גליון 891 מתאריך 11 בנובמבר 1954

ר*רדך הראשי

מכתבים

אידי אמרי

ר** ממרכת :
•אירמ כתז

שבוען ןהם צזיר

ראי1ם1רם ציה

המנהל הכללי :
ב. ד .ידח
ת ל׳ א בי ב
מז׳ ניי ה פ דן 8
פגעז סבר קי ם . :עדלספרט ״

מ. ד , 1*8 .טל 28785 .
פו ״ל: העולם הזד. ב ע ״ ם
*מוס יעראלבע ״ מ. ת ״ א
ו*ין הפעדמוא חר אי ת ע בו ר
תובן הפרדערת, סלבר עבור

פורעות

ה מ תפר ס סו ת

,־זכותה ם
•־יפוכנ-גת
שערכת

לג ר כז ״
.ד ו ־זי
על-ידי מכרי ה־ו
גב ד קו ת עיד־ידם

*ידך משט* מיתיב
ימיגדקז לביא
הסע הדזמי :

צדרך פשט /תבנית ;
אודי

תצייר הראשי :

ד.ילפ הראשי :

רזסואל. ברתור

קמגרמל רק

סלע

ברנע .

וערי הפ?רכת :
דב איזע. מ שה סו-אפר** .יזזיאל ב שו. ניצזו נ ר, לילינד רז ה׳ ודד, בדוי סזבי. י ח מו ודבקה וד אי. איב ש־ ס * ובר
ענגדס >דנ 4סילב* המת. אכרד* רס&ורט.

ראי* סן דעה ידזשליס :
י מ עז

ראש גדן רכת חיפה:
מייס כ ד מי

אתיז

תנהל פזנבדה :
רדד פ*ימ

מחת

?ורך דסוס
ססח אוד

מנהל ניבצליס :
מלמה אדיר

ראש ו;מנד.לד.
מס׳ ,891 שנד 18 .
ס״ו השון תשט״ו11.11.54 ,
מחיר 300 פרוסד.

לפני עשר שנים בערך, בלכתי נרחיב
באלכסנדריה, פגש אותי חבר מלא התרגשות
גלויה .״שמעת מר, שעשו החברים שלו ז״
שאל אותי. לא ידעתי לאיזה חברים בדיוק
התכוון .״שני הטירוריססים היהודים שבאו
מפלסטין,״ הסביר .״הם הרגן את הלורד
מוין הנוקר.״
חבר זד, היה אמין אל־מהדי. אביו, עוסמן
ביי אל־מהדי, היד׳ באותם הימים מפקד
חיל המשמר המלכותי של פארוק. יותר
מאוחר, נועד להיות רמטכ״ל ה*בא המגרי׳
להתפאר בתואר ״באשא״ .עוד יותר מאוחר
גורש מהצבא על־ידי ההפיכה הצבאית של
*מאל עבד אל־נאסר. אותו יום, כשנפגשנו
ברחוב באלכסנדריה, לא חלמנו אמין ואנוכי
על אפשרויות כאלו; מד, שעניין אותנו
היד, המאורע הסנסציוני ששם קץ לחייו
של המיניסטר הבריטי למזרח התיכון.
ההתעניינות במאורע נמשכה זמן רב.
משך ימים לא דיבר כמעט איש על נושא
אחר. בעיקר דיברו עליו בני האינטליגנציה
הצעירים. הנימה העיקרית היתד, נימה של
הערצה וקנאה. בלי ספק קינן בלב מצרים
לא מעטים הרצון לעשות משהו וומד-
העובדה ששני בחורים מצאו את ההעזה
לפגוע בנציג האימפריה הבריטית נראתה
למצרים רבים, שסבלו מאזלת־ידם של מנהיגיהם
בלפי האנגלים,
במצרים, היו אלה ימים של חוסר־מנוחה,
התחלת 3מאבק האנסי־בריטי אשר נסתיים
דק לאחמנה, עם חתימת חוזר, ר,סואץ.
המלחמה באפריקה הצפונית כבר נסתיימה,
רוב המצרים החושבים לא ראו כל הצדקה
לדרישת הבריטים להישאר בניצריג.
אונני זוכר מצרים רבים שתמכו במטרות
הציונות. לרוב היו אדישים לגמרי לפה
שנעשה בארץ־ישראל. אהדתם הטבעית •יתד,
אמנם נתונה יותר לערבים מאשר ליהודים,
אבל ד,ם ראו את עצמם במצריה לא פער־בים•
אולם בכל פעם שהיתר, מגיעה ידיעה
על התקפת אחד מארגוני המחתרת על
הבריטים בארץ, פירסמו אותה העתונים
המקומיים בהבלטה רבה, לא טרחו להסתיר
את נימת הערצתם. רצח הלורד מוין גיבש
*ת הדעה הזאת. המצרים לא צידדו בציו־גוח,
אולם בל מעשה טירור נגד הבריטים
נארץ־ישראל נראה להם כמעשה חייכי׳
התקפה על אויב משותף.

כשהובאו חכים וביודצורי בפני בית-
המשפט בקהיר, נעור גל ועש של התעניינות.
ניסיתי לקבל הזמנה לישיבת־רם־
תיחד — ,לשווא. נם בינם השני אי־אסשר
היה להש־ג את האישור הדרוש. המאורע
המשפטי דחק לפינה כל מאורע חכרתי,
פורטאי או דיפלומטי אחר ולא היה כמעט
איש או אשר, של החברה הגבוהה והמק-
צועות החופשיים שלא השתדל לחוות בסירו־ריסטיס
הארצישראליים.
ביום השלישי, הבי* לי ידידי אמין
כרטיס הזמנה. אותו יום, לא היה אול_!
בית־המשפט כה מלא. על ספסלי־העץ הכב-
ד ם אפשר היה למצוא מקומות ריקים.
הדבר הראשון שמשך את תשומודיהלב

היה, כמובן׳ תא הנאשמים, המוקף גדר
ברזל בעלת קצוות מהודרים התא היד,
עדיין ריק, אך כל אחד התבונן נו.
כמר, דקות לפני הופעת השופטים, הוכנסו
השנים: אליהו בית־צורי, בעל שיער
בהיר, מהורהר, לבוש אפודה חאקי ומכנסי
אתא חאקי רגילים; אחריו בא אליהו חבים,
צנום, שחרחר, לבוש חליפה אסורה בהירה.
נוסף לשני השוטרים המזויינים הרגילים,
ליוו את הנאשמים שלושה שוטרי־חרש
חסוניב, לבושים קומבזים. השופטים, בגלימותיהם
השחורות וסרטי־המשי שציינו את
תפקידם הנעלה, השוו לכל המחזה אופי
של סצינה מתוך סרט על משפט היסטורי
מבויים היטב.
שתי השורות הראשונות היו תפוסות
על־ידי עתונאים מכל העולם. אמרו לי
שהיו גם נציגים מארץ־ישראל — כתבי
הארץ, דבר, פלסטין. העתונות המצרית
גם היא היתד, מיוצגת במלואה, ולמרות
שכתבותיהם של העתוגאים המקומיים תיארו
משפטם של שני נתינים זרים שרצחו זר
שלישי, שימשו המאמרים נושא בלתי־פוסק
לויכוחים.
במסדרון בית־המשסט שפעתי אותו יום
דיעה מעניינת מאוד; אני נזכר בה כי היתד.
אופיינית לדיעות רבות שנאמרו אז. שני
עורכי־דין עמדו והתווכחו; אספו ׳סביבם
מספר ניכר של סקרנים. אתר מר,ם מען
שהמקרה ברור: השנים הווו ברצח בכוזנד,
תחילת — דינם מתת. השני קבע שהשופט
יכול בהחלט לקבל את הטענה כי זהו
מעשה פוליטי, תגובתו של עם נדכא הנלחם
למען זבות קיומו, למצוא את השנים זכאים.
הדבר, לדעת המתווכח השני, היה מהדהד
בעולם כולו בהפגנה מצרית נגד השלטון
הבריטי בארצם. האיש הוסיף שהשופטים
יכלו, יחד עם זאת, לפייס את העולם
הערבי, למצוא אח חכים וביודצורי אשמים
בביצוע מעשה פוליטי על אדמת מצרים
ללא קבלת רשות מוקדמת לא היה איכפת
לו אפילו שעל עתן זה ידונו אות* לתליה.

כמה חודשים לאחר מכן, לאחר ששני
הבחורים הארצישראלים הוצאו לתגר נ בבית
הסוהר המרכזו של קהיר, ביקרתי ידיד
שעבד כקציך משטרה בתוחאפחז — ארמון
מושל העיר, שם שכן גם ממד, המשסרה.
במקרה הזדמנתי אל מחלקת האבירות והמציאות
של המשטרה — אולם רחב, מלא
אצסבאות ותאים, בהם נאספו אלפי חפצים
ש מסרו למשטרה באין להם בעלים.
הממונה על ממחלקת צעיר שפנמן לבח*
אזרחית, הצביע על שתי חבילות בגדים
שהעלו אבק על אסת האצסבות .״זה כל מד,
שההיסטוריה השאירה אחריה,״ אמר לי.
*אלד, הבגדים של שני הקומפטריוטים שלך.
זאת כל התועלת שנשארה למצרים מפרשת
חכם ובית־צורי.״
ידידי הקצין חשב אחרת :״פי יודע.
אולי למדנו בכל זאת משהו מהם *7
ביוש אני נוסד, לחשוב עאהוא צדק,

איש-השנה

האוויר.

מ אמרכ ם על ד״ר ישראל לסטנר (העולם הוזז
) 384 מכיל כמה וכ סה מ עויו ת עובד תיו ת. ו אני
מו צ א לנ כון להפנות את ה שומת־לבכ ם אליה? :
(א) ד״ ר קפטנר לא היה מ לי מ ה היחיד• •.של
,ועדת־ההצלה. את, החעןן, ה קי ףוש מו אלשפ ריננ מן,
ד״ ר קסטנר. א שתי האנמי׳ .ואני ע צ מי.
>ב< רק. הונן הו א לציין בי הברי־הוועדה הס כי
מו בנפרד ויחד שלא לה שתמ ש בהנחות מיוחדות
שני תנו להם. כדי להציל את עצ מם. יתר על
כן, הם החליטו להי שאר בהונגריה עד הפו ף. כול ם
קיימו את החלטתם. אל ה ש עז בו א ת הוננ ריה
ע שו זאת רק לפי הור או ת הוועדה. בע שרה א חוזי ם
מהבריזהויעיה מיו כקדו שים, או ס בלו ק שות
מידי הנאצים.
(נ) מחבר־המאם ר דאו• ל שבח על התמצ או תו
במחש בו תיו של ארולף איי כ מן, ש הני עו או תו
לבחור בי. ה תמצ או ת זו יחד עם הכתבה על מ צי אות
אתר מ סו כניו הראשיים של אייכם? בי שראל
והעולם הזה ,) 189 עו ש ה את כל הפר שה ל מעניינ ת.
אורם ל א מי תו של דבר לא נבחרתי על-ידי אייכם?
לצאת ל שליחות. אייכ מן פי !:אל וועדת־ההצלה,
או תה ייצגתי ב שי חו ת׳ א תו. וביקש מ מנ ה
למנות נ ציג ל שליחות זו. הוועדה החליטה לבחור
בי. היחידי שהתננד היה ד״ ר קסמנר. אול ם בסו
פו של דבר הצטרף נם הו א אל דעת־הרוב. א מנ ם
ייתכן כי הוועדה בהרה בי רק מ פני שי א הייתי
יכול ליזביא תועלת מרובה בהונגריה. אולם דבר
זח לא נ אמר לי מעולם.
(ד) אני מו דהימ חבר-המאמר על ש ציין א ת
תדהמתי במצ אי ע צ מי בארץ הופ שי ת. ב או ת ה תקופה
י א חרנשתי בכך. היות וביליתי א ת ריב ינומו
בכלא, אולם לעולם לא מ או חרמ די להעריד
זאת. אף ע י פי כן עלי לתת ל ש טן את א שר ל שטן:
איי כ מן והנרסנים לא א מ רו עלי י עזו ב את
ה שטח הני טראלי ולעבור לשטח המוחזק ער-ידי
בנות־הברית. להיפד. איי כ מן נתן ייר שות מ פורשת
לנ סו ע לכל מקום שאמצא לנכון. כולל לוג-
רון וו שיננ טון. וההנבלזז לא היתה במקו ם אלא בום?
:הו טל עלי להביא לו את ה ת שובה תיד שבר
עיים.
וה) הופתעתי מאד בקראי כי ה כו כ ב העולה של
ה סו כנו ת היהודי ת. א הוד אבריאל. הי טי ב להיעלם
— ולהעלים — יותר מ אנ שי ינ אינ טלינ נם ה בריטי.
ל א מי תו של דבר עלו עליו אנ שי ה אינ טלי־נ׳
נ ס: הם חצליזזו להעלים או תי.
וו) איו זה נ כוו כי שרת ניצב ב שקט. כאשר
אני ננררתי למעצר בלתי־מונבל בקהיר. להיפד.
שרת מוזה בנוכ חו תי בכל תוקף ונ ד המעצר.

או מדח׳יל־האוויר הפעם?

אנב. מה

ד. ש .ירושליז

חוק ומץ
הייתי רוצה לענות על מכת בו ט ל גבריאל בר־ליו
(העולם הזה : <888 לדעתי איו ז כו ת קיום לבתי־הבו
שת. היו ת וחם מו רידי ם את והמוסר הי שראלי.
הירוד נם בל או הכי. את בתי-הבושת הבלתי-חוקיים
אפ ש ר לחסל. לדעתי. על ידי הטלת עונ שי ם כבדי ם
על הבעלים, הי צ אניו ת והלקוחות. ובא שר לחללי
מחלות-המיל. אולי כ ד אי הדבר. ל מ ען ישמ עו ד
ייראו.

גיורא קנדלמן׳ קרייתיחייט

צליחת-הכינרת
...עד עתה צלחו את הכינר ת לאורכה לא שלו שה
נברים, כ סי שפרסם תם ב מוד ע תכ ם (העול*
הזח ,) 889 אלא א ר בי * .הצולחים: עו ד ד פז.
חיפה, יהודה שבק, קיבו ץ נח שוז. יצחק יחזקאל.
תל־אביב. ש מו א ל רייכליו, חיפה.

קורא, הל־אביב

לצ׳רקסים, תודה
היינו רוצים להביע מ על דפי העולם הזה א ת
תודתנו. לרסח, ש ב סו ור שיד — אנ שי-היי שוב ה־צ׳רקסי.
כפ ר ק מה. על מעשה הראוי ל שבה ו הוקרה

בליל הנ-הם וכו תנס ענו ב מ כוני ת בכבי ש כסר־תבור
— יבניאל. לפתע נעצרה ח ס כוני ת ולא
אבתה לזוז. כעבו ר חצי שעה עבדה בכבי ש מנוו נת
נהמה על־ידי הצ׳רקסי שב טו, המצ טיין בעברי ת
ה שו טפ ת שלו. הו א וי ס ה לעזור לנו. וכ אשרלא
הצליח. נסע ב מ כוני תו לכפר קמח. הנמצ א ב מרחק
ח מי ש ה קילומטרים. הבי אאת שני חבריו —
ה מ כונ אי רסה ו עוז רו ר שיד. ה שניים ה חליפו א ת
בנדי-התנ שלהם בבנדי-עבודה. תיקנו את ה מנו ע
לאחר מאמ צי ם של שעה. סי רבו לקבל שכר, הכ ריזו
:״אתם אורחי הכסוי ש לנו — ועבור עזרה
ר א שונה איו מקבלי םשכר •.הם נ או תו לקבל
ס כו ם ס מלי רק לאחר הפצרו ת מ רובו ת.

קבוצת־מטיילים, תל־אביב

דם ברחובות
נחילמתי לקרוא על אוזל ת-ידו של וועד נוער־שעדיים
והעולם הזה ) 889 מנל קבוצת־בריונים.
האם אנ שי ם עניים חייבים לסבול מב ריונו ת וליכלוך.
ולבוא ב ט ענו תאי אנ שי ם מפוררי ם ו שבעים, אשר
כ י חפ 3ם הו א שקט ו של חה ז האם לא מו ט ב להם
להפנות את הביקורת אל עצ מם. א י כניעת ם ה נפ
שי ת מו ר אנשי-הפקר ז

בן־גרא, רחובות

יוצל בראוו, תל־אביב

על חתיכות ונמלים

מסתורין מעופפים
דהרתי ה שבוע מארצות-הברית והתפלאתי על
הרעש הע צו ם שנו צרמ סביב לפר שת הצלחו ת המ
עו פ פו ת (העולם הוא .) 889 יש ייבמה הערות
לעניין ז ה :
העובדה שזלישנתם את ״ה ת מונה הרא שונ ה של
צלחית מ עו פ פו ת • -י א יותר מאשר מונז מ ת. אינ כם
יודעי ם כלל אם זו היתה צלחת מ עו פפת. או
מ טו ס סילון. הייתי ב איזור בו טסי ם ס טו סי -פי לוו
בתדירות. החומרים הנפלטי ם סו ה סילוז בעת טי סתו
מהווי ם נבטי-התעבות, או קפיאה, ובהיו ת
ה אוויר רווי אדי-מים. יוצרים נבטים אלה ענן
מל א כו תי. ענני ם כ אל ה נראי ם באזורי ם שוני ם
מדי יום ביו מו. וברוב המקרי איו שו מ עי םאת
ה סילון ו איו רואי ם או תו. וזיו ת והו אמם בנו ב ה
של עשרת-אלפים ער ארבעה ע שר אלף סרים.
היל-האוויר של ארצות-הברית דוהים וועדה מיו ח דת
לחקר בעיית הצלחות ה מ עו פ פו ת. ולאחר אור־שים
רבים של חקירות הניעה הוועדה ל מ סקנה כי
איו כל הוכחות כי צלחות אלו קיימו ת.

שמואל יפר״ מאמאורולוג, תל־אביג
הגופים הלבנים שהש אי רו פ ס לבן ו ש צול מו
על-ידכם. נר או ב ש מי הננב נם על־ידי אנ שי שו-
רת־תמתנדבים, ש טיילו ביו ם א׳ של חול-ה מועד סוכו
ת. הנו פי ם ט סו דרומה. בכי חנ ההמלישי
אילת. הם ה ש מי עו רעש. ביו מנו לפ רי מו ם רוע ש
סמרתק רב. לא מן הנסגע אי פו א כי מו ס ד הידי עו ת
שלכם ד אה מ טו סי ם — כנ ראהמ מו סי -פי לוז —
ש ט סו בנו ט ה רב ונ ד מו להפרעה ב שכבו ת־ח אחיר.
עלי לציין בי אינכ ם הרא שוני ם הנ תפסי םלט עו ת
כזאת — א פי לי בי שראל. ב שנת 1950 עורר תשר
מת־לב ניכרת נו ף רוסה. שטםבש מי צסוז־הארץ .
לחיל ה א חי ר הוברר סי ר שלא היה זה מ טו ס שלנו *
ובאחר הבסיסים צויי דו א פי לו מטוטי-קרכ בחסצז.
כדי לרדוף אחרי ה או דההמס תורי — אד הו א
י א הו פי ע שנית. על כ י פני ם, יו מיי םיאתר או תו
מ אורע נתפרסם כ ע תונו ת סי פו רו של •הטייס הפרטי
של רא ש־ממ שלת הלבנון. שר אה ו מ עניו מ אין ז ו
צלחות מ עו פ פו תמעללע כו. לפי הוד ע תו, אין ספק
שהו א ראה את או תו הדבר ש ר או אנ שי חיל-

ד הי ל כו מז ב מרינה ש לנו איו מ ספי ק נייר כ די
להדפיס עליו כסף — ואתם הולכי ם ומבזבזי ם
נייר על תצונת־חתיכות ב חנ צי ה ( ח עוי * הזה *) 88
אולי תכ תבו נם עיתצמת-נ סלי ס -אדו מו תבקו מו
הבלנית ל

החתיכות

ראובן וכסנר, ירושלים
סוכות יותר: יפחות אינך

עוקצות.

מי מכיר? פי יודע?
יש לי הרו ש ם שהנערה ה מ צויינ תבת מונת ה מו ע מד
ת ל תואר מיפ-עול ם (העולם הזה ) 880ב מי ס
י שראל, אינ ה אל א תמר רסוסורס.

אסתרין עימירם, נבפת״ם

...כריסם ינה ס אנ טזני. מי ם אי ט לי ה.

ימימה חימו, חיפה

ב ת מונה נמצאתבאמת מל כ תייופי י שראלית אבל
איו זו אביבה פאר, אלא או ד ה חרד.

שושנה אלטמן, תל־אביב

זזנעדיז ה מצויינוו כ מי ס ישראל אינזז מי םיש ראל,
אלא מי ם נוץ־־בניה.

אלגרוז בן־נאים, חיפת

...מרים ס טי בנ סון, שנבחרה לא מו פז בארצית*
הברית כמים־אבל.

דבורה רוזביץ, בני־ברל)
ייתכן כי הפתרון הוא פשוס יותר: הנמרח
המסתורית היא מר ישראל בבגד״
אשה.

הסוכן היהודי
בר שימתכם על ינזף ס חי א ס לו. ה סו כו החש אי
הפולני. שנ מלט לאויצות-הברי* והעול* הזה <890
נשמ טו כמה וכ מה סרטים ה שובי ם: ברא ש ורא שונה
סווי א ט לו הו א יהודי. הניד ה סניף ה פו לני
של תזו ע ת נוררוניה. ש סו ה א סי תי הו א יו ס ח
שפרביץ. שני ת. הו א נ מל ט מ פו לני ה בהפקידו אוצ
א ש תו ו שני י לדיו לרדיפו תוכ בי.

רחבעם היפלמן, תל־אביב

שמור ע ל גליוו ודיי!
בהמליצו כפני הקוראים עד הצגת תיאטרון *הבימה המרד
על הקיץ• נראה עמודים 10-1ביקש שרות התיאטרון של
.העולם הזה• לאפשר למספר גדול מהם לזכות בהצגה חינם. לבן
רביב מן התיאטרון את מספר הכרטיסים שיאפשר לאחד מכין
מאה קוראי גדיון זה לבקר חינם בהצגה, יחד עם בן או כת לויתו.

£29600

פל הגליונות של *העולם הזה• השבוע מסומנים כמספרים. כשבוע
דכא תופיע כמקום זה רשימת מספרי הגלימות שבעליהם יזכו
חינם בפרטים כפול. אתה תופל לקבלם רק בשגדיון זה בידך !

51 6510 ואו^ * 111.סז ז אז א*£יא

6 .11.54

כ מע טבל מע שיה! שר המחתרות ה״פור שות,־ נגד
ה של ט ה הבריטי הי 1בעלי רסע ברור. הערכת! ־
לחיוב או ל ש לי ל ה -לא ה שתנתה במרוצת השנים•
אולם מע ש ת אחד. שהש בו ע מלאו לו עשר שנים.
לבש צורח חדשה בתכלי ת מאז נוספו לאחרונה
כמה פרטים חד שי לגמרי להבנתו. היה זה

)( 0*0־05 *01׳* $6 6110<1

ץ*$99$ >1

ז?ץ | 0

03X03 611*10*01*1*100*100 0ס / *119ס*5
ץ4*(0ז10

* *00ץ)0031ז 8**9א0/ *60

*סס <104
4ס<)*0<1ס ***0 / 11011(0 * 11־5140 111* 20010)91), 0011

* 1 !6 4 ) 0 111ז 8מ 661ז 01 נן מ 118ק, ו * £ח 3ענ 1£ 1ז״!ח זי 1£ג <51
6 0ז*ו מ 6מז ס־־י? •־ו ס 51־4־1־ 81ש* 413־ חןמז1
1!\ 4מ ס

) 111 מיס־** מ ש זיז *!ו 4ס 68 11081־<1 *401ז 8־1

י ז * 0 ) 1168 1;!* 50 *4 0 0 01

8.מ׳ 103גןא 1 #ן

ןאץ 0מ ־: 1085״ י ^ $ן
:*1 1 1

התרשמותו של צייר ״העולם הזה״ מראה את נסיבות ההתנקשות. מכוניתו
של הלורד עומדת לפני הכניסה לגן ביתו כשבונת זאמאלק, קהיר.
אליהו חבים >עומד ליד דלת המכונית) הרג זה עתה את הלורד, שישב

כמושב האחורי* ,יד מזכירתו, שלא נפגעה. הנהג, קורפורל פולר, שירד
לפני כן בדי לפתוח את שער הגן, שלף אקדח, אף נהרג בו במקום על־ידי
אליהו בית־צורי, שמתפקידו היה לחפות על חבים כמקום הפעולה.

,שנירעים יצאולדור..״
(ראה שער)

הלורד חזר הביתה. נהג המכונית הפרטית
הנוחה התקרב לשער הגן שהקיף את
הוילה בשכונת זאמלק, קהיר, רובע של
ויל.ת נאות בהן גרו עשירי הארץ והמושלים
הבריטיים. המכונית עצרה, ד.,הג
פתח א.ת הדלת, עמד לגשת לשער, לפתחו
לפני המכונית.
לפתע נפתחה הדלת אשר ליד הלורד
.מוין. צעיר שחרחר דחף את ידו פנימה,
ירה מקרוב, פצע את הלורד פצעי־מות.
המזכירה, שישבה לידו, לא נפגעה כלל.
הנהג, קורפורל פולר, לא איבד את עשתונותיו.
הוא שלף את אקדחו. אך עוד
לפני שיכול היה לפתוח את הניצרה, נקצר
על־ידי כדוריו של צעיר שני, בלונדי ותכול־עיניים,
שחיפה על הראשון.
השניים עלו על אופניים, התרחקו במהירות.
אולם הגורל רצה אחרת. שוטר
מצרי רכוב על אופנוע, שנזדמן במקרה
במקום, רדף אחריהם, פתח עליהם באש.
השניים ירו לעבר גלגליו, נקבו אחד מהם.
אולם באותו רגע נפצע הצעיר הבלונדי
בריאותיו. השחרחר הסתכל אחורה׳ כאילו
לעזור לחברו, נמלך בדעתו, השתדל להתרחק.
לשוא. ההמון שהתאסף תפס בו.
השניים נעצרו.
בינתיים טילפנה המזכירה לאמבולנס.
אולם עוד בדרך לבית־החולים מת --

היטב במיבצר עתיק, היה כלוא גבר שקט,
נמוך־קומה. יואל בראנד, שליח 800 אלף
יהודי הונגריה, האיש שגורל שליחותו יכול
היה להציל רבבות, הובא באחד הערבים
למועדון האנגלו־מצרי, נחקר ארוכות על־ידי
קבוצה של תריסר אנגלים. הוא לא שם לב
במיוחד לכך. משך חמישה חדשים התרגל
לחקירות בלתי־פוסקות 14 ,שעות ביממה.
אלם הוא זכר היטב אותה פגישה. כי בר,
נפל פסוק היסטורי.
אחד הנוכחים שאל אותו על שליחותו.
שוב ושוב הדגיש בראנד שאפשר לחציל.

התחרטת
ה תר, זאת אחת ההחלטות שאיש אינו
יכול לקבוע בדיוק מתי הוחלטה, ומי
החליט.
כשפרש אברהם (״יאיר״) שטרן מאציל,
בקיץ ,1940 קרא לארגונו ״הארגון הצבאי
הלאומי בישראל.״ הוא התכוון לבטא: ביגוד
לאצ״ל הישן, שנקרא ״הארגון הצבאי
הלאומי בארץ־ישדאל,״ יפעל הארגון החדש
בעם ישראל בכל רחבי העולם. האויב אינו
הנציב העליון, היושב בירושלים. האויב
הוא האימפריאליזם הבריטי באשר הוא שם,
והמלחמה בו תתנהל בכל הארצות, בכל
היבשות.
שטרן העלה את הרעיון להרוג את השר
הבריטי לעניני המזרח־ר,תיכון, היד, זה אז
סר אוליבר ליטלטון, אחד מעמודי התווך
של המפלגה. השמרנית, שר־ד,מושבות הבריטי
בשנים האחרונות. אולם עוד לפני
שהתגבשה תכנית מעשית, נתפס אברהם
שטרן בעלית גג בשכונת פלורנטין, תל־אביב,
נקטל על־ידי קצץ־המשטרה מורטון.
ארגונו נופץ לרסיסים, כל מנהיגיו נכלאו.
עברו שנתיים. ליטלטון מסר את תפקידו
למונקטון, מונקטון למוין. איש מהם לא
שם את לבו במיוחד לכך שבינתיים קרה
הקרבן וולט אדוורד גינאם, הבאתן הראשון לבית
מוין, בנו השלישי של הלורד הראשון
לבית אייבי, היה בשיא הקאריירה שלו
כשפגע בו הכדור הקטלני.
דרך חייו מצלצלת בדיוק כדרך חייו
של כל לורד בריטי אחר בעל מעמד דומה :
יליד דובלין, אירלנד, בן ,64ח:יך בית־הספר
האריסטוקרטי של איטון, נפצע במלחמת
הבורים וזכה לאות הצטיינות של
המלכת (ויקטוריה) ,חבר־פרלמנט משך 24
שנים, חבר עירית לונדון, מפקד־גדוד וקצץ־
מטה במלחמת־העולם הראשונה, תת־שר
המלחמה, מזכיר כלכלי לשר האוצר, שר
החקלאות והדייג, חבר מספר ועדות מלכותיות,
שר־המושבות, מנהיג בית־הלורדים,
חבר מועצת המלך׳ ולאחרונה שר לעניני
המזרח התיכון בקאהיר. בעלה של הליידי
אבלין ארסק־ן, שמתה חמש שנים לפניו,
אב לש.י בנים, שאחד מהם מת.
מאחורי העובדות היבשות הסתתר גבר
יפה־תואר, אחד המוחות החריפים בממשלתו
של וינסטון צ׳רצ׳יל, ידידו האישי. לא בכדי
נשלח לקאהיר. שם נרקם חלק מעתיד
האימפריה. שם הוקמה הליגה הערבית,
תחת חסותו. שם גם נידונה ״בעית ארץ־
ישראל.״
ליד אותה קהיר, בחדר נקי ומרוהט

אליהוחכים: תמונתו בפנקס־השרות
של הצבא הבריטי במלחמת העולם •השניה,
לפני שערק והצטרף שוב למחתרת של לח״י.

לבסוף הפליט הבריטי :״מה אעשה במיליון
יהודים? איפה אשים אותם?״ בצאתו שאל
בראנד מי היה האיש. התשובה: לורד
מוין.
אחרי שיחרורו הצטרף בראנד ללח״י,
הארגון שהרג את הלורד.
מוין, אריסטוקרט ובן למשפחה בעלת
שם־עולמי בין יצרני הבירה, לא היה אדם
אכזרי. להיפך, ימים מעטים לפני מותו
אמר לבנו :״גורל היהודים הוא טרגדיה
גדולה. יצטרכו לחשוב מה לעשות אתם
אחרי המלחמה !״
אולם הלורד מוין היה קודם כל מדינאי
בריטי, ודאגתו הראשונה׳ ואולי היחידה,
היתד, נתונה לאימפריה הגדולה. הוא ידע
כי כל יהודי שיינצל יוסיף לקלקל את
היחסים בין האימפריה לבין שליטי ערב.
והוא האמין כי יחסים אלה הם הבסיס
לעתיד האימפריה אחרי המלחמה. הוא לא
היה היחיד שחשב כך. אולם הוא שילם
עבור דיעה זאת בחייו --

תמונת ילדות מראה את אליהו בית־צורי (שני משמאל) עס אביו, שתי אחיותיו ואמו,
שמתה בהיותו בן .16 עוד בילדותו בלט אליהו באופי תקיף, מרץ בלתי־רגיל וכושר־החלטת.

אליהו כית־־צורי: תמונה נאמנת בה
צייר אליהו בעפסון את השפס שנוסף
לו בינתיים בישבו בבית־הסוהר במצרים.

משהו בארץ־ישראל. ממחנד,־המעצר במזרע
ברח גבר צעיר, חסון׳ איש־פעולה מלידה,
״איש־הברזל״ של לח״י: יצחק שמיר (יזר־ניצקי)
.הוא הקים מחדש את מרכז לח״י,
צירף אליו מורה־לספרות בשם ישראל שייב
(״אלדד״) ,הכין את התכנית לבריחה ההמונית
של מנהיגי לח״י מלטרון, ביניהם נתן
פרידמן־ילין (״גרא״) ,החבר השלישי של
המרכז. פרידמן־ילין יצא לחופשי, שייב
נאסר.
לח״י עבר התפתחות רעיונית. לא היתד,
לו אידיאולוגי ;,מגובשת, פרט למלחמה

התרשמותו של עד־ראיה, עתונאי נ1צ־הי,
הנציחה את בית־צורי כפי שחבריו בארץ
זוכרים אותו בימי פעילותו הרבה בלח״י.

בבריטים. אולם הסתמנו באופק יסודות
של אידיאולוגיה חדשה. עיקרה: מלחמת־השיחרור
אינה ״ציונית״ ,אלא עברית׳ ארצישראלית״
מרד של בני־הארץ נגד שליט

אחד ההוגים העקריים היה ישראל שייב.
שייב התנגד בחריפות אישית לתורות ז׳בו־ט
נסקי, עד כדי כך שביקש לסתור ממש
כל פרט ופרט של דברי המנהיג הרביזיוניסטי.
ז׳בוטינסקי אמר כי יש הבדל בין
האנגלים הטובים (לורד בלפור) והאנגלים
הרעים (מק־מייקל) .שייב אמר שכל האנגלים
רעים, אויבים טבעיים לעם ישראל
בארצו. ז׳בוט־נסקי ראה את המאבק בין
יהודים וערבים, כשד,אנגלים משמשים צד
שלישי. שייב החל לרמוז כי היהודים והערבים
ד,ם שותפי־גורל. ז׳בוטינסקי דרש
לשבור את ההסתדרות. שייב החל מזכיר
לטובה את המילה סוציאליזם.
הוא לא היה יחיד. ההוגה העיקרי, פרידמן־
ילין, התקדם באותו כיוון. הכל היה עיד
בלתי־מגובש. אולם כבר נראתה תיאיריה
חדשה של שותפות עבר ת־ערבית, שתחושל
במאבק נגד הבריטים׳ ישמשו אחר־כך יסוד
לחיים חדשים במרחב. רק במאבק יוכלו
הערבים להשתכנע כי בני הארץ העבריים
אינם סוכני האימפריאליזם הזר וראש־גשר
של המערב הקולוניאלי, אלא עם שוחר־חופש,
מעורה במרחב.
רצח הלורד מוין נועד להפעיל י תהליך
זה. יצחק שמיר הכין אותו בסבלנות.
אנשי לח״י הקימו תאים בין החיילים הארצישראליים
במצרים, הקרקע הוכשרה. אולם
ראש־התא, יוסף (״עזרא״) סיטנר, חיווה
את דעתו כי החיילים לא יוכלו לבצע
פעולה. אפשך היה להעבידם בכל יום.
ואילו המבצע חייב להיות. בעל אפשרית
לשהות במקום, לחכות להזדמנות.
שמ ר חיפש איש — אדם נאמן, שאפשר
היה לסמוך עליו שישאר זמן רב לבדי,
יפעל לפי שיקול דעתו האישי מבלי לקבל
הוראות מפורטות׳ קלעי טוב ואיש שנוסה
בפעולה. יהושע כהן * ,אחד ממפקדי לח״י,
המליץ על צעיר ספרדי, שידע ערבית על
בוריה, הכיר אר. הנוף המצרי --

האיש הראשון
אליהו חכים יכול היה להיות בן אופייני
* כיום שכנו של דוד בן־גוריון בשדה־

ביקי•

תמונת ״?ן ורים אופיינית זו לתקופה, בה גדל בית־צורי, מראה אותו (קיצוני מימין)
במשק רמת־גני, בטיול של בית־תספר; בו למד בילדותו. הוא היה תלמיד מצטיין ביותר.

פצצותמילוליות: תופיק דוס באשא (עומד מימין) ,מגדולי עורכי־הדין המצריים, מתווכח
עם התובע הכללי המצרי הראשי (עומד משמאלי) שלקח בעצמו לידיו את ניהול המשפט.
נאום־ה-העה של דוס ערך שלש שעות ועורב בזמנו הדים רבים במצרים ומחוצה לה.

של משפחודעשירים ספרדית. יליד ביירות
שגדל בארץ, רגיל למותרות והדור בלבוש,
ספורטאי של ׳מכבי ואדם מצוי בנשפיות־ריקודים.
כמו רבים, הצטרף למחתרת. אולם
המחתרת שבתה. ימי הפילוג הרסו את
הארגון. אליהו, יחד עם חבריו, הסתובי־ו
ברחובות חיפה, הסיגריה בפה, התגעגעו
לפעולה. היא לא באה.
הוריו ידעו שהוא חבר המחתרת. הם
שמעו על הריגת שטרן, מאסר האחרים.
הם דאגו לחיי בנם. פתרונם: ש יתגייס
לצבא הבריטי. שם ימצא מוצא לתאוות־הפעולה
שלו, יהיה רחוק מן הפיתוי. לבסוף
נכנע להם אליהו, בניגוד לרצונו.
אולם בצבא באה החרטה. חבריו יחשבוהו
לפחדן, לעריק. הארגון התאושש מחדש,
ואילו בצבא מצא רק חיי בטלה. ביום
בהיר אחד חזר הביתה, השליך את המדים
לפינה, לבש את בגד׳ ו האזרחיים. הוא ירד
למחתרת.
כעבור כמה ימים הופיעה מודעה בעתון :
״אליהו, בוא הביתה, הוריך חזרו ממצריים
ורוצים לראותך אולם אליהו לא חזר.
הוא נקרא עתה ״בני״ ,והוא השתדל בכל
כוחו להחזיר את כבודו בעיני החברים,
שחשב: הו לבן־עשירים רכרוכי. הוא פעל
בפעולות קטנות, חי בתנאי רעב, למד
לקלוע, עמד בתצפיות, עסק באוסף ידיעות.
אט־אט רכש מחדש את אימון האחראים.
בשעת ההתנקשות הגדולה בחיי הארולד
מק־מייקל, ערב צאתו של זה מן הארץ,
עמד אליהו חכים בראש סלע, ירה על
המכונית שירדה בכביש התלול תל־אביב.
ירה — והחטיא״
עתה ירד מצרימה״ הוא התבסס במקוב,
ערך תצפיות קפדניות, הכין את הפעולה.
אולם סיטנר הגיע למסקנה שאיש אחד
לא יספיק, דרש בארץ כי יישלח איש שני.
שמיר השקיף סביבו. מבטו נתקל בצעיר
יפה, בעל פנים מערביות, אינטליגנטי, משכיל,
שהיה בשעתו אחד מפקודיו בפלוגה
ח׳ של אצ״ל --

האיש השני
אליהו בית־צורי היה טיפוס שונה מאד
מאליהו הראשון. הוא היה כמעט ארכיטיפוס
של צבר בן־דורו.
בנו של איש שעלה מרוסיה לפני 50
שנה, מנהל הדואר בטבריה, הכיר אליהו
בן ה־ 22 עוד בנעוריו ערבים רבים שביקרו
ביתו. בחזור ז משפחה תל־אביבה למר
בגימנסיה. סימן־הדרך בחייו, כמו בחיי
כה רבים מבני־דורו, היו מאורעות . 1936
אליהו התגייס לאצ״ל.
חיש מהר נפצע בפעם הראשונה —
הוא נכווה קשה משנשלח לשרוף אוטובוסים
בפעולות אצ״ל נגד מגבית כופרי
הישוב* .הוא הראה בגאווה את הצלקות
הרבות, הפך מדריך בארגון ח תאים הלאומיים,
תנועודנוער שהוקמה על־ידי אצ״ל בשעה
שהארגון הסתכסך עם בית״ר.
כרבים מבני־המחתרת, זנח את לימודיו
על״אף רמתו השכלית הגבוהה, פרש מן
הגמנסיה, אך השיג תעודת־בגרור. בכוחות
עצמו. בבית לא ידעו אם עודו חבר המחתרת
או לאו. אליהו לקח את אחיו הצעיר
לשייט בירקון, השתתף במישחקיו הילדו־תייב.
שלוש אחיותיו העריצוהו. אביו, שהתאלמן,
מכבר, חי רק למענו.
כשחל הפילוג הגדול, פרש בית־צורי
בבחילה, כרבים אחרים, משתי המחתרות
* שנועד לגייס כספים להגנה, הוחרם
על־ידי אצ״ל__ ,

גם יחד, התמסר ללימודים בפקולטה למדעי
המזרח של האוניברסיטה .״במזרח אנו חיים,
במזרח. עתידנו, את המזרח עלינו לדעת !״
אמר. הוא לא ידע כי באותה שער, ממש
התווכח צעיר לא מוכר לו, בשם אליהו
חכים, עם בעל בית־קפה ערבי בחיפה,

סוללתההגנה: עורן־הדין עבד אל־פתאח אל־סאייד ביי (עומד, במרכז) סניגורו של אליהו
חכים, בהתחלת נאום ההגנה. הוא היה לפני כן נשיא ביתיהדין העליון המצוך, נתנונה סניגור
מטעם בית־המשפט ללא תשלום. בתא יושבים בית־צורי (שני מימין) וחכים (שני משמאל).

יין *

התמונהההיסטורית ״ ״מילה אחת, אדוני השופט !״ מבקש אליהו חכים (עומד) .לפניו,
נשען על מעקה התא, אליז בית־צורי, ששמר על שלוות־נפש עילאית משן כל זמן המשפט.

אמר לו :״אין ריב בין יהודים וערבים.
האנגלים המסכסכים והמסיתים. עלינו להתאחד
ולזרוק אותם מכאן, ואז נסתדר
בינינו...״
אצל חכים, איש המעשה, היה זה אינסטינקט
פשוט, בלתי־מגובש. אצל בית־צורי
הפך הדבר לראשיתה של אידיאולוגיה. ידידו
הטוב ביותר היה אחיו של יוצר כת
הכנענים, המשורר אוריאל שלח (״יהונתן
רטוש״) .אליהו ביח־צורי לא הפך כנעני,
אך הוא קיבל דיעה שנולדה אז בחוגים
רבים: שהעם העברי החדש הוא עם שמי,
בעל שרשים בתרבות השמית, שותף־גורל
של ד.עם הערבי, חייב להשתלב בחיי המרחב
וללחום לחרות כל עמיו נגד השלטון הזר.
אצ״ל התארגן מחדש. אליהו חזר אליו,
עבר קורס מפקדים. אולם רוחו לא היה
שלם עם אצ״ל ומסורותיה ואילו האוניברסיטה
לחצה עליו להתגייס לצבא הבריטי
השנוא. הוא מצא מוצא משתי הצרות,
וגם מבעית הפרנסה: בהצטרפו לשרות
המדידות הבריטי, ש.,יעביר אותו לסביבה
ערבית ליד ג׳נין.
שם הפך בית־צורי מיד לגיבורם של
הפועלים הערבים, מנהיגם נגד המנהלים
הבריטיים. אולם גם האנגלים חיבבו אד.
הצעיר שדיבר אנגלית כמו ערבית ועברית,
החזיק בין חפציו את ספר השירים של
קיפלינג, ידע להרצות על ההיסטוריה של
בריטניה. הם לא יכלו לדעת כי ידיעה זי
תעזור לו, ברבות הימים, להסתמך על
משוררים בריטיים בנאום ההגנה שלו במשפט
רצח מוין. כשעזב אליהו את השרות
כדי להתחיל לעבוד אצל מודד פרטי, רשם
המנהל האנגלי בפנקסו :״בעל כשרונות
ואינטליגנטי מאד.״
הכשרון הועיל לו במחתרת, עזר לו
לעלות בסולם הפעולות. הוא נלקח בחשבון
לתפקידים חשובים. וכשבאה הדרישה לאיש
מיוחד לגמרי, שיצטרף לחכים בקאהיר, נפלה
הבחירה עליו.
בבוקר אחד, בסתו , 1944 עמד חייל בריטי
בודד על רציף תחנת הרכבת ברחובות.
הוא דמה לכל אנגלי אחר: ילקוט, מקטורת,
ניירות מוכנות לנסיעה למצריים.
בבית השאיר כמה קטעי־ספרות וקטעי־יומן,
שהעידו על אופיו של איליהו בית־צורי
יותר מכל ביוגראפיה: ספר היסטוריה של
העס האנגלי מאת אלי הלוי (ה׳ צאת פינגווין)
,מסומן בבמה מקומות; העורב של
אדגר אלן פו; שירו המפורסם ביותר של
ראדיארד קיפלינג, בתרגום מקורי של בית־צורי
עצמו :
אם בסבלנות תוכל צפות עם בוש
או תוך מרמה אנדת לא תעקם,
אם לצר את שנאתך תדע כבוש
מבלי גאון ובלי להתחכם...

קטע אחר שקשה לעמוד על מקורו :
889י

מכלקצוות?ן ולס: המשפט בקהיר משך את העתונאיס המפור׳סמים ביותר מארצות רבות,
ובעיקר עתונאים אמריקאיים, ש,ה 3כו בו תועמלנים נלהבים לארץ־ישהאל העברית. גם
חהות שדור אמריקאית הטיסה סופר מיוחד לההיר. נדי להקליט את מהלד המשפט.

״בתקופה הקצובה לן ולחיין, חיה —
כך שבתקופה נאה זו לא ״היה כל כיעור
או מוס לעצמן או לכל חיים הנוגעים
בחייך. בקש את הטוב בכל, ולכשתמצא! —
העלהו ממחבואו והנח לו להיות חופשי
וגאה. עודד את התכונות הטובות בכל

ושיר שנראה כיום כמעט נבואי, דרך דרך
נתיבה של נתן אלתרמן :
נחשי נא לי הדרן
__(החשד בעמוד 6י)

נתן פרידמן־ילין ויצחק שמיר.

לשעברחב רי מ ר כז ל ח

פקדנו על הריגת הלורד!
הראיון הגא ניתן לנציג ״העולם
הזה״ על-ידי נתן פרידמן ילין בדירתו
בתל-אכיב, יחד עם פרטים מאלפים
נוספים ששימשו חומר לגון! המאמר.
מר פרידמן־ילין, האם ההתנקשות בלורד מוין
היתה, בעיניכם. פגיעה רגילה בנציג האימפריה
הבריטית, או שהיתה לכם כוונה מסוימת גם
בלפי העולם הערבי?
ובכן, זה היה בשנת . 1944 שנתיים וחצי לפני כן נרצח
׳יאיר (אברהם שטרן) .מאז שקענו בתוקף העובדות במלחמה
של גאולת־דם. רצינו לגאול את דמו של יאיר, ומפני זה
ניסינו להתנקש בקצין המשטרה מורטון, שברח בסופו
של דבר מהארץ. ניסינו פעמיים להתנקש בנציב העליון (סר
הארולד מקימייקל) ,שעם כל היותו בדרג גבוה יותר ממורטון

רצינו להעמיד בפני העולם סימן קריאה של תנועת השיח־רור
בארץ, סימן קריאה שאין להשתיקו. המטרה היתה להוכיח
לעולם כולו כי אין כאן סיכסון בין־ילידים ואדמיניסטרציה מדכאת,
אלא בין עם השואף לחרותו הלאומית ובין כוח אימפריאליסטי
שבא לשעבדו.

ולא שמתם את הדגש על אישיותו של הל־רד
מוין?

את המאמרים האלה ניסחתי אני בעתוננו, המעש.

מה רציתם להשיג בסיסמה זו?
זה נבע קודם כל מבדיקת האינטרסים שלנו. אז החריפו
היחסים בין שני הגושים העולמיים. היה ברור שהם יחריפו
עוד יותר. רצינו להוציא את ארץ יישראל ואת האזור כולו
מלשמש נושא להתגרות בין שני הצדדים.

משום שרצינו להבליט את הנקודה העקרונית, נמנענו מלהבליט
את אחריותו האישית של הלורד מוין לנעילת שערי
הארץ, אפילו בפני פליטי הנאצים, ושליחת מאות נוסעי
סטרומה לתהומות.

היתה בכך גישה עקרונית חדשה לבעיה הערבית?
ראיתם אפשרות של התקשרות עם
התנועה הלאומית הערכית במאבק נגד השלטון
הזר?

מר פרידמן־ילין, כתוצאה ממשפט קפטנר נודעו
לציבור כמה פרטים על אחריותו האישית
של הלורד מוין בפרשת השמדתם של יהודי-
הונגריה. האם, בשעה שתיבננתם את הריגת
הלורד מוין, ידעתם פרטים אלה?

חשבנו שעמי האזור הזה, אם יניחו להם לנפשם, יוכלו להגיע
להתפתחות כלכלית ופוליטית על־ידי שיתוף־פעולה בין
כל העמים היושבים באזור.

אנחנו ידענו. בשעה שהחלטנו, התעניינו גם באישיותו. ידענו
גם את השקפותיו. שהתנגד בצורה חריפה ביותר לעלית
יהודים, שהיה האיש שנשלח לארגן את הליגה הערבית.

״גר ת־ בבית ריק״
מתי קיבלתם אישור לכך שדעתכם זו היתה
נבונה?
מענין מאד לציין כי בתחילת 1945 נפגשתי עם ארתור
קסטלר, והוא אישר כי הנחתנו היתה נכונה.

איפה היית בשעת ההתנקשות?
ביום ההתנקשות הייתי בתל־אביב, אצל חבר שלנו, בחדר

חכר־המרכז נתן פרידמן־ילין

חבר־מרבז יצחק שמיר

בתל־ליטוינסקי

בתל־אביב

הראיון הבא ניתן לנציג ״העולם
הזה״ על-ידי יצחק שמיר (יזרניצקי),
שנהל למעשה את מערבת המיכצעים
של לח״י בתקופת בה בוצעה ההתנקשות.

שמיר, מתי תיבננת לראשונה את ההתנקשות?

היה
גם הוא אחד האחראים הישירים למות יאיר --

קו זה לא נראה לבם?

כל החשבון הזה, עם היותו מוצדק מבחינת גאולת הדם,
עלול היה לסלף את דמותה הפוליטית של מלחמתנו ולהעמיד
אותה על בסים של תגובות על מעשי דמים מצד הבריטים.
החלטנו במכה אחת להוציא את מלחמתנו ממעגל קסמים זה,
ויחד עם זה להראות לעולם שמלחמתנו אינה מתנהלת נגד
האדמיניסטראציה במקום, אלא שהאויב יושב בלונדון וב־קאוהיר.

התכנית
היתה קיימת מזמן. כשרק ניגשנו לקשור קשרים
ראשונים במצריים, היתר, המגמה להגיע לפעולות מסוג זה.

היה זה קו נוגד להשקפת אצ״ל?
אז, באותה תקופה, עסקנו עוד בויכוחים מרים וממושכים
עם ראשי אצ״ל, שראו את האויב מצומצם בגבולות הארץ
הזאת, ואת האחראים לכל היותר בארמון הנציב בירושלים.
שעות על גבי שעות היינו צריכים לכלות בויכוחים עקרים
עם בגין וחבריו --

עם מי?
--ע ם (חיים) לנדאו מיעקוב) מרידוד — על הגדרתהאויב. האצ״ל, שעוד נמצא בשלב של הריסת בנינים, דרש
מאתנו, בפי בגין, כבסיס לשיתוף פעולה, שנחדל מלהשתמש
במונח ״שלטון זר״ בהגדרת השלטון המנדטורי. לדעתו היה
צריך לכנותו ״משטר דיכוי״.

זה היה ויכוח על מונחים או על גישה עקרונית
לתפקיד המחתרת?
הייתי שואל אותו, מה יהיה אם מחר הבריטים יהיו אדיבים,
ולא ינקטו בפעולות דיכוי ז האם אז תיפסק המלחמה?
מובן שלא ראינו עדיין את אצ״ל בשל לעיכול פוליטי של
פעולה כהתנקשות בלורד מוין. משוס כן אף לא רמזלו להם
על כן בשיחותינו איתם.

חבר-מרבז ישראל שייב
בבית־הסוהר
בו גרו הוא ואשתו. שניהם היו פועלי יהלומים. בבוקר היו
יוצאים וחוזרים בערב. ואני הייתי חייב לשהות כל היום
בחדר, מבלי שדיירי הבית היו מרגישים בכל תנועה שהיא.
למחרת ההתנקשות יצאתי לתל־ליטוינסקי וגרתי זמן מסוים
יחידי בבית שעמד לרשותנו, אן באופן רשמי היה אותה שעה
להשכרה.

איפה ומתי כדיוק החלטתם לבצע את ההתנקשות?
בתליאביב.
ההחלטה בשלה מזמן. אני חושב שזה היה
בערן בחודש מרס, אפריל.

אז עלתה ההצעה בפעם הראשונה?
לא. הנושא עוד נידון בימיו של יאיר.

כ;ה היתה כוונתכם כלפי הערבים?

״סימן 3רי א ח שאין דהווו תי חו,,
מדוע בחרתם דוקא בלורד מוין?
עדיין לא היינו מוכנים, מבחינה ארגונית, לקלוע רחוק
יותר וגבוה יותר.

מה, אם כן, היתד, עיקר המטרה של הפעולה

״ב*דנו בתורתת ציוני מ־

אף פעם לא התקפנו ערבים. קודם כל, מפני שרצינו לגרום
לניטראליזציה של הערבים במלחמה נגד האנגלים. השגנו מטרה
זו עז שנת . 1947 אז ניסחנו את הסיסמה של ״ניטראליזציה
של המזרח התיכון״ --

מי ניסח את הסיסמה?

מתי הוחלט למעשה ע ל הפעולה? מי החליט?
הוחלט כמה חדשים לפני הביצוע. היתה חליפת מכתבים
כמעט יומיומית בין נתן (פרידמן־ילין) וביני( .ישראל) שייב
ישב אז במאסר. לעתים קרובות היו דעותינו כה זהות, עד
שמכתב אחד מאתנו לרעהו הכיל רעיונות שהשני רשם במכתב
שהיה אותה שעה בדרכו.

כיצד כתבתם

(בחיוך) עלי לאכזב אותן. כתבנו פשוט, בלי שום כתב־סתרים.
אף מכתב אחד לא אבד. כמובן לא הזכרנו שמות
מלאים.

מר שמיר, מה היתה המטרה העיקרית של
הפעולה בעיניך?
היו כמה מטרות: הפגנה, מכה, העברת המלחמה לחוץ־
לארץ, יצירת הד במזרח התיכון.

איזה הד?
רצינו להראות לערבים דרן למלחמה באימפריאליזם. כפרנו
בתורה הציונית שאנחנו סוכני המערב. היה רצון ליצור ברית
עם הערבים נגד האימפריאליזם.

ראיתם אפשרות מעשית לבך?
קוינו שנפעל בכינון זה. מלחמה באויב משותף יכולה לקרב
יותר מאשר דיבורים על אחווה. מטרה שלילית מקרבת לפעמים
יותר מאשר מטרה חיובית.

תצפית

במדינה
הת־צהריים !״
הגרמנים לא עמדו על דיקדוקי נימוסים.
בשבילם היה אז חשוב מכל לסלק את חש־בון־הזוועות
עם העם היהודי, כדי לסלול
את דרכם חזרה למשפחת העמים התרבותיים.
הסכם השילומים נחתם, קוים בנאמנות
על־ידי הגרמנים. א,־לם ישראל לא נתנה כמעט
דריסת־רגל לגרמני, לא הרשתה לאניה גרמנית
להגיע לחופיה.
המלצה כבים. אולם מאז השתנה הרבה
בעולם. גרמניה חזרה לא רק למשפחת עמי
התרבות, אלא אפילו הפכה למעצמה גדולה.
החודש ביקר קונראד אדנואר באמריקה, קצר
יותר תשואות מאשר וינטטון צ׳רצ׳יל, האיש
שהתיצב בשעתו כמעט יחידי מול המבול
הנאצי.
שוב לא היתד, שום המרצה לגרמנים לקיים
את הסכם השילומים, לשלם את ארוחת־הצהריים
של ישראל, פרט לאחת: לזכות
בהכרה דיפלומטית שלמה מצד ישראל, להתבסס
בשוק שלה, לכבוש בירה נוספת במרחב.
היא לא השאירה שום ספק שזו דרישתה.
נציגי חברת השילומים אמרו את אשר
פחד משרד־החוץ להגיד: יש להכיר בגרמניה,
לתת לציר מום מך שלה לנופף את
הדגל השחור־אדום־זהוב בירושלים, לתת ל־אוניותיה
לעגון בנמל חיפה( .העולס הזה

העם
מהיש תנ ה י

ביום קיץ, לפני תשע שנים, ישבו 650
אלף יהודי ארץ־ישראל ליד מקלטיהם, הקשיבו
בלב פועם לבשורת־נצחון גדולה. מפלגת
הלייבור ניצחה זה עתה באופן מכריע
את מפלגתו של וינסטון צ׳רצ׳יל. ממשלת
הספר־הלבן האנטי־ציוני נפלה. במקומה עלתה
לשלטון ממשלה שכמעט כל חבריה הבטיחו
חגיגית משך שנים ארוכות לרתוח את
שערי הארץ לעליה יהודית.
ההמשך נכנם להיסטוריה: המחתרת הלוחמת
הפסיקה את פעולותיה, הישוב כולו
חיכה לשינוי המכריע במדיניות הבריטית.
השינוי לא בא. הממשלה החדשה המשיכה
בדיוק באותו קו לפיו פעלה הממשלה הקודמת,
המחתרות חידשו את הפעולות, מאבק
הישוב הגיע לשיאו. המיבצר האחרון של
השלטון השנוא בירושלים נקרא על שמו של
שר הלייבור החשוב ביותר — ״בווינגראד״.
במה אלפי יהודים. אותם שהקשיבו
בשבוע שעבר לתוצאות הבחירות בארצות־הברית
(יארו בעולם) החליטו מראש שהאכזבה
לא תלכוד אותם שנית ברשתה. מבחינה
מעשית תפסה ממשלת אמריקה את מקומה
של ממשלת בריטניה, ושינוי גדול בהרכב
.)890 במדיניות הקונגרס יכול היה לבשר שינוי
משרד החוץ הבין את ההמשך הבלתי־כלפי
ישראל. אולם רוב רובם של תושבי
נמנע, אולם החליט להאכיל אותו, כמו רעל
ישראל למדו בינתיים ששינוי בפרלמנט אין
מסוכן, מנות קטנית, כדי להרגיל את הקיבה
פירושו, בהכרח, שינוי *במדיניות.
הישראלית לטעם. השבוע בלע הציבור הישבכל
זאת שיחקה הנקודה היהודית תפקיד ראלי מנה גדולה חדשה. ממטוס בלוד ירדה
לא מבוטל בבחירות ארצות־הברית. בחדשים
קבוצת אנשים בעלי הבעת־פנים ארית, ובהאחרונים
התעוררו יהודי אמריקה יותר מאראשם
ראש־עירית דיסלדורף (שנשא בכיסו
שר בכל תקופה אחרת מאז מלחמת־העצ־המלצה
מיוחדת של עתון יהודי גרמני,
מאות הישראלית, יצאו חוצץ נגד זיון ארי
שאישר את דאגתו ליהודים בעבר) כדי להשצות־ערב.
תתף
בועידה בינלאומית לעניני ביטוח. שרותי

(כל־זזוכויות ש מורו ת)

.היכון להלאמת חכרת המים ״מקורות״ .משה שרת, המעונין
להוכיח במפלגתו את כשרונו הפוליטי והמשתדל על כן לשמור על שלמות
הממשלה עד קרוב לבחירות, מצדד בצע!ד זה כפיצוי לציונים־הכללייס, הרואים
את עצמם מקופחים בשטחים ובים אחרים, בעיקר בקשר למס ההכנסה.

.כקרב הצ״כ עצמם טרם נפלה הכרעה סופית ביחס
לאפשרות פרישתם מן הקואליציה. טענת המצדדים: מפא״י יכולה
למרר בחדשים הקרובים באמצעות מס ההכנסה את חייהם של המוני בוחרי
הצ״כ, כגון בעלי מקצועות חפשייס, בעלי־מלאכה וסוחרים קטנים, כדי ליציר
בקרבם הרגשה ש״הציונים־הכלליים לא עזרו כלום״ .לעומת זאת סבורים
המתנגדים שעל הצ״כ לשמור על עמדותיהם, שיהיו חשובים שבעתיים במערכת
רבחירות.

• ההתנגדות בקרב אנשי הצ״ב לפרישת מפלגתם מן
הקואליציה תרפה עקב הלחץ המוגבר של נציבות מס-הכנסה
על חוגי העסקים והמסחר. פקידים בכירים של האוצר כבר יעצו
לסוחרים להימנע משביתתם בשבוס שעבר, הזהירו אותם שאס ישבתו, יוחל
בגביית סכומי מס דמיוניים על רווחים דמיוניים של כמה מראשי הסוחרים
בארץ־:־ שר האוצר יודע כי הציבור לא יתנגד לגביית מס־הכנסה מרווחים
גוולים, הערכה ראשונה כבר הוגשה בימים אלה לאחד מגדולי הסוחרים
בתל־אביב. התשלום הנדרש: רבע מיליון ל״י לשנת־כספים אחת.

.אם אתה עובד שביר, תובל לצפות לתיקונים ניכרים

כשבר היסוד שלך בהסכמים הקולקטיביים לשנת .1955 שינוי זה יהיה
תוצאת ישירה של התקרבות מועד־הבחיקות ורצונם של המוסדות המרכזיים
של הסתדרות העובדים הבאה לחסל את מרד ע סקני האיגוד המקצועי.
• משרד הפנים לא ימסד בממשלה הבאה לידי הצ״ב, אם
תמלא הנהגת מפא״י את דרישת אנשיה המטפלים ברשויות המקומיות. תיק
שר־הפנים יוצע מן הסתם לראוש־עיריית חיפה, אבא חושי, אך אין סיכויתז
שהוא יקבל את ההצעה.

.השגרירות הסובייטית בישראל תלך

כעקבות יתר

הנציגויות הדיפלומטיות, תשכור, זו הפעם הראשונה,
ישראליים־מקומיים. סיבת צעד זה: הוראות שנתקבלו מ מוסקבה
את שירותי־ההסברה הסובייטיים בישראל.
עובדים להרחיב

• לא מן הנמנע בי יפרוץ סכסוך ביו התאחדות האיב
רים
ומשרד החקלאות: האיכרים
טוענים כי אנשי משרד החקלאות,
הנתונים להשפעת הסתדרות־העובדים,
מחבלים במיכון החקלאי,
מסרבים להגביר את ייבוא המכונות
החקלאיות, משום שהדבר עשוי ל־הגדיל
את מספר המובטלים עוד לפני
הבחירות.

.ייתכן כי כזמן הקרוב
כיותר יחולו שיפורים נוספים
בתחבורה הציבורית, ה
המשלחת
הגרמנית בועידת הביטוח כמלון הנשיא
הקיבה מתרגלת במנות קטנות

לפחות בשלוש מדינות — ניו־יורק, פנסילבניה
וקאליפורניה — יש לקולות היהודיים
משקל רב. דוקא בהן הוכרעו הפעם
הבחירות ברוב זעיר של קולות. קולותיהם
של כמה אלפי יהודים, שהתרגזו על הממשלה,
יכלו לקבוע הרבה.
בניו־יורק, בעלת שני מיליון היהודים,
נבחר הדמוקרט איברל הארימן, מיליונר
ואיש־סודו של פראנקלין רוזבלט לשעבר,
ברוב של עשרת אלפים קולות בלבד, אחרי
שהפך את עניו ישראל לאחד מעמודי־התווך
של מצעו. באותה מדינה עצמה נבחר למשרת
התובע הכללי רוקה רפובליקאי — ודוקר,
מנצח רפובליקאי בודד זה היה יהודי.
שום שינוי מכריע לא יחול. אולם יש
להניח כי למחרת הבחירות עסקו מתכנני
המפלגה הרפובליקאית בענין חדש בשאלת
ישראל — כי באמריקה, ארץ הבחירות הנצחיות׳
כבר החלה השבוע המערכה לקראת
בחירת הנשיא בעוד שנתיים. קשה להניח
כי בשנתיים אלה תחזור פרשה מעליבה כמו
היריקה בפני ישראל בשעת ביקורו של משה
דיין (העולם הזה .)873

יחסי־חוץ
אור חי מג ר מני ה
בשום פרשה אחרת לא גילה משרד־החוץ
הישראלי פחות אומץ־לב אזרחי מאשר בפרשת
היחסים עם גרמניה. כשרצתה הממשלה
כי הכנסת תאשר את ההסכם, על אף נקיפת
מצפון מצד ח״כים רבים, הבטיחה * :לא
יהיו יחסים דיפלומטיים. נקבל חזרה את הגזלה
מידי השודדים, אך לא נסעד איתם ארו־העולם
הזה 891

בינעירונית. הפעלת הרכבת חחדשה
לחיפה כמתחרה רציני גרמה סיד לדיונים
דחופים של אנשי־אשד. אחד
השיפורים המוצעים: הרחבת שירות־התחבורה
לחיפה על־ידי הקמת תח־נות־אוטובוסים
בינעירוניות בצפון תל־אביב, י מת־גן, יפו ומרכז־העיר.

.הביטוח הרפואי הלאומי יכנס לתוקפו בשנת

, 1956 יאם

הבטחון דאגו לשלום האורחים, העלימו את
מקום כינוס הועידה (מלון הנשיא, ירושלים),
נעצו מבטים חודרניים בכל נכנם ויוצא.
אולם שום דבר לא קרה. רובו הגדול
של הציבור הישראלי התרגל מזמן למחשבה
שאין טעם רב לירוק בפני אומה המסלקת
לפי שעה במידה רבה את חשבונות־המחיה
שלו.

יישארו הצ״כ עד אז שותפים לשלטון. אולם אין פירושו של דבר כי קופת־חולים
ההסתדרותית תחוסל: ההסדר המוצע הואי כי תמורת תשלום קטן,
נוסף על התשלום שייגבה מכל אזרח, יוכל כל אדם להמשיך את חברותו
גם בהסתדרות וגס בקופת־חולים. אנשי ההסתדרות מאמינים כי רבים יבכרו
דרך זו, היות ואין להניזז כי בעשר השנים הראשונות לקיומם יוכלו שירותי־הבריאות
הממלכתיים להגיע לרמה הרפואית ולרמת הציוד והתקן של קופת־חולים.

בטחון

.כקיץ
הבא יחסרו ירקות רכים בסל־המזון שלך: למעלה
מ־ 750/0מכלל האדמות החקלאיות בישראל לא ייזרשו בירקות, ינוצלו לצרכי
גידולי־ייצוא וגידולים תעשייתיים מסויימים, בעיקר כותנה, בטטות ובוטנים.

בשעה שרוב אזרחי ישראל עוסקים בעיסוקיהם
הרגילים, מתיחסים אל תקריות-
גבול כאל חלק בלתי־נעים של קריאת ה־עתון
היומי, עסוקים כמה אלפי ישראלים
במלחמה מתמדת, בלתי־פוסקת, על הגבול.
זוהי מלחמה זעירה, שלרוב אינה חודרת
כלל אל החדשות. אולם למעורבים בה,
היא דומה לכל מלחמה אחרת, על סבלותיה
ויסוריה, גילוי הגבורה ומתח הסכנה.
פרט להבדל אחד: החייל החוזר מן
המערכה הזאת אינו זוכה לשום הערכה
מיוחדת, נראה בדיוק ככל לובש מדים
אחר, שבילה יום ליד שולחן־הכתיבה. אמנם,
ישנו הרקע האדום לסמל צה״ל, המציין
את חייל חיל־הרגלים, אולם, התלונן לא
מכבר חייל בעתון חטיבתי ,״בעיר לא יודעים
מה זה רקע אדום. הם רואים ג׳ובני־קים
עם נעליים חצאיות ובגדים יפים, חושבים
שהם חיילים, ואלינו בכלל לא מביטים

• אם אתה חובב מוסיקה, תובל ליהנות בקרוב מקונצרטים
של התזמורת הפילהרמונית כמהירים עממיים. התזמורת עומדת

מו תו ש ד רח מי

תפקיד שכותבים עליו. את אחת
הפעולות האופייניות של חיל־הרגלים, ב
לערוך
קונצרטים אלה, לאחר שנוכחה כי הקהל, הסובל ממחסור במזוימניס,
נרתע מפני המחירים הגבוהים, סרב השנה לפדות מאות כרטיסי־מינוי. תוכנית
הקונצרטים העממיים תהיה התוכנית הרגילה בשינויים קלים. דק במקרה של
הופעת מוסיקאים אורחים, יהיה מחיר הכרטיסים בלתי־עממי.

.היחסים בין ״הבימה״ ו״התיאטרון הקאמרי״ הולכים
ומחריפים. לאחר התקפת אנשי הבימה על במאי הקאמרי, יוסף מילוא,
לו גל פעילותו בפאריס, נוצר עתה מצב בו מסרבים שני המוסדות להכיר
בסידורים, אדמזיניסטרטיביים הדדיים, בולל תיאום ,,מועדי. הוצגות־הבכורה.
הדוגמה האחרונה: הצגות־הבכורח של המרד על הקיין והאיש שבא לסעוד
נקבעו לאותו ערב, למרות ששני הצדידם ידעו עיל כך מראש.

.ייתכן בי כקרוב יוקם בישראל אירגון של ״בעלי בתי־קולנוע
לעתיד״ ,שיתחרו, בהתאחדות בעלי בתי־הקולנוע הקיימת :
ההתאחדות הנוכחית מונעת, לדברי החדשים, הקמת בתי־קולנוע חדשים בערים
הגדולות, ביחוד בירושלים. בין השאר לוחצים חברי־ההתאחדות על סוכני
חברות הסרטים השונות שלא להיכנס להסכמים עם הבעלים החדשים ולא
לספק להם את הזכיונות לציוד החדיש, אשר שייך, במקרים רבים, לחברות.

במדינה
ימי לא־שלום־לא־למחמה, תאר החודש החייל
פנחס בן־שאול בעלון פנימי :
.יצאה פלוגתנו לעבודה רגילה, שגרתית.
אך היה בה משהו מ־וחד. כי היתד, זו
מאותן המשימות שכותבים עליהן בעתו־נות.
לחיל הקרבי דומה שהוא מקופח קפוח
גדול בכך שאין מאמצו היום־יומי האפור
מתסרסם. לעומת זאת מרבים בפרסום ברקס
החיצוני של החילות המצוחצחים.
השדה״ תפקיד
לכן משמזדמן ל.נמלת
,ראיי״ לפרסום מעורר בו הדבר התלהבות
רבה.
כך היה באותו יום בו יצאנו להבטחת
קבוצת המודדים שבאו לסמן את הגבול.
כתתנו — כתה — 1קבלה הוראה להתמקם
בשדה הפתוח. לא הרגשנו בכל סכנה.
הרי מדי יום ביומו היו מגיעים לכאן פטרול,
סיור, וכל אחד מאתנו הכיר יפה את
האזור. אך ראובן, שיכלנו תמיד לסמוך
על כשרו הטקסי, פקד עלינו לשכב ולהתפזר•
הוא אומר לעזרא הסמ״כ לודא בצוע
ונגש למ״מ.
.יגאל, תראה׳ מצב הכתה שלי מאד לא
נוח כאן. אין לנו מחסרת, ולהתחפר עד
הצהרים׳ לא כדאי. חוץ מזה המודדים יכנסו
שם לשטח מת לגבינו. אם נעלה לרכס הזה,
נשלוט על השטח המת, נחלש על עמדת
הלגיון וגם האנשים יהיו בטוחים יותר.״
,ראובן, ראובן, אל תשכח שאתה מ״כ ולא
גנרל,״ מעיר יגאל. ,הרכס הזה מעבר לנבול
ויש הוראה מפורשת לא לעבור. ה־מקל״פ
מחסה עליך מאחור, והמרגמה של
מ־סקה מכוונת לעמדת הלגיון.״
.אבל מד, יהיה אם...״
.ראובן, אל תדאג, לא מפקירים אתכם
סתם. תגיד לחברה שלך שיתחפרו.״
ראובן הניע את ידו בספק.

אנו טירונים המתרגלים התבססות. אנחנו
״ותיקים״ ,וזה אומר הכל. זה אומר כי
נתנסינו בכל סוגי האמונים, בחמסין ובגשם
שוטף, במסעות סבל במדבר יהודה
ובריצה אחרי טאנקים במישורי הנגב, בהסתערויות
על גבעות סלעיות ובהתב־ססויות
על משלטים קרחים, בקרבות בשטח
בנוי ובתמרונים ארציים, במארבים ובסיור
ם. א ו ותיקים ! וכך שוכב לו רחמים,
המקלען שלנו, גלוי לעיני הלגיונרים בעמדה
ממול.
לפתע שמענו כדור שורק מעל הראש.
כדור בודד. אולי נפלט. לא. הנה ראובן
זוחל אלינו. הוא מעביר פקודות :
,הכתה 300 העמדה שממול...״
אך כאילו נעצר משהו בגרונו. אנו דרוכים
ליריד .,י אך אין הוא משמיע את ה,א—ש״
המשוך והשקט שלו.
.חדל ! חדל נשמעת שאגת ד,מ״מ.
״השתגעתם? המודדים עוד למטה !״
יצחק לוחש לי בקול רועד . :תראה,
עזרא סוחב אחריו את רחמים ואת המקלע.
רחמים חבוש.״
פקודת האש ד,מתמר,מד,ת משרה הרגשה
של עזובה ובדידות. לאף אחד לא אכפת
משמעת־ראש הארורה ! הרי כבר הייתי
הורג את הצלף הארור הזה ! ראיתי כי גם
יצחק לופת את הרובה בעוית אכזרית. לא
חונכנו על שאיפת הנקם. אך בערה ב.ו
ההרגשה שרק בדם ניתן לכפר על העוול
הנורא שנעשה.
וכאילו הבינו זאת גם השמים. שריקה
חדה, ופצצר, יורדת. זאת המרגמה של מוסקה.
ענן אבק ועשן. רעם מחריד. צרורות
מקלע. שריקות כדורים. קלעים נתקעים
בחול לידינו. ואנו נצמדים למחסות.
במפתיע משתרר שקט בשדה. שקט מחריד.
.ותשקם הארץ.״ הרי אין כאן מלחמה.
הרובאי
מן השורה. על רחמים כבדי׳
הדממה. אותו רחמים שעמד הבקר
פעמיים בתור לאוכל. כשהיה רעב, לא ראה
בכך עבירה .״בצבא לוקחים מכל מה שנותנים;
וכשלא נותנים, לוקחים לבד.״ אידיאלים
לאומיים היו רחוקים מלבו. אך הוא
היה חיל טוב. לוחם. הוא לא למד את ערכי
ההתנדבות והמסירות החברתית, אך הגשים
אותם בחיי יום־יום. לא ספר את הלגימות
כשנתן את מימיתו לחבר, אלא סמך
על הגינותו. כשיורם, המקלען, נהרג באותו
לילה גשום, כשמארב ערבי פתח עלינו
באש מעשרים מטר, דרש רחמים את המקלע.
הוא ראה בכך חובה ליורם שנרצח
ולא. התנדבות למען המולדת.״
רחמים היה צ׳יזבאתניק ידוע. היה מרבה
לספר לחבריו ולחברותיו על הקרבות ה־מסמרי־שער
בהם השתתף. הוא לא הבין
את הגבורה שהוא עצמו היה נושאה, גבורת
המאמץ היום יומי באמונים מפרכים
וחד־גוניים, גבורת הישיבה הממושכת והמשעממת
על משלטי הגבול.״

נפט
טי פהשלח קוו ת

מזכיר אפרים גוזמו
״לא תהיה לך •החוצפה !״

.תגיד, מי המקלען שלך?״ שאל יגאל
בלכתו.
,רחמים. בחור רציני.״
,טוב. שלח אותו לשם, לחפות על דוד.
המקלע שלו ממילא אינו עשוי לפעול.״

להתחפר, להתחפר, להתחפר!
ורחמים הלך, ואתו עזרא. כמו שאמרו להם.
ולא חזר יותר.
הוא לא יצא לקרב גדול. הוא שכב,
הקיצוני בשורתנו. הוא חפה על האגף.
כמונו, גם הוא לא התחפר. ,וכי יתחפר
לשעתים ז אנחנו טירונים שראובן צועק
עלינו להתחפר ז שילך לעזאל יחד עם ה־מ״מ
יושבים להם תחת העץ, בצל,
ו.ד,נים מן המפות.״

לא קל לשכנע חיל להתחפר. הרי אין

השבוע טיפטפה הטיפה הראשונה לתוך
מיבחנוח חוקרי־הנפט הישראליים. לא היתד,
זאת, עדיין, טיפה של נפט, אלא טיפה
של תקווה.
בעומק של שלושת אלפים רגל, בקידוח
ליד סדום, מצאו הקודחים רגבים -מן הסוג
המצוי במקומות בהם ישנו נפט. הם לא
פרצו מיד בתרועת־נצחון: קודם כל היה
צורך לבחון היטב את הרגבים, להעמיק
את הקידוח עד שלושה קילומטרים. הסיכויים:
מבטיחים.

ספלגו ת
\ו?מן ל א הגוי
בשבוע שעבר נסגרו קרוב ל״ 50 אלף
חנויות בארץ, כאות אבל על מותו של
המתאבד הירושלמי ישראל סיני (העולם
הזה )890 וכמחאה על שיטת המסים. היתד,
* איש הצ״כ יצחק זיו־אב. מנהל התאחדות
האיכרים, נמנע מלהופיע באסיפה של השובתים,
אמר ששר־התחבורה יוסף ספיר יעץ
לו לבטל את הופעתו.

זאת מעין חזרה כללית לשביתה ממושכת
יותר, אם לא יחולו שינויים במערכת המש.
הממשל.־ ,הפעילה את כל האמצעים למנוע
את השביתה, כולל הבטחות לסוחרי אשקלון
לתת להם הנחות מיוחדות אם לא ישבתו.
הציונים־הכלליים התנגדו לשביתה. אולם
השביתה הצליחה.
היה זה נצחון אישי׳ גדול של אדם אחד,
אשר לפי כל הסימנים ישמע עליו הציבור
הרחב במידה גוברת והולכת בחדשים הקרובים:
מזכיר התאחדות־הסוחרים אפריים
גוזמן, פורש ממפלגת ד,ציונים־ד,כלליים המתכנן
הקמת רשימה עצמאית לכנסת.
״הם דואגים לגדולים גחמן, גבר
רחב וחסון, שבא לארץ בגיל ,9לא יצא
גבולותיה אף פעם אחת מאז (.הריביירה
שלי נהריה, השוייץ שלי צפת כבר
הטביע פעם את חותמו על הנוף הפוליטי
של הארץ. הוא שיזם וביצע את שביתת־הסוחרים
הענקית עם התחלת קיצוב הבגדים,
שסתמה את הגולל על משטרו של

דברים אלה של יהודה נדיבי, מזכיר עירית
תל־אביב, לאי היו מכוונים, הס וחלילה, כלפי
ראשי־העיר, חיים לבנון וסגניו. הם היו
מכוונים כלפי מזכירי לשכת העבודה הכללית,
שפרצו לחדרו של לבנון, הכריזו שם
שביתת־שבת. סיבת השביתה: ביטול השתתפות
העירייה בתקציב עבודות־הדחק.
לבנון ונדיבי לא איפשרו לעת־נאים ול־צלמים
כל גישה אל השובתים. אולם אריה
פפ-.בוך, דובר־ד,שובתים׳ שנשאר בחוץ, נתן
הסבר מקיף לרקע־ד,שביתה . :ביטול השתתפות
העיריה בתקציב עבודות־הדחק בא
עלינו כמהלומה. אפשר לפתיר את הבעייה
בקלות, למרות סירובו של משרד־הפנים להמשיך
במימין התקציב. מגוחך הוא אם לא
יימצא סכום לעבודות כאלה מתוך תקציב
עירוני של 24 מיליון ל״י לשנה ...כנראה ש־פרנסי־העיר
מעדיפים לנער מעל עצמם כל
אחריות !״
תגובה חריפה. בצורה חריפה עוד יותר
הגיב על הפרשה כולה מזכיר מועצת

המובטלים השובתים לפני העיריה
״שישבתו אצל גולדה !״

דוב יוסף, סללה את הדרך לעליתם המפתיעה
של ד,צוינים־ה,כלליים.
אולם הוא לא היה מאושר במפלגתו,
״הם דואגים רק לגדולים טען .״גורלם
של הקטנים לא מענין אותם כשאיים
בפרישה ליגלג מנהל ד,צ״כ׳ יוסף סרלין :
״לא תהיה לך החוצפה למחרת היום
פרש מזמן.
לא הית:־ ,זאת הרפתקנות. גוזמן סמך
על 24 אלף סוחריו הרשומים, הפזורים בכל
רחבי הארץ, מסוגלים בליכודם, יחד עס
משפחותיהם וידידים, להכניס לכנסת לפחות.
ששה צירים. מאמין מזמן: אנשי־העסקים
הקטנים, חנוונים ובעלי־מלאכה, ד,ם הקר־בנות
של הקואליציה הקיימת, בה מתחלקים
הגדולים משני הסקטורים את הזכויות ביניהם.
מם ההכנסה, המפלה לטובה את הגדולים,
מקפח את הקטנים השכירים והעצמאיים
כאחד, יסלול את הדרך לרשימה החדשה.
פדורגל עד שפת הים. כל המכיר
את גוזמן אינו, מזלזל בכוחותיו. אב לשלושה
ילדים האוהב מותרות, מחזיק מכונית
עם נהג ומשלם 250ל״י מס־הכנסה לחודש,
משחק כדורגל בשפת־הים ומוכן בכל שעה
להתערב על הישגי שחיה של קילומטרים,
מכריז גוזמן על עצמו :״אני אורב לחיות!״
הוא גש אוהב לעשות דברים: למחרת
החלטת או״ם התמים מי שהיה אז בן ,40
חולל נסים בשטח הסעד, אסף ערב אחד
אצל החרשתן סם (משי) זקס 12 אלף לירות
לשיקום משפחות חיילים .״אלה היו החדשים
המאושרים ביותר של חיי,״ טוען
גוזמן.
אולם אחרי המלחמה דאג גם לערבים,
עמד על זכויות סוחרי נצרת בפני המושל
הצבאי, חיסל הפליות רבות. הוא בטוח
עתה בקולותיהם, כמו בקולות היהודיים.
אמר עסקן ד,צ״כ :״זה לא רציני אולם
השבוע כבר היה ברור כי תכניותיו של
גוזמו משפיעים במידה לא מעטה על
עמדת הציונים־הכלליים בקואליציה (ראה
תצפית).

שכית 1ת
לחם לי לדים
״האנשים היושבים בחדרו של ראש־העיר
הם מתפרעים ! בהיותי יהודי אני מתבייש
בהם ! ״

פועלי תל־אביב, אליעזר שכטר, שבא לעודד
את השובתים . :עיריית תל־אביב היא המקום
היחידי, בו פורצות שביתות בזו אחר זו.
רצינו להסדיר את הסיכם וך בדרכים הוגנות,
אך נתקלנו ביחס של זילזול. עתה נמשיך לשבות
עד למילוי כל דרישותינו.״
דעה מנוגדת לחלוטין השמיע נציג חירות
בעיריית תל־אביב, סגן ראש־העיר, משר, אי־כילוב.
לדבריו, לא היתד, השביתה אלא סחטנות
של השמאל .״מס־החדר ומס־המים הנגבים
מן האזרחים לא יוכלו לחסל את האבטלה.
אם הם רוצים לשבות, שישבתו אצל
גולדה מאירסון: האבטלה היא בעייה רצינית־כללית,
לא בעייתה של עיריית תל־אביב.
מצבע דין. עמדתו הנמרצת של איכילוב
העמידה במצב בלתי־נעים את מזכירי לשכות
העבודה מטעם חירות, אשר הצטרפו אף
הם לשובתים. אולם עדין עוד יותר מכל היה
מצבם של אנשי־ד,משטרה: הם, שהוזעקו פעמים
לאין־טפור, כדי להגן על מזכירי־ד,לשכות
מפני מובטלים נזעמים, נאלצו עתה לפעול
נגד המזכירים. השוטרים, ידעו כי כל צעד
בלתי־זהיר מצדם עשוי לחולל סערה ציבורית,
ביכרו שלא לפעול כלל.
בתוך המתיחות שאפפה את הבניין הגדול
של עיריית תל־איב נשכח הגורם העיקרי
לסכסיך: המוני המובטלים שהצטופפו בחוץ,
שוחחו בקולי קולות, או סקרו את המקום
באדישות. הם לא התעניינו כלל בפרטי־הסכסוך.
הם רצו רק דבר קל־ערך: עבודה
ולחם לילדיהם. לא היה חשוב להם אם לחם
זה יבוא מידי העירייה, הממשלה, או ההסתדרות.
ביום
א׳ בערב נערכה ישיבה סוערת בין
נציגי לשכות־העבודה ונציגי־העירייה. התוצאה
היתד, פשרה: השביתה נסתיימה 250 .מן
המובטלים יוכלו לעבוד כעובדי״דחק בעירייה,
להביא לחם לילדיהם, גורלם של מאות
מובטלים אחרים נשאר לוטה בערפל.

רפואה
מברקלאמ רי ק ה
לפני שבועיים שלח יוסף סדלין, שרד,בריאות
החייכני, מיברק בהול לחברו במפלגה,
ח״כ שלום זיסמן, קרא לו לחזור מיד
הביתה באוירון הראשון. בגלל משבר פוליס,
פתאומי.״ זיסמן, שיצא לא מכבר בני־
(המשך בעמוד )12
העולם הזה 891

גוד לרצונו, לשליחות מפלגתית באמריקה,
קיבל את המיברק בשעה עשר בבוקר, עלה
למטוס בשעה שתיים אחרי־הצהריים.
לבו ניבא לו רעות. הוא לא תיאר לעצמו
שפרץ משבר כה חמור שהיה צורך להזעיקו
דווקה באוירון הראשון. הוא צדק: בבואו
הביתה למד שאשתו הוכנסה לבית־חולים בי־לינס־ן,
נאבקת עם המוות.
ענין שד שן כינה. ציונה זיסמן, צברית
אהודה ואם לשתי יהדות, לא שמה לב
כשנשרה ציפורן מאחת מאצבעות רגלה. באשה
חרוצה, העובדת כפקידה במחלקת החשבונות
של חברת החשמל על אף מעמדו
של בעלה כחבר־כנסת וכמנהל בחברת רסקו,
לא נתנה לפרט כה פעוט להפריע לה. היא
יצאה יחפה לגינה הקטנטנה שמאחורי הבית
הרמתגני היפה של הזיסמנים, בזה לזבל
שהיה פזור בו.
כעבור זמן קצר הרגישה כי פניה התנפחו.
היא לא שמה לב גם לכך, היתר, בטוחה
שהדבר נובע משן הבינה. רק כשמצבה החמיר
מאד והיא איבדה את הכרתה, נקרא
רומא. הדיאגנוזה: טיטאנום *.
ציונה הפכה חיה. סרלין שמע על
המקרה בשעה שציונה הוכנסה לבית־החולים.
מלבד דאגתו הטבעית לשלום משפחה קרובה,
נקף אותו מצפונו במיוחד כי הוא היה
האיש שהניע את זיסמן לצאת לשליחות,
מנע בעדו להיות קרוב לאשתו. הדו״חים של
הרופאים הלכו והחמירו, גרמו לנדודי שינתו
של שר־הבריאות.
אולם להפתעת הרופאים* ,גילתה ציונה
החרוצה כי גופה חסון במידה בלתי־רגילה :
אחרי ימים רבים של מאבק חסר־הכרה, ניצחה
את המחלה, היתד, השבוע בדרך אל
רינצחון הסופי. בהתאם לנוהג היהודי, המורה
לשנות את שמו של אדם שנחלץ מידי המוות,
החליטה אמה לקרוא לה, להבא בשם חיה.
דת ישו באילת
לפ:י שנתיים טיילה רחל בר־גיורא ברחובות
סנט־לואיס, ארצות־הברית, נתקלה ב־אסיפת־רחוב
דתית. מבטה נתקל בכתובת
עברית, אשר הנואם הכריז עליה כעל פסוק
מן התנ״ך: רחל התרגזה: כבוגרת סמינר לוע־סקי
למורות בתל־אביב, ידעה היטב שאין פסוק
כזה בתנ״ך. היא ניגשה אל הנואם, נכנסה
עמו לויכוח. הפסוק היה מן הברית החדשה,
ותוך זמן קצר הפכה רחל בר־גיורא למא-
סי.ה בישו.
הצברית הצעירה 26 שהוריד, באו לפני
שלושים שנה מאמריקה ׳(האב היה תייר,
האם חלוצה בקבוצת הפועל־ר,מזרחי) הת־יחסה
לאמונתה החדשה באותו מרץ כמו
לכל דבר שעשתה בחייה: לפני כן היתר,
חברת אצ״ל, ישבה שנתיים בבית־הסוהר
בבית־לחם כחשודה בהפצצת משטרת בית־דגץ;
במלחמת־השיחרור היתד, קצינה בצבא,
שרתה בחזית המשולש, בה נפל בעלה,
אבי ילדה בן ה־.5
אלמוני בטלפון. כשחזרה רחל ארצה,
פרשה מקיבוץ סעד של הפועל המזרחי, התנדבה
כמורה לבית־הספר (הדתי) מושב
העולים (מטוניסיה) שרשרת א׳ בנגב הצפוני.
היא היתר, מורה טובה. מפעם לפעם ביק־רוה
ידידים נוצריים, פעם שלחו לה משלוח
של ספרי ת.״ך של המיסיון. מפקח מחלקת.החינוך
שמח — היה חוסר בספרים בבית־הספר
הנידח, והידידים בעלי־המכוניות היו
תמיד טובים לטרמפ.
אולם לרחל לא היה מנוח. היא התנדבה
כמורה לאילת, השיגה את מבוקשתה, אחרי
מאמציס, בראשית שנת־הלימודים הנוכחית.
שם חיכה לה תפקיד קשה, כאוות לבה :
25 ילד ם בני גילים שונים ( 6עד )15
שלמדו כולם בכיתה אחת, באו ברובם
>?משפחות רעועות. תנאי־האקלים ורקע הילדים
הבריחו את כל המורות הקודמות.
ההורים שמחו שעתה באה מורה קבועה
ממש, שהתנדבה אפילו להקים בית־ילדים
לשעות אחרי־הצהרים, לעבוד בו חינם.
בחג הסוכות בילתה רחל בירושליב, אצל
ידידים, במיסיון האמריקאי. לפתע צילצל
הטלפון. אלמוני הזמין אותה לבוא לשיחה
בבית־העס, בשם הליגה למלחמה בשמד.
משרד החינוך, הודיע האלמוני, מסכים שתדחה
את שיבתה לאילת.
* מחלה של מערכת־העצבים המרכזית הנגרמת
על־ידי חיידק החודר מבעד לפצע
פתוח• .הסימפטום: התמתחות כל השרירים,
צמרמורת תכופה. אם הטיפול מתעכב למעלה
משלושה ימים, שעור התמותה עולה על
ס/ס.80
העולם הזה 891

קרובי העצורים צאריקה עבדו ורינה נימי סמנה
״שיביאו אותם למשפט !״

״יהיו לד צרות !״ בבית־העם חיכו
לה כמה יהודים אדוקים בגיל העמידה,
ששכחו להציג את עצמם. דרשו מן המורה
להתפטר מ ד, אחרת ״יהיו לך צרות.״ רחל,
בטוחה באמונם של בני־המקום, שידעו כי
לא ר פיצה את דתה בחדר בית־הספר, סירבה,
חזרה לאילת.
בינתיים שמע חנוך נגר, ראש המועצה
המקומית, ברדיו כי מחפשים מורה באילת.
הוא טרם החלים מהפתעתו כשקיבל מיברק
ממפקח החינוך בבאר־שבע ש״לא לתת
דריסת־רגל למורה בבית־הספר.״ נגר׳ כמו
ההורים, תמכו ברחל, יעצו לה לנסוע לבאר
שבע. אולם המפקח, אריה סימון, לא רצה
להתערב. הענין, כך הודיע, בא מירושלים.
בכל זאת רמז שכדאי לה לגשת קודם כל
למשיד הליגה למלחמה בשמד בבאר־שבע.
מספרת רחל :״האיש הופניתי אליו

מורה רחל כר־גיורא
״זו רק ההתחלה !

דרש שאתפטר. אמרתי לו שא.י מרגישה
טוב בתפקידי. הוא אמר שאסע לאמריקה.
שאלתי: מי ישלם בעד הנסיעה? הוא
אמר: אל תדאגי, אנחנו נשלם. כשסירבתי,
הציע שאירשם במשרד־החינוך כנוצריה,
לא אגלה שהייתי יהודיה, אז יתנו לי לעבוד
בנצרת. אמדתי שאינני נוצריה, אלא יהודיה,
משיחית* .אז ניגש אלי, כופף לי את
היד וצעק: לא נשחק איתך ! זו רק
ההתחלה !״
התשובה התעכבה. בירושלים דרשה
רחל תשובה רשמית ממשרד־החינוך. אולם
זו התעכבה: משרד־החינוך ידע כי רחל
בר־גיורא תגיש לבית־המשפט העליון מיד
בקשה לצו על־תנאי, לא היה בטוח בצד
החוקי של הענין. אולם רחל היתד, בטוחה
שתפוטר.
״מה היו היהודים אומרים לו פוטר
* שייכת לכת של יהודים ריוזפצים לה־שאר
יהודים, מאמינים בישו כבמשיח יהודי

(העולם הזה .)862

מורה יהודי באמריקה בגלל דתו?״ קראד.
בזעם .״זוהי מדינה דמוקרטית או לא?
לאף אחד לא איכפת מה אני מאמינה.
אבל צריכים סוף־סוף להחליט אם זה חינוך
ממלכתי או חינוך דתי יהודי ! ״
השבוע עוד היסס משרד־החינוך. אך היה
כמעט בטוח כי בקרוב יזכה הקהל הישראלי
לחזות באחד המשפטים המעדנים
ביותר על היחס בין המדינה והדת.

חינוך
המש רנו ילאחדזן
השבוע ישב פייר אודן ג׳ילבר, שגריר צרפת
בישראל, במשרדו התל־אביבי המרוזח,
עסק בעריכה תוכניות־מלחמה. לא היו אלו
תוכניות של מלחמה כלכלית, או מלחמה
אטומית. היה זה השלב החדש במאבק בין
השפות האנגלית והצרפתית על השליטה במרחב.
מאז
מלחמת העולם הראשונה קנתה לה
השפה הצרפתית להמונים ביי וישירה, לא
המרחב, הפכה לכלי ביטוי מובן מאליו לאינטליגנציה
של מצריים, סוריה והלבנון. רק
בארץ־ ישראל השתלטה האנגלית, דחקה את
הצרפתית הצידה, למרות הכספים הרבים שהשקיעו
הצרפתים בבתי־הספר של המיסיונים
ושל חברת כל ישראל.חברים.
לאחר הקמת מדינת־ישראל נתמלאו הצרפתים
תקוות לשיפור המצב: הם היו בטוחים
כי איבתו של היישוב העברי לבריטים
תניע את הממשלה לבטל את האנגלית כשפה
רשמית, להנהיג במקומה את הצרפתית. אולם
התקוות נתבדו. החישובים המעשיים נצחו
את הרגשות. האנגלית, שהפכה בינתיים לשפה
החשובה ביותר ביחסים בינלאומיים הוסיפה
לשמור על מעמדה הרשמי. לעומת זאת
ירדו בתי־הספר של המיסיונים מטה מטה
עם צמצום הישוב הערבי בארץ. י ובתי הספר
של חכי״ח הוכו מכה קשה על־ידי הנהגת
החינוך הממלכתי.
דרךי שי ר ה. אולם הצרפתים לא אמרו
נואש. הם חיפשו דרך לתיקון המצב, נוכחו
כי הדרך הטובה ביותר היא להקנות את
השפה הצרפתית להמונים בדרך ישירה, לא
באמצעות המייסיונים למיניהם, שאינם אהודים
ביותר.
השבוע עשה ג׳ילבר, שקיבל הוראות מתאימות
ממשרד־החינוך הצרפתי, את הצעד הראשון
בדרך הישירה: הוא קיבל על עצמו
לגייס 100 מיליון פראנק ממקורות שונים,
להקים בית ספר תיכוני גדול על מגרש בן
25 דונאם, בשיכון העממי החדש בשייך-
מונים.
משרד־החינוך הישראלי קיבל את התוכנית
באהדה. אולם הוא עדיין לא נתן את התשובה
על שני התנאים שהעמידה ממשלת־צרפת
להקמת בית־הספר :
• שפת הלימוד הזרה, הראשונה במעלה,
תהיה הצרפתית.
• הילדים שעלו מארצות־חסות צרפתיות
יתקבלו לבית־הספר בהנחות ניכרות. .
על אף כל זאת היה דומה כי התקפת־המחץ
החדשה של השפה הצרפתית על המשלט

האנגלי האחרון * תתפתח יפה, תשיג תיצ־אות
חיוביות.

מעוטי
שדשה נו ת רו בכדא
מעשה אלימות אסור על פי החוק. כאשר
תוקף אזרח אחד את חברו, נכנם לפעולה
ימ גנון ענף וקפדני שמטרתו לברר את
דאמת, למצוא את הנאשם, להביאו על
ענשו. לשם כך קיימת משטרה; לשם כך
קיימים בתי־משפט.
כאשר תקפו מפגינים קומוניסטיים את
איש הממשל הצבאי בנצרת, סרן אברהם
הוז (העולם הזה ,)872 שניסה לבדו לפזר
את ההפגנה נכנס מנגנון החוק לפעולה.
המשטרה ערכה חיפושים, עצרה חשודים.
אלא שבמקום להמשיך את מהלכם האיטי
והקבוע, נעצרו טחנות־הצדק. במקום להביא
אותם למשפט על־פי חוקי הארץ הצודקים,
מצאה הממשלה לנכון להפעיל את ירושת
המשטר הקולוניאלי, להחזיק את 33 החשודים
במעצר אדמיניסטרטיבי, לפי סעיף
111 של חוקי־החרום. חתימתו של קצין
צבא באה במקומו של פסק־דין של שופט.
מאז, שוחררו רוב העצורים ממחנה ג׳למי
הנודע. בבית־הכלא של משטרת טבריה נשארו
רק שלושה צעירים ערביים, שמאסרנו
הוארך אוטומטית לתקופה נוספת של שנה.
אלמנה ואשה הרה. השבוע נטעה
קבוצה קטנה אך מגוונת באוטובוס לירושלים.
הערביה הזקנה, לבושת השחורים;
ר,גרמניה הנוצריה הצעירה, בעלת השיער
הבלונדי, שעלתה ארצה עם בעלה היהודי,
התאלמנה, נישאה לצעיר ערבי נוצרי בנצרת. ,
ולדה לו שני ילדים; הגבר הערבי, לביש
חליפת הצמר הכבדה — כולם נועדו לראיון
עם ציפורה שרת, בבית ראש־הממשלה.
בקשתם: לשחרר את שלושת העצורים,
ריזק ניקולא עבדו, מוחמד נימר סאמנת
תור אל־סמרה ממעצרם אי — לכל הפחות —
להעמידם לדין.
אמרה הערביה הזקנה, צאריקה עבדו :
״אני אלמנה בת .54 בני ריזק הוא מפרנסי
היחידי ומפרנס את אחיו הצעיר ...האמצעים
השרירותיים שננקטו נגד בני פוגעים
קשה בחיינו המשפחתיים וגורמים ל־הרעבתנו.״
אמרה
האשד, הבלו׳דית, רינה נימר סאכד
נה, שהיא עתה בהריון :״מאז שעצרו
את בעלי, התרוצצתי במשרדי־המושל ובמשטרה.
אף אחד לא רצה לענות לי. אף
אחד לא רצה לדבר אתי על מעצר בעלי.
בשבילי זוהי טרגדיה. בשבילם, זהו מקרה
אדמיניסטרטיבי.״
אמר הגבר, יוסף ניקולא עבדו :״יש י
משהו נגדם? שיביאו אותם למשפט, אם
שופט ימצא אותם אשמים — אדרבה !
שידון אותם ל־ 32 שנה, לא לשנה אחת.
ההתנהגות הנוכחית יכולה לומר רק שני
דברים: או שהממשלה אינה מאמינה בבתי־המשפט
של המדינה, או שאין לה שום
הוכחות ממשיות נגד העצורים.״
ההנחה השניה נראתה קרובה לוודאי. לטע־
(המשך בעמוד )12
* משרד־החינוך הצרפתי אף לא ניסה להפיץ
את השפה הצרפתית בידזן ובעיראק.

0 5 1 1 1 :1

ממליץ ער הצגת 71(61.ע

האס אשם 3

אחר• מדחמת ־ העולםהשדה הו צףה שוק ה עו ל מי ב ס 3רי א מ רי־ק
אי ם ה מגני םאתה הו׳ הצב אי, ב מו *הערומים והמ תי ם מעתה
ועד עול ם״ .״כפיר אריות ה מ דד עלהק ״ ך. צידתו הג אוני תשל
ב חו ד ־י שי ב ה יהודי בשם הד מן ווק ששרתבק צין 3שו ל ת ~ מו ק שי ם
א מ רי ק אי ת. פתחפרקחדשבספרות .11 הו אחשדאת הלי קויי ם
שלהמ כונ ההצבאיתהמממטמת. או ל ם הו אגםגילהאתהצד

לויטננט קומנדר פיליפ פרנסים
קוויג (אהרן מסקין) הודח מתפקידו
כקברניט שולת המוקשים
קיין על־ידי סגנו. ההדחה
בוצעה בעת טייפון, כאשר התווכחו
השניים על הכוונת האניה.

ה שני שלהמטבע -נ א מג
עמו ב ש ער. ש הנו ע ר הפין
על־״ד פי טרפד ״ ש הו א
אףק שיים א די רי ם: כ מ עו
כמעטבל • תנו ע ה > .י שי!
האדםהמ טי לאתצ לו

המדיח, לויטננט סטיבן מאריק (דוד רם, מינוין) מובא
לדין צבאי, נאשם במרידה. הוא מאמין כי הוא פעל כראוי
בהדיחו את קוויג מתפקידו, היות ולדעתו סובל קוויג
מהתקפות־טירוף. עורך הדין היהודי, בארניי גרינוולד,
(מישה אשרוס, הסכים — על אף סלידתו ממשפט זה —
ללמד עליו סניגוריה. הוא חלם תמיד על משפט *באי גדול.

לאחר שפונה בלייקלי אל מאריק, ש
קצרה בין הסניגור והנאשם. גרינוולז
יעצור. קם מאריק ומביע אימון מלא .
אפשטיין) הוא תומך בנאשם, מכרי׳
טביעה.״ בהמשך החקירה מוסיף קיי
באניה ! הפסיק את הספקת המים ב

העד הטכני קפטיין רנדולף טאותהרד (ארי קוטאי) מפקד שייטת־המשחיתות השמינית אינו מוסיף כמעט דבר למהלך המשפט.
כאשר שואל אותו התובע לויטננט קומאנדר צ׳אלי (שרגא פרידמן) מה היה הוא עושה, אילו נתקל בטייפון שנע
מערבה וברוח צפונית גוברת, הריהו משיב בחיוך * :נדמה לי שהייתי מבצע את התמרון הימי הקלאסי, כלומר הייתי
מסתלק משם לכל הרוח ות.״ בחקירה צולבת של גרינוולד מודה סאותהרד * :בעצם, בלבו של טייפון אין כל כללים
קבועים. זהו אחד המצבים, בהם הכל נתון לשיקול דעתו של המפקד •.יותר מדי דברים מוזרים מתרחשים אז יותר מדי
מהר. עדותו של הקפטיין שומטת מידי התביעה את הנקודה הטכנית. עתה יתנהל המאבק אך ורק סביב שאלה אחת :
תהיה קפטיין קוויג שפוי בדעתו? עצביו של התובע, שבהתחלת המשפט היה בטוח שישיג את הרשעת הנאשם, הולכים ומתרופפים .

נצחונו של גרינוולד נעשה בטוח יותר
ויותר, כאשר עולה על דוכן־העדים ד״ר
בירד (אברם אביים, ימין) הפסיכולוג
השני שהשתתף בבדיקת קפטיין קוויג.
הוא מכריז . :מצאנו שמבחינה נפשית
כשר קוויג לפיקוד כיום, ולא היה פסול
__ 111111111111111111
מעולם״ .אולם הוא מוסיף כי כל בני דורנו אינם שפויים,

חק״ו בהב־מה

ווו ש ד חיי* צבא ־ ה ק בו ! .המשרתאת
חדא 1ד( 1סקיו שלו. ה מ תו ההמ בו ״
ווויה לבל צו פ ה, מ שי! אתמטר תו ווד
כלהמער כו תמשח קו תבמ קו םאחד.

111111111111[1ש 11111111111 החלטתו הנחושה של גרינוולד לחלץ את מאריק ניכרת מיד עם הופעת עדי־התביעה הראן!
שונים. הוא חוקר אותם שתי־וערב, מנסה להוציא מפיהם הוכחות לכך שהתנהגותו של
§§ קוויג חרגה, ביום הדחתו, מגדר הנורמליות. אתת שלישי ג׳וניום אורבאן (שמואל סגל),

! נער תמים, המוציא מכליהם את הנוכחים בתשובותיו :״הקפטיין היה מפרק לי את הישבן...

! בעניין זנבות־החולצה היה הקפטיין קוקו ...גרינוולד מנצל את בורותו של אורבאן, בפסי־ן

?!!1ו||1₪שוושוו1ן ון1ן ןן ןן ן כופטיה. אב בית־הדין, קפטיין בלייקלי (אורי ווארשאוור) מתפעל מחריפותו של הסניגור,
ח,־קר אותו. עורך־הדין הצעיר מספר כי הוא שרת בצי, הורד אל החוף לאחר שנכווה בפעולה. באשר
כלשהו.״
לנסיונו המשפטי, הוא נותן לאב בית־הדין תשובה מתחמקת . :רכשתי לי נסיון משפטי

ל אותו אם הוא סומך את ידו על האופן בו מנהל גרינוולד את ההגנה, נערכת התיעצות
(סביר לנאשם :״שתי דקות לא יספיקו להסביר תכסיסי־משפט אלמנטריים.״ כתום ההוד
:יגור. המשפט מתחדש. על דוכן־העדים עולה לויטננט (זוטר) ווילים סיוארד קיית (אלוין
:מרות :״קפטיין קוויג איבד את השליטה על עצמו והאניה עמדה בסכנה חמורה של
ומונה אח מעשי ההתעללות של קוויג באנשי־הצוות: הוא הפסיק את הצגות הקולנוע
•המשווה ; הוא סחט מקיית מאה דולר לאחר שנפל המימה ארגז משקאות שנועדו להברחה.

הקרב בין התובע והסניגור הולך ומחריף. צ׳אלי (ימין)

מכגה את גרינוולד בשם פרקליטון יהודי. גרינוולד
מתעלם מן ההערה. ממשיך במלאכה ההירסנית של
חקירת־העדים. אולם הוא יודע היטב כי הוא עושה
עוול לקוויג בנסותו להוכיח שהוא מטורף. הוא אף
אומר זאת למאריק לאחר שמסתיימת חקירת עדי־התבי־כי
קוויג הוא בן כלבה וטיפש, אבל הוא איננו מטורף.״

כל אותה שעה יושב הנאשם חיוור.
הוא חושב שהוא אבוד, אפילו ידידו
הטוב לויטננט תומאם קיפר (שלמה
בר־שביט) ,הסופר שהסיר. אותו נגד
קוויג, בגד בו. בעדותו הצהיר קיפר
שלא ראה בקברניט כל סימני טירוף.

בעת חקירת עדי־ההגנה מאריק וקפ־טיין
קוויג, זוכה גרינוולד לנצחון
סופי. קוויג נ-שבר, מתנהג כמטורף,
יוצא מהאולם זקן בעשרים שנה.
השופטים משוכנעים כי הוא באמת
11(8טשט1ו1ווווושו!1!()1ו לא היה שפיי בדעתו, מזכים את
מאריק. גרינוולד מוזמן לפגישה בבית תום קיפר.

הפסיכולוג ד״ר פורסט לנדין
(יהושע ברטונוב) ,טוען כי קוויג
שפוי ומוכשר לתפקיד פיקודי.
אולם בחקירה צולבת של גרינ־וולד
הוא מודה כי ישנם באופיו
סימנים של אישיות פאראנואידית.

בעת המסיבה מגלה גרינוולד השתוי את יחסו
האמתי למשפט: הוא חילץ את מאריק מצרה,

מפני שלא האיש הנכון הובא לדין. הצבא היה
1 4 4
צריך לשפוט את תום קיפר, האיש שפיטם את

מאריק בספרי פסיכיאטריה. הוא קורא כלפי

__ קיפר :״רדפת את קוויג והשגת אותו ...ממני
היה קוויג ראוי לטוב מזה. הוא מנע את גרינג מלסבן עכוזו באמי!״

במרינה
(המשך מעמוד )9

נת קרוביהם, היה ריזק גיקולה עבדו, מרתך
העובד בגרג׳ יהודי בחיפה. רחוק מנצרת
כשהמשטרה באה לחפשו במרתף אמו בחשכת
לילה. ואילו מוחמד נימר סמנה, פועל
קומפרסור, היה בדרכו לבית־מרקחת כדי
לקנות תרופה לילדתו.
חו קי כהחלט. בנצרת, היו הרבה שאמרו:
משטרת־ישראל פועלת לפי השיטה
של משטרת־המנדט. כשהיו הטירוריסטים
הורגים מישהו, היתר, מיד עוצרת כמה
אנשים, לסי רשימה ערוכה -מראש —.כל
זה כדי שתוכל לשגר דו״ח ללונדון שעשתה
משהו ממשי להתקנת הסדר. אבל משטרת־ישראל
— למי חייבת היא למסור די״ח
כוזב? איש אינו מכריח אותה לעשות
זאת. העם מאמין בבתי־המשפט. שיתנו
לבתי־המשפם לומר את שלהם.״
עורך־הדין חנה נקארה שקל אם לדרוש
צו האביאס־קורפוס (העולם הזה )888 מבית־הדין
העליון. אולם צו. כזה חל רק על
מעצר בלתי־חוקי. ואילו סעיף , 111 ירושת־הקלון
של דמנדס, עדיין חוקי בהחלט
במדינת־ישראל.

עדו ת
פו לני םוא מני ס
אחת האגדות המרובות שהתהלכו על העדות
השונות בארץ היתד, קשורה בעולי
פולין: הכל היו משוכנעים כי בניגוד לעולי
רוסיה, הארצות האנגלו־סקסיות ואפילו
גרמניה, לא היו עולי פולניה מעודי־נים
ביותר במולדתם הישנה.
בשבוע שעבר נופצה האגדה לרסיסים :
כאשר הוצג סרס פולני בקולנוע תמר
התל־אביבי בחסותה של הליגה לידידות
ישראל־פולין, נאספו במקום המוני מוזמנים
ובלת־מוזמנים. אף על סי שלא נמכרו
כל כרסיסים (הכניסה היתד, רק לסי הזמנות)
,הצטופפו בסתח כ־ 200 איש מלאי
תקווה, התפזרו לבתיהם רק לאחר שהוברר
כי באולם לא נותר אף מקום פנוי.
האולם היה מלא עד אפס מקום• אולם
הקהל לא נראה כמורכב מבני מעמד העמלים,
הצמא לאמת מאחורי מסך־הברזל :
בין הנאספים בלטו גם גופותיהם הדשנים
והמטופחים של תעשיינים וסוחרים עשירים.
הם נאספו במקום מתוך שאיפה אחת ויחידה:
לשוב ולשמוע את השפה הפולנית,
האהובה עליהם.

מקבל את כל ההחלטות.״

ח 1ק
הבהוהא רנ ק
בשבוע שעבר פסק השופט הימחוזי בתל־אביב,
בנימין כ ן פכק־דין מ.ומק ראשון
מסוגו בישראל: הוא חייב את שמואל
זילברג לשלם לאסתר ברגהאוז סכום של
1500ל״י כפיצוי על הפרת הסכם נישואים.
אסתר דרשה 5000ל״י.
חייך השופט, שעד, שהקריא את פסק-
הדין, ואמר :״מעריך אני שלא דרשו ממני
לכפות על הנתבע לשאת את התובעת,
אלא רק לשלם לה פיצויים.״ הוא ראה בני-
שוא־ם דבר קדוש, אשר מותר לעשותי
רק מרצונם הטוב של שני הצדדים.
ההזמנות נשלחו. אסתר ושמואל לא
היו כבר ילדים. לשנירם היה עבר עשיר.
אסתר, בוגרת אוניברסיטה ליטאית, הגיעה
לדרגה גבוהה בשירות הממשלתי. שמואל
אף הוא תפס מקום חשוב בשטח־ההוראה.
שניהם היו חופשיים.
השניים נפגשו אצל סכרים משותפים,
המשיכו להיפגש, החליטו כעבור זמן מה
לנסות ולהקים משפחה. התפתחות־ר,עניינים
לא היתר, חלקה: שמואל, שלמד לקח ׳מר
מנסיון״נישואיו הקודם, היסס. אולם הזוג
התגבר על כל המכשולים, נרשם ברבנות,
פירסם בעיתון. הצופה הודער, רשמית על
נכונותו להתחתן, שכר אולם, שלח הזמנות
לקרובים וידידים.
שלושה ימים לפ:י הטכס, שעה שאסתר
ארזה את חפציה, התכוננה לעבור לדירה

פט: האם לקבל, או לדחות, את הודאותיו
של הנאשם ברצח בעלה של הנרצחת, נתן
טסה?
ההתנגדות לקבלת־ר,הודאות באה מצד
הסניגור, שלמה גולוד. הוא טעו כי ההודאות
פסולות, היות וו משטרה השתמשה
בטכסיסים, כדי להוציא אותן מפי טסה.
לעומת זאת הוציאה התובעת, ויקטוריה
אוסטרובסקי־כהן, ספריה חוקית שלמה מתיקה,
טענה כי ״הוראותיו של טסה בשרות
וראויות להתקבל על־ידי בית־המשפט הנכבד,
אף על פי שהיצאו ממנו בעורמה״.
״זאב בעור״בכש ! נתן טס־ ,עצמו
ישב על ספסל־ר,נאשמים הוא זכר היטב
איך הוצאו ההודאות מפיו: כאשר הוא
נעצר על־ידי המשטרה, שפתחה בחיפוש־ם
אחרי אשתו הנעלמת, לא היו בידי השוט־

דדכי־חיים
..מאדאס ד ה בתלאביב

אהובה זהרה
אהבה +חרות
רים כל הוכחות כי בוצע פשע. טסה עצמו
טען וחזר וטען כי אין לו כל מושג על
מקום הימצאר, של שולמית .״לה,יפו, היתי
רוצה מאד לדעת איפה היא מסתובבת.״
המשטרה המשיכה בחק־רה — וטסה המש
ך לשבת.
המסתורין פוענחו רק ערב אחד, כאשר
הובא לתאו של טסה אסיר חדש. האסיר
נכנס אתו בשיחה, סיפר לו כי הוא נאשם

מ ס חר
מ שו בחמתחפפת
הכל מכירים את הסיפור על הסוחר היהודי
הזריז שמכר לגרמני תמים שעון-
קוקיה, שיכנע אותו לקנות יחד עס זה גם
שקיק של מזון לעופות.
השבוע היה דומה כי הגלגל התהפך:
הגרמנים הצליחו למכור לישראל, במסגרת
הסכם־השילומים 24 ,אלף חביות דגים מלו-
חים, הנערכים ב־ 356 אלף דולאר, בד, בשעה
שישראל היתד, יכולה לקנות דגים זולים
יותר מתורכיה.
כאשר תמהו אנשי־המסחר על העיסקה
המוזרה, קיבלו הסבר מוזר עוד יותר
מפי חברי משלחת־השי׳^מים . :גוימניה
הציעה להשיג לישראל כמות גדולה של
קמח־דגים — מצרך נדיר ביותר — מארץ
שלישית, בת־אי שישראל תקנה דגים, מלוחים
אך ורק מידי הגרמנים.
הסוחרים לא הסתפקו בתשובה, טענו כי
ישראל יכולה לבוא במגע ישיר עם הארץ
השלישית, לקנות את הדגים המלוחים בתורכיה,
להדק על־ידי כך את היחסים עם
המדינה האוהדת היחידה במרחב. גם הפעם
ר-יתה בפי אנשי־השילומים תשובה מתחמקת
:״אל תשכחו שאין אנו חופשים
להחליט כרצוננו: משרד המסחר והתעשייה
הארץ השבוע בקול־ישראל, יום ו׳ ,ב׳
חשבון תשס״ו (דבר־השבוס).
חגי קוזלוב, קריית נווצקין.
חשבון הנפש המשודרת?
אילת בלונדון, בשעת הגשת בחב־האמנתו
כשגריר למלכה אליזבת
ב־ 22 לאוקטובר ( 1922 העולם הזה).
דן בצלי, תל־אביב
הלוואי והיה זה אמת.

לעתידו, הביאו לו את שולמית בת הרב
סעדיה עודד יפת מכפר אונו, אמרו לו
כי היא תהיה אשתו. לנתן בן ד;־ 15 לא היתד,
ברירה אלא להיכנע למסורת.
חיי־הזוג לא היו תקינים. טסה היה נעלם
מן הבית לשבועות רצופים. לאחר זמן
אף אמר לשולמית בגלוי כי הוא אוהב
נערה בשם זהרה, ביקש להתגרש ממנה,
אולם שולמית סירבה לוותר עליו, אמרה
שהיא אוהבת אותו, גילתה לו כי נכנסה
להריון.
קכר כמו פיו. סבלנותה של זהרה
היתד, קצרה יותר. בראותה כי העניין הסתבך
ולשולמית נולד בן, שלחה לטסה נעל :
סמל מסורתי לניתוק־יחסים.
החודשים חלפו. שולמית שבה ונכנסה
להריון, וטסה הבין כי לעולם לא ישתחרר
ממנה. הוא עזב את הבית, עבר לכפר
שערייה, אולם שולמית הוסיפה לבקר אצלו
מפעם לפעם, ניסתה להחזיר אותו הביתה.
בעת אחד הביקורים האלה נעלמו עקבותיה.
השופטים חזרו לאולם. הישיבה התחדשה.
השופט כסוף־השיער, מרדכי קנת, הכריז
כי הוראותיו של טסה לאסיר המדומה׳
סמל ציון דהאבאני, נתקבלו לפי סעיף 9
של פקודת־העדות, הקובע כי עדות כשרה
אם ניחנה מרצונו החופשי של הנאשם,
ללא לחץ.
נתן טסה עצמו לא הבין מאומה בקרב
משפטי זה. היה ברור לו רק דבר אחד :
הוא כרה לעצמו קבר — במו פיו.

נאשם טסה
חוות = נזוות
החדשה, באו אליה אביו ואחיו של שמואל
בישרו לה בשורה רעה: שמואל ניתק
את כל קשריו איתר, לא גתן כל סיבה לכך.
הסיבה התבררה לאסתר רק לאחר שנפגשה
עם שמואל פנים אל פנים: רבקה
כהן, אחת ממכרותיה הוותיקות, תיארה
את אופיר, של אסתר בצבעים לא חיוביים.
שמואל גם אמר לה כי הוא ־החליט לשוב
אל אשתו הקודמת.
לקח לצ?{ירים אסתר נקטה בצעד
היחידי, שהיה מסוגל לטהר את שמה :
היא פנתה אל בית־המשפט בתביעת־פי־צויים.
השופט קיבל את טענות סניגורה
של אסתר, אריה ארזי, רחב־הגרם, ראה
בהרשמת הזוג ברבנות, פירסום ההודעה
בעיתון וכל שאר ההכנות חוזה של ממש —
ובהתחרטותו של שמואל הפרת חוזה. עדותה
של רבקה כהן לא נתקבלה כי השופט ראה
בה ״אשד, חסרת־חן ומלאה קנאה.״
הסוף היה טוב: שמואל זכה באשתו
הקודמת. אסתר זכתה בפיצויים. אולם המשפט
כולו שימש לקח לצעירים רבים. הלקח :
הפותח את פיו עלול לפתוח גם את ארנקו.

פ שעי ם
ה א סי רהמ דו מ ה
השבוע קמו שלושת השופטים, מרדכי
קנת, אליהו מני ויצחק זונדלביץ אשר דנו
בתיק רצח שולמית טסה, יצאו מאולם
בית־המשפט המחוזי, תל־אביב, התבודדו
להתיעצות. ההתיעצור. נסבה על נקודה,
שהיתר, עלולה להכריע את תוצאות המש
נרצחת
שולמית
אהבה = מוות
ברצח אשתו, הודה בגילוי־לב :״טיילתי
אתה על שפת הים בלילה אפל׳ חנקתי
אותה וקברתי אותה בחול.״
עתה הגיע תורו של טסה לגלות את
ליבו. הוא סיפר כי גם הוא חשוד באותו
הפשע, וכי גם הוא חנק את אשתו, הטיל
את גופתה לתוך באר עמוקה, בקרבה
פתח־תקווה. לאחר שבועיים ראה טסה את
אותו האסיר מופיע במדי־שוטרים, מעיד
בבית־משפט השלום, צעק לעומתו :״ זאב
בעור־כבש !״
היה זה סיומה של פרשה ארוכה. היא
התחילה עוד לפני ארבע שנים, כאשר עלה
נתן עם הוריו משרעב, תימן. ההורים דאגו

״הדבר לא ייתכן ! אין הוא יכול לקרות
במציאות !״ הכריזה עובדת הסניף התל־אביבי
של קופת־חולים, לוינה לוי, לפני חודשים
מספ ,-בראותה את הסרט הצרפתי מאדאם
דה ...ואכן, הסרט עסק בהרפתקאות בלתי
מציאותיות לחלוטין של עגילים.
השבוע זכתה לוינה לחזות את עלילת הסרט
במציאות, אם כי בשינויים קלים. היא
נכנסה לאוטובוס מלא אדם, פקחה את עיניה
בתמהון: לא היה ספק בדבר. על זרועה של
שכנתה לאוטובוס, אשה צעירה לבושה הדר,
התנוסס צמיד הזהב, אשר נגנב מביתר, בליל־הסדר
האחרון.
כאשר ירדה האלמונית מן האוטובוס, הלכה
לוינה בעקבותיה, פנתה אליה בסקרנות
נשיית :״מנין לך צמיד זה ז״ התשובה ניתנה
ללא היסוס: הצמיד נקנה בחוץ־לארץ.
לוינה לא הסתפקה בתשובה, הוסיפה לעקוב
אחרי האלמונית, עצרה שוטר, סיפרה
לו את כל הפרשה ׳.השוטר עצר את האלמונית,
קבע את זהותה: סודה חזן, בעלת המלתחה
במועדון־הלילה מרוקדרו.
נפיץ משטרתי. בעדותה במשטרה פתחה
סודה המפוחדת את פיה לרווחה, סיפרה
את כל הידוע לה ; היא קנתה את הצמיד
מידי מכרה הוותיק, פאול אהרונוביץ, אחד מבעלי
מועדון־ו׳,קלפים בריג׳.
אהרונוביץ, שנעצר מיד, לא היה מפוחד
כלל. הוא היה שוטר לשעבר, ידע בדיוק מה
לומר: אחד מלקוחותיו הוותיקים, מאיר
פרץ, הפסיד סכום גדול בקלפים, הציע את
הצמיד במקום תשלום .״איני נוהג למשכן
חפצים כאלה,״ סיפר אהרונוביץ ,״על כן
הצעתי לסודה לקנות אותו. היא בדקה את
הצמיד׳ ,הסכימה לשלם תמורתו 80 לירות
מיד 40 ,לירות נוספות למחרת־היום.״
פרץ הפורץ. אולם כאשר הובאה הפרשה
כולה לפני שופט־השלום, רב־ד,סבלנות, יוסף
בן־חנוך, התברר כי נסיונו המשטרתי של
אהרונוביץ היה לקוי למדי. בעדותו התמימה
נבעו פרצות בזו אחי זו. פאולה אינג, שנוכחה
בעת העברת הצמיד לידיו, סיפרה כי פרץ
קיבל תמורת התכשיט 50 לירות במזומנים.
סונית חזן, שעלתה על דוכן־העדים בעקבותיה,
טענה כי אהרוגוביץ סיפר לה שהוא
קיבל את הצמיד מאשר, ששחקה במועדון.
אהרונוביץ, שבא במיצר, ניסה״ לסתום את
הפרצות בטענה בבדת־משקל :״פרץ יוכל
לישב את כל הסתירות.״ אולם לצערם הרב
של המשטרה והשופט לא היה פרץ מסוגל להופיע
ולהעיד: הוא מבוקש על־ידי המשטרה
זה חודשים מספר.
היד הארוכה היתד, איפוא נאלצת להסתפק
באהרונוביץ: הוא נדון לתשלום 250 לירות
קנס, או שלושה חודשי מאסר. הצמיד הוחזר
לבעליו. הסרט שהפך למציאית הסתיים
בהפי־אנד.
העולם הזה 89.1

הן י
יש לנו תי ש
בכביש ליד חדרה, נדהמו נוסעי אוטובוס
כשניתך עליהם מסר משמיים בלתי מעוננים,
חקרו בדבר, מצאו תיש עטוף בשק מונח
על גג האוטובוס, שעשה את צרכיו.

חו ד ה מסיני
בתל־אביב ישב רופא במשרד מס־הכנסה,
שמע שדורשים ממנו 2500ל״י, החל רועד
בכל גופו, צועק :״סיני ! סיני גרם
לבהלה בין הפקידים, שהורידו בו במקום
1000 לירות מדרישתם, כדי להרגיעו.

מעשהמ בי ש
בתל־אביב, עצרו סדרני קולנוע אילנבי
שני צעיר ם׳ לא הניחו להם לטפס על
חזית־הבניין, לכבות את האות למד מתוך
הכתובת המכריזה על הסרט יתדה של בולשת.

ג ד • ע בו ד ה
בחיפה, חזר יעקב גרוסמן, בעל חנות
קטנה לבגדי־נשים, לביתו כשהוא לבוש
ספורט כדו ר סל
ס־ בו סדב ־ לקח
עיני כל חובבי־הכדורסל בעולם היו נשואות
בימים אלה לבראזיל, בה נערכו -משחקי
האל פות של ספומדהסלים. כיום, בתום
המשחקים מנסים המומחים לנתח את לקח
התחרויות ואת כושרן של הקבוצות השונות.
באליפות
זו שהיא השנייה* ,השתתפו
רק 12 קבוצות, אשר חולקו לארבעה
בתים :
ברזיל, הפיליפינים, פרג

בית א׳ :
וואי.
• בית ב׳ :ארצות־הברית, קנדה, פרו.
• בית ג : .אורוגוואי, צרפת, יוגוסלביה.

בית ד׳ :צ׳ילי, ישראל, פורמוזה.
לפי תקן המשחקים התמודדה כל קבוצה
עם יריבותיה בבית שלה, והקבוצות, אשר
זכו במספר הנצחונור. הגדול ביותר, עלו
לבית־הגמר, כך שבמשחקי־הגמר השתתפו
8הקבוצות הטובות ביותר.
הפועלים נצחו. לאחר סידרת משחקים
בתוך הבתים עלו לגמר הארצות ה־באות

בית א׳ :ברזיל, הפיליפינים.
• בית ב׳ :ארצות־הברית, קנדה.
• בית ג׳ :אורוגוואי, צרפת.
• בית ד: ישראל, פורמוזה.
במשחקי הגמר נגרמו לצופים מספר הפתעות
גדולות. אולם ההפתעה העיקרית
היתה, ללא ספק, נצחונה של ישראל על
הנבחרת החזקה של צרפת.
בתואר אלופת העולם בכדורסל זכתה
הפעם נבחרת ארצות־הברית. אשר זכתה
באליפות העולם גם באולימפיאדת הלסינקי,
בשנת . 1952 האמריקאים נוהגים
לשלוח למשחקים בינלאומיים את קבוצת
הכדורסל הטובה ביותר, המנצחת במשחקים
שבין שתי ליגות הכדורסל האמריקאיות
הגדולות** .במשחקי האליפות הקודמים יוצג׳
ארצות־הברית על ידי נבחרת פועלי
בית״החרושת למכוניות שברולט, שנוצחה
במפתיע על־ידי הארגנטינים. הפעם הופיעה
במשחקים נבחרת בית־החרושת לטרקטורים
קטרפילרס, השיבה לכל הקבוצות מידה כנגד
מידה.
״סילונים כרזיליים״ .במקום השני ב-
אליפות־העולם בכדורסל זכתה נבחרת הס•
דינה דמארחת, ברזיל. נבחרת זו, אשר לא
השתתפה באליפות־העולם הקודמת, עקב
סכסון־ בינה לבין ארגנטינה התגלתה
הפעם כצוות של ספורטאים בעלי זריזות
וכוח־מחץ מפתיעים. עוד בתחילת המשחקים
* הראשונה נננרכה ב־ 1950 בארגנטינה.
** ליגת המכללות וליגה המפעלים.
*** לכן גם לא הופיעו הארגנטינים במשחקי
האליפות השנה.

העולם הזה 891

כונו אנשי הקבוצה בפי יריביהם בשם
״סילונים ברזיליים.״
אולם במשחק שנערך בין ברזיל וארצות־דברית
לא הועילה המהירות. לא הועילו
גם תמרוניו המדהימים של ולדימיר מארק,
בן ה־ , 17 כוכב הנבחרת, שכונה בשם
״הצלחת המעופפת.״ הסילונים נוצחו על־ידי
אנשי קטרפילרס בתוצאות ,41:62
נאלצו להסתפק במקום השני.
אלופי־אסיה. אנשי הפיליפינים, נמוכי
הקומה, הזריזים להפליא, זכו במקום השלישי
באליפות. הם הוכיחו כי הם ראויים
בדחלט לתואר אלופי־אסיה, ניצחו את פורמוזה
בתוצאות ,38:48 ישראל בתוצאות
,56:90 צרפת 60:65 ואורוגוואי ,63:67 אולם
הם הפסידו בתוצאות של 41:57 נגד בראזיל
ובתוצאות של 43:56 נגד ארצות־הברית.
נבחרת צרפת, בה שיחקו שני כדורסלנים
שביקרו אשתקד בישראל עם נבחרת
הצבא הצרפתי * ,זכתה במקום הרביעי.
הצרפתים גילו במשחקם חוסר־יציבות. אמנם
הם ניצחו את אורוגוואי 49:57 וגברו
על פורמוזה בתוצאות של .48:58 אולם
הפסדם המפתיע של הצרפתים נגד ישראל
בת־צאות של 45:48 קלקל את הרושם הטוב.
בנבחרת הצרפתית התבלט בעיקר
באני, השחקן המפורסם בגבהו ( 2,7מטרים).
במקום
חחמישי זכתה פורמוזה, אשר
הפתיעה את הצופים לא פחות משהפתיעה
ישראל במשחקי־מוסקבה.
הנבחרת של אורוגוואי, שהית־ ,ידועה
בעבר בכל רחבי־העולם, נחלה הפעם כשלון
אחר כשלון, ירדה למקום הששי. את כבודה
של אורוגוואי הציל במקצת השחקן אוסקר
מוליד, ,שקלע ב־ 7משחקי הגמר 139 נקודות
לטובת ארצו, זכה בתואר מלך־הסלים.
אכזבה קשה. הנבחרת הקנדית אף
היא א־כזבה את הקהל קשות. הכל קיוו
כי היא תזכה לפחות במקום שלישי, או
רביעי, הופתעו כאשר היא זכתה למקום
שביעי.
במקום השמיני נשארה הנבחרת הישראלית.
היתד, זו אכזבה גדולה לכל חובבי־הכדורסל
בארץ: הם קיוו כי הישראלים
יגיעו לפחות למקום ד,ששי׳ או השביעי.
בתחילת המשחקים דומה היה כי התקווה
תתגשם: לאחר הפסד מפתיע נגד פורמוזה
בתוצאות ,49:54 ניצחו הישראלים את הנבחרת
החזקה של צ׳ילי, שזכתה במקום
השלישי באליפות־העולם הקודמת. הנצחון
על צ׳ילי בתוצאות של 49:55 העלה את
ישראל למשחקי־הגמר יחד עם פורמוזה.
אולם כאן חדלה ההצלחה להאיר את פניה
לישראלים. מתוך שבעת משחקי הגמר נוצחה
נבחרודישראל בששה** ,זכתה להצלחה
מפתיעה רק במשחקה נגד צרפת, כאשר
נצחה את הצרפתים בתוצאות .45:48
ביצחון זה היה משום נחמה: ישראל
השיבה מידה כנגד מידה לצרפתים, שניצחו
אותה באליפות״אירופה במוסקבה בתוצאות
של ,45:62 עלתה לרמה שווה לזו של קבו־צות־ר,כדורסל
האירופיות המובחרות.
* נוונקלר, הודגן.
** ברזיל ,68:46 קנדה ,50:42 פיליפינים
.90:56 ארצות־הברית .70:34 אורוגוואי
.76:49 פורמוזה .51:38

אליפות בלתי־מושלמת. לסיכום,
ניתן לומר כי משחקי־האליפות בברזיל
לא היו מושלמים: נעדרה מהם נבחרת
ארגנטינה, מי שהיתר, אלופה־העולם בכדורסל.
כמו כן נעדרו אלופת־אירופה,
רוסיה, ונבחרת הונגריה, אשר לא הוזמנו
לברזיל עקב אי־קיום יחסים דיפלומטיים
בינה לבין ארצות הגוש המזרחי. אין ספק
כי השתתפותן של ארצות אלו היתד, משנה
את הטבלה הסופית של המשחקים (ראה
טבלה) מן הקצה אל הקצה.
אולם על אף חוסר־ד,שלמות בהרכב המשתתפים,
למדו הנבחרות השונות שנאספו
בברזיל לקח רב. ביחוד הירבו ללמוד ד,כדורסלנים
הישראליים.

ב מ סלול

כחתאםד או 19ה
בברקליי, ארצות־הברית, נתן ג׳יימם מור־טון
מאה דולר לאשתו, כדי שהיא תקנה
לה שמלות חדשות, גילה לזוועתו כי היא
שכרי בכסף עורך־דין׳ הגישה תביעת-
גירושין.

זהחלו׳
בתל־אביב, ניצל בעל בית־חרושת לצעצועים
את שנאתם של הנהגים למשטרת־התנועה,
החל לייצר בובות קטנות בדמות
שוטרי־תנועה תלויים על־ עץ, מכר לבעלי־מכוניות
מאות בובות כאלו תוך חודש
ימים.

• בה בשעה שנערכו משחקי אליפות־העולם
בכדורסל בברזיל, הגיעה לישראל
הזמנה לשגר נבחרת של כדורסלנים למשחקי.
אליפוח־אירופה, שייערכו ביוני 1955
בבודאפסן, הונגריה.
• רוברט כהן, היהודי יליד מרוקו, שזכה
בתואר אלוף העולם באיגרוף, משקל-
תרנגול׳ יבקר בישראל בינואר ,1955 יופיע
בשלושה קרבות ראווה בערים הראשיות.
• מירוץ שיאי השחייה נמשך, למרות
שעונת־ר,שחייה נסתיימה עם התחרויות על
אליפות ישראל. בתחרות־שחייה, שנערכה
בשבת שעברה במזרע הושגו שלושה שיאים
חדשים ושיא יסודי אחד. עוזי רוזן (הפועל
שער־ד,עמקים) ,השיג שיא ארצי חדש לנוער
במשחה 100 מטר גב, בזמן של 1:16,0
דקה. שיא ארצי שני הושג על ידי אלוף
שוברי־ד,שיאים, ראובן שנפר (הפועל גב־עת־חיים)
,במשחה 50 מטר, שחיית פרפר,
בזמן של 34,1שניות. השיא הארצי השלישי
הושג במשחה־שליחים 4x1000מ׳ מעורב,
בזמן של 5:06,7דקות, על־ידי נבחרת הפועל.
נציגת
המין היפה שהציבה שיא־יסוד
חדש במשחה יחיד 4x50מ׳ ,היתר, השחיינית
רחל ברגנשטיין מהפועל גוש זבולון,
שעברה את המרחק בזמן של 3:45,9דקות.
במסגרת אותה תחרות זכה יואב רענן
(העולם הזה )889 בתואר אלוף ישראל בקפיצה
למים מגובה 3מטר, לאחר שצבר

משחקים נצח

ארה״ב ברזיל פיליפינים צרפת פורמוזה אורוגוואי קנדה
ישראל

לס מן־ או ח ״ ך!
בירושלים, הגיש אהרן אלחנני תביעה
משפטית נגד דיירת המשנה שלו, מען שהיא
איימה עליו כי היא לא תשלם שכר־דירה,
אם לא ישא אותה לאשר.,

במעברת פרדס־חנה, נעצר זכריה תפוחי
באשמת גניבת רימונים מאחד מגני הסביבה,
נפגש בתא־הכלא עם יצחק רימון, שנאשם
בגניבת תפוחים.

• באליפות צה״ל בכדורסל זכתה נבחרת
הנח״ל במקום הראשון, לאחר שגברה
במשחקי הגמר על נבחרת פיקוד־ההדרכה
בתוצאות .66:80 נוסף על תואר האליפות
זכתה הנבחרת גם בגביע־ראש־אג״ם.

הווי

ב מי דו תי ה ם הכי רו

לנדו״ל. ג בי ע

הארץ

שמלה, הסביר לאשתו :״שני אלמונים
התנפלו עלי בפתח החנות, שדדו את ארנקי,
שעוני ומכנסי.״

ט עו ת ל עו ל חוו ר ת
בחיפה, נעצר יעקב שלומוביץ, שעה שעמד
בתור בפתחו של בית־בושת, הסביר
לשוטרים :״לא ידעתי שזה בית־בושח.
חשבתי שאפשר לקנות שם חשיש.״

ל הי מר
בניו־יורק, ארצות־הברית, בעת משפסו
של אל דוידסון, שנאשם בבגיאמיה, הכריז
השופט ג׳ייימם פארקר :״עצם העובדה שהנאשם
השתוקק לחיות עם נשים רבות
ככל האפשר עדיין אינה מטילה עליו חשד
של טירוף.״

שי ל שו ל הז כויו ת
בפאריס, צרפת. דחה השופט ז׳אן מורטן
תביעה פלילית שהוגשה על־ידי אדם נגד
אשתו, ששפכה שמן קיק לתוך בקבוק היין
שלו, הסביר :״לכל אשה יש זכות
לגמול את בעלה משיכרות.״

ב טי סכד בי
בחיפה, תבע שאול רוזנברג גס מאשתו,
שהיתר. רב־סמל* בצה״ל, בטענה שהיא
ישנה במדי־קרב צבאיים, במקום פיז׳אמה

הפס׳

זכות

חובה

482 397 438 371 345 413 428 329
300 326 406 392 405 427 495 452

הגיעו
מקומתכתיבהחדשותמ קו ריו תעבדינת

למכירה בלירות ישראליות
בעולם ארצות־הברית

ההספקהמהמח סן
נא לר שום אתה מספר החדש של הטלפון שלי 5— 0— 3— 2

ללאוד ריקודים
סלוניים *

כדי

ס מי

כן המורה לרקודים
ילמדך :
בשיטה מדוייקת ומועילה.
לימוד עצמי ע״י הספר של
סמ י .
להשיג את הספר: שלח 1.250
ע״י הדואר לשדרות קרן קיימת
תל־אביב, טלפון 23309 ובדואר
החוזר תקבל את הסמר
ארנקי ילקוטים
תיקים
ודברי עור ופלסטיק

כמבחר

גדול

נחלת־בנימין , 11 תל־אביב

צ. בו
המשחקמת חי ל

ונגמר בריקנות

םצלח 1ת
מכשירי־עזר וחמרי צלום
קונים — מוכרים ומחליפים בהדרכה מקצועית
רק אצל המומתים

מטר 1פ 1ט

אשרי הגפרור שנשרף תעלה להבה גדולה
שתהיה שקולה
והצית להבות
אשרי הלהבה
עשרת מונים
מכל אותם הגפרורים
שהציתה סיגריות
לא בחיל לא בכוח ובזאת ישרתך
המצית עבדך
ואף לא במוח
לחיצה קטנה
הנבונים והותיקים שבמעשנים

רח. אלנבי תל־אביב

יודעים גם יודעים
ערכם הגדול של מציתים
בפרוטות פעוטות
וללא כל מאמץ
לחץ על ההדק
והסיגר נדלק.

ה מו מחה
ב״מ מקצועי למכניקה עדינה, ת ל -א כי ב, רח׳ אלנבי 132 טל .62388
תקון עטים נובעים מציתים, כלי נגינה ומכונות כתיבה באחריות .
ה ומיסיון
מכירה
ק גי ה
מבחר גדול של עטים נובעים ומציתים

10£ * 111 0 0
מה היה קורה בישראל לו היתר, הממשלה
מורכבת על מהרת מפא״י, והכנסת נתונה
לחסדו של רוב ציוני־כללי י
בעיני עסקן מפלגתי הגון, נראה הדבר
כסיוט. אולם השבוע התגשם סיוט זה באר־צוודהברית,
יישאר על כנו משך השנתיים
הקרובות לפחות.
כל שלטון מקלקל. בכל אשמים מחברי
החוקה האמריקאית, שלא רצו בממשלה יעילה
מדי. הם לא רצו בממשלה מרכזית יעילה
כלל. הם האמינו כי כל שלטון מקלקל את
האדם, וכי ככל שהשלטון מרוכז יותר, הריהו
מקלקל יותר. תרופתם: לחלק את השלטון
בין עד כמה שאפשר יותר גופים ואנשים,
שכל אחד מהם יגביל את רעהו, כך ששום
צעד לא יוכל להיעשות באופן נחפז, אלא
יהיה זקוק להסכמת מאות גופים שונים.
הנשיא אינו נבחר על־ידי רוב הפרלמנט,
כמו דאש־ממשלת ישראל או בריטניה, אלא
באופן בלתי־תלוי. במקרה הטוב ביותר הוא
נתקל בקונגרס הדואג רק לעצמו, אדיש לגורל
הנשיא. במקרה הרע ביותר עומד מולו
קונגרס עוין, שבלי אישורו אינו יכול לעשות
ולא כלום. כך קרה לנשיא רוזבלט, לנשיא
טרומן, כך קרה, השבוע, לנשיא אייזנהואר.
הדמוקרטים לא ניצחו נצחון גדול. אך
הנצחון הספיק בדיוק כדי לתת להם רוב
קטן בשני הבתים. זה יספיק להם.

ברך וכבשו את פניהם בקרקע, כאשר יצא
מאחד המקדשים גבר נמוך קומה, עטוף
בגלימה צהובה וחבוש תרבוש צהוב. המחזה
היה דומה להופעות האפיפיור בככר פטרום
הקדוש ברומא. ואכן ההבדל לא היה גדול :
הדת הקאודאיסטית נבדלה מן הנצרות רק
בשיגשוגה המהיר להפליא.
הדת החדשה הינד, אחת הצעירות ביותר
בעולם. היא נוצרה בשנת ,1919 כאשר החל
נגו־ואן־צ׳יאן, פקיד נמוך בשירות הריגול
הצרפתי, להתעניין בספיריטואליזם. לא עבר
זמן רב והוא הצליח ליצור קשר עם רוח
בשם קאודאי, להעריץ אותו כאל.
במשך שש שנים היה גגו־ואן־צ׳יאן המאמין
היחידי. אולם בשנת 1925 התקשר קאו־דאי
גם עם קבוצת פקידים הודוסיניים,
שעסקו בספיריטואליזם לשם שעשוע, ציוור,
עליהם להקים כת דתית חדשה׳ הדביק תואר
של נביא בסוחר העשיר ואן טרונג, שהיה
ידוע כנואף, שיכור ומעשן־אופיום.
סדן יאט סן וז׳אן ד׳ארק. מספר
המאמינים לא נשאר מצומצם. שנת אחת
לאחר השינוי המפליא שחל במעשן האופיום,
כבר אושרה הדת החדשה על־ידי השלטונות
רצרפתיים, הקיפה 20 אלף איש.
קאודאי לא היה הרוח היחידי, שהתקשר
עם בני הכת החדשה. ככל שגדל ספר
המאמינים, כן רב גם מספר ה״קדושים״
שנגלו להם. בין המתגלים: סון יאט־סן,
מי שהיה מיסד הרפובליקה הסינית, הסופר
הצרפתי שטובריאן, ז׳אן ד׳ארק והסופר־המשורר
ויקטור הוגו, שהכתיב למדיומים
הויאטנאמיים חרוזים צרפתיים כבדי־משקל.
אמרו ׳מבקרים ספרותיים צרפתיים שעיינו

סופו של גף עדן.

מבחינה פוליטית יהיה
ההבדל אפסי. הקונגרס
אינו מצביע כמעט לעולם
לסי חלוקה מפלגתית.
שלטה בו עד כה,
ותשלוט בו גם להבא,
ברית בין רפובליקאים
שמרניים ודמוקרטים מ־מדינות־הדמם,
שהם שמרניים
עוד יותר, אם אפשר.
הכוחות המתקדמים
בשתי המפלגות היו, ויישארו,
במעוט.
אולם שינוי אחד גדול
יחול מיד, והוא יהיה המכריע.
במאמצם להגביל
את שלטון הממשלה
עוד יותר קבעו מחברי-
החוקה כי הקונגרס ימנה
ועדות שונות לחקירת
פעולות הממשלה. הם לא
חלמו עוד על הרדיו, הטלביזיה
והעתונות ההמונית,
שנתנו מאז לחברי
ועדות־החקירה כוח
אדיר להצליף את הממשלה,
מבלי שתחול עליהם
שום אחריות פוליטית או משפטית. הנציג
הגדול האחרון, אך לא הראשון של שיטה זו:
ג׳ו מק־קארתי, יושב־ראש ועדת־הסינאט לחקירת
פעולות המימשל.
בשנתיים האחרונות השתמשו הרפובלי־קאים
ביד רחבה בהזדמנות זו. ועדות הסינאט
ובית־הנבחרים חקרו ללא רחמים את עברה
של הממשלה הדמוקרטית הקודמת, מצאו
בה נקודות־תורפה ממאירות בלתי־ספורות,
החל ממקרים של שחיתות וכלה ברשלנות
כלפי חדירת קומוניסטים לממשלה.
גן־עדן זה הגיע, עתה, לסופו. הרוב הוא
הממנה את יושבי־ראש כל הוועדות, ויושבי־הראש
הם הקובעים למעשה את דרכי הועדות.
ה ,וב הדמוקרטי יבחר, עתה, ביושבי-
ראש דמוקרטיים.
הסלע הפך קרבן. בשעתו סען ג׳ו
מק־קארתי שהוא יהיה סלע־המחלוקת העיקרי
של הבחירות.
אמנם, המועמד הרפובליקאי היחידי שהפעיל
את הסיסמה ״ג׳ו מאסט גו ג׳ו
חייב ללכת״ (העולם חזה ,)888 הסנאטור
קליפורד קייס בניו־ג׳רסי, נבחר בקושי ברוב
של פחות מאלף קולות. אולם המציאות החדשה
תגשים את הסיסמה: ג׳ו ילך, לפחות
כיושב־ראש^הועדה.

עדק דו • ו פו לי טי ק ה
בשבוע שעבר נאספו רבבות מאמינים
מלאי התלהבות בעיירה הקטנה סאי־הין׳
בקרבת סאיגון, בירת־וויאטנאם. הם כרעו

העין הקדושה של קאודאי
כעולם האמת, פחות כשרון

בחרוזים :״דומה כי הוגו איבד חלק מכשרונו
לאחר שהגיע לעולם־האמת.״
ווינסטון הקדוש. אולם הדת החדשה
לא הסתפקה בהערצת סופרים ומשוררים׳
שקעה גם בקלחת התככים הפוליטיים של
הודו־סין. הקו הפוליטי של הכת היה ברור :
שאיפה לעצמאות פוליטית מלאה של ויאט־נאם
ושנאת כל שלטון זר. האפיפיור פאם
קונג־טאק, יורשו של וואן סרונג, אף שיתף
פעולה עם היפאנים, הוגלה על־ידי המושל
הצרפתי לאי בודד באוקיאנוס ההודי׳ שוחרר
רק בשנת . 1945
הגלות הממושכת לא הניעה את האפיפיור
להתנזר מפוליטיקה. היא רק עוררה אותו
לשנות את הקו: הדת החדשה הפכה לתו־מכת
נלהבת של הגוש המערבי, גילתה שנאה
עזה לקומוניסטים. השלטונות הצרפתיים,
והשלטונות הוויאטנאמיים שירשו את מקומם,
היו מרוצים, עצמו את עיניהם, הניחו לפאם
קוגג־טאק להקים צבא פרטי.
היתד, כאן יותר מאשר עצימת עין. הקאו־דאיססים,
שמספרם הגיע לשני מיליון, תפסו
משרות־מפתח ברפובליקה הוויאטנאמית.
האפיפיור עצמו אף נלווה אל הנשיא, באו־דאי
לוועידת ז׳נבה, הצהיר הצהרות מלאות
נאמנות למערב׳ הבטיח כי סיר ווינסטון
צ׳רצ׳יל יקבל תואר של קדוש.
נציגי המערב קיבלו את האפיפיור הקאו־דאיסטי
בכבוד מלכים. אולם הכבוד היד.
מהול בחשד: הדת החדשה כבר הפכת
את עורה הפוליטי פעם אחת, היא עלולה
לשוב ולהפוך אותו שנית.
העולם הזה 891

נכה נטו ש מול רכו ש נטו ש

הרס בית
סוי ט קוב
ביום ד׳ שעבר עבד יחזקאל סניטקוב כתמיד
בקיוסק הקטן שלו, ברחוב ,4יפו.
השעה היתד, תשע בבוקר. הלקוחות היו
מועטים, ויחזקאל היה יכול להרשות לעצמו
לעיין בעיתון פולני. אולם העיון בעיתון
לא נמשך זמן רב. פתע הופיעה במקום
שכנתו לדירה, חנה שר, התחילה לגמגם
משהו בקול רווי התרגשות. מכל הסיפור
המגומגם הבין יחזקאל רק. דבר אחד: אנשים
באו לביתו, התחילו להרסו.
״מה זאת אומרת הורסים את הבית?״
שאל סניטקוב בתדך,מה.
.פשוט מאד,״ השיבה השכנה. ,הם מורידים
את הרעפים מן הגג ומנפצים את הקירות.״
סניטקוב
לא ביקש ממנה לחזור על סיפורה.
השאיר אותה בקיוסק, יחד עם אשתו,
שרה, מיהר הביתה לראות מה מתרחש.
חנה שר לא הגזימה. הבית הקטן, ששכן
במרחק כמה גושי־בניינים מן הקיוסק, היה
אפ־ף ענני־אבק ופעילות נמרצת. חלק מן
הגג כבר הוסר, ופועלים הלמו בפטישים
על הקירות, כדי להוציא מתוכם את הבלו־קים.
יחזקאל לא האמין למראה עיניו: הוא
ידע אמנם כי הבית נדון להריסה, אולם
הוא היה משוכנע כי גזר־הדין לא יבוצע.

בל קזרת־גג
לא היתד, זו קורת־הגג המוצקת והיקרה
הראשונה שהוסרה מעל ראשו של יחזקאל :
עוד בילדותו פרצו הקוזקים לעיירת מולדתו
הקטנה באוקראינה, הפכו אותה תוך שעות
מספר לתלי־אפר. המשפחה כולה נאלצה ללון
ברחוב במשך חודשים רבים, אולם סניטקוב
הבין את הסיבה :״הקוזאקים היו אנטישמיים
! תודה לאל שנשארנו בחיים.״
העיירה נבנתה מחדש. אולם כעבור שנים
רבות בעת התקדמות הגרמנים מזרחה, כאשר
לחם יחזקאל בשורות הפרטיזנים ביערות־בסרביה,
הגיעה אליו בשורת־איוב: ביתו
נהרס על־ידי הגרמנים. כל המשפחה הושמדה.
כאשר נסוג הגל הנאצי לאחור, לא
נסע אפילו סניטקוב לבכות על חורבות ביתו.
גם אז היתד, סיבת־האסון ברורה לו :
״מלחמה״.
בשנים שלאחר מבן חיפש לו יחזקאל קו־רודגג
בכל רחבי־אירופה: בפולניה, אוסטריה,
איטליה. היא עבד כפועל שחור, כמודד,
אפילו כספר. בהיותו באוסטריה פגש בשרה:
גם היא ובנה מבעלה הראשון חיפשו קורת־גג.
הם החליטו להמשיך בחיפושים יחד.

הדבר לא הדאיג את יחזקאל . :נוכל לתקן
כל זאת במשך הזמן, העיקר שיש לי, סוף
סוף, משהו משלי.״
לעומת זאת היו לו דאגות אחרות: הוא
עצמו היה נכה. אשתו, שרה סבלה מהתקפות
של מחלת־הנפילה, אשר דבקה גם בבנם הקטן,
צבי. הבן הגדול, דוד, היה חולה שחפת.
גם כאן הצליחה הסוכנות היהודית לבוא
לעזרת המשפחה: היא הקציבה לה תמיכה
כספית, דאגה להשיג ליחזקאל עבודה קלה,
מתאימה לסוג בריאותו. מקום עבודתו הראשון
היה במזנון של הארץ- .

ר שו תוכסף
כאשר הוקלו, בעזרת הסוכנות, במקצת דא־גות־הפרנסה
נתפנה סניטקוב לדאוג לשיפור
ביתו. הוא פנה לסוכנות, ביקש רשות לבנות
מטבח, מקלחת ובית־שימוש. הסוכנות לא זו
בלבד שנתנה לו רשות, אלא גם הקציבה לו
מאה לירות ליצוע השיפורים.
העזרה הכספית נתנה ליחזקאל אפשרות
להרחיב את תוכניות הבנייה: הוא רצה
להקים גם חדר קטן נוסף, לשכן בו את
דוד חולה־השחפת, כדי להפריד בינו לבין צבי
הקטן. לשם כך לווה ממקורות שונים 400
לירות, הקים את החדר לפי תוכנית שנערכה
על־ידי מהנדס מוסמך. .אני מוסיף לפרוע
חוב זה עד היום,״ אמר סניטקוב.
החוב נשאר בעינו, אולם הזמנים נשתנו.
בשנת 1949 העבירה הסוכנות את סמכויותיה
בכל הנוגע לרכיש הנטוש לידי משרדי האפוטרופוס
על נכטי־נפקדים. תוך העברת

דויד סניטקוב ער חורבות ביתו
״לא לפי צו

אברהם שני, עיין בתוכניות, סירב להתיר
את חידוש הבנייה, לא נתן כל נימוק לסירובו.

הצעה

שבח

סניטקוב לא אמר נואש, הוא חיפש עצה,
מצא מוצא :״קחו את החורבה הזאת ותנו
לי דירה אחרת, ראויה לשמה.״ פניו של
שני אורו :״יש לי משהי בשבילך —
בדיוק הדבר שאתה צריך: ערבי אחד עבר
לרמלה. תוכל לקחת את דירתו.״
דירתו של הערבי היתד, באמת יפה, אך
לא היד, בה כל סימן לכך שבעליה עזבוה.

העולם הזה 891

יותר מסאה וו ח חי ם
המצב של יחזקאל ומשפחתו החריף
ביותר לפני שבועיים, כאשר קיבל סניטקוב
צו הריסה .״חשבתי שזה היה רק לחץ שהיה
מכוון להכריח אותי לעזוב את המקום בכל
מחיר. אפילו לא עלה על דעתי שיהודי יתן
טקי דה כה אכזרית.
מזכיר התאחדות הסוחרים, דוד בן־יוסף,
ניסה להתערב בכל הפרשה: הוא כתב מכתב
דחוף אל הממונה על שני ,׳מרדכי שטנר,
ביקש לעכב את ביצוע צו־ההריסה עד לבירור
העניין בקרייה. שטנר הסכים, אולם שני
הזדרז, חתם מיד על הצו לביצוע עבודת-
ההריסה.
העבודה בוצעה ביותר ממאה אחוזים :
נוסף לחדר הנתון במחלוקת נהרסו גם המטבח
וחדרי הנוחיות שבנייגם אושר בזמנו
על־ידי הסוכנות. סניטקוב ניסה להפריע לה־ריסה,
נלקח למשטרה, הואשם בהפרעה לפקידי
ממשלה שבאו למלא את תפקידם
החוקי.

הי חי די שהסתכן

ח 1רבה טגיבליה
בשנת 1949 דומה היה לבסוף כי חיפושיו
של הזוג סניטקוב נשאו פרי: שליחים
ישראליים שהגיעו לאיטליה נשאו נאומים
ארוכים, בישרו כי בישראל מחכה קורת־גג
לכל בני־הפזורה. יחזקאל ושרה החליפו
מבטים רבי־משמעות, החליטו לעלות ארצה.
אותה שעה כבר היה להם ילד שני, צבי.
באותה תקופה היתד, לסוכנות אפשרות
נרחבת למלא את הבטחות השליחים: המוני
עולים קיבלו דירות וחנויות ביפו וערים
נטושות אחרות. גם יחזקאל ומשפחתו נהנו
מאפשרות זו, קיבלו בית קטן בשכונת ג׳בליד,
היפואית.
הכינוי בית כמעט ולא התאים למבנה המוזר.
היתד, זאת חורבה בעלת שטח של ארבעה
מטרים על ארבעה מטרים וגובה של 175
סנטימטרים. קורת־הגג אף היא לא היתד,
מושלמת — מחצית הרעפים היו חסרים. אבל

גם המשא ומתן בין שני לסניטקוב לא
הביא לכל תוצאות. שני סרב לשמוע לכל
הבקשות והתחנונים. לפי דברי סניטקוב היתד,
סיבת עיקשותו המוזרה של משרד״האפוט־רופום
פשוטה ביותר שני התכונן למכור
את המגרש עליו עמד הבית, רצה להיפטר
מיושביו.

יחזקאל ושרה סניטקוב בקיוסק
— נבנתה ישראל !׳׳

הסמכויות הוסכם כי לאפוטרופוס לא תהיה
כל התנגדות לשיפורים השונים שאושרו
על־ידי הסיכנות. אולם ההסכם לא פעל בהלכה
— על כל פנים לגבי יחזקאל: עוד
בטרם נשלם המבנה החדש הגיעו למקום
פקידי האפוטרופוס, עיכבו את הבניה, הכריזו
:״המבנה לא תוכנן כראוי. נצטרך
להרוס אותו.״
יחזקאל הפסיק את עבודת־הבנייה, מיהר
להראות לפקידי האפוטרופוס את התכניות,
שהיו חתומות על־ידי מהנדס, אשר עבד
במקרה את הוא בפיקוח על נכסי־הנפקדים.
מנהל משרד האופוטרופוס במחוז תל־אביב,

כל הרהיטים נמצאו במקומם, והשכנים סיפרו
ליחזקאל כי הערבי רק נסע לחתונת -לרמלה,
עלול לחזור בכל יום. היה זה נטיונו הראשון
של יחזקאל להשיג דירה. וכאשר נכשלו גם
הנסיונות האחרים המשיך בבנייה, השלים
את הגג.
התוצאה: האפוטרופוס הגיש משפט נגד
סניטקוב׳ האשים אותו בבניה ללא רשיון.
המשפט נמשך שנתיים, כלל 18 ישיבות, שני
ביקורים של בית־המשפט במקום ופסק־דין
אחד: פינוי חדרו של דוד ותשלום הוצאות
המשפט בסך 50 לירות. בפסק הדין לא נאמר
דבר על הריסת־המבנה. ץ

הוא הצליח להשתחרר בערבות ממעצרו
רק בלילה, חזר אל החדר שנותר לפליטה׳
מצא אותו ריק: שרד, קיבלה התקפה
של מחלת הנפילה, הועברה למגן דוד אדום.
הילדים נלקחו על ידי שכנים רחמנים.
הרחמים לא היו ממושכים. למחרת בבוקר,
כאשר נודע לשכנים כי דוד חולה שחפת,
סירבו להוסיף ולד,לין אותו בבתיהם. הוא
בילה את הלילה השני בביתו של השכן
הערבי, והיב פרחאת — היחידי שהיה מוכן
להסתכן.
בראשית השבוע היה קשה למצוא את שני
במשרדו היפואי: הוא התרוצץ הלוך ושוב
בין הקריה וירושלים, ניסה להסביר את הפרשה.
אולם המשרד לא היה ריק — ישבו
בי־ יחזקאל סניטקוב ובני משפחתו, שהחליטו
לשבות שביתת שבת ורעב עד אשר יקבלו
דירה חדשה.
אחד הפקידים ניסה להצדיק את ההריסה :
״הרי הוצא פסק־דין. צריך שיהיה סדר ! ״
השיב שני :״לא כך נבנתה ארץ־ישראל.״

המילוה העממי * המילוה העממי * המילון* .העממי * המילוה העממי •

״שג• ר עי ם צאו לדרר...״
(המשך מעמוד )5
המרחק נא לי הגד
שני רעים יצאו לדרך
מי מהם ישוב בוגד?

נותרו

בבית ידעו כי אליהו יצא לעבודת מדידה,
בסביבת גוב בעבודה ידעו כי עליו להתמסר
לענין משפחתי דחוף.

להגרלת

המשפט

המילוה
העמ מי

החדש ״ז?
להשיג בסזופנים
בכל הבנקים

להשיג בתשלומים
בכל סניפי
בנק השועלים,
בקופות מילוה
וחסכון! בנק
זרובבל וכל
זהלואה וחסכון
בארץ

־ א 30.000
י א 2 0 .0 0 0

15.000 x

10.000 x 2
4.000 x 4

1.000

ועוד מאות זכיות

המילוה העממי * המילוה העממי * המילוה העממי * המילוה העממי •

וחוב אחד־העם 11
תל־אביב

ת^עיביחשליסחיפה

רחוב אחד־העם 11
תל־אביב.

פתדין דמב חו ו.ה\י!ן
הרפתקה כבית־מלץ
ש, ם אדם נורמלי אינו מתדפק על הדלת לפני שהוא נכנס לחדר, בו הוא מתגורר
ביחיד! ת. הסברו של סמואל כי הוא טעה בחדר, לאחי שהוא התדפק פעמים מספר
על דלת חדרה של נעמי, עורר מיד את חשדותיה של הבלשית הצעירה.

תעלומת המגילה הגנוזה

יוסף בן־מתתיהו קיבל את הכינוי יוספוס פלאוייום זמן רב לאחר נפילת יודפת,
כאשר כבר היה אזרח רומאי. בהיותו במערה אפילו לא חלם כי יודבק בו שם זה.

התפקיד לא היה קל. לא עמדו לרשות
השניים אמצעים רבים. היה עליהם לפגוע
בלורד, מבלי לפגוע במישהו אחר. לכן
אי־אפשר היה לירות על המכונית בנסיעתה,
אלא היה צורך לבצע את המעשה ליד
הבית. מעל לכל: אסור היה בשום פנים
ואופן לפגוע במצרי. כי הריגת מצרי היתד.
מבטלת את כל ההשפעה הפוליטית של
הפעולה כלפי הערבים.
לבסוף נזדקרה בעיה מעשית מאד: דרך
הנסיגה. הפקודה היתד, לנסוע במכונית
או לנוע ברגל, אך בשום פנים לא להשתמש
באופניים. המחתרת למדה מנסיונה
כי האופניים מכשילים: אין להם המהירות
של המכונית, וגם לא קלות־התנועה
של הולך־הרגל, המסוגל להיעלם בחצר או
בסימטה צדדית.
לשניים לא היתד, מכונית. הם החלימו
לא לדחות את הפעולה. בניגוד לפקודה
המפורשת בחרו, משום מה, באופניים. בזאת
חרצו את גורלם.
אך יתכן מאד כי שני האליה,ו השיגו
במשפטם, אחרי מעצרם, יותר מאשר במעשם.
כי בשום הזדמנות אחרת, לא לפני
ולא אחרי כן, דיבר הנוער העברי אל הנוער
הערבי בצורה כד, פשוטה ובלתי־אמצעית.
העולם כולו שלח את מיטב כתביו לאילם
בית־הדין,1 .ם ישבו מרותקים, נעצו את
עיני. ,ם בשני הצעירים. לא היתד, שום אפשרות
לתת להם הוראות מן הארץ. אך
גם לא היה צורך. הם התנהגו בשיקול־דעת
מופתי, קיבלו על עצמם את מלוא
האחריות, הדגישו את מאמצם שלא לפגוע
בשוטר המצרי, יצאו בהתקפה רבתי על
האימפריה הבריטית, הודיעו שאינם ציונים
אלא לוחמי־שיחרור ארצישראליים.
היה זר, קו שעורר נימות עמוקות בלב
המצרים. שנהיים לפני כן הקיפו טאנקים
בריטיים את ארמון חמלו פארוק, הכריחוהו
למנות ראש־ממשלה פרו־בריטי. העלבון
לא נשכח. השוטרים, הסוהרים, המשפטנים
התיחסו על שני הארצישראליים
כאל נוקמי נקמתם. יותר מכן: הם ראי
במשפט אפשרות של הגנה גדולה לעצמאות
מצרית. זיכוי השניים היה יכול להיות
סטירת־לחי מצרית בפני השליט הבריטי
השנוא.
מאחר שלא הופיע עורך־דין ישראל*,
מינה בית־המשפט את טובי עורכי־הדין
המצריים, שנכנסו למשפט בכל ליבם. נאומיהם
הזכירו את גדולי הנאומים במשפט
דרייפוס. מעולם לא נשמעו דברים כאלה
במצריים.
קרא הסניגור :״העם היהודי הוא עם
רודף־שלום מטבעו מעשים כאלה (כמו
רדיפת הנאצים את היהודים) הלכו ונישנו
נגד המיעוט המושלמי בסרביה (ואילו הממשלה
הבריטית החליטה) לסגור את דלתות
אר־ישראל, המשלט ה־חידי שנשאר לאומללים
אלה שברחו מפני מעניהם ...מעילה בהבטחות
שניתנו (על־ידי האנגלים) ליהודים...
(הצעירים היהודיים) החזיקו את אנגליה
כאחראית לדרמות האלה, כי היא סגרה
את שערי ארץ־׳שראל ברגעים החמורים
ביותר, כשזה גרם למותם של רבים...
הצעיר הזה סיכן את חייו בשרות ארצו
ובהתאם למצפונו ..זהו פשע פוליטי, שהמניע
שלו הוא אצילי: אהבת המולדת...
אהבתם זו למולדת — הדומה לאהבתי שלי
את מולדתי, אף־על־פי ש ש הפרש ביניהם
— זוהי המגינה עליהם בפני אכזריות
החוק !״
יותר מכל התרשם מן השניים עורך־הדין
חסן חוסני׳ שבילה שעות ארוכות אתם
* אשר לויצקי סירב להגן עליהם אחרי
שלא רצו לקבל את קו־ההגנה לו. עורן־דין
קייזרמן, אליו פנה אביו של בית־צורי,
יעץ לו שלא לבזבז כסף על הגנה משפטית
שלא תוכל להועיל.

בבית־הסוהר היה אנטי־בריטי מובהק. בושה
היא ששני אלה מארץ־ישראל עשו את
אשר אין לנו אומץ־הלב הדרוש לעשות,״
אמר. כעבור זמן מה נכלא על־ידי הבריטים.
אולם החוק היה ברור. השופטים, בארץ
שהיתר, כבושה למעשה בידי הבריטים, לא
יכלו לזכות אותם. פסק־דינם של השניים
הועבר לחוות־דעתו של המופתי המצרי.
במלים אחרות: הם נידונו למתת, לפי
הסגנון המצרי.
בכל זאת קית הכל לח.ינה. המלך פארוק
שיחק עם הרעיון, כדי לנקום באנגלים
שהעליבו;־,ו בצורה כה צורבת. ראש־המפר
שלה, אחמד מאהר, מצרי ליברלי ותרבותי,
רמז לעורך־דין יהודי־אגגלי שבבר חתם על
חנינה לבית־צורי, ואז קרתה טרגדיה שנייה.
מאהר נרצח בדרכו לפרלמנט, בו עמד להכריז
מלחמה על איטליה וגרמניה.
הרצח השני שינה מיד את כל המפה.
המצרים שוב לא יכלו לתת חנינה לרוצחים
פוליטיים׳ מחשש פן יצדיקו גם את הרצח
של ראש־ממשלתם. וינסטון צ׳רצ׳יל קם
בפרלמנט הבריטי ודרש בצורה חד־משמעית,
בנאום חסר־תקדים כי שני הארצישראלים
יוצאו להורג.
לשוא ניסה אביו של בית־צורי לשגר
בקשות־חנינה אחרונות למלך פארוק. אחרי
שהצנזורה גנזה את מכתביו, נעזר על־ידי
מנהל הדואר התל־אביבי שהגניב את המכתב
לשק שירד מצריימה אחרי שכבר עבר
צנזורה.
באב ב , 1945 בלי הודעה מוקדמת, הועברו
חכים ובית־צורי אל הגרדום, הולבשו
מדים אדומים (״החליפה היפה ביותר שלבשתי
בחיי,״ אמר חכים) ,התפללו ועלו אל
ע.יבת־החנק — בית־צורי חצי־שעה אחרי
חכים.
התוצאה כבר למחרת הרצח יצאו מנהיגי הסוכנות
היהודית בקריאה כמעט־היסטרית להסגיר
את הטרוריסטים. היה ברור שהאנגלים יתנקמו.
צריך היה להקדים תרופה למכה, לפתוח
במסע התנצלות.
״הרצח פגע בי יותר מאשר מות בני
קרא חיים וייצמן .״מעשה מתועב !״ הכריז
ישראל רוקח, ראש עירית תל־אביב. אליהו
גולומב, שכתב במקרה באותו יום מאמי,
בו הודיע שהישוב עצמו יבער את הטרור,
אך לא יסגיר איש לידי האנגלי.־ ,הוסיף
למאמר קטע בו חזר בו מדבריו, דרש את
הסגרת הפורשים. אפילו המפלגה הרביזיוניסטית
גינתה את המעשה, אם כי בחריפות
פחותה יותר.
איש מהם לא ידע כי לא היה צורך בכל
ההיסטריה. במי&מך סודי, שנתפרסם רק
בשנה שעברה כתב צ׳רצ׳יל לשר־ר,מושבות
שלו 11 יום אחרי הרצח כי יש להימנע
מפעולות נגד המנהיגים ה״מתונים״ ,כי זה
רק יעזור לקיצונים, אלא יש לעודד את
חיים וייצמן וחסידיו להתגבר על המחתרת
בכוחות עצמם**.
נקמתו האמיתית של הלורד מוין באד,
בצורה אחרת. הנהגת הישוב התקרבה לאנגלים,
זנחה כל אפשרות ליצור ברית עם
הערבים. בעקביות של טרגדיה יוונית התקרבה
מלחמת־העמים הגדולים בין עבר־ם
וערבים. עשר שנים אחרי ששני העברים
הצעירים ירדו מצרימה, להרוג את הלורד
הבריטי שסימל את שיעבוד מצריים לאנגלים,
סיפקה ישראל תירוצים נואשים לאנגלים
להמשיך בכיבוש סואץ, נתלתה בשרידים
העלובים דאחרו״ים של האימפריאליזם הבריטי
במצריים כהגנה בפני אותו נוער
מצרי לאומי אשר העריץ׳ בשעתו, את
השניים מאחורי מעקה ספסל־הנאשמים.
רצח פול טי הוא תמיד דבר מכוער.
הפרת־מרות וכפירה בשלטון הרוב הוא
לרוב דבר מזיק. אולם כעבור עשר שנים
מתגנב החשד ללב כי שני הצעירים העבריים
תפסו, באופן אינסטינקטיבי ובאורח פלא,
ללא עזרתה של אידיאולוגיה בהירה ומגובשת,
כמת אמיתות פוליטיות על עתידו
של המרחב, שנעלמו עד היום הזה מעיני
מנהיגיה של מדי.ת־ישראל.
בחיל־האויר

המלכותי,

* שנפל כטייס
בקרב על בריטניה.
** בספרו האחרון על המלחמה, עמוד
708 של המהדורה האנגלית,

העולם הזה 891

אנשים

ק 1למע

קלדחמ דו כ אי ם
המאורע החברתי העיקרי השבוע היתר.
קבלת־הפנים בשגרירות הסובייטית׳ לרגל
יום־השנה למהפכת־אוקטובר * .בין האורחים
והמארחים במסיבה עשירת הוודקה,
הגלידה והתרנגולות בלטו, מלבד שרי הממשלה,
אלופים ומנהיגי רוב המפלגות :
ח״כ מק״י אמיל חביבי, שהסביר כי
עושר השפה הערבית בקללות עסיסיות היא
תכונה חיובית, כי ״הקללה היא דרך של
מחאת המדוכאים כלפי מדכאיהם ! ״
אשת ראש־הטכס הסובייטי בארץ מאיה
צירנוב, אשד, צעירה ויפה בעלת צמות
בלונדיות, ופנים סלאביות, שנתגלתה כדוברת
ערבית ספרותית נמלצת, ניהלה שיחה
עם הח״כים הערביים שדיברו ערבית עממית,
קראה לבסוף בשמחה :״כבר התיאשתי !
דיברתי עם כל מיני פועלים ערביים׳ והם
לא הבינו אותי. סוף סוף נמצא מישהו
הלוקח את הערבית שלי ברצינות !״

ח״כ ד,צ״כ שלום זיסמן,

סרטים
4 /0סרס
ספורי או הנרי הוא רק 4/5של סרט.
מתוך חמשה סיפורים שכלל תחילה הגיעו
לבדי הארץ רק ארבעה. בגלל סיבות שונות
קצצו המפיצים היש-,אלים את האפיזודה
החמשית. הקהל המקומי, המקבל באדישות כל
פגיעה בזכויותיו, לא התמרמר.
ש ת״ סו אחת
מבקר אחד אמר פעם כי יש אשר
יצירה ידועה מוצגת פעמים רבות מדי עד
שלבסוף היא נראית כאילו היתד. פארודיה של
עצמה. זאת אפשר לומר גם על סנסואלי־טה*
העושה רושם של פארודיה ניאו ריאליסטית
על הסרט האיטלקי. כל הסממנים הבדוקים
נמצאים בתבשיל הזה: עלילה סוערת,
רגלים חשופות ולבני־נשים מכל הצבעים.
אולם נראה שהבישול לא עלה יפה והסיפור
מעורר צחוק.
אמדיאו נאצארי ואלונורה רוסי־דראגו, בתפקידים
מרכזיים עושים כמיטב יכולתם לשרת
לכל הענין לפחות ענין, אולם התסריט
מכשיל אותם.

כמרים רוסיים במסיבת המהפכה האוקטוכרית
מלבד הנל, גלידה וודקה

שקיבל את

ברכת ידידיו על החלמת אשתו (ראה כמדינה)
,נאנח :״הזדקנתי השבוע בעשר

שנים !״

גי ר דו ת ס רי ס
מלאבי הרחוב הוא הוא סרט צרפטל־

ח״כ מק״י שמואל מיקוניס והסופרת
לאה גולדברג שחזרה לא מכבר מברית־המועצות,
השוותה עם המנהיג הקומוג סטי
רשמים על בנינים ורחובות במוסקבה.

קי נוסף בסידרה המתארכת והולכת על יצאניות
ומר גורלן. הפעם הגיבורה היא רינא־טית
(אלידה ראלי) ,משוטטת רחוב איטלקיה
הנתפשת ברחוב פריסאי, מגורשת מצרפת למולדתה.
ברכבת היא נתקלת בפאולו(אמדיאו
נאזארי) ,איש עסקים, אתר בפראנקו (סראנקו
אינטרלנגי) ,פועל צעיר המתאהב באומללה.
אלא שבינתיים חודר אל הבד גם סרסורה
הצרפתי של רינאטה, ברנש אסל בשם אנדרה
(סרג־ רג׳יאני) ,מנסה לסחוט כסף מפאולו,
אך נהרג על ידי פראנקו. רינאטה, כרגיל
במקרים אלה, נכנסת למנזר, בעוד שהקהל
יוצא סן האולם — מאוכזב ומשועמם.

ח״כ מק״י החדש משה סנה, שגילה
שבנו בן ה־ , 10 אפריים, כתב בחיבור ש דו ד
המלך היה אימפריאליסט.

המזכיר השני של הצירות הבולגרית גר
קוצ׳ארוב, שטען בעברית צחה ושוטפת
שהוא ידען־העברית השלישי בסגל הדיפלומטי,
אחרי שגריר צרפת פיאר ג׳יל־בר
ומזכיר ש.י של השגרירות הסובייטית,
אלכסנדר סמיושקין.

כשנשאל שר הבריאות יוסף סרלין,

ה מו דדהגדוד

הטכסיסן המפוכח של ד,צ״כ, מה דעתו על
חיי הקואליציה הנוכחית (דאה
השיב בהלצה: כשנתקבלה בעיירה יהודית
ידיעה על מותו של (המנהיג הציוני
יחיאל) צ׳לנוב, נערכה אסיפת־אבל בבית-
הכנסת המקומי. הנואם הראשון פתח במלים
:״נתקבלה הידיעה המחרידה על
מותו של צ׳לנוב הנואם השני אמר :
״צ׳ל.וב לא מת. הוא חי בליבנו לעד...״
התפרץ אחד הנוכחים :״אז מה, צ׳לנוב
חי או מת?״
תצפית),

השגריר הסובייטי אברמוב והשר אשבול
כמו כן, דויד המלן

סרב להשיב על שאלות־עתונאים בקשר
לעזרה כלכלית אמריקאית ליפאן שי ג רו
יושידה, ראש ממשלת יפאן׳ הישיש והנמרץ
שביקר בניו־יורק. אמר הוא בחיוך
אדיב :״בכל פעם שאני שומע את המלים
׳עזרה כלכלית׳ אני מסמיק מבושה.״
שלא חלה באוקטובר כלל, אלא ב־ י
אורח אחד שהגיע השבוע לארצות־הברית
נובמבר. ההבדל נובע מן הלוח הרוסי לסידרת הרצאות, ההיסטוריון הבריטי ההקודם,
ששונה בינתיים.
נודע ארנולד טוינבי, הכריז ברדתו מן

ד,אנ ה :״לפי ההתפתחויות הפוליטיות בשנים
האחרונות אין כל סיכויים שתפרוץ
מלחמת־עולם שלישית.
ערב צאתו מן הארץ לצירותו החדשה
בהאג, הולנד, נתבקש ד״ר עזרא יורן,
מי שהיה ציר־ישראל ביוגוסלביה, לפרט
את המעלות והמגרעות של שני התפקידים,
הוכיח את כשרונו הדיפלומטי, השיב :
״בהולנד יהיה לנו הרבה יותר גשם.״

גורלו של התראקי ספארטאקוס, העבד
לוחם הזירה אשר העז למרוד (בשנת 73
לפני הספירה) ברומאים, שימש נושא ליצירות
אמנות מספר, רובן ככולן, למרבה התמד,ון,
חסרות ערך. כזה הוא גם ספרטאקוס,
סרטו של הבמאי ריקארדו פרידה: שעטנז
של תפאורות ענק, גופות מעורטלים למחצה,
עלילות אהבה וטבח שמעורבים בהם, בין
היתר, לודמילה צ׳רינה, כאהובתו של ססרט־קוס
ומאריה קאנאלה המגלמת את סאבינה,
בתו של קראסוס, המצביא ששבר לבסוף את
70 אלף המורדים. מאסימו ג׳ירוטי הוא ה־תראקי
המורד בסרט רב כמות ודל איכות.

תרגום: חושניות

כין פותרי תשבץ זה יוגרלו הפרסים
הבאים :
3פרסים: ספרים מהוצאת ״מסדה״.
2פרסים
; ארנקים מתוצרת צ.

תשבץ 691
מאוזן .1 :פעם נחשבה לקלה במתכות;
.5מלקקים אותו בכפר ובעיר; . 10
סערה עזה; . 12 מרמה, כזב .14 :רעל,
במלה אחרת; .16 לראש אחת הפירמידות
צורה כזאת; .18 עירם של הפלשתים; .19
מכלי המלחמה; .21 מושב,־ ,בגליל התחתון;
.22 בניין משק, כדיר וכאורווה; .23
אם אינו זכאי, יצא הנאשם כזה; .24בתוכו;
.25 שרשרת העברה בבית־חרושת;
.27 רכב במשטרת ישראל; .30 חלק הארוחה;
.31 שם עברי פרטי; .33 מייסד בצלאל;
.35 אדם קשה־עורף; .36 מטבעה החוקי
של ארץ־ישראל; .38 אוהד; .39 אלף ארבע
מאות וארבעים דקות; .40 תפקידו של סרן
בחי־״ר; .41 ממנה אוכלים; .43 אות יוונית,
המקבילה לרי״ש; .44 נשקו של המורה;
.46 ריקוד העם בהוואי; .48 ברכבת ישראל
ישנו קרון מיוחד לו; פיטר פריי הוא כזה.

העולם הזה 891

ר ג 137

פותרי תשבץ ,887 שזכו
בפרסי-ספרים

10ו

מאונך .2 :עליו היה בן־ציון ארגוב
ממונה; .3מוכר התרופות; .4מוצא דלק
זה מן האדמה; .6לא קשה; .7בכנפיה
נלחם דון קישוט; .8מצוי; .9המלכד
היהודיה; . 11 הוכן ואומן; . 13 למה שכל ״׳
תשבץ מזמין; . 15 דוגמה; . 17 המפלגה
המאוחדת שהתרססה זה שלוש פעמים; . 18
בו בילה דניאל; .20״עם חסיד תתחסד,
עם גיבור תמים 23 ציפור־טרף; .26
בית־הדין העליון, בימי החשמונאים; .27
חני, אשרי הגפרור; .28 עיתונו של ד״ר
שייב; .29 תפקיד צבאי; 31 אחד מקולות
השופר; .32 נכתב בעיתון; .34׳מצוי על
שפת הים; .35 דברי כחש; .37 ליד פתח־תקווה;
.39 אחת מאבני החושן; .42 מה
שמפא״י רוצה, מאד; .44 תספורת הצאן;
.45 בדיוק כמו מאוזן; .47 .43 האות החמישית.

כהן, שיכון עממי, יד־אליהו.
נחמן אמסטר, התיכון ,35 נוה־שאנן,
חיפה.
חוה גוטרמן, גוש־עציון ,22 חיפה.

במרחב
מצרים

פעם, כדי להוכיח שיש דם, היה
צורך לקפוץ לברכת ימיים רטובים
בבגדים, לאכול כריך עם סבון כביסה,
או מרגרינה בכפית, או להתגייס
לאצ״ל. כיום כל מה שנדרש,
לפי המכתבים שאני מקבלת, הוא
לצרף תמונה למכתב. הזמנים השתנו׳
אין ספק.

אני לא
( ) 891/372ש אני מצינ ה בזה, איננו מן
הטיפוסי ם האוהבי ם ל שמוע אחרים מהל לים
את עצמם. בעיקר כשרזדברים א מורים
בנערות. אשר לו, הו א בן , 28 מו כן
למסור לפי שעה רק ש לנ ערה/ו ת שתקר
א /נ ה את מכת בו יהיה תעגונ רוחני
יוצא מן הכלל. אלה בדיוק היו דבריו.
הו אעצ מו. כ מו בן, איננו מתהלל.

בעיות-החברה ותמונה
היא יכולה להיות נערה, אלמנה או גרו שה
או מ ר בן ה 891/373 ( 32המב טיח
ל שלוח את ת מונ תו האחרונה למי שתרצה
לכתוב אליו. נוסף על ה תמונה הו א מו כן
למלא את תוכן המעטפה גם בבעיות החברה
ה אנו שי ת, מו סי קה קלאסית, נגינה,
רקודים, שחייה וכו .

״ ב רו ר שפטרנו!״
בשבוע שעבר, באמצעיתה על
התקפה הריסה על ישראל בעצרת־או״ם,
חטף המוות את אחת הדמויות
המופלאות ביותר בתולדות
המדיניות המצרית: ד״ר מחמוד
עזמי, נציג מצריים כעצרת. עזמי
כונה בשלבים שונים של הקריירה
שלו כשם פטריוט גדול, בוגד,
דמוקראט ופאשיסט -ואפשר לומר
כבטחון גמור שכל הכינויים
הללו הלמו אותו היטב.
כותב צבי שש, כתבו המיוחד
של ״העולם הזה״ ,שהכיר את עזמי
אישית :
מחמוד עזמי התחיל את הקריירה הפו־לים•
ת שלו עוד בשנות העשרים. אולם
הוא משך את תשומת־הלב הכללית רק
לאחר שייסדה המפלגה הליברלית־קונסטי־טוציונית
המצרית את עתונה היומי אל־סיאסה.
באותו עתון יצא עזמי בהתקפה
חריפה על מפלגת הוואפד, אם כי בשלב
מאוחר יותר של הקריירה שלו הפך לתו,מכה
הנלהב.
בשנת 1930 הניע עזמי למסקנה שהמלך

למופתי היה ארנק. פגישתנו הבאה
היתר, לאחר הנחת אבן־הפינה של האוניברסיטה
העברית. טסתי אתו יחד לקהיר ושע־תנו
היתד, פנויה לשוחח על נושאים רבים

ושונים.
״מה דעתך על הציונות י״ שאלתי את
עזמי.
״הציונות היא הפתרון היחידי לבעיות
העם היהודי. אילו הייתי יהודי, הייתי ציוני
נלהב. יתר על כן, יישוב יהודי גדול בפלשתינה
יעודד את המשכילים הערבים שם.
יעורר אותם להתקדם.
עזמי דבק בהשקפה זו משך שנים רבות,
העז אפילו להשמיעה בפומבי. אולם פתע
א רע משהו, והוא הסך לאחד המתנגדים
החריפים ביותר של הציונות. מה גרם
לשינוי הפתאומי בהשקפותיו י פשוט מאד,
הוא פגש בחג׳ אמין אל־חוסייני, מי שהיה
המופתי הירושלמי. בידי חוסייני היו סכומי־כסף
גדולים. הוא היה מסוגל להרגיע את
מצפונו של כל אדם — וביחוד את מצפונו
הגמיש של עזמי.
פגישה אחרונה. פגישתי האחרונה
עם עזמי נערכה באריס, בנובמבר .1950
הוא נראה זקן מכפי גילו, וחוש״ההו&ור
שלו נעלם ואיננו.
״מה אירע לך ז״ שאלתי.

תמונה עקובה מדם
ב^סיד הנים נסיוז בן ה־) 891/374 ( 17
אף הו א מ אלה הרוצים להוובוז אם י ש
לנערה שתרצה להתכתב אתם דם. ההוכחה
צריכה. כרניל להתבטא ב שליחת ת סוג ה.
עליה להיות חמודה ובעלת או פי טו ב.
הו אעצ מו חובב ספו ר ט, טיולים ונ שפים.

עד כל נושא --
על כל נו שאש הו א מ ציעי ם להתכתב
שני בחורים 891/375 צעירים עם שתי
נערות בניל המתוח 17— 19מ ס בי בו ת
תל־אביב. עליהן, כדי להיות ר אויו תלכ
בוד ז,ה, להתעניין ב ספו ר ט, תיא טרון
וחיי־חברה. ומה זה בדיו ק אינני יודע ת).

הבל, מלבד
צעיר בן ) 891/376 ( 17 או מ ר כי יש
לו הכל, מל בד מכתבים. מנערה צעירה,
בת 18־ . 16 הו א או הב לשיר ולרקוד, היה
רוצה ש טע מ ה יהיה דו מ ה.

חברה של חכרתי הוא חברי
רחל — :חברה של חברתך רקד אתך
רקוד אחד וספר לך ש את מו צאת חן בעי ניו.
את מו צאת שויזוא סי מ פ טי. אינ ך
רוצה להרגיז את חברתך. הו א הצהיר כי
בינו ובינה אין שו ם דבר. ל א מי תו של
דבר אין גם בינך ו בינו הרבה. אול ם
מ ספי ק כדי להכעי ס את חברתך ה טובה.
אין הרבה מ ה לע שות, זה כמעט חוק
הטבע. שתי תרנגולות היו שבו ת ב שקט
בלול. מתחילות מיד לויז־לחם כ א שר מו פי עה
ב אופ ק כרבלתו ה אדו מ ה של הגבר.
אהובה — :מזה שנה שבעלך חדל לשים
לב אליך. ואינך יודעת פ שו ט כי צד ל ה
שיב את לבו. את עקרת־בית מצויינ ת,
חדלת א פי לו לעבוד כדי להיות בבית.
הדבר מוכרח לה שתנות ! החל ממחר עב די
פחות, בזבזי יותר. הו א יוכיח אותך!
שלמי לו בחיוך, בנ שיקה. והעיקר. אל
תבריזי יזכרזות מ פו צ צו ת על שווי־זכייות
לנשים. ע שי או תן ! חדלי להיו ת א שה־רהיט,
והו א יחדל להתעלם מ מך. .
אני מו כנ ה להתערב שאת
או ר ה:
בת . 17 אמרי לי אם אני טוע ה. כשחברך
נ מצ א על ידך את אוהבת או תו. כ ש הו א
רחוק יש לך רצון ל שלוח או תו לטייל.
עכ שיו. כ שהו א עו מ ד לצאת ל מי לו אי ם
את צוחקת בעיין אחת, בוכה ב שניה. צכון,
או ל א? והיות ופרירתכם תבוא לא מרצונכם
תוכלי ללבן את הרגשתך.

העבודה היא חיינו
את מספרת ל ׳ שחברך אינו
רותי :
רוצה לעבוד, מבכ ר לחיות על ח שבון-
הוריו חסרי־האסצעים. מבליז #ת כל
הימים בבתי־הקפה. ובכן, אל תעמדי בצר
נסי לה שפיע עליו, ל שכנע או תו כי
הוא ירניש את ע צ מו הרבה יותר טוב
אם תהיה לו משרד, קבועה. הו א חו שב
את ע צ מו ל סופר נדול לעתיד, הלא כן?
הסבירי לו כי כ ש רונו ע שוי להתפתח רק ,
תוך כדי עבודה. אם גם זה לא יועיל.
) יהיה עליך לקבל החלטה קשה. דבר אחד
ב רו ר: לא תהיי מ או שר ת. אם תנ שאי
לו ותאלצי לפרנס או תו.
מרנינה — :כ א שר את נ מצ א ת בחכ רה
בחורים, את מסתנרת בד א מו תי ך
ושותקת כ מו דג. התנהגות כזאת אינה
ע שויה להצעיד אותך קדימה בחיים ה חברתיים.
התענייני יותר במתרחש על
סביבותיך. למדי את נו ש אי רזשיחה המענייני
ם את הבחורים — ופתחי את
פיך לרווחה. אי ש לא יא שים אות ך בפ
ט פ טנו ת יתירה. הרי עוד חכמי ה מ שנה
קבעו כי הנ שים נ טלו ת שעה מע שרת
קבי־השיחה ש ב או לעולם. להיפך. דבר־נותך
ת הפוך אות ך לבת־שיחה מעניינ ת,
תרכוש לך שפ ע של ידידים.

ד״ר מחמוד עזמי(במרפז) ועתדנאי קהיר
״הכיתם אותנו !״

פואד הראשון הגיע לשלטון שלא בזכות,
רתם את עטו לשירותו של החריב עבאם
השני, שסולק על־יוי הבריטים עם פרוץ
מליחמת־העולם הראשונה, בגלל נטיותיו
הפרו־גרמניוות אותה שנה פגשתי את עזמי,
שהיה ידידי הטוב, בבית הקפה הפריסאי
לה־קופול. הוא ישב שם עש אשתו, סוניה,
יפר,פיה יהודיה, ילידת־אודיסה, שהיתר, ידועה
בחוגי החברה הגבוהה בקהיר בפיקחותה.
לפואד היה כסף. בפגישתנו סיפר לי
עזמי כי הוא יילחם לסילוקו של פואד
מכיסא המלכות והמלכתו של עבאס השני.
סוניה ניסתה לרסן אותו, למנוע אותו
מלגדף את מלך,מצריים. אולם הוא הכריז,
לפי מ־טב המסורת של נואמי־צרפת :
״נשבעתי כי רגלי לא תדרוך על אדמת־מצריים,
כל עוד ימלוך בה פואד השמן,
בבואתו העלובה של לואי ד,־114״
כעבור שבועות מספר שבו רגליו של
מחמוד עזמי ודרכו על אדמת מצריים. נראה
כי לפואד היה יותר כסף •מאשר לעבאם.
לאחר שובו לארץ־הנילוס היתד, הקריירה
של עזמי סוערת לא פחות, ואויביו הלכו
ורבו מיום ליום. כאשר מונה הוא כפרופסור
באוניברסיטת־בגדאד, נשמו אנשי ה־וואפד
לרווחה: הם היו משוכנעים כי הוא
לא יתקיפם עוד מעל דפי עתונו.
כעבור שבועות מספר הופתענו בהיוודע
לנו כי קבוצת סטודנטים עיראקיים ירתה
בעזמי, פצעה אוחו קשה. כאשר חזר הפרופסור
הנכבד להחלים בקהיר, שאלתי אותו
מה אירע, קיבלתי תשובה אפופת חיוך :
״הם רצו להרגני מפני שנקטתי בהרצאותי
בקו פרו־בריטי. הם צעקו :׳אתד, מרגל
בריטי ! נהרוג אותך כמו כלב מזוהם !׳*

״אירע דבר נורא. אתם, הדיונים, השגתם
את מטרתכם. הצלחתם להקים מדינה. הכיתם
אותנו נעה ניצחת, אני מתבייש על
שאני ערבי.״
״ההיית מציע לפתוח בסיבוב שני כדי
להחזיר לעצמכם את הפרסטיג׳ה?״
עזימי היסס שעה ארוכה. אחר הוסיף
לאיטו, כמכתיב הכרזה פוליטית :
״אין לנו סיכויים לנצח בסיבוב שני.
אתם מצטיינים באומץ וברוח קרבית. מה
נוכל לעשות נגד רוח זו ז הייתי רוצה
לפעול ליצירת הבנה בין מצריים וישראל.
המדינות הערביות הינן מפגרות מכדי שיוכלו
לעשות זאת.״
דמוקרט בין פשיסטים. כדי להבין
את אשר התרחש בימיו האחרונים של עזמי
רצוי לסקור כמה התפתחויות במדיניות
המצרית. קרוב לוודאי שמיד לאחר ההסכם
האנגלי־מצרי דרשו לונדון וושינגטון מעבד
אל־נאסר לערוך טיהור מקיף בין שורות־אנשיו.
קרוב שזו היתד, הסיבה האמיתית
להתפטרותו של עזיז אל־מסרי מתפקידו
כשגריר־מצריים במוסקבה: אל מסרי היה
קומוניסט — ודבריטים והאמריקאים סירבו
להרשות לעבד אל־נאסר להעסיק קומוניסט
בתפקיד כה חשוב.
שגריר מצריים בוושינגטון, אחמד חוסיין,
לא ר,תפוטר: הוא היה פאשיסט. תלמידו
של עבד אל־חמיד אל בראתי, מי שהיה
מנהיג המפלגה הפאשיסטית המצרית, היה
גם עבד אל־מג׳יד ראמאדאן, סטו של עזמי.
עזמי לא היה מסוגל לעבוד לצידם של
חוסיין וראמאדאן. ברור כי ליבו החולד,
הוחלש על־ידי ההכרה כי עליו להיאבק
גם נגד אבא אבן וגם נגד בני־ארצו.

אין ספק כי בהיתדע לשליטה של מצריים
על מיתתו החטופה של מחמוד עזמי, סלם
אנחת רתחה ואמר :״ברוך שפטרנו !*
כי אשתו של עזמי, אשר מתה לפני
שנתיים׳ היתד, היחידה שאהבה אותו כדמות
פוליטית. כל האחרים העריכו אותו כאדם
משכיל ומקסים, אך שנאו אותו כמדינאי,
שמחו להיפטר ממנו.

אלג׳יריוז

ס ן ־ ה ב רי תהשלש

השבוע זרמו על פגי הים התיכון אניות
ומטוסים עמוסים אנשי־צבא, שריונים ותחמושת.
היו אלה יחיד! ת התגבורת הצרפתיות,
אשר שיגר מנדס פראנם לדיכוי המהומות
באלג׳יריה.
באלג׳יריה עצמה, בין הרי אורס התלולים
והמסולעים, אשר בקצה המזרחי של הארץ,
הסתערו קומץ ליגיונרים צרפתיים וחזרו
והסתערו על מתרסים פרימיטיביים, שחסמו
את הגישה אל שלושה כפרים קטנים. מאחורי
המתרסים רבצו אנשי ״צבא האלוהים״
של הלאומנים האלג׳יריים, הדפו את ההתקפות
באש קטלנית של רובים ומקלעים.
לא היה זה המקום היחידי, שנסחף בהתפרצות
פתאומית של התנועה הלאומית האל-
ג׳ירית, לאחר שנים רבות של שקט יחסי :
המריד, ת נגד הצרפתים תוכננו, כנראה, מראש,
פרצו ביום ב׳ שעבר ב־ 30 נקודות
שונות ברחבי הארץ.
הקש והגמל. בעיר אלג׳יר עצמה שרר
שקט יחסי. הפעילות היחידה של התנועה
הלאומנית במקום התבטאה בהנחת שלוש
פצצות גדולות במפעלי הגאז הצרפתיים. רק
אחת הפצצות התפוצצה וגרמה נזק קל, אולם
מעשה זה היד. הקש ששבר את גב הגמל
הצרפתי ארך־הרוח: המפלגה הלאומית האל-
ג׳ירית הוצאה מחוץ לחוק, ובכל הרובעים
הערביים של העיר נערכו חיפושים, שהיו
מלווים מעצרים ומכות־רצח, לפי מיטב המסורת
הצרפתית־קולוניאלית.
אנשי המפלגה הלאומית האלג׳ירית ידעו
היטב כי המרידה לא תביא לכל תוצאות של
ממש, לא תשחרר את אלג׳יריה מעול הכובש
הזר. היה זה רק צעד הפגנתי, שבא להראות
ליושבי טוניסיה ומארוקי כי אחיהם האל־ג׳יריים
אינם שוקטים על שמריהם, שואפים
לעצמאות מלאה ובלתי מוגבלת.
מקום מקלט לכנופיות. המושל הכללי
של צרפת באפריקה הצפונית, רוג׳ר
ליאונרד, אף הוא לא ייחם למהומות ערך
מעשי רב. הוא כינס את העתונאים הצרפתיים
והזרים במשרדו המפואר באלג׳יר, הסביר
כשחיוך מרחף על פניו השזופים :״אל
תיחסו ערך רב מדי לכל המתרחש באיזור
אורם. איזור הררי זה שימש מאז ומתמיד
מקום מקלט לכנופיות שודדים אלג׳יריות,
טניסיות ומארוקאיות.״
חשיבות גדולה יותר ייחס ליאונארד באותה
מסיבת עתונאים לפעילות התעמולתית של
מצריים — בת בריתן הנלהבת של התנועות
הלאומיות בצפון־אפריקה. הוא אף ציטט את
דברי רדיו קהיר, שהכריז ביום ב׳ שעבר:
״סוף סוף שבה אלג׳יריה ופתחה בקרב על
חירות האיסלאם והעמים הערביים !״ לדבריו
היתד, ממשלת מנדס־פראנם חייבת להסיק מסקנות
מרחיקות לכת מן התעמולה המצרים
הפרועה.
השבוע הסיקה הממשלה הצרפתית את
המסקנות, איימה בסאנקציות כלכליות ודיפלומטיות,
אם לא ייפסקו נאומי ההסתה
המשודרים מקהיר. אבל ממשלת מנדס־פראנס
לא יכלה לעשות דבר נגד בן־בריתם השני
של לאומני צפון־אפריקה: רדיו בודפשט,
המשדר זה ששה חודשים נאומים ארוכים
בערבית, קורא לעמים המשועבדים של טו ניסיה,
מארוקו ואלג׳יריה לכבוש את עצמאותם
בכוח הנשק.
נשקגר מני. אולם מסוכן יותר מכל
היה בן־הברית השלישי של התנועות הלאומיות
באפריקה הצפונית. הוא לא נשא נאומים
נמלצים, לא שפע עידוד מוסרי. פעילותו
ההורסנית החלה להתגלות רק בראשית
שבוע זד״ כאשר נתפסו בעיירה האלג׳ירית
אריס רובים ומקלעים כמעט חדשים מתוצרת
גרמנית. אחד הלאומנים השבויים לא היסס
לגלות את מקור הנשק: ספרד. היה ברור
כי הגנראליסמו פראנקו, השואף להציג את
עצמי כמגן האיסלאם ניצל את ההזדמנות
גם הפעם, תרם לתנועות־השחרור הצפון־אם־
ריקאיות מעודפי הנשק הגרמני שהצטברו
בארצו.
יועולם הזה 691

1 111

4 11,1-4 1ו14
-1 41£1

*ץ4 1,

4 [4, 1
441

כחלוץ מורי־המחול בארץ. השימה הקלה להפליא מתרכזת בעיקר ברגליים — חלק
;פעיל ביותר בשעת הריקוד — מורכבת מחמישה שלבים ( :א) הרגליים צמודות זו

ו י 4 11

<-1ן ו

, 1 111

׳ .ו ו וי

1444

ו וו <4

וזזר 1ע \ ו 4ו ן .

111ז * .

311 ! 1111

*-1.5 14

. 111.1.5

; 111

111

השמאלית צועדת קדימה. לאחר שלמד הטירון ריקוד אחד לפי שימה זו, הוא מצליח לקלוט
על נקלה גם את שאר הוזיקורים. על כן יכול כל ארם שעבר את הקורס בן עשרת השעורים

־ה מרקיד או! ו7יי!
הזנזגה למהול. סמי הכיר את אשתו, חנז־
״ דה, כאשר היא באח ללמוד בבית־הספה
; § 11 שלו. היא מרבה לרקוד אתו גם כיום.

דמסעדה הקטנה, ששכנה באחד הרחובות
של עיר־הנמל היוונית סלוניקי, היתד, אסופה
תמיד אווירה של שירה ומחול. יושבי הסביבה
ראו בנגינה את מקור בידורם היחידי,
בילו כמעט את כל זמנם הפנוי בריקודי־עם
סוערים, לצלילי תופים ואקורדיונים.
סמי פרנסה, בנם של בעלי המסעדה,
אהב להאזין למנגינות העממיות. אך עוד
יותר מזה אהב את הנעימה הנוגה־מסעיוד,
של הטאנגו, ואת הוואלס הקליל־אוודירי.
עוד בהיותו בן שש־עשרד, נשאוהו רגליו
אל רחבוודהרקודים הספורות אשר בעיר.
מנהלי הרחבות הכירו מיד כי לפניהם כשרון
בלתי־רגיל: הקצב היה נעוץ בדמו של
סמי, והוא למד את כל המחולות בקלות
מפתיעה. הם היו משוכנעים כי יעווו בחיים
הוא ללמוד וללמד מחולות סלוניים.
גם סמי היד. משוכנע בכך, אולם רק
בשנת , 1933 לאחר שעלה לארץ היה בטוח
במאה אחוזים מד, תהיה דרך־חייו: הוא
מצא לפניו ציבור של רוקדי הורד״ צ׳ר־קסייה,
פולקה וקראקוביאק. הריקודים ד,סלוניים
כמעט לא היו מוכרים, נרקדו רק
בחברה מצומצמת ובסיגנון גרוע. סמי החליט
לתקן את המעוות, פתח בית־ספר לרקוד.
מאז חלפו למעלה מעשרים שנה. לא
היו אלה שנים קלות. הן היו מלאות התפתחות
מתמדת, הרחבה, מעבר ממקום למקום
ומאבק נגד מורי־ריקוד מתחרים
היו אלה גם שנים של לימוד והשתלמזת.
סמי היה אובייקטיבי, הכיר היטב את חסרונותיו:
אמנם קצב המחול היה טבוע
בדמו, אך התיאוריה׳ — השיטה אשר תאפשר
לנוער הישראלי ללמוד את צעדי הריקודים
השונים על נקלה — היתד. חסרה
לו לגמרי.
התיאוריה פותחה על ידי סמי עצמו
לאחר תיכנון ממושך. הוא יצר את שיטת
לימוד הצעדים היסודיים (ראה תמונה עליונה)
בכוחות עצמו, העביר אותה תחת
שבם בקורתם של מורים אחרים רק לאחר
שניסה אותה על תלמידיו. הביקורת היתד,
נלהבת

דאגת ני 1ועד

] יי1

>ו*ו ווו

14)4

111/4 1

111

הריקוד הסלוני למעין מסורת. הבת יונה,
ואחיה, מקדישם לריקוד את זמנם הפנוי.

ממלא המקום של סמי לעתיד הוא בנו
הבכור, שם־טוב. הוא כבר הופיע פעמים מספר
כרקדן מקצועי, זכה לביקורת חיובית.

בשנת 1944׳ לאחר שעבר ביודהססר של
סמי למקומו הקבוע, בשדירות קרן־קיימת,
תל־אביב, נתפנה חלוץ מורי־חמחול הישראליים
לדאוג גם לרבבות בני־תנוער שרצו
ללמוד ריקודים סלוניים, אך לא יכלו לעשות
זאת מפאת ריחוק מקומות מגוריהם
מן האולפנים השונים. הוא ישב וחיבר
ספר־לימוד קל, ברור ופשוט, אשר איפשר
לכל אחד ללמוד את הריקודים בבית.
כאן צצה לפני סמי בעייה חדשה: הוא
גילה צעירים רבים שאהבו את הרילו־ד
הסלוני, אך לא מצאו במה מתאימה לריקודים.
בתי־הקפה היו יקרים מדי וסואנים
מדי. במסיבות הפרסיות, שנערכו, על פי
חב, בבתים קטנים וצפופים׳ לא היתד,
אפשרות לרקוד כהלכה.
גם הפעם פתר סמי את הבעייה כהלכה.
ביודהספר שלו, שהעסיק חמש מדריכות
ומדריך, כבר הפך לגוף הנושא את עצמו.
אפשר היה לנצל אח האולם, שעמד ריק
בשעות הערב המאוחרות, להקים בו מועדון
לחובבי־מחול.
הקהל אשר אימן עד כה את רגליו בהדרכת
סמי ועוזריו היה מגוון ביותר נ קציני־צבא
ומשטרה, אשר לא רצו להראות מגושמים
במסיבות דיפלומטיות. כדורגלנים
ישראליים שהתעתדו לבקר בחיץ־לארץ. הורים
קשישים, שרצו להפתיע את סניהם,
ברקדם ריקודים מודרניים בחתונתם. ומעל
לכל — בני נוער.

י. יו?מתבדר • דו ח למחבדר דו-ה זפתכדד. דו-ח?מתבדר • דוי-חזמ תב ח

110 אינו׳ עו דשם של׳ אדם .1113 זהו שםד 0ר ־ שנרדף
ל או ל סן לי מו ד ל רי קו די ס לוניי ם, ממשכשם שוויטמן הו א
שםנרדףלמשת או ת ק די ם. או לםמא חורי השםהמצלצל,
מ א חו רי המרחףהנרחב, המלא צליל מו סי קהנמשכתדד ־
13ה א רו כהשלאדםשהח לי טלה כי ראתהמ חו ללנכס
ה ה מוני ם. סמי עשה זאת: ה רי קו דהס לוני השתרש בי שראל. י

האם אתה אדם

עוד הפילוסופים היוונים הגדירו את האדם בחיה תושבת. אודם ביום, עם
התקדמות התרבות, ברור בי ההגדרה רחוקה מלהיות משביעה רצון. אץ
זה מספיק שאתה חושב. אתה חייב לחשוב כסדר אם כרצונו להצליח ככל
שטחי-החיים, עליך להעמיד לעצמך בראש וראשונה את השאלה: האם אתה
בעל הגיון בריא ל לפניך כאן שנו סיפורים שאינם אלא חידות המצריכות
את אימוץ כוח ההגיון. גש למלאכה ונסה לפתור אותן. אם תצליח לפתור
את שתיהן, הרי אתה יצור הגיוני בהחלט. אם לא פתרת אך חידה
אחת, אל יאוש: הסתכל בפתרונות המובאים במדוד המודעות נעמוד .)16

הרפתקה בנית סלון
המפקח דרורי פקח את עמיו האפורות־פלדיות לרווחה,
סקר את גופה התמיר ואת לבושה הצנוע של הנערה הנמכת
לפניו. נעיד השיבה לו במכם מלא תמהון: היא
לא הכמה מדוע נקראה לבוא לפני מפקח־ד,בולשת הנודע.
. .בבקשה לשבת *,אמר דרורי.
י נעמי ישבה דומם על הכיסא שהוצע לה•
.יש לי בשבילך עבודה מיוחדת. הפעם אין זו עבודה
משרדית, אלא משימה בלשית של ממש.״
נעמי רצתה להקיף את המפקח בשאלי* אולם הוא
היסה אותה בתנועת־יד והמשיך :
.קרוב לוודאי שאת מכירה את מלון הפאר פאלאס,
שניבנה לפני שלושה חודשים. בבית־מלון זה הושקעו
למעלה משלושה מיליון דולאר. מספר עובדיו עולה על
מאה, והוצאותיו האדממיסטרסיביות עולות על 25 אלף
לירות לחודש. הוא מילא את תפקידו באמונה, הצטיין
בשיכלוליו ומשך עד כה את סולתה ושמנה של התיירות.

״אבל מה ז -שאלה נעמי.
.אבל בימים האחרונים אירעה סידרת מאורעות, שהעמידה
את בעלי־המלון בפני פשיטת־רגל ואת המשסרד, בפני
אובדן סרסטיג׳ה. זה שבועיים שאין שם יום ללא גניבה.
אלמוני זריז מצליח לחדור לחדריץ,אורחים ולהוציא מתוכם
חפצים יקרי־עירך — בעיקר תכשיטים.״
.ולא נסיתם לחקור בדבר ז* שאלה נעמי.
.נסינו אף נסינו *,אמר המפקח בקדרות. ,בדקנו את
זהותם ועברם של כל עובדי־המלון וגלינו שהם עומדים
מעל לכל חשד. ישנה רק אפשרות אחת: בין האורחים
.נמצא פושע בינלאומי, המסתתר תחת מסווה של אדם
מכובד — וזוהי הצרה כולה. אין אנו יכולים לערוך
חקירה מדוקדקת בין האורחים. אנו עלולים לפגוע תוך
כדי כך בכבודה של אישיות חשובה, ולהעמיד את עצמנו
ואת מנהלת המלון במצב בלתי־נעים. על כן החלטנו
להעמיד אותך במבחן ולהטיל עליך את משימת גילוי
הגנב.״
נעמי פרצה בצחוק צלול . :אני ז כיצד אוכל לגלות
גנב וותיק ומנוסה? הרי אץ לי כל נפיון בלשי ד׳
״כל זח ידוע לנו. ,אמד דרורי בחיוך. ,ווודקה משום
בך יש לך כל הסיכויים להצליח. תפקידך יהיה פשוט
ביותר: הנהלת המלון הקציבה לך חדר מפואר. יהיר.
עליך להציג את עצמך כתיירת עשירה, לקשור יחסי־ידידות
עם כל האורחים. אולם אל לך להתידד איתם יתר
על המידה. יהיה עליך גם להשגיח עליהם בשבע עיניים,
ואם תבחיני בתנועה חשודה כלשהי, מהרי ור,תקשרי אתי.
זה הכל. אני מאחל לך הצלחה*.
למחרת היום נכנסה נעמי לתפקידה החרש. חור מספר
— 318 אחד החדרים המפוארים ביותר של המלון החדש
כבר חיכה לה. היא נרשמה בספר האורחים כבת־משסחת
מיליונרים ידועה מניו־יורק, ד,מסיירת בעולם להנאתה.
התפקיד קסם לה עו מאד: היתד, זו התגשמות כל מחלומות
הוורודים, אשר חלמה בשעות העבודה המשרדית
המשעממת במטר,־המשטרה.
היום הראשון להרפתקה חלף ללא כל מאורעות מיוחדים.
בין מאה האורחים היו כארבעים זוגות נשואים,
תיירים בגיל־העמידה מאמריקה, משלחת מדעית מדרום״
אפריקה, באי כוח של חברות מסחריות גדולות מסקנדינביה.
חיצוניותם לא עוררה כל חשד, ובפינקם השחור שנח
בארנקה של נעמי לא נרשמה אף מלה אחת.
היום השני היה מעניין הרבה יותר. בשעת הפייף
אוקלוק ניגש אל נעמי צעיר תמיר ויפה־תואר והזמץ אותה
לסמבה. בין הנערות שישבו ליד השולחן הסמוך עבר לחש
מלא קנאה. לא היה כל פלא בכך: הצעיר היה סמואל
ב ,.בנו של יהלומן עשיר מיוהנסבורג. נעמי שכחה את
תפקידה, וכאשר הזמץ אותה סמואל למחול שני, הסכימה
ברצון.
מאותו יום ואילך הפך סמואל למלודה הקבוע של נעמי.
הם נראו יחד בכל מקום: בבאר, בתיאסרון, בקולנוע.
נעמי היתד. מאוהבת בו עד למעלה מאוזניה, והמחשבה
שיבוא יום ויהיה עליה לגלות לו את האמת ולחזור לתפקידה
גרמה לה סבל רב.
.קרוב לוזדאי שהוריו הם רשעים מרושעים *,אמר לה
סמואל באחד הימים, בנועם על רחבת־הריקודים. ,מדוע

התכשיטים הגנובים, וחקירה קצרה הספיקה כדי לזהדחז
כפושע בינלאומי.

חתובל לגלות כיצד הגיעה נעמי למסקנה
שפמואל כ. הוא הנגב ז

תעלומת המגילה הגנוזה
משה הררי היה נתון במבוכה. הוא ישב בחוד הפנימי
של חנות־העהיקות שלו, ומבטו היוקד רפרף חליפות על
המגילה ד,בלוויה מרוב שנים, שמיתה מוטלת על שולתנו,
ועל פני הגבר גבה־הקומה וכסוף־השיער שישב לפניו.

לא קנו לך תכשיטים, כדי ליפות בהם את צוזארך ואת
זרועותיך העדינות ז״
.הורי אינם קמצנים. יש לי
״נעמי הסמיקה כסלק
תכשיטים רבים ויקרים. אולם אני מבכרת לשמור אותם
בחדרי: שמעתי שלאחרונה אירעו כאן גניבות רבות*.
נעמי לא היתר, רגילה לשקר, אולם הפעם היה עליה
לעשות זאת: היא חששה כי סמואל יעזוב אותה ברגע
בו תיזזדע לו האמת.
כעבור ימים מספר הגיע ארצה כנר מפורסם. נעמי,
שהיתר, חובבת מוסיקה נלהבת, מיהרה לקנות כרטיסים
ולהזמין את סמואל לקונצרט.
״צר לי מאד גברתי *,השיב סמואל. ,נתקפתי כאב
ראש. יהיה עלי להקדים ולעלות על משכבי*.
נעמי חשד, דקירה בלב. היא לא יכלה להשלים עם
המחשבה שהיא תלך לקונצרט בלי סמואל. אולם יחד עם
זר, לא היתר, מוכנה להודות בפניו עד כמה הוא חשוב

.מה לעשות ז״ אמרה. אלך לבדי.״
.תבלי בנעימים*.
נעמי חזרה לחדרה, צנחה על הכורסה הרכה ופרצה
כבכי מר. יכולתי לומר לו כמד, מלים חמות? קרוב
לוודאי שגרמתי לו ייסורים. עכשו לא אוכל ליהנות אפילו
מן הקונצרט הטוב ביותר בעולם *1
אצבעותיה אחזו בעוזית בכרטיסים היקרים וקרעו אותם
לגזרים.
בעקבות ההתפרצות הפתאומית באו מחשבות נוגות,
שקטות יותר . :מדוע איני בת מיליונרים אמיתית ז מדוע
נולדתי למשפחה ענייה? מדוע מאלץ אותי הגורל לרמות
את אהובי?*
חום־המחשבות ניתק לפתע, כאשר נשמעו כמד, נקישות
קלות על הדלת. מיד לאחר מכן נפתחה הדלת —
ובפתח הופיע סמואל.
נעמי קפצה ממקומה בשימחה בלתי־מרוסנת . :ההוטב
לך? הרוצה אתה לבוא אתי ז נוכל עוד להגיע למחצית
השניה של הקונצרט*.
.מצטער, גברתי*,
כאב־ראשי היה גדול
להגיע לחדר ,218 בו
לחדרך. סלחי לי. ליל

אמר סמואל. ,ראשי כואב עדיין.
עד כדי כך שטעיתי בחדר. במקום
אני גר, עליתי קומה נוספת ונכנסתי
מנוחה.״

נעמי שבד. וצנחה על הכורסה. הדמעות עלו והציפו
את עיניה אולם הן לא פרצו התוצר. כי פתע חלפה במוחה
מחשבה איומה: הייתכן כי...
היא הרהרה שעד, ארוכה. אחר לבשה את מעילה ורצה
לתא הטלפון הסמוך :
.הלו, דרורי, תפסתי את הפושע 1בוא מהר *1
שעה קלה לאחר מכן כבר היו ידיו של. בן היהלומן*
מקושטות באזיקים. בחיפוש שנערך בחדרו נמצא חלק מן

.נו, מה החלטתך ז* שאל האורח בחוסר״סבלנו*
הררי לא השיב. הוא הוסיף לסקור את פני האיש דאת
המגילה. אחר שאל :
.אמור לי בכנות, האם המגילה אינה מזוייפת ד*
האורח קם ממקומו, כשעל שפתיו מרחף חידך מלא בוז.
.כמד, פעמים עלי לחזור על סיפורי ז -אמר •ברוגזה,
אני חוזר ומוסר לך את כל הפרשה בפעם האחרדנה :
אני תייר אמריקאי, חובב ארכיאולוגיה. באתי לישראל
בתקווה למצוא עתיקות יקרות־ערך. תקוזתי לא נתבדו ג
בעת סיורי בגליל נודע לי בסודי־סודות על תגלית מפתיעה,
שגילה פלאח ערבי במערה נסתרת*.
.סיירתי על פני כפרי הסביבה, וכעבור ימים מספר
מצאתי את הערבי. התגלית היתה באמת ספתיע* הוא
רעה את צאנו בקרבת הריסות מצודת־יודפ* ומצא באחת
המערות את מגילה אשר פוסלת עתה לפניך. המגילה
כתובה בכתב־ידו של יוסף בן־מתתיהו, מי שהיד, מפקד
פורדייהגליל בתקופת בית שני. יוסף בן־מתתיהו ידוע בם
כיוססוס פלאוויוס, איש פודם ובן־חסותם של אספסיאנוס
וטיסוס.״
.ידוע לי כי המגילה אשר לפניך נכתבה על ידי יוסף,
לאתר שנפרצה חומת יודפת על־ידי הרומאים, כאשר החליטו
ארבעים הנצורים במערה לבכר את המוזת על״סני
השבי. כידוע גמרו הנצורים אומר להפיל גורל ולהסית
איש את רעהו. יוסף היה משוכנע כי לא ייצא משם חיי*
החלים להשאיר לדורות הבאים את תולדות מלחמת־היהו־דים
ברומאים ורשם את זכרונותיו על מגילה זו*.
.אולם הגורל רצה אחר* יוסף התמסר לידי הרומאים
זכה לפרסם את מלחמת היהודים בצורת ספר עב־כרם.
המגילה נשארה מוזה במערה, נמצאה רק לפני חודשים
מספר על־ידי הרועה הערבי*.
.לא חסכתי כסף. קניתי את המגילה בהץ תועפות.
אולם רק היום, כאשר עומדת אנייתי להפליג לאמריקה,
נוכחתי כי לא אספיק להשיג רשיון להוצאת המגילה מן
הארץ. אני אדם הגון, ואץ לי כל רצון לנסות ולהבריח
אותה. על כן אני מוכן למכור לך את המגילה במחיר נמוך.
יש לך הזדמנות מצויינת להתעשר. נצל אותה עליך להחלים
במהירות, אחרת אפנה אל סוחר־עתיקות אחר נ האניד.
לא תחכה לי.״
הררי שקע במחשבות. זו היתד. הצרה כולה. הזמן דחק,
ולא היתה כל אפשרות למסור את המגילה לבדיקה למומחים.
הוא שב וסקר אותה. הקלף נראה עתיק לא פחות
ממגילות אחרו שנמצאו בשסח ישראל. עיניו ריחפו על
פני השורות הראשונות של המגילה. הן היו בחובות
בכתב עברי עתיק :
.אני יוסף בן ...הכהן, המכונה בשם יופפום פלאזדיזם,
מפקד צבאות־היהודים בגליל מסע**..
הררי לא המשיך בקריאה, כי אותה שעה נפחתה הדלת
ונכנס יורם, בגו בן ר,״. 15
״אבא *,אמר יורם, ,אמא מבקשת שתבוא הביתה.
ארוחת הצהריים מוכנה.״
הררי לא ענה. מחשבותיו היו רחוקות מן הארומה.
יורם ניגש אל המגילה בסקרנות, הציץ בה ושאל נ
.אבא, זה נכתב באמת על־ידי יוסף־מתתיהו ז
.דומה כי כן, מ ה יורם
פרץ בצחוק אדיר וקרא :
״אב* כמעס שסידרו אותך כהוגן ! אגי בטוח כי
המגילה מזוייסת *1

על סמך מה קבע יורם כי מגילה זו היא
מזדייסת י