גליון 956 מתאריך 9 בפברואר 1956

יאיר

:ר 1ויוו ^ 1והי 1 1

שיי ג

המש טו ה
ניצד התעעות
הקצינים הגבוהים האינטליגנציה הבריזה

מדד!

05111:1הוה

מכתבים

העורך הראשי :
אירי אבנרי

ראש המערכת !
יו ם 3ח1

עורכי־משנה :
דוב איתן, אור, סי ע

עורך כיתוב :

עורך תבנית :

סייבי קשת

אהרון

צור

הכתב הראשי :

בלם המערכת:

איי הו כר סי

יהודה זעירא

סברי המערכת נ
ישראל. ביבר, ניצה נבי, איתן נ בי רוי, רירי ניייי ,
דויד הורוביץ, רותי ורד. רוני זוהר, אברהם חרמון.
אוסקר טאובר, מ שה לשם, אביבה סמן. ע מו ם
קינן. שלמה קרן, אלי תבור.

הצייר הראשי: עורר דפוס: מנהל מעבדה :
אריח אריאל

שסי אי בריזיי

נתז דוזז

רח׳ גליקסוו 1תל־אביב. נוע! חסברקיס :
•פולמפרס־ ת. ז , 136 .סלפון .2) 7>5
חנווציא לאור: העולם מזה בע־נז.
דפוס ישראל בפ״ס, ת־א סל.23206 .
ין המערכת אחראית עבור תוכן המודעות.
מלבד עבור מודעות חמתסרסמות תהת הכותרת
״דו־זו לצרכן־ .״דו״ח לבוחר־ .״דו־זז
לנוס ע־ וכו׳ המוכנות על־ידי תכרי המערכת
ונבדקות על־ידם. המדור ״דו־וז,:יבוזור־ כו לי
מודעות מטעם מסלנות וארמנים ציבוראם
אשר אין המערכת אחראית י תוכנן ולדעות
המובעות בהן ושאינן מ שקפות בשום
צורה שהיא את דעות המערכת

שרתוריקה

עמוד דום י

מה אתם מתפלאי ם במ אמרכ ם על ביקורו של
האמר שילד והעולם הזה )955 על ע מד ת מנ היגינו
היקרים?
מאז י מי הנ ציב הבריטי ה ש תנו הדגלים, ה מ טבעו
ת והסמלים. אולם העיקר לא השתנה: או ת ם
האנ שים נשא רו באות ם המ קו מו ת. על כו לא
יועיל שו ם דבר: עם או בלי מדינ ה. ב אן נשאר
הכל כ מו בי מי חו עו הל או מי לכנסת ישראל !

ה תמונות של החיילות (העולם הזה ) 954 הנו פלות.
זוחלות. צו פו תומ טוו חו ת שי כנ עו אותי כל
כך. עד שהחלטתי שחובת כל גבר ל מולד תו למלא
את מקו מ ה של הא שה הלוחמת. אני ב טו ח ש אנח נו
הנכרים יכולי ם בקצת מאמץ למלא כל תפקידי
הא שה בעורף...

אלחנן דביר, נהריה
...שמעתי את דברי מ שה שרת על המצב. מסתבר
שלשר החוץ. א ץ מה להניד. הו א מזכיר לי
א ת, האםלטהשואל ״ להיות או לא ל היו ת? ״

אברהם גלנר, ירושלים
שאלה שרתורית?

צברית ׳56
העיקר בנ׳י )\ 1זה ׳ ס פי ד ! אכן. שייקה אופי ר
התקדם מהר מאזי״־עס רוח הזמנים, אם לדון לפי
חוות־דעתו על הצבריות והעולם הזה . 1955 ריסון.
עידון וגינוני־ני מו ס ! האם זא ת ה שפע ת פ אריס 1

יפה טישלר, חיפה
יעקב פריש גאר־שבע
״היא נתנה לו זבנג בצלע /ומאז יש לו
ממילא /אין אומרים 1מוסר כליות !״

אהבה צברית

ההגבה על רצח הצעיר מכפר־יחזקאל בנגב
הוכיחה מה קל ליצור בישראל אווירה
של לינץ׳ .שוב נפוצו כל אותן הסיס־מות
הנסתרות אך המסוכנות על ״השחורים
שמביא בן־גודיון״ .ושוב תיאר הרצל רו:זנ-
בלום, עורך ידיעות אחרונות, בלהט נלהב
את הצורך לתלות אנשים בצווארם עד צאת
נשמתם.
כל רצח׳ וביחוד רצח כזה, הוא מעשה
שפל, בכל מקרה זה תובע המצפון החברתי
כי העבריין ייענש. אולם בכל רצח כזה
ישנו יסוד הרבה יותר עמוק, השורש החברתי
החבוי. אותו יש לחשוף אם רוצים
באמת לרפא את הנגע.

הבה ונסתכל רגע ברוצח. רוצח?
הנה נער עלוב במעברה. משפחתו באה מאחת
מארצות המזרח היא מובאת למקום
נידח. האם חולה. האב מחוסר עבודה זמן
רב. בבית אווירה של• ניוון, של מדירות
מתמדת.
הנער מנסה להיקלט בהתישבות העובדת.
אין הוא מצליח. מן הסתם הוא אשם ׳בעצמו.
אולם גורלו האישי גורל משפחתו,
משתלב בלבו עם גורל כל בני המעברה,
כל בני עדתו.
הוא׳ מאמין כי ״דופקים את השחורים״.
הוא מאמין כי הם, בעלי העור הבהיר, הוותיקים,
תפסו כל חלקה טובה, מונעים בעד
אנשים כמוהו לתפוס את מקומם הראוי
להם.

ביום הטראגי עושה הנער, בעזרת אחיו,
מעשה גדול, מעשה עליו חלם זמן רב.
הוא מבצע מיבצע של גבורה, הוא משרת
את מדינתו. כך נדמה לו.
הוא תופס ״מסתנן״ .הוא מבזבז שעות
יקרות כדי להביאו לתחנת המשטרה. שם
מתיחסים אליו השוטרים בזילזל. חיש מהר
מתגלה שה״מסתנן״ אינו אלא עולה חדש ממרוקו.
האיש משתחרר והנער נשלת לדרכו
בבוז.
בינתיים עבר הזמן. שוב אין הוא יכול
לנסוע למשק כיסופים באוטובוס. הוא עוצר
טנדר, תובע טרמפ. הנהג אוסף אותו
ומובילו דרומה.
הנער אינו יודע מי הנהג. אין הוא יודע
שוד, צעיר שהתנדב כוי לעזור לאנשים כמוהו,
במשקי הספר. הוא רואה רק את הצבר
הבריא, את קאי-ש-המסמל את כל השנוא עליו,
או^ -השולטים במדינתי את ה״לבנים״,
את אותם המקפחים אותו ׳ואת משפחתו.
הרקע הוכן לטרגדיה.

הנהג עוצר בסיבוב כיסופים, מבקש את
הנער לרדת. הנער משקיף סביבו. הנוף
העזוב של הנגב. מרחק קצר מן הגבול.
היא פוחד. הוא נרגז. הוא דורש להסיעו
לכיסופים, מרחק חצי שעה של נסיעה.
הדמיון ממלא לנו את הפרטים החסרים.

הם יושבים זה מול זה: הנהג והנער.
הנך,ג מסרב, כמובן׳ .הוא מאיים שאם הנער
לא ירד, יביא, אותו לבאו־־שבע, בלב
הנער גואות כל האכזבות של היום, כל האכזבות
של חדשים רבים• הוא מתעקש.
הנהג מושך בכתפיו. יתכן שהוחלפו קללות
, .הוא מתרגז. הוא אוחז במטה ההילוכים
וממשיך בדרכו בכיוון־ לבאר־שבע. מהירות
המכונית גוברת.
מה עבר ברוחו של הנער? איש לא ידע
לעולם, הוא מרים את התת־מקלע ויורה
צרור, המכונית• יורדת מן הכביש, הנהג
מתבוסס בדמו.

מכתבים של שו שנ ה הר־ציון (העולם הזה )955
היו החומר היפה ביותר שפורס ם אי פעם מעל ע מודי
העולם הזה. או מעל ע מודי כל ע תון אחר בארץ.

כמה קוראים נרגזים כותבים לי כי בשבוע
האחרון קנו בטעות שבועון אחר, שהעתיק
בדייקנות מפליאה את שער העולם
הזה, עד כי קשה היה להבחין בין שני ה־עתונים.
הקוראים תבעו הגבה נמרצת.
אינני מסוגל לכעוס. בעל כורחי אני מתאר
לעצמי את מצבו של עורך אותו כתב־עת,
כשהוא כה חסר כוח־יצירה משלו עד
שהוא נאלץ לוותר על שרידי הכבוד העצמי
ולהפקיע את פרי יצירתם של אחרים• לאיזה
מעמקים של דכאון נפשי, של רגשי נחיתות,
הגיע בהכרח !
לכעוס? חס ושלום. מוטב לנו לרחם. ואם
יש צורך׳ נשמח להשאיל לו עוד כמה רעיונות,
פרי יצירתו של סגל עורכי העולם הזה,
ואת גלופותינו הישנות.
ידידי, הצלם הירושלמי• וורנר בראון, עוסק
בעבודה חשובה: צייד בחולה. תחת
רובה הוא משתמש במצלמה. בעזרתם בולשים
הוא וחברו אחרי חיות הפרא ועוף
הטרף, מנציחים קטע נהדר של חיים ארצישראליים.
עתה
ביקשני בראון להפנות אליכם בקשה :
היש ביניכם מישהו, היכול להשאיל לו לשבוע
ימים סירת־גומי קלה, כדי להתגבר על
אחת המשימות בארץ החולה 1דומני שלא
תוכל לשמש מטרה טובה יותר.
אם כן׳ אנא יתקשר עמו האיש הטוב לפי
כתובתה של לשכת העתונות הממשלתית,
ירושלים,

צבי שליו, רחובות
זה תלוי בתפקיד.
...לא ח שוב לי מה אתם כותבים עלי (העולם
הזמ .) 954 אויבי ם או ידידים. אם אתם כבר
מודי עי ם על ענינים פליליים, כ מו משפ טי ם ש היו
לי ועוד יהיו לי במשטר הקומוניזם הלבן של
הועד הפועל של ההסתדרות. אז אל תודי עו רק
על התחלת המשפט...
באמ ת הו אשמ תי ב שוק שחור. אבל למרות הכל
זוכי תי מכל קשר של מכיר ת נייר...

כיצד כורכין ׳־

חביב שיבר, תל־אביב

א ספ תי את חוברות העולם הזה של , 1955ו אני
רוצה לכרוך או תן. אנא, הודי עו אי פה וסתי.

צפורה גול, בנייברק
ראי מודעה בגליון זה.

ערטילריה איטלקית
אחרי שראיתי את הערטילריה האיטלקי ת ב מלו א
פעול תה( .העולם הזה ) 955 הגעתי למסקנה כי
מן הראוי היה ל שנו ת גם את ש מו ת תו תחניותיו.
לסילבאנה מינג אנו, מ ח סו פי ה לורן, ערומלה גולדברג
ואלזה ערטינלי.

איתן אדיר, נוה־שאנן
אין ספק שבהתחרות בין הבשרים יכולה כרמלה
נו^־ברג להתחרות עם כל אוכל תמאק ארוני איטלקית,
ואף ולהתגבר עליהן.

כעד והיפוכו •

צבי מן, תל־אביב

צודק הקורא אלי הו מג (העולם הזה ) 955ה מונ
ח בעל איננו הולם יותר את מ צי או תנו ה עכורה.
מתאים היה יותר לכנו ת זוג בי מנו בשם
איש ובעלתו.

קרוב לוודאי שהנער• אינו שפוי בדעתו,
כתבי העולם הזה מצאוהו בבית־הסוהר, אוחז
בסורג הדלת וצועק: אני אסע ברכבת !
אני אסע ברכבת ! ״
אולם במעשהו של. הנער הבלתי־שפוי משתקף
משהו שאינו אישי. המחלה גרמה למעשהו
הנמהר, אך לא להשקפת־עולמו, לדעתו
על גורלו האישי והחברתי.
לכך גרמנו כולנו. אנחנו, הוותיקים, ש־אטמנו
את אוזנינו מלשמוע את קול חברינו
החדשים, שהשלמנו עם מציאות המעלה
את רמת־המחיה שלנו על חשבון יושבי המעברות
וריכוזי העולים.
כולנו אשמים,
כולנו הרוצחים.

מלבד אחד, הקורא מרש
...אני טו ר אי ד א שון מ שוחרר. החברה שלי
עלתה ה שבוע לדרגת סמלת רא שונה. האם עלי
להצדיע לה ב תפקיד?

קומוניזם לבן, שוק שחור

שייקה, קרה משהו,׳? שכחת את ציפ?

העתון הנקרא ביו תרבמ די נ ה

יצחק מרש, חיפה

יצחק מנדל, חיפח
אחרי שקוראה יהודית מינ ץ והעולם הזה <955
הצליחה להתגבר על פחדיה מ פני הני שו אי ם, ל אור
הצעה שתקרא לבעלה ״ ר ע״ .אולי תואיל
לפרסם את ת מונ ת ה וכתובתה. כ מו אסתר לוינס קי,
שאף מטרתה היתה כזו?

גד ירון, פתח־תקווה

במסדרונות הארוכים

נדהמתי לקרוא כי לא בלבד שיו סףאל מוני
(העולם הזה ) 955 לוקח כעוזר טי פו ס מפוקפ ק
כדוב פלג. כי אם מו צ א לנחוץ עוד להנן עליו
ולחפות על מ ע שיו !

שושנה הר־ציון

טוביה זינגר, חיפה
עורכת הכיתוב תעתה במסדרונות מפא״•־.
לא היה זה מזכיר מועצת פועלי חיפה שטען
כי השמועות מצוצות מן האצבע, כי אם
מזכיר מפא״י בצפון, נתן להב.

מזמן לא התרנשתי בכל לבי כ מו ב שע ת קריאתם.
איה הסופר המ סוגל לתאר בצורה כל כד נהדרת
את נוח הארץ?

גליח אייזלר, טבריה
...האם נערות כ מו שו שנ ה צריכות ל מו ת כדי
שנוכל לנלות את גדולתן?

נחמיה ארבל, חדדה

דחילק, עמוס
מוזר מ אד ל ש מוע כי אדם שהיה מיינ׳ור בצבא
הבריטי (העולם וזזה ) 953 לא מצ א תפקיד נעלה
יותר מאשרל שבת במ שטרת פתח־תקווה שכל
כמל ב׳ יכול היה ל מל או בכבוד.
כ מו או תו חייל שהכירו מי מי הבריגדה (העולם
הזה 954 דחילק ע מו ס. ע שה מ ש הו. הסתלק
מתפקידך ! ״

בנימין בן אמיתי, עפולה
לשם ה שוואה: בהיותי בברן, שווייץ, לרנל
ניהול עסקי, שלחתי לראש מחלקת הזרים במ שטרה
השווייצרית — שטיינר ש מו — בונבוניירה נאה
לכבוד חג המולד. כעבור שעתיים הו פי ע שטיינר
בבית־המלון שלי ו בידו מתנתי .״ אני מצטער
מאד,״ ענה לי ,״ אבל איני יכול לקבל מ תנה
מאדם שקשרי אתו הם בנדר תפקיד.״

איש עסקים, תל־אביב
פעם היה בארץ מפקח כללי של המ שטרה
ש ש מו ספנסר ספייסר. זה היה בי מי ה מנדט. או תו
מ פ ״ כ ל הקדיש את כל ז מנו לתפקידו, ביקר בקביעות
בכל תחנה ותחנה בארץ. לא לביקור־ראווה
של כמה דקות, כי אם ביקור י סודי של ש מונ ה
שעות לפחות.
כל מה ש מו תר לי לומר הו אשמ אז קום ה מדינה
לא זכיתי לראות את המפקח הכללי. מר יחזקאל
סהר. מבקר ביקור אחד רשמי בתחנתי.

קצין משטרה, חיפה
לאחר שקראתי את שתי כתבותיכם האחרונות
על פר שת ע מו ס בן־נוריון ושורת המתנדבים
זועזעתי מ אד. אך בעיקר זיעזעה או תי העובדה
שלשורת המתנדכיס אין כל ת מיכה כ ספי ת. דבר
שהוא מכריע במאבק משפ טי. לצערנו. דרושה,
אי פו א. היחלצות ציבורית ה מוני ת לעזרת תנועה
אמי צה זו. הריני קוראת לקוראי העולם הזה
להצטרף אלי ולתרום לקרן אשר תתמוך ב שורת
המתנדבים.
הריני מצרפת בזה סך של חמ ש ל״י כתרומה
רא שונה.

תלמידה בת , 17 תל־אב־ב
הסכום יועבר לשנרה, יחד טס תוונוותיהס
של קוראים אחרים שירצו להצטרף ליוזמה

ן חום גוטמן, צייר :״קל לי יותר
^ לבטא באמצעות המכחול מבאמצעות
המילים׳ כיצד צריכה להיראות צברית
טיפוסית. אני סבור שבאוסף רישומי על
חיות הנגב הצלחתי למצות את דמות
הצברית. מה שמאפיין אותה היא הקומה
הגבוהה, הצחוק הפתוח והמבט הגלוי.
זוהי דמות חופשית וטבעית, לא מורכבת
ומסובכת. היא אולי קצת פחות מדי
מהוקצעת בחינוכה, אולם במחשבתה
ודיבורה היא שלמה וגלויה.״

.העולם הזה״ 956

פ׳ נפל
לתוך הפער?
ראשית היתה המלה: פער.

מלה

חדשה, נוצצת, שנקלטה מיד.
עד לאותו רגע הרגישו רבים בתת־הכרתם
שמשהו אינו כשורה: אנשים משכילים, בתפקידים
אחראיים, אינם משתכרים יותר, ולעתים
גם פחות, מאשר פיקודיהם שבילו את
נעוריהם על שפת ים תל־אביב, לפני תקופת
החיידקים.
אולם כשנולדה המלה החדשה, הפכה ה׳
הרגשה להשקפת־עולם חוצבת להבות. פתאום
היה ברור לכל: דרוש פער, דרושה קפיצה
גדולה בין אנשים אחראים לבין אנשים
בלתי־אחראיים.

דוע דווקא הוא צריך להסתפק במועט, שעה
שהוילות נימות והקרייזלרים נוסעים.

הדרגות, עד מספר 16 ועד בכלל,
לעבור לצד השני של הפער.

לא היה מנוס מצעד קיצוני. על
כן מונתה עוד וועדה -הפעם ווע-
דתו של השר זיאמה ארן.

יתכן שמישהו נבהל. אך לא לוי אשכול.
לא ייבהל איש כמוהו. אמר הוא :״לא
פחדתי לפני הבחירות. שאפחד אחרי הבחירות?״

פני ארבעה חודשים הוליד גם
/ארן את הצעתו. הוא עשה עבודה יסודית
מאד. מבין 16 הדרגות הממשלתיות, הציע
להגדיל את שכרם של בזזלי שש הדרגות

ינתיים קרה משהו נורא באמת. שנת
1955 נסתיימה, המדחום הפוליטי במדינה
השתנה לגמרי.

מלה היא כלי-נשק. היא יכולה
להפוך לעריצה שטלתנית. כזה
היה הפער.

* * ה עושים כשמגיעים מים עד נפש י
נכון :׳ממנים וועדה. אחרי שנולד רעיון
הפער, נולדה וועדת חבר־הכנטת גורי.
היא דגרה למעלה מחצי שנה על הביצה
הרעיונית, עד שיצא ממנה האפרוח: ההצעה
להגדיל את הפער. וועדת גורי המליצה בתוקף
רב להגדיל את שכר הרופאים והמשפטנים,
שעמדו במקרה בראש התור.

אולם מחזיקי קופת-המדינה נחרדו
עד למעמקי נפשם. משכורות
העובדים, כך אמרו, דומות לערי-
מה של אגוזים. תוציא אגוז אחד
מן הערימה, והערימה כולה מתמוטטת.
היתד,
זאת הנחה נכונה. לפתע צצו עשרות
מקצועות חדשים שאף שר אחד לא
ידע שהם קיימים בכלל במנגנון הממשלה.
כימאים מיקרו־ביולוגים, אחיות, רוקחים, מהנדסים
ועוד ועוד — כל אחד דרש את האגוז
שלו. קשה היה להסביר לאיש מהם מ

הגיע הקרב לבלבול מוחלט, כ-
>> שחצי תריסר מחנות לוחמים איש נגד
רעהו. מבין הבוקר, והמבולקה וההמולה אפשר
היה לקלוט את הדרישות השונות הבאות

• להעלות את כל המשכורות, בלי יוצא
מן הכלל, אבל לא להגדיל את הפער,
• להעלות את כל המשכורות, אבל לא
לשום אדם אחר. פער פה׳ הקפאה שם.
• לא לתת העלאה אף לאחד, ושהפער
ילך לכל הרוחות.

הגבולות כין כל הדרישות היו
מטושטשים. נוצר מצב שאיש לא
ידע עוד בדיוק מה הוא רוצה, ואת
מה הוא שולל. שותפים מוזרים
מאד מצאו את עצמם לפתע במיטה
אהת, מכלי לדעת כדיוק איך הגיעו
לשם.

יש לא ידע עוד איך לצאת מן ה־
^ מבוך. היתר, דרושה סיסמה חדשה, שתאמר
הרבה ולא תגיד דבר. היא נמצאה
בנקל. כמו שאמר השטן בפאוסט :״כי דווקא
מקום שם מושג יחסר / ,שם תופיע מלה
בשעה הנכונה !״

המלה הנכונה היתה :״עליה מ-
פוייגת ומודרגת״ .זה צילצל יפה.
תחת מעטה יפה זה כיקש לוי אשכול
להרוויח זמן, בהניחו שתוך
כמה חודשים יתפוצץ ענין הבט-
חון, ודורשי השכר ימצאו עצמם
כמצבו של חולה-השיניים שהרופא
הלם על ראשו בצבת, כך שכ-
אכ-השיניים נשכח בכאכ-הראש.

אט אט פשטה ההרגשה שזה לא
כסדר. האומה החדשה היתה זקוקה
לרופאים מנתחים, למהנדסי-
תעופה, לציידי־חיידקים, לכוני מכונות.
היא לא היתה זקוקה, כאותה
מידה, להורגי-חרקים ולאמני-
הספונג׳ה. בחברה הקיבוצית, ה-
כנוייה על מתח גבוה של אידיאל,
לא היה צורך בהמרצת השכר כדי
לפתח את האדם. כעיר היה הצורך

נמיר ובקר יצאו לקרב. מולם
התיצבו שני אבירי כי. ג׳י ,.לוי
אשכול ופנחס ספיר. כרגע המכריע
עשו הרוסים טובה לאשכול,
מכרו את נשקם המיותר למצריים.
בטחון המדינה היה נתון כשכנה.
ללוי אשכול ניתנה סיסמה חמה מאד
ללחום נגד מפשירי הקרח.

** ד לאותו יום אומלל, יום הולדתו של
/ך הפער, היה ברור לגמרי שאין כל קשר
בין כשרונו של אדם מבין לבין משכורתו. העיקרון
:״יתן כל אחד לפי יכולתו, יקבל
כל אחד לפי הישגיו״ ,היה פסול לחלוטין. במקומו
שלט העיקרון :״יתן כל אחד לפי
יכולתו, יקבל כל אחד לפי צרכיו.״
מובן מאליו שצרכיו של שוטף־רצפ־ת במטבח
בית־חולים הדסה, בעל וותק של תריסר
שנים ואב לחצי תריסר ילדים, גדולים הרבה
יותר מצרכיו של סתם רופא מנתח, רווק
מאושר וחסר כל וותק. אמנם, חיי אום היו
תלויים יום־יום בכשרונו של המנתח, ואילו
בכשרון שוטף־הרצפות היו תלויים רק חיי
החרקים. אולם העיקרון הוא עיקרון: שוטף-
הרצפות קיבל שכר גבוה יותר.

וכך נולדה האידיאולוגיה של הפער. אין
היא לא אידיאליסטית ולא חדורת חזון הדורות.
לעומת זאת היתה, פשוט, נכונה בתנאים
הנתונים.

ליט להוריד את ראשו של בי. ג׳י. הוא דרש
העלאת־שכר כללית.

הראשונות. בהתאם לעיקרון של ״יחי הפער
!״ הציע לתת תוספת של כמעט ^100
לבעלי הדרגה העליונה, תוספת של 2050
לבעלי הדרגה הששית. עשר הדרגות הנמוכות
יותר לא זכו לאגוזים.
שר־האוצר הבין כי אין לעמוד מול המבול,
אבל הוא לא הסכים לנטוש את הסכר.
כמו אותו יהודי שהבטיח ללמד תוך
שלוש שנים את כלבו של הפריץ לקרוא,
מתוך ההנחה שתוך שלוש שנים ימות או
הפריץ או הכלב, החל לוי אשכול משלם
״מפרעות״ .הוא המתין לרגע המתאים לקטילת
ההצעה. הוא לא רצה בשום העלאה ש־היא,
תהיה אשר תהיה,

מיד החרו כל האגדזים בערימה
קופצים. כמעט הכל הסכימו שיש
להגדיל את הפער בין הקטנים והגדולים.
אודם כד אחד היה בטוח
שהוא גדול. וכי יש להגדיל את
הפער בינו לבין הקטנים יותר.
מלבד כדבי המשטרה, שהם כנראה
בעדי הדרגה הנמוכה כיותר
כשרות המדינה, דרשו כעלי כל

במשך שנת 1955 היתר, קיימת החלטה של
מפא״י להקפיא את השכר. המשכורות היו
קפואות יותר מן הקרח בקוטב הצפוני.
אולם שום החלטה כזאת לא נתקבלה לגבי
.1956 הקרח הפשיר, גרם לגאות בכל הוואדיות
הפוליטיים. על גבי הנחלים הפליגו
מנהיגי האיגודים המקצועיים, דרשו העלאת־שכר
כללית, גדולה, לפועלי המדינה.
אחד המקפיאים שהפכו למפשירים היה
אהרון בקר, האיש החזק של האיגוד המקצועי•
שני היה מרדכי נמיר, מזכיר ההסתדרות.
נמיר רצה להיות שר עבודה, במקום גולדה
מאירסון. אולם בחירתה של גולדה לראשות
עירית תל־אביב הוכשלה ברגע האחרון על־ידי
ב. ג׳י ,.שסירב לתת הבטחה קטנה ו־חסרת־ערך
לעסקני הפועל־המזרחי. בי. ג׳י.
רצה להוריד את ראשו של נמיר * .נמיר הח־

החשבון שהוגש היה פשוט: הממשלה תשלם
לעובדיה את כל השכר המובטח לשנת
, 1955 תקפיא את מחצית תוספת השכר לשנת
1956 ותעלה את השכר לגודל המובטח
בשנת .1957
חשבון זה נעשה בלי בעל־הבית, במקרה
זה ד״ר שניאור זלמן אביגדורי, יושב־ראש
הסתדרות רופאי ישראל, שחמתאי וצאצא
חב״ד, המזכיר בדמותו את שאול טשרני־חובסקי,
שהעמיד את עצמו בראש המאבק.
אביגדורי הבטיח להגיש משפט אזרחי פשוט
נגד הממשלה לתשלום כל המשכורת שהובטחה
עבור העבודה שכבר נעשתה, להטיל
במקרה הצורך עיקול על מטלטלי הממשלה.
בין הניצים עמדו, כרגיל, הפרוגרסיבים,
שהבטיחו לפרוש מן הממשלה אך שלא היה
להם כל כך חשק לעשות זאת. הם הציעו
כי מחצית התוספת המובטחת תשולם באגרות
חוב. לוי אשכול סירב לתת אותן. האקדמאים
סירבו לקבל אותן.
כך החל השבוע הסיבוב האחרון על שכרם
של 32 אלף האקדמאים והפקידים הגבוהים
בשרות המדינה והמוסדות.

ך* צד המחפיר בכל הפרשה הוא השי־
| | מוש הנבזי במלים ״בטחון המדינה״.
הוא הופך את הדבר הקדוש ביותר בארץ
למקל־חובלים להכות בו את החלש.
השימוש חסר־האחריות במלים ״בטחון
המדינה״ הוא פשע כלפי בטחון־המדינה.

כי בכטחון המדינה אי-אפשר לשחק.

ש — או ש

* אחרי שנכשל נסיונו של נמיר להיות
שר־עבודה, ביקש את משרת שר־החינון.
אולם תיק זה נמסר על־ידי בן־גוריון לזלמן
ארן. נמיר סירב לקבל את הצעתו המעליבה
של בן־גוריון להיות לשר־בלי־תיק.

אם המדינה בסכנה, עד כדי כך שנוצר
הצורך להוציא כמה עשרות לירות מכיסיהן
של משפחות הרופאים והמהנדסים ולכרות
(תמשך ב ע מו ד ) 16

0א 1די א 3בו-ז

תצפית
• צפה לנסיון נמרץ למנוע את הבירור המשפטי של הרשת
ע מו ס בן י גו רי ץ. סגן־המפקח־הנללי הגיש את תביעתו נגד שורת המתנדבים
(אך לא נגד העולם הזה) מתוך תקווה שיעלה בידו לרכך את המתנדבים אחרי
הגשת המשפט. לכן בוססו כתב־התביעה על דברים שהמתנדבים ״התכוונו״ לאמר,
במקום מה שאמרו באמת, מתוך תקווה שהמתנדבים יכחישו את הכוונות ויאפשרו
לבן־גוריון את ביטול המשפט מבלי שיצטרך להתפטר. תקווה שניה: ביטול
המשפט, שייראה בעיני הקהל כנסיגה של המתנדבים, יסתום את הגולל על
השורה. לפי שעה אי! סיכויים לכך.

.בן־גוריון לא השלים עם תוכניות מפא״י הרשמיות
לשעת הרום. הוא יפנה בקרוב לאזרחי המדינה בסידרת הופעות ציבוריות
וקריאות משודרות ,.יציג לפניהם את תוכניתו, שתשים את בל הדגש על התנדבות
המונית.

#שערוריית השנה תתפוצץ כאשר יוודעו פרטים על

חלוקת כספי התמיכה הממשלתית לנפגעי הבצורת. סכומים ולוקת אדירים חולקו מקופת־המדינה בתירוץ זה ערב הבחירות, על סמך חשבונות
כוזבים ומנופחים, ובהסבמתן האילמת של כל המפלגות, כרי לממן את מערכת
הבחירות שלהן. המפלגות שאין להן תנועה התיישבותית משלהן קיבנו פיצוי
על־ידי חלוקת רשיונות־ייבוא.
.שערורייה שניה באופק הציבורי: התוכנית לשני משלחת
מנופחת של מנהלי משרדים, בתוכם תדי קולק, לסיור רשמי בבורמת — על
חשבון משלם המסים, וזאת בשעה שדוברי הממשלה מרגישים את הצורך בקימו־צים
ומניעת מותרות.
• בשנה הבאה, תידרש לשלם שורה חדשה של מסים. משרד
האוצר והרשויות המקומיות עסוקים עתה בעיבור החוקים הדרושים, שיטילו
עליך לשלם חמישים אחוז יותר ממה ששילמת בשנה האחרונה.

• אל תתפלא אם בעתיד הקרוב תתחולל תפיסה רצינית
בקיבוצי איחוד הקבוצות והקיבוצים. יתנהל מאבק עז נגד חלקים
גדולים בכמה קיבוצים, שיפעלו למען הפיכת הקיבוצים למושבים שיתופיים.
הנק,ודה המסוכנת ביותר: קבוצת גבים, שהחליטה כבר בהסכמה כללית־כמעט
של חברי המשק ליהפך למושב שיתופי! ,אך נרתעה לפי שעה מביצוע ההחלטה,
נוכח לחץ גדול מצד מרכז איחור הקבוצות והקיבוצים.
.מסע אנטי־ישראלי חדש מתקרב ובא. הפעם יהיה זה מסע
תעמולה נרחב של הוותיקן, למען בינאום ירושלים. התוכנית תקבל את תמיכתן
הנלהבת של מצרים וסוריה, שינצלו את ההזדמנות לפגוע בישראל ובירדן כאחד.
הבסיס החוקי שעליו ישען המסע: החלטת או״ם לבינאום ירושלים. ישראל
תצוייר כמפירה עיקשת של החלטות המוסד הבינלאומי העליון.
• לעומת זאת, יתהדקו היחסים בץ ישראל ואיטליה. ממשלת
רומא תגלה יחם אוהד יותר למדיניות החוץ הישראלית ולצרכיה הבטחוניים.
ההעלאה ההדדית של הנציגויות בירושלים וברומא לדרגת שגרירות היתה צעד
ראשון בכיוון זה.
.פעילות דיפלומטית מסוג אחר: כינוס שגרירי ישראל בבירות
המערב, שתיערך במשרד החוץ בירושלים בראשית מרס, שמטרתו לבלום את
מירוץ המערב לרכישת אהדת הערבים ורמיסת ישראל. בהתיעצויות אלת ישתתף
גם שגריר ישראל ברומא אליהו ששון, שיסיים בכך את תפקידו, יפנה את מקומו
לפקיד גבוה מסו״ם במשרד החוץ.

• לאלה המאמינים עריץ באפשרות של קבלת נשק מאמריקה

יינתן תחליף להזנת תקוותיהם. בחודשים הקרובים יגדל נפח משלוחי
המזון העודפים מארצות־הברית לישראל, כמתת־חינם.

• סנסציה שתעסיק בקרוב חובבי ניחושים דיפלומטיים :
שגרירת החדש של מוסקבה בקאהיר, ייבגני דימיטריץ׳ קיסלב, הנו ממוצא יהודי.
אמו של השגריר היא יהודיה ילידת קיוב.

• המצב הכלכלי הקשה יפגע בחודשים הקרובים בשורה
שלמה של מפעלים. המועמד הראשון: ענף הטקסטיל והצמר.
• נקודת סכנה שנייה: ענף הבנייה. אם שילמת כבר כסף לקבלן
עבור דירה שתימסר לך בעתיד הקרוב, קיימים סיכויים רציניים שהקבלן לא
יוכל להשלים את הבנייה. הסיבה לכך היא חוסר האשראי החמור, שאילץ את
הקבלנים ללוות סכומים ניכרים ברבית קצוצה של 20 עד 30 אחוז. נציבות מם
ההכנסה המסרבת להכיר ברבית זו כסעיף הוצאה ודורשת תשלום מסים מלא,
עלולה לגרום לפשיטות רגל של קבלנים רבים.

.אם אתה רגיל לקרוא עתון יומי בלתי־תלוי, צפויה לך
הפליה לרעה. בפגישת שר המסחר והתעשיה עם מו״לי העתונים, הודיע כי
לא ירשה בשום אופן העלאת מחירים, פן יעלה האינדקס. העתונים המפלגתיים
יכסו את גרעונם המוגדל על־ידי תמיכה מוגברת ממפלגותיהם, הנהנות מן החלוקה
הכללית של רכוש המדינה. עתונים בלתי־תלויים יצטרכו לשאת בהפסדים או
להוריד את מספר העמודים ואיכות החומר שהם מגישים לקוראים.

.הסופר שלום אש עלול לא למצוא את המנוחה והנחלה
בחווילתו בבת״ים. אש, שהקים את ביתו החדש, הנשקף על פני הים, כדי
לחיות בו את שנות זקנתו, לא חדל להוות מוקד לאיבתם של הדתיים, בגלל
ספריו בעלי המוטיבים -הנוצריים.

במדינה העם
הפער השני
״מאורע גדול נתרחש בישראל בשבת זו,
שר,אפיל אף על הידיעה בדבר ארבעיש האי־ליושינים
שהגיעו לרשותם של אויבינו. מאבק
איתנים נתקיים השבת בשדה־ד,כדורגל. נבחרת
הכדורגל של ישראל הופיעה על המגרש
ועמד, ארבעה חודשים של הבנה. הקהל צפה
במשחק במתינות נסערת...״
לא היו אלה דבריו של כתב־ספורט נלהב,
אלא של אחד המנהיגים הרציניים ביותר של
ישראל. ישראל גלילי, לשעבר אליל ההגנה וסגן
שר־הבטחון, אמר את הדברים בלעג מר.
כי בניגוד למאבק הספורטאי (ראה ספורט),
לא הקדיש אדם בישראל מאמץ רציני כדי להתכונן
למאבק שני: המאבק נגד האיליושי־נים
עצמם, מפציצי־הסילון הסוביטיים אשר
שום נשק ישראלי קיים לא יהיה מסוגל למנוע
בעדם להחריב את ערי ישראל.
הירד,ר גלילי על הפער שהיה קייס בחודשים
האחרונים בין דיבורים ומעשים :״הפער
בין דיבור למעשה נסתם, שכן חדלו כבר

מתייצב משך כל יום, זמן מה, במשרד המושל
הצבאי, לבקש היתר נסיעה, וכל פעם היו
מסרבים לתת לו את האישור. אחר כך נפטר
הילד בביתו, בשובו ממשרד המושל הצבאי
עם אמו ואביו.
״באותו יום הופיע רופא שנשלח על־ידי
המושל הצבאי, לביתו של הילד, ואיתו נשלח
גם רשיון (ליציאה) לששה חודשים. אך
הילד נפטר עם בוא הרופא.״
אמינה כת שנה. סיפורו של עבד אל-
רחמן, האב השני: דומה היה.
״בשנת 1951 או , 1952 פניתי אישית לעוזר
המושל הצבאי ושמו בנימין העיראקי. אתי
היתד, גם אשתי. ביקשנו היתר נסיעה לחדרה,
כדי לקחת את בתנו החולה, אמינה, בת השנה
האחת, לרופא.
״למרות שבתי היתד, במצב מסוכן, לא קיבלתי
היתר, והפקיד הנ״ל גירש אותנו ממשרד
המושל. וכך, מול בית המושל באותו זמן,
מתה הבת שלנו.״
גם מכתבים אלה נכתבו אחרי שהאנשים
כנסת מוות מול בית המושל
חברי־הכנסת הופיעו מגולחים למשעי, מ־סורקים
היטב, לבושים הדר. אותו יום לא היו
רק נציגי העם, אלא גם שחקנים. זרקורי הטלביזיה
חיממו את האולם, הצלמים הנציחו
כל מילה למען 40 מיליון הצופים הקבועים
של תכנית הטלביזיה של השדרן האמריקאי
הנודע, אדוארד (״אד״) מורו.
על כן גם לא היו שום קריאות ביניים כאשר
סיים ראש־הממשלר, את תשובתו על שאילתא
בקשר לערבי בשם מוחמד חוסין עלי
מכפר סחנין, שפקיד הממשלה הצבאי פצע את
פניו בברזל מלובן. קבע בי. גי ,.בקול הפסקני
הרגיל :״שום איש לא נכווה בסחנין ...מר
מחמוד חוסין עלי ...הודיע בכתב שהוא מגנה
(את) הבדותה בדבר הכוייה.״
״הוא הדליק פרימוס״ .״יוסוף במיז,
ח״כ מפ״ם הערבי, גבר מגושם ומשופם, התאפק
בקושי מלקפוץ ממקומו. כי בכיסו היתד.
הצהרה בשבועה, חתומה בטביעת־אצבעו
של מחמוד. נשבע הלה, לפני שבוע :
״בתחילת חודש אוקטובר , 1950 הואשמתי
על ידי השלטונות בנסיעה ללבנון ללא רשיון.
הכחשתי את האשמה.
״כעבור כמה ימים נקראתי עם עוד כמה
אנשים למשרד המושל הצבאי בסחנץ. שם
דרש הסמל אברהם מאתנו כי נודה באשמה,
אולם סירבנו. הוא החל צועק ומגדף וממטיר
על כל אחד מאתנו מכות בצורה אכזרית.
כשהמשכנו בהכחשתנו, הדליק פרימוס
והניח עליו שיפודי ברזל עד שהפכו אדומים
מרוב חום. ואז החל מאיים עלינו בברזל המלובן,
אולם סירבנו להודות בהאשמה ד,מ־בויימת.

נטל אחד השיפודים והניחו על אפי.
התעלפתי ונלקחתי לנצרת, שם נבדקתי על־ידי
הרופא ג׳בראן עטאללה ביום . 16.10.50
הוא נתן לי את התעודה המצורפת בזה והורה
להכניסני לבית החולים.״
תעודת הרופא קבעה כי מחמוד סבל משמונה
פצעים שונים, ביניהם ,״כוויה בגשר האף.״

איזו הכחשה הסתמך בי. גי? .טען כמי!
:״פקיד במדים הזמין את מחמוד לפגישה
ודרש ממנו לחתום שקיבל את ההזמנה. מחמוד
אינו יודע קרוא וכתוב. הוא שם את טביעת
אצבעו על המים מך. היד, זה טופס של הכחשה.
זאת היתד, רמאות.״
הרופא איחר. אותו מזל היה לבי. ג׳י.
גם בתשובתו לשאילתא שניה, על מותם של
כמה ילדים במשולש כתוצאה מסירוב׳הממשל
הצבאי לתת להוריהם את הרשיון הדרוש להעבירם
לבית־חולים. גם כאן היה בידי בי. ג׳.
מיסמך רשמי: הכחשת ההורים.
במיז לא הוציא מכיסו את מכתבם של שני
האבות השכולים. הם היו מיסמכים מזעזעים,
כתובים על נירות תלושים ממחברת, בכתב־ידם
של פלאחים. כתב האב האחד:
בשנת׳ ,1955 בכפר ערה ...נפטר הילד עאדל
עבד אל־לסיף מערערה, והוא בן שש שנים,
לאחר שהתגברה עליו מחלתו. לפני זה היה

קרבן התעללות עדי
״אם שמים לך אקדח...״
עצמם חתמו על הכחשות רשמיות. כיצד הוחתמו?
במיז משך בכתפיו הרחבות :״כש־שמים
לך אקדח על החזה, לא תכחיש?״
מפלגות השורה מסי 2
עורכי העתונים תמהו. לפניהם היה מונח
מכתב ללא חתימה, כתוב במכונת־כתיבה,
שפתח במלים :״לפני שלושה חדשים קמה
בתוך מפא״י שורת הנאמנים למלחמה בשחיתות...״
המכתב
הכיל האשמות חמורות נגד שרגא
נצר, שנסע יחד עם יושב־ראש אגודת הצרכניות,
שפאן, לטיול לארצות־הברית, הקציב
לעצמו לצורך זה 45 אלף לירות מכספי הצרכניות.
הטיול, כך טענה השורה, ניתן לו
כשוחד על־ידי שפאן, תמורת הכנסתו של
שפאן כציר לועידת ההסתדרות. נצר, שהיה
חבר בועדת המינויים, שלח גם את אשתו
(דבורה נצר) לכנסת ואת חתנו(אורי שפירא)
לתפקיד יועצו של שר־האוצר•
יתר על כן, נצר קיבל משכורת מלאה בעיריית
תל־אביב תמירת עבודה של יומיים
בחודש, ביצע מעילות של אלפי לירות בקרן
הבחירות של מפא״י, שיפץ את דירתו הפרטית
ברחוב לוי יצחק ,9תל־אביב, בחומרי
העיריה ובפועליה.
מחתרת חדשה. המכתב פורסם על־ידי
כמה עתונים ללא בדיקה נוספת. נכונותו אושרה
מיד על־ידי המפלגה, שהתעטפה בשתיקה.
גימגם אחד :״הנסיעה לאמריקה ניתנה לנצר
כפרס עבור הצלחתו להשגת נצח,־ן
מפא״י בבחירות האחרונות לכנסת.״
אולם גם העורכים לא ידעו מי היא שורת
הנאמנים.
באוסף החבורות וד,קנוניות המתרוצצות
.העולם הזה״ 956

בתוך מפא״י, מהווה השורה ג ף חדש — מחתרת
שאינה מגלה את שם חבריה, החוששים
להתגלות כל עוד לא התרכז כוח די גדול
סביבם. אולם אין היא נמנית עם קבוצתו
של אלחנן ישי (איש בי. ג׳י ).ושל אברהם
עופר (חבורת הצעירים, שכוחם שוקע).
ה מ עו ררנרדם. ר,קרבן הראשון של גילוייה
נבחר בפקחות: שרגא נצר שנוא כמעט
על כל החבורות במפלגה, נתמך רק על־ידי
קבוצת גולדה מאירסון ומרדכי נמיר. אפשר
היה לגלות את עברו מבלי להרגיז אף אדם
חשוב אחד•
היה זה מעשה מחוכם. כי הנסיון האחרון
לטהר את המפלגה מבפנים, חוג המעורר של
נחום זיו־אב המנוח, שבק חיים לכל חי אחרי
שזיאמה ארן הודיע, בשעתו, לכל סניפי המפלגה
שיש למנוע ממנו כל עזרה, לאסור
עליו להשתמש באולמי המפלגה לכינוסיו, לגרש
את חבריו מן המפלגה. בעיני המעוררים,
היה זה קרבן גדול מדי. הם חזרו ושכבו
לישון.
מנגנון כיבוש האויב מוגר
פקיד־הדואר הבריטי נטל לידיו את המכתב,
העיף מבט חטוף בכתובת . :דוב אלפרט,
שכונת בית־ישראל החדשה, רחוב בני ציון
,58 ירושלים.״ הוא זרק אותו לשק שנשא
את השם ״ירדן״.
־ הפקיד הירדני העיף מבט חטוף בכתובת,
החזיר את המכתב לבריטניה, כשהוא נושא
חותמת ירדנית מתאימה. מלונדון הגיע, טוף
סוף, לישראל.
הפקיד הישראלי העיף מבט חטוף בכתובת
ובחותמת הירדנית. לא היה זה המכתב היחיד
מסוג זה שעבר את ידיו. הפקיד היציא מן
המגירה טופס מוכן מראש, שנשא את הכותרת.
מדינת ישראל, משרד הדואר, טלגרף,
טלפון ורדיו״ .היה זה הטופס ר,שיגרתי המודיע
למוען הישראלי שמכתב זה נשלח תחילה
בטעות לירושלים הירדנית. הוא נשא את
חתימתו של י. ג׳יראטי, מנהל דואר ירושלים.
הכתובת הנבונה. הטופס היה מוזר
למדי. הוא פתח במלים . :המכתב המצורף
המיועד אליך שוגר בטעות מאנגליה לירושלים
העתיקה הנמצאת בכב ש האויב.״ נראה
שנוסח מקורי זה לא מצא חן בעיני מישהו,
ועל כן נמחקו בטופס המלים ״בכבוש האויב״
בדיו. מעליהן נרשמו גם הן בדיו כתולה,
המלים. בשטח ירדן״.
יתכן שהפקיד היה מהסס לרגע להמציא
למוען טופס זה, המאשר כי ירושלים העתיקה
אינה. בכבוש אויב״ אלא ״בשטח ירדן״,
לו ידע מיהו בעל הכתובת. כי לרוע מזלו,
דוב אלפרט הוא, במקרה, מזכיר הסיעה הפרלמנטרית
של תנועת החרות.
מעילות חזון העצמות היבשות
צלצול טלפון נשמע בחדרו של עתונאי חיפאי,
בשבוע שעבר .״רד מיד לשער הנמל הראשי,״
אמר קול מיסתורי, שלא טרח להציג
את עצמו.

גיבורי משפט קסטנר עם חידוש הקרב*
איפה נשבע הנאשם לטובת הנאצי 7
ליד שער הנמל ראה העתונאי מכונית פלי-
מות מפוארת, מוקפת שוטרי מכם. ביניהם
עמד בעל המכונית, מרכיב משקפי קרן עבים,
מלמל: כנראה שקרתה טעות. מישהו החליף
לי את הארגז ! ״
כמה דקות קודם לכן, מסר אותו גבר ש־הארגז
הכיל עצמות לכלבו, תמה כיצד העיזו
בכלל לעצרו.
כשביל המנהלים. בעל המכונית וה־ארגז
לא היה אחר מאשר שלמה צימרמן, אחד
מששת חברי ההנהלה המצומצמת של צ,׳׳ם
שוהם* ,והמשמש בתפקיד מנהל האספקה באו*•

חברה.
בארגז מכוניתו המפוארת, מצאו שוטרי המכס
ארגז תפוחי־עץ, שתי קופסות נס־קפה
ו־סססז סיגריות פלאיירס חדשות ומבריקות,
ללא תווי מכס ובלו. כשהובנס המטען למכוניתו
מאוניה א/ק ירושלים, הסביר צימרמן :
.זה בשביל מנהלים.״ הכלכלן לא טרח לשאול
לשם המנהלים. צימרמן היה אורח קבוע
אצל הכלכלנים והשלמים באוניות חברתו, אותם
ביקר בתוקף תפקידו, לוקח עם סיום הביקורים
חבילות. עבור מנהלי החברה.״
באונית נוסעים גדולה לא מורגש חסרונם
של כמה קילוגרמים של תפוחי־עץ, חבילות
חמאה או אלף סיגריות. איש לא רשם גם את
מסירתם במיסמך כלשהו.
מזלו של צימרמן, בעל החך המעודן ואוהב
הסיגריות היקרות, איתרע רק בשל עובדי
המכס, שלא רצו, משום מה, לתת הפעם למכוניתו
לעבור ללא בדיקה יסודית. רותח מזעם,
נאלץ צימרמן לשלם קנס של 150ל״י
ליד המכס. אמר אחד הנוכחים :״אילו נמצאה
כמות סחורה מוברחת אצל ימאי פשוט,
היו מפטרים אותו במקום.״
חבר המפלגה ציטרמן. למחרת המקרה,
מיהר למרחב, עתון מפלגתו של צי־מרמן,
אחדות העבודה, לפרסם את הסברו
של צימרמן. היתד, כאן טעות פטאלית, טען,
• באופן רשמי מטפלת אותה חברת שוהם
בעובדים ובאספקת של חברת צים, שהיא בעלת
כל האוניות, אולם למעשה צים ושוהם
הן חברה אחת ומנהליה ופקידיה משתייכים,
ברוב המקרים לשתי החברות.

במקום ארגז עצמות לכלבו הכניס מישהו למכוניתו
סחורה שלא היתד, לו כל שייכות
אליה.
היה ברור כי העניין לא יעבור בשתיקה.
למחרת התנצלותו הודיע ברל רפטור, אחד מעסקני
המפלגה שאיננו אוהד ביותר את חברו
לאידיאל, בשם המפלגה כי יש להעמידו לבירור
הסתדרותי.
מנהלי צים־שוהם נשמו לרווחה כאשר הציע
צימרמן, על דעת עצמו, כי לא ישתתף בישיבות
ההנהלה עד לאחר הבירור. כמוהו, קיוו
כי העניין יתמשך, יישכח עם הזמן וצימרמן
יחזור לתפקידו, ישב בישיבות כשהוא עטוף
ענן כחלחל של עשן פלאיירם.

תקופתו החלוצית של צימרמן.
השיר המסחאי המפורסם ״אז הלכנו לאדון
צימרמן״ לא התכוון בדיוק לשלמה, אולם
יכול להתאים לו. אדון צימרמן היה, בתקופת
עליה ב׳ ,ממונה על סעד העולים החדשים.
הם היו מקבלים, מיד עם בואם, סכומי
כסף, לסידורים ראשונים. במשרדו בחיפה.
צימרמן, עמוס העבודה והחזון, לא מילא
תמיד בדיוק את טפסי הקבלות. סכומי הכסף
שנרשמו על חשבונם היו גדולים הרבה יותר
מאשר אלה שקיבלו באמת. אולם, כפי שאמר
המשורר, אין בודקין בשעת הסכנה.
צימרמן הנשוי ואב לבת בוגרת, היה כה
מסור למשימת קליטת העלית, שהקדיש לכך
גם את השעות מחוץ לתפקיד שלו, ביחוד כשהדברים
היו אמורים בסידור עולות צעירות
בבתי־החלוצות.
צימרמן, ראה בצער את הזכות הבלעדית
להכרעה לקביעת מועמדות נשמטת מבין אצבעותיו.
צימרמן
חייב להימשו־ .ב־ ,1947קנה
צימרמן לעצמו דירה ברחוב עקיבא. למב־ריו,
שראוהו מדוכא, סיפר כי הוא עומד להתאבד
בגלל חובותיו על הדירה. באורח פלא׳
נמצא הכסף. צימרמן לא התאבד, אחרי הכל.
הוא
הלך מחיל אל חיל, עבר ממפא״י ל־מפ״ם,
נכנס מטעמה להנהלת שוהם, עבר למפלגת
אחדות העבודה, אכל תפוחים, עישן
סיגריות יקרות.
השבוע המשיך צימרמן בעבודתו כפקיד
גבוה בחברת שוהם, אולם הפסיק, זמנית, להשתתף
בישיבות ההנהלה. ועדת־חקירה מיוחדת,
שטרם הורכבה, תחקור אם יש מקום
להסיק מסקנות כלפי החבר צימרמן. כדי למנוע
את הצורך בשלוש ועדות מיוחדות —
של שוהם, של הועד־הפועל (אותו מייצג צי־מדמן
בשוהם) ושל מפלגתו — תכלול הוועדה
את נציגי כל הגופים האלה.
כשנשאל אחד מאנשי שוהם בשיחה פרטית
מדוע צימרמן ממשיך בכל זאת לכהן בתפקיד
אחראי, דבר העשוי לפגוע בשמה הטוב של
החברה, זכה לתשובה אנושית .״אש נשלח
אותו לחופשה, הוא עלול להשתגע. כך, לפחות,
יש משהו המעסיק אותו ! ״

פר שת קסטנר
ההפתעות שבדו־הן
בפסק דינו ההיסטורי של ד״ר בנימין ד,לוי
במשפט קסטנר היה משום הזמנה אוטומטית
ליועץ המשפטי להעמיד את קסטנר לדין על
• מימין: תובע שמואל תנזיר, עוזרו
אריה מרינטקי, סניגור מיכאל נספי, עורך־
דין אורי זיגל שהביא את ההצהרה בשבועה
מגרמניה (מרכיב משקפיים) ,נאשם ישראל
רודולף קסטנר.
.העולם הזה״ *56

שבועת שקר, בין היתר, בנקודה השנויה
במחלוקת באותו משפט. הנקודה: ד״ר קסט-
נר העיד כי מעולם לא העיד ולא נתן הצהרה
בשבועה בבית המשפט הבינלאומי לפושעי־מלחמה
בנירנברג לטובת השטנדרטנפירר של
הס. ם .קורט בכר.
בחקירת שתי־וערב נשבר קסטנר והודה כי
אמנם הצהיר בשבועה בענין בכר, אך היה
זה לא בבית־המשפט הבינלאומי, כי אם
במשפט לדנציפיקציה״ ,שהתקיים הרבה יותר
מאוחר, וכהצהרתו רק אישר את אשר נקבע
לגבי בכר בבית משפט הבינלאומי, במידה וידע
על אמיתותן.
״ נ 0אניקיכדתי ״ .השופט חזר וביקש
פעמים רבות כי התביעה תגיש את ההצהרה
עצמה׳ אך היא לא היתד, בנמצא. רק בשלב
האחרון של הדיון המשפטי, כשקם סניגורו
של גרינוולד, שמואל תמיר, והגיש העתקה
נוטריונית של ההצהרה, גילה היועץ המשפטי
חיים כהן , :גם אני קבלתי בינתיים את ההצהרה״.
תאריך
ותוכן ההצהרה גילו כי היא ניתנה
בבית־המשפט הבינלאומי בנירנברג. מיסמכים
אחרים גילו כי קורט בכר טוהר ושוחרר על
סמך הצהרה זו.
חיים כהן לא נענה להזמנת השופט, נקט
בצעדים שונים לחלוטין: הוא הגיש עירעור
על פסק־הדין של השופט בנימין ד,לוי. לא
עזרו גם תזכירים נמרצים של תמיר, כי הערעור
בענין גרינוולד אינו צריך להפריע להגשת
משפט נגד קסטנר על שבועת שקר.
השבוע עמד קסטנר בפני שופט־השלום הראשי
בירושלים, משר, פרץ כחול־העינים ו־עדין־ההליכות,
האזין לכתב האישום. את
אשר צריך היה לעשות היועץ המשפטי, עשה
אזרח פשוט: מלכיאל גרינוולד תבע את
יריבו לחקירה מוקדמת על עוון שבועת שקר.
קרבהטענות. מן הרגע הראשון נתגלו
קשיים טכניים בהגשת פרטיכל של המשפט
הגדול במקורו לצרכי סימון על ידי השופט.
את התיקים המקוריים הצליחו לשאול מנשיא
בית־המשפט העליון, יצחק אולשן, הלומד
אף הוא את החומר — לצרכי הערעור שהוגש
לפניו••.
• ערעור על פסק הדין של הלוי ;
• חקירה מוקדמת על שבועת שקר(גרינ־וולד
נגד?ן סטנר) ;
• פיצויים על הוצאת דיבה (קסטנר נגד
גרינוולד).
• קו הסניגוריה נתגלה חיש מהר בקרב הטענות
שהתחולל בין הפרקליטים מיכאל כספי
ושמואל תמיר על הגשת המיטמך המרכזי
של הפרשה: ההעתקה הנוטריונית של הצהרתו
בשבועה של קסטנר
קו זה לא הפליא את הצופים הרבים מוותיקי
הפרשה שמילאו את האולם. המיסמך
שהתביעה התחמקה מלהגישו במשפט הגדול
הפך באופן טבעי למיסמך אשר ד,סניגוריה
חששה מפני הגשתו כהוכחה לכאורה בחקירה
מוקדמת זו החלטת השופט: המיסמך
נתקבל.
כשקם השופט, עמוס התיקים, ועזב את
האולם, היה ברור כי ככל שפרשת קסטנר
מתקרבת לקו הגנתה האחרון, יתחוללו ההתקפות
והתקפות הנגד בלהט מסחרר. כולם
להבטחת שני הצדדים: תהיינה הפתעות.
• בית־משפט גרמני פנימי לטיהור המדינה
מן הנאצים.
*• המשפט הגדול הוליד 3משפטים :

במדינה

ד״ר ישראל אלדד (שייב),
פרסומים גרינוולד רוכב שוב
מכתביס לחברי במזרחי — (פנימי — )1
כותרת זו הפכה מזמן לתרועודחצוצרה הגורמת
לפיק ברכיים ולחיל מתניים במקומות
רבים, כי בעזרת פרסומיו אלה, המודפסים
במכונת־הדפסה לקוייה בשורות צפופות על
גבי גליונות־ניר גדולים, גילה מלכיאל גריני
וולד שורה ארוכה של שערוריות במדינה,
החל בעניני קסטנר וכלה בעסקי עמוס בך
גוריון.
בשבוע שעבר, עת התכונן גרינוולד להופיע
במשפט שהגיש נגד ישראל רודולף קסטנר
על שבועת־שקר, הספיק להטיל עוד מכתב :
גליון מס׳ .49 ככל קודמיו, הצטיין במחרוזת
של פנינים מילוליות, גילויים והשמצות.
בין השאר :
• הטענה כי מפקד משטרת ירושלים,
לוי אברהמי, הזמין טלפונית למשרדו את
מנהל בתי־המשפט, השופט יהושע אייזנברג,
ערב מתן פסק־הדין במשפט רומק, הודיע
לו שהמדינה בסכנה והתחנן לפניו ל.מנוע

(ראה שער)

לפני 15 שנה השכוע עלה קצידחמשטדה הכריטי מורטון, כלוית כמה
מחכריו, אל עלית־הגג ככית כשכונת פלורנטין כתל־אכיכ. כעכור דקות
מעטות נורה ונהרג אכרהם(״יאיר״) שטרן, כן ,35 מייסד מחתרת לוחמי־חרות־ישראל,
האיש הראשון כהיסטוריה העכרית החדשה שהכריז
מלחמה על האימפריאליזם הכריטי וזיהה אותו כאוייב האמיתי של
תנועת־השיהרור העכרית.
אחד ממנהיגי לח״י היה דוקטור ישראל שייכ, שכינה את עצמו כמח־תרת
כשם ״אלדד״ ,על שם אלדד הדני, החוקר היהודי מן המאה
התשיעית, שיצא לכקש את עשרת השכטים. אלדד, אידיאולוג לח״י,
הוסיף גם אחרי פירוק לח״י להטיף לרעיונותיו, שלא נתקכלו על דעת
חכריו כהנהגת לח״י.
כשנים האחרונות ערך ד״ר אלדד־שייכ את ״דכרי הימים״ ,כתכ-עת
שמטרתו היתה להחיות את העכר. אולם עיסוקו העיקרי הוא הוצאת
״סולם״ ,ירחון כעל דעות מגוכשות וקיצוניות.
כשכוע האחרון הסכים הד״ר אלדד ( )44 זו הפעם הראשונה לתת
ראיון מיוחד להסכרת דעותיו. ראיון זה התקיים ככיתו כרחוכ אכרכנאל
כירושלים. להלן תרכנו המלא של ראיון זה.
האם אתה סכור, הד״ר אלדד, כי
המציאות כיום דומה למצם שהיה
קיים כימי חייו שד יאיר?
כן. בעיקרו זה אותו המצב, אם כי בשלב
אחר. המדינה העלתה את בעית העם והארץ
למדרגה גבוהה יותר, אבל היא לא שינתה
אותה. אחרי ניל״י, היתה תנועתו של יאיר
הראשונה שנולדה בארץ ולא בגולה. נקודת
המרכז שלה היתד, בארץ.

מפקח מחוזי אכרהמי
הזמנה טלפונית?
מן המשטרה את החרפה של זיכוי רומק.
• ״כלום ידוע לרבנות הראשית שבכל
בתי־המשפט ...מגישים לנשבע תנ״ן־ בהוצאת
המיסיון הבריטי?״
• ״מכינים חוק שיאסור את יציאתם מן
הארץ של אנשי מילואים. ואני שואל: ומה
על חברים חסונים כאהוד אבריאל וטדי
קולק, שלא שרתו אף יום בצפא?״
• על בי. ג׳י אדם שכל גבורתו
בגידופים ובצעקות, ושלא הצליח אפילו
בעזרתם (של) אחי (אהוד) אבריאל ואיש
הלח״י לשעבר יהושע כהן * להעמיד על
רגליו את משק הצאן בשדה־בוקר...״
• ״אביגדור המאית עוד יקבל את שלו
בעולם הבא על שתמך בסמרטוט זה (העתון
ההונגארי אויקלט, בו שולטים חבריו של
הד״ר קסטנר).״
• ״חידון: משפחתו של איזה שוטר עומדת
לרכוש מפעל שוקולד עצום? מיהו
השוטר שעסקי משפחתו עלו מ־״5—60/
מייבוא חומרי בנין ל־ס/ס 65—70 מייבוא

הפתרון לא ניתן, אך גם לא היה קשה :
יחזקאל סהר.
עתונות קול מן הקבר 121
כרוח רפאים בטירה עתיקה, מתהלכת רוחו
של הדור המנוח בקביעות דייקנית על עמודי
דבר. פעם בחודש נאלץ העתון־האח ה־
(המשך בעמוד )8

ישראל עד
שניה המחייבת אותנו לפעול במהירות ובדרכים
מהפכניות.

ומה כרכר מצריים?
ישנו עם מצרי. זוהי יחידה פוליטית ברורה•
לפי שעה, פנוי השטח בין מצריים ותורכיה
מבחינה לאומית ממלכתית, ואת השטח
הזה עלינו לתפוס.

ולח״י הייתה לדעתד, תנועה ארצישראלית

״אנחנו נחלק את עיראק״

כן, בהחלט. אולם יאיר הדגיש שהעם
כולו נושא את האדנות על הארץ. זהו ההבדל
הגדול בינו לבין קבוצות ״כנעניות״
למיניהן. הציונות של היום צימקה גם את
העם וגם את הארץ. כל הכשלונות שלנו נובעים
מזה שהציונות חדלה לחשוב על העם היהודי
כולו כסובייקט, ועל ארץ־ישראל כולה
כאובייקט.
בזמן האחרון, כשאנו מדברים על ״הארץ״
,״ארצנו״ ,הרי הכוונה היא למדינת
ישראל בלבד. אנחנו מדברים על ״ישראלי״,
והכוונה היא למליון וחצי היושבים בישראל.
מנקודת ראותו של לח״י, של יאיר, המטרה
צריכה להיות להחזיר את המלחמה לעם
כולו, על הארץ כולה. אין זו רק מלחמתם
של אזרחי ישראל על גבולות מדינתם.
צמצום המלחמה הוא שהוריד את משקלה
של הציונות ושל המלחמה גם בעיני
הגויים.

אם כן, אתה דוגל ככרית עם מצרים.

״אין
אומה סורית וירדנית״
כשאתה מדבר על הארץ, לאיזה
גכולות אתה מתכוון ז
אנחנו אומרים שהגבולות שקבע אלוהים
הם גם הגבולות הגיאופוליטיים של הארץ.
הוא קבע את הגבול מן היאור עד הפרת,
כי יש הגיון גיאוגרפי, כלכלי ובטחוני בגבולות
אלה.

כשאתה אומר ״מהפרת עד היאור״
.אתה מתכוון לגדות שני הנהרות
האלה ממש, או לגכולות הנוכחיים
של מצרים ועיראק?
אני מתכוון לנהרות ממש. גם גבולות
המנדט היו מלאכותיים, פרי הסכמים בין
אימפריות, ללא יסודות איתנים והיסטוריים.
חשוב לזכור את זה, מפני שהתרגלנו לדבר
על העם הסורי והעם הירדני. אין דבר כזה.
אם מישהו יקבע היום גבול מטול־כרם לנתניה,
לא תיווצר אומה חיפאית או אומה
תל־אביבית.
יש לכתוב מחדש את כל מפת המזרח
התיכון, והיא תכתב מחדש. השאלה היא רק
אם אנחנו נהיה בין הכותבים.

האינך חושם שיש עם ערכי ותנועה
ערכית לאומית?
יש ערבים, אבל אין יחידה לאומית ערבית.
יש תנועה, יש שאיפה להקים דבר כזה, ונוסף
לסכנה הצפויה לעם בתפוצות, זו סכנה

מבחינה גיאופוליטית זה אפשרי ומוצדק.
עם מצרים בגבולותיה אין לנו ניגודים טריטוריאליים
חיוניים. מה שאין כך עם עבר־הירדן,
שהיא יצור מלאכותי וגופה שייך לגוף
הארץ כולה.
אלא שהמצב הוא היום שמצרים היא בעליה.
היא רוצה להתפשט מדרום צפונה,
כמו שהתורכים רוצים להתפשט מהצפון דרומה.
אילו היתר, לנו מדיניות ברורה, לא
היינו מסתפקים בסלילת כבישים בתורכיה,
אלא היינו מציעים לתורכים את חלוקת סוריה,
כחלק מחלוקת המזרח התיכון כולו.

מה יהיה על הערכים כמרחב שאתה
רואה אותו כתחום ישראל?
מסורת קדומה אומרת שיהושע בן־נון העמיד
את הכנעני בפני שלוש ברירות. הרוצה
להשלים — ישלים. הרוצה לצאת — יצא.
הרוצה להילחם — יילחם. ממש זה המצב
היום.
האוייב מאיים בגלוי בהשמדתנו נשיב לו
מלחמה כרצונו. דרך שניה היא זו שאורגנה
בין תורכיה ויוון: חילופי אזרחים. אותם
שיישארו, גם אם לא יתבוללו או יתגיירו
(אפשרות ריאלית מאד) ייהנו מכל הזכויות
האזרחיות לאחר השכנת השלום.

איד היית רוצה לחלק את המרחב?
בין
מצרים, תורכיה וישראל. יש מיעוטים
הבאים בחשבון כיחידות בעלות שלטון עצמי,
כמו הדרוזים, הכורדים, המאמנים. כל
אלה מחכים גם הם לחלוקה חדשה של המפה,
אך אין להם הכוח לבצעה לבדם. אנחנו
הכוח החזק ביותר.

מה יקרה עם עיראק?
היא תחולק בין תורכיה, ישראל והכורדים.
אין יחידה לאומית עיראקית.

״ניטרליזציה של המזרח התיכון״
ולדעתך, ישלים העולם עם תוכנית
כזאת?
העולם המדיני התחיל להתיחס לציונות
ברצינות כשהפכה לכוח של ממש במזרח התיכון.
העולם אינו רודף צדק, לא בשביל
הערבים ולא בשביל היהודים. אופנסיבה חדשה
של העם היהודי במזרח התיכון יכולה

לעורר גינויים והחלטות מילוליות, אך עם
הנצחונות הראשונים יתחיל החיזור אחרינו.

אתה סכור שצרפת ובריטניה
תעזורנה לביצוע תוכנית כזאת?
הצרפתים ירצו שנעזור להם לשוב ללבנון.
האנגלים היו והינם האדיב העיקרי שלנו.
הם קבעו את צורת האזור ושומרים
עליה. האינטרסים המנוגדים בין אמריקה
ואנגליה פועלים שוב, כאשר הופעלו אז.

אתה מצפה לידידות סובייטית?
אנחנו מניחים כי היום — והדגש הוא על
המילה היום — אין לרוסיה תוכניות של
התפשטות במזרח התיכון. יש לה די עבודה
באירופה ובסין, עד לסיבוב השני או השלישי
שלה. זה נותן לנו יסוד מספיק להרשות
לעצמנו להיות ניטראליים, כי זה דרוש לנו
היום להחזרת העם היהודי ולהקמת המלכות.
בניטראליזציה של האזור היינו רוחשים
לא רק את אהדתם של עמי אסיה כהודו,
כי אם גם שינוי מצד רוסיה, ואולי עוד יותר
גדול מאשר בשנת .1948

״לבטל את שביתת־הנשק״
מניין יכוא הכוח להגשמת התוכנית
הזאת ולהחזקת השטח
שייככש?
למלחמת כיבוש, יש כיום כוח אפילו לישראל
לבד. ואגב, מי שסבור שאין לנו כוח
לזה, ממילא יגיע למסקנה שאן.לנו הכוח להגן
על חיינו ושנושמד. היופי מודים אנשי
הצמרת במדינה ובצבא כי ב־ 1948 יכולנו
לכבוש הלאה. באופן יחסי, לפי שעה, כוחנו
הוא בדיוק כמו שהיה אז.

והיהודים כגולה יתגייסו, לדעתך,
להגשמת תוכניתיזו?
בשעת מלחמה שוב יוכיח העם היהודי בעולם
את נאמנותו ומסירותו, כמו שהוכיח
אז. לדברים גדולים הוא יבוא, אף־על־פי שהת־אדש
ביחס לתפקידי המדינה. זה נמאס לו.
ביחוד כשנוכח לדעת שזה שק נקוב של
שנור. כמובן שגם בזה, כמו בענינים אחרים,
חוסר ההסברה, חוסר ההבנה, יזיק.
המרחב, על אפשרויותיו הכלכליות העצומות,
ימשוך גם עליה המונית.

אתה רוצה, אם כן, להכריז על
כיטול חוזי שכיתת הנשק?
כמו שז׳בוטינסקי דרש כי ההסתדרות הציונית
תנסח את המטרה שלה, כך יכול
הקונגרס הציוני הקרוב, כגוף המייצג את העם
היהודי ולא את המדינה, להכריז על המטרות
של תנועת־השחרור של העם היהודי.
המטרה היא קיבוץ כל העם היהודי בגבולות
ההיסטוריים של ארץ־ישראל והקמת מלכות
ישראל.

״תנועת שיחדור חדשה״
הכוח השני שיכול וחייב לעשות זאת, הוא
ראשי היהדות הדתית, הדורשים כיום כי המדינה
תחיה על פי חוקי התורה. דרישתם
זו יכולה לקבל יתר כוח ויתר כבוד אם הם
בראש וראשונה לא יהיו כנועים להסכמי
רודוס, הסכמים של גויים, או למשרד־החוץ
•ה״ישראלי״ ,ויכריזו על מלחמת־שחרור הארץ
כמצוות עשה, החל בתורה וכלה ב־רמב״ם.
ומכיוון ששני אלה לא יעשו זאת,
יש מקום להקמת תנועת־שחרור לאומית,
כמו שהיתה, עם תנועת־נוער חדשה.

אתה חושכ שיהדות העולם תיענה
לזה ותהפוך כוח פוליטי פעיל?
זה ענין של תנועה, הלוקחת את הדברים
ליד. דבוטינסקי ידע להלהיב את ההמונים
לרעיון המדינה והצבאיות, למרות כל החינוך
המנוגד של הציונות. תנועה לאגמית גם
יכולה להקים לעצמה תנועת שחרור עצמאית.

שניהם חברי משק שדה־בוקר.

.העולם הזה״ **5

מייסד ״סולם״ ו״חזית הנוער הלאומי״:

גדות היאור והנוח״
בלתי-תלויה בתנועה הציונית ¥

כן. תנועה בעלת גופים. מבצעים. בשנת
1938 תיכנן יאיר פלישה של 40 אלף צעירים
יהודיים מפולין לכיבוש הארץ בכוח
הנשק. זו היתד. תוכנית בליתי־תלויד, בהסתדרות
הציונית. בן־גוריון׳ המחסל את התנועה
הציונית כתנועה עצמאית, עושה שגיאה
גדולה, כי על ידי זה הוא מחסל גוף שאינו
תלוי בהתחייבויות הממשלה.
התנועה הציונית היתד. בראשיתה פוליטית•
מפא״י וגרוריה הפכו אותה לפרה
חולבת, חסרת רצון וכוח פוליטי.

האין ידידיה מיעצים לד להימנע
מהכרזות כאלה, לפחות מטעמים
טפסיפיים ¥
לא. ראשית, מפני שזה מטשטש את מטרתנו
בנפש העם והנוער. שנית, מפני שזה
מחליש אותנו בעיני העולם. שלישית׳ וזה
העיקר, דרך ההסתננות והרמאות לא הצליחה
גם בעבר. האויבים ממילא דנים אותנו
לפי מה שאנו חייבים להיות.

המפלגות וכל ה״אידיאולוגיות״ .יש יחם
ציני לכולן.
אולם הטיפוס של הנוער שקם לנו כאן,
שתלינו בו כל כך הרבה תקוות, הוא אמנם
משוחרר לגמרי פהגלותיות במובנה הגופני,
אך הוא לא השתחרר מן הגלותיות במובן
הנפשי. הוא משועבד לעסקנים ולמצעים המפלגתיים
מתמול שלשום. על כן אין מהפכנים
בין הנוער.
הפסבדו־מהפכנים ממפ״ם הם זעיר־בורג־נים
קיבוציים. המהפכנים ממק״י הם סוכנים
זרים. המהפכנים מימין, אלה שעשו פה
את המהפכה של גירוש השלטון הזר, הפכו
להיות למפלגה ליברלית לאומית, אבל לא
מהפכנית, מתוך הערצת אידיאלים של חרות
הפרט ודמוקרטיה פורמלית, שהם טובים ׳ויפים
אולי בשביל אומה כתיקונה, כאנגליה
או בשבדיה, שבעיתן אינה בעיה של חיים
ומוות.

,,מהפכה תוך 24 שעות״

״הדת היא יסוד החיים״

איזה משטר דרוש כארץ, לדעתך,
להגשמת תוכניתך ¥

הד״ר אלדד, מה צריך להיות הבסיס
הרעיוני של התנועה שאתה
מדבר עליה ¥האם תהיה בכלל
ציונית ¥

משטר איננו אידיאל הוא נובע גם מן
הצרכים וגם מן התנאים שעם נתון בהם.
השאלה היא: איזה משטר דרוש לנו בשעה
זו להגשמת המטרה המסויימת, ולא איזה
משטר הוא הנעים. על כן יש לקבוע שדרוש
לנו משטר־חירום חמור, משועבד לאינטרסים
העליונים של האומה.

המושג ציונות התגוון. גם כל מי שמתנגד
כיום למדינה קורא לעצמו ציוני. על כן
יש להגדיר את המטרה, שהיא החזרת העם
היהודי כולו לגבולות ההיסטוריים והחייאת
רוח ישראל ותרבותה, הפועלים בתורה שבכתב
ובעל־פה.

תהיה זאת, אם בן, תנועה דתית

המושג ״דת״ ,כפי שמשתמשים בו אצלנו
כיום, איננו הולם את תרבות ישראל המקורית.
זהו מושג שבא אלינו מאירופה, שם
הופרדו דת, מדינה ואומה. על כן מופיעה
הדתיות כתואר שיש לחיות אתו או בלעדיו.
יכול להיות צרפתי דתי או בלתי־דתי,
קאתולי, פרוטסטנטי או אתאיסטי.
דת ישראל צמחה עם לאומיות ישראל ועם
ממלכתיות ישראל, ללא הפרדה. דת ישראל
היא לא רק עניו של אמונה, אלא של אורח
ומבנה החיים כולם. בעינינו, זה הביטוי לתרבות
ההומאנית ביותר.

האם דרושה לדעתך גם בארץ
תנועה חדשה להגשמת הדברים
האלה ¥
יש סימנים בארץ שנמאסו על הנוער כל

דיקטטורה ¥
זוהי מילה זרה, ולרוב היא גם קשורה
כדיקטטור אישי. אינני רוצה להשתמש בה.
אין היא אומרת דבר. סטאלין, מוסוליני,
פירון, טיטו, כל אלה היו דיקטטורים, אך
לכל אחד מהם היה משטר אחר ושרשים
אחרים. התוכן הוא הקובע.
מה שנקרא אצלנו דימוקרטיה הוא שקר,
גם מפני שלמעשה זהו שלטון של כמה מאות
עסקנים, היושבים על כתפי כמה אלפי
איטרסנטים. אין שואלים את העם ביחס לשאלות
היסוד.

אילו נשאל, הא׳ם היה העם עונה
את התשובה הרצויה לך¥
אין בטחון שאילו נשאל העם היה נותן
את התשובה הנכונה באמת. מבחינה זו,
אין לנו עדיין אומה המתמצאת התמצאות
פוליטית נכונה, פשוט מח׳וסר חיים ממלכ־תים
של שנים רבות.
מה שאירע באירופה מוכיח גם שהעם בהמוניו
איבד את האינסטינקט הבריא. דוג־

ד״ר אלדד בדירתו עם בנו אריה
הצברים בריאים בגוף, אן גלותיים ברוח

״העולם הזה״ * 5י

מה אחרת כאן בארץ אין כיום ספונטאניות
בעם ובנוער להגיב בזעם על שערוריות
פוליטיות או מוסריות. זה מוכיח שהעם
חולה, ואת החולה, כמו את הילד, מצילים
גם מבלי לשאול את פיו.

בשלטון של מי היית רוצה, אם

לא נדבר על שמות. נדבר על תוכן. הדבר
ההכרחי הראשון הוא פיזור כל המסגרות
המפלגתיות, שהן שורש השחיתות במובן
הרחב ביותר, לא רק השחיתות הכלכלית,
אלא גם השחיתות הפוליטית. על כן, עם
כל התועלת שיש בגילוי השחיתות, שמגלים
אותה העולם הזה או שורת המתנדבים, או
פרטיזן כמו רומק, אין בהם בלבד כדי
למוטט את משטר השחיתות, ששרשיו עמוקים
מאד.
אילו היתד, קיימת תנועת נוער לאומית,
ועמה הכוח המבצע את המשימה, יכלו לבצע
את המהפכה תוך 24 שעות ללא שפיכות
דמים, מתוך ההנחה שגם ראשי הצבא שלנו
מכירים בחומרת המצב ואינם משוחדים שיחוד
פוליטי. עליהם רובצת אחריות היסטורית,
אלא שאין להם העוז לפרוץ.

איך היה העם מגיב על הפיבה
מסוג זה¥
מהפכה כזאת היתר, זוכה להתלהבות מצד
כל העם, אפילו מצד רבים אשר נסחפו, שלא
מרצונם, בזרם השחיתות. אפילו הטובים
במפלגות אין בכוחם עוד להשתלט על הזרם
העכור, גם הם מרכינים ראש ומשתעבדים.
אין הם רוצים לסכן את ההישגים הפרטיים.

דברת על מלכות. האם זו אימפריה
או מונרביה?
היא לא אי,מפריה, כי אימפריה היא התפשטותו
של עם מחוץ לגבולות ארצו, ואילו
מלכות ישראל היא ריכוז של העם בתוך
הגבולות שלו. המושג מלכות איננו בא לציין
דווקא מלך.
שאול ודויד הוכיחו שניהם שצדק העם
בדרשו מלך. ולא שמואל שהתנגד לכך.
אצלנו, למשל, מכבדים מאד את המלוכה
באנגליה ואת הקיסר בחבש, אך מלגלגים
על ״מלך״ יהודי, ממש כשם שליגלגו פעם
על ״צבא יהודי״ .ואף על פי^כן, במושג
״מלכות״ לא נאמר דווקא ״מלך״.

אם בן, מה בא המושג מלבות
לציין ¥
הוא מציין את עצמאותו הפוליטית המלאה
ואת עצמיותו הרוחנית של העם. עצמיות
זאת, אין פירושה הסתגרות מוחלטת מתרבויות
העולם, כי אם ברירה וסיגול של ערכים
והישגים חיוביים שבעולם לרוח האומה,
ולא כמו כיום, בליל תרבותי של מוסקבה־ברלין־הוליווד.
החלום
כי ״מציון תצא תורה״ איננו חלום
שוא. ריכוז כל כוחות הרוח והחומר של
העם היהודי יחולל נפלאות גם בתחום הרוח
והמוסר• אנו דוגלים גם בבנין בית־המקדש
השלישי, כי זהו סמל וביטוי לרוחנו העצמית
ולעוצמתנו.

הנער הלאומי, שתפקידם בשעה זו לחנך את
עצמם לפי עקרונות אלה ולהפיץ את הרעיון.

מי תומך כ״ם ולם״¥
סולם אינו נתמך על־ידי שום גוף, ואין
לו מודעות. אולם תפוצתו גדולה באופן יחסי
מן הרגיל בין במות כבדות מבחינה
ספרותית.
לסולם יש 650 חותמים קבועים, שהם הבסיס.
כמות דומה נמכרת במכירה חופשית,
ולאחרונה עלתה התפוצה מאד. חלק גדול
נכרך בכרכים, שאנשים רוכשים אותם בשלמותם.
נוסף
על כך ישנם ידידים התורמים סכומים
שונים. כל העבודה בעריכה ובכתיבה,
בהגהה ובמינהלה, נעשית בהתנדבות.

איפה מרובז הגרעין הפעיל ¥
המערכת והמנה,לה הן בירושלים. המנהל
הוא עמנואל ד,נגבי, ממפקדי לח״י הראשונים,
בעלה של קריינית לח״י גאולה כהן.
המשתתפים הקבועים הם ד״ר י. ה .ייבין,
פנחס הלר, עמנואל כ״ץ.

ואתם רואים את עצמכם כממשי-
בי דרכו של יאיר ¥
נקודת המוקד של יאיר היתד, בזאת שהחזיר
לעם היהודי בשעת השפל האיומה ביותר
את היוזמה ההיסטורית, בזאת שיצא ראשון
למלחמת שחרור ממש. לא למלחמת הגנה וגם
לא להגבות אקטיביסטיות, כי אם למלחמת
שחרור.
כשלוננו היום הוא בזה שאיבדנו את היוזמה
ההיסטורית, הפוליטית והצבאית. בנקודה
זו אנו עומדים שוב במצב דומה כמו אז.
חייב לקום כוח אשר יחזיר לעם היהודי את
היוזמה הפוליטית והצבאית, על יסוד ההכרה
העמוקה של כוחנו׳ ויעודנו, וגם של האפשרויות
הפוליטיות הממשיות גם בנו כאן וגם
בעם היהודי כולו. אין זה רק אפשרי, אלא
גם הכרחי.
לא תהיה פה מדינת ישראל כמו היום. או
שתהיה מלכות ישראל, או חס ושלום לא
כלום.

״לא תהיה,מדינת ישראל״

״פלישה מיד״

הד״ר אלדד, מה אתה פועל להגשמת
תובגיתך ביום?

ומה דעתך עד המצב הפוליטי-
צבאי האקטואלי¥

מאז פירוק לח״י כגוף המגשים את עיקרי
התחיה של יאיר, הוקם הירחון סולם, הבמה
הרעיונית לעיקרים אלה, הקיימת זר, שבע
שנים. זוהי קבוצה רעיונית, אשר סיסמתה
המרכזית היא מלכות ישראל. זהו גוף בל־תי־מפלגתי
במובן המקובל, אף כי הוא חייב
לשמש גרעין לתנועת שחרור לאומית.

מדיניות ״השלום״ וההשלמה עם הקיים
הביאה כמובן את ישראל לעברי פי פחת.
אלה בצמרת היודעים בדיוק כי כל יום
נוסף של השהייה יעלה לנו באלפי קרבנות,
נותרה להם רק דרך אחת עוד לצאת מן ה־מיצר:
להגיש אולטימטום, שעל כל ירייה
מעבר לגבול נענה בפלישה ובהשמדת הכוה
הצבאי של האויבים. על כך יש להודיע באלפי
שופרות הפירסום בעולם.
ישנם דרכים נוספות, כמובן, אך על אלה
אי־אפשר לדבר מעל דפי עתון.

מהי ״חזית. הנער״,
הופצו לאחרונה ¥

שכרוזיה

ליד סולם הוקמו גרעיני נוער בשם חזית

במדינה
(המשך מענזוד )6
מבויש לפרסם דברי התנצלות על שקרי אחיו,
שהלך לעולמו.
אחרי שהכחיש רק לפני שבועות את שקריו
על אליהו אלישר (העולם הזה )953 הודיע
הדור השבוע, שוב מעל עמודי דבר :
״בעתון הדור ...נאמר בץ היתר כי (סידני)
סטנלי הורשע על־ידי בית־דין בריטי. דברים
אלה אינם נכונים, ואנו מצטערים על כי דיו־טעינו
בנידון.״
לפי כל הסימנים, לא יישכח הדור במהירות.
הוא ימשיך לחיות בהתנצלויותיו.

על גלגלי
יחיאל קימלמן עבר דרך ארוכה ב־ 46שנות
חייו ולרוב — ברגל. קימלמן יליד פולין
שצבר 18 שנות נטיון עתונאי, היה בין
הפליטים שברחו לברית־המועצות מפני פלישת
הנאצים. הוא נשלח למחנה עבודה בסיביר,
הצליח להשאר בחיים ואף לשגשג רק
הודות לסידרה מוצלחת של אימפרוביזציות
וחצאי־שקרים.
הוא היה חוטב־עצים ביערות סיביר, צייר
באוזבקיסטן, קדוש מוסלמי בתורכמניה. לבסוף,
בתחילת ,1949 דרכו רגליו על אדמת
ישראל. הוא נכנם מיד לעתונות, היה בין השאר
גם עורך המדור הכלכלי של העולם הזה.
אולם מלבו של קימלמן לא נמחק זכרונה

פות המשיכו חבריהם הרגליים לגרש את קוני
הכרטיסים מדלתות הכניסה, לא היססו להשתמש
בכוח כלפי בעלי הכרטיסים שתבעו
את זכותם להיכנס למגרש.
סוסים נגד הצירות .״תאסרו את אלה
שמוכרים כרטיסים ולא נותנ-ם להיכנס 1״
תבעו הצובאים בשערים. המשטרה העדיפה
לעצור את הקונים.
אחד הקצינים הממונה על השער הראשי, לא
חסך למען הסדר את קולו ונחת זרועו, פיזר
בעזרת סוסים קבוצה של אנשי הצירות
היוגוסלבית. אותו קצין ששמר את השער
נעול אפילו כשהופיע במקום הרמטכ״ל לשעבר,
יגאל ידין, פתח אותו לשניה אחת בלבד,
כשהופיעו אורחים רמי מעלה: שייקר,
ירקוני ועמוס בן־גוריון, לבוש אזרחית.
ברגע שהחל המשחק, נכנסו מאות השוטרים
לשמור על הסדר בפנים. שלושת אלפים
בעלי כרטיסים נשארו בחוץ.
דעות השמצות בכרוז ,
זלמן שניאור, צאצאו המזוקן של מייסד
כת חב״ד, אינו חובב את נתן אלתרמן* .לא
מכבר הטיף לו בכתבה שחצנית כיצד לכתוב
שיר ביקורתי. אלתרמן, כך ירמז, חדל לכתוב
שירים בעלי רמה מאז קום המדינה, מסתפק

כי צ ד

רכוש
ך י• שבוע יבלו אזרחי ישראל ליהנות מ)
1משטרתם. מעולם לא עשו אנשים כה
מעטים מעשים טובים כה רבים, בימים כה
מעטים.
בשני מקומות בארץ התגייסה המשטרה
בהמוניה לשעות מייגעות של חיפושים מפרכים
אחרי פעוטים שנעלמו מבית הוריהם.
בנגב נחלו חוקרים הצלחה מזהירה, כשתפסו,
תוך למים מעטים, את החשוד ברצח בן־עמי
מלכימן. בתל־אביב זכו לנצחון גדול יותר,
כאשר אסרו חשוד ברצח החנווני קלאוזנר, הודיעו עליו מיד כעל הרוצח הוודאי. וכאילו לא
הספיק כל זה, יצא רמ״ח אהרן סלע, בכבודו ובעצמו, בראש פלוגת־מחץ של 80 קציני
משטרה׳ לשבוע של עבודה בהתנדבות בישובי הספר.
אמנם, גם בכל שאר ימות השנה ממלאים השוטרים האפורים במדיהם הכחולים את
תפקידם באותה נאמנות. אלא שבכל ימות השנה אין איש מזכיר את הדבר לאזרחי המדינה,
ופחות מכל — קציניהם הגבוהים, שיש להם דאגות ועיסוקים אחרים לגמרי.
כל זה השתנה השבוע. חצוצרות התעמולה המאובקות הוצאו מן הארון, נוקו וצוחצחו.
קול ישראל לא היה יכול לשדר אף מהדורת־חדשות אחת מבלי להעלות על נס את מעשי
משטרת ישראל. העתונים הנאמנים מילאו טורים ארוכים בביולטינים נוגעים־ללב של
הקצין־ליחסי־ציבור, שבשאר ימות השנה קשה למצאו במשרדו. העבודה התנהלה כרגיל,
אולם זרקורי הפירסומת היו חדשים ומסנוורים.
המטה הארצי נזכר לפתע בקיום פיקודיו הממורמרים, שלח הוראה סודית למחוזות.
המפקחים המחוזיים פקחו את עיניהם וראו מסביבם מעשי־מויפת למכביר. לפתע נעשה הבר
בלתי־רגיל: שני שוטרים, בגליל ובדרום, צוינו לשבח בפקודות־יום מיוחדות, האחד על
כי עצר את אחיו הנהג החשוד בהתנגשות, השני על כי מסר ליומנאי תחנת רחובות שקיק
נייר ובו 2500ל״י שאבדו לחבר מושב.

מה המריץ את סהר ז

שוטרים ומכונית אסירים במהומות הספורט
הרמטכ״ל נעצר, עמוס עבר

של מכוניתו הפרטית, שברולט , 1925 אותה
בהעתקת קטעים ממאמרים ראשיים ובחיבר
רכש בהיותו עתונאי צעיר בפולין. הוא ערך
רם באמצעות חרוזים.
מהקר קצר, למד לתמהונו כי בארץ ש־100
השבוע נתן זלמן שניאוד עצמו דוגמה חואלף
מתושביה מחזיקים רשיון־נהיגה במכותכת
כיצד לכתוב שיר ביקורתי. הדוגמה, שנית,
אין כתב־עת קבוע הדן בבעיות הרכב.
נשאה את התואר אכזביס, השתרעה כמעט
נגד עיניו ד,ממושקפות נצטיירה תמונה ורועל
עמוד שלם של הבוקר. מי שמחפש בשירי

שניאור השמצות חרוזות, בא על סיפוקו המה
שאמר הבן. לפני חודשיים הופימלא.
פריטים שניאוריים אופייניים :
עה אותה תמונה לעיני רבבות קוראים: ה•
״ובין ילידי־הארץ העיניים תראינה / :
שער הצבעוני של הגליון הראשון של ברכב,
צברים, הממלאים לב ריק ואי־דעת /בחוצפת
ירחון מצויר לתחבורה. העורך: יחיאל קימל־ימות
המשיח ; /אשר יתעבו אחים וישנאו
מן, שזכה לתמיכתם הרשמית הפעילה של
אבות / ,שנמלטו מארצות ההרג / .לא תוהמועצה
הלאומית למניעת תאונות ושל מורה
בהם ולא מעשים / ,רק קוצים ...פרי בועדון
בעלי המכוניות ואיגוד הסיירות בישרות
מסומר
ראל.
• ״אך שריקות הצבועים וחריקות עטיההגבה
הראשינה על החוברת, גדושת ציהם
/הן עולות על כולם, על כולם / .המלומי
וציורי מכוניות מכל הסוגים, באה מגורשים
בחרפה ממפתן כל סופר /פה נעשו
בנו של קימלמן, יגאל בן החמש .״כל מה שלבלרים
ומתקני־מדינה / .על צנע יפקחו החסר
עכשיו,״ אמר הילד לאביו הולך־הרגל,
זוללים /בני בריונים על צניעות ותום. המ״הוא
אוטו אמיתי משלנו, שיוכל גם לנסוע
זייפים כל מעשה ומסלפים כל אומר /משגיברחוב.״
חים
על כשרות צדיקים

משטרה

סדר מעל לכל
בעלי כרטיסים למשחק הכדורגל, שנערך
השבת ביפו(ראה ספורט) ,שהיו תמימים לחשוב
כי ׳מספיק להופיע במקום שעה לפני ההתחרות,
נתקלו בבואם בשערים נעולים. את
חומת האבן מסביב למגרש, הקיפה חומה חיך,
של שוטרים.
נדמה היה כי כל משטרת ישראל גויסה למבצע
שמירת הסדר במקום, שכן מלבד מאות
שוטרים על סמליהם וקציניהם, התרוצצו
סביב המגרש, רכבה ופרשיה של משטרת ישראל:
סוסים, ג׳יפים, מכוניות שיטור ומכוניות
אסירים. משטרת ישראל שומרת על הסדר.
ואמנם
הסדר נשמר כראוי. בעת שפרשים
אבירים הקפידו על התורים הארוכים בקו-

בחירות מטבו 1ונובר לסוחר
״צ׳יק של מפא״י למכירה — שלושים לירות
במקום חמישים !״ קרא בחור שחרחר
במבטא עיראקי במעברה הסמוכה לתל־אביב.
קריאתו לא עוררה שום התפעלות. בכל המעברות
ברחבי הארץ הפך המסחר בצ׳י־קים
של המפלגות השונות למקצוע חשוב.
כל הצ׳יקים העוברים־לסוחר ניתנו על־ידי
המפלגות בימי הבחירות לכנסת תמורת שרות,
תעמולה או קולות. מחוסר מזומנים
• המכחיש בתוקף את השמועה כאילו
הוא מבני כת חב״ד, שמועה שנוצרה עקב
אחד טשיריו המזדהה עם הכת.
(המשך בעמוד )12

* * הגרם לכל התכונה הפתאומית הזאת ז מה המריץ את המפקח־הכללי, יחזקאל
101 סהר, המעדיף לרוב את הנוחיות של חוף־ים הרצליה על טילטול־דרכים, לבלות ימים
ארוכים במסדרונות הכנסת, לשפוך את לבו לפני כל ח״כ ועתונאי שרצת (או לא רצה)
להקשיב לו?
בשיחותיהם הפרטיות אין קציני המשטרה קוראים לסהר בתוארו הרשמי ״המפקח הכללי״.
יש להם שם מתאים יותר לגבר ד,פשרני, הכנוע לקומץ השולטים למעשה במטה הארצי :
״יושב ראש המשטרה״ .אולם עתה נאלץ גם המפקח הכללי להתפנות לעסקי המשטרה,
כדי להציל מה שניתן להציל.
השוטרים שקופחו משך שנים, סבלו מתנאי שירות ירודים ומשכורת זעומה, שעה
שקציניהם הגבוהים התעשרו בשירות, שוב לא היו קרקע פוריה למאמצי ההשתקה. הם
דיברו, ופרטים מוזרים מאד יצאו לאוויר העולם.

האיש ש 7א היה
ך* יבוש רמלה היה מיבצע מזהיר. חייליהם של יגאל אלון׳ יצחק שדה ומשה דיין לכדו
את המרחב בקרבות עקובים מדם. הם עברו את העיר בדהרה — והמשיכו מיד בדרכם
אל משלטי לטרון מכוסי החללים.
אחרי הכובשים, באו העורבים.
ביום בהיר אחד, בעוד הקרבות נטושים על הגבעות מסביב, הופיעה ברחובות רמלה
שיירה עליזה של ארבע מכוניות־משא, כשסימלה החדש של משטרת־ישראל נוטע בלב
הרואים הרגשה של גאוזה ובטחון. היא נעצרה לפני ביתו החדש של השייך שוקרי ריזיק.
שוקרי ריזיק לא היה בבית. לצערו העמוק לא יכול היה להגיש את הכיבוד המזרחי
המקובל לאורח המכובד, בנו של ראש ממשלת המדינה החדשה, שהופיע בראש השיירה.
בימים כתיקונם, היה ריזיק ידוע כמכניס אורחים. כסוחר זהב בינלאומי, אחד העשירים
במרחב כולו, בעל פרדסים נרחבים, שורה שלמה של בתים לאורך הרחוב הראשי של רמלה,
שני בתי־בד ומכונית דודג׳ נוצצת, לא קימץ השייך בהוצאות.
כאשר הגיעה בתו לפירקה, הכין לה מתנת־נישואין צנועה: ווילה מאבן ירושלמית, בת
שתי קומות, מרוהטת לפי הזמנה, רצופה מרבדים פרסיים מקיר אל קיר, מקושטת במיטב
היצירות של ציירים אירופיים מפורסמים. כאות לחום חיבתו האבהית, הוסיף לה גם שני
פריג׳ידרים אמריקאיים.
הכל היה מוכ;ן לחתן. אך השייך לא זכה לשמחה. הוא אסף את בתו, נטש את הוזיל־׳
שבועיים בלבד אחרי השלמת הדקורציה הפנימית, וברח לעבר הירדן, שם הוא נמנה היום
עם עשירי המלוכה.

חשבון בלי כעד הבית
ך* שיירה נעצרה. סבלים במדי משטרת־ישראל, בפיקודו האישי של מפקד מיבצר
ז 1פתח־תקודה, שקירבת החזית לא הבהילה אותו כלל, הסתערו השוטרים אל פיסגת
הבית. כיבוש רמלה נערך בשנות — הפעם ללא קרבנות.
בסדר מופתי, כשהמפקד, שהיה מייג׳ור קרבי בצבא הבריטי, שולט היטב בכל היחידות
הפועלות בשטח — ועל השטיחים הפרסיים — נתמלאו המכוניות בזו אחר זו. מכל ריהטי
הבית, נשארו במקום רק שולחן ותריסר כודסות־עור. פשוט לא היה מקום להעמיסם על

.העול ם הזח״ 956

המשטרה

מושחתת 3

חילקו את
העם במטה
המכוניות. כאשר הפכה עיריית רמלה את הבית למשכן כבודה, מצאה אותו ריק גם
משרידים אלה.
הרהיטים לא נגנבו. לתיפך: כאשר, בשעת ההעמסה הראשונה, ביקש אחד השוטרים־
הסבלים רשות לקחת לעצמו כורסה אחת, ענה לו מפקדו בזעם חדור־צדק וטוהר־המידות :
״זה אסור ! ״
הרהיטים גם לא נעלמו. להיפך: כל שוטר ידע בדיוק את מקום ד,ימצאם. היד, זה בחדריו
הפרטיים של מפקד משטרת פתח־תקווה, מפקח מחוזי עמום בן־גוריון, במיבצר המשטרה.
אין כל מקום לחשד כי היתד, זו עיסקה בלתי־כשרה. רכוש המדינה, שנכבש בדם
הלוחמים, לא נשדד. לד,״פו: כיום יכול עמום בן־גוריון להוכיח בנקל כי קנה את הרהיטים
בעיסקה מסחרית רגילה מידי האפוטרופוס על הרכוש הנטוש, בכמה עשרות ל״י.
אמנם, האפוטרופוס על הרכוש הגטוש התמנה חודשים רבים לאחר שכיבוש רמלה תם
ונשלם.
וגם אז הגיע ערך רהיטי שוקרי ריזיק לאלפי לירות פלשתינאיות.

תודת האומה -פעמיים
^ אומה מכירה טוכה למגיניה. כאשר פשט המייג׳ר עמוס בן־גוריון את מדיו הברי־
| 1סיים׳ לא נשאר מחוסר קורת־גג. הוא גם לא היה נאלץ להתגורר משך זמן רב בבית
יושב־ראש הנהלת הסוכנות היהודית בשדרות הקרן הקיימת בתל־אביב. עיריית תל־אביב
קנתה ממוחמד אל־זעבלאווי את השטח שנועד לשיכון קציני הצבא הבריטי המשוחררים, על
שם אליהו גולומב. עמוס בן־גוריון קיבל מיגרש חינם ודירה נאה.
לא נועדה לו מנוחה רבה בנחלתו. הקרבות פרצו, המדינה היתד. זקוקה למיטב מגיניה.
המייג׳ור עבר לפתת־תקוזה, לשיכון חינם. דירתו ביד־אליהו התפנתה. הוא מצא לה דיירים,
תמורת תשלום לפי רוח הזמן,
עברו ימים, ראיתם עבר עמוס בן־גוריון לתפקידים גבוהים ואחראים. מפתח־תקודה נדד
לארמון הצנוע של שלום ליגום בהרצליה. אולם הוא ידע שגם לז׳יסטד, הפטריוטית של
המיליונר הידידותי יש גבול. הוא דאג לשיכון חדש. הפעם מצא אותו ברמת־גן.
האומה, כאמור לעיל, מכירה טובה למגיניה — אפילו פעמיים. על מיגרש של עיריית
רמת־גן הוקם שיכון שני לעוזר המפקח־הכללי של משטרת ישראל. הוא ניתן במחיר מוזל,
שווה לכל נפש של עוזר מפקח־כללי של משטרת־ישראל. הדירה ביד־אליהו הפכה מיותרת
לחלוטין. מיותרים, עוד יותר, הפכו דייריה — קצין צבא ומשפחתו.
לגמרי במקרה הרגישה גם משפחת הקצין כי החיים בדירתו של עוזר הטפקח־הכללי אינם
נוחים כל כך. משום מה, נראתה דווקא דירה זו לניידות המשטרה כדירה חשודה במיוחד.
כשוטרים נאמנים לתפקידם, פקדוה כמעט מדי ללה, כדי לודדא שלא יאונה כל רע לדיירים.
הביקורים הפריעו למשפחה, הפכו את חייה לגיהנום. אולם, כמובן, לא היד, לזה שוב קשר
עם העובדה כי עוזר המפקח־הכללי רצה לפנות את דירתו.
הדיירים לא יכלו לדעת זאת. הם התייאשו, פינו את הדירה ללא כל תשלום ברוח הזמן.
עמוס בן־גוריון יכול היה סוף־סוף למכור את הדירה במחיר הנאות. הכסף היה דרוש
למימון עסקיו האחרים.
ואם עלולים אנשים צרי עין לראות במכירת שיכון־של־תודת־האומה במחיר מלא דבר מוזר,

עמום בן־גוריון
הלוחמים הלכו, הסבלים באו
אין להם כל יסוד לכך. המפקודהכללי של משטרת־ישראל בכבודו ובעצמו נתן את הדוגמה.
כמייג׳ר בצבא הבריטי, קיבל גם יחזקאל סהר שיכון בתנאים מיוחדים בשכונת מגורים
המפוארת, בצפון תל־אביב. כאשר מצבו הכלכלי השתפר, מכר את הדירה ב־ 28 אלף ל״י,
עבר לגור באחת מארבע הווילות המפוארות, הידועות ברחבי הרצליה כ״מיבצר מחרוב״.

ווילה מתחת לא;?
ך ם לקצינים אחרים היו בעיות של שיכון. לוי אברהמי, מפקד מחוז ירושלים,
^ ג ר תחילה בתחנת המשטרה בקטמון. שלא כעמוס בן־גוריון, נעמו לו המגורים בבניין
המשטרה. היתד, לכך גם סיבה טובה: המשטרה שכנה בווילה נטושה של ערבי עשיר. הודות
למאמציו של אחד מקציני המחוז, הסכים האפוטרופוס להקצותה למטרה זו.
לוי אברהמי הנו בעל זכויות רבות. יליד רוסיה, שעלה ארצה בהיותו בן חמש והתחנך
בגימנסיה הרצליה, היה איכר ברעננה, פקיד חברת־החשמל, ותיק בהגנה. אין ספק שהגיע
לו שיכון מתאים למעמדו. הוא הביט סביבו. לא רחוק.
ממש לפני אפו מצא את מבוקשו: וזילה נטושה של ערבי אמיד, בשכונת קטמון
מספר .10/144
הבית לא היה ממש פנוי. במקרה שכנה בו תחנת משטרה. זה היה רע מאד — למשטרה.
היא יצאה. המפקד אברהמי נשאר. הבית הפך שיכונו הפרטי.

אכירי הכוכב המשושה

מפקח כללי סהר ושר שיטרית
גס קרקעות, גם שיכון, גם מזים

.הפולם הזה• 956

* ל די םקט ני ם ע לו לי ם להאמין כי השוטר הוא כל־יכול. בחיים אין הדבר תמיד כך,
׳ אפילו במדינת ישראל. וההוכחה: פרשת חלוקת הקרקעות לקצינים הגבוהים ביותר
של המטה הארצי
מעשה באיש בשם שלמה בן־אלקנה. בן־אלקנה זה היה קצין במשטרת־ישראל. אולם
העבודה לא קסמה לו במיוחד. למען האמת, גם הוא לא קסם לעבודה. הוא התפטר.
מצוייד במכתבי המלצה חמימים מידיהם של שר המשטרה ויועץ ראש־הממשלה לעניינים
ערביים, יצא בן־אלקנה למלא חובה לא־מית ולהפריח את השממות. השממה לא היתד, רחוקה.
היא גם לא היתד, שוממה. למעשה השתרעה בלב האזור החקלאי הפורה של המשולש הקטן.
שם גילה אלקנה תגלית: תמורת שכר זעום. עובדים ערביי המקום, הנתונים לממשל
צבאי, והנטולים זכות היציאה מן האזור, מעליית החמה עד שקיעתה. מדוע לא לחלק
ברכת האדמה בין חבריו המסכנים, שנשארו במדים? הוא הופיע במטה, סיפר על העושר
הירוק הזורם לכיסיו מן האדמה הטובה.
בימי הביניים קראו לזה: פיאודליזם. המלך חילק את. אדמת האומה לאביריו הנאמנים,
תמורת שרותם. על האדמה ישבו צמיתים, שעברו לבעלות האביר יחד עם האדמה. צמיתים
אלה עיבדו את הקרקע, מסרו את מחצית יבולם לאביר.
תוכנית אלקנה היתד, דומה. את הקרקע, יתן האפוטרופוס, את הערבים יספקו כפרי
המשולש, הנתון לממשל הצבאי. מחצית היבול תגיע לכיסי האבירים, שיוכלו להקדיש את
זמנם למשטרה בלי דאגות כלכליות.
כמעט כל קציני הצמרת התמכרו לתכונית מפתה זו. היא הובאה בפני המפקח־הכללי,
והשר. גם הם חשבו שהעניין בסדר. אולי חשבו, כמו אותו קצין גבוה, שענה לכתב
העולם הזח :״מה יש? רק לסוחרים ולבורגנים טובים מותר? מדוע לא ניהנה גם אנחנו
מהרכוש הזה?׳׳
אולם לפתע קרה דבר בלתי־נעים. אחד מחכ״י מפ״ם שאל שאלה בלתי־ידידותית בכנסת.
כעבור זמן מה הופיעה הודעה צנועה בדבר: הנוהג של חלוקת קרקעות נטושות לקציני
משטרה בוטל.
בן־אלקנה נתגלה כמשענת קנה רצוץ. נותני מכתבי ההמלצות ביקשו אותם חזרה. בלית
ברירה, חזר גם אלקנה — למשטרה.

הווו&ס הוה

חבר קיבוץ ר־ן

מות־נפתלי, יוסף

שטינברג (,)24
מכונאי :״בטח שמגיע להם. אדם
לומד, סובל, מקריב את שנות
חייו היפות, מגיע לו משהו. ביחס
לגובה ההפרש? זה ענין לשיקול.־
אין היום מקום לשביתות.״

רוקח צבי זול׳ 0ן טרוב ( )56 תל•

אביב, טוען ש׳
ניסה לשכנע את נמיר וגולדד
מאירסון עוד לפני חמש־עשרה
שנה :״שוויון השכר הוא שגיאד
גדולה. המדינה זקוקה לאנשיב
משכילים שיפתחו את הארץ.״

שוו משאו־בזק בקוב בני כר השג

״תאם לדעתו מגיע
שכו גדול זחו
ראזשים בערי השכרה
העוסקים עתה

בתפקיד אחראי?׳־
זלמן נדלר ()36

תושב גבעתיים,
*3ן י
אב לשלושה ילדים,
נהג בדן :״מגיע לאיש
שיש לו ׳כשרונות והוא מנצל
אותם לטובת כל הציבור
להרויח לפחות כמו חבר דן. ברור
שמגיע לו הרבה יותר בעד
כל השנים שהקדיש ללימודיו,
ושגרמו לו. על כן הפסד ניכר.״

תלמידת הפקול־ן

לסוציוטה

לוגיה
באוניברסיטההעברית
בירושלים׳ רות
גולן 18״אפילו מהבחינה האנוכית
שלי אני סבורה שלמנה־לים
ולמתכננים, שהם אנשי ההשכלה׳
מגיע יותר מאשר למבצעים
שאינם משקיעים מחשבה בעבודתם׳
והפועלים לפי הוראות.״

רופא עצבים לוי

הטנדורף (,)67
#נ טי ;
רופא במוסד לחולי
רוח: עד שהתחלתי לעבוד
כרופא עברו כעשר שנות לימודים
ונסיון. רופא עובד בלילה ובשבתות׳
אין לו שעות עבודה קבועות•
ברור שמגיע לו יותר.״

ן טרקטוריסט יליד
! מצרים הוא יע3

הורוביץ ()22
מפתח־תקוה, רוק :״לא חשוב
אם מישהו למה בגלל זה שלהורים
שלו היה הרבה כסף. העיקר
שיקבל מספיק בשביל לחיות באותה
דרגה כימו הפועל הפשוט.״

! ף 0י | פקיד לשכת ה־עבודה
בכפר ק3
דימה,
דוד מי־מיון
25״אולי מגיע להם יותר׳
אבל בתנאי היום, אין מצב
המדינה מאפשר הגדלת הפער במשכורות,
זה יגרום כל מיני דרישות
העלולות לסכן את המדינה.״

וילהלם שטיין ל־
|יייי | ן
מד בגרמניה רי#ן
כוז
ותיכנון מים
במוסד גבוה, כיום הוא בעל-
מלאכה בגדרה. סבור הוא :״בגלל
הלימודים והמעמד הסוציאלי
הגבוה של האקדמאים מגיעה להם
האפשרות לרמת חיים גבוהה.
פשוט מגוחך שנהג מונית ישתכר
יותר מאשר רופא, למשל.״

חולון :״מובן
שהקדישו את ו
ולהכיר בעיות.,
יותר מאלה ן
מגיע להם פרס
למהנדסים ורוג^
הוגנים לא ירצו

ן ״כל אדם נותן
! לחברה כפי ה3
יכולת
שלו ומקבל
לפי צרכיו.״ מצטט דן שתי
( )21 סטודנט לבנין בטכניון בחיפה•
״כל המשכורות צריכות לה-
יו ת שוות, אם כי נכון שמי שמשקיע
יותר; ,מגיע לו קצת יותר.״

שמואל דון (,0
] ן מפולני עלה 1 לפני שמונה ר
נים, כיום פועל, אב לשלושה יק
דים ביפו :״אין להשוות עבוד;
ידיים לעבודת ראש. הרופאים וד
מהנדסים למדו לטובת העם ו
המדינה, לא בשביל עצמם.

מנהל בית־הספר
באבן־יהודה, צבי
גיא־רון 34
״חוסר הבדלי משכורת של האינטליגנציה
העובדת מגרש כוחות
גבריים ממקצועות כהוראה. המרירות
בין עובדים אלה ־עלולה
להתנקם במדינה בעתידה הקרוב.
.מעטים מאד הם כיום הנערים
הבוחרים במקצוע ההוראה.״

קום להבדלי משו
רופא למשל, לב
זזה; .מכונאי, רתך
לאותו מספר שנ|
צוע כמו עורך־ו

ך י \ 4ן ״עכשיו שעת חי־
1רום במדינה, כו 3

צריכים לרדת
לנגב,״ טוען עזר פורן, מרכז
משק כפר עזה (מול הרצועה),
עזר בן ה־ 24 הוא יליד קיבוץ
גבע׳ ״אין מקום לתוספת, ומי שתובע
זאת, בכלל אינו רואה
מה שנעשה במדינה ואינו מתחשב
בצרכיה המיוחדים בשעה זו.״

1וח ברחבי הארץ על השאלה הבוערת של השנוע
ן ״לכל בעל ד,ש־י
כלה מגיער, מש3
כורת
לפי התועלת
שהוא מביא לציבור. סתם
הואר אקדמאי אינו מצדיק כבר
משכורת גבוהה,״ סבור ישעיהו
נייר ( )34 חובש בבית החולים גן־
מגד. ישעיהו הוא תושב רמת־יצחק
.״זכורים הימים בהם היו
הרופאים חלוצים כמו כולם.״
בנו שניידר ()63
ין ן
סוחר הלבשה מ!

נתניה :״ברור
שמגיעה לאקדמאים תוספת שכר
גבוהה בגלל זה שהם אינטליגנטים.
אחרת בכלל לא כדאי להיות
משכיל, או ללמוד מקצוע חיוני
למדינה, כי זה לא משתלנ.1״

מדריך גדנ״ע ב־

ישובי עולים ב|

נגב, יוסף ברסקי
20 בן כפר ויתקין :״מספיק
שאדם סובל שנים רבות ו״
מתיגע כדי ללמוד משהו שיועיל
לחברה. החברה חייבת לשלם לו
כראוי, יותר מאשר לפועל פשוט.״
נעמי טברמן ()20

נשואה, עלתה

לפני ארבעה חודשים
מטורנטו, קנדה. כיום היא
בקבוץ גשר אזיב: בטח שמגיע
לאדם שמשקיע יותר בעבודתולהוציא
ממנה יותר. הפרשי שכר
מושכים את הנוער ללימודי מדע״.

עקב וינרמן ()44
!קיד בעל השביה
תיכונית •מ־
?אליו שאנשים,
החיים ללמוד
יריכים להרויח
יא עשו זאת.
מדינתנו זקוקה
ים. בלי תנאים
יעירים ללמוד.״

יצחק פגל,)76( ,
> 4י| ן
סוכן נוסע מתל־

אביב :״בכל העולם
נהוג שהמשכילים הם בעלי
משכורות גבוהות יותר. זה מצב
לא נורמלי, שהמהנדם שתיכנן
מכונה יקבל פחות מהפועל העובד
עליה, ואינו משקיע משלו.
הפער צריך להיות פיצוי הוגן
לאלה שיש להם דמיון יוצר.״

לפני עשר שנים

עלה דוד אמיתי

( ,)25 מבסרביה.
כיום הוא חקלאי בקיבוץ ניר-
יצחק :״העבודה האינטלקטואלית
דורשת יותר מאמץ ומחשבה. יש
להעלות את שכר העובדים במשרות
אחראיות ולעודדם להשתלם.״

תושב אבן־יהו־ן

האנס דיויס

( ,)45 פקיד, אב
לשני ילדים :״ההוצאות של העובדים
האקדמאיים גדולות יותר:
הם צריכים תנאי חיים נוחים יותר,
לכן, גם המשכורות צריכות
להיות יותר גדולות מעובד רגיל.״

.העוקם הזה״ 956

תושב רמת־גן, 9 יוסף חג׳אג׳ ()32

טייח שעלה מטריפולי
לפני שמונה שנים, למד
רק בבית־ספר עממי :״אם לא
תהיר, להם משכורת טובה יותר
אז הבנים שלהם כבר לא ימשיכו
ללמוד ויהיו כמו אני.״

עקרת־בית מפר-

דס חנה, שביק

לשמור על
עילום שמה :״בכל מדינה דמוקרטית
מעודדים מלומדים ומשכילים
להעלות את הרמה התרבותית.
ודווקא אצלנו מדכאים אותם.
כדאי יותר להיות אינסטלטור.״

״הפער בין מש־

כורת הפועל ל1

עובד המנהלה
היא הפיצוי עבור כל ההוצאות
והשנים שהקדיש ללימודים. האחריות
מטילה חובות ויש לשלם
בעד זה,״ טוען מכונאי אלכסנדר
ברזילי ( )30 אב לשני ילדים מר״ג.

אהרון משה ()52

הוא טבח במעב1

בנימינה, בארץ
חמש שנים. רק כשהוצגה
השאלה בפניו נודע לו כי קיימת
בעיה כזאת בארץ :׳,לא יכול להיות
שזה ככה. אפילו ברוסיה יש
הפרשים גבוהים במשכורות בין
אלה העוסקים בעבודה אחראית
הפשוטים.״ הפועלים ובין

ן פועל מיכני יוסף
מלאכי ()27
אב לשני ילדים,
תל־אביב :״אנחנו עובדים יותר
קשה מהם. מי שלומד, עובד
אחר־כך קל, אבל אנחנו כל הח־יים
עובדים קשה, לכן לנו מגיע
אפילו יותר משלהם.״

ריר טוען פקיד עירית
רהם אורליצקי ()40
שעבר, בוגר מכללה לכלכלה .״גם
בין הפועלים יש בעלי השכלה,
למה לקפח אותם?״ פער עלול
להביא לידי הבדלי מעמדות שיזיקו
לבריאותה של המדינה.״

אריה יעקובוביץ

( )46 סוחר מתל-

אביב :״פועל
פשוט יכול להיות כל אחד. רופא
או מהנדס יכולים להית רק בעלי
כשרון וכח רצון, לכן מגיע להם
שיקבלו משכורת הרבה יותר
גבוהה מאנשים שלא למדו
כלום. פער עשוי לעודד את האקדמאים
לעבוד למען המדינה.״

במדינה
(המשן מעמוד )8
נרשמו עליהם תאריכי־פרעון מרוחקים, עד
טוף שנת .1956צ׳יקים אלה נמכרים כיום
על ידי בעליהם הנצרכים בשני שלישים של
ערכם.
כחירות ומגן. רק עתה מתגלה מה
עצומים היו הסכומים שהוצאו בדרך זו ואחרות.
גילה השבוען עסקן ציוני־כללי, בהיסח
הדעת :״שלושה ימים לפני הבחירות
היינו זקוקים לפתע למאות אלפי לירות —
וגייסנו אותן.״ אם סכום זה הוצא תוך
שלושה ימים בלבד, אפשר היה רק לנחש מה
הסכום שהוצא על־ידי מפלגה זו במאבק כולו.
הסכום
המקביל של הפועל־המזרחי: מליון
וחצי לירות.
לעומת סכומים אלה, שהוקדשו למטרה
כה חשובה, נראו הכנסות קרן־המגן זעירות
ועלובווב
פשעים התעלומה שנפתרה

פרס עשר לירות
יוגרל כין פותרי תשבץ ״העולם הזה״ 956

מאוזן .2 :תוצאה
של התקררות־
•8תגובה שכיחה
חימיה 10 לפעמים
מאבדים אות״;
.13 ארוחת הפסה ;
. 14 תרגילי סדר :
.15 קצין בצה״ל ,
. 16 ריכוז אניות ;
.17 עליו נלחמים האקדמאים
; .18 מכשיר
הכתיבה של המורה;
.20 בת קול;
.21 בראשו עומד
משד, דיין; .23 מכס
על יין ; .25 יוצי
הגולם ; .27 בעל
יחוס ; .29 קריק־טוריסטן
; .30 פחד
.32 בעל תפקיד בכנסייה
; .34 איש
כרך ישראלי ; 35
לנצח .36 :חנית ;
.37.מרכז ; .39 היא
יוצאת לקנות ; .40
נשיא אסיאתי ; .41
שמא ; .42 לפעמים
אין רואים אותו מרוב
עצים ; .43 אות עברית; .44 רופא ח״כ;
.45 הוצאה של ספר.
מאונך ז .1היהודי בתנ״ך ; .2אויב ;
.3אבי החשמונאים ; 4היטל .5 :ארבעה
ילדים־תארמים ; .6גבעת עתיקות ; .7כסא
נוח ; .8ששה סדרי משנה ; .9בנטוב, למשל
; .11 דגל 12 המחבל בכרמים ; .18
שם הצטיינו נהגי הפרדות הארצישראליים
במלחמת העולם הראשונה ; .19 בעל דרגה
אחרת ; .21 דג ; .22 אחת ממדינות ארצות-
הברית .24 :לצעירים ; .25 עליו ממונה
ברוש ; .26 תושב רמים שבגליל ; .28 חודש
עברי .29 :תבואה ; .31 רב־אלוף ; .33
מכשיר שעשועים בכל גן־ילדים ן .34 מאד
חיוור ; .38 בור .41 :שימושי מאד בחושך :
.43 האות האחרונה.

הקורא אבנר יאיר, חיפה, שכונת
זיו, רחוב הגלבוע 44א׳ ,זכה

כפרם עשר הלירות על פתרון
תשכץ ״העולם הזה״ .5(52
עשרה פרסי ספרים
לפותרי תשכץ ״העולם הזה״ 5(53
זאב מברמן, ירושלים, מרדכי בן־הילל
; 10 אורה כצנשטיין, חיפה, תבור ; 10
שמואל גרינשפן, רמת־גן, קריית בורוכוב,
גרנדום ; 24 דוד נוימן, תל־אביב, בן־יהודה
285090 ; 54 רב״ט כהן חנוך, צה״ל, ד .צ.
356272 ; 2614 רב״ט זוכמן נילי, צה״ל,
ד. צ ! 2665 .חנה מילר, חיפה׳ בן־יהודה
17א׳ :שולמית תבורי, טבריה, ת .ד,34 .
חקוק: מיכה כרמון, ירושלים, קטמון, ביל״ו
; 8טר״ש בלושטיין יעקב, צה״ל, ד .צ.
.2237

פתרון חידת ״כמרחב״:
מספר הביצים השבורות הוא .301

באחד מרגעי המתיחות בהצגה היומית של
הסרט בנות השטן בקולנוע תמר, הופסק לפתע
הסרט. אור נדלק באולם .״איש אל יזוז
ממקומו רעם קול מיסתורי.
״זאת בטח עוד שיטה למתוח את הקהל ! ״
שיערו צופים מרוטי עצבים. אותו רגע פרצו
לאולם מספר קציני משטרה, עברו מאדם לאדם,
עצרו מספר חשודים. הם לא חיפשו את
הרוצח שבסרט, אלא רוצח מוחשי יותר.
עשרים שעות קודם לכן, נרצח סוחר בגדים
משומשים, יצחק קלואזנר ( )67 בצהרי־היום
בחנותו שבמרכז תל־אביב. ברגעי גסיסתו
הספיק עוד למסור למשטרה את הרקע
לתעלומה הבלשית שהעסיקה במשך שבוע
את המדינה: הרוצח המם אותו במוט ברזל,
שדד חבילת בגדים !משומשים.
חוקרי המשטרה החלו לגשש לכל העברים.
לא היה בידם תאור מדויק של הרוצח, לא
טביעת אצבעות ולא כל סימנים שהם. עדויות
מבולבלות של מספר אנשים, שהיו מוכנים להישבע
כי הם ראוי את הרוצח, רק סיבכו את
החקירה.
אחד מאותם האנשים שהתיצבו במשטרה
כשבפיהם הודעה ברורה על זהות הרוצח היה
צעיר שזוף, שסיפר במבטא צרפתי כיצד קנה
מאדם מסוים חבילת בגדים משומשים. הרגשתו
אמרה לו כי אותו אדם הוא הרוצח, כך
טען.
״אני מביר את הרוצח תחילה הודו
לו החוקרים בנימוס על העזרה שהגיש
להם, דאו גם את דבריו כפרי דמיון. כי לאדם
שאותו חשב לרוצח היה אליבי ברור :
הוא נמצא במקום אחר בשעת הרצח. אולם
הצעיר לא הירפה מהחוקרים, הוסיף לעמוד
על דעתו כי הוא יודע מי הרוצח.
בטחונו הרב של אלברט פוליטי ( )30 נשא
חן מלפני החוקר. הוא צורף לשוטרים במספר
זיהויי־בזק במקומות חשודים. השבוע
נתברר כי עדותו של פוליטי באמת סייעה
לגילוי החשוד ברצח. החשוד: אלברט פוליטי,
בעל עבר פלילי, שעמד לעזוב את הארץ.
אחת
התופעות המוזרות ביותר בעולם הפשע,
הדוחפת פושעים לשוב ולחזור למקום
פשעם, פעלה כנראה גם במקרה זה.

דרכי חיים
לא ל ולא לר
״זונה, אתה רוצה לאכול את כל ג׳בליה ! ״
צעק גבר צנום, עטוף מעיל פרוה, לעבר יעקב
פראנג׳י, בעל קיוסק במרכז ג׳בליה. דקה לאחר
מכן שלף שמואל בן־נון ( )65 אקדח בר־אונינג
קטן, כוונו אל ראשו של פראנג׳י, ירה
שתי יריות.
נוזל אדום הציף את רצפת הקיוסק, הכדורים
פצפצו את בקבוקי הסירופ על דוכניר
של פראנג׳י. בן־נון התעלף במקום, השמיט
׳את האקדח מידו.
שמואל בן־נון לא היה רוצח מקצועי. היתה
זו הפעם הראשונה שהחזיק אקדח בידיו. מאז
עלה מבולגריה, לפני כחמש שנים, מצא
את פרנסתו ברוכלות של דברי מתיקה ברחובות
גבעת־עליה. תחילה היה מוכר בוטנים
מול קפה גן־תמר, קנה לו עמדה במקום. כשהופיע
פראנג׳י באחד הימים, העמיד את עגלתו
ליד דוכן הבוטנים, לא אמר בן־נון דבר.
״אין דבר, תהיה פרנסה לשנינו,״ חשב בלבו,

הזכיר

ההאשמות נגד המשטרה( .העולם
הזה ( )954 הוקיע את עמדת כל המפלגות
והעתונים בענין ההאשמות שהוטחו
בפני עמוס בן־גוריון. נציגי כל המפלגות
בכנסת פחדו להתגרות ב״משפחת הזקן״
ובצמרת המשטרה, התחבאו מאחורי התירוץ
שהענין נתון בתהליך משפטי.

השבוע העלה ח״כ יעקב חזן,
איש מפ״ם, את פרשת עמום כן־
גוריון כישיכת ועדת החוץ וה־כטחון
של הכנסת, תבע חקירה
נמרצת.

מבתםלאכא. העולם הזה ()955
גילה כי אבא חושי הוא שותף חשוב
30 מהון המניות) בחברת גלים החיפאית,
שטרם שילמה אף• פרוטה אחת
לקרן המגן.

למחרת פרסום הכתבה, פנתה
הכרת ״גלים״ לקרן המגן, פתחה
במשא-ומתן לסידור תרומתה.
פגישה

גוריון-כרושצזוב.

מדור תצפית של העולם הזה ( )953 הודיע
לפני שלושה שבועות כי נעשה במוסקבה
נטיון מאחורי הקלעים לגרום
להזמנת דוד בן־גוריון לברית־המועצות,
לשם פגישה אישית עם ראשי ברית־המו־עצות.

השבוע
נפגש שגריר ישראל
יוסף אכידר עם שר־החוץ ה סובייטי,
וויאצ׳סלאב מולוטוב,
כדי למשש את דופקו כענין זה.
אבידר יחזור כשבוע הבא׳ארצה,
ידווח אישית לבן־גוריון
ולשרת על הת־צאות.

אשת מופת. העולם הזה ( 1941 הע-
ניק את התואר ״אשת מופת״ לרבקה גובר,
על כי ״בהיותה בת 54 עזבה את
ביתה במושב כפר־ווארבורג ויצאה לשבת
במושב העולים נוגה, אשר בחבל לכיש,
בהעמידה את עצמה לרשות תפקיד קי״
בוץ־גלויות במו גופה.״

השבוע תרמו רבקה גובר ובעלה,
ששיכלו את שני בניהם במלחמה,
את בל משקם כבפר-
ווארכורג לקרן המגן, עפרו סד
פית למושכ-העולים__ .
שתה יום־יום גזוז, מדובנו של פראנג׳י לאות
ידידות.
קרטל של גזוז. גם כשהחל פראנג׳י למכור
בעגלתו מיני מתיקה בהתחרות לשמואל,
לא פצה האחרון פה .״הייתי שבע רצון שהרווחתי,
אפילו שעל כל עשרים לירות שיקבל
הוא קיבלתי אני חמש,״ מספר בן־נון,
״לי לא איכפת, אני שותה עראק ומבסוט.״
״אחרי שנה התחיל פראנג׳י להתעסק אתי.
אמרתי לו: בוא, נעשה שותפות ויהיה שלום
! אמר לי: לא רוצה שותפות, עוד מעט
אגמור אותך ,״ נזכר בן־נון.
יום אחד הסכים פראנג׳י להקים שותפות
לקיוסק גזוז יחד עם אדם שלישי בשם ניטים
בכר. שמח וטוב לב בא בן־נון לקיוסק כדי
לגמור את העסק, נתקל פתאום בסירוב מצד
פראנג׳י לקבל גם אותו כשותף .״אמרתי שיהיה
מה שיהיה, לא בשבילי ולא בשבילך, ויריתי

כשעמד השבוע בן־נון בפני השופט, לא
ידע להסביר לשם מה צריך היה להכין אקדח
בלכתו לחוג את יסוד השותפות.
הארץ לחברת הנפש הישראלית (נפטא) ניתן
זכיון לקידוח נפט( .ערב טוב)
שרגא תמיר, רחובות
מה, עוד ציפור־נפש 7

תורנות לילה של רופאים
( — 18.35 פנטסיה) נושא וואריאציות —
מעל במת הבאלט הרוסי — 19.00 .חושות
— 19.10 .מקהלת חברות הנוער של
הקיבוץ הארצי( .דבר)
אורה כצנשטיין, חיפה
ובעד זה הם דורשים תוספת שכר 7
ג׳ון פוטר דאלם יפגין העולם הזה)
שייקה מירון, תל־אביב
ואנתוני (מתפוטר) אידן ישתתף בהפ־

.העולם הזה״ 956

ספורט

תחזית מזג האזיר
״העננים יתפזרו והשמים יתבהרו בהדרגה״
...גם אתה תוכל לצפות לעתיד יותר
מאושר אם תתחיל לחסוך מהיום.
פתח חשבון ״חסכון פרס״ בבנק
לדיסקינט ותזכה כפרם ניכר במזומן על
סכום החסכון׳ חפשי ממם הכנסה. פנה
לסניף הקרוב של בנק לדיסקונט ופתח
חשבון ״חסכון פרם״ על פי פקדון
חד פעמי או על פי תשלומים חדשיים.
כדורגל שוד!
במשך שנים, היו שחקני ואוהדי הכדורגל
בארץ, תולים את האשמה למצבו המנוון של
ספורט זה, בעסקני ההתאחדות לכדורגל.
״קבוצת גבאים חסרי כשרון ודמיון הוטחו
ההאשמות נגד ההתאחדות.
השבוע, החליטו סוף סוף אותם עסקנים
לעשות משהו למען הספורט שבחסותם. כשהתברר
כי התענינות הקהל בתחרות, בין
סאר״בו היוגוסלבית לבין נבחרת ישראל,
היא בלתי רגילה, לא השיבה ההתאחדות את
פני אוהדי הכדורגל ריקם, סיפקה כרטיסים
לכל דורש, במחירים שעמדו ביחס ישר לממדי
ההתענינות. אין ההתאחדות אשמה, שמספר
הכרטיסים שנמכר עלה על מספר המקומות
במגרש.
שלושת אלפי בעלי הכרטיסים, שגורש,־ בכוח
על ידי המשטרה משערי הכניסה למגרש
באסה היפואי, מבלי לקבל את כספם חזרה,
לא הגישו שום תלונה על שוד במשטרה. מי
בכלל אמר להם לבוא?

כדור א1טישמ*

זו לא שנת

19 0 0
כדורגלן קאופמן כשער היוגוסלבי המופקע
״זה כואב את הלב 1״
שופט מכנים אורחים. כמחצית שחקני
הנבחרת הוחלפו לאחר המחצית בגלל
פצעיהם ומבחניו של מאמן הנבחרת ג׳ק גי-
בונם. משחק הישראלים הפך לגיבוב של
בעיטות חסרות תכלית. מדי דקה הופסק המשחק,
כשאחד הישראלים מוצא בידי חובשים
מהמגרש אחרי התנגשות עם יוגוסלבים.
רק ישראל בן־דרור הצליח עוד להכניס רוח
חיים בצופים, בזריקות־החוץ המרהיבות שלו,
שהיו מטילות את הכדור למרחק עשרות מט־רים.הוא
גם שהכניס שמץ תקווה, כשהצליח
להטעות את השוער היריב, החדיר בעיטת
11 מטר חלשה לת־ך השער.
השופט שר השיג לאורחים את שער השוויון
השלישי, אחרי שפסק מכת עונשין
מוטעית לטובתם. משמר משטרה כבד ליווה
אותו לביתו.

״זה כואב את הלב ! זה מרגיז את הבן־
אדם צעק עולה צעיר מתורכיה, אחרי
משחק,השבת בין נבחרת ישראל לסראייבו.
הצעיר ׳ שהחזיק בידו בקבוק שבור, חיכה
בסבלנות לצאתו של השופט החיפאי אריה
שה לא *סתיר את כוונתו :״שיקחו את הגוף
של א1תו שופט ליוגוסלביה״•
שנים עשר אלף צופים היו בהלך־רוח דומה,
איש לא פיקפק כי החלטותיו המוטעות
ושגיאות ה ט של השחקן העשרים ושלושה,
זיכויאת האורחים בתוצאת שוויון.)3:3( ,
שר בעל רעמת שיער כסף, לבוש בחליפת
שופטים שחורה ומבריקה החל להתרוצץ בין
שחקני הקבוצות בכחול־לבן במהירות מפתיעה
לגבי גילו, נשאר כעשרים דקה בתחום
מגרשם של היוגוסלבים. גרם לכך, משחקה
המהיר והמלוכד של הנבחרת הישראלית שהניע
את שר לשרוק שתי שריקות ארוכות, מלחמה קרה בקרח
כשהובקע שער האורחים פעמיים ברגלי זלי־אולימפיאדת
החורף השישית, היתה לגבי
קוביץ וסטלמך.
עשרים אלף האורחים משלושים ושתיים מדיולריאן
לעצכנים. על היציעים הצפופים
נות, יותר קרקס שעשועים מאשר זירת תחרקדו
צופים משולהבים, מחאו כפיים בקצב,
רויות ספורטאיות. היא החלה במזל ביש עוד
הריעו בקול :״עוד אחד ! עוד אחד !״ על לפני הפתיחה.
הגגות ועצי האקליפט ס, ברדיוס של חצי
כאילו להכעיס, הופיעה שמש קיץ חמה
קילומטר, משם השקיפו אלפי צופ־ם שלא
זכו להכנס ליציעים, רעמו הקריאות ״קדימה מעל לעיר הנופש קורטינה דאמפצ׳יו שב-
אלפים האיטלקיים. יומיים לפני פתיחת הנבחרת

לא פחות מופתעים ממשחקם הנהדר של אולימפיאדה, הפשירה את השלגים לאורך
שחקני הנבחרת, היו היוגוסלבים עצמם. מגי־ -חמישים הקילומטרים של מסלול הגלישה.
נם הימני הראה אצבע משולשת לשוערו, חלו רק מבצע תובלה רב־היקף של הצבא האיטלקי
הצליח לכסות את המסלול בטונות של
ציהם גילו עצבנות החלו להיות תוקפנים.
שלג.
החליפו אחד מהרצים .״שתה ולריאן לעג
התקרית הסמלית אירעה בטקס הפתיחה הצופה
לרץ היוגוסלבי ראדיצ׳ביץ, שהתקדם
מסורתי, שעה שהגלשן גואידו קארלי (איבאיטיות
ובעצבנות לעבר שערו של בנדירי.
טליה) נכנס בגלישה לאיצטדיון הקרח הענקי
שניה לאחר מכן נזקק אותו צופה עצמו
כשהוא נושא בגאווה את הלפיד האולימפי.
לולריאן• בעיטה חלשה, אך מדויקת החמי־בדיוק
מול תא הנשיא ג׳יאובני גרונצ׳י, רצה
קה את הכדור לשער. עוד חמש דק ת וקול
קארולי להצדיע לנשיאו, התהפך לקול צחוק
ענות הגבורה הפך לקול דממה דקה: נגיחת
ההמון, כיבה את הלפיד.
ראש הכריחה שוב את אברמ׳לה בנדודי להוקופצים
שכורי-עצמות. רשימה ארוציא
כדור מהרשת.

אולימפ׳ידת החורף

כה של מחליקים וקופצים בני כל הארצות,
שבורי עצמות ונקועי אברים, המשיכה את
שורת התקריות.
ששה עשר מקצועות ספורט החורף, מלבד
משחק הוקי הקרח, הם מבצעי יחיד, שלא
די בהם ביכולת ספורטאית בלבד. העזה, אומץ
לב וקור רוח הן תב־נות הנדרשות מכל גולש
במורד, המסיים גלישתו בטיסה אוירית
מגובה 30 מטר, ומכל מחליק במירוץ עקלתון,
העלול להיתקע בטיסה של חמישים קילומטר
לשעה, במוטות הסיבוב•
השנה זכה מוני זיידלר 20 שרברב אוסטרי,
בשלוש מדליות זהב בהגיעו ראשון בגלישת
עקלתון ומורד. בן נורבגיה, חוטב העצים
רלף ירנברג 16 הגיע ראשון בגלישת
חמישים קילומטר, וחלבנית שוויצית בת ,25
מרלין ברטוד, היתד, אלופת הנשים בגלישת
העקלתון.
למרות שבמבצעי היחיד זכו דוזקא ספורטאי
המדינות הקטנות, צועדים ענקי ספירט
החורף: רוסיה, ארה״ב וקנדה בראש, בשל
מספר משתתפיהם הרב•
אין ספק שבמלחמה הקרה בשלגי קורטינה
דאמפצ׳יו תיזכר, ברית־המועצות בכתר האולימפי,
לאחר שזכתה במקום הראשון בהוקי־הקרח.

היום
מחממים מים

דורי שמש פלירונלית מתוצרת
אמנות תיאטרון
מרק בית־הדוול•
הלםהנמהר (התיאטרון הקאמרי) פועם
בחזהו של לאכי, חייל סקוטי בבורמה שנפצע
במלחמת־העולם השניה, גוסס מבלי
לדעת זאת. חבריו מבקשים לרכוש את ידידותו
כדי להנעים לו את שבועותיו האחרונים,
אולם האגוז הקשה לא ניתן לפיצוח בנקל•
.כל זה קורה בצריף בית־החולים, שנבנה
על הבמה בטעם רב על־ידי היי קילוס
וזאב רביב.
לרוע המזל, ראו רוב הצופים בארץ את
פרפורי הלב הנטהר בסרט מצויין, שופע הומור
ומשותק במיטב הכשרון. הם יתקשו• להבין
מדוע היד, צורך להחיות את הלב אחרי
מ. תו, להפכו להצגה בינונית מאד.
כדור כשר. כמעט כל השחקנים הצעירים
חיוורים על הבמה, כאילו באמת קמו זה עתר,
ממיטת חולי. א־לי גורליצקי הוא צעיר סינד
פז. טי מאד, אילם הרי״ש הקשה עוד אינה הופכת
צבר חמוד לסקוטי נוקשה אם כי משחקו
משתפר לקראת הסוף, בו הוא מצליח,
הודות לחוזק המחזה עצמו, להחיש את הלם
הלבבות.

בדבר פרטים נוספים
נא לפנות אל :

מפעלי מתכת אשקלון
תל־אכיב רה׳ הירקון 106
טלפון 21964 :

גם זהבה הם, שתפסה ברגע האחרון ממש
את מקומה של אורנה פורת, שלא רצתה להשתתף
במחזה זה, מתקשר, לכבוש את לב
הקהל באותה מהירות בה היא כובשת, כ־אחות_ר,רחמניה,
את לבו של הגוסס.

שחקנים סמדר, הס, צור, בן־עמום כ״הלכ הנמהר״
צבר +רי״ש = סקוטי 7
,העולם הזה״ 956

היחיד שהצליח להמחיש דמות שלא תישכח
בנקל הוא יוסף (״בומבה״) צור, הגורם
לרעמי צחוק בתפקיד החייל הבריטי הבשרני.
הוא כדור־הבשר היחיד במרק הדליל
של שיח־החיילים, שאינו משיג בעברית את
הטעם המפולפל של המקור האנגלי של ג׳ון
פטריק.

החי

הכגסת<הלא&ינה

כ עו ל פ

הכנסת הראשונה בעולם היא אלטינג הנבחרים
בית
(8ת!ש 0\ 1של הרפובליקה
של איסלנד השוכנת בצפון
האוהינום האטלנטי.

גבול לכד דבר
^ טבריה, אחרי שנעלי יצחק מלול,
^ שנידון בשעתו על־ידי שופט־השלום
יעקב בר־זאב להביא מדי יום פרחים לאשתו,
כעונש על הבאתה, נפוצה השמועה כי
חצה את הגבול, עבר לסוריה.

חשפנות ניו־יורק, ארצות הברית, פתח סוחר
זריז חנות מיוחדת לרגלי כורסות, קישט
את חנותו בשלט הפירסומת :״אצלנו
יותר רגלים מאשר בפולי ברז׳ר !״

.קן מבטחים
האלטינג שנוסד בשנת 930 נחשב כפרלמנט העתיק
ביותר בעולם. הוא בן 52 חברים ומורכב מבית
עליון ובית תחתון. מושבו בעיר הבירה ריקיאוויק
המונה 60 אלף תושבים.

ף* חולץ, השעין אדם את אופניו אל בג־יין
המשטרה, נכנס לתוכו, גילה בצאתו
כי נגנבו.

היי? השוקולדה
כדין ארצות הברית נבחר נשיא הרפובליקה של
איסלנד בהצבעה כללית אחת ל־ 4שנים. הנשיא
הראשון סוין בירנסון נבחר בשנת 1944 עם ביטול
כפיפות האי לשלטון הדני.

כגסמ

ן* ליווראן, אדצות־הברית, השיג טוראי
^ אנג׳ל ראמום ווסקאס שיא צבאי, כאשר
נתגלה כי מתוך 225 ימי שירותו בצבא בילה
117 יום בחופשה מוצדקת׳ בשיעור של 39
חופשות מיוחדות של שלושה ימיי חופש
עבור כל פעם שצויין לשבח בפקודות היום
של בסיסו, בזכות הצדעה למופת בהיותו
בתפקיד זקיף המטה.

התה המר

אמר תחרות אסוף התמונות

הדוקה הבוסים

כל מי שאסף את הסידרה המלאה של 144 תמונות ״ארטיק־קרטיב״ ( 72 תמונות בצבע שחור 36 ,
תמונות בצבע ירקרק ו־ 36 באדום) ימציא את הסידרה המלאה לאחד ממקומות הריכוז הבאים :

ירושלים:

תל־אביב ־
קיוסק אהובי׳ ככר דיזנגוף
קפה עטרה, תחנה מרכזית
קיוסק רסלר, רסקו, רח׳ דהאז 1
גרסטן, רח׳ לוינסקי מול בית הספר
ביא?

קיוסק לוין, סוכנות ארטיק מחנה יהודה

חיפה:
סוכנות ארטיק, רח׳ הפועל 12

נתניה :
סוכנות ארטיק, שד. ויצמן 8

יפו:

פתח־תקוה:

קיוסק ישונה שד. ירושלים 90

ביח״ר קרטיב, איזור התעשיה

רמת־גן:
חדרה:
רחובות :
לוד־הרצליה:
רעננה:
טבריה

צפת:

קפד, פינתי, רחו׳ ארלוזורוב
הנדלר, סוכנות ארטיק
קיוסק, תחנה מרכזית אגד
קפה הניג, הרצל 60
קפה ליפוביץ
קפה פינגוין
קיוסק קוריץ
קפה קופלר

או ישלחם בדאר לפי הכתבת ״ארטיק־קרטיב״ בת־ים. בין התאריכים .17.2.56 - 8.2.56

רק תמונות ארוזות בניר שעליו יצוין השם וכתבת המוסר -יתקבלו!!!
תמ״רת האוסף המלא יקבל המוסר טופס השתתפות אשר יש למלא בהתאם להוראות הכתובות בו

כל הממלא טופס מעץ זה בהתאם להוראות, זכאי לקבל אחד מהפרפים הבאים :

נסיעות לח*1ו לארי!
אדב 1מ י
ג ד 1ב 1ס י
כדוד דגר
הזדרזו כמסירת התמונות למען תקכלו את הפרסים המובטחים.

ב נק הד ואר -שרוחי החסכ ו ן
כמה אפשר לחסוך?
לכל אחד תשובה משלו, בי כל אחד חופך לפי דרכו :
מי בסכומים קטנים בקביעות ומי בפכומים ניכרים בהזדמנויות שונות.
שרותי החסכון של בנק הדואר יצרו תנאים נוחים לכל סוגי החוסכים.
פנקס חסכון יוגש לבל חומד שיפקיד לפחות 3ל״י.

^ נתניה, התעוותה פועלת בית־חרושת
^ מכאבי בטן אחרי ששתתה אנייו שפועל
הכנים לבקבוקו כדי לענוש את האדם שהיד,
נוהג לשתות בגנבה את כל התה שלו.

לא ע? הלחם לבדו
^ דרום קרולינה׳ ארצות־הברית, סי־
^ רב מלצר לבן להגיש כריך לזמרת ה־ג׳אז
הכושית לינה הורן, אך ביקש ממנה,
תחת זאת, אוטוגראף.

בא גד
^ חולץ, ערכו גנבים במעברה שורת
^ גניבות, ביקרו, בין השאר, בבדונה של
מזל בר־נס.

מקלט בטוח
** תל-אביב, נאשם אדם בגניבת רדיו
^ של מכונית, ביקש את השופט להחזיק
את הרדיו אצלו משך חודש, עד שיחזור
ממאסרו.

ברוך הבא
ף ט לונדץ, אנגליה, נתבע זוג לשלם פי-
*1צויים בסך 25 לי״ש על ידי אורח שטען
כי מעד ונפל על השטיחון שעל סף
ביתם.

אהבה ממבט ראשון
ף* חיפה, שכב שייך ערבי במחלקת ה־
^ עיניים פקח את עיניו כשהסירו את התחפשות
מעיניו, ביקש בו ברגע את האחות
שתינשא לו.

בלאדת הקסרקטין
ך* מילווקי, ארצות־הברית, תבע חייל מ־
1שוחרר גט מאשתו, טען כי נדהם מניבול
פיה.

במטחווי-יד
ף* תל־אביב, השיב אדם לשאלת השופט,
^ מדוע גנב דווקא ממקום עבודתו ,״זה
היד, יותר נוח.״

עיוורון צבעים
^ תל־אכיב, הועמדה בעלת ביודקפר
*4לדין על שהגישה ללקוחותיה גזוז קלו
קל, טענה להצדקתה כי לקוחותיה היו עיוו
רים, לא יכלו ממילא להבחין בצבע המש

כל בתי הדואר בעיר ובכפר לרשותך
״העולם הזה׳ *95

מחזה בלי מ ערב ה /

השבוע התקיימה כפאריס הצגת־כפורה
של מחזה ישראלי. לא היה
זה אחד המחזות שהקהל הישראלי
ראה אותם על במותיו. הוא נכתב
על־ידי עמום קינן ומבוסם בחלקו
על כמה מרשימותיו שהופיעו במדור
״עוזי ושות״׳ .כתב ״פראנס סואר,״ שביקר בהצגה עוד לפני
הפתיחה הרשמית, הקדיש לה כתבה נלהבת.
הטקסט, שתורגם לצרפתית, הוקלט על-ם רט כהשתתפות שחקני
תיאטרון צרפתיים, ובלוית מוסיקה קונקרטית מיוחדת של פיליפ
יום חס. מיליון אנשים ברחוב. כולם מזיעים. מזיעים באר
טובוסים. מזיעים בבית הקפה. מזיעים במשרד. מזיעים במקלחת.
מי שלא מפזיע משוגע. השמש זורחת, השקדיה
פורחת.

אזרחא: אפשר להשתגע מהחום הזה.
אזרחכ: אין אמונה.
אזרחא: אפשר להשתגע מכל המסים האלה. אין לי
ממה לשל*.
אזרח : 3כולם גנבים.
אזרחא: אתמול גנבו ממני זוג מכנסים.
אזרחכ: מה אתה אומר.
אזרחא: מה שאתה שומע. באמצע הרחוב׳ מבלי שהרגשתי.

זרחב: מה אתה אומר !
אזרחא: מה שאתה שומע. הלכתי ברחוב ופתאום
רא־תי שכל האנשים מסתכלים עלי וצוחקים — הייתי בלי
מכנסים.
אזרח : 3מה אתה אומר !
אזרחא: מה שאתה שומע. ואני בטוח שלבשתי אותם
לפני שיצאתי מהבית. אני לא הולך אף פעם לעבודה לפני
שאני לובש את המכנסים.
אזרח : 3איזה עולם, איזה עולם !
(אזרח א מנגב את פניו במטפחת. אזרח ב תוחב את ידו
לכיסו של אזרח א)
אזרחאז מה אתה עושה? גנב ! גנב !

אזרח ג: אתה חושב שתהיה מלחמה אטומית י
אזרח ד: מה אני יודע? נחכה ונראה.
אזרח ג: לך קל לחכות. לי יש אשד. וילדים.
אזרח ד: אז תחכה יחד אתם.
אזרח ג: ומי יאכיל אותם בינתיים?
אזרח ד: אל תדבר אתי על אוכל. יש לי אולקוס.
אזרח ג: אתה מדבר תמיד על אולקוס, ואני חושב
על המלחמה האטומית. אני לא יכול לישון בלילה. אפשר
להשתגע מהחום הזה( .מנגב את פניו במטפחת).
אזרחדז לעזאזל ! (מנגב את פניו במטפחת).

אז רחה: יצאתי אתה שני ערבים והיא לא נתנה.
אז רחו: יש כאלה שנותנות בערב הראשון.
אז רחהז זה תלוי כמה כסף אתה מוציא עליהן.
אז רחוז אין שלא יהיה הן כולן זונות.
אז רחהז לך קל לדבר, אתה לא נשוי.
אז רחו: איך שלא יהיה, חיי כלב, כולם זונות וגנבים.
אז רחהז אין אלהים בלב.

אזרח ז ז איפה היית אתמול ב־ 9.00 בערב?
אזרחית ח: מה אכפת לך איפה הייתי אתמול ב־9.00
בערב?
אזרח ז (סוטר על לחיה) :אל תתחמקי. איפה היית י
אזרחית ח (בבכי) :אין לך רשות להכות אותי. הייתי
אצל חברה.
אזרח ז: הה הה ! אצל חברה 1ואולי אצל השכן י
אזרחית ח: איך אתה מעז לדבר אלי כך י תתבייש
לך ! ומה עשית אתה לפני שבוע עם האשה ההיא?
אזרח ז (סוטר על לחיה בכח) :הא לך, בוגדת זולה !
אזרחית ח (סוטרת על לחיו) :הא לך, בוגד עלוב !

אזרח אזרח אזרח אזרח
אזרח

ט: מגיע לי 25 אחוז.
י ז דיברנו על .20
ט: מה שדיברנו דיבתו. מגיע לי .25
י ז שק בתחת.
ט: תיכף אני אראה לך מי ישק בתחת למי.

.העולם הזה״ **5

יונו

מאת

עמוס קינן

ארטואי, אחד המנהלים המוסיקליים של שרות־השידור הצרפתי, הוא
משודר לקהל, שעה שעל הבמה ממחישים רקדנים את עלילת המחזה
בפנטומימה ובמחול.
ההצגה נערכת בתיאטרון ״לה פונטיין דה קאטר סייזון״ ,בהשתתפות
הרקדן והכוריאוגרף מורים ביג׳ר והרקדנית מישל סניירה, שזכתה עתה
לפרס המבקרים .1955 הבמאי הוא פייר פרבר.
עתה עוסק עמום קינן ככתיבת מחזה גדול, שיוצג, כפי הנראה,
גם הוא בפאריס.
להלן החלק השלישי של המחזה, כפי שהוא מוצג, והרשימות אשר
עליהן מכוססים החלק הראשון והשני, יחד עם ציוריו של קינן עצמו.

(שולף אקדח ויורה שלוש יריות. אזרח י צונ ח הרוג המש טרה
חוקרת).

מהצד נראות דמות אדם רזה במשקפים. הוא צועד לאיטו
ברחוב, קורא בעתון. איש אינו שם אליו לב. לפתע מתרומם
ההרוג׳ מסתכל באיש הרזה במשקפים בהתרגשות וצועק :
זה האיש !
אזרחט (בהתרג שות עצומה) :מי? איפה?
אזרחי ׳ הנה, פה זה עם המשקפים ! זה האיש !
אזרחט. ז זה האיש ! הוא האשם !
אזרחג: מי י איפר? ,זה האיש ! הנה האשם !
אזרחד ( :בהיסטריה) :זה האיש ! זה הבוגד !
אזרחה: מוות לבוגדים !
שוטרז דר, האיש !
לבל סוף־סוף נכנסתי לשיכון החדש. דירה בת שני חדרים בבית
חדש על עמודים, ברחוב ,23 ובלוק , 12 כניסה 5׳ דירה .7
לקחתי אוטו־משא והעמסתי עליו את הרהיטים: ארון לכל,
שולחן לכל, כסאות לכל, ארון־ספרים לכל, כורסאות לכל
רדיו, ספה לכל• ,סטית תמונת של הרצל ומפת ארץ־ישראל.
אשתי שמחר, מאד. גם שני הילדים שמחו מאד. אשתי
סידרה את הרהיטים בשני החדרים, פרשה את השטיח ואמרת
שמעכשיו נתחיל בחיים חדשים. הלכתי לעבודה שמח וטוב

חזרתי מאוחר בלילה הביתה, הייתי עייף. זכרתי שאני גר
בשיכון החדש, רחוב ,23 בלוק ,12 כניסה ,5דירה ד. עליתי

כולם מתנפלים על האיש. האיש מסתכל בהם בעינים מבוהלות
ואינו תופס את המתרחש. נשים מסתערות עליו בצרחות
ותולשות את שערותיו. ילדים יורקים עליו. זקנים
משליכים עליו נעליים. הוא נקרע לגזרים תוך רגעים מעטים.
הקהל מתעלל בגזרים, בקריאות טירוף: זר, האיש ! זה האיש
! שלולית עצומה של רוק וקצף נותרת במקום שאך
לפני רגעים מעטים צעד בו איש רזה במשקפים.

שו ט ר: זה היד, האיש. להתפזר !
כולם מתפזרים. מנגבים את הפנים במטפחת.
ה כי טו ב? היו ת צ עי ר

פעם היו איש זקן ואיש צעיר. הזקן לא ראה טוב, עד
שבסוף התעוור ואמר לצעיר: תן לי את העיניים שלך. אז
הצעיר נתן לו את העיניים.
אחר כך התחילו לנשור לזקן כל השיניים. אז הוא נתן לו
את השיניים. אחר כך הזקן קיבל שיתוק בידיים וברגליים
ונהיר, חרש, אז הצעיר נתן לו את הידיים הרגליים והאזניים.
הזקן היה מבסוט נורא ואמר לצעיר: איזה מזל שיש לי
אותך. אני לא יודע איך להודות לך. אני כל כך מתגאה בך.
אז הצעיר השפיל את עיניו ואמר בבישנות: אין מה להודות,
זה היה מילוי חובה אנושית.
בסוף הזקן ביקש ממנו גם את השעון, אז הצעיר אמר
שנמאס לו כל הזמן לתת. אז הזקן נהיה אתו ברוגז ואמר
שהוא נהיה ציני ומתפרק מערכים. כשהצעיר שמע את זד,
הוא הזדעזע ונתן לו את השעון. ומאז — לא תאמינו —
מאז הוא אף פעם לא יודע בעצמו מה השעה.
מוסר השכל: רצית מדינה — אל תבכה על השעון.

במדרגות, צלצלתי בדלת. עוד מבפנים שמעתי את הצעקות
של הילדים וכבר הוצאתי מהכיס את הסוכריות שהבנתי להם.
האשד, פתחה את הדלת, נתתי לה נשיקה על המצח. היא
שאלה מת נשמע במשרד. התיישבתי על כורסה לכל, הילדים
התישבו לי על הברכים והתחילו למרוט לי את השערות.
ברדיו דיבר בן־גוריון על העלאת הייצור והקטנת התצרוכת.
!בארון הספרים לכל עמדו בשורה ערפית כל כתבי ביאליק,
כל כתבי ברל, כל כתבי הרצל׳ אנציקלופדיה עברית וכתבי
בן־גוריון. על השולחן לכל עמדו פרחים. על המיטה לכל
נוצץ בחידושו שטיח לכל, וגם על ה,ריצפה. האשד, דיברה
על קשיי התור אצל הירקן, אני דיברתי על הסיכויים להעלאה במשכורת האשד, אמרה לי: יוסי, אני עייפד.,
איזה מן חכמה זאת, אמרתי, ממתי אני יוסי?
מה זאת אומרת ממתי אתה יוסי? — שאלה האשד— ,
אתה יוסי מהיום שאני מכירה אותך. מהיום שהלכנו לגן
והתאהבנו. מהיום שלקחת אותי לאשה.
תסלחי לי, אמרתי לאשה, כנראה שנפלה כאן אי־הבנה.
אני גר ברחוב ,23 בלוק , 12 כניסה 5דירה .7
איזה טעות מצערת. אמרה לי האשה׳ כאן רחוב ,22 בלוק
,11 כניסה 4דירה .6
בעצם לא נורא כל כך, אמרתי לאשה. אני עייף ומוכן
להישאר כאן לנצח.
בבקשה, אמרה האשד״ גם מצדי לא אכפת, איזו דרגה
יש לך?
אותה הדרגה, עניתי.
בסדר, אמרה האשד״ רק שתזכור שמעכשיו אתה גר
ברח״ב ,22 בלוק , 11 כניסה 4דירה .6
מאז נמשכים החיים כסדרם, אך ליתר בטחון כתבתי על
הדלת: נא לצלצל פעמיים.

הנדון

קולנוע

(המשך נזעטוד )3

את הלחם מפי משפחות בעלי הדרגות הנמוכות
יותר, הרי שהמצב חמור מאד. ואם
המצב חמור מאד, הרי שיש להסיק מסקנות
לגמרי אחרות.
ממשלה זו פועלת כאילו אין המצב חמור
כלל. משרדיה נסגרים בשעה שתיים וחצי
בצהריים, כאילו היתד, השנה כולה וויק־אנד
אחד גדול ומצושר. אלפי פקידים עוסקים
בענינים של מה בכך, או במקצוע הממשלתי
המכובד ביותר: לא כלום.
אם המדינה בסכנה, יש להסיק קודם כל
מסקנה אחת: לפטר את מחצית פקידי הממשלה.
לא 107 לא 20 אלא חמישים
אחוז. יש לשלוח לכל מנהל מחלקה הוראה
לפטר את מחצית עובדיו תוך חודשיים מבלי
להפסיק אף שרות חיוני לכך. אם הוא מסוגל
לכך, אפשר להעלות את משכורתו ואת
משכורות הנותרים, ואפשר לדרוש מהם עבודה
של יום שלם. אם אינו מוכשר לכך,
מוטב שיפנה את מקומו לאדם המסוגל.

ממשלה הדורשת צנע מאחרים,
חייכת להיות צנועה בעצמה. אם
היא באה לדרוש קרכנות מזולתה,
מן הדין שתשמש דוגמה מבהיקה
כהבאת קרכנות .״הבא לדרוש צדק,״
אומר עיקרון חוקי בריטי,
״חייב לכוא כידיים נקיות.״

• שסה ( ז א 3ן! 0ן

ה ^ רי ת * 1רלתו 3ח

איש המשתמש כיום בדאגה לבט|
חון המדינה כדי לסרב את עליית השכר
הוא במקרה אותו האיש שהכריז :״לא תחסום
שור בדישו״ ,האיש שחיפה על דוד
בהרל, שטתם את פיו של הד״ר שמורק,
שמינה את שמעון הורן ליועצו ונתן לו
דירה. מקרה זה אומר דרשני.

•שלדיו

ל ק !6 -ר הו אי לו. ,

בבל כלמ־ילוי מ־ר-ד־פס־ דזגגובז ״ רו ל בן ב! ״

ידידה נאמנה...
לא רק בנשפים ובהופעות פומביות
זקוקה אשד, לתסרוקת יפה כל אשה
היוצאת עם בעלה, כל כלה עם חתנה וכל
בחורה עם ידידה — הן תרצינה להצטיין
בתסרוקותיהן.

רח׳ הקישון — 41 טל 81674 .

המשרד: תל־אביב

כיום אין קל מזה. מברשת ראש
כרלט 16146ז ג 5עומדת לשירותכן.
מברשת כרלט היא ידידתכן הנאמנה...

משטר זה של שוורים־בלתי-ח-
סומים אינו יכול לדרוש קרכנות.
משטר כה אוכלת כנופיית שודדים
מדי שנה מליוני לירות מכספי המדינה
כאלף דרכי שחיתות ואחת,
משטר בו מגינים ראשיו כגלוי וללא
בושה על פקידים שהפכו לעשירי
המדינה, משטר שפיקח על
שוד הרכוש הנטוש, משטר המבטיח
רכע מליון לירות לשייקה ירקוני
ו־ 25 אלף לירות לדוד כהרל -
משטר כזה אינו יכול לדרוש מן
הרופאים והמהנו־־־סים והמיקרוביולוגים
להדק את החגורה ולהביא
את צרכי משפחתו כעולה על
מזכה הצנע.
לא מספיק שראש ממשלת ישראל לובש
בימים טרופים אלה בגדי־חאקי. אין זה תחליף
לצנע. אפילו ויתרו כל השרים על מכוניותיהם
המפוארות (ולרובם אין כל חשק לכך)
וסירבו כולם להיכנס לוילות המהודרות
הנבנות עבורם (וגם לזאת אין לרובם
חשק) ,לא היה זה מספיק.

כדיוכווז1העוב רוג
כל הקוראים המכל,שים לכרוך את גליונות ״העולם הזה״
מהשנה שעפרה -או מכל שנה אחרת -מתכקשים להמציאם
כדואר (ת. ד ,136 .תל־אכיכ) או כאופן אישי(רחום גליקסון ,8
תל אכיכ, כין השעות 13.00 - 11.00ד.)18.30 - 16.30
מחיר הכריכה הוא 3.500ל״י והקוראים החפצים לקכל את
הכרך הכיתה כדואר מתבקשים להוסיף פך 500 פרוטה.
הקוראים מתבקשים למסור את השבועינים כחכילות מסודרות,
כשהגליונות מונחים לפי מספריהם הסידוריים, עם המספר
הקטן למטה והגליון האחרון של השנה, למעלה.

המערכת תשלים את הגליונות החסרים תמורת תשלום נוסף
של 300 פרוטה לגליון.

ך י* מת המחיה המנופחת הקיימת כיום
1במדינה היא בזיון לאומי. מדינה זו,
המתקיימת על פרי עמלם המפרך של יהודי
אמריקה, הפושטת יד לכל עבר, המוקפת
אויבים והנאלצת להתכונן לעמידה על עצם
קיומה הפיסי — מדינה זו מקיימת רמה של
מותרות שמעטות כמותה באומות העשירות
בעולם. בבישיה מכוסים מכוניות־פאר, שמעטות
כדוגמתן בבריטניה ובברית־המועצות,
ואילו מאמץ־העבודה שלה ירוד כמו בעמים
הנחשלים ביותר,
זוהי האמת. פשע כלפי עצמנו, כלפי המדינה,
כלפי הדורות הבאים.

לו כאה הנהגה אמיתית, כנה בלכה
ונלהבת כנפשה, והיתה קוראת
את כולנו למאמץ עליון, לויתור
על כל דכר מיותר, לשויון
כסבל ולאחווה במצוקה -היתה
נשמת האומה יוצאת לקראתה.
אולם אי־אפשר לדרוש קרבן: ר ס/״ 1 0של
העם, וגם לא מ־ס/ס 50 או מ־ס/ס . 90 הקרבן
חייב להיות כללי. הוא הופך לאחיזת עיניים
כאשר על כתפם של המקריבים קמה ומתעשרת
שכבה שלמה של ספסרים, שותפיה
ושכיריה שולטים ברוב משרדי הממשלה עצמה.

זהו
הפער האמיתי. ואת הפער
הזה, דווקא, יש לסתום.

סרטים
שת נערות לשני חיילי
חג־ מו לדל כן (פרמונט, ארצות הברית)
הוא סרט זמר אודות שני חיילים: טוראי
פיל דייבים (דני קיי) וסרן בוב וואלאס (בינג
קרוטבי) ,שהוא בחייו האזרחיים זמר. כתום
המלחמה מתחברים השניים, מופיעים יחד,
מתאהבים בשתי נערות: וורד, אלן ורוזמרי
קלוני, כלומר, קרוסבי מתאהב בקלוני, קיי
באלן.
נוסף לרומאן הרגיל הזה, יש בסרט רומאן
נוסף: בין החיילים לבין מפקדם, גנרל תי־בדלי
הזקן (דין ג׳ייגר) ,המופיע בכנס חטיבתי
שמכינים עבורו שני פקודיו הנאמנים.
הערה: הכנס יש לו גם צד עסקי, מכניס
כסף רב לבינג ודני. אף על פי שהסרט
מתיימר להיות גדול, הוא בהרבה פחות מזה,
אך משעשע למדי, ביהוד בגלל שיריו של
אירבינג ברלין.
שיטה כלתי תלויה חג-מולד לבו
מצולם בשיטת וויסטויז׳ן המאפשרת הקרנה
גמישה, כלומר בין מסך רגיל למסך רחב,
לפי המסיבות. כאשר התמונה מושלכת ברוחב
מקסימלי הרי היא קטנה מעט מסיג*
מסקופ. התמונות נראות חדות, אולם גמישות
זאת גורמת לכך שהן מאבדות משהו
מחדותן בקצה העליון והתחתון. וזיסטויז׳ן
הוא תוצאה נוספת של מאמצי חברות הסרטים
למצ-א שיטת מסך־רחב שלא תהיה תלויה 4 בסינמסקופ.

פרד בין נשי
פראנסיס מתגייס לחיל נשים (או-
ניברסל, ארצות הברית) הוא סרט לפרדות
או לאנשים חובבי הפרד פראנ^יס המדבר
כבן־אדם. מדוע לא, בעצם? המוני בני אדם
מדברים כפרדות׳
הפעם הולך הפרד בעקבות אזיוניו, סגן
כרטלינג(דונלד אוקונור) אל גדוד חיל נשים,
שמצויות בו נשים כמו ג׳וליה אדמז, מימי
וואן דורן, לין בארי.
בחברה נאה זו מרגיש דונאלד את עצמו
כתרנגול בלול ואפילו פראנסיס שאינו יכול
להרגיש יותר ממה שפרד מסוגל להרגיש
במסיבות אלה, נהנה. אתם נהנים גם הצופים,
המסתפקים בהומור מיושן וגם — בסרט —
חיל הנשים, המנצח בתמרון.
או־ ר ה

של אמת

הכגידה (מטרו־גולדבין־מאייר) ממתח במידה
רבה, משאיר את הקהל תלוי בין הספק
הקל שקלארק גייבל אינו אלא בוגד במחתרת,
לבין האמת שטרם נתבררה, שגייבל אינו
יכול להיות פחות מגייבל, כלומר, ישר, אמיץ,
גבור, נאמן.
לצדו של גייבל צועדת לנה טרנר. השנים
הם הולנדים שהגורל ופלישת היטלר לארצם
זימנו אותם יחד, חברים באותה מחתרת אנ־טי־נאצית,
שהבגידה והנאמנות־עד־מות הם
לחם חוקם.
אף על פי שהסרט מיסה להשיג את מה
שאינו מסוגל להגיע אליו: להתחקות על
שרשי הבגידה, לעמוד על אופיר, הפסיכולוגי
— וזאת קשה לו בגלל משחק לא־משחק של
ויקטור מייצ׳ור בתפקיד מרכזי — יש בו
עלילה טובה, השומרת על ענין מראשיתו
ועד סופו. צלומי החוץ שנעשו בהולנד, עוזרים
להשגת אוירה של אמת.
בקצרה כנות השטן. שתי נשים סימון סיניורה,
ורה קלוזו) מנסות לסלק את מאהבה של הראשונה
ובעלה של השניה (פול מריס) ,מצליחות
לסלק את בינת שתיהן, או כמעט?
קלוזו ביים את הסרט בגאוניות.
פורצי הסכרים. כיצד מצליחה יחידת
חיל ד,אויר הבריטי לפוצץ את סכר הרוהר,
לגרום לאבידות לאויב. סרט בריטי גברי ומאופק.
ריגולטו.
מהדורה מועטת שירה של ה־אופירה
הוורדאית הנודעת. זה זמן רב שלא
נראה סרט כה רע על מסך בארץ.

בנו ת השטן.

פורצי הסכרים.

״העולם הזה״ 966

אנשים
ספרים לועזית
צחוק בזול
בין שאר הטיפוסים המוזרים של המין האנושי,
יש גם יצור מוזר הנקרא צייד־קרי־קטורות.
זהו אותו אדם, שכאשר נופל לידיו
שבועון לועזי עב־כרס, הוא מתחיל לדפדף בלהיטות
בדפיו האחרונים, המכילים עשרות
קריקטורות ליד סופי המאמרים. אם איש אינו
משגיח בו אותה שעה, נוהג בדרך כלל הצייד
חסר־המעצורים לתלוש את דפי הקריקטורה
ולהטמין אותם בכיסו.
לציידי־קריקטורות כאלה, לא היו ימים טובים
מן הימים האלה. בחודש האחרון הציפה
את הקיוסקים הישראליים שורה ארוכה של
קובצי־קריקטורות בצורת ספרי־כיס. בסכום
של חמש ל״י אפשר כיום לרכוש ספריה קרי־קטוראלית
הראוייה להתכבד בה, כי מחיר הספרים
הוא בדרך כלל 325 או 455 פרוטות.
הגיעו בין השאר :

צחוקי החלכרם

6א ] 1ח ת

ם ו פר
סופר״לוכס

(בעריכת הנרי בולטי־

נוף ; באנטאם ; 168 עמודים) — אוסף יצירותיהם
של קריקטוריסטים צעירים מתוך העיתונים
ההיתוליים של בתי־הספר הגבוהים
בארצות־הברית, שבכל אחד מהם העיתון ה־היתולי
הוא עניין הכרחי כמו קבוצת כדור-
בסיס.

סופיה דורן כובה
גברים מעדיפים נעליים

חוב בות בשער
״האם ישראל מבודדת י נציג הסתדרות
הסטודנטים שביקש לארגן סימפוזיון על נושא
זה\לביקש את חוות דעתם של ח״ב מפ״ם
יעקב חזן וח״ב הפרוגרסיבים יזהר הררי,
שהשיבו במלים זהות. תשובת הררי :
״לגמרי לא תשובת חזן :״לא לגמרי
מכתב שנשלח מבריטניה ל״מר
מאיר ארגוב, יושב ראש ועדת החוץ ו־הבטחון
של הכנסת, ירושלים״ ,הועבר משום,
מה על־ידי הדואר הבריטי לירדן, חזר
מירושלים העתיקה ללונדון והגיע לבסוף באיחור
למוענו בשעה 11 בלילה חיכתה
למבקרי, מסיבת יום־ההולדת של הכנסת הפתעה
בלתי־נעימה: נעימת התקווה שימשה,
ליושב־ראש יופן? שפרינצק אמצעי לרמוז
למשתתפים שעליהם להסתלק מיד
לאחר מכן, עברו רבים מהם, יחד עם מזכירות
הכנסת, ל מועדון התכלת במלון הנשיא
כדי להתחיל לחוג ברצינות. מסמר הערב :
ח״כ. לשעבר, שלום זיסמן, הטוען שתפקידו
הנוכחי כסגן ראש עיריית רמת־גן מפרך
יותר, נטל לידיו את אחד הכנורות של
תזמורת טייר, גולדשטיין ומכם
פרויס, החל מנגן את שירי הצבא הבריטי,
בו שירת בשעתו לשגרירות ישראל
בוואשינגטון פנה תושב ניו־יורק בבקשה
מיוחדת. החובבות שלו היא איסוף חתימותיהם
של אנשים שתמונותיהם הופיעו על שער
השבועון טייס. הוא ביקש, איפוא, להשיג
למענו את חתימת ראש הממשלה דוד כן
גוריץ על גבי השער אגב, תושב אחת
המעברות בשם אברהם עבד אל־נאצר,
הגיש השבוע בקשה לשנות את שמו לאברהם
כךגוריץ מנהיג תנועת החרות
מנחם כגין לא הצליח השבוע לקבל אשרת
כניסה לאוסטרליה ״לשם עריכת סיור
הרצאות ומגבית לטובת העולים הישראליים״
הסיבה: משרד ההגירה האוסטרלי טרם שכח
כי בגין היה מעורב בפרשת הריגת שני סמלים
בריטיים בישראל ב־.1947

פיגימה ופחי אשפה
דוגמתו האישית של בן־גוריון, שחתם ב־שעתו
על סידרת מאמרים בשם העט ם( ב א)
ש(ל) יריכ מצאה 1חן בעיני כמה מנהיגים
נוספים. בדבר, למשל, התפרסם החודש מאמר
לוהט להגנת מדיניות שר האוצר בשאלת
השכר, חתום על ידי אחי ענד. חיפוש קל
בתנ״ך גילה כי אחי ענר שמו, במקרה,
אשכול מאמר אחר בהבוקר כלל התקפה
נמרצת על שר־הפנים החדש והיה חתום
בשם בן״שמעץ. שמעון היה במקרה
שם אביו של שר הפנים הקודם, ישראל
רו ק ח התעלומה היחידה שטרם נפתרה :
מיהו הכתבן של דבר החותם בשם א(כא)
ש(ל) כתיה 1ראש עיריית תל־אביב
חיים לכגון הוזעק השבוע בפיג׳מתו אל
הטלפון, רק כדי לשמעו את דרישתו של תו,העולם
הזה״ 956

שב תל־אביבי, כי יתערב מיד בסכסוכו עם
שכן בעניין פחי אשפה שמו של פרופסור
אבא פתחיה לרנד עבר השבוע
ממדורי הכלכלה למדורי האמנות: בירושלים
נפתחה תערוכתו בה הוא מציג פסלים
מחוטי ברזל כפופים מאחורי שמו של
מתרגם הלב הנמהר, המוצג בתיאטרון
הקאמרי, כנימין עטיר, מסתתר למעשה
המשורר הירושלמי הצעיר כרמי טשא רני,
שסירב לפרסם את שמו לאחר שבנוסח
שלו הוכנסו תיקונים רבים אגב, למודעת
התיאטרון שביקשה למצוא להצגה זו
חמת־חלילים, נענו עשרים בעלי כלים
תעלול הפרסומת הבא של התיטרון יהיה :
חיפוש מיחם רוסי אמיתי להצגת האדרת מאת
גוגול שאותה מכין הבמאי שמואל
כוגים משה פוליטי, מחבר מעיינה,
רוחש כנראה חיבה רבה לפסלי נשים: גיבורת
מחזהו החדש, הנכתב עתה, תהיה
אשת לוט ההופכת לנציב מלח הישראלית
הראשונה שתופיע בטלביזיה הבריטית
תהיה חנה אחרוני, שהוזמנה להופיע
יחד עם תזמורת של 25 איש, תערוך
לאחר מכן מטע קונצרטים באנגליה שחקנית
האיטלקית מליאת האיברים, סופיה
לורן, פרצה בבכי כאשר התנפלו עליה בבולוניה
גברים מעריצים, חלצו בכוח את נעליה.

אופרהר״
לונס

ס׳/ו/ל 5ון[ >ך

פ אג אניני
לה שיג בכל
חנויות הרדיו

אוח, דוקטור! (בעריכת צ׳ארלס פר־סטון
; ברקליי ; 144 עמודים אסביר

לך את מצבך במלים פשוטות: אילו היית
מכונית, לא היה כדאי להשקיע בך אף פרוטה
אחת נוספת במצב כזה,״ כך אומר הרופא
המצוייר לחולה המצוייר באחת הקריקטורות.
רופאים וחולים הם גיבוריו של כל עמוד ועמוד.

אזליי״״ז*

ה סוג ביו ת ר. בעול סי ת ו ^ רתאנגלית

״אופס: המקום הלא נכון ז־״(סיי
הוף ; פופיול אר ; 128 עמודים) — ספרו של
אחד האהובים בין ציירי הניו־יורקר, הקול־יירם
והסאטורדיי איוונינג פוסט.

מי אחראי באן

ץ (ג׳ורג׳ פריים ; בר-

סליי ; 144 עמודים) — הצייר בעל הקו העצבני
הוא אחד המתארים המצויינים ביותר
של הסאדיזם האנושי, כמו זה של בעל מכונית
הנוסע בלב המדבר ונתקל בנהג אחר שמכוניתו
נשברה כליל :״אולי לא איכפת לך
למכור לי את הבנזין שנשאר לך?״

לנכרים פלכד

(בעריכת סאנדי נלקין

ופאט אונטרמייאר ; ליון ; 190 עמודים) —
השם איננו מעיד במקרה זד, על התוכן. אוסף
מקרי למדי של קריקטורות מכל הסוגים
והארצות.

השיטה הצרפתית
סיני ; ליון ; 160
לא מלים ברובן,
חדר במלון ולידו
סות סוס, מחכות

(בעריכת רנה גו־

עמודים) — קריקטורות לכמו
זאת המדאה דלת של
זוג מגפי פרש וארבע פריחד
למצזזצח.

פסוקי השבוע
• הגנרל ארמון ל. מ .כרנם, בתשובה לשאלתו של פרשן הטלביזיה האמריקאי
אדוארד ג׳ מורו על המצב במזרח התיכון :״המצב עלול להיות גרוע
יותר והוא עלול גם להשתפר״.
• ״ דגר ״ ,בלי שום קשר לשום דבר :״נוכח הגל העכור של הסתה והחשדה,
טיב כי נזכור, כי אחד הדברים המופלאים שמדינתנו הצעירה התברכה בהם, זוהי
משטרה הוגנת, יעילה ונקיית כפיים״.
• שר־החוץ משה שרת, בתשובה לטענות על בזבוז בשירותי החוץ :״אם
דען נכם היא שיש לתאם את משכורתם של אנשינו בחוץ־לארץ, אך ורק לפי דרג
מסויים כאן בארץ, אז תצטרכו לחפש לכם שר חוץ אחר?״
• ראש־עיריית ירושלים, גרשון אגרון, לחברי תעד האגודה חובבי
ירושלים :״ברצוננו שהתושבים יתלוננו ויתלוננו. בלי תלונות. מסוימות קשה לנקוט
פעולות מסוימות״.
• שר״האוצר לוי אשכול, בתגובה לאיום השביתה של האינטליגנציה :
״אני מוכן לקחת שלושה מיליון ל״י הדרושים לתשלום הפרשי השכר ולהציתם לנגיד
עיניהם — ובלבד לא לשלם. כאן לא שאלת הכסף, אלא שאלת העיקרון״.
• ה״כ חרות יוחנן כאדר, לאחר ששר הפנים ישראל בר־יהודה הותקף
בכנסת על פרשיות אור־יהודה ואבן־יהודה :״הריני מתכונן לשאול את כבוד השר
מהן כוונותיו העתידות לגבי תל־יהודה, גבעת־יהודה, מחנה־יהודה וח״ב משה יהודה?״
• שגריר צרפת בישראל אדן פייר ז׳ילכר, בהרצאה על תרבות צרפת
בישראל :״צר לי על שאיני יכול לדבר על ענינים בוערים יותר במשרד החוץ
הצרפתי נאמר לי שכבר דיברתי יותר מדי בישראל. כנראה שהם מאמינים בדיפלומטיה
חשאית, ולכן עלי לזנוח את המדיניות ולעסוק בעניני תרבות״.
• עמוס דגני, ציר מפא״י מכפר־ויתקין, על השחיתות במפלגתו :״יש לנו
חברים יקרים. יותר מדי יקרים !״
7747 בירחון ״וורלד פייפר טרייד רביו״ מ־22
בדצמבר 1955 מופיע דו״ח הכתוב בידי
מר פר קלם, ראש משלחת או״ם לעניני
מחקר תאית וניר בפיליפינים, על תכנית
הקמת תעשית ניר בארץ זו.
למרות שאיי הפיליפינים עשירים בחמרי
גלם היתה המטרה הראשונה שהוצבה
בתכנית זו הקמת תעשית ניר. מר קלם
כותב — :
״מפעלים לתעשית ניר והתנאים הקשורים
בהקמתם היו הנתונים הראשונים שנחקרו.
אין להתחיל בהקמת מפעל לייצור תאית
כל עוד אין מפעל שני שיצרוך אותה.
תצרוכת ניר מולידה בתי חרושת לניר —
בתי חרושת אלה מולידים מפעלי תאית ;
נקודת המוצא הנה, איפוא, תצרוכת הניר
ובעקבותיה — ייצורו.
בחדרה קיים מפעל מבוסם לייצור ניר
המשווק תוצרתו לשווקים המקומיים.
מחקרים ובדיקות יסודיות — ,כפי שכבר
נתפרסמו בעתונות — ,יוזמו ע״י מפעל
הניר לפיתוח סיבי תאים מקומיים. הצלחת
נסיונות אלה עשויה להוביל לצער הטבעי
הבא בהקמת תעשית ניר עצמאית —
בית חרושת לתאית.

מפע לי ניר

א מריק איים ישראליים בננ״מ

ל 1ק י
בר־מסעדה
תל אביב, רחוב אלנכי 3
טלפון 23752

מאכלים איטלקיים-מוסיקה

סי בוי ת ה 9ילג1ר
ש3נשה את העחק
במרחב מבעד ל מסך החול
קול קהיר וקוד בגדאד
מזה שבועיים, ירד־ ישראל למקום שני בשידורי
התחנות הערביות. למקום הראשון
טיפס הריב המצרי־עיראקי. בבגדאד, הועמד
לדין מחמוד עלי עיסה, איש השגרירות ה־
!מצרית בעיראק. הוא נאשם בקשירת קשר עם
נתינים עיראקיים ופליטים פלסטניים לשם
ביצוע מעשי־חבלה וניהול תעמולה נגד בית
המלוכה.
בקהיר, הטיחו מנהיגי ההפיכה שורה ארוכה
של תוארי־גנאי צורבים בפני נורי אל־מעיד
ובית המלוכה העיראקי .״אנחנו מנחמים
את העם העיראקי היושב מאחורי סורגי
הכלא של ברית אל־סעיד־מנדרס !״ ייבב קריין
קול הערבים מקהיר.
שניהם מבטיחים. לפני כמה חודשים,
עת נחתמה הברית התורכית־עיראקית, ניהלה
מצרים מסע הסתה דומה. אולם אז הסתפקו
העיראקים בהחלפת מחמאות מפוקפקות
עם המצרים. הפעם, גירשו מבגדאד את הנספח
הצבאי המצרי, עצרו את עוזרו, הקימו
בעמאן תחנת־שיחר שתתחרה בקול הערבים.
״מצרים רוצה להשתלט על העולם הערבי
כולו התרתח קריין התחנה החדשה .״לשם
כך היא רוצה לפורר את ממלכת הירדן, לקרוע
את הגדה המערבית של המולדת.״
אולם עיראק והירדן, גילה הקריין, לא יר־

העבודה בקבלנות לפירמה פרטית, כי פירמה
כזו היתד, רואה את תפקידה הראשון להתעשר
מהמיפעל.
ההסבר לא הניח את דעת בית־ד,נבחרים.
כמה חברים, אנשי אופוזיציה וקואליציה, הגישו
הצעה לסדר היום לביטול תוכנית הממשלה
ומסירת העבודה לקבלנים פרטיים, על
פי מיכרז פומבי .״ואם ירוויחו קבלנים אלה
כמה לירות,״ קבעו נציגי העם ,״לא יהיה בזה
שום רע. הרי גם הם לבנונים טובים, וגם
להם מגיע ליהנות מהאוצרות שאללה נתן למולדת.״
מצרים אביו
ע 1ל אפרוח
עבד אל־רסול בורהאם הלך לתומו בסינד
מות הכפר בורמה. הוא בא במיוחד מקהיר
כדי לראות את הכפר המפורסם בכל מצרים
כספק ביצים ועופות. כסטודנט לכלכלה ידע
בורהאם כי בשנה האחרונה שיווקו איכרי בורמה
שני מיליון תרנגולות וששה מיליון ביצים.
לפתע
נחרד מהרהוריו: בלא־משים התנגש
עם אשד, מקומית, שנשאה על ראשה סל
מלא ביצים. הסל נפל, הביצים הפכו חביתה
ענקית.
בורהאם התנצל, הציע תשלום. אולם כאן
התעוררה בעייה: האישה לא ידעה כמה ביצים
היו בסל .״אבל אני יכולה להגיד לך איך

>;/ווווווווו

^11111

ווו
*->11 תערובת עילאית
כוו ב נ הו רי ם
סוגי
ערל
פיה מסננת ממדרגה ראשונה
מחיר הקופסה 450 פרוטה

דוגר ביצים בכפר בורמה
בשורות של שתים, ארבע, חמש ושבע

בעוד אני מרפרפת על קציר המכתבים
הגדול השבוע, ותוהה מדוע במקרה קטן
הפעם מספר הנערות המבקשות׳ להתכתב
— נפל לידי מכתב זה היכיל לשמש,
בעצם, אחד מאותם קוריוזים שאני כה
תאבה לשמוע עליהם. רוצים לדעת י
״מאז יומיים אני מופצצת בשלל מכתבים
שבאו כתגובה לאלמונית 952/821
שאת מודעתר, פירסמת בעתון. הסך המעודכן
של מכתבים הגיע ל־ 37 במספר.
את ודאי תמהה מה רצוני ממך — הסכיתי
וקראי — :
״אותה אלמונית ששלחה למדורך את
מודעתה השחצנית לא היתה אני
היתד, זו מתיחה שאיזשהו או איזשהי
ארחי־פרחי ערכו לי. כלומר ״סידרו״
אותי, ועתה מרעיפים עלי מכתבים עד
לידי התפוצצות תיבת הדואר ולסימן
שאלה ענק על פני חזרנו היגע הטוען כי
בגללי כבד עליו מטענו. אמנם, חובבותי
הגדולה ביותר הינד, התכתבות לשמה —
ודווקא עם אלמונים שאינני מכירתם כלל
ועיקר, אולם יהיה זה ספורט נכבד למדי
להשיב ל־ 37 ברנשים (נוסף על העשרה
עמם אני מתכתבת זה מכבר).
״כל זאת כתבתי לך למען תחסכי לי
הוצאות ניכרות שאינן הולמות את תק־

ציבי הדל ביחס, ואנא פרסמי במדורך
כי 952/821 איננה בנמצא או לפחות מבקשת
סליחה מכל אלד, שלא ענתה להם
כי אין באפשרותה לעשות כך, ואף לא
לשלוח לכל אחד מכתב או אפילו גלויות
התנצלות. אגב, עיני ירוקות־אפורות,
בניגוד למודעה המפרסמת את כחול
עיני. שערי שטני בערך ולא שחור כפחם
100 גופי עקום כזיגזג וכאילו טרקטור
דרסו והוא דודקא מביישני בכל
מקום ובכל זמן — ואין אני לומדת בשביעית
הומנית. מד, שנכון — אני אחת
מן החברה, אולם לא כאותו/ה הכותב/ת
שרימה אותך, כי זה מכוער ביותר״.
זהו.״
הכל טוב ויפה 952/821 האמיתית,
אולם מה אעשה, אם דווקא עתה כשכתבת
וידוי נחמד זה, יגבר זרם המכתבים,
ולא בלי סיבה? — ד,אשליך אותם
לסל?

תעודת בגרות כבים
( ) 956/844 או מר, ש ש מו, יהודה, ניתז לו
על ידי הוריו לפני 546 272.000 שניו ה, הווי
או מ ר לפני 18 שנה. מאחר והו א מביר בו ד אי
את עצלותי ויודע שלא אטרח לוודא את
דבריו — הריני מ א מינ ה לו. ובכן, צעיר
זה רוצה להתכתב עם נערה בת 16—17ש איננ
ה חולמת על דודי ם ע שירים מעבר לים.
א שר לו, הו א טו ען כי ב עוד חדשים מ ספר
תפאר תעודת בגרות את כי סו.

זקנקן, ווספה ושוויץ
על אף היותה בת ( 17ו אולי דווקא מ שו ם
כך) .רוצה 956/845 להתוודע. תחילה בכתב
אל צעיר גבוה ויפה. שתי תכונו ת אלה
אינן מ ס פי קו ת לה. היא רוצה שי תוו ס פו
אליהן זקנקן ווספה ( או פנו ע איטלקי) וכר טיס
ס טו דנ ט ה טכניון. על עצמה היא אומרת
שהיא גבוהה מ אד, שחרחורת, חובבת שוויץ.
ס פו ר ט וריקודי עם.

שו למצרים ולשותפותיה הסעודית והסורית
לבצע את זממן .״אנו נמשיך להילחם בעד
אחדות ערבית הבטיח.
גם קהיר הבטיחה להלחם בעד אותה אחדות.
אך בשני המחנות ידעו שליטי ערב כי
אחדות זו תישאר בינתיים על גבי הנייר —
אפילו במקרה של מלחמה עם ישראל.
הלבנון אוצרות אללה לכר
מי זכאי לממן מיפעלים לאומיים _ ולהרוויח
תוך כדי כך הון תועפות?
השאלה התעוררה כאשר החליטה ממשלת
הלבנון לנצל את מימי הליטאני, הנהר היחיד
הזורם כולו בשטח הלבנון. ביצוע התוכנית,
שיימשך ארבע שנים, עשוי להגדיל את כוח
החשמל של הלבנון פי שלושה, ינצל את ה־ומיש
הזורמים כיום לים להשקאת 250 אלף
דונם של אדמה בלתי־מעובדת.
לגבי הלבנון, בעלת האוכלוסיה הצפופה
והאמצעים הדלים, זוהי תוכנית־פיתוח חיונית•
מחירה 108 :מיליון ל״י. הממשלה הקימה
וועדת שרים מיוחדת, ביקשה הלוואה
מהבנק הבינלאומי.
נגד הממשלה. היתד, זו התחלתה של
סערה כלכלית שנמשכה חודשים. בית הנבחרים,
שרבים מחבריו הם בעלי־עסקים, סירב
לאשך את קבלת ההלוואה הבינלאומית.
״יש מספיק הון בלבנון כדי לממן עשרה מי־פעלים
כאלה !״ קרא אחד הנבחרים.
סלים להוד, שר החוץ הלבנוני ויושב־ראש
רשות־הליטאני, הסביר כי הבנק הבינלאומי
גובה רבית של ״ 40/בלבד, בעוד שבעלי־הון
לבנוניים דורשים למעלה מ־״/ס .20 הוא הסביר
גם כי הממשלה סירבה להעניק את ביצוע

לעשות חשבון,״ הסבירה: אילו הניחה את
כל הביצים בזוגות, היתה נשארת לה ביצה
אחת ביד. אילו הניחה אותן בשורות של ארבע,
היתד, נשארת לה ביצה אחת ביד. ביצה
אחת היתר, נשארת גם אילו הניחה את מיטען
הסל בשורות של חמש או שש ביצים. רק אילו
הניחה את הביצים בשורות של שבע, לא
היתד, נשארת לה אף ביצה ביד. כמה ביצים
היו לה י •
מלאכה?{דינה. לסטודנט האומלל לא
היה הכסף הדרוש .״אני מוכן לשלם עבור
הנזק בעבודה,״ הציע לבסוף. היתר, זו טעות
מרה. אנשי הכפר שהתאספו קבעו כי עליו
לעבוד שש שעות, הובילוהו למיבנה מקומר
נמוך .״התפשט ציוו עליו.
הצעיר נבהל .״אין לך מה לחשוש,״ הרגיעו
אותו האיכרים .״אתה תשכב כאן במנוחה
ואיש לא יפריע לך.״
לבסוף הבין הסטודנט מה רצו ממנו. בכוך
היו מונחות כמה אלפים מן הביצים המפורסמות
של הכפר. מאחר שהאיכרים לא
שמעו מימיהם על מדגרות חשמליות וכיוון
שהדגרה טבעית של מיליוני ביצים היתד, דורשת
רבבות תרנגולות, הנהיגו שיטה חסכונית
משלהם: דגירה של בני אדם.
מדוע׳ ,שאל בורד,אם הנדהם, ישכיבו דווקא
אותו על הביצים? ״המהפכה אשמה,״
הסבירו זקני הכפר .״מהיום שקיבלנו רדיו,
מסרבים הצעירים שלנו לשכב כמו תרנגולות.״
לסטודנט
לא היתד, ברירה אלא לדגור. בשובו
לקהיר, נשא עמו מתנה: תריסר אפרוחים
שיצאו לאור העולם הודות לחום גופו.
״בני המאומצים הסביר בגאווה לידידיו.
״ קוראי העולם הזה יכולים לנסות את
כשרונם המתימטי. התשובה בעמוד .12
,העולם הזה״ 956

הצ׳יזבאת, שמקורו במלה הערבית צ׳יזב, היה פאר הפלמ״ח. אמנם לא יצר את
כל הצ׳יזבאת בעצמו, אולם הוא שימש מדגרה, מברר ומזקק. ברבות הימים החלו
גם כותבי המאמרים הראשיים להשתמש במלה זו. על כן מעדיפים דן בן־אמוץ
( 100ק״ג) והיים חפר ( 50ק״ג) להשתמש במלה ״כזבים״ ,ואת האוסף המקורי
הראשון של כל צ׳יזבאת הפלמ״ח, העומד להופיע החודש, קראו בשם ״ילקוט
הכזבים״ .להלן מבחר מייצג שנלקט מתוך הספר ומוגש בזה לקורא.
מהירות משעממת
ך* עם נסע ם מ!ך הגדול במהירות עצומה בורך מחיפה

^ לתל־אביב, וכשהתחיל להשתעמם, הוציא מקל דר־ החלון
ועשה טרררר על עמודי הטלפון.

*קרניכאל הפרחים

^ חרי חודשים רבים של עבודה קשה בעליה ב׳ לקחו
החברה ממרסיל חופש ונסעו לראות את קרניבאל־הפרחים
בניצה. לפני שהרכבת,זזה אמר להם אבי האחראי
שישתדלו לא להתבלט בניצה מפני שהניירות שלהם לא
בסדר ומפני שיש לו מספיק צרות עם המשטרה גם בלעדיהם.
כשהחברה הגיעו לניצה, חבשו מיד את ׳משקפי השמש
שלהם והצליחו ללכת בצידי הבתים עד שמצאו מלון, בשביל
פליטים מפולניה. לפנות ערב יצאו לרחוב ואחרי שקבעו
ביניהם מפגש במקרה שמישהו ילך לאיבוד (בצרפת זה קל
מאד, אתה שואל צרפתיה על איזה שהיא כתובת והיא
מובילה אצתך עד הבית —שלה) ,שאל בנץ את עופר באיזה
אמצעים עליהם לאחוז כדי לא להתבלט.
.תעשו כל מה שהצרפתים עושים ואף אחד לא ישים
אליכם לב״ ,אמר עופר*.
ראו שהצרפתים אוכלים ושותים יין — נכנסו למסעדה
הזמינו ם^ט, לבניה, חביטה ובקבוק יין. ראו שכולם׳ קונים
פרחים וזורקים אותם על הבחורות — עש,ו אותו הדבר.
הכל הלך בסדר ואיש לא שם לב אליהם, עד שהתחילה
תהלוכת הבובות הגדולה. בנץ אמר שמוכרחים להצטרף
לתהלוכת המסכות כדי לא להתבלט. החברה הסכימו. הלך
בנץ ושכר מסכות ענקיות, החברה נכנסו והצטרפו לתהלוכה.
מן הון להון, השד יודע איך׳ מצאו את עצמם החברה בראש
התהלוכה. הקהל מחא כפים וזרק עליהם פרחים. עופר
ראה שזה יהיה עסק ביש אם לא יתחמקו מהתהלוכה. משך
אחריו את החברה לתוך סמטה צרה אבל כל התהלוכה המשיכה
ללכת אחריהם. הם עוד היו יוצאים איך שהוא מן ד,ענין,
אבל לסמטא לא היה מוצא.

באופן יסודי את תוכן הארגזים, היה מוציא משם שמנת,
תפוחים, שוקולד ולפעמים אפילו גלידה. לצאת החוצה כבר
יכול היה בעצמו, מפני שבפנים הגוף שלו היה מתכווץ עוד
יותר.
לילה אחד הוציא את הראש שלו מהחור, ופתאום הפסיק
המקרר לעבוד. הגוף שלו התרחב, וכך תפסו אותו בבוקר.

פילוסופיה

* יפן העצוב למד שנר. פילוסופיה. כשבא לתל־יוסף
^ שלחו אותו לעבוד בבניין. בערב בא הבנאי לסידור
העבודה ואמר בפנים ־ חוזרים :
״קחו אותו ממני. אני לא יכול יותר. תארו לעצמכם, אני
עומד על הפיגום בקומה השנייה, ופתאום הוא שואל אותי :
שמע, מניין אתה יודע שאתה בכלל קיים?״

* אין איזה פירות?

שבת אחרי הצהרים יוצא ראש עירית טבריה, בדרך
כלל, בלווית אשתו ומטייל בנחת ברחובות. פעם עבר על

ך* ש ת לו מנ עו לי ם חדשים על דלת בית־הקירור במשק,
^ לא ידעו החברה מה לעשות, ופרשת בדיקת בתי־הקירור
בלילות ודאי היתד, מסתיימת, לולא הפאטנט של יוסקה.
בקיר בית־הקירור היה חור, שדרכו היו מוציאים את הבלוקים
של הקרח.
יופקד, היה נצמד לחור עד שהגוף שלו היה מתכווץ קצת
מהקור, והחברה היו דוחפים אותו פנימה. לאחר שבדק

רב־סרן שאול ביבר.

.העולם הזה״ 956

ך* ני הפוליטרולף ר.יה אוכל את עצמו אם היד, מפסיד

^ פעולה אחת. באחת מהורדות הלילה בקיסריה צירפו
אותו לחולית המים, שמתפקידה היד, להעביר את המעפילים
מהסירה אל החוף. הוא עבד כמו חמור.
היה מעמיס על גבו יהודי עם כל חפציו, מדשדש במים
ברגלי הסליק שלו ומוריד אותו בחוף. בובלה היה מקבל
את המעפילים, מנשק אותם ומעביר אותם הלאה. בסירה
האחרונה עמדה עוד דמות עצומה והתחננה :״חבר, נעמט
מיו״.
בני העמים את ההר על גבו ובנשימה קטועה הגיע לחוף.
המעפיל זינק מגבו, טפח על שכמו, ואמר: סלמתאק, בני״.

*האדוות של מררוד

•יי• בית של מרדוך היה מקום מפגש של החברה בזמן

| ! החופש. האמא שלו היחד, מכינה סנדויצ׳ים ותה, החברה
מדברים על זקסים בלחש. אבל למרדוך היתד, אחות כזאת,
שמה שהיה נכנס לה באוזן, היה יוצא לה מהפה.
פעם ישבו החברה ונתחו פעולה שכרגיל נדחתה, עד
שבאה אחותו של מרדוך והתחילה לפקוח אזניים. לחש אחד
החברה למרדוך :״שמע, תתפטר מהאחות שלך אחת ולתמיד״.
נכנס
מרדוך למטבח וחזר אחרי רגע, סילק את אחותו
מהחדר ואמר לחברה :״אמא לא מסכימה בשום אופן.
היא אוהבת אותה יותר מדי״.

ךגבעת חיי ם היתד, פעם ברווזיה גדולה ומחלקת
^יפלמח. מתוך סיבות שאינן ברורות עד היום לא הורשו חברי
המחלקה לעבוד בברווזיה. אבל החברה, שאהבו מאוד ברווזים,
היו מבקרים אצלם בלילות לראות אם הכל בסדר.
ביקורים אלה גרמו לבלבול שלם בחשבונות מנהל הענף.
לילה אחד יצא פישקה (זה שרצה תמיד שיקראו לו יודקה).
מהברווזיה ובחיקו ברווז. כשעבר ליד הברז הבחין פתאום
בשומר המשק שיצא מהמחסן והחל להתקרב אליו במהירות
בלתי רגילה. כשהשומר הגיע למרחק שבו אפשר להבדיל בין
ברוזז לבין מגבת, הדף פישקה בתנועה פחדנית את הברווז
מחזהו וצעק :״מה הוא רוצה ממני? ! שיעזוב אותי ! קח
אותו מפה !״

המקרר

בני מוריד מעפילים

פישקה והברווז

קבלת־פנים למוסה
ן* ־ 47 ישבו החברה במרסיל וחוץ מעניני עלייה ב׳ לא
^ היה להם מה לעשות. יום אחד קיבל עופר טלגרמה ממוטי•
הספורטאי ובה כתוב :״אבוא בשישי ברכבת הצהרים,
סטופ, חכה לי בתחנה״( .עיין ארכיון ההגנה — המבלה״ד).
עופר התקשר עם המשטרה, הודיע לקצין שחבר חשוב
של ״אגודת צער בעלי חיים״ עומד להגיע למרסיל והאגודה
המקומית מבקשת רשות לערוך לו קבלת פנים חגיגית.
הרשיון ניתן והחברה נגשו להכנות. ציירו סיסמאות,
קנו פרחים, צחצחו את זוג האופנועים, מצאו את המרבד
של סוכן האניות אצל מוקה ושכרו ליומים שני אקורדיוניסטים
עוורים מהרחוב.
למחרת, ב־ 12 פחות רבע, עמדו כל החברה בתחנת הרכבת
לבושים בגדי חג. עופר הביט בחוסר סבלנות לאורך הרציף,
כפפות עור לבנות על ידיו ומקל טיול תלוי על זרועו.
ב־ 12 בדיוק נכנסה הרכבת לתחנה, כשמוסה מציץ מאחד
החלונות. שוטר פתח לו את הדלת והקגנדוקטור כיוון את
שאר הנוסעים לדלת השניה. האקורדיוניסטים פתחו בנגינת
״ערבי זקן צולע ומסכן״ והחברה גלגלו את המרבד האדום
עד פתח הקרון. ברגע שעופר הוריד את המגבעת ושם אותה
על לוח לבו, נפרשו סיסמאות האגודה• (״טוב האריה החי
מן הכלב המת״ ו״ברוך בואך החיה שבאדם״).
קהל רב הצטופף משני צדי המרבד. מוסד, לגמרי לא התבלבל
והשתחווה לנוכחים ברצינות. עופר לחץ אות ידו ואמר :
״כאוניה טרופת מפרשים החוזרת לנמלה וכבן אובד השב
לחיק אמו, ככד, באת אלינו מוסד, היקר״ .ומוסד, ענה :
״איפה לקחת כל כך הרבה צרפתים? ויוד לה פראנס ! ״
השוטרים הצדיעו, החברה והקהל מחאו כפיים והמנגנים
המשיכו לנגן. לבסוף, הכניסו את מוסד, לטקסי, שני האופנועים
טסו מלפנים ומרסיל חזרה לחייה התקינים.

מרדוך: זה שום דבר. אם אני רוצה אני זורק אותו לים.
החברה: מה אתה מדבר הרבה? נראה אותך.
מרדוך.:דבר גדול! (מסתכל על החברה בבוז וזורק את
ד,לוקס בכוח לתוך הים) .נו, מה אתם אומרים־עכשיו?
ענו לו החברה: אין לך אופי. כל אחד יכול להשפיע
עליו•

דן בן־אמוץ (ימין) ושאול כיבד במרסיל

•* שמלך כא בפעם הראשונה למרסיל׳ הוא לא סמך
על אף אחד והחליט שצריך להיות זהיר, מר, שלא
יהיה. אחת הבתולות שראתה את מלך מסתכל לצדדים הבינה
אותו לא נכון וקראה לו: מסס! מלך לא חשב הרבה והתכופף.

הערות

״עשו מה שהצרפתים עושים !-
פני ביתו של עופר וראה את אדון וגברת ביבר (הזקנים
של עופר) יושבים על המרפסת.
״שלום, אדון ביבר״ .אמר ראש העיר.
״שלום, כבוד ראש־העיר״ .אמר אביו של עופר.
״נכנם אצלכם קצת?״ שאל ראש העיר.
״בבקשה, בבקשה״ .אמרו הזקנים של עופר.
הוציאו כסאות למרפסת ושמו על השולחן קערה מלאה
פירות: שזיפים, ענבים, מלון, אבטיח, וגם כמה תפוחי עץ.
ראש העיר לקח שני ענבים ואשתו לקחה שזיף. אכלו לאט
לאט ולפי הבעת פניהם נראה היה שאין הם מרוצים. לבסוף
לא התאפק ראש־העיר ושאל :
״תגיד אדון ביבר, אין איזה פירות בבית?״
״כל ד,פימת לפניך״ .אמר אביו של עופר.
״אין איזה מלפפון צעיר?״ שאל ראש העיר.

האופי ש? מי דו ר

ן * עםיצא מרדוף עם עוד כמה חברה לשוט על המרת.
^ כדי שיהיה רומנטי לקח אתו מרדוך את הלוקס של
הדיגים• ככה שטו על הכנרת עד שהתחיל להיות משעמם.
אומרים החברה למרדוך: זרוק את ד,לוקס לים, נראה אם
יש לך אופי. אומר מרדוך: מה זה שייך לאופי? אם אני
רוצה אני זורק אותו לים.
החברה: זרוק אותו, נראה.
מרדוף: חבל על ד,לוקס.
החברה: אין לך אופי.
מרדוך: לי אין אופי?
החברה: אין לך.

א״ש במרסיל

ך* ע ם, ב כי נו ס מם־ממים, הוריד ד,״דוקטור״** על החברה
^ הרצאה פוליטית של שעתיים. ד,״דוקטור״ היה נואם בחסד.
הוא שם את בני הפוליטרוק בכיס הקטן שלו. אחרי
ההרצאה, כשכולם יצאו להתאוורר ולעכל את המסקנות,
מצא מישהו על השולחן את ראשי־הפרקים של נאום ה״דוק־טור״
ובין השאר רשום :
)2הפסקת המאבק( .להתרגז).
)7הסיזון( .להרים את הקול, כי הנימוקים אינם משכנעים).

* .תוכנית התקפה

• גאל וצ׳יפב•״* ישבו על יד מפה ותיכננו מבצע נגד
׳ המצרים. יגאל ייצג את היהודים וצ׳יפב את המצרים. אמר
יגאל :
״בלילה אני תופס את המשלט הזה.״
אמר צ׳יפב :
״אז אני שולח הנה טור משורין שיאגוף אותך משמאל.״
אמר יגאל :
״אבל כאן יש לי שני סיקס פאונדרס.״
אמר צ׳יפב :
״אז אני שולח פלוגה שתתפוס את המשלט של החירבה.״
אמר יגאל :
״כאן כבר יושבת מחלקה עם נשק מסייע.״
חשב צ׳יפב וחשב ולבסוף אמר :
״אם ככה, אז אני קורא לאו״ם.״
בני מהר שק
משה סנח
• יגאל אלון, וזרובבל, קצין מודיעין של חזי ת הדרים.

רביעית
את השאלון הזח זכאית למלא המועמדת
עצמה, וכן כל אדם אחר חמעוניין
לחמליץ מל מועמדת לתחרות. כמו כן
רשאים למלא אותו מוסדות חינוכיים,
ארנת -נוער ומחומים חמבורים כי אחת
מ״וייווזיהס אי נחזברותיחם ראויות ל־תיאי

מצם
משפחתי
הכתובת המלאה :
שנת הלידה :
מקום הלידה :
שנת העלית _ :
השכלה קודמת!
שרות צבאי

(מקצוע ודרגח) ז

מקצוע או שטח לימודים :

בתיה הויפטמן

נורית יעקכסון

מ\׳ ת ׳חוק למודיה סיימה תושבת
רמת־גן בת ד,־ 20 בבית־ספר דתי ב־פתח־תקוה,
שהיא עיר מולדתה ו״מקום
הולדת כל הצבריות האמיתיות,״ לדעתה.
ברמת־גן סיימה בתיה את בית־הספר התיכון
העירוני, היתר, חניכת התנועה ה מאוחדת
ועסקה בספורט במסגרת המכבי,
שם גם הוסמכה* בתור מדריכה.
לאחר שתי שנות שירות בצבא, עובדת
בתיה בתור פקידה במוסד צבורי ,״עבודה
משעממת וחסרת סיפוק,״ חולמת על אפשרות
לימודים באוניברסיטה .״לפני שאני
הופכת עקרת־בית ונכנסת לחיי שגרה אני
עוד רוצה להיות משהו״ ,טוענת היא.

סס* מה של נורית בת ה־ 16 קשיר
^ בשמו של גדנ״ע האויר. רוב תושבי
המדינה מכירים מוסד זה באמצעות הסרטון
הדרך לשחקים, בו שחקה נורית
את התפקיד הראשי. מלבד חובבות המשחק,
הטיסה הוא חובבותה העיקרית של
בת רמת־גן זו. עוד בבית־הספר העממי,
עברה. את כל שלבי האימון בטיסנאות
ודאייה, עומדת כיום לפני קורס טיס
מוטורי.
נורית היא תלמידה מצטיינת בסמינר
למורות לוינסקי בתל־אביב, וחושבת להמשיך
בזה .״אין כיום אפשרות לנשים
לבחור בטיס כמקצוע,״ אומרת היא.

*זיוה אליצור
** לידת תלפיות, ירושלים, יושבת-
ראש ועד תלמידי בצלאל, עובדת כמורה
לציור כדי לממן את לימודיה, רוצה,
אחרי שתתה בצבא, להתמסר להוראת
הציור כדי ״לפתח את הטעם הטוב, ואת
האהבה ליפה ולשלם ! ״
חניכת גורדוניה, המחנות העולים ו התנועה
המאוחדת, לשעבר מדריכה, לא
יצאה להכשרה בגלל הצורך לתמוך באם
אלמנה אחרי שאחיה הצטרף למשק. ריכזה
קן של נוער עולה בשכונת מוצררה.
אינה מתפארת ואינה מתבשמת, חובבת
שחיה וריקודים סאלוניים מתונים, אינה
סבורה שהנשואין הם עיקר החיים.

מקום העבודה או הלימודים :
האס המועמדת היתה או הנה חברח
בתנועת־נוער, תנועה קיבוצית, ארגון
ספורט, להקה אסנותית או בל אגוד אחר?

פרט איזה ומתי --:

חוככויות:
אם אחד הפריטים אינו חל על המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זה
תולדות חיים של המועמדת, עד כמת
שהן ידועות לממלא השאלון. במקרה
שהשאלון ממולא על־ידי ממלי׳ן או מוסד,
עליו לצרף חנסקח מדוע לדעתי
ראוייה המועמדת לתואר. במקרח שחנוו־עמדת
ממלאת את השאלון בעצמת, עלית
לצרף הסבר קצר של דרכה בחיים ושאיפותיה
לעתיד. במקרה שהשאלון ססולא
על־ידי ממליץ או מוסד, ציין להלן את

הבתוכת

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצרוף החומר למערכת העולם
הזה, ת .ד , 136 .תל־אביב ולציין
על המעטפה -צברית 1956

נורית קליפשטיין
ך {-יי פשטות, ספורטאיות ושות־
}< $פות, הם שמעצבים את דמותה
התוססת, השובבית והפיקחית כאחת של
הצברית. ומקום התגלמותה הוא הקיבוץ,
משום שבת הקיבוץ היא תמיד פשוטה,
טבעית ומוכנה לקום לעזרה,״ סבורה נורית
בת ה־ ,17 חברת גבעת־חיים, שנולדה
בגרעין הבונה, התחנכה באיילת־השחר
עד שנהרג אביה, עברה מאז למשק אמה.
בסכום של 1000ל״י היתד, משתמשת
להשתלמות בציור ולרכישת אקורדיון,
אולם שאיפתה העיקרית היא לעסוק בטיפול
בילדים. במקצוע זה היא עוסקת גם
עתה, חושבת לחזור אליו אחרי הצבא.

נעמי לוקס
-9ז וקרת בת 19 מחוות הבוקרים
^ בית־ניר בחבל לכיש. ילידת ירושלים
וחניכת בית־הספר החקלאי בעיינות,
שם התמחתה במיוחד בענף הבקר ״מתוך
שאיפה לעסוק בו בבוא העת.״ לאחר שירות
בחיל־הרפואה של צה״ל, הצטרפה
למשק בית־ניר, מחכה עתה לבקר.
נעמי, המחבבת לנעול סנדלים וללבוש
מכנסיים קצרים, רואה את עתידה בחיים
של עבודה גופנית במשק שיתופי, תוך
הצצה מדי פעם לחיי התרבות בעיר. היא
סבורה שנהירת הנוער לספר תשפיע על
גורל המדינה. שאיפתה להשתלם במקצוע
הבוקרים, מפני ״שלענף זה יש עתיד ! ״

כל צעירה י שראלית, יכולה לה שתתף בתחרות על התואר צברית
56׳ ,שיזכה. את הזוכ ה בהענקה של

1000ל״י
לצורכי ה שתלמותה. כו תייצג הזוכ ה את הנוער הי שראלי ב מי פנ ש
של בנו ת 21 עמים, א שר יתקיים בפ ארי ס בחוד ש אפריל בססנרת
התחרות העול מית לבחירת

נערת-השנה
על ה מוע מד ת. או הממליין, למלא את ה ש אלון ה מודפ ס מי מיו.
ול ה מ צי או למערכת עד סוף חוד ש ינו אר.
ועדת־ה שיפוט מורכבת כלהלן ) 1( •:י הודית אורנ שטייז, רקדנית
( )2נתן אקסלרוד, סרטי כרמל ( )3שו שנ ה דמארי. זמרת ( )1היה.

אדית אסיאס
ך* לידת צרפת בת 17׳ שהוריה נהרגו
׳ זמן קצר אחרי לידתה במלחמת העולם
השניה, וחיתה שנים רבות בבתי־יתו־מים
,״חיים מלאים יסורים וסבל.״ לפני
שבע שנים עלתה אדית לארץ במסגרת
עלית הנוער, הצטיינה בלימודיה בביתר,ספר
העממים, זכתה בסטיפנדיה להמשכת
לימודיה. כיום היא עובדת בתור פקידה
בבנק, ממשיכה בלמודים תיכוניים
בערב.
שאיפתה היא ללמוד משפטים ״כדי להגן
על הסובלים מאי־צדק.״ מדריכה בקהילת
הצופים בתל־אביב סבור שהיא הטיפוס
הצברי שנמצא בין חניכותיו.

הררית, שהקני ת ( )5מ שה וואלין. א מ רנן 6פנינ ה זלצ מן, פ סנתרנית
7מ רדכי זעירא, קו מ פוזי טו ר 8נורי חביב הביב. סרטי
חביב 9יעקב חודורוב, כדורגלן 10ש אול לוין. מחנך. ראש
( ) 12 יצחק
מחלקת החינוך בתל-אביב 11 יגאל מו סינזון, סופ ר
ני מ צוביץ, מחנך. עי תונ אי ו מו מחה לנוער עולה 13 חנה מ רון.
שחקנית 14 רם סו לו מון. עורך-דין 15ש מ עון סאמט. עי תונ אי
( ) 16 מו כ ח קורחלוב, חקלאי 17מ שה קסטל, צייר 18ש מו א ל
תמיר. עורך־רין. כן י היו בחבר ה שופטי ם בתוקף תפקידיהם העורך
הראשי של העולם הזה. ראש מערכ ת העולם הזח ועורך-משנה של
העולם הזה.
מו ע מ דו ת ש איו להן ת מונה מ ת אי מ ה, יכולו ת להצטל ם_אצל הצלם
הרא שי של ה מבצ ע. יצחק ארדה. ברח׳ פינסקר . 2תל״אביב. מול
קולנוע מונ רבי__ .