מאות־אלף
תושבים, כל מקור־פרנסה אחר,
אתה נכנס לואפורטו, אומר שברצונך להוהיא
בדרך כלל עיר ענייה.
גיע לסאן־מארקו. הונציאני אומר לך שהגעת
כמובן שרק בדרך כלל. פעם בשנה, ב־למקום
הנכון. אתה נוסע שעה, ומתברר
עונת־התיירות, מתעוררים בני־ונציה מתרלך
שלא תגיע לסאן־מארקו, אבל אין את
דמתם ומכינים כל מה שיש להכין. מצחמי
לקלל. אתה יורד, שואל על תחנת וא־צחים
את הגונדולות, שותים ביצים כדי לפורטו
לסאן מארקו, מבטיחים לך שהפעם
רכך את מיתרי־הקול, מעלים את המחירים
הגעת למקום הנכון, לוקחים ממך את המעלה
מעלה, מקשטים את החנויות ומחכים
כסף, ושוב לא הגעת. הם פשוט אינם יודלתיירים.
והם באים, ברבבות ובמאות אלעים
להגיד ״לא״.
פים. בני־ונציה המסכנים נבלעים בתוך זרם־
ונציה מלאה תערוכות. תערוכת הביינלה,
התיירים העכור השוטף בין התעלות ואמות
פסטיבל־הקולנוע, פסטיבל למוסיקה בת זמהמים
אל סאן מארקו, להצטלם עם היונים,
ננו, תערוכת מוצרי־הזכוכית של מזראינו,
עד שבקושי אפשר להכיר אותם.
ונציה כולה היא בית מסחר אחד, כולה י תערוכת אמנות־סין, תערוכת סלואדור דאלי,
תערוכת קיריקו, ומירוץ הרגאטה המסורתי.
חנויות. ומה אין בחנויות? יש בהן הכל,
חוץ׳מזה עומדים לרשותך כמה עשרות מוזימחוט
עד שרוך־נעל, וביחוד כלי זכוכית,
אונים. בחר באשר תבחר.
— תוצרתו המפוארת והמפורסמת של האי
מוראנו, מקום מושבם של אמני־הזכוכית
על הביינלה כבר כתבו וארדון שלנו, מנהל
מזה דורי־דורות. התייר, היוצא מבית־המלון
בצלאל קיבל שם פרס. לפי דעתי הפרס
אל טאן־מארקו, עובר בסימטאות הצרות והמגיע
לו, אבל אינני יודע מדוע. הביתן העתיקות,
מטפס בגשרים העתיקים והמקונד
ישראלי הוא אחד הגרועים ביותר, ובזאת
רים, נוטף זיעה וכולו השתאות למראה הקל
להיווכח מתוך השוואה. בדרך כלל, לאחר
שפע המתגלה לעיניו. הוא משאיר את כל
סיור בכל הביתנים, אתה מגיע למסקנה
כספו בחנויות הללו, המסודרות להפליא והעגומה
שהאמנים בעולם, ובמיוחד הצעירים,
נוקבות חורים בארנק במחי אחד.
איבדו כל זכר לאישיות, לביטוי עצמי מקורי
ולצבע לוקלי. הציורים השוודיים החדישים
הכל ציורי, הכל מקושט וחגיגי. הגונדודומים
בדיוק לאבסטרקטים של כהנא שלנו,
ליירים חובשים כובעי־קש רחבים עם סרט
ואלה של כהנא דומים בדיוק לאלה הצרפצבעוני,
ובחנויות מוכרים כובעים כאלה לתים,
והצרפתים הצעירים דומים בדיוק לכל
תייר הרוצה להידמות לגונדולייד. כל
אמריקאים, לאנגלים, ולכל צייר וציור תחת
התנועה נעשית במים, ואין דבר מייגע מזה.
השמש בשנת .1954 חן חן לפיקאסו, מטים,
יש להם מין אוטובוסים מימיים, סירות מנוע
בראק ודריין, לחואן מירו ולעוד כמה גדוכבדות
הנקראות ואפורסו, ובהן אתה מוציא
לים על ששלחו את תמונותיהם. זה הציל
את נשמתך עד שאתה מגיע לאן שהוא. אבל
קצת את המצב. ולאחר שראינו את כל זה,
אפשר בלב שקט לקבוע שהביתן הישראלי
הוא מהגרועים. ישנם בארץ כמה ציירים
טובים ומקוריים, שאינם רודפי־פרסומת, אלא
אמנים בראש וראשונה, ובציוריהם אתה מרגיש
אמת, רואה קצת יופי ומבחין שאמנותם
צמחה על קרקע ישראל. אני יכול להזכיר
שמות, כמו לובין, פלדי, גוטמן. איש מהם
לא השתתף בביינלה. אינני מבין מדוע דן
,בן אמוץ לא שלח לשם תמונה, נקווה שהביתנים
יתקן
את המעוות בפעם הבאה.
המוצלחים ביותר הם אלה של הודו וויאט־נאם.
שם ראיתי אמנות מקורית, עממית,
שהושפעה מהמערב, אך לא יתר על המידה.
קינאתי בהם.
צבעוניות. פלססיוח שקיפות

מי מפיר י כוכבת־הקולנוע מרנרט ממית היתה אחת מרבות
שהיו מוכנות לכל כדי להגיע לפסטיבל־חסרטיס בוונציה.
פירסומח בסרטים לא היה מרובה. הקהל הבריטי והאמריקאי
לא הכיר אותה. היא קיוותה להתבלט במפגש הבינלאומי.

מי חזק? בוונציה חזק דווקא המין הנשיי. נשי עיר־התעלות זוכות להראות
את כוח־שריריהן פעם בשנה — בעת מירוצי־הסירות המסורתיים. התיירים
משוכנעים כי הנשים, שתינן ברובן מגו שמות ובשרניות, ולא לפי טעמו של
כל אחד, יניעו את הסירות באיטיות. הם צפויים להפתעה: הן נוהגות במהירות.

הלכתי לראות את תערוכת־הזכוכית. בני-
ונציה הזריזים הזמינו את גדולי־האמנים בעולם
לתת להם מרשמים לכלי־זכוכית. נענו
פיקאטו, שמאס כנראה בקרמיקה והחליט
לנסות את כחו בזכוכית, סלואדור דאלי,
הרנאן לג׳ר, ועוד מה גדולים וקטנים. על
הקירות תלויים הרישומים, ובהם הוראות
מפורטות לאמני־הזכוכית, ומעל האיצטבות
ניבט אליך הביצוע המפליא בטיבו, ביפיו
ובדייקנותו. פיקאסו מציג את הקנטאורים
והשוורים הנצחיים שלו, וכל השאר מציגים
את הכלים הנאים והדמיוניים ביותר העולים
על הדעת. יש יופי מיוחד באמנות זאת,
והאפקט המיוחד המושג בה הוא מיזוג של
צבעוניות, פלסטיות ושקיפות. מן הראוי שהשליחים
שלנו לחוץ לארץ יתחילו למלא
את אמתחותיהם בסחורה זו, בחזרם ארצה.
ההפתעה הנעימה ביותר, וזיתה הרגאטה,
תחרות־הסירות המסורתית, שלא נועדה רק
לתיירים אלא גם להנאתם של אנשי ונציה.
באותו יום, יום ראשון בשבוע, נקהלו כל
בני העיר וכל התיירים לאורך התעלות, מה־ריאלטו
עד הגראנדה קנאלה, לחזות במאורע
מיוחד זה, הנערך אחת לשנה. בתחילה
הופיעה תהלוכה של סירות עתיקות, ארוכות,
בנות עשרות משוטים, מגולפות חרטום
ומקושטות בדגלים ופרחים ובהן שייטים ב־תלבשות
עתיקות וצבעוניות. המראה הוא
נהדר, וכולם מריעים. התזמורות מנגנות, הרמקול
מכריז על המשך־התחרות. הפעם —
תחרות נשים־בגונדולות קטנות, בנות שני
משוטים. מי שלא דאה את נשי ונציה המסורבלות
חותרות כגברים ועוברות במהירות
על נקלה את חמשת הקילומטרים של
המכלול, לא ראה זאת. המנצחות עוברות
שוב לעיני הקהל המריע, ומגיע הסיבוב
השלישי — תחרות סירות הובלה, בנות
ארבעה משוטים, המשמשות כרגיל להובלת
כל סחורה המגיעה העירה. הפעם קושטו

גברתמןה?ן ב ר, המתנוססת על החרטום המפוסל
היא מעשה ידי אמנים בלתי־ידועים, מלפני מאות־שנים.
רבות מן הסירות שהשתתפו במירוץ הרנאמה הנודע
היו עתיקות, אך נשמרו כל הזמן במצב תקין.

גברתמןה? { תי ד, השואפת להופיע בסרטים היא
סוניה ספציה, ילידת־מילאנו. לאחר שלא הצליחה
להגיע לבמות־ההסרמח באיטליה, יצאה לפסטיבל־הסר־טיס
בוונציה: אולי יכיר איזה סוכן הוליבודי בכשרונה.

האחת שזכתה להופיע בסרט היא הדוג־מנית
האמריקאית אייבי ניקולסון. היא הגיעה
לאיטליה לרגל תצוגת־אופנה, הבמאי האיטלקי
לורנצו סטני שיתפה בסרט אמריקאי ברומא.

המלון הוא ענקי ומפואר, ומתאים במיוחד
לשיכונם של כוכבי־הוליבוד, וגם הם
הרגישו ממש כך. האווירה בינלאומית. נשים
חשופות מתפרקדות בכורסאות באולם־האור־חים,
וגברים מסורקים למשעי ועונדי עניבות־פרפר
מקיפים אותן כפרפרים. מלצרים הדומים
ללורדים מהלכים הלוך ושוב. איש
לא שואל אותך מי אתה, אתה מן הסתם
משהו או מישהו. אני מנסה לתפוס את
ארלטי. היא בחדר .105 אני מרים את השפופרת,
ומיד מידיעים לי שהיא איננה. גם
מרלון ברנדו איננו, וגם שתי שחקניות יפא־ניות
ששכחתי מה שמן, וגם אליה קאזאן
איננו, וגם מרלן דיטריך איננה ; אף על
פי שכולם מתגוררים כאן. מחד מסתיים
הפסטיבל, באתי בזמן רע.
״ קדימה !״ זועקים מאות יושבי וונציה הניצבים על המדרכות הצרות לאורך
לבושים בגדים ססגוניים, לפי מיטב המסורת של ימי־הביניים, יושבים בסירות
משמעות דתית: היא היתה מעין מפגן לכבוד רוחותיהים, באה להבטיח שנח
אחת: למשוך תיירים מכל רחבי־העולם, לאפשר לבתי־המלון, מועדוני־ הלילה

התעלות, כלפי המשתתפים בחלק הגברי של מירו׳ן־הסירות. המתחרים
ארוכות, בעלות עשרות משוטים. בימי־קדס היתה לתחרות שנתית זאת
ללא שטפונות ושלל טוב של דגים. כיום יש למירוצייהסירות רק תעודת
ומוכרי המזכרות של וונציה לעשות עסקים טובים ככל האפשר.

גם הסירות וגם השייטים, והן נראות כסוסי
עבודה שהחליטו להשתתף בדחבי. הקהל
מריע גם למנצחים גם לנחשלים, ברוח
טובה, ומגיע הסיבוב האחרון — תחרות
גברים בגונדולינות בנות שני משוטים.
הרגאטה הסתיימה, ועוד מעט תסתיים גם
עונת־התיירות. שוב יצופו קליפות ושיירי
פסולת על מימיהן העכורים של התעלות,
ובני ונציה יתנהלו בעצלתים בסירותיהם,
וישאו עיניהם לרקיע — מתי יבואו שוב
התיירים?

פחות, בתי־קפה שבהם מנגנות תזמרות בינוניות
לפני זוגות שאינם יוצאים במחול,
ופלדה ארוכה זרועה קובות־הלבשה קטנות,
העולות ביוקר. שם באים תיירים ושאר אנשים
לטבול במימיו המלוכלכים של הים ה״
אדריאטי, אבל גם זה ענין של טעם, כמו
שאמר החתול.
הפסטיבל מתקיים בבנין גדול ונאה. בכניסה
מסתובבת קרוסלה ועליה נעות סחור
סחור דמויות אלילי־הבד, כפי שחזה אותן
הקריקטוריסט האיטלקי. את ג׳ינה לולוברי־ג׳ידה
אפשר להכיר מיד לפי החזה השופע,
שארכו עולה על גבהה, ואת פרננדל אפשר
להכיר לפי פני הסוס המחייכים שלו, בפנים,
בתוך הבנין, רעש ומהומה. טלפרינטרים גועשים,
מכונות כתיבה מתקתקות, ובקושי
מוצאים מישהו שמדבר אנגלית, כדי לקבל
כרטיס־כניסה. כמובן שאין מקומות באולם
רק בזירה הפתיחה. מילא. שם אנחנו מקבלים
את כתבותיהם של גדולי אמנות־הבד,
ומתברר שכולם מתגוררים במלון אקסצ־

גייגה המתחמקת
כשהייתי ברומא, אמרו לי שג׳ינה לולו־בריג׳ידה
נמצאת בונציה. כשבאתי לונציה,
התברר שהגברת לולובריג׳ידה יצאה בדיוק
לפני כמה שעות לרומא. כך החמצתי את ההזדמנות
הגורלית לראות את מי שאהבה
נפשי. אבל בכל זאת, הלכתי לראות את
פסטיבל־הקולנוע הבינלאומי.
אותו פסטיבל בינלאומי מתקיים באי לידו,
הלא הוא אי־ד,שעשועים שזימנו בני ונציה
לתיירים. לדעתי האי אינו משעשע כלל וכלל,
אבל זה ענין של טעם. כולו זרוע
בתי־מלון מפוארים, בתי־קזינו מפיארים לא־

איש דא הבחין בכוכבת המקסיקאית מריה
שהתפרסמה בסירטה מסאלינה! הסיבה :.היא
בבית קפה בוונציה בין עשרות צעירות,
יכלו להתחרות אתה ביופין, אך לא התפרסמו

לסיור.
פליקס, ישבה אשר
כמוה.

הלכנו למלון אקסצלסיור. כשאני אומר
״אנחנו״ אינני מתכוון לעצמי דרך צניעות,
אלא לי ולידידי קיקי, הנוהג באופנוע שלנו,
וחברי למסע.

בדרך אל חוף הרחצה מסתובבות אלף
או אלפים יפהפיות. הפסטיבל נועד כמובן
בשבילן, הן באו הנה לנסות את מזלן, לזכות
לתהילת נצח במחי אחו. מהן שהיו מלכות
יופי, מהן דוגמניות, מהן כוכבניות, כולן
בזבזו את כל משכורתן, או סמכו על נדיבותם
של גברים חובבי־כשרונות־צעירים, ובאו
הנה. הן נענות ברצון לכל עתונאי ולכל
צלם, ויהיה מי שיהיה.
אין לי כח לצדם את כל היפהפיות. אחת
יותר יפה מהשניה, כמעט כמו בהתחרות
מלכת־יופי אצלנו. הן מסתובבות בבגדי־הים
החדישים ביותר, הדומים לעלה־תאנה ומכסים
רק את הפנים או את קצות הצפרנים,
ולחץ־הדם בעורקים גובר.
התקפת מעריצי ם
ליד המזח עוגנות היאכטות הפרטיות ש?
אלה שכבר עברו את שלב ההתרוצצות ב׳
פסטיבלים, והלאה, לאורך החוף, מפוזרוו
קובות קטנות, מלאות יפהפיות. כדאי היו
לשלוח כמה בנות ישראליות משלנו הנו
להשתלמות ביופי.
כמו כן מסתובבות כאן המוני מי שהיו
יפהפיות. הן חושפות בצניעות את קפלי׳
השומן האדירים שלהן, ונהנות עד מאד אנ
מישהו מצלם גם אותן. מה הן מחפשות כא
אינני יודע, אבל בודאי לא את המחר.
במא־ ישראלי אחד בשם סאשה אלכסנדו
(הנושך בטנווד )17

במרינה

(המשך מעמוד )9

במשטרה, לא הכחיש הכלר דבר. להיפך,
הוא התפאר בריבוי־נשיו, הסביר כי הוא
יהודי דתי ואינו מכיר בנשואים אזרחיים
בבריודהמועצות ...קרץ הוא לחוקר :״ב־חוץ־לארץ
יכולתי לעשות הכל, ולא חשבתי
שנוצריה יכולה לבוא ארצה.״
הוא לא ידע כי אדם חייב לשלם את
המחיר גם על מעשים שנעשו בחוץ־לארץ.
את המחיר הסופי יקבע הפעם השופט.

הב רחה
האש מו ת ונימוקי

מחיר ה קו פסא 350פ רו ט ה

״אתם מעודדים את הסוחרים להברחה ! ״
האשמה כבדה זו הוטחה השבוע דווקה
נגד פקידי־המכס הגבוהים של ישראל, אשר
אחד מתפקידיהם העיקריים הוא מניעת
הברחות. המאשימים׳ נציגי לשכת־המסחר,
השמיעו את הדברים החריפים כתמיכה לאחת
מדרישותיהם העיקריות: למכור את
הסחורות המוברחות, אשר הוחרמו על־ידי
המכס, אך ורק באמצעות אירגונים מסחריים.
נציגי
לשכת־המסחר לא הסתפקו בהאשמות.
הם תמכו את דרישתם גם בנימוקים
כבדי־משקל :
• את הסחורות המוברחות רוכשים מן
המכס בעיקר המבריחים עצמם. כדאי להם
לשלם כל סכום, היות והרווח הסופי מכסה
תמיד את כל ההוצאות.
• אם סוחר מסויים רוצה להחזיק בחנותו
שעונים, או עטים נובעים מוברחים,
כדאי לו לקנות סחורות דומות במכס: הוא
מקבל תעודת־קנייה רשמית על סחורות אלו,
ואף מומחה משטרתי לא יוכל להפריד ביניהן
לבין הסחורות המוברחות.
הפתרון שהוצע על־ידי לשכת־המסחר היה
פשוט: כל הסחורות שיוחרמו על־ידי
המכס יימכרו לה, והיא תשווק אותם לחבריה
בכמויות קטנות.
פקידי המכס האזינו להאשמות, הנימוקים
והצעת־הפתרון. ד,ם לא הגיבו לחיוב, או
לשלילה׳ הבטיחו לעיין בדבר בעתיד הקרוב.
בינתיים יוסיף מנגנון ההברחה הישראלי
לפעול במלוא הקיטור, להעזר ב
גוף הרשמי, אשר מתפקידו למנוע הברחות.

דרכי־חיים
הנו
1ש דוו ה בין

זיוה, אבקת כביסה ללא סבון,
הראשונה בישראל, מרככת את המים
ומוציאה את הלכלוך בין רגע.
זיוה מצוינת להשריה, להרתחה
ולכביסה. זיוה כובסת באורח יסודי,
ללא עמל, ומעל לכל — שומרת על
הכבסים.
הלבנים יהיו צחורים ללא הלבנה
וכחול, רק על ידי כביסה בזיוה.

האשה הנ בונ המשתמשתדק 1י, ה שו מרתו 1ד
הכביסהו חו סכתעמלדכובסת
אשרי הגפרור שנשרף תעלה להבה גדולה
,והצית להבות
שתהיה שקולה
אשרי הלהבה
עשרת מונים
שהציתה סיגריות
מכל אותם הגפרורים
לא בחיל לא בכוח ובזאת ישרתך
ואף לא במוח
המצית עבדך
לחיצה קטנה
הנבונים והותיקים שבמעשנים

יודעים גם יודעים
ערכם הגדול של מציתים
בפרוטות פעוטות
וללא כל מאמץ
לחץ על ההדק
והסיגר נדלק.

המומחה
ב״מ מקצועי למכניקה עדינה, תל-אכיס, רה׳ אלנבי !32 טל .62388
תקון עטים נובעים מציתים, כלי נגינה ומכונות כתיבה באחריות .
ה ו מי ם י וו
מכירה
קגיה
מבחר גדול של עטים נובעים ומציתים

דוד חי הצנום, הבלתי־מגולח, היה נתון
במבוכה. לא היתד, זו הפעם הראשונה
ש־וא עמד לפני שופט, אולם בעבר ה־ה
ידוע לו בדיוק מדוע הובא לבין: גניבה,
פריצה, תקיפה. עתה הוטחה עליו האשמה
מיוחדת במינה: הוא לא שלח את בתו,
שמחה ( )12 לבית־הספר.
הוא ראה בזה רדיפה זדונית. אם כל
אדם שאינו שולח את ילדיו לביח־הספר
צריך ללכת למאסר, הרי גם אביו וסבו
היו צריכים להיאסר. גם ך,ם לא שלחו
את ילדיהם ללמוד. לאמיתו של דבר, בכפר-
מולדתו הקטן, בכורדיסטאן, לא היה כל
ביודספר.
יתר על כן, הוא לא היה יכול לשלוח
את שמחה לבית־הספר, אף אילו רצה בכך.
היה עליה לעבוד. דוד בא לישראל עם
גל אדיר של עולים. לא היה לו מקצוע.
היו לו רק אשה ואחד־עשר ילדים. אולם
במהרה נודע לו כי ילדים ללא עבודה
אינם ברכה. הוא עבד בכל מקום: בכבישים,
בפרדסים, בבניין. כאשר אזלו עבודות
אלו׳ עסק במקצועות אחרים, שהביאו אותו
אל הספסל השחור, אשר לפני השופט —
ואף יותר רחוק. אבל הוא היה מוכרח
להביא לח £אל החדר הקטן והאפלולי
בשיך־מוניס, בקרבת תל־אביב, בו היו אחד-
עשר ילדיו פוגשים אותו בקריאות־גיל. הוא
ארב אותם ושנא אותם גם יחד.
או די נסאתהאשה? מובן מאליו
שאשתו ושמחה היו מוכרחות לעבוד. הן
שטפו רצפות בתל־אביב. הן אכלו מח:ץ
לבית והשתכרו קצת כסף. זה עזר למשפחה
כולה — ועתה היה עליו לשלוח
את שמחה לבית־הספר. מדוע לא לשלוח
לשם גם את אשתו? דוד פשוט לא היה
מסוגל להבין זאת.
גם שופט־השלום התל־אביבי, ישראל
;ודר, היה מהורהר. הוא קימץ את שפתיו,
הצמיד את עטו אל סנטרו, ומבטו ריחף
במרחקים. אחר החל לכתוב. פסק הדין :
״בהתחשב עם גודל משפחתו של הנאשם׳
לא אוכל לשלוח אותו למאסר, או להטיל
עליו קנס. בהתחשב עם נסיבות אלו אני

דן אותו לשבועיים מאסר על תנאי, אם
לא ימלא אחרי הוראות חוק־חינוך־חובה.
שמחה הקטנה תצטרך ללכת לבית־הספר,
על אף הכל.

המכתביםלא חו ל קו
תושבי השיכון העממי ברמת־השרון נדהמו
השבוע, כאשר נכנסו למשרד־הדואר
לקנות בולים, קיבלו הודעה קצרה: חלוקת־המכתבים
בשיכון הופסקה למשך שבוע
ימים.
איש לא הודיע על כך לתושבים מראש.
אי־חלוקת המכתבים גרמה לתקלות רבות,
אולם פרשה אחת משכה את תשומת־הלב
יותר מכל.
אחת מתושבות השיכון ניהלה, משך ארבע
השנים האחרונות, חליסת־מכתבים עם אביה
בהונגריה. היא הצליחה למצוא כתב־סתר,
אשר עבר בהצלחה דיך ידי הצנזורים ההונגריים
מבלי שיבחינו בו.
לאחרונה השתמש האב בכתב הסתר, הו־.
דיע לבתו כי יש לו סיכויים טובים לקבל
רשות לצאת לביקור של יום אחד באנקרה,
תורכיה, הבטיח להעביר לה את התאריך ה־מדוייק
של הנסיעה מיד לאחר שזה יוודע

סוף טו ס. הבת ניצלה את ההזדמנות,
הצליחה להשיג היתר־יציאה לתורכיה. אולם
המכתב המקווה לא בא. מה אירע? הייתכן
כי ההונגרים גילו את כתב־הסתר, השליכו
את האב לבית־הסוהר?
השבוע, לאחר שנודע על היסקת חלו־קת־המכתבים,
נסתיים הכל בשלום: הבת
כמעט והתעלפה משמחה, כאשר נודע לה
כי מכתב אביה מונח בדואר, שפכה יחד
עם זה את זעמה על הפקידים, אשר גרמו
לה סבל כה רב.
הפקידים לא נבהלו מפני הזעם. בפיהם
היה תירוץ מתקבל על הדעת: המכתבים
לא חולקו בגלל חוסר תקציב.

כלבי ם
כ אן ק בו רהעכב רו ש
לאחרונה נתגלה כי הנשים אינן בעלי־החיים
היחידים בעולם, אשר פולשים למקצועות לא להם: גם הכלבים אזרו עוז,
החלו לעסוק במקצוע, שהיה שייך מימי
בראשית לבעלי־חיים אחרים: ציד־עכברו־שים.
ראש־החץ
של הפלישה היתר, כלבת־הזאב
לוקסי שעברה בשטח המתת המכרסמים
אימון מסועף לגילוי עכברושים, לפי הריח
המיוחד להם, תפיסתם והמתתם על־ידי נשיכה
אחת ויחידה בעמוד־השדרה.
המאמן היה בעליה של לוקסי, מיכאל
ווליכמן 39 בעל בית־מלאכה תל־אביבי
לכריות־הלבשה, שסבל קשות מן העכברושים
שפשטו בלולו, טרפו אף. תרנגולותיו
הוא נוכח תוך זמן קצר כי -מבצעיה של
לוקסי בשטח המתת המכרסמים הגדולים,
עלו בהרבה על כל הישגי־המלכודות וסיגי
הרעל.
ווליכמן היה אזרח תל־אביבי נאמן, לא
רצה לשמור את סוד הכלבה המאומנת
לעצמו. הוא פנה לפני חודייש אל מחלקת־התברואה
של ערית תל־אביב, הציע להכניס
את לוקסי לשירותה, לאמן כלבים נוספים
לציד־עכברושים. ראשי־המחלקה קיבלו את
ההצעה בהתפעלות, הזמינו את כלבת־הזאב
למיפגן באחת מסימטאור. יפו, סקרו בעניין
את פגרי חמשת העכברושים הגדולים׳
שהומתו על־ידי לוקסי תוך דקות ספורות,
הבטיחו לתת לווליכמן תשובה תוך חודש־ימים.
התשובה טרם ניתנה.
השבוע הוברר פשר שתיקתה של מחלקת
התברואה: ציידי העכברושים של תל־אביב
חששו כי הכלבים המאומנים יגזלו
מהם את פרנסתם, לוחצים למניעת העסקתה
של לוקסי.
הארץ קול־העס גליון 5בנובמבר 1454
(קול־העם).
בן־ציון כהן, תל־אביב
הוצאה מיוחדת לרגל יום השנה
ה־ 496 לפני הקמת הרפובליקה הסינית
העממית.

שמואל עמדן התהפך בשעת רכיבתו
על אופנוע ונגרם לו זעזוע
נוח (דבר).
אברהם לובינסקי, תל-אביב.
מחלה דיפלומטית?

העולם הזה *88

קולנוע

אנשים

סרטים

פ מ קו ס ד מו ק ר טי ה. מ רו פ ה

מן הניר אלחבד
לפני שלושים ואחת שנה פרסם סומרסט
מוהם ספור קצר בשם ;ש* שגבורו מיס
יונר מדבר־גבוהוח הנופל לבור עמוק כשהוא
מתאמץ לחלוץ מן החטא יצאנית בשם
סיידי תומפסון. זוהי טראגדיה של אדם,
חלוץ־הנצרות באיי הפאסיפיק, הלוחם כל
חייו ביצרים הנראים לו אפילים ואש,־
מפילים לבסוף אותו עצמו.
העלמה תומפסון, המטמאה את המיסיונר
(במזיד או באשמתו שלו, זאת אין מוהב
הפיקח מגלה לקורא) היא דמות צדדית
ולא מענינת, שהסופר מקדיש לתיאוריה
שורות ספורות - :היא היתה, אולי, בת
עשרים ושבע, שמנמונת וגם, בצורי׳ מגושמת
— נחמדה למראה. היא לבשה שמלה
לבנה ועל ראשה היה כובע לבן רחב־שו־ליים.
רגליה השמנות שהיו נתונות בגרביים
לבנות׳ גלשו מעל לנעלי העור הגבוהות
והלבנות אשר נעלה
זינ המשכנעת. שלוש שנים לאחר התפרסם
גשם הגיע סיפור המעשה לברודביי,
אחר להוליבוד, בשינוי ניכר: שוב לא היד
דודסון, המסיונר בעל הלבטים הנפשיים, הגיבור,
כי אם סיידי תומפסון, בעלת התבליטים
הבשריים. הוליבוד התעלמה מן התאור ה־מ־המי,
שיוותה ליצאנית שלה זוהר רומנטי
אופייני, הפקידי׳ את ביצוע הדמות בידי
שחקניותיה המפורסמות ביותר. האחרונה

במלאת עשרים שנה לפרלמנט המהולל
של נסית, היה נטוש ויכוח חריף בין הקואליציה
והאופוזיציה, אם לעבור לשיטה
הבחירות האזוריות, כהצעת בי. ג׳י( .ה־תומך
העיקרי: נתן (הטור השביעי) אל-
ת ר מן, או לנהל בחירות יחסיות כרגיל.
ההצעה השלישית שנתקבלה: להפוך את
המשטר הפרלמנטרי למשטר מונרכיסטי,
לבחור את הנשיא הקבוע יחזקאל פיינ-
פ רג, איש הנהלת הבימה, למלך הנשיאים.
לא תשתנה פעילותו העיקרית של הפרלמנט:
חיסול ארוחות שמנות.
באחת מסעודות אלה, שיבח יחזקאל
איש־כסית, מארח הפרלמנט, את מנתי
הדג שהוגשה לו, הילל את טבחו שהבין
אותה. אולם הנשיא לא הסתפק בשבח,
אמר לחצקל כי מן הראוי שיוסיף לטבח,
כתודה, עשר לירות לחודש על משכורתו
חצקל, שראה פקודה מטעם הנשיא, קרא
לטבח, הוסיף לו עשר לירות לחודש.
התחיל בעיסוק חדש זאכ יוסיפון
מנהל תיאטרון למעברות, שמינה את עצמו
לסדרן של אחת מחברות המוניות, ני 6כ בחצות
הלילה ברחוב דיזנגוף התל־אביבי,
הכריז בקולי קולות :״יהודים ! התעוררו
ורדו אלי ! חסרים עוד שני מקומות לכיכר
המושבות !״
מצאה לה עיסוק חדש גם לוסייה לפץ,
אשת שר־הבטחון, פנחס לכץ: היא

לסלי קארון מתאפרת
פרסי בהחלט, הפרצוף
בס ׳רה: ריטה הייווהת, כוכב מיס סיירי
תומפסון.
עלילת הסרט מתרחשת בפאגו־פאגו, אי
קטן בחסות אמריקאית, ובו מספר קטן
של חיילי חיל־הקשר המשתעממים בו כהוגן.
כאשר נתקעים באותו מקום כמה אזרחים,
ובהם העלמה תומפסון, לשעבר יצאנית
ובעתיד אשתו של אחד החיילים (אלדו
ריי) ,מתחיל המקום להתחמם, למרות הגשם
הטרופי המתחיל לרדת בלי הרף. דוד־סון
(חוזה פרר) המיסיונר מנסה תחילה
להשתיק (ללא הצלחה !) את העלמה העליזה,
אחר לסלקה מן האי ולבסוף לאונסה
(בהצלחה !) הצלחה אחרונה זו מביאה אותו
להתאבדות.
ריסה שרה, רוקדת ומעוור, אח פניה. היא
אינה משחקת, כמובן, אבל היא זונה משכנעת.
חוזה פרר מוכיח כי תפקיד כתוב־רע
יכול להוריד מגדולתו אף את המשובח
שבשחקנים. החיילים האמריקאים, על ההומור
שלהם, מזכירים כמה מדמויות מחזות
הפלמ״ח הראשונים והיותר פרימיטיביים.
שייז הבלשים הקטנים
העריק הקטן *
יומה של בולשת
רובינזון קרוזו.
שווריםאמ יצ י ם

מקדישה את כל זמנה הפנוי להקמת חדרי״
אוכל משוכללים, מקושטים בווילונות ו־ציורי־אמנים
ישראליים, במחנות־הצבא ב־מרכז־הארץ.
אמרה היא לאחד העתונאים :
״לפעילות שלי אין כל רקע בטחוני, אולם
מובן מאליו כי עובדת היותו של בעלי
שר־הבטחון עוזרת לי בהרבה.׳׳

ב 1פ

ב מ קו ימו. עיר הכרמל
בשעת שבתו בירושליס, כתב המשורר
יעקוב (נגן עוגב) אורלנד את מחזהו
העיר הזאת, שהוצג באהל. כשעבר, עם
תום מלחמת־העצמאות, לדירה נטושה ב־גבעת־עליה,
החל בכתיבת מחזה בשם יפו.
אולם באמצעו של מחזה זה עבר לשיכון
הסופרים החיפאי — והשבוע הודיע כי
מסר לאהל מחזה בשם אורות מן הכרמל.
גניבה ספרותית מיוחדת במינה נערכה
השבוע בביתו של משורר אחר, אפרדום
(על מלאת) שלתסקי, כשהגנבים אש*
חדרו לדירתו, לאחר פתיחת־חריס, לא הסתפקו
בזוג־מכנסיים, אשר כלל ארנק לבד
120ל״י׳ נטלו איתם גם שני תיקים מלאים
כתבי־יד. לחצי נחמה זכה המשורר בעל
רעמת־השיער הלבנה, כאשר הובאו התיקים
למחרת על־ידי פועלי נקיזן, כשבתוכם חסרים
רק שני פרקים מהתרגום העברי של
הדון השקט.
את מאבקו נגד המיליטריזם חידש לאחרונה
הסופד הגרמני אריך מאריה (במערב
אין כל חדש) רמארק, שכתב תסריט
על רגעי־חייו האחרונים של היטלר,
לפי העדויות השונות, שהושמעו במשפט־נירנברג.
אמר רמארק במסיבודעתונאים :
״התסריט החדש אינו סנסציוני. מטרתו רק
להראות לרודנים של ימינו מה יהיה בסופם.׳׳

שלר

כאבים...
בגב, בברכים, בכתפיים או בפרקים?

״רפא״ ״ רח׳ שלמה המלך

,1 0 3

תד־ אניג

טל 24495 .

כריכות
מי־מרפא
חכישת פוץ כמו כקרלסכד
וישי או
טפריה
/חדי זיעה טורקי /
כמו כן אמבטיות ערבול (1 531(1ס(0ן ז)\¥111
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהביליטציה
המוסד היחידי מסוג זה. סווץ /מחלקה לסובלי רוימטיזם /עומד
תחת הנהלה ופקוח רפואי

בשלם
ארצות־הברית
>0 6 >*41151 0 0

באמת שאין לי מה לספר היום.
חם׳ אנשים מסתובבים ברחובות
עם לולבים, המוסדות, כמובן׳ סגורים
בפני הקהל, חג, אומרים כולם.
מוזר, אני אינני מרגישה כך_> .ל*
מה שאני יודעת הוא שרציתי לפדות
המחאה בבנק והיה סגור, וכעת
לא אוכל לקנות את השמלה שמצאה
חן בעיני ורציתי לחטוף.
רואיס אתם׳ גם לי יש בעיות.
כן׳ אביבה קרצ׳קי, תלמה פריי
ושלמה אפשטיין: שלחו לי את
כתבותיכם. הגיעו כמה מכתבים על
שמכם ואינני יכולה לשגר אותם, רק
משום שהתעצלתם לכתוב את כת-
בותיכם גם בגוף המכתב.

בריטון קורא מאילת

באמריקה מתחיל כל מיבצע חשוב במציאת
סיסמה טובה. המיבצע הגדול שהביא
את אייזנהואר לכם־הנשיאות נפתח
בסיסמה ״איי לייק אייק אני אוהב/ר.
את אייק !״ בשבועות האחרונים נשמע חרוז
׳8־ מצוין אחר באמריקה, והוא החל מכה גלים.
החרוז :״ג׳ו מאסט גו ג׳ ו (מק־קארתי)
חייב ללכת !״
עוד לפני שנה התפאר מק־קארתי היהיר
כי הוא, ורק הואי יהווה את מרכז-
המחקוקת בבחירות העומדות להתקיים בעוד
חודש בארצות־הברית • .הדמוקראטים, אוי־בי־ר,ממשלה,
היו מעונינים בכו׳ כי רוב
העם עדיין התנגד לסנאטור השחצני, עקום־
האף, מויסקונסין. אולם אייזנהואר לא היה
מעונין בכך כלל ועיקר.
זמן רב היסס אייק. אולם לבסוף נתן
את הפקודה להתקפה הנגדית. ואז, כמו
בשדות־צרפת, התקדמו הגייסות׳ ירו התותחים,
טירטרו הטאנקים.
כשהתרומם החודש עשן־הקרב, אחרי ה
המיליונרים
לכלל הסכם פנימי, ומדינת״
טקסאס׳ שו־יא כמעט רכושם הפרטי, הסדירה
את ניצול הנפט. באר־׳פט שוב אינה
חיה ארבע, אלא עשרות שנים.
ואז בא הפחד הגדול: שמא תשים ממשית
וושינגטון לב לשינוי־המצב, ותדרוש שמל־יונרי־טקסאס
ישלמו מסים ככל אזרח אחר.
מס ההכנסה הוא כיום כה גבוה באמריקה
שרק טיפות מעטות מן ההכנסות הגדולות
מגיעות לבעליהן החוקים. ואילו מיליונרי־הנפט׳
שרבע הכנסתם היה משוחרר, מוצפים
כל שנה מבול של מיליונים בלתי־ספורים.
בשאר־חלקי־אמריקה היה זה חלום נשכח.
לכן החלו המיליונרים של טקסאס להתעדן
חזק מאד בפוליטיקה. היה להם ענין
חיוני להביא לוושינגטון סנאטורים הנאמנים
להם, כדי למנוע כל אפשרות של גיבוש רוב
נגדם. מאחר שהמליונרים של טקסאס שודדים
למעשה את העם האמריקאי, ובכלל
זה גם את כל המיליונרים האחרים הנאלצים
לשלם מס־הכנסה, לא היה זה תפקיד קל.
הקרב האמתי. המיליונרים הכריזו
מלחמה על כל דבר שאינו שמרני שבשמרני,
שאינו שונא מושבע של מס־ההכנסה.

( ) 888/358 מסביר לי כי הו א כו ת ב
לטורי רק בנלל העובדה כי מ קו ם מו ש בו
הנוכחי מ או כלס יותר בבני־מינו, דבר
המכריח או תו לחפ ש ידידות כתובה. על
זו שתרצה להתידד א תו להיות בעלת אינ טליגנציה
מ מו צעת. ובעיקר. כפי שמגדיר
הבחור קול־הבריטון שלו (אתרי שכתב
לי שקולו הו אמה. אני פ שו ט יכולה
ל שמוע אותו) :״מה שעל לבך, נם על
ל שו נו ״ .פרט לזאת עליה להיות בת 23
בערד. ונאת מראה.
הוא טו ען ש אין הו א מ אל ה הכותבים כי
״אתרים אומרי ם עליו ש הו א נבה
קומה, ולפי מ ה שהספקתי להווכח בעצמי״
בעל בטחתעצ מי רב.

מן הקבוץ אל העיר
שני בחורים צעירים 888/359 שעברו
את שלבי־ההכ שרה בקיבוץ והגיעו למסקנה
שלא יו כלו להסתגל לעולם לצורת־חיים
זו, אינ ם מ או שרי ם גם בעיר. הם מו צ אי ם
כי חיי־הנוער העירוני הם ריקים וחסרי־תוכן.
שני צעירים אלה הם מטבע ם אוהבי־שיחה
וווכוח, דבר ש אינ ם יכולי םלמ צו א
בחברות סלוניו ת. על כן היו רוצים
להתכתב עם שתי נערות המרגי שות כ מו ה ם.

או מעניין, או ,
,אני מזהירה ...אם מכת בו הר א שון
לא יהיה מ עניין. לא יזכה ל ת שוב ה״,
אומרת בפרו ש בת ה־ 18 האומר ת על עצמה
שהיא נחמדה 888/360 היות ולדעתה
שאר ה תכונו ת הן בעלו ת ח שיבות מ שני ת
עבור בחורים, אין היא מזכירה אותן.
אי שיו ת צעירה זו רוצה להתכתב עם
בחור בן 20 על ״נו ש אי ם שוני ם ש שנינו
נמצ א בם עניין.״

על פשפשים ופילים
שני חברים מחנסרי־תברה ש אחד מהם
מתעתד לכבד את ה ט כני ת בנו כ חו תו,
שני עו בד ביום ולו מד בערב) 888/361( ,
בני 17 כל אחד, מוכני ם למ סור לכל
נערה ה מ עונינ ת להתכתב אתם פרטים
חסרונותיהם,
מעלותי הם,
נופסים על
ו שגעונותיהם. ה שכלתה של הנערה איננ ה
ח שובה ב מיו חד. בו איו עליה להיו ת
מלכת יו פי. נו ש אי הכתיבה יכולי ם להיות
שוני ם מלבד מו סיקה( .הם מו כני ם, בין
השאר, להתסתב נם על נו ש אי ם, בנון
נ סיונו ת בגידול זן־כלאיים של פ שפ שי ם
ופילים) .

דיר משעשעת
שתי הנערות בנו ת ה* 16ש אני מ ציג ה
בזה, מ ש תייכות על או תו סוג הכותבים
אלי שבמקרה הזדמנ ה לידם חוברת, הת־יחסו
בתחילה בלגלוג לכל הענין, אולם
הגיעו למסקנה שזה בכל זאת י שע שע
אותן לכתוב למדור. ובכן, עלמו ת אלה
( ) 888/362מ ת ענינו תבפ סיכולוגי ה, ספ רות,
ציור, מו סי קה וקולנוע, בעלות חוש־הומור.
על אלה שי ר צו לכתוב להן להיות
לא פחו תמא שר בגיל 16 עד . 18

אולי, אולי, אולי
ירמיהו — :אינגי מבינ ה, האם היית
סבור שמרים שלך תקבל אותר בזרועות
פתוחות ותשיר הללויה כשא תה מאחר
כל פעם חצאי שעו ת? ראית עקבות דמ עות
על פר צופה החמוד, היא כנראה דא גה.
יתכן שח שבה שקרתה לך תאונה, שאיזה
ג׳ינג׳י ת תוקפני ת הפילה אותך
לרשת, שהחלטת ש — פו ס — אתה לא
משחק יותר. חביבי, יש כ אלה שבא הבה
אין להן חו ש־הומור. הפתרון? לא־לאחר,
פ שוט מ אד.

אכאל׳ה בוא ללונה-פאדק
זיוה — :זה ב אמ ת נורא רו מנ טי, וכ מעט
בכל הספרים מספרים על נערות בגילך
ש ת תא הבו בחברים ק שי שים. אומרי ם
אפילו שזה חלק מתכנית־ההתבנרות. פ סי כיאטר
עלול א פי לו לספר לך שז הו תם-
ביך־אדיפוס בהתגלמותו. אולם חשבי רגע,
זיוונת: עו ד חמ ש שני ם יהיה לך בעל
קשיש, אם לא זקן, עם או בלי אול קוס.
יהיו לו הרגלים מוזרים שלא תוכ לי
להסתגל א ליו, ואת, לכל היותר תהיי
אז בת . 25 אינני קוראה לזה עתיד מזהיר.
פרט לכך. אין לי, מ שו םמה, דעה
טובה על אדוני ם בגיל 45 המפתי ם ב סוכריות
נערות צעירות. אמרי לו שלום.
חביבה.

משפחת עניים הודית
יותר בנים, פחות ארוחות

סיבוב הראשון׳ דמה ג׳ו מק־קארתי לגדוד
מוכה. ועדת־חקירה של הסינאט המליצה
לפני שלשה שבועות לנזוף בו נזיפה
רשמית, דבר שקרה רק פעמיים לפני־כן בהיסטוריה
של המוסד. ג׳ו עצמו ביטל את
כל הופעותיו במערכת־הבחירות.
מדינת ה״הבי״ .אולם תהיה זאת
טעות להניח כי ג׳ו נגמר. ואפילו אם יישאר
קטול על שדה־הקרב, הרי המק־קארתיזם
עצמו לא ימות. כי הוא לא היד, פרי אדם
אחד, אלא סימפטום של הזמן. חוץ מזה
היה גם פרי־ביטוי של כת־אנשים אשר רק
לאחרונה הושלך עליה אור בהיר. היתד,
זאת כת־המיליונרים של טקסאס.
טקסאס היא המדינה הגדולה ביותר באר־צות־הברית.
בניה אוהבים את המילה *הכי״.
יש להם האדמות הכי פוריות, הבוקרים
הכי נועזים׳ הפושעים הכי מטורפים. יש
להם גם המיליונרים הכי עשירים. כשנודע
עתה ברבים מדוע הם הכי עשירים, סברי
רבים כי זוהי גם התופעה הכי ימם־כ.ת ב־ארצות־הברית.
לפני
עשרים שנה נתגלה נפט בטקסאס.
מכל קצווי המדינה הביאה בד,לת־הזד,בד,שחור
את ההרפתקנים הפחות־הססניים. מכל
אלה, שרדו רק הנועזים ביותר במישחק
חסר־המצפון של האבקות הדדית כללית עז
השלל. הם צברו הון אגדי תוך זמן קצר
מאד. אולם הם לא היו מאושרים.
כי באותם הימים היו מנצלים את בא-
רות־הנפט בלי כל התחשבות בעתיד. הכל
רצו להתעשר מהר, בחפזון. מיליונרים מודאגים
באו אל הנשיא רוזבלט, שהיה שנוא
על כל המיליונרים, התחננו שיחוקק חוק
המסדיר את הניצול. הנשיא סירב. לעומת
זאת נתן הוראה למס־ההכנסה לשחרר כל
שנה רבע מכל ההכנסות מתשלום־מס, מאחר
שלא היתר, זאת הכנסה ממש אלא חיסול של
רכוש, אמורטיזציה.
מסע-שוד אגדי. אולם בינתיים באו
* בהן ייבחרו כל חברי בית-וזנבחרים
(שיחוא הבית התחתון) ושליש מחברי הסי-
נאט (שהוא הבית העליון).

הווי
ממכירי מי ודעי
בתל־אביב, שכר שלמה אבנון חדר, נתן
עשרים לירות דמי קדימה לבעלת הבית׳
חזר לבית־המלון בו התגורר קודם, כדי
לקחת את חפציו, שכח את מקום החדר
החדש, מחפש אותו עד היום.

ס עיכי די ס
בצ׳אטאנוגה, ארצות־הברית, ביקשה אשת
שופט השלום אדוארד סטון, גט מבעלה,
טענה :״כאשר אני מנסה לנזוף בו על
עיסוקיו עם פרוצות, הוא מאיים עלי בס־ע־פים
של החוק הפלילי ! ״

מ ס תננ ט רון
בקיבוץ בארי, בשעת הצגת מחזה־חובבים
תנכי, בו השתתפו שחקנים ארוכי גלימות,
חבושים כפיות, פנה אחד הילדים אל אביו,
שאל בתמהון :״אבא, מדוע מרשים למס־תננים
לעלות על הבמה?״

אג ד ת של שת ו ארבעה
בטולדו, ספרד׳ חילק אלפונזו פרז יין
וס גארים לכל ידידיו בהיוודע לו כי אשתו
ילדה שלישיה, ניסה להתאבד בתליה כעבור
שעה קלה, לאחר שנודע לו כי זאת לא
היתר, שלישיה£ ,לא רביעיה.

תועי מטבח
ביפו, נעצרו שלמה אהרוני ונסים מזרח־,
לאחר שנמצאו משוטטים במטבח אחד הבתים,
הסבירו לשוטרים :״תעינו בסימטות
יפו׳ ולבסוף נכנסנו לכאן והדלקנו אור,
כדי למצוא את הדרך הנכונה.״

רצון טו ב
בחיפה ניגש סרסור לדבר־עבירה אל צעיר
שעבר ברחוב הרצל, שאל :״אתה רוצה
משהו?״ קיבל תשובה מידית :״אני רוצה
לזכות במפעל־הפיס ! ״

הם לא שונאים רק את הבולשביקים. הם
שונאים את ד,אגודות־ד,מקצועיות׳ את הליברלים,
את או׳׳ם, את השמרנים המתונים,
את כל הדמוקרטים ואת הרפובליקאים מסוגו
של אייזנהואר.
הכוחות שניצחו את ג׳ו עדיין רחוקים
מלנצח את המיליונרים של טקסאס. הקרב
האמיתי עדיין לא התחיל. אולם באמריקה
מתגבשת עתה חזית רחבה, הכוללת אפילו
שבועונים אמיצי־לב. כשיבוא יום־הקרב, יהיה
זה מחזה עליז.
הודו רירה פני מי ת

האסיפה, שנערכה במועדון־הקונסטיטוצ ד.
בניו־דלהי, היתד, סוערת. רופאים, סטודנטים
ומנהיגי פועלים עלו על הבמה בזד.
אחר זה, התריעו על הצורך בפיקוח עע
הילודה, שיגביל. את התרבותם המהירה של
מיליוני ההודים, יקטין את סכנת הרעב
והמגיפות. ראג׳קומארי אמריט קאור, שרת־ ״
הבריאות של הודו, מי שהיתר, אחת מתל-
מידותיו הנאמנות של גאנדי, זעה על מקוי
מה בעצבנות. לבסוף קמה והכריזה בהתרגשות
עצורה :
״אם נרתום את המדע למלחמה בטבע,
אנו עלולים למחוץ את חוט השדרה המוסרי
של עמנו.
אסיפה זו נערכה בשנת .1950 כיום,
לאחר ארבע שנים, שינתה שרת־ר,בריאות
ההודית את דעתה, הפכה לתומכת נלהבת
של הפיקוח על הילודה. הסיבה: לחץ
כבד שהופעל על ממשלת הודו מצד כל
שכבות־העם.
הלחץ הגדול ביותר בא מוקה מצד המוני
האברים, המחוסרים כל השכלה. כאשר
ערכו חוקרי משרד־ר,בריאות ההודי משאל
באיזור ראמאנגאראן׳ מדינת מייסוד, נוכחו
להפתעתם כי /0״ 76 מבין 941 הזוגות שנחקרו,
תמכו בפיקוח על הילודה. אמר אחד
ממנהיגי הכפריים :״פעם יכולנו לחלק
את האדמה בין כל בנינו, ואכלנו שתי
ארוחות ליום. עתה רבים הבנים מאד,
והאדמה אינה מספיקה, ואנו נאלצים לאכול •
רק פעם ביום.״
קושיים מוזרים. לאחר ששוכנעה הממשלה
ההודית על ידי לחצם של האיכרים,
החלה מעיינת בבחירת האמצעים הטובים
ביותר לפיקוח על הילודה. ד״ר אברהם
סטון, מומחה אמריקאי לפיקוח על הילודה,
שהוזמן על־ידי ממשלת נידדלהי׳ סקר את
המצב והגיע למסקנה כי השימוש באמצעי־מניעה
מלאכותיים יהיה יקר ובלתי־היגייני.
נותרה רק דרך אחת: הפעלת שיטת ימי-
ההריון* .
בשבוע שעבר, עם השלמת מסע ההסברה
הנסיוני לפיקוח על הילודה באיזור ראמאנ•
גאראן, גילו אנשי משרדה,בריאות ההודי
כמה פרטים מלאי־עניין על ד,קושיים בהם
נתקלו תוך כדי עב׳ודתם.
בראש וראשונה הוברר לחוקרים כי קשה
מאד לקבוע את המחזור החודשי של האשד,
ההודית. הסיבה: נשים רבות נכנסות להריון
אחר הריון, דבר ההופך את הווסת לבלתי-
סדירה.
מחרוזת־פנינים. בעייה נוספת שעמיר׳
בפני אנשי משרד־הבריאות היתה כיצד
ללמד את הנשים ההודיות חסרות ההשכלה
לעקוב אחרי המחזור החודשי, למנות את
הימים׳ לדעת מתי אסור להן לבוא במגע
עם בעליהן. לאחר לבטים מרובים נמצאה
עצה , :כל אשד, קיבלה מחרוזת של מניני
זכוכית צבעוניות. כל פנינה סימלה אחר
מימי החודש. ימי־הווסת היו מסומנים בפנינים
אדומות, הימים הבטוחים מפני הריון
בפנינים ירוקות, והימים המסוכנים בפנינים
כחולות.
אולם כאן חיכתה לאנשי משרד הבריאות
הפתעה קשה: מרבית הנשים סירבו לענוד
את המחרוזות, טענו :״זה משפיל את
כבודנו. רק הפרות והסוכים עונדים פנמים
צבעוניות בסופו של דבר היה צויך
להחליף את המחרוזות בלוחות־שגה קטנים
ומצויירים, המובנים לכל אדם.
על אף כל זאת נסתיים המבצע בהצלחה,
ותועמלני הפיקוח על הילודה עברו לאיזורים
כפריים אחרים. הם התריסו קשות נגר
המעצמות הגדולות, המוכנות לעזור להודו
להילחם ברעב ובמגיפות, אך אינן מוכנות
לסייע לה לבלום את ריבוי התושבים —
המקור הראשוני של הרעב והמגיפות. אולם
הם היו משוכנעים כי הם יביאו את הירידה
הפנימית גם בכוחות עצמם.
* מבוססת על התגלית כי האשה מסוגלת
להרות רק בימים מסויימים של הם תזור
החודשי,

חח נגדית

בשבוע שעבר עמדה אשה ממושקפת, חבושה
בובע־קש, כתוף קבוצת סבלים ודייגים
על המזח של נמל־יפו. היתה זאת הרוזנת
רידינג, הנריאטה דיימונד, נשיאת האגודה
הימית הישראלית ״זבולון״ .היא באה לחזות
בשיוט יפו -חיפה של סירות האגודה.
לפני עשרים ושש שנים מילאה הרוזנת המחאה, מסרה אותה לידי המהנדס-הימאי הנלהב, עמנואל
טובים, שחלם על ימאים, סבלים ועוכדי־נמל יהודים ועל מפרשים עבריים שיסתירו את פני־האופק.
״אנו זקוקים לדור של יהודים, אשר לא יכיר את הפחד הגטואי מפני מרחכי־הים,״ היה טובים אומר.
ההמחאה של הרוזנת שימשה לקניית סירת־האימונים הראשונה של זבולון. חלומו של עמנואל
התגשם: הנוער העברי נענה ברצון לקריאת-התגר של הים, ובמהרה צמח מתובו דור חדש של
ימאים -צעירים אשר הגיעו כסירות-מפרש זעירות למצרים, קפריסין ותורכיה, הבינו מבלי דעת
את גרעין־הצי הישראלי, צעירים אשר אהבו את השמש, את הקצף ואת הרוח העזה השורקת כין
חכלי־המפרשים.
חלקם של
ושעשועים.
של בת־ים,
כדי לצבוע

זאב גולדשמידט ידע כי מנת
הימאים אינה רק שמש, רוח
הוא ניצב על החולות הזהובים
קירצף את דפנות סירתו שוקה,
אותה מחדש.
היו ימים בהם חשב זאב כי עבודה זאת
אינה לפי כבודו, אך זה היה לפני זמן רב.
עתה כבר היה ברור לו כי ימאי אמיתי
נאלץ לעשות הכל. הוא השלים עם המצב,
ואף החל לחבב אותו: אם אתה נאלץ
לעשות משהו, מוטב שתעשה זאת כראוי.
מחר תהיה סירתו, שוקה לא רק הראשונה
שתגיע אל קו־הגמר, אלא גש היפה ביותר.
הוא התפלל רק לדבר אחד: רוח דרומית.
השטח

מ ט רי

שלושה קילומטרים צפונית מזאב, במימיו
השקטים של נמל יפו, עמד מרדכי
מורבקין, מפקד הסירה נירית (חדרה) והתפלל
לאלוהים :״אנא, שלח לנו רוח צפונית
חזקה.״
היה זד, הסיכוי הטוב ביותר שלו לזכות
בשיוט. אם תישוב רוח דרומית לא
!תוכל נירית הקטנה, אשר שטח מפרשיה
28 מטרים מרובעים, להתחרות בסירות הגדולות,
אשר שטח מפרשיהן מגיע לשטח
המקסימאלי שהותר על־ידי הוועד־ המארגנת
40 :מטרים מרובעים. רוח נגדית
חזקה תיתן לנירית אפשרות לתמרן. מורי
קיווה שהוא יתמרן ויצליח: הוא כבר זכד,
בשני פרסים.
נירית היתד, הראשונה שהגיעה, לנמל-
יפו, יום לפני השיוט. מורי רצה לערוך
את כל הסידורים האחרונים ואת כל בדיקות
הסירה בו במקום, מבלי להחפז ומבלי לשכוח
פרטיש קטנים. הוא למד בבית־הספר
החיפאי לדייג ומוריו הדגישו וחזרו והדגישו
כי כל סירה חייבת להיות מושלמת
מכל הבחינות. לפני הפלגתה הימה. מורי
לא התיחס לדבריהם בקלות־ראש.
אנשי־הסירה הציבו אוהל על סיפונה,
השאירו שני נערים לשמור עליה והלכו
העירה, כדי לאכול משהו ולהצטייד בלחם
למסע.

מאוחר יותר, אחרי־הצהריים, כאשר החלה
השמש שוקעת בים, הופיעו מצפון
מספר מפרשים. הם הלכו וקרבו, הלכו
וגדלו. אנשי נירית הכירו אותם היטב,
זיהו אותם ללא היסוס :״אלה הם חננאל
ועזרא מחיפה. זוהי פילה מנתניה — ושם,
בקצה הימני שטה יוסף פלדשטיין התל־אביבית.״
בזו
אחר זו נכנסו הסירות לתוך הבריכה
הרוגעת של נמל יפו, הורידו את המפרשים
ונקשרו אל המזח. הבחורים ברכו זה את
זה לשלום באדישות ובשלווה, כראוי לימאים
וותיקים ומנוסים. האחרונה שהגיעה
למקום היתד, שוקה הבת־ימית.
הלילה רד. הירח המלא השקיף מעל
לגגות יפו על פני הנמל הרדום, בו נעו
שש סירות בקלילות מצד לצד. הכל היד,
שקט. הבחורים הקדימו לשכב לישון: מחו
יהיה יום קשה.
ע שן מארובה

המשתתפים בשיוט קמו עם שחר. בראש
וראשונה נישא מבטם לעבר תימרת העשן
של אניית־המשא הצרפתית, שעגנה כשני
קילומטרים מן החוף.
״יש אלוהים בשמיים קרא מורי ,״הרוח
צפונית ! עכשו נראה להם !״ הרוח
היתד, חלשה, אך היא היתד, צפונית. תפילתו
של מורי נתקיימה.
מפקדי הסירות האחרות לא היו מרוצים.
בשבילם היתד, זו רוח קשה ובלתי־נוחה,
שהצריכה תימרון רב — ומזל רב. הם ציפו
לכך שכל אדם ימלא את המוטל עליו.
מחוץ לשוברה,גלים התרוצצה סירת-מו־טור
חיננית של משמר־ד,חופים, צפרה ללא
הרף, כדי להזכיר לימאים שהגיע הזמן 7׳
התחיל בשיוט. על אנשי משמר החופים
הוטל ללוות את הסירות לחיפה.
בינתיים נאספו מפקדי הסירות מסביב
לאריה חסידוב, הרכז הארצי של זבולון,
אשר מסר להם הוראות אחרונות. לבסוף
קפץ אריה לתוך סירת־המוטור, כדי לעלות
על סירת־המשמר׳ בי, בשעה שסירות המפרש
העלו את המפרשים,
עזבו את הבריכה
בזו אחר זו כדי לחכות
לאות־ההתחלה.
.לכלהרו חו ת ! ־

האות ניתן ב־סס.10.
אריה הסירוב ירה זיקוק
ירוק. הסירות התמתחו
לקו רחב, התחילו לנוע
צפונה.

לפני ״ זינוק. הסירות נכנסות לתוך הבריכה של נמל־יפו. רוב
ה ח שוז ח חיוז היו ל רו שיח רנ די־י ח.

ה ש יו טיאפשרלהםלהש חז ס,

ההתקדמות היתד, איטית. מלכתחילה הורגש
כי השיוט יהיה ארוך וקשה. השוטרים,
אשר על הסירה רטנו :״הרי זה ידוע כי
כעת עונה של רוחות צפוניות. מדוע הם
לא ערכו שיוט מחיפה ליפו, ולא מיפו
לחיפה? לכל הרוחות, אנחנו צריכים ללוות
אותם, והיום חג.״
מפקד סירת־המשמר, מפקח אורי יחיאל
,׳ היה, לעומת זאת, מעוניין מאד (הוא
עצמו היה וותיק בספורט השייט) :״אין
זה משעשע להפליג עם הרוח. אז ימ:צחת
הסירה הטובה ביותר. אך כשיש לך רוח
נגדית, כמו עכשו׳ חשוב האדם יותר מכל.
עכשו תהיה להם כל האפשרות להראות
את ערכם ויכולתם.״ הוא עקב אחרי תנועת
כל סירה וסירה.
הרווחים בין הסירות הלכו וגדלו. צפונית
לתל־אביב, כאשר נשארה תחנת רידינג מאחור,
החלו הסירות לתמרן. הראשונה שעזבה
את השורה היתד, נירית, ובעקבותיה
יצאה יוסף פלדשטיין.
תוך שעות מספר נפוצו הסירות למלוא
אורך האופק, ואי אפשר היה להבחין למי
מהן יש יתרון. הרוח הצפונית גברה, והים
נתכסה בגלים מקציפים.
נצחון

למנד די ־ החופים

הערב ירד שוב. הסירות רק עברו על
תני חוף נתניה. המתחרים היו עייפים.
השירה וההלצות נדמו. עתה היו כולם
שקטים ורציניים: הלילה רד.
סירת״המשטרה הוסיפה לסובב בשטח,
לעקוב אחרי המפרשים הנעלמים באפילה.
ברדיו הגיעה תחזית מזג־האוויר: בחצות

תהפוך הרוח למזרחית, הים ישאר גלי.
אמד יחיאלי :״מי שישאר ליד החוף,
ינצח.״
אדיר כרמי, מפקד הסירה יוסף פלדשטיין
השתדל להישאר ליד החוף. הוא הניע את
הסירה במפנים קצרים, נמנע מלצאת אל
הים הפתוח, התאמץ ״לגרד את החוף,״
כדי לקבל את פני הרוח המזרחית — כאשר
ואם היא תבוא. הרוח באה בחצות.
ע ד טי פתה רו חהאח רו נ ה

למחרת, עם זריחת השמש, נראו שני
מפרשים קרבים אל נמל חיפה: יוסף פלד׳
שטיין ושוקה. הרוח שככה כמעט עד לאפס׳
ומפרשי שתי הסירות המתחרות התדלדלו
כמעט ריקים. על אף כל זאת הוסיפו
הסירות להתקדם, וככל שקרבו אל הנמל,
כן הלך וקטן המרחק ביניהן. שוקה הלכו,
והשיגה את יוסף פלדשטיין.
מחוץ לשובר־הגלים החיפאי הצטמצם המרחק
למטרים ספורים. כאן מילא כל אדם
את המוטל עליו באמת ובתמים. הימאים
חשפו את מאקסימום שטח המפרשים לרוח
הקלילה, התחילו לחתור בעזרת ההגה :
תקנות השיוט לא אסרו זאת.
שתי הסירות החליקו על פני המים השלווים,
הגיעו לבסוף אל קצהו של שובר־הגלים.
עתה בא מפנה חד ושוקה כמעט
והתנגשה ביוסף פלדשטיין תוך נסיון נואש
לחתוך את דרכה. התמרון נכשל ויוסף
פלדשטיין עברה את קו־הגמר ראשונה.
אריה חסידוב עמד על סיפון סירת־ד-,
מוטור, נפנף בידו וציין את הזמן: השעה
היתד .07.25 ,השיוט נשלם לאחר עשרים
ואחת שעות, עשרים וחמש דקות.

ק ו ־ הגמר. לאחר עשרים ואחת שעות ועשריס וחמש דקות, חצתה הסירה יוסף פלדשסיין (תל־אביב) את קו־הנמר
בפתח נמל חיפה ..במרחק מטרים ספורים ממנה נכנסה הסירה שוקה (בת ים) ,שניסתה להזביקה ולעבור אותה

עם ״ נמקטרוך
המכשיר היחיד בארץ

ספרים מקור
ע די רו ת מו טקת הרא שון

אצלה מבון ליופי
ץזא ^/

(ראה עמוד אחרון)

...אחרי הפאנצ׳ר עש תבאק־אקס נכנם
הסאמי לאוברול. פירקו את הגיר־בוקס ואת
הקארבוראטור ועשו לו שלייף־סופאפיב .״
— זהו הנוסח שאפשר היה למצוא איתי
בשפע בעלוניהם של קיבוצים רבים במדור
ידיעות המשק. אם היתה ליומן של קיבוץ
אלונים צורה שונה במקצת, הרי במידי׳
רבה נבע הדבר מן העובדה שבצד
ידיעות מעין אלה התפרסמו בו מפעם לפעם
קריקטורות ורישומים, שאפילו מבעד
להדפסת הסטנסיל המטושטשת אפשר היה
להבחין בחינניותם המשעשעת.

/ 1 /5י ז

ד ח׳ דימגיד
ת ד ־ א 3י 3
הרחקת שערות
בכל יום שלישי 3 — 6אחה״צ
חינם

התיעצות

טלפון 22739

חיוניות זאת לא נעלמה מעיני מזכירות
הקיבוץ המאוחד, המקדישה לענייני הרביד,
תשומת־לב מיוחדת. כאשר נוסד, לפני אל־בע
שנים, השבוע ן הצניע והנעים בטיב ץ
— נקרא יוצרן של הקריקטורות להצטרף
למערכת, לעטר את עמודי השבועון ברישומיו•
עתה ליקט הצייר, דן (גלבארט) ,צעיר
רזה בעל עיניים גדולות ומבט עצבני במקצת׳
133 מרישומיו אלה לספר הנושא את

השמחה מתחילה
ביום בו הנך קונה מצלמה
השמחה, הולכת וגדלה עם חלוף
השנים ועם כל תמונה נוספת
שהנך מצלם.
החל את השמחה עוד היום עם
מצלמה מ־

תח ברגים כבד וחלק בלתי־מוגדר של מבינה
חרלאית. הצרות מתחדשות בארוחת־הצהריים:
מ טקה רוצה לשבת לשולחן עם כמה ידידים,
אולם המגיש, הפועל לפי שיטת הסרט־הנע,
מסרב לחלק אוכל :״תמלאו קודם את השולחן

בערב מחכה למוטקה תפקיד אבהי: להשכיב
את ילדיו לישון בבית־ד,ילדים ד,קי־ביצי.
לא פעם, מצייר דן, מסתיימת ההשכבה.
כבך שהאב עצמו נרדם על מיטת הילד,
בעוד שהזאטוט עודנו ער ושופע חיים. במיוחד
חמור המצב בערב בו מוצג סרט .״:שאני
רוצה ללכת לסרט, אז אני עוד למי,׳
מתריע דור הממשיכים ,״יכשאתם ריציר. ללכת
לסרט — אז אני בכר גדול ! ״
זר לא יכין׳ זאת? בערב עדיין לא
הגיע מוסקה אל המגוחול ואל הנחלה: מצפות
לו ישיבות, וועדות ואסיפות, לדיון על הגרלת
המרפסת של חיים צ ,.רכישת כדורגל
לחברת ניער ה׳ ואספקת סנדוויצ׳ים לעובדי
המחצבה, שלא לדבר על סידור העבודה. כל
אלה, בתוספת המחסור הנצחי בסכינים כר
חדר־האוכל והמחסור הנצחי במיים במקלחת׳
הופכים את חייו האפורים של מוסקה לשי רת
הרפתקאות קטנות ומשעשעות שאמן
ארנהיס ילקוטים
תיקים
ודברי עור ופלסטיק

נמנחר

גדול

נחלת־בנימין , 11 תל־אביב

צ. בד

חצלמ 1ת
מכשירי־עזר וחמרי צלום
קונים — מוכרים ומחליפים בהדרכה מקצועית

״חמד״
עבודות בצלאל
מתנות ותכשיטים ישראליים מקוריים

אלנבי 111 תל־אביב

רק אצל המומהים

מטר 1פ 1ט
16 רח. אלנבי תליאביב
כובע טמבל, סזק בחולצה, טלאי בברן

הגיעו

בונו ת כ תי בהחד שו ת קוריות ע ב ריו ת
למכירה בלירות ישראליות
נא לרשום את המספר החדש של הטלפון שלי 5—0—3—2

בלמו, ת ,א, א לנ 3י ווו

הסלון

לתסרוקות

האקסקלוסיבי

בתל־אביב

״לוצי־אך
רח׳ אידלסון ,18 טל. מס 21581 .
• התסרוקות החדישות ביותר מפריס
• תספורת לפי אופנת פריס האחרונה
שימוח אולטרו•,־מודרניות בצביעת שערות

השם המסתייג פנימי בהחלט.
הגיבור הראשי. כמו רבים מבני מקצועו׳
יצר לו גם דן טיפוס מוגדר מאד של
קיבוצניק, המופיע כמעט בכל הקריקטורות
שלו. סימני־ההיכר שלו: כובע־טמבל שמתחתיו
מציצה קבוצת שערות מתפרעת,
כתב־אשמה למזכירות המזמינה את הספי
לעתים רחוקות מדי ; עיניים עגולות ותמימות,
לחמש וסנטר מכוסים ספיחי זקן שגולח
לפני יומיים ; חולצה קצרת שרוולים,
בעלת סדק בחלקה התחתון, המשתלשלת
מעל למכנסיים מטולאות בברך הימנית. את
התמונה משלים זוג נעלי־עבודה כבדות, ששרוכיהן
אינם מושחלים כראוי.
למוטקה — זהו שמו של האב־טיפים הקיבוצי
— ישנה גם דמות רוחנית מוגדרת
מאד. הוא איננו, קודם כל, אידיאליסט לוהט,
נתון יותר לפתרון בעיות יומיומיות שאינו
תמיד קל.
יום אחד שהוא הרבה. אם להאמיר
לדן, הרי יומו של מוטקה מתחיל בכך ששומר
הלילה דופק נמרצות על דלת חייו,
מודיע לו :״קום, נפלה טעות, אין לך שית
היום מייד אחר כך חייב מוטקה לפריה
בריצה נואשת אל בית־הכבוד הציבורי־הקי־בוצי,
כשבידיו חלק מגליון־האתמול של העיתון.
כעבור שעה אפשר כבר לפגוש אותו
בשדה, כשעל עיניו משקפי־אבק וביזייי ריר

מסתיימית לעולם, אפילו לא עם כניסתו לשי-
כון־ד,וותיקים.
אם כי ההודי הקיבוצי מונח ביסודו של
כל עמוד באוסף הרישומים, הרי השם
פנימי בהחלט אינו לגמרי מוצדק. ההומור
העדין של דן מוקדש כמעט כולו אומנם לביקורת,
אולם ביקירת זאת אינה סותרת את
היופי הפנימי של חיי הקיבוץ. כפי שהוא
משתקף בעיניו של דן. אדרבה, לעתים יכולות
הקריקטורות העוקצניות שלו להיראות
משכנעות הרבה יותר מאשר ספרות־ההלל
הענקית שיצר ההיביץ לעצמו. הוצאת הקי
בוץ הטאוהד, שהדפיסה את הקובץ, היתד,
איפוא עושה שייות טוב לעניינה אילו הדביקה
עליו גם את התו: לשימוש חיצוני.
(פנימי בהחלט ; צרור קריקטורות מחיי
הקיבוץ ; דן (גלבארט) ; הקיבוץ המאוחד ;
133 עמודים)

חד ש וקריא
גונבי האופניים (לואיג׳י ברתוליני ;
א רבל; 144ע מודי ם; 1,800ל״י) אחד המקרים
המעטים בהם הספר חלש בה־בה
מן הסרט שהופק על פיו, וגם מגמתו החב רתית
ברורה פחות.

ת צו גתח תי כו ת

המשך מעמוד ) 11

עתיקות
בשדותפלשת1954 ,
כמעט באותו זמן ששבטים פרימיטיביים
ממדבר סיני, שנכנסו להיסטוריה כבני־ישראל,
חדרו לארץ כנען ממזרח, ראתה הארץ פלישה
גדולה שניה, ממערב.
הפולשים, אנשי ים׳ באו מן האי כרתים,
שתרבותה המפוארת כבר היתד, אז בסימן
של התמוטטות גמורה, כני כרתים (אי
״כפתור״) נחתו בקפריסין ורודוס, ניטו
לשוא להיאחז בחוף הצפוני של מצריים,
אולם השתלטו על חוף כנען — משפך
הירקון דרומה, עד מדבר סיני. הם נתנו
לשפלה זו את שמם: ארץ פלשת•
איש אינו יודע בדיוק מנין בא השם
פלשתים. הניחוש המשכנע ביותר: שיבוש
של שם הסלשגים, העם היליד ששלט
ביוון לפני בוא היוונים. אולם כיום ידועה
ארץ־שראל למרבית האנושות כארץ הפלשתים.
מלבו
השם לא השאירו הפלשתים עקבות
רבות בארץ. שפתם אינה ידועה, כי
בבואם לארץ קיבלו במהרה את שפת הכנע•
נים, את אלוהיהם (דגון, בעל־זבוב) ואת
שמותיהם הפרסיים. השבוע התכנסו ארבע
מאות אזרחים ישראליים, חלקם מדענים
מקצועיים, חלקם חובבים, כדי למיין עקבות
אלה, לשמוע משך ארבעה ימים הרצאות
על הפלשתים באחת מערי פלשת, אשקלון*.
ביד-קשה. על במת בית־העם של
אשקלון, השייך לקבוצת בנינים הנראית
כאילו נגזרה מאלבום תמונות יפה והודבקה
על הנוף, עמד נשיא האוניברסיטה,
בנימין זאב מזר (קלסתר, ,העולם הזה .)838
בקול אקדמי יבש, שהסתיר הברקות עדינות
של הומור, גולל למאזיניו את ההיסטוריה
של העם שהביא לארץ את השימוש בברזל.
שיטות ההיאחזות של הפלשתים ה־ו
הפוכות משיטות הישראלים של אז. בעוד
ששבטי ישראל התמזגו עם בני הארץ,
אך הטילו עליהם במידה רבה את דתם
ותרבותם, קיבלו הפלשתים את חרבות
בני הארץ ודתם, אך שלטו בהם ביד קשר.,
הם היו עם אריסטוקרטי, שכוחו רוכז
במצודות־שלטון מיוחדות.
הפלשתים גברו על הישראלים בשדה־הקרב,
כבשו את המרכז הלאומי בשילה,
הנחיתו על ישראל את המהלומה שהמריצה
ות השבטים המפולגים להתאחד, להמליך
ליהם מי 1ך.
פלשתים, צלבנים, ציונים. שעה
ש?.זר תיאר את תולדות פלשת, ישבו לצדו
על היבמה שלושת הנציגים העליונים של
מדינת ישראל: קרובו של מזר, נשיא
המדינה ישצחק בן־צבי, ראש־הממשלה ויושב־ראש
הכנסת. היה בכך משום סמליות. כי
כמעט במוחו של כל אחד מן הנוכחים
ניקרה השאלה ששמואל ייבין, חוקר ד,ע
תיקות, העז לבטאה: האמנם דומים הציו
נים של היום לפלשתים ולצלבנים של אז?
הדמיון בולט לעין: שלוש הפלישות
באו ממערב, התנגשו עם בני־הארץ ושליטיה
שבאו ממזרח (כנענים, ישראלים,
* האחרות: עזה, אשדוד, גת, עקרון.

ערבים, תורכים) .הפלשתים והצלבנים נשארו
גוף זר במרחב, קיימו את עצמם זמן
מה בכוח התנופה של הפלישה הראשונה
אך נפלטו לבסוף ונעלמו ממפת הארץ.
הרגיע ייבין: ישנו הבדל אחד יסודי.
הפלשתים והצלבנים לא הצליחו להיאחז
באומת הארץ, להתנחל בה, להקים בו;
התישבות עובדת, להכות בה שרשים תרבותיים
של ממש. מכל הבחינות האלה,
שונה מהם מדינת־ישראל.
היה זה נימוק משכנע. אולם אחרי אר־

שמשון הגכור
העמודים התמוטטו

בעה ימים של סיורים והרצאות, שרר בץ
באי הכינוס מצב־רוח מהורהר. היה ברור
להם: כדי שישראל תימלט מגורל הפלשתים,
עליה ללמוד הרבה מסיבות כשלונם.

פני הכופר

יוליאן הכופר

העולם הזה 888

בארץ לא נשאר שריד וזכר ליול־אן.
מושל מחוז בריטי חובב עתיקות (אך אנטי־

נסכ מי ד אנו

פלאביום קלאודיום יוליאנום, שנכנס להיסטוריה
כיוליאן הכופר, היה אדם מענין
מאד. בהיותו בן שש הרג הקיסר קונם-
טנטיוס, בן־דודו׳ את הוריו וכל משפחתו,
כדי למנוע התחרות בלתי־הוגנת על כם
הקיסרות. קונסטנטיוס׳ (השני) ,בן הקיסר
שהפך את הנצרות לדת הרשמית של רומא,
חינך את יוליאן בדת הנוצרים. אולם יוליאן
למד באתונה את דרכי הפגנים, הוקסם
על־ידי היופי של דת יופיטר, בחל בנוצרים
שונאי־השעשועים,

היהודים היו נפויי־טובה

הפגני האחרון של רומא. אחרי שחידש
את פולחן האלילים, הצר את צעדי הנוצרים
(אך מבלי לרדפם) ,העלה על דעתי
שעוד יש לפניו משימה: לחדש את בית
המקדש של היהודים. הוא נתן הוראות מת
אימות, אולם עוד לפני ההגשמה יצא למלחמה
נגד פרם, נפל קרבן לבגידה, מוגר
ונהרג. יורשו, ידיד נוצרי, שם קץ לחלו,
מות.

מסתובב
כאן ומחפש את המחר. הוא הביא
אתו סרט עלילתי ציוני על כובשי הנגב, ותריסר
אנשים ראו אותו, סתם תיירים ישראליים
שהזדמנו הנה.
בערב הולכים לראות סרט יפאני. הוא לא
כל כך טוב כמו ראשימון, אבל יש בו צילומים
יפים מאד. שם הסרט פונדק באוסקה.
וזה כל מה שראינו מפסטיבל הסרטים.
בסאן מארקו פגשנו את מריה פליקם, ה־יפהפיה
המקסיקנית. ניגשתי אליה וצילמתי
אותה, וכעבור חמישה רגעים השחירה כל
כיכר סאן מארקו ממעריצים שהקיפו אותה
וביקשו ממנה אוטוגרף.
מה להגיד לכם? היה פסטיבל כביר, אין
לי ספק שלאמנות־הקולנוע צפוי עתיד גדול.

בראש צבא רומאי, מיגר יוליאן את
הגרמנים * ,הדף אותם אל מעבר לנהר
ריין, הדבר לא מצא חן בעיני הקיסר.
הנסיון לימד כי מצביא מנצח עלול להתגלות
כמתחרה מסוכן. לכן פקד להעביר
את מיטב צבאו של יוליאן למקום אחר.
החיילים התמרדו, המליכו את יוליאן (בניגוד
לרצונו) כקיסר. למרבה הנוחיות מת
קונסטנטיוס מוות טבעי באותם הימים.
קנאה מקצועית. הוא היה הקיסר
* בשנת 357 לספירה.

ציוני) ,רונאלד סטורס, ציווה לקרוא את
אחד מרחובותיה הראשיים של ירושלים החדשה
על שמו, דרך יוליאן. אולם היהודים,
כפויי־הטובה, שכחו את יוליאן —
אך יצאו האנגלים את הארץ, ביטלו את
השם.
השבוע, כשביקרו באי הכינוס הארכיאולוגי
באשקלון (ראה לעיל) בתערוכת־עתי־קות
שנערכה מטעם המועצה המקומית,
היתה להם ההזדמנות לראות זו הפעם
הראשונה את יוליאן פנים אל פנים. רו־דולף
יונס, צלם־עתונות חיפאי ואוסף־עתי־קות
חובב, גילה לא מכבר פסל שהזכיר
לו מטבע רומאי מסוים. הוא השתה אה
הפרצופים. לא נשאר ספק: נמצא פסל של
יוליאן, היחיד בעולם.
הידיעה גרמה לסנסציה בינלאומית, כמו
תגלית אחרת של יונס, שתמונתה הוצבה
גם היא בתערוכה: מנורה מן התקופה
הביזנטית, שנמצאה באשקלון, מראה את
שמשון מקעקע את עמודי מקדש דגון.
חוקרי־העתיקות המקצועיים שנכחו בכינוס
לא טרחו לבקר בתערוכה. הם הסתכסכו
מזמן עם יונס, החובב הנלב, החרימו
את תערוכתו׳ אף שהאוסף שלו הוא יחיד
במינו בארץ, תוצאה של קרבנות אישיים
מרובים משך שנים רבות. הסיבה המשוערת:
קנאה מקצועית.

במילאנו מתקיימת הטריינלה, תערוכה של
אמנות שימושית הנערכת אחה לשלוש שנ־ם,
בישראל יודע כל אדם מדן בן־אמוץ ומטה
שיש במילאנו טריינלה, אבל במילאנו לא
פגשתי אף איטלקי ששמע על כך או יכול
להראות לי את הדרך, כנראה מפני שיש
להם הרבה תערוכות. ובכל זאת מצאתי את
הדרך לשם, מפני שרציתי לראות את הסולם
של דן בן־אמוץ.
לפני שנסעתי לאיטליה אמרתי לדן: אם
אבוא למילאנו, אכתוב את האמת על הסולם
שלך, אמר לי דן: אל תהיה טיפש. עשה
חשבון כמה חברים הפסדת בזמן האחו־ון.
נשאר לך עוד חבר אחד, למה לך להפס־ד
גם אותו? תכתוב את האמת על הסולם שלי,
ונישאר ידידים. אולי עוד תצטרך אותי פעם?
הטריינלה היא בנין ענקי, בלב הפארק של
מילאנו, רול אכסנית־הנוער, ברחוב שאף
איטלקי, כאמור, אינו יודע היכן הוא. האיטלקים
מציגים שם הכל — החל מדירות
מרוהטות לסטודנטים (חדר קטן ונחמד, עם
מיטה רחבה, רדיו קטן, אצטבת ספרים נחמדה,
כורסה קטנטונת חמודונת) ועד לחדרי-
פרופיסורים (עם אנציקלופדיה) ,ואחרי זה
באים אולמות עם כל מיני מוצרי־זכוכית וקרמיקה,
שעין לא ראתה כמוהם. בכלל,
מה שייך לזכוכית, אין כמו האיטלקים. תע-
שיית־הזכוכית של מוראנו, בונציה, מיוצגת
כאן בכבוד. בונציה ראיתי מה שעשו פיקאסו
וסלואדור דאלי ופראנן לג׳ר בשיתוף עם
האמנים המקומיים, אך כאן אני רואה דברים
יפים לא פחות.
הביתן הישראלי מסודר בטוב־טעם, בזאת
אני נאלץ להודות, אבל מחוץ לסולם של דן
בן־אמוץ (אני מקוד, שנישאר ידידים) כמעט
ואין לראות בו מאומה. העין תופסת רק
כמה סולמות מתכת מעשה ידי בצלאל שץ,
כמה קערות מתכת ותכשיטי פלסטיק מעשה
ידי זהרה שץ, את קערות המתכת יכלה להשאיר
בבית לפי דעתי, ובמרכז עומד לו
משה לביא, טיפוס ישראלי המשתלם במי־לאנו
במשהו, ולידו סולם העץ המופלא של
דן, שכל המבקרים שואלים מהו ולמה נועד.
אני חושב שזהו הסולם בו מטפסת האמנות
הישראלית מאין־לאן.
תמיהתי מרקיעה שחקים כאשר אני מסתכל
בקטלוג ונוכח, שמשתתפים כאן לא
פחות מחמשים ישראלים. איפה הם? יכול
להיות שכל אחד הכניס גם את הקרובים
שלו, כמו שעשתה משפחת שץ, אבל משפחת
שץ שלחה מוצגים. ואולי זה עוד נס במילאנו.

מזר המדען
הפלשתים היו אריסטוקרטים

גגל -ג מ-ג מ-גכג -ג מ -ג מ-גי
(ראה שער)

מני־האופנה הצרפתיים קשרו קשר כדי לכער
את האשד, של שנת ! 1955״
זעקה זו נשמעה בשבועות האחרונים מפי אלפי נשים
ויצרני אופנה ברחבי העולם. בעקבותיה באו טענות
נוספות :״הצרפתים שיטחו את צללית־האשה וקיצרו
את השמלות.״ ״הנשים לא יסכימו ללבוש יצירות כה
זוועתיות.״ ״הפעם אין הנשים מוכנות להיכנע !״
למעשה היו אלה פטפוטי הבל. הרי גלוי וידוע כי
אץ אדם גדול — ואפילו אמן־אופגה צרפתי — יכול
לחולל מהפכה, אם אין השעה כשרה לכך.
אכן, תצוגות־הסתיו הפריסאיות של שנה זו סימלו
את הולדתה של אופנה חדשה. אבל אופנה חדשה נולדת
מדי כמה שנים. היא נולדת ומתפתחת עד כדי הגזמה.
אחר בא אחד מאמני־האפנה של צרפת ומוצא גישה חדשה.
בדרך כלל מקבלות הנשים את המהפכה בהתלהבות: הן
אוהבות שינויים.

צ ד די תדס ־ ומ 3ומרת

^ ךרך לבוש־ערב זה העשוי קטיפה שחורה הינו
דוגמה נאמנה של האופנ-ה הדיורית: השרווי
י י לים מוגבהים. השימלה כול.לז צמודה אל הגוף מן הכתפיים
ועד קו־השובל, יוצרת אפקט של תמירות וגובה.

מה דמותה ה בי תי ת של האופנה החדשה? אין זו
האופנה הדקיקה של שנות העשרים, עליה היו הצרפתים
אומרים :״הצללית צריכה לעבור לנגד עיניך פעמיים,
לפני שאתה רואה אותה.״ הצללית של 1955 היא דקה,
אך בעלת־חמוקים. החזה גבוה מאד, נתמך על־ידי חזיה
מסוג חדש. החלק העליון של השמלה צמוד אל קוי הגוף
עד למותניים — ובשמלות־יום גם עד לשובל. קו־השובל
אינו שונה מזה של השנה הקודמת. האפקט המוארך
מושג על ידי מערכת מורכבת של קפלים, מן המותניים
ומעלה, או על־ידי עיטורים מלוכסנים המתמשכים לאורך
השמלה. קוי־הגיזרה הם כה הדוקים, עד כי אמן־האופנה
קארודן מכנה אותם בשם גיזרת־הכפפה. דיור מכנה אותה
בשם גיזרת מ בהדגישו את כוונתו להשיג אפקט של
תמירות וגובה.
באריגים בהם משתמשים אמני האופנה מתגלה נטיה
לחזור אל המקור ז אריגי־המשי הינם משיים. רבים מהם
עשויים משי טבעי. אריגי הצמר הינם צמריים, קלים
ורכים. הצבעים החדשים הם: כחול נהדר שנלקח ממכ־חולו
של וזרנער, צהוב־אדמדם זוהר, מיוחד לברונטיות,
וורוד־אימדם רומנטי לבלונדיות. כן מרבים אמני־האופנה

7ה מעיל האדום, העשוי בד צמרי רן, מסמל את סיגנון
י י ! המעילים של קארוון•• ,המנוגד לסיגנון שמלותיו
ההדוקות, המכונה בשם ״כפפה״ .שולי המעילים רחבים למדי ואריגיהם
הרכים־יקרים מזכירים לנו את מעילי השליטים המזהחיים במאה ה־ 8ו.

ה טי ל ו 1ל!סוגיה וא*נד, כתבתו
. 1^ 111111
ל עני גי או פנ הלה כין דו׳׳ח
ממצהעלה שינויים המהפ כניי םהאח רוני ם ש חלו
ב או פנ ה הבין ל או מי ת ועוררו םערת רו חו תמסביב
ל כ דו ר הארץ. ל ה לן הכתבהשל סוני ה ו אגנ ד,
המתארתאתהת צוגו תהג דו לו תוהח שו בו ת ביו ת ר
ביו תרב עו לםהמשק פו תאתה כו החדש, ת צוגו ת
להשתמש בצבע חדש, חום בהיר ובלבן סיני. השחור
נפוץ לא פחות מתמיד.

ת צו גהדדאמע וו ה
מובן מאליו כי בתיאור תצוגות אופנת־הסתו בפאריס
כדאי להתחיל מתצוגת נסיך אמני האופנה, כריפטי ^ן
דיו ר. דיור הינו אמן מלידה, המציג את יצירותיו ללא
פשרה וללא התחשבות עם ביקורת. השמלות שלו הינן
ארוכות וצר. ת ,ולעתים קרובות מופיעה בחלקן הקדמי
דוגמה בדמות האות \/אשר באה להדגיש את אפקט־האורך.
הקישוטים הינם שקטים ואורגניים. הוא תיכנן
גם שמלות־ערב רבות, קצרות ורחבות־שוליים, בצירוף
ז׳קטים קטנים עשויים אריגי־משי רכים, או כבדים.
החליפות והמעילים של דיור המם הדוגמה הטובה
ביותר לאופנה החדשה. בחליפות — בין אם מוכנות ובין
אם תפורות לפי הזמנה — וזיתר דיור על הקו השקוע,
אשר שיוזה לכל אשה מראה של שני כדורים פורחים,
דקה אחת לפני ההתפוצצות. השחזלים הוגבהו, כדי להדגיש
את הקו התמיר ומוארך. אחת היצירות האחרונות
של דיור הינה חליפת־אחרי־הצהריים שחורה עם חולצת
סטין לבנה־ארוכה, אשר תשווה לכל אשה ואשה הופעה
גבוהה ומהודרת.
שמלות־הנשף של דיור מהוות מזיגה נהדרת של סטין,
תחרים, ריקמה יקרה, קטיפה מסוג חדש ופרוזת נדירות.
לעתים קרובות מכוסות שמלות אלו במעילים גדולים
ומהודרים. ואחרון אחרון בתצוגת דיור, השמלה הארוכה,
הה מה לנדן של חרב — קו אהד מן הכתפיים ועל השובל•
שמלה זו הינה צרה עד מאד, מצדיקה את הערתו
השנונה של אחד העתונאים :״אש לובשת השמלה
תבלע זית, יראו אותו כל היושבים לידה.״

ינומדות־ערב: דומגגטיות

לציון אורכו הגדול של הזקט, היוצר אפקט של חזה
שטוח וגיזרה מוארכת, וחוסר כל כריות ריפוד.

אמן־אופנה פריסאי אחר, כאלמיין, מציג את האופנה
החדשה בצורה פחות מודגשת. הוא מפעיל להטוטים שונים
כדי להאריך את הגיזרה, מבלי שהשינוי יהיה בולט
מדי. הז׳קטים שלו קצרים, גזורים בקו עקלקל. השרוולים
עדיין נמוכים. שולי־השמלות צרים, או מעוטרים בקפלים.
לשמלות־היום שלו יש לעתים שוליים כפולים, ואף על
פי כן הן נראות קלילות ומהודרות — אפילו בשעה
שהן עשויות מאריגי־צמר.
התצוגה של באלמיין כוללת גם מעילי ספורט מותאמים,
מעילים ישרים, המצויירים בחגורות על קו־המות־ניים,
ז׳קטים רפופים, המגיעים עד קו המותן, ומעילי

שמלת־נשף זו של פאקין עשויה אריג ג׳רס״ לבן,
מעוטות בגלימת סטין כחול, בעלת ביטנה אדומה.
צוואר הדוגמנית הנחמדה, מהוות מזיגה
השושנים, אשר על
מושלמת ביותר עם צירוף־הצבעים של יצירות •האמן הצרפתי

שמלות־הערב שלו הן רומנטיות ביותר — ביחוד מבחינת
צירופי הצבעים וד,אריגים. הוא משתמש בקטיפה
שחורה עם תחרים לבנים: ,אריגים אדומים ואפורים, סטין
מעוטר בריקמה ובאבני חן — ואפילו גושים של גאזה
משובצת בשחור־לבן.
ז׳ אק פאת משתמש בקפלי אריג, הצמודים במעלה
הכתפיים, או מתמשכים באלכסון לרוחב השמלה, כדי
להשיג את האפקט של גיזרה מוארכת. התצוגה שלו הינה
ססגונית ומהודרת ביותר.
ראויים לציון ביחוד צוזארוני השמלות, החליפות והמעילים,
המופיעים בתצוגה של פאת. יש שם צוזארוני־קפלים,
צוזארונים מרובעים, מוארכים, מעוגלים, או בעלי
מבנה בלתי־טימטרי. בדרך כלל הם מצופים, או מרופדים
בפרוות, אולם הצנזאר נשאר תמיד גלוי.
שמלות־היום של פאת צרות ביותר, ושמלות אחרי-
הצהריים שלו מצטיינות בקו־מותניים צר ובשוליים ענקיים•
בדרך כלל מצורפים אל שמלות אלו ז׳קטים רחבים,
קצרים מאד, המצטיינים במחירם הגבוה.
שמלות־הנשף של פאת עושות רושם רב בריקמתן
העשירה, אריגיהן היקרים והפחדת, אשר עליהן. השנצים
של פאת מצטיינים במקוריותם. הוא עושה אותם משתי
שכבות של אריגימשי שונים, קושר אותם לחוד בחלקה
הקדמי של השמלה, ופוקד על הדוגמניות שלו להסתיר
מתחתם את ידיהן. זה מוסיף הרבה להופעתן בשעת
התצוגה. התצוגה של פאת מכילה שמלות רבות בגוונים
חומים וכחולים חדשים.

י\נין הכססה
האופנה מלפנים,

החדשה. תכונתה החשובה ביותר היא: התפר הישר
המשטח. א ת , .קו הניזרד^ מקטין; במידת;מה, את החזה.

לןא ,] 11*1המכנה את סיגנונו בשם כפפה, מגלה שפע
של דמיון בגזירת יצירותיו. הוא מושפע עד מאד מן
הגירסה המודרנית של סיגנון רוקוקו. רוחב שמלות
אחרי־הצהריים שלו מכונס לעתים קרובות לצדדים וקשור
לעתים בעזרת סרט. גם זוהי גירסה מודרנית של טיגנון
רוקוקו.
אורך המעילים של קארוון הוא על סי רוב ,7/8ושד
ליהם רחבים למדי.
שמלות־המחול הקצרות והרחבות ושמלות־הנשף הארוכות
מאד, מבליטות בשעת התנועה את חוטי־הזהב
והכסף, המשובצים בתוך האריג. קארחין מרבה להשתמש

דדן שמלודהבוקר שופינג עשויה
אריג טמיר אפור, מעוטרת
בשתי שורות של כפתורים. בדרן כלל לובשים אותה
בצירוף גלימה מאותו אריג מעומדת בפרוה

בצבעים לקוחים מתוך ציורים סיניים: כחול פרסי,
כחול מינג, ולבן סיני. מובן מאליו שהוא מרבה להשתמש
גם באריגים שחורים.
לאנ 11י] (קאסטילו) מרבה להשתמש בגירסה מחודשת
של הג׳אמפר. הג׳אמפר החדש שלו עשוי סטין, צמר,
או אריג מרוקם, צמוד אל המותניים, תפוח במקצת על
הגב ומצטיין בשוליים הדוקים, ארוכים, או קצרים.
לשמלות של לאנוזין יש מחשוף בצורת סירה. לעתים
הן גבוהות מאד מלפנים ועל הגב יש מחשוף בדמות /י.
לרבות משמלותיו יש מחשופים בעלי־קפלים, המתמשכים
לתוך הז׳קטים הקטנים, שמסתירים את הזרועות והגב.
הצווארונים של לאנוזין המם מיוחדים במינם. אפשר
לאסוף אותם מסביב לצוזאר וליצור מניפה נאה מלפנים.
או לרופף אותם וליצור גלימה זערורית המכסה את הכתפיים.
האריגים
בהם משתמש לאנוזין המם חדשים ומקוריים.
הצבעים החביבים עליו ביותר הם: כחול, זהוב, לבן
וחום בהיר (קפד.),

וווו הוו תי קי ם יקל

ל * ^י ל!י 7ז לבוש־יום זה בעל שני החלקים עשוי אריג־טוויד
ז שחוח ואפור, מעומר בצווארון־פרווה יקר. ככל

בשם קאסטילו, מצטיין
של לאנווין, הידוע יותר
יצירותיו
נם לבוש זה, המופיע בתמונה זו, בשוליים הדוקים ביותר.

כל האמנים האלה המם חדשים ביחס בזירת האופנה
הצרפתית, ואין פלא בכך: הרי האופנה משתנה משנה
לשנה, ורק מועטים מן העוסקים בה מצליחים להחזיק
מעמד זמן רב.
דחיקה משום כך ראויה לציון תצוגת־הסתו הפריסאית
של שני אמני־האופגה הוותיקים פאקין יורת. הם הקסימו
את בנות תחילת המאה העשרים, והם מוסיפים
להקסים את הנשים של , 1954.בצורה בה הם מצליחים
לתת מעטה חדש לרעיונות ישנים נושנים.
בתצוגת־הוזתיקים מהוות שמלות־היום חלק חשוב. מעגינות
במיוחד השמלות הצרות, המעוטרות במספר רב
של סרטים ונראות כמו בתים בני־כמה־קומות. כן מעגינות
השמלות, הנראות כמו מעילים, או חליפות, והשמלות,
אשר אפשר לשנות את צבען על־ידי הזחת אחד
מחלקיהן.
החליפות של פאקין וזרת נראות כמעט קלאסיות. שמי
לות־הנשף שלהם מצטיינות בגיזרה מקורית וצירופים
נהדרים של צבעים ואריגים. אולם חסרות בהן הריקמות
המפוארות, המופיעות כמעט בכל התצוגות האחרות.
לאחר סקירת כל התצוגות נראה כי האופנה החדשה
— פרי רוחם של גאוני־פאריס — תזכה גם הפעם להערכת
הקהל העולמי. ככל הדברים היפים, גם היא מוכרחה
לשכנע.

שמלתיהקוקסייל
י י ״ י = האופנה הוותיקים
קטיפה שחורה. חלקה התחתון
אינו מחדש קיצוני. הוא מצטיין

של חרת, אחז מיצרני
ביותר בפאריס, עשויה
עשוי פליסה לבן. וורת
בעיבוד רעיונות ישנים.

מתון• הספר
.פנימי, גחהלט״
מאת ח

נמס לשב-ד ברסת, ומעד מנו ת
נו ס פו ת וזורה אתה קוביה עוז•
פע ם).
נבחר לסדרז־ענדדזל. והיה
דוד( .זורק פע ם שני ת).

לעיי

נכנס ל שיכוז־ותיקי ם — ההנזד־מו
ת 1ומתקדם עד .) 41
מקבל ״ לו ססדה ״ מחדודדז שושנה:
התקדמות נוספז ( 1מתקדם

חרעיוני, מ תפ ת ח
יוצ א יסדו•:
ו ומתקדם בצעדי־ענק — ע ד .<*5

ב או אורחים. מוס ק ת הו לד יי •
שו: במת כו וחוזר ל 35
מתחתז עם בחורה *מירח ומסםיד
נקודות־ותק וחוזר ל 90
119 יוצ איפ לו נחמ קוב צ ת — ם רץ1
ומתקדם ל־24נ<.
ויוצא ב שז ועיז ...נ אי׳ז ינו ח...
ומדלג פ ע מיי ם).

140
ל מו טקח נו לדב! ח מי שי. חו א
הולד ל ה שכי ב בי . 92משם לי. 15
ל־ . 147י ־ 103 ול־ . 50משם הו א
חוזר ל־ , 140 לנוח קצת.
מקבל הו דעה להתגייס ל מזכי רו ת
הקיבוע. לא זז מהמ קו םומד לנ
פעמיי ם).
המ שק קול ט 48 עולים עם 67
ילדים. מו טקח חוזר ל או הל ול•
ספ סר .) 56
ניצחת ז