גליון 1002 מתאריך 26 בדצמבר 1956

מכתבים

העורך הראשי:
סו רי * בנ די

אלומות אש

ראש המערכת:
שיום כהו
עורכי־משנה:
רוב איוזו, אורי נזיע

רזזוב ג לי ק סון ,8תל־אביב, ס לפון , 26785
ת. ד . 136 .מען לנזברק״ס :״עולנזפרס״.
חנזוציא

לאור :

העולם

הזה

המערכת איננה אחראית ל תוכן המודעות.
ההפצה :

דוד

כתב בביר:
איי תבור

*־ים המערבת•.
אריה יזרז

במ״ס.

דפוס ס שה פוהס בע״נז, ת״א, סל.62239 .

טופל

עורך כיתוב:
סירבו בשה

עורך תבנית:
אהרוו עור

ובניו . ,תל־אביב.

חברי המערכת:
ישראל ביבר. ניצה גבי. שייע נייר,
לילי ניייי, דויד הורוביץ, רותי ורד, רוני
יוהד, אברהם הרמוז, אוסיזר מאובר, משה
ישם, אביבה סטו, עמוסהינז, שיטה הרז.

העתו! הנקרא ביותר במד ינה

לפני שנתיים קרא לי פקיד גבוה של
אחד ממשרדי־הממשלה החשובים והזהיר
אותי בידידות .״עליך לדעת,״ אמר לי,
״כי כל המדינות הגדולות מקיימות בארץ
משרדים שתפקידם לתרגם מן העתונות
המקומית מאמרים הנראים להם כחשובים.
חומר זה מועבר במישרין, שלא באמצעות
השגרירים, למחלקות־המיון בערי
הבירה של אותן המדינות, והוא יכול
להשפיע מאד על הערכת המציאות בישראל.
העולם הזה הוא אחד העתונים המצוטטים
ביותר בדו״חים אלה, מתוך ההנחה
שעתון בעל תפוצה כה המונית מבטא
זרם חשוב בדעת־הקהל.״ בקשת הפקיד:
לקחת נקודה זו בחשבון בשעת כתיבת
מאמרים.
בחודשים האחרונים הפך העולם הזה
אחד העתונים הישראליים המצוטטים ביותר
בחוץ־לארץ. כתבתי כמה פעמים במדור
זה על קטעי העתון שפורסמו בעתו־נים
ערביים ובשידורי התחנות הערביות,
ביניהם תרגומו המלא (חמשה עמודים)
של המאמר על איש־השנה תשט״ז. גם
עתוני ירדן רגילים?צטט אותנו ארוכות,
ביהוד את המאמרים בהם מטפל
העולם הזה בבעיה הערבית, בעית הפליטים
והשלום.
האם זה טוב? אויבי העולם הזה, ביהוד
עורכיהם של אותם העתונים אשר משום־
מה איש אינו מרבה לצטטם בעולם, סבודבר
שלילי מאד .״כל אויבי
רים שזה
ישראל מצטטים את העולם הזה!״ אמד
אחד מאנשי מעריב.
לא מכבר
דעתי הפוכה. לא איכפת לי מדוע עתו־נים
זרים, וביניהם עתונים עוינים, מעתיקים
את דברי העולם הזה. החשוב הוא, לדעתי,
כי נקודת־השקפה עברית מובאת אל
המוני אנשים אשר אחרת לא היו שומעים
מעולם דעה מתקדמת מישראל.
טוב שמאות אלפי קוראים בכל רחבי
העולם הערבי שמעו כי עתון ישראלי דן
באפשרות של שילוב התנועה הלאומית
העברית והתנועה הלאומית הערבית בחזית
משותפת נגד ר,שיעבוד הזר, תוך אוריינטציה
על עמי אסיה. וטוב שעשרות מיליוני
קוראים בברית־המועצות יכלו לקרוא
בעתונם הרשמי שעתון ישראלי חשוב
טוען נגד הברית בין ישראל לבין צרפת
ובריטניה, למען שלום שמי והצטרפות
לעמי אסיה.

לפני שלושה שבועות הקדיש איזבס־טיה,
הבטאון הרשמי של הממשלה הסובייטית,
מאמר ארוך מאד לדרכה של
ישראל. העתון, אחד הנפוצים ביותר בעולם
(למעלה מ־ 5מיליון טפסים ליום)
מצטט ארוכות את העולם הזה. מאחר
שברוסית חסרה האות ה״א, הוא קורא
לעתון געולם גזה.
קטעי העולם הזה, שהעתון הסובייטי
מבליט אותם, נכתבו לפני ואחרי מיבצע
סיני. בפתיחת סקירתו הוא מצטט קטע
מן המאמר ״הי דרומה?״ שנכתב כחוד־שיים
לפני המיבצע (העולם הזה <983
לאמור:

״ינו ל להיווצר מצב ביש מאד — ה ד רן
של סואץ וטיראן תיפתח, אבל לא יהיה
אל מי לעבור בה. אסיה, החו שדת כבר כיום
כי ישראל היא שליחת האימפריאליזם המערבי,
תחרוץ את דינה סופית. כתם נוסף
יקדיר את שמה של ישראל.״ דעת איזבסט־יה:
אזהרה נבונ ה מפני מדיניו ת הרפתקנית.

בהמשך הפקירה מצטט איזבסטי ה מאמר
אחר של העולם הזה, שנכתב אחרי
מיבצע סיני: המאמר ״הלוך וחזור״ (העולם
הזה ,) 996 לאמור :״על כן היה זה
משגה היסטורי להצטרף לשיירה זו (של
ההתקפה הבריטית־צרפתית על מצריים).
כי ההצ טרפו ת תשאיר אחריה זרע של
י שנאה ואי־אמון (בעמי אסיד ),שלא יחוסל
בנקל.״ ואת הסיכום של אותו מאמר:
״נ מוג ה הא שליה שאפשר לפתור את בעית־הקיום
של ישראל בכוח הזרוע הצבאית
כלבד.״
מוסיף איזבס סיה :״אי־אפשר להתעלם

ממסקנות כל כך צלולות.״

יתכן שהיינו מעדיפים להיות מצוטטים
באיזבסטיה בשעה של מתיחות פחות גדולה
בין ישראל וברית־המועצות, ובמאמר
פחות ביקורתי לגבי ישראל.
גם מי שמותה ביקורת על המדיניות
הישראלית שהובילה למבצע סיני ולהפעלת
צה״ל בצורר. שכל ובעולם פירש אותה כ־שיתוף־פעולר,
עם בריטניה וצרפת, אינו
יכול להצדיק את גישתה של ברית־ד,מועצות,
שעשתה מד, שעשתה בהונגריה ובאותה
שעה עצמה מצאה את עצמה כשרה להטיף
מוסר לממשלת ישראל. לכן היינו
שמחים יותר להיות מצוטטים במסגרת
אחרת.
אולם שיקול אחד ראוי לתשומת־לב.
גם בעיני אותם הרואים בציטוט זה סימן
רע מאד. כל בטאון זר, המבקש לצטט
קול ישראלי בעל מחשמל עצמאית, בלתי-
תלוי בקו הרשמי — את מי הוא יכול
לצטט?
העתונות הישראלית, פרט למאמרים ספורים
מאד פה ושם, דומה בימים אלה
למדבר שממד, מבחינד, מחשבתית. כל המאמרים
הראשיים, מימין לשמאל, חוזרים
בואריאציות קטנות על הקו הרשמי של
דויד בן־גוריון. ביג׳י אומר בום, כל ד,ע־תונים
אומרים בום. ביג׳י אומר בים, כל
העתונים אומרים בים. די לבטאון זר
לצטט את ביג׳י עצמו, כדי למצות את
דעתם של עתינים אלה.במדבר
זה, העולם הזה הוא קול עצמאי,
בעל מחשבה עצמאית, המנסה לבדוק
מחדש את הערכים המוסכמים, והמשתדל
לבחון את הסיסמות הרשמיות לאור
המציאות הצוננת. היש פלא שכל המבקש
למצוא בישראל קו אלטרנטיבי לקו הרשמי
נאלץ, לבסוף, לצטט אותו?
בדרך כלל, לדעתי, טוב שיישמע יותר
מאשר קול אחד ויחיד מישראל. זהו סימן
של בריאות במדינה דמוקרטית, היכולה
לדבר בקולות רבים אל גורמים רבים.

ברצוני ל הודות לבם מקרב לב, על הכתבה
הממצה שפרכמתם בעתונכם או דו ת חללי
סיני. הי ה זה מחזה נוגע ללב לראות, בעת
נסיעתנו לטכס האזכרה במקום הקבורה הזמני
בשלח, אי ד נעצרה השיירה הנדולה
ברחובות ורוב המשפחות השכולות רבשו
לעצמן את נ ליוז העולם הוה. הי ה זה מבצע
נאה מצדכם לקראת גליו: ה .1000-נתפלל
לד׳ שלא נזדקק יותר לכתבות מעיז אלו.
השאר, קבלו נא את תוד תי על
ביז
או דו ת אחי־התאום ז״ל. הבתבה גדעון קלופשטוק, קבוץ שעלבים
תחילה, היי תי בדעה שאסור לפרסם ברבים
על בל הבנים הטובים שנפלו. חששתי
שזה עלול לדכא את רוח העם ולהרתיע אותו
מקרבנות. אולם כאשר ה חי לו תי לקרוא את
הכתבות שהקרשתם לזכר קדושי האומה, ראיתי
כי מעשה חיו בי עשיתם. כי לאחר
הקריאה, ע מדתי כולי נפעם לנוכח הד מו ת
הטהורה של צ עי רינו, כפי שנתגלתה מתור
שורותיכם. בל עוד י הי ה לנו נוער כזה,
עוד עם ישראל הי.
נתנאל הובר, תל־אביב
כל מאמר כ מוהו באלומת אש, שחבריי-
לנשק יורי ם על פתח קברו של הלוחם אשר
הקריב את תקרב: העליון.

סמל דויד כהן, צה״ל
הרשו לי לתקן פרט שהוכנס בר שימה על
ני ד׳ שני או ר ז״ל (העולם הו ה .) 1000 הים׳
תתפתי באותו קרב וי דו ע לי כי כאשר נפגע
גי די בעמדו על גבי הטנק שלו, לא הושאר
ביקרה ללא טיפול עד למחרת בבוקר. בעצמי
ראי תי ביצר נינ ש אליו וחלם חר״פ, וכיצד
הוגשה לו עזרה ראשונה. הוא הועבר מי ד
לטיפול י סו די יותר בבית־חולים. טוב י הי ה
אם תפרסמו פרטים אלה, נם לזכותם של
חבריו, שסילאו את תפקידם ונם כדי שהורי!
ידעו י י בנם עליו־השלום לא הופקר
בשעת כינ ה.
חבר, ה־פה

אומר רק זאת: מי מי לא פתחתי בא ש. על
ערבי בלתי־ מזוייז, אף כי היו לי הז ד מנויו ת
רבות לכד. אינני נו הנ להשתמיק ב בי טוי
״שחור״ ו אינני מ טי ף למעשי תגמול. תמיד־התייחסתי
ב א די בו ת לכל ערבי שנפג שתי בו.
כולל ערבים שפג שתי לאחרונה י איזו רי ם
הכבושים. במקרים בהם ה שתתפתי בוויכו חים
על נו שאים אלה, הגנ תי ת מי ד על הני ש ה
ה הו מ אני ת כלפי שכנינו.
אד מבאז, לצידו ה שני של המטבע: היי תי
בקושי בז עיקר, כאשר פרצו מאורעות
תרצ״ו. הורי נרו אז בנקודה קטנה ו מ בו דדת
באזור ערבי טהור. הרציחו ת השפלות שבוצעו
על-ידי אנ שי ה כנו פיו ת בסביבתנו
שייכות ל ה תר שמויו תי הרא שונו ת בחיים. אינני
יודע אס זכורים לסם הי מי ם בהם י צי א ה
לרחוב היתה בב חינ ת סכנת-חיים, אף בשעות
היום. אד בוודאי קראתם על כד.
כאשר דיר תנו נתמלאה מי ם בחוד שי ה חורף,
מפני שגג בי תנו הי ה מנוקב ברורים,
כאשר שכבנו בלילו על הרצפה, מפחד פגי ע ה
וכששמעתי שמכר זה או אחר נהרג, ת מי ד
ידענו: הערבים אשמים! יקום מורה או
נננ ת לא היו צריכים להחדיר בנו הכרה
זו. להיפר: באותם הי מי ם שמענו מפי
ה מבונרי ם רק את אותם הדברים אשר אתם
ונם אני היינו רוצים שיו ש מעו ב אזני י ל די
ישראל נם כיום.
עד במה שזכור לי, בוצעו מע שי הזוועה
הראיקונים כלפי הערבים רק ביקנת תש״ח
— זאת אומרת, שני ם רבות לאחר שתו שבי
הארי! הערבי־ם לי מ דו את הנוער שלנו
לראות בהם את ה אוי ב בהא־הידיעה. יתכו
וי שנם רבים החזקים ב מי ד ה מכפקח, המאפשרת
להם לחשוב על ב עיו ת אלה ב די ע ה
צלולה. אולם הרוב המוחלט של בני דורנו.
אשר נונ עו י או תהפ סיכוז ה ה מוני ת ששמה
•קנאת ערבים, הני עו לכד בדרך של תנו ב ה
טבעי ת ל אירועים מ סויי מי ם.
בוודאי תסכימו אתי כי מעשים אלה נו שי
אים בדרך כלל או פי ס פונ ט אני. אינני סבור
שמי שהו יכול להאשים את של טונו תישר אי
בתכנוז מעיקים כאלה.
אינני חותם בשמי, מ פני שני ש תי לעני!
הנדון זהה עם הרגשת רבבות מאז רחי המדינה,״
ומכתב זה יכול הי ה להיכתב על־ידי
כל אחד מהם.

קורא, חיפה

זרע הפורחות

את ההלם הנורא ביו תר שקיבלתי ב שנים
האחרונות נתז לי ה ראיון שלכם בין ילדי
תל־אביב (העולם הזה ) 1001 על יחסם לערכינה
לבנה, העין ברוך
בים. אמרתי לעצמי :״לא יתבז שי לדי ם י הודיים,
בני הנוע הנרדף והסובל ביו ת ר על
קראתי את המאמר ביית־קפה. עד אז
פני העולם, י ני דויי יש לשחוט בני עם
קראתי בעתונים אהרים רק דברים כלליים
אחר!״
ביותר, ורמזי־רמזים. ה תי אור המפורט של
ואז ערכתי לעצמי מי בחז קטז. ניג ש תי
הרנ שתי פתאום
נפל עלי כהלם. הזוועה לבז אחי, שהוא בז ש מונה שנים, ושאלתי
בחילה נוראה. לא יכולתי יו תר לשבת במאותו
מה דעתו על הערבים. תשובתו לא
קומי, בי! האנו שות הרועשת, הצוהלת. רצי היתה
שונה מאלה שפירסמתם. והמדובר בבז
תי ללכת ל איזו פינ ה השובה ולהסתיר את
של משפחה אשר חי ת ה דורות ביז ערבים,
פני. לפתע התביי שתי ינזע האנו שי כולו...
ואשר ביתה פתוח עד היו ם ל או רחי ם־ידירי ם
מרים פירסס, תל־אביב
ערביים. אלוהים י שמור או תנו מ פני זרע
הפורענות שנזרע בלבבות י לדינו!
שזהו פשע, מסוג הפ שעים חושב אני
דויד סיסון, תל־אביב
אינ ני בא להקורים
בבל מקום בעולם.
חנן על רוצחים, אולם לא אסכים בשום
שנאת-אדם, זרה לרוחו ולמסורתו של העם
איפז •קמייקהו יאמר כי מעשים הי ה מעשר
הי הו די. בלי ספק, אחראים מו רי בתי־הספר
או פייני לעם כולו. אני במוח כי רובו ה׳
הי סו דיי ם לחלק ניכר מתופעה זו. לבז,
מוחלט של העם יו ח ל בזוועה זו ו אינו אשם
עלינו לפעול לפני שי הי ה מאוחר מ די. כי

הזורע רוח, קוצר סופה. והזורע שנאה, קוצר
אליהו מירון, ירושלינז
מוות.
ד״ר ז. לוין, תל־אביב הצעות לשלום

הברה בעובדות, יש בה משום מ ח צי ת
הרפואה.

מה בל ההתרג שות? אי לו הייתם שואלים
את אותם הילדי ם מה יש לעשות למורים,
היו נם בז עונים :״לשחוט אותם!״
אלחנן ניר, חיפ ה
האשם הוא שר החינוך. כי לא מספיק
לדאוג שייבנו בתי־ספר, ויחולק התקציב.
לכד מם פיק גם פקיד. תפקידו של שר-
ה חינו ד להנחיל את הערבים הנעלים ביו ת ר
של העם לדור ההמשך. ובזה נכשל כשלוז
ממאיר!
נעמד. שיי־ן, ירושלים
אני אמת •קל אחת היל דו ת ש רו איינו על-
ידי כתבכם. תארו לכם מה הי ה הזעזוע הנפ שי
העמוק שעבר עלי ,,כאשר ביתי, שחונכה
בבי ת תרבותי, בו שמעה לא פעם הטפות
ליחסי י די דו ת עם הערבים, תני ד את
המלים,. :בל הערבים רעים, צריר לשחוט
אותם!״ ממש חשכו עיני למקרא המלים
הנוראות ...ב שבילי, זה הי ה כשלוז. לא
הצלחתי לחנך את ב תי. השפעתו של הרחוב
השפעה הטוחזקה
יותר מזו של הבי ת
מנת בחיקה אסון לאומי.
אם, תל־אביב
זה היה, בלי ספק, הטיפעל החשוב
ביותר •קנערד על־ידי עתונבם. כי הפעם לא
דיברתם ״ ציונו ת״ .הפעם חשפתם את זרע
הרע בקרקע גידולו. אם ברצוננו להב טיח
היי שלום והבנה עם שכנינו, עלינו לבער
את הרע במקורו, לפני שי סי פי ק להכות
•קריקים. ולפני •קאפיקר לרפא מחלה, חייבי ם
לראותה בבירור. מאמרכם הוא האבחנה היסודי
ת• ,קלפיה יכול המנתח ליטול את
ה איז מל ולבצע את הני תוח.
אליהו שורק, ר חו בוח
אם יש נורם לאותו מיבצע הי ס טו רי שעולל
צה״ל ב סיני בהצלחה .,ה רי הו אותו
חינו ך שאתם קוראים לו ״זרע הפורענות
יצחק י. הללי, ירושלים

זעזוע כפר קאסם
רק עתה נודעו לי פרטי מעשה כפר
קאסם במלואם, מתור ה תי או ר שני תז ב־העולם
הו ה 1001 לו הי ה קיים מכ שיר
המסוגל למדוד עוצמתם של זעזועי ם נפשיים,
מוב ט חני בי במקרה •קלי הי ה מ הונו
ניקבר מחמת ההדים.
אינני יודע ב איזו מי ד ה יכולתי, באיש
פשוט, לעשות משהו ל מניעת מעשה הזוועה
ומהי מי ד ת האשמה המוטלת עלי כפרט

נם אני חושב •קהיקתקת פר׳קת ה רי ס ת
הכבי שים ב סיני (העולם הו ה ) 1000 איננ ה
הולמת מ דינ ה רי בוני ת, מדוע זה שישראל,
אשר לא פחדה לעמוד בקרב, תפחד מ פ קי דוי
נים אמריקאיי ם או פאקיסטאניים. מדוע לא
הודיע ה תיכף ו מי ד ׳קהיא מ תכוננת להרוס
ביי נכס צבאי מצרי ב סיני ולא לה שאיר
זכר או •קריר של מי ת קני התוקפנות, שהולד
מו על־ידי דור! הנילוס? מדוע. ,בעצם, לא
הודיע ה כי לא תיסוג, עד אשר לא יופסקו
הני מנו סי ם של האו״ם על הצורך בהסדר
ויו ג ד בפירו ש בי מצרים חייב ת להתחייב
•קלא לתכנז מלחמודהיקמד ננ ד ישראל?
נוה זיו, תל־אביב
כל ערכי הצדק והיו שר הושמו ללעג.
המצרים, בזכות היו ת ם בעלי התעלה, סוחטים
ווי תורים אחרי ווי תו רי ם מהעולם. קודם,
פי נוי ה אנג לי ם והצרפתים. אחר־כד הם
תובעים פינוי כי ני ועזה — אחרת לא
יריקו את פ תי ח ת המואץ לתנועה. מה יקרה
אם ידרשו מחר אה תל־אביב? הרי אי־אפשר
לסרב: הם י איי מו לפוצץ את צינור־הנפט
הכעודי־אמריקאי...

יוסף שטרן, רמת־גז

לאור ה ה תפ ת חויו ת האחרונות במאבק ביז
המערב למזרח, מאבק המסבז את שלום העולם,
יש לי כמה הצעות לפתרוז בררד של
שלום:
ארצות־הברית תוותר על מחצי ת שטחה
ותמסור אותו מרצונה המוב לברית-המוע־צות;
הי א תסכים לבינאום וו׳קיננ טוז; תאפשר
ני ש ה חופ שית לצי ה סו ביי טי בנמל ניו־ירוק
ותפתח מסדרון מ תאי ם לתנועה סוביי
טי ת ביז אלאסקה למקסיקו. תעלת פנאמה
תועבר לרשות סו ביי טי ת; תשייט ה אמריקאי
בתעלה יונבל אד ורק ל אניו ת מ סונז של
בת־נייים; העבודות כערוץ הקולוראדו יופסקו
עד בואו של שליה האו״ם המיוחד, שלא
לדבר על מתז זכות ל סו בייטים לשלוח פיד־איון
לשטחה •קל ארצות־הברית, מ צויי רי ם
כתעודו ת הכינו ת •קל כוח החירום של האו״ם.
זה בוודאי יציל את •קלום העולם.
ישראל רוזנבלט, תל־אביב

יותר מדי פופולריות
רציתי לבקשכם •קתעטפו את נ ליונו ת
העולם הזה בנייר חלק, או מוטב בניי ר
קל ״הפועל הצעיר״ ,בי די שלא ייחטפו
הנ ליונו ת לפני שהם מני עי ם אלי. או שמא
תמצאו דרך להקטיז כמקצת אה ה פו פו ל ריו ת
שלכם . .

נחום לחמן, חיפה
העולם הזה״ 1002

ך צד!״ל קיימות הוראות קפדניות מאד
1לגבי אובדן ציוד. בכל מקרה יש
למלא טופס ולדווח בדיוק על סוג הציוד
האבוד. בכל מקרה נערך משפט. אם ערך
הציוד האבוד מגיע ל־ 8ל״י, מובא המשפט
לפני ד.מ״פ; 45ל׳־י, למג״ד. אם ערכו מגיע
ל־ 150ל״י, הוא מובא בפני בית-
דין צבאי.

לפי כל הסימנים, הגיעה עתה
השעה למלא טופס על אובדן
ציוד ששמו עזה, ציוד שנרכש
על־ידי צה״ל בדם רב.
ומאחר שערכו של הציוד הזה כה רב
עד שגם בית־דין צבאי רגיל אינו מוסמך
לטפל בו, מן הראוי לערוך על אובדנו משפם
לאומי של ממש: משפט בלבו ובמוחו
של כל אחד מאתנו.

שבוע שעבר הודיע בטאון מצרי
1רשמי כי מצריים אינה רוצה לחזור
ל>,ה. הוא לא הזכיר את הנימוקים, אולם
הם היו ברורים למדי: החזקת הרצועה אינה
כדאית למצריים משום בחינה שהיא.
מבחינה כלכלית, הרצועה היתד, מעמסה
על שכמה של ממשלת קאהיר. מבחינה לאומית׳
לא רצתה מצריים לקלוט את 300
אלף התושבים והפניטים המצטופפים בה.
מבחינה צבאית היתד, הרצועה נקודת־תרופה
לכל מערך הגנתי מצרי — כיס שתמיד היד,
קל לנתקו. התועלת היחידה שצמחה למצריים
מן הרצועה — היותה בסים אידיאלי
לפעולת סידאיון — אינה תלויה דווקא
בקיומו של שלטון מצרי רשמי במקום.
לכן הודיעה מצריים כי לא תסכים לקיומו
של שלטון ישראלי ברצועה. היא היתד
רוצה להפכה לאזוי בינלאומי. כך יזין
וילביש האו״ם את הפליטים, בעית הפליטים
עצמה תישאר בלתי־פתורה ותוסיף לשמש
נשק פוליטי נגד ישראל.

— באו״ם, בארצות ערב ובעזה עצמה —
לא יוכל להתנגד לה בהצלחה: הצעה דרמתית
של ישראל לקלוט את עזה, תוך
הבטחה מפורשת וכנה ליישב את כל פליטיה
תוך מספר שנים ולתת אזרחות ישראלית
לאלתר לכל 300 אלף הנפשות הנמצאות
ברצועה.

דויד בן־גוריון יודע זאת. הוא
מתנגד לכך. הוא סבור בי ניתוק
הרצועה מגוף המדינה עדיה.
מדוע?
אם נשתדל להבין את גישתו העקרונית

זו מול זו מתיצכות ישראל ו־ארץ־ישראל.

כמלים קיצוניות יותר: הרעיון
של מדינת-גטו יהודית מסוגרת
ומתבודדת, מול הרעיון של
איחוד ארץ־ישראל.
מי שרוצה במדינה יהודית כהורה, הריהו
חייב לצמצם אותה לרצועת־אדמה קטנה
בחלק מארץ־ישראל. יוצאים מכלל זה רק
דמגוגים בלתי־אהראיים, המאמינים באמת
שאפשר להשמיד את ערביי פלסטין השמדה
גופנית טוטאלית, ולכבוש שטח ריק.
מי שרוצה, לעומת זאת, באיחודה מחוש

כך נוצר מצב במעט פרדוכסלי :
מסתבר שגם ממשלת מצריים וגם
ממשלת ישראל רוצות לוותר על
עזה, ובי הרצועה עומדת ליפול,
בתפוח כשל, לחיקו של האו״מ.

ואילו מבחינה פוליטית, קליטת עזה תחזק
את המדינה עד אין שעור: המדינה תהיה
גדולה יותר, היא תפתור חלק מן הבעיה
הממאירה של הפליטים, שהיא הקלף העיקרי
להשנאת המדינה בעולם.
והיא תהיה מדינה בעלת בשורה לערביי
פלסטין במשולש, בחברון, בלבנון ובסוריה.

כך אנו נתקלים בבעיה שהיא, לדע־ן
תי, בעית־ד,בעיות של המציאות הישראלית
במרחב: בעיית ערביי פלסטין.
במשך שמונה שנים ניסינו להתחכם
עם ה^עיה הזאת. ניסינו להעמיד פנים
כאילו אינה קיימת כלל, כאילו זה סיום
שבאחד הימים ימוג כחלום רע. אולם
אי־אפשר להתחכם עם בעיות היסטוריות,
ואי־אפשר לשחק עם קיומם של עמים.

בעית ערביי פלסטין
כדש,ותם של 800 אלף
׳בדמות הרכוש הנטוש,
של רצועת-עזה, כדמותו
שולש ושל הר חברון,
•טל ירושלים העתיקה,
של הפצע השותת-דם
את הארץ לשתיים.

הפידאיון יובלו לפעול נגד ישראל,
מכלי שישראל תוכל להשיב
כפעולות-תגמול (נגד מי?) ,ואפשר
יהיה לסמוך על ק -שבל מג•
גנון־שלטון של או״ם, שיראה את
סכל הפליטים כמו עיניו כעובדה
יומיומית, יהפוך תוך חודשיים
לאנטי-ישראלי.
ועוד פרס קטן בחישוב: עצם קיומו של
אזור בינלאומי בארץ־ישראל, בעל שלטון
מגובש, ישמש תקדים מצויין לחידוש התביעה
הישנה לבינאומה של ירושלים.

הו החשבון המצרי. הגיונו ברור.} פחות ברור ההגיון של החשבון הישראלי
הרשמי, כפי שהוא משתקף ברמזים
הממשלתיים השקופים.
ראש־הממשלד, הודיע בכנסת כי ישראל
תתנגד להחזרת המצרים לעזה. הוא שכח
להודיע כי ישראל תובעת את עזה לעצמה.
עתונאי זר מוסמך כתב כי ראש־הממשלה
הציע באוזניו שלטון בינלאומי על עזה.
דויד בן־גוריון הכחיש מיד גירסה זו. אבל
מי שמכיר את ההכחשות של דויד בן־
גוריון — אדם שמשום מה תמיד־תמיד
מצטטים אותו לצורה בלתי־נכונה — יכול
רק לחייך.
אותר, שעה מסננים נאמניו החרוצים של
ביג׳י, מלחכי הפינכד, למיניהם, שמועות
משמועות שונות לעתונות על אי־היכולת
לקלוט את הפליטים, ומכשירים באופן מתוכנן
את דעת־הקהל לקראת נסיגר, מן
הרצועה.

עזה בינלאומית תהיה עזה של
פידאיון, מקלט כמעט כטוח לפעו־לות־האיכה
של אובלוסית־פליטים
מובטלת ואכולת־שנאה. ואילו כפרים
ערכיים יצרניים בתוך המדינה
יהיו בפרים. שקטים, ה
מעוניינים כשלום המדינה-ממש
במו בפרי המשולש הישראלי, שלא
עשו, בימי מיבצע סיני, אף
צעד קטן שבקטן נגד ישראל.

בצורה כנה והוגנת, דומני שנגיע — בערך
— למצע רעיוני כזה:
מדינת־ישראל היא מדינה יהודית . .היא
צריכה להישאר מדינה יהודית.
סיפוח הרצועה יוסיף לישראל למעלה
מ־ 300 אלף ערבים. ישראל מוגדלת כזאת
תכלול למעלה מחצי מליון ערבים — ערבי
אחד על כל שלושה יהודים.
מצב כזד, ישנה את עצם מהותה של המדינה.
היא תחדל להיות מדינה יהודית
טהורה. הצורך ליישב את הפליטים עלול
להגביל במשך כמה שנים את העליה (.אם
יש בכלל סיכויים לעליה) .הערבים יתפשטו
במדינה. הם יכניסו בהדרגה 40 איש לכנסת.
הם ישנו את מערך המפלגות. המימשל
הצבאי, בצורתו המדכאה הקיימת, יהיד, בל־תי־אפשרי.

במדים
אחרות: יהיה צורך להתחשב
כערכים. המדינה בולה
תהיה, במידה מסויימת, דו-לאו-
מית.
זוהי האמת. שום דמגוגיה שוביניסטית
לא תוכל לטשטש אותה. הרוצה בעזה, צריך
לחייב תהליך זה. המתנגד לתהליך זה, כמו
דויד בן־גוריון, צריך להתנגד לסיפוח עזה.

* • ךיצא לאור העולם, בצורה חותכת
^ שאינה משתמעת לשתי פנים, הניגוד
שרבים מאתנו הרגישו בו מזה שנים רבות:

של ארץ־ישראל, הריהו. חייב לקבל את רעיון
ההשתלבות העברית־ערבית בתוך המדינה
והן ביחסים בין המדינות.

הכרעה היא רעיונית־לאומית הי א נוגעת לשאלות כמו: מי אנחנו?
מה אנחנו רוצים להיות? מהי דמות המדינה
שאנו רוצים בה?
אין זה ענין כלכלי, אין זה ענין פוליטי,
אין זה. אפילו ענין בטחוני. מכל. הבחינות
האלה, עזר, ישראלית עדיפה על עזה של
או״ם.
מבחינה כלכלית, יישוב רבע מליון הפליטים
בתוך המדינה הוא דבר טוב. סיוע בינלאומי
גדול למטרה זו מובטח. הוא יזרים
לארץ מטבע־חוץ בכמויות עצומות. מטבע־חוץ
זה יושקע בדרך שתגדיל את כוח־הייצור
של הארץ ותרחיב את בסיסה המשקי.
האם
ישנם שטחים מספיקים לכך? מוזר
ששאלה זו אינה נשאלת לעולם כאשר
מדובר בעולים יהודיים. המדינה מגייסת
עתה את כל. כוחותיה כדי לשכנע את יהודי
הונגריה ומצריים לבוא לארץ בהמוניהם,
אף שאלה אינם רוצים בכך. ברצועת־עזה
אין די שטחים. במדינה יש.
מבחינה בטחונית, לא יכול להיות שמץ
של ספק כי אוכלוסיה ערבית גדולה בתוך
ישראל עדיפה על אותה אוכלוסיה מחוץ
לגבולות ישראל.

קיימת:
פליטים,
כדמותה
של המבדמותה בדמותו המכתר

שום
בעיר, אחרת במרחב לא תיפתר
מבלי שתיפתר תחילה בעיה זו. כי ערביי
פלסטין הם נושאי השנאה, נושאי המתיחות
ונושאי האנרכיה במרחב, חיידקי מח־לת־המלחמה
בגוף השמי. אם תירפא מחלד,
זו, ריפוי אמיתי וממשי, יסולק המכשול
העיקרי להשתלבות ישראל במרחב,
מטרה סופית ששום אדם נורמלי אינו
מפקפק עוד בחשיבותה המכרעת לאורך
ימים.
הגיעה שעתה של ישראל להציע פתרון
מעשי לבעיה זו, פתרון שיהיה מבוסס
על הסדר בין שני העמים בארץ־ישראל,
בצורה של שותפות פוליטית וכלכלית בין
מדינת־ישראל ומדינה ערבית פלסטינאית
׳חופשית; נשתדל להגיש בהמשך סידרה זו
תכנית מעשית שתאפשר פתרון תוך שנים
אחדות.
אולם עזה אינה יבולה לחכות. לפליטים
במחנה רימאל אל־בחר בעזה, במחנות
ג׳בליה וחאן־יוניס ורפיח, אי־אפשר לבוא
עתה בתוכניות מדיניות מסובכות. אליהם
יש לבוא בהצעה פשוטה וחד־משמעית :
הצטרפות הרצועה לגוף המדינה, שיקום
אישי מלא בישראל.

רביי עזה הם חלק מעם ערביי
פלסטין. כל אשר ייעשה להם, ישמש
אות ומופת לשאר בני־עמם. זו הפעם
הראשונה ניתנת הזדמנות לישראל לעשות
שלום עם חלק מן העם הערבי — לא
שלום על גבי הנייר, אלא שלום חי, עם
אנשים חיים, במעשים חיים.
וזו הפעם הראשונה, מאז חלוקת ארץ־
ישראל, ניתנת הזדמנות מעשית לעשות
משהו לאיחודה מחדש של הארץ.

לפי הצעת-החוק כענין בגד וריגול,
צפוי עונש מאסר לכל אדם
הפועל או המטיף לקריעת שטחי
אדמה מארץ־ישראל. לפי כל הסימנים,
עלול להיווצר מצב בו
אפשר יהיה להאשים כעתיד הקרוב
את ראשי המדינה עצמם
לפי חוק זה.

ת צ פי ת

במדינה

וכל הזכויות שטורות)

• שגריר בריודהמועצות כישראל, אלכסנדר ניי,יטה
אכרמוב, שהוחזר למוסקבה כמחאה על מיכצע סיני, ישוב
בקרוב לישראל. יהיה זה האות הראשון להחזרת יחסים נורמליים בין
העם שלו עלי א ד מו ת

שתי חמדינות.

ממנזר קתרינר, הקדשה ועד לכנסיות
נצרת, דינדנו הפעמונים בארץ בה הטיף
בנו של נגר יהודי שנולד לפני 1961
שנה בדיוק, ל״שלום עלי אדמות ורצון
טוב לכל אדם״ .מסביב לכדור הארץ
הפנו חסידי ישו הנצרתי את עיניהם
לארץ הקודש.
ארץ־ישראל היתד. רחוקה מן השלום
ומן הרצון־הטוב בין הבריות. אולם סוף
חודש דצמבר, בו שוב הולכות ורבות
שעות־האור ביממה, היה אופייני למצב־רוחו
של האזרח. צל המלחמה הפעילה
התרחק, המצב חזר בהדרגה ונעשה שוב
נורמלי.
מדרום לבאר־שבע התמשכו, כמו נחש
ישר וענקי, צנורות הנפט, שיובילו את
הנוזל היקר מאילת, אות להחלטת המדינה
לשמור על חופש־השיט במיצר טיראן.
וככל שהתרחקו בעיות הדם, שוב
צצו ועלו בעיות הכסף.
כמו בבדיחה הנושנה על היהודי והעז,
הרגיש האזרח כי, בעצם, המצב לא היד,
נורא כל כך לפני מיבצע סיני, ואפשר

• גם יוגוסלביה תגלה סימני התקרבות לישראל. אחרי
שהמרשל טיסו נקט בעמדה עוינת מאד כלפי ישראל בימי נויבצע סיני, תבוא
בקרוב יוזמה יוגוסלבית להחזיר יחסים תקינים, בעיקר בצינורות בלתי־רשמייס.
יהיה זה אחד המאמצים של מיסו ליצור לעצמו מעמד מתווך פוטנציאלי בסיכסוך
הישראלי־הערבי.

• לא יהיה לישראל מנוס מן ההכרעה הסופית כדבר
השט חי םהכ בו שי ם. תקוותיה של ישראל, ני הזמן יביא שינוי לטובתה
בחזית הבינלאומית, יתבדו. המערכה תתחדש בכל חריפותה, נאשר יעלה דאג
האמרשילד את הדרישה לפינוי מידי וללא תנאי של מיצרי אילת. לצורך זה,
ירכז את כל אמצעי הלחץ של האו׳־ם נגד ישראל, כולל גס איום להשתמש בכוח
הבינלאומי ולהטיל סנקציות כלכליות חמורות.

על רקע זה, תחול הרעה קיצונית של היחסים כין ארצות•
הכרית וישראל. בין השאר, ממשלת תאשינגטון לא תבטל את ההקפאה
הבלתי־רשמית שהטילה על כל המענקים והמלוות לישראל.

< ברצועת עזה, עשוי לבוא מיפנה מסוייג לטובת ישראל.
•ם יסכים, כנראה, לטיפוחה של הרצועה למדינת ישראל, בתנאי שתהפוך
אזור מפורז, כדוגמת אזורי ניצנה, הר הצופים ומשמר הירדן. במקרה זה,
יורשה לישראל להחזיק שם כוחות מש-
טרה ^בד, אך תיאסר כניסת צבא.

וזרט 11ת צברי

• לא יוקם בל אזור־חייץ
בין ישראל ומצרים. שלושת הגור־מים
המגעים לדבר — האו״ס, מצי
רים וישראל — ,אינ ם מסכימים לצעד
זה. האו״ם אינו מעוניין בהחזקת שם־
חים לתקופה בלתי־מוגבלת, ואילו יש־ראל
ומצרים אינן סוכנות לוותר על
שטחים משני צדי הגבול.

• גולדה מאיר לא תשאר
כניו־יורק עד נעילת מושב
העצרת הכללית של האו״ם.
הסיבה: מאז הגיעה לאו׳־ם כדי לעמוד
בראש המשלחת הישראלית, לא
הצליחח שרת החוץ למצוא שפה משותפת
עם מזכיר האו״ם דאג תאמר־שילד.
עתה, עם צאת העצרת לפגרת
חג המולד, תשאיר גולדה מאיר את
הטיפול בענייני ישראל בידי המשלחת
הקבועה, ותחזור לישראל.

_ *גזפוגז אוגזווי*,*

• צפה להכרזה הפגנתית של גמאל עבד אל־נאצר, שמטרתה
לתארו כאדם נבון, נעדר רגשי ;קמה. הוא יצהיר כי

לחיות בישראל למרוח מם ההכנסה, התקפות
הפידאיון ועסקי השחיתות.

למוות כל לוח שעוללו לו אנ^-ו• 1* 1פו? 1א •^ריע /נועבר אוניותיה! /עם
התחדש השיט בתעלה.
ציונות קדו קיימת -ל ש מה?

• קרוב לוודאי כי אברהם רוטנברג יתפוטר והנהלת חברת
החשמלתשתנהלח לו טין באסיפה הכללית הקרובה של החברה. עם זאת
תטתיים המלוומה־הזעיוה בין ויוטלבדג לבין שר־הפיתודן, הנמשכת זה נמה
חודשים.
• הצעת מס־הכנסה תתקבל סופית כמו שהיא. כדי להתגבר על
הת.גדות זושנזאל יחול שיגוי ב״יעורי יהב הסגן. בעתיד תצסו ן לש.ס ליהב
פשוט ־ 157 מסנום מס־ההננסה שלך, דבר שיוריד במידח מסויימת את
המעממה מן השכבות הנמוכות.
פיתוי שני לשמאל: בעיריות בהן קיימות קואליציות שמאליות, יגדלו
המסיס לשכבות האמידות.
• בשורה משמחת לבעלי תעשיה: צפה לחוק חדש שיתקו
את המצב המגוחך לגבי הפחת, יאפשר לך להתאים את שיעורי הפחת שלך
לערכו האמיתי של הציוד. העוקץ: הממשלה תדרוש ממך לשלם מיד מס
בשעור של ־ 257 מן הערך המוגדל.

• השער החדש של הריבית החוקית ייקבע ל* 11 או
12 אחוזים. לעומת זאת ידחלשו העונשים המוצעים לדורשי ריבית גבוהה
יותר, מתוך ההנחה שממילא אי־אפשר יחיה לחפעיל אותם, ושעל הבנקים
כבר קיים פיקוח יעיל למדי.

• הכנסות המדינה לא יגיעו השנה לאומדן התקציבי.
בעוד שאומדן זה התאמת לגבי התקופה עד חודש אוגוסט, יפלו ההכנסות
מן האומדן בתקופה שבין אוגוסט ואפריל הבא.
• שמו של יצחק רפאל שוב יופיע בחדשות. לאחר פרשת
האשמותיו של פרופסור ישעיהו לייבוביץ נגדו, תצא אישיות אחרת, בגילוי
פרשת־שחיתות מזעזעת חדשה, הקשורח באישיותו של רפאל.

בשעת החפירות בפומפיאה, העיר האיטלקית
שהושמדה על־ידי הר־געש לפני
קרוב לאלפיים שנה, נתגלה השלד של
זקיף שנשאר עומד על משמרתו בשעת
החורבן. הוא לא נטש את משמרתו, מאחר
שלא קיבל פקודה מוסמכת לכך, נקבר
בלבה הלוהטת.
הקרן־הק״מת־לישראל דומה לזקיף נאמן
זה. איש לא אמר לד, כי שעתה חלפה
מזמן, כי מוטב לה ללכת הביתה. לכן
היא ממשיכה להתקיים, עד הסוף המר.
פעם בשנה, בהתקרב יום י׳׳ט בטבת,
יום הולדת הקרן, מתעורר המוסד לחיים
חדשים. העתונות מוצפת לפתע בידיעות
משמחות על פעילות כבירה וסוריה, בהכשרת
הלבבות לעצרת החגיגית. הקרן,
שאיש אינו יודע עוד בדיוק לשם מד,
היא קיימת בתקופה שמליוגי דונמים של
קרקע מחליפים את בעליהם במיבצעים צבאיים
בגי שבוע, מתכוננת לשנה נוספת
של קיום. .
״מרצונם הטוב״ .כמו כל מוסד
שזכות־קיומו אבדה, ושמאות פקידיו עומדים
בפני תהום של חוסר־תפקיד, החלה
גם הקרן הקיימת מתדרדרת במדרון של
התפרקות מוסרית.
המוסד, שהיה פעם התגלמות האידיאליזם
של עם אשר ביקש לגאול את אדמתו
בדרך הטהורה ביותר שתיתכן עלי אדמות,
הפך את עצמו למכשיר המבקש לנשל
בכוח איכרים היושבים על אדמת אבותיהם
מדורי דורות.
הודיעה הקרן השבוע, בפרסומת שנועדה
להצדיק את קיומה. :בדרך כלל מתבצעת
רכישת הקרקע הדרושה (מערביי הגליל)

תמורת מזומנים או חליפין מרצונם הטוב
של הערבים, אך יש מקרים בהם תיאלץ
כסי הנראה הקרן-הקיימת לנקוט בצעדים
משפטיים בגלל סירובם של הערבים
להסכים להסדר כלשהו.״•
אילו קרא הרמן שפירא, מייסד הקרן,
שורות אלה, היד, מתהפך, מן הסתם, בקברו.
המשק מחיר
המיכצוו
המחיר הבולט ביותר של כל מלחמה הוא
מחיר הדם. אולם ישנו גם מהיר שני,
פחות טראגי, אך לא פחות מסוכן לקיום
המדינה: המחיר הכלכלי. השבוע התפנו
כלכלני ישראל לבדוק את מחיר מיבצע
סיני, מצאו שאינו קטן.
מלחמת־שבעת־הימים עלתה לישראל, כמשוער,
מליונים רבים. כמחצית הסכום
הוצא על ההכנות, המחצית השניה היא
מחיר ימי הקרבות עצמם. כיצד כיסתה המדינה
מחיר זהי
• הרזרבות של מטבע־החוץ ירדו מ־סד
מליון ל־ 7מליון ל״י.
• הממשלה לוותה מן הבנקים כ־30
מליון ל״י, ללא כיסוי שלשטרי־אוצר,
הדפיסה כסף.
אם בכל זאת לא ד,סת 81ב הגלגל האינפלציוני,
הרי היד, זה הודות לשיתוק הכללי
של הכלכלה בימי הקרב, כשרבים מן
המפרנסים היו בשדה־הקרב, ומשפחותיהם
לא קיבלו את המשכורות. לא היתר, בהלת־קניות,
מפני שלא נמצא בשוק כוח־קניה.
אל החנויות. כל זה השתנה בשבועות
האחרונים. כמה מיליונים שולמו לספקי
בטחון, עשרות מליוני ל״י שולמו בבת
אחת למגויסי־המיבצע ולמשפחות. גל־הקור
שעבר על הארץ שלח מאות אלפי אזרחים
לחנויות ההלבשה וההנעלה.
גורמים נוספים החמירו את המצב :
• פעולות הפיתוח חודשו, גידול האבטלה
גרם לריבוי הוצאות המדינה.
י• הממשלה שיחררה את תשלומי השילומים
שהגיעו לאנשים פרטיים בארץ,
ושהוקפאו משך כמד. שבועות המיבצע.
• המענק האמריקאי, שהופסק עם
פתיחת המיבצע, לא חודש עדיין.
כאילו כל זד, לא הספיק, התעוררה עתה
ההסתדרות, דרשה כי שכר־היסוד של הפועלים
יועלה (על־ידי השלמת השליש השלישי
של התוספת שנדרשה בשנה שעברה)
.הסכום הנוסף הדרוש למשק, לצורך
זה 40 :מליון ל׳י.
יחי השנורר. לפי כל הסימנים, יגיע
התקציב הבא ל־ 850 מליון ל״י, מאחר
שהממשלה אינה מסוגלת לקצץ את הוצאו־תיה,
לא יכלה לבצע אפילו פיטורי פקידים
מיותרים. באותו זמן יתגבר הרפיון
בכמה מענפי התעשיה. גם בחקלאות נוצרה
בעיה מיוחדת במינה: אחרי שהוכשרו 150
אלף דונם להשקאה באזור לכיש ובאזורים
אחרים, לא נמצא מד, לגדל בהם. כבר עתה
יש עודפים בשוק הירקות.
בכל מדינה אחרת, היד, מצב זה גורם
לשואה כלכלית: הרזרבות נאכלו, המענק
הופסק. אולם לישראל, שזרקה מזמן את כל
ספרי תורת־ד,כלכלה לתוך המדורה, האיר
המזל גם הפעם: כתוצאה מן המיבצע בסיני
עלו ההכנסות ממפעל האגרות והמגבית
באמריקה ב־ 60 מליון ל״י, יוכלו לכסות
בעצמן את חלק״הארי של הוצאות המיבצע.
כמו תמיד, יציל השנורר את המשק הבנוי
על השנור,
צבא הושנו נגד המכ בי
אחד ממעשי־העוול הממאירים ביותר במדינה
הוא אי־מתן ציון לחיילים המבצעים
מעשי־גבורה. איש המסכן את חייו כדי להציל
עשרות חברים שווה, למחרת היום,
לאדם שהגיש בינתיים כוסות־תה בשק*ם
של חיפה.
אחרי שכבר היד, ברור כי מאות מעשי־גבורה
של מלחמת־ד,עצמאות יישארו לעולם
ללא ציון (פרט ל־ 12 גיבורי־ישראל, שזכו
לציונם מידי נשיא המדינה ללא בסיס
חוקי) ,הביא שר־הבטחון פנחס לבון לפני
שנתיים הצעת־חוק למתן *עיטור גיבור
ישראל״ לחיילים ,״עיטור גבור־חיל* לכל
(המשך בעמוד 18
;1111

^ לכר אורך רזרצועוז, וזוובואווז וזעיר שגה ועד
לפעי וזרכבוז ברפיח־ ,וזם יושבים ברבבווזיוזע,
בנוחוווד וזפליבוים של אונר״א. יש וזוזציעים
לעפח אווזם, לפעור אווזם לאו״ם, ליישב אווזם
בפנים ההרעה, לוזפוך אווזם לנזרינוז פלעבויויו!
ריבוניוז או לפור אווזם בין פרינווז ערב אוזנוול
עוד וזיוו ריכוו עצום של איבוז השילה. פוזוכם
יצאווזפעוזבנים ווזפיראיון. כיום וזם יושבים בשלבג
כפוי, בתוך שבוגד כיבוש, אולם נזוז יוזיוז בעוזיר?
האם 300 אלך תושבי וזרצועוז יוזיו אורח־יוזנזדינוז,
או אולי יהיו הם ובניהם הנזעתננים של הנוחר?

,סאת שיונו כחן
ף קח, למשל, את ג׳ומעה יוסף אל־טאוויל. זהו גבר גבוה מאד, בעל הופעה מקסימה
המורה. הוא בן ,20 אינו אוהב את ישר־ 4ולבוש אלגנטי הבולט למרחוק בסימטות העלובות של מחנה אל־רמאל העזתי. ג׳ומעה
היה שוטר במשטרת עזה, עד לבוא משטרת ישראל. ואז הוא פוטר. יתכן כי זוהי
אל. רוצת בשובה של מצרים לרצועה.
סיבת העקשנות הגדולה שבדבריו; יתכן שזוהי תוצאה של כאות שידורים מצריים; יתכן
שהוא מאמין בכנות בדברים אלה.
״אני ממשפחה עשירה. יש לי אדמות, בית ומטעים בכפר מראר. כיום אני חי רק
על קיצבה. על קיצבה, ועל התקווה שאחזור בדרך זו או אחרת אל אדמותי ואל רכושי.״
ואם יוצעו לו אדמות אחרות, ובמקום ביתו ורכושו יינתן לו רכוש השווה בערכו
לזה שהיה לו במראר 1
״לא אסכים ! זוהי נחלתי ואני רוצה אותה בחזרה !״ הוא אינו אומר את הדברים
מתוך שינאה. הוא אפילו אינו מתרגש. הוא מדבר בנימת הגיון, במשפטים שקולים.
בפעם האחרונה שראה את כפרו, היה זה ב־ 15 במאי , 1948 ,יום הכרזתה של
מדינת ישראל .״בשלוש לפנות בוקר, התחילה ההתקפה על הכפר שלנו. קמה זעקה
גדולה, ומכל הבתים והסימטאות התחילו התושבים לנהור החוצה, בורחים.״
״הייתי אז בן ,19״ מספר ג׳ומעה .״עבדתי כאחראי במיתקני בסים התעופה האנגלי
הסמוך. למשפחתי היו גם הכנסות טובות מאדמותינו. בליל ההתקפה, העליתי את אשתי
ואת שני ילדי על מכונית־משא, אספתי את כל הכסף והתכשיטים וברחתי למגדל.״
הוא חי שם על חסכונותיו, כל עוד ישב הצבא המצרי בעיירה הקטנה. המצרים
ותועמלנים אחרים הבטיחו לו השכם והערב כי עוד מעט יחוסלו היהודים והוא יוכל
לחזור לכפרו. תחת זאת, התמוטט הצבא המצרי; מגדל נפלה לידי צה״ל. ג׳ומעה
שוב העמים את משפחתו על מכונית וברח דרומה, לעזה. הכסף שנשאר לו הספיק
לתקופה קצרה בלבד, אחר־כך נאלץ להיתלות בחסדי אונר״א, עם אשתו וחמשת ילדיו.
זאת היא הסיבה מדוע ג׳ומעה אינו מוכן להסתפק בפיצויים כספיים עבור הרכוש
שהיה לו .״אני אוכל את הכסף, ואז מה אעשה?״ הוא שואל. על כל פנים, כל עוד
הדייג. איססעיל ריבעי ,20 ,נולד ביפו,
מובטח לו סיוע האו״ם, אין הוא מוכן לשנות את מעמדו כפליט, אלא אם יוחזר לו
זוכר חיניב את תל־אביב, מקווה לחזור.
מעמדו הקודם במלואו, כולל אדמות, מטעים ובית במראר.

ף* ואד אל״שמלי, הוא קיצוני ותקיף הרבה יותר בדעותיו. פגשנו אותו מטייל
בחליפתו החומה הנאה על חולות החוף. בניגוד לכל שאר המטיילים, היה בודד.
ובמקום לחייך, פניו זעפו כשראה עתונאים ישראליים .״אל תצלמו אותי; אינני מעוניין
למסור לכם את שמי היו דבריו הראשונים.
אינו רחוק כל כך. אם ילך ברגל,
הכפר שבונולד
הכל.
פואד הוא בן עשרים ב 0ך
שעה וחצילחורבות הכפר -ג׳ורה ולדקלים והמטעים
לאורך חולות החוף, הוא יגיע תוך
המוריקים שמדרום לאשקלון החדשה, אשר מתחתנו חבויים־למחצה שרידי אשקלון העתיקה.
אדמות אמידים;הם שלחו את בנם לבית־הספרהעממי
הוריו של פואד היו בעלי
בג׳ורה. אולם כאשר היה הנער בן 12 שנה, הובסו המצרים בחולייקאת, כוכבה, ג׳וליס
ומג׳דל, והתרכזו בשני כיסים: פאלוג׳ה ורצועת עזה. ג׳ורה נשארה חסרת הגנה מול
צה״לו תושביה נטשו את בתיהם וברחו. פואד והוריו היו בין הפליטים.
אולם בעוד שפליטים רבים אחרים התרגלו למצב החדש ושקעו בחוסר־המעש המנוון
של המחנות, המשיך פואד ללמוד ולהשתלם, עד שהפך להיות מורה. משך כל אותן
השנים, דבר אחד לא שכח: היהודים גרמו לבריחתו. על כן, כאשר נשאל מה, לדעתו,
צריך להיות עתידה של הרצועה, השיב ללא היסוס :״צריך להחזיר אותה למצרים ! ״
״הרי המצרים עצמם אינם טוענים שזוהי טריטוריה מצרית״ ,התפלאתי.
״עזה שייכת למצרים לפי אותו הגיון ואותה חוקיות שישראל טוענת שחלקים
רבים משטחה שייכים לה: היא יושבת באן מזה שמונה שנים.״
פואד, בעל השיער השחור המסורק למשעי והעינים החומות היוקדות, הוא תוצר
החנווני. יליד פאלוג׳ת אב לשני ילדים.
לגביו כל שלטון הוא טוב, כי בידו הכוח, החינוך הלאומי הערבי הקיצוני. הוא אינו מאמין שאפשר להקים מדינה פלסטינית

...י ויו 1י י — ויי ייוו יו ...י — י י יי 11.11

השוטר. ג׳ומננה אל־טאוויל מוכן לחזור
לישראל — אן ורק לאדמותיו הקודמות.

ה 5נלן אי. מנהל בנק ברקלייז בעזה, מאמין
ביעילותו של משטר האו״ם כפתרון,

הפועל. יליד יפו, בן ,24 אב לשלושח
ילדים, מוכן להתיישב בכל מקום בישראל.

יחד אתם, לקחו בני משפחת אל־ריבאעי 1400 לא״י במזומנים, וקילוגרם של
תכשיטי זהב. מכסף זה, חיו שנתיים בפורט־סעיד ובקהיר, ניסו למצוא לעצמם מקור
פרנסה כלשהו. לשוא. השלטונות המצריים, שרק בקושי נתנו להם לשבת במצרים,
סירבו בכל תוקף להרשות להם לעבוד שם .״גמרנו את הכסף שלנו ובאנו למחנה
פליטים,״ סיפר הזקן.
לבני המשפחה, דייגים מבטן ומלידה, לא היתד, ברירה אלא למכור אחת משתי
הסירות שהביאו אתם, כדי להסתדר. את הסירה השנייה שמרו לעבודה .״אבל סירה
אחת בשביל 26 איש, זה לא מספיק,״ התאונן מחמוד.
״השטח שמותר לנו לדוג בו — לא רק עכשיו, אלא גם בימי המצרים — הוא
קטן מאד ומרוכזים בו הרבה מאד דייגים. במימי אל־עריש, למשל, אסור היה לנו
לדוג, כי זוהי כבר אדמה מצרית. וכאן, על החוף, מחיר הדגים הוא נמוך. קשה
להתקיים.״
עתר, נשארה לו רק תקווה אחת: שישראל תסכים לקחתו בחזרה. כל העולם כבר
הוכיח שלא איכפת לו מה יקרה לפליטים ; נותר לו רק לראות מה יהיה יחסה של
ישראל.

עצמאית. וגם אם אפשר היה לעשות זאת, היה מתנגד למדינה כזאת .״כיום שולט בעולם
הערבי הזרם לאיחוד לאומי. חלפו הזמנים שבהם כל מעצמה היתד, מקימה לעצמה שלוש־ארבע
מדינות ערביות זעירות, כדי שאחר־כך תוכל להפריד ביניהן ולהבטיח את שליטתה
היא באיזור. כיום החל תהליך האיחוד, אשר מרכזו היא מצרים. מול תהליך זה,
יהיה רק הגיוני לצרף את עזה למצרים. זהו צעד מחוייב ההגיון ההיסטורי.״
ומה יהיה עם כל הפליטים בעזה? האם גם הם יועברו למצרים וייושבו בה?
״לא. מצרים אינה יכולה ואינה חייבת לקלוט פליטים אלה, כי לא היא שלקחה את
אדמתם. להיפך, היא הוציאה הרבה כספים על החזקת הרצועה וסיבכה את צבאה כדי
להבטיח את שלום הפליטים. לבעייה זו יכול להיות רק פתרון אחד: שהפליטים יוחזרו
לאדמותיהם ולבתיהם. אחרת לא יהיה שלום לעולם ! ״
נניח שהיו מציעים לו לשוב לביתו ולאדמות הוריו בג׳ורה, תחת שלטון ישראל.
האם היה מסכים לכך?
״אני בטוח שפליטים רבים היו מסכימים. לרבים מהם לא כל כך חשוב בגבולות
מי הם יושבים. העיקר שישבו על אדמתם

הוא עצמו דוגל בדעה קיצונית: לא
להסכים לשבת בישראל, ולו גם יוחזרו
להם בתיהם ואדמותיהם. דרישתם היא
לחזור לאדמתם, שתהיה שייכת למדינה כלל״
ערבית.

ולס דעתו הקיצונית של המורה ה־
\ !נסער, היא בלי ספק, דעת־מיעוט בין
פליטי עזה. אפילו דעתו של ג׳ומעה איננה
דעת הרוב. שעה שדיבר, ברחבה המרכזית
של מחנה הפליטים, התאספו סביבו
עשרות תושבים, שהוסיפו תרומות קולניות
לשיחה .״לא נסכים לחזור אלא לאדמותינו
אנו!״ קרא א!,ד, בחור צעיר, לבוש קפטן
של פלח .״זהו רכושנו והוא היה שייך לנו
מדורי דורות! הוסיף אחר .״נחזיר את
רכושנו בדמנו!״ שיסע שלישי.
כעבור כמה דקות, יעץ אחד הנאספים
לא לשים לב יתר על המידה לסיסמות אלה.
״כל השלושה שצעקו,״ אמר ,״?א היה
להם מיל אחד על הנשמה בפלסטין. הוריהם
היו פלחים שעבדו בשכר, ולא היה
להם אפילו מטר אחד של אדמה. אבל הם
שמעו כל כך הרבה שידורים ברדיו על
האדמה השדודה, שהם כבר מתחילים
להאמין שבאמת היו. להם אדמה ובתים!״
זוהי גם דעתו של אחד ממנהלי אונר״א
במקום .״אין שום ספק שחלק גדול מהפליטים,
לא היה בעל רכוש כלשהו בישראל.
ודווקא אלה הם מתנגדיו המושבעים ביותר
של הסדר עם ישראל. כי הם פוחדים שאט
תסכים ישראל לקבל בחזרה את כל הב
עדאו ״ ם. מחיי אל־דין אל־יאזי, בן ,45 הוא סוחר טקסטיל, יליד
בעדישראל. נזוחמד אל־ריבאעי, בן , 67 נולד ביפו. שס היה
פליטים, ואפילו להחזיר להם את רכושם
.עזה. בימי המצרים, לדברי ,!.היה המסחר פורח. מאז: הכיבוש
דיי; עשיר, בעל שלוש סירות-דייג. לפני עזיבת האנגלים ברח עס
וביתם, הם עלולים לשוב לחיים של עוני
הישראלי, רבו הגניבות, בעיקר בגלל הפו שעים המקומיים, המנצלים
מ שפחתו, מחשש כיבו ש ישראלי. כיוס הוא מצטער על כ ן בכל
קיצוני, ללא בטחון שיוכלו למצוא גם פראת
שעות העוצר. המסחר סובל מחוסר הב ט חון שהאו״ם יחזירו.
נפשו .״אילו הציעה ישראל לקחתני בחזרה, הייתי חוז ר ברצון.״
נסה דלה שתבטיח להם מנות׳ מינימליות.״
המשיך אותו פקיד, שבא מאמריקה לפני כשנתיים ושעבד גם במחנות פליטים בלבנון:
״אני לא דורש דווקא שיחזירו אותי לבתים שלי, או אפילו ליפו. לא איכפת
מחייהבטלה והעוני. אני איש עבודה.
״במדינות ערב לא קיים המושג של דאגה סוציאלית ממשלתית לאזרחים. פליטים אלה, לי לאן יקחו אותי, העיקר שיוציאו אותימכאן,
שהיו מחוסרי כל, יודעים כי עכשיו, במעמדם הנוכחי, מובטחים להם לפחות מזון
אני אוהב לעבוד. מאז הייתי תינוק עבדתי על הים. אני לא צריך הרבה עזרה ; מספיק
אותם כי היא
ולבוש. אני בטוח שאילו היתד, ישראל מעוניינתלהחזירם אליה, ולשכנע
סירה וכמה רשתות ובית קטן על החוף, איפא שלא יהיה, ואני אוכל שובלעבוד
תיישב אותם על אדמות כלשהן או שהיא תחן להם עבודה ופרנסה — והם יסתפקו
ולהתפרנס מיגיע כפי. אם ישראל תעשה דבר כזה אתי, ועם עוד פליטים אחרים, היא
במעט מאד — היתד, נפתרת הבעיה ב־^ .801 וקל מאד להוכיח להם כי לא מתכוונים
תוכיח לעולם שהיא באמת רוצה בשלום. יותר מזה, היא תוכיח לערבים עצמם שהאשמים
להחזיר אותם דווקא לסטטוס העלוב שלהם, מלפני מלחמת .1948 כל מה שצריך זה
במצב הפליטים הם באמת אותם מנהיגים שדחפו אותם לברוח.״
ולהתפרנס, כדי שהם ידעו כי
להקים כמה כפרים לפליטים ולהרשות להם לעבוד
סיכם הזקן, כשבני משפחתו נדים־ראש לאות הסכמה מוחלטת :״האמינו לי, במקרה
מדינת ישראל מוכנה לעשות עבורם יותר מאשר עושות המדינות הערביות ויותר מאשר
כזה, אהיה אזרח ישראלי נאמן יותר מהיהודי הטוב ביותר. כי אני כבר טעמתי את
יכול לעשות האו״ם בתנאים אלה. לדעתי, זה יהיה צעד נבון מאד מצד ישראל. זה
טעם החיים בחסות מדינה ערבית.״
יהיה הצעד המעשי הראשון להפשרת השנאה האיומה הסובבת אותר, מכל צד.״

**וחמד אל״ריבאעי מאמין שהוא יכול לדבר בשם כל בעלי הרכוש שבין
הוא הרבה יותר צעיר ממוחמד אל־ריבאעי. אולם בין
^ וסן! ברכאתמפלח
1 3הפליטים. זהו זקן בן ,67 מלא עדיין מרץ, ששני תריסרי בנים, נכדים ונינים
השניים, קיימים קווים רבים משותפים. שניהם ברחו מיפו, שניהם דייגים — ושניהם
הצסוספו סביבו, לשמוע את דבריו.
משתוקקים לחיות בתחום מדינת ישראל, כאזרחי ישראל. נשכב שאני לילה וכל
קם, שאני בוקר כל להתוודות.
״קודם כל,״ הוא הכריז ,״עלי
יוסף הוא צעיר חסון, בעל שיער חום מתולתל. הוא בן 24 בלבו, נשוי ואב
לישון, אני מקלל את עצמי שעזבתי את ביתי וברחתי מפני היהודים.״
לשלושה ילדים. כאשר עזב את יפו, היה נער בן .16 אביו עבד כנהג בחברת 0פ ינס
ביפו, היד, אל־ריבאעי עשיר מכובד. הוא היה ראיס של שלוש סירות דייג גדולות,
והוא עבד כספן וכדייג מאז היותו ילד בן שבע. אפילו ללמוד קרוא וכתוב לא הספיק.
ובעל לארבעה בתים. מדי ערב יצאו סירותיו לים וחזרו עם שלל דגים עשיר .״לא
״לפני שהאנגלים עזבו את יפו,״ סיפר ,״עברו פתאום שמועות בעיר שהיהודים
היד. יום שלא הבאנו לפחות מאה לירות דגים לשוק.״ בן אחותו נשאר ביפו, והוא
יכנסו וישחטו את כולנו. כולם דיברו על איזה כפר ששמו דיר יאסין, וששם נהרגו
עכשיו עובד כפקיד ממשלתי. מדי פעם, הוא שולח מכתב למשפחת אל־ריבאעי, בו
הרבה ערבים. ואז החליטה המשפחה שלי לברוח. עלינו כולנו על דוברה גדולה
הוא מספר על מצבו הכלכלי הטוב, במדינת ישראל. לכן מקלל הזקן את עצמו השכם
היו הרבה אנשים בנמל
הזאת. באותו יום
שהיתר. בנמל. היו אולי 150 איש על הדוברה
והערב על כי נתפתה לתעמולת הבריחה.
שרצו לברוח. כשהפלגנו, הפליגו יחד אתנו עוד הרבה סירות. לא לקחנו אתנו כלום כמו ימים
אולם
אל־חמיד. עבד הסולטן ימי עדיין
״אני עצמי יליד יפו. זכורים לי
מהבית. אבל נעלנו את הדלת היטב, כי היינו בטוחים שבעוד שבוע נחזור.
אלד, שקדמו לבריחה, אינני זוכר. האנגלים עוד היו ביפו, אבל בשכונות הגובלות עם
״הראיס של הסירה שלנו אמר שצריכים להתרחק מהחוף, כדי שהיהודים לא ירו
תל־אביב, היתד, מלחמה בלי סוף: כדורים, פצצות ופגזים הרגו אנשים כל הזמן. כולנו
בנו. היינו בים יממה שלמה ועוד לילה. זה היה קשה מאד. באמצע פרצה סערה. כמה
שאלנו את עצמנו: אם עכשיו; כשהאנגלים עוד יושבים כאן, יש מלחמה כזאת, מה
סירות קטנות התהפכו. אלה שידעו לשחות, הגיעו לסירות האחרות או לחוף. אבל
יקרה כשהאנגלים יעזבו את העיר?״
ילדים ונשים לא יודעים לשחות. הם טבעו.״
במסגדים ובכיכרות העיר, נאמו המנהיגים בפד הקהל, הכינו אותו לקראת ה־15,
הבורחים הגיעו לקנטרה. המצרים ריכזו אותם במחנה צבאי עזוב, חילקו להם
במאי .״הם יעצו לנו לעזוב את -העיר ולחזור אחרי שהצבאות הערביים יחסלו את
יוחזרו לפלסטין. כל
מנות מזון ושמיכות. אך כעבור זמן מה, הודיעו להם כי הם
היהודים. הם הבטיחו לנו שזה יהיה עניין של שלושה־ארבעה ימים.״
מוחמד אסף את משפחתו, העלה אותה על שתי סירות, והפליג דרומה. סירתו הפליטים הועברו מתוך שטח מצריים, רוכזו לאורך רצועת עזה;
יוסף זוכר היטב את ביתו בשכונת עג׳מי. הוא זוכר כיצד הורגשה יום אחד
השלישית היתד, במעגנה הקבוע, על הירקון, בין סירות הדייגים היהודיים. הוא עזב
התפוצצות אדירה ; אחר כך נודע כי היו אלד, יהודים שהניחו מוקש גדול בבניין
אותה שם.

שואד, ולחזור לחיים שר שרום

הסראיה, בכיכר השעון. הוא רץ לשם, מתוך סקרנות, וראה את ההרס הגדול של
פעולת האצ״ל המפורסמת.
חברו אסמעיל, שהוא כיום בן ,20 זוכר גם את תל־אביב עצמה .״כל שבת, היינו
נוסעים לראות סרטים בתל־אביב. אני זוכר טוב מאד את קולנוע מוגרבי וקולנוע עזן.
אני גם זוכר את אוטובוס מספר שש, שהיה נוסע משוק הכרמל עד לירקון. מחיר של
כרטיס היה גרוש אחד. על הירקון, היינו שוכרים סירת־שייט ויוצאים לטיול, יחד עם
כל הסירות של הבחורים והבחורות מתל־אביב.״
שני הבחורים,העוסקים עתה בדייג, רוצים בכל מאודם לגמור עם חיי המחנה.
״נגיד לכם את האמת: אם היו המצרים מיישבים אותנו על אדמה שלהם, במקום שנוכל
להמשיך בעבודתנו, היינו שמחים. אבל הם רק הבטיחו שיחזירו אותנו ליפו, אחרי
שיכבשו את פלסטין מחדש.
״אם ישראל היתר, לוקחת אותנו עכשיו, ונותנת לנו אפשרות לחיות באיזה שהוא
מקום, שאפשר להקים בו בית ולהתפרנס מעבודתנו, היינו מנשקים את ידיה ואת רגליה.
כי אנחנו רוצים לחיות. אנחנו לא אנשי פוליטיקה ולא אנשי וויכוחים. נמאס לנו
להסתובב כאן כמו קבצנים.
״עדיין קשה להגדיר את היחס של ישראל אלינו. בדרך כלל, כל מי ששולט כאן,
הוא הטוב. אנחנו אנשים קטנים ומוכנים לקבל כל שלטון שיהיה. אבל אם לדבר על
יחסים בינינו לבין ישראל, אין עוד יחסים כאלה. אנחנו עוד לא הגענו אפילו לתקופת
נסיון. ואנחנו גם לא יודעים אם ישראל תישאר כאן או לא. אבל אם מדינת ישראל
היתד, באה ואומרת: טוב, אני מוכנה לקבל אותכם ולעזור לכם לעבוד ולהרוויח
לחמכם, היינו כולנו שמחים. כי אנחנו כמו סחורה. אם לא קונים אותה, היא את מתקלקלת.״
לאיסמעיל, שסיים שמונה כיתות בית־הספר העממי ביפו, נראה הרעיון של הקמת
מדינה פלסטינאית מוזר במקצת( .״מה שלא יהיה, תהיה זאת מדינה קטנה, וכל מיני
המדינה היהודית־ערבית קסם לו .״זה הרבה
אנשים ירצולבלוע אותה.״)אולם רעיון
זמן שאני תופס את עצמי חולם: מה היה קורה אילו במקום לשמוע לדברי המנהיגים
הערבים, היינו שומעים לדברי היהודים? היינו עכשיו חיים זה לצד זה, ואם היה
מישהו מהחוץ מנסה לתקוף אחד מאתנו, היינו שנינו נלחמים בו.
״אולי זה עדיין אפשרי. כי אם ישראל היתד, מבטיחה לנו שיווי זכויות ולוקחת
אותנו להיות אזרחים שלה, הרו הרבה ערבים מעדיפים לעשות אתה ברית וללחום
לצדה של מדינה חזקה, מודרנית ומתקדמת מאשר לצד המדינות הערביות שאנחנו
ראינו מה ערכן.״

• ^ תדעתו על בעיית הרצועה והפליטים, הביע ויקטור בשארה במשפטים מצוחצחים,
^ בהירים. ויקטור בשארה הוא מנהל בנק ברקלייז בעזה, אחת הדמויות המכובדות
שבעיר. הוא נוצרי, יליד נצרת, שעבר לנהל את הסניף המקומי של הבנק האנגלי הגדול
כבר בשנת .1940
לדעתו יהיה הפתרון הנוח ביותר לכל הבעיה, אם תושם רצועת עזה תחת שלטון
האו״ם .״דבר זה היה מבטיח את השקט באיזור. ובעד השקט, מוכן האו״ם — כלומר:
אמריקה — לשלם כסף רב, ללא הגבלה של זמן. מכסף זה, היו יכולים לקיים את
תושבי הרצועה בקלות.״
אולם גם הוא יודע שדבר זה אינו אלא פתרון זמני .״בשעתו, ניהלה ישראל משא
ומתן עם המלך עבדאללה, שהיה מושתת על עקרון בסיסי אחד: עזה תצורף לממלכת
הירדן, ותינתן לה רצועה חופשית שתחבר אותה עם המובלעת ליד חברון. תמורת זאת,

זוהי דמותה של עזה. נער זה, המציע סיגריות מ קו מיו ת ואנגליו ת לכל עובר ברחוב,
הוא אחד ממאות רוכלים הממלאים את רחובו ת העיר. לא איכפת לו מי שולט;
העיקר שהוא יכול למכור את מרכלתו ולהתפרנס — גי שה אופייני ת כמעט לכל בני העיר.

שהיו רוצים שהשלטון המצרי יוחזר לכאן. אילו הציעו להם לעבור לישראל ולהיות
אזרחים ישראליים, היו כמעט כולם מקבלים ברצון אח האפשרות לעזוב את המחנות.

ף ) א כל ערכי ברצועת עזה יש לו דעה ברורה מה צריך להיות עתידו האישי
/או עתידה של הרצועה. ואם יש לו דעה כזו, אין הוא תמיד מוכן לומר אותה
בגלוי. כזה הוא עבד אל־מדיר חסן. הוא נשוי ואב לשני ילדים, גר במחנה הפליטים
של חן יונים.
למעשה, עבד אל־מדיר הינו פליט רק במובן זה שהוא מחזיק תעודת מזון של
סוכנות הסעד של האו״ם. הוא עזב את
כפרו, פאלוג׳ה, עוד לפני החיג׳רה (היציאה)
הגדולה של , 1948 כאחד מאלפי הפלחים
שהיו עוברים מדי שנה מהכפר אל העיר,
לחפש קיום נוח יותר. הוא בחר בעזה, כ־שהאנגלים
ישבו בה עדיין.
דעתו המוצהרת על השלטון היא :״השלטון
תמיד סוב. מי ששולט, אנחנו קוראים
לו יא סידי, ועושים את רצונו בחיוך.
היו המצרים; המצרים טובים, ישנם הישראלים;
הישראלים טובים. מחר יבוא כוח
בינלאומי; הבינלאומים טובים. לנו זה לא
איכפת. לנו חשוב רק שיתנו לחיות ולעבוד.
כאשר החלו הקרבות על רצועת עזה,
הסתגר עבד אל־מדיר, בן ד,־ 25 יחד עם בני
משפחתו, בבלוקון שלו, נעל את הדלתות
והחלונות .״חשבנו שזה הצבא המצרי עושה
תמרונים בסביבה. וכשצבא יורה, מוטב לא
להסתובב בחוץ — לא חשוב איזה צבא!״
עם גמר היריות, יצאו יושבי המחנה מבתיהם
וראו חיילים מסתובבים ביניהם.
לדבריו, לא ת־אר לעצמו עבו אל־מדיר כי
אלה חיילים ישראליים .״כל הזמן סיפרו לנו
דברים כל כך נוראים על היהודים, אמרו
לנו שהם רק רוצים לבוא למחנה שלגו
כדי להרוג אותנו ולאנוס את הנשים שלנו.
והנה, כבר עבר למעלה מחודש מאז הכיבוש,
ולא עשו לנו שום דבר.״
הגבר הצנום, בעל החיוך התמידי, יודע
להסיק מסקנות מפוקחות :״היום אנחנו עוד
משפחתפליטים. אלה הן שלרש פליטות, החינת עתה במחנה
להסקה, ומ שתדלות בכל כו חן לשמור על נ קיון הבלוקון שלהן. נחשבים כתושבי איזור כיבוש, ומתייחסים
אל־רימאל. ביפו, חיו בדירות נאות; בעליהן התפרנסו טוב. כיום,
מ שאלתן הגדולה בחיים :״ל חזו ר לחיים תקינים, לא במחנה. אס אלינו בסדר. אם יעשו אותנו אזרחי ישחיו
ת הן על קיצבות או״ם, שולחות את בניהן לאסוף עצים יבשים ישראל תהיה מוכנה לקבל או תנו, נעבור לשם ב שמחה רבה.״ ראל, בוודאי יתייחסו אלינו עוד יותר טוב.
יתנו לנו אדמה, ויתנו לנו לפתוח חנויות,
לעבוד, להרוויח כסף, לבנות בתים. זה יהיה דבר טוב מאד. אז כל הערבים האחרים
היה עבדאללה מתחייב ליישב בארצו את כל הפליטים ולכרות שלום עם ישראל. אך
ישמעו על זה והם יתחילו לשאול את עצמם, :איך זה שהקרובים שלנו שנשארו בעזה
מצרים והאוכלוסיה הערבית התנגדו לכך, כי לארץ כזאת, לא היה מעולם כל בסיס
כותבים שהם מבסוטים? זאת אומרת שהיהודים הם לא רוצחים, וכל מה שאמרו ברדיו
כלכלי, ולא היתד, יכולה להתקיים לזמן רב״.
מה היה קורה אילו הציעה ישראל כיום לקלוט בחזרה את כל הפליטים שברצועת כל הזמן זה היה שקר.״
עזה ולהעניק אזרחות ישראל לכל תושבי הרצועה? לבנקאי המעשי לא היה כל
״כי למרות שאנחנו מוכנים לקבל כל שלטון באותו רצון טוב, בחוץ זה עושה
פיקפוק :״לא היה כמעט ערבי אחד מהרצועה שלא היה מסכים לזה.״
רושם על אנשים אם השלטון הוא יותר טוב או יותר רע. ואם כאן, למשל, היינו
כי, סוף־סוף, למרות שישנם גורמים רבים המעוניינים בהמשכת המצב הקיים, המוליד
שומעים שישראל קיבלה חזרה פליטים מירדן ונתנה להם אדמה והם חיים מאושרים,
איבה ושינאה בלי גבול, הרי הפליטים עצמם אינם נמנים על גורמים אלה.
אני בטוח שהיינו מחכים ליום שישראל תבוא גם לעזה ותתן גם לנו לחיות טוב. ואז
״תושבי הרצועה יודעים היטב מה שנעשה בתוך מדינת ישראל. הם יודעים על לא היה נמצא אף אחד משוגע שילך להיות פידאי. אז היו הנכבדים של הפליטים עצמם
הקשיים הכלכליים שלה, על האבטלה, על בעיות הרכוש הנטוש. ואלה, כמובן״ ,גורמים דואגים שלא יהיו פידאיון. ולאט־לאט, היה בא השלום. וזה החשוב.״
חשובים מאד, כשאדם בא לקבוע את דעתו על העתיד. אולם, מצד שני,״ קובע הוא,
וזה, בעצם, הוא מה שמדינת ישראל מנסה -להשיג, מזה שנים רבות.
״תושבי הרצועה מכירים את השלטון המצרי. ואני מסופק אם תמצאו רבים ביניהם

במדינה
האם ילדך אוכל
את הסיד מעל הקיר?
זו אינה תופעה בלתי־רגילה
לראות ילד בגיל הגידול קולף
שכבת סיד מעל הקיר ואוכל
אותה לתיאבוץ.
שום ענשים לא יועילו. אם
ילדך קולף קירות, סימן הוא
שגופו אינו מקבל את כמות
הסידן הדרושה לו כל כך לחיזוק
עצמותיו בתקופת הגידול והוא
מרגיש ״רעבו!״ מיוחד לסיד.
הידעת שדגי־הים הקטנים, הט חונים
על עצמותיהם, ישביעו
רעבון זה ז דגי־הים עשירים
בסידן ומינרלים אחרים הדרו שים
לילד בתקופת הגידול.
תני לו יום־יום דגי־ים לברי־
;!אותו — גופו יקבל את המי נרלים
הדרושים לו וגם הקירות
בביתך ישארו שלמים...

מכוים ומיוצר ע״י
אוטו פדטינגד

מוצג בסולנגו ״אוריון״ בתד־אביב

שחור
ד ב1
עד \בי

קומדיה מקורית

מאת אפרים קישון
מבירת הכרטיסים החדה
הצגות כפורה
מו צ אי־ שבת ,29.12.56 ,ת״א
יום א׳ ,30.12.56 ,תל־אביב
יו ם פ׳ ,31.12.56 ,תל־אביב
יו ם ג׳ , 1.1.57 ,תל־אביב
ראשון־לציון
יו ם ד׳,2.1.57 ,

תיאטרון ״ ה בי מ ה״

תולדות

(הנוסזן סעסוד )4
אדם המסכן את נפשו שלא בימי קרב,
עוז״ ,״עיטור אומץ״ ,״עיטור
״עיטור
שירות מעויין״ ועיטורי״זכרון.
קבע פיניח לבון, באחד מנאומיו הטובים
:״החוק המוצע בא למלא חלל שהיה
מורגש ...מתן עיטורים יבטא את הוקרת
המדינה לחייל ששירותו המצויין או אומץ-
לבו הם כבוד לר, ומופת לחבריו לדגל.״
הכנסת הרגישה שאין כאן מקום לויכוח.
ההצעה הועברה פה־אחד לועדת־החוץ־והבט־חון,
הפרשה נראתה גמורה...
חזית חשמונאית. היתה זאת אשליה.
בועדה נתגבשה חיש מהר הדעה כי
שמות פשוטים, כגון ״עיטור גיבור־חיל״,
לא יהיו בעלי השפעה חינוכית מספקת.
חיה צורך בגיבורים של בשר־ודם. והם
נמצאו בדמותם של יהודה המכבי ושמעון
בר־כוכבא.
הדעה היתד, במעט אחידה. אפילו משה
סנה תמך ביהודה המכבי, הציע לבני
הדור ללמוד מן המורד הגדול והמתקדם
שמרד באימפריאליזם הזר ובשיעבוד הקולוניאלי.
לא היה חסר הרבה כדי שיהודה
המכבי יהיה לסמל המלחמה בוול-סטריט.
מחרות עד מק״י השתרעה חזית חשמונאית
משותפת.
אולם בינתיים קרה משהו: כתוצאה מן
הקנוניה המסתורית סולק פנחס לבון מתפקידו,
חזר דויד בן־גוריון משדה־בוקר.
הוא יצא מיד בהתקפת מצח על המכבי
ובר־כוכבא.
טען ביג׳י בועדה: אלה הם גיבורים של
דור ציוניסטי. ההיסטוריה העברית מתחילה
בימי התנ״ך, ומצביאיה היו יהושע
בן־נון, דויד המלך, עוזיהו המלך. אויבי
ביג׳י לחשו מאחורי גבו שהוא לא התנגד
כל הך לבר־כוכבא כפי שהתנגד
לפנחס לבון. לא היה לו חשק ללחום
בעד הצעת־חוק; שהציע קודמו, שאינו
אהוד עליו כלל ועיקר.
חנה ושכעת בניה. אולם בן־גוריון
נשאר במיעוט גם בועדה. התלוצץ ח״ב חרות
המשופם, ד״ר שמשון יוניצ׳מן :״בהצבעה
התגבר יהודה המכבי על יהושע בן־נון,
ובר־כוכבא ניצח את דויד המלך.״
אולם לא ייכנע איש כביג׳י. כשחזרה
הצעת־חוק למליאת הכנסת, לקריאה שניה
ושלישית, נערך ויכוח אנרכי, כמעט חסר-
תקדים. בים של הסתייגויות והסתייגויות-
להסתייגויות הוציא כל ח״כ מכיסו את
הגיבור האהוב עליו; לא נשכח אפילו
שווי־הזכויות לנשים. בין ההצעות :״עיטור
חנה״ (ושבעת בניה) ,״עיטור דבורה
הנביאה״ ,״עיטור מצדה״ .ביג׳י עצמו קפץ
מדי פעם מכסאו, שיסע את דברי הנואמים.
אולם גם בשדה־קרב פרוע זה נוצחו
יהושע בן־נון דויד בן־גוריון ודויד המלך.
אלא שביג׳י קיבל סיוע מן האגף. בתמרון
מחוכם ומזהיר קם יצחק בן־אהרון,
איש אחדות־העבודה, טען שישנם אי־דיו־קים
בפרוטוקול של הועדה. כדי לברר את
הדבר, הוחזרה ההצעה כולה לועדה. בינתיים
מתה הכנסת השניה. לפי החוק הקיים
במדינה, מתו עמה כל הצעת־החוקים שלה.
חוק־העיטורים שבק חיים לכל חי, כך שגם
מיבצעי הגבורה של סיני יישארו ללא
ציון.
ארתר מן מו ל מל,־ קי ש. השבוע קם
שמשון יוניצ׳מן בכנסת, הציע הצעה לסדר־היום:
לדון מיד בחוק חדש למתן עיטורים.
לחיזוק דבריו ציטט הח״ב החרותי
שיר פאציפיסטי. מובהק של המשורר האמריקאי
ארצ׳יבאלד מק־ליש :״החיילים הצעירים
שמתו לא ידברו — בכל זאת
יישמע קולם הם אומרים: מיתותינו
לא שלנו הן /כי אם שלכם /ואשר
תעשו מהן — דק הוא יהיה משמען /
...הם אומרים: הנה צווינו לכם את מי-
תותינו /תנו להן את משמען! /תנו
להן: קץ למלחמה ושלום־אמת /תנו להן
נצחון הגומר מלחמות /ועושה שלום /
תנו להן משמען!״
ציטוט זה אמנם לא מצא חן בעיני בי-
ג׳י, ששכח כי הוא עצמו קרא לא מכבר
בכנסת שיר שלם של נתן אלתרמן. בכל
זאת הבטיח: המטכ״ל עוסק בהכנת הצעת-
חוק חדשה. לפי כל הסימנים, תיכנס המלחמה
בין יהושע בן־נון לבין יהודה המכבי
(או המקבי, לפי גירסה מדעית אחרת*)
לשלב חדש.

אלא שבשעת חקירתו הראשונה, במשטרה,
מסר הסמל קאדים שתי עדויות על
פרשה זו — שתיהן שונות זו מזו. את
השתלשלות המאורעות בין מתן העדות
הראשונה לשניה, ניסה לשחזר הסניגור,
שמואל תמיר, בחקירתו הנגדית. היא רק

הטוענת כי פירוש השם חוא ״איש
הנזקבת״ ,ההולם כפטיש.

• בשעה שהוא סזנלן לעבר צלם העולם
הזה כדי למנוע אותו בכוח טלצלנוו.

בפעםה שלי שי ת
שמו של ד״ר (להיסטוריה) שלמה סי-
מונזון נודע לציבור הרחב פעמיים בשנה
האחרונה: פעם הופיע כאחד הנאשמים במשפטו
של עמום בן־גוריון, בתור אחד
האחראים הפורמליים לחוברת. של שורת
חסתנדבים. בפעם השניה נודע שהוא פרש
באופן הפגנתי מן השורה, כמחאה על
פעולתה נגד אישים שונים, ביניהם ח״ב
השעל המזרחי יצחק רפאל.
השבוע התפרסם שמו של שלמה סימוג־זון
בפעם השלישית: סוף סוף נמצא מו״ל
לספרו. המו״ל: מוסד חרב קוק, ירושלים.
מנהל המוסד: ח״כ יצחק רפאל.

פרשת שטינברג
פגי שה במטה הארצי
על דוכן העדים בבית־משפט השלום
בתל־אביב, עמד השבוע גבר חסון, בטוח
בעצמו. היה זה עד התביעה, סמל משטרת
ישראל אניס קאדים, שבא לספר מה
ידוע לו על פרשת העברתו של האזרח
הערבי אחמד שומלי מהמשולש, אל מחוץ
לאזור הממשל הצבאי.
סיפר קאדים, בתשובה לשאלותיו של
פרקליט המחוז יעקוב בר־אור :״באחד
הימים קרא לי הקצין שטינברג למסדרון.

עד קאדים*
״בטח

שפחדת

הוא ביקש ממני להשיג הצהרה מאיזה
ערבי יפואי, בה יאמר שהוא מוכן לתת
עבודה ומקום מגורים לאחמד שומלי. הוא
הסביר לי שכל הענין פורמלי וששומלי
לא מתכוון לגור ביפו, כי אם רק לצאת
מאזור הממשל הצבאי. הלכתי ליפו, מצאתי
את סלים דלק, שהוא מכר וותיק שלי.
הסברתי לו את הענין והוא חתם על
מה שאני כתבתי בערבית ותרגמתי אחר־כך
לעברית. לא הקראתי לו, רק החתמתי
אותו.״
משמעות סיפורו של קאדים היתד, ברורה:
הוכחה האשמתו של המפקח הכללי
של המשטרה כי שטינברג עזר לשומלי
לצאת את האזור הסגור בטענות שווא.

,העולם חזח* ! 002

מה תיאור מאלף ביותר על דרך עבודתם
של קציני המטה הארצי.
פגישה כמטה הארצי. הסתבר
כי קאדים, סמל במדור הפלילי במטה
מחוז תל־אביב, ופיקודו לשעבר של שטינברג,
הופתע באחד מערבי הקיץ שעבר
כששני קצינים גבוהים של המטה הארצי
הקישו על דלת דירתו, ביקשו ממנו בכל
הנימוס לבוא אתם למטה׳ לחקירה.
החקירה היתד. קצרה ושיגרתית. הקצינים
מינקובסקי ואילון ביקשו ממנו להעיד
על קשריו עם עוזר המפקח המחוזי
שטינברג, שכבר ישב אז במעצר משטרתי.
קאדים סיפר את הכל. בין השאר
סיפר כי שטינברג פעם ביקש ממנו לסדר
מקום מגורים ועבודה בשביל אחד ממודיעין,
אחמד שומלי.
כשנגמרה החקירה, הוזמן הסמל להועם
פיע
שוב במטה למחרת, לשיחה
רמ״ח אליהו הופשטטר, ראש המחלקה
הפלילית במדור החקירות. קאדיס נדהם.
״לא כל יום מזמין קצין עליון סמל
פשוט למשרדו,״ הסביר לתמיר.
במשך הלילה, היתר, לקאדים שהות לחשוב.
בבוקר, הוא מיהר לפגישה. נתנו
לוי לחכות במסדתן. כאשר ראה את
מינקובסקי, חוקרו מאמש, עובר, ניגש
אליו, הודיע כי הוא רוצה לתקן כמה
עובדות בעדותו הראשונה. מינקובסקי נענה
ברצון. בעדותו השניה, סיפרקאדים
את הגירסה שהשמיע השבוע בבית־יהמש־פט.
״כיצד
זה שבמשך 12 שעות התרענו
זכרונו במידה ניכרת עד כדי כך, שיכולת
למסור עדות חדשה לגמרי?״ ביקש תמיר
לדעת.
״בלילה חשבתי על כל העניו,״ השיב
העד בגילוי־לב. וכעבור כמה דקות׳ בהשיבו
לשאלה אחרת, הודה :״בטח שפחותי.
אני גוי (נוצת) בין יהודים ! ״
איזו משתי העדויות, אם כן, היתר,
הנכונה? השיב קאדים, בתקיפות :״השניה!״
ומנין
הבטחון כי הוא אומר את האמת?
גילה הסמל: באותו בוקר, לפני שהופיע
בבית־המשפט, נקרא לפגישה שניה עם
רמ״ח הופשטטר במטה הארצי, ובפגישה
זו הזכיר לו הקצין העליון כי עליו לספר
אך ורק את האמת — דבר שאין קציני
המטה, כנראה, בטוחים כי פיקודיהם יעשו
ללא הוראה מיוחדת.

פרשת עמוס
ונתון נכבדמאד
חבילה גדולה של גליונות העולם הזה,
כל אחד מהם מסומן בתווית קפדנית
כנאה לחומר ששימש יסוד למחקר מדעי,
היתה מונחת על השולחן. מאחוריה
עמד מיכאל כספי, נמוך־הקומה, ממושקף
ועצבני, הגיש את הגלימות בזה אחר
זה לנשיא התורן של בית־המשפט המחוזי,
זאב צלטנר, תוך ציון מספר הגליון, העמוד
והטור המסומן .״כמו גיבסון על
המדוילת ליגלג עורך־דין צעיר.
מה שביקש כספי להוכיח, בגילגול זה
של משפט עמום בן־גוריון, היה כי ״עתון
נכבד מאד״ ממשיך להתקיף את עמום
בן־גוריון מת שבוע, בשעה ששורת המתנדבים
מבקשת לדחות את המשפט.
מ דו עלא 7במשך חודשים לא מיהר
פרקליטו של עמום להחיש את בירור
המשפט הגדול. לפתע פתח בהתקפה רחבה:
דבר פירסם במפתיע מאמר ראשי
בו דרש להחיש את הדיון, כספי התנגד
לדחייתו למשך כמה ימים. מה קרה?
הסיבה היתד, פשוטה עד להפליא. בחודש
ינואר יתברר הערעור של משפט
קסטנר הגדול. ,בביודהמשפט הגבוה לצדק.
יתכן כי יימשך גם בימים הראשונים של
חודש פברואר. אם יהיה שמואל תמיר
עסוק באותו משפט, לא יוכל לטפל במשפט
בן־גוריון. כספי קיווה להוציא את
תמיר מן הסיבוב הבא של המישחק.
עצבנותו של כספי במשפט זה לא
היתד. חסרח־סיבה. כבר עתה היכה גלים
כלתי-רצויים: השופט המחוזי יוסף לם
העביר למועצה המשפטית את הפרוטוקול
של ישיבה קודמת׳ בה נשפך אור מוזר
מאד על צורת גביית עדות ׳בידי עוזרו
* גיבסון על העדויות הוא ספר סנ1נ־ורמי
על חוק העדויות, שעורכי־דין רגילים
להסתמן עליו בשעת בירור משפטיהם.
״העולם תזה 1002 -

של כספי, בעזרת משקאות חריפים. יתכן
מאד כי כספי היה מרגיש יותר בנוח
אילו חסר תמיר באולם בית־המשפט.
כשנערמו גליונות העולם הזה לפני
השופט, לא התאפק, שאל, באנגלית :״האם
זה באמת נוגע לענין?״ הוא דחה את
המשפט ליומיים נוספים, ל־ 5בפברואר.
״מדוע אתה לא מגיש משפט נגד העולם
הזה?״ שאל תמיר, בלעג.
כספי, שידע את התשובה היטב, שתק.

דרכי אדם
אורח בעיו
עוצר ארבעת הימים ,״העוצר הגדול״
שהוכרז על־ידי הצבא הבריטי מיד אחרי
תלייתם של שני סמלים בריטיים בסביבות
נתניה, בתחילת ,1947 מצא את שלמה
שפט ללא מחסה מתאים. שלמה, שהיה
אז אחד מראשי מחלקת הרכש של האצ״ל,
לא ידע היכן להסתתר.
פתאום נזכר: אבו״ג׳בארה. בדקות האחרונות
לפני התחלת העוצר הגיע לבית
המוכתר של כפר סומל, ליד שכונת
רסקו התל־אביבית של היום. איברהים אבו
ג׳בארה, שהכיר את משפחת שפט מעסקים
משותפים, הקשיב לדברי שלמה, הכניסו
לביתו באהלן וסהלן מסורתי.
כעבור שעה קלה, הגיע הצבא הבריטי
לבית המוכתר. אבו ג׳בארה, גבר חסון,
בעל שפם שחור עבות, לא איבד את
שלוותו. הוא פקד על משרתיו להריק את
המזווה, האכיל והשקה את החיילים העייפים.
המפקד הבריטי החליט כי בבית כזה
אין סכנה של טרוריסטים, אסף את אנשיו
והסתלק. איש המחתרת היהודי ניצל.
״לא אשכח זאת לעולם״ ,הבטיח למארחו
.״אחזיר לך את גמולך אם אי־פעם
תזדקק למשהו.״
אבו ג׳בארה צחק. המוכתר העשיר לא
חשב כי אי־פעם יבוא יום כזה. כבעל
שטח של כמה אלפי דונמים מצפון לתל־אביב,
שלוש מכוניות פרטיות ובית גדול
ברחוב דיזנגוף, היה בטוח מאד בעצמו.
ידיד וותיק. אבו־ג׳בארה טעה. כשפרצה
מלחמת העצמאות, עוד בטרם הכרזת
המדינה, פקדה עליו המפקדה הצבאית של
יפו לעזוב את סומל. כשהשיב להם שאינו
מפחד מאיש, איימו עליו בביצוע פסק־דין
מוות, שהוצא נגדו כמה חודשים קודם
לכן, באשמת שיתוף פעולה עם היהודים.
המוכתר נאלץ לציית.
הוא עבר ליפו, משם ברח בסירה לעזה.
שם רכש לעצמו דירה נאה, המשיך לקיים
אורח חיים עשיר, בעזרת כספים שהשקיע
במדינות ערביות שונות. כאשר נכבשה
עזה על־ידי צה״ל, הפעיל אבו־ג׳בארה
את כל קשריו. היו אלה קשרים טובים,
כי הפליט הראשון והיחידי שהורשה לחזור
ולבקר את אדמתו וביתו היה המוכתר
לשעבר של סומל.
שלמה שפט, שהפך בינתיים לאיש פרסומת
משגשג, ראה את ההזדמנות להחזיר
למוכתר כגמולו. השבוע ערך מסיבה,
הזמין את אבו־ג׳בארה לכבד אותו ואת
אורחיו בנוכחותו. אך האורחים התאכזבו
מאד: אבו־ג׳בארה התנצל טלפונית, על כי
סיבה מיוחדת מנעה בעדו מלהופיע. הסיבה:
ידידו הוותיק, שר המשטרה בכור
שיטרית, אירח אותו בביתו באותו ערב.

משפט
׳פודו של חוזה
נחום מן היה חרשתן גדול בפולין. על
כן, כשעלה לארץ־ישראל, בשנת ,1934 היה
חלומו להקים בה בית־חרושת למלט. כסף
ומרץ לא היו חסרים למן. אחרי תקופה
קצרה, הוקמה חברת המלט פורטלנד שמשון,
שאחד מחברי הנהלתה היה עורך-
הדין פליקם רוזנבליט, המכהן כיום בתפקיד
שר המשפטים בממשלת ישראל, בשמו
העברי פנחס רוזן.
המכשול הגדול ביותר היתה ממשלת
המנדט, שלא ראתה בעין יפה כל פיתוח
נוסף במושבה היהודית. בית־החרושת
נשר סיפק את כל תצרוכת הבניה הדלה
שהיתה אז, ופקידי המנדט דחו את מן
ושותפיו בלו ושוב.
..מלחמת העולם השניה הביאה את הגאולה.
הצבאות שחנו במרחב היו זקוקים לביצורים,
וביצורים זקוקים למלט. מנהל ה־החכר
ותשאל האמריקאי היה מוכן לספק
מכונות משומשות. חברת שמשון קפצה על
המציאה.
חוזה והסכם צדדי. מן, הרוח החיה
של המפעל, לא ידע אנגלית. גם ידיעותיו

מתה־חיה שינווים
״מי שגר פה, לא מת אף פעם.״

בחוקי החברות היו מועטות. כשהחל לחפש
יועץ משפטי מתאים, מצא אותו בדמות
משה איון, עורך־דין יהודי, שסיים את
לימודיו בארצות־הברית.
משה איון ידע אנגלית היטב. הוא גם
ידע שמן איננו יודע אנגלית. הוא ערך
חוזה, בו נאמר שלאחר הקמת בית-
החרושת ׳ ׳והפעלת מכונותיו, יקבל איון
שכר טירחה בערך של חמישה אחוזים
משווי בית־החרושת. כמו כן, ינתנו לו
חמישה אחוזים מן הסכום הכולל של
מניית :״משין, ועשרה אחוזים מחלקו של
מן בחברה ..איון גם יהפוך להיות אחד
ממנהליה הקבועים של החברה.
כשחתם מן על החוזה, שנערך בשפה
האנגלית, חתם מיד גם על חוזה נוסף,
בו נאמר כי חמישים אחוזים ממה שיקבל
איון על סמך החוזה הראשון, יעברו למן
עצמו.
לפני שנים מעטות, החל בית־החרושת
הגדול, בקירבת הר־טוב, סוף סוף לעבוד.
משה איון הגיש את החוזה, תבע את
שלו. החברה התנגדה. טענתו של איון
בבית־המשפט היתד, פשוטה: מן היה מנהל
החברה. בתור שכזה חתם על חוזה רשמי,
החברה חייבת לבצע אותו. עורכי־הדין
של איון, קודם יחזקאל דוד גוייטין, ולאחר
שמונה לשופט עליון, מיכאל כספי, היו
בטוחים בנצחונם המהיר.
עורך־הדין של שמשון, יהודה פרנקל,
היה סבור אחרת .״החוזה הוא בלתי חוקי״
,טען בפני בתי המשפט הרבים, אליהם
הוגשה התביעה בגלגוליה השונים. נחום
מן, לדבריו, לא היה המנהל הכללי של
שמשון, בעת שחתם על החוזה, ואילו
משה איון, כעורך דינו, ידע שלמן אין
כל רשות לחתום על חוזים בשם החברה,
בלא אישור מועצת המנהלים.
בינתיים עברו על שמשון גילגולים נוספים.
מן חדל להיות מנהלה בפועל, נשאר
אחד מבעלי המניות הבלתי־פעילים.
החברה סיבה להכיר בהתחיבויותיו. סירובה
הפך לעקשני יותר, כשנתגלה תוך
כדי בירור המשפט החוזה הנגדי, בו
הבטיח מן לעצמו חמישים אחוזים מזכויותיו
של איון, אותן העניק בכתב, בהסתמכו
על תפקידו הרשמי.
למימון התביעה, מכר איון חלק ממנה
לסוחר מראשון־לציון, זלמן פורד, חלקים
אחרים לקונים בלתי־ידועים.
הדיון המשפטי התנהל חמש שנים. הפי
רוטוקל המשפטי תפש 315 עמודי מכונת
כתיבה. פסק־הדין, שהוצא על־ידי השופט.
המחוזי שלום קסאן: שמשון חייב
למלא אחר תנאי ההסכם.
פרנקל, עורך־דין וותיק ומפורסם, חבר
המועצה המשפטית, לא התיאש. פסק־הדין,
בערעור שהגיש בפני בית־הדין העליון,
היה לזכותו .״איון בחר בדרך לא
דרך״ ,קבע ביודהדין ,״תפשת מרובה לא
תפשת.״
עתה התפנה משה איון לטיפול במשפטים
אחרים. הפעם יהיה הוא הנתבע.
התובעים: כל אלה שקנו את חלקי תביעתו,
שבוטלה על־ידי בית־המשפט.

דרכי חיים
ת חיי תהמ תי ם
הסיפור המוזר של השבוע התרחש בפר-
דס״חנה, בבית משפחת שמעון סגל, ליו

בית־הספר החקלאי במקום. שמעון סגל
( ,)55 יליד טבריה, הוא עובד מחלקת חולי
הנפש במחנה העולים של הסוכנות, בפרדס־חנה.
בזמן האחרון, התמעטה העבודה
במחלקתו, לכן הסכים שמעון לקבל לטיפול
חולת נפש זקנה ושקטה, מטעם לשכת
הסעד בחדרה.
לפני כשבוע הגיעה אל ביתו פסיה
שינוויס 61 אשד, בעלת זקנקן קטן, פה
חסר־שיניים ועיניים מעורפלות. הטיפול
בה לא דרש הרבה. פסיה היתד, ישנה
רוב שעות היום, אוכלת מעט, משוחחת
עם עצמה באידיש בשאר שעות היום.
כל נושאי שיחותיה עם עצמה נסבו סביב
משפחתה, שהושמדה על־ידי הנאצים, וסביב
בעלה השני, הידוע בשם יוסלה המנגן,
מנגן רחוב שהוכנס לאחרונה גם הוא
לבית חולי־רוח.
ביום הששי האחרון קמה בהלה בבית
משפחת סגל. פסיה הזקנה לא קמה ממיטתה
בשעה שש בבוקר, כמנהגה. גם
בשעה שבע וחצי לא קמה. אנשי הבית
ניגשו לעוררה. הם מצאו אותה שוכבת,
כשרגליה וידיה מתוחות, עיניה ופיה סגורים
— ״כמו קרש״ ,אמרה בעלת הבית.
ניסו לעוררה, לצעוק באזניה, למרוט את
חטמה, להושיבה. לשוא. פסיה לא קמה.
בני הבית
״היא מתה״ ,פסקו לבסוף
וקראו לרופא.
כוקר טו ב. ד״ר
המתה א&רה
רדנר, רופא קופת חולים המקומית ,״רופא
מצוין״ לפי עדות לקוחותיו, מיהר לבדוק
את פסיה. לא היו לו ספקות: היא מתה.
שמעון סגל אץ ללשכת הסעד בחדרה,
הודיע על פטירתה של פסיה. תוך זמן
קצר נכרה הקבר בבית הקברות בחדרה,
איש החברה קדישא ניגש לקחת את
הגופה. למראשותיה של פסיה הודלקו שני
נרות.
עד אשר הגיעו איש החברה קדישא וידידתה
היחידה של פסיה, האופה קלרה קור־צר,
הספיקה בעלת הבית להחליף קופסת
נרות שלימה. קלדה קורצר פרצה בבכיות-
אבל ובזעקות ליד מיטת ידידתה. ואז,
לפתע, קמה פסיה ואמרה :״בוקר טוב.״
כאשר הגיע השוטר לקחת את גופתה
של פסיה למכון הפתולוגי, מצא את
המתה אוכלת ארוחת בוקר. פקידת לשכת
הסעד בחדרה, מינה, שבאה גם היא למקום,
התעלפה מיד .״חשבנו שיהיה לנו
כבר עסק עם עוד מתה״ ,אמר שמעון
סגל.
איש החברה קדישא הסתלק כלעומת
שבא, כשהוא נושא עמו בארון אבנים
וקרשים במקום גופה, כמנהג המסורת.
איש לא ידע לקבוע בדיוק מה קרה
לפסיה. המשפחה, שאצלה התאכסנה קודם
לכן, קבעה שמקרים כאלה הם די שכיחים
אצלה וכדי להעירה יש לדקרה במחט.
ד״ר רדנר, שפסיה סרבה לתת לו לבדקה
מחדש, טען שמאחר שלא ידע על עברה
של פסיה, לא יכול היה לדעת שהיא לוקה
בקטלפסיה, תרדמת״מוות.
הצוהל היחיד בכל הפרשה היה שמעון
סגל, שסיפר לכל אנשי המושבה :״לבית
שלי יש סגולה של מחייה מתיה, מי שגר
בו, לא מת אף שעם.״

הב באג נזין \זפזז\ז •גגזמברה -
גההרירה ההפגארה בצפון העיר
צברים וזבני התר השלישי
ו־ 8ו בני עלייה הנוער
דוברי הריבר לשונוה
שר2ן רבר אוזר היה נושוהף להב
רגש הכבור העצנזי
הנכונוה לבוש לעורה בבר
להיות ראשוניב בלרב, ב בננ ה
ובנזוות.

״אף בעם לא אהסס !יי
בפתח הכתבה על חללי מלחמת סיני,
שהופיעה בגליון האחרון (העולם הזה )1001
פורסמה תמונה נוגעת ללב. התמונה, בה
נראה אדם מחבק צעירה מתיפחת ליד קבר,
הביעה יותר מאלף מלים של תיאור את
יגון המשפחות השכולות, ואת אבל האומה
על מותם של גיבוריה.
התמונה צולמה בשעת האזכרה בבית
הקברות הצבאי בבארי. האנשים היו אביו
וחברתו של טוראי אביגדור (ויקי) עמנואל.
ויקי נהרג ב־ 31 באוקטובר, בשעת הסתערות
על אחד המוצבים שבידי האויב.
לאחר שנפרצה הגדר והפורצים זינקו אל
תעלות הקשר, לא קידם איש את פניהם
בתוך החפירות. ראשים בודדים של חיילי
אויב בורחים נראו בתעלות. לפתע נפל רימון
יד והתפוצץ בתוך התעלה .״נפצעתי!״ 1 צעק ויקי. חובש מיהר אליו, חבריו מיהרו

גם הם, נשאו אותו על ידם. ויקי התרומם
במאמץ, והביט לעבר רגליו :״חברה, הרגאביגדור
עמנואל
ליים הלכו ל י אלה היו המילים
האחרונות שלו.
ויקי לא אהב את המלחמה .״המלחמה היא דבר לא נעים שצריך למנוע אותו,״ כתב
במכתב לחברה .״אינני מפחד מפני המלחמה, ואם יהיה צורך בכך אף פעם לא אהסס.״
״אני בטוח בכך שבסופו של דבר יהיה שלום,״ כתב ויקי במכתב אחר ,״הערבים הם
אויבינו כרגע, אך לעולם איני שונא את האויב.״
ילדותו של אביגדור היתה ילדות קשה ומלאת סבל. הוא נולד לפני 19 שנה בעיר
סמשורה, רומניה. לידתו היתד, קשה, נמשכה כשלושה ימים. כתינוק היה חלוש ורגיש. בגיל
ארבע, הואשם אביו במשפט ריגול ובגידה ברומניה, הועסק בעבודת כפיה במחנה. האם
פוטרה אז מעבודתה והמשפחה נשארה נטולת פרנסה. ויקי הרזה סייע בהעברת סלי
סחורה, עזר לקיים את נפשו ונפש האם.
בתום המלחמה עלתה המשפחה דרך יגוסלביה לארץ, לאחר חניה ארוכה בקפריסין, לשם
נשלחה על־ידי הבריטים. בארץ התישבה בכפר סירקין, שם החל ויקי לראשונה בלימודיו.
לאחר שסיים את לימודיו בגמנטיה, יצא ויקי, שהיה חניך התנועה המאוחדת ומדריך
בקן פתח־תקוה, להכשרה עם חבריו בחמדיה, בעמק בית־שאן. חלומו הגדול היה לצאת
ולהקים ישוב בעין ראדין. אמר ויקי בלגלוג, לאחר שהרעיון נדחה על־ידי בני הכשרתו :״אין
חלוציות בארץ זאת! כל אחד מחפש את נוחיותו הפרטית ואינו מעלה על דעתו אפילו
דבר כמו חזון או התלהבות נעורים. משום מה יש לחברים אלה לחשוב את עצמם לטובים
מאחרים, רק משום שהם עובדים במסגריה בחמדיה ולא בתל־אביב?״
ויקי, שאהב להתוכח, והעיד על עצמו כי ״כל חיי הם מאבק, תמיד אני נאבק למען
משהו או נגד משהו,״ גויסלנח״ל. כחייל היה צייתן וסבלן, הוכיח כושר סבילות רב. בתחרות
ריצה של 20 קילומטר, היה בקבוצה שהשיגה מקום ראשון בצה״ל. בצעידה הגדולה של
160 קילומטר, היה ויקי לפני הסיום במצב של חוסר הכרה ואובדן חושים, אף על פי כן
המשיך לצעוד עד הסיום.

מן הטרקטור אד הטנק
צו הקריאה הגיע אל טוראי אליהו גינות
כשם שהגיע אל חבריו. אולם אליהו גינות
היה פצוע. ידו נפגעה בתאונה ותעודה
רפואית שנמצאה עמו הכריזה כי הוא אינו
כשר לשירות צבאי. אליהו דחף את התעודה
לכיסו, ארז את חפציו ויצא את ביתו
שבחדרה, כשהוא מסביר לאשתו המודאגת:
״מה תועיל התעודה? האם היא תוכל לתפוס
את מקומי בטנק?״
משה, בנו בן השלוש וחצי של אליהו,
רץ אחרי אביו בקריאה :״אבא, תחזור!
ותביא לי דברים טובים!״ כאשר חזרו החיילים
לבתיהם, קיבלה שושנה גינות מכתב
מבעלה, בו כתב :״וודאי תדעי להסתדר
בלעדי. בשום אופן אל תזניחי את הגינה.
סליחה על הכתב, ידי עוד לא בסדר.״ שושנה
היתד, בטוחה כי אם ידו של בעלה
פצועה, אין הוא בחזית. לכן לא דאגה
במיוחד.
אולם כעבור ימים מספר, במוצאי שבת,
הופיעה בביתה צפורה דנין, אשתו של
אליהו בינות
עזרא דנין, אצלו עבד אליהו כטרקטוריסט.
שושנה לא הבינה מדוע שקטה כל כך האורחת
היא שאלה אם יש ידיעות מבעלה. התשובה היתה :״הוא היה ואיננו.״
נזכרת השבוע שושנה :״לא הבנתי מה שהם אומרים. לא האמנתי, עד שפקיד קצין העיר
הוציא את המברק שקיבל. רק בלילה הבנתי מה שקרה.״
אליהו נולד ברומניה, לפני 25 שנה. כאשר נכנסו הגרמנים לעירו, ברחה המשפחה
לאוקראינה. שם ניספו הוריו ואחיו. יתום, ללא מכר, צורף אליהו לקבוצת ילדים שהתגלגלה

והגיעה לבסוף לארץ, ב־.1943
הוא נשלח לקיבוץ חפץ חיים של אגודת ישראל, שם חי כשלוש שנים. שם גם למד
לנהוג בטרקטור, שהפך מאז להיות תחביבו הגדול. ללא כל הכשרה או הדרכה, היה
למכונאי טרקטורים. מהקיבוץ עבר אליהו לחיות עם אחותו שגרה בחדרה, החל לעבוד
בחקלאות בישובי הסביבה — תמיד על טרקטור.
האהבה לטרקטור הולידה כהמשך ישיר אהבה לטנק. כשגוים אליהו לצבא, נשלח מיד
לקורס טנקיסטים, סיים בהצטיינות את קורס הטנקיסטים הראשון בצד,״ל. עד סיום שירותו
הספיק ללמוד את כל מקצועות הטנק, נקבע כתותחן.
כאשר השתחרר מהצבא, נשא אליהו אשה. זה ר,יה לפני שש שנים בדיוק. הוא היה אז
בן 19 ואילו אשתו, ילידת רומניה שהגיעה דרך הולנד, צעירה ממנו בשנתיים וחצי. משך
שנים עבד אליהו וחסך. הצעיר בעל העינים הירוקות, שתוכן כל חייו היו המכונות
החקלאיות, חלם לרכוש דירה משלו. לפני שנה הצליח: הוא רכש דירה בת שני חדרים,
עליה נשאר חייב סכום כסף. לכבוד הרכישה ערכה המשפחה מסיבה. התפאר או אליהו:
״סוף סוף, נתחיל עכשיו כמו משפחה ממש.״
לפני שנה בערך קיבל אליהו צו קריאה לצבא. אשתו דאגה מאד נוכח קריאות־הפתע.
כעבור יומיים חזר אליהו הביתה .״חבל שלא היית בחיפה״ ,סיפר לאשתו ,״נהגתי בטנק
הראשון במצעד העצמאות.״
אולם אליהו לא היה רק חייל של מצעדים. הוא נהג בטנק אל הקרב, ובקרב נפל.

חדו עד זוג גלגלים
אביו של רפאל גוזדין היה צייר. כיום הוא בעל קיוסק קטן במשרד לשכת הגיוס בפתח־תקוה,
המוכר גזוז וממתקים לאלה הבאים להתייצב לשירות צבאי. אולם עוד לפני עשר
שנים, היה צייר מצליח.בפאריס, עיר מולדתו. גם אמו של רפאל היא צרפתיה ילידת פאריס,
העיר בה נולד רפאל עצמו.
הבן גדל בעיר האורות, באוירה אמנותית, בוהמית״למחצה. הוא לא יכול היה שלא
לרשת מאביו את התכונות האסתטיות ואת הנטיה לצייר. הוא החל לעסוק בזה מגיל צעיר.
אך לא היו אלה הציור או האמנות שהעסיקו את מוחו ואת דמיונו. את מקומם תפש מכשיר
גשמי ביותר, שדוקא בו מצא רפאל את היופי העליון: היה זה זוג אפניים.
מירוץ האפניים
ספורט האופניים הוא הספורט הלאומי של צרפת. הטור דה פרנס
השנתי, הנמשך לאורך אלפי קילומטרים, משגע מדי שנה מליוני צרפתים. רפאל היה עוד
ילד כשהחל לחלום על אפניים.
לפני תשע שנים, ערב מלחמת העצמאות, עלתה משפחת גוזדין לארץ. האב השתתף
כמפקד באחד הקרבות, נפצע ברגלו והפך נכה. עם בנו הבכור רפאל ושתי בנותיו הצעירות
יותר, התישב ברמלה הנטושה. מאוחר יותר, קיבל מטעם הממשלה את הקיוסק בלשכת
הגיוס בפתח־תקוה, והעתיק לשם את מגוריי•
רפאל למד בבית־הספר העממי, היה בן 14 כשקיבל לראשונה את זוג האפניים שכה
הירבה לחלום עליהם. היו אלה אפני ספורט משובחים; הם מילאו את חייו של רפאל
בתוכן ממשי. הוא התאמן למירוצים, השתתף בכמה תחרויות מקומיות, כשהוא מקוד, ליום
הגדול בו יהסך לאלוף על אפניים.
אולם המצב בבית החמיר. הילדים גדלו והתביעות גדלו גם הן. רפאל הוכרח להפסיק את
לימודיו, לרכוש מקצוע. הוא התקבל בבית מלאכה לטכנאות קירור בתל־אביב, הוא למד

את המקצוע.
בשעות הפנאי הוסיף לעסוק בהובי הגדול. רק כשהיה נופל למשכב היתה ההשראה
פוקדת אותו שוב ורפאל היה מצייר בכשרון רב רישומי עפרון, בעיקר פורטרטים
וקריקטורות. אותה תקופה הצטרף גם למעוז
בית״ר בפתח־תקוה, החל להתעסק גם בספורט
האיגרוף.
החינוך הלאומי בבית׳׳ר רכש את לב רפאל
בסיסמות שיחדור המולדת כולה.
ברוח זו התגייס לצר,״ל. הוא הוצב לחיל
השריון. בחופעתו האחרונה נפרד מאביו,
שנשקו ברחוב, בהפצרה :״אבא, אל תנשק
אותי ברחוב, לא יפה שכולם רואים.״
ביום ד,ששי, ד,־ 2לנובמבר, ישב רפאל
בזחלם שנע בראש טור משוריין לעבר אחד
הכיסים האחרונים שנותרו בידי האויב.
קרוב ליעד, עלה הזחלם על מוקש. האנשים
בתוכו ניסו לקפוץ החוצה! באותו רגע
פגע ברכבם פגז מתותח אנטי־טנקי, שהיה
מוסתר בחורשה, רפאל היה בין ההרוגים.
האב היה בקיוסק כשהודיעו לו על
נפילת בנו. תחילה לא הבין מה שאומרים
לו. כשהבין — התעלף. אולם משפחת גו־זדין
לא בכתה ולא התאבלה. אמר האב:
רפאל גוזדין
״אני גאה בבני. אין. לי. צורך להתאבל.״
.העולם הזה״ 1)?02

החובש שרצה לטוס
כל חייל פוחד מפני טבילת האש הראשונה.
תפקיד האימונים הצבאיים הוא לסלק
את הפחד הטבעי הזה מלב החייל.
באימונים מחדירים׳ ללב החייל כי הוא
חייב למלא אחר פקודת מפקדו בכל מצב
ובכל עת, מעמידים אותו בתנאי לחץ
וסבילות קשים ומחייבים אותו לחשוב.
חלק מאימוניו עובר החייל באש חיה כדי
שיתרגל לשריקת הכדורים מעל ראשו
ולהתפוצצויות סביבו. כל זה נעשה כדי
שיעמוד במבחן האש. אולם כל זה אינו
דומה כלל למבחן האש הראשון. החייל
יודע זאת. הוא מפחד.
גם אפריים צייזלר התירא מטבילת האש.
בכל פעם כשהיה פוגש מכר או קרוב
שהתנסה במבחן עליון זה היה שואל אותו
לרשמיו ולחוויותיו בקרב.
באחת מפעולות התגמול מעבר לקוי
האויב השתתפה גם יחידתו. אמר אפרים
לאחר הקרב :״לא האמנתי שכל כך פשוט
להימצא בקרב, הרי זה כלום.״
אולם פעולת התגמול היתר, אך מבצע
פעוט לעומת מה שציפה לאפרים כמה חדשים
מאוחר יותר, עם פרוץ מערכת סיני. הוא
היה בכח הראשון שהוטל לזירת הקרב
מעבר לקוי האויב. למעלה מיממה שלימה
היה הכוח מנותק לחלוטין מכל קשר
ליחידות אחרות, כשהוא מותקף באש
אוירוני האויב. כמה מהאנשים נפצעו,
וטוראי ראשון צייזלר מילא את שליחותו
כחובש במסירות.
מאוחר יותר, כשנכנס הכוח בקרב פנים
אל פנים עם האויב, ומספר הנפגעים היה

ישראל, ליד אשקלון.
אפרים נשלח למוסד החינוכי בכפר
הנוער ניצנים שבאותו איזור. שם למד
לנהוג בטרקטור, לימוד שהפך לו לאחר
מכן למקצוע, ושם גם החל להתעניין בתעופה.
הוא היה פעיל בגדנ״ע אויר, עבר
קורם דאיה ולאחריו קורס טיסה במטוסים
קלים 17 .שעות טיסה נרשמו לזכותו.
הוא קיווה כי בצבא יצטרף לחיל האויר
ויוכל לטוס במטוסים של ממש. למטרה
זו שקע בלימודים עיוניים מפרכים, בנה
דגמים של מטוסים, עסק תקופה ארוכה
בהדרכה בגדנ״ע אויר.
לפני שנה גויס, אולם לא התקבל לחיל
האויר, נשלח תחת זאת ליחידת חיל רגלים•
הוא לא התמרמר ולא התאונן. אך
את אהבתו למטוסים לא שכח. בהזדמנות
הראשונה חזר אליהם על מנת לנטשם
עוד באויר. הוא עבר קורס צניחה. הצניחה
האחרונה היתד, גם פרידתו האחרונה
מהמטוס.

״אני הולך אל \דעון״
חייל יוצא לקרב. אין זה הקרב הראשון
עבורו. הוא עבר את טבילת האש בקרבות
קודמים, שם היה המוות קרוב אליו
לא פעם. אולם איך שהוא, הוא מרגיש
לפני קרב מסוים כי הנה זה הקרב האחרון,
ממנו לא יחזור. לפעמים הוא אומר
זאת לחבר, או כותב זאת במכתב.
הורים שכולים רבים יודעים לספר כיצד
הרגיש בנם כי הוא יוצא למלחמה
ממנה לא יחזור. לרוב, אלד, הם דברים
שאומר כל חיל בשעת פרידה וד,לובשים
משמעות מיוחדת לאחר נפילתו. לפעמים
נשארת ההרגשה המוזרה כחידה.
לאהרן פישביין היה חבר. גדעון פיק
גדל עמו יחד, באותה סביבה כפרית של
גוש תל־מונד, למד עמו בבית־הספר המשותף
לילדי האמור. יחד שירתו שניהם
באותה יחידה .,גדעון פיק נפל בקרב קלקיליה,
אהרון פישביין נשבר אז לחלוטין.
משך תקופה ארוכה היה מדוכא:
אחר כך חל שינוי ניכר באופיו.
במקום הנער העליז והשובב, המוכן

שנה אחת שד אושר

רב, שוב הוכיח אפרים כי כל חששותיו
בטרם קרב התבדו, הוא סיכן את עצמו
לא פעם בחבישת חברים פצועים, ניצל
מפגיעות. רק בתום הקרב העיקרי, כשהדרך
אל ד,סואץ היה פתוחה והיחידה
התקדמה דרומה, נפגע גם אפרים.
למעשה לא חשב אפרים מעולם להיות
חייל יגלי. שאיפתו הגדולה היתד, להיות
טייס בחיל ד,אויר, הוא נולד בשנת 1937
בהונגריה. מאורעות המלחמה עברו עליו
כשהיה עוד ילד, ולא יכול להבינם. בתום
המלחמה עברה משפחתו ללונדון, שם
למד אפרים בבית הספר. לאחר מלחמת
העצמאות עלתה משפחתו לארץ, היתד, בין
מיסדי מושב עולי המעמד הבינוני ניר־

בפתח בית אדום־רעפים, בשיכון פג׳ה בפתח־תקוה, ישב שלום תם וגרד בוץ
מסוליות נעליו. התימני בעל פיאות הכסף לא זכר בדיוק את גילו ״אולי ,50 אולי
;חמישים וחמש״ ,על כל פנים הוא ידע דבר אחד: הוא זקן מדי בשביל המדינה הזאת.
| כוחו של שלום תם עוד במתניו, הוא מוכן לכל עבודה שהיא, תהיה זו עבודת אריזה
| בפרדס או בשדות הכותנה, הוא מוכן לעבוד. אך לגבי המוסדות — הוא זקן מדי.
| הוא הלך ללשכת העבודה ושם אמרו לו: אתה זקן מדי .״זקן מדי, זקן מדי, מילמל
:שלום לעצמו ,״מה נעשה? נשב בבית ונאכל חול?״
1עד לפני חדשיים לא היו לו לשלום דאגות פרנסה רבות. הוא עבד, יחד עם בנו יוסף.
ן שניהם פרנסו שתי משפחות, יוסף את אשתו ובנו הקטן ואילו שלום פירנס בעזרת
יוסף את אשתו ושלושת ילדיו הצעירים יותר. הם עבדו יחד בקטיף הכותנה והתירס,
הרויחו יפה והיו מאושרים. יותר מכולם היה מאושר יוסף, בן ה־.23
הוא נולד בעיר רחבא, תימן, שם עבד אביו כסוחר. ברחבא למד יוסף בחדר, עלה לארץ
בשנת ,1948 עוד לפני פרוץ המלחמה, בדרך הים.
בארץ טולטלה המשפחה מרובת הנפשות ממקום למקום. תחילה היתד, במחנה בעתלית,
משם הועברה לשער־העליה, עד שקיבלה דירה בפרברי פתח־תקוה. יוסף הצעיר התחיל
לעבוד בכל מה שמצא, כדי לעזור לכלכלת המשפחה. הוא עבד בבית חרושת לקרח,
באריזה, היה חניך השומר־הצעיר בפתח־תקוה. בגיל 16 יצא להכשרה בקיבוץ תל־עמל,
בעמק יזרעאל. שם בילה כשנתיים וחצי, למד בבית־ספר תיכון, למד לנהוג בטרקטור.
עם כל בני הכשרתו גויס גם יוסף לצבא. הוא שירת בנח״ל כנהג.
לאחר שסיים את שירותו הצבאי, לא חזר יוסף תם למשק. המצב בבית אביו היה
קשה והוא החליט לעזור להוריו. הוא עבד כטרקטוריסט יום ולילה, חסך כספים, עזר
להוריו לרכוש דירה קטנה בשיכון העירוני בפתח־תקוה והחל חושב גם על עתידו.
לפני כשנה נשא יוסף צעירה ירושלמית ממוצא תימני. הוא הביא אותה לבית הוריו,
היה מאושר ביכולתו הכלכלית להחזיק משפחה.
הוא רכש לעצמו צריף קטן בקרבת
בית הוריו, ערך חגיגה מפוארת, כשנולד
לפני שלושה חדשים בנו הראשון, איתן.
תקופת האושר נמשכה רק שנה אחת.
זד, היה ביום הששי אחר הצהרים. יוסף
ואביו חזרו מעבודתם בשדה, כשראה יוסף
את כל חבריו והנה הם לבושים מדי צבא,
ממתינים על הכביש וחבילות בידיהם. אליו
עדיין לא הגיע צו הקריאה; אך יוסף החליט
להתיצב מרצונו. האב הזמין אותו לשתות
עוד כוסית יין של קידוש שבת, ולפני
שהלך, הבטיח יוסף ״כשאחזור נעשה נשף
ניצחון.״ אחר הוסיף בהרהור :״מי יודע אם
נחיה או נ מו ת
כעבור שבוע קיבלה המשפחה מכתב קטן
מיוסף. כעבור שבוע נוסף, באה גם הידיעה
כי רב־טוראי יוסף תם נפל בקרב.
הוא נהרג בשעת הפגזה, לפני ההסתערות על
אחד המוצבים האחרונים שנשארו בידי הי
וסף תם
אויב המובס והנמלט.

אחד הקרבות המרים ורוויי הדם ביותר
במלחמת סיני, היה נטוש עמוק בתוך
חצי האי, במיצר הרים שחסם בפני טורי
צר,״ל את הדרך אל הסואץ. תחילה נפגעה
שיירת סיור שיצאה אל ר,מיצר, ורק אחר
כך הסתער חיל הרגלים על עמדות האויב
מערפן ושטפן. בקרב נפלו רבים וטובים.
גם שלום דחבש ( )18 נהרג באותו קרב.
לכל חלל יש כתובת, לשם מגיעה הידיעה
על מותו. לשלום דחבש היו שתי
כתובות, בשני בתיו. הבית האחד היה
בגבעתיים, שם גרו אם אלמנה, אח ואחות.
בית זה היה שייך לעבר. הבית השני
היה בקיבוץ דליה, שבהרי שומרון, בית
העתיד.
שלום דחבש, רזה, גבוה וממושקף, לא
הגיע לקיבוץ השומר־הצעיר מתוך שאיפה
להגשמה אישית, או כתוצאה מחינוך ממושך
בתנועת נוער. הוא בא לקיבוץ פשוט
משום שרצה ללמוד מקצוע. הוא נולד

על החיים, צורתם ואופיים, תפיסה שהוקנתה
לו בילדותו בבית הוריו.
הוא הצטרף לתנועת השומר־הצעיר, החליט
להצטרף למשק, היה בין ראשי המדברים
בקבוצתו למען הצטרפות כוללת לקיבוץ.
קודם לכן היה עליו להשלים את חובתו
הלאומית ולהתגייס. עם גרעינו הצטרף
לנח״ל. תחילה רצו לשחררו משרות
פעיל, ולשלחו כמדריך התנועה להדרכה
בעיר. ר,התנועה הקיבוצית לא הצליחה
למשוך אוהדים רבים לדרכה, מקרב עדות
המזרח. שלום דחבש היה צריך להיות
לרעיון הקיבוץ בקרב בני עדתו.
שליח
אך לבסוף גוייס לצבא, נשלח לקורס
כתות. . מפקדי בסידרת אימונים בנגב, חלה שלום, שכב
בבית־חולים בחום גבוה. הוא לא יכול
היה לסלוח לעצמו את חוליו, בחששו שבגלל
זאת יזרק מהקורס, שלח מכתבי
התנצלות לחבריו במשק, בהם ביקש את
סליחתם במקרה שיעלבו אם מרק.
שלום לא נזרק מהקורס. להיפך, מדריכיו
ראו בו מפקד בעל כושר מנהיגות טבעי
ועוד לפני שסיים את הקורס, קיבל כתה

אפרים צייזלר

מקצוע ובית חדש

״העולם הזה״ 1002

בעדן, עלה לארץ בהיותו בן עשר. בביתר,ספר
העממי בנחלת יצחק רכש את השכלתו
היסודית, עבד לאחר הלימודים בעבודות
שונות, אולם מקצוע לא היה לו.
אותה תקופה גייסה עלית־הנוער עולים
צעירים להכשרה מקצועית. שלום גוייס
גם כן, נשלח למשק דליה, להכשרה מקצועית
בבית־החרושת המקומי למודדי מים.
הוא היה התימני היחיד בקבוצתו, נער
שקט ועדין הבולט בכוח אישיותו השקטה.
במשך שלוש שנים למד שלום את מלאכת
החרמות בבית החרושת, בצד לימודים
עיוניים אחרים הקשורים במקצוע.
אולם שלוש שנים אלה ד,יקנו לו לא רק
מקצוע, אלא גם בית.
תחילה היתה הסביבה זרה לו ולמושגיו,
לבטים ומשברים פקדו אותו בלי הרף.
לאט־לאט התחיל לראות את הקיבוץ כמו
שהוא, על האור והצל אשר בו. המהפכה
שהתחוללה בקרבו זיעזעה את כל תפיסתו

אהרן פישביין
לכל מעשה קונדס, הפך רוני לפתע פתאום
לבחור רציני, שקול ומיושב בדעתו,
היודע את האחריות הרובצת עליו.
בחופשותיו היה יושב בחברת בני כפרו,
כפר חירות שבגוש תל־מונד, מעלה
זכרונות על מעלליו המשותפים עם גדעון
חברו. כאשר פרצה המלחמה בסיני ורוני
יצא עם יחידתו בשיירה דרומה, נפגש
ביום הראשון לקרבות בסביבת כונתילה
בבן כפרו, שהיה ביחידה אחרת. המשפט
האחד שאמר לו היה :״אני הולך
עכשיו אל גדעון.״
למחרת׳ ב־ 30 באוקטובר, שהיה גם יום
הולדתו ד,־ 19 וגם יום השנה לגיוסו לצד,״ל,
נפגע רב־טוראי אהרון פישביין,
בשעת קרב במיצר הרים בסיני, ונהרג.
רוני נולד למשפחה חקלאית בכפר יונה.
עוד בילדותו, העתיקה המשפחה את
משקה לכפר חירות, ורוני גדל שם כנציג
נאמן של הגזע המיוחד של בני
המושבים והמושבות הותיקות. אהבת העבודה
החקלאית ניטעה בו מילדות. בכל
הזדמנות, לאחר הלימודים בבית־הספר העממי,
מיהר רוני לעזור לאביו להשקות
את חלקת הירקות או לסגור את הממטרות׳
כשהוא רכוב על גבי עיר שחור.
לאחר שסיים את הכתה העשירית בבית-
הספר האיזורי, עבר רוני לבית־הספר החקלאי
במקוה־ישראל. כדי לא להכביד על
הוריו בהוצאות הלימודים עיבד חלקה פרטית,
בד, גידל עגבניות ומלפפונים בכוחות
עצמו בלבד, שילם את שכר הלימוד
מפדיון הסחורה. לאחר סיום הכשרתו במקור״
חזר רוני למשק הוריו, עזר לאביו׳
חיכה ליום בו יגויס לצבא.
לגוש מושבי תל־מונד יש מסורת ארוכה
של קרביות. בני המושבים רואים את
עצמם נעלבים אם אינם מגויסים ליחידה
קרבית מובחרת. רובם מתנדבים לחילות
מיוחדים, הדורשים אומץ והקרבה. גם אהרון
התנדב. הוריו ניסו למנעו מצעד זה,
בטענה שהוא בן יחיד. אולם אהרון התעקש
להישאר דוקא ביחידה קרבית, השתתף
בפעולות קרב שונות.
בשנת שירותו בצבא הספיק רוני לסיים
קורם מפקדי כיתות, התמחה בתפקידי חבלה
וסיירות, התמסר ליחידתו כאילו היתד,
ביתו השני.
להובילה בקרב. הוא הספיק להסתער בראש
כתתו בקרבות הראשונים של סיני, נפל
כשהוביל את אנשיו להסתערות נוספת.

שלום ד חבש

אנשים
רא שבל תי מ ח לי ד
הסופר יהושע (״ר׳ כנימין״) התלמי,
הלוחם העקשן למען ההתקרבות יהודית־ערבית,
החליט השבוע על צעד מהפכני
בחייו: הוא גמר אומר לעקור מירושלים
ולהשתקע לעת זקנתו בכפר־קאסם, על
מנת לחיות בין תושבי הכפר בו אירעו
מאורעות־הדמים ב־ 29 באוקטובר. הסופר
בן ה־ 70 מברר עתר, את האפשרות לרכוש
לעצמו בית בכפר־קאסם עתודאי
מבאר־שבע, שכתב לראש הממשלה דוד
בן*גורי1ן והתלונן על כך שבשרתו בצבא
בשעת מבצע סיני קרע את נעליו,
קיבל השבוע תשובה ממשרד־ראש־הממשלה,
בה התבקש לפנות ליחידתו הצבאית ולקבל
ממנה זוג נעליים חדש, על חשבונו של
ביג׳י שר־החוץ לשעבר משה שרת
התלונן השבוע בנאום פומבי על מקרה
לא־נעים שאירע לו בהודו: יום לפני מבצע
נאום נלהב, בו הבטיח כי
סיני נשא
ישראל לא תצא לעולם למלחמה נגד
הערבים. למחרת, כאשר נפגש עם ראש
ממשלת הודו ג׳ואהרלאל ניהרו, הבחין
המארח במבוכתו שלשרת, מיהר
להוציאו מהמצוקה באמרו :״הבה נימנע
מלדבר על הידיעות האחרונות, כי אני
בטוח שגם לך לא היה ידוע מאומה על
המבצע להצלחה גדולה יותר יחסית
זכתה, לדברי שרת, ח״כ מפא״י רחל
צברי: עמי אסיה, המגלים חשדנות כלפי
לבני־העור, התייחסו באהדה אל התימניה
הצעירה, שזכתה להיקרא שם בשם ״אחותנו״
שר החינוך זלמן ארן נראה
השבוע, כשהוא עומד בגילוי־ראש תחת
הגשם, בקירבת הכנסת. ניגש אליו ח״כ
מפא״י עקיננא נוברין ואמר :״זיאמה,
אל תשכח שאומרים עליך שיש לך ראש
של ברזל. מוטב שלא תעמוד בגשם, פן
יעלה חלודה ח״ב פאג״י ד״ר יולמן
כהנא דרש השבוע כי הכנסת תדון על
הספרות הפורנוגרפית המציפה לאחרונה
את הקיוסקים. ארן השיב כי הוא מסכים
שייערך דיון, אך רק בתנאי שחברי־הכנסת

פ ס מן * השבוע

• ח״כ צ״ס ישראל רוקח, בהביעו את התנגדותו להטלת מס״הכנם ח |
על נערים עובדים החל מגיל : 16״עוד מעט יטילו מס גם על תינוקות בעריסה.״ !
• ח״כ צ״כ זלמן סוזאייס, באותו דיון. :אני לא בעד פחות מס־הבנסה! ,
אלא בעד פחות מס ויותר הכנסה.״
0ח״ס מפ״ ם יעקג ריפתין, בתגובה בכנסת על הכבדת מס־ההכנסה !
לגבי רווקים :״אין זה מצב אידיאלי שיהיו רווקים, ואני מאחל לכל הרווקים |
שיתחתנו במהרה. אני חושב שכל חברי־הכנסת מאוחדים באיחולים אלה.״

• ח״ס מל״יד״ ר משה סנה, על הריסת הכבישים בחצי־האי סיני:
״הריסת הכבישים נועדה להרוס כל דרך של התקרבות והבנה בינינו לבין מצרים.״ ;
• שאול כיכר, באותו עניין :״הרוסים האלה נמצאים בכל מקום. בהונגאריה !
— הרוסים. במצרים — הרוסים. בסוריה — הרוסים. באולימפיאדה — הרוסים! .
אפילו בחצי־האי סיני הכבישים הרוסים.״
• המזכיר הכללי של ההסתדרות פנחס לבץ, בוויכוח עם מפ״ם |
ואחדות־העבודה בוועד הפועל, על מדיניות השכר :״אם יש לכם תוכנית אחרת — |
תוציאו אותה. אל תחזיקו אותה במקרר. היום חבל להחזיק דברים מיותרים •
במקרר. זה מבזבז חשמל.״
• ח ״ כ ח רו ת ד ״ ריוחנןכאדר, על הסיכסוך הקואליציוני סביב ההצעות !
לתיקונים בחוק מם־ההכנסה :״מפלגות השמאל לא יגרמו למשבר ממשלתי בשאלת !
מס־ההכנסה, כי מס־היציאה מהקואליציה גבוה מדי בשבילן.״
• ח״ס אחדות העכורה יגאל אלון, בנאום על המצב המדיני במועצת !
מפלגתו :״על עזה להיות ישראלית לא פחות מי פו .״
• ח״כ הרוצה כעילום שמו, לאחר שנמסר כי הסיכסוך בין ח״ב הפועל !
המזרחי יצחק רפאל לבין פרופסור ישעיהו לייבוביץ׳ יתברר בפני ח״ב חרות |
ד״ר יוחנן באדר, בדלתיים פתוחות :״לתושבי ירושלים מובטח בידור חינם.״
• המשורר אכרהם שלונסקי, בהזכירו כיצד הסביר פעם לילד את !
ההבדל בין אצ״ל לנלמ״ח :״החברים של שניהם מסורים למולדת, ונכונים לכל י
מעשה גבורה. ההבדל הוא רק בסמל. לאצ״ל יש סמל של רובה. לפלמ״ח יש סמל :
של חרב ושיבולת. אין הבדל בין החרב לרובה. אבל אחרי שלא יהיד, עוד צורך !
בשניהם, לאצ״ל לא יישאר כלום ולפלמ״ח עוד תישאר ,1שיבולת.״

יתחייבו מראש שלא לצטט בדיון קטעים
עיקריים בתוך הספרים העומדים לדיון
ריבוי הפרסים בישראל ומיעוט ערכם,
הפכו כבר מזמן למשל ולשנינה.
כשנשאל השבוע שחקן תיאטרון הבימה
רפאל קלאצ׳קין מה יעשה בכסף שזכה
בו בפרס ננסין, שחולק השבוע, השיב:
״אקנה לי זוג מכנסיים ידיעה משמחת
לצלמי מועדוני־לילה וקאבארטים:
בימים האחרונים עוברים אנשים מסויימים

ננזע־ד?

הזם! בבקשה
כוסית

ברנדי
אקסטרה כיין

כרמל מזרחי

ראע תן וריגיזן ת טזזי ע הן

הידעת?
ל״ברנר״ יש מחלקה מיוחדת
להעתקי תעודות.
חוק העבודה של ״בתר״
הוא: מהירות, איכות וסודיות.
הבטח את תעודותיו
היקרות עם העתקים
ותחסוך צרות.

1 3ט- 1ברנד
חי ק ה, ר חו בהחלוק 31

נערת השער. מיניה, הילדה הבדואית הפצועה, שנמצאה במדבר סיני בחיק אמה הגוססת,
ניצלה על־ידי חיילי צה׳׳ל ונלקחה הביתה על־ידי הרופא הירושלמי ד״ר אלברט בכר, זנתה
לפירסום עולמי על־ידי ציורי דמותה על שערו של השבועון הצרפתי הנפוץ ראדאר. הסיפור
האנושי הנוגע ביותר ללב של מבצע סיני לא זכה לפירסום זה הודות למנגנון ההסברה
הישראלי, שהתעלם לחלוטין מכל הפרשה. רק יוזסתס של עיתונאים עצמאיים הביאה
לידיעת העולם את הצד האנושי של יוחמי ישראל, הוכחה נוספת לאפשרויותיה של הסברה.

בין הצלמים. מציעים 100ל״י עבור כל
נגטיב של. תצלום בו מופיע סגן המפקח
הכללי של המשטרה, עמוס כן־גוריון,
במועדונים ובנשפים, בכל פוזה שהיא. לצלמים
שלא התלהבו לעיסקה זו, נרמז
שלא יתנו להם להיכנס לאותם המועדונים
בעתיד.

2סיומי לסרטא חד
לכבוד יובל ה־ 80 של שלמה זלמן
שו קן, מייסד ספריית שוקן ואביו של
עורך הארץ ^ ר שו ם שו קן, עומד הסופר
שמואל יוסף עגנון להגיש לו שי
מיוחד במינו: כרך שני של יצירתו ספר,
סופר וסיפור, שיכלול 80 סיפורים ויוד־פס
ב־ 80 טפסים בלבד. הכרך הראשון של
ספר, סופר וסיפור יצא לאור ביובל
ה־סד של שלמה זלמן שוקן, כשהוא כולל
70 סיפורים ונדפס ב־ 70 טפסים
השחקנית חיה הררית עומדת לצאת
השבוע שוב לאיטליה. הסיבה: במאי סיר־טה
גיבורת היום לא היה מרוצה מן
הסיום, החליט להסריט מחדש שני סיומים
נוספים ולדון אחר־כך באסיפה כללית של
משתתפי הסרט איזה מן הסיומים יסיים
שותפה
את הסרט בסופו של דבר
של חיה הררית בסרט גבעה 24 איננה
עו נ ה, השחקן האירי אדוארד מולהאר
זכה השבוע לעלייה גדולה בקריירה שלו:
הוא הוזמן לניו־יורק כדי למלא את התפקיד
הראשי במחזה המוסיקאלי גברתי
הנאווה, המבוסס על המחזה פיגמלידן של
ג׳ורג׳ ברנארד שו, במקומו של רקם
הריסון אירגון הסטודנטים של האוניברסיטה
העברית בירושלים החלים להוסיף
לנשפי הפורים שלו השנה טכם רב־חשיבות:
בחירת מלכת אסתר עולמית,
שתיערך קורס בארצות רבות בעולם, ולבסוף
ייבחרו בירושלים המלכה העולמית
וסגניותיה. הסטודנטים פנו לכוכבת הקולנוע
הרטובה אסתר וויליאמם בבקשה
לעמוד בראש השופטים פיזמונאי ה־פלמ״ח
חיים חפר, שהשתלם באנגליה
בכתיבת תסריטים, הצליח לשווק כבר את
ביכורי יצירתו בשטח זה: הבמאי הצרפתי
מארק גח־אר סיים השבוע בטבריה את
צילום סרס הטלוויזיה הקצר עמליח בת
המרת, המבוסס ע 7תסריט של חפר.
גיבורת הסרט, ילדה בת חמש, מטבריה,
בשם עמליה מזרחי, בורחת מביתה כדי
י^הציל אווז משחיסה, ומשמשת בדרך זו
אמתלה לצילום קסמי הכנרת וההרים שסביבה.
גודאר עומד לצלם סרט נוסף המבוסס
על הסרים של חפר בשם קורותיו
של האב בראון, שהוא כומר המשוטט
בדרכי הגליל . .הסופר דבס דן החל
בחיבור מחקר לשוני על גילגוליה של
המלה ״מקלט״ ,מימי עיר־המקלט בתנ״ך
עד לשימושה החדיש.
,העול ס חז ה 1002 -

רדיו
גלים קצרים

על עכב רי ס ז אנ שיס ב ״ ש חז ר על ג בי לבן״

אם אין קדש אין תודה

ת י 8ת נו ח הפכה השבוע לתיבת דום,
כאשר שידורה של התוכנית נדחה ל־10
דקות דוממות ברדיו. הסיבה: חבורת צנחנים
ניסתה להתפרץ בכוח אל האולם
:המלא וגדוש, בדיוק בשעה שנועדה להתחלת
השידור, וכוחות המשטרה הצבאית
במקום לא הספיקו כדי לעמוד בפרץ
8קרפר טי של כתב העולם הזה גילה
כי ההגבלות בצריכת החשמל פגעו במידה
ניכרת מאד בהאזנה לקול ישראל. בתים
רבים, שבהם היה הרדיו פתוח במשך
שעות, מבלי שים לב לתוכניות המשודרות,
ביטלו נוהג בזבזני זה. החלק העיקרי של
ציבור המאזינים נוהג כיום לפתוח את
הרדיו, לפני החדשות, ולעוד תוכנית אחת
ליום בממוצע, לפי בחירה מתוכננת מתוך
לוח המישדרים דאודאל ־נ א טו ר,
שזכה להצלחה מיוחדת בסיפור משלים
ואגדות־עם (עם מוסר־השכל פוליטי) בתוכניות
הערביות של קול ישראל, ישדר
מעתה, אחת לחודש, גם בעברית
ההקלטההכאה של התוכנית שלושת
בסירה אחת, שתיערך השבוע, ייעשה לראשונה
נסיון להעמיד את הצוות בפני
הצורך להשמיע תשובות מחוכמות מבלי
להכינן מראש: הקהל יתבקש להציג לצוות
שאלות משלו נפיץרא שון
להקליט תוכנית מסוג חדש ייעשה השבוע
על־ידי קול ישראל. לפי התוכנית, תוקלט
מכירה פומבית של חפצים שונים, שתיערך
באולם בית-הילל בירושלים. במקום כרטיס
כניסה, יצטרכו הבאים להביא אתם חפץ
למכירה, והם יקבלו את תמורתו• הכספית,
במידה שיימכר, בניכוי של ס/״ 10 לקרן
הסטודנטים. אם לא יימכר החפץ, או לא
ישיג מחיר מניח את הדעת, יוכל בעליו
לרכשו בחזרה, אך גם הוא ישלם ס/״10
׳לקרן. מוכרי וקוני החפצים המוזרים ביותר
ירואיינו ודבריהם יוקלטו. הכרוז למכירה
הפומבית יהיה דן׳ בן־אמוץ ואת
התוכנית יערוך יורם רונן.
תדריך תוכניות אלה, נותון שידורי השבוע הבא,
עשויות להיות מעניינות. שינויים אפשריים.

• יוכל ה־20

התזמורת

חפירהארמונית (יום ד; ; 7.30 גלי
צה״ל; ו־ ; 9.15 קול ישראל) — ביום בו
ימלאו 20 שנה להקמת התזמורת על־ידי
הכנר המנוח ברוניסלאב הוברמן, תשודר
בגלי צה״ל תוכנית בשם חנוכת התזמורת,
שתתאר את תולדותיו של המוסד המוסיקאלי
החשוב ביותר במדינה. בשעה מאוחרת
יותר, יועבר בקול ישראל קונצרט חגיגי
שייערך באולם אדיסון בירושלים. אחרי
נאומי הברכה, תנגן התזמורת בניצוחו של
סרג׳יו צ׳יליבידאקה את הסימפוניה החמישית
של בטהובן ואת הסימפוניה הפנטאס־טית
של ברליוז (היצירה האחרונה נוגנה
אגב, גם בקונצרטים החגיגיים שערכה התזמורת
בשנת העשור שלה).
• מיחותא (יום ו 8.10 קול ישראל)
— סרגיי דיאגילב, האיש מספר אחד
של הבאלם במאה העשרים, יהיה נושאה
של התוכנית השבוע. דיאגילב, שלא היה
בעצמו רקדן, צייר, סופר, מוסיקאי או
משורר, הצליח בכל זאת למזג את כל
אלה בתפקידו כאמרגן. הוא אירגן להקה
של מיטב הבלטאים של רוסיה הצארית
בערוב ימיה, גייס לשירות להקתו קומפד
זיטורים בפרוקופייב וטטראווינסקי, ציירים
כפיקאסו וכוריאוגראפים כניז׳ינסקי, וסיים
את חייו בבית־חולים לחולי־נפש.
• המחזה המוסיקאלי (יום ו׳;
; 9.16 גלי צה״ל) — פיזמונים מתוך המחזה
אנה ומלך סיאם, מאת רודג׳רס והאמרם־
סיין, המספר בבדיחות״דעת על הרפתקד
תיה של אומנת אנגליה שנסעה לגדל את
עשרות ילדיו של מלך סיאם מרבה־הנשים.
• המסך עולה דוס ב; ; 8קול
ישראל) הסאטירה המפורסמת של •ג׳ורג׳
אורוול משק הבהמות, בעיבודו ובבימויו
של מיכאל אוהד, מספרת על ההפיכה
שביצעו הבהמות במשק, בסלקם את האדם
השולט. מיד לאחר ההפיכה, שביסודה הוד
תו אידיאלים של צדק ושוויון, משתלטים
החזירים על אחיהם למין־החייתי, והופכים
אותם לעבדים נרצעים עוד יותר.
״חטולם תזה 002 -

•דיר• שס״נבון והגבינה
סאת אפריס(ן יעז1ן
^ 8ה קו ר א לא חיבר עד כאן מחזה סאטירי בן שתי
מערכות על אודות עכברים, הרי מוטב לו לא להתחיל
עכשיו. קודם כל: מה פתאם לחבר מחזה סאטירי, שנית ;
למה דווקא על עכברים? כותב שורות אלו, הרי הוא אני,
כתב בשעתו מחזה כזה ועד היום הזה הוא הרוג ותשוש
בתוקף המלאכה המייגעת. לחבר דראמה על בני־אדם — אין
בזה כל קושי: האדם יוצא לרחוב דם המכבים, מתבונן קצת
באנשים ורושם לו גילויים אנושיים חמים. אולם מה לעשות
בעכברים, שהם יושבי ארונות־בגדים מושבעים ואי־אפשר
להתבונן בהם אלא בשעת בריחתם המבוהלת?
אכן, כפי שציינתי, הייתי שרוי במצב קשה למדי. מצד
אחד ביקשתי לרדת למצבו של העכבר הממוצע (במחזה שלי מן אינם מופיעים עכברי־סגולה, אלא רקעכברים קטנים
השורה) — ואילו מצד שני הייתי בור ונבער מכל ידיעה
מהימנה בנוגע לגישתו של העכבר הקטן לבעית נשואי התעהוא
נושא מחזי. בוודאי נמצאים בקרבנו סופרים
רובת,
על סמך
צעירים וקלי־הדעת שהיו כותבים במקרה כזה
דמיונם החולני בלבד, אך אני כשלעצמי, כל אחד ממחותני
.יקים״ הם — וזה מחייב קפדנות יתרה.

* * ול 8מ ה עושה הדיבוק ז
\ £באחד האמשים אני מטייל לתומי ברחוב אלנבי, והנר,
אני מבחין בקרבת ים־התיכון בקבוצת עוברים ושבים, כשהם בידי עומדים סביב אחד צעיר וחסון, ועיניהרואות —
הצעיר החסון איננו נמצא אלא כלוב קטן, תוצרת בית,
ובתוך הכלוב עכבר־לבן־יופי. רכשתי את העכבר כהרף עין
תמורת סכום אסטרונומי ורצתי אתו הביתה במהירות כזו,
שהצעיר החסון לא הספיק לצעוק אחרי אלא משפט אחד :
— רק בלילה רוקד !
אולם נסתבר עד מהרה, ששטיינבק (כמובן, כך קראנו
אמנות מוסיקה
תז מו רתבת עשרים
כשירד ארטורו טוסקאניני מדוכן המנצח,
באולם הגדול של יריד המזרח, בקצר,
רחוב דיזנגוף בתל־אביב, ניגש אליו ד״ר
חיים וויצמן, אז נשיא ההסתדרות הציונית,
ואמר :״מאסטרו, נתת לנו את ההרגשה
שארץ ישראל היא חלק מן העולם
הגדול.״
עשרים שנה עברו מאותו ערב חורפי
של 2671 בדצמבר, בו נערך קונצרט הבכורה
של התזמורת הארצישראלית. קהל
של שלושת אלפים עמד על רגליו והודה
בתשואותיו, במשך חצי שעה רצופה, לתזמורת
ולמנצחד״
הקהל ישני. כשנתפרסמה בשנת ,1936
ההודעות הראשונות על דבר הקמתה של
התזמורת הארצישראלית, לא רצה כמעט

לעכבר) לא רק איננו רוקד ביום, אלא אינו עושה שום
דבר חוץ מנים־כן־נים, כשעיניו הסיבתיות עצומות ורק אפו
הוורוד מרטט בלי־הרף אותות־מורזה. אפס, בהתקרב הלילה,
התעורר שטיינבק והתחיל לכרסם את נתח הגבינה ששמתי
ביד רחבה בכלובו בקרן די זווית. חיכיתי מספר ימים כדי
שיספיק להסתגל לדפוס־חיים אירופאי, אחר, כך, בחצות קומתי
את הכלוב על שולחן כתיבתי והתחלתי להתבונן עמוק-
עמוק, בשאלי: כיצד היית מתנהג, שטיינבק, אילו נסתבר לך
שבתך הרכה עומדת להתחתן בחשאי עם עכבר אפור? שטיינבק
התרוצץ הנה ושמה וכירסם את הגבינה ועשה את עצמו
כאילו אינו מבין ולא כלום.
ראיתי שלא אוכל להוציא ממנו תשובה מתקבלת על
הדעת על שאלות משפחתיות, לכן העמדתיו במבחן בכל
מיני מצביים ייסודיים למען גלות מה תגובותיו הראשוניות.
כן פניתי אליו פתאם בקול גדול אגב זיעזוע של כלובו
(פחד) ,אך הוא הוסיף להתרוצץ ולכרסם את הגבינה. הוצאתי
את הגבינה (,חרפת הרעב) ואז הוא רק התרוצץ בלי
כירסום. אחזתי בזנבו (ריתוק) ועל כן הוא כירסם בלי
התרוצצות. העמדתיו על הראש (הפתעה) — אז התרוצץ וכירסם
הפוך.

ט־אט עמדתי על כך ששטיינבק הוא עכבר דביל בעל
תורשה משפחתית קשה, שאינו מסוגל לחשוב באופן
הגיוני. הייתי מהומם 7א מעט, מאחר שלא יכולתי לכתוב
מחזה על חיות שכל חייהם אינם אלא התרוצצות וכירסום
אחד גדול. פתחתי איפא בכתיבת ״שחור על גבי לבן״
בניגוד גמור להתנהגותו הפשטנית של שטיינבק, ולבסוף, באחד
הלילות המעוננים אפילו קראתי לו דרור בשנתי. שטיינבק
נעלם בצל הצאלים ולא ראיתיו עוד. אולם עיניו השחורות
עדיין מתרוצצות לנגד דוחי, כאילו אומרות :״רמאי ! רמאי!״

איש מתושבי הארץ להאמין בהן. ברוניס־לאב
הוברמן נסע וחזר, המנצח שטיינברג
הגיע כדי להכין את התזמורת לקראת
בואו של טוסקאניני. אך התושבים נענעו
בראשיהם ולא מהרו לקנות כרטיסים.
המאבק על הכרטיסים לקונצרט הפתיחה
החל רק ביום בואו של טוסקאניני. חסידי
המוסיקה, שהיו נאלצים עד לאותו יום
להסתפק בהאזנה לתקליטים ולתחנות ראד־יו
זרות, מהרו להתיצב בתור. התוצאה:
קהל של שלושת אלפים מעריצים מאושרים
ואלפים אחרים, חסרי־כרטיסים, שהמתינו
בחוץ, מנסים לקלוט כל צליל מסתנן.
הקהל הנלהב קיים גם היום. אפשר לראותו
בכל עונות השנה, ממהר לאולמות
הקטנים והבלתי־נוחים בהם עורכת התזמורת
את הופעותיה.
שמה של התזמורת הגיע לכל פינות
העולם. לחלק קטן מפינות אלד, הגיעה
התזמורת עצמה.
השבוע, שעה שאנשי התזמורת היו עסוקים
בהכנות לקראת הופעות יובל ה־,20
היתד, לנגד עיניהם לפחות הבטחה אחת
משמחת: השנה תסתיים בניית היכל ה
תרבות,
בן 3000 המקומות. תהיה זו תוספת
רבת חשיבות לפתרון בעיותיה של
התזמורת בת ה״.20

מאחורי הקלעים
אחר• המשבחת -הזולת
מחזה סאטירי, פרי עטו של מרסל
איימה מחבר התסריט של אבא, אמא, הטו־זרית
ואני ואבא, אחא, אשתי ואני, יוצג
בקרוב בתיאטרון הקאמרי. את המחזה ראש
הזולת, יביים גרשון פלוטקין, שהחל כבר
לעבוד בהכנות לקראת החזרות הראשונות
ובחירת השחקנים הצגת בכורה תת־קים
השבוע בתיאטרון זירה, שהחליף ברגע
האחרון את תוכניתו ומעלה את המחזה
פתנזואה. ראש גזר, מאת ג׳יל רינואר.
הצגת המחזה המכונה הגדולה נדחתה לתאריך
מאוחר יותר. את התפקיד הראשי
במחזה המבוים בידי גבריאל (״פטיה״) דגן,
תמלא שולמית פילין, פנים חדשות בזירה.
שולמית למדה בבית־הספר הדרא־מטי
של הקאמרי והיא משחקת עתה באחד
מתפקידי המשנה של מתזה רגיל .

ספרים

החי

סלו

טשטוש עקבות

חל־אביב, דח׳ אלנבי 44

געלים לצעירזת בלבבן
הנחח

25/0
תחרות

1ערת

כל נערה שיום הולדתה ה־ 17 חל
בחודש

מקור

ינואר,

יכולה

לרכוש

לעצמה נעלים בחנות ״ םלוא ״
וליהנות מהנחה של ס 250/על כל
קנית נעלים במשך חודש זה.

נערות, שיום הולדתן ה־ 17 חל
במשך חודש זה, מוזמנות להשתתף
בתחרות בחירת, נערתשבע־עשרה׳
לחודש ינואר.

• אשק לון, אחרי שהתנגשו אופנוע ו־
^ מונית, עזבו שני הנהגים את רכבם
במקום ההתנגשות והלכו לקרוא למשסרה,
גילו בשובם כי אלמוני ניצל את ההזדמנות
וגנב את האופנוע.

סמל מסחרי
•חיפה, גילה
מזונות כי היד,
זוייפת בסימן־סתר
בפח ויקנה בעצמו

אחד המעורבים בזיוף
מסמן את התוצרת הנד
מיוחד, כדי שלא יפול
את המזון שהוא זייף.

מקלחת חמה וקרה
•בודים, ניסה אברהם חדד למנוע מ!
שני מדביקי מודעות של מק״י לבצע
את מלאכתם, זכה למקלחת של דבק חם
מידי אחד המדביקים, ולקנס של 25ל״י
מידי השופט, כאשר נמצא אשם בגרימת
הפרעה בציבור.

התיוונות

ך • ת ל ־ א כי ב, אחרי שנעלמה האות. צ״
1מתוך הכתובת ״שער ציון״ של נמל
תל־אביב, נפוצה הסברה כי היה זה מעשה

ונחוק, ד מ עו תומחשבה
220 קריקטורות

(מאת דו ש, הוצאת

קרני בע״ם 130 ,עמודים) .ידו הימנית של
קיבוצניק בריא־בשר הצטרפה למפא״י. היד
השמאלית הצטרפה למפ׳־מ. שתי הידיים
אוחזות בגרונו, חונקות אותו, מאלצות אותו
לזעוק בשארית כוחותיו :״רוצחים!
הצילו!״
פקיד משרד־העלייה מבחין בתימני הגורר
איתו תינוק, שואל :״ילד, או ילדה?״ התשובה
:״כמובן ילדה! הרי זו אשתי!״
משה שרת נואם בעת ליקוי חמה, מכריז
בתקיפות :״ברור כשמש שלא נוותר לערבים!״
אזרח
ישראלי שטוף זיעה נושא על כתפיו
את הצוק האדיר של מס־ההכנסה. שר
האוצר בא להקל עליו, מגיש לו גביע זערורי
מלא גלידה.
מצחיק? סוחט דמעות? מעורר למחשבה?
התשובה על שאלות אלו היא חיובית. כי
אלו הן ארבע מתוך מאות הקריקטורות
האקטואליות, אותן פירסם קריאל גרדוש
בעיתונות הישראלית משך שמונה שנות
שהותו בארץ.
לאמיתו של דבר לא התכוון גרדוש,

״נערת שבע־עשרה״ תזכה בפרס
של חצאית וחולצה לפי בחירתה,
מתוצרת בית־חרושת ידוע לאפנה.

פרטים נוספים בחנות ״

סלוא

״ .הביאי אתך תעודת זהות.

סלוא ־ חנות הנערי

ל בנו ת הנעורים

״עקירת שיניים כלי מכאוב״ (דוש)
לפצוע, בלי להרוג

הפגנתי נגד ריבוי עובדי הנמל יוצא סלוניקי,
שביוון.

אפיקורסים
•עכו, אחרי שנחל נעמן שינה את
! נתיבו אל הים וזז צפונה, אל קרבת
חומות העיר, שכרה העיריה מחפר שיחזירו
לאפיקו הישן, עוררה רוגז בין כמה מהתושבים,
שהאמינו באמונה העתיקה כי
המשיח יבוא כאשר יזרום הנעמן מתחת
לחומות העיר.

סטפומי ביצים
ך יפלמח״צובה, הודיע עלון המשק כי
! בגלל ריבוי ההטלה בברווזיה על התצרוכת
המקומית, דנים באפשרות למסור
את הביצים העודפות לאופה גדול בעיר,
תמורת הבטחה שיספק עוגות לכל חבר
הקיבוץ שיזדמן העירה.

השס המפורש

לכל ן זג׳יננ׳ים

לקוראים שהם, במקרה או בזדון, ג׳ינג׳ים
ממתינה בגליון השבוע הבא הפתעה רצינית י

••תד״אביב, פתחה המשטרה בחיפושים
! נרחבים אחרי צעיר שגילה טכסיס מקורי
לגניבת אופניים: הוא ניגש לילדים
קטנים, מאיים עליהם למסור אותם למשטרה,
אם לא יתנו לו את אופניהם.

עקשנים
ך• תליאביב, תבעו שני שוטרים את
^ לודוויג שיין לדין, בטענה שהוא התנפל
עליהם והיכה אותם, יצאו מבית־המשפט
חפויי־ראש כאשר קבע השופט כי לא הנאשם
היכר, את השוטרים, אלא השוטרים
הם אשר היכו את הנאשם.

הידוע יותר בכינויו האמנותי, דוש, להיות
קריקטוריסט. חלומו האמיתי היה להפוך
לסופר. חלום זה קינן בו בשנות מלחמת־העולם
השניה, כאשר היגלוהו הנאצים ממולדתו,
הונגריה, ליוגוסלביה, הוא הוסיף
להטרידו אפילו בעת פעולתו בשורות יחידות
הפרטיזנים של טיטו, היה קרוב להגשמתו
לאחר המלחמה, כאשר השתלם דוש
במדעי־הרוח בהונגריה ובאוניברסיטת סור־בון
הפריסאית.
כשרון הציור של דוש ניגלה רק בצרפת,
כאשר אילצוהו תנאי הקיום הקשים לנסות
את כוחו בקריקטורה. להפתעתו הצליחו הקריקטורות
לפרנס אותו בכבוד, איפשרו
לו אפילו להקדיש חלק מזמנו לפעילות בסניף
הפריסאי של לח״י.
דוש עלה לארץ בשנת ,1948 הצטרף מיד
למערכת מברק, עתון־הערב של לח״י. לאחר
מכן התפרסם בעבדו זמן רב כקריקטו־ריסט
ועורך גראפי של העולם הזה. רבות
מן הקריקטורות המופיעות בסיפרו הראשון
נוצרו באותה תקופה.
צייד האקטואליות. למרות הצלחותיו
בשטח הקריקטורה הוסיף דוש לראות
את עצמו בראש וראשונה כסופר. השפעת
השקפה זו ניכרה היטב בציוריו, אשר הופיעו
יום יום על דפי מעריב, מאז שנת
.1953 למעשה, חרגו ציורים אלה לגמרי
מתחום הקריקטורה הרגילה, נכנסו לתחום
המאמר הראשי המצוייר, הדובר אל ליבו
של הקורא הפשוט יותר מאשר אלף טורי
מליצות.
בראותו אח עצמו כסופר לא ייחס דוש
חשיבות רבה לקו של הציור, או לכותרת
המופיעה מתחתיו. הוא שם את הדגש בעיקר
על סמלים, ואף הצליח להעלות אחדים
מהם לדרגת סמלים לאומיים. כך, למשל,
אין כמעט כל ספק שדמותו של מר ישראל
הגוץ, בעל המכנסיים הקצרים, כובע ה־
,העולם הזה

002

עוף האמנות זקוק ללול חס, נ ד לחסיל אח ביציו

ך* תרבות הישראלית היא ילד רחוב, אבל היא
( |גדל ה ברחוב טוב: דיזנגוף. רחוב נקי, מטופח, ובאמצעו
כיכר ובה מזרקה שבה. משתעשעות המוזות כל ימות
השנה, ולידה מעמידים תותחים ביום העצמאות.
בארץ שבה בונים שיכונים לסופרים ומעניקים כפרים
לאמנים, בארץ הברוכה במוסדות ציבור למיניהם ואין בה
אפילו משתנה הגונה ליחיד, יש לאיש הרוח לאן ללכת
בערב. אין הוא חייב לשבת כלוא בשיכון השומם, או
להתערב בהמון העם. מפלגות הפועלים שלנו דאגו לו על
הצד היותר טוב, ושלא על מנת לקבל פרס. הדאגה לבשה
את ביטויה הנאות בשלושת המועדונים לאינטליגנציה
העובדת — מילוא, צוותא והמדורה.
הרחוב, דיזנגוף הנ״ל, זורם מדרום לצפון, אך חילוקי
הדעות חוצים אותו גם ממזרח למערב, כראוי לעולמנו.
יצויין כי מילוא המפא״י שוכן ממערב לרחוב דיזנגוף,
ואילו המדורה של אחדות־העבודה ממזרחו. צוותא שוכן
בצפון הרחוק, כמעט בסיביר. כי על כן הוא מועדונה של
מפ״ם.

לא בעיר, לא ככ8ר
* ת חי למהצפ ון, כי מצפון תיפתח הרעה. זהו
^ המועדון לתרבות מתקדמת, מיסודו של אברהם שלונסקי.
הוא החמור והרציני מבין השלושה, ללא ספק. כבר
בכניסה רואים שאין זה תחליף לבית קפה, אלא קורת גג
לגיבוש הדעות. הישיבה היא כמו בחדר קריאה בקיבוץ.
הריהוט והתפאורה על טהרת הפשטות והחומרה האסתטיות,
ללא פרכוס. על הקירות תמונות של ציירי הקיבוץ הארצי
ותומכיו. על השולחנות מבחר מעתונות הארץ והעולם —
מעל־המשמר-עד אוגנעק. אין רחש, אין מלמול ואין ציוץ.
אנשים קוראים בשתיקה, בהתרכזות. זה לא בילוי, זוהי
עבודה. בית היוצר לנשמת האדם העובד בערפילי המאה
העשרים.
הפרצופים — בעלי הכרה. עוזבי קיבוצים מסיבות
אישיות או משפחתיות, או חברי קיבוצים בתפקיד בעיר, או
מדריכי נוער. מכלל אנשי כפר כבר יצאו ולכלל אנשי עיר
לא הגיעו. זה ניכר בתלבושת ובסבר הפנים. כאן לא יושבים
אנשי המקצוע, נותני הטון וקובעי דעת הקהל התרבותית,
אלא סתם קהל הקוראים. בעלי ההכרה והדרישות, כמובן.
בערבי שבת נערכים כאן סימפוזיונים, ויכוחים, הרצאות
בלווית הדגמות, קונצרטים וכל מיני ענינים. ההשתתפות
ערה, ובכלל אין לאן ללכת בתל־אביב ביום ששי בערב.
יום יבוא ויפתחו כאן קברם, אך עוד חזון למועד.

טמבל, החולצה המשתרבבת החוצה והתלתל
השובב, תתפוס מקום כעוד לצידם של
מסרי אפנדי, הדוד סם וג׳והן בול הבריטי.
בהקדמה לספר אין סימן וזכר לנטיותיו
הספרותיות של דוש. הוא מתאר את עצמו
רק כצייר, הרודף אחרי חיית טרף
נוראה, המכונה בשם אקטואליות. כותב
דוש :״לעתים, בין קליעה לקליעה, עולות
בי מחשבות משונות. אי פעם תפקע סבלנותה
של האקטואליות. היא תחזור על
עיקבותיד״• תתנפל עלי ותטרפני. או אולי
אני אפגע בה בעוצמה כזו שהיא תמות.

/שאע ^יוי

סאת עשם(ן((1
אולי גם סליבוגיץ

פה אפשר לעשות עסקים. להפגש עם מנהלי הוצאות
ספרים ולסכם בראשי פרקים את תוכן החוזה. לקבל
הזמנות למצבות זכרון ולמצוא קונים בעלי קירות לתמונות
המשתוקקות לקיר. הצרכנים והיצרנים בגוף אחד. לשוחח

ך* צדק הפוליטי מחייב אותנו לעבור למפלגה הבאה.
| 0זהו המדורה, הצעיר בין •המועדונים.
אם קודם היתר, אינטליגנציה עובדת, הרי אין ספק שכאן
יש לנו ענין באינטליגנציה יוצרת. החידוש הגדול כאן
הוא בשני האולמות, האחד לתרבות והשני לבידור. אולם
התרבות הוא מלאכת מחשבת אדריכלית, והוא כולל את
מיטב החידושים. כאן תענוג למרצה להשען על הקתדרה
המצוחצחת, ליד המיקרופון, על הבמה הנאה. התקרה מרוצפת
במין תבן, ירושת הערבים, ועל הקירות פרושות מחצלות.
כמה שזה יכול להיות יפה.
אך בואו למסעדה, זה באמת כדאי. דומה בדיוק לפונדק
קטן ונעים, בהרי האלפים. שולחנות קטנים, על כל שולחן
מנורה קטנה עם סוכך נחמד. כאן אפשר לאכול ארוחה
משובחת ב־ 1.200ל״י, ובשום אופן לא תוכל לקרוא לחבר
המגיש בשם מלצר. הוא עושה רושם של בעל הכרה אף
הוא. הקוניאק שם זול וטוב מזה שבכסית, ואם יתהדקו
היחסים שהתקלקלו עם יוגוסלויה, נזכה מפעם לפעם גם
גם לסליבוביץ. בקרוב יעמוד במקום זה פסל של מדורה,
של יצחק דנציגר, ורק בגלל זה כדאי יהיה לבוא.
אגב, לא נכון שהציונות מפריעה לאמנות החדישה.
בענין זה יש ספור המפריך את הגירסה. חברת שוהם,
המקשטת את אניות השילומים בתמונות לפי נושאים,
הזמינה אצל אחד הפסלים שלנו עבודה על הנושא תיאודור
הרצל, לאניה חיאודור הרצל. נושא הפסל צריך היה להיות
אלטנוימד, ומקומו בין הבאר והסיפון. הפסל שאל איזה
רהיט הם רוצים לעשות על הנושא אלטנוימד, ליד הבאר,
אבל שוהם לא נבהלה והציעה שיעשה פסל אבסטרקטי
מברזל, שהוא חומר ישן־חדש.
בהמדורה די שמח, קרוב מאד לכסית, והקהל מורכב
משני המינים. פעם היו אומרים בתל־אביב שיש נערות
שצריך לעבור אתן רק ברחוב ריינס. זה לא נכון ביחס
למועדוננו זה, השוכן בריינס פינת גורדון.

אלה שכגר למדו

כל נ עזו ב את הנוער התועה הזה. המקום המכובד,
,רפרזנטטיבי והיציב ביותר הוא מילו״א. כבר מראשי
התיבות אפשר לראות שיש בזה כוונה. זה לא סתם מילוא,
הסגנון הוא הסתדאלא
מועדון לסופרים ואמנים. כאן
רותי, או יותר נכון, לאומי.
כבר הוילון הצהוב הכבד
אומר כולו הדרה. בצל וילון
שכזה יכולה התרבות
הישראלית להיות בטוחה מכל
זעזוע. יש אבא. אכילה
גסה לא אוכלים כאן, אבל
התה משובח וזול 150 ,פרוטה,
עם לימון. מכל האנשים
היושבים כאן ערב
ערב לא תמצא אחד המשלם
בעד כרטיס לתיאטרון.
זהו קהל המוזמנים
להצגות הבכורה.
הנה ד״ר גמזו, הטוען שעוד
תקום כאן אמנות ישראלית.
אנחנו מאמינים לו
בנפש חפצה. והנה מלכין
(הקשיש) וזמורה ושחקני
הבימה והציירים המכובדים,
שתמונותיהם תלויות לא
רק במוזיאון אלא גם כאן.
ואין זה נכון שכבוד הוא
רק פונקציה של גיל. לפעמים
קורה ההפך, והגיל הוא
חולדה של הכבוד.

ואז, ממה אתפרנס? זה נורא!״
דוש, בן ה־ ,35 כמעט ונטרף על־ידי האקטואליות
באחד מערבי שנת : 1952 אלמונים
הטילו פצצה מעל לשולחן עבודתו
במערכת העולם הזה, פצעוהו בראשו.
התקפת ׳הנגד של האקטואליות לא נשאה
פרי. החודש, כאשר יצא ספרו של דוש
לאור, הוברר למעריציו כי קליעתו השתפרה
להפליא. אמר אחד מהם :״כנראה שהאקטואליות
לא התפגרה אך ורק מפני שאין היא
רוצה להשאיר את דוש ללא פרנסה.״

מלחמהספ רו תי ת

עם המבקרים לאחר הפרמיירה ולקבל תפקידים במחזה חדש.
בקיצור, כאן לא אוכלת המוזה לחם־עוני. ואל תשלו את
עצמכם — זהו משכנה האמיתי של התרבות הישראלית, יעל
הטוב והרע שבה. פה יושבים אלה שכבר למדו איך׳ להגיד
מה שיש להם להגיד.

אפרוחים של אינקובטור
^ ין ככוונתנו חלילה לדבר סרה במשכנים אלה. כן
^ ירבו ויבורכו עושיהם. והלואי והיו מטפחים בארץ את
האמנות כשם שמטפחים את האמנים. ובאמת אין לנו במה
להתבייש בפני העולם הגדול, בו נמקים האמנים בעליות גג 1
ובמרתפים, מועמדים לשחפת ורעבים כרונית. ואין לנו 1
מאומה נגד שלטון המפלגות והשלטון בעניני הרות המחיר
הוא טוב, הוגן, וקשה להתאונן על קיפוח.
כמה מאלה שביקרו בפאריס התרשמו קשות ממצב
האמנים הישראליים שם והוציאו את דיבתם רעה לאמור:
רעבים הם, קבצנים הם. ואמנם בושה היא לאמן המכבד
את עצמו לגלות למקום תורה ולהתענות, ימי זוהר
רומנטיים אלה עברו ללא שוב. אמן ללא מקום עבודה
קבוע, שעבודתו אינה חלק מריהוט הדירה וחדר האוכל,
הריהו תלוש מהמציאות ומקומו לא יכירנו בחברה מתחדשת.
אין שום ריב ומחלוקת בין איש הרוח ובין החברה.
המחלוקת היא רק על המחיר והאחוזים. עולם שבו
האמנות היא צפור דרור פראית ובלתי אחראית הוא עולם
זר לנו. עוף האמנות זקוק ללול חם כדי להטיל את ביציו,
ואור החשמל מעלה את אחוז ההטלה והאפרוחים הנולדים
באינקובטור גם להם זכות קיום.
אבל על כורסה טובה נעים לשוחח על מה שאין עדיין.

המלחמה הבינגושית הקרה, הגיעה גם
לשטח תפוקת־הספרים. השבוע הודיע רדיו
מוסקבה כי הוצאות ספרים סובייטיות עומדות
להוציא את כתבי שייקספיר, או׳הנרי׳
מארק טויין, ג׳ק לונדון וקלאסיקאים אנגלו־סכסיים
אחרים במהדורות אנגליות של 750
אלף טפסים, למכרם בארצות המערב בזיל
הזול, כמה הוצאות ספרים בריטיות ואמרי־קאיות
כבר הכריזו כי המפעל הסובייטי
החדש נועד רק להשליט תוהו ובוהו בשווקי
הספרים, ביקשו ממשלותיהן לאסור על
ייבוא הספרות האנגלית האדומה.

חד ש וקריא
הבהנציגה (קובץ שני. ,בעריכת משה
גורלי, הוצאת ראובן מס, 190 ,עמודים) 15
מחזות, המתאימים לחוגים דרמטיים ו ב מספר,
שעובדו לפי סיפורים קלאסיים שונים
— החל במעשה כשפים של שלום. עליכם וכלה
בהענק וגנו של אוסקאר ויילד ובאלוף
בצלות ואלוף. שום של ביאליק. מי שלא
ייהנה מן המלים הארמיות והארמיות למחצה,
בהן משובצים עיבודים אלה, עלול.ליהנות
מציודי התפאורות והתלבשות׳ המלוים אותן.
בין הציירים: יוסי שטרן, משה מוקך י,
יהודה בקון.

ספורט __קולנוע כדורגל איפה ה צד ק *

* לבני גברות
וגברים

¥הרב פנו ה
לגברים

¥מעילי־גשם
רגב רו ח וג ב רי ם

* דברי סריגה

אזסנתיים

ת ל ־ א בי ב, ר חו 1

א ל ( גי וג

דיזו גו ף ^ 3גורדון

דיברו למען תח ה מו לדת

התאחדות הכדורגל בישראל היא גוף
דמוקרטי הגון. יש לה מוסדות נבחרים משלה,
יש לה חוקה קבועה וכתובה, ואפילו
בית־דין עליון יש לה. כל הדברים הללו הם
טובים ויפים ורצויים כל זמן שהם משמשים
בבחינת שלטים. כאשר מגיע זמנם לפעול,
מתברר כי שם לחוד ומעשה לחוד.
בעונת הכדורגל שעברה היו ארבע קבוצות
כדורגל צריכות להתמודד על שני מקומות
בליגה ב׳ .היו אלה בית״ר ירושלים,
קבוצת אחוה־נוצרית מחיפה, מכבי שעריים
ומכבי חדרה. משחקי המבחן היו צריכים להתחיל
מיד אחרי סוף העונה. תחת זאת הם
נדחו לשלושה חדשים, התקיימו באמצע הקיץ.
בשבת האחרונה של משחקי המבחן דייה
מכבי שעריים צריך להתמודד עם קבוצת
אחוה־נוצרית בשעות לפני הצהרים, ואילו
מכבי חדרה עם בית״ר ירושלים, עמדו להתחרות
אחרי־הצהרים. עסק זה לא מצא חן
בעיני עסקני מכבי שעריים. ביום החמישי
לפני התחרות הם ניגשו לביתו של איצ׳קו
בן־בסט, נציג מכבי יפו בהתאחדות, תבעו
שגם הקרב בין חדרה לירושלים יתקיים
לפני הצהרים. בן־בסט שלח טלגרמות לקבוצות.
מכבי
חדרה לא הצליח להביא למשחק
הרכב מלא של קבוצתו, הפסיד לירושלים
.3:1אולם אחרי המשחק הגיש ערעור להתאחדות
הכדורגל על חוקיות המשחק.
בחוקת ההתאחדות לכדורגל יש סעיף מפורט
הטוען שועדת ליגה וגביע תקבע לוח
מועדים שלם ש? זמני התחרויות ותפרסם
אותו. ועדת הליגה רשאית לאשר משחק
מוקדם מהתאריך והזמן שנקבע בלוח, רק
אם שתי האגודות מבקשות זאת. במקרה
הנדון היה המשחק בלתי־חוקי, מכיוון שאת
הקדמת המשחק ביקשה קבוצה שלישית.
כולם היו שמחים. משחקי הליגות
החלו, וערעורה של מכבי חדרה לא החל
להתברר. בליגה ג׳ ,שם היה מקרה דומה,
החלו המשחקים בלי הקבוצות שהגישו ערעור,
ואילו בליגה א׳ החלו המשחקים כסדרם.
מכבי חדרה שובצה בליגה ב׳ ,למרות
ערעורה.
אולם יש עוד צדק גם בהתאחדות הכדורגל.
לפני שבועיים התברר ערעורה של
חדרה לפני בית־הדין העליון של ההתאח־דות.
ההחלטה היתר, לקבל את הערעור ולק,,ם
משחק חוזר על מגרש נייטרלי. ביתד,ד,
ן אף חייב את ההתאחדות לשאת בהוצאות
המשחק. הכל בא על מקומו בשלום,
וכולם היו שמחים.
לא שמחה קבוצת מכבי שעדיים. במקרה
של נצחון למכבי חדרה היתר, היא המועמדת
לירידה לליגה ב׳ .היא הגישה ערעור על
החלטת בית־הדין.
לבית־הדין של ההתאחדות יש חוש עדין
לצדק, הוא מקבל כמעט כל ערעור, קיבל
גם את ערעורה של מכבי שעריים, המבטל
את החלטתו הקודמת. בניגוד לחוק המפורש
של חוקת ההתאחדות, וללא כל נימוק שהוא,
ביטל השבוע בית־הדין העליון של
התאחדות הכדורגל את החלטתו הקודמת.
אנשי מכבי חדרה החליטו לחפש את הצדק
במקום אחר, בבית־משפט אזרחי.
תדריך מאורעות אלה, מתוך מאורעות. הספורט
של השבוע הבא, עשויים לענייך את חובב
הספורט :

הפועל פ״ת

ג׳רוזלם פוסט ...הנרי וילמון
— מוקיון מוסיקאלי מושלם
של קאבאוה - .הוא משעשע
באמת...
מעריב ...טמפרמנט אמנותי ו־מוסיקלי
מיוחד במינו...
לאשה ...מעולם לא נהנינו לא
במסגרת האמנות הזעירה ואף
לא ...על הבמה ממש.
הבקר ...יש בו בהנרי וילסון
מין תערובת של דני קיי,
צ׳רלי צ׳פלין וג׳רי לואיס...
ידיעות אחרונות ...אן יותר
מכל גרם לנו הנאה מר הנרי
וילסון, הזמר שאינו מוציא
הגה מפיו...
הנדי וילסון מופיע ערב ערב
ובשבת בשעה 5במלון דן.

-מכבי פ״ת.

הדרבי המלבסי בכדורגל, שיתקיים השבת
בשעה 2.30 אחר־הצהרים, על מגרש הפועל
בפתח־תקווה, יהיה ללא ספק מיפגש
הכדורגל המרתק של השבוע. מכבי פ״ת
זכתה בשבוע שעבר לנצחון מזהיר, כש־ניפצה
את אגדת הפועל תל־אביב בנצחה
אותו .0:2הפועל פ״ת, הנמצא גם הוא
בכושר מלא, הפסיד במפתיע למכבי חיפה

• מכבי יפו

ישראל

-מכבי חיפה.

השבת, על מגרש מכבי חיפה, יערך קרב עז
בין שתי הקבוצות הידועות כלוחמות עקשניות.
מכבי חיפה נחלץ מהמשבר שפקד
אותו, עשוי להפתיע את הקבוצה היפואית
אשר במיפגש האחרון בין השתיים,
יצאה מנצחת.
• מירוץ התבור. המירוץ המרתוני
של ישראל יתקיים השבת רשעות לפני
הצהריים, מסביב להר תבור.

לרשימה הארוכה של נושאי ההסתה ההמונית
והשוביניזם הוולגארי, הצטרף השבוע
גם יומן גבע, שהמסיר על צופי
יומנו דברי פרשנות שמקומם באסיפת־עם
בכיכר מוגרבי, יותר מאשר ביומן
עובדתי. פרשנות לדוגמה. :הפקיד המצרי
אמר לה: שתמות הזקנה, אז תוכל להישאר
במצריים...״
כמו לכל הפטריוטים המילוליים, היתד, גם
ליומן זה, המרוח כולו בדברי חנופה
לממשלה, מטרה פרוזאית: לזכות באימון
(ובסיוע הכספי) של השלטונות המתאימים.
סרטים ניתוחי בסיבואנליטייס
עלי סתיו (חן, תל־אביב; ארצות-
הברית) הוא ניתוח פסיכואנליטי של צעיר
(קליף רוברטסון) המופתע כשהוא מוצא

יום אחד אח אשתו שוכבת עם אביו.
קליף בורח מהבית, יוצא קצת מדעתו,
מתחיל לשקר ולגנוב. מד, שדרוש לו כדי
להרגיעו היא אשה, שתעניק לו חום
ואהבה כאם. הוא מוצא אשד, כזאת בדמותה
של ג׳ואן קראופורד, המבוגרת ממנו
(גם בסרט) בחמש עשרה שנים בקירוב.
ג׳ואן הבודדה, נאחזת בצעיר החולני
כבעלה שלכת אחרון, נישאת לו לאשה.
גם כשהיא מגלה את האמת אודותיו אין
היא פוסקת מאהבו. אולם קליף המסכן
חייב לקבל טיפול בבית־חולים לחולי נפש.
ג׳ואן יודעת שאם יבריא, שוב לא יהיה
לו צורך בה. אף על פי כן היא מוסרת
אותו לטיפול.
על אף הניתוחים ד,פסיכואנליטיים, נשאר
הסרט טוב למדי, ונוגע ללב, בעיקר
הודות למשחקם של רוברטסון וקראופורד.
ג׳ואן המזדקנת מוכיחה שוב כי כדי
להיות שחקנית טובה, אין כל צורך בנענועי
ירכיים ובחזה מפוטם. מספיק כשרון
מן המין הישן.

זרקומן חוזר לסור!
בעל זרוע חזהב (אוריון, תל-אביב;
ארצות־הברית) הוא סרט מדכא ובלתי נעים.
הוא עוסק בבעיה שהפכה בשנים האחרונות
למגפה בחברה האמריקאית: הנרקומניות.

פרנק סינטרה הוא קלפן מועד, המשתחרר
מבית הסוהר בתקוה להתחיל בחיים
חדשים, ללא סמים משכרים, מהם
נגמל בעת מאסרו. הוא מחפש עבודה
כמתופף, בוסל בינתיים לידיהם של רוכל
סמים, קלפן נוכל, ואשד, המציגה את
עצמה כנכה כדי להחזיק בו. תוך זמן קצר
הוא חוזר לסורו ונזקק שוב לסמים ולקלפים.
רק ידידה נאמנה כמו קים נובק מצליחה
לבסוף, להצילו מהסמים ומכנופית הפושעים.
סרסו
של אוטו פרמינגר מבוסס על
תסריט הלקוי בזה, שהוא מציג,.את הנר־

קומנים כפי שכל ילד קורא עליהם בספרות
בלשית, ולא כפי שהם באמת. סינט־רה
נאלץ להרוס ריהוט של שתי דירות
שלימות כדי שיאמינו לו״• שאינו יכול
לחיות בלי סם, למרות שהצופה מאמין
לו מיד בתחילת הסרט, הודות למשחקו.
אלינור פארקר, כאשתו הפסיכית, חנכה-
למראית־עין, היא הטובה בשחקנים למרות
שתפקידה בלתי מתקבל על הדעת. קים
נובק מאווררת במקצת את האוירה המדכאת
של הסרט ביפיה, בחיוכה התמים, ובשכחתה
ללבוש חזיה.
סכבים בחיר׳ ה שנה
אחת ההפתעות הגדולות ביותר בתולדות
המשאל, הנערך מדי שנה על־ידי ירחון
הקולנוע האמריקאי המקצועי בוקסאופים
(קופה) ,אירעה השבוע, כאשר פורסמה רשימת
שחקני הקולנוע הפופולריים של השנה.
במשאל שנערך בין בעלי בתי־הקולנוע
בכל רחבי ארצות־הברית ומוסדות אחרים,

זכתה קים נובק בתואר כוכבת השנה.
ויליאם ד,ולדן זכה בתואר שחקן השנה.
לפני שלושה חדשים בחר העולם הזח
( )987 את כוכבי השנה. כוכבת השנה היתה
קים נובק. שחקן השנה היה ויליאם
הולדן.
תדריך אלה הטרטיס חנזגצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה מטליץ לראותם :
• כעל זרוע הזהב (אוריון, תל•
אביב) הרשעים קופצים מן הגגות, בשעה
שסינטרה הטוב נגמל מן הסם המשכר,
בעזרתה הרחמנית של קים נובק, ד,נשכבת
עליו כדי לחממו. תסריט בינוני, משחק
מצויץ( .ראה לעיל).
• קול כערפל (אלנבי, תל-אביב)
סרס הבא לאשר את העובדה כי כדי
לפתור תעלומה בלשית אין צורך בעיניים,
מספיק קצת הגיון בראש. סרט
מתח.
• אץ אנו מלאכים (ירון, תל-
אביב) שלושה אסירים בורחים נופלים
כמלאכים מהשמים לבית משפחה שלווה,
כדי להכניס סדר בערבוביה משפחתית. אל•
דו ריי, ד,מפרי בוגארט וסיטר יוסטינוב.
• מוכי רי ק (אדיטון, ירושלים) מלחמתו
המטורפת של רב־החובל אחאב בלויתן
הלבן. לפי ספרו של הרמן מלוויל.
גרגורי פק.
חטא על סף ביתך (אורלי,
חיפה) מרלין מונרו מגרה את תום יואל
ומאכזבת את הצופים במשחקה המצויין.
• מיסטר ,.כרטס גסאי, חיפחז
טרגי־קומדיה על סיפון ״אנית־משא הממלאת
תפקיד צדדי במלחמת האוקינוס השקט.
ד,נרי פוגדה, ג׳ק לימון.

.חווו ל ם חז ה 1002 -

ץ מן רב התעסקתי במכירת מקררי
| חשמל במזומנים ובתשלומים. רבבות
יכולים להעיד שקיבלו את המקררים בסדר,
ואפילו אם פעם התאחר המשלוח ימים
מספר, אין בדבר כלום, כי גם חברת
״אמסא״ מודיעה מדי פעם בפעם שבגלל
סיבות שאינן תלויות בה נדחה המשלוח.
עד שיום אחד הציגה לפני שכנתי —
שגם היא בין הקונים בתשלומים שלי
— את גיסה, סעדיה מרקו מירושלים.
היא המליצה עליו בתור אדם ישר, זריז
ואיש ידוע בירושלים, היות והוא עבד
שנים רבות כפקיד בעירית ירושלים והיה
גם מזכיר ועד העובדים ופקיד אחראי
במחלקת בניין ערים. קיבלתי את ההמלצה,
היות ובמוח הייתי שאין שכנתי
מעונינת להזיק לי.
סעדיה מרקו נכנם אתי בקשר מסחרי.
לפני שהגענו לידי הסכם שאלתי את
מרקו פעמים רבות אם יש לו חובות,
כמה, למי, ועבור מה. תמיד קיבלתי את
התשובה שמצבו טוב ואין לו שום חובות.
ערכנו את ההסכם, לפי התנאים
הבאים:
סעדיה רשאי להזמין אצלי, בין יתר
הדברים הרשומים בחוזה, גם מקררים חשראשון
בסך
מליים בתנאים שלתשלום
350ל״י במזומן 20 ,שטרות של 35
ל״י כל אחד, ושטר נוסף של 36.800
ל״י. תנאים אלה היו מכוונים רק לעובדי
המדינה. למזמינים פרטיים קבעתי תשלום
ראשון של 400ל״י במזומן והעודף בשטרות
בסך 50ל׳׳י כל אחד.
מרקו התחייב להעביר לי, תוך שלושה
ימים מקבלת ההזמנה, את התשלום
הראשון יחד עם השטרות. נגד שני הדברים
האלה, עליו לקבל ממני קבלה ואישור
שקבלתי את הכסף והשטרות וכן
מכתב הקובע את תאריך מסירת המקרר.
הקבלות שהן על שמו של הקונה, על
מרקו למסור לידי הקונה.
הותנה בפירוש כי רק הזמנות שעליהן
יש אישור ממני, מחייבות אותי לעמוד
בהספקת המקרר. נקבע גם שאין אני אחראי
עבור שום עיסקות של מרקו בכל
מקום שהוא, והנני אחראי רק עבור
הזמנות שהועברו אליו לפי התנאים שקבענו.

התחלת חודש ינואר ,1956 חודש
אחרי שהכרתי את מרקו, קיבלתי ממנו
הזמנה להופיע לפני ועד העובדים של
הדאר הראשי, בירושלים.
נסעתי לשם, יחד עם שני אנשי כספים
שעמדו.לרשותי, במקרה של צורך בכספים
במזומנים. בבנין הדאר בירושלים, בחדר
ועד העובדים, התקיימה הפגישה. היו שם
ראש ועד העובדים — יהודי בעל תפקידים
מכובדים, העובד שנים רבות בדאר
— עוד חבר ועד העובדים, מר סעדיה
מרקו, שני הפיננסרים שלי ואני.
ראש ועד העובדים פנה אלי :״פקיד
גבוה בדאר ירושלים המליץ על מר סעדיה
מרקו, שהוא ממשפחתו, בתור אדם ישר.
על סמך זה מעונין הועד לשמוע ממקור
ראשון על הדבר שמרקו הציע להם, בקשר
לרכישת המקררים.־
הסברתי בנוכחות כל האנשים, כי אינני
סוכן חברת אמפא ולא מייצג את החברה
הזאת בעניני מקררים. סיפרתי שאני
מקבל את המקררים, וכי אין בידי לתת
למזמץ שום בטחון על הזמנתו, מחוץ
לקבלה על כספו והתחייבותי האישית לספק
לו את המקרר. השארתי את אישור
מסירת ההזמנות לשיקול דעתם ונסעתי
חזרה לתל־אביב.
יומיים אחרי הפגישה הזו הופיע סעדיה
מרקו בתל־אביב ומסר לי שועד העובדים
של הדאר הסכים להזמין אצלי מקררים, וזה
על סמך הדברים הברורים שהסברתי להם,
ועל סמך האינפורמציות שקיבלו אודותי.
עליתי שוב לירושלים, לשם סידור בטחונות
על השטרות שיינתנו לי עבור ההזמנות.
נפגשתי עם ראש ועד העובדים,
ולדרישותי בקשר לבטחונות על השטרות
הבטיח לי סידור שיספק אותי. הלכנו
יחד לקופת עובדי המדינה, שראש ועד
העובדים הנו גם חבר הנהלה בה, ושם
קבענו בנוכחות המנהל כי זעד העובדים
יחתום בתור ערב על כל שטר של עובד
הואר, ויהיה אחראי לניכוי התשלומים
החדשיים ממשכורתם של העובדים.

רוצה מקרת
שכטר יסדר!
סאת אברהסשכפיר

פלג על הזמנה שקיבל עבורי, לפי התנאים
הקבועים, עבור 28 מקררים לעובדי ה מד
פיס הממשלתי. אני בעצמי לא ראיתי את
ועד העובדים של המוסד הזה ולא הודעתי
לו שום דבר. אך הוא הכניס לחשבוני
28 פעם 350ל״י, ושטרות.
לא הסכמתי לקבלת ההזמנה, למרות שעל
השטרות הופיעה החותמת של ועד העובדים
של המדפיס הממשלתי בתור ערב:
דרשתי התחייבות בלתי־חוזרת מכל עובד
לגזברות, והתחייבות בלתי־חוזרת של הגזברות
לנכות את סכום השטרות מהמשכורת,
באופן אוטומטי. במקרה של פיטורין,
ביקשתי שיורידו את כל התשלומים הנותרים
בבת אחת, מהפיצויים המגיעים לעובד.
לשם כך קיבל ועד העובדים של המדפיס
הממשלתי מאת מנהל הקופה טפסים רגילים
של בקשת הלואה, בהם הם מתחייבים
על תשלום השטרות, כאילו קיבלו הלואר,
בסכום ( 736.800 סכום השטרות) מאת קופת
עובדי המדינה. את הטפסים הנ״ל הגישו
לגזברות (היום הם נמצאים בידי).
בינתיים הגיעו ההזמנות מהדואר בירושלים
ל־ 23 מקררים, מהמדפים הממשלתי
ל־ ,28 ומהצנזורה ל־ .9לאחרון התחייבה
הקופה בכתב שלא תמסור לי את השטרות,
עד שלא אספק את המקררים.
הגיעו התאריכים למשלוח לירושלים. שלחתי
את כל המקררים בזמן הנקבע, ואפילו
שלחתי מקררים לפגי הזמן, לפי בקשת
ועד עובדי הדאר למקררים דחופים.
מבלי שתיעשה כל פעולה מצדי, הודיע לי
פלג על קבלת הזמנות חדשות, לפי המלצתו,
ואחרי התחייבויות שונות מצדו כלפי
ועד העובדים.
יום אחד, פנה אלי מנהל הקופה בשאלה,
כמה אני משלם קומיסיון לסוחר הירושלמי.
תשובתי היתד ,,כפי שזה נכון:
20ל״י .״ואני יותר גרוע ממנו?״ שאל.
הבנתי את הרמז. האוברדרפט בסניף
התל־אביבי הגיע ל־ 12 אלף ל״י בערך! לפעמים
עד 20 אלף ל״י. הזמנות הביא לי
המנהל בעצמו; כך שלא יכולתי להתנגד
לרמז. ואמנם אחרי ימים מספר הגיעה
הדרישה הראשונה: לשם כניסה לשיכון
החדש נחוצים לו, למנהל קופת עובדי המדינה
בתל־אביב, עוד אלף ל״י. והדבר
נמשך. ארון קיר בשיכון, מקרר, כסף
מזומן, גז — עד שהגענו לסך של יותר
מ־ 5000ל״י.
לא יכולתי לסרב. בכיתי ושילמתי.

נזי אינג זזולצ צל }ז2ן\־ר זזש&ולי בביגזו? אלה שאינגז ימריגז
לשלם אן! הבוכוף כולן בב\ז אזזגז, אן שאץ לרזגר צבלכגגז

לזזכוגז צד שיזמזם אגז אלף גזל״ ,הדרגשגגז, פוגיס לכל
* חזור לירושלים: קיבלתי מכתב
גזיגי אגשיצ וגזמזדגגז \ז\זצרריצ אגז דדכישה, בוזשלוגזיגז
^ מאת הדאר הראשי בירושלים, בו הם
זזגרשייגן\ ,זגזן רן\2 1ן גזיצין\ .שגי אגשיצ כאלה דין נזד\2ג מאשרים קבלת כל המקררים, ומקווים שאני
אמשיך ביתר המשלוחים באותה הדייקנות,
צצדיד הירושליבו ואברהם שבבור, נזתל־אביב. הצ צידרן לטובת העסק שלי ולטובת המזמינים.
ואז התחיל הפנצ׳ר עם סעדיה מרקו.
ההררים בהשלוהים נוח־ים. השבוש בירד ביה־גזשפבו
הפיסקה האחרונה במכתב של הדואר, בה
השלום בירושלים אן! תלווהו של פ2ן יר הנווכנוה היהודיה, מדברים על יתר המשלוחים, לא היתד,
לי, שהרי סיפקתי לדאר הכל, מובנת שגוצר בשנותו כצף ושבורות כדי ללבל הגורר _ ן לא 2ן יבל. אחרת לא הייתי מבקש אישור שעמדתי
בהתחייבותי. פניתי מיד לועד עובדי ה־היתה
צ אצת הנושרות תלונות, בפרשה שהגויהה האות דאר בירושלים לשם הסברה, ונודע לי
אנשיצ _ 1רן בצ פגן ידי ההשלה _ שק־ין ן להגשיצ את שועד עובדי הדאר מסר למרקו עוד 18
הזמנות ואף נתן לו את הכסף והשטרות
צלתזצ באהצנוות הר2ן ו ושכבור. בנוהודים הבאים; התפרם ם לפני חודשיים. ואילו אלי, לא הגיע כלום.
הזמינו מיד את מרקו אלי הביתה, ובנוציפורן
האישי של האיש הצרכה בכל הפרשה ההם ובכת.
כחות ועד עובדי הדאר ביררנו שבאמת
הוסכם שכל השטרות של המזמינים יימסרו
לקופת עובדי המדינה, לשם בטחון,
ולגבייה. הוסכם גם כי קופת עובדי המדינה
תעזור בכל הדרכים בקשר לעיסקה
בכלל.
עבור הגביה והעזרה בסידור העיסקה
תקבל קופת עובדי המדינה מכל שסר של
35ל״י את הסך של 1,400ל״י, וזה
עבור שנה מראש.
היות וקופת עובדי המדינה לא יכלה
לעזור לי בדיסקונט שטרות, מאחר שזו
טרנסאקציה בנקאית והם רק קופה, הוחלט
לתת לי אוברדרפט* ,שיקל עלי לבצע את
העיסקה, והוסכם שמיד אחרי שיכנסו לחשבוני
תשלומים חודשיים עבור השטרות,
תנכה הקופה את האוברדרפט מההכנסות
האלה.
גמרנו את העיסקה. בתנאים שקבענו
הייתי מקבל רק 4ל 10—12 רוחים לעומת
קומיסיון של 20ל״י שקבענו עבור מרקו,
• רשות למשוך יותר כסף מאשר יש
בחשבון השוטף.

ועשר ל״י עבור ועד עובדי הדאר. נוסף
לכל אלה הלכו /0״ 4מכל העסקה לקופת
עובדי המדינה. נשאר לי, איפוא, רק ריוח
של 15 עד 20ל״י עבור כל מקרר. אבל
חשבתי שמתוחים קטנים איש לא נהיה
עני — ובסרט שאחרי גבי יעמוד מוסד
ממשלתי למחצה.

^ חרי יומיים נכנסתי לסניף קופת
עובדי המדינה בתל־אביב, הנמצא בבנק
הפועלים. הודעתי למנהל, משה פלג, על
ההוראה שקבלתי מאת המנהל הכללי של
הקופה בירושלים, בקשר לפתיחת חשבון,
והסברתי לו באילו תנאים, ולשם איזו
מטרה.
רק יומיים עברו, והגיעו לבנק כספים
על חשבון ההזמנות הראשונות מירושלים
— פחות ההורדות של מרקו, של
ועד העובדים ושל קופת עובדי המדינה.
שלחתי מיד את האישורים למרקו, וקבעתי
בהם תאריכים להספקת המקררים.
בהיותי למחרת בבוקר בסניף התל־אבי־בי
של קופת עובדי המדינה, הודיע לי

היו לו עוד 18 הזמנות של הדאר, ועשר
הזמנות של אנשים פרטיים — שלא העביר
אלי.
ועד עובדי הדאר היה אובד עצות: מה
להגיד לאנשים? עברו חודשיים ובעוד שבועיים
יגיעו תאריכי המסירה, ואני אפילו
לא ידעתי על ההזמנות. אחרי בקשות
רבות מצד ועד העובדים, הסכמתי לעזור
להם, למרות שהדבר היד, קשור בהוצאת
כספים רבים, היות ולמרקו לא היה הכסף,
אלא רק השטרות.
למרות שקבלתי רק שטרות, בלי תשלום
ראשון במזומנים, הסכמתי לשלם
עבור כל 18 אנשי הדאר בחברת אנופא
500ל״י על־שם כל אחד, על מנת שהועד
יוכל לחזור לירושלים עם הקבלות ולהודיע
לאנשים שבעוד חודשיים הם יכולים
לקבל את המקררים. ההוכחה — הקבלות
— שהכל בסדר היתד, בידם, כך שבאין
ברירה, העובדים הסכימו. ואילו אני קבלתי
אישור מאת מרקו בכתב, שהוא העביר
לי את 28 ההזמנות הנ״ל באיחור,
ובלי כסף.
אחרי שעזרתי בצורה הזו לועד עובדי
הדאר לצאת מהסבך, הבטיח לי ראש

י י — 1 7

רוצה מקררי־ שכטר ׳ סדריו

נערה נוסויינזת פנתה אלי שאעזור לה
למצוא ידיד שאבד תוך אי־הבנה.
אולי ייראו דבריה בעיני מגוחכים,
מתנצלת היא, אך היא מבק שת שאכניסם
ללא שינויים. אינני בטוחה שאילו הייתי
ידידו! ,לא הייתי גם אני נעלם אס הי־תה
מדברת כפי שהיא כותבת. והרי ההודעה,
ומי שמכיר את הצופן, ודאי
יפענ חו:
״אל הכלב הנו שן —
״אלמוני ת המכונה החתולה הלבנה,
פונה אל פלוני הכלב הנו שך שנעלם
לאי־שם, שיתחיל אתה ב ה תכ ת בו ת לא
רק לשם בידור, אלא ל מען התיעצות
ח שובה.״

אקרובטיקה מילולית וטמטום
לפניכן, נערות, שני צעירים בני
שמונה־עשרה ( )1002/1114 שסיימו זה
לא כבר בית־ספר תיכון בו רכשו, לדבריהם,
רמה אינטלקטואלית נאה, אותה
יעמידו בקרוב לרשות צה״ל. עד אז,
טוענים הם, ניצבים הם בפני שוקת
שבורה, כל כך למתי ״לא מצאנו את
מקומנו בתנועות נוער בשל האקרובטיקה
המילולית המאכזבת, ובשל השממון
ואוזלת היד המאפיינת את פעולותיהן.
אף לא בחברות הסלוניות שיצרו תר.כובת
מוזרה של רכילות ריקנית, שי•
עמום מדהים וטמטום מוחלט.״
כבחורים צעירים מלאי מרץ, אין הם
יכולים להיקבר בבתיהם, מוסיפים הם,
להתעמק בספרים עבשים ולטעון כי מאשרים
הם אותם. הם סבורים כי ייטיבו
לעשות אם יענינו במכתביהם נערות
חמודות בנות 17־.15

שיר, כנראה, את הקרקע, היה רוצה
להתכתב עם נערה כבת 18־ 16 חיפאית
ולומדת. הוא אמנם טוען כי עיקר רצונו
להתכתב עתה, הוא התפרקות מהמתח
בו חי בשבועות האחרונים.
הוא גבוה, שחור, מתולתל ומשופם,
טוען כי אפשר להתכתב אתו על כל
נושא. על אף היותו שקט בדרך כלל,
הוא אוהב לפרקים לעשות שמח, חובב
טיולים וספורט.
כמו לפי הזמנה, האין זאת?

אדם מסביבות חיפה
כיוון שהיא חברת תנועת נוער המוציאה
את במעלה, ועוד סיבות צדדיות,
נתקלה ( )1002/1119 רק עתה בהעולס
הזה ובי. העסק מצא חן בעיניה. היא
יצאה לתרבות רעה והחליטה לכתוב לי.
נערה בעלת עקרונות זו היא בגיל
המתוק ביותר שייתכן בחיי נערה —
( 16 וחצי) .מה כותבת נערה כזו?
מעוניינת להתכתב עם בחור, עד
גיל .20 לא הייתי מתנגדת אם היה
בצבא, כי מכתב בצבא, זה כמו זריקת
עידוד. שני תנאים בלבד אני מעמידה.
שיהיה קודם כל אדם — צורתו לא

הסיפוס שלי

אומרים עליהן ש..
נחשו מה: נכון, שהן נאות. הן, במקרה
זה .,הינן שתי חברות ()1002/1115
שסיימו את שירותן הצבאי מתעניינות
בכל שטח ונושא, ורוצות להתכתב עם
שני צעירים נאים בני 24־ ,23 מסביבות
תל־אביב או חיפה,
נשמע נורא מקורי, לא?

חיים כמות שהם
הנה אחד ( )1002/1116 שיוכל אולי
לעניין אחת מן השתיים למעלה: הוא
בן ,23 גר בסביבות תל־אביב, בוגר
בית ספר תיכון, יכול לעניין נערה בשטחים
שונים ו״אוהב את החיים כמות
שהם.״
הוא גם רציני וגם בעל חוש הומור,
מה יכולה עוד נערה לדרוש? בעיקר
כשהיא לא מציעה הרבה יותר?

משוגעות לחיילים
( )1002/1117 טוענות כי. האמת הוא
השקר הטוב ביותר. לכן הן מודיעות
לי כבר בהתחלה שהן משוגעות לחיילים
קרביים, לאו דווקא צנחנים. כל מה שהן
מבקשות במכתביהן זהו עניין. כדי להיות
מעניינים בשבילן, עליהם להיות
תחילה בני 20־ ,24 שנאמר, מה שלא
עושה השכל עושה הזמן.
בין האמיתות המשקרות שלהן, הן
מספרות לי כי הינן ״די נחמדות
י. בוגרות גימנסיה מתעניינות בכל
שטח מעניין או מועיל, מוכנות לסבול
הכל חוץ מסנוביזם עירוני. ,למרות שמבחינה
גיאוגרפית אנו שייכות לעיר
ושוב, הן. מדגישות, רק חייל קרבי.

שקם, מתולתל ומשופם
עם תום שירותו בצבא, מתכוון
( )1002/1118 ללמוד בטכניון. כדי להב־

__ אומר לן דוגרי,״ כו תב לי יהושוע
ג ,.סטודנט ירו שלמי ,״ ה ת מונ ה
נ-יתנח לי אי־פעס בנסיבו ת ח טו פו ת
מאד, ואס היה איזה דבר שהייתי מתאוה
לו מכל עתה, הרי הוא אחד ויחיד:
פ תרון הבעיית המתקראת שולה, שהו־רסת
אותי ל חלוטין ב מחי מבט אחד
בתמונה. ובכן, בלי נאומי־צפור־נפש ו־ה
ש תפכויו ת־ציון: מצאי לי אותה!!!״

משנה, רק מוטב שלא יהיה ג׳ינג׳י —
ושנית, מוטב חבר תנועת נוער, או לפחות
לא בחברה סלונית. רצוי שיגור
בסביבות חיפה.״ בסוף לגמרי, בנ.ב,.
היא מעירה כי אוהבת היא לעסוק בגי־מטריה.

גרורי
צבא
זה בטח נורא גברי כעת בצבא לכתוב
כפי שכותבים שני פרחי־קצונה
אלי:) 1002/1120 ( ,

״אנו, שני פרחי־קצונה, אשר חיי
הצבא אינם מספיקים עבורנו כדי למצוא
בהם ענין, מקווים שתמצאנה שתי נערות׳
אשר תאותנה להטריח את עצמן
ולפעול בכיוון המתאים, במטרה לעזור
לנו בחיפושים אחרי החסר.
״כל התנאים אשר אנו מעיזים להציג,
מסתכמים בכך שהנערות רצוי ותהיינה
ממקום דרומית ׳ לתל־אביב, שכן זהו
הכיוון שלשם אנו נגררים על ידי הצבא.
״בתקווה. שתצליחי להוכיח את עצמך
—״ אני אינני חייבת להוכיח את
עצמי לשני קצינים וג׳נטלמנים אלה,
אך מה בנוגע אליכן?

ועד העובדים לדאוג שהכסף החסר יגיע;
אלי במהרה.
הוא סידר את הדבר בצורה פשוטה.
כל פעם• שמישהו הזמין מקרר בחנותו של
מרקו בירושלים, בקרבת מקום הדאר, ועד
העובדים שימש משרד הוצאה לפועל —
פשוט לקח את הכסף והעביר אלי. כך
שהכסף עבור הזמנות הדאר הגיע אומנם
אלי, אך להזמנות שמהן לקחו את הכסף,
לא היה כיסוי ולא קיבלתי אותן ממרקו.
מרקו לא היה יכול להתנגד לפעולת ועד
עובדי הדאר, היות ותמיד אמרו לו, שאם
הוא יתנגד, יפנו למשטרה. כך, בעצם,
הכניס ועד העובדים אנשים אחרים לבוץ.
אם היו מוסרים את הדבר למשטרה, מרקו
אולי לא היה מגיע לזה שהגיע בסוף.
ועד עובדי הדואר הקשה על העיסקה
שלי גם בפרט אחר, למרות שידעו שעזרתי
להם לצאת מהסבך. זה לא היה דבר הוגן
מצדם. הדבר התחיל עם האוצר.

ןיןודשייםאח רי התחלת העסקה עם
| | עובדי המדינה, קיבלתי הזמנה מאת
החשב הכללי בירושלים, הקריה. מובן
שתיכף עליתי לירושלים. קיבלו אותי יפה
מאוד — איתי היה ראש ועד העובדים
של הדאר בירושלים — והסבירו לי את
דרכי הכלכלה בארץ ואיך שהאוצר לא
מעונין, לפי הפוליטיקה, להכניס אנשים
לחובות, ובפרט לא עובדי המדינה. בגלל
זה נחתם הסכם עם חברת אמפא לא
למכור מקררים בתשלומים.
הסברתי להם שפקיד שבא לחברת אמי
פא עם אלף ל״י במזומנים, ובפרס פקיד
ממשלתי, קונה את המקרר, למעשה, גם
כן בתשלומים. ההגיון הוא בזה: אסור
לפקיד ממשלתי להתעסק בעבודות נוספות
מחוץ לתפקידו; ואם נקח בחשבון שפקידי
הממשלה שלנו נקיי כפיים וקשה להם
לחסוך סכומים גדולים, בודאי השיגו את
הכסף בהלוואות משלושה־ארבעה בנקים,
והדבר הזה קשור בהרבה ערבים והוצאות.
כך שאצלי, בסוסו של דבר, יוצא שהם
לא משלמים יותר רבית מאשר באותם
בנקים ולא צריכים להטריד את כל המכירים
בבקשות לחתום להם בתור ערבים.
הבאתי עוד הוכחה, שאפילו היועץ המשפטי
של האוצר ופקידים אחרים באוצר,
הזמינו אצלי מקררים וקבלו אותם בזמן.
היו לנו עוד ויכוחים קטנים על דא ועל
הא; בסוף אמרו לי שהדבר היחיד שמפריע
זה ההסכם של האוצר עם אמפא.
אמפא שלחו מכתב בו טענו שאם מרשים
לי המכירה בתשלומים, למה לא להם?
והם דרשו את ביטול ההסכם, או שלא
ימסרו לי יותר הזמנות..
הסוף היה טוב. יצאתי מר,חשב הכללי
בהסכמה ברורה שאוכל להמשיך בעסקה,
בתנאי שלא אתן יותר קבלות שלי, אלא
עבור כל 350ל״י שאני אקבל׳ בתור
תשלום ראשון עלי להוסיף . 150ל״י, ולהכניס
את 500 הל״י לחברת אמפא, לשם
קבלת קבלה על שמו של הקונה. כנגד
זה, הבטיח לי הפקיד להשתדל עבורי
לקבל אצל אמפא קומיסיון של 10ל״י,
על כל מקרר שאני מוכר. ועוד תנאי,
שמלאתי אחריו בדייקנות: הייתי צריך
למסור מדי חודש בחודשו דו״ח מפורט
על כל העסקה שלי, כולל מצב חשבוני
בבנק, לחשב הכללי.
כאן התחיל הסידור השני של הדאר
הראשי נגדי.
ראש ועד עובדי דאר ירושלים נסע עם
הפקיד של החשב הכללי לתל־אביב לחברת
אמפא. שם ניצל ועד העובדים את הקשר
של איש האוצר, קיצר לעובדים שלו את
תאריכי קבלת אותם 28 המקררים — על
סמך הקבלות שמסרתי לידו, למרות שלא
קבלתי עדיין את הכסף — כך שעלי היה
לשלם את התשלום השני עבור ההזמנות
הנ״ל חודשיים יותר מוקדם מכפי שהייתי
צריך לעשות, באם תאריכי המסירה היו
נשארים כפי שאמפא קבע אותם מראש.

ץ* לזה לא היה חשוב. העסק התגלגל
בלי הפרעות: היו לי בערך 350 הזמנות,
מהן שלחתי כבר — לפרטיים ועובדי
המדינה — 125 מקררים. עוד פד
צ׳רים מצד מרקו הפריעו לי קצת, אך
לא היו עלולים להביא להתמוטטות לוח־הזמנים
של מסירת המקררים.
כך, למשל, כשהעביר מרקו אלי שטרות
של מזמינים, היו חסרים תמיד שנים
או שלושת השטרות הראשונים, שהוא

גבה לבד, היות והיה מחזיק את ההזמנות
במשך הזמן הזה. הוא היה מצרף
בשיק שלו את התשלום הראשון. השקים,
כמובן, חזרו בלי כיסוי: אחד על 1920
ל״י, השני על 650ל״י ועוד ועוד.
ערב אחד הופיע אצלי מרקו, מסר לידי
שטרות וכסף עבור חמש הזמנות משדה
התעופה בלוד. הוא סיפר לי שחבר אחד
מועד עובדי הדאר הציג אותו בפני ועד
העובדים בשדה התעופה, והוא הצליח
לקבל חמש הזמנות. מסרתי לידו חמשה
ונגמר.
אישורים עם תאריכיההספקה,
למחרת בבוקר, כשהייתי בדרך לקופת
עובדי הנודינה, לשם מסירת השטרות והכסף,
פגשתי במקרל, חבר ועד העובדים
ש? הדאר. הוא סיפר לי שהיה עם מרקו
אתמול בשדה התעופה בלוד, והיה נוכח
בזמן שמרקו קיבל 13 הזמנות — כסף
וגם שטרות. נדהמתי. הוא שאל אותי אם
מרקו לא מסר לי את ההזמנות הנ׳׳ל.
אמרתי לו שאני בדרך לקופת־עובדי המדינה
לשם מסירת ההזמנות שקבלתי, מבלי
לנקוב במספר ההזמנות.
תחילה חשבתי לפנות מיד למרקו, לשם
.בירור. אחר כך החלטתי: מה זה נוגע
לי כל הדבר? קבלתי חמש הזמנות, מסרתי
אישורים עליהם — מד, מעניינים אותי
עסקיו של מרקו? אולי הוא מזמין מקררים
בעוד מקום אחר? לכן החלטתי לא
לפנות אליו בקשר לכך.
הגיע זמן המשלוח הראשון ללוד. שלחתי
מקרר, ויחד עם זה גברה סקרנותי
לדעת מה באמת קיבל מרקו בלוד. נסעתי
בשבת ללוד, באמתלה לראות אם המקרר
הראשון הגיע בסדר. נכנסתי לשיחה עם
ראש ועד העובדים במקום, ובקשתי העתק
מרשימת ההזמנות, היות ושלי כאילו
הלך לאיבוד.
קבלתי את ההעתק. היו באמת 13 הזמנות,
בתוספת חוזה שקבע כי עבור כל
יום איחור במשלוח, מרקו מתחייב לשלם
לכל מזמין קנס של חמש ל״י. נדהמתי,
והדבר הזה היה, כנראה, מורגש על פני.
אבל על השאלה אם משהו לא בסדר/
אמרתי שלא, היות ורציתי קודם לברר
אולי באמת
את הדבר עם מרקו —
הזמין בעוד מקום.
חזרתי לתל־אביב ועוד באותו יום הזמנתי
את מרקו טלפונית אלי. הסברתי לו שלא
איכפת לי אם הוא מזמין בעוד מקום
מקררים. אך אחרי שהוא אמר לי, ברוגז,
שהוא לא מסוגל לעשות דבר כזה כל
עוד שהוא עובד אתי — שאלתי אותו
איך הוא חושב לספק בעוד שבועיים שמונה
מקררים ללוד, בשעה שעדיין לא מסר
לידי את ההזמנות?
כמעט והתנפל עלי :״מה אתה מרגל
אחרי?״ הוא צעק .״אתה לא מאמין בי?״
בקשתי אותו להיות למחרת בערב שוב
אצלי, ולא אמרתי לו לשם מה. בבוקר
התקשרתי מיד עם ועד עובדי שדד,־התעו־פה
בלוד, ובקשתי שיגשו אלי. הפגישה
התקיימה אצלי בדירה. שם סיפרתי לו
את הכל.
ראש ועד העובדים ישב אצלי עד שעה
10 בלילה, עד שמרקו הופיע. הוא לא
ידע שעוד מישהו מחכה לו, ונדהם מאוד,
הוא לא
ראש הועד! אבל
לראות את
איבד את עשתונותיו. אמרתי לו בקיצור
שסיפרתי כל מה שידוע לי, ודרשתי להחזיר
מיד את הכסף והשטרות, היות שאם
יגיע הדבר לשערוריה יזיק הדבר גם לי,
למרות שאין לי שום יד בזה.
באין ברירה הודה מרקו שהשטרות נמצאים
באוטו שלו, לפני הבית ושיש אתו
4000ל״י עבור הזמנות חדשות.
ראש ועד העובדים דרש בתוקף את
כספו, ומרקו נתן לו 2000ל״י במזומן
ושיק על סך 600ל״י, והשטרות.
וכשרצה להזמין אצלי מקררים חדשים,
הסכמתי לקבל רק הזמנות בסכום שנשאר
בידו. אתיתר ההזמנות, שלא היה לו
כבר כיסוי עבורן, לקח מרקו בחזרה
לירושלים.
אגב, את יתר ארבעת המקררים של
עובדי לוד, מסרתי כעבור יום.

ך * ר ה עו דמקרה עם מרקו. ביום
<| שי שי אחד נפגשתי עמו ועם חבר
ועד. העובדים של דאר ירושלים, בקפה
בן־יהודה. אלי הביתה מרקו כבר לא
רצה לבוא, היות והתבייש לפני אשתי,
אחרי שאמרתי לו שאני סיפרתי לה את
ה11 ולת הזח״? :רוחי

הכל. הוא מסר לי חבילה די גדולה.
שאלתי אותו מה בפנים, וקבלתי תשובה
כי אלה שטרות של 33 הזמנות של
עובדי הסוכנות היהודית בירושלים. על
שאלתי אם יש לו גם כסף עבור התשלום
הראשון, הוא אמר לי שהוא יעביר לי
את הכסף ביום ראשון.
הסברתי לו שאיני מובן אפילו לפתוח
החבילה, ואם לא ימסור גם את הכסף,
לא אקבל את ההזמנות. הוא ביקש אותי
להשאיר את החבילה עד יום ראשון, היות
וזמן הפרעון של השטר הראשון בסידרה
שבתוך החבילה הגיע, והוא מבקש שאשלח
אותו לגבייה. סירבתי, בטענה שאם אני
שולח שטר לגביה, יש בזה הוכחה שקבלתי
את ההזמנות. לבסוף, הסכמתי לחכות
עד יום ראשון.
כמובן. ביום ראשון מרקו לא הופיע.
שלחתי את החבילה בחזרה על־ידי מקסי
קשר, מבלי לפתוח אותה. אחרי זה הופיע
אצלי הגזבר של ועד העובדים של הסוכנות
בירושלים, לשם בירור. הסברתי לו
את כל הדבר. אבל הוא, בידעו כנראה
שהכסף שמסר למרקו אבוד, ניסה להעביר
את האחריות אלי. הוא לא זז מעמדתו הבל-
תי־הגיונית, וכשהגיש משפט — הגישו
נגד מרקו וגם נגדי, בתוספת עיקולים.

ל׳׳י, כדי שתהיה רזרבה במזומנים, והמשלוחים
יכולים לצאת בסדר. שהרי הוא
נתן התחייבויות לועדי העובדים — כמובן,
בשם קופת עובדי המדינה — ואם המקררים
לא יימסרו בזמן, יבואו אליי
המזמינים בדרישות וצעקות.
אני לא הייתי להוט למסור שטרות בסכומים
כאלה גדולים לדיסקונט, היות וידעתי
כמה זה עולה. גם הוא ידע, אך
לא התחשב בזה, העיקר, ידע כי במצב
שלו, לא היתה רצויה עוד שערוריה שי
ועדי העובדים. וכאן עשה עוד שגיאה
גדולה. ידוע לכל שבמצב הכלכלי והפוליטי
של היום, קשה מאוד להשיג כספים.
אך לי היה הדבר קל, וכל יצרן או סוחר
היה מקנא בי על שהצלחתי — במשך
יומיים — לרכז סכום של 30 אלף ל״י,
וזה משטרות של 35ל״י כל אחד, שעה
שידוע כי• איש אינו רוצה לקבל שטרות
על סכומים קטנים כאלה.
אך הדבר היה פשוט: שלחתי אה המלווים
ישר לקופ ת עובדי המדינה, ושם
קיבלו את כל ההסברים מהמנהל עצמו
על איחוד ובטחון השטרות, על צורת התשלום
המרוכז ישר מהגזברות, על מכתבי
ערבויות מהקופה. והנה פלא, האנשבדרך
כלל נזהרים מאוד,
שים האלה,
נתנו כספים גדולים, אחרי ההסברים. הייתי
צריך רק לחתום על הצד השני של
השטר, ואחרי הורדת הרבית נכנס הכסף
ישר לקופת עובדי המדינה.
והעסקה הלכה עוד הפעם בסדר — בלי
האוברדרפט.

ף** יפקתי בינתייב 125 מקררים ל-
^ הרבה אנשים, שהיו בידיהם קבלות
מאמפא, זאת אומרת, אנשים שהכנסתי
עבורם תשלום בחברת אמפא והם מקבלים
את המקררים ישר משם.

כך שנשאר לי לספק 204 מקררים
^ 6כד רק פעם אחת, היות ואחרי שלא
לעובדי המדינה, ובערך 20 מקררים למזהיה
לי אוברדרפט, ואחרי שמסרו את
מינים פרטיים. הכל היה בסדר, לולא כל השטרות הראשונים לדיסקונט, לא נשהוחלף
המנהל הכללי של קופת עובדי ארו לי הכנסות. כי גם מהגבייה כבר
המדינה בירושלים. המנהל הקודם הלך, ופ לא נכנס שוס דבר לחשבוני, אלא לחשלג,
המנהל התל־אביבי רשם את ההליכה בונות של הדיסקונטרים, שגם הס פתחו
על חשבונו, היות והוא חתר תחת עמדתו
חשבונות בקופת עובדי המדינה והפכי
של המנהל הכללי שלא חי אתו בשלום..
על־ידי זה את קופת עובדי המדינה לבנק
איך אומר הפתגם: מטאטא חדש..
מסחרי.
ובאמת, המנהל החדש עשה עלי רושם
ראיתי שכך לא אוכל להמשיך. נסעתי
של אדם רציני מאוד, וגם תקיף באותה
לירושלים, למנהל הכללי של קופת עובהמידה.
אבל פלג אמר לי שאם המנהל הח די המדינה ולועד עובדי הדאר ירושלים.
דש לא ילך כפי שאנו רוצים בתל־אביב,
ביקשתי שידונו על פתיחת האוברדרפט
ילך באותה הדרך שהלך קודמו. הבעתי מחדש. המנהל הירושלמי הבטיח לי אובפניו
את חששי שאני אהיה התרנגול ברדרפט, אך לא רצה לקשור את עצמו
של יום הכיפורים, מפני שהמנהל החדש למעשה. הוא אפילו לא חלם לעשות דבר
יחפש קרבן כזה. ואם מחפשים הרבה, כזה.
מוצאים.
אחרי שהבנתי את הדבר, לא היתד. לי
ובך היה.
ברירה אלא לבקש מאיש האוצר, שלידו
יום אחד צלצל פלג לירושלים, שהוא
מסרתי כל חודש את הדו״ח על מצבי הצריך
באופן דחוף 25 אלף ל״י לשם כספי, שיסדר לי פגישה עם סגן החשב
מתן הלואות לעובדי המדינה. את התשובה הכללי.
על כך קיבל רק למחרת, בצורת ביקור
בישיבה זו הסברתי לנוכחים שלאור
של הירושלמי.
המצב, עשוי הדבר להגיע לידי פשיטת־רגל,
הדבר הראשון — מה בודקים? כרטיס שתביא להפסדים גדולים לאותם עובדי השל
עובד המקבל 100ל״י הלואה, ומשלם מדינה שאספו גרוש על גרוש כדי לקנות
תשלום של שש ל״י לחודש? אין תועלת מקרר. כדי למנוע את הדבר הצעתי שהאוצר
בזה. ניגשים ישר לכרטיסים של עסקת יעזור לי על־ידי מתן הוראה לאיזה בנק
המקררים.
שהוא לקבל אצלי את השטרות לדיסקונט
במשך חמשה חדשי עבודה נתמלאו 36 לפי הרבית הממשלתית החוקית, או שכרטיסים,
מחזור די מכובד. אך לא צרי יקבלו עליהם את העסקה כולה.
כים לעבור על הכרטיסים בעיין חדה,
בסוף הישיבה הוחלט ונחתם באשי־תיבות.
ובלי להיות מומחה גדול אפשר לגלות שקופת עובדי המדינה תקבל על עצמה את
במבט אחד את המצב האחרון על הכרטיס העיסקה כולה, ואחרי בדיקת המאזן וקבלת
האחרון.
כל האקטיבים לידיה, תעביר חוזר לכל
ולרעת מזלו של פלג היה אותו היום המוסדות הממשלתיים •הקשורים בעסקה זו,
רשום 22 אלף ל״י אוברדרפט על הכרטיס כי יצאתי מהעסקה והתחייבותיה וכי הקופה
תספק להם מה שמגיע.
שלי.
כבר למחרת הופיעו בקופה בתל־אביב
כל ההסברים שהכיסוי יש כבר בשיקים
במגירה לא עזרו. אם היה לו זמן לרשום פקיד מהאוצר, המנהל הכללי של הקופה
באותו היום את ההוצאה, למה לא רשם בירושלים, רואה החשבון המוסמך שלי,
גם את ההכנסה? וזה באמת נכון. דעת שהוא גם רואה חשבון של קופתיעובדי י
שמחפשים אותך, תהיה בסדר לפחות בזה המדינה, ושוב ראש ועד העובדים של דואי
ירושלים. יחד עם המנהל התל־אביבי ואתי
שיש לך.
התחלנו בעריכת המאזן.
חיפש ומצא! —
ירדנו למרתף על מנת להעלות את כל
הצעד הראשון, כמובן היה כינוס יש האקטיבים שלי. אין לתאר במילים. בפינת
בה דחופה של כל הנהלה קופת עובדי המרתף, בערימה מרושלת, היו מונחים מאור.
המדינה, וביניהם אנשים בתפקידים גבוהים אלפי לירות בשטרות. עתונים ישנים בכל
של האוצר, ושל בנק הפועלים.
בית מונחים יותר מסודרים. אף שטר לא סגידה לראשון:
הצעד השני, המקביל
היה רשום בספר הקופה. שטרות של אנשים
מידית של האוברדרפט. הדבר השלישי: שקיבלו מקררים, ושהיו חופשים עבורי,
נזיפה למנהל התל־אביבי, שבינתיים נזרק נמצאו עדיין במקום. כנגד זה, נמסרו ל־ולא
הלך אפילו בדרך של הירושלמי ה דיסקונט שטרות של אנשים שעדיין לא
קודם, שקיבל ג׳וב מכובד אחר.
קיבלו מקררים — בניגוד להתחייבותה
המפורשת של הקופה, כלפי ועדי העובדים.
ואילו אצלי, נוצר מצב דחוק מאד.
עבדנו משעה עשר בבוקר עד שעה שבע
נשארה לי רק הגביה הרגילה של
השטרות, בערך 12 אלף -ל״י, וזה לא בערב, והגענו לכיסוי של 85 בערך מ־הספיק
להתחייבויות. פדג לחץ עלי להו חובותי. זו היתד, בדיקה ראשונה; בבדיקות
נוספות, הגענו לכיסוי של ס /ס 90
ציא שטרות לדיסקונטו, וזה עד 80 אלף
.העולם הזה״ 1002

פרס עשר לירות יוגרל בין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 1002
מאוזן .2 :אהובת
דויד; .8הסופר
העברי בה״א הידיעה;
.10 אצלו
הכל תלוי בטיב
המילוי ; .13
דקם; .14 מספר
פרקי דניאל ; .15
רבית מופרזת ;
. 16 בן נח;
צבע הנאצים ; .18
כמו הדם ; .20
מספר פרקי
יה; .21 צבא הגנה
לישראל ; .23
אחד משבעת ה מינים;
.25 סוג
קרקעות, מבחינת
בעלותן ; .27 אר־תור
ללא ראש;
.29 סגנו של
היטלר; .30 עיירה ידועה בתימן;
.32 דיפלומט נמוך־דרגה; .34 כיום
היא הגברת מילר; .35 מלת קריאה;
.36 את, בהטייה, גוף שלישי, יחיד;
.37.רעל ; .39 מה שהמצרים לא נתנו.
למרות שדרשו לבנים; .40 לירה ישראלית;
.41 אוני; .42 דימגסיה עברית;
.43 מה שעולה מים המלח;
.44 מתכת ; .45 יצרני מעליות ידועי־שם.
מאונך
. 1 :בירה מרחבית; .2מלת
הברירה; .3אהוב יעקב .4 :על כל
בית; .5אינפנטילי .6 :מספר ד.צ־

אולפן

דיקים הנעלמים ; ,7לה מושוית גיבורת
שיר השירים ; .8אומה ; .9פרק
תהלים המסתיים בהודאה ״כי מכל
צרה הצילני ובאויבי ראתה עיני!״;
.11 רחבעם לשלמה; . 12 סכום; .18
כפר מעשה הזוועה; .19 מעשה לא
הגון; .21 שליחנו ל .22 הפרופסור
שדיבר על יצחק רפאל; .24 לרגלי
הסום ; .25 מה שהממשלה גובה ;
.26 הסכמתי .28 :אות ; .29 אהל ללא
התחלה ; .31 לא ישן ; .33 מה שעשה
המצרי ; .34 מכורה .38 :ממלא מקום
קצין; .41 סמל הדאר; .43 אסור
לשחק בה.

ל אנגלי ת

נפתח בביה״ס לשפות ״קדימה״ ,בן ־יהודה ,74ת״א ללימוד מרוכז
ומהיר למתחילים ולמתקדמים ע״י מורים מעולים מאנגליה, וכן
נפתחים )1 :קורסים בעברית, אנגלית וצרפתית מכל
דרגות הידיעות; )2קבוצות מיוחדות באנגלית לתלמידי
בתי־ספר (מתחילים ומתקדמים).
ההרשמה *:מ־ 12—9לפנה״צ. מ־ 9—4בערב (פרט ליום ו׳)
1וווויוו ווווווו וווו

111111 1 1וווו 111111111 111111 1111 1 11

הער*וו=שול״ס
בריטניה וצרפת פינו את פורט־סעיד, ומיד שלחו את ספינותיהן לסייע
בחילוץ המכשולים מתעלת־סואץ

...לזאת ייקרא חילוץ ־ מעצמות .

משה שרת סיפר בגאווה רבה, כי בסיורו באסיר, נפגש עם קיסרים ,
מלכים, מלכות, נסיכיםויורשי ־ עצר

...בניגוד למקובל, קיבל שדת קודם ״מאט״ ,ואחר־כף
פתה כמשחק • הסלבימ.

מוזמניםמשתתפים. אחד הקוראים המ שתתפים בעמוד זה יזכה נזוי
שבוע בפרס של סו ל״י. הזוכ ה ה שבוע הוא משה זינגר, חיפה.

במכתב למערכת ה״טיימס״ הלונדוני, הסביר סטודנט מצרי, כי הערבים
אינם חוששים מפני מדינת ישראל, אלא מפני קשריהההדוקים עם

התנועה הציונית העולמית

הפינו־יענקלר,
חזר סוף סוף ממערכת סיני, ומה הוא רואה בדרך לירושלים? צידי
הכבישים הוכנו לנטיעת עצי־נוי תחרשו היטב היסב.
נבהל יענקלד, ואמר :״מה זה, לעזאזל! גם פה מפנים?״
אריה ברזילי, קיבוץ נזשמר־דוד

חסשירייס

טעותרע ^ רסצ1
מתוך שבעים שנות חייו הקדיש
מר קריניצי כשבעים וחמש לפיתוחה
של רמת־גן( .מעריב)
דן בן־צבי, קיבוץ עמיעד

היה היה איש מקאקון
ששאף לשיבלול ותיקון
כסידרי העולם,
ורכות הוא חלם,
עד הגיע סוף סוף לשיכון.
רינה מירקין,

רק אחרי חמ ש שנות־עבודה מצא
רגע פנאי להיוולד.

חיפה

שרת שהר, באסיה בימי המערכה
במיני( .מעריב)
אליעזר זלפרינד, חיפה
אך ביקר, לעומת זאת, בהודו־מין.

מעשה ככת־משק, שמה מידה,
שנסעה לה לחופש העירה.
כשהעז איש אמיץ
להזמין לה כוס מיץ,
את ככודה כממון לא המירה.
דירי,

את רוב חיציו ירה מר אריאב
בשדי הפיתוח, הבריאות( .הארץ)
אורי ברגדורף, נתניה
והוא קלע לשתי המטרות.

למנוע כל פירוק והסריסה בסיני(
.הארץ)
גבריאל סיגלר, תל־אביב
גישה עקרה.

ירושלים

...אילו היה לישראל מנגנון־הסכרה יעיל, היה עליו
לפרסם בתור תשובה ניצהת את פריטת היחסים בין
ב ן ־ גוריון לכץ נחוםגולדמן .

בבערות ההודשסית הקוברת
הכר יחם•
פעם הזמינו לעין־חרוד בתורה אחת,
שהיתר, פעם עוזרת של איינשטיין, כדי
להסביר לחברים שמץ מתורת היחסיות,
בלשון בהירה ועממית.
הבחורה נעמדה בחדר־האוכל עם לוח
ענקי, ובלי להגיד מילה מילאה אותו
מלמעלה למטה במשוואה מתימאטית
אחת. אחר־כך פנתה לקהל והסבירה,
שזאת בעצם ההנחה היסודית הפשוטה,
שמסבירה את עיקר העניין. אחר־כך
מחקה את המשוואה ומילאה את הלוח
במשוואה שנייה, עוד יותר ארוכה, וכך
הלאה, עד הסוף המר.
כשגמרה את ההרצאה, שאל היושב־ראש
:״יש שאלות?״
באולם השתרר שקט של בית־קברות.
זה התחיל להיות לא נעים.

אז פנה היושב־ראש לחיים ואמר :״נו,
חיים, בחייך. הרי לך יש תמיד שאלות
כל כך טובות.״

י\רע?
מי מכיר? סי
יגור הוא קיבוץ כל כך גדול, עד
שאף אחד לא מכיר שם את השני. מספרים,
שפעם סידרו שם מישהו יום-
יום לעבודה חצי־שנה אחרי שהוא עזב
את המשק, ואף אחד לא הרגיש.
פעם התחילו בחיפה, בהצגת תיאטרון,
מכות. בא שוטר ואסר את שני
המתקוטטים. שאל את הראשון :״מאיפה
אתה?״ ענה לו :״מיגור.״ הסתכל עליו
השני בתדהמה ואמר :״מה אתה אומר!
גם אני מיגור!״
אמר להם השוטר :״מד. אתם מתפלאים
כל כך? גם אני מיגור.״

השערורייה שהקים אחר־כך היתד, איומה.
לפני שיצא, שיכנע אותו בעל
המסעדה בקושי, שלא ירוץ להגיש תלונה
חריפה למחלקת הבריאות.

ה צפונה
ארו ח ת־ ח־נ ם המשכורת עשרים גבלי
מיל
כלב. אבל

פעם אחת, בימים שבהם
החודשית של. פלמחאי היתד,
רוש, הסתובב עופר בחיפה
על הנשמה, כשהוא רעב כמו
אם אן קמח, יש רעיון.
מד, עשה? הרים ברחוב איזה מסמר
חלוד וגדול, שם בכיס ונכנס למסעדה.
אחרי ארוחה דשנה, הוא הזמין בסוף

מרק פירות.
ברגע שהמלצר נראה לא רחוק בשטח,
הכניס עופר את המסמר לצלחת ולקח
כף מרק לפה. נגס במסמר, השמיע צעקה
איומה והתחיל לירוק ולהשתעל.

פעם לקחו את כל החברה להתגנבות
יחידים. הביאו אותם באמצע הלילה
לגיהינום החמישי ואמרו להם לחזור
לבדם ברגל למחנה.
לאט לאט חזרו כל החברה, ורק שמד
ליק היה חסר. בבוקר החליטו שזה לא
עניין, והוציאו את כולם לחפש אותו
בשטח. זה לקח שלוש שעות, אבל
בסוף מצאו אותו.
לשמוליק כל העניין היה לא נעים.
״בחיי, המפקד״ ,הסביר ,״לקחתי את
כוכב הצפון, כמו שאמרת׳ והלכת אתו
כל הדרך. הלכתי והלכתי, עד שבסוף
עברתי אותו. מה יכולתי לעשות?״
ס. יעקב, צה״ל

,ר׳-דלל
״שמע, עוזי, אני מתחיל כנראה להתבגר. לאט לאט,המורה מתחילה להיות בעיני חתיכה!״

אנשיה סחיריזיס
בסידרת השאלות הבאה, תמצא שורה של אישים, ששם י משפחתם חולק להברות
המתוארות בהגדרות. בן־נו ריון, למשל, היה עלול להופיע בתור ״ילד* +״חיה
צעירה תור בן גור יון) .צרף את ה ש מו ת מחדש.

סופר בריטי: צ׳ארלס ״מספיק״ +״עונש כספי״.
זמרת: שושנה ״לא מיץ עגבניות״ +״לביא״.
משורר בריטי: ג׳ון ״ 1603 מטר 1000 קילוגראם״.
ממציא הדינאמיט: אלפרד ״מילת זירוז״ +״ממציא הטלפון*.
מנהיג יהודי: תיאודור ״מקום גבוה״ +״אדמה ללא שמש״.
משורר יהודי: יהודה לייב ״אריה זאטוט״ +״אדון ספרדי״.
מאבות הציונות: משה לייב ״אחרי הערב״ +״מטבע, יפנית״ +״ראש ממשלה
צרפתי״.
שבח ווייס, ירושלים

׳ 1 4 1 0ייי . 1ייי 1 4.1״4

סשם ( )1׳ 111ייי 11ז 4.. 1ם ״ *4׳ )9( , 1!11י 1111 01א.ג! ( 14׳ )5ייי 4611 11א (׳)1