גליון 897 מתאריך 23 בדצמבר 1954

המשפט בקהיר

סיפור הדייגים:הניצודיס

מ הו מו ת
בכפר

מנדא

פאמפ ני ני
מיגיעה

לישראל

ביזוכסלו תאוט־יו

ימז״ד: ס ס * סווסח

משוא בניס

ד״עררך מחושי
ארד׳ אמדי
ראש ממערכת

העולס

תנו כבוד דגיבוריס

שולים מזן

ה ־י רז

וירך סעמ -ריתדב

זידך פשט* ת טיס

ר.ע 1ב 1ע 1ן יזסצויר
לאי 1פורםצ ־ה
!״מגמל מכללי :
ב. ד .רדיז
דמי

גיריהסח

תל־* *3ב

אז א

סינן סבויז׳י־ס . :עוזעשדס•

העולם

הזה

דיכוע מ ר מי :

הגייר הדגשי :

ע סג מיי •ר ק

עפדאל בדמוד

י 1נ *•ס! ם * ת =ד * 0ר׳ע. יזזיזזד ב *ז. ני*ה נד״ .י •יי
נר״יי. ו־ז*י זיזי, מ זי •הנד. יי הנו ודמה זד *י 5535* .ס * רנד
ז סז ס סינז. סיי ד׳ כסת* .נד ה ם רססזדגג

ראש סלדכת הימה:

ר*׳* פזנדמת ירושלים :
דינו

*מיז

זזייס כ ד פי

8נהל מגדה :
דזיד הו־־יג

לורד מנוה :

ממזל ממלים :

ם*דו אור

ראש המנהלה ;
•ימח הדדי

לפני במד, ימיט הוזמנתי לחזיר, בר,צג־.
מרט־קצר צבאי בשם רקע אדום. הרקע׳ הוא
לסמל צה״ל, והצבע האדום מסמל בי ד,ח״־1
שייך ליחידך, לוחמת.
הסרט בא לזז־כיח את הקהל על זילזולו
בחייל הקרבי. היא מראה אה הנוער התל־אביבי
רוקד במועדון־לילה, שעה שהחייל
המרוח בבוץ יוצא לפטרול, רודף אחד׳
מטתנניב, נופל במארב ונפצע. והנה, בצאתו
מבית־החולים׳ הוא מטייל ברחובות תל־אביב
ואיש אינו שם את לבו אליי. בהרימי
את האצבע לבקש טרמפ, עוברות המכוניות
המהודרות על פניו ביעף.
הסרט, שבוים בהצלחה על־ידי הבמאי
הבריטי תורולד דיקנבון (תמורת עזרת צהי׳ל
לסרט נבעה 24 אינה עונה) ,הוא פשוט
בתכלית מוטר־השכל בולם לעיין. אני
מקוות שכאשר תהיה לך ההזדמנות לראותו,
תצא מן ההצגה מהורהר ותשאל את עצמי,
במוני, כמד, שאלות.
השאלה אינה חדשה. היא היתד, קיימת
עוד בשלהי מלחמת־ר,עצמאות.
אותה שעה הקשבתי לא פעם לסיפורים
המרים של חברי׳ שחזרו מחופשה קצרה
בהל־אביב, נתקלו באדישות סללית. הם
ידעו כי תגאי־החיים שלחם גרועים עו
אין שעור מן התנאים בהם חי חייל בעורף,
הנרדם במיטה נקיה, אוכל כראוי וחוזר
בל כמה ימיב לחברתו בתל־אבים. ואילו
הוא, האיש הקרבי, ישן בשוחות (אם בכלל),
צפוי בכל רגע לתפקיד הרה־מוזת, מזדמן
העירה רק לעתים רחוקות (וגב אז בלי
וישות, דרך חור בגדר).
איפה היה הצדק? איש העודף בא׳העירה
במדיו המצוחצחים, זכה להערצת המ ו,ת.
האיש הקרבי, מלוכלך ופסמודטם, נדחק
לפינה.
החייל הקרבי לא רצה המורה עבוי
סבלותיו המיוחדים. הוא לא רצה משבורת
יותר גבוהה (אף שיש הצדקה לבך) ,מזון
יותר טוב. חופשות יותר הכופית. הוא ידו
£הדבר אינו אפשרי. אולם הוא יבול היה
קווץ ש כי לפחות ובר אחד יינתן. לו, המי.י+ז^הכל:
ציון ברור, גלוי, שיבליט. אור,ו
לעיני כל כחייל לוחם. היה יזה ^דם הגיוני
׳־ וביצוע מאד.
ך , ,כתבתי. אז מאמר לוהט מאל על נושא
זה,־ .ושלחתיו תל־אביבת הוא הלך בדרך
כל גייר: אל הצנזורה המלחמתית, ומשם
אל הסל. נמצא כי אין זה מין הראוי לעורר
,את השאלה בשעת מלחמה. השבת־ אז
שזו טעות: גם בשער. מלחמה מוטב ללבי
,בעיה ולפתור אותה׳ במקום לתת לה להע־
|לות מוגלה בסתר. אך המאמר נעלם, לא
שמעתי אודותיו דבר.

׳ואילו הבעיה נשארה. היא חריפה ביום
לא פחות מאז.
החייל הקרבי מתהלך בינינו. הוא. דומה
לכל צעיר אחר, לכל חייל אחר. אולם ישנו
.הבדל אחד: מחר בלילה תשרוק המש־דוקית
באוהלו, הוא יקפוץ החוצה, יעלה
על מכונית דוהרת שתובילו לאי־ש ב. ואז,

ד.צל 5הראשי :
ח ם־51

וזבדי י,מערגת :

מ ״ פ. ח ״יי
דסדס יז*ר*י
סיז חם * 031 אחראי ס עבדי
וגרבי. מםו דיו ת. סלבי עבור
סידע מג הפתסנדספי ה מחד
לער כו• .
.רו-זז חבוסדת יסו מדס הל־ידי אדרי ד־רנבדעום
על־ירש
*ערב*

סין

משך כמד, רגעים גדולים בין חיים ומוות,
הוא יעמוד בדד מול מצפונו, מול חובתו,
מול הבורא.
זוהי חוויה גדולה מאד. אין דומה לה
בעולם. והאדם אשר האומה — אתה, אני,
כולנו — מעיזים לדרוש ממנו לעבור
אותה, חייבים לו תודה שאין לה גבול.
מה אנו נותנים לו תמורת זה? תנאי-
חיים גרועים בהרבה מזה של כל אדם
אחר — כי הרובאיבחיל־הרגלים סובל
מגשם ומשרב. זוחל על הארץ בתמרונים
אינסופיים, נשרט על־ידי קוצי האימונים
ומקבל לבסוף את צו־ההיכון בדיוק בשעה
שהוא מתכונן לאכול פלאפל ברחוב אלנבי,
תל־אב״ב. כן, זהו חלום גדול לאדם המטפס,
ברגע זה, בגבעות חברון, עמוס חגור וציוו
קרבי מלא.
הוא רשאי לדבר אחד, גדול ופשוט :
שבל אדם ברחוב, שבל צעירה בבית־הקפה,
תדע במבט הראשון כי הנהו, האיש שאין
שני לו׳ החייל הלוחם.
צה׳יל נתן לאיש זה את הרקע האדום.
לדעתי, אין זד׳ מספיק.
קידם כל, איש אינו שם לב לרקע, וחוששני
שמאות סרסים לא יעזרו. הרקע איני
סמל. אין הוא מדבר אל הלב. אין הוא
מספר סיפור.
שנית הרקע ניתן בהכרח ליחידות שלמות,
על בל חייליהן, לוחמים ובלתי־לוחמים,
ועל בן סובל מאינפלאציה מסוימת
אולם הבעיה זקוקה לפתרון. היא דרושה
למוראל של האדם הלוחם. היא דרושה גם
למוראל הכללי של העם.
אם יורשה לי להציע הצעה, דומני שיש
פתרין פשוט. ניסף על הרקע האדוב לסמל,
שיישאר כסו שהוא, יוציא צה״ל אות מיוחד
לכל חייל קרבי — קרבי ממש, היינו האדם
שיסתער על אויב כשהרובה המכודן בידיו,
או בשהטאנק מסביבו. או כנפי המטוס
משני עבריו.
אות זה לא יינתן לחיילי השרותיס, א2ילן
ביחידות לוחמות. הוא לא יינתן גם למפקדים
אשר אין תפקידם להימצא החת. אש
יעילה. הוא לא יהיה עיטור או אוודהצ־טיינות.
הוא ימלא תפקיד אחד ופשוט :
לומר לנו כי האיש הזה הנהו לוחם.
וכשמדברים אנו על סרטים צבאיים, הייתי
רוצה לצרף המלצה המה לסרט שהוא חוויה
לכל מי שראה. את המוות ביבשה, באויר או
בים. כוונתי לסרס האנגלי הים האכזרי.
פ־ שהתקומם בלבו נגד מאות סרסי־כזב
אידיאדטיים שהפכו ללעג את האמת הגדולה
של הקרב, מי שהתפוצץ למראה חייל הו-
ליבודי מנוקב־כדורים נואם על המולדת
רגע לפגי שבקו חיים לבל חי, מי שראה
מיץ עגבניות נשפך כמו מים על חזהו
הגברי של וואן ג׳ונסון המתקתק תחת אש
ד,־כאדם — איש למוד־בעל זה ידע להעריך
סרט שהוא שונה. סרס המראה בפשטות
את גדולתו הצנועה, את פשטותו העילאית
של האדם מול המתת.

ה שי חההטסישבתה בי א ה או תי למס קנ ה אח ת
וי חיד ה: אין ל נו כל סי כויי ם ל הני עלפשרהעם
הע רבי ם. ע לי נו לנ צלאתה הז ד מנו תהרא שונ הול כפו
ת ע לי הםאתהש לו ם ב כז ה. ע לי נו ל ע שו תזאת
בהקד םהאפש רי. בטרםית חז קו הער בי ם וי ת קי פו
או תני.

בי שרא לי הנמצא בניו־יו ר ק אני רו אהד. וגה
ק דו שהלעצ מי ל כ תו בשל רו תמספרעל הנ־ז־זדזגוכה
הממשמש ׳ ב א. דוו כ א בי מי םאלה הגי ע א לי הסכר
נדזילי א ש. שנ ערךעל־ידי ה מ שו ררר או בן א בינו ע ם
ו הו צאל או רעל־ידי ממשלתישראל. ר צוי ש בי מי
חיים כימקין, ציריד
חנו כ ה. י מי דיזברון לי הו דההמכ בי ומלחמ תו, ל א
נשבהנםאתמלחמ תנו א נו. בל נשכהאתנבו רי נו
אשדש מו תי הםח רו תי ם על ג לי־ עד ו מ צי בו ת, ה פזורב
תו דו ת לכ םעל פי ר סו םמהלךמשפטם של מ נב
עמק ובג לי ל. נז כו ראת
רים ב ה רי י רו ש לי ם
ה מו ס ל מי םבמצ רי ם ( ה עו ל ם הזה
היגי ה א חי ם
א זיהם ה צ עי רי ם איכר כ ל לו ל נו ב חייה םאת הדרך
.) 896שמע תי אתה שי דו רהמ קו רי שלמהלך הל
קו מ מיו ת.
משפטבר דיו קהיר וכמעטוהתפקע תי מ צ חו ק :
כינ ח ם ני ני, נ־ י ו ־ יודק
־ ביו ם הי הכהיל דו תי. כהנ לזי ל עין. עבד אל־נ
אסרוחב ריו היו מי טי בי םלע שו ת. אי לו פ נו

7 1מ 111

א ל אנ ד ריי ווי שינ ס קי ל פ ני מ ו תו ושא לו א ו תו כי צ ד
ד ע ז פז ר מ לי של פר? ט ת רוזנ ב רג ( ה עו לםד.זדי יי״׳ב״י^ט הו אאתמשפ טי ־ מו סקבה. הו א הי ה י כו ל
) 896ממר וי הי המשפט׳ .׳גוברות משסטזהלא
•.לתת ׳להם. עצות ר כז ת.
אנ ב. אני מ שו כנע כי תליית ה שי שהבק היר
מ ע ני נו ת. ה עי ה ר צור ת , ,נלוי׳? ׳העני ין. ה , ,טרסק
הנ דו ל זה רע ש ...איז ה רע ש ! !
ל א הנ חי תהמכת־ מווו עיל אי ר נזן ה אי כוו אן. להי ע
תונ אי נזזמר ו מו כשרכע תון ס בוי ם, שגי ל ה
פר. ה הו צ או ת ל הו רג. יג בי רו • את פ עי ל ו תו המחתר תי ת
כמה דבר ים ד שו בי ם, הת: כיף ה!.עם ערבר ב חו ש־ש
ל ה אי גון כפל -כפליי ם ויקצירג. אתי מי ש ל טונ ה
בו שז ה הר. נם ז ה הורה. א ך. האם כו לםצ רי כי ם
ש ל הבת הצב אי ת.
לי הודס בי ב ז קנו האדמדם כלהר,ת דו ב;ים מ א ;ולפים־
פליקם׳עוזרי, חיפה
למה דו ק א ני לו אתד ״ ר רוזנ ברג? ה רי א ני
חיים בארץשל פי קו ח פי ק טי בי. שלמערכת חו קי ם *ט כל ל ייט ד ש
כל כ ליי ם ש אי שלאשםלב לחם ו ש אי שלא לו ק ח
ה שג תי 592מ תו ך 602 הנ קו דו ת ש הו ק צ בו במב חן
או תםבר צינו ת. זהמצער. אךהאם קיים בעל הון
השכלי• שלכם ( ה עו ל ם הזה 895 ברו ר בי אינ ני
שלאהע בי ר רוו חיו ל חו ץ־ ל אר ץ?
נאו א ו קו פ אי ה עו ברב בי ת־ קו לנו ע. ה מ ציג סו ־
טיס מ וב הרי םבל בד. א ני אד ם בי נו ני ונו ר מ לי
חדי שטןהש חי תו ת שו ל ט בכל לל אמע צו רי ם
ל מ די, ואךי דו ע לי כי א ני מתקשהלח שו ב
ורק פהושם נזרק פ רו ר ע לו ב ל שו מ רי ה חו ק.
ב היו תי תחת לחץ. מ ב אן ישלה פי קשהאשמה
לא פעםמ תג לי ת ב רבי ם מזי מהלהבאתס חו רו ת
ה מיו צ רו תאצל נו, שהבא תן תג רו ם לסי-ירת מפע לי ם
הי א רק במב חן.
ו פ טו רי פו ע לי ם. צו ע קי םהמם. ה ש רי ם, מנ ה לי־נפתלי
קדמון* ,רושלי״ם
המשר די םמצטד קי ם :״ מי תהט ^ו ת. ה ס חו ר ה לא
לאחר ש ב חנ תי אתשכ לי ויו ד ע לי כי א ני נ און
תובא וכע בו ר ז מן קצר מו פי ע ה או תההס חו ר ה.
נז ד עז ע תי. ש ד מו ש מיי ם ! ניאו? ש כ מו תי מ בז בז
המפע לי ם נ סג רי םוה פו ע לי ם מ פו ט רי ם. אי ךזה :
אתכשר ונ ו תיו ה ע צו מי םבע בו דהחקל אי ת פ שו ט ה.
הרק בון חזק מהמנג נון. הו אמצפצףעלהע תונו ת
מ עו לםלא\ חשב תי ש א ני בן למשפחהכהמ כו בדת.
ודעת הקהל. אין כ ה שי עמודבפ ניו.
ונם תו צ או תהמב חני ם ב בי ת־ הספר לא נ ת נו מ קו ם
ו הנ ה לך אי זו עי סקהמפ לג תי ת פ עי מהב או פ ן
לתקוות. א כן. ת מי דאמר תי כי ה מו רי םאש מי ם.
י ח מי מלפ ני שני ם, הננו עהבאבקשל אי ־ חו קיו ת
עתה הני ע הקץ לחקל או תהטפ שי ת. ממחר אני
פו ר מ לי ת. או ת ה ״ מ ג לי ם ״ ב תו פי םומ חו לו ת. מ דו ע?
מ ת חי ללכ תו ב מהקר שי פ רי דאת תו ר תו הי ל דו תי ת
בי ב או תהמפ לנ ה קיי מי םחש בו נו ת פני מיי ם. ו ק בו ש
להפ רו פ סו ר איינ שטייין. הנני מ עני ק כז הלה עו ל ם
צהאחתמבקשת לח סל אתר עו ת ה. וכ לעםי שר א ל
הזה א ת הז כו תלפרסםאתמה קרי בהמש כי ם.
יו צאל צייד— ; מכשפה. ב די ל ע רו ך לוי הרע שני ת
יואב האדומי, ראשון לציון
לע ס קן, שחב ריו ה ש כי לו ל ה פי לו בפח.
אינני יו צאת מנ הרה רני למב היג ה אינ טלק טו או
ה לוי תני ם, ש ע שו אתה מי ליוני ם, שננ בו. ש ח מלית.
או לםבמב חן ה אינ ט ליננ צי דז שלכםצבר תי
סו אתהמדינה? האםאחדמהםנענש? האם
ע בו ר כל אחת מן דשא לו תאתמכ סי מו ם הנ קו דו ת
א חד מהםטעםטעם בי ת־ סו ה ר? ׳
ב מיני מו םשלז מן. הי ש י סו דלח שו ש כי. נתכח־נתם
אי -שםמצטחקהש טן ב צ חו ק חרי שואר סי ו הע ם
־ 2ה חני ף ל קו ראיכם?
צו הלו צוו ח ; תפש נו א ת הגנ ב ! רובל ה ב לי ם ..

הקומדיה המשפטית

ראובן ריטרמן, עורן־דין, תל־אביב

*בידן ה בציריך
בזמ נו, באשר פי רסמתםאת תו כני תמבצעישמ
עאל ( ה עו ל ם הז ה .) 877 היי תי מלאת קוו ת ג דו לו
תלהצלח תו. או לםאת מו ל, ל אחר ש שו ח ח תי עם
ש לו שהמצ רי ם צ עי רי ם. ה לו מ די ם כ אן ב צי רי ך.
נ נו זו ה ת קוו ת בליל.
ש לו שתהמצ רי םמש תיי כי םאלהמעמדא ליו
אתם חו ת רי ם — כ לו מרמעמדהצ עי רי םהמש כי לים.
אשר ינ ה לו א ת רזחיים ה מ דיניי ם של ארצם
ב ע תיד. הם ט ע נו בכל תו קףשהם, ו הנו הי ם אח ריה
ם אינ ם מו כני םלה כי ר בז כו ת הי הו די ם ל בו אלארץ
ה כ ריזו בי ישבדעתם לז רו ק
ולה תי שבבה.
א ת הי שרא לי םמןהארץ. א ם כי כ רנ ע אין להם
כל י כו לתלע שו תזאת. הם י ע שו זאתב עו ד חמיט.
ע שר. א ו אפיילו ח מי שי ם שנ ה, כאשרי הי ה?־הם
כו חמס פי ק להלח ם ב נו.
ל עו מתזאתט ענ נו ״ א ני וח ברי שהשתת פו בוי כו
ח. בי הארץ שיי כ ת לי הו די םזהאל פי שני ם.
ו אין לנו אפש רו ת ל חיו תאלאבה. עיכךה שי בו
המצ רי םשאיןזהמ עניינ ם שגו ר ש: ו ב כו חמן
הארץ ונ ע ד רנו ממנהמשךאל פיי ם שנ ה. לדב ריה ם.
י כו ל נו ל קבל אתהצ עו תהמעצ מו ת ה שו נו תולמ צו א
לנו בי תלאו מי ב אונ אנ ד ר. או ב או סטר לי ה. היינו
י כו לי ם ל חיו תשם יו ת ד טו ב ...יתר על בן. המצ רי ם
לאהיובכללמוכ ני םלה כי ר בנו כעם. הם א מ רו
כי ישאמ רי ק אי ם בני הד ת הי הו די ת ו אנג לי ם
בני. הדת הי הו די ת. אכלעםי הו די אינו קיים
בכלל. ל ב סו ף. ה בי עו המצ רי םאת. ח ש שו תי ה ם
מ פ ני השתל טו ת פו לי טי ת. אד ת ע שיי תי ת. ישרא לי ת
עלדמרחב.

העולם

הבבא

— ג י עי ו <י*0י*ו׳

דד״ה לצרכן
.״זמרוואלד היא מכונה המשתמשת ב־וואקום
(חלל ריק) לשם מילוי תפקידי
הדמוקרטיה.
״זמן־וואק״ יעלה את יעילות המנגנון
הדמוקראמי לשיא חדש, יאפשר לדורות
הבאים לצחוק על התהליכים הדמוקרא־סיים
הפרימיטיביים הנהוגים בישראל עוד
״דמו־וואק״ הוא מכשיר זול — אחרי
השקעה יסודית של כמה מאות אלפי
דולארים הוא יחסוך למדינה מליוני
ל״ י — את כל הוצאות הכנסת ומשכורות
הח״כים ואת ב מי ה 800.000 ימי העבודה
ביים בחירות. כן יאפשר ״דמו־חאק״
להעביר 120 חברי־כנסת לעבודה פרו־דוקסיבית
״זמו־חאק׳׳
הוא המוח האלקטרוני
הדמוקראטי שיבוא במקום הכנסת. אחרי
שיסופקו לו הנתונים הנכונים על ף.וצ־אות־הבחירות,
יערוך. דמו־זזאק״ לבדו

עדה ויינשטיץ, ירושלים
הקוראים קז־מון, האדומי וויינשטיין מפחיתים
בערן עצמם. עצם העובדה שהם
נמנים עם משפחת קוראי העולם הזה היא
עדות נאמנה לגובה רמתם השכלית•

העתון אשם ככד
א ת מו ל ד׳יו א צ לי או ר חי ם. כי בד ת־ או ת ם בעוג־ז
לדא בו ני חרב הם א ב לו אתמח צי ת ו ,׳נו לקחי׳:
א ת זז מנ שעםהמח צי ת ׳סנותר־ז לבר-ים• •חלבי
ל ה כני ס או תהל מני ר ת ־ ה מיזנון. ה מני ר ה הית־ז מ לא
ה בניי רו ת והמנזם לאנ בנ ם. דחפ תי א ו תו ב בו ח.
ו הו אנפלארצחוה עונ ההת פו ררהלר סי סי ם. הנול,
נאמדבארבע לי רו ת ׳־ ברא ליו ת. ד היינו כ דו לרוח צי,
ל פי הנבער ה ר בי עי. הו א י סע ר־ לי ליינ ב לו ם ול הב־דיל
סטער ־ מנדל בוי ם ) .עתהא ני דו רשמכם להה־זיר
לי ס כו םזה. ב צי רו ף 100פ רו טו ת. ש הו צ א תי
על מכתבזה, היו תואתםאש מי םבכל. בי ה אי ר•־
חים י ד עו ש א ני קונ האתה עו ל ם הז הבק בי עו ת
ו ב או ל ק רו א בו. אתד מי בז בוז ז מ ני הי קר ומח צי
ת ה עונ השנאכלהלאאד רו שמבם. היו תואני
לבק
מ סונ ללה חזי ר ל או ר ח׳ מנ ה אחד, א פיי ם
רם. ל א כו לאת. ה עוגו תשלחםול בז בז אתז מנ ם
ואת ז מ ני ).

גרשון הורן, נתניה
להיפן, ננמו? לאורחים מנה אפיים. אס
יואיל הקורא הורן לשלות לנו את כתובתם,
נחתים אזתס על העולם הזה, נדאג
שקללת האוחזים תנה גם אותם.
את כל ההצבעות על הצעות־החוק ור,הסתייגויות
שיועברו דרכו .״דמו־נואק״
מסוגל לטפל ב־ 1385 הצעות־חוק, כולל
150 הסתייגויות לכל אחת, תוך 60
שניות.
..זנזו־נואק״ יהיה יעיל יותר מכל כנסת
קיימת. אחרי שיסופקו לו הנתונים הנכונים
על הריבוי הכבעי בקיבוצים וב־ערים,
הקמת שיכונים מפלגתיים, תקציבי
הבחירות של המפלגות, הרכב לשכות*
העבודה במעברות, העריה והירידה, חלוקת
כספי המגבית למפלגות השונות וכו׳ —
יוכל, דמו־וזאק״ לערוך לבדו מראש את
הבחירות לכנסת שיתקיימו ב־, 1955
1963,1959 וכן הלאה, למשך מאה השנים
הקרובות. בצורה זו אפשר לבדוק לגבי
כל הצעת־הוק אם לא תתקבל מיד על־ידי
״דנזו־וזאק, אם יש לה סיכויים להתקבל
בזמן מן הזמנים תוך המשים השנים
הקרובות
״דמו־חאק״ אינו זקוק לכוחות עבודה.
הוא זקוק רק למטפל אחד, שיתמנה עלמי
במדד,משפט העליון• המטפל יספק
לו את הנתונים הסמאטיססיים הנכונים,
ויכבל ממנו את התוצאות אין שום
אפשרות של טעויות, סטיות, ושאר ה־
׳פגמים של הברי־כנטת אנושיים.
קנו אד ,״זמו־וואדר — הביטוי הנאמן
של הדמוקראטיה הישראלית !

העולם הזה 897

עוד בימים קדומים ביותר היתד, בקעת בית־נטופה
המוריקה המפתח הכלכלי והאיסטרטג־לבל
איזור הגליל. הבקעה המשתרעת על שטח
של 240 קילומטרים מרובעים והמוקפת הרים
גבוהים, אשר מגינים עליה מפני הרוחות, היתד
מאז ומתמיד מקום ׳מצויץ להתישבור: .
המים היו מרובים. האדמת היתד, דשנה.
כיום עובדים בבקעה גיאולוג וארכיאולוג.
הם פועלים תוך שיתוף הדוק. הראשון מספר
כי בתקופה טרום־היסטורית היתד, הבקעה אגם
מים גדול. השני מגלה כי בימי הבית הראשון
והשני בנו יושבי הגליל בבקעה בריכות־מים
ענקיות, אשר הירוו את צמאונם והשקו את
שדותיהם בתקופות של מצור, או בצורת.
על פסגת הר נישא, מעל לכפר הערבי מנדא,
נראים עדיין שרידי המבצר העברי העתיק יודפת.
מגיני המבצר נכנעו ללגיונות הרומאים,
החבושים קובעי־נחושת רק לאחר שאזלו טיפות
המים והדס האחרונות. בשבוע שעבר שבו
והופיעו למרגלות אותו הר אנשים חבושים
קובעי־פלדה. גם הפעם הדהדו בחלל־ד,אוויר זעקות
של כאב ושנאה — וגם הפעם התנהל
המאבק מסביב לדם ומים.
השעה היתד, שעת־צהריים של יום ה .,אחמד
שאנאווי, בן ד ,62,אחד מגכבדי כפר מנדא,
ישב בבית האבן שלו, אשר בקצה הכפר ולגס
קפה מהביל. לצדו ישבו אשתו ובנו, מוסטבה.
שאנאוזי שוחרר זה עתה מכלא שפרעם יחד
עם 100 מגברי כפר מנדא.
התסיסה בכפר הקטן התחילה עוד לפני דמן
רב, כאשר הגיעו לבקעת בית־נטופה הגיפים
הראשונים של תכנון הנוים לישראל. אחדים מן
האנשים שבאו בג׳יפים טיפסו על ההרים, החזיקו
בידיהם מוטות ארוכים. אנשים אחרים
עמדו מרחוק, התבוננו במוטות דרך שפופרות.
אחר הגיע למקום ציוד כבד, ואיתו באו אנשים
נוספים, שטיפסו על ההרים, אספו אבנים
בעלות צבעים שונים. בקצה המערבי של הבקעה
הוצב מגדל קידוח, ומכונותיו סאנו יומם
ולילה. עתה ידעו יושבי הכפר כי הקיץ הקץ
על שלוותם.
במהרה נודע ליושבי הכפר פשר כל הפעי־לור:
אדם מיצק־גוף בא לכפר מנדא, הראה
ליושביו מפות ותוכניות, הסביר להם כי הבקעה
עתידה להפוך לאגם אחד גדול. הוא הסביר
גם כי כאשר יכסו המים את הכפר, תדאג
הממשלה לשיכון התושבים, תקים בשבילם העתק
מדוייק של הכפר המקורי — במקום אחר.
באן ח״ ח. בא! נם1ת1״האנשים שישבו במשרדי תה״ל, עסקו בתיב־

השכוע געשו הרוחות ככפר הקטן אשר כעמל, בית-נטופה.
מנועי־מכוניות טירטרו. נשים צרחו. אכניס התנפצו על קובעי-
פלדה ואלות ירדו על גולגלות אדם. היה זה קטע חדש כטרגדיה
עתיקה: התנגשות המדינה והפרט, זכויות-הכלל מול זכויות־היחיד.
טרגדיה זו התחוללה ככל ארץ, עת הפקיעו השלטונות את
אדמותיהם של איכרים, המעורים כקרקע, לצורכי פיתוח. אולם
ככפר מנדא נום!! עדיה תכונה מחריפה שכעתיים: אי־האמון של
הפלאחים הערכיים כי מדינת-ישראל תמלא את הכטחותיה כלפיהם.
כני מנדא האמינו כי אם לא ייאחזו כציפורניהם כאדמת אכד־תיהם,
ינושלו כליל. בך הפכה כרכת־המים לקללת-הכפר.

נון המיס בארץ, לא התעלמו מעדינותו של המצב.
לא היה זד, סוד שיושבי כפר־מנדא אהבו את
אדמתם, ממש כמו כל האכרים האחרים. ככל
האיכרים האחרים, אשר אדמותיהם עמדו בס־כנת־הפקעד,
רצו גם בני כפר מנדא להשיג
את הפיצויים הטובים ביותר. ועוד משהו: הם
לא רצו לקבל כפיצוי קרקעות נטושים, הנתונים
תחת פיקוחו של האפוטרופוס. לא היה להם
כל רצון לרכוש לעצמם אויבים מעברו השני
של הגבול.
המצב היה עדין באמת ובתמים. אולם בעיני
הגיאולוגים וההידרולוגים היתד, רבעייה העיקרית
לא בעיית הדם, אלא בעיית־המיים. תום־
ניות־ר,השקאה הגדולות העסיקו אותם עשרים
וארבע שעור. בימימה, לא הותירו להם פנאי
לחישובים אחרים.
על אף כל זאת נערך בכפר מנדא מסע־תע־מולה
נרחב. האברים הוזמנו בזר. אחר זה לקריה
הנצרתית (נזוסקובייה) ,כובדו בקפה חריף
ובסיגריות־ ריח.יו.ת, נשאלו איך יהיה ברצונם
לקבל פיצויים, כאשר תדרוש הממשלה את האדמה.
אחדים
מבני־הכפר ביקשו כסף. אחרים דרשו
קרקע דשנה במקום אחר. היו גם שביקשו
עדרי כבשים ועזים. אולם כל אלה היו רק מיעוט:
חלקם הגדול של 1700 התושבים סירבו
לדון על מכירת אדמותיהם, לא רצי לעזוב את
הבקעה :״כאן חיינו, וכאן נמות 1״

ם 8דדימסוגחדש
בינתיים התקדם ביצוע התוכנית של אגם
ביתינטופה. ד,מממשלה היתר, מעוניינת לשים
קץ למשא־ומתן ד,מיגע עם הכפריים. אולם כדי
לעשות זאת היה עליה לקבוע תחילה אח ערכם
הכלכלי של נכסי־הכפר.
במהרה הופיעו בכפר מנדא מודדים מסוג
חדש. הם לא טיפסו על הרים, אלא עברו מבית
לבית, מדדו, רשמו טורי ספרות בפנקסיהם
השחורים, אחר נעלמו כלעומת שבאו. כארבעים
בתים ומדדו באופן זה — וליבור. התושבים
נתמלאו בחששות כבדים.
הם שמעו כי גם בכפרים אחרים באו פקידי־ממשלה
ומדדו את הבתים והחצרות, והם ידעו
את !משמעות־המדידות: בכל אותם כופרים
גורשו התושבים ׳מבתיהם בכוח, והבתים פוצצו.
זה אירע גם בכפר ברעב, על הגבול הלבנוני.
״במקרה שלנו, לא חשבנו שהכפר יפוצץ׳״
אמר אחמד שאנאווי בלגמו מן הקפה ,״חשבנו
שהבתים יימסרו לעולים חדשים, היות ולאחר
השלמת האגם תה ה חשיבות־הבקעה גדולה
מאד.״

נסיגה: שער
כפר מנדא

העוי׳נז

הימה הרביעית של
עוד בימים הראשונים לקיום מדינת־ישראל נצבה לפנית
בעיית־המיס בכל חריפותה ובהירותה: בה בשעה שבגליל
העליון זרמו המים מן ההרים, נקוו לביצות ממאירות, צמאו
השטחים העצומים של הנגב לכל טיפת־מים. היה צורן
דחוף להזרים מים מצפון הארץ לדרומה.
פרופסור קליי לאודרמילק, המומחה העולמי לבעיות
המים ושימור־הקרקע, חקר את הבעייה, הציע פתרון מצויין :
הקמת אגם־אגירה מרכזי גדול, שיהיה קשור עם אגמי־אגירה
אחרים בצינור ענק. כל אגם כזה יהווה חוליה בשרשרת,
אשר תעביר את מימי הירדן לפאלוג׳ה, אשר בנגב.
כאשר נגשה ממשלת ישראל לביצוע התוכנית, גילתה כי
קיומים רק שני שמחים מתאימים לכריית האגם המרכזי :
• עמק יבניאל, אז
• בקעת בית־נטופה.
הגיאולוגים והמודדים סרקו את שני השטחים משך חמש
שנים תמימות, הגיעו למסקנה כי בקעת בית נמופה הינה
המקום האידיאלי להקמת האגם, הן מפני שמימי הירדן
יכולים לזרום לתוכה ללא שאיבה והן מבחינה גיאולוגית :
הוברר כי אדמת הבקעה אינה מאפשרת למים היקרים לחלחל.
חברת
תכנון המים לישראל, שהינה ממשלתית למחצה,
קיבלה את מסקנות החוקרים, הגיעה להחלטה גורלית :
בקעת בית־נטופה תהיה לאגם־האגירה המרבו, בישראל, שישתרע
על שטת של 22 אלף דונאם, יכיל סססו מיליון
מטרים מעוקבים של מימי הירדן והגשמים*.
ביצוע התוכנית חולק לששה שלבים :
* כמות מיס גדולה יותר מזו הנצרכת כיום על־ידי המדינה
כולה.

שדאל

• הקמת סכר באורך של חצי קילומטר בקצה המערבי
של הבקעה. שלב זה כבר נסתיים, והאגם אשר נוצר על־ידי
הסכר הספיק לקלוט במשך שתי עונות־גשמיס למעלה מ־
8000 מטרים מעוקבים מים׳ ,כל המים נשארו במקום, היות
והאדמה אינה מאפשרת חילחול.
• הקמת בריכה נסיונית, בעלת קיבול של 15 אלף מטרים
מעוקבים, כדי לבדוק את מידת החילחול בדפנות האגם.
הקמת הבריכה ובניית הדפנות יימשכו עונה איחת.
• הרחבת הסכר והגבהתו, במטרה להגדיל את קיבול האגם
7־ 90 מיליון מטרים מבזוקבים.
• איטום דפנות־האגם. תהיה זו העבודה הקשה ביותר.
העובדים יצטרכו להעזר בכל הנסיון שנרכש בעת הקמת
הסכרים השונים בעמק־איילון ובנגב.
• השלמת בניין הסכר. בסופו של דבר יהיה עובי הסכר
240 מטר וגובהו 44 מטר. כמויות האדמה והאבנים, שיוש־קעו
בבנייתו, יוכלו להספיק לסלילת כביש מעולה מתל־אביב
ועד קהיר.
• איטום הצד המזרחי של האגם: בעייות החילחול בצד
זה של האגם גדולות בהרבה מאשר במקומות אחרים.
מפ?{ל מי 0ארצי. הטיית חלק של מימי־הירדן מדרום
גשר בנות־יעקב לתעלה פתוחה, באורן של 44ק׳׳גו, שתימשך
אל קצהו המזרחי של אטם בית־נטופה. מקצהו המערבי
של הא*ו יועברו המים באמצעות צינור ענקי (קוטר של
2.70 מטר) למרחק של 142 קילומטרים, עד לפלוג׳ה. משם
יתרמו המים לאורן שלוחות־צינור קטנות יותר לנקודות
שונות בנגב ובערבה.
ביצוע התוכנית יימשך 20 שנה.

אורות כחשכה: העכודה האי;טנסיכית כסכר כקעת כית־־נטופה נמשכת גם כלידה

במשך חודשיים לא נראו המודדים באופק.
אולם בי ם ג׳ שעבר בשעות הבוקר, שוב
הופיעו במקום שני ג׳יפים, והאנשים שיצאו
מתוכם התחילו למדוד את הבתים- .הגברים
נמצאו אותה שעה בשדות,״ סיפר שאנאווי,
״אבל ומודדים נעצרו על־ידי הנשים, שרגמו
א, תם באבנים. המודדים והשוטרים שליוו אותם
ה יגישו כי כוח־התושבים עדיף, הסתלקו.
הם שבו והופיעו כעבור שעה, לאחר
שהגיעה תגבורת משטרתית מחיפה, נצרת
וטבריה. אותה שעה כבר היתה כיכר־הכפי
מלאה אדם. הפעם לא היו שם רק נשים
וילדים. מרב ת הנאספים היו גברים. הם
נאספו מסביב לנואם שניצב על דוכן גבוה,
הלהיב את ההמון להתנגד לשוטרים ולמורדים.
שבועיים
לפני כן קיבל כל אחד מן
התושבים הודעה שמכתב רשום ממתין
לו בדואר. אחדים הלכו וקיבלו את המכתבים•
כל מכתב הכיל את אותו הנוסח :
אל תתנגדו למודדים שלנו. אין אנו מתכוונים לגזול את בתיכם. אנו רק מודדים
אותם כדי לקבוע את ערכם, בהתאם לסמכויות
שניתנו לנו על־ידי שר־האוצר.״
רבים לא הלכו לקבל את המכתבים. הם
ברבו לקבל אותם אפילו כאשר בא שליח
מיוחד לכפר, החל לחלק אותם מבית לבית.
הם קרעו את המעטפות לגזרים לעיני
השליח- .המכתבים היו חתומים על״ידי
אדם בשם אורי,״ טען שאנאווי- ,אין אנו
מכירים את אורי. הם לא נחתמו על־ידי
משרד הפיתוח. אין אנו רואים בתה״ל מוסד
ממשלתי.״

י ל לו ת ז שאגוח
על כן התנגדו התושבים בכל כוחותיהם.
״לא היו לנו כל כוונה ורצון לעורר מהומות׳״
אמר אחד מפקידי תה״ל ,״גם המשטרה
לא היתד, מעוניינת בכר• הכוח העיקרי
של השוטרים נשאר מחוץ לכפר׳ ורק חלק
מן השוטרים נכנס לכפר יחד עם המודדים.״
אולם המון הכפריים כבר היה משולהב
ו סער ביותר. באוויר הדהדו יללות־נשים
ושאגות־גברים. אחר שרק סטר אבנים באוויר
ונחבט בקובעי־הפלדה של השוטרים. גם
הפעם נאלצה המשטרה לסגת.
אחר באה התקפת־הנגד: טנדר משטרתי
מצוייר ברמקול פרץ אל תוך הכפר המורד,
ציווה על התושבים להסתגר בבתיהם. מקלע
ברן הוצב על אחד הגגות ושלח צרור
קצר לחלל־האוויר. מיד לאחר מכן נכנסו
לכפר 20 מכוניות־משטרה.
הצרור שנורה באוויר היה משכנע יותר
משאגת־ר,רמקול. בכפר נשתררה דממת מוות.
התושבים נפוצו לכל עבר. רוב הגברים
צייתו לפקודה, חזרו לבתיהם, חיכו לשוטרים.
אחדים מן התושבים לא נכנעו, נמלטו
לכרמי־הזיתים, אשר על מדרון ההר. מיד
יצאה יחידת משטרה לסרוק את הכרמים.
127 מבני־הכפר נעצרו.
הפצזעים נעלם!
הידיעה על המאורעות בכפר מנדא פשטה
על־פני כפרי הגליל במהירות הבזק. מיו
שסיפרו כי העצורים הועברו לשפרעם ברגל,
הוכו מכות־רצח בהגיעם לשם. סופר גם
כי אחד העצורים נפצע בירייה. אולם כאשר
הגיעו עתונאים מקומיים וזרים למקום,
וביקשו לראות את הפצועים, לא מצאו אף
פצוע אחו. הקומוניסטים הנצרתיים התכוננו
לארגן הפגנת־מחאה, אך התוכנית
מתה ׳מוות טבעי: איש לא הופיע. הנצרתיים
היו למודי נסיון - :למה לנו להתערב
בעסקי־אחרים?״
העצורים הוחזקו במשטרת שפרעם משך
יומיים וחצי. בינתיים המשיכו המודדים
בעבודתם, נתקלו רק בהתנגדות פסיבית
של התושבים הנותרים. כאשר נסתיימה
מלאכת־המדידה, שוחררו 100 מן העצורים.
27 נותרו בכלא. הסיבה הרשמית: הס
נחשדו בהסתה למהומות.
בסוף השבוע שעבר השתרע כפר מנדא
לרגלי ההרים, דומם ורוגע כתמיד. האווירה
ששררה בכפר העידה על רתיעה מפני כוח
עדיף. אולם לתושבים לא היתה כל כוונה
לנטוש את עמדותיהם.
״לא איכפת לנו אם המים יציפו את האדמה
שלנו. אנחנו אפילו לא דורשים פיצויים
מן הממשלה,״ אמר סעיד עבאם טאהא,
אורחו של שאנאווי ,״אנחנו מבקשים רק
שהממשלה לא תישב אותנו במקום אחר.״

₪ 1ו שער!

״אך ד,אינכם מבינים שהמים יבואו ויכסו
את כל הכפר?״
״כן׳ אנחנו מבינים. אבל רק אז נעזוב
את המקום. נישאר תמיד כמה מטרים מש־פת־המים.
נעזוב רק כאשר יגיעו המים
אלינו, לא לפני כן ! ״
אחד מאנשי תה״ל משך בכתפיו :״אץ
אנו רוצים שהם יעזבו את המקום לפני
ההצפה. אנו רוצים רק שהם יהיו, מוכנים
לרגע, בו יתעורר הצורך לישבם במקום
אחר — אם יתעורר צורך כזה. אבל קשר.
מאד להסביר להם את הדבר.״
ואכן לא היה קל להסביר את הכוונות
הטובות לבני כפר מנדא, אפילו בשעה
שהכוונות ה ו טובות באמת: הם פשוט
לא יכלו לשכוח את הנסיון המר של כפרים
אחרים, שסולקו מאדמותיהם ונושלו לחלוטין.
אולם עתר. היו התושבים בטוחים
כי המצב רציני. עשירי־הכפר התחילו לה־

זרו?ן״החוק ן לאחר גמר הפעולה מצטלמים השוטרים ברצון, מחכים לפקודת הקצין לחזור לתחנה קבוצת ערבים
ע.מדת במרחק מז, צופה לעברם. בפעולת כפר מנדא השתתפו למעלה ממאה שוטרים, שבאו לשם ב־ 20 מכוניות.

החיים ככפר נמשכו גם לאחר שנעצרו הגברים והועברו למשטרת־שפרעם.
הנשים עסקו בעבודות היומיומיות הרגילות, הילדים השתדלו
למלא כמיטב יכולתם את מקום אבותיהם ואחיהם. הילד הנראה בתמונה
זו כשהוא רכוב על הסוס, יוצא למרעה יום־יום עם הצאן.

קפה לאורחים מגישים הכפריים אפילו כא־ לאחר הקרם יושב סעיד עבאס טאהא ליו ביתו, מתענג על קרני־שר
מצב רוחם אינו מרומם. מוסטפה רג׳ה השמש החמימות. הוא אינו מאמין בכלל כי אכן קיימת באמת תוכנית
מכבד בקפה את האורחים שביקרוהו לאחר ש להציף את כפרו במים. הוא משוכנע כי הממשלה רוצה למסור
שוחרר ממעצרו עם אביו, אחד מנכבדי תכפר. את כפר מנדא — ,בו הוציא לחמו בזיעת אפו — למתישביס חדשים.

התצ לו ם של בקעת בית־נטופה מקרבת הסכר בפינה הצפונית־מערבית, כשהפנים כלפי ים
כינרת והגב מופנה לעבר הים התיכון. הבקעה הגדולה עדיין כמעט ריקה ממים, חוץ מחלקה

המערבי (השטח הכהה מימין באמצע) .ההרים אשר מסביב ישמשו קירות לאגם המלאכותי
הגדול והמים יציפו, במשך חזמן, את כל השטח, כולל כפר־מנדא (לרגלי ההר, שמאל למעלה).

ת צ פי ת

במדינה

וכי הזכויות שמורות)

.אם תצליח ישראל לקשור יחסים דיפלומטיים עם סין
העממית, תקשור גם הודו יחסים עם ישראל. בין הסיבות שמנעו
בעד ממשלת ניו־דלהי מלקשור יחסים הדוקים עם ישראל היתה גם העובדה
שהמדיניות הישראלית היתה פרו־מערבית מדי. היחסים עם סין העממית ידאו
בעיני ההודים בנסיון לשנות מדיניות זו.

.ממשלת ארצות-הכרית לא תשנה את מדיניותה לגכי
ישראל, למרות הלחץ החזק המופעל עליה על־ידי הנהגת המפלגה הרפובליקאית,
החוששת כי הקו המדיני הנוכחי ישפיע לרעת המפלגה בבחירות לנשיאות, בשנת
.1956 אולם יש יסוד להניח כי שר־החוץ האמריקאי, פוסטר דאלס, יבקר בישראל
כשנה לפני הבחירות, יבטיח הבסחות מרגיעות, במגמה להחליש את שיתוף
הפעולה הציוני־דמוקרטי בבחירות לנשיאות.

.נציגים ישראליים רשמיים כארצות-הברית ייזהרו כעתיד

שלא להתערב כתעמולודהכחירות שם, לאחר שנזף משוד־החוץ האמריקאי
באנשי השגרירות הישראלית על התערבותו של פקיד ישראלי בבחירות
למשרת מושל מדינת ניו־יורק. האמריקאים לא נקטו כל פעולה ממשית נגד
האיש ר ק מפני שהוא לא היה דיפלומט, אלא פקיד של גוף ישראלי רשמי.
.אל תצפה לבואה המהיר של אניה גרמנית לארץ. אנית-הפרי
פרגמון, שהיתה בדרכה לארץ, הוסטה לא מפני שלא התאימה לתפקידה (כפי
שטענה הממשלה) אלא מפני שנתברר ששוררת התמרמרות רבה בחוגי הימאים
נגד גרמניה, בגלל תקרית שקרתה לימאי ישראלי שנאסר בנמל גרמני אחרי
שהתקומט עם גרמנים שגידפו את היהודים. יש להניח כי הממשלה תפריח כמה
פעמים שמועות על בוא אניות גרמניות, כדי להרגיל את דעת הקהל לרעיון כי הדגל
הגרמני יתנופף מול חוף הארץ.

אולם אין ספק בי אניות גרמניות יגיעו כסופו של דבר לגמל
תל־אביב, דבר שהוסכם עליו בחוזה השילומים. ישראל לא תעז להפר סעיף
זה, מחשש פן תספק לגרמניה עילה מצוינת להפרת ההסכם מצרה.

.בבחירות הבאות לכנסת יצביעו רק 75 מכלל כעלי זכות־הכחירה,
לעומת 83 שהצביעו בבחירות הקודמות, אם יתאמתו
השערותיהם של עסקני המפלגות השונות. עסקנים אלה טוענים כי בוחרים רבים
אינם מוכנים להשתתף בבחירות הבאות, היות ואין כל מפלגה, אשד בעוח
הם מוכנים לצביע.
• היחסים כין הפלגים השונים של מפא״י ישתפרו כזמן
ה ק רו ב כי ותר, לאחר שהשביעה הקמת מוסדות הבחירות את רצונן של כל
סיעות המפלגה, כולל התנועה הקיבוצית. כל הגורמים, כולל בי. ג׳י ,.נתחייבו
שלא להניח לחילוקי הדיעות הפנימיים במפא״י להשהות את ההכנות לבחירות.

• ייתכן בי המכון הישראלי למחקר חברתי שימושי יתבקש
על ידי אחת המפלגות לחקור מה הם הדברים המעניינים כיותר
את הציבור הישראלי. בין השאר תרצה מפלגה זו לדעת מה עומד במקום
הראשון מבחינת ההתעניינות: ענייני כלכלה, בטחון, או מדיניות־חוץ. המחקר
יעלה כמה רבבות לירות.

.תקופת-הזוהר של מוניות השירות כתל-אכיב קרובה

לסיומה: עיריית תל־אביב התחילה בביצוע החלמות וועדת־התחבורה שלה,
תסמן תחנות למוניות השירות, בצורה שלא תאפשר להן כל קיום.
.מחירי-המבוניות כארץ ירדו כמידה ניכרת, לאחר שיוקמו
שני מפעלים נוספים להרכבת מכוניות, יוחל בהכנות להקמת מפעל שלישי :
אפשרויות הייצוא לא יספקו עבודה לכל המפעלים, יכריחו אותם להפנות חלק
מן התוצרת לשוק המקומי. מעריכים כי המכוניות היקרות יוזלו ב־סססו ל*׳.

• ייתכן כי הסתדרות-העובדים תשתה פעולה עם בעלי-הון
פרטיים כהקמת המפעל הישראלי הראשון לייצור מכונות
כתיבה. החברה החדשה לא תהיה מוכנה להסתכן בהתחרות עם חברות־חוץ,
תנסה לקבל מראש הזמנות מן הצבא, הממשלה וצרכנים גאולים אוזרים.

.משכורות עוכדי-המדינה יועלו כמידה ניכרת, אד רכים

מן העובדים יפוטרו לאחר העל^ת פריון־העכודה וייעולה, אם
תקבל נציבות שירות־המדינח את הצעת שרי־הצ״ב בעניין זה. בינתיים שוררת
בנציבות הדיעה כי ההצעה ניתנת לביצוע רק לגבי כמה מחלקות ממשלתיות,
לא לגבי כל משררי־הממשלה.
.האיש העולה כהסתדרות הוא אהרן בקר, ראש המחלקה לאיגוד
המקצועי. בקר, ולא מרדכי נסיר, המזכיר החולה של הסתדרות העובדים, הוא
האיש שגילה את שלטונו על מועצות הפועלים, כשהעביר בהן את ההחלטה על
י -הקפאת השכר.
0הסום עלול לחזור לשדה״הקרב. מומחים אמריקאיים הגיעו למסקנה
כי הסוסים והפרדות, שאינם קשורים לכבישים ואינם זקוקים לחומרי־דלק, ימלאו
תפקיד חשוב באזורים שהופצצו על ידי פצצות אטומיות. לכן ביטלו את דרישתם
לחיסול׳שתי דיביזיותיחיל־פרשיות תורכיות, ואף הסכימו להקמת דיביזיה רכובה
יוונית.

• הפסדי יומון מפא״י ,״הדור״ ,הגיעו למאות לירות ליום.
מזכירות מפא״י החליטה לכן להפסיק את הופעתו בהקדם האפשרי — שבוע
אד שבועיים לאחר הבחירות לכנסת השלישית

• אם אתה מתעניין בתולדות חייהם של אישים יהודיים,
תשמח לשמוע על פרסומו הקרוב של רומן אודות היהודי וולטר ראטנאו, שר
החוץ הגרמני־הלאומני בראשית שנות העשרים, שנרצח על־ידי נאצים. מחבר
הרומן ; יוחנן טברסקי, הידוע בספריו על אישים יהודיים כאוריאל אקוסטא
ומרדכי עמנואל נוח, האיש שרצה להקים •מדינה יהודית בניו־יורק.

העם

• לחץ גדול מצד הנציגים הערביים
בבון, אשר ארצותיהם מהוות כיום שווקי־ענק
לייצוא הגרמני המשגשג.

מאז נשא האדם הקדמון את עיניו אל
השחקים, אל השמש, מקור כל עושרו,
נוכח בחרדה כי הימים הולכים וקצרים
בסתו. הלילה המנצח גדל ובולע את היום.
אולם ביום העשרים ואחד בדצמבר באה
הגאולה — השמש חוזרת בה, מנצחת את
הלילה. הימים הולכים וגדלים. העולם ניצל.
עובדי האלילים קידשו את השבוע הזה,
והם הורישו את שמחת־הטבע של נצחון
השמש לדתות העליונות. הדר. היהודית,
בת ארץ־ישראל, קשרה אותה עם חג החנוכה
— חג לאומי המנציח את נצחון המכבים.
הדת הנוצריה, אף היא בת הארץ, קשרה
אותה לאגדה הפשוטה של לידת הרב הצעיר
מנצרת, אגדה שכבשה מאות מיליונים •מסביב
לכדור הארץ.
קילומטרים רטובים. זכרונות חנוכה
הם זכרונות יבשתיים — נצחון קבוצות־המלחמה־הזעירה
של החשמונאים על צבא־היבשה
היווני, אולם חנוכה תשט״ו עמדה
בסימן המאבק עם הים.
עם שחונך במסורת יבשתית טהורה, דרוש
לו זמן להתרגל למחשבה כי עיקר בטחונו,
עיקר ׳משענתו, על הים. בניגוד למלחמת־המכבים,
עלולה מלחמה עתידה למצוא
את אחד משדות־הקרב המכריעים שלו על
הים — לאורך מאות הקילומטרים הרטובים
של עורק־האספקה הישראלי, הנתון להתקפה
אוירית משדות־ד,תעופה הקרובים של
אפריקה הצפונית ולהתקפה ימית מתותחי
אניות־המשחית המצריות, שהן העדיפות,
לפי שעה, על כל יחידה ימית ישראלית.
כאשר הופעלו המפעלים הישראליים
קשורים עם הים — משפט־הראווה בקאהיר,
שהיה משולב עם המצור הימי המצרי בסו״
אץ; סיפורם המזעזע של שני דייגים שתעו
במרחבי הים וכמעט מצאו בהם את מותם
(ראה רפורטג׳ה) והסיפור הטראגי עוד יותר
של הילד שקפץ •מן הסירה — ולא הגיע
אל החוף (ראה להלן).
הים הוא אכזרי. אולם בינתיים הוא השכן
הטוב ביותר של ישראל. אכזרי ובוגדני
כאהובה, ייכנע הוא למגע הגברי של עם
שייצא להדבירו.

״לא עכשו ולא בעתיד.״ עובדות
אלו נודעו גם לציונים הכלליים, עוררו
אותם ללחוץ על הממשלה לזניחת כל התוכניות
לקשירת יחסים דיפלומטיים עם גרמניה
המערבית. המניעים של הצ״כ היו
לא רק אידיאולוגיים, אלא גם מפלגתיים-
פנימיים: הם ראו בחברת־השילומים סניף
של סולל־בונה, שאפו להחלישה בכל מתיר.
למפא״י לא היתד, ברירה: היא לא רצתה
להפוך את בעיית־השילומים לנקודת־מוקד
במלחמת־הבחירות בינה לבין הצ״כ. יחד
עם זה היה ברור לה כי משקלה של גרמניה
בזירה הבינלאומית גדל עד כדי כך שהגרמנים
לא יסכימו לכל הסדר למחצה. הממשלה
נכנעה לדרישות הצ״כ בשקם, הצליחה
לשמור את כניעתה בסוד משך שבועות
מספר.
הסוד נתגלה רק השבוע, כאשר הכריז
שר הפנים, ישראל רוקח, בכנסת :״אין
כל כוונה ...ליחסים דיפלומטיים עם גרמניה
המערבית״ .לא עכשו ולא בעתיד״.״ היה
זה ניגוד גמור להכרזותיו הקודמות של
שרת כי ״אין דיון כרגע בבעיית היחסים
עם גרמניה.״
הציונים הכלליים היו גאים בנצחונם. אמר
אחד מעסקני הצ״כ המרכזיים :״איני
יודע אם זהו הישג לאורך ימים, אבל במשך
השנים הקרובות אין כל סיכויים שהדגל
הגרמני יתנופף מעל לבית־הנשיא בירושלים.
לעומת זאת היו דיפלומטים ישראליים
בטוחים שהגרמנים יקיימו את הסכם השילומים
בדייקנות גרמנית, כלשונו, מבלי
לתת להבא הנחות שלפנים משורת־הדין.

דונ 31ה מירו

מדיניות
מהפסד. שקטה

כספי
מאבק 13 קא•
כאשר הופעלו המפעלים הישראליים
השונים במלוא הקיטור, כדי להזרים את
ביכורי הייצוא הישראלי לחוץ־לארץ, נוצר
צורך דחוף בבנק למטבע זר, שיממן את
הייצוא. הממשלה היתד, חסרת־אונים בשטח
המימון, נשאה את עיניה לעבר גופים
כספיים פרטיים. התעשיינים והיצואנים הישראליים,
האחים מאייר הבינו את הרמז,
הגישו לממשלה תוכנית מושכת: הם יקימו
בנק לייצוא, יכסו את כל סכומי המטבע
הזר הדרושים ממקורות־חוץ.
התוכנית לא נשאה פרי: ארבעה בנקים
גדולים, בתוכם בנק לאומי לישראל, יצאו
לקרב נגד הקמת הבנק החדש. הממשלה,
שהיתר, תלויה בחסדי הבנק הלאומי, נכנעה
ללחץ. בעיית מימון היצוא נשארה ללא
פתרון.
התחרות חריפה. בחודש שעבר, לאחר
שהוקם הבנק הממלכתי (העולם הזח
)895 והממשלה השתחררה מתלותה בבנק
הלאומי, נתחדשו המאמצים לפתרון בעיית
מימון הייצוא. הממשלה שבה ורמזה כי
הקמת בנק לייצוא תראה בעין יפה, גרמה
על ידי כך להתחרות חריפה בין גופים
כספיים שונים.
בראש המתחרים עמדה חברת ההשקעות
האמריקאית אספל, הפועלת בשיתוף עם
ר,סתדרות־ר,עובדים. אנזפל הציעה להקים
בנק בעל הון יסודי של 10 מיליון דולר.
הממשלה לא היתד, מוכנה ליצור תקדים
על־ידי הוצאת רשיון להקמת בנק חדש.
אולם החברה האמריקאית־הסתדרותית מצאה
פתרון גם לכך: היא תוכל להקים מחלקה
מיוחדת למימון־הייצוא בימסגרת בנק־הפו־עלים,
הקיים זה מכבר.
לא פיגרו אחרי אמפל גם האחים מאייר.
חלוצי תוכנית הבנק לייצוא. הם ניגשו
לביצוע התוכנית במרץ רב, הצליחו לפתור
את, בעיית הרשיון באורח מקורי: הם
קנו את בנק הופנונג החיפאי על כל מניותיו
וציודו, יקימו..סניפים בכל ערי־הארץ, יציעו
מחדש לממשלה להקים בנק לייצוא.
בינתיים יצטרך איגוד משקיעי־הון מחוך
לארץ, שפנה גם הוא בבקשה להקים בנק
לייצוא, להסתכל במאבק הבנקאי מן הצד,
אלא אם כן יזדמן גם לו לקנות בנק קיים.

״דבר שמושכים אותו ללא קץ, סופו
לגווע,״ אמר •בימים אלה אחד מאנשי הצ״כ
המקורבים לממשלה. דבריו היו סיכום קולע
למהפכה השקטה שהתחוללה בשבועות האחרונים
במשרד־החוץ הישראלי, בכל הנוגע
ליחסים עם גרמניה.
עוד לפני חודש היה כמעט ברור שישראל
תקשור יחסים דיפלומטיים עם מערב־גרמניה,
לא יאוחר מראשית שנת .1956
דיפלומט ישראלי שנכח בקבלת הפנים,
שנערכה לקונראד אדנואר בביתו הניו־יורקי
של ד״ר נחום גולדמן, אף אמר זאת לקאנצלר
הגרמני במלוא־פה. יחד עמו יבאו דיפלומטים
ישראליים למחצה, שישבו בקלן,
במגע עם שירות־החוץ הגרמני, דנו אתו
על קשירת־יחסים מודרגת בין שתי המדינות.
אולם בשבועות האחרונים חל קלקול פתאומי
במנגנון ההתקרבות הישראלית־גר־מנית:
הגרמנים סירבו להגדיל את רשימת
סחורות־השילומים לשנה הנוכחית, טענו
כי הם יזדקקו לכסף רב כדי להקים את
הצבא הגרמ.י מחדש. הם דחו את כל
הבקשות הישראליות למתן אשראי, עשו
קושיים גדולים בהזמנת סחורות־שילומים
מסויימות. מנהלי חברודו־,שילומים, ד״ר
פליכם שנער והלל דן היו משוכנעים כי
העיכובים בביצוע הסכם־השילומים נבעו
אך ורק מלחץ גרמני להחשת יצירת הקשרים
הדיפלומטיים. דעתם היתר, אחת: בי־צוע־ההסכם
יתקדם במלוא הקיטור ברגע
בו ישבו נציגים גרמניים בירושלים ונציגים
ישראליים בבון.
לעומת זאת העבירו אירגונים יהודיים בינלאומיים
לממשלת ישראל אינפורמציה מנוגדת
לגמרי. לדברי אירגונים אלה חלו העיכובים
בביצוע ההסכם לא מחוסר קשרים
דיפלומטיים, אלא מכמה וכמה סיבות אחרות:
• האנטישמיות שגברה לאחרונה בגרמניה׳
כתוצאה מהתחזקות המפלגות הניאו־ המרצעוהשק
נאציות.
ד״ר יוסף פיקר היה פקיד ממשלתי וותיק
• תעמולה גוברת והולכת של מרבית ומנוסה. הוא היה עוזרו הנאמן של דב
מפלגות האופוזיציה נגד השילומים לישראל. יוסף במשרד האספקה והקיצוב, נתמנה

המ שק

העולם הזה 897

מאחורי הפרוטוקול שד

עשרה גברים וצעירה אחת ישכו כתא המסורג של אולם כית המשפט
הצכאי בקהיר. ההאשמות נגדם נשמעו משונות, שייכות יותר לפיליטץ
של ילדים מאשר לעניין של חיים ומוות. אף לממשלת מצרים לא היה
איכפת. היא התעלמה מהתנצחויות ישראל ואיומי ח״כיה, מהתערבות
משלחות זרות ומאלפי מברקים: המשפט היה דרוש לה לצרכים פנימיים.
לעומת משפטם של האח־ם המוסלמים
(העולס הזה )896 היה משפט 13 הנאשמים
בריגול למען ישראל עניין משני, כמעט
צנוע. בעוד שעל דוכן השופטים במשפט
הראשון ישבו חברי מועצת ההפיכה, היו
שופטי 11 היהודים• קציני־צבא רגילים. אמנם,
הקדישה העתונות המצרית את כותרותיה
הראשיות לתיאור המאורע — אך ליום
אחד בלבד. יומיים לאחר פתיחתו, לא זכה
המשפט אלא למקום המוקדש בדרך כלל
לסיפורים סנסציוניים רגילים.
העתונות הזכירה כי היה זה המקרה
השני שבו עמדו נאשמים ציוניים בפני בית
משפט מצרי, לתת דין על מעשים ׳מחתרתיים
בלתי־חוקיים שביצעו על אדמת מצרים.
בפעם הראשונה היו אלה שני אנשי לח״י
אליהו בית־צורי ואליהו חכים (המלם הזה
ו )89 שרצחו את הנציג הבריטי לורד מוין.
הפעם, התרעמו כותבי המאמרים, התנכלו
הציונים למצרים עצמה.
בכתב האשמה נאמר: אברהם דר, קצין
שירות הריגול של צבא ישראל שנשלח
במיוחד למצרים, כונן כנופייה של 12 יהודים
מקומיים שמטרתה היתה להעביר סודות
צבאיים, כלכליים ומדיניים ממצרים לישראל,
כדי לאפשר לישראל למקוף את מצרים
ולחדור לתוכה.
חברי הב;ופיה, לדברי האשמה, הקימו
בתי מלאכה לייצור חומר נפץ, הניחו פצי
צות־תבערה במקומות ציבוריים וכן התקשרו
עם אויבי מצרים.

שורת הסניגורים והקהל כאולס כית-המשפט
מפילים —
השלישית פרצה בכיסו של צעיר יהודי׳,
שעה שעמד להכנס לקולנוע די ו, במרמה
האירופי של אלכסנדריה הסמל חסן עוואד,
שתפקידו המיוחד היה לעמוד בפתח הקולנוע
ולשמור פן ינסה מישהו להגניב פצצות
פנימה, אץ לעזרת הבחור האומלל, עז,־
להעבירו אבמבולנם לבית־החולים. תוך כדי
כך, נפל מכיסו החרוך של הצעיר נרתיק
של משקפיים.
הנרתיק, בתוספת כמה גראמים של חומר
תבערה, הבהירו מיד לבולשת כי בין פילים
נתנזון והדליקות המסתוריות קשר הדוק.
היא עצרה אותו לחקירה.

-סתםכבה...־

בבאי מאלכסנדריה מעיד על תבערה בקולנוע
— לויקסור —

אי בתה צי ה חז
״משפטם של נאשמים אלה,״ הכריז התובע
פכרי עבד אל־נביא׳ בעל ההופעה הקפדנית
וחבוש טרבוש אדום לראשו ,״הוא
משפטה של הציונות ...הציונות קמה על
יסוד האיבה לערבים. תחילה תקפה את
פלסטין; אחר כך קבעה כקו מדיניותה
כל דבר העלול לגרום נזק לערבים. מצרים —
לב העולם הערבי — היתד, למטרה ראשונה
של האיבה הציונית.״
משך שעתיים נאם התובע. הוא צייר
תמונה מפורטת של הקבוצה, פעולות־ה,
הקשר שלה עם ישראל דרך ״משרד ראשי״
בפאריס, שלבי החקירה, וידויי הנאשמים.
לאימות דבריו, הודיע, יש לו 25 עדים
שישפכו אור על אחת הפרשות האפלות
ביותר בתולדות המשפט המצרי, יפקחו
את עיני האזרח־ם על פעולות הריגול, אשר
איש מהם לא שם לב עד כה.
יושב ראש בית המשפט, במדי אמירלאי
(אלוף) של חיל־הרגלים, נתן את הפקודה,
העדים החלו מופיעים. סיפוריהם היו כמעט
זהים. אחרי הופעת העד החמישי. כבר
לא היה להם מה לחדש. אולם הם המשיכו
להופיע, להוסיף פרסים ופרטי־פרטים על
מעשיהם של סוכני ישראל.

הכי ס בו ע ד
המיבצע הראשון של המחתרת הצי׳נית״
• שנים ברחו, לדברי המצרים, לישראל.

בסופו של דבר למנהל־המשרד, על אפם
ועל חמתם של הפקידים, שהיו גבוהים ממנו
בדרגה. אולם המינוי בא במאוחר: במהרה
נולדה הקואליציה. משרד המסחר והתעשיה
עבר לידי ברנשטיין. דב יוסף נתמנה לתפקיד
שר הפיתוח. ד״ר פיקר פרש ממשרתו,
נתמנה לתפקיד סגן מזכיר הממשלה ומרכז
וועדת השרים הכלכליים, נעלם מאופק הפעילות
הממשלתית•
רק בשבוע שעבר שב המרצע הקרוי
פיקר ויצא מתוך השק הממשלתי: התברר

מאותו רגע ועד הופעת ה־ 11 בבית המשפט,
התנהל הכל לפי כללי הסיפור הבלשי
הקלאסי. קשה היה להבין כיצד יכול היה
כל זה להיות אמיתי. בביתו של נתנזון
גילו הבלשים מעבדה לצילומים, מעט חומר־נפץ
ותמונות של ידידי העצור. הם הכירו
מיד אחד הידידים: ויקטור לוי, סטודנט
להנדסה חשמלית ומתווך.
לוי נעצר, הובא לחקירה, הודה כי —
יחד עם נתנזון — ביצע את שורת ההצתות.
״מדוע?״ שאלו החוקרים. מפני שהאמ ן,
כאזרח מצרי נאמן, כי אמריקה פועלת נגד
האינטרסים של מצרים .״למה, אם כן, הבער־תם
גם את משרד־הדואר?״ המשיכו החוקרים
לשאול .״סתם ככד״״ היתד״ לדברי
התובע, תשובתו של לוי ,״לשם התמחות-.
נתנזון ולוי הודו כי היה להם שותף
שלישי: רוברט דאסא, פקיד בן .21 דאסא
נעצר אף הוא, מסר שמות נוספים. תוך
ימים אחדים, הגיע מספר העצורים לכמה
עשרות. הם רוכזו בקהיר, הטיפול בהם
הועבר לידי שרותי־הבטחון, שלא היססו
להשתמש בכל צורות הלחץ. אחת העצורות,
ויקטורין ניניו, ניסתה להתאבד ; עצור שני
קפץ מחלון בשעת חקירה. אך לקהל הרחב
לא נודע הרבה.

11יהודיםשיסזשיים

השופטים נשבעים

לפני התחלת המשפט

— לויקמורין

היה הנחת חומר תבערה בארגזי־דואי במש־רד־הדואר
הראשי של אלכסנדריה. שלושה
ארגזים נשרפו, אחד העובדים נכחה בזרועו
.״אנח:ו לא ידענו עדיין שזה מעשה
של מרגלים,״ קבע העד, קצין בולשת אלכסנ־דרוני
,״אבל רשמנו את הדבר וחכינו.״
הם לא חיכו הרבה. כעבור כמה שבועות,
פרצה דליקה במשרד לשבת־המודיעין של
השגרירות האמריקאית בקהיר. התבערה

נגרמה על־ידי אותו חומר ש־צית את תיבות־הדואר
באלכסנדריה. הבולשת שוב רשמה
את הדבר וחיכתה. שוב פעלה ה״כנופיה״ :
הפעם — בלשכת המודיעין האמריקאית באלכסנדריה.
לאחר כיבוי הדליקה, גילו החוקרים
את גורם התבערה נ נרתיק של משקפיים,
אשר בו הונח חומר כימי מיוחד.
שתי הדליקות הבאות ארעו באולמות-
קולנוע אלכסנדרוניים, לאחר צאת הקהל.

כ• הוא היה עסוק משך חודשים רבים
במחקר מעמיק על פעילות חברות הסקריפ
בארץ. מסקנות המחקר: מרבית. תעודות
השי וחבילות־המזון הן הברחות. יש לחסל
את חברות הסקריפ השונות במהירות האפשרית,
להקים במקומן חברה אחת, שתהיה
נחונה-לפיקוח ממשלתי חמור.
השבוע היה ברור כי הממשלה קיבלה
את מסקנותיו של פיקר: טבעת המצור
על 27 חברות הסקריפ הפועלות בארץ
נתהדקה על ידי כמה וכמה הגבלות חמו
רות.
המשקיפים הכלכליים היו משוכנעים
כי הגבלות אלו יאלצו את החברות להתחסל
גם בלי צו מגבוה.

ה ת רו עהלאנש מוו ה
חודש ספטמבר 1954 מצא את שר־האוצר,
לוי אשכול, במצב בלתי נעים: נתגלה כי
אינדכס יוקר־המחייה עלה במשך תשעת
החודשים של השנה ב־ 15 נקודות ,,בה
* נז־ 2! 2נקודות ל־ 227 נקודות.

לא היה זה מקרה שהמשפט התחיל דווקא
במועד שהתחיל. לפני כן, ניקר במחשבה
הציבורית המצרית רק נושא אחד: תליית
מנהיגי האחים המוסלמים. גם בעולם המוסלמי
סערו הרוחות נגד מעשיהם של ראשי
ההפיכה דמצרית; לגמאל עבד אל־נאסר ושותפיו
היה דרוש נושא חדש להסיח את דעת־ההמונים.
הם בחרו ב־ 11ה״מרגלים״.
המשפט התמשך בעצלתיים חדגוניים. יחד
אתו נמשכו המשפטים נגד מנהיגי האחים
הנמוכים יותר. בע־ני רוב האזרחים המצריים׳
היו שני המשפטים נעדרים מתח ועניין.
אולם המשטר עצמו ישב על חבית חומר־נפץ;
כל רגע עלול היה לקרות משהו,
שיצריך תגובה מהירה ואכזרית מצד קציני
ההפיכה. במקרה זה, יהיו זקוקים ל3ושא
צדדי, שילהיב ויעסיק את דעת הקהל. היו
כל הסיכויים כי פסק־דין חמור ואכזרי
נגד 11 היהודים עלול להראות לקצינים
כאמצעי מצויין לצורך זה.

בשעה שאשכול הבטיח מעל במת הכנסת
כי האינדכס יעלה במשך השנה ב־ 12 נקודות׳
לכל היותר.
המצב לא הביא את שר־האוצר לידי יאוש.
עוד נותרו לו שלושה חודשים עד סוף
השנה, בהם יוכל לנסות ולהוריד את הא־נ־דכס
המתמרד. אמנם הוא לא היה מסוגל
לצוות על מחלקת־הסטטיסטיקה לחשב את
יוקר־המחיה לפי רצונו. אולם הוא הקציב
סכומי־כסף ניכרים בסובסידיות לבננות, שעועית
ירוקה וכרובית, הצליח להוריד את

*7חם-עע^\1ק*7/דה
* 9ר 1סז/

במדינה האינדכס באופן מלאכותי ב־ 4נקודות בחודש
נובמבר, תתכונן לבשר על כך בתרועת־ניצחון.
התרועה
לא נשמעה: בסיכום שנערך
השבוע התברר שמאמציו של אשכול היו
לש א. הסתדרות העובדים, שהיתר, מוכרחה
לפצות את העובדים על הקפאת שכרם
בהסכמי־העבודה לשנת ,1955 הבסיחה להם
להגדיל את תוספת־היוקר, דרשה מן האוצר
להכליל באינדכס גם את התיקרות שכר
הדירה, החל מחודש אפריל השנה.
שר־האוצר היה נאלץ להיכנע. הכללת
התייקרות שכר־הדירה העלתה את האינדקס
ב־ 5נקודות, במקום 4הנקודות, שהורדו
על ידי הסובסידיות. ההבטחה שניתנה
בכנסת לא נתקיימה: עליית אינדקס יוקר
המחיה הסתכמה השנה ב־ 16 נקודות.

ירו שלים

וקולדה־למריחה־ליבר
אהובה על כלם. אין כמוה
לארוחות בוקר וערב ולכרי־כים
לבית־ספר ולעבודה.
קנו עוד היום להנאת כל
בני־המשפחה ולקבלות אורחים
— קלה למריחה על
עוגות וכל דברי אפיה.

מבצע ״ כבקשה ״!
השבוע, בשבת שלפני חנוכה, החליטו
לוחמי מאה־שערים ללכת בדרכי המכבים,
לנקוט במבצעים טקסיים. המטכ״ל של נ־טורי־קרתא
יזם התקפת־מצח למען השבת,
נקט בתכסיס מצויץ: בכרזות ובהכרזות
מעל דוכני בתי הכנסיות בישר לקהל
המאמינים על עריכת תפילת מוסף הפגנתית,
במרכזה של ירושלים, ליד בניין העמודים
ברחוב יפו.
הניזתם של אלופי החרדים כי איש לא יהין
למ וע בעד יהודים מלערוך תפילת מוסף־
של־שבת ברחובה הראשי של העיר הקדושה,
ויהיה זה אפילו נוכח חנויות מרפאייהרג־ליים,
הארנקים, בגדי הגברים, הפרחים ואביזרי
החשמל של בניין העמודים.
אך מפקח מחוזי לוי אברהמי, מפקד
משטרת ירושלים, עדיין זכר מאד את תלמודי
משולחן־החול. ברגע שנודעו לו ד,הכ־נות
על ההתקפה היזומה של גדודי בלוי
פתח הוא בהתקפת־נגד חפוזה: קציניו ושוטריו
יצאו למאה שערים, עצרו, למעצר־מניעה
של 48 שעות (מיום ששי בבוקר
עד ליום ראשון בבוקר) את כל מכה נטורי-
קרתא, ממפקדי מחלק ת זועקי ה״שאבעס!״
עד לאחרון סמלי כיתות משליכי האבנים
במכוניות־מחללות־השבת.

דכיר*ד/ד,

1 9 9 ,7ח ה גי ח ן

התקרית היחידה: מעצרו של נער סאה־שערים
בן ,15 שהכין פעולת־נקם במכוניות־מחללות־השבת
בצורה מקורית ביותר. שעד,
שחבריו המעטים זעקו ״שאבעים \• דפדף
הוא בספר תנ״ך רב־דפים, קיפל מדי פעם
את הדף, שמספרו היה זהה עם מספר המכוניות
האחרונה שחלפה ברחוב הירושלמי
השובת.

צבא
חבטחהכט חו ני ת
בשבוע בו הודיע מגהל משרד־ד,בטחון,
שמעון פרס, על כלי הנשק החדשים שיונהגו
בצה״ל — סופרבזוקה וררנ׳׳ס (רובה־רמון־נגד־טנקי)
,הודיעו עחוני גרמניה כי
משרד הבטחון שלהם הצליח למנוע הנהגת
כלי־נשק לא כל כך חדשים בצבא המערב־הגרמני
העתיד.
דר שפיגל (הראי) ,שבועון־חדשות לאומני
היוצא בהמבורג, לא דסתפק בהודעה
זו, גילה גם, במפורט, את סוגי הנשק, בו
רצו ארצות־הברית לצייד את הגרמנים. היו
אלה כלים שהיוו, כסי שהתבטא פעם ראש
מחלקת התכנון של המטכ״ל האמריקאי
•סכנה לכל חייל, שייאלץ להלחם נגד אויב
המזויין בנשק חדיש״.
הכלים, שאת קבלתם הצליחו הגרמנים
לדחות :
• מטוסי פ־ 80 ום־,84
• טנקי שרמן ופרשינג מיושנים,
• מקלעים בינונים בעלי קירור מים,
• תותחים נגד־מסוסים בעלי קוטר של
5,7סנטימטרים.
אך גם בגילוי זה לא הסתפק דר שפיגל,
הוא ידע מה שלא ידע מטכ״ל צה״ל. הודיע
דר שפיגל: הנשק הנחות אמנם לא יימסר
לגרמנים, יועבר, במקום זה, חינם־אין כסף
לצבאות מצרים, עיראק, סיאם, הפיליפינים
וישראל.

פרשת קסטנר
מת• ד*עו המשר פו ת
פסק־הדין במשפט היועץ המשפטי נ. מל*
כיאל גרינוולד, יינתן תוך חודש ימים. יהיה

רק ס ו רי ו ת

קצין־משטרה מבקש;טור־קרתא לשוב לביתו
אפילו נוכח חנויות מרפאי־רגלייס, ארנקים, בגדי־גברים ואביזרי־חשמל

הידועותב אי כו ת ן

המשובחת1

״לאן אדוני ד!ולך?״ מאה השוטרים
שחסמו את הגישות לרחוב יפו ואימונו
הטקטי של אברהמי, לשעבר מפקד בארגון
ההגנה, גברו על קציני־קרתא, עשו את השבת
האחרונה לשקטה מזה חודשים. וס־שהבחינו
חוליות השוטרים שהוצבו במרחק
חמישים מטרים אחת מהשניה בלבוש
שטריימל (מזנבת) עטוף טלית ונושא סידור
תפילה נע לעבר רחוב יפו, שיגרו לעברו
את מפקדן (סמל או קצין) ,שניהל, דרך־
קבע, דו־שיח קצר ומנומס עם טייל הבוקר.
דוגמה :
הקצין: שבת שלום, אדוני.
הטייל: שבת שלום.
הקצין: לאן אדוני הולך י
הטייל: מה זאת אומרת? להתפלל מוסף

הקצין: בבקשה לחזור הביתה.
טיילי־הטליתות נטולי המפקדים חזרו
(בבקשה) הביתה, אם כי הספיקו להשמיע
כמה זעקות־גנאי לעבר צלמים זריזים־יתי־על־המידה
שדחפו את עדשות מצלמותיהם
לתוך פניהם, כמה קריאות ״שאמנם 1״ מסורתיות
למכוניות חולפות.

אשר יהיה, הוא לא ישכך את סערת הוויכוח
הציבורי שקמה עם הדיון בפישת קסטנר, ש*
היכר, גלים, ההולכים ומתפשטים עדיין.
האחרון בהם נגע במשרפות אושוויץ, בו
ד-,פסקה, כביכול, ההשמדה ההמונית תחת
לחץ־עקיפין של ד״ר רודולף קסטנר. סיכמו
השבוע ניצולי אושוויץ ומחנה בירקנאו הסמוך:
אם כי משלוחי יהודים לאושוויץ התקיימו
כמעט עד לתאריך פינויו מפני הרוסים
( 17 לינואר )1945 הרי פסקו ארובות
ארבעה כבשני אושוויץ לפלוט להבות־אש
ותמרות־עשן כבר בראשון לנובמבר ,1944
ייתכן מאד לפי פקודתו של מפקד ההשמדה
היינריך הימלר.
יתר־על־כן: כמה אלפי יהודי גיטו טרזינ־שטאם,
שהובאו לאושוויץ במחצית נובמבר,
נהנו מיחס מיוחד, זמני, הסר כל תקדים :
המשפחות לא הופרדו והושארו להם כל חפציהם
האישיים.
יחס זה לא ארך זמן ממושך: כשיצאו שרידי
אושווי למצעד המוות עם נסיגת הגרמנים
מפני הרוסים המתקרבים, רצחו הגרמנים
בדרך את כל המפגרים והכושלים, שהצטרפו

למצעד מפחד נקמה גרמנית בנשארים באוש־ווי
לקראת הופעת הרוסים.
פחד זה נתבדה, לאחר מכן, כשהגרמנים
עוד חזרו מספר פעמים, לפני בוא הרוסים,
לאושוויץ אך לא חיפשו את המועמדים־להש־מדד,
שהתחבאו מפניהם, כי הגרמנים היו עסוקים
במלאכה אחרת: מחיקת עקבות ההשמדה
ההמונית על־ידי הריסת שלושת הקרמטוריו־נים
בהם נמצאו תאי הגזים והמשרפות.
את הקרמסוריון הרביעי של אושוויץ שוב
לא חיו צריכים להרוס. אותו הרסו באוקטובר
, 1944 כשבאחת מפרשיות המרד הבודדות
במשרפית, התקוממו עובדי הקרמטוריון (אנשי
הזונדרקומנדו היהודיים) נגד משמר הס.ס.
שהצליח לדכאם רק בעזרת הפצצת תותחים
ומרגמות ממושכת.

עתונות
1והמהרש מי ת

למי דעתו של עמום קינן, הקונסול הישראלי
בציריך (העולם הזה )892 הוא אחו
הקונסולים הגרועים ביותר בעולם. לדעה
זו הצטרפו ישראלים אחרים, שאחד מהם
אף פנה בתלונה אל שר־החוץ. השבוע בא
שוהם עצמו וסיפק את ההוכחה החותכת
להערכת רמתו.
מתוך הנחה שאין הבול גדול בין משרד־החוץ
של מדינת ישראל לבץ משרד־החוץ
של מפא״י, החליט הקונסול להתנקם בקינן
בדרך פשוטה: על־ידי כתבה במפא״יון
הדור. במה אידיאלית לחומר מסוג זה.
אשרה וחיי מין. השבוע פורסם בהדור
תצלום של מיסמך רשמי של הקונסוליה
— קבלה של עמוס קינן על הלוואה
שקיבל מנציגות ישראל. מאחר שברור כי
מיסמך זה יכול היה לבוא רק מידי הקונסול
המפוקפק עצמו, יש להניח שהוא סיפק
גם את שאר החומר של הכתבה המאלפת —
בעיקר, חשדות ורמזים על חיי המין של
העתונאי הצעיר, חשש שמא בא לבצע
מעשי־פשע בשוייץ, והתיאוריה המקורית
שהשופט לא חייב אותו בדין על הנחת
פצצה בבית דוד צבי פנקס מפני שלא רצה
להפכו לקדוש* .היתה זאת תשובה שהלמה
את אופיו של האיש.
הקונסול ודוברו העלימו כמה עובדות,
שיכלו לענין גם את קוראי הדור. ביניהן :
• ארבעה חדשים אחרי הגשת הבקשה,
טרם נתנה השגרירות הצרפתית בישראל
אשרת כניסה לעמוס קינן — לדעת יודעי־דבר
לפי בקשתם הסודית המפורשת של
שלטונות ישראליים מסוימים.
• לפני חודשיים נשאר קינן בלי פרוטה
בציריך הזרה, חולה ורעב, אחרי שפקידים
מסוימים בארץ עיכבו בזדון את הקצבת
המטבע שלו( .שני ראשי מחלקות ממשלתיות
חשובות האשימו איש את רעהו בשקדנות,
כשנעשה נסיון לברר כיצד קרה הדבר
).היה זה הרקע לבקשת ההלוואה, שהיתר,
רגילה וטבעית לגבי אזרח ישראל
שקיבל הקצבת־מטבע.
השאלה: מי משלח את משכורתו של
הקונסול הרואה כחלק מתפקידו להשמיץ
אזרחים ישראליים ולהציף עתוני הארץ
בזוהמה?

של יומון המזרחי, הצופה, המסתתר תחת
שם־העט מ. ניר. בסדרת ההמשכים היכרתי
את הגנרל בניקה מגלה ניר עובדה עוד יותר
מפתיעה: לא היה זה ודגן בניקה שהשתתף,
כפי שנהוג לחשוב, בהצלת יהודי
דניה באוקטובר 1943׳ היה זה אחיו, איש
המחתרת אריק מיקה, שהיה ממארגני הברחת
יהודי דניה לשבדיה, והוצא להורג,
על־ידי הנאצים, ב־•1944
ווגן מיקה, שבילה את שנת , 1943 ככל
קציני הצבא הדני, במעצר בית, יצא לפעולות
מחתרת רק ב־ . 1944 אז התפרסם כמפקד
החבלה באי יוטלנד, דרכו עברה האספקה
לצבא ולחיל הים הגרמניים בנורבגיה. באותה
שנה הפך מיקה את יוטלנד, לפי עדות
מאוחרת יותר של פילדמרשל מונטגומרי,
לאזור הנחבל ביותר באירופה הכבושה.
ניר יודע גם להסביר תכונה אחרת של
הגנרל: שתיקת הקבע שלו. מיקה, דובר
הדנית ודגרמנית, החל ללמוד אנגלית בחודשיים
שלפני כניסתו לתפק־ד ראש משקיפי
או״ם. שלושה השעורים השבועיים בבית-
הספר ברליץ אליהם בא הגנרל רכוב על
אופניו לא הספיקו. התוצאה: חוסר שפה
משותפת למיקה ולנציגי ישראל וערב ב
יעקב
עיש וחכריו כמשרד הנמל
— או פחד 7
עוד יותר גאים מאשר על הצלחתם בהזמנות
היצוא היו השבוע בעלי פלמרס, כאשר
15 ,ש ה אחר יסוד המפעל, קיימו
את הסיסמה מן העיר אל הכפר, עברו לבניין
חדש ודו־קומתי, מוקף שדרות עצים,
בכפר־סבא.
לא היה זה המבצע החלוצי היחיד של
פלמרס: המפעל הכשיר עד כה עשרים חר־שים־אילמים,
שלא יכלו להסתדר בתעשיות
אחרות, והמוציאים כיום, מתחת ידיהם,
נעליים המדברות בעד עצמן.

גוער
תשעהב סי דהאחת

שלמה בן־אמנון, מנהל כפר־הנוער פי-
לדלפיה, השוכן צפונית לעכו, סגר את
מקלט הרדיו. היה זה ביום ו׳ אחרי הצה־ריים
30 ,שעות לאחר שקפץ עמרם אל-
גרישי מעל סירה קטנה, נעלם בים. החיפושים
אחריו עדיין נמשכו.
עמרם היה וותיק בפילדלפיה. הוא הוכנס
לכפר עוד לפני שלוש שנים. כאשר עלה
עם דודו ממרוקו. הוא היה אז רק בן , 12
גבורה —
אולם הוא לא נתן אימון בבני־אדם, אהב
רק את החופש וההרפתקות. עמרם נתן
וועדות שביתת־הנשק. כך שמיקה ביכר׳
אימון רק בשלמה: המנהל היה תמיד
ואפילו לפני מועצת הבטחון של או״ם אחר טוב־לב והוגן, דיבר בקול שקט־עמוק, אשר
קיביה, להסתמך על חומר כתיב שהוכן הפיג את כעסו של עמרם ואת דאגותיו. גם
מראש על־ידי עוזריו.
שלמה חיבב את הנער הנבון, יפודהתאר.
באותן ההופעות לפני או״ם היה מיקה הוא אפילו הביע פעם את רצונו לאמץ
משיב, כמעט לכל שאלה, באנגלית מגומ אותו.
גמת :״אני מצטער, עלי לחקור את השהימים
חלפו, ולבסוף יעץ שלמה לעמרם
אלה בטרם אוכל לענות.״ אחד מחברי מועלנסות
להצטרף לאחד הקיבוצים. עמרם
צת הבטחון, לו נמאסה תשובה שגרתית זו, שמח: עתה יהיה הוא חופשי יוכל לעשות
לא התאפק, הפיץ את בדיחת־בניקה במס ככל העולה על רוחו.
דרונות בניין האו״ם :
השמחה היתה מוקדמת. במהרה התברר
כש.שאל הגנרל, על־ידי אחד מחברי ה לעמרם כי הוא לא יוכל לעשות כרצונו,
מועצה :״גנרל מיקה, מה שמך?״ השיב יאלץ להסתגל למסגרת הנוקשה של חיי־הוא
:״אני מצטער, עלי לחקור את השאלה הקיבוץ. הוא לא רצה להסתגל, נדד ממשק
למשק, ולבסוף, ביום א׳ שעבר שב ומצא
קצין הנדסה חוו ר <910
בטרם אוכל לענות.״
את עצמו בפילדלפיה.
באביב 1953 הגיע מפקד חיל ההנדסה
הדני גנרל־קולונל (רב־אלוף) תגן בניקה
״נפליג לבית-הספר.״ עמרם לא רצת
לגיל הפנסיה 65 הוא עמד לפרוש מן
להישאר בכפר־הנוער. הוא רצה לרדת לנגב,

ל א עיר
ה מן השירות הסדיר ולהתמנות למפקד הג״א.
הרחק מן המשמעת, הרחק מקולו השקט של
תפקיד זה היה משאיר לו מספיק זמן לעבעלי
פלמרס, בית־חרושת תל־אביבי ל שלמה, שהיה אהוב ושנוא עליו גם יחד.
סוק באוסף כלי החרסינה העתיקים שבת־ נעליים, לא הסתפקו בעובדה שבית־החרו־ הוא חלם גם להיות לדייג ולהפליג בים.
תילתו בפרבר קופנהגני.
שת שימש עמדה קדמית על גבול יפו ברא עמרם אהב את הים הסוער.
אלא שכאן התערב סקנדינבי אחר, מזכיר שית מלחמת .1948 הם דאגו לכך שפלסרס
הים סער משך יומיים. ביום ה׳ בבוקר
האומות המאוחדות, הציע למנות את בניקה יתפוש עמדה ראשונה במעלה בתעשיית דחף הדייג הערבי־עכואי כליל חאדקה את
לראש משקיפי האו״ם בארץ־ישראל, כיורשו הנעליים הישראלית. את זאת השיגו, כראוי סירתו הקטנה לתוך המים, נסחף מיד אל
למפעל הנושא שמו של נכבד יצרני הנע הים הפתוח. רק במאמץ רב הגיע הדייג
של גנרל המרינס הפורש, ויליאם ריילי.
הבית האדום** בקופנהגן היסס. בניקה ליים הבריטיים, על-ידי נעליים משובחות. אל החוף, צפונית לעכו. הוא קשר את
פלמרס היה הראשון שהנהיג בארץ את הסירה על שפת־הים, חזר העירה ברגל.
היה מחוסר כל נסיון מדיני׳ ידיעה בלשונות
זרות (מלבד מעט גרמנית) או בבעייה הארצ שיטת גוד־ייר האמריקאית, בה נוטל עיהדבר
היה לאחר ארוחת הבוקר. נערי
ישראלית. פחות היססו מפקדי הצבא הדני, בוד מיוחד של העור העליון את קשיותו
פילדלפיה התרוצצו על הדשא, נהנו מן
שביכרו לראות את בניקה בארץ־ישראל
ותהליך ייצור חדיש, הנמנע משימוש במס ההפסקה הקצרה, שלפני התחלת־הלימודים
מאשר בראש שירותי ההתגוננות האזרחיים, מרים לסוליית הנעל, עושה את הנעל קלה, פתע הבחינו כמה נערים בסירת־דייג קטנה,
הדורשים יותר מהשכלת קצין הנדסה, מחזור נוחה ואוורירית.
שהיתר, קשורה במרחק של 250 מטרים מן
. 1910
פולין, פיליפינים ו״פלמרס״ .בעלי המקום .״הבה ונפליג בסירה לבית הספר,״
שלושה שעורים שבועיים. את ה המפעל, חמשה תעשייני־נעליים יוצאי בוד הציע אחד הנערים. האחרים הסכימו, דחפו
עובדות האלה גילה השבוע סופר מיוחד פסט, הצליחו לכבוש את השוק. המקומי, את הסירה לתוך המים.
הגלים הסוערים סחפו את הסירה אד
אף לפתוח במשלוחי יצוא. פלמרס, המע*
השופט זיכה בשעתו את עמוס קינן סיק יותר מ־ 100 פועלים ליד 150 מכונו־ הים הפתוח כהרף־עין. המים הסתערו על
ושאלתיאל בן־יאיר בפסק־דין ש קבס במ תיו החרשות בהן אפשר לייצר עד 24 הנערים מכל עבר. אחדים מהם התחילו
פורש שהוכח כי השניים חפים מכל פשע. אלף זוגות נעליים לחודש, כבר זכה להז לשאוב את המים מתוך הסירה בעזרת מגפי־
** משוד הבטחון הדני שוכן בבית בן מנות מפולין, הפיליפינים, אפריקה המער הגומי שלהם. אבל היה ברור כי הם יטבעו,
קומותיים עשוי לבנים אדומות.
אם לא תניע עזרה בעוד צזועד
בית.

האריס

ת ע שי ה

העולם הזה 897

״ אני שו ח ה אל שרמה.״ ״עמרם צעק
שהוא מוכרח ללכת להביא עזרה,״ סיפר
יעקב ע׳־ש שחור־העיניים ,״הוא היה שחיין
טוב. הוא קפץ לתוך המים, אחר חזר
ועלה לסירה. הוא היה מפוחד. הוא קפץ
הימה שנית — ושוב חזר. אחר כך הוא
אמר: לחיים, או למוות — אני שוחה
אל שלמה, להביא עזרה !״ הוא שב וקפץ
לתוך הגלים. ראינו את הראש שלו על־פני
המים. הוא צעק משהו — ונעלם.
שלמה ראה את הסירה הקטנה מטלטלף
על־פני הגלים. הוא מיהר לעכו, הזעיק
את המשטרה ואת חיל־הים, שכר סירת־מנוע
קטנה, הצטרף אל המצילים. אותה שעה
כבר נמצאו הנערים במרחק רב מן החוף.
כאשר הגיע שלמה אליהם, ראה אותם
מועברים אל סירת־טורפדו צבאית, שהקדימה
אותו. עמרם נעלם: הים בלע אותו.
ש די רו רדעמרם. השבוע, ביום א׳ ,שב
הים ופלט את טרפו: גופתו של עמרם
נמצאה על שפת־הים, בקרבת נהריה. המשטרה
הזעיקה את שלמה, שזי־ה את חניכו
לפי בגדיו.
רק אז הבינו חניכי כפר־הנוער את .*.שר
אירע ואת אשר היה עלול לקרות. הנערים
היו מפוחדים. ילדים בני כל הגילים ציירו
ציורים על אותו נושא: סירה טובעת ותשע
דמויוח־אדם בתוכה. כולם דיברו על עמרם :
האם הוא קפץ המימה מתוך גבורה, או
מתוך פחד? אחדים מן הילדים הציעו
לכרות קבר, לקבור בו את_ בגדי־עמרם
להציב עליו מצבה. לשלמה היתה הצעה
טיבה יותר: שדירת־האקאליפטוסים החדשה
של הכפר תיקרא בשם שדירות־ע&רם.
הנערים הסכימו.

ח מי ש ה שלדי ס דו קי ם
כאשר ניצלו יצחק אריאל ומשה נדיי
מעל שלד־סירת־הדייג, עליו בילו 76 שעות
רצופות (ראה רפורסז׳ה) ,נשמו אזרחי־ישראל
לרווחה: דומה היה כי אחת העלילית
המרתקות ביותר של השנה הסתיימה בהפי־אנד.
אולם מיד שבה הנשימה ונעצרה :
החקירות הראשונות בנסיבות המקרה גילו
כי סיבלם של נדיר ואריאל היה תוצאה
ישירה מחוסר־היעילות השורר במשרדי־הממשלה.
בתחילתה
היתה זו פרשה ישראלית טיפוסית.
הדייגים הישראליים דרשו ציוד.
משרד־החקלאות החליט להיענות לדרישה,
הזמין חמש סירות־דייג במספנות מורנן
באנגליה, למרות זעקות־החמס של שלוש
המספנות הישראליות* ,שטענו כי אפשר
לבנות את הסירות בארץ.
שלושה שליחים של משרד־החקלאות יצאו
לאנגליה, גילו להפתעתם, לאחר שבילו במקום
חודשים מספר, כי מספנת נזורגן פשטה
אר. הרגל. אף על פי כן הצליח משרד־החקלאות
להשיג מרכוש המספנה חמישה
שלדים של סירות דייג, העביר אותם לישראל
באניות צים, העגין אותם ליד שובר
הגלים המערבי בנמל־חיפה.
רקבון מודרג. עתה היה על משרד־החקלאות
להתקין את השלדים לשימוש.
(המשן בעמוד )12
* גליה, העוגן, הימה.

הונובס הזה

*1קדם את
בניה שד
(ראה שער)
138 סרטים גדולים בעונת 54־ : 1953 זה
היה יבולו המבורך ביותר של הקולנוע האי-
מלקי ההולך מחיל אל חיל. חלק מן ההצלחה
הזאת יש לזקוף על חשבון האיכות האמנו־תית
וחלק על חשבון השדיים הזקופים של
שורת יפהפיות המופיעות בסרטים האיטלקים,
בלבוש דקיק כדי גרוי יצרי (חלק ניכר מן)
הלקוחות וצנוע מכדי שירגיז את הצנזורים.
השדיים המפורסמים ביותר בקולנוע האיטלקי
שייכים לגברת אחת ששמה עצמו מכיל
כמות לא מבוטלת של סקס־אפיל: סילבאנה
פמפניני. שדיים אלה הופיעו, במכוסה (אך
במובלט) או בחצי־גלוי, בעשרות סרטים,
מאות צילומי פרסומת. בין השדיים תלוי
תדיר צלב כסף קטן. הצלב הזה הוא שהביא
את טילבאנה פמפניני לבקור בארץ הקדש.
אף כי סאבי מלאך, קצר הקומה ומלא
המרץ, סוכנן של חברות סרטים איטלקיות
ויוזם מסעה של השחקנית, לא נתכוון לכך,
מתקשר בקורה של פמפניני עם המסע העולמי
הגדול של כוכבים איטלקים. מטרת המסע:
כיבוש שווקים חדשים לתפוקה האיטלקית
העצומה. לא מכבר ערכה ג׳ינה לולוברי-
ג׳ידה סיור מקיף באמריקה, יצאה בשן ועין
מכמה וכמה פגישות עם מעריצים נלהבים
יתר על המידה הטובה. לא יצאו בשן ועין:
מנהלי חברות ההסרטה שחוזים שמגים הוחזרו
על ידם הביתה, לאיטליה.
סמפניני לא באה לארץ לתעמלן אולם
קבלות הפנים אשר מכינים לה, ההתלהבות
אשר אחזה אוהדי קולנוע (מסוג מסוים),
הן הוכחות לאהדה הרבה שהסרט האיטלקי,
שהיה בלתי ידוע בישראל עד לאחר המלחמה,
רכש לוא בארץ. אין פק כי בשנים הבאות
יעלה מספר הסרטים האיטלקים המיצגים
בישראל, וישבור שיאים חדשים.

ס ב סי םמש מידי ם
מתחריו של הקולנוע האיטלקי נוהגים
לדבר בזלזול סנובי במקצת על שפע הבשר
שהוטל על ידו על הבד. טוענים רבים — לא
בלי צדק — כי לעתים קרובות מדי אין
הערווה השופעת מן הסרטים האיטלקים מוצדקת,
מבחינה עלילתית, לרוב אינה מוגשת
במיטב הטעם. תהי אשר תהיה הדעה באשר
להצדקה העלילתית — מבחינת הקופה הצדיקו
היפהפיות (שרובן אינו יודע משתק מהו)
את קיומן.
אופיני כי דווקא איטליה תספק לעולם
את המיטב בשטח זה. כי המושג ״כוכב״
נוצר באיטליה דווקא, לפני שנים רבות, בעת
שעל הסרט האיטלקי זרחה שמש השפע
הראשונה.
היה זה בראשית המאה, הוליבוד היתד,
כפר נידח בקאליפורניה. דבר הסרט יצא
מפריס, בה ישב להטוטן בשם ז׳ורז׳ מליים,
הוציא סרטונים למאות, על כל נושא שבעולם.
באיטליה הפיקו אז את ספרטקוס הרא־

השיטה האיטלקית של אז היתד, דומה
לשיטה האיטלקית היום, בכל הנוגע לסרטים
״היסטוריים״ .אלפי משתתפים, יפהפיות מעורטלות,
רקודים, קרבות המוניים, תמונות
אחדות של אכזריות, פאר תיאטרוני, ומעל
לכל — יפר,פיה חצי מעורטלת, אשה גורלית
המשמידה במבטה את כל הגברים. האופרות
האילמות של שנת ,1913—1908 כמו קאבי־ריח,
סרט כביר באמת לפי המושגים של התקופה,
בן שש מערכות שלמות, עוררו סערה
בעולם, העמידו את איטליה בראש המדינות
מפיקות הסרטים בעולם.

באה מלחמת העולם ד,ראשינו־ .,כמי בשאר
המדינות האירופיות שהשתתפי בה, דלדלה
המלחמה את ענף ההסרטה גם באיטליה. מסריטים
גויסו לצבא, אולפנים התרוקנו. הוליבוד
הפכה מכפר לאחת הערים העשירית וה־פורחות
בעולם ואיש קטן קומה, יהודי אנגלי
בשם צ׳ארלי צ׳אפלין ר,יטה את לב הקהל
בעולם אל הסרט האמריקאי.
כאשר עלה בניטו מוסוליני לשלטון, החליט
להחזיר את העטרה ליושנה, לתת לאיטליה
תעשית סרטים גדולה חדשה, הוא לא
היה הרודן היחידי שאהב את הקולנוע. בברית
המועצות אמר באותן שנים לנין כי הסרט
ד,־א מכשיר תעמולה עצום. אולם במקום
שלנין הצליח, נכשל מוסוליני. בעוד שהסרט
הרוסי השיג, בעידוד הממשלה (אך כמעט
ללא התערבותה, בשנים הראשונות) הישגים
עצומים הודות לאמנים כמו פודובקין
ואייזנשטיין, קפאו האיטלקים על שמר־תם,
הוציאו לאור רק סרטים רומנטיים או יצי־

השחקנית האיטלקית המצולמת ביותר. במשרדי אמיטליה, ח1
הפרסומת המרכזית של מפיקי איטליה, מוחזקות אלפי תמונות של סילב!
פאמפאניני, המוכרדת קשות מל ידי הצלמים. הביקוש לצילומיה רב ביו!

רות פאר. היסטוריות״ שהיו צללים חודרים
של קאביריה.
בסרטים אלה התבלט שחקן צעיר מלא תן.
שמו היה ויטוריו דה סיקה.

כל אותן שנים הוסיפו האיטלקים לטפח
את פולחן הכוכב. לה דיבה, האלוהית, כונתה
שחקנית אחר שחקנית. הקהל נהר אל
האולמות, לראות את גיבורותיו מפילות בפח
גבורים תמימים. או לראותן סובלות יטו־רי
אהבה וקנאה. אולם השחקניות האיטלקיות
נשארו לתצרוכת פנימית בלבד. איש בניכר
לא חפץ בהן. רק עם רומא עיר פרזות לרובר־טו
רוסליני, עם הופעתה של אנא מאניאני,
הופנו שוב עיני העולם אל המתרחש בסינה
צ׳ימה, אולפן הענק שבנה מוסוליני ברומא.
הסרט האיטלקי הצליח לעורר ענין רב בקרב
שני סוגים של קהל: האינטלקטואלים,
שהצד האמנותי של הסרטים ונושאיהם הלהיב
אותם, והקהל הרחב, הנהנה בעיקר
מן הערטולים. לה פמפניני מתמחית בעיקר
בשטח השני, אבל ידוע על כמה וכמה אינט־

היעה את חרד ינס

־דה לוכן ם

במדינה
(המשך מעמוד )9
הוא עשה זאת רק באורח חלקי. אחת
הסירות, מנורה נמסרה למספנת גליה, הותקנה
כספינת־גרר. שלד שני נמסר למספנת
העוגן של סולל־בונה, שלושת השלדים האחרים
נשארו בנמל, נרקבו ונסדקו בהדרגה.
משרד־החקלאות התעורר לפעולה רק לאחר
ששקע אחד משלדי־הסירות במים.
עתה היה ברור כי יש להציל את אשר
ניתן להציל. השלד נמשה, הוטלא בפחים
ובברזנט, ואנשי המש־ד התחילו לחפש לקוח
מתאים.
הלקוח נמצא. היה זה יצחק אריאל, אחד
ממנהלי חברת דייגי־רסרדינים. הוא הוזמן
לחיפה, ראה את שלד־הסירה, הסכים לקבל
אותו בתנאי שתינתן לו סובסידיה לביצוע הוא התיקונים. משרד־החקלאות הסכים :
היה ׳מוכן לעשות הכל כדי להפטר מן השלד
הסדוק והדולף, בי הופעלה משאבת־יד עשרים
וארבע שעות ביממה.
הפלגה דלא תיקונים. למעשה היה
השלד שייך לחברה להשקסות בחקלאות,
חברה בת לבנק החקלאי, השיין־ למשרד־החקלאות.
הבנק אישר את העברת השלד
לדייגי הסרדינים — וההכנות לגרירתו לנמל
יפו החלו, אף על פי שלא בוצעו בו כל
תיקונים.
השבוע, לאחר שכמעט וקיפדה ההזנחה
את חייהם של אריאל ונדיר, נתגלה כי לאסון
קדמו כמה וכמה תופעות אחרות של חוסר-
זהירות בולט :
• אורך הכבל בו נגרר שלד־הסירה
היה רק 100 מטר, בה בשעה שהתקנות
הימיות מצריכות שימוש בכבל בעל אורך
מינימלי של 300 מטר.
• בניגוד לתקנות הימיות לא היו בסירה
הנגררת כל פנסי רוח, אקדוחי ראקטות,
חגורות הצלה, מזון ומים.
• חברת הביטוח, אליה פנה אריאל לפני
ההפלגה, בדקה את שלד־הסירה, סרבה
להסתכן.
• מנהלת נמל־חיפה הניחה לגורהת ול־נגררת
לצאר. אל הים הפתוח מבלי לבדוק
את כושרן.
הסערה מסביב לפרשה כולה הלכה וגדלה
דייגי־הסרדינים האשימו. משרד־ההקלאות הכחיש•
רק דבר אחד נשכח מלב כולם: שני
שלדי־הסירות הנותרים נשארו במקומם,
הוסיפו להרקב.

הגכזל
הג בו ל ה שקט

חגגו א ת הורדת
עונת 1955
השתתפו במסיבה הנערכת להנאתכם ב ״ מו ע תן
טיפאז״ ,הנמצא במרחק 15 דקות נסיעה מתל־אביב,
ביים ששי, ד.־ 31 לדצמבר .1954 במסיבה ישתתפו
שתי תזמורות בניצוחו של מנדלבאום והזמרת
:יש אלית החדשה ביותר, אריקה רוסי.
רעשנים, מתנות, שתי כוסיות המשקה הראשונות
ומנה של קינוח סע, דה יהיו כלולים במחיר של 10ל״י
לנפש (כולל את כל המסיס) .הזמינו מקומות מראש
בטלפון ,25113 או .66595 שירות מוניות אל המסיבה
וממנה ינוהל על־ידי קופל טורם, רח׳ טשרניחובסקי ,4
טלמון ,3365 תל־אביב.

חו!ק הרצליה

מלוןתד 3ל 1ר
פתיח בכל ימות השנה.

קלחת תקריות־הגבול שהשתוללה בחודשים
האחרונים במזרח ישראל ובדרומה,
השכיחה מלב האזרח את הגבול השקט
היחידי: הגבול הישראלי־לבנוני, המתמשך
מראש הניקרה ועד מתולה. בגבול זה כמעט
ולא אירע דבר. המשמרות של שני הצדדים
קיימו יחסים כמעט־ידידותיים, נפגשו מדי
פעם על ספלי קפה ריחני, החליפו צ׳יזבאת,
התקריות הבודדות שאירעו בגבול־הצפון
נשאו בעיקר אופי מצחיק.
לפני ימים מספר הבחין שומר־גבול ישראלי
באופווע שדד,ר לעברו מכיוון הגבול
הלבנוני. האופנוען עבר במהירות על־פני
שומר הגבול, קרב אל המחסום, ניסה להרים
אותו.
״היי קרא השומר ,״מה אתה עושה?״
האופנוען נדהם ושאל בערבית :״באיזה
שפה אתה מדבר ואיזה מין מדים אתה
לובש אחר הוציא מכיסו רשיון של
הצבא הלבנוני׳ שהתיר לו לנוע באופן
חופשי באיזור־הגבול.
רק לאחר שעה ארוכה, באשר הוברר
לאופנוען שהוא חדר לשטח ישראלי, אמר
בנימת דתנצלות: ידידי, אתה צריך להבין
אותי. איך יכולתי לדעת שעברתי על פני
תחנת הגבול שלנו? איש לא עצר אותי.
קרוב לוודאי שהממזרים הללו שכבו לישון.״
״הוא שכח לשלם.״ מקרה מעציב
יותר אירע ליוסף אחסיין, ערבי ישראלי
שעסק בהביעות בהברחת חשיש ואופיוס
מן הלבנון. הוא היה חוצה את הגבול פעמים
אחדות בשבוע בשבילים נסתרים, ובשובו
מן הלבנון היה נכנם לתחנת־הגבול הלבנונית
ומשלשל לידי השומרים סכום כסף
מסוייס. הלב:ונים קיבלו את הכסף ושתקו.
ה־שראלים חשדו ביוסף, אך לא הצליח•
לתפסו במקום־הפשע.
לפני שבועיים הזעיקו שומרי־הגבול הלבנוניים
את חבריהם הישראליים אל קו הגבול.
במרחק מטרים ספורים מן הקו, בשדה־קוצים
היתה מוטלת גופתו של יוסף אחסיין.
הוא נוקב בכדורים ככברה.

״מי ירה בו?״ חקרו הישראלים.
״אללה עראף,״ השיב מפקד המשמר הלבנוני•
אחר קרץ בעינו קריצה רבת משמעות
והוסיף בלחש :״המסכן ...הוא שכח
לשלם.״

תנועה
פי ל פו ד מ שפ טי
דניאל פורד לא השתייך על משפחת ייצ־רני־המכוניות
המפורסמים. אולם הוא היה
קשור בקשר הדוק עם עסקי־מכוניות: הוא
ך וסיע את מוניתו (פורד בעל שבעה מקומות)
לאורך קו 55 של חברת דן (תל־אביב —
רמת־גן) ולאורך קווי אוטובוסים אחרים, נעצר
בכל מקום בו ראה בני־אדם מחכים לתחבורה.
פורד
חשב שהוא עושה שירות גדול לציבור.
שוטרי התנועה חשבו אחרת. התוצאה:
לפני חודשיים הובא נהג־המונית ל־בית־הדין
לעבירות תנועה, הודה באשמה של
החניית המונית במרחק של פחות מ־ 12 מטרים
מתחנת־אוטובוסים, טען כי התחנה הנידונה
לא היתה חוקית, נפטר בקנס של 5
לירות.
תחנה מרכזית -כלונדץ. בשבוע
שעבר שוב הגיע טורד לאולם בית־המשפט.
הפעם עמד לפני השופטים פנחס אבישר,
אליהו מני ויצחק זונדלביץ, אשר דנו בעיר־עורו
על פסק־הדין הראשון.
עורך־הדין שמחה חייט, פרקליטו של
פורה טען כי אין כל הוכחות על המפה
שרחוב שלמה, בקרבת התחנה המרכזית בו
קיבל פורד את הרפורט, נמצא בתוך הגבולות
העירוניים של תל־אביב • ,ציטט מתוך
פסק־דין אנגלי מפורסם :״מגדל־לונדון אינו
נמצא בלונדון, אלא אם כן הוכח הדבר
על המפה.״ השופטים החליפו מבטים רבי-
משמעות, חייכו, רשמו את דבריו.
חייט הוסיף וטען כי מוניתו של פורד
הינד, למעשה אוטובוס, היות וחוקי־העזר
העירוניים הגדירו אוטובוס כ״כלי־רכב בעל
שבעה מקומות, או יותר״ .״אולם אף אילו
היו במונית ארבעה מקומות, היה העירעור
מבוסם,״ הוסיף עורך־הדין הצעיר ,״היות וב־בית־הדין
הנמוך לא הוכיחה התביעה כי
במונית היו פחות משבעה מקומות.״
נהגים רבים חיכו לפסק־הדין בקוצר־רוח,
שמחו לשמוע ביום ו׳ שעבר כי פורד יצא
זכאי, אם כי ביודהדין ציין בפסק־דינו :
״העירעור מוכרח להתקבל, אף על פי שהוא
בנוי בעיקר על פילפול משפטי.״ חיים הגיש
מיד תביעה להחזיר לשולחו את סכום הקנס.

א ת הגנו ש ה אין ד ה שי ב
ואשה גרושה מאיש לא יקחו כי קדוש
הוא לאלוהיו.
בתחילה היתד, כוונתו של המחוקק הקדום,
אשר שיבץ פסוק זה בספר ויקרא
פרק כ״א, ברורה בהחלט: הוא נתכוון לשמור
על הסהרה והרמה המוסרית הגבוהה
של משפחות הכוהנים. אולם בחלוף הדורות
איבדה ההוראה את ערכה. בית־המקדש
נהרס. הכוהנים שנשארו בחיים התערבו בין
שאר המעמדות, נבדלו מן הישראלים הפשוטים
רק בשלשלת־יוחסין שלהם.
אולם התנאים, האמוראים, הפוסקים, המפרשים
ומפרשי־ד,מפרשים שקמו מאז ועד
היום, לא העיזו לבטל את החוק הנבוב
מכל משמעות: התורה ניתנה למשה מסי••
פורד נתבע לדין בהתאם לחוקי העזר
של עיריית תל־אביב משנת .1937
הארץ שנים מעלתי עד שהצלחתי לעלות
משפל המדרגה ..,אינני רוצה שכל
עמלי ירד לטמיון (ידיעות אחרונות).
אברהם בארי, חיפה
מועלי כל העולם, התאחדו !
כינוס ארצי של בעלי־ד,מוסכים בישראל
...בירור הבעיות הבוערות של
בעלי המוסכים ותחנות־השידור (ידי־עוות
אחרונות).
ברוך ברנהיימר׳ חיפו!
קול סוקוני ואקום, או קול של?

העולם הזה 597

ני. ואסיר היה לבן־אנוש לשנות אף אות
מאותיותיה. החוק האוסר על כהן לשאת
גרושה לא נמחק. להיפר, חכמי כל דור
ודור הוסיפו עליו סייגים ואיסורים, הורישו
אותו כמפלצת חוקית, קרה ואכזרית, אשר
לא התחשבה ברגשות האום ושאיפותיו.
במדינת ישראל, בה הפכו חוקי־התורה
לחוק יחיד, המסדיר את. כל עניני האישות
של האזרחים ממוצא יהודי, אם רצונם
בכך ואם לא, משפיעה הוראת זו על
חייהם היומיומיים של אלפי אזרחים, שכל
השתייכותם למעמד הכהונה היא השם הרשום
בתעודת־הזהות. הם נמנים עם הקר־בנות
של שלטון הדת על חוקי־המדינה.

יוחנן אגרונוב הקים את ביתו ברחובות
לפני 30 שנה. הוא בילה את ימיו בבית־ה־מסחר
הקטן שלו לצרכי־הלבשה, ברחוב הראשי
של המושבה. אשתו טיפלה במשק־הבית.
יוחנן
לא מיהר לחזור הביתה מבית־המס־חר:
חיי הנישואין נמאסו עליו בהדרגר,

אנשים
ל א אדון. חבר
אחד הסיפורים ר,אגדתיים על דויד כן־
גוריץ חזר וסופר השבוע בצורה חדשה :
היה זד, שוטר־לשעבר שהזכיר, בכינוס גרעיני
התישבות במגדל־אשקלון, את תקופת
שירותו כשומר־ראש לבי. ג׳י. באחת ההזדמנויות
הגיש לראש הממשלה כוס תה
מלווה ב״בבקשה אדוני אמר לו בי. ג׳י: .
״אל תקרא לי אדוני, קרא לי חבר ! ״
בזכרונור. אחרים היה עסוק ד״ר נחום
גולדמן, יו״ר הנהלת הסוכנות: הוא החל
בכתיבת תולדות ארבעים שנות פעילותו
כעסקן ציוני.
גולדמן אחר, משה גולדמן, בעל שרשרת
החנויות א. ב .ג( .אופנת בגדי גברים)
גילה במסיבת רעים פירוש שני לראשי התיבות
א. ב .ג. כשהם מושמעים בפי גולד־מן
עצמו. הפירוש :״אני באמת גולדמן 1״
שעה שקרא בספר־חוקים תורכי, כתוב
בכתיב הערבי הישן, כדי לתרגם כמה חוקים
עותומניים חשובים לעברית, נודע לנשיא
בית־המשפט המחוזי בתל־אביב, נתן כר•
זכאי, כי הפך נשיא בשנית: האגודה לשיקום
האסיר והעבריין (העולם הזה )894
בחרה בו כבנשיאה הראשון.
לידיעה אחרת זכה עורך סולס הלאומני־קיצוני
ד״ר ישראל שייכ. לחג החנוכה
שיגרו לו אסירי המחתרת בכלא תל־מונד
מנורת חנוכה עשוייה בצורת סולם.
פחות שמח היה חג החנוכה לרב הראשי
של צד,״ל, אלוף־משנה שלמה גורן.
הוא השתתף בקורס צניחה מיוחד לקצינים
גבוהים, הספיק לשבור את רגלו בתאונה,
עוד בטרם זכה בכנפי־צנחן.
במסיבת חנוכה בדירתו המרוד,טת בטוב-
טעם של רמטכ״ל צה״ל, רכ-אלוף משה
דיין, נוכחו קציני צבא גבוהים, נספחים
צבאיים בריטיים, צרפתיים, תורכיים ומש־קיפי
או״ם. בלטה בהעדרה: צמרת משרד
הבטחון.

כנרות. בלי חנונניה־כן
חנוכה ג לי יין!

ר א בחוד* • שיבה דדים

כחן יוחנן אגדוגוב
אסור !
והוא החל חולם על חיי־חופש, מבלי לשים
לב לשערו המכסיף ולקמטים אשר
מסביב לעיניו השחורות־גדולות.
ככל שחלמו הימים, הלך המצב והחמיר :
יוחנן ראה כי השנים הטובות ביות־ בחייו
עוברות במהירות. מנוחתו הושבתי, והיא
הגיע למסקנה שיש לנקוט בפעולה מכרעת.
ההכרעה באה בשבוע שעבר. יוחנן שוחח
ארוכות עם אשתו, החליט להתגרש
ממנה, הלך אתה למשרדי־הרבנות. הטפתו
השיגרתית של הרב על חשיבותם הרבה של
חיי־,־משפחה לא הועילה כלל. הגט ניתן
— ובני הזוג עזבו את משרדי־הרבנות כבני־חורין.
משגה
חמור. אולם דרכיהם לא נפרדו.
יוחנן ליווה את אשתו הביתה. היא הזמינה
אותו לכו0־ר>ה. שניהם היו במצב־רוח
טוב. המרירות והמריבות נשכחו: וכי מדוע
לא יישארו ידידים? הוי היו להם ימים
רבים של אושר משותף.
יוחנן שקע בהרהירים: כן, ריר, זה
ביתו הישן. הוא הכיר כל סנטימטר שבו
— החל מן הסדק הזעיר בארון־ר,בגדים
וכלה בשולחן הקטן, הסמוך לספה, עליו
היתר, אשתו מניחה את משקפיה, שעה ש־היתד,
מפסיקה לסרוג , .כן, ההרגל היה כוח
אדיר — אולי אדיר יותר מן האהבה.
עוד בטרם התרוקנו כוסות־התה הרגישו
השניים שהם עשו משגה חמור — משגה
אשר יש לתקנו מיד. לאחר שיחה קצרה
ורצינית ביותר שב הזוג והתיצב לפני הרב :
הם ביקשו. את ביטול הגירושין.
״הדבר לא יתכן,״ השיב הרב ״הגירושין
אינם ניתנים לביטול.״
״בסדר,״ אמר יוחנן בשלחו חיוך כלפי
זוגתו ,״נתחתן שנית.״
הרב עיין במסמכים שלפניו, אמר לאחר
שעה קלה :״את הנעשה אין להשיב. נאמר
כאן שאתה כהן —.וכהן אינו יכול
לשאת אשה גרושה *.״
* בקשר למקרה זה אמר הרב •יזר׳אשי
של תל־אביב, איסר יהודה אונטרמן :״אין
אנו נוף מחוקק: אין אנו מייצרים חוקים
— אנו רק מפרשים אותם״.

כשפתחה השבוע הפסנתרנית התל־אביבית
דיניי אביר בנגינה על פסנתר הכנף השחור
שלה, נתקלה בהתנגדות ממקור לא־צפוי.
היתד, זאת שכנה חדשה בבית הסמוך.
שצלצלה בדלת דירתה של אברך, ביקשה
ממנה לנגן אך ורק מוסיקה מזרחית.
בהת־גדות מטעמים שונים נתקלה ג׳וזפין
כייקר, כשביקרה, בין ערב הצגות למשנהו,
במאה,־שערים. כשביקשה לבקר בבית-
כנסת או ישיבה של נטורי־קרתא, הושבה
ריקם, נאלצה להסתפק בחלוקת שוקולדות
וצעצועים לילדי השכונה.
יותר מיצלחת היתד, פגישת הפצצה השחורה
עם מנהיג חירות מנחם כגין. ביי־קר,
שזיהתה את בגין לפי תמונותיו בעיתונות
הצרפתית, הגישה לו זר פרחים׳ עת
ביקר בהצגתה בזירהטרון, זכתה לנשיקת־יד
מאיש הנימוסים האירופיים בגין.
בדרנית גדולה אחרת, מרדן דיטריך
בת ר,־ ,53 מצאה קמיע ראוי לשמו, קבעה
איתו בחדר ההלבשה שלה במועדון הלילה
בלאסיונגאס בו היא מופיעה כזמרת. הקמיע:
בקבוק החלב של נכדה בן השלוש.
פחות מאושרת היתר, ג׳יין דיימן, שחקנית
הוליבוד שזכתה באוסקר על משחקה
כ;׳תי בלינדה. השבוע היא התגרשה מבעלה
השלישי, מנצח תזמורת, הצעיר ממנה
בשנתיים.

ל א קיסד. מ שורר
הזדמנות נאה להמשלת משל מורכב מאד
מצא השבוע המשורר ש. שלום (שמו ה־יותר־שיגרתי:
שלום שפירא) במסיבה במועדיו
הסופרים החיפאי לכבוד משורר
אחר, אכרהם שלונסקי.
ש. שלום המשיל על שלונסקי את משל
קיסר פרנץ יוסף ( )1916—1830האוסטרי,
שהיה בעל נעלי זהב, אך ביל!ש
להצניעם בנעלי עור, החליט להראות את
נעלי הזהב בכל זאת, נקב לשם כך חורים
בנעלי העור, חזר וסתם את החורים בסמרטוטים
משחשש ללכלוך נעלי הזהב.
הנמשל: שירת הזהב של שלונסקי, ה־מוצנעת
בעור הפרולטריות, נקובת חורי
חיי האומנות הבוהמיים, הסתומים בנטיותיו
השמאליות של שלונסקי, כחסותו למפלגות
השמאל, הופעותיו בוועידת השלום.
שלונסקי דחה את נעלי הזהב, סמל הבדידות
הגאוותנית, המתרחקת משירת החיים,
קיבל במקום זה את ספל הקפה׳ סמל
הידידות המקרבת רחוקים, מידיו של ש.
שלום.

נרמל מיו ר חי
מיקבי ואעוון לזגיון וזכרון יעקב

סיל־אריאלי

הי ש

״רפא״

בגב, בברכים, בכתפיים או בפרקים?

— רח׳ שלמה המלך

,1 0 3

ת י ־ אני 3טל 24495.

כריכות
מי־מרפא
חכישת כוץ כמו כקרלסכד
וישי או מכריה כמו כן אמבטיות ערבול (>001 1(1111 ן ז 1!1חדר זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית, מסג׳ וריהביליטציה
המוסד היחידי מסוג זה בארץ /מחלקה לסובלי רוימטיזם /עומד
תחת הנהלה ופקוח רפואי

ספרים
מקור
מחתרתהפט מו ת

ב ס -אלפא

תל־אכיב. רחוב בלפור .6טלפון 4737

פקידות כללית

קורס בשעות הערב -התחרת הרימודימ השבוע.

מינוי א
בילים ניידים בטרי נטביים ־ נטויס ו12

מעטפת הטם הראש״

סינו •

אהד ><<

טפסיהזמנה
אפשר רהש(

נטוות הבולאי
הקריה חל־אביב. ח .ר7037 .
או תריאביב יחי פינסקו 2

ינליב״ יהד וא ר

עברית. אנגלית וצרפתית

בבית־הספר לשפות. ק די מ ה ״ תל־אביב, בן־יהודה ,74 טלפון . 20314 בהתאם לדרישה הרבה, אנו פותחים
בימים א׳ ,ב 28,27,26 בדצמבר קורסים נוספים למבוגרים, מתחילים, מתקדמים ומשתלמים
בכל שעות הבוקר והערב, בהדרכת מורים מעולים. לחיילי צה״ל — הנחה.
פרטים והרשמה: מ־ 12—9לפנה״צ 9—4 ,בערב (פרט ליום ששי).
לתלמידי סתי ספר נפתחים קורסים מיוחדים לאנגלית וצרפתית (מתחלים ומתקדמים)
בשעות 5—4 ,4—3אחה״צ.

שרות הספרי שד ״העול ה1ה״

לא כל הנוצץ הוא זהב
זלאכלמתק -ב רי א.
אך בדג ש -מזון וצר
לילד, לבוגר ולקב.

הצלחות המעופפות שתו

>ברשפר<

מגיש את הספר

שרות הספרים רכש את הזכויות על מהדורה מיוחדת של
הספר, אשר תימכר כמחיר מוזל לקוראי ״העולם הזה״,
ככל הקיוסקים וחנויות הספרים.
כעוד שמחיר הספר נקכע 2.400ל״י
הוא יימכר לקוראי ״העולם הזה״ 3־ 1.500ל״י, כצירון ז
תו קניה עכור כל ספר שהקורא רוצה לרכוש.

חברה לבנין והשקעות בע״מ

אנו מציעיס

בצפון תל־אביב
דירות מבארות
1± ,חדר מ־סטסה ל״י
• 2חדרים מ־ 6500ל״י
2} .חדרים מ־ !500ל״י

חנויו ת ואולמות
את הספרים אפשר גם להזמין דרך הדואר, אצל דוד טופל, רחוב אחד־העם ,24
תל־אביב. במכתב יש למסור את כתובת המזמין ולצרף סך 1.500ל״י ותו קניה.

בכל גודל ולכל מטרה
מ־ 5000ל״י
• כניה מעולה
• התאמה לתכניותיו
• חלק במשכנתא

הצלחות המעופפות נחתו

>ברשסר<

תו קניה של הספר
מהדורה מיוחדת לקוראי ״העולם הזה״

חברה לבנין והשקעות בע״מ

רח׳ בזל ,36 תל־אביב
(מול מכבי אש)

שעות הקבלה 4—7 8—12 :

דניאלה היא נערה ארצישראלית של שנות
הארבעים המתפללת לגבר (״ולו ניגש אליה
ברגע זה ותופס ביד שרירית, חזקה, את
חולצתה והחזייה וקורען מעליה, מועך
בשתי ידיו את שדיה המגודלים, נושך את
שפתיה עד פרוץ דם מהן, מכהה את שניה,
פוצע וקורע את גפה והמוצאת אותו
בעוזי, א ש לח״י, הממלא את תפילתה בנאמנות
(״הוא ינק וינק את שפתיה, פיה,
כאילו עמד למצוץ את נשמתה בשפתיו. ידיה
שוחררו והתרוממו מעצמן, בלי הכרה,
סביב צווארו. שדיה התקשו, פטמותיהם הזדקרו
...בתנועת־יד חדה קרע את חולצתה.
הכפתורים, כולם, עפו לצדדין ושפתיו ירדו
על צווארה ועל הזד, כשידו השנייה מלטפת
את שוקיה ויריביה
ואריה קוצר (לא־קרוב של מ״ם גבעתי
האגדי בעל אותו שם) הוא אסיר־עכו
וחבר לח״י לשעבר, כיום מנהל בית־ספר
בראשון לציון, המשלה את עצמו כי תערובת
של ניאופים תכליתיים ונאומים תכניתיים,
כפי שמזג בבדם מפציע שחר, יכולים לשמש
כרומן על מחתרת גיבורים, כזו של
לוחמי חירות ישראל.
דם, דם, דם. לזכותו של קוצר, שספרו
זכה תוך שבועיים לשתי מהדורות, תיאור
ער של הלכי רוחם של ראשי לח״י,
ובמיוחד יאיר שטרן, ערב הרצחו בקיץ
.1941
כיאה לשטרן, שאחד משיריו הידועים
מסתיים בשורות ״יהי דמנו — /מרבד
אדום ברחובות /ועל מרבד זה מוחותינו
/כשושנים הלבנות״ הוזים גם אנשיו
על דם, בין של האויב ובין שלהם עצמם.
אומר גיבור בדם מפציע, המפקד עוזי :
״באכזריות ובדם, בשפע של דם, נגשים
את שלנו ! ״
מלבד הכרזה זו מחלק עוזי את זמנו
בין דניאלה, המזכירה לו, כי אחרי ריכל
״נראה בעיני החוק העברי העתיק.״ האוסר
הוצאת זרע לבטלה״ ובין נסיונות רכש שאינם
עולים יפה באין כסף (״ 200 רובים 25 ,
אקדחים 100 ,אלף בדות רובה 12 ,טומי-
גנ ם 100 ,קילו חומר נפץ ...בסך הכל
דורשים 1200 לא״י. הכסף דרוש ואיננו!״).
עסקלארע. כשמתפנה קוצר, לעמו־ד־ם
מספר, ממיטת האהבים של דניאלה
ועוזי הוא מדמה עצמו היסטוריון ומפרט
את ארוחתו האחרונה של שטרן ואת הגיגיו.
קוצר מייחס לשטרן נסיון למצוא הסדר
עם הגרמנים, לפיו יעלו ארצה שני מיליון
יהודים ושאר יהודי אירופה יושארו בחיים.
כיצד? ״ילכו מאה ״קוויסלינגים״ (שליחי
לח״י אצל הציר) והם יישפטו, אותם יתלו
— במקרה הגרוע ביותר ! האם זדי עסק
רע י כל תלוי יציל במותו 60 אלף איש 1״
שואל עצמו יאיר הקוצרי, ערב הרצחו
על־ידי שוטרים בריטיים בעליית גג תל-
אביבית וכל האיפופיה הגדולה, אותה
מהפכה לאומית עמוקה עליה חלם — הד
מורסקה? טרגיקומדיה? דונקישוטריה?״
שאלה שהיה מוטב לקוצר לשאול את עצמו,
לפני שמסר את ספרו לדפוס( .בדם מפציע
שחר — אריה קוצר — הוצאת ישראל —
300ע*).

הפת רו ן
היהודי הצ׳כי יוסף פופר־לינקאוס היה
פילוסוף, פיסיקאי, פסיכולוג, אנתרופולוג,
ממציא, מורה, עיתונאי ואוהב־בריות גדול
שחיפש דרך לשחרור האדם מדאגותיו היסודיות
לקיום נפשו ונפש ביתו. בהקץ למל־חמת
הקיום מוכיח ישראל דוריון, כי גם
כיום 33 ,שנים אחר מות פופר־לינקאום, תכניתו
לחירות ממחסור היא היחידה הראויה
לשמה.
אחר שדוריון בוחן את המצב במערב ובמזרח,
במשטר קפיטליסטי ובמשטר סוציאליסטי,
הוא חוזר לפתרון היחיד — זה של
פופר־לינקאוס: להבטיח לכל אדם את המינימום
הדרוש לקיום נפשו, מיום הודלדו עד
סוף ימיו, על־ידי הקמת צבא תזונה (או צבא
עבודה) שישרתו בו, משו תקופה מסויימת,
כל הגברים ( 13 שנים) והנשים ( 8שנים)
המוכשרים לעבודה.
יתרון נוסף לתכנית חובת התזונה הכללית:
אחר גמר השירות בצבא התזונה יהיה כל
אדם חופשי לבלות את זמנו לפי רצונו, עד
סוף ימיו (הקץ למלחמת הקיום — ישראל
דודיו! — הוצאת ראובן מס — 120ע׳).

בשלם אטלנטיקה האצבע על ה הדק
מחר בבוקר תפרוץ מלחמה. צבא־הקרקע
הסובייטי האדיר יסתער מערבה, אל הים,
מולו יעמדו הדיביזיות המעטות של המערב,
על מטוסיהן המעטים ושריונן הדל. אצבע
מערבית התכווץ על ההדק של תותח ענק.
יהיה זה התותח האטומי, המסוגל להשמיד
מאין כמוהו טורי־אויב מרוכזים, למשל
ליד גשרים או במצתי־דרכים.
לאיזה לב תציית או האצבע י האם
יהיה זה לבו של גנרל׳ שכל דאגתו תהיה
לבטחון חייליו ונצחון נשקו; או של מדינאי,
שיתחשב בתוצאות העולמיות הגדולות ז
מוחות רכים, יד אחת. משום מר
סבורים הכל כי תהיה זאת החלטה גורלית.
הנחה היא, כמובן, ששני הצדדים יהססו
להשתמש בנשק הגרעיני, שפירושו התאבדות
כללית. לכן, מי שיירה את הפגז
האטומי הראשון, עלול לגרום למלחמה

העוקץ היה ששני הצדדים האשימו איש
את רעהו בשוד־ים. התוקף היה הצי של
ממשלת פרו. הנתקף: הצי של מדינה
המורכבת מאיש אחד, שטרם יוצג באו״ם —
היווני אריסטוטלם סוקראטם אונאסיס, מלך
הקאזינו של מונטה־קארלו (העולם הזה ,)877
ובעל צי אניות־נפט.
שיא חדש. לפי הסכם בינלאומי מן
המאה הקודמת, המים השלטוניים של כל
מדינה הם רצועה שרוחבה כטווח תותחי־חוף.
בשנת 1800 הגיע טווח זה לשלושה
מיל, ולכן התרגל העולם שזה גבול המים
השלטוניים.
אולם מאז התרחק טווח התותחים, ומדינה
אחרי מדינה נזכרה כי עובדה זו נותנת
לה זכויות חדשות. נורבגיה השיגה בבית־המשפט
הבינלאומי הכרה להרחבת המים
השלטוניים שלה, כדי לכלול בהם משטחי־דייג
יקרים. ארצות־הבריר. הרחיבה את מי־ימיה
בים הקאריבי, על מנת לכלול בהם
שטחי־נפט תת־מימיים. לבסוף באו פרי,

הוא היה מת ברעב ובצמא אילולא חמקה
נערה ויאטנאמית שחורת־שיער וחיננית לעבר
הכלוב, הגניבה לו כד מים וקומץ־אורז.
הנערה, אגנם נגואן טי־טרו־האן היתד, שבויה
אף היא: היא נעצרה על־ידי אנשי ויאט-
מין, לאחר שהצילה שני טייסים צרפתיים,
עזרה להם לעבור את הקווים. במהרה התפתחה
בינה ובין רוברט ידידות אמיצה. היא
טיפלה בו עד כי הגלידו פצעיו, חלקה אתו
את מנת־המזון הדלה שהוקצבה לה. הקומוניסטים
העבידו את שניהם בסיקול ובסלילת־דרכים.
החיים היו קשים מנשוא והשניים החזיקו
מעמד רק תודות לתקווה אתת שפיעמה
בהם: לזכות ביום מן הימים בחירות ובאושר
משותף.
נישואים פורמליים. אגנס ורוברט זכו
בחירות רק לפני חודשים מספר, כאשר נחתם
הסכם שביתת־הנשק בהודו־סין. מיד לאחר
מכן זכו גם באושר המשותף: כומר ויאט־נאמי
נוצרי השיא אותם בכנסייה קטנה, הרוסה
למחצה, בקרבת האנוי.
הנישואים לא היו אלא מעשה פורמלי :
אותה שעה כבר ודתה אגנם בהריון, וכעבור
חודש נולדה לזוג בת. שבועות מספר לאחר
הלידה, כאשר עמדה אגנם לצאת עם בעלה
לצרפת, החליטה להשאיר את הילדה זמנית
בבית מנזר בקרבת סייגו ן: היא לא ידעה
כיצד יקבלו קרוביו של רוברט את סניה,
חששה שיהיה עליה לשוב לויאטנאם.
השבוע נמוגו כל החששות: בעקבות קב־לת־הפנים
הנלהבת, שנערכה לאגנס בנמל
מרסיי הופיעו בעתוני צרפת רשימות ארוכות,
מלאות שבחים לטיפולה המסור ברו־ברט.
אחדים מן העתונים אף הרחיקו לכת:
הם הציעו להעניק לאגנס אות־הצטיינית על
אומץ־ליבה. הסיכויים שממשלת מנדס־פראנם
תיענה להצעה היו טובים מאד.

כדזר־הארץ
ה רו צ ח העיוור

אטומית כללית. להעלות את המסך על הפרק
האחרון של התרבות המערבית. לפי הפרשן
לידל הארט, מלמדת ההיסטוריה שהחלטה
מסוג זה נובעת, כמעט תמיד, מן הצד
הנתקף, המתרגש והמיואש, ולא מן הצד
התוקף, המחשב חישובים קרים •.
השבוע היה נטוש הקרב במסדרונות
האמנה האטלנטית. כל מדינאי אירופה דרשו
במלוכד להשאיר את ההחלטה בידי המדינאים.
האמריקאים, והגנרלים של כל העמים,
דרשו את היפך. נימוקם: זוהי החלטה
טאקטית, צבאית־גרידא. אין לכבול את ידיו
של המצביא.
איש לא דיבר על הצד השני של המטבע.
המדינאים הם בני חצי תריסר עמים, ורק
הסכמה כמעט־כללית תוכל להעלות החלטה.
ואילו הגורל הוא אחד: אלפרד גרינתר,
מצבא־ארצות־הברית. נראה כי רוב המדינאים
סבת מ חצי תריסר מוחות אירופאיים
בטוחים יותר מאשר יד אמריקאית אחת.
השבוע ניצחו הם. החלטה סופית לא
נתקבלה, אולם לפי שעה תישאר ההכרעה
בידי הפוליטיקאים.

פרו
ו 1תשדתותח
היתה זאת התקפה ימית לסי כל הכללים
של שוד־הים הקלאסי, בתוספת אמצעים
חדישים יותר: המטוסים צנחו מן השחקים,
המקלעים טירטרו, סיירת גדולה ירתה
פגזים. הקרבן — צי של צייד־לויתנים,
שכלל אנית־אם וארבע סירות־צייד, מופעל
על־ידי 600 ימאים גרמניים — נכנע לתוקף,
נלווה אליו לנמלו.
• בריטניה הנתקפת חחלה להשתמש ראשונה
בהפצצה האוירית ללא אבחנה של
ערים שלמות, אמריקה הנתקפת השתמשה
לראשונה בפצצת האטום. אדי־רעל הופעלו
אמנם לראשונה על־ידי הגרמנים, אולם רק
כאשר הפנו לצד החלש יותר במלחמת־העולם
הראשנה.

אקואדור וצ׳ילי, קבעו שיא חדש: מים
שלטוניים עד מרחק 300ק״מ מן החוף, כדי
למנוע בעד ספינות זרות גישה לים העשיר
בלויתנים.
פאנאמה דא הגנה. אניות אמריקאיות
ובריטיות התעלמו מדרישת המדינות, לא
נתקלו בהתנגדות. אולם כשהחליט •ארי״
אונאסיס לנהוג לפי אוהד, שיטה, נתקל
באש תותחים. כי אניותיו של אוגאסיס
רשומות בפאנאמה, המדינה היחידה בעולם
שאינה גובה מסים מן האניות המניפות
את דגלה. זה חסך לו כסף׳ אך ספק אש
היה זה כדאי. כי פאנאמה גם לא היתר,
מוכנה להגן על האניות — ביחוד אחרי
שנודע כי אונאסים הסתכסך באותו שבוע
ממש עם הממלכה האדירה ביותר בעולם —
ממלכת חברות הנפט (ראה במרחב) .המדינה
היחידה שהתרגשה עקב ההתנפלות
הימית היתד. גרמניה, שימאיה עובדים על
האניות שהותקפו. אולם לגרמניה לא היתד,
שייכות רשמית לענין.
בשבוע שעבר הטילה ממשלת פרו קנם
של שלושה מיליוני דולאר על אניות אונא־סיס.
היווני ידע מתי להוריד את הדגל :
הוא שילם. היה זה תקדים שענין כל מדינה
שוכנת־חופים — ומדינת ישראל בכלל זה.

• במארסיי, צרפת, התברר בשבוע שעבר
משפטו של ז׳אן לוצ׳יני, איכר קורסיקאי
בן ,79 שרצח בשנת 1943 קצין־משטרה
צרפתי, הצליח להתחמק מידי החוק משך
עשר שנים. לוצ׳יני, שהינו עיוור וחרש לחלוטין,
נידון לשלוש שנות מאסר.
• משטרת אנטוורפן, בלגיה, עצרה השבוע
כנופיית מבריחי נשק, אשר בראשה
עמדו בלגי בשם הויזמ׳ס ואשד, רוס ת
בשם לינה וורונוף. העצורים הודו כי הנשק
שנקנה על ידם היד, מיועד למורדים באל־ג׳יריה.

משרד־ד,תחבורה המצרי הקציב 13 מליון
לירות מצריות לתיקונים יסודיים במסי•
לות־הברזל והרכבות. מטרת התיקונים :
לאפשר נסיעה נוחה לבני כל שכבות־העם.
• כתב העת האנגלי אול וורלד א״רקראפט
גילה השבוע כי בית־חרושת גדול למטוסים,
שהוקם על ידי פליטים נאציים בספרד,
התחיל בייצור המוני של מטוסי־ספורט
דו־מושבים מטיפוס . 0 . 25ם לדברי המומחים
הבריטיים, המטוס החדיש הינו מטוס־הספורט
המשוכלל ביותר בעולם.
• בקאראצ׳י, פאקיסטאן, הכריז האסטרולוג
ההודי׳ פינגאל ראדי, כי הכוכבים גילו
לו שהיטלר עודנו בחיים, יופיע בקרוב באופק
הפוליטי, יגרום למלחמת־עולם שלישית.

צי ארצוודהברית חנך השבוע את
א/ק ז׳יימם פורסטל, שנקרא על־שם שר־הבטחון
האמריקאי המנוח שהיד, האויב
.העיקרי של הקמת מדינת־ישראל בארצו
אהבהכש *3
(העולם הזה .)890 האניה, נושאת־מטו־רוברס
פזמון נפל בשבי בשנת , 1950 שעה
סים־רבתית, תעלה 930 מליון ל״י, סכום
שתקפו לוחמי״גרילה קומוניסטיים שיירת־אס־ השווה לכל התקציב השנתי של מדינת־סקה
צרפתית, בקרבת הכפר הוא־צ׳או, הודו־ ישראל, הסוכנות׳ הקרנות הלאומיות והרשויות
המקומיות בארץ.
סין. לרוע מזלו של רוברם ושל אנשי השיירה
בגדו חבריהם למלחמה, שכירים גרמנים,
• חברות הנפט השונות העוסקות במאנשי
לגיון־הזרים, הצטרפו אל התוקפים.
חיפושי נפט במדבר סיני ובמדבר המערבי
אחד הגרמנים הסתער על רוברס, פצע אותו
החליטו להקציב 2מליון לירות סטרלינג
קשה בדקירות סכין, גרר אותו לבסיסם של
לטיהור שטחי־ד,קידוחים שלהם ממוקשים,
הקומוניסטים, בין ההרים.
שהוטמנו שם בימי מלחמת־העולם השניה.
השעות הראשונות בשבי היו קשות ביותר:
הכסף הוקצב לאחר שנפצעו כמה מפועלי־רוברס,
הפצוע, נקשר בחבלים, הוטל לתוך
החברות בעלותם על מוקשים וחבריהם סירבו
לבוא לעבודה ולסכן את חייהם.
כלוב של קני במבוק. איש לא שם לב אליו.

צרפת

אני חוזרת שוב ואומרת ז אין לצרף
בולים למכתב המיועד למישהו,
רק תו־ד,התכתבות. הבולים נדרשים
רק מאלה הרוצים לפרסם מודעה.
אני מהרהרת באפשרות לעשות גלופה
מהודעה זו. פשוט אין לי כוח
לחז ר עליה בכל פעם.

מתיחות, סקרנות, ציפיה
היו תובהתכת בו תישמ תי חו ת, ס ק רנו ת
ו צ פי ה לב ל תי נו ד ע. רו צהי רו ש ל מי צ עי ר
( צקמ(7/ז <8ל הו כיזז זאת לנ ערה בני ל
29־ .22א ת הז כו ת לבחירת־ו הנו ש א, הו א,
כ א בי ר. מ ש אי רלה. אנב, לזו המקבלת
את מכת ביו ת הי ההנאהאסט תי ת. י ש
לו כתב־ הי ד הי פ ה ביו תרשפנש תי אי -
פעס.

פיס כרותי
; <897/398זכתהלפ ני ז מן קבר ב ס כו ם
ה ענו לשל 3ל ״יבמפעלה פי ס. א ת רי
ש בז בז האת וה אוצר עלדאועלהא.
ה הלי טהבס כו ם שנו תרלה, לנ סו ת ל הג ריל
א צ לי בן־זוג להתכת בו ת. א ף על פי
כן הי א הו ששת כי סי כויי ה לז כו ת ב בן־
זוג מ ע ניו הם בערדש קו לי ם כנ נ ד סי כויי ה
לז כו תבפרט הג דו ל ; שלמפעל ־ ה סי ם ).
ו בכן. הי אבת 9נ, ס טו ד נ טי ת, ב לונ די ת
ח מו דהוח טו בהלדב רי ה. דברשאיננו
מ פ רי עבעדהל היו תבעלתה מון שכל,
פי ק חו ת ו חו ש ־ הו מו ר. הי א אי ננה רו צ ה
להמ שי ךולפרטאתמע לו תי ה, כי הי א
חו ששתש הן כהנפל או ת, ש אי שלאיא־סיז
לה. על !הבחור האו טו פי שלהל היו ת
בגיל 26־ . 20בעלהשכלהג בו ה ה, ס טו דנט
או בוג ר, ר צוי במד עי הטבע, ט כ ניו ן או
ר פו א ה. ע ליו ל היו תנחמד, פי קחמאד,
חריף. בעל חו ש ־ הו מו ר א מי תי, ונ ם ר ציני.
שי ד ע נם להש תו ל ל וג םלשבתולל מו ד
ב בו א הע ת. ע ליו ל היו תכמוכןבעלאמ בי
ציו תלע תי ד מז הי ר. ק ריי רי ס ט ( דו ק א<1
ו ציו ני. כ לו מ ר, אי די א לי סטה מו כןב־או
פן תי או ר טי ל לכת ל שד ת-בו ק ר. ע ליו
להת עניין בלפ חו ת שני ם מ תו ך הנו ש אי ם:
מו סי קהקלא סי ת, שחמת, מתמ טי ק ה, צי לו ם.
ת ל מוד. בי לויי ם. טיו לי ם ב רנל וצל חו ת
מעופ פו ת ( או ף! <

ספורט, פוליטיקה, קולנוע
סלב סי ; <897/394 בן , 21המת ענין ב ס
פו ר ט, פו לי טי קהו קו לנו ע, קצ ת ב רי קו די
ם ו הרב הבק רי א ה, רו צהלהתכתבעם
נערה ב ת 19־ , 17שלאת הי ה נ בו ההמ-
1,60ו ב תנ אי שמכת בי ה יוהיז מ ע ניני ם.

פנים אל פנים

לא פ חו ת מ־ 19ולא יו תרמ־ 24 חיי ב
ל היו תהצ עי ר שי רצהלהתכתבעם הנ ערה
בת ה 897/395 ; 17המסתפקתב הו דעה
שהאנחמדה. הי א מז הי רהמראששב רבות
הי מי םישבדעתהלר או תו פני םאל

תאומים, אכל לא לגמרי
שני צ עי רי ם ; <897/ 396ה טו עני ם כי
ה ד מיון ביני הםהפכםלת או מי ם היו רו צים
לנסר ב עיו ת יחד עםש תי נ ע רו ת ב־ניל
15־ , 17ע לי הן ל היו ת י צו רי ם ח מו דים•
והםמס רו כמהפר טי ם אנ טו מיי ם.
או לםלאר אי תי צו רךלפרסמם).

רעיונות מחורזים

; <897/397אומר כי הו א ע תי ד ל היו ת
מ שו ר ר, כי ״ ל בו נו טהמאדלחר מי ם
ו מו חו מלאר עיו נו ת הוא בן , 17 לו מ ד
בני מנ סי ת ־ ערב. כ ל הנ ע רו ת ש פג שעד
כ ה, לאנשאו חן ב עי ניו. הו א רו צ ה
להתכתבעם נער ה בני ל 16־ , 15ת ל מי ד ה,
פ שו ט ה, וו ת רני ת. הי א י כו להל היו ת גם
יפ ה, אםר צונ הבכד.

אלה הרוצים להתקשר עם יוסף
זהבי׳ כתבתו היא ת.ד 6103 .תל־אביב
יותר לא אעביר מכתבים אליו. אנא,
מנו אליו במישרין.

למנצח, תהילה
א בי ב ה — :שני הםכאחד מו צ אי ם חן
ב עיני ך, והחלטתלתתאתל בך לז ה שי צ א׳
מנ צ ח. ר צו נדשא צי עלדמב חן? — בב
קשה: שי ח צו שני הםאת הי ם ה תי כון
ב רנל. מ ב לי להר טי באתה רג לי ם. א ם
י צ לי חו שני ה ם, נמצאמש הו אחר• ו בינ תיים
צ אי בח בר תזהוהאחר, א ם הם כ ה
מו צ אי ם ח! ב עי ני ך, ואלתחש בי ע דיין
על ני שו אי ם. הנ ד צ עי רהמ די.
ודד — :כי צדלמ שו ךאתת שו מ ת ־
ל בו שלה מו רהל הי ס טו רי ה? ה ו פי עי בגי
מנ סי הבשערצ בו ע י רוק ובאףמקר טון.
ע שי ה עויו ת בכי ת ה. אינ ני י כו להלה שי ב
לד ב ר צינו תמאחרשדע תי על מו ר ה המ
ש אי ראת הי פו תבתל מי דו תאחרה שי עו
ר ל ״ שי חהי די דו תי ת אי ננהי כולה
ל היו ת ר ציני ת.
מ.ר לא ת הי הלדב רי ר ה. ת הי הנא לץ
להס בי רלא חו תהק טנ השאתהמ עוני •
ב ב כי ר ה, או לםבטאקט. כ מו בן. רק ב־תנ
״ ךנשאיעקבאתש תי ה א חיו ת.

כל הפונה לרותי בכל פניה שהיא,
חייב לצרף תו זה.

מהד די
רח דחגגוף .151 תל־אביב

תכגו! ובצוע

מק 11י

ע ם. דיו הפלא״ 2א]0
השמחה מתחילה

רהוט ומנורות
בסגנון מודרני

נ>! 9יו צ

ביום בו הנך קונה מצלמה.
השמחה הולכת וגדלה עם חלוף
השנים ועם כל תמונה נוספת
שהנך מצלם. החל את השמחה
עיר הום עש המצלמה מ

דקורציה __
פנימית^־(

לדירות >1 3

מנן 1ד

הפתכת החדשה
של י
היא :

רחוב ארנב* 144
פזג׳

מקודם: לוין, רה׳ כרנר
בית מלאכה משוכלל לתקון עטים נובעים במקום.
מתנות לבר־מצוה, יום־הולדת, מזכרת וכד.
מבחר גדול בעטים נובעים מכלהסוגים .

הוצאת מסרת בע״ם
יצא לאור

משה הלוי /דרכי עלי במזת
תיאור שוטף ושובה־לב ׳של התיאטרון
העברי, מימי ילדותו במוסקבה ועד
הימים. האחרונים, בצירוף 58 תמונות.

שלמה ברר /על כנפי נשרים
טפור־עלילה אדיר של מבצע ״מרבד הקסמים״
שזכה להצלחה ובקורת נלהבת בכל
העתונות בארצות־הברית ובאנגליה —
בצרוף 37 תמונות.

אגדת

״חמד״
עבודות בצלאל
מתנות ותכשיטים ישראליים מקוריים

אלנבי 111 תל־אביב

גם אתה
תוכל לנאום

תשי״ד 1954

מתנה נאה
לחנוכה

הפרם הגדול

4 0 . 0 0 0
להשיג בכל הבנקים

מכון בכתב לתורת הנאום
פרוספקת תמורת 150 פר׳

ד1205 .

ירושלים.

ספורט

קולניע

כדו רגל

סרטים

מלחמה טוטאריח
בסוף השבוע שעבר נפל: בשטח הספורט
הישראלי הכרעה מרחיקת־לכת׳ שהיתר,
עלולה לשנות את אופ• העיסוקים הספור־טאיים
בארץ מן הקצה אל הקצר : ,בישיבה
מיוחדת של מרכז מכבי הוחלט להכריז
מלחמה טוטאלית על מוסדות התאחדות־הכדורגל
הישראלית שנבחרו לפני שבועיים
(העולם חזה .)896
השלב הראשון במלחמת־הקודש היה, כמובן,
מ מון: מרכז מכבי החלים להקים
קרן מיוחדת למאבק נגד ההתאחדות, הצליח
לאסוף עד כד, סכום עגלגל של 5000ל״י,
התכונן לפתוח בהתקפת־בזק בשתי חזיתות :
• להביא את הסיבסוך לפני בית־הרין
המחוזי התל־אביבי, בטענה שאסיפת העסקנים,
בד, נבחרה התאחדוודהכדורגל החדשה׳
לא היתד, חוקית.
0לפנות בתלונה חריפה אל •מוסדות־ספורט
בינלאומיים.
התקפת ־ ש לו ם. אולם התאחדות־הכדו־רגל
החדשה לא נזדעזעה כלל למראה ענני־המלחמה
שהתעבו מסביבה. היא לא רק
כינסה את וועדותיה בהתאם לתוכנית, החליטה
לערוך את הגרלת משחקי־הליגה ב־22
לדצמבר, אלא גם פתחה בהתקפת־שלום :
וועדת בית־הרין העליון לכדורגל העניקה
השבוע חנינה כללית לכל השחקנים והקבוצות
אשר נענשו עד כה, בתוכם קבוצת
מכבי פתח־תקוה שהוצאה מכל המשחקים
למשך חצי שנה בעוון הסתננות לקפריסין
(העולם הזה .)889
החנינה באה במאוחר. אנשי מכבי קיבלו
את הסרת־העונש באדישות גמורה: הם
כבר הכריזו מלחמה, היו מוכנים להאבק
עד הסוף.
למי צ ל צלו הפעמונים?
בשבת שעברה, בשעות אחרי הצהריים,
התרוקנה מחצית יפו מתושביה. אלפי בני־אדם
משולהבים זרמו לעבר מגרש הכדורגל
של הפועל בבאסה. הס נמשכו לשם כדי
לחזות בהתמודדות קבוצות מכבי תל־אביב
והפועל תל־אביב במסגרת המשחקים על
גביע שפירא, שנערכו למרות הקרע בד,ת־אחדות־הכדורגל
(העולם הזה .)896 אולם
עוד יותר משך אותם המשחק המוקדם,
בו התמודדו ב־תר תל־אביב ומכבי יפו.
לאחרונה התפרסמה קבוצת מכבי יפו
כקבוצת הכדורגל בעלת קהל־המעריצים הגדול
ביותר בארץ. כל משחק ממשחקיה
משך 4000 צופים ומעלה. קבוצות הכדורגל
השונות רצו ליהנות מן ההכנסות הגדולות,
הירבו להזמין את מכבי יפו למשחקים.
משוס כך שותפה הקבוצה גם במשחקים
על נביע־שפירא.
הפעם התאכזבו המעריצים מרות. לא הועילה
תזמורת הרעשנים והפעמונים, שהופעלה
על־ידי הקהל. לא הועילו גם זעקות-
העידוד האדירות, אשר הדן הגיע עד לקולנוע
נגה. היפואים שיחקו הפעס משחק
כושל למדי, נוצחו על ידי ביתר תל־אביב
בתוצאות .0:2
הפ ר 1ןןה — כ רגי ל. המשחק השני —
והעיקרי — .נתקבל בהתלהבות פושרת
יותר מצד הקהל, אך היה מעניין פי עשר
בשביל חובבי־הכדורגל הרציניים. במשחק
זה התמודדו שני היריבים הנצחיים: מכבי
תל־אביב והפועל תל־אביב. ההימורים על
תוצאות המשחק היו גדולים יותר מתמיד,
היות. והכל ידעו כי משחקיהן של שתי
קבוצות אלו מסתיימים, בדרך כלל, בהפתעות;
התוצאות
היו מפתיעות גם הפעם: לאחר
משחק סוער גברה הפועל על מכבי בתוצאות
,1:2כבשה לעצמה את המקום הראשון
בסיבוב הראשון של המשחקים על גביסי
שפירא. אחריה צועדות, לפי הסדר׳ קבוצות
מכבי תל־אביב, ביתר תל־אביב ומכבי יפו.
היתר, זאת רק ההתחלה. השבוע חיכו
חובבייספורט רבים בכליון־עיניים לשבת
הבאה: הם היו בטוחיס כי הסיבוב השני
של המשחקים יהיה מרתק יותר.

ב מ סלול
• הכדורגלנים האיטלקים זכו בשבוע
שעבר לרווחים ראשונים מ־ 104 אלף הדו־לארים
5שהשקיעו בקניית הכדורגלן האורוגוואי,
חואן ׳סקאפינו: בעת תחרות איטליה־ארגנטינה
דבקיע סקאפינו, שהינו אחד החלוצים
הטובים ביותר בעולם, את מערכת-
ההגנה הארגנטינית — איפשר לאיטלקים
לנצח בתוצאית של .0 :2

מסבי ר ח בי
בשני בתי־קולנוע בישראל הופגן בשבוע
שעבר גודלם של המסכים הרחבים. יומיים
לפני שהוצגו בימוגובי, תל־אביב, סרטונים
מתוצרת פוקס המאה העשרים הגישו בחיפה
האחים ווארנר סרט סינמסקופי שלם: שבעת
ימי גבורה. בשתי התכניות גם י£ן ניכר
כי ההמצאה החדשה יותר משהיא משמשת
את אמנות־ד,קולנוע, כובלת את ידי האמנים,
שבחלקם נפל הכבוד להיות חלוציה. עוד
יעבור זמן מה עד שיבוא מישהו, אמן
בעל ש עור קומה, יראה איך מפיקים סרט
רחב־מסך.
שבעת ימי גבורה הוא סרט מערב
פרוע המצטיין בדיוק באותן מעלות שבסרטים
צרי־מסך מאותו סוג, ובאותן מגרעות
גם כן. לאחר ההפתעה הראשונה שבתמונות
הנוף והקרב נעלמות המעלות, והמגרעות
נכפלות ביחס ישר לגודלו של המסך.
עלילת הסרט אינה רעה ביותר: גדוד־פרשיש
מצווה ללוות שיירה של מתנחלים
בטריטוריה אידיאנית. אולם השיח אשר
בסרט, היחסים בין חיילים לקצינים ובין
קצין ל.ערה, מוגשים בצורה מטופשת ביותר.

ם פמסניני
שירת חצי המאה הוא סרטזמר ארוך
ארוך ואסיזודי אפיזודי בו מוגשים השירים
המוצלחים ביותר (באיטליה) של מחצית־המאה
האחרונה. המוסיקה חשובה מן העלילה,
שאינה אלא סרח עודף. על כן קצת
קשה לעקוב אחרי המרק הצבעוני (פראנא־קולור
רועש מאד) מבלי להתיגע. סילבאנה
פמסניני(ראה מאמר מרכזי) גם היא מעורבת
בענין מש ם מה.

יומן ה חד שו ת
בלבול• אהבח
9התאונן מבקרו הקולנועי של ל׳אקס־פרט,
עתו.ם של תומכי מנדס־פראנס :״התפוקות
הדרלאומיות גורמות לבלבולים גדולים
בשטח האהבה הקולנועית. אין קיום
לאהבה חד־לאומית על סמך הכסף. חייב
אדם להר ת ספרדי, כדי לזכות בנשיקה
של דניאל דאריה, רק א-טלקי זכאי לישון
עם מישל מורגאן, בעוד שבכדי לפתות
את דאני רובין מוכרח השחקן להיות גרמני.״
• השבועון וואר״טי, התנ״ב של עולם
הבידור, ערך מחקר בקשר לביקורת הקולנועית,
הגיעה למסקנה שהעולם הזה הסיק
מכבר: המבקרים קובעים את גורל הסרטים
המיועדים לקהל מצומצם, אינש פוגעים
בביקוש הרגיל לתפוקות ההוליבודיות הממוצעות.

בעוד ישראל זוכה לסינמאסקופ בשתים
מעריה, נאלצת יפן הגדולה להמתין
לאמצע השנה הבאה. רק אז יותקן הציוד
המתאים כש.י אולמות באוסקה וטוקיו.

בנן צרה
כהגדול. עלילה רגשנית על אהבה
ראשונה ושניה. לפי ספרה של עדנה פרבר.
סטרלינג היידן, ג׳יין וואימן.
לוקרציהבורג׳ י ה. סרט לא־כל־כך
איום על האשד, האיומה ביותר בהים־
טוריה. קצוץ בידי הצנזור. מארטין קארול.
לתם, אהבהוד מל״ו ן. קומדיה
עממית איטלקית על אודות שוטר •ושתי
הנשים המושכות א־תו. דרי סיקה. לולוברי־ג׳יוה.

יםהאכזרי. על ספינות והאנשים
האמיצים השטים בהם. ג׳ק. הוקינם,.
בנותאבודות. מתימר ללהום בזנות,
מגלה טפח מענין (לקהל מסוים) ממנה.

במרחב

החי

סעודיה

סי בהבת ־ מ עו ק ר
בקיבוץ נחשולים, הסביר אחד החברים
מרוע הגיע רק במקום ד,־ 15 במירוץ־
התבור :״אחד החברים שלי נפל. העמסתי
אותו על הגב והמשכתי לרוץ. על כן לא
הגעתי ראשון.״

משחדחמשחד אחרון
היה זה חודש רע מאד לאריסטוטלס סוק־ראטס
אונאסיס. בה בשעה שכוחו התנפץ
מול הצי המלחמתי הזעיר של פרו באוקינום
השקט (ראה בעולם) ,גדלו צרותיו גם בחוף
ים סוף. לרוע מזלו למד כי בארץ ערבית,
משחד ד,משחד אחרון.
לפני כמה חדשים לא היתד, תורה זו
ידועה ל״ארי״ .אז היה נתון במצב־ביש :
זה עתה עמדה להסתיים בניית צי נהדר
של אניות־נפט שלו במספנות גרמניה, והנה
נעלם הפרוספריטי בשטח זה׳ שווקי הנפט
התדלדלו והלכו. היה צורך למצוא מיד
שוק גדול ובטוח .״ארי״ שלח את מבטו
לארצו של סעוד. אחרי המבט באה היד,
והיד היתד, מלאה מטבעות־זהב.
מבט ומיליון דודאר. לפתע נודע
לעולם הנדהם כי אונאסיס חתם על חוזה
לפיו הסכים להעביר אניות בנפח של 500 אלף
טון, ביניהן אנית־הנפט הגדולה ביותר בעולם,
תחת דדגל הירוק מקושקש של סעודיה,
תמורת זכות בלעדית להעביר חלק ענקי
של תפוקת־הנפט הסעודית ללקוחותיו. חלק
זה יגיע בהדרגה למונופולין.
אונאסיס חישב נכון את מצב רוחם של
השייכים הסעודיים׳ אשר מטר הזהב הפתאומי
של חברות־הנפט העביר אותם על
דעתם. אחרי שהרוויחו מהפקת הנפט, מדוע
לא ירוויחו גם מהעברתו? שאלו את עצמם.
אונאסיס נתן להם את התשובה — בצירוף
350 אלף דולר לעלי ריזא, שר־המסחר
הסעודי 280 ,אלף דולאר לשר־האוצר, וכמה
תשלומים דומים׳ שעלו על מיליון דולאר.
אולם אונאסיס לא חישב כה נכון את
הגבת האויב: חברת הנפט האמריקאית,
החברות הבריטיות ודומיהן. מעבירי־נפט
בריטיים בלבד עמדו להפסיד בגלל אונאסיס
20 מיליון לי״ש לשנה. היה זה יותר מדי :
אנתוני אידן הודיע בביודהנבחרים כי מוטב
לממשלה הסעודית לחשוב פעמיים לפני
שתגש לבצע את ההסכם.
הדיו נעלמה. יתכן שהאיום בלבד לא
היה מזיז את המלך סעוד. כי ההסכם פורסם
כהכרזה מלכותית, והכרזה מלכותית קדושה
בסעודיה כמו הכרזת האפיפיור בכנסיה
הקאתולית. היה דרוש משהו חזק יותר.
חברות־הנפט הבינו כי כשם שדרוש יהלום
כדי לחתוך יהלום, כך דרוש יווני כדי לשבור
את היווני. יווני כזה נמצא בדמותו של
הסרסור ספירידון קאטאפודיס.
הודיע קאטאפודיס בהצהרה בשבועה, בקונסוליה
הבריטית בניצה: אונאסים התחייב
לשלם גם לו מיליון דולאר, אולם את
ההתחייבות חתם בדיו מיוחדת שנעלמה
אחרי שעה כאילו לא היתה. להודעה זו
צירף היווני השני תעודות שהוכיחו את כל
עסקי־השוחד הסעודיים.
זה הספיק גם למלך סעוד. הוא הודיע
שישנה את הסעיפים העיקריים של ההסכם.

סוג ס טי ה
בגבעת־רחל, פקדה וועדודז־,חברים להוציא
מחדרי־ד,חברים את הארונות הלבנים החדשים,
שהוכנסו לשם לאחרונה, לאחר שטענו
רבים מאנשי המשק כי החדרים שלהם
דומים עתה לחדרי־חולים, משפיעים לרעה
על בריאותם.

והדרת * ג רו ף וקן
בתל־אביב, בתחנה המרכזית, ניסה אברהם
ג רג־י לד,כנס לאוטובוס בלי תור, טען
כי הוא בן שמונים, נתקל בהתנגדות מצד
העומדים בתור, הח:פל עליהם׳ הפיל שניים
מהם ארצה במהלומת אגרוף, נרגע רק לאחר
שאחזו בו שלושה שוטרים.

השאח והגנרל זאהדי
זק! /משעמם וקומוניסט
כשהיה עליו לבחור בין ערינזקו, חברת הנפט
האמריקאית, ואונאסים׳ העדיף את האמריקאים•
ואילו ״ארי״ אונאסיס היה נחון
במצב־ביש: הוא קילקל סופית את יחסיו
עם כל הברות־הנפט בעולם, אשר ברצו.ם
הטוב תלוי גורלו של צי־הנפט האדיר שלו.
איראן גירושין בו די ט ״ ס
איראן ראנג׳יבארי לא היתה מאושרת לפני
שלוש שנים, בהיותה בת ,16 השיאה אותה
אמה בעל כורחה לד״ר קזימזאדה
בן ,3771 שישב בעיר טאבריז, אשר באי־ראן
הצפונית־מערבית. הבעל היה אדם
קשוח, מסוגר בתוך עצמו׳ שקוע עד למעלה
ראש בעבודתו הרפואית. איראן הצעירה־תוססת
השתוקקה להגרש ממנו בכל מחיר.
להלכה
היה ביכולתה להתגרש: ריזה
שאח, מיסד שושלת־פהלווי, השלטת באיראן,
חוקק עוד בשנת 1935 חוק שהתיר
לכל אשד, לדרוש גט מבעלה• .אולם הוא
לא הספיק להקים בת־דין מיוחדים לג״
רושין, ובתי־הדין הפליליים סירבו להתערב
בכל סיכסוך שפרץ בין בעל לאשתו. תקוותה
של האשד, הצעירה להשיג את חירותה
בדרך חוקית היתד, קלושה ביותר.
הזדמנות מתאימה. אולם את אשר
לא עשר, הצדק, עשתה הפוליטיקה. עוד
לפני שנה, כאשר עברה המשפחה לטהראן׳
נודע לאיראן, שה תה אשד, משכילה למדי,
כי בעלה חבר פע ל במפלגת מודה הקומוניסטית.
ד•,א החלד, לעקוב אחרי פעילותו
הפוליטית, ניהלה יומן מפורט, חיכתה
להזדמנות להיפטר מן הרופא השנוא.
ההזדמנות באה לפני שבועות מספר :
באחד הימים לא חזר הבעל הביתה, ובמ
הרה
נודע לאיראן כ־ הוא נעצר באשמת
השתתפות באסיפה של מפלגת טודה הבל־ת
־חוקית, שנערכה במסווה של חגיגת כלולות.
היא לא היססה, מיהרה לארמונו של
המושל הצבאי של טהראן, גנראל טיימור
בחתיאר, האויב מספר 1של הקומוניסטים
האיזראניים. המושל הקשיב בעניין רב
לסיפוריה על פעילות בעלה, עיין ביומן שמסרה
לו, נתן לה פרס רב־ערך על האי,פור־מציד,
השופעת: איראן קיבלה רשות להתגרש
מבעלה העצור, בניגוד לרצונו, באמצעות
בא־כוח.
איראן היתד. מאושרת בחירותה. אולם
גנראל בחתיאר היה מאושר כפל כפליים :
הוא ראה בפרשה כולה אמצעי חדש להדברת
הקומוניזם, העביר עוד באותו יום הוראה
מפורשת לכל בתי המשפט האירניים :
״כל אשד, שתוכיח כי בעלה חבר במפלגת
טח־וז רשאית להתגרש ממנו׳ בניגוד לרצונו.״
השבוע
נשאה ההוראה פרי־בכורים: כמר,
עשרות נשים איראניות הודיעו לשלטונות
על הפעילות הקומוניסטית של בעליהן. הבעלים
נעצרו, הועמדו בפני ברירה לפרוש
מכל פעילות פוליטית, או להישלח למחנות
מעצר באיי המפרץ הפרסי. טכסי הגירושין
נערכו ללא נוכחותם.
אולם יחד עם זה נודע כי אישי טודה
ניסו להפעיל את ההוראה של בחתיאר ל־טובתם:
התברר כי בכמה מקרים ביקרו נשים
של חברי המפלגה את בעליהן העצורים
בתואנה כי הן רוצות להתגרש מהם,
הגניבו להם בשעת כל ביקור מסמכים
שונים וצרכי־אוכל.
• לפי החוק המוסלמי הדתי רשאי הבטל
לגרש את אשתו בכל עת, אך האשה אינה
רשאית לדרוש גירושין.

תשבץ 697
מאוזן .1 :אבי שכם; .5חברת השיכון
הלאומית; .10 ניגודו של ארז הלבנון; .12
משקה משכר ! .14 מתי, באנגלית ובגרמנית ;
.16 קבוצה של הפועל המזרחי 18 לכיוון ;
. 19 האיש שיקבע בשני לאוגוסט ; .21 פרבר
תל־אביבי, של יוצאי בולגריה ; .22 עליו
קיצרו בתלמוד ימח שמו וזכרו ; .23 חומר
לכדים ; .24 מדגסקר ; .25ח״כ מפא״י .27
קוץ ; .30 ירק מתורמל ; .31״וכל ה ...
כרגע יאבדו 1 33 רסיס אש ; .35 בה,
אמר דרצל, ייסד את מדינת היהודים ; 36
מוסיפים מכאוב כאשר מוסיפים אותו ; .38
יישוב בערבה ; .39 עדר ; .40 שם פרטי,
פולני ; .41 ספר תנ״ך ; .43 סימן מורם ;
.44 ציוני אנגלי ידוע־שם ; ,46 בירת ישראל ;
.48 לצורך זה, בלטינית ובמדיניות ; .49לאנשים
שונים ...שונות.
מאונך; .2מספר הפסוקים בבמדבר ט״ו;
.3שר בערבית ; .4גובר על המיעוט; .6
אדון ; .7היסטוריון יהודי ; .8ב ...מפציע
שחר .9 ; -עיסוק תביב ; .11 אחיה של אנה
סאוקר 13 עשירית אחוז ; .15 עליו מדובר

271

5ט? 0 0 £

בבראזאוויל, אפריקה המשוונית הצרפתית,
גילה אחד מבני שבט באקורו כי אשתו
בוגדת בו עם דודנו, רצח את הדודן בדקירות
סכין, צלה אותו ואכל אותו.
טור קורא:
בירושלים, ניסר הנגר יוסף כהן קורת־עץ
ישנה, הופתע כאשר מצא בתוכה ספר
קוראן קטן, כתוב ביד, מכורך בכריכת
עור.

ג שק אישי
באנטוורפן, בלגיה, הובא הטוראי הנדריק
וורד,יין לפני בית־דין צבאי, נדון ל־ 13 חודש
מאסר, לאחר שגנב תותח מן המחנה
הצבאי שלו, ניסה למכרו לסוחר־גרוטות.
הדרכה מעשית
ביאקסיו, שוודיה, בקנסו 40 מנכבדי העיר
על החניית מכוניותיהם במקום אסור,
לאחר שיצאו מאולם־קולנוע, בו דנו על
:חמרת תקנות־ר,תנועה.

כ מו בן ר ק ־ ר א ־ פ אן
בתל־אביב, התאמצה סוכנוודהפירסום שפט
לפשר בין האיסור לעשן בבתי־הקולנוע
לבין המודעות של חברות־ד,סיגריות המום
עות על הבד בהפסקות, מצאה לבסוף
מזיגה מקורית :״אסור לעשן כאן אפילו
סיגריות מטוסיאן ! ״

במשפט ; .17 אחד מארבעת המינים 18
מלך ביהודה ; .20 אחת העונות ; .23 מצוי
על שפת הים ; .26 היילי סילאסה ; של יהודה
; .27 גייס ; .28 פאול דה־קריף כתב על
ציידיהם ; .29 אחד ממקורות הקיום של
ישראל ; .31 משחק שהונהג בארץ על־ידי
העולס הזה ; .32 כמו .34 ; 29 לו דפקו
אותם יום אחד, מתו כולם ; .35 המלה השנייה
; .37 על פניה היה חושך ; .39 פעולה
צבאית ; .42 מלכת יופי ; .44 רשע ; .4 5איפור,
בגרמנית ; .47 מי, באנגלית.

פרסי ספרי ״מסדה״
לפותרי תשבץ

הגזע התחתון
בפאריס, צרפת, בחרה האגודה האנתרופולוגית
בשחקן פיטר ואן אייק׳ המצטיין
בשיער בלונדי ועיניים כחולות, כסמל מושלם
של הגזע ד,נורדי, נוכחה במאוחר כי
ואן־אייק הינו שחור שיער, צובע אר. שערו
במי־חמצן.

893

ירושלמית ייני, ירושלים, קרית משה, בית
בורוזובסקי ; סרן שלומית לוין, צה״ל, ד .צ.
; 162 שושנה פלדמן. קבוצת ארז, דואר מגדל
אשקלון.

פרסי ארנקי צ. בר לפותרי
תשבץ 893
ראובן בצלאל, תל־אביב, כפר סבא ! 15
מאיר הרשטיין, צד,״ל, ד .צ.2109 .

אכזרי
הוא
״התאהבתי בים ברגע בו ראיתי אותו...״
זה קרה לפני שנים רבות, כאשר עזב יצחק
אריאל, בן ה־ 11 את עיר־מולדתו, ציריך
ועלה על אניה, שהפליגה לארץ־ישראל.
״איתר, שעה ידעתי שאני עתיד להיות ימאי.״
בשבוע שעבר כמעט ונסתיימה אהבת־הים
באסון ו אריאל וחברו, משה נדיר בילו
78 שעות על גופה השקוע למחצה של סירת־דייג
( 20מ׳ x 6מ׳) ,שנגררה מח פה ליפו,
נסחפה על־ידי הרוח המזרחית אל הים
הפתוח, לאחר שנותק כבל־הגרירה באפילה.
עתה
ישב אריאל בדירתו התל־אביבית
הנוחה, מוקף ידידים׳ קרובים ועתונאים,
שרשמו כל מלה אשר יצאה מפיו. אריאל
הת חם אל כל הפרשה כאל הלצה. אולם
בהדרגה נצטיירה מבעד לצחוקו דמותם של
שני צעירים שנטלטלו בדד בים הפתוח
וחיכו להצלה — או למוות.
משה ואריאל היו ידידים וותיקים. הם
התידדו עוד בימים בהם היו שניהם חברים
במועדון הימי זבולון. הם הפליגו לא פעם
בסירת־מפרש מתל״אביב לחיפה — ואף
רחוק יותר. אחר נפרדו השניים למשך שנים
רבות: אריאל הצטרף לאצ״ל, נעצר בשנת
1942 על ידי הבריטים והוגלה לקניה, מקום
שם בילה את זמנו במשחק־טנ־ס ובצפייה
לשחרור .״בקניה למדתי לחכות,״
נזכר אריאל בחיוך קל ,״ובשבוע שעבר
ה ו לי לימודים אלה לתועלת.״
בינתיים הצטרף משה לפלמ״ח, נדד מקיבוץ
לקיבוץ, אחר חזר לביתו הקטן בש־כונת־ימחלול
התל־אביבית׳ החל לומר מכונאות
בבית־הספר מקם פיין. הוא לא סיים
את לימודיו: המלחמה פרצה. משה התגייס
לגדוד הפורצים כנהג. אולם הקריירה
הצבאית שלו היתה קצרה לא פחות מן ה־הקריירה
הטכנאית: בקרב עז שפרץ בקרבת
קריית־ענבים. ניסה משה להציל את
המקלע של מחלקתו, ספג כדור ברגלו.
הוא צולע קלות עד היום.
רק לאחר שביתת־הנשק שבו השניים
להיפגש בנמל, או בלב־ים: אריאל שוחרר
מחיל־הים, החליט להפוך לדייג. משה אף
הוא עסק בדייג, השתוקק לעבוד בצי המסחרי
כימאי.
ביום ב׳ שעבר שבו השניים ונפגשו בנמל
חיפה. משה לא הצליח לעלות על
אנ ה, ואריאל הציע לו עבודה :״אני זקוק
לאדם שישב בסירה, אשר תיגרר ליפו.״
סדוק, והמים
אחרהסביר :״גוף־הסירה
חודרים לתוכו. יש לנו משאבת־יד׳ ואני
זקוק לאדם שיעזור לי.״ משה הסכים.

סוחר הברזל היפואי מאיר קובליו
(מימין) היה הנוסע הראשון בישיר
״אגד״ תל־אביב—חיפה שזיהה
את עצמו בשבוע שעבר,
כאחד מנוסעי ישיר ״אגד״ שהופיעו
במזהית. הוא זכה בפרס
של עשרים וחמש לירות, כאילו
היו אלה דמי חנוכה עבור נסיעה
ב״איד״ .קובליו, הנוסע לחיפה
מדי שבוע לענייני עסק, נסע ים
ביום ראשון שעבר כמנהגו הקבוע,
בישיר של ״אגד״ .גם
בנסיעותיו לערי הארץ האחרות
משתמש קובליו ב״אגד״ .מנמק
הוא :״יכול אני תמיד להשיג
מקום באוטובוס של ״אגד״ ,בלי
להיות קשור לשעת יציאה קבועה
מראש.״ יתר־על־כן, מציין קו־בליו,
האוטובוס מוביל אותו
למטרת חפצו בנוחיות ובמהירות.

יום שלישי ,!4.12.54 ,כתל־אביב

השירות
ויו יום חמישי ,16.12.54 ,בחיפה
האלפים הנוסעים מדי יום ביומו בקו הישיר של ״אגד״
מהל־אביב לחיפה ומחיפה לתל־אביב יודעים אה אשר הם
עושים. קו ישיר זה של ״אגד״ הוא הקצר והמהיר כיותר
לנוחיות כל חיפאי הרוצה להגיע לתל־אביב, וכמו כן
לכל תל־אביבי הרוצה להגיע לחיפה(ולבל הנוסעים האחרים
הרוצים לנסוע מן העיר האחת לשניה! .,כל נוסע נבון משתמש
בקו ישיר זה של ״אגד״ ,לכן קל יהיה לך נוסע ״אגד״
לזהות את עצמך בתמונות שלמעלה. לראשון מנוסעי ״אגד״
שיבוא למערכת ״העולם הזה״ ,תל־אביב, רחוב גליקסון ,8
ויזהה את עצמו באחת התמונות, יוענק פרם 25ל״י במזומן.
עובדי אנד והעולם הזה אינם יכולים להשתתף במזהית.

המטאורולוגי,

את קולותינו. גוף הסירה שקע במים לגמרי.
רק החרטום והירכתיים ביצבצו מעל פני
המים. עלינו על החרטום, ישבנו עליו וחכינו
שמנורה תשוב לקחת אותנו.
בסירה — כעבור שעתיים: סוף
סוף ראינו את ספינת־הגרר חוזרת. ראינו
אותה נעה הלוך ושוב, במרחק של 200
מטר מאיתנו. רצינו לאותת לה, אבל הגפרורים
שלנו היו רטובים. במהרה נבלעי
האורות האדומים והירוקים של מנורה
באפילה. נותרו רק הכוכב־ם המצנצים ואורותיו
הרחוקים של החוף. לפי חישובינו
נמצאנו במרחק מה מחוף זכרון־יעקב. ראינו
את המגדלור של חיפה נדלק וכבה,
נדלק וכבה, מדי 5ש.יור.
הקור היה גרוע מכל. הוא חדר והגיע אל
כל אברינו. כדי להתחמם במקצת ירדנו
מן ההרטום לתוך המים אשר בסירה ונאחז־נו
בכל כוחנו במעקד,־הברזל שלה.
הגל ט נראו עצומים באפילה. פסגותיהם
בגובה של שני, מטרים ומעלה. חכינו עד
אשר עברו הגלים מעלי.ו. אטמנו את פיותינו
כדי לא לשחות את המים המלוחים.

חיפה:
במשך ,4או 5שעות אחרי השעה
14.03 תנשב רוח מזרחית, אשר תהפוך בהדרגה
לרוח דרומית קלה ותשתנה לבסוף
לרוודסערה דרומית מערבית .״זה התא ם
לנו,״ נזכר אריאל ,״מיהרנו לצאת לדרך.״
בסירה: תחזית מזג־האוויר היתר, מ־דוייקת:
הים גלי למדי. השמש זהרה, הוחלפה
מאוחר יותר על־ידי הירח שהתנשא
במרומי־ד,שמיים. משאבת־היד פועלת בלי
הרף: הסדקים בסירה גדולים והמים זורמים
לתוכה במהירות. השאיבה מעסיקה אותנו.
מלפנינו מת.שא חרטומה המכוער
של ספינת־הגרר, מנורה. משמאלנו מתמשך
הנוף החדגוני של חופי־ישראל. משעמם —
בסירה -בעבור 5שעות: המשאבה
מוסיפה לפעול. דומה כי הרוח המזרחית
לא תיפסק לעולם. היא הולכת וגוברת.
אכלנו ארוחת-ערב: לחם וירקוד.
לא לקחנו איתנו מזון.רב: בבוקר ניכנס
ל מל־יפו ונאכל ארוחה טובה. החשכה
מתעבה. קרוב לוודאי שבמנורה יש הגאי
טירון. אין הוא שומר על הקורס, אלא
נע בזיגזאגים. אם הוא לא יפסיק לעשות
זאת, יינתק הכבל...
זעזוע חזק: הכבל ניתק. מנורה המשיכה
בדרכה. נשארנו בדד. אריאל הדליק
גפרור: אות מוסכם מראש שאנו רוצים
לשוחח עם אנשי ספינת־הגרר. אין תשובה.
מנורה נעה קדימה. טרטור המשאבה נפסק :
ד,׳א נשברה. שכשוק המים בתוך הסירה
הלך וגבר. מהלומות־הגלים הגדילו את
הסדקים בדפנותיה. צעקנו. לא שמענו

יצחק אריאל
״...סיפרנו בדיחות...״
מדי פעם בפעם היתד, הסירה מרחפת
באוויר ומתנפצת אל גל חדש. דבר אחד היה
ברור לנו. לא יכולנו לטבוע: גוף־הסירה
היה עשוי עץ. היה עלינו רק לד,אחז
בו בכל כוחותינו — ולחכות לאור־־בו־קר.

,15.12.54
שעה ,0500 מטה אירגון
החיפושים וההצלה של היל־האוויר:
הקצין מוצק־הגוף, הממונה על

המטה עיין במברק שנתקבל זה עתה: מ 1ד
לקת־הדייג שליד משרד־ר,חקלאות מודיעה
כי סירה שנגררה מחיפה ליפו אבדה בדרך,
אך אין כל מקום לדאגה: סירות הדייג
יצאו לחפש אותה.
הקצין לא היה מרוצה: בדרך כלל היו
פעולות־ההצלה מבוססות על סיורים אוויריים׳
שהיקנו לפעולות מהירות גדולה יותר
וטווח־ראות רחב יותר * .אולם הוא
החליטלחכות שעות מספר.

מטה חיל-האוויר, השעה : 0930
עדיין אין כל ידיעות. הקצין שלח מברק ל*
חיל־האוויר הישראלי משתייך על ה־אירגון
הבינלאומי לחיפושים והצלה. ממה
האירגון נמצא בטריפולי, בבסיס הטייסת
ה־ 59 של חיל־תאוויר האמריקאי.

אדם יכיל להתרגל לבל. היא יכול להתקיים.
זמן רב כלי־ מזון, כלי מג שמיה.,
בקור צורב, כרוח המצליפה. אולם אין

הוא יכול להתקיים ללא תקווה.
השבוע עכרו כל הסכלות האפשדיי*
על׳ישכי צעירים כלב ים. רחוקים מכי
אופק, כסירה ששקעה כמעט לחלוטין
מתחת לפגי המים, כין גלים שהתרוממו
מעל לראשיהם וכיסו אותם כגדטי מים
צוננים ואפלים, החזיקו השניים מעמד.
מחלקודהך יג׳* מבקש אינפורמציה. ההשבה
. :אוו מגישימם בחיפושים ׳ 12 .כ־רו ד
דייג סורקות ׳את הים, אך׳ עד כה לא נמי
.צאו עקבות הסירה׳האבודה.״
הקצין לקח טופס חדש של מפת־ניווט
של ים התיכון המזרחי׳ שרטט על המפה
במה קווים, פקד על שני מטוסי דאקוטה
להמריא ולסרוק שטח של 10 מילים ימיים
מרובעים.

דירת משה נדיר, תל-אכיב, שעה
: 11׳.00 השכנים שרויים בדממה מוזרה, נמנעים
מלשוחח עם יוסף נד־ר, אביו של משדי.
העתונים הודיעו כי שני דייגים אבדו בלב־ים.
יוסף הרגיש כי אחד הדייגים האבודים
הוא צבו, אך לא רצה לספר זאת לאם, חנה.
גם האם הרגישה כי בנה נתון בסכנה. אך
לא רצתה להטריד את בעלה.

מטה־המשטרה, תל-אכיב, השעה
: 12.00 הקרובים של אריאל ונדיר מקיפים
את הקצין הממונה על החיפושים בשאלות.
האלחוטאי מקיים קשר מתמיד עם גמל־חיפה
ויפו. אין כל חדש. החיפושים נמשכים.
נמליהיפה,
השעה : 14.30 הימאים
והסבלים מנסים להרגיע את קרובי משה
נדיר, אומרים כי בסירה האבודה נמצא
לא משה, אלא מושיקו הדייג. מברק, נוסף
נשלח לנמל־יפו. עתה לא נותר כל ספק :
האנשים הנמצאים בסירה האבודה הם משר,
נדיר ויצחק אריאל. הקרובים חוזרים לבתיהם•
האלחוטאי נשאר במצב הכן.
בסירה, לאור־היום: מוזר הדבר,
אך כבר התרגלנו למצבנו פחות, או יותר.
יצרנו אפ-לו שיטה משלנו כ־צד להאחז
בסירה, מתי להתכופף, מתי לקפוץ ומתי
לרופף את השרירים. הדבר הגרוע מכל
היא הרוח הקרה. אילו רק היתד, לנו שמיכה
רטובה שתכסה את גופנו.
פתע קפץ מש־ ,ועלה על חרטים הסירה.
במרחק של מייל מאיתנו נראתה אניד, ישראלית.
ניפנפנו בידינו וצעקנו. כל תשיבה
לא באה. ד,אניד, עברה על פנינו ונעלמה
במרחק. התקווה שמילאה את לבנו למשך
ספורות נעלמה, ובמקומה ניתרו
דקות
דק ריקנות, עייפות, רוח וגלים גדולים.
טטה חיר האוויר, השעה: 19,00
פקודה להמשיך בחיפושים. הים ניתנה התיכון המזרחי חולק למרובעים, שנהמשבו
ע 1לקצה המערבי של. האי קפריסין. בתלמברק,
ששודר לקפריסין, הוד ע שובה מיקוד חיל־האוויר הבריטי כי חמישה, מטוב״
סילון בריטיים המריאו, כדי להשתתף בחיפושים.
שני המטות נמצאו בקשר מתמיד.
גם המטוסים המחפש-ם כיוונו את מכשיר׳
האלחוט שלהם לאותו הגל, החליפו אינפור־

נדיר (למטה טיטין) אוחז סירי דודתו, יצחק אריאל רציני
...לא לשיא היה שמו משה. משו אותו מן הוזי

מציה ללא הרף. שדד,־התעופה בלוז־ ,אשר
דרכו נוהל הקשר בין שני המטית האווי־

מטוס ישדאלייי*30 מילץ״טן החז/ז.
הי טעה : 21.00 מברק: יריתי חמש רקטות
ירוקות, בד־ להאיר את השטח. הגובר
800 מטרים. אין זכר לסירה. ד-,ב ריק
לגמרי.
כסירה השעה : 21.00 אי־שם מעלי־נו
נדמע טרטיר של בטיב. פתע הואר כל
השמח באור ימק־בהיר, ה׳ם והשמיים הו־ויקו
לגמרי. המטוס ריחף בקרבתנו ונראה
בביר־־ר. נפ:פ *:בידיני ביא־ש. צעקנו בק־לי
קולות. אילו ה ה לנו ג•:דור יבש אתד.

הסירון־ללא־שם כחיפד
חיינו נזילשיכיס לחפש...״

היינו ינוליס ל־־דיע שאנו חיים. אחר התעבתה
האפייה -תר מקידם, והמטוס נעלם.
יטיב גלים. אנו מחנים לשחר.
דירת ט׳טה, תל-אכיכ: האורות
כבויים, אך איש אינו ידן. ייסף, חנה,
אחותו הקמנה של משה, רותי והאחות. הגדולה,
יה־ד-ת — בולם עריב, כילם מחם־:
קין י^ין^ ך־וי^ך ןך

י שדה-חעופה צכאי ,16.12.54 ,ה־

•טעה : 0600 הרמוסים ממריאים בזה אחר
זה לחיפושים נוספים אחרי שני הדייגים
ד,אבירים. ע תת כבר ממריאת טייסת שלמה:
מבצר מעופף, חמישה מסוסי דאקוטה,
מטוס אימונים מסיפיס אנמון, פ״פר ונד
מדם קל־ של המשכרה. תשעה מטוסים בכך
הבל. על פני תגל-ם דוהרות שתי סירות־משמר
דל המשטרה, שליש כית ת טורפדו
שיל היל״הים, פריגאמה אחה. לכל בלי־ש־ס
היקצב איזיר־תיפישיס מייהד, הבריטים
מוסיפים להפעיל את חמשת הס־לונים. שלוש
סירות׳ מוטור מהירות שלהם עומדות
במצב־הבן.
בתחילה לא קיבל מסד, חיל־ד,אוויר אינפורמציה
מפורטת על הכירה עצמה: הוא
תשב שהסירה ׳רק א נד. ניתנת לניהוג, לא
תאר לעצמו שהיא שקעד. במים. על כן
התרכזו החיפושים בשני הימים הראשונים
בקו המרוחק ביותר, אליו היתד, הרוח
המזרחית העזת מסוגלת לסזזוף את הסירה
. 150 :קילומטר מן החוף. מאותו קו
ותלו המחפשים לניע מזרחה, לעיר החוף.
עקבות הכירה עדיין לא נמצאו.
י כסירה, צהרייב: הרוח שככר״ אך
הגלים היו, עדיין גבוהים. הקור חדר עד
לעצמות, פתע; הבחין רשד, כי רגלו הימנית
הלבינה ואיבדה את רגישותה. היא בעס
בדופן הסירה, אך לא הרגיש דבר. הוא התחיל
לעסות אף. ד״־גל הקפואה בכל כוחו —
.ולבסוף שב הדם לזרום בעורקים.
הרעב והצמא התחילו להשתלם על שני
הצעירים. הלילה השלישי ירד. הכוחות והי,קתה
הלכו וכלו. החשד בי החיפושים לא
יימשכו העמיק לחדור בלב אפילו יותר
מן תרות ־צוננת...

מטה חיליהאוויר ,17.12.54 ,השעה
: 0600״לא נפסיק את החיפושים!״ הכריז
אותו הקצין ,״יש לנו כמה וכמה דוגמאות
קלאסיות: הרי קפטיין אדי ריקנבקי
נמצא שט בנזירת־גומי, בלב־ים, לאחר
27 ימי־חיפוש־ב.
טטום ישראלי. השעה : 0713 מב־דק
:״הסירה נמצאה. שני האנשים חיים.
הם מנפנפים אלינו ורומזים שהס רוצים
לאכול. אני נשאר במקום. הקואורדינטות
הן 3238 צפון 3418 ,מזרח (במרחק 45
מילא ימיים מן החוף) .אני נשאר במקום.
שילהו מחליף. עלי לשום לקחת דלק.״
ככירה: הם הבחינו בנו. הם חגים מעליו״
במהרה הופיע מסוס שני והטיל
מיסד,ו. חשבנו שזה היה אובל. זה לא היה
אוכל. החפץ נחבט במים ונפתח. היתד. זו
כירת־גורי קטנה. קרוב לוודאי שהטייס
התמחה בהפצצות: הוא הטיל את הסירה
במרחק של מטרים ספורים מאיתנו.
משד, קפץ לתוך הים וגרר את הטירה הקטנת
אחריו. אריאל נרדם, המטוס ריחף מעלינו
עד אשד הגיעה סירת־טורפדו. ניצלנו.
טמה חי ד -ה אווי ר: רק כאשר קיבל
הקצין אישור בי הסירה שנמצאה היתד, הכרה
המבוקשת, נתן את הפקודה האחרונה
:״הפסיקו את החיפושים. הסירה והאשים
נמצאו.״ מיד נשלח מברק דומה,
בצירוף הבעת תודה, גם למרה חיל־ד,אוויר
הבריטי״
דירתמשה: די ר. יו םשכת: הדירה
מלאה-אדב. חנה ויוסף חלושים, אן
מאושרים. הם מכבדים את האורחים ביין
ועוגות - :אין פלא ששמו משד — ,הרי
הצליחו למשות אוחו מן המים.״ רותי הקטנה
(תשע והצי) אינה מרפה מאחיה המחייך.
אבל למשה יש תוכניות משלו. הוא
מתבונן לצאת עוד השבוע להיפר : ,יש לו
כימיים טובים לעלות על אניה.
אריאל אף הוא מתכונן לצאת לחיפה• לאחד
הכל יהיה עליו להביא את הסירה הסדוקה,
מוכת״הגלים לנמל־יפו: היא נקנתה
ב־ 15 אלף דירות

איזה מ
חכמי המשנה קכעו כי אדפי האדם ניכר
ככיסו, ככרסו ובכעסו. כיום, כדורם של הנרי
פורר והנרי ג׳י אפשר להוסיף כי אופי
האדם ניכר גם כגורת נחיגת־מכוניתו^.

רדפה כי מספר
•מדיה המתהלכים
ברדו־בר־י. גדול מפס־פי
השמדת הנמצ־איש
בארכיין רמש־
-,ד ליישום התרש־ביש.
היא מברכת אה
בולם בצעקות קור־עית
אומיים ופרפר.
פן ההגה כ מ לנפגף
אליהם בשתי ידיד-
היא פדבה לסכן את
חיי הולכו הרגל והנהגים דבלתי זהירים.
ניתוח אופי: נהגת זו שייכת מזוג ח׳
נטים שאוהבות לנהל ולתכנן את היי הזולת.
מיטיבות לשלום על רגשותיהן. ההשקפות ש
להן קשוחות ואינן משאירות כל מקום לוד׳
כודדס. הליקוי העיקרי שלהן הוא חוסר־דמיון.
הן חביבות וסוכנות לעזיר לכל אדם

ה חי ע ה
תוכלי למצוא נהנים
אלד, לעשרות ב־דרכי־הארץ.
הם מסי
תובבים סביב סביב המנסים בתחליב
לתפוס אר. עבב. מ•
סית־ד,דרכים׳׳ יי־תצד
רורים וש׳לטי־הכיודן
נראים בעיניהם כפא־פירוסים
מכוסים ב־כ״תב־חרטורים.
פשוט
אין הם מסוג־לים
למצוא את הדרך הטובה והקצרה בייתר
אל מסרתם.
ניתוח או פי: האדם הנזשחייך על סוגי
נהגים זה הינד בדרך כלל, ברנש חולסני ו־סועוזר,
דמיונו המפותח אינו מאפשר לו
להתרכז בבעיות מעשיות. הוא תמים עד ל
זוועה ומהווה קרבן נוח לנוכלים. לעתים
קרובות הוא סובל ממשברים כספיים ורג
שיים. רצוי שאדם כזה ינסה להשתלס על
עצמו ולשנות את אופיו בסירתימ־ז.
המד רי כ ה
נהגת זו מטיעד,
את המכונית מבלי
לאחוז בהגה. היא יושבת
במושב הקדמי,
או האחורי, של המכונית
ונותנת לבעלה,
או לבן־זוגד.
היראות ברירות. לעולם
אין היא מרוצה
ממעשיו של הנהג.
היא סבורה תמיד כי
הוא נוהג מהר או לאט
טדי, או מפנה את המכונית שלא כהלכה.
ניתוח אופי: הנשים חמחומות בנמייה
זו הינן יעילות ביותר, אולם אין הן מסוגלות
למבצעים עצמאיים. התנהגותן מעידה על חולשת
אופי. אין הן מסוגלות לרכוש את אימונו
של הזולת. הן יכולות להצליח רק לאחר שיחדלו
להיות חסרות־סובלנות.

הג ב חן
נהג זה פילס גידופים
אדירים וזועק
בקולי־קולות למראה
כל משנה על נהגים
אחרים. הוא מתרתח
עד כדי כך שהיא
חדל לשים לב למתרחש
על הכביש. התוצאה:
תאונות.

ניתוח אופי :

סוג זה של בני־אדם
מצטיין בעקשנות,
אנוכיות, ודעות קדו .1הם סוזרמרי־ריב
מושבעים. איש אינו י, לחיות לצידם1 ,כמ־

סס ואין לדום -וידים ודתיק־ס. תם מנסים לכבוש
את המנהיגות בכל הדדמנות. אולם אינם
מם,־גלים להדריך את זולתם להצלחה.
ה רו טן
ברנש וה מ טן ללא

הרף בשבתו ליד ההגה.
לחץ הדם שלי
מתחיל לעלית ברגע
בי הוא ליחץ על
רדשת־הבנזץ. הוא
ב עם על תעיליז כול .הכעם הולך ומצטבר
בקרבו • -יכל
התנגשות קלה עם
נהג אהד עלילת לגרוס
לדתסיגצות.
ניתוחאיפי: אנשים• רבים ליקים ב־תסביך־שנאה
דומה אם כי בצורה קלה יותר.
שנאתם של אנשים אלה לעולם כולו נובעת
מתרגשת קיפוח מתמדת. הם סבורים שבני
אדם אחרים פגעו בחס וגזלו מהם את זכו־יותיהס.
התרופה היחידה לנטיות מסוכנות
אלו יכולה להיות ההתערות בחברה.

הקמ צן
נהג זה מיכן לסכן
את חייו בגלל עשר
פרוסית. הקמצנות
שלי הורסת את מכוניתו.
הבלמים שלו
מקולקלים תמיד. המבוע
שלו צמא יומם
ולילה לשמן ולבג־זין.
לעתים קרובות
אפשר למצוא נהג
דד, עומד באמצע הכביש
ומנסר, לשנו־רר
דלק מעדברי־אורח,
ניתוח אופי: החסכנות היא תכונה סונר
.,אולם כאשר היא הופכת לקמצזות, היא
עלולה למכן חיי-אדם. הקמצנים סובלים בדרן
כלל מהרגשה של חוסר יעילות. הם
נוטים להתמקח בכל יחסיהם •העסקיים ו-המב-
רחיים. הס סגורים ומצטיינים כשסירתסוד.

ת הו ד סני ת
היכול נהג להתרכז
בשני דברים בעת ובעינה
אחת? מרבית
הנהגים אינם נד
סיגלים לעשות זאת.
אבל גברת צעירה זו
אינה נותנת להם
ברירה. היא נצפדת
אליהם בירכת אותם
בורועיתיד. התפודית.
מסתירה את הכמש
וגורמת לתאינות.
ניתוח או פי ; •חתזהגות זו של נערות
רבות נובעת מן השאיפה לנסות את כח
הקסם שלהן על הגבר הקרוב ביותר. כאשר
מתבגרת הנערה ורוכשת בסחון עצמי, היא
חדלה לנסות ולהקסיס את הנהגים. אולם
הדבר מופיע שוב אצל נשים בנות ארבעים
ומעלה: בגיל זה הן רוצות להיווכח כי הן
עדיין מושכות, מחרדות והורסניות.
הסילון נהג זד, סובל פ־תסביו־מהירות.
הוא
מוכן לדרום את כל
המעכבים אותו ברחוב
הומה מאדם.
אין הוא ריצד, לבזבז
אפילי שנייה אחת
בנסיעה, אף כי הוא
מוכן לבזבז שעות
ארוכות בבתי־קסה.
הוא נע לאורך הרחוב
כמטים סילון,
עוקף מכוניות, עובר הצטלבויות על שני
גלגלים. הוא בז לסכנה ומלא בטחון עצמי.
זהו הנהג המסובן ביותר.

ניתוחאלפ׳ :הרגלי נהיגה א לח הם
סימן מובהק לזזומ״כגרית. הנהג הנמהר מלא
שאיפת־נע-ויס לפרוק כל עול ולהם י כל חוק,
מבלי שים לב לתוצאות. חוא עיקש כפרד
וגראה כאגדץ־לב. אולם הוא מסוגל לאבד
את עשתונותיו בשעת סכנה של מנוש. אנשים
ססוג זר, אינת מהימדס בחברת ובעבודה.

הפטפ טן
רציי שהנוטע לצדד
של נהג זד, יא-
סים את אוזרו בצ־פר־גפן.
כי הנהג מדבי
בקצב של מכו־נת״יריד״
מבלי לשים
לב למתרחש על הכבש.
במקרה של
התנגשות הוא מאשים
תמיד !גת הצד
השני.
ניתוח אופי אנשים מסוג חז ליקים
בעצבנות. אין הס ססוגליס לנות ולחרגע. רק
הפיספוס מפיג את עצבנותס ודריכותם בד
סידת־סר .,ב־חסיהס היומיומיים הם נרגזים
וחסרי סבלנות. אין הם מוכנ ס לקבל את
הצעות זולתם ורעיונותיהם נדן א־ם להם תמיד
כסזבים ביותר. החרפת מצב נפשי זה עלולה
להביא לנית־הסוהר — או למוסד לחולי־נפש.
ה שי כו ר
הנהג השיכוי הוא
אוייב־הציבור מספר
אחד. בנועו על הכביש
הוא מסוכן יותר
מכנופיית מסתננים
מזויינים במכר־נות־יריה.
אץ כל
אפשרות להשתלט
עליו — יאץ לדעת
מראש מד, ר.,יא יע־

לניתוחאופי :

ניתוח אופי .

אנשים ססוג זה שואפים להימלט סן הסצי־אות.
יש להם דמיון שופע, אן רמתם השכלית
נמוכה למדי. אין הס עשויים להצליח
במקצועות סעשי־ס. אבל אס יט להם כש ונות
אמנותייס, חם עלולים לעלות מעלה מעלה.
אנשים אלה הנס בדרן כלל בעלים ואבות
למופת, וכל ידידיהם מחבבים אותם
לכל אדם יש זכות
להסס מדי פעם בפעם.
אולם אשי. זי
מהססת עשרים וארבע
שעות ביממה.
האותות, אשר היא
נותנת לנהגים אחרים
אינם ברורים — ר
אץ איש יכול לנחש
לאן היא עומדת לם־
צות.

נהג זה בטיוז ב־לכשרונותיו
המיבא־ניים
עד כדי כך שהוא
שיפע עצות לכל
הנהגים הנקרים
בדרכו. לדבריו, הוא
מסיגל לן זרק את המגיע
בעיניים עצומות,
אולם לאמיתו
של דבר ידיעותיו הטכניות
מוגבלות ביותר,
.־,אדם השומע
לעצותיד עתיד להיתקל בצרות צרורות.
צי רדח־ או פי: הליקוי הגדול ביותר שד
בנייאום מסוג זח הוא השטחיות. אין חוא
יכיל להתרכז בנושא אחד ולהשתלם בו כ
הלכה. הוא לומד הכל — ואינו יודע דבר
אין הוא מנסה לרמות את זולתו. הוא נותן
את עצותיו בכנות גמורה. חדרן הסוכה ב
יותר להיפסר סן היועץ היא להאזין לעצר
תיו ולפנות, לאחר מכן אל חמוסו הקרוב
ביותר.

הו חל!

בני־אדס הנוהגים במכוניותיהם כשהם
שתויים חסרים כל רגש של אחריות חברתית.
חסרון זר, ניכר בכל שמחי־חייהם. הם תלושי־אופי,
חסרי כבוד עצמי, סובלים סרגש־נחי־תות
מתמיד. בני־אדם האוהבים את הסיפה
המרה מסוכנים אפילו בהיותם מפוכחים :
אין להם סבלנות והגיון בריא. ההגנה מפניהם
אפשרית רק בעזי־ת קנסות ועונשייסאסר
ה מ > 1ו 3ך
ראשי של נהג זר.
מרחף תמ-ד בעננים.
אין היא מתרכז בנהיגה.
היא חילם על
עולמות ־חי-קים ותוך
בדי כך הוא נע
מבלי לציית להוראות
הרטדר-ם, או
שוטרי התנועה, ו־מתנגש
במכיניות ה־נוסעית
לפניו.

ההס סני ת

ניתוח-איפי: האשח המשתייכת למזג נו
גות זיע הילה אשה הססנית נדפומית. הת
התגותר־ אמח משקפת את אופיו של כל חסין
חנשיי.־ גס גברים רבים משתייכים סל
עוג זה של נהגים. מעשיהס של אנשים אלח
מעידים על חיסר בטחי! עצמי ומוסר יציבות
נפשית. הם רגשנים, עצבזים, אינם מסוגלים
לחשוב מזהירות. חסכנח הקלח ביותר עלר
לה להביא אותם ליד* היסטריה. האנשים ה
סובבים אותם חייבים לחרנישס ילננזוו בהט
בסתיו ככל חאפש־.

סוג נהגים זד, עשוי
לעורר תאוות רצח
בלב כל הנהגים
האחדים. הוא נע באמצע
הכביש, בפר,ימ
ת של חילזון, מבלי
לשים לב לצפי־מ
ת המכוניות הנוסעות
אחמו. לעתים
קחבות הוא גידם
לתאונות.

ניתוח אופי :

לעתים קרובות תוכלו לגלות כי הנהג ה
!חלו חי את חייו ב-יזוזאם לעקרונות קשוחים.
ומנסה לכפות עקרונות אלה על כל הסובבים
אותו, הן במשפחה והן בעבודה. הוא נוטה
לפסימיות, והאופק השכלי שלו צר ביותר
הוא מרבה להעמיד דרישות שונות בפני :1
ניו, אשתו, או שותפיו לעסק. הוא קטנוני,
אם כי בדברים המתאימים להשקפותיו הוא
עשוי להיות ן דיב יתר על המידה. בדרן כלל
הוא שונא כנות וסנטימנטליות. המאהב הפלא ופלא 1הידיים
שלו אינן נמצאות
על ההגה. הן
משוטטות אי שם
על גופה של העלמה
היישנת לצידו. אין
הוא רוצה לעסוק בענבים
של ממש. הוא
רק רוצה להראות לעולם
כולי שהוא מסוגל
להמם בל גערה.
לעתים היא הורם
אותה באמת ובתמים, ולעתים הוא מצליח
להרים רק את עצמותיו של עסנר־אורח
מסכו.
ציתוח־אופי. הגברים המנסים להראות
כגואהבים הגדולים ביותר בעולם המם נדרן
בלל אנוכיים עד מאד. הס מתרכזים אן ורי
בעצמם, בהופעתם ובקסמם, ואין הם מסוגלים
כלל לאוזוב אשה אהבה עסוקה. בדרן כלל
אין לסמוך עדיהם — הן באהבה והו בעסקים.