גליון 894 מתאריך 2 בדצמבר 1954

העולם
י ־י ־י רז

העורך הראשי :

*זדי א מ רי

ואש המערכה :

*? 05 כזזז

עורך פשנר״ תכנית :

עדרך משגה, כיתוב

אירי

ימע ־ הי?• 53

ר. נסבמ 11ןהםגויד

הבתב הראשי :

מיי ד הראשי :

עפנויני פרח

* סואי בדפיו

ד אי נ פ נרטציה
המנהל הכללי :
בג ו. יוח

נללקסון 8

תל־אביב

ם ברקלם * :עולפסרס״

מ. ד . 1*6 .טל 36785 .
הו״ל: העולם הזח מ • ם
לעוס יעראל מ ״ ם. ת״א
אי? הפערכז! א!זדא*ה עבור
מובן חטודעוה, מלבד עבור
ם ודעות הם ר.טדם םזת תחת

־יכותדוו
זפובגות על־ידל מ 3די זד
תבדעת! על־ידס.
1ערכמ
מכתבים פדע

הבלם הראשי :

ישו באילת
ברצוני להודות לכם על ר־עימתבס הסצויינת
וההוגנת על רחל בר־ניורא (העולם הזה .) 891 זדא
מראה את הבעייה באורה הנכון.

ם־נע

ר. ל .לינדסיי
העדה הבאפטיסטית בישראל

הבדי המערכת :
דוב אימן. טמזז בז־אפרים. יזזיא? ב מן. ניצת ניי. י ידי
נייי־ ,רומי ורד. בוזי זהבי. יוזזנז ירסקה יראי. אוסקר מאים־
עפוס קינן, פילב׳ השפ אבדתם רספורם.

ראש מערכת ירושלים :

ראש מערכת חיפה:

יו מן אירן

חיים כרם?

מנהל מעבדה ;
דוד •יזיע

עורך וכיס :
סמח אוד

נמהל פבצעיט •
• ד פנז אדיד

האש המנהלה :
מי פ ה הררי
ירושלים באשו לפרשת ד,מורה רה? בר־ניורא ודפרישות
דומות לה הייתי רוצה דהזכיר שתי עובדיו! :
>א) ברוב המדינות המודרניות הסעיף .״דת״
אינו מופיע כלל בתעודותיו של האזרח ואיננו
מעניין את השלטונות.
>ב) ,מנילת־זבויות־האדם של האו״ם. אשר נס
ישראל חתמה עליה, כוללת את הסעיף הבא :
״כל אדם זכאי להוסש המחשבה, המצפון והדת.
חופש זח כולל את זכות-האדס להמיר את דתו.
או את אמונתו. ולתת ביטוי לדתו, או לאמונתו.
ביחידות או בציבור
האם כוחם של עקרונית אלה יפה וע בלפי
זרים, ואינו יפה כלל לנבי אזרח ישראלי*

יש אדם אחד הזוכה לקנאה כללית במערכת.
כוונתי לרותי וורד. כי בעוד כל
שאר החברים והחברות נמקים באלמוניות
קודרת, אינם זוכים לכל הערכה אישית,
שלא לדבר כלל על מכתבי־אמבה, הרי רוחי
שלנו היא נושא תמידי להבעת רגשות
פרטיים מכל המינים (אם כי בעיקר ממין
אחד, הגברי).
ישנם קוראים ציניים החושדים כי רותי
היא זאב בעור כבשה, כלומר גבר מחופש.
כך כתבה לה נערה רחובותיה חמודה (כך
אני מקווה) את המכתב המשעשע הבא :
שלום לך רותי יקרת 1
תתפלאי אולי לקבל ממני מכתב, כי ב־עצש
השאלה שאני רוצה לקבל תשובה ממך
היא שאלה אישית, והייתי מאד מאד רוצה
לקבל ממך תשובה במכתב אישי.
אם את רוצה לדעת קודם־כל מי אני, ובבן
אני נערה רחובותיה הלומדת בתל־אביב, בגיל
17 וחצי. רגע, אבל הפרטים אסור שיתפרסמו
בר,עולם וחת.
ובכן לעצב הענין: יש. האומרים שרות׳,
כמובן אני מתכוונת לבחורה שעונה את דד
תשוסות לבחורים ובחורות שונים ומקשרת
ביג־הם, היא פשוט בחור הנקרא ״מתי״.
א;י מנסה לעקוב במשך זמן דב אחר שמועה
זאת ואיני מצליחה לזהות אותך, כלומר
לאיזה מין את (הוא) משתייכת.
(אם את בחור, אולי כדאי להתחיל להתעסק
אתך. זאת גם אחת הכיבוד. שאני בו־חבת
מכתב זר.),״
חוששני שעלי לאכזב את החברה רבת
התקוות. רותי היא צעירה חמודה- ,אין כל
טפק ביתם לנשיותה.
בך חושב, כנראה, גם החבר הנלהב שכתב
לרותי, בשבוע שעבר, את המכתב הבא :
״לרותי 1מאמנון ! שלום 1
יתכן ומכתבי ייראה מלכתחילה רשונר,
בעיניך היפות, אולם אשתדל להסביר לך :
אינני מקוראיו הקבועים של העולם־הזה...
במקרה נקלע לידי גליון מסוים ואז —
העפתי עיני במדור מסוים ודבר ראשון
שקלטה עיני היתד, תמונתך !
אספתי חוברת מספר, קראתי את דבריך,
וטבירני, אף־על־פי שאינני פשיבולוג, שאף
את צמאה למעט בידור (אולי אהבה).
בגליון מסוים הדגשת את הדבר במיוחד•
כתבת :״חשכו על נערה מסכנה שכמוני
הנאלצת לקרוא עשרות העתקים של
״אני גבוה, אומרים שאני נחמד ואני רוצה
להתבתב על כל הנושאים״.
אני ניסיתי לקרוא בין השיטין. סבורני
שהבנתי שאין את מוצאת סיפוק בזיווג
הזיווגים שבין הכותבים הנעשים לכאורה
אחר־כך ללא אמצעותך, שאף אה מחפשת
פורקן לרגשותיו, אף את נזקקת למלה
טובה, לחיבה, להערצה שאותה לא מצאת
עדיין, בכל־אופן לא בשלמות.
תמונתך לימוד, אותי שאת פקחית, שמנמונת
חמודה,־ ערמומית, ובת־צזזוקך הקלה
יבולה בקלות להד,פך, לזעם, את הנך הראשונה
שהתרשמתי מתמונתה בל כך: ולכן
ברצוני להשאיר התרשמות זאת בזכרוני.
איני יודע את גילך, רק פחד אחד מטריד-
ני: האם את נשואה י אין ברצוני בלל לראותך•
מונע בעדנו דבר־ימד, שלעולם לא אוכל
להסבירו לך (אולי בכל־זאת פעם״).
על־כל־פנים, אני סבור. שלאחר מכתב משונה
כזה (כזה בטח הוא ייראה בעיניך)

יתעורר בך רגש סקרנות. אם צדקתי בכך,
גרמי לי קורודרוח ופרסמי בגליון הסולם־
הזה בטורו הבא דברים אלו ;
אל ח .351/נזהנ״ל
מכתבך נתקבל ונקרא.
— מאשרת ונכונה.
באם יהיה כתוב ״מאשרת ונבונה״ אוכל
לחשוב שהבנת את מכתבי היטב, את מאשרת
את כל הכתוב בו ונכונה להמשך.
באם לא הבנת ואינך מודה בכך, כתבי
בסוף :
״לא מאשרת ונכונה״.
לאחר אחת מהתשובות יבוא המשך •מצדי.
באם את מעונינת לספק אר. סקרנותך, האזרי
בסבלנות. לעת־עתה אוכל לומר לך רק
שאינני מלאך. הנני אך ורק אדם. איני האדם
השלם, יש בי גם חסרונות ובטוחני שגם
יתרונות. גילי אינו חשוב (בשבילנו לא יהיה
קיים הגיל) אולם באם תמונתך אמיתית,
מזמן זה ואינה מזויפת, או מלפני כמה
שנים, חושבני שגילנו זהה בערך. אולם
בתמונה ...י את נרא-ת כצעירה מוי לגבי
הרושם שעשתה עלי הכותבת.
אני מקור, שנקיים בינינו מגע אפלטוני
ותו לא( .הדבר נתון לבחירתך
גב את החבר הזה עלי לאכזב. רותי
אינה מוכנה בהחלט לערבב תפקיד עם חייב
פרטיים, ביקשני להעביר את תשובתה :
״לא מאשרת (ולא) נכונה״ .אולם, לצורך
הרגעה: רותי אינה נשואה.
על כולם עולה, כך מספרת רותי, החבר
ד-דרום־אפריקאי היושב בקיבוץ נגבי, ממטיר
עליה מכתב־אהבה אחד ליום, בדייקנות
של שעון. הנה אחד מהם :
״זד, זמן־מד, שאני שם לב לתמונתך בעתון י
העולם הזה. הריני מרשה לאמור לך :
א־בתיד ! כן, מתי, אהבתיך, ובכל חום
לבי, פשוט למקרא שורותיך וכיצד אר.
מייעצת לבחורים ולבחורות צעירים, הרי
זה ממש נפלא.
אם את נשואך, או לא, זה לא מענין אוב אהבתיך, רות׳לה.
הריני כורע ברך לפניך, מבקשך ומתחנן
לפניך, הריני מוכן ללכת לקצה תבל
בגללך. הריני מוכן לרדת לשאול־תחתיות
או לקפוץ מהמסגד של באר־שבע. רק השיבי
לי אהבה, אמרי שאהבתיני. האב זה
לא נפלא לאהוב, רות׳לה?
אנא רות׳לה, כתבי לי מעל דפי מדורך.
ואם לא תעני לי, לא אפסיק מלכתוב לך
יום ולילה עד שאדע שאהבתיני.
הוי חמודת־לבי ! ״
לו קראת את כל המכתבים המגיעים
לרותי (ומפעם לפעב אני מרשה לעצמי
להציץ) היית מסכים עמי, מן הסתם, שכאן
קבור חומר עצום לסוציאולוג המבקש
לנתח את אופי הנוער הישראלי. שום סופר
לא יוכל להגיע לקרסוליהם של אחדים מהם.
איזו כנות ! איזה פאתוס בלתי־מזויף !
השבוע הרשיתי לרותי להרחיב את מדורה
באופן חד־פעמי, על־מנת לפרסם במלואו
מכתב אחד שנראה לה (וגם לי) בעל
ערך מיוחד להבנת ההווי של הדור הצעיר
ביותר. אני מקווה שאחרי שתקרא את המכתב
תסכים־ עמנו שהמקום אינו מבוזבז.

האם אתה כעל השכלה
כללית?
.האם אתה מהיר תפיסה?
.האם מוחף עובד כראוי
תחת לחץ?

ד״ר א. זק, תל־אביב

התעלה הגואלת
יש לי רעיון, אשו ביצועי עלול למנוע את
הישנותו של פרשות מסוג פרשת הספינה בת•
גלים (העולם הזה .) 893 מאחר שנם אילת ונם
כל הוף־מנדל בידינו. הריני מציע למשרדי הפיתוח
והבטחון לחפור תעלח מאילת עד מנדל.
מובז מאליו שהתעלה תעלת כמה מיליון דולר
והפירתה תימשך המש שנים. אבל הדבר ישתלם
לנו יפה. היות ואנו נפתור את כל בעיית־האבטלוז
ונחסוך לעצמנו את 10 מיליון הדולרים, שאנו
מוציאים מדי שנה על הסיבוב מסביב לאפריקה.
אנב, תעלה כזאת תהיה משוכללת פי־טאה מתעלת
סוא-ן ותכנים לנו שפע של דביזים.

אלברט קובי, ירושלים
מיגבלות לתכנית: אין יציאה מאילת אלא
דרך המים הטריטוריאליים טל מדינה שכנה;
המצרים שולטים באי טיראן, בפתח המפרץ.

שלושה שנותרו בכלא
בסעיף ב׳ של חוק החינוך הממלכתי כתוב בין
השאר כי חובה להשתית חינוך זה ״על שאיפה
להברת בנויה על חירות, שהיוו. סובלנות, עזרה
הדדית ואהבת-הבריות״ .והנה קראתי בעתונבם כי
שלושה צעירים ערבים, שנאשמו בתקיסת איש־הממשל־הצבאי
בנצרת (העולם הזה ) 891 נעצרו
לתקופה של שנה נוספת, לפי סעיף 111 של
חוקי־החירום. מה אענה לתלמידי, אם ישאלוני
מדוע נעצרו שלושת הערבים * האומר בי הם
נעצרו בשם ההירות * או בשם הסובלנות * או
אולי בשם אהבת־הבריות?
אם סיבת המעצר היא בטחונית. הרי מחובת

האחראים לבך להסביר זאת, מבלי לפנוע
בטחון המדינה.

מורד, עברי, ראשון־לציון

כדאי לחיות כ תג!
ובנו, אחרי שכתביכם היו קבצנים ועורבי יום-
סרט לעצמם, הפך כתבכם עתה דייר של בית־המחוי
(העולם הזה 89 לבריאות.
שאלת פרטית: אתמול עברתי במקרה ברבנות
וראיתי נבר חשוד, בעל שפם נדול, מתנרש מאשתו.
חאם היה זה כתב העולם הזה העורך
רפורטנ׳ה בשם ״חודש אחד הייתי נדו ש!״

יוחנן ברזלי, תל־אביב
•הקורא בך זלי שגה. לא היה ברבנות שום
נציג אחר של העולם הזד, מלבד הכתב שהתחתן
אותר, שעה, למען רפורטג׳ה מקיפה תחת
הכותרת :״שבוע אחו הייתי נשוי!״

טלאי צהוב
לאהר קריאת מאמרו של עמום קינן על הדרכת
הישראלי( ,העולם הזה )892 הייתי רוצה
לפנות אל משרד-החוץ שלנו בשאלה חשובה :
מדוע מקבלים תיירים וצליינים ספרדיים רשות
כניסה לישראל ללא כל קושי, שעה שהספרדים
מסרבים להניח לנושאי דרכונים ישראליים לרדת
לחוף בברצלונה ז

נח אבי־יצחק* תל־אניב

הבנא

מ מ בי ע ח המצויר

?•י-ו&ודטציז!

שעור ראשון ככית־יהספר לעתונות לרגל ההכרזה על פתיחת בית־הספר ל-
עתונאים בתל־אביב, מציע העולם הבא
את השעור ה1א :

״כשכלב נושך אדם, אין זו ידיעה. כשאדם
נושך כלב — ז י הי ידיעה.״ כך
אמד, בשעתו, העירך פוליצר.
להלן חמש ידיעות יש־אליות, שיהיו
סקופים ממדרגה ראשונה׳ כאשר יקרו :
* פקידי הסוכנות הכריזו שביתת־רעב
לפני דלת הצריף של עולה׳ מהודו.
* .בנאומו לפני סניף מק״י בנצרת,
איים שר־האוצר, לוי אשכול, שיתפטר
מתפקידו אם לאי יסכימו רופאי המדינה
לקבל את התוספת לשכרם עד הראשון
לחודש.

עולם המדע מכהן האינטלי גנציה
בצורותיו השונות,
הידוע כלועזית בראשי־תי־כותיו
איי. קיו( .מנת שכל).
כשבוע הכא יפרסם ״העולם
הזה״ ,זו הפעם הראשונה
כעתונות הישראלית, מכהן-
אינטליגנציה שלם, עשוי כמיוחד
למכחן עצמי והדדי,
בתוספת פירוט התוצאות.
רגלי המלכה
מדוע אינכם מקדישים מקום לבעיית חיל־הרנלים
הישראלי ״טלבת-החילות של צה״ל״* הרי ביום
אנו רואים לפנינו מציאות אכזרית ומבישה:
הבריות מתיתם־ט אל איש-חיל-הרנלים כאל סס•
כן שלא הצליח להסתדר בנ׳וב באהד המשרדים.
דוב הנוער אף הוא מתאמץ לפניה עורף לחיל־המלים
ולמצוא לו עיסוקים צבאיים נוחים יותר.

אריה, תל־אביב

מזל זוגי
אני. עבדכם וקוראכם יזנאמז, ידוע בין חברי
כביש־מזל בחסד עליו( .מעודי לא זכיתי במלחה
העממי. במלוות המנדטורי, במפעל־הפייש — ואפילו
לא בהתערבות.
הדברים הניעו לירי כך שחברי הדביקו בי את
הכינוי ״שלימזל״ ואני פסקתי לעסוק בבל דבר
המכונה בשם הגרלה ...והגה לפתע התהפך ה־נלנל:
אני, הלא-יוצלח זכית׳ בכרטיס זוני לה־צנת
המדד על הקיין (העולם הזה .) 892

יהודה גינוסר, חיפה
איחולים לבביים לנוזל בבחירת בתוזוג.

המטאטא והזוהמה
ברשימה על תוכנית הרכב הממשלוז החדש*
לאהר הבחירות לכנסת השלישית (העולם הזה
) 892 חסר פרם קטן, אך השוב: מי ימלא ולפי
תוכנית בי. נ׳י ).את מקומו של אבא אבן
כנציג ישראל באו״ס !

נתן גרינבאום, תל־אביב
הדבר אינו ידוע, עדיין, למערכת.
אם בי. נ׳י. באמת החליט על ביצוע תוכניתו.
סימן שהנסיבות דרשו זאת. תיש לכם מרשם
טוב יותר לטיאטוא כל הזוהמה שנצטברה באוץ ז
תנו לבו־נוריון חופש־פעולה. לו הזכות לבצע א*
התוכנית, והוא היחידי שמשונל לעשות זאת —

אפילו ביד חזקה.

אורי פרג, תל־אביב

פתרון לפתרון
אתם יכולים לפתור את בעיית פתרודהתשבץ
בצורה פשוטיז. מבלי שהפותרים יצטרכו להשחית
את נליונות-השבועון, או לשלוח את הפתרונות
על-נבי נייר. עליכם רק להרפים את
התשבץ על מוסף של הצי־עמוד, אשר יצורף ל עתור

משה
קרפף, חיפה
לצערו אין העולם הזה יכול לקבל את
רצעה! (הטובה) של הקורא קופף, כי הדבר
היה מייקר במידה ניכרת את העתון.

• ישיבת ההתאחדות לכדורגל נסתיימה
אמש במשבר המור. הנהלת הפועל
עמדה על בך כי נבחרת מכבי תצא יי־משחקים
באי טרינידאד, ואילו הנהלת
מכבי איימה לפרוש מההתאחדות אם לא
תישלח נבחרת הפועל שהיא ״הנבחרת
הטובה בארץ,״ לדברי אנשי מכבי.
• ישראל פרשה אמש מועדת שביתת-
הנשק המעורבת הישראלית־מצרית אחרי
שהיושב־הדאש הנורבגי סירב לגנות את
ישראל, לפי הצעתה, בגלל הפרד הצבאי
ק 30!087531/שעבר בטעות׳ את הגבול.
״מעשים כאלה,״ אמר הנציג הישראלי
הבציר ,״מערערים את האימון בועדה.״
• ד״ר עזריאל קאדליבך כתב היום
מאמר ראשי על שאלת ד,סואץ, בו הביע
דעה שהיא מזדהה בדיוק עם הדעה שהביע
ד״ר עזריאל קארל־בך במאמר ראשי
שכתב אתמול על רעית ד,סואץ.

החמשיר

חיה היה איש בשם כורש
שלקח נערה אליהחוויש.

והעץ, נעקר מן השורש.

חעולם הזה 894

האוטובוס נע׳ אורות פנסיו הבקיפז את האפילה. רק
שלושה מטרים נותרו עד הצטלבות הכביש עם נוסירת
הברזל.

ושם. בשעת הבוקר

המוקדמת. חיבה

הפסים המדינה כדלה נדהמה בהיוודע על הטרגדיה, אשר מצאה לפני שבוע את
מעברת קורדאני הקטנה, במפרץ חיפה 11 :מיושביה נהרגו ו* 25 נפצעו,
כאשר התנגש אוטובוס של ״אגד״ כרכבת• .טני הצדדים המטירו האשמות
זה על רה. אך גילוי האשמים כאסון זה לא יפסיק את הבכי החנוק
במעברת קורדאני: לא רבים הצריפונים בהם לא אבד אב, כעל, מפרנס.
למחרת האסון כיקרה חוליית־ביסוי שד ״העולם הזה״ כמקום, ערכה
רקונסטרוקציה שד ההתנגשות (למעלה) ,אספה אינפורמציה מפי עדים
רבים, בראשם אהרון שרביט( ,למטה) אשר אחר להגיע לאוטובוסהרמוות
כדקות ספורות בלבד, היה עד־הראייה היחיד של ההתנגשות הקטלנית.

הרן שרביט סקר את שעוני, אחר הניח על השולחן את כוס התה המלאה
למחצה: השעה היתד .0500 ,הוא היה עלול לאחר את האוטובוס
הראשון, שהיה מסיע אותו מדי יום ביומו ממעברת קוריאני ב׳ למקום
^ ס עבודתו, בית־חרושת למרצפות בקרבת חיפה. בדרך כלל היה אהרן
קם בשעה ,0430 אבל היום ישן יותר מדי. הוא פתח את דלת הצריף, רץ החוצה.
בחוץ שררה אפילה. רק אורותיו של האוטובוס הנע נראו לעין. אהרן ירד מן
הכביש, רץ על־פני החול הלח: הוא ישיג את האוטובוס בתחנה האחרונה, לפני
מסילת־הברזל, מקום שם הוא לוקח לפעמים נוסע, או שניים. האוטובוס נעצר.
מישהו נכנם פנימה, אך אהרן נמצא עדיין במרחק רב. הוא נתקל בשיח קטן, נפל,
גידף, קם והמשיך לרוץ: הוא מוכרח להגיע לאוטובוס. אחרת יאחר לעבודה
והמעביד ינכה סכום הגון ממשכורתו. הוא צעק בקולי קולות. אך האוטובוס
לא חיכה לו. אהרן התיאש, נעצר תחתיו, שב והציץ בשעונו .0504 :רע מאד.
האוטובוס הבא יגיע רק כעבור שעה.
פתע פרץ גוש אפל מבין גבעות־החול, חפז לקראת האוטובוס, שקרב אליו בזווית
ישרה. אהרן הספיק רק לחשוב :״רכבת חיפה־עכו !״ אחר נשמע קול משק פלדה
בפלדה. הרכבת המשיכה לנסוע, חצתה את הכביש, נעצרה. האוטובוס לא נראה לעין.
״שמעתי זעקות־אימים ורצתי לעבר ההצטלבות,״ סיפר אהרן ברעו. האוטובוס
היה מוטל על צדו השמאלי, בתוך שקע קטן, מתחת לסוללת מסילת־הברזל, כעשרה
מטרים משמאל לכביש. אהרן מיהר לעבר האוטובוס, הגיע אינסטינקטיבית אל הדלת
הקדמית .״היא היתד, נעולה, והנהג ניסה לפרוץ לו דרך החוצה.״ סיפר לאחר מכן,
״עזרתי לו. הוא היה חיוור כסיד, נראה המום לגמרי וחבט באגרופיו על ראשו.״
אותה שעה הגיע למקום דוד, חברו של אהרן. השניים עזרו לנהג לעלות על
המסילה. הוא ישב, הניח את תיק־העור שלו לצדו וכבש את ראשו בידיו .״אמרתי לו
שישב ויחכה עד שתבוא המשטרה. הוא הניד בראשו ולא זז ממקומו״
דוד רץ לטלפן למגך דוד אדום מן המחנה הצבאי הסמוך (במעברה אין קשר טלפוני),
ואהרן חזר אל׳האוטובוס. הוא ניפץ אה החלון האחורי במהלומת־אגרוף, ספג תוך
כדי כך חתך עמוק, אחר סובב את הידית מבפנים ופתח את החלון.
לעיניו נגלה מראה אימים. בני אדם היו מוטלים זה על גבי זה, בלי יכולת לזוז.
אהרן נכנם לאוטובוס, התחיל גורר אותם החוצה. הראשון לא נפגע כלל. השני היה
פצוע קשה בראשו. השלישית היתה נערה בשם ג׳ורג׳ט. גם היא היתד, פצועה. אחר
נתקל מבטו של אהרן בשמעון בכר, שהיה מוטל בלי־נוע .״ידעתי מיד שהוא מת :
הוא היה כבד מאד.״
עתה כבר נתמלא השקע הקטן בהמוני־אדם זועקים ונאנקים. חלונות צריפי־המעברה
הוארו ויושביהם זרמו לעבר ההצטלבות .״שמעתי אותם צועקים ״איפה ש הכביש הראשי. הוא היה
הנהג?״ הוא ראה את ההמון הצווח, קם ממקומו ורץ לעבר
מבוהל עד מוות.״
כל אותה שעה נמשכו פעולות ההצלה וגופות שותתות דם
הוצאו בזו אחר זו מתוך האוטובוס .״איני זוכר כמה זמן נמשכה
עבודת ההצלה,״ סיפר שרביט ,״נדמה היה לי שהדבר נמשך מאות
שנים. פתאום שמעתי יבבת צופר. האמבולנס הראשון הגיע למקום.

הנהג
לא קפץ
החוצה

קבוצת נהג־ אגד לבושים מוי חאקי נכנסו
לתחנת־המשטרד. בחיפה. אתם באה גם
אשד, נמוכה, בהירת־שיער. בלה טילו קרבה
אל הסמל התורן, בקשה רשות להתראות
עם בעלה, דב.
והו שב הסמל
דקות.
חלפו
חמש עשרה ד פיע, ביקש מבלה טילו להיכנס לחדר הפנימי.
שם חיכה לה דב, גבר שרירי ונמוך־
קומה, בעל פנים ישרות, הוא נראה שבור
ורצוץ.
מקום האסון: כתב העולם הזד( ,במעגל) מתבונן במצבה היחידה — הדלת האחורית של האוטובוס, אשר נשארה במקום, כ־ 10 מטרים
בלה קרבה אליו :״מה קרה?״
צפונית מזרחית להצטלבות, לאחר שהאוטובוס המרוסק נגרר למוסך סמוך של אגד. מסביב לדלת עדיין מפוזרים חפצים שונים של הקרבנות,
״אסון גדול, בלה, אסון גדול, הרבה
רסיסי זכוכית וכתמי דם קרוש. העדים מספרים כי כאשר רץ אחד האנשים למחסנים (ברקע) ,נדי לטלפו למגן־דוד־אדומ ולמשטרה, סרב
הרוג ם. הרבה פצועים.״
המשמר להרשות לו להיכנס, נכנע רק לאחר ווינזח חריף. גם המשטרה סירבה תחילה להסיע את הפצועים במכוניתה לבית־הח׳,יים.
״אתה בריא ושלם?״
״אני חושב שכן. רק כל גופי כואב, לו צצה מתהת לאדמה. הרגשתי חבטה — צעקתי. נסיתי לפתוח את הדלת, שנמצאה
שלו (אגד שכרה לו את אחד מטובי עורכי-
והאוטובוס עף לתוך השקע, אשר מתחת
בד וק מעלי. זה היה קשר, מאד. אחר כך
כאילו היכר, אותי ׳מישהו במקל.״
הד ן של חיפה, יעקב סלומון).
לסוללה. משך שנייה אחת היד, הכל שקט, בא מישהו ועור לי לצאת.״
״כיצד קרה הדבר, דב?״
הא שמות סנונדנ ח
״אינני יודע. הרכבת הופיעה פתאום, כאי־ אחר־כך שמעתי צעקות. נדמה לי שגם אני
הנהג?״
.איפר
חקירת האסון היתד, קפדנית ומפורטת.
המודדים והרקונסטרוקטורים של המשטרה
״דב, עתוני־הערב כתבו שאתה לקחת את
בילו במקים את כל היום, ערכו מדידות,
התיק שלך וקפצת החוצה דרך הדלת השמאלית
וברחת.״
״הם כתבו כך י זה לא נכון. לא היתד,
שם כל דלת שמאלית. ואפילו אם היתר,
לאוטובוס דלת שמאלית, זה לא היה עוזר
לי: האוטב־ס היה מוטל על צדו השמאלי.
באמת ברחתי, אבל זה היה מאותר יותר.
בהתחלה ישבתי על הדרך וחיכיתי שהמשטרה
תבוא לקחת אותי. אחר כך ראיתי
את תושבי המעברה רצים אלי וצועקים :
״איפר, הנהג? איפה הנהג?״ ידעתי שאם
אחד מהם יטיל בי אבן, או יכה אותי, יתנפלו
עלי כל האחרים ויהרגו א תי. רצת
לעבר הכביש הראשי, תפסתי טרמפ לחיפה
והתיצבתי במשטרה.״
״ומד, יקרה עכשו, דב?״
״אינני י-דע. הם יחקרו. אל תדאגי ל .
לכי הביתה, אל הילדים׳ וחכי בסבלנות. מד,
שלום הילדים?״
״הם בסדר.״
מאוחר יותר, בבית הקטן בקריית־מוצקין,
בו התג ררה משפחת סילו 17 שנה, נזכרה
בל הוא היה שקט מאר. זה נראה לי
מוזר.״
בלה הכירה היטב את מקונדהאסוו: ערב
13שנה שירת דב טילו באגד, אלי-ה נכנס כחבר, לאחר שמכר את מכונית המשא שלו. הוא
אחד חזר דב הכיתה, זוהר מאושר, נשק לה
השתקע לפני 17 שנה בבית קטן בקרית מוצקין, אהב לטפל בגינה, לעבוד בשעות־הפנאי במשק־והכריז
בגאווה :״הערב תרא איזה בעל יש
העזר. הוא עבד יום יום משעה 04.30 בבוקר עד שעת־לילה מאוחרת, היה יד ע כנהג זהיר.
לך משפחת טילו הוזמנה לבוא למעברת
קורדאני, להיות אורחי־כב;ד בחתונתו של
עולה מתורכיה.
״דב הכיר כל אדם במעברה. בשעת ד נסיעה
סיפרו לו רבים את תולדות חייהם. הוא
ידע מי עומד להתחתן, מי עומד להתגרש,
מי מצא עבודה ומי פ טר מעבודתו. הוא
לא הניח לא ש מאנשי המעברה להישאר חברים בעבודה: באלבום המשפחתי
של דב טילו (ימין) נמצאים תצלומים רבים
בחוץ ולחכות לאוטובוס אחר בגשם, או
מעבודתו בהגנה, בצבא ובאגד. המספר הגדול
בחמסין. הם חיבבו א תו באמת ובתמים.
של חבריו, המנסים להתראות אתו בכלא,
ועכשיו ...איזה אסון ! ״

שיחה דרךהא שנב

המש 5חהמחכה לתוצאות חקירת־האסון. בלח טילו, אשתו של רב (ימין) ,עוסקת בעבודות־הכית
יחד עם רחל 14ש,לה ( 2ו) וע די 5בלה עלתה לארץ מפולניה, וברדתה מן האניה
פגשה ברב, שעבד אז בנמל־חיפה עם מכונית־המשא שלו. בדירתם הנ.חה וחמרווחת ישנת
גם ספריה גדולה, הכוללת ספרי עיון וספיזת יפה גם יחד, התופסת מקום נכבד בחדר־האורחיס.

בלה חששה תמיד מפני תאנות־דרכים.
ה א היתד, קוראת ברעד את הידיעות על
תאונות, שהופיעו בעתו.ות, אומרת לדב :
״נהג בזה רות !״ ודב היה עונה :״מה את
חושבת? מובן מאליו שאהיה זהיר. אינני
רוצהשאת תהיי אלמנהושהילדים שלנו
יהיו יתומים. חוץ מזה, אני אוהב את החיים.״

היה בר־מזל. הוא שרת במלחמת־העצמאות
כנהג של משוריין בגל׳ל ובנגב.
״הוא היה מביא את הלוחמים עד לקווי־החזית,״
סיפר אחיו של דב, חיים, שיא
להרגיע את בלה, שעד, שבעלה נחקר בכלא
ג׳למי.
חיים ראה את דב רק פעם, כאשר הביא
לו מזון ובגדים נקיים לכלא. הם -.פגשו לדקה
אחת משני עברי האשנב, אשר בשער
הכלא. דב עדיין לא ראה את עורך־הדיו

מבקרים בביתו, מטלפנים למשרדו, מוכיח
את אמיתות טענתה של אשתו כי היא היה
תמיד חבר טוב ונאמן ואהוב על חבריו.

אספו עדויות.
גם משרדהתחב־רה בקריה פתח בפעילות
נמרצת. כבר למחרת האסון הופיע בעתונות
גילוי־דעת רשמי של משרד־התחבורה: מאחר
שהתנועה בדרך שבין מעברת קורדאני
ב־ והכביש וראשי מועטת ביותר׳ לא היה
כל צורך במחסום ובאתת, שיעצור את התחבורה
בעבור הרכבת. זה חורג מגבולות
התקציב של רכבת ישראל.
יוסף בן-משה, קצין יחסי־ד,ציבור של
אגד מיהר להשיב לגילו׳־הדעת בהצהרה משלו
:״ 75 אוטובוסים של אגד נוסעים ממעבדת
קורדאני ואליה משך היום, מבלי
להזכיר כלי־רכב אזרחיים וצבאיים שונים,
שעוברים במקום. אם זוהי תנועה מועטת,
איני יודע למה אפשר לקרוא בשם תחבורה
גדולה בדרך צדדית כזאת.״

הנש^ם
נשאת
ע? הפסים
צופרי האמבולנסים נאלמו במרחק. אולם
הד,מוג ם לא התפזרו עד שעת ערב
מאוחרת. הם נשארו במקום, הצטופפו מסביב
לאוטובוס, התבוננו בחוקרי המשטרה׳
שמדדו מרחקים, חיפשו חפצים,
בשקע הקטן היו פזורים חפצים רב־ם
ושונ ם: פה כובע. שם נעל. במרחק מי,
כמה מטבעות, או כריך טרי. החול היה
זרוע רסיסי זכוכית וכתמ ם שחורים: דם.
למעלה, על הפסים, עמדו נשים וילדים
ומררו בבכי. הם סרבו לרדת מן המסילה :
״שתבוא הרכבת ותדרוס גם אותנו. מה
נעשה עכשיו? מי יפרנס אותנו? לא,
יותר טוב שהרכבת תהרוג גס אותנו.״ לא
קל היה לגרור אותם מעל הסוללה.

שסו עז תלדא יס 1ד
משך זמן מה הפסיקה אגד את תנועת
האוטובוסים לקורדאני: נפוצו שמועות שאנשי
המעברה מתכוננים לשפוך את זעמם
על הנהג הראשון שיגיע למקום. במהרה
הוברר כי השמועות היו חסרות־יסוד: יושבי
קורדאני לא היו מלאים זעם על דב
טילו — או על כל נהג אחר.
אמר יוסף לוי, גבא בית־הכנסת של
קורראני :״דב היה דווקא בחור טוב הוא
התלוצץ אית.ו תמיד ולא נהג בנו בגסות.
חבל שכל זה קרה וחבל שדב נהג באותה
מכונית, אבל כך נכתב בשמיים.״
אחרים הרגישו אחרת: דוד כהן׳ י גיסו
של אחד ההרוגים, שמעון בכר, היה מלא
זעם הן על נהג־האוטובוס והן על נהג.הקטר.
הוא לא האמין כי דברים נכתבים
בשמיים — ביחוד כשהם נכתבים בדם.
אלמנתו של שמעון, דודו, ישבה בצריף,
נעצה את עיניה בחלל הריקולחשה ללא
הרף :״אהה, הרכבת, הרכבת.״ היא לא יכלה
להוסיף לשהות במעברה. היא אמרה כי
שאון הרכבות ;.עוברות במקום — וביחוד
הרכבת של שעה — 0500 יוציא אותה
מדעתה. אולם לא היה לה לאן ללכת עם
שלושת ילדיה. שכניה של דודו שומרים
עליה בשבע עיניים: היא רצה כבר פעמיים
אל מסילת־הברזל, חיכתה לרכבת .״א.ייר
צר, להצטרף אל בעלי זעקה היא׳ כאשר
גררו אותה מן המסילה.
דודו ושמעון נישאו רק לפני שנים מספר,
בטרם עלו לישראל מתורכיה. הוא עבד
בקושטא כסבל, התפאר שד,ג עו לישראל
יוכל לשאת משא כבד כפליים מזה שנשא
בתורכיה. בבואו לארץ נוכח שמעון לדעת
כי החיים קשים כפליים מאשר במולדתו,
אולם הוא היה מרוצה .״היא היה חזק מכדי
להיות עצוב,״ סיפרה דודו, ברמזה לעבר
תצלומו של ענק חייכני, שהתנוססעל הקיר.
שמעון נהרגבמקום.

נמצאתי בסל כז ד ת ״מאיר סבאח הכיר את שמעון עוד בתיר־כיה,
בא לעבוד לצדו כסבל בנמל חיפה.
עתה הוא מוטל בצריפו כשראשו וצווארו
חבושים: הוא היה אחד מבני ־מזל שיצאו
מן ההתנגשות בפצעים קלים.
סבאח זכר היטב את הבוקר הגורלי :
״היה קר מאד. הגשם עמד להתחיל מרגע
לרגע. הצטרפתי אל התור הארוך, אך זכיתי
במקום טוב בצד השמאלי של האוטובוס,
ליד החלון. על ידי ישב ב.ימין סילוני.
בתחנה האחרונה נכנס נסים לאוטובוס והמשכנו
לנסוע. פתאום צעק בנימין, רכבת
!׳ וזינק לעבר הדלת האחורית. הבטתי
ימינה וראיתי קטר דיזל מתקרב אלינו
בכל המהירות. כולם פרצו בזעקות. ידעתי
שאני נימצא במלכודת ואין תועלת לנסות
להימלט. הספקתי לראות את זגוגית החלון
מתנפצת ושמעתי קול חבטה. כאשר שבתי
ופקחתי את עיני מצאתי את עצמי שוכב
בשדה. מסביבי נמצאו אלשים רבים. כאש
דם עזרו לי להיכנס לאמבולאנם ראיתי
את בנימין סילוני. הוא היה מת.״

ד!צרין ז שקו 273*12 שעה שלוינה כהן (ימין) ,אשתו של קיבן־התאונה, ישראל בהן, וחמותה, קדון כהן(לידה) יושבות שבעה. השכנות (עומדות)
באו לנחם אותן. במעברת קורדאני ב׳ אין כמעט משפחה שלא נפגעה ממכתיהמוות על ההצטלבות: רוב תושבי המעברה הס עולים מתורכיה.

״זה מאלוהים אמר נזאיר סבאזז, אשי ניצל בנס ממוות, יצא בפציעות
קלות בראשו ובצווארו. מאיר, פועל יומי בנמל־חיפה, רוצה לשוב לעבודתו.
״השכיבה במיטה עולה לי יותר מדי. יש לי ילדים קטנים ואב זקן.״

לא היו ״אלה הסבלים היחידים של נמל
חיפה שמצאו את מותם בהצטלבות קורדאני.
רבים מבין 11 ההרוגים עבדו בנמל. אולם
אפילו בין המתים לא שרר שוויון. אחרים
מהם היו עובדים קבועים ולמשפחותיהם
הי ,,סיכויים לקבל פיצויים, או ק צבה. אחרים•
נשלחו לנמל על־ידי לשכת־העבודה,
ומשפחותיהם לא יקבלו אף פרוט־.,
ב ת־הקברות החיפאי התעשר השבוע ב־אחד־עשר
קברים, אבל העוברים ושבים לא
יבחינו בכך. אחד־עשר מקומות עבודה נת־פנו,
אבל קרוב לוודאי שהמשרות הפנויות
כבר נתמלאו. אחת־עשרה משפחות נוספו
על התור הארוך של הנזקקים לעזרה סוציאלית,
אבל מי שם לב לתורים?
והאוטובוסים והרכבות מוסיפים לנוע לאורך
המדינה ולרוחבה ובני אדם מוסיפים
ל;,ציץ מן החלונות, מבלי לדעת אם עד
ההצטלבות הבלתי מוגנת נותרו 25 מטרים.0

שרה לוי (למעלה) ודודו בכר (למטה) עלו על מסילת־הברזל
ילדיהן, סירבו לרדת. חיכו לרכבת ״שתשחרר אותנו מהצרות״.
שכנים ומכרים נאלצו להשתמש בכוח על מנת להורידם.

תצפית

במדינה

וכי הזכויות שמורות)

.אל תקווה לשמוע את פרטי התובנית הבריטית להסדר
יחסי ישראל־ערב, שהובאה לישראל על־ידי אמלין שקבזת, מנהל מחלקת
המזרח התיכון במשרד־החוץ הבריטי, והנמצאת עתה בדיון במשרד״החזץ. שרת
שומר את פרטי התוכנית בסוד, אינו מגלה אותם אפילו לאנשי צמרת מפא״י :
הוא יודע כי בי. ג׳י. מתעניין בתוכנית, חושש שהיא עלולה להביא לשרת הצלחה
מדינית גדולה עוד לפני הבחירות, לגזול ממנו את כתר המנהיגות.
.סגל השגרירות הבריטית בישראל יקבל תגבורת, בעקבות
ההתערבות הבריטית האחרונה בבעיית יחסי ישראליערב: בקרוב יודיעו הבריטים
על מינויו של דיפלומט וותיק, דובר עברית וערבית, אשר שירת בארץ־ישראל,
התמחה בענייני המרחב, כאיש השני במעלה בשגרירות בריטניה בתל־אביב.

• הקשרים הדיפלומטיים בין ישראל וגרמניה המערבית
יוסדרוביניאר , 1956 כפי שהתברר משיחת דיפלומטים ישראליים עם הקאנצלר
המערב־גרמני, קונראד אדנואר, בקכלת פנים שנערכה לכבודו בביתו הניו־יורקי
של ד״ר נחום גולדמן. הישראליים הסבירו לאדנואר כי אין כל אפשוות להקדים
את הסדרת היחסיים בין שתי המדינות, היות ומפלגת השלטון בישראל אינה,יבולה
לקבל על עצמה אחריות כה גדולה לפני חבוזירות.

.צה״ל הוא הצבא היחידי כמרחב, הפועל ללא הדרכת
זרים: דין־וחשבון שהגיע ממקורות בריטיים מוסמכים מוסר כי בצבא המצרי
משרתים למעלה מ־ 300 קצינים גרמנים, מהם 12 בדרגת גנראל. בצבא העיראקי
פועלים 150 זרים — בעיקר שריונאים — רובם גרמנים, יובוסלבים ופולנים,
בתוכם מפקדיחטיבה פולני לשעבר. בצבא הסורי משרתים כ 80 זרים, ביניהם
קצין צרפתי גבוה, שגורש מסיבות שונות מצבא מולדתו, משמש כיום כיועץ צבאי
בלשכת נשיא־סוריה.

.אין בל יסוד להניח שמפא״י תסכים• להצעת הצ״ב לצמצם

את מספר חברי הכנסת השלישית: מפא״י זקוקה למספר גדול ככל
האפשר של ח׳־כים, כדי לפצות את החוגים השונים, אשר בתוכה, תזדקק לכן עור
יותר לאחר ההסכם הפנימי החדש במפלגה.
• הממשל הצבאי יבוטל, אם ישאר משה שית בתפקידו גס לאחר הבחירות.
ראש־הממשלה כבר הורה לשר-הפנים להתחיל בהכנות לקבל לידיו את הממשל
גאיזורים הערביים באר׳! ,לקבוע הסדר לפיו תהיה נצרת עיר־מחוז.

.לא מן הנמנע כי בכנסת הכאה ישבו במה עורכי עתונים.
אחרי שרל המפלגות גילו ענין מיוחד בעתונים, ובעיקר בעתונים הבלתייתלוי־ם,
נודע כי עורכיהס של שני עתוניס חשובים שוקלים אה הקמתה של רשימה עצמאית
משותפת, בעלת אופי של ״ושימת אנשי־רוח בלתי־תלויים״ .הם מקווים, בנראה,
כי בצורה זו יוכלו להכניס לפחות שלושה צירים לכנסת, או להכריח את המפלגות
הגדולות להכניס אותם כמועמדים בלתי־תלויים לרשימותיהם.

0אל תצפה לכל פעולה משטרתית תקיפה ננד מתפרעי*
השבת בירושלים: ראש־ המפלגות הותיות נ־קואקיציה ה^בירו?ו־אט־ווחמ־שלה
כי כל פעולה כזאת תוי־ום סיד לפיריק הקואליציה, תגרום גס לירידת התמיכה
הכספית המניעה אי־יהס מאמריקה, היות והשלמתם עם פעולה כזאת !נעוור הד
שלילי בקרב היהדות הדהית בגולה.
• אין להניח כי ״אחדות העבודה״ תשתף פעילה עם מפא״י לקואת
א יז, מפא׳-י אינה חוכנה לשכוח את נסיונה עם ראשי מפלגה זו.
שנית, ראשי אחדות העבודה גי״לו כי מספר אוהדיהם עולה בהרבה על המקווה.
כולל רכים מתומכי מפא״י, שחיפשו מכבר מפלגה פועלית, אשר לא תהיה שמאלית
ביותר.

• ד״ר משה סנה יסע לביקור רשמי במוסקבה, פראג ובוק־ר
ש ט, עוד בטרם יסיים את שנת הנסיון הנדרשת מכל חבר חדש במק״י, ינהל,
שם שיחות רשמיות עם גורמים שונים. ההזמנה לנסיעה, שתמשך חמשה חודשים,
כבר נתקבלה במרכז־מק״י.

.סבסוד חרין ז יפרוץ כין מרכז מפא״י לבין נציכות שירדת־ה
מדינה, אם תעמוד הנציבות בסירובה להעניק חופשה ללא תשלום לפקיד
ממשלתי גבוה, לאפשר לו לפעול במערכת הבחירות של המפלגה. נציבות שירות־המדינה
טוענת כי אין בדעתה לשחרר איש לתעמולת־בחירות וכי כל עובד־מדינה
הרוצה לעסוק בבחירות רשאי להתפטר ממשו־תו.
.מספר המטות ככתי־החולים יצומצם עד לחצי, אם תימשן
שביתת־הרופאיס עוד שבוע. באחד מבתי־החולים הגדולים בקרבת תל־אביב יש
עתה רופא תורן־לילה אחד על יותר ממאה מיטות — במקום שלושה רופאים
שעבדו שם קודם לכן.

.התוכנית לאיחוד הקרנות הלאומיות ״קרן־הקיימת״ ו״קרן־
היסוד״ תועלה מחדש, בתמיכתם הפעילה של גל חוג •ה!.סתדרות —
ממפא״י עד מפ״ס. מתנגדים לתוכנית, נוסף על עסקני שתי הקרנות; ,ם חלק
מאנשי הצ״כ והפרוגרסיביים, החוששים כי האיחוד יגרום ;צויצים המנגנון של
הקרנות, יגזול מהם עמדות־מפתח.
העם כגנ ב בליל ה
דם זרם ברחבי הארץ, מעשי־אלימות מילאו
את כותרות העתונות.
בצפון התווכחו ענקי התחבורה מי אשם
באס! ן שקטל את מחצית חשביו של אוטובוס.
בירושלים
התנגש ד,ניטו עם שוטרי המדינה
ועם אזרחים שוחרי־חופש נסערים, הונצח
כתמונות הנראות כאילו נגזרו מעלון אנטישמי
ח,לני.
בגבול! ת הדר, ם נקטלו אורבים ירדניים על־ידי
האש הפתאומית של ישראלים
מאומנים שהגיעו אל עורפם, השאירו את
גופותיהם כעדות מתה לפרובוקציה.
כשנוזל הדם, מובע ק! ל השלום. אולם
שאגת הדם היא שפת הרגע החולף, ואילו
לחש השלום הוא ק; ל השנים. השבוע נשמע
לחש זה במסדרונות ממשלת ישראל (ראה
להלן) ,חדר כגנב בלילה לאוזני המליונים
במרחב.

ראש הממ שלה
ה מדינ אי

מדיניו ת
ס פו רו ת גי שוש
בירת הלבנון המתה, השבוע, ככוורת־ד
פלומטית. צירים ושגרירים בריטיים נאספו
לביירות מכל בירות־המרחב, התכוננו לפתיחת
וועידתם המיוחדת.
דובר משרד־החוץ הבריטי טען כי הוועידה
אי.ה אלא ״התיעצות שגרתית של פקידים
גבוהים בקשר לבעיות יוצאות מגדר הרגיל.״
הוא הוסיף ותאר כשגרתי גם את סיורו
של אוולין שקבורו, עוזר שר־החוץ הבריטי,
על־פני המרחב. שקבורו, ימי שהיה מזכירו
הפרטי של אנתוני אידן, נתמנה ליושב
ראש וועידת ביירות, יצא לפני כן לסיור
בארצות הסמוכות, בלוויית אשתו, הגיע בסוף
השבוע שעבר לישראל.
האחות הג דו ל ה. ביקורו בן ארבעת
הימים של הדיפלומט גבה הקומה (190
ס״מן ומסולסל־השיער, בארץ, הטיל אור
על כל הבעיות והאפשרויות של יחסי
ישראל־בריטניה. לאחרונה הורגשה ביחסים
אלה התחממות ניכרת. הם השתפרו עד כדי
כך שכמה משקיפים מדיניים, שהתיאשו
ממדיניות ארצות־הברית במרחב, ראו בבריטניה
׳מועמדת לתפקיד האחות הגדולה
של ישראל.
הבריטים נאלצו לראות בישראל עובדה
מוגמרת, לא יכלו להתעלם מקיומה. יתר
על כן, מדינאים ואנשי־צבא בריטיים שביקרו
בארץ טענו כי ישראל עלולה לעזור
לבריטניה למלא את החלל הריק שנשאר
לאחר הנסיגות הבריטיות מאיראן וסואץ.
כל אלה עוררו את ממשלת בריטניה לשנות
את גישתה לבעיות המרחב.
ב רי רהבל תי -נ עי מ ה. הגישה החדשה
באד, גם כתוצאה מן ההתנגשויות הבלתי
פוסקות בין ישראל לירדן. הבריטים
הבינו כי אם יימשכו התנגשויות אלו עלולה
בריטניה לעמוד ביום מן הימים בפני ברירה
בלתי־נע ימה: השתתפות במלחמה לצד ירדן
נגד ישראל, או ביטול החוזה עם ירדן.
להתקרבותה האחרונה של בריטניה לישראל
ולנסיונה לפשר בינה לבין הערבים
היו ז^וד שתי סיבות נכבדות :
• הבריטים הכירו כי רק שלום של קבע
במרחב יאפשר את הקמתה של ברית־הגנה
איזורית.
• א.תוני אידן, שהיד, גאה בהצלחותיו
כמתווך בוועידת ג׳נבה ובשיחות לונדון
ופאריס בקשר לחימוש־גרמניה, החליט לנסות
את כשרונותיו גם במרחב. אנתוני
נאט נג, יד ימינו של שר החוץ הבריטי,
אף רמז כי בריטניה פועלת מאחורי הקלעים
ליצירת מגע מדיני בין ישראל והערבים.

אי םוף־ן ןו בדו ת״ .הבריטים ידעו היטב
את הכלל כי אין פעולה מדינית של ממש
ללא פעולות גישוש מוקדמות. הגשש היד,
הפעם אחד האנשים המוכשרים ביותר ב־משרד־ד,חוץ
הבריטי: אוולין שקבורו. אחד
מפקידי השגרירות הבריטית בתל־אביב אף
תאר את סיורו של שקבורו כ״מסע לאיסוף
עובדות.״
א סוף העובדות לא הצטמצם בנקודות
ישראליות בעלות עניין רב לתיירים כמכון
ווייצמן הרחובותי וקריית־ענבים. נוסף
על ביקורים במקומות אלה הספיק שקבורו
בארבעת ימי שהותו בישראל :
• לשוחח משך שעתיים עם ראש־הממשלה,
משד, שרת, ועוזריו, במשרד ראש־הממשלה
ברחביה.
• לסעוד בירושלים בחברת שר־הבטחון,
פנחס לבון והרימטכ״ל, רב־אלוף משה
דיין.
• לבלות שעות ארוכות בשגרירות הבר
טית בתל־אביב, תוך חילופי־דיעות עם
השגריר הבריטי החדש, ג׳ון וולטר ניקולס.
לנעול נעליים מסומרות ולסייר בבוץ
עמוק, לאורך גבול ישראל־ירדן.
כאשר ניער שקבורו את שרידי הבוץ מעל
נעליו, כבר לא היה ספק ששולחיו יסיקו
מסקנות מפעולת־ד,גישוש, ינסו לסלול דרך
בבוץ העמוק של יחסי ישראל־ערב.

ישנו דמיון ניכר בנקודות רבות בין סר
אנתוני אידן, שר־החוץ והמועמד־לראשות
הממשלה של בריטניה, לבין משה
שרת, שר־החוץ וראש־הממשלד, של ישראל.
אידן,
כמו שרת, הוא גבר יפה־תואר,
חב בן של גבירות בריטניה. איון, כמו
שרת׳ מקדיש חשומת־לב להופעתו החיצונית.
אידן, כמו שרת, חי שנים פוליטיות
ארוכות בצילו של מנהיג תוקפני
ומבריק יותר. אידן, כמו שרת, מבקש
לגלם דמות של מדיגאי-יוצר־שלום לעומת
דמותו של המנהיג־המנצח־במלחמה.
יתרון אחד ניתן לשרת, כמעט במקרה.
וינסטון צ׳רצ׳יל מגזים לפעמים בדיבוריו
(ראה בעולם) ,אך מעולם לא הקים לעצמו
צריף שבדי בשדה־בוקר בריטי ערפילי.
אידן נשאר מחכה לתורו, בה בשעה שלשרת
ניתנה ההזדמנות לעמוד בראש, להראות
את יכולתו.
כדק שד יוזמה. עד לפני שלושה
שבועות התגבר שרת על תפקידו בשקט.
הוא ניהל את הממשלה ביתר גמישות מאשר
קודמו, גילה כשרון מפתיע להחזיק את
החיות הקואליציוניות השונות רתומות לעגלת
הממשלה. במפלגתו גברה ר,נטית
להעדיפו על דוד בן־גוריון. אולם הוא לא
גילה ברק של יוזמה מדינאית.
החודש נתגלה משה שרת, בפעם הראשונה,
כמדינאי. ובפעם הראשונה מאז מל־חמת־העצמאות
גם נתגלה כי יש לישראל
מדיניות־חוץ עצמאית, פעילה ומתוכננת.
כמכונה משומנת היטב, נכנסה לפעולה
מהדורה מתונה אך מוכנה כראוי של ״מיי־צע־
שמעאל״ (העולם הזה 877 והלאה) :
נסיון גדול להגיע אל מאות אלפי הפליטים
הפלשתנאיים במרחב מעל לראשי ממשלותיהם,
להפכם ידידים־מאונס של המדינה,
מעוניינים־מאונס בשלום.
בועדה המדינית המיוחדת של או״ם קם
שגריר ישראל באוטווה, מיכאל קומיי, אחד
מחברי ״הקבוצה האנגלו־סכסית של שרת,״
ד,ש ואים כל כך על אנשי־בן־גוריון, הכריז
את ההכרזה היסודית של מיבצע־יש־נזעאל:
ישראל מוכנה לשלם פיצויים לכל
הפליטים הערביים, בתנאי שממשלת ערב
יפסיקו את החרם על ישראל. מוסר־ההשכל
לפליטים, ששמעו את ההודעה במחטת־אישראיל:
אם אתם רוצים בשיקום חייכם,
הכריחו את ממשלותיכם לכרות שלום !
רהיטים לשדה-בוקר. היתר. זאת
הודעה נבונה, חיובית ומוסרית. אחרי ההודעה
הקודמת, שקראה לפליטים >*קבל .
חזרה את חסכונותיהם שהוקפאו בבנקים
ישראליים, בתנאי שימלאו טופס ישראלי
(ויכירו על־ידי כך בממשלת־ישראל) ,היה
ז־ ,שלב נוסף בתכנית פסיכולוגית שכל
הגבה ערבית עליה — הן שלילית והן חיובית
— היתד, מוכרחה להועיל לישראל.
נידנד השבוע את ראשו עסקן מפא״יי
וותיק :״אם יצליח שרת להשיג
הישג מנ קו דתמבט הו מ אני ת
פוליטי אמיתי בחצי השנה הקרובה, יוכל
ביום א׳ שעבר, בשעה 08.30 בבוקר נכבן־גוריון
להעביר סופית את כל רהיטיו
נס משמר ירדני לשטח ישראל, בקרבת ביתר.
לשדה־בוקר !״

הג בו ל

העולם הזה 894

יחידה ישראלית, שנמצאת אותה שעה בסיור
שגרתי, הסבירה לירדנים כי הם נמצאים
בשטח ישראלי, הורתה להם לסגת. הירדנים
השיבו באש, נסוגו לאח־ זמן בהשאירם
ארבעה הרוגים ושני פצועים בשדר,־הקרב.
בשעה 10.20 הזמין 1ב־סרן דורון, מוועדת
שביתת־הנשק דמעורבת הישראלית־ירדנית
את עית-נאי ירושלים למשרדו.
כ תב אדגר הי שביין, שייצג באותה פגישה
את .־ועולם הזה :
לא נאמרה לנו אף מלה על כל אשר אידע,
א־ על מטרת נסיעתנו. נאסר לנו רק כי כל
הפרטים יימסרו לנו בדרך. דקות מספר לאחר
מכן הגיע, למקום שני משקיפי־או״ם, והנסיעה
החלה. ישבנו בג׳ים עם וב־סרן דורון,
ומאחורינו נסעו המשקיפים בסטיישן
ווג ן. כאן סופרו לנו בקצרה הפרטים העיקריים
של התקרית.
חצינו את מסילת הברזל תל־אביב—ירושלים
ונסענו בשטח שומם, בי יש רק תנועה מועטת
— או, ליתר דיוק, רק תנועה של
משמרות צבאיים, בשעה , 11,00 כאשר קרבנו
אל מקום התקרית, פתחו עלינו הירדנים
באש. קפצנו מתוך הג׳יס ותפסנו מחסה
מאחורי חומת־אבן. המשקיפים קפצו בעקבותינו,
כשהם נ, שאים אתם משדר ודגל לבן.
הדגל לא עשה על הערבים כל רושם :
הם המשיכו לירות. אחד המשקיפים נעזר
על־ידי ד,רון, קבע את מקום המצאנו ה־מדוייק
על המפה, בשעה שהמשקיף השני
הפעיל את המשדר, ניסה להתקשר עם חבריו
בצד השני.
״ברנארד אחד ...ברנארד אחד ...אתה שומע
אותי?״ במהרה נשמע מתוך המקלט
״כן !״ צרוד. המשקיף ציין לחברו את מקום־
המצאנו׳ ביקש ממנו לנסות להפסיק את
האש. האש נפסקה.
עזרה ראשונה וסיגריות. חזרנו למכוניות
והמשכנו במסע. כעבור דקות מספר
שוב נתקלנו באש מנשק קל. הפעם סירבנו
להתפלש בעפר והמשכנו לנסוע עד אשר
נפסקה האש. כאשר הגענו אל מקום־החקרית,
מצאנו ארבעה לגיונרים מתים ושניים פצועים
מ סלים מאחורי הסלעים. דורון מיהר
להגיש לפצועים עזרה ראשונה, בשעה שאנשי
או״ם כיבדו אותם בסיגריות.
כעבור רבע שעה הגיעו למקום שני משקיפים
מן השטח הירדני. איתם באו גם רב־סרן
דא ד מוועדת שביתת־הנשק המעורבת
וקצין של הלגיון הערבי. דורון נתבקש להרשות
לרופא ערבי לבוא ולטפל בפצועים.
הוא נתן את הרשות, אך סרב להניח ל־אלונקאים
ערבים לגשת למקים, הסביר כי
הפצועים יועברו לבית־חולים ישראלי, י ,חזו
ו דרך מעבר־מנדלבאום.
רב־סרן דאוד :״חושבני שעלינו לראות

רב־סרן דורון מבין תחבושת רלגיונרים הפצועים*
״ברנארד אחד ...ברנארד אחד
את הדבר מנקודת־מבט הומאנית. הרי אנו
עוסקים בשני אנשים פצועים קשה. נאמר
לו כי נוכל לקחת את סצועינו מיד. יתר
על כן, הרי יש לכם כל ההון חות לכך שה־תקרית
אירעה בשטח שלכם.״
רב־סרן דורון ; ״התנאי שלי היה שהפצועים
יועברו לישראל, יוחזרו דרך מעבר־מד
דלבאום.
בא־תו רגע חדרו 15 לגיונרים חמושים,
בתוכם שני אלונקאים, לשטח ישראל, ירדו
במורד הגבעה. כאשר ראה אותם דורון, דרש
שהם יעזבו את השטח הישראלי מיד. הוא
פנה אליהם בערבית, ציווה עליהם לסגת.
הפקודה העליבה את רב־סרן דאוד. הוא
התרתח, איים לעזוב את השטח ולהסיר מעל
עצמו כל אהריות, אם לא יתנצל דורון בו
במקום. קצין־הלגיון השני שמר על שלוותו,
פקד על החיילים לסגת 200 מטרים — אל
תוך השטח הירדני.
לאחר מכן הופגה המתיחות במידת מה.

לגיונרים הרוגים מאחורי מחסה
— אתה שומע אותי?״

העולס הזה 894

אנשי או״ם פתחו בחקירה שגרתית׳ ואני
נתבקשתי לנסוע לבית־החולים זיו עם שני
המשקיפים ושני הפצועים הירדניים. הפצועים
קיבלו טיפול רפואי, ברגע בו הגעני לבית־החולים.

מפלחת

0 0 0ג לויו ת
״מלחמת־בזק היא המלחמה הזולה ב־יוך.ר,״
אמר ח״כ חרות יוחנן בדר .״מל־חמת־בחירות
קצרה היא הזולה ביותר, ולכן
הטובה ביותר למפלגה עניה כמו שלנו ! ״
הכרה זו לא הפריעה לבאדר לנצח השבוע,
השעה חדשים לפני מועד הבחירות, על
אופנסיבה מוצלחת בחזית זו.
הרעיון בא למנחם בגין למחרת התאבדותו
של ישראל סיגי (העולס הזה .)890 לתנועת־החרות
לא היה עדיין ברור מה תהיה סיסמתה
העיקרית בבחירות הקרובות. הקהל
היה שוחר־שלום מדי מכדי שיתלהב ל־סיסמות
של התקפה צבאית. מס־ההכנסה
— שטח שבו הצ״ב, חברי הקואליציה, לא
יוכלו ללחום עד הסוף — נראה כמטרה
א דיאלית למכה בריאה.
צרי לפצ?ן ים. ההתקפה המעשית בוצעה
על־ידי באדר. הממזג בקרבו את התכונות
הדרושות של עורך־דין, כלכלן וח״ב. בניגוד
למעשי־החובבים של רבים -מחבריו
בכנסת, ישב באדר, ניסח הצעת־חיק שלמה,
שיכלה לזרוע צרי על פצעים של סוחרים
ובעלי־מלאכת רבים שנאלצו להיפרד מסכום
מכאיב. בין הצעותיו :
• לחסל את התקנות המשחררות קיבוצים,
קואופרטיבים ומפעלי־הסתדרות מתשלום
מסים, להשאירם רק לגבי משקי-
ספר ומשקים צעירים.
• לקבוע ״תקרה״ של מס־הכנסה מכסימלי
בגובה ס; 50<>/
• לשחרר ממם את השכבות הנמוכות
ביותר!
• למסור את ההערכה בכל מקצוע
לועדות ציבוריות, מורכבות מאנשי אותו
מקצוע;
• לחייב את הפקידים לקבל כקובעות
את הצהרותיהם וספרי־החשבונות של חייבי־מס,
אלא אם כן הוכחו כמזויפים.
27 פרוטה לאיש. בו ביום שהגיש
באדר את ההצעה לכנסת, שלחה תוועתו
50 אלף העתקות ממנה לכתובות פרטיות,
לקוחות מרשימות של סוחרים, בעלי־מלא־כה
ובוחרים פוטנציאליים אחרים. לחוברת
צורפה גלוית־דואר, עם הזמנה אדיבה להח.
זירה
לבאדר, על־חשבונו.

השבוע היה חדר מם׳ 35 בבנין הכנסת,
בו שוכנת סיעת חרות, ומשרדי תנועת-
החרות בירושלים, מלאים גלויות. באדר,
שנאלץ לשלם 27 פרוטה לכל גלויה שקיבל,
טען שאסף כבר למעלה מ־ ,4000 החל מגלויות
סתם שהכילו רק את כתובת השולח, וכלה
בברכות ותזכירים המקיפים עמודים רבים.
השבוע תגיע הצעתו לדיון בכנסת, כהצעה
לסדר היום.
באדר לא הופתע על־ידי ההגבה׳ הבטיח
להמשיך בדרך מבטיחה זו. באמתחתו כבר
היו שתי הצעות־חוק נוספות, העלולות אף
הן להעשיר את דואר ישראל. תוכנן סודי.

ה ב חי רו ת
ששת מג ר די ם
לפני עשר שנים סיכן עורך־דין ערבי מחיפה,
אליאם קוסה, את חייו, שיגר מכתב ל־פלסטיין
פוסט (הנ׳רוסלס פוסט של אז) ,בו
יצא נגד המיפתי, תבע אחווה עברית־ערבית.
בכך קבע קוסה את עצמו בשורת הערבים
המעטים ששאיפת השלום שלהם ממוסמכות
עוד מלפני קום המדינה**.
מאז ה־ 14 למאי 1948 הפך ק־טה, המשכיל
פזל־העיניים, לאחד הדואגים הנמרצים בי יתר
לזכויות האזרח הערבי במדינה, הוא הפציץ
את העתונים במכתבים למערכת, בהם התריע
נגד הפליית הערבים. לאחרונה גילה קוסה,
במכתביו למערכות, נימה תוקפנית ומרירה,
שנבעה מיאושו מן המצב הקיים.
השבוע החליט קוסה להמתיק את המצב.
ה א כינס בדיות־ ,המר-הטת בטעם ערבי
טיפ סי (אחת התמינות המקשטות את קירות
הדירה: מטרוניתא ערומה הק, ראת, בעיון
רב ספר) ,כמה עסקנים ערביים, הציע
להם להקים גוש ערבי לקראת הבחירות לכנסת
השלישית. הסביר קוסה: שמונה ה־ח״כים
הע־ביים בכנסת השנייה אינם מייצגים
את אינטרס 200 אלף ערביי ישראל, מקבלים
הוראות מן המפלג־ת היחידיות. ליתר
חיזוק ציטט קוסה פתגם ערבי עתיק :״אל
תגרד את עורך אלא בציפירניך אתה !״
אב כי השל דקורא שהופיע למחרת הפגישה
הסתמך על שמותיהם של אישי ציבור
כסוח־ מאד,ר אל־פהום, אחי ראש עיריית
נצרת לשעבר, הדרוזי כאמל קאסם, בוגרה
הצעיר של האוניברסיטה העברית, נמצאו משך
השבוע רק ששה ערבים שהזדרז׳ ,נענו
להזמנת קנסה, הבטיחו לגרד, באוגוסט הקו
רוב, בקלפי הבחירות, את ע; רם בציפורניהם

* שתי תמונות של אדגר הירשביין.
** ערבי שואף אחווה טרו מדינתית אחד :
כיוס ח״ב מפ״ם רוסתום בסתוני.

כמדינה
תו ל דו ת
אפתעהדמ 1מין

על הפסקת שיווק החמאה, הצליחו סוחרים
זריזים לרכוש כמויות גדולות של חמאה ב מחיר
הסמלי, למכור אותן בשש לירות הקילו.
בינתיים
החלה החמאה, שנשארה במחסני־הקירור,
להעלות באשה. הצרכנים היו מלאי־מרירות.
המחסור בשמנים גדל עד בלי נשוא.
דומה היה כי כל הפרשה תסתיים בצחנה
אדירה, אילולא התערבה הדסה, הפעילה חוגים
יהודיים באמריקה, לחצה על ממשלת
ארצות־הברית, השיגה תוצאות חיוביות: בשבוע
שעבר שבו האמריקאים והתירו את
מכירת החמאה.
אולם הפרשה לא נסתיימה בלי זעזועים
ואפתעות: השבוע, כאשר נבדק מלאי החמאה,
נתברר שנותרו רק 3500 טונות במקום
4000 הטונות שנאמדו לפני חודשיים. כדי
למנוע צחנה נוספת יצטרכו עתה השלטונות
לבדוק אם היתד, טעות באומדן, או שמא הצ
ליג
לתורכיה מנמל חיפה, והאוצר עומד לקבל
138 אלף דולר, תמורת 11 אלף הדולרים,
שהקציב לייצור המכונות.

יו רדי ם
בו מ ר אנ ג
משך השבועיים האחרונים נגלה לעיני העוברים
ושבים ברחוב נחלת־בנימין, תל אביב,
מחזה דרמתי: עשרות גברים, נשים וילדים,
ישבו באוהלים עשויים שמיכות. ליד משרדי
הסוכנות היהודית. אפילו הגשם השוטף לא
שיכנע אותם לעזוב את מקומם. היו אלה
עולים מהודו, שהגיעו לישראל לפני שנים
מספר, דרשו עתה מן הסוכנות להחזירם למולדתם
חינם אין כסף.
טענו שובתי־השבת :״הסוכנות לא קיימה
את הבטחותיה. כמעט שאין כאן עבודה. ואם
אנו כבר משיגים עבודה, אנו מקבלים את

חינוך

ד ב־ א לו ף

א לו פי

מצביא טוב יודע לבחור, בשעת הצורך,
את הזמן.הטוב לכניעה. השבוע הוכיח מצביא
הפלמ״ח, יגאל אלון, כי הוא יודע גם
לבחור את השעה הטובה להכנעה.
את ידיעתו זאת הוכיח כשקם ממיטת החלמתו
בבית הבראה קיבוצי * ,יצא לחיפה
לתודך בין שובתי התכניון להנהלתו. קדמו
לו אלוף יוחנן רטנר, נספח צה״ל במוסקבה
לשעבר ובעצמו פרופסור התכניון (לבנין),
שנכשל בנסיון התיווך וראש עיריית חיפה
שופע המרץ, אבא חושי, שנכשל אף הוא.
אלון, שחש באווירת העייפות משביתה שעטתה
את 1400 השובתים, נפגש עם מנהל
התכניון, רב־אלוף יעקב דורי, לשיחה ממושכת,
שב לסטודנטים השובתים, יעצם להפסיק
את השביתה. בינתיים פנה רטנר שנית
אל דורי, היציא ממנו הבטחה כי ביצוע
סעיף התקנון הקפדני, ששימש כעילת השביתה,
ייעשה ב״עין יפה וברוח טובה״.
המנצח האמיתי לא היו שני אלופי מלחמת
העצמאות, כי אם רב־אלוף מלחמת העצמאות.
למעשה נוצחו הסטודנטים לאורך כל
הקו, יצטרכו ללמוד גם להבא לפי תקנון מחמיר,
החורץ את דינו של סטודנט, אם נכשל,
במקרים מסויימים, אפילו בבחינה אחת בלבד.
מזון מסתור החמאה
עסקני הדסה היו מלאים שמחה: ממשלת
ארצות־הברית נענתה לבקשת האירגון, העניקה
לו 10 אלפים טונות חמאה, אשר תחולק
לאוכלוסיית ישראלי* .עתה לא יסבלו עוד
הישראלים ממחסור כרוני בשמנים.

מתא רגנ ת ח בו ר ת
״הכיר״
המעונינים להצטרף מגיל 17 ומעלה
יפנו לת. ד ,2082 .תל־אביב
עבור ״הכיף״.
(חברה היודעים לעשות שמח,
כאן מקומכם).

ממשלת־ישראל שמחה אף היא על החמאה,
אשר נפלה מן השמיים המכוכבים של הדוד
סם. אולם המבצע של הדסה לא נראה לה
הוגן: לא יהיה זה מן היושר לחלק חמאה
חינם לכל הצרכנים, מבלי להפלות בין עני
לעשיר. היא דנה בעניין, מצאה מוצא הוגן
יותר: הוחלט למכור את החמאה במחיר סמלי
של לירה הקילו, להקדיש את התמורה
לצרכי סעד.
האמריקאים, המצטיינים באהבת־ביזנס, לא
ראו בעין יפה את הביזנס אשר עשו הישראלים
במתנותיהם. תגובתם על החלטת ממשלת
ישראל היתד, מהירה: הם הטילו איסור
על מכירת החמאה האמריקאית, שנותרה עדיין
בבתי־הקירור בארץ.
לאן נעלמו 500 טונות י הקפאת מלאי
החמאה האמריקאית חיממה את תיאבונם של
כרישי השוק השחור. למרות האיפול שהוטל
* אלון סובל מפצע ישן ברגלו, נזקק מדי
פעם לתקופות הבראה.

רחוב אחד־העם 11
תל אביב

** ממשלת ארצות־הברית אינה מחלקת עד
ד9י־מזון למדינות, אלא רק למוסדות.

יוצאי הודו במקום שביתתם
״מה אנחנו 7שירות תחבורה?״

ליחו 500 טונות חמאה להסתנן לשוק השחור
אפילו דרך הכתלים העבים של המחסנים.

ת ע שיי ה

המסגר מרדכי מרדיקס, היה טיפוס דון קישוטי
אולם הוא לא נלחם בטחנות־רוח: אויביו
העיקריים היו מכונות התפירה הזרות,
שהציפו את שודקי־הארץ. מרדכי היה משוכ נע
כי אפשר להפיק מכונות תפירה על טהרת
התוצרת הישראלית. הוא הפעיל את נסיונו
הרב בשטח המסגרות, הצליח לייצר מכונות
מושלמות מחלקים ישראליים. תוצרתו מצאה
להם קונים רבים, אולם הוא אפילו לא היה
יכול לחלום על ייצוא: מכונות התפירה של
מרדיקם עלו 300ל״י, שעה שמחירה של מכו־נת־תפירה
בשוק הבינלאומי היה 60 דולר.
אולם הצעד הראשון כבר נעשה. בעקבותיו
של חלוץ מכונות־התפירה הלכו אחרים, בעלי
אמצעים גדולים יותר: שני השותפים
שומאן וגולדבלום, עולים חדשים מפולניה,
שעסקו במכונות־תפירה בארץ־מוצאם, בדקו
את האפשרויות, מצאו שאפשר להקים בארץ
מפעל גדול למכונות־תפירה, אשר ייצא את
תוצרתו לארצות הסמוכות.
הביאו את חלקי המכונות העיקריים, שעלו
80 אלף דולר מחוץ־לארץ, במסגרת של העברת
הון. אחר הזמינו דוושות, גלגלי־דוזשות
וראשים בבתי יציקה ישראליים, הפילו על מפ־עלי־הנגרות
ארגז ותרזיה להכין את השולחנות
למכונות־ד,תפירה. התוצאה: מכונת־תפי־רה
מושלמת, שנתקבלה בהתלהבות בשוק התורכי.
התורכים
לא היו היחידים שהתלהבו. גם
אילי התעשייה והמסחר של ישראל התפעלו
מן המוצר החדש, נחלצו לסייע להפצתו. תע שיין
גרשום גורביץ רכש ס/״ 50 ממניות מפעל
המכונות. האחים מאיר העמידו לרשותו את
מנגנונם המסועף לעסקי יבוא וייצוא. מכונות
המפעל החדש הופעלו במלוא הקיטור.
השבוע נודעו התוצאות הראשונות של הפעולה
2000 :מכונות תפירה עומדות להפ
המשכורת
באיחור של שלושה חדשים.״ אחדים
מהם סיפרו שהם נאלצו למכור את תלושי
המשכורת שלהם במחצית ערכם, תמורת
מזומנים. מנהלי־ד,מחלקות של הסוכנות, שירדו
מירושלים, הבטיחו לעיין במצב ולנ סות
לשפר אותו, אך השובתים לק חייכו :
״אנו מכירים את ערך ההבטחות שלהם.״
ה ד הו די םעק צו. לאמיתו של דבר היה
בומראנג שחזר, ככל בומראנג, לנקודת מוצאו
ופגע בשולחיו. השליחים הראשונים של
הסוכנות שהגיעו להודו מצאו שם קהל ציוני
נלהב. הם לא החמיצו את ההזדמנות, תיארו
את המצב בארץ בצבעים וורודים. יהודי הודו
הקשיבו ברטט, קיבלו את דברי השליחים
כתורה מסיני.
כאשר חזרו השליחים לישראל, זרמו בעקבותיהם
מאות יהודי הודו. אולם במהרה
נוכחו האחרונים לדעת כי ההבטחות היו רק
הבטחות: הם נאלצו לסחוט את החלב מעטיני
הפרות, והדבורים עקצו אותם, בטרם וויתרו
על דובשן. יתר על כן, העולים שוכנו ב־קריית־שמונה
הגלילית, אשר אקלימה היה
קר בהרבה מזה של עיר־מולדתם, בומביי.
אחדים מן העולים ערכו לפני שנה שביתת־שבת
ליד משרדי־הטוכנות, אילצו את הסוכנות
להחזירם לבומביי על חשבונה. עתה החליטו
הנותרים לנסות את אמצעי־השיכנוע
שלהם.
שכיתהש ניי ה. השובתים לא ידעו כי
אותה שעה נערכה שביתת־שבת אחרת ליד
משרדי־ר,סוכנות בבומביי: היורדים מישראל
דרשו מן הסוכנות להחזיר אותם לציון, ארץ־
ההבטחות.
אמר יעקב עופר, דובר מחלקת ההסברה
של הסוכנות בתל־אביב :״אנו מעריכים את
מצבם הקשה של השובתים ואנו מוכנים לשפר
אותו. אבל אין אנו יכולים להסכים להחזירם
להודו על חשבוננו. מה אנחנו? שירות״
תחבורה?״
ביום ב׳ שעבר מצא המטה הארצי של
משטרת־ישראל פתרון זמני לבעייה הדרמתית:
מישהו ראה את הילדים הקטנים ש־העולם
הזה 894

ישבו בגשם, נזכר באחד מסעיפי פקודת החוק
הפלילי , 1936 המחייב את ההורים לדאוג
לבריאות ילדיהם.
הסעיף הופעל. משפחות השובתים הועברו
למשטרת הצפון. מחנה האוהלים התרוקן, פרט
לכמה חזקים שנשארו במקום, כדי לשמור
על החפצים מפני זרים — ומפני הגשם.

ב תי־ סו ה ר
מחוץ ל חו מו ת
באולם המהודר של בית ציוני אנוריקה ב־תל־אביב
התערבבו באיהם של שני כינוסים,
הצליחו בקושי למיין איש את רעהו. היה
ערך סמלי למיפגש: כי הבינום האחד היה
של רופאי המדינה, שתפקידם לרפא את הפרט,
ואילו השני י היה כינוס־היסוד של האגודה
לשיקום האסיר והעבריין, שתפקידה
לרפא את החברה.
אחד הראשונים שהבינו כי בית־הסוהר הישראלי
מעניש את האסיר, אך אינו מרפא
אותו, היה עורך־דין צעיר ושחרחר, רם סולומון.
הוא לא התייחס להבנה זו באדישות,
כי הוא היה אותה שעה, נציב שרות בתי־הסוהר
בישראל.
לכן נסע לחוץ־לארץ, סייר במיתקנים החדישים
ביותר בעולם׳ הביא עמו את ההישגים
האחרונים של המדע: הצעות מעשיות להפיכת
בית־הסוהר למקום המיועד לנסוע
גאווה ואחריות חברתית בלב האסיר, להחזירו
לחברה כאדם מתוקן.
ההצעות אבדו, איך שהוא, במסדרונות האדישות
הממשלתית׳ במאבק בין שרות בתיהם
הר לבין המשטרה( ,השולטת על בתי-
הכלא) ,בין שרות בתי־הסוהר ומשרד הסעד
(הש לט על המוסדות לעבריינים צעירים).
ידם להשיג שיתוף־פעולה במשרדי הממשלה.
לא להרגיז. אותה שעה נבט בלב רבים,
הקרובים לבעיה, הרעיון להקים אגודה אזרחית
לשיקום האסיר, שתבוא במגע עם האסיר
עוד בהיותו בבית־הסוהר׳ תעזור לו
להתגבר על תקופה שהיא, לדעת מדען בריטי,
עי־נש קשה יותר מעצם הישיבה מאחורי ״,־
ם רג: תקופת שיבתו של האסיר לחברה
המתכחשת לו, מסרבת להעסיקו בעבודה פו־ריה,
זורקת אותו חזרה לעולם הפשע.
קבוצה של יוזמים, עורכי־דין ושופטים,
יסדו את האגודה בשקט. היה נימוק לשקט
זה: היוזמים לא רצו להרגיז איש, הביני
כי הצלחת המפעל תלויה במידה שיעלה בידם
להשיג שיתוף־פעולה מכל משרדי־המט,־
שלה.
כשהתכנס השבוע כינום־היסוד, הוכח כי
המפעל הצליח: שני שרים, היועץ המשפטי
והמפקח הכללי של המשטרה קישטו את שולחן
הנשיאות, הדגישו כי מוסר היהדות מחייב
לכלות את החטאים מן הארץ, אך לא לכלות
את החוטאים.
הקהל — מורכב כולו מעורכי־דין, שופטים,
(ביניהם: שופט מחוזי נתן בר־זכאי, שופט־שלום
ראשי עמנואל ידיד־הלוי ).קציני
משטרה ושרות בתי הסוהר, עסקניות
ועסקנים (שיצטרכו לשאת בעול המעשי) —
הקשיב לדבריו של היוזם־הפותח, השופט
ברוך גלעדי. בצטטו את ברוריה, אשתו של

רבי מאיר, שנזפה בבעלה על שקילל את הפושעים*
,הניח גלעדי (הנשוי לאשר, בלונדית
יפהפיד ).את היסוד לאגודה הממלאה חלל
אמיתי בחיי הארץ.

ה ג לי ל
אז ר חו ת שימו שית
״מה שם. ב למפא״י — טוב גם למדינה,״
במלים אלה נתן השבוע אליהו אגסי, המזכיר
השחרחר של המחלקה הערבית בוועד
הפועל של ההסתדרות, שיעור באזרחות
שימושית לתופיק שולי, פעיל ההסתדרות
והנוער העובד בכפר הגלילי גוש־חלב, אחד
הכפרים המעטים שלא נעזב על־ידי יושביו
במלחמת תש״ח.
לא היה זה שיעור תיאורטי גרידא: הוא
היווה סיכום הולם לשורה של פעולות שהתבססו
על הנחה מובנת־מאליה זאת. דרך
העפר העולה מדרך המלך אל הכפר היתד,
זקוקה מכבר לטיפול יסודי. כל עוד הרגישו
בכך רק הפלחים לא היה המצב חמור
כל כך. אולם משהרגישו בכך גם פקידי הממשלה
הבאים במכוניותיהם לגבות מסים,
החליט משרד־העבודה להקציב 1000 ימי-
עבודה לסלילת הדרך, להקל על־ידי כך
גם על חוסר־העבודה המעיק.
מזכיר תלת-ממדי. משרד העבודה
התעלם מן העובדה שסלילת כביש דורשת
גם עב.דת מכונות, שעבורה יש לשלם
בכסף. פתרון בעייה זאת הוטל על כתפיו
המפלגתיות הרחבות של ח:א עלם,30 ,
הנושא שלוש משרות נכבדות בכפר: מזכיר
סניף־מפא״י בכפר, מזכיר סניף־ההסתדרות
ומזכ ר לשכת־העבודה. בעזרת סמכות משולשת
זאת הטיל על התושבים נושאי־תעודות־הזהות,
כלומר אזרחיה החוקיים
של מדינת ישראל, מס־גולגולת של 2,5
ל״י — ועם הגבייה החלה׳ בשעה טובה,
גם העבודה.
ואז הירהרו כמה מנכבדי הכפר בדבר,
החליטו שהאבנים וחומרי״הבניין המובאים
במכוניות וד,מ נחים בידי פועלי הדחק**

קודש לטובת הכלל. ביום זה יעבוד חינם.
דבריו של המזכיר, כפי שאפשר היה להיווכח
ממקרה הטלת המם, נהפכו בגוש־חלב
לחוק שאין לערער עליו.
תושבי הכפר מתלחשים. הרחבה
זאת של התוכנית המקורית הביאה את
תופיק שולי, גיסו של המזכיר וחניך מספר
קורסים של ההסתדרות, לרעיון משלו :
מדוע לא יוסט הכביש ממהלכו באופן שאפשר
יהיה להקדיש חלק מהחומרים והעבודה
גם לביתו, הזקוק לא פחות מאחרים
לגדר חדשה? אם נכונה השמועה, נראה כי
הרחקת הכביש היתר, מעשה מרחיק לכת
מדי אפילו לגבי אופי נועז כשל עלם. דבר
אחד ברור: א-רע הסיכסוך בין השניים,
שגרם לתופיק שולי לנסוע לתל־אב־ב ולספר
למחלקה הערבית של ההסתדרות על
המעילות.
אם חשב שולי כי גילויו יעורר רעש גדול
מדי, הרי שלימודיו בתורת האזרחות הושלמו
בפסוקו של אגסי בצורה ברורה ביותר.

עורן י־דין סולומון
— שיחז־ו בתשובה !

שופט גלעדי•
בקש עליהם רחמים —

אולם היה ברור שיש לפצות גם אותי.
התוצאה: רשימותיו החלו מופיעות השבוע
במפא״יון הדור, תחת החתימה: תופיק שולי,
סופרנו המיוחד בגוש־חלב.
אמר השבוע אחד מתושבי גוש־חלב :
״לגבי, היתד, זאת ההוכחה הטובה ביותר
לכך שהערבים השיגו שווי־זכויור. מלא בישראל:
גם להם מותר כבר למעול !״

ד ר כי אדם
מ גי ל ת בונו!
״שאיפתי הגדולה ביותר היא לא להיות
אדם מפורסם,״ אמר לזר גולדהבר במצצו
סיגריה ובלגמו קפה בבית־הקפה הירושלמי
כטרה.

שופט ידיד־הדוי
למות הבריונים :

יכולים ליהפך לא רק לדרך סלולה אלא גם
למבנים פרטיים שימושיים ביותר. הם מיהרו
למזכיר התלת־מימדי, הסבירו לו באופן
מזרחי אמיתי כי לטובת המדינה, בדרך
המוסברת לעיל, יש לשלוח את הפועלים
למקומות המתאימים.
הככיש הנודד 1000 .ימי־העבודה שהוקצבו
על־ידי משרד העבודה לא הספיקו
לסיום העבודה, על כל התוספות ההכרחיות,
אולם למזכיר הממולח היה פתרון מקורי
גם לבעייה זאר : .כל פועל דחק יעבוד
חמישה ימים בתשלום וביום הששי —

שופט מחוזי כר־־זכאי
אל תתפלל —

העולם הזה 894

״בשכונתו של רבי מאיר היו בריונים יהיו
מצערים אותו הרבה. התפלל עליהם רבי מאיר
שימותו. אמרה לו ברוריה אשתו: היצאת מדעתך?
משוס שנאמר ׳׳יתמו חסאיס״? וכי נאמר
חוטאים? חטאים נאמר! כיוון ש״יתמו חטאים
מן הארץ ורשעים עוד אינם״ .אלא, בקש
עליהם רחמים שיחזרו בתשובה ולא יהיו
עוד רשעים.״
** בשכר 2,5ל׳י ליום

לגולדהכר היו כמה וכמה שאיפות אחרות,
אולם זאת היתד, השאיפה היחידה שהתגשמה
עד כה. הוא למד משפטים בגרמניה,
אך היטלר גרש אותו מספסל־הלימודים ;
הוא הפיק סרטים במצריים (סרטי אוראניה),
אך חלה בצהבת, הוכרח לעבור לישראל ;
הוא חלם על אירגץ פסטיבל יין בזכרון־
יעקב, אך אחרים זכו להפוך את החלום למציאות.

גורלי,״ נאנח גולדהבר ,״אני חולם
— ואחרים מגשימים את חלומותי.״
נילגול מודרני, אולם היה חלים אחד,
אשר גולדהבר התעקש להגשימו בכוחות־עצ־מו:
הפקת סרטים תנכ״יים בישראל .״א צנו
היא היחידה בעולם, אשר יבולה להתפרנס
מן התנ״ך ולשוב ולחיות אותו,״ היה
הוא אומר בהתלהבות.
יתר על כן, לזר גולדהיר האמין כי הישראלים
של ימינו הינם לא פחות (ולא
יותר) מאשר גלגולים של דמויית תנ״כיות.
״כל אחד מאיתנו חייב לבדוק ולמצוא איזו
דמות נתגלגלה בו. אני, למשל, איני אלא
גילגול מודרני של בועז.״
* בין היועץ המשפטי חיים כהן ושוי
המשפטים רוזן.

אולם לזר גולדהבר לא הסתפק בתיאוי•־
יות ובחלומות. הוא השתדל לגלות כשרו-
נ, ת צעירים, לתת להם הזרמנית להצליח״
לע־ץ להם עצית טובות 44 .שנות חייו גדו־*
שות־ר,תלאות לא גזלו ממנו את אהבת־האדם
.״איני מקנא בנפוליון על תהילתו
הצבאית,״ אמר ה א ,״אני מקנא בו רק על
היותו השדכן הגדול ביותר בעולם.״
בחודש שעבר גילה לזר את תגליתו החדשה
ביותר שהעלתה אותו על פסיס
נס ליוניים: הוא נכנס לחנות מכולת, לשתות
כוס מיץ, נוכח לדעת כי הכום מלוכלכת,
נכנס לשטוף אותה במטבחו של בית-
קפה סמוך. במטבח עמדה נערה יפהפיה
ועסקה בשטיפת־כלים. הכוס צנחה מידי
גולדהבר והתנפצה לרסיסים.
״רות קרא ברמזו כלפי הנערה ,״את
רות !״
שוטפת־הכלים חייכה :״צדקת. שמי באמת
רות.״
״היא לא ידעה קרוא וכתוב ולא שאפה
להיות לכוכבת־קולנוע,״ סיפרגולדהבר,
״יכולתי למצוא לה רק שימוש אחד: נשאתי
איחה לאשר.,״
אולם כאשר חלפו הימים הראשונים של־ירח־הדבש,
סטה לזר גולדה,בר במקצת מהשקפתו
כי אשתו היא גלגול של רות המואביה.
אמר הוא :״היא מזכירה לי יותר
את דלילה.״

ד ר כו ש ל 3הן
אנגלי בעל מראה נזירי הגיע בשבוע
שעבר יחד עם אשתו למושב כפר־דניאל, השוכן
בין הרי יהודה, ארבעה קילומטרים
מן הגבול הירדני. מטרת בואו: להיות
מופת ליהדות־בריטניה, לשכנע אותה כי
לא רק בני נוער׳ אלא גס מבוגרים חייבים
לחיות ולעבוד בישראל — לפחות משך
חודשים מספר.
מאחורי ג׳והן באודן באנט נשארו 63
ש_ים של גישה נוצרית לחיים ומעבר פתאומי
לציונות. הוא חונך וגודל ברוח הכנסה
האנגליקנית, התגייס לצבא בהיותו בן
,15 עלה במהרה לקצונה.
פגישתו הראשונה של באגט עם הציונות
היתד, בשנת , 1917 כאשר השתתף בכיבוש
הארץ מידי התורכים, במסגרת גדודיו של
גנראל אלנבי. אולם אז לא היתה לו שהות
להכיר מקרוב את החלוצים בוני־הארץ :
הוא נפצע קשה באחד הקרבות, נאלץ לוותר
על הקריירה הצבאית, הוחזר לאנגליה,
פתח בית־מרגוע קטן בפייטון, דבונשייר. בזמנו
הפנוי שרר. באנט ככהן אנגליקאני.
הפגישה השנייה עם הציונות היתד, בשנת
. 1940 באחד הימים עבר בא:ט ברחוב
לונדוני, היה עד ראייה להתפרצות אנטישמית.
תופעה זו, שהיתר, זרה לו לחלוטין
עוררה בו מחשבוול״על הבעייה היהודית בכללה
.״כיצד יכולים בני־אדם, המכנים את
עצמם בשם נוצרים לשנוא בנייאדם אחרים,
אך ורק בגלל היותם שונים מהם?״
שאל הכהן אח עצמו. הוא התחיל לעיין בספרות
שעס בבעייה היהודית, אך המצב
נראה עדיין מעורפל.
הרצאות, רן ורסים, סרטים. הערפל
(המשך בעמוד ) 12

שעה שהשוטר עיקם את ידי הנער, שהתנגד למעצר, צעק הוא

ה עו & ס

הז ה

לצדם :״אזכור אותך•

שלע־המחלוקת: מועדון הנוער שד ההסתדרות מול מצודת־ה:

ה?! עד נעדשתו למהומות

רק לאחר קרם, כו נפצעו שני שוטרים, גברה זרוע־החוק על המפגינים.

(ראה שער)

רק עץ אקליפטוס אחד, שבע־ימים, צומח בין אבני־הו
מאה־שערים הירושלמית. במוצאי שבת זו עמד אדם לבן:
העץ, התפלל תפלת הבדלה מול ארון־הקודש, העשוי מ
כיבה את הנר ביין. המתפללים עזבו את המקום בברכם
בית־הכנסת לא נשאר ריק. בזה אחר זה הגיעו למקום או
צעירים, בעלי זקנים בתוליים ופיאות עבותות־ארוכור ..הי
בתורה: בשעה 19:00 נתכנסו אנשי נטורי־קרתא, או מ
את עצמם, כדי לסכם את המצב הנוכחי, לתכנן את פעיל:
שבעה ימים כשבוע. המצב היה רחוק מלהיות מזו
בתוכם מנהיגם הרוחני, הרב עמרם בלוי, והרב מאיר ת
בכלא. רבים אחרים נפצעו בהתנגשויות עם המשטרה ז
בשבועיים האחרונים.
ההתנגשויות התנהלו לאורך שתי חזיתות: האחת ב:
יהודה, מקום שם ן יסו קנאי־הדת למנוע תנועת מכוניות
מטר מחומות מאה־שערים, ליד גדר מועדון־הנוער החדש

הגווארדיה הצעירה מסתערת לקרב ראשונה ונסוגה האחרונה. ילדים כני 15-10

לפני זריקת האבנים -שירת תהלים ותפילה המונית ברחובותיה של ירושלים.

:פת האפורות של שכונת
ן בתוך חור קטן, בקרבת
:זי־תפוזים צבועים צהוב,
; את זה ב״שבוע טוב !״
ים חדשים. הפעם היו אלה
א באו להתפלל או לעסוק
י־שבת, כפי שהם מכנים
לעתיד.
15 :מאנשי נטורי־קרתא,
טטוק (ראה שער) ,נמצאו
1פלוגות הפועל, שאירעו

ה לעיר, בשכונת מחנה־טבת.
השנייה במרחק 60
1שר הוקם על ידי איו גו!־

אימהות־עובדות ואשר בו ראו נטורי־קרתא פגיעה חמורה באורח־חייהם, מכיוון שבמועדון
שיחקו נערים ונערות יחד.
מאז הוקם המועדון היו ידיהם של הקנאים מלאות עבודה שבעה ימים בשבוע. הם
לא נאלצו להאבק בשתי החזיתות בעת ובעונה אחת: הם יכלו לרכז את כל כוחותיהם
בחזית המועדון משך ששת ימי־החול, לעבור להתקפת־מחץ במחנה יהודה ביום
השביעי, בהיות המועדון סגור.
״כניעה ללא תנאי החזית השלישית, המשותפת לשני הצדדים נתגלתה על־יך
הנהלת מועדון־הנוער, בעת אחת משיחות שביתת־הנשק: המיסיון הקתולי, שהוקם
בקרבת מקום, משך את הילדים העזובים משכונות־העוני, אשר מסביב למאד,־שערים.
״הילדים אינם דתיים. האם לא מוטב שהם יבקרו במועדון־נוער יהודי, במקום לבקר
במיסיון נוצרי?״ שאלה רבקה בת־חורין, חברת אירגון אימהות עובדות.
הצעת הנהלת־המועדון להקים חומת־אבנים גבוהה מסביב למוסד נדחתה אף היא :
המועדון מוכרח לעבור למקום אחר .״אנו דורשים כניעה ללא תנאי מטר אבנים
שרק באוויר. ההפוגה נסתיימה.
בשבת שעברה הגיעו ההתנגשויות לשיא: עוד בשעת־בוקר מוקדמת מיהרה המשטרה,
שעמדה במצב הכן, למחנה־יהודה, מקום שם קיבלו נטורי־קרתא את פני המכו
׳וים
את פלוגות המחץ של כוח המתקיף. המפגינים הנהיגו שיטה חדשה ;

ניות הנכנסות לירושלים באבנים, רקיקות וצעקות.
צלמי־עתונות, שהקדימו ובטחו את מצלמותיהם, תפסו עמדות אסטרטגיות. אחדים
מהם נרגמו באבנים ונפצעו. אולם מאוחר יותר, כאשר החלה המשטרה לפזר את
המפגינים בכוח, זעקו כמה מנטורי־קרתא :״צלמו את הנאצים, העורכים פוגרום
בעיר־הקודש !״ היתד, זו שיטת־תעמולה חדישה. אחדים מן המפגינים אף צנחו ארצה
בזעקות אימים :״הם הורגים אותי ! ״
״ הפלא אי נו נו ר א״ .אברהם אייזן, אחד מאנשי נטורי־קרתא, שנאספו בבית-
הכנסת חפץ־חייס, שוחרר זה עתה מן הכלא, בו בילה 52 שעות. הוא לא התלונן
על השוטרים: הם לא נהגו בו בגסות. הוא התמרמר רק על שהיה עליו לבלות את
הלילה בתא אחד עס הנאשמים ברצח בעל־הבית הירושלמי, שמואל בן־ציון( ,העולם
הזה .)882

״הם משכו לי בפיאות וירקו עלי. הייתי מפוחד עד מוות,״ אמר אברהם בסלסלו
את פיאותיו הבלעדיות ,״קראתי לשוטר והם הרפו ממני. למחרת היום העבירו אותי
לתא אחד עם שאר נטורי־קרתא. אבל עלי לומר לכם שהכלא אינו נורא כלל.״
תוכניות הקנאים לעתיד: להמשיך במאבק. העובדה שהרב שלהם יושב בכלא לא
שינתה דבר. הם ידעו על מה הם נאבקים, והחלטתם היתד, נחושה: להמשיך עד הסוף.

הם השתרעו על הארץ, זעקו ״הורגים אותי!״ שעה שהשוטרים ניגשו להרימם.

] בדם בופעיע שחד [

רומן מחיי המחתרת העברית

מאת א ) .קרצר

ג בדה דודה

שכיה

הופיעה

במדינה
(.המשך מעמוד )9

התפזר באורח פתאומי, כאשר הוזמן באגט
להרצאה על הנושא בני־ישראל, שנערכה
על־ידי ואגודה הכריסטידלפית * .ההרצאה׳
בה תוארו הישגי היישוב העברי בארץ־
ישראל עשתה עליו רושם רב. הוא הצטרף
לאגודה, הפך לאחד מחבריה הפעילים.
אולם באגט הרגיש כי תפקידו הגדול
רק החל. הוא למד עברית, הצטרף לתנועה
הציונית, הפך למזכיר האגודה הציונית ב־דבונשייר,
אירגן במקום סניף של איגוד
החיילים המשוחררים היהודים, פתח קורסים
לעברית לתלמידי בתי־הספר, הציג סרטים
על ישראל .״מבינים אתם,״ הסביר באגט׳
״יש לי שמע של זמן פנוי, היות ובית־המרגוע
שלי פועל רק בעונת־הקיץ.״
האסירים התרשמו. בשנת 1949
זכה באנט לקבל שכר על פעלו: ההסתדרות
הציו-ית שלחה אותו לביקור קצר בישראל.
הביקור היה זריקת־עידוד מצוייגת,
הגביר את מרצו אל האנגלי הקשיש עשרת
מונים. בשובו לאנגליה הרחיב את מסגרת
הרצאותיו על ישראל, הירצה אפילו לפנ•
אסירים( .״אינכם יכולים לתאר לעצמכם כמה
התרשמו האסירים מדברי״).
משך זמן־מה היה באנס מרוצה מפעילותו
הציונית, אולם לפני שנתיים נהפכה כל
הקערה האידיאולוגית שלו על פיה: הוא
קרא אחד מנאומי בן־גוריון, נוכח כי כל
ציוני חייב לבנות את הארץ במו ידיו,
לא רק להטיף מוסר לאחרים.
תגובתו של באנט על הנאום היתד, מהירה:
הוא שלח מכתב לבי. ג׳י, הודיע כי
הוא מוכן לבוא לעבוד בישראל, רצוי
בשדה־בוקר, ביקש מבן־גוריון להזמינו
לארץ. תשובה לאותו מכתב לא הגיעה
ובאנט בא ארצה גם ללא הזמנה בן־גור דנית
אישית.

זיוה בלוק

אין האנגליקאני הציוני. חושב להשתקע
בארץ :״א.י כבר זקן וידידי אומרים שפעילות,
באנגליה תסייע לציונות יותר מאשר
עבודתי כאן.״ אולם בינתיים ממשיך
ג׳והן באודן באנט להגשים את הציונות
הלכה למעשי? :לאחר שעבד משך חודש
בלול וחודש נוסף בנגריה׳ הפך השבוע לעובד
קבוע בגן־הירק.

החד ש. כלעקרת בית מתלהבת ממנו
כי ויוה בלוק מנק ה יותר טוב ובאפן
יסודי יו תר מכל חו מר ניקוי א חר.
זיוה ב לו קהמ רו כז ב מיו ח ד הוא מ אד
ח סכוני וכ ש ר

ה ש כן היגיס תו ר׳
תוצרת נקה,
המפיצים היחידים: חב׳ נורית בע״נז

נמצא למכירה בפרפומריות ובבתי מרקחת כמות מברשות ראש

לתינוק מניילון רך 1.990 לרכוך העור
לגברות מניילון קשה 2.950 לזוהר השערות
לגברים מניילון קשה 2.990 לחזוק
לגברות מפוליאטלן 1.350
לגברים מפוליאטלן 1.850
2.990
מגומי ופלדה

המפיץ: חיים ברוף
בפר גלעדי 1תל־אביב

הי שלדכאב ...
בגב, בברכים. בכתפיים או בפרקים?
״ רפא רח׳ שלמה המלך

.{ 0 5ת ל ־ אביב

טל 24495 .

כריכות
מי־מרפא
חבישת בוץ כמו בקרלבכד
וישי או טבריה כמו כן אמבטיות ערבול (1>001 1* 111ז הדי זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהביליטציה
המוסד היחידי מסוג זה בארץ /מחלקה לסובלי רוימטיזם /עומד
תחת הנהלה ופקוח רפואי

הקונסול האוסטרי הכללי בישראל, קארל
הארטל, הוא אדם עסוק מאד• עליו להקדיש
שעות רבות ביממה לייצוב היחסים בין אוסטריה
לישראל, לפתרון בעיות שונות. אך רבות
משעות־הפנאי המעטות שלו הוקדשו למבצע
מיוחד ־במינו: חיפושים אחרי ידיד ישראלי
ודתיק.
הידידות נבטה ברומא, בשנת , 1948 כאשר
הגיע הארטל לבירת־איטליה עם משלחת אוסטרית׳
השתכן באחד המלונות הגדולים. כבר
בימים הראשונים לשהותו במקום התמיהה
אותו התנהגותו של דייר החדר הסמוך. מדי
לילה בלילה היד, נשמע מעבר לקיר צלצול
חד של טלפון, ומיד לאחר מכן היה מהדהד
קולו הרם של הדייר המסתורי.
אפשר שהשיחות הליליות־קולניות לא היו
מפריעות את מנוחתו של הארטל, אילולא
דיבר האיש בשפה מוזרה, בלתי מובנת לחלוטין.
הצלילים המוזרים עוררו את סקרנותו
של האוסטרי, המריצו אותו לפענח את
המסתורין. הוא פנה אל החדרנית האיטלקית
הזקנה, שאל אותה לזהות שכנו, קיבל תשובה
בלתי מספקת :״נדמה לי שהוא סורי, או
לבנוני.״
גישה ישירה. לאחר כשלון חקירת החדרנית
נותרה רק דרך אחת לסיפוק הסקרנות:
להתקשר עם האיש עצמו. הארטל החל
מברך את שכנו לשלום בכל עת שנפגש אתו.
אולם גינוני הנימוס לא נשאו פרי: האיש
התעלם ממנו לחלוטין.
הארטל לא אמר נואש. הוא החליט לנקוט
בגישה ישירה, פנה באחד הימים אל שכנו,
הזמינו לכוסית־משקה. השכן המיסתורי קיבל
* כת נוצרית המאמינה בהתנשמות כל
הנבנאות התנ״כיות על בני־ישראל, נוסדה
בראשית המאה ה־ 19 על־ידי ד״ר תומאם,
שהקדיש את חייו לחקר התנ״ך. חכריסטי־דלפים
מאמינים ני שיבת־ציון היא אחד הסימנים
1לבואו הקרוב של המשיח.

את ההזמנה ברצון, ולאחר לגימת כמה וכמה
כוסיות פנה אליו הארמל בשאלה ברורה :
״מי אתה י ומדוע אתה מתעלם מברכות־השלום
שלי?״
״עליך לסלוח לי,״ השיב הזר ,״אני מייצג
כאן את אחד מאירגוני־המחתרת העבריים,
ואסור לי להסתכן בבואי במגע עם נציגים של
מדינות זרות.״
בחודשים שלאחר מכן הפכו השניים לידידים
בלב ונפש. איש־ד,מחתרת שוחח עם
הארסל ארוכות, הצדיק את מלחמח־השחרור
נגד הבריטים, דיבר בהתרגשות על אהבתו
הגדולה למולדת ההיסטורית. אולם מיד לאחר
הקמת מדינת־ישראל נסתיימו הפגישות במפתיע:
נציג־ד,מחתרת סייס את תפקידו, נעלם
לאי־שם.
בולים ברזיליים. בשנת , 1950 כאשר
הגיע הארטל לישראל, כקונסול כללי של
אוסטריה, נזכר בידידו הח־תיק, החל לחפשו.
כל החיפושים עלו בתוהו. הארטל לא ידע
אפילו את שמו האמיתי של האיש, אולם הוא
לא אמר נואש: הוא היה בטוח כי איש־ד,מחתרת
לשעבר חי חיי שלוזה ונחת במולדתו,
נהנה מפרי המאבק הממושך לשיחרורה מעיל׳
זרים.
בשבוע שעבר נסתיים החיפוש הגדול במס־תיע.
הארטל בא בבוקר למשרדו, מצא על
שולחנו מעטפה מבויילת בבולים ברזיליים•
הוא פתח אותה, קרא את תוכנה וחייך: התברר
שלוחם־ד,מחתרת המושבע, שבער באש
אהבת המולדת, ירד לברזיל, התעשר בעסקי־מסחר,
חי חיים של שפע ומותר ת.

עי תונו ת
ס גי ר ת? ^ 0£ז 0 ?4מק
״•הנציב העליון הגזול השאיר אחריו בארץ
יהושה אידיאלית לכת של נציבימ-עליו־נים
קטנים. פקיד קטן יכול לסגור כל עתון
— ואייאפשר לערער על כך...
...משוס כך לא בריא הוא לריב עם החברים
היקרים שנעקצו על־ידי היתוש הדיקטטור׳ .הם
יכולים לסגור לך את הפה. אולם אם לא
תשתמש בפה שלך כל עוד אתה יכול לפתוח
אותו, מי יודע אם אתה תהיה מסוגל לכך גם
מהר?״

במלים אלה סיים עורך העולם הזה, שהוא
גם עורך פרונטפייג׳ ,את מאמרו בשבוע
שעבר. לא היה על הקוראים לחכות הרבה.
כעבור שלושה ימים בלבד נתקבל מכתבו
של הממונה על מחוז תל־אביב שאסר את
הופעת פרונטפייג׳ ,העתון־האח האנגלי של
העולם הזה, לשבוע ימים.
צעד חסר־תקדים. האיסור, שבא בתוקף
תקנת־חירום, חלק ממורשת־הקלון הקולוניאלית
שנחטפה בהתלהבות על־ידי יורשי הבריטים,
היה חסר־תקרינן מכמה בחינות.
ביניהן :
• הוא היסבר בעבירה אחת ויחידה׳ חס־רת־ערך,
על הוקי הצנזורה.
,איתר, עבירה, בוצעה באותה שעד, ממש
על־ידי כמה עתונים אחרים, שלא נסגרו.
• בניגוד למקובל, לא חיכתה הצנזורה
להסברה כל שהיא כיצד ומדוע קרה המשגה.
.תוך הפרת ההסכם שלה עם עורכי־העתונים,
לא הוגשה תלונת הצנזורה לבירור
מוקדם בועדת־העורכים, או בכל מוסד אחר.
• גם הצנזורה לא טענה אף לרגע שהיתר.
עבירה בזדון.
מעשה כקמה פוליטי. עוד לפני שהגיעה
ההודעה הרשמית על הסגירה, שבוע
ימים אחרי שהעולם הזח ופרונטפייג׳ פירסמו
את הגילויים המרעישים על תכניתו הסודית
של דוד בן־גוריון, כתב עורך שני העתונים
הארץ נבחרה מזכירות חדשה למחלה המוניציפלית
(דבר).
חיים פניני, תל־אביב
מחלת־הסחבת, או סרטן מפלגתי?

פוליטית הביטוח נגד סיכוני צד
שלישי (זמנים).
אליק מג, חיפה
הקדמה לגילוח? __

העולם חזה 894

לצנזור :״הצבור (לא יוכל) להתעלם מן הרושם
שסגירת (העתון) ,באש יוחלט עליו, לא
תהיה אלא מעשה נקמה פוליטי מפורש, שבא
להטיל על העתון קנם עצום של אלפי לירות,
על העזתו לפרסם גילויים מסויימים
שאושרו על־ידי הצנזורה ולא היו בעלי תוכן
בטחוני, אלא העלו את חמתם של אישים
מסויימים בצמרת השלטון ...עורכי העולם
הזוז יהיו משוכנעים בכו לחלוטין.״
הדבר לא הרתיע את האנשים האחראיים.
לא הרתיע אותם גם הרושם המדכא שסתימת־פה
זו תעשה על מאות רבות של קוראים
שיגשו, השבוע, לקיוסקים בקייפטאון אשר
בדרום־אפריקה, בניו יורק אשר בארצות־ה־ברית,
בלונדון אשר בבריטניה׳ ברומא אשר
באיטליה.
במק־ם הקול הישראלי העצמאי והאובייק־טיבי
יבוא אליהם קול אחר, בעל צליל מוכר
לרבים מהם: הקול הבלתי־מ־סווה של השררה
הדכאנית.

ר דיו
כ ד אי ל ש מו עעד בי ת
משך חמש השנים האחרונות עקבו מאזיני
קול ישראל בקנאה אחר מזלם של ערביי

לא אקבל משרה בביטוח הלאומי, נהיה שנינו
אבודים.״
מאז נפגש בן־קיקי עם צח־ פעמים מספר,
וכל פגישה עם הגבר הצנום, המשופם, בעל
העיניים היוקדות, הפילה פחד על ראש עיריית
טבריה.
ב־ 25 לאוגוסט , 1954 בשעת בוקר מוקדמת
זכה גם בן־קיקי לאפתעה, שהפילה עליו פחד :
שני שוטרים עצרו אותו, האשימוהו בנסיון
לפוצץ את מכוניתו של ראש־העיר. מאוחר
יותר, בכלא, הוצגה לפניו הפצצה: קופסת־שימורים
מלאה כדורים מקליבר שונה, בתוכם
גם כדורים מן הסוג שנמצא בחיפוש בדירת
בן־קוקי.
ארוחת-כוקר כמיטה .״כל זה בו-
יים נגדי צעק בן־קיקי, השוטרים חקרו
אותי משך שלושים יום, אחר הכניסו אותי
לביודהחולים לחוייי־רוח בעכו. הם רצו לעשות
ממני משוגע.׳•
בן־קיקי בילה בבית־החולים 18 יום, אחר
הובא לבית־משפט השלום טבריה. המשפט
הה קצר, ובמהרה מצא בן־קיקי את עצמו
בבית הסוהר ברמלה, תחת פיקוח פסיכיאטרי
קפדני.
״סירבתי להיות תחת פיקוח ולקבל טיפול,

דרוש למערכת ״העולם הזה״
אדם עם נסיון אדמיניסטרטיבי, לניהול שורת מבצעים מיוחדים.
ידיעת הארץ הכרחית. רצוי גם נפיץ פיקודי כצבא( 0״פ ומעלה).
תשובות• לשלוח ל״העולם הזה — תפקיד מיוחד״ .ת. ד 136 .תל־אביב.

עיינות
הוצאת ספרים

זורבה היווני
מאת ניקום קאזאנצאקיס
זכה בפרס גונקור בצרפת
״בדומה לסרואנטס הצליח קאזאנצאקיס
ליצור דמות כבירה החורגת מתחומי
מקימה וזמנה ...בשם שדון קישוט מצוי שוכן זורבה אף בכל אדם,
בכל אחד מאתנו, הוא ״האני השני״ שלנו,
המערער על ״המוסכמות החברתיות״
ושואף לשלמות הא ־מדנית של הגוף
והנפש ...הספר נקרא במתיתות בלתי־פוסקת
..,על אף העיסוק הנרחב בעניני
מין אין הם פי נתפס לגהיים אירדסיים...
(מדברי הבקורת)
סגנונו כיין ישן״.

באותה הוצאה הופיע :

התמרדותה
של מיימי סטוכר

ל פ הז פ
עתון ומי

איש טבריה כן־־קיקי
ראש העיר עדיין מפחד
המרחב, שזכו להנות מן השידור הערבי הנד
צויין של הבי.בי.סי. הלונדוני 19 ורבע שעות
בשבוע, בהשוזאה לשידור העברי מלונדון,
המצויין לא פחות, של שלוש וחצי שעות
לשבוע.
החודש הודיע שירות השידור הבריטי על
שינויים ב־ 43 התוכניות הזרות שלו, העלה
תקווה באוזני המאזינים בארץ, שייהנו משעות
שידורים לונדוניים נוספות. כשיצאה השבוע
תכנית המשדרים של הבי.בי.ם י. לקראת
1955 הגיע הקץ לתקווה זו. איש מ־ 13 אלף
עובדי הבי.בי.ם י. לא יעבור לתכנית העברית
שתשאר קצרה כשהיתה. כן חל שינוי: בתכנית
הערבית, שהורחבה ל־ 28 שעות לשבוע.

ט ב רי ה
מלחמת הו־ עב
״משה צחר, ראש עיריית טבריה פחד מפני
השפעתי הפוליטית. על כן הוא הכריז
שאני מטורף ורודף אותי עד היום הזה,״
אמר רפאל בן־קיקי, כאשר שוחרר לפני
שבוע מבית־הסוהר ברמלה, מקום שם היה
נתון תחת פיקוח פסיכיאטרי. הפיקוח הוסר
ושערי בית־הסוהר נפתחו רק לאחר שקבע
היועץ הרפואי של משרד־המשפטים כי הצעיר
שפוי בדעתו, אינו אשם בנסיון לפוצץ
את מכוניתו של צחר.
״בזמן שעבדתי בתפקיד טכני בבית גורמן
בדגניה לא היו לי כל עסקים עם צחר,״
סיפר בן־קיקי ,״הצרות התחילו רק לאחר
ששיקעתי את עצמי בפוליטיקה ויסדתי וועדה
ציבורית לעזרת יושבי העיר העתיקה ב־טבייה,
אשר בתיו?ם נהרסו.״
״שנינו אבודים״ .מזה זמן מה הבחין
בן־קיקי כי הוא נתקל בקשיים ובדחיות בכל
מקום, בו פעל למען עצמו, או למען הוועדה.
הוא ידע היטב מי היד, האיש שעמד לו
למכשול: צחר.
״הזהרתי את צחר פעמיים,״ סיפר הוא,
״פעם בטלפון ופעם במשרדו. אמרתי לו שאם

מופיע ביו ב׳

היות ואותו השופט זיכה אותי מכל אשמה.
פשוט לא רציתי להפוך למשוגע.״ הוא הכריז
שכיתת־רעב.
מלחמת־הרעב של בן־קיקי נגד היועץ המשפטי
יראש עיריית טבריה נמשכה 12 יום,
נסתיימה ביום ה־ 13 בנצחון: מכתב שהגיע
לבית־הסוהר אישר כי בן־קיקי שפוי. המנצח
אכל את ארוחת הבוקר הראשונה שלו —
במיסה.
השבוע, לאחר שובו לטבריה, פגש בן־
קיקי את צחר ברחוב. ראש העיר מיהר לעבור
למדרכה השנייה .״הוא עדיין חושש מפני
השפעתי הפוליטית,״ העיר בן־קיקי בגא,יוה.

1 954

״מינ רב ה פילם״

\נן ב א רד מדו־גן

* הדיפלומט הרביעי בישראל, בעל דרגת
שגריר, הצרפתי פייר דילבר, גר בג׳בליה,
יפו.

1 9 29

במלאות 25 שנה לעבודתה בשדה האמנות שמחה חברת

רמת־ג?
נימק שגרירה הראשן של ארצות־הברית
ביש־אל, פרופסור ג׳יימס מקדונלד, כשהחליט
לקבוע את משכנו ברמת־גן :״אני אוהב את
רמת־גן ...נתמזגו בה אוירת מנוחה ושביעת
הרצון ...עם התסיסה והפעלתנות הבלתי פוסקת
המאפיינות את ישראל.״ הדיפלומטים
הזרים קיבלו את דעתו של מקדונלד, הלכו
בעקבותיו משך שש השנים מאז.
החודש הגיע מספר הדיפלומטים תושבי
רמת־גן לשיא: נוסף לציר האיטלקי, קמפומזו
די־קמפלטורו, שהשתכן בחווילת שרת לשעבר,
לציר הברזילי, נלסון טאבאיארה די־אולי־ביירה,
למיופה־הכוח הפיני טויבו קאלא ול־מיופה־הכוח
ההונגרי איסטבאן רומהאני חזר
ועלה גם מספר השגרירים ברמת־גן לשלושה
הקבועים , .השל, שה: שגריר ברית־המוע־צות,
אלכסנדר אברמוב, שגריר ארצות־הברית
אדוארד לאסון והשלישי, שהצטרף אליהם השבוע,
הבריטי ג׳ון ניקולס. טרי הדיפלומטים
הרמת־גניים מצא הצדקה מלאה לבחירת מקום
מגוריו. עיסוקו החביב של תושב רמת־גן
ניקולס בשעות הפנאי שלו: גננות.

בבס לו

בדצמבר

להידיע על ארבעת סרטי הקופה הטובים ביותר של השנה.

האשה מרומא

1.4 80814194
!. 711; 81£שם 1.4 0019144

בהורת הנהר

48108£׳ 0108191 0

ימי אהבה

1.4 084190£ 5? £841924

התקוה הגדולה

בצבעי פרניהקולור
4 ? 11.81 0157818071019 - 8081£ז\9£8ז811

המפיץ בישראל: מלאך פילם

הגיעו

מ בונו ת ב תי בהחד שו ת מ קו ריו תעב ריו ת
111* £ 1* 1 £ 1.ז* ס 0
ל מכי ר ה בלירו ת י שר אליו ת
ההספקה מהמחסן
נא לרשום את ה&ספר החדש של הטלפון שלי 5—0—3—2
, 130*7 3ת. א .ארנב׳

העולם הזה 894

4954

סשו־ט
אתל טי קהקלה
הראשון ה גי ע •*7

רחוב אחד־העם 11
תל־אביב.

ארנקי תיקים ודברי
ילקוטים עור ופלסטיק

במבחר

גדול

נחלת־בנינזין זז, תל־אביב

צ. בו
המומחה הידוע
בעל הנסיון הרב לתיקון מציתים
ומכשירי גלוח חשמליים

עתונאי צעיר מחפש חדר
מרוהט (כניסה נפרדת; כצפון
תל-אכיב. לפנות טלפונית
למערכת ״העולם הזה״
( )26785 עבור עמנואל פרת.

מ טו סי או
דה לוקס

עברת אנגלית וצרפתית [
בבית־הספר לשפות ״קדימה״ תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון . 20314 בהתאם לדרישה הרבה, אנו פותחים
בימים א׳ ,ב׳ ע׳ 7, 6, 5 ,בדצמבר קורסים נוספים למבוגרים, מתחילים, מתקדמים ומשתל-
מיס בכל שעות הבוקר והערב, בהדרכת מורים מעולים. לחיילי צד,״ל — הנחה.
פרטים והרשמה: מ־ 12—9לפנה״צ 9-^ 1 ,בערב (פרט ליום ששי).
וידי בתי ספר נפתחים קורסים מיוחדים לאנגלית וצרפתית (מתחילים ומתקדמים)
בשעות 5—4 ,4—3אחה״צ.

אין ע ס בד־ אדלאמשבחת ברי א ת
תחנת יעוץ צ בו רי תלקראת הנ שואין
פתוחה לצבור כימים: השני והחמישי בשבוע משעה 8-6כערב, כבנין מחלקת החנון,
רצין הרברט סמואל מם ,62 .קומה ט, חדר מספר .11
מומחים מתנדבים( ,פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רופאים, עו״ד, מחנכים) יהיו מוכנים לקבל
את המעונינים ולעזור כעצה ובהדרכה בהקמת משפחה יציבה ובריאה. סודיות גמורה.

ככר הופיעה החוכרת הראשונה של הרימן הפנסאציוני והמרתק מחיי החברה הגבוהה
אוודינה רומאן שקוראים אותו בנשימה עצורה ושהיה ל״בסט־סלר״ מבין הרומאנים שלאחרי המלחמה.

קוראי ״העולם הזה״ יבולים לקבל חינם את החוברת הראשונה בכל קיוסק עם מסרם
אד תחמיץ את ההזדמנות, קרא את הרומן אוולינה.
הודעה זו.

אברהם גור־אריה, הסנדלר בן ה־ 62מ־עין־חרוד
המפא״יית, היה ידוע בכל רחבי
עמק־יזרעאל כדמות יוצאת־דופן. הוא היה
$ושה בוקר בוקר מקלחת קרה, רץ מיד
לאחר מכן לגבע הסמוכה, משתתף במירוץ
השנתי מסביב להר תבור.
גם השבוע נרשם הסנדלר למירוץ־התבור.
הוא נעל נעליעבודה כבדות, גונן על קרסוליו
בחתלות, הצטרף לקבוצת הרצים
הקשישים, שמנתה שבעה מתחרים, הגיע
ששי.
ואחרון בקבוצת הקשיש־ם, חקלאי מ־עין־וזרד,
שהשתתף אף הוא במירוץ־התבור
הקודם, אמר בחיוך לפני המירוץ :״נדמה
לי שהשנה ארוץ יותר מהר. הרי !ם בהיותי
בן ארבע רצתי יותר טוב מאשר
בהיותי בן שלוש.״ בסיום התחרות התברר
כי הוא צדק: הזמן שלו היה יותר טוב
מזה של השנה שעברה.
10 קילומטרים כיום. המאושר ביותר
בין המתחרים היה כמובן שלום קהלו
מחדרה. הוא השתתף בשנים האחרונות
במירוצים רבים, אך פיגר תמיד אחרי האריות
שבחבורה: אסולין, סאדק, עממי
וסלמה. עתה החליט שלום לנצח במירוץ
ו הי מה. הוא התכונן למירוץ הגדול מזה
ארבעה חודשים, רץ בוקר בוקר, היה עובר
ברגל את עשרת הקילומטרים שבין ביתו
למקום־עבודתו. האימונים נשאו פרי: שלום
הגיע ראשון, עבר את עשרת הקילומטרים
שמסביב לתבור בזמן של 39:45 דקות.
מלבד האימונים בא לעזרתו של קהלן גם
המזל: הרץ הישראלי הראשון במעלה,
ישראל אסולין, שניצח בשנה שעברה ב־מירוץ
התבור בזמן של ,37:40 הסתכסך
עם אגודתו, החליט ברגע האחרון שלא להשתתף
במירוץ, אילולא הסיכסוך, היו
ס־כוייו של שלום לנצח אפסיים.
בין הצעירים יותר בלטו במירוץ החבור
לאה רייך בת ה־ 15 ממרחביה, שהגיעה
ראשונה בין הבנות ונתן ירושלמסקי מ־שער־העמקים,
המכונה בפי חובבי הספירט
בחיר רצי ישראל לעתיד. אולם את ההפתעה
הגדולה ביותר של המירוץ היוו כמה
רצים ערבים, בתוכם שני כושים, שהחליטו
לרוץ יחפים^ הערבים, רועים מסביבת התבור,
טענו כי ה,ם מיטיבים להכיר את
הסביבה וכי הקוצים והסלעים לא יזיקו
להם. אולם הנעליים המודרניות עשו את
שלהן: בחיו־הרצים הערביים הגיע רק
במקום ה־.47

במס לו ל
או תההגברתב שינוי אדרת
• לאחר ששחקני־הכדורגל של מכבי
פתח־תקוה לא יכלו להשלים עם הרעיין
שנאסר עליהם להופיע על מגרש־המשחקים
משך מחצית השנה הבאה (העולם הזה ,)892
החליטו, בשיתוף פעולה עם אגודתם, להקים
קבוצה חדשה בשם מכבי עין־גנים
(על שם הפרבר הפתודתקוואי) ,להופיע בשמה
משך ששת החודשים הבאים.
• קבוצת הכדורגל ההונגרית הידועה
הונבאד הביעה את רצונה לבקר בישראל
בסוף דצמבר. במסגרת הקבוצה יבואו לארץ
חמישה מאנשי הנבחרת הלאומית של
הונגריה: פושקאש, גרושיץ׳ צ׳יבור, קו־צ׳יש
ובוז׳יק.
• השבוע הפרו כדורסלני ישראל מסורת
ארוכת־ימים: הם דחו הזמנה בלגית לשלוח
קבוצה ישראלית לטורניר הכדורסל,
שייערך בחג־המולד בבריסל. נימוקי הדחייה:
רוב הכדורסלנים של הנבחרת הישראלית
חזרו רק לפני ימים מספר מסיורם
בדרום־אמריקה.
• יואב רענן, אלוף אסיה וישראל בקפיצות
למים, זכה במקום הראשון בתחרות
קפיצות למים שנערכה ביוהנסבורג,
אפריקה הדרומית. נצחונו עשה רושם עצום
על חובבי הספורט הדרום־אפריקאים, והפדרציה
הציונית במקום פנתה אל חברת
אל־על, בה עובד רענן, ביקשה לאפשר לר
להשתתף גם באליפות טראנסוואל בקפיצות
למים.
• שיא עולמי חדש במשחה 100 מטר,
סיגנון פרפר׳ הושג על־ידי השחיין ההונגרי
הצעיר ( )25 גיאורגי טומפק. השיא החדש
הועמד על זמן של 1:02,1דקה. השיא הקודם
( 1:02,3דקה) היה שייך אף הוא
לטומפק.
העולם הזה 594

בעולם
ב רי טני ה
ב קו דהד מונ ט׳
באמצע מלחמת העולם השניה, כשפצצווויו
של הרמן גרינג השמן עוד עסקו בשלבים
הראשונים של השמדת לונו. ן ,ישב גבר
רזה וממושקף וכתב כמה דברים שע ררו אז
הד שלילי מאד.
האיש: קפטן לידל הארס׳ הם־ שן הצבאי.
השקפתו: בשעת מלחמה אין לשכוח כי אויבך
של הי ם עלול להיות ידידך מחר, ואילו
ידידך היום עלול להי,ת אויבך מחר. במלים
אחרות: אס ר להיסחף בזרם של יצרים בל־תי־הגי
ניים, לשאוף להשמדתה של גרמניה,
כי אחרי הנצחון על גרמניה תהיה ר!ם יה
המתחרה ה צינית ביותר של בריטניה. ואז,
במצב החדש, עלולה גרמניה להיות חשובה
כבעלת־ברית.
לידל הארט הגיע למסקנה זו בצורה פשוטה:
הוא השקיף על עברה של בריטניה.
אליזבט הראש. נר ,,מלכת בריטניה, תמר־ ,במרד
ההולנדים נגד ספרד האדירה, וכעבור
זמן קצר יצא קרומבל הבריטי להשמיד את
עוצמתה הימית של ה. לנד. בריטניה תמכה ב־פרידריך
הגרמני נגד צרפת ובמלחמת־השי־חדור
הגרמנית נגד נפוליאון — רק כדי לל
פיד
וינפטון•
אחד קרא, אחד חייך
חום פעמיים צד בצד עם יורשי נפוליאון נגד
הקיסר והפיה,רר של גרמניה.
מרוץ לוינה. במבול הסיסמאות של המלחמה,
ע.רר הספר הקטן תשומת־לב מעטה.
אולם איש אחד קרא אותו היטב. היה
זה וינסטון צ׳רצ׳יל, ראש ממשלת בריטניה.
כשהסתובב גלגל המלחמה, ובעלות־הברית
החלו מנצחים, דרשו האמריקאים והרוסים
פלישה בחוף צרפת הכבושה. צ׳רצ׳יל התנגד:
הוא היה בטוח כי בצרפת יפול מיטב
הנוער הבריטי והאמריקאי, שעה שהרוסים
יכבשו את גרמניה וישתלטו על אירופה. הצעתו:
לרכז את כל כוחות המערב בחזית
איטליה, לפרוץ משם לעבר ארצות הבלקן,
להשתלט על יוגוסלביה והונגריה ולהגיע לוינה
לפני הרוסים.
האמריקאים׳ וביניהם מי שהיה אז המפקד
הראשי באיר! פה המערבית, הגנרל דוייט איי־זנה
אר, התנגדו בחריפות לדעתו של צ׳רצ׳יל.
אייק הנהיג את הפלישה בחוף צרפת, אירופה
המזרחית כילה נפלה לידי הצבא הסובייטי.
לכל
צרה שהיא. אולם צ׳רצ׳יל לא
נכנע בנקל. השבוע גילה סיר וינסטון לעולם
הנדהם פיס קטן נוסף: עוד לפני
שאדולף היטלר בלע את גלולת הרעל, פקד
ראש ממשלת בריטניה על מצביאו העיקרי,
ברנרד מונטגומרי הקטן, להחסין ולהכין לשימוש
את כל הנשק הגרמני שיפול לידיו.
כי צ׳רצ׳יל לא היה בטוח שהרוסים יעצרו
בקו־התיחום שנקבע בהסכמה הדדית בלב
* במדי ״אדון חמשת הנמלים״ ,תואר ש
הוא השריד היחיד של תקופה בה שלטה ב, י
סניה על חמש ערי־נמל בצפון צרפת.
העולם הזה 894

גרמניה, חשש שימשיכו בדרך ישר לחופי
האוקינוס האטלנטי. פתרונו למקרה זה: לזיין
מיד את הגרמנים המנוצחים׳ להשליכם
נגד הרוסים.
״שערוריר!,־ קראו ר,־ ב עתוני בריטניה.
>ד ־פרצופי! ת בריטית אופיינית!״ חזרו אח־ו
יה,ם מיטב עתוני העולם. אולם לפחות איש
אחד חייך, מן הסתם, למרות שהיה עד כה
מבקר חמור של צ׳רצ׳יל האיסטראטג. היה
זה הקפטן לידל הארט.

א ר צו תהב רי ת
ארץ ושמה נו דנ ד
״אבא, איפה נולנד?״ שאל הילד חובב־הגיאוגרפיה
את אביו, בחרוז היתולי שהתפרסם
לא מכבר בעתון אמריקאי. קוראי ה־עתון,
בניגוד לילד הסקרן, ידעו כי נ,׳לנד
אינה דומה להולנד ולפינלנד, אינה ארץ
כלל. וויליאם נולנד הוא שמו של סנאטור
אמריקאי ! ,אש הסיעה הרפובליקאית בסנאט.
בכל
זאת לא החטיא בעל החרוז את מטרתו:
עצמאותו של נולנד דומה לעצמא, תה
של מדינה ריבונית. הסנאטור החריף מקא־ליפורניה
מצפצף על נשיא ארצות־הברית.
הוא היד, הרפובליקאי היחיד שיצא ערב הבהיר.ת
האחרונות בגלוי נמרץ נגד הנשיא,
שהיא ראש מפלגתו.
א תה שעה שתק אפילו ג׳ו מק־קארתי,
למען שלמות המפלגה (ולמען לא להרגיז
את אייק יותר מדי) .ואילו נולנד לא שתק:
הוא שלח ברגע החמור ביותר מברק לנשיא,
דרש לנתק מיד את היחסים הדיפלומטיים
עם ברית־המועצות. היה זה עלב ן צו. ב ו־בלתי־מ
סוור, לאיש האחראי למדיניות הח ץ האמריקאית.
ע רוג ה של פ צ צו ת. השבוע, שעה שהסנאט
ישב ודן על ההצעה לנזוף רשמית ב־ג׳ו
מק־קארתי, קם נולנד והעלה הצעה שהשכיחה
(והצילה לפי שעד ).את מק־קארתי.
ההצעה, חסרת־תקדים בהיסטוריה של הסנאט:
להקים ועדת־חקירה מיוחדת שתחק ר
אב הממשלה הנוכחית אינה ממיטה במדיניות־החוץ
הפייסנית שלה שואה על הארץ. העוקץ:
הממשלה שתיקרא לחקירה (לו נתקבלה ההצעה)
היא ממשלת מפלגתו של נולנד. הגוף
שיחקור אותה: הסנאט החדש, בו ישלטו
עתה הדמוקרטים*.
מעשה־בגידה מזעזע זה העמיד את כל הפרשנים
הפוליטיים על רגליהם. לא נשאר
בלבם ספק: נולנד משמיץ את נשיאו מפני
שיש ברצונו לבוא במקומו. הסנאטור הריאקציוני
יהיה מועמד הימין הרפובליקאי הקיצוני
בבחירות הבאות לנשיאות, בעוד שנ•
תיים.

זה סיכוי ששלח חלחלה צוננת בעם דר,שדרה
של רוב מדינאי אירופה המערבית.
כי ג׳ו מק־קארתי אינו אלא תלמיד מפגר
של כיתה א׳ בהשוואה לנולנד אדיר־ההשפעה,
המוכן להכריז מיד מלחמה על סין העממית,
לבעוט באחוריהן הפוליטיות של בריטניה וצרפת.
הארץ
ששמה נולנד היא ערוגה של פצצות־מימן.

דו ר־ הארץ
שלו ש ה דו לרלצדקה
• האמריקאי הממוצע מקבל 305 דברי־דואר
לשנה, מנהל 438 שיחור. טלפוניות,
אוכל 397 ביצים ו־ 76 קילוגרם בשר. מלבד
זאת הוא שותה, כפי שגילתה השבוע,
בדו״ח השגתי שלה, הלשכה המרכזית
לסטטיסטיקה של ארצות״הברית, ארבעה ורבע
ליטר כוהל ו־ 63 וחצי ליטר בירה לשנה,
מרוויח 1639 דולר ותורם שלושה
דולר לקרנות צדקה עירוניות.
7495 אמריקאים נרצחים לשנה, מס•

הקטן פי שניים מחיל המתאבדים השנתי
ב־ 48 המדינות . 15909 :
• החתן האמריקאי הממוצע הוא בן 23
שנים ו־ 10 חדשים. הכלה — 21 שנים ו־5
חדשים׳ מה שלא נונע מבני זוג אחד מתוך
כל ארבעה זוגות אמריקאים נשויים להתגרש
לפחות פעם אחת בחייהם.
* לפי החוקה האמריקאית, נכנס הקונגרס
החדש לתפקידו כחדשיים אחרי הבחירות.
משך זמן ז-ר, עוד ממשיך לכהן הקונגרס ה׳
קודם.

רותי,
מכתבים רבים כאלה בודאי קבלת ודעתי
תהיה על תחילת מכתבי. מפשר,
כמרבית הנערות שנעזבו על־ידי חבריהן״
.א לם, שומה עליך יהיה לקראי מתחילתו
ועד סופו ואז נראה מהו כוח
שיפוטך עלי.
כך סיפור המעשה: ראשיתו של דבר,
שמי ה א אלה, ואני בת 16 ולי
ידידה טובה ושמה רחל. ידידה זי הביאה
אותי לחברתה לאחר שעזבתי את הבן
שיצאתי אתו.
אני הנני ביישנית עד מאד וקשה לי
להתמצא בחברה.
מהרגע הראשון משך את עיני בחור
בשם יוסי והתאהבתי בו ממבט ראשון,
ואילו ה א לא שם לב אלי, לא הקדיש
מעט תש!מת־לב. הייתי באה לחברה במטרה
לראותו אך לא הוא ולא אחרים,
הבחינו באהבתי אותו׳ מכיוון שאני עצורה
ומתאפקת, אך לפעמים מעמידים את
סבלנותי במצרים ואני מתפרצת. כך
אירע לי פעם ביום שבת. כולם מכירים
א.תי בתור נערה שקטה ומנומסת, ו כאשר
אירעה ההתפרצות, הכיתי א. תו ונשכתי
איתן. באם תשאליני לסיבת הדבר׳
הוא הקניט אותי ואף העליב אותי.
יוסי בח.ר מאד לא סימפטי, רע־לב ואטם׳
אגואיסט, קמצן, רק טובת עצמו
לפני עיני .,באותו ערב מצאתי מאד
חן בעיני שני בח רים, ושני אלה ניסו
לקבוע אתי (פגישות) ואף הצליחו. אולם
אני לא באתי לפגישות. ביום ששי,
שבוע לאחר מכן, שוב באתי, ואילו ה, א
אף לא שם לב אלי( .בשבוע שלפני־כן,
קרא לי. תינוקת־ ועוד כנויים כגון אלה
— הוא׳ אגב, בן .)19 הלכתי לבכות.
אפיי בגד בי ולא הצלחתי לעצ ר בעד
דמעותי, ואחר הייתי עצובה עד מאד
!לבי פעם בי כתותח.
אחר כך י: סי הבחין, כנראה, באהבתי
והתקרב אלי. הוא ראה שאני אגוז קל
לפיצ,ח וניסה לשים ידים. בתחילה התנגדתי,
אולם אחר־כך ויתרתי כי אהבתי
אותו אהבה בלי מצרים. כל הימים חלמתי
רק עליו. בחווים אחרים ניסי לצאת
אתי, אך אני בשלי׳ רק את יוסי רציתי,
ואני בדוך־כלל לא נותנת לבנים לשים
עלי ידים. הסי לווה אותי הביתה, ובחדר
המדרגות נשק לי. זו היתר נשיקתי הראשונה
שקבלתי מבחור, הייתי המומה
ודמעות זלגו מעיני, אך יוסי, כנראה,
ידע לנהוג בשכמותי, ידע באיזו צורה
לנחם אותי ולא הסתפק בנשיקה אחת
בלבד, כל עוד חושי היו המומים. תחילה
נשק אותי ברוך, ואחר בחום. אחר
התעוררתי מן הערפל שאפף אותי והתחלתי
להתנגד, אך הוא כבר לא שת לבו
להתנגד! תי ולקח נשיקות בכוח, ואני
אהבתי אותו בכל לבבי, פחדתי פן לא
יקבע אתי פגישה ושאלתיו אם יבוא
מחר. תשובתו היתד. חיובית, ואנו התחלנו
לצאת ואני הרגשתי שהוא אוהב
נערה (או מחבב או מעונין) בשם מרים.
מרים זאת הנה ״חתיכה־ בכל המובנים.
בנים רבים רצו לצאת אתה. היא
מעלן הוללת, עם כל בן שיש לו א, פנוע
היא תצא. יוסי קבע אתי ליום רביעי׳
וביים שלישי (יום לפני כן) הלך עם
מרים לחת נה, וכד מרים מספרת לידידתי
הטובה ביותר שיוסי אמר לה שהוא
רוצה לצאת אתה ואז שאלה היא מרים
אותו ״ומה בדבר אלה?״ תשובתו היתה:
״אם יש לי אותך, זורקים את אלה.״
וביום רביעי בא אלי יוסי והלכנו לקולנוע.
בדרך סיפר לי על החתונה ואמר
לי שהצטער שלא בא לקחת אותי. לא
ידעתי למי להאמין, אך לבבי כאב לי,
אהבתיו כאהוב את חיי, והוא היה רע
כשהיינו בחברה, יוסי לא היה אתי
רגע, הייתי כל הזמן לבדי, רק רחל ידידתי
עמדה לציד, ואילו יוסי הה רק עם
מ ם. הייתי עליזה, כך היה נדמה לי, במידה
בלתי רגילה, ברם לבי היה היפוכו
של דבר. כולם היו סבורים שמצב רוחי
מרומם׳ יוסי לא רקד אתי אף ריקוד אחד,
רק כשהלכנו הביתה התנצל יוסי. אני

לא דברתי אתו מטוב ועד רע, לוינו את
רחל עד פתח ביתה, ואחר החל יוסי
להתנצל ואמר שהוא לא היה עמדי בגלל
רחל חברתי. הוא אמר שהיא סוחבת
אוחי כל הזמן. הוא לא יהיה אתי אפילו
רגע אחד כל זמן שרחל תהיה באותו
ערב•
יוסי התחצף מדי. בשעת נשיקת פרידה
הוא כבר שוטט בכל גופי, ודחף את ידו
לתוך מחשוף־שמלתי. דבר זה בייש א תי
ואני התחלתי לבכות. אז הוא אמר
לי שלא אהיה תינוקת.
ברם, אני איני סבורה שהייתי במקרה
זה תינוקת.
כך יצאנו עוד כמה פעמים.
ערב אחד רגזתי מאד. י! סי תמיד סרב
ללכת ולקחת את חברתי רחל לחברה
באמתלא שה א שונא אותה ושהיא מפריעה
לנו. באתו ערב יוסי היה כל הזמן
עם מרים, הוא אמנם היה לידי אחר
כך כשהלכנו הביתה. הוא ניסה להקי-
פני שוב בקשת זרועו, אולם הפעם סילקתי
יד זאת בזעם. הוא ניסה בשנית
ובשלישית ואז ראה שבאמת אינני רוצה
והוא עזבני לנפשי ליד ביתי, החזיר
לי את המפתחות ורמז לי לעבר חדר-
המדרגות, אלם אני סירבתי ואז הוא
אמר ״שלום !״ ולא קבע אתי. ליל נדודי-
שינה כזה, עוד לא היה לי. למחרת ניסיתי
להשיבו אלי אולם הוא סיים את
עסקיו והתחיל לצאת עם מרים. אחר ה א
זרק את מרים, תארי לך !
שבוע ימים הייתי סהרורית, לא ישנתי
בלילות. ביום הראשון בכיתי נורא, היתד׳
לי נזלת רק מבכי ועיג,לים שחורים
כפחם מסביב לעיני, חיורת הייתי כסיד,
אולם יוסי — לבבו היה כחלמיש. רק
כעבור חודש ראיתי א תו ואז הוא ניסה
לרמוז לבלם שאני נותנת לבנים. יצא
אתי בן אחד וניסה לנשקני, א לם הוא
ראה שזה לא הולך. היתד, לי שיחה
קצרה עם י! סי, ד״ א ניסה להקניטני
ושאל א תי אם אינני מעונינת להתחיל
הכל מחדש. עניתי לו שתשובתי היתד,
מפתיעה אותו, ואין לי כל חשק להפתיע
אותו, ועל־כן אין לי אפילו חשק להשיב
לו על שאלתו.
על־כל־פנים, אמרי נא את, מה דעתך
על הענין ז אני איני יכולה לש־וח את
י,סי, הוא תמצית חיי, כל הזמן אני חו שבת
רק עליו. את בודאי חושבת אותי
לנערה שקל לסחרר אתה, אבל האמיני
לי שזה אינו נכון. רק בגלל שאהבתי את
הסי אהבה לבלי מעצור. דעתך תהיה
״שכחי אותו ואל תשפילי את כב!דך״.
רבות נפגעתי משום שהרגשתי שכבוד,
נפגע. אני מתה להיות חברה של
יוסי, אנא יעצי לי !
עם שום בחור אינ מעונינת לצאת, רק
בגלל י, סי. ובאמת איני משקרת, אני
אוהבת אותי כאהוב את חיי. עכשיו אמרי
עלי ככל העולה על רוחך.

אדה

זעלה חביבה, אילו נמצאת על־ידי בשעת
קריאת מכתבך, הייתי נ שקת לך
על מצחך. יש לך מה שקוראים הייקים
״כאב העולם״ .אל תכעסי עלי אם אומר
לך כי זה סימפטום טבעי לגילך.
קבלי באומץ את הצער, כמו שמקבלים
את ד,חצבת, תוך ידיעה שמחלימים
ממנה. דעי לשחק כהלכה, לומר לעצמך
ללא מרירות :״הפסדתי הפעם, מחר
אזכה.״
התייחסי אל כל הענין כמו אל חרצן
בתוך הפרי. יורקים אותו וחושבים על
דבר אחר.
נערות בגילך מדמות, ברגע שנער לוחש
מלה יפה באוזנן, לשמוע את מרש
החתונה. הדבר י! צר אי־הבנות וגורם
לזרימת נחלי דמעות. כן׳ חביבתי, המשיכי
לצאת בחברת נערים, ולמדי לשמוע
מלה יפה מבלי לאבד את הראש.
נכוית קצת מאהבה כמו ממשחק בגפרורים.
יוסי? בשנה הבאה — כאשר
יהיה לך מצית.
אגב, היא ילד לא פחות ממך ואני
סבורה שאת ראוייה לנער טוב ממנו.

מדע
ה א טו ם
להפסיק או לה מעו־ר

האלפים הנוסעים מדי יום ביומו בקו הישיר של ״אגד״
מתל-אביב לחיפה ומחיפה לתל־אכיב יודעים את אשר הם
עושים. קו ישיר זה של ״אגד״ הוא הקצר והמהיר ביותר
לנוחיות בל חיפאי הרוצה להגיע לתל־אביב, ובמו בן
לבל תל־־אכיכי הרוצה להגיע לחיפה (ולבל הנוסעים האחרים
הרוצים לנסוע מן העיר האחת לשניה) .בל נוסע נבון משתמש
כקו ישיר זה של ״אגד״ ,לכן קל יהיה לך נוסע ״אגד״
לזהות את עצמך כתמונות הבאות. לראשון מנוסעי ״אגד״
שיבוא למערכת ״העולם הזה״ ,תל־אביב, רחוב גליקסון ,8
ויזהה את עצמו כאחת התמונות, יוענק פרם 25ל״י במזומן.

״עד כמה שאני מבין, הרדיואקטיביות
המשוחררת על־ידי התפוצצויות אטומיות
עשויה להצטבר. על כן אני חושש שריבוי
ניסויים אטומיים עלול להרעיל את אווירת
כדור־הארץ למשך 5000 השנים הבאות.״
דברים אלה׳ שנאמרו על ידי ראש־ממשלת
בריטניה, סיר ווינסטון צ׳רצ׳יל, לפני
שבועיים, בעת וויכוח בבית־הנבחרים הבריטי,
חוללו פולמוס חריף בין מדעני־העולם.
חוקרי־האטום של ארצות־הברית טענו כי
צ׳רצ׳יל הגזים, לא ביסס את דבריו על כל
עובדות מדע ות. לעומת זאת הכריזו פיסיקאים
בריטיים וצרפתיים כי אין לזלזל
באזהרתו של המדינאי הוותיק: סכנת הרדיואקטיביות
גדולה הרבה יותר משהקהל
חושב.
הפולמוס העיד רק על דבר אחד: המדענים
טרם מצאו תשובה לשתי השאלות
החשובות מכל בחקר־האטום :
• הייתכן כי האנושות כולה תיפגע, אם
יימשכו הניסויים האטומיים מעבר לתחום
מסויים?
• העשויה הרדיואקטיביות, המשוחררת
על־ידי ההתפוצצויות, להצטבר בהדרגה באווירת
כדור־הארץ, לשנות בהדרגה את מבנה
הצמחים וגופות בעלי־החיים?
תשובות שליליות. עד כה היו התשובות
לשתי השאלות שליליות לחלוטין.
א־לם המדענים לא הצליחו לקבוע מה יקרה
ברבות השנים. הרדיואקטיביות עשויה להשפיע
השפעה מכרעת על הצמחים׳ להתרכז
בגופות הבהמות. אוכלות־העשב, לעבור
משם לגוף־האדם.
טבע שמיים עדהראש

ישיר ״אגד״ תל־אביכ-חיפה 25.11.1954 :

עובדי אגד והעולם הזה אינם יכולים להשתתף במזהית.

״הגאלים, הלוחמים האמיצים ביותר בעולם׳
חוששים רק מפני דבר אחד: שהשמיים
יפלו להם על הראש,״ כך כתב
יוליוס קיסר בספר זכרונותיו, לפני אלפיים
שנה. כוונתו הרתה, כמובן, לברק.
כיום, בתקופת פצצות האטום והמימן,
עדיין כובשים בני־אדם את ראשיהם בכר
למראה התופעה המכונה באנציקלופדיות בשם
התפרקות חשמלית המתרחשת בשעת
סופה, תוך שחרור אור חזק וקול נפץ עז.
אולם הפחד מפני הברק רחוק מלהיות מוצדק:
סופות־הברקים המשתוללות מדי יום
ביומו ב־ 44 אלף נקודות שונות על־פני
כדור־הארץ, ממיתות בממוצע כ־ 300 איש
לש.ה — ומספר זה היה קטן עוד יותר,
אילו ידעו בני־אדם לנקוט באמצעי זהירות
מתאימים.
אמצעי הזהירות נגד הברק סוכמו בשבוע
שעבר ופורסמו על־ידי תעדה מיוחדת של
פיסיקאים צרפתיים. הם היו פשוטים למדי,
מובנים לכל אדם :
• בעת סופת־ברקים יש להתרחק ככל
האפשר מחופי נהרות ואגמים ומעצים נמוכים
כעצי חרוב, תאנה ותפוח. הסטטיסטיקה
הוכיחה כי ס/ס 30 מנפגעי הברק היו אנשים
שהסתתרו מתחת לעצים.
• הברק עשוי ביותר לפגוע בעמודי
טלגרף וטלפון ובריכוזים גדולים של בני
אדם ובהמות. הכלל הראשוני בשעת סופה
הוא: לא להצטופף.
• מוטב שנהגי מכוניות לא יעזבו את
כלי־הרכב שלך,ם בעת סופה. כבר הוכח כי
הגוף המתכתי של המכונית הוא כליא רעם
מצויץ.
• בני אדם הנמצאים בבתים בעת סופת־ברקים
חייבים לסגור את כל החלונות.
בבתים בעלי מעשנות ותנורים מוטב להתרחק
ככל האפשר מפתח־התנור. כן רצוי
לנתק את חוס האנטנה של מקלט הרדיי :
הוא עלול להעביר את מלוא מתח הברק
לתוך החדר.
חנק, התפחמות, הדם. בד בבד
עם כללי־האזהרה פרסמה זזעדת־המדענים
הצרפתית כמה עובדות מעניינות על תוצאות
פגיעת הברק בגוף־האדם. העובדה החשובה
ביותר 90 מפגיעות הברק אינן גורמות
למוות.
באחוז גדול של פגיעות הברק נפטרים
הנפגעים בכוויות קלות — בעיקר באיזור
הראש והפנים. אולם ההלם המלווה את

פגיעת הברק עלול לגרום לליקויים זמניים,
או מתמידים, כגון עיוורון, שיתוק
חלקי, גימגום או טירוף.
רק במקרה של פגיעת־ברק חזקה ביותר
עלול האדם למות מהתחשמלות .,התפחמות,
או חנק.

ביו לוגי ה
מזון ה א די ם
לפני שלושים שנה הקסים הסופר־המדען
האנגלי הרברט ג׳ורג׳ וולם רבבות קוראים
בעילם בספרו מזון־האלים, שדן באבקה פלאית,
שהפכה את בני הדור הצעיר לענקים.
החודש היו בריטים וצרפתים רבים משוכנעים
כי מזון האלים הפך מאגדה למציאות. אולם
הפעם לא היתה למזון הפלאי דמות אבקה,
היה זה נוזל צהבהב, דומה לחלב מרוכז,
שהיה ידוע מזה מאות בשנים בשם קריש־המלכות.
קריש־המלכות
נמצא בכמויות קטנות בכל
מכוורת, בהיותו שונה מן הדבש במראהו
ובטעמו, תמהו מגדלי־הדבורים על מקורו.
המקור של הנוזל המוזר נתגלה רק בשנת
1894 על־ידי המדען הצרפתי ליאונרד בור־דאם:
קריש־המלכות מופק מתוך בלוטות
מיוחדות, הנמצאות בראשי הדבורים־הפ,עלות,
אשר מתפקידן להזין את המלכה.
2500 ביצים ליום. בעקבות תגליתו של
בורדאם פתחו מדענים גרמנים, מקסיקאים,
קאנאדים ואמריקאים במחקר מסועף, שנמשך
עשרות שנים. מטרת־המחקר: גילוי הקשר
שבין קריש־המלכות לבין אריכות הימים
המפליאה של מלכת־הדבורים ופעילותה
המינית המוגברת.
החוקרים גילו כי הפועלות מזינות את
כל זחלי הדבורים, הבוקעים מתוך הביצים,
בקריש־המלכות, בשלושת הימים הראשונים
לחייהם. ביום הרביעי עורכות הפועלות מסקר
של כל הזחלים, בוחרות בנקבה הגדולה
ביותר שביניהן כמלכה העתידה של הנחיל.
מאותו יום ואילך מוסיף רק הזחל הנבחר
להתקיים על תפריט של קריש־המלכות. האחרים
ע־ברים לתפריט של דבש ואבקת־פרחים,
מתפתחים לזכרים ולדבורים פועלות.
התפריט המיוחד במינו מחולל פלאות
במבנה גופה של מלכת־הדבורים: היא מגיעה
לבגרות מלאה 16 ימים לאחר בקעה מן הביצה,
לעומת הדבורים האחרות המגיעות לבגרות
רק כעבור 24 יום. משקלה וגודלה
כפולים מזה של הדבורים האחרות, ואורך-
חייה ד,ממ,צע הוא חמש עד שמונה שנים,
בה בשעה שדבורים רגילות חיות בין הד־שיים
לששה חדשים בלבד.
מפליאה יותר מכל היא פעולתו של קריש
המלכות על פעילותה המינית של מלכת־הדבורים.
מדי פעם עוזבת המלכה את הכוורת
ומזדווגס עם אחד הזכרים. מיד לאחר מכן
היא חוזרת לתאה, מתחילה להטיל ביצים
בקצב של 2500 ליום. לעתים קרובות עולה
משקל הביצים המוטלות ביום אחד פי שניים
על משקל גופה של המלכה.
על עכברים ואנשים. המדענים לא
הצליחו לגלות עדיין את הרכבו הכימי המרו־ייק
של קריש־המלכות. ידוע רק כי הוא
מכיל פ־וטאין, חומצה אמינית, חומצה פג־טוטנית,
כמות גדולה של וויטאמין בי. לעומת
זאת הושגו תוצאות מרחיקות לכת ב־נסויים
שנערכו בקריש המלכות על בעלי־חיים
שונים: אורך־חייהם של זבובוני פי-
רות, שניזונו מן ר,קריש, גדל ב 280/ארבעה
עכברים השמינו במידה בלתי־רגילה
וקצב פעילותם המינית הוכפל שבועות מספר
לאחר שהזריק מדען גרמני כמות קטנה
של הקריש לתוך וורידיהם.
תושבי בריטניה, צרפת וגרמניה מיהרו להסיק
מסקנות מן הניסויים בעכברים, עוד
בטרם התחילו המדענים לטפל בשפני־נסיון
אנושיים. מגדלי הדבורים חדלו להשליך את
קריש־המלכות לפחי־האשפה, התחילו למכיר
אותו בהון תועפות לבני־אדם מזדקנים השואפים
להחזיר את נעוריהם, המדענים נאלצו
להסתפק בפיקוח מוגבר על אנשים אלה :
;,ם קיוו כי התוצאות יהיו חיוביות.

ג לו לו ת
ש חו רללבן
• חלב צבי־הצפון הלפלנדי הוכח לאחרונה
להיות מזין וחריף ביותר: חיילים נור־בגיים
החונים באזור נוכחו לדעת כי שתי
טיפות מחלב זה הופכות קפ״ שחור לבן
כשלג הלפלנדי.
העולם הזה 894

במרחב
מ רו קו
ק דוי ס ־ אללה
מפקד הבולשת של נמל טולון היה משוע־מט:
שוב היה עליו לטפל בפרשת הברחה
רגילה. אנשי ספינודהמבריחים המהירד, פל־מינגי׳
שעגנה אותה שעה בנמל, מרדו בק־ביניט׳
תיליאם בימיש, היכו אותו מכות רצח,
חרכו את כפות־ידיו בברזל מלובן. הוא הצליח
להחלץ מידם רק לאחר שהעלה אש בם-
פינה, משך על־ידי כך את תשומת לבה של
משטרת־הנמל.
חקירת המורדים נמשכה בעצלתיים, אולם
אך פתח בימיש את פיו להעיד פג שיעמומו
של מפקד־הבולשת כהרף עין: בימיש, שהיי׳
להוט להודות לשוטרים ולנקום בחבריו
המבריחים, גילה בעדותו מזימה פוליטית ממדרגה
ראשונה: תוכנית לחטוף את סידי מו־חטי
בן־יוסף, מי שהיה שולטן מרוקו, ממקום
גלותו במדגסקר.
פושעים ולאומנים. לדברי בימיש, נול-
דה התוכנית הנועזת בעת פגישה שנערכה
לפני חודשים מספר בטאנג׳ר. בפגישה הש־תתפו
הוא, וויליאם (״בילי״) היל, מלו העו ל
0התחתון הלונדוני, כמה מסגניו וקבו־צד,
של ת! מכי השולטן הגולה. השיחה נסבה
על הברחת נשק. אולם פתע שינה צעיר בשם
אחמד, אחד מקרוביו של השולטן, את הנושא
וניגש ישר לעניין :
״המוכנים אתם לחטוף את בן״יוסף ממד״
גסקר ולהחזירו למרוקו י״
תשובתו של בילי היל היתד, ישירה אף
היא :״כמה אתם מוכנים לשלם?״
^ מםו/ו ל י, בפגישה השנייה
הופיעה דמות חדשה: מצרי מסתורי, נמוך
ושזוף־פנים כבן ,45 שבא במיוחד מקהיר.
המצרי העלה רעיון חדש: השולטן יועבר
לקהיר מיד לאחר שיוברח ממדגסקר. באו־תה
פגישה נדון גם הצד הכספי של התוכנית.
בילי היל התיעץ עם בימיש ועם עוזריו
האחרים, קבע את שכר הפעולה 100 :אלף
לירות סטרלינג, נוסף על 3000 לירות הוצאות•
המרוקאים והמצרי הסכימו.
הפגישה השלישית נערכה ביוני ,1954בקרבת
קזבלנקה. הפעם הופיעו במקום המיועד
תריסר מנהיגים לאומניים לבושים אירופית.
גם המצרי השתתף בפגישה.
בראש וראשונה רצו המרוקאים לדעת אם
יסכימו היל ואנשיו להעביר את השולטן
למצריים. להפתעתם המרובה השיב היל בשלילה
:״לא ! מוטב שניפגש בנקודה מסויימת
בלב־ים. אם נמסור לכם את השולטן ונקבל
את הכסף.״
״מדוע?״ תמה המצרי ,״הרי אם תגיעו
לקהיר, תתקבלו בכבוד ותוכרזו כגיבורים
לאומיים.״
״מוטב לנו לקבל מאה אלף לירות, מלהיות
גיבורים מתים,״ השיב היל בשלווה,
״אתם עלולים לחסל אותנו, כדי שלא נגלה
את סודכם.״
ג׳סטה ״דולה. השיחה נפסקה עקב בואם
שני מרוקאים חדשים: ערבי ישיש, לבוש
קומבאז וברברי לבוש אירופית, שנראה כ־עורו׳דין.
השניים היו, כנראה, מנהיגים חשובים,
היות וכל הנאספים התחשבו בדעתם.
״היינו רוצים לשלוח אתכם כמה לוחמים
צעירים. הם יהיו לכם לעזר,״ אמר הישיש.
כאן הובררה לבימיש האמת לאמיתה :
הלאומנים המרוקאים לא האמינו כלל באפשרות
של שחרור השולטן. הם רצו רק לעשות
ג׳סטה גדולה, לשלוח כמה צעירים חמושים
ברובים למודת בטוח על חולות מדגסקר,
להוכיח לעולם כולו כי התנועה הלאומית
במרוקו אינה שוקטת על שמריה. לקברניט
המבריח לא היה כל חשק למות
על קידוש־אללה, והוא אף אמר זאת להיל.
מלך העולם התחתון סבר אחרת. הוא הסכים
להצעתו של המנהיג הישיש, פקד להכין
את הספינה פלמינגו, שהיתר, שייכת לו,
למסע המסוכן, קיבל מן המרוקאים מפרעה
של 3000 לירות סטרלינג.
לשמחתו הרבה של בימיש נכשלה התוכנית
באורח מקרי ביותר: שלטונות טנג׳ר
חשדו כי פלמינגו מעורבת בהברחת סיגריות
אמריקאיות לנמלים שונים בים התיכון
— חשד שלא היה רחוק מן המציאות —
פקדו עליה לעזוב את הנמל תוך 24 שעות.
הקשר עם המרוקאים נותק, לא חודש עד
היום. הכסף נשאר בכיסיו העמוקים של כילי
היל, והפרשה נשארה אפופת סוד — עד
אשר הואיל בימיש לפתוח את פיו בטולון.
העולם הזה 894

מארילין א 15
מן הפנים קל וחומר על שאי הנכסים

קולמע
ס ר טי ם
ללאקשר הגיוני
מפתח הזהב הוא סרט ישראלי הצופן
הפתעות. ההפתעה הגדולה הראשונה היא
לשונו — אנגלית (במבטא אמריקאי) .השניה
— חפירת באר בנגב ואחרי שחפרו באר
בנגב זה שיש בו בצות מניחים צנורות
ומושכים לשם מים מהצפון. הצנורות הם
צנורות הנפט מוצול־חיפה, והבמות דומות
מאד לבננות של שער הגולן.
הטכניקה של הביצוע* משביעה רצץ אבל
הסרט כולו היא הדבקת צילומים נאים זה אל
זה, ללא קשר הגיוני ברור.

נ קו דתמ בנ ה
האיטלקים נתנו לעולם את הניאו־ריאליזם,
בסידרה של סרטים קודרים, החל מרומא עיר
פרזות. בשנים האחרונות הגדישו את הסאה;
את מקומה של אנה מאניאני, שחקנית, תפשו
סילבאנה מנגאנו, בובה וסילבאנד, פאמפאניני,
כנ״ל. לרגע נדמה כי הקולנוע האיטלקי,
ששקע בסרטי ערווה ומזמוטים, איבד את
חיוניותו האמנותית, פנה מן העממיות אל
ההמוניות.
אולם עם לחם, אהבה ודמיון תחזור
האמונה בסרט האיטלקי גם ללבבות הספקנים
ביותר. כי הסרט הנו קומדיה ניאו־ריאליס־טית
נחמדה, פשוטה ועממית, המסמנת, אפשר,
נקודת מפנה בקולנוע האיטלקי, למרות
שאינה יצירה גדולה.
ג׳ינד! משחקת. זהו מעשה במפקד־משטרה
נמוך (וויטוריו דה־ם יקד ),המוצב
לכפר נידח בהרים, פוגש שם בשתי נשים:
האחת איכרה פשוטה שבפשוטות (ג׳ינד, לו־לובריג׳ידה)
,יחפנית יפת תואר, והשניה אשה
משכילה — ד,מילדת המקומית. יחסיו אל שתי
הנשים הללו, שכל אחת מהן מושכת אותו
לפי דרכה, מתוארים בהומור דקיק ופשוט
* הסרט עובד בצרפת.

מלוטש מאד, אך ההפתעה הגדולה של לחם,
אהבה ודמיון היא דווקא ג׳ינה לולובריג׳ידה
המרגישה עצמה בבגדי הקרעים בהרבה יותר
בטוב מאשר בשמלות הערב המגרות־כבי־כול
שלבשה בסרטיה אחרים. היא ממש משחקת.

בקצרה

דוארוקארולין. זוג צעיר, ריב
והתפיסות. אחת הסאטירות המצוינות של העונה.
דניאל ז׳לן, אן וורנון.
הירחהוא כח ל. זוג צעיר, ריב
והתפיסות. קומדיה אמריקאית, וויליאם הולדן,
מגי מקנאמרה.
שלומית. ניצבים ישראלים (עזריה
רפפורט) וכוכבי הוליבוד (ריטה היוורת) בשעטנז
מטופש של דבר־שדי ושדיים.

יומן החד שו ת
ה מו דהבד מי ה לי ר ה
• הטלפון במשטרת בברלי הילם, הפרבר ה־אריסטוקראטי
של לום אנג׳לס, בו מתגוררים
מרבית השחקנים החשובים, צלצל באחד
מימי השבוע שעבר. מודיע מסר: המולה
נוראה בוקעת באישון לילה מאחד הבתים
והשכנים מבקשים להפסיק את הרעש. השוטר
אשר נהג במכוניתו אל הבית מצא בתוכו
חבורה עליזה: ס־ד מקמאריי תוקע בקלא־רינט,
טוני מארטין פורט על הפסנתר, דן
דיילי נושף בטרומבון, קרק דאגלם מכה
בתופים וג׳ק בני מנגן בכנורו המפורסם.
לא הועילו טענות החמשיר״ כי הם חוזרים
על תכנית טלביזיה ושאין להם פנאי לנגן
במשך היום. הם נאלצו להניח לשכנים לישון
במנוחה.
• פרדי מילם, לשעבר אלוף העולם בהתאגרפות
(משקל חצי כבד) עסק, מאז נטש את
הזירה, במקצועות שונים: כתב ספורט, בעל

מסעדה, ועתה — שחקן קולנוע. מילם הוא
בעל ותק מסוים במקצוע, לזכותו שלוש
הופעות בסרטים בריטים (אחד מהם: הברט
האדום).

• אבל גאנס, אחד מחשובי הבמאים בתקופת
הקולנוע האילם חוזר לאולפן, לאחר
שנים של בטלה. סרטו: מגדל נל, בהשתתפות
סילבאנה פאמפאניני. מגדל נל ידוע בהיסטוריה
הצרפתית כמקום מפגשה של אשת
המלך לואי העשירי עם מאהביה הרבים. לאחר
ליל האהבה היתד, רוצחת אותם במגדל המבודד,
משליכה את גוויתם בשדה. סרט בשם
זה, שהופק בעת המלחמה האחרונה, הכיל
תמונות שהסעירו צנזורים רבים. סרטו של
גאנס מבשר סופות חדשות.
• לאחר שמארילין די־מאג׳יו (לשעבר מוגרו)
נתגרשה מבעלה החליטה להראות לצלמי
הוליבוד כי הפרידה לא הותירה בה כל עקבות׳
לא פגמה ביופייה, הביאה כעדות את
מבע פניה המשתנים (ראה תמונה) ,לימדה
מהם קל וחומר על שאר נכסיה הגופניים
• המבצע הכל־עולמי לכיבוש שתקים דשים
שעליו החליטו המפיקים היפאנים גרם
למבול ראשוני של סרטים בעלי אופי ניאו-
ריאליסטי מפולפל, למרות הכרזה מפורשת
של אנשי המקצוע כי אין הנערות היפאניות
הפעוטות ועדינות הגוף מסוגלות להתחרות
במארילין מונרו, ג׳ינד, לולובריג׳ידה ומאר־טין
קארול.

לחם, אהבהודמיון
אדואר ו קא ר ול י ן

הנני

אנשים
צרב. דו בי םואש כו ליו ת

שנ אהעצ מי ת

כיודע־עברית נוסף נתגלה בישוף חיפה,
נצרת והגליל (לאורתודוכסים) ג׳ורג׳ חכים
בביקורו האחר.ן במשרד ראש הממשלה חתם
את שמו באותיות עבריות, אליהן צרף צלב.
ליתר.בטחון חתם מן העבר השני גם את
תוא ו, אך — באנגלית.
רעיית ציר ישראל ברנגון, ברכה הכהן,
היד;עד, יותר בשמה הטרומנישואי כרכה
(אחד ודורו*) חכם, החליטה להקדיש את
זמנה הפנ,י למבצע חשוב: הנחלת הלשון
העברית לילדי 200 יהודי בורמה.
שגריר ישראל באוטווה, מיכאל ל,ומיי,
הקדיש את זמני הפנוי למבצע אחר: אים ף
חיות קנדיות לגן־החיות הירושלמי. שללו של
ק. מיי עד כה: שלושה דובים שחורים וזוג
דוב,נים־רוחצים.
עיס קו של המפר שלום אש בעוביו
הירושלמיים, טיול ברחובותיה, הופרע
בשב ע שעבר על־ידי עצמו. אש התעכב
משך רבע שעה ליד דוכן רוכלים, הסביר
לרוכל, בעזרת חישובי לירות־דולריס כי המחיר
( 170 פרוטה) שלקח ממנו הרוכל עבור
שתי אשב ליוח גבוה מזה המקובל בניות

את חילופי המכתבים המרירים בין הנהלת
תיאטרון אהל לבין מבקרו התיאטרוני
החומצתי של הארץ, ד״ר חיים גמזו,
סיכם !;.אחרון בהצעה מחדשת :״אם ההצגה
הבאר. של האך,ל תהיה גרועה כמו־ מתחת
לגשר, אדפיס את ביקורתי עליה במסגרת
שח רה !״
יותר מתונה היתד. דעתו של צייר הרישומים
אביגדור אריכא, כשחזר מסיד־דת
תערוכות אותן הציג בארצות סקנדינביה.
כי בשבדיה גילה אריכא חדשה מדהימה:
המבקרים הא מג תיים בממלכה צפונית
זו מקבלים משברת ממשלתית — ריי
שלא י! כלו לשחדם.

בתל־אביב נוסד חוג נוער למלחמה במשקאות
חריפים, בראשותו של צעיר בשם
אברהם קוניאק.

קצין ותלמיד חכמים
חיינריך הופמ,׳ ,צלם־החצר של
ארוקן היטלר, פרסם השבוע את ספר
זכרוה תיו רב־הגילויים. הופמן, שלא הסתפק
בגילוייו, קישט את הספר גם בקטעי
הערצה רבים לפיהוור. אחד מהם דן בכשרונו
האומנותי של היטלר, שהיה לדעת הופמן,
צייר בצבעי־מים בחסד עלי, ן ,אם כי נכשל
בבה־נ ת הכניסה לאקדמית האומנות בינה.
אחת הה כחות שהיפמן מביא לדעתו זו:
תמ נותי, של היטלר, כזאת של ״בית וחצר
במינכן״ (ראה תמונח) נמכרו ב־1944
במחיר 10 אלפים לירות האחת.

האחד: דויד בן־גוריון.

ח מו רו בו ס
במושב הר־אדום בגליל, רכב מורד, על
חמורו מדי יום ביומו לבית־הספר, הגיש
חשבון של הוצאות הנסיעה למשרד החינוך,
טען כי החמור אינו נבדל מאוטובוס, קיבל
השבוע הקצבה של 8לירות לחודש לטיפול
בחמור.

שמו ש חיצוני
בירושלים, הבחינה ההנהלה האדמיניסטרטיבית
של משרד־האוצר כי כמויות גדולות
של נייר דק נעלמות מן המשרדים,
שבות ומופיעות בסלי־האשפה של בתי־השימוש׳
העבירה בין הפקידים חוזר :
״הנייר הדק הוא מצרך ייבוא יקר ! השתמשו
בו לכתיבה בלבד ! ״

נו ער ה ! ה כ

ציורו של ארוקן היטדר :״בית וחצר במינכן״
כשלון ב־ 10.000 לירות

יותר מעניינת היתד, הופעתו של נספח
צבאי חדש בישראל. היה זה קולונל (אלוף־
משנה) רוכרטו קאסולה, הנספח הצבאי
האיטלקי החדש לישראל ולת רכיה. במסיבת
ק וי טייל בחווילת ציר איטליה לישראל,
המרקיז קמפומזה די קמפולטורה, שיבח הקולונל
את צה״ל ואת הקצינים היהודים
גבוהים״ ששרתו בצבא איטליה הפשיסטי עד
הפעלת חוקי הר,פלייה הגזעניים.
קצין אחר, מפקח המשטרה יחזקאל סהר,
בא לאסיפת־היס ד של האגודה לסננן האסיר
והעבריין, התיישב ליד דלת היציאה, מוכן
להתחמק בשעת הנאומים, אך נגרר בעל כורח;
לשולחן־הנשיאות. אמרו כזלאיו, אנשי
שירות בתי־הסוהר :״אנחנו ילא רגילים לשאול
אדם איפה הוא ר, צד, לשבת...״
באותה הזדמנות השתמש בידיע תיו מי
שהיה בח ר־ישיבה ירושלמי י הנהו כיום היועץ
המשפטי של הממשלה, חיים כהן, מחבר
חוק העבירות נגד המדינה: כשציטט
תלמיד חכם אחר, חניך ישיבת טבריה ככור
שיטרית, פסוק מן הגמרא, שגה בו בס,לי־טת־פה,
תיקן אות;־ כהן, בנו של רב גרמני.

עיתונאי ועונו ת נישואין
כתב־החוץ אריה גלבלום שהתחיל את
עלייתו ככתב־כוכב במשרדו הירושלמי של
הארץ, החליט לחזור למחצבתו. אחר עשר
שנים של היותו כתב ך,ארץ בלונדון, תל־אביב
וניו־הרה, שב גלבלום לבירה׳ הפעם
כעורך יומון הפרוגרסיביים, זמנים, איתו שימש
משך השנה האחרונה ככתב בניו־יורק.

בנושא אחר עסק הרצל רוזגכלום,
עורכו העוקצני של ידיעות אחרונות: הוא
פיתח תיאוריה על עוג ת הנושאין בחיי האדם:
מגיל 20 עד 30 מתחתן גבר מתוך
אהבה, מ־ 30 עד 40 מת ך חשב ן כספי, מ־
40 עד 50 כדי לזב ת באחות רוזמניר״ מ־50
עד 60 כדי שיהיה לו מישהו שיעשה סדר
בבית.
מלבד זאת העלה והזכיר ר, זנבלום, השבוע,

אימרת, של עיתונאי אחר, זאב ז׳בוטיג־ס
קי, שהביע פעם את דעתו כי לכל עיתונאי
ישג ו ק מאמר אחד ויחיד ו״כל אשר אנו
(העית נאים) עושים הוא לכת ב את אותו
המאמר מאות פעמים בצור,ת שונות״.

רו ח הנ בו א ה
בתל־אביב, ישב צעיר באולם בית־המשפט,
ח כה לתורו להישפט על עבירת־תנועה,
כעס על שכנתו לספסל, שפטפטה ללא
הרף, פלט חמש מלים :״כאן לא מדברים,
רק משלמים נקנס בו במקום בחמש
לירות על בזיון בית־הדין.

הבטחה והא שמה
במעברת לוד, נשא משה שרעבי, המכונה
בשם משיח, נאום ארוך לפני שכניו, ניבא
כי אל,ד,ים יעניש את בני־ישראל על כפירתם
בדת, ישלח בהם בצורת קשה, נאלץ
לד,מלט עוד באותו ערב לבניין בית־ספר
סמוך, לאחר שהרס הגשם השוטף את
בדונו.

העין הננ קו ח ה

חירות יוחנן כאדר, הסביר למנחם בגין
את הנקודה החי, בית היחידה בעובדה

בבאר־שבע, נמלט מחמד אבו־סעיד שתום־
העין, שנאשם בהברחת אופיום, מבית״ה־כלא,
נתפס כעבור יומיים, לאחר שפנו
השלטונות אל אשתו, אמרו לה כי משרד
הבריאות הכין בשבילו עין מלאכותית, הו־צ
או מפיה את מקום ד,מצאו.

שתנועת החירות טרם הגיעה לשלטון: מכיוון
שכל שלט ן משחית את האדם, ניצלו אנשי
חירות מסכנה זו. הגבת;׳ הסותרת של
בגין :״אבל כדאי להיות בשלטון כדי לתת
אפשרות לאחרים ללמוד מן השגיאות (של
השליט

בחיפה, ביקש עולה מעיראק, פקיד של
סניף הב.ק הלאומי על הר־הכרמל, ללמוד
גרמנית, הסביר :״זוהי הדרך היחידה בה
אוכל לשרת את הלקוחות ! ״

ואילו אחד מתלמידיו של ז׳בוטינסקי, ח״ב

* אחד מהם, לפי הנחה מקובלת, היה
היהודי־למחצה מרשל אינגלו בלבו״ מראשי
המצעד על רומא ב־ , 1922 שר תעופה שניצח
אישית על טיסות המוניות וארונות־טווח
ברומא — דיו־־דה־ד׳ניירו ורומא — צ׳יקגו
1933 מושל ל,ב שנת־ג, בטע;ת, מעל לטוברוק
בשת,׳תחני נגד־אויריים איטלקיים
חשבו את מטוסו למטוס בריטי.

בנרריה, נכנס אדם לאכסניית־הנוער, ביקש
מקום־לינה, מסר כי הוא בן ,68 טען :
״העיקר זה לא הגיל אלא רוח־ד,נעורים
המפעמת באדם ! ״

ת שב ץ 694

ארצישראלית; .25 הפסקה; .28 אסור לו
לבוא בקהל ישראל; .30 מקור הסיגאר;
.31 כן; .32 סגנו של היטלר .34 :כלי
עבודה חקלאי 36״שלל־חש־בז 37
והדר; .40 הפרק ד,־ 49 לפני סוף ספר
תהלים; .42 שנה, באנגלית;

מ אוזן ; .1נכנעה ראשונה לכוחות ההגנה;
.4בה ארע אסון־השנה .8 :סוחר:
.10 בו עוסק בדחן .12 :אריג . 13 :האם
שמה נגזר מאשור? .16 הדרך הקצרה בין
שתי נקודות . 17 :שם נערה 19 :יסוד
חימי; 20 הוא מתעבר בשנה מעוברת;
.21 בן־ציון .23 :קורה זו דרושה לכל
אדם; 24 מושב ליד חדרה; 26 עשרד, מטרים
מרובעים; .27 מחזיק, לעתים, חלב,
.29 בראשו, שמחה בלאס; .31 בעל נרקיס
וגולזמונד; .33 המוצר של בית־ד,חרושת
דגניה; .35 עיר כוהני שאול; .36 תנועה
לאחור, גרועה מנסיגה; .38 סוד; .39המיתה
על־ידי מניעת אוויר לנשימה; .41
בד, הוקמה הרפובליקה הגרמנית; •43 אות
ות.ועה; .44 לא הוא העיקר.

פרסי ספרי ״מסדה״
לפותרי תשבץ 891

אלה איתן, ירושלים, שטראוס ; 10 יצחק
זיו, תל־אביב, דיזנגוף ; 25 דן כרמל, בית
השיטה.

פרסי ארנקי צ. כר נתל־אביב,
נחלת-בנימין ״) לפותרי תשבץ
.890
אליעזר נוה, ראשון לציון׳ רחוב רש״י,
ציפורה פלברט, רמת גן, התיכון .38

מאונך . 1 :תבלין; .2בהמת־משא;
.3מכה בעין ; .5אין לאורן, יש לתדר,ר;
.6שביב אש; .7דויד בן־גוריון, כיום;
.8כרמו של יוחנן בן־זכאי; .9שליט
רומאי; . 11 שם פרטי ערבי; . 14 כיצד
בגרמנית; . 15 יום ניסן בו חל ערב פסח;
. 18 מושבה גלילית; .20 אחת האצבעות;
.22 חלון קטן ; .23 יחידות מטבע

פרסי ארנקי צ. כר

לפותרי תשבץ 891
יונה זהבי, תל־אביב, ארנון , 11 אצל
צוקרמן; זמירה פראוד, רמת־יצחק, חצור

כיצד אפשר לבקר
1בל כסו

נל ג

ר^באדד^ *1׳11-
— ו״ יז ! ו^ייאו
עמוס י|• ,
י*•*!זיים ״באיטליה, התרכז הפעם בנאפולי, העיר אשר
־י לראותה ולמות ובקפרי, המקום העליז • .ביותר
באי־״־פה, ב* אפשר לבלות לצלילי מוסיקה, תוך נמי־יפרי

יין טפיה*ת״כתפיים הרריות ״ם

כיום שמש אחד נאה וצח, אחר הצהרים,
הגעתי לקפרי — אחד מעורקי הכלכלה החיוניים
של איסליה, שהתפרסם בעולם בשל
סיבריוס, אכסל מונתה, פארוק, וגם בשל
דברים אחרים שבהם עוד ידובר.
כל הרוצה לדעת מדוע ואיך הגעתי לקפרי,
הרשות בידו. יום אחד, לאחר שישבתי למעלה
מחודש־ימים ישיבה של אונס בשוייץ,
נוכחתי כי הגשם, הערפל וההרים המושלגים
נוסכים עלי קדרות ושממון. על־כן קמתי
וצררתי את כל אשר לי בתרמיל־גב קסן,
הצטיידתי בשמונה דולר והחלטתי לעשות
טרמפ של שבוע־ימים באיטליה. ואמנם את ה־
1000 וכמה מאות הקילומטרים המפרידים בין
ציריך ונאפולי עשיתי בארבעה ימים, רטוב
כחתול, מוטל למעצבה על כבישים נשכחים,
או מגמא מרחקים במהירות של 130 לשעה
עם כל מיני הנהגים שבעולם — שנים תחרני
מכוניות־מירוץ, אחד סוכן־נוסע שדהר מפיא־צ׳נצה
למותה לראות את ארוסתו, ואחר שברח
מאשתו במותה אל אחת טובה ממנה
בבולוניה, ועוד כל מיני אנשים טובים המוכנים
לאסוף כל הלך ובלבד שתהיה להם
חברה. בארבעת הימים הנפלאים האלה, בואכה
נאפולי, התפרנסתי מלחם, גבינודמו־צארללה,
זיתים ולגימה של קיאנטי פה ושם,
עד שנגלתה לפני אותה עיר אשר די לראותה
ולמות.

הים בזוית ישרה בת כמה מאות מטרים,
הלבינה כנסית סן־מיקלה, משכנו של השזדדי
המהולל אכסל מונתה, שפרסם את שם קפרי
בעולם. המדרגות העתיקות החצובות בהר,
מתקופה היוזנית־רומית, מוליכות עד הכנסיה
הנחמדה, ומשם לכפר אנאקפרי. את המראה
המתגלה משם, המפרץ התכול של נאפולי,
עם האי ההררי איסקיה משמאל והודזוב מ־ימין,
ידע להעריך פארוק, המצטיין בטעם
מעודן, כידוע.

מ סי ב ה שד החברה

קפרי היא ללא ספק המקום העליז ביותר
באירופה. בערב, בפיאצה, מתאספים שם כל
החברה, בחורי חמד כולם. מי איננו שם?
לואיג׳י ואומברטו, מוראלדו וג׳ינו, וגם ג׳ו־זפה
הקטן. מיטב נוער־הזהב של קפרי. זוהי
נקודת הזינוק לכל הרפתקאות הלילה אשר
תבואנה. כאן, בפיאצה, בין כמד, מאות תיירים
עייפי־קניות ושבעי־נוף ורעבים לעוד
ועוד מכל אלה, פגשתי את הצרפתי וההולנדית
וד,שוודית שהכרתי באכסנית־הנוער בנאפולי.
מה רבה היתד, השמחה, ולא פלא
שהוחלט לחוג את הפגישה. למרבה הפלא,
הרגישו בזאת גם לואיג׳י, אומברטו וכל החבית.
בהבעת־הפנים הידידותית והנעימה
שבעולם נגשו אלינו והחלו לשוחח על דא
ועל הא, סתם שיחד, נעימה. הם דברו אנגלית,
צרפתית, גרמנית ואפילו שוודית. כאשר
400 עולי ם 400 .יורד ,
הציעו לנו, כעבור שעה ארוכה, להילוות
אליהם למסיבה צנועה על כוסית קטנה בממנאפולי
דרומה משתרע עולם שוגה לחקום
חמוד, לא חש איש בפח המסחרי שמהזמנים
לוטין,
נאפולי דומה בדיוק ליפו של
אחורי הפתיון הידידותי. כי בני קפרי הם להפליא הטובים, משופעת בסימטאות צרות
הסותרים הטובים בעולם. רק אני, הישראלי,
ותלולות עד מאד,אשר לרחבן תלויים כבסים. ידעתי מי ישלם,׳אך י איש לא האמין לי.
דהויים. לכל מלוא העין, ולארכן פושטים
״נוקקא די באקקי״ ,מאורת׳ באכחוס, היא
עליך׳ילדים מצקשי־בקשיש ומבוגרים מבק־שי־סיגריות
וטיפוסים המציעים לך בזיל״הזול• מאורה אפלה, מוארת באורות צבעוניים, שקירותיהם
מכוסים ציורים נחמדים וכתובות
כל סחורה תחת השמש — משעונים מוברחים.ועד
סיגריות מוברחות, אותם הם שול בשבעים לשון, מחוץ לעברית. היה על לו־איג׳י
לקרוץ אך קריצה קלה שבקלות לבעל-
פים מהמקומות המוצנעים ביותר, ביחוד אם
הבית השמן, ומיד הופיעו על שולחננו שני
הס נשים, את התערובת החריפה הזאת של
בקבוקי־יין קפרי. לואיג׳י פתח את הבקבוקים
צבעים, ריחות, המולה ותרדפה ציריו לחוש;
בתנועה מקצועית מעודנת, והערה את היין
ואין לתאר. אולם איזה ישראלי אינו מכיר
לכוסות בשמחה אמיתית. לא יכולתי שלא
את נאפולי י סוף סוף, אחת לעשרה ימים
לשמוח אתו.
בערך נקודים אל נאפולי 400 ישראליים העולים
לאירופה, ו־ 400 היורדים ארצה.
י מוסיקה קרא השמן וספק כף אלמחיר ההפלגה מנאפולי לקפרי 750 ליר כף. כהרף־עין החלו שני ד,גיטריסטים בפינה
טות.,אולם עוף־השמים הוליך לאזני שמועה לפרוף את הקאנצונות הנאפוליטניות. זמר
רזה, בעל פיקה מחודדת ורעמת־ארי, החל
כי מסורנטו המחיר הוא .140 תפסתי טרמפ,
לסלסל רכות, נוגות. המיליונר מפאלם־
דרך ביקור בחורבות פומפיאה, לסורנטו. וספרינגס,
שישב בשולחן ממול, חייך חיוך
בון שמש נאה וצח, כאמור, אחרי הצהרים,
עקום — מן הסתם נזכר בימים בהם היד,
הגעתי לקפרי.
מוכר עתונים ברחוב. על שפתי אשתו הופיעה
בפוניקולארה, רכבת כבל, אתה מגיע מה־נהרה
שמימית, ואומברטו הזריז מיהר להצמארינה־גרנדה
אל קפרי הכפר, ושם, בין בתי
טרף אל שולחנם. כאן הכל חפשי, עליז, ידיהמלון
המהודרים, משכנם של מיליונרים בדותי,
משתפך, כמו במסיבה של החברה. איש
א חד מירחי־הדבש שלהם, תוכל למצוא את
טופח על שכם חברו. ואתה כה שמח שלואיג׳י
המלון הזול ביותר בכל איטליה, זול אפילו
קורא את מחשבות לבך ומניח עוד שני בקמאכסגית־נוער
— אצל סיניורה פרארו. נות־בוקים
על השולחן. רוח היין מזעיק אל שולך
ו כמה שעות עד לשקיעת החמה. מרחוק,
חננו את הסקוטי וידידו האוסטרלי — אנחנו
על ראש צוק תלול ונורא, המשתפך אל
באמת חברה בינלאומית. לא יכולתי לכעוס

־הבי־הכתפיים, עם הנערות היפות, לעזאזל. כי, כפי
שכותב עמים, פעם אהת כחיים הייביב לבקרי בקפרי,
•ום, ארץ השמש הצוחקת, מולז
הטוב וערש האהבה״ .־מה עוד •שנוסק לכל התענונות
הריחניים האלה אפשר גב לרכוש* בקפרי, בזיל הזול,

גנ דיי ב

על הסקוטי כאשר התחמק רגע לפני התשלום.

אלו הי םבש מי ם
עם הבקבוק החמישי, שוטח לפניך לואיג׳י
תכנית בלוי נפלאה למחרת — דוגית קטנה,
דיג, שחיה, קפיצה למערת התכלת. אשת המיליונר
מפאלם־ספרינגס מזמינה טנגו נאפו-
ליטני. היא אינה מחכה שאומברטו יזמין אותה.
היא נכרכת על צוארו. המיליונר מחייך
חיוך נואף ומסתכל בהנאה במחזה, כדוד זקן.
אשתו של בעל המלון מסאסכס מתקנאת באשת
המיליונר, קמה ממקומה, ניגשת אל
מוראלדי ונכרכת על צוארו. ראשה נח קלילות
על כתפו הרחבה, עיניה עצומות למחצה,
חולמות. יהיו לה זכרונות נפלאים מקפרי.
גם הנערה השוודית מוצאת לה שפה משותפת
עם ג׳ינו, וג׳וזפד, הקטן מסתפק בהולנדית.
הצרפתי אינו חושש מהתחרות. השמן
כולו חיוכים, כולו שמחה. הוא מביא בקבוק
כרסתני עטוף רפיה, טופח על שכמך
טיפחה עצומה, שותה את מחצית הבקבוק
בגמיעה אחת, מצטרף בקול לגמרי לא רע
אל הזמר, ומוזג את המחצית הנותרת לכוסות
הערוכות על השולחן. לא איכפת לך ברגע
זה מי ישלם אחר־כך, יש אלוהים בשמים.
אשת המיליונר מונחת, מתעלפת למחצה, בזרועותיו
החזקות של אומברטו. בקפרי לא
צריך לעבוד, רק הנשים עובדות בקפרי.
כן, עובדות ועוד איך. אני יוצא לשאוף
אויר צח. השעה מאוחרת, אך שלש נערות
איטלקיות, יחפות, במכנסים, ויפות, לעזאזל,
חופרות באת באדמה הקשה ומעמיסות על
חמורים שקי חול. יש להן הליכה נפלאה
ליחפניות-הללו, אם זוכר מישהו את סילבנה
מנגנו מהאורז המר, אבל הן עובדות. הרגלים
מוליכות אותך מאליהן אל ד,״טאבו״ — אולם
הריקודים.

״אני א שה ח פ שי ה־כן,
גם פה התקבצו כל החברה, בחורי חמד
כולם. גבוהי־קומה, דקי־גזרה ורחבי־כתפים,
עם סוזדרים מתוחים היטב ומכנסי־מלחים. הם
יודעים את אשר לפניהם. בקפרי לא צריך
לעבוד. הרומבה סוערת, ואלברטו היפה מפי
ליא בלהטוטיו את האמריקאית הקשישה במקצת,
היא מרגישה׳ לפתע שהנה נעשתה צעירה
בעשר שנים, או בעשרים. היא טופפת בפראות,
רוקעת בעקביה, מסתחררת, מרימה
את שמלתה וחושפת זוג רגלים שראו זמנים
יותר טובים, אך איש אינו צוחק, ואיש לא
ירכל — מי מכיר אותך 1
הצרפתיה הבלונדית שתויה. היא מתנשקת
עם פייטרו, וכלל לא איכפת לה אם לאחר
זאת, לקצב הטנגו הרך, מדגדג ג׳אנקרלו את
צוארה בשפמו. פעם אחת באים לקפרי, פנינת
הדרום, ארץ השמש הצוחקת, אי התכלת הנצחית,
מולדת היין הטוב וערש האהבה. בפתח
החשוך אומרת האמריקאית הקשישה:
שירייומ ייר•י״ ית- ,י 7י יייזיייייי י יכ*

אני אשר, חפשיה, אתה יודע, גם בעלי מבין
זאת. לא איכפת לה ששמעתי.
אני חוזר למאורת באכחום. אומברטו יצא
להראות לאשת המיליונר את ארמון טיבריום
בלילה. כל הקהל שר וצורח בהתלהבות. לפתע
אני נוכח שאני יודע ומכיר את כל שירי
נאפולי. השמן מקיש בתוף, הסקוטי רוקע
ברגליו, השוודית מכה במצלתים נושנות.
כולנו צועדים חבוקים אל ביתה של סניורה
פרארו. מי שלם 1אלוהים ישלם לו כגמולו.

1םכלנערת
וזוהי, כמובן, רק ההתחלה. אף על פי
שקפרי הנו אי קטן שבקטנים, יעברו ימים
רבים עד שתגלה את כל פינות החמד הזרועות
בו. כל בית וסגנונו המיוחד, קישוטיו
הקטנטנים, שלטי הקרמיקה שלו, מרפסותיו
הצחות, עמודיו הנאים. ואם תרד במורד
התלול אל המארינה־פיקולה, יתגלה לעיניך
המראה המפורסם שלה, הפאראליוני — שני
הצוקים המתנשאים מתוך הים בצדו של האי.
ולאחר זאת, עלה על ראש הפסגה, אל ארמונו
העתיק של טיבדיום, צעד על רצפות
הפסיפס העתיקות בין מכיתות העמודים ושברי
הקשתות אל הטרסה התלויה על בלימה,
על פי תהומות, והשלך אבן למטה אל
הים — השטוח כמה מאות מטרים מתחתיך.
אין ספק שטיבריוס ידע לבחור לו את המקום
בו עשר, מעשים אשר לא ייעשו, שלא
נכתבו על ספר הישר. ואם תרד אחר אל
מערת התכלת, בסירת מנוע, ותכנס אל אחת
הדוגיות הממתינות על פתחה, ותשתטח על
קרקע הדוגית כאשר תכנס בסכנת־נפשות
ושקשוק שלשלאות בעד הפתח הצר, ואחד
תתנער ותתפלא לשפע התכלת הקורנת וזוהרת
ממעמקים ומכל צד — בודאי שלא.
תשכח את קפרי.
וכשם שאי־אפשר שלא לשמוח בקפרי,
כך אי־אפשר שלא לקנות שם. בשום מקום
באירופה לא ראיתי נעלים כה נאות, סנדלים
כה מעודנים ושפע של שמלות קש ומשי״
לעזאזל. והכל ערוך כה בטוב־טעם ללא שמץ
של זולות, כי בני קפרי הם סוחרים מצויי־נים.
בקיצור — זהו זהו חלומה של כל
נערה בארץ.
בעיות הכלכלה של קפרי אינן מסובכות,
ולואיג׳י יודע את אשר לפניו. בבוקר, כאשר
ירדתי אל המארינד,־גרנדה לשוב אל נאפולי,
בעוד הכורמים והיוגבים והספנים יוצאים
איש לעבודתו, ישן לו לואיג׳י שנת ישרים. בערב
יקום, ימתח את הסוזטר על חזהו הרחב,
ובעין הנץ יבחין בטרפו בין כל קהל התיירים
בפיאצה, ויסתעד עליו בידידות. ואומברטו —
הוא יכון לנצח בלבה של אתת מפאלם״
ספרינגס, שתיאנח פעם ותשאל: זוכר, דאר־לינג,
את קאפרי? והוא יחייך ויאמר: שור,
דארלינג, בודאי שאני זוכר. אף על פי שרק
אלהים יודע מה יש לו לזכור. אבל, כמו
שאמר החכם מכל אדם, אשת־חיל מי ימצא,
אריודדרצ׳י4 ,זרי.

בולענת) את בן(ת) זוגן בעת נשיקותיך

(יב) נושק(תתך טובעני(ת)
רטביע(ה) את בן־(ת)־זוגו בעת נשיקותיו•

.2מה הוא האורך הממוצע של נשיקותיך ל

חצי שנייה שנייה שלוש שניות
חמש שניות
עשר שניות
שלושים שניות דקה דקותיים
חמש דקות
עשר דקות

אנשי כמעט־חמדע האמריקאיים ככד בחגד
אה כל הירכיים לקביעת אופי תאדם -התעם•־
ד,והי המקצועית, חייו החברתיים, נטיותיו
הפוליטיות -וכפ־כן, התנהגותו הפינית. מ ד
בוע שעבר החליטו׳להוסי־ז נדבך נוס?,למבחני
האופי: את פכהך הנשיקות, וכך כתב הפדעז*
לביכול שערך את. מכהן הנשיקות :״נשיקות
מגלותי את הכל, לבך האדם אישיותישל״נשיקות,
כפי שיש רו אישיות •של-קיל• או אישיות־שד-
הליכה. נשיקה יכול* לגלית׳ איך עובדות אוהדת

.7מה הוא סוג נשיקותיך המקובל 1

צ. מה הוא ריווח וקצב נשיקותיך?

שטנית סקרנית נלהבת תאוותנית סתיינית מלאת־תקוזה
מלאת־כביד
חסרת־יחם
רכה•

מאוורר יבש מימי מחשמל.

.8כיצד היית טגדימח) את נשיקותיך1

מארש אבל
קל ואיטי רומבה קצב הזזאלס
מכונת־ירייה
תנועה מתמדת.

קפואות קרירות פושרות חמימות חמות רותחות .־

.4מה הוא המיקום הטיפוסי לנשיקותיך ל

ע. באיזה מצס את(ה) מבכר(ת) לנשק ל

סיבוב מלא
חטיפה־מן־הצד
מלמעלה למטה
האגף השמאלי
האגף הימני
הישר לשפתיים.

.5איזה רקע אדעה) ם בבר(ת) ,בדרך כלל ז

קולנוע
בישיבה בהטייה בעמידה בריקוד.

,10 ולבסוך -כיצד את(ח) מגיכ(ח) לנשיקה?
(א) ככה־ככה

האבי שלו

האופי שלך. אדעה).נושקות) -ומסגירה) את
עצמך;זה ידוע, כמוכן) .אכל, כיצד אפשר לבחון
נשיקהל ועוד איך אפשר, לנשיקה יש רלחב
לאורך׳ ,עצמה ולחץ,׳.מיקום ואיתור, כין השאר
נשיקה כורכת יחד התגלות, הזמנה ודפיקות־יפי!
עמדדד! במבחן׳ .הנשיקות וגלה;׳) דברים
אודות עצמך עליהם לא חלמת מעולם!״ בין.אם
אותוינשיקומדען צדק יהין אם לאו, כדאי לעמיד
במבחן, אם לא יועיל, גם לא יזיק. אם אתנה! לא
נש קת מעירך, אתיה) יכול(ה< לעמוד במבחן בבי
זאת, הרי בטדה שלפחות הלמוד פעם עליהן.
ועכשיו, למציאות: לכל שאלה מספר תשובות־ברירה.
ם מן ו <*,כעיגול ..את התשובה המתאימה
לך. אהד היפידה עמוד זה וקראה; את איפי׳־ר -
כפי שחיי מתגלח בנשיקות..
.1מה הוא אופי נשיקותיך?

גן ציבורי
טרקלין מואר
מרפסת מוארת
אור יום
אור לבנה
אור מכונית
ללא אור.

הערה לעניין ;

.6באיזו רוח ארעה) נושק(ת) ,כרגיל 7
(א) מלאכית

!)12( 61

(א) משתמט(ת) מנשיקות.

)0 7 1

נושק(ת) מעט ככל האפשר.

(ב) רודף;ת) נשיקות.
נושק(ת) בעילה הקלה ביותר.

י(ג) מזייפ;ת) נשיקות.

נושק(ת) את אלה שאת(ה< אינן אוהב(ת<.

(ד) נושק(ת)־סטפטן(ית)
נושק(ת) ומודיע(.ה) לאחרים(ות).

• (ה) נושק(ת)־לחצן(ית).

<40 1 1

נושק(ת) בעוצמה רבה.

שונא(ת) נשיקות.

ממש מתעב(ת) נשיקות.

נושמתך מרתון.

שובתת) שיאי זמן בעו) נשיקותיך.

(ח) נושקת־רעדחית).
מסתחרר(ת) מהתרגשות מעת נשיקותיו

(ם) נושק(ת)־חוטא(ת).

׳10 9
1סו.
י 5גם!
4> 0 1 :א 4

׳)1( 01

(יא) נושק(ת)־ם ורף(ת<

כדי לבדוק את תאופי שלו (או שלה) ,כפי פ<חוא מתבטא
בנשיקות, כל שעליו לעשות הוא לקחת מבחן זה ולהשתמש.
בו כיומן

•114( 1

ו ( 1א;

2 :יפ 4א מג

44 8 :א £

• ע4־פ * 4נ ב ; 8441 -א? 1א 4 1

)15 €ז ( 6 1 6 3111 ! 41:1 1ת 1מ 4 £ 1ו ז 411א <34 . 4 £

י ( 9ם)

ג 4א 0ם

041.1:י -שסאסא 1א ־ -כ כ -׳ פככ 4 6 £ 4 6
; ׳0 61

•זס (א)

( 8 1א)

נ 41; 1א ׳£י

נושק(ת) תון הרגשת אשמה/.

(י) נושק(ת)־חולמן;ית).
עוצם(ת) עינין בעת נשיקות^ן.

מתהרהמת)
מתלהטן ת)
מם תחרר(ת)
מתרגשן ת)
פתעלם;ת).