גליון 1001 מתאריך 19 בדצמבר 1956

תעוב הוה

העורך הראשי:
אורי *בנדי
ראש המערכת:
שלום כיזז
עורכי־משנה:
דוב איתז, אורי סלע
יו רו כיתוב:
סילבי השח
כחב בכיר
אלי תבור

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד 36 .ז. מפן לנוברקים :״פולמפרס*.
המוציא לאור: הפולם הזה בע״ס.
דפוס משה שחס בפ״מ, ת״א, סל.62239 .
הנולרכת איננח אחראית לבור תוכו וו־טודלות,
כולל טודלות הטתפרסמות תחת
חכותרת. רו*ח לצרכו. ,רו״ח לנוסע
וכו׳ חטוכנות ונלרכות לל־ירי הטלרכוב
חחפאח: דוד טופל ובניו, תל־אכיב,
רחוב אחר־הלם .24 טלפוז פסי ;5013

עורך תבנית:
אחרוז אור
אלט וזמערכת
אריח הרז

חברי המערכת:
ישראל ביבר, ניאח נבי, שייל גיור,
לילי גלילי, דויד הורוביץ, רותי ורד, רוני
ווחר, אברהם חרטוז, אוסהר טאובר, משח
לשם. אביבה סטו, לטוסהינז, שלפה הרז.
חאייר הראשי ז
שמואל ברתור
מנהל מלבדה•.
לורד רפוס:
נהו רוז
אריח אריאל

העתוו הנקרא ביותרבמדינה

עתונאי יכול לשאול את עצמו באופן
קבוע אחת משתי השאלות :״מדוע לפרסם?״
או ״מדוע לא לפרסם?״ אם הוא שואל
את השאלה הראשונה, הוא עתונאי. אם
הוא שואל את השאלה השניה, הוא איננו.
כשלונותיו
המזהירים של מנגנון־ההסב־רה
הישראלי מוכיחים כי אותו כלל חל
גם על תועמלנים. כמעס תמיד אפשר
למצוא סיבות למה לא לפרסם משהו.
כמעט תמיד סיבות אלה גורמות לאסונות
הסברתיים.
הכלל הוא מאד פשוט: אי־אפשר להסתיר
שום דבר לאורך ימים, מחוץ לשטח
הצבאי המצומצם ביותר. מיטב הכוחות
של הטכניקה האנושית מגוייסים במאה
ד.־ 20 בחזית גילוי העובדות — לא רק
המרגלים, עם שפע אביזריהם, אלא גם
העתונאים, הבאים תוך 24 שעות לכל
גקודת־תירפה, והמשתמשים בטלפונים ובמב־רקות
הנושאים את דבריהם תוך שעות
מעטות מסביב לכדור הארץ.
בתנאים אלה, חוק ההגיון הוא: לפרסם.
אם אתה בעצמך מפרסם את העובדה לראשונה,
אתה האיש היכול לבחור במועד המתאים,
בניסוח המתאים. אתה יכול לתאם
איך שה-א את ההגבה הראשונה בהתאם
לצרכיך. ואילו בשעה שאתה מנסה
לשתוק ולהשתיק, אתה נתון לחסדי המקרה:
הצד השני הוא המחלים מתי
לפרסם, איך לפרסם ובאיזו צורה. הוא
הקובע את ההגבה הראשונה. אתה יכול
רק להכחיש ולהתנצל.

דוגמה קלאסית ניתנה החודש על־ידי פרשת
ההריסה בחצי־האי סיני.
אילו ה־דיע צה״ל לפני חודש כי הוא
מבצע הריסה שיטתית של כבישים ורכבות,
וממקש את השטח, כדי למנוע
בעד צבא עויין להתבסם בנוחיות ליד
גבולות הארץ׳ לא היה הדבר מעורר
רושם שלילי מיוחד. העולם היה מבין
שיש בדבר הגיון צבאי שאינו חורג מן
המקיבל, באזור מידברי שאינו מיושב.
מנגנון־ההסברה של ישראל לא עשה ואת.
הדבר שהיה סוד גלוי ברחבי הארץ, הו־עלם
משך כמה שבועות מעיני העולם.
כך באה ההודעה הראשונה והנרגזת מפי
צד אחר לגמרי: היחידות היוגוסלביות של

האו״ם. העולם הבין כי ישראל הקטנה,
שכבר גרמה לטרדות כה רבות, שוב
ביצעה תעלול ילדותי מרגיז ולקתה על
עצמה להפריע לכוחות או״ם, שבאו להשליט
שלום וסדר.
תחת חיפוי ההגבה הזאת, היד, קל לאויבי
ישראל באו״ם ליזום את הזמנתן של
יחידות מצריות לאזור סיני כדי לסלק
את המוקשים ולתקן את הכבישים. מאחר
שקשה לדרוש שהיחידות של או״ם באי־זור
זה יהיו חובבות של מדינה אשר
התנקשה (לדעתן) בחיי אנשיהן, לא יהיה
מי שידרוש מן המצרים לחזור הביתה
אחרי סיום המלאכה.
כך חזרו המצרים לחצי־האי, בעזרתו
האדיבה של מנגנון־ההסברה הישראלי, בשעת
שהדיפלומטים הישראליים מנהלים
מאבק נואש למען פירוז חצי־האי ואי-
החזרת המצרים.

אין לי ספק שמדיניות־ההסברה בכפר־קאסם
תביא לתוצאות דומות.
גם כאן היתה. הרעה הקטנה ביותר פיר־סוס
כל פרטי המעשה למחרת היום. זה
היד, נותן מזון לתעמולת האוייב. אולם
כל אדם נבון בעולם היד, מבין שאם
אמנם קרה מעשר,־זוועה, הרי המדינה הסתייגה
ממנו מיד, הודתה בו בנ ה מלא
ואחזה בכנות באמצעים למניעת מעשים
דומים.
תחת זאת באה הודעה מגומגמת, שהסתירה
את העובדות. גם היא פורסמה
רק תחת לחץ אנשי מפ״ם ואחדות־העבו־דה
בממשלה.
כעבור חודש נוסף, באה בשבוע האחרון
ההודעה השניה של ראש־הממשלר״
שגילתה ע ד טפח, אך ביקשה שוב להסתיר
את ההשתלשלות המפורטת של המאורעות.
אם יצליחו מתנגדי המשפט הפומבי,
תימשך מדיניות זו עד הסוף.
האם חושב מישהו שאפשר להסתיר
את המאורע, אחרי שפרטיו נשלחו למאות
אישים בארץ בפרסומים פנימיים? הדבר
חמור מדי מכדי שיישאר בסוד לאורך
ימים. רק נס הוא שטרם התפרסם בצורה
הרחבה ביותר בעולם. כאשר יגיע רגע
הפירסום הזה, תהיה הגבת העולם שלילית
עד אין ערוך יותר מאשר אילו
פורסם הדבר מיד ובפה מלא.
מכתבים חברים לנשק
כאשר קראתי?ראשונה כי הנכם טבק-
שים להנציח בצורה נאותה את הגיבורים
שנפלו בקרבות סיני, חששתי שמא
במקום להועיל, יפגע הדבר. אד בנטלי
לידי את נליוז האלה, שהוקדש כולו לזכר
הנופלים, הבינותי כי נישתכם לא היתה
גישת עתונאים, כי אם נישת לוחמים
הרוצים לחלוק כבוד אחרון לחבריהם לנשק.
דויד גרנשטין, מיפה
בשמי ובשם המשפחה, הנני מודה לכם
בעד הרשימה שכתבתם והדפסתם על בני
(פגז אלוף) אשר ז״ל.
פישל דרומי, תל־אביב

...וזהו אותו הנוער שכח הרבו להשמיצו
ולתארו כנטול ערכים ואידיאלים. אני חושב
כי גם ביז לוחמי המחתרות ומלחמת
העצמאות, לא היו לעם ישראל בנים יקרים׳
מסורים או מוכשרים יותר מאלה.
טוב עשיתם שהקידשתם את כל כוחכם כדי
לתאר נכונה את דמות הדור הבלתי־מוכר
הזה.
מרים שרון, רנות־גן

שדה הקרב והספינה המדינית
מאמרו של העורר ״כל העם צבא״ (העולם
הוה ) 1000 הוכיח את הדבר שכל אדם
חושב ראה אותו מזה שנים: הצעירים
הגדלים בארץ הזאת חם דינמיים יוחד,

מעשיים יותר ונועזים יותר מהדור הקודם.
את הצלחתם הראו עד כה בשדה
הקיב. חבל סאד שאין הם יכולים נם
להוביל את ספינת המדיניות. יתכן מאד
שהיו כבר מוצאים שפה משותפת עם בני
גילם, המנהיגים כיום את מצרים ואת רוב
העולם הערבי.
אליקים שורק, ירושלים
זה יהיה באמת נורא אם נהיה כמו
אותם יונקרים מפרוסיה׳ ,שידעו תמיד לנצח
בשדה הקרב ולהפסיד את המערכות
הפוליטיות. את זה אפשר למנוע רק על־ידי
העתקת נקודת המוקד במערכת החינוך
שלנו. למשל, לא צריד כל כר להרגיש
את פעולות הגדנ״ע. במקום זאת,
הייתי מוסיף כמה שעות לשבוע להכרת
שכנינו הערביים ולימוד >טפתם, ומכניס
שיעורי־חובה על אזרחות.
אולי אז, בצד התכונות התקיפות וחוש
ההקרבה העצמית, יתברר הנוער שלנו גם
בתבונה פוליטית באותם השטחים החיו־ניים
כל כד לקיומנו.
עדו פישר, חולון

טוהר הנשק
לא הייתי היחיד שהסכים הסכמה מלאה
עם הכתוב במאסר המוקדש ל״דני״
והעולם הוה .) 999 עור לפני שהופיע המאמר
נערכו וויכוחים על נושא זה, של
התנהגות החייל בשעת קרב. בין השאר,
נכתב :״היינו צריכים לכלול בשבועת האמונים
של כל כוחותינו את הפסקה: אני
נשבע לשמור על טוהר הנשק אשר המדינה
מפקידה אותו בידי״.
רצוני להעיר רק כי בפקודת יום מספר
אחד, ליום ההשבעה של צה״ל, ב*,28.6.48
מופיעה הפסקה: יהיו טוהר הנשק והנאמנות
והמסירות לעניני האומה, הדביקות הקנאית
כמוסר הישראלי של ההגנה העברית
עמוד האש ההולך לפני מחנות צבא
ההגנה לישראל. חתום: יעקב דוסטרובסקי,
רטטכ״ל.
זהר פינסלר, רמת-גן
המאמר הנ״ל היה תעודת כבוד לעורר,
לעתו: ולעם היהודי כולו. ויבוא יום —
והוא קרוב — ויכירו נם מתננריכם בזה,
כיוון שהנכם מטלאים תפקיד קדוש: תפקיד
היהודי הנאמן למולדתו ולצדק, נם
לעמים אחרים. מי יודע יותר מאתנו,
המיעוט הערבי, להעריך מה זה צדק!
כשאני קורא את העולם הזה, עוברים
עלי רגשי שמחה וצער כאחר. שטחה לתוכן
המאמרים המשרתים את ענין השלום, ומלנו
למען חיים משוביאים
אור ותקווה
תפים עם העם היהודי בישראל ...ההרגשה,
שאין לסתור אותה, כי כבוד הוא
להיות עם עם אשר יש בתוכו אנשים
המוכנים להקריב עצמם למען הצדק. ואילו
רגש הצער עובר עלי בגלל העובדה שהעולם
הזה לא יוצא בערבית, ומעטים הערבים,
באופן יחסי, היודעים לקרוא עברית.
עלו ; והצליחו, עד מאה ועשרים אלף 1
עבד אל־עזיז זועבי, נצרת

לאן תלד עזה?
יתכן מאד שצדקתם באומרכם כי כיבוש
רצועת עזה נותן בירי ישראל הז־דפנות
היסטורית ליישוב בעיית הפליטים,
וליצירת נשר איתן לקראת שלום מרחבי
(העולם הוה .) 998 על כד איני רוצה
לדון, כי איני מומחה. אולם טא שברור
מעל. לכל ספק, הוא כי רצועת עזה בידינו,
פירושה הטבה ניכרת של מצב הבטחון
שלנו. ואפילו אם איננו חושבים לשקם
את הפליטים, אסור לנו להחזיר את הה־צועה.
כי 24 שעות אחרי שהחייל הישראלי
האחרון יעזב את עזה, יחצו חוליות
פידאיון את הגבול.
שלום אלקיים, באר-שבע
אותם הנופים הבינלאומיים הנוז...כל
לים
מאתנו את פרי הנצחון, שילכו לעזה —
לא זו שלנו, אלא ההיא, של עזאזל!
מנחם שוסטר, רחובות
נם למצרים אין כל זכות ברצועת עזה,
אלא רק לתושבים עצמם, והם זכאים להחליט
על עתידם. הצעה לעדור שם משאל־עם,
אשר היא צודקת ודמוקראטית, תעשה
רושם מצוייז בעולם, ביהוד מפני שהיא
מתנגדת לכל הפרקטיקה של ארצות רודניות
...יתכן שצבא האו״ם ישכון בשני
הצדדים של קווי שביתת־הנשק, ויהווה
חיץ נייטרלי בינינו ובין מצרים. יתכן
שיקימו שם איזה שטח נייטרלי, לתקופת
מעבר, שם ימצאו עבודה פליטים רבים
ואשר בו יעבדו משד הזמן גם יהודים
וערבים ביהד. אמנם איני שר שיר מזמור
לעתיד, אבל טי אינו מנסה לעשות תוכניות
כדי לעזור ליציאה מן הטיצר?
ד״ר ש. שרשבסקי, ירושלים

כלב שמירה
היות והופעת נליון האלף של שבועון
היא בכל זאת מאורע חשוב, הרשו לי
לברד אחכם על השירות הרב אשר אתם

משרתים את העם כולו. לפעמים, רטי
רותח כשאני קורא את מאמרי הביקורת
החריפים שאתם מפרסמים, אבל עתה, כשאני
חושב בדעה צלולה, הגעתי למסקנת
כי לכל חברה, גם לחברה ההגונה ביותר,
דרוש כלב־שמירה, שיטריד את כל העולם,
כל פעם שנראה לו משהו חשוד. תפקיד
חסר־תודה זה, חייבים אתם להטשיד ילכד
לא נם באלה הנליונות הבאים.
ד״ר ז. לוין, תל-זיביב
אני נמצא בחוץ־לארץ למעלה מארבעת
חדשים וכל הזמן הייתי צטא לשמוע על
המתרחש בארץ. עלי לציין שנהניתי מאד
מקריאת העולם הזה. הגשתם בו את שלל
העובדות, ונוסף לכר הוספתם את האינטרפרטציה
שלכם בנדון, דבר שהוסיף ל•
מאד להבין את רקע המאורעות ו הלר
הרוח. בנלל זה, היתה לי אפשרות, בהיר
תי באנגליה, להרגיש כאילו אני נמצא
בארץ. אמנם לא הצלחתם לרפאני עדייו
מרנשות הנחיתות שיש לי בגלל שהית
עלי לשבת כאן, כשחברי נלחמים...
יעקב כץ, להקת הנח״ל לשעבר, לונדון

אל ראש ההר
חקירותיהם של אנשי המדע במינזר קט־דינה
(העולם הזה ) 1000 אינן יכולות
לקבוע סופית אם אמנם עברו ררך שם
בני ישראל בצאתם ממצרים, או לא. כי
כל מה שהם יוכלו להסתמך עליו זה כמת
רמזי־רמזים ושרידים מפוקפקים, שנותרי
בשממה לאחר 2000 שנה. ובאותה מידת
שפרופסור מזר יפרש את התגליות כהוכחה
לדעתו הוא, הרי יימצאו עשרות
מדענים אחרים, שיפרשו אותן אחרת. על
כן, מוטב שיודו כולם כי הר סיני הוא
הר טיסתורי, אי־שם בלב השממה, ואשר
מפאת קדושתו לא יוכל איש לגלותו.
פנחס כהנא, יזבריר׳
יא אנשי מדע ...מה עשיתם לי? הנח.
העפלה׳ והגעתי עד לראש ההר, בהיותי
בטוח כי זהו הר סיני. ועתה אתם באים

היפשתי שרידים של עגל הזהב ולא
מצאתי. אבל לעומת זאת, מצאתי התרו•
טמות־רוח עילאית, על אותה פיסנה. ית־כז
ני זה איננו הר סיני, אבי א י• יי
כל ספק כי רוח אלוקים מרחפת מעל
פיסנתו ומשרה באים חייי ת־חי׳ם י אה ״ ;
הזולת. שם המקום להפגיש את עבד
אל-נאצר ואת דויד בז־גוריוו...
תנחום שוורץ, תל־אב־נ
לוועידודהפיסנה?
אמנם כל הרומנטיקה סביב הבתולה וח־עצמות
היבשות של הטינזר היא יפה מאד,
אך האמת היא מרה יותר ולובשת אח
דמותו של אותו החי־המת, המחכה בחצר
המנזר ליום שבו יוכל למות ממש. על
כז חובה היא כי ישראל — בשם ״יי־נוישות
— תישאר בחלק זה של העולם׳
על מנת להביא קידמה, תברואה ומושגי
חיים לכל אותם החיים־הטתים.

סניטרים ורופאים
נסיונה של ההסתדרות לקרב את האקדמאים
אליה (העולם הוה ) 1000 נדון
מלכתחילה לכשלון. כי הוא איננו נובע
טתוד הכרה בדרישותיהם העקרוניות של
תכסיס פוליטי
אלא מתור
האקדמאים,
שקוף. אין כל ספק כי בהזדמנות הראשונה
שהאקדמאים יעמדו שוב על זכויותיהם,
שוב תתייצב ההסתדרות מולם. בי
בשום אופן שמנהלי עבודה
לא יתכן
ישלטו על מהנדסים או שסניטרים יהיו
שווים לרופאים!
ד. פרלמוטר, יזיפיז

הצעת שיקום
מזה שנים שאני פונה לבל המוסדות לשי קום.
והנה לבסוף, הסכים משרד התחבורה,
בלחץ משרר המשטרה והמחלקה לעזרח
סוציאלית של עיריית תל-אביב, להקצות
לי מקום שבו אונל להקים דוכן למכירת
פלאפל. פתרון נאה באמת.
אבל כשהלכתי לראות את המקום המוסירבתי
לקבלו.
צע, חשכו עיני.כמובן,
לעמוד כל היום
כי שם הייתי יכול
ולמות מרעב, לפני שמישהו היה ניגש
לקנות מנה אחת של פלאפל. מיר קיבלתי
מכתבים מכמה מוסדות, המשחוטטים כיצד
העזתי לדחות את ההצעה ״הקונסטרוקטיבית״
.ואילו המדור לשיקום של העיריח
נתן לי אישור רשמי כי המקום המוצע
אינו יכול לפתור את בעייתי.
האם אתם חושבים שזה עזר? לא ולא.
כולם מביטים עלי כעל סתם טרדן. יתכז
שאני באמת טרדן; יתכן שהייתי צריד
לעזוב את העולם ולתת קצת מנוחה לאדונים
אשר צריכים לטפל בי.
פליקס לוי, י 9ו

נ מ לו ל מ ען ח ח• המולדת
בגליון זה נעשה נסיון שני לתרום תרומה להנצחת זכרם של יקירי העם, חללי
הסיבוב השני. העולם הזה פונה אליך שוב בבקשה: עזור בהמשכת מילוי תפקיד
זה, בהנצחת זכר שאר הנופלים.
שלח לנו מייד את תמונת חברך או בן־משפחתך, שמסר את חייו בשדה־הקרב,
ואת תולדותיו. אם אתה יכול: התקשר נא עם המערכת כדי לאפשר שיחה אישית.
במיוחד מופנית קריאה זו לאנשי המשקים, ששיכלו את חבריהם במלחמה: אנא,
בקשו את׳ נציגיכם, המזדמנים העירה, להתקשר עמנו.

(ראה שער)
ךכריתהחדשה של הנוצרים מספרת
( | על אחד המא. רעות הדרמתיים ביותר
בתולדות האנושות: משפטו של ישו איש־נצרת.
לפי סיפור זה, לא רצה הנציב הרומאי,
פונטיום פילטוס, לדון את ישו היהודי
למיתה, אך נעתר לבקשת ההמון .״וירא
פילטוס כי לא יכול להם, אך עוד תוסיף
המהומה, ויקח מים וירחץ את ידיו לעיני
העם, ויאמר: נקי אנוכי מדם הצדיק הזה,
ראו אתם.״
היתר. זאת בלי ספק דרך פשוטה וזולה
מאד לצאת ידי חובה כלפי המצפון. לא
היה דרוש אלא מעט מים בקערה. הוא
פעל בהתאם להוראה התנ״כית, כי זקני
העדה ירחצו את ידיהם בה מצא חלל על
אדמתם, יאמרו ״ידינו לא שפכו את הדם
הזה.״

כימים האחרונים, יש לי הרגשה
שכולגו דוסים קצת לנציב הזה.
אני מתכוון לפרשת כפר־קאסם.
אני מתכוון לכל אותם שהרימו
את קודם, מי כשיר ומי כמאמר,
כדי למחות נגד מעשה־הזוועה.
רחצנו את ידינו. הכרזנו בקול גדול,
ובהתרגשות רבה: נקיים אנחנו מן הדם
הזה, ראו אתם.
גם זאת היתר. דרך זולה. אולם האם
יצאנו מידי חובה?

ך * שבועאסר לי אחד החברים, בן
( | משק מעמק־יזרעאל :״אני מקנא בכל
ז..״ש׳ם האלה שהזזרגשו למחרת המעשה.
הם התרגשו מפני שלא העלו מעולם על
דעתם כי בני העם הזד. מס, גלים לבצע
משהו כל כך נורא. הם חשבו כי הנוער
שלנו שוגה מכל נוער אחר, וכי לנו לא
יכול לקחת מה שקרה לאחרים. אולם אני
שייך לנוער זר. ואני יודע שאנחנו מסוגלים
לדבר כזה. לכן לא י מל תי להתרגש מפרשת
כפר־קאסם.״
ברגע הראשון רציתי לענות לו בחריפות,
אך לפתע נראה לי שהוא צ 1דק. פרשת כסר־קאסם
לא התהילה בנובמבר 6כ . 19 היא
התהילה לפני הרבה׳ הרבה שנים. ומי ששתק
עד נובמבר 6צ , 19 יש ספק אם זכאי הוא
להרים את קולו וליד! ת סלעים של קיטרוג
במחוללי זוועת כפר־קאסם.
היתד, דיר־יאסין של אג״ל. היו גם דיו״
יאסינים של ההגנה. דיר־יאסינים גחלים,
ודיר־יאסינים קטנים. היו אנשים שכתבו על
כך ספרים, שהעידו עדות של עדי־ראייה.
איש לא רצה לשמוע. הטביעו אותם בים
של השמצות. אמרו שהם משמיצים את
שמו הטוב של הגוער העברי, שהנוער העברי
אינו מסוגל לדברים כאלה. הציניקאים
אמרו שאם אמנם היה במלחמת תש״ח מקרה
אחד או שניים שלא היו צריכים לקרות,
אסור לדבר על כך.

תוך הסכמה כללית נפרשה
שמיכה עכה של השתקה עד כל
הצד הזד, שד מטכע המלחמה.
נמנע הויכוח. תחת לט&ל כסימנים
הראשונים של המחלה, העמידו
הכל פנים כי אינה קיימת כלל.
וכך ניתן לה להתפתח.
מיטב אנשי המצפון נתנו את ידם לקשר
הזה. הבה ישאלו את עצמם היום: האם
זכאים הם להרים את קולם נגד הנוער שגדל
בשנים אלה, אחרי שהם לא עשו דבר כדי
ל חנן את נפשו מפני מחלה זו? האם אין
הם שותפים־לפני־מעשה? האם לא היו צריכים
להעמיד גם אותם למשפט?
האם מותר להם לרח,ץ את ידיהם במים
ולאמר: נקיים אנחנו מן הדם הזה?

* * יהקרהככפר -קאפמז עד עצם
] /היו ם הזה לא פורסמה על כך שום
הודעה. מוסמכת מלאה. .הקורא הרגיל יכול
רק לנחש לעצמו את הקוים הכלליים של
התמונה.

כחמשה שבועות אחרי המאורע קם ראש־הממשלה
בכנסת, כתוצאה מהפעלת לחץ
ציב רי עצום, והודיע כי כמה מאנשי משמר־הגבול
מילאו פקודה בלתי־חוקית, וכי כתוצאה
מכך נהרגו אנשים חפים־מפשע מבני
המעוט הערבי, ביניהם גברים, נשים וילדים,
שחזרו לתומם הביתה בגמר יום־עבודה. האשמים
יועמדו לדין צבאי.
איני מרחם על האשמים. אני מנסה לחדור
לתוך נפשם של אנשים המם, גלים
״למלא פקודה בלתי־חוקית״ שכתוצאה ממנה
נהרגים ״גברים, נשים וילדים״ .אני
מנסה, ואיני מסוגל. לא כל אחד מסוגל לכך.
על כן, שום דבר המטיל אור על רקע
המעשה, אינו יכול להקל על האשמה
הנוראה של מבצעי המעשה עצמו. בכל זאת
מתעוררת כמה שאלות — שאלות הנוגעות
לכולנו׳ וגם לאותם הרוחצים את ידם במים.

מה זאת ״פקודה כלתי־חוקית״?

רק על פי מושכל־ראשון זה, הידוע
היטב לכל אדם שהיה אי־פעם בחייו חייל,
נוכל להבין את הסכנות המיוחדות הצפויות
לנו, סכנות הנובעות מתנאי חיינו.
אנחנו עם לוחם. המלחמה הפכה לחלק
בלתי־נפרד של חיינו. לא נתווכח הפעם מה
גרם לכך, ומי אשם בכך, ואם הדבר יכול
להיות אחרת. העובדה היא כי הדבר הוא
כך, היה כך במשך שנים רבות, וכנראה
גם יישאר כך במשך שנים רבות.
מי האוייב במלחמה זו? לאנשים רבים
יש על כך תשובה מפורטת :״עבד אל־נאצר״,
או ״ממשלות ערב״ ,״הריאקציה הערבית״,
או ״האפנדים״ ,או ״מצריים״ .א לם אלה
הגדרות מופשטות, לצורכי ויכוח מופש5ז
ונמלץ. בחיי יום־יום נתקבלה מזמן הגדרה
פשוטה :״הערבים״.

המלים ״האוייב״ ו״הערבים״ היו
זה מכבר למלים נרדפות, שאפשר

אביו מדבר עם הערבי. בשכונות מעורבות
ראה ילדים ערביים משחקים.
אולם הנער החדש, בן המדינה, לא ראה
את כל אלה. כשהוא מדבר על ערבי, אין
הוא רואה לפניו אדם של בשר ודם, אדם
הצוחק כמוהו ובוכה כמוהו, אדם האוהב
את עמו ומולדתו כמוהו, יצור חי שנברא
בצלם. הוא רואה לנגד עיני רוחו רק דמות
מופשטת, רעה ורצחנית.

אלה הם רשמי ילדות, שאולי לא
יימחקו לעורם. רשמים העתידים
ליצור את. דמותו של עם חדש,
אם לא יקומו גדולי הדור נגד תהליך
נורא זה בעוד מועד.

די לחנך את הנער, יש לחנך
^ ה. רים׳ את הגננת, את המורה, את
המדריך ואת המם־כף. כל אלה, יחד עם
הרחוב והשכונה, הספר והעתון, מעצבים את
דמותו של האדם. פרט למקרים מיוחדים
ונדירים של הורים ומורים בעלי רמה רוחנית
מיוחדת, אין אף לאחד מהם תשובה לשאלות
הפש טות שהילד חייב לשאלן.
למה הערבים לוחמים בנו? האם אנחנו
צריכים להרוג את הערבים?
הגננות והמורות, החייבות לענות על
שאלות כאלה, הן ברובן צעירות שאינן
מסוגלות להמציא בעצמן את ד,תשוב. ת .הן
אינן מעלות על דעתן מה נוראה האחריות
הרובצת עליהן בשטח זה, ושהן עלולות
לזרוע את זרע הפורענות לנאשמי־המחר
במשפטי כפרי־קאסם. הן זקוקות להדרכה.

מעולם לא עלה על דעתו של
משרד-החינוך לספק תשובה בזאת.
מצבם של המדריך והמם־כף דומה. מ סר״
המלחמה הוא מושג מופשט, שגובש באיטיות
מכאיבה במשך דורות ארוכים של
מלחמות. בקורס המם־כפים, שהיתר, לי הזכות
לעבור אותו, לא שמעתי מילה על כך.
לא אמרו לי מה מ תר ומה אסור, ומדוע.

זהו תפקידו של מטכ״ל, תפקיד
שיש לשכץ אותו כתקן הצבא
ובעולמו הרוחני.
אולם חשוב עוד יותר הוא חינוך הרחוב.
זהו תפקידם של אנשי״הרוח, של העתונאים,
של הפוליטיקאים ושל הס! סרים. אם יקדישו
לו מעט תשומת־לב, יתכן ויוכלו, לחסוך
לעצמם את הרגעים העגומים בהם יצטרכו
לכתוב מאמרים ושירי־הספד על פרשות
כפרי־קאסם.

האס אי־פעם נאמר לצעיר עברי
במדים מתי פקודה חוקית הופכת
בלתי־חוקית?
האם אי־פעם נאמר לצעיר עברי במדים,
בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, בסגנונו
החד והחותך של משה בן־עמרם, מה מותר
ומה אסור?

ך* רשת כפר־קאסם אינה מחלה. היא
^ רק סימפטום של מחלה. לא נרפא אותה
אם לא נהיה כנים מאד כלפי עצמנו, אם
לא יהיו לנו האומץ היסודי לקבוע דיאגנוזה
נכונה.
קודם כל, נודה נא בפה מלא: איננו
טובים יותר מאחרים. דברים הקורים לעמים
אחרים, יכולים לקרות גם לנו. סכנות הצפ
יות לנוער אחר, צפויות גם לנוער זה.

הפיתוי המתמיד לוותר על טוהר
הנשק, פיתוי האורב ללא הרף
לכל אדם המחזיק בידיו את הנשק
ושיש ביכולתו לקפח חיי אדם
בלחיצה קלה של האצבע, פיתוי
זה אינו זר גם ללבו של הצעיר
העברי.

להחליפן זו בזו כראות העין.
הרדיו מודיע כי ״ערבים רצחו
אמ ש בבית מדברים על ״לדפוק
את הערבים״ ועל ״הערכים
ישמידו אותנו״ .המם־כף בתרגיל
אומר :״הערבים התבצרו בגבעה
ההיא״ ,ובשיעור הכידונים :״הערכי
זוחל פ ה ...הערבי רץ שם״...

ך* אווירה הזאת גדל נוער. ההורים
המדברים בבית על ״הערבים -אינם
מרגישים כי בנם, בן השנתיים, מקשיב
ומתרשם. כעבור זמן־מה ש מע הנער קטעי
חדשות מן הרדיו, וגם שם ר״יא שומע על
תעלולי הערבים. האמא מפחידה אותו שהערבים
יקחו א תו אם לא יאכל את ארוחת-
הצהריים. הגננת בגן מדברת על גבורת
הדוד החייל, ההורג את הערבים, והמורה
בכיתה א׳ חוזרת על סברה זו ברוב המכריע
של המקרים.
הנער הזד, לא ראה מימין ערבי חי. אחיו
הגדול ראה ערבים מסתובבים ברחובות תל־אביב
ובחוצות המושבה. הוא ראה את

* שנו ויכוח על פומביות המשפט נגד
׳ נאשמי כפר־קאסם. למתנגדים יש נימוקים
חשובים ונכונים. עד כד, לא זכתה הפרשה,
משום מה, לפרסומת הרחבה ביותר מעבר
לגבול. אם יב או עדויות חיות במקום ההודעות
היבשות, אם יעלו ילדים על דוכן
העדים ויספרו את הדברים הנוראים שראו
בעיניהם, יהיה זד, דבר שונה. חומר ממאיר
יסופק לאוייבי ישראל, חומר שיעמיק
את השנאה.

זה נכון -אם חושבים׳על חוץ־
לארץ. זה מאד לא נכון אס חושבים
על הארץ.
משפט פומבי כזה־ יהיה חוויה נוראה לעם
כולו. לעם שהוא יורש לדורות של רדיפות
ומעשי־זוועה, תהיה זאת חוויה נוראה שבעתיים.
אולם העם חייב לעבור את הזעזוע
הנפשי הזד, כדי לעמוד על גודל הסכנה,
וכדי להתעורר לפעולה נגדית אמיתית.

לא די לרחוץ את הידיים ולהכריז
:״ידינו לא שפכו את הדם
הזה!״ חייבים אנחנו להשתמש
בידיים אלה כדי להקים סייג לרוח
דורנו, כדי להקים עולם רוחני
שיהיה ראוי לקרבנם של
אותם המוטלים כיום חסרי חיים
בבתי־הקכרות של שלח ובארי.

ת צפי ת

במרעה

וכל הזכויות שם ורות*

קצב הנסיגה של יחידות צח״ל מסיני יואט באופן בולט.

לטוות׳ ( 3ה! מויס שחאס! שילד יסכים??ושור את ה סוו ר״.טינה בו־וטדר מקף
יותר של בעיית הגבולות עם מצרים, לא נראה עדיי! כל סיס! ני הצבא הנוצרי לא
.יורשה לחוור במלוא עוצמתו לבסיטיו הקודמים, עד לגבול ישראן, ללא כל
התחייבות מ! אש שישמור עי הן^ם כצידוק מוסרי ומעשי לקו זה, תביא ישראל
את התקם ת הפידאיון המתזז 121 רת ׳,המעלות שוב את בע״ת ההתגוננות ספני
תוקפנות מצרית.
הקו המנחה במדיניות הישראלית, שממנו נובעת העמדה הנוקשה יותר כלפי
או׳־ם, הוא שהמצב הבינלאומי השתנת !;נוידה מכרעת ואי! עוד חשש להתערבות
מ היינת ש? מעצמות זרות במרחב.

• משלחת ישראל באו״ם תפסיק לתבוע כתוקף הסדר של
שלום־קכע כולל עם ארצות ערב, ותסת״ק כדרישה למתן
ערבויות כי תופסק התוקפנות הערבית המתמדת נגד גבולות
הסכמישכיתת ״ הנשק. הסיבה העיקרית: החשש כי כל שלום שיושג עתה
יושפע במיזה מכרעת על־ידי גי שתם הפוו־עובית של האמריקאים ושל

מדינות אסיה.

• אחד הסיכסובים המרחביים החריפים ביותר יגיע לקיצו.
לאחר כמעט שנה של מלחמת־סחתו ת רוי״ת דמים, תמצא בעיית קפריסין את
פתרונה. הקווים הרחבים של הצעת־הפתרון :״האי ׳יוכרז כמדינה ריבונית
במסגרת חבר העמים הבריטי, תחת ממשלת קואליציה בה יחוו ה תושבים
חיווניייז רוב, ו אילו המיעוט התורכי ייו וזעם הפריץ
או הכל ב
אחת הבדיחות היהודיות הנושנות ביותר
מספרת על היהודי שקיבל על עצמו,
תמורת תשלום מתלאים, ללמד תוך שנ תיים
את כלבו של הפריץ לקרוא. כש שאלה
אותו אשתו הנפחדת כיצד ייחלץ
מן הצרה, השיב היהודי בחיוך . :א ת
יודעת מה יכול לקרות תוך שנתיים? או
שהפריץ ימות, או שהכלב ימות!*
הקו המדיני של ישראל היה מבוסם,
השב, ע ,על הסיפור הזד״ ישראל התחייבה
להיסוג מכל חצי־האי סיני, לא הוציאה
במפורש מכלל הסכמתה אפילו את
רצועת־עזה ומיצר טיראן. אולם לשום אדם
בישראל לא היה חשק רב למלא אחרי
ההתחייבויות. .
היה ברור כי בכל מקרה יהיה צורך
להיסוג מן השטח העיקרי של תצי־האי.
אולם פה ושם עוד התה קיימת התקווה
להחזיק בקו־הגנה נוח מעבר לגבול, לם־

חרע< 1ת צבר

צג בה על־יזי מספר יחסי של שרים.
למעשה, ניתנה כבר הסכמת ימן להצעה
זו ורק תורכיה מתנגדת לה ע!יי.1

• קייב* ת תקוות לשיפור מה
כיחסי ארצות 4הכרית•ישראל.
תקוות אלה מב.ם״ות על הרוב הדימוק־ראטי
בשני בתי הנבחרים של ארצות־חבוית,
אשר מלבד היותו פרו־ציוני במסורתו,
יתנגד למדיניותם של הנשיא
ז הממשלה הריפובליקאיים.

• ישראל מעוניינת להביא
כחקדם לקשירת קשרים דיפלו־מנויים
עם גרמניה המערבית.
כ? הסימנים ׳מעידים כי מדינה וו תתפוס
בעתיד הקרוב ביותר מקום מרכזי בס!
נ־ות הבינלאומית !נשיא ההסתדרות ה־ציונית,
ד-ר נחום גולמו! ,יצא וושבוע
לגרמניה, כדי להניח סופית את היסוד
להח לפת נציגים דיפלומטיים בין ירושלים

זבי!,

• צפויים גילויי ידידות מצד
ממשלת פ,ילין כלפי ישראל. גי־

״הכנסת עומדת דום לזכרם של...״

ע ן!-וא צעיק! מתון נז..מ!וו* של
ממשלו! חלדיסלב גומולקת לה.כיח לעו־מחבבת
אותן במיוחד יופו לצי?ויי ידידות פולניים. כבר עתה, נהנית ישראל
מיחס מיוחו בשסחים שונים, ואילו בעתיד הקו וב ייחתמו הסכמי־מסחר שונים
בין פולניה וישראל.

פ,שח שרת יצא שוב לשליחות־הסכרה כתוץ־לארץ.

בעו ׳כתו של משה שרת — בקיקר בגלל ה!ונגד!תם של אנשי דבר — יוטל
ע? 1אש ה*ומ״1?1ו?שעבו לה! ע י׳ ע י כפ*י תושבי ומ,ח נ׳ סד• נ! ת * 10 יקה הצפונית
וחדו ומי!( .ש! ת נוטה יותר ל״צל תפקיד זה מלעווך עתון מפ-גתי.

• מפא״י תנצל את הזעזועים העוברים על העולם הקומונ
יסטיפרילשאתלמתקפהעל מג! ״ש. מטותח של התקפה זו תחיה
בע קר?הטיח את. ו**.ת חברי 11*10110ת ט״!וו/ 1ה ש? המפלגה היזיבה בקשר
למדיניות השכר ולשאר הבעיות האישיות של הפוטל הישראלי.

• מפא ״י תפלוש לשטח הזכיון הפוליטי של המפלגות
חרתיות. מתון חשש שהדתיים ימשיכו להרחיב את תחום השפעתם, בעיקר
בין העו/ים החרשים המג עים ארצה, ת פזר טפא־י 0כ!מ כטף נ כ! ים לה.שת
שירותיס דתייס בישוב׳ העולים, כגון בניית מקטאות, בתי כנסת, עריכת הרצאות
תורני,ת וחלוקת תשמישי קדושה.
• תהיינה עוד הגבלות כתנועת המכוניות. טרם הוחלט סדפית
זול הורן שיע 1לנקום בה. כדי לקצץ את !!צ יכה׳ בוללב א,לס ברור כבר עתה
ני הק נזוציס שנטשו על־׳ידי -הנהגת ההגבלות הנוכחיות אינם מספיקים, נובח
מלאי הדלק, הקיזן הנמצא ברשות הממשלה.

• חילוקי הדעות כקרב מנהיגות מפלגת חציונים־הבלליים,
יגיעו לממדים ציבוריים רחבים כיותר. חלוקת המנדטים לוועידות
ר!ספ,גה שנעשתה עד נת לרוב לפי הסכם — תוכרע הפעם רק לאחר מערכת בחירות
פנימית מרה, בין סיעת רוקוז־אדיאב לבין סיעת סרלין.

• כימים הקרובים, ייעשו נסיונות חדשים לחיסולה השקט
של פרשת עמוס בך גוריון. במקור. זה, יבסל סגן המפקח הכללי של
המשטרה את תביעת. נגד שורת המתגדבים, ביטול שילחה הודעה על מסירת
בירור העניין בפני בוררים, כדוגמת ביטול תביעתו שד ח*כ יצחק רפאל
נגד פרופסור ישעיהו,לי׳יבוביץ.

צפויה התייקרות ניכרת של חלב ותוצרת חלב.

תניע פד נדי סג־יז״ פ־ וסח לליטר של חלב מפוסטר.

עוד לפני כן התעורר לפעולה עורו״
הדין מרדכי שטיין, לוחם וותיק לשלום
עם הערבים. שטיין הדפים במכונודהרפום
הפרטית שלו כרוז בו תיאר את פרטי
המעשה, דרש מן העירית להדביקו על
ל חות־המודעות. העיריה סירבה. כא&ר פנה
שטיין אל יהודה נדיבי, מזכיר העיר, דרש
להדביק את הכרוז או לסרב בכתב, פסק
נדיבי סופית. :לא נדביק ולא נאשר זאת
בכתב. אתה יכול לתבוע אותנו למשפט
אם אתה רוצה!״
שטיין, בלווית כמה מנאמניו — ביניהם
סרבן־המלחמה הצעיר אמנון זכרוני —
הדביק את הכרוזים בעצמו. המשטרה גיר־דה
אותם מן הקירות.
השב ע, יצאו כמד, מחבריו הצעירים של
שטיין להפיץ את. הכרנז באסיפת־עם שנערכה
מטעם תנועת־ד-וירות גגד פינוי סיני.
אחד מהם, אזרח־העולם־לשעבר שלום
זמיר, הוכר -נחבט בפניו, נחבל קשר-
נזקק לטיפול רפואי.
יד הפידאיון. בינריים באה הגבה
בצורה •לגמרי אחרת. בתל־מונד פיצצו פי־דאיון
בית על יושביו, הרגו אדם אחד,
פצע! את אשתו ובנו. הודיעה התחנה
הקאהירית מאות אל־ערב, בתרועת נצהון:
.נקמה על פרשת כפר־קאסם!*

מה קרה בכפר־ קאשם?

?ם את אי מלותה במדיניות מוסקבה. ,מת מהמדינות אשר אין ברית־המזעצות

הודעה מקיפה יותר. אך לא מלאה, על
הפרשה. אחריי מאבק המור מאטורי־הקל־עים,
נכנעו כל הסיעות לדרישת מפא״י
ונמנע! מויכוח. תחת זאת הביע יוסף
שפרינצק בכמה משפטים, בשם כל הסיעות,
את רגשי הסלידה של הבית.
כשקמו חברי הכנסת על רגליהם, לאות
אבל על קרבנות מעשה־הזוועד״ והתפזרו
איש איש לעסקיו, לא תם המאבק במוסד
זד -בחדרי־חדרים נמשכה המלחמה על פומביות
המשפט הצבאי נגד הנאשמים, כאשר
בראש דורשי־דפומביות התייצב מ״ב הם־
רוגרסיבים גרשום שוקן. ,ע. רך הארץ, שפעל
באופן עצמאי.
לא כן, לא לא. גם מחוץ לכתלי
הבית נמשך המאבק קבוצה גדולה של
אישי־ציבור הגישה בקשה למימשל הצבאי,
דרשה רשיון לערוך בכפר הנפגע
ביקור תנחומים וחקירה. הבקשה נדחתר.
עתה שוקלים *יוזמים את האפשרות לפנות
לבית הדין הגב ה?צדק, לבקש צר
על־תנאי נגד המושל.

ההתייקרות

של בקו אל־עריש—אבו־עגילה—קוסיימד—,
ראס־אל־נקב, ולהחזיק באותה שעה גם באייר
א־טור ושארם־אל־שייך, החולש על הכניסה
למפרץ אילת.
אוריינטציה על נסים. איך עושים
את זריז לא היתד. שום ת, בנית ברורה.
בהעדר קו מדיני ברור לפתרון ממשי,
הכלל היה פשוט להרתיח זמן.
כל יום, כל שעה יכלה להיות חשובה.
בשטח המדיני, תמיד יכול לקרות נם.
יכולה להתחולל לפתע הפיכה במצריים,
המצב הבינלאומי לאורך מסך־הברזל יכול
להשתנות, יכול לקרות משהו שיסיח את
דעת העולם לחזית אחרת.
אימרה אנגלית אומרת כי. הזמן הוא
כסף* .במדיניות, לפעמים. ,הזמן הוא ז שטח ט י .
בולגאנין אמריקאי. השבוע לא היה
כל סימן לנס כזה. פה ושם נרכשה מעם
אהדה בחוגי הממשלות של אירופה המערבית,
אולם הדבר היד. חסר חשיבות.
באמריקה* נתמנה תת־שר חדש ומתקדם יו תר
במשרד־החוץ* שהיה בעבר אוהו הציונות
. .אולם גם י כריסטיאן הרסר לא
שינה את העמדה האמריקאית. העיר היד
בן־גוריון. :איני יודע מה יביא הרסו. אני
יודע ר ק שקודמו, הרברט הובר, היה זד
בולגאנין של אמריקד״-
בינתיים עברו הימים. חילות־החלוץ של
כוחות־האו*ם היוגוסלביים עודי היו ר חוקים
מגבול ישראל.

פר שת כפר־קאסם
מלחמת בגי אור
במשך כל השבוע נמשכה המלחמה הגלויה
והנסתרת מסביב -לפרשת כפר־קאסם,
שאפשר היה לכנותה־.מלחמת בנייאור בב־ני־חושך
-.כמו קרחון, נראה רק חלק קטן
של המאבק מעל לפני המים. החלק העיקרי
היה חבוי מן המבט השטחי.
נכנסת אמנם נאלץ ראש־המפשלה למסור

מד. קרה בכפרים כפר־קאסם, טירה וטייבה,
שכתוצאה מפנו נהרגו 49 איש ונפצעו 13
נוספים, ביניהם גברים, נשים וילדים?
מזה שנים אחדות, הוטל בכפרי המשולש
הערביים עוצר־לילד, הה? משער 11 .בלילך-
ביום ב׳ ,ה־ 29 בא קטובר, יום הת.זלת
מבצע סיני, החליטו מוסדות ד,בטחון על
הקו מת שעת העוצר לשער 5 ,אחר־הצתרים.
עוצר זד. היה נחוץ, לדברי ראש־הממשלר-
לשם שמירת חיי הכפריים.
לא ברור מדוע אי־אפשר היד. להודיע לכפריים
על שעת העוצר תחדשד. בעוד מועד.
עובדה אתת שאינה מוטלת בספק: ההודעה
בכפרים נמסרה בא! תו יום בין השעות 4.30
ו־ 4.45 אחרי־הצהרייק
אם אמנם היה הכרח במסירת ההודעה
ב ש,ה כה מאוחרת, הרי האופן שבו נמכרה
היה מוזר ביותר.
״עכשיו רבע לחמש ג ״ מפר מירד-
למ׳*ע, נמסרה ההודעה סמוך לקועה 4-45
אחר־הגהרים. בשעה זו נכנס לכנר בג׳ים
קצין 1אתו שדושה שוטרים ממשמר הגבול.
במבוא הכפר עצר הקצין את הג׳יס, רמז
ל ע!/י שעבר במקום, להתקר* אליו, הורד.
לו להודיע לאנשי הצפר מ מהיום מתחיל
העוצר בשעה ,5ומי שיימצא מחת לביתו
לאחר שעה זאת — יירר -בסיימו את
ההודעה, הביס הקצין אל שעון־היד שלו
ואמר. :עכשיו רבע לתמש*,
״האם אפשר להודיע לכולם במשך רבע
לועד?.״ שאל הערבי,
הקצין עגה. :סתום את פיך!״
אחר־בך התניע את הג׳יק המשיך את דרכו
אל מרכז הכפר והודיע על הקדמת שעון
העוצר לעוברים ושבים, וכן ליושבים בבתי״

מקפד-
״ אמצעים אמרים להודעה על העוצר, כמו
הכרזה ברמקול או סירסום מודעות סומביות,
לא ה פעלו. אך עד כפר היו ו*ושבי סירה
שקודים למלא את הפקודה — על כך אפשר
ללמוד פן העובדה שכל הפועלים אשר ענת

בשדות בסביבת הכפר הספיקו להגיע אל
ביתם..לפגי השעה
יצא מכלל זה רק נימי־ עבד אל־ג׳אבר
שולסן* שומר ישיש, בן למעלה נד 60 שנה;
הוא שמר על מטעי קני־הסוכר, הרחוקים
למדי מן הכפר. בגלל גילו, לא היה ביכולתו
לרוץ במהירות מספקת אל ביתו, תוך הרגעים
שהוקצבו לו. כשהתקרב אל הכפר עלי רגליו
הזקנות, ירו בו השוטרים ללא אזהרה מוקדמת•
״אני מתושבי טירה!* צעק אליהם
הזקן ,״והנה תע דת־הזהות שלי!~
שנים י מן השוטרים ניגשו אליו וירו בו.
השומר נפיל חלל.
נעריצאלקגותסיגריות. בכפר
טייבה הוכרזה שעת העוצר באותו אופן
עצמו. התישבים הזדרזו להתכנס בבתיהם.
לא זה הדרך
אולם משפחת ג׳אבר. שלא יצאה א־תו ערב
למרונ אנשים חפים מפשע, אין דרך רעה מזו. מכאן מתחילה
מי־ת .£לא יריית כלל עי* דוע־צר. בי״ דה 6
ההידרדרות.
נורח אבי המש״חה לדעת כי הסייריית
סי שמתחיל כן, מופו להניע לשוד אדמותיהם של אזרחים.
בד״יסתי אזלו. היא שלח את בוי. מ״יייד
וזה דבר מאד מאד הרה סכנות.
לאייל ג׳אבר, בן ה־ , 14 להביא לו חפיסה
כי מי שמתחיל. לשדוד אדמות, סופו שישלח את ידו ברצוש
חדשה.
לא לו. ונם זה דבר מסוכן.
היער נתקל בצאתו בשני שיתריס. תישהי
ני השולח׳ידו ברכוש לא לו, עלול בבוקר לא עבות לשלול
דיי״־ מיי״ייח, בי י״מעי את רש־״ריס מתאת
זכויות האזרח מאזרחים, והרי זה עוול בלפי הדמוקרטיה,
ווכחים ביניהם, אם באמת צריר להרוג נער
ועוול המוליך להידרדרות.
רך בשנים. אולם אחד מן השנים עמד על
כך שיש להרג־ ,והדבר ב־צע בו במקום.
.כי השולל את זכויות האזרח מחלק מהאזרחים, עלול לשלול
אותן גם מחלקים אחרים, וסופו להוציא חוקי חירום.
לאחר שעה ארוכה, כשראתה האם כי
והמוציא ח קי חירום, מסרגל ללא ניד עפעף לגזור
הוער י אינו חוזר לביתו, יצאה לחפשו.
על חופש הדיבור. וגם זה סימפטום מדכא.
בחשית הערב. ש־רדה בינתיים. היא נתקלה
בגיויה. מבלי לדעת כי־ בנה היא זה, דפקה
כי הגוזר כליה על חופש הדיבור, חזקה סליו שגם מהפלייו),
על דלתם של שכיים וביקשה כי יצאו
סילופים וכזב לא יירתע. וזוהי תחילת הקא, כי מפיח הכזבים
לראות מיהו. משראתה לאור המנורה את
והמפלה בין דם לדם סופו להקים ולבצר שלמון לא טהור.
גוויית ילדה, יצאה כמעט מדעתה. היא החלה
הוא אשר אמרנו: המתחיריברצח, סופו להידרדר במדרון, ויום
להתרוצץ כמטורפת ברחובית הכפר ולצע־ק:
אחד יחכח לדעת שלא להעם נתנו אבותיי לעולם את עשרת
״ירו יי! ירו יי!״ אד לא נתקלה במשמר.
הדיברות. שובו, בנים שובבים!
״ אתםמבסוטים? ״ זירת׳ המאורעות

העיקרית, באותו ערב, היה כפר קאסם.
מחזוי* הח״ם של השילומים
שם נמסרה ההודעה על העוצר כרבע שעה
לפני 5למוכתר הכפר. הקצין שמסר את
כאשר א׳ רצח את ב׳ ,היה חושן בעולם. השמש שזרחה לאחר
ד,הודעת הפסיק למוכתר, כי הוא ידאג לפ מכן
הטילה עליו אור לא נעים והוא חש רגש בושה צורב.
עלים העובדים מחיץ לכפר, שאינם יודעים
בחברה הסובה הסתכלו עליו נעל סי שסרח. לא היתה לו ברירה,
והוא אסף כסף וחילק א תו בין היתומים סל ב׳ .למען יתחילו
דבר על העוצר, ואשר יגיעד בשעה מאוחרת
את חי־הם מחדש, בעולם ללא פחד.

יותר.
על המשך המאורעות סיפר הפועל עבר־נאשר
ב׳ רצח את ג׳ ,היה חושן בעולם. השמש שזרחה לאחר
אללה סמיר באדיר:
מנן הטילה עליו אור לא נעים והוא חש רגש בושה צורב.
״כחמישה רגעים לפגי שעה ( 5זאת אובחברה
הסונה הסתכלו עליו נע? מי שסרח. לא חיתה לו ברירה
מרת עוד לפגי כניסת. העוצר לת קפד)
וה א אסף כסף וחילק בין היתומים של ג׳ .למען יתחילו את
הגעתי למבואות הכפר בקרבת בית הספר,
ח״הם מחדש, בעולם ללא פחד.
אבל זה לא עזר. אז הוא עקר כמה שורות גפנים ובנה עוד
יחד עם 3פועלים אחרים, על אופניים
גדר תיל, וקנה ע,ד כלבים. אחר כן, הוא הלן לשבת תחת
המשיכו, ילדים, לשחק בבלונים בעולם ללא פחד. באל״ף בי-ת
נתקלנו. בחוליית שוטרים ממשמר הגבול על
גפנו ותחת תאנתו.
יש רק עשרים ושתים אותיות.
מכונית — כ־ 12 במספר עם קצין בראשם.
אבל גם זה לא עזר, והוא נאלץ לעקור עוד ועוד שורות
*הפועלים אמרו *שלום קצין״ .הקצין

גפנים ולהקים עוד ועוד גדרי תיל •,עד שהכרם• הפן לבום של
שאל א! תם. :אתם מבסוטים?״ הם ענו ״כן״.

קוצים*.
כר הקוצי
הש מרים ירדו מהמכונית ופקדו על הפועלים
דעת הקהל טיילה בין הק צים בזהירות והכלבים יללו בקול
לאיש אחו היה כרם. אבל השכנים חדעיס התנכלו לענבים.
לעמוד. הקצין פקד ״לקצו ר אותם1״
עצוב.
אז הוא בנה גדר תיל מסביב לכרם וקנה נמר! כלבים.
״כשהשוטרים החלו לירות, אני (עבדאללה
סמיר באדיר) שכבתי על הארץ והתגלגלתי
לתעלה שליד הכביש כשאני צועק, אבל לא
שהחלו להגיד אחת לשניה ״תרדי. תמהרי!״
החגוהכן. בתוך הכפר עצמו, אירעה
״ראיתי שמספרם מגיע ל־ 12 אנשים, ובינפגעתי.
ואז
ניצלנו את ההודסנ, ת ,אני וכל מי ששרשרת
ימאודע, ת טראגית, כאשר יצא מכולתי
למס! ר שמו ת חלק מהם אם יתבעו
״ו״סקתי לצעוק ועשיתי את עצמי כמת.
היה ב ס הו לז,ז וברחנ! .לא יכולתי לריח־ביתו
מלאל שאקר עיסא, בן ה־* כדי לאסוף
זאת ממגי. אחד השוטרים פ קו בזו הלש!]
השוטרים המשיכו לירות בפועלים האחרים
קדם יותר מחמישים מטר והפלתי את עצמי
אל הבית את העז השייכת /משפח,־ -שטרי
״תקצור אותם • 1והם ירו בהם. נפלו עלינו.
שנפלו. אז הקצין אמר :״מספיק, הם כבר
תחת עץ־זית, כשהירין יז רודפות אחרינו ו מעמר־הגבול
ירו בו והרגוהו בו במק ם.
״ברבע שער. אתרי כ! הבח.תי בע!ד
הרוגים, חבל על הכדורים׳.
נשארתי במק, מי עד הבוקר, ולא עצמתי
לקול היריות יצא אביו, שאקר עבדא-לה
מכונית מתקרבת והיא היתד, מכונית עטא
*אני שכבתי ללא תג ער -לאחר מכן הגיעה השוטרים פקודות את שמעתי הלילה וכל עין עיסא, מן הביוב ואף ר-א נתר. מייד ונפיעקב
זבת! בה היו מספר אנשים. פקדו עליה
למקום עגלה עם 3פ, עלית השוטרים עצרו
להעמסת ההרוגים. השוטרים מצאו א!תי בצע•
אשתו׳ רמשייד -מיהרה גם היא החוצה
את העגלה ומייד ירו בפועלים והרגו אותם לעצור. וציוו עליהם לרדת, העמידו א!תם
סקר ובשע!ת הצהרים העבירו אותי לבית
ונפצע!־ ,גם. היא - .זה היה גם גורלה של
בשורה אתת !שמעתי אחד השוטרים א!מר
.השוטרים התרחקו מהמקום כמה עשרות
החולים׳.
הבת נורה, בת . 18 סבו של הילד, הי.ויד
״תקצור אותם!׳ וירו בהם.
מטרים, כשגופו ת הפועלים ההר. גים מונחות
מבני , 1משפחה שלא נפגע או נ! ,דג, מת
״ גפ אתכן נהרוג! י• בין מכוניות ה״א.ורי
כ! התחילו שלשת השוטרים בגעל
הכביש, ותפסו עמדה אחרת על הכביש,
למחרת היום משבץ־לב.
משא שהגיע, אל מב!א!ת הכפר, היתר. גם
רירת גוי! ת הה! ! גים מ! ,בביש ל״דמה די־רחוקה,
יותר מהכפר. פועלים נוספים, רוכבי
קציר הערב: ע 4הרוגים, מהם 47 בכפר־מכונית־משא
ובה, פרק לנהג ועוזרו 13 ,
קרונו״ ואז התחיל להיות חושך ובתאום
אופניים, הגיעו, וכמו־כן טכונית־טשא עמ סה
קא-ם, אחו בטייבה ואחו בטירר-
פועל! ת שחזרו במסיק הזיתים. על ג!רלה
ה! ,קרב אתר מהם אלי ואני עשיתי את ע*מי
פועלים.
של מ סני ת זאת סיפרה הגא סלימאן ע&אר,
מת לגמרי !היא סחב אותי ברגלי מהכביש
״ניצלתי את ההזדמנות שהחוליה התרחקה
בת ה־ , 16 השוכבת פצועה בבית־החולים
לאומד, הקרובה והשאיר אותי ליד יתר
מהמקום, בו שכבתי, קמתי ורצתי אל עבר
ביליגסון:
הכפר. השוטרים ירו בי, אך לא נפגעתי ׳ הגויות.
מי מוכן להיוצל ד
והת.ובאתי באחד הבתים הראשונים של ה.״הוא
עשה זאת במהירות ושמעתי אותם
•המכונית שבה נסעה נעצרה ליד חוליית
כפר עד גמר העוצר׳.
אומרים ״מהר, תזדרז קצוב עכשיו •בואו
מדינת ישראל ד,וקטר. כדי לקלום סלי-
השוטרים של מש״ר־הגבול במבואות הכפר.
מסניו ת אוורות!׳ וכן ש״עתי אחד מהם
, ,תקצוראותם עדות אחרת. על
סים יהודיים ׳מכל ״!צו ת חבל, .נכונותה
השוטרים פקח על הנהג ועל שני ה ס עלים
א מר ״הטרו מת -והשני ע! נה. כן, מוב*
א תו מאורע מסר הפ,על סאלח כאליל ע־סא,
זאת, המתגלמת בחוק ד,שס והי היא אחד
לרדת מ..מכונית והודיעו להם שעומדים לכן
שמעתי אותם, כשהתקרבו לאחד הפצועים,
שעה ששכב בבית־החוליס״בילינסון:
הגוומים?מתח ת ביינה ל״ין עמי ערב,
הרוג א,תנב
א,מרים ״זה עתן־ חיו״ ואחרי בן :״תן מן *
.אני סאלח באליל עיסא מכפר קאסם, בן
הו״ששיט כי המדינה חציף אה ד.מ! חב
.הנשים התחילו לצעוק והתחננו בפני הוכפי
ששמעתי בזמן הפעולה הואוב התברר
19 שנד -הייתי עובד בפרדסים בסביבת
שוטרים שיניח! לפועלים ללבת. אך ר,ש,ט־ ׳ ביד-דים.
שאחד מהם מדבר ערבית. טובה-
פתח־תקויד״ יחד עם, שני בני דודי עבד
החורש נסתבר יותר ויותר כי זוהי
ריס צעקו. :ג ם אתכן נהרוג!׳׳
״זמן קצר, אחרי כן התקרבה מכונית
סאלים עיסא 22 ואסעד סאלים עיסא (.)24
במידה רבה נכונות־ חד־צדדית: ישראל
.כשירו בנהג ובשני הפועלים ורצוזום•
אחות, והיא מכונית סחמוד אל האג׳ מאדר.
מ! כנה לקלוט פליטים, הפליטים אינם פ ר
״בגמר העבודה בשעה 4אחר־הצהריים
היססו, מד. לעשות בנשים. הנערה מספרת
הם עצר! א! תר, וירו על יושביה, וד•ונחילו
כנים להיקלט בישראל.
חזרנו הביתה, כל אחד על אופניו. כשהגענו
ששמעה איו שהקצין דבר במשדר עם הלנהוג
במכוני! ת ד,.פגע!ת לצד הצפוני של
לצד המערבי של הכפר בסביבות השעה
שריהודי. החשש הראשון בכיוון זד״
ממונים ע,יו והתייעץ מה לע ש ת עם תג׳,
הכביש*.
,4.5*1פגשנו קבועה שמנתה שלושה שוגר
התעורר ביתם ליהדות׳ מארוק ..אחרי שור
שיס מייד לאחר זה החלו ד.ש,סרים לירות
רים, שהורו לנו לעצור .״״
״אחרי כן ראיתי אור מכונית מתקרבת
דגה זו קיבלה את עצמאותה, התכוננו
בנשים ורצחו את בולן 12 ,במספר. בין זד
והשוטרים, בשומעם את קול המכונית, עזבו
.״•עצרנו ודין נמז את ידינו אל תוך הכיסים
כל המוסדית הציוניים בקולי״קולות לקנרצחו
ת היו נשים החרה אחת בחודש האת
הסבוניות-,היות והמכונית גיסתה לעשלנו,
כ,,״ לד״גי־א את תעודות־הזהות, היות
לוט עלית־ר,מונים אדירה מארץ זו. היא
שמיד (פאטטא דאוד סרסורי וכן נשים
..וחשבנו..יברצוגם?ברוק אותן. פתאים •נתן. קוף אותם ולעבור. אחד מהם צעק בעיזקנות
מות 60־<30־ ואף ילדות (לוטפיה לא באה.
נית. :עצור, כלב. עצורן• ונתן פקודה לאחד
נ א \ *וראה לירות בנו. ד,ם. ירו.עלינו.
עיסא ורשיקה גייס בנות . 13
מד. קרה! עקרון־זעחידת, הפסל מקרים
שני השוטרים בעברית ״בואו* בואו!״
בתדצאת מהיריות נהרג עבד מאלים עיסא,
סוציאליים ורסואייס, גרם לכך שרבים
הנערה שסיפרה על נ ו׳ נפצעה ונפלההמכונית נעצרזב הורידו אה האנשים ולפי
דאילו ״ אני ונך דודי -השני נפצענו י מ לנו
(חמסן, נעמוד •)
כין חגופ,ת והשוטרים ח שנו שהיא מתה.
- .הקולות-ששמעתי! ידעתי שאלו חיו געיית

כשמתחילים בכפו־קאנם, אבשו להגיע רחוק מאו

סאת עשם קינן

ציתות

מן 1מ מ קזזו-ן;4 §6

העוב גוג שור משאל בזק בין לוי הכיתות
ף עקב חורין 10.5מכתה
ו׳ בבית־הספר חשמונאים
בתל־אביב, ראה ערבי פעם אחת
בחייו, בבאר שבע. למרות זאת
יש לו דעה מבוססת מאד על
הבעיה כ לה :״רק חלק מהערבים
הם מרגלים. עם השאר
אנחנו צריכים לחיות בשלום.״
הסבר זה, מתברר מדבריו,
קיבל יעקב ממוריו.

חד שראה ילד ערבי
היה דוויק גיסים 9מבית
הספר עזרא, שאביו הוא
מחוסר עבודה והלומד בכיתה
ג׳ :״כל הילדים הערבים הם נוראים.
כולם מסתובבים ברחובות
ואוספים כל מיניליכלו־כים
מטונפים. צריכים להכניס
את כולם לשק ולזרוק אותם
לים. כל הערבים מקללים.״

^ ת ההסברה המנומי־
\ 4קת הרגילה למדי, לד

כיה של רחל אלקנה
^ )7,5( 4משכונת כרם התימנים
בתל־אביב, הוא פועל־דחק
במחלקת העבודות הציבוריות.
רחל לא ראתה ערבי
מימיה, גם לא בסרט, אך לדבריה
:״כל הערבים רעים. יש
רק כמה ערבים טובים. אחד או
שנים. אולי שלושה. אבל במצרים
כל הערבים רעים.״

רך חיסולם של הערבים, נתן
ניר ניצי 6תלמיד כיתה
א׳ בבית־הספר יד־אליהו :״צריכים
להרוג את כל הערבים
מפני שהם רוצים להרוג אותנו.
יש להם סכינים והם ישחטו
אותנו. אין אף ערבי
טוב, כולם רעים ומנוולים.״

.נעה

שות

השאלה שהציגו צוותות כתבי העולם הזה
למאות ילדים וילדות, בסימטאות הצרות של
כרם התימנים ושכונת התקווה, במגרשי המשחק
של שיכוני הצפון ושדרות הירק של מרכז
העיר, היתה אחת :״מה אתה יודע על הערבים,
ומה צריך לעשות אתם?״
גם התשובה היתה אחידה כמעט. תשעים
ושמונה אחוזים מן הנשאלים לא ראו ערבי
מימיהם, ותשעים וחמישה אחוזים של הילדים,
סיכמו את תשובתם במילים :״צריך להרוג
אותם!״ היו גם כאלה שחסו על הערבים
והציעו רק לכלאם במחנות ריכוז, או ״לשלחם
לנגב״ ,אך אלה היו מעטים.

ערבי טוב (נורית כנטוכי,י )7״

לא היה כמעט כל הבדל בתשובות שנשמעו
בצפון העיר או בדרומה. ילדים מפונקים מרחוב
שפינתה, היו בדעה אחת עם ילדי
שכונת פלורנטין וילדות שדרות רוטשילד,
הסכימו עם ילדות התקווה כי ״הערבים הם
מלוכלכים ומסריחים וצריך להרוג את כולם.״

הבדל קטן בתשובות, הובחן בכל זאת בקבוצות
הגילים. בעוד שהילדלם הצעירים
יותר, בני שש עד עשר, הצטמצמו בפתרון
הבעיה הערבית באמצעי רצח טוטאלי, כבר
היו דעותיהם של המבוגרים מגוונות יותר. בין
אלה, בעיקר, נשמעו הצעות הגירוש, הגיטו,
מחנות־הריכוז ועבודת־הפרך, כתחליף להרג.
מקור הרעה -הסיקו השואלים — הוא
בעיקר בבית וברחוב. המקור השני, מקור
סביל: בית־הספר, בו נקלטים בעיקר זרעי
ההסתה להרג, שנטמנו מחוץ לבית־הספר.
בבתי־הספר העממיים של תל־אביב אין המורים
מקדישים, לדברי תלמידיהם, אפילו שעה
אחת לבעיה העיקרית הקובעת את עתיד תלמידיהם,
אזרחיה הצעירים של מדינת ישראל:
״מה לעשות עם הערבים?״
בשבוע בו עמד ראש ממשלת ישראל בכנסת
וסיפר על ״מעשה זוועה מחריד״ שנעשה בכ־פר־קאסם,
היו מסקנות משאל זה עגומות מאד.

** ורה ההתעמלות של
הכיתה ח׳ בבית הספר
השחר ׳לא הקפיד על כך שתלמידיו
לא מיהרו להשמע לקול וויקטור הפעמון. אחד מהם,
( ,)12.5בן לבעל חנות ירקות
ואח לשני חילים לוחמים׳ ,הסביר
ש״את הערבים צריכים לשלוח
למושבים, לעב ד בחקלאות.
אחרת, צריך לגרש אותם.״

** שפחת עקיגא, מרחוב
1*2השחר, היא משפחה גדולה
.״אצלנו כל המשפחה שונאת
את הערבים. הם כולם
רעים מאד״ ,מספרת שושנה
עקיבא ( )7מביתה ב׳ בבית־הספר
השחר .״אמא מספרת
תמיד על הערבים. הם מלוכלכים
ועושים כל מיני דברים
לא יפים לילדים.״
רמה קטן ( )6הפסיק
* /את משחק הבנדורותי׳שלו
בכרם התימנים, על מנת להסביר
מי הם הערבים, כפי שהוא
מכיר אותם מסיפורי אחיו
שבצבא, אמו ואביו, פועל הדחק:
״הערבים ׳הם גנבים גדולים ומלוכלכים
נורא. צריכים לגרש
את כולם ולהטביע אותם
בים.״ שלמה לומר בכיתה א׳.

•בית הספר בילו שבש־
^ דרות רוטשילד בתל־אביב
לומדים ילדים דתיים. אחד מהם,
אריה לוטשטיין 10 מכיתה ה׳
שניה, סבור ש״רק ביפו יש
ערבים טובים. כל הערבים האחרים
הם רעים מאד. צריך
לגרש את כולם מן המדינה,
כי הם יכולים לרגל ולעשות
לנו צרות.״

**• ונא מלחמות קטן הוא
בנימין סלע 10 תלמיד
בכיתה ה׳
בית־הספר בילו,
שניה. למרות שהוא חוזר ואומר
כי ״מלחמה זה פויה״
יש לבנימין דעות מקוריות ביותר,
על הדרך בה יש לטפל
בערבים צריכים לתפוש את
כולם בלאסו, לקחת סכין ולשחוט
אותם אחד אחד.״

ך עה אחרת לגמרי השן
מיע בן כיתתו של וויקטוך,
יחיאל צעיף 13 שראה ערבי
אחד בכל ימי חייו, בירושלים:
״את כל הערבים צריכים להכניס
בגיטו מיוחד. מי שלא ירצה
לשבת בגיטו, שילך לכל
הרוחות. אנחנו לא צריכים את
הערבים כאן. זוהי הארץ שלנו,
לא שלהם.״

הנמונות על הנע״ה העיקרית הקובעת את עתידם
הצפו*
לדי השכונות
ניות של תל־אביב אינם
שונים בדעותיהם מילדי הדרום.
גם יהודה רוזנוולד ()9
מכיתה ה׳ בבית״הספר הר־נבו,
חושב ש״צריך להרוג את כל
הערבים.״ אחרי שהות קצרה,
הוא חוזר בו ומתקן :״צריך
להרוג את כל הערבים הרעים.
לאחרים צריכים רק להרביץ.״

ן • א כל הילדים שנשאלו
/היו סבורים שיש להרוג
או לגרש את כל הערבים. אחד
היוצאים מן הכלל היה ניטים
בר־ציון 13 מכיתה ח׳ בבית־הספר
השחר, ברח ב השחר.
ניסים, שאביו הוא טכנאי פרי־ג׳ידרים,
היה היחיד כמעט בקבוצת
ילדים גדולה, שטען לשיווי
זכויות לערבים ולשלום.

עובד
ך• שעות הבוקר
אלי יעקובי ( )7בחנות המכולת
של אביו. בשע ת אחר
הצהרים הוא לומד בכיתה כבבית
הספר הירקון. בשני המקומות
הוא קולט כנראה את
דעותיו על הערבים, שאף אחד
מהם לא ראה מעולם :״כל
הערבים הם רעים. הם רעים
ומסריחים.״

ך* ק ערבי אחר ו״אולי
1שנים״ ראה יואב חדד ()6.5
בכל ימי חייו. יואב לומד בכיתה
א׳ בבית־הספר הירקון,
ולפעמים המורה מסבירה מי
הם הערבים ומה צריך לעשות
להם .״צריך להרוג את כולם
בלי רחמים,״ הוא אומר.

ך* פני זמן לא רב, תפשה
/המשטרה רוכל ערבי בשוק
הכרמל, שסחר ללא רשיון. היה
זה הערבי היחידי שמאיה קרב
( )7.5ראתה בכל ימי חייה. מאיה
היא תלמידת המשמרת השניה
של כיתה־ל1ב׳ בבית־הספר
בלפור, וגם הי 8סבורה ש״כל
הערבים הם רעים וצריך להרוג
אותם. הם פויה.״

כא של אילנה ברבר
> )8.5( 1היה במלחמה וגם
עכשיו הוא משרת במילואים.
כשהוא חוזר הביתה, הוא מספר
על • הקורות אותו ואילנה,
תלמידת כתה ג׳ בבית־הספר
השחר, קולטת ומוסרת את מסקנותיו
:״להרוג את כל הערבים.״

ך -ותי פינס היתד. אחת מן הערבי בציור
היועצות

(שמאל) .רותי 7היא בתו של
שמע ן פינס, כתב דבר, ודעתה
היא ש״צריך לשחוט את
כל הערבים.״ כשיעקוב התקשה
בציור הערבי, הציעה רותי :״עשה
לו פה מטומטם.״

ך/ינג׳י אחד היה מוכרח
להשתתף במשאל, ליצג את
צבע שערו. למרות יחודו זה,
סבור יעקב קופילביץ 9מ־בית״הספר
בזל, ש״צריך להרוג
את כל הערבים. כשאגדל אהיה
חייל ואפציץ את כל־ הבתים
של הערבים. כולם ימותו.״

ת המושגים על ״שווה״
\ 1ולא ״שווה״ קלט יעקוב
בולבול ( )9בחנות ד,מכ לת של
אביו. יעקוב לומד בכיתה ג׳
וחושב ש״ערבי לא שווה גרוש
אחד אפילו. הערבים הם מסריחים
ואף אחד לא צריך אותם.״

וצא
דופן מחבריו לגיל
החשמונאים,
ולבית־הספר
היה חנן שטרסר 11 שאביו
הוא רופא שינים ברחוב בוגר־שוב
בתל־אביב :״לא צריכים
להרוג את הערבים. הם יכולים
לעבוד בשקט ולהועיל לנו. לא
צריכים לגרש אותם.״

ך* עיון מחנות הריכוז
והגיטאות מצא לו מהלכים

גם אצל בן־חיל יפת ( )13מבית
הספר השחר :״צריכים לש לוח
את כל הערבים לנגב.
היהודים ישמרו עליהם והם
יעבדו זית האדמה. מי שלא ירצה
ללכת לנגב, נהרוג אותו.״

ערכי רע (יעקוב בולבול)9 ,
ך י• כיתה ו׳ של בית־הספר
^ החשמונאים, אין מדברים על
הערבים. כשפרצה מלחמת סיני,
דיברו רק על אמצעי ההתגוננות.
משה פרידליך 12 ראה כמה
ערבים בימי חייו, והוא דווקא
אינו מפ.זד מהם. בכל זאת הוא
חושב שצריך ״לגרש את כולם
מן הארץ. שילכו להם.״

ך* ערבים מוכרים פרחים
1 1 / /עם פצצות. צריכים להכניס
להם את הפצצות לתוך הפה
ולשרוף אותם.״ מספר ניסים
והב 7מבית־הספר הירקון.
אביו של ניסים הוא חנווני והוא
סיפר לו שפעם ״שוטרים
תפשו ערבי שמכר פרחים עם
פצצות והרגו אותו.״

** עיון הגיכזו הערבי, פתרון
הפתרונות לבעיה הערו
בית
בישראל, נקלט גם במוחו
של אריה פלדברג (,)13
מכיתה ח׳ בבית־הספר השחר.
נראה שהוגה הרעיון הוא אחד
המורים בבית־הספר :״צריכים
להרוג את המצרים ואת הערבים
הישראלים להכניס למחנה־ריכוז.״

*** ונאתאחרת של הער׳
* /בים בארץ ובכל מקום אחר
בעולם, היא נורית בנטובי ()7
.מבית־הפפר בלפור, שראתה ערבי
אחד בחיפה ואחד בשוק
הכרמל בתל־אביב :״הערבים נורא
לא מחונכים. אין להם בכלל
מכנסים והם עושים בחוץ. צריכים
להרוג את כולם ולתלות
אותם על עץ.״

יל ו נתנו למיכאל פינש־
\ | ריבר 11 תלמיד החשמונאים,
רובה ביד, היה יודע
מה לעשות ב :״הייתי לוקח
רובה והורג את כל הערבים.״
אביו של מיכאל הוא פקיד ב־עיריה.
מיכאל, למרות גילו הצעיר׳
קורא שני עתונים ביום:
הבוקר ומעריב .״מה ישי״
הוא מסביר ,״קראתי את זה
בעתונים.״

במדינה

סל ו א

ת ר־ א בי ב. דח׳ אל 1ב י 44

נעלים לצעירות בלבבן
כל נערה שיום הולדתה ה־ 17 חל

בחודש

ינואר,

יכולה

לרכוש

לעצמה נעלים בחנות ״ סלוא ״
וליהנות מהנחה של ס 250/על כל
קנית

נעלים

במשך חודש זה.

נערות׳ שיום הולדתן ה* 17 חל
במשך חודש זה, מוזמנות להשתתף
בתחרות בחירת, נערת שבע־עשרה׳
לחודש ינואר.

ער ת

״נערת שבע־עשרה -תזכה בפרס
של חצאית וחולצה לפי בחירתו־״
מתוצרת בית־חרושת ידוע לאפנה.

פרטים נוספים בחנות ״

סלוא -הנוח

הנעלים

א ״ הביאי אתך תעודת זהות.

ל בנו ת הנעורים

סזנזשך ספנזוז )5
אותם שנאלצו להגר, דייו מוכנים לנסוע כמעט
לכל מדינה בעולם, פרט לישראל. רק
ק מץ קם ן, לרוב אנשים שלהם קרובים
בישראל, הגיע לבסוף לנמל היסה.
חור כמסך. המבחן האמ־תי בא הה
דש, בגיזרה אחרת של החזית הציונית:
ב עו ל הונגריה״אוסטריה•.
במשך שנים ארובות טענו המוסדות הציוניים
כי מאחורי מסו־הברזל ישנם מאות
אלפי יהודים המשתוקקים לעלות לישראל.
עתה, במפתיע, נקרע חור במסה אלפי
יהודים,
פליטים, ביניהם למעלה מאלף
סיכנו את נפשם כדי לבר ח מהונגריה
השותתת־דם, הגיעו לוינה. היה ברור לכל
שיהודים אלה יעברו אוטומטית מוינה לט־ריאסט,
ומשם לחיפה.
רק כעבור כמה ימים נסתבר שהיתה
זאת טעות: היהודים לא רצו ־בשום פנים
לנסיע לישראל. הסיבות להפתעה מזעזעת זו:
• הבטחתו של הנשיא אייזנהואר, כי
ארצות המערב יקבלו את פליטי הונגריה
בזרועות פ תו חי ם היהודים העדיפו לנסוע
לאמריקה ולקנדה.
• מערכת סיני, שעוררה את הרושם
כי ישראל ט־בעת כעצמה במלחמה. לפליטים,
שחיפשו מנוח, לא היה כל חשק
ליפול מן הפח ההונגרי לפחת ישראלית.
• העובדה שרבים מבין הפליטים ב הוד
גריה הם דתיים קיצוניים, סולדים מפני
ישראל החילונית.
היו שדאגו כי הגורם האחרון לא יישכח.
בוינה יושב שלמה שרייבר, נשיא
אגודת״ישראל בעיר זו, הממשיך לפתח
את הדעה כי על קהיל-ת ישראל להתבסס
בפזורה עד בוא המשיח. הוא ניהל
תעויוליל פייילה ויד העליה לישראל.
אחד לכל משפחה. בעיני הסוכנות היהודית
לא היתה זאת רק חרפה לאומית,
אלא גם שואה אירגונית: עם תחילת החורף
נפתחה מערכת המגביות באמריקה. סירוב
הפליטים לעלות לישראל יכול לחבל
קשה במערכה זו.
שלמה זלמן שרגאי, מנהל מחלקת הע-
ליה של הסוכנ ת, ביקש להציל את הניתן
להציל. מאות שליחים נשלחו לוינה כדי
להשפיע על הפליטים לבוא לארץ. מספר
השליחים כמעט הג ע למספר משפחית
הפליטים — שליח מכובד אחד לצל
משבחה.
השליחים ייצגו את כל המחנות. מסעם
אגודת־ישראל הישראלית נשלח משה גליק-
מן־פורוש, סגן־ראש־העיר בירושלים, שסר
לק הודות לעיסקת כלאנתר. מן הפועל-
המזרחי נשלחי יהודה שסיגל, סגן מנהל
משרד־הדתות ושמואל וויינגרטן, יושב־ראש
המעצה הדתית בירושלים. פועלי־אגודת־ישראל
שלחו את יצחק גרום, איש משק
חפץ־ חיים.
גם שאר המפלגות, ממפא״י ועד מפ*ם*
לא סמנו את ע ם בצלחת הישראלית,
שלחו את מיטב הב ־חות. חוץ מד״ר ישראל
ר דולף קסטנר נשלחו כמעט כל העסקנים
הציוניים ממוצא הונגרי כדי לשכנע
את חבריהם למוצא להסכים להצלת עצמם.

מפלגו ת
מדד היהודים
המלח ״נשיא׳* ,כמו כל מלה אחרת,
יכולה להתפרש במובנים שונים. כשנבחר
נחום גולדמן לנשיא ההסתדרות הציונים׳
חשב על תיאודור הרצל וחיים
וייצמן, שני אנשים שנהגו בתפקיד זה
כמלכי היהודים. ראשי מפא״י חשבו על
מ חק בן־צבי, אדם הממלא בכשרון רב
הפקע של ייצוג.

אל נא תחכהלביקורהגובה -
סלק את המגיע ממך בהמחאה בדאר.

גולדמן ע ע שאץ לו מרחב־מחיה בישראל,
שעל במתה המדינית רבה הצפיפות.
עד כדי ב ך שכל תנועודע עלולה
לפגוע בצלעותיו של עסקן שכן. אולם
בפזורה היהודית, כך קיווה, ע,ע. חופשי
לפעול כראות עיניו. לעיני ההמונים יו פיע
כנציג מוסמך של המדינה ונושא דב־וה.

״״ אשליה זו התנפצה ביום הראשון של
סיבצע סיני. לגולדמן לא הל -המושג ה ד,קלוש
ביותר על המיבצע מראש, וגם
־אחרי. שהחל לא ע ע, מת. מגמתו ומה הנשיא מסרתו. לעיני המוני היהודים,
היה ערום.
• לא הסכים לנסוע: יהושע לוי, פקיר־טר-וזסן
על־ידי תנועת־החרות
בנק מנתניה,
הטיב :״אינני ם 1כן 1־
לטוס לומה.

מו ע ד. מי דזיי ט ח ״ .תגובקז של נולד•
מן היתר. כמעט מובנת. מאליה: הוא לא
עשה דבר. מלבד• חוסר כל אינפורמציה
היו לו, לכך . ,שחי. סיבות נוספות, :
• .הוא לא רצח לקלקל אח יחסיו עם
הממשלה האמריקאית. גולדמן אינו רק
אזרח אמריקאי, אלא גם מאמץ בלב
שלם שגורלה של. ישראל תלוי באמריקה.
• הוא לא רצה לקשור את. קזמו עם
המיבצע, מתוך חשבון, שאם יהיה אי־פעם
צורך במתווך בין ישראל והערבים,
והערבים יסרבו לשבת. ליד שולחן אחד
עם דויד בן־גוריון, יהיה גולומן מועמד
מתאים.
חשבון זד, לא מצא חן בעיני דו ע
בן־גוריון. הוא החליט לסלק את הנשיא
הערום, שמאחוריו אץ עומדת שוס מם־
לגד, גדולה. המועד שנקבע לשחיסה: כינוס
הועד־הפועל הציוני המצומצם, בשבוע
שעבר•
כיתת־האש. תמונת״הענק של הרצל,
לבוש חליסה שחורה וצילינדר גבוה,
ומצוייר בכסיות ומהל־טיולים, התבוננה
מרומו של קיר בנעשה באולם־הישיבות
של בנין הסוכנות בירישיים• היה לה על
מה להשהומם: זו הפעם הראשונה מזה
שש שנים הופ׳ע במקום דו ע בן־גוריון
בכבודו ובעצמו, עד כה לא הופיע ביג׳י
אפילו בישיבות חשיבות שי הועד־הסועל
הרחב.
הכל הע, ערוך להוצאה־להורג: מנוי
וגמור דייה עם כיתת־האש של מפא״י
ליצור משבר, שיכריח את גולדמן להיעלם
ולהתפטר. הטאקטיקה י המתוכננת: גולד־מן
ימתח ביקורת על טיבי• -ימי, ייתקל
מייד בטענה מוחצת: איפה היית אתה?
אולם נחום גולדמן לא נולד אתמול.
׳ לא לחינם הגיע לכס הנשיאות. הוא בקי
מאד במלחמה פוליטית. שעה קלה לפני
ההתקפה העתיק את עמדותיו, פתח בקרב
מכיוון בלתי־צפוי לגמרי.
על הסוס. כשקם לנאום את נאומו,
לא יצא בביקורת על מ־שלת ישחר!.
להיפך: ,הוא פתח מיד בנאום סניגוריה
ארוך על עצמו, מבלי לחבות אפילו לקריאת
כתב־האישום
טען גולדמן: אף שלא קיבל איג פור־מציה
מראש, הרי נכנם מיד לפעולה. הוא
לא יכול היד, לה־עיל בישראל. לכן נשאר
באמריקה, הפעיל במלוא הקצב את הר
שק הפוליטי העיקרי שלו: נזופדון הנשיאים.
נציגי מפא״י המופתעים רק יכלו להעלות
על שפתותיהם חיוך ספקני -מר.
הם ידעו כי נוועדון הנשיאים, המאגד
כביכול את נשיאי כל הארגונים היהודיים
החשובים בארצות״הברית, הוא. חסר פל
ערך. שני הארגונים הבלתי־ציוגיים העיקריים
באמריקה, אגודח־ישראל והמועצה
היהודית האמריקאית, אינם, משתתפים בו
כלל. לעומת זאת מיוצגים בו קל אותם
הארגונים המשתפים ממילא פעולה עם
התנועה הציונית,
כי הפעם
אולם גם אנשי מפא״יידעו
הוצאה הרוח ממפרשיהם. גולדמן, שהב־חין
בכך כמוהם, עבר מייד להתקסז־ .,טען
הוא: מאמציה של גולדה ;,מאיר. להשיג
עתה שלום באמצעות דאו״ם ד.ם הרי־אסון,
כי באו׳־ם שולסים כיום עקי אסיד״
שהם עוינים את ישראל. אם אלה, יארגנו
שלום, יהיה זה שלום לרעת ישראל. לער
מת זאת יש לחת שוב את היוזמה בידי
גולדמן.
הציונית, קרי: נחום התנועה כשננעלד, הישיבד״ שוב ישב גולדמן
איתן על הסום .״הצגה גדולה״ ,אמר אחד
,מיריביו בקנאו״

בפ קוד ת ה פירו־כל
הסבור כי בישראל אין גאונים לתעמולה,
אינו מכיר אח שמואל זנודיל בוד
נא. בה בשעה שהמנגנץ ;הרשמי של המריצה
הולך מד,זי אל דחי, וממויש סרלמן
למויש פרלמן, מנצח המנהל החרוץ של
משרד הדת ת על מסע־תעמולה הפורץ מדי
פעם לכותרות העתיגות המקומית והער י למית.
שיטתו של פהנא התפרסמה בשעתי •בפרשת
השופר השחווי. כ ליי ק סן ה ה מג
בהר־ציון כמוצג היסטורי: השופר ב־ -תק-
עו יהודי אושוויץ לפני שנכנסו לתאי-
דגאזים. צינייקאים טענו, אמנם, צי יהודי
אושוויץ זזשבו אז על לחם ול א׳על־ תקיעה
בשופר, אך דבדי־הבל חילוניים אלה לא
־הרריייי את בהנא לרגע׳ .
באחד היסים פתח משרדהדתות בזעקת

מן היהודים, שרצו לעלות לישראל, לא
יכלו לבוא. ואילו אותם שלא היו מקרים
סוציאליים לא גי׳לו כל נכונות לבוא לישראל:
העשירים נשארו במארוקי. ממשלת
מארוקו, בה יש שר יהודי . ,הבטיחה להם
שויון מלא, קיימה עד י כד, הבטחה זו.
הגל שלא הגיע. בפעם׳השניה התער
רמז הבעיר, לגבי יהדות מצריים. כאשר
זינגר /שענה לשאלות התובע בבטחון
נודע לראשונה על רדיפת היהודים בידי
מופרז, היה במוח פחות בדבריו בעת
ממשלת עבד אל־נאצר, היה ברור כי גל
חקירתו על־ידי תמיר. הוא לא הצליח
עצום של פליטים עומד להציף את ישראל.
להיזכר, לרשל, אם חקר או לא חקר את
הוא לא הגיע.
שטינברג בעגינו של עמ־ס בן גורי־ן, ואס
מה קרה? למרות ידיעות־הבהלה, נסתשאל
א תו או לא שאל אותו אם ניהל
בר כי כמעט כל היהודים שהורשו להיתעמולה
לטובת הציונים הכלליים בכפרי
שאר במצריים העדיפו לעשות זאת. ואילו
המשולש.
גדולה: אלמוני גנב את השופר. הידיעה
תקלות נוספות לזכרונו של קצין המשהרעישה
את העתונות. הודעה רדפה הו־טרה
הגביה, בעל השפם המודגש, ארעו
דעה. כהנא עצמו פנה אל לבו היהודי
כשתמיר רצה לדעת אם אמנם חקר זינגר
הרחום של הגנב. הארץ כולה דאגה לשופר
את שטינברג בדבר הידיעות ששטינברג
הקטן.
היה מספק כביכול למשרדו של תמיר
כשהגיע המסע לשיאו, נמצא לפתע השופר.
עצמו. זינגר גם לא ידע כלל, שהמפקח
הוא ״ו חזר באורח כלא למקום ממנו
הכללי של המשטרה, יחזקאל סחר, הודיע
נעלם, בחשכת לילה. איש לא ידע איך.
נאשם שטיינברג (מרפז) עם אשתו ופרקליטו
לעת־נות על שעון זהב, שנמסר כביכול
אולם שוב הקדישה העתונות מקום נרחב
כמתנת־שוחד לזאב שטינברג.
עבודה ברפת —
לשופר. לא נשאר איש שלא שמע עליו.
פרטים אחרים, שזינגר לא ידע עליהם,
מפתח ה 7וד כלילה. בפעם אחרת
היו חשובים לא פזו ת. הוא לא ידע
ביקר בארץ החזן משה קוסוביצקי, לשעבר
אם־לו שאחמד שומלי, לו ה ־צא רשיון
חזן בית־הכנסת ברחוב טלומצקה בוורהחלפת
מקום המגורים בהמלצתו של שטינשה.
בקבלת־הפנים לכבודו קם נואם אחרי
ברג, היה מ דיע משטרתי וותיק. כמובן,
נואם, נשא נאום שיגרתי. האחרון היה
לא ידע גם שאחמד שומלי עבד בשכ-ל
שמואל זנוויל כהנא. נאומו שלו לא היה
המשטרה שנים רבות, סיכן את חייו בהז-
שיגרתי.
דמיויית א־ן־ספור.
בג׳ססה דרמתית הוציא מכיסו מפתח
המושל מתחשב בקצינים. עמנו-
בד ל וחלוד. דמעות עלו לעיני המסובים
אל שובבו, נציגו של המושל הצבאי בנד
לשמע הסיפור: יהודי אלמוני התפרץ בלישילש
הצפוני, ידע יותר. חלק מן הילה
גשום וסוער לדירתו של כהנא, סיפר
דיעות שסיפק בעד־תו לבית־המי־־רט היו
שהיה האיש האחרון שביקר בבית־הכנסת
מענינות מאד. שובבו סיפר על דרכי עבוברחוב
טלומצקי לפני השמדתו בידי הנאדתו
המינהלתית בשעת הוצאת תעודות
צים, הוציא את המפתח מן המנעול. הוא
כניסה ויציאה לאיזורים הסגורים, העיד
ביקש את כהנא לשמור על המפתח ולמסרו
על אופן הטיפול בבקשתו של ־אחמד
לאיש הרא י לכך.
ש ׳מלי, שהיתה שיגרתית ביותר.
הסיום היה ברור: כהנא הגיש אח הלדבריו,
לא ראה כל סלם במיתה ההממפתח
באופן חגיגי לקוסוביצקי, כאדם הרלצה
שזאב שטינברג צירף לבקשתו של
אוי לכך. היה זה רק אחד הערכים ההיסש
־מלי, לחיי יזיק את מקום מגוריו ליפו.
טוריים שנוצרו על־ידי כהנא ביד אמן.
סיפר העד לביתלבקשתו
של תמיר
טוב,
מתי מת היטלו* .ככל תועמלן
ר,משפט על קצינים אחרים של י־משטרה,
ידע ^הגא שאין להפ״יק ממלאכת הקודש
שטיינברג ומכר ותיק
שהמליצו על בקשות דומות, מטעמים איאף
ליום אחד. נושא־ד,תעמולה חייב להי—
בר. ל סיבה לאומית
שיים ביותר. ביניהם:
ראות לעיני הקהל בלי הרף. לכן, אף
• המפקח ׳ פנחס מיסל, ממי-יטרת חדשרק
החודש ה סיע כר,נא במאמר גדול
יש לי רושם שמתיחסים להקדשה זו באופן
מתייצבת לרישום מוקדם,״ טען בפני ה־רה׳
שב־קש מן הממשל הצבאי להתיר
בשבועון סייס (שהכתיר אותו ל״שר הדרציני״.
ולנדוי, זילברג אולשן, העליונים שופטים

יציאתי של סעיד אע־־ווד מרפר ערה.
תות של ישראל״) ,יצר שוב ידיעה מרעיהחוק, בפני צבא. יוצאת איננה
עדיין
״היא
הבקשה
היתר, חיונית ביותר למשטרת ישהרצינות
היתה מוטלת בספק. מד. שלא

רק בת 18 היא. יוצאת צבא. משום כך,
ראל• טעיד מועסק כשכיר־י ם ברפת הפהיא
הופיעה תחילה בידיעות אחרונות, היה מוטל בספק הוא ששוב זכה שמואל
חובת ההוכחה הדתית עדיין איננה חלה
רוה של מידל אחר, בנו של המפקח.
זנתיל כהנא לשפע של פרסומת.
בעמוד הראשון :״מיסמך סנסציוני, השופך
עליה בשעת ההתייצב ת המוקדמת, והיא
• קצין משמר הגבול, עובדיד, דובו־אור
חדש על פרשת התאבדות! של היטלר
רשאית להוכיחה עד ליום התייצבותה במחנה
סנצקי, ביקש את עזרת המיש 1.בהוצאת
בסוף מלחמת־העולם השניה, נתגלה בירוהקלט.״
רשיון
למחמוד עבדול כרים בן ר 13 גם
שלים. בין הספרים שמשרד הדתות קיבל
לא,ורונת תוך כדי הצלת ספריות מר,גו לא מאזחר מד
כאן הסיכה היתד. לאומית: מ;מרד עובד
היועץ המשפטי לא הכחיש בתשובתו את
במשקו של הקצין במושבה בת־שלמה• .כרל
ת נמצא גם ספר נאומיו של היסלר
הטענה, הסתפק בהסברה כי תקנותיו של
כאשר הופיעה ריימונד יצחאיק בלשכת
גיל״ ,העיד, ש בבו• ,אין מתירים יציאתם
שהוצא במינכן.
שר ד,בטחון נועדו להקל על מעמסת הגהגיוס,
היה לד, בטחון מלא כי תשוחרר
של נערים שאין בידם תעודות זהות, אך
יוס, להסדירו שלבים שלבים, למען הסמשרות
צבאי. ברשותה החזיקה אישור. מה•בשער
הספר הקדשה בכתב ידה של
במקרה ..זה, התחשבתי בעובדה שהמבקש
דר• על כן, לדעתו, נחשב תאריך הרישום
רב סעדיה עבודי מפתח־תקתה, והצהרה
ת בראון, מזכירתו ואהובתו של היטלר,
הוא, קצין משטרה.״
המוקדם, למעשה, כתאריך הקובע לגבי כל
בשב עד, בנוכחות. שני עדים, שאישרו כי
הנושאת את התאריך ...7.5.45 עד כה ר,׳יה
ר,פ רמליות הקשורה בחיול.
הינד. דתית, שומרת מצתח. לפי חוק שירות
עודמשפ . 8$עדותו של ש־בבו היתח
י! ם ה־ 30 באפריל מקובל כיום התאבדותם
הבטחון, היד, ערכם של מיסמכים. כאלה
מאלפת גם בנקודות אחרות. מפעם לפעם,
של היטלר ואתה בראון.״
השופטים קיבלו את טענת דינאי, הורו
כערך תעודת שיחרור מהצבא.
לשחרר את הבחורה משרות. ריימונד ואביה ,.הופתעו הנוכחים באולם לשמוע פרטים
מקור הידיעד* היד* כמובן, שמואל מנ
ספים על דרכי פעולתו של הממשל יצ־תיל
כד,נא. הוא הבריק מיד את הידיעה
פנו בשמחה חזרה לביתם. הם לא התענאך
לריימונד, תושבת יד המעביר, ליד
באי באיזורים הערביים הסגורים. לשאלולמוסד
ת בינלאומיים ולהיסטוריון הברייינו
במיוחד במבוכה שהטילו בלשכות הגתל־אביב,
חיכתה הפתעה לא נעימה. מנהל
תיו של תמיר, הודה העד כי אין שום
טי שחקר את מותו של היטלר. ידיעות
יוס. אשר מעתר, לא ידעו כמה מבין להביאה סרב ביפו המחוזית הגיוס לשכת
תקנות כתובות בדבר הנוהל של הגשת
ארוכות יותר הופיעו גם בעתונים ישראהבחור•
ת שנרשמו כחייבות גיוס אמנם יובפני
ועדת הערעורים. הנימוק: ריימונד
בקשות יציאה מן חאיזורים הסגורים, והתליים
אחרים. רק פרס אחד שונה: ההקדשה
פיעו בקלט, וכמה מהן יתחמקו ברגע
הצעירה, של אביה
מדי. מאוחר התייצבה
עודות שיש להגיש בקשר לכך• .יש נוהל
לא היתד. כתובה בידי אתה בראון, אלא
שלפני האחרון ממדי החאקי.
שלא מלאו לה עדיין 17 שנה, סבר אחרת.
פנימי של הממשל,״ אמר ש בבו.
ארנה בראון.
•איך זה יכ ל להיות שזה מאוחר מדי, אם
כאשר נפסקה הישיבה הראשונה של הסיפור בבונקר. המיפתורין אשת
היא עוד לא צריכה ללכת לצבא?״ שאל
המשפט, נראה היה כאילו התבהרה מעם
היה יכול להפוך לסנסציה בינלא מי ת אובעקשנות.
הפקידים הסבירו לו כי חובת
מטרתם של מגישי המשפט נגד הקצין
לם אצל הבקיאים בפרשת מותו של היט־ הוכחת דתיותה חלה על בתו בעת הרישום עדים מ [ברי ם
שלא רצה לשתול* נוכח הדחתו מטעמים
לר, עורר רק חיוך ספקני. מיטב החוקהמוקדם,
שנה או חצי שנה לפני ׳הגיוס של תביעתו בירור המשפט הגדול —
לא כל כך משטרתיים.
רים טיפלו במותו של היטלר, בבונקר של
הממשי.
עמוס בן ג ריון, נגד שורת המתנדבים —
משרדו, כמעט לא השאירו שמץ של ספק
לעומת זאת הולידה אותה ישיבה מש נדחה
למחצית פברואר. במתים . .התנהל
משה יצחאיק הזקן ( )70 פנה לעורכי־ביחס
לפרטים: ד,פילר יחז באתה בראוו,
פם נוסף:
השבוע בבית משפם השלום בתל־אביב
הדין מאיר וינאי ויצחק לוי חם הגישו
אשתו החוקית, ובעצמו. אחר״כך הוצאו
תמיר הגיש ־ לבית־ד,משפט בליון א שום,
משפסו של זאב שטינברג, הנאשם על־ידי
בקשה לצו על תנאי לבית־הדין הגבוה לצוק.
הגתיות על־ידי נאמניו לחצר לשכת הקאנהמכיל
חמשה פרסי אשמה נגד עד התהיועץ
המשפטי לממשלת ישראל במתן
צלר, נשרפו כליל בעזרת כמה סחים של
ביעה הראשון. העד: יוסף זימר, סגן
עזרה לאזרח ערבי, תושב המשולש, להוהרגע
שרפני האחרון. לפי ח ק שינפט.
מפקח
מחוזי, ראש הענף הפלילי במטה
ציא רשיון העתקת מגורים בטענות שווא.
דו ת הבסחון, יוצא/ת צבא הם כל בחור
בבונקר לא היה שום אדם בשם *ארנה
מחוז המרכז. האשמה בכל חג שת הפרטים:
היתה זו רק אחת מהסתעפויותיו הקטנות
או בחורה שהגיעו לגיל 18 ונמצאו כשרים
בראוו״ .העיר משה תבור, פרשן דבר:
מתן עד ת שקר. העונש המקסימאלי הצפוי,
של המשפט הגדול.
•מישהו מחוסר־טעם חמד לצון ...הידיער על־ידי המוסדות הממשלתיים והרפואיים זד
במקרה של הרשעה: שבע שנות מאסר.
שיש לה ריח סנסציוני זול, הוברקה על־ידי ׳מתאימים לשרת בצבא הגנה לישראל. בת־אחמד
שומלי, הדמות המרכזית במשפט
אם ירשה היועץ המשפטי לבית המשפט
קנות שפירסם שר הבטחון על סמך חוק
שטינברג, הסתובב במסדרון. יחד אתו
כתבי־חוץ לעולם, ועתה צוחקים על חשלקבל
גליון אישום ז ה• ,יהיה משפטו של
זה, נאמר שלשכות ד,גי,ס יקראו לבחורים
חיכו בסבלנות יתר עדי התביעד* שוטרים
בוננו בכל רחבי ת בל -״
זאב שטינברג נגד יוסף זינגר הרביעי לרי שנה,
וחצי

עד 17 בגיל ובחורות וקצינים.
רובם הורידו בבושה את ראאולם
אפילו ביקורת חריפח זו לא
במשפטים •הנלווים למשפטי הגדול.
שום והתייצבות מוקדמים. ישגחררו משישיהם,
כשהגיע הזב שטינברג לאולם בית
יכלה לייאש את שמואל מתיל כהנזב הוא
רות רק אלה שיהיו בלתי־כשרים לו מסיבה
המשפט, נכנם ישר לאולם המשפטים של
לא הכחיש שמסר את הפרטים לכחבי־חוץ,
.אולם, שאל בתמימות, מניין הבטחון שלא ..רפואית . ,אישית, משפחתית או ד תי ת-.
• מאחר שכתב האישום חוא ננד קצין
השופטת מינה שמיר. האולם היה מלא
משטרה. ,חייב מגישו לקבל תחילה היתר
מצויין בחוקים ׳ ובתקנות אלד עלה
וגדוש. הקהל: בלשים לשעבר, בלשים בה־היתה
גם ארנה בראון אחת -בבונקר של
--ל־ •-גדזזדד־זזחיונוץ המשפטי־ שד הממשלה.היטלרז *סהפניוה שהגיעו.,אלי בענין• זה ׳עורך הדין דינאי לירושלים• .כשהבחורה
ווה, עתתאים ועורכי ד ח —
החקירה הראשית של העד הראשון היתד,
קצרה. התובע, עורך־דץ דוד שור,
סגנו של פרקליט המחוז, היה סבור שעל
סגן מפקח מחוזי יוסף זימר לד,ש את
העדות שמסר הנאשם בעת חקירתו במש־סרה,
ומי לא. הסניג ר, שמואל תמיר,
סבר אחרת.

צבא

פרשת שטינברג

חע? 1ה.חזה •001

ח מי שהבזחדא בו ד
באחד הקרבות הגדולים של צה״ל, בחודשים
האחרונים לפני מערכת סיני, התפרסם
זחלם אחד. בעברו על־פני מוצב א ייב, כדי
לחלץ כוח מנותק, נפגע הזחלם על־ידי
באזוקה, יצא מכלל פעולה.
בתוך הזחלם ישב חיים רוטקוף, בן קבלן-
צבע יליד פולין, פצוע מרסיסים בגבו.
הוא קפץ עם חברו החוצה. גם שלושה
חיילים אחרים נתקעו במקום. חמשה צעירים
מצאו את עצמם בודדים׳ עמוק בשם ח אוייב.
הם הבינו היטב מה פירוש הדבר: לפי
הסימנים, היו אבודים.
חיים רוטקוף בא לפעולה בהתנדבות. הוא
היה בחופשה כששמע על ההכנות, מיהר
לחזור ליחידה. הוא לא היה אדם הנכנע
לג רלו. הוא הציע את ההצעה היחידה שנתקבלה
על הדעת: יחד עם חבריו הסתער
על המוצב החזק הקרוב ביותר, כמעט כבש
אותו כולו מידי הערבים המופתעים. כשהגיעו
לכביש הישראלי, מצאו כי שיירת יחידתם
ייס ז י. מעוד נמצאת שם•
ח ם ׳׳ ס קי ד
שעות אלה אחרי קוזי האוייב׳ ב, ן חיים
ומתת, היו חוויה נוראה. חיים רוטקוף לא
סיפר לאיש מה התרחש בלבו. בעיני כולם היה פשוט חייל חסון ששמר על קור־רוחו בשעת־משבר
והציל את עצמו ואת חבריו.
אולם חברו הקרוב ביותר ידע אחרת. למחרת היום בא חיים להתארח אצלו. בערב, לפני
שכבם לישון, העיר בחיוך :״שמע, אם אקום פתאום בלילה, אל תיבהל.״ בלילה שמע החבר
לפתע צעקות. הוא קפץ ממיטתו, ראה את חיים עומד וצועק מתוך שעה. הוא העיר אותו.
איש לא היה מאמין כי חיים רוטקוף יכול בכלל לדעת סיוט מהו. ביחידה קראו לו
״סמל מוראל״ .הוא בא ממשק, שם עסק בעיקר בדייג .״היינו יושבים ערבים שלמים איתו,
צוחקים ושרים וצועקים,״ נזכר אחד החברים. בעיקר הצטיין חיים בשירת אופירות
היתוליות, שפירסמו את שמו ברבים בכל רחבי היחידה.
כאשר קיבלה היחידה תחתונים לבנים ארוכים, הבין חיים מיד שיש כאן מקום לתעלול.
הוא הלביש את חבריו בתחתונים אלה, הדריו אותם בתנועות באלט, הוביל אותם לאולם
השק״ם. באמצע ההופעה האומנותית רבת־הרושם, גורשה הלהקה בבושת־פנים על־ידי המפקדים.
אף כי היה סייר מצ יין, היתר, אהבתו האמיתית נתונה לחבלה, מקצוע שלא ניתן לו
לעסוק בו. פעם, בהיעדר הקצינים, המציא משחק חדש: אריזת חימר־הנפץ בחבילה הקשורה
לחבל ארוך, הצתת החבילה תוך כדי זריקה. היה זה פאטנט מקורי של חיים.
אחרי הזעזוע של פרשת־הזחלם, ניסה חברו לבדרו, לקח את חיים לפגישות עם חברתו.
לאט־לאט התאושש. הוא שם עינו על אחת הבנות, החל הולך עמה בדיוק כשנשלחה היחידה
לקרבות־סיני. הערתו של חיים, בן ה־ : 19״חבל!״
הוא לא ידע עדיין כי נחלץ מזחלם אחד רק כדי להקריב את חייו למען זחלם שני.
באחד הקרבות המרים ביותר של מערכת סיני נקראו חיים וחבריו לחלץ זחלם שנפגע. בלי
כוונה נכנסו לקו האש של עמדה מצרית חבוייה. חמשה אנשים קפצו לתוך עמדה, אולם
המקלעים המצריים פוררו את העמדה לאט־לאט, הרגו את כל החמישה. רב־טוראי חיים
רוטקוף נמצא למחרת היום, נפגע על־ידי עשרות כדורים בכל חלקי גופו.

ה ש בו עעגזת ההוריבו ער 2ן ב\־ם/
עברעהר ענן של י\ 2ירי העע
ה ל לי הס־יבוב ה שני,
שה 2ן רי בו אהח־ייהע ה צ עי רינו
בחו לו ה של רפיח־,
בנזי צרה רי הגר ני ה של הנזינול ה,
בין גבענהאבר עגי ל ה
ובכלאשר נשאם־ גנ ר ל הנז ל חנז ה
גו רל א כו ר, א ך פגן ו ח־ עיניי ח
ש פג ע בבוובינו.

111

טאנקים ותותחים מעץ
״לסמל שאול מימון אי־שם בדרום, דרישת-
שלום מאש תך הודיע הקריין ברדיו.
שאול מימון לא שמע את ההודעה — הוא
לא היה בחיים. יום לפני כן, באחד מקרבות-
הדמים בחצי־האי, נפגע הטאנק בו ישב.
שאול הספיק לקפוץ מן הטאנק הבוער,
אך הבחין לפתע כי חברו נשאר בפנים. ה ,א
חזר כדי להצילו. בלהבות נספו שניהם —
הוא והחבר, אשר אחיו גר עמו בבית אחד
בשיכון דורה בנתניה. שניהם נקברו בהר־הרצל,
אחרי שזוהו בעזרת בדיקות מיוחדות.
לא היה זה סוף בלתי־צפוי לחייו של הצער
הרחב, נמוך־הקומה. הצבא קסם לו כל
חייו. עוד בהיותו ילד בטריפולי השתמש
בכשרונו לעבודות־יד כדי להכין טאנקים,
תותחים ואקדחים מעץ. הוא שמר על תחביב
זה עד סוף ימיו. בדירה בשיכון דורה,
שחדריה מסויידים בטעם מזרחי עליז, נשארו
הארונות מלאים אוניות־קטנות, מחרוזות וקישוטים
דומים. האוניה הגדולה ביותר, שח־לוג
תיה העגולים מוארים מבפנים בעזרת
שאור מימון
סוללה, נושאת בגאווה את השם ״מרי״ —
שם אשתו ושם אחותו הקטנה, בת ה־,7
הצעירה מבין 11 אחים ואחיות.
באלבום התמונות שלו, עליו כתב בכתב־יד לועזי יפה ״מימון סאולינו,״ ישנה רק אמונה
אזרחית אחת: תמונת טכס הנשואין, שנערך לבני עשרה חדשים במועדון תנועת החרות
בנתניה, ואשר בו נמכרה עוגת הנשואין ב״הגרלה אמריקאית״ במחיר 175ל״י לקרן
המגן. כל שאר התמונות הן צבאיות — שאול על הטאנק, שאול בתמרון, שאול באימונים
ובחברת אנשי היחידה. תמונה אחת מראה את מפקד הטאנק שאול מימון עומד בצריח,
עובר בגאווה על פני ההמונים במצעד יום־העצמאות.
צבאיות זו מצאה לה גם ביטוי בהשקפות פוליטיות. הנער שעבד בחנות של אביו לצרכי
אינסטאלציה בטריפולי, היה בן 12 כאשר פרצו מהומות נגד היהודים בעיר זו. תשובתו
היתד, הצטרפות לארגון מחתרתי. אותה שעה סערה בארץ מלחמתם של אצ״ל ולח״י נגד
הבריטים. מדי פעם נעלם שאול מן הבית. המשפחה שמה לב כי תמיד אחרי היעלמות זו,
הופיעה למחרת היום ידיעה בעתון־הבוקר, על פצצה שהתפוצצה במועדון או. במחנה בריטי.
פעמיים ניסר, שאול לפרוץ את המצור הבריטי ולהגיע לארץ. פעמיים נתפסה הספינה
על־ידי הבריטים והוחזרה לטריפולי. בפעם השלישית הצליח, הגיע לשורות אצ״ל. כעבור ז זמן־מה עלתה גם המשפחה, שוכנה זמנית בבית־ד,עולים בנתניה.
אחרי שירותו בצבא הגיע גם שאול לבית־ד,עולים. שם הכיר צעירה מטריפולי, הלך עמה
ארבע שנים לפני שערך את החתונה, בד, זכה ל־ 200 מתנות. מאז עבד קשה כפועל מתכת,
חסך את כספו׳ הצליח לבסוף לסדר שיכון. ביום שנהרג היה צריך להיכנס לדירה.
בכל זאת, את מטרתו העיקרית לא השיג. הוא רצה להיות קצין. הוא עבר קורם־קציגים,
אך נכשל בשל אי־ידיעת השפה על ב!ריה. לפני שנקרא למלחמה, הגיש ערעור.
ביום הששי קיבל את צו־ההתיצבות .״תהיה אמיץ״ ,ניסתה אמו לנחם אותו .״איפה,״ צחק
שאול• .אני כל־כך מבסוט שקוראים לי!״
חעולם הזח 1001

יתום אחדמ קז ב לנ ק ה
סיפורו של ישראל אברהם הוא סיפורם
של ע לי מאמקו, שבט שזכה ליחס פחות
צודק מכל שבט אחר במדינה•
ישראל היה יתום. מעולם לא הכיר את
אביו, את אמו, אחים או אחיות. דודו,
מסעוד אזולאי, שעוד היה רווק, לקח אותו
אליו. כשנשא הדוד אשר״ הפך ישראל
בן בכור במשפחה, אליה הצטרפו בזה
אחר זה תשעה ילדים נוספים.
הדוד, סוחר־צבעים אמיד בקזבלנקה, היה
ציו:י, דיבר מעט עברית, אסף כל ימיו
כסף עבור הקרן־הקיימת. כשנפתחו שערי
הארץ, מכר את כל רכושו, קנה זהב
ותכשיטים, מיהר לעלות לישראל. זה היה
בשנת . 1950
אולם כשבא לארץ, לא הכירו איש. לאיש
גם לא היה איכפת אם היה ציוני או לא.
הוא היה סתם מארוקאי. בתור סתם מא־רוקאי
נשלח למעברת ג׳ליל, ליד הרצליה,
ערימה עצומה של צריפים שהועמסו ללא
סדר על אחת הגבעות.

לדוד לא היתד, פרנסה. במשך שלוש
שנים ישב עם, תשעת ילדיו בשני חדרי
הצריף, המלא י כולו מיטות, מכר בזה
אחר זה כל אשר היה לו — תכשיטים,
זהב, כלי רסף, בגדים — כדי להביא פת־לחם
לפי בני המשפחה. ישראל היה בצבא,
אליו נלקח מיד עם בואו לשער־העליה,
שירת שנתיים וחצי באחד מגדודי
חיל־הרגדים. הוא לא נשלח לשום קורס,
אבל גם לא היו לו שום צרות. הדוד אמר
לו :״אל תעשה שום קונצים.״ הוא היה
חייל שקט.
בינתיים נעשה מצב המשפחה נואש.
רק אז זכה הדוד להצלה: ניתנה לו הרשות?פתוח
חנות־מכולת, באחד הצריפים
הקטנים במרכז המעברה.
היתד, זאת הצלה מדומה. כי בינתיים
הוחלט לחסל את המעברה. משפחה אחרי
משפחה עברה לשיכון־קבע, צריף אחרי
צריף פורק. לבסוף נשארו רק 200 משפחות,
מבין 970 המשפחות שאיכלסו את

די רצח בעיניים
דן צור היה דמות — דמות שלא הגיעה לגיל .21
ימים מעטים אחרי מותו ה צגה בתל־אביב הצגת הבכורה של מחזה רגיל, שגיבורו הוא
דני קרש, הצעיר הריקני המחפש את המחר. דני צור היד, בדיוק ההיפך המוחלט: הצעיר
אשר המחר רדף אחריו.
כשהיה ילד קטן אמר לו אביו, המיקרו־ביולוג, שעליו להחזיר מכות למי שמכה אותו.
השיב דני הילד :״אמרת לי שאסור להכות אדם הלש ממני. אם הוא חזק ממני, אני לא יכול
להכות אותו. אז את מי אכה?״ דני לא הכה אדם בחייו.
בבית־הספר לא יכול היה לעבור בשתיקה על דברי המורים שלא נראו לו צודקים או
נכונים. כבר בגיל צעיר התווכח בשעורי ההיסטוריה. ככל אידיאליסט, המבקש את הצדק
המוחלט, הגיע אל הקצה. בגיל , 16 כשהיה חבר התנועה־ד,מאוחדת, כתב שיר שהודפס
בעתון השמאל, דבר שגרם לויכוח בתנועה ולה צאתו ממנה. כעבור שבוע ביקשוהו לחזור.
א לם בהשפעת האם נכנס תלמיד השמינית לתנועת השומר־הצעיר, אחד המעטים שלא נתגלגלו
לתנועת־הנוער במקרה, אלא בהכרה מלאה.
גם בתג עתו החדשה לא קיבל כל דבר כתורה מסיני. הוא מתח ביקורת על הקו שנראה
לו הססני מדי, ביחוד כיבוש השלום עם עמי ערב. כל אותו זמן קיימו חניכיו לשעבר
בתנועה־המאוחדת את הקשר עמו, אף שנמנע בקפדנות מלהשתמש בהשפעתו כדי להעביר
גם אותם. כתב מחנכו על אותה תקופה :״הוא היה הטיפוס המובהק של בן־תרבות רודף־
צדק ושלום. הוא בודאי ששנא שפיכת־דמים ומלחמה. בהזדמנות אחת סיפר לי על התנגשויות־גב
ל ועל הטיפול באוייב. ראיתי שלא רק המעשה, כי אם עצם הסיפור מכאיב לו. מעטים
היו דומים לו במסירותם לרעיון הצדק הסוציאלי, לאהבת הארץ וליחסי עמים הוגנים. הוא
חי כל דבר בצורה העמוקה ביותר.״
להורים, שלא היו רק אב ואם, אלא גם חברים, סיפר על כל לבטיו. חבריו הפצירו
בו להמשיך בלימודים, אולם דני רצה לשלב
את ספריו בחיי הגשמה. במשק קרא ספרים
.על חקלאות, נרשם לקורסים לעתונות ומטעים.
הזעזוע הגדול בא בועידת ה־ 20 של המפלגה
הקומוניסטית הסובייטית, ששברה את
פולחן ססאלין. דני עבר משבר פוליטי קשה.
בשקט, מפלי שאיש ירגיש בכך, הוציא את
תמונת סטאלין מתחת לזכוכית שולחנו בבית•
השקפותיו התגבשו ביתר שלמות. דני,
שונא־ד,מלחמה בכל נימי נפשו, הפך לוחם
טוב בנח״ל, הוא סלד מסיסמות כמו
״רצח בעיניים״ ,שזיעזעו גם את הוריו,
שניהם הומאניסטים מושבעים. הוא התנגד
לשיטת העונשים הצבאית. למפקדו בחר, כמתנה
לסיום קורם, את הספר העונש בחינוך.
אולם היה לו סיפוק נסתר בהתגברותו על
הפחד ועל חולשת גופו בקרבות ובצניחה.
טוראי־ראשון דני צור, דמ ת בת ,20 הופל
על ידי כדורי הרובה של חייל מצרי אחרי
אחד הקרבות, כשיצא עם חברו לסרוק את
השטח. בתיקו הצבאי נמצאה רשימה מלאה
דן צוף
של תוכניות לכל חגי השנה הבאה במשק.

אד צעק :״חובש״!
״טוראי איזו מושקוביץ. בן .23 יליד
רומניה. עלה לארץ ב־ 1951 ושנה לאחר
מכן התגייס לצר,״ל. בעל השכלה עממית,
תושב רעננה, שם עבד כנהג מ!נית. השאיר
הורים.
״היה חובש מחלקתי. נמוך ומוצק, בעל
שחור. מכונס ומסוגר.״
שער
״טוראי מושקוביץ נפל בקרב על מוצב
מצרי, בעת הפגזה.״
זהו ההודעה של יחידת חיל־הרגלים המ אליה
השתייך. המה שאין כמעט
מונע,
מה להוסיף לה. כי איזו, ששמו האמיתי
היה יצחק, לא שיתף איש בחויותיו הפנימיות.
גם שתי אחיותיו ואביו כמעט אילמים
כמוהו.
נטילתו היתד, המכה השניה • שירדה תוך
שנים מעטות על האב בן ד,־ ,60 שאינו
עובד מפאת מחלת־סוכר חמורה. לפני
שנתיים נפטרה האם החולה. האב, שהיה
עגלון בעל עגלה וסוס בעיר פוקשאן
העולם הזה !100

הרומנית, נשאר גלמוד עם בתו הצעירה,
בצריף הירוק הקטן של שיכון עמידר.
הבת הבכורה נשארה ברומניה, ממנה לא
הורשתה לצאת ..הבת השניה נש, אה, חיה
עם בעלה במושבה.
הבת הקטנה היתד, מרכז חייו של איזו.
הוא שילם את שכר הלימוד של בת ה־, 15
בעלת הפנים הסלאביות הטיפוסיות, הלומדת
בבית־ספר תיכוני למסחר, מקווה להיות
פקידה. לצורך זה וויתר איזו למעשה
על כל חיים פרטיים משלו. הוא לא
נשא אשד, מחוסר אמצעים, לא התחבר
עם חברה קבעה.
בערבים ישב בביתו, או ירד למרכז המושבה,
הסתובב שם עם חברים מבני
המקום, הלך לסרט. בשבתות נסע להרצליה,
לעתים רחוקות גם לתל־אביב .״הוא
היה רק בשביל הבית״ ,אומרת האחות.
״את כל הכסף מסר לאבא.״
יתכן כי מסירות -זו לבית היתה תוצאה

ג׳ליל בתקופת־השיא. ארבעים חנויות מסוגים
שונים נשארו כדי קשרת 200 משפחות
אחרונות אלה.
לשוא רץ הדוד אל המוסדות, ביקש שגם
אותו יעבירו אל אוזר השיכונים, כדי שיוכל
להעביר לשם את חג תו. הוא לא קיבל
רשות זו. כי בכל השיכונים היו צרכניות,
ולא היה שום צורך בחנות פרטית של
חנווני מארוקאי.
מפעם לפעם עבד ישראל בעבודות זמניות.
בשאר הימים עמד בחנות, עזר לדודו
הנכה.
מפתח צריף חנות־המב־לת אפשר לראות
מרחוק בנין גדול, המשקיף על הים.
זהו הסמל של עולם אחר, רחוק מאד ושונה
מאד: מלון אכדיה. ישראל השתדל
להשיג עבודה שם, הצליח במקרה. היתה
זאת עבודת־קבע כמגהץ. את מקומו בחנות
תפס בן־הדוד הבכור, בן , 15 לפני כמה
חדשים החל ישראל אפילו נותן את עינו
באחת מבנות המעברה, צעירה חיננית
מעולות מארוקו.
את האפילוג אמר הדוד :״הוא היה כמו
בני. גידלתי אותו במשך 24 שנים. פיר־נסתי
א תו, שלחתי אותו לבית־הספר, שי
למתי
עבור בגדיו, עבור הרופאים. עכשיו,
בדיוק כשהתחיל לעזור לי, לקחו אותו.
מה אני יכול לעשות? ברוך דיין
אמת.״

ישראל אכרהם

מוות אהבת עזה
״תמסרו דרישת שלום לדוקטור בקמן,״ ביקש
סגן ראש־העיר החדש של עזה, מוניר
אל־ראיס, את העתונאים ששוחחו עמו אחרי
הכיבוש .״ה א טיפל בי כשהייתי ילד!״
כוונתו היתה לרופא כללי מנתניה, גבר
ממושקף בעל מיבטא רוסי מובהק, שנשלח
בשנות ה־ 20 על־ידי הדסה לטפל ב־ 23המשפחות
היהודיות בעזה׳ שימש שם מעין
מוכתר של העדה היהודית, עד לכריתתה
במאורעות .1929 בתור שכזה השתתף ב־קבלות־הפנים
לאורחים מכבדים שבאו לעיר,
כמו הנציב העליון וחאג׳ אמין אל־חוסייני.
באותה שעה נולד גם בנו היחיד,
ישעיהו.
עזה היתר, גורלו של ישעיהו. הוא נכסף
אליה כל חייו. יתכן שבגללה הצטרף ללח״י,
נמנה עם לוחמיה. במלחמת תש״ח, כחייל
בחטיבתו ש 7יצחק שדה, כמעט הגיע אליה,
אחרי שנפצע ברגלו בבית־נבאללה ובזרועו
בפאלוג׳ה. בתום המלחמה התיישב בנווה־ישעיהו
כקמן
יאיר, לא רחוק מגבול רצועת־עזה, כתב על
״אותו גבול שלא נכיר בו בתור גבול.״ אחר
כך, כשהפך לדייג, דג במימיה העשירים בדגים של עזה, כמעט נתפס על־ידי סירות־המשמר
המצריות.
ישעיהו גדל לבדו בבית׳ אחרי נשואי אחותו הבכורה. אולי בשל כך התקשר כל כך
לחבריו, תכונה שרדפה אחריו כל החיים. בכתה אמו, אשד, קטנה ולבבית, גם היא בעלת
מיבטא רוסי בולט :״חבר היה אצלו יותר מאבא ואמא, בשביל חבר עשה את הכל. עם
חבר התקשר לעולמים.״ הוא חתם על שטרות למען חברים, שהוריו נאלצו לשלמם. בגלל
חבריו הצטרף לנווה־יאיר. בגלל חבריו הלך לדייג, אחרי שהמשק התפרק.
רק בקושי רב עלה בידי הוריו לשכנעו לקבל סוף־סוף עבודה סדירה במשרד מס־ההכנסה
בנתניה. שם הבטיח הלוואה גדולה לאחד הפקידים, הביא הביתה פקיד שני, אב לילדים רבים,
ונתן לו במתנה זוג מכנסיים. בינתיים למד בשביל תעודת־בגרות.
יתכן שהשלמתו עם החיים הסדירים של פקיד חרוץ ומצליח נבעה מהשפעתה של חברתו,
אחית מרמת־גן, שהחל הולד עמה לפני למעלה משלוש שנים. ס־ף־כף נעשו כל הסידורים
לחתונה. אולם בינתיים קיבל את צו־הגיום והוא יצא לדרך שממנה לא חזר.
ו,וות,נר/ ,א התאימה. שתי התכונות העיקריות בחייו של ישעיהו בקמן חרצו את דינו:
מסירותו הקיצונית לחברים ומשיבתו לעזה. בבוקר עוד הספיק הטוראי בן ד,־ 30 לחזות
בכיבוש עזה. אחרי־הצהריים, אי־שם באזור הרצועה, נתברר שישנם פצועים בשטח. כשנת־בקשו
מתנדבים להוציאם, ראה שייקר, כי אחד מחבריו הטובים, סעדיה קירה, מתנדב. מיד
התנדב גם הוא. חבר שלישי הצטרף. בדרכם אל פצוע, עלה האמבולנס על מוקש, שלושת
יושביו נהרגו.
בין הבאים לנחם את ההורים, היו גם חברים שהוא חתם עבורם שטרות ושאת חובותיהם
שילם. האם לא הזכירה להם זאת. היא זכרה שפעם אמר לד, ישעיהו :״אם תגידי דבר כזה,

אברח מן הבית.״
של ילדות בתנאים הנוראים של אירופה
הנאצית. באופן יחסי היה למשפחת מוש־קוביץ
מזל: אמנם נלקח האב למחנה־עבודה׳
אולם חיי המשפחה ניצלו. אחרי
המלחמה עבד איזו בחנות ממשלתית לג־לנטריה
בערבים למד בקורסים של בית־ספר
תיכון. כשעלה לארץ ויתר גם על
כך, הסתפק בעבודתו כנהג, לפעמים במשאית,
לפעמים במונית, לפעמים בטנדר.
איזו לא היה טיפוס המבלים את עצמו,
בוודאי לא חלם על עצמו כעל גיבור
המקריב את עצמו במעשר,־גבורה גדול
למען הזולת. אולם הוא היה חובש מחלקתי.
בשעת הפגזה, כשכל ייצור אנושי
אחר משתדל להיכנס לחיק האדמה, לחפור
בידיו עוד כמה סנטימטרים של בטחון,
החובש הוא האיש המתרומם בתופת, בהישמע
הקריאה הנואשת מפי פצוע. בין
הפצצות והפגזים ד,שורקים, תפקידו לקום,
להסתכן, לרוץ, להגיש עזרה.
כך עשה גם איזו מושקוביץ, הצעיר
חסר היומרות. נשמעה הקריאה ״חובש!״
הוא קם ממקומו, רץ לעבר הצועק. שרי

של פצצת מרגמה הרעידה את האוויר.
החובש המחלקתי נפל ליד האיש שביקש
להציל.

איזו מושקוביץ

ה אקורד
האחרון

הטור הממונע של חטיבה 9הניע למבואות
דהב, נווד, מדבר קטן, הנק דה הראשונה
על חוף מפרץ אילת, אליה הגיע אחרי
שלושה ימים במדבר. מסקד־החסיבה שלח
את המשמר הקדמי לב: ש י את המקום
ולהבטיח מעבר חופשי לחטיבה, בדרכה ל שארם
אל־שייך י׳
החוד, מורכב מג׳יפים מחלמיש התפרש
בשפך הוזאדי הרחב! עלה על מטעי התמרים
שלאורך החוף. שום תנועה לא נראתה
בשטח. ב׳מרכז הכפר גילו המסתערים קבוצה
קטנה של בדואים. הם ס פרו כי חיילי
משמר־הגבול הסודאנים הסתתרו בתוך..סבך
המטע, ברא תם את הישראלים מתקרבים.
אנשי הזחלמים הראשונים ירדו, החלו
סורקים את הסבך ברגל. קשה היה לראות
יותר מאשר מטר אחד, לכל צד שהוא,
בין גזעי העצים ומחצלות־המגן. ואז, לפתע,
נשמעה שריקה חדה ואחריה התפוצצות.
לפני שמישהו ידע מה.״קרה, היה
אחד הסורקים מוטל על האדמה, הרוג.
ושוב שריקה. בזה אחר. זד״ נפגעו. ונהרגו
באותו מקום עוד שני לוחמים, מכדוריו
של רובאי מצרי מסתתר. בין ההרוגים
היה גם ראובן ירון.
היה זה האקורד האחרון בשירת חייו
של אדם, שהוקדשו למוסיקה. לא היתה
זאת כ לה מנגינה עליזה: עוד בילדותו
הת־תם ראובן, כשהשמידו הנאצים את כל
משפחתו, ובראשה את אביו, הרב הראשי
של העיר היוגוסלבית זאגרב, איש שהצליח

בן ע שר ע רוב ה
למשפחת לקסמן היו ארבעה ילדים! שלושה
בנים ובת אחת. אברהם היה הבן השלישי.
אולם דוקא בו תלו הוריו תקוות
גדולות. מגיל צעיר אמרו עליו כל מכריו
:״יש לו ראש סוב, הוא יהיה פעם
אדם גדול.״ גם ההורים רצו שבנם יהיה
אדם חשוב. כשגדל אברהם עצמו, רצה
בכך גם הוא.
משפחת לקסמן לא שבעה נחת כמעט
מעולם. האב היה סוחר לא אמיד בעיר
אוחניה, בפולניה. אברהם נולד בסוף שנת
. 1937 כשהיה בן שנתיים וחצי, פרצה מלחמת
העולם השניה. כשאוירונים ממטירים
פצצות מעל לראשיה, ברחה משפחת לקסמו
מביתה לעבר הגבול הרוסי.
באמצע הדרך התקרר אברהם וחלה. ימים
רבים ריחף בץ החיים והמוות. לבס ף
הבריא. המשפחה נשלחה למחנה עבודה
בסיביר, שם היתד כשלוש שנים. כאשר
התארגן הצבא הפולני. בחסות הרוסים,
אברהם לקסמן
ניתן למשפחת לקסמן לעבור מסיביר לקא־זאכסטאן,
שם התרכז הצבא הפולני. עם תום המלחמה, הרשו להם להזור לפולין.
פולין של שנת 1946 לא היתד גן עדן ליהודים. האנטישמיות פרחה ועלתה,
וכנופיות פורעים ניצלו את האנרכיה כוי להוסיף ולשחוט יהודים פה ושם. משפחת
לקסמן שלחה את בניה לקיבוץ ציוני, בו קיבלו יהודים הכשרה לקראת עלייתם ארצה.
בן 10 שנים בלבד היד. אברהם כשניצב עם רובה בידו, בעמדת שמירה בקיבוץ.
כעב ר תקופה קצרה, נסעה המשפחה לגרמניה. בדרך התנפלה עדיהם כנופית
פורעים- -,הפכה את. מכוניתם, ורק בנס הגיעו בשלום לברלין. שם חידש אברהם את
לימודיו, הצטיין בהם עד מהרה. שוב דיברו עליו כל מכריו כעל בעל ראש יוצא מגדר
הרגיל, שעתיד צפוי לו בהתבגרו.
אחרי מלחמת השחרור, עלתה משפחת לקסמן לארץ. היא קיבלה דירה צרה ביפו,
הרגישה את עצמה מק פחת למדי. המצב הכלכלי של המשפחה היה בכי רע. האב
היה חולה, התקשה לעבוד. לאהר שעות הלימודים היד אברהם משוטט ברחובות ובמגרשים
עזובים, אוסף גזרי עצים וקורות, כדי למכרם ולהביא את הכסף הביתה.
כל מאמציהם של הוריו כוונו לאפיק אחד, ללימודיו של אברהם. בעוניים, המשיכו
לחלום על היום בו יתפרסם בנם ויביא כבוד ורווחה למשפחה כולה.
אולם המצב הכלכלי לא איפשר להם לשלוח את אברהם לבית־ספר תיכון. הוא
נאלץ לעבוד ביום כמסגר מיכני, בבית־מלאכה קטן. בערב המשיך ללמוד בשעורי ערב.
שכרו היה מתחלק בין המשפחה ולימודיו. שלוש שנים עבד אברהם בבית־מלאכה אחד,
זכה להערכה בגלל חריצותו. בהגיעו לגיל , 17 התגייס לצבא. בכל מכתב הביתה, היה
חוזר ומבטיח כי ביום שישתחרר מהצבא יסתדר הכל, והוא יצליח להוציא את המשפחה
לחיי רווחה.
בשעות הצהרים של ה־ 31 בחודש העשירי, הגיעה ליחידתו של אברהם בקשת
עזרה מיחידה שנתקעה במיצר, בין הרים. אברהם התנדב לחוש לעזרה בג׳יפ שלו. הוא
נפגע תוך כדי נסיעה.
חלומות הזוהר של משפחת לקסמן התנדפו בעשן המלחמה.

״אתם חינכת אות כך!י׳
ראובן ירץ
להציל יהודים רבים הו מ ת לקשריו עם
הקרדינל הקאתולי המפורסם סספינאק.
כילד, בא ראובן לקיבוץ שער-העמקים.
מעיד חברו במשק :״גורלו הטראגי לא
הטביע את חותמו על נפשו הרכה. כשתיל
רך הועבר לקרקע חדשה, ונקלט בה
להפליא•״ במוסד החינוכי של משק שריד
נתגלה כשרונו המוסיקאי הבלתי־רגיל: הוא
ניצח על מקהלות, השתלם בקורסים, חיבר
מנגינות שנועו בפסטיבלים בינלאומיים וזכו
לפרסים•
כמבוגר לא הספיק לשהות זמן רב במשק.
אחרי שנתיים וחצי בנח״ל, יצא ל שנת
השתלמות מוסיקאית. בינתיים הכיר את
אראלה סדנאי, צעירה מתל-יוסף, נשא אותה
לפגי כמה חדשים לאשר״ והביאה לש־ער־העמקיה
כשחזר
למשק, נרתם מיד לפעולה התר־ביתית.
במשפט ציבורי על הפעולה התרבותית
במשק הופיע כקטיגור, נאם נא ם
חוצץ־להבות נגד אי־פיתיחם המספיק של
הכוחות האמנותיים במשק. בחום הנאום,
שעשה רושם עמוק על החברים, היה ברור
כי ראובן ייבחר השגה לחבר ועדת־התרבות.
לפגי
שנים, כשיצא למוסד החינוכי, נאם
נאום נלהב באוזני חבריו למשק• :אנחנו
מלאי התלהבות ורצון לחרוש את שדה
החיים הקיבוציים.״״ בני המשק, צברים
שונאי מליצות, חייכו במקצת. סיכם השבוע
איש הקיבוץ• :הוא קיים את אשר
הבטיח — ה א חרש בהתלהבות את
שדה חיינו, תוך שירת חורשים אדירה.״
היא נפסקה במטע — רחוק ממטעי הבית.

הסיפור הבא התפרסם בשעתו בכל העתר
נים בארץ. כאשר הגיעה א. ק .ישראל לחיפה,
נדחק קצין צעיר רמז קן. בשער הנמל, ניסה
לשכנע את השומרים ש־תנו לו לעלות על
האניה .״כל. מה שאני רוצה, הוא שאמא
תראה אותי ותירגע,״ אמר הקצין בעל הקומה
הגבוהה שנפצע קל באחת מפשיטות
צה״ל האחרונות. קרובי המשפחה הודיעו
על כך לאמ, שהיתר, באמריקה, בביקור
אצל משפחתה .״אני רוצה שתראה אותי ותנוח
דעתה,״ הודיע הקצין ששריפה קלה
נראתה עדיין מעל עינו.
המשך הסיפור לא פורסם. סגן זאב וקס
( )21 קיבל את הרשות לעלות על האניה,
אולם לא, מצא את אמו. רק לאחר שעה
ארוכה גילתה האם את בנה, נפלה בזרועותיו.
זאב ד.ף אד, לה תמ נה של חבר שנהרג
בקרב קלקיליה .״מה את בוכה,״ אמר זאב,
״אבא שלו יותר מסכן, יש לו רק בן אחד.
לך יש עוד שני בנים.״
כקצין ביחידה קרבית, ראה זאב הרבה
מחבריו נוכלים בקרב. לא פעם כתב מכתבי
נחומים להורים שכולים. כאשר נפל חברו
הטוב, דרור שווארץ, בקרב, היה זאב מדוכא לגמרי. חיילים מתביישים, בדרך כלל,
להיראות שבורים. זאב לא התבייש. הוא אמר :״אם כבר להיהרג, לפתות שיהיה זה במלחמה.״
כתב אז זאב להוריו של דרור :״דמותו תהיד סמל של מפקד עברי, היודע לשם מה
הינו יוצא לקרב, התדע מה צפוי לו בקרב, ולמרות זאת יוצא כששירה על שפתיו.״
גם זאב ידע לשם מה הוא יוצא לקרב. לא פעם, כשנשאל מדוע חייב הוא להימצא
־במקומות׳מסוכנים, ענה :״אבל אמא, הלא אין אחרים. אתם חינכתם אותי כך.״
ההורים, שעלו מפולין לפני 25 שנה, גידלו את בנם בא ירה הפועלית של שכונת בורוכוב.
זאב היה הבכור בשלושת בניהם. הוא סיים את בית־הספר העממי על שם ברל כצנלסון,
את בית־הספך המקצועי מכס פיין, היה חניך ומדריך בנוער העובד בשכונה.
כשסיים את לימודיו עבד כשנה בחעשיה הצבאית ׳,המשיך ללמוד בערב לקראת בחינות
הבגר וב כעבור שנה הצטרף אל גרעין של הנוער ׳העובד ויצא 7הכשרה בקיבוץ משמר דוד.
באחד הימים, לפני כשנה, עמד זאב לצאת לפעולה מסוכנת. ה א הודיע בבית :״אם לא
־אחזור עד יום שישי, גא תמ!ו אותי לעולם.״ האם בכתה, בכד, גם האב. זאב ניחם אותם.
ביום השישי בצהרים ישבו. ההורים ליד השולחן בביתם שברמת גן, כשהם שותקים והיורים.
עיניהם היו 1עוצ ת במחוגי השעון, שנעו במהירות. זאב. א בא. רק לאחר ארבע שעות
של צפיה הופיע זאב. ההורים קיבלו אוחו כאילו נולד מחדש.
הפעם שוב חיכו׳ לו ההורים בבית. הם קיבלו רק מכתב קצר שבו, בפעם הראשונה
במכתביו, לא ה סיף זאב לחתימתו את המלה להתראות. הוא נפל בקרב, בדרך לסואץ.
הוא היה ־בזחלם ייחד עם מפקד הגדוד. הגה הזחלם נשבר, תחת מטר יריות האויב. האנשים
הספיקו לקפוץ. מתוך הרכב ולהמחפר. סגן ואקסי, בפי ש מנ ה על״ידי מבריו, נשלח להביא
תגבורת. פעמיים יצא. לסייר, את השטח וחזר. בפעם השלישית, כשיצא׳עם מכשיר. הקשר,
נפגע במרחק קטן בלבד מהחפירה. הוא נהרג: במקום.

אילן קרן־צור
ומני ארוכי
חיילים במשלט נידח ומבודד, משתעממים.
חלקם כותבים מכתבים, אחרים רוקמים
חלומות, השאר מוצאים עיסוק בתחביבים
שונים. יאיר קרן צור (קרנצר) כתב
יומנים. הוא מילא מחברות שלמות על
כל מה שהתרחש סביבו, על כל מה
שהעסיק את מוחו. השורות הצם פות מספרות
על אילן יותר משכל אדם אחר מסוגל
לספר עליו.
״.״והמת,ז הוא ללא נשוא — מלחמך!,
...מה מאוד שנאתי אותך מלחמה. למהז
לשם מה כל זאת? האם לא יותן לגו
לחיות בשלום? אני שונא אותך, נאצר
ארור. לשם מה תזרע מוות וארס בבתינו,
עת בני עמך נמקים בדלות ובבערותז ואני
שונא אותך דאלס, אשר למען קומץ מיליונרים
תעודד חורבן ותופיע בפני העולם
כזונת שלום מתחסדת. ואתה חרושצ׳וב,
הבאת אס ן עלינו. מדוע לא תניחו לנו,
צעירים שוקקי חיים, לחזור אל אדמותינו?!
העוול אשר לנו גרמת כבד מנשוא.״
משפטים אלה נכתבו על״ידי צעיר בן
,20 חניך השומר־הצעיר וחבר קיבוץ שמיר
בגליל. צעיר ששנא את המלחמה ואהב
לעבוד ברפת, ששנא את מחרחרי המלחמה
ואהב מוסיקה עדינה, לד. הקדיש שבע
שנות לימודים על כינור.
ה א נולד בכפר אתא, ליד חיפה. בן
ארבע היה כאשר מתה אמו. הילד שסבל
מחוסר חמימות ביתית, הפך למסוגר בתוך
עצמו, ולמה כזב בהיותו בן שמונה קיבל
אם שניה! נוספו לו אח ואחות צעירים
והבית נעשה חם יותר. אביו החקלאי
לא הסתפק ברמת ביח־הספר במושכר״
וכשסיים אילן את כתה ד׳ ,נשלח לבית־הספר
בקרית מוצקין. בהיותו בן שש החל
חינוכו המוסיקלי! הוא נמסר לידי מורה
בקרית חיים, גילה תכונות מוסיקליות מובהקות׳
כג ן שמיעה אבסלוטית וחוש ריתמי
מפותח.
בכפר־אתא הצטרף אילן לקן השומר הצעיר,
הפך לאיש תנועה מובהק. עוד לפני
שהגיע מועד גדודו לצאת להקשרה, עזב
אילן את חבריו והצטרף לקיבוץ שמיר.
עם חברת הנוער בה היה, התגייס לנח״ל.
הוא לא היה הטיפוס המתאים לאיש צבא.
העיד אילן על עצמו :״לאם לאם משתחרר
אני מן המועקה שירדה עלי, לא ר הזדד־אות
שמלחמה הולכת וקרבה יודע אני גם
את פירוש המועקה: אני חייל גרוע מטבעי.
כושרי הגופני בינוני למדי. תנועותי
כבדו ה אינני מוכן למלחמה אך האם
מותר לי לפטור את עצמי בטענה כי
צבאי ת היא בניגוד מוחלט לאפייז עלי
לנסות, ועוד פעם לנסו ה ״
למרות זאת התאמץ לעבור עם חבריו
את האימונים המפרכים, עבר גם קורם
צניחה המלחמה, שהטילה בו מורא ומועקה,
לא איחרה ל בו ה לאילן באה שעת
המבחן. הוא עבר אותר בכבוד.
הוא היה בשיירה שהוטלה עליה המשימה
לפרוץ את המעבר לסואץ. הדוץ
עברה בין הריה בפיתולים רבים. האויב,
שהתמקם על ההרים, המטיר על השיירה
אש תופת. אילן נסע על זחל ה בתפקיד
מקלען מספר .2כדור פגע בחזהו, הוא
המשיך להגיש כדורים למקלען מסט־ , 1
שלא הרגיש כי אילן נפצע. כד,ר נוסף
פגע במקלען. הוא נהרג במקום. ואז קם
אילן פצוע כפי שהיד״ והמשיך לירנח
במקלע. כדור שני פגע בגרונו.
חעזלס חזח !001

טבלים הד׳ולכיב רא שונה

שבע שנים ועוד שבע

ז*הו ארצה קן המי

אורי שלזינגר היה עוד ילד, כשהכיר ל-
דעתי מה מסוגלים מסוסים לעשות. הוא אף
לא רצה לחלום שיגיע יום וגם הוא ינהג
במטוס משתית. כי אורי שלזינגר הרגיש
היטב על ג פו את מאורעות ההפצצות והמלחמה.
הוא
נולד?,בבודפשט לפני 26 שנים, כבן-
זקונים למשפח־: .סוחרים. מלבדו היה עוד
אח בבית, ג1ול ממנו בשלוש שנים. בבודפשט
למ^-יאורי- ,שאז נקרא בשם דיורי —
שם חיבה מקוצר של השם דורג׳ — בבית־הספר
העממי ונשיאי כתות גמנסיה. המלחמה,
שהיתר, נם שה בכל הארצות ה שטות,
לא פגעה בהונגריה, שמשטרה הפשיסטי שיתף
פעולה עם הנאצים. רק.ב־ , 1944 כשדיורי
ילכוד בשביעית של הגימנסייה, טעמה גם בודפשט
טעם מלחמה. אביו של אורי נאסר
על־ידי הפשיסטים והוגלה למקום בלתי ידוע.
כשהסתיימה המלחמה, נודע לניצולים כי
אב המשפחה נרצח. הם ארזו את חפציהם
והחלו לנדוד בכיוון לארץ־ישראל. חדשים
רבים התגלגלו ב מ טו ת עקורים בגרמניה. הבנים
למדו במוסדות נועד מיוחדים של ה־ג׳וינט,
קיבלו חינוך ציוני לקראת עלייתם
לארץ. שמואל, הבן הבכור, עקה ראשון ב־אנית
מעפילים, נעצר על־ידי הבריטים ונכלא
במחנה בקפריסין. אורי ואמו המתינו להז־דמנ
ת מתאימה יותר לעליה. פרשת עלייתם
היתר, החויה המזעזעת ביותר בחייהם, ביחוד
בחייו של אורי.
הם עלו בהמבורג שבגרמניה על אנית המעפילים
הגדולה, שהיתר, למעשה רק ספינת
נהרות, אשר נקראה בשם יציאת אירופה .48
דוקא אניד, זו, נבחרה על־ידי הבריטים כדי
להוכיח את עמידתם על חוקי העליה.
בנמל חיפה נערך קרב בין המעפילים לבין הצבא הבריטי, שניצח לבסוף בעזרת גזים
מדמיעים !מהלומות אלות, בהן נהרגו מספר
עולים. ר,אניד, עצמה נשחתה, המעפילים הועלו
על סיירות בריטיות, נשלחו חזרה לנמל
המוצא — המבורג. אורי היה אז נער שטרם
מלאו לו 18 שנה.
.אורי התגייס לצבא לפני 7שנים, נשלח לחיל
האוויר. משך למעלה משנה היה טוראי
פשוט, ללא כל קשר עם המטוסים. אולם במשך
הזמן למד אורי להכיר את הכוח שב־מטוסים,
החל להתקרב אליהם. תחילה נשלח
לבית־ספר למכונאי מנועי מטוסים, סיימו
בהצלחה בדרגת טוראי־ראש ן. משך למעלה
משנה עסק במקצוע זה, עד שהחליט שעליו
לנהוג במטוסים. הוא חתם על תקופת
שירות בצבא הקבע, עבר קורם טייס, סיימו
ללא בל תקלות. הוא ויתר על כל עיסוקים
אחרים, שקע כולו בספרים ובלימדי מקצועות
סיים שונים.
עוד שנה עברה ואורי עלה כבר ילדרגת
סין, כשהוא בקיא כבר בטיסה מבצעית,
שולט במסוסי־קרב חדישים. מאז לא עזב
את החיל! שדד, התעופה היה ביתו, ר,אוירו־נים
ידידיו. ה א עסק בתפקידי הדרכה גבוהים,
עלה עד לדרגת סרן.
שבע שנים של התמסרות למטוסים הספיקו
לאורי. הוא החליט לעזוב את מסגרת
הצבא, להקדיש שבע שנים נוטס ת, אם לא
יותר, ללמוד מקצוע אחר: רפואה באוניבר-
סיסה העברית.
אולם לפני פרישתו, פרצה מערכת סיני.
למרות שהיה בתפקידי הדרכה, התנדב אורי
למבצעים קרביים. מטוסו הופל באש תותחי־קרקע.
בסיני, בעצם ימי המערכה.
לאחר נפילתו, הועלה לדרגת רב־סרן.

הבונגלור לא פעל. הבלן הניח אותו מתחת לגדר״תיל של מוצב אויב, לפרוץ דרך
למסתערים דרך שדה המוקשים. הבונגלור לא פעל. אולם את המוצב יש לכבוש בכל מחיר.
מי מתנדב? טוראי־ראשון עומר מתודב. תחת מטר אש זחל יאיר בן ה־ 20 אל עבר הגדר,
חתך א תה במספריים. הדרך פונתה לכוח הפורץ. יאיר עורר עלה גם הוא על המ צב שנכבש.
באחת העמדות, נתקל במצרי שהרים את ידיו להיכנע. הוא לא ירה בו. אולם מאחורי
המצרי שכב מצרי שני. הוא ירה. הכדור פגע בראשו של יאיר. יום וחצי שכב בבית ח לים,
עד אשר מת. איש מהקרובים אליו לא היה עמו ברגעיו האחרונים. איש לא ידע היכן ה א.
כי יאיר לא כתב מכתבים .״אינני רוצה שיהיה לכם חומר להוציא חוברת לזכרי, אחרי
שאיהרג,״ אמר שעה שביקשו ממנו לכתוב מכתבים.
אין מכתבים לזכרונות על יאיר. אבל הזכרונות חיים לא רק על גבי נייר! הם שמורים
אצל כל בני משמר העמק, ביתו של יאיר. הם חרוטים היטב, ביהוד אצל בני קב !תו.
קראו לו קהירו. איך בדיוק נולד השם, איש אינו יודע. הגילגול היה ודאי יאיר־קהיר־קהירו.
זוכרים אותו כאדם בעל זכרון בלתי רגיל. כאיש שהיה׳ מסוגל לצייר את כל מ פז העולם,
לפרטיה, מזכרוג ; שידע לציין תאריכים והישגים מכל האולימפיאדות בוזמישים השנים
האחרונות; כתלמיד אשר אחרי שכל הכתה לא היתר, עונה על שאלת המורה, היו פונים
אליו :״נו, עכשיו נשמע את יאיר.״
זוכרים אותו כספץ לעניני ספורט על כל ענפיו, כחבר נבחרת הכדורסל של המשק,
כמארגן ימי ספורט יתחרויות, וכאדם שהיה מסוגל באמצע הלילה לשחק כדורסל לבדו,
לאור הירח. אין מדברים על ההחלטה שהוא העביר פעם במוסד החינוכי, שיש לצאת
להתעמלות בוקר, קיץ וחורף, תמיד בגופיות.
חניכיו בקן השומר־הצעיר במשק כתבו הספדים לזכרו. הם כתבו כיצד היה יאיר נלהב
לתנועה, אמן הניסוח, מדריך מרצון. וזה נכון. אבל בהספדים לא כתבו שיאיר היה
בעל כוח רצון משונה. כשהיה צעיר, היה קצר ראיה. הוא לא רצה ללכת במשק פייה;
הוא לא הרכיבם ועיניו נכנעו לרצוני. הוא
היה גם בעל נסיה לאסטמה, ודוקא משום כך
הלך לעבוד בפלחה. כולם זוכרים אותו כנער
בלינדי, בעל עינים תכולות, שפתיים סדוקית
ואף אדום.
בהספדים גם לא כתבו שיאיר היה עוקצני׳
עקשן ולפעמים גם ציני. גרמה לכך
ילדות שסועה במשק. ההורים נפרדו. האב,
אדריכל ומומחה ליעול, עזב את המשק ל שנים•
ליאיר היתד, חסרה שלימות נפשית
כילד. זה עשה א תו אדם קשוח ונוקשה
מבחוץ, אולם רך ועדין וישר מבפנים.
בני הקבוצה התפזרו בצבא. יאיר הוצב
ליחידה קרבית, היה סייר וחבלן. בימי החופשה
נסבו הויכוחים בינו לחבריו על מידת
הפיימריות של כל יחידה ויחידה. למרות
שלא אהב את הצבא ואת כל הקשור ב, הגן
קהירו תמיד על כבוד יחידתו, ועל מידת
קרביוחה.
עכשיו כבר אין בני המשק מתוכחים על
נושא זד-
יאיר עומר

׳ .בשורת המוות מוצאת לד, דרבים שונות
.אל משפחות. החללים. יש המקבלים אותה
כחטף! ׳אל אחרים -מסתננת הבשורה טיפין
,טיפין; -תחילה שומעים התלחשויות מון רות
ברחוב ,־אחר שומעים שהבן נפצע, ולבסוף
יק -,זרת י לאט לאט להכרה הזי ע ה שהבן איננו. יש גם כאלה׳ הרודפים אחר בשורת
המוות וחוטפים אותו בכוח.
,יעקב (ג׳וקו) סידי הלך לצבא. ביום הראשון,
,ערב מערכת סיני, עוד קפץ לשעה
:קלה הביתה ונ 15ד מההנרים. יותר לא
שמעו. עליו. חילף שבוע, הקרבות הסתיימו.
,חבריו ליחידה של ג׳קו׳ נראו בחופשה. אולם
מג׳קו עצמו לא היתד, כל ידיעה.
־; לאחר שמונה׳ ימים לא. יפלה משפחת
׳:קודי לשאת עוד את. השקט. האב, רואה
.השכונות־.בבית־זזולים אסף ׳הרופא, קם ונסע
׳למחנהו, של בנו. בשער ראה חיילים .״האם
ידאה מישהו מכם את ג׳קוז* שאל. אישלא ענה, לפתע לא ־ ה כי ר איש את בנו.

שאחרי שסיים את בית־הספר העממי זכה
בסטיפנדיה להמשכת לימ דיו התיכוניים.
אמר האב. :ג׳קו נולד להיות חייל. הוא
חיה חייל כשהיה עוד ילד.״ ליד ביתם
היה מחנה גדנ״ע. יעקב קינא בגדנעי*
ביקש מאביו שיכניסו גם כן לגדנ״ע. בן
13 כבר שירת בגדנ״ע־ים. משך שלוש
שנים עבר קורסים רבים בימאות, הפליג
באניות חיל הים ליוון, קפריסין ורודוס.
כשלמד בית־־הספר התיכון, אירע מאר
רע גדול בשייך מ נים. דוד בן־גוריון
נאם שם בכינוס נוער המוני, קרא לו ללכת
בעקבותיו למפעלים חלוציים. הדברים
השפיעו על ג׳קו. הוא רצה ללכת לצבא,
הבטיח להוריו שימשיך בלימודיו לאחר
סיום שירותו הסדיר.
לחיל הים לא רצו לקבלו, בגלל גילו
הצעיר. הוא הצטרף לגרעין במסגרת. ה־נח״ל,
שהיה בתל יוסף. עם הגרעין התגייס
לצבא, בהיותו בן . 17
בכל פעם היד, מתפאר כי הוא מחוסן
בפני כדורים. חבריו סיפרו כי גם תחת
מטך^אש היה ממשיך לצעוד זקוף־קומה.
ושליו. גרעינו רצה לשלוח אותו לקורס

אורי שלזינגר

כ דו רסלל אוד הירח

נא! מרהיב בשייך מ1ניס

מי&ורוז וזזה

בהספדים מציינים את כל הטוב, החיובי
והנעלה בדמותם של הנופלים. זוכרים אח
מסירותם, את נאמנותם, את נכינותם להיהרג
למען אידיאלים. בדירה מיותמת בגבעתיים,
שם מתאבלת אלמנה, אם לשני
ילדים קטנים, על מות בעלה, נראה המוות
מזוית ראיה אחרת.
דוד אייזנרייך היה יהודי סוב. הוא היה
נם אזרח נאמן למדינה, שמר על חוקיה
ומילא אחר כל הדרישות שדרשה ממנו.
אולם דוד אייזנרייך, אב לבן ולבת שנולדו
במדינה, רצה לעזוב את המדינה. הוא
תיכן תכניות להגר לארגנטינה, שם גרים
קרובי המשפחה של אשתו.
לא היו לדוד טענות נגד המדינה. הוא
לא שנא את המשטר הקיים בה, או את
מדיניותה. הוא גם לא סבל במיוחד ממצוקה
כלכלית. אמנם היה עליו לעבוד קשה
כנהג מונית שכיר, כדי להרויח את לחמו.
היו שנים בהן היה עובד 18 שעות ליום,
כדי לחסוך כסף להקים בית ומשפחה.

אבל נתנו לו להיכנס פנימה, לדבר עם
הקצינים. גם הם לא ידעו דבר. האב
הרגיש שמשהו לא בסדר. עד אשר אחד
הקצינים הודיע לו כי בנו נפל בקרב.
אחד מבני הכושפחה הלך למשרד קצין
העיר, להיוודע׳ פרטים. שם הודיעו לו כי
מי שלא קיבל 1הודעה ממשרד דיבטחון
ישמח; בנו בריא ושלם. משפחת סידי
לא קיבלה מכתב. בן משפחה נסע שוב
למחנה. כשחזר עם הסיפור בפיו, היתד, כבר
בבית הודעת משרד הבטח, ן.
סמלי יעקב סידי נפל באחד מנווי המדבר
בסיני. הוא היה בנח שפרץ דר מה.
בשעת ההתערות לילית על מוצב אויב
נפגע ונהרג.
ג׳קו נולד באיזמיר שבתורכיה, בשנת
. 1937 כשהיד , ,בן , 12 עלה עם הוריו
ואחותו לארץ, לשייך אמונים, הכפר הערבי
הנטיויש. תוך שבתיים ־ ,1שוזלט על השפה
׳ העברית, הצטיין בלימודים עד כוי כך

דוד איזנרייד
הוא עבו וחסך, עבד וחסך. לפני שש
שנים, נשא אשה וגם היא עבדה כפקידה
במשרד. גם היא חסכה. החסכון העלה
פרי. הם רכשו דירה מרווחת בגבעתיים.
אף על פי כן רצה דוד להגר מן המדינה•
חייו היו מלאי הפרעות. הוא רצה
לחיות בשקט, ללא דאגות, ללא מחשבות
על המלחמה, וזה לא ניחן לו. .מדי פעם
הד, מקבל צוי קריאה להתיצב ת בצבא.
כסמל בחיל הקשר, בתפקיד חיוני, נקרא
דוד פעמים רבות מחוץ למסגרת הרגילה.
בכל מצב הכן, בכל מתיחות שנוצרה על
הגבול, נקרא דוד ליחידתו. הוא שנא
צבא ומלחמות.
לפני 27 שנים, נולד דוד בעיירה הוסט,
בהרי הקרפטים שבצ׳כיד -עם פר ץ המלחמה
וכניסת הגרמנים לצ׳כיה, נשלח דוד
עש כל משפחתו למחנה רכוז, התגלגל עד
למחנה הד,שמד באושוויינצים. כל משפחתי
הושמדה שם. נותרו ממנה בתים מלחמת
העולם השניה רק שני אנשים. דוו
ואמו. לא היה לו לא קרוב ולא מ דע,
בשום ארץ שבעולם.
גורל אשתו, אותה הכיר רק בדרך לארץ,
היה דומה. גם משפחתה הושמדה באוש־ווינצים
והיא שרדה בודדה. לאחר תקופה
של שנים במחנה רבת רצה ד ד לחיות
בשקם, לבנות קן משפחה חמים, שחסר
לו כל חייו, להיות רחוק ממלחמה וקרב.
הוא עלה ארצה ממחנה עקורים בגרמניה
ב־ .1948 במשך שגה למד בבית־הספר החקלאי
מקוהיישראל.
בצבא לא היה לו תפקיד קרבי. הוא
היא נהג במטה. כשהשתחרר המשיך לעב
ד כנהג מונית. אולם מקצועו הצבאי
במילואים שונה; הוא עבר קורס קשר,
קיבל תכקידים חיוניים.
כחדשיים לפני פרוץ מערכת סיגי נק יא
דוד שוב ליחידתו. הוא נשאר בה עד
נפילתו אך למרות כל מה שהיה בלבו,
ביצע את תפקידיו הצבאיים באמונה.
באחד המשלטים ברצועת עזה, היד. דוד
אחראי על קי. ם קשר קוי עם משלט אחר.
לאחר שהקו נותק, שלח אנשים. לתקנו.
האנשים לא^הצל-־חו לתקן את הקו.
דוד יצא בעצמו מהמשלט, בדק את הקו,
מצא את מקום הנתוק, חידש את. הקשר
וחזר למשלט. כשעמד להיכנס לעמדתו, פגע
בו כדור והרגו.
קצינים, אולם ג׳קו סירב. הוא רצה להשתחרר
ולחזור לחבריו במשק, שבימים אלה
עלו להקים מחדש את כפר עזר

יעקב סיידי

כזפציב ההזצביס ראשזגד׳

בית ל בן בשיכון הוותיקים

יצהק משיקה
בכתובת הצבאית היה רשום: מעברת
בית־ליד ב׳׳ צריף מס׳ .336 הכתובת האמיתית
היתד. אחרת: שיט ן הוותיקים מם׳
,510 נתניה. בין שתי ד,כת.בות מונח
גורלו של יצחק מסיקה.
ישנם אנשים המשאירים אחריהם מצבה
בצורת מפעל גדול, יצירה רבת־רושם, ספר
או שיר. יצחק מסיקה, צעיר אלמוני שאיש
אינו יודע לספר עליו הרבה, השאיר
אחריו, כמצבה למפעל חייו, בית קטן
ולבן של שני חדשים.
בבית יושבול, אמו, בת טריפולי, לבושת
שחורים. לחייה מצולקות מרוב שריטות
ששרטה את עצמה, שערה התדלדל מרוב
תלישה. אין היא מסוגלת לדבר על בנה
הבכור, רק להכות בעצמה בחזה, בירכיים,
בראש. האב הסתיר את כל תמונות בנו,
כל נייר שיכול היה להזכיר לאם את
האבידה.
יצחק היה המפרנס היחיד. הוא עבד
בעבודות חקלאיות, במשק מעברות הקרוב.
את כלהשכר הביא הביתה, כדי לכלכל
את הוריו ואת ששת אחיו ואחיותי־ .שהגדול
ביניהם הוא בן , 11 הקטנה בת שנתיים.
בטריפולי, בתנועת־הנוער של השומר־הצעיר,
קראו לו ״זאקי״ .אחרי שש כיתות
של בית־ספר הלך למחנה התנועה, קיבל
שם הכשרה, בא לארץ במסגרתה, עם
לפני שבע שנים, עשרה ח ־
עליית־הנוער, כן בוא הוריו. מיד אחרי
דשים לפני
הלך לצבא, השאיר את המשפחה בצריף
המרופש, במישטח העצום של מעברות
בית־ליד הצפופות.
אולם יצחק מסיקה ידע מה הוא רוצה:
הוא רצה לעזור למשפחתו. הוא לא חשב
על שום נ שא אחר — לא על נשואין,
לא על בחורות. לא היה לו כסף להתחתן.
פעם התאהב בטזורה, מבלי לדבר
עמה מלה. .הוא רק ראה אותה בעיניים,״
הסבירה האם בערבית טריפוליטנית, בין
יללותיה ,״אבל הוא לא הלך איתה. לא
היה לו כסף. כל הכסף היה דרוש כדי
לקנות נעליים ובגדים לילדים!״
אחרי הצבא עבד בקיבוץ של השומר־פרות
במשך שנה וחצי, עבד
הצעיר, חלב
אחר־כך בתערובת. מן המשק הביא שתילי
בננות, נטע אותם מאחורי הבית בשיכון,
שרק חלק קטן ממחירו שולם, וכל
השאר נשאר רובץ עליו כחוב. בחצר
התקין גם מ ל קטן לתרנגולות, שובך קטן
ליונים. את שאר מרצו השקיע בחברו
היחיד: כלב־זאב שחרחר בשם כושי. בשבוע
האחרון הוציא שתי לירות וחצי,
קנה לו מספר.
ביום החמישי בא צו־הגיוס. את שעותיו
האחרונות בבית ניצל כדי לשתול
שום ובצל בחצר, לדאוג לרשיון הכלב.
״כשאחזור אקנה מגפים לילדות,״ הבטיח.
אחר־כך הצטרף ליחידתו.
טוראי יצחק מסיקה, בן ,25 בעל העיניים
החומות, השיער השחור והגוף העגלגל,
שקט וטוב־לב, נפצע בהפגזה שקדמה ל הסתערות
על אחד המוצבים החשובים של
המצרים. הוא נפצע בצוואר, צעק :״קחו
א תי!״ באותו רגע נפגע על־ידי רסיס שני,
ששם קץ לחייו.
.עכשיו אנחנו גמורים התיפחה אמו.

פרחי כ שוק הכרמל*
דקלים זק־פים וגבוהים, מפוזרים על
פני שטח גדול, משווים לשכונת סחנה
דרויש שביפו מראה אכזוטי. מרחוק נראה
-האיזור בנאות דשא במדבר של בנינים
ורחובות חסרי צורה ותכנון. אולם
ככל שמתקרבים אל השכונה, מתנדפת ה־אכזוטי!
ת כפאטה מורגנה.
במרכז השכונה, בין בתי חימר ערביים
עלובים, משתרעים פחוני מעברת
טחנה דרויש. שורות שורות של פחונים,
שכבר אינם מבריקים. על הגגות אבנים
כבדות, כדי למנוע בעד הרוח מלשאת
עמה את דירות הפח. בין כל שורת פחונים,
ע מד פחון גדול יותר. זאת המקלחת
הציבורית. שם מתרחצים ילדי הסחנה
שם כובסות אמותיהם את לבניהם,
משם לוקחים מים לבישול. מים יש גם
על הקרקע. בשלוליות בוץ ענקיות ובתעלות
ביוב החוצות את הפחונים.
במעברה מכירים אותם כולם. קוראים
להם ״הפרסים״ ,שם שכאילו בא להביע
את עליונותם של תושבי פחונים אחרים,
היושבים גם הם באותו מקום שנים על
גבי שנים, אחרי שנמלטו מכל מיני אר־צ
ת אחרות. בפרס היה שם משפחת יצחק,
משפחת מחמוד. הם גרו בטהראן.
האב היה בעל מלאכה לא אמיד, אך פיר־נס
את משפחתו בכבוד. כשבאו לארץ
ולסחנה דרויש, לפני שש שנים, הביאו
עמם גם את מאיר, הבכור בשבעת בני

הקטנים. היה זה מאיר שהחליף את
שמו, ראשונה ממחמוד ליצחקי. לשאר
בני המשפחה אין זה משנה להיקרא בשם
מחמוד.
הילדים היו קטנים, האב היה זקן.
לא היה מי שיעבוד במשפחת יצחקי.
מאיר לא רצה להישאר במקום. הוא התקבל
לכפר הנ ער בן־שמן, היה במוסד
של עלית הנוער במשך שנתיים. שם למד
קרוא וכתוב. שם למד גם לעבוד ולאהוב
את העבודה — ביחוד עבודות מכניקה.
הילדים גדלו, הגיע זמנם לבקר בבית
הספר. לא היו להם נעליים. האב כבר
מצא עב דה. הוא היה מוכר פרחים בשוק
הכרמל בתל־אביב, כשהנסיעה מהסחנה וחזרה
בולעת רבע מהכנסתו היומית. לפעמים
היה גם הולך ברגל. מאיר חזר
למעברה. לפני הצהריים עבד בבית מלאכה
למתכת. אחר הצהריים עזר לאביו
החלוש למכור פרחים בשוק הכרמל.
מסביב, בפחונים של המעברה, התחלפו
השכנים. הותיקים יצאו לדירה קבועה; חלקם
שכרו דירות ביפו. אנשים חדשים באו
לפחונים. רק משפחת יצחקי נשארה במקום.
ההורים סמכו על הבן :״הוא יעבוד וירויח,
יוציא אותנו מכאן.״ מלבדו היו להם חמש
בנות קטנות ובן בן שש.
אמו של מאיר לא זכרה בדיוק את תאריך
/ידתו, וכשמלאו לו 16 שנה הלך

כזוקא שנרשם לטכניון
במאה העשרים, קובעות המלחמות את
גורלם וחייהם של מרבית אזרחי העולם.
גורלו של אליעזר (.אולק) רא ך, אשר
ב־ 24 שנות חייו הספיק לעבור שלוש
מלחמות, נקבע תמיד ביום הראשון לפרוץ
המלחמה.
ביום הראשון למלחמת העולם השניה,
פלשו צבאות גרמניה לפולין. העיר הראשונה
שכבשו היתד, קליש, עיר מולדתו
של אליעזר. הוא היה אז בן שבע שנים.
לפני שהעיר נפלה בידי הגרמנים, הצליחה
משפחת ראוך להימלט מתוך העיר, החלה
לנוע מזרחה, בדרכים העמוסות פליטים.
מטוסים גרמניים היו צוללים מדי פעם
על הבורחים, ממטירים עליהם מטרות
אש ועופרת.
כאשר הסתיימה המלחמה, התגלגלה המשפחה
למחנה עקורים בגרמניה המערבית.
שם ישבו עם שאר ניצולי המלחמה,
חיכו לתורם לעליה לארץ ישראל. אליעזר
ניצל את הזמן לרכוש את מה שהמלחמה
גזלה ממנו. הוא היה צנום וחלש, אולם
כעל כוח רצון. בבית־ספר מקצועי, שפתח
ארגון אורט עבור ילדי העקורים היהודים,
החל אליעזר לרכוש השכלה ומקצוע.
הוא עבר קורס למכניקה עדינה,
סיימו בהצטיינ ת. הדיפלומה היתה בידו.

אליעזר ראוך
באחת מאניות המעפילים הקטנות הגיע
לבסוף אליעזר לארץ. היה זה ביום הראשון
של מל!,מת העצמאות.
גם לאחר שנסתיימה המלחמה ומשפחתו
של אליעזר הגיעה לארץ, הוא נשאר בצבא
כעובד טכני.

״אל ת^ידו לאבא״!
יום אחד לפני פרוץ הקרבות, כתב סגן
אריה כספי 22 מכתב להוריו :״אמנם נהוג
לכתוב במכתבים כאלה ״כל מיני ציוג ת,
בנוסח טרומפלדור, אבל זה באמת לא
מתאים לנו. אתם יודעים בדיוק כמונו
שאי אפשר אחרת, ובכל מקרה שלא יק-

אריה כששי

רה, דעו שאנחנו כאן הולכים מתוך מלוא
ההכרה בצורך.״
מלבד המכתב להוריו, כתב אריה עוד
פתק. אותו השאיר בידי חבר, למקרה שייפגע
בקרב. סגן אריה (אריק) נפגע גקרב.
בשעות הצהרים של הראשון לנובמבר,
יצאה יחידה לסיור.
כשהגיעו ליעד הבחינו בכמה חיילים שישבו
לצד הדרך, ומיהרו לעל.ת בריצה להרים.
מיד נפתחה על הסיור הישראלי אש רובים.
נהג הזחל הראשון נפגע. אריק, מפקד היחידה,
שנסע בזחל הראשון, תפס את מקום
הנהג והמשיך להתקדם. כשהרים את ראשו
לצפות בשטח, נפגע ונהרג.
חבריו פתחו את המכתב שהשאיר. הוא
כתב בו שבמקרה שיפגע, לא ימסרו את
הידיעה לאביו החולה, אלא לאמו.
השליח שהביא את הידיעה לשכונת מוג־טפיורי
בתל־אביב, מסר אותה לאם. האם,
עובדת קופת חולים, שגם בנה השני היה
בקרבות, העלימה במשך שבוע ימים את
דבר מ ת הבן מהאב. לאחר שבוע לא יכלה
עוד לשתוק, סיפרה לבעלה כי אריה
נפצע קשה והוא בבית חולים אי־שם.
טוביה כספי, מראשוני העליה השלישית,
עובד מדינה שיצא לפנסיה בגלל
מחלתו, דרש מבנו הבכור לשכור טנדר

מאיר יצחקי
מאיר לצבא כאילו היה בן .18 הוא שירת
בחיל הנדסה, שם עסק במכניקה אשר
אהב, למד להניח מוקשים ולפרקם, להרכיב
גשרי ברזל על נחלים, לסלול דרכים
ולבנות עמדות. לבנות ולהרוס.
מאיר יצחקי נהרג בסיני. כמו בחייו,
כן גם במותו אין המשפחה יודעת עליו
דבר. אין יודעים היכן נהרג ובאיזו צ רה.
מישהו רק אמר להם שהוא נהרג מרימון

המקצוע שרכש במחנה העקורים בגרמניה,
כמומחה ל עבוד ת מכניקה עדינה, עזר הרבה
לקידומו. אליעזר לא נתקל בקשיים בהשגת
עבודה לאחר השחרור. עבד בבית חרושת
כמתקן מכשירים אוטומטיים עדינים.
לאחר העבודה התמסר ללימ דים, הצליח
ללמוד בכוחות עצמו ולעבור בחינות
בגרות. שאיפתו הגדולה היתה ללמוד
בטכניון ולהיות מהנדס מכונות. למטרה
זו הקדיש את כל שעותיו, סירב
להתחתן ולקשור עצמו בטרם ישיג את
מטרתו.
בשבתות ובמועדים ניצל את זמנו ה־חפשי
לשתי חובבויותיו האחרות: טיולים
וכדורגל. במשך זמן אף שיחק בקבוצת
הכדרגל של הפועל יפו. לפני זמן קצר,
התקבל אליעזר לטכניון בחיפה, לשיעורי
הערב, חשב להתחיל השנה בלימודים. הוא
לא הספיק. ביום הששי שלפני פרוץ הקרבות
נקראו כל חבריו והפועלים שעבדו
במקום עבודתו למילואים. אליו לא הגיע
צו הקריאה. הוא ארו את חפציו, הכין
את תרמילו ובבגדי חאקי חיכה בבית עד
אשר באו לקראו.
שוב היה זה ביום הראשון למלחמה.
אליעזר ראוך הוצב כבזוקאי בחסימה על
דרך נסיגה של המצרים. אולם כשהגיעה
לעמדתם שורת ג׳יפים מצריים, אירע מעצור
למקלע החסימה וגם הבזוקה לא פעלה
כראוי. אליעזר היה בין שני החללים
הראשונים של המלחמה.
ולצאת ולחפש עמו יחד באיזה בית חולים
ש כב אריה. אז כבר לא יכלו להסתיר
הבן הבכור, אורי, נסע ומצא כי אריה
נקבר בבית הקברות הצבאי בשלח. הוא
הביא משם לאב שקיק עפר .״איני אדם
דתי״ ,אמר האב ,״אולם ישנם רגעים
שמוכרחים לגלות מגמות כאלה.״
מול עיניו עברו בשרשרת תמ נות מחייו
של בנו שנפל. את חי נ כו העממי קיבל
אריה בבית סכר אליאנס בנוה צדק,
שם גרה המשפחה בתקופה ההיא. האב
רצה כי בנו ילמד שפות. אריה גילה
מילדות נטיה לצבאיות ..הוא קינא קנאה
גדולה באחיו הבכור, שהיה בפלמ״ח והש תתף
בקרבות. עד מהרה זכה גם הוא
בטבילת האש הראש נה.
באחד הימים ירד לים, כשלפתע החלו
לצלוף עליו מכיוון מסגד חסן בק היפואי.
הוא נשכב על החולות ובמשך זמן ארוך
זחל על החול, לעבר רחוב אלנבי, כשכל
הזמן יורים לעברו.
לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה,
היה חבר בצופי הגמנסיה ומ״כ
בגדנ״ע, יצא להכשרת קיבוץ הצופים הצרים,
במסגרת הנח״ל. שם שירת בתפקידי
מפקד כתה ומפקד מחלקה, לאחר שעבר
קורם קצינים, היה מדריך בבסיס אימונים.
א לם ההדרכה לא מצאה חן בעיניו והוא
ביקש לעבור לתפקיד קרבי כקצין מודיעין.
כאשר הסתיימה תקופת שירותו בצבא,
חתם אריה על שירות בצבא הקבע, לתקופה
של שנה אחת.
111וולח 1זז\־>1 .־1ר!1

המדינה היא התח בי ב
דב גולדשטיין שכב ליד המקלע הבינוני.
סביבו נערמו ערימות של תרמילי
כדורים שפלט המקלע. אבל עתה היה
כבר שקט. ההסתערות של יחידת חיל־הרגלים
על אחד המוצבים המצריים, נהדפה.
מעמדתו יכול היה דב לראות את אנשי
היחידה חוזרים, אל נקודת ההיערכות.
החוזרים עברו ליד עמדות הסיוע של
המקלעים הבינוניים. דב קם ובחן את
החוזרים אחד אחד. אחיו אשר׳ ששירת
יחד עמו באותו כוח׳ היה בין המסתערים.
דב לא ראה אותו. הוא שאל את
אחד מאנשי היחידה :״ראית אולי את
אשר גולדשטיין?״ האיש ענח כלאחר יד:
״כן, הוא נהרג.״
מיד לאחר זאת הבחין האיש כי השואל
הוא אחיו של אשר, מיהר לחזור בו:
״לא, הוא רק נפצע, לקחו אותו.״ אולם
דב ידע את האמת. אחיו נהרג.
סמל אשר ג לדשטיין ן )30 הוביל את
יחידתו אל עמדת ההסתערות על מוצב

האויב, כשהבחין ששדה מוקשים מונע
מהם את המעבר. הוא התרומם, סימן
בידו לפיקודיו לחזור אחורנית. כדור פגע
בו. אי־אפשר היה לחלץ את גופתו תחת
אש הא יב. רק לאחר יומיים, כשנכבש
המשלט, מצא דב את גופת אחיו הצעיר.
הוא כרה לו קבר במו ידיו.
שלושה ימים לאחר זאת, הגיע גם
המכתב האחרון שכתב אשר הביתה .״אל
תדאגו,״ כתב אשר לאשתו,״ אני נמצא
בבית הבראה. המדינה ד אג ת שאלה אשר
בונים אותה ינוחו קצת בזמנים אלה.״
ואשר גולדשטיין היה זכאי לנופש, הוא
בנה את המדינה בלי הפסק.
״היה לו רק הובי אחד,״ סיפרה אשתו
,״ההובי שלו היתד. המדינה.״ אשר לא
היה צבר. הוא נולד בטרנסילבניה אשר
בגבול הונגריה־ר מניה. שם סיים את בית־הספר
העממי והחל ללמוד בבית־סכר מק צועי
למכונאים כאשר פרצה המלחמה. כל
הגברים במשפחה, האב וארבעה אחים,

ידה הדבשהקצר
השטח הגדול ביפו אינו עוד מה שהיה
פעם. במקום כוכים אפלים ובנינים עתיקים
המגובבים זה על גבי זה, בונים כיום טיילת
מטופחת. ההריסות פונו, ארכיאולוגים חפרו
ובלשו אחר עתיקות, ושטח הממצאים ג דר
ונשמר. מעליו, על הגבעה, משתעשעים ילדי
השטח במגרש משחקים.
רק רחוב אחד נשאר למזכרת מיפו
העתיקה. סמטא צרה, שהבנינים משני צי-
דיה מתחברים מעליה וחוסמים את אור
השמש. הבתים עתיקים וחשוכים. החדרים
צרים, מקומרים ואפלים. שם גרה
משפחת ג׳רבי. שם חי גם יוסף ג׳רבי
כשמונה שנים.
את שירותו הצבאי עשה בחיל הים.
הוא לא היה ספן, רק אפסנאי על החוף.
אולם את הים הכיר היטב ע,ד׳׳ קודם לכן.
ב־ , 1947 כאשר היה יוסף בן , 14 פרצו
מהומות דמים בטריפולי. הערבים פשטו
ברובעי המגורים של התושבים היהודיים,
שדדו, בזזו, אנסו ורצחו. אביו של יוסף,
צורף כסף וזהב אמיד, שכבר בגיל 16
פתח לעצמו חנות תכשיטים בעיר, החליט
להציל את אשר ניתן להציל בעוד מועד.
הוא לקח את בנוי ובתו הגדולים, אשר
היו אז נערים רכים, הביאם אל החוף,
אל בין סירות הדייגים. עבור סכום כסף
גד,ל הסכימו הדייגים להבריח את האח
והאחות מטריפולי ללוב. מלוב המשיכו לנוע
הלאה, עד לסיציליה ולאיטליה. את כל הדרך
עשו בסירות דייגים. בדרך קיבל אותם קרוב
משפתה תחת חסותו, עד אשר הגיעה כל
המשפחה לארץ.
החיים בארץ היו שונים מכפי שחלמה
עליהם משפחת ג׳רבי. במקים הדירה המרווחת
של צורף אמיד בטיפולי, התאכסנה המשפחה
באחת הדירות בשטח הגדול ביפו.
יוסף לא רצה להשלים עם חיים כאלה.
הוא החל לעבוד בכל מה שבא ליד, עזר
לאביו בכלכלת המשפחה. לאחר ששוחרר
משירותו הצבאי החל גם לחסוך על מנת
שיוכל ביום מן הימים לצאת מסימטאות
השטח הגדול. לא היו לו שעות עבודה
בכלל. כשהיד, חוזר מעבודתו כבנאי, היה
מתחיל מיד בעבודה אחרת. במשך שנים
עבד בפרך י! ם ולילה, בבנין, בבית־חרו־שת
למתכת, ובכל עבודה שהיתר, מזדמנת
לידו.
לפני זמן קצר התממש חלומו הגדול.
סכום הכסף שחסך הספיק לו כדי לשכור
דירה ביפו. יוסף לקח הלוואות, נכנס בחובות
והחליט להכניס אשד, אל דירתו הח דשה.
חתונתו
של יוסף עם גאולה בת ה־, 17
אף היא עולה מטריפולי, התקיימה ברוב
פאר בבית־קפה יפואי. את ירח הדבש
בילה הזוג בדירתו החדשה ובבתי ההורים•
הם: הספיקו להיות יחד רק שבוע
ימים. ביום. השמיני נקרא יוסף להתיצב
ביחידתו, יחידת חיל רגלים.
כעבור שלושה ימים הגיעה למשפחת
ג׳רבי הידיעה כי בנה יוסף נפל בקרב.
הוא נהרג ביום הראשון לקרבות׳ כאשר
היה בחסימה על דרך נסיגה של המצרים.
יוסף היה. המקלען. קבוצת ג׳יפים התקרבה
אל החסימה. המקלע של יוסף לא
פעל. מקלעי הג׳יפים המצריים פעלו.
העולם הזה 001ו

נלקחו למחנה ריכוז ואילו, האם והאחות
היחידה נשארו בגיטו. כעב ר זמן קצר
נמלט אשר עם קבוצה קטנה של אנשים
ממחנה הרכה, ברח לבולגריה, ומשם העפיל
לאקדישראל. זה היה בשנת . 1944
מיד עם בואו לארץ׳ הצטרף אשר
לאצ״ל, היה פעיל בו עד מלחמת העצמאות,
השתתף בפעולות רבות. ביניהן:
שוד ׳הנשק ממחנה צבא בריטי בפרדס
חנה. במלחמת תש״ח התנדב בין הראשונים
לצבא, עבר קורס מפקדי־כתות, היה
רב־ט ראי בקרבות על פרוזדור ירושלים.
לאחר המלחמה עלתה משפחת גולדשטיין
לארץ. אשר עבד בבית מלאכה מיכני,
עזר למשפחה להתמקם בדירה. יפואית.
לפני חמש שנים נשא אשר אשד״• כעבור
שנה נולד בנו. הקמת המשפחה לא הפריעה
לאשר להתמסר להובי שלו —
בנין המדינה. במשך חמש שנים עבד
בהנחת צינורות מים לישובי הנגב. תחילה
עבד כרתו שכיר בחברה, לאחר זאת
יסד יחד עם חבר קבוצה קבלנית משלו,
המשיך להניח צינורות מתכת כבדים
לישובים מרוחקים.
תמיד היה מתפאר בהישגיו, היסיף כל

אשר גולדשטיין

האיש שעשה א ת עצמו

יום?,ג׳רכי

שבתאי חיים פלאצ׳י

אהבהממבט ראשון
בן שמונה שנים היה בנימין גורדון, כאשר התאהב בפעם הראשונה בחייו. זה
היה בטהראן שבפרס. ה ריו גרו אז בקרבת שדה־תעופה קטן — שדה התעופה הפרסי
של השאח הפרסי. מטוסי בוכנה היו ממריאים ונוחתים ממש מעל ראשו של בנימין הקטן,
אשר היה עומד שעות רצופות ליד גדר שדה־התעופה, כשעיניו אינן שבעות מלהביט
במטוסים הנוצצים. זאת היתד, אהבה ממבט ראשון. כבר אז ידע בנימין כי ביום שיגדל,

הוא עתיד להיות טייס.
בנימין גורדון הגיע בדרך בלתי רגילה לשכנותו של השאח. הפרסי. הוא נולד
ב־ 1934 בוורשה, כבנו של צלם מצליח. כשהיה בן חמש, פרצה מלחמת העולם השניה.
הגרמנים נכנסו לוורשא. משך שלושה חדשים חיה משפחת גורדון במשטר הכיבוש.
למצוא מקלט בוילנה, עיר הולדת אב
בתומם יצאהלעבר הגבול הרוסי, על מנת
המשפחה.
בגבול הסובייטי נעצרה המשפחה על־ידי משמרות הגבול׳ הוטלה לתוך בית
כלא למשך חודש ימים. כששוחררה, המשיכה בדרכה לעבר רוסיה המרכזית. שם, בעיר
סרטוב שעל נהר הוולגה, קיבל בנימין את ראשית חינוכו, בגנון ס בייטי. ב־1942
התארגנה ליד סרטוב דביזיה פולנית, שהיתר, מורכבת מפליטים פולנים. משפחת גורדון
הצטרפה אל הדביזיה. האב עבד בתור צלם במפקדה הראשית, וכך יכלה המשפחה לנוע
עם החיילים^ בדרכם דרומה, לעבר אוזבקיסטאן. משם מיתה כבר הדרך קצרה לפרס.
יחד עם עליית ילדי טהרן בשנת ,1943 עלתה גם משפחת גורדון לארץ.
בנימין ילמד בבית־הספר העממי בלפור בתל־אביב, סיים גם את המכון הטכנולוגי
על־שם מונטפיורי. אולם גם כשהתבגר לא שכח את אהבתו הראשונה — המטוס. הוא
הצטרף לקלוב התעופה הישראלי, בנה טיסנים, עבר קורס דאיה, כשהוא חולם כל העת
על היום בו יותן לו לנהוג במטוס. שום דבר אחר לא עניין אותו.
שבוע לפני סיום קורם הטייס אליו התנדב
מרם זמנו, אירעה אכזבתו הראשונה. הוא
נכשל במקצוע תיאורטי, סיים את הקורם
בדרגת סמל, עם הסמכה לנהוג במטוסים
קלים בלבד.
תחילה היה מלא מרירות על כשלונו, הת הלך
מדוכא. אולם כשקיבל תפקיד כטייס־קשר,
התגבר על אכזבתו. משך כל שיר תו
הצבאי היה טייס. .לא פעם אירעו לו תקלות
בשעת הטיסה• כך, למשל, התקלקל
פעם מנוע מטוסו כשהיה מעל הרצליה והוא
נאלץ לחנות חניית אונס על החוף. בפעם
אחרת כשהיה בתפקיד: סיור על הגבול,
הפסיק. מנוע המטוס לפעול, אולם בנימין
התעקש, תיקן את, המנוע וחזר בשלום לבסיס.

בני מין

ישוב׳ בו עבד, לרשימה שהסתכמה ב־52
ישובים, כולם בנגב הדרומי.

^11־11

סמל ראשון בנימין ׳גורדון נהרג בתוך
המטוס אשר נהג בו. היה זה מטוס הפייפר
שהסיע את אלוף אסף ־שמחוגי וסגן־אלוף
אשר דרומי לצפון, בשובו ממיפקד הנצחון
בשארם אל־שייך.

לפני כששה חדשים, זכה סגן שבתאי
פלאצ׳י בכבוד גדול. היה זה בתקופה בה
השת־ללו כנופיות הפידאיון בדרום. סגן
פלאצ׳י היה מפקד מארב שחסם את אחת
הדרכים המוליכות לגבול ירדן. יחידת פי״
דאיון ניסתה לברוח בדרך זו. המארב השמיד
את הכנופיה כ לה, הרג ארבעה מ אנשיה,
פצע ותפס שניים אחרים.
סגן פלאצ׳י זכה להתפרסם בעתונים. פיר־סמו
את תמונתו ואת סיפור חייו, כפי שסיפר
אותו הוא עצמו. הסיפור היה קצר
וצנוע .״אני צעיר ואץ לי הרבה מה לספר
על עצמי,״ אמר אז הסגן בן ה־ .21
בן ר 1היד, שבתאי כשעלה לארץ עם
של שת אחיו מתורכיה. בתירכיה, בעיר
בורכה, נשארו רק ההורים. שבתאי היה ה״
צעיר באח־ם. כל אחד מהם פנה והלך לדרכו.
הגדילים נשאי נשים׳ עבדו והתבססו!
האחות הגדולה נישאה אף ה*א, נשארה לגור
במעברה ליד יפו.
שבתאי נשלח לכפר הנוער בבן־שמן, למד
במוסד של עלית הנוער. כשהגיע למ סד
לא ידע מלה עברית, מעולם לא למד לפני זה
את המקצועות הנלמדים בבתי־הספר בארץ,
כמו תנ״ך וידיעת הארץ.
אולם שבתאי לא היה ביישן. הנער הבריא
והחברותי גילה רצון יוצא מגדר הרגיל
להצטיין. לא היה זה משנה במה. אם היה
זה בספורט, הוא היה מוכרח להיות הראשון.
אם שיחקי כדורגל, היה זה הוא ש הבקיע
את כל השערים. ואם ערכה החברה
תחרות ת־זפוש־ת בפורים, מובן מאליו ששבתאי
זכה בפרס.
גם בלימודים רצה תמיד להיות הראשון.
הוא הצליח. תעודת הגמר שלו ה־תה יחידה
במינה במחזורו, שכלל מספר לא מועט של
צברים. לאחר שנתיים של שהיה בארץ זכה
בצי ן טוב מאוד בכל המקצועות. כולל דקדוק
עברי ולהוציא חשבון. במקצוע זה היד,
ציונו מספיק בלבד.
אותה תקופה גם עבר קירס מפקדי כיתות
בגדנ״ע, שימש כמדריך גדנ״ע בכפר הנוער.
אחותו רצתה לקחת אותו. אליה, אל החדר
היחיד שבצריף המעברה. אולם בגיל 15 כבר
החליט שבתאי להיות דייג, להצטרף -בבוא
הזמן לקיבוץ דייגים.
לשם כך נכנם לבית־הספר לדייג של משרד
החקלא ת במכמורת. שלוש שנים למד
את מקציעות הדייג, השתלם במיוחד במכונאות׳
סיים את בית־הספר בהצטיינות, כרגיל.
מבית הסכר לדייג לא היתה הדרך רחוקה
לגרעין ימי של הנח״ל בנוודים, אליו הצטרף
שבתאי. תוך זמן קצר עבר קורם מפקדי
כיתות, זכה בתע־דה מיוחדת כחניך מצטיין,
המשיך בבית־הספר לקציני חיל-רגלים.
כאשר הגיעה תקופת שיחרורו, פנתה
אלי־ אחותו שוב שיבוא לגור עם משפחתה,
יעבוד ויעזור להם לצאת מחיי המעברה. שבתאי
החליט שאם לעבוד, מוטב לעבוד בצבא.
הוא נשאר בצבא הקבע, חסך את משכורתו.
לפני שבועות מספר החלים להשתמש
בכסף לשם העלאת הוריו שנשארו בתורכיה.
הויזה כבר נשלחה וההורים עשו את
כל הסידורים לשם עלייתם לארץ.
ביום אהד קיבלה המשפחה בארץ שתי
הודעות. האחת מתורכיה, בה הודיעו ההורים
כי הם יגיעו מתורכיה באניה הראשונה שתפליג.
ההודעה השניה היתר .,מטעם הצבא.
היא הודיעה בי סגן פלאצ׳י שבתאי נהרג
בקרבות סיני.

ספ 1רט
קולנוע סרטים
מכדים ות-קים חוזרים

ביום פנוחמ אדור

וזאם ילדך אוכל
את הסיד מעל הקיר?
זו אינה תופעה בלתי־רגילה
לראות ילד בגיל הגידול קולף
שככת סיד מעל הקיר ואוכל
אותה לתיאבון. י
שום ענשים לא יועילו. אם
ילדך קולף קירות׳ סימן הוא
שגופו אינו מקבל את כמות
הסידן הדרושה לו כל כך לחיזוק
עצמותיו בתקופת הגידול והוא
מרגיש ׳׳רעבון״ מיוחד לסיד.
הידעת שדגי־הים הקטנים׳ הט חונים
על עצמותיהם, ישביעו
רעבון זה? דגי־הים עשירים
בסידן ומינרלים אחרים הדרו שים
לילד בתקופת הגידול.
תני לו יום־יום דגי־ים לברי אותו
— גופו יקבל את המי נרלים
הדרושים לו וגם הקירות
בביתך, ישארו שלמים

אין אנו מלאכים (ירון׳ תל-אביב;
ארצות־הנרית) הוא המשכם הטבעי של הסרטים:
השעות המדליות והכנופיה העליזה,
שהוצגו בתחילת העוגה. גם הוא כמוהם,
מבוסס על אשר מחר,וש כאשר פ.שעים
מוצאים להם מקלם בבית פרטי של משפחה
הגונה.
הטעם מתרחש הדבר באי השדים בגיניאה
הצרפת ת, שכל תושב שני בה הוא אסיר
מסוחרר על תנאי. שלושה פ,שעים חודרים
לבית בעל עסק באי במטרה לשדדו, הופכים
למשרתיו הנאמנים, מחסלים בעקיפ-ן את
אויביו, מכניסים לו ירושה גדולה ! משרכים
את בתו. כל זה הם ע! ש ים כמובן ברוח
טובה ובהלצות מיושנות, המועלות בפעם
הא, ף על הבד, אבל בכל זאת ,1ן עדיין
מצחיקות.
מי לא צחק לבדיחה על האיש, שמכר
מסרק ושמן שערות לאדם קרח. מי לא
חייך לתחבולותיו של האיש, שמכר אויר
בבקבוקים לאנשים שהרופאים יעצו להם
להחליף אויר. ובכן, כל הבדיחות הללו חוז רות
במסרים ו ת קי ם והצופה נר״ה לפגשן.
מה שעושה את הסרט למצויין הוא לא
התסריט וגם לא הבימוי הדי שיגרתי של
מייקל קורטיס. מטחק קליל של צוות משובח
מעלה את הסרט בכמה דרגות.
המפרי בוגרם, והר״ על מבצעו בשעות
הגורליות כראש כנופית הבורחים. הפעם
הוא קצת יותר אדיב, מחייו לעיתים יותר
תכ פות ואינו משתמש כלל באגרופיו או
במבטאו המפחיד. פסר יוסטינוב אינו חס ו־חלילה
נוכל.כ בוג רס, הוא סתם רוצח, שרצח
את אשתו כשתפס. א .תה עם גבר אחר.
;הוא סובל ממוסר כליות כיון שנוכח שתא
האשם בעסק מכיון שלא הודיע לאשתו על
בואו. גם הפעם הוא נראה מטומטם וחמוד
כרגיל.
אלדו ריי הצרוד עולה.על כולם. הוא הופך
.את הסרט לחביב. ואם השעות הגורליות
היה סרט מתח פסיכולוגי משובח, והכנופיה
העליזה היתה קומדיה מותחת אכזרית משו־בחח,
הרי אין אנו מלאכים הוא סטירה מלבבת,
בה אין, הוליב ד מהססת מלצחוק
מנושא כה קדוש לה: המוות.

ישר אל
געת ומצאת ־ תאמין
מוסיקת לוואי של סרס, מתקופת הסרט
האילם בשנ ת העשרים, אשר אבדה ונשכחה
מזה 28 שנים נתגלתה השבוע בתל־אביב.
החיפושים
אחרי תווי מוסיקה זו החלו.
כאשר גילה מועדון הסרט הטוב של בית־ציוני־אמריקה
בתל־אביב, כי תכניתו להציג
את אחד הסרטים הקלאסיים של שנות העשרים,
תלויה בליוו מוסיקלי מתאים.
סרטה של ליליאן (:בהיולד אומה) גיש,
סוזי תמיסת הלב דורש מ סיקת לוואי מיוחדת,
מאחר שהוא מהוה צירוף של קומדיה

מרד הכדורגלנים
מה קרה למכבי תל־אביב? זאת השאלה
המעסיקה כיום ביותר את חובבי הכדורגל
במדינה. כי אלופת השנים האחרונות גילתה
כבר בתחילת משחקי הליגה הלאומית חוסר
אונים משווע. משלושת משחקיה עד כה,
גברה בקושי רב על הנופל רמת־גן, יצאה
בתיקו בשני משחקים אחרים נגד קבוצות
די !ולשות. בקושי מצליחה האלופה הלאומית
להעמיד 11 שחקנים למשחק מדי שבת.
קבוצת הכדורגל של מכבי תל־אביב עוברת
עתה־ משבר חמור. ההתמרמרות בקבד
צה, הנמצאת בתהליך ירידה• מתמדת מאז
1951 הגיעה למצב של תסיסה, שחקגים
אינם מופיעים לאימונים, באסיפות: מדברים
כבר בגל, י על מהפכה בסדרי הקבוצה.
המשבר פרץ שעה שחזרו חברי הקבוצה
מאמריקה. באמריקה היד, תקציב הכלכלה
של כל אחד מאנשי הקבוצה 5דולר ליום.
אולסימכיון שהקבוצה הוזמנה תכופות למסיבות
וארוח ת חגיגיות, חסכה ההנהלה
מתקציב הכלכלה. השחקנים דרשו שההפרש
יוחזר להם בצורת תשלום עבור דמי מטען

חתיכות מיותרות
האמיצים (המרכז, תל־אביב; בריטניה)
הוא סרט מקצועי המיועד בעיקר לות קי
מלחמת סיני, ולאלה האוהבים לתזות בפעולות
קרביות סתם כך. בניגוד לסרטי המלחמה
השערתיים בהם ממלאת המלחמה רק
תפקיד קטן בפרשת ״הכה כל שהיא, או רקע
לניתוח פסיכולוגי, הרי האמיצים הוא סרס
מלחמה מ ת חל תו עד סופו.
המבצע, שבוצע באמת בשנת , 1942 הוטל
על קבוצה קטנה של אנשי קומנדו בריטיים
נבחרים. תפקידם היה להגיע לאי רודוס ול פוצץ
שני שדות תעופה של האויב. הפרס
ה א סיפור המבצע, החל בדרך המיגעת עד
לשעת השין, וכלה בבריחה, שבסופה ניצול
רק המפקד (דירק בוגרט) ,ואחד החיילים.
אין בסרט לא סצינות אהבה ולא חתיכות
מיותרות, הוא אינו מתענין אפילו באישיותו
של כל אחד מהלוחמים. הוא רק מתאר א תש
בשעת הקרב מבלי לחטט בפרטי עברם.
מ טוס רך האמיצים הוא בלתי רגיל וטוב
ברמה אחת מסרטי המלחמה הרגילים. הוא
נותן גם הזדמנות לתזות בחיל האויר הלבנוני
הממלא בסרט את תפקידי הנאצים.

אין זמן לריגבוג
אין זמן עתה לפרחים (ארצות־

למכירה כהזדמנות : כדחוכות מגרשים
לפנות:
תל־אכיב, טלפון 24749

אחר בילושים ובילושים נגדיים מגלים שניהם
את אותו הסוד: טוב יותר לחיות במדינה
חופשית.
אין לסרט יומרות מי תרות. הוא משעשע
ומציג בראי עקום כל משט 1דיקטטורי. הוא
מוכיח כי הנשק הטוב ביותר הוא הליגלוג
והסטירה. אבל הצנזור סבור שאין זמן עתה
ללגלג על הרוסים ובני בריתם. משום כך
לא תראה את הסרט.

אגדות

חברית) הוא סרט אשר אין זמן עתה לה ציגו
בפני הקהל הישראלי. בך לפחות סבורה
הצנז רד, הישראלית. מאחר שלדעת
הצנזורה, שוררים עתה יחסי ריעות ואהוד,
בין ישראל למדינות השולחות נשק לארצות-
ערב, ומאתר שארצות המזרח נמ.ע ת *לפגוע
בכבודה של ישראל, סבור הצנז ר הישראלי
כי ישראל חייבת לנקוט ביחסי גומלין,
ולשמור על כבודן של ארצ.ת המזרח.
אין זמן עתה לפרחים הוא סרט אנסי-
קומוניסטי מובהק. בניגוד לסרטי תעמולה
שיגרתיים מסוג זה הוא סרט ס ב. הוא טוב
משום שהוא אינו מציג את הקומוניסטים
כרוצחים מפחידים או קנאים מטורפים, אלא
פשוט כדמויות מגוחכות.
העלילה מתרחשת בצ׳ביה. סוכנת בולשת
טיר נית (ויויקה לינדפורס) ,מתמנה להשגיח
על סוכן בולשת( ,פול כריסטיאן) ,שלמעשה
בוחן אותה אם ׳תתאים לתפקיד נכבד. ל
ומלודרמה.
בעברה על רשימה ארוכה של
מוסיקאים ותיקים, היפשה הגברת אלן ווילף,
מארג,ת מועדון הקולנ 1ע של בית־ציוני־אמריקה
אחר אום המכיר את מנגינות הסרט,
שהיו בזמנן שלאגרים.
היא מצאה מוסיקאי, אזרח תל־אביב אשר
ניגן את מנגינות הסרט בשלמותן כשהוצג
בשעתו בורשא. היה זה משה אמ׳תי־רנטמן,
אשר מנגינות הסרט נשארו מרוטות בזכרונו
כשלושים שנה אחרי שניגן אותן.
ישראל תהיה איפוא אחד המקומות היחידים,
בה י! כלו חובבי סרט טוב לשמוע
את מנגינות סוזי תמימת הלב המקוריות.
סרט זה הוא רק אחד מסדרה של 13
סרטים משובחים וישנים אשר הובאו במיוחד
לארץ, להצגה במועדון בית־ציוני-
אמריקה. הצגות המועדון מתקיימות אחת
לשב עיים ביום הרביעי. בין הסרטים הנכללים
בסדרה: המליון עם רנה קלייר, המלאך
הכחול עם מרלין דיטריך, פסטיבל. סרטי
צ׳ארלי צ׳אפלין ותכנית סרטים שלמה •משנת

.1915

מוצג 1ר א 1י 1
אלה הסרסיס המוצגים בשבוע זה בסר׳
הארץ ואשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• אין אנו מלאכים גירו! ,תל-אביב)
שני רוצחים ונוכל אחד משליטים קצת סדר
בשחית,ת ד,ש ררת באי השדים (ראה לעיל).
• מ ׳ 31דיק (אדיסון, ירו ש, ים) ג!ל־חמתו
של רב החובל אחאב בלויתן הלבן
ובכוחות השחור. גרגורי מק.
• אכא, אטא, אשתי ואני ( אופיר,
תל אביב) הבעיות הקטנות והנצחיות של
משפחה מתחילה. המשך ישיר לקומדיה על
האבא, האמא, העוזרת, והסטודנט למשפטים
שהפך לערך דין.
• האמיצים והמרכז, תל־אביב) מק־.
צועי לחיילים (ראה לעיל).

עודף במטוס חזרה. ההנהלה סירבה.
כשחזרו השחקנים לארץ, הם באו בלי
מלווים. גם מ,ו,ל הקבוצה זלמן קליאוס
וגם המאמן ג׳רי בית־ד״וי נשאר, באמריקה.
מלבדם ד!.תר גם ל חר דוברין, השחקן הצעיר
של מכבי להישאר באמו יקר -ו, ברין,
שלא שיחק באף משחק בארג! ת־ר,ברית
נסע על חשבונו עם ו.קבוצה. ער בה טרם
חזר לארץ ואין סיסויים שיחזור בקרוב.
חזרה לנ * פגה. מכבי תל־אביב היא קבו צה,
שבניגוד לשאר חברותיה במרינה היא
עצמאית מבחינה אירגונית. אין היא חייבת
לסבול עסק,יט מבשילים. באסיפה הכללית
המתקיימת מדי ש,די ב 1חרים השחקנים עצ־מ
טב ע ס קני ם שיטפלו נעניני הקב! צד״ ׳
לפי ז־״ו הרוח ר,נ,בחי, אין ספק• שהנהלת
הקבוצה תוחלף, מנהליה יפוטרו
ויתכן אף שיוזמן מאמן מה, ץ לארץ במקום
ג׳רי ב׳ ת הלוי. שינויים אלה, כך מ!,ווים השחקנים,
יזרימו. דם חדש בקבוצת ויעלו
אותה לפיסגה ממנה ירדד״

כדורגל. סע השבת לפתה־תקוה,
תיערך על מגרש מכבי התחרות בין הפועל
תל־אביב לבין מכבי פתח־תק!ד״ עב! ר הפועל
תל־אביב הצועדת בראש טבלת הליגה הלאומית
עט הברש שערים ניכר לזכותד״
מד>,ד, מכבי פתודתקוה מבחן רציני בו
תיבחן א,דת כושרה המופלא של הקבוצה,
והשינוי שחולל בה המאמן איזבנצ׳יק. גם
מכבי פתה־תק.ה נמצאתי עתה ב קו׳ כו ש ר
מצוין לאחר שנחל,ה מהמשבר.
ליגה אי. קבוצות הצם! ת של ליגה א׳
הן קבוצות הדרום, ביחיד הקבוצות הרחובות׳
,ת. המפגש המענין השבת יהיה בץ
הנחבל מח״ה-יהודה. לבין: הפועל. רה,פות.
פיוף. ספירט ־מעניין ובלתי־ פום לרו זד,
עלול לרתק את הצופה בדיוק כסרט: שלושת
המומקיטרים. השבת. מתחילות תחרויות ה;
ליגה גסיוף בבי ת. מנבי -ברמת־גן ובם.עדון
הפוטל בחיפה, בשעות אחר הצהרים,

אנשים

רדיו

כיצד מגדחיס קרח
לאחר התנפלית הפדאיון על אחוזתה
של רבקה זיו בתל־מונד, צילצלה אליה
פולה בף גוריון ודרשה מנעה בתוקף
בי תעקור את מגוריה מקירבת הגבול
המסוכן — כך, על כל פנים, סופר השבוע
בכתבה בידיעות אחרינות ראש
הממשלה דוד סף גוריון עצמו גילה
השבוע במסיבה אינטימית, כי אחו האנשים
המקורבים אליו ביותר כיום בשטח
מדיניות־החוץ הוא יעקב הרצוג, בנו
של הרב הראשי בישיבת הממשלה,
בה נידונה בקשתה של הקרן הקיימת
לישראל להטיל על אחד השרים לשאת
נאום ברכה בעצרת ליובלה ה־ ,55 הציע
שר־התחבורה
המברך יהיה
ביג׳י כי
משה כרמל. כשטען כרמל, :למה דווקא
אני?״ השיב בן־גוריון :״מפני ששליחי
ייקח הקיימת מרבים לנסוע ברחבי
העולם, ומתאימה להם ברכה מפי שרד,תחבורה״
בדבר התפרסמה השבוע
הודעה, :בפגישת המרצים במרכז מפא״י
שנתקיימה אמש, הוחלפו מעיליהם העליונים
של שר־המסחר והתעשייה פנהס
ספיר וסגן יושב־ראש הכנסת ישראל לפנות ישעיהו. המתחלפים מתבקשים
למודיעין של מרכז מפא׳י לשם החלפת
המעילים בהרצאה שנשא השב־ע,
סיפר הרמטכ״ל רב־אלוף משה דיין
כי למרות ההוראות החמורות לכוחויז ה־יוגוסלאביים
בשירות האו״ם בחצי־האי ם־י
ני שלא לבוא במגע עם כוחות צה״ל,
קויים מגע. המגע: יחידה יוגוסלאבית שהגיעה
למקומה של יחידת צה״ל, בילתה
אתה ערב של שירה בציבור, בו
החליפו החיילים ביניהם את שירי שני
העמים שר האוצר לוי אשכול;
שהסביר השבוע במסיבת עיתונאים כי
עוד ידו נסוייה להטיל מסים חדשים
בשפע, נוכח צ־רכי הבסחון, סיפר ליתר
שיכנוע את המשל הבא: אדם קרח היה

גלים קצרים
ב• ג״ במיקרו דו ם!
צנזורה על דבריו של ראש הממשלה
ושר־הבזחון דוד בן־גוריון הוטלה, זו הפעם
הראשונה, על־ידי קול ישראל. הודעתו
בכנסת בעניין כפר־קאסם שודרה בחדשות
של שעה 7ביום מסירתי, אך נעלמה
לפתע מן החדשות של שעה .9שכהן
לא מצאו לגב ן לחזור עליד שמואל
רוזן עומד להוסיף תוכנית חודשית למש-
דריו. התוכנית תיקרא בשם בסימן שאלה
ותהווה חידון סכרותי־תרבותי, שהמאזינים
בכתב שלום
יתדקשו לענות עליו
רוזנפלד החלים לפרוש סופית מך הצוזת
של שלושה !בסירה אחת. ההשתתם ת בשידורים
גורמת לו עצבנות כד . .קשר,
שהוא. חושש להתמוטטות עצבים. התוכנית.
שתשודר בשבת הבאה (ראה מה נשמע)
תהיה התוכנית האחרונה בהשתתפותו.

מה נשמע

הומוריסט קישדן וקומיקאי ווילסון
תרנגולת לאשה הנשגבה, הלא היא חמה
מסתפר אצל ספר אחד באופן קבוע. מדי.
היכנסו של הקרח למספרה, היה הספר
מתחיל לספר סיפורי זתעות עד שהח־חלחלו
כל הנוכחים, וסיים רק כאשר
סיים לספר את הקרח. אחר כך היה
הגלב מסביר לנוכחים, :אני מוכרת לס

לר סיפורי זוועות כדי ששערותיו
תסמרנה, ואוכל לקצצן ביתר קלות.״ מו־סר־ההשכל
(שאשכול לא אמר אותו) :הסיפורים
המרובים על צורכי הבטחון מקלים
את מלאכת גביית המסים,

פס(1ן• השבוע
• אליעזר ליבנה, בצטטו אישיות צרפתית רמת־מעלר, שאתה נפגש בימי
מבצע סיני :״האהבה בין צרפת לישראל היא אהבת־אמת, אבל היא מהסוג שאפשר
לקיימו רק במקומות״סתר. להופיע בפומבי סווג בנני הכומר, אי בחברה הגב ה ה
— לא ייתכן׳.
• אלמוני. :צבא ההגנה לישראל יכול לשנות את שמו לצבא ההתקפה
לישראל, כי הרי ממילא ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה׳.
• ח״ב מק״י ד״ר משה סנה, כפי שצוטט על־ידי העיתונאי חביב כנען:
״מוטב לטעות עשר פעמים יחד עם ברית־המ, עצות, מאשר לצדוק פעם אחת
בלעדיה.״
• ח״כ חרות יעקב מרידוד :״הממשלה שתפסיד את עזה בחודשים
הקרובים, תפסיד גם את הקריה בבחירות הבאות׳.
• ח״ב חרות ד״ר יוחנן באדר, לאתר שאיגוד מוכרי העיתונים ה ריע
על כוונתו לסרב למכור את קול העם :״מעתה יתפארו הקומוניסטים, כי העיתון
שלהם הוא העיתון היחיד הבלתי־תלוי בארץ׳.
• ח״ב הפועל המזרחי מיכאל חזני, בצססו בכנסת את הרב יהודה
לייב הכהן מיימון :״בכל פעם שניגשים לדיון בתקציב, אני נזכר בפי ט, אץ קוצץ בן
קוצץ קצוצי לקצץ.׳ אץ — אני מזדרז להכין תקציב. קוצץ — שר־האוצר מקצץ אותו.
בן קוצץ — החשב הכללי מוסיף ומקצץ. קצוצי — אני מתרגל לקיצוצים ומתחיל
לקצץ בעצמי. לקצץ — מבקר המדינה בא ומקצץ קיצוץ אחרון.״
• מנהיג תנו ע ת החרות מנחם בגין, לאחר שמעריציו נשאוהו על
כחף בר,פגנד. בירושלים. :ההבדל ביני לבין מנהיגי מפא״י הוא, שהם רוכבים על
הציבור בכל ימות השנה ואני רק בשעת הפגנות׳*.
• ראובן >״רומק״) גרינברג :״אם בסופו של דבר תחלים הממשלה בכל
זאת לא לסגת מעזה, הרי יהיה זה רק הודות לעובדה שבינתיים כבר נכתח שם
סניף של המשכיר המרכזי.״
• הבמאי פיטר פריי, בהסבירו את מסרותיו בהקמת התיאסרון החיפאי:
״בעולם התיאטרון מקובל לחלק את השחקנים לארבעה סוגים: המתיימרים להיות
כוכבים — וזך. רע. מקצ עיים המשחקים כמקצועיים — גם זה רע. מקצועיים
המשחקים ככוכבים — טוב. וחובבים המשחקים כמקצועיים — טוב מאד.״
• עסקן בסוכנות, על התוכנית לשגר אל הפזורה משלחות של רציו טוב
מישראל :״משלחות רצון טוב על שום מה? כי לכולם יש רצון. טוב לנסוע •
.סופר, הרוצה בעילום שמו, על פסילתו של המשורר דוד שמעוני, :שלוש ׳
הזומנוי ת ישנן לסופר זקן לעורר שימח־לב: כאשר• הוא מקבל פרס, חוגג יובל
או׳ להבדיל נפטר מן העולם. שמעוני עבר את כל השלוש: בשנה אחת ,:הוא זכה
בפרס טשרניחובסקי, חגג את יובל השבעים ונפטר.״
• הסופר דב סדן, על שר החינוך והתרבות לשעבר :״פרופסור ביציץ דיג־ר
הולך מדחי אל דחי. לא אתפלא אם בקרוב הוא יתחיל להרצות באוניברסיטה על
ההיסטוריוזופיה של זלמן ארן •
המחזאי יורם מטמור, מחבר מחזה רגיל, המרבה להרצות בקיבוצים:
״אני מכיר רק שני סוגי• קיבוצים: אלה השוכנים על הכביש הראשי, ואלה שלא.
לי מזדמן תמיד להרצות בקיבוצים מהסוג השני •
ההיסטוריון ד״ר ארנולד טוינבי, בהרצאה־ שנשא בשידור רדיו:
״האדם כים כמוהו כנער שניתנו בידיו כלי־נשק המיועדים למבוגרים, מבלי׳
שהתפתחותו השכלית תגיע לבגרות כלל ועיקר*.־

חפולס חזח ! 601

ליל־אגדה באישנונדוד
המשורר אורי צכי גרינברג נראה
בשבוע שעבר כשהוא מהלך ברחוב
בגשם סוחף, בחברתה של גברת מצויירת
במטרייה רחבה, ומאזין בתשומת-
לב לדבריה. כשנשאל המשורר אחר־כך
מי היתד. בעלת־שיחתו ומה אמרה לו,
השיב :״אינני מכיר אותה. אבל הייתי
מוכן לשמוע את כל דבריה׳ ובלבד לעהמטריה״
תחת בור את הרחוב
הקומיקאי הנריווילסץ, שהחל לבדר
בשבוע שעבר את אורחי הבאר של
מלון דן בחקותו זמרים שקולם מושמע
מעל גבי תקליטים, הוציא בסיום ההופעה
מתוך מעילו תרנגולת שחוטה והניח אותה,
לקול רעמי הצחוק, על אחד השולחנות.
היה זה, במקרה, שולחנו של אפ *
ריס (חד גדיא) קישון, שבא לבאר כדי
לחוג את הצגת הבכורה הקרובה של
מחזהו שחור על גבי לבן בהבינזה. קי־שון
שמח על המציאה, זהבריד מיד כי
יביא אותה כשי לאשתו (״האשד, הנשגבה,
הלוא היא יחווה״) .אולם שמחתו הסתיימה,
כשניגש אליו ביציאה אחד מעובדי
המלון וביקש אותו באדיבות להחזיר
את העוף, הדרוש להופעה של. מחר
בינתיים, זכה קישון בהזמנה מצודדת
יותר: רעיית הנשיא רחלינאית
ב ן ־ צכי, שהתרשמה עמוקות מקריאת
מאמרו כיצד איבדנו את אהדת, העולם,
הזמינה אותו השבוע לביתה וביקשה. כי
יביא אתו עשרת טפסים של המאמר, כדי
לשלוח אותו. לעינן. לידידיה״ הפרטיים
בטכס חלוקת?פרס ביאליק, שנערך השבוע,
מתקנא ראש העירייה חייםלבנון
בראש הממשלה, שהחל קורא שירים מעל
במת הכנסת, ניבה גם הוא את כוחו
בקריאת שיר של דו דשמעוני המנוח,
המתאר אה ראשית ימיה של מל־אביב
המלחין יששכרמירון שלח לקול.יש־ראל
שיר בשם ליל־אגדה, שנועד לשידור
באחת; מתוכניות הבידור. לאחר שהשיר
הוחזר לו, בטענה כי המלים אינן מן
המשובחות, חזר מירון ושלח: את השיר
כעבור ימים מספר, כשהפעם הוא נקרא
בשם זי מבול באיסטנבול ...אגב . ,בערב
שהוקדש לשיריו במועדון האמנים ר.״ מירון מפא״יי נדליא בתל־אביב, הוצג
על-ידי המלחין עימנואל עמירן, לקול
צחוקם הכללי של הנוכחים, בתור ״האיש
שחיבר את צאנה צאנה בשצאנה צאגה
עוד בכלל לא הית*

תוכניות אלה, מתוך שידורי השבוע הבא,
עשויות להיות מפנימות. שינויים אפשריים.
• ניחוח חציר (יום ד׳; :9.30 קול
ישראל) — התוכנית השנייה בסידרד. הוקלטה
בקבוצת גבע, בהשתתסית בדרנים-
חובבים נוספים מתל־י סף, יפעת ורמת״יו*
חנן. גבע עצמה תורמת לתוכנית את הופעות
הגבעתרון, להקה המלווה את מסיבות
הקבוצה בפיזמוריה ההיתיליים, וביניהם
— פיזמון. הגיזבר. תזמורת כלי־הר
שיפה של תל״יוסף משמיעה זר־הורית מיד
מי סלילת כביש־העמק. המש רר יצחק יצחק׳
חבר יפעת, משמיעי פליטון על הנושא ׳
ב:צד מעירים אנשים לעבודה. חברי רמת-

יוחנן וילדיה מציגים שורת מערכונים בנ ר
סח צברינו חמודים ועוקצניס. הקריין המקשר
בין הקטעים הוא הפעם שמואל קסט־לניץ,
חבר רמת״יוחנן.
• מיפמכי האדייב מספרים וייס
ה 8גלי צה״ל) — תוכנית שנייד בסיו*!:
רה הער כה על־ידי שולמית הראבן, והמגלה
את אשר ניתן לגלות מתוך שפע ה־מיסמכים
הצבאיים שנתפסו בעזה ובסיני.
הפעם: יומן אישי מפורם של חייל מצריו
יחסי הקצינים והטוראים! שיטת העונשים,
• מועדון הג׳אז (יום ח; ;8.30 גלי
צה״ל) — מנגני הג׳אז הסובים ביותר בער
לם, לדעת משתתפי המשאל שנערך על־יוי
שבועון הג׳אז האמריקאי דאוך ביט, יוצגו
מעל גבי תקליטים•
• על קצה המזלג (יום ח; 9.30 :
קול יש! אל) — המישדר השני של תוכנית
הבידור החדשה, המוגשת על־ידי יצחק
שמעוני, יכלול: מוג לוג מענייני דיומא של
שמואל אלמוג, פזמון סאטירי של דן
אלמגור שייקרא על־ידי עדי חרל-ם, ד ר
שיח של חידודי־לשון שיוצג על״ידי יצחק
בנאי ובצלאל שרי, פיזמון מתורגם משל
ההומוריסט האמריקאי אוגדן נש, שני פיר
מ נים חדשים מפיה של יפה ירקוני, מאם־
בו אמריקאי חדש מסיו של משה ברנם,
וקטעי נגינה בביצוע הגיטאריסם אדי ששון
והקלארינטאי מלווין קלר. תזמורת קול
ישראל תשמיע עיבודים חדשים של מארק
לברי, נפתלי אהרוני ומאיר הרניק. הזמר
משה ברנט ישמיע גם את הימנון התוכנית,
שמעתה יתבקש הקהל (שישלם 400 פרוסה
דמי־כניסד ),להצטרף אליו בפיזמון החוזר;
״על קצה־צה־צד, המזלג /וכיוון שאין
זמן /אף לא רגע קטן /עושים הכל
על קצה המזלג.״
• ״ ניחותא (יום ו; ;8.10 קול יש־ראל)
— לכבוד פרידת צה״ל מתעלת סואץ,
תשודר תתוכנית בשם פרסיירה על נוו ת
הנילוס, שתספר על האופרה אאידה, אשר
הוזמנה במיוחד לכבוד המאורע החגיגי של
פתיחת תעלת־סואץ.

• שלושה כסירה אחת (שבת;
11.30 בבוקר; ק ל ישראל) — שידור חוזר
ומורחב של התוכנית האחרונה נוסף ן ל
מה ששודר בשבוע שעבר, תכלול התוכנית
סידרה של מצעי מפלגות־דמיוניות, כמפלגת
הקונסרבטיבים אוכלי־השימורים (שלום
רזנפלד) ,אירנו! אמהות בלתי־פובדות (אמנון
אחי־נעמי) ,מפלגת בעלי־הבתים (שמואל
אלמוג) ,מפלגת האמנות הישראלית (ין ב ך
אמוץ) ,מפלגה למען דת חדשה (גבריאל
צנרוני) ומפלגת ילדי בך הילדיס חתאזזדו
(דן אלמגוד^

ש ת זאת רק אם הנכם גבוהים ונאים.
זוהי משאלתן של השתיים, משום שגם
הן אינן נמנות על הנמוכות. אחת שחרחורת,
השנייה חומת שיער. זה כל מה
שאמרו על עצמן. אינני יודעת אפילו אם
אחיהן אוהבים גבינה או לא.
על מה כותבים בפתח־תקווה? אל תהיו
נאיבים כל כך — ״על כל נושא שהוא.״
נזייק לויתן,
את מודעתן,
סור לי שוב
שלום שעוני

שווייץ: ברצון רב אפרסם
מייק, א לס אבקשך לנו־נמה
פרטים אישיים. מח
הקוקו?

יש זו רכל מתברנת
( ) 1001/1106 הוא כנראה בעיני עצמו,
בעל חוש הומור פנטסטי. אך מי יודע,
אולי הוא דווקא הטיפוס שלך, או שלך?
כמה מפניניו:
״יש לי רגל מתברגת, דבר המאפשר
לי לבעוט לטווח ארוך. במקום כף יד
יש לי וו, דבר המאפשר לי להיאחז
בשעת נסיעה בעמידה באוטובוס, ולצוד
חתולים בשיטה מיו חדת ...אין לי שיני
זהב. בעצם, אין לי שיניים בכלל, דבר
המוכיח, שאינני נושך ...לרוב אני
בלונדי, מ,־בד בזמן שהקפלט נמצא בנ
יקוי ...עיני בנויות לפי העיקרון: אם
תשמאיל ו אי מינ ה ...דבר המאפשר לי
לקרוץ לשני כוונים בעת ובעונה

זאת ועוד, כפי שאמר המשורר, אך
קצרה הסבלנות לתאר הכל. הוא מתחייב
להשיב על כל מכתב שייכתב על־ידי
ילידות . 1934

אפילו הרפתקנית
לפי מכתבה קשה לראות במה שונה
( ) 1001/1107 מאלף גערות אחרת הכותבות
אני. כ ה בן, היא בת . 18 בוגרת
תיכון, חיילת מתחילה, עסקה בעבר בספורט,
אוהבת טיולים, אומרת על עצמה
שהיא אפילו קצת הרפתקנית, ושאחרים
אומרים עליה שהיא נחמדה. היא
רוצה להתכתב עם צעיר עד גיל — 24
אל תהיו ציניים — ״על כל נושא
שהוא״.

שמינית יכולה לעזור
ל 1001/1108 יש, פרט לכתב יד נאה,
גם ביוגרפיה מעניינת. הוא חייל, נושא
בארנקו פנקס חבר של ההסתדרות, מעריץ
את מנחם בגין אך שונא את דעותיו,
אוהב לקרוא שירים ודווקא של המשמרת
הצעירה (לזה ייקרא אופי הוא מספר,
בענווה רבה, שהוא טוראי בלבד, אורח
קבוע בתיאטראות, בפרט הקאמרי, אך
׳גם את בתי הקולנוע אין הוא מזניח.
יליד הארץ, אוסף בולים ופותר תשבצים,
רוצה להתכתב עם בנות 18־ 16 מסביבות
תל־אביב. כאילו לא הספיק כל זאת,
הוא מבקש שאציין שהוא בוגר שמינית.
:״זה יכול לעזור,״ אומר הוא.

תסביכים?א יזיקו
( ) 1001/1111 הוא אחד מאלה הרוצים
באמת בראש וראשונה להתכתב, ורק
מאוחר יותר להתוודע אל חברתו לעט,
במידה והדבר יתעורר כצורך טבעי בעקבות
ההתכתבות.
זו גם הסיבה מדוע לא פירט את
תכונותיה האנטומיות של החברה המיועדת,
התעכב רק על האינטלקט שלה.
״אני מעוניין, מעל לכל,״ אומר הוא,
״בנערה המרבה לקרוא ואוהבת לחש
ו ב רצוי שתהא בעלת ביקורת
עצמית מפותחת ולו גם תחשוב את
עצמה לבעלת תסביכים נפשיים. אני
סבור שדווקא הכרה זו מלווה בדרך
כלל אדם אינטלקטואלי בעל אופי מורכב.
לעומת זאת, בעלי תסביכים ניב־רוטיים
ביותר, לרוב אינם מכירים זאת
בעצמנו בדרך אינטרוספקטיבית. אינני מחפש
נערה מלומדת במיוחד או הוגה
דעות גא־נית — גם אני רחוק מלהיות
כזה — אלא נערה שאפשר יהיה להחליף
עמה מחשבות בכתב.״
אחר כך באים הפרטים הסטטיסטיים:
הוא בן ,21 גובהו 175ס״מ, אין לו
מושג כיצד לתאר את חיצוניותו, אך
ברור לו שאין הוא מכוער. השכלתו
תיכונית והוא מתעניין בעיקר בפילוסופיה,
פסיכולוגיה וספרות.

כן, לא כת
סבורה הייתי כי לאחות רחמניה, או
אפילו תלמידת,בי ת ספר לאחיות, יש
מעין אישיות שונה, יחידה במינה, ב מכתביה.
חשבתי כי יובלט בהם הרוך
המיוחד המאפיין את מקצוען הגדול. אם
לשפוט לפי מכתבה הלאקוני של (/ 1113
) 1001 הרי שצפויות לי עוד הפתעות
בחיים. כותבת היא:
״בהיותי חיה במסגרת בית־חולים וז מני
קצוב, הייתי רוצה להתכתב עם בן
לא אומר בת כי כידוע ישנה משיכה
במצב נורמלי למין שכנגד. הנני בת 18
מעוניינת הייתי בפונים עד גיל .25״
לא השמטתי את סימגי הפיסוק. הם
פשוט לא היו קיימים.

הסיפזם( 11 לי

פילה וטמפרמנט
לפניכן שני קיבוצניקים () 1001/1109
העומדים להשתחרר בקרוב מן הצבא,
:ואשר רוצים. לדבריהם, לשכוח את ה קווי
הצבאי על־ידי חליפת מכתבים עם
שתי נערות חמודות, כבנות . 18 ישנם
גם כאלה הרוצים לשכוח, אני רואה.
הם מספרים על עצמם שהינם כבני
,21 בעלי טמפרמנט גבוה. אוהבים שובבות
ומעשי קונדס, אך היודעים גם ל-
,הרצין לזמן קצר. הם ״מסוגלים לכתוב
על כל נושא, החל מדג פילה ובלה בנושאים
פוליטיים שונים״.
נראה שקיבוצניקים עשויים מאותו חו מר
כעירונים. הם מבקשים תמונות.

גבוהים ויפיג!
מי רוצה להתכתב עם שתי מלבסיות
( )1001/1110 בנות 16־ ?17 תוכלו לע

האיש
שמסר לי תנז! נה זו אינו מנסת
אפילו להעמיד פנים שהוא מצא אותה.
הוא פשוט טוען שזו תמונה שסחב אותה
מבחורה, וכי התערב שיפרסס אותה
בעתון. כך ייהנו כולס: השולח הזונה
בהתערבות, הקוראים שתמונה זו
תמצא חן בעיניהם, ואולי גם הבחורה
עצמה. אגלה לכם סוד: שמה נעמי, והיא
מבת־ים.

החי
ספרים חרמם
אלףשירלין־1וי ר ל •

מרנ׳ורי מורנינגסטאר (מאת הרמ1
מק, הוצאת דרור 556 ,עמודים) אינה אלא
מרג׳ורי מורגנשטרן, הנראית ממבט ראשון
כנערה יהודית אמריקאית רגילה, מדי. היא
מתביישת במוצאם הלא־אמריקאי של הו
ריה. היא מתביישת גם בארוסה הבל־תי
רשמי, ג׳ורג׳ דרובס, בנו של סוחר
אמיד, חולמת, ככל נערה בת גילה, על
קאויירה בימתית, או אפילו קולני עית•
חלומות אלה מקבלים צביון ממשי למדי,
לאור הצלחותיה של מרג׳ורי על במות
חובבים שונ ת. היא מעודדת במידה רבה
על־ידי חברתה ללימודים, מארשה זאלנ־קו,
בעלת הנטיות הבוהמיות, המפתה
את מרג׳ורי לבלות עונת קיץ אחת כשח־קנית
חינם במחנה השעשועים הנודע ״רוח
הדרום״ ,המכונה בפי מרת מורגנשטרן בשם
״סד! ם ועמורה״.
כאן פוגשת מרג׳ורי באהבה הגדולה.
נושא האהבה: המלחין הלא־נל-כך צעיר,
נואל איירמן, העובד במחנה כבמאי. הש־ניים
מתחי/ים להתגפף בקביעות ובר,ת
מדד, המוחצת ליבו הצעיר של חברם לע־בודה,
ואלי רונקן, המא הב במרג׳ורי.
מאחר שמח״ר ן,סער, ו !,מן נתנזרד על
הק ווק, הינו יה! די דתי למרי, אין
כל פלא בכך שמרג/רי מה^סת לצעוד אל
מעבר לשלב ד,גפ!פים. נ ,אל רואה בהת
חמקותה הוכחה נוסעת ל״מיתות התיאו״
רי!ת שלו על המין החלש. הוא רואה
בכל נערה שירלי — אשד. המפעילה את
ק״מיה אך ורק כדי ליטול מ, הגבר את
חיו!תו 1לרת!נ 1אותו בעול משק הבית.
לא. הוא ישמור על חירותו ער הסוף,
לא ייכנע לתככיה של שירלי־מרג׳ורי.
מרגיורי כבר מוכנה להתמסר לו, אך
ורק כדי להוכיח לו כי אין היא שייכת
אולם הגורל מעכב
למחנה השירליות.
בעדה: בחכו לחדר המיט,ת של נואל
הזוג בגופת דורה של מרג׳ורי,
נת׳^ל
שמשון אהרן, אשר עבד במחנה כשוטף
הלב. סיד מזעיקה
מת משבץ
צלח, ת,
מרג׳ורי את בני המ״;!וזה, עוזבת את
ד״׳״נה אתם יחד. תוכניות ההתעלסות
לזמן בלתי מוגבל..
נח״ ת
שיל ם, שי הוגיינגית. המשבר הגדול
בחייו ש, נ ,אל איירמן בא כאשר הוא
מ! זמן יחד עם הוריו לסדר של גסח הנערך
בכיה מורגנששרן. הסבש המסוותי מ>ת ר
בו מחשבות פילוסופיות על המניעים, יידו״
חפים את האדם בדרך חייו. הוא מסתגר
בביתו לימים רבים, מעיין בתנ״ך ובתלמ, ד׳
רוצה אפילו להצטרף לבית מדרש לרבנים.
אולם ההתפלספות נגוזה ברגע בו מופיעה
במקום אימוגן, ג׳ינג׳ית גרושה, שהיתר,
אה! בתו בעבר. כאשר מוצאת אותו מר־ג
/רי בעיצומה של הילולת אהבים עם
אימוגן, הוא מסביר לה כי קשריהם נסתיימו
אחת ולתמיד, יוצא לבלות בנעי
מים במקסיקו הרחוקה.
מכאן ואילך נראית התפתחות העלילה
כמיתץ רצונות. נואל וגוזר ממקסיקו,
ח! שק ב מרג/רי מחדש, מצליח לשכב אי-
תה פעם אחת ויחידה. לאחר מכן שוב
אין הוא רוצה בה, יוצא לשוטט על פני
א רונה. מרג׳ורי מחזיקה זמן מה מעמד
בלעדיו, אחר יוצאת לרדוף אחריו, מוצאת
אותו בדירה פריסאית עלובה, בחברת פיל־גש
גרמניה. עתה ש,ב רוצה בה נואל
עד לטירוף, מוכן אפילו לוותר על חירותו.
לשאתה לאישה. אולם ברגע בו יוצאת
הצעת הנישואין מפיו, נוכחת מיג׳ורי
בי אין הם מתאימים זה לזו.
כאן הופכת מרג׳ורי לשירלי רגילה ב־תכל
י ת, לפי מיטב התיאוריות של נ. אל,
חוזרת לארצות־הברית׳ פותחת בציד־בעלים
נמרץ. הקרבן, עורך־הדין מילטון שווא רץ
מזדעזע בשמעו את ווידויה של מרג׳ורי על
התעלסותה החד־פעמית עם נואל, אך סולח
לה ברוב טובו על סטייה חמורה זי
מדרך הישר. היא נישאת לו, יולדת מ
ארבעה ילדים, מקדישה את מיטב זמנה
לעסקנות ציבורית, שומעת בסיפוק רב
כי נואל איירמן הפך לסופר טלביזיה
משעמם ומקריח.
לסיכום: תיאור משכנע למדי של הדור,
אשר גדל בארצ ודד,ברית בשנות השלושים.
לא משכנעת העובדה שמרג׳ורי הצליחה
לשמור על בתוליה לאורך 414 עמודים
דחוסים של הספר.

קולקטיביות רעיונית
ך • מעוזחיים, לא הסתפקו ילדי המשק
<1במיקלטים שנבנו עבורם, ניגשו מיד
לבניית מערכת מיקלטים שלמה, מכוסים
בשכבות אדמה לפי כל כללי הבטחון ומחוברים
בתעלות־קשר, בהם יוכלו כלבי המשק
למצוא מקלט בשעת חירום.

גלגלי ההיסטוריה

^ תל־אביב, הסביר נהג הכרכרה ה־יפואי
ח׳אלד אחג׳יג׳י מדוע הוא מבקש
ממשרד התחבורה להתיר לו להשתמש ברשיון
הכרכרה שלו כרשיון מונית :״נשארתי
העגלון היחיד המסיע אנשים בכרכרה,
ובני תל־אביב של הי, ם חושבים שזה
דבר מצחיק. זה פוגע בכבודי.״

לוליינית

^ וופטפאליה, גרמניה המערבית, פיר־סמה
לשכת העתונות ידיעה על תרנגולת
שקפצה מרוב בהלה על כיפת המנוע
של מכונית דוהרת והטילה שם ביצה.

שיפוט מהיר

ך• תל״אכיב, החליט כייס מועד להע־
^ תיק את שטח פעילותו למקום חדש,
ניס ;,את מזלו בין יושבי אחד מאולמי
בית־משפט השלום בעיר, נתפס מיד בקלקלתו,
נמסר לידי החוק.

נאמנות למעמד

ך* יפו, נחרדו שוטרים /שמע צווח,ת ש־
^ שבקעו מתוך בית־הקפה חרות, אחרי
ו! ,-ת, גילו בהיכנסם כי שגי גברים היכו
אשד, אחת, ביקשו לעצור את הגברים,
הותקפו על־ידיהם ועל־ידי האשד, שאותה
ביקשו להציל.

נישה קונסטרוק טיבית
ך* תל־אכיב, לאחר שנידון לקנס של

100 1לירות על כי דרס ישיש בן 83
ו * /נעצר להגיש לו עזרה, פרץ נהג המונית
בבכי, כאשר פנה אליו הישיש והגיש
לו קמיע עתיק ,״כדי שאלוהים ישמור
עליך שלא תעשה יותר תאונות.״

ציון לשכח

^ אשדורדיעקב, המליטה הכבשה עזר.
שני תאומים, שנקראו מיד רפית ואל־עריש.

הלב
הנמהר

ך• תל־אכיב, ניגש שלמה
לאשר, שעברה ברחוב, תפס
ונשק לה בפגיה, לא ידע כיצד
המניעים שדחפו אותו למעשיו,
השופט לחודש מאסר.

וסטמן,45 ,
א! תר, בכות
להסביר את
נדון על־ידי

עבורה *יסודית
ך• חיפה, התלוננה מרתה לוי במשטרה
כי גבר זר שחדר לחדרה בשעות הלילה,
לא נבהל מצעקותיה, המשיך במלאכתו
עד אשר סיים את חיפושו המדוקדק
בארונה והוציא ממנו עשר לירות שהיו בו.

מפו, מסו, מפו..
ך• ראש־פינה, אחרי שהילד גלעד שמאי,
בן החמש, היכר. את רותי אורן, בת
ה־ , 14 הופיע שוטר בביתו, הוציאו ממחבואו
מתחת למטה, ויתר על הדרישה לקחתו
לתחנת המשטרה רק אחרי שהילד נשבע
כי לא ״יכה עוד פעם את רותי, אפילו
אם תקרא לי בשמות!״

חילול הקודש

ך • ת ל ״ אכיב, ביקש שלמה רקס מד-,
משטרה לחפש ולעצור את האלמוני
שגנב מביתו את החנוכיה, לאחר שהדליק
את נרותיה לכבוד החג, מתוך אמונה כי
האלמוני לא נטלה״מכיוון שרצה למלא אחרי
מצוות הדת ולא היתד, לו חנוכיר״ אלא ספני
שהוא סתם רשע״.
חפולם חזח 1001

אמנות ציור מחפשי דרך
נתיב היסורים ההיסטורי של הקבוץ העברי
בארץ ישראל, מקומקום התה המפויח באהל
האוכל, ועד לקומקום החשמלי המזמזם ליד
הכורסה בשיכון הוותיקים, היה גם נתיבו
של הצייר בקיביץ 37 .הציירים, שהציגו
השבוע את עבודותיהם בביתן האמנים בתל־אביב,
נמצאים עתה בסופו של נתיב ארוך

״פעם, היה הצייר בקיבוץ מצייר בסתר,
כמעט במחתרת. עכשיו הוא מקבל ימי עבודה,
יוצא להשתלמות בארץ ובחוץ־לארץ,
מתפתח ויוצר,״ סיפר מולה בן חיים, מזכיר
א רגן הציירים והפסלים של הקבוץ הארצי,
המקיף 44 חברים ושמונים מועמדים, המתדפקים
על כתליו.
הנושא היחיד כמעט, בכל העבודות הוא
הקיבוץ, אך דרך ההבעה וצורת ביטויו של
הנושא שונה מאד. נראה שחובת ההליכה
ב״קו הגנראלי״ של הריאליזם הסוציאליסטי,
אינה חלה עוד על ציירי הקיבוץ הארצי,
כפי שהיתר, חלה בימים־עברו. הבודדים המחזיקים
בה, בצורות תפישה שונות, הם כנראה
גם האריות שבחבורה, ואילו האחרים
מחפשים עדיין את דרכם החדשה. לעומת

הצד החלש שבמחזה, חוסר עלילה מגו בשת
ורעיון משותף, מכביד גם על
השחקנים במלאכתם. המצטיינים שבחבורה,
הם דווקא הצעירים בה. פילים (אילי
גורליצקי) ודולי (שושנה שני) מתרוצצים
על פני הבמה כשהם משטים באביהם
קרמפטון הזקן (יוסף ידין) ,שלא
ראה אותם, את אמם ואת גלוריה, שמונה־עשרה
שנים תמימות. כשהם נפגשים סוף
סוף, לגמרי במקרה, צריך ויליאם המלצר
(חנן סמטאי) לפייס את הנעלבים, דבר
שהוא עושה בכשר! ן רב. ואילו עורך־הדין
מק-קומס (משה חורגל) אינו מצליח בתפקיד
זה, משום שגינוני הנימוס שלו, להם לועג
שו בכל כוחו, הופכים לשחוק בתעלוליהם
של דולי ופילים. תעלולים אלה זוכים לתרועות
צחוק והסכמה בלתי פוסקות מצד
הקהל.
אשה לעולם אשה. אם המשפחה,
הגברת קלנדון (בתיה לנצט) ,מנסה להסביר
לכולם את דעותיה שלה על החיים,
על האהבה ועל הנישואין. בתיה ׳לנצט
משחקת משחק צעיר מדי לתפקידה, בעוד
יוסף ידין משחק לפעמים את קרמפטון
הזקן והזעף ופעמים רבות יותר את ידין
עצמו.
הבמה הסינמסקופית בגודלה, התאורה
והתפאורות של ארנון אדר, מ.ם יפות הרבה
חיים ושמחה למחזה, העתיד לזכות
בהצלחה. גם, צעקותיו הנוראות של עורן״
הדין בון (דוד סמדר) בנו של המלצר
וויליאם. אינן. פוגעות במידה רבה במחזה,
שכל אחד ממשתתפיו זורק לחלל
האולם מידה גדושה של הערות ציניות
מחודדות, על כל דבר שבעולם.
בצד הצחוק הבלתי, פוסק בנושא הסו־פרג׳יסטיות,
כששו רוצה להוכיח כי אשה
היא אשד, בכל הנוגע לאהבה, אפילו
תהיה לוחמת על זכויותיה, זוכים לעקיצות
לא מועטות גם היחסים החברתיים
של החברה הלונדונית. מסכם בנקודה זו
את דעתו של שו וויליאם, המלצר הזקן
של מלון הים :״יותר משלא נעים לבני
העורך־דין שאביו הוא מלצר הרי, לא
נעים לי שבני הוא עורך דין״

מאחורי ה קל עי ם
שחקני בנמל יפו

ילדים וקלע של מוזס
מהי המטרה?
ציוריו החיוורים והמרובעים של משה פרופס,
איש עין החורש, בולטים רישומיו וציוריו
של שמואל כץ מגעתון, ציירו של על המשמר,
עבודות הצבע של שרגא וויל וציוריהם
של מ לה בן חיים, יהודית אורן, יצחק
גרינפלד ומאיר מוזס, המצייר בשחור־לבן.
״יש לנו תביעות גדולות מעצמנו. אנו
ממשיכים לעבוד ולחפש בעבודה את הדרך
הנכונה,״ סיכם מולה בן חיים. התערוכה
בביתן האסנים, העידה על אמיתות דבריו.
תיאטרון אין לדע ת מדוע
לעולם אין לדעת (התיאטרון הקאמרי,
מאת ג׳ורג׳ ברנארד שו; במו׳ גרשון
פלוטקין) הוא אהד ממחזותיו של שו,
אשר לעולם אין לדעת מדוע כתב אותם
ומד, רצה להביע בהם. אך אמרות הכנף,
בדיחותיו ועקיצותיו החברתיות של שו,
כשהן מכונסות לתיך מסגרתן של ארבע
מערכות, הן מחזה נחמד ומבדה.
שו, שבעצמו תמך בתנועת הנשים הסו־רג׳יסטיות
באנגליה, שפך במחזה זה את
כל חיצי לעגו על הלוחמות לשיווי זכויות
הנשים. המסקנה הבלתי נמנעת, אותה
מסיקים הצופים לאחר שהם נוכחים בתו צאות
חיזורז של ולנטין (נתן כוגן) אחרי
גלוריה (יהודית קורן) :אהבה לחוד
ושיווי זכויות לחוד.
ומנזים הזה 1001

הגה ספינה גדול, מטען חבלים ועוגן
חלוד, נפרקו השבוע ברחבה האחורית של
בית הבימה בתל־אביב. פועלי התיאטרון סחבו
הכל פנימה, החלו להתקין את הציוד
לקראת הצגתו הקרובה של המחזה אנה
כריסטי מאת יוג׳ין או׳ניל, בבימויו של היי
קילס. בבוקר אותו יום ביקר צוות השחקנים
של המחזה, ובראשו אהרון מסקין, בנמל
יפו. מסקין, המשחק בתפקיד הספן כרים
הזקן, אביה שד אנה, התענין מאד בפרטים
המקצועיים של תפקידו. השחקנים הושטו
בסיר! ת הנמל אל אוניית ההדרים אתרוג, שם
קיבלו את ההסברים הדרושים מרב־החובל.
כשירדו לחוף, נשאו אתם רשימות ארוכות
של מונחים ימיים, על דיוקם יצטרכו להקפיד
בעת הצגת המחזה תפקיד
ראשי במחזה המגויס האמיץ וויל ניתן ליוסף
(״בומבה״) צור, שחקן הקאמרי. במאי
המחזה יהיה פיטר פריי ואת התרגום העברי
לטקסט של איירה לוין, יכין רפאל
אליעז מהזה אחר, הנמצא בהכנה
בתיאטרון הקאמרי, הוא נערת החלומות בבימויו
של יוסף מילוא. התפקיד הראשי
נמסר לחנה מרון חופש הדיכור
והמחשבה הוא הנושא המרכזי במחזהו של
מיכאל אלמז, המכונה הגדולה, שהצגת הבכורה
שלו תתקיים בקרוב בתיאטרון זירה.
אחת התמונות במחזה׳ המבויים בידי מחברו,
מספרת ;ל עתונאי המחפש בית־דפוס
להדפיס את מאמריו. הוא מתקשה במציאת
בית־דפ ס כזה. מדפים זקן, מסביר לו את
הסיבה :״אי אפשר. הרצפה תתמוטט.״ כשהלקוח
מביע את תמהונו על ההסבר המוזר,
מסביר המדפים כי פעם רצה להדפיס חומר
שהשלטון לא רצה ביקרו והתוצאה המידית
היתה: פקחי הממשלה סגרו את בית הדפום
בטענה שהרצפה רעועה מדי. עלילת המחזה
האקטואלי מתרחשת בהונדורס הרחוקה
א רמה ונמרים עתידים להפגין באיצטדיון
המכביד. בתל־אביב, במחצית אפריל השנה.
משה וואלין יביא את הפקינג צירקוס מטוקיו,
על שישים לוליניו, מאלפי החיות,
עושי הלהטים ומתעמלות הטראפז. אהל הקרקס
יוקם באיצטדיון והצג תיו תתקיימנה
שלש פעמים ביום, בזו אחר זו, ל־3000
צופים בכל פעם.

7ד ״י

פרס עשר לירות יוגרל בין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 1001
מאוזן .1 :דרגתו
של חיים לסקוב;
.4יש הקוצרים
אותה .8 :תוצאת
הבחינה; . 10א־וילי,
וגם ללא
ראש; . 12 בן יהודה;
. 13 תועבה,
גועל נפש; .16
עמוס לבי. ג׳י ;
.17 האג״א של ה הגנה;
.19 מרני־־
.20 קופת עם,
משל ; .21
לכל בית ; .23פקודה;
.24 מקום
מקודש בכרמל ;
.26 הבעת כאב;
.27 לעתים הוא
נשפך כמים; .29
שגריר ישראלי ;
.31 צעד ; .33 חב רת
מוניות; .35 לירה ישראלית;
.36 גיבורה של ש״י עגנון; .38 לא
יציב; .39 ועלינו!״ .41 חוק
של ניוטון; .43 מה שאמן מצליח
נדרש לבצע ; .44 כמות הזרם המותרת
לו צומצמה במידה ניכרת.
מאונך . 1 :כך קראו לפני יוסף בן־
יעקב; .2רטוב; .3ממשפחת השוש נים;
.5אחד מגורמי הייצור .6 :״אם
אין אני מי .7 הפוך לל בן!;
.8חלוקת כוחות; .9מבצר

בדרום סיני; . 11 אמריקאי; . 14 כלי
בשח־מת 15 אות הנצחון . 18 :מאניה׳
בעברית .20 :בעל אורח חיים כשל
אומן ; .22 שר מסחר ותעשיה לשעבר !
.23 מלאכת הצייד; .25 קודמת לתשובה;
.28 מצבה .30 :הבי״ת של
חב״ד! 31 תחת האף 32 :מעל; 34
חומר למחרוזות־תפילה ; .36 סמל
תקופת הצנע; .37 כאן, בארמית;
.40 פרק ישעיהו המתחיל בציווי*
״רוני עקרה, לא ילדה!״ 42 :קרס.

אולפן לאנ\ל*ת
נפתח בביה״ם לשפות ״קדימה״ ,בן ־יהודה ,74ת״א ללימוד מרוכז
ומהיר למתחילים ולמתקדמים ע״י מורים מעולים מאנגליה, וכן
נפתחים )1 :קורסים בעברית, אנגלית וצרפתית מכל
דרגות הידיעות; )2קבוצות מיוחדות באנגלית לתלמידי
בתי־ספר (מתחילים ומתקדמים).
ההרשמה: מ־ 12—9לפגה״צ, מ־ 9—4בערב (פרט ליום, ו׳)

הפדות־מיזל״ס
העיתונות הבריטית מוסרת, כי הווילה של סיר אנתוני אידן בג׳מאייקה
מוצפת עכברושים

גם הם ברחו לג׳מאייקח מן הספינההטובעת .

גו ד גו ע $1י

הם היו רוצים שיצא באותה מהירות שבה נבנם .

מוזמניםמשתתפים. אחד הקוראים המשתתפים בעמוד זה יזכה מדי
שבוע בפרס של 10ל׳יי. הזוכה השבוע הוא סמל נסים כהן, צה״ל, ד.צ.2631 .

היוגוסלאבים מתלוננים, שצה״ל אינו מזדרז לפנות את סיני

סודכמוס: איך קרה שלמרות עליית המחירים הכללית ירד האינדכם
החודש ב־ 11 נקודות

זהו עניינו האינדכסקרמי של האוצר.

חיילים בריטיים וצרפתיים נחתו, כביכול, השבוע בחיפה ונכנסו לבסיסים
בישראל — כך מוסרים מברק ים של סוכנויות־הידיעות

אנו גאים להיות העיתון הראשון המגיש לקוראיו את פיענוח
הלוחות העתיקים, שנתגלו על־ידי משלחתו של פרופסור נלסון
גליק בחפירותיו במדבר סיני. הלוחות מכילים, כידוע, מסמכים
צבאיים מימי משה רבנו.

לוח רביעי

לוח ת&עוון

דו״ח וועדת חקירה

9יקוד הדרום
חטיבת מדבר סיני
א? :ראש מדוריאספקר מאת: רב/אלוף משה בן־עמרם

אל: א .ד. צבאות
מאת: יהושע בן־נון, אלוף

הנידון: אספקת מים לקויה
בחנות הגדוד השלישי ב מקום
מטושמש, נמחק כנראה על־ידי הצנזור),
ניגש קצין האפסנאות של הגדוד להוציא
מים מן הסלע. לאחר שלוש מכות, ולאחר
שבירת מטה חדש, התברר שהסלע
אינו מכיל מים. דבר זה גרם טבל מיו תר
לאנשי הגדוד וירידה במוראל. נא
למצוא את האשמים ולהעמידם לדין.
(חתימה) רב/אלוף משה בן־עמרמ
רגזמכ״ל

לוח שכי
דרגה

צו תנוווה
שם ׳ יחידה חיל
רגלים

ר/אלוף בן־עמרם משה פ׳ דרוס
הנ״ל יסע אל פיסגת הר־סיני.
מטרת הנסיעד :.הבאת פקודות מטכ״ל.
בהגיעו לתעודתו יתייצב בפני שר־הבטחון
א. ד .צבאות.
אמצעי תחבורה: נעליים מסומרות.
מזון, אוויר ל־ 40 יום.
בגמר תפקידו עליו לחזור ליחידתו.

לוח שלישי
וועדת חקירה
תעודת מינוי לקצין בודק
אני, א .ד. צבאות, בתוקף תפקידי כראש
הממשלה ושר־הבטחון, ממנה אותך,
אלוף יהושע בן־נון, לקצין בודק בקשר
לשבירת פקודות מטס׳ל.
.1עליך לגלות את נסיבות המקרה.
.2עליך למצוא את האשמים ולהעמידם
לדין.
.3עליך למסור לי דו״ח וועדת חקירה
לא יאוחר מחודש שמיני ליציאת
מצריים.
(חתימה) א. ד .צבאות
ראש הממשלה ושר־הבטחון

הנידון:

דו״ח שבירת פקודות מטב״ל
פרטי המאורע, כפי שהם משתקפים
מעדותו של רב/אלוף משה בן־עמרם,
רמטכ״ל:
בהגיעי לאזור המחנה, שמעתי רעש
והמולה. עצרתי סמל דת אשר לא הכירני
ושאלתי אותו לפשר האנדרלמוסיה.
הוא השיב לי, כי הרב הצבאי הראשי
אלוף/משנה אהרן הכהן הצטרף למרידה,
אשר פרצה במחנה ואשר דרשה כי ראש
הממשלה ושר־הבטחון הנוכחי, א .ד.
צבאות, יתפטר. כשראיתי את המועמד
החדש, שהיה עגל עשוי זהב, התרגשתי
מאד והיפלתי את הלוחות בחבטה ארצה.
(חתימה) יהושע בן־גון, אלוף
קצין בודק

בינלאומי

אמר יחיאל :־יא, תראו איך שהוא
עומד, בדיוק כמו נפוליון׳.
אמר עמי :״שתוק, טמבל. נפוליון
ואת מלה בינלאומית. הוא עוד יבין׳

חחסשיר

גאוות ר עוד ס )גודקה

מעשה כשודד לא־אידיוט
שנמאס לו כפחד לחיות.
הוא החליף משום כך
מקצועו, והפף
לעסקן במשרד־הדתות.
אליהו דורון, ירושלים

תיאטרון קאמרי מציג חזה רגיל (על
יגאל צימבל, גבים
המשמר)
הבולט במחזות השנה.
נוכח שם מ״מ העיריה( .הארץ)
דוד הינטן, תיפח
גם סגן הביוב ונציג הכבישים.
ידוע כי את המחזה חיבל שו לפי
הזמנה( .על חמשמר)
ברכה שירצקי, תל-אביב
הוא לא סמן על השחקנים, כנראה.
במרכז התוכנית תעמוד הצגת הבחורה
החדשה( .ידיעות אחרונות)
מרדכי דן, תל־אביב
שנקנתה בנזיד־עדשות.

לוח ח3וישי
פיקוד הדרום
חטיבת מדבר סיני
תלונה פרטי התלונה נגד:
רב/אלוף בן־עמרם משה, חיל רגלים,
חטיבת הדרום, אשר בתאריך חודש שמיני
ליציאת מצריים, שעת בין־ערביים,
מקום מרגלות הר־סיני, עבר עבירה בזה
ששבר במזיד את פקודות מטכ״ל.
הנאשם, לאחר שנשאל, ענה שהוא רוצה
להישפט בפני.
הנ״ל מודה באשמה.
ססק־הדין: חייב.
לאחר שהוברר כי לא היו נסיבות
שחייבו את שבירת הלוחות האלה, אני
דן אותך, רב/אלוף בן־עמרם משה, ל־40
שנה ריתוק במדבר.
(חתימה) שופט ראשי
מאשר: א .ד. צבאות, שר־הבסחון
חפר וגילה: נסים כהן, צה*ל

התערבות

לחברה בנחל־עוז יש מנהג — בכל
פעם שהם רוצים להגיד משהו שההכשרה
האמריקאית לא תבין, הם מדברים עברית.
פעם, בזמן שהלכו לכבוש את
עזה, ישבו כמה חברה באחת התעלות,
וג׳פרי האמריקאי עמד והסתכל במתרחש
דרך משקפת.

לזאת ייקרא טלגראפומאניה .

כשעופר למד בכדורי, הוא היה מלך
ההתערבויות. יום אחד, באמצע החורף,
כשהחברה הסתובבו עם מגפיים ושינלים,
אמר פתאום עופר :־חברה, אם אתם
נותנים חמש לירות, אני קופץ כמו שאני,
עם כל הבגדים. לבריכת השחייה ׳.היות
והיה קור־זוועות, לא יכלו החברה ל־חתר
על התענוג לראות את עופר במים.
אספו ביניהם את הכסף, נתנו לעופר
והלכו כולם לבריכת השחייה לראות
את עופר קופץ.
עופר נעמד על שפת הבריכה, הסתכל
קצת במים, אבל החברה עמדו מאחוריו
ולא היתד, לו ברירה. נתן קפיצה למים,
ותיכף התחיל לצעוק :־הצילו! אני
טובע!״
כשהחברה שומעים ככה, הם לא יכולים
לעמוד מנגד. כולם קפצו לבריכה
אחריו, עם הבגדים, כדי להציל אותו.
כשעופר ראה שכולם במים, שחה לצד
.השני יצא מהדריכד ואייר• __

הוללות האוייספיאדו!
הרי שלל תוצאות סן התחרויות שנערכו באולימפיאדה במלבורן בסקצופות הספורס
השונים, המוכיחות כי אין יסוד לשמועות הקודרות כאילו ישראל לא הצסייגה הפעם-
• קפיצה לרוחק. מקוםראשון — משה סנה (ישראל) ,מצ״כ לאחרו*־
העבודה, מאחדות־העבודה למפ״ם, ממפ״ם למק׳׳י. שיא ישראלי חדש, המשפר בהרבה
את השיא הישן של טבנקין (ממפא״י למפ׳׳ם, ממפ-ם לאחדות־העבודה) .מקים
שבי — משה שרת (ישראל) ,שזכה בהישג מצויין זה בקפיצה לרוחק בעיקר הודות
למאמן המעולה שלו. מקוםשלישי — אנתוני אידן (בריטניה) ,שעבר את
המרחק מלונדון לג׳מאייקה בשבועות מספר. מקוםרביעי — השחקנים האידיים
(ישראל — ארה״ב).
• מירדן שליחים. מקוםראשון — הסוכנות היהודית (ישראל —
ארה״ב) .מקוםשני — משרד הדתות (ישראל).
• ריצת מכשולים. מקוםראשון — מנגנון ההסברה (ישראל) .מקום
שני — תיאסרון אהל (ישראל).
• ריצת מרתץ 200ק״ מ (בערך קו אוויר ניצנה־סואץ) .מקוםראשון
— שר־המלחמה חכים עמאר (מצרים) ,שטס בריצה מסחררת והגיע ראשון, כש־שבעיקבותיו
דולק משה דיין (ישראל) ,שזכה במקום השני ..כל מאמציו של דיין
לזכות במקום הראשון עלו בתוהו, בגלל מהירותו המסחררת של יריבו, שהגיע
שניות אחדות לפניו אל קו היעד. מאוחר יותר התברר, שהמצרי ניצח הודות
לעובדה שבראשית המירוץ חלץ את נעליו כדי להקל על עצמי ירץ יחף.
• מרוץ מכוניות. מקוםראשון — שלמה ארזי (ישראל) ,שנהג ב מכר
נית־מתנה חדישה ביותר. מקוםשני — דוד בן־גוריון (ישראל) ,שנהג בחצי
הראשון של המירוץ בקאדילאק, ובחצי השני בווקסהול.
• 100 מטר חזה נכרות. מקוםראשון — סילוואנה פמפניני (איטליח)
מקוםשני — זיתה שפיר (ישראל — ארצות־הברית).
• 400 מטר חזה נכרות. מקוםראשון — סינר, לולובריג׳ידה(איטליה).
מקוםשני — מרילין מונרו (ארצות־הברית) .מקוםשלישי — הפרה
סתתית (ישראל).