גליון 954 מתאריך 26 בינואר 1956

הווו 0 3גו ר

מכתבים

העורך הראשי :
אורי אבנר׳

ראש המערכת !
מיו ם כהו

עורכי־משנה :
דו ב אי תן, או ר, סלע

עורך כיתוב :
ם*לבי קשת

הכתב הראשי :
א לי הו

כ ר סי

עורך תבנית :
א ה רון

בו ר

צלם המערכת:
יחודו! ז ז ירא

רזד גליקסון 8תל־אביב. מען חסברקים :
•עולמפרס״ ת. ד ,136 .טלפון .26785
המוציא לאור: חעולם חזח בע״ס.
דפוס ישראל בננ״ס, ת״א טל.23204 .

איו המערכת אחראית עבור תוכן המודעות.
חברי המערכת :
סי ב ר עבור מודעות חמתסרממות תחת הכותרת
״דו״ח י ברכו״ ,״דו״ת לבוחר״ .״דו״ח
ישראל בי ב ר, ני צהנ בי, אי תן נ בי רו ל, ליי׳ ניידי,
ינומע״ וכו׳ המוכנות עי־ידי חברי המערכת
דוי ד הו רו בי ץ, רו תי ורד, רוני זוון רל אב רהםחר מון,
או סקרמ או ב ר, משהלשם, א בי בהס טן, ע מו ם
ונבדקות עי-ידם. המדור ״וו״ ח יכוחר״ כויי
קינן, שלמהק רן, א לי׳ תבו ר.
מודעות מטעם מ פינו ת וארנונים ביבוריים
ויא
מר אין חמערכת אחראית י תוכנן
הצייר הראשי: עורך דפוס 1מנהל מעבדה: י דעות המובעות כחן ו מ אינו מ מק פו ת במו
ם בורח מחי א את דעות תמערכת.
נתן רוזן
אריח א רי אי
מ מו אי ברתור

העתון הנקרא ביו תרבמ די נ ה

,מנגנון הבילוש פעל בשבוע שעבר כהלכה.
יומיים לפני שהופיעו בשוק הגליונות הראשונים
של העולם הזה, כבר היתד, הכתבה המלאה
על השחיתות במשטרה ומונחת על
שולחנות כל אנשי הצמרת המעוניינים. אחרי
שקרא אותה, החליט עוזר המפקח־הכללי, עמום
בן־גוריון, להגיש את משפטו נגד שורת
המתנדבים.
אני שמח מאד על החלטתו זו. בירור משפטי
הוא, למעשה, הסיכוי היחיד לברר עד תומה
פרשה מסוג זה, בה מעורבים מאות אנשים
שלא יאמרו לעולם את האמת אם לא יישבר;
בחקירת שתי וערב. אין כל ספק שרק׳ סירובו
העקשני של אבא חושי, בשעתו, להגיש
משפט נגדנו, מנע את גילוי תמונת־ד,שחיתות
החושיסטית עד תומה.
כמו אבא חושי, התנגדו גם הפעם רוב
יועציו של עמוס בן־גוריון להגשת המשפט.
אם הוגש בכל זאת, הרי יש לזקוף, כנראה,
את הדבר על חשבונו של אביו, דויד בן־גוד־יון,
שתבע בירור משפטי יסודי.

אזרחי המדינה רוחשים עדיין אמון בלתי־מוגבל
למנגנון המשפט. זה הישג אישי
מכריע של שופטי ישראל, פרי עשרות משפטים,
כמו משפט קסטנר, בהם העזו שופטים
לצאת בגלוי להעמיד את צוו מצפונם מעל
לצורכי המשטר המפלגתי הקיים.
אולם יש לסייג אימון זה בהערה חשובה
אחת. גם המושלם שבמנגנוני המשפט מאבד
בהדרגה את כל ערכו כאשר גם המשטרה וגס
התביעה הכללית כפופות ומשועבדות לאינטרסים
צדדיים פסולים. גם השופט הגאוני ביותר.
יכול רק לשפוט את האנשים המובאים
לפניו על־ידי התביעה והמשטרה. בארץ אשר
שכבה רחבה של אנשים, ביניהם פושעים
לאומיים וכלכליים מועדים, מחוסנים מפני
כל פעולה מצד זה, בד, מטושטשות פרשות
ומועלמות הוכחות בסיטונות, פוחת ערך השיפוט
הבלתי־תלוי.
פרשת רומק הוכיחה שאין זה רק תהליך
פאסיבי של אי־הבאת פושעים לדין. התהליך
יכול להיות גם אקטיבי: ביום הוכחות כוזבות
באמצעי סחיטה ושוחד. מוכרח להיווצר
מצב — ויתכן שהוא כבר קיים בישראל —
בו חוששים אנשים פשוטים לקום למען הצדק
ונגד השחיתות, ביודעם היטב כי מלוא
עוצמתה של המשטרה עלולה להתגייס נגדם.
אין זו הרגשה נעימה.
על כן, המאבק לטיהור המשטרה הוא כה
חיוני. הוא חורג מכל מסגרת מפלגתית.
להיפך׳ שתיקתם של נציגי כמעט כל המפלגות
בכנסת היא הוכחה חותכת לכך שרשת
השחיתות פרוסה על הקואליציה האופוזיציה
כאחת, כימין כשמאל. המאבק יכול להישען
רק על המוני האזרחים עצמם — אותם אורחים
שהריקו בשבוע שעבר את הקיוסקים
מגליונות העולם הזה ולא השאירו במאות
מקומות אף טופס אחד של העתון ביום ה־ששי
בבוקר.

השבוע נשאלתי מכל עבר: כיצד אתם
משיגים חומר כל כך מקיף על פרשיות השחיתות?
האמת
היא שחקירה כזאת אינה ענין של

יום, לא של שבוע. היא מורכבת מעבודת־נמלים
של חודשים רבים, ולעתים של שנים.
הנ 44 לם הזה פעיל בחקירת המשטרה כמעט
מן היום הראשון של קיום המערכת. פרטים
ביוגראפיים של המפקדים נאספו באפן שיגרתי
כמרוצת השנים, תוך שיתוף פעולה עם
האנשים עצמם, תויקו כסדרם. אולם רק כאשר
נתגלו העקבות הראשונות של שחיתות
אמיתית, לפני שנה בערך, החלה החקירה השיטתית,
בה עסקו אנשים רבים בשלב־ם
שונים.
לא היתד, זאת מלאכה קלה. שום אדם
נורמלי אינו שש. למסור חומר נגד ראשי
המשטרה, הנמנים עם האנשים החזקים ביותר
במדינה, והמסוגלים בהחלט להפוך את
חייו של כל אזרח לגיהנום. בכל זאת הצטרף
פרט לפרט, נוספה עדות לעדות, עד שנתקבלה
תמונה ברורה.
חקירה זו היתד, כבר בשלב הסופי, וחלק
מן התוצאות אף החלו מתפרסמים ברשומה
השחורה של העולם הזה (פרשת ליגום)כאשר נסתבר לנו כי חקירה שניה, בלתי-
תלויה לגמרי, נוהלה על־ידי שורת המתנד־בים
והשיגה כמעט את אותן התוצאות. שני
הדו״חות חפפו זה את זה, השלימו אחד את
משנהו במידה מפתיעה.
מובן שהחומר שפורסם הוא רק חלק,
ואולי אף לא חלק הארי, של החומר שנתגלה
בחקירה. בשעת העריכה נפסלו בקפדנות כל
הפרטים שלא הוכחו כראוי (אף שאין כמעט
ספק בנכונותם) ,או שלגביהם יש צורך בחקירה
נוספת, או שהם בעלי אופי אישי אינטי-
!מי ואין מקומם בדו״ח ציבורי.
לבסוף, אחרי השקעת מאות רבות של
שעות עבודה ומאמץ כה ארוך, הגיע לידיך
הדו״ח המעובד והמתומצת.
כקורא העולם הזה תוכל למצוא סיפוק כעובדה
ששום עתון אחר בארץ לא היה מוכן
או מסוגל להגיש לך דו״ח כזה נגד אנשים
אדירי־השפעה כאלה — וכי העולם הזה
מסוגל לכך רק מפני שזה עתון המקיים את
מנגנון־ד,חקירה שלו על־חשבון פרוטותיך.

הבטחתי ליודל לפרסם את הבדיחה האחרונה
שלו, השאולה מפלוטארך ושיש לה
חשיבות רבה לגבי הויכוח על בעיות המלחמה
המונעת -.יודל סבור, בצדק׳ שהיא רצינית
יותר מדברי כל הנואמים בכנסת על אותו
נושא. ובכן:
באחד הימים, עת התכונן המלך היווני
פירהום לפלוש לאיטליה העתיקה, טיכס עצר,
*עם יועצו הראשי.
״קודם כל, נפלוש לאטרוריד״״ אמר הלה
והצביע על המפה .
״טוב. ומה הלאה?״ שאל המלך.
״אחר־כך נפלוש ללאציום,״ הוסיף השר.
״טוב. ואז מה 1״
״אז נכבוש את רומא !״
״ר,ממ. .ואחרי זה?״
״אחרי זה נחזור הביתה,״ סיכם היועץ את
התכנית.
״אז לשם מר, כל הענין?״ תמה המלך,
״הרי אנחנו כבר בבית !״

חיל הרגלים

מי אמר שהוא בזרטחת?

דיריני פונ ה א לי כ ם על מנ תשתע לו נו שאכ או ב
ב ע תונ כ ם הנ פו ץ, הנ ראה לי ר אוי ו מ סוג ללכך
יו תרמכלע תון אחר: הי ח ס לחיל־הרגלי ם.
מ סי בו ת שו נו ת, אין חיל הרגלי ם מו כ ר וי דו ע
א צ לנו כשארה חי לו ת, ל הו צי א מן הכל ל גו ף
א חד בו • ה צנ חני ם. ולתקון* מ עוו תזהא ני פונ ה
א לי כ ם.

הער תו שלה קו ר א יצח קהל לי עלה כנ ס ת
הכ תבה על חג־ ה מו לדבמ דו ר ״ ד ת ״ ב מ קו ם ״ ש חיתו
ת״ ( ה עו ל ם הזה 950י חד עםהסב רו ה מו צלח,
מק׳ומם בבט או ן נ טו רי־ קרתא. ואםכברבה עו ל ם
...אי זו
״ ש חי תו ת ״.
ב מ דו ר באמת אזי
הזה,
ז כו תישל קו ר א הנ כבדל הגן על רו חנו ה ל או מי ת?
האם הו אעצ מו ט הו רלח לו טין?
אני מצטער, א ך הו אלאהצ לי חלש כנ עני
ש אני מו שחת. או לי אני איי טי בלעשות • זאת
מ מ נו, לג ביו. ככל הי הו די ם ה טו בי ם, הלכ תי גם
אני ל ה צי ץ ב כנ סי ה, ב חג־ ה מו ל ד. מ דו ע? מ תו ך
ס ק רנו ת ו תו ל א. לז ה קו ר אי ם ״ אדםהמטמאאת
רו חו? ״ א ני קו ר א לז ה אד ם ה רו צהלדעת, ל ר או ת
ולש מו ע הכ ל. אינ ני מוכןלהש אי רזאתל עו ל ם
הב א. בעצם, א ני מוכןלמ סו ר ל קו ראהל לי,
כפרס על הער תו הג אוני ת, אתה עו לםהבאש לי.

לצע רי אני משמש בחיל־ הרנלי םלאכ רו ב אי,
אלאכמשמש רו ב אי םאח רי ם, אךג׳ו בזהבא
א לי ב על־ כו ר חי. או ל ם דוו קאמ שו םכךא ני
י כו ל בי תרב הי רו תלר או תאת הי ח ס אל חברי
מצדה אי שבר חו ב.
חייל קרבי — ב חי ל הרגלי ם — הו אאו תו חייל
שעם כל רח ש ק טן, בער בו ת הנג ב, או על רו כ סי
הגליל ובעמ קיו. מזנ קממט תו ונזע קאל הג בו ל.
הו א או תו חייל ה או רבלמ תנ כ לי ם ליו ש בי הג בו ל
ו ה עו ש ה. לילו תיו כי מי ם, לעתעתה, ל מני ע ת פו רע
נ ו יו ת בי שו בי הספרובארץ כו ל ה.
אי ש חיל־הרגלים הו אזה, שבשעת רגיע ה חי
בשדה, זו ח ל, מתפלש, ר ץ, קו פ ץ, שו קעב בו ץ,
מתכסה אב ק, אי נו או כלו אי נו י שן דיו ועל
הכל מו ת ר על צ ר כיו ה אינ טי מיי םוה מיני מ ליי ם
של אד ם רגיל.
ה רו ב אי ה פ שו טבג דו ד ה קר בי הו אזחש אי נ ו
מתחשבלאב חו ר ף, לאב קי ץ, לאב קור ול א
ב שר ב, ל א בי בלתשב רג ל ול א ב הו רי ם ז קני ם
הז קו קי םלת מי כ תו.
?זיל הרגלי ם הו א החייל ה מו ת ר על מ נו ח תו,
יו מםו לי ל, על מנ תששאר אזרחי ה מ דינ ה יו כ לו
לנהק, א ת חייה ם ב אין מ פ רי ע. ו מ הו יחם תו ש בי
ה מ דינ האלאו תו רו ב אי? הם כמעטו אינ ם מ כי רים
או תו! אין ל ה תעל םממפע לי ם שוני םלמע נו
— הו עדלמ ען החייל וכו׳ — אךהל לו פ ר טי ם
מ צו מ צ מי םבלבד.
מהישלע שו ת? מן ה ר אוי הו אשהאדםהק טן
מן ה ר חו ב י כי ר קוד םכלאת אי ש חיל הרגלי ם.
ע ליו לדעתלהב די ל בי נו ל בין החייל,
ה רו ב אי ה פ שו ט
למשל, בבו או

ע ליו ל ל מו ד לז הו ת
על מנתלדעתלה תנ הג ע מו,
ל חו פשת 48ש עו תאחתל חו ד ש.

ו אין ל ד דרך טו בהלכךמע תון, ו ע תון נ כו ן
יו תר מ ה עו ל ם הז ה. זההע תון ש עו ר כיו היו לו ח קו
ר איו נ מני ם
במלחמתהשח רו ר, ו ש בין
מי ם
אנ שי מ לו אי ם ו בני גו ע ר.

ע לי כ ם מו טללה בי אאת
קו ר אי כ ם, ב פגי הע ם כו לו.

חינוך לילדי עובדים

חיל

הרגלים

ב פ ני

ש. קאולי, צה״ל

י די דו תםשלע מו ם בן־גו ריון ו שייק היר קוני
ש ציינ ת ם
כ פי
ב בי ת־ הספרכ דו רי, לא החלה
(ה עול ם הזה ,) 953 כי א ם עו ד ב בי ת־ ה חינו ך
לי לדי עו ב די םשלההסתד רו תברח׳ בצלאל התל־א
בי בי.

תלמיד כתתם לשעבר, תל־אביב
פו ף סו ף...

ה רג שהנפלאהשל

אוי ר

ש טו ה ר...

אלימלך שורץ, מאה שערים, ירושלים
כה לחי! ה מ שי כו בדרך זו וג לו ה ש חי תו ת על
אנ שי ם ה או חזי םבר סן המשטרבארץ.

יעקב, תל־אביב
צו דקה קו ר א יצח ק הללי! ר די פהאח רי ט כ סי ם
דתיי ם זרי ם הי א ש חי תו ת. מי שמעעל נויי ם
משתת פי םבשמ חו ת י הו דיו ת?

שולחן מנופץ

ישראל כהן, נפר־סבא

פ ר סו ם ת מו נתהמתאב לו ת בגי ל ת ( ה עו ל ם הז ה
) 953פגעבאל פי עו לי ט רי פו לי ב מ רינ ה. ז הו
מנ הג ברברי חס רכלמשמ עו תשלשכ בו ת פ רימי
טי ביו ת ש אי נו מ קו בלאצל כל יו צאיט רי פו לי!

יעקב טריני, רמת־גן
הקורא טו־יני טועה. מנהג ניפוץ השולחן
נהוג רק כשמת אבי המשפחה, בא לסמל כי
במות המפרנס נופץ שולחנה הערוך של המשפחה.

אדי
קונסטנטינוביץ
ד עו תי ה של חי ה הררי ת ( ה עו ל ם הז ה ) 952ע ל
ה שח קני ם ש פנ שהבק אז, ני ת נו ת ב צו ר ה חד־צר־די
ת מו בהקת. ל הו צי אאתא די ק ונ סטנ טין, ש הו א
״ מ מו צ א רו סי ״ .כדב רי ה.

יצחק י. הללי, ירושלינו
ב א מונ ה, ב חו ר צ עי ר הנ ני, ו חי הנערהנאה,
ו ה חי לו תי ל ב לו עאתדב רי הכשא ני כבר מאוהב
לר ביע — או לםעדש הג ע תי ל סו ף, י רד ה ר בי ע
ל ש מיני ת. חי ה ״ צ ב רי ת פ שו ט ה יו פי חי! מ ה
הרע ש? שמאנש אי ראת פו ל חן הצב ריו ת ל תיי רים
ו לי הו די ם ת לו שי ם — ונ תיי חסא לי ה, תחת
זאת, ב או תהפש טו תשא נו מחב בי םאת חי ה בגללה?

בו דהשל חי הבמ קו מו מו נ ח, ו ח בי ב ה הי א
ע לינו מכל הי פ ה פיו תשל הו לי בו ד י חד, או ל ם
מ קו מהב בי ת בע לפש טו תמלבבת, בקרבי לדי ם
ב ע לי פ ש טו תמלבבת, ו או לי, מפעםלפעם, גם
בסרט, בתפ קי דפשוטומלבב.

סטיז־נט, ירושלים
בהדרכתו של סטודנט פשוט ונזלבב?

עתונכון?
הדבקת םלד ״ ר קרלי בך אתה תו ארנבל ( ה עו ל ם
הזה ) 947והש תיי כו תמפ לג תי תמפא ״ יית. יתר
על כן, הד ברבאבקשרל הו צאהל או רשל קו מ ץ
מאמ ריו על הו דו, שהם, לג בי די רי, נו לתה כו תרת
שלע בו ד תו, א פי לו א ם הי א ע תונ ני ס טי ת.
אני מ קוו ה ש הי תהכ אן פ לי ט ת קו ל מו ס, אחרת
ישלק רו א לז אתע תונ ב לו ת.

גולורצקי, תל־אביב

צבי ציבלוסקי, דוד מזרחי, אסא רו־טנברג,
יואב כסלו, מחניים הגליל העליון
...אני מתפלאעל כי אי ש לא חשבלה עני ק
ל ע מו ם בן־גו ריון א ת או ת הג בו רהבעדג בו ר תו
ה עי ל אי ת בני הו ל תחנ תמשטרתפ תח־ ת קוו הבמלח
מתהשח רו ר...

אליהו גלבוע, צה״ל
יי שר כו חכם על ש ה עז תםלח שו ףאתהמצב
בצמרתהמשטרה. אםאח רי פ ר סו ם דברי םמסוג
זה. לאיתפט רו ע מו ם בן־גו ריון ושות פו ס הר
מן המשטרה, הרי י ו כי חהדברכמאה עדי ם כי
מ ש הו ר קו בבממלכת שי ט רי ת...

יצחק טל, תל־אביב
מניין
משפ טו

יקח ע מו ם בן ־גו ריון
ננד שו רתהמ תנ ד בי ם?

כסף

ל מ מן

זיוה שמיר, פתח־תקוו!
באמת בו שהש עוז רהמפקח־ הכל לי שלמשטרת
י שר אלי תגו ררב שי כון ע לו בכמוזהש לינו ם
הו אי ללה עני ק לו בחס דו. הו אמת אי ם יו ת ר לי,
ש רבר בפשוט.

שמעון לוסטיג, רמת־גן

הברירה השלישית
לאחר ק רי אתמאמרכם על ״ המנדטה שני ״
(ה עול ם הזה ,) 953הסק תי כי קיי מו ת ש לו שאפש
רויו ת: הז מנ תכר טי ס נ סי עהל חו ץ־ לארץ, דבר
ק שה ל בי צו ע, נו כחה הג ב לו ת על ה נ סי עו ת, הת עו
ר רו ת דע ת־הקהל שתד רו שאתהפלתממשלת
פ לונ ס ק, גם דבר ז ה סי כ וייו א פ סיי ם. והאפש רו ת
ה ש לי שי ת — י ש׳ בהב חו סרמעשהש תו צ או תי ה
לא יאח רו ל בו א.

ותתרוצץ...

דן זקס־לדרמן, תל־אביב

...מו עמדתלצב רי ת 56׳? .או ת ה נע רהשרצה
ב בגדי סוג א׳ בראשמחלקת חי ״ ר ב חנו ר קרב
מ סי בו ב בי לו ל ר חו בו ת ( ה עו ל ם הזה .) 953 הי א
מו כרחהל היו תטי פו סצב רי מו בהק. מי תהי ה
כיו ם מו כנ ה, ב מ קו םלנ סו ע ב נו חיו תבטרמפ,
לרו ץעםמחלקת חי ״ ר, וז א ת רק כ ד׳ ל הרי םאת
ה מו ראלשלה חב רהולא להי רתעמכך שי ח ש בו ה
ל מ טו רפת?
תה א זו מי שתהא, ב רו ר כי ישבהמת כונ ת ה
ה עי ק רי תשלהצב רי ת ה או פייני ת: אינ ה עו רכת
לעצמה חי שו בי םשל תו עלתוכד איו ת.

יורם ויס, פרדס כץ
המועמדת מתבקשת להתייצב בריצה קלה
במערכת.
עו דכמהצב ריו תכאלהשאתת מונו תי הן פר״
א ת חי ל
ואבד תי.
הזה 953
ב ה עו ל ם סמתם לקבל רג ש נ חי תו ת, או לשפראתרמת׳ ה פו ר ט-
אי ת או ל ד אוג ל ציוני ם טו בי ם יו ת ר בנ מנ־.י.ז. אין
לי כל ר צון שנ ערה, ו לו גם צ ב רי ת, תע.־ה ע לי
ב או ת ^ השט חי ם.

ירנה גיטרי, רקדנית :״את
הצברית האידיאלית קל יותר למצוא
בבנות הקבוצים, ביחוד בגילים הצעיריס,
מאשר בבתי־הקפה של רחוב דיזנגוף.
בת הכפר בגיל שש־עשרה לערך היא
הטיפוס האידיאלי. היא נראית אז כאילה,
דקת גו ושבירה, בעלת טבעיות פראית
המעורבת בחן ועדינות בכל ההליכות.
אולם רק כשהיופי הטבעי מתמזג עס
אינטליגנציה ואדיבות, מתקבלת התמונה
המושלמת. מה שחייב להבדיל את הצברית
מכל בת אחרת הוא יושר הלב
וגילוי הלב האופייניס לה כל כך,
עם קצת תוספת של נימוס וטאקט.״

לוי גולדברג, ת.־אביב
העולם הזה 954

מיטב הדור יצא. מירע הדור נשאר. וכמו
שאמר אותו אדם נאצל מעין־חרוד :״נופלים,
ההולכים ראשונה !״ אחד מכל שני לוחמים
נשאר בשדה־הקרב.
לפתע, באמצע המלחמה, קמה מדינת ישראל׳
וקם מנגנון שלם של השלטון החדש.
מניין באו אנשיו? הם לא באו מן החזית, כי
הלוחמים היו עסוקים. רק פצועים מעטים
הגיעו משם לעורף. זוהי האמת ההיס

ה זו כ ר את התמונה: ילד ש,חום, עיו
ניו פקוחות לרווחה מרוב התרגשות,
מגיש בחרדת־קודש את קופת־החסכון שלו
לפקיד משרד־הבטחון. ,בשבוע הראשון של
קרן־המגן. הוא ויתר על חלומו הנכסף ביותר
— סוודר חם לחורף — כי שמע שעמו
בסכנה.

זהו צד אחד שד המטבע.
באותו זמן עצמו היה קיים בתוקפו הסכם
בין משרד הבסחון לבין מר שייקה ירקוני,
לפיו מסר משרד־הבטחון את המכוניות המשומשות
שלו למכירה. לפי הסכם זה היה
שייקה ירקוני צריך להרוויח — לפי הודעתו
שלו לבית־המשפט — רבע מיליון לירות ישראליות
במכה אחת, ללא שום טרחה, כמתווך.
רבע מליון לירות שהיו שייכות למש־רד־ר,בטחון,
לחיילי ישראל.

הרי מעתה יש לשתף בענינים גם את האופוזיציה,
ולהקים מועצת־בטחון כללית.

^ כן, זוהי תבנית מצויינת. היא מודה
בקיומה של השחיתות, הבזבוז והרקבון
המפלגתי, והיא מבקשת להכניס תיקונים.

יש בה רק שני פנמים: היא לא
תוגשם, ובל דמיון כינה ולבין תוכנית
אמיתית לשעת־חירום היא
מקרית בהחלט.
המלחמה היא המשבר העליון לגוף הלאומי
כשם שמחלה אנושה היא המשבר העליון לגוף
האדם. אדם בעל גוף בריא ורוח איתנה
יתגבר על אותה המחלה, הקוטלת במהרה
חולה־לב או חולד,־עצבים. אומה בריאה בנפשה
ובמבנה תעמוד במבחן המלחמה, אך

רת. בהרל וליגום, ירקוני וסהר, הפכו לסמל
המשטר. כשמוזכר השם בן־גוריון, שוב
אין לדעת אם המזנה למפקד העליון של
חיילי צר,״ל או לשותף של חברת־זיפזיף.
שערורייה אחת מפוצצת את השניה, כמו
מוקשים מחוברים בשדה־מוקשים. מסתבר
כי נוהג כללי הוא ברוב משרדי הממשלה
כי הפקידים הבכירים ביותר מחלקים לעצמם
ולבני־משפחתם הזמנות ומיכרזים על מאות
אלפי לירות, ובכלל זה הזמנות ומיכרזים הנוגעים
לכספים שהם קודש לבטחון המדינה.
שותפויות של ראשי מחלקות וסוחרים פרטיים
מפוקפקים הן תופעה מקובלת, צינו-ר
טבעי להוצאת מליוני הלירות של התקציב.

זה נוגע לכספים שהם קודש לב-
טחון המדינה. זה נוגע לכספים שהם
קודש להצלת יהודים. זה נוגע

זהו הצד השני של המטבע.
רב־אלוף ייגאל ידין אמר שעל כל אדם
להרים את תרומתו לקרן המגן כאילו הוא
שוכב בשוחה וזקוק לנשק כדי להתגונן
מפני טאנק העולה עליו. זהו הדין לגבי אדם
פשוט. אין זה, כנראה, הדין לגבי מנהל
משרד הבטחון, בשעה שהוא מטפל בעשרות
מליוני הלירות העוברות תחת ידיו. שהרי
ביטל הסכם זה רק אחרי שקמה שערורייה
ציבורית, ואחרי שביצע בשנים האחרונות
שורה שלמה של עיסקות דומות, בסכום של
כמה מליוני לירות.

יתכן והדבר היה בלתי־נמנע באותו מצב.
יתכן שהשרותים חשובים לא פחות מפלוגות
הרובאים בחזית. אולם כל זה אינו משנה
את עובדת־היסוד: באמצע המלחמה, בימי
גאות ההתנדבות, קם משטר של משתמטים.
משטר זה יצר את האווירה שהשתררה במדינה׳
שעוררה מרירות כה רבה בלב הלוחמים
החוזרים.
על כן נפלו הפלמ״ח וכל שאר מסגרות
ההתנדבות. על כן יכול היה להתרחש פשע
לאומי כה ממועב כמו שוד הרכוש הנטוש,
שעשרות מליוני לירות ממנו נדדו לכיסים
פרטיים. על כן יכלו לקום אותם הספסרים,
שאי־אפשר כלל לתארם ללא חבריהם־שות־פיהם
בצמרת המדינה, ואשר אכלו כל חלקה
טובה של המגבית, השילומים ותקציב המדינה.

הלוחמים הקימו את המדינה. המשתמטים
הקימו כה את המשטר.

ם היה ספק בכך, הרי בא הלקח הי
* גדול של קרן המגן והוכיח את הדבר.
מבחינה נפשית היתד, קרן המגן חזרה־כללית
למקרה של מלחמה. היא גילתה אילו
חלקים בעם נכונים ליום הגדול ומוכנים לשעת
ההתנדבות, ואילו חלקים לא.

הלקה היה חד וברור: דלת העם
התיצכה במערבה בלב שלם. ואילו
שככת הספסרים, השלטת על
כלכלת המדינה באמצעות שותפיה
בהנהלת המנגנון, ירקה בפני המ,-
דינה. אין כל טעם להעמיד פנים
באילו היה זה גשם כרכה.

ך! ילד וסוחר הכטחון -השוואה זו
( | צובטת $נת הלב, כי המדובר בנשק המגן
ללוחמים. אולם בדיוק באותה מידה צריכה
לצבוט את הלב כל אחת מעשרות שערוריות־השחיתות
שנודעו בימים האחרונים בלבד,
והמקיפות כמעט את כל שטחי־החיים הציבוריים
במדינה — החל מן המשטרה, שומרת
החוק, וכלה בסוכנות היהודית, האחראית
להצלת יהודים.
אווירה של מלחמה פרושה על פני הארץ.
מאות אלפי אזרחים השלימו עם הרעיון שיתכן
ובעוד חודשיים, שלושה יעמדו במשבר
הגדול של חיי אנוש, מול פני הסכנה העליונה.
אולם השחיתות ממשיכה לשחק בעליצות
כאילו לא קרה כלום.
בויכוח הגדול על בעיות הבטחון והחוץ
בכנסת, בו האשימו כל הסיעות זו את זו
(בצדק) בחוסר דרך ופתרון, הזכיר יגאל אלון
את הבדיחה הנושנה אודות האנגליה הזקנה
שנקברה בימי הבליץ הנאצי תחת איי המפולת
של בנין מופצץ. אחרי שעות ארוכות של
עמל מפרך עלה בידי המצילים לפנות את
ההריסות. הם מצאו את הזקנה חיה ושלמה,
כשהיא מחבקת בידיה בקבוק סגור של
קוניאק.
״לשם מה לך הבקבוק הזה?״ שאלו ב־תמהון.
השיבה
הזקנה :״את זה אני שומרת לשעת־חירום

הביע יגאל אלון אז את דעתו: שעודה־חירום
כבר הגיעה, ואין טעם לדחות את
הנקיטה באמצעים המתאימים לחומרת השעה.
דומה שטענה זו נתקבלה כי כעבור ימים
מעטים פירסמה ועדתו של פנחס לבון את
תכנית מפא״י לשעת־חירום. היתד, זאת תכנית
מוזרה מאד.

טורית: כשעה שמיטב הדור הזה
עסוק בקרב, הורכב הגרעין הראשון
של שרותי השלטון בישראל
מכין האנשים שנשארו בעורף.

העם האמריקאי היה מסוגל, בימי מלחמת
קוריאה להתחלק לשני חלקים: הרוב הגדול,
שנשאר באמריקה דחי כאילו לא קרה כלום,
והמעוט הקטן שסיכן את חייו יום־יום ושעה
שעה, עמד מול טאנקים, רוסק על־ידי פגזים.
הדבר היה אפשרי, כי המלחמה היתד,
רחוקה מאמריקה. חצי כדור־הארץ הפריד
בין אולמי־הריקודים של ניו־יורק לבין שדות־הזוועה
של הונגנאם. ארוכה הדרך מגדות ה־יאלו
אל מרחבי עמק המיסיסיפי.

;משטר רקוב עלול להתמוטט בד, ולהמיט
שואה על עמו.

לכספים שניתנו למדינה בכופר על
דם הנרצחים באירופה.

המכונה הלאומית אינה זקוקה
כיום לבמה תיקונים קלים, להידוק
בורג פה ולניקוי צינור שם. היא
זקוקה לאוכרהול בללי, לבדק חמור
ויסודי של המשטר.

שוב אין כל טעם להעלים זאת: קם בארץ
מעמד שלם של ספסרים שהתעשרו על קיבוץ
הגלויות, הגשמת חלום הדורות.
קיים מעמד בעל השפעה אדירה המתעשר
על צרכי הבטחון.

בשעה שסכנת כליה מאיימת על המדינה
כולה, לא די בפיטורי כמה פקידים — אפשר
לפטר את מחצית פקידי הממשלה, הסוכנות
והקרנות, לפחות, מבלי להזיק במאומה לפעולות
הדרושות. לא די בקואליציה חדשה,
כי יש צורך בחיסול כל המשטר המפלגתי
הרקוב הקיים. ולא די לומר ״פויה !״ על
פרשות השחיתות, כי יש צורך לבער בברזל
מלובן את המשטר, שהפך שחיתות כללית
זו לאפשרית.
אי־אפשר להכין את העם לקראת המלחמה
על חייו באמצעים ביורוקראטיים. ר,ביורו־קראטיה
כבר מגוייסת היום עד לכוס התה
האחרונה.

ואם תפרוץ מחר מלחמה, הרי
אותו מעמד עצמו עלול להתעשר
על דמם של החללים ועל דמעותיהן
של האמהות.

אפשר למצות את הצעת-לכון
כערך בך: מאחר שקיים מצב-חי-
רום, בדאי להתחיל כשמירה על
עשרת הדברות.

מסתבר שבימים כתיקונם השחיתות היא
בסדר, בזבוז כספי המדינה למען שעשועי
הפקידים ופרנסת חברי־מפלגה נאמנים מותר
גם הוא. אולם מאחר ששעת־חירום הגיעה,
יש לצמצם את השחיתות ולהקטין את הבזבוז.
ואם עד עכשיו חולק השלל על פי
בסים מפלגתי קפדני, בהתאם לקואליציה,

^ שחיתות אינה ענין של יחידים
| \ פורצי־גדר. לא קומץ קטן של פיקחים
הוא הפושט את עור המדינה ומחלק אותו
בין חבריו. זהו משטר כלכלי. משטר חברתי.
מעולם לא היתד, האווירה הציבורית במדינה
כה מורעלת כמו דווקא בשבועות אלה,
בהם מבכות אמהות את חללי אודסבחד, וכני

אלא אם כן ייגדעו זרועותיו בעוד מועד.

*ויצב נורא זה לא נולד לפתע פתאום.
**) יש לו היסטוריה. כדאי לזכור אותה,
אם רוצים למנוע את הפרק הבא בסיבוב השני.
בסוף שנת 1947 היה ברור לכל אדם בישראל
כי סכנה של השמדה גופנית טוטאלית
מאיימת על 650 אלף גבר ואשר״ זקן
וטף בארץ־ישראל. בנפשו של כל צעיר בישראל
התחולל מאבק קצר אך מכריע. חלק
הלך ליחידות הקרביות, חלק נשאר בעורף.
לא היה כאן שום מקרה. שום צוו לאומי
לא הועיל או הזיק. כאן היתד, הכרעתו של
המצפון האישי. שום אדם לא נשאר ביחידה
קרבית אם רצה בכל לבו לנטוש אותה. שום
אדם לא נשאר בעורף אם רצה בכל לבו להגיע
לחזית.

אולם מלחמה בזאת לא תיתכן
בארץ־ישראל. שום אוקינום לא יפריד
בין הלוחמים כמדבר הנגב
וסיני לבין אחיהם בחזית ״אבדיה״
ו״תדמור,״ מרחק שלוש שעות
נסיעה.

ך* אחריות האמיתית רובצת על ה!
\ אנשים ההגונים — בידם לקיים משטר
זה או להרסו.
האנשים ההגונים עודם רוב — גם בצמרת
המדינה. צמרת הצבא מצטיינת בנקיון־כפיים,
והוא הדין לגבי אנשים רבים בראש שאר
השרותים ונציגי ההתישבות במפלגות. אם
הם רואים כיום את תפקידם העיקרי בטשטוש
השערוריות, בסתימת פיהם של מגלי־האמת,
הרי הם מקבלים על עצמם אחריות נוראה.

אין מרפאים מחלה על־ידי העלמת
הסימפטומים. מרפאים אותה,
כשעת הצורך, כאיזמל האכזרי של
המנתח. לא גילוי השערוריות פוגע
במוראל של העם, אלא עצם קיומן
והתפשטותן.
יתכן כי רבים מן המטשטשים ד,ם בעלי
כתנות טובות. אולם בכוונות טובות אלד, רצופה
דרכו של העם לגיהנום. בימי פקודה, תהיה
השחיתות כסכין הנעוץ בגב הלוחמים.
נתן אלתרמן המשיל בשירו ההיסטורי את
הנוער העברי הלוחם למגש של כסף. הבה
ונדאג בעוד מועד כי מגש זה לא יימכר בשוק
השחור.

האם

מושחתת 2

המשטרה
מופעל הקשר הסודי?

(ר8ה שער)
ך* שבוע הגיש עמוס בן־גוריון תביעה
{ 1משפטית על הוצאת דיבה נגד שורת
המתנדבים, שגילתה את קשריו המוזרים עם
כמה מאילי־ההון בישראל. הוא עשה זאת
בניגוד לדעת יועציו, אולי מפני שחשב
כי העובדות המתפרסמות כאן לא יוודעו
לציבור. העובדות נוגעות לשותפות הזיפזיף המפורסמת, בה מחזיקים מניות קציני המשטרה
עמום בן־גוריון ועמוס קנר.
ענף הזיפזיף בסביבות תל־אביב נולד בערך יחד עם בנו בכורו של העסקן הציוני
הסוציאליסטי דוד בן־גוריון.
ך יד, זה מקצוע חלוצי, קשה ומפרך. את הזיפזיף בימים ההם נהגו לאסוף מקרקעית
הים, כשהסורים עומדים עד מותניהם במים. הם נהגו לקום לעבודה בארבע בבוקר, לחזור
אחרי רדת החשיכה. היה צורך להתחרות בעבודה הערבית הזולה, להסתפק לפעמים בהכנסה
של שני גרוש ליום.
את הזיפזיף היו מובילים, עד ערב מלחמת־השיחרור, על גבי גמלים. בתחילה היתד, הדיר
קצרה, כי את ד,זיפזיף כרו על שפת־הים העירונית, לא הרחק ממרכזי הבניה. מאוחר
יותר, כשאולו מקורות הזיפזיף הסמוכים, נדדו הכורים לחופים מרוחקים יותר. הם התרכזו
מעבר לירקון, בשטחי הדיונות מצפון לעיר.
היה זה ענף אשר תמיד נועד לפ־רענות. לא פעם היו הכורים נאלצים ללחום נגד פולשים
למיניהם, שביקשו לגזול מהם את שטח מחייתם. פעם, לפני כעשר שנים, הופיע במקום
שבט בדואי שלם׳ שתקע את יתדות אוהליו השחורים בערימות ר,זיפזיף. אולם לצידם של
חלוצים אלה עמדו שומרי החוק. הפולשים סולקו,־ הכורים המשיכו לכרות.

שרשרתהפ לי שו ת
^ די ל ע מו ד מול פלישות וסכנות במלוכד, ובעיקר כדי לסלול במאמצים משותפים
^ דרך כורכר יקרה למקום הכריה, התארגנו קבוצות הזיפזיף לחברת־גג אחת, המרכז
למכירת זיפזיף.
מלחמת השיחרור, שהפסיקה את פעולת הבניה, הפסיקה זמנית גם את כריית ד,זיפזיף.
הגמלים גוייסו לשיירות לירושלים ולא חזרו. לכשהתחדשה העבודה, חזרו 90 כורי הזיפזיף
לשטח שלהם מעבר לירקון.
מדי שנה, בדרכו בין הבאנק לדואר, היה מזכיר המרכז ניגש למינהל המחוז כדי לחדש
את הרשיון הקבוע לכריית זיפזיף בשטח.
כשבא לחדש את הרשיון לשנת , 1951 ציפתה
לו הפתעה. החידוש השיגרתי לא ניתן.
תחת זאת, הוסבר למרכז כי השטח הוא
שטח פיתוח, מאחר שעומדים להתחיל בו
בבניין ובסלילת כבישים, ולכן על כורי
ר,זיפזיף לנדוד צפונה או דרומה — להתרחק
ממרכזי הבניה עוד יותר. בקשתם לקבלת
רשיון על השטח הצפוני הסמוך נדחתה
אף היא מאותן הסיבות. פירוש ההודעה :
התיקרות ההובלה ואבדן הדרך הפרטית
שסללו מכספם.
לבורים לא היתה ברירה. בשטח הוצבו
פקחים׳ שמנעו מהם להפר את האיסור. הם
השלימו עם גורלם, הרחיקו צפונה לחוף
הרצליה.

בו לא הצליח המרכז לקבל רשיון. שני קילומטרים קרוב יותר לתל־אביב, הוקם שלט
שהזמין את נהגי המשאיות לקנות את זיפזיפם במכרות המלך שייקה.

* ¥תההגיעוהדב רי ם להתנגשות גלויה. הכורים הוותיקים, חרושי הקמטים ומיובלי
¥הידיים, ראו את עצמם פתאום מחוסרי פרנסה. הם לא הבינו כיצד, למרות שחלק מהם
עבד במקצוע זה דור שני, קופחה זכותם למחיה ונמסרה לבעל־הון ירוק.
ביום ד,־ 11 באוקטובר 1952 צעדו אנשי המרכז לעבר השכן המצליח. הם דרשו בוררות,
או לפחות הסבר מדוע נידונו הם להתמוטטות כלכלית. אז הכירו דמות חדיטה, לא בבגדי
עבודה: מר ישעיהו ירקוני, מנהל חברת כורים, הופיע במכוניתו הפרטית.
לגביו לא היה כל צורך בבירורים .״אנחנו נחסל אתכם הבטיח. ההגשמה באה בעקבות
ההבטחה. הוא הפליג במכוניתו, וכעבור דקות ספורות בלבד חזר בראש שיירה של
מכוניות משטרה.
משטרת־ישראל, שלא תמיד מצליחת לרכז כוחות גדולים כל כך בן רגע׳ עלתה הפעם
על עצמה: במכוניות ישבו, כאילו הוכנו מראש 50 ,שוטרים דרוכים לקרב. החלו מאסרים
המוניים 50 .חלוצי זיפזיף הוטלו לתוך מכוניות המעצר.
אמנם המשטרה כבר נסקלה פעם באבנים משפטיות בגלל פרשת חברת הזיפזיף צור
(העולם הזה .)953 בית־המשפט העליון קבע אז, נוכח התערבות דומה • :י ״לא מצאנו כל
אסמכתא חוקית לכך שכתחליף לדרכים ולתרופות הקבועות בחוק רשאית המשטרה להעמיד,
בלי פקודה לכך מבית־המשפט או משרד ההוצאה־לפועל, את המנגנון שלה לשרות הצד
המעוניין.״
למרות פסק דין קטלני זה, שניתן !בפרשה קודמת, לא היססה המשטרה גם הפעם לפעול
במלוא כוחה לטובת צד מעוניין מאד.

אדם הופיע כמקרה

^ גמרי כמקרה נזדמן לפתע במקום קצין־משטרה גבוה, שגר בקירבת מקום,
/בווילה של שלום ליגום. עמוס בן־גוריון, עוזר המפקח הכללי, שהיה בלי ספק עמוס עבודות
מטה נכבדות, התפנה לשעה קלה מעיסוקיו הנכבדים, כדי לחזות בפעולתם הנמרצת של
פיקודיו.
אחד העצורים, ששירת יחד עם המייג׳ר עמוס בן־גוריון בצבא הבריטי׳ בימי מלחמת־העולם
השניה, זעק לעבר קצינו לשעבר :״דחילק, עמוס, עשה משהו ! ״
אולם ראש מחלקת הא־רגון של המשטרה
החליט להפגין אי־התערבות מוחלטת. הוא
הסתגר במכוניתו הפרטית של שייקר, ירקוני,
אשר גם הוא סקר בנחת את פעולת
המשטרה.
אותם כורים חמימים לא ידעו עובדה
פשוטה אחת: בדיוק ארבעה חודשים ו־11
יום לפני יום המאסרים, בתאריך האחד ביוני
, 1952 רשם לפניו רושם השותפויות בירושלים
כי בחברת כורים נוספו שני שותפים
חדשים, המחזיקים כל אחד במניה אחת מתוך
11 מניות החברה. שני החברים החדשים:
עמום בן־גוריון, קצין משטרה ;
יעקב קנר, קצין משטרה.

מפדותהמרד שיי ק ח
**•ה ג דו ל ה היתד, הפתעתם של חברי
) ₪1המרכז, כאשר יום אחד נוכחו לדעת
כי מספר המכוניות הבאות למפעלם להטעין
זיפזיף התמעט בצורהמבהילה. היתד,
לכך סיבה משקית טובה: במקום הישן,
שמעבר לירקון, אותו מקום עצמו אשר ה־וותיקים
נושלו ממנו בטענה כי זהו שטח
פיתוח, הצליח בכל זאת מישהו חדש לנעוץ
את מגרפות דחפוריו. בדרך הטבע, העדיפו
הקבלנים לקנות את הזיפזיף הדרוש להם
במקום הקרוב (ועל כן הזול) יותר.
הסתבר כי במקום שנכשלו הוותיקים בחידוש
הרשיון הצליחו אנשים חדשים בעולם
הזיפזיף. היו אלה פישל דוברושקולנה
ויצחק שטיבל, נציגיה הפעילים של שותפות
חדשה לגמרי לכריית זיפזיף, חברת נורים.
הרוח החיה !בחברה זו היה כבר אז כורה
ד,זיפזיף הבלתי־וותיק, ישעיהו ירקוני.
הכורים חרקו שן, הביאו את טענותיהם
בפני כל המוסדות — ללא הועיל.
אולם גם לסבלנותם היה גבול. גרגיר
ד,זיפזיף ששבר את גב הדחפור היה כיבוש
נוסף של חיל ירקוני.
ביום בהיר אחד, בשנת ,1952 הופיע רכב
ירקוני ופרשיו שני קילומטר דרומית למכרה
המרכז, על חוף הרצליה׳ בשטח שגם

לא י רו ק, י ר קו ני

האיש בצל: זוהי תמונתו הראשונה של רב־המידיונר שלום דיגום המתפרסמת
בעתונות. קשרי דיגום עם סב!־ העיסקות טרם הובהרו סופית.

חי 7הקשד

^ מו כל מצכיא מצליח, ידע שייקר,
ירקוני, לשעבר איש הצי הבריטי, כי
מערכה מוצלחת בנויה קודם כל על יעילותו
של חיל הקשר.
שייקר, היה קשרוני מאוד.
בכלכלה מונופוליסטית כמו של ישראל׳
הקשרים האישיים חשובים מן הלירות, אם
כי הלירות עוזרות לפעמים לרכוש ידידים
אישיים. זהו מעגל קסמים שהספיק כבר
לבנות כמה אימפריות כלכליות מקסימות
בישראל.
חלוצי ד,זיפזיף כסופי־השיער לא היו האחרונים
שלמדו אמת זו בדרך הקשה. למדו
זאת גם הצעירים משוסעי־ד,אברים, שחזרו
משדות מלחמת־העצמאות.
הציוד המשומש של משרד הבטחון נמכר,
לפחות להלכה, על־ידי מיכרזים. יוצאת מכלל
זה, בתור לקניית ציוד זה, קבוצה של
נכי מלחמת־העצמאות דשם נעורת. נכים
אלה, שכולם בעלי ס /ס 50 נכות ומעלה, קיבלו
בצורה זאת את שיקומם.
למעשה, הכירו כל משרדי הממשלה בזכות
הקדימה של קבוצת הנכים. זכות זו
אושרה גם על־ידי מבקר המדינה. האיש ש־אירגן
סידור זה לשיקום הנכים היה מנהל
מחלקת השיקום של משרד הבטחון ישעיהו
ודיינברג.
אולם במצב זה חל מיפנה מפתיע. ישעיהו

ל׳ ס׳ סנרמ׳יטרר,

מטגזדדי

ג ר ביון ריט1

יטו^עיי ור תי וד יי רקתי

סו מ ר

*גוז, בן־ בזרמן

^ - 143גהרל

כמי^כר מיכנוו

מ ׳ 13 *6ר ה

הקשר

זנ ת

ה הג ב מ
אגא חו ״ *י
ראשו בי רי ד.

אדם הקורא מדי יום על שערוריות המדיגה,
יכול לקפל את הרושם המוטעה כי השחיתות
פשתה ככל חלקי הציבור. אולם חקירה מעמיקה
יותר מוכיחה כעליל כי קייס קשר הדוק ואינטימי
בין כל פרשיות השחיתות, ללא יוצא
מהכלל, שהסעירו בשנים האחרונות את רוחו
של האזרח הישראלי.
מחוסר מקום לא היתה הפעם אפשרות לצייר
את אילן היוחסין המלא של קומץ הקושרים,
המקיים חיל־קשר מסועף ויעיל להפליא ככל
שירותי המדינה. אולם גם כתרשים מקוצר זה
יכירו הקוראים את שמותיהן של: פרשת

מיגאל 3פ*

*ויך #ד * ן

טוכיאנסקי, ששימשה מכשיר לחיפול אויב־השחיתות
איפר בארי ; פרשת טריפוס והכאת
גרשון ריטוב (הצילום מראה את ראשו למחרת
הכאתו) ,שבעזרתה חוסל איש נקי־בפיים שני,
ישורון שיף, שדרך על יבלותיהם של אבא חושי
ועמום בך־גוריון ; את פרשת הטנדרים של שייקח
ירקוני, ששילם 7500ל״י לגרשון ריטוב
עבור ״ייעוץ מקצועי״.
מכאן מובילים החוטים לעמום בן־גוריון,
באמצעות שותפות הזיפזיף, ולשלום ליגום,
ששמו הוזכר על־ידי ״שורת המתנדבים״ בקשר
לפרשת זיוף חשבונות הסוכנות בגרמניה. לי־

וויינברג הועבר מתפקידו לתפקיד האחראי למדור המכירות של משרד הבטהון, אותו מדור
הצריך לספק ולמכור לנכים את הציוד. אך וויינברג נתן — וזיינברג לקת, יהי שם השיקום

מבורר•
הוא החליט כי לקבוצת הנכים שוב לא מגיעה כל עדיפות לקניית הציוד המשומש. הקבוצה
כמעט נהרסה ומשתה ביפו סגור זה כמה שבועות.
אולם אם בוטלה העדיפות לנכים, וחוסל מקור קיומם, אין זאת אומרת כ־ אין עדיפויות
לאנשים אחרים ברכישת הציוד המשומש. אחת העדיפויות הללו סופרה בתום־לב על־ידי
שייקר, עצמו׳ בתביעה שהגיש נגד משרד־ד,בטחון.
הוא סיפר, כי לאחר שמשרד־הבטחון הרגיש את עצמו לא נוח בקשר לחוזה שחתם עם
שייקר, למכירת 400 טנדרים משומשים — החליט מנהל משרד־הבטחון, שמעון פרם, לתת
לעיסקה צורה חיצונית יפה יותר. הוסכם בינו לבין שייקה כי יוצע מיכרז כוזב׳ והמכוניות
תימכרנה בכל זאת לשייקה.
מכאן ברור כיי הנכים היו קשרוניים פחות משייקה.

גידדי הקלפים
ך י> אגף המשטרתי של חיל־הקשר מצא את עצמו בשבועיים אלה, בפעם הראשונה,
| | מואר מרקורי הביקורת הציבורית. אם עד היום הזה עברו עיסקותיהם של עוזר המפקח
הכללי, ושל משפחת המפקח הכללי עצמו, מפה לאוזן במסדרוני תחנות־המשטרה, הרי
עתה דיברו עליהן השוטרים בגלוי. ים של בדיחות גאה בתחנות, השתפך אל בתי־הקפה
ומועדוני־הלילה בהם רגילים קציני־המשטרה לבקר קבועות.
היתד, זו מכת אלה על ראש המוראל של כוח המורכב ברובו המכריע מאנשים מסורים

ו־ו־דולף קסט
ע תונ אי

גום, שהעמיד בשעתו את חווילתו לרשות עמוס
כן־גוריון, היה קשור עם בהרל בעיסקה של
מכירת אהלים ושמיכות למחנות העולים, עיס־קה
שהוקעה על-ידי מבקר הסוכנות אמיל שמורק.
בהרל, שסולק מן הסוכנות, קיבל כפיצוי
את הקבלנות המשפטית של הסוכנות, בה עמד
לשתף את משרד עורך־הדין מיכאל כספי,
שהגיש השבוע משפטים כשם שייקח ירקוני
(נגד משרד הכטחון) ועמום כן־גוריון(נגד ״שוררו
המתנדבים״) ,כעוד הוא עסוק כהגנה על
ד״ר רודולף ישראל קסטנר, אשר בקשר אליו
תלויה ועומדת שורה שלמה של משפטים.

ונאמנים, אם כי לא תמיד זכו המסורים והמוכשרים ביותר לדרגות הגבוהות ביותר.
לא רק הפליות מפלגתיות ופרוטקציה אישית, אלא גם הפליות עדתיות מובהקות קבעו את
סולם ההצלחה בקריירה המשטרתית. במשטרה נולדה האימרה ״דופקים את השחורים !״
כאילו לא היה די בכל השערוריות האלה, באה השבוע פרשה חדשה אופיינית. היא
התחילה במישחק קלפים של הפקיד הירושלמי מיכאל אלבז. באמצע המישחק שם אלבז
לב כי השחקן שממולו הוציא קלף נסתר מהשרוול. הוא נטל את כספו מקופת־ההימורים
ועזב איז המקום.
כעבור שלושה ימים נעצר, הובא בפני ע.מ.מ. אליעזר שילוני. את ההמשק תיאר אלבז
בפני שופט השלום יצחק בזק. המשטרה, הסביר אלבז לשופט, איימה לתבוע אותו למשפט
על שוד, בגלל הוצאת כספו לפני תום המישחק, אלא אם כן יודה בכתב כי לפני שנתיים
איים בשם רומק על דינה רוזנברג, אשת העד הראשי במשפטו האחרון של רומק.
על טענתו של אלבז כי אינו מכיר את רומק כלל, עגה שילוני, לדבריו, בגסות :״עליך
לשתף אתנו פעולה — לטובתך ! כבר סודר שהגברת רוזנברג, בעלה וילדיה יזהו אותך.״
השופט סירב להוציא את פקודת המעצר שביקשה המשטרה .״!מטעמי מצפון,״ פסק,
״אין אני יכול לעצור את הנאשם.״
באותו זמן עצמו, התברר כי כשאין המדובר בזיפזיף או ברומק, אין המשטרה מגלה
את אותר, החריצות. אייזיק פרידמן, סוחר ירושלמי גדול שנתפס בנסיין להבריח קלפים
בתור תשמישי קודש ואשר נגדו תלוייר. ועומדת תביעה פלילית בת 15 סעיפי אישים.
הצליח לצאת מן הארץ, דרך שדה־התעיפה לוד, בניגוד מוחלט לדרישת החוק. המשטרה לא
עצרה אותו. ידוע שמר פרידמן מחלק מכספו ביד רחבה.
כל העובדות הללו באו להוכיח כי בעיני שומרי החוק כל האזרחים שווים, אבל יש כאלה
השווים יותר

>זקח

במדינה

העם

המתנוסס על הבית הישן מול מלון גת־רימון
בתל־אביב שוב לא יפאר בקרוב קונסוליה
כללית, אלא צירות אוסטרית.

חו כמה רו מ אי ת
! 8 1 5 )1714 )! 111 0140 <1 3 4

״הנותן מהר, נותן כפליים אמרו הרומאים•
הם התכוונו לומר כי ערכה של מתנה
עולה כפליים כשהיא ניתנת בזמנה.
השבוע היה נדמה כי בישראל יינתן פירוש
חדש לאותה אימרה: הממהר למלא את חובתו
המוסרית, סופו שיידרש לשלם פעמיים
— פעם בשביל עצמו ופעם כדי למלא את
החלל הנוצר על־ידי השתמטות בעלי־היכולת.
כיסים נעולים. כשעלתה השבוע רשמית
ההצעה להטיל על אזרחי המדינה מס־מגן,
הזדרז שר־האוצר לוי אשכול להבטיח
כי הדבר לא יהיה כך: מי שכבר שילם את
חלקו לקרן־המגן בהתנדבות, יידרשו ממנו
פחות. אולם מעטים ה תיתם ו להבטחה זו
ברצינות: קשה היה להניח כי אחרי כשלונם
של מס־ההכנסה ושל קרן־המגן להגיע אל
כיסי אילי־ההון, יצליח בזאת דווקא המנגנון
של המס החדש.
כמו כל מס אחר בישראל׳ יפול מס־המגן
על שכמם של מיעוטי היכולת, ובעיקר ^ל
העובדים השכירים שקל לנכות את מסיהם
ממשכורתם. החברות הגדולות מחוסנות מפני
אמצעים פרימיטיביים כאלה.

כמו ככל שנה

למכירת העונה

הנחה ממשית

יחסי חוץ

ככל המחלקות על כד הסחורות
המוכגות. כגדי נכרים ומעילי
נשם -לגכרים ולגכרות

תל־אכיכ
רח ׳אלנבי 43
רח׳ נחלת בנימין 39
ירושלים בנין ג׳נרלי
רחוב יפו

א דו םדכןא דו ם
חיפה מרכז מסחרי חדש
הדר: רח׳ הרצל 28

כ מו ני

אם זכור לכם, פניתי אליכם לפני
חודש בבקשה לשלוח לי כמה אפיזודות
או קוריוזים מענינים שאירעו
לכם בגללי. עלי להודות שהתוצאות
היו עגומות מאד. קבלתי
מכתבים עלובים למדי.
מסתבר שצריך לדעת גם לבלף
היטב. אם הבלוף הוא חמוד, לא
איכפת לי, כפי שאמרתי פעם. אולם
אם בא ברנש ומספר לי מין ספור
אידיוטי שהוא קבע פגישה עם בחורה
לאחר התכתבות וראה לפניו
גבר בשמלה וצבע שאמר/ה ש־שמו/ד,
גבריה, הרי זה עובר את
גבולות הטעם הטוב, תסכימו אתי.
ובכן, האם אין ביינכם אחד היכול
לספר לי ספור משעשע, או
להודיע לי אם הביאו חליפות מכתבים
לקשר הדוק יותר בין הכותבים

אנא, אל תאכזבו אותי.

נכריות ללא שפם
אתמכת בו
מתלר או ת
( ) 954/833
כ חו בכל שו נו. לאחרש בי קשכלכך
יפה. לאי כו ל תי לסרב לו, ו הנני מ בי א ה
בז האחדב ריו:
״ ה ריני מ כ ריז ב גי לוי לב: אין א ני
רו צהלהתכתבעםנערהלשםשע שו ע
בלבד! א ני רו צהב הי כ רו תבהמשךלה תכ
ת בו ת! למעשה כו ל ם רו צי םאו תו הב
מ ח בו אי ם.
המשח קי ם
יש אך דבר,
ו אי לו א ני רו צהלהתכתבעםנערהש
פרשת
היחסים בין ישראל לבין אוסטריה
היתר, תמיד עדינה מאד. אף כי מדינת־הדא־נובה
הקטנה נחשבה רשמית לארץ שנכבשה
על־ידי הנאצים, זכרו יהודים רבים מדי
כי הכובשים טבעו כמעט בים של פרחים
ונשיקות כאשר פלשו, לפני 18 שנה, לבירת
הוואלס.
גורם שני היה פרוזאי יותר: עד כה סר־בה
אוסטריה בעקשנות לשלם את הפיצויים
הנדרשים על־ידי ישראל, שעה שכובשיה־לשעבר
הציפו את המשק הישראלי בשילו־מיהם.

כוו
נו תי ה ר ציניו ת, ו ש חי שבת
ה כ רו תוחב רו תלא חר מ כן.
אני מחפש מו עמדתשת הי הלס חו ת נ חמ
ד ה, לאס לו ני ת ול אמשעממת. ו אי לו
אני אפצה או תהבת כונ השלאת סו ל א
בפז: ג ב ריו ת עדינ ה! לאגב ריו תשל
שסם מז דקר או שווי ץ על אופנוע —
כי אםגב ריו תשמ רגי שי ם או ת ה רק
כשמ כי רי ם או תי טו ב. לעומתת כונ ת
ה ת כו נו ת הזו לאכד אי כללל מנו תאת
יתר המע לו ת, כ גון חו ש הו מו ר ( ועוד
איזה! מו סי ח הו א ) ס ג נון כ תי בהוכו׳
ו כו׳ .א ני ב ש נו ת הי פו ת ביו ת ר. ו ב כן.
בנו ת, מית עיז? ״.
אם לז ה קו ר אי םהת הד רו ת — אני
או כלתאתמכונתהכ תי בהש לי.

פניה סודית. אילם קשה להיות ברוגז
בזירה הבינלאומית. עם שיחרורה הסופי,
בשנה שעברה, חזרה אוסטריה הקטנה בצעדי
ענק לבמה האירופית. קבלתה הקרובה
לאו״ם הפכה וודאית, והשפעתה בארמון
האפיפיור גדלה אף היא בהתמדה.
השבוע הסיקה ממשלת ישראל, בסודיות
מוחלטת, את המסקנה הבלתי־נמנעת. אחרי
שדחתה בשנים האחרונות כמה פניות בעל-
פה של נציגים אוסטריים שהציעו לכונן יחסים
דיפלומטיים, פנתה ישראל השבוע רשמית
וסודית אל ממשלת אוסטריה, הודיעה על
נכונותה לקבל את ההצעה.
תוצאה וודאית: הדגל האדום־לבן־אדום

הכנסת
ע דו תו ש ל הדו״כ
לדיון עמדה הצעה יבשה: לבטל ברוב
המשפטים הפליליים את החקירה המוקדמת
המתנהלת כיום בבית־משפט השלום, לפני
שהמשפט מועבר לבית־המשפט המחוזי. נגדה
התייצב משה סנה, שאינו משפטן, אך
סבר כרופא־עצבים, כי הניח את אצבעו על
הנקודה הרגישה: לדעתו בא החוק להגדיל
את סמכויות המשטרה והיועץ המשפטי, לצמצם
את סמכות המשפט.
פנה ״הדוקטור״ לעבר שר־המשפטים הממושקף,
שישב לפניו ליד שולחן־הממש־לה:
מד, היה קורה לולא היתר מתקיימת
חקירה מוקדמת בפרשת ח״כ הפועל־המז־רחי
ישראל רוזנברג, שהואשם על־ידי היועץ
המשפטי בהברחת כספים? במקום להשיג
זיכוי בשעת החקירה, כפי שקרה, היה מובא
רוזנברג למשפט כנאשם, ושמו היה מוכתם
לנצח.
״כית נכוה״ .זה היה יותר מדי לשר-
המשפטים. בניגוד למקובל קפץ ממקומו,
ביקש רשות להתערב באמצע הויכוח. תוך
כדי כך אמר כמה מלים שזימזמו באולם
כיתוש עוקצני.
״היועץ המשפטי לא יכול היה לדעת כי
אדם מסויים, שגם הוא חבר כנסת, יעיד
בבית־המשפט בשבועה את אשר העיד...״
כל אחד מקומץ הנוכחים באולם ידע למי
התכוזן: חבר־הכנסת של המזרחי, מרדכי
נותק, לשעבר מועמד למשרת נשיא המדינה,
שהיה מסובך ^פרשת רוזנברג, מסר
עדות שלא שיכנעה את השופט החוקר כל
עיקר, אך הספיקה כדי להשיג את זיכויו
של רוזנברג מחוסר הוכחות. כפסק־דינו
הגדיר השופט עדות זו במלים חריפות.
היתד, זו הפעם הראשונה שגם שר־המש־פטים
הטיל בגלוי ספק בעדותו של הח״ב
המזוקן, הפותח את כל נאומיו במלים :
״בית גבוה ו״

עתונות
ש תי ק ה רו עשת
משך שבוע כמעט ולא היה נושא אחר לשיחות.
בחדריו של ראש־הממשלה, בהת־יעצות
מנהלי המשרדים, בתור לאוטובוס
ובבית־הקפה, דנו אזרחי ישראל בשרשרת
השערוריות הקשורות עם צמרת משטרת־ישראל.

קול אחד נעדר לחלוטין בויכוח: קו־

השכלה וספריה אמריקאית
כל מהש או מרת 951/831 הו א ש הי
א מו כנהלהע מי דאתהשכלתה וי די עו
תי ה, ואם הד ברלאיס פי ק — א ת
הספ רי ההאמ רי ק אי תלספ רי ת בי א ליי— ,
ל ר שו תמכת ביו שלצ עי רמש כי לוש
איננומשונעל רי קו די ם
ע דיו נפש
ס לוניי בואשר שנ ו תיו נ דו ת ביז . 21— 24

גימנזיסט מוזר
כ תו בלפ ני כז צ עי ר בז ) 954/835 ( 18
ת ל מי ד ש מי ני ת. ה או ה ב, כ ר בי םמב ני
ני לו, ל ח שו באתעצ מו ל מוז ר. הו א
נ בו ה, או מ ר הו א, נאהומש כי ל, מ צ לי ה
מאדאצלנע רו ת, או ל ם הו אעצ מו אינ נו
מ ע רי ך או תז. הו א מו אילל היו תמוכז
ל שנו תאתדע תו ע לי הז אםתמצא
נער הבת 15— 17נחמדהבעלתמרץ
ו או הבת חיים ש ת ענייז א ו תו במכתביה.-
לי תר ב ט חיז הו אמבקש נם ת מונ ה.

קומה ועינים יפות
הי אנערהבת ,) 954/ 836( 17,5אי ננ ה
מ תי דדת על נ קל ה פני םאל פני ם. ו ל כז
הי ת ה רו צהלהתכתבעםב חו ר ג בו הונ
א ה, בז . 20— 22ר צוי חי פ אי. כלמה
ש הי א י כו ל ה לו מ ד על עצמה, הו א ש הי א
ג בו ה ת־ קו מהובעלת עיני ם י פו ת.

חולשה כישנית
( )951/837 הו א חייל קרבי א מייז, המ
ו פז ל הו דו ת רק ב חו לשהאחת: לנ ע רו ת
ביי ש ניו ת ( במקצת) .כ די לנווז א ת נו ח
חייו היו מיו מיי םהצב איי ם — הי ה רו צ ה
לקבל מכתבכ תו בביד ני מ נזי ס טי ת ח מו ד
הבת . 17— 18

תכנית לשעת־חירום (אריה נכון כ״דכר״)
המשלם סהר, משלם כפליים

פרסום רשמי־למחצה של המטכ״ל האמריקאי טוען נגד חימושה של מדינת ישראל

לא ק״ם נשק מגן !

** תי הופך נשק

לנשק־מגן, במקום להיות מכשיר להת־

קפה ז
זוהי השאלה שתקבע את ההחלטה בדבר משלוח נשק
אמריקאי לישראל. ישראל דורשת נשק למלחמה בשריון,
במטוסים, ובצוללות.
מאמר זה מפנה את המבט אל הנשק האמריקאי הנדון —
הנשק שיופעל אם יוחלט להתנגד לנשק הסובייטי הזורם
למצריים.

כיצד?והמיס במיג־? 15
^ קידים גבוהים של הממשלה האמריקאית מציעים
עתה לשלוח נשק ״מגן״ לישראל.
נשק אמריקאי זה, כך אומרת ההצעה, ישמש משקל נגדי
לנשק ההתקפה המסופק עתה על־ידי צ׳כוסלובקיה הקומוניסטית
למצריים. הנשק האמריקאי יהיה מן הסוג המשמש
להגנה עצמית, אך לא להתקפה. המציעים סבורים כי עזרה
כזאת לישראל תפיג את המתיחות המלחמתית הגוברת והולכת
במרחב.
אולם ;מאחורי הקלעים התעוררה שאלה מעשית. היא
מבוססת על הבעייה כיצד להתוות קו בין נשק ״הגנתי״
לבין נשק ״תוקפני״.
סוגי הנשק הדרושים לישראל מסתברים מן הרשימה של
הנשק הקומוניסטי המסופק לעולם הערבי.
עיון ברשימת הנשק האווירי המסופק למצרים כבר מגלה
את הקשיים העומדים בפני מתכנני העזרה האמריקאיים בבי-
אם לדון בנשק ״תוקפני״ .מטוסי־קרב סילוניים מסוג מיג־צי,
תוצרת רוסיה ארוזים בארגזים, כבר נראו על הרציף בפורט־סעיד.
מפציצים סילוניים סובייטיים מסוג איל־ 28 נמצאיב,
כפי שנודע, על סיפון אוניות בדרכם למצריים.

כשרוצה המטכ״ל האמריקאי להפיץ את דעותיו
ברבים, הוא משתמש בדרך בלל בשבועון
אמריקאי כשם ״יונייטד בטייטס ניוז אנד וורלד
רפורט״ .מאחורי שם ארוך זה עומד עתון ימני
קיצוני, בעל תפוצה של למעלה מחצי מליון
טפסים, התומך כאופן מוסווה כסנטור ג׳ו מק־קארתי.
זה עתה פירסם עתון זה מאמר שנכתב
כלי בל ספק בהשראת המטב״ל, ושבוונתו
הברורה היא להצדיק את סירובו של המטכ״ל
לספק נשק קל לישראל. מאמר פוקח־עיניים
זה מועתק במלואו ומוגש בעמוד זה לקורא.

התקפה בנשק־מגן

מצור ישראל עד מצריים
^ די להתגונן בפני נשק זה, יכלה ישראל להשתמש
בתותחים אנטי־אוויריים אמריקאים מסוג סקיי־סוויפר
(״!מנקי שמים״) ,או מסוג אחר. אולם לדעת המתכננים האמריקאיים
לא תתכן הגנה יעילה לישראל ללא מטוסי קרב בעלי
כושר מעולה, כמו המטוסים הסילוניים מסוג אף־ 86 או
אף־ .102 אולם לא קיימת שום שיטה ידועה למניעת הפיכתם
של מטוסי קרב ״הגנתיים״ כאלה למטוסי התקפה, לתמיכה
באופנסיבה צבאית נגד הצד השני.
אותה הבעייה עצמה מתעוררת לגבי נשק קרקעי. ציכוסלי־בקיר,
הקומוניסטית שולחת, לפי ההודעות 100 ,טנקים רוסיים
ו״כמויות ניכרות״ של תותחים למצריים. דומה שיש צורך
בתותחים אנטי־טנקיים להגנה על ישראל. אולם אפשר להשתמש
באותם התותחים בנקל כתותחי־התקפה. יתר על כן,
ההגנה הטובה ביותר נגד שריונים היא שריונים אחרים,
המסוגלים לחפש את שריון האויב ולהשמידו. שריונים
״הגנתיים״ אינם שונים במאומה, במקרה זה, משריונים
״תוקפניים״.

לה של עתונות ישראל.
״סוב יהודיצה.״ שתיקה זו היתה רבת־אומר,
דיברה בקול רם יותר מאשר אלף
מאמרים ראשיים. היא היתד, שונה מאד מן
ההגבה הרועשת שהציפה את כל העתונים,
החל בהארץ וכלה במעריב, בפרשת בהרל.
היה רק הבדל אחד בין בהרל לבין יחזקאל
סהר ועמוס בן־גוריון: איש לא פחד מפני
בהרל.
בראש השותקים עמד הארץ. אחרי שהקדיש
מאמר ראשי חוצץ לפרשת בהרל, נתן
מקום בולט למכתבי שורת־המתנדביס ולהערות
המפקח־הכללי, נדם קולו, כאילו לקה
בדלקת הגרון. ידיעות אחרונות, שאחד משותפיו
העיקריים הוא איש־מפא״י צבי
לבון, הציע להפסיק את ההאשמות ואת הפעולות
המשפטיות למנות ועדת־חקירה שקטה.
מעריב הסתפק ברמז דק לעסקי משפחת
סחרוב־סהר בשטח הנפט, שנתגלו לראשונה
על־ידי העולם הזה, עבר על כל שאר
הענינים בשתיקה עמוקה.
עתונאים מבויישים תירצו שתיקה מוזרה
זו בשתי מלים רומאיות :״סוב יודיצה״
— נתון בתהליך משפטי. מאחר שרוב ההאשמות
שהוטחו בפני המשטרה לא הוכחשו
כלל, והוכחו במידה מספקת כדי לחייב
התפטרות, היתד, זאת סיסמה ריקה. התלוצץ
העולם חזה 954

ההגנה בפני תותחים סובייטיים יכולה להתבסס על אש
מתותחים נגדים, או על מפציצי־צלילה. גם כאן יכול נשקר,מגן
הדרוש לשמש באותה מידה להתקפה, כי המדובר
בתותחים רגילים ובמטוסים רגילים. המתכננים אינם רואים
כל פתרון אחר לבעיות ההגנה.
הבעייר. נוגעת גם לכוחות הים. לפי הודעות עקשניות,
!מקבלת מצרים לפחות חצי תריסר צוללות מטיפוס סובייטי.
על כן נאלצים הפקידים האמריקאיים לדון גם בנשק למלחמה
בצוללות, בין שאר סוגי נשק המגן.
פרוש הדבר: משחיתות אמריקאיות, מכשירים לגילוי
צוללות מתחת לפני ^מים (סונר) ,מוקשים תת־ימיים, מטוסי
טורפדו, אולי אפילו נושאות־מטוסים קטנות — כל אלד, סוגי
נשק בסיסיים למלחמה בצוללות.
אילם אותם סוגי נשק עצמם, אם יסופקו לישראל, יוכלו
לשמש להטלת מצור ישראלי על נמלי מצריים, או לליווי
נחיתה ימית ישראלית מאחורי קוי המצרים.

קליע מונחה מטיפוס ״קורפורל״
שני פרצופים ליוחנן הישר

צינים אמריקאיים מסבירים שבדרך כלל נעוץ
{ /ההבדל בין נשק ״הגנתי״ לבין נשקי ״תוקפני״ רק בשימוש
שמשתמשים בו, ולא בעצם מהותו של הנשק. מסתבר
שממציאי הנשק שוקדים במיוחד לייצר נשק המתאים גם
להתקפה וגם להגנה.
אפילו תותחים אנטי־אוויריים, המתוכננים לצורך קבלת
מטוסים כתפקיד הגנתי גרידא, יכולים ליד,פך בנקל לנשק
תוקפני. התותח הגרמני ״88״ שימש דוגמה מצוינת לכך
במלחמת העולם השניה. הוא הומצא כנשק הגנה מפני
שריונים, אך כשר,ורד הקנה נתגלה שהתאים לשמוש כתותח
רגיל, בעל דייקנות רבה.
אותו הדבר קורה כיום בצבא האמריקאי. מטוסי קרב
של פיקוד ההגנה המרחבית, בעלי תפקיד הגנתי מובהק,
מסוגלים בהחלט להטיל פצצה אטומית על ערי האויב
ומתקניו. הקליע המונחה מסוג אונסט ג׳ון (״יוחנן הישר״),
המשמש להגנה מפני שריונים תוקפים, יכול לשמש גב
להבקעת פירצה בקווי האויב כפתיחה להתקפה אמריקאית.
מטוסי הצי למלחמה בצוללות יכולים׳ באותה קלות,
להפציץ נמלים ואוניות של האויב. אוניות הנושאות את כל
המתקנים המסובכים הדרושים כדי לגלות צוללות ולהטביען,
הן אותן האוניות המשמשות לפעולות התקפה ימיות.
הנשק חמשמש למלחמה בשריונים, במטוסים ובצוללות
יכול לשמש, בכל מקרה, לצורכי התקפה. סוגי נשק אחרים
שתפקידם להתגונן בפני נשק רוסי, כמו מקלעים וכלים
קטנים, אינם אלא אותם הכלים עצמם.
למעשה יש כיום גם בידי ישראל וגם בידי מצריים כמויות
נשק המאפשרות להן לצאת למלחמה .,ולא חשוב כלל אם
נקרא להן נשק ״מגן״ או נשק ״התקפה״ .כל נשק נוסף
יכול לשמש הן להגנה והן להתקפה. לאיזה צורך ישמש
באמת — דבר זה תלוי לא בסוג הנשק, אלא בכוונותיה |
של המדינה המחזיקה בו.

המופיע ב״מעריב״ .כתב קישון,
תוך רמז דק לעיסקת הטנדרים
של משרד-הבטחון ושייקה ירקוני

עתונאי אחד :״זה לא סוב יודיצה, אלא
סוב יהודיצה.״

מתוך ים השתיקה הזדקרה הגבה
הומוריסטית אחת, מאמרו של
אפריים קישון במדורו ,״חד גדיא״,

מזמן לא ראיתי את ארבינקא כה יוצא
מכליו כמו באמש שעבר. ידידי שתה כבר
הארץ חזר י. בן־אהרון
אלפי מתפללים (כותרת בלסרחב)
מוטקה וינריב, גבעתיים-

תפילת הדרן?

לאחר כמה גישושים הצליח פרקש במכת מול־קצרה לפגוע בלסתו של אלמליח,
שנפל על בנו ולא הצליח להתרומם עד לגמר ספירת 10 הארץ)
מרדכי דן, תל־אביב
אבות גידלתי ורוממתי והם נפלו עלי.
בית־הדין העליון זיכה אתמול את חיים אריכא בן 7מאשמת מעשה מגונה עם
בתו בת ר,־( 17 הצופה).
משה מתנה, פתח תקוה
מחוסר החלטה אם היה זה תסביך לוט או תסבין אדיפוס.

6.35 השרירים האהובים לעיך (הארץ)

איתן בראונר, רמת־גן
אוזן בריאה בנוף בריא

שני ספלוני קפד, תורכי וטרם נרגעה דעתו
עליו.
— הכל הלך כבר על המסלול — רתח
ארבינקא — וברגע האחרון קילקלו לי
״המבקרים״ את כל העסק...
— הארץ הזאת היא קטנה מדי בשבילך
— אמרתי — בעצם במה מדובר?
— אתה לא קורא עתונים? — שאל אר־בינקא
— הכל כותבים כעת על טראנ־זאקציית־ר,חליפין
שלי, מבצע שעלה במוחי
בשעה שנכנסתי למשרד הצילצולין. כלומר,
מצאתו שם פקיד אחד בשם יוסק׳לה שאני
מכיר אותו עוד מימי המלואים והוא דווקא
קישקש בסרט הישן של מכונת־כתיבתו.
״שמע יוסק׳לה — אמרתי בו במקום — יש
לי רעיון. אני אחליף את כל הסרטים הישנים
במכונות הכתיבה הממשלתיות לסרטים
חדשים ועוד אשלם 5לירות בעד כל החלפה.
מר, דעתך מצויין 1״ — קרא
יוסק׳לה ומיד צילצלנו למנהל הכללי ואחר
כך נסענו בטכסי לשר עצמו. שניהם שמחו
מאד להצעתי ומיד חתמנו על חוזה המעניק
לי זכות בלעדית להחליף סרטים במכונות־הכתיבה
של הממשלה בעד תשלום של חמש
לירות במשך 99 השנים הבאות עם זכות
פרולונגאציד״ אתה תופס ז
— ל א — עניתי — איפה כאן העסק י

במדינה
— אתר מדבר כמו גוי — גער בי אר־בינקא
— החשבון שלי היה פשוט׳ ליגאלי
ותכליתי בהחלט. .החוזה שלי יתגלגל לידי
המבקרים — כך ייחייב שכלי הישר — והם
יאמרו בלבם :״כיצד יתכן שמישהו יחליף
לנו סרטים ישנים לחדשים ועוד ישלם בעד
זה? כאן משהו לא כשורת המתנדבים.
צריך מיד לחסל את העיסקה המסריחה הזאת
\״ וכך, המשרד מבטל את החוזה באופן
שרירותי ואני מיד מגיש משפט נגדו
ודורש פצויים. בבקשה — כאן הראה לי
ארבינקא את כתב התביעה המוכנה מראש :

הוצאות: שיחות טלפון עם המנהל ה—.800ל״י
כללי

1.200
טכסי
אל השר
רווח משוער על 80.000
מכונות־כתיבה ( 10 לירות
— 800.000.״
הסרט)
סכום כולל של התביעה 800.002.000 לי׳י
— יופי התלהבתי — עכשיו אני
מבין. אז מה אתה מתרגז?
— בן־אדם פרץ ארבינקא — הם ל א
ביטלו את את החוזה ! עכשיו לך ותעבוד

בחורמ ודע?
פרופסור בן־ציון די־נור 72 שר החינוך
שיצא השנה בדימוס, לא נחשב מעולם כמתחרה
מסוכן לארנולד טוינבי, למרות העובדה
ששימש כפרופסור להיסטוריה (ישראלית)
באוניברסיטה העברית. לכן לא התפלא
גם איש כאשר הציע, בתוקף תפקידו,
לאונסקו (ארגון או״ם לענייני חינוך, מדע
ותרבות) רשימה משונה מאד של 15 האישים
היהודיים שהשפיעו ביותר על התפתחות התרבות
האנושית.
האנשים שחייכו למקרא הרשימה הזאת לא

״פלי, זחלי, צפי, טווח -אש!״

היו רק פקידי אונסקו בניו־יורק. מחייכים
אחרים היו עורך מעריב עזריאל קרליבך,
שיצא במאמר השמצה נגד די־נור, ועורך
הארץ גרשם שוקן, ששם את די־נור ללעג
במאמר ראשי, אם כי בצורה יותר עדינה,
לא־קרליבכית.
עורך חשגב אחר שקרא את רשימת די־נור
היה עורך היומון הגרמני ( 21 אלף) ידיעות
חדשות. הוא החליט לגמול לדי־נור מידה כנגד
מידה, הכריז על ״התחרות 15 האישים״
בין קוראיו.
כחידה יקית. השבוע סיכם ידיעות חדשות
את תוצאות התחרות, גילה כי הצעות
קוראיו הלא־היסטוריוניים עולות בטיבן בהרבה
על אלה של היסטוריון די־נור. השם
השכיח ביותר: פיסיקאי־גאון אלברט איינ־שטיין,
שם שלא הופיע בכלל ברשימת די־נור.
מקום שני: משה (רבנו) בן־עמרם שלישי :
בנימין זאב הרצל.
בניגוד לדי־נור, שהעדיף יהודים ביתיים
כסופר בינוני יצחק לייב פרץ והיסטוריון
שמעון דובנוב, בחרו הקוראים ד,יקיים של
ידיעות חדשות בענקי־רוח כאבי הקומוניזם
קארל מארקס (מקום שביעי ברשימה) ,אבי
הנצרות ישו (מקום ,)11 אבי הפסיכואנליזה
זיגמונד פרויד (מקום .*)12
הצעות ייקיות אחרות נשאו אופי מיליטריסטי
(יהושע בן־נון, יגאל ידין) ,או הונעו
על־ידי רגשות אציליים (רחל אמנו, רות
המואביה) .אך על דעתו של שום יקה לא
עלה להציע את האיש מס׳ 14 ברשימת דינור:
חכם־דת מן המאה ה־ , 16 רבי אליהו
בחור. להם, כמו לבן ישראל הממוצע, לא
אמר שם זה מאומה.

מפלגות
עשרהכב שי

חריש עמוק. זהו הכינוי הצה״לי לתרגיל זה. החיילות המדגימות
אותו הוכיחו כי הן מסוגלות לבצע אותו באותה מומחיות כמו כל
חייל קרבי מנוסה. ההדגמה ניתנה בטכס הסיום של קורס מיוחד
למדריכות ח״ן, שנערך השבוע במחנה צבאי אי־שס. התרגיל מיועד

ללמד את החייל לזחול בשדה הקרב, מבלי להריס ראש או להבליט
חלק אחר מגופו מול אש האויב. אתי תפקיד האש מילאו בתרגיל
זה חוטי התייל הדוקרני, שנמתחו בגובה של 30 סנטימטר מעל
פני האדמה, וכל מי שלא ביצע את התרגיל כהלכה, נתקל בחוטי התייל.

״אל המטרה שלפניכן בוגרות הקורס, נושאות חגור־קרב
מלא וחבושות קובעי פלדה מכוסים רשת־הסוזאה, מדגימות תפעול
רובים בכריעה. המיפגן, שכלל זר׳קת רימונים, מעבר מיכשוליס
תחת אש, טיפוס על קירות ומיתקני עצים, היה מייגע כל מפקד•

כיתה רגיל. מלבד קציני צבא והורי בוגרות הקורס, הוזמנו גם
אורחים מיוחדים ליהנות מיכולת הביצוע של הבנות: ילדים
מבית־הספר לחרשים אלמים בתל־אביב, שהוסעו לבסיס ברכב צבאי.
הבנות הוכיחו כי אין יכולתן נופל מזה של הבנים בתפקיד קרבי.

ערב הבחירות לכנסת השלישות, עקבי
ערביי הגליל בעניין אחרי המשחק לתפיסת
הכסאות ברשימת הערבים הדימוקרטים
(י״ד) הקשורה למפא״י. שני נכבדים בני
העדר, הקתולית־היוונית שבראשה עומד הארכיבישוף
ג׳ורג׳ ד,כים, התחרו להשגת
המקום השני ברשימה׳ השמור לנציג העדה:
מסעד קסים, איש מעליה שליד מעונה
(תרשיחד ,).ואליאס נכלה, בעל נכסים
מכפר רמה שבגליל המרכזי.
היד, ברור לשניהם כי יזכה במקום זה
שיקבל את ברכתו של הארכיבישוף המזוקן.
חכים, שתמך במסעד קסיס עוד בבחירות
לכנסת השנייה, הודיע כי אינו יכול
להעדיף מאמין אחד על משנהו, עזב את
הארץ ערב הגשת רשימת המועמדים.
כד כנסיייה, כית-בושת. אליאס נכלה,
לשעבר קצין בצבא הבריטי, הבין כי
הוא עומד בפני מפלה, העדיף לקבל את
המקום השני ברשימת הציונים הכללים, שייסדו
רשימה חדשה למען הערבים. הרשימה
נפסלה, מאחר שלא גייסה מספיק קולות
אפילו לח״כ אחד.
נכלה רתח. הוא הבין מי היה הגורם ל־כשלונו,
הודיע לידידיו כי אם ייבחר׳ יציע
לכנסת חוק שיהפוך כל כנסייה לבית־בושת,
כנקמה בארכיבישוף.
אולם חכים, היה פייסני יותר. הפתגם הערבי
״אלף אויבים מחוץ לביות ואף אחד
לא בתוכו״ ,היה נהיר לו. כרועה נאמן לא
רצה להפסיד מעדרו כבשה חשובה כנכלה,
סידר, בעזרת שופט־השלום אליאס כתילי
ומפקח אזור הצפון מטעם האוצר, את בנו
של אליאס נכלה במשרה נכבדה באוצר בנצרת.

כדי לחוג את המאורע, אירגן חכים לפני
שבוע בכפר רמה סולחה בביתו של גמיל
נכלה, דודו של אליאס, שואף החברות לכנסת,
הזמין, בין השאר גם את מושל הגליל,
סגן־אלוף מיכאל מיכאלי. המתפייסים
כילו את כעסם בעשרת הכבשים שנטבחו
לכבוד המאורע. רק איש אחד נעדר: חבר־הכנסת
קסיס הודיע שהוא חולה.

מחתרת
מ ש לו ח ל רו סי ה

״חבר — זכור ושמור ! אחרי קראך כרוז
זה, השמידו היטב והצטרף אלינו ! לך לחדר
(המשך בעמוד )12
* עובדה פסיכולוגית מעניינת: איש מבין
עשרות הרופאים שהשתתפו בתחרות לא
הציע את פרויד.
העולם הזה 954

מזנגה הבין והיטה את גופו לעבר החלון השקוף
האחורי.

סמרו שד צו1יו ׳שואל׳ בחבש, אוץ ההרפתקות
הפראית שהפנה לספר האחחן של התעו הישראלי
י היללות מבחוץ היו ׳מקפיאות דם -קשה היה להבחין בין יללת הרוח ויללת החיות
הצמאות לדם -הג׳יפ הזדעזע איומות -צבוע ענק ורעב עמד מול פנסי הג׳ים -
כך מתאר שליח חברת ״אינקודה״ את הרפתקתו מסמרת־השיער בחבש. אחת מרבות
העוברות כיום על צעירים ישראליים הממלאים את תפקידם בלב היבשת השחורה.

׳ מאת ח״ם פדן *
***וב התעוררתי. בפה היה לי טעם מר
ז\£ויבש. נטיתי להסתכל בשעון היד בעל
ספרות הפוספור, אולם השעון זע והתנודד
ולא יכולתי לייצב את היד. גם היד הימנית
רעדה וכשניסיתי לתפוס את ידי השמאלית
בימנית עבר כל הגוף לרעוד.
לבסוף הצלחתי לראות שהמחוגים הראו על
שעה שתיים אחר־חצות.
היללות מבחוץ היו עדיין מקפיאות דם, ושוב
לא יכולתי להבחין בין יללות הרוח ויללות
החיות הצמאות לדם. נסיתי לחדור במבטי
לתוך החשכה, אבל הזכוכית היתד, מכוסה
איד סמיך. לידי היה שרוע טרסה, מכורבל
בשמיכה מעל לראשו וכולו רועד ונושף.
מאחור, בין ציוד השדה והמצרכים, ישב מז־נגה
עם הרובה בידיו והשמיכה מכסה את גו ׳
פ ו הקטן והצנום.
מפעם לפעם בא נחשול של רוח מתפרצת,
והג׳יפ שישבנו בו הזדעזע איומות ויריעות
הבד דפקו ונמתחו עלינו עד להיקרע. הרוח
לא הפסיקה לשניה את השתוללותה. כיון שבאה
מכוונים שונים, היתד, היללה מין בליל
של קולות בלהה מכל הצדדים. הבל הפה שנפלט
מפי, מילא את חלל המושב הקדמי וכיסה
את זכוכית המגן.
נמצאנו על פסגה של רכס הרים בגובה של
13000 רגל. פסגה חשופה, סלעית ויבשה. נשארתי
תקוע בנקודה זו מאז ירד הליל מבלי
יכולת לזוז הלאה. משהו התקלקל במנוע, והדלק
לא הגיע לקרבורטור. לפני שהשתררה
חשכה גמורה נסיתי לתקן את הקלקול, אולם
הרוח התחילה בינתים לנשוב והידיים כבר
לא נשמעו לי מחמת הקור החותך. פנס הכיס
החל דועך. החלטתי להפסיק ולחכות עד למחרת
בבוקר.

אורות מגצגציס באפלה
יה צורך לתור את הסביבה הקרובה
1 1על מנת למצוא מקום מתאים להקמת
אוהל והכנת ארוחה כלשהי. מזנגה, המשרת
ר,אמהרי, לקח את רובה המאוזר, אני תפסתי
באקדוח, וטדסה, המתורגמן והמתווך, נשאר
לשמור על הג׳יפ. אור פנס־הכיס היה חיוור
ולא האיר את הדרך יותר מכמה מטרים. החלל
שמלפנינו היה גוש שחור אחד מבלי אפשרות
להבחין בעצם כלשהו. אף כוכב לא
נראה בשמים וזה הוסיף כנראה לחשכה. נסי־תי
להבחין ברקע בהשתטחי על האדמה אבל
הכל היה שחור. במהרה הסקתי שהנני נוהג
לא נכון. נמצאנו חשופים ומגששים באפלה,
כשאור הפנט משמש מטרה טובה לכל יצור
אנושי או חייתי.
לפתע לפת מזנגה את זרועי והראה לפניו.
וזעולס וזזה 954

לא הבחנתי בשום דבר. ידו רעדה ונשימתו
נעצרה. לפתי בחזקה את האקדוח ומבלי לברר
נוספות יריתי בכוון שהראה לי מזנגה.
אורות קטנים הופיעו וכבו חליפות. יריתי
שוב. האורות המשיכו לנצנץ אבל יותר רחוק
ולבסוף נעלמו. אי אפשר היה לשמוע כלום
בגלל הרוח הנושבת אולם אורות מנצנצים
אלה היו של חיה שניסתה כנראה להתקרב
אלינו, ומזנגד, בחושו הבחין בה לפני.
היה זה אבסורד לחמשיך לחפש מקום חנייה.
באיטיות רבה חזרנו לג׳יפ. טדסה לא
נראה ליד הג׳יפ. כשפתחתי את דלת הבד,
ישב הלה בפנים. לא נזפתי בו. ידעתי עכשו
שהוא עשה דבר נכון. אין כל טעם לשמור
מבחוץ.
הרוח החלה לנשוב ביתר שאת. התכסיתי
בשמיכה הצבאית וניסיתי לחשוב על הצעד
הבא. היתד, לי הרגשת בחילה. נזכרתי שמאז
הבוקר לא טעמתי כמעט דבר. מיהרנו כל
היום בדרכנו על מנת לעבור את מאת הקילומטרים
כדי לא להישאר תקועים שם.
לא בא בחשבון לבנות מדורה ולחמם תה
ולצאת מהג׳יס לא העליתי בכלל על דעתי.
הדלקתי את האור הפנימי של המכונית והוצאתי
כמה דברי אוכל.
מזנגה וטדסה הסתפקו בלחם בלבד, ומייד
התכרבלו בשמיכותיהם.

אחר יבוא תורם של טרסה ומזנגה. כביתי
את האורות הקטנים ונשארנו שרויים באפלה
גמורה.
שריקות הרוח התערבלו בקולות שונים
אחרים. הג׳יפ היה חורק כל פעם שבא נחשול
נוסף של רוח משתוללת ומזעזעת. מתחת למכונית
נשמעו צפצופים דקים וחריקות, ומלמעלה
דפק, ללא הרף, הבד המתוח.
עכשו גם הבחנתי באורות דולקים וכבים
ממול. ללא ספק היו אלד, החיות. לידי היה
מונח רובה המאחר, והאקדח בידי. לא היה
טעם לירות סתם מאחר שהיה צורך לפתוח
את הדלת על מנת להושיט את היד או את הרובה.
טדסה
לא ישן. בחושו ידע שהחיות נמצאות
בקרבת מקום.
הוא הזדקף והביט לפניו. גם מזנגה עשה
כך. עשיתי תנועה בידי לעבר הכוון האחורי.

צבוע עגק רעב
ך* א, הוא לא ראה שם כל דבר. אי אפ/
,שר היה לשמוע את קריאות החיות ולזהות
אותן לפיהן. הרוח שרקה ונהמה. חביתי
להזדמנות שעיני החיות תהיינה בקו ישר
עם פנסי המכונית ואז אוכל לזהותן. מעניין
שבינתים לא ראינו כל אור קרוב ביותר ולא
חששנו להסתערות מקרוב. לבסוף נקלעו
מולנו בדיוק זוג עינים מנצנצות. הדלקתי
את הפנסים הראשיים: צבוע ענק. אך החיה
סטתה כהרף עין מקוד האור מבלי שאספיק
לכתוח את הדלת ולכוון את הרובה. עכשו
היתד, סיבה לחשוש מצבוע רעב. בחבש טורף
הצבוע גם יצורים חיים. לא פעם ראיתי
חמורים ופרות שחלק ניכר משוקם קרוע והעצם
ניבטת החוצה. זמן רב לא נראו יותר
העינים היוקדות. הצתי סיגריה. עכשו נוכחתי
שסיגריה עלולה להביא גם תועלת כלשהי,
בניגוד לדעה שהיא רק מזיקה. אולי
היתד, זו הרגשה תת־הכרתית, אבל עצם העובדה
שהעשן התפזר בחלל הקטן של נפח
המכונית, הביאני לידי אשליה שאני נמצא
בחדר קטן, חמים ואינטימי. גס מצב הרוח
.השתנה. ההרגעה הנפשית היתד, גמורה. ה־עינים
החלו להיעצם. הדלקתי עוד סיגריה
כדי להישאר ער. ניסיתי לחשב את סיכויי
הדרך למחרת. באם אוכל להתגבר על הקלקול
נוכל להגיע מחר לגובא, אבל אאחר את
נחיתת המטוס, בשעה 11 לפני הצהרים.
אתמול בבקר יצאנו סאדים־אבבה לכוון גו־בא
ובזה רציתי להבטיח את הקשר היבשתי
לשם. מאז עזבו האיטלקים את חבש נהרסה
הדרך הישירה לגובא והיה ידוע על דרך אלטרנטיבית.
המרחק בקוו אויר לגובא הוא 280
קילומטר אבל דרך זו לפי המפה מראה על
מרחק של 450 קילומטר. התלות בדרך האוויר
בלבד היו בה מגרעות רבות שטבע עבודתי
לא סבל זאת.

יערות-עד עצומים
ף* גענו לעיר ששמנה בשעות אחר הי
| צהרים. הדרך היתד, טובה לעיר זו, שהיא
עיר הגבול בין מחוזות ארוסי וסידמו.
מכאן מסתעפות שתי דרכים, האחת דרך סלולה
יפה, ממשיכה לתוך אזור סידמו, העשיר
בקפה. הדרך השניה פונה שמאלה, לתוך
אזור ארוסי, ומשם, בשבילי הרים, נכנסת
לאזור בלה ומגיעה עד גובא.
אספתי לפני כן אינפורמציה על דרך שניה
זו הפונה לגובא. זוהי דרך המרתיעה כל נהג
מלעבור בה, מאחר שאף פעם לא סללו אותה
והיא נוצרה משבילים ששיירות סוחרים
היו נוהגות לעבור בה.
נשארתי ללון בששמנה ולא רציתי להמשיך
בשעות הערב בדרך שבילים זו. הצטיידתי ב־

מער רוזהום הפעורה
ג׳יפ החל להתנודד קשות. הזעזועים
1 1גברו מרגע לרגע והבד החזק מלמעלה
נמתח עד כדי קריעה. מחשבה הבריקה במוחי.
במה מטרים מימין היתד, תהום פעורה
והמכונית עמדה מעליה. הדלקתי את האורות
הקטנים של הג׳ים וכהרף עין סילקתי
ממזנגה וטדסה את, שמיכותיהם .״לרדת !״
נשפתי, ומיד קפצתי מהמכונית ואחרי קפצו
השניים כמי שכפאם שד.
בתוך הרוח המשתוללת צעקתי לשני מלווי
:״הביאו אבנים גדולות מזלנו שאבנים
לא חסרו כאן. האורות הקטנים של
המכונית היו לנו לעזר רב ובמהרה הצבנו
אבנים כבדות מסביב לכל גלגל. אולם היה
צורך להחליף כמה אבנים שנמצאו קרוב למכונית
באבנים כבדות יותר. ההכרח נפח
בנו כח משנה ומזנגר, הצנום והקטן נשא אבנים
שהיו כבדות יותר מכל גופו. לבסוף קפצנו
חזרה לתוך הג׳יפ כשכולנו נושפים ונושמים.
תנודותיה של המכונית היו עוד מורגשות,
אבל הג׳יש עמד עתה יציב.
וכך התחלנו להעביר את הלילה. השעה
היתד . 10 ,החלטתי שאשאר ער עד חצות ו
״דרך
האימים״ :חיים פל 1מחזיק ברובה ו ליד הג׳יפ באחת הנקודות השוממות בדרן
לגובא. עוזריו התקדמו בדרך כדי לסלק את האבנים, שחסמו את השביל הפראי.

ממרחק של 150 מסו!שגעו קולות...לקחתי ריר
דלק. מלאתי כל כלי שהיה בו כדי להכיל נוזל
זה נוסף לחבית השלמה שהצטידתי בה
עוד באדים־אבבה. ידעתי יפה שעיר זו היא
התחנה האחרונה לפני שהנך נכנם לאזורים
הפראיים של ארוסי ובלה ומשאיר את הצבילי־זציה
אחריך.
למחרת בבקר, בשעה מוקדמת ביותר יצאנו
מששמנה. מיד הנך נכנס לנוף שונה תכלית
שנוי: יערות־עד עצומים. מתגלים לפניך והשביל
מפלס בקושי את דרכו בין הענפים
הסבוכים. כאן אפשר לראות גזעי־עצים שידי
אדם אינן יכולות להקיף אותו בלפיתה
ומהגובה הרב משתרכים ענפים ושרכים היורדים,
שזורים וקשורים כלפי מטה.
פה ראיתי על הענפים הרמים את הקופים
בצבע הלבן־שחור הנדירים (למה לא לקחתי
את רובה הציד אתי י חבל על כדורי הרובה
הצבאי).
כאן רואים גם את סוכותיהם המפוזרות של
בני שבטי הגלה. הילידים מסתובבים עם חניי
תות עשויות עץ, וההוד שלהן עשוי מברזל
מושחז באופו גס.
הגשם תפס אותנו שעה אחר צאתנו והת־קדמותנו
הואטה. האדמה הפכה לבוץ טובעני.
המים מילאו כל בור ושלולית והנטיעה
היתה עיוורת מבלי שתדע מה מצוי מתחת למים.
הגשם הבריח כנראה את החיות למאו-
מתיהן וחוץ מכמה צבאים קלי רגלים ולבני
זנב לא ראינו חיות בתוך הסבכים.
הברדלסים והנמרים מסוכנים מאד כאן
באם תפגוש אותם. לאחר מטע של 35 קילומטר
בתוך הג׳ונגל הגענו לכפר הנקרא
בופלה.

זזנו בארבע אחרי הצהרים. הגשם החל לרדת
ביתר שאת. לאחר כרבע שעה אני עברתי
נחל מים העולה על גדותיו. לפתע הזדקר
לעיני בית־פח נוצץ משמאל הדרך. מסביב לבית
חצר מטופחת, גדר סימטרית חיצונית.
עצרתי להסתכל במחזה יוצא־דופן זה• אותו
רגע יצאו זוג אנשים לבנים מהבית והתקדמו
לעברי. עזבתי את המכונית ולחצתי את ידיהם
של גבר סימפטי כבן 40 ואשד, צנומה כבת
.35 כן, הם מסיונרים מאמריקה, אדיבים ונחמדים
בסביבה קודרת זו.
השפה האנגלית והאנשים הלבנים העבירו
בי רגשות נעימים. שאלתי אותם על הדרך
שלפנינו והגבר מסר לי רק אינפורמציה
ששמע, מאחר שהוא עצמו עבר עם הג׳יפ שלו
רק 10 קילומטרים קדימה,
״אבל יש שם בדרך אבנים גדולות ובורות
רבים,״ אמר המסיונר.
״כלומר, הדרך לא נוחה ביותר?״
״היא לא טובה, לא, לא.״
תשובתו הכניסה בי ספיקות באם להמשיך
הלאה.
״אבל זוהי דרך עבירה?״ שאלתי.
״עד כמה שידוע לי,״ ענה האמריקאי ,״עב
רו בה לא מזמן כמה אמריקאים מסעיף .4״
זה הרגיע אותי קמעה.
הזוג הזמין אותי לד,שאר ללון. סירבתי ב־

כחצות
ך* שעץ הראה על חצות. טדסה היה מ(
1כורבל בשמיכתו. הערתי אותו. הוא קפץ
ממקומו כנשוך נחש אבל מיד התמצא. הסברתי
לו שהגיע זמנו לשמור.
הרוח נשפה ושרקה איומות והג׳יפ הזדעזע
מפעם לפעם. העינים היוקדות בחשכה לא
נראו עוד.
הייתי ער ולא נטיתי לישון. ליתר בטחון
קבעתי שסדסה שומר ומוכן להזהיר. מאחורי
המכונית אי אפשר היה לשמוע או לקבוע אם
משהו מתקרב, אולם הנחתי שחיה איזו שהיא
לא תוכל להתפרץ לפנים הג׳יפ מבלי שנרגיש
בה עד שיהיה בידינו סיפק לכוון את הנשק.

דרו הארמים
** ברנו את הכפר בופלה בגשם שוטף,
/נ לפנינו עוד 130 קילומטר עד הכפר אדנה,
ששם מתחילה דרך האיימיס, כפי שהיא מכונה
בפי נהגים שפעם זכו לעבור שמה.
קטע הדרך הזו חוצה אפיקים לאין ספור
של הנהר הגדול וזאבי. הגשרים הם טבעיים כמובן,
כמו בשאר חלקי חבש. אפיקים יש לחצות
עם הג׳יפ בגובה מטר בתוך המים, המנוע
מפסיק לפעול, ויש ליבש את הדיסטר־
״מטר. כאן מתחילים להיראות אנשי הגלה היושבים
בצפיפות באזור זה, הקרוי עדין ארוסי•
הם מהלכים חצי ערומים עם עדרי צאנם
ובקרם, והמכונית משמשת להם כסנסציה.

מיסיונרים ככית-פח
אחרי טלטולים מרובים, אנו מגיעים לאד-
בה, מקום שמתחילה דרך •האיימים. השעה
היא שלוש אחר־הצהרים ויש תקווה שאת מאת
הקילומטרים נעבור אולי עד רדת הלילה.
לפתע הופיע אי משם שוטר יחף ודרש את
תעודותי, את רשיון הנשק שלי וכו׳ .הניירות
היו בסדר• אבל הוא לא הניח לי לנסוע.
״מה העניך, שאלתי.
״שום דבר,״ היתר, תשובתו ,״בוא אתי לקצין.״
״אבל
הרי הנירות בסדר,״ טענתי.
כאן התערב טרסה ואמר לי שאתחב לשוטר
״משהו בשביל לשתות״.

התידדות. חיים פלן (ימין) ,ידיד ושתי
נערות חבשיות שפגשו באחד ממסעותיהם.
אדיבות, הסברתי שעלי להימצא מחר בשעות
הבוקר בגובא, ונפרדתי מהם בלבביות.
לראשונה לא נראה שביל האימים כה איום.
הדרך היא אדמה קשה ותחוחה והגשם החל
רק זה עתה להפוך אותה לבוץ. אולם במהרה
עברנו קטע זה והגענו אל התחלת הפיתולים.
ד,עליה היא חדה וכן גם הסיבובים. בכמה
מקומות חצובה הדרך בהר (כנראה שידי אדם
בכל זאת עשו כאן משהו) ורחבה אינו עולה
על שלושה מטר, אולם לרוב עברנו בשביל
שרחבו שני מטרים כשמצדו האחד תהום פעורה
למטה. המכונית התקדמה לא יותר מ־5
קילומטרים לשעה, וזה הביאני למחשבה שכל
החישובים הקודמים נהרסו כבנין קלפים.
במהירות זו לא נוכל להגיע באותו יום גם
עד מחצית הדרך של 100 קילומטר. אבנים
ענקיות שרועות אחת על השניה, ויש לרדת
כל כמה מטרים מהמכונית ולגולל את האבן
הצדה, ובמתים החלו עדרי קופים לידות בנו
אבנים.
שלש שעות טיפסנו על דרך צרה זו כשמצד
אחד מאימת עלינו כל הזמן תהום מסחררת ואבנים
כבדות מסכנות את המכונית מלמטה.
לפי המפה יכולתי להניח שאנו נמצאים עדין
במרחק רב ממחוז חפצנו, הלילה היד, קרוב.
לפתע נעצרה המכונית. ניסיתי להפעילה.
היא אמנם המשיכה, אולם במהרה נעצרה
שוב. השעה היתד, עשרים דקות אחרי שבע
הקור החל להשתרר, ראיתי את חוסר התועלת
בתיקון בשעה זו. נמצאנו, לפי המפה,
על פיסגה שגובהה 13421 רגל.

יריות אל תיד הלידה
ך* תעוררתי. כנראה שנרדמתי באמת
| ן אחרי — .12 מה הסיבה? מדוע התעוררתי?
קפצתי על המושב ומיד היתד, השינה

ממני והלאה• תודעתי הבריקה למוחי: משהו
אירע או עומד לקרות.
טרסה ישב לימיני כשעיניו ניבטות מבעד
לזכוכית המגן. למרות החושך, הבריקו עיניו
על רקע עורו השחור. היתד, דממה מקפיאת

כן, הרוח הפסיקה לנשוב וזה כנראה העיר
אותי. שאלתי את טדסה :״מה יש?״ והוא
ענה במלה אחת :״כלום.״ גם מזנגה התרומם
מבין החבילות וחבית הבנזין. גם הוא
חשד במשהו. ניגבתי את ההבל שהצטבר על
הזכוכית מולי ונעצתי את עיני בחשכה. העפתי
מבט בשעון. השעה היתד. אחת אחר
חצות. לא, שום עינים נוצצות לא ניראו בחשכה
העבה מולנו. אולם עכשו קלטה האוזן
רחש חשוד.
היינו שלשה בתוך הג׳יס ונוסף לקול נשי־מותנו
נשמעה גם נשיפה רביעית, שאוזני קלטה
את קיומה בקרבתנו המיידית. היתד, זו
נשיפה רמה וצרודה.
אותתי לשני האחרים באצבעי להפסיק לנשום.

יצור איזשהו נמצא ליד המכונית או
למטה, בצד שמאל.
ידעתי בבטחה שאריות ונמרים לא נמצאים
בסביבה זו, אך אם היצור הנמצא בקרבתנו
הוא צבוע או ברדלס, הרי אין להתעלם מזאת.
באם היצור הזה הוא רעב, וזה מובן, מהיותו
אורב ומחכה לטרפו, ד,ת לא בנקל יוותר על
מישהו מאתנו.
הוצאתי את אקדוחי מנרתיקו. טדסה כבר
ישב במצב הכן עם הרובה, ו-מזנגה תפס גם
הוא את רובהו האיטלקי.
אסור לפתוח את דלת הברזנט במצב זה כשאינך
יודע איפה נמצאת החיה. הג׳יפ כולו
סגור ומכוסה ואץ לך חור מסויים שדרכו תוכל
לכוון. יש רק לירות על מנת להבהיל ולהרחיק
את החיה.
היה רק מקום יחיד. שכדאי היה לירות דרכו:
המקום בו נקשר בד הגג לארגז הפח, לכל
האורך, שכן מקום זה אינו סגור הרמטית
ואפשר אף להפשיל יד כלפי מטה, לבין הבד
ודפנות הארגז. העברתי את ידי עם האקדוח
למקום הקרוב אלי ובידי השניה סימנתי ל־טדסה
ומזנגה לעשות כמוני בצד הימני.
הד הפיצוצים של שלושת כלי הנשק היה
עצום בדממה זו. ידענו שלא הרגנו את החיה,
שכן שמענו מיד יללות חדות ומרוצה מכתן
אחורי של המכונית. לפי קול היללה יש להניח
שהיה זה צבוע.
הדממה ה1פרעה שוב. משמאלנו, מכתן ההרים,
נשמעה המולה המומה, ובליל קולות
רחוקים. הקול הלך והתקרב. לפתע הזדעזע
הג׳יפ זעזוע קצר וכסוי הבד מעלינו התמתח
עד לידי קריעה, היתד, זו שוב הרוח, ושוב
השריקות והיללות הבלתי פוסקות.
רפיתי אח אברי גופי מהמתיחות ונסיתי למתוח
את גופי העיף.
הקור חדר לעצמות והשמיכות שלנו לא הספיקו
לחמם אותנו.
לטדסה היה שעון, ואמרתי לו להעיר את
מזנגה בשעה שתיים, כסיתי את ראשי עם השמיכה
ואט אט נעצמו שוב העינים. שוב התעוררתי.
בפה היה לי טעם מר ויבש. לאחר
שנלחמתי עם הידים והגוף הרועדים מקור,
הצלחתי לראות כהרף עין שמחוגי השעון הורו
על השעה שתיים אחר־חצות.
מה העיר אותי שוב?

הרפת קו ת. חבש ואריתריאה הפכו לגבי חלק
כאן מתממשים כמעט במילואם כל ר,מערבונים שראו
הילידים הכושים. העברת עדר בקר בשטחים נרחביב
מצטיינת חבש, היא חלק מן ההווי המסעיר היומיומי ש׳
לבין הילידים, המתחילים אף הם לגלות סימני אנטישמי
הניתנים להשפעת בני הצפון המוסלמים. הדריכות והב

ככדהו וחשדהו. בדרכם הארוכה והמסעירה, לא מזנ
בילידים ידידותיים, משמאל, צעירה חבשית טיפוסית
מחלות ועין־הרע, הניתנות להן על פי רוב ע?

מלד החיות.

אריה

וזועם

החוסם

געגועים כשתיים אחר-חצות
ך* תחלתי כסיפורי אודות אותו ערב
( \ כאשר התעוררתי בשתיים אחר חצות. למעשה
מתחיל ספורי כאן. שאלתי את טרסה
ומזנגה מה קרה האם הותקפנו שוב על ידי
חיות, או שיצור אחר, הוא המסוכן יותר מד,אריה
נמצא כאן בקרבתנו.
לא, שום יצור לא נמצא מסביבנו. השמים
היד כבר בהירים בשעה זו והיה אפשר להבחין
את הסובב אותנו. הרוח נשבה עדיין

ז כ רו ת. מדי פעם היה פלן נתקל בעדרי זברות,
העולם י

את הוונה, מונן ריויה ...הם נעצה לפני הג׳־פ...

של הנוער הישראלי ארץ ההרפתקאות הבלתי מוגבלות.
חייהם, כשאת מקום האינדיאנים ממלאים, לשם גיוון,
ועצומים, במרחקים אגדיים, בדרכים משובשות, בהן
תבחוריס. לעתים קרובות מתעוררות תיגרות דמים בינם
,בעיקר אצל שבטי הסומאלים, בעלי ההכרה הפוליטית
:זית לכל מקרה הם מנת־חלקס היומיומי של הבחורים.

בעוצמה והקור היד. אכזרי. בשעה כזו כבר
לא יטרידו אותנו החיות, שכן הקור הכריחן
למאורותיהן. חתולי הבר והשועלים הם היצורים
היחידים אולי שנשמע אותן עוד בלילה

אולם היתד, סבה משכנעת מאד להתעוררות
•,משהו העיק עלי עוד מתחילת הערב. זה
כמעט שנתיים שנמצאתי בשליחות חברת אי־נקודה
בארץ זו, רחוק מהבית, מההוי ומה־מתהוה
בארצנו בשעה זו. רציתי לעשות את
חשבון הנפש. רציתי להרהר, לחשוב. באחד
הארגזים נמצאת חבילת עתונים מהארץ שקבלתי
באדיס־אבבה לפני יציאתי. רצון עז
תקף אותי לקרוא עכשיו, כאן ובשעה זו ביי
חיות הפרא ובקור החד, להתעטף !מסביבי באווירה
ישראלית ולשכח את כל הסובב אותי.
הגעגועים ארצה תקפו אותי. מעולם לא התנסיתי
בחוויה זו של געגועים לארץ, לרחובותיה
לגבעותיה לכפריה ולאווירה.
מה החזיק אותי שנתים בארץ זרה זו, בלתי
מתורבתת ונחשלת, ארץ זרה לרוחי?
המניע הקובע היה התכונה הטבעית בכל
יצור אנוש. האדם נולד עם יצרים ואינסטינקטים
הטבועים עמוק בהכרתו ותת הכרתו.
אדם לא נולד על מנת לחיות בין גושי בנינים
ולהתהלך על דרך מרוצפת ולשבת בתוך
מכונית ולהתרחץ באמבטית חרסינה או לאכול
דוקא במזלג גדול או קטן.
כל פעולתי בשנתיים אלו היתד, בתוך העולם
המופלא של הטבע, של המרחבים והחופש.
כאן אורבות לך גם סכנות הטבע: נהרות
עוברים על גדותיהם, חיות טורפות, קור
וחום. ההגבה האוטומטית שלך היא, מטבעו
של יצור חי, עצמאי ובלתי תלוי המסתמך
על האינסטינקטים והתכונות שהטבע העניק

ולא יכולתי להבחין מי שם. אולם שמעתי קולות.
קולות יצורי אדם.
שלפתי את הכלי ופתחתי את דלת המכונית
כדי להעיר שוב את שני השחורים.
הם נחרו עדיין, ניערתי בחזקה את טדסה
ומזנגה ואמרתי להם לצאת מהמכונית עם
נשק.
בכל דרכנו בדרן האימים לא פגשנו נפש
אדם מאתמול. האזור כולו היה שומם׳ פראי
ויבש ״יתכן שזוהי שיירת סוחרים, או השד
יודע מה״ ,חשבתי.
שני הבחורים החבשים יצאו מן המכונית
עם רובים. הם היו עדיין מנומנמים. הראיתי
להם בכוון התנועה והקול ושאלתי אותם מי
זה יכול להיות כאן בשעה זו. טדסה היה הראשון
שהתפכח.
״זוהי שיירה של סוחרים, כנראה,״ אמר.
״על כל פנים. עלינו להיות זהירים,״ אמרתי
,״מוטב שלא יראו,אותי. אני אשב במכונית.
תן לי את הרובה שלך וקח את אק־דוחי
והסתר אותו בכיסך. אתה מזנגה, עמוד
ליד דלת המכונית עם הרובה בפנים, מוכן
לכל פורענות. הם לא צריכים לראות אותנו
עם נשק. באם יתקיפו, החזיקו את הנשק קרוב
ונוח לשמוש מיידי.״
הקולות באו ממרחק של כ־ 150 מטר. משם
אפשר היה גם לראות, כמעט בבירור, את
היצורים המתקרבים. השחר החל להפציע.
לד זים
הבחורים אף לרגע את נשקם, אפילו כשהם נתקלים

ממה יכול אדם להרגיש סיפוק יותר מזאת?
איפה יכולים יושבי כרכים כמו רוב רובנו
בעולם זה, לעבור את החוויה הטבעית שאלד,ים
העניק לו: להתמזג עם הנוף ולהיות חלק ממנו?
חייתי בין הילידים וראיתי אותם בשמחתם
וצערם. לא חסרה להם מיטה עם סדינים
לבנים וגם בית מבטון לא היה דרוש להם. אולם
המרחבים, השדות, יערות העד היו חלק
בלתי נפרד מהוי חייהם. הם הגנו על חייהם מפני
חיות טורפות באותו חרוף נפש כאחד מאתנו
החוצה את הרחוב בזהירות מפני מכונית
דורסת.
האינסטינקים הקדומים חבויים בכל אחד מאתנו.
הם אסורים עמוק עמוק פנימה וסגורים
על מסגר ובריח. ובארץ זו הרגשתי מיד עם
בואי את ההרווחד, התת הכרתית של השתחררות
מאזיקים ומנעולים.
ללא ספק היתד, זו ההרגשה שליוותה אותי
כל הזמן בחבש. היא שבתה את לבי, ואז התעלמתי
מן התנאים הקשים.
והנה נכנס גורם חדש: הגעגועים ארצה.

ה שנ קלד ^

הדרן,

צולם

ידי

פלן

מתון

מכוניתו

תים ממימי הנחלים הרבים הגואים בימי הגשמים.

ך* צצתיבשעו ני כשאני מכורבל עדין
) 1עם השמיכה מעל לראשי. השעון הראה
קרוב לחמש. הפשלתי את השמיכה. מזנגה ו־טדסה
ישנו בין הסמרטוטים והשמיכות. ניגבתי
את ההבל מעל זכוכית המגן. הרוח נשבה
עדין והקור היה חודר. הג׳יפ עמד בכוון
למזרח. אור חיוור כבר החל להפציע.
מצבנו היה ביש• הדרך הקשה ביותר היתד,
עדיין לפני. המכונית במצב בלתי תקין והפגישה
בגובא, בבוקר בשעה אחת־עשרה לא
תוכל לצאת לפועל.
מבעד לזכוכית המגן הבחנתי בפרורי קרח
על גבי מכסה המנוע. האור היה כבר מספיק
כדי להתחיל לפעול.
נערתי את שני החבשים שלי ואני קפצתי
מהמכונית כדי להתנער מהקור. השביל נראה
לפני כבר בבירור. הרוח הפסיקה לנשוב והכל
חזר לקדמותו. השמים לא היו מעוננים ותוך
כמה שעות עמד לשתדר החום הקשה מנשוא•
״האם נצליח להסתלק מכאן 1״ הרהרתי.
עשיתי
תרגילי התעמלות על מנת להתחמם.
על השביל הבחנתי בתנועה של יצורים בלתי
ברורים. הפסקתי את תנועותי ונעצתי מבטי
לעבר המקום. דמדומי הבקר עוד היו עמומים

אותו במנוד ראש ובברכה החבשית. הוא לא
ענה לי.
טדסה התרחק אתו לעבר השאר כשהוא
בוצע את ד,ככר לחלקים מתאימים. הם היו
שבעד,־שמונה גברים בלבד. הם חטפו את הלחם
ואכלוהו בזהירות. כנראה שהיתר, זו
הפעם הראשונה בחייהם לטעום טעם לחם.
בדרך כלל הם חיים רק על בשר צייד והם
בודדים מטבעם.
כולם התקרבו לעבר המכונית ועמדו ממרחק
מה ממנה. הג׳יפ היה צבוע בצבע
אדום מבריק.
השמש עלתה זה עתה ופרצופיהם השתקפו
בצבע. הם החלו לגחך. בבואתם נראתה שבורה
על רקע הקווים המעוקלים וכמה מהם
נסוגו בבהלה למראה פרצופם, העקום.
חזותם האמיתית היתד, לא פחות מוזרה.
כמה מד,ם לבשו עורות פנתרים, ועל גבו של
כל אחד מהם היתד, תלויה אמתחת קשורה
לצוארם. מקלותיהם היו עקמומיים ובקצו־תיהם
היה חוד ברזל גם. שערותיהם ארוכות
וקלועות בצמות והבוץ היבש היה מרוח עליהן
ושמר על צורתן. מה שנבצר ממני להבין
הוא איך הם מתגלחים.
בינתים דחק לי הזמן. היה ברור שהם לא
יעזבו כה מהר את המקום.
יצאתי מהמכונית להתיעץ עם טדסה. למראי
נסוגו כולם. ידעתי שלא היו להם כוונות
תוקפניות נגדנו, ובאם היו להם, הרי
נוכחותו של לבן, תרתיע אותם לגמרי. אמרתי
לטדסה שלפני כל דבר אנו מוכרחים לגשת
לתיקון הקלקול ועליו לדרוש מהם לעמוד
ממרחק.
למזנגה הוריתי לעמוד קרוב למכונית ולשמור
מעל מושב המכונית על תנועותיהם של
הפראים.
נגשתי לפתיחת מכסה המנוע. לאחר מכן
ניסיתי להתניע את המכונית. למשמע זמזום
המנוע. נסוגו השנקלה אחורה.
היה צורך להתחיל בפרוק הצנורות ונקויים.

החרון. מבעד לשמשת המגן של ה;׳יפ ראח
פלן לא אחת חיות טורפות הצמאות לדם.
נכנסתי למכונית. מזנגה הניח את הרובה
שלו לצידי וחכה ליד הדלת. טרסה הסתובב
לפני ר,ג׳יפ.
מזנגה הפליט לעברי :״אלה הם השנקלה.״
חבורת הילידים נעצרה לפתע. הם ראו
את הג׳יפ. כמה מהם קפצו לצד הדרך. הם
נשארו עומדים ולא התקדמו.
״אם הם השנקלה, הרי עלול העניו להיות
רציני,״ חששתי.
אלה הם הילידים מהמחוזות הדרומיים, ידועים
כעובדי אלילים וציידים למופת.
״איזו שפה הם מדברים?״ שאלתי את
מזנגה ,״האם טדסה או אתה יודעים לדבר
אתם?״
״הם יודעים אמהרית קצת אבל יש להם
שפה משלהם. הם יבינו אותנו.״
קראתי את טדסה אלי ואמרתי לו שיגש
אליהם, יברך אותם, וישאל אותם אם הם
רוצים לחם( .בחבש לא אוכלים לחם העשוי
מקמח שעורה או חטה, אולם הילידים מאד
מתאווים לזה).
בני ד,שנקלה עוד עמדו על מקומם. הם נראו
מזויינים רק ברמחים וגרזינים קצרים.
טדסה היה לבוש בתלבושת החבלזית, לכן
לא נרתעו ממנו. בחור זה ידע לדבר חוץ משפת
האם, גם את השפה הטיגרונית, גלה,
וכמובן גם איטלקית. הוא עמד כמה רגעים
אתם ואחר־כך חזר עם אחד מהם. לא היה
טעם להמשיך להתחבא מהם, כי המכונית
דרשה תיקון ואני מוכרח עוד מעט להתחיל

טרסה נגש לארגז האוכל והוציא משם
לחם לבן ונתנו לאיש השנקלה. הוא היה
לבוש בחצי גופו התחתון בעור גס ועל
כתפו היתד, תלויה חתיכת עור נוספת• הראש
גם הוא היה מכוסה בעור.
כשהבחין בי, קפאה הבעת פניו. ברכתי

מכוגית בין סוכות ה; 7ה
^ עכור מחצית השעה החלו הפראים
^ להסתלק. טרסה ספר לי שהוא הזהירם
שהמכונית תתחיל מיד ל״רוץ חזק ומהר״ ולכן
מוטב שיסתלקו יותר רחוק.
עתה יכולתי להיעזר על ידי מזנגה וטדסה.
התיקון היה רציני מכדי שאוכל להתגבר עליו
במהרה. רק בשעה 10 החל המנוע לפעול סוף
סוף.
חטפנו משהו לפה ומיד התחלנו לנסוע.
המהירות היתד, של חמשה קילומטר לשעה.
שני ברגים ממערכת הקפיצים האחוריים נשברו.
קשרנו את המקום הנפגע בחבל והמשכנו,
הגשם התחיל לרדת. בשתיים אחר ה־צהריים
הגענו לנקודה המיושבת הראשונה,
על גבול מחוז בלה: כפר בשם דונצ׳ו.
ערכנו מדורה והרתחנו תה, זו הפעם הראשונה
מאתמול בבוקר. המשכנו לאחר מכן בת
ו ך גשם וברד, עברנו נחלים גואים ואיבדנו
את השביל. ממרחק ניכר אני הבחנתי לפתע
בנוף המוכר לי.
הגענו בחשכה לפורר,־בוקה, שטח של
אנשי הגלה המוכר לי. אנו מוצאים בעזרת
גלה אחד מבני המקום, את השביל המוביל
לסוכתו של טורה, סוכני בשטחים אלה. מכל
הסוכות והמאורות יצאו בבהלה הנשים
והגברים והגיעו לסוכתו של טורה, כשהם
מתפעלים מאורות המכונית.
טורה עצמו נרגש ונלהב עד פדי אבוד עשתונותיו.
טדסה ביקש מים חמים. שתי נשותיו
של טורה הגרות בסוכה זו ניגשות למלאכה.
הגישו לי את הכסא הגבוה העשוי
מעורות והבעירו מדורה גדולה. במהרה התקינו
גם את הסעודה: שעורה כחושה מעורבת
בחמאה ביתית מסריחה, וקפה העשוי מקליפות
הגרגרים, ותוספת מלח.
רק בשעה מאוחרת נרגעו אנשי הגלה מההפתעה
והכבוד הבלתי צפויים. לבסוף הוד
כנסתי בין שמיכותי ופרשתי את מזרון האוויר
על האדמה.
למחרת, בתשע בבוקר, הגעתי לגובא.

תצפית׳

במדינה

..היבון להתקרבות בין דוד בן־גודיון לבין מנחם בגין לכל
אורן החזית. המתננבים בעני! זה הם פנחס לבון המפא״יי ומנחם באדר החרות/
אחרי שפולה בך גוריוך אמרה להם * :מדוע אתנו לא עושים משהו?״ למרות
שהדברים נאמרו כהערת־אגב, הסכימו יודעי דבר שהיתה זאת פליטת־פה
מכוונת, בהשראת בעלה.
התקרבות מפא״י־חרות תתגשם גם במבנה הסוכנות היהודית. המתוון שם :
ח״ב מפא״י ברל לוקר

,שורת המתנדבים תעמוד בקרוב מול התקפה מרובזת

של מנגנון השלטון. אחרי דיון מקיף בחוגים המתאימים! ,הוחלט לגייס
למאבק זה את קול־ישראל, שיתחיל לנהל תעמולה שיטתית נגד השורה, אחרי
שכבר שידר במהדורת־החדשות שלו התקפה חריפה על המתנדבים מפי זאב שרף.
חזית שניה: הסתדרות הסטודנטים, שנתנה עד כה חסות לשורה, תשנה את
עמדתה תחת לחץ סיעות מפא״י והדתיים, תוך נסיון להחניק את השורה^מבחינה
חומרית.

(המשן מעמוד )8
ההלבשה, התייחד עם עצמך, ובאם אתה מתנגד
לקומוניזם, הוכח זאת לעצמך בלבד.
עמוד בפני הראי, הרם את ידן והישבע שבועת
אמונים לעצמן — ואז תדע כי הצטרפת
לנט״ס.
״אין אנו אומרים, לן מה לעשות. עשה זאת
תוך יוזמה פרטית. אתה המפקד על עצמן.
אן זכור: אל תפטפט ואל תספר לאיש על
החלטתן. רק באם יש לן ידיד נעורים אשר
אתה משוכנע שיושפע ממן, לן אליו וצרפו

סיק את הייבוא שלהם מישראל. אולם מאידך
לא היה קיים שום סעיף בחוק האוסר פעולה
זאת. כשנשאל משפטן רשמי אחד כיצד
הוא חושב לצאת מן המיצר, משך בכתפיו,
הפליט פסוק רוסי שאינו מופיע לא במילון
הסובייטי ולא במילון המחתרות.

סעד
י ל די םללא גו א ל
לשכת הסעד בבאר שבע היא למודת שערוריות,
אבל הצעקות שהקים חביב דאהאן

• נפט יתגלה בימים הקרובים בחלץ צ. כבר עתה ברור בי
מתחת לפני הקרלי,ע בחלץ משתרע שדה נפט עשיר ביותר וחברת לפידות־מחפשי
נפט עומדת להתחיל ב־ 60 קידוחים במקום. לצורך זה נסע מנהל החברה
ישראל בדנע לארצות הברית ואחת משתי מכונות הקידוח הענקיות שהוזמנו
שם נמצאית כבר בדרכה לישראל. התוצאה המידית של הגילוי החדש תהית
קפיצה ניכרת במחיר מניות הנפט בבורסה.

.אם אתה עובד עצמאי, תשלם למם ההכנסה עשרים

וחמשה אחהים יותר מאשר בשנה שעברה. כל המרחיחים הע־צ־מאיים
ישלמו בשנה 1956 תוספת זו, אפילו אס לא תהיה הכנסתם גדולה מזו
של השנה שעברה.

• הגדלת מספר העולים מן הגוש הסובייטי במעט וודאית.
בחודשים הבאים יגיעו מברית־המועצות ומארצות הדמוקרטיה העממית מאות
עולים חדשים, ביניהם מספר קטן של עולים צעירים.

.תחזית מזג האוויר במצריים: שלטון הקצינים יגבר
וי ת חז ק. עבד אל־נאצר עומד לסלק מממשלתו את שארית האזרחים, להחליפם
בלציני המטכ״ל שלו. סימן נוסף לקיצוניות הגוברת של המשטר: השפעתו
של סאלח סאלם, שהודח בשעתו מתפקידו, שוב גוברת.
.היבון לשערורייה ניאו-נאצית חדשה בגרמניה. לפי יד־עות
מוסמכות חדרו חוגים ניאו־נאציים לתוך המפלגה־הדמוקראטית־החופשית, המפ־לגר.
השניה בגודלה בקואליציה של אדנאואר. סיעה זו מרוכזת מחביב לד״ר
מידלהאובח, לשעבר נאצי ידוע, ובידיה שבועון־החדשות החשוב דר שפיגל.
תומן בסיעה: יצרן־הנשק המפורסם, אלפריד קרופ פון־בוהלן, שבכספו עומדים
הנאצים להקים שני עתונים יומיים, אחד בגרמניה ואחד באוסטריה.
בקשר עם נסיון זה, צפה לנסיון רציני של אדנאואר לפלג את המפלגה!
הדמוקרטית, אפילו אס הדבר יגרום לפירוק הקואליציה שלו. אם ייכשל נסיון זה
עלולים הניארנאצים, יחד עם המוציאל־דמוקראטים, להפיל את משטרו של
אדנאואר (ואולי גם את הסכם השילומים) בבחירות הבאות.

• שערוריה אחרת עלולה לפרוץ באוסטריה, כשיוורע ברבים
כי משלוחי הנשק הקומוניסטיים למצריים מועברים באמצעות פירמה יהודית
בשם ווייס. הבולשת האוסטרית השלימה את החקירה בענין זה, אן אינה יכולה
לעשות דבר, כי משלוחים אלה אינם בלתייחוקייס, למרות שהם מועברים תחת
הצהרות כוזבות.

.גוון חדש יתווסן ז למושכה הדיפלומטית כישראל כאשר
תכונן ישראל ייחסיס דיפלומטיים עם מונגוליה הקומוניסטית.

.אל תתייחס ברצינות לאיומיו של פנחס רוזן לפרוש מן

הקואליציה. לחוגים הכלכליים של הפרוגרסיבים אין כל נטיה לצעד כזה,
שינשל אותם מעמדותיהם.

• הכרים רכים של מפ״ם ואחדות־העכודה יצורפו למנגנון

הממשלה. למרות כל ההודעות על הדיפוליטיזציה של המנגנון, מנוי וגמור
עם מפלגות השמאל למסור את עמדות־המפתח במשרדיהם לאנשים משלהם.

.משבר חדש צפוי לקואליציה העירונית כירושלים :

עם !1

צאתו של גרשון אגרון, ראש העירייה, לארצות־הברית, בשליחות המגבית,
ידרשו לעצמם גס מפא״י וגם הדתיים את משרת ממלא־מקום ראש־העירייה.

.עבודתו של שלמה צימרמן, חכר ההנהלה המצומצמת

של צי״ם, לא תופסק. אחרי שנתפס בנסיון של הברחה בנמל חיפה,
לא יינקטו נגדו שוס אמצעים, נוסף על הקנס הכספי שהטילה עליו הנהלת המכס.

.אם אתה תלמיד השמינית, עלולים לחול שינויים כתוב-

נית לימודיך ..הבחינות בשמיניות יוקדמו השנה, כדי לאפשר את גיוס התל־מידים
לעזרת משקי הספר

.החכרה ההסתדרותית למים ,״מקורות״ ,תוכר ב״רשות

המים הממלכתית״! ,שצריכה לקום בהתאם לחוק המיס שיאושר בקרוב
בכנסת. בחוגי ההסתדרות גוברת הנטיה לשתף את הממשלה בבעלות מקורות׳
כדי לאפשר על־ידי כן למקורו ת ליהנות מן הזכויות המיוחדות שיוענקו לרשות
המים.,

.שגריר ישראל בוואשינגטון, אבא אבן, ייקרא לישראל

כחודש פברואר כדי להשתתף בדיונים נרחבים של *הממשלה על עניני
חוץ ובטחון. ישותפו בדיונים אלה גם ד״ר נחום גולדמן, ה תובע לעצמו עדיין
את הזכות להוון שלום עם הערבים, ושגריר ישראל בלונדון אליהו אילת.

• צבעים חדשים ימשכו כקרוב את עיני תושבי תל־אביב :
ההנהלה החדשה של ׳,קואופרטיב דן החליטה נצעד ראשון לצבוע את האוטובוסים
בצבע צהוב בד.

אב דהאן ומועמדים למיסיון משה וריימונד
מוטב נזירה מאשר זונה
לשורותינו. אבל אל תגלה את החלטתך ליותר
משני ידידים, אחרת חרצת עליך כליון.
חבר — פעל !׳הכל תלוי בן !״
כאשר התפוצץ הבלון שהמטיר כרוזים אלה
מעל למחנה של הצבא הסובייטי באוסטריה,
גרם לסיכסוך דיפלומטי חריף. הבלונים היו
מודרכים על־ידי תחנה מטאורולוגית גרמנית.
הסובייטים האשימו את האמריקאים בתמיכה
במחתרת הנט״ם, שסימלה דומה לאות
העברית שי״ן, והמבוססת על שיטה מחתרתית
חדשה: תאים של ארבעה איש לכל היותר,
ללא כל קשר בין תא לתא, וללא כל פיקוד
מרכזי. ההנחה: זוהי המחתרת היחידה המסוגלת
לפעול במשטר קומוניסטי יעיל.
ממלכת השנאה. האמריקאים הכחישו
בכל תוקף שהם תומכים במחתרת זו.
הם חששו פחות מפני הסובייטים מאשר מפני
המחתרות הרוסיות היריבות. כי מאז היגרו
חצי מיליון רוסים ״לבנים״ מארץ המהפכה,
משותפים להם רק שני רגשות: השנאה ל־ברית־המועצות,
והשנאה איש לרעהו.
המחתרות מחולקות לשלושה מחנות עיקריים

• המחתרות של האוקראינים, העמים הבלטיים
ושאר עמי־המיעוטים, הרוצים לפורר
בכלל את ברית־המועצות, להעניק עצמאות
לכל אחד מעמיה,
• המחתרת של נט״ם, שהיא לאומנית־רוסית,
מבקשת לשמור על אחדות ברית־המועצות
אך לשנות בה את המשטר,
• המחתרת הרוסית הדמוקרטית המתונה.
הנאצים ניסו תחילה לרכב על עמי־המעד
טים, כרתו אחר־כך ברית עם חלק של נט״ס.
חלק שני של אותה מחתרת תמכה בבנות־הברית•
,מתוך פטריוטיזם רוסי. האמריקאים
תומכים, לפי שעה, במחתרות של עמי המיעוטים.
פסוק
רוסי. השבוע הכירו אזרחי ישראל
מקרוב פלג אחד של המחתרת, הנהנה,
כנראה! ,מתמיכה אמריקאית בלתי־רשמית. בתיבות
פרי־הדר שעמדו להישלח לברית־ה־מועצות,
נתגלו כרוזים מחתרתיים בשפה
הרוסית. האחראי נתגלה במהרה: קבלן־בנין
חביב שיבר. לשעבר מנהיג הרשימה למען
העולים החדשים והחיילים המשוחררים, שזכתה
ל־ 375 קולות בבחירות לכנסת השניה,
הואשמה אחר־כך במכירת קיצבת־הניר הרשמית
שלה בשוק השחור.
השלטונות עמדו במצב קשה, אין ספק
שהכרוזים יכלו לגרום נזק חמור ביותר לכלכלת
המדינה, לאלץ את הסובייטיים להפ

)40 הוציאו את הפקידים משלוותם הרגילה :
״מה זה, באר־שבע זה לא מדינת ישראל?״
צעק האיש בעל הגוף. הפקידים לא יכלו לענות
לו, סברו כמעט כמוהו.
חביב, יליד מרוקו, בא לבאר־שבע לאחר
שלא הצליח להיקלט במושב עובדים, לשם
נשלח עם עלותו ארצה. כנהג מצא לו במהרה
עבודה יבמע״צ, הסתדר בשיכון, גידל את
ארבעת ילדיו הקטנים .״הייתי כמו מלך בבית,
לא היה חסר לי כלום,״ מספר הוא. כשעמדה
אשתו מסעודה ( )24 ללדת את יא-ם החמישי
התקשתה בלידתה ומתה.
המוסד המתאים. חביב נשאר עם אר
בעת ילדיו, שהגדולה בהם היא ריימונד, בת
השבע, מבלי דעת מה לעשות. לא היתה לו
משפחה בארץ, ולא נמצא מוסד שיאות לקבל
את הילדים, למרות התחיבותו לשלם את
מחצית משכורתו. בלית ברירה נשאר בבית
טיפל בעצמו בילדים, התפרנס ממכירת חפציו.
במשך חודשים לא הצליח לסדר מקום לילדים,
חזר לבסוף לעבודתו, הניח לילדיו להתגולל
ברחוב, להיות תלויים בחסדי שכנים.
השבוע, לאחר שלשכת הסעד הודיעה לו
סופית כי במדינה אין מוסד מתאים לילדיו,
החליט חביב למצוא בעצמו את המוסד המתאים.
המיסיון מוכן לקבל את ילדיו ללא
כל תשלום ..״מוטב בתי תהיה נזירה במנזר
בנצרת, מאשר זונה ברחוב בבאר־שבע.״
פסק דהאן.
אותו יום הודבקו מודעות על קירות באר-
שבע, קראו לתושבים להצטרף למלחמה במיסיון.

אי שו ר ה סו פי
עתוני העולם עוד הוסיפו להערים במלוא
הקצב ערימות של נבואות על המלחמה ה־צפוייה
למרחב. עתון בריטי אף פירסם
תכנית סודית לגמרי• ,אותה גילה׳ כביכול,
סופרו: צה״ל יפרוץ דרומה, לאורך הים,
עד לתעלת סואץ, יעלה משם צפונה בעורף
הצבא המצרי המנותק.
השבוע בא אישור לנבואות המלחמה ממקור
אחר לגמרי, לא פחות מוסמך. המקור:
השייך אל־זיידן 58 מכפר מעין
אל־אסאד בגליל.
ראיית הנולד. שומרי קברו של שמעון
בר־יוחאי במירון לא הבינו תחילה את
כוונותיו של השייך הדרוזי, שביקש אישור
בכתב לכך שהשתטה על קברו של
חעו*ז ווזה 964

הרב היהודי. אולם היתד, לכך סיבה הגיונית
ביותר: השייך חלם בשנתו כי צר,״ל יסתער
על ארצות ערב, יכניע אותם.
״באתי להתפלל לפני בר־יוחאי שיצליח
את דרכם הסביר השייך הדור־פנים,
שנתגלה כאדם הרואה את הנולד .״האישור
דרוש לי כדי להוכיח, בבוא היום, כי צדקתי
בנבואתי ! ״

דרכי אדם
כמעין המתגבר
הקהל באולם עמד על רגליו, מחא כפיים
בהתלהבות. על במת הבימה הופיעו בזה אחר
זה שחקני מעיינה (ראה תיאטרון) ,קדו לעבר
הצופים. התשואות גברו כשעלה על הבמה
צעיר חייכני נמ-ך־קומה, מרכיב משקפיים
חסרי מסגרת — מחבר המחזה, שהשתחווה
לצדו של אהרון מסקין.
איש מהצופים לא ידע כי ערב הצגת־הבכו־רה
התרחשה בחייו של המחבר הצעיר ()29
דראמה טראגית שעלילתה עלתה על כל מה
שמסוגל להמציא הדמיון הספרותי: המציאו
אותה החיים עצמם.
הפרולוג של טרגדית־חיים זו מספר על
משה וויקטוריה פוליטי, בני משפחות יהודיות
אמידות באתונה, שעלו לישראל מתוך
דחף חלוצי אמיתי, השתקעו בקיבוץ אפיקים
בעמק הירדן, נראו עד מהרה כמשפחה קיבוצית
מאושרת אופיינית. התפתחות שמועות ללא הוכחה.
הדראמה התחילה במערכה הראשונה, כשמשה,
העובד בגן־הירק של הקיבוץ, החליט
להמשיך ביצירתו הספרותית, בה החל עוד
ביוון. מתוך שאיפה להשתלב בחיי הקיבוץ
כמו שהם, סירב אמנם לקבל את ימי־הח־פש
הניתנים במידה אחידה לכל סופר קיבוצי
לצורך יצירתו, אולם את שעות המנוחה
הקדיש לשולחן־הכתיבה, השלים עד מהרה
ספר בשם במבואות אתונה • ,המספר על
פעולות המחתרת היודנית בימי מלחמת העולם.
*) השכלתו כבעל
השכלה צרפתית שרכש את

הגבוהה בפאריס, כתב פוליטי את ספרו בצרפתית,
חזר לאירופה כדי להוציא שם את
ספרו. בעת שהותו הממושכת שם הגיעו
לאוזני אשתו שמועות שונות על מעשיו,
אך לא היתד, להם כל הוכחה. ויקטוריה ()27
הגבוהה סלחה בלבה לבעלה.
״אשתי דוחה ומשעממת שונה
לגמרי היתר, ההתפתחות כאשר סיים פוליטי
את כתיבת מחזהו מעיינה, המתאר את לבטי
האמן, איש הקיבוץ. הבימה קיבל את המחזה
להצגה, אולם לאחר שחולקו התפקידים נתברר
כי לתפקיד אחד לא נמצאה השחקנית
המתאימה — תפקיד הפסל מעיינה עצמו.
רק לאחר חפושים נמצאה הנערה בדמותה
של הניד, סוכר (על משקל בוסר) ,נערה
חיוורת, בעלת מחלפות שיער חומות ארוכות,
שחזרה לישראל מצרפת לאחר שלמדה
שם את תורת המשחק. עד מהרה החלה
הניה למלא בחייו של פוליטי תפקיד נכבד
יותר מאשר דמות סמלית בלבד של מעינה.
בימים בהם שהה פוליטי בתל־אביב לצורך
ההצגה נפגשו השניים תכופות•
באחד הימים מצאה ויקטוריה בדרך מקרה
מכתב שכתב בעלה ערב קודם לכן, שעד,
שהתחמק מק־נצרט שנערך במשק בטענת
עייפות. המכתב היה מיועד להניד, ס יכר.
״שמעתי הערב מוסיקה נפלאה,״ כתב
פוליטי להניד״ ״עד מה השתוקקתי לשמוע
צלילים אלה בחברתך. לפתע התעוררתי מ־הזיותי
לשמע אקורד חזק• ,ומצאתי לידי את
אשתי הדוחה והמשעממת.״
יש לי מה להגיד. יבבה היסטרית בקעה
מחדרה של ויקטוריה• האשד, בעלת הצמות
אמנות תיאטרון
מילוי החובה -קו ד ם
מ עי נ ה (הביסה) הוא נסיון מעניין להעלות
בעיות מיוחדות של הקיבוץ במסגרת
מחזה שנושאו הוא אנושי כללי: בעיית האמן
המחפש את האמת שביצירתו. הפסל
אלכסנדר (אהרון מפקין) שעסק כל ימיו בעצוב
דמויות חבריו למשק בצורת פסלים של
אנשי עבודה ועמל, השלים את יצירתו הגדולה,
בד, חשב לבטא את האמת שבעצמו ובחבריו.
אולם כשמוסר הלוט מעל הפסל שהיה
צריך לפאר את בית התרבות, מתגלה דמותה
של מעינה (הניד, סוכר) ,פסל נערה מחזיקה
בכד, שכולה עדינות, יופי ותשוקה.

*) עומד לצאת בקרוב בהוצאת עס עובד.
תזכיר תוצאת ההשתמטות. לפני חודשיים
ניבא העולם הזח ( )945 כי בגלל השתנד
טותם של עשירי ישראל מקרן המגן לא
יהיה מנוס משימוש באמצעי־כפיה לגביית
הסכומים הדרושים.

השכוע הודיע שר־האוצר שהוא
עומד להטיל מס־מגן על
האזרחים, הבטיח כי המשלמים
יוכלו לנכות את סכומי תרומותיהם
ממם־החובה (ראה העם).

שחקנים מסקין וסוכר כ״מעינה״
— לפסל אהוב

אילת:

הרכוש הנטוש של

ישראל. בכתבה הכ!ללת על המצב המוזנח
של אילת תבע העולם הזה ()952
שינוי גמור בגישה למקום, הציע שורר,
של הצעות לשיפור התחבורה, הקמת
בתי־הארחה וכינון תעשיה מקומית.

השבוע הקימה המועצה המקומית
מחלקה חדיטה לטיפוח
התיירות באילת, שתטפל בשיפור
תחבורת הא-טוכוסים והמטוסים
לאילת ובהגדלת מספר
המקומות כבתי־ההארחה. מה־נה־סוכות
יוקם לחוככי ספורט־הים.
בראש המועצה יעמדו
נציג המועצה והיצרן הבלגי
אוסקר פרידמן, גיבור פרשת
הרדיפה אחרי הקאפו מכס לס
(העולם הזה ,)950

פרסומת קולנועית. לפני ארבעה
חודשים הזכיר העולם הזה ( )940 תחת הכותרת
״מר, רוצה הקהל?״ את הפרסומת
לסרט נקמת הקלפן בקולנוע ארגמן התל־אביבי
:״נשים — נשק — קלפים —
ומשקאות ! ״

אחרי פירסום זה פנתה המועצה
לכקורת סרטים ומחזות לקולנוע
״ארגמן״ ,דרשה ממנו
״להימנע משימוש כפירסום זול
המכוון לגירויים בלתי־מוס־דיים״
.כדעת הצנזור להביא
את השאלה לבירור משפטי.

העולם הזה 954

מחזאי פוליטי
אהבה פסולה —
לא מצאה באפיקים את החברה המתאימה,
קיותה כי הצגת בעלה תהווה עב־רה מפיני!.
במחסן הבגדים בי עבדה, סיפרה לא פעם לחברותיה
על הרגע המקווה בו תופיע לצד
בעלה לאור הזרקורים. כי ויקטוריה בעלת
כשרון !מוסיקלי משלה ראתה את חזות הכל
בבעלה ובעתידו.
דוקא בשל כך היתר, המכה קשה כפליים.
שטופת בכי היסטרי פרצה מחדרה, החלה
מראה את המכתב שבידה לכל עובר ושב.
באותו ערב הסתגרה בחדרה, ורק בביקר
נתגלה כי ניסתה לאבד את עצמה לדעת בבליעת
גלולות שינה• כאשר פקחה את עיניה
בבית החולים הודיעה לרופאיה כי איש לא
יוכל לגזור עליה לחיות, אחרי שאבדה כל
תקווה לחיי אושר.
איש לא התיחס לאיומים אלה ברצינות.
לכן, בוקר אחד לאחר שובה לאפיקים נמצאה
ויקטוריה פוליטי שקועה בשינה עמוקה
ליד ילדתה בת הארבע וחצי, לאחר בליעת
מנה כפולה ומכופלת של גלולות שינה. גם
הפעם הצליחו הרופאים להצילה, לאחר שיוה
רצופה של חמישה ימים ולילות.
סוף טוב הכל טוב: השבוע ישבה ויקטוריה
החיורת לצד בעלה בהצגה כשבידה
זר רקפות, ענתה בקול צרוד לברכות מכריה.
כשאמרה לה מכרה :״מה זה ויקטוריה ן אין
לך קול״• ענתה רפות :״יש לי עוד קול ויש
לי עוד מה להגיד בו״.

״מעינה היא כל התשוקות והתאוות שהוד
נקנו, היא שמחת החיים שבלעדיה אין אמת
שלמר״״ מסביר אלכסנדר את יצירתו. בעיני
חברי המשק נראה הפסל כסימן שאלה גדול
לכל דרך חייהם, הם רואים בו סכנה לעצמם
ולבניהם .״האם זהו באמת הסמל של חיינו?״
הפסל מחליט לנתץ את מעינה, אך היא מתעוררת
לחיים בלבבות כל אלה שראו אותה
וגורמת למבוכה בחברה הקיבוצית. היא ממרידה
את עמוס (יוסף בנאי) נגד הדור הקשיש
ומשניאה עליו את אלכסנדר אביו שגזל ממנו
את אמו ונערתו, את כל תקוותיו. ברותי
(יונה עטרי) מעוררת מעינה תשוקה לצאת לחיים
חדשים, לעולם הגדול, ואילו הדור הקשיש
בדמותם של שרגא פרידמן ושושנה
דואר מתגונן כנגד הריסת סמליו.

ןהעמ מי ת

החדשה

סינרי 1ת •

250פרנטה

סמלים שבעי רצון. ברור ששרשרת
המשברים וההפרעות מובילה אל מסקנה קיצונית
המתבקשת מאליה: דרוש שינוי ערכים
יסודי בדרך החיים הקבוצית, יש למצוא פתרון
לבעית ההתנגשות בין הקשישים שלאחר
מלוי שליחותם נשארו קפואים ושבעי רצון כסמלים
אילמים, לבין הדור הצעיר. אולם דווקא
בתמונה האחרונה נרתע המחבר משה פוליטי
מלסיים את מסעו בדרך שצעד בה לאורך
חמש התמונות הקודמות. היא פונה
לדרך צדדית חד־סיטרית .״מעינה אינה כל
האמת. אם יש לבחור בין מילוי החובה לבין
מעינה, על מעינה להעלם !״
למרות העירפול בקטעים מסוימים הנגרם
כתוצאה מהסתבכות בעיות שונות, בולט המחזה,
שהוא המחזר, הראשון שנכתב בידי פוליטי,
משורת המחזות המקוריים שהוצגו עד
כה. למרות ליקויים במבנהו הדרמטי, אין ספק
שהוא מחדש משהו. מד, שאינו חדש בהצגה :
סגנון הביטוי הציוני.

ספרים

ג כז

1נ 1בי 7ו 1ס 1ףהעתה
רק ה ס חו רו ת

ה ר גי לו ת . ,ב ^ ו ת

ה אי כו ת

^ חיריכ!

היז־ועה

סנס ־ ציו ניו ת

הצערת

יי, סויגה

-א גי ב, ויחרב אלגבי 51

תרמם
ש רו שדפנותבוקר
חשרת הסופה (מאת וינסטון צ׳רצ׳יל ;
עברית אהרון אמיר ; הוצאת עם עובד בשיתוף
עם הוצאת כרמי את נאור ; 539 עמודים
).האימפריה הגיעה לשעתה הקודרת ביותר.
כמעט כל היבשת האירופית נכבשה
על־ידי הנאצים, שהתכוננו להנחית את מכת־המוזת
על צרפת ולפלוש לבריטניה. אנגליה
נראתה אבודה.
״בעלותי על משכבי בשעה שלוש לערך
לפנות בוקר חשתי הרגשה עמוקה של הרוד־חה...״
כתב אז אנגלי אחד. הוא ידע את
חומרת המצב מאין כמוהו. אולם הוא ידע
כי כל זה כאין וכאפס לעומת ההישג הגדול
שהושג על־ידי בריטניה באותו יום: וינס־טון
צ׳רצ׳יל נבחר לראש ממשלה.
האיש שכתב את הדברים: וינסטון צ׳ר־צ׳יל.

0 0 )1 3 161־ז 6 6נ)
• ] 6 . 0 1 0 3נ 0 3 1ס 6 3 5ז י0 0 6 5 . 5 0 0 ) 011 15
) .ו 1§ 1ת 0 1 ) 1ז 15

016315

3115נ111£111

) 3 1 >16ק 3 0 0 6

8־0 )161

1 0 6 ( 3 0 )1׳ י \ 1^ 13116ץ־10011 )) 11־3 7 0 0 0 ) 1 7 5 6 0 1 0 6 0 3 1 1 0 6 1 1
ץ 6 7 7ו 0 1 6 3 1 5 , 3 0 )1 0 0 § 0 3 0 3 0 0 1 01ד1ם 7 6 )1 1ץ 10 ) 011מ 1\ ) 101
0 1 6 3 1 5 .־ 31161ץ ) 1ת £ 7 3
168 )115) 111 3־3 0 )1 0 1 0 5 [ !311)1)116 £ 3 5 1 0 0 0 0 ) 1
) ,ח 0 ) 6נ ן 3 0 0 1 1 1 6 1 . 11 15זסץ 3 0 0 6
) 3 0 )1 11106 ? 6 0 0 0 )1,

עדות נוספת
לאיכותם המשובחת של

״ כו מ ל הו ק ״ז ״ א דז ס
ושאר משקאות

י| 1ןכרמל

מז ר חי

^ \ 9• # 1מיקבי ראשון לציון וזכרון יעקב

ע שו ה

פוס׳ ס כ רי ם

מאוזן .1 :סמל המפא״יניק;
.6שער הלביא ; .9חומר גולמי
לבירה ; .10 כפר המרוניתים לשעבר
; .12 האקטיב שבהנהלת
חשבונות 14 אסיפה ; .15 בילוי
הקיץ ; .17 שית 18 :היטל
ר ראה עצמו כזה ; .20 לא-
יהודי שהתיהד ; .21 הטוב בקלפים
; .22 עונש כספי ; .23
בית־חרושת לגפרורים; .25 אריה
; .27 הגיבורה בכל רומן ;
.29 איש רע ; .31 ספר הספרים ;
.33 הגיבור בכל רומן ; .35סבו
של יצחק ; .38 מקביל להדר ;
.40 בכל קרן רחוב אירופאי ;
.41 סופר צעיר ; .42 בא׳ בדרך
כלל, משחת ; .44 מבקר מוסיקאי
ישראלי ; .46 מה שעושים
על הירקון ; .47 חג השבועות,
למשל ; .49 מראשוני הרופאים
בארץ ; 50 סוס לעגלה ; .51 מכתב
! .53 אם הוא עיוור, מוציאים
אותו, על־פי־רוב ; .54משחקני
גבעה .55 ! 24 יששכר
הוא כזה.
מאוגף .1 :שמו הפרטי של

מפקח משטרת ישראל ; .2סמל
העולה, מאז ימי ביל״ו .3 :שוחד
! .4מלה ארמית שכיחה ;
.5ח״ב מפא״י לשעבר, שהתפרסם
בחוילתו ! .6ידיד ; .7צורה
טופיגרפית ; .8קוראים אותה
בשבת, אחר פרשת השבוע .11 :
מחזאי צרפתי 13 המיכל המקובל
ליי״ש ! 14 בית תפלה
נוצרי ! .16 גיל בר־המצווה ;
.18 יחידת מזון ; .19 בן כלבים
צעיר ! .24 מחשובי כלי העבודה
של הדייג ; .26 שלוש מאות ששים
וחמשה יום ; .28 מודה, אבל
בעברית ! .30 לשון שכנינו ;
.32 ממפעלי סולל־בונה ; .34בבקשה
.36 1חכמי מצרים.37 •,
בה אנו חיים! .39 הוצאת ספרים
! .43 מטרתו העיקרית של
הדייג ! •45 חטיבת פלמ״ח במלחמת
העצמאות ! .46 על חלון
בית־הסוהר ! .48 יחידת המטבע
בארץ לפני תשע שנים ! .50
הייתי, גם זקנתי 52
יהיר ! .53 לו היו בדברי הימים
ב׳ עשרה פרקים נוספים היה זה
מספר הפרקים הכולל.

יוגרלו

כיו

פותרי

תשבץ 954

פגיעה בטעם הטוב. ספר זה, הראשון
בסידרת ספרי הזכרונות של צ׳רצ׳יל על
מלחמת העולם השניה, מגיע: ממלחמת העולם
הראשונה עד לאותו לילה, אין הוא פותר
את השאלה העתיקה: האם ההיסטוריה יוצרת
את הגיבור או הגיבור את ההיסטוריה.
אמנם קשה לתאר את מצבם של הבריטים
כיום לולא. קם להם צ׳רצ׳יל בשעתם היפה
ביותר. אולם קשה גם לתאר את עליתו
של צ׳רצ׳יל בכל עם אחר.
רק באנגליה היה אפשרי שראש־הממשלה,
נוויל צ׳מברליין, המותקף מכל עבר, יזמין
את אויבו המושבע, ראש דוברי האופוזיציה,
לסייר במתקנים הסודיים ביותר של הצבא,
על מנת ללמוד את הנתונים שהיו דרושים
לנאומיו האופוזיצי: ניים — כאילו הזמינו
דויד בן־גוריון ומשה דיין את מנחם בגין
לתדריך אישי לפני כל נאום. ורק אנגלי
יכול היה לכתוב ספר זכרונות על התקופה
הסוערת (והעגומה) ביותר של חייו, שהיתר,
כולה רצופה מאבקים אישיים מרים, מבלי
לכתוב אף מלה רעה אחת אף על אחד מ׳ירי־ביו
— דבר שגם הוא לא יתכן בישראל• .
המלים החריפות ביותר נאמרו על סטאנלי
באלדודין, ראש הממשלה הבריטית בימי
עלייתו של היטלר לשלטון, שאמר באחד מנאומיו
כי לא זיין מחדש את ארצו מחשש
פן יזיק לו הדבר בבחירות. תגובת צ׳רצ׳יל,
יריבו העיקרי :״היה זה גילוי־לב מדהים,..
פגעה בטעם הטוב !״•
התקלה האחרונה. משך שבע שנים
פיקפק עם עובד אם להוציא את הספר בעברית,
לבסוף מסר את זכויותיו להוצאה פרטית,
יחד עם התרגום העברי, שהוכן בידי
בנו של מנהל עם עובד. לא היתד, זאת בחי רה
מוצלחת: אהרון אמיר, משורר מחינן,
מצטיין בסגנון מדוייק אך קשה לקריאה,
כפי שמעיד כבר שם הספר בעברית. מעלתו
העיקרית של הספר הוד השפה של נאומי
צ׳רצ׳יל עצמו, אובדת כליל בתרגום.
אולם צ׳רצ׳יל, שהתגבר בחייו על מכשולים
כה רבים, יתגבר גם על תקלה זו.
ספרו, ציוד חיוני לכל המעוניין בפוליטיקה
או בעשיית רושם, יגיע בלי ספק לארונות־ספרים
רבים בישראל.

חדש וקריא
התד מי ת הג דו ל ה
אסתר קוסטלו ( ניקולאס מתסרט ;
עברית ק. כצנלסון ; המתמיד ; 262 עמודים)
— ספרו השני בעברית של מחבר הים האכזר
הוא מעשה בנערה אירית שהתעוורה, נחרשה
ונאלמה כתוצאה מתאונה והפכה לאחר מכן
כלי־שרת בידי חבורת רמאים אמריקאית
שהחליטה לגרוף הון במסווה של אוסף תרומות.
איסוף קדחתני זה על פני העולם כולו
נמשך גם לאחר שהנערה החלימה לפתע
ממומיה, כתוצאה מהלם שבא עליה בעיקבות
מעשה אונס אכזרי, הסתיים ברצח הנערה
בידי המחזיקים בה, כדי למנוע את גילוי התרמית.

כשזרק באלדווין בויכוח אחר לעומת
צ׳רצ׳יל את המלים :״ההיסטוריה תשפוט
עם מי משנינו הצדק ו -השיב צ׳רצ׳יל, בו
במקום :״אני יודע מה יהיה נזר־דינה של
ההיסטוריה, כי אני אכתוב אותה !״
העולס־הזה 934

החי
ההבד? הקגזן
^ ת ל־ א די ב, פירסם עתון מעריב את
תמונתו המפורסמת של רנואר מן התא,
בה נראית אשר. בשמלה גדולת־מחשוף, ציין
מתחתה ככותרת את שמו של הבמאי יוליוס
גלנר.

רגל שמאל היא המשלמת
ף קופנהגן, דניה, הגבילו השלטונות את
^ יבוא המותרות, קיצצו את מכסת נעלי
הגלגיליים הבריטיים לארבעים טון, נדהמו
לגלות גי המשלוח המקוצץ מכיל רק נעלי
גלגיליים לרגל שמאל.

מעל לצו התפקיד
ן * נצרת, נדהמו התושבים הערבים לראות
1יהודי בראש קבוצת שוטרים, החלו חוששים
למעצרים, גילו כי גייס אותם למניין
להכנסת בגו בברית־אברהם.

פשר טרי

ף פרנקפורט, גרמניה, יצאה רקדנית
^ מועדון־לילה ממחלקת הניתוחים הפלאס־טיים
של בית־החולים העירוני, בה נותחה
ניתוח יופי באפה, נתקלה בכלב שוטה שקפץ
לפניה, נגס את קצה האף החדש.

מנה אחת אפיים
ך* תל־אביב, הודיע צעיר לשופט שהוא
מוכן לתרום קנם כפול לקרן המגן, בתנאי
שיורשה לו להכות פעם נוספת את
יריבו.

החוח ובאחריות
ן * פוקפסי, ארצות־הברית׳ תבע נורמן
^ סטיינר גט מאשתו, בטענה כי תינתה
אהבים עם אוסף האשפה המקומי, הביא, כהוכחה,
מכתב אהבה שאשתו השאירה לאוסף
האשפה בפח האשפה.

זכויות הבעל

ף תל־אכיג, הועמדה אשה לדין באשמת
תקיפת בעלה והכאתו, מסרה עדותה בטוני
0גבוהים, נענתה על ידי שופט־השלום
זליקסון :״אל תצעקי עלי, אינני בעלך״.

גונב מגנב פטור
ף* לי א ץ, צרפת, הודיע למשטרה פורץ
^ קופות מועד, למחרת סיימו את ריצוי
תקופת מאסרו האחרונה, כי בעת שבתו בבית
הסוהר התפרצו גנבים לביתו, שדדו מצלמה,
מקלט רדיו וקופת חסכון.

דוד המק• (גרנית)

איוב (בזלת)

שבעה טון אבן

מסוגל לה. כחומר לעבודתו הוא משתמש באבנים הקשות ביותר,
שהגרנית היא הרכה שבהן. אבל מה שהוא מסוגל להוציא
מחומר זה ממש מפליא. רק בתקופת הזוהר של אמנות הפיסול,
במצרים העתיקה או במקסיקו, ידעו אמנים עלומי שם לחצוב
בסלע קשה ולדבר בו בשפה כבדת־ראש, בלתי מצועצעת,
עמוקה ופשוטה.
חיעם לא למד מעולם אמנות, ואיננו אינטלקטואל. אין
לו כל תיאוריות על אמנות בכלל ואמנות ישראלית בפרט.
לא היה לו פנאי לכך. אבל ״דוד״ ו״איוב״ ו״הנביא״ שלו חצוב־ם
מהרי הגליל, פשוט כך. זה בא מאליו. יש בהם פרימיטיביות
טבעית, הוא אינו משתדל להיות כזה. וכמו בכל אמנות פרימיטיבית
עממית, יש בעבודותיו עדינות שירית, ליריות בלתי רכה
ובלתי משתפכת, וזיקה גדולה לחיים.
בצרפת אין הפסלים אוהבים לעבוד באבן — הם שכחו מלאכה
זו, המחייבת רצינות רבה. באבן אי אפשר להשתעשע, ה־א
פשוט לא נותנת. אולם כיום משתתף אחיעם בסלונים המכובדים
ביותר, ושמו הולך לפניו כפסל, מחונן.
!מימיו לא מכר ולא ניסה למכור עבודה. אין הוא איש החברה.
אין לו קשרים. היא יוצר 25 .פסלי האבן שיצר בפאריס מגיעים
במשקלם ל־ 7טונות. הוא היה רוצה לחזור ארצה עם פסליו,
אך כיצד אפשר להעביר 7טונות אבן? בעד הסעת אמנות
מעין זאת משלמים לפי המשקל. לאחיעם לא יהיה לעולם הכסף
הדרוש לשם כך, לכן הוא ממשיך להיות אמן ישראלי בפאריס.
חבל שבין שאר ההנחות הניתנות לכל מיני אנשים טובים בכל
ימות השנה באניות ״שוהם״ לא נמצא מקום ל־ 7טונות אבן,
שמקומם בארץ.

־ מאחע מו ם קינן ־

^ חיעם נולד ביבנאל. לא בדיוק, אלא בבית גן, פרברה
של יבנאל. פלח בן פלח, אביו נולד בראש פינה, מושבת
פיק״א. היום הוא פסל ידוע בפאריס.
את מלאכת הפיסול למד בבית הסוהר. בתא הכלא בעכו, בשבתו
יחד עם אנסים, גנבים, שודדי דרכים ושוכבי אתונות, החל
לחרות על הקיר, ומהחריתה על הקיר עבר לפיסול. לבתי הסוהר
בהם התגלגל כמה שנים בי!מי שפוט הבריטים הגיע בדרר
מקובלת, מאד. יום אחד, בהיותו תלמיד: מקווה־ישראל, הופיעו
בחדרו ה״ה הקצינים שיבולת ושטיינברג, בלוית בחור צעיר
גבה קומה לבוש אזרחית. לפי הידיעות שבידי הקצינים הנ״ל, היה
אחיעם חבר בתנועה שלא היתד, אהודה ביותר על שלטונות
המנדט באותם הימים. הבחור גבה הקומה נודע לימים כסופר
דגול, המפורסם בקשריו הטובים בחוגי המשטרה. גבר גבר
ודרכו׳ ומי אמר שזה !מזיק.
לאחר כמה שנות כלא עבר אחיעם לקיבוץ, ובמשך כמה שנים
שי,מש כמרכז הפלחה בקיבוץ אלונים. משם נשלח לצרפת כמדריך
לחקלאות במוסדות עליית־הנוער, כאן מצא לו פנאי להצטייד
בתואר אגרונום ולהמשיך את עבודתו בפיסול. לבסוף גברה
יד האמנות במלחמה בין הפלחה והאמנות, ואחיעם נשאר פסל.
הוא חוצב באבן, ואבן בלבד. בעקשנות שרק פלח גלילי

ניבול פה

ך* חיפה, השיב יקה שגרם לפקק תנועה
^ במכוניתו על הגידופים שחרפוהו הנהגים
בלשונות קיבוץ הגלויות :״אני מזלזל
בכם״.

נביא בעירו

ף להון, שווייץ, חלה פרופסור האוניבר־
*1סיטה, אשתו ושני בניו בהצטננות, ביום
בו הודיע הפרופסור כי גילה תרופה
חדשה למלחמה בהצטננות.

גורל מר ממוות
^ אשתאול, יצא זכריה טובה לתפילת
^ שחרית של שבת, התעטף בצעיפה האדום
של אשתו, הותקף על ידי שור שהרימו
ונשאו עמו, צעק :״הצילו, אני נוסע
בשבת ! ״

שלג דהשתא

ך* שטוקהולם, שבדיה, יצא איש עסקים
^ ממסעדה, התפלא למצוא במקום. מכוניתו,
ערימת שלג שערם הגנב כהסוואה.

ך* משגג־עם, הצטערו חברי המשק ל־
^ היווכח כי לא בא, כרגיל, סרט ביום שלישי׳
החלו מתווכחים על חינוך הילד בקיבוץ
לאמונה באלוהים.

נביא (קווארץ)

מנגן כקרן (גרנית)

במרחב __קולנוע
הסיבוב הקר
השקעהכד אי ת

6א/וו/זנ אופרהו ־ לונגז
סיפר סופר״לוכס

ון >1ך

פ אג אניני
להשיג. בכל
חנויו תהרדיו

49*6

מ ק/׳ ׳6פ

£ו 6ואת!

הטוב ביותר. בעז׳וסיתו^רמ אג>ליה

נשף פורים
עין הו ד
2.3.56
פרטים :
חיפה :
רוזנברג
רח׳ הילל 37
טל 2936 :

תל־אביב :
מקרא סטודיו
רח׳ אלנבי 56

עכשיו כמכירה

חו ב רו ת

קולנוע

ץ יו ^ו

1165־1-10117 x 0 0 )1 ? 01
הוצאת דצמבר 1955
המחיר 300 :פרוטה

57081£5
) ׳ 3 0 1 *6 0 ) 6 3ס10־ו 6ררו^
^ 0 x 1 6

0111016

הוצאת דצמכר 1955
המהיר 300 :פרוטה

להשיג ככד מקום
המפיץ היחיד :
סו כנו ת

ס ט״ ימצקי

המיברק הבודד ששיגרה ממשלת ישראל לחרטום
ביום הכרזת עצמאות הסודאן לפני
שלושה שבועות (העולם הזה ,)952 המשיר
השבוע להכות גלים. מובארק ראזוק, שר החוץ
הסודאני שהגיע לביקור רשמי בקאהיר
(ראה להלן) ,הזדרז להרגיע את מארחיו :
״אין שום יחסים בין ישראל והסודאן. גם לא
הוצע לה לקיים שום יחסים כאלה.״
רדיו המזרח התיכון שידר מקפריסין את
הסברתו הוא, מלווה תרעומת נגד ישראל. .ה־מיברק
נשלח,״ קבע הקריין הערבי, מקבל המשכורת
הבריטית ,״רק כדי לסכסך בין ה־סודאן
לבן] מדינות ערב.״
גם אם לא הביא המיברק תוצאות ממשיות,
היו ההוצאות הכרוכות בשיגורו השקעה כדאית
מאד למדינת ישראל.
ישראל יוקר>־ ש טו ת !
יוקר המחיה במדינת ישראל, המעיק כאבן
ריחיים על צווארם של תושבים רבים כל כך,
קל כנוצה לגבי נוכרים, באם הם באים הנה
מצויירים במטבע קשה .״ישראל היא אחת המדינות
הזולות בעולם,״ הכריז מפיק צרפתי
נודע שבא לבחון את אפשרויות ההסרטה המקומיים.
כמוהו
סבורים, כפי הנראה גם מפיקים אמריקאיים.
בישר אלברט מטלון, סוכן חברת
קולומביה בישראל, בשובו ארצה מוועידת
מפיצים באירופה :״קולומביה משתעשעת ברעיון
הכנת שני סרטים תנכיים בישראל :
שאול ומרים המגדלנית. באם יהיה משרד ה״

איראן
סו ר ספאוו
גאוואב ספאווי לא היה פחדן. כך, על כל
פנים, הכריז לא פעם בפומבי. לחסידיו הסביר
:״אם תאמינו כי חייכם אינם תלויים באיש
וכי אללה בלבד יכול לתת לכם לחיות או
למות, רק אז תבינו שאין טעם לפחוד מפני
אדם, שמא יקצר את חייכם.״
היתד, זו השקפה מתאימה לראש פדאיאן
איסלאם, הארגון הטרוריסטי הדתי, ששיבש
את כל מערכת החיים הפוליטיים באיראן משך
למעלה מחמש שנים• חבריו רצחו את ראש
הממשלה עלי רזמארא ב־ ,1951 גרמו לעלייתו
של מוחמד מוסאדק לשלטון, הלאמת תעשיית
הנפט, סילוק הבריטים, גירוש השאח והחזרתו,
הפיכות־חצר והפיכות־צבא. תוך כדי כך,
התמוטטה כלכלתה של איראן.
גם סטיות מיניות. כל אותו זמן הדהדו
יריות הפז־איאן בקצב חד על רקע מנגי־נת־המהומות
הכללית. ספאווי עלה מן המחתרת,
הוציא עתון, סחט כספים, השמיע מדי
פעם נגד אויביו איום מתובל בפסוקי קוראן
לוהטים.
במקום הכפייה הלבנה של המוסלמים האדוקים,
המשמשת להם תכריך לאחר מותם,
חבש ספאווי כפייה מצמר ירוק .״אני לא ארד
לקבר נקי כשלג. ארד לשם עטוף בצבע הנביא
והוא עצמו יעלני לצידו בשמים״ הכריז
לא פעם.
השבוע נתמלא החלק הראשון של הכרזה
זו• בית משפט איראני מצא את גאוואב ספא־ווי,
בן ד,־ ,32 אשם בביצוע רצח ובהסתר, נגד
השלטון, דן אותו למיתה. אתו הוצאו להורג
עוד שלושה מחברי הפדאיאן ; ארבעה נאשמים
נוספים נשברו בשעת החקירה, החלו מאשימים
את מנהיגם ברמאות, הריגות וסטיות
מיניות. הם נידונו למאסר.
הגילוי הסנסציוני ביותר של המשפט היה
כי מעולם לא מנה הארגון הטרוריסטי האימתני
יותר מעשרה חברים פעילים.

מרוקו
ה כני עההסופית
המערכה האחרונה נפתחה באולם גדול,
באחד מארמונות פאריס העתיקים. על כורסה
מרופדת, מכוסה דגל מרוקו בעל הכוכב
המחומש, ישב הסולטן מותמד בן־יוסף, שאך
חזר מגלותו.
בחדר ההמתנה ישב זקן בעל פני חנוט,
עטוף עבאיה לבנה. היה זה סי תהאמי אל־גלאווי,
באשא מראקש ואויבו בנפש של הסולטן.
הוא בא להיכנע.
הדלת נפתחה. אל־גלאווי קם, פסע אל התחלת
המרבד האדום שהשתרע עד למרגלות
כסא הסולטן. הוא נפל אפיים ארצה, מילמל
בקול־חנוק :״אל־סמאח יא מולאי ! אל־סמאח

חמש פעמים השתחווה בין הדלת לכורסה.
לבסוף ירד השולטן מכסאו והרים את הזקן
המתרפס מן הרצפה. הכניעה היתד, גמורה,
מוחלטת, ללא־סייגים. מול עדשות המצלמות
המוסתרות נשבר אדון׳ הברברים האדיר.
השבוע, שלושה חדשים לאחר כניעתו לסולטן
נכנע אל־גלאווי למלאך המוות .״אין
לי עוד שום דבר לקוות לו בחיי,״ כתב לאדונו
בן־יוסף.
* ״סליחה אדוני ! סליחה 1״

כמובן, הסרט שעשה את ריטה הייוורת מפורסמת,
כהיסטוריה. כיום, לאחר עשר שנים,
לא נס ליחה של אחת המשעשעות שביצירות
הקולנוע: הזולות בהתגלמותה. טעם־רע מוגש
בטוב־טעם מאקסימאלי, תוך אירוניה כנד
עט־מושלמת מצד המחברים והבמאי, כאילו
רצו להתנצל :״אנו יודעים שאנו כותבים
זיופים ושקרים, אבל, הבינו נא משלמים לנו
המון כסף בעבור זה.״
גילדה, למי שאינו זוכר, היא נערה הנישאת
למיליונר טאוטוני היושב בארגנטינה, משמש
ראש לקארטל בינלאומי, חולם על שלטון־עולם
נוסח אדולף היטלר (באותה תקופה היו נבלי
הוליבוד גרמנים, לא רוסים) ,אך מתאהבת בעוזרו,
מי שהיה פעם אהובה (גלו פורד).
כאשר נדמה לה שהבעל מת, היא נישאת ל־פורד,
אבל (כדי לשמור על חוקי המוסר ה־הוליבודי)
נמנע פורד מטעום את פירותיה
האסורים, עד סוף הסרט.
חלום אופיני. רוב העלילה מתרחש במועדון
לילה בו מהמרים שחקני המשנה על
סכומי ענק, מבלים את הלילות בשתייה, רכילות
מסוכנת ותככים בינלאומיים. קאזינו זה
של גילדה הוא חלום הוליבודי אופייני, שבו
הכל יכול להתרחש, ואמנם מתרחש, כולל
שני שירים שריטה מזמרת אותם בצורה ששום
שחקנית זוהר (כולל ריטה עצמה) לא
הצליחה להתעלות עליה.

מת יופיע הצדק
צעדים כערפל (קולאנזביה, ארצות הברית)
,הוא, כמו בנות השטן (ראה למטה),
מעשה ברצח ואהבה. הרוצח הוא סטיוארט
גריינג׳ר, שסילק את אשתו הזקנה (והעשירה)
בעזרת רעל חריף והאדם המגלה לראשונה
את הדבר היא משרתת הבית: ג׳ין סימונס.
יפהפיה סימונס מועלית בדרגה, כדי שתשים
מחסום לפיה. אבל נבל גריינג׳ר אינו בוטח
בשרות עצמי, מנסה לשים מחסום חזק
יותר — בעזרת מקלו.
אבל סימונם מראה לפתע סימן חיים. הוא
הרג אשה אחרת ! מכאן ועד סוף הסרט השאלה
אינה, האם יופיע הצדק, אלא מתי יופיע.
מאחר שרקע הסרט הוא תקופת אור־הגז
הרי שהצדק אינו ממהר לבוא. אבל הוא בא.

סופיה לורן
לא פחות בוץ ומ״ס
אוצר נוח למפיקים, יצאו הסרטים אל הפועל
בקרוב.״
גם האיטלקים פוזלים לעבר ישראל, עלולים
לבוא הנה להכנת.סרט. ללא הגבלות איגודי
ההסרטה, ללא חוקת־עבודה חמורה, ללא מסי־הפקה
כבדים, ישראל נראית בעיני אילי סרטים
רבים כארץ קודש ; מרבית ההכנות מן
הסרטים כאן תהיינה קודש למשקיעים.

הוליבוד
מסורסג בו הדגבוה יו ת ר
ברט לנקסטר החל את דרכו מתחת לזרקו־רים,
כלוליין ולהטוטן קרקסי, גרם לעצירת־נשימות
בטפסו על סולמות גבוהים, התנדנד
על טרפציות. בהוליבוד הוסיף בעל השרירים
להפגין את עזוז גופו, הופיע בסרטי הרפת־קות,
בעיקר מערב־פרועים. אולם לכוכבריא
לנקסטר היו שאיפות אחרות: הוא הוכיח כח
משחקי דרמטי במעתה ועד עולם.
בזה לא היה לו די. לנקסטר, אחד מחסכניה
המובהקים של הוליבוד, נטל את צרור כספו,
נטש את חברות הסרטים הגדולות בהן
היה מועסק כשכיר, יסד, יחד עם מפיק הא־רולד
הכט, חברת סרטים עצמאית, קרא לה
נורמה, על שם אשתו.
קפיצה נחשונית. אמצעיהם של השנים
לא היו גדולים. הם הפיקו בעיקר סרטים
מועטי־הוצאות, הוציאו לאור, בץ היתר, את
מארמי. היתד, זו ההכנה לקפיצה הנחשונית
ביותר בעולם הקולנוע: תוך שנה עלה תקציב
החברה ל־ 10 מיליון דולאר. במקום סרט
אחו לשנה תפיק חמשה.
אולם לנקסטר אינו מסתפק בזה, שואף להצטיין
בענף אמנותי נוסף: ד,ביום. סרטו הראשון
זכה בהצלחה כלשהי. בדעתו להקדיש
מעתה למקצועו החדש יותר ויותר זמן, ויותר
כסף מאוצר החברה שהוא עומד בראש
סולמה.

סרטים
רי טהלאחרעשר שנים
גי לדה (קולומביה, ארצות הברית) הוא,
בקצרה לגיהנום וחזרה. אודי מרפי בתפקיד
אודי מרפי, החייל שזכה במספר הגדול ביותר
של אותות הצטיינות אמריקאיים במלחמת
העולם השניה.
ריגולטו. עיבוד חדש, הממעט במוסיקא,
מרבה במילודראמה של האופירה הוורדאית.
השגעון הנפלא. ג׳יין וויימאן סוחטת
דמעות רבים באחת העלילות הפחות מתקבלות
על הדעת שהוסרטו אי־פעם. זולות במסווה
של עמקות פופולארית.
לחם אהבה וקנאה. המשך ישר להרפתקות
ויטוריו דה־סיקה בעיירה האפנינית
הקטנה. פחות מלחם, אהבה ודמיון, אבל משעשע
למדי. ג׳ינה לולובריג׳ידה.
חטא על סף ביתד. שטן בלונדי מא־רילין
מוגרו, מנסה לפתות את עקר־בית טום
יואל, כשאשתו נעדרת, ובמהדורה הקולנועית
(השונה בנקודה זו מן המחזה עליו מבוסס הסרט)
כמעט מצליחה.
אבא אייר הרגליים. בא להוכיח כי
מזג האויר הנוח ביותר לאהבה הוא שעטנז
של חורף וקיץ. החורף: פרד אסטייר. הקיץ :
לזלי קארון. הקהל בתווך, סובל מרוח פרצים.
גבעת אהבה. אץ סוף לסבלות כוכבי
הקולנוע. קורבן אחרון ג׳ניפר ג׳ונס, בדמות
אחות שחציה אסיתי, חציה אירופי, החיה
בהונג קונג. וויליאם ד,ולדן סובל אתה.
כת הנהר. סופיה לורן בתלבושתה האורגינלית
של סילבנאנה מנגאנו בסרט, המכיל
לא פחות בוץ ומים מאשר האורז המר.
כנות השטן. שתי נשים מנסות לסלק
את הבעל־האהוב. הן מצליחות, אבל — שעתיים
של מתח. קלוזו ביים את ורה קלחו וסימון
סיניורה ביצירת הפחדים של השנה.

אנשים

פרס ע ד שום מה*
קראנו זה לא מכבר על הילד הישר, בן
לעולים חדשים, אשר קבל מהמשטרה פרס של
50ל״י על שהחזיר את האבדה. במידה יפה
זו לא ראה הנער !משהו יוצא מגדר׳ הרגיל.
נכון הדבר שבכל מצווה יש בה מן הפרם.
למשל, הדואג לעתידו יעשה הכל שלא לבזבז
את כספו ויפקיד חלק ממנו בחסכון. והנה
בוא יבוא היום ולרשותו יעמוד סכום נכבד
שיאפשר לו להשקיף על העולם מעמדה איתנה
יותר. ואם יעשה זאת במסגרת מפעל
״חסכון פרס״ של בנק לדיסקונט יגיע לו גם
פרס ניכר עד 33*0/0אשר בהיותו חפשי ממם
הכנסה יגדל ערכו פי כמה. פנה איפוא מיד
לסניף בנק לדיסקונט הקרוב ביותר ופתח
חשבון ״חסכון פרס״.

שלא עשני אשה
העיתון המצרי אל אחבאר סיפר השבוע
כי שגריר ישראל בארצות־הברית אבא
א בן קיבל לפני ארבע־עשרה שנים, בהיותו
במצריים תרגום אנגלי של הספר חיי מוח מד
מאת ד״ר חוסיין הייכל על מנת לחפש לו
מו״ל בבריטניה. מאחר שהספר לא יצא לאור,
החל המתבר להתעניין בגורל התרגום,
ואבן הודיע לו, באמצעות אוניברסיטת לונדון,
כי מסר אותו בשעתו לידי שר־החוץ
ד״רמחמודפ אוזי, בשעת ביקורו במרכז
האו״ם חדשות משמחות הפעם ממשפחת
בן גוריון: רננה בן־גו ריון זכתה
השבוע בתואר דוקטור למדעי הטבע
לאחר שאמה לווין־ ת ל מי, ח״כית מפ״ם
וחברת משמר־העמק, סיפרה בנאום הבכורה
שלה בכנסת כי מן הסידור הקראי נמחק הפסוק
״ברוך שלא עשני אשד,״ ,קרא לעומתה
ח״כ הפועל המזרחי יצחקרפאל :״מצדי
את יכולה להתפלל בסידור קראי את
שליטתו המוחלטת בכל גווניה של השפה
העברית הוכיח שגריר צרפת אדן פיי ר
ל׳ילבר בפתחו את הסימפוזיון השפעת תרבות
צרפת על תרבות ישראל. הוא סיים את
דבריו במלים :״אתם בוודאי תגידו שהממזר
הגדול י הזה הבטיח לומר רק דברי פתיחה
ונשא נאום שלם הכתבה שהתפרסמה
השבוע בשבועון טייס על פרופסור מאר־טין
בו ב ר הזכירה מעשה שאירע בבובר
לפני שנים אחדות: יום אחד נכנס למספרה,
התיישב בכיסא ושקע בהירהורים. כעבור
רגעים אחדים, כשהתעורר מהזיותיו, נוכח לדעת
כי הספר עשה בינתיים את מלאכתו
נאמנה, גילח למשעי את זקנו הלבן והארוך.

צוו ת ומע שי טו בי
שניים מעיתוני הקואליציה, למרחב ועל
המשמר, פתחו השבוע במלחמת חורמה נגד
פרופסור אבאפתחיהל רנ ר: הראשון
גילה כי דורש הקפאת השכר משתכר כיועץ

בלוי מוקף סקרנים ליד קבר הרמב״ם בטבריה
בלי נדר
האוצר, יועץ בנק ישראל ומרצה האוניברסיטה
סכום של 1300 דולאר לחודש, ואילו
בשני נתפרסמה דרישתו של המשורר א ב רה
ם רג ל סון כי יקיימו את עצתו של לרנר
להגברת האבטלה ויודיעו קודם־כל לו עצמו
על פיטוריו ממשלת ירדן נקטה השבוע
שני אמצעים חשובים לקראת ״המאורע המאושר״
המתקרב ובא, לידתה של המלכה
דינ ה אשתו של המלך חי סיין, הצריכה
לחול, לפי החשבון, בעוד שבוע בערך )1( :
מבריטניה הוטסה לירדן אומנת וותיקה לטיפול
ביורש־העצר בבואו לעולם ן )2נתמנתה
וועדת־שרים לתיכנון ״חגיגות השמחה של
העם״ ..בית לוחמי הגיטאווז התעשר השבוע
במוצג חדש: פגיון משובץ אבנים יק־קרות
שהיה שייך בשעתו למפקד חיל התעופה
הנאצי הרמ אן ג רינ ג. הוא הונח ליד
האבנים שהובאו לבית־לוחמי הגיטאות מהבונקר
של א רול ף הי טלר משלחת אנשי
ההתיישבות החדשה באה לראש עיריית ירושלים
לשעבר, שלמהזל מן שרג אי ב

סו קי ה ש בו ע

• שר־החינוך זלמן ארן :״יש כסופים שכדי להגשימם נחוצים כספים.״
• מאן לאנגוהובה, נציג בלגיה באו״ם, בשעת הדיון במועצת הבטחון על
מבצע כנרת :״מדיניות כגון זאת של ישראל, לא רק שאין לקבלה, אלא שגם
אינה יעילה. במשך המלחמה האחרונה, נהגו הנאצים בצורה זאת ובבלגיה, כשם
שנהגו באותה צורה גם בארצות־כיבוש אחרות. התוצאה היחידה הית התקוממות
והגברת תנועת ההתנגדות. אם תמשיך ישראל במדיניות הגמול, סופה לבנות סביב
עצמה חומת שנאה, וספק ר,ב אם יכולה מדינה קטנה להתקיים בתגאים כאלה.״
• ״דבר״ ,במסרו את הידיעה כי חבר הנהלת צי״ם נתפס בהברחה, אך שוחרר
ללא מאסר ומשפט :״בחיפה אומרים, כי כתוצאה מפרשה זאת יפוטר השוטר.״
• ח׳׳ב חרות אליעזר שוסטק, בתשובה לשאלה מדוע התנגד לפני עשר
שנים לאיחוד הסתדרות העובדים הלאומית עם ההסתדרות הכללית ועכשיו הוא
תומך באיחוד :״לפני 12 שנה באה אלי בתי ואמרה שהיא רוצה להתחתן. אמרתי
לד, לא. אכשיו אני מסכים.״
• ״הארץ״ ,בסקירה במדור לחינוך על הסרט זרע הפורענות, המתאר מורה
מתחיל בבית־ספר פרוע :״אם נרצה ללכת בעיקבותיו, יצטרכו המורים ...להיות
קצינים משוחררים מיחידות קומאנדו, או אלופי ג׳ודו ואיגרוף.״
• המלחין משה ווילנסקי, בתגובה להרצאה של אשת הרמטכ״ל רות
דיין על אמנות עממית ועל שטיחים :״היתה זאת הרצאה שטיחית.״
• המבקר התיאטרוני אשר כחור, בביקורתו על הצגת מעיינה בהבימה :
״הניד, סוכר, המגלמת את הפסל מעיינה ...היא בעלת גיזרה נהדרת, אך כשעליה
גם לדבר ולשחק, היא מפגרת אחרי גופך.,״
• הסופר ארנסט המינגווי, בדחותו הצעה של עורך לכתוב מאמר על
דמות העולם בעוד 300 שנה :״מצטער, אבל אין לי מושג אפילו מה תהיה דמות
העולם מחר בבוקר.״
• הזמר מורים שבאלייה :״ב־ 15 השנים האחרונות התחלתי לנהוג
מתינות בכל דבר, וזה כולל שתייה, אהבה וחיזור אחרי בלונדיות. בגיל 67 אני
שר על יין, אך שותה מים.״
• השחקנית טלולה בנקהאד :״אני יוצאת מכלי רק פעמיים בשנה,
אך בכל פעם זה נמשך ששה חודשים.״
• אנאסטאם מיקויאן׳ סגן ראש ממשלת ברית־ד,מועצות :״אילו היו
ממזגים את היעילות והקצב האמריקאיים ואת היסודיות הגרמנית עם הלהט המהפכני
הרוסי — היינו משיגים בולשביק טוב.״
.הסינאטור האמריקאי ריצ׳ארד ראסל :״בכל פעם שבולגאנין
וכרושצ׳וב עורכים מסע בעולם — דורש משרד־החוץ הקצבות נוספות מהקונגרס.
אם השניים הללו ימשיכו לשוטט׳ נפשוט את הרגל.״
• מלכת איראן סוראיה, בשיחה עם מלך האפנה, הפאריסאי כריסטיאן
דיור, על דוגמותיו החדישות :״האופנה השנה היא מזרחית מדי לגבי אשר, פרסית״.
• הכוכבת מארטין קארול, שצבעה את שערה הבלונדי לחום, לרגל
צילומי סרט חדש :״להיות חומת־שיער, זוהי עבודה קשה• אחד הדברים הנעימים
ביותר לבלונדית הוא שאין היא נדרשת לנהל שיחר.,״

טענה שהממשלה אינה מקיימת את קווי היסוד
שלה, בהם נקבעה זכותם של אנשי ההתיישבות
להגדרה עצמית. השיב שרגאי :״מה
אתם רוצים? ואת עשרת. הדיברות מקיימים?
בבטאון פועלי אגודת ישראל
שערים, השתבשה השבוע בצורה חמורה מודעת
אבל לאחד מראשי המפלגה, ח״כ בנימין
מינץ :״במות עליך אמך, שתזכה לגדל
אותה למצוות ולמעשים טובים.״

תג בו ל ג רי מ חו רז
בשעת ישיבה עם באי־כוח ההסתדרות וה
עירייה
גילה שחקן הבימה אהרון מפקין
את גודל (או קוטן) משכורתו החודשית בדיוק
נמרץ 222 :ל״י ברוטו ו־ 170ל״י
נטו יגאל מוסינזץ הגיש לכוכבת
הוליבודית שפגש בסיורו בארצות־הברית מתנה
מתאימה ביותר: אחד הכרכים מסידרת
חסמבה לעג הגורל: בשעת מירוץ
כירכרות שנערך בבלגיה׳ הושב הסרן פיטר
טאונסנד, ארוסה לשעבר של הנסיכה
מארגרט, דווקא בכירכרה שנקראה בשם
ירח הדבש. הייפלא שהגיע אחרון במירוץ?
המשורר אברהם של ונסק י סיפר
בשובו מסיור במזרח אירופה כי לאחר הפלת
מטוס אל על נוצר בבולגאריה פתגם עממי
מחורז המבקש להביע את רגשי החרטה על
המעשה. הפתגם, בתרגום שלונסקאי :״לא
נחסוך יגיעה ועמל, ונשלם דמי מטוס שנפל״
הסופר ליאץ ירושלמי(יורים) ,מחבר
זעקת הקרב, עומד להגיע לישראל לקראת
הצגת הבכורה של הסרט בתל־אביב.

ש תי מנו תפלאפל
כניגוד משווע לביזבוז הנהוג כיום, סיפר
המשורר חיים גורי בלמרחב מעשה בבחור
שנשלח לפני עשר שנים מכפר גלעדי
לחיפה כדי להעביר עפרונות־זמן המיועדים
להפעלת חומר נפץ כשהם מוסתרים בתוך
ככר־לחם. חשבון ההוצאות שהגיש אותו
בחור בסיום השליחות הגיע לשלושה ()3
גרוש, כולל שתי. מנות פלאפל ( 5מיל כל
אחת) לארוחת ערב ובוקר. כעבור ימים מספר,
תיקנו דן (מה נשמע) בן־אמוץ וחיים
(תחמושת קלה) חפר את אחד הפרטים בסיפור
זה :״למען האמת ההיסטורית״ :
חשבון ההוצאות הגיע לשניים וחצי גרוש
בלבד, כי לארוחת בוקר לא אכל שליח ה־פלמ״ח
מנת פלאפל נוספת, אלא הסתפק ב־כיכר־הלחם
שעפרונות הזמן המוסווים בה
הוצאו ממנה בינתיים סוחר המשקאות
החריפים צבי נתן, ששמו הוזכר לאו־דווקא
לטובה בחוברת של שורת המתנדבים, לא
תבע לדין את השורה, או את מאמר מעריב
בו התפרסמה תמצית ההאשמות נגדו. לעומת
זאת, לא יכול היה לשאת בשלווה את הקריקטורה
של קריאל (״דוש״) גרדוש, שהתפרסמה
תחת הכותרת ״לכל הריחות״ .הוא
הגיש תביעה על הוצאת דיבה ודרש פיצויים
בסך 10 אלפים ל״י. נימוקו: שמו מופיע בציור
״כמהווה תוכן של פח אשמה הנודף
ריחות מסריחים והמאלץ את הציבור המיוצג
בציור הנ״ל על־ידי נער לפקוק את אפו
בטרם יצא לטבריה להילחם מלחמת מצווה
נגד החפירות סביב קבר הרמב״ם, נאלץ מנהיג
נטורי קרתא ן ןמר 0בלוי לבקש מרבו, הגאון
זאב (וולוולה) מבריסק, להתיר את נדרו
שנדר לפני שנים אחדות: שלא לצאת לעולם
מתחום ירושלים עיר הקודש.

ספ1רט כדורגל ש1יאפ סי כי בו

איך אוכל לשרת ולכבד את כל ידידי
שבאו לבקר נ י בעת ובע ו נה אחת?
במצב דומה נמצא קשת בהתחלת כל עונה. לקוחות רבים
מחכים זמן רב למדי לקבלת בגדיהם. למה לך רוגז והפסד זמן?

מסרו את הזמכות האביב שרכם עכשיו, כי עתה
באפשרותנו לשרת אתכם כדיקנות ובאופן אינדיבידואלי.
אם רצוי אנו שומרים על הבגדים שלושה חודשים ללא כל תשלום נוסף.
והמגוהצים.
יוחזרו לך בגדיך הנקיים האביב בוא

קשת מנקר. ו צו בעת

עט כ דו רי לכלתפקיד
כ מו כ ן -ת מי דסמית

העט

הכותב יו ת ד טו ב

הוצאת ״אלקנה״י
ספרית ״כרמלי״ לנוער
הופיעה מהדורה שניה של הספר

ג׳ינג׳י הס_יר
מאת

אבנר כרמלי
הסיפור המתאר את מבצעיהם
שד הנ׳יננ׳י הנודע ואחיו,
בימי מלחמ.ת השחרור .

ההפצה הראשית:
א. זליקוביץ, מזאה ,6תל־אכיב.

אין מוו ת!
הספיריטואליזם הוא פתרון
אמת יחידי לבעיות החיים.
קראו ״ליד הפרגוד המופשל״
להשיג תמורת 1.500ל״יבחנויות הספרים ואצל המחבר
ש. שטיין, גבעתיים,
רחוב אחדות העבודה .1

כאילו נסגרה לשינה ארוכה בארמונה. קודם
כל נבחרו העסקנים שילוו את הנבחרת בנסיעתה
ועתה כבר ניגשו לברר את מי,
בעצם, יצטרכו ללוות.

הפתעת השבוע במשחקי הליגה הלאומית
היתד, חוסר כל הפתעה ; לאחר שבשבתות
התמונה שהתקבלה השבת, עת נערכה בהאחרונות
היתד, ההפתעה מנת חלקם של
מסלול האימונים היחיד בארץ, איצטדיון הכל
הקבוצות. אמנם גם הפעם היו אי אילו
מכביד״ תחרות בין אתלטי מכבי והפועל
תוצאות מוטלות בספק, אולם התוצאות הסוהצדיקה
את אכזבתם של כמאה ילדי בית
פיות נראו כמספקות.
ספר ומספר ידידי!משפחה, כפי שהתבטא אחד
מהם :״מסכנים המלווים, לא יהיה להם את
כך למשל התקבלה תוצאת התיקו בין המי
ללוות.״ כי בין כל עשרות המתחרים, שפועל
כפר סבא, שצעדה בסוף טבלת הליגה
מהם למעשה צריכה להיבחר הנבחרת, לא היד,
לבין מכבי תל־אביב כ״הישג״ למכבי, בעוד
גם אחד שיתקרב בהישגיו למינימום הנדרש
שרק לפני שבועות מספר היתד, נראית כבלמאתלטי
האולימפיאדה.
תי אפשרית.
״זה לא חוכמה, הם
לא רגילים לשחק על
מגרש יבש,״ הסביר אחד
הצופים את חוסר
כשרונם של המכבים לבעוט
לשער אפילו ברגעים
שלא היה בו שוער.
אולם !מלבד סיבה זו
מנע מהם נצחון חיים
לוין ( )19 השוער הכפר
סבאי שקפיצותיו המרהיבות
עוררו את התלהבות
הצופים :״חבל שהוא
משחק עם קבוצה
כל כך גרועה,״ אמרו.
המכבים שאינם רגילים
להתגלגל אי־שם בתחתית
הליגה׳ ניסו להשכיח
יגונם בהתפרצויות אלימות
וקטנוניות ביחס לשיפוט.
המגן שניאור
לא סלח לשופט הקו על
קרן שפסק לרעת קבוצתו
שלא בצדק, לרעתו,
הקניטו מדי רגע בצעקה:
״קרן, מה?״ השתתק
רק לאחר שהוזהר על
ידי השופט.
שוב התאכזבו אוהדי
שוער חודורוב מזנק לקראת הכדור
מכבי תל־אביב משלד
כמו בימים הטובים
קבוצתם, שאם כי לא
ספג שערים, לא הצליח גם להבקיע אותם.
״מסמרים, לא פטישים.״ ברוך חבס,
שהדף כדור ברזל עד ל־ 14.48 מטר נשאר
הנ צ חון שייך לך1
כחצי מטר אחרי המרחק הנדרש, הצליח ה סוכם כך חודורוב,״
״היום
הגדול של
להגיע מחוץ למסגרת התחרות עד הפרש של
מאבק בין קבוצות הפועל פתח־תקוה ותל-
שלושים סנטימטר בלבד. לצבי הון (הפועל
אביב בו זכו התל אביבים בנצחון צודק (.)1:0
תל־אביב) ,שזכה במקום הראשון בקפיצה
יעקב (יענקלה) חודורוב הדגים שוב את קפימשולשת
שהסתכמה ב־ 12.88 מטר, נותרו
צות הראווה המפורסמות שלו והציל את
עוד שני מטרים עד לרמה הנדרשת.
שער קבוצתו מבעיטותיהם הנמרצות של
צבי ינובר (מכבי נתניה) שהחליט לחדש
חלוצי פתח־תקוה, ,ממש כמו בימים הטובים.
את פעילותו בשטח זה לאחר ארבע שנות
מנוחה, התרומם בעזרת מיט הברזל לגובה
אולם חודורוב עצמו שהוחזר השבוע לסגל
הנבחרת הישראלית לאחר שהוצא מ של ! 3.50 מטר, ניסה שלוש פעמים לעבוי־את
המוט שהיה מ ינח בגובה 3.70 מטר,
תוכי בגלל גילויי חולשה וחוסר העזה, לא
הצליח לעברו רק מלמטה. הגובה המינימלי
ראה את עצמו כגיבור היום, טפח לאחר
לאולימפיאדה 4.15 :מטר.
המשחק על שכמו של צעיר נמוך ושחרחר
בעל שפם דקיק, מיכאל !מיכאלוב ( )19 ציין
רק לאהובה קראום (הפועל רחובות) חסרו
בלי יוהרה :״היום קנצחון שייך לך.״
סנטי!מטרים ספורים כדי להתרומם לגובה
1.58 שהוא הגובה המינימלי למשתתפות.בהגדנ״ע
ה מנ צ ח
קפיצה לגובה.
בצה״ל.
טוראי רב מיכאלוב שהוא כיום
אמר אתליט מיואש לאחר שהפטיש שנזרק
הוא צבר שהחל את הקריירה הספורטאית
בידי אדי פולונסקי הגיע למרחק 34 מטר,
עוד בגיל ארבע־עשרה.
עשרים מטר פחות מהדרוש :״שיזרקו מסמרים,
לא פטישים.״
אותה שנה אורגן יחד עם נערי שכונות
אחרים למסגרת הגדנ״ע ובין שאר העיסוקים
• אולם ההתאחדות לספורט בישראל לא נוהקימו
גם קבוצת כדורגל בשם גדנ״ע־יהודה.
אשה, פירסמה הודעה שהיא אינה מתחשבת
קבוצת גדנ״ע זו זכתה במשך שלוש שנים
כלל בטבלה הבינלאומית. אם לא יסעו ספורבמקום
הראשון בליגת הנוער, היוותה את
טאים, איך יסעו המלווים?
העתודה של הפועל תל־אביב. לפני שנתיים
הוכנסו ארבעה משחקניה! ,מיכאלוב, אמציר,
לבקוביץ׳ ,חיים חוצביקוב ופנחס (פטקה)
יהודיוף לקבוצת הליגה הראשונה -של הפו כשרלמהד רי ן
על והם המהווים כיום את שורת חלוציה.
השבוע הודיעו ממלבורן כי למשלחת המיכאלוב
ויהודיוף הם גם חברים בהכשרת
ספורטיבית הישראלית, אחת מ־ 62 המשלחות
פלי״ם, אולם עתידם כשחקני כדורגל יקשור
שנרשמו עד כה לאולימפיאדה שתיערך בסוף
אותם אחרי שחרורם לעיר .״היו לנו כבר
השנה באוסטרליה, הותקן מטבח כשר מיוחד
הרבה משחקים קשים,״ סיפר מיכאלוב לאחר
במחנה הספורטאים שהוקם ליד האיצטדיון
המשחק בשבת בו הבקיע את שער הנצהון,
האולימפי במלבורן.
״אבל השבת זה היה השיא. שחקנו !מלוכדים
והשער שהבקעתי היר, רק בזכות העבודה פ שי טתגכס
המשותפת עם חברי.״
יש סיכויים שבסיבוב הבא בליגה לכדורגל
ייראו רגליים חדשות־ישנות על המגרש :
יהושע (שייע) גלאזר מבקיע השערים של
למרותהכל ־ נסע!
מכבי תל־אביב, נפטר מהגבס שהחניק את
סיכויי הנסיעה לאולימפיאדת מלבורן, הורגלו
מאז ראשית העונה, מקווה שעוד יעלה
לידו פעילות מוגברת גם לגבי מלכת הברגליו
להבקיע לקבוצתו הירודה דרך אל
ספורט הישראלית שלאחרונה היה נראה
פיסגת הליגה.

במסלול

אתלטיקה קלה

ה עו ל ם הז ה 054

י *-ש סי פרההגננת על נס חנוכה, שאלו הילדים
מר, זה נם .״נס,״ הסבירה הגננת ,״זר, פלא.״ התפרץ
ישראל 5״זד, לא היה נס, ולא פלא. זה היד,
הוקוס פוקוס.״
אמו, דבורה נידרמן
זכרון יעקב

*9ובל, התחיל לקרב את מיטתו למיטת רזנית בבית
ר הילדים׳ עד שלבסוף עבר למיטתה. לשאלת אבנר,
מה הוא עושה, ענה :״משתוללים קצת.״
קיבוץ נחשולים
הקיבוץ המאוחד

9-9י ה יו ם סגריר, ואני הרהרתי בקול :״אינני יודעת
אם כדאי ללכת לטייל, או לשבת בבית.״ מיהר דודי
( )3לעזרתי :״את יודעת מה? בואי נתלבש שנינו ונלך
לעזאזאל.״
אמו, אסתר ליבנה
רמת־גן, הרצל 76

ס״יו אלתי את יעל ( )3״מר, היית רוצה שיקנו לך
^ מתנה לחג, ביבה סוגרת ופותחת עינים, אי
בובה פשוטה?״
״בובה כמו שהשכנה קנתה בבית חולים,״ השיבה יעל
ללא היסום.
דודתה, יפה שפירא
רמת־גן, בית ווייזנטל, דחי, מודיעין

הרי הרהור של דקות מספר פונה יצחק ( )2,6אל
_סבו:״אם לוקחים כלב על הידיים, הוא נושן?״
״לא,״ משיב ד,ם ב .״ואם לוקחים סוס על הידיים׳ הוא
בועט?״
אמו, רבקה נגה
תל־אביב, לואי מרשל 19

פיתי לפתות את איתן ( )3שיאכל חסה במקום
שוקולד .״אני לא עיזה,״ ענה איתן בכעס.
אמו, חנה בנימיני
תל־אביב, הגשר 65

! סבר תי לתל מי די כתתי (א׳) שלשלם יש חצאים
| שוזים ורבעים שווים• לא חצי גדול וחצי קטן.
שאל יוסי ( 6ורבע) :״המורה, אם אין חצי גדול ורבע
גדול׳ או למה המוכר קרח אומר תמיד לאמא שהוא נותן
לה רבע גדול י״
מורו, חננאל להם,
ירושלים, אוסישקין 22

סייוי פ ר שיחל! עם חברתו רבקלה באמא ואבא.
כשנתתי להם צלחות וביסקוויטים, רצה עופר להכין
אוכל לרבקלה, אולם היא התנגדה בטענה שזה תפקידה
של אמא. על כך ענה לה עופר :״אז נגיד שהיום שבת,
ואבא צריך להכין את האוכל.״
אמנו, חנה מנדל
אשקלון, צריפי יובל גד

״מה יש למרילין מונרו שאין לי ץ״
שושנה הרשקוכיץ ()5;8
רמברנדט , 14 תל־אביב

ליה, אחרי מחשבה

מאומצת :״אמא, איפה

הגלגלים של ד,אוניה?״
אביה, אורי ציטיאט
רמתיים

״פוצ׳רה ! ״
רפאל זונאפנד ()1
שכון גת־רמון ,21 פתח־תקוה

1־11

/מראל 7חז ר ה מבית הספר כשהיא בוכה :
[״אני אמות ! אני אמות !״ שאל אותה אביק ( )6״מה
קרה לך, אמראל, למה תמותי?״ יבבה אמראל :״מוקי
חנק אותי הרגיע אותה אביק :״אז אל תבכי. כבד
לא תמותי. כשחונקים — אז אם לא מתים תיכף —
כבר לא מתים בכלל.״
מורתם, עדה שושן,
גדרה

ודי ( )2שמע אותי מפצירה בסבתו בגרמנית,
| שתאכל מן השמנת. אותו רגע נכנס אביו לחדר.
הלשין דודי :״אמא שלך לא רוצה לאכול.״
אמו, אסתר לבנה
רמת־גן, המרגוע 9

ץ 9תתי לאבינועם ( )4,6טיפות שמן דגים, והס־
( 0ברתי לו שאם יבלע אותם, יהיה גדול וחזק כמו
שמשון הגבור. שאל אבינועם :״מי זה שמשון הגבור?״
אמרתי לו שהוא מת לפני הרבה שנים .״אם הוא מת,
סימן שהוא בכלל לא גיבור.״ פסק אבינועם.
אמו, א .חץ
ירושלים, רח׳ החבשים

*ס איתי את אברהם ( )4יושב אל השולחן כשלפניו
| נייר ועפרון. לשאלתי מה הוא עושה, אמר לי :״אני
כותב מכתב לחבר שלי.״ להערתי שהוא איננו יודע לכתוב
עדיין, השיב :״אין דבר. גם הוא לא יודע לקרוא.״
דודו, שלום בן פורדו
ירושלים, ימין משה

ודו הירושלמי *של*גבי 3לקח, לאחר ביקו־
{ רו אצלנו את גבי אתו לירושלים. כשהיו מוכנים,
בשעת רוקר מוקדמת, אמר הדוד :״הייתי מרביץ עכשיו
שינה הגונה.״ ״מי הרביץ לך שתקום?״ התריס גבי.
אמו, סיכל מיוחס
באר־שבע, שיכון ההסתדרות 46

*יה 0ניגשה אלי בשמחה :״אמא, יש לי כבר
חתן מיהו חתנך, מיה?״ ״משה אחי בן ד,־)23
השיבה מיה .״אינך חושבת שאת קטנה בשבילו?״ שאלתיה-
.מל תדאגי, אנחנו נסתדר כבר,״ הרגיעה אותי מיה.
אמה, מרים אמסטר
גבעת שמואל, בית רדנר

*ירה, הו די ע ה ליוסף, המכונה ״פיקו 4״אתה
__ן יודע? היום הלכתי לגן־החיות.״ החזיר לה פיקו
בעליוגות :״אני לא הולך לגן חיות. אני הולך לגן פרטי.״
אחותו, בלהה צדיקויו
תל־אביב, סלמה 90

מאיר מוסברג( 9;5חדשים)
תל־אביב

אהבת־ציון ,22
•* צחקלה מסתכל בתמונה בעתון :״מי זה?״ הוא
שיאל ,״.מולוטוב,״ משיבים ההורים .״למה מו־לא־טוב?
מו־כן־טוב !״ מחליט יצחקלה.
משק משמר הנגב
הקיבוץ הימאוחד

בעלי חמשתהש מו תהרא שוני םהמתפרס מי םבמ דו ר
זה •ו הי םבה בי לו ת שי שלהתכ שי רי םהמ פו ר ס מי ם
ל תיויוווו *1״ בבהשופמן ״ פו דרהס בון. ת חלי ב— .
ה מו פי עי ם חן ו ב רי או ת ל תינו ק. נו סףעל כך יקב לו
י לדי םמשחת שיניי ם מיו חדת ״ בבהשופמן ״ עם
טע ם ת פו חי־זהב. ערכהשל כל חבי ל ת שי (ל פי
ה מ חירי םלצר כן) י הי הששל ״ י. ה ח בי לו ת יי ש ל חו
ישרל בי תו ש ל הזו כ ה.
אתה חו מרישלש לו חלמערכתה עו ל ם הז ה, ת .ד.
, 106ת ל־ א בי בולס מן עלהמעטפה ״ צ ב רינו ח מו די ם
ו עו ק צני ם ״ .כן ישל ציין אתשמוהמלאשל הי לד
ותיייריך לי ד תו, א ת שם ה שו ל ח, אתיח סו לי לד ( א ם,
א . 3א ח, מו ר ה גננ ת ו כו׳ ) ואתכ תו ב תו המלאה.
המערכת תבחר ב ת מו נו ת ה טו בו ת ו תחזיר ל שו ל חי ם
את כלהצ לו מי ם. א ם פו ר ס מו או ל או.

9*9כא ראה את רותי ( )6מציירת. שאל אותה ;
״מה דרוש לציור, עפרונות צבעים, ומה עוד?״
״רק סבלנות, סבא״
אחותה, נורית פרנק <
קרית ביאליק, קק״ל 49

ס ^ זי תן 4שאביו טכנאי שיניים, התקוטט עם חב־
§קי[רו :״אני אשבור לך את כל השינים ואגיד לאבא
שלא יעשה לך חדשות !״
משק חפצי־בה
הקיבוץ המאוחד

!—* ן 4שראה אותי מנקה דג :״איך יכול הדג
| לשחות? העצמות לא דוקרות אותו?״
אמו, אניד, שרגנהיים
תל־אביב, שלמה המלך 31

דרת !(!עמדות שניה
ש אדון מו ע מ דו ת
את השאלון הזח זכאית למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר המעוניין
להמליץ על מועמדת לתחרות. כסו כן
רשאים למלא אותו מועדות חינוכיים,
ארגוני נוער ומחנכים הסבורים כי אחת
מחניכותיהם או מחברותיהם ראויות לתואר

השם__

מצב משפחתי
הכתובת המלאה
שנת הלידה ! _
רינה ויינריד

מקום הלידה
שנת העלית

* 6ת תד״אביב ,)18( ,חיילת בצה״ל.
למדה בסמינר למורות וגננות על שם
לוינסקי וסיימה את לימודיה התיכוניים
בבית ספר תיכון ערב.

השכלה קודמת!
שרות צבאי

(מקצוע ודרגה) :

מקצוע או שטח לימודים

מגיל חמש־עשרה הצטרפה רנה לאגודת
הספורט מכבי, הקדישה את כל זמנה
הפנוי להתעסקות ;מתמדת באתלטיקה קלה
.״לא ראיתי בספורט בילוי ושעשוע
בלבד,״ אומרת רנה ,״אלא יעוד. שאפתי
תמיד להישגים טובים יותר.״ רנה, בעלת
השיער הערמוני והעמים הירוקות, השיגה
את אשר רצתה. כיום היא אלופת
נשי ישראל בריצה למרחקים קצרים.
הישגים ספורטיביים נוספים עוד לפניה.

דליה חייקלין

טובה זהבי

*—ו ושבת גבעתיים בת ,17 חניכת
תנועת נוער חלוצית וכיום תלמידת 1 השנה הראשונה בבית הספר למטפלות כמוסד
לטיפול באם ובילד של ויצ״ו.
״המטפלת היא מיזוג של אם מחנכת
ואחות,״ סבורה דליה .״זהו מקצוע שיש
להקדיש לו לא רק זמן וידיעות אלא
תכונות ורגשות כמו מסירות ודאגה
ואפילו אהבה לילדים שכה זקוקים לה.
פשוט יש להתמסר בכל הישות לעבודה
זו.״ ואמנם, מועט מאוד הוא הזמן שנשאר
לדליה אחר שעות הלימודים והעבידה
המעשית הנמשכת גם בלילות, אותו
היא מקדישה לקריאה ולבידור בחברה.

ת 22 משכונת מרמורק ברחובות,
וותיקת הנוער העובד, חובבת
טיולים ברחבי הארץ, ספורט והתעמלות.
״אין יום שעובר מבלי שראשי למטה
וראשי למעלה,״ מייעצת לכל הנערות
להתעמל בכל בוקר כי זה נהדר.
ביתה של טובה מלא ציורים ושירים
על נוף הארץ, אותם חיברה עוד בהיות־תה
תלמידה בבית־הספר .״אוהבת אני
מאד את המשחק. תמיד שאפתי להיות
שחקנית״ ,אומרת היא ,״אבל אין אני
יודעת מה נחוץ כדי לפתח את
הכשרון שלי, לממדים שבהם אוכל להופיע
על הבמה כשחקנית.״

מקום העבודה או הלימודים :
האם המועמדת היתה או הנה חברה
בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, ארגון
ספורט, להקה אמנותית או כל אגוד אחר?

פרט איזה וסתי

חובבויות :
אס אחד הפריטים אינו חל על המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זה
תולדות חיים של המועמדת, עד כמה
שהן ידועות לממלא השאלון. במקרה
שהשאלון ממולא על־ידי ממליץ או מוסד,
עליו לצרף הנמקה מדוע לדעת
ראוייה המועמדת לתואר. במקרה שהסו־עמדת
ממלאת את השאלון בעצמה, עליה
לצרף הסבר קצר של דרכה בחיים ושאיפותיה
לעתיד. במקרה שהשאלון ממולא
על־ידי ממליץ או מוסד, ציין להלן את

השפ --.

הכתובת --

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצרוף החומר למערכת העולם
הזה, ת .ד , 136 .תל־אביב ולציין
על המעטפה. צברית 1956״.

יונה בם

צפורה צוויק

1-3למידת בית־הספר התיכון ב!
^ רמת־גן, ילידת תל־אביב וחניכת תנועת
הצופים (.)16
״אני רואה את הציור כמטרה וכמקצוע
בחיי,״ טוענת יונה, בת צייר ידוע.
אמנם היא מתענינת גם בדברים אחרים
וביחוד בנגינה ובטיולים לארכה ורחבה
של הארץ אולם את עיקר שעותיה מקדישה
היא לציור. שאיפתה היא להמשיך
להשתלם בשטח זה בבית״הספר לאמנות
בצלאל.
את שנות שמתה הצבאי רוצה יונה
למלא בצורה הצבאית ביותר :״להיות
חיילת קרבית ממש ביחידה לוחמת.״

כל צ עי רהישרא לי ת י כו להלהשתתף
56׳ ,שיז כהאת הזו כהבה ענ קהשל

* 6ת תל״אביב, ותושבת רמת״גן,
17 שהפסיקה את לימודיה התיכוניים
בגלל חוסר־אמצעים. כיום היא תלמידת
האקדמיה הישראלית למוסיקה.
הנטיה למוסיקה נתגלתה בצפורה עוד
בגיל צעיר עת החלה בגיל שבע לנגן בכינור׳
כלי זה נשאר גם כיום כלי נגינתה׳
למרות שהיא מנגנת גם על כלים
אחרים.
!מלבד שעות לימודיה באקדמיה בהדרכתו
של הכנר עדן פרטוש, מקדישה היא
ארבע שעות ביום לנגינה בבית, מנגנת
בתזמורות הגדנ״ע והאקדמיה. שאיפתי־,
לנגן בתזמורת הפילהרמונית הישראלית.

בתח רו ת על

ה תו א ר

צ ב רי ת

1000ל״י
ל צו ר כי השתל מו ת ה. כן תיי צג הזו כהאת הנו ע ר הי שרא לי ב מי פנש
של בנו ת 21ע מי ם. אשר יתקיים בפא רי ס ב חו דשאפ רי לבמ סנ ר ת
התח רו ת ה עו ל מי ת ל בחיר ת

נערת־השנה

מי מין,

על ה מו עמדת, או הממ לי ץ, למלאאתהש אלון * ה מו: פ ס
ולהמ צי או למערכתעד סו ף חו ד ש ינו א ר.
ועדת ־ ה שי פו ט מו רכבתכלה לן ) 1 י הו די ת או רנ ש סיין, ר קדני ת
( ) 2נ תן אקסל רו ד, ס ר טי כרמל ( )3שו שנ הדמא רי, זמרת 4חי ה

יילת צדז״ל, ילידת תל־אב״יב.
| | עד לגיוסה עסקה גליה ברכישת
השכלה בבית ספר תיכוני, והקדישה את
שעות הפנאי ״לספורט ושאר חובבויות
הממלאים את עולמה של כל נערה בגיל
זה כמו, ספרות, ותיאטרון ״.בעיקר הת־ענינה
באתלטיקה קלה והתעמלות במסגרת
המכבי.
שטח התענינות נוסף הוא ריקוד עממי.
בצבא נפתחו בפני גליה אופקים חדשים
ומקצועות חיוניים למדינה ומענינים לנערה
צעירה בפרט. לאחד ממקצועות אלו
חושבת היא לקשור את עתידה —
ולהמשיך לעסוק בו במסגרת הצבא.

הררית, ש ח קני ת ( )5משה וו א לין, אב 1רגן 6פ נינ הזלצ מן, פסנ־תרני
ת 7מרד כי ז עי ר א. קו מ פ וזי טור ( )8נו רי ח בי ב ח בי ב, ס ר טי
ח בי ב ( )9יעקב חו דו רו ב, כ דו רג לן 10ש או ל לוין, מחנך׳ ,ראש
מחלקתה חינו ךבתל־ א בי ב 11 יג אלמו סי נ זו ן, סו פ ר 12 יצחק
ני מ צו בי ץ, מ חנ ך. עי תונ אי ו מו מחה לנו ע ר עו ל ה 13 חנ ה מ רון.
ש ח קני ת 14 רם ־:-ילומון, עו ר ך־דין 15ש מ עו ןסאמט . ,עי ׳ תונ אי
( ) 16משהקסטל, צייר 17ש מו אלת מי ר, עו רך־דין. כן י היו
בחבר ה שו פ טי ם ב. ף .ת פ קי די הםה עו רךהרא שי שלה עו ל ם הז ה,
ראשמערכתה עי. ס הזה ו עו ר ך־ מ שנ ה של ה עו ל ם הז ה.
מועמ דו ת ש אי ןלןת מונ המת אי מ ה. י כו לו תלהצטלם _ אצל הצלם
הרא שי שלהמבצ, יצחק א רד ה, ב רח׳ פינ סקר , 2ת ל׳ א בי ב ,,מו ל
קו לנו ע מונ ר בי.