גליון 889 מתאריך 27 באוקטובר 1954

דיה ב־ ;1944כשה צב אהא דו ם הני ע לנ בול. וב עלו ת-
הברית ה תקרבו מהמע רב. והיה כב ר הלקח הסר
של פו ליו. ו הנבול ה רו מני היה במרחק שלו שה
קילו מ טרים מ קלוז׳ .אי אפשר היה ל ע שות ב מ או ת
מ קו מו ת אחרים.
לא במקרה טו ען מר ברזילי שי הרו ת -הנול הלא
היתה עם. נ ם היטלר והתורה הנ א צית נ ר פו זאת.
כ שם ש ה אי די אולוגי ההת בו סני ת של קפ טנר־ברזילי
היתה הצדקה לרעת נאצים כי היהודים ראויים ל ה
שמדה ו אינם מסמ לי ם ל כל ה תננ דו ת. כדנם
ה פו לי טי ק ה הקס טנרי ת ה שלימה את מדיניות־ הה ש-
•* -מדה של הנ א צי ם.
ה פלי א ה או תי רק ה עוב דהשמר ברזילי לאיצר
אי די אולוגי ה נו ספת להצדיק א ת פר שת מ סיו מ ם
של צנ חנינו, א 1ה צלתו של הננרל הנ א צי. קור ט
בכ ר.

אלכסנדר רובין, חי9ח

דם כרחובות

לאחר שקר אנו את ה תי אורים ה מ סו ל פי ם של סר ש ת
רצח רמי רוזנברג ( ה עולם הזה ) 888ב עי תונו ת
היו מית ב כל ל — ו ב עי תונו ת הערב בפרט, היינו
רוצים ל הבהיר כמהוכמה עו ב דו ת על א מי תו תן...
רבים מן ה ע תוני ם ב או ב ט ענו ת אל החברים שנו כ חו
ב מ קו ם הרצח מרו ע לא ה שיבו ל מ תקיפי ם ב כו ח.
אנו, הנו כ חי ם. מכירי ם הי טב אתה כנו פי ההמ תקי
פ ה. ויכולי ם להצהיר ב כנו ת כי מנ ענו פגי עו ת
ו אולי נם קו ר בנו ת נו ס פי ם — על־ק
שות יו תר
ידי אי הנ ב תנו ה מידי ת. לאת מיד מתבטאת הגבו רה
ב ה פננ ת -כו ח. לפע מי ם נם שלי טהע צמית היא
גבורה — בי תו רכאשר כו חו של הצד המתקין•
עדיף והב טחון ל בו א ה של המש טרה נ דול.

בוגרי קן התנועה המאוחדת, רחובות

קצת חלוציות
בשעת לויתו של רמי רוזנברג, הצעיר
הרחובותי שנפל קרבן להתנפלות על מועדון.
יזתנועה המאוחדת, הרגיש כתבנו הראשי,
עמנואל פרת, טפיחה קלה על הגב.
הוא הסתובב, ראה לפניו איש מוכר.
היה זה אחד ההורים שעמנואל ראיין אותם
לפני חודש, שעה שחקר את שערוריית-
החינוך בשעריים (העולם הזה .)683 אותו
אב אמר אז בפירוש שהוא מתנגד בהחלט
לשלוח את בנו, ד״לבך, לבית־הספר של
תימנים. בניגוד למסורת העתונאית, המחייבת
את הכתב לשמוע, לא לדבר, נכנם הכתב
לויכוח קשה עם האב, ניסה להוכיח
לו שההפרדה העדתית היא עוול.
עתה הצביע האב על קברו הרענן של רמי.
.מה תגיד עכשיו? כדאי לכם לחשוב על
זה ולשנות את עמדתכם 1״ מוסר־ההשכל
שהוא הוציא מן הפרשה: בני שעדיים הם
1וער פרוע, בעלי מזג שונה מנערי רחובות,
ואסור לשלוח את הבנים הטובים ב־חברתם.
נענינו
להזמנתו של אותו אב וחשבנו מחדש
על הבעיה. לצערנו לא יכולנו לקבל את
הזמנתו השניה, לשנות את עמדתע. להיפר,
חוקרי העולם הזה, שעקבו מקרוב אחרי ההתפתחות
במקום משך למעלה מחודש לפני
הרצח, השתכנעו שהקשר בין שערוריית־החינוך
ומקרה״הרצח הוא שונה לגמרי.
לבני־רחיבית, הבאים מבתים מסודרים ר
שומעים לעתים קרובות שיח של הורים משכילים,
ישנם יתרונות ראשוניים שאין ל
רבים
מבני שעדיים, הבאים מתנאים דלים
ומסביבה קשה. הוריהם, אנשים טובים אך
מרובי־ילדים, אין בכוחם לתת לבניהם חינוך
מודרני, ואולי גם אינם יודעים מה זד.
לו התחנכו שני סוגי־נוער אלה בצוותא,
משפשפים את אותו ספסל־הלימודים ומשחקים
יחד כדורסל בהפסקות, נכנסים איש
לבית רעהו, היתד, הרמה הגבוהה יותר סופגת
את בני העוני. בלבם של אלה היתד,
נובטת השאיפה לדברים יפים יותר, גבוהים
יותר.
עתונים אחדים, שלא טרחו קודם לכן לתהות
על קנקנם של בני שעדיים ובעיותיהם,
מיהרו מיד אחת הרצח לצאת בכותרות רועשות,
ששימשו הד לדעות הקדומות ולאמונות
הטפלות שהשתרשו בחוגים מסויי־מים
של הציבור. בני שעתים נפגעו עד למעמקי
לבם, ראו בכך הסתה גזעית נגדם.
לא היה פלא שלא התלהבו למראו> עתר
נאים.
אך כתב העולם הזה לא נראה להם כעתונאי.
הוא היה פרצוף מוכר לסימטאותיהם. הם
זכרו את פעולתו בשערוריית״החינוך. הוא
ביקש לשוחח עם הועד של נוער שעתים.
לא היה ועד כזה. אולם לפי בקשתו, התכנסו
הצעיתם העיקתים, בני המשפחות החשובות
במקום, ללא מפתח מפלגתי, לישיבת
התיעצות. כך נולד הועד. פעולתו הראשונה:
למסור לציבור, באמצעות כתבנו,
את דרישותיהם למוסדות העיתד-

תרבה פ ע מי ם חיפ שתי ב ע תונ בםר שי מו ת על
מ פ עלי ם חלוציים ב מ דינ ה, ולא מצא תי דבר. ל א
מצא תי דבר א פי לו על מפעל ייבו ש ה חולה. אשר
כל שבועוני־ד, מדינה דנו בג. נ כון הו אשה עולם
הזה עו שהמפעל חלו צי בפרס מו רווקה אתכל
הזקוק ל טי פול וחקון. או ל ם הו א היד, י כו ללפרסם
ל פ חו תמאמר קטן עי חוז ה־ג ציונו ת תי או דו ר הר צל.
ביו ם ה שנה ל מו תו.

משד, בן־שמעון, מטולה

חינוך שחור לבן

ר שי מתכם על היני ד שחור-לבן (העולם חזה ג) 88
לא רק ש איו מ ז תו על ת, אל א שהיא מזיקה בהח לט.
אני או מרז את מנ טינני פר טי: ההפליה הבינ עדתית
אינ ה דור ש ת התרעה. היא דור שת רק
ה סב ר ה...
ל מדתי שתים ע שרה שנה בין א שכנזי ם. ו מ עו ל ם
לא הרג שתי הבדל ביני וביני הם. ל א הרנ שתי רג שי
נ חיתו תבל פי שו םאדם, ל הי פך, הייתי ב רי א והזק
ב נו פי והצטיינתי ב לי מו די. או ל ם לאתר שקר אתי
את מאמ רי כ ם על ה ה פלי ה. הפכ תי רני שמאד.
התבי שתי ל ע בו רבר חו ב. ח שבתי אתעצ טי לב רית
מ שונ ה. שחורה מ ש חו ר. המת הל כ ת ביו י צורים
ל בני ם ועדינים.
כעיית-וזוזפליה אינ ח ני תנ תלפח רוז על ידי עתר
נאים נסתרים רק ו ח סו י ס תו ר או ת ת — ממש
כ שם ש הו אפתראת בעיית ה ת מונו תהאספ סו ף
בקהל יו צאי־ מצריי ם בי מי משהר בנו.

מסך, או מסך ז

קורא, תל־אביב

חבל שנציגי הנו ע ר הד מו קר טי הי שר אלי ( העולם
זשה ) 887 היו אור חי הם של הרוסי ם ו הסיני ם. לו
היו שלו ש ת הנ צינים הנ פבדי ם נו פ לי ם ללא כל
הז מנה ל אחד ה שטחים, א שר על פני הםע ברו בי ע ף.
ברכבתה טר אנ ט-סיבי רית. חיו מהה רי ם על התפ
ע לו תםומ חכי ם ל שו א לנ ם שיחלין או תםמ או תו
מסד ברזל ס מוי. ה שריר וקיים ב רו סי ה. סין וכל
אר צו ת הנו ש ה מזר חי.

ש. פינקלשטיין׳ תל־אביב
פ רו ע ה פכ ת ם על הרא שאת הז מנ תו ה א די ב ה
טלצ׳ו אן ל אי, רא ש־ט מ של ת סין העמ מית שנ ש לחה
א ל נציני־י שראל ב מו עצת הנו ער הד מוקר טי ז
ה אינ כ ם חו שבי ם בי מעשה זה נוג ד לבל ש אי פו ת
י שראל לי צו ר יחסים הקינים עם סין העמ מית?

מ. פ .ירושלים
להיפך, היתה זאת שיטזז מהפכנית, כדי
לתת כבוד לאיש שהפך את סין.

אחכה ממכתב ראשון

ל פני הצי שנ ה עני תי. חצי ב צ חו ק. למכתב של
ב חו רבס דו רסגתגיםל רו תי. אני רו צהל הז מין

כגליון הבא של

העובס רוך.
תתפרסם דפורטג׳ה ימדאה
ואקסקלוזיבית כתמונות על
מיכצע ראשון כמינו, בו נקבע
שיא ספורטאי חדש ביש
ראל.
תחת חסות עורבי,העולם
הזח ,-״פרונטפייג״ ו״אסי-
אס ,-צלחו השבת שתי נערות
ישראליות, כנות , 17 את
הכ^רת לאורכה, מטפחה ל-
דגניה א׳ .הן היו הנשים הראשונות
שניסו מיכצע זה,
אחרי שער בה עכרו אותו
רק שלוש ח גברים.
מלכה טננכאום הגיעה ראשונה,
אחרי שעברה את המרחק
של 21ק״ם כתשע שעות
20 ,דקות ו 40-שניות.
עשרים דקות אחריה הגיעה
המתחרה השניה, עדנה בורנשטיין.
עתה
אתכל חברי ה מ ער כתלח תונ ה ש לנו. ש
תתקיים ( ב עו ד שבו עיי ם) .אני מקווה כי כ מ תנ ה
ת תנו לנו מנוי־חינם לבל החיים.

קוראה מדדה, תל־א ביג
עוד נצ חונו ת כאלה לרותי, ואבדנו.

התימה טובה
מ פ לי א עד כמה רו ב שולחי־ הברכו ת לרא ש־ה שנוג
הם חסרי־ט אק ט. א תה מ קבל כר טים־ברבה, ו אינ ד
מו צ א בו את שמד. ל עו מתזאתהמצא בו ת מי ד
א ת שם־ה שולח. על זאת או מ ר דייל ק א רנני . :ה אדם
ה מ מו צעמ עוניין ב ש מו יותר מאשרבש מו ת
בל יו שבי -ה עול ם יחד.״

א. ספיריטואליסט,

תליאביב

ואהבת לעצמך נ מו לרעך.

מיצי, אל תשוויצי
ה מב קרשאמר כי רנליה של מיצי ניינור תז
,שמנותומ כו ע רו ת״ ( ה עולם הזה ) 886 הנזי ם.
האמתהפ שו טה היא שרנליה דו מו ת בדיור, ל רגליהן
של כמה מיליוני נ ע רו תאח רו ת. ל א יו ת ר
טו בו ת ולא יו תר ר עו ת. סהשמפ לי א או תי הו א
שנברי ם מ טונ לי םלהתפ על מרגליים כאלה על הבד.
מ בלי ל שים אלי הן לב כ שהם פונ שי ם בהן ע ל
שפת־הים ב תל־ברו ד או בת-ים.

ר. זהבי, תל־אביב
לשקר אין. רגליים. אבל לפרסומת יש.

חילול •הקודש
יום ל אחר רא ש-ה שנה, הו פי עבע תון זוצופוד
תי או ר זזנינות־חת שליד בשפת הים של תל־ א בי ב.
כו ת ב־ חמאסר החרים ק שו ת ננ דמצעד תנו ע ת־בי
ת ״ רבמ קו ם, טען כי החג הולל על ידי ה תנו ע ה
ה חילוני ת ש הופי ע ה על שפת־הים עם דנ ל ...כלום
שכה או תו ע תינ אי את ה ת קו פ ה. בה היתה תנו עת
בי ה ״ ר ה תנו ע ה היחידה, ש אנ שי העמ דו ב קבי
עו ת ליד ה כו תלהמע רבי ל ש מירה על המתפ ללים
,׳ מה ע שו ה תנו עו תהד תיות ל מיני הן בשטה
זה ז

אהרן שלומוב, תל־אביב
זזבל שכתב הצופר, לא השליך את חטא•
המריבות ה מפלג תיו ת המיתה, יחד עם כל
שאר חט איו.

נו כוז בי ם
בפייה רצחנית
קראתי א ת סי פו רו ה מז עזע של נ אז מי א בו דב א׳
(העולם הזה .) 887נרעד תי. אךלאי כו ל תי לסיי ע
ל תי קההמצב. חו שבני ש קו ר אי ם רבים אחרים מצ או
אתעצ מם במצב דו מ ה. היה זה ס י פו רמהמם
ב א כז ריו ת ו תו ל א. ה אם ב או האש מי ם ב מו ת ה
של רהט על עונ ש ם? .ה אם הו רכ ב ה וועדה ציבורי ת
לספל בדב ר? ל א ולא ! מ דו ע?
אבל אב 1ו ר לנו להסתפקבשא לו תפאת טיו ת. עלי נ
ולל מו ד מך הנ סיוז, האם היה קור המה שקרה,
* ילו היו ב ס דינ ה ני שו אי ם אזרחיים? בוו ד אי ש ל
א ז על כז אנו חייבים לדרו ש מן הממשלה לחו קק
חוק ני שו אי ם אזרחיים. שי מנ עכלא סונו ת
גוס פי ם מ סו ג זה.

קובי איב ר ם, ירו שלים

יי שר

בוחכם ׳!.

בפיה

הליגד, למניעת
דתית בישראל, ירושלים

תאם ל א הניעה ש ע תנו ל בלו עאתח תרו סה?
בטח דו רו תיעב רו ב טרם נחדל ל היו ת דור־ח מדברז
לדורנו ם -ראמ רי ק איב ל ל עו סמאס תי ק. ל רקו ד
טוזיננ וללבו ש בנדי ם מ פו צ צי ם, אבל. עדייו לא
ל מ דנו מ הם לה שת משב מו ס ר הנ שו אי ם האזרחיים .
החו ק לא י ש תנ המעצ מו — ע לינו ל שנו תו במו
י דינו 1נו כללע שות ז את רב אם י שב תו הזונו ת
זז אוי רי ס. ןסר בו ל הינ שאא צל הרבנות

איש־דשנה

שמתת שחור,

חו לון

,:.,בדדר בל ל אינני כו תבמכת בי ם. או לםמכת בו
עזל א לג עזר ברזילי ( ה עולם הזה )887י כו ל ל הו צי א
מ כ ליו אי־ א ת האי שהמ תון ביו ת ר. כדברפלמ ״ ח
ל ש עבר או לי מו תרנם לי לו מ ר מישהו. אני מ תפל
א על עי תוו כםה אוביי ק טיבי שהיר ש ה לנ צל א ת
ע מו דיו לנ סיון ש עו ר ובל תי -הונן של השס עה על
בי ת־ ה מ שב ט. ערב פסק הדין משפםנ רינוול ד־ קסם-
וז א ת על ידי אח ד מ אנ שי אוי־ הל ם. ש ד מו ת ם נר התנל תהב או ר ב הי ר תי דמחלדחמשפמ.
ר שי מ תו של מ ר ברזילי איננ האלאש-ו—י,לל

לדרך המח פי רהוה או מל ל ה. בה ה ל כו י הורים ל מוו ת
כ מו צאן לטב ח. מחריד לקרו א כי ב ד מר שה לעצ מו
ע תונ אי עברי לתאר בל עג אתהאפש רו תשרא שי
הקהילה ק לו דיקר או אתהה מוני םלה תנג דו ת ו לבריחה.

מע שה מו דהה כו תבבר שי מ תו בכלה עו ב דו ת
א שר ה א שי מהה סנינו רי האתקט מנ ר ו אף מצדיק
את ה א דוני ם פי ש ר, דנ צינ ו קו הני על כדשה רגי עו
את אנ שי -הני מו ו הו לי כו או ת ם שולל. כ ד׳ שהם
ו חבור תם ימל טו לשוויייו על ח שבון הטעייתם של
אלפי ם ש הו ב לו לאושווי׳־ן.
פר שת הני להד די הלמ די, ו אין זה חידו ש ל בו א
שבע שנים אתרי הקמת ה מדינה ול שלול או ת ה.
או לםנםב הי ס טו רי ה ה טר אני ת של הנלו ת יש פ ר קים
מזהירים של ע מי ד ה על הנפ ש בנ בו ר ה ובהקרבת
— ו אף במרדנ לוי, והר שי מה של מ ר ברזילי
אינ ה אל אהשמ צה של ה היס טוריה ה עברי ת ו של
ה ה מוני ם היהודיים ב הונגרי ה. בל מ טר ת ה הי א, כ נר
אה. ל הכ שי ראת הפר שה ה מבי ש ה של ד״ר קסט־נר.

שוו אה של ק ס טנ ר עם מדר כי היהודי א ף היא
היתה חסר תכל שהר. או לםא פי לו מרד כי הנלו תי
ע מד בראש מרד ..בו הו ש מ דו ר ב בו תפר סי ם, כ פי
•שמסופר ב סו ף פגיל ת -אסתר, ל מ רו ת תנ אי -ה צנזורה
של ה ת קו פ ה, בהנכתבהה מניל ה.
ל פני ח מי שים שנ ה קם בי אלי ק וה ש מי עאת
זעקתו המרד, על הכני ע ה בנ מי רו ב, ולאחר עיר
ת חיינ ה שלו ק מה ה הננה הע צ מית בר חבי רו סי ה.
נ ם בי מי ה כי בו ש הנ א צי היו פ עו לו ת מר ד י הו דיו ת
ב בי א לי פ טו ק. וי לנ ה. בנ דיז. ו ע שרו ת ק הילות א חרות.
עם ה שיא של מרד ני טו הר שה, שעלח מ ר ־
מני םבמ או ת קו ר בנו תובאב דן פרפ טיז׳ ה ת מוד
ביו ת ר.
מר ברזילי שו אלמ דו ע הו ת ק פו ד הקה הברי היו
דנר ט של קלוז׳ .הדי ק רוב להד אי שמת הלכי ס
באריז נםמשח פי־ פ עו להססקומות אחרים. ש אינ ם
טובי ם מ הם. האמת היא ש ל אנ שי קאלה. הי ה מזל :
הממ של הלא הני שה חביעת־דיבה בשמם, והם ל *
טי פ סו ב ק צב מ היר כל־כד ב סו ל ם ההברתי הי שר אלי.
נו סףלכד, מד, שאפשר היה ל ע שו ת ב הונ- 1

העולס
ר תגב א
ה שבו עון ה מ צוי ר
לאי־נסוי־מציזז

לקט ידיעות ״הארץ״
תל־אביב — .15.11.54 ,נהג אוטובוס
הואשם בפני בית־משפט השלום בנהיגד.
בלתי־זהירה, לאחר שדרס חתול ברחוב
אלנבי בתל־אביב אמש. מציינים שה
בוחן
אשר נתן לפני 15 שנה רש-
יון־נהיגה לנהג בלתי-זהיר זה
ממלא עתה תפקיד לא כדתי-
חשוב כגדנ״ע.

ירושלים — 5.12.54 ,בירושלים שוררת
מרירות מרובה כשנודע ברבים כי
בשעת חתונה, שעמדה להיערך אתמול
במשרד הרבנות בין מדים פופר ואהרון
בכר, לא הופיע החתן לחופה. באותו
זמן עצמו, ללא בל התחשבות כ
רגשי
המשפחות, התקיימה פעולת
גדג־׳ע רעשנית

במועדון שב
רחוב
סמוך.
מטולה — .13.12.54 ,היריות ההולכות
ונשנות של חיילים לבנונים מעבר לגבול

אינן בלתי־קשורות עם הגברת פעולות
הגדנ״ע במקום — כך מסר לסופרנו מר
קלמן שסוכרהאמר, מן המתיישבים הוותיקים
במקום. לדברי׳ ,נודע כנראה ללבנונים
כי חמשה מבני מטולה השתתפו במחנה
האחרון של הגדנ״ע בחולדה ואף
הגישו זר־פרחים למר דוד בן־גוריון.

שום אי*1ור לפעולה זד דא ניתן
מראש על-ידי המדעצה המקדמית.
רכר ש-:פ למרירות כ!״- קדם באר־שבע — .26.12.54 ,בוד־השיפכין
סחצרו של מר סלים ג׳ורגיי עבר הבוקר
על גדותיו •הצחנה ממלאה את כל
העיד. סיבתי התקשר ביד עם קביצה
גז־נ״עים שעברה במקום, איל ב זד סיר

לנקוט בפעולה גל ־\,היא.

נשאלת השאלת: לשם מה קיים הגדנ״ע,
העילה למשלב־המסיב מסף כה רב י מן

הראוי שהמוסדות המיפמכיב
יתנו את רעתם על כך
החמשיר
,ימיקדש לזה שיחשוב כי מתכוונים אליו).
היה הירי איש בלפד-בליס:
שעסק כל ימיו בלא ני־ש
לבס ף האומלל
התעייף — והסל 1
מאז לא עשה עוז מאוס.

ה עו ל ם הז ה 889

שטו״סהלקח
הראשונה. מעבר דשורת הנאשמים החמלמים התגרה הרקע שתצמיח אותם.
לא היה בו שום דבר שיכול להצדיק מעשת רצח זה, אוד הוא הסביר הכל.
אחר.
אלוהים קיבל
והרגו.
צחוק ושירה
להם לא היו

זה קרה בשעריים. זה יכול היד, לקרות בכל מקום
פעם זה קרה בספר בראשית. קין והבל היו אחים.
את זבחו של הבל. קין ראה זאת וקנא באחיו. הוא קם
בני־שעריים התהלכו בחוצות רחובות. הם שמעו
ומחול במועדוני בני שכניהם המטופחים, המחונכים.
מועדונים, לא שירה מאורגנת, לא מחול.
הם הרגישו בכל יום בהבדל העצום של רמת־המחיה. הם לא ידעו
מי אשם בכך. הם זקפו אותו על חשבון צבע עורם. והם גדלו תוך
הרגשה תת־הכרתית של קנאה.
בימים עברו, שכחו אחיהם המבוגרים הרגשה טפלה זו. הם היו,
בחלקם הגדול, מאורגנים, רובם בארגון הצבאי הלאומי. הם יצאו
לפעולות. רם הוכיחו את עצמם. הם הרגישו שמפקדיהם מאמינים
להם, סומכים עליהם. הם חשבו את עצמם כחברים מועילים וחשובים
בחברה הלאומית.
אולם ימי המחתרת הגיעו לקצם, ואיתם, התוכן לחיי בני־שעריים.
לא היתד, זאת הרגשה מיוחדת לשעריים בלבד. היא עברה על כל הארץ,
על כל הנוער שאחיו שרתו בהגנה, בפלמ״ח, באצ״ל, בלח״י. אולם
בני־שעריים הרגישו בכך, אולי, יותר מאחרים. הם היו חמי־מזג.
הם היו שואפי־פעולה מטבעם. להם היה דמיון, שאיפה להרפתקה.
לו גויסו צעירים אלה לתפקיד לאומי או חברתי כל שהוא, לתפקיד
מרתק, מלהיב, הנותן טעם פשוט לחיים, היו בני־שעריים מצטיינים
בו. הם יכלו לכבוש שממות, להגן על הגבול. אולם איש לא קרא
להם, כשם שאיש לא קרא לשאר הנוער — מלבד תנועות־הנוער
הקטנות, שלא ד,יכו שרשים בשעריים.
הם ראו הרפתקות. הם ראו פעולות, מיבצעים, אומץ־לב, העזה.
זה לא היה בחוצות שעדיים. זה היה מעבר לבד הכסף. בני שעדיים
הלכו בהתלהבות לקולנוע, לא פסחו אף על סרט אחד של המערב
הפרוע, של הגאנגסטרים, של צנחנים ולוחמי־מחתרת. הם ראו דם.

ראשית הדרך -

היתח בסמטאות העקלק־

ן ״ 1 1
לות של שעריים. זה היה
^ 1111
מקרה. זה יכול היה להיות במקום אחר, כי רחובות כאלה מלוכלכים,
בלתי־מרוצפים, זרועי שקעים ואבנים, מוכתמים במי שופכין, ישנס
במקומות רבים בארץ, בשכונות העוני של כל עיר ועיר בה,

היה השבוע, לפני אשנב הכלא המסורג בבית המשפט המחוזי בתל־אביב. ז.יז לא היה במקרה.

דרן זו לא יכלה להביא למקום טוב יותר, וארבעת הצעירים בתמונה, חלק מאחד־עשר
אחרון.
הנאשמים ברצח בכוונה תחילה, מחוסרי־המקלט נסחפו בזרם חזק מהם. בית־הכלא הוא, אחר הכל, מקלט

עולם־ד,קולנוע לא נשאר באולם־ד,קולנוע. הוא חזר לשעריים, יחד
עם הצופים הצעירים. אידיאלים חדשים קמו לעיני הנוער — בשעריים,
כמו בכל שאר חלקי הארץ, בו הצטופפו לפני שערי הקולנוע המוני
צעירים, שחיפשו ׳מוצא מן החיים האפורים, חטרי־ד,תכלית כביכול,
בשפונות־העוני.
הם התהלכו בחולצות המשובצות, כשידיהם עמוק בכיסי מכנסי־הדאנגריס
הצרים, מעשנים ברשלנות זנב־סיגריד, בנוסח אלאן לאד.
אולם קשה היה להיות גארי קופר בחוצות שעריים, או בקפה
חבקין, רחובות. לא היה בכך סיפוק לאורך ימים. בבית היה עוני.
אמנם, אמא דאגה לנקיון. אמא גם דאגה לילדים. היא ידעה שמצטבר
חומר־נפץ. אולם אמא לא ידעה מד, לעשות. איש לא ידע. גם לא
ד,אמא הגדולה של הארץ כולה — הממשלה, החברה.
היו נסיונות לקלטם בתנועות־נוער קיימות. הם לא הצליחו. לא
היתד, שפד, משותפת, בין נערי־שעריים לבין המדריכים, שבאו
מקיבוצים מסודרים ובתים אמידים, בעלי רצון טוב למכביר, אך
ידיעה דלה על הבעיות של נוער מסוג זה. המדריכים לא הבינו את
לני־שעריים, כשם שלא הבינו את בני שכונת־ד,תקווה וחיפה התחתית.
נשם שהבל לא הבין את קין.
* המדינה הזדעזעה מן התוצאה. תוצאה אחת, בולטת, מהדהדת —
וזך לא יותר אופיינית מאשר אלפי תוצאות קטנות שאפשר היד,
להווכח בהם יום־יום, בכל פינות הארץ. אולם גם עתה אין המדינה
רוצה לראות את כל הבעיה. היא רוצה לשחרר את עצמה בעזרת
תרומה למגרש־מישחקים, מיפקד מצלצל, נאום מבריק.
אולם כל זה הוא כאין וכאפס. טיפות מעטות לא ירוו את הצמאון
הגדול — את הצמאון לשינוי כללי, להרגשה של שוויון, לחיים של
סעם.

בשלב זה של התפתחות המדינה״ ,אמר משה,
״עוד לא הגענו למצב, בו היינו יכולים להרשות
לעצמנו את הלוקסוס הזה. אילולא
היינו מבטלים את עונש־המוות לא היינו מגיעים
לאסון זה — ולכל האסונות העתידים
לקרות.״

ם 0ך שד סודי1ת

מאשי מו ד מא שי

בו בז מן שמשה ברזילי, חבר עירית רחובו ת (מפא״י) ויושב־ראש ועדת החקירה (משמאל) האשים
את המצב הסוציאלי המפגר של בני־ שעריים כסיבה א מיתי ת למקרה הרצח, הטיח נהג־המונית ח תוכ ה,
מועריהנוער שעורים (מימין) ,את האשמה בפני ה מוסדות העירוניים והעסקנים המבטיחים יאינם מקיימים.

הדבר היה לשיחה בפי כל־יושבי רחובות.
בכל מקום. במונית, על ספל קפה בבית־הקפה,
בחנות, במשרד. הנושא היה זהה תמיד: רצח
רמי רוזנברג. אולם על הנושא המשותף לכל
באי תגובות רבות ושונות. הן באו מפי אנשים
בני כל השכבות והמעמדות. חוליית
העולם הזה עברה מקבוצת תושבים למשנה,
מבית, לבית, האזינה, הקרה, רשמה, צילמה.
בחנות קטנה, עמד החנווני, יעקב קושלביץ
וש חת עם הלקוחות .״אין פלא בכך שהנערים
ביצעו מעשי־הפקר רבים ברחובות. הם
היו ילדי־הפקר, בנים למשפחות טובות, אך
מפגרות, אשר לא היו מסוגלות להשתלט
עליהם. הקנאה בחברי תנועות־הנוער, הנהנים
מתנאים טובים, בערה בהם, עוררה אותם
למעשי־התגרות. הם פראי־אדם. הייתי שולח
אותם למחנה מרוחק ומסוגר.״
ליד תחנת־אגד הרחובותית הצטופפו נהגים
וסדרנים חבושים כובעים מבריקי־מצחיות.
אחד מהם, מקסים הורקין, גבה הקומה, השרירי
וכסוף־השיער, אמר :״אני קודם כל לו־קאל־פטריוט
של רחובות. העיתונות, המאשימה
את בריוני שעדיים, מרגיזה אותי. נוצר
הרושם כי דבר כזה לא היה יכול לקרות בשום
מקום אחר. הוא יכול לקרות — ויקרה
— כיוון שאין לנו משטרה. יש כאן בריונים,
וכמו שאומר הפיתגם הרוסי* ,הנשק הטוב
ביותר נגד הכלב הוא המקל״.
בו ברגע דהר לאורך הרחוב אופנוע, שנע
במהירות עצומה, השמיע שאון אדיר. על
המושב ישב צעיר שחרחר, לבוש חולצה משובצת,
בעל כתפיים רחבות להפליא וזרועות
שריריות.
*הנה כוסי,״ אמר מקסים.
*מי זה בוסי?״
אחד הנהגים אמר בקול מלא תמהו!
* :מה? לא שמעת על בוסי?״

״הם בין יביך,

ה עידי ה חו קרת

צלם העולם הזד, הי-ה היחיד שחזר לאולם־הי שיבות של ועדת
החקירה העירונית וצילם את חבריה ב שעת הי שיבה: ב ת מונ ה:
,רינהוד, פינסקר, ברזילי, המזכיר אוי ה יקיר וצפורה טוב.

הסשמרה לא

פעלה

במקום־הפשע נאספו עדיין קבוצות תושבים,
גברים זעומי־פנים ונשים שהנידו בראשיהן
ופלטו אנחות. גם כאן נשמעו סיפורים
שונים על נסיבות הפשע ועל מבצעיו.
אולם גם כאן היתד, טענה אחת, משותפת
לכולס: אסור היה לעיתונות לרמוז כי שנ־את־עדות
היתד, אחד מגורמי־הרצח. נימה משותפת
שניה: המשטרה היתד, יכולה למנוע
את האסון: הרי השוטרים ידעו כי חבורות
ילדים באות מפעם לפעם להתגרות ב־

קבלן דב כרמלי, אחד מחברי מרעצת ה־עיריה
(צ״כ) ,נקט בדיעה קיצונית עוד יותר
- :אינני מכיר בוועדה שהוקמה בלי
ידיעת מועצת־ד,עירייה. היא איננה מוסמכת
לחקור בבעייד, כה חשובה. אני עומד לדרוש
שוועדת־כנסת חרד מירושלים לרחובות, כדי
לחקור בדבר. החקירה אינה יכולה להימסר
לידי וועדה מקומית, אשר כל מגמתה יותר
לטשטש את הפרשה מאשר להבהירה. אם
מאשימים מוסדות מקומיים, אין לאנשים מקומיים
כל זכות לחקור בדבר.״
אחד הצעדים בהם דרש כרמלי לנקום היה
החלפת משטרת־רחובות .״אנו צריכים שוטרים
וקצינים חדשים, אשר לא יפחדו להילחם
בבריוני־רחובות. יש כאן אנשים אשר
נפתחו נגדם עשרות תיקים פליליים — ונסגרו
משום מה. יש אנשים שנידונו לשנה
מאסר, יצאו לחופשי תוך שבועיים. המבין.
יבין.״

הא שמות כבדו ת

סיפורי שתים. צד ם ש1חף
ואכן דמותו של בוסי היתד, לא רק ברחובות.
שימעו יצא למרחוק. הסיפורים השונים
והמשונים שסופרו על מעלליו עברו בכל
דרום־הארץ. גם עליו נחלקו הדיעות. היו
כאלה שסיפרו על טוב ליבו, על ידידותו
האמיצה עם צעירים אחרים ועל אדיבותו הגדולה.
אחרים סיפרו על בריונותו, התנגשותו
עם המשטרה.
לשני סוגי הסיפורים היה רק משותף אחד.
איש לא חלק על כוחו האדיר של בוסי.
מספרים שהוא הוציא בידו האחת מכונית ששקעה
בחול.
אין איפוא כל פלא בכך שהוא גיבורם הנערץ של כל הנערים,״ אמר הנהג ,המשטרה
פוחדת ממנו. היא אדישה — ממש כמו
כל יושבי רחובות. למשל, אתמול ראיתי
כאן, בתחנה, גבר מכה את אשתו מכות־רצח,
ואיש לא התערב — ממש כשם שלא התערבו
נערי התנועה המאוחדת בראותם את רמי
רוזנברג נדקר.״

בני־אדם רבים אחרים לא מצאי כל טעם
להתרים נגד ביטול עונש־המוות, ביקשו דרכים
מעשיות יותר לתיקון המצב או לפחות
להבנת גורמיו. ראש העיר, בן־ציון הורוביץ,
מינה וועדת־חקירה, ועוד ביום הלוויתו של
ימי נערכה הישיבה הראשונה.
העובדה שהוועדה מונתה, לא נבחרה, עוררה
התמרמרות חריפ־ ,בכל החוגים — החל בחברי
מועצת עיריית־רחובות, וכלה ביושבי־שעדיים.
אולם כאשר נודע, סוף סוף, ברבים
הרכבה המלא של הוועדה, גדלה ההתמרמרות
כפל כפליים. נוסף על משה ברזילי, איש
מפא״י, היו בוועדה עוד שניים מבני אותה
המפלגה: מיכאל פינסקי, חבר אשד וציפורה
טוב, וותיקת מגן דוד אדום ופעילה בד,פוצל•
שני החברים הנותרים היו משה גרינהוד,
נציג ד,צ״כ, מנהל בנק קופת מלווה וחסכון,
ומהנדס אליעזר אמוראי (לאחדות העבודה),
אשר החליף ברגע האחרון את סניה כצנלסון,
לאחר שהלה סרב להשתתף בוועדת־ד,חקירה :
כמועמד לתפקיד סגן ראש העיר לא רצה
כצנלסון לקחת חלק בוועדה, אשר מסקנותיה
עלולות להיפסל כתוצאה מאי־הכרת הציבור

״העוד הזה״ חו ק ר

חברי ועדת־הנוער של שעריים עונים ל שאלות הכתב
הראשי של העולם הזה, עמנואל פרת (שמאלי בתמונה).
טוענים שמרצו של נוער שעריים אינו מנוצל לטובה.

מועדוני־הנוער, ואף על פי כן לא נעשה
דבר.
בבית הקטן, המוקף גדר חיה, גזוזה יפה,
שרר שקט. התריסים היו מוגפים, המראות
מכוסות. בני־אדם יצאו ובאו בדממה. על
הריצפה ישבו גבר צנום, שחרחר ואשה מל־את־גוף.
היו אלה משה ובלהה רוזנברג, הוריו
של רמי. הם היו רצוצים, המומים מכאב.
מקור־ד,דמעות יבש זה מכבר.
בקול נמוך, נזכר האב קטועות בפרקים
קצרים מתולדות־חייו של רמי. הם לא היו
שונים מתולדות חייו של כל נער אחר בישראל.
רמי סיים את לימודיו בבית־הספר העממי
כתלמיד מצטיין, עבר לבית הספר המקצועי
של אורט, כדי להשתלם במכאניקה
עדינה. לא היו לו כל דיעות פוליטיות עצמאיות.
הוא הלך בעקבות חבריו, שהצטרפו
אל התנועה המאוחדת.
בערב הגורלי היו משה ו^ ה ה אצל ידידים
ברחובות. כאשר שבו הביתה, מצאו קבוצת
נערים מחכה להם ליד הבית. הנערים העלימו
מהם את מותו של רמי, סיפרו רק שהיא הוכה
קשות, הועבר לבית־ד,חולים קפלן. הם
מיהרו לבית־ד,חולים, ורק שם נודע להם כי
בנם איננו עוד בחיים.
חטא גדול הוא שביטלנו את עונש־המוות

מהו הרצח

גם בעברה השני של רחובות נערכה ישי-
בת־וועד. היה זה ד,תעד של נוער־שעריים.
חבריו ערכו תזכיר בן חמישה סעיפים :
• הוועד תובע את המוסדות העירוניים
ואת המשטרה למשפט ציבורי.
• מביע גינוי לראש העיר והעירייה על
שלא שיתפו בתעדת־ד,חקירה אף נציג תימני
אחד, העמידו בראשה את ברזילי, שהוא אנטי־תימני
מובהק.
• אינו מכיר בחוקיותה של וועדת־הף-
קירה, כיוון שהיא לא נבחרה על־ידי מועצת ן העירייה.
• דורש ששר המשטרה יערוך חקירה!
מיידית בקשר לגורמי כל הפרשה ונסיבותיה״ ן

ליד גדר זו, על הקוצים לרגלי העמוד, נפל רמי רוזנברג. ה שכנים
טוענים שמשך חוד שים באו ח בורו ת־נוע ר להפריע לחברי התנוע ה
ה מאוחד ת במועדונם, הנראה ב ת מונ ה עם הדגלים ה ענוזי ם ב שחור.

בוסי בוסתנאי הוא דמות רחובותית, אלילם של בני שערייס. הוא
גבור הנו ט ר
שמסר את החשוד ברצח לידי המשטרה. אמר אחד ממעריציו :
״בחור כזה יכול להביא תועלת למדינה, לו ניצלוהו בכיוון הנכון!״.
למשחקים. בראש וראשונה אנו זקוקים ל•
במקרה שלא יקבל הוועד תשובה על
מדריכים, אשר יאספו את הנוער סביבם ודרישותיו,
יפנה אל הקונגרס הספרדי הביניכוונו
אותו לאפיק הנכון.״
לאומי.
את האשמות הכבדות ביותר הטיח הוועד
נגד חוסר פעילותה של המשטרה . :לו הסתערוח כללית
היתד, המשטרה פועלת קודם ומנהלת פיקוח
תנועות־הנוער הבינו זאת היטב. כבר ביעיל,
לא היה הדבר קורה. כבר פעמים מספר,
הפגנה שנערכה מול בניין המשטרה, לאחר
כאשר פנינו למשטרת רחובות וביקשנו למהלוויתו
של רמי רוזנברג (העולם הזה )888
ניע קטטות, קיבלנו תשובה ברורה , :לא נבוא
כבר אמר הנוער את המלה הראשונה שלו :
עד שלא יישפך דם
״באם אין משטרה — נחסל בריונות בכוחנו
!״ רפי, מדריך הנוער העובד ברחובות,
אשמות כבדות לא פחות הטילו אנשי־פירש
את הדברים ביתר־הרחבה .״התכוונו
שעדיים על העיתונות :״אנחנו רואים כי
לא דווקא לכוח פיסי, אשר גם בו לא נהסס
העיתונות ציינה שהפרשה היתד, בגדר התנגלהשתמש
כדי להגן על עצמנו. כוונתנו היתד,
שות עדתית, לא מקרה פשע סתם,״ אמר יהולכוח
אחר. כוח ההסברה — כוח שימשוך
דה מדד,לה, אחד מחברי הוועד :״בכל העיאת
הנוער, יצרף אותו לפעולות מאורגנות.״
תונים כתבו על בריוני שעריים, כאילו היה זה הפשע הדבר האופייני ביותר בשכונתנו.
רפי הוכיח את השקפותיו במעשים: השהיה
יכול לקרות בכל מקים בארץ. למעשה
בע הוקם בשעריים הסניף הראשון של תנו־אין
אצלנו כל עולם תחתון: לא שוק שחור,
עת־הנוער־העובד. המדריכים עוברים מבית
לא זנות, לא רוצחים, אנו הראשונים שדורלבית,
משוחחים עם הילדים, מזמינים אותם
שים שהאשמים יבואו על עונשם. העובדה
להצטרף לתנועה.
שבוסי, אשר העתונות הגדירה אותו כמלך
תנועת הנוער העובד לא היתד, היחידה שבלתי־מוכתר
של שעריים, הביא את רוב ההסתערה
על שעדיים. גם תנועת־בית״ר הבינאשמים
למשטרה. מעידה על כך כמאה עדים.
נה את הצורך בפעולה דחופה, וביום שבת,
אבל לא נניח להפוך את כל בני שעריים לבשבוע
שעבר, התכנסה במגרש בית־ספר
שעירים לעזאזל, בגלל מעשה־טירוף אחד ! ״
מוריה. קראה לנוער־שעריים להצטרף אליה.
חבר אחר בוועד נוער שעריי,ם, יצחק שמבני
שעריים התאוששו. עד כה זכתה שכוחי,
התמרמר על כי אין מנצלים את המרץ
נתם לביקורי עסקני מפלגות מחליקי לשון,
והכשרונות, בהם מחונן הנוער התימני .״בל
שבאו לקצור קולות לקראת הבחירות. עתה
המרץ הרב הזה מבוזבז לריק, ואין פלא בכך
הופיעו לעיניהם צעירים נחושי־החלסה, בעלי
שהיד, אשר יכלה לבנות, הורסת ומשמידה.
מטוה משותפת: חיסול עזובת־הנוער, חינוכו
עלינו לארגן נוער זה ולתת תוכן לחייו. עלילאזרחות
מועילה. היה זה מבצע גדול יותר
נו לתת לו חינוך הוגן, במקום הסרטים האמריקאים
הזולים, המשמשים לו מורה דרך
וטוב יותר מכל מבצעי הוועדים והוועדות
גם יחד.
אל הפשע. אין זה מספיק להקציב מגרש

הנ א ש מי ס

כשהובאו לבית־המשפט המחוזי ארבעה מבין אחד־עשר הנאשמים,
שעה שעורן דינם ניסה לשוא לשחררם בערבות (ראה במדינה)
הם נראו שקטים. משפחותיהם ניצלו את ההזדמנות להתראות אתס.

ת צ פי ת

>בי הזכויות שמורות)

.התפוצצות המתקרבת לכותרות העיתונים

:חילוקי־ליעו ת
ח מורים פרצו בין ממ שלת ישראל וחברת קייזר פרייזר. רקע ה מחלוק ת הנוגע ת
לעיסקות ענק עדיין שמור בסוד, א ך ידוע שהוא נמצא ב תו רכי ה, אחד מ שחקי

הייצוא העיקריים של קייזר פרייזר,

• במעט ברור כי ראש-הממשלה הבא, לאחר הבחירות
יהיה משה שרת, אף על פי שבי. ג׳י. יעמוד ר שמית בראש ר שימת־מפא״י.
הסיבה: דבריו האחרונים של בי. גיי. עוררו רוגז רב ב חוגי ה תנוע ה הקיבוצי ת
של מפא״י, גר מו לכך ש מנגנון המפלגה לא המכים לתת לו יד חו פ שי ת בנאומי־הבחירות.

.צפה
לסבם וך חמור בין שותפי הקואליציה הממשלתית,
אם תפורסם ר שמית הידיעה גי סולל־בונה מונת ה לסוכן כללי של חברת ה שילו׳
מים.

שיחו תחש איו ת במניין ז ה נסתיי מו בימים אלה בין

״סולל־בונה,

במדינה

שריהאוצר ואנשי

לאחר שאשכול כבר ה שיג את הסכמת אנ שי־ה שילומים, בעת בי קו רו

בשחייץ.

• שגרירות ברית-המועצות לא תמחה על כך שישראל אסאת
כניסת המשלחת הסובייטית לקונגרס סק״י.

למע שה רוגזים רה נציגי ב רי תי ה מו ע צו ת על אן שי־מק״י, שהעליבו, לדעתם, את ברית ה מועצו ת, על
ידי כך שלא ביק שו ממ שרד־החוץ אישור מוקדם ל הז מנת המשלחת.

.נוהל העבודה בנציגויות ישראל בחוץ־לארץ יוסדר סופית,
לאחר שי שלימו פקידים בכירים של משרד־החוץ הישראלי את ניסוח תקנון
שירות־החוץ. בין סעיפי־ה תקנון: קבלת ר שו תיני שו אין לנתינים ב ארץ־ה שיוו ת,
דין וחש בון על כל רבו ש, שנרכש ב ת קו פתה שירות בחוץ ילארץ ועוד.

• ייתכן מאד כי התביעה המשפטית של תת-שריהסעד,
הרב ישראל שלמה רוזנברג, נגד ״ידיעות אחרונות׳ תבוטל :
עורכי־דינו של רוזנב רג גילו כ י בידי הע תון כמה וכמה עובדו ת, אשד פירסו מן
בביתיהמ שפ ט אינו ע שוי להביא לתת שר־הסעד תועלת — אפילו אם יזנ ה בדין.

מזכיר פועלי חיפה, יומך אלמוגי יתפטר,

אם ינזוף בו הוועד

הפועל של ההסתדרות בפו מבי על הנ רדו תיו האח רונות בקשר להסתדרו ת. בין
השאר הכריז אלמוגי בננ ס פעילי האיגוד המקצועי נ י ההסתדרות מתח שבת פחות
מזי באינטרסים של הפועל, אינה שמה לב לדרי שותיו.

העם
מבטאלה שסג״ם
״בתקופה של אי־בטחון ...כשהמצב הפוליטי
נראה כחסר־מוצא ...פונות העיניים אל השמיים,
ותופעות מופלאות, המבשרות נחמה
או סכנה, מופיעות מגבוה...״
כך הסביר בשבוע שעבר הפסיכולוג ה־שוייצי
בעל השם העולמי, ס .ג. יונג, את
מגפת הצלחות המעופפות המסעירות זה שבועיים
את כל צרפת ושוייץ. הן נראו בכל רחבי
צרפת, פעם בצורת סיגארים ופעם בצורת
עגולים. אנשים מן המאדים שוחחו עם הצרפתים,
הסתובבו בחוצות.
עד השביע היתד, ישראל מקופחת. היה נראה
כאילו בני ישראל מחוסנים מן ההפרעות
הפסיכולוגיות, אינם חוששים מפני ההרס ה־מימני
של העתיד. אפשר היה אפילו להכריז
כי הישראלים כה רגילים לסכנות, כה בטוחים
כי ברגע המכריע יבוא הנס המציל, עד
ששוב אינם זקוקים לנחמות מופלאות מן השמיים.
השבוע
נתברר שהיתר, זאת טעות. מגפת
הצלחות המעופפות הגיעה לישראל (ראה
להלן) .גם מבחינה פסיכולוגית אין ישראל אי
בודד, אלא חלק מעולם אחד, ההולך וקטן
מיום ליום.,כדור בודד ביקום מול מליארדים
של שמשות ועולמות. היה זה קצת מגוחך כי
בשעה זו עוד היו העתונים מלאים בידיעות
על ויכוחים קטנים, קטטות עלובות, תקריות
על הגבול, התנצחות מפלגות. בעוד שמוח
האדם כבר הגיע אל המאדים, נשאר לבו מוגבל
כמבט עיניו.

מדיניות
שמחה מו פ רו ת
״ישראל הפילה את אייזנהואר בפח!״ הכריז
השבוע בגאווה פקיד בכיר של משרד-
החוץ הישראלי ,״זו הפעם הראשונה שאילצנו

אל שר־החוץ האמריקאי, פוסטר דאלס, השוהה
בפאריס, תבע ממנו להראות ז׳סטה פרו־ישראלית
עוד השבוע — בשבוע האחרון לפני
הבחירות. דאלם מיהר אל שר־החוץ הבריטי,
אנתוני אידן, ביקש ממנו לשכנע את המצרים
לפרסם הכרזה, שתרגיע את ישראל בכל
הנוגע להסכם־הסואץ. אידן הסכים, ושני שרי-
החוץ העבירו מיד הוראות מתאימות לנציגיהם
בקהיר.
האנגלים לא הצליחו לשכנע את ממשלת
גמאל עבד אל־נאסר: הסכם הסואץ כבר
נחתם, והמצרים חשבו כי עתה יהיה המערב
זקוק להם, לא להיסך. לעומת זאת היה בידי
השגריר האמריקאי בקהיר, ג׳פרסון קאפרי,
קלף פוליטי חזק: המשא ומתן בין מצרים
וארצות־הברית על הענקת סיוע כלכלי וצבאי
טרם החל. האמריקאים עדיין לא הבטיחו
דבר.
חופשה במצרים. הדיפלומטים האמריקאים
ניצלו את הקלף בזריזות: עוד בטרם
חלפו 48 שעות מזמן הוראתו של ניק־סון,
נקרא מיופה־הכות האמריקאי בישראל,
פרנסים ראסל, לצאת לחופשה במצריים. היה
ברור כי הוא נקרא לשם כדי לשמש מומחה
לענייני ישראל, להסביר לקאפרי מה בדיוק
רוצה ממשלת ישראל, לחוות את דעתו אם ההודעה,
אשר יצליחו האמריקאים לסחוט מן
המצרים, תספק אותה.
ראסל הכיר בחשיבות־תפקידו, ארז את מזוודותיו
בחיפזון, שמע מפי דיפלומט ישראלי
מה, בעצם, היתד, ישראל רוצה לשמוע מפי
המצרים. השמועה על השיחה חלפה כבזק ברחבי
משרד החוץ, ורוב הפקידים התמוגגו
מחדוות־נצחון.
אחד המעטים שלא התמוגגו היה דיפלומט
ישראלי,שהעיר בחיוך :״בין אם יצליחו האמריקאים
ובין אם לא, ברור שהרפובליקאים
ימשיכו בינתיים לשבת בבית הלבן. הם עלולים
להתנקם בנו קשות על שגרמנו להם צרות
כאלה שבוע לפני הבחירות.

• העתון היומי ״למרחב״ ,בטאון אחדות־העבודה, יופיע בי1
לינואר, ואילו מנגנונו המרכזי יתחיל לפעול כבר ברא שית נובמבר. ב י אש
ה מנגנון המקצו עי יעמוד מאיר בן־גור, מי שהיה חבד־ מערכת על המש מר.

האיחוד הסופי בין מק׳י וסיעת השמאל יתעכב,

אם תוסיף

מק״י לעמוד על כן שכל אחד מאנ שי הסיעה יתקבל באורח אי שי, תעמוד בסירובה
לקבל כמה מאי שי סיעת ה שמאל, אשר תקפו את מק״י באופן חריף מדי. האיש
המרכזי או תו מסרבת מק״י לקבל: ח״ב אזו לף ברמ ן.

• תחומי הפעילות הציבורית המותרת לשופטים יובהרו
בקרובב מכ תב שיישלח אל כל שופט על־ידי ממלא־מקום נשיא בית־הדין העליון.
סיבת מ ש לו ח־ ה מנ תב: ה תגברו ת הפעילו ת הצי בו רי ת של ה שופטים, המתנהלת
לעתים אף על ב מו ת מפ לג תיו ת למחצה.

.נציבות שירות־ המדינה תוסיך לפקח גם על פעולות מנג־נץ
החברות הלאומיות,

כגון אל־על ו מ קו רו ת, לאחר שבוועדה מ מ של תי ת
כבר נתקבלה החלטה להשוות את מ שכורתם של עובדי חברו ת אלו למ שכור ת
עובדייהמדינה.

• ייתכן כי אחד מצעדי מפא״י לקראת הבחירות יהיה הטלת
פיקוח הדרגתי על המחירים. מטרת הפיקוח :

הוזלה מלאכו תית

של מחירי מצרכים חיוניי ם ערב־הבחירות.

סוג התישבות חדש יקום בישראל,

אם יקפלו ה מו סדו ת ההתיש־

בותיים את ההצעה להפעיל בריכוזי־העולי ם קולקטיבים משקיים, שייו שבו בקרבת
הערים וה מו ש בו ת. המתי שבים יחינ חיי קיבוץ, אן יעבדו בעיר. הם יכניסו את
רווחיהם לקופה מ שו תפ ת, יעסקו בחקלאו ת רק בב חינ ת משק עזר.

.לא מן הנמנע כי אינגריד ברגמן תופיע כישראל בדצמבר,
או במרס. ב רג מן מוכנ ה להופיע בישראל עם באלט רמברנד הלונדוני, ב הצגת
ז׳אן ד׳ארק,

א ן העניין עדיין נתקל בקו שיי ם של הסדרימטב ע.

.מחסור חמור כמכונות חקלאיות יורגש בארץ בעונה
הבאה.

ה מו סדו ת ה תעל מו מגידול היי שוב החקלאי, לא דאגו להביא לארץ
מכונו תבכ מו ת הדרוש ה, יע שו עתה מאמצים לה שיג מ כונו ת ח קל איו ת מגר מניה,

במ סגרת־ה שילו מיס.

אם אתה מתעתד להיות שחקן,

יש לן סיכויים למצוא מקום

ה שתל מות ב בי ת ספר דרמתי, מ שותף לכל התיאטרונים בארץ. אם יגיעו התיאטרונים
להסכם ב עניין זה, יוז מן אחד ממנהלי האקדמיה הדרמתית ה ממלכתית
בלונדון כיוע ץ ליד הנהלת בית־הספר.

• סרט ישראלי מסוג חדש יוסרט בקרוב

על-ידי מפיקים, שעלו
לא מכבר מעיראק, הינס בעלי שם וותק בעולם־הסרטים העיראקי. הסרט יהיה
הסרט הישראלי המזרחי הרא שו! ,ישקף את הווי היהודים בארצות־ערב. הכוכבת
הראשית: שו שנ ה דמארי. כן יופיעו בסרט שי אופיר וסעדיה דמארי.

קולונל צ־ארלז ברומטר ועתונאיס
תוצאה של חלום נעים

את ארצות־הברית להתחשב בבעיותינו בכל
הרצינות. יתר על כן, באמצעות האמריקאים
ד,שפענו גם על הבריטים.״
כל זה היה נכון, אולם הגאווה של פקידי
משרד־החוץ לא היתד, במקומה: שינוי עמדתו
של אייזנהואר כלפי ישראל לא היה פרי מאמצים
גאיניים של הדיפלומטיה הישראלית. הוא
נבע ממצבה החמור של מפלגת אייזנהואר —
המפלגה הרפובליקאית.
בחודשים האחרונים היו הרפובליקאים ב־ארצות־הברית
נתונים להתקפות כבדות מצד
יריביהם הדמוקרטים, שנניצלו כל עובדה כדי
להשמיצם (ראה בעולם) .מובן מאליו כי הדמוקרטים
נאחזו גם בבעיית־ישראל, יצאו
בגלוי נגד חימוש מדינות־ערב, הביעו את תמיכתם
בישראל, רכשו את לב הציבור היהודי
באמריקה, הצליחו — בעזרת ההסתדרות הציונית
— ליצור את הרושם כי הרפובליק־אים
הינם לא רק ריאקציונרים, אלא גם אנטישמים.
פעולתיבזק.
התעמולה הדמוקרטית הפילה
פחד על אייזנהואר: היה ברור לו כי מצב
מפלגתו בבחירות יהיה בכל רע, אם יאבדו
לה הקולות היהודיים. לא היתד, לו ברירה
אלא לנקוט בפעולה מידית.
הפעולה היתד, מהירה ביותר. אייזנהואר
התקשר עם סגנו, ניקסון. ניקסון הריץ מברק

הגבול
הצה רו תוהשע רו ת
השבוע נאספו למעלה מעשרים נציגי־עתונות
במלבן הקטן, אכול־הפגזים אשר בקרבת
שער־מנדלבוים. היו שם עתונאים ירושלמיים
בתוספת תגבורת תל־אביבית חדשה.
הם לא באו לשם אך ורק כדי להפגש עם
יושב־הראש החדש של וזעדת שביתת־הנשק
הישראלית ירדנית. הם נזעקו אל הגבול גם
בגלל ידיעה קטנה שהופיעה בעתון יומי ישראלי,
בישרה כי הפעם תהיה מסיבת־העתונ־אים
מעורבת: העתונאים הישראליים יזכו
להיפגש עם חבריהם למקצוע מעבר למתרס.
אולם בבואם לבניין־האבן בן הקומותיים,
המעוטר בדגל התכול־לבן של האו״ם, מצאו
הישראלים רי את קולונל צ׳ארלז ברוסטר.
אף עתונאי ערבי לא נראה לעין. הידיעה שהופיעה
בעתון הישראלי היתר״ כנראה, רק
תוצאה של חלום נעים.
תשובה ברורה ודיפלומטית. יושב
הראש החדש של וועדת שביתת־הנשק, העלה
על פניו את חיוכו הטיפוסי הקליל, פתח
לדבר. אולם הוא לא השמיע כל גילויים
מרעישים. העובדה העיקרית — שובה של
ישראל לוזעדת שביתת־הנשק לאחר סילוקו
העולם הזה 889

של היושב־ראש הקודם — היתה ידועה ברבים
מזה יומיים.
העתונאים, אשר טרם התאוששו מאכזבתם,
שאלו אם חידוש פעילותה של הוועדה יביא
בעקבותיו הקלות לעתונאים, יאפשר להם
לפרסם את כל פרטי הישיבות, להצטרף אל
קבוצות אנשי־או״ם, היוצאות לחקור תקריות
גבול.
תשובתו של ברומטר, בעל המראה הנערי
היתד, ברורה ודיפלומטית גם יחד: מוטב
שלא לדבר על כך. ישנם כמה וכמה נושאים,
אשר מוטב להתעלם מהם.
״הדבר אשר אנו מעוניינים בו יותר מכל
הוא תוצאות חיוביות,״ אמר ברוטטר לעתו־נאים
,״בחדר זה נפגשים נציגי שני הצדדים.
לפעמים הם מחליפים דיבורים חריפים, אשר
פירסומם ברבים, אינו עשוי להועיל.״
באשר להשתתפות העתונאים בסיורים לאורך
הגבול, העיר הקולונל כי המצב עשוי
להתלהט בכל רגע — וחיי העתונאים אינם
מבוטחים ב־ 15 אלף דולאר כחייהם של אנשי
או״ם.
אולם חשובים יותר מן הדברים, שנאמרו
במסיבת־העתונאים בת 45 הדקות, היו הדברים
שהיו נתונים לניחוש ולהשערה. היה
כמעט ברור כי היושב־ראש החדש, בעל ה־נסיון
הצבאי הרב, יצליח להדק את רשת
הפיקוח על הגבולות. מאידך היה ברור כי
הוא יעקוף את הבעיות הפוליטיות העדינות,
או יניח אותן על שולחנו של אדיסון בארנס,
ראש־מטה משקיפי או״ם. בארנם מהיר־ההח־לטות
ייהנה מאד לפתור בעיות כאלו.

ה אי שעדהצלב
(ראה שער)

בבית־הכנסת ז בו לון, אחד ממרכזי החיים
הדתיים של ירושלים, רקדו יהודים בהתלהבות,
חיבקו את ספרי התורה. אחד הרגעים
השמחים ביותר של השנה היהודית, שעת
ההקפות של שמחת־תורה, הגיע.
ליד כותל בית־הכנסת עמד גבר שפניו דמו
לציור־שמן של אמן קלאסי. הוא לא היה
שותף לשמחה הגדולה. כי באי בית־הכנסת
סירבו לתת לשלום אש לקחת חלק בהקפות.
אש לא הופתע. היתה זאת רק חוליה נוספת
לשרשרת עלבונות צורבים שמיררו את
חייו של הסופר היהודי הגדול והזקן (,)74
מאז שהסיפרות האידישית בארצות־הברית
הכריזה עליו מלחמה. היה זה בשנת , 1939
זמן מועט לפני פרוץ מלחמת־העולם השניה
שעתידה היתד, למחות כל זכר לאותם חיים
יהודיים באירופה המזרחית ששלום אש היה
ענק־הרוח ונושא־ד,דברים האחרון שלה.
״הוא מטי?,רשמד אש מטיף לנצרות
הוא מוליך לשמד 1״ הכריז אז
פארווערטס האידישי, המופיע בניו־יורק, שהיה
עד אז במתו הספרותית הקבועה של
אש. חיש מהר פשטה מסביב לעולם הנדהם
השמועה כי גדול הסופרים היהודיים התנצר.
הכחשותיו של אש עצמו לא הועילו. הוא
הושמץ כבוגד.
במרכז הסערה עמד ספר, שנכתב, ככל
ספרי אש, באידיש, אך יצא לאור לראשונה
בשפה האנגלית • האיש מנצרת. ספר זה,
הראשון בשלישיה* ,מספר על יהודי בוורשה,
השוקע, יחד עם פולני אנטישמי מלומד, בהזיות,
רואה את עצמו בגילגול קודם כמשתתף
בטרגדיה הגדולה של בן־הנגר מנצרת.
ישו מופיע בספר כדמות יהודית גדולה, רב
יהודי שעלה על כל בני דורו, גילה את חרפתם
וקטנותם, צירף פרק חדש לספר הנביאים
הגדולים של דת משה.
גאולה ן ןלי אדמות. ישו של שלום אש
הוא יהודי הבא אל דור המצפה לגאולה מעול
הרומאים, מבטיח את מלכות־השמיים. תלמידיו
בטוחים שתהיה זאת גאולה ממשית עלי
אדמות שאלוהי ישראל יכה את הרומאים.
ישו מחרים את העשירים ואת הכוהנים, לועג
לקטנות־ר,אמונה של הפרושים שאיבדו את
המגע החי עם התוכן הדתי. הוא בא בקהל
המנודים, הזונות והמצורעים.
יהודה איש־קריות, תלמיד־חכם יהודי, שבילה
את חייו בגילוי משיחי־שקר עד שגילה
את ישו, מלשין על ישו תוך יסורים נפשיים,
בהאמינו כי רק אחרי שהמשיח יעבור את
כל יסורי אנוש יוכל למלא את יעודו הקדוש:
לשחרר את הארץ מן הרומאים ולהביא את
מלכות־השמיים אלי אדמות.
ישו צולב כתוצאה מאינטריגה של ההגמון
הרומאי של ירושלים, שחשש להיגרר אחרי
הנוצרי, הטית על כן את הכהן הגדול היהודי
ואת המושל הרומאי להוציאו להורג. מו־
* שני האחרים: השליח, משה.
העולם הזח 889

שלום אש כשעת הראיון
״לא אתן ל שוס אדם לאנזר לי מה, לכ תו ב !״

תו של ישו היא אכזבה איומה לתלמידיו —
וגם לקורא הספר.
ישו חי ומת כיהודי שומר־מצוזת. תלמידיו
המשיכו לראות את עצמם חלק של העדה
היהודית. נרמז, אך לא נאמר בפרוש בספר :
הפרוד בא רק אחר־כך, בדור הבא.
מישו עד פאולוס. הספר זיעזע את היהודים
שגדלו בפזורה. הם ידעו כי התקרבות
לנצרות היא בגידה, כי אדם המקבל את דת
ישו חדל להיות יהודי. מאז ימי עזרא ונחמיה,
כשהיהדות הפכה לעדה דתית בינלאומית שמרכזה
בבבל, ואחר־כך באלכסנדריה המצרית,
לא יכול היה להיות ישראלי בעל דת
אחרת.
לכן הקימו גדולי היהדות סייג אחרי סייג
מסביב לתורה, התנגדו בחימר, שפוכה לכל
נסיון של רפורמה דתית, לכל שינוי התפיסה
ההיסטורית, שראתה בישו את הכופר הגדול,
מייסד כת הבוגדים, האיש אשר בשמו ולמען
תורתו רצחו ועינו דורות של נושאי־צלב
ותלייני־האינקויזיציה את בני העדה.
רק בדור האחרון החלה תזוזה שקטה,
כמעט בלתי־מורגשת. בארץ־ישראל נולדה
הכרה לאומית חדשה. היא לא היתד, מעולם
אנטי־דתית, אולם בלי משים באה הלאומיות
במקום הדת כמלט המדבק את החברה הישראלית.
בני הארץ יכלו להיות סובלניים יותר
מאבותיהם בפזורה, ורבים מהם השתמשו
באפשרות זו.
רק מעטים מאד מבני הארץ הגיעו לקיצוניות
שניה, הצטרפו לכת היד,ודים־ד,נוצריים
(העולם הזה )862 שהכירו באיש מנצרת

תל־אביבי, בראש־השנה (העולם הזה• )887 והכבמשיחם.
אולם רבים מאד קראו בענין חדש
עלבון בבית־הכנסת הירושלמי בשמחת־תורה
את תולדות הנוצרי הראשון, גילו בו את
פתחו בו שוב את כל הפצעים הישנים.
הקודים היהודיים הטיפוסיים, העריכו את
דמותו המוסרית והאנושית.
״רק הנוצרים כתבו השבוע קיבל
הסופר הקשיש את העורך הראשי של העולם
יוסף קלאוזנר, הפרופסור הקטן והעדין
הזה לראיון אישי, הסכים להצטלם על־ידי
שהפך אלילם של החוגים הלאומניים הקיצוצלמו
הראשי. מסר העורך :
ניים ביותר, כבש לו שם בעולם המדע הבינלאומי
כשד,פריד בין ישו, היהודי המאמין,
״ליד דלת החדר בקומה השניה של מלון
ובין שאול התרסי, התועמלן הגדול שניתק
המלך דוד, ירושלים, המתין לנו גבר לבוש
את הקשר עם היהדות והביא את הנצרות
חולצה לבנה, מכנסים אפורים, מעיל כחול,
לגויים.
נשען על מקל־טיולים אירופי. מבטי ננעץ
מיד בפניו. מימי לא ראיתי כמותם. הם הזיהודי
שומר מצוות. שלום אש לא
כירו את פניהם הרוחניים של שני בני דורו
הושפע במישרין על־ידי רוח ישראלית חדשה
הגדולים, אלברט איינשטיין ואלברט שוייצר.
זו. אף שביקר לראשונה בארץ־ישראל בשנת
אולם אש, בעל הפנים השחומים העטורים
, 1907 חזר וביקר בה כמה פעמים מאז, לא
שערות לבנות, יפה משניהם.
השתקע בה מעולם, חי את חייו במולדתו
יצאנו למרפסת הגדולה. מולנו, קרובה עד
הפולנית, היגר אחר־כך לארצות־הברית, חזר
שנדמה כי אפשר לנגוע בה, חומת העיר הלפולין,
השתקע בצרפת, חזר לאמריקה והפך
עתיקה• כאן אירע הסיפור האנושי הגדול
אזרח ארצות הברית שנה לפני הופעת האיש
אותו סיפר אש בהאיש מנצרת. אי־אפשר היה
מנצרת, שנתקבל בהתלהבות על־ידי העתונות
שלא לפתוח בשיחה בהזכרת ספר זה.
האמריקאית הלא״יהודית. אולם גם בלי קשר
ישיר עם ישראל, היה קיים קשר־גומלין בין
אולם אש, המתקשה קצת בשמיעה, לא
התפתחותו הרוחנית האישית של אש ובין
רצה לדבר על נושא זה כלל. הוא הסתגר
ההתפתחות הרוחנית של הארץ.
בתוכו כקיפוד, כדרך אדם שאינו רוצה לנגוע
באבר פצוע בגופו .״כבר אמרתי את הכל
אש, בנו של סוחר־בהמות ובעל־פונדק ושל
מה שהיה לי לומר על זה,״ הפליט, כמעט
בת־רבנים, נשאר עד היום יהודי אדוק, מאמין
ברוגז.
כי דרכו אינה סותרת כלל את מצוות דתו.
אחרי שהספר האיש מנצרת הופיע בשנה ה י אך כשכבר נגע בפצע, באו המלים ברגש
אחרונה בעברית, הופתע בבואו ארצה, כש רב, בתוקף מפתיע מפיו של אדם כה קשיש.
״עד שבא קלאוזנר שתקו היהודים. הם לא
נוכח לדעת כי שנאת החוגים הדתיים אליו
נשארה במלוא עוצמתה. העלבון בבית־כנסת עסקו בחקירה המדעית של פרשת ישו. רק
הנוצרים כתבו. קלאוזנר הוא שהעלה את
המדע היהודי בפעם הראשונה על המפה. אמן
יהודי היה מוגבל. אם רצה לדבר בכלל על
ישו, היה צריך להיטבל.״
צילצול טלפוני הפסיק את הטופר. תחילה
לא שמע אותו אש. כשהערנו את תשומת־לבו,
קם בכבדות, נכנם לחדר, שוחח עם
גברת מגנם, אשתו של הנגיד המנוח של האוניברסיטה,
שהיה אחד מידידיו הגדולים.
צילצולי הטלפון התחדשו כל כמה דקות, עד
שאש נואש מלענות בעצמו, שלח במקומו
את הצלם ואותי.
״הייתי רשאי לתאר במפתיע, חזר
הקשיש אחרי השיחה והמשיך ישר במקום
שהפסיק, בגלותו בזה עירנות נפשית שקשה
היה לצפות לה אצל איש שקוע בעולמות
רחוקים .״אנחנו רוצים להישאר יהודים, אבל
לא לכתוב לפי שולחן־ערוך. יש לנו שולחן־
ערוך נכשלנו.״
העלבון האישי הידהד מתוך דבריו .״אם
שאגאל מצייר את הצליבה, הוא קורא לזה
סטודיה בירוק והכל מתפעלים. אם מישהו
יגיד לו משהו, הוא ישלח אותו לעזאזל.
יעקב אפשטיין, הפסל הגדול ביותר, חושב
את עצמו ליהודי טוב, והוא באמת יהודי
טוב. אך פסליו מקשטים את הכנסיות במקומות
הבולטים ביותר של לונדון, וכל היהודים
גאים על כך. אחרי יבואו סופרים עבריים
ויעבדו תקופה זו. בשבילי לא קיימות

*•לו״ם חד שי לפרשתססטנד

סוכם שר אייכמן בישראל
משפט גרינזולד-קסטנר מתקרב לקצו. אחרי גמר
הסיכומים של שני הצדדים, יושב עתה לכדו האיש
שעליו רובצת האחריות העליונה, ושעליו
להחליט לפי מצפונו -השופט בנימין הלוי.
אולם הפרשה הגדולה והטראגית, אשר המשפט
הסיר את הלוט רק מחלקה הקטן, עוד תדפיס להתגלות
יותר ויותר. השבוע שיגר מוינה עמוס
קינן, הסופר המשוטט של ״העולם הזה״ באירופה,
את הכתבה הכאה המכילה גילויים מענינים חדשים

בישראל נמצאים שני אנשים הסבורים שהם יודעים את האמת
על מרשת קסטנר, ועל השואה בכלל. אחד מהם הוא ד״ר ישראל
רודולף קסטנר, השני הוא עורך־הדין שמיאל תמיר. בלינץ,
אוסטריה, פגשתי את האדם השלישי, הטוען שהוא יודע יותר
מכולם, את האמת, ואת כל האמת. שמו שמעון ויזנטל, ראש
הועד המרכזי של יהודי־אוסטריה.
בהיותי בוינה, התעורר בי החשק, משום מה, לשוחח עם מישהו
מהעסקנים היהודים המקומיים. אמרו לי שויזנטל, ראש הועד
המרכזי יושב בלינץ. בליל גשם הגעתי על האופנוע ללינץ.
בקוטאג׳ נאה, בן שתי קומות, בפרבר שקט בעיר המשעממת ביותר
שראיתי מעודי, גר הארכיטקט ויזנטל.
צלצלתי בטלפון. הודעתי על בואי ועל מטרת ביקורי. ויזנטל
פתח בפני את הדלת, העלה אותי לחדרו, הושיב אותי בכורסה,
והחל לחקור אותי על המצב בארץ. סיפרתי לו בין השאר על
משפט קסטנר.
״אני מכיר יפה את העניו אמר ויזנטל. ביקשתי ממנו שיספר
לי מה הוא יודע. הוא סיפר.

קססנר לא סנה
הוא, ויזנטל, היה אחד מפעילי ההתנגדות לגרמנים בשנות המלחמה,
בעל תפקיד פיקודי גבוה בשורות הפרטיזנים, ולאחר
המלחמה השתתף בנירנברג בחקירת פושעי המלחמה. בין השאר
חקר את ס. ס.־שם ורמבאנפירר יוסף אורבן, קצין גרמני גבוה
בשרות הריגול, ששרת בבודאפשט.
״קסטנר היה סוכני,״ אמר אורבן לויזנטל, לדבריו. חוץ מזה,
סיפר אורבן הרבה על הגדולות והנצורות שפעל למען היהודים,
אף זה לא ענין ביותר את ויזנטל. פעם שניה נפגשו השנים
בנסיבות אזרחיות, לאחר שאורבן שוחרר ממעצרו ע״י האמריקאים.
אורבן חזר וטען שקסטנר היה סוכנו. יותר לא נראה אורבן
באופק. והוא מועסק היום בידי האמריקאים בתפקיד חשוב.
״לא רציתי להאמין לאורבן,״ אומר ייזנטל ״אך רציתי לדעת
מהי האמת. שלחתי תצלום של אורבן לקסטנר, ושאלתי אותו אם
הוא מכיר את האיש הזה, הטוען שעזר ליהודים, ואם טענותיו
נכונות. לא קבלתי כל תשובה. שלחתי שנית עוד תצלום של אורבן,
בצרוף אותה בקשה, ושוב לא קבלתי תשובה מד״ר קסטנר, אדם
שאני מכיר אישית היטב.״

מיליון דולר נעלם!
זה מענין, מענין מאד. שאלתי אותו מה עוד הוא יודע על פרשת
קסטנר.
״ב־ 12 במאי ,1945 ,הלך ס.0 .־שטורמבאנפירר. בכר והסגיר את
עצמו לאמריקאים. מסביבו היו כתריסר יהודים, אותם ליקט מכל
מיני מחנות־ריכוז, והם שרתי אצלו כשמשים, חייטים או סתם
פקקים לכל מיני מלאכות. בידי קומץ יהודים אלה השאיר בכר
3מיליון דולר, בזהב ובתכשיטים. אחד מהיהודים הללו מתגורר
עתה בארץ, שמו ניקולס שוייגר. אגב, אותו ניקולס שוייגר,
לרשותו עמדה מכוניתו של (עוצר הונגריה, האדמירל ניקולאס)
הורתי, והוא התכונן לברוח בה לשוייץ, אך לא הצליח.
״מה היו 3מיליון דולרים אלה?״
״בימים האחרונים לפני מפלת הנאצים החליט בכר להציל
יהודים, תמורת 3000 דולר לאיש. הוא הבריח 1000 יהודים ולקח
תמורתם 3מיליון דולר.״
״מה היה גורל הכסף?״

לא הנצרות ולא הכנסיה. הנוצרים הראשונים
היו אחת הכתות היהודיות. כסופר יהודי
הייתי רשאי לתאר אותם.״
״גם המדע העברי הרחיק לכת. הוא מטפל
בתקופה זו באופן אובייקטיבי. סופר עברי
כתב על האביונים, ראשוני הנוצרים. זוהי
תרומה גדולה למדע. זה חלק מן הנוף היהודי.
זה חלק מן ההיסטוריה היהודיה. זה יגרה
תמיד את הדמיון של האמן ושל המדען העברי.״
״עניו
פרטי שלי העזתי להפסיקו.
״האם אתה חושב את עצמך כמחדש הדת?

״האמריקאים לקחו 2מיליון, ומיליון אחד התכוונו להחזיר
ליהודים.״
אם כך, האם יש אמת בטענה שקסטנר ובכר התחלקו במיליון
הדולר הנותרים?

הסכסבים שד הם1סתי
״לא. את מיליון הדולר גנבו כמה אמריקאים וכמה יהודים. ישנה
בידי הרשימה המלאה של אלה שידם היתד, במעל. פקיד הסוכנות,
ד״ר אדריאן, קיבל את הכסף שנותר מבלי לבדוק, ונתן על כך
קבלה. נותרו רק 75 אלף.״
״מר ויזנטל, אם ידועים לך פרטים כה חשובים על משפט
קסטנר, מדוע לא באת להעיד?״
זוג עיניים יהודיות, ספק נבונות ספק ערמומיות, ניבט בי
בעיון. האיש מיתמם ואומר: אילו היו מזמינים אותי להעיד,
ומשלמים את הוצאות הנסיעה הלוך וחזור, הייתי בא ומעיד.
״ומה עוד אתה יודע?״
״אני יודע הרבה. עסקתי שנים באיסוף דוקומנטים הנוגעים
בשואת יהודי אירופה. עבדתי במשפט נירנברג. ראיתי את כל
הקורספונדנציה של המופתי עם הנאצים, וגם עם הרוסים. אני
יודע הכל אודות אחד מסוכניו הראשיים של אייכמן, יהודי המתגורר
כיום בישראל.״

שליח ההגנה באירנסה
זה הדהים אותי. חזרתי ושאלתי אותו אם אינו טועה, אם אמנם
מתגורר כיום בישראל יהודי שהיה סוכנו של אייכמן, האדם העיקרי
האשם בהשמדת ששה מליון איש. ויזנטל השיב בחיוב :
״ישנם בידי כל הדוקומנטים המוכיחים את אשמתו, ליקטתי אותם
במשך שנים. אני יודע את שמו ואת כתובתו בישראל. ואני יכול
לספר לך עליו עוד משהו מענין — הוא היד, שליח ההגנה
באירופה.״
זוג העיניים הנבונות, הערמומיות, עיני ארכיטקט יהודי מצליח
באוסטריה בשנת , 1954 מביטות בי שוב במבט שאינו חודר, אך
מרפרף בעיון.
״מר ויזנטל, מי הוא האיש? מי הם האנשים שגזלו את מיליון
הדולר של עם ישראל?״
״חד, חד״״ עונה ויזנסל בחיוך ,״זאת לא אוכל לגלות לך. לא
הגיעה השעה. אני מתכונן לבוא לישראל לביקור בקיץ הבא, ואז
אמסור זאת לעתונות !״

האדם הרביעי
בזאת תמה השיחה. לא הצלחתי להוציא מפיו דבר. בשנת 1954
טרם הגיעה השעה לגלות מד, שקרה עד — 1945 מי יודע, אולי
אפשר להרויח מזה קצת כסף י אולי מוכן עם ישראל לשלם כדי
לדעת מי עזר לרצוח אותו? ובכלל, מי אמר שאם אתה יודע את
האמת, הרי היא חייבת להיות כאש עצורה בעצמותיו? מי אמר
שעליך לרוץ ולהזעיק שמים וארץ י אולי מוטב לשבת באוסטריה,
בקוטאג׳ נאה, לעסוק מפעם לפעם באיזה ענין יהודי קטן, לחיות
ברווחה ולדגור על כמה דוקומנטים ז
אם יזמינו אותו במיוחד, אם ישלמו את ההוצאות, אז הוא מוכן
להואיל לספי קצת ממה שהוא יודע. יפה מאד. ובאשר לדבר
הנורא הזה, לסיפור אודות סוכנו של אייכמן היושב בתוכנו, אינני
יודע ואיני רוצה לחוות דעה אם כדאי להעלות את העניו, אולי
תואיל ההיסטוריה לחכות עד שמר ויזנטל יחליט איך כדאי לסדר
את העסק. ומי אמר שאין ציונות בגולה?
שלום שלום מר ויזנטל. להתראות בארץ..השעה היא אחרי חצות.
מר ויזנטל מתמתח, מפהק, מרים את שפופרת הטלפון ומזמין
לי מקום בבית־מלון. אין דבר, הוא אומר, זה לא ביוקר. הוא
מלווה אותי עד הפתח. הלכתי ששה קילומטרים בגשם שוסף,
בעיר ריקה מאדם, ולא חשבתי יותר על כל הענין.
מי שרוצה, יחפש את האדם הרביעי, זה שיודע את האמת ולא
איכפת לו לספר אותה בהזדמנות.

האם יש לך תפיסה דתית יהודית חדשה?״
״זה לא מענין אותי,״ השיב אש בקול
פסקני .״אינני תיאולוג. אינני רפורמטור דתי.
כיום קיים יחס סובלני, יחס של פשרה, בכל
הארצות. זה יבוא גם לישראל. בחוץ־לארץ
מנהלים תעמולה למען המדינה, אומרים שכאן
תיוולד פשרה בין יהודים ונוצרים. זוהי
תעמולה חיובית, פוזיטיבית.״ לפתע קפץ אש
ממקומו, מתהלך במרפסת, אינו מפסיק לדבר.
״כאן אין פחד מפני ההתבוללות. כאן תבוא
התבהרות של המושגים.״
אש העיף מבט בחומות העיר העתיקה והר־ציון,
מישש את האות האדום של לגיון־

הכבוד הצרפתי שהיה ענוד בדש מעילו. כששאלתיו
אם אין בדעתו להשפיע בדעותיו,
שלל זאת בתוקף .״זה ענין פרטי שלי. אני
רק אמן, זה הכל. לא אתן לשום אדם לאמר
לי מה לכתוב !״
אך האם אין הוא עוקב אחרי ההתפתחות
הרוחנית החדשה בארץ? האם הוא מרגיש
שחלה התקדמות ברוח דעותיו?
״זה לא מענין אותי. אין לזה ענין בשבילי.
לא ראיתי. לצייר ולמוסיקאי קל יותר. בשבילי
זה מוטיב אמנותי, ותו לא !״
״הצעירים מכינים מישהו קרא מן
הקומה העליונה, חקר לשלום אשתו של אש,

שחלתה, הלכה לרופא. היתד, זאת ההזדמנות
לשאול את הסופר אם אינו חושב להשתקע
ברבות הימים בארץ.
״אם לא יפריעו לי בעבודה. אם יתנו לי
לחיות בשלום. אני בא כל שנה לכמה חדשים.
זה כבר לא אותה ירושלים שהכרתי לפני
47 שנה !״
על השולחן היו מונחים שני ספרים, בהם
עיין אש בטרם בואנו: חקר ארצנו, של
ברסלבסקי, ונזצבות־קודש בארץ־ישראל, של
וילנאי. אש סגר אותם, ניגש אל מעקה־המרפסת,
נתן לצלם להנציחו על רקע חומת
העיר העתיקה. הוא הסכים כי דעותיו מתגברות
עתה בארץ .״הצעירים מבינים״ ,הפליט.
אך לפתע התפרץ מחדש .״אנשים נבזים
ומנוולים לחמו בי בצורה שפלה. הם שמו
בפי דברים שלא אמרתי. הפיצו שאמרתי שאני
אירופי. מובן שאני אירופי ! אני רוצה
שירושלים תהיה אירופית ! אנחנו חלק מן
התרבות המערבית. אם נוזתר על זה, מה
נהיה? עם קטן ועלוב, לבנטיני, חסר ערך !״
עםמתחדש. הוא ניפנף בזרועו,
צפונה .״יש להם שכונת מאה־שערים. מה
הם רוצים עוד? שיסתפקו בזה ! אולם עם
ישראל צריך להתחדש. אם לא תבוא ההתחדשות
מישראל, מניין תבוא?״
הוא הוציא מן הארון כיפה מוזהבת נושנה,
מן הסוג המקובל בעדה הבוכארית, חבשה
לראשו, יצא עמנו למסדרון וירד במדרגות.
״קניתי כיפה זו לפני 47 שנה, כשהייתי בירושלים
בפעם הראשונה. אז לא היה כאן
כלום, רק העיר העתיקה וכמה בתים. הרבה,
הרבה השתנה...״

מפלגו ת
סנוניו תרא שונו ת
עם הגשם הראשון של העונה הופיעו
באופק גם הסנוניות הראשונות של תע־מולת־הבחירות
לכנסת השלישית. המפלגות
העיקריות, אשר מטות־הבחירות שלהן עסקו
עד כה בתכנון מסעי־השמצה הדדיים, הוציאו
את המרצע מן השק. כבר בסיבוב
הראשון התברר כי בעצם לא היה בדברים
שנאמרו עד כה כל רעיון חדש: הנואמים
רק חזרו על סיסמות נדושות.
בי. ג׳י. חזר אל הבמה המדינית בשורת-
נאומים, שרובם נשאו במסגרור. סגורות-
כביכול, גרם כאב־ראש חריף לחבריו במפלגה
בשורודרעיונות, שקצר בשנת שהותו
בשדה־בוקר.
נשל! כבד. במרכז מערכת״התעמולה
עמד בשבוע שעבר מסע הציונים הכלליים,
אשר שלושה משריהם בממשלה הופיעו
בהתקפות־מצח על מפא״י, חבריהם לשלטון.
לא השתתף בהתקפות השר הרביעי, שר־הפנים,
ישראל רוקח — דבר שגרם להתחדשות
השמועות על חילוקי־דיעות בינו
לבין מפלגתו.
התותח הכבד ביותר בהתקפת הצ״כ היה
הפעם דווקה השתקן שבחבורה, שר־המסחר
והתעשיה, פרץ ברנשטיין. הוא הופיע ב־אסיפת־עם
ברחובות, הודיע בצורה שאינה
משתמעת לשתי פנים כי מפלגתו אינה
משוכנעת כלל שהקואליציה הנוכחית לא
תתפרק עוד לפני הבחירות. ברנשטיין :
• אמר ״לא לתוכנית הבחירות ה-
איזוריות.
• הודיע כי מצבם של הצ״כ בקואליציה
הממשלתית הורע מאד בחודשים האחרונים.
• האשים את אנשי־מפא״י בהפרת הסכם-
הקואליציה.
• ראה אותם כאחראים לכשלון המשא-
ומתן שהתנהל בין הצ״כ והפרוגרסיבים.
• טען כי מפא״י פתחה, למעשה, בתע־מולת־הבחירות
שלה עוד לפני ששה חודשים.
השני ברשימת הנשק הכבד של הצ״כ
היה יוסף ספיר. שר־התחבורה הביע בנאומיו
את הדיעה כי יציבות משק־המדינה מתערערת
בגלל ההגזמה במפעלי־הפיתוח, קבע
את ההנחה כי המשק ההסתדרותי, המשתמש
בככפי־הציבור ללא חישוב, בנוי על אינפלציה.
נימוק
פופולרי יותר לפרישת הצ״ב מן
הקואליציה עוד לפני הבחירות נתן שר־הבריאות,
יוסף סרלין, שפרץ לאחת מעמדות־המפתח
של מפא״י במפרץ חיפה: הוא
הכריז כי סלע המחלוקת הוא הלחץ הממשלתי
המוגזם לגביית מסים.
אותה שעה נפתחה גם תעמולת־הבחירות

העולם הזה 889

התמונה הראשונה של צלחת מעופפת שצולמה כישראל

:תמונה זו של הצלם הירו שלמי יצחק יעקובי צולמה בנוכ חו ת ע שרות עדים, חברי מועדון ה מ שו טטי ם הירו שלמי,
בשעת טיול בנגב. ב שעת היצילום לא נ שמע שוס רעש, שיכול היה להעיד על טיסתו של מטוסי סילון מטיפוס חדש. קו הקימור הלבן נשאר באויר כחצי שעה ומעלה אחרי הצילום.

הקומוניסטית בקונגרס לידידות ישראל-
ברית־המועצות. הפעם עזרה הממשלה לתעמולת
מק״י מבלי דעת, על ידי אי־מתן
אשרות־כניסה לארץ למשלחת הסובייטית,
שהוזמנה לקונגרס.
סנוניות־הבחירות הראשונות לא הלהיבו
ולא הפתיעו איש. היחידים שעקבו אחריהן
בשבע עיניים היו מנגנוני המפלגות השונות :
כל אחת מהן רצתי׳ לנחש מה יהיה קו
הפעולה של היריבים.
האטום עניו ש ד גרעין
מאז נאומו של הנשיא דוייט אייזנהואר ב־או״ם,
בו הציע להקים רשות בינלאומית ש־תרתום
את האטום לצרכי הפיתוח והקידמה
(העולם הזה ,)847 טחנו טחנות המחשבה בכל
הארצות לאטן. במקום לפצל את הגרעין
פיצלו הפוליטיקאים את דעותיהם.
אולם פה ושם החלו מדינאים מרחיקי-
ראות להתכונן לקראת העתיד. לא נשאר ספק
כי האטום יכבוש לו מקום מרכזי בשלב הבא
של ניצול כוחות־הטבע. ביחוד בארצות
קטנות, העניות בנפט, בפחם ובגאז טבעי,
עלול האטום לחולל שינוי מהפכני, כי כמות
זעירה ומובלת־בנקל של ״דלק״ אטומי דיה
כדי לספק את תצרוכת החשמל של ארץ כמו
ישראל משר שנה, במחיר שלא יעלה על מחיי
החשמל הנוכחי, המיוצר בכוח הנפט.
ניצול אפשרי: פיתוח תעשייתי, הוצאת המלח
ממי־הים והכשרתם לצרכי השקאה חקלאית.
מדיניות
אטומית .,ישראל החלה בשלב
מוקדם מאד להתענין בייצוגה בכל רשות
מדעית עולמית למדע הגרעיני. הרוח החיה
של הרעיון: וולתר איתן, המנהל האנגלי־סאכסי
של משרד־החוץ, שדמיונו רותק מזמן
על־ידי אפשרויות האטום. בלי רעש, אסף
איתן ידיעות על הכוחות המדעיים הישראליים
הבאים בחשבון, ערף סקר פרטי. כוונתו:
ברגע שתתגשם הצעה של הקמת רשות
עולמית מטעם או״ם, תשלח ישראל מדענים
משלה, שישתתפו בפעולת מעבדותיה, ירכשו
לעצמם נסיון, ישמשו בבוא העת גרעין ראשון
לניצול כוח פיצול־הגרעין בישראל.
1צרת מבצע שלט
יש ושתיקה אומרת הרבה. יש ושתיקה
צועקת. יש ושתיקה שואגת.
על הסוג האחרון נמנתה שתיקתה של ממשלת
ישראל משך חמשה חדשים ארוכים, מאז
גילה העולם הזה כי המהומות בנצרת, בהן
הותקפו חברי העיריה, הוצת מועדון, הוכו
אנשים ונחבל רכוש, היו מאורגנות מראש,
בידיעתם המלאה של השלטונות.
העולם הזה 889

איש לא נתבע לדין: לא העתון המאשים
ולא המנהיגים המואשמים. אמנם, תחת לחץ
דעת־הקהל מינה שר־הפנים הציוני־כללי חוקר
יחיד, אולם חוקר זה שכח משום־מה לפרסם
את הוראותיו.
שתילה שווה זהב. השבוע נוסף
פרק חדש, וכנראה אחרון, לקומדיה. לפני
שופט־השלהם יעקב בר־זאב בנצרת עמדו
שבעה ערבים, בני משפחת חבר־הכנסת סייף
א־דין אל־זועבי, באשמת השתתפות בפרעות.
יתכן והמשפט יכול היה לגלות פרטים
חדשים. אולם על האחראים לא היה לחשוש :
כל שבעת הנאשמים הודו מיד, סיימו בזאת
את המשפט, פרט לפסק־הדין — קנס של 185
ל״י בממוצע לאיש.
ליגלג מכובד נצרתי, בצטטו פתגם אנגלי
ידוע :״דיבור שווה כסף, אבל שתיקה שווה
זהב !״

מסתורי?
ה מונ חשלא תוז כ ר
השבוע היתד, קדחת הצלחות המעופפות
במלוא עוזה. ממקומות שונים בעולם הגיעו
ידיעות על גופים מסתוריים, שנעו בשמיים
במהירות עצומה. מצרפת הגיעה ידיעה כי
באחד הכפרים נחתה צלחת מעופפת ואדם
אדום־זקן, שיצא מתוכה, שאל למקום הימצאו
בצרפתית רצוצה, אחר שב. והמריא בכיוון
בלתי ידוע.
הקדחת אפפה גם את ישראל. ממקומות
שונים בארץ הגיעו ידיעות על צלחות מעו
פפות,
שניראו בעיקר במוצאי שמחת־תורה.
אולם הישראליים לא הסתפקו בשמועות בלבד:
צלם העתונות הירושלמי יצחק יעקובי
הצליח להנציח במצלמתו גוף מסתורי שפרח
במהירות עצומה מעל לחולות הנגב.
סיפר יעקובי בהתרגשות :״יצאנו מירושלים
ב־ 17 לאוקטובר. פנינו היו מועדות לאילת
וסביבותיה. הטיול אורגן על־ידי הסניף
הירושלמי של אגודת־המשוטטים, עליה אני
נמנה, ובין השאר השתתפו בו גם חברינו
הוותיקים נסים ששון, דוד בנבנשתי ובן־
ציון לוריא.״
״בהגיענו למכתש רמוז נראה לפתע קו־קיטור
חד עולה כלפי מעלה. הקו התחיל
מגובה מסויים מעל לאופק, במרחק של כ־15
קילומטרים מאיתנו, לצד מערב, והחל עולה
במהירות עצומה, בזווית תלולה ( 750 לערך).
בקצה הקו נראה כדור לבן־מבריק, שהתרחק
מאתנו במהירות במשכו אחריו את קו
הקיטור. קו זה נשאר בשמיים למעלה מחצי
שעה, אחר נמוג ונעלם״.
מהירות ללא רעש .״לאחר שניות מספר
יצא מאמצע הקו הראשון קו שני, בזווית
יותר ניצבת. הוא נמשך כמעט במקביל לקו
הראשון ויצר מעין קו מאורך בשמיים. הדבר
הזכיר לי את קו הקיטור שמשאיר אחריו מ־טוס־סילון,
אלא שכאן נע הקו במהירות גדולה
ביותר, ולאוזנינו לא הגיע כל רעש. הצלחתי
לצלם את התופעה המוזרה בעזרת מצלמת
לייקה, בעלת מוקד של 50 מילימטר,
בתוספת מסננת כתומה. המצלמה היתד, מוכנה
בידי, לשם צילום הנוף...״
״לא היתד, זאת התופעה המוזרה האחרונה,

שראינו בסיורנו. ביום ג׳ ,מוצאי־החג, חזרנו
מאילת ועברנו בין מסמייה ומושב בית־חלקיה.
השעה היתד .21.00 ,פתע נראה אור
חזק בשמיים, שנע ממזרח למערב בצורת 5
לאטינית מוארכת. התנועה היתד, איטית מזו
של מיטיאור, אולם קו־האור היה הרבה יותר
עבד, ובהיר. בסוף מהלך הקו נראה זוהר ל־בן־כחלחל,
כעין התפוצצות ללא קול. הדבר
הזכיר לי את הפלש בזמן הצילום.״
מיד עם שובה של הקבוצה לירושלים נפגש
דוד בנבנשתי עם ד״ר אשבל מהאוניברסיטה
העברית, מסר לו דין־וחשבון מפורט על שתי
התופעות. מסקנותיו של אשבל לא נודעו
עדיין, אולם ביחס למקרה הראשון קיימות
שתי השערות :
• זה היה מטוס־סילון מטיפוס חדיש.
• זה היה שבר בשכבות־האוויר.
באשר לתופעה השניה — קו האור שנראה
בלילה — קיימת ההשערה כי זה היה מקרה
נדיר ביותר: התנגשות של מיטיאור עם
גוף אחר. הכינוי צלחות מעופפות לא נשמע
במשך כל החקירה: המדענים טרם הכירו
במציאותן.

ת עו פ ה
מ׳רוץ נגד הזמן
רק מירוץ דרמתי נגד הזמן איפשר
השבוע לקבוצת חיילים משוחררים ואלמנות־מלחמה
מדרום־אפריקה להגיע לטכס הסרת
הלוט מעל האנדרטה הגדולה באל-עלמיין.
הקבוצה, שמנתה 30 איש, עזבה את
יוהא.סבורג במטוס קומאנדו של אל־על,
כדי להגיע לקפריסין, לעבור שם למטוס
אחר, שיטיסם מעל לשטח המצרי. אולם
בהגיע המטוס ללוד, חל עיכוב מכריע
במסע כולו: סערה עזה השתוללה מעל
לקפריסין. המטוס המריא פעמיים, כמעט
ונחת בשדר,־התעופה של ניקוסיה אך בסופו
של דבר היה נאלץ לחזור ללוד. נסיון
להטיס את הנוסעים לאתונה, ומשם למצריים
נכשל אף הוא: הסערה הגיעה גם לחופי־יוון.
ככל
שחלפו השעות כן גדלה עצבנותם של
הניסעים. כאשר נותרו רק 24 שעות עד
לטכס גילוי־!,אנדרטה, הגיעו עובדי אל-על
למסקנה כי את אשר לא הצליחה לעשות
הטכניקה עלולה להשיג הדיפלומטיה, ניסו
להשיג לנוסעים רשות לעבור לאחת המדינות
השכנות.
הגיעו כז מן. הרשות הושגה תוך
שעות ספורות תודות למאמצי השגרירות
הבריטית בתל־אביב, שהתקשרה עם ממשלת
ירדן. קבוצת הנוסעים הגיעה באוטובוס
של חברת־התעופה לשער מנדלבוים עברה
לשטח הירדני, ד,וטסה משדה התעופה של
קלנדיה, בקרבת ירושלים, ישר לאל־עלמיין.
(הומשן בעמוד ) 12

ההולכים ״

לי טהלבנותאתע תי ד ה

בכוחותעצמה:,ו ב בי קו ר בווינ ה. עיר הווו

קופה אחת ולקבל תלוש בעד סנדויץ׳ ,אחר
לעמוד בתור בקיפה שניה ולקבל תלוש
קפה, אחר לעמוד בתור פעמיים כדי לקבל
את מה שרצית. הכרתי קומוניסט אחד, חבר־מפלגה
ותיק. היתר. לו חנות קטנטונת לנרות.
לפי החוק לא היה חייב להעביר אותה
לרשות המדינה, אך כקומוניסט בעל הכרה
מיהר לעשות זאת. היום הוא משלם בעד
הנהלת הפנקסים 140.000 דינר לשנה, שהם
כ־ 500 דולר — כמעט משכרתו של פועל
לשנה. אם מישהו רוצה לקנות נרות בחנותו,
עליו ללכת למשרד ממשלתי ולקבל
אישור לקניית הנרות, ולהסביר מדוע הוא
זקוק להם, אחר ללכת לבנק, למלא כמה טפסים
ולשלם, אחר הוא יכול ללכת לחנות,
למלא כמה טפסים ולקבל את הנרות. אילו
רצה דיוגנס לקנות נר כדי לחפש אדם ביוגוסלביה,
היה חוזר בו.

מחזדנת מערביים

התנדכותהממית. הי שראלים היו יכולים ללמוד הרבה מרחדהה תנ ד בו ת ה מפע מת בנוער
היוגוסלבי. פעמים מספר בחוד ש מתפנים אלפי סטודנטים ותלמידי הכיתות הג בו הו ת של
בתי־הספר התיכוניים מלימודיהם, לוב שים בגדי־עבודה, מצטיידים בדגלים אדומים, אתים
ומעדרים, יוצאים ל ח פוי תעלות ולסלול כבי שים ו מסילו ת ברזל. אחד המבצעים ה מזהירים
של המתנדבים: מסילת הברזל בלגראד־זאגרב, עורק־התחבורה •העיקרי של יוגוסלביה.

הדרך ההררית המתפתלת מטרייסם דרך
אופיצ׳ינה אל סזנה, תחנת־הגבול היוגוסלבית,
מעבירה אותך מיד אל עולם שונה ל־חלוסין
— עולם סלבי, עולמן של הסב־תות.
הארץ
פראית וקודרת. הרים תלולים מיוערים
בעצי־מחט, פלגי־הרים מהירים, מפלי־מים,
גשרי עץ, כפרים קטנים חבויים בצלעות
ההרים, מצבות קדושים ואיקונין על
אם־הדרך. בתי הכפרים בנויים בסגנון סלבי
— קורות־עץ וגגות משופעים ומחודדים.
בכל כפר — צריח כנסיה. האכרים מתנהלים
מאחורי עגלות־השוורים העמוסות — גברים,
נשים, נערים, נערות. השמש נוטה לערוב,
אן עוד רבים נשארים לעבוד בשדה גם לאחר
השקיעה. אנו ממשיכים בדרן לליוב־ליאנה,
והלילה יורד עלינו. כל הכפרים חשוכים,
אין קרן אור. כולם שכבו לישון עם
חשכה.
ליובליאנה, בירת סלובניה, מושבן של האוניברסיטה
והטכניון לבני־סלובניה, אינה
אלא עיירה גדולה. ברחובות חושן ואפלה.
פנסי-הרחוב המועטים מפיצים אור קלוש,
החנויות אפלות וכמוהן גם הבתים. שוטר־תנועה
גבר,־קומה עוצר אותנו ונובח 100 :
דינר ! לא שילמנו.

ארץ בלי מכוניות
בתחנת־הרכבת אין משרד תיירות. בבתי
המלון אין מקום. בקושי מצאנו מקום ב־פ״נדק
כפרי, מהלך 10 קילומטרים מהעיר.
המקום הוא נפלא, על שפת נחל קטן, עם
מפל מים וטחנה. המחיר זול להפליא, כל
אחד מוכן לקבל מאתנו לירטות איטלקיות
ולשלם כפלים מהמחיר הרשמי. חדר נאה
ומרווח עם שתי ארוחות דשנות עלו לאיש
איש מאתנו בלירה וחצי שלנו. כאן אנו
אוכלים סוף־סוף, לאחר מיני־המעדנים של
איטליה, לחם שחור, סלט עגבניות עם בצל,
ביצים ויגורט.
ביוגוסלביה אין כמעט מכוניות, כבישים,
מפות־דרכים, תחנות־דלק וכל הדרוש לנסיעה
בארץ. טרמפיסטים עלולים למות מרעב.
הדרן הראשית מליובליאנה לזגרב בתיקון,
אנו נוסעים בדרך צדדית, כשני מטר רוחבה,
בלתי סלולה, המטפסת בין סלעי־מגור, על
פי תהומות, בדרך רומנטית נפלאה. על
ראשי ההרים מלבינות טירות עתיקות —
איך מטפסים לשם? איטלקי מסכן שנטע
אחרינו בלמברטה הגיע לזגרב עם זרוע
שבורה וכתף מחוצה. אנו הגענו משום־מה

בשלום, אולי בזכות התרומות שתרמנו בימי
הילדות לקרן־הקיימת.
אנו עוצרים מפעם לפעם בבית־מרזח קטן
על אם הדרך, הנקרא בלשונם ״גוסטילנה״.
שם באמת שמח. שם עומדים אכרים בבגדי־עבודה,
נשענים על הדלפק ושותים יין אדום.
מישהו, בבגדי־עבודה מטונפים להפליא, פורט
על אקורדיון. נערות בלונדיות בשמלות
רקומות ונערים בלונדיים גבוהים במגפיים
יוצאים במחול, שרים, ונוטים להתידד על
נקלה. אני נוכח במשך הזמן שאנשי־יוגוסל-
ביה הם אנשים פשוטים, חביבים, אדיבים ללא
שום גינונים, ומאירים פנים לזר. מי
שחשב שהסקנדינבים הם גבהי־קומה, צריך
לבוא ליוגוסלביה, ארץ הענקים. מספרם של
אלה הגבוהים משני מטר הוא עצום, וגם
הנערות גבוהות ותמירות.

לזבשים מת שיש
יוגוסלביה היא ארץ עניה. כולם עובדים
בה קשה, משתכרים מעט ומוציאים מעט.
לובשים מה שיש — ואין הרבה. לא מתביישים
ללכת בבגדי־עבודה לאחר העבודה, ולרוב
לובשים חליפות מהוהות, בלות מיושן,
בנות כמה וכמה צבעים. הנשים לבושות
אף הן בעניות, ללא כל קישוט, ושיא־,האפנה
הוא חצאית צבעונית וגרבי־ניילון מהסוג
הזול ביותר, ללא תפר. נשים המשתמשות
בליפסטיק שייכות לסוג המפוקפק.
הביורוקרטיה שלטת בכל. כל החנויות,
המסעדות, בתי הקפה, הבארים, המלונות
והמזנונים — הכל בידי הממשלה. ברחוב
אין תנועה, אין מכוניות, אבל בכל קרן־
רחוב עומד שוטר תנועה. הרחוב ריק, ועל
השלט כתוב שהכניסה מותרת, אך הוא מאותת
לך לחזור ולפנות ברחוב אחר. אחריך
באה מכונית, והוא נותן לה לעבור.

תלושים.

תלושים תלוש ,

המסעדות ובתי־הקפה הם ענקיים, וכל
אחד מהם יכול להכיל כ־ 500 איש. באיזורי־התעשיה
יש מסעדות פשוטות, באמצע, על
כיריים~ ,עומד הטבח ומסובב את השיפוד
שעליו נצלה השישליק, הנותן ריחו למרחוק.
ליד שולחנות־עץ בלתי מהוקצעים יושבים הפועלים
ואוכלים את השישליק הזול ומקנחים
בבירה שחורה, אך מרה. במסעדות היותר
יקרות, אף הן המוניות, יושבת האריסטוקרטיה.
גם המזנונים המהירים מכילים
150־ 100 איש. אם אתה רוצה לאכול
סנידץ׳ וכוס קפה, עליך לעמוד בתור ב־

ביוגוסלביה קיימים הבדלי־מעמדות. פועל
משתכר מ־ 8עד 12 אלף דינר לחודש, מנהל
משתכר 30 אלף ומעלה. בבתי־מלון מפוארים
כמו דוברובניק או אספלנדה עולה כוס לימונדה
150 דינר — שליש המשכורת היומית.
בכל זאת מתקהלים שם בברים אלפי
אנשים ערב ערב, והתזמורות הטובות מנגנות
שירי עם והרבה טנגו, רומבה ושאר
מחולות־המערב. ליד הדלפקים מציעות זונות
את שרוחן לתיירים ואף לבני־המקום, ואיש
אינו מתמרמר על כך, למרות המשטר הקומוניסטי.
היוגוסלבים
אוהבים לשתות ולשיר, והם
עושים זאת היטב. אתה פוגש ברחוב קבוצת
אנשים עם בקבוק סליבוביץ ביד, שרים
בארבעה קולות ונהנים מהחיים. ומדוע לא י
טיטו מאד פופולרי ביוגוסלביה. על הרבה
קירות מתנוססת באור ניאון הסיסמה
״ז׳יביו טיטו״ — יחי טיטו. אנשים השיקו
אתי כוסית סליבוביץ׳ לחיי טיטו — בעיקר
בזכות זה שהצליח לגרש את הרוסים. ב־דרך־כלל
עומד רוב העם, בעיקר הפועלים,
מאחורי המשטר, שהצליח לשנות את פני
הארץ כליל בתשע שנים. התעשיה מתפתחת
בקצב מהיר. יש תעשית־טקסטיל גדולה, תע־שית
מכוניות כבדות, אלומיניום ואפילו טלפונים,
ומכונות־כתיבה. המחוזות הנחשלים
ביותר היו פעם מקדוניה, מונטנגרו וסרביה
בכללה, ארצות הבלקן הפראיות הקלטיות,
חדורות המסורת התורכית. שם שרר משטר
פיאודלי ובערות מוחלטת — עכשו מוציאות
שם האוניברסיטאות מדי שנה בשנה מחזורים
חדשים של אינטלגנציה בריאה, פטריוטית
ונלהבת לבנין המדינה. הסטודנטים גאים בארצם
ובמשטרה. ישנה כמובן גם אופוזיציה
למשטר, בעיקר בין אכרי סלובניה, הארץ
המפותחת ביותר, הנתונה להשפעת התרבות
הגרמנית.
בדרך־כלל מכוונת המדיניות של טיטו לפיתוח
האזורים הנחשלים בראש וראשונה,
על חשבון האזורים היותר מפותחים, ובזאת
הצליח להפליא. בכל מקום מזמינים אותנו
לבקר ביוגוסלביה בעוד כמה שנים, ולהיווכח
בשינויים המהפכניים העתידים לחול.

כתנות צבאית

גז אח־

כות ועבודה קשה ופרודוקטיבית. ביוגוסלביה
אין הולכי בטל.

עירו של האדם השלישי
בזיפרינג שטראסה, ברובע קטן זרוע בתים
קטנים, פזורים בתי־משתה לרוב. הנה סרים
הוינאים לשתות את המשקה האהוב עליהם
— יין חדש, פרי הבציר האחרון. באחד
מבתי המשתה הללו, הקרוי האדם השלישי,
יושב לו מדי ערב אנטון קאראם ופורט על
הקתרוס את נעימותיו, וכמובן בעיקר את
נעימת האדם השלישי, שפרסמה את וינה
של היום כשם שפרסמו אותה פעם הולסים
של שטראום.
הקירות מכוסים תמונות מהסרט. אורסץ
וולס מביט באימה על גלגל הענק של הפרא־טר.
האקורדיון מנגן, כל האורחים שרים
עמי בשמחה. צחוק והמולה סביב מחיאות־כפים
מבשרות את כניסתו של בעל העסק
וכוכבו, טוני קאראם. היין זורם בתוך מי־כלי־זכוכית
גבוהים בצינורות מפותלים אל
הברז ומשם לגביע. המלצרים ממלאים שוב
ושוב את המיכלים. קאראס יושב, שקט
סביב, הקתרוס — כלי משונה — מונח על
השולחן. שערותיו השחורות והחלקות נוצצות
לאור הנברשות. משקפיו נוצצים אף
הם, אצבעותיו פורטות להפליא את המנגינות
שכבשו את העולם. לאחר זאת עוברת
נערה ומציעה למכירה גלויות־דואר של אנ־טון
קאראם מהאדם השלישי. עסק טוב היה
זה, מה שמו, האדם השלישי.

סה יהיה הסוף?
בכיכר סטאלין, בתוך גן נאה שהקימו הרוסים
לזכר חללי הקרב על וינה, עומד
לו, קודר ומאיים, הטנק הסובייטי הראשון
שחדר לוינה. התותח מטיל את צילו על
העיר ועל הוינאים החולפים על פניו במרוצה
ומסננים קללה מבין שניהם. מה
יהיה הסוף?
ברחובות משוטטים חיילים רוסיים, נשותיהם,
ילדיהם. בחנויות הסובייטיות מציעים
סחורות רוסיות מכל טוב. בזיל הזול.

אבל אין
בעת ע!
האיש (
נרתע 1
אדיבות! באריכוו בפרא
בב לו שנבנה מחצית־, קרבות להסתוב השתעש ומנגינה
נים. שק ביות דיים ע
קומץ. ו
ובקפה
״גישפט בינוניים רוסיות
תקבל 3
יריד־המ
הצ׳ורקו
רוצה י
ירוק. ד
היו בי׳
מלחמה, הגדולים מיליוניג
גבול מ
סים זק
מישהו,

•ין וא
בערב, להלחם שמיות.
גם מפל
הא:־ם נ

^,ן ז8

הכוננות הצבאית היא עצומה. כרגיל מונה
הצבא כמליון איש, אך בימי ההפגנות ב־טרייסט
רוכז צבא של שני מליונים. אכרי
סלובניה צעדו לעבר טרייסט עם מגלים,
חרמשים, אלות וסכינים — אך נעצרו בגבול
על־ידי הטנקים היוגוסלביים. כך סיפר לנו
בחיוך קומוניסט צעיר בעל חוש־הומור.
אנשים אינם מהססים, או חוששים, לדבר
על חסרונות המשטר, אפ^לו בפני זרים. אולם
בשטח מדיניות־החוץ* עומדים כולם מאחורי
טיטו. המלחמה והזקופה הפרטיזנית
חרותות עמוק בנפש העם, ובאשר לענין העצמאות
שוררת אחדות מוחלטת בין הסרבים,
הקרואטים, הסלובנים והמקדונים. כישראלי,
חשתי רגש של קנאה ביוגוטלבים — נדמה
לי שכך היה צריך להיות אצלנו. במקום
להביא מומחים לשיפור תנועת־המוניות, במקום
לשלוח פקידים להשתלם בהלכות הציביליזציה
במערב, הייתי שולח הנה כמה
שליחים כדי ללמוד פשטות, צנע, נועם הלי
לאומיות,
וסוציאליזם

הם! ע מודי־ ה תוון של יוגוס?
הנערכות מדי פעם בפעם ני שאים דגל־המדינה ודגל
המדינה חפצה׳ לתת לאזרחיה! חופ ש, שוויון ותנאי־חיים ה!

ולי בין שני חגו שי םהע רני -המורח והמערב ־ עו כ ר
כז השל אי רו פהבגדר ־ ח ־ לבלת— גר א־ ח. ע מוס ק־נן
־ .1שהמ שיכו במסעם. ה רגי שו בגדר 11פ ע מיים: ב ד
ביו גו ס ל בי ה, האר ץשפרשתממ חנ ה ה מו ר ח. ה ח ־
1ועי לשעבר: ה ח צוי ה עדיין בין שני הגו שי םהאלה
שנכנסים לשם, מורידים את המג־
;עינים. העיר מלאה ורוויה פחד.
יו אתה פונה ושואל היכן הדרך,
לה כמה צעדים, אחר אוזר את
ינאית ומסביר לך בפרוטרוט ואן
וכיצד ללכת.
השמם, הלונה־פארק הענקי, סו־ומון
גלגל ענק 67 ,מטרים גבהו,
בידי מהנדס יהודי בשם אייפל*.
יי־נות חסרים בו. כאן נערכו הזדונים
על העיר. איש אינו בא
:קרוסלות, לקלוע למטרה או לק
האדם השלישי היה כאן פעם,
טטת ליותר, את צעדיו ד,אחרו־לעפרו.

עדיין מתנוססים שמות יהד
:בי השלטים. הם יושבים להם,
•ים שנותר כאן, בקפה דוברושי
פרצרהוף, ממתיקים סוד ועושים
מהם קטנים, מהם גדולים, מהם
ן טנים מוכנים למכור לך לייקות
עסק מצויין. סע ליוגוסלביה,
בעה. כל היוגוסלבים שבאו ל־ות בוינה קנו את הלייקות הללו,
כמעט ולא נשאר מלאי. אתה
ים? בבקשה 25 ,שילינגים ה־מוכנים
אפילו לדבר עברית. הם
ל, אבל בשנת 1947 פרצה שם
:חזרו הנה. שם רע, מה טוב.
זים עסקים בהיקף ענקי, וצוברים
זנועת־ד,הברחה משני עברי ה־
!ת בממדים אסטרונומיים. הרו־לכמה
דברים. מדי פעם נעלם
למי זה איכפת י

ם מתאספים לאספות ומחליטים
טישמיות. הם מתנגדים לאנטי־רוצים
לעשות עסקים. יש להם
מי יודע כמה.
מסורבלים, מגושמים, זוללים
שבנה את מגדל־אייפל בפאריז.

נקניקיות ושניצל, סובאים בירה ונאנחים על
מר גורלם. ומקנחים את האנחה ביין. הרוסים
פשוט אינם רוצים לצאת. כפי שהסביר
לי ראש לשכת־העתונות שלהם: כן, הרוסים
כאן די אדיבים. הרוסים כאן די מנומסים,
אבל — הוא הרים את קולו לצעקה —
אבל הם כאן
הוא הבטיח לי שאין כל מגע בין ר,אוכלו־סיר,
ובין 45.000 החיילים הרוסיים. אולי
עשר או תריסר זונות באות אתם במגע
בלתי־מחייב. איזו פטריוטיות !
בקואליציה יושבות שתי מפלגות. הדומות
אחת לשניה כמו שתי נקניקיות וינאיות
שמנות. האחת מפלגת העם, יורשתה
הבלתי־חוקית של מפלגת דולפוס־שושניג
הסוציאל־קתולית, מחזיקה 74 כסאות בפרלמנט.
היא קצת יותר ימנית מרעותה
הסוציאליסטית, שגם היא ימנית למדי ומחזיקה
73 כסאות. שאר ד,כסאות מתחלקים
בין הבלתי־תלויים 14 והקומוניסטים
5כסאות. ברוב של קול אחד, נתונה ראשות
הממשלה בידי מפלגת־העם, וד,סגנות בידי
הסוציאליסטים. הנשיא, ד״ר קרנר, הנבחר
בבחירות לחוד, הוא ישיש בן ,82 מכובד
על כל המפלגות אף הוא סוציאליסט. אף
על פי שהיה גנרל בצבא האוסטדו־הונגרי.

המלחמה גרפה הכל
לא תמיד שררו שלום ואחור, בין שתי
המפלגות. ד״ר זיילר, עורך הפורוורטס הסוציאליסטי,
יודע לספר על כך. המפלגה
הם־ציאליססית האוסטרית, שנוסדה בשנת
,1880 היא מהותיקות והמאורגנות ביותר.
בוינה היתד, עירית סוציאליסטית, שבנתה
איזור שיכון מרהיב לפועלים — קארלמארקס־הוף׳
.בשנת 1934 עלה דולפום לשלטון.
פלוגות ההיימוור החלו בטרור נגד ארגוני
הפועלים. מנהיגים סוציאליסטיים נתלו, נכלאו,
אלפים הושלכו לבתי־כלא ומחנות־ריכוז.
המפלגה הסוציאליסטית הוכרזה כ־בלתי־ליגלית.
ירדה למחתרת. השוצבונד,
ארגון ההגנה של פועלי וינה, הניף את נס
המדד. העולם עקב במתיחות אחר הקרב הקודר׳
שבישר שוב, לאחר עלית היטלר לשלטון,
את נצחון הפשיזם באירופה .,הקרל־מרקסהוף
הפך לזירת קרבות. גברים, זקנים,
נשים וילדים אחזו בנשק, התבצרו מאחורי
בריקדות, מתו ולא השאירו אחריהם כל
זכר. נותרו רק כמה שירים :
אבא אמר עוד לפני אשר מת,
ספרו נא להינסי את כל האמת.
אולם לא נותר מי שיספר את האמת.
המלחמה גרפה הכל. בשנת 1938 הלך שוש־ניג
לברכטסגאדן, התעלף פעם או פעמיים
וחתם על כתב־כניעה שהיטלר הגיש לו. אוסטריה
סופחה לגרמניה. במחנות־ד,ריכוז הנאציים,
כור־הסבל המשותף, חלה התקרבות
בין מנהיגי שתי המפלגות.

שיסות גאנדי

בתהלוכות־הנת1ר הגדולות|
מד־הפועלינז, זה בצד זה.

כיום אין שום מחלוקת רצינית בין המפלגות.
כולם מסכימים שצריך לסלק את
הרוסים. ראש־הממשלה הבטיח בועידת המפלגה
המתקיימת עתה, לעבור לשיטת המרי
האזרחי של גאנדי. חיל ורעדה אחזו
את הקרמלין לשמע המליצות הנפוחות הללו,
שאיש באוסטריה אינו מאמין בהן. גם ב־עניני־פנים
אין חלוקת. למזלם המופלג
של האוסטרים, הקימו הרוסים ממשלה חפ־שית
כמה ימים לאחר הכיבוש, ועד עתה
לא עשו כל צעד לחלוקת הארץ. מובן מאליו
שהם החרימו את כל מפעלי־התעשיה
באיזורם, ועתה הם עובדים במלוא הקיטור
לחימוש הצבא האדום. מה לעשות. אשר
ליתר חלקי הארץ, שסבלו מהמלחמה, נעשו
מאמצי שיקום גדולים, והם הצליחו.
כל תעשית היסוד וכל השרותים החיוניים
ד,ולאמו, ללא ויכוח, בהסכמת שתי המפלגות
— מסילת הברזל, תעשית הפלדה, מכרות
הפחם והמפעלים זך,ידרואלקטריים. מצבה
הכלכלי של אוסטריה היום איתן ביותר,
ויש בה פחות ממאה אלף מחוסרי־עבודה.
הרוסים מבטיחים להסדיר את בעית אוסטריה
לאחר שתיפתר בעית גרמניה. כמובן,

,מבלי• להיזקק לעזרת ז רי ח

לאחר * ע ה או חרז די ח רמ*י**ו חץ יריייץ ייי־וי• יי״׳־

שיירי העצר המפואר של ווינה, עיר־הוואלסים והבידור, נראים בכל מקום. אחד מהם הוא גלגל־הענק
בלונד,־פארק, שנבנה על ידי המהנדס היהודי ז׳ק אייפל, בונה המגדל הפריסאי, שימש. לפני שנים מספר
מקום מפגש דרמתי לאורסון וולס וג׳וזף קוטן בסרט האדם השלישי. כיוס עומד הגלגל כמעט שומס. בני
וינה אינם פנויים לשעשועים. הס שקועים בדאגות פרנסה יומיומיות .,התמונה התחתונה צולמה ע״י ע״י
הציפור.
עמוס קינן ממרום הגלגל־הענק, מראה את הגנים וככרות־הדשא שבסביבות הפראטח ממעוף
עלי ד,תעשיה הגרמניים המוחרמים. טוענים
האוסטרים במרירות: הם שכחו שאין אלד,
מפעלים גרמניים, אלא מפעלים שלנו, שהוחרמו
ע״י הגרמנים עם הסיפוח בשנת
.1938 בכלל, אומרים האוסטרים, אין אנו אשמים
בפשעי־הגרמנים. דובר מפלגת־העם, ד״ר
גרייסל, עורך בטאונה הרשמי קליינפולקס־בלאט,
מסביר לי שד,אוסטרים מוכנים לשלם
פצויים ליהודים. אין ויכוח על ד,עקרון,
יש ויכוח רק, חה, חה, על גודל הסכום
הגלובלי שישולם, חה, חה. אנשים
פרטיים מקבלים את כספם, ואלה הזכאים
לפנסיה מקבלים פנסיה.

אין הקזה לעצמ או ת
מובן, אין לאוסטרים כל צורך בשילומים.
אין להם כל תקוה, בניגוד לגרמניה, לד
כית בעצמאות, לגייס דיביזיות לצבא האירופי
ולד,כנס למשפחת העמים החפשיים.
אין להם גם חשק לכך. מדוע ישלמו? חוץ
מזה, אין אצלם לחץ כלכלי של בעליה,תעשיה,
המחפשים שווקים לתוצרתם, כי
רק ד,תעשיה הקלה נמצאת בידים פרטיות.
אולם באוקטובר, כפי הנראה, יושג הסכם
סופי. אל תצפה לגל של שילומים, אל תצפה
לגיוס משלחת קניות רצינית לוינה.
שעמ׳־ם ותפלות שוררים על פני העיר.
אין שום דבר חדש. אין כל נצנוץ של כשרון,
אין חן. מתלבשים לפי המודה הישנה,
מימי פראנץ־יוזף. הולכים שוב לשמוע את
— שלא לדבר על מוצרט, נמהובן, ברד,מם,
האופיריטות הישנות של שטראום, בביצוע
למטה מבינוני, עם בדיחות מודרניות ישנות
ותפלות, עם ליצנים הראויים ללי־לה־לו.
אין שטראוס, אין סטפן צוייג, אין הרצל
מהלר. נשאר רק שניצל, הרבה שניצל. הכנסיות
הגותיות המשמימות מתנשאות אל
שמי־ד,עופרת, ומעל הבורג העתיק ניבטים
הפסלים המכוערים, מכוסים ירוקת, וממצ־מצים
בעינים חסרות־הבעה אל הווה משמים
ועתיד לא מרנין. העיר הגדולה והר,ומיה
הפכה לפרובינציה, בדרך בה הלכו
ערים רבות לפניה. כל הרוצה להאנח,
ררטידז

צנע מרצון הוא סיסמתם של בני־יוגוסלביה. בגדיה של
הנערה היוגוסלבית החמודה נתפרו ורוקמו בידי עצמה,
בבגדי רבות מחברותיה. הנוער עובד הרבה, אוכל מעט,
איננו מבזבז את כספו, איננו רודף אחוז שעשועים שיש

במדינה
(המשך מעמוד )9
כעבור שעות מספר הגיעה למשרדי
הבשורה: הנוסעים הגיעו למקום הטכס,
דקות מספר לפני שפתח מונטגומרי בנאומו.
שמחת העובדים היתד, גדולה. היתה זו
יותר מאשר שמחה על הנצחון במירוץ
נגד הזמן: רבים מאנשי אל־על שירתי
בצבא הבריטי, לקחו חלק פעיל בקרב על
צפון אפריקה.
אל-על

עוזונזת
השכלה • סו די ת
האניה הסובייטית הראשונה שביקרה
בנמל חל־אביב, מובילת־הנפט קרמל, התנדנדה
מול החוף. עשרים ושבעה עתונאים
ישראליים עלו על הסיפון, נתקבלו על־ידי
גבר בלונדי ונמוך־קומה, רב־החובל הצעיר
( )27 ולאדימיר מיכאילוביץ קוליקוף. כדרכם
של עתונאים, הציפו את מארחם בשאלות.
לפתע פתח אחד העתונאים את פיו, שאל :
״למי שייכת האניה?״
קוליקוף נדהם. למי יכולה להיות שייכת
א.יה סובייטית, אם לא לממשלה? אולם
רב־החובל היה נדהם שבעתיים, לו ידע
מי השואל. לא היה זה אלא נציג המהפכה
בעחונות הישראלית, ידיד מקצועי של ברית־המועצות:
כתב קול־העם.

ערכה לוייזר פרייזר את התערוכה דווקה בימים
אלה, כאשר מטילה הממשלה ספק בשאלת
כדאיותו של המפעל?*
התשובה היתר. גלומה בשאלה עצמה. היא
היתד, גלומה גם בנאומיהם הנמלצים, הספוגים
נימה יהודית, של מנהלי־המפעל. איש מן
הנואמים אף לא ניסה להסביר כי מפעל המכוניות
עשוי להכניס רווחים, וכי לאוצר
כדאי להשקיע בו דולרים. הם היו, כנראה,
בטוחים כי דמעותיהם של יהודי מוסקבה למראה
ההנרי ג׳ ,של השגריר הישראלי, והתלהבותם
של התורכים מן המכוניות הישראליות
היתד, תחליף הוגן לכל הרווחים שבעולם.

חזק
חו דבחבד
כתבת העולם הזה ( )887 על חור בחוק
הפלילי, שנשאר לאחר ביטול עונש־המוזת,
מאפשר לשחרר בערבות נאשמים ברצח, עוררה
התעניינות רבה בין עורכי־הדין. השבוע
ניסה עורו־הדין משה חזן לנסות ולשחרר
באמצעות חור זה ארבעה מבין אחד־עשר הנאשמים
ברצח רמי רוזנברג ( ראה רפורטדה),
אותם הוא מייצג.
שעה שהובאו ארבעה הנערים, לפי בקשתו
של חזן, בפני השופט פנחס אבישר, בבית
דרכי־אד

חיי להא מי ץמשה
השבוע ירד משה אקרמן מירושלים לתל־אביב.
בכים־מעילו החום היה מונח צו־תנועה,
ידיו אחזו בזוג־נעליים צבאיות.
משה, בן ה־ ,49 נתבקש להשתחרר משירות־
•מילואים, למסור את הנעליים לאפסנאות.
הוא היה עצוב. לא היה ברצונו להשתחרר.
הוא אהב את הצבא, היה חייל וותיק, נאמן
ואמיץ, אף על פי שלא הגיע לשום דרגה,
נשאר טוראי פשוט .״אמסור להם את
הנעליים,״ אמר משה ,״אך אינני רוצה
בשיחרור — על כל פנים, לא כחייל פשוט.״
הוא רצה להשתחרר כקצין, שם אצבע
אחת על כתפו ואמר :״לפחות זה מגיע
לי. בלי קורם, בלי שום דבר, רק על סמך
שירותי הנאמן בעבר ! ״
משה אהב להיזכר בעברו המזהיר —
ציוני . 1929 .פולין. משה, הצבעי הפשוט,
נפגש עם יצחק בן־צבי, נימק לפניו מדוע
צריכים היהודים לעלות ארצה בהמוניהם.
לא עם בן־צבי לבדו נפגש משה אקרמן.
גס להמוני־היהודים נימק מדוע וכד.
דיין לא הזמין. משה עלה ארצה
עם ההמונים, התישב בירושלים, המשיך
בצבעות. גם בארץ לא ניתק את קשריו

נוער

ש ח רו ר ציוני

יוז מהפרטית

קוראי למרחב, השבועון הצנוע המשמש
לפי שעה בטאון רשמי יחיד של התנועה
לאחדות העבודה, עילעלו בו השבוע ללא
התרגשות, כשנתקל מבטם לפתע במילה
מחוקה בדיו. יד חרוצה עברה על כל
גליון וגליון, מחקה אר. המילה עד בלי הכר.
המוחקים לא לקחו בחשבון את הטבע
האנושי. אם נמחק׳ משמע שהיה מענין.
הקוראים הרימו את הגליון מול האור,
מחקו את המחיקה. רובם גילו את המילה
האסורה. המלה :״הציוני״.
למרחב לא הפו־ ,פתאום, לאנטי־ציוני.
המשפט-כולו, שהכיל את המלה האסורה,
היה בהדפסה המקורית :״(סירוב מתן אש־רוודהכניסה
למשלחת הסובייטית היה בה
כדי לצער את) ידידיה הנאמנים של ברית
המועצות ומפעלה הציוני הסוציאליסטי
המשחרר.״

היד שדקרה את רמי רוזנברג ברחובות הפיצה
גלי־פסיכוזה מהירים לכל רחבי־הארץ :
כבר למחרת היום הודיעה העתונות כי אלמונים
התקיפו את מועדון הנוער העובד ב־שכונת־התקוזה,
תל־אביב, דקרו את מדריך
התנועה, אליעזר.
אולם לאחר חקירה בדבר התברר כי איש
לא התנפל על המועדון. השכנים סיפרו כי
באמת פרצה קטטה — בין חברי המועדון.
אולם איש לא נדקר, וידידיו של אליעזר הפיצו
את השמועה ביוזמתם הפרטית. רוב ידי־די־המדריך
סירבו לדבר עם העתונאים. הנותרים
אמרו כי לא אירע דבר. הפסיכוזה סגה.

מיעוטים
הבת. או הווזז

משוחרר משה אקרמן

ח ע שי ה

משה דיין זזיין

הני מ ה הי הו די ת
בשבוע שעבר, שימש מלון רמת־אביב, ה־תל־אביבי,
הידוע בתצוגות־האופנה השונות
שנערכו בו, זירה לתצוגה מסוג חדש: תערוכת
כלי־הרכב הממונעים, שיוצרו _ או, יות ר
נכון, הורכבו — במפעלי קייזר־פרייזר בחיפה.
התצוגה
היתה מרהיבה לא פחות מתצוגות
האופנה. לעיני הצופים עברו כל המודלים
החדשים של המכוניות שיוצרו על־ידי קייזר־פ
ר״ז ר לאחר ההתמזגות עם חברת וויליס :
מכונית־משא בת שמונה טון, אמבולאנס, ארבעה
סוגים שונים של ג׳יפים, סוגים חדישים
של סטיישן, טיפוסים רבים של מכוניות נוסעים•
חסרות היו רק המכוניות מטיפוס הנרי
ג׳י, שהציפו את כבישי־הארץ. מכוניות אלו
כבר הפכו למוצג מוזיאוני: מפעלי קייזר
באמריקה החליטו להפסיק את ייצורן.
הסכר מילולי. הופעתן הנאה של המכוניות
דיברה בעדן, אולם מנהלי הסניף החיפאי
של קייזר־פרייזר מצאו צורך להוסיף גם
הסבר מילולי, הדגישו בעת הופעת כל מכונית
את עובדת השימוש בחלקים רבים מתוצרת
ישראלית.
רבים מן הנאספים נהנו למראה כלי־הרכב
הנוצצים. אולם רבים אחרים תמהו: מדוע
הארץ הייתי אמת ממין זכר — סרט בצבעים
טבעיים (דבר).
מרדכי דן, תל־אביב.
אמת ערוס, או לבוש 1

אלוף משנה א. זאב, אצ״ל

ריב).
עמי
שלו, צה״ל.
גונדר משה דיין, גונדר ימי נור-דכי
לי מון, גונדר אווירי דן טולקובסקי.

קלדרון נעצר לפני חודשיים בשעה שתיים
בלילה, בקרבת קיבוץ שובל, שעה שנסע
במכוניתו מתל־אביב לבאר־שבע. המשטרה
ערכה חיפוש, מצאה אצלו כאלפיים לירות
כל סחורה חשודה לא נתגלתה. יעקב הועבר
לתחנת משטרת באר־שבע, הואשם בשוטטות.
היה
זה לילה קשה למשטרה. עוד בראשית
הערב נתקבלה ידיעה כי כנופיית־מברי־חים
עומדת להעביר בקר לישראל. סיסמת
ההיכר תהיה ״ישראל !״ קבוצת־השוטרים יצאה
לשטח, הציבה מארב.
״ישראל !״ בשעה שתים־עשרה לערך הופיע
בשטח ערבי, צעק :״ישראל ! ישראל !״
אחד האורבים השיב בערבית :״הבא את הבקר
!״ הערבי התקדם מרחק מה, נתקל בשוטר
ופלס זעקה. השוטרים אחזו בו, אך
שאר המבריחים נמלטו יחד עם הסחורה ההולכת
על ארבע. האורבים נשארו במקומם,
חיכו לקונים. בשעה שתיים הגיעה למקום
מכוניתו של קלדרון.
עתה היה על השופט לפתור בעייה כפולה:
האם נסיעה מתל־אביב לבאר שבע —
אפילו בלילה — היא שוטטות? והאם יעקב
קלדרון אשם בשוטטות י
התעוררה גם שאלה נוספת: האם עדיין
קיים חופש־התנועה בישראל?

ר,משפט המחוזי, תל־אביב, פנה עורך־הדק אל
השופט וטען: לפי סעיף 3של פקודת שיחדור
בערבות 1944 לא היה יכול הנאשם
בעבירה, שעונשה מיתה, להשתחרר בערבות.
אולם מאז ביטולו של עונש־המוזת, בוטל
באופן אוטומטי גם סעיף זה. הקרוב אליו
ביותר היה סעיף 4של אותה הפקודה, האומר
כי השופט המחוזי רשאי לשחרר בערבות
אדם, הנאשם בעבירה, שעונשה הוא עשר
שנות״מאסר ויותר.
המסך הוסר. ארבעת הנערים ומשפחותיהם
ישבו בשקט, האזינו לדברי הסניגור.
הם לא הבינו את המונחים המשפטיים, אך
לפי התנועות והטון של חזן, הבינו כי הוא
עשה את כל אשר ביכולתו למען לקוחותיו.
השופט האזין בקיר־רוח. בשבילו לא היתד,
לטון כל חשיבות. הוא היה האחרון שהיה
מוכן לזלזל בחשיבותו של החור החוקי׳
העיר לעמ״מ יוסף זינגר, נציג התביעה, כי
עתה, עם ביטול עונש־המתת, אין זה מספיק
להאשים אדם ברצח, כדי לעצור אותו, מבלי
לאפשר לו להשתחרר בערבות. זינגר יצטרך
לנמק את האשמה, לתמוך אותה בעובדות.
בקול נמוך יחריש, הרים זינגר במקצת
את מסך הסודיות של תוצאות־ד,חקירה המשטרתית:
הוא הצהיר על נכונות להעיד
בשבועה כי שניים מהנאשמים, היושבים באולם,
כבר הודו כי ראו את הסכין, כאשר
יצאו בצוותה למקום־הפשע.
השופט אבישר נענה לבקשת קצין־המש־טרה,
אך הדגיש בהחלטתו כי דחה את הבקשה
לשיחרור בערבות מבלי לדון בבעייה, אם ביטול
עונש־המוזר מטיל עליו את הסמכות
לשחרר את הנאשמים, או לא.
* על ס כ סון ביו קייזר פרייזר
ישראל, ראה במדור תצפית.

לבין ממשלת

ענ 1גדולי ישראל. מדי ראש־השנה שלח
גלויות ברכה לבן־צבי (לא מבלי להזכיר
לו את הפגישה ההיסטורית של ,)1929
לבן־גוריון, למשה שרת.
ביום העצמאות האחרון ניגש משה באמצע
הטכס לרב־אלוף משה דיין, הושיט
לו קבלה על כך שרשם את שמו בספר
הזהב של הקרן הקיימת, קיבל כתמורה
את החיוך המפורסם של משפחת דיין.
משה התאכזב במקצת .״קיוויתי שלאחר
הז׳סטה היפה מצדי יזמין אותי דיין לעמוד
לידו ולקבל את המצעד, או לפחות לשתות
אתו כוס תה.״
לאחר שבוע נמוגה האכזבה, כשקיבל
משה מכתב־תודה חתום .״בברכת חייל אל
חייל. משה דיין.״
קשריו של אקרמן עם מספר כה רב של
אישים גדולים המאיסו עליו את המקצוע
הצנוע של הצבעות. הוא החליט להפוך
לשליח .״לאיזו מפלגה? אני בעצם איש
מזרחי, אבל אני מצביע בעד •מפא״י.״
אחר הוסיף והסביר מדוע הוא רוצה דרגת־קצין
.״אין אני רודף כבוד, אבל בחוץ-
לארץ יתיחסו לשליח ביתר כבוד, אם הוא
קצין בצה״ל ! ״
בינתיים מסר משה אקרמן את נעליו
לאפסנאות. לא היו שום סיבויים שצבא־ההגנה
יכסה את מערומיו הצבאיים של
הטוראי אקרמן בעלי־הזית המקווים.

מ שט ר ה
שו ט טו ת ב־נעירוגית
חופש־התנועה הוא אחד העקרונות עליהם
מבוססת כל מדינה דמוקרטית. השבוע היה
עורך־דין נתן קנט נאלץ להזכיר עקרון פשוט
זה בבית־המשפט המחוזי, תל־אביב, שעה
שיצא להגן על יעקב קלדרון, הנאשם בשוטטות.

בני
משפחת סעיידה, אשר בכפר מנסורה,
השוכן למרגלות הכרמל לא ידעו את הפתגם
הצרפתי המפורסם ״חפש את האשד הם
גם לא היו מעוניינים לחפש את האשה. כל
מאמציהם היו מכודנים למציאת העז שנגנבה
מהם לפני שבועות מספר.
מחמוד סעיידה היה משוכנע כי הוא מצא
את העז. הוא חשד שהיא נגנבה על־ידי יריביו,
בני משפחת אבו־חייר, אולם לא עלה
בידו להוכיח זאת: בני אבו ודיר אפילו
לא הניחו לו לגשת אל פתח־ביתם.
בשבוע שעבר פקעה סבלנותו של מחמוד.
הוא החלים לנקוט בצעדים נמרצים, לחפש
את האשד, כדי למצוא את העז. האשד : ,חמדה,
בתה הצעירה של משפחת אבו־חייר.
האשד, נמצאה חיש קל. באחד מימי השבוע,
כאשר חזרה חמדה מן המעיין, רכובה על
החמור המשפחתי, צץ מחמוד מבין השיחים,
אחז ברסן־הבהמה, הכריז בתקיפות :״אחיך,
אחמד, גנב את העז שלנו. אם לא תחזירו
אותה, אשכב אתך ! ״
הנשק האחרון. אפשר שההצעה לא
מצאה חן בעיני חמדה, ואפשר שהיא לא
הוקסמה ביותר מהופעתו של מחמוד. על
כל פנים, היא נשאה את רגלי־החמור, דהרה
הביתה, מסרה את האולטימאסום המוזר למשפחתה.
דמם
של בני אבו־חייר עלה לראשם. הם
הזדיינו באלות, זינקו לעבר בית משפחת
סעיידה. אולם כאן נכונה להם הפתעד: ,
מחמוד הספיק להזעיק את בני־משפחתו, להכינם
לקרב המכריע.
היה זה קרב מרתק. ראשים פוצחו. אבנים
התעופפו. שערות נמרטו. לבסוף הפעילו
בני־סעיידה את הנשק האחרון — השכל —
שלחו את אחד הנערים להזעיק את המשטרה,
הגישו תלונה.
התלונה הפכה את בני אבו־חייר ממאשי־מים
לנאשמים, העמידה את בית־המשפט המחוזי
בחיפה במצב עדין: יהיה עליו להחליט
מה חשוב יותר — עלבונה של הבת,
או גניבת העז?
העולם הזה 889

ספורט איגרוף זינוק ג דו ל ק די מ ה
מאות הצעירים שנאספו בשבוע שעבר בקולנוע
גן־רנה התל־אביבי ציפו בקוצר רוח
לפתיחת תחרות הגומלין באיגרוף בין נבחרות
מכבי ובית״ר, תל־אביב: הובטח להם
כי התחרות שאורגנה על־ידי נחום דמסיץ,
מי שהיה אלוף דניה באיגרוף תהיה מעניינת
ביותר, מלאה חידושים.
החידושים נראו לעין עוד לפני התחלת
הקרבות: סדרנים, מקושטים בסרטי־שרוול
צבעוניים הדריכו את הקהל למקומותיו. א-
קורדיוניסט הופיע על הבמה, השמיע נעימות
קלות, וצייר־קריקטורות שיעשע את הנאספים
בציורי פרצופים שונים של מתאגר־פים.
השיפוט
היה הפעם בידי שלושה שופטי־נקודות:
שניים ישראליים, והשלישי עובד-
השגרירות הבריטית. על הבמה, בקרבת השופטים
עמד שולחן עמוס־גביעים שנתרמו
על ידי מוסדות ועתונים שונים.
פיצוי הוגן. הקרב הראשון היה מאכזב
במקצת, משעמם למדי: שני משתתפיו, אקר
( ,בית״ר) ופירסט (מכבי) לא הלהיבו איש,
קצרו תשואות קלושות. אולם כבר בקרב
השני, בו השתתפו פיבקו (מכבי) ורחמים
(בית״ס התחילה האווירה להתחמם, והקהל
קיבל פיצוי הוגן על שיעמומו.
היה זה אחד הקרבות היפים ביותר של
הערב. הוא התנהל בקצב מהיר, עוצר־נשימה.
בתחילת הסיבוב השני פגע אגרופו של פיב־קו
במצחו של רחמים, פתח חתך עמוק מעל

לעינו, הפיל אותו ארצה. רחמים סירב להיכנע,
ופיבקו שב והלם בחתך המאדים. פניו
של הפצוע נשטפו דם. הרופא, ד״ר בארו,
התערב, פקד להפסיק את הקרב.
תופעה נדירה. הקרב במשקל נוצה, בו
נפגשו אמנוני (מכבי) ובן־ציון לוי (בית״ר)
היה מרתק לא פחות ממאבק פיבקו־רחמים.
אמנוני, שהופיע בזירה זו הפעם החמישית,
הירבה בתמרוני־התקפה, גילה טכניקה נאה,
ניצח את יריבו לפי נקודות, זכה בגביע המיוחד,
שנתרם על־ידי דמסיץ עבור המתאגרף
המצטיין ביותר.
בקרב במשקל קל זכה הקהל לחזות באחת
התופעות הספורטיביות הנדירות ביותר
בעולם. עם הינתן אות־ההתחלה פרץ אבינועם
(בית״׳ר) ,הן מכונה בשם שוגר* ,מפינתו,
הלם בסנטרו של יריבו, מלמד (מכבי) .מלמד
נפל ארצה ללא הכרה. הקרב נסתיים. היה
זה נוקאאוט (ראה רפורטד ה) מושלם.
תיקו מפתיע. נצחון הבזק של אבינועם
היה רק הראשון בסידרת המאורעות המפתיעים
שגדשו את הערב. אחת ההפתעות
הגדולות ביותר היה התיקו, בו נסתדים
הקרב במשקל חצי־בינוני בין בר־ציון (בי־ת״ר)
ווייספיש (מכבי).
הקהל ציפה לקרב זה בקוצר־רוח. הוא הכיר
את ווייספיש, היה משוכנע כי הקרב יסתיים
בנצחונו. על כן הדהדו במקום קריאות הסתער״
כאשר הצליח בר־ציון לחמוק מפני מ־הלומות־המחץ
של ווייספיש, פתח בהתקפת
* בגלל ד מיונו המפליא למתאגרף שחוט־העור
שוגר דיי רו בינזון, מי שהיה אלוף־
העולם.

נגד בסיבוב השני, הצליח להוציא את יריבו
משווי משקלו, הציף את פניו בדס.
בסיבוב השלישי עלה המתח מעלה מעלה.
הקהל שאג בכל עוז. המתאגרפים הלמו זה
בזד, כאוטומטים* הוציאו את שארית כוחותיהם.
היה ברור בי הם לא יצליחו להכניע
זה את זה אפילו בעשרה סיבובים. הוחלט
לסיים את הקרב בתיקו.
שתי מכות-מגל. הפתעה לא קטנה
הביא לקהל גם הקרב במשקל בינוני, בו נפגשו
המתאגרף הוותיק והמנוסה אברהם לוי
(בית״ר) ופרקאש (מכבי) .הצופים היו כמעט
בטוחים בנצחונו של לוי, נדהמו בסיבוב
השני, כאשר פגעה מכת־מגל ימנית של פר־קאש
בסנטר יריבו, הטילה אותו אל מעבר
לחבלים. שופם־הזירה, שלמה אדיר, לא שם
לב לכך שלוי היה המום, עזר לו לקום על
רגליו. אגרופו של פרקאש הונף במכת־מגל
שניה, ולוי צנח ללא הכרה.
דוד וגוליית. בקרב במשקל חצי־כבד
נפגשו יעיש (בית״ר) עם נזרוב (מכבי) .היה
זה יום גדול לנזרוב. גם הפעם, בהופעתו
ה־ 60 בזירה, הוכיח את עצמו כמתאגרף
מושלם, ניצח את יריבו ביחרון־נקודות גדול.
לא פחות מרתק היה הקרב האחרון במשקל
כבד בין רוטשטיין (מכבי) ואבו־חצירה (בי־ת״ר)
.המאבק היה דומה לזה של דוד וגוליית:
רוטשיין, שעלה על יריבו לפחות ב־ 10 קילו,
שלט בזירה במשך שני הסיבובים הראשונים.
דומה היה כי אבו־חצירה מחוסל. אולם
בסיבוב השלישי עבר המתאגרף הקל יותר להתקפה,
פתח בסידרת מהלומות״מחץ, הכניע
את רוטשטיין בנוקאאוט, זכה בגביע המיוחד
שנתרם על-ידי מערכת העולם הזה.
בשעת לילה מאוחרת, התפזרו מאות הצופים
לבתיהם. השמיים היו מעוננים. הגשם
הוסיף לטפטף, אולם מצב־הרוח היה מרומם
אפילו בין אוהדי בית״ר, שנוצחו בד,פ־רש־נקודות
קטן * :היה ברור שהאיגרוף
הישראלי הוסיף לזנק קדימה, עתיד לתפוס
מקום נכבד לצד השחמט והכדורסל.

שחייה
ק פי צהל מי עכור*

מתאגרף נזרוב >שמאל< נגד יעיש
בקרב ה־ , 60 נצחון נוסף.

בשבועות האחרונים עקבו חובבי־הספורם
בארץ בעניין רב אחרי מירוץ־השיאים של
שחייני ישראל (העולם הזה .)886 הם היו משוכנעים
כי ההישגים הגדולים ועשרות השי־איש
שנשברו נבעו רק מעובדה אחת: הסכסוכים
המפלגתיים לא הצליחו להעכיר את
מימי״השחייה הישראליים.
טעותם המרה של החובבים הובררה להם
רק לפני שבועיים, כאשר הפריעו סכסוכים
מפלגתיים לאחד המאורעות הספורטיביים
הגדולים ביותר של השנה: אליפות ישראל
בשחיה, שנערכה בחיפה, תחת חסותו של
ראש־העיר, אבא חושי.
בבוקר־התחרות, בא אבא חושי לחזות בקפיצותיו
האמנותיות של יואב רענן (העולם
הזה ,)866 אלוף אולימפידת אסיה במאנילה.
יואב עלה לראש המגדל, התכונן להדגים קפיצות,
כאשר מיהר אליו אחד העסקנים, ציווה
עליו לרדת. יואב, שקיבל חופשה מיוחדת
מעבודתו בחברת אל־על לרגל התחרות, ירד
מן המגדל והוויכוח הגדול החל.
הוויכוח נמשך למעלה מחצי שעה. נציגי
הפועל טענו כי יואב לא נרשם לתחרויות
האליפות. נציגי מכבי השיבו שלענף־הקפי־צות
אין כל צורך ברישום. אנשי הפועל הסכימו
לוותר בתנאי שהם יורשו לשתף אחד
משחייניהם במקצוע נוסף, בו לא נרשם כלל.
אנשי מכבי דחו את התנאי. אפילו התערבותו
של מרנין פז, מזכיר ההתאחדות לספורט,
לא הועילה לחיסול הסכסוך.
בינתיים סבל הקהל משיעמום. השריקות
וקריאות הבוז הלכו וגברו. דומה היד, כי
עוד מעט יקומו מאות צופים, ידרשו את
החזרת כספם.
כאן בא לעזרת מארגני האליפות סלע־ד,מחלוקת
עצמו. יואב רענן הציע לשעשע את
הקהל ד,נרגז בקפיצות־ראווה. אולם מאמנו
הרשה לו רק להעלות קבוצת ילדים לראש המגדל׳
ללמדם את אמנות־ד,קפיצות.

רוטשטיין;שמאל) ואבו־חצירה כקדם על גביע ״העולם הזה׳׳
בהפר ש־מ שקל, התקפת־מחץ

העולם הזה 889

* מכבי גבהה על בית״ר בסיכום של
, 11:9זכתה בגביע טמפו.

אלוף אסיה כקפיצה, יואב רענן
במקום אליפות, שיעור־ראווה

השערוריה עוררה ביואב מרירות רבה. מיד
לאחר התחרות פירסם גילוי־דעת חריף, האשים
את העסקנים בקטנוניות וחוסר־אחריות,
דרש לקיים תחרות נפרדת על אליפות ישראל
בקפיצה.
גילוי הדעת החריף השיג את אשר לא השיגו
הוויכוחים ותשואות־הקהל. התאחדות הספורט
ערכה ישיבה מיוחדת, החליטה לקיים
את אליפות ישראל בקפיצות למים בקיבוץ
מזרע, בראשית נובמבר. הפעם היה ברור כי
המים יהיו צלולים יותר.

כד רסל
ת רו מ ת או הדי
שדד,־ד,תעופה בלוד המה מאדם. בתוך ההמון
בלטה קבוצה של 16 צעירים, לבושים
תלבושת אחידה מסודרת, עטורה בסמל־יש־ראל.
היו אלה 12 אנשי נבחרת הכדורסל הישראלית
וארבעת מלוויהם, שעמדו להפליג
לתחרויות על אליפות־העולם בבראזיל.
אולם שעה קלה לפני המראת המטוס התברר
שהסדר והברק היו רק כלפי חוץ. המלווים
הזניחו את תפקידם, לא סידרו כהלכה
את מסמכי ד,כדורסלנים, דומה היה כי הנסיעה
תידחה, אולם ברגע האחרון, התנדבו
שניים מאוד,די־ד,כדורסל* ,שליוו את הספורטאים
לשדר,־התעופה, קיבלו את סידור־ד,מסמכים
על עצמם.
הכרזה מפתיעה. אולם בזה לא נסתיימה
הפרשה. כאשר סודרו כל המסמכים, יצא
אברהם שניאור, הכדורסלן הראשון במעלה
של ישראל, בהכרזה מפתיעה :״אינני נוסע!״
כאשר חקרו אותו השניים לסיבת הכרזתו,
סירב להשיב. רקע הסירוב נתברר רק מפי
המלווים. לאשתו של שניאור הובטחה תמיכה
כספית בתקופת היעדרו מן הארץ. אולם
התמיכה שולמה רק בחלקה: מאה הלירות
הנותרות לא נמסרו לה כלל.
המלווים התיחסו לכל הפרשה באדישות
גמורה, רטנו :״מה איכפת לנו? שלא יסע!״
אולם שני האוהדים קיבלו את הדבר בצורה
אחרת לגמרי: הם ידעו כי בלעדי שניאור
יהיה כשלון הנבחרת הישראלית כמעט מובטח,
החליטו לפתור את הבעייה בו במקום.
הם פתרו את הבעייה בדרך הפשוטה ביותר:
סכומי הכסף אשר בארנקיהם הגיעו
למאה לירות בדיוק, נמסרו כהרף עין לשני-
אור. הנבחרת הפליגה לבראזיל בהרכבה המלא.
פירסום
הפרשה כולה עורר בהתאחדות־ה־ספורט
הישראלית רגש בלתי־רגיל — רגש־בושה.
כבר למחרת היום פיסמה ההתאחדות
בעתונות היומית הכרזה קצרה, הכחישה שהיא
מעורבת בשערוריה. המוני חובבי־הכדור־סל
קיבלו את ההכרזה בחיוך: וכי מי צרף
את ארבעת המלווים הבלתי־יעילים לנבחרת,
אם לא ההתאחדות?
* פינזה סלוצקי וכתב־הספורט של העולם
הזה.

אנשים
מאמרי ויצירות

הוי
הו א והיא

אחרי שנכנס לגור ברמת־גן, בשכנות
עם הקומפוזיטור לשעבר מנחם אכידום,
התפלא כ״ח חרות יוחנן כדר על ששכנו
אינו מנגן בפסנתר. כששאל לבסוף את
אביתם, הסביר הלה :״הקומפוזיטור דומה
לסופר. הוא כותב יצירות, ולא מבצע
אותן, ממש כשם שאתה כותב מאמרים דדראבד
ואינך נואם אותם !״
בלונדון, אנגלין ו; תבע ג׳ורג׳ פיטרסון
אמן אחד, המצטיין מוקה בביצוע, מאד־ י פיצויים ממוזיאון למדעי־הטבע, לאחר שזיהה
אצבע מוטלת בתוך ספירט כאצבעו,
לון (מארקוס אנטוניוס) 3ראנ*1ו, כמעט
שנקטעה לפני חודשיים, נמסרה למוזיאון בלי
ביקר בישראל. בדרכו במטוס לפאריס נפגש
ידיעתו על־ידי בית־ד,חולים בו בוצע הניתוח.
עם יהודה קופל, מנהל אל־על בניריורק,
קיבל מפי הלה הזמנה לבוא לישראל. אולם
מארלון היה עסוק בצרפת (לפי השמועה: מ עו ף־ הד מיון
כדי לשאת נערה צרפתית בלתי־מוכרת)
בתל־אביב שמע מלצר של אחד מבתי־התרשמותו
של הישראלי: בראנדו הוא
הקפה צעקה :״צלחת מעופפת !״ פרץ האדם
בעל רמה שונה מזו של שאר שחקני־חוצה
להתבונן בצלחת, הפיל מגש עם שש
הוליבוד, משכיל ונוטה למחשבה.
צלחות, שבר את כולן, עף מעבודתו.
אדם משכיל אחר, שר הבטחון פנחס
לכון, הוזמן לברך את עתונאי ישראל בשעת בתודהב טו רו !
מסיבתם השנתית, שכח כי למקום הוזמנו
בטולוז, צרפת, נכנסה הבתולה הזקנה
גם חברי הסגל הדיפלומטי, נאם משך 45
מרי בושאר לבית־העירייה, כדי לשלם את
דקית בעברית. התוצאה: כמה דיפלומטים
מיסיה, נקלעה בטעות למשרד־הגיום, התהתרגזו,
עזבו את המקום באופן כמעט
עלסה למראה המון הגברים הערומים, שהפגנתי.
חיכו
לבדיקה רפואית.
דיפלומט אחד שלא עזב את מסיבת
העתונאים. שגריר־צרפת בישראל פייר עול ה ס! ר
אוז׳ן ז׳ילכר, ש;אם בעברית צחה׳ אמי
בחיפה נערכו נישואיהם של חיה שחורי,
בין השאר :״כל דיפלומט צעיר מוזהר
אדומת־השיער ואברהם ארגמן, שחור־השיער.
מפני המפלצת דעתונאית, אך ככל שהוא
מתבגר יותר, כן מתברר לו
שהמפלצת נעשה ונ ראה
אינה כה מסוכנת. כל דיפלומט וותיק יודע
בשיקאגו, ארצות־הברית, התלוננה אגודת
כבר כי יש לשמור על קשרים טובים עם
בעלי אולמות־הקולנוע כי לפי החוק מגיעה
העיתונות.״
נערה לבגרות בגיל , 18 רשאית להינשא,
כאשר נשאל ז׳ילבר כיצד רכש את העבאולם
לפי חוקי־ד,צנזורה אסור לה לבקר
רית המצויינת השגורה בפי 1גילה כי יש
בסרטים ״למבוגרים בלבד״ עד גיל .21
לו מורה מעולה: אריה דכיא, איש
התוכנית הערבית של קול ישראל, המלמד
ה ב רי או תמעלהבד
את השגריר גם ערבית.
בחיפה, הפסיק משה ווינגרטן את מנוי־ה
דפה ומע שה
הטלפון שלו, לאחר שהוטרד במשך שמונה
כאשר ערך וויסקונט הרכרט סמו-
לילות רצופים על ידי אלמוני, שטילפן אליו,
אל, מי שהיה נציבה הראשון של ארץ־
הזהיר אותו שאם לא יתכסה בשתי שמיכות,
ישראל, העומד לחוג בעוד ימים מספר
יצטנן ויחלה בשפעת.
את יום־הולדתו וד ,84 הרצאה בלונדון על
הנושא סובלנו ת להלכה ולמע שה, הדגים ל בי התוכנית
את ההבדל בין ההלכה והמעשה באימרתו
במדינת ניו־יורק, ארצות־הברית, עשה ה־של
אחד מצירי־הקונגרם האמריקאי .״יש אריקיין בשם הייזל שמות באחת הערים,
שני דברים שאני סובל פחות מכל: הפלייה
הוריד מן הקיר מודעה גדולה של קולנוע,
שהכריז על הצגת הסרט חלף עם הרוח.
עדתית — וכושים !״
גירסה חדשה על היחסים בין מלכות
ישראל ומלכות כוש הושמעה בשבוע שעבר, עז רכנ \ ד י
בעת ביקורו של היילה סלאסייה, קיסר-
במעברה־רמלה, בעת טכס נישואין, פרצה
חבש, בלונדון. אחד ממלווי־הקיסר הופיע
תיגרה כללית, לאחר שהחתן לא הצליח לשבמסיבת־עתונאים,
השמיע לנאספים אחת בור את הכום, ואחד ממחזריה הקודמים של
מן האגדות על מוצאה של השושלת המלהכלה
בא לעזרתו, שבר את הכום במהלומה
כותית החבשית: כאשר ביקרה מלכת־ אחת.
שבא אצל שלמה המלך, הרתה ממנו וילדה
לו בן. בצאת הילד לאוויר העולם שאל שוד ושבר
אותה אחד מעבדיה בעברית :״מניין לך
ברואן, צרפת, זוכה ז׳אן טיסו מאשמת
ילד זה?״ המלכה התפעלה מדברי העבד,
שוד, לאחר שהציג לפני השוסט תעודת־קראה
לילד בשם מניין לך. בשובה לארצה
רופא, הוכיח כי הוא לא היה מסוגל להתסרסו
בני־חבש את השם, קראו לילד מג־אמץ,
היות והוא סובל משבר.
ליק — הוא מנליק הראשון, אבי אבותיו
של הקיסר הנוכחי.
הגנ ה הי כ פי ת
בכביש תל־אביב־חיפה, עצרה חיילת מכונית,
ביקש־ טרמפ, סירבה לרדת, לאחר שנתגלה
כי היא חייל בחופשה, שהתחפש ל־אשה
כדי למשוך עיני נהגים, גרם לתיגרה
גדולה.

נ 1ט 1סיאן

20 סיגריות 350 -פרוטות

תקון נ ע לי ם
ו מג פי גומי

א דנקי
יותרמהיר -יותר קל
בעזרת זיוה כדוק החדש את
מדיחה את הכלים תוך חצי
הזמן, ויבריקו פי שנים. זיוה
3ל1ק הוא חסכוני ביותר, ואל
תשכחו: אין קופסאות לשאת.
מכסים את ד,זיוה בלוק במים —
והוא נמס בקלות למשחה רכה.

תוערת. נקה״
המפיצים היחידים
חב׳ .נורית״ בע״מ
ילקוטים תיקים
ודברי עור ופלסטיק

כמכחד

גדול

נחלת־בנינזיז , 11 תל־אביב

סוסי ו כו כ בו ת

צ. בו

אר. הוקרתו לארצות־הברית הביע השבוע
סדליימאן אדיהוזייל, שייך בדווי הנגב,
ששלח מכתב לנשיא דווייט אייזנהואר,
הציע לו סוס וסוסה ערביים טהורי־גזע.
לא הוקיר את יושבות־הוליבוד שחקן
הקולנוע, בעל הפנים המעודנות והאימרות
הציניות ג׳ורג׳ סנדרם. כאשר נשאל
הוא אם יש בדעתו לשאת שחקנית אחרת
לאחר גירושיו מן הכוכבה הבלונדית־תוססת
זאזא גאס־י, הכריז :״לא אמצא לי
בודזוג בהוליבוד. יש כאן כוכבות רבות.
אך א ן כאן אף אשה אחת.״
כאשר נשאל שחקן קולנוע אחר3 ,ו3
ה*פ, הקומיקאי עגול הפנים, באיזו מידה
הוא שולט בשפה הצרפתית, השיב ללא
היסוס :״ידיעותי בשפה מספיקות כדי
לקבל סטירות־לחי מנערות חמודות״.
בעת ביקורו האחרון בפאריס התעכב
אחד מגדולי שחקני־הקולנוע, צ׳ארלי
צ׳אפלין, ליד אולם, בו הוצגה גירסה
מחודשת של סירטו זמנים מודרניים, העיר
בטון מהורהר :״יש לי חשק עז להיכנס
פנימה. לא ראיתי את הסרט זה שנים
רבות.״

המומחה הידוע
בעל הנטיון הרב לתיקון מציתים
מכשירי גלוח חשמליים

בצ׳אסאנוגה, ארצות־הבריח, הכריזו הכבאים
שביתה, הפגינו לפני בית־העיריה בדרישה
להעלות את משכורתם, הפסיקו את
ההפגנה כדי לכבות דליקה שפרצה בתחנת־הכבאים
המקומית.

ל עז רתה אף
באופסאלה, שוודיה, זכה אולף האנסן
בגביע, לאחר שגילגל עדשה באפו למרחק
מאי׳ מטרים, נפסל כמעט מיד על ידי חבר־השופטים,
לאחר שנתגלה כי הוא נעזר גם
באצבעותיו.

ממד שלי שי
באליקנטה, ספרד, נמלטה פרה מתוך עדר,
שהובל לבית־המסבחי״ם, נכנסה לאולם־
קולנוע, בו הוצג סרט תלת־ממדי, שהתה
במקום עשר דקות, בטרם הרגיש הקהל
כי אין היא חלק מן הסרט.

ת פי לתהשכבת
בטורקיי, א גליה, נעצר פסריק קמפבל,
לאחר שפרץ לחדר־המיטות של בעלת הבית
שלו, שכב במיטתה כשהוא שיכור כלוט.
הסביר לשוטרים חשבתי שזאת המסיר•
ורציתי להתפלל.״

במרחב לוב שדו ש דיות אקדח
השבוע, הסיר פילדמרשל ברנארד מונט*
גומרי, את הלוט מעל מצבת־ענק ל־12
אלף חיילים אלמונים ש.פלו בקרב על צפון
אפריקה, לפני אחת־עשרה שנים. אותה שעה
שימשה בנגאזי, בירת לוב, השוכנת במרחק־מה
מאל־עלמיין, בה הוקמה המצבה, זירה
למאורעות פוליטיים תוססים — מאורעות
שהיו קשורים ישירות בכיבוש צפון אפריקה
בידי מונטגומרי.
המאורעות, שגרמו לסגירת גבול לוב־מצריים
למשך שמונה ימים, החלו׳ למעשה,
עוד עם כיבוש לוב בידי צבאותיו של
מונטגומרי, הגיעו לשיאם בשלוש יריות
אקדח, שהידהדו באחת מכיכרות בנגאזי.
היריות נשמעו ב־ 5לאוקטובר, דקור. ספורות
לאחר חצות־היום. אותה שעה יצא
איברהים צ׳אלצ׳י, שר הארמון של המלר
אידרים אל-סינוסי ומנהל האוצר המלכותי,
מפתח הארמון. פתע נעצרה מכונית שחורה
מול השער וברד כדורים החל להתעופף מתוכה.
צ׳אלצ׳י,
שנפצע פצעי מוות, צנח ארצה,
בה בשעה שצעיר גבה־קומה פרץ לתחנת־המשטרה
הסמוכה, הודה ברצח. השוטרים
הנדהמים רשמו את שם־המתנקש: הנסיך
מוחי־דין אל־סינוסי, אחיינה ובנה המאומץ
של מלכת־לוב, דודנו של המלך אידריס
הראשון.
הנרצח, בן למשפחה מרוקאית עשירה,
הצטרף למחנהו של אידריס אל־סיגוסי עוד
בשנת , 1916 עלה בהדרגה מעלה מעלה,
הפך בסופו של דבר למפקח בלעדי על
ענייני־הכספים של לוב ואיש סודם של
המלך והמלכה. צ׳אלצ׳י כסוף־השיער (,)60
קמוץ השפתיים והאגרופים לא היה אהוד
על הדור הצעיר של המנהיגים הפוליטיים
והאינטלקטואליים במדינה הצעירה.
סמל לוב החדשה. לעומת זאת נחשב
הנסיך הצעיר ( )26 לסמל לוב החדשה.
הוא נולד במצריים, רכש את השכלתו
בביירות, חזר ללוב בשנת 1950 ונתמנה
כמעט מיד לתפקיד שר־החצר. הוא התפרסם
במהרה כלאומני קיצוני, התנגד במרירות
לכל פיקוח זר על לוב.
אולם למעשה היו שורשי־הרצח עמוקים
הרבה יותר, לא היו נעוצים כלל בהבדלים
החיצוניים בין שני המנהיגים. לוב, אשר
נולדה מן התוהו ובוהו של מלחמת־העולם
השניה ומהחלטה של האו״ם, אינה אלא
מדבר חול גדול, הצופן בחובו 3מיליון
תושבים. התקציב של הממלכה הפדראלית
אינו עולה עדיין על ששה מיליון דולאר
לשנ־ ,והחושבים מיוצגים בשלושה בתי־נבחרים
נפרדים.
שלוש מדינות. בתי־הנבחרים מסמלים
את שלוש המדינות, מהן הורכבה מלכות
לוב: טריפוליטניה, שהיתר, בעבר מושבה

איטלקית, קירנאיקה, שהיתה נתונה לחסות
בריטית ופיזאן, שנכבשה בשנת 1941 על־ידי
הגנראל הצרפתי לקלרק. הניגודים בין האינטרסים
של שלוש המדיניות הוסיפו להפר
את השלום במלכות לוב, גם לאחר איחודן
הרשמי. אידריס הראשון מצא את עצמו
במרכזו של מאבק כפול: קירנאיקה
נגד טריפוליטניה וההשפעה הבריטית נגד
חצר־ד,מלכות.
השפעה אמריקאית. גם מעצמות
אחרות לקחו חלק במאבק הפוליטי העז.

לשעבר כאורח־כבוד.
למושל, עלבון. ביטול ההזמנה לא
עבר בשקט. מושל בנגאזי עמד בכל תוקף
על כך שמארזוטו יבקר בלוב• אידרים
הגיב בתקיפות, סילק את המושל, מתפקידו.
שלושה ימים לאחר מכן נהרג צ׳אלצ׳י,
איש סודו של אידריס, על־ידי הנסיך הצעיר,
שהיה מידידיו הקרובים ביותר של המושל
הנעלב.
מ ד לאחר הרצח הוכרז משטר־חירוש
בכל רחבי־לוב. אידרים החזיר את המושל

אולם למחרת היום נשתנה המצב מן
הקצה אל הקצה. ההודעה הממשלתית שפורסמה
לא יכלה להשתמע לשני פנים :
למלך אין כל כוונה לפרוש מתפקידו המרומם,
או לעזוב את הארץ.
הגורם המשוער להודעה המפתיעה: רצונה
של בריטניה בהמשך שלטונו של אידריס,
אוד,ד־ד,בריטים. הבריטים חששו כי פרישת־המלך
עלולה להביא את כל היסודות הלאומניים׳
האנטי־מערביים, לידי התפרצות פחות
או יותר גלויה.
גבולות לוב שבו ונפתחו. היה ברור
כי הפרשה חוסלה — לפחות באורח זמני.
הפרט הקטן היחידי שנשאר לוטה בערפל :
גורלו של הנסיך הרוצח.

סוריה
מאבקעלעמ דו ת

מיד אידרים הראשון
נגד, נגד, נגד !

בה בשעה שההשפעה הבריטית נשאר,־,
בעינה בקיר׳איקה, ביכרו המתישבים האיטלקים
בטריפוליטניה לנטות לצד האמריקאים
שהקימו בא־צם בסיס אווירי גדול,
הזרימו לשם שפע של דולרים.
המאבק השתקף יותר מכל בשלושת בתי־הנבחרים.
הקיץ, לאחר שד,ימרה בית הנבחרים
של טריפוליטניה את פי המלך וזכה
לתמיכה גלויה מצד בית־הדין העליון של
לוב, נקט אידריס באחד הצעדים שהיו חביב
ם ביותר על מלכי אירופה במאה ה־: 17
הוא פיזר את בית־ד,נבחרים לכל הרוחות.
בחודש שעבר נוספו שני סיבוכים חדשים
על המבוך הפוליטי בלוב: בסוף ספטמבר
חתם ראש־ממשלת לוב על חוזה, לפיו
יוחכרו בסיסים אוויריים נוספים לארצות־הברית,
מיד לאחר מכן החליט המלך לבטל
את ההזמנה לבקר בלוב, שנשלחה על־ידי
מושל בנגאזי אל הרוזן מארזוטו, מי שהיה
פקיד גבוה במשטר הפאשיסטי, אידרים
שרא־האיטלקים סירב לקבל את הפאשיסט

לתפקידו, נתן לו סמכות מלא,־״ שלח באמצעות
שגרירו בקהיר איגרת ״חשובה ביותר״
אל ממשלת־מצריים.
האיגרת הולידה שמועות שונות ומשונות:
בשווקים של בנגאזי וטריפולי נמסר מפה
לאוזן כי המלך מתכונן לבקש מקלט במצריים
— ממש כשם שעשה בימי שלטון
האיטלקים בלוב.
התערבות בריטית. למחרת היום באו
ד,־דעות ממשלתיות לאשר חלק משמועות־השוק.
אידריס ארז את מזוודותיו בחיפזון,
יצא לטוברוק, הבסיס הבריטי החזק ביותר
במדינה. בעיני רבים נראה הדבר כצעד
ראשון לקראת גלות וויתור מרצון על כסר,מלוכה.

בואו לטוברוק ערך אידרים התיעצות
חשאית בת־שעתיים עש יורש־העצר, רידד,ה.
טחנות־ד,שמועות פעלו בכל עוז, והכרזות
ממשלתיות נוספות על מצב־בריאותו הלקוי
של המלך הפכו את התפטרותו לכמעט־וודאית.

שב ץ 669
מאוזן .1 :ממתק ערבי, בכתיבו
הנכון; .5מחזהו האחרון של יגאל מוסנזון;
. 10 לפי השמועה מצוייר, מתכת זו בגליל;
. 12 אחד מהמלכים של אחרית הימים;
. 14 גש אליו יש להתייחם ביושר,
מצווי, תורת משה ; .16 עיתון התאחדות
הסוחרים; .18 לעתים נופלים ממנו?־
פחת .19 :בלשון יותר פיוטית, אבוקה;
.21 פרבר רמת־גני; .22 בין הר להר;
.23 נעימה; .24 מספיק; .25 בעזרתו היו
מיישבים עניינים שבכבוד; .27 על כל קיר;
.30 שמו הפרטי של היהודי שהיה יועצו
הראשי של מק־קארתי ; .31 לאה ורבקה הן
כאלה; .33 הניתוחים בו קשים מאד; .35
מערת קבר קטנה; .36 בתנ״ך, ארץ במזרח
אפריקה; .38 בקשות רחמים; .39 חלק ש?
התלמוד; .40 אחיו של אונן; .41 נמל במפרץ
הפרסי; .43 בהמת המשא הטיבטית;
.44 הזקן; .46 גיבור שכספירי; .48 מדען
וחוקר; .49 מושכר, זכיון למשל.
מאונך נ .2הפרק שלא הספיק לד,כנס
למשלי; .3עורק; .4סופר עברי שאחד
ממחזותיו הוצג בהבימה; .6החרצן ב־

34 33

36 42 461

השבוע, לאחר שנסתיים הסיבוב השני במלחמת
הבחירות ו״ 45 המקומות הנותרים
(מתוך )142 בבית־הנבחרים נתמלאו נציגים,
התכוננה סוריה לקבוע את גורל ממשלתה
העתידה.
פרשנים פוליטיים רבים התנבאו כי ד,בחי־רות
יעלו לשלטון אחת משתי המפלגות ה־וזתיקות
העיקריות. הם התאכזבו קשות כאשי
הפסידה מפלגת העם הפרו״בריטית, התומכת
באיחוד סוריו׳,־עיראק, את הרוב, לו
זכתה בימי קודמו של שישאקלי — הדיק-
טאטור סאמי אל־חינאוזי.
גורלה של המפלגה הלאומית הסורית,
יריבתה הגדולה של מפלגת־העם, לא היה
טוב יותר. מפלגה זו, הידועה כמפלגת קהיר־ריאד־ודשינגטון,
לא זכתה ברוב גדול, אפילו
לאחר שהזעיקה ממצריים את שוקרי אל-
קוואתלי (העולם הזה ,)878 מי שהיה נשיא
סוריה, בנתה מסע־פרסומת סביב דמותו האגדית,
השמאל
עלה. הסיעה הגדולה ביותר
שתפסה מקום בבית־ר,נבחרים החדש, היתה
סיעת הבלתי־תלויים. סיעה זו מורכבת ברובה
ממנהיגים פוליטיים מקומיים וראשי-
שבטים, שהיו קשורים בעבר עם מפלגות
שונות.
אולם העובדה הבולטת ביותר בתוצאות
הבחירות היתר, ייצוגן הגדול של סיעות השמאל
בבית־ד,נבחרים הסורי. זו הפעם הראשונה
בתולדות סוריה תפסו קומוניסטים
ידועים מקומות בבית־ר,נבחרים. בעת ובעונה
אחת עלתה קבוצת מנהיגי איגודי הפועלים
הסוציאליסטיים, הפכה מטרה לפיתויי המפלגות
האחרות.
הבוחרים, שעברו בשלום יחסי את הבחירות,
עמדו מן הצד, עקבו אחרי התרוצצויות
המדינאים, תימרוניהם לתפוס מקום ליד הקערה
הממשלתית. בסוריה, זהו, בדרך כלל,
מירוץ חסר־וזדאות לא פחות מאשר מערכת
הבחירות עצמה.

ענב; .7ארץ האבץ; .8בפרק זה פונה
ישעיה לשודד הלא־שדוד; .9בן לוייה ש,
הסכין; . 11 שבוענו של יגאל אלון; . 13
אותם מגרדים הבתים בניו־יורק; . 15 מטוס
דו־מנועי; . 17 שונא היהודים; . 18 אחד
הרגשות הידועים לכל חייל; .20 הנילוס;
.23 שמו הפרטי של אדלר׳המפוחיתן; .26
אחת ממדינות ארצות־הברית; .27 אות עברית;
.28 תוארו של פילים מאדינבורג;
.29 פה של חיית טרף ; .31 משקל קדום :
.32 ידידו הראשון של רובינזון, לפני
ששת; .34 ים, בערבית; .35 פצע; .37
ממעיט בדיבור; .39 הוא המכוון את מהירות
המכונית; .42 מספר עצמות האדם;
.44 חברת דלק; .45 אנ שים איחרים.47
היום בשבט, בו נחוג ראש השנה לאילנות.

פותרי תשבץ 885
שזכו בפרסי ספרים
איפירה ברוך, ד .צ ,145 .צד,״ל.
ירמיהו בן־אריה, אברבנאל ,23 ירושלים.
נעמי זומרפלד, שיכון הוותיקים ,467 רא״
שון־לציון.

תיאטרון הבימה הטייפון בביתהמשפט

הגיעו

מכונו ת ( :תיב ה חד שו ת מקוד־ות ע ב ריו ח

^ 7ד א ^ £דדא 0כ)
למכירה בלירות ישראליות
נא לרשום את המספר החדש של הטלפון שלי 5—0—3—2

ב ל ! 91ט, ת .א, ארנב׳ 111

1כוו!
בקרוב

הקאמרי

תתקיים

ה ס עו דהר.מ/ 1ושכת

המשחקמת חי ל
ונג מרב׳דיקנות

תש י ״ ד ! 954

הנ ע ם
הפרס

הגדול

40.000י-
ה 1ד ד!1

אופנוע 2,5
כוח

רכוש אגרת
עוד היו
אם לא תקנה
בודאי שלא תזכה

על כל טופס של המחזה
עוד, מתנוססת הקדשתם של המחברים,
ג׳ורג׳ קאופמן ומום הארט, בלשון זאת :
״לאלכסנדר וולקוט, מסיבות שאינן עיסקו
של שום אדם.״ מובן שלאחר הקדשה זאת
היו הסיבות לעיסקו של כל חובב תיאטרון
המכבד את עצמו והרוצה שגם אחרים יכבהו
אותו. למעשה, ניסו המחברים בקומדיה
זאת לשרטט את דמותו של וולקוט, ידידם,
שהיה סופר, הומוריסט, מרצה, אישיות רא־דיו
— ועריץ אנוכי לגבי כל הסובבים אותו,
מרוב התנפחות עצמית.
במחזה נקרא הגיבור הראשי בשם שרידאן
ווייטסייד (מיכאל גור) ,נקלע במקרה לבית
התעשיין סטנליי (חנן סימטאי) .בעיירה אמריקאית
קטנה. הוא התכוון רק לסעוד שם
סעודה אחת, אך נפל, נקע את רגלו ונאלץ
לשהות בבית, לפי פקודת הרופא, למשך
חודש ימים בערך.
חוזר חלילה. כך התחיל־ ,הטרגדיה של
בית סטנליי והקומדיה של המחברים —
ווייטסייד מגרש את בני בית סטנליי ממרבית
חדריהם, אוסר עליהם להשתמש בטלפון, מביא
לבית את ידידיו הקרובים ומושך אליו עשרות
סקרנים. כל זה לא היה כד, נורא איל-
מלי הסתבכה פתאום מזקירתו המוכשרת
(בתיה לאנצט) באהבה עם עיתונאי מקומי
(נתן כוגן) ,שהוא כמובן גם מחבר מחזות
חיבב. על מנת להיפטר ממנו — ולמנוע
על־ידי כך את התפטרותה — מזעיק ווייס־סייד
את ידידתו השחקנית הדגולה לוריין
שלדון (חנה מרון) ,בעלת המומחיות העצומה
בענייני לבוש וכיבוש לבבות, אך מנסה
לבסוף להיפטר גם ממנה.
הפרשה מגיעה לסיומה כאשר ווייטסייד
מחלים, עוזב את הבית — רק כדי להתחלק
מחדש במדרגות, לחזור אליו עם סגירת המסך.
האיש
שבא לס

גרלת

המילווה
העמ מי

המרד על הקיץ היא נצחין השחקן על
הצופה.
המחזה כולו הוא ישיבה של בית־משפט
צבאי, שבא לחרוץ את דינו של קצין־אניה,
שהדיח את מפקדו מתוך טענה שזה יצא
מדעתו, מסכן את האניה. בזו אחר זו מתגלות
לצופר, עלילותיו הנוראות של רב־החובל :
הוא השבית את האניה בשעת מלחמה כדי
לחפש את האיש שגנב תות־שדה, הוא הכריח
את קצינו לשלם בעד ויסקי מוברח שנפל
לים, הוא ברח ממקום־הקרב והפקיר את
חיילי חיל־הנחיתה לבדם מול אש האויב. ולבסוף,
בלב טייפון נורא, סירב לתת את הפקודה
היחידה שיכלה להציל את אניתו ואת
חיי מלחיה,
בנקודה זו רוצה הצופה לקרוע את רב־ה־חובל
לגזרים. קורא הספר (בו תופס המשפט
רק חלק קטן, לעומת תיאור המאורעות
עצמם) פורץ בתרועת־שמחה כשנשבר הקברניט
הרשע בשעת חקירתו של הסניגור
היהודי המפולפל. אולם מסקין, המתגלה שוב
בגדולתו, מנצח את צופיו. בגופו הופך רב־החובל
קוויג* לדמות טראגית מזעזעת, מעוררת
רחמים. כשמסקין יורד מדוכן העדים,
שבור, מוכן הצופה לנטוש את כסאו, לרוץ
אחריו כדי לנחמו.
קומאנדר מפקין. מישר, אשרוב ושרגא
פרידמן, כסניגור וקטיגור, מהווים יחד עם
מסקין את השלישיה ההופכת את המרד על
הקיין לחויה עמוקה. כמעט כל שאד השחקנים
משחקים את תפקידם, מבלי לבלוט. שלמה
בר־שביט הוא הרבה יותר מדי חביב מכדי
שיוכל לשחק בהצלחה את תומס קיפר,
הסופר הפחדני, חיוור בד,שואה לשמואל סגל
ואברהם אבירם המבריקים בתפקידי־אופי קטנים.

מרד על הקיץ יכול היה להיות כשלון
מחפיר או הצלחה מזהירה. קומאנדר קוויג
של הבימה מכניס את אניתו הדרמתית ביד
בטוחה לנמל ההצלחה, אינו נתקל בדרך בשם
טייפון.

סוס

במצב טוב
למכירה

פרטים במערכת -העולם הזה״
רחוב

גליקסון 8

תל־אביב.

״אין לומר, אף וולקיט, האבטיפוס
של המחזה, נהנה ממנו מאד, שיחק את דמות
* הבימה מבטא בטעות
מתחרז עם צמיג) .המבטא
מתחרז עם ש וגג).

את השם קוויג (כ־הנכון
הוא קווג ( כ ־

עצמו בכל רחבי ארצות־הברית בהצלחה גדולה״
.קשה לומר כי לצופה הישראלי צפוייה
הנאד, דומה, למרות המאמצים הניכרים —
והפוריים שהשקיעו התיאטרון, שחקניו והתו־פרת
אילוש גייגר, יוצרת שמלותיה הצעק־ניות
של חנה מרון. המחזה, שחלק גדול
ממנו מתיימר למתוח ביקורת על ריקנותם
של מיבצעי־הבדרנות האמריקאיים, איננו שונה
מהם במהותו, מלבד מאמץ כביר לבדח
את קהל הצופים — מאמץ שלא כולו עולה
יפה — אין לו מה לומר כלל.
אין אלא להצטער על מאמציהם של השחק־ניב,
ובפרט חנה מרון, שאינה משעממת אף
לרגע, מיכאל גור, שעריצותו נראית טבעית
עד כדי חשד, בתיה לאנצט, שאהבתה
מעוררת אימון ויוסף צור בתפקיד של מתחן
מקצועי המבוצע בקלילות קשח מאד.
הבמאי היי קילוס, האחראי אגב לקיצור
מבורך בהצגה, כותב בדברי הקדמה שלו :
״אין לומר, כי מבחינה יחסית יש בעלילת
המחזה האיש שבא לסעוד משום חשיבות
מיוחדת, אך.״״ שלשה העמודים המוקדשים
אחר־כך להסברת ה״אך״ משכנעים הרבה פחות.
ספרים מקור

ה ער כסא החשמל
הסופר הבריטי ג׳והן ב. פריסטליי הסביר
באחד ממאמריו האחרונים כי הספרות החדישה
מיצתה כבר, פחות או יותר, את האפשרויות
של גרוי הקורא באמצעות תיאורי
מיניות, מנסה עתה למשוך את תשומת ליבו
המחודשת על־יוי תיאורי סאדיזם קיצוניים,
המתחרים בהצלחה רבה בטירוף הדעת.
הקורא הישראלי לא היה צריך לחכות זמן
רב כדי לקבל דוגמה ישראלית מקורית בולטת
לשימוש באמצעי החדש. די לו לפתוח
את ספר־שיריו הראשון של דוד אבידן,
ברזים ערופי שפתיים, כדי למצוא
מעשי רצח, אונם, הצתה וסיוטי־בלהות, במידה
שלא יוכל להתיימר לספק לו אף סיפור
הבלשים המעולה ביותר, שעליו בכל זאת
מוטלת החובה לשמור על סדר הגיוני כלשהו.
שני פקידים מתו כמשרד. בתוך 21
השירים בקובץ, המפוזרים בדלילות על 68
עמודים, אפשר למצוא את המושג ״מידת״
סתם, ללא צורה מיוחדת 12 ,פעם. אולם לא
פחות מזה חוזרות קטילות בעלות אופי מוגדר
יותר: דם ניגר מופיע 6פעמים, הוצאה
להורג ברובים — 5פעמים, גסיסה — 5
פעמים, חנק ותלייה — 4פעמים, סכין —
3פעמים, התאבדות, טביעה, מגלב — פעם
אחת כל אחד.
לא פחות אופייני הוא אוצר הדימויים. אם
יש בין חוקרי השירה כאלה הטוענים שאופיו
של משורר מתגלה קודם כל בדימויים שהוא
בוחר, תהיה התמונה שתתקבל מחקר דימוייו
של אבירן ברורה ביותר. עצמים ועניינים
פשוטים כמו עץ, אדם, עיר או אהבה הושוו
בשירתו ל״סכיך או ״כמו צוזאר אל סכין״,
״כמו פרד, אל כיסא החשמל״ או ״כמו חבל
מתורבת על צווארנו״ ,״כמו זוגה״ או ״כמו
שני פקידים שמתו במשרד״.
?}ל השבץ הכיל. את הניתוח הטוב
ביותר של השירים אפשר במקרה הנדון למי
צוא בשירים עצמם. אם לקשור יחד כמה
שורות משירים שונים בקובץ, תתקבל ביקורת
מעין זאתי :
ונסינו אפילו
ה שקפות הגונו ת פה ו שם לחוות
וחזוינו כאילו.
בדרך זאת נוצרה תרבות אנוש, הלוחמים
בין כך ו כן יוצרים תרבות אחרת.
הנזשטנזות
הן השיאים הנדירים של שירתך.
(הניפוח נזקף על ח ש בון הגיל).

חצי נחמה: באחד השירים הבטיח אבירן,
למרות רכל, כי
יום אחד תבואנה ה ת בונו ת הנופוכחות לה׳
עירנו.
(ברזים ערופי שפתיים ; שירים?-״ דוד
אבידן ; ארד ; 68 עמודים ; 1,500ל״י).
* פרט להצגה הניו־יוו קי ת, בה שיחק את
התפקיד •הכוכב ה מזו קן מונטי ווליי.

העולם הזה 889

ולנוע
מדע מחקר
התמתחותמ הי ר ה
השבוע תססה העבודה במכון וזייצמן הרחובותי
יותר מתמיד. ליד בנייני המכון,
בחלקות אדמה מוקפות־פרדסים עמלו עשרות
פועלים, חפרו יסודות לבניינים חדשים,
יצקו לתוכם בטון. פועלים אחרים טיפלו
בכרי־הדשא המוריקים, ובערוגות הפרחים
הגדולות.
בפנים, במעבדות סערה העבודה לא פחות
מאשר בחוץ. מדענים בני ארבע־עשרה ארצות
עבדו בשיתוף־פעולה הדוק עם מדענים
ישראליים צעירים, חתרו לפתור בעיות רבות,
חיוניות לישראל ולאנושות כולה. הם היו
משוכנעים כי הרחבת המכון תאפשר להם
לעבוד ביתר מהירות ויעילות.
משוכנע בכו היה גם מאיר ווייסגל, יושב־הראש
הנמרץ של !זעד־מנהלי־המכון. הכריז
ודייסגל באסיפה מדעית שנערכה לאחרונה :
״יש שתי דרכי מחשבה בכל הנוגע לפיתוחו
של מכון־וייצמן. הדוגלים בדרך האחת סבורים
שעלינו להאיט את התפתחותנו למשך
חמש השנים הבאות, כדי שמוסדות מדעיים
אחרים במדינה יוכלו להשתוות אלינו. הדוגלים
בדרך השנייה סבורים שהמכון אינו מתפתח
במהירות מספקת, אינו בונה במידה
מספקת, סובל כתוצאה מזה מדוחק איום. באשר
לי, הרי כתלמידו של פרופסור וזייצמן
אני נוטה למזג את שתי השיטות. אסור לנו
לעכב את הבנייה, אך יחד עם זה עלינו לדאוג
לכך שמוסדות מדעיים אחרים יעלו ל־רמתנו.״
מחלקות
ללא שיכון. באותה אסיפה
גילה ודייסגל כי בשנים האחרונות נהג המכון
להקים מחלקות חדשות, עוד בטרם נמצא
להן שיכון מתאים. כך הוקם גם המכון לביולוגיה
נסיונית, העוסק בחקר מסועף של
מחלת־הסרטן. משך ארבע שנים שכן המכון
בבנייני מחלקות מדעיות אחרות, ורק
לאחרונה עבר לבניין חדש ומפואר.
אולם שמחתם של אנשי הביולוגיה הנם־
יונית על מעבדותיהם החדישות לא ארכה.
לפני שבועות מספר הופיעו אצלם דיירי משנה:
אנשי המחלקה לביוכימיה, המחכים לבניין
גדול משלהם.
מחקר רפואי מתקדם. הביוכימאים אינם
היחידים שנאלצו לחכות בסבלנות. גם
הפיסיקאים של מכון־ודייצמן,

י שראר
חגיג הלאח גי גי ת
ליד קופת קולנע מאי, חיפה; הזדנב
החור.
״הערב רק הצגה אחת, בתשע ורבע,״
אמר הקופאי.
אלה שהרגלים שהתנופפו בחוץ, לא משכו
את תשומת לבם שאלו, מדוע.
״פסטיבאל.״
בתוך האולם היו מושבים רבים ריקים.
האחרים היו תפוש־ם על ידי קהל לבוש
בגדי חולין שהתבונן באדישות בשורת
העסקנים הארוכה, שלושה עשר במספר,
שטיפסו ועלו בזה אחר זה, במדרגות
הבמה, התישבו באיטיות מאיימת מאחורי
יער של עציצים. התחילו הנאומים.
כך, דחוסה בין הצגה רגילה אחת להצגה
רגילה אחרת, בסימן של נאומים ׳משעממים,
נערכה פתיחת פסטיבאל* הסרטים הראשון
בישראל.

קטנים. כי כאשר נגשו מפיקי הסרט הזה
לצלמו לא עמדו מאחוריהם קופות אולפני־הענק
ומכונות־הפרסומת הגדולות — וגם
לא לחצם של הבוסים — והם נאלצו לצמצם
את הוצאותיהם עד למינימום, הוציאו, הודות
לכך, את המקסימום האמנותי. הם
צלמו במקומות העלילה: ברחובות ניו־יורק
ובבתיה הפשוטים והרגילים, וביחוד
ברובע השעשועים המפורסם קוני־איילנד.
בעצם, נדמה כי העלילה, התפורה טלאים
טלאים, הותקנה במיוחד כדי לאכסן בתוכה
את אזור־הבידור.
אולם אין כך כל חשיבות. הסיפור הפשוט
(והמצוין) הוא רק עילה לטיול נפלא
בעיר נפלאה. מעולם לא נראתה ניו־יורק
כה אמתית על בד הקולנוע; היא זוהרת
שבעתיים הודות לחוסר הזוהר ההוליבודי
המטשטש בין תחומים. אין כאן גם כוכבים
המחליפים את הכל — מכונית, דירה
ובן־זוג — בראשית כל שנד, חדשה אבל
משאירים לעד אותה הבעה טפשית על הפרצוף.
השחקן הראשי, ריצ׳י אנדורסקו הוא
רק בן חמש, אבל יכול לתת שעורי משחק
לרוב כוכבי הקולנוע בעולם.

כאמור, לא תעכב התפתחותו החיצונית
של מכון ודייצמן ברחובות את עבודת המחקר
התוססת המתנהלת בו. להיפך, היא תוסיף
למדענים יתר מרץ, תעודד אותם למבצעים
נוספים. אחד המבצעים האחרונים שנתנו
את אותותיהם ברחבי ישראל: הסקר
הגיאולוגי, שאיפשר להתחיל בקידוחי נפט
בזכרון־יעקב, יאפשר להתחיל בקידוחים דומים
בשבע נקודות אחרות בארץ.
העולם הזה 889

ללא רו מנ טי ק ה
המערב הפרוע שימש רקע לסרטים אין
מספר אשר ייחדו את התמונה על הצדדים
האקזוטיים יותר של האזור ההוא בימי
החלוצים. שיין חורג מן המסגרת: הסיפור
על אודות ג׳ו סטארט (וואן הפלין) ובני
משפחתו (ג׳ין ארתור ובראנדון דה וואילד)
הוא ריאליסטי ואמיתי. משפחת סטארט
מנסר, להחזיק ׳מעמד בחווה קטנה למרות
שכנופיות מגדלי הבקר מנסים לנשלה.
שיין (אלן לד) ,אקדחן לשעבר, מופיע
לפתע במקום, עוזר למשפחה ולאיברים
השכנים להיפטר מן הנוגשים.
הכל בסרט הזה מוגש ללא ברק של
רומנטיקה. אקדחים היורים ללא הפסק
מלאי בלתי מסתיים של כדורים אין פה.
גם האינדיאנים נעדרים. כנגד זה, הטבח
אשר ישנו בסרט הוא אכזרי ומכוער, כי
לא הכל ורוד במערב הפרוע של במאי
ג׳ורג׳ (מקום תח ת ה שמ ש) סטיבנס. סרט
טוב.

דוב־נזוו ה ש שי
הסרט הששי המבוסס על סיפור המופת
של דניאל דיפו הוא גם הרובינ׳זון קרוזו
הטוב ביותר. הסיבה: במאי מקסיקני גדול,
לואיז (ילדי הפרברים•) בונואל, נטל את
סיפור ההרפתקאות על אודות המלח בן
המאה ה־ , 17 שספינתו נטרפת ליד אי בודד
והוא ניצל יחידי, הפך אותה לדראמה אנושית
גדולה.
בתחילה הרי זו טרגדית הבדידות. רובינזון
(דן או׳הרליהי) לוחם בטבע, בונה בית
לעצמו, אוסף מזון, נוטע עצים. חבריו
היחידים הם חתולו וכלבו. כדי להפיג
את הבדידות הוא צועק אל מול ההרים,
מאזין להד קולו.
אחר משנה הסרט במקצת את עורו.
בואו של ששת (ג׳יימם פרנאנדז) ,חשדו של
קרוזו, הסתגלות שני האנשים זה לזה —
כל אלה מתוארים בכשרון, אמנות, פייט
וצבעים נאים. אחד מטובי סרטי השנה.

יומן ה חד שו ת

מחכים למעבדותיהם
החדשות, אשר בניינן יתחיל רק באביב . 1955
בד בבד עם המכון לפיסיקה יוקם גם בית־ספר
להשתלמות רפואית גבוהה. בית־ספר
זה, אשר עיבוד תכניתו הוטל על פרופסור
אהרן קאצ׳אלסקי, מי שהיה יושב־ראש הוועד
המדעי של המכון, יהפוך בסוסו של דבר למכון
זעיר למחקר רפואי מתקדם. שם יעבדו
78 המדענים הצעירים, שישתלמו על חשבון
קרן־הזכרון של וזייצמן.
שבעת המדענים הראשונים שישתלמו על
חשבון הקרן נבחרו כבר השנה. ארבעה מהם
יבואו לעבוד במכון ח־ייצמן מהודו, ארצות־הברית,
בריטניה וקנדה. שלושת הנותרים.
עובדים קבועים במכון־ווייצמן, יצאו להשתלם
באוניברסיטות שונות באנגליה ואמריקה.
בד בבד עם המעבדות החדשות יוקמו גם
בנייני מגורים לחברי הצוות המדעית, בתים
קטנים־נפרדים לראשי המחלקות המדעיות השונות
ופנימיה, שתשמש את תלמידי בית־הספר
להשתלמות רפואית. גבוהה.
מבין מיליוני הלירות שיושקעו בהרחבת
מכון וזייצמן יוצאו 550 אלף לירות על בניין
מיוחד במינו, שיוקם בשטח המכון.
יהיה זה בית סאן־מארטין, אשר ייחנך
רשמית ב־ 17 לאוגוסט — 1955 יום השנה
ה־ 105 למותו של גנראל חוזה סאן־מרטין,
משחרר ארגנטינה מעול הספרדים.

ללא חוס את כל ההון שבא לו מן הזירה,
מתאהב באשה עשירה, לינדה דה קאלדרון
(מירוסלאבד ,),הבוגדת בו עם אמרגנו (אנ־תוני
קווין); מבלה בבית בושת לאחר
מותה של לינדה: עוזר לאחיו פפה (יוג׳ין
איגליאס) ליהפך לטורירו גדול כמוהו.

ש חו רו ת, ב לונ ד ־ו ת. ג ״נ ג ״ו ת

* ג׳יין ראסל, גיוון ורדין וג׳ין קריין
תוך ז מן קצר מפורסמת

ויתור על פטפוטים. בבהילות וחפזון,
ללא תקציב מתאים ובחוסר מומחיות הוכן
מפעל הדורש מתינות ושהות, תקציב־ענק
ומומחיות ממדרגה ראשונה בתכנון ובביצוע.
טעות מרה טעו יוזמי הפסטיבאל
בסוברם כי די בריכוז עשרים סרט במקום
אחד והצגתם תוך ימים מספר. אילו כך
היה הדבר, הרי כמעט יכל כל אדם לערוך
פסטיבאל של קולנע. האמת היא, כמובן,
שבפסטיבאל סרטים הסרטים הם הטפל ואילו
האוירה והמאורעות שמסביב — העיקר. ביהוד
חשוב מאד שהפתיחה תהיה הולמת
מאורע בעל חשיבות בינלאומית, וזה מחייב
קידם כל ויתור על פטפוטים.
אולם אצל המעטים שבאו לפתיחה בלבוש
חגיגי דווקא נוצר הרושם שכל הענין לא
נברא אלא כדי לשמש במת־הרצאות לאנשים
שבמשך כל השנה אין איש רוצה לשמיע
אל דבריהם.

סרטים
•לד ר ב־ כ ש רון
העריק הקטן הוא הוכחה חותכת שסרטים
גדולים אפשר להפיק גם באמצעים
* תרגום :

חגיגה.

הוא פאתיתי והוא אמתי בתור ילד הנמלט
מן המשטרה לאחר שהרג, כביכול,
את אחיו הבכור, מגיע לקוני־איילנד. שעשועיו
בלונה״פארק הגדול, ומלחמת הקיום
שלו׳ הם מיבצעים קולנועיים ראשונים במעלה.
כח הסתכלות, חכמת־חיים ואהבת
הילד נשתלבו ויצרו סרט הנותן קורת רוח
אנושית ואמנותית לכל חוזיו.

טבח או פו לחן
רבים רואים במלחמת השוורים טבח אכזרי,
מיליונים אחרים סבורים שהיא פולחן
עילאי. דראמה של חיים ומוות, משוחקת
בזירה שטופת דם. אולם הכל יודו כי בזירה
יש מקום אך ורק לאנשים גיבורים ולשוודים
העולם המופלא
גיבורים לא פחות. את
הזה ניסה להעלות על הבד, ולהסביר, במאי
(כל אנשי המלך) רוסן בסידרה
רוברט
של תמונות אפרפרות (כדי לשוות למתרחש
גרון עובדתי) הרודפות זו את זו במקצב
עצבני, נותנות לא סיפור מעשי׳ שלם כי
אם קטעים קצרים שהקשר היחידי ביניהם
הוא אישיותו המרכזית של גיבור הסרט
שוורים אמיצים, לואיז בלו(מל סירס,
גדול לוחמי השוזרים במקסיקו.
בלו נראה בחוג משפחתו, המבזבזת

• לאור הצלחת (הקופה) של גברים
מבכרים בלע דיו ת, החלה חברה הוליבודית גברים בפאריס בצילומי סרט ההמשך :
נו שאים שחרחרות. נוסף לג׳יין ראסל וג׳ין
קריין, כוכבות הסרט, תרקוד בו גוון ורדון,
שהופעתה במחזמר קאן קאך היתד, אחת
מהפתעות השני, שעברה. הכריז מפיק
שראה את גוון בעבודתה בפני המצלמה :
״היא תאפיל על ד,כוכבות, תהיה תוך זמן
קצר מפורסמת משתיהן גם יחד.״ התפקיד
הבא: בגברים בוגד• עם אד מוניו ת.

• הסרט הצרפתי הגדול (מבחינת הכמות)
ביותר עומד להסתיים. זהו נפוליון
לסאשה גיטרי שעלה חמש מאות מיליון
פראנק. המשתתתפים הראשיים: דניאל
ז׳לן בתור בונפרטה (הצעירץ ריימון פלגריני
בנפוליון (הקיסר) .אין לשער כי הסרט
יגיע ארצה. הטיבה גיטרי שיתף פעולה
עם הנאצים בעת הכיבוש.
• שזכר, בפרסים
הצנזורה הישראלית.

רבים,

נפסל

העריק הקטן שיין רובינזון קרוזו *
השוורים האמיצים

ידי

ב שלם
ארצות הברית
ה א לי ל נום ץ. חהא לי ל

שני קוראים נאמנים, כפי שהם ״מכנים
את עצמם, פנו אלי בשאלה
תמימה להבהיר להם את המושג ״סלוני״
.ובכן, ידידי הצעירים, סלוניים
נחשבים הצעירים שאינם בתנועת
נוער. נמצאים בחברות פרטיות,
הצעירים הולכים בעניבות ומכנסיים
צרים בקרסול, הצעירות הולכות
בשפתונים ועקבים גבוהים, ועיקר
בילויים הוא ריקודים בטנגו,
רומבה, סמבה, ממבו ואלהיט יודע
מה עוד.
אלו הם, בכמה מילים, סימני ההיכר
של אותם הנערים והנערות המכונים
״סלוניים״.
האם נעשיתם חכמים יותר מן ההסברה?

רגשות
עדינים
דבר אחד אני י כו ל ל הבטי ח לנ ערה
ש ת תכ תב עם 889/363 יהיה לה עס ק
עם אדם רני ש ודק רג שות. הו א בן 20
לערד. מ תנוד ד בחיפה, על ת כונו תיו לא
הירבה ל כ תו ב. צייו רק שהו א מב קשל התרועע
בכתב עם נערה בני ל 17— 18
בנו ב ה של 1.60מ׳ ו שתהי ה חי פ אי ת.
( ) 889/ 363 הו א ב חו ר בו דדמאד, והיה
רוצה ל מ צו א כנ ע רה נשמה־ אחות אליה
יוכל לחו ש קרבה.

גברבר המעדיף כדוגדית
עול־ימים בן 18פ חו ת חדשיים, הו א
חונר ה מתהלל כמפתחש אין אח נערה יפה
שהו א
מו בן
ב מ דו ר :
ה מ שתתפ ת
( ) 889/364 מו כן להתא כז ב ל טו ב ה ולק בל
מכתב מיד ה שייכת לרא ש ב לונ די
ח מו ד ( ממש < .ן מר ה אי ש) .א שר לי, הו א
או מ ר על ע צ מו שהוא מ תעניין בכל דבר
מעניין. או ה ב כל דבר ה ר אוי לכ ך ( אני
אינני מבינ ה — אתם מו כן להתכ תב
על הכל. פר ט ל מו סי ק ה. שפתההתכ תבו ת
יכולה ל היו ת גם 1אנגלי ת.

לא שויצר
שתי נ ערות בנו ת ) 889/365 ( 15— 16
ה לו מ דו ת בבית ספר תיכון. או ה בו ת. כב ר
בגילן ריקודים סלוניי ם, ס ר טי ם, שירים
ו א פילו ס פ רו ת טו ב ה. הן מ ב טי חו ת לי
שעליזות ו הו מו ר הם הלק בלתי נ פר ד
מ מ הו תן. את ת כונו תי הן אלה הן מו כנו ת
ל הפעיל על שני חברים בני 16— 17 תי־כוני־ה
שכלה. שי היו בעלי הו פעה נאה.,
מ ס בי בו ת חיפה ובעלי חו ש הו מו ר. אם
יי מ צאו כאלהשהת או ר הולם או ת ם. ש י
שלחו קודם את ת מונו תי ה ם.

קול מצויץ כנפש עדינה
ל 889/366 יש ת כונו תגו פי ותב החלט:
הו א עדין נפש, טו ב לב ו מו כן
לעזור לזול ת. פרט לכ ך הו א בן . 24ב על
גובה בינוני, ו חו ב ב זמר. נו כ ח תי ש הו א
גם עניו, מ שו םשכתב לי שלדעת כל
מכ ריו יש לו קול מצויין. הו א רוצה
ל ה תכ תב עם בחור ה עד גיל 20 שתהיה
בעלת אותן ה ת כונו ת.

פרובינציאלי כלכד
חי פ אי ת, תל מיד ת ה שביעית 8 8 9 /3 6 7
מ עונינ תלהתכ תב דווקא עם ב חו ר בן
אחת הערים ה ק טנו ת (חדרה, נתני ה וכד׳)
שיהיה בעל גו בהל מעלה מן ה מ מו צ ע
בגיל . 19— 21 כנו ש אי ההתכ תבו ת היא
מציעה: החברה ו ה קולנו ע. ב סו ףמכתבה
אלי הו סי פהנ. ב .אחד בו היא כו תבת
כי עליו ל היו ת סי מ פ טי ולא ג׳ינג׳י.

מצטערת, אכל...
כי צדלה סבי ר לצעיר ה מחזר
ציס :
אחריך ש הו א איננו מעניין או ת ך? היי
אל מ ת, חר שת, עוורת, נעדרת. וה עיקר,
אל תהיי מאלה הרצות לפגי שה כדי ל הו דיע
שהן אינן ב או ת.

א צ לי? — ל א 1
רווקות בגיל כ שלד איננ ה
רוקי :
ענין רע כל כך. חיי מסעדה אינם כ ה
גרועים כ פי שמש ערי ם. ל עתים אף נעי מים
מאד. האפש רו תללכת ול בו א מ תי
שרוצים, אף היא איננ ה מ עור ר ת, רח מים.
אתה טו ען כי אתה רו אהב עיני ך את
ההת פור רו ת ה אי טי ת של מ ה שהיה אהבה
גדולה א צל חבריך הנ שו אי ם . ,דבר זה,
כ מו בן איננו צריך לחייב גם או ת ך. הכל
טוב ויפה דוקי, אולם בק שה ק טנ ה לי
אליך: כאשר תתחתן, שלח לי הז מנה.

אף על פי
א ביג דו ר — :אתהנמ צא מןו 1בניל..
בו האף גדול בי חס ל פני ם. אין כל סי ב ה
לדאגה. ה פ רו פו ר ציו תמסתד רו ת עם הזמן.
ל פי מ ה שתארת, לי, אני מ בינ ה
שיש לך אף נ שרי. אינני רו א ה. כל רע
בזה, ל הי פ ך, זה או פייני מאד, הרי אינך׳
רוצה באף קטן וסול ד; כ מו מלאךק טן.
לא כן? אינני מי עצת לד• ל פנו ת אל
כל או תםב עלי ה מו ד עו ת. חכה עו ד.

בשבוע שעבר זכו רבים מאזרחיה הרפוב־ליקאיים
של ארצות־הברית לחזות באחד מא־ליליהם
הנערצים שנופץ לרסיסים — או,
ליתר דיוק, ניפץ את עצמו.
האליל היה דוגלאס סטרינגפלו, ציר־הקוד
גרס הרפובליקאי של מדינת יוטה. הוא היה
דמות כמעט אגדית. הכל סיפרו על מעלליו
הנועזים בימי מלחמת־העולם השנייה עת שירת
כסוכן השירות החשאי האמריקאי באירופה.
סטרינגפלו עצמו היה מרבה לספר ב־אסיפות־עם
על צניחותיו הנועזות בשטחי הכיבוש
הנאצי ועל מאבקו עם הגסטאפו.
על כן נזדעזעו רבים בראשית השבוע שעבר,
כשהופיע סטרינגפלו בתוכנית טלביזיה,
מחה דמעות מעיניו, סיפר את האמת לאמיתה:
הגא לא הוצנח מעולם בגרמניה, לא
עונה על־ידי הנאצים, לא חטף פיסיקאי גרמני
נודע.
״הכל התחיל בהלצה תמימה,״ הודה ציר־הקונגרס
במוללו את עניבתו בעצבנות* ,לאחר
שהחלמתי מן הפצעים שנפצעתי בצבא,
החלטתי להציג את עצמי כגיבור־מלחמה.
במהרה פשטה האגדה והתנפחה עד כדי כך
שאיבדתי כל שליטה עליה. הפופולאריות
אשר רכשתי סיחררה את ראשי, עוררה אותי
להסתיר את האמת.״
לחץ מפלגתי. יריביו הדמוקרטים של
סטרינגפלו קיבלו את ווידויו בהסתייגות. הם
היו משוכנעים כי הוא פתח את פיו וסיפר
את האמת לא כתוצאה מיסורי מצפון, אלא
בהשפעת לחץ־מפלגתו.
לדברי הדמוקרטים של מדינת יוטה החל
הלחץ הרפובליקאי לפני חודשים מספר, כאשר
פורסם בארמי טיימס, העתון הרשמי של
צבא ארצות־הברית, קטע קצר ועוקצני :
״מסמכים צבאיים הוכיחו ללא צל של ספק
כי אין אמת בסיפורים על גבורתו של סטרינ־גפלו.״
ציר
הקונגרס הצעיר 32 נעלב, פנה אל
הנשיא אייזנהואר בדרישה נמרצת לפתוח את
תיקי השירות החשאי, להוכיח את אמיתות
מעלליו. אולם עוד בטרם הספיק הנשיא להשיב
על הדרישה, פתח מרכז המפלגה הרפוב־ליקאית
בחקירה מסועפת, גילה את האמת
לאמיתה, הכריח את סטרינגפלו לביים תידוי
פומבי.
היה זה המוצא הטוב ביותר מן המבוך.
השבוע, לאחר שחלף הזעזוע הראשון, היה
ברור כי המכה־על־חטא רכש לו פופולאריות
חדשה, גדולה יותר — פופולאריות של אום
ישר. לא היה כמעט כל ספק כי סטרינגפלו
יזכה גם בבחירות הבאות.

במשטרה הפוליטית החשאית של מוסוליני.
קחו למשל את הסנאטור פלגריני...״
הפעם לא הועילה אפילו הכרזה על
הפסקה. הקומוניסטים והניאו פאשיסטים
פרצו לעבר טוני. הדמוקרטים הנוצרים
מיהרו להגן על חברם. אלות־גומי שהוצאו
מתחת לחליפות־הערב המהודרות התנופפו
באוויר, מחצו ראשים. קסתות נעקרו ושימשו
לנאבקים במקום אבני־קלע. סדרני בית־הנבחרים
ניסו להקים מתרסים בין שני
המחנות, אולם המתרסים, שהוקמו משולח ות וכיסאות, נהרסו כהרף־עין.
התיגרה נמשכה למעלה משעתיים. לאחר
מכן החלו שני הצדדים למנות את אבי-
דותיהם. במהרה התברר כי פצועי־המת־קיפים
היו מרובים יותר. הציר הניאו־פאשיסטי,
פאולו מארנדה, נפצע במצחו
מזגוגיות משקפיו, שנופצו במהלומת־אגרוף.
ראשיהם של שניים מחבריו לסיעה נמחצו
באלות. פניהם של רבים אחרים היו מכוסים
סריטות וחבורות.
רופאים חבריטפי ,״רו. תחנת-העזרה
הראשונה של ביודהנבחרים הפכה לבית־חולים
נייד. האחות היחידה שנמצאה במקום
לא הצליחה להשתלט על המצב, הזעיקה
רופא ם ואחיות. הנוצרים הדמוקרטים וה־ניאו־פאשיסטים
קיבלו טיפול זר, בצד זה,
ואילו הקומוניסטים העבירו את פצועיהם
לאגף־הבניין המיוחד להם, הזעיקו רופאים
מחברי מפלגתם.
ואף על פי כן נתחדשו הדיונים בבית
הנבחרים — בשעה שתיים בבוקר. נערכה
הצבעה קצרה והובע אימון לממשלת איטליה
ברוב קטן של 295 קולות נגד 265

ססגוניים. נסיך מונאקו הוא השליט האירופי
האחרון, השולט בזכות אלוהית, לא לפי בחירת
העם...
עד למלחמת־העולם השנייה היתר, מונאקו
מפורסמת כמרכז העולמי של משחקי־המזל.
הקאזינו הענקי במונטה קארלו שימש מקום־
שעשועים לעשירי העולם כולו ולצמאי־הר־פתקות
למיניהם.
חוק־טכע מועיל. המלחמה שמה קץ
לכל זה. הקאזינו התרוקן. השירותים הציבוריים
הוזנחו. אפילו בוא השלום לא שיפר
את המצב: המיליונרים מצאו להם בינתיים
מקומות בילוי אחרים, העדיפו את
פאריס, לאס ווגאס וקייטנות הריביירה על
מונטה קארלו. שלטונות־המדינה היו מוכרחים
למצוא מוצא מהיר, כדי להציל את
מונאקו מפשיטת־רגל מוחלטת.
המוצא נמצא כאשר נזכרו השלטונות בחוק
הטבע, שהביא לבניית הקאזינו לבני
שבעים שנה: בני־אדם אוהבים את הכסף
יותר מכל. הוחלט לפטור את אזרחי מונאקו
מתשלום מם־הכנסה, כדי למשוך למקום מספר
רב של מיליונרים שונאי־מסים.
איש־המסתדרין. להחלטה היו תוצאות
מרחיקות־לכת. המיליונר הראשון שהגיע למקום
היה אריסטוטלס סוקראטס אונאסים,
איש המסתורין היווני, שהינו בעל רכוש הנאמד
ב־ 300 מיליון דולר ובעל צי אניות־הנפט
הגדול ביותר בעולם. מובן מאליו שהא
לא רצה לשלם מס־הכנסה לארצו, יוון.
על כן קבע את מרכז חברת־האניות שלו
במונאקו החופשית ממס, מיהר לרכוש לעצמו
אזרחות מונאקית.
אונאסים לא הסתפק ברכישת האזרחות.

איטליה
הצבעתב אג רו פי
השבוע הונחתה מכה ניצחת על כל הטוענים
כי צירי הכנסת הישראלית מצמיתים
בחוסר נימוס אלמנטרי: סדרת מאורעות
סוערים שהתרחשו ברומא העידה כי לעומת
בית־הנבחרים האיטלקי שקטה הכנסת כמו
מנזר־שתקנים.
המערכה הראשונה של הדרמה (או הקומדיה)
נפתחה בשעת הדיון על מדיניות־החוץ
האיטלקית. תוך כדי חילופי־דברים
סוערים קם הציר הדמוקרטי־נוצרי, לורנצו
טוני, האשים את הקומוניסטים בשיתוף־
פעולה עם הניאו־פאשיסטים.
הקומוניסטים נעלבו, זינקו לעבר טוני
כדי להיפרע ממנו. בעקבותיהם באו צירי
הימין הקיצוני באגרופים מונפים. יושב־ראש
ביח־הנבחרים הכריז על הפסקה. הצירים
התוקפניים הפסיקו את התקדמותם
לעבר טוני, הלכו למזנון, לצנן את זעמם
בלימונדה קרה.
דממה מכשרת-רעות. הלימונדה לא
הועילה. מיד לאחר ההפסקה קם טוני
והמשיך בדבריו, תוך דממה כללית מבשרת
רעות :
״אתם רוצים לדעת את שמות הצירים,
ששיתפו פעולה עם הפאשיסטים? אין
דבר קל מזה. עליכם רק לזכור כי הצירים
אינגראו׳ לאקוני ואליקאטה קיבלו אותות־הצטיינות
גבוהים ממוסוליני. אני מוכן
אף להרחיק לכת ולנקוב בשמות צירים
קומוניסטיים ששירתו במיליציה הפאשיס־טית.״
׳מספסלי
הסיעה הקומוניסטית פרצה שאגת־זעם
אדירה. אולם טוני הוסיף :
״אחדים מן הקומוניסטים שירתו אפילו

מערכת ..העולם הזה״ מוכנה לה עניי! פרם רבד מי שיזהה את הנערה
המצויינת כ״מים ישראל״ המופיעה בתצלום זה גשורה קדמית, שלישית
משמאל) .התצלום צולם בשבוע שעבר כלונדץ, כעת קבלת-פנים
מפוארת לכבוד יפהפיות כנות עשרות ארצות, שנאספו להתחרות על
התואר ״מיס עולם״״ המקביל לתואר האמריקאי ״מיס תבל״.
בכותרת התמונה המקורית, שהופצה כעולם על-ייי סוכנות-הידיעות
המפורסמת ״קייסטץ״ ,מופיעות המשתתפות בסדר הבא: כשורה
האחורית ;משמאל ימין< ז׳אנט דה־יונק (ציילון< ,גרטה הופנכלאד
;דנמרק; ,אנטיגונה קוסטאנדה (מצרים) ,איכון דה-ברוץ ;פינלנד) ,קלודין
כלים ;צרפת; ,פראוקה וולטר ;גרמניה) ,פטרישיה כאטלר ;בריטניה),
אפי מלה (יוון; .כשורה הקדמית;משמאל לימין; :קוני האדטוולד נהולנד;,
קוני רוג׳רם (אירלנד; ,מים ישראל, כריסטינה פנטוני (איטליה; ,מלכת
היופי של לוב, מרגרטה ווסטלינג;שוודיה; ,קלודין בוהלר דטווייץ) ,קארין
הויטמן !ארצות הברית; .כידוע היתה אביבה פאר מלבת-היופי של
ישראל כעת צילום התמונה לא בלונדון, אלא בתל-אביב.
קולות. הפעם הצביעו כל הצירים רק באצבעותיהם.
הם היו עייפים מאד.

מתאק1
גן עדן לשוגאי־מס׳
הפסימיסטים, הסובלים קשות מידו הארוכה
של האוצר בכל מדינה .1מודרנית,
טוענים כי אפילו שוכני גן־עדן חייבים בתשלום
מס־הכנסה. הם טועים בהחלט. יש
מקום אחד עלי אדמות, בו אין האזרח משלם
לאוצר אפילו פרוטה אחת. שם המקום :
מונאקו.
מונאקו היא מדינה זעירה בדרום אירופה.
גודלה אינו עולה על גודל הגן העירוני של
ניו־יורק, ואף על פי כן יש לה דגל, תקציב,
בולים, דיפלומטים ומשטרה מעוטרת במדים

הוא רכש גם את מרבית הבניינים הגדולים
של מונטה קארלו, בתוכם את הקאזינו המפורסם
ואת מועדון ספינות־המפרש. אזרחי־מונאקו
ראו זאת ונרעדו: הייתכן כי הבניינים
ההיסטוריים יהפכו למשרדי־ענק ו־נמלה״היפה
של מונטה קארלו יתמלא אניות־נפט
מצחינות?
החששות נמוגו במהרה: אונאסיס קנה
את הקאזינו כדי להחזירו לגדולתו. הוא
החליט לשפץ את הקאזינו הישן, להקים לידו
קאזינו קיצי.
היה ברור לכל כי מונטה קארלו תשוב
להיות עיר־השעשועים הראשונה במעלה
אולם לא היה ברור כלל כיצד יגיבו המעצמות
הגדולות על ההשתמטות ההמונית
מתשלום מסים. לדעת משקיפים זרים היה
משחק־המזל החדש של ממשלת מונאקו מסוכן,
מסוכן עד מאד.

י.א־גרוף הסך בשדם האחרונות לסוג
ססורם מקובל על פני כל שבבית החברד. ו־מעמדותיה.
אלפי ישראלים צפו בתחרויות
שגערבו בתל־אביב וחיפה, ואלפי אירופים
זבו להיעזר בטלביזיה, לראות את התחרויות
הסנסאציונית על אליפות העולם בחדרי־האוכל
שלהם.
הגברת ההתעניינות הכללית באיגרוף הולידה
זרם של שאלות על צדדיו המוזרים והבלתי
מובנים של ספורט המהלומות. אחת השאלות:
מדוע בתחרות איגרוף אחת נשארים שני המתאגרפים
עומדים על רגליהם, אפילו לאחר
עשרה סיבובים, בה בשעה שבתחרות אחרת
סופג אחד מהם מהלומה רגילה למדי — וצונח
ללא הכרה?
מהו סוד מהלומת הנוקאאיט — מהלומת
המחץ 1במה היא שונה מכל מהלומה אחרת
ז מה הפך את רוקי מרציאנו (העולם
הזה )877 לאלוף העולם באיגרוף, משקל
כבד? במה נבדלות המהלומות שלו מאלו של
מאות חבריו למקצוע י
על שאלות אלו נותנים מומחי ספורט רבים
תשובה אחת: מתאגרפים מוחצים נולדים״
לא מתפתחים תיו אימון ממושך. כל מומחה
יכול מיד להבחין כמתאגרף כזה.
אולם תשיבה זו נכונה רק למחצה. אמנם
המתאגרף זוכה לגופו החסון ולרפלקסים ה מהירים
שלו כמעט מלידה. אולם את החלק
החשוב ביותר בפיתוח כשרונותיו ממלאים
דווקא האימונים.

המה לו מהא ,״ 11פגעהכמתאגרףלאה״תה שוגה מ מ או ת
מ ה לו מו תאח רג ח, או רםך.יא פערה עדיו באורחמפ תי ע: הוא
בשל. נשאר מו מרבדדהררא דשכרה. ק ה רי ה אופי םנדהם.
מ או ת וארב־ צופי םשא רו אתעצמם :״מה קדה באן?״

ננ! 1דת-ר.שיא
למשל, בקשת בה נע האגרוף המוחץ יש
דק נקידה אחת של כוח מקסימאלי. מאחר
ששני המתאגרפים המשתתפים בקרב נמצאים
בתנועה מתמדת ניחתות, על פי ריב,
המהלומות לפני שהן מגיעות לשיא־המחץ, או
מיד לאחר שהן מגיעות אליו. המהלומה האידיאלית,
היא המהלומה הנשלחת בכוח
מקסימאלי ופוגעת במטרה בהיותה בשיאו
של כח זה. כזאת היתה מכת־הימין ששלח
מרציאנו לפני שנתיים ביריבי, ג׳ו וולקות,
אלוף מעולם במשקל כבד.
אולם אפילו מהלומה מדוייקת אינה עשויה
תמיד להפיל את היריב. בני ליאונארד .,מי
שהיה אלוף העולם במשקל קל בין השנים
1917ו־ ,1924 היה אומר :־הדבר העיקרי
אינו עוצמת המהלומה, אלא המקום בו היא
פוגעת.״
השקפתו של ליאונארד אושרה על ידי אנשי
הוועדה האתלטית של נידיורק, שבדקו
ומצאו כי המטרות הטובות ביותר לגוקאאוט
הן ארבע: הרקות, הסנטר, הלב והנקודה
הנמצאת בדיוק מעל לאבזם החגורה.
הסיבה לכך נחקרה לאחרונה על ידי רופא
העצבים האמריקאי, ד״ר הארי קפלן. קפלן
בדק 1400 רתאגרפיב, צילם אותם במסרטה
אסית ושיקף את מוחותיהם. מסקנותיו: ה*

ל ר רנ ל — האנרגיה ה מספיק ה נדי
מ שקולת של קילו ינזרזזק סזלזפזים

את השקפת המומחים למיניהם על ־המתאג־יפים
מלידה״׳.

זורקות

111

צ׳ארלז

הדוגמה הטובה ביותר של בטחון עצמי,
שבא לעזרתו של מתאגרף, ניתנה לפני שלוש
שנים על-ידי המתאגרף האמריקאי הנודע
ג׳רסיי ג׳ו ודלקות, אשר נלחם לפני כן נגד
ג׳ו לואים והפילו פעמיים, מבלי לזכות באליפות
במשקל כבד.
בשנת 1951 נערך בדטרויט קרב בין וולקות
לבין עזארד צ׳ארלז, מי שירש את כתר האליפות
מלואים. בסיבוב התשיעי של אותו
קרב הופל ודלקות על־ידי מהלומה ימנית של
צ׳ארלז. הוא התרומם, ניער את ראשו בדי
להבהיר את עשתונותיו, אחר חזר לפינתו.
הקרב נסתיים בנצחונו של צ׳ארלז — לפי
נקודות, ואיש לא יחם לו חשיבות יתירה.
דווקא משום כך הופתעו הכל, כעבור ארבעה
חודשים, כאשר הפיל וולקות את צ׳ארלז
במכת־וו בודדת בסיבוב השביעי, בקרב שנערך
בפיססבורג. רק חובבי ספורט מועטים
הביני את הקשר בין הנצחון המפתיע לבין
מפלתו של וולקות בדטרויט: באותו קרב
גורלי הבין וולקות לראשונה כי היא מסוגל
להחזיק מעמד בפני מהלומות האלוף, לחכות
להזדמנות מתאימה ולזכות בכתר-ד,אליפות.

צירוף חבת1ח מושרס

3י 3ד דפחח ב 01 לחימה
המהלומה הטובה מתחילה מכפית הרגליים.
היא מצריכה את הפעלת כל שרירי הגוף —
משרירי הקרסול ועד שרירי כף־היד. השרידים
העיקריים, שלוקחים חלק במהלומת המחץ
נמצאים בשוק, בירך, בגף, בכתף, בזרוע
ובכף היד, ופרקי־העצמות קושרים או תם
לקו אחיד של אנרגיה.
כמה כיח מושקע בכל מהלומה? הכוח
המקסימאלי במהלומות מתאגרפים בני משקל
שונה נמדד לפני שנים מספר על־ידי המעבדות
האווירונאוטיות של חברת קורנל,
ארצות־הברית. כאשר לבשו הנבחנים כפסית
כבדות השיגי. המתאגרפים כבדי המשקל 8,7
קילו־רגל* של אנרגיה למהלומה, ואילו המתאגרפים
קלי־המשקל השקיעו במהלומותיהם
2,8קילו־רגל של אנרגיה בממוצע. כאשר
ניתנו לניבחנים כפפות קלות יותר השקיעו
כבדי־המשקל 13,1קילי״רגל במהלומה, ואילו
קלי־המשקל השקיעו 4,3קילו־רגל בכל
מהלומה.
הכפילו את כמויות האנרגיה הממוצעות המושקעות
בכל מהלומה, ותקבלו מספרים רבי־רושם.
לפי חישובי מומחים מתעופפות בעת
החרות משעממת, בת עשרה סיבובים של
מתאגרפים במשקל כבד, כ־ 750 מהלומות
כבדות. לעומת זאת מסוגלים מתאגרפים במשקל
קל להמטיר באותו פרק זמן למעלה
מ־ 1700 מהלומות, בעלות עצמה פחותה יותר.
אולם
בשלושה קרבות מתוך ארבעה אין
לכמות האנרגיה המושקעת במהלומות כל השפעה
מכרעת. הסיבה: יעילותה של כל מהלומה
תלויה בנסיבות, אשר לרוב אינן נתונות
לפיקוחו של המתאגרף.
להזיז נזנסימטדיס

י־יי יי .

הלחיים, מחליקות על פני העצמות, מבלי
לגרום כל נזק. אולם המהלומות הניחתות על
הרקות והסנטר פוגעות מבלי להחליק, מני־דות
את הגולגולת על צירה ונוטלות מן המתאגרף
את הכיתו.

כיצר פועלת מהלומת ג1ר,אא1ם
לפעמים מחטיאה המהלומה את הסנטר, ואף
על פי כן מסתיים הקרב בניקאאיט. במקרים
כאלה פייעת המהלומה באיזיר העירקים,
אשר מתהת לסנטר. מהלומה הפוגעת
באיזור זה מפעילה מספר רב של עצבים.
העצבים שולחים בליל של אותות למוח,
וההכרה מטשטשת. במהלומה מסוג זה השתמש
רוקי מארציאנו, באשד הפיל את ג׳י לי־אים
בסיבוב השמיני, בק-ב המפורסם שנערך
במדיסון סקו זי רגרד ! בשנת .1951
שני האיזודים המסוכנים האחרים נמצאים
בשטח הגוף. האחד מהם היא האיזור אשר
מתחת ללב. השני היא השטח שמעל לאבזם
החגורה — או יותר נכון, הנקידה בת נפגשות
הצלעות בחלק הקדמי של הגוף. למהלומות
בשטחים אלה יכולה להיות השפעה
כפולה. לעתים הן משגרות שפע של אותות
עצבים למיח — רמש ברי המהלומות בשטח
עורקי־הצוזאד, ולעתים הן ייציוח לחץ גדיל
על חוט־השדרה וגורמות לשיתוק זמני של
הרגליים.
טוני זייל השתמש במהלומת־אבזם, כאשר
הפיל את רוקי גראציאנו בתחרות על אליפות
העולם כמשקל בינוני, שנערכה בניו־יורק
לפני שמונה שנים. לאחר הקרב הסביר גרא־ציאנו
לעתונאים :־הייתי בהכרה מלאה, אילם
רגלי היו משותקות לגמרי.״

זהירות

סהירוה?

הן המחקרים המדעיים והן תוצאות הקרבות
גילו כי המתאגרפים הטובים בייהר הם
אלה היודעים להלום בשיא העוצמה ולפגוע.
במקומות הנכונים בגיף היריב. אחד המתאגרפים
הטובים מסיג זה הנו ג׳ימי קאיטר,
מ״־שהיה אלוף־ד,עולם במשקל קל .־אולם דווקה
בגלל זד. איבד קארמר את בתר־האליפות ב

הקרב עם פוי דה
טיות, חיבה להזדמנות להלום מהלומת נולן
אאוט במקים הנכון, ואילו דדז־מארקו הלם בו
ללא ה-ף, מהלומות קלות, ניצח אותו בסופו
של דבר לפי נקודות.
קאדטר לא היה היהידי שסבל כתוצאה
מזהירותו המופרזת ורצונו לבחור במהלומה
הניכיזז הדבר היה גם בעוכריהם של
מתאגרפים רבים אחדים.
לעומת רתאגדפים אלה אין מתאגרפים מסוגם
של קאסמלאני ופאדי דה־מארקו מקפידים
על מהלומות מחץ מדוייקות: הם סומ־בים
יותר על מד,ירוחם יבושר־התימרון שלהב.
טכסיסים אלד; איפשרו לדה־מארקו לזבוח
בבת־ האליפות העולמית במשקל קל,
אילם באיסן לחימתו אין בל ייפי ואין כל
קטב.

העיד במהון 0צ 8י
מכל האמור לעיל דומה ני המתאגרף אינו
אלא מבונת־שדירים אדירה. א־לב למעשה
אין הדבר בן ז אם אין לו למתאגרף בטחון
עצמי, יד,יד. בתר האליפות ממנו והלאה.
הדוגמה המצויינת ביותר לבך הוא המתאגרף
ג׳וי גיאדדלו, העומד לד,אבק על אלים׳
ת ד,עילם במשקל בינוני. ניארדלו היה בראשית
הקריירה שלו מתאגרף זריז ומוכשר,
אילם הוא לא השיג במעט בל נוקאאוטים,
ניצת פעמים דבות לפי נקודות,
בשנת ,1951 כבר התיאש גיארדלו מכל הצי
להד, ועמד לפרוש מן הזירה. אולם פתע חל
בי מפנה מוזר, שנגרם כנראה על ידי מריבתו
וסכסוכי ־המשפטי עם המתאגרף בילי
גראהאג* הוא התחיל להתאמן במהלומות מחץ
והכריז בפני עתונאים ; ־מעתה והלאה לא
אחוס על איש 1קודם לכן הייתי רך לב,
והדבר במעט והוריד אותי מן הזירה. עכשיו
אכבד את יריבי בנוקאאוסים בזה אחר זה !״
גיארדלו קיים את הבטחתו. בינואר 1954
הפיל את גארת פאנתר בקרב שנערך באוהיו.
ארבעה שבועות לאתר מכן הפיל את וולסר
קארטייה, בסיבוב בראשון, בקרב שנערך
במז־סון סקוזר גאוידן וששה שבועות לאחר
מנן הספיג נוקאאוט לוזילי מרוי, שהיה במעט
בלתי־מנוצד!.
כך ה׳־&יע על זירות אמריקה מתאגרף חדש,
מלא בטחון עצמי. עלייתו המפתיעה סתרה

אולם גלגל־המזל בשטח האיגרוף סובב ללא
הרף. לא עבר זמן רב ותואר־האליפות
הטרי למדי ניטל מידי וולקות על־ידי אחד מגדולי
המתאגרפים של דורנו: רוקי מארצי-
אנו.
רוקי הינו צירוף מושלם של התכונות
הנפשיות, השכליות והפיסיות, הדרושות לכל
מתאגרף. הוא הפיל עד כה בנוקאאוט
40 מבין 46 יריבים. אחד המועטים שהצליחו
להחזיק נגדו משך 15 סיבובים היה עזארד
צ׳ארלז, אולם לאחר הקרב נראה פרצופו של
צ׳ארלז כמו תפוז מעוך.
רוקי מודה כי הוא היד, בו־מדל בנפלו
לידיו של צ׳ארלי גילדמן, אחד המאמנים הטובים
ביותר בעולם. כן הצליח רוקי למצוא
לו אמרגן מוכשר — את אל ווייל, אשר הציב
אותו, בשנתו הראשונה כמתאגרף מקצועי,
רק מול יריבים קלים, ד,יקנה לו על־ידי
כך שפע של בבחון עצמי.
מהלומות־המחץ של מארציאנו הן הוצאה
של אימונים מפרכים והדרכה מצויינת. גולד־מן
הראה לרוקי כיצד להפעיל את שרירי הברכיים,
המותניים והכתפיים, כדי להוסיף
לה עוצמה. אפילו כיום, לאחר שהוא זכה בכתר
האליפות העולמית, מרבה רוקי להתאמן
לפני כל קרב וקרב.
־גם השרירים מסוגלים לרכוש להם הרגלים,״
אמר לו נולדמן מעמים רבות, ,אם תשריש
בהם הרגלים סובים, יהיו מהלומות־המחץ
שלך אומומאטיות.״

עבודה

שחורה

נוסף על תכונותיו הפיסיות מצטיין מאר*
ציאנו גם בתבונה רבה, מסוגל להתאים את
המכניקה שלו לכל קרב, לפי נסיונו הקודם.
יתר על כן, הוא מצטיין במרץ רב ובשאיפה
נחושה להצליח. אילולא כושר ההסתגלות,
לא היד, הוא מצליח להפיל את וולקות בסי־ביב
הראשון, במאי ,1953 ואילולא כוח הרצון
לא היה מצליח לנצח את עזארד צ׳ארלז, ב־קרב־ענק,
בן 15 סיבובים.
לאחרונה, הצליח וויליאם היינץ, כתב השבועון
האמריקאי קוליירס לגלות את סוד
מרצו והחלסיותו של רוקי. הדבר נתגלה בעת
שיחד. שנערכה בין שניהם בנווה־הקיץ גרו־סינגר
(העולם הזח — )887 מקום־ד,אימונים
החביב ביותר על האלוף.
״אתה מצליח״ ,אמר העתונאי ,־אך ורק
רסני שהקדשת שנים רבות לעבודה שחורה
— אך ורק מפני שלא בחלת לאחוז במעדר
ולחפור תעלות.״
־כן,״ אמר רוקי, אני איד,ב עבירה שחורה.
.חושבני שרביב מחבריך לספורט לא היו
מוכנים לאחוז במעדר,״ העיר הייגץ.
־אבל אני נהניתי מזה,״ אמר האלוף.
־זהו זה 1״ קרא העתונאי ,־אתה נהנית מן
העבודה השחורה מפני שידעת בסופו של כל
יום כי ביצעת משהו קשה ומועיל. על כן נם
נהנית מן הקרב, הגדול עם וולקות !״
אכן, רוקי מארציאנו הוא סמל המתאגרף
המושלם. הופעותיו נוהגות את ההסבר האמיתי
למהותה של מהלומת־המחץ. השרירים
המפעילים אותה נראים לעיני כל —
אפילו על מסכי הקולנוע והטלביזיה. אבל
חשובים מכל הם הגורמים הסמויים מעיני
רבים: ההתלסיות, הבסחון העצמי, ואפונת
המתאגרף ביכולתו.

מ^אתה
אתה עו בדכמ שו־ חרככד שני מסבר. ה ־ ספקח
להתמחותבתפק ־ ד ד. אתהב טו ח ב• אתה מוציא מתח
•ד־דמלאכת מו שלמת ־ ואדעלפ כן אינך עו ר ה
בדרגה. ואינך מתקדם. מ ה אירע* מהו הליקו המעכ
בעדךמלעלותעלנתיבההצלחה? למעשהלא אי רערבד
חסדהלדדקתכונהאחתדב תי־ ערד: הכ ש רון
לנהלע בו ד ה • למחלקה או מפעלשלם. הי כו לתלשאת
באת ריו ת, לפתורב עיו ת, לפקחעלעבודתחב רי ך.
ב קי צו ד. אינ ך מו כשרל היו תמנהל ־־ המע בי די ם
ו קו ק׳ למנהלים צעירי יו תרמכל. אךאל •אוש. עיין
הי טבבשא לון ובהצעתהמובאותבוה :
אפשרשה יעזרו לדלתקןאתהמ עוו ת.
לעובדים השכירים — ובעיקר לפקידים —
בימינו יש דאגות רבות: פרנסה, מסים,
התקדמות, העלאת שכר. אולם אין הם היחידים
השרויים בדאגות. גם המעבידים מודאגים.
אחת מדאנותיהם העיקריות: כיצד
למצוא מספר מספיק של צעירים, רבי מרץ
וכשרון, שיעזרו להם לנהל את העבודה?
הדבר אינו אמור רק לגבי המעבידים הפרטיים.
גם השירותים הממשלתיים השוגים
סובלים ממחסור במנהלי מחלקות מוכשרים.
עדות נאמנה לכך הן המודעות הממשלתיות
המופיעות בעתונות ומכריזות כי
דרושים מועמדים לתפקידי הנהלה. בדרך
כלל רב מספר העונים על מודעות אלו,
אולם רק מועטים מהם נמצאים מוכשרים
ומתאימים לתפקיד.
י מה חסר לכל אותו מחנה גדול של צעירים?
מהי התכונה הנוספת, הסמויה מן העין,
אשר מחפשים המעבידים?
כדי להשיב על כך יש צורך להבדיל קודם
כל בין המומחה והמנהל: בין הצעירים
(מתחת לגיל )30 יש מספר רב של
מומחים, ורק מתי מספר המסוגלים להיות
מנהלים.
.לפני שנים מספר היו המומחים — העובדים
שאומנו למלא תפקיד אחד ויחידי
בשלמותו — אנשים המבוקשים ביותר ב־שוק־העבודה.
כאשר היה דרוש מהנדס חש־מלי,
היה המעביד יכול לשצוור אותו. הוא
היה יכול לשכור גם רואה חשבונות, אי
מומחה לחישובי הוצאות־ייצור. שכירת העובדים
הפכה למעין תהליך טכני של שיבוץ
חלקי־המכונה הנכונים במקומם הנכון.

פקרחב
אולם בעשותם זאת שכחו המנהלים כי
האנשים המחזיקים בתפקידים האחראיים ביותר
בחברותיהם אינם מומחים. אנשים אלה
הם מנהלים — עובדים בעלי אופק רחב וידיעות
רחבות. הם מבינים משהו בהנדסה
אשמלית, אולם הם בקיאים במידת־מה גם
בישסח חישוב הוצאות־הייצור.
לאחרונה נתן אחד התעשיינים סיכום קולע
לבעייה כולה :״אם אנו זקוקים למהנדס,
נוכל למצוא אותו במוקדם, או במאוחר.
אבל כאשר אנו זקוקים למנהל מחלקה, או
מנהל־מעבדה, או מנהל פרסומת, אנו נתקלים
בצרות צרורות. הצעירים שלנו יודעים
הכל על מבנה מכונות ומכשירים עדינים•
אבל ברגע בו מוטל עליהם לנהל מפעל,
או חלק של מפעל, הרי הם חסרי״אונים כמו
תינוקות״.

קו דההצרחה
תעשיין זה ותעשיינים רבים אחרים, שהגיעו
למסקנות דומות, טוענים כי זוהי
אחת הבעיות החשובות ביותר העומדות בפניהם•
ייתכן אפילו כי עלה בידם לפתור
את הסוד הגדול של ההתקדמות בעבודת
בקיצור, המעבידים מתכוונים לרמוז כי
הם זקוקים לאנשים מרחיקי־דאוח ורחבי-
אופק. תכונות אלו אינן חדשות י אבל דוטה
כי הן נשכחו בשנים האחרונות׳ — השנים
במן עמדה ההתמחות מעל לכל.
אמנם להשתלמות במילוי תפקיד אחד

ויחידי בצורה המושלמת ביותר יש יתרונות
רבים — אבל זוהי רק ההתחלה. אם
העובד אינו מסגל להשקיף למרחק גדול
יותר, מאשר קצה שולחן עבודתו ולראות
יותר מאשר עבודה שגרתית ומצומצמת, אין
לו בל סיכויים להתקדם ולעלות הן בדרגה
והן במשכורת.
כל הרוצה להיווכח באמיתותו של כלל
זה צריך רק לעיין בסטטיסטיקה, המבוססת
על סקר 76 חברות אמריקאיות שפורסמה
לאחרונה בניו־יורק. לפי סקר זה סלקו
רק 10 אחוז מן העובדים המפוסרים מפני
שהם היו חסרים יעילות טכנית. שאר 90
האחוזים סולקו מעבודתם מפני שהם ״לא
יכלו לשאת באחריות״ ,״לא יכלו להתבטא
בבהירות,״ ״לא יכלו להבין את הבעיות
ואת אופן הפעולה של מחלקות אחרות,״
או פשוט מפני שהם ״לא ידעו לשתף
פעולה עם חבריהם לעבודה.״
בעת אותו סקר העיר נשיאה של מברה
אמריקאית גדולה :״אני מעמיד כל עובד
חדש בתקופת נסיון בת חמש שנים. אני
מניחים לו לעסוק בתפקידו בשקט במשך

חמש השנים הראשונות ולאחר מכן •—
אם ה א מצליח יפה — אנו מחליטים להניח
ל־ לשאת באחריות. אנו נותנים לו תפקיד
גדול י, תר וע קבים אחריו בשבע עיניים.
האם היא מסגל לערוך מכתבים מסחריים
טובים ז האם ה א מצליח ליצ ר יחסים תקינים
עם הממ נים עליו והנתונים לפקודתו ז
האם הוא מסגל לפתור בעיות, החורגות
מתחים התמח תו י האם היא ממהר ללמוד
ולהסתגל לכל מצב ז לעתים קרובות מאד
התש׳ בה על שאלות אלו שלילית אז אנו
פולטים אנחת אכזבה ומיחקים את שם האיש
מרשימת העתידים לעלות בדרגה.״
סקרים דומים, שנערכו לאח־ונה באירופה,
גילו כי 62 אחוז מן המעבידים סבורים כי
עובדיהם הצעירים סובלים מחוסר־ידיעה חמור
בשטחים בלתי־טכניים.

השתל מו ת מו רחבת
כאשר נחקרו עובדים צעירים רבים, בישראל
ומחוצה לה, מדוע אין הם מסוגלים
לשאת בעול־האחריות ולפתור בעיות, העומדות
מחוץ לתחומי־התמחותם הצרים, היתד.
בפיהם תש; בה כמעט אחידה: הם קיבלו
השתלמות טכנית הד־צדדית, אולם איש
לא דאג לאפשר להם, השתלמות במקצועות
סוציאליים, כלכלה וחשבונאות.
לאחרונה ניסו מפעלים ומשרדי־ממשלה
ישראליים לתקן ליקוי זה, התקשר,־ עם
מכונים ללימוד באמצעות הדואר, כדי לאפשר
לעובדיהם הצעירים השתלמות נרחבת.
כן, למשל, ע־דדו מפעלי קייזר פרייזר בחיפה
כמה מעובדיהם הצעירים להשתלם בהנדסת
פריון הייצור.

.חברת־הפלדה האמריקאית הגדולה אינלנד
סטיל, פיתחה לאחרונה שיטת השתלמות מיוחדת
במינה. העובדים החדשים נשכרים תמיד
זוגות זוגות: אחד מומחה טכני, והשני
מוסמר למדעי־הרוח. השניים עובדים יחד ר
משתלמים יחד. המוסמך למדעי הרוח עוזר
לטכנאי להשתלם בכלכלה, לערוך דינים וחשבונות,
ללמוד מינהל מסחרי. לעומת זאת
!מסביר הטכנאי לחברו את הכללים הטכניים
העיקריים של הפעלת המפעל.

שיטח טהבכנית
מעבידים ישראליים רבים נקטו בשיטה
הפוכה. הם חדלו לשכור צעירים, אשר קיבלו
אך ורק השתלמות טכנית, שוכרים אג־שים
בעלי השכלה כללית רחבה, מאמנים
אותם במשך הזמן להתמצא גם בסרטים הטכניים.

השיטה המהפכנית ביותר הונהגה לאחרונה
במכון להשתלמות של נ׳נראל נזוסורס,
באמריקה, שהינו ביסודו בית־ספר טכני גבוה.
הבא בימים אלה לבית ספר זה רואה לפניו
מחזה מוזר ז התלמידים מתרוצצים ללא הרף
בין המעבדות לחדרי הקריאה. הספרים אמר
בחדרי הקריאה אינם סכניים: הם עוסקים
בעיקר בספרות, דראמה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה
ויחסי־עבודה.
בעקבות בית־הספר של ג׳נראל סוסורס
הלכו בתי ספר טכניים רבים ברחבי העולם.
גם הטכניון העברי בחיפה אינו מסתפק במדעי
הטבע, מקנה לסטודנטים ידיעות שסו־עפות
בכלכלו־״

האס תו כללע דו ת 3דר*די ד
מה מ צ בן אתה? האס אתה אחד ה מו ע טי ם העתידים להצליח ולעלות
בדרגה 7או שמא כבר מחקו או תן מעבידיך נורשימת המנהלים לע תידן
כרי לברר זאת, ע לין לה שיב על ה שאלו ת הבאות: מו טב שת שיב
עליהן בבנות ובגילוי־לב.

האם אתה מפוגל לדבר ולכתוב כיעילות? האם
רעיונותיך הטובים ביותר אובדים. אך ורק ׳מפני
שאינך מסוגל לקוב על רגליך ולבטא אותם? הכתבת
אי־פעם משהו, שהביא לך תשבחות מפי הממונים
עליך ל
הלשון הכתובה, או המדוברת, היא, קרוב לוודאי, הנכם הטוב
ביותר שיש לך. פקיד ממשלתי גבוה העיר לאחרונה :״צעירים רבים
אינם מסוגלים להביע את רעיונותיהם בסליס אפשר שלצעירים אלה
יש ערך מסויים בתפקידים נמוכים, אך אין להם כל סיכויים להתקדם

האם אתה מתמצא בעבודתם של חבריך למפעל,
או למשרד 7האם אתה מעריך את תרומתם של מחלקות
אחרות ומומחים אחרים לקידום המפעל? האם
אתה נהנה מעכודה משותפת איתם, או שמא היא רק
מרגיזה ומעצבנת אותך?
אין אדם יכול לעבוד לבדו. במוקדם או במאוחר תידרש לנהל
אסיפה, או ישיבה, לפקח על עבודת חבריך, או להיפגש עם לקוחות
חשובים של המפעל.

הבקי אתה בכלכלה? כיצד אתה מנים כאשר השיחה
נסכה על מצכ-העסקים 7האם אתה מנסה לתרום

את תרומתך להבהרת המצב, או ממלא את פיך מים7
הבנה והתמצאות בכלכלה היא נכס חשוב בידי כל טכנאי. אדם
אינו צריך להיות מוגבל בתחום המכונות ואביזריהן. עליו גם לדעת
את ההו צא ת על קניית המכונות והחזקתן ואת דרכי־השיווק של
המוצרים השונים.

האם אתה טיפוס מעניין 7היש בך נם תבונות אשר
אינן פולטות כשעת עבודתך 7היש לך שטחי התעניינות
גם לאחר העבודה 7הבקי אתה כמוסיקה,
ספרות, פילוסופיה, וגיאוגרפיה 7
החד־צדדיות וההתרכזות בשטח־עבודה אחד אינה יתרון. להיפך,
היא מצרה את האופק שלך, לא תאפשר לך למלא תפקידים גדולים
יותר, כאשר תידוש לכך.

המסוגל אתה לעיין כבעיות עד סופן ולקבל החלטה
עצמאית 7העובר זמן רב בטרם אתה מצליח לצבור
צרור של עובדות ולמצוא את הקשר אשר ביניהן?
היש בכוחך לחטט ככעייה עד שתמצא את נקודת-
התורפה שלה ותתקן את המעוות ל
העצמאות, כושר ההחלטה והיכולת לקשר עובדות ולפתור בעיות
במהירות י הם התכונות הנדרשות מכל מנהל. זהו, למעשה, הדבר
הסמוי מן העין, אשר מבדיל את המנהל מן המומחה הרגיל.

אם ענית על כל השאלות בחיוב, יש לך סיכויים
טובים להתקדם ולעלות כדרגה. אם מרבית תשובותיך
היו שליליות, מוטב שתיגש למלאכה, תנסה
לשפר את ליקוייך.

מעדויות :
הנ הדדכמההצ עו
ת 91 עז1וי 1ח
גנות
אם נתקעת במקום אחד, ואינך מתקדם בעבודתך, אל יאוש. ישנן
כמה וכמה דרכים לתיקון־המצב, והרי כמה עצות מעשיות
.1התבונן על סביבותיך, נסה להתעניין בעבודת חבריך ובהש-
קפותיהים. אל תפחד, הם לא יחשבו אותך לנודניק.
.2אל תהסס. קבל את כל הצעות מעבידיך לשלוח אותך להשתלמות
בשטחים שונים, או לעבודת״לימוד בדונהלת־המפעל.
.3היד, גלוי־לב בכל מנוגע לליקוייך. אס אינך מוכשר לערוך

מכתב טוב, או להרצות כהלכה, בקש את עזרת חבריך.
.4אל תחשוש לבקש מזולתו עצה, או אינפורמציה. נדרך כלל
ישמחו הכל לעזור לך, והרוזס שלך יהיה נקי.
.5הרחב את שטח־חהתעניינות שלך. השתדל לעסוק בדברי
אשר הזנחת בשנות״לימודיך. הרבה בקריאות־ספרים על כל נושא
שהוא. רצוי שתרשם י גם לקורס ערב לכלכלה, סוציולוגיה, או חשבי׳
נאות.

הדרכהלצ עירי ם:
ואחרון אחרון, כמה עצות לצעירים• ,אשר
יושבים עדיין על ספסל-הלימודים בבתי-
הספר הגבוהים, או התיכוניים. כל צעיר המשתלם
במינהל מסחרי חייב לעסוק קצת

גם במדעי־הטבע, וכל המשתלמים בד,נדסד>
או מקצועות טכניים אחרים, חייבים ללסוד
גם קצת ספרות, חשבונאות וכלכלה.
טעות היא לחשוב כי הצירך לפומווים

הולך וגדל. השטח היחידי בו גול הביקוש
מיום • ליום הוא שטח ההנהלה. כל צעיר
הרוצה לעלות ולהצליח צריך לעשות רק
דבר אחד: להרחיב אופקים, להרחיק ראות.