גליון 898 מתאריך 30 בדצמבר 1954

העורך הראשי :

|ו]י((1ו1

מכתבים

אורי אבניי

ראש המערכת :

פגישה בציריף

שרום כהל

עורך משנה, כיתוב

עורך משנה, תבנית

ישעיהו לברא

ר>.ם בזטון ר.ם ונ 1י ר
לאינ 0נדמצ״וז

הכתב הראשי :
עמנואל פרה

ב. ד .לוין

הצייר הראשי :
שמואל ביתור

המנהל הכללי :
רחוב גליקסון , 8תל־אביב
מען מברקים :״עולמפרם״
ת. ד .126 .טל 26785 .
מו״ל: העולם הזה בע״מ
דפוס ישראל בע״מ. ת״א
אין המערכת אחראית עבור
תוכן המודעות, מלבד עבור
מודעות המתפרסמות תחת
הכותרת ״דו״זז לצרכן״,
המוכנות על ידי חברי המערכת
ונבדקות על־ידם.

אורי סלע

הצלם הראשי :
דו ברנע

חברי המערכת:
דוב איתן, משה בן־אפרים, יחיאל בשז, ניעה נבי, לילי גלילי,
רומי ורד, בוזי זהבי. יוהנו ורבקה וראי, אוסקר טאובר,
עמום קינן, סילבי קשת. אברהם רפפורט.

ראש מערכת ירושלים :

ראש מערכת חיפה :

יוחנל אורז

חיים כרמל

מנהל מעבדה :
דוד טווייג

מנהל מבצעים:

עורך דפוס

שלמה אדיר

משה אור

ראש המנהלה ;

וויכוחו שד הבורא סימקיו (הקודם בזה )896
עם שדושת המצרים המשכילים בציריד אינו מוכיח
דבר. ישנם כמה משכידים ערבים המחננדים דשדום
עם ישראל. אולם דע ומתם יש מאות אהרים התומכים
בשלום. אכז, בל לו לחבר סימקין ליעץ לנו
לפתוח במלחמת־דמים עם הארצות השכנות. בשעה
שהוא יושב בבתי־הלן סה של ציריו. אני בטוח
שהוא היה מדבר בלשון אחרת, אילו נמצא עתה
בארץ והיה צריו לבחת חלב במלחמה, אשר כל־כד
רצויה לו.

רקע אדום

שמואל קמינסקי, תל־אביב

דבריו שי עורך העולם הזה 897 עי מעמדו
של החייל הברבי ראויים היו שייבואו מעל במת-
הכנסת. הוא ביטא את אשר מרנישים אלפים
מאתנו, כשאנו מסתובבים ברחובות הערים הגדולות
משד כמה שעות ומסתבלים בנו באדישות.
...הפתרון המוצע הוא נכון: סמל לכל חייל
בובי. אני מציע פם אדום על החזה או על הכתה.

מ. א ,.רב״ט, צה״ל

שלמה הררי

מוזר שכל הנואמים והכתבנים שהם תמיד הרא שונים
לדרוש ״תנובות״ ו״מעשים״ ו״אל המואץ״
מתעלמים כל כד ממעמדו של הבחור שהוא יצטרד
לעשות, להגיב וללכת אל המואץ לו נתבבלו הצעותיהם1

חיים
מרסל, ירושלים
שלוש פעמים הידד 1תמשיכו להרביץ 1

כיתד, אחת (תשע חתימות) ,צה״ל
השבוע שלח לי הקורא שאול למי, שזכה
לפני כמה חודשים בפרס הגדול (נסיעה הלוך
ושוב לאירופה) של התחרות החידונים (•וזעולס
הזה ,)870 כמה מרשמי מסעו באירופה. לדני
רצה למסור לי את רשמיו עוד לפני חודשיים,
עת שב ממסעו, אך הוא היה עסוק בעניין
חשוב הרבה יותר: טירון בחיל השריון של

כי לדני, סמל גמ״ע־שריונים לשעבר, זכה
בפרס הגדול של העולם הז-ה לא רק יום אחד
לפני בחינת הבגרות האחרונה, אלא גם שבועיים,
לפני מועד גיוסו לצה״ל, אולם צה״ל
ידע להעריך את רוחו אוהבת־המסעות של
לדני, דחה את גיוסו לשלושה חודשים, עד
שובו מאירופה.
אגב, לא היה זה מסעו הראשון של לדני
לאירופה. בשנה שעברה נסע לאירופה בטיול
השביעיות המפורסם. על אחד היתרונות שהפיק
מאותו מסע סיפר לי במכתבו :
״כשהגענו לנאפולי ערכו החברה את קניותיהם
הסופיות באירופה. הם עשו זאת בעזרתי
ובעזרת כספם. עזרתי התבטאה בידיעה
לעמוד על המקח עם האיטלקים, באיטלקית
— תכונה שרכשתי בטיול השביעיות.״

כך קרה לנו, לחבורת ישראלים צעירים, שפעם,
בהיותנו עומדים מתחת למגדל אייפל,
התווכחנו ואחד מאתנו הפליט את המלים. אני
רוצה !״
התערב בויכוח נהג מכונית, שחלפה לידינו
:״מה אתה רוצה?״
פעם אחרת, עת נוכחנו לדעת שמוזיאון
נסגר בדיוק לפני אפנו וקבלנו על עובדה
מצערת זו, הצטרף לקובלנתנו אלמוני בעברית
צחה והעיר ״זה באמת חבל!״
פחות נעימה היתד, הרגשתנו כאשר אחד
מן החברה העיר לעבר שתי צעירות יפהפיות
״כדאי להתחיל אתן וזכה לתשובה
מפתיעה מהפה החמוד :
״נדמה לי שזה יהיה קשה למדי ! ״
יותר גרוע היה המקרר, באוטובוס. שוחחנו,
כפי שרגילים לשוחח בפאריס, על אשה שישבה
מולנו. קבענו שהיא אמנם בגיל העמידה,
אך בכל זאת מחזיקה את עצמה
היטב. לאחר מכן פנינו אליה, בצרפתית, בקשר
לכתובת יעודנו וקיבלנו תשובה אדיבה,
מדוייקת ועברית :
״התחנה השנייה !״
אנחנו ביכרנו לרדת בתחנה הראשונה.״

התקווה

בלבוראים של הנליון האחרון (העודם הזה )896
צוייו כי התבווה רחוקה להיות היממו אידיאלי של
עם היושב על אדמתו וכי מוטב להחליפו בהימנון
אחר. עלי להעיר כי רעיון זח הועלה לפני זמן מה
כמעט באותן מלים מעל דפי חירות לנוער. ולא
זכה לכל תנובה מצד המוסדות הממשלתיים. האם
לא כדאי היה שהעולם הזה יגיש את ההצעה לשינוי
ההימנון באופן ישיר? אם הוא יעשה זאת,
לא יוכלו האחראים להתחמב מלחוות את דעתם
על הבעיה.

אהרן שלומוב, תל־אביב
נראה שההמנון מתאים, בכל זאת, לקורא
שלומוב — עוד לא אבדה תקוותו.

מקלע שמוט
בראיון המיוחד עם שמעון אבירן (העולם הזה
)892 מופיע מבלע מ. ג 34 .כחלב מציודם של
חיילים ערביים. אולי תסבירו לי כיצד הניע מבלע
זה לידי צבאות־ערב ! הרי כידוע לי הוא נמצא
בשימוש רק בצה״ל. ולא בשום צבא אחר במרחב.

אפרים רוטר, צה״ל
לבו של כותב־הכותרות המריצו לשנות את
תוכן התמונה. נושא־המקלע ותהרוגיס בתמונה
הם ישראליים.

שכר הרחמים
הייתי מוכן לדעת כמה שילמו לכם הסיעות הדתיות
בעד הכתבה הרחמנית שלכם על הרב רוזנברג?
(בהעולם הזה .) 896

חיים נחמני, ירושלים

*את ההודעה על זכייתי ראיתי בהעולם
הזה יום לפני בחינת הבגרות בספרות,״ נזכר
לדני במכתבו* ,ולכן היה בה משום עונש.
כי ביום המחרת, במקום עזרה, קיבלתי אך
ורק פתקות עם שאלות כגון. מתי תסע?״
״אילו ארצות תבקר?״
ואם נכשלתי במקצוע זה (התוצאות עדיין
אינן ידועות) הרי מערכת העולם הזה תהיה
אחראית.״
אחריות שאני מקבל על עצמי בחפץ־לב.
אם לשפוט לפי 16 עמודי מכונת-הכתיבה, בהם
מתאר לדני את מסעו — מטכס הטלת
הבקבוק־המכיל־ד״ש במי מיצר מסינה ועד
לביקורו בזירת מלחמת־שוורים מדרידית, אין
לו לחשוש מציונו בספרות וחיבור.
מסעו של לדני יצא לפועל בא/ק גולדן
איילס, אנייה בריטית בעלת צוות איטלקי,
הידועה יותר בשמה הקודם — קדנזרי. את
חמשת ימי הנסיעה למרסייל בילה בישיבה
בצוותא, שירה ושיחה, טניס־שולחן ועישון
פלייארס ופאל־נזאל. היו אלה אך ימי הקדמה
לבילוי מרתק של חודשיים בצרפת, ספרד
ואיטליה.
במיוחד התלהב לדני מפארים. הוא סייר
בה לאורכה ולרוחבה. מאוצר חפצי האמנות
בלובר עד לפולי־ברג׳ר, שנערותיו רקדו בתלבושת
אותה גילה לדני להיות ״כפפות ונעליים
בלבד״.
לא היה זה הגילוי היחיד של לדני בפאריס.
כותב הוא :
״פאריס מלאה ישראלים. לפי אומדנת ל־סלקט
(הכסית־דה־פארי, שמלצריו הצרפתיים
משתלמים עתה, לפי השמועה, בקורם מזורז
לעברית) מסתובבים כחמשת אלפים תיירים
מן הארץ בעיר. פוגשים אותם בכל מקום.
קורה לפעמים והדבר גורם אי־נעימויות, אך
לרוב הוא משמח, בהעלותו את זכר הבית.

יוסף ברגר, חיפה

קאריירה צבאית

לא היתד, זאת פגישתו היחידה של לדני
עם ישראלים בפאריס. בשעת ביקורו בארמון
וורסיי מצא באולם הגדול, על שלט האזכרה
הנושא את שמות הגנרלים הצרפתיים שנפלו
למען מולדתם דרישת שלום חרוטה באולר
בעץ היקר :״אביגיל ר ,.רמת־גן, ישראל.״
לדני, שלא ראה את מסעו באירופה כקורס
מזורו ללימוד החריטה־באולר־על־מצבות־ל־אומיות,
ניסה לעמוד על המיוחד לכל עם
שנקרה לו בדרכו.
הוא למד להבחין בין יוצאי ארצות שונות
לפי סוג היין אותו הם שותים — אליקנטח
העיד על ספרדים, בורגונדי — על צרפתים,
קיינטי אדום — איטלקים.
לעומת זאת — עד כמה נחותה עמדתה של
האשה בספרד, למד לדעת בעזרת שיטה פחות
צבעונית: ספרדים־של־ממש מתיחסים
כל־כך בביטול לאשר, עד שהם מבכרים לקחת
למכוניותיהם טרמפיסיטים מאשר טרמפיסטיות.
כשהגיע
לדני, ואחד הצעירים הישראליים
עמו התידד באנייה, לאוביזה שבאיים הבליא־דיים
— הקפרי של ספרד — החליט כי עליו
לקצר את מסעו באירופה, לראות הרבה יותר
בהרבה פחות זמן. לשם כך שכרו את אחד
מאותם אופנועים איטלקיים המכסים את כל
כבישי אירופה, סקוטר־ווספה, ועברו את האי,
על כל פינותיו הנידחות ביותר, משך שלושה
ימים.
משם חזר לדני דרך ברצלונה, מרסיי ונא-
פולי לארץ, כשהוא נחפז כל הדרך, לקראת
גיוסו לצה״ל.
השבוע, כפי שהוסיף לי בהערה למכתבו,
השתלם חפזונו לחלוטין: טוראי לדני שאול
הועלה לדרגת טוראי ראשון.

תמה אני כיצד עלה הנוכל הנדול אלכסנדר אינור
ישראל (חעולם חזה )896 לדרנה כה גבוהה ב־צה״ל,
בה בשעה שרבים מחברי מזיעים דם, כדי
להניע לדרנת סרן. האין הצבא חוקר את עברו של
אדם המתניים לשורותיו? האם לא היו מעשיו
של אלכסנדר במסנרת הצבא נתונים לפיקוח? הייתי
רוצה לשמוע את תשובת הרשות הצבאית המוסמ כת
על שאלותי אלו ז

אליהו שריד, ראשון־לציון

תשובה לריו
הייתי רוצה להשיב על טענותיו של שמעון
דורון, הישראלי הנמצא בריו (העולם הזה ) 892
ננד כתב ידיעות אחרונות. שביקר בבראזיל. כלומר
ננדי.
(א) מעודי לא שיגרתי מאמרי־שינאה אודות
היורדים. להיפד, השתדלתי לראות בבעיית הירידה
בעייה פסיכולוגית, לא בעיית מוסרית. ניסיתי להבין
את היורדים ולא לדון אותם לא לכר חובה
ולא לכף זכות.
(ב) בהיותי בבראזיל נפגשתי עם עשרות יורדים.
ועל ססך סיפוריהם סירסמתי את י-שימותי
ורשמי.
נ) שוחחתי עם נוער־הזהר היהודי בבראזיל וחוויתי
עליו את דעתי בעיתוני

אליעזר וויזל, כתב ידיעות אחרונות, פאריס

מכתבים משונים

אנחנו מציעים שהעולם חזה לא ישנה את סגנון
מכתבי־הקוראים, היות וזה עלבון (אפילו סטירת־לחי(
לכוח־היצירה ורצון ההתבלטות העצמית של
כל קורא וקורא. למה לכם להרנין קוראים 1

ז. שנוקפרצקן, תל־אביב
מכתב זה פורסם ללא כל שינוי.

גאון בנידיורק

המבחן השכלי שלכם (העולם הזה ) 896 בא להרבות
שוויצרים בישראל. נוכחתי בכד על עורי ועל
בשרי, כאשר סתרתי אותו על נקלה ומצאתי שאני
נאון ואני יכול לעבוד כקופאי בבית־קולנוע ולהוציא
את עצמי מכל מבד. מה יהיה אם תתמלא כל
הארץ כטוענים לכתר-נאוניות ז הרי זה עלול
להביא לידי מלחמת-אזרחים 1

ראובן אורן, ניו־יורק
חוששנו כי התוצאה תהיה גרועה יותר :
ייצוא של גאונים לארצות־הברית.

עידוד לשוטטות
מדוע מעודד עמום קינן בכתבותיו את השוטטות.בחוץ־לארץ
ן הרי הנטיעות הן מחלתנו הלאומית.
אנו רואים את עצמנו כעם של ססבנ ם,
התקועים בארץ הזאת זה אלפי שנים, ללא כל
יכולת לצאת ולהכיר את, העולם הרהב.
אילו כתבתי בלשון החמשיר שלכם היה מתקבל
משהו מעין זה: אני, יענקל, נולדתי בפולניה.
חונכתי באוסטריה, היגרתי לשווייץ. התנלנלתי ל אנגליה.
הנעתי לארץ — וכעת אני יוצא לראות
את העולם. ליענקל כזה אתם באים זו,תניס
נושפנקה מוסרית.

מוטב שתבקשו מן הסכין המשוטט שלכם לנרד
באירופה קצת צעירים יהודיים, להסביר להם
כי אפשר לטייל בארץ — ואולי נם להשתקע ויעבוד.

צבי
גור־אריה, נורדיוז

העיקר התמונה
קראתי בעניין את המכתבים לרותי שפורסמו
בקורא יקר נהעולם הזה ) 894 אתם כותבים שטמון
בהם חומר עצום לסוציולוג, אד אני בטוח
כי התכוונתם לסקסולוג. כן, לפנינו שוב אותו
עסק עם בלוטות־המין המלאות הדרושות שיחדור
מן הסחורה המיותרת. אותו פיקח רוצה לבוא
עם רותי רק במגע אפלטוני — ובכל זאת תוקף
אותו פחר שאולי היא נשואה. מה זה איכפת
לו, לכל הרוחות? מה שתמונה אחת של נקבה
יכולה ליצור ן
יכול להיות שדמותה של רותי׳לה כמציאות
(לא היתה מלהיבה אותו) .אבל הוא מביט בתמונה
ונהנה ונותן לדמיון החולני שלו להתנפח.
הבחורים המסכנים האלה היו שולחים סב־תבי־אהבה
לכל תמונה חשופה בהעולם הזה, אילו
רק ידעו את כתובתה. נסו לשים את הגלופה של
לילי נלילי בכל שבוע — ותראו שנם היא תשמש
מננט לאהבה אפלטונית...
אנב באותו נליון הופיע חמשיר בעל תוכן סור-
נונרפי מובהק. אם הוא נכתב על ידי בחורה,
איני מקנא בבעלה. אם בחור כתב אותו. מסכנה
אשתו !

סשה סוססדמסקי, תל־אביב
כותב החמשיר הסכים מראש עם דעתו
של הקורא פוטסדמסקי, נשאר סמק.

לא תרח זקן
במכתבה הארוך לרותי (העולם חזה )894 הזדרזה
אלד. והכריזה שהיא נערה ביישנית ביותר.
אולם ביטויים רבים במכתב. בנון הביטוי ״חתיכה
בכל המובנים״ אינם מעידים על ביישנות
רבת ביותר. להיפך, המכתב כולו מוכיח כי אלה
לא היתה מעולם חברה בתגועת־נוער. וקרוב לוודאי
שהיא משתייכת על אחת החברות הסלוניות.
המנסות לחקות את נוער־הזהב האמריקאי.
ואחרון אחרון, החושבת רותי שבמקרה כזה
לא היתה אלה צריכה לשטוח את כל הבעיות
לפני הוריה ז הם היו בוודאי מיטיבים ליעץ לה
יותר מכל צעירה המנהלת טור עצות והתכתבויות
בשבועון ישראלי. כדי שלא תחשבו ש אני
תרח זקן. שאינו מבין את העניינים, הייתי
רוצה לציין שאני רק בן . 18

ישראל שפירא, צה״ל

במכתבה של אלה לרות׳ (העולם הזה ) 894 נאמר
בין השאר :״בשעת נשיקת־הסרידה הוא כבר שוטט
בכל נופי.״ עלי לציין כי מעשה זה של יוסי
אינו אלא שוטטות בנסיבות חשודות, המהמה עבירה
פלילית לפי חוקי-ישראל.

מומחה למניעת שוטטות, תל־אביב

ריקוד בביוג-כנסת
באתי כאורח למסיבת שמחת בית-השואבה של
חמשמרת הצעירה של הפועל המזרחי, שנערכה
בבית-הכנסת של בית צעירות מזרחי בירושלים
(העולם הזה .) 892 נדהמתי למראה חילול-הקודש
על-ידי ריקודיים סלוניים. אולם נוכחתי לדעת
כי אין להאשים בזה את התנועה. כי חוג המשמרת
הצעירה בירושלים מורכב ברובו מצעידים
רפורמיים, או מודרניים, אשר אינם סבירים
את ההמי היהודי המסורתי.

דוו שפיגל, ירושלים

הרשימה על הריקודים הפלוניים בבית־הכנסת
(העולם הזה ) 892 נרמה לכד שקשה היה להשיג
את העולם הזה בירושלים. הקהל החרדי נסער.
ואנשי הפועל המזרחי בושו ונכלמו. לפני ימים
מספר. כאשר הוזמנתי למסיבת המשמרת הצעירה
של הפועל המזרחי בירושלים, שמעתי את החברים
מטיחים זד, בזה האשמות וטוענים כי חבר זה או
אתר הוא שנרם לפירטוס התועבה ברבים. אחד
מראשי המשמרת הצעירה. המופיע בתמונה, כשהוא
רוקד ריקודים סלוניים, הבטיח לחברים להקים
וועדת־חקירה ולגלות מיהו החבר המסתורי
שהעז לשים את שם התנועה ללעז ולשימצה. חוא
אף הוסיף שהוא היה מוכן לשלם לאותו חבר
מסתורי 500 לירות — ומלבד שלא יפרסם את
הפרשה.

מ. ב ,.ירושלים

חיסור, או התאבדות?
הרווקים העורבים עתה כינוס באי קאפרי (העולם
הזה .) 895 כדי למצוא להם בנות־זונ, אינם
אלא מטורפים. הם מוכנים לוותר על חירותם
היקרה מסז ולהתקשר עם בנות המין הפטפטני
והמטריד ביותר בעולם. הם עתידים לסבול קשות
ולהתחרט על החלטותיהם הנמהרות. כמו שאמר
ישו הנוצרי :״יסלח להם אלוהים, כי אין הם
יודעים את אשר הם עושים!״

זק ז ,.חיפה
אולם קל יותר לגמל לעבור דרן חור ה־מחם,
מאשר לרווק להיחרץ מידי האשה.

ישו באילת
ברשימותיכם על רחל בר-ניורא (חעולם הזה
,891 והלאה) פתחתם דף חדש בבעיות הדת והמדינה
אני עצמי שייך לאלה שהבעייה פוגעת
בהם אישית. למזלה הרע לא נולדה אמי
כיהודיה. והדבר נרם עוול נדול לילדיה. הבנים
אינם נמנים על הדת היהודית כל עוד לא נימולו.
העובדה שהם נתחנכו בארץ. שהם ישראלים
נאמנים לעמם לא פחות מכל נימול אחר. אינה
מספקת כדי להכניסם לחיק הדת היהודית. נם
שירותם במלחמת העצמאות לא עמד לזכותם. הם
נמצאים מחוץ לחוקים רבים של המדינה.
הואיל ואין אנו נחשבים ליהודים, לא יימצא
רב שיקדש את נישואינו בבוא העת. החרם
היהודי לא יעזור לנו נם לבוא בברית־הנישואין
במסנרת הדת הנוצרית אין אנו מאמינים בדת
זו וסובן מאליו שהכמרים לא ישיאונו.
המקרה שלי הוא טיפה אחת בים של מקדים
דומים. וכאן מתעוררת הבעייה הנדולה: ו7אם
המושג ״יהודי״ חייב להיות נרדף למושג ״ישראלי
ן״ מדוע האננלי יכול להיות נוצרי, או
יהודי, ואילו הישראלי חייב להיות רק יהודי?
האם זאת דמוקרטיה ז לא. זץ שלטון תיאוקרט• ז
הדת כאן מכתיבה את תנאיה למדינה.

מיכאל לוי, ירושלים
חעולס חזח 898

נאשם אחד התאבד בתא הכלא-
עשוה יהודים !וספים מחכם
התביעה סיימה את דבריה, החל תורה של ההגנה
במשפט ״המרגלים הציוניים״ של קהיר. משך שלושה
שבועות לפני כן, בחדגוניות חסרת־מתח, הופיעו
עדי התביעה, חזרו על אותו סיפור, כמעט ללא
שינוי. הנאשמים עצמם נקראו לדוכן, תיארו בפרטי־פרטים
מעשים קטנים שתריסר עדים דשו אותם
לפניהם.
בים המילולי היה קשה לזכור כי 11 צעירים
ישבו בצל התליה, כי בנאומי התובע ובהתחכמויות
השופט היה תלוי גורלם. עד אשר, לפתע, נשמע
משק כנפי המוות באולם בית־הדין המרווח: במקום
10 גברים שעזבו את תא הנאשמים ביום ראשון
חזרו למחרת תשעה בלבד. העשירי, מכם בנט,
נמצא מת בתאו.
בנט, גבר מרצין, בעל פנים מוארכים ורזים,
נתקל מן הרגע הראשון ביחס עוין מיוחד. העתר
נות, אשר מקורות רשמיים דאגו לספק לה ידיעות,
הכתירה אותו כ״אדם השני״ של הארגון החשאי,
אחרי ג׳ון דארלינג המסתורי. מקצועו, מומחה
לגפיים מלאכותיות, פתח בפניו דלתות רבות בצמרת
הצבאית, והדבר כאב עתה לקציני־הצבא.
התרעם׳ אל־תחריר, שבועון הכת השלטת :״אדם
זה בא למצרים במסודר, של אוהב האנושות. הוא
בא לעזור כביכול לנכי מלחמת־פלסטין, קרבנות
התוקפנות הציונית, לאמיתו של דבר, רק הכשיר
את הקרקע לחידוש תוקפנות זו ולריבוי קרבנותיה.״
סניגורו של בנט התלונן בפני אב בית־הדין כי
העתונות ייחסה לשולחו אשמות שלא הופיעו כלל
בכתב האשמה וכי הדבר יצר אוירה עוינת לנאשם.
״אנחנו לא נתחשב במאמרים אלד״״ ענה השפט.
״תן לעתונים לכתוב מה שהם רוצים. אנחנו לא נהיה
מושפעים מדבריהם.״

ני פו חמכ חן

מותו של בנט, בתאו הבודד בכלא קהיר המרכזי,
היה נקודת־שיא במשפט. עד אותו יום, למרות
ההאשמות החמורות, קשה היה להתיחס ברצינות
לכל העניין. היה ברור כי הפרשה נופחה בכוונה,
לצרכי תעמולה פנימיים. תמונתה של ויקטורין נינו
(ימין) ,שהתיחסה בספקנות כמעט לגלגנית לכל
המאורע, היתד, הרבה יותר אופיינית להלך הרוח
מאשך תמונתו של מכם בנט הקודר, שישב מהורהר
מאחורי סורגי תא־ד,נאשמים (תמונה למעלה).
הודעתו של התובע, כי בנט התאבד, תפסה מיד
את הכותרות הראשיות. מאמרים ארוכים ניסו
להעמיד את מעשהו של הנאשם כהודאה מלאה
באשמה. אולם ברחוב המצרי. בפרברים דחוסי־האנושות
של קהיר ואלכסנדריה, בכפרים העלובים
של הסעיד והדלתה, לא הצליחה הידיעה לעורר
ענין במשפט היהודים. המצרי הפשוט התקשה להבין
את חשיבותו.
כי אותה שעה, עסקו שלושה בתי־דין צבאיים
מיוחדים בשפיטה קבלנית של אנשי ארגון האחים
המוסלמים, הוציאו מדי שבוע פסקי־דין שהסתכמו
במאות שנות מאסר.
בשבועות הראשונים לאחר שנעצרו 13 היהודים,
הרגיעו כמה משקיפים זרים את ישראל כי שלטונות
מצרים לא יעזו לפגוע בעצורים פגיעה חמורה. לכל
היותר, ניבאו אותם האנשים, יקבלו כמה מן הנאשמים
תקופות מאסר קצרות. זה היה לפני שששה
מנהיגים של האחים המוסלמים הוצאו להורג. מאז,
השתנה המצב. פסק־דין מתון עלול לעורר את חמת
הלאומנים הקיצוניים, ליצור רושם כאילו נכנעו
שליטי מצרים מתוך חולשה.
מצד שני, עלול פסק־דין חמור להסיח את דעת
הקהל המצרי מנקודות־תורפה רבות בחייו היומיומיים.
תגובותיהן של ישראל ושל מדינות זרות
לא נראו חשובות כל כך לקציני מועצת־ד,הפיכה.
כי, שנתיים וחצי לאחר שתפסו את השלטון, עוד
לא יכלו להצביע על הישגים ממשיים רבים 10 .
היהודים הצעירים עלולים, בנקל, לשמש להם קלף
נוח לאחיזת עינים ומיקוח פוליטי.

** דמות הבולטת ביותר משו כל מהלו־י
! המשפט היתד, ויקטורין נינו, צעירה בת
,26 שחורת־שיער, כחולת־עין וחייכנית. היא
הופיעה בבית־המשפט כשהיא לבושה שמלה
לבנה — מדי הנשים בבתי־הסוהר המצריים.
כהפגנת אדיבות* לא הושיבו אותר, המצרים
יחד עם 10 הנאשמים בתא המסורג, פינו
לה מקום בשורה השניה, מיד לאחר שורת
עורכי־הדין, ליד תא העתונאים. למען הזהירות,
הושיבו לידה ש טר חמוש.
בדברי התובע, תוארה ויקטורין כמרכזת
הקבוצה, מקשרת בין השליחים מישראל ו־עושי־דברם
המקומיים. עתון מצרי מצא כי
קיים דמיון מר בינה לבין אינגריד ברגמן,
כוכבת הקולנוע המפורסמת, הדביק לה את
הכינ י ״אינגריד ברגמן הציונית״ .עתונים
אחרים הפיצו את הכינוי, הוסיפו תמונות
וגילויים על הצעירה הקהירית.
הם גילו כי, בו בזמן שניהלה את ענייני
ה״מחתדת״ ,היתד. ויקטורין רשומה כחברה
במועדון הליו-לידו, ביקרה בו לעתים קרו־בית
לשחק טניס א׳ לשחות בבריכה. שם,
במועדון שנבנה על־ידי הצבא האמריקאי בזמן
המלחמה והועבר אהר־כך לאזרחים, הכירה
קציני־צבא מצריים רבים שנהגו לבלות
בו שעות פנאי.

ארבעהשמ 1ת
כתב אחד העתונאים :״בחורה מוזרה זו
אהבת את ההרפתקה. היא לא הסתפקה בשם
אחד, כפי שמסתפק כל אדם רגיל. גם לא
בשניים. לויקטווין נינו היו עוד שלושה
שמות: שמה הרשמי במחתרת היה מארסל;
חבריה בארגון קראו לה קלוד, או קלודט.״
עתונאי אחר, כתב השבועון אתה סאעה,
הוסיף פירושים משלו :״ויקטורין נינו אופיינית
לדרך הפעולה של הציונים. באמצעותה
לכדי ברשתם את הצעירים התמימים שביצעו
את זממם. כרגיל, סמכו הציונים על
בחורה ועל כסף. ויקטורין נינו היתד, בוחרת
בבחורים מתוך חוג מכריה, מציגה אותם
לפני מפקדי הארגון. אלה היו מעמידים לרשות
הבחורים כסף, מזמינים אותם לבלות,
מעמידים לרשותם דירה. לויקטורין היה מפתח
של אותה דירה. היא היתד, מבלה בה
את ימי סוף־השבוע. מפקדי הארגון היו מרצים
לצעירים על הצורך לשפר את מצב יהודי
מצרים, ליצור יחסים תקינים בין ישראל
•מצרים. הבחורים היו מאמינים להם. עד
אשר, ללא כל אזהרה מוקדמת, היו המפקדים
דורשים מהם לבצע פעולות חבלה. הבחורים׳
אשר היו כבר נתונים במלכודת ואשר

לא רצו לוותר על חיי ההוללות, לא יכלו
להשתחרר, עשו את אשר נדרש מהם.״
המשיך אותו כתב :״גם כאשר נשלחו
המרגלים הצעירים להכשרה בישראל, היו
הציונים ממשיכים באותו טיפול, שולחים את
הבחורים ללמוד טופוגרפיה, אלחוט, צילום
— הכל מידי בחורות יפות.״
כתב אחי, שהצליח להתקרב לצעירה בשעת
המשפט ולהחליף עמה כמה מלים, תיאר
ד פגישה כחוויה עמוקה. כתב סופר אל־ממזאוור
:״היא ישבה ממש לידי. ראשה
נשען על אגרופה הימני. אצבעות ידיה השמאלית
תופפו בעצבנות על ספסל־העץ הכהה.
ביני לבינה הפריד רק השוטר המזויין.
עיניה הכחולות היו נעוצות בחלל שמעל לראשי
השופטים. מחשבותיה היו רחוקות מן
המציאות של בית־־משפט. מי יודע על מה
חשבה המרגלת היפה?

לידה היו מונחים כמה עתונים ערביים.
לפני כניסת השופטים היתר, עסוקה בקריא־תם.
התכופפתי קדימה ושאלתי אותה, :היי,
ויקטורין! את קוראת ערבית? אם כן, למה
אמרת בחקירה שאינך מטיבה לדעת ערבית?׳
היא דביטה בי בעיניה הכחולות. פירוש*
מבטה היה ברור מאד: מה איכפת לך׳
הכיתי עד ההפסקה. אחר נתתי לצלם שיצלם
אותה, .אנא, ויקסורין, אמרתי לה,
חייכי מעט. יש לך חי! ך כל כך יפה.׳ תחילה
התנגדה, אף לבסוף חייכה. הצלם צילם אותה.
פניתי אליה שוב, :הגידי ויקטורין. האם
יש לך תקו ;.לצאת זכאית מכל העניין?׳

ונחזק נו קשה
היא הביטה אלי במ-יר, ת וצחוק נ קשה
פרץ מבין שפתיה, :זכאית? אני?׳ בתנועות
מתוחות הוציאה מכיס שמלתה סיגריה מעוכה,
הדליקה אותה והחלה לשאוב מלוא־הריאות
עשן. כאשר עישנה את החצי, כיבתה
את וסיגריה, החזירה א תר. בזהירות
לכיסה. הצעתי לה את חפיטת־הסיגריות שלי.
/היא סירבה. אכן, בחורה גאה כמו שר היא
ויקס רין זו, שעשתה את מלאכת הצי. נים..,
שאלתי אותה, :מדוע לא בא איש מבני
משפחתך לבית ׳המשפט? האם אין הם מעז־ניינים
בגורלך?׳
עצבות עמוקה השתלטה עליה, :אין לי כל
קרובים. דורי נפטרו תוך חודש אחד, לא
מזמן. אני עזבתי את קהיר ונסעתי לחוף
הים כדי לשכוח את הצרות שלי. שם עצרה
אותי המשטרה.
,אם כן, מי שכר לך עורך דין?׳ שאלתי.
,איש לא שכר אותו. בית המשפט מינה
אותו להגן עלי. באמת יפה מאד מצדו.׳
,יש לי רק שאלה אחת,׳ המשכתי, :מדוע
ניסית להתאבד בשעת החקירה? מדוע קפצת
מן הקומה השניה של מטה המשטרה
באלכסנדריה?׳
,מפני ששוב לא היה טעם לחיים,׳ ענתה

היתד. זו תשובה מוזרה מפי בחורה צעירה
ויפה — תשובה של אדם שהקדיש את
כל חייו למטרה מס יימת ונכשל, תשובה
של מרגל שנתפס בקלקלתו...״

ס עו דהיל דו תי ת
^ בר אחד היה ברור מהרגע הראשון: ה!
גיחוך שברוב טענות התביעה. קשה היה
לתאר שקבוצת ״מרגלים מסוכנים״ תפעל בצורה
הילדותית־כמעט, בת פעלו כביב,ל ה
נאשמים.
עתונאים זרים ׳ומשקיפים דיפלומטיים
בקהיר, שעקבו תחילה אחרי המשפט
ללא פרשנות, הסיקו את המסקנה כעבור
כמה ימים: לא היה כאן שום ארגון מרגלים.
לכל היותר, קבעו, היו העצורים חוג ציוני
רגיל, בעל מטרות מופשטות.
הדעה התבססה עד• כדי כך שאפילו השלטונות
המצריים החלו מבינים כמה מגוחכת
עמדתם. שר־ההדרכה נאלץ לצאת בנאים
ארוך נגד הציונות. מאמרי־הסברה ביקשו
לשכנע את יהודי מצרים כי משפט־הראווה
לא היה מכוון נגד הקהילה היהודית וכי
הציונות היתד״ בראש וראשונה, אויבת הקהילה
היהודית המצרית.
כתב זכי עורבי, מי שהיה יושב־ראש הסי־נט
המצרי: פרשת המחתרת הציונית מעניינת
כל אזרח. אולם מעל לכל, חייבת היא

התובע עבד אר־נבי חוקר קצץ משטרה עד פעולות הנאשמים

לעניין כל אזרח מצרי בן דת משה. טוב
יעשה כל אחד מהם אם יקרא את סיפור
הפרשה עשר פעמים וטוב יעשה כל צעיר בן
דת משה אם יבין מה מטרת הציונות, המשדלת
אותו לבגוד במולדת — מצרים —
בה הוא חי חיי אושר.

פית הרץ הצבאי. שלישי מימץ: אם־כית־הדץ בריגדיר דיגווי.

לא מדגלים

הבטחוניות לא עשו עליו את הרושם הדרוש.

אללאיחרב בי תישר אי ל ורוכרה

יאי<

זזי^הלתד ־ א בי ב
עוד בשנת , 1947 כשערביי ירושלים ו־ג׳נין
התכוננו למלחמה בישוב העברי בארץ,
היתר, הציונות תנועה חוקית במצרים. ברובעי
קהיר ואלכסנדריה העשירים, דפקו
צעירים יהודיים על דלתות הבתים, אפפו
תרומות לקרן הקיימת. תנועות נוער חלוציות
גייסו והכשירו אלפי צעירים לעליה ו־ל;
תישבות, לעיני החוק.
כאשר מלשו צבאית פארוק לארץ־ישראל,
הוכרזה הציונות כאויבת של מצרים. כל
יהודי שהיה חש, ד בקשר כלשהו עם התנועה
האסורה נעצר, הוחזק משך חודשים רבים ב־מחנות־ריכוז
במבוא ית אלכסנדריה. הציונות
חדלה להיות תנועה מאורגנת, אולם היא
לא חוסלה.
מיד עם תום הקרבות וחלה הגירה אדירה
של יהודי מצרים. בקהיר ובאלכסנדריה
הזדנבו תורים ארוכים של יה דים שביקשו
היתרי יציאה ממשרד הפנים. ההיתרים המבוקשים
היו לאיטליה או לצרפת אך היה
ברור כי, לרוב הנוסעים, יהיו ארצות אלו
תתנות־מעבר בדרך לישראל. הפקידים המצריים
ידעו זאת היטב, אחד מהם אף
תלה על אשנבו שלט: וויזה לתל־אביב להשיג
כאן.
כי למרות העובדה שצבא מצרים לחם ב־

ז68־ו#ל

ק>זור-

כחגיוז ן

מראה כללי שד תא הנאשמים
(למעלה) ,המוקף שוטרים מזויינים
כרובים. למטה מימץ: הקונסול
הגרמני בקהיר כץ הנוכחים בכית
המשפט, נדטמאל: אחותו וארוסתו
של אחד הנאשמים, ויקטור דאסא.
א־ץ־ישראל והשאיר מאחוריו קברות לא
מעטים, לא השתנה יחסו של המצרי הממוצע
לפלסטין. בשבילו, נשארה זו ארץ
זרה אשר תושביה המשיכו להיות. ערבים״
בעוד הוא ראה את עצמו כ״מצרי״ .הפקיד,
הסוחר והפלאח המצרי התקשה לראות בציונות
אויב מאיים. על־פי רוב, הוא אף
שמח למראה היהודי שעזב את ביתו ואת
עסקיו על מנת להגר למדינת היהודים. ההתראות
נגד שינוי מאזן־הכוהות ואזהרות

משפט ה־ 11 לא הצליח לשנות יחם זה.
התביעה הביאה עדויות כי הנאשמים קיימו
קשר עם ישראל, עזרו ליהודים מצריים להגיע
לשם, העבירו כספים. בעיני הקהל נראה
הדבר טבעי. סבתו של אחד הנאשמים אמרה
לעתונאים; .אללה יחרב בית ישראיל! היא
רק מביאה צרות ליהודים כאן.״ הדבר נראה
כעניין פנימי בין היהודים לבין עצמם: הוא
לא עורר שים התרגשות בין המצרים.
כת־הקצינים השלטת מצאה את עצמה במבוכה:
המשפט לא עורר את העניין העממי
שקיוו לו, לא הסיח את הדעה מבעיות בוערות
יותר. ואילו בעולם הרחב, במקום ליצור
רושם של מזימה ישראלית תוקפנית,
עורר המשפט תג ב ית שליליות בהחלט.
אן השלטונות המצריים לא נואשו. ברגע
שהמשפט הפך בגלוי לתצוגה תמלה ובאיכות
ההגנה הודו כי ש לחיה,ם סרו מן הדרך
הנכונה שלא בכוונ, אלא באשמת מרגלים
מישראל, הודיעה המשטרה המצרית כי
עיד חולייה בשרשרת הריגול הציונית נתפסה
— ששה יה דים שהודו מיד בשייכותש
לא,־גון החותר תחת בטחון מצרים, מסייע
לישראל.
היו כל הסיכויים כי גם ״מרגלים״ אלה
לא היו אלא קרבנות לתכסיסים פוליטיים
של שליטי מצרים. אך לשליטים עצמם לא
נראה ודבר חשוב ביותר. לפי כל הסימנים,
החליטו הם ליצור מתיח ת לאומנית בארצם,
התכוננו לבצע את תוכניתם במל: אה —
אפילו אם יצטרכו לגלות מחתרת צי נית
הדשה מדי שלושה שבועות.

נ צ פי ת

במדינה

וכי הזכויות שמורות)

• אל תשתעשע כתקווה כי ציר דלהי-בלגראד עשוי
להתערם כעניני המרהכ ולתווך שלום כין ישראל והערכים.
חוגים ישראליים איבדו מזמן כל תקווה שג׳והרלאיל ויהרו יעזור לענין, מרוגזים
על המדינאי ההודי שמשן, לדעתם, את ישראל באף ועיכב את קשירתם של
יחסים דיפלומטיים. אותם חוגים מפקפקים באפשרות של ברית הודו—יוגוסלביה,
סבורים שטיטו נסע כדי לקרב את הודו למחנה המערב.

• זרם קטן, אך מתמיד, של עולים יכוא לישראל מברית-

המועצות, לאחר שהצליח השגריר הסובייטי, אבראמוב, לשכנע את ממשלתו
כי הדבר יעשה רושם טוב על הציבור הישראלי. יש להניח כי תוך שנתיים
תאפשר רוסיה הסובייטית לכל יהודי קשיש, אשר יש לו משפחה בארץ,
לעלות לישראל.

י • המאכק כין בי. ג-י. לשרת יחריך, אם אמנם יורחק
תיאודור קולק, אחד מאנשי-המפתח של כן נוריון, מתפקידו
כמנהל משרד*ראש״הממשלה, יישלח למיסע. יזשתלמות בחוץ־
לארץ. השמועות על פרישתו הקרובה של קולק מתפקידו נוקבות גם בשמו של
מועמד רציני, אס כי לא מוחלט, למשרת מנהל משרד ראש הממשלה: אהוד
אבריאל.

• שעת־האפם של מלחמת־הבחירות האמיתית תהיה,
כנראה, כחודשמ אי. רוב המפלגות מכינות את כלי־נשקן למועד זה,
אולם מצביאיהן לוקחים בחשבון את האפשרות כי מפא״י תפתח במפתיע את
המלחמה מוקדם יותר.

• יתכן כי פאעב פלאם, מי שהיה מנהל חכרת התעופה
״מידל איסט איירליינם״ ,ימונה לתפקיד המזכיר הכללי של
הליגה הערכית. נציגי המדינות החברות בליגה אינם מרוצים מאיטיותו
העם שלו ונדי א ד מו ת
1955 שנה (בערך) אתרי שנולד בנצרת
(או בבית־לחם) האיש שבישר ״שלום עלי
אדמות ורצון טוב לכל אנוש״ ,היה נוף
מולדתו רחוק מאד מן השלום. ש ,־הבטחון,
אדם שגדל במשפחה יהודית אדוקה אף
הפן את חוסר־השלוים לאידיאולוגיה, בישר
מצב בו תימשך המלחמה במרחב, בצורה
זו או אחרת, לעולם ועד.
חג־השלום של ישו הנצרתי וחג־ד,מלחמה
של המכבים, בני מודיעין, התחרו ביניהם,
סבלו שני,־ם קשה מאדישות כללית. חג החנוכה
נשאר כמעט כולו נכס לילדי בית־הספר
וגני־ד,ילדים, תומר למשרד־החינוך
ועילה לחנויות לקשט את חלונותיהם. לעומת
זאת גדל, במידה מסוימת, מספר
הישראליים שהתענינו בחג עץ־האשוח.
גשם כנצרת. המאושרים מבין הנוצרים
עברו את הגבול, לחוג את יום הולדת
משיחם בבית־לחם, בחברת שחקנית־הקולנוע
האיטלקית היפהפיה (ראה ל!הולן).
רבים יותר נאלצו להישאר במדינה, מחוסר
אמצעים.
אלה שקיוו כי אורחים יהודיים ימלאו את
נצרת, ישאירו בה מכספם, טעו. הממשלה
דרשה מן היהודים לא להיכנס לעיר הנתונה

של המזכיר הנוכחי, חאסונה, ומסכסוכיו עם סגנו, אחמד שוקיירי, מקונים כי
סלאם יזריק למוסד הכושל דם חדש.

• אל תצפה להקמתה הקרוכה של ממשלה מורככת

מנציגי מפלגות־פועלים: צעדו של בי. ג׳ ,.שהזמין לשיחות את נציגי
אחדות־העבודה ומפ״ם, לא היה אלא צעד תעמולתי, אשר בא לסתור את
השמועות על נטיותיו האנטי־פועליות והאנטי־הסתדרותיות של בן־גוריון,
שנפוצו לאחרונה בחוגי מפא׳׳י.

• אין להניח כי הסיעות הדתיות יקימו רשימה משותפת

לקראת הכחירות: השיחות, שנוהלו בעניין זה ביוזמת הרב מיימון,
נכשלו, לאחר שהעמידה סיעת הפועל המזרחי כתנאי מוקדם לאיתור את טיהור
מפלגת המזרחי מכל הגורמים ״הבלתי־דתיים והבלתי־מוסריים* שדבקו בה.

• הנוער הישראלי לא יזכה להשתתך בכנס נוסך, כו
ינאם כי. ג׳י: משרד־החינוך קיבל מן הממשלה הוראות שלא לאשר כל
כנם מסוג זה, לאחר שהודיעו הצ״כ בי הדבר עלול להביא לפרישתם המידית
מן הקואליציה.

• הצעת־חוק מפורטת מודרנית ומתקדמת לגכי עבריינות-
הנוער תוכן כקרוב על-ידי משרד־המשפטים, לאחר שנתגלה כי
,ן• 60 מכלל העבירות בארץ מבוצעות על־ידי צעירים ובני־נוער. מומחי־המשרד
סוקרים עתה את חוקי הארצות האחרות בשטח זה, יגישו את הצעותיהם
לכנסת הבאה.

כן דן עתה משדד־המשפטים, כהצעות לתיקונים כפקודת
ה פ רו צ דו ר ה, אשר מגמתם להחיש את הבירור המשפטי. בין ההצעות:
הגשתי תשובה מנומקת כתובה על כתב־אשמה והגבלת מספר העדים מכל צד
לפי חומרת־העבירה.

פרופסור טוינכי
לאבות ענקים, בניס גמדים

• משרד הברי או ת לא יישאר כידי הצ״כ בממשלה הכאה,
אם לא תבוצע תוכנית השירות הרפואי הלאומי: גם מפא״י וגם הצ-ב כבר
הסכימו לכך, לאחר שנוכחו כי היחסים המתוחים בין משרד־הבריאות וקופת-
הולים ההסתדרותית גרמו נזק רב לציבור.

• ישראל תשווק תרופות אנטי־כיוטיות לארצות הגוש
ה מז ר חי, אם יסתיים בחיוב המשא ומתן על קניית חומרי־גלס לתרופות אלו
מאחת מארצות הדמוקרטיה העממית. במקרה זה לא יוכלו האמריקאים להתנגד
לשיווק המוצרים המעובדים לגוש המזרחי
דבר האסור כל עוד מגיעים
חומרי הגלם מארצות־המערב.

• ייתכן כי ״סולל-בונה״ תקבל על עצמה את הנחתו של

צינור נפט כאורך של 96ק״מ מתל-אכיב לחיפה, בו יהיו שותפים
הממשלה וחברת־הדלק הישראלית. יש להניח כי הנחת־הצינור תוזיל את מהיר
הנפט במרכז־הארץ פ־ 6עד 7אחוזים.

• התורים לכתי־הקולנוע התל-אביביים עלולים לגדול, אם
תצליח ההסתדרות לרכוש את בנין קולנוע חן, יחד טס שני בנינים סמוכים
חדשים, שיהפכו יחד עם בנין אהל ובנין מרכז קופת־חולים לשכונת־מפא״י
מלוכדת. כוונת ההסתדרות היא: לקיים רק פעמיים בשבוע הצגות קולנוע בחן,
להקדיש את שאר הערבים לאסיפות־בחירות.
• צפה לפירוק כרית פועלי ארץ־ישראל, האיגוד המקצועי
הערבי, המנוהל על־ידי מפא״י, לאחר שנתגלה כי האיגוד אינו אהוד על המוני
הערבים וכי כמה ממזכיריו סטו מן הקו המפלגתי. אחד המזכירים, רחמון איוב,
כבר פוטר ושלושה אך זרים יפוטרו בימים הקרובים. לעומת זאת יש להניח כי
בתקופה שבין פירוק הברית והבחירות לכנסת יתקבלו מאות פועלים ערביים
לשורות הסתדרות־העובדים.

עדיין למימשל צבאי. ורוב האורחים האפשריים
צייתו. התוצאה: בעיר שטופת־הגשם
מעטו האורחים. אפילו בכנסיית־ה־בשורה
היו מקומות ריקים. הדבר לא הפריע
לאורחת יהודיה חיננית אחת להתעלף במקום,
כמחאה על רית־הלבונה החריף. הטכס
לא שודר השנה ברדיו, מאחר ששלטונות
הכנסיה חששו שהשידור יתן תועלת
פוליטית לישראל.
קודש זול. יהודים רבים יותר עלו
ברגל לכנסיה הצרפתית בכרמל המערבי של
חיפה, הם עלו במאותיהם על עשרות המאמינים,
הפריעו בהערות עוקצניות למקד-,
לת־הנזירים.
המין החלש מבין המבקרים ניצל את
ההזדמנות, קנה אחרי הטכס תשמישי־קודש
נוצריים, שקל היה להפכם לתכשיטים זולים,
ניסו לשוא לפלרטט עם נזיר איטלקי
בעל עיניים לוהטות.
אותם שזכרו את חווית־החג הנוצרית בארצות
מוצאם נאלצו להסתפק באכזבתם,
קיוו שיעלה בידם לנצל ביתר הצלחה את
ערב סילווסטר, המסמן את סוף השנה הנוצרית,
בשבת זו.
יובלות דוד ללא •ודשים
מעטים הדורות בתולדות העמים שהיו כה
מהפכניים בצאתם לדרך, וכה שמרניים ב
תומה,
כמו דור העליה השניה בארץ־ישראל,
שבא לארץ משנת 1906 עד למלחמת־העולם
הראשונה.
בני חנוונים, חייטים וסנדלרים ממינסק ו־אודיסה,
ביאליסטוק ומינסק, לא הסתפקו
בתורת־המהפכה הסוציאליסטית, שגאתה מסביבם,
דרשו מהפכה כפולה, חברתית ולאומית
כאחת. הם נטשו את ארצות אבותיהם,
עלו לישראל. הם מאסו בחברה חס־רת־הצדק,
ביקשו את תיקון העולם בקומונה.
הם מאסו בשכליות התלושה של הוריהם,
יצאו בלהט דתי לסלול כבישים. הם שנאו
את השפה הקלוקלת שהיתי. בביתם, עזרו
להחיות את השפה העברית — השפה המתה
היחידה בעולם שחזרה אי־פעם לחיים.
קללת הברכה. אנשים רגילים למדי,
איש איש בפני עצמו, הפכה אותם מהפכתם
לדור ענקים. משך למעלה מדור לא נוצר
בארץ דבר שאין מקורו במישרין ברוח ה־עליה
השניה. בכוח הגשמה אישית, שהיתר,
מופת מאיר לאחרים, הפכו שליטים בישוב
— שליטים ללא כוח־כפיה, ללא משטרה ו־בתי־סוהר,
שכל כוחם היה בצמידות המוחלטת
של המעשה והרעיון — ובעובדה
שהרעיון סיפק פתרון ברוד ומוחשי לבעיות
הדור.
אולם כענקים אחרים בהיסטוריה, היתד,
גם ברכת ר,עליה השניה לקללתה. היא לא
היתד, מסוגלת לסיים את תפקידה, לפנות
את הדרך לדור חדש שיבוא בעקבותיה.
בשמרנות תוקפנית השתדלה לכפות את רוחה,
ללא כל שינוי, על בניה, גרמה על־ידי
כך לסירוס כוח־ד,יצירה של דור הבנים.
תקלת הדוגמה. אז־נולד טוינבי הבריטי,
גדול ההיסטוריונים החיים, הציג את
ההיסטוריה האנושית כולה: כשרשרת אינסופית
של מבחנים ותשובות. המבחן שובר
את הבלתי־מוכשרים, בעלי הגישה או
היכולת הבלתי״מתאימות. אולם הוא מעלה
אל הפיסגה את החברה המסוגלת לתת את
התשובה הנכונה.
א לם ברגע שהחברה עומדת בהצלחה במבחן,
מתחילה הטרגדיה שלה. עצם התשובה
הנכונה למבחן גורם למבחן שני — מבחן
שהיא עצמה שוב אינה מסוגלת להשיב לו,
להתגבר עליו. אולם ברצותה לשמור על הקיים,
על סירות הישגיה, היא מפריעה לחברה
הבאה, אשר רק לד, יכולה להיות
התשובה למבחן החדש.
העליה השניה היתד, הדוגמה העליונה
לתיאוריה זו. היא עמדה בהצלחה, מ־פ
ארת במבחן תקופתה, סיפקה להמוני היהודים
בגולה את הפתרון הציוני המעשי,
לארץ החדשה את הפתרון של ההתישבות העובדת,
של עבודה גופנית, של חלוציות־בראשית.
אולם ברגע שהגיעה לשיא הישגיה,
כשנוצר בארץ הבסיס לאומה עצמאית חדשה,
יצרה התשובה המוצלחת את המבחן
החדש: הצורך להפוך את האומה החדשה
לגוף פוליטי עצמאי, מבוסס במרחב. לא
היתד, לה התשובה למבחן זה.
ד,עליה השניה לא סיפקה את המנהיגים
למאבק נגד הבריטים. היא לא סיפקה שום
תשובה למבחן העליון של הדור החרש:
מבחן היחסים עם העולם הערבי. עייפה
מעמל עילאי של דור שלם, ביקשה אך
לשמור על הקיים, באמצעים הישנים ובתורות
הישנות, הפכה תקלה למפעל־חייו
של הדור הבא.
השיעבוד דאכות. הולד הבא לא
הצליח להתגבר על תקלה זו. כמו כל בן
של אב גדול, גדל בפולחן־ההערצה לדור
הקודם, התיאש מראשיתו מלדמות לו בגדולתו,
ויתר מראש על היכולת לגבש מכשירים
רעיוניים חדשים. הוא הלך בתלם,
נתעורר ליצירה מעשית, גם היא משועבדת
לרוח האבות, רק בימי המשבר של המאבק
והמלחמה.
החודש, כשחגגה העליה השניה את יובל
החמשים שלה, היתד, טרגדיה זו חבויה מתחת
לשמחת־האמת וסיפוק־הנצחון. הענקים
הרוחניים של העלית השניה הלכו ברובם לעולמם
— מבלי למסור את מקומם לענקים
חדשים. כל איש שהחזיר את נשמתו לבורא
השאיר מאחוריו חלל ריק, שלא התמלא.
לא. ד .גורדון ולברל כצנלסון, לרב קוק
ולאליהו גולומב, לא נמצאו יורשים.

ארגונים
רקס טו דנ ם־ ם
״בידינו חומר רב העלול להוכיח מבחינה
משפטית ומוסרית כאחד כי שורת המתנדבים
אינה אלא גוף מוסווה של מפא״י״
(המשך בעמוד )8
העולם הזח 898

מאח־

הג בעה 24 עונה

לונדון

למחרת יחריף הויכוח שוב. אטלי יקום, יבקש מצ׳רצ׳יל
סליחה על שהוא מטריד אותו בויכוח מיד לאחר המאורע
החגיגי, צ׳רצ׳יל יקום, לקול מחיאות כפים, יודה לאטלי
ויבקש ממנו להמשיך, בהיותו ממלא רק את חובתו.

וו א מי כלה עו ל ם
ל ת דזן הנז ע סי ר ה
שש שנים לאחר שגירשנו אר. הבריטים, חזרו החיים בלונדון
למסלולם. בשדה־התעופה קיבל אותי פקיד בריטי, שנראה
ודיבר והתנהג בדיוק כמו פקיד בריטי בשדה־תעופה בריטי
בסרט בריטי. כל הבריטים שראיתי מאז, ואפשר לפגוש מהם
גם בלונדון, נראו בעיני בבריטים לכל דבר. עד כאן
ההפתעות.
בעיר הגדולה והנוראה הזאת, בין ריבואות בתים קטנים־
משחירים, באוויר מורעל ספוג עשן, ערפל ופיח, נעים שמונה
וחצי מיליון בני־אנוש — מחציתם, בדרך כלל, במחילות
ארובות לאין־קץ ומחניקות מתחת לפני־האדמה, שם אפשר
להגיע יותר מהר ובזול יותר לכל מקום תחת שמש לונדון —
אם רואים אותה.
לאור הדמדומים הנצחיים, תחת פנסי־הרחוב שאינם כבים
כמעט אף פעם, חולפת על פניך בשאגה שאינה פוסקת נשימת־הכרך.
סינים. יאפאנים. הודים. לבנים. שחורים מאפריקה.
שחורים מאמריקה. שחורים מאיי הודו המערבית. אינדיאנים.
אסקימוסים.
כל אניה מביאה מאות ואלפים מהם. רצו אימפריה,
הנה להם אימפריה. וגם חלוצים מישראל, ספרדים גם
אשכנזים, וגם אנגלים, ב״באולר האטס״ ומטריות. כולם
רצים רצים, אחרת יאחרו את הרכבת המוליכה לתחנת
הרכבת אשר ממנה יוצאים האוטובוסים לתח:ר. הרכבת.
כאן אינך יכול ללכת, אלא להדחף. בגזירת״הגורל תגיע
לאן שתגיע, או למקום אחר.
האנשים כאן עייפים עד מתת. בבוקר אינם יכולים
להתעורר. בערב הם ישנים כולם ברכבת התחתית. אתה
נוסע ונוסע ונוסע כאן, משוגע ׳ממראה עיניך וממשמע
אזניך. נפלט ונקלס בטרם תספיק לשאול מדוע. קמים
שעתיים לפגי תחילת העבודה כוי להגיע בזמן, נוסעים
שעתיים חזרה, עייפים׳ תשושים. יותר מדי דרתחמוצת־הפחמן
באוויר, אבל יש על זה הרבה ויכוחים מדי שנה,
בעונת ה״סמוג*.

צ רי חי םבערפל
ליד גדות התימזה העכורה, שהיא, כפי שכתב פעם
עתונאי ישראלי *הירדן של לונדון,״ מתנשאים בערפל
צריחי הטאואר, הוסטמינסטר אביי ובניני הפרלמנט. דרד
אולמות מקומרים וקודרים, מקושטים בציורי קיר משמימים.
תוכל להגיע אל יציע־הפרלמנט, לשאוב לקרבך את העשן
הנושן של מטבח המדיניות הבינלאומית. הצירים משתחתים
לספיקר. הספיקר משתחתה לכסאו. מפני שפעם, לפני כמה
מאות שנים, עמד שם מזבח. אלה בשורה הראשונה רשאים
להניח את רגליהם על השולחן, אף עושים זאת, לעיני
עם ועדה. אלה מהם הרוצים להריח טבק, הניתן חינם
לכל צירי הפרלמנט, מריחים טבק ומזוררים להנאתם* .היר,
היר הם קוראים, באנגלית צחה, ואינם חלים ואינם
מרגישים כמה אנחנו מתרגשים מהעובדה שהנה הם יושבים
להם סתם ככה בפרלמנט שלהם ומנהלים את המדיניות
הבריטית.
ביום הולדתו השמונים של צ׳רצ׳יל נפתח חגיגית מושב
הפרלמנט. בתהלוכה רצינית צועדים סוסים, המוני סוסים,
ועליהם שומרי ראש־המלכה. אחריהם מכוניות קטנות לפינוי
הגללים, פרפטואום מובילה.
הפרשים בגלימות אדומות, קובעי־נחושת מוזהבים המכסים
את מצחם, עטרת נוצות, חרבות גבוהים. תמירים. לפניהם
רוכבים בסך כמה שוטרים ושומרים על הסדר הקיים.
שוטר אחד מפהק פיהוק נורא, הוא נקרע כמעט לשנים.
הרעיון מצחיק אותו, כפי הנראה, מפני שהוא מחייך. גם
הסוס מחייך, וגם הקהל. כמה זה אנושי.
המרכבות מופיעות — לורדים, נסיכות, המלכה האם,
המלכה. ההמונים מריעים. הוסטמינסמר הול מקושט לכבוד
המאורע, המלכה נושאת את נאום־הכתר. צ׳רצ׳יל נושא את
נאום יום־ההולדת. הטקס תם, והחיים מתחילים שוב.

העולם הזה 898

הייד־פאדק, במוצאי יום ראשון, הומה מנואמים וגם
קצת קהל. אחד מדבר נגד צ׳רצ׳יל, וגם השני והשליש .,
יהודי מטיף לנצרות, ארבעה מחוקי־צלם, חסרי־שינים,
מנעימים זמירות נוראות בדבקות. עשרה כורעים על ברכיהם
בתפילה, גרמני צעיר מאד ולבן־שער מטיף לממשלה
עולמית אך איש אינו שומע לו, והסוציאליסט עומד לו
סתם על דוכנו ואינו מנפה אפילו לדבר. אחד הדומה
לפרופיסור מדבר בשקט, ברצינות, על כמה תופעות שליליות
בחברה האמריקאית, מסתייע בציטטות ומסביר לקהל שומעיו
את האידיאות של השירה המודרנית.
האנרכיסט הוא נפלא — קול עמוק־רועם. זקן שחור,
עמידת־קרב מאוששת, הומר חד. למי אין כאן הומור?
נואמי כל העולם, בואו להייד־פארק, האזינו לאלה דברי־השוק,
יורשיהם של הרטורים הקדמונים, בעלי חנויות
טבק ופקידי בנקים הבאים הנה לנאום בשעות דסנאי,
להנאתם, ויודעים כל מה שיש לדעת על חיתוך דיבור,
שנינות, משחק, הבנה פסיכולוגית של הקהל. וכל זאת
מפני שאיש מהם אינו טוען שהעם בחר בו.
אף על פי שלונדון היא כרך גדול, יש בה גם מן הקסם
של פרובינציה, ובזאת היא שונה מכל כרך אחר בעולם.
כל רובע מרובעי לונדון היה בזמן מן הזמנים כפר קטן,
והוא מתנהל עד היום כמו כפר קטן, עם המועצה המקומית
שלו, העתון שלו, וכל מוסדותיו. כל רובע, על בתיו
הקטנים, שכמעט אף פעם אינם עולים בגבהם על שתי
קומות׳ שומר על צביונו המיוחד. הסיטי של לונדון היא,
לאמיתו של דבר, העיר הקטנה ביותר באנגליה.

שלש ־ עשרה סיני קפה
העולם הגדול פולש לאנגליה. הפאבס האנגליים, אליהם
היו סרים ג׳נטלמנים ללגום בירה או קפה פושר ותפל
מפנים אח מקומם במהירות לבארים נאים ומבריקים בנוסח
איטליה, בהם תוכל להשיג 13 מיני קפה משובח, מקאפוצ׳ינו
עד בכלל. יש להם שמות מצלצלים — מוקאמבו, אל קובאני,
קאבאנוז, סירוקו, ואם לא פגשת כמה אלפי ישראלים ברחוב

תוכל לפגוש כמה מאות מהם כאן. אלה הם מקומות־המפגש
הבינלאומיים. בפתח ניצב יהודי קטן ורזה מוייטצ׳פל בגלימה
ספרדית רחבה ושחורה וסומבררו, חושף כמה שינים צהובות
וטוען שהוא ממאלסה, או מקסיקו, או שניהם כאחד. חם,
דחוס, מחניק, אבל כולם אוהבים את זה.
בפינצ׳ליי־רוד אתה פוגש מכרים מתל־אביב יותר מאשי
ברחוב דיזנגוף. קפה קוסמו דומה בדיוק לכסיוז, אפילו
אותו הלכלוך והשרות, רק חצקל חסר. ישנם כמה ישראלים
שעדיין לא הגיעו ר.,ה, אבל שמעתי שהם בדרך. אפילו
עזריה רפפורט עומד להגיע הנה להצגת הבכורה העולמית
של גבעה 24 אינה עונה, והוא האחרון. כל הבמאים, עוזרי
הבמאים, השחקנים, הסטטיסטים, אלה שנתנו את הכסף
וגם כמה אוהדים כבר הגיעו הנה מזמן. איש לא נותי
על הגבעה, היא לא תענה. אבל לשבחם של המוסדות
העוסקים כאן בהעלאת יהודים ייאמר שהישראלים מהווים
את האחוז הגבוה ביותר בין העולים מכאן ארצה,
מי שרוצה תרבות, יכול למצוא אותה כאן. ברויאל־פסטיבליהול,
אולם־הקונצרטים הנאה והחדיש ביותר שראיתי
עד עתה באירופה. שם מתחרים מנוחין בחפץ ואיזק שטרן
בדוד אויסטראך. חצ׳טוריאן מנצח על יצירותיו וסיר תומס
ביצ׳ם הזקן באמת נפלא. את שקספיר מציגים עדיין בכמה
תיאטראות, ואני מתחיל להתגאות בתל־אביב. מפני שלא יותי
מתשעים אחוז מהמחזות המועלים כאן על הבימה בכמה
עשרות תיאטראות הם קומדיות תפלות, חבוטות, נושנות,
בביצוע זול, וכל העסק קיים כפי הנראה רק בשל העובדה
שגמזו עדיין לא הגיע הנה.
אחרי שראיתי כמה וכמה מהמחזות האלה הגעתי למסקנת
שמוסינזון הוא גאון, וזוהי אחת המסקנות המוזרות והעצובות
ביותר, שהגעתי אליהן מעודי. היתרון היחידי של תיאטראות־לונדון,
מחוץ לאולד ויק ועוד ארבעה חמישה׳ הוא בזה
שהשחקנים אינם מדברים אנגלית במבטא רוסי, אבל זה
עוד יבוא, אולי.
בחצות בדיוק נפסקים החיים. אין תחבורה. כולם רצים
בשארית כוחותיהם לתפוס את הרכבת האחרונה. זוהי הסיבה
שמחוץ לכמה שוטרים ושיכורים לא תמצא איש מסתובב
ברחובות לונדון. האנגלים מחזיקים בדעה שאלה שאין להם
כסף חייבים ללכת לישון מוקדם ולהשכים קום לעבודה,
במקום ללכת בטל ולסכן את שלום הציבור. אלה שיש
להם כסף, יכולים לנסוע במונית. שקט כבד יורד עי,
הכרך. איש אינו מפריע למומיות בבריטיש מוזיאום לישון
את שנת הנצח. רק האריות רוטנים מפעם לפעם מתוך
שינה בכלוביהם בגן־החיות בריג׳נטס פארק, ולב יהויי
הומה ככינור. האימפריה השוקעת ויהודה העולה.

רחוב לונדוני בשעת מסע המלכה לפרלמנט
עזריה בדרך, גמזו עוד לא הגיע

רצונך לזכות ב 25 לירות?
סע עם

סתל אביב לחיפה• .רושליס. וחניה. העמק, הנל־ל וחזרה
זסיתד ונר ישראל נוסעי בישירים רק בישיבה.
הנוסע! פנה לתחנת. אנד׳ המקום בישיר פנוי בשבילך בכל שעזת היום

׳ ־ אגד ( א. ש .ד |.מקעזור • עווג• ישראל
מדןו/ג דאילת

פרטים מלאים ראה בעמוד מספר 8ז

חגגו את הולדת
טזנת 1955
הנערכת להנאתכם ב״מועדון

השתתפו במסיבה
טופאז״ ,הנמצא במרחק 15 דקות נסיעה מתל־אביב,
ביום ששי, ה־ 31 לדצמבר .1954 במסיבה ישתתפו
שתי תזמורות בניצוחו של מנדלבאום והזמרת
הישראלית החדשה ביותר, אריקה רוסי.
רעשנים, מתנות, שתי כוסיות המשקה הראשונות
ומנה של קינוח סעודה יהיו כלולים במחיר של 10ל״י
לנפש (כולל את כל המסים) .הזמינו מקומות מראש
בטלפון ,25113 או .66595 שירות מוניות אל המסיבה
וממנה ינוהל על־ידי קופל טורם, רח׳ טשרניחובסקי ,4
טלפון ,3365 תל־אביב.

במדינה
(•המשך נזענזוד )6
— טען בשבוע שעבר איש המקורב למשרדו
של עורך־הדין החיפאי סלומון, פרקליטו
של הרב רוזנב-ג. אמיתותו של דבר
זה עלולה להיקבע ביום מן הימים בבית־המשפט,
אך בינתיים התגלע דוקא סכסוך
חמור בין מפא״י והנהלת השורה, סכסוך
אשר תוצאותיו יוכיחו אחת ולתמיד
אם אכן שורת המתנדבים היא באמת גוף
עצמאי ובלתי מפלגתי, כפי שהיא טוענת.
לפני כשבועיים נפגשו במסעדה מזרחית
ירושלמית אחר ממרכזי השורה ופקיד ממשלתי
גבוה ממשרד ראש־,־.ממשלה, שהוא
עצמו הינו חבר השורה. השיחה נסבה על
חומר שהגישה השורה נגד פקיד ממשלתי
אחר, איש מפא״י, אשר היועץ המשפטי
עדיין מחכה להוראות כיצד לטפל בו. אולם
אותו פקיד לא בא לטפל בעניין זה בלבד:
הוא דביא בפני שורת המתנדבים את דרישת
מפא״י שהשורה תקפיא כל פעולה בשטח
גילוי־השחיתות עד לאחר הבחירות.
נימוקיו הגלויים של האיש היו פשוטים:
בחירות צריכות להתנהל לגופו של עניין.
אין לתת לגילויי שחיתות מקריים להשפיע
על הבוחר. הנימוק הנסתר היה אחר: הפקיד
ידע כי השורה מטפלת עתה בעניין כמד,
אנשי מפא״י מאחר שהדבר דרוש לה מבחינת
האימון הציבורי, כך שפעולת השורה ברגע
זה עלולה להזיק בראש וראשונה למפא״י
עצמה.
אולם הבחור מהשורה לא יכול היה לקבל
את הדרישה בקלות, אם כי גם הוא
עצמו נוסה למפא״י. אמר הוא :״אם לא
נביא עתה משהו נגד איש משלנו, לא יאמין
לנו הציבור יותר. זה יבסס את השמועות
שמפיצים אנשים שונים כי אנחנו סניף
של מפא״י. איש השורה הוסיף וטען כי
הציבור מבסס גירסא זו על כך שהשורה
עדיין לא פעלה נגד אנשי מפא״יז בשני
מקרים קודמים בהם הובאו טענות נגד אנשי
מפא״י, חוסלו הענינים בשקט, מאחר
שהממשלה טענה כי פרסום הדברים עלול
לגרום נזק בטחוני, דבר שהיה נכון במידה
מסויימת.
אך לאותו נציג ממשלתי היו הוראות
ברורות :״להפסיק את הכאב ראש הזה לשנה,
לפחות״ — כסי שהתבטא הוא עצמו.
הפקיד אף הוציא מאמתחתו כמה איומים:
• כל המוסדות הממשלתיים יפסיקו את
מתן תמיכותיהם לשורה, ואם זה לא יספיק,

יובא אחד מאנשי השורה לדין על
בילוש בלתי־מוסמך אחרי אנשים פרטיים
ועל דרישות בלתי־חוקיות מפקידי־ממשלה
לגלית לו דברים, שהינם בבחינת עבירה על
פקודת הסודות הרשמיים.
האמת — באמצע ...המשא־והמתן
לא נסתיים, אך הוא מבהיר במידה רבה את
האמת לגבי השורה, שהיא, כרגיל, באמצע.
השורה אינה גוף של מפא״י, אך אינה
גם גוף בלתי-מפלגתי (אם כי חבריה באים
ממפלגות שונות) .האמת: מפא״י היתד! מוכנה
לסייע לארגון, קיוותה שהיא תשתלט
עליו והוא ילך בתלם. אך אם יתברר כי
הארגון לא ילך בתלם, מוכנה מפא״י גם
לשבור אותו ללא כל היסוסים. בהזדמנות
זו תוכל הממשלה גם לרכוש לעצמה שם
כ״מגינה על חירויות האזרח מפני הבילוש
הפרטי״.
סיכם השבוע אחד ממרכזי שורזז־המת-
נדנים :״אנחנו תמימים מדי. חשבנו שהם
באמת מוכנים לעזור לנו ...סוף סוף הם
עצמם סיפקו לנו ידיעות ...אבל מסתבר
שהם סידרו אותנו. יש להם אסטרטגים
מצויינים ...נו, מה הפלא? זה המקצוע שלהם,
אנחנו רק סטודנטים שהתכוונו לטובה...״

הנשיא
דגרע!ח
פרסים יחולקו כמסיבה
פרס ראשון :
טיסה הלוך ושוב חינם לחו׳;ל.

מלון תדטוו־פתוח
בכל ימות השנה.

האמונך. באל אחד, החוקים המודרניים
והשיר צאנה צאנה, היו ז־ק שלושה פרטים
ברשימה הארוכה של הדברים הטובים, אשר
העניקה ישראל לעולם כולו.
בשבוע שעבר ניסה נשיא המדינה, יצחק
בן־צבי, להגדיל את הרשימה עוד יותר: בעת
הסעודה, שנערכה לכבודו על־ידי אגודת
עת ינאי ירושלים קם הנשיא והכריז כי המילה
״גאוט״* נובעת משם העיר עזה, מקום
שם הוציאו הצלבנים את עלון־היויעות היומי
הראשון.
* כינוי מיושן לננתון יומי, אשר נזכר
עדיין כשם עתונה הרשמי של ממשלת המנדט,
פלסטיין גאזט.

התיאוריה של בן־צבי סחטה מפיהם של
הבלשנים וההיסטוריונים החובבים שאגת
מחאה :״אנאכרוניזם הרי הצלבנים גורשו
מן הארץ למעלה מ־ ,200 שנה לפני
שהומצא הדפוס על־ידי גוסנברג, ואין זה
מתקבל על הדעת שהלוחמים הנוצרים טרחו
והוציאו עלוני־ידיעות בכתב־יד.
״יתר על כן,״ טען בשבוע שעבר היסטוריון
נרגז ,״ראנסימאן* לא כתב אפילו
מלה אחה על עלוני־ידיעות — ומה שלא
ידוע לראנסימאן על מסעי־הצלב, לא ידוע
לאיש.״
לא באיטליה, בסין. החולקים על
דעת הנשיא לא הסתפקו בטענות נרגזות,
אלא השמיעו השערה ריאליסטית יותר על
מקורה של רמלה ״גאזט״ :המלה נוצרה
במאה ה־ 17 בוונציה, מקום שם הופיע ה־עתון
היומי הראשון, אשר נמכר לכל במטבע
מקומית, שהיתר, מכונה בשם גאזטה.
גם השערה זו עוררה את זעמם של כמה
חובבי היסטוריה. טענו הם. :אפשר שהשבי
וונציה שילמו בגאזטות ואפשר שלא,
אבל דבר אחד ברור: רעתו ן היומי הראשון
בעולם לא הופיע באיטליה, אלא בחצרו של
קיסר־סין, במאה העשירית.״
השבוע היה הוויכוח המדעי עדיין רחוק
מסיומו. אמר אחד ממתנגדי־הנשיא :״חבל
מאד שהתיאוריה אינה נכונה. היינו יכולים
לתרגם את המלה ״גאזם״ לעברית ולקרוא
לעתון בשם עזתון.״

דיפלומטים
א כז בהמ כו כבת
כמעט הכל היה מוכן. המזוודות היו ארוזות.
בנדטו קאפומאצו, רוזן קאמפולאטורה,
ציר איטליה בישראל ישב וחיכה למטוס
ם.וו,א, שהיה צריך להסיעו לרומא ביום
ד׳ שעבר בצהדיים. מטרת־הנסיעה: בילוי
חג־המולד בחברת אשתו ושני ילדיו.
אולם לפני צאתו לדרך היה על הציר
לסדר שני עניינים פעוטים: לדאוג להאר־חתה
של כוכבת סילבאנה פאמפאניני (ראה
רפורמז׳ה) ,שעמדה להגיע לישראל, ולקבל
אישור חופשה ממשרדהחוץ האיטלקי.
העניין הראשון סודר על נקלה: הטיפול
בכוכבת נמסר לאחר ממזכירי הצירות׳ שערך
לפאמפאניני תוכנית סיורים ימפורטת,
בתוכה ביקור ביום ה׳ בהצגת סרטה שירת
מחצית המאה, שהוצג בקולנוע נווגרבי
התל-אביבי. התוכנית פורסמה באחד מעתו־ני־הערב.
הספסרים קראו אותה בעניין, מיהרו
להצטייד במלאי גדול של כרטיסים להצגה
השניה של יום ה׳.
הקהל חיכה לשווא. אולם העניין
השני לא היה כל כך פשוט. אישור חופשתו
של רוזן קאמפולאטורה בושש להגיע. במקומו
הגיע ביום ד׳ שעבר מברק, אשר
העלה הבעת אכזבה על פני־הציר: משרד־החוץ
האיטלקי ראה בביקורה של פאמפאניני
בארץ מאורע חשוב ביותר, ציווה על הציר
לארח אותה אישית.
אכזבתו המכוכבת של הרוזן הסבה אכזבה
גם לכמה מאות ישראלים: ביטול
נסיעתו של קאפומאצו גרם לשינוי קיצוני
בתכנית סיוריה של פאמפאניני. הצעירים,
שהוציאו את מיטב כספם על כרטיסי־קול-
נוע, חיכו באולם מוגרבי לשווא: טילבאנה
קיבלה מן הציר הוראות לבטל את ביקורה
בבית־הקולנוע, השתתפה, במקום זה, בנד
סיבת קוקטייל שנערכה בחווילתו הרמת־גנית
של קאפומאצו.
עדות היהודים מארץ שומרון
מציאותם של 90 השומרונים בישראל לא
הפריעה מעולם לאיש. מדי פסח זכו, כמעט
אוטומטית, ברשיונות מעבר לירדן, לעלות
להר גריזים, לחוג את הפסח עם 200 אחיהם
החיים בשכם. בשאר ימות השני׳ עסקו ב־מלאכותיהם,
ככל האזרחים הישראליים האחרים.
השבוע
הוחרדו משרד הדתות והשומרונים
הישראליים (המרוכזים ביפו ובחולון) משלוותם.
משרד הפנים הוציא הוראה למלא
את הסעיף לאוס שבפנקסי הזיהוי של השומרונים
במלה יהודי.
קבע משרד הדתות: לפי דין התורה אין
השומרונים יהודים (״עד היום הזה הם עו-
* •היסטוריון גריסי, בנו של הלורד שהתפרסם
כמתווך בימי מינכן.

שים כמשפטים הראשונים, אינם יראים את

גם השומרונים התנגדו לתואר יהודי. הם
ראו בו עלבון. מכיוון שהם חושבים עצמם
צאצאי עשרת השבטים, עומדים הם בתוקף
על התואר ישראל.
משרד הפנים, תחת ידו התקיפה של ישראל
רוקח, לא נרתע, משיך לרשום יהודי בסעיף
לאוס לכל שומרוני שקיבל פנקס זיהוי.
היא הסתפק בעדות רמה — זו של נשיא
המדינה, יצחק בן־צבי, שביקש להשיב, עוד
לפגי שנים, בהיותו עדיין נשיא התעד הלאומי,
את השומרונים ללאום היהודי.
שני הצדדים שכחו עדות הרבה יותר חותכת,
והרבה יותר עתיקה, שהעידה על צדקת
גישת משרד הפנים. כתב הרש״י של
המשנה, רבי עובדיה מברטנורא בשנת , 1488
בסכמו את מסעותיו בפזורה היהודית :״בארץ
מצרים (קהיר) היום (מצויים) כשבע מאות
בעלי בתים יהודיים, חמשים מהם שומרונים,
הנקראים כותים, ומאה וחמשים קראים,
והשאר — כולם רבניים.״

מענו]
מ• מ קי ר מ• •ודע ץ
גרשון צופין לא היה סתם מוכר־נסט ב־מגדל־אשקלון.
עכה של ס( 500/פציעות יד,
ראש וזעזוע מוח) היה גם אחד מאלף הנכים
של מלחמת העולם השנייה החיים בארץ. ככל
האלף היה גם צופין זכאי להנחות מסים
שונות. אחת מהן: פיטור מתשלום שני
שליש המם הכללי (ארנונה) על דירתו.
צוסין פנה לעיריית מגדל, שפנתה למשרד
הסנים, ביקשה לשחרר את נכה המלחמה בנאצים
מתשלום הארנונה כמקובל.
תשובתה המפתיעה של המחלקה לעיריות
ומועצות מקומיות האגף לשלטון מקומי,
משרד הפנים, שבאה אחר ששה שבועות :
אין לשחרר את צופין מתשלום הארנונה מסיבה
פשוטה — •אין לנו רשימה מפורטת
של הצבאות המוכרים שהשתתפו בצבאות
מעצמות הברית״.
הצבא שלעדות השתתפותו במלחמת העולם
השנייה היתד, דרושה למחלקת העיריות
רשימה מפורטת: הצבא האדום, בשורות
דפרסיזנים שלו לחם ונפצע גרשון צופין.

הבתה סו דרת
נערות רביח בנות 17 מחכות לנסיך רכוב
על סוס לבן. אחרות מחכות לתעודת־בגרות.
בדרה•• קומימי מחכה לגט פיטורין.
בדרה נשאה לחיים קומימי עוד בתימן,
בהיותה בת .11 היא לא ראתה בנשואיה
המוקדמים כל דבר יוצא־דופן :״כל הבחורות
אצלנו התחתנו בגיל צעיר.״ כך נהנו
ההורים — וכך נהגו ז.בנים.
לפני שש שנים עלתה בדרה לישראל על
מרבד הקסמים. היא השתקעה יחד עם הוריה
בראש־העין, עבדה במשק־בית. חיים נשאר
בתימן. היא הבטיח להצטרף אל אשתו תוך
זמן קצר, אך לא קיים את הבטחתו, הסתפק
בשיגור מכתבים מלאי אהבה וגעגועים.
בינתיים חל בבדרה שינוי גדול ::היא
נפגשה עם נוער ישיאל, גילחה כי עודנה
צעירה, כי גם היא יכולה להיות יזופשיה,
_ * מלכים ב /פרק י״ז, פסוק ל״ד.
י •* פירוש השס: כוכב־לכת.

•שואל תשי״ד: מספר שק

את ששונו ואת יגונו, את מלחמת הקיום שלו
ואת קיום תקוותיו, תאר האדם כמלים וכתווים,
כחרוזים וכצילומים, כצבע, כאכן, כפלדה ובצדו-
לואיד .״הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה״ מככרת
להשתמש כמספרים. החודש פרסמה הלשכה את
הכרך החמישי של ״השנתון הסטטיסטי לישראל
(תשי״ד;״ ,המכיל כתוכו את החומר הגולמי של
המהפכה הישראלית. כמה מן המספרים, הלקוחים
מן הכרך כן 267 העמודים גדושי המכלות, והמוכיחים
כי ישראל היא, אחרי הכל, מספר חזק :
ן * שנה שעברד. חיו על 20700 הקלומטרים המרובעים של מדינת
ישראל, ב־ 848 יישוביה (ביניהם 21 :ערים 328 ,מושבים 231 ,
קיבוצים ו־ 97 כפרים ערביים) *1,669,417 איש (מהם 1,483,461
יהודים) 201 ,אלף בני צאן 94 ,אלף בני בקר 20 ,אלף חמורים
ו־ 3500 גמלים.
עוד יותר מאושרים מ־ 21,260 הישראלים שיצאו לחוץ־לארץ
לשהות ממוצעת של 162 יום ייתכן והיו 15,178 הזוגות שנישאו
בשנה שעבר־ (גיל ממוצע של חתן יהודי 30 :שנה. של כלה
יהודיה .)25 :הם לא ידעו, כנראה, על 2430 הזוגות שנתגרשו
באותה שנה. אך אם בני הזוג היו דרוזים או נוצרים לא הרבו
לחשב על מסכת גטין. שלא כיהודים וכמוסלמים, אצלם מתגרש
זוג אחד על כל ששה הנישאים, מתגרש אצל הדרוזים רק זוג
אחד על כל 15 נישאים, אצל הנוצרים — אחד על .80
כשעת הצורך, מיילדות מוסמכות. לעומת 52,551
ישראלים שראו את אור העולם לראשונה בשנה שעברה, הלכו
* כל המספרים מהשנה בה נאספו לאחרונה.

לטייל בארץ, ללמוד. היא ניגשה לרבנות,
ביקשה גט.
בית הדין הרבני התיחם לבקשה באהדה,
אך הביע את צערו: הגט יוכל להינתן רק
בנוכחותו של הבעל הצעיר 25 בדרה נשארה
נשואה, חלמה על היום הגדול, בו
יבוא בעלה לישראל, יאפשר לה לקבל את
חירותה.
״אני אוהב אותה״ .לבסוף הגיע היום
הגדול. חיים קומימי בא לארץ־האבות. הוא
לא בא לבד. איתו הגיעה גם אשתו השנייה,
אשר נשא בתימן, ש־יתה אם לילד, חיכתה
לילדה השני.
הפעם הסכים ביתהדין הרבני לקבל את
בקשתה של בדרה, פסק :״בהתחשב עם
העובדה שחיים עמרם קומימי לא השתדל
לעלות בעקביח אשתו ארצה משך שש שנים
ובהתחשב עם המצב הבלתי־רצוי שנוצר, על
חיים עמרם קומימי לתת גט־פיטורין לאשתו,
בדרה קומימי, תוך 6חודשים.״
אולם אהבתו של חיים לבדרה היתר. חזקה
יותר מכל פסקי־הדין שבעולם. הוא סירב
לגוש אותה, טען :״היא אשתי הראשונה,
ואני אוהב אותה. אשד, כמוה אוכל להשיג
רק בחלום.״
כאשר חלפו ששת החודשים, העבירה בדרה
את תיק־ד,גירושין לידי עורך־דין אהרן חייבי,
אשר פנה מיד ליועץ המשפטי בבקשה לכפות
על חיים עמרם לחתום על המסמכים
הדרושים. היועץ המשפטי נענה לבקשה, שיגר
לקומימי מכתב רשום, המצווה עליו ל־התיצב
בבית־הדין הרבני, תל־אביב, עד ה־
27 לדצמבר ,1954 לשם מתן גט־פיטורין ל-
בדרה, היתרה בו :״אם לא תיענה לצו זה,
אבקש את בית-המשפט המחוזי לכפות עליך
את מתן הגט על־ידי כליאתך במאסר.
התאריך שצויין במכתב הגיע, וקומימי
טרם הופיע ברבנות. בינתיים לחצו הורי בדרה
על הבת הסוררת, דרשו ממנה לבטל
את בקשתה לגט, לחזור לבעלה :״זאת בושה
וחרפה! כל תושבי המעברה מדברים
עליך!״ בדרה רק משכה בכתפיה: החירות
היתד, יקרה לה יותר מכל.
משפט האימון עודוור

מתגרשת בדרה קומימי
״רק בחלום״
העולם הזה 898

השבוע שימש אולם בית־הדין המחוזי ה־תל־אביבי
במה לגירסד, ישראלית חדשה של
המחזה המרד על הקיין. המשתתפים: העד
ד״ר יואל מוג׳ה, היועץ הפסיכיאטרי למחלקה
לשירותי רפואה ציבורית של עיריית
תל־אביב ועורך-דין גדעון מרגלית, סניגורם
של נאשמים בשוד יצחק שם־טוב ואלימלך
בן־יעקב.
גם הפעם, כמו במחזה עצמו, אישר הפסיכיאטר
המנוסר, את כל דברי הסניגור המנוסה
ביחס לדמות המרכזית של המשפט:
רפאל חגג.
רפאל, שעלה לארץ מטריפולי, עבד כבנאי,
נפל לפני חודשים מספר קרבן לשני שו
10,916
איש לעולמם (מהם 2084 חולי, לב 25 חולי עגבת 14 ,
חולי שפעת).
הנותרים בחיים יכלו לשכב, בשעת מחלה ב־ 10,609 המיטות שעמדו
לרש־תם בבתי־החולים, להעזר ב־ 3919 הרופאים 947 ,רופאי השיניים
ו־ 813 הרוקחים המצויים בארץ. בשעת הצורך יכלו להסתייע גם
ב־ 197 המיילדות המוסמכות.
העובדה שרובם המכריע של תושבי ישראל לא ניצל אפשרות
זאת מוכיחה כי התפריט הישראלי היומי ( 2738 קלוריות) הצדיק
את עצמו. תפריט זה הורכב, בין השאר, משך השנה מ 140 :ק״ג
לחם 118 ,ק״ג פירות 118 ,ק״ג ירקות. מלבד 14ק״ג דגים 10 ,
ק״ג בשר 2,5 ,ק״ג סוכריות ושוקולדה הספיק הישראלי הממוצע
לאכול משך שנה גם 6ק״ג בננות, חצי ק״ג תרד 234 ,ביצים
וארבעים גרם תות־שדה.
כדי לרוות את צמאונו, אחר אכילה שנתית של 5ק״ג חצילים,
2ק״ג זיתים וחצי ק״ג שום׳ שתה כל ישראל 84 ליטר חלב9 ,
ליטר ביוה ו־ 2,5ליטר יין.
התעסקות רצינית יותר לישראלי, אפילו מאכילה או הקשבה
לקול ישראל ב־ 244,622 מקלטי רדיו, היתול פרנסתו, שהכניסה לו,
בממוצע (לכל גבר, אשה וילד) 483ל״י לשנה, מהם הפריש 124
ל״י לקיום המדינה על 37,682 עובדיה ו־ 1,111 אסיריה.
כעזרת קילווטישעה, סכזן־גילוח, .המספר החזק־באמת
של ישראל, במסמרים לפחות, הוא משקה, בעזרת 760 מיליון קילוום״
שעה חשמל 700 ,מיליון מטרים מעוקבים מים 45,073 ,טלפונים,
34,060 מכוניות ו־ 31 אניות (בנפח כולל של 120 אלף טון) הפיק
המשק 350 :אלף טון פרי הדר 260 ,אלף טון ירקות׳ 10 אלף
טון שחת 30 ,אלף טון חיטה 1800 ,טון טבק ו־ 369 מיליון ביצים.
התעשייה יצרה, עיבדה והרכיבה 26,988,000 לבני טילקט1,468,274 ,
נורות חשמל 464,755 ,טון מלט 148710 ,קאראט יהלומים (בשווי של
4,6מיליון ל״י) 2013 ,מכוניות 795 ,טון תלתה וששה טון סבון־
גילוח.

דדים אלמונים: נהג־מונית ונוסעי אוטובוס
של אל־על, שעברו בליל־השוד בכביש תלד,שומר,
מצאו אותו קשור לעמוד־חשמל, כשהוא
מתעלף למחצה.
מאוחר יותר, בעת מסדר־ר,זיהוי שנערך
בתחנת־ד,משטרה, הצביע חגג על שני אנש־שים,
זיהה א תם כשודדים, לא הצביע כלל
על שם־טוב ובן־יעקב, שהשתתפו באותו
מסדר. על אף כל זאת נשא־ו הנאשמים במעצר:
כלב־ד,גישוש המנוח, דגון, הוליך את
השוטרים ממקום הפשע ישר לדירתם.
העד רץ החוצה. בתחילת המשפט,
שבוע לאחר שיחרורו מבית־חולים לחולי-
נכש, אליו נשלח לאחר ליל־השיד, מטר חגג
עדות לפני שופט מחוזי עמנואל ידיד־הלוי.
אולם באמצע דבריו התפרץ העד, רץ החוצה,
התגלגל מכל המדרגות. ד,ש יפט משך בכתפי!
,החליט כי אין טעם להמשיך בשמיעת
העדות בטרם יתיר הפסיכיאטר המטפל
בחגג את הופעתו בבית־המשפט.
בהתחדש המשפט, לפני שבועיים, עדיין
לא ניתנה הרשות המבוקשת. הקטיגור, נחמן
אמיתי, אף הציג לפני השופט אישור מד״ר
מוג׳ה כי רפאל חגג אינו מסוגל להעיד :
נוכחותו במשפט עשויה לערער את שווי-
משקלו הנפשי לחלוטין. לפיכך ביקש הקטיגור
לוותר על עדות בעל־פה, להשתמש ב־פרטי־כל
של עדותו המוקדמת של חגג ב־בית־משפט
השלום״.
אולם הסניגור לא הסתפק באישור הרפואי.
הוא הזמין לבית־המשפט את מוג׳ה עצמו,
אשר קבע — ללא כל לחץ — את העובדות,
שהיו דהשות למרגלית: קרבן־השוד, חגג,
סובל מאותה מחלה ממנה סבל רביד,חובל
של הקייו — פאראנויה. כן סובל חגג מ־תסביכי־נחיתות.
מאוחר
יותר, כאשר נלחץ הפסיכיאטר אל
הקיר על־ידי שאלותיו של הקטיגור, היה
נאלץ להודות כי חגג מסוגל לתת, לעתים,
עדות צלולה וברורה. מיד קפץ מרגלית ממקומו,
דרש להזמין את חגג כעד :״קיימות
שתי אפשרויות: או שחגג אינו יודע את
אשר הוא מדבר, או שהוא היה בדעה צלולה
גם בעת מסדר־הזיהוי, כאשר הצביע על שני
אנשים אחרים, בנוכחות החשודים.״
השיפט האזין לדברי הסניגור, הכריז על
הפסקה, יצא להחליט אם להזמין את חגג כעד,
אי להסתפק בעדותו שניתנה בבית־רשפט
השלום. ההחלטה טרם נתקבלה, אך מרגלית
היה מרוצה: הוא הצליח לערער את אימון
בית־הדין בעד העיקרי של התביעה.

הרומן הבלת ־ ־ז ה ־ ד
בשבוע שעבר חתב היועץ המשפטי של
ממשלת־ישראל על תביעה נוספת. לא היתה
* עדות שניתנה בחקירה מוקדמת בפני
בית־משפט שלום יכולה להתקבל בבית הדין
המחוזי רק במקרה שהחתוס עליה מת, חולה,
או עזב את הארץ.

זו תביעה נגד חברי אירגון־מחתרת חדש,
א נגד עסקן מפלגתי, שנתפס במעילה.
מגמתה היתד, להגן על שלום הציבור :
ישראל פרגו, עורך השבועון התל־אביבי
הקולמוס, הובא לדין באשמת פירסום ידיעה
כוזבת, אשר היתר, עלולה לגרום לבהלה.
כאשר הוזמן פרגו לתחנת־ד,משטרה וה;
אזין להאשמות שהוטחו נגדו, נתקף תמהון:
משך 15 שנות קיומו של הקולמוס עלה
בידו לשעשע את הקוראים, או לשעמם
אותם — אך מעולם לא הצליח להפיל
עליהם פחד.
השוטרים מיהרו להפיג את תמהונו של
העורך: לא השבועון היה עלול להפחיד
את הקוראים, אלא המודעה שפורסמה בעתיו
מעריב בצורר. ידיעה, תחת הכותרת :״הבנק
הלאומי משלם בכסף מזוייף.״
אולם פרגו לא קיבל גם הסבר זה, פרץ
בצחוק רועם :״אין זו אלא תחבולת־פר•
ס־מת שהודפסה בשסח־ד,מודעות של מעריב.
כל מי שמכיר את הקולמוס עוד מן הימים,
בהם נקרא בשם הרומאן הזעיר, מכיר גם
את המודעות שלי ליתר בטחון הוציא
פרגו מכיסו את גזרת המודעה והקריא
לשוטרים את המשכה :״על התפתחות
הפרשה נמסר בקולמוס של השבוע, בסיפוי
פשוט מקסימה.״
הסמל החוקר לא קרא את הסיפור. הוא
גבה מפרגו עדות, שיחרר אותו, לאחר
שהבטיח להודיע לו על. תאריך המשפט.
תותחים מול אגקורים. העורך לא
נבהל. הוא היה בטוח כי יעלה בידו לשכנע
את השופט כי הוא לא התכוון להפיל פחד
על איש :״עכשיו אני רואה שהמודעה היתד,
חריפה מדי. אפשר שהייתי בלתי זהיר, אבל
לא עלה על דעתי שמישהו ייבהל. עד עכשו
אינני מאמין שמישהו נבהל באמת. זה היה
רק שוויץ של המשטרה.״
פרגו טעה. היה בארץ מישהו שנבהל
באמת ובתמים: מעריב, שפירסם את המודעה
הבלתי־זהירה, מיהר לשלוח מכתב-
התנצלות להנהלת הבנק הלאומי.
הנהלת הבנק קיבלה את ההתנצלות, הבטיחה
שלא לנקוט בכל צעדים משפטיים,
עקבה אחרי הפרשה בחיוך. אמר אהרן
ראו, יועצו המשפטי של הבנק הלאומי :
״אין אנו רוצים לירות בתותחים על אנקורים.
מישהו עשה מעשה שטות, ואם יקום רעש
מסביב לשטות זו, תתעורר בהלה אמיתית.״

תנועה
ד א לו ח ־ מו ד עו ח
בשבוע שעבר פרצו כמה נהגים שישבו
בבית־משפט השלום התל״אביבי, חיכו לבירור
משפטיהם, בתרועות שמחה למשמע
פסק-דין, שהוקרא על־ידי שופט שלום משה
דואר: השופט זיכה מכל אשמה את נד,נ
(המשך בעמוד 2י)

צום ו,דיה -יו ״,י 1גנו ה 12 שעות בחנות

הפאמפת

סילכאנה מבלה את הבוקר כחלוק וורוד. תנועותיה וחיוכה כובשים לכבות.

(ראה שער)
סילבאנה פאמפאניני איחרה לבוא. מסי־בת־ועתונאים
היתד. צריכה להתקיים בהם
ה׳ שעב־ ,בשעה 16.00 בדיוק. השעה היתד.
כבר .16.15 האילם הגדול של מועדון הלילה
הנספח למלון דן התל־אביבי המה משאין
קולותיהם של עתונאים, תיירים וסתם
סקרנים. כולם חיכו בקוצר־רוח לבואה
של הכוכבת האיטלקית, השתוקקו לראות
את חמוקיה, אשר הושוו בפי בני ארצה
לאלה של וונוס ממילו.
מישהו טלפן לחדרה של סילבאנה. אין
תשובה. לאן היא נעלמה? איש לא ראה
אותי. עוזבת את המלון. היכן היא מסתתרת?
סילבאנה לא הסתתרה בשום מקום. היא
נמצאה אותה שעה במעלית, שנתקעה בין
הקומה השנייה והשלישית של המלון, מסרה
ראיון בלעדי לכתב העולם הזה. צלם העולם
הזה ניצל ככל האפשר את האור הקלוש
שבמעלית, צילם אותה מכל הזוויות, ומזכירה
של סילבאנה, מורים ארגאס, מילא
תפקיד של מתרגם.
פרת היה אחד מבני־המזל המועטים, שזכו
לראות את פאמפאניני לא כשחקנית־קולנוע
מפורסמת, המרואיינת ומוסרטת על
כל שעל, אלא כאשד, פשוטה ומעוצבנת.
הקלקול במעלית הרגיז אותה. עיניה ה־יפות־אסורות
קדרו וירו ברקים. אולם הדבר
נמשך רק רגע קל. היא נתחייכה, משכה
בכתפיה, קיבלה את התקרית כולה בהשלמה
ובהומור דק, מבלי להעלות על דעתה
שפית, אשר רצה בראיון בלעדי, היה, אולי,
אחד הגורמים לקילקול במעלית.
מוקדם יותר, בחדרה המפיאר, אשר בקומה
השלישית, כמעט ולא הספיק צלם
העולם הזה לצלמה: ארגאס הנמרץ והזריז
האיץ בה ללא הרף, התחנן אליה בשם הבתולה
הקדושה והקדושים הקדושים פחות:
״עלינו לרדת! העתונאים מחכים!״

היא אוהבת לספר על איטליה.

תגוב הלב בי ת

יופי טבעי אינו זקוק לשיפור. סילכאנה ממעטת להשתמש בתמרוקים, מעדיפה
להרבות בצמידים, ענקים וטבעות. כשמיה משברים בריחם, נבחרים בקפדנות.

העתונאים הוסיפו לחכות, ובינתיים הסיעה
סילבאנה פאמפאניני את שותפיה למעלית הדוממת
אל תוך עברה — ובמקצת גם לתוך
עתידה. דק במקצת. כי סילבאנה אינה מעמיקה
חקר בעתיד: היא מחבבת את הדווה
יותר מכל.
מדי פעם בפעם לחצר, הכוכבת על אחד
הכפתורים, תוך נסיון־שווא להפעיל את המעלית
המרדנית. היא התלוצצה על חשבונו
של ארגאם המעוצבן, שהוסיף לפלוט את
שמות מרים הנצרתית, מרים המגדלית ושאר
הקדושים. דומה היד, כי היא נהנתה מכל
הפרשה. הפעם לא היתד. זו העמדת פנים,
אלא תגובה טבעית־לבבית.
קרוב לוודאי שסילבאנה היתד, שטופה בצחוק
והלצות גם בילדותה, כאשר שלח אותר,
אביה, בעל בית־דמיס רומי גדול למנזר
מאמר דה־לה־רוזה. הוא ביקש מן הנזירות
לחנכה כהלכה ולהפכה לקאתולית טובה.
סילבאנה לא הפכה לקאתולית טובה אפילו
לאחר שלוש שנות שהות במנזר. היא חמקה
משם בכל הזדמנות, ביקרה בסתר בהצגות
קולנוע ותיאטרון. בתא-המגזר הצנוע, מתחת
למזרון־מטתה, ד,יה חבוי מספר רב
של שבועונים אמנותיים מצויירים. בסופו
של דבר נואשו הנזירות מסילבאנה, אילצו
את אביה להחזירה הביתה.
הפעם הבין האב לרוחה של הבת. הוא
שלח אותה לבית־ספר חילוני, רשם אותה
גם לקונסרבטוריון סנטה צ׳צ׳יליה, מקום שם
השתלמה בזמרה ובנגינה על פסנתר.
הטיפול בסילבאנה ובבעיותיה העסיק את
פ־אנצ׳סקו פאמפאניני שעות רבות ביממה.
עוד בהיותי. בגיל צעיר היו מעריציה מצטופפים
מתחת לחלונות הבית, מפרים את
ך ומיית״הלילה בסתאדות קולניות. יתר על
כן, רבים מן המכתבים שהיו מגיעים מדי
יום ביומו למשרדו של האב היו מיועדים
לבתו החמודה.
גם רבים מן המכתבים, שהיו מיועדים ל־פראנצ-סקי
עצמו, עסקו בסילבאנה; אולפו

הנשיקה שלא ניתנה: הכוכבת המין
הסרטים שהוקם בקרבת בית פאמפאניני ביקש
וחזר וביקש לשלוח את סילבאנה למבחן־
הסרטה. המסריטים ראו את הנערה עוברת
על פניהם בכל בוקר, ועיניהם המנוסות
קבעו מיד כי צפוי לה עתיד קולנועי.
בקשותיו של אולפן־ר,סרטים הפכי נמרצות
יותר ויותר בשנת ,1947 לאחר שזכתה
סילבאנה בתחרות מלכות־יופי, הוכתרה בתואר
מים איטליה. דמורה שלה למוסיקה
שלח את תצלי־מה לשופטי התחרות, בלי
ידיעתה. בתחרות עצמה הופיעה סילבאנה
שהיתר, אז בת ,19 בלוויית אמה.

ת הי להוד איי ת
נצחוני. של סילבאנה פאמפאניני בתחרות־היופי
שבר את התנגדות האב, אילץ אותו
להיענות לבקשת אולפני־הסרטים. מיבן מאליו
שסילבאנה עברי, את המבחן על נקלה,
קיבלה תפקיד של זמרת בסרט מאסטרו
ג׳יובאני.
סוף סוף התגשמו חלומותיה של הנערה
יפת־התואר: היא הלמד. סי•־ זוהי רחילייייי

כצהריים מתלבשת לקכלת־הפנים . -ויוצאת מחדריה בהילוך מלכה.

סילבאנה העליזה ומלאת־החיים מוכנה לשכוח כי היא שחקנית מפורסמת.

כערב -מסיכת־עתונאים, ושאלות מכל סוג. כילכאנה משעשעת את אורחיה.
:ה מול הצלמים, חיבקה את קורבנה, רק חייכה אליו כשנקשו המצלמות.

וד בימים בהם שיחקה בבובות. יחד עם
תהילה באו גם הדאגות: סילבאנה לא ידע־יצד
פועלת מסרטה, לא ידעה כיצד לעמוד
1ניה. אולם היא למדה את תורת המשחק
קולנועי על נקלה, השתתפה מאז ב־48
דטים.
״אחד הנסיונות הקשים ביותר היה סצינת
־בה הראשונה שלי,״ נזכרת סילבאנה ביוד
,״הייתי מפוחדת. לא ידעתי מה לעוות.
הלכתי לכנסיה, כרעתי לפני פסל ה־
;אדונה וביקשתי את עזרתה. דומה כי
יא עזרה לי. הצלחתי יפה וכיום אני כבר
למדת שחקניות אחרות כיצד לשחק בס־ינות־אהבה.
התמחיתי בשטח זה עד פדי
י שהצנזורים קוצצים כמעט את כל סרטי.״
1דאגתה השנייה של פאמפאניני היתד, כיד
להישאר תפוחת־גוף — מבלי לרזות,
ו להשמין, יתר על המידה. היא ראתה את
ברותיה הזמרות משמינות מיום ליום, והחד
תקף אותה בכל עוז :״בכל ערב הייתי
ומדת לפני הראי, ערומה לגמרי, ובודקת
י **1ייי״ייימי•
ייז *י* יי*י י״יי• דיייערדי

במשך היום. לא הייתי שוכבת לישון לפני
שהיה סוברר לי כי לא חל בי כל שינוי.
לאמיתו של דבר לא נשתנה גופי מאז היותי
בת . 19 אני מקווה שהוא לא ישתנה לעולם.״
סילבאנה
לא הסתפקה בעמידה לפני הראי:
היא הרבתה לעסוק בספורט, עוסקת
בו גם כיום, מקדישה את מרבית זמנה הפנו י לרכיבה, שחייה, סיוף וטניס. גם העבודה
היומית באולפן, הנמשכת לעתים 18
שעות, עושה את שלה יחד עם מסיבות ה־עתינאים,
הצגות־הבכורה ומסעות הפרסומת.
סילבאנה פאמפאניני שומרת על תמירות־גופה
במחיר של עייפות מתמדת.
״מרת פאמפאניני, האין זה קש־ להיות
פזכבת־קולנוע?״
״אין דבר, רציתי בכך.״
לא היתד, זו תשובה מספקת. אולם עיניה
האפורות-עמוקות של סילבאנה וצליל
קול ד,קונטראלטו שלה, הצרוד במקצת, ביטאו
את אשך לא נאמר :״כן, קשה מאד להיות
—יוץ יוו^יז __

במדינה
הופיע הגדיון הראשון

במחנה
*דנ״ע

כדו־שבועון
לנוער מצוייר וצבעוני
אספקלריה חיה מחיי הנוער
בישראל ובעולם ולבסחון המדינה
המדורים הקבועים :

ספרות קולנוע תיאטרון ספורט חידונים מדע פופולארי ציורים קריקטורות ועוד.
צלמים וחובבים

המחיר 150 פוטר.
להשיג בכל הקיוסקים

הכונו!
החל מהשבוע הבא לרגל חגיגות היובל

גם אתה
תוכל לנאום

מטרובוט

מכון בכתב לתורת הנאום
פרוספקת תמורת 150 פר׳

רח׳ אלנבי 18

ירושלים.

הצעות

ד1205 .

טל,66778 .

תל־אביב

פנטסטיות

פרטים במודעות ובחנות

רקודים
מודרניים
א צל

פרופ.

לאון

ת״א, שינקין 17

לא כל הנחיץ הוא זדב
ולא כל מ תק״בריא.
אך בדבש״ מזון וצד
לילד, לבוגר וליסב.

הגיעו

בונו ת חי שו בחד שו ת ל ־ 4עודו ת
מ ^ מסס 1א 1 0 1מ 0

למכירה בלירות ישראליות
נא לרשום את המספר החדש של הטלפון שלי 5—0—3—2
ב ל * 191ט ,

ת. א .ארנב ׳ 111

הי שדרבאבי
בגב, בכרכים, בכתפיים או בפרקים?
״רפא״ — רח׳ שלמה המלך

,103

ת ד ־ א ג ׳ 3מל 24495.

כריכות
מי־מרפא
חבישת כוץ כמו כקרלסכד
וישי או מכריה כמו כן אמבטיות ערבול (1 1* 111 סס> 1ז 11ף\ / 0חדי זיעה טורקי /
מחלקה מיוחדת לאיכשור ע״י התעמלות רפואית. מסג׳ וריהביליטציה
המוסד היחידי נזסוג זה בארץ /מחלקה לסובלי רוימטיזס /עומד
תחת הנהלה ופקוח רפואי

(המשך מעמוד )9
אשד יצחק רוזינר, שהובא לדין על כניסה
לשטח בו ניצב תמרור אוסר־חנייה, אשר
מתחתיו התנוססה הכתובת. :הכניסה לאוטובוסים
של אשד אסורה״.
סניגורו של רוזינר, עזריאל ברק, זכה
במשפט תודות לשלוש טענות:
• כל הודעה אשר מוצבת על התמרור
אינה מהווה חלק מן התמרור, ואין לה תוקף
חוקי. ברשימות החוקיות של תמרורי-
תנועה אין למצוא מודעות מתחת לתמרורים
הרגילים.
• אמנם על פי התיקון בחוק (סעיף / 23א
מתקנון־התעבורה, סדרי־תנועה) רשאית ר״
שות־התמרור המרכזית להטיל הגבלות על
ושימוש בדרך גם באמצעות מודעות. אבל
סעיף זד, חסר סאנקציה: אין כל זכר לעונש
שיוטל על מפר ההוראות.
• המודעה הנדונה יוצרת הפליות בין
חברות שונות.
הנהגים צחקו. הנהגים שמחו לא רק
מפני שאחד מחבריהם יצא זכאי. הם שמחו
לא רק מפני שהם זכו לחזות בלהטוט־משפטי
מחוכם. סיבת־השמחה: פסק־הדין נגע
לכל נהג ונהג בארץ. זו הפעם הראשונה
גילו נדגים רבים כי אין להם כל צורך
להודות באשמה ולשלם קנם, כאשר מאשימה
אותם משטרת התנועה בהפרת ההוראות הצמודות
אל התמרורים הרשמיים, כגון ההוראות
הקובעות את גבולות השטח, בו
אסורה החניה*.
קרא אחד הנהגים בחבטו בידו על מצחו:
.איזה טיפש הייתי! שילמתי קנסות רבים
לשווא! הייתי יכול לחסיד אותם ולקנות
מונית חדשה !״ נהג אחר שנשאל על־ידי השופט
אם הוא מודה שהוא החנה את מ מיתו
בתחום שנאסר במודעה הצמודה אל
התמרור, השיב קצרות . :איני אשם!״ משפטו
נדחה. הנהגים האחרים צחקו.

עתונות
הו מו רתת ־ הכרתי
הירחון ההומוריסטי הצרפתי אופטימיסט
חיה חביב על יודעי השפה הצרפתית בעולם
כולו. הוא הצטיין בבקורתו החדה
והעוקצנית על תופעות שונות הן בצרפת
והן בארצות אחרית.
אולם יותר מכל חיבבו הקוראים את
אחד מעמודיו של אופטימיסט, שהוקדש בקביעות
לציטוטים מעתונות הומוריסטית
בארצות שונות. בזה אחר זה הופיעו באותו
עמוד קבוע קטעים נבחרים) ,פיליטונים
וקריקטורות מכל העתונים, בני כל הארצות
— החל בפאנטש הבריטי וכלה
בקרוקודיל הסובייטי.
השבוע הגיע גס תורה של ישראל. הישראלים
דמועטים אשר זכו לקבל את
אופטימיסט** ,נינו למראה העמוד הישראלי
שבו. אולם יותר מכל הצחיקה אותם בחי-
רת־החומר. :כל הקטעים שפורסמו באופי
טיטיסט צוטטו מתוך יומון מפא״י, הדוד.
כקשה שפורסמה. אחד מקטעי ההימור
התת־הכרתי של הדור, אשר לא
הגיעו לדפי אופטימיסט, הצחיק בשבוע שעבר
את עשרות קוראי היומון. הקטע:
ידיעה אשר בראשיתה נאמר. :אניה גרמנית
ראשונה תגיע לישראל בזמן הקרוב כשאתה
עמה סחורות במסגרת השילומים
— נמסר היום מחוגי משרד״החוץ״ .ואילי
בסיף הידיעה נאמר. :בקשר לידיעה
על האניה הגרמנית, נתבקשתי שלא תכתבי
את זמן בואה, בעוד שבועיים, כפי
שמסרנו, אלא כתבו בזמן הקרוב׳״.
סיבת המבנה המוזר של הידיעה היתה
ברורה לכל קורא: התוספת היתה בקשה
פנימית של הכתב אל עורכי־העתון. אולם
העורכים אפילי לא טרחו לקרוא איתה,
שלחוה לדפוס יחד עם גוף הידיעה.

פירה אסו
למשה רייזקינד לא היה מזל. הוא היה
נאלץ לעסוק במשק 15 השנים האחרונות
במקצוע שהיה מנוגד לאופיו ושאיפותיו :
* השטח בו אסותז החנייה הוא 12 מטרים
מכל צד של התמרור, מבלי להתחשב
עס ההוראות הצמודות אליו.
** בניגוד לעתונים צרפתיים אחרים המציפים
את השוק הישראלי, אפשר להשיג
את אופטימיסט רק באמצעות קרובים, או׳
ידידים. ,היושבים בצרפת.

הוא בילה שעות רבות ביממה במאפייתו
הקמנה בתל־אביב, הפיק ככרות לחם שחומות
בתוך האווירה המחניקה־לוהטת, בד.
בשעה שנפשו צמאת למרחב הגלי של הים
ולרוח השורקת על פניו.
צמאונו של משה היה בא על סיפוקו רק
פעם בשבוע: מדי שבת בשבת היד. הוא
שוכר סירה קטנה, מפליג מול חוסי הל־אביב
בלוויית כמה חברים, מטיל מכמורת,
או חכה, מנסה ללכוד אחדים משוכני־הים.
גם כאן היה מזלו הטוב של משה ממנו
והלאה. במשך 15 שנות היותו דייג חובב
עלו ברשתו רק דגי־רקק ויצורי־ים הטרי־חשיבות.
הוא היה חוזר הביתה מאוכזב
במקצת, אך מלא תקווה כי בשבת הבאה
ילכוד משהו ראוי לשמו.
הדג המסוכן כיותר. התקווה זכתה
להתגשמות בלתי צפויה רק בשבוע שעבר,
כאשר הפליג משה מול חופי חל״אביב בלוויית
חברו גבה־הקומת! ושחויזהשיער,
אבנר מחפוד. הים היה גלי למדי. הרוח נשבה
בכל עוז. השניים הטילו המימה חכה
עבה עם סתיון חי, לא קיוו לשלל מיוחד
במינו, הופתעו כאשר נגררה החכה קדימה
בכוח אדיר.
.נבהלנו מאד,״ פיפר מש־. ,הייצור שעלה
בחכה סחב אחריו את כל הסירה.
התחלנו לגולל את החכה ופחדנו גדל כסל
כפליים כאשר צץ מתוך המים ראשו המסורבל
של חתול־ים.״
פחדם של שני הדייגים החובבים היה
מוצדק בהחלט: הן דייגי החופים המקצועיים
והן הבלתי־מקצועיים ראו בחתול הים
את הדג המסוכן ביותר בחופי־הארץ.
ספעם עבר הכל בשלום. השניים דרכו
את שריריהם, הצלי.ו לגרור את חתול־הים
המפרפר אל החוף, להמית אותו בעזרת בול־עץ
.״המאמץ היה כדאי,״ סיפר משה, ,כאשר
שקלנו את הדג, גילינו שלכדנו 96 קילו
של בשר־פילה מצויין.״
בסוף השבוע זכה סוף סוף משה רייזקינד
למזג את מקצועו עם חובבותו: הוא הכין
לעצמו מנה גדושה של פילה אפוי.

מהשהק לי טהמקרט
צל השביתה הגדולה עוד היה פרוש
על ( 20 מתוך )24 חברי מועצת איגוד הימאים׳
כשהתכנסו השבוע במלון נרטליה
החיפאי. מאות הימאים, ששהו אותה שעה
על החוף, לא טרחו לבקר בישיבה הפתוחה,
השאירי את מקומותיהם לקומץ מנהלי חברת
שהם ומזכיריה.
נציגי מפא״י היו עסוקים בהשמעת דברים
עמוקים על התפקיד החלוצי של הימאות,
כשהוססקה האידיליה פתאומית על-
ידי אריה דיסקין, ימאי שחום. :לא באנו
לשמוע נאומים,״ הפליט. ,כי אם להביע
דרישות!״ מענית המתמרדים: הימאים פוחדים
להיבחר לועדי־אניות. בא/ק דגן, אנית־השילומים
הראשונה, דומה תא רב־החובל
לארמון, תאי הקצינים לוילות, תאי הימאים
הפשוטים לברונים. כשהתחיל אהרון שמרק,
קצין שלישי בא/ק ירושלים, לאוורר מענות
נוספות, איבד נציג הועד־הפועל את
הענין, שקע בקריאת עתון. אותה שעה הקליט
מקלם כל מילה שנאמרה, עורר את
חשדות הימאים.
ימאים בנגב. העוקץ האמיתי של הויכוח
היה נסתר: הימאים דרש׳ העלאה במשכורת,
ההסתדרות פחדה להיענות להם,
מחשש שהדבר ישמש תקוים לפועלים אתרים•
אולם בחדרי־חדרים הוסכם על העלאה
מוסווית 20 :ל״י למלח כשיר 50 ,ל״י לרב-
חיבל. אחת הכוונות: להגדיל את המרחק בין
מלחים פשוטים לבין הדרגות העליונית.
המועצה נסתיימה בהזמנה לעלות לרגל
למטה הבחירות של דוד בן־גוריון, בטבריה.
אמר הרועה־לשעבר משדה־בוקר. :תנו לי
כמה ימאים לנגב...״
הארץ התקנת רשת־ביוב לאורך הירקון
לטיהור היום (על המשמר)
אליהו נחמני, חיפה
חיי־הלילה יטוהרו בצינורות המקובלים.
המשטרה
בדקה את עוברם על-
ידי לקיחת טביעות־אצבעותיהם.
(הארץ).
לאה בלומנפלד, תל-אביב
הנבדק נידון למאסר תשעה חודשים.

העולם
הזה * 98

במרחב
לבנון
מ חנ השד מז כי רו ת
השבוע ישב גבר שחום, שחור־שיער וממוצע
קומה במשרדו הנרחב בבירות, כשהוא
מוקף מח:ה שלם של פקידות ומזכירות.
הוא לא שכר את המזכירות לשם עשיית
רושם. הן היו דרושות לו כדי לטפל במאות
מעריציו — ואויביו. כי הצעיר היה הדמות
המפורסמת ביותר של החודש: עזאת
ג׳עפאר.
עוך לפני שש שנים היה שמו של עזאת
בלתי־ידוע. הוא היה בן למשפחה ביירוחית
עניה למדי, רכש לו השכלה גבוהה תוך
שילוב לימודיו עם עבודה מפרכת, חלם
נארימאן מחברות־הנפט, לאמיר, למזכיר
על צירוף מקרים מוצלח שיעלה אותו לגדולה.
חלומו
של הצעיר הנמרץ ורב־השאיפות
התגשם רק לפני חמש שנים, כאשר עלה
בידו להתמנות למזכירו של אמיר כוויית.
התפקיד היה אידיאלי: הוא דרש עבודה
מועטת, כלל טיפול בסכומים גדולים של
כסף, ששולמו לאמיר על־ידי חברות הנפט
הפועלות בשטחי־שלטונו. מובן מאליו שחלק
מן הכסף זרם לכיסו של המזכיר הצעיר.
ה מי ליו נרשתק. בעקבות הכסף באה
גם הפרסומת: החודש, כאשר עזב עזאת
את כוויית, עבר זמנית לביירות, נפוצי
שמועות שהוא ניסה להשתדך אל נארימאן,
מי שהיתה מלכת מצריים.
עתוני המרחב ניפחו את השמועות במהירות
הבזק. אחדים כתבו כי עזאת הציף
את המלכה לשעבר במכתבי־אהבה, מתנות
יקרות וצ׳קים שמנים. אחרים ידעו לספר
כי הוא הבטיח לנארימאן כי יקנה ל ה
את חדרי־השינה המפורסמים של פארוק.
נארימאן, שנמצאה בבית־הבראה שווייצי,
לא הכחישה את השמועות, אך לא אישרה
אותן. היא הכריזה בפשטות שעדיין אין
לה כל תוכניות לעתיד.
גם עזאת שתק. אמנם הוא ידע היטב
כי כל השמועות על אהבתו הלוהטת למי
שהיתר, אשת פארוק היו חסרות־שחר. אולם
הוא ידע עוד משהו: פירסומת־חינם מסוג
זה היתד, עשויה להביא לו תועלת רבה.
חישוביו של המיליונר הצעיר לא נתבדו.
הידיעות על קשריו עם נארימאן הפכו אותו
למרכז ההתעניינות של בני — ובעיקר
בנות — כל הארצות. דירתו הביירותית
הוצפה במכתבי־הערצה, קריאות טלפוניות,
מברקי־ברכה, הצעות נישואין.
בשבוע שעבר הגיע זרם המכתבים והמברקים
לשיא, ועזאת היה נאלץ לחלק
את הטיפול בהם בין שלוש מזכירותיו
הראשיות: מזכירה אחת טיפלה רק בקביעת
פגישות. השניה ביטלה את הפגישות
בצורה העדינה ביותר. השלישית ניסתה
להשתיק את השערוריות, שפרצו כתוצאה
מביטול הפגישות, ניחמה את המעריצית
המאוכזבות בעזרת ספלי־קפה ריחני. עזאת
העולם הזה 898

ג׳עפאר עצמו הסתגר בדירתו, התענג על
זוהר התהילה האופף אותו.

תורכיה
ראשה עי רהדוחס
המגיפה הופיעה לראשונה בחיפה, אחר
שמפה על פני ערים ישראליות אחרות.
הסימפטומים העיקריים שלה היו: כאב
ראש לנהגים ורווחה לסוגי־תושבים אחרים.
שמה המדעי: מבצע שקט.
בשבוע שעבר פרצה מגיפת־השקט צפונה,
הגיעה לאחת הערים הסואנות ביותר במרחב:
איסטנבול. רחובותיה וסימטותיה
של העיר הגדולה נתמלאו כרזות, שקראו
למלחמה ברעש. שוטרי־תנועה ופקחים עירוניים
הטילו קנסות כבדים על הרעשנים
למיניהם. אולם מאחורי כל אלה נצבר, דמותו
של אדם גוץ, שחום־פנים ורב־מרץ :
פאחר אל־דין כריש גוקאי, ראש עיריית
איסטנבול.
פאחר אל־דין כונה בפי יושבי העיר הגדולה
בשם ״ראש־-העיר הלוחם״ ,משום שכל
.׳הקאריירה שלו, מאז פרש מעבודתו כפרופסור
למחלות עצבים ועבר לארמון־ר,עירייה,
היתד, שלשלת אחת של מלחמות: מלחמה
ברעש, בפשע, בשוק־השחור, בזוהמה.
האזרחים הרבו להתלוצץ על חשבונו של
הפרופסור הגוץ. הם נצלו את העובדה שהוא
שונא משקאות חריפים, כינו על שמו
את אחד מסוגי הערק החריפים ביותר המיוצרים
בתורכיה. דמותו הגוצה וד,פעלתנית
של פאחר אל־דין שימשה נושא מצויין
לקריקטוריסטים התורכיים.
מרבית הבעיות שעמדו בפני פאחר אל-
דין בעו מן העובדה שאיסטנבול לא התאימה
למלא תפקיד של עיר מודרנית. רחובותיה
הצרים ושווקיה הסואנים נבנו בשביל
דור אחר, ממוכן פחות. על אף מערכת
התחבורה החד־סטרית׳ היו נוצרים מדי
יום ביומו פקקי־תנועה גדולים במרכז העיר
וברבים מפרבריה.
ברור שמעשהו הראשון של פאחר אל־דין
בהיכנסו-לתפקידו היה הרחבת רחובות־העיר.
אולם העבודה התנהלה בעצלתיים, לא
הושלמה עד היום. הסיבה: ברגע בו היו
הפועלים מתחילים לעקור את המרצפות,
היו מתגלים שרידים מן התקופה העותומנית,
או הביזנטית.
כאשר נוכח ראש־העיר כי עבודת ההרחבה
תימשך זמן רב, החליט להקדיש את תקו־פודו־,ביניים
למלחמה ברעש .
השלב הראשון של המלחמה — איסור
השימוש בצופרי־מכוניות בשטח איסטאנ־בול
— הושלם בהצלחה. עתה היה על ראש
העיר הלוחם לצאת לקרב נגד סוגי־הרעש
האחרים: צעקוודו־,רוכלים, יללות זמרי־הרחוב׳
והרמקולים הצרודים של בתי־הק-
פה. בשבוע שעבר השיג פאחר אל־דין נצחו!
גם בשטח זה: העירייה אישרה חוק
עזר, האוסר על השימוש ברמקולים אחרי
השע־ .23 00
״מי צריך גשר?״ .לדבריו של פאחר
אל־דין היתד, המלחמה ברעש רק השלב
הראשון בתהליך הפיכתה של איסטאנבול
לע־ר מודרנית. השלבים הבאים: הקמת
רכבת־תחתית ובניית גשר תולה על פני
הבוספורוס, כדי לקשר את החוף האירופי
של תורכיה עם חופה האסיאתי.
אולם תושבי איסטאובול קיבלו את תוכנית
הגשר בליגלוג :״•מי צריך גשרים 1
ראש העיר שלנו שכח כי מיצר הבוספורוס
הולך ומתמלא בגלי אשפה. בקרוב נוכל
לעבור מחוף אל חוף ביבשה.״

מחרוזת
יש מצר כי ם. אין כסך
• עולי רגל נוצריים, שחזרו השבוע
מירדן לישראל, סיפרו כי השווקים הירדניים
מוצפים מצרכים, אולם רק למעטים
יש כסף לקנותם. זוג נעליים עולה דינאר
אחד• קילו תפוחי־עץ עולה בסכום השווה
לחצי לירה ישראלית. קילו בננות נערך
ב־ 360 פרוטות. ארוחת־צהרים עם בשר
עולה 700 פרוטה.
• רשות״ד,חופים המצרית עיינה החודש
בהצעות של פירמות שונות לקבלת זכיונות
לשליית ספוגים. לפי הערכה ממשלתית נשלו
בשנת 1949 במים הטריטוריאליים של מצריים
כמויות־ספוגים, שנערכו ב־ 219 אלף
לירות מצריות.
* 5.150ל״י.

הכנה לבחינות בגרות והעותדמות
מ ק צו עי ת ־ ב שי טהשבכתב
קרוב ל־ 2000 מתלמידי המכון נבחנו
עד כה בבחינות המוקדמות והבגרות
של משרד החינוך, ובבחינות של
הסתדרות הפקידים. תלמידים אלה,
המפוזרים בכל רחבי הארץ, התכוננו
לבחינות מבלי לבקר בכיתות לימוד.
הם למדו בבתיהם, במחנות צבא,
באניות, בבתי חולים — לפי שעורי
ההדרכה של המכון.

שעורי המכון הוכני על ידי טובי
המורים בארץ; מד,אוניברסיטה, הפקולטה
לחקלאות, מוסד רופין וכר.
שיטת הלימודים בכתב מאפשרת לכל
לומד להתקדם לפי תנאיו האינדיבידואליים,
בקצב איטי או מזורז.
חבר המורים מדריך את הלומד על
ידי תיקוני השעורים ותוספת הסברים.
כן קיימת אפשרות לפגישות
אישיות עם המורים.

ואלו מחלקות המכון:

לימודי

תיכוני ,

(הבנה לבחינות האקסטדניוח סול משדד ההינוך והתדבותז
ב חינו ת

ה מ חי ר

בחינות

מו ב ד מו ת

בגרות

ה מ חי ר 1 0 5 . -ל״•

שני השל בי םביחד

.3מחלקה דטכנאות
מדעי החקלאות
ד. אולפן לעברית
י־ פקידות ושפות

תכניתי לימודים חינם לכל דורש
לפי הכתובת:

מכון ישראלי לה שכלה בכתב
הועד ה פו על ־ ה סדכז לתרבזת ולחינוך
ת ל־ א בי ב. ת .ד* 7 3 .

ד 1דדיג |

ב 1ד \ יןן

האפיפיור שידע לבלות את שעות היום בתפילה,
בתא החוזרים בתשובה, ואת שעות הלילה —
בהתפרעות עם רוצחים וזונות.

צ ! ,אלה

ב 1ד \ יןן

בן־ד,אפיפיור שכבש את מחצית איטליה ואיבד
הכל שבועיים אחרי מות אביו.

ל 31ר צי ה

3ן ך^ן ין ןבת־ד,אפיפיור, ד,דוכסית של פרארה, פסרוניתם
של טיציאן ואריוססו, האשד שקיימה יחסי
אהבה עם אביה ואחיה ואשר חרוז בן־זמנה
מכנה אותי. ,אשתו, בתו ואשת בנו של הוד
קדושתו האפיפיור״.

אחת הפרשיות המופלאות במורדות ה רינ ס אנ ס -הספר המרתק

״ לו ק ר צי ה

סרגה ״

מאת יואן האפלים
הופיע בהוצאת. לדויי״

• המפיץ . :יסוד״ ,תל-אביב. אלנבי ,88 טל 3561 .

תנעים את הייך?רם
אממת מוסיקה
משפחה קו לני ת

בילשו שאעדיך את כינורות הסטראדיבא־ריוס
שברשותם ...שמונים ותשעה זמרים
ביקשו להתקבל לראיון ...שבעים ושמונה
זמרים ביקשו ...להשיג הופעות ברדיו...
ארבעה עשר פסנתרנים ביקשו לנגן באוזני.
שתי גבירות צעירות ביקשו רשימה מלאה
של ספרי מוסיקה ...גברת ...ביקשה שאבוא
ואעזור לה לבחור פסנתר לבתה, גברת
אחרת״ .ביקשה שאכין לה שני כרטיסים...
לקונצרט יום א׳ ד,בזב ואשד, צעירה משי־קאגו
כתבה: שאפנות חיי היא להיות מנצחת
על תזמורת. האם אתה חושב שחסר

לי בורג בראש?״
שיחות כלי שעמוס. מהו סוד הצלחתו
של סיילור כפרשן מוסיקה מם׳ 1
בארצות־הבריר. י בכך אפשר להבחין מייד
עם קריאת ספרו על אנשים ועל מוסיקה
* .הידיעות המקצועיות העומדות
לרשותו אינן אחרות מאלה שאפשר למצוא
בכרכי מחקר מוסיקליים רבים. אולם את
סיילור מעניין לאו דווקא הצד המדעי של
המוסיקה, העלול להיות לפעמים יבש ומשעמם
עד לבחילה. המוסיקה, סבור הוא.
נכתבה קודם כל על־ידי אנשים ובשביל
א.שים.
ייתכן שהעובדה כי החזרות על הביצוע
הראשון של אחת הסימפוניות של שוברט
הופסקו משום שהמנגנים טענו כי אין כל
אפשרות טכנית להפיק אה התווים הכתובים
אינה חשובה כל כך להבנת אותה סימפוניה
כיום, בביצועים המצויינים העומדים לרשות
המאזין בן־ימינו: ייתכן שהידיעה שרימסקי־קורסאקוב
נתמנה לפרופסור למוסיקה בטרם
היתד, לו כל ידיעה של ממש בתיאוריה
אינה מוסיפה דבר לקיסמה של שחראדאדה;
העובדה שמוצארט נתן זמן־מה שיעורים
לפסנתר לנער בן שמונה־עשרה ששמו לוד-
וויג וואן ביטהובן לא נרשמה באף אחד
מספרי התאוריה — אולם כל הפרטים הללו
ועשרות אחרים מסייעים בלי ספק להפוך
את המוסיקה למירקם חי, אנושי, שראוי
כי אנשים יוסיפו לעסוק בו.

כשמשפחת סלומון סוגרת בשעת חזרות
מוסיקאיות את חלונות דירת שלושת החדרים
שלה, המשקיפה על הירקון התל״
אביבי, יש לה כל ההצדקה לכך. עקרת הבית,
מירד״ היא זמרת הידועה בביצוע מוסיקה
אטונלית מודרנית. בעל הבית, הורסט*,
הוא ה־ורניסט הראשון של התזמורת הפילהרמונית
(קרן־יער) מיומה הראשון ב־
1936 והבן, דורון ( )5מוציא קולות מכל
כלי, מסיר־הפלא עד כסא פסנתר הכגף השחור,
בו מלווה אמו את עצמה בפריסה.
כך נהגה משפחת סלומון גם בשבוע שעבר,
כשהורסם חזר עם קרן־היער בחדר
המוסיקה (בעל ספריית אלף התקליטים) ומירר,
עם קולה, במטבח. היה זה לכבוד
הופעתה של הזמרת בקונצרט יום השלישי
המסורתי של קול ישראל באולם ימק״א בירושלים.

היתה זאת הופעתה הראשונה של מירד,
סלומץ באולם ימק״א. לאחרונה הופיעה בו
בקיץ שעבר, שרה לפני הקונגרס הספרדי
העולמי את הקנסטה של הספרדי ההולנדי
אברהם דה־קסרס, לאל אלים. באותו חודש
גם הופיעה בפסטיבל המוסיקה בת־זמנו בחיפה,
הפליאה את המאזינים בביצוע המוסיקה
האטונלית וחסרת־ההרמוניה של דל־פיקולד״
וולפזון, הוגו קאודר.
התאמה מתאימה. מירד. סלומון, לשעבר
מורה ומארגנת מקהלות, שעברה מ־פריטה
על הפסנתר לשירה, אינה מסתפקת
בשירת גוסטב מאלר, הראתה כוחה גם בהשמעת
שירים פחות מסובכים ויותר מקובלים
כשירי ילדים של מנשה רבינא (צעצועים,
שכבו לישן! ,על ענן כביש).
מלבד הופעות בקול ישראל וגלי צה״ל
שרה מירה, מדי פעם, בקיבוצים ( 15ל״י
לערב) ,על־פי־רוב שירים עבריים. תלבושת
הקבע של מירה בעת השמעת שירים עבריים:
שמלה, או חליפת שחורה, ענק־תלי ועגילים
תימניים. אומרת היא :״אני משתדלת להתאים
את לבושי לשירים.״ מאד עצמה להתאים בינתיים הצליחה מירד,
הפצצההש חו ר ה
לבעלה ההורניסט. יחד עמו היא חולקת את
השבוע הגיע ביקורה של ג׳וזפין בייקר
ההתלהבות למשחק בכדור מדציני על חוף
לסיומו. ד,מצצה השחירה דספיקה לד״יפיע
הרצליה, את התאווה לדייג עמוק מים (השלל
עד כר: שני דגים מתים, במשקל כולל -10 פעם בזירוזטרון הרמת־גני (קיבול 2500 :
של ארבעה קילוגרם).
התאמות אלה ראשיתן, כמובן, בהתאמה
היסודית: האהבה למוסיקה. היה זה אחר
הכל בקונצרט של התזמורת כשחניכת עליית־הנוער
מירד, חסרה כרטיס־כניסה, זכתה בעזרת
מכי, בכרטים־חינם של־חבר (התזמורת
הורסט סלומון) ,ופגשה בכך את בעלה.
בזאת רק התחילה דרכם המוסיקאית המשותפת.
כי באביב הקרוב, לכשתצא התזמורת
הפילהרמונית למסעה בסקנדינביה,
תצא גם מירר, סלומון לאירופה. שעה ש־הירסט
יריע בקרן־היער, תשמיע מירד. את
קול ד,מצו שלוז.

אורחים

לוקס

שדות הספרי של ״העוד ה!ה״
מגיש את הספר

הצלחות המעופפות נחתו
שרות הספרים רכש את הזכויות על מהדורה מיוחדת של
הספר, אשד תימכר כמחיר מוזל לקוראי ״העולם הזה״,
סכל הקיוסקים וחנויות הספרים.
כעוד שמחיר הספר נקכע 2.400ל״י
הוא יימכר לקוראי ״העולם הזה״ כ* 1.500ל״י, כצירוף
תו קניה עכור כל ספר שהקורא רוצה לרכוש.
את הספרים אפשר גם להזמין דרך הדואר, אצל דוד טופל, רחוב אחד־העם ,24
תל־אביב. במכתב יש למסור את כתובת המזמין ולצרף סך 1.500ל״י ותו קניה.

תו קניה של הספר

הצרחות המעופפות נחתו
מהדורה מיוחדת לקוראי ״העולם הזה״

אנשי עו שים או ת ת
קריקטורה אמריקאית מפורסמת מראה
זבן, העושה כל מאמץ למכור לזוג צעיר
את הדגם האחרון־ביותר של גראמופון אוטומאטי,
אותו הוא מתאר במלים אלה :
״מכשיר נפלא זה מסוגל להשמיע חמישים
תקליטים רצופים, להפוך אותם על גבם
ויחד עם זאת להשמיע אוטומאטית הסברות
של דימם סיילור.״ לא היה צורך להסביר
לאמריקאי הממוצע מיהו דימם טיילור, משום
שאין כמעט אדם שלא שמע את קולו הרך
והמתנגן מבעד למקלט הראדיו, ושלא ראה
לאחר מכן, עם התפשטות הסלוויזייה, את
פניו העגלגלים בעלי משקפי־הקרן העבות,
פני פרופסור חייכנים.
לפי דעת עצמו, טיילור הוא קודם כל
מלחין, בעל כמה יצירות סימפוניות, קא־
׳מריות ואופרות. אולם מיליוני מאזיני מוסיקה
קבעו באורח חד־משמעותי כי הם
מעדיפים לשמוע את פרשנותו ליצירות
אחרים. מידת הפופולאריות שזכה לה בשטח
זה מתבררת מעדות עצמו :״במשך העונה
קיבלתי כשבעים משלוחי תווים בכתב־יד,
החל מגליונות בודדים וגמור בחבילות פאר־טיטורר,
לתזמורת ...שבעים וחמישה אנשים
שלחו פואמות לזמרה ...חמישה אנשים
* לא־קרוב למוסיקאי אחר, איש קול ישראל,
המנצח קראל סלומון.

זמרת סלומון
״צעצועים, שיכבו לישון !״
מקומות) ,לכנס בו כ־ 80 אלף צופים**,
להשפיע, בכך, פצצת כסף על בעלי ה־זירהסרון.
השפעה
בייקרית נוספת: הופעתם של
אורחים חשובים מאד. ביניהם: אלמנת
ה:שיא הראשון, וורה וייצמן, הרמטכ״ל,
משה דיין, וכמובן — שגרירה דובר העברית
של צרפת, פייר ז׳ילבר.

• על אנשים ועל מוסיקה — דימס מיי-
לור — הוצאת ש. פרידמן — 224 עמודים.
** מספר הצופים שחזו ב־ 14 תכניות
הזירהטרון משך ארבע וחצי שנות קיומו :
קרוב לשני מיליון.
העולם הזה 898

הווי

בעולם

נו טרה ־ דםדה הו לי בו ד
סין עניו מחדחד
לו שמעו האדמיראלים האמריקאיים לפני
ארבע שנים כי צי של דג׳ונקות מתרכז
בנמלי סין, מול הצי השביעי האדיר, לשם
התקפה על פורמוזה, היו צוחקים. מה כוחן
של סירות־מפרש זעירות מול תותחים בני
42ם*מ, מטוסי־סילון וראדאר? אולם מאז
הוכיחו החיילים היחפים של מאו שיש
ביכולתם להתגבר על טאנקים. האדמירלים
חדלו לצחוק.
לפיכך הוטל על אדמירל חשוב בפנטגון
לחבר חוות־ועת מקצועית על כושר־הלחימה
של הדג׳ונקות. היא מצלצלת כמו חווודדעת
של יצרן פצצת־מימן על כוח־ההרם של
חנית קדומה. אולם היא נערכה, בכל זאת׳
כחוות־דעת מקצועית. המסקנה: הדג׳ונקות
של סין העממית מתחלקות לשבעה סוגים
עיקריים. חלקן מצויד במנועים חיצוניים.
נשקם: מקלעים, מרגמות ונשק אנטי־מטוסי.
המפקד: תת־אדמירל בשם סין־יי.
מטרה מפוזרת. יותר מכל הטרידה
אר. מנוחת האדמיראלים העובדה שקשה
מאד להטביע את הדג׳ונקות — הן בנויות
מעץ גמיש במיוחד. מלבד זאת, איך להשמיד

את רשימת הצבעים בהם השתמשו המצרים ברגע הקדומים לצביעת בתיהם ורהיטיהם.
בקרבת מגדל אשקלון נתפס ערבי נוצרי
בו נאספה בידם רשימה של 14 צבעים שושהסתנן
מרצועת־עזה, על ידי משמר ישנים,
צבעו בהם היצרנים את אריגיהם החדיראלי,
מסר לשוטרים תצלום קטן של ריטה
שים ביותר׳ הוציאו אותם לשוק תחת השם
היוורת, שהיה תלוי על צווארו, הסביר:
המצלצל אריגי חיאופט.
,חבר שלי מכר לי את התמונה. הוא אמר
התעשיין ההוליבודי, אולג קאסיני, מי ששזאת
תמונה של מריה הקדושה, אשר
היה בעלה של כוכבת ג׳ין טיירני, התתעזור
לי לעבור את הגבול בשלום.״
קדם צעד נוסף, התחיל לייצר שמלות־נשף
לפי אופנה מצרית עתיקה, שהתבטאה בעי דו״ח קינם
קר בהגבהת קו־המתניים עד לבית־השחי.
בתל־אביב, הובא רחמים קינסיי לדין באמרה
אליזבט ריפשטאהל . :הן הצבעים ואשמת
גניבה, נשאל על ידי השופט אם
הן הדוגמות החדשות של השמלות הם סי־הוא
קיובו של ד״ר (אלפרד) קינטיי הלוף־ההיסטוריה.
בנות־מצריים היו לובשות אמריקאי, הזדרז להשיב בחיוב, נידון אף על
רק שמלות לבנות, כעורות כמו שקים.״
פי כן לשבוע מאסר.
דבריה ההגיוניים של המדענית הניו־יורקית
לא הצליחו לכבות אר. אש המצרו־ האפי אנ ד
מאניה שאחזה בארצוודהברית. במהרה הל * 1בסאנטיאגו, צ׳ילה, נאסרו ויולסד. מונוז
כו בעקבות אמני האופנה גם בעלי מכוני. ומאהבה האינדיאני, גרציסקו קויזאדה, להיופי:
הם עיינו בספרי היסטוריה, גילו
אחר שקשרו את בעלה של ויולטה אל
כי בנות מצריים היו מקדישות שעות רבות
שולחן׳ דיגדגו את כסות רגליו בנוצות עד
לאיפור פניהן — וביחוד השטח שמסביב
כי נחנק מצחוק.
לעיניים. על סמך אינפורמציה זו יצרה
יופיינית הלנה רובינשטיין שיטו^איפור שוד ושבר
״מצרית״ :״מורחים אודם נוזלי על הריבחיפה,
נכנם א,1רן רוזנברג לחנות של
סים, ולאחר מכן צובעים את מעור אשר
אופטיקאי, ניסי. לגנוב זוג משקפיים, נעצר
על ידי עובדי החנות, טען :״משקפי נשברו
ברחוב. רציתי -לשאול זוג משקפיים כדי
להגיע הביתה.״

ה שי ט ה הנ סיוגי ת
בתל־אביב, נכנם שאול כהן בוויכוח דתי
עם ישראל רוזן, התרתח, בעט ברוזן, שבר
את רגלו, כשנושא הוויכוח: היש לקיים
את מצוות התורה ״שן תחת שן״?

הברשת 0 x1ירשת
בלום אנג׳לס. קליפורניה, דרש אז^יז גט
מאשתו, בטענה שהיא שכרה בלש סרט•
להתחקות על עקבותיו׳ הכריתה אותו לשלם
לבלש משכורת קבועה.

חזו תהמחר
דג׳ונקות סיניות בנמל
בתקופת המימן, חנית עתיקה
צי של סירות כאלה? לדעת המומחים,
יתחלקו הסירות בקמצים של שלוש־שלוש
על פני שטח גדול. המרחק בין קמץ לקמץ
יהיה לפחות מאתיים מטר. אש תותחים
לא ישפיע בהרבה על מטרה כה מפוזרת.
מטוסים מנמיכי־טום ייתקלו באש אנטי־מטוסית
מרוכזת, ואילו מטוסים מגביהי־טוס
לא יוכלו לסירות החמקניות.
המסקנה הכללית של המומחים: הסינים
יוכלו להפעיל דג׳ונקות כאלה נגד פורמוזה,
יפאן, אפילו הפיליפינים. בסך הכל, אמי
אדמירל פליקם סטאמה, מפקד הצי האמריקאי
באוקינום השקט ( 15 נושאות־אוירונים 20 ,
סיירות 15 ,אניות־משחית ו־ 55 צוללות) :
״ענין מחלחל״.

ארצחז־הברית
כי בו ש מצר*
,ההיו לבנות מצריים מחוכים ז ומה היתד.
צורתם?״
,ההיו המצריות צובעות את שערותיהן?״
היו אלו רק שתיים מעשרות השאלות
שהופנו בשבוע שעבר אל אליזבט ריפש־טאהל,
מנהלת המחלקה המצרית של המוזיאון
הניו־יורקי לאמנות עתיקה. השואלים,
יצרני־אופנה, צורפים, בעלי מכוני־יופי, ביטאו
את התעניינותם העצומה של האמריקאים
— וביחוד האמריקאיות — במצריים
העתיקה.
ההתעניינות הכללית לא נולדה בן־לילה.
היא צצה עוד בשנות העשרים, כאשר נתגלה
במצריים קברו הגדוש־תכשיטים ומלבושים
של המלך תות־אנך־אמון. היא גדלה
בהדרגה, עלתה מעלה מעלה עם הופעת
הספר של מיקה וולטארי שאנחת המצרי,
הפכה לטירוף סוחף־כל רק בחודש מאי
, 1954 לאחר שגילה הארכיאולוג המצרי,
קאמל מלאק את ספיגת השמש של פרעה
חיאופס, בן השושלת הרביעית של מלכי־מצריים.
״שמלות
רבנות וכעורות.״ מיד
לאחר שהודיעו העתונים על גילוי ספינת־השמש,
פיו יצרני טקסטיל ניו־יורקיים אל
מוזיאונים שונים ברחבי העולם, ביקשו
העולם הזה 898

מתחת לעיניים בצבע ירוק כהה. את גבות
העיניים יש להדגיש בתערובת מיוחדת של
שחור, ירוק וכחול.״
רק לאתסרו קו ת. בעקבות היופיינים
הלכו גם יצרני הכובעים. תצוגת הכובעים
של מיסטר ג׳והן ,׳מלך כובעי־הנשים של
ארצות־הברית, הוקדשה השנה אך ורק לדוגמות
מצריות עתיקות: כובעים עטורי
פסים בדמות קסדות קרביות, שנתמשכו
וירדו עד לאוזניים. התצוגה של ג׳והן
הצליחה להפליא, ועד כה עלה בידו למכור
כובעים ״מצריים״ ,שערכם למעלה מ־10
אלפים דולאר.
נוסף על כל זאת סחפה המצרומאניה גם
כמה וכמה שטחים אחרים :
• בשוק האמריקאי הופיעו עניבות וכוחנות
מקושטות בכתב־חרטומים.
• בסן פראנציסקו נפתח בית מסחר מיוחד
לריהוט, הבנוי לפי דוגמות מצריות
עתיקות.
• צורפים אמריקאיים החלו ליצר העתקים
מדוייקים של התכשיטים, שנמצאו בקברו
של תות־אנך־אמון.
• זרם התיירים האמריקאיים למצריים
גדל השנה ב־ 44,2אחוז.
השבוע יכלו הפרעונים המצריים להתהפך
בקברותיהם ולחייך בהנאה: הם כבשו את
נשי ארצות־הברית כיבוש כמעט מוחלט.
השטח היחידי שנשאר חופשי מהשפעתם
היה שטח התסרוקות. הסיבה: בנות מצריים
העתיקה היו מגלחות את שערן,

כדור־הארץ
נייד נשפךכ מי
• רק המים נצרכים כיום על־ידי האמריקאים
יותר מן הנייר. השנה צרך כל אחד
מיושבי ארצות־הברית כמות ממוצעת של
196 קילו נייר ומוצרי־נייר.
• מחקר סטטיסטי שנערך לאחרונה גילה
כי האמריקאים עומדים במקום הראשון
בעולם בשטח גידול חיות־בית: ברחבי
ארצות־הברית מצויים כיום 22.500.000 כלבים
26.700.000 ,חתולים 6 ,מיליון תוכיים,
664 אלף עופות־נוי אחרים ומיליונים רבים
של צבים, קיפודים מאולפים ודגי־נוי.

_ בבאר שבע התנגשה מכונית נוסעים קטנה,
שנשאה על חרטומה את הכתובת
אטום, בג׳יפ שהיה מעוטר בכתובת מפציץ
כבד, גרמה לג׳יס נזק ניכר.

התער בו ת מ\ בו ה
בירושלים הוקם חוג נוער למלחמה בכפייה
דתית, בראשותם של מרדכי אל
קיים ואבשלום מלאך.

חו פשהע תו גו ת
בקהיר, מצרים, הודיעה הממשלה כי
מעתה והלאה יוטל קנס של 5לירות מצריות
על כל פקיד ממשלתי שיירדם בשעות
העבודה וקנס של 15 לירות על כל פקיד
שיקדיש חלק משעות: העבודה לקריאת
עתינים.

^ר! היצר
בירושלים, הציב בעל חנות לסיגריות במרכז
חלון הראווה שלו את ספר־הכיס
האנגלי כיצד להפסיק לעשן, הסביר לעוברים
ושבים הנדהמים :״זה מגדיל את מספר הלקוחות
שלי. כולם קונים את הספר, חוזרים
כעבור ימים מספר כדי לקנות סיגריות.״

התגג דו תאק טי בי ת
בכביש תל־אביב — חיפה, נאלצה חברת
טמפו להסיר את שלטי־הפרסומת שלה,
שהכריזו ״סע לאט — שתה טמפו לאחר
שרשמו עליהם אלמונים :״סע טמפו —
שתה לאט!״

עצס־ ה ענין
בפאריס, צרפת, נעצר ז׳אק דיבו׳ לאחר
שק:ה שלד בחנות לצרכי רפואה, ד׳טמין
אותו במיטודניסתו׳ הסביר לשוטרים • :לא
הצלחתי למצוא למרשעת הזאת בן־זוג טוב
יותר - 1

די ל־ הקל לו ת
בקרייודשמונד״ פרצה תיגרה המונית בשעת
סכם נישואים, כאשד לא הצליח החתן
לשבור את הכוס, ואבי הכלה קילל אות!
קללות נמרצות בעברית, ערבית וצרפתית.

ל שון נקיי ה
בתל־אביב, דרש אדם גט מאשתו, הסביר
בבית הדין הרבני׳ תוך קללות נמרצות׳ שהא
הכריחה אותו לאכול סבון־כביסה נאשר
סירב לכבס את שמלתה.

ח. נ .חרובי: מכתבך על גבי התמונה
המשופמת היד, משעשע ביותר,
אולם איני יודעת למה הכוונה.
אינני זוכרת על מה עלי לסלוח לך.
סימן שהדבר לא היה חשוב ביותר.
כך או אחרת, אני סולחת, אם הדבר
עושה אותך מאושר.
כרמלה: שכחת לצרף את כתובתך
בגוף המכתב. עשי זאת מהר.

המכתב הבא נראה לי כה אופייני לניל
ההתבגרות, שראיתי צורך לפרסמו כמעט
במילואו :
״ישנן התלבטויות כה רבות בחייה של
נערה צעירה, ישנן כה הרבה שאלות ובעיות
שאין להן פתרון.
פעם •הבעתי משאלה כי מי יתן והיה
לי אדם מבוגר ..נבון ומבין, אשר יהיה
לי מקור של סעד וערוד, מי יתן והיה לי
אדם אשר יפקח את עיני. לא עוד אלך
בחשכה, אור יגה על כל אותן בעיות סתומות.
ישנם
דברים הנראים חסרי־שחר לכאורה,
אך מסתמא יש להן תכלית ...צריך
רק לבקשה ולמצאה. ודל כוחי לשם כך.
...אני קוראת אליך האדם האלמוני, אנא!
היה נא לעזר לי. יגיעו נא אל לבך ספקותיה
של נפש המתחבטת בכלאה ושואפת
לאור (אין ברצוני להיות פאתטית, אך
זוהי תחושתי כרגע.).
כשהבעתי לראשונה משאלה זו, מהרתי
ואמרתי לעצמי כי אדם כזה לא קיים כלל.
אולם האם באמת איננו קיים? האם לא
יימצא אדם כזה, אדם בעל חכמת חיים
עמוקה ונסיח של שנים שיאות להעניק
מעט מזעיר מנסיון זה לנפש צעירה צמאה
ושוקקה.
לא הרבה ידרש מאדם כזה, אלא זמן
מועט שיקדיש מפעם לפעם (על־גבי הנייר,
כמובן) לנערה שרשאי הוא לחשוב
אותה כבתו, נכדתו, ככל העולה על רוחו.
כל מה שאני יכולה להוסיף הוא
(. )898/398

שום דבר מיוחד
( )398/399 וזוא בן , 17 תג־אביבי, אין בו
(לדבריו) שום דבר מיוחד? .א התנסה
עדיין עם בנות ונם איננו יודע לרקוד.
על כן, ברצונו להכיר נערה תל־אביבית
בת 15 שתוציא אותו מבדידותו. עליה
להיות, לשם כד. נחמדה, שקטה, נבונה
וסבורה כי הבילויים הם לא העיקר, אולם
אין זה סימן שעליה להיות בעלת מרה
שחורה. אסור לה לאהוב להתבלט.

רשות הדיבור לג׳נטרמן
אחרי שנמרה להתלבט אם לכתוב למדורי,
או לא, החליטה התל־אביבית
( ) 898/400 שלא יקרה לוה שום דבר
בלתי־געים אם תתכתב עם בהורים בני
22 ומעלה. היא, כרבות אחרות, חובבת
מוסיקה, ואמנות־הציור. את רשות בחי רת
הנושא היא משאירה לבחור( .לפעמים
נדמה לי כי רשות זו נובעת לא תמיד
מאדיבות כי אם מחוסר אומץ או ביש נות
להיות המתחיל).

לא רוצה להשויץ, אכל
( ) 898/401 לא רוצה להשויץ ולמנות
את מעלותיו ..כי זה יראה טפשי במקצת.
הוא בן ,27 רציני כשיש צורך בכך, אך
יודע נם להתלוצץ ולשמוח. הוא מתענין
בהרבה שטחים כמוסיקה קלאסית וקלה,
ספרות, אמנות הבמה והבד, בולאות, צילום.
רקוד (בלט) .חידונים, מדעי הטבע,
ספורט וכו׳( .ואם אתם קוראים לזה אחרת
מאשר ציון מעלות, אני צנצנת ).כן,
הוא דובר גם כמה שפות. ברצונו להתכתב
עם נערת צעירה ממנו, או בגילו.
אין הוא מתננד להכירה, בבוא העת. ש תהיה
רצינית במקצת.

דתית,
אכל לא כמו ׳שחושבים
מעולם לא חשבה שתעשה זאת. ובכל
זאת, היא כתבה אלי( .אינני יודעת במה
זכיתי להקרבות מסוג זה) ובכן נערה זו
שאת צעקתה הראשונה השמיעה לפני 18
שנה (402 898/התבגרה לפני חדשיים,
כלומר קיבלה את תעודת־בגרותה, אולם
אין היא רואה בזאת את סיום השכלתה
והיא ממשיכה להתחנך וללמוד כיצד
לחנך — בסמינר. אחד משגיונותיה היא
כתיבת מכתבים. זה הרוצה לחלק אותו
אתה, חייב להיות בן , 19—20 בעל השכלה
דומה פחות או יותר לשלה. הנושאים
החביבים עליה הם: ספרות (עם רגש על
שיחה) מוסיקה (לא קאמרית) פסיכולוגיה,
דת ואמונה.
היא רואה חובה לעצמה להוסיף שהיא
איננה גבוהה, איננה סלונית, ו־כן דתית.
היא רוצה להפריך את הדעה והתמונה המתקבלים
מן המלה דתית, טוענת שאיננה
קיצונית.

כל הפונה לרותי בכל פניה שהיא,
חייב לצרף תו זה.

פאממגיג׳ יי

אנשים

(המשך מעמוד )11
כוכבה. קשה מאד — ולפעמים גם מעציב
מאד.

^ הי פ ה פי הוהמפלצת*,
סבלנותו של מורים א־גאס פקעה. הוא
החל הולם בדפנות־הפלדה של המעלית וצועק
בקולי־קולות :״נער שירות!״ כעבור
דקה אחת תוקן הקילקול* והכוכבה שוחררה
ממעצרה.
כאשר הופיעה סילבאנה באלם הגדול
ודרוד־הכתלים, עבר בין הנאספים רחש של
הערצה. שמלת־הקטיסה השחורה שלה, ה־מעיכרת
בצווארון מרווה, שיוותה לה מראה
מלכותי. היא שלחה לכל עבר את חיוכיה
הזוהרים, שהוארו מפעם לפעם על־ידי נורות
הצלמים. אחר ישבה אל שולחנו של ציר
איטליה בישראל, בנרטו קאפמאצו, רוזן
קאמפולאטורה.
האולם בולו היה לעיניים: עיני־גברים מלאות
הערצה ך עיך־גשים בוחנות ומלאות
קנאה. בעקב ת המבטים באו מחיאות־כפיים
פוערות, אחר הושמעו בזה אחי זה הנא,־
מים. היו אלה הנאומים הרגילים וגדושים
ברכות והתפעלות. למזלה של הא רחת לא
תורגמו רובם לאיטלקית, ניעדו לתצרוכת
מקומית בלבו. אמר נואם מזהיר אחד :״איטליה
שלחה לנו לא רק את טוסקאניני,
אלא גם את פאמפאניני,״ אחר הוסיף ,״באנו
לא רק לכבד את גברת פאמפאניני, אלא
גם להתכבד בה.״

כתזפזדת !0י£נגגים

כן אדרתהג לי ייו !

אידו.

ניו־־ורק. וניד ר.צ וג*ם
בשבוע שעבר פרסם השבועון הספרותי
האמריקאי רב־ההשפעה, סאטרויי רוויו אוף
ליטרייצ׳ר, ביקורת על מחזהו של יגאל
מו ס נז ץ, בעובות הנגב, המוצג בברודוויי
תחת השם חולית הנגב. הביקורת לא הסתפקה
בחיוב המחזה, דאגה גם לסרס את
שש המחבר ליגאל מוסנהון, לצטט, בהנאה
רבה, את אחת מבדיחות המחזה. הבדיחה:
״ני.־יורק,״ א,מר אחד מגיבורי חולות הנגב,
״אתם יודעים — המק ם בו חיים כל הציונים.״
יותר
רציני היד, טכס חנוכת בית התיאטרון
הקאמרי בתל־אביב ( 700 מקומות 350.000 ,
לירות) במלואת עש־ שנים לקיומו. ראשיתו
של התיאטרון: בפגישה על כ,ס תה במסעדת
תנובה, בה השתתפו רוזה ליכטנשטיין,
כתיח לנצט, אכרהם בן־יום ף ומנהל
התיאטרון הקאמרי כי ם, יוסף מילוא
(ראה תמונה).
בזירה אומנותית אחרת, בזירהטרון, נערך
הסיבוב הדני של הוקרה הדדית בין הפצצה
השחורה, ג׳וזפיץ פייקר למפקד
אצ״ל לשעבר, מנחם בגי* אחר שבגין זבח
לזר פרחים בייקרי בשבוע שעבר, שיגר
השבוע לאמנית את ספר מלחמותיו, המרד,
במהדורתו הצרפתית.

עחיק

(ו>ג^ון

נומלמ״ווחי^

מיקבי ראעוון לעינן ת כוון יעקב

סן־יופך מנשק א ת מילוא, פלוטקין חוגג
אחרי כוס תה 350.000 ,לירות

קראאתהספראשדמשך 1םןכהרב
ני סו ל מנו עבעדך את ק רי א תו

הצו השני
של המטבע
ם א״ אורי אבנרי
מהכר ״כשדות פלשת 1948 הספר שזכה לעשר מהדורות, הנפוץ
כיותר כספרות העברית החדשה, שתורגם לשלש שפות זרות
ונפוץ מפכיב לכדור הארץ, מתאר את הפרשות המזעזעות של
המלחמה אשר איש לא העז לכתוכ עליהן לפני כן -מיפמך
אנושי גדול של הייל שרשם את אשר ראה כמו עיניו.
״תוכן הספר הזה אמת ...שיניתי את השמות והמקומות, אולם
הדברים עצמם קרו במציאות מתוך עדותו בשבועה של המחבר
בבית המשפט׳ במשפט שטיין—שייב).

אחר באו שוב צילומים, א; ט־גארפים. ,חיו־כים.
כל חיוך היה חיוך בלעדי: הוא היה
מיועד למקבל, לא לשום אדם אחר. גבר
כבד־בשר וממושקף פרץ לו דרך בין הנאספים
ופנה אל דצלש הקרוב ביותר:
״צלם אותי ואותה!״
״בסדר,״ השיב הצלם ,״אפרסם את ר.תצ־לום
בעתון ואקשט אותו בכותרת, היפה־פיה
והמפלצת׳״.
האדון הכרסני נעלם עוד בטרם הספיק
הצלם להפעיל את מצלמתו.
ובמרכז ההמון הצפוף נצבה אשה צעירה
ויפר. היא חייכה, הצטלמה, חייכה שיב.
רק מעטים הבחינו שהיא היתד, חמודה ביותר
בשניות הספורות שבין צילום לצילום׳
כאשר היתה מוחה מעל פניה את החיוך
הזוהר.
השעה היתד, מאוחרת. סילבאגה ביקשה
סליחה: עליה להופיע בערב במסיבת קוק-
טייל בצירות האיטלקית. היא רוצה לנוח.
שוב רעמו מחיאות הכפיים, שוב נצנצו
נורות־ד,מצלמות ׳ושוב זהרו החיוכים זך
מושלמים.
הצלמים ליוו את סילבאנה עד דלת חדרה.
רק מעטים מהם ראו את הבעת ההקלה, אשר
הופיעה על פייה, כאשר עמדה הדלת להיסגר.
הם. חזרו לאולם מרוצים לחלוטין.
שעה וחצי לאחר מכן רקדה סילבאנה לצלילי
תקליטים במסיבה שנערכה בביתו של
הציר האיטלקי בתל־בנימין. הבית, בו שכן
בעבר משה שרת, היה מואר באור בהיר.
שוב נצנצו נורות של מצלמה. הפעם הפעיל
אותן רק צלם אחד — צלם הטלביזיה
האיטלקית. הכל היו מרוצים, מלבד המארח
שהצטדק :״לא יכולתי לערוך מסיבה
גדולה יותר. הבניין אינו גדול במידה
מספקת.״
* ו*ת ארובת־-המעלית בקומה השלישית
נשארה פתוחה ועצרה את מהלדזזמעלית.

ל־ ב טנ שטן ארץ ה פ דו ת
אורח ל נדוני חשוב, הנסיך פאלץ־פיין
מליכטנשטיין, מס־ סטטיסטיקה חיונית
בשיחתו בבי.בי.סי : .לכל שלוש ליכטנשטיי־נים
פרה אחת. התוצאה 15 :אלף תושבי
הנסיכות, השוכנת בין ש,ייץ לאוסטריה, שותים
את כל החלב המסופק על־ידי 5000
פרותיהם וזה יותר חלב מששותה כל איר,
פאי ממ צע אהר.
ידיעה משמחת הגיעה, השבוע, לתושב
לונדון, הלורד הרבר ט סמואל, לשעבר
נציב עליון בריטי ראשון בארץ־ישראל. עם
הפיכת חבית החשמל הארצישראלית לחברה
ממשלתית החליטה ההנהלה החדשה לקבוע
ללורד בן ה־ ,84 הפורש מתפקידו כיו״ר
חבר המנהלים של חברת החשמל, קיצבה
שנתית, לכל ימי חייו, בסך 1500 לירות
סטרלינג לשנה (לפי שער רשמי 7500 :ל״י).

אחר שראש עיריית חיפה, אכא חושי,
נזדרז והקציב 5000ל״י לגמר בניית בית-
הכנסת הגדול בעיר, זכה לוכבוד מיוחד:
בתפילת חנוכה החגיגית נקראה תפלה מיוחדת
לשלומו.
הסביר פרופסור יוחנן רטגר, לשעבר
נספח צבאי במוסקבה וכיום סגן־מנהל הטכניון
החיפאי: רק מקום אחד בבניין הטכניון
החדש נספן שייש — בית הכבוד,
וזה — מטעמים חינוכיים.
כעוד יותר חינוכי, ודואג להתפתחות התרבותית
של ישראל, נתגלה השבוע ציר
ארגנטינה בישראל, ד״ר פאכלו מנגל.
בשהותו האחרונה ברומא פגש מנגל בפסל
הארגנטיני ויק טור מרצ׳זה, סחט ממנו
הבטחה לבוא לישראל, לערוך בה את תערוכת
הדמויות הדרום־אמריקאיות שנפתחה
השבוע בבית־ציוני־אמריקה.
העולם הזה 898

קולנוע ישראל שוד חסוח לי ד ה
הצנזורים הישראלים, אנשים טובים, אך
ככל הצנזורים לא בעלי אומץ מיותר, סובלים,
בין היתר, משתי אשליות־יסוד: א.
שהעולה החדש, בראותו סרטי ערווה, יבצע
מעשי אונם. ב .שהעולה החדש, בראותו
סרטים שבהם מוזכר שמו של ישו לטוב,
ילך אל המיסיון. משום מה נחשב המעשה
השני לפשע לא פחות חמור מן הראשון.
על כן נבהלה המועצה לבקורת סרטים
ומחזות בראותה לפני זמן מד, את הסרט
הגדול (בגלל היותו מצולם בשיטת סיג־מסקופן
הגלימה, המתאר את תולדות גלימתו
המפורסמת של היהודי הטוב והאדוק
ישוע מנצרת, החליטה כי הוא מטיף לנצרות,
אינה יכולה לתת לו על דעת עצמה הרשאה
להיות מוצג במדינת ישראל הדימוקרטית,
העבירה את ההכרעה לועדה של שרים.

סרטים
צ׳ א פ דין!
הוא אהב אותה מאד. היא עמדה ליד
הבית, כשדלי מים בידה. הוא נפרד מעליה,
אבל לא יכול לעוזבה — רץ מסביב לחלקה
והגיע אל הבית מן הצד השני בעוד היא
עומדת ומביטה אחריו לכיוון השני. מבלי
דעת שהוא עומד מאחוריה, שפכה עליו
את מי הדלי. הוא עמד שם, נכלם, מבויש
ורטוב.
דה סיקר״ בנס במילאנו ז
טעות. צ׳ארלי צ׳אפלין האחד והיחידי

באורות הכי*ד.

סרטו הקולי הראשון ( )1931 של אמן הבד
הגדול ביותר, ואחת ממיטב יצירותיו, מגיע
בימים אלה למסכי ישראל. יהיה זה, בלי
ספק, המאורע בהא הידיעה בעולם הקולנוע
המקומי. מה לו לצ׳אפלין סינמסקופ ומסכים
רחבים, אופקיו שלו אינו מסתיימים במסגרת
התמונה. הם רחבים — ועמוקים —
כלבו של אדם.
המושלם כיותר. מוזר לתאר כי כיום
קם דור חדש שלם שמעולם לא ראה את
הסרט. וכמה יש לקנא באלה העומדים לגלותו
בפעם הראשונה. כי אורות הכרך הוא יצירה
יחידה בדורה — פאתתית ועשירה בהמצאות

בתוך המסגרת העלילית הפשוטה הזאת,
שברגעיה העצובים ביותר סוחטת דמעות
אף מן הקשיח שבמבקרי הקולנוע המקצועיים,
שיבץ צ׳אפלין שפע מדהים של
הברקות קומיות, שחלק מהן נגנב מכבר
ולא תמיד על ידי אמנים בעלי שעור קומה
כדה סיקה. הגיעה השעה שהקהל יראה
אותן במקורן.

שני ס ד שלו ש
בשני סרטים סינמסקופיים מבקשות שלש
נשים אמריקאיות את האהבה — והנישואין.
איך להתחתן במיליוני הוא קומדיה
על גבי מסך רחב. המסך הרחב אינו מרחיב
את החיוכים, אף על פי שהעלילה, הדמויות
וגם השיח לעתים משעשעים. זהו מעשה על
אודות שלש אחיות (מארילין מונרו, לורן
באקאל ובטי גרייבל) המחליטות להנשא
למיליונרים. שלושתן מתחתנות, אבל רק
אחת מהן במ ליונר.
הסרט מוכיח שוב כי הוליבוד טרם למדה
להשתמש בש טת הסינמסקוס. קומדיה מעין
זו היתד״ בלי ספק, מצליחה יותר אילו
הוסרטה בשיטה הישנה, מארילין מונרו
אתה נעשית יותר מקסימה על ידי שהוגדלו
ממדיה כמעט לאין שיעור. היא פשוט קצת
יותר קרובה עתה לספינקס.

שלוש מבקשות האהבה בעינות רומא
הן העלמות מקנאמרה, פיטרז ומקגואייר.
הפעם הרקע הוא איטלקי, בעוד שהתשוקה
לאהבה נשארת אמריקאית אופיינית. אניטה
(ג׳ין פיטרז) מתאהבת בנסיך, מאריה (מאגי
מקנאמארה) בפקיד, בעוד שפראנסי (מרותי
מקגואייר ) מוכיחה, הודות לכמה כוסות
של משקה ולהתקפת היסטריה באחת הברכות
המרובות ברומא, שהיא אוהבת את מעבידה
(קליפטון ווב).
מאחר שהסרט הוא סינמסקופי, מרבה
המצלמה להתעכב במקומות היפים ברומא
ובוונציה, משתדלת, לא תמיד בהצלחה, לעשותם
יפים משהם במציאות.

יומן החדשות
אכזבהצרס תיוו
• חילופי השחקנים בין אנגליה לצרפת
נעשו תדירים כמעט בחילופי השחקנים בין
צרפת לאיטליה. אחרונה בשורה של צרפתיות
שעברו את התעלה לאולפני לונדון: ניקול
מורה. אולם השחקנית בת ה־ 26 איכזבה

כדורגלנים גולדשטיין ומירמוביץ בלונדון
יוספים, שובו הביתה !

ספ 1רט כדורגל השופט נמלט

קבוצת כדורגל אנגלית. אנשי מכבי תל־אביב
הכחישו אותן, טענו כי גולדשטיין ומרימו־ביץ
משתלמים באמנות הכדורגל, אך לא הסתירו
את העובדה כי העדרם מן המשחקים
ג, רם נזק רב לקבוצתם.
הנזק שנגרם גדל כפל כפליים עם התחלת
הסיבוב השני של המשחקים על גביע שפירא
(ראה לעיל) — וזרם המברקים גדל אתו
יחד. נוסף על הביקורים במברקה ביקרו
הספורטאים גם במשרדי אל-על, עיינו ברשימות
הנוסעים, בתקווה למצוא בהן את
שמות חבריהם הבוששים.
עד כה נשארו המברקים ללא מענה —
והשמות לא נמצאו ברשימה. ידוע רק כי
שני היוספים מבלים בנעימים בלונדון, ביקרו
בארמון־המלכד״ חזו בתהלוכה המלכותית,
נראה כי ד בילוי הנעים עורר אותם
להתעלם אפילו מן. המברק האחרון, הנמרץ
והנואש ביותר :״יוספים, שובו מיד הביתה.
עליכם לשחק על הגביע.״

חובבי־הכדורגל, שחיכו בכליון עיניים לפתיחת
הסיבוב השני במשחקים על גביע
שפירא, לא אוכזבו: אמנם המשחק המוקדם
שנערך השבת על מגרש באסה היפואי בין
מכבי תל־אביב ומכבי יפו איכזב, כרגיל,
את מעריצי הקבוצה היפואית, נסתיים, כרגיל,
בנצחונם של התל־אביבים 1:5אולם המשחק
בין בית״ר תל-אביב והפועל תל־אביב,
שנערך לאחריו, היה אחד המשחקים המרתקים
והסוערים ביותר שנערכו השנה.
עוד בראשית המשחק הספיקו אנשי הפועל
להבקיע שער ראשון. דומה היה כי הם ינצחו
בהפרש־שערים גדול. אילם פתע עברה באנשי
בית״ר רוח קרבית. חלוציהם הסתערו
על שער־,־יריבים. מעריציהם המריצו אותם
בקולי קולות, יחד עם מעריצי מכבי תל״
אביב, ששאפו לחזות בתבוסת כדורגלני הפועל.
רגל־רגר.
התקפת הבית״רים הלכה וגברה,
הגיעה לשיאה כאשר השיג חולי, ה 9די הזע
מקשר השמאלי של בית״ר, את הכדור שנששחקן
קבוצת הכדורגל מכבי פתח־תקוו־ז,
לח לביתן השוער חודורוב על־ידי מגיני,
ווייס, העבי־ את הכדור מעל לראשו של חו־ עמיחי כרמלי, היה מלא זעם על יריביו
הספורטיביים. הוא אף הפגין את זעמו
דורוב וכבש את שער־השוויון (.)1:1
מאותו רגע ואילך הפך המשחק מכדורגל זה לעיני כל במשחק שנערך לאחרונה ברלרגל־רגל:
השחקנים התחילו להתעלם מקיום חובות ב ן קבוצתו וקבוצת מכבי רחובות,
הכדור, לבעוט זה בזה. מדי פעם בפעם היה פגע באחדים מכדורגלני רחובות.
כאשר ראה השופט, יוסף קלמן, את התאהד
מהם מורד מן המגרש, מועבר לחדר-
ההלבשה, שהפך לתחנת עזרה ראשונה. בין נהגותו של עמיחי בעין רעה, הרחיק אותו
הנזקקים לטיפול רפ! אי: שוער הפועל, חו״ מן המגרש, הופנה מלוא מחצו של הזעם
דורוב, שנפגע על ידי המתאגרף הבית״רי כלפיו. התוצאה: השופט הועבר לבית־בר־צין,
שמילא במשחק תפקיד של קיצוני החולים כשאחת מידיו שבורה ופניו מכוסים
שמאלי, הורד מן המגרש כש־וא נטול־הכרה. פצעים פתוח ם.
השבוע היה עמיחי כרמלי נאלץ לאכול
ריח־הדם הגיע גם לאפם של 6אלפי הצופים.
פה ושם נראו קבוצות מתגוששות, את פרי־הזעם: וועדת־המשימעת של הת־זרועות
מונפות באיום, פיות פעורים, ש אחדות־הכדורגל הרחיקה אותו ממגרש־ר,כדורגל
לכל ימי חייו. הקהל הרחב קיבל את
פלטו גידופים.
הסערה״גדלה כפל כפליים, עשרים דקות פסק־הדין באהבה, ראה בו צעד נמרץ לחילפני
סיום המשחק, כאשר פסק השופט רו־ .סול התפרעותם של ספורטאים שונים.
זנבאום מכת 11 מפוקפקת לזכות הפועל. אולם חובבי־כדורגל וותיקים רק חייכו :
המכה נוצלה כהלכה על־ידי הכדורגלן אשר ״הוא שתקן טוב. הוא יקבל חנינה.״
בלוט, שהבקיע את שער בית״ר. אוהדי בית״ר
דרכו את שריריהם התכוננו למבצע נקם.
הנקם לא יצא לפועל. המשטרה שהוזעקה ק דו ד ס לגי ם. ז מרים. ר ק דני ם
• קבוצת הכדורסל הנודעת הארלם ללוב
למקום בסיום המשחק הצליחה לפזר את הטרוטרס,
הביעה את נכונותה לבקר בישראל
קהל הנרגז, שחיכה לרוזנבאום ליד חדר־בחודש
יוני, להופיע בחמישה משחקי־ראווה.
ההלבשה. השופט עצמו חמק דרך פשפש
הקבוצה הכושית, הנחשבת לקבוצת־הכדורסל
צדדי. אמר אחד מאוהדי בית״ר :״אין דבר,
המקצועית הטובה ביותר בעולם, תביא איאתפוס
אותו גם בעיר.״
סיכומו של המשחק המעניין היה רב־ תר, את יריבתה המתמדת: קבוצה מקצועית
לבנה. כמו כן יבואו יחד עם הכדורסלנים
לקח: נצחון להפועל 1:2חמישה כדורגזמרים
ורקדנים, אשר ישעשעו את הקהל
לנים פצועים קל, כדורגלן אחד שנפצע קשה,
בהפסקות. הקושי העיקרי שמעכב את בוא
הועבר לבית־החולים. מספר האבידות בין
הקבוצה לארץ: מנהל הקבוצה ׳היהודי, אייב
הקהל לא נודע.
ספירשטיין, דורש 3000 דולאר עבור כל
מבר קי ב ר,ו רי ס
הופעה.
• לאחר שמזכיר ההתאחדות הבינלאומית
השבוע המה משרד״המברקה התל-אביבי
לספורט הידיע כי מצרים תיענש קשות באם
מלקוחות בלתי־רגילים: ספורטאים חסוני־גיף
ששלחו בזה אחר זה מברקים בהולים
תוסיף להתנגד להשתתפות ישראל באולימפיאדת
מלבורן, בשנת ,1956 תחרים את
לאנגליה.
המשחקים באם תשתתף ישראל, נבהלו ראשי
המברקים היו מיועדים לשני כדורגלני
איגודי ד ספורט המצריים וביקשו מן המכבי
תל־אביב, יוסף מרימוביץ ויוסף גולדליגה
הערבית לבטל את החרם הספורטיבי
שטיין, שנשארו בלונדון גם לאחר ששבו
חבריהם המובסים למולדת (העולם הזה .)693
על ישראל. הפעם הצטרפו אל הבקשה גם
ראשי איגודי הספורט של לבנון וסוריה.
בארץ נפוצו שמועות כי השניים נמכרו ל
משמעת

מסלול

שחקנית צרפתיה ניקוד מורה
לא בפני המצלמה
קומיות בעת ובעונה אחת, מבריקה בביצועה
ועם זאת אנושית־פשוטה. מכל סרטיו
של צ׳אפלין, אורות הכרך הוא אולי המושלם
ביותר.
זה מעשה בהלך מסכן, הנאלץ לבקש
לו לינה במקומות ציבוריים, למשל: בזרועותיה
של אנדרטת ענק. הקטע בו מסירים
אה הלוט מעל הפסל וצ׳אפלין מתגלה ישן
עליו הוא המצאה קומית ממדרגה ראשונה,
שלא נעדר בה גם הרבה עצב.
ההלך פוגש שני אנשים: האחד מיליונר
המחבב את ההלך כשהוא (המיליונר) שתוי,
אינו מכירו כלל כשהוא פכח, ובנערה עיוורת
שההלך אוסף בעבורה כסף כדי שתוכל
לה,ינתח ולשוב ולראות.
העולם הזה 898

במידת מה את האנגלים, אשר קיוו למשהו
בהרבה יותר צרפתי. אמרה מורה, בראותה
את השמלות שהכינו לה לסרטה האנגלי
הראשון :״אלבש רק מחשופים מהוגנים
ביותר ולא אתפשט בפני המצלמה.״

אורות

הכרך

מדע
נשק
עו פו תהרע

הגב׳ כרמלה סטרוגו
(מימין) נסעה מחיפה
לתל־אכיב ל ח תונ ת גיסתה.
כ שזיהתה א ת
עצמה מהרה ו״כדי
להיות ראשונה נסעתי
שוב, כ״אגד״ .כי ״אגר״
ישיר נוסע נוח ומהיר״
25 .הלירות לא
היו הפרם היחיד. צלם
״העולם הזה״ שרצה
לצלם א ת גב׳ סטרוגו
היה עסוק והיא נלוותה
אליו למלון ״דן״.
•טס זכתה כפרם נוסף:
היא פגשה כשלום
אש, כרכ-אלון ז מרדכי
מקלן? -וכסילכאנה
פאמפאניני היפהפיה.
מדוע היא מעדיפה
ככלל לנסוע ב״אגד״ :
אין תור לאוטוכוס.
הנסיעה היא נוחה.

העוף המסוכן ביותר של המאה ר,־20
אינו הנשר הדורסני, או בת־היענה ארוכת־הרגליים.
העופות המסוכנים׳ ביותר נבנים
בידי אדם, מתעופפים מעל למדבריות ול־אוקיאנוסים,
או שוכנים בקני־פלדה, בקרבת
בירות של מדינות שונות. המומחים
הצבאיים קוראים להם בשם קליעים מודרכים
או מונחתים.
מאז שנת ,1944 בה ניחתו הקליעים המודרכים
הגרמניים הראשונים בפרברי לונדון,
התפתחו עופות־הרעם המודרניים במהירות
עצומה. מדענים בריטיים, אמריקאיים,
סובייטיים, עמלו יומם ולילה, פתרו את
ארבע הבעיות העיקריות, שעמדו בדרך
התקדמותו של הנשק החדש :
• הבעייה של מציאת נתבים קלים וחזקים,
שיוכלו לעמוד בפני לחץ האוויר
והחיכוך הנוצרים תוך כדי תנועה מהירה.
• הבעייה של ייצור דלק־הראקטות,
איחסנו והעברתו ממקום למקום, בצורה
שלא תסכן את בני־האדם המטפלים בו.
• בעיית ההדרכה המדוייקת של הקליעים.
כבר כיום פיתחו מדינות שונות ימו-
חות אלקטרו״יים וג׳ירוסקופים משוכללים,
המדריכים את הקליע אל מטרתו בדייקנות
ניכרת״
• בעיית ציוד הקליעים בחומרי נפץ משוכלל•
ם — ואפילו בפצצות־אטום.
מטוסים ופגזים. את הקליעים המודרכים
המיוצרים כיום בעולם אפשר למיין
לכמה וכמה סוגים. הסוגים העיקריים :
קליעים בעלי כנפיים וקליעים באליסטיים.
הקליעים בעלי־הכנפיים, המסוגלים לטוס
בנתיב אופקי, אינם אלא מסוסים־ללא־טייס.
לסוג זה שייכים קליעי ממדור, שפותחו על
ידי חיל־האוויר האמריקאי וקליעי רגולום,
שפותחו על־ידי הצי. קליעי רגולום מסוגלים
אפילו לחזור לבסיסיהם לאחר טיסה
ממושכת.
הקליעים הבאליסטיים דומים יותר לפג-
זים ענקיים. אין הם טסים בקו אופקי, אלא
מתנשאים ישר אל הסטראטוספרה, מתהפכים
וצונחים במהירות אדירה לעבר המטרה•
לסוג זה של קליעים משתייכים הקליעים
קורפורל (״רב־טוראי״) והונסט ג׳והן
(״יוחנן הדייקן״) ,שפותחו על־ידי חיל־הרגלים
של ארצות־הברית.
ראדאר ורוכוטים. שיטות ההדרכה
של הקליעים רבות ושונות. האמריקאים משתמשים
בעיקר בשלוש שיטות :
• הדרכה במסלול קבוע מראש. מסלולו
של הקליע נקבע עוד לפני שהוא
נורה מנתיב־הראקטות של ובמטוס, או
אניית הקרב.
• הדרכה באמצעות ראדאר או ראדיו.
הקליעים

האלפים הנוסעים מדי יום כיומו בקו הישיר של ״אגד״
מתל-אכיב לחיפה ומחיפה לתל־אביב יודעים את אשר הם
עושים. קו ישיר זה של ״אגד״ הוא הקצר והמהיר ביותר
לנוחיות כל חיפאי הרוצה להגיע לתל-אביב, וכמו כן
לכל תל־אכיבי הרוצה להגיע לחיפה(ולכל הנוסעים האחרים
הרוצים לנסוע מן העיר האחת לשניה) .כל נוסע נכון משתמשי
כקו ישיר זה של ״אגד״ ,לכן קל יהיה לך נוסע ״אגד״
לזהות את עצמך כתמונות שלמעלה. לראשון מנוסעי ״אגד״
שיבוא למערכת ״העולם הזה״ ,תל־אביב, רחוב גליקפון ,8
ויזהה את עצמו כאחת התמונות, יוענק פרס 25ל״י במזומן.
עובדי אגד והעולם הזה אינם יכולים להשתתף במזהית.
מלי*ז

האמריקאיים

מ סוג

נייק

וטרייר,

מסוגלים לקלוט אותות המשודרים מן הקרקע
ולשנות את כיוון טיסתם בהתאם לאיתות
אלה.
• הדרכה באמצעות טייס־רובוט. כקליעים
המודרכים לפי שיטה זו יש מנגנון
אוטומטי, המכוון לפני הטיסה ומדריך את
הקליע בדייקנות מפליאה עד שהוא פוגע
במטרה.
לקליעים המודרכים החדישים יתרונות
רבים. טווח הטיסה של אחדים מהם, כגון
קליעי רגולום האמריקאיים מגיע ל־ 800 קילומטר.
הם טסים במהירת גדולה ממהירות
הקול ובגובה רב, ואין כל אפשרות
להבחין בהם לפני שהם פוגעים במטרה.
הם מסוגלים לטוס בכל מזג־אוויר.
אולם על אף כל זאת לוקים עדיין הקליעים
המודרכים בחסרונות רבים. בראש וראשונה,
אין הם מסוגלים לפגוע בדייקנות
במטרה קטנה. אפשר לכוון אותם רק כלפי
שטח נרחב, כגון עיר־תעשייתית, נמל,
או מחנה צבאי גדול. שנית, רבים מן
הקליעים, כגון קורפורל והונסט ג׳והן, מגושמים
ביותר וקשה להעבירם ממקום ל מקום.
ואחרון
אחרון, הטיפול בקליעים המודרכים
מצריך צוותות גדולות של טכנאים
מאומנים, והכנת כל קליע וקליע לפעולה
נמשכת שעות רבות. בעיית הזמן והצוותות
היא אחת הבעיות אשר טרם נפתרו.
על אף כל זאת ברור שהקליעים המוד רכים
ישחקו במלחמה הבאה תפקיד עיקרי,
יחד עם פצצות־האטום והמימן. האמריקאים
הבריטים והצרפתים מבינים זאת היטב. הם

מקימים בסיסים מיוחדים בנקודות מבודדות
של שטחיהן, מאמנים טכנאים, מפתחים
טיפוסי־קליעים חדשים.
הרוסים אף הם אינם מפגרים אחרי מעצמות
המערב. לאחרונה נראו גופים מוזרים
מתעופפים מעל לים הבאלטי. הם באו מכיוון
הבסיס הסובייטי בפינמונדה ומהירותם
הוערכה על ידי מכשירי־ראדאר בריטיים
ב־ 7500 קילומטר לשעה. הטכנאים הבריטיים
שנצבו ליד מסכי־הראדאר היו משוכנעים
כי הגופים המסתוריים לא היו אלא
קליעים סובייטיים מודרכים, והשערותיהם
נתאשרו כעבור ימים מספר, כאשר הופיעי
בעתונות הרוסית מאמרים מדעיים מפורטים
על קליעים מודרכים.
״הקליעים המודרכים המשוכללים חדלו
להיות נחלת העולם הקפיטליסטי,״ סיכם אחד
המאמרים ׳״הם הולכים ומפותחים במדינות
רבות. אין ספק שכבר בשנת 1960 יהיו
בידי כל מדינה בעולם קליעים מודרכים
מטיפוס זה, או אחר.״
אין זה עתיד רחוק. לפי כל הסימנים, ב־מלתמת־העולם
הבאה, אם תבוא, יהיה קליע
מודרך ״רגיל״ מסוגל להגיע מהרי הקווקז
לנמל חיפה.

האדם
לי ד ה שנ תי ת
״האדם נולד רק פעם אחת ומת רק פעם
אחת,״ אמר נפוליון בונאפארטה לפני אחד
הקרבות, מתוך רצון להפיג את פחד חייליו.
לפני שבועות מספר התברר כי אימרתו
של המצביא הגדול היתד, נכונה רק בחלקה :
האדם מת רק פעם אחת, אולם הוא נולד
מחדש מדי שנה בשנה. ליתר דיוק, תוך
12 חודש מתפרקים /0״ 98 מן החומרים מהם
מורכב גוף־האדם ומוחלפים בחומרים חדשים.
הדבר
נתגלה על־ידי ד״ר פאול איברזולד,
אחד מחברי הוועדה האמריקאית״ לפיתוח
האנרגיה האטומית. איברזולד הזריק כמויות
קטנות של חומרים רדיואקטיביים לגופם
של שפני־נסיון אנושיים׳ עקב אחרי החומרים
משך שבועות רצופים בעזרת מוני־גייגר,
הגיע לכמה מסקנות מפתיעות על תהליך
חילופי־ר,אטומים בגוף־האדם :
• מדי שבוע בשבוע מתפרקים מחצית
אטומי־הסידן בגוף־האדם ומוחלפים באטומים
חדשים.
• מחצית האטומים של זרחן ומימן
בגוף מתפרקים אף הם תוך שבועיים, או
שלושה ומוחלפים בחדשים.
• אפילו אטומי־הפחמן, הנחשבים ליצי־בים,
מתפרקים ומוחלפים מדי חודש, או
חודשיים.
• התפרקות־האטומים המתמדת משחררת
את מרבית האנרגיה הדרושה לפעולה תקינה
של הגוף האנושי.
״לסיכום,״ אמר ד״ר א־ברזולד בהרצאה
שנשא לאחרונה במכון הסמיתסוני בניו־יורק
,״המחקרים שלי הוכיחו כי גוף־האדם
דומה להפליא לגדוד־צבא החיילים הבודדים
בתוך הגדוד נהרגים, משתחררים, או
מועברים ליחידות אחרות. אולם המבנה
הכללי שלו כמעט ואינו משת״ה.״

גלולות
הנ ח ש, חרו ץ הנו ד ע
• מחקר שנערך לאחרונה בבריטניה גילה
כי הנחשים הקדימו את האדם בשטח
ההזרעה המלאכותית. זואולוגים בריטיים
שניסו לגלות כיצד מסוגלת נקבת ה״חש
להטיל ביצים לאחר שהיא מבודדת מן הזכר
במשך שנה שלמה, נתקלו בתופעה מפתיעה:
בתחתית גופה של הנקבה ישנם שקי-
ק־ם מיקרוסקופיים, בהם נאגר הזרע של הזכר
למשך חודשים רבים. כאשר מרגישה
הנקבה שהיא מוכנה לרבייה, היא מפעילה
שרירים מסויימים בגופה, מזרימה את תאי־הזרע
האגורים לתוך הרחם, מקום שם הם מפרים
את הביציות.
• ד״ר אדוארד ליטש, חוקר הפולקלור
של אוניברסיטת פנסילבאניה פירסם לאחרו־נה
מחקר, בו גילה כי האמונות התפלות
נפוצות בימינו, לא פחות מאשר בימי־הבי־גייס.
בין האמונות הנפוצות ביותר: האמונה
כי אפשר לרפא הצטננות בעזרת משקאות
חריפים. האמונה כי שתיית כפית שמן
מסייעת לאדם שתוי להתפכח משכרונו. האמונה
כי שימורים עשויים להתקלקל, אם
יגיחו אותם במקרר יחד עם ד,קופסות.

תיאמה!

ספרים

לד ד*יל
תרגום ריח הדס
אם כי ניקולאי ניקולאייביץ בובקוב, סרן
על־פי דרגתו, טייס בצבא האדום, חבר המפלגה
הקומוניסטית ומפקד חטיבת הפר־טיזאנים
על שם רוקוסובסקי משביע את
אנשיו לזכור כי פרטיזאן אחד שקול כנגד
שבעה לוחמים בחזית אין הוא מחייבם במיוחד
לשמור כלל זה כלפי פרטיזאנים יהודיים.
כאשר הפרטיזאן היהודי מיכאל נתפש
ישן בשעת שמירה בעמדה קדמית הוא מוצא
להורג. אך חברו לשמירה ולשינה, הפרטי־זאן
ררוסי גריגורי, נידון לחודש אחד מאסר.
כי כפי שמסביר מיכאל, לפני הוצאתו
להורג, למחבר יהודי כיער, מקלען הפלוגה
ה־ 67 של חטיבת רוקוסובסקי, יחיאל
גרנטשטיין החייה (האנטישמית) אצלנו
אולפה שנים רבות, אבל לא הומתה. עתה
היא חוזרת ומתעוררת. היא קמה לתחייה. ה־חברייא
מרגישים כי הותרה הרצועה. הם הריחי
את ריחו של הדם היהודי.
מלכד גרמנים, יהודים. כשיצא גת־טשטיין
שלוש שנים יותר מאוחר מן היערות׳
אליהם נמלט מאקציה גרמנית, נותרו
רק כמה עשרות מ־ 1200 הפרטיזאנים היהודיים
של החטיבה בחיים. ויותר שהרגו
בהם הגרמנים, הרגו בהם אחיהם לנשק, ה־פרטיזאנים
הרוסיים.
חטיבת רוקוסובסקי, שהיתר, מורכבת ברובה
מחיילים סובייטים שברחו מהשבי הנאצי,
לא היתד, היחידה שלחמה מלבד בגרמנים
גם ביהודים. היתד, זאת תופעה שכיחה
ביחידות הסרטיזאנים הרוסיים.
יק״ אל היהודים גרנטשטיין, המקלען
המצטיין, היודע לחסל, בשעת הצורך׳
קצין גרמני בסכין פינית ובוגד אוקראיני
בכדור אקדח (.הכדור חמק מתוך האקדח
ככיחת־ליחה מגרונו של משתעל״),
אינו מתעניין בהסברים הגיוניים, מספר עובדות.
כמה
מן העובדות ביהודי ביער, שהופיע
לראשונה באידיש תחת השם רציתי לחיות
ועורר סערה בארצות״הברית:
• אחר כל כשלון מואשמים היהודים (״הם
הוליכו את הגרמנים אל מחנות הפרטיזאנים
ביערות״) ,פורקים מהם את נשקם, מחסלים
רבים מהם.
• פולינורוק חולץ מגפיו של פרטיזאן
יהודי, אחר נוטל את רובהו ואת שעון הזהב
שלו ומייעץ לו ״לך אל היהודים שלך!״
עצה המתבצעת בעזרת ירייה בוגדנית של
אח לנשק, פרטיזאן רוסי.
• סונייה הפרטיזאנית היהודית הידועה
בכינוי גרויסקיה בבה (אשד, גיבורה) ,מוצאת
להורג על שנטלה זוג גרביים מאחת הכפריות
בפשיטה על כפר בוגדים, למרות שמפקדה
לקח ממנה את הגרביים בו במקום, כדי
להגישם מתנה לנערתו( .יהודי ביער —

שחקן עמום אבני(י מין) כ״חדווה ואני״*
בן־הצייר, אחי הרקדנית
יחיאל גרנטשטיין — הוצאת מורשת — 187
ענח).

שידת הזמידים
.הבה נהיה אוהבים, היו״ ,לחשה סאינוון
רכות, כמתחננת ,״ראה, אחיך ואהותך באו
היום בברית־ד,נישואים והכל מאושרים מלבד
שנינו. אין לנו אף ידיד, מלבו הורינו
הקשישים ואחינו. הבה נהיה אוהבים, היו.
אז יד,יד, לנו מישהו. נחמד יהיה הדבר.״
״לא,״ השיב היו .״טיפשה את, זד, הכל.״
״סאינוון לא קיבלה את דעתו( .כשהיא
מתביישת מאד וקולה כמעט ואינו נשמע
היא חזרה ושאלה:
״ד,תשא אותי לאשה, היו?״
״לא השיב היו בקפדנות ,״כמד, טיפשה
את, נערה. עוד לא סיימתי את נית־הספר
ואת כבר רוצה לד,נשא?״
כי אהבתה של סאינוון לד,יו מורגן, בן
הכורים הוולשי, פרחה על ספם ל־ד,לימודים,
כשהיא גילתה שהיו לא הניד עפעף (ולא
חיפה על עצמו בקרעי שטיח) שעד, שמורד,ו
ד,ילקה אותו בפומבי.
כמו הרבה דברים אחרים במה יפית
עמק נווי משתנה גם דעתו של היו על
האהבה. וזה כאשר סאינוון מרשה לו ״ללטף
בכפי את מסתרי החמימות שבגופה, הדוחקים
את שמלתה כלפי מעלה, עד היות לה צורת
גבעות חרושות, וידי ידעה את בשרה הרך
מתחת לאריג הגם, עד שעלו קמטים למצחה
ופיה נתעקם שעה שליטפתי את רגליה״*.

כשאחיו של הזו שואל אותו לפעילותו
משך היום אותו בילה עם סאינוון, מסביר
היו :״הקשבנו לשירת הזמירים !״ אומר יא־נטו,
האח :״יודע אני, נער. אף אני הקשבתי
להם בשעתו.״

תשבץ 696
מאוזן . 1 :אחד מתפקידיו של אשכול
בסוכנות .5 :מפקד מחתרת 10 :כובש הגליל:
.12 אותה קונים הסטודנטים . 14 :מלון
פאר .16 :מלך סעודי . 18 :שליט אסיאתי:
.19 לוי ידוע .21 :מקור המים של ירושלים:
.22 ביטוי 23 :בית האריות .24 :היכן:
.25 שם פרטי עברי .27 :אחת מערי המקלט:
.30״וכעת — אחרון, אחרון 31 :פילאט־ליסט;
.33 אבר האהבה .35 :אבי עתניאל:
.36 המטבע הקוריאני .38 :מלך שלם.39 :
תשלום לזונה; .40 יטה, עתיד מקוצר.41 :
בן דן .43 :מקצוע צבאי ; .44 משקה של
תנובה; .46 פרובינציאלי; .48 לכל אגודה:
.49 הדג של יוסף.
מאונך .2 :טהור ונקי .3 :מזכיר
מועצת פועלים חשובה ; .4משרי ישראל
הראשונים ; .6איש רע; .7ממבצעי הקרן־
הקימת; .8שנואת• בי. ג׳י .9 ;.איש מדע;
. 11 שטרות ערך ישראליים; .13 משחק
כדור; .15 מזכיר ההסתדרות; .17 מצודתו —
אי• י

כמו טיפות גשם. אהבה ראשונה אינה
החוייה היחידה השובה לב במה יפית. הספר,
סיפור בגוף ראשון של כורה פחם ההופך
נגר, שזכה להצלחה רבה גם בצורתו
המוסרטת, מתאר קודם כל את חיי הכורים
הוולשים, בסוף מלכות ויקטוריה, כשהבנים
יוצאים מן העמק לחפש עבודה. כי אזל
הפחם במכרות.
לא פחות מלבבים מן הכורים, המזמרים
תמיד, הן נשותיהם. כמו ברונווך, גיסת היו,
בעלת העיניים ״הזוהרות כטיפות גשם על
אדן החלון בהתגלות השמש״ ,אותה הכיר
איבור, בעלה, כשנכנס לחנות לקנות ביצים
לריכוך קולו לקראת התחרות זמרה.
אל התחרות זו אחר איבור בכמה שעות.
(מה יפית עמק נווי — ריצ׳ארד לוולין —
הוצאת עמיחי — 8ו 5ענד).

מקור
עשה־ז איו־־בעצ מד
אשר בינג הוא מורה למלאכת־יד שהחליט
להביא את המלאכה גם לבתי תלמידיו. במלאכת
השעשועים הוא מראה כיצד
יכול כל נער (ונערה) בשעת הפנאי ובימי
החופש, בעיר (ובכפר) לבנות לעצמו דאון
או פריסקופ ובשעת הצורך אפילו סל לניירות.
דרושים,
בין השאר: שברי־עצים, חרסי
עציצים, פחיות שימורים, חוטי רפייה, דבק
קר וחם, אולר, קשתית, מספריים וכמובן
— סבלנות (מלאכת שעשועים — אשר בינג
— הוצאת ראובן מס — 104 עמי).
* לידו, נחום בוכמן.

רק בהצגות מועטות של חדווה ואני לא
פרצו מחיאות־כפיים לאחר התמונה העשירית
— ״הפגישה העצובה״ — בה מכריעה
תמימותו של ילד־הקיבוץ, יורם, את
הכף בין חדווה העירונית והקיבוץ, מניעה
את שלומיק לחזור אל המשק. הקהל אשר
לא הגיב היד, חסר כל תרבות: הילד הבלונדי,
שהופיע על הבמה, היה ראוי לתשואות,
לא רק על משחקו הטוב, אלא גם
על הופעתו המקסימה.
הופעתו של עמוס אבני על הבמה לא
הפכה אותו לילד־פלא• המשפחה לא הוציאה
אותו מבית־הספר, לא הגישה לו ארוחות
לחדרו, לא אסרה עליו לשחק עם בני־גילו.
בבית אבני היתה האמנות משהו רגיל,
חסר כל הילת־קדושה. אחותו של עמום,
הדסה, הופיעה פעמים רבות כרקדנית. אמו
מנהלת את גאלריית האמנות צ׳מרינסקי.
האב היה הצייר המנוח, אהרן אבני.
כמו׳*׳יוסי ״,דני ורמי הלומדים בכיתה ז׳
של בית־חינוך א׳ התל״אביבי מבלה גם
עמום את שעות אחרי־הצהרים בקריאה, משחקים,
הכנת־שיעורים) .אולם בשעה תשע
וחצי בערב, כאשר החברים כבר שקועים
בשינה עמוקה. ,קוצה עמום את הכביש שבין
סימטת־חיסין ובית־הביטה .״עלי לעלות
על הבמה רק אחרי עשר.״ מספר הוא ״אבל
אני מגיע תמיד חצי שעה קודם, כדי שהשחקנים
לא יבהלו.״
״סינקל לא יושב שם.״ בבוקר אין
עמום חש כל עייפות :״כבר התרגלתי. אפילו
כאשר התיאטרון מבקר בטבריה וחוזר
בשתיים בלילה, אני מוצא לי פינה ומנסה
להכין את השיעורים.״ בדרך כלל אין הוא
יוצא למסעות כה רחוקים, נע בעיקר ברא־דיוס
של תל־אביב — פתח־תקווה.
הקשר הראשון בין עמוס אבני והבימה נוצר
עוד לפני שנים מספר, כאשר קיפש התיאטרון
שני נערים להשתתפות במחזה מיס
מקתינג. הדסה המריצה את עמום לגשת למבחן.
הוא ניגש והצליח, אם כי לא זכה
להשתתף במחזה: מיס מקתינג לא הוצג
כלל.
אולם אנשי התיאטרון לא שכחו את הילד
הפיקח ורב־הכשרון, הזמינו אותו לאחר זמן
להשתתף בשלהמה שברחו. מאז הספיק כבר
עמוס להשתולל בחברת שמוליק סגל (שלושה
שברחו) ,להרצח על־ידי מסקין (מקבת),
לשכנע את מכמן (חדווה ואני).
את חמש הלירות הראשונות השתכר עמום
באחד מערבי ספטמבר .1953 הן הוכנסו
לבנק על־ידי אמו. מהוות כיום, יחד עם חמישיות
רבות אחרות את קרן־הלימודים של
עמום :״אני רוצה להיות שחקן, אבל אולי
זה ישתנה במשך הזמן״.
אהבתו של עמום לבמה אינה כוללת גם
אהבה לחיי הבוהימה־לכאורה של תל־אביב :
״לעולם לא אשב בכסית. לדעתי זה בזבוז־זמן.
גם פינקל לא יושב שם״.

בית חירות; .18 רקורד, בעברית; .20 מאה
בריבוע; .23 בין הרים; .26 שם עברי
עתיק; .27 מלת גנאי; .28 מה שלטייס
אין בעננים; .29 האבן הקשה; .31 בירה
אסיאתית; .32 שמו הפרסי של אחד ממחברי
אזנזה ללא צל; .34 אותו רוקדת רינה ניקובה;
.35 חפר בור; .37 עיר צרפתית, ידועה בבית״
הספר החקלאי שלה; .39 אבי־יונה; .42
אראל; .44 שווה־מזומן; .45 זורם בצפון
איטליה ; .47ר״ת של נזכר־לעיל.

פרסי ספרי ״מסדה״
לפותרי תשבץ 894
שמואל דוידסון, חדרה, רחוב הרברט
כמואל; צפורה זמיר, גבעתיים, סירני ;32
ראובן כץ, ירושלים, קריית שמואל, בית
אגמון.

פרסי ארנקי צ. בר
לפותרי תשבץ 894
ניסן נתיב, תל־אביב, בלפור ; 57 אפרים
קומרוב, נס ציונה, שיכון ציונים כלליים.

הנערה מוך
סאת *101א בי ״ ש או ר

מ ^ ותו בוקר נטלתי מחברת הציור בידי, יצאתי לת-ך
הנוף המקסים, בו עמד בית ההבראה, ותפסתי עמד־שהשקיפה
על הים. נטלתי את הלוח, ישבתי על אבן ומשך
רגעים מספר תרתי אחר מסגרת הציור שהיה ברצוני
להעלותו על הנייר. מבטי נתקל באשה שישבה בצל עץ
חרוב עתיק. בהחזיקה לוח ציור הניעה את עפרונה לכאן
ולכאן.
מכיוון שמבטינו נתקלו אחד בשניה, שוב לא היה מקום
להתבודדות. עצם העובדה שגם היא עסקה באותה חובבות
קשרה בינינו שיחה ערה על אמנות הציור. התקרבתי אליה
במגמה לצייר אותו נוף. פתחנו בויכוח על מידות, מרחקים,
צל ושמש. היא היתד, נעימה בשיחתה. היו בה בגרות
וכוח הסבר אשר נטבלו בחן נשיי רך ועמידה על דבריה.
שרשרת זהב סביב צוארה ירדה ושקעה בתוך שמלתה מבלי
לגלות את החפץ התלוי בקצהה.
מאז היינו יוצאים יחד כשאנו מצויירים לוחות ציור,
תרים אחר נוף בסביבה ואם כי עצם הציור העסיק אותנו
משך שעות, מצאנו גם זמן לשיחה. היא ספרה מקורות
חייה, על משפחתה שאבדה באירופה, על סבל והתעללות.
גוון שערותיה וקווי דמותה הגויית משכוני מספר פעמים
לשאלה על מקור מחצבתה. לא העזתי, כי חששתי שמא
שאלה זו תעיב על שיחותינו.
ס ^ אחד הימים ישבנו והעלינו על הנייר את בנייני בית
ו ההבראה הטובלים בירק דשא ועצים. הסתכלתי לעברה.
היא היתד, רכונה על הלוח, מעבירה קוים עדינים על הנייר.
השרשרת שעל צווארה גלשה גלים גלים בהיותה כפופה.
כשפנתה אלי למתן תשובה לאחת משאלותי ראיתי לתמהוני
שבקצה השרשרת תלוי צלב.
תמהתי ושאלתי :
— האם את נוצריה ז
— לא ! אני יהודיה. באה תשובתה.
התבלבלתי לגמרי. אם היה ספק בלבי עד עכשיו על
מקור מחצבתה הנה בא האשור למחשבתי. אם כן למד,
היא מכחישה זאת?
בוא, נלך מכאן. אין לי חשק לצייר היום אמרה לפתע.
תלתליה הזהובים שגלשו על מצחה החביאו זוג עיני תכלת
שהתרחבו והביעו עצב. אספנו את חפצינו.
דלתי בבית של שומרי מסורת. הייתי בת יחידה,
^! ב עיי ר ה קטנה בהונגריה. ביתנו עמד בקרבת הכנסיד,
הנוצרית וצלצול פעמוניה הוו בשבילי מוסיקה מושכת מיום
הוולדי ...המשיכה בסיפורה.
כנהוג בבתי יהודים הגונים היתד, נערה מקומית עובדת
אצלנו, היא היתה בגילי, שחרחורת ונחמדה. התידדנו ואם
כי אמי הביטה על ידידות זו שלא ברצון הרי היינו יושבות
ומשוחחות לפעמים קרובות.
באחד הימים, עת נשארנו לבדנו בבית, גלתה לי, שהיא
מאוהבת בכומר הצעיר של העיירה אבל היא איננה יודעת
איך לעשות את המעשה ולהסב את תשומת לבו לעובדה
זו. הצעתי לד, שתכתוב לו מכתב או תספר לו על כך
בעת הוידוי השבועי. היא היתד, ביישנית ובחרה בדרך
הראשונה. אבל כאן התעוררה הבעיה כיצד היא תכתב לו.
היא ביקשה ממני לנסח לה מכתב. ישבתי וכתבתי :
כומר נכבד,
אני, אננה׳ עוקבת יום יום אחריך בלכתך לכנסיה. אני
מאוהבת בך ורואה בך את הכל. צעדיך על מדרכת הרחוב
הם נגון אלד,י המתנגן בלבי. לילות, ואני שוכבת ערה
ורואה אותך עולה על הבמה בכנסיה וסופגת בקרבי בל
מלה היוצאת מפיך. אנא, כמרי הנחמד, התפלל לנשמתי
האוהבת ואל תראה בדברי משום חטא. הויתך הנקיה
ונשמתך העדינה צדו אותי, את כולי. ענה למכתבי זה
והיו מלותיך תפילה לנפשי. אחבק מכתבך ביום ובלילה.
אנא, השב למכתבי.
אננה
נ י הייתי כותבת אננה מזילה דמעות. היא היתה
* רו עדת כולה לשמע מלות האהבה שבטאתי לכמרה
האהוב. אהבתי כתיבת מכתבים זו.
היינו עוקבות יום יום אחר מחלק המכתבים, וכשהיה
עובר על־יד ביתנו היתה אננה רצה למולו ושואלת אם
אין מכתב עבורה. תשובתו השלילית של נושא המכתבים
היתד. מעלה חוורון בפניה׳ והיא היתד חוזרת הביתה
ברוח נכאה.
עד שבוקר אחד התקרב נושא״המכתבים לביתנו כשבידו
מכתב על שם אננה. לא היה קץ לשמחתה ולשמחתי. היא
פתחה בזהירות את המכתב. פתק זעיר בכתב ברור הודיע
לה שעליה לבוא לכנסיה בשעות של אחר הצהרים.
בשעות של אחר הצהרים הלבשתי לאננה את שמלתי
שהיתר, כאילו תפורה על גופה. היא היתד. חסונה, קוי
גיפה היו עדינים ותמירים, פניה כהים וחטובים, זוג עיניה

יקדו משחור. עקבתי אחריה כשנכנסה לשדרת העצים
העבותה בדרך לכנסיה. הרגשתי משהו מתקומם בי. ידעתי
שבפגישתה זו של אננה עם הכומר תם ונשלם עניין כתיבת
המכתבים אשר מלאו את כל הוייתי בזמן האחרון. נשארתי
לעמוד, דוממת כאבן, על מרפסת דירתנו כשעיני תקועות
במגדל המזדקר מעל כנסיית העיירה. נכנסתי הביתה,
השתרעתי על הספה כשכולי כואבת. כעבור רגעים נפתח־דלת
ביתנו. אננה חזרה.
ה ד רי בית ההבראה כבה אס אס אור החשמל, שקט
שלאחר סערה החל משתלט על הסביבה, פה ושם
עוד עלו קולות שיחה של מאחרים לטייל ושקטו לבסוף.
רוח קלילה נשבה בהרים והירח הציף מהרו את הסביבה
כולה. היא עטפה עצמה בסודר שבידה, נשענה על הכסא,
הורידה ראשה כשקווצות תלתליה מכסים את פניה. כשהרימה
ראשה נאנחה. זוג דמעות עמד בעיניה.
— אינני יודעת — המשיכה לספר, ואינני יכולה לבטא
זאת אבל כשאננה חזרה, נמוגו כל הכאבים, כאילו חזרתי
לעצמי. אננה היתד, נרגשת, כשהיא הגיעה לכנסיה שוב
לא עמד בה רוחה, היא פחדה שלא תוכל לבטא את כל

שוב ל א שלטת ע ל עצטי.
הואעסדסול׳ וענד לי אתה שר״
שרת. עצמת• אתע סחר חו ר ת
תקפ תני וצנחתי.
הוא ת פ סני בידיו ה חו סו ת.
ת ב קני והט בי ע נ שי ק ה לו הטת
ע ל שפתי. הרג ש תי אין אוני.

שנכתב בשמה. היא הפצירה בי שאני אלך ואסביר לו את
כל העניו. סרבתי׳ בהסביוי שאני יהודיה ושאין זה מקובל
אצלנו לבקר בכנסיות נוצריות.
אך לא יכולתי לעמוד בהפצרותיה. הרגשתי כי בהמנעי
מהליכה זו אני מקצצת בכל תקוותיה של אננה. כעביר
מספר רגעים הקשתי על ת הכנסיה.
הרגשתי פיק ברכיים, זעה כסתה את גופי. שמעתי נקישת
מפתח בדלת. כשנפתחה הדלת, עימד למולי אותו כומר צעיר
בבגדיו השחורים. קלסתר פניו עדינים וכאילו רוח אלהית
מרחפת עליו. נכנסתי פנימה• החלונות הגבוהים וציודי
הקדושים עליהם, השקט שבמקום, השרו עלי הרגשת שבויה.
נסיתי להתגבר על עצמי. בקשתי ממנו סליחה והבעתי
את רצוני לעזוב את המקום.
— למה ילדתי? הן כתבת ובקשת לראותני. מה מפחיד
אותך כאן? ספרי את שיש לך לספר. הורדתי ראשי.
לא ידעתי כיצד להסביר את הדבר.
הוא העלני לחדר הסמוך לבמה. ישבנו אחד מול השני.
הרמתי ראשי והתחלתי לגמגם. ציוץ צפרים ליד החלון
הוציאני משלוותי. אמרתי :
— זו לא אני שכתבתי לך מכתבים אלו.
ספרתי לו את כל ספור המעשה.
1#1לחמר• העולם פרצה והתחלתי מרגישה שאני יהודיה.
#חו קי הפלייה הוצאו על־ידי הממשלה. אסור היה
ליהודים להעסיק ארים. אננה עזבה את ביתנו, נשארתי
גלמודה.
הכומר נהג בי כנהוג עם נערה. מצאתי את חברתו נעימה
מאד. הוא היה יושב מולי, נועץ בי את עיניו החומות,
שצרבו בבשרי. הרגשתי שאני כמהה לקרבתו.
יום אחד נכנסתי לכנסיה כשלבי רועד ולא ידעתי משום
מה. הרגשתי משהו מטריד את מנוחתי. עמדנו מול הצלב
הגדול. הוא הוציא מכיסו שרשרת זהב שצלב נוצץ תלוי

עליה. נרתעתי לרגע, אך שוב לא שלטתי על עצמי. הוא
עמד מולי וענד לי שרשרת זו. עצמתי את עיני, סחרחורת
תקפתני וצנחתי. הוא תפסני בידיו החזקות. פקחתי את
עיני. הסתכל בי, חבקני והטביע נשיקה לוהטת על שפתי.
הרגשתי אין אונים.
ן * עם, בעוברו על־יד ביתנו, הרגשתי שהוא אינו סר
^ ל כנ סי ה אלא חוזר על עקביו וכך עכר מספר פעמים
מול חלוני. התחמקתי מהבית ויצאתי למסדרון הפונה לרחוב.
כשעבר שוב ראני ורמז לי על פגישה.
באותה פגישה התרחשו כמה דברים שעו היום טבועים
בנפשי. מיד, בפתחי את הדלת, תפסני, הרים אותי על ידי׳
והובילני מול הבמה, התיז עלי מים קדושים, הושיט את
צלבו ואמר לי לנשקו. סרבתי. הוא הסביר שדברים איומים
יתרחשו היום בעיירה והוא רוצה להצילני. אמרתי שלא
אנשק את הצלב.
בחוץ נשמעה המולת אנשים. כלי רכב עברו ושבו.
פקודות נסרו בחלל, קומץ היהודים שבעיירה נידון לגירוש.
כעבור מספר ימים הועברתי לקרובי ׳משפחתו בכפי
סמוך, ליד יער עבות. הייתי מנותקת מן העולם, ראיתי
לפני רק שמים ויער. התביישתי בבכיי. הייתי יוצאת ליער
ובבדידות שמסביב הייתי שופכת לבי.
מספר פעמים בשבוע היה בא לכפר ומספר לי על הנעשה
מסביב. השתדלתי ללבוש את הצלב שנתן לי בכדי שיראוני
כנוצריה. קבוצות חיילים שהיו עוברות בכפר היו מטילים
עלי פחד. הייתי מתחבאת באסם שבחצר הרגשתי עצמי
כארנבת נרדפה*
על כן היו פגישותי אתו מלאות חוויות. היינו קרובים
אחת לשני. ראיתי אותו כיחיד אשר השפיע עלי חום
אבהי. הבדידות המעיקה היתר, מסתלקת ממני באותן השעות
שנמצא לידי.
בתוך היער עמדה בקתה קטנה. היינו מסתלקים מן הכפר
אחת, אחד ועולים בשבילים שונים ונפגשים באותו מקום.,
אשר הפך משך הזמן למקום קודשי. שוב הייתי שומעת
את קולו העמוק, מציצה לתוך עיניו הטובות וסופגת
לתוכי את אהבתו האסורה של כומר עיירתי.
ל פו ימים ושנים. הייתי לבת עשרים. נחשבתי בכפר
!כנוצרית פליטת המלחמה. עבדתי עם שאר האכרות
בשדות וביערות, הפכתי אחת מהן.
לפנות בוקר אחד נשמעו רעמי תותחים בסביבה.
כשחזר ידידי, הכומר, אחר הצהרים סיפר לי שהרוסים
נכנסו לעיירה.
1 1קם השתרר על סביבת בית ההבראה. כשהשעון
על ידי הראה חצות, החלטנו לחזור לחדרינו. קבענו
פגישה למחרת בבוקר והחלטנו להמשיך בציור. בבוקר,
מצויידים בלוחות ציור ובכסאות מתקפלים, ירדנו לצלע
ההר. הנוף שנתגלע לעינינו היה מרהיב, ישובים מפוזרים
במרחק היוו כתר לרכס. העצים והשיחים שבסביבה עמדו
בלבלובם ומשחק צבעים חריף משך את היד לאחוז בעפרין
ולצייר.
על פניה נראו סימני עייפות, כאילו כל הסיפור שסיפרה
לי אמש נהרת ברגע זה בקווי פניה. היא שחקה בשרשרת
שעל צווארה.
— נשב ונצייר, אמרתי לה.
— אינני יכולה. לא נרדמתי הלילה, געגועים לילדי הקטן
שנמצא במוסד נטלו מנוחתי, אני מוכרחה לנסוע לראותו.
— יש לך בן?
— כן! בן קטן ונחמד.
— סלחי, והיכן בעלך?
— אין לי בעל.
שוב לא עמדה סקרנותי במבחן.
שתקנו משך מספר רגעים, והיא המשיכה לספר :
ביום הקבוע לביקורו בכפר הגיע כשהוא שפל רות.
נפגשנו, כרגיל, באותה בקתה הוא חיבקני בעוז. הרגשתי
חמימות בזרועותיו. כך ישבנו מספר רגעים. אחר כך סיפר
מהנעשה במדינה והביע את החשש לחרותו, כי במספר
ערים נאסרו כוהני דת כמשתפי פעולה.
אותו יום התהלכנו סביב לבקתה חבוקים ושותקים.
הרגשתי כי מנת חלקי בסבל עוד לא נתמלאה. סיפרתי
לו שאני מרגישה יצור חי בקרבי. הוא הביט עלי ברחמנות
אבהית ונשקני על שפתי.
כעבור מספר ימים נודע לי שנאסר. שוב הייתי בודדה
ללא דרך הצלה. הייתי שוכבת בלילות ומקשיבה לתנודות
הולד שבבטני.
ומאז, סיימה, אני חיה את חיי כשילדי הקטן הוא נחמתי
היחידה והצלב הקטן שעל צוארי, הוא זכר אחרון לאהוב
נפשי שענד לי אותו בכנסייה בעיירת מולדתי.