גליון 890 מתאריך 4 בנובמבר 1954

יחבחידות שוזוונוזרו השבוע מעבדל־ם
שדודות לקבוע[את גודלך

שמוס קינן בסבר על ביקוד בשוויץ[
תודדותיה שד שתקנית

קירקס שוזתיחשת על
ה עוול ב אל קיד קס
פרטי, כבשת ואיבדה
את אחד הגברי ה־עשירי
בתבל ותפכה
בפי הובביה לסמל ה תשוקה.
המינית הפרועה

(יאה מדור קולנוע)

העורך הראשי ;

העולס

ר־י־יר־ו

אורי אמרי

ראש המערכת :
שלום

כזזז

וירך משגה, כיתוב

לורך משבה, תבנית ;

ישעיזזו ל בי א

העגבועון ר.ם צ1יר לאינפורמציה ממנהל הכללי :
ב. ד .לויז
תל־אב־ב
חז׳ נלי ק ם וו 8
מעז מבר קי ם :״ עו ^ס סר ס״
ת. ד , 189 .טל 28785 .
ם ו ״ ל: ה עול ם הזה ב ע ״ ם
ד פו ס י שראל ב ע ״ ם. ת ״ א
אין ה מ ער כתא מר אי ת ע בו ר
תו כן ה מו ד עו ת. מלבד עבו ר
מרדעות מטתפרס פו ת תחת
לצר כן ״.
״דר״ק
הבו-מרת
מ שוכנות על־ידי מברי הואש־קות
ע^־ידם.
מערכת

אורי

הבתב הראשי :

הצייר הראשי :

ע מנו א ל פרת

ש מו אל בר תור

סל ע

הצלם הראשי :

ברנע

חברי המערכת :
דוב איתן. מ שה בן־ אפריס, יחיאל ב שן, ויגזז נ בי. לילי
נלילי. רדתי ודד. בוזי ז הבי. יו חנן ורבקה זראי. או סקרט או ב ר
ע מום קינן. סילבי ק שת. אבר הם ר ס פו ר ט.

ראש מערכת ירושלים : יזזען דוד

טהייג

חיים כ ר מל

עורך רסיס
מ שח

אור

מנהל מבצעים :
שלפה

אדיר

ראש המנהלה :
שלמוז וזר״.

ביום ששי שעבר נכנסה למשרדי המערכת
נערה נחמדה שהציגה את עצמה כשחיינית
הרוצה לנסות דבר שאף בחורה לפניה
לא ניסתה אותו. הנסיון: לצלוח את ים
כנרת לאורכו.
את התוכנית השמיעה עדנה בורנשטין
תחילה באזני עסקני ברית סבבים עתיד,
אליה היא, שייכת. העסקנים אמרו לה שזה
מיבצע נאה וחיובי. הם גס הבטיחו לטפל
בצד האירגוני, לעזור לה להגשים את שאיפתה.
שלוש־ארבע פעמים הבטיחו לה —
ללא תוצאות. לבסוף החליטה עדנה כי
הגיע הזמן לעשות משהו בכוח עצמה היא.
ראשית פנתה לעתון חדשות הספורט.
גם שם אמרו לה שזה מיבצע נא־ .וחיובי.
אשר לצד המעשי, מערכת העתון הצטערה
מאד: אין באפשרותה לארגן את המיבצע.
אז פנתה עדנה למערכת העולם הזה.
*זהו עניין חשוב לי מאוד. ואין לי גם
זמן לחכות,״ הודיעה ברצינות גמורה .״בעוד
יומיים אני מתגייסת לצבא. עד אז, אני
חייבת לצלות את הכנרת לאורכר. אני
פשוט מוכרחה להצליח.״
השעה היונה קרוב לצהרים. כעבור שעה
היתר, עדנה שוב במערכת, מוכנה לצאת
לדרך. אתה, הפעם׳ היתד. בחורה גבורה,
בעלת שיער בלונדי, מלכה טננבאום. גם
היא רצתה לצלוח את הכנרת.
בטבריה, התברר כי לא כל כך קל לצלוח
את הכנרת על רגל אחת. שעה ששתי
הבחורות ישנו בבית אגודת הצעירים הנוצרים
על חוף הכנרת, התרוצצו אנשי
המערבת בטבריה המ-־ושנר. עד שתיס אחרי
חצות׳ חיפשו דייג שיהיה מוכן לצאת עם
סירתו למחרת, ללוות את הנערות. בעזרתו
של צעיר טבריני, דוד שיטרית, נמצא דייג
שהיה מוכן להשכיר את סירת המנוע שלו.
כשיצאתי ללוות את שתי השחייניות כמשקיף,
תיארתי לעצמי שאזכה ליום של
מנוחה ומרגוע, בסירה על הכינרת. כשחזרתי
למערכת, יכולתי להתגאות בתואר
נוצץ: אם מלכה ועדנה היו שתי הנשים
הראשונות שצלחו, את הכינרת לאורכה
תוך תשע שעות ומשהו, הייתי אני העתינאי
הראשון שחתר את אותו המרחק באותה
תקופת זמן.
אולם לפני שהיבלות הספיקו להתיבש,
הופיע חדשות הספורט ובישר בי השחייניות
עשו את אשר עשו כמפעל פרטי של
שתי נערות, ושהצליחה לא אורגנה כראוי.
אף לא מלה אחת על כך שהעתון עצמו
סירב תחילה לארגן את המיבצע׳ או ש־השתים
הצליחו במשימתן רק הודות לעזרת

לעומת יחסם של ידידי העתונאים, זיכה
אותי המיבצע בנסיון מסוג אחר. עם סיום
הצליחה, גיליתי שארנקי — עם כל כספי
ותריסר תעודותי השונות — אבד. מסרתי
על כך למשטרת טבריה וחזרתי לתל־אביב.

מדו ע לא כתב תם על הליכלו ד. הזו המה וה תנ אים
הסניטריים הירודים. בהם חיים יו שבי שכונת־ שע־דיים?
מ דו ע לא כ תב תם יותר על אזלת־יהיז של
המש טרה, הנ אשמת הרא שית ב פר ש ת רמי רוזנב רג.
שכיוונה בה צלחה את או ר הזרקורים ל עב ר שו כני
הבתים הרעועים של שעריים?

לילי מזרחי, חולון
בר צוני ל ענות לנילוי-הדעת שי ב ת רי רזתנועוז
ה מ או חדתבר חו בו ת (העולם הזת 889כ תב תם בי
לא ת מיד מתבטאת הנבור הבה פננ ת כו ח. ולפע מי ם

1ל>ץ ר>ורו?01

011141 מוויאט** #1#׳ ״ד.ש91י !0וד!?.ודי
שמה להודיע לקוראים כי רכש מאות כרטיסים לאחת ההצגות
הראשונות של מחזהו הגדול של המחזאי האמריקאי-היהודי הרמן
ווק, כביטויו של פיטר פריי ובהשתתפות אהרון מפקין כאחד מתפקידיו
הגדולים והמזעזעים ביותר׳ עד כה -

הימרד ו 1ד ה9ף״ן
לשם חלוקתם חיום בין הקוראים. לפיכך מתבקשים הקוראים הקבועים של העולם
הזה להבטיח לעצמם בעוד מועד את הגליון הבא של העתון, שיהיה ממוספר, ושאחר
מבין מאה קוראיו יזכו בכרטיסים זוגיים חינם. מספרי הגליונות. ,שבעליהם יזכז
בסרטיסים, יפורסמו כבר כעבור שבוע, והזוכים יקבלו את כרטיסיהם תוך שבועיים
בלבד.
הקוראים שזכו בכרטיסים זוגיים חיום להצגת התיאטרון הקאמרי —

קוברן

יקבלו את כרטיסיהם תיך שבוע. הזוכים שכבר המציאו את גליונותיהם למערכת
יקבלו את הכרטיסים לביתם עד יום , 10.11.54 ואילו אותם הקוראים שטרם המציאו
את הגליונות עם הכרטיסים הזוכים (כל מספר המסתיים במספר )74 מתבקשים לעשות
זאת אישיר. במערכת או באמצעות הדואר עד יום , 10.11,54 בשעה 9.00—13.00 או
. 16.00—18.00
כעבור שלושה ימים הודיעה לי המשטרה
כי הארנק והתעודות הובאו לה — אך לא
הכסף.
שמחתי מאוד על השבת האבידה. הצטערתי
גם על הכסף, כי היה לו ערך סנטי-
מ.טלי רב בשבילי. אבל כנראה שהאדם
שמצא את הארנק פיתח גם הוא קשר
סנטימנטלי לכסף. על כל פנים, יפה מצדו
שהחזיר לי את התעודות וחסך לי חצי שנה
של התרוצצויות וטרדות. כדי שלא יחשוב
את עצמו, חם וחלילה, לגנב, הריני מודיע
שאני מוסר לו את הסכום של 35 לירות
(בערך) .כמתנה מרצוני הטוב. אם אין לו
תוכניות אחרות, הייתי מציע לו שיקנה
חולצה כחולה עם שרוולים ארוכים בשביל
החורף. זה מה שרציתי אני לעשות בכסף,
אבל לא הספקתי.

נ כוו. א ד בנ ג ל או ת ה שלי טהע צמית נטב חו ששה
מי לי ת י הודים. כיוון שלא עמד בהם עוז ל הנז
על עצמם, נ שי הםומפס שנ ט ב חו ל עיני ה ם.
עליהם לז כו ר רזיטב כי ללא ה פננ ת־ כו ה לא הייתם
חיים עתה ב מ דינ ה עברית. ה אם נם אז, ל פני שש
שנים, היינו צריכים להבליג על ה תפ ר עו ת ה ערבים
ולחכו ת ל תנ בו רתםע סי ם אחרים? איני מ בינ ת
כיצד ע מד תם והת כוננ ת ם איד מ כי םאת חב רכ ם.
ולא פ על תם דבר עד ש הו א לא נדקר.

אלמונית, רחובות

הנאום שלא הופסק
כ א חד ממשתת פי מ פנו וונ דנ ״ ע ( העולם הזה ) 888
הייתי רו צ ה לציין כי נדנ״ ע-ק שר לא הו פי עבמ סנו
בנ סי בו תמצע רות מאד. מאחרש שר־הבטחוו. פנ ח ם
לבת. ה אריך אתנ או מ ו בחמ ש עשרה ד עות. ל א
הופי ע ה היחידה ב מ פגן וי מים רבים של מאמ צי ם

אחר הצהרים והערב ב ש מי ע ת פרקי סו צי אליז ם
ובמ סי בו ת בקו ה תנו ע ה. ל פ רב רי הערים הנ דולו ת
והק טנו ת. ל שכונו ת־ ה עוני, זה ה מ קום הר א שון בו
היו ה תנו עו ת, על־פי ה אי די אוליני ה שלהן, צרי כו ת
להתחיל, כמעט ולא ה ל כו תנו עו ת הנו ע ר. תנו ע ת
הנו ע ר ״ ה סו צי אלי ס טי ת״ התרגלה ל ר או תאתה צעיר
תו שב ש כונ ת ה עוני בן עדת-המזרת מ עב ר
למת רס. ו איו הבדל בדב ר אם היתה זו תנו עהבע לת
זיקה מפא ״יתא,ו מ פ׳י מי ת. ז כו ר עו דהמ קרה
כאשר. ל אח ר ההתנג שות בה הו כו אנ שי ה שו מ ר
הצעיר ע״י בי ת״רי ם, ה תנ פלה קבו צהמ או רננ ת
של אנ שי קיבו ץ על כמה בני-נו ערמ עדות־ הם־רח
שי צ או ל תו מ ם מבי ת־ קולנו ע והכ תה ב הם מ כו ת
נ א מנו ת. שבו ״ בי ת ״ ר שחור שכונ ת עו ני ״.
כל זה נר אה ל תנו עו תהשמא לי ת היינו הד. כיו ם
נ מ שך או תו יחם ה ה תנכ רו ת של או תן תנו עו ת ציו ניו
ת נם כל פי הנו ערה עולה.

גדנעי קשר, תל־אביב
קל יותר להכניס רשע לגן־העדן, מאשר
להפסיק נאום של שר.

חתיכות מעליבות
נ שבר ל בי, כר כרהב טני (עם ה או ל עו ם) .המר
מ עי, י ס רוני כליי תי, ס מ רו ש ע רו תי, א חזוני צי רי ם
כיולד ה — וז אתבע בו ר ת צונת -החתיכו ת (ישמ רני
א לו הי ם! { שהתפרסמהבע תונ כ ם. אי כ ה ירדה ממס •
לול צלם האדם 1אל ת שבתו את הו ר תכם יו לדתכם.
התעראו לה חתיכה ; ה ת צל מו הבמח שו פי ם? ה ת צי-
נו ה ב צו רהמפתה. מו שכת ונו דרת לדב ר־ עבי ר ה?
אלו הי םיכפר עוונו תי כםה כבדי ם.

ג. בלאו, גבאי בית־כנסת
חסידי סטולין, ירושלים
אני רו אה את עצמי כנ פג ע מן התע מול ה ה זו ל ה
ל מ ען ת צונת־ החתי כו ת בוונ ציה ומכ ריז בז ה על
נילוי־דעת ל מ ען ח תי כו ת מ תו צרת האריו ...הרי
אפ שר ל מ צו א ב שפת־הים ש לנו עו מ פל ט שלם ( ב ל תי
מ חו ת ח של ח תי כו ת א לו.

ברוך ראובן, חולון
אכן : ,אין חתיכה בעירה.

המנהיג האדום
הייתי רו צ ה ליזומיח את הפ ר טים הב אי ם לר ש׳״
מתכם של שת חיוכים (העולם הזה 888 היי תי
מזכירי חברת;׳ ה א שלנ האר צי שראלית עד דצמבר
. 1929כאשרה תפ טר תי, ל פי בע ש תו של זאבז׳ בו־טינסעי
ה מנו ח. כדי ל מל א את מ עו מו כ מנ הלה כללי
של חברת הבי טו ח יהודה. הי היזהכאשר
בו טל ה הא שרה של ז׳ בו טמס עי, ולא הו ר שה ל ו
ל שוב לאר ץ. אפשרשת היו מ עוניני ם לדעת כי
כ א שר פני תי ל עונ סול ה אמרי עאי בי רו שלים, בי־עשתי
או תו לה ת ערב ל טו בתז׳ בו טינ ס קי, שאל או תי
ברא שורא שונ ה :״האין ז׳ בו טינ ס עי עו מוני ס ט
מ פור מטז ״

מקם זליגמן, תל־אביב

מה מותר ליהודי לכתום?
לאחר שעראתי את הר שימה על שלו םאש ( ה עו ל ם
הזה ,) 889 הייתי רו צה ל פנו ת אל ה סו פ ר הנ כבד
בשאלה אחת :
זמן עצר ל פני פרו ץ ה שו אהב פו לין, כאשר
החל ז אב ז׳בו מינ מ עי ל פ עו ל ל חי סול־ הנול ה. עם
שלום אש וכתב :״ מה שז׳ בו טינ ס עי עו שה עתה
ב פולי! עוב ר כל נ בו ל. בז׳ בו טינ ס עי רו א ה אני א ת
הנוי. איו לו יחם אל היהודי החי, כי אםאל
האידי אה. הו ד ע תו של ז׳ בו טינ ס עי ב פני רעה־יזעהל
ה פו לני ת כי צריד ל הו צי א את הי הודי ם
.מפוליו, מזיעה ל ציונו ת ול אינ ט ר סי ם החיוניים של
ע מנו. צריך ל היות ב על לב־אבו ו מ שולל כל רג ש
אנו שי ל סי בלו ת בני-ארם. כדי ל הו צי א מו הפת
מלים כ א לו. כדי ל מ צו א את ה או מץהמח פיר ל בו א
ב שעת־אימים זו בהצעה כזו ל פו לין וליהודיות.״
כיליד הארץ -זאת שלא הכיר את ה מ צב בפו לין,
חייתי רו צהלש אול א ת שלו םאש: האם
הוא מו ד ה כי הו א טעה אז ט עו ת מרה. או שמא
מו כן הו א להצדיע את דב ריו הי שנים נם כיו ם?

צבי זיו, תל־אביב

לא תרצח לפני ש...
בז מן ה אחרון אנו קורא ב ת ענוג רב א ת סי פו רי
הרוצחים. ה אנ סי ם ו הבריוני ם למינייזם, ה כו ת בי ם
את ז כ רונו תי הםהמאל פי ם בזזעולם הזה. אני חרד .
למח שב ה ש עו ד י שנם באר ץ רוצחים הבן סוגלים
לבצע את מ ע שי הםמ בלי ל ת עלו ת מקוד ם על ה כ
תב את רקע מ ע שי הם. ב עי בו דספ רו תי מנו ב ש.
אי לז את אני מ צי עלכםלפרסם מי ד• אתה מו דעה
הב אה :
רוצח — ע צו ר.
האם כב ר סיי מתאת כל ההכנות !
האם ל א שכ חתמש הו?
ת אם כ תו בי םוע רוכים דבריך. מיו ם הלידה ו עד
ערב הרצח (ועד: בכלל) .ב צו רה שהם מ ת אי מי ם
לפר סו ם?
אם לא — התיעץ תחילה עם כ תב ה עול ם הזה
הקרוב ביו תר 1הו איע מו ד לי מינ ך !

אסתר ברזלי, אשקלון
מובן מאליו שהעולם הזה ישמור כסזד
מקצועי על כל פרטי הסיפור, עד אחרי
המאסר.
התקפה ד,פוצעת לא יותר מחמשה אז-
רתים, פלישה של למעלה ממחלקה צבאית
אחת, פיצוץ צינור מים, מוקש בדרכים,
הורדת רכבת מן הפסים: גינזי .
חריף.

וי שבועוז ה מ צוי ר
י אי־נ סו ר מ צי ח

מכתבים

מנ עו דתר או תו של ה צי בו ר הכ ללי, נו פלת האח-
יי ו ת העיערית לרצח ר מי רוזנ ב רנ (העולם הזה <889
על מ שטר ת ר חובו תומפעדה. שידע במשד חד־טים
רבים על עיו מ ה של כנו פיהב ריוני ת ב אזו רו ולא
ע שה דבר. לרי סונ ה ו איו להת פל א שנ ש מ עת ברנ ע
מ צדדים שוני ם הדרי שה להתס טו א תו ה מידית של
אדם זה. או ל ם, מנ קו דתמב טו של הנו ע ר. נו פלת
האשמה על גוה אתר לנ מ רי. הלא הו תנו עו ת-
הנו ע ר. נם הו יד עו. ו מב שרו, על קיו מ ה של הר,בז-
צה הב ריוני ת. בידי הן היו האמצ עי ם ה טובי ם ב-
יו תרל רי סונ ה. והו לאע שו דבר.
־ או תםא רנוני ם הדוגלי ם ב סו צי א ליז םיפה-נפ ש.
עו ס קי ם זה ע שרות שנים ב ה דר כתנ ערי ם בני
כו ר מי ם. נערים ש מ צב םהכלכ לי והחברתי מו בטח.
הלו מ די םבש עו ת הבו קרב בי תהספרו בני מו סי ה,
וסע פיי ם י או שלו ש ב שבו ע מבלי ם את שעות׳

אני פונ ה אלי כםכ אל אנ שים, א שר פ ר טי הפ ש ע
ה שפל ב ר חו בו ת ידועים להם הי טב. איני דור ש
תגמול ואיני רוצה ב שכ ר. אני; מו כן ל פ עו ל להרי־ .
ס ת -ה עו לםהתח תון ה מ או רגן של ר חו בו ת. בר צוני
ל ח שוף את כל האמת. התעזרונץ?

חבר תנועת־נוער, רחובות

העולם הזה ושני עתוני־האח שלו.

דם כרחובות

מיכאל מנר, תל־אביב

ראש מערכת חיפה;

או רן

מנהל מעבדה :

מובן מ א ליו שב מרו צ ת הזמן התרגל נו ע ר הפרברים
ל ר או ת ב תנו ע ת הנו ע ר עו ד אחד מ או ת ם הדב רים
שיש לצעיר א ש כנזי הע שיר. ב על העתיד
ה מוב ט ח. הגי מנ סי ה הנקיה ו מקו ם ה מגורי םבאחד
ה רחובו ת היפי ם. ו אי לו הו א. הצעיר בן הפרב רי ם.
אשר הו פקרע״י או תן תנו עו תוא שר מזונו הרוחני
היחידי הו א סרטים זולי םוס פו רי מת ח. הו א
ל מד א ד תגו ב ה אחת כל פי דבר ש איננו מ חב ב
או תו — ה אג רו ף.
רוח מ עין זו לא ב קלו ת ולא ב חו ס ר־ ס בלנו ת תי עקר.
ק ר אנו ש הנו ער ה עו בדבר חו בו ת ני סהל הכ ניס
ל מו ע דונו א ת או תםה־ 11אדאח ״ כ גירש
או ת ם ״כיוון שהפ רי עו ״.
האם היה רמי רוזנברג נרצח אי לו לא פקעה
בטרם עת ס ב לנו ת ם של מדריכי הנו ערה עוב דבר
חובות?

ירדו ל ט מיון. אני מ ת פל אמאד כי ש ר־ הב טחת
דבר ע שרים דעות. ב מ עז ם שלו ש דעות.

מחירון חדש
אל תגנה יותר !
כדי לשים קץ להפקעת שערי הגינויים,
התלונות וכר, החליטה מפקדת משקיפי
או״ם בארץ לקבוע את לוודהסוזי־ריס
הבא, שיסדיר אחת ולתמיד את התגמול
המתאים לכל תקדיח ותקרית.
המחירון הבא ייכנס לתוקפו החל מן
הראשון בנובמבר: 1954 ,
התקפה רגילה, יריות לעבר קיבוץ או
מושב (ללא קרבנות) ,גניבת עדר שלא
יעלה על 100 ראש, סיור מזוין שלא יחדור
למדינה מרחק גדול מק״מ אחד :
גינוי רגיל.

התקפה המפילה לא פחות מחלל אחד
ולא יותר משלושה חללים או 20 פצועים׳
מעצר סירת דייג עד 50 טון, טיסה
מעל שטח המדינה, שוד של. עדר בן
500 ראש ומעלה, התקפודאש מרוכזת על
מושב־עולים או המטרת רימוני־יד לחדרי-
שינה: גינוי חמור.
מעצר אניד, של 50 טון ומעלה, הריגת
20 אזרחים ויותר: גינוי חמור ביותר.
פציעת משקיף או״ם: נקיטת אמצעיס
של ממש.
החמשיר הוא שאל נערה — שמה מרים —
״התהי לאשתי עד עולם ו היא
ענתה ״לא ! ודי ! -
והזוג מאז חי
כשלום ושלווה טד קיצס. .

העולם הזה 890

ד 1של תינוק. ה או חז ת בי ד ה מנו ס ה של דו ד חנ ק ונאמן -כ ד ראו דו ב א 1דח• י שראל א ת חם* שדאל
ואד צו ת־ הבר־ ת ב שני הר א שונו ת אחר• הקמתה של המדינה, או לםב חוד שי ה א חרוני סגבדוהלך
ה כי ק פו קבא מי תו ת ת מונ ה 11בלב ישראלי רבי ם, ולעיני מ או ת -א ל פי ם מהם הנ דקרהשאלה גו ר לי ת ־
מאת אזד• אבנד
השכוע הלכו עשרות מליונים
כני-אדם אל הקלפי ובחרו את המוסד
המחוקק הקובע את גורל
ישראל.
הם לא היו ישראלים, והם לא
בחרו כבנסת־ישראל. נבחריהם
ישבו בעיר רחוקה על גדות הנהר
פוטומאק, הנושאת את שמו
המהולל של מצביא מלחמת-העצ-
מאות האמריקאית, וושינגטון.
אולם זוהי עובדה שאין לערער
עליה בשנה השביעית אחרי חתימת
מגילת-העצמאות הישראלית:
תשעים וששה חברי הסי-
נאט האמריקאים משפיעים על
גורלה של ישראל לא פחות, ואולי
יותר, מנכחדיהם של אזרחי ישראל
עצמם.
משך כמה שנים נראתה עובדה
זו טבעית למדי, וכמעט לא הפריעה
לאיש. ארצות-הבדית היתה המדינה הנאורה שהושיטה את ידה
מעבר לים כשעת-צרה, הצביעה כעד הקמתה של מדינת-ישראל, הזרימה
לתוכה כספים עצומים. הישראלים התרגלו לתופעה זו, ראו בה במעט
תופעת־טבע שלא תשתנה לעד. רק מעטים מאד ידעו מה היה הרקע
האמיתי של תמיכת אמריקה כישראל כשנים הקשות כיותר. וגם מעטים
אלה לא הסיקו מידיעתם זו לקח.
אולם מאז התחלפה הממשלה האמריקאית, והנשיא דוייט אייזנהואר

וככל תופעת-אנוש היא עלולה להשתנות.
לעיני ישראלים נדהמים
התגבש קו מדיני חדש. למדינות-
ערב הובטח ונשלח נשק, מדינאים
אמריקאים במעט התחננו לתמיכתם
וניסו לארגנם במערכת-הגנה
מרחבית ללא השתתפות ישראל,

המשטרים הרקובים כיותר של הפיאודליזם
הערכי קיבלו תמיכה
מעשית, רמטכ״ל ישראלי הועלב
בפומבי בו ביום שהודבק אות־הצטיינות
על חזהו של רמטב״ל
עיראקי.
כל חלק וחלק של קו זה עשוי
היה לשנות באופן מכריע את מעמדו
וגורלו של מליון ושש מאות
אלן? אזרחי ישראל. המדיניות הישראלית
כולה גויסה למטרה האחת
והיחידה להגיב על הקו הא
מריקאי, להשפיע עליו, לשנותו או
לכופפו לעתים היה נדמה כי הגלגל
הלאומי חזר אחורה לימים
בהם עצר הישוב את נשימתו מדי
פעם כשמיליוני בריטים בחרו בממשלתם ששלטה אותה תקופה גם על
ארץ־ישראל.
אזרחי ישראל שוב אינם יכולים עוד להתחמק מלחשוב על מצב זה
אולם בים של סיסמות ופראזות במעט ולא יבלה המחשבה האובייקטיבית
להתקיים. אי אפשר היה לנתח את המצב מכלי
ליפול קרבן להשמצה. זהו מצב מסובן. כי ללא יושר בלב
וצלילות במחשבה לא יתכן חשבון הנפש הלאומי שרק

רי**יז*1ר

בין 3גור׳ השחקים למגדל המיס
באחד מימי־! חורף, כחצי שנה אחרי הקמת
המדינה, ביקר גבר גבוה, עטור שערות
ככף אצל גבר שני, נמוך הרבה יותר׳
עטור שערות כסף גם הוא. הפגישה נתקיימה
בטבריה. האיש הגבוה בעל הפנים
המענינות, היה ג׳יימם מקדונלד, שליחה הראשון
של ארצות־הבריר. לישראל. האיש
הנמוך ך,,ה דוד בן־גוריון.
באותה השעה בדיוק דהרו כוחותיו של
יגאל אלון מעבר לגבול המצרי בכביש המוביל
מעוג׳ה אל־חפיר, דרך עבו־עגילה,
אל אל־עריש. עם רדת לילה ראה המצביא
הצעיר לפניו את העיירה המצרית. שבעה
ק״:מ בלבד הפרידו בינו ובין הגשמת חלומו:
ניתוק כל הגייס המצרי שלחם בישראל,
השמדת הצבא. המצרי הסדיר כולו. כי
באליעריש חנו רק שרותי־העורף, חסרי
כל כושר־לחימה. אל־עריש גם שלטה על
הכביש והרכבת, דרכי הקשר היחידות בין
מצרים וצבאה המוכה.
לפתע בא מברק הסטורי. הוא הכיל את
הפקודה הנמרצת לכוחות צה״ל לחזור לישראל.
הוא היה תוצאה של השיחה בטבריה.
מקדונלד דרש נסיגה מיידית. בן־
גוריון נענה לדרישתו.
אותו לילה גורלי עוד נעשו מאמצים נואשים
לבטל אף. הפקודה. התגבשה הצעה
להיענות אמנם לדרישה האמריקאית, אולם
לבצע את הנסיגה לאורך כביש־החוף
המצרי, צפונה לעזה, להשמיד תוך כדי כך
את צבא ׳מצרים. משה שרת, נרגז על כי
האמריקאי פנה ישר לבן־גוריון במקום לפנות
בדרך המקובלת אל שר־החוץ, תמך
אף הוא בהצעה זו. אולם בן־גוריון נשאר
איתן. הוא הבטיח, והוא קיים.
התוצאה של אותו לילה מופיעה בספר־ההיסטוריה.
לו נותק הגייס המצרי, היה
קורה אחד מן השתיים: או שרצועת עזה
היתד, נכבשת בידי ישראל, או, חשוב הרבה
יותר, מצרים היתד, כורתת שלום עם
ישראל על מנת להציל את צבאה המכותר.
הנסיגה ללא תמורה מנעה גם נצחון וגם
שלום. היא הניחר, את היסוד למצב הנוכחי
האינסופי של לא־מלחמה־ולא־שלום.
היתד׳ לאותו לילה גם תוצאה היסטורית
שניה: מאז אותו רגע הפכה ישראל החדשה
לחלק בלתי־נפרד של הגוש האמריקא־,
מחוז אחד של מעצמה עולמית.

תחת כנ פי הג שר
אותו מעשה של דוד בן־גוריון לא היה
מקרי, או נחפז. ראש ממשלת ישראל פעל
כמיטב הבנתו, כדי להציל את מדינתו.
היה ברור לו שהיא לא תוכל להתקיים אלא
תחת כנפיו של הנשר האמריקאי הגדול.

היתד, זאת תוצאה של כמה וכמה שיקולים,
שלא היו נחלתו של דוד בן־גוריון לבדו,
אלא נכסי־צאן־ברזל של חלק גדול
מאזרחי המדינה החדשה.
השיקול הראשון, ואולי המכריע, היה
כלכלי. המדינה החדשה לא יכלה לכלכל את
עצמה בלי עזרה גדולה מן החוץ, ביחוד
בשעה שעמדה לקלוט מאות אלפי עולים חדשים.
עזרה כספית כה אדירה יכלה לבוא
רק מאמריקה — מיהודיה ומשליטיה.
עצמאות כלכלית היא תנאי מוקדם לעצמאות
פוליטית. מדיני׳ החיה על נדבות,
אינה יכולה להתנגד לדרישות הנדבן. כדברי
האנגלים :״האיש המשלם את שכר
המנגן, זכותו לבחור במנגינה.״

מלהמת שי ח רגו שניה
שאלר, פתוחה היא אם אמנם אי־אפשר היה
ל שראל להתקיים ללא מענקים. אמנם׳ רק
התפרצות גדולה חדשי׳ של הרוח החלוצית,
רק קריאה גדולה ומהדהדת למלחמת־שחרור
כלכלית, להקרבה עצמית, להידוק
החגורה, לחיי דלות ועוני, יכלו לאפשר
קיום כזה• עובדה היסטורית היא שבתום
מלחמת־ד,עצמאות לא נמצאה לישראל המנהיגות
שהיתר, מסוגלת לקרוא למלחמת-
שחרור חלוצית כזאת.
מעטים ראו בעין פקוחה את משמעות הדרך
השניה: חרותה המעשית של מדינת-
ישראל אבדה למעשה עוד לפני שנדם התותח
האחרון בחזית הדרום.
קל היה להשתעשע באשליות, לקרוא לעבודה
המרה של אבדן העצמאות החדשה
בשם המצלצל של ״קשר רוחני״ .אמנם,
אותה שעה שלט בארצות־הברית נשיא גדול,
שתרם תרומה מכרעת להקמת המדינה. אולם
הארי טרומן היה מקרה היסטורי. ואילו
הכוחות שלחמו במדיניותו לא היו מקריים
כלל. אנשים בעלי אבחנה פוליטית,
החודרת אל מתחת לפני השטח של סיסמות
פוליטיות״ ידעו זאת. פרסום זכרונותיו של
גיימס פורסטל (ראה בעמוד הבא) גילה אמת
זו במערומיה.
ישנו הבדל גדול ומכריע בין התקשרות־ללא־מוצא
במעצמה זרה, לבין הזדהות פוליטית
עמה במצב פוליטי חולף. מדינת־ישראל
העמידה פנים כאילו אינו קיים גבול
כזה. ראשיי נתקל כיום בחומת התוצאות.

ס תיר ה סגדית
מדינת־ישראל הראשונה, בימי שאול המלך,
קמה במצב מדיני חולף של שווי־משקל בין
ארם־נהריים ומצרים. מדינת־ישראל החדשה
קמה במצב פוליטי מקרי לא־פחות :
ירח־הדבש בין אמריקה וברית־ד,מועצות,
אחרי מלחימת העולם השניה.
גג אז דייו האינטרסים האמריקאיים ב־קידמת
אסיד׳ ברורים למדי למדינאים ולמצ־ביאים
של וושינגטון. אולם במצב הביניים
של שקט יחסי בעולם׳ יכול היד׳ הנשיא
ט,־ומן, מתוך אמונה משיחית או מתוך
חשבונות מפלגתיים קטנים, להתעלם משי־ק־לים
אלה.
ברגע שפרצה המלחמה הקרה הקיצונית
הגיע מצב זה לקיצו. האינטרסים האמריקאיים
הפכו צו מכריע. העם האמריקאי
העלה לשלטון נשיא חדש, שנראה לו תקיף
וקיצוני יותר בשמירה על אינטרסים אלה.
באסיה, כמו בכל מקום אחר, היה אינטרס
עליון זה: מלחמה בקומוניזם. אמריקה בח

בבני־הברית הבטוחים ביותר במלחמה
זו — המעמד הריאקציוני המושבע, שנציגיו
דם צ׳יאנג קיי־שק, באו די, סינגימן רי
והמלך סעוד. היא לא סמכה על משטרים
מתקדמים, אנטי־קומוניסטיים אך עצמאים,
כמו משטרו של נהרו בהודו.
במרחב הערבי הייתה אמריקה מעוניינת
לתמוך במשטר הקיים. היא לא היתד, מעוד
יינת בשום זעזועים חברתיים׳ בשום מהפ-
יה פנימית שיכלה לחסל את המשטר הפאודלי
ולהעלות לשלטון כוחות חדשים.
היא רצתה להקים מערכת־הגנה אנטי־סו־בייטית,
ולהקיש אותה בחפזון.
היה זה שיקול טבעי — לגבי אמריקאים.
אולם היה זה שיקול שאיים, במקרר, להשמיד
את מדינת־ישראל. כי אותם משטרים
ערבים היו מטבע מהותם אויבים נצחיים
למדינה החדשה, שהביאה את חיידק ה־קידמה
למרחב. תקוותה היחידה של ישראל,
להשתלב במרחב ולחיות בשלום, היתד, מבוססת
על מהפכה ערבית שתעלה כוחות
מתקדמים, שוחרי עצמאות, ידידים לישראל
ולאחדות מרחבית.
כאן היתד, סתירה יסודית. היא לא נבעה
מרצון רע של מישהו. היא היתד, תוצאה
אובייקטיבית של מצב קיים.

ענץ שד טע 1ח
המדינה השתדלה להתחמק בעובדה זו.
רוב אזרחי ישראל הם אנטי״קומוניסטייש.
במאבק העולמי, אהדתם נתונה למחנה המערבי,
אם כי רובם קרובים יותר לקו
של נהרו ומאנדס־פראנס מאשר לקו קיצוני
של ג׳ו מק־קארתי. רובם ראו סרטים
אמריקאים, קראו ספרים אמריקאים במקור
ובתרגום. הם גם ספגו את ידיעתם על המאורעות
הבינלאומיים מפי סוכנויות־ידיעות
אמריקאיות. הזדהות נפשית עם מחנה אחד
עזרה לחפות על העובדה כי אותו מחנה
הוא בעל אינטרסים סותרים בשטח החיוני
ביותר לעצם קיום המדינה.
כך נפוצה ההרגשה הילדותית שכל זה
אינו אלא טעות, וכי עוד הסבר ועוד שכנוע
ישנו את המצב. גנרל פלוני בפנטגון הוא
אנטישמי, פקיד אלמוני בסטייט־דפרטמנט
הוא בור ועם־הארץ. שניהם אינם מבינים
את האינטרסים האמיתיים של מולדתם. לו
הבינו שאין לסמוך על הערבים, שישראל
לבדה היא דמוקרטית וראש־גשר של המערב
במדבר המזרחי׳ כי אז היו הופכים מיד
לציוניש נלהבים. זהו, פחות או יותר, מטרת
מדיניות־החוץ הישראלית בזמן האחרון.
לפני 15 שנה הושמעה טענה דוימר, על
ידי נציגי היישוב העברי בארץ באזני השרים
הבריטיים, בשעת וועידת־ד,שולחן העגול
האומללה עם שליחי המופתי. ענה או
הלורד האליפאקם׳ בחיוך עדין .״אנא,
רבותי, הניחו לנו לשמור על דאינטרסים
שלנו כפי שאנחנו מבינים. אחרי הכל, יש
לנו די נסמן...״
נדמה שמאז לא השתנה הרבה בגישה
הפוליטית של ראשי המדינה. אולם השתדלנות
איננה מדיניות חוץ.

ס חי ר של חרו ת
בחדשים האחרונים נעשה מאמץ רציני
להפעיל שוב את יהודי אמריקה כמכשיר
של לחץ על ממשלתם. ערב הבחירות שנתקיימו
השבוע, נאלצו כמה מועמדים של
שתי המפלגות לצאת נגד מדיניותו של דא־לס,
כדי לרכוש קולות יהודיים. הושגו
כמה הצהרות והכרזות יפות. אולם 1954
אינה . 1947 ושום שנוי יסודי לא חל. הוא
לא יכול גם לחול.

מדינת ישראל עומדת לפני הצורך להסיק
כמה מסקנות אכזריות. לשש כך דרוש הרבה
אומץ־לב. אילם אמת אכזרית מסוכנת
פחות מאשר אשליות נעימות.
מם : 1.אין תחליף לחרות מסקנה לאומית. רק מדינה עצמאית על במת ההיסטוריה
מסוגלת לשמור לאורך ימים על
קיומה.
יציאה מתחת לכנפי־הנשר האמריקאי, אין
פרושה בהכרח נקיטת קו אנטי־אמריקאי.
פרושה שישראל תהיה חפשית להחליט בכל
שעה כיצד לפעול, במי לתמוך — ותמורת
מה. יכולה מדינה ריבונית לתומך במדינה
אחרת בשטח אחד, להתנגד לה בשטח אחר.
בן־ברית הוא דבר חשוב, אפילו כשהוא
קטן. ואילו משרת, קבצן קנוי׳ אין לו
ערך בכלל בבורסה הבינלאומית.
מם : 2 .אין חרות לאימית מסקנה ללא בסים כלכלי. חרות היא מצרך יקר.
מחירה יכול להיות דם, הוא יכול להיות
גם זעה, דלות ורמת־מחייה ירודה.
מדינה המבקשת נדבות על ברכיה, אינה
יכולה ללחום לחרותה. חרות לאומית פרושה
סוף הנדבות, הסתפקות במועט מאד׳
עבודה כפולה וחלוציות מוגברת. רבים
חושבים שעם ישראל של 1954 שוב אינו
מסוגל לכך. אולם עם ישראל היד׳ עד כה
מסוגל לכל קרבן — כשראה את המטרה
ואת המנהיג ההולך לפני המחנה.
..מסקנה מם : 3 .ישראל חייבת לנהל
מדיניות־חוץ משלה, בלתי־תלויה לחלוטין.
אי־תלות אינה ניטראליזים עקר ועקרוני.
אין פירושה עמידה מן הצד במאבקים בינלאומיים.
פירושה שמדינה עצמאית בוחרת
לה ידידיש ואוייבים בהתאם למטרותיה הלאומיות.
מטרתה
העיקרית של ישראל בשעה זו
היא להשיג שלום על גבולותיה. לשם כך
עליה למצוא בני־ברית במרחב הערבי ובכל
מרחב אסיה. ידידים אלה לא יהיו גרורי
וושתגטון או מוסקבה, אלא כוחות קידמה
השואפים לחרות לאומית וחברתית במולדתם,
ללא כל שלטון זר.

בתיבות אז גרור ה?
מדינת ישראל לא. תמצא ידידים אלה כל
עוד יראה אותה העולם כחסרת־חרות, כמ־שועבדת
עד אין מוצא לשלטונה המוחלט
של מעצמה זרה תהיה סימפטית כאשר תהיה.
אדם כמו אותו הודי גדול, ג׳והארלאל
נהרו, לא ימצא בה בן־ברית ראוי להוקרה
מהפכן ערבי אינו יכול לראות בה כסיס
בטוח וידיד אמיתי למהפכתו.
חרות אינה דבר הנקנה פעם אחת, על
מגש־הכסף, לעולמי עד. חייבת אומה לכבוש
את חרותה מדי שנה בשנה ומדי יום
ביומו מחדש, במחיר של העזה, עבידה
וקורבנות.
האשליה של בן הברית הנצחי, הגדול והנדבן,
מקורה באי־רצון לשלם מחיר זה.
מקורה ביצר ההשתמטות וההתפרקות. קו
ישיר מוביל מן הנסיגה של אל־עריש אל השיכונים
המפואריש, הקרייזלרים והפריז׳ידרים.
המשך הקו הוא אל אולם־הקולנוע׳ נעורים
חסרי־תוכן ודור חסר־מטרה.
מדינת ישראל איבדה את בן־בריתה האמריקאי,
ואת כל שאר בני־בריתה ברחבי־העולם,
ברגע שהפכה לגרורה. התפרצות
חדשה של שא־פת״החרות תרכוש לה כבוד
מחודש בוושינגטון, כמו בשאר בירות־העו־לם.
הוא ירכוש לה גם כבוד מחודש בקרב
יהודי העולם.
סכנות החרות גדולות. אולם הן כאין
וכאפס לעומת הסכנה האיומה הכרוכה בדרך
הנוכחית.

את ואח
וא ידעת
ג׳יימם פורסטל היה חבר המפלגה הדמוקרטית,
שר־הצי ואחר־כך שר־ההגנה של
ארצותיה,בריף. בימי הקמתה של מדינת־ישראל
כחבר ממשלתו של הארי מרומן
היה אויבה המושבע של המדינה מיום
ר,כנסו לתפקידו.
לא היתד, זאת איבה פרטית. פורסטאל
לא היה אנטישמי. אולם הוא היה דובר המטה
הכללי של הצבא האמריקאי. הקטעים
הבאים של יומנו הסודי, שהתפרסם זמן רב
אחרי שאיבד את עצמו לדעת על ידי קפיצה
מתוך חלון של בית־חולים, כנראה בהתקפה
של טרוף, אינם מגלים רק את עצם
הת גדותו להקמת המדינה, אלא גם את
נמוקי הצבא האמריקאי.

הנפם

הער בי

נקודת המוצא היא הנפט :
30 ביולי 1945 ,אמרתי ל(ברנס,
שר החוץ האמריקאי של אז) שערב הסעו דית
היא אחד משלושה אוצרות הנפט הגדולים
ששרדו בעולם. שני האחרים הם
בהרי הקווקז ובאיים הקאריבייס...

כעבור שניי ביטא פורסטל את החשש
הג בר והולך של הצבא האמריקאי, שכב ד,תכונן
אז למאבק עם ברית־ר,מועצות :
14 ביולי — 1946 ,המזרח הקרוב: אמריקה
איבדה פרסטיז׳ה רבה בסולם הערבי
בגלל יחסנו לארץ־ישראל, האנגלים אומרים
שאינם יכולים לעשות כל אשר היו רוצים
לעשות למען הערבים בגלל הלחץ שלנו,
בקשר עם מתן ההלוואה לבריטניה.

כספם של היהח־ים
בנקודה זו החל הלחץ המכריע של יהודי
אמריקה על ממשלתם :
4בספטמבר — 1947 ,בסוף סעודת הממשלה
ה עלה האנגאן (שר הדואר, שהיה
גס מנהל המפלגה הדמוקרטית) את השאלה
אס הנשיא יכריז הכרזה על מדיניותו בענין
אירץ־ישראל, ויזכיר את הצורן להכניס לארץ
150 אלף יהודים. הוא אמר שאינו
רוצח ללחוץ בכוון זה או אחר, אן הוא רוצה
להזכיר שהכרזה כזאת תשפיע מאוד
על גיוס כספים למען הנהלת המפלגה הדמוקרטית.
הוא
אמר שתורמים יהודים נתנו בשנה

מרכזההתנגדות. הבנין־בעל־חמש־הצל עות (ה״פנטגון״) ,מקום מושבם של משרד־ההגנה האמריקאי והמטכ״ל שלו, שימש גם מרכז
העצבים של ההתנגדות הנמרצת לקו פרו־ישראלי• .התנגדות זו הי תת בתוקף גס בימים שטרומן ישב בבית הלבן על אף יחסו הנוח לישראל.
שעברה סכומים גדולינו, והם יתרמו או
לא יתרמו הפעם בהתאם לקו הנשיא בשאלת
ארץ־ישראל אני אמרתי ש) הנשיא נת׳
בקש להכריז את ההכרזה על ידי אבא הלל
סילבר, שאינו לא דמוקרט ולא ידידו של
מרומן, ושהכרזה כזאת תרגיז מאד את הבריטים.

פורסטל
החל במאמץ כביר להוציא את
שאלת ארץ־ישראל מן התחרות המפלגתית/
לגבש מדיניות משותפת של שתי המפלגות,
בהתאם למושגי הגנרלים והדיפלומטיים המקצועיים.
הוא חזר פעמים בלתי־ספורות
על טעותו ש״אסור להרשות לשום קבוצה
באמריקה להשפיע על מדיניותנו בצורה
שתסכן את בטחון המדינה האמריקאית.׳׳

לחץ חסר־ תקדי ם
אולם בינתיים הגיעה שעת ההצבעה הגדולה
באו״מ. היה זה שיא הלחץ היהודי.
רשם פורסטל במרירות, למחרת ההצבעה :
1דצמבר — 1947 ,לאבט דיווח על תוצאות
ההצבעה באו״מ. הוא אימר שאף פעם
בחייו לא היה קרבן לחץ כה גדול כמו
בשלושה ימים אלה( .אנשי־עסקים יהודים
מסויימים) היו בין אלה שהטרידו אותו...
חברת־הצמיגים פיירסטון, שיש לה זכיון
בליבריה, הודיעה שטילפנו אליה וביקשו
שתפס־ל את נציגיה בליבריה כדי ללחוץ
על ממשלתה להצביע בעד החלוקה.

אותה שעה גבר במפלגה הדמוקרטית החשש
כי הרפובליקאים יקדימו אותם בהכרזה
פרו־ציונית, ייזכו בקולות היהודיים.
3בדצמבר — 19*7אמרו לנשיא ש(ה״
מושל הרפובליקאי תומס) דיואי עומד לצאת
בהכרזה לטובת עמדת הציונים בארץ־
ישראל, ועימד ו על כך שאם הנשיא (טרומן)
לא יקדים אותו, יפסידו הדמוקרטים בבחירות
במדינת ניו־יורק.

פורסטל עצמו נפגש עם דיואי׳ ניסה לשכנע
אותו להוציא את שאלת ארץ־ישראל
מתחים ההתחרות המפלגתית. דמאי אמנם
הסכים שהדבר רצוי, כלומר היה מוכן לוותר
על עמדתו הפרו־ציונית, אולם פיקפק בכך
שהדמוקרטים יכבדו התחייבות כזאת. לכן
סרב להיענות לדרישת הצבא.
הצבא הפיץ ידיעות מבהילות על הסכנה
האורבת לאמריקה, אם יאבדו לה מקורות
הנפט הערביים. בלי מקורות אלה׳ הודיעו,
יהיה צורך לצייד את כל המכוניות האמריקאיות
במנועים חלשים יותר, הצורכים
פחות נפט. אותה שעה הסביר הצבא שתכנית
החלוקה אינה בת־ביצוע, ושלכן על
אמריקה לחסלה.
הרג?} ההיסטורי: טרומן (שמאל) מעביר
רשמית את השלטון לאייזנהואר וניקסון
(ימין) — המעמד המסמל את השינוי הקיצוני
של המדיניות האמריקאית כלפי ישראל.

24 בינואר — 1948 ,הגנרל גרינטר (כיום
מפקד צבא־האמנה האטלנטית) ,לא השאיר
כל ספק כי ראשי־המטות מבינים את התוצאות
האפשריות של התפתחות המצב ב־ארץ־ישראל
על התכניות האיסטראטגיות
שלהם פורסטל הזכיר את) הרושם כי

יש חלוקי־דעות בין היהודים עצמם ביחס
לחכמתו של הנסיון להכניס את ארצות־הברית
לפוליטיקה של המזרח התיכון.

פרנקלין ד. רוזבלט הצעיר, בנו של הנשיא
המנוח, לחם למען קו פררציוני של המפלגה.
גם מנהיג מפלגתי אחר הודיע ש״אם
לא נתמוך בציונים, נפסיד בבחירות במדינות
ניו־יורק, פנסילבניה וקליפורניה.״ הי
ש ב פורסטל :״דומני שהגיע הזמן שמישהו
יתחיל לחשוב אם אין אנו עלולים להפסיד
את ארצות־הברית ! ״

104 אדף חייל ,
הי־ ,זה אותו יהודי זקן ורב־השפעה,
ברנרד ברוך, שהזהיר את פורסטל מפני
פזיזות, שתזיק למפלגה. ברוך הזכיר שיהיה
זה בלתי־הגון ״לתת לבריטים לזיין את
הערבים, מבלי שאנחנו נספק ציוד דומה
ליהודים.״ אולם הצבא כבר מצא נימוק
חדש :
18 בפברואר — 1948 ,הגנרל גרינטר אמר
שלבריטיס יש עכשיו 57 אלף חיילים ב־ארץ־ישראל,
והעריך את גודלו של הכח
הדרוש לביצוע החלטת שבירת או״מ ב־80
אלף עד 160 אלף ׳חיילים.״

דצבא האמריקאי הצליח עתי לשכנע את
הממשלה להיסוג מתכנית החלוקה ולדרוש
נאמנות אמריקאית־בריטית־צרפתית על הארץ׳
דבר שפרושו היה, כמובן, אי־הקמתה
של מדינת־ישראל. היה זה צחוק הגורל
שהצעה זו לא יצאה לפועל מפ.י שלארצות־הברית
האדירה לא היו באותה שעה כמה
אלפי חיילים כדי להטילה בכח :
״הרמטכ״לים חיוו את ד עת,ס שאם תוקם
נאמנות ושני הצדדים יקיימו הפוגה צבאית,
הקיצוניים בשני המחנות ייפרו או!
ההפוגה. כדי להתגבר על אלמות זו יהיו
דרושים לפחות 104 אלף חיילים. אולם ארצות
הברית לא יכלה לשלוח יותר מ־15
אלף חיילים לשום מקום מבלי להכריז על
גיוס חלקי״ — דבר שהממשלה פחדה לע
שותו.
ביום
הקמת המדינה עשה הנשיא מעשה
שהרעיש את שריו — :הוא נטל לידו את
היוזמה— ,הכיר במדינת־ישראל שהוקמה
זה עתה בניגוד לרצון שר־החוץ.
14 במאי — 1948 ,לאבט טילפן לי ב־
6.30 ואמר שממשלתנו הכירה במדינת יש ראל.
הוא אמר שעל כן הוחלט כנראה לפני
24 או 48ש ,0ת (על־ידי הנשיא) והדבר
נמסר לו ולגנרל מרשל רק עתה ...הוא
אמר שיש לצפות לקרבות חמורים, אולם
הצבא היהודי עדיף בציוד ובהדרכה על
הערבים ויש להניח שהוא יהיה מסוגל לדאוג
לעצמו.

באותה שעה הגיש אדמירל אמריקאי
דו״ח על המצב במרחב, הודיע לפורסטל
כי ״הפרסטיז׳ה של ארצות־הברית במזרח
התיכון סבלה נזק שאין לתקנו ...תר!,ם

נפתחה בינינו ובין האנגלים ...הערבים אינם
משתמשים בבלוף ...הבעיה חורגת מן
הסכסוך העתיק בין יהודים וערבים, תהיה
בעלת השפעה בינלאומית...״
11 באוגוסט — 1948 ,בווין (שר־החוץ
הבריטי) חרד מאד למצב במזרח התיכון.
הוא מצפה כי הרוסים יעשו כל אישר ביכולתם
כדי ל;רום לחידוש הקרבות.

היה זה הזמן בו פעל הרוזן השוודי פולקה
ברנאדוט בארץ והציע לבנאם את ירו שלים.
חוגי הצבא האמריקאי עטו על הצע ז
זו מיד :
״פורסטל הזכיר את דרישת הסטייט־דפרטמנט
לשלוח 6000 חיילים שישמשו כ־כוחות־משמר
בירושלים להגשמת תכנית
ברנאדוט לארץ־ישראל. דרישה בלתי־צפויה
זו היא דוגמה לכן כיצד ניתן למצב בארץ־
ישראל להיסחב ללא הגדרת כל מדיניות
אמריקאית עקבית. פורסטל אמר שלמעשה
נכתבה המדיניות הארצישראלית שלנו על־ידי
חשבונות מפלגתיים עלובים.״

*היהודים חדר! ל מ צרי ם״
הסכסוך בין הצבא והנשיא הגיע לשיא
חדש בנובמבר , 1948 אחרי הצלחת מיבצע
עשר מכות בדרום. פורסטל ביקר בלונדון,
סעד עם וינסטון צ׳רצ׳יל והשגריר האמריקאי.
לשגריר היה ״יום רע מאד בגלל העסק
של ארץ־ישראל. נראה ששוב חל ש נוי
בעמדה האמריקאית, ועתה תימך (הנשיא)
בדרישת היהודים לנגב (לפי החלטת עצרת
או״ם) וגם לגליל (לפי החלטה סותרת של
ברנאדוט).״
ואז דגיע הרגע בו הצליח הצבא לכפות
את דעתו על הנשיא ולהניע אותו לעצור
בעד ההתקדמות הישראלית. הדבר הופיע
ביומנו של פירסטל בשפה מתונה :
״ 31 בנובמבר — 1948 לאבט אמר שכוחות
ישראליים חדרו כנראה למצריים. במיוחד,
ה1דיע ו שהתקיפו שדה־תעופה בתוך השטח
תיזצרי. נמסר כי הבריטים יודיעו לנו שאם
לא ים וג,ו הישראלים, מיד הרי ייכנס חוזה
ההגנה ההדדית המצרי־בריטי באופן אוטומטי
לתוקפו.״

ה ה זה, כפי שנתברר אחר־כך, בלוף,
ממשלת בריטניה לא היתד, כלל מוכנה להיכנס
לפעולה כל שהיא, כפי שהעידו לאחרונה
כמה ש: ים בריטיים שביקרו בארץ. האיום
הבריטי נתן לצבא האמריקאי את הנשק לחש־פעי
על הארי מרומן! מרומן נתן הוראה, ל־ג׳יימס
מקדונלד; מקדונלד התעלם מקיומו של
שרת וביקר את בן־גוריון בטבריה.
מאז קרו הרבה דברים, אולם דבר אהד
לא השתנה: הגנרלים והדיפלומטים המקצועיים
של ארצות־דברית סבורים כי תמיכתו
של מרומן במדינת־ישראל היתד, אסון
היסטורי למולדתם. והם השתדלו לתקן את
המעוות אחרי שאחד משלהם, הגנרל דוייט
אייזנהואר, נכנס סוף־סוף לבית הלבן.

תצפית

במדינה

הזכויו ת שמורות)

.קבוצה אחת שלא תתלהב כלל לשובו של כי. ג׳י: .

הדיפלומטים המערביים בישראל, המתלהבים בזמן האחרון ממדיניותו המתונה
והמרוסנת של משה שרת שגרמה לחוסר פעולות־תגמול ישראליות מזה קרוב
לחודשיים. דיפלומטים אלה חוששים יותר מפני שרים ישראלים אחרים, וביחיד
מבן־גוריון,

.אל תתפעל יותר מדי מג׳יסטות ידידותיות של שגריר

צרפת בישראל, פייר ג׳ילבר. אמנם ג׳ילבר טצמו ידיד ישרא? ,אולם ממשלתו
אינה נוטה לצאת בגלוי נגד הערבים. דוגמה: מיד אחרי נאומו העברי של ג׳ילבר
בתל־אביב לפני שבועיים, דאגו חוגים ממשלתיים בפאריס בי יינתן פיו־טום
רשמי מקביל להכרזת ידידותה של צרפת לערבים.

.אם אתה זקוק למכונית, תוכל לבחור לך תוך שנתיים

במכונית גרמנית, תוצרת־הארץ. אחרי הצלחת קייזר־פרייזר בשטח
הייצוא, עומד לקום בקרוב לא רק בית־חרושת אוסטרי למכוניות־משא בעלי
מנועי דיזל, אלא גם בית־חרושת שיביא מגרמניה חלקיימבוניות, במסגרת השילו־מים,
ירכיב אותם בארץ בשותפות עם ההסתדרות. הווה החיה של התכנית :
סולל־בונאי שילומאי הלל רן.

.כמעט ברור בי הקואליציה הממשלתית לא תתפרק לפני
הבחירות באוגוסט , 1955 למרות ההשמצות ההדדיות, אלא אם כן תתבררנה
באופן פתאומי עובדות מדיניות חדשות לגמרי. בל הדיבורים ההדדיים על פירוק
הקואליציה אינם אלא מבוא לתע מולת־הבחירות העתידה.

.ייתכן כי הצ״כ יסכימו לשיטת הבחירות האיזוריות של
בי. ג-י. בתנאי שיונהגו בה כמה תיקונים, אשר מגמתם העיקרית צימצום זכרתי
הבחירה לבני־הארץ הוותיקים ביחס. בין התיקונים המוצעים: התניית זנותיחבחיוה
באזרחות ישראליות, וותק בארץ של שלוש שנים לפחות, ידיעת־מה של השפה
העברית והוכחה על תשלום מם־הכנסה ומשים עירוניים. מגמת התנאי האחרון
היא להוציא מכלל הבוחרים את המובטלים, היות והצ״ב משוכנעים כי מפא״י
תרכוש את קולותיהם לפני הבחירות על־ידי מתן עבודות־דחק בקנה־מידה גדול.

.צפה לבך כי משה סנה יירש את מקומו של שמואל
מיקוניס, תוך למעלה משנה, כמזכיר כללי של מק״י. ההחלטה על
בך נתקבלה לפני חודשיים במרכז הקומאינפורם בבוקארשט, הובאה לארץ על
ידי אחד משליחי מק״י, יחד עם אישור טופס סיפרו האידיאולוגי של סנה כמורה
ההלכה העיקרי למק״י בשאלה היהודית. הפקודה מבוקאדשט קבעה כי מיקונים
יפנה את מקומו למנה לאחר שייקלטו אנשי תנועת־השמאל בשורות מק״י, יעברו
בהצלחה את תקופת המועמדות, הנמשכת שנה.

.עמדת הפועל המזרחי בבחירות הכאות נתונה עתה כמחלוקת
המורה. בה בשעה שחוגים מפא״יים הקרובים לבן־גוייון עודם מתכננים
גוש־בחירות פועלי גדול, שיכלול את מפא״י, אחדות העבודה, העובד הציוני,
הפועל המזרחי, ופועלי אגודת״ישראל, שואפים חוגים אחרים, שבראשם התיצב
שרוהדתות לשעבר הרב מיימון, להקים מחדש את החזית הדתית האחידה

.מנגנון ההסברה של השגרירות הבריטית בישראל יורחב
במידה רבה, לאחר בואו של השגריר החדש, ג׳ון ניקולס. ניקולט, ששימש קוד ם
לכן כאחד ממנהלי מחלקת־ההסברה של משרד־החוץ הבריטי, קיבל הוראות
להקים מנגנון־תעמולה שיתחרה בזה של הש גרירות האמריקאית.

• התואר של יועצים לפקידים ישראליים גבוהים, שאיפשר
לנושאיו לקבל שכר מחוץ למסגרת הדירוג הממשלתי, יבוטל.
האוצר הודיע כי הוא ימשיך לשלם את משכורתו של כל יועץ ער תום החוזה
שלו, יתן לו לאחר מכן ברירה להמשיך לשרת במשכורת של עובו־המדינה, או
לפרוש מן השירות.

• פרשת התאבדותו של ייטראל סיני תגרום לסכסוך כין
מנהיגי הצ״כ לבין ראשי התאהדות-הסוחרים, שהפכו את כל הפרשה
לעניין הפגנתי. מנהיגי הצ״ב טוענים כי אנשי מס־הכנסה נהגו ב סיני במלוא
ההגינות וכי העניין כולו יגרום רק לאובדן פהסטיג׳ה ניכר לחוגי־המסחר. אגב,
איש לא מצא לנכון לציין כי סיני, גיבור־הסוחרים, היה חבר סניף מפ״ם בדרום
ירושלים.

• האסטרונומים הישראליים יצאו להתקפת־מהץ נגד השמו-
עות על צלחות מעופפות שנראו לאחרונה ברחבי הארץ והעולם. הם טועניס
כי בזמן האחרון נרשמו מקרים רבים של נפילת מטאורים מסוגים שונים, אולם
איש מן המדענים המוכרים הסורקים את השמיים בעזרת טלסקופים משוכללים
טרם ראה צלחת מעופפת. עד כה נראו הצלחות רק על ידי בני־אדם רגילים, חסרי

כל הבחנה מדעית.
.חיים חדשים יוזרמו לאירגון וותיקי-ההגנה, וחבריו עשויים
למצוא את עצמם בקרוב בתפקידים מכובדים ביותר. אחרי שהממשלה (במיוחד
בי. גיי ).זילזלה באירגון בגלוי משך שש שנים, דחתה את בקשות חבריו לרתמם
כמתנדבים לתפקידים חשובים, החליטה עתה מפא״י לשנות את עמדתה סיבה
משוערת לשינוי ; השפעת אלפי חברי האירגון, ביניהם אזרחים רבים רעמדות־מפתח,
על מערכת־הבחירות הקרובה.
.לא מן הנמנע כי יוקמו שתי ליגות נפרדות לכדורגל. לאחר
המשבר האחרון שפרץ בהתאחדות הכדורגל הישראלית עומדות הנהלות הקבוצות
של בית״ר והפועל לארגן משחקי ליגה משלהם. קבוצות־הכדורגל של מכבי לא
ישתתפו בה, ישחקו בנפרד.
.הולדת האיגרוך המקצועי בישראל אינה רחוקה: נחום
דמסיץ, מי שהיו! אלוף דניה באיגרוף עומד לאמן מספר צעירים חובבים, להפכם
למתאגרפים מקצועיים מקווה כי הם יוכלו להתמודד תוך שנה עם טובי המתאגן -
פים באירופה.

ביצים לפעול נגד בן־גוריון ותוכניותיו.
כאשר ניסה חבר־המזכירות להרגיע איש
קבוצי׳ וותיק, שעמד בחוץ, אמר לו הלה
בזעם :״אני יכול לומר לך בפה מלא כי
אף על פי שאני קשור בכל נימי למפא״י,
נאמן עלי טבנקין יותר מן האיש הזה
(בן־גוריון).״
ברור כי עתונות־המפלגה ניסתה לשכך
את הסערה. דבר הצניע את נאומו של בי.
ג׳י. במועצה, מסר רק כי ״הצעתו של החבר
בן־גוריון נתקבלה עקרונית.״ גם לשאר
העתונות היתד, סיבה נכבדי, להתעלם
מן הנאום: המפלגות חישבו ומצאו כי אם
לא ינתן לדברי בי. ג׳י. כל פירסום, תהיה
פעולתם ההודסנית בשורות מפא״י גדולה
פי מאה.
הפעולה ההורסנית נפסקה השבוע —
לפחות לזמן מה. תומכי בי. ג׳י. ואנשי
איחוד הקבוצות והקבוצים הגיעו לפשרה
חלקית: בן־גוריון יכתוב איגרת אישית

העם
שבשבת רוח משונה

בלוד ירד גבר עייף ממטוס, הוקף מאות
עתונאים וסקרנים סתש, אמר כמה מלים
סתמיות, ביקש להימלט. כמעט באותה שעה
התכנסו מאות ישראלים אחרים באולם
תל־אביבי ; חגגו בתרועות נצחון את קבורת
מפלגתם, רקדו עד אור הבוקר בגנים הציבוריים
וברחובות יחד עם חבריהם החדשים.
היה
קשר בין שיחרורו של ישראל אות־שטיין,
הסוחר היהודי שעסק בעיסקות בינ־לאמיות
אגדיות ונכלא בסופו של דבר
על־ידי לקוחתו העיקרית, ממשלת צ׳כוס־לובקיה
(העגלס הזה ,)789 ובין הצטרפות
חברי מפלגת השמאל הסוציאליסטי למק״י.
שניהם סימנו שלב חדש ביחסים המשונים
בין ישראל וברית־המועצות, שדמו בשנים
האחרונות לשבשבת־רוח מטורפת.
״לאחור — פנה !״ עד כה התקדמו
יחסים אלה בזיג־זג שגעוני, עברו שלשה
שלבים :
• שלב : 1הצהרת גרומיקו. אחרי
דור של מלחמה עקשנית נגד הציונות,
למען עצמאות (ערבית) של פלשתין, נתן
הקרמלין לנציגיו פקודה של ״לאחור —
פנה הצבעתו של אנדריי גרומיקו וידידיו
באו״ם הכריעה את הכף למען הקמת
מדינת ישראל. נשק צ׳כוסלובקי הציל את
צה״ל, הסיבה: הרצון לסלק את האנגלים
מארץ־ישראל בדרך הקצרה ביותר.
• שלב : 2משפט אורן. אחרי שישראל
הצטרפה למעשה לגוש המערבי (ראה רפור־טג׳ה)
חזר העולם הקומוניסטי לעמדתו
הקודמת, האשים את הציונות כסוכנת האימפריאליזם,
את הציונים כמרגלים. התוצאות:
מאסר אורן, עלילת הרופאים כמוסקה,
פיצוץ הצירות בתל־אביב, ניתוק-
היחסים.
• שלב : 3התקפת השלום העולמית.
ברית־המועצות החליטה לפלג את ״העולם
הקפיטליסטי״ ,לקרב אל עצמה את כל היסודות
האפשריים. חידוש היחסים עם ישראל,
חיסול עלילת־הרופאים.
פרט קטן עוד היה חסר להשלמת התמומתאבד
ישראל סיני
נה: שיחרורו של אורן עצמו. בלעדיו לא
אחרי מותי, חוב
יכול היה הפצע להגליד. השבוע, כשחזר
אורנשטיין לביתו, פיקפקו רק מעטים ש לכל חבר באיחוד, יסביר את עמדתו כלפי
בקרוב יצטופפו העתונאים בשדה־התעופה
התנועה הקיבוצית.
של לוד, יקדמו את פניו של הגיבור האולם
היה ברור מראש כי האיגרת לא
ראשי של משפטי פראג.
תבנה את אשר הרם הנאום. אמר אחד
מחברי מזכירות האיחוד :״אם איגרת
זו תרגיע את הרוחות, מה טוב — ולא,
יצטרך מישהו להסיק את המסקנות״.
הידיד ה אויב

מפלגות

ידידנו הגדול ביותר זווא
אויבנו הגדול ביותר.

מסים

בשבוע שעבר הוכחה שוב אמיתותה של
אימרה עתיקה זו, כאשר נשא דוד בן־
גוריון נאום מפתיע במועצת איחוד הקבוצות
והקיבוצים, גרם נזק רב למפא״י.
בי. ג׳י. הגיע למועצה במצב־רוח עכור :
הוא חזר זה עתה מהתיעצות עם כמר,
ממנהיגי מפא״י, אשר הודיעו לו כי לא
יסכימו שהוא ינהל את מערכת־הבחירות
משדה־בוקר, הודיעו לו ברורות כי אם יש
ברצונו לעסוק במדיניות, עליו לחזור לתל-
אביב. לבסוף הושגה פשרה: הוסכם ש־בן־גוריון
יצא, לפי שעה, לטבריה, אולם
הוא לא היה מרוצה, שאף להוכיח לחבריו
כי הוא יוכל לומר לאנשי־מפלגתו דברים
בלתי־נעימים — והכל ישמעו לו.
את הדברים הבלתי נעימים אמר בי. ג׳י.
חזקה בנאומו במועצה. הוא פתח בהתקפת-
מחץ על התנועה הקיבוצית, האשים אותה
ב״הסתאבות״ ,״התאבנות״ ,ו״טוטאליטא־ריות״
,ירד מן הבמה בחיוך: הוא היה
בטוח כי נאומו השאיר רושם עז.
טכנקין נאמן יותר. הרושם היה
עז, אולם הוא היה הפוך לגמרי מן הרושם
לו ציפה בן־גוריון. אנשי־הקיבוצים נפגעו
קשות, הגיבו במהירות ובחריפות. אמר
ח״כ קדיש לוז, חבר קבוצת דגניה :״אנחנו
ובן־גוריון לא נמצאים על שטח אחד. בדבריו
הפעם — ואף פעם — לא הורגשה
)הדאגה לעניין הקבוצה.״ הוסיף אמנון
שמוש ממעיין־ברוך :״רק הבוקר וחירות
מציגים את התנועה הקיבוצית כפי שהציג
אותה בך־גוריון ...הוא הצליח לועמריד
אותנו נגד כל מלה מדבריו.״
המרידה נגד בי. ג׳י. לא בלטה בנאומים
בלבד. היא הורגשה גם במסדרונות־המועצה,
אילצה את מזכירות איחוד הקבוצות והקי־

מצע תדו*
לפני חודש ישבו רוב תועמלני המפלגות,
חיפשו בנרות מצע לבחירות. חיפש־־
ולא מצאו. היה חשש כי במלחמת־הבחירות
הבאה יגידו כל המפלגות בדיוק אותו הדבר.
לבסוף הרים תועמלן מוכשר את מבטו,
מצא את המצע. הוא היה תלוי על חבל.
שמו היה ישראל סיני.
איש לא חקר את הפרשה. בעתונים,
פשוטה בתכלית הפשטות. האיש נראתה עצמו. הוא השאיר מכתב בו
תלה את
אמנם לא האשים איש, אך רמז כי הענין
קשור למסים. יותר לא היה דרוש: כל
מפלגה בארץ שהאמינה בכוח המספרי של
האזרחים שאין להם חשק לשלם מסים
החלה רוקדת על חבל זה.
יתכן כי בימים כתיקונם היו רוב האנשים
ההגונים סולדים משימוש בטרגדיה אישית
כה ממאירה לצרכי תעמולה זולה — במיוחד
לפני שהענין נחקר די צרכו. אולם
גם אנשים הגונים מרכיבים משקפיים אחרים
בהתקרב מועד בחירות. בבחירות —
כמו במלחמה ובאהבה — מותר הכל.
סטירת לחי. השבוע קיבלו תועמלנים
מצלצלת. ועדת־חרוצים
אלה סטירת לחי
חקירה ממונה על־ידי ראש הממשלה, מורכבת
משופט עליון אלפרד ויתקון, עורך-
דין חיים קרונגולד ונשיא לשכת־המסחר
הירושלמית, מנשה אלישר, החליטה פד,
אחד: מס־ההכנסה לא גרם להתאבדות.
איש לא הטיל ספק שועדה זו היתד, אובייקטיבית
לחלוטין.
למעטים שישבו באולם, שהיה כמעט
ריק, של ביח־המשפט המחוזי בירושלים

הכן שבתאי סיני

האלמנה מזל סיני

הכת אסתר סיני•

גס אנשים הגונים מרכיבים משקפיים אחרים בהתקרב מועד הבחירות
והקשיבו לעדותו של גבר צעיר־פנים ד
כסוף־שיער, היד. ברור מראש מד. יהיו
המסקנות. עדותו של הפרופסור־האורח מאמריקה,
מילטון רוזנבאום, כוכב המדע
הרפואי של האוניברסיטה העברית, היתד.
שונה לחלוטין מן העדויות הטכניות האפורות׳
גדושות המספרים, של פקידי מסד,הכנסה
שקדמו לו על דוכן־העדים. הוא
לא העיד על חייו של ישראל סיני, אותו
לא הכיר כלל. אולם לעיני מאזיני עדותו
קם הסיפור האנושי לתחיה.

המתיחות בדירה הקטנה׳ אפופת הדלות,
בבקעה, ירושלים, הלכה וגברה, כמו החמסין
הכבד, שרבץ מאחורי החלונות הפתוחים.
מזל סיני חיכתה לשובו של בעלה,
ישראל, מחנותו הקטנה בעיר. הם היו תמיד
חוזרים יחד, אך היום ביקש ממנה ישראל
לחזור לבד: הוא ישוב יותר מאוחר. היום

שבתאי זכר את אביו כאדם שונה לגמרי:
עליז׳ אדיב, טוב־לב ושקט. שבתאי
גם ידע שהמנוחה תחזור אליו ברגע שהמצב
הכלכלי ישתפר: רק החובות, חוסר-
הכסף והדאגה המתמדת לפרנסת המשפחה
מרטו את עצביו של ישראל סיני.
שבתאי זכר כיצד עוד בשנת , 1948בהיותו
בצבא, קיבל חופשה מיוחדת, בא
לקבל את פני הוריו בנמל־חיפה. הם באו
מבולגריה עם גל־העליה הגדול. הם היו
מלאים התלהבות ומרץ, השתקעו בירו־שליים.
ישראל קיבל מן האפוטרופוס על
נכסי הנפקדים דירה קטנה בבקעה וגם מאפייה
נטוש.־ ,שנמצאה מול הדירה. הוא
החלים להמשיך במקצועו הישן: אפיית
עוגות •מזרחיות ובוגאצ׳ו• .
בתחילה היה המצב משביע־רצון. גם
מזל וילדיו של ישראל, שמואל׳ אסתר וישעיהו,
עזרו בעבודת־ד,אפייה. רק אברהם,

חוקרים קורנגולד, ויתקץ, אלישר
מאחורי מספרים, רחמה

גם נשק לה על מצחה — דבר שנראה לה
מוזר. לא, היא לא היתה צריכה להשאיר
אותו לבד, אך החמסין היה מחניק. מתי
הוא כבר יישבר?
כעת היא לא מצאי, מנוח. כל שאון צעדים
עורר אותה לפרוץ החוצה, להתבונן על
סביבותיה. לא, זה לא היה ישראל. לבסוף
בא הביתה שבתאי, בנה הבכור. הוא נכנס
רק לרגע׳ מיהר להתרחץ ולהחליף בגדים,
ללכת לספריית־האוניברסיטה: הוא למד
כלכלה ומדעי־המדינה. בבית לא היה כל
אפשרות ללמוד: המתיחות היה גדולה
מנשוא.
עליז, אדיב, שקט. המתיחות היתד.
גדולה לא רק הערב. בכל ערב, אפילו כשישראל
היה בבית, לא היתד, כל אפשרות
להתרכז בלימודים: האב היה עצבני עד
מאד, וכל דבר היה מוציא אותו מכיריו.
מצב זה נמשך כבר חודשים.
העולם הזה 890

צעיר־הבנים, היה מסתפק בזלילת העוגות :
הוא היה קטן מכדי לעבוד.
היתד, זאת עבודה קשה, שגזלה מן המשפחה
15 שעות ביממה׳ אך היא השתלמה
יפה: העסק התקדם, ועוגות־סיני
התפרסמו בבקעה. כך חלפו שנתיים.
כמקום עוגות, לחם. אחר בא המשבר.
משטר הצנע הידק את הארץ בז־רועות־ברזל.
מחירי חומרי־הגלם והמסים
העפילו מעלה מעלה. הביקוש לעוגות ירד :
האזרחים הסתפקו בלחם פשוט. סיני סגר
את מאפייתו הקטנה, פתח מזנון בקרבת
מרכז העיר, ברחוב ממילא.
שינוי המקום לא שיני׳ את המזל. המצב
הלך ורע. סיני שקע בחובות, חיסל אותם
על־ידי יצירת חובות חדשים. גם שיחרורו
של שבתאי מן הצבא לא עזר בהרבה. הוא
* מאבל בולגרי־לאומי,
ממולא גבינה או תרד.

עשוי

מבצק,

נרשם לאוניברסיטה׳ חשב שמוטב לעבור
מספר שנים קשות, כדי לצאת לדרך־חיים
רחבה — ולא להשאר כל ימי חייו במאפיה,
או מזנון. על אף כל זאת הקדיש שבתאי
כל רגע פנוי כדי לעזור לאביו.
הבן השני, שמואל, נשא אשה. ,ירד ליפו׳
הלך לעבוד כסבל בנמל. אסתר וישעיהו
הוסיפו ללמוד בבית־כפר עממי. אברהם
נשאר עדיין בבית. המחירים הוסיפו לעלות.
סיני
חייך. באחד הימים נכנס למזנון
איש צנום, מרכיב משקפיים, בעל אוזניים
גדולות ושיער דליל, הושיט לישראל סיני
מכתב. לא היתד, זו הודעה על מותו של
דוד אמריקאי, שהשאיר לו ירושה גדולה :
דברים כאלה קורים לאנשים אחרים. לסיני
קרו רק דברים יום־יומיים: המכתב היה
ממשרד מס־הכנסה, תבע ממנו לשלם סכומים
מפליאים בגודלם 465 :לירות מם־
הכנס־ 200 ,לירות מס־מפרעה 25 ,לירות
מס־מקדמה — בסך הכל 685 לירות.
סיני חייך. הוא היה מוכן למכור את כל
העסק שלו בסכום קטן מזה — ולא. נמצא
קונה. שש מאות ושמונים וחמש לירות י
היכן ישיג סכום כה גדולי הרי רק לפני
ימים מספר ק־בל 300 לירות כהלוואה מבנק
עולי בולגריה.
ישראל סיני מיהר ללכת למשרד מסד,ד,כנסר,
להסביר את המצב. הפקיד האזין
לדבריו באדישות גמורה: עוד סיפור אחד.
הוא שמע אלפי סיפורים כאלה. איש אינו
יכול לשלם. כיצד איפוא תתקיים המדינה,
וכיצד יקבלו הפקידים את משכורתם י הביקור
נשאר ללא תוצאות — ממש כמו
עשרות ביקורים מסוגו.
פתק צהוב. הצרות לא באו אחת
אחת. הן הצטברו, דרשו פתרון מידי. בוקר
אחד באו למזנון שני גברים, הביאו מכתב
שני בעל תוכן אחר: הוטל עליהם לעקל
תנור חשמלי, על חשבון מם־מפרעה. הם
הדביקו על התנור פתק צהוב: אם לא
ישולם המם תוך עשרה ימים, יהפוך
התנור לרכוש ממשלתי, יימכר במכירה
פומבית. כעבור ימים מספר הופיע סיני
במשרדי מס־ההכנסה, שילם חלק מן הסכום
הנדרש. הפתק הוסר.
מאותו יום ואילך לא היה ישראל סיני
מסוגל לדבר על מסים מבלי להתרגש.
בסא הפוך. עתה ביקשה מזל משבתאי
לגשת למזנון, לראות מדוע בושש אביו
לבוא הביתה. שבתאי הסכים: השתהותו
של ישראל סיני נראתה מוזרה גם בעיניו.
הנסיעה באוטובוס מספר 8העירה נראתה
בעיניו כאינסופית. החמסין הוסיף להעיק
על העיר.
המזנון היה סגור. התריסים היו מוגפים,
הדלתות נעולות מבפנים. שבתאי התדפק
על הדלת, חיכק לתשובה — לשווא. לבסוף
הדף את הדלת בכתפו, פרץ אותה במהלומה
אחת. המזנון היה ריק. שבתאי נכנם לחדר
הפנימי, ראה את אביו תלוי על אחת מ־קורות־התקרה.
לרגליו היה מוטל כיסא
הפוך.
שבתאי מצא סכין, חתך את החבל, רץ

החוצה להזעיק עזרה. למזנון נכנס שוטר.
אחריו באו כמה אנשים. לכולם היה ברור
כי העזרה איחרה לבוא. השוטר הוציא מכים
מעילו של ישראל מכתב׳ מסר אותו לקצין
החוקר, שהגיע בינתיים למקום. במכתב
לא האשים ישראל איש במותו, ביקש
למסור את גופתו לניתוח פאתולוגי, העיר,
בין השאר, כי מוטב שהמדינה תפחית את
מסיה.
לא היה זה המכתב היחידי. בתיק העור
של ישראל גילה שבתאי מכתב שני, מיועד
למשפחה. גם בו לא האשים המתאבד
איש, רק ביקש לפרוע את חובותיו —
סכום של 300 לירות. האנשים יצאו החוצה,
התפזרו. החמסין נשבר.
בדירתו הקטנה ברחביה היה פרופסור
מילטון רוזנבאום נרגש ביותר: הוא קרא
את ההודעות וההאשמות בעתונות, חשב
שגם לו, הפסיכולוג המומחה בעל השם
העולמי, יש זכות לומר את דברו. הוא לא
התכוון לדבר על המקרה הנדון: לשם
כך היה עליו להשיג את ההיסטוריה הפסיכולוגית
המלאה של סיני — דבר שלא
היה ניתן לביצוע. הוא רצה רק להעיד
על בעיית־ההתאבדות בכללה.
הוא הרגיש כי יש להדגיש כי ההתאבדות
היא סימפטום של הפרעה נפשית — בדרך
כלל, הפרעה רצינית ביותר. הפרופסור
* בשעת ביקור חברי ועדת־החקירה בבית
סיני, לשם חקירת תנאי מחייתו.

יתום אברהם סיני
לפני חקירה, רעש

במדינה
נרגז מן הנסיון לערבב מדע בפוליטיקה :
״־אם אדם מקבל התקפת־לב במשרדי־ימס־הכנסה,
האם גם זה קרה באשמתו של
שדת?״ הוא הרים את שפופרת הטלפון,
התקשר עם וועדח־־חקירה, התנדב להעיד.
טעם רע. זו לא היתה וועדת־החקירה
היחידה. בו בזמן שהאולם הקטן של ב-־ת־המשפט
המחוזי הירושלמי היה כמעט ריק
מאדם, היה אולם קולנוע אלנבי, תל־אביב
מלא עד אפס מקום: בליל שבר. ערכה שם
תנדעת־החירות משפט ציבירי על ד,נ שא :
״מי אשם במותו של סיני?״ גם כאן
הסיקו מסקנות, הוציאו פסקי־דין: במותו

• מטע התמרים העין־רדיאני מסוגל להתקיים
על מי התהום הערבתיים׳ ללא כל
השקאה, בתוך המלחה: להפיק, עם זאת,
יבול שווה לזה של תמרי עמק־הירדן הגדלים
באדמה פורייה על מי־השקייה.
• עשב רודוס, מספוא רב־ערר לבקר,
מסוגל להגיע באדמת הערבה לגובה של
2,5מטרים, גובה שקשה להשיגו בכל איזור
אחר בישראל.
• למרות החום הכבד, אין התרנגולות
המתורבתות סובלות מהתעלפויות וממחלות,
כמו באיזורים חמים אחרים, וניוז!

רות־השילומים פחות מחצי אחוז מכלל הייצור
הגרמני.
העתונאים שהשתעממו במקצת למשמע מט־חי־העובדות
והמספרים התעוררו רק עם ראשית
דבריו של ד״ר פליקם שנער, ראש משל-
חת־השילומים. אמר שנער :״ככל שנקדים
למצוא אומץ ולפתור את בעיית יחסינו עם
גרמניה, כן ייטב לנו׳.
היתר, זו הצהרה כללית למדי, אולם הלל
דן, מנהל חברת־השילומים, הסביר אותה בצורה
שאינה משתמעת לשתי פנים :״ייעול
פרעון השילומים ואישור־הפיצויים האישיים
יתאפשר רק אם נסכים לשהותם של נציגים
גרמניים בארץ, ולבואה של משלחת מסחרית
גרמנית לכאן.״
העיתונאים מהרו לאחוז בעפרונותיהם. אולם
עוד בטרם הספיקו לעשות זאת, הטיל דן
פצצת אינפורמציה שניה: הממשלה תדון בקרוב
בבעיה של מתן רשות־כניסה לישראל
לאוניות גרמניות, נושאות סחורות־שילומים.
הוא שכח, כנראה, את דברי משרד־החוץ, שהצהיר
בשנה שעברה לפני עיתונאים כי
״עגינת אניות גרמניות במימי ישראל לא
תתכן בעתיד הקרוב.״
לא היתד, זאת ההפתעה האחרונה בדבריו
של דן. בדברו על בעית.הטכנאים הגרמנים,
הוסיף ואמר :״הניצול היעיל של הציוד רב־הערך,
שהזמינה ישראל בגרמניה, יהיה אפשרי
רק אם היא תתיר לטכנא־ם גרמניים לבוא
לארץ, להדריך את העובדים המקומיים.
בסיום מסיבת־העתונאים היה כבר ברור כי
הלל דן לא אמר את דבריו על דעת עצמו :
ממשלת ישראל נקטה בגישה ריאליסטית יותר,
הבינה כי מגע עם סחורות גרמניות פירושו
גם מגע בלתי נמנע עם הגרמנים עצמם.

לו: הוא נידון ל־ 15 שנות מאסר, ד,יעבר
ל״מוסד־חינוך״ במירוב, במרחק 200 קילומטרים
מפראג, נכלא בתא אחד עם גנראלים
ציכיים, אשר אחד מהם היה בלתי־שפוי.
יד מושטת. כאשר נכנס א־רנשטיין לתאי׳
ציפה לקבלת פנים חמה: אחד הסוהרים
גילה לו כי הגנראלים הבטיחו לרסק
את שיניו של כל יהודי שייכלא בחברתם.
אולם כל אגרופים לא הונפו. במקומם הושטה
לו יד אמיצה — יד גיסו הכלוא של ה-
משורר־הסופר הצ׳כיסלובקי הנודע. קארל
צ׳אפק.
בינתיים עשה משרד־החוץ הישראלי מאמצים
נואשים לשחרר את אורנשטיין. גם האסיר
עצמו לא ישב באפס־מעשה. הוא כתב
אל נשיא צ׳כוסלובקיה, ביקש חנינה, ביסס
את בקשתו על הידידות המסורתית בין ישראל
לצ׳כוסלובקיה, הבטיח לפעול להידוק-
הקשרים בין שתי המדינות.
התשובה על הבקשה באה רק כעבור שנה.
ביום ד׳ שעבר הוזמן אורנשטיין אל מפקד
״מוסד החינוך״ ,נצטווה לקום, האזין בהתרגשות
למסמך שהוקרא לו: התובע הכללי
של ממשלת צ׳כוסלובקיה ציווה לשחרר אותו
ממאסרו, לגרשו מן המדינה.
עוד באותו יום הולבש יעקב אורנשסיין
חליפה חדשה, אשר נקנתה בכסף שהוחרם
ממנו, נמסר לאנשי־הצירות הישראלית בפראג.
אנשי־הצירות נתבקשו לחתום על קבלה ש־אורנשטיין
הגיע בשלום, לא היססו לעשות
זאת: הוא היה משלוח רב־ערך.
דת ובל עלי!
השבוע חגג הרב עמרם בלוי ( )62 את יוב־

חוזר שמעון אורנשטיין
14 חודשים ל־ 4מנועים

של סיני אשם המשטר כולו וגם אלה שנתנו
את קולותיהם למפלגות הקואליציה.
הקהל יצא מן האולם כשבפיו טעם רע.

נגב
ה ם חליטו מחר
בסוכה קטנה׳ בנוייה מלבנים וכפות תכד
ר־ם מיובשות, השתרע על מיטה מאובקת
היטב צבי לוז 25( ,כשרק תחתוניו
האפורים לעורו וקרא בשקידה רבה כמה
ספרם ודנים בפילוסופיה האכזיסטנציא-
ליסטית של קירקגאארד וסארטר. לא היה
במראה שום דבר מוזר, אילמלי התרחש
בלב הערבה, בנקודה השוכנת 41 קילומטר
צפונית לאילת והנקראת בעברית צחה
יטבתה ובע־בית צחה פחות עין־רדיאן.
לא היה זה הקו המוזר היחיד בצבי
לוז, שמאז ילדותו מכנים אותו כל מכריו
״צביביק״ :דוא החל את חייו כבן קבוצה,
דגניה ב׳ שבעמק הירדן, אך בחוזרו
משירותו הצבאי במלחמת תש״ח הביא אתו׳
פרט לשפם דוקרני ודרגת סרן, גם השקפות
מרדניות במקצת לגבי רעיונותיה,
ובעיקר לגבי חייה, של קבוצתו הוותיקה.
לאחר שנתיים של נם ון למאבק על דעותיו
הבלתייבהירות, אך הנובעות מאי־סיפוק מן
הקיים, החליט כי סיכוייו לנצחון הם אפסיים׳
גמר אומר, להיסוג, יצא לשנת לימודים
באיניברסיטר, העברית בירושלים, בה ניסה
למצוא פתרון לבעיותיו בקורס פילוסופי.
מ מ לו ח ייצא מ תו ק. השנה הסתיימה
מבלי שכתבי קאנט והגל יקרבוהו אף במקצת
לפתרון הנכסף .״צביביק״ החליט
לנסות לעבור קורס אחר, ירד במכונית
המשא הראשונה שנזדמנה על דרכו לעין־
רדיאן. הוא לא היה יחיד: פרט ליחידת
הנח״ל הנמצאת במקום, שרשמית הינו היאחזות
צבאית בלבד, התלקטו שם עוד
בנים ובנות ממשקי ההתיישבות הוותיקים
(ביניהם: גבע, אפיקים׳ מסדה) .בעוד שיחידת
הנח״ל מהווה מחנה צבאי, בעל אופי
מיוחד אומנם, התמסרו הם לתפקידם מתוך
התנדבות בלתי־מאורגנת, לקחו על עצמם
את ני. ,ולו של המשק החקלאי המקומי,
הזעיר עדיין.
תוך כדי עבודה גילו כמה פרטים מעניינים

• בנו של ח״כ נזפא״י קדיש לוז.

לגדלן ללא צינון הלול באמצעות המטרת
מים, מצרך לא־זול בערבה.
פילוסופיה הודית. צבי לוז היה מלא
התלהבות מסיכוייו החקלאיים של המקום.
״התמרים שלנו,״ אמר ,״מבשילים לפני כל
תמר אחר במדינה, וניתן להשיג עבורם
בש־ק מחיר נהדר. אותו הכלל חל גם
על העגבניות שלגו, התופסות השנה שטח
נכבד* של שלושים דונאם, מש־גות בשוק
בעונה ;מתה מחיר של לירה או לירה וחצי
הקילו. גם התרנגולות יוכלו לפרנס את
עצמן בכבוד׳ אם ייוצר באילת ובמחצבים
שוק סמוך. והעדר שלנו אינו זקוק לכל
מזון נוטף, פרט לצמחי המלחה שהוא מוצא
בשפע בקרבת נחל הערבה.״
האם חושבים צבי לוז וחבריו להשתקע
במקום בקביעות? השבוע, כאשר חגגה
עין רדיאן את ראשית שנתה הרביעית,
לא היתה לו תשובה ברורה על כך .״אני
חושב לנסוע בשנה הבאה להודו. אמר
מהורהר .״הפילוסופיה ההודית נראית לי
כל כך מעניינת.״

שילומים
פצצת ־ אינ פו ד מ צי ת
השבוע הצטופפי שלשים איש באולם־ה-
ישיבות של אגודת־העתונאים, תל־אביב, האזיני
לדין־וחשבון מלא על כל אשר התרחש
מאז נחתם הסכם־השילומים בין ישראל וגרמניה
המערבית, בשנת .1952
הגילויים שהושמעו באותו מעמד היו רבי-
חשיבות: שנתיים ועשר חדשים לאחר חתימת
ההסכם כבר מולאו רבע מהזמנות ישראל
לדלק, ציוד כבד ומוצרים אחרים. סחורות השילומים
שנמסרו לישראל עד כה נערכו ב־
900 מיליון מארקים גרמניים, מזה 250 מיליון
מארקים, שניתנו כמפרעה על חשבון השילומים
בעתיד.
בראש רשימת ההזמנות של ישראל עמד,
כמובן, הדלק 225 :מיליון מארקים מכספי־השילומים
הוצאו עליו לבד. משאר הסכומים
הוצאו 450/0על חומרי־גלם. בשנה הבאה
תגדל ההקצבה לחומרי גלם עוד יותר.
ה שי עמום פג. בתוך כל הרעש שנתעורר
בישראל וגרמניה מסביב להסכם־השילו־מים
נשאר דבר אחד ברור: הסכומים ששילמה
גרמניה לישראל לא פגעו כלל בעוצמתה
התעשייתית. לפי הערכת מומחים היוו סחו־

עמרם כלוי וכנו עד ספסל הנאשמים
50ל״י ליובל הי 50

חזזרים

לו ה־ .50 לא היה זה יובל הסמכתו לרבנ 1ת,
או נישואיו, או הקמת קבוצת־קנאים שנתמ
ש דו ח ד 3־ערן־
פרסמה בכל הארץ בכינוי נטורי־קרתא. היה
השבוע ירד ממטוס בעל ארבעה מנועים. זה חג אחר לגמרי: זו הפעם ה־ 50 נעצר הרב
והואשם בהפרת הסדר הציבורי.
בשדה־התעופה בלוד גבר חיוור, עטוף במעיל־חורף.
העתונאים והצלמים עטו עליו כמו זאב־
49מ־ 50 המקרים היה כתב־האישום מנובים
רעבים, הפרידו בינו לבין אשתי ושני סח באחידות מפליאה :״ביום שבת (תאריך),
בניו שחיכו לו. לא היה כל פלא בכך: האיש
יצא הרב עמרם בלוי עם קבוצת־חרדים והיה
שמעון אורנשטיין, שחזר ארצה לאחר הפריע לתנועת־מכוניות ברחובות־ירושלים״.
היותו עצור משך 14 חודש בצ׳כוסלובקיה.
גם פסק־הדין היה אחיד: ערבות עצמית ל״לא
ישבתי בבית״סוהר,״ הכריז אירנשטיין
התנהגות סובה.
בלוד ,״נכלאתי במוסד לחינוך.״
אך מה ערך יש להתחייבות בפני שופט בן
החינוך התחיל בסתו , 1952 כאשר כיקר העולם הזה לעומת הסכנה הנשקפת לחוקי
תירת־משה? כל פסקי הדין לא הועילו. לא
אורנשטיין לרגל עסקיו בצ׳כוסלובקיה. הוא
הועיל אפילו גירושו של הרב לכלא־יפו. הוא
נעצר באורח פתאימי והוראותיו שימשו בידי
הכריז שהוא יצום עד מוות, אם לא יוחזר
הקומוניסטים כחוליה חשובה, כדי לקשר את
לירושלים הבינלאומית. השלטונות מיהרו לישראל
עם ארצות־הברית, להאשימן באירגון
רשת־מחתרתית נרחבת. הן שימשו גם גורם
החזירו.
מכריע בפסק־דין המ1זת שהוצא על רודולף
פ לי לי תחילונית השבוע היה כתב-
סלאנסקי, מי שהיה מנהיג המפלגה הקומוהאישום
שונה במקצת: הרב עמרם בלוי הניסטית
בצ׳כוסלובקיה, ועל קבוצת חבריו
עביר את פעילותו לימות־החיל. ביום ג׳ שעמצמרת־המפלגה
— ברובם יהודים. משפט-
בר ניגשו הוא, בנו ישעיהו וקבוצת־חרדים
סלאנסקי היה אחד השיאים בגל האנטי־ציוני
למגרש ספורט ירושלמי, זעקו מרות על השסחף
את הגוש המזרחי, נסוג רק לאחר מות
בנים והבנות ששיחקו בכדור יחד. היתה זו
סטאלין.
תחילת דרך בלתי רגילה, אך סוף הדרך היה
רגיל בהחלט: תחנת־המשטרה.
״הו ראותי לא באו מתוך כפייה,״ סיפר
אורנשטיין לעתונאים ,״הודיתי מרצוני ההפעם
סירבה המשטרה לשחרר את בלוי
טוב.״ אולם נראה כי רצונו הטוב לא עזר
בערבות עד יום־המשפט, ורק ביום ו׳ הובא
העולם הזה *90

הרב בפני השופט משה פרץ, שאישר לו
ערבות בסך ׳50ל״י עד פסק־הדין.
אולם כאן נתקל הרב בבעייה חמורה: איש
מן החרדים שמילאו את פרוזדור בית־המש־פט
לא רצה להוציא מכיסו סכום כה גדול.
הבעייה נפתרה רק כאשר נשלח אדם למאה־שערים,
הביא את הכסף. כלוי עצמו חיכה
באדישות, אמר בחיוך :״לא איכפת לי אפילו
אם אשאר כאן. הרי אין זו הפעם האחרונה.״

בי ת־וו רו ש ת לנסי ם
ג׳לילה קלונם התכוננה ללכת לישון. היא
הציעה את המיטות בביתה הקטן ב־פו, יצאה
אל המסדרון, כיבתה את האור, פרצה
בזעקודאימים: תמונת־ישו, מסוג התמונות
השכיחות בבתי הנוצרים־אורתודוכסים, הי־ת;
אפ־פה אור מופלא.
כעבור דקות ספורות, כאשר פגה במקצת
התדהמה׳ מיהרה ג׳לילה להעיר את בתה
קליאו :״אירע נס גדול: תמונת הצלוב
מאירה !״ קליאו התיחסה לסיפור המגומגם
באדישות: היא חשבה שאמה הזקנה ()50
שקועה שוב בהזיות, השכיחות אצלה מאז
שיכלה את בעלה ובנה במלחמה. רק לאחר
שיצאה וראתה את התמונה שוכנעה, כרעה
ברך, דתפללה בדבקות.
המדע לא הכזיב. במשך שלושת הימים
הבאים שתקו בני משפחת קלונס כדגים:
הם פחדו כי זעם אלוהים יונחת עליהם,
אם יגלו כי תמונה, הנמצאת בידיהם
למעלה מעשרים שנה, החלה מאירה לפתע.
אולם סוד כזה אינו יכול להישאר כמוס.
ביום השלישי לאחר שסיפר בנה של ג׳לילה,
אלכס, העובד כנהג בתל־אביב׳ לאחד מידידיו
על התמונה, נתמלא הבית הקטן המוך
אדם: כוהנים, יהודים, מוסלמים, נוצרים,
עתונאים, עולי רגל מרמלה, לוד, חיפה
ועכו. הכמרים התפללו לפני התמונה במשך
24 שעות, אחר העבירוה לכנסיה היוונית.
אולם השבוע התעוררו בליבם של כמה
מראשי העדה היוונית חששות כבדים: הם
חשדו שהנס אינו נם כלל. הדרך הטובה
ביותר לברר זאת היתד, לפנות אל הסמכות
המדעית הגבורה ביותר בישראל. שלושה
אנשי-לת יווניים, בתוכם הכומר פילומניס
וגבאי־הכנסיה אליהו באתו, הזמינו מונית,
העמיסו עליה את התמונה, נסעו למכון־
ווייצמן ברחובות.
אנשי־המכון לא הכזיבו. ד״ר הירשברג
שבדק את התמונה פיענח את דמסתורין
תיך שעה קלה: מתחת לשכבת הצבע של
התמונה נמצאה שכבה דקיקה של זרחו.
ברבות השנים, לאחר שנשתחק הצבע, החל

בצפון הארץ, עורר את קנאתם של התע־שיי.ים
הפרטיים.
התעשיינים הפרטיים לא היו היחידים
שקינאו. ר,קינאה במפעלי־הענק ההסתדרי־תיים
של חיפה וסביבותיה אחזה גם במנהלי
סולל־בונה בדרום הארץ ומרכזה, עוררה
אותם להקים מפעלים דומים. אחד
המפעלים: ב ת חרושת חמת בנחלת־יצחק.
חמשמחל קו ת. הלל הכהן (לא קרובו
של דוד הכהן) ,מנהל סולל־בונה במרכז
הארץ, שס את עיניו על מפעל חמת עוד
לפני שנים מספר החליט להפכו למפעל
שלא יפיל בגודלו ממפעלי חיפה. הוא
חכר שטח אדמה גדול מרשוח־הפיתוח,
הקים מבנים חדשים. לאחר שהושקעו מיליון
ומאה אלף ל״י במבנים ומיליון ל״י נוספות
בציוד חדיש, הפך חמת למפעל ענקי, המעסיק
400 עובדים, כולל חמש מחלקות :
• מחלקה ללבנים ומכש־רי־עזר לעבו־דות־בניין.
עוסקת עתה בהקמת מבנה הפלדה
לבית ד,תזמ!רת הפילהרמונית
• מהלקת ארמטורות וסוללות ברזים.
• מחלקת פירזול המייצרת צירים ומנעולים,
המספקים את כל צריכתה של סולל-
בונה, מיוצאים גם לתורכיה.
• מחלקה לייצור־מסמרים, שהנחיתה
מהלומה ניצחת על קרטל־המסמרים הפרטי.
• מחלקה לייצור כלי־שולחן, שנוצר,־,
תוך שותפות עם הון פרטי.
השבוע, כאשר סיירו עתונאים על־פני
בת ־המלאכה הנרחבים של חמת, התפעלו
מהיקף־הייצור, הופתעו בהיוודע להם כי
זוהי רק ההתחלה: מנר,ל־ר,מפעל, יצחק
כהן, אחיו של הלל, גילה להם כי תוך
חודשים מספר יוקם ליד המפעל מוסך
משוכלל, בשיתוף־פעולה עם אש״ד, יעסיק
250 עובדים נוספים.
תולדות שמן ל מ דו ר ה
בסערה שהשתוללה על דפי העתונות
ה שראלית לאחר רצח רמי רוזנברג ברחובות
(העולם הזה 888׳ )889 בלטו פה
ושם גלים קטנים, אך טעונים האשמה כבדה,
שהוטחו נגד חבריו של הנרצח: עתו־נים
רבים ציינו כי אנשי התנועה המאוחדת
עמדו ליד הקן, ראו את חברם עמי
יוספזון מוכה ואת רמי רוזנברג נדקר, לא
וגיבו כלל.
אפשר שהגלים היו מתיפצים מבלי להשאיר
עקבות, אילולא שלחו בוגרי קן הת־

אליהו באחו וישו הזורח
הנס התפוצץ

הזרחן להופיע ולהאיר באפלה. מחקר היסטורי
קטן הסביר גם את מציאות הזרחן :
התמונה היפואית היתד, אחת מרבות שיוצרי
לפ י שלושים שנה על־ידי בית־חרושת צרפתי
לפי מתכונת דומה — ליצור נם.

משק
ק 1את 3 -וה1י
״אני תוחב את כל התעשייה הפרטית
לתוך שרוולי.״
אימרה זו של דוד הכהן, מי שהיה מנהל
סולל בונה, המשמש כיום ציר ישראל בבורמה,
היתד, חריפה, אך מוצדקת: סולל
בונה ריכז בידיו את כל התעשייה הכבדה
העולם הזה 890

--נועה המאוחדת הרחובותית, מיד לאחר
המקרה, גילוי דעת מפורט לעתונות.
איש לא עזר. בגילוי־הדעת תיארו עדי־ראיה
את תיגרת־הדמים לכל פרטיה, הדגישו
כי אנשי תנועת־הנוער כמעט ולא
הגיבו על ה־ תגרות. אחד מחבריהם שניסה
להשיב מידה כנגד מידה הוכה קשות, נאלץ
לבלום את פיו כשזרועו נקועה ואחדות
משיניו שבורות. גם בתיאור ר,תיגרר.
בין כנופיית התוקפים וחניך הפנימיה הצבאית,
עמי יוספזון, הודגש כי איש לא בא
לעזרת המותקף. מדריך התנועה המאוחדת
הוכה אף הוא קשות, אך העדיף ״מסיבות
שונות״ שלא להגיב בכוח.

השריפה ברחוב אילת
הצנזינים נדלקו

אולם אם נימת־ההבלגה שבגילוי־הדעת תי לעורך הלילה...״
עוררה סערה, הרי סופו האידיאולוגי־מנמק
מתברר שאין זו הפעם הראשונה שהכדוהסעיר
את הרוחות כפל כפליים: אנשי התנועה
המאוחדת הצהירו כי הם מכירים את ר ם הם־רחים של עמום ווילנאי. משמשים
כנופיית־התוקפים וכי הם לא התערבו ב־ נושא לכותרות עתונים. לפני כשבועים ב ־
תיגרר, מחשש שהדבר יגרום לשפך־דם נו שר על המשמר הימצאותן של צלחות־מעופפות
בשכונת התקוה, המקורבת ליד
סף ומתוך בטחון שהמשטרה הגיע למקום
אלי,־.ו, בדיוק באותה שעה בר, העיף עמוס
תיך רגעים ספורים.
עם חברו, כדורים מעופפים.
השבוע, לאחר שנוכחו אנשי התנועה המלשאר
פגעי הטבע והאדם, בהם נאשם
אחדת ׳ כי גילוי־,־,דעת הזיק יותר משהו־לאחרונה
הגדנ״ע, נוסף השבוע פגע חדש
עיל׳ ניסו לשפוך שמן על הגלים הסוע לא־קטן: צלחות מעופפות. לא נשאר אלא
רים׳ להסביר במכתבים לעתונות מדוע לא לתמוה מי אשם באותו פגע, בצרפת, אר־התערבו
בראותם את רמי נדקר :״נאמר
צות־הברית׳ מנילה ויפן.
כי עמדנו מן הצד כאשר נדקר רמי ז״ל.
אפשר להסיק מזה כי הרוצח הכריז בקולו
קולות כי הוא הולך לדקור את רמי — ואנו
עמדנו ולא עשינו דבר. האמת היא שאף צ חנ ת ה\! מי
אחד מאלה, שנוכחו במקום באותו ערב
בן־ציון מאיר זינק ממקומו, ליד שולחן-
לא ראה את הסכין לפני הדקירה, או לאהכתיבה
של בית־החרושת לגיפור־צמיגים
חריה.״
הנצחון, הנמצא ברחוב אילת. יפו: באפו עלה
אפשר שאנשי התנועה המאוחדת לא הבריח
מבשר־רעות — ריחו של גומי חרוך.
ה נו בסכין הרוצחנית, אבל ברור שהם לא
הריח לא הכזיב: הוא בא מכיוון ערימת
הבחינו במשהו אחר: התוספת לגילוי הצמיגים
ענקית, שהוקפה במם ך־עשן. בן־ציון
דעת היתה יציקת שמן על מדורה, לא על
זינק אל הערימה, הפעיל את מכשיר־הכיבוי
סערה.
— לשוזא. לא היתד, לו ברירה אלא להזעיק
את הכבאים.
שש דקות לאחר מכן כבר נמצאה במקום
עדצר חו ת וכדורי ם
מכונית־הכיבוי הראשונה. בעקבותיה באו אר״ראיתי
צלחת מעופפת״ ,בישרה כותרת בע מכוניות נוטפות. אולם הלהבות לא שמו
רעשנית על המאורע הגדול של השבת, ל לב למחזה האנושי, שהסתער עליהן, הוסיפו
קוראי דבר. בעל הכתבה, שנתפרסמה בע לזלול את הצמיגים, סיכנו את כל גוש הבניימוד
הראשון והשתרע על שני טורים, היה נים על חנויותיו, בית־הדפום והנגריה שבי.
מיכאל בר, סגן עורך אומר.
רקע הדליקה התברר במקצת רק לאחר ש״עמדתי
על מרפסת ביתי שביד אליהו הגיעו למקום קציני משטרה גבוהים ונציג
ולפתע ראיתי חפץ מוזר בצורה אליפסואידית חברת־הביטוח ליגל, בר בוטח בית־החרושת:
טס מכיון צפון מזרח הרבה סגן -המקום לא התאים כלל להקמת בית־חרושת
העורך בפרטי פרטים, כשהוא מעיד כעדיו לגיפור צמיגים. דיירי הסביבה ידעו זאת עוד
את מרבית תושבי יד־אליהו את ״הד״ר פ. לפני הדליקה, הריצו מחאות נואשות לעישעמד
על מרפסת ״ ו״חמישה אחרים שצפו רייה, התריעו על הסכנה של החזקת גומי
בנעשה מחלון הדירה״.
דליק בסביבה סואנת, מלאה בתי־מגורים.
ד,ששי
יום

19:27
אותה שעה —
העירייה לא שמה לב למחאות, ממש כשם
שעבר — ערך עמוס ווילנאי גדנעי־אוויר שעתה לא שמו הלהבות לב לתחום שבין
בן 15 תמרון־טייס מענין לעיני כמה עש בית־החה־שת למוסדות הסמוכים: לבית־ה־רות
חברים ומכרים שהתאספו בחצר־ביתו, דכוס הסמוך נגרם נזק של אלפי לירות, לבהזדמנות
החגיגית של יום הבר־מצווה לא אחר שהושחת מלאי הנייר שבו על ידי זרמי־חיו
דני. לאחר שנתים של אימונים ולימוהמים
העזים.
דים רצופים בגדנ״ע־אוויר, ידע כבר עמום
במשך כל היום נאספו המונים ליד בית־הח־בין
השאר, להטים כדורים פורחים המתרוממים
אל־על בעזרת גאז שנוצר מבעירת רושת הבוער, שאפו אל קרבם את צחנת־ה־גומי,
עקבו אחרי מאמצי־השווא של הכבאים.
בנזין רגיל, בקרקעיתם.
דבר אחו הפליא את כולם: שש חביות סועמום
החזיק בידו האחת את הכדור ה
פורח וחברו ״צ׳ימבליסט״ הדליק את הבנ לר שעמדו על גג בית־החרושת והדוד הענזין.
לאחר שניות אחדות התרומם הכדור, קי שלו לא ניזוקו כלל. היתד, זאת הוכחה
הגביה אל מעל לבתים והרחיק בכיוון דרום־ נוספת ליעילותם של כבאי תל־אביב, שהצלימערב
לכיוון מרפסתו של מ כאל בר, מרחק חו לאתר את האש, להציל את גוש־ר,בניינים
כולו.
200 מטר.
כיור מלא צלחות .״אמרתי לכם שזה
יצליח״ — קרא עמוס בקול מלא נצחון
להוריו חבריו ומכריו שרק רגעים אחדים
בין הנאשמים ברצח ...יעקב אליהו,
קודם לכן אמרו ש״לא כדאי״ ו״תפרוץ
בן ( 727 על המשמר).
דליקה״ וב״פעם אחרת״ .״זה לגמרי לא
אסתר מ״ נתיב־הל״ה.
מסובך״ — סיכם ממש באותם רגעים בהם
כזכור, נפתח נגדו תיק קודם בהתווכחו
מיכאל בר וידידיו אודות החפץ
אשמת אונס בתו של צלאח אל־דין.
המוזר
שנעלם איישם בכיוון שכונת־ד,תק
נמצא מלאי של משקאות יקרים,
ווה.
שניגנו לפני זמן מה ממלון ומת־
״השכנים הראו לי את העתון״ — ספר
אביב( .ידיעות אחרונות).
בחיוך עמוס׳ כשהוא רכון על כיור. מלא
אורה פינק, תל־אביב.
צלחות־שאינן־מעופפוח, לאחר שנתרוקן

סימפוניית־הגנביס.
תוכנן בארוחת־הצהרים .״רצתי לדבר וספר
אסונות

מסתורין

הארץ

סירת

העובס גוה

מלוח אח שחי הנערות ו

הל א־ מאג ש הישר*
7ן ם שחר. בבית ה־1.0.^.ג.-זוליד
לוגמות שתי השחייניות, עדנה (ימין)
את התה החס. מבעד לחלון נראה הים
באור קרני־השמש: הזירה של המבחן
הכנרת ומלכה הטובל הגדול.

״ כנותאחרונות. עדנה בורנשטיין מהדקת
את משקפיה, שאינם חדירים למים, לאחר
שמרחה על גופה שיכסה עבת של שומן
כאמצעי נגד קור. היא נעזרת במציל תל־אביבי.

אל הים! בשבע ועשר דקות יורדות השתיים
מחוף טבחה, נכנסות לכנרת. המים קרים כמו
קרח אולם השחקניות יורדות ללא רתיעה,
הן יודעות כי זוהי רק התחלה של המאמץ.

המלצר בבית־הקפה הקטן, ליד המזח
הישן של טבריה לא היה משוכנע כלל.
השעה היתר, מאוחרת, המזח היה שומם
מאדם, וכל לקוחות נוספים לא נראו לעין.
לא היה לו כל טעם להאזין לדברי־שטות
מפי שתי הנערות הצעירות ומלחיהן .״הפסיקו
למתוח אותי ואימרו לי בדיוק מה
אתם רוצים,״ אמר בנימת נזיפה ,״בשעה
כזאת אינני מוכן לשמוע כל סיפור מטורף
על שתי נערות, הרוצות לצלוח את הכינרת
מצפון לדרום. שום אישה לא עשתה זאת.
שום אישה לא תעשי׳ זאת — ובוודאי שלא
שתיכן הוסיף בשלחו מבט מלא עליונות
גברית בשתיים.
פחות מעשרים וארבעה שעות לאחר מכן
ישבו אותן שתי נערות ליד אותו שולחן,
הזמינו משהו לאכול. הפעם הן נראו שבורות
ורצוצות מעייפות. שערותיהן צנחו
על מצחן בקווצות לחות, אולם על שפתיהן
ריחף חיוך שקט, מלא נצחון.
כי מאחורי שתי הנערות נשאר אחד המבחנים
הקשים ביותר של כושר ספורטאי
וכוודסבל: מלכה טננבאום ועדנה
בור.שטיין היו שתי הנשים הראשונות בהיסטוריה,
שצלחו את ים כינרת מצפון
לדר, ם.

ה חל או ת נ שכ ח!
בתחילתו היה המבחן מלא וגדוש תקלות.
אפילו מלכה, הבלונדית אפרורית, המאמינה
באמונות טפלות, שעלתה לארץ מהולנד
לפני שש שנים, לא ידעה מה יהיו
התוצאות. עדנה סבלה מכאב־בטן. הסירה
מטבריה אחרה בשלוש שעות. תחזית מזגה,אוויר
ניבאה לרוח־סערה.
אולם ברגע בו נמרח גופן של השתיים
בשומן, והמשקפיים וד,כיפות הוצמדו אל
הראשים׳ נשכחו כל התלאות. עתה ידעו
הן רק דבר אחד: עליהן לחתור קדימה,
בעקבות הסירה, שתוביל אותן אל מטרתן
— במרחק 21 קילומטרים משם והלאה.
מלבד ההחלטה התקיפה לא היה בין שתי
השחייניות כמעט כל דבר משותף. בה בשעה
שמלכה הבלונדית התקדמה בקצב
של אוטומאט, כשכל אחת מתנועותיה יעילה
חוסכת אנרגיה, פיגרה עדנה כמה מטרים
אחריה. גם תנועותיה של עדנה היו
איתנות וקצובות, אולם הן היו איטיות
יותר.
עדנה, צברית ברונטית תמירה וחמודה,
אשר התגוררה מרבית
שנותיה אצל
בני משפחתה באר-
צות־הברית, חזרה
לתל־אביב רק לפני
שנה, היתד, מלאה
החלטה נחושה: לצלוח
את הכינרת או
למות. היא לא היתה
מודאגת. היא היתד,

גקודות המשבר. לאחר שעות רצופות של שחייה נראית פתע
מלכה טננבאיום עייפה מאד. משבר דומה עובר על כל המשתתפים
במשחים ארוכים. כדי להתגבר עליו דרוש מחוץ לכוח פיסי, רצון גדול.

האריהה הראשונה ניתנת לשחייניות במרחק־מה מטבחה. הן עדיין רעננות, מלאות מרץ ונזר
הוא אחד המלווים שנכנס מדי פעם בפעם המימה, שחה ליד צולחות־הכינרת, כדי לעודד אותן

בטוחה כי היא לא תמות. כעבור יומיים
היה עליה לצאת לקלט של צה״ל — והיה
עליה להגיע לשם כאלופת־שחייה, לא כנערה
רגילה.
מלכה, בתה של מורה לשחייה, למדה
לשחות עוד באמסטרדאם, בהיותה בת שנתיים׳
בלתה מאז את מרבית ימיה בבריכות-
שחייה שונות. לעומר. זאת החלה עדנה
לשחות בגיל מאוחר יותר, אולם אהבתה
לספורט המים היתד, עזה לא פחות.
בהיותה בארצות־הברית, היתד, עדנה שוחה
למרחקים גדולים, כשהיא מלחה על ידי
אנשי משמר־החופים. אנשי־המשמר היו מתחלפים
מדי כמה מילין, אולם השחיינית
הישראלית הצעירה היתד, ממשיכה.

סי פו ר נוגע ללב
משחה־המאראתון הראשון בו השתתפו
שתי הנערות היה צליחת הכינרת מן המזרח
למערב — למרחק של 9קילומטרים —
שנערכה בשנה שעברה. הנערות אשר הת־ידדו
לאחר שביקרה עדנה בבריכת גלי־גיל
התל־אביבית, מקום שם עבדה אמה של
מלכה במצילה, החליטו להצטרף למשחה
לילה אחד לפני שהוא נערך.
הן ארזו את בגדי־הים, הכיפות וחמש־
(המשך בעמוד ) 18

ד 3שמתוףצנצנת שותה עדנה תוך כדי שחי
אינו מכביד על הקיבה. מאחוריה שוחה מלכה קצובו
המשקפיים מכבידים לעתים קרובות, אך אין כמוהם
במים על הרשתית העדינה של העין. השחיינים הישר

חילופי־סיגנץ. צולחות־הכינרת החליפו את סיגנון השחייה שלהן מדי שעתיים: המעבר
מצורת־שחייה למשנה עודד אותן, השכיח מהן את העייפות. בתצלום נראית עדנה (ימין)
שוחה בסיגנון־פרפר, ואילו חברתה מלסה ממשיכה להתקדם הלאה בשחיית־חזה.

״איכלו משהו״ .עדנה מקב
נתחב ישר לתוך פיה, מבלי ש
של המשחה אכלו השחייניות ש

צלחו אח הכנות לאונה

ודי נכבש !

ז במקצת רון המיס הקרים. השומה השלישי
רעי המשבר המעטים ולרומם את רוחן.

בשבוע שעבר, הבריקו
שתי סוכניות בינלאומיות -
יו. פי. וסוכנות הידיעות הצרפתית
-ידיעה שפורסמה
במאות עתונים ברחבי העולם:
בפעם הראשונה צלחו
שתי נשים את הים הקדוש
ביותר לנצרות, ים כנ
רת, לאורכו. שתי השחייניות:
מלכה טננכאום ועדנה
בורנשטין, צעירות תל-אבי-
ביות שפנו למערכת ״העולם
הזה״ בבקשה שתאפשר להן
לנסות את כוחן במיבצע
ספורטיבי אשר אף ספורטאית
אחת לא ניסתה לבצעו
לפניהן.
בשבת האחרונה התקיימה
הצליחה, בחסותם המשותפת
של עורכי ״העולם הזה״,
״פרונטפייג׳״ ו״אסי אם״,
אשר סיפקו לנערות סירות-
ליווי, מצילים לשעת הצורף
וכן שופטינ^שיקבעו את הישגיהן.

הדבש
הוכנס לתפריט״השחייניות במיוחד, היות והוא מכיל מספר רב של קאלוריות,
עסה את פניה, מסביב לעיניים, כדי להפיג את לחץ משקפי־הגומי, לתזרים את הדם מחדש.
עלת: הס מגינים על העיניים, מונעים את השפעתה ההרסנית של •הטבילה הממושכת
,1אשר לא הירבו עד כה׳ במשחים לטוות ארוך, כמעט ולא השתמשו במשקפי־שחייה.

זידי המלווה חתיכת־שוקולד. השוקולד
תפסיק את השחייה. במשך כל השעות
פעמים. בהגיען לחוף היו רעבות מאד.

חיכוק -הניצחון של מלכה ועדנה מציין את סוף דרכן הארוכה. בשלב האחרון של המשחה הסירה מלכה את
המשקפיים, עדנה הרכיבה אותם עד הסוף. היא •הפגינה בגמר המשחה את יכולתה, התקדמה בסיגנון־פרפר המעייף.
סיגנון זה הוא אחיהם •הצעיר של סיגנוני־השחייה האחרים, פותח על ידי שחייני אוסטרליה ידועי־השם, מצטיין
ביופיו ומהירותו. עונה השתלמה בו בתקופה ו)ארוכה של שהותה בארצות־הברית, עת שחתה קילומטרים רבים.

התעמלות־בוקר. מלכה מרימה את רגלה
מתוך המיס, מותחת את שרירה מבלי להפסיק את
השחייה. זהו אמצעי בדוק נגד התכווצוח־שרירים.

דייג לילי. שני אנשי־משמר־החופים שולים מתון הכיני
רת דג מיוחד במינו: את מלכת טננבאום שהגיעה ראשונה
בצליחת הכינרת לאורכה, הקדימת את עדנה בעשרים דקות.

כמו רובים. השוטר עזרא כהן מקרצף
בעזרת סכין את השומן מעל רגלה של עדנה,
נזכר, בודאי, בגירוד הגדיז מעל רובים חדשים.

קולנוע
ה1ליב1ד
חעיקר. ה שו קיי ם
(ראה שער)
המודעות הכתירו את הסרט בתואר ״הפצצה
של העונה.״ הם צדקו. גנות סיירי תומס־סון
היתד, אמנם פצצה. של ריח רע.

2 0סיגרי־ת 3 3 5 0 -רוט!ת
הגיעו

מ כונו ת כ תי בהחד שו ת מ קוריו ת ע בריו ת

למכירה בלירות ישראליות
נא לרשום את המספר החדש של הטלפון שלי 5•—0—3—2
בלמ 1ט, ת ,א, א דנ ב * <11

בעוד ימים מספר יופיע :

בדם מפציע שחר
רומן מחיי המחתרת

הי ש

בגב, בברכים, בכתפיים או בפרקים?

״רפא״

־־ רה׳ שלמה המלך

,1 0 3

מאת א. קוצו־לד

תי־אב־כ

24495 .

גריפות
מי־מרפא
חגישת גוץ כסו גקרר&גד
וישי או טגריה כמו כן אמבטיות ערבול (וז*3נ(001 1ן ז״ך חדי* זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהביליטציה
המוסד היחידי מסוג זה בארץ /מחלקה לסובלי ריימטיזם /עומד
תחת הנהלה ופקוח רפואי

אבל הקהל — לא היה איכפת לו. ערב
ערב נסגרה קופת הקולנוע שעות לפני תחילת
ההצגות. אזרחיה הטובים של ישראל
שלמו כספם ברצון אם כי ידעו שלא יראו
סרטוב. הם גם ידעו שאין בסרט מאומה —
פרט לדבר אחד. אך הם הסתפקו בזה. הדבר :
אשד, בת ( 34 לפי הערכתה היא) בשם מרגא־ריטה
קאנסינו, אם לשתי ילדות, הידועה בעולם
הגדול בשמה המקצועי רימה הייודרת.
הקהל בעולם כולו — ובישראל — לא נהר
אל גברת סיירי תומפסון על מנת שיראה עיבוד
קולנועי של סיפור מפורסם מאת סו־מרסט
מוהם ; ולא כדי ליהנות ממשחקו של
הוזה פירר, האומלל ביותר בתפקידו בסרט.
הקהל לא בא גם לראות את ריסה משחקת ;
הכל ידעו שאין יודעת כלל לשחק. הוא בא
לראות את ריטה מנערת עת עכוזה בצבעים
״טבעיים״ ובשלושה ממדים* .סופר צעיר,
שראה את התור מתפתל אצל קופת קולנוע
ארמון דוד, תל־אביב, ליד התמונות המגרות,
הכלים בלעג מר :
״עולם מטומטם שבו) לישבן יש יותר
כח מאשר לראש.״ אחר הלך וקנה מאת אחד
הספסרים שני כרטיסים.
הצלחתה של ריטה, לאחר שנעדרה שנים
אחדות מהוליבוד לא היתד, רק הצלחתה האישית
של הנערה מן העיירה אקוזאה קאלי־נטה(
,מקסיקו) .היתד. זו גם הצלחתו של
הארי כהן, מנהל חברת קולומביה הר,ולי־בודית,
אשר הבחין בכח המשיכה של ריטה
בעוד אשר מפיקים אחרים, גדולים וחשובים
ממנו, לא שמו אליה את לבם.
״לעומת ריטה שלנו,״ הכריז כהן בגאווה
בהצגת הבכורה של סיירי תומפסון ,״מארילין
מונרו היא ח בבת.״
והוא לא התכוון להשזזת את כשרונותיהם
המשחקיים של שתי הנשים. כשרונות משחק,
ידע כהן, קובעים אך מעט מאד בקופה.
בידיו היתר, השחקנית המגרה ביותר בהוליבוד
; הוא לא דרש ממנו יותר מזה.
מהירים מפולפלים. לא תמיד היה יחסיהם
של הייוורת וכהן כה ידידותיים. פעמים
אחדות במשך השנים הרבות שבהן קשורה
ריסה בחוזה עבודה עם קולומביה, נאלץ
המפיק להשמיע דברי בקורת חריפים על בו־כבתו
הראשית. כי ריטה, משהרגישה שעמדתה
בעולם הקולנוע איתנה, החלד, נוהגת
בחומזג, דוחה תפקידים בסרטים ומזנקת לתוך
הרפתקות אהבה סוערות.
״היא הורסת את הקאריירה שלד״״ זעק כהן הוא טעה. לא בלבד שהקאריירה של ריטה
לא ניזוקה, למרות שנעדרה פעמים מספר
מהוליבוד בגלל אהבותיה ; היא עוד זכתה
בסכומי כסף ניכרים כל אימה שנתגרשה
מבעל. בחיים מסרה ריטה את עצמה במחירים
מפולפלים בהרבה מאלה שהלמו כמה מתפקידיה
על הבד.
אולם כאשר הגיעה ריסה להוליבוד ד,־תה
בהרבה פחות קאפריזית. כאשר ראה סוכן
שחקנים ג׳יימס רייאן את ריטה רוקדת (עם
אביה, רקדן מקצועי) במועדון לילה בעיר
מולדתה אקוואה קאלינטה, הזמין אותה לשולחנו,
גולה לה כי בהוליבוד מבקשים רקדנית
לתפקיד קטן• בסרט. ריטה הססה, אחר
ניאותה. אולם בהגיעה לאולפן הביט בה הבמאי,
החליט כי אינה מתאימה.

ריטה קאנסינו הופיעה בסרטים אך נשארה
אלמונית לעת עתה.
כך מסירים כסיה. אנשים אינס מלאכיס
היה סרט על אודות טייסים אמיצים וריטה
שחקה בו תפקיד קטן של אשת טייס. היא
עדין לא מצאה את מקומה על הבד ; התפקיד
היה של אשד, צנועה וטובה. אבל היא
עשתה רשם טוב.
הפתח לפרסומת גדולה נקרע לפניה בעת
שהופיעה בתפקיד של אשד, מפתה בדס וחול.
( .)1941 לינדה דארנל היתד, אשתו של טו״
רידו טיירון פאיאר וריטה־אשת־ר,אצילים המסובבת
את ראשו לאחר שנתפרסם. חיוך,
נענוע שוק, מבט שהתפרש כמלא תשוקה —
וריטה הפכה להיות שם דבר.
ההצלחה באה במהירות מסחררת, האשד,
שעד כה לא נתן בה איש, פרט לכמה וכמה
זאבים הוליבודיים הצדים נערות תועות, מבט
שני היתד, לוכושה היקר ביותר של קולומביה,
אשר החלה מוציאה סכומים עצומים
לפרסומה. הארי כהן הזמין עבורה כמה וכמה
תסריטים, כדי שיבלימו את כשרונותיה
המיוחדים לה. היא הופיעה בדמויות שונות:
רקדנית תיאטרון זול בנערת השער, יצאנית
החברה הגבוהה בגילוח
גילדה היה הצלחתה הגדולה ביותר לפני
הקרע עם קולומביה. הסרט הזול, אך המבריק
הזה סובב יותר מפעם אחת את כדור
הארץ. הכל הודו שריטה אינה יודעת לשחק,
אך כנגד זה היא מומחית בדברים אחרים.
נדמה כי עד גילדה לא ידע הקולנוע סרט
כה אירוטי, אף על פי שהוסרט בהתאם לכל
תקנות הצנזורה האמריקאית החמורה.
״אין ריטה צריכה להתפשט כדי לגרות,״
הכריז מנהל־ר,פרסומת של קולומביה עם צאת
הסרט לאור .״די לה להסיר כסיה מעל ידה,
ואז --״
התמונה בגילוח בה מסירה ריסה את כ־סייתה,
היה לסנסאציה.
גאוניות לא נסבדת. פרסומה של רי-
טה הביא לה הצלחה גדולה בחברה ההולי־בודית,
וגם שנאות רבות. שריטה התיחסה
אליהן במזג הטרופי שלד : ,לאחר שהשמיעה
הערה מעליבה על יריבתה בשטח הסרטזמר
בטי גריייבל, הפליטה הזמרת בהירת השער
:״אין. דבר, הכל יודעים שלריסה חזה
מלאכותי, פרט לבעלה, כמוכן.״
בעלה באותה תקופה היה אורכון וילם.
כאשר נישאה ריטה לילד הפלא של ברוד־ביי
והוליבוד נדמה היה כי הגיעה אל שיא
ההצלחה המשפחתית. איש לא קיווה, כמו־

ריטה לא חזרה הביתה. חדשים רבים נדדה
מאולפן לאולפן, היתד, מופיעה במועדוני
לילה כל פעם שעלה בידה למצוא בן זוג בין
פרחי השחקנים בהוליבוד. צלמי העתונים אהבו
את הנערה היפה והפוטוגנית, הרבו לצלם
אותה. אולם לא היה זה תחליף להצלחה. רק
לאחר צפיה ארוכה הוזמנה לאולפן קולומביה.
הופעותיה הראשונות היו בסרטי המערב
הפרוע, בצדם של בוקרים וסוסים, סרטים
חסרי כל ערך שקולומביה נוהגת להפיק
מהם רבים, בסידרות תריסריות, כדי לספק
את תאבונם של בתי־קולנוע קטנים בעיירות
הנידחות.
* הסרט הוכן בשתי נוסחות: דו־ותלת־ממדית.
בארץ הוצג הנוסחה הראשונה.

ריטה כ״שלומית״
יותר בגוף —
תעולם הזה .890

לאורח החיים ההולם את אשתו של אחד ממנהיגיה
של החברה הבינלאומית. ביתה העיקרי היה ארמון
על חוף התכלת בדרום צרפת, ובו אולם קבלת אורחים,
אולם נשפים, ספריה: חדרי שינה ל־ 24 אורחים. תטה
הפכה למארחת החשובה בעולם, הגם שלא המוכשרת
׳ביות־.
כל אותו זמן היה עלי עסוק בעניניו החשובים
הדחופים. היו לו, למשל, כמה וכמה אורוות מלאות
סוסי־מירוץ באירלנד ואנגליה. ה־א אהב לא רק את
אשתו, אלא גם את הסוסים, וריטה חשה עצמה
בודדה, אף על פי שנולדה לה בת שניה. היא קראה
לד, יסמין.
באחד הימים חזו־ עלי הביתה במטוסו. ריפה לא
יצאה לקראתו. היא היתד, בדרכה להוליבוד.
ייתר אהדה. לפי עצת עורך־הדין שלה, בארטלי
קראם* ,הגישה רימה בקשה לגרושיב. עלי סרב לקבל
את ההזמנה לדיון, אולם קראם כבר דאג לכך שכל
הסידורים הדרושים הקשותם לגירושין ייעשו בהקדם.
ריטה היתד, לאשר, חופשית וחשבון הבנק שלה
התנפח, עלי המיליונר שלשל לידיה סכום
הגון כדמי מזונות.
מיד לאחר שעזבה את עלי נתפייס אתה
הארי כהן. הוא, שבה כעס על השחקנית
שלו, סלח לד. על כל מה שעשתה, מצא בשבילה
תסריטים חדשים. החשש כי לאחר שלוש
שנים של היעדרות מן הבד
ימעיטו את הצלחתה בקרב
הקהל נתבדה כליל. נש. איה
לעלי עוד הגבירו את אהדת
הקהל אליה.
לב של אשה כריסה לא
יכול, כמובן, לשקוט על
שמריו, אף על פי שעתה
החלה בחיים שקסים. ביתה
בהוליבוד היה צנוע מאד ולא
היו לד, אלא משרתים
ספורים: דומינגו אברו, שומר
ראש אישי, משרתה הותיק
ביותר שנשכר עוד בימיו
של אורסון וולם, היה
המומחה לטפל בעתונאים
טרדנים ושומר ראש טוב.
ווינפורד בארי היתד, אומנת
לשתי בנותיה של ריסה. סו־זאן
הי תה המשרתת הצרנד
תיה שריטה מצאה בפאריס

באמנות הסרט, להשתחרר מכבלי המציאות,
לרחף בעולם הדמיון, להוציא מן הכלל את
הקולנע המצויר. אין, אפוא, להשתומם על
שהסרט המיוחד־במינו של סטאנלי (בית
האמיצים) קריימר 5000 ,האצבעות של
ד״ר ט. אינו מצליח, למרות כוונוותיו הרצויות
מאד, להשיג אותה אוירה של פאנ־טסיה
ששאף להשיגה.
רובו של הסרט הוא חלומו של בארט
(מומי רטיג) ,תלמידו של מורה לנגינה ד״ר
טרוויליקר (האנס קונריד) על אודות מורו :
הד״ר ט. מחזיק בטירתו המכושפת 500 ילדים
אסירים אשר, כמו בארט, אינם להוטים
ביותר אחרי הפריטה. את עבדיו אלה מאמן
הד״ר ט. כדי שיבצעו את יצירתו הגדולה
ל־ 5000 אצבעות. בעזרת ידידו, השרברב
זבלדובסקי ופיטר לינד היים) ,מחלץ בארט
את אמי, שבויתו של ד״ר ם ,.גורם להת־פוצצותד,
של הטירה — ושל החלום.
מעלתו הגדולה של הסרט הם השירים —
רובם עליזים, מבריקים, משעשעים מאד.

יומן־החדשות
הלו יתן בדדו
• לויתן מלאכותי צף, שנפחו 12 טון, ואשר
מלא את תפקיד מובי דיק בסרט הנושא שם
זה, ניתק ממעגנו בסערה ונעלם בים הגדול.
לויתן מובי דיק הוא גיב־ר סיפורו של מחבר
אמריקאי הרמאן מלביל המוסרט עתה
בדרום אירלנד על ידי חברה הוליבודית. דג
הענק הנודד מסכן את הספנות באזור וספינות
משמר החופים יצאו בבהילות לבקשו,
להחזירו לאולפן.
* אבל גאנס, במאי צרפתי גדול מתקופת
הראינוע האילם ואחד מראשוני הטוענים להרחבת
מלך הקולנוע (בסרטו נפוליון)1925 ,
מנסה שיטה חדשה בס־טו האחרון מגדל נל.
מטרת השיטה: שימוש בתפאורה ננסית, המוגדלת
על ידי עדשה מיוחדת, מצטרפת ביחד
עם צילומי השחקנים לתמונה כללית
רבת־רושם.

בקצרה
העריקהקטן. יומו של פעוט על
שפת הים. סרט מופת.

בן, כי הנשיאים יחזיקו מעמד יותר מנשו־אים
הוליבודיים אחרים• אך אף על פי כן,
היות אשתו־לשעבר של ייצר האזרח קיין
גם הוא נחשב כביד גדול לנערה צעירה שהיתר.
לא מכבר אלמונית.
ידלם יצר במיוחד למען אשתו את אחד מסרטיו
המענינים ביותר — והפחות מפורסמים:
הנברת וישוח .,אפילו בביומו של בעלה
לא עלה בידיה לשחק ; אבל מעולם לא
היתד• יווזי־ יפה על הבד. היא הבה־רה את
שערה האדמוני, נראתה בצילומים הנפלאים
של ידלם כאשד, פאטאלית לכל פרטיה. אך
מיד לאחר סיום הסרט נסעה, לבדה, ללונדון.
מסיבת
העתונאים שערכה ריטה במלון
סאבו, נכנסה להיסטוריה כאחת המגוכחות
ביותר. מספר עתונאי פול מאנוק :
״פרט לשומרי ראש, שני בלשי־מלון ופלוגה
של שוטרים, שמרו על הדלתות שני
בלשים פרטיים, קציני סקוטלנד־יארד לשעבר.
המסיבה
התקימה בחדר ״אברהם לינקון״,
אחד המפוארי במלון ...שומרי הסף בדקו
בקפדנות את ההזמנות, פן יסתננו אנשים
בלתי רצויים ...אלה שרצו לצאת לרגע היו
חייבים לבקש רשיון שיבה מיוחד...
לדבר עם ריטה היה בלתי אפשרי. הדוחק
היה איום והכל ניסו לקרב אליה. אך מרבית
הדברים שהשמיעה לא הגיעו לאזני העתונאים.
אולם כאשר שאל אותה אחד מהם על יחסיה
עם אורסון. השיבה בדרמתיות שכמוה מעולם
לא הצליחה להשיג בפני המצלמה :
״עזבתי אותו לצמיתות. לא יכולתי לסבול
עוד את גאוניותו ! ״
ריטה לקחה את בתה, רבקה וולם, טסה
אל הריביירה הצרפתית, לנוח. שם פגשה בעלי
חאן.
טיול לילה ככביש. הפגישה אירעה
בחוילתה של עהונאית־רכיאלית אלזה מאקס־ודל.
אותה שעה היה עלי חאן ממתין לגט שתבע
מאת אשתו האנגליה והזמן היה כשר,
איפוא, בהחלט, לרומאן תמים בין הנסיך
המושלמי לבין הרקדנית המקסיקאית.
הווו ל ח

הז ה

העריק הקטן

סקרנים ראו את השנים רוקדים יחדיו בקא־זינו
המקומי או יוצאים לטיול לילה במכוניתו
המהודרת של עלי על פני כבישי החוף
שטופי אור הירח. כעבור זמן פגשה ריטה
את אגא חאן, אביו של עלי. המנהיג כבד הבשר
הכריז :
״ריטה היא נערה נפלאה והתנהגותה כה
טבעית.״
עלי חאן הכריז בפני עתונאים :״אני אוהב
את ריטד, ואני עומד לשאת אותה לאשה.״
ריטה הודיעה לעתונות :
״אני אוהבת את עלי.״
כעבור חדשים אחדים הגישה ריטה בקשה
לבית המשפט ברינו. הבקשה: גט מבעלה
עלי חאן.
אולם בטרם נהרסו הנשואים שתוארו בטורי
הרכילות כאידיאלים, הספיקה ריטה להרגיז
את מעבידתה, קולומביה, להלהיב את
דמיונם של מיליוני קוראי עתוני קולנע בעולם
כולו.

ומרגארט בארקר הוסיפה לשמש כמזכירתה
הפרסית. כן, חייה עתה היו צנועים ושקטים.
אכן, מפעם לפעם היתר. הצנזורה ד,ד,ולי-
בודית משלחת בה נזיפה או שתים על מחול
אירוסי מדי בסרינידאד או שמלה שקופה
יתר על המידה בשלומית. אבל, עד שבא דיק
היימס, נדמה כי ריסה נמנעת מהסתבכויות
חדשות, מבכרת לנוח על שק הכסף שלה.
דיק היימס הוא זמרדיו מפורסם, ממוצא
ארגנטיני. הוא היה נשוי ארבע פעמים בטרם
פגש בריסה וכל אשד, נתנה לו שי לפחות
תינוק אחד. כל גט שהיה ד,יימס נותן לאחת
מהן היה מהחיה מועקה נוספת על כיסו. לבסוף
גברה המועקה למאד ועצביו נמתחו עד
שנאלצו להגיש לו טיפול פסיכולוגי. ריסה
החליטה להנשא לדיק היימם.
הגורל הוא מוזר. לאחר צבירת כספים הודות
לנשואים מוצלחים היחלצות כמעט־צי־נית
מהם, נאלצת ריסה הייודרט לעזור לבעלה
בתשלום מזונות לארבע נשותיו הקודמות.
מן הסתם עד שגם היא תצטרף לשורותיהן.
כי ריטה אינה יוצאת דופן. כמו מרבית נשי
הוליבוד היא רגילה בחילופי בעלים. אלא שהיא
מחליפה אותם בקול התרועה החזק ביותר.
לאור נסיונה בשטח זה, היש פלא ש־הילוכה
— בסירטיה — כמשוטטת רחיב נראה
טבעי בהחלט ז

כאשר עמדה להנשא לעלי, היה על ריטה
לגשת לעבודה בסרט רק אתמול נולדה, לפי
המחזה שהארי כהן רכש את זכויותיו בעד
סכום גבוה, במיוחד עבורה. ריסה הודיעה כי
לא תשתתף בסרט. כהן רגז והודיע כי קולומביה
מנתקת לצמיתות את היחסים עם השחקנית.
התפקיד נמסר לג׳ודי הולידיי.

הקולנע, למרות להטוטיו המרובים, נוטר,
מטבעו לריאליזם דווקא. אין זה קל כל עיקר,

בריטה לא פגע הדבר כלל. נערת המחול
מאקוזאה קאלינטה החלה מסתגלת אט אט

* חבר ועדת החקירה האננלו־אמריקאית
לארץ ישראל.

סרטים
פםנתד־ ה ד מיון

דימה כ״סאדי טומפסון״
— מאשר בראש

לאחד מסעותיהם על פני יוגוסלביה, ארץ ההתנדבות, האידיאליזם.
הצנע והתקווה לעתיד מזהיר ואוסטריה, השסועה על ידי מסן־-כרזל
סמוי, ארץ הדכאון והפחד הסתום. נגלתה לעיני עמום קינן וחברו, מל־כיאל
טמיר, ארץ שונה לחלוטין. שוייץ הפתיעה אותם בנופה הנהדר.
כסדר והנקיון השוררים בה ובתעשייתה הפורחת. כני שוייץ התעשרו

בעשותם יש מאין.

חס- רי רות השמנות, שסייעו
לייצור הגבינה המ^

1 8 פורסמת וחריצים ~

מעשה. אולם תושבי
הארץ שפועת־ההרים לא אמרו נואש: הם הביאו חומרי גלם מחיץ׳
לארץ הקימו מפעלים גדולים, הצליחו לשמור על נויטרליות בכל המלח־מות
האחרונות, התעשרו וצפרו מיליונים על חשבון הצדדים הלוחמים.
אולם מתחת לחיצוניותם השלווה והדשנה של בני-שוייץ בלטו לעין
תכונות, שהיו רחוקות מן החיוב: אדישות, קיפאון, דבקות כמסורת,
*ידי דל שאיפות. או אידיאליזם, תכונות שהפכו להם למין טבע שני.

העולם הזה גאה להודיע מראש על הכתבה

החגתה לו ח ־
הסיפור המלא הראשון על
המעשה הגדול והמפורסם כיותר
של המחתרת העברית,
עם מאות עובדות ושפע תמונות
פרטיות ומיסמכים אישיים
שלא פורסמו במקום
אחד עד כה.

בשבוע הבא תמלאנה עשר
שנים בדיוק לביצוע ההריגה.
משד עשר שנים אלה
נודעו פרטים היוצרים פרספקטיבה
חדשה לגמרי להערכת
הפעולה.

בין ה שאר ת טי להכתבה אור עדהשא לו ת
ה היס טוריו ת;
.מתי הוחלט לראשונה על הריגת מיניסטר
בריטי ,
• מי היה הלורד מוין?
.מה היו החישובים הפוליטיים של
חברי מרכז לח״י שהחליטו על המעשה?
• מדוע נבחרו אליהו חבים ואליהו
בית-צורי לפעולה זו?
• מי היו השניים?
.מה גרם לתפיסתם ז
.מה היתה השפעת הפעולה על הציבור
המצרי?
• מדוע החליט המלך פארוק לחון את
בית-צורי -ומדוע בוטלה החנינה עוד
לפני פרסומה?
קרא את התשובות
בגליון הבא של

1ונ!9דוה

שוי־ץ היא ארץ נפלאה. הארץ שנועדה
מששת ימי־בראשית לנסח בה את מטרות
הציונות, לערוך בה קונגרסים ציוניים ולשלוח
אליה לחופשה את שרי־הממשלה ו־חברי־הכנסת,
הסובלים מעודף קואליציה
בב ס־המרה. מי שלא היה בשוייץ׳ לא יבין
לעולם מה זאת ציונות.
הכל כאן נפלא, סימפטי ונקי.
ציריך היא עיר סימפטית ונקיה, על שפת
אגם ציריך.
לוצרן היא עיר חמודה ונקיה, על שפת
אגם לוצרן.
לוזאן וז׳נבה ערים נאות, חסודות ונקיות
על שפת אגם ז׳נבה.
הכל בשוייץ נאה, נקי ומסודר, אפילו הלכלוך.
טרמפיסט
אחד אוסטרלי שפגשתי באינסברוק,
טירול, אמר לי שציריך היא העיר
העשירה בעולם. אם תרצו, אין זאת אגדה.
הבאנהופשטראסה, המתמשך לאורך קילומטר
מתחנת־הרכבת של ציריך עד האגם של
ציריך, הוא הרחוב העשיר בעולם. ב־ן
חומותיו מסתתר הון תועפות, שהיה עלול
לעורר קנאה אפילו באילי הודל־ססריט,
שאינו רחוב במעברת זרנוגה ג׳.
ההכנסה הלאומית של תושבי שוייץ —
ארבעה וחצי מיליון נפש — היא 21 מיליארד
פרנק, כ־ 5מיליארד דולר. מחזור־הכספים
הוא 5מיליארד פרנק, וכיסוי הזהב הוא 6.3
מיליארד פרנק. אף שוייצרי אינו יודע מה
לעשות בעודף הזהב. הוא מונח במוזיאון
למשמרת.
תושבי שוייץ אוהבים לחסוך. ומי שאינו
אוהב׳ מכריחים אותו, כי מאז שנת 1948
הונהג כאן ביטוח־חובה. כתוצאה מכך מצטבר
מדי שנה בשנה ב־ 400 הבנקים סכום
עגלגל של 3.5מיליארד פרנק. אין מה לעשות
בעודף־הכסף הזה. שער־הריבית להל־ואות
ירד פלאים — עד ל 2ו/0״ .2.5משתדלים
מאד שלא ירד יותר. מי מוכן לקחת
הלואר, ולגמול חסד עם הבנק י
מובן מאליו שעודף ההון מוצא לו אפיקים
משלו. ישראלי אחד, אינטליגנטי למדי,
המתמצא למדי בעניני הכלכלה של שוייץ,
טען בפני ששוייץ היא העכביש הכלכלי של
העולם. זה נכון. מפני ששלוחות ההון ה־שוייצי
חובקות עולם ומלואו, מבואנוס
איירס עד הונג קונג 90 מבעלי המניות
הזרים של כל חברה אמריקאית מכובדת הם
אזרחי־שוייץ. זוהי הסיבה לעובדה שאמריקה׳
המקפידה בדרך כלל שאזרחיה נושאי
דרכונה יהיו אך ורק אנשים ישרים, מרשה
לכל בעל דרכון שוייצרי לשאת בעת ובעונה
אחת גם דרכון אמריקאי. זוהי הסיבה
גם להומניזם השוייצרי. כל פליט נרדף
ומעונה, המחפש מקלט וקודודגג לראשו,
יכול בנקל לקבל את האזרחות השזייצרית,
הבטוחה והטובה בעולם, אם רק יאות להשקיע
כמה מאות־אלפי דולרים בחברה
שוייצית כלשהי. היו כאלה, הם ניצלו.

חיים על ח שבון צרות
כאן לא יודעים מה זה מלחמה, רעב,
מחסור. קראו על זה בספרים, מי שקורא
ספרים. כאן חיים על חשבון, או נוכח,
הצרות של כל העולם, מזרח ומערב׳ ומטפחים
את ההומניזם. בעולם החרד, האומלל,
המתנודד בין פחד ואימה, עולם בו הרבה
אמהות מקללות את היום בו ילדו את
בניהן, פשוט תענוג להיות הומניסט. זה
קצת קשה, אולי, אבל מתרגלים, שוייץ היא
מין זבוב שמן אלגנטי, המרפרף ברוב חן
ועדנה על פני הריסות״העולם ומוצץ דם
מפוסטר, העיקר ההיגיינה. לעומת זאוז

היא נותנת לעולם שעונים וגבינה.
מי אמר שיש כאן רק שעונים י יש כאן
הכל. מכוניות אמריקאיות יותר מאשר ב־תל־אביב.
חלונות הראווה מלאים מכל טוב,
התפאורות מודרניות, פשוטות ומושכות.
בתי־הקולנוע חדישים, אולמות אסימטריים
ככל האפשר, אפילו ז׳אן קוקטו היה נהנה
לראות כאן סרט שלו. גם בתי־הקפה והמסעדות
רובם בסימן המודרניזם — תפאורות
אבסטרקטיות, כלי־אוכל אבסטרקטיים, אוכל
ריאליסטי. קברטים? בלי סוף. העיר מלא
,מהם. על הקירות מתנוססות לתפארה

נוף שוייצי ביום חג
האופק אינו רחב

תמונות היפהפיות, לבושות באפנת גן־
העדן. שמה סרים כל השוייצים, התיירים והשליחים
הציוניים שאינם יודעים מה לעשות
בכספם. בנידרדורף, העיר העתיקה של ציריך
— מימי קרל הגדול — מסתובבות
5000 ומשהו נשים המוכרות את תכונותיהן
הטבעיות, כ־״ 50/מכלל הנשים בגיל הגיוס
בעיר זאת. כולן עונדות שעונים שויי־ציים.
,מובן
מאליו שהישראלים אוהבים לבוא
הנה. יש מהם כאן הרבה, ברוך השם ושר
האוצר. צעירים ששוחררו מגיוס בגלל בריאות
לקויה, וכאן הם משחקים כדורגל.
בנות־טובים שבאו לראות מה שלום הצעירים
החולים המשחקים כדורגל, ושכחו לחזור
הביתה מזה כמה וכמה שנים. ביניהם מתחבאים
כמה טיפוסים אינטליגנטיים ורציניים,
העשויים בבוא היום להביא תועלת כל־שהיא
לארץ, אבל לעת־עתה איש אינו שם
אליהם לב.
את הצלחתה המדהימה של התעשיה ה־שוייצית
יש לזקוף לזכות דבר אחד —
לזכות העבודה. השוייצים אוהבים לעבוד.
פעם היה אצלם רפורמטור דתי, שמו היה
צוינגלי. הוא הסביר להם שעל החטא הקדמון
אפשר לכפר רק בעבודה קשה. הם
קראו על שמו כמה רחובות ומיני גבינה
והתחילו -לעבוד. לשוייץ אין חמרי־גלם ל-
תעשיה. כל חמרי־הגלם מובאים מבחוץ.
אף על פי כן יכולה שוייץ.להתחרות אפילו

״אח 6 -י א /ס

שהש מי ש
באץ מפריע
בתעשיה הגרמנית, כי היא בנויה על עקרונות
אחרים. כך הסביר לי מנהל הבנק הש־וייצרי
הלאומי. בניגוד לתעשיות אחרות,
הבנויות על ייצור המוני, בנויה התעשיה
השוייצית על עקרון הדיוק המעולה וטיב
התוצרת. פועלי־שוייץ מצטיינים ברמה מקצועית,
ובמסורת מקצועית. הפועל והמהנדס
השוייצי אינם מחוננים בדמיון או בכושר
אימפרוביזציה. לעומת זאת הם יודעים היטב,
את אשר לפניהם. והמסורת, כמובן, היא ענין
חשוב מאד. תעשית־השעונים, למשל, היא בת
מאתים שנה, ואותם האנשים עוסקים בה
מזה מאתים שנה, חוץ מאלה שהספיקו למות
בינתיים. ובדרך כלל, כל אחד עושה
כאן בדיוק מה שהסבא שלו היה עושה
באתו מקרה. אף על פי כן, אין התחרות
קלה. לא מכבר הטילו האמריקאים מס־מגן
על שעונים וגבינה, כדי לעודד את התע־שיה
האמריקאית, ועתוני שוייץ זעקו חמס
ואמרו שזה מנוגד לרוח ההומניזם האירופי.
אבל האמריקאים המשיכו להיות אמריקאים.

סנ ק ר סי המסרה
המשטר הדמוקרטי של שוייץ הוא מה־מוזרים
בעולם. תואר ראש הממשלה הוא
תואר־כבוד בלבד, כי ראש־הממשלה נבחר
על ידי הקבינט לתקופה של שנה אחת בלבד.
הממשלה היא הרשות המבצעת, וכפופה
בכל מקרה חשוב להחלטת העם. כל הצעת־חוק
חדשה, במקרים החשובים כמובן, מובאת
למשאל עם. לא מכבר, למשל, הציעה
הממשלה רביזיה מוחלטת של שיטת־המסים.
ההצעה התקבלה פה אחה על דעת כל המפלגות
ובהמלצתן. כל המפלגות קראו
לעם, במודעות קטנות וצנועות, להצביע
לטובת הצעת החוק — ואף־על־פי־כן דחה
אותה העם פעמיים. מובן מאליו שהממשלה
לא נעלבה ולא התפטרה, כי כאמור,
היא אך ורק הרשות המבצעת את רצון
העם. בכל זאת החליט מיניסטר הכספים
להתפטר, והעובדה המוזרה הזאת גרמה

כאן לסנסציה לא -דעטה ולפלא שעד היום
מדברים עליו.
החי-וך בשוייץ הוא חובה, כמובן. זוהי
כפי הנראה הסיבה לעובדה שהבדלי־המענד
דות כאן מתבטאים גם בהבדלי־אינטליגנ־ציה.
קשה לתאר אלט בעל תפיסה יותר
אטית או שכל רופס יותר ממלצרית שויי-
צרית. אבל יש להן יתרון אחד — הן אינן
צועקות על הלקוחות.
את הנוער כאן מחנכים בקפדנות. לנערים
ונערות למטה מגיל 18 אסור לבקר ב־הצגת־קולנוע
או בכל מקום בילוי אחר —
ביום או בלילה. לפעמים, בסרטים מסוימים,
מרשים לנוער עד גיל 18 לבקר בהצגות
יומיות מיוחדות. ביקרתי כאן אצל כמ.־.
משפחות. ראיתי אנשים צעירים, שאצלנו
היו יכולים להיות מפקדי חטיבות, שרצו
בבהלה להביא נייר טואלטי לפאפא. הם
עובדים בחנות של הפאפא, עד שהפאפא
משיא להם אשה, ואז הולכים הנכדים לעבוד
באותה חנות. מה יכול נוער כזה לרצות,
למה הוא יכול לשאוף? בבתי־הקפה
הנחמדים אני רואה אותם יושבים, תוקעים
20 סנט בתיבת הנגינה ומאזינים לג׳יטר־באגם.
והם אלגנטיים, הגברים והנשים כאחד,
כאילו יצאו מתוך ז׳ורנל לאפנה. בכל אירופה
לא ראיתי נשים ונערות מטופחות
כמו אלה של שוייץ. הן לא היו בפלמ״ח,
היה להן יותר פנאי לשמור על עצמן. לפעמים
אני תמה אם מישהו כאן שמע את המילה
הנפוצה כה אצלנו, אידיאליזם. לא,
איש לא שמע אותה. זהו מין מושג פרימיטיבי
הנפוץ בין הילידים המתורבתים למחצה
של אסיה. דגי הזהב המאושרים השוחים
באקואריום של זכוכית אינם מכירים
מושגים כאלה.

זרים גל 10 דז ם
האנשים הגלמודים, העצובים והבזויים ביותר
כאן הם הזרים. הם באים מאיטליה

צבא •עזוייץ במיסדר
האידיאליזם אינו ידוע

הרעבה, מאוסטריה העניה, מספרד, מגרמניה׳
מכל מקום. נותנים להם ויזות־עבודה,
ומרשים להם לעשות את כל העבודות השחורות.
אחרי העבודה הם הולכים לישון.
פעם בשבוע הם באים לדאנסינג הול, אולי
מישהו יביט עליהם. איש אינו מביט עליהם•
הם מקבלים שכר זעום, ימי חופשה
מעטים, אבל יש להם לחם לאכול׳ בגד ללבוש
וקורת גג לראשם. בעולם החפשי זה
הרבה מאד.
יש גם זרים ממין אחר, כמובן. בניגוד
למטפלת התינוקות מולנסיה, המקבלת חופשה
פעם אחת בחודש לשעות אחר הצד׳״
רים עד 11.00 בערב, ראיתי פה באלה שבאו
בשבוע שעבר מיוקוהמה, ובדרך לניו־יורק
מתכוננים לקפוץ שוב לקאפרי, כדי
לפגוש שם ידיד מריו דה ז׳ניירו שהכירו
בסטוקהולם. אלה הם הטיפוסים הבינלאומיים,
האוהבים את שוייץ אהבה עזה, המדברים
בכל השפות שבעולם חוץ מאשר
בשפת־אמם, שאינם זוכרים באיזה מטוס
נולדה. אחד מהם ביקש ממני לדו״ש (מלשון
ד״ש) ידיד תל־אביב שהכיר בסינגפור,
אף זכר שתל־אביב נמצאת בין קהיר
ודמשק.
בכלל, ישראל מפורסמת כאן מאד. אחד
שאל אותי מדוע הוא מוכרח לקרוא יום
יום בעתונים ששרפנו איזה כפר ערבי.
הוא לא רצה בשום אופן להאמין שגם הערבים
הורגים לפעמים איזה יהודי. הוא שאל
אותי מדוע אנחנו לא נותנים לעולם קצת
מנוחה ועושים קצת שקט. וזה היה לאחר
שהצלחתי לשכנע אותו שישראל אינה שוכנת
ליד פאקיסטאן ולא ליד אפגניסטן. וזה
בעיר בה מופיעים עתונים חשובים כמו המיה
צירינר צייטונג והוולטווכה, עיר בה
אין ל.ו אפילו נספח־עתונות. אבל עוד נשוב
לענין התעמולה הישראלית בחוץ לארץ. אפשר
היה לספר עליה הרבה, אילו היתד, קיימת.
תאמינו או לא, האנשים היחידים שפגשתי
באירופה והיה להם שמץ מושג על
ישראל, ואפילו בדל הערכה או אהדה אליה,
היו גרמנים. לדעתי זה מוסיף לנו ולמשרד־

האד*בזת איגה קיימת
שלא מרצוני, אני נאלץ להזים אגדה אחת
נפוצה, אגדת האדיבות השוייצית. תושבי־שוייץ
אינם מצטיינים כלל וכלל באדיבות,
לעתים הם אפילו בלתי־אדיבים. חוץ מכמה
סטודנטים ישראליים, כמעט ולא ראיתי אנשים
המוכנים לפנות את מקומם בחשמלית לאשר,
זקנה. מאחורי החיוך האדיב של השויי־צי
לא מסתתר כלום, מחוץ לאדישות ולחישוב
עסקי. כפי שאמרנו קודם — כל עם
קטן במאה העשרים׳ הרוצה לשמור על בטחונו
ושלומו ושלום עסקיו, חייו להקריב
משר,ו. אם לא להקריב שמץ הומניזם —
הרי לפחות שמץ הומניות. אם השוייצים
הנם אנשים בלתי מבריקים, חסכנים עד ל־קמצנות,
בעלי אופק צר במידה מסוימת ומאד
קורקטיים שלא לחרוג מגבול הנימוס
הקר — בחיים הפרטיים ובפוליטיקה —
הרי יש לד,ם מן הסתם סיבות משלהם.
אבל כמה יפה כאן, איזה יופי. באלפים,
בין יערות־אורנים והרי עטויי־שלג, כמה
נעים לשבת בפונדק נקי, מרוהט בטוב טעם,
עם מנורה קטנה ופעמון שרות ליד כל שולחן,
מול השוייצרים המעשנים את מקטרו״
תיהם, ללגום כוס תה ולנסות להזכר מה
זה בעצם חמסין. כאן, בפינת־חמד כזאת
בחור נידח באלפים, ראה מישהו את האופנוע
שלנו וצעק: בחיאת דיני׳ ישראלים 1
קברנו אותו עמוק בשלג. אחר כך׳ כשראינו
את הרב נורוק מפסיע בניחותא ליד
תחנת־הרכבת ומהרהר באותם הימים, ימי
הקונגרס הראשון בבאזל, לא סיפרנו לו
על כך מאומה. הבטנו בשעון — וראה זה
פלא ! שני השעונים השוייצרים מיהרו לקראת
הנצח בהבדל של חמש דקות — וזה
מוכיח שהכל יחסי.
אבל כפי שאמרנו, שוייץ היא ארץ נפלאה.
היו כאן כמה עתונאים ישראלים שאמרו
שחובה עלינו ללמוד משוייץ. אותם נשלח
בבוא הזמן לציריך לרצות את עוונם, אני

!כור!

דאשון ת מי ד ־ מ עו דהת מי ד

ספורט

מצי! את ה הש ג הטכני
כיותר ־ מערכת
החדיש
לאמב טי ה
החד שה
ה עי ר בו ב

כדורגל

יין ן

| 0ד ן

במבמ כר

תתק־־ט
? 7526א
ההורדה הדעוונה

זא 6ז4מ

עוד צעד להנעמת
החיים — מאריך
קיום, באחריות .

נקיפת־אצבע — להפיכתה
למקלחת יד

ה מי לוו ה
העמ מי

צורה נעימה לעין —
פאר לכד חדר אמבטיה.

החוש

פועלת ללא הפרעות —
אף בתנאי־המים הקשים

תשי״ ד 1 9 5 4

ביותר .

דכ!ש אגר ת
במזומנ־
הבנקים בתשלומים בכל סניפי בנק
הפועלים ; בנק זרובבל ;
בקופת מילוה וחסכון וכל
הלואר! וחסכון בארץ.

ה צ מי גי ם

שזכו בהמשתת פי מירזץ -ה שרון״ נ תר מו
מ״י בי ת ח רו שתל תו צרת גומי -העוגן ״
בית־התרושת שלנו מייצר צמיגים לאופנים בכל הגדלים ואפשר

המדליק

להשיגם בכל בתי מלאכה ובתי מסחר לאופניים בארץ.

ת״א, רחוב אלנבי 86
(בחצי)
(בחצר) .11—1 ,4 — 6
המומחה הידוע
בעל הנסיון הרב לתיקון מציתים
ומכשירי גלוח חשמליים

רוכבי אופנים

ארנקי

צמ י ג

תדרשו

פרס ראשון :
פרס

נחלת־בנימין , 11 תל־אביב

פרס שלישי .

גדוד

צ. בו

אויבי הנוער
מחלות המין, מניעתן ורפויין
מאת הד״ר זיידמן

הרחקת שערות מהפנים, ומהרגלים מהירים
•טיטה דיאטרמית
(גלים קצריש)
1)500 שערות לשעה
אחריות בלי צלקות באורח רפואית התיעצות
סופי׳

״ ידדניה ״
תל־אביב 18 יוחנן הסנדלר 18
_מו\-דז חיי״יי יריזיי־י יי-יי-ייליז י״ייי־י״

ם וז 1צרח

״הען גן

פותרי תשבץ חצי־ענק (;884
שזכו בפרסים מתוצרת בית־חרושת צ. כר
ילקוטים תיקים
ודברי עור ופלסטיק

כמבחר

ד א! 3ני ם

שני

פרס רביעי ;
פרס חמיש ;

פרס

ששי

פרס

שביע ;

פרס שמיני :
פרס

תשיע :

פרס עשירי :

תיק עור —
חיים אושורוביץ, רחוב המרגיע ,2רמת־גן.
ארנק כיס לניירות —
יפה אייזן, רחוב הרמן־כהן ,7תל־אביב.
ארנק כיס לכסף —
שי בורשטיין, רחוב החורשה ,15 הדר־־כרמל, חיפהארנק
כים לכסף —
יעקב טומשין, ד .צ ,609 .צ. ה .ל.
ארנק כיס לכסף —
רות הרשקוביץ, רחוב המייסדים, זכוון־יעקב.
ארנק מפתחות —
גדעון רייכר, קבוץ -יחיעם״ גליל־עליון.
ארנק מפתחות —
מלאכי צעירי, שכונת נחליאל, חדרה.
ארנק מפתחות —
יהודית הורוביץ, רחוב פרם ,13 ירושלים.
ארנק לתעודות —
שאול קנז, המוסד החינוכי, גן־שמואל.
ארנק לתעודות —
לאומה שמש, רחוב החלוצים ,21 נתניה.

לריגוד
רי קו די ם
סלוניים 7

אם כן המורה לרקודים
ילמדך :
א. בשיטה מדוייקת ומועילה.
ב. לימוד עצמי ע״י הספר של

אלמכ סי נצוד!
נוסעים או לא ניסעיס?
זאת היתד, השאלה שריחפה בשבוע שעבר
על שפתי כל חובבי־הכדורגל בישראל. הקבוצה
שנסיעתה היתד, מוטלת בספק: נבחרת
מכבי, שהוזמנה על ידי סניף האגודה
באנגליה לסדרת משחקים נגד טובי הקבוצות
הבריטיות. התאחדוודד,כדורגל הישרשאלית,
שסבלה לאחרונה קשות מנסיעות כדורגלנים
לחוץ־לארץ ללא אישורה המוקדם (העולם
הזה ,)886 היססה לאשר את נסיעת הנבחרת,
מסרה את ההחלטה בעניין זה לידי וועדה
עליונה*.
לא היתר, זאת התקלה היחידה. בה בשעה
שהוועדה העליונה ישבה על המדוכה, פרץ
סיכסוך רציני בקשר להרכב־הנבחרת: אנשי
מכבי תל־אביב התנגדו לבחירת אברהם נמש
כמאמן הנבחרת, דרשו לבחור במאמנם הקבוע
ג׳רי בית־הלוי, סירבו להופיע לאימונים
בלעדיו.
אלם הרצון לטייל כעולב, המפעם בליבו
של כל ספורטאי ישראלי ראוי לשמו עשה
את שלו: הנבחרת הפליגה לדרך עוד לפני
שהוועדה הגיעה למסקנות סופיות — וכמעט
ללא כל אימון מוקדם. סידורי־הנסיעה נעשו
אף הם על רגל אחת. מטוס אל־על דחה את
המראתו לשעה וחצי, כדי שד,שחקניה יספיקו
לסדר את ניירותיהם. החלוץ המרכזי של
הנבחרת, יהושע גלזר, התאחר, הגיע לשדה
התעופה ברגע האחרון, זינק לתוך המטוס,
כשהמדחף כבר הונע.
אוז ל ת ־ רג ל. מארחי הנבחרת באנגליה לא
ידעו דבר על הסכסוכים ואי־הסדר. הם היו
שקועים בניהול תעמולת־ענק. עתוני לונדון
פירסמו רשימות ארוכות על כושרה הגדול
של הקבוצה הישראלית. שרות השידור הבריטי
ושירות־הטלביזיה המסונף לו נאיתו
לשדר את המשחק. הכרטיסים למשחק הראשון
נחטפו במהירות הבזק.
ביום ד׳ שעבר זרמו קוני־הכרטיסים לעבר
מגרש־הכדורגל של הייבורי. חובבי־הכדורגל
בישראל, שלא הצליחו, מסיבות שונות, להגיע
לשם, נצמדו אל מקלטי־הרדיו, האזינו למהלך
המשחק בין מכבי וקבוצת ארסנל — אחת
הקבוצות החזקות ביותר בעולם. המשחק
שודר על־ידי הקריין העברי של הבי. בי. סי,
נסים קווייתי, שנעזר על־ידי צ׳ארלז נייקר,
אחד מפרשני הכדורגל הטובים ביותר בעולם.
השידור
היה מאכזב. אמנם למכבי היה
מזל: הגשם השוטף נפסק מיד עם התחלת
המשחק. אולם אוזלת־רגליהם של החלוצים
הישראליים גרמה לכשלונה של הקבוצה כולה,
הביאה לה תבוסה*• .אמר בייקר בסיום
המשחק - :הישראליים הפעילו את הכדור
בתבונה, אך החמיצו שפע של הזדמנויות״.
מאז מפלת נבחרת הפועל נגד אותה ארסנל
6:1בשנת 1952 לא היה הפסד כזה לקבוצה

ישראלית.
11כ ב שי ם — 11ז א בי ם. התבוסה הראשונה
של מכבי היתר, מעוטת־ערך לעומת
מה שהתרחש במשחקה השני על אדמת־אנג־ליה:
המשחק בו התמודדו המכבים נגד
אלופי־בריטניה בכדורגל הוולנם, קבוצת־ה־זאבים.
במסורת
העברית מתואר עם ישראל ככבש
,המחזיקה מעמד בין שבעים זאבים. הפעם
לא הצליחו אחת־עשרה הכבשים הישראליות,
חסרות־הרועה, להחזיק מעמו אפילו
נגד אחד־עשר זאבים. הסעודה התחילה כבר
בדקה ר 11,של המשחק. שוער הנבחרת הישראלית,
אברהם בנדורי, נפצע לאחר שספג
שני שערים, וחיים בוך שמילא את מקומו
ה סיף לספוג שערים בזה אחר זה. המשחק
נסתיים בתוצאות 10:0לטובת הזאבים.
כאשר קמו 30 אלף הצופים לחזות בחדוות
הנצחון הקל של זאבי־הטרף ובאיסוף עצמותיהן
של הכבשים האומללות, העיר אחד
מהם - :רצוי לשנות את תחילת ההימנון
הבריטי ולשיר, אל מכבי נצור ובאמת
היו הישראלים זקוקים לנס, שיסיים את מסעם
בכבוד.
אלא שנסים לא מתרחשים בימינו. אף את
המשחק השלישי, הקל ביחס, נגד קבוצת האל־סיסי
מהליגה השניה סיימה מכבי בהפסד 4:0
ומאזן נקודות־מסעה כרגע הוא .18:1

ס מי.

כדי להשיג את הספר: שלח 1.250
ל״י ע״י הדואר לשדרות קרן קיימת
,26ת״א. ובדואר החוזר תקבל

* נזורכבת מעורני־הדין: שבו וי. סגל.
•י 4:1לטובת ארסנל.

מכל השלם

בי. ג׳י. משך בכתפיו ואמר :״אין בזה
כל פלא. כאן בסדום יש אנשים רבים,
שיודעים לדבר עברית.״
הפתיע את עתונאי־החוץ יושב־ראש חברת-
השילומים הלל דן, שהופיע לפניהם בתלבושתו
הרגילה: חולצי׳ כחולה־פרומה, נעליים
פשוטות ומכנסי־חאקי. כאשר נשאל
דן מדוע הוא מנהל את החברה לפי ראות־עיניו,
בניגוד לחוות דעתם של מומחים ולתוכניות
דמעובדות על־ידי גורמים צדדיים,
השיב בחיוך :״כאשר פורצת מחלוקת
בין מומחים בעלי שם אפשר לעשות
רק דבר אחד: להביא לא־מומחה שיכריע
ביניהם.״
נתקף תדהמה משה בז׳ראנו, יושב
ראש וועדת׳הירידים הישראלית, כאשר קרא
בג׳רוזלם פוסט דברי־ביקורת חריפים, שמתח
ח״כ עזרא איכילוב על הביתן הישראלי
בתערוכת־המזון ׳בלונדון. סיבת התדהמה:
ישראל לא השתתפה בתערוכה,
לא הקימה בה כל ביתן.
פולניוז קורה בי רדדע הו
בשבוע שעבר. כאשר נפתחו דלתות ״בית-
החינוך״ של מירוב בפני האזרח הישראלי
שמעון אורנשטיין (ראה במדינה) נפתחו ל־רווחה
גם שעריו של מוסד דומה בווארשה,
בירת פולניה. מתוכם יצא גבר גבה־קומה,
ממושקף, צנום מאד: הרמאן פילה האדרי-
כל האמריקאי, שנעלם בווארשה בשנת 1949
ובני משפחתו נואשו ממנו, לאחר שבל החיפושים
אחריו עלו בתוהו.
פילד הכיר את פולניה היטב. הוא הירבה
לבקר בה עוד לפני העלמו, שהה בווארשה
בשנת , 1939 שב וסייר ברחבי פולניה בשנת
,1947 כדי ללמוד את שיטות הבנייה המזו־רזת.
לאחר מכן חזר לחודשים מספר לארצית
הברית, הופיע בעשרות ׳אסיפות עם,
דיבר על הדמיון היוצר והחיוניות הדמוקרטית׳
הניכרים בסיגנון הבנייה הפולני.
השבוע, לאחר שיחרורו, זכה פילד לשוב
וליהנות מסגנון הבנייה הפולני: הוא הועבר
לבית־מרגוע מפואר בקרבת ווארשה,
והובטח לו כי הוא יקבל פיצויים כיד הרפובליקה
על חמש השנים של מאסרו. הדבר
היחידי שהוסיף להעכיר את רוחו היה
גורלם המעורפל מאד של אחיו נואל וגיסתו׳
הרטה, שנעלמו בפולניה בראשית שנת
. 1949 הוא פנה אל השלטונות מיד לאחר
צאתו לחופשי, ביקש להתראות עם קרוביו,
לא קיבל כל תשובה.
סו כן כ פו ל. לעומת השתיקה של ממש־לת־פולניה
בכל הנוגע למקום המצאם של
נואל והרטה פילד, פירסם שירות־המודיעין
הפולני פ. א .פ• פרטים רבים על נסיבות
מאסרו של הרמאן: לדברי השלטונות הפולניים
נאסר פילד, לאחר שהואשם בריגול על־ידי
סוכן השירות החשאי הפולני, יוזף כוויאט־לו׳
יחד עם קבוצה גדולה של אזרחים פולניים•
לאמיתי של דבר היה סחייאטלו סוכן
מסווה של השירות החשאי האמריקאי. הוא
היה מוכרח להעמיד פנים כממלא את תפקידו
באמונה, מסר לידי השלטונות הפולניים קבוצת
אנשים חפים מכל פשע. .חבל שהדבר
נתגלה רק כעבור חמש שנים, אמר קריין
רדיו ווארשה.
לצערם הרב של שלטונות־פולניה היה
סודיאטלו עצמו בטוח מכל עונש: הוא נמלט
בשנה שעברה למערב, הציע את שירותו
לאמריקאים, מנהל מאז תעמולה אנטי־קומו־ניסטית
מסועפת ברדיו ובטלביזיה של אר־צות־הברית.

היה לי כל קשר עם פרשת הרמאן
פילד,״ הכריז השבוע סוזיאטלו בפני עתוג״
אים, שהקיפוהו בשאלות. ,בעבדי בשירות־הבטחון
הפולני לא טיפלתי באזרחים זרים

גנורמת מלך

דינה לולוכריג׳ידה כנידיורק

הזכרת שמי בקשר למאסרו של פילד מיועדת
רק להבאיש את ריחי.״
אולם לאחר שאלות נוספות התברר שהוא
יודע, בכל זאת, משהו על הפרשה: הוא אמר
כמעט בודדאות גמורות כי נואל והרטה פילו
אינם עוד בחיים.

כדור־הארץ
• ממשלת גרמניה המערבית העניקה
השבוע, זו הפעם הראשונה מאז הקמתה,
שני איתור. הצטיינות לצרפת ם. מקבלי
האותות: הכומר ז׳אן ד,־ריבו וז׳אן משירה,
שהירבו לפעול למען ילדי פליטים גרמניים.
• בחפירות שנערכו לאחרונה ברובע שו־מון
בפאריס נמצאו אלפי שלדי־אדם. הארכיאולוגים
משערים כי במקום זה ניצבו עצי־התלייה,
עליהם הומתו הפושעים למיניהם מן
המאה ה־ 13 ועד המהפכה הצרפתית.
• בשדות הנפט של פאלאדג׳ו, דרום־ סו־מאטרה,
מאיימים 2000 פועלים אינדונזיים
בשביתה, אם לא יסולק מיד מנהל העבודה
ההולנדי, שנשלח למקום על־ידי חברת של.
• בדין־וחשבון שפירסם לאחרונה גילה
מפקד משטרת־ווינה כי מספר פשעי־המין בבירת
אוסטריה עלה מ־ 289 בשנת 1947ל־
824 בשנת . 1953 סיבת העלייה: ריבוי השימוש
במשקאות משכרים.

ת שב ץ 690
כין פותרי תשכץ זה יוגרלו ה
פרסים
הכאים :

3פרסים: ספרים מהוצאת ״מסדה״.
2פרסים:
ארנקים מתוצרת צ.

מאוזן .1 :סכין, כף ומזלג .* 1חברת
תעופה ישראלית ..10 :בעברית, ממגורה :
.12 אדם החי על רובהו . 14 :מין ארג ; מ.
נושאי אות הכלניה על רקע חרבה של צ ד,״ל:
.18 סמל האיטיות 19 האיש שבא לנינוזר: ,
.21 נציב מנגנון עובדי המדינה ; .22 מדקדק
יהודי מימי הביניים ; .23 עליו נישא הדגל :
.24 דגם של מכונית־משא .25 וגולד־מונד״
.27 :מחליפים אותה, לעתים קרובות,
עם הקיבה ; .30 נושא מחקרו העיקרי של
קארל מרכס .31 :החזקה בארצות ערב .33 :
המחבלת הראשית ביערות הארץ .35 :לכל
בקבוק .36 :חסר רגל ; .38 עירו של לנין :
.39 בא לקלל ונמצא מברך .40 :עיר מצרית
עתיקה ; .41 עורך הדין של גרינוולד ; .43

העולם הזה 890

אפילו אחרי שבע שנים
אנשים דרד שחקן
בדרכו להצגת המחזה קזבלן בסדום,
הפעיל גיבור־המחזה יוסף ידין, גבה־הקומה
ועבה־הקול את המיקרופון של אוטובוס
יתור, בו נסעו השחקנים, נשא נאום־תהילה
למחזה ולמחברו, יגאל מוסינזץ, שהשתתף
במסע, סיים אותו במלים :״קזבלן
הוא דרן־גבר, של התיאטרון הקאמרי ! ״
כאשר נשאל ראש־עיריית באר־שבע בפועל,
זאב זריזי, מדוע הגיע להצגה בסדום
בטרמפ, גילה לשואלים עובד,־ ,מפתיעה:
לעיריית באר־שבע אין אף מכונית
נובעים אחת.
לאחר הצגת קזבלן ניגש דוד בן גור־יון,
שהגיע במיוחד משדד,־בוקר, אל צעיר
שחרחר ימעובדי״מפעל ר,אשלג, חשב אותו
לעולה מצפון־אפריקה, שאל לדעתו על המחזה,
קיבל תש, בת בזק: איני יודע. אני
ילידיה,ארץ.״
ניסה להתפאר לפני בן־גוריון במבטאו
העברי המצויין נחמיה כהן, כסוף־השי־ער,
איש המגבית המאוחדת, שנולד בירד
שליים, היגר בילדותו לארצות־הברית. אולם

תבונה בלתי־רגילה גילה השאח הפרסי,
מוחמד ריזה פאחלווי, שידע כיצד להתגבר
על הקושיים, בהם נתקל בקבלות־פנים
דיפלומטיות, בגלל איסורו של הנביא
לשתות את ״הטיפה הראשונה״ .הוא
הכנים את אצבעו לכוס, טיפטף את הטיפה
הראשונה של יין־שאמפאניה על המפית,
שתה בשלווה את שאר היין.
על תבונתו הגדולה של ראש־ממשלת בריטניה
סיר ווינסטון צ׳רצ׳יל סופרה לאחרונה
בלונדון ההלצה הבאה: צ׳רצ׳יל
הגיע אל שערי גן־העדן יחד עם שני הגדולים
האחרים. להזמנת פטרום הקדוש כי
כל אחד מהם ישמיע בקשה אחרונה, דרש
גיאורגי מאלנקוכ :״שכל האמריקאים
יושמדו!״ דרש דוייט אייזנהואר :״שכל
הרוסים יעלמו מן העולם *1ואילו צ׳רצ׳יל
דרש רק סיגאר וקוניאק. שאל פטרום את
המנהיג הבריטי :״האם אתה ממהר?״
הש ב צ׳רצ׳יל :״אין דבר, יש לי פנאי.
נא להיענות קודם לבקשת ש.י ידידי ! ״
להזמנת עתונאים לתאר לפניהם את אם־
ריק.־ ,בה בילתה חודשים מספר, השיבה
שחקנית־ד,קולנוע חטובת־הגיזרה ורבת־הכשרון׳
ג׳ין ק ריין . :הג׳ונגל האפריקאי
נבדל מהוליבוד רק בדבר אחד: יש בו
קופים במקום דון־ז׳ואניס.״
נסיון מעניין ערכה שחקנית אחרת,
גיינה לולובריג׳ידה שופעת־ד,קימורים,
שהגיעה לאחרונה לארצות־הברית ממולדתה,
איטליר : ,היא הצטלמה מול ראי עקום,
כדי להוכיח כי שום להטוט אופטי לא יצלח
לפגוע ביפי־גיזרתה, לא הצליחה להוכיח
דבר. אמר אחד הנוכחים במקום :״אילו
היתד, ג׳ינר, נראית בחיים כפי שהיא
נראית בראי, לא הייתי מוכן להתקרב אליה
אפילו לאחר שבע שנות ישיבה באי בודד.״

אדון,
בלשון פנייה .44 :קצין זוטר בצה״ל ;
.46 הזה 48 פרוגרמה, בעברית ; .49 היא
מנוולת ומנוזנת.
מאונך .2 :מושב מלכותי .3 :בירת ה־וואלסים
; .4פארוק היה פעם כזה .6 :אתליט:
.7אלף מטרים .8 :בעלת חמש האצבעות ;
.9בירה תיצרת הארץ .11 :בעברית, נגיף:
. 13 יישוב בעמק יית־שאן 15 בן־דוד, במלה
אחת . 17 :עליו פרוש האוהל . 18 :חברת
ספנות ; .20 מערה קטנה ; .23 נושא מעניין
; .26 אליה חזר גנרל בניקר .27 ; ,עיסה,
בלשון אחרת .28 :מתכת, בעיקר לציפוי
.29 :עוזרת בביקור במקומות העליונות
של מגרד־שחקים .31 :מה שאזרחי ישראל
שילמו, בשנה שעברה, צמוד למס ההכנסה ;
.32 אוכל משובח, מיוחד במינו ; .34 לסנאי
יש כזה, ארוך .35 :מגדולי הנהרות במרחב:
.37 אביו של משה .39 :כנוי המחתרת
לנשק .42 :כל אדם בראשיתי .44 :סכום :
.45״א ניו־יורק וכל השאר 47
מלת קריאה.

רשימת זוכי תשבץ־־חענק,
ראה כמדור המודעות כעמוד 16

צ לי חתה סג ר ת
במרחב מצרים
דיות פ תי ח ה

גזי גלי: מכתבך היה באמת חבוב
מאד. אמנם קבלתי בימי חיי הארוכים
מכתבים מוזרים לא פחות, אינני סובלת
מחוסר־חברה, אינני מעונינת
שתאמר לי מה ואיך אני, או לכתוב
אליך.
אולם אם באמת משעמם לך וחברתך
היחידה היא חתול, הוסף ו־
:תוב אלי, אולם אני לא אענה לך.
א. משום שאני עצלה, וב. לא חשוב,
:עצם.

דא מספיק ולא די
אחד ה מכ תבי םהמ שע שעים ביו תרש־קיבלתי
בעתה אחרונה הו א מפ ת ח־ ת קו אי
צעיר, הרוצה מ שו םמה, ש א כנ ה או תו
* מ שונה 890/368 סי ס מ תו הי א ( תו דה
לך) ״לא מספיר, ולא די בשל טון
.־ו ת אי! ״ או ל ם לא בגלל זאת המכתב
משעשע.
הוא בכ הבפעםהרא שונה ל פני 21 שנ ה,
פה מ ס פי ק ה כדי לרכו ש את ה תכו נו
תהב או ת: קו מהג בו ה ה ) 1,52,5 ( .מ׳.
רזה (הקף מתניים 1,99,9מ קרח פ חו ת
טלש (נ ש ארו 3ש ע רו ת) ,ביד ימין חסרה
אצ.בע ( ה ח מי שי ת) ,ברגל ש מ אל שתי
א צב עו ת מיו ת רו ת ( הרא שונה והח מי שית
המק שות על נעילת נ עליים) .אין הו א ״בעל
ריח בנזין״ ,כ פי ש הו א או מ ר, או ל ם לעו־
.ז ת זאת הו א יודע 12ש פו ת על בו רין
( ) 1עברית )2 ( .עב רית ( )3עב רי ת) 12
עברית. הו א מ סונ ל ל שוח ח על כל הנו ש אים,
החל ממקאר תי וכל ה ב או רי נלין.
על זו הרוצה ל ה תכ תב א תו ל היו ת לא
פחות מ־ , 13 לא יותר מ־ 30 ול היות חרוצה
בכ תיבת מכ ת בי ם.

חמודה, כשבילי
את הבהירה לנו שאההתכ תבו תמש איר
:צעיר בן ה־ ) 890/ 309 ( 17.5לגערה שלא
תהיה פ חו ת מגיל . 16 הו אהסתפקב ציון
העובדה ש הו א א מנ ם איננו נאה ביו ת ר,
ולם בעל רנ שו ת חברותיים. על הנ ערה,
כ מו בן, ל היו ת ה מו ד ה.

מה שמותר ליופיטר...
צ עירוני ת 890/370ב ת . 16 תל מיד ת
בי ״ ם תי כוני מ ק צו עי ותל -אביבי ת ה טו ענ ת
כי ח ס רונ ה היחידי הו אמעט שו מן עו־דף
על נו פ ה, רו צהלה תכ תב, ו מ או ח ר
יותר כנ ראהנםל הי פנ ש, עם צעיר בני ל
18— 19 בונ ר בי ת־ספר תיכון, ס לוני, ש־כ
מו ה, מו סי ק ה, תי א ט רון, ציור
יאהב
ו פ סו ל, שיהיה לו כסףכ די ל שלם רק
כ שביל ע צ מו בעד הב קורים ב תי א ט רון
ותע רו כו ת. עליו ל א הו ב נם ס פו ר ט, י י׳
־ודים וטיולים. לו א סו ר לוחיות ש מן.
גם לא רזה. ו שי של ח ת מונ ה.

דא בטהובן. לא לברי
( ) 890/371 טו ען של מ רו ת גילו 31
חוא מרני שאתעצ מו צעיר יותר. הו א
חו שב את ע צ מו ש או פיו אינו חזק ביו־תר,
ויזוא ננרר ל עתים אחרי דברים ש ב
או פנ ה כגון כ תיב תמכת בי ם ל רו תי. אם
אין לו חו ש־ הו מו ר, כ פי ש טו עני ם י די דיו.
הדי יש לו ל פ חו ת חו ש־בקור ת ל הו מו ר
טל אחרים. הו א לא הצליח עדיין ל 1חת־גבר
כליל על ז רי קו ת -ה ציונו ת שקבל בנ
עו ריו, ולעתים ק רו בו ת קורא לו מ צ פונו
ל עווב אתה אוני ב ר סי ט ה ולל כתל שי ה־בוקר.
יש לו טעם אי ס טני ס טי ב מו סי ק ה (לא
צ׳ייקובסקי, לא ב ט הו בן ולא מרק ל ב רי).

טמעת על
כלתה — :אי ר ל בלו ם את פי הן של
ר כ לניו ת? ח בי ב תי, אל תנ סי כלל. א פי לו
הרקולס לא יכול היה ל ע שו ת דבר בני־דון.
נ שאר ה לד רק ברירה א חת: להת־עלם
מ הן, או ל שדל א ת כל חב רו תי ד.
טתתחלנה לה תהלד ב צ מר־נפן ב אוזניי ם.

שידע לו
חנה — :זה אחד המ שחקים הי שני ם
ביו תר: ה ב חו ר מבק שאתהב חורה להפ סיק
ל הפנ ש זמן מה כדי ל הוו כחב טי ב
רג שותיו ו אז ...הו א חזר אליד תחילה
אדיב. אחר כ ד חביב, אחר כ ד תבע ממד
שלא ת שימי לבל שאר הב חורים. אל תתכ
מו הו. נ ש פי עליו
בל בלי, ב תי, עשי
רוח לעתים חסה, לעתים קרה. ו פו שרת,
צורבת ומק פי א ה. הו א חו ש ש שא ת או הבת
או תו יותר מדי? הרני עי או תו עד
כדי כ ד של מחרת יח שו ש ש אינ ד או הבת
או תו מ ס פי ק, ואז יהיה תו רו ל היו ת ה שו
אל ש אלו ת. איז לד כו ח לשחק מ שחק
!ה? ו ב כן, ה פני לו א ת עו רפךהח מו ד.

אנוכי, אנוכי

דוד — :מ רניז או ת ך שכל הרא שים
מו פני ם והעיניים ננ ע צו ת בנ ערתךכאשר
שניכם נר אים יחד. דו מני שאתהמ קנ א
ב מק צת, לא לה. כי אם ב ה. מה במבט
.זחמיא לנערה? ל הי פ ך, עליך ל היות גאה
בכ ך. כי אם אתה באמת כל כ ך אנו כי
כ פי שא תה נר אה לי במכתבך, הרי שה דבר
צריך להחניף ל אנו שלך, שהנ ערה
היא ע צ מה
היפה היא בחירתך. ואם
מ שת ע ש עת מכך, סי מן ש הדבר חסר לה
א צלך. אני ב טו ח ה שאף פעם לא אמרת
לה ש ש מל ת ה מדגי שה א ת צב ע־ עיניה.

בשבוע שעבר ניצב ראש־ממשלת מצריים,
גמאל עבד אל־נאסר, במרפסת הקדמית של
ב.יין־ד,בורסה באלכסנדריה, מתחת לשעון
החשמלי הענקי. כמה מטרים מתחתיו, בב־כר־מוחמד
עלי, המתמשכת בדמות פרסה,
התגודד המון בן 100 אלף איש.
מעל למרפסת, התנוססה כתובת גדולה
בערבית: מטה תנועת־השחרור הלאומית.
לצדו של עבד אל־נאסר, שהיה לבוש מדים
צבאיים קמוטים במקצת, ניצבו אורחים
מסודאן וחברי מועצת־המהפכה. המעמד :
ביקורו של הרודן המצרי באלכסנדריה, במסגרת
סיורי־בזק בכל רחבי מצרים, לכבוד
חתימת ההסכם האנגלי־מצרי.
שמונה כדורים. הנאומים אך החלו,
והקהל עדיין לא עלה אל השלבים העליונים
של ההתלהבות, כאשר הידהדו בכיכר
שמונה יריות בזו אחר זו: במרחק של
מטרים ספורים מעבד אל־נאסר והאורחים
הנכבדים, נופף מצרי צעיר, לבוש־מזרחית,
באקדח אוטומטי, המטיר אש לעבר שליטה
של מצריים.

(המשך מעמוד ) 10

מערבית, הכריזו האחים כי כל דבר מערבי
הוא רע וטמא. לדעתם, מותר היה לגעת
בערכים המערביים השונים רק בשני דברים:
באש ובחרב.
מלחמת אזרחים? לפני שבועיים קם
שייך מו־סטפה אל־סיבעי, מנהיג האחים המוסלמים
הסוריים, לחוות את דעתו על
הוצאת תנועת האחים במצריים מחוץ לחוק,
הורדת חסן אל־חודייבי למחתרת. דבריו
הכילו איומים ברורים שכוונו בעיקר כלפי
עבד אל־נאסר .״זכרו את דברי,״ אמר הוא
לעתונאים ,״לא רחוק היום בו תפרוץ במצריים
מלחמת אזרחים.״
ייתכן כי היריות שנורו בשבוע שעבר
היו הסנונית הראשונה להתגשמות האיום.
היו גם אנשים שהכירו היטב את מאבקו
של נאסר לפופולאריות, הטילו ספק בכך,
הסתמכו על דוגמאות היסטוריות: הרי גם

.קפיים, יצאו לטבריה התחננו לרשות להשתתף
במירוץ. רק כאשר הכריזה עדנה
שהיא שחיינית אמריקאית, הגיעה לארץ
במיוחד כדי להשתתף במשחה, צורפה לרשימת
המתחרים. יחד איתר, צורפה גם
מלכה, אשר סיפרה בטון נוגע ללב כיצד
התאמנה משך שנה שלמה לקראת המשחה,
אך שכחה ברגע האחרון לשלוח בקשה
בכתב. למחרת היום הגיעה מלכה למטרה
הראשונה בין משתתפות־המשחה. עדנה
הגיעה שלישית.

המ שבר חלף
הפעם היה מספר המשתתפים מצומצם
יותר, אולם המלאכה היתר קשה פי עשר.
כאשר רגיעו הנערות מול טבריה, עברו
כמעט את מחצית הדרך, נראו כעומדות על
סף אפיסת־כוחות. סירת מנוע של המשטרה
באה לבדוק אם הכל בסדר, סיירה
בשטח משך דקות מספר. הסמל הממונה

מירגאני חאמזה, שר־החינוך הסודאני,
שבא להתארח אצל נאסר, צנח ארצה כשהוא
מנופף בידו השמאלית המגואלת בדם. על
פניו נכרו אותות כאב והפתעה. לידו, מישש
אחמד באדר, מזכיר תנועת־השחרור
באלכסנדריה ומארחו של נאסר, את הנקב
שבכתפו, אחר צנח ללא הכרה.
נאסר עצמו לא נפגע. האינסטינקט של
חייל קרבי וותיק עורר אותו לזנק אל מאחורי
דוכן־הנואמים המכוסה מיקרופונים.
רק כאשר נפסקו היריות ושאגות הקהל הבהירו
ללא צל של ספק כי המתנקש נתפס,
יצא האיש מספר אחד של מצריים ממחבו או.

הרגואותי היתד, זו הזדמנות
מצויינת לנאסר להפגין מחשבה מהירה של
קצין קרבי, קול של רב־סמל ודרמטיות של
שחקן זול. הוא פרש את זרועותיו לרווח,־״
זעק בקול היסטרי :
״גברים ! השארו במקומכם ! בני חורין .
גמאל עבד אל־נאסר הוא הדובר אליכם ! ה־נסמן
להרוג אותי נכשל ! הם לא הרגו׳
את עבד אל־נאסר. שיהרגו אותי ! אני מו כן
למות למענכם !״
שעה קלה לאחר מכן שידר רדיו קהיר
את הנאום המוקלט, מרגע היריות ועד ל זעקותיו
המבוהלות של נאסר. במ דורת
החדשות תואר המתנקש כשרברב מקהיר וחבר
באירגון האחים המוסלמים הבלתי־חוקי
(העולם הזה .)887 שבא יחד עם עוד
שלושה חברים, לאלכסנדריה בכוונה להרוג:
את נאסר.
כל זר, טמא. מגמת החקירה במקרה;
זה היתד, ברורה מראש: השוטרים התכוונו׳
להוציא מפי המתנקש הודא־ מלאה, שתטיל
את כל האשמה על מ.היגות האחים;
המוסלמים. יחד עם זה היה ברור כי המלחמה
הקרה, שהתנהלה בין הכת הצבאית:
המצרית לבין האחים המוסלמים משך חודשים
רבים, התחממה, הגיעה לשלב של כדו רים
וחומרי נפץ.
תוך 24 שעות, הושלכו לבתי הכלא המצ ריים
למעלה מ־ 400 עצורים, וביניהם אל־חו״
דייבי עצמו, שנעצר באלכסנדריה. אשמתם ::
שייכות פעילה לארגון האחים המוסלמיכ..
קצין משטרה הודיע בנימה של אופטימיות:
צוהלת כי, לדעתו, יגיע מספר העצורים;
ל־ 600 לפני שהמשטרה תעבור לשלב חדש;
במלחמתה באחים.
בפעם הראשונה בתולדות הארגון הקי צוני
במצרים, נראה כי נמצא כוח המסוגל,.
להתמודד עם האחים, אולי גם להנחיל לוי׳
מפלה ממשית.
המאבק שהוחרף על־ידי מרירות אישית;,
היה למעשה קרב בין שני זרמים שונים;
של לאומנות, ששאפו לשלטון בלתי־מוגבל
על המוניה המפגרים של מצריים.
עבד אל־נאסר ותנועתו ניסו להוליך את:
מצריים בנתיב של לאומנות אירופית־מודר־נית.
לעומת זאת סרבו האחים המוסלמים,,
בראשותו של המדריך העליון חסן אל־חו־דייבי,
להתפשר עם רעיונות מערביים, הטיפו׳
להתבדלות מזרחית־קנאית ולשנאה עזה של1
כל דבר זר.
בה בשעה שגמאל עבד אל־נאסר וחבריו׳
לכת הצבאית האמינו כי הם יוכלו ללמוד

הנהגת האחים המוסלמיים במצרים*
ריאות של רב־סנזל

מנהיג המהפכה הצרפתית ז׳ורז׳ לאפאייט
וגם נפוליון הראשון, היו שוכרים אנשים
שיתנקשו בהם ללא הצלחה. על ידי כך, היו
זוכים לפרסומת חיובית, כאנשים המחרפים
גפשם למען המולדת ויחד עם זה, היתר,
התנקשות־השוא נותנת להם תירוץ לחסל
את יריביהם, מבלי שדעת הקהל הנסערת
התקומם נגדם.
מחרוזת הנשיא לאנכלל
• מוחמד נגיב, נשיא מצריים לא נכלל
ברשימת האישים, אשר האחים המוסלמים
זממו לרצחם (ראה לעיל) .כך הודיע שר־ההדרכה
המצרי, סאלח סאלם.
• האניות הראשונות הטעונות נפט
פרסי עזבו השבוע את נמל עבדאן, לאחר
חידוש הסכמי הנפט בין פרם לבין החברות
השונות.
• בית הדין הצבאי לערעורים בטהראן
אישר השביע את פסק־דין המוות שהוצא
על ד״ר חוסיין פאטמי, מי שהיה שרד,חוץ
של פרס בימיו של מוסאדק.
• הקונגרס היהודי העולמי נקט בפעולה
להשגת סניגורים מעולים ל־ 13 היהודים
שנעצרו במצריים, באשמת ריגול.

על הסירה הזהיר את השחייניות מפני הדזזז
המערבית הגוברת, יעץ להן להתקרב אל
החוף, לא להסתכן בגלים הגדולים, שית־רוממו
בלב־הים.
על אף כל זאת החזיקו שתי השחייניות
מעמד, גברו על נקודת־המשבר• .מכאן ואילך
— עד למוצא הירדן, מול דגניה — היר
תנופות ידיהן ורגליהן כמעט אוטומאטיות.
9שעות 20 ,דקות ו־ 40 שניות לאחר
שנכנסה ד,מימה, בקרבת טבחו, הגיעה מל כה
טננבאום אל נקודת־הגמר. שם חיכו לה;
שני שוטרי־חופים מלאי התלהבות, כיבדו׳
אותה במנות גדושות של ברכות, עוגות:
ותה חם, עזרו לה לקרצף את השומן מעלי
אבריה החטובים.
עשרים דקות לאחר מכן, כאשר ירדד
הדמדומים על פני הכינרת והחוף כמעט;
ולא נרא־ ,לעין, דרכו גם רגליה של עדנה
על קרקע מוצקת. היא היתה מאושרת :
היא לא תגיע למחנה האימונים כטירונית
רגילה.
לא היה זה רק נצחון אישי — נצחונן של
שתי נערות משוגעות לדבר אחד. היה זה
מבצע שפאר את הספורט הישראלי בכללו,
ה! סיף עלה חדש ומזהיר לזר־הדפנה של הספורטאיות
הישראליות. צליחת הכינרת לאורכה
לא נפלה ממבצעי השחייה הגדולים
של האוחו׳זראליח. אות ר.לרמז. שחצתה את

חייל ישראלי הדים בערבאתכד מיטתו. דימון־יד ד. ח \ ל \ ד
ע ל הארץ. המנוף עף הצידה. ה חייל ל א חיכ ה. הוא
קפץדדך החלון. שכבעד הארץ וחיכה ...ל *ו א.
כ הי תהזאתמ תי ח ה ; שני חבדיו הוציאו מקוד א ת
נפץ הדימון ואח ניצרת המנוף. זהו היסוד של כדמ תי ח ה
ב עו ל ם: סבל. או פחדלמע טי ם ־ הנ א ה וצחוק לדבי .
איש א-נו יידע את תאריך לידתה של
אמ ות המתיחה. ידוע רק שהיא כבר היתר,
מפותחת למדי בימי קיסרי־רומא. נירון
קיסר, למשל׳ היה רגיל לכנס את שריו
לסעודה מפוארת, י ולצוות על עבדיו לחמוק
מתחת לשולחנות, העמוסים כל טוב ולשפוך
שמן רותח על רגלי״האורחים הנכב־דיס.
הם היו מיללים מכאב — .הוא היה
מתפקע מצחוק.
זהו העקרון עליו מבוססת כל מתיחה —
ואפ־לו המתיחה המודרנית והמורכבת ביותר.
לעתים קרובות היא גורמת סבל
לנמתח, ואילו המתחן נהנה תמיד.
ככל אמנות אחרת קפאה גם אמנות המתיחה
בימי״הביניים, החלה להתפתח ב־צעדי־ענק
בתקופת הרנסאנס. באותה תקופה
התקי.ו נסיכים איטלקיים שונים מתקני־מתיחה
משוכללים בגני ארמנותיהם, נעזרו
בכך על ידי גדולי אותת תקופה — בתוכם
הצייר־מהנדס־פסל ליאונארדו דה
ווינצ׳י.
אחד הגנים השטניים הללו משעשע עד
היום את התיירים המסיירים בקרבת פאריס.
כאשר גוחן התייר התמים להריח שושנים
נהדרות, הצומחות על גבי אחד השיחים,
מופעלת מזרקה נסתרת ומרטיבה אותו במים
מכף רגל ועד ראש.

מתיח ה ב חו ט מ שיח ה
מובן -מאליו שאמנות המתיחה הגיעה
לשיאים חדשים במאה ה־ ,19 שעה שהועמדו
לרשותה כל אמצעי הטכניקה המידרנית —
החל בקטר וכלה בחוט־משיחה.
המתיחה הקלאסית בעזרת חוט״משיחה
בוצעה על ידי המתח! הבריטי הנודע
הוראם קול, שמת בשנת .1930 יום אחד,
כאשר חזר קול מאחד מבתי המסחר ובידו
חבילת חוטי־משיחה, פגש בג׳נטלמן
לבוש הדר. מראהו המהודר של הברנש
עורר בקול תשוקה עזה לסדר אותו. הוא
שלף -מכיסו את חוטי־המשיחה, נגש אליו
ואמר ברוב אדיבות :
״אדוני׳ בקשיי לי אליך. אנו מודדים את
אורכו של גוש הבניינים הסמוך, ועוזרי
נעלם לאי־שם. התוכל להחזיק בקצה החוט
עד שובו ז״
דג׳נטלמן האויב הסכים מיד. קול הושיט
לו אד. קצהו האחד של החוט, אח־החל
מגולל את החבילה ומתרחק ממנו
והלאה, אל מעבר לפינת־הרחוב. כאשר
קרב כליל החוטים אל קיצו היקרה הגורל
למקום ג׳נטלמן שני, הדור לא פחות מן
הראשון. קול עצר אותו וביקש ממנו לעשות
עמי חסד ולהחזיק בקצה השני של החוט
עד בוא עוזרו. רג׳נטלמן השני נענה אף
הוא ברצון. קול -מסר לידו את החוט —
הסתלק הביתה. הוא לא הצליח לגלות ער
יום מותו כמה שעות ניצבו שני הג׳נטל־מ.ים
ההדורים במקומם והחזיקו בשני
קצות־החוט.

שת, ח ביו ת־ ב צל ,
ג׳ים -מוראן הוא אחד המתחנים המודרניים-
של ארצות־הברית. אולם תורת המתיחה
נפוצה ביבשת החדשה עוד לפני מלחמת־העצמאות
של ארצות־הברית. אחד המת־חנים
הקדמונים ביותר היה ישראל פוטנאם,
גיבור המלחמה הצרפתית־אינדיאנית שהתור,לה
בראשית המאה ה־.18
יום אחד התקוטט פוטנאם עם קצין בריטי,
הוזמן על-ידו לדו־קרב. הוא סרב בכל
תוקף והכריז :״איני מיטיב לירות, ואתה
עלול להרוג אותי כמו כלב, אני מציע לך
שיטת לחימה טובה יותר: הרי לך שתי
חביות מלאות אבק־שריפה. נחבר אליהן
פתילים, נדליק אותם ונשב עליהן. כל מי
שיחזיק מעמד יותר זמן, יוכרז כמנצח.״
האנגלי הסכים, הפתילים הודלקו והשניים
התישבו על החביות. כעבור דקות מספר,
כאשר קרבה הלהבה אל הנקבים של החביות,
נתקף הקצין האנגלי אימת־מוות,
נשא את רגליו ונמלט. פוטנאם הוסיף

לשבת על מקומו בשלווה: שתי החביות
היו מלאות בצלים.
באותה תקופה ביצע מתחן אמריקאי
אלמוני מתיחה קלאסית: הוא הדר לאחת
הכנסיות של העיירה סאלם, הדביק יחד
שני דפים של התנ״ך בספר בראשית. למחרת
היום הופיעה כהן הפרוטסטנטי לקרוא
בספר לפני עדתו׳ לא הבחין בהדבקה,
קרא ברציפות :״ויולד נוח את שם, את
חם ואת יפת — מן הבהמה הטהורה ומן
הבהמה אשר איננה טהורה וימן העוף
וכל אשר רומש על פני האדמה.״

כיסה את הציור בצבע־פחם שחור. באחד
הימים, כאשר הלך הפרופסור בגשם, שטפו
המ ם את הצבע והסטודנטים התגלגלו מצחוק:
הם חשבו שהפרופסור המפוזר
שכח לנעול את נעליו.
בפעם אחרת התקין טרוי לעצמו כיסים
מגומי, הטמין אותם בתוך מעילו, נכנם
למסעדה, הזמין שתי כוסות קפה, שפך
אותן לתוך המעיל, שילם ויצא החוצה.
המלצר נשאר במקומו, משותק למחצה
מתדהמה.

שגעו! טלפוני

כאשר סיים טרוי את לימודיו, עבר ל־ניו־יורק
כוי לעסוק באמנות ולשגע אלפי
אנשים בהלצותיו. הוא הוא שקנה ספסל-
גנים והתחיל מעביר אותו, בעזרת חבר,
מגן ציבורי למשנהו. באחד הגנים נתקלו
השניים במשמר -שוטרים, נעצרו והואשמו
בגניבת־ספסל. אולם ברגע בו הגיעה כל
החבורה לתחנת־המשטרה הוציא טרוי שטר־מכירה,
הוכיח כי הספסל הוא רכושו הפרטי.
כאמור
לעיל, טרוי הוא צייר נודע, ו־ציורי־הקיר
הנהדרים שלו מקשטים מוסדות
רבים בוושינגטון. אולם הוא היה משוכנע
כי הקהל מעדיף את הסנסאציות על האמנות
הטהורה, הוכיח את השערתו בדרך -מיוחדת
במינה: הוא הכין אוזן־אדם מחומר פלאסטי,
הניח אותה בקופסת־זכוכית, הגניב
אותה לתוך מוזיאון ניו־יורקי ותלה עליה
שלט :
•זוהי האוזן אשר קטע הצייר ווינסנט
וואן גוך כדי לתתה במתנה ליצאנית צרפתיה
ב־ 24 לדצמבר.1888.״
השערתו של טרוי נתאמתה: תוך שעות
ספירת פירסמו העתונים רשימות ארוכות
על האוזן ההיסטורית, ואלפי בני אדם
הציפו את המוזיאון, כדי לראותה.
לאחרונה פירסם טרוי את ספר זכרו׳ניו,
בו הוקדש פרק גדול לפרשת הקרנף —
אחת המתיחות הגדולות ביותר בקריירה
שלו.
כאשר למד טרוי באוניברסיטת קורנל
נתקל באחד הימים בסל ניירות, שנעשה
מרגל של קרנף. מראה הסל נסך בו רעיון
מזהיר, ובאחד מלילות החורף גררו הוא
ושניים מחבריו את הסל, טבעו בעזרתו
עקבות עמוקים, שהוליכו מפתח־האוניברסי־טה
אל שפת האגם הסמוך. אחר קדחו
שלושת המתחנים הצעירים חור גדול בקרח,
שכיכה את האגם, לקחו את הסל והחזירוהו
למקומו.
למחרת בבוקר, נמצאו העקבות המוזרים,
והזואולוגים שנזעקו למקום קבעו ללא
צל של ספק :״עקבות של קרנף !״
השבועות הבאים חלפו תוך שיחות טלפוניות
עם כל גני החיות הסמוכים. אמוראים
ירדו אל תוך המים הצוננים׳ סיירו
על קרקע האגם. מובן מאליו שהם לא
מצאו דבר. תעלומת הקרנף נפתרה רק בשנה
שעברה, כאשר יצא ספרו של טרוי
לאור.

המכשיר האהוב ביותר על המתחנים —
והעשוי להזיק פחות מכל — הוא, כמובן,
הטלפון. פרד הותורן, תושב העיירה האמריקאית
סקיילרק היה אחד האמנים הגדולים
ביותר בשטח המתיחה הטלפונית.
למעשה, הוא היה ממציאן של רוב סוגי
המתיחות הטלפוניות, הנפוצות כיום אפילו
בישראל.
באחד הימים טילפן פרד אל ששה מידידיו,
היסווה קולו והכריז :״רבותי, אני
מדבר ממחלקת הטלפונים. היום אחרי־הצהריים
אנו עומדים לנקות את כל החוטים
בעזרת לחץ־אוויר. כסו את מכשירי
הטלפון שבבתיכם, אחרת יתמלא כל הבית
אבק ופיח.״
כעבור שעה קלה, כאשר ערך פרד סיור
בבתי־הידידים, מצא את כל הטלפונים מכוסים
בסדינים, או בכריות. כל אותן יום לא
העז איש לגשת אל ששת המכשירים ולהרים
את השפופרת.
לא מכבר סודרו חמישה אנשי עסקים
תל־אביבים, אשר אין זה רצוי לקרוא בשמותיהם,
על־ידי מתחן אלמוני שטלפן
אליהם, ביקש מהם למדוד את החוט מן
המכשיר ועד התקע, הבטיח לחזור ולטלפן
כעבור חצי שעה, לקבל מהם את המידות
המדוייקות. שלושה מבין החמישה הצטיידו
בסרגלים, מדדו את החוטים עד לדיוק של
מילימטר, חיכו לשווא לקריאה הטלפונית.
ואחרון אחרון, הרי לקוראים מרשם למתיחה
טלפונית מצויינת. אתה מטלפן אל
אחד מידידיך — נניח ששמו יואל — והשיחה
מתנהלת בערך כך :
אתה: הלו, מי מדבר י
יואל: יואל מדבר.
אתה: סליחה, הוא איננו בבית.
יואל: מי איננו בבית?
אתה: יואל איננו בבית.
יואל: אבל אני יואל.
אתה: סליחה, יואל יצא רק לפני
חמש דקות. הרוצה אתה שהוא יתקשר
אתך?
יואל י. אידיוט נ אני יואל, ולא טלפנתי
אל שים יואל !
אתה: אלף סליחות, אבל יואל ירד רק
עכשו לשתות קפה.
אם תצליח להמשיך בשיחה רבע שעה,
קרוב לוודאי שחברך יהיה קרוב אל סף־
השיגעון.

אל ה ע לי לו תמרף
גדול מתחני העולם כולו הוא לדעת
רבים, הצייר הניו־יורקי היו טרוי. טרוי
התחיל בקאריירה המוזרה שלו עוד בהיותו
סטודנט באוניברסיטת קורנל, ארצוח־הברית.
בראש וראשונה הוא הפעיל את כשרון־
הציור שלו, צייר כפות רגליים יחפות על
נעלי־הגומי של אחד הפרופסורים, אחר

סו סהבחדרהלבשה
המתחנות דורשת לעתים קרובות כשרון
דרמתי רב. על כן אין פלא בכך שהיא
נפוצה ביותר בין אנשי התיאטרון והקולנוע•
יצרן
סרטי־המתח ההוליוודיים, אלפרד
היצ׳קוק, הוא גם אחד המתחנים הגדולים
ביותר. פעילותו בשטח זה הגיע לשיאה
לפני שנה, כאשר שלח סוסה זקנה, ארוזה
בתיבה לחדר ההלבשה של השחקן סיר

ג׳ראלד דה־מורייה.
גם דוגלאס פיירבנקם הבן, אשר כבר
הוזכר לעיל, מרבה לעסוק במתיחות. אחת
המתיחות האהובות עליו ביותר: הוא מזמ ן אורחים לטבול בבריכת־ד,שחייה ה־הוליבודית
שלו, ממלא את הבריכה בחומי
כימי מיוחד, אשר הופך את צבע שערם
לירוק בהיר.
סוכן הפרסומת ההוליבודי, אל הורוביץ,
ביצע פעם מתיחה, אשר כמעט וגרמה ל־גירושי
כוכב הקולנוע ואן הפלין מאשתו.
באחד הימים כאשר ישבו הוא ומשפחת
הפלין במועדון לילה הוליבודי, הוציא מבוס
מעילו תחתינים וחזייה, הושיט אותם
לאשת ואן ואמר :״שכחת את זה אתמול
בחדו־המיטות שלי.״

כ ריכי םעם זואזלין
בבריטניה פרחה ד,מתחנות בין אמני ה״
במה ביוחד בראשית המאה ה־ .20 גדול
המתחנים של אותה תקופה היה השחקן
דבריטי הנודע אדוארד סותרן. כאשר היו
חבריו להופעה צריכים לאכול כריכים על
הבמה, היו מגלים לעתים קרובות כי היכרי־כים
מרוחים בשכבה עבה של וואזלין.
באחד הימים נכנם סותרן למסגריה לונדונית
ופנה למוכר בשלווה גמורה :
״התוכל לתת לי ספר לימוד להיסטוריה?״
״אדוני,
כאן לא חנות ספרים,״ אמר
המסיגר.
״אין דבר,״ אמר סותרן ,״תוכל לתת
לי גם ספר בכריכת־בד.״
״אבל טעית בכתובת ! ״
״תוכל לעטוף את הספר גם בנייר עתון.
איני מתכונן לתת אותו במתנה,״ הוסיף
סותרן.
המוכר הנרגז רץ והזעיק את בעל־המם־
גריה. הלה קרב אל סותרן ושאל :
״מה מבוקשך, אדוני?״
״שום דבר מיוחד,״ אמר סו.תרן ,״אני
זקוק רק לפצירה קטנה וצרור מפתחות.
כיום ירדה אמנות המתיחה באנגליה מטה
מטה: כנראה שההתקפות הגרמניות בתקופת
המלחמה הרסו את שרידי חוש־ההומור
של הבריטים. עתה עבר מרכז המתחנות
לאמריקה.
דמתחנים האמריקאיים מאוגדים באירגון
כל־ארצי, ובראשו עו-מד בעל בית־חרושת
לצעצועים, סמואל אדאמם, אדאמם לא הסתפק
בפעילות בגבולות ארצות־הברית, עודד
בשנים האחרונות הקמת איגודי מתחנים
ברחבי העולם, שלח ציוד ראשוני, כגון
מזלגות וסכינים עשויים סוכר, לכל האיגודים
החדשים שהוקמו. בהיותו ציוני נלהב
הוא מקווה לעזור ביום מן הימים גם להקמת
איגוד מתחנים ישראלי.
הוא ימצא בארץ כר נרחב לפעולה. כי
תורת־המתיחה הישראלית המקורית, אף שהיא
עדיין צעירה ביימים, היא רבת המצאות.
מה אתה יודע עליה?

אם אתה אמן המתיחה, או
קרוב לאמני המתיחה, אנא, שלח
למערכת ״העולם הזה״ ,ת. ד,136 .
תל-אביב, תוד שבוע ימים מהיום
!במעטפה המסומנת ״תורת המתיחה״)
את סיפור מיטב המתיחות
שראית בחייו. המתיחות הטובות
כיותר תתפרסמנה כעתון,
וכל מתיחה שתתפרסם תזכה את
כעלה בלירה אחת !אמיתית, לא
מזויפתז.

לד! טיפולו, הזוג הצרפתי העליז שהציג
זמן רב במולן רוז׳ ולידו בפאריס. להטוטיהם
אהובים לא רק על הקהל, אלא גם על חבריהם.

חייו של הרברט הקטן בסטוקהולם ד.ג־דולה,
בירת־שוודיה, היו קשים ועכורים.
עבודתו באווירה המחניקה של המאפיה הק־טנד,
קשה ומשעממת. אולם בחייו היתד,
קרן־אור אחת: הקירקס הסמוך. שם נתגלה
לפניו עמים אחר לגמרי, מלא מוסיקה ואורות
צבעוניים. האנשים שהציגו בעולם זה
היו עליזים ומלאים חדווודחיים, שחיו באווירה
של שמחה. בדמיונו ראה את עצמו עובר
בכל העולם עם הלהקה, קוצר תשואות ורעם
מחיאות כפיים.
באחד הימים קם הרברט, עזב את המאפייה,
התיצב לפני מנהל הקירקם והצהיר
כי יש ברצונו להפוך לאקרובאט. מאז חלפו
ש.ים רבות, ו־רברט נוכח כי לא תמיד
שוררת חדוות־החיים מתחת לכיפת הברזנט
הגדולה. להיפך׳ חיי־הקרקם היו מלאים
עבודה מפרכת, אכזבות, דראמה ונדודים
אינסופיים. אולם הנער התבגר והשיג את
מבוקשו: עתה הוא עומד בראש קבוצת
אקרובאטים הידועים בכל רחבי אירופה
בכינויה ״שלושת האנקורים״
לפני כחודשיים נפגשו שלושת האנקורים

משהו במינו לתוכנית הבאה. עדיין
יכול לגלות את מהותו של דבר זה•
לומר רק שקהל הישראלי טרם זכה
אות דברים כדוגמתו.״ על פניו ריחף
מלא מסתורין.
איני אוכל
לרחיוך

ו ם ־ הפלאות רוקד לפי קצב הוווסיקה 1
ונשמע לכל תנועה של ליליאן רניאלס 1
אשר אימנה אותו משן שנים ך בות1 .

המסתורין אפפו לא רק את התוכנית הבאה
אלא גם את התוכנית הנוכחית. מאות הילדים
שנאספו מדי יום ביומו מתחת לכיפה הגדולה,
עם או בלי הוריהם, צפו כאמוזים בחבלי-
קסם לעבר זירת החול, שטופת נוגה־הזרקו־רים.
הם פשוט לא יכלו להבין כיצד מעופפים
הלוליינים באוויר, כיצד מתנהגים הסוסים
כתלמידי בית־ספר ממושמעים. כאשד
אחז הקוסם, קריסטסקוס, במכשיר רדיו, שהשמיע
נעימה רמה, כיסה אותו בפיסת־בד
שחורה, הניף אותו באוויר והעלים אותו נר
עיני־כל, פרצה מפיות הצופים הצעירים קרי־אות־תמהון:
איך הוא עושה זאת ז הם לא
ראו תופעה כזאת אפילו בחלומותיהם המוזרים
ביותר.

הצופיםד! צן{י רי ם מוצאים בזירהטרון
| עולם חדש, מופלא, ססגוני ומשעשע.
הטוב ביותר.
| ה ס מהווים את הקהל
סימונה ופאול, אמני הלהטוטים המוסי־זקאלייס
סטוגליס לנגן לא רק על כלי־נגינה,
׳;אלא גם טל כל כלי־המטבח והבית השונים.

בסטוקהולם עם ריינר גרוסקופף, מנהל ה־זירהטרון
הרמת־גני. הפגישה נסתיימה בחתימת
חוזה ושלישיית האנקורים פרחה
לישראל כדי להוות אחת מנקודות־השיא של
התוכנית החדשה בזירהטרון.
גרוסקופף, שהיה סוכן־הפרסומח של ה־זירהטרון
משך כל חמש שנות קיומו,
קיבל לידיו את הנהלת הקרקס רק לפני
זמן קצר, כאשר הביא לישראל את להקת
המחליקים על הקרח. בהיותו בן למשפחת
מנהלי תיאטרון מפורסמים בגרמניה, החליט
גרוסקופף להרים את רמת הזירהטרון
לדמה אירופית גבוהה .״סוד הצלחתו של
קירקם בכלל — וקירקס ישראלי בפרט
טמון בשינוי תדיר של תוכניות,״ אמר
גרוסקופף ,״אני מתכוון להחליף את התוכניות
מדי חודשיים, ולהביא אמנים חדשים
לארץ בזרם בלתי־פוסק.״ אולם מנהל הזיו״
הטרון יודע היטב כי כל קירקס ראוי לשמו
חייב לשמור גם על גוון לאומי. על כן הוא
משתדל —ואף מצליח — לגלות כשרונות
מקומיים ולהציגם בפני הקהל: צד בצד עם
אמנים של נוולן רה׳ ולידו הפריסאיים, רק
דנים ספרדיים, ואקרובאטים מהולנד, מופיעים
גם מוקיונים ועושי־להטים ישראליים,
בעלי רמה לאפ חות גבוהה.
סיפר גרוסקופף :״כעת אני עסוק בהכנת

לצרכן, דו״ח יצרמו

,דדיח ד#

המבוגרים הרבים שבאו לחזות בהצגות ה־זירהטרון
לא נדהמו ולא הופתעו. הם ידעו
כי בהופעות המוזרות השונות אין כל דבר
שמחוץ לדרך־הטבע: אמני הקרקס עשו את
אשר עשו רק תודות לזריזות גדולה, דמיון
יוצר, התאמנות בלתי־פוסקת יום־יומית ועבו־דת־צוות
מתואמת להפליא.

שירה ומחול מגישה לקהל לינדה וויקי,
הרקדנית ממדריד. היא מופיעה גם כעוזרת!־
של אביה, הקוסם והאילוזיוניסם קריסטסקום8 .