גליון 957 מתאריך 16 בפברואר 1956

צלומו הראשון
המתנוסס בישראל
ואוסף הסעודות
המוכיח כעד שוחדו

ה פו ש ע הנ א צי
על יד•
המחיר 350 פי

דעודס

קרטית למדינ ת ישראל ותילחם למעל יצירת אווירה
חופ שית ב ארצנו, למעל או ש רו וחרותו של האדם
כערך עליון בחיי החברה.

הוד

ד׳׳ר אלכסנדר זק, תל־אביב

העורך הראשי :
אורי אבנר׳

ראש המערכת*
*לו ם כחן

בל 1ז קי גי בו

עורכי־משגה*

דוב איתן, אורי סל*

עורו כיתוב :

עורך תבגית :

אחרו? גי ד ״עולמירס• ת. ד , 156 .טלפון .2*7*6
גלם המערכת: המוציא לאור: חפולם חזח בע״נז.
׳חורז׳ ?*יד* •ד*וט ישראל כפ״ם, יז״א טל• *.2320

סי י בי ק שת

הכתב הראשי :
שונ א הוני ל

חברי המערכת :
ישראל ביבר, ניצה נבי, איתז נבירול, לילי נלילי.
דויד הורוביץ, רותי ורד, רוני זוהר, אברהם חרמון.
אוסקר טאובר .־ משהל שם, אביבה ס טן, ע מו ם
קינן, שלמה קרן, אלי תבור.

הנייר הראשי: עורר ומום י מנהל מעבדה :
שסיאל ברתיר

ח*׳ גליקסון • תל־אביב. מפן חגזברקיס :

אריה אריאל

נתז רוזז

•ין המקרבת אחראית קבור תוכן הסורקות.
מלבד קבור סורקות חם תפרסמות תהת הכותרת.
דו * ח לצרכן ,״דו -ח לבוחר דו־ ה
לנוסק וכי׳ המוכנות קל־יד׳ חברי המקרבת
וגבדסית קל־ידם. המדור ״דויזז לבוחר־ כולל
סורקות מסקס ספלנות וארגונים ציבוריים
אוצר אין המקרבת אחראית לתוכנן ול-
דקות המובקות בחן ושאינן מ שקפות בשום
צורח שהיא את דקות המקרבת

העתון הנקרא ביו תר ב מדינ ה
בלבנו לא נשארה טינה.

הצטערתי על מותו של עזריאל קרליבך.
בשנים האחרונות היו יחסי האהבה בינינו קלושים
מאד, אולם סברנו תמיד שאם חייב
אדם ללחום, מוטב לו ללחום ביריב בעל שי־עור־קומה.
אין
ספק שקרליבך היה העתונאי המקצועי
הטוב ביותר בארץ, משכמו ומעלה מעל לכל
חבריו במקצוע. בזה היה כוחו, בזה גם הי׳
תה חולשתו. כי ברגע שאדם מתייחס אל די׳
העתונאות כאל מקצוע, ברגע שהוא רואה במאמר
יצירה בפני עצמה, תחת לראות כה
רק מכשיר לביטוי אמת עמוקה יותר. הריהו
נופל בנקל קרבן לפ־תויים רבים.
עתונאי מקצועי גאוני הוא זה המרגיש בתנודה
הקלה ביותר של דעת־הקהל, מגיב
עליה מיד. מבחינה זו היה קרליבך גאון. ואילו
אנו במערכת זו, שאיננו רואים עצמנו
כעתונאים מקצועיים, אלא כאנשים הממלאים
תפקיד מסויים בשטח העתונות, מצאנו את
עצמנו לעתים קרובות בצד השני של המית־רם
— מול -דעת־הקהל, וגם מול קרליבן.
לא פעם נהנינו בשעה שהחלפנו עמו
יריות. ידענו, אנו יורים בצלף אומן.

לא פעם שאלתי אתי עצמי מה מקורה של
השנאה הלוהטת שרחש לנו קרליבך מזה שלוש
שנים. מכיון שהיא לא היתר, תגובה על
שום דבר שכתבנו או עשינו, ניסיתי לחפש
את השרשים במעמקים.
לפני שמונה שנים חולל קרליבך מהפכה
בעתונות העברית. אמנם לא היה ממציאו הראשון
של הסיגנון החדש, אולם תחת ידיו
הפן סגנון זה לשיטה, שחיסלה במידה מסו־יימת
את השיעמום הנורא שנדף עד אז מן
העתונות היומית.
כשהגיע לשיאו, שוב לא הסתפק במעמדו
כעתונאי חביב קהל הקוראים, אלא שאף להיות
אישיות ציבורית, מדינאי, הוגד,־דעות.
שאיפה זו גרמה לכך שדרך במקום מבחינה
עתונאית.
בינתיים קמר, מערכת העולם הדה, חוללה
מהפכה עתונאית נוספת, החדירה לארץ את
השיטות המודרניות של העתונות הפרשנית
האנגלו־סאכסית. כלל ידוע הוא כי נושאי
כל מהפכה הופכים לאויביה הנמרצים ביותר
של המהפכה הבאה.
לפני כשלוש שנים התעניין קרליבך באפשרות
להשקיע כספים בהעולם הזה. נפגשנו
כמה פעמים במסעדת המלון פארק. הכרנו
אז את קרליבך מהצד האהוד ביותר שלו :
כגבר אדיב, משכיל, שופע ידידות. הוא הבטיח
לנו כי קו העתון נראה לו, וכי לא יעלה
על דעתו, גם כבעל מניות, לדרוש שום שינויים
במבנה המערכת.
סברנו אז כי מיזוג של שני עתונים עצמאיים
אינו רצוי, גם ידענו כי ישנו פער מ־סויים
בין תפיסותינו/העתונאיות. לכן דחינו
את ההצעה באדיבות׳ ונפרדנו כידידים.
איני יודע מה שינה אחר כך את דעתו של
קרליבך על העולם הזה, עד כי הפכו למת־נגד
קיצוני.

שמחתי לקרוא בכתבתו של עמום קינן י־גליון
זה כי גם בארצות אחרות חוזרים ונשנים
הנסיונות לקנות את הביקורת האמנותית
בעתונות תמורת הענקות כספיות שונות. כי
דווקא החודש שוב נתקלתי בתופעת זו בארץ,
בצורה שעוררה אצלנו רוגז ניכר.
הרקדנית מדתה גראהאם אינה זקוקה לשום
פרסומת. כך הייתי יסבור. אולם לא כך
היתד, סבורה הנהלת הבימה, המארחת את הרקדנית.
היא פירסמד, מודעות בעתונים רביב,

כיבוש הכסטיליה

גיורא צוראל, תל-אביב
לפני כחוד שיים, כ שהחלו לזרום כספי ם וחפצי
ערך לקרל־המנל, החילותם אתם לה שמיץ אנ שים
— שבחלקם אינ ם גנבים בפרהסיה — בר שימה
השחורה שלכם. אולם מ דו ע לא הוקעתם את כל
המפלגות, החל בימיל ונ מור ב ש מאל, שי ד עו לבזבו
מיליוני לירות כדי לפתו תאת אלה ש אינ ם יודעינז
קרוא וכתוב להצביע בעדם, ו ה בי או שו שנו ת
ד מאריות לכל פינה נידחת, שבכל י מו ת ה שנה
איל רוצים להסתכל בה ן

י. פר, ירושלים
...מ שאת נפ שם של מרבית העוסקים ב טיפו ח
ההיסטריה המלחמתית היא כיבו ש אמריקאי, בריטי
או סוביי טי. אולם מה יהיה אם יחזרו התורכים
דווקא?

יוסף ליין, קרית־יס

שוק, ירך, קרסוליים
...הכיתם את העירום
) 955 שוק• על ירך...

האיטלקי

(העולם

הזה

הלל שמעוני, חיפה
היינו חבורה של חמי שה אי שכשהת בוננו באוב־לוה
האורז המר. מל ה מונ תה של כרמלה גולדברג
אמרו רובם שזו ה מ אנננו ולא אחרת. כשט ענ הי
ש סילבאנה דו מהבת מונ ה זו לכרמלה גולדברג,
*חקו מ מני כול םוא מרו לי״ ״כרמלה לא מגיע ה
לקרסוליים שלה.״

יהודה קטינא, תל־אביב
הכל טוב ויפה, אבל אינני מבינ ה מ דו ע צריך
לביים ה מונה כז אתמשך שלו ש שעו ת ר צופו ת.

רחל כץ, פתח־תקווה
שלבי־הצילום, עד להשגת התמונה המבוקשת
— ראי סידרת התצלומים.

יעקב, תל-אביב

הפולח! של אגיל הפער מזכי ראת פול חן ב(1ל•
פעור ב תנ״ך, האל אשר לפי ה מ סור ת היהורית
עבדו הו על-ידי פעול ת המעיים.

דוב ירדן, ראשון־לציון
״וייצמד ישראל לבעל פעור ...ויאמר ה׳
אל משה: קח את כל ראשי העם והוקע

האמת על ״נעורת״
ברצוני לזרוק אור של אמת על עגין קיפוח
חברת נעורת (העולם הזה 954 וזאת בתור
נכה מלחמת־השיחרור שהיה חבר בחברה זו.
עם יסודה, כללה נעורת שבעה נכים, אול ם
מנהלי החברה ד אנו לכך, שכיו ם יש בה רק שניים.
והם המנהלים עצ מם ...ב מ שך התקופה אוגו ס ט
— 1953 נובמבר 1955 קנתה החברה עודפי ם בסד
של כ־ 77 אלף לירות, וזאת עם הקלות מ צד מ שרד
הבטחון. עובדה זו אינה מו כי ח ה על קיפוח מצד
מ שרד הבטחון.

יעקב ונינו, יפו

קובעת כוס הבעל
בחררה ל שלום ברזילי, ובחדווה לאליד, מג
(העולם הזה ,) 955 החרדים למע מד הבעל הי שראלי
ה מ סכן :
היה היה פעם בעל
שנצר רעייתו מכל מ על
כ שצמחה לו קרו,
בעזרתו של סרו
התניים האו מלל לצה״ל.

נתן בכרך, צה״ל
אנו מניחים שהקורא בכרן הוא רווק.

האב, הכן ורוח הספר
בעקבות רשימתכם על המהדורה העברית של
צ׳רצ׳יל (העולם הזה ,) 954 הר שו לנו להעיר בי
הוצא ת עם עו בד ב ע״ מ מעול ם לא רכשה את
הזכויו ת על זכרונו ת המלחמה של צ׳רצ׳יל, שחי בורם
מסתיים, אנב, רק ב־ , 1953 ומ שו ם כך גם
לא יכלה היא למסרם לתרגום לפני שבע שנים.
הזכויו ת להו צ אה העברית של יצירה זו נרכ שו
על י ד׳ הוצ א ת עם הספר ב ע ״ מ והיא שמסרה
את הספר לתרגום.
תרגום הספר נמסר על ידי הוצאת עם הספר
לאהרון א מי ר ב־ , 1955 והוא יו שלם רק ה שנה.
אשר ל טיבו של התרגום, אין אנו סבורים כי
המתרגם זקוק להמלצו ת.

דב ליפיץ, הוצאת עם הספר בע״נו״ תיל־אביב
אנו מצטרפים לדעת הקורא ליפיץ על בנו,
המתרגם, אולם סבורים, בכל זאת, כי התרגום
איננו מתאים לרוח הספר, שיצא במקורו
לפני שבע שנים. רק הברן האחרון הסתייס
לפני שנתיים.

3הריוג 56״?״
האורז המר ככפר אזור: שלבי הצמיחה
פנה אליה גם אחד מאנשי ״ריצה קרה, רוצי!״

ובאופן שיגרתי
המינהלה שלנו, כדי לקבל את המודעה. לו
היה נענה בהן או לאו, היה הענין מסתיים
בזה.
אולם הנהלת הבימה הציעה למינהלתנו הצעה
מוזרה מאד. היא הציעה לתת לנו, מודעה
גדולה — בתנאי שנקדיש את שער הגל־יון
למרתד. גראהאם. מובן מאליו׳ שחברנו
דחה בו במקום הצעה זו, הגובלת עם נסיון
לשחד את המערכת ולהכתיב לה את תוכן

החומר המערכתי בגליון.
מתוך כבוד למקצוע העתונזת, אני מקווה
מאד כי גם כל שאר העתונים׳ דחו הצעות מסוג
זה, וכי רק במקרה הוגיעה מרתה גרא־האם
באותו שבוע על שער שני שבועונים
אחרים יחד עם מודעות גדולות.

פירסמתם את ריצתה של יוכ בד טופרובר (העולם
הזה ) 955 בראש מחלקת חי״ר. והקוראים ה צי עוה
כ מו ע מד ת לצברית 56׳ ..כיוול ״ של מעשה כה נועו
מסוגלת רק טי פו ס צברי מו בהק״.
ישנה נערה ה עו ש ה ריצה זו הלוךוחזור
בראש מחלקת חי״ ר כל שני וחמי שי, אם כי
לא בבגדי סוג א /אלא בבגדי עבודה — זו
ה מד״ סי ת בלהה, שכל רחובות והסביבה מכירים
אותה היטב. אצלה זה דבר רניל וכלל לא נועז.

חיילי גדוד חי״ר, צה״ל
תתיצב נא גם היא, איפוא, בריצה קלה,
במערכת.

צכע וצביעות

...השמאליזם הולד ו מ תפ ש ט אצלכם במערכת...
זרקתם עצם לכל נו ש או ת השרוך האדו ם והלבן
על רקע החולצה הכחולה, שלדעתי אינן שונו ת
מ או תן שחקניות הוליבוד. ההבדל ביניהן הו א
קטן: האחת היא בית־איפור נו דד שכל גו פ ה
צבוע, ו אילו ה שניה, מחונכ ת על ברכי הצביעות.

יצחק י. הללי, ירושלים

אין שלוב לשדום

מכתבים
המא מר על הפי אודלי ם (העולם הזה ) 955 מת אר
את בעיו ת חברתנו ב אור הנכון ובבהירות רבה.
אבל סו פו פ סי מי מ די ...האם לא הניע הזמן

הפתרול היחיד שלנו כיו ם הו א הקמת מנ היגו ת
צעירה כ מפ קדי הצבא. והכרזת דיקטטורה לשם
פי תו ח ענק של הארץ.
מטרה אחת ויחידה :
יחוסלו כל ה מלחמו ת של ה מפלגו ת ואז יתלכד
הנוער מאחרי נ ציגיו ויהיה להם כ חו מ ה בצורה• .
אילו היתה הדיקטטורה של מסלנה או מעמד
מסויים. הייתי נלחם בה. אד אם תקום דיקטטורה
צבאית, שמסקדיה יהיו ב מיל א מכל שכבו ת העם,
ב שיתוף עם אזרחים מוכ שרי ם יברך או תה רוב
העם.

המרד על ה״כן״
לאלה ש ט ענו ״ ל א״ במש אל על בעיית ה שכר
לאקדמאים (העולם הזה 956
ש טו ת לומר ש מי ש הו למר מ פני שלהוריו היה
הרבה כסף. ידוע כי אחוז ה ס טו דנ טי ם ש אינ ם
בני בעלי הון הו א בסביבת 90 אחוז. מה בדבר
בני המ שקים המ שתלמים ב אוני ב ר סי טה?
כל רופא יוכל לאשר ש עבוד ת רוח דורשת
מאמץ ואנרגיה גדולים מאשר עבוד ת כפיים. כל
אותם העובדי ם ה אינ טלק טו אלים. העובדי ם ״כל
כד קל ומעט״ ,מקדי שי ם ש עו ת יקרות מ אד לקריאה
בלתי־סוסקת למען לא י אבדו א ת הקשר עם התקדמות
ה מדע ה עול מי.

להכשרת קרקע לתנועה לחיסול הפי אודליו ת הי שראלית?
כגרעין
של תנועה כזאת, הריני מציע הקמת
מפלגה אמיתית, לא פי אודלי ת, בשם המפלגה
הליברלית הי שראלית, שתדרוש קונ ס טי טו צי ה דמו־

בתצפית (העולם הזה ) 956 ניבאתם בי ה סופ ר
שלום א ש עלול שלא ל מ צו א את מנו ח תו בחווילתו
בבת־ים. אני רואה חובה לעצמי להזדהות בהחלט
עם נבואתכם זו, אלא שרוצה אני להסתייג מחלקזז
ה שני של תצפיתכם, האומר ת כי ״ אי מנו ח ה״
זו עלולה לבוא מאיבת ם של הדתיים.
למען האמת, עלול מר אש לזכות באי מנו ח ה
לאו דווקא מחוגי ם דתיים. ח ט איו של א ש לעם
ישראל חורנים ממסגרת הדת. ונראה לי שבת־ים
הדתית והל או מית נם יחד תדע להוקיעו על פניי
עו תיו ב ע מו ובצור מחצבתו.

אפרים זמברג, חרי* המועצה המקומית,
בת־ים

^ פאל קלצ׳קי[ ,שחקן הבימה :
״לדעתי הטיפוס של הצברית הוא י האידיאל לכל נערה צעירה בעולם. יש
בה פקחות־חיים, יזמה והתמצאות בכל המצבים,
במיוחד במקרים של סכנה. בצורתה
החיצונית היא מיוחדת בשובב־ת
הנעורים שבה, המהולה בפשטות טבעית
ותוססת. אין זאת קלות ראש.
תעודתה של הצברית להיות חברה טובה׳
אוהבת, עבידה, ולאו דווקא עובדת
אדמה, אם טובה לילדיה ובת מם־רה לעם.״

העולם
הזה 957

ויאמר ה׳ אל משה לאמור :״שא
את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה,
אתה ואלעזר הכהן וראשי אבות העדה.
וחצית את המלקוח בין תופשי
המלחמה, היוצאים לצבא, ובין כל

^ מלים אדה קובע החוק הישראלי ה־עתיק
את הנוהג של חלוקת השלל. מחציתו
נועדה לעם כולו, מחציתו לאנשי־המלחמה,
שכבשו אותו בקרב. כוהני הדת,
שדרשו גם הם חלק משלהם, גבו אותו מן
המחצית שהגיעה לחיילים.
בסך הכל, היתד, זאת הוראה הגיונית, לאור
הנתונים של אותם הימים. השאיפה לשלל.
,לכלי־זהב, לראשי־בקר ולבתולות יפות,
היא שדירבנה את החיילים לצאת למלחמה למען
עמם• השאיפה לביזה היתר, תמיד שאיפה
חיקה בלב אנוש.

אם לא משרות טובות במחלקות
הממשלה? כשדות־הקטל של מל־חמת־המפלגות
אין המנצח שובה
בתולות כנועות. אין הוא לוכד
ראשי-כקר. תכשיטי-הזהב היחידים
מצויים כשוק השחור. אם בן,
מי ירהיב עוז כנפשו לשלול מדד
חמי־המפלגות הנאמנים את הביזה
היחידה שנותרה להם -משכורות
עד־חשכוננו?

עצמם. לכן הוקם באמריקה מנגנון של פקידי־קבע,
בלתי־מפלגתיים. במרוצת הזמן הועברו
למנגנון זר, כמעט כל המשרות הממשלתיות.
רק המשרות החשובות ביותר עדיין שמורות,
באמריקה, ל״שיטת הביזה״ של אנדרו ז׳ק־סרן•

מדינת
ישראל נזהרה מפני התנוונות
זו. כה שולטת שיטת־הביזה
עדיין לאורך כל החזית הציבורית.

***יטת הביזה במשרדי הממשלה
אפילו אינה המצאה ציונית. היא נולדה
רשמית, בשמה המלא והמפורש (״שיטת הביזה״)
לפני חמשה דורות בארצות־הברית.
אביה הרוחני היה הנשיא השביעי אנדרו

ך* מו בל הדברים הטובים, קיבלה ה־
^ מדינה את השיטה הזאת מידי ההסתדרות
הציונית. מאחר שזו הפכה מיד אחרי
מות הרצל לפדרציה של מפלגות, הפך בה
עקרון חלוקת המשרות למושכל ראשון. הוא

*4מהומה העיקרית סוערת מסביב
ן | למשרד הפית־ח, אחרי שפקדה קודם את
משרד הבריאות. שני המשרדים שייכים, לפי
שעה, לשרים מפ״מיים חדשים.
שר הפיתוח החדש, מרדכי בנטוב, איש
משק משמר־העמק, מינה מנהל־כללי משלו,
מנחם בדר. אחר־כך מינה משנה־למנהל־הכללי,
אליעזר פהמינגר, גם הוא איש מפלגה
נאמן. מלבד זאת צירף למשרדו את יעקוב
פרחי, כתב מגלה־שחיתויות של על המשמר,
בתפקיד יועץ. כל זה נוסף על שני סגני
המנהל הכללי•
מינויים אלה עוררו את חמתם של כל האנשים
ההגונים, כולל כל העתונאים ההגונים.
״מה פתאום?״ צעקו בחרון־אף. לאן נגיע?
האם נמלא את משרדינו באנשי־מפלגות, בני
חסותם של השרים י האם יוסיף כל שר
אנשים משלו לצבא הכביר של אוכלי־הנייר?
חברי כל המפלגות — מלבד מפלגתו של
השר הנידון — נחלצו אף הם למלחמת קודש
נגד המזימה. ועדי־עובדים, שהשתייכו לכל
המפלגות האחרות, הרימו את קולם. אפילו
מעל עמודי דבר צייצה ציפור־הנפש בצליל
גבוה ונרגש.

כי פקידים נולדים ומתים, אכל
המפתח לעולם עומד.

פעמים גורמת שיטת־הביזה לקשיים
/מסויימים. אולם אין מכשול העומד בפני
הרצון, ובפני כמה אלפי לירות מכיסיו של
משלם־המסים.

נקה, למשל, את משרד הפנים.
אם נחפור בו נמצא בי הוא דומה
לתל עתיק-יומין. המנגנון שלו כנוי
שכבות־שכבות, בשכל שכבה מסמלת
תקופה ארכיאולוגית-מפלג-
תית מפויימת.

היתה זאת התרגשות יפה ואצילה.
היא היתה יפה עוד יותר אידו
האמין מישהו מכד המתרגשים לדברי
עצמו.

ומהי הכיזה כימים טרופים אלה,

אם מת מרכז הסוכנות בפרדם־חנה, שהוא
דתי, ונשאר בחיים ממלא־מקומו שהוא,
לרוע המזל, דווקא מפא״יניק, מתיישב
הנציג הדתי המוסמך אצל גיורא יוספטל,
כדי להחליף כסא־ת .״תן לי את מושב
עמינדב, ואני אתן לך את פרדס־חנה,״ הוא
מציע. אחרי מקח־וממכר מתאים מתקבלת ההצעה,
ור,כסאות מוחלפים.

ך! ציונות הולידה את המדינה• כך
| ) כתוב בכל הספרים. היא נתנה לה את
הדגל, את ההימנון, וגם את שיטת־הביזה.
כשהיה צורך לשכן את הרב יהודה־לייב
מיימון, יהודי יקר ונערץ, במשרד של שר
בממשלה הראשונה, הוקם במיוחד למטרד,
זו ״המשרד לנפגעי המלחמה״ .הרב מיימון
היה זקוק למנהל. הוא חיפש, חיפש, חיפש
ומצא. יצחק רפאל, שהיה במקרר, בעלה של
בתו גאולה, זכה לתפקיד.
תחת הנהלתו המבורכת של יצחק רפאל
הוקם מנגנון גדול וענף. הוא חבק את כל
הארץ• לא היה בו איש אחד — אף לא איש
אחד ויחיד — שלא היה חבר הפועל־המזרחי.
וזה
היה כמובן בסדר גמור. כי מי היה
יותר מוכשר, יותר מנוסה ויותר בקי בטיפול
בנפגעי המלחמה מאשר חבריו של
השר?

כדאי לזכור גם עתה חוכמה
עברית עתיקה זאת. היא תעזור
דנו להכין על מה נטוש כימים אדה
הויכוח, שהחל עם נסיונם של השרים
החדשים להכניס אנשים משלהם
למשרדי הממשלה.

* * אז כריאת מדינת־ישראל ועד היום
הזה לא התמנה פקיד אחד במנגנון הממשלה,
בתפקיד חשוב כל שהוא, מבלי שתכונתו
העיקרית תהיה השתייכותו למפלגתו
של השר שמינה אותו.
אכן, היו יוצאים מכלל זה• לא כל הפקידים
היו באמת חברי המפלגה. היו גם פקידים
שהיו רק בניהם, גיסיהם, נכדיהם ודומיהם
של חברי המפלגה.
לא היה זה אלא פירוש חדש וחדיש לאותו
עקרון עברי עתיק של חלוקת השלל. עסקני
המפלגות משולים לחיילים של אז. הם המקריבים
את עצמם למען טובת הכלל. הם
הרוכבים אלי קרב על כסאותיהם המרופדים.
הם המבלים לילות ארוכים ליד מדורות הנאומים,
בשדה השומם של ועידות וכינוסים.
אין ספק שמגיעה להם, כמו לאנשי־המלחמה
של משה רבנו, לפחות מחצית הביזה.

ביים שום חבר חסר-עבודה, מלבד
אחד הדש־אילם, יהיה החרש־האילם
דובר הסוכנות היהודית
כתל־אכיב.

ז׳קסון, חייל שניצח את האנגלים ואת האינדיאנים.
כחייל, ידע מה הם פירות הנצחון.
״השלל שייך למנצח !״ הכריז, וחילק לתומכיו
את כל משרות הממשלה, מדרגת שר ועד
לדרגת סגן־עוזר־נושא־ד,מכתבים.
הוא לא עשה זאת בבושה• להיפך, הוא
פירט את ד,עקרון באגרת רשמית לקונגרס,
בשנת .1829 הוא הסביר שרק אנשים מעטים
מסוגלים לעמוד לאורך ימים מול הפיתויים
העצומים של המשרה הממשלתית. אפילו לא
יגררו לתוך עסקים של שחיתות אישית, הרי
ברבות הימים יתרשלו בתפקידיהם ויתאדשו
כלפי צרכי הכלל. לכן כדאי להחליפם לעתים
קרובות.
במרוצת השנים הבינו הכל ששיטת־הביזה
אינה אידיאלית. החלפת מאות אלפי פקידים,
כל ארבע שנים, לא היתד, נוחה, ביחוד מאחר
שאנשי המפלגה העבירו במהירות רבד, את
כספי המדינה לכיסי מפלגותיהם ולכיסי

קיים בה במלוא זוהרו עד עצם היום הזה.
כל משרה בסוכנות היהודית שייכת למישהו.
בכל מחלקה ישנו מפתח קבוע של
חלוקת כל הכסאות והמשכורסת. לכל מפלגה
ישנה הזכות למנות אחוז מסויים של
פקידים בכל מחלקה ומחלקה. מפלגה כמו
הפועל־המזרחי, למשל, זכאית בכוח המפתח
הקדוש ל־ 240/0מכסאות הפקידים במחלקת
ההתישבות, ל־ 180/0מכסאות הפקידים במחלקת
הקליטה, וכן הלאה•
הזכות למנות את דובר הסוכנות בתל־אביב
מגיעה, למשל, למשה קול הפרוגרסיבי.
בשעתו מינה את יצחק ארצי, שקיבל
את המשכורת הסוכנותית והקדיש את זמנו
לעריכת היומון הפרוגרסיבי המנוח זמנים.
ארצי הלך, במקומו בא פרוגרסיבי אחר :
אברהם עופר.

אם מחר לא יישאר לפרוגרסי־

את משרד־הפנים הקים יצחק גרינבוים, אז
ציוני־כללי. הוא היה זקוק למנהל ולמזכיר.
הוא מצא שני אנשים מוכשרים בסביבתו :
את מר מכסימיליאן אפולונרי הרטגלם, שהיה
חברו משך חמשים שנה בפולין, המנהל,
ואת מר משה צילן, המזכיר, גם הוא חבר
•מפלגתו.
גלגל־הרולטה הסתובב, גרינבוים עף ובמקומו
בא משה שפירא• הוא היה זקוק למנהל
כללי משלו. הוא מינה את אשר רוזנ־בלום,
שהיה במקרה חבר הפועל־המזרחי.
מה עשה שפירא בהרטגלם ובצילן?
מכסימיליאן אפולונרי הרטגלס הפך ״יועץ
השר לענינים מיוחדים״ ,ובתפקיד
זה קרא עתונים ושתה קפד, עד שגאל
אותו הבורא והוא נפטר. משה צילן
הפך ״קצין בחירות״ ,בין בחירות לבחירות
הוא שותה תה ומקבל משכורת.
הגלגל הסתובב, שפירא עף במקומו בא
ישראל רוקח. אשר רוזנבלום ראה את הנולד
והתפטר בעוד מועד תמורת פיצויים הגונים
על חשבון משלם־המסים. במקומו מינה
שפירא ברגע האחרון, את אליהו מירון, שנזרק
על־ידי רוקח וקיבל פיצויים הגונים.
(המשן בעמוד )14

תצפית

במדינה

• משכר ממשלתי מתקרב ובא. תגרום לכך התחדדות היחסים בין
שתי שותפות הקואליציה, מפא״י ומפ״ם. שרי מפ״ם מאוכזבים מהתקציב הדל
שנקבע על־ידי שר האוצר למשרד הפיתוח שברשותם, ויתכן ני סיגנת מפ״ם
בכנסת תימנע מהצבעה בעד התקציב, לכשיובא לאישור הכנסת בסוף החודש
הבא. הימנעות כזו תביא לסילוקם מהממשלה.
העם עוד לא אבדה
מדינת ישראל כולה דומה לנערה שקועה
בחלומות, הקוטפת עלי כותרת מרגנית וממלמלת
לעצמה :״הוא אוהב אותי, לא אוהב
אותי, כן אוהב אותי, לא אוהב אותי...״
תוצאות פעולה זו נקראות, בלשון הארץ,
״הערכת המצב המדיני״.
,בשבוע שעבר כתב עדלי סטיבנסון, מי
י שיהיה כנראה מועמד הדמוקראטים לנשיאות
ארצות־הברית, מכתב למנהיג יהודי אמריקאי.
סטיבנסון ידוע כאדם הקרוב להלכי־הרוחות
של הפקידים המקצועיים במשרד־החוץ האמריקאי,
ועל כן הוא קריר מאד כלפי ישראל.
כאותם הפקידים, הוא סבור כי האינטרס האמריקאי
מוביל לקהיר ולבגדאד.
אולם השנה היא שנת בחירות בארצות
הבריח• ,ומליוני הקולות היהודיים עלולים

.לעומת זאת, יחול שיפור ביחסי מפא״י־יהדתיים. אחת
מאבני הנגף בפני יחסים אלה, סירובו של שר החינוך והתרבות זלמן ארן לקבל
את ח״כ הפועל המזרחי יצחק רפאל כתת־שר, תסולק בעוד ימים אחדים. לתפקיד
זה, שהוקצה לדתיים, יכנס בעוד ימים אחדים ח״ב הפועל המזרחי משח אונא.
.חדשות מן הצד השני של חקו הקואליציוני: מנחם בגין
יסכים למינויו של ציוני־כללי כנשיא המפלגה המאוחדת, העלולה לקום משיחות
המיזוג המתנהלות עתה בין חרות והצ״ב. ויתור נוסף: מוסדות המפלגה
יורכבו על בסיס.של פיפסי־פיפטי, למרות שכוחה של חרות בכנסת גדול בשלושה
כסאות מזה של הצ״כ.

,אל תצפה לבירור משפטי של פרשת הטנדרים של שייקח

ירקוני. נמעט וודאי ני ירקוני יבטל את תביעתה כתוצאה מלחץ חוגי השלטון
החוששים, בצדק, כי המשפט יגלח אי־סדרים נרחבים במשרד הבטחון.

,נסיונו של ג׳ון פוסטר־דאללס להוציא את
ישראל מתחום התעמולה המפלגתית לקראת
הבחירות לנשיאות בארצות־הברית נכשל 9 3
בקרוב תשמע הצהרות בעד־ישראליות למכביר משתי המפ־לגות
הגדולות. בין אלה שילכו בעקבותיו של ערלי סטיבנסון
בדרן זו: אייברל הארימן ואסטיס קיפובר הדימוקראטיים
ותומס דיואי הריפובליקאי.

.לא רק דברים יפים ייאמרו על נושא זה.
בגל הרכילויות הגדול שיקדים את הבחירות, תשמע גס כי
סגן שר החוץ האמריקאי לענייני המרחב, ג׳ורג׳ אלן, הושפע
נגד ישראל מפני שהוא בעל מניות בחברות נפט אמריקאיות,
הפויעלות במדינות ערב.

.איש אחר שיואשם בפעילות אנטי־יש־

ראלית: הקומנדו* אלמו האצ׳יסן. האצ׳יסן, ששירת
בארץ כסגן ראש משקיפי או״ס, מסר חומר תעמולתי מתון
תיקי האו״ם לקבוצות נגד־ישראליות, הפועלות באמריקה.
מדיניות רמז ממוסקבה
אבא אבן היה מרוגז מאד כאשר הודיע,
לפני כמה חודשים, שאם אמריקה לא תספק
נשק לישלאל, תקח ישראל נשק מכל אדם
שיציע לה.
הודעה זו לא מצאה חן בעיני האמריקאים.
מי זה ״כל אחד?״ שאלו הם בנימוס. האם
גם הסובייטים? מיד הזדרז דובר משרד־החוץ
להכחיש כל מזנה זדונית כזאת מצד ישראל;
הקץ לפלירט. בינתיים עוברים החודשים,
שום נשק אמריקאי אינו מגיע לישראל.
לעומת זאת, מונחים במחסני הצבא
הסובייטי כמה אלפי מטוסי סילון מכל הסוגים
שאין להם שימוש. לפתע החלו מבצבצים
רמזים: האם מדינת ישראל מעוניינת לקבל
נשק סובייטי י
תחילה לא התיחסו לרמוים אלה ברצינות.
אולם אי־אפשר היה להתעלם מהם. אמנם
לא מעוניינים הסובייטים לאבד את אהדת הערבים,
אותה רכשו זה עתה, אולם שני נימוקים
חשובים יכלו להסביר את הרמזים :
• רצונו של ניקיטה כרושצ׳וב להוכיח
לגמאל עבד אל־נאצר שכדאי לו להפסיק יאת
הפלירט שלו עם אמריקה בקשר לסכר אסוואן•
• הכוונה לאלץ את ישראל לפרוש מן
המחנה המערבי, להעביר לידי צה״ל כלי־נשק
אשר כל חלקי־החילוף והתחמושת שלהם
יצטרכו לבוא גם בעתיד מברית־המועצות.
הסיכויים י יודעי־דבר חדלו מזמן לנבא
נבואות בכל הנוגע לפעולותיו של ניקיטה
כרושצ׳וב, חובב ההפתעות.

החרם הערבי
הוד במפעל

ישראלים המצפים לשילומים אישיים מגרמניה
המערבית יזכו לפרעון מוגבר של תבי•
עותיהם. החל מחודש אפריל הבא יכנסו לתוקפם פירושים
ליברליים יותר לגבי החוקים הקובעים מי רשאי לקבל
פציויים וכמה. אין גם להניח שהשילומים למדינת ישראל
ייפסקו בזמן הקרוב, מאחר שכל השילומים מהווים לא יותר
מחצי אחוז מכלל התקציב המערב־גרמני, ואילו ערכם התעמולתי
גדול לאין ערון.

.בתוך הנהלת חברת־השילומים, לעומת

זאת, לא יהיה הכל חלק. סיכסוכים קשים צפויים
סביב רשימת הסחורות שיש לרכוש בגרמניה. הלל דן,
נציג סולל־בונה, דורש בעיקר קניית חומרי גלם למפעלי
החרושת של סולל־בונה ואילו ד״ר ויזיכס שנער, נציג שר
האוצר ושר המסחר והתעשייה, נוטה ותר לרכוש מוצרים
להקטנת גרעונה השוטף של המזינה.

• השנה המשפטית הקרובה תעמוד בסימן
הקרבות בין מיכאל כספי ושמואל תמיר. נוסף
על משפטי קסטנר (קסטנר נגד גרינוולד בתביעת הפיצויים
על הוצאת דיבה, גרינחלד נגד קסטנר בתביעה הפלילית על
שבועת שקר) יתנגשו השניים גס בתביעת קראוז, אחד העדים
הראשיים נגד קסטנר, לתשלום פיצויים מידי הסוכנות היהודית, אותה מייצג כספי,
ובמשפט בהרל נגד ידיעות־אחרונות (בו ייצג כספי את בהרל, תמיר את העתון).

מזכיר כרושצ׳וב בהודו >עם מתאבק מקומי)
על גמאל להפסיק את הפלירט

• בקרוב תשמע חדשות מ״שורת הנאמנים״ של מפא״י.
השורה, שהודיעה על כוונתה לטהר את המפלגה מבפנים, עומדת לפרסם סידרה
של גילויים מרעישים, הנוגעים לאישים בצמרת מפא״י ובתוכם אחד השרים.
החומר של השורה האנונימית יכלול טענות על חיי־מותרות ובזבוז של כמה
מראשי מפא״י.

• היחסים בין היהדות הלא-ציונית של המערב ובין יהודי
הגוש המזרחי יתהדקו בחודשים הקרובים. רק יהודי ברית־המועצית
עצמה ישארו מחוץ לתחומי התיידדות זו.

• זריקת־עידוד פומבית תינתן בחודש הבא׳לקרן־המגן.
היא תבוא מכיסו של הנדבן האמריקאי הידוע פרד (״האבא של צה״ל״) מונוסון,
שאסף סכומים ניכרים למטרה זו בין מכריו האישייים. לסכום זה הוסיף תרומה
נכבדה משלו.
• צפה לדברים אלה כעולם ההסברה והעיתונות: סיכויו של
משה (״מויש״) פרלמן לקבל לידיו ענף רציני בשטח ההסברה הישראלית יעלו,
הודות ללחצו האישי של משה שרת.
ירחון בשפה האנגלית, בשם ז׳ורנל לייצוא, יצא לאור, אף הוא בתמיכת
משרד החוץ.
עתון־ערב מפא״יי ירש את מקומו של הדור המנוח. העתון יופיע בשעה שש
בערב, יחולק למינויים בדירותיהם.

• מיבנים ציבוריים חדשים יקשטו את רחובות תל־אביב
כעתידהלא״ ר חו ק. בין השאר: מספר בתי ק,ולנוע, מהם שניים בצפון
העיר, אחד במרכזה ואחד בקרבת התחנה המרכזית. נוסף להם ; שורה של
משתנות, צנועות מאלה הפזורות ברחובות פאריס,

כל תירוץ טוב. אפילו הכרזה של פוליטיקאי
אמריקאי.

להשפיע במידה מסויימת על השאלה אם עד־לי
סטיבנסון יעתיק את כתובתו לבית־הלבן.
לפתע נזכר סטיבנסון שהוא אוהד מאד את
ישראל. במכתבו דרש כי ארצות־הברית תדאג
למאזן הנשק במרחב. לשון אחרת: שתספק
נשק לישראל.
המטרה: שום דבר. כל זה אינו מפתיע•
אינה מפתיעה גם הגבת ישראל. המדינה
כולה התמוגגה מרוב נחת.
העתון החשוב ביותר בישראל, הארץ, הקדיש
מאמר ראשי של 108 שורות למאורע ההיסטורי,
הריע :״תזוזה מסויימת !״ שר־החוץ,
משה שרת, הטריח את עצמו לועדת
החוץ והבטחון של הכנסת, הבטיח חגיגית
שהפעם זו תזוזה רצינית, ויש תקווה.
לפי כל הסימנים /יכריז כל מדינאי אמריקאי
הכרזה פרו־ישראלית בחדשים הקרובים,
למען הבחירות. לפי כל הסימנים, תיראה כל
הכרזה כזאת כ״תזוזה מסויימת״ בעיני מנהיגי
ישראל. לפי כל הסימנים, לא תקבל ישראל
מאמריקה שום נשק העשוי לשנות את
המצב שעה שמפציצים סובייטיים זורמים ל־שדות־התעופה
של חצי־האי סיני.
ההכרזות האמריקאיות לא ירמו איש באמריקה.
כל אזרח אמריקאי מבין כי אין שום
ערך להכרזות אלה, כי תקופת הבחירות היא
ממלכת־חוסר־האחריות.
הן גם לא היו מרמות שום מנהיג ישראלי,
לולא רצו מנהיגים אלה לרמות את עצמם
בכוח.
כי שעה שאין רוצים לעשות שום דבר,

בעלי התעשיה בהולנד ובבלגיה הרימו את
גבות עיניהם כשקיבלו את השאלון. היה זה
טופס שנשלח על־ידי משרד החרם הערבי
לכל המפעלים המקיימים יחסים מסחריים
עם ארצות ערב.
ארבע השאלות הראשונות לא היו מפתיעות.
המשרד רצה לדעת אם יש למפעל
קשרים עם ישראל, אם הקים שם חברת״בת,
אם יש לאזרחים ישראליים חלק בהון המניות
של המפעל.
אולם השאלות הבאות היו שונות.
• ״האם אתה מעסיק עובדים יהודיים,
כמה ובאיזה תפקידים?״
• ״האם יש חברים יהודיים בהנהלת המפעל

• ״האם ראשי הסניפים, מנהלי מחלקות
או מזכירי המנהלה הם יהודים י אם כן, ציין
באיזה תפקידים.״
• ״מה מספר הפועלים היהודיים בבתי־החרושת
ובמשרדים שלך?״
מלחמה כשארון. התאחדות בעלי ה־תעשיה
ההולנדיים נרגזה• היא הסכימה לזכות
הערבים לחקור על קשרי המפעלים עם ישראל.
אך ההתערבות בענינים הפנימיים של
המפעלים עצמם לא נראתה לה. ציוותה היא
על חבריה :״לא לענות על שאלות אלה !״
השבוע פנו הארגונים הכלכליים בבלגיה
לממשלתם, דרשו את התערבותה נגד השאלון.
מעילות המרחץ
שד צימרמן
שלמה צימרמן אוהב־התפוחים, לא נתפס
במקרה לפני כשבועיים בשערי נמל חיפה
(העולם הזה .)956 מכתב אנונימי שהגיע בסוף
החודש שעבר הציע לקציני המכס לפקוח
עיין על מנהל האספקה של צים.
צימרמן עצמו לא דאג. הוא לא האמין שיש
מישהו הרוצה ברעתו. להיפך, היו לו ידידים
רבים כמעט בכל מקום בו נמצא סניף של
שוהם־צים.
כאשר, למשל, שמעו שצימרמן עומד לבנות
לעצמו ווילה בנוה-שאנן, נחלצו כל
ידידיו לשלוח לו מתנות יקרות• אם היה
טעמם מוזר במקצת ולא שלחו לו זרי־פרחים
ענקיים או דברי־אמנות, הרי שאין להאשים
את צימרמן התמים. אם התעקש פקיד בכיר
בצים, סניף נאפולי, לשלוח לו דווקא אמבטיית
חרסינה ירוקה ושני כיורים, מי הוא
שיתנגד י
חיבתו הטהורה של צימרמן לחרסינות מתוצרת
חוץ, הגיעה עד לאזניו של רודי אב־רהמסון,
מפקח המשק של צים בגרמניה. הוא
מיהר לשלוח לווילה ההולכת ונבנית 2000
מרצפות חרסינה יקרה•
העולם הזה 957

קניות ומניוות שר משוד הביטחון בימי הון המגן

71׳ אחראי לגניבו ת
^ ל מ נו ת וי תו מי ם המשיכו להביא את תרומותיהם
\ 1לקרן המגן. ל־ 15 מצטיינים חילק אפילו ראש הממשלה
תעודות־שבח על הקרבתם. הם וויתרו על שיכון, על סוודר,
על חסכונות־לעת־זיקנה — וכל זה כדי לעמוד בכבוד
במשימה הלאומית: כל פרוטה לרכישת נשק.
באותו זמן עצמו, במקרה או לא במקרה, עלה המסך על
כמה מן הפרשיות האפלות ביותר בפרוזדורי המשרד הממשלתי
האחראי לבטחון העם, בהם נזרקו כספי הבטחון
ברבבות לירותיהם לכיסו של כל ספסר ומבריח, מבלי כל
פיקוח או ביקורת ציבורית.
הפרשה האחרונה היתר. פרשת העצים. הודעה יבשה של
משרד הבטחון, הודיעה קצרות: שני פקידים פוטרו מעבודתם
בשל אי־סדרים בקניות ומכירות מטעם משרד הבטחון.
סכום הנזק הידוע לפי שעה 150 :אלף ל״י.

פירוש הדבר: גרעון נקי של 9000ל״י למשרד הבטחון,
שהיה בטוח כי קנה עץ במחירים הנמוכים ביותר בעולם.

משכר פרלמנטרי
^ ולס לא היה זה הפרי היחיד שנקטף מענפי עסקי
העצים של משרד דבטחון. למרחב, שבכמה פעמים
קודמות הוכיח את מהימנותו באינפורמציה על השחיתות
במשרדי הממשלה, ידע לספר השבוע על עיסקת עצים
נ־ספת, בה נגרם למדינה הפסד כספי בסך 150 עד 160 אלף

** י אשם ז

ץ ^ ש ד! לנ ץ היה פקיד מסור במשרד המסחר והתעשייה,
במחלקה העוסקת בייבוא עץ. אולם הוא עצמו לא היה
עשוי מעץ. בין הסוחרים הנוגעים בדבר היה ידוע שבמקום
שפקיד אחד היה עלול לעשות קשיים — הרי את לנץ אפשר
לשכנע בדרך מסויימת להעניק את הרשיונות הדרושים.
אולם לא לאורך ימים הסתפק לנץ בהושטת עזרה ליבואנים
אחרים הרוצים להרוויח. הוא הגיע למסקנה כי כל דבר שהם
יכולים לעשות — הוא יכול לעשות טוב יותר. משה לנץ
הפך יבואן מוכר בישראל. במקום לעבוד בממשלה, החל
עתה לעבוד למען הממשלה.
בשטח זה עזרה לו העובדה כי אחיו חי וסוחר בווינה.
הקשרים בין ענפי המשפחה הועמדו לרשות הממשלה ביבוא
עצים. בין השאר, נזקק להם משרד ד,בטחון, שהזמין אצלו
יום אחד 500 מטר מעוקב של עץ מיוחד. המחיר שהוצע
על־ידי הספק לנץ אף היה נמוך מהמקובל בשווקי העולם.
ובכל זאת, כיצד מרוויחים ריווח הוגן גם במחיר נמוך
כזה ז לנץ ידע את התשובה.

צימרמן יכול ללפת. לפי סעיף משעמם
וחסר חשיבות בחוק, מותר לאזרח
ישראלי לקבל מתנות בשווי 112 דולאר כל
שלושה חודשים. אם היה הפרש זמן קבלת
שני המשלוחים חודש אחד בלבד, הרי יתכן
שלצימרמן ארכו הימים מאד, והחודש בין
נובמבר 1955 ודצמבר נראה לו כ־ 3חדשים.
צימרמן ראה את הדבר כטבעי גם כאשר
קבעו לו במכס מחירים נמוכים הרבה מן
המקובל.
לפתע התערער מעמדו של צימרמן. מעטה
ר,פרוטקציה התקלף ונפל מכתפי חבר הנהלת
צים המיוחס, והוא עמד ערום כעולה חדש
מול פקחי המכס. ההברחה הפעוטה של תפוחים
וסיגריות קפצה לכותרות הראשיות ואחריה
— החרסינה והאמבטיה.
לסגן מנהל המכס, גדעון באום, אף נרמז
כי יפוטר — בשל התחשבותו היתרה במעמדו
של מקבל המתנות, התחשבות שבאה
על סי הוראה. חיפאים מנוסים ראו בכך
נסיון לצוד שתי ציפורים במרצפת־חרסינה
אחת: גם באום, גם צימרמן אינם חברי
מסא״י ועל כן, עלולים להפריע לשלווה ה־העולם
הזה 967

הכסא הלא־מתאים

ע ניין ש ר מי רי מ ט רי ם
ך* שהגיעוהע צי ם לנמל חיפה, בדק אותם פקיד המכס
כרגיל. הוא נוכח כי כל אתת מן הקורות דקה בכמה
מילימטרים מן המידות הקבועות בהזמנה. המשור שניסר
את הקורות על פי הוראות אחיו של לנץ בוינה אכל, כנראה,
את המילימטרים החסרים. וחבל.
הפקיד, שלא רצה להחליט על דעת עצמו, התקשר מיד עם
הממונה מטעם משרד הבטחון.
וכאן עולה על הבמה דמות חדשה. השם: יצחק אלדד.
הגיל .65 :קורות חיים: יליד רוסיה, סוחר עצים בביאלי־סטוק,
איש העליה השניה, חבר מפא״י, עובד סולל בונה,
איש הגנה ובטחון וותיק, פקיד משרד הבטחון.
כל מי שהכירו נשבע כי אין להטיל ספק ביושרו של האיש.
ללא יוצא מן הכלל, היה גם מוסיף :״אבל, לא הייתי נותן
לו אחריות על מיליונים של לירות.״
במקרה הנידון, כמו במקרים רבים אחרים שטיפל בהם,
היה אלדד מבולבל ונבוך. הוא לא יחם חשיבות מרובה
למילימטר או שניים של עץ. הוא גם לא אהב לגרום אפילו
מילימטר של אי נעימות. הוא הורה לקבל את העץ כמו
שהוא. רק אחר־כך טרח מישהו להשתמש בלוח הכפל, וכך
התברר כי המילימטרים הצטרפו ל־ 45 מטרים מעוקבים
של עץ.

הגיבור האמיתי
קל לומר: אלדד. משרד ד,בטחון עשה זאת.
תשובה זו היא קלה ונוחה מדי. אלדד לא היה האיש
המוכשר לנהל עסקות כאלה, בכך מודים כולם. אולם סוף•
סוף, לא הוא מינה את עצמו לתפקיד שלא היה מסוגל
לבצע. ואי־כשרונו, שהיה ידוע לכל מכריו, לא יכול היה
להיות נעלם מעין הממונים עליו.
זאת אומרת: מנהל משרד הבטחון, שמעון פרם.
כי שמעון פרם הוא לא רק, בעקיפין, הגיבור האמיתי
של פרשת אלדד. הוא גם, במישרין, הגיבור האמיתי של
פרשת ירקוני.

אין עסקכעסקהע צי ם

הוא פוטר — ושר ד,בטחון חתם בכבודו ובעצמו על כתב
הפיטורין. ברגע זה התברר כי גם עסקים קטנים יותר לא
היה מסוגל לנהל בכשרון. בקופת עובדי משרד הבטחון
שאותה ניהל כיושב ראש ועד העובדים, נתגלו גרעונות
בסך אלף ל״י. אלדד, האיש הישר, שילם עד הפרוטה האחרונה
מכיסו ויצא לשבת עם בנו בקיבוץ. אחרי מסורת של יותר
מ־ 20 שנה, לא נראו עוד פניו במקום הקבוע בפרלמנט
של כסית, המתכנס לסעודת צהרים ׳מדי שבת,

מנהל משרד הכטחון פרס
חסרי־המצפון או חסרי האחריות?
ל״י. גם במקרה זה היה האחראי יצחק אלדד, מנהל מדור
העצים באגף הקניות של משרד הבטחון.
היתד, זאת רק דוגמה אחת מני רבות של האופן בו ניהל
אלדד את המשק החיוני ביותר של המדינה — משק ד,בטחון.

מפא״יית כמעט־לחלוטין של המוסדות הנאצלים
בהם עבדו.

נפט זורם מחול״קת
משרדי חברת לפידהז בתל־אביב המו השבוע
מפולשים בלתי־רגילים: מבקרי־חשבו־נוח
מוסמכים שהשתלטו על ספרי חברת מחפשי
הנפט. הבלשים באו לחפש פתרון
לתעלומת רבבות הל״י שנזלו מקופת לפ דות
לכיסים פרטיים.
החשד נסב מיד לשלום רון, מזכירה הכללי
של החברה. רון, בבהלה, ניסה להתאבד,
נמנע רק ברגע האחרון. מאז השיבו פקידי
המשרד כי ״מר רון יצא לחופשה בלתי־מוגבלת.״
המעילה
נתגלתה כתוצאה מריב״איתן בתוך
החברה, בה נאבק סולל־בונה עם משקיעי
הון זר מקבוצת מיאנזי. רון היה איש אמונם
של המשקיעים הזרים.
השיטה המקובלת. השיטה לסחיבת
כספי לפידות היתד, פשוטה ובדוקה: עובדים
ומומחים מחוץ־לארץ, שלא היו קיי

ל פרשה זו, זרה השבוע אור חדש כתב־ההגנה
> שהוגש על־ידי היועץ המשפטי.
כתב ההגנה אישר למעשה את כל טענותיו של שייקר,
ירקוני בדבר העיסקה השערורייתית של רכישת 200 טנדרים
של צד,״ל, אך ניסה להתחמק בטענות פורמליות.
העיסקה של שייקר, היתד, גורמת הפסד עצום לקופת
משרד ד,בטחון. על כך אין להאשים את שייקר, עצמו. הוא
לא מונה על־ידי איש לשמור על כספי המדינה. אדרבא :
בתוקף מקצועו כסוחר היתה מטרתו להרוויח ריווח גדול
ככל האפשר — גם בעיסקותיו עם המדינה.
הוא הציע מחיר נמוך. זאת היתד, זכותו. חובת משרד
ד,בטחון היתד, לדחות אותו. מה עשר, במקום זה שמעון
פרס י
הוא ידע על כל פרטי העיסקה מן הרגע הראשון. הוא אשר
הבטיח לשייקה כי יקבל את המכוניות במחיר שהציע, ללא
מיכרז. הדבר נודע לכמה סוחרים, מתחריו של שייקה. הם
ביקשו ממנו חלק בעוגה השמנה. שייקר, סירב להתחלק.
הסוחרים החלו לוחצים על משרד הבטחון. בעזרת ידידים
ושכירים במשרדי הממשלה, בכנסת ובמוסדות הלאומיים,
אילצו את שמעון פרס לבטל את הבטחתו לשייקה, ולפרסם
מיכרז פומבי למכירת הטנדרים.
אולם כפיצוי׳ הבטיח לשייקה כי המכוניות שמורות אך
ורק לו — יהיו תוצאות המיכרז אשר יהיו. שוב פעל
שירות הידיעות של הסוחרים, מתנגדיו של שייקר .,הם
איימו בשערוריה. שמעון פרס, לשעבר פרסקי, מנהל המשרד
החשוב ביותר במדינה, צעיר תל־אביבי רגיל בן ,33 בנו
של סוחר־עצים ידוע, נבהל. הוא הכריז כי השעה היא שעת
חירום — וביטל את המיכרז ואת העיסקה עם שייקה.
פרשיות מקריות אלה מעוררות את השאלה העצובה: מי
מזיק יותר למשק המדינה — חסרי־האחריות או חסרי־המצפון?
׳מקומו
של שמעון פרם עדיין על ספסל הלימודים, לא על
כיסא המנהלים.
היא חייב ללכת.

מים מעולם, הוחתמו על קבלות. סכום המעילות
עד כד 40 : ,אלף ל״י.
גם הטיפול במעילה היה פשוט ובדוק.
במקום לקרוא למשטרה, קראה לפידות לחוקרים
פרטיים משלה, ניסתה בכל כוחה
לטשטש את גניבת כספיה של חברה ציבו־רית־למחצה.
צוות
העולם הזה, שניהל חקירה משלו,
ביקש אישור ממנהלי החברה. ניתנה לו
הכחשה כמעט־היסטרית. תחת זאת הועברו
לעתון יומי מסויים רמזים מעורפלים שיכינו
את דעת הקהל לגילוי אשר אין למנעו.
היה זה סיום הולם לחודש, אשר בו
סערו כל־כך הרוחות בקשר להקמת חברת
נפט ישראלית נוספת, נפטא.
מסים פוזיאד בתל־־אביב
ז׳אק פוז׳אד שלח לבית הנבחרים הצרפתי
55 מתומכיו, בעזרת סיסמה פשוטה :״אל
תשלמו מסים ! ״

השבוע, נדמה היה כי האסיפה שהתנהלה
בהיכל המלאכה התל־אביבי היתה חולייה ממסע
התעמולה של החנווני־הזעיר הצרפתי.
״אמרתי לפקיד השומה שהוא רמאי ונוכל !״
צעק שרברב נמוך־קומר״ בעל שיער שיבה.
הנאספים מחו כף.
״תמיד שילמתי את מס ההכנסה לפי החוק.
ההערכה האחרונה לא היתד, צודקת,״ דיקלם
נגר ייקר, בקפדנות .״מעתה׳ לא אשלם אפילו
פיאסטר אחד !׳׳
מחיאות כפיים, סוערות עוד יותר.
עסקני בעלי־ד,מלאכה הנסערים, אנשי
מפא״י זהירים, ניסו לרסן את ההשתוללות.
חבריהם שרקו בבוז .״אם תוך 10 ימים,״
החליטו לבסוף ,״לא יפסיקו את נגישות מס
ההכנסה, נכריז שביתה כללית.״
אחר כך עמדו דום לזכר חברם, הנגר
יהודה גרף, שנתקף שבץ לב לאחר שפקיד
השומה הודיע לו כי עליו לשלם 5000ל״י.
עם תום הישיבה, התפזרו הנאספים בסדר
מופתי.

במדינה
פר ש ת קסטנר
הפושע הקדוש
היה זה הרגע הגדול, לו ציפו כולם. מאז
זרק משה שרת לתוך הקרב את תותחו המשפטי
הגדול ביותר — עורך־דין מיכאל
כספי — הפך בית־המשפט ׳לזירת המאבק
של שני לודרים צעירים, שניהם צברים,
שניהם בדרכם לפיסגת המקצוע. כספי, בעל
״בית־חרושת־למשפטים״ המעסיק 80 עובדים
ברחבי הארץ, הוא איש מפא״י מובהק.
תמיר, מורד פוליטי, הוא ההיפך הגמור
מאיש מפא״י.
ביום הראשון של משפט גרינוולד נגד
קסטנר בעוון שבועת־שקר הסתפקו שניהם
בסיורים אלימים — צליפות מילוליות חטופות
וחדות, כדי לבדוק את מערך הכוחות
של הצד השני, דברי פולמוס חריפים, התנגשויות
אישיות ראשונות.
לפתע הצטלבו החרבות בקרב גורלי. שמואל
תמיר עצמו עלה על דוכן העדים.
דממה כאולם. היתה זאת החלטה כב־דת־משקל
מצד הפרקליט הצעיר, למעשה ויתר
על מקומו המחוסן על ספסל עורכי־הדין,
הסגיר את עצמו לחקירת שתי־וערב חסרת־רחמים
של אחד מטובי הפרקליטים בארץ.
העתונאים עצרו את נשימתם. הפעם, היו בטוחים,
יזרום דם משפטי. כספי יוכל להוציא
מפיו אינפורמציה חיונית על רקע המשפט.
יום
לפני כן חקר כספי את אורי זיגל,
שהעביר בזמנו לתמיר העתק מאושר של הצהרת
קסטנר לטובת בכר .״האם ידוע לך,״ קרא
כספי הנמוך והממושקף ,״כי כל המיסמ־כים
של בית־המשפט הבינלאומי לפושעי
מלחמה הועברו לוושינגטון?״ אותו רגע
עבר חיוך קל על שפתיו של תמיר. איש לא
שם לב לכך.
עתה פתח תמיר את עדותו בהודעה שהשליכה
הס באולם. הוא עצמו, גילה, ביקר
לא מכבר בבנין האגדי בעל חמש־הצל־

עות, הפנטאגון, משכן משרד־הבטחון ודד
מטכ״ל האמריקאי. הוא קיבל את הרשות לעיי(
,ולצלם) את המיסמכים הכלולים בתיק
105/17 של אגף פשעי המלחמה. היה זה
תיקו של קורט בכר.
כמה ימים לפני כן נכנס תמיר לבנין
העצום, מילא טופס בקשה, ציין בו כי ״מרשי
האשים אחד ד״ר קסטנר כמשתף־פעולה עם
הנאצים, והועמד על כך לדין. בית־המש־פט
מצא שהוא צדק בהאשמותיו.״ היבול
של אותו ביקור היה מונח עתה על שולחן
בית־המשפט. הוא הכיל כמה וכמה הפתעות
שזרקו אור בהיר על הפרשה כולה.
ההבדל הקטן. מלכיאל גרינוולד לא
יכול היה, לפי החוק, להגיש קובלנה פלילית
נגד קסטנר על שיתוף־פעולה עם הנאצים.
תחת זאת הגיש תביעה על שבועת-
שקר, הסתמך על החלטת השופט בנימין הל־וי
כי קסטנר שיקר באמרו, בשעת חקירת
שתי־וערב של תמיר, כי לא מסר הצהרה
בשבועה לטובת קורט בכר בבית־המשפט
הבינלאומי לפשעי מלחמה בנירנברג.
למראית עין היתד, זאת נקודה פורמלית
בלתי־חשובה, כי קסטנר הודה שמסר הצהרה
כזאת בבית־המשפט הגרמני לטיהור הנאצים,
אחרי שכבר שוחרר על־ידי האמריקאים,
הכחיש רק את מתן ההצהרה בבית־המשפט
הבינלאומי. אולם ההבדל הקטן הוא
שהיה, אולי, מרכז פרשת קסטנר כולה.
לפי גירסת קפטנר, היתה הצהרתו בל־תי־חשובה.
מאחר שהנאצי שוחרר ממילא
על־ידי בנות־הברית, שוב לא יכלה הצהרתו
לשנות בהרבה את גורלו. עצם העובדה
ששוחרר על־ידי בנות־הברית נותן מקום להנחה
שבכר אמנם לא היה שותף לרצח ה־מליונים•
הגנה
על הרוצחים. ערימת המיסמ־כים
המצולמים, שהצטברה עתה לפני העד
שמואל תמיר, שינתה תמונה זו לחלוטין.
ההצהרה בשבועה, שנמסרה על־ידי קסטנר מ־

ו ן תמונת השטאנדארטן־פיהרר (גנרל) של הס.0.

1 /קורם בכר, שצולמה בשביל אלבום פושעי־
111
* 1 המלחמה, מופיעה כמיסמך ראשון בתיקו
של בכר תמונה זו צולמה, כנראה באופן שיגרתי עם מעצרו, אחרי מלחמת העולם השניה.

.2מ בו קשב עוון רצח
״האנשים הבאים כלולים ברשימת הפושעים המבוקשים ...וקורט בכר, מבוקש על־ידי ארצות״
הברית בעוון רצח״ .בתצלום המיסמכים לא מופיעה החתימה, כי תהליך הצילום הכימי אינו
מעביר דיו. מיסמך זה אינו משאיר ספק על גורל בכר, לו התנהלה התביעה נגדו כראוי.

מ בו קשב עוון

שו ד

בדו״ח המאסר של בכר, מופיעה ההערה ״בכר היה ממונה על העברת רכוש יהודי מהונגריה
והיה מסוכן מאד מבחינה זו.״ מאסרו של בכר היה אוטומטי, בתוקף דרגתו הגבוהה
בס.ס ,.והנימוק הנוסף בא, איפוא, כדי לציין את מעמדו המיוחד בצבאה של גרמניה.
רצון, הוצהרה לפני בנו זלקה, פקיד אמריק־אי־יהודי
שהיה סגן־מנהל־מחלקת־העדויות
במשרד התובע האמריקאי לעניני פשעי־ה־מלחמה.
היא ניתנה חודש לפני שבוטלה האשמה
נגד בכר. היא מהווה בתיק את המיס־מך
האחרון לפני פקודת הביטול.
לאור זה קשה להטיל ספק בהנחה כי
קסטנר אמנם מסר את ההצהרה בבית־ה־משפט
הבינלאומי לצורך משפטו של בכר שם,
וכי הודעתו של קסטנר ,״בשם הסוכנות
היהודית והקונגרס היהודי העולמי״* ,היא
ששימשה יסוד לביטול ההאשמה נגד בכר
(ראה נוסח ההצהרה בעמוד הבא).
יכולות להיות דעות שונות לגבי פעולתו
של קסטנר בתוך התופת הנאצית בבודא־פשט.
אולם לגבי הצהרתו של קסטנר, שניתנה
מרצון חופשי, שנתיים תמימות אחרי
גמר המלחמה, בה הילל את מפקדי הס.ס.
והגן אפילו על הימלר עצמו, יכולה להיות
רק שאלה אחת: מה המריץ את קסטנר
היהודי לצאת באופן פעיל ונמרץ להגנת
הקצינים הגבוהים ביותר של מכונת־הרצח
הנאצית?
היתד, זאת שאלה שתבעה מענה. היא הטילה
צל קודר לא רק על קסטנר עצמו.
יותר קדוש מקסטנר. תמיר יכול היה
להגיש רק את המיסמכים, להעיד כיצד השיג
אותם, לוודא את אמיתותם. הוא לא היה
* בניגוד חותן לעדותו של סוכנותאי
אחר, אליהו דובקין, שהודיע בפירוש שלא
ניתנה לקסטנר שום סמכות להעיד בשם
הסוכנות היהודית.

רשאי למסור פרטים על שיחותיו עם ראשי
התביעה האמריקאית בנירנברג, מאחר
שזוהי ״עדות שמיעה״ שאינה מתקבלת ב־בית־המשפט
הישראלי* .וכאן עשה כספי את
השגיאה החמורה הראשונה במשפט זה :
הוא שאל את תמיר על פרטי שיחות אלה.
כשנזכר כספי לפתע מד, תוצאת שאלותיו,
התישב פתאום במקומו. אולם היה זה מאוחר
מדי: לתמיר היה תרוץ חוקי מצויין
לחקור את עצמו (״חקירה חוזרת״) לגבי
אותן השיחות .,מאחר שהועלו על־ידי הצד
השני. היתר, זאת שגיאה קלאסית של ההגנה.
באמריקה
שאל תמיר את ואלטר ראפ,
החוקר האמריקאי הראשי בנירנברג, מה הד
תה הסיבה העיקרית לשיחרורו של בכר.
ענה לו ראפ, לפי עדות תמיר :״אנחנו
לא יכולנו להיות קדושים יותר מאשר האפיפיור
!״ אחרי שקסטנר העיד בשם הסוכנות
לטובת בכר, שוב לא היתד, אפשרות
להעמידו לדין.
ראפ היה מוכן לחזור על הדברים בארץ,
אולם הבאתו היתה עולה אלפיים לירות,
והשופט דחה את בקשת תמיר לדחיית המשפט
לצורך זה. הודות לשגיאתו הטאקטית
של כספי, חסכה התביעה סכום זה.
דבריו של ראם נכנסו לפרוטוקול.
״הימלר הציל יהודים!״ אולם כספי
לא ירה את כדורו האחרון. כשירד תמיר
(המשך בעמוד )8
* מאחר שהצד השני אינו יבול לחקור
את האיש עזאמר את הדברים, חקירת שתי
וערב.
-העולם -הזה 9* 7 -

ש הם גג

ו*מ2

3ק ס £

בש הם

בו •י*ש ^ 13

ש יי*

ק י^ז
3 ^ ,גג
1־ 1ש ק

דת? 5ק

י־< £י. £צם 3ש
;1״ 1יק, ק?£

נ 2ש

מ ( 3ז בן

.צבו

גג ש

ש כש

ש קש 3ם 5 3
מ ב= מ

5ש 5 5ש ־ז

הם. נבז § £

מ ד 5ק מ

ש גג

=זקש

1 2 5׳

1־ 1י

דו י
ב; גג

ג גה

הם יה

ש ס =י

גג י־׳

ד־ז ס!

ו־ו מ

במדינה
(המשן מעמוד )6
ידוכן העדים, קם יריבו, התנגד להמשכת
:תוגתו של תמיר כפרקליט המאשים. אתי
שהפך -לעד, טען, שוב אין תמיר יכול
׳היות עורך־דין במשפט זה.
שוב השתררה דממה באולם. היה נדמה
נאילו שגה תמיר שגיאה קטלנית. אולם
הפרקליט הבלונדי קרא את ספר החוקים
נפני העדות. הוא הוכיח לשופט כי ההור־
•ה הפוסלת עד לשמש כפרקליט נוגעת ל״
ף וג אחר של מקרים, אינה חלה על עדות
מסוג זה. השופט קיבל את טענותיו, ה־
|זשפם נמשך.
עתה הגיע תורו של קסטנר. בניגוד ל־
]זמיר, נמנע מלעלות על דוכן העדים, מנע
:עד יריבו לחקרו חקירת שתי־וערב. תחת
יאת מסר הצהרה ממקומו :״אני, ורק אני,
־,ייתי יכול לקבוע אם היה בכר פושע או

היתר, זאת הודעה נוגעת ללב, אך היא לא
השיבה דבר לפסק־הדין המנומק של בני־מין
הלוי, שקבע כי הוכח לפניו, על־סמך
העדויות, כי תוכן ההצהרה בשבועה כוזב
לחלוטין. כן לא הסביר כמה מן הצדדים
המוזרים ביותר של ההצהרה, כגון :
• הלשון הקיצונית של התשבחות לנכר.
קסטנר לא אמר בהצהרה כי בכר
היה פחות גרוע מרוצחי־ההמונים האחרים
:ס.ס ,.אלא הפך את בכר לגיבור לאומי של
העם היהודי. היה זה אותו בכר אשר העיד
בחקירתו בנירנברג, באוזני קסטנר :״לא
־דעתי מה זה אושוויץ !״
• ההגנה המפורשת על החיה הנאצית
המתועבת ביותר, אבי כל ההשמדה, הייני
ריך הימלר, אשר לפי ההצהרה הציל רבבות
יהודים.
• העלמת העובדה הנוראה כי בכר ושותפיו
הציעו למכור חיי יהודים תמורת
כסף, וכי זה היה ״הבסיס הכספי והכל כלי״
שנזכר דרך אגב.
• העובדה שקסטנר הצהיר לא רק בשם
עצמו, אלא בשב כל העם היהודי.
• הקטע בו הוא פונה הן ״לרשויות
בנות הברית״ והן ל״רשויות הגרמניות״ בדרישה
לזכות את בכר, על אף הודעתו
הנמרצת, המפורשת והמפורטת עד־בלי־צל־של־ספק
שמעולם לא התערב לטובת בכר
בפני רשויות בנות־הברית.
כהן לעזרת תמיר. עתה הגיע תורו
של כספי לשמוע את עדיו. הוא קם, ביקש
דחיה כדי להביא מחוץ־לארץ את רוברט
קמפפנר, יהודי גרמני שכיהן כסגן התובע
האמריקאי בנירנברג.
קודם לכן הזכיר תמיר בעדותו כי אותו
קמפפנך, הקשור בעסקי מסחר עם ממי
שלת־ישראל בעניני שילומים, אמר לחבר
אמריקאי :״לדידי בכר הוא רוצח המוני...
אולם במשפט זה לא קסטנר ולא בכר חשובים,
צריכים להציל את ממשלת ישראל \״
שופט השלום הראשי, ד״ר משה פרץ,
בעל מיבסא גרמני מובהק, דחה את בקשת
הדחייה של כספי, כפי שדחה קודם בקשה
דומה, לצורך אותה מטרה, של תמיר. כספי
לא נכנע, פנה לבית־הדין הגבוה לצדק,
הראה מברק בו מודיע קמפפנר את תאריך
בואו. בית־הדין הגבוה ציווה על שופט־ה־שלום
לנמק מדוע לא ידחה את המשפט.

לתהליך זה עלולה להיות תוצאה פיקנטית.
אם אמנם ירצה שופט־השלום לנמק
את מעשהו, יצטרך היועץ המשפטי, חיים
כהן, להופיע בשמו נגד כספי. יריבו המושבע
של תמיר, יצטרך אז להופיע בבית־ה־משפט
כשותפו של תמיר נגד כספי, ידירו.
יהיה זה דומה לנשף מסיכות.

קרב הלודרים. כשיצאו הצופים מן
:סיבוב הראשון של קרב־הלודרים, לא היה
ם פק כי לפי שעה השיגו גרינוולד ותמיר את
מטרתם העיקרית: להבליט את הפרשה כולה
לעיני הציבור, לשים במרכז המאבק
את ההצהרה־בשבועה המוזרה של קסטנר,
להסתמך לא על מעשים של קסטנר לפני
עשר שנים, אלא על עבירות שביצע בשעת
המשפט בירושלים.
חוגי שרת, לעומת זאת, לא יכלו לסקור
את התוצאות בסיפוק רב. במקום לבלום
את תמיר, גרמו רק לניפוח נוסף של כל

הפרשה, בה יכול להיות להם רק ענין אחד ז
להשתיקה במהירות הרבה ביותר.
ים לידחו של רעיון
שלושה אנשי מח״ל מדרום אפריקה החליטו,
בתום מלחמת העצמאות, לשוב לארצם
באמצעות סירה באורך של שמונה מטרים.
כשעמדה הסירה מוכנה להפלגה במספנה
חיפאית, נמלכו השלושה בדעתם, שבו לביתם
במטוס.
השבוע, עמדה הסירה על חוף הירקון,
חסרת־הצבע ואכולת אותות הזמן. אולם למרות
אלה, היתה עדיין רחוקה מקץ המסע.
שני צעירים ישראליים הכינו לה תוכנית
הפלגה מסביב לחופי הים התיכון.
״אדם לא מוצא לו מניחה ומחפש דרכים להכיר את עצמו ואת העולם,״ הסביר מתכנן
נסיעת ההרפתקאות, אהרון (״אהרלה״) וינ־שטיין
29 צעיר מוצק בעל עיני תכלת רוגעות,
את הדחף לתכנון המסע .״נעשה מסע
סביב חופי הים התיכון, נעביר את תעלות
צרפת לאנגליה.״ כשנשאל ממה יחיו בים,־
השיב פשוטות :״אפשר לעשות מטעמים מדגים
אפילו כשהם יוצאים מהאף.״
כחד רי םעםדם. את התוודעותו אל
המים עשה אהרלה באמצעות גיגיות.,בהן
היה שט על פני הביצה שהשתרעה במקום

השם ערב טוב. רבים חזו את גורל העתון מראש,
ניבאו לו כי חייו יהיו חיי שעה. אולם
גם רואי השחורות לא האמינו כי העתון יגווע
עוד כמעט בטרם טעם את טעם החיים
— שבועיים בלבד אחרי הופעתו.
מותו המוקדם והצפוי של העתון לא היה
עלול לזעזע איש, לולא הסתתרה מאחוריו
טרגדיה אנושית, טרגדית חייו של ן:על ה־עתון•

ל בו כ לי שראל זאב (זיגמונד) הלבר
( .)51 היה עתונאי מצליח בפולין של שנות
השלושים. הצלחתו גדלה, כשידע לנצל את
שעות הערב המאוחרות, בהן לא הופיע אף
עתון. הוא הוציא עתון בשם ערב טוב בשפה
הפולנית. העתון שנמכר במחיר פרו־

בלתי מוגבלת ואת העודף של 40 האחוז, לקבל
בתשלומים לשיעורין.
כשם שעשה זאת בפולין, החליט הלבר להוציא
עתון־ערב זול, בשעות חסרות מתחרים•
לשם כך ודתה נחוצה עוד השקעה כספית•
שותף נמצא עד מהרה, והלבר מצדו השקיע
את כל חסכונותיו שבאו !ממכירת הפנסיון
בנהריד״
.כאן נתקל הלבר בהתנגדותה של אשתו,
אמיליה. האשד, ששרידי היופי עוד נותרו בה
והיתד, אהובה על כל מכריה, טענה כי מחצית
הכסף הוא רכושה וכי הסיכון בהשקעה
בלתי בטוחה זו הוא גדול מדי. בעלה
השב אחפת.
סעיף כצוואה. ביום בו הופיע העתון,
היה ברור כי הוא נכשל. אמיליה נראתה מדוכאת
ומשונה, התהלכה כסהרורית. מכריה
הבחינו כי משהו מתרחש בקרבה.
לפני שבועיים העלה אותה איש המעלית ב־בנין
החברה הכלכלית בתל־אביב לקומה השישית.
שם עמדה אמיליה בחדר המדרגות,
הוציאה מראה מארנקה וצבעה את שפתותיה.
כשירד איש המעלית לקומת הקרקע, היתד,
גם אמיליה שם, מוטלת בחדר המדרגות.
היא קפצה מהקומה השישית. בצוואה שהשאירה,
קבעה אמיליה סעיף מפורש האוסר להשתמש
בכספה למימון הוצאת עתון הערב•
כעבור שלושה ימים, נסגר ערב טוב.
עיריות קריויצי־תיק: תיקו

יוזם־מסע וינשטיץ
״ — גס כשיוצאים מן האף !״

ימאי־הרפתקן הונגר
״מטעמים מדגים — ״
בו עומד כיום גן־מאיר בתל־אביב. בגיל
שמונה היה מועמד רציני לטביעה, אחרי
שייט ברפסודה על פני ואדי מוצררה. מדרגת
מלח כשיר בשולת־מוקשים בצי הבריטי, הגיע
עד לדרגת מם־מם בחיל־הים, השתתף במבצע
אל־עריש.
בשרתו בצבא־הקבע הכיר אהרלה את אברי
הונגר 26 דיג מגודל־זקן, המעשן מקטרת
ניצחית ושהתגורר בקרקעית ספינה בנמל
חיפה. הוא מצא בו שותף לרעיון ההפלגה,
יחד רכשו השניים את הסירה הקטנה אך
היציבה, גייסו אמצעים לקראת המסע.
מה שמעכב עדיין את ההפלגה הוא הצורך
״בשני בחורים בעלי דם המוכנים להצטרף
למסע. אין צורך שיהיו ימאים״ ,אמרו השניים׳
ה״עיקר שיהיו בריאים וח קים ובעלי
רצון, אחרת תהרוג איתם אכילת הדגים תוך
חודש״• תנאי נוסף: גיוס סכום של 1500
לירות, למימון ההפלגה.
דת פרסומת חי 1
תימני מפויאת ומזוקן עמד השבוע מול
מסעדת המוזג, ליד תחנת האוטובוסים של
תל־אביב. בידו נשא כרזה :״במסעדת המוזג
מגישים בשר חזיר. זרע ישראל מוזהרים מאכילת
התועבה. הרבנות הראשית.״
עובדי המסעדה אינם זוכרים מתי עמלו
כד, קשה בסיפוק תאבון לקוחותיהם.
עתונות צעצועים מנייר
לפני שלושה שבועות׳ הופיע בחוצות בקול
רעש גדול, עתון הערב החדש שנשא את

טות היה חסר־מתחרים, זכה לתפוצה ענקית
בעיר לבוב.
הלבר זכה לרוחים, רכש את בית־הדפום
בו הודפס העתון, הוציא עתון נוסף. באותן
השנים, התאהב הלבר בצעירה יפהפיה בשם
אמיליה, נשא אותה לאשה.
מלחמת העולם השניה רוששה את הלבר
כליל. מה שעבר עליו באותן השנים היה העתק
מדויק מגורלם של כל יהודי פולין ששרדו
בחיים. אולם שנות הסבל והרעב הותירו
בהלבר את חושו המסחרי. עסקיו באירופה
של אחרי המלחמה נשארו בלתי־ידועים, אך
כשעלה לפני חמש שנים לישראל לא היה זאב
הלבר חסר־כל. הוא הביא עמו רכוש קטן .־
הדר!* להצלחה. זאב ואמיליה השתקעו
בנהריה. הוא פתח בית־׳מלאכה קטן לצעצועים
מעץ, היא ניהלה את הפנסיון שרכשו
במקום. הזוג חיי חיים שקטים, חסרי
מתיחות. שכנים ראו אותם תמיד, כששלום שורר
בין השנים.
באחד הימים חלד, תמורה בחייהם. זאב נפגש
במקרה עם ידיד לספסל־הלימודים בגנד
נסיה בלבוב, שעבד אחר־כך באחד העתונים
של הלבד. היה זה שלום ידידיה.
עד מהרה שוכנע הלבר כן די לעסוק בצעצועים
של עץ וכי כדאי יותר לעסוק בצעצועים
מניר• הוא החליט לחסל את בית־המלא־כה,
להשקיע את כספו בשבועון אותו ערך
ידידיה.
אמיליה התנגדה לשינוי בחייהם, שגרר אחריו
העתקת דירתם לדירה בת חדר אחד ברחוב
קרל נטר בתל־אביב. זמן מה המשיכה
לנהל את הפנסיון בנהריה. אולם לאחר ביקור
בדירת בעלה, בו העיפה מבטים חשדניים
לעבר בעלת הדירה הצעירה והחיננית, הצטרפה
אליו.
צעצועי הניר בהם החל הלבר להתעסק לא
גרמו לו קורת רוח מרובה. הוא חיפש דרך
לעלות ולחזור לממדי ההצלחה שהיו לו ב־לבוב.
הוא בחר בשיטה שהצליחה פעם. וגם
באותו השם.
ההזדמנות לכך נמצאה לאחר שהדור, עתון
הערב של מפא״י, נסגר. אנשי מפא״י הביעו
את נכונותם להעמיד חינם את דפוס המפלגה
לרשות עתון ידידותי. נוסף לזאת הבטיחו
אשראי על הניר הדרוש בגודל ס /ס 60 לתקופה

ביום חמישי בשבוע שעבר הפריע רעש
הלמות פטישים את שנתם של שכני בית
המלון עדן ברמת־גן. השכנים המופתעים,
שהתעוררו בארבע וחצי לפנות בוקר, ראו
20 צעירים עוסקים בניפוץ שמשות ד,בנין
העומד באמצע בניתו, בעקירת הדלתות והשמשות
על משקופיהם וקרקור רצפת בית
המלון.
כשהגיעה בשעה שבע באותו בוקר בנימין
תיק חמור־המבט, בעל בית־המלון, כבר
הושלמה המלאכה. אגף שלם של בית המלון
נהרס ; הנזק המשוער 15 :אלף ל״י.
תיק לא ישב בחיבוק ידים. הוא לקח שלוש
דלתות עקודות, כתב עליהן בכתובות ענק :
״המטורף הנאצי בגרמניה הורה לשרוף בתי
כנסת ; המטורף שלנו שולח להרוס בתי יריבים.
לנשיא המדינה אסור לעשות דין לעצמו,
כמו כן לראש הממשלה, ואילו המטורף
המשתולל מצפצף על החוקים, ועושה
דין לעצמו.״
השלטים שעוררו את הנאתם של תושבי
רמת־גן, לא נשארו זמן רב על כנם, הוחרמו
על־ידי שוטרים. כשדרש תיק פקודת בית־משפט
להחרמת שלטיו, השיב מפקד המחוז
:״הצדק והחוק אתך, אך אנו לקחנו
את השלטים.״
היה זה שלב נוסף במלחמתו הפרטית של
האזרח בנימין תיק נגד ראש עיריית רמת־גן,
אברהם קריניצי.
תחילת התיק העבה נעוצה, לדברי תיק,
עוד בשנת , 1943 שעה שקריניצי דרש ממנו
שיקנה בנגריתו הפרטית את הרהיטים
עבור המועדון ידידי רטת־גן, שתיק עמד
אז להקים. תיק סרב להצעה הנדיבה, מאחר
הארץ שערות ערב־טוב (ערב טוב)
שמעון גדיש, חיפה
שנשרו בינתיים.

מתוך 5המשחקים ניצחו שלוש פעמים,
הפסידו פעם וסיימו בתיקו פעמיים.
(חדשות הספורט)
מרדכי דן, תל-אביב
0 : 0בחשבון.

מבשלים אטריות, רוצחים אותן, מוסיפים
כוס רוטב( .הארץ)
דב פישל, חיפה
ומגישים נפגר אפוי לבעל החוזר מעבודתו•.

סופיה
לורן בת הנהר בצבעים טבעיים.
תרגום עברי ואנגלי בסוף הסרט (ידיעות
אחרונות)
חיים עופר, רמת־השרון
וגם שם מיותר לגמרי׳.

הפולט חזה *67

א. מהן ראהיסס וגע בהישמע הקריאה:

תינו ק ת
בלה בו ת

ף כחנות המכולת של שכונת תחנת
2הכרמל בחיפה הצטופפו עקרות־בית סביב
הדלפק. השעה היתר, שעת בין ערביים,
הקניות התנהלו בשלווה שיגרתית. לפתע
נשמעה צזזחת אימים מרחוק. קולה המפוחד
של ילדה קרא אמא ! אמא ! שריפה

מן החנות ענתה אשה שמנה בצווחה נוקבת
באידיש :״בתי ! בתי היא הפילה את
ארנקה והלחם שקנתה, יצאה בריצה לכיוון
זעקת בתה.

הפתיליה הבוערת
ך* אשר יצאה נחמה כץ בת ה־ 27ל,־ד
נות המכולת, השאירה את התנוקת רחל
בת שבעת החודשים בבית. אתה השאירה
גם את בתה הבכורה, פרומה בת השמונה,
להשגיח על הפעוטה. אולם בכי התינוקת
לא הניח לפרומה לשחק עם בובתה.
היא הרימה את אחותה ממיטתה, החלה
מנענעת אותה בתנודות־הרגעה.
לא פעם ראתה פרומה את אמה מנענעת
את הפעוטה באותה צורה. הטיפול עזר גם
הפעם: רחל חדלה מליבב. פרומה נענעה
ביתר עוז. לפתע נתקלה זרועה בפתיליה
בוערת שעמדה באותו מקום.
הפתיליד, התהפכה, להבה החלה מתפשטת.
הילדה הפילה בבהלה את אחותה ל
תור
הלהבה, הרימה אותה מיד בחזרה. היא
עוד הספיקה להניחה בעגלתה, לפני שרצה
החוזה להזעיק עזרה.
בדהרה דילגה פרומה במדרגות השחוקות
של ביתה הדו־קומתי בסימטת אלרקיה, תוך
צעקות ״הצילו ! אחותי נשרפת !״

?תוף האש פעמיים
תן גרץ, בעל הנגריה שממול, פתח ב־
^ בהלה את דלת בית־המלאכה. עשן שחור
וסמיך עלה מחדר משפחת כץ• גרין מיהר
חזרה לנגרייתו, צעק ״שריפה ! בואו הוא
לקח במרוצה מכשיר־כיבוי ורץ למעלה, כשהוא
מזליף את חומר הביבוי.
אחריו רץ חניכו, אדוארד מרון, בן ד,־. 16
״צריך להציל את הילדה !״ צעק גרין.
אדוארד החל מגשש את דרכו בתוך ערפל
הגאזים הסמיך.
העשן הלך וגבר. גרין התיז במכשירו, אך
האש לא כבתה.
אדוארד נכנם לחדר. עשן חדר לעיניו
וריאותיו. הלהבות ליחכו מכל צד. הוא גישש
לעבר מיטת התינוקת. כשמצא אותה,
צנח לידה מאפיסת כוחות. אולם הוא התאושש,
דחף את המיטה החוצה כשהיא אחוזה
להבות.
אנחות רווחה פרצו מפיות העומדים למטה.
רק אז נתקלו עיניו הזולגות דמעות

גיצולה רחל כץ ואחותה פרומו
״בשביל זה לא צרין תודה.״
של אדוארד במיטה החרוכה שסדיניה היו
שרופים. התינוקת לא היתה בתוכה. עמלו
היה לשוא.
פעייה חלושה מן החדר החזירה לו את
עשתונותיו. הוא שאף אויר צח מלוא ריאותיו,
חזר בהחלטיות לחדר הבוער. הוא
גישש סביבו ונתקל בשולחן וארון, הגיע לעגלה.
התינוקת נמצאה בתוכה.
ואז, לעיני האנשים שחיכו בחוץ, נראה
בשנית אדוארד הכושל. בשארית כוחותיו,
החזיק בפעוטה המייללת. הוא התעלף בזרועות
נזים, חברו לעבודה. אשת הנגר גרין
חטפה מידו את התינוקת, רצה לבית החולים.
לשם,
כעבור שניות, הגיעה גם נחמה כל
עוד רוחה בה. היא חטפה מידי שכנתה את
התינוקת המפרפרת מכאבים, התווכחה עם
פקיד המודיעין שרצה למלא תחילה טפסים.
הרופא התורן שם קץ לוויכוח, חבש
את ידיה ורגליה של הפעוטה. אחר, התבונן
בפניה השחורים מחריכה, הפטיר לאחות
:״אם היא תעבור את הלילה, תישאר
בחיים.״

המציל נשכח
ף כל ההמולה שקמה עם הצלת התי־נוקת,
שכחו הנוכחים את המציל עצמו.
הוא עמד בפתח הבית, חרוך גבות וריסים,
פניו מפוייחים, שאף אוויר והשתעל.
אדוארד היה מאז ומתמיד טיפוס בלתי-
מתבלט. הנער נמוך הקומה, בן למשפחת בנאים
מרוניים, היד, תלמיד רגיל בהחלט בבית
הספר של המיסיון הצרפתי בחיפה.
השטח היחיד בו בלט היה הספורט: כדורסל,
מחניים ומשחק הפינג־פונג, בו היה חבר
נבחרת בית ספרו.
חבריו לבית הספר של אדוארד חיבבו-
4 מציל אדוארד מרץ
״זה כואב יותר מן השיעול.״

שרהיטי קריניצי היו יקרים פי שנים מרהיטים
דומים.
שלב נוסף במלחמה זו בא, כאשר קריניצי
הבטיח לדתיים לפני הבחירות ב־ 1950 בניית
בית ספר דתי חדש, תמורת תמיכתם במועט׳
דוחו לראשות העיר. בדרך מקרית לגמרי, נבנה
אותו בית־ספר על מגרשו הריק של בנימין
תיק, מבלי לשאול את בעל המגרש.

כפצע פתוח בחזית עיר הגנים רמת־גן.
כשנשאל תיק מדוע לא סיים את הבנייה,
ענד, שהבנין הבלתי־גמור והמכוער, ישמש
מצבה חיה לשתלטנותו של ראש העיר.
לביסוס הנחה זו, ייפתח בקרוב תיק חדש:
תביעת פיצויים ונזקים על סך 100 אלף
ל״י, אשר באם יזכה בהם האזרח תיק, יתרום
אותם לקרן המגן.

משסרב תיק למכור את מגרשו לאחר מעשה,
הופעלו נגדו צווים להפסקת הבניה של
בית מלון עדן, שעמד באמצע הרחבתו באותו
זמן. טען תיק: צווים אלה מנעו ממנו
ליהנות מעונות התיירות הטובות ביותר, גרמו
לו נזק של 50 אלף ל״י. רק בהתערבות
פרקליט המחוז הופסקו צווים אלה. בינתים
נשאר מלון עדן ללא טיח ובאמצע בניתו,

משטרה

העולם הזה 957

מעשה בעזים
עבדאללה בראזי לא ראה בעין יפה את ביקורם
של פקידי האוצר מנצרת, שהופיעו בצד,רי־יום
בביתו שבריחנייה. עוד פחות מצאה
חן בעיניו העובדה שניפנפו לפניו בצו־חפיסה
על רכושו של אחיו, אחמד. טען עב־

דאללה :״כל הרכוש הוא שלי אחי הוא עובד
שכיר אצלי ואין לו כל רכוש.״
הפקידים התעלמו מדבריו, פנו אל דיר
עזיו של עבדאללה• עבדאללה ואחיו אחמד
לא יכלו לראות את עיזיהם נלקחות לעיניהם.
הם התנגדו בכוח. כעבור שעה קלה נמצאו
שניהם מאחורי סורגי כלא צפת.
אידראב ! עבדאללד, התפאר מאז ומתמיד
שהוא מסוגל לצום חודשים מבלי שהדבר
ישפיע עליו. הפעם רצה להוכיח זאת.
יחד עם אחיו הכריז על שביתת־דעב, שנמשכה
36 שעות עד שהובטח להם כי ישוחררו
עד משפטם.
מיד לאחר שמילאו השנים את בטנם ההומיה,
שינתה המשטרה את דעתה, סירבה
לשחררם. בסבלנות מזרחית אופיינית חידשו
האחים בראזי את שביתתם. כעבור 36 שעות

הו על נכונותו לבוא לעזור, בכל מקרה.
כאשר הציל, לפני שנתיים, ילד מטביעה
בחוף קריית־חיים, שער, שהתרחץ עם כיתתו
במקום, הפך לגיבור בית הספר.
סיפור מעשיו ביום השריפה הפך אותו
לגיבור ואדי ניסנאס, הרובע הערבי של חיפה.
בבתי הקפה היה סיפור גבורתו של
אדוארד בפי כל גבר. בעיקר התגאו בו
שלושת אחיו.
היחיד שלא התרגש היה אדוארד עצמו.
״אני לא רוצה להיות גיבור,״ הודה הנער
עדין־הפנים בעברית ,״מספיק לי להיות נגר
טוב ולהרוויח יותר ממה שאני מרוויח עכשיו.״

שעות הפנאי שלו מבלה אדוארד, בעל
השכלת שש כיתות תיכוניות והדובר ארבע
שפות, בהתאבקות ב הפועל חיפה והרמת
משקלות במועדון כרמל של ד,כנסיה הלטינית.
הוא מתמרמר על כי מתירים לו להרים
רק משקלות של 65 קילוגראם. מדוע י
הוא עצמו אינו שוקל יותר מ־ 52,5קילו.

תודת השכנה
ץ *,אז הדליקה עברו שבועיים. שכונת
תחנת הכרמל שבה לשלוותה, אדוארד
שקע שוב בעבודתו האפורה. רק כאשר נשמע
מדי פעם בכי התינוק ממול, מרים• הוא
את עיניו לחלון. החדר שופץ בינתיים, אך
רחל מתענה עדיין בכוויותיה.
מדוע עצוב מבטו של אדוארד? הסביר
חברו לעבודה :״משפחת כץ אפילו לא אמרה
לו תודה על שהציל את בתם — זה
כואב לו יותר מן השיעול.״
אדוארד עצמו חשב אחרת :״אני סתם
עצוב. לא הצלתי את הילדה למען משפחת
כץ, כי אם למען עצמה. בשביל זה לא צריך
תודה,״

נוספות, הורו אף על בני משפחתם — כולל
את אמם הזקנה וילדיו הפעוטים של עבד־אללה
— להצטרף לצום.
כאילו לא הספיק גם זה, הורה עבדאללה
למנוע אוכל גם מפי העדר .״אם אמות, ימותו
אתי בני משפחתי ורכושי״ ,טען בעקשנות.
השביתה הכללית השיגה הפעם את מטרתה.
כעבור 36 שעות צום של המשפחה ו־עזיה,
שוחררו עבדאללה ואחמד ממאסרם, עד
להעמדתם למשפט בעוון תקיפה.
״האידראב* עשה את שלו,״ התהלל עבד־אללה
באזני חבריו בכפר. לסוהריו היתר, גי־רסה
אחרת: עבדאללה ואחמד, אמרו, נהגו
לקום בלילות לטעום מן האוכל שהיה מובא
לתאם מדי יום.
* בערבית שביתה.

ה דיי ר, הוא העתק של אוצר פרעה. שמו,
שפירושו מנזר, ניתן לו למראה הצלבים שבו.

ף* מרות שביליתי חודשים בארצות
/עתיקות, מעולם לא שמעתי נהימת גמ לים
עד לאותו ערב בו נכנסתי לפטרה דרך
הואדי הצר הקרוי ״סיק״.
כאשר רכבנו בואדי הארוך, המחלק את
הרי אדום התנכ״יים, חדרו קרני־שמש עמו מות
דרך פט רקיע צר, ב־ 80 מטר מעלינו.
קרקעיתו האפלה של הערוץ הבהיקה מניצוצות
סוסי היגע והמצומק.
איברהים, מורה־דרכי בן ה־ ,12 מצומק אף
הוא, אך בלתי־נלאה, התנהל ברגל לצדי,
כשהוא שר שיר מתמשך, בעל מנגינה ני־גה
וחדגונית. הנעימה וקול הפרסות הידהדו בין
קירותיו הצרים של המעבר.
לפתע נשמעה שאגה מן העיקול. ידעתי את
פשרה — אריות ! קולם הידהד במסדרון
הצר. נצמדתי אל הצוקים המאונכים שהקי־פונו.
לא היה כל זיז בסביבתי. המצלמות היו
נשקי היחיד.
תפסתי לייקה בכל יד.
כאשר הופיעו הגמלים, כמעט והיפלתי
ציוד צילומי בעל ערך של כ־ 700 דולאר !
חמשים בהמות נעדרות־חן אלה, חלפו על
פנינו בדמדומי הערב, כשהן נוגעות כמעט
בקירו הנגדי של הסיק. נהג בהן ערבי יחיד.
פני הגמלים היו כנראה מועדים אל שדות
מרעה חדשים ברמה מזרחה לפטרה, אולם
לא היה צורך בדמיון רב כדי לתאר שיירה
זו עמוסת משי, תבלים, תכשיטים ולבונה,
ולדמיין שהיה זה לפני אלפיים שנה, כאשר
שיגשגה סלע אדום במלוא הדרה.

שודדי המדבר הסבו מתווכים

הגג. מטיילים מטפסים על גנו של הדייו
אשר נחצב בהר ואשר חולש על נוף נפלא.

ף* תקופת הבית השני, וכמה מאות
בשנים לפניו ואחריו, היתד, פטרה, החצובה
בסלע, בירתם של הנבאטים. אלפי
בני מדבר דוברי־ערבית התגוררו בעיר וסביבותיה.
ממקומם שעל ההר, שלטו נודדים
אלה, שהפכו סוחרים, על שטח שהשתרע
ממדיאן סאליח, כיום ערב הסעודית, עד
דמשק.
הנבאטים. היו ידועים כשודדי־דרכים נודדים,
שבזזו שיירות, שנשאו סחורות יקרות־ערך
מערב, הודו ואפריקה המזרחית. כאשר
נשלחו משלחות עונשין על ידי שכניהם הנפגעים,
היו השודדים נסוגים למדבר, מת־קיומים
ממים ששאבו בגבים חבויים בסלע.
בינתיים היו לשונות הרודפים נסדקות מצמא,
והם היו פונים עורף.
ככל שגדל עושרם ושטחם של הנבאטים,
הטמינו את שללם במערות פטרה. עד אשר
נקטו מלכיהם מדיניות נבונה יותר, הציעו
לסוחרים עוברי־האורח את חסותם כמלווים
ומגינים, תמורת מסים גבוהים ביותר. שודדי
המדבר הפכו, איפוא, סוחרים ומתווכים. פטרה
שיגשגה והיתד, לעיר מסחר מצליחה,
בעלת אלפי לוחמים, שחנו במבואותיה ושמרו
על דרכי מסחרה.

העיר האבודה
ך* עת, בעבור 20 דורות, התכוננו

האריה כסלע. פסלים נבאטיים חקקו
דמות אריה בסלע ענק, חצבו גם מנהרה
אשר מובילה מים ישר לראשה של החיה.

^ בשיירה כאילו חרגה מן העבר, ופניה
מועדות אל עיר המזרח האגדית.
מאות שנים נחשבה הבירה הנבאטית כאבודה.
שבטים עוינים וארצות חסומות נית־קוה.
למרות שנתגלתה על־ידי מגלים מערביים
במאה שעברה, נשארת פטרה אבודה,
כיוון שכדי להגיע אליה יש עדיין צורך במסע
מדברי ארוך ומייגע, על גבי בהמות
משא מתנדנדות.
בירושלים העתיקה פגשתי בשני צלמים,
באנקם מוריי ופול הארדר. תפקידם היה
לפרסם את מקומותיה העתיקים והתנ״כיים
של ממלכת הירדן׳ כדי למשוך תיירים רבים
ככל האפשר. הם עמדו לערוך מסע לפטרה,
והדמינוני להצטרף אליהם.
סופח אלינו גם אחמד סאבא, מנהל מח־

מאת

דוד בויאד

שום מקום בעולם אינו מעורר בלב הצעיר העברי געגועים כה עמוי
בפטרה, העיר החצובה בסלע האדום, הרומזת מרחוק לבאי הער!
אולם רק קומץ מבני הארץ זכה לראותה במו עיניו, וחמשה מטובי ב:
הקריבו את חייהם בנסיונם הנועז להגיע אליה. השנה הצליח דויד
בויאר, חבר יהודי במערכת הירחון הגיאוגראפי הלאומי האמריק
להגיע לשם לאחר מסע הרפתקני ומלא ענץ. זהו תיאורו המ
לקת התיירות של הממלכה ההאשמית. כמו־רה־דרך
קיבלנו את המעולה ביותר — את
ג׳ראלד לאנקסטר הארדינג דובר הערבית,
מנהל מחלקת העתיקות של ירדן.
הארדינג הוא אנגלי שקט, שבילה שלושים
שנה במרחב, והבקי בכל אוצרותיה
הארכיאולוגיים של ירדן. הוא פרסם חוברת
על פטרה, שקראנוה לפי תור בשבתנו במכונית
בדרך המדבר השוממה.
המכונות שלנו הקימה ענן אבק, כאשר
הגענו לעין־מוסה, המקום עליו מצביעים המוסלמים
כסלע ממנו הוציא משה את המים•
כיום זורמים מימיו בשפע בסביבה הפראית
והשוממה.
משם ירדנו במורד והגענו למשטרת אלג׳י,
שם הוכנו למעננו סוסים. לפנינו הסתמנה
מרחוק פטרה, על רקע השמש השוקעת.
כמה מן הסוטים שנשאו את ציודנו היו
עיקשים יותר מחבריהם, והיה עלינו, על כן;
להתחלק לקבוצות קטנות, כדי לעבור את
הסיק. קבוצתי מנתה איש אחד, סוס, חמיר,
ונער ערבי. איברהים ואנוכי נשארנו לבדנו
בנקרה הקודרת. עברתי, כמעט מבלי לראות,
במה סימנים לתרבות הנבאטית העתיקה.
עקבות תעלות חצובות באבן־החול הרכה,
עדיין ניכרים בקירות הסיק. בתקופת הבית
השני פיכו בהם מים שבאו ממעיין־משה•
באפלולית כמעט ופסחתי גם על תעלות
שנחצבו בסלע, ואשר אגרו בת־כן את מי
הגשמים שניגרו מן הסלעים ממעל. צינורות
חימר, שגילינו מאוחר יותר, הובילו את המים
דרך בקיעים בקירות הערוץ. בשטחים
הסיק, מעבר בערבית — הוא מיצר מתפתל בין
הבנויים ניקוו המים בבארות, לתקופת הקיץ.
הוא צר ביותר ובמקומות מסויימים יכול לעבור בו רק
ישנם מלומדים הטוענים כי רשת מי הגש־מים
של פטרה היתד, חלק מתוכנית ההגנה
של העיר. במקרה של מצור, ניתן לנתק את
מימיו של עין־מוסה מן האויב בכניסה לסיק.
אם אמנם עמדה בעייה זו בפני מהנדסי ה־נבאטים,
נשאר הדבר בגדר ויכוח. מה שלא
תהיה התשובה, ברור כי לפתרון בעית הספקת
מים לתקופת שנה, באקלים קשה מנשוא
זה, היה דרוש לדמיון וכשרון רב.

חזית קורגת בקמיע
** תה, היד המיצי וצר והתפתל, וזד
1נ צוקים ממעל כמעט ונפגשו. החשכה גברה׳
ושעטת הפרסות הידהדה בין הקירות
התלולים.
לפתע התרחב ־הסיק. עמדנו בפני תהום
רחבה. שם התנשא הראשון בין בניני סטרה
החצובים בסלע. חזיתו, שנחצבה בתחתית
צ יק תלול, בגובה של כ־ 45 מטר, באבן־חול,
אספה אליה את נגוהות השמש הגוועת. המבנה
העדין והיפה נחצב כקמיע בתוך הסלע.
הערבים מכנים מבנה זה בשם כזנת־פיראון,
כלומר: אוצר־פרעה. כנראה שהיה זה מקדש׳
או קברו של מלך נבאטי כלשהו.
מקומו של שם הבנין הוא באגדה. הרועים
הערבים האמינו כי מלכי מצריים היו אלים
וקוסמים, והם שבנו בנין פלאי זה. לגבי
נודדים פשוטים אלה, היו פלאי פטרה למעלה
מיכולתו של אדם בן־תמותר״
הם האמינו כי אוצרות פרעה חבויים בכד
הנמצא בראש החזית. משך שנים היו הבדו־אים
יורים בו, בתקווה כי הכד יתנפץ, יזרים

בזנת פיראץ, אוצר־פרעח, הוא הבניין היפו
בפטרח. קיימת סברת ני בחזית הבניין קבורה ג!
ארטס ה־ .4שמלן במאה הראשונה לפני הספירה

לידיהם גשם של זהב ותכשיטים. עתה, הודות
למאמצי הארכיאולוגים ננקטו צעדים
מחמירים כדי להגן על בניני פטרה.
התאריך המדויק, בו נבנה אוצר־פרעה, טרם
נמצא, אולם ברור כי נעשה מאוחר יותר
מאשר כל חציבה נבאטית, כי ניכרת בו השפעה
ברורה של סיגנון יווני־רומי. חוקר אחד
מאמין כי כ־ 25 מבניני פטרה הוקמו בתקופת
הקיסר טריינום, שכבש את המקום בשנת
106 אחרי הספירה.
הליל הלך ורד והנוגה שעל הבניין גווע.
המשכנו בדרכנו עד אשר גילינו א רות מדורות
ופנסים, שהובילו אותנו לאוהליו הלבנים
של המחנה.
אחמד סאבא ואנוכי התעוררנו עם שחר.
מעלינו התנשא הצוק העצום של פטרה, שלא
נראה בחשכת הליל הקודם. היה זה מבצר
אום־אל־ביארה, שהיה מבצר בתוך מבצר בהרי
אדום.

בגרויב הצלכגים

י אדום.
־ם אחד.

ראלד הארדינג ישב בודד בנוף
^ הנפלא, כשהוא תוהה מתי יקומו הצלמים
לתחייה.
הנבאטים, סיפר לנו, ראו באום־אל־ביארה
את מבצרם האחרון. כדי להגיע לקצהו,
חצבו מעבר צר, או מדרגות, שנסתיימו בשער.
למעלה
חצבו בארות ענקיות וסתמו אותן
בטיח, כדי להסתירן מפני אלה שלא ידעו
אתי סוד מקומן. שמו של מבצר זה הוא
כיום אם הבארות.
שאר אנשי המשלחת יצאו מאוהליהם בעיניים
עצומות למחצה, וסעדנו את ארוחת
הבוקר באור הקורן שבא מאל־חאבים. להפתעתנו
גילינו כי הארדינג הספיק כבר לטפס
לקצהו של הבנין שארכיאולוגים מאמינים
בי היה מצד צלבנים.
אם אמנם בנו הצלבנים מצד זה או לא —
ברור כי המלך הצלבני, באלדווין הראשון,
הרחיב את מלכותו עד לשטח זה בתחילת
המאה ה־ .12 האבירים הנוצריים חדרו במקום
זה למרחב המוסלמי חדירה עמוקה יותר מאשר
בכל נקודה אחרת.
באלדווין רצה לפקח על דרך־השיירות מצפון
לדרום. המלך הנוצרי חצה את הירדן
בשנת .1100 לוחמיו נתקלו כנראה בפטרה,
מצאוה שוממה וחרבה כפי שהינה כיום. תוך
שנים מעטות הציב מחנות בכרך ובשאובאק,
שני מצדים עצומים שעוברי־אורח נתקלים
בהם עד היום בדרכם לפטרה.
רשת הנקודות המבוצרות של באלדווין מ־עבר־לירדן
לא היו זמן רב בידי הנוצרים.
הלוחם המוסלמי סלאח א־דין !בבש אותן מידי
הנוצרים בשנת 89־ .1188 משנה זו ועד למאה
ה־ 19 נעלמה פטרה מן ההיסטוריה, כשם שנעלמה
לפני שהצלבנים הפשילו, לתקופה
קצרה, את מ0ך הזמן.

עתיקים. בקברות היו הנבאטים חוצבים תחילה
קו מאונך בתוך צוק. בקצהו העליון,
פתחו בקיע רחב למדי שיוכל להכיל פועלים,
שהתקינו וקישטו את חלקה העליון של החזית.
כאשר
התקדמה העבודה כלפי מטה .,למקום
בו גדרש חלון או דלת, חפרו החיצ-
בים מנהרה עד לעומק הרצוי של הקיר
האחורי. לעתים, אך לא תמיד, היו חוצבים
בפנים כלפי מעלה, עד לתקרה. החציבה
בפנים ובחזית נעשתה בעת ובעונה אחת,
ובאותו גובה.

העיד נעלמת, הקברות נשארים
ן* ארדינג אותת לנו בידו מן הנקודה
| | הגבוהה ביותר, לעבר ואדי עגול מלפנינו.
כאן, אמר לנו, נמצאת פטרה גופא.
כל מה שנשאר מלב העיר, שהיה בנוי
יותר מאשר חצוב, היה גל אבנים ומקדשים
מטים לנפול, שקמרונותיהם ועמודיהם גילו
בבירור השפעה רומית. ערביי הסביבה קוראים
למקום קאזר־בינת־פיראון, כלומר: ארמון
בת־פרעה.
מאל־חאבים יכולנו לראות את ההרים ששמרו
על העיר. חומות גבוהות הגנו אח
צפונה ודרומה של עיר המדבר מפני התקפות.
העיר
עצמה כמעט ואינה מוכרת. נסיונות
מוקדמים לחפירות ארכיאולוגיות הופרו על־ידי
בדואים עוינים, שראו בארכיאולוגים
שודדי־אוצרות והתנגדו לכל חדירה לאחור.
שליטי תורכיה במאה ה־ 19 ובתחילת המאה
ה־ 20 גילו נטייה כלשהי להתרת החפירות.
ריחוקה של פטרה, אקלימה הלוהט בקיץ
והקר בחורף, הגביל עד עתה שליחת משלחות.

היה
כי הכמרים ששלטו בפטרה הפכו כמה
מקדשים נבאטים לשימוש נוצרי.
הנצרות הגיעה לפטרה במאה הרביעית.
באותה תקופה נחלשה עוצמתה של העיר
הנבאטית באופן רציני. תדמור הצפונית, שהיתר,
בחסות רומא, תפסה מקום חשוב במסחר
השיירות. דרכי השיירות זזו מזרחה
לפטרה•
התובלה בים גברה, החלישה על־ידי כך
את מספר השיירות.

צעיר התחפש כבדואי
4.ו ש בי ה עי ר הלכו לחפש את מזלם בן
4מקומות אחרים. רבים חזרו ונעלמו במדבר,
ממנו באו אבותיהם.
במאה ד,־ 12 גרשו הלוחמים המוסלמיים
את הצלבנים לאירופה. פטרה נשארה ריקה.
מנקודת ראות מערבית לא גילתה כל סימני
חיים עד אשר גילה ג׳ון לואיס מ רקר,ארדט
את חורבותיה•
הנוסע השוויצרי הצעיר שמע סיפורים
רבים על בניניה המופלאים של העיר.
כדי להגיע לשפ, ידע, יהיה עליו להתגבר
על קנאותם ואמונתם הטפלה של השבטים
העוינים, ששמרו על החורבות בגלל האוצרות
שחשבו שהם חבויים בתוכן.
משך שנים חי בורקהארדט בין הערבים,
למד את שפתם ומנהגיהם, עד כי יכול היד,
להיחשב לאחד מהם. הוא חדר לשממה, מחופש
כבדואי, כדי להקריב, כביכול, עז בג׳יבל־הרון,
דרומית־מערבית לפטרה, שהערבים
אומרים עליו שהוא הור־ההר, המקום בו
נקבר אהרון.
בדרכו, הספיק בורקהארדט הצעיר לראות
את הקברים העתיקים ואת המקדשים.
סוד העיר האבודה נתגלה.

המערות הקטגות

ביותר
תו של
־ונוצרית.

חרי ארוחת הבוקר, ניגשנו לחזיתות
^ המע רו ת החצובות בתחתית אל־חאבים.
אנשי מדע נחלקים בדעותיהם ׳אם שימשו
הבנינים הגדולים כקברות, בהנחה כי הנבא־טים
קיימו פולחן מיוחד למתיהם — או
שהיו אלה מקדשים. ברור כי היה בהם משני
הדברים גם יחד.
המערות הקטנות, בהן ביקרנו, שימשו
כנראה כמקומות מגורים למשפחות. יתכן
שחלק מהן שימש מחסני סחורות.
הארדינג הפנה את שימת־לבנו למראה פנים
המערות, שחציבתן היתד, חלקה ומרובעת.
רק מעטות מהן מקושטות מבפנים, בניגוד
לחזיתן המפוארת.
ליד קבר בלתי־גמור באל־חאביס יכולנו
ללמוד את שיטת חציבתם של החוצבים ה
קבר
ענק. פטרה, בירת
עס ערבי צפוני, התגבש
עזר לו להילחם ביוונים.
עם מלכות החשמונאים.

הנבאטים, שלטה על דמשק. חעם הנבאטי,
יחד עם העם היהודי בימי הבית השני,
מאוחר יותר הסתכסכה הממלכה הנבאטית
היא הושמדה על ידי הקיסר טריינוס.

הארדינג סיפר על מרחצאות רומיים גדולים,
העתידים להתגלות באחד הימים. ניכר
היה בו שהוא, נכסף ליום בו ייחשף מקור
תרבות עתיקה זו, והמסתורין האופף אותה
ייפתר.
מעבר לגיא, מואר מאחור על־ידי השמש
העולה, נראה סלע בולט, בעל מערות רבות.
היה זה חארת־אן־נזארא — הרובע הנוצרי,
המכונה כך בשל מספרם הרב של
הצלבים החקוקים בקירות ובפתחים.
ראינו צלבים גם במקומות אחרים, וניכר

בתמונת: קבר בעל שלוש קומות, בגוי בסיגנון קורינתי, המכיל,
כנראה, את גוויות מלכי פטרה האחרונים. בתמונה העליונה :
הגלעד שנבנה על ידי חברי חללי פטרה לזכר אריה מגר, איתן
מינץ, גילה דרוקר, יעקב קלק ומרים סונדרר, ליד בית־מליחה.

משך השנים הבאות גדל מספר התיירים
במקום. אמריקאים החלו מדברים על נתיבי
אויר ודרך מדבר נוחה. ככל שיגדל
מספר המבקרים תשגשג כלכלתה של ירדן
מן הדולארים והלירות האנגליות שיוצאו
במקום.

המזכו^החסר
ל ב חי נ ת גודלו, נראה הדייר של פט־רה
כמבנה רב־הרושס כיותר, הוא גם
הקשה ביותר לגישה.

כאשר טיפסנו בשריד נבאטי עצום זה,
ראינו את הבאר היחידה בפטרה הנשארת
מלאה תמיד. טיפות המים מחליקות מן הסלעים
דרך גבים קטנים עד שהן מגיעות
לבריכה גדולה ורבועה המתמלאת בשט־תיות
עד תומה.
אלפי נבאטים נעצרו, כנראה, במקום זה,
בדרכם אל הדייר. הדרך היתד, פעם דרך
חגיגית. היא רצופה במקומות שהיא עוברת
דרך ואדי, ומסותתת מדרגות כאשר היא מגי״
(זזוושך בעמוד )18

ספרים
מדע
שו דבר אינו גס

המשפחה והילד החפעוי (א. ס.

כריוכוו ז1

ה ו 1ו נ ! ם

פל הקוראים המבקשים לכרון* את גליונות ״העולם הזה״
מהשנה שעברה -או מבל שנה אחרת -מתבקשים להמציאם
בדואר (ת. ד ,136 .תל־אכיב) או באופן אישי(רחוב גליקסון ,8
תל אביב, בין השעות 13.00 - 11.00ו־.)18.30 - 16.30

מחיר הכריבה הוא 3.500ל״י והקוראים החפצים לקבל את
הברד הכיתה כדואר מתבקשים להוסיף סף • 500 פרוטה.
הקוראים מתבקשים למסור את השבועונים בחבילות מסודרות,
בשהגליונות מונחים לפי מספריהם הסידוריים, עם המספר
הקטן למטה והגליון האחרון של השנה, למעלה.

הרומאנים הטובים
מחכים לך :

״נ סיכ ת הזהב״
מאת אלכסנדר בארון
הרנאנדו קורטאז, כובש מקסיקו, מא-
רינה, נסיכת־ילידים אינדיאנית, כצמד
מאהבים — ואויבים• ובצדם — מסכת
חייו של צעיר ספרדי ממוצא יהודי שמחשבתו
מביאה אותו אל שערי הכפירה
בנצרות, ובריחתו מפני יד האינקויזיציה
הנוקמת.

״מעילה ומשפט״
מאת דון מאנקכיץ׳
דראמה של יצרים ותככים, אשר נער
מקסיקני, הנאשם ברצח ובנסיון אונס של
נערה לבנה, והמחכה לגזר־דין מוות,
משמש לה גיבור — וקרבן.
״מלאכת מחשבת הארץ״)

המערכת תשלים את הגליונות החסרים תמורת תשלום נוסף
של 350 פרוטה לגליון.

פו ס

עשר דיוו ח

מאוזן .1 :דרגתו הצבאית
זל שגריר ישראל במוסקבה ;
..עובד מכון וייצמן ; .8איש
ומים ; .10 יחידה צבאית ג מה
; .12 מלת קריאה 13 מעזה
פרחחות 16 לפעמים יש
:ו דברים ; .17 חברת מכוניות
:רפתית 19 מקור הכנסות ממ־
1לתי ; .20 חלק מכוונת הרווה
; .21 מווסת הדם בגוף ; .23
!קודה ; .24 אותו מבכים בתש־יה
באב ; .26י״ו, בצורתו ה־וקובלת
; .2 7ראשי תיבות ; .29
.פגע באבריו ! .31 חברת שיכון,
; .3״...זהב באף של חזיר״ ;
.3אדון, באנגלית ; .36 מעשה
*קדמי ; .38 חוטם ; .39 עו־ך־הדין
של גרינוולד ; .41 כוכבת
קולנוע שבדית ; .43 בית נכאת
!ריסאי ; .44 דרגה אוניברסיט

אית.
מאונך
.1 :ח״ב־אלוף ; .2
יש נשים שאינן יודעות מלה
זאת, בכמה מן הרומנים החדישים
; .3תופעה נשית ; .5סיגריה
חדשה ; .6חיוני בהרבה
משפטים ; ,7כוכב ; .8כמעט־עורך־דין
הסוכנות ; .9כרך אפריקאי
; .11 בית־חרושת בבני-
ברק ; .14 אומה ; .15 סוס חסר־ראש
; .18 מטבע זר ; 20 עלה,
לאחרונה, על חוף אשקלון ; .22
שימושי בניצול המים בבית.23 ,
יליד הארץ ; .25 סיגריה ; .28
משקה ישראלי ; .30 הר בצפון ;
.31 מידת נפח ; •32 טומיגאן
למשל ; .34 זוגת הזאב ; .36
חמסין ; .37 אם ישמעאל ; .40
מלת התפעלות ; .42 כלי בשחמת.

בקרוב

״אדוני
הלורד אסקס״
ספר ״לדורי״ -
קחנו לידך כי טוב

ח שבץ

957

ניל ; עברית משה אייכנבאוום ודן רון ; דפנה
; 228 עמודיס) — משלחת המחנכים האמריקאיים
שביקרה בבית־הספר סאמרהיל בבריטניה
לא יכלה להאמין למשמע אוזניה :
קבוצת תלמידים קמה באסיפה הכללית ומחתה
על ששיעורי החשבון שלה קצרים מדי,
מפני שהכיתה השנייה מקדימה לבוא לחדר־הלימודים.
מצד
שני, לא היתד, כל חובה בבית־הס־פר
לבקר בשיעורים, אם כי לא רבים מהילדים
ניצלו זאת. נמצא תלמיד אחד שגר במוסד
13 שנה מבלי שיבקר גם פעם אחת
בשיעורים.
היתד, זאת רק אחת ההפתעות שציפו להן
במוסד אשר הוקם על־ידי המחנך האנגלי
התמהוני, א .ס. ניל, שניסה להגשים הלכה
למעשה תאוריה מהפכנית.
לדברי תיאוריה זאת, שמייסדה היה פסיכולוג
גרמני בשם ד״ר ווילהלם רייך, מורכבת
החברה המודרנית מאנשים מדוכאים. כבר
מן הלידה מדכאים ההורים והמחנכים דחפים
טבעיים בשם המוסר המקובל. התוצאה: רוב
בני־האדם גדלים כשהדחפים הביולוגיים שלהם,
שלא מצאו פורקן מלא, הופכים למתיחויות
גופניות של קבוצות שרירים שונות
בגוף.
התכווצויות אלו יוצרות את ״היצור המשוריין״
,אדם מלא שנאה כבושה, פחדים
סמויים, בלתי מסוגל לאהבה, לבטחון־עצמי
וליצירה, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה
גופנית.
מטרתו של ניל: לגדל נערים שלא יסבלו
מדיכוי זה, יתפתחו לאנשים חפשיים. האמצעי:
בראש ובראשונה, סילוק כל הסייגים
הכמו־מוסריים בשטח המיני .״מיניות בריאה,״
הוא מתריע ,״היתה מביאה קץ על
הוליבוד ומרוקנת אותה מתושביה. חישבו
נא על כל אותם עסקים עצומים המתקיימים
על מיניות מדוכאה: יצרני אופנה, סוחרי
שיפתונים, הכנסיה, תיאטרונים ובתי־קול־נוע,
כותבי בסט־סלרים, תעשייני גרביים.״
מקור כל העכבות המיניות הוא לדעת המחבר׳
אותה גישה המניעה את ההורים לנזוף
בילדיהם :״זה גס לדבר על הפיפי.״
הספר, הכתוב באותו להט משכנע האופייני
לאדם המאמין כי הוא מגן על אמת
גדולה, מכיל שפע של עצות להורים המבקשים
לגדל ילדים חופשיים. בין השאר :
• להורים רבים תסביך נקיון ...הליב־לוך
לא המית ילד מעולם ...פצעי הבגרות
מקורם כנראה בדיכוי המיניות.
• המשתמש בילדיו כאמצעי ראווה, חוטא
להם. יש להיזהר מן השבח באותה מידה שיש
להיזהר מהטפת המוסר ...אם נוהג אתה
לומר ״כאשר הייתי אני בגילך אינך ראוי
להיות אב.
• הילד, עקב האנטומיה של חלק הגוף
התחתון, מוכרח לקשור את הצואה עם המיניות
...אם קורה לילד תאונה והוא עושה
צרכיו במכנסיים, טפל בכך כבדבר נורמאלי,
ללא כל הבעת רגש מיוחדת ...אף פעם
אין למנוע את הילד מללכת עירום ...על
התינוק לראות את הוריו עירומים מימיו
הראשונים.
• אם ילדך משקר, סימן שהוא מפחד
מפניך, ופשוט מחקה את מעשיך ...אם רוצה
אתה שילדך יהיה דובר אמת, אל תש*

• על מדפי הספרים במשרדי ניצבים
ספרים שונים בפסיכולוגיה ובמדעי המין.
כל ילד יכול לשאול אותם ...אני מתנגד
לכל צנזורה בכל גיל ...נדמה לי שרוב הסרטים
הדנים במיניות ואשר הצגתם מותרת
רק בפני מבוגרים, לא היו משפיעים לרעה
על הילדים.

חדש וקריא
האמצעים הרגילים
הברקת (אניח
הדם ; עמיחי ; 372
של נערה המטפסת
צעים הרגילים. בלי

סימון ; עברית ירדני
עמודים) — קורותיה
בסולם ההצלחה באמבעיות.

רצח
מספר ש 1י
סופת פיון (מרגוט קלאוזנר ; עברית ח.
בן־אברהם ; גדיש ; 184 עמודים) — שיחזור
ספרותי של החודשים.האחרונים בחיי ד״ר
חיים ארלוזורוב, שמותו מיד רוצחים היה
העולם הזה 957

קולנוע

אווד המאורעות המרעישים ביותר בראשית
חיי היישוב היהודי החדש בארץ. נושא טוב
הרבה יותר מהטיפול בו.

קרירה או אהבה

דרכה של לינה גייאר (מרצ׳יה זיי-
בנפורט ; עברית יוסף נדבה ; המתמיד ; 336
עמודים) — ספר תולדותיה של מי שהיתר
זמרת אופירה מפורסמת ואהובה מאד, כחוב
בכשרון רב על־ידי סופרת שידעה לאסוף
אלפי פרטים עובדתיים מרתקים, שהפיחו
חיים חדשים בבעייה הישנה: היכול אמן
לגשר בין הקריירה לבין חיי משפחה פרטיים
מאושרים?
ישראל הצלחה הורגת
משך 14 שבועות רצופים ניחמה פרנסואז
ארנול את מאהבה. היא רצחה את בעלה,
הוא רצח את אשתו. כל זה לא הפריע לצל
אלף תל־אביביים ליהנות מן הסצינות
הנוגות. הצנזור, שסגר ליום אחד את קולנוע
תכלת על שהירשה לכמה צעירים לא־מנו־

16 מתוך 100
100 אישים (בעריכת לוי בן גרשון ;
הדך ; בשני ברכים ; 288+320 עמודים) —
פרטים ביוגראפיים מלאים על 6מנהיגים
מדיניים 9 ,פילוסופים 5 ,אמנים ומוסיקאים,
6נשים מפורסמות 4 ,חוקרי־יבשות 27 ,
אנשי צבא ומדינאים 13 ,אנשי מדע וממציאים
29 ,סופרים ומשוררים והברון אדמונד
רוטשילד כסוג בפני עצמו. עריכה טובה של
ההוצאה, שלא הסתפקה בתרגום הערכים
הלועזיים, אלא הוסיפה 16 ערכים יהודיים
וישראליים.

אוירה של חצי מאה
פרו-פרו (סינפילם־איטלגאסה־גאמהפילם,
צרפתיסליה) אינו סרט המושתת על אמיתות
פסיכולוגיות עמוקות. ספור־האהבה שבו
נעדר חשיבות או פיקנטיות ומבוסס על
סיטואציה רומאן־זעירה: ארבעה מיליונרים,
בהם תעשיין צרפתי ונסיך רוסי (ג׳ינו צ ׳ר־בי)
,מחליטים לגדל במשותף פילגש אפלטונית
בת שמונה־עשרה. השנה היא 1913 ומעשים
כאלה אינם נחשבים לבדיחה בפאריס.
פרו־פרו אינה משגשגת בין ארבעת המזדקנים,
הופכת, למרות היותה חסרת־קול,
לזמרת נודעת, והכל הולך למישרים עד שתוקפת
אותה האהבה לג׳יגולו יפה תואר
(איבן דני) .הג׳יגולו, לאחר שגילה לה את
סודות האהבה, מגלה גם. את פרצופו האמיתי,
נמלט ממנה עם רוזנת הונגריה. פרו־פרו,
ברב יאושר ,,מבקשת את האושר בחיקו
של הרוסי, מבלה את ירח הדבש
בארצו הצפונית. היא מוצאת שם את המגיפה,
המלחמה והמהפכה.
חרוק־שנים של יאוש. מאהבה שלפני
אחרון הוא תעשיין צרפתי, האוהב אותה
באמת, אף כי לא כל כך בתמים. אלא
שלבה של פרו־פרו נתין לצייר צעיר, לו
היא הרה ללדת. אהבה זו, מטורפת, אך אמיתית,
מסתיימת בטרגדיה.
אהבותיה של פרו־פרו, שאינן נפלאות כלל
ועיקר, משמשות רק עילה לכמה וכמה דברים
נפלאים: אוירת אירופה של חצי ה־
׳מאה הראשונה — תחילה מיושבת בדעתה׳
עליזה, שמרנית — אחר מטורפת, מבקשת
את האושר בחרוק־שנים של יאוש. במאי
אוגוסטו גנינה השכיל להראות לצופה צדדים
שונים של חיי החברה הגבוהה: מסיבות,
נשפי אמנים, בילויים על גבי ספינות שעשועים,
הימורים בחדרי רולטה. מתוך הרקע
הזה, המצולם בצבעים שקטים ועדינים
על ידי אנדרה אליקן, בולטת דאני רובן,
בתפקיד פרו־פרו. היא משחקת בחום, בהומור
ובחן רב — מבצע קולנועי ממדרגה
ראשונה.
המוסיקה ציייקובסקי (הרברט וויינשטוק ; עברית
אברחס לביוש ; לדורי ; 352 עמודים) — קו רות חייו של אחד הקומפוזיטורים הטראגיים
ביותר, קרבן הנטייה ההומוסכסואלית שבו,
בספר העומד על הרמה הרגילה (הגבוהה
מאד) של ההוצאה, בלוויית שפע תמונות
שהוזמנו במיוחד למען המהדורה העברית
ממוזיאון צ׳ייקובסקי בברית־המועצות.

תזכיר

מדור זה בא להזכיר לקוראים. גילויים
ותצפיות של העולם הזה אשר לגביהם
חלה השבוע התפתחות נוספת.

4 4אחיזה בסודאן
לפני חודשיים וחצי ניבא מדור תצפית
של העולם הזה ( )948 כי ״ישנה תקווה
לקניית אחיזה ישראלית בסודאן ...יש
להניח כי שיתוף זה ישא תחילה פרי
כלכלי.״ על סמך עובדה זו הציע העולם
הזה ( )949 כי ישראל תכיר מיד באופן
הפגנתי בעצמאות סודאן. הצעה זו הוגשמה
כעב ר שבועיים על־ידי ממשלת
ישראל, בשלחה מברק ברכה לממשלת
סודאן.

השבוע שאד ה״כ אריה אלטמן
(חדות) מה נתן לממשלת יש״
ראד מקום להנחה כי ברכתה
תתקבל בסודאן בסכר פנים
יפות. בתשובתו הודיע משה
שרת כי גרמו לכד עובדות
מסויימות אשר לטובת המדינה
יש לשמור אותן כסוד.
הבעיה העתיקה ביותר
לפני שנה פירסם העולם הזה ( )901 את
הדו״ח ששלח משרד הסעד למרכז או״ם
על מצב הזנות בישראל. דו״ח זה הועלם
מן הציבור הישראלי, מפני שהיו כלולים
בו סעיפים שיכלו להתקבל כאנטי־ציו־ניים.

החודש
פירסם מרכז או״ם
את הדו״ח הישראלי, יחד עם
הדו״חות של ארצות אחרות,
גרם לפירסומו הרחב כעתונות
העולם.
השבועון האמריקאי הנפוץ
״סי״ סיכם את המצב כישראל
כלהלן :״עולים חדשים רבים
הם תושבים־דשעכר של כתי״
בושת ...נקבעה עליה בעבדות
הלבנה בערים הגדולות וישנה
עליה קלה כזנות הומו־סבסוא־לית.״
עליה
מן 4הגוש הסובייטי
לפני שלושה שבועות ניבא מדור
תצפית של העולם הזה ( )954 כי ״הגדלת
מספר העולים •מן הגוש הסובייטי כמעט
וודאית יבואו) מאות עולים חדשים,
ביניהם מספר קטן של עולים צעירים״.

השבוע הודיעה סוכנות ״רוי־טרס״
כי ממשלת פולין נתנה
לאלפיים יהודים את ההיתר
לעבור לישראל__ .

העולם חזח *37

ראשונה כעבור שנים רבות את זמר־ללא־קול
אבל בעל קסם־אין־קץ מורים שבאלייה.
הוא נזדקן מאז נראה לאחרונה.
ספור המעשה נסוב על רוזן מזדקן (שבא־לייה
).ששחקנית צעירה מציגה את עצמה
בפניו כבתו הלא־חוקית. שבאלייה מקבלה ב׳
זרועות פתוחות — וגם שש נערות אחרות
מאותה להקה הטוענות שגם הן בנותיו.
רוזן שבאלייה, הזוכר היטב כיצד היה
בימי עלומיו, אינו משתומם על כך כל עיקר.
לצדו
של שבאלייה מופיע פאולו סטופה
והשניים יודעים כיצד לשעשע. אבל כל
השאר עומד על רמה נמוכה בהרבה מאמנו־תם
של שני המניסים, עובדה העלולה לגרום
רק למנוסה מן הסרט.

המאנגנו כ״יוליסם״
נאמנות ותשוקות
סים לחזות באהבהבי זוג הרוצחים המשפחתיים,
אך הוסיף לכוח משיכתם.
סדרני הקולנוע החלו מתלחשים כי הסרט
לא יעזוב את תל־אביב לעולם. אולם
השבוע נתגלתה לפחות נשמה אנוכית אחת
בכרך הגדול. הנשמה: מפיץ הסרט. הוא
סבר כי כבר הגיעה השעה שגם בני ירושלים
ייהנו ממראה עגביה של פרנסואז אר־נול
בדמעות האהבה. הוא ביקש את השופט
המחוזי יוסף לם להורות על הפסקת הצגת
הסרט בתכלת.
* מאחורי הבקשה עמד סיפור מסחרי משונה.
לפי החוזה הקבוע, קיבל המפיץ לשבוע
הראשון של ההצגה ״/ס 50 מהכנסות הקולנוע.
בשבוע ה־ 14 הדרדר חלקו ל 10 בלבד.
השופט איכזב את המבקש. בני ירושלים
הרוצים לראית את הסרט בזמן הקרוב יצטרכו
לקנות כרטיסים לתכלת 907, :לבעלי
הקולנוע 1070 ,למפיץ. האוצר, שאינו מפלה
אדם, יגבה מחצית הסכום שיקבל כל

בקצרה יוליפס. סילבאנה מנגאנו בתפקיד
כפול: פנלופה אשת אודיסאום הנאמנה לבעלה
וסירקה היפהפיה הנאמנה לתשוקותיה.
קרק דגלאס הוא אודיסאום.
33ה. מארטין קארול לבושה יותר מתמיד,
משכנעת פחות מתמיד, בעיבוד מוזר (בגלל
שינויים בעלילה) של הרומאן הזולאי הנודע.
שארל בואייה.
בוקר טוב, מורתי. גריר גארסון ממשיכה
במסורת של מיסטר צ׳יפס. הגיעה העת
שיגידו לה שלום.
בנות השטן. בימויו הגדול של אנרי
ג׳ורג׳ קלוזו, בסרט המתח המשעשע ביותר
שנראה לאחרונה. סימון סינורה, ורה
קלוזו.
חביבת יופיטר. מה מנע את חניבעל
מעלות על רומא? פתרון הבעיה ההיסטורית
הגדולה, בליווי מוסיקה, מחולות ואסתר
וויליאמם. משעשע, אך חסר ערך היסטורי.

>ברות

קולנוע

ץ ז 3 0־ו 1 ¥ 6דוח ^ 2 5 ) 11
133116

הוצאת ינואר 1956
המחיר 300 :פרוטה

1£$א 0ז$
הוצאת ינואר 1956
המחיר 300 :פרוטה

להשיג ככל מקום
המפיץ היחיד :
ס וכנות

סט ימצק

המשרד; תל־אביב
רח׳ הקישון — 41 טל 81674 .

ל וק •
בר־מסעדה

סרטים

תל אביב, רחוב אלנכי 3
טלפון 23752

שבאליה אינו משתומם
שבע כנות (ס.פ.פ — .טינה רפורטאז׳
— פתסיאלפ (צרפת) ופארו פולס פילם
(רומא) (איטליה) מביא אל הבד בפעם ה
עכשיו
במבירה

פ רו ־ פ רו

מאכלים איטלקיים-מוסיקה

הנדון
במרחב מבעד למסך החול
החורבות העשנות
מוחמד עלי עיסא הגיע לבגדאד ארבעה
ימים לאחר ששני פליטים פלסטיניים נתפסו
בנסיון לחבל בשגרירות התורכית שם.
הדבר לא הפריע למשטרה העיראקית לעצור
אותו, להאשימו באחריות לנסיון שנכשל ול־תיכנון
שורה שלמר, של פעולות מחתרת
נגד הממשלה העיראקית.
המעצר הצית שרשרת של פתילי־נפץ מתחת
לפני הידידות הרשמית בין מצרים
ועיראק. השבוע, שנה שלמה לאחר מעצרו
של עיסא, עם התפזר אבק הפרשה, נראו
חורבותיה העשנות של הליגה הערבית.
המצרים, שלא הצליחו לבטל את המשפט
(ראה להלן) ,דרשו את כינוס הליגה לבירור
מקרהו של עיסא. סוריה וסעודיה הסכימו ;
עיראק התעלמה מן הבקשה. אל־שרק, יומון
ביירותי, קבע כי ההתנגשות תקבע את גורל
הליגה .״מטרתה הראשונה של ברית
בגדאד,״ כתב ,״היא לפורר את הליגה.
לאחר סיכסוכה עם מצרים, תסתכסך עיראק

(המשן מעמוד )3

בת. כפיתוי, אמר לי כי אין לי מה לפחד
מפני ממשלת מצרים ; ממשלת עיראק תתן
לי ווילה ומכונית. היא תשחרר אותי ממעצ־רי
ותקבל אותי כפליט מדיני. הוא גם הבטיח
לי תשלום של 60 דינר ( 350ל״י) לחודש
עד סוף ימי ואף להעביר את משפחתי לבגדאד
על חשבון הממשלה. כל מה שהוא
רצה ממני, היה עדות בכתב ידי כי קיבלתי
הוראות ממועצת ההפיכה להפוך את המשטר
העיראקי ולעזור לפורר את ברית בגדאד.״
עיסא
סירב העונש: ארבע שנות מאסר.
מצרים הדרך
אל הלב
המזרח הוא מקום אכזוטי: שיירות גמלים
בין חולות־המדבר, נשים מסתוריות
רעולות־פנים, חליל צרוד המנגן בחדגוניות
משכרת, ספינכס נעול־שפתיים, ריקודי־בטן
חושניים.
אמנם, רק חלק קטן מתמונה דמיונית זו
מתאים למציאות הקולנית והרועשת של
המרחב. אולם גם הסנאטור האמריקאי הנוק
במקומו
מינה ישראל רוקח את אהרון מר
יאל, שהיה במקרה ציוני־כללי.
זה היה בסדר עד שהסתובב הגלגל ערב
הבחירות, ושפירא חזר זמנית. הוא העיף
מיד את מויאל ממשרתו, אך הלה יושב עד
היום במשרד הפנים ומקבל משכורת. במקומו
מינה שפירא את חבר מפלגתו, מאיר
סילברסטון.
הגלגל׳ הסתובב, ובמקום שפירא בא ישראל
בר־יהודה. סילברטטון עף ממשרתו, אך
ממשיך לקבל משכורת. במקומו בא יוסף
חלד, במקרה חבר אחדות־העבודה.

עם סעודיה ועם סוריה. זה יהיה סוף הליגה.״
הייצור
המשונה שנולד על פי צו בריטי,
עשוי לקבל את מכת המוות מאותם מדינאים
בריטיים, ששוב אינם יכולים להשתמש בו
כרצונם.
עיראק משפט בגדאד
העיראקים טענו כי מוחמד עלי עיסא (ראה
לעיל) ,שוער פשוט בשגרירות המצרית בבגדאד,
היה למעשר, קצין סדיר של הצבא המצרי,
שפעל בשליחות שירות הריגול של
קהיר. הראייה: בדירתו נמצאו פצצות ומוקשים
מתוצרת בריטית, מאלה שנעזבו
בכמויות גדולות בשדה הקרב של אל־על־מיין.
נוטף לזאת, החזיק סכומים גדולים של
כסף מצרי, שנועד לרכישת סוכנים מקומיים.
הנספח
הצבאי המצרי, שניסה לחלץ את
עיסא מתאו, נדרש לעזוב את עיראק. פניות
השגריר עצמו, שתבע חסינות דיפלומטית
למשרתו, אף הן לא הועילו. מוחמד עלי
עיסא הואשם, נחקר, ובתחילת החודש שעבר
הועמד לדין בפני בית־משפט פלילי
עיראקי.
הצעה לעיסא. שני הפלסטיניים, שותפיו
של עיסא לספסל הנאשמים, סירבו לאשר
את עדותם הראשונה כי המצרי סיפק להם
כסף ופצצות .״הזכרתי את שמו ביומני
לאחר שעינו והיכו אותי במשטרה ו״ הסביר
אחד הפלסטיניים בבית־המשפט.
עיסא עצמו, כמובן, לא יכול היה להוכיח
כי אינו מרגל. אולם גם לו היה סיפור
מעניין על יחם המשטרה אליו.
״מפקד המשטרה העיראקית, עבד אל־רמן
אל־סטראווי,״ גילה הנאשם ,״שידל אותי
משך ארבעה ימים לחתום על הודאה כוז

מחרוזת טרמפ
לחיילים
עתון ירדני, שהתקיף את סעודיה על כי
ריכזה את צבאה מול עקבה, גילה כי הצבא
הסעודי הוסע לגבול במשאיות מושאלות, השייכות
לחברת־ הנפט הערבית־אמריקאית.

פירוש מקור
רדיו קהיר שידר קריאה של חג׳ אמין אל־חוסייני,
בר, הזהיר את הפליטים היושבים בירדן
מפני הפיתוי להגר לארצות־הברית או
לקנדה .״המשלחת הקנדית הרושמת עתה מועמדים
להגירה מבין פליטי פלסטין,״ קבע המופתי
,״היא חוליה בתוכנית לעקור את הפליטים
לצמיתות מארצם ולהשכיח מלבם את
בעיית פלסטין.״

מות
ן * שעה: שתים אחרי חצות. המקום
| 1קיבוץ כרמיה, מול רצועת עזה. גבר מ־זויין,
מכורבל במעיל צבאי גם, נכנס לאחד
הצריפים, ניער את אחת הדמויות הישנות.
״היי, חיים ! צריך לקום קרא הגבר.
״טוב, טוב, אני קם,״ נשמע מענה חלוש
ורדום.
חיים קפץ ממיטתו, התכרבל במעילו. הוא
נעל את מגפיו, תלה על כתפו את רובה חברו,
ניגש לפתח. היה זה ליל השמירה הראשון
לצעיר בן ה־ .17 היתד, זו גם הפעם הראשונה
שאחז רובה בידו.
השומר המוחלף הסביר לבחור :״מהמגדל
יאירו לך את הדרך עד קרוב לעמדה. משם
תצטרך להמשיך לבד. היזהר רק שלא יחשבו
אותך למסתנן.״
חיים לא ראה צורך באזהרת הקיבוצניק.
״זה יהיה בסדר,״ הרגיעו בטפיחה קלה על
הגב .״אותי לא יהרגו נ״
הזרקור האיר לחיים את הדרך. הרוח רשרשה
בין עצי הפרדס, הקור חדר עד ללשד
העצמות. לפתע נעצרו קרני הזרקור: מכאן
עליו להמשיך לעבר העמדה.

רשימה צנועה זו מוכיחה בי מאז
קום המדינה היה מספר האבירות
כחדר המנהד־הבללי של
משרד הפנים מתאים לקרב ה־בנרת.
חמשה סולקו עד בה מתפקידיהם,
ממשיכים לקבל את המשכורת,
או קיכלו פיצויים.
חידון השבוע: מי שילם י

ץ *,נגנץ המדינה הנוכחי הוא ערימה
של פקידים מפלגתיים, שנערמו איש על
גבי רעהו על־ידי המקרה העיוור של מישחק
הקואליציות -מי שמתעלם מעובדה זו הוא
מטומטם וכן/או צבוע.

בינתיים נוצרה כין הפקידים הגבוהים
פסיכולוגיה של ביל״ויים.
הראשונים, ממוני המפלגות של
הקואליציות הראשונות, מרגישים
את עצמם פקידים אמיתיים. הם
שבחו בכר איה מונו. הם מתרגשים
מאד באשר מישהו מנסה למנות
פקידים חדשים לפי אותה
שיטה עצמה אשר לפיה התמנו
הם: שיטת הביזה.

שה ביותר מצפה לראות משהו מכל זה בין
קהיר ׳לדמשק.
ממשלת מצרים החליטה לספק לו את מבוקשו.
תועמלניה גילו כי בעזרת קסמי המרחב,
קל יותר להשפיע על אורחים חשובים.
הם הקימו עיר אוהלים מיוחדת, לרגלי הפירמידות,
בקרבת קהיר. שם, ריכזו כמה
מנימוקי התעמולה המשכנעים ביותר שלהם.
הנימוק הראשי: טוראיה טאלם, צעירה,
יפה ורקדנית־בטן מעולה. סוראיה העמידה את
טבורה לשרות המהפכה, רוקדת להנאתם של
אורחים מכובדים מחוץ־לארץ. אורחים מכובדים
במיוחד — סנאטורים, עורכי־עתונים
וסתם שגרירים מעופפים — זוכים לטיפול
מיוחד: הם לומדים את מיטתורי ריקוד־ה־בטן
בקורם מזורו, בהדרכתה האישית של
סוראיה טאלם.
לאחר חצי שעה של טיפול מסור, יודע
האורח לנענע את אבריו לקצב המנגינה
הצרודה. הוא יוצא מן האוהל חסיד מושבע
של הריקוד המזרחי וידיד מעודכאן של
הממשלה המארחת.

״צרוד עול •דיות

בדור אחד כגב

•• כר רועד מקור ישב בעמדה, נשען
^ על שקי החול. רשרוש קל נשמע• הוא
פתח את ניצרת רובהו. הרשרוש י התחזק.

זה מרגיז אותם נורא. זה ממש מוציא אותם
מן הכלים המפלגתיים.
הם דורשים כי כל פקיד חדש ימונה כתוצאה
ממיכרז. למשל, אם דרוש למנהל פרוגרסיבי
שר המדור־לטיפול־בזנבות־עכברים
מזכיר חדש, עליו לפרסם מיכרז :״דרוש
מזכיר.״• התכונות הדרושות: צלקת ליד האוזן
השמאלית, חור בשן הבינה השניה למעלה
מימין, ידיעה שוטפת באספרנטו (קריאה
וכתיבה) ורשיון בינלאומי לטיסה בבא-
לונים.״
מי אשם אם האדם היחיד במדינה המתאים
לתיאור זה, והזוכה על כן בצדק במיכרז,
הוא גיסו של המנהל, מזכיר המפלגה הפרוגרסיבית
במעברת חירבת־מוש־בערף ׳(כיום
מושב באר־משה) ?

1בול מישהו נועז לחשוב ששיטת־הביזה
׳ אינה בסדר. הוא יכול להגיע למסקנה המסוכנת
שכדאי לשנות אותה ולהקים מנגנון
בלתי־מפלגתי, הדואג למדינה במקום למפלגות.
זוהי מדינה חופשית, וכל אדם זכאי
לדעה משלו•

אולם אם בן, מדוע להתחיל
דווקא במשרדו האומלל של השר
מרדכי בנטוב ץ
או ש — או ש — .או שהשיטה הזאת
בסדר, ואז היא בסדר גם בשביל משרד הפיתוח.
או שהיא מהווה סכנה למדינה, והרי
אז היא סכנה בכל מקום.

אם היא סבנה למדינה, נגע שיש
לבער אותו כברזל מלוכן, אז למה
להתחיל במשרד שני-כמעלה, במו
משרד הפיתוח? למה לא להתחיל
כמשרדים החשוכים ביותר _ למשל
במשרד־החוץ, או כמשרד
הכטחון ץ
אולם קודם כל, למען השם, נשים נא
קץ למקהלה המתחסדת, לרודפי הצדק שהדביקו
פס שחור על שני עיניהם, סתמו את
אוזניהם בצמר־גפן, והיוצאים לגלות שחיתות
לפי חוש הריח המפלגתי. אם הביזה היא
יסוד המשטר, יפנו נא מקום ליד קערת־השלל
גם לחברים החדשים של הקואליציה.
ואם הביזה פסולה בעיניהם, אנא יפסיקו ליבב,
יקפלו שרבוליהם ויטו שכם למלאכה.
כי תנועת הטיהור היא ענין לגברים, לא
לצבועים מתחסדים׳

והיא לא תתחיל כמאבק נגד
החלש כיותר.

מי א שפז שואל שמחה מילר, האב
השכול. לדעתו: אלה ששלחו את בנו לספר,
מבלי לבדוק אם הוא יודע להשתמש בנשק.
״מכיוזן זה לא באים מחליפים,״ חשב האיש
לעצמו .״בוודאי מסתנן לחיו המזו־קנת
נצמדה לרובה ; הקנה כוון לעבר הרעש.
יריה פלחה את האוויר.
חיים לא היה חייל מנוסה, מעולם לא שרקו
כדורים מעל לראשו ,.בכל זאת, ידע מה
,צריך לעשות: הוא השתטח על האדמה. השכיבה
לא היתר. נוחה: רטיבות האדמה חדרה
מבעד לבגדים. חיים הרים את גופו מעט.
הירייה העירה את המילואים לשמירה. שומר
צעיר נטל סטן, רץ החוצה, כשנשקו׳ פולט
אש לעבר התנועה החשודה.
״אמא, נפצעתי היה זה קולו המייבב
של חיים.
השומרים מצאוהו חיוור כסיד, מתבוסס בדמו:
אחד הכדורים פגע בגבו המורם, ריסק
את אבריו הפנימיים. סילון דם קלח מפיו,
כתמים כהים התפשטו על בגדיו.
הפצוע נחבש מיד, הועלה על מכונית ה־

וזע ולס. סזי ב? 97.

;׳רהד באפידה ...הדמות המסתורית וגעקה ונפרה אדצה...״
שד משק, שהובילה אותו לבית־החולים בבאר
שבע. לשוא. הוא מת בדרן.
ליל השמירה הראשון של חיים מילר היה
גם האחרון.

ריקודים ושפת־ים
ך* יים היה נער עירוני טיפוסי, אחד מי
1רבבות בני נוער־הזהב. רזה, חייכני,
היה ניצב חצאי־שעות לפני הראי, ידע לפזם
את אחרוני המאמבו והבוגי הלוהט ביותר.
חלומו הגדול היה לקנות פטיפון חשמלי, המחליף
12 תקליטים באופן אוטומטי. השחקן
האהוב ביותר עליו היה דני קיי.
את שעות הפנאי בילה עם חבריו בריקודים,
הליכה לקולנוע, עישון סיגריות ומיש־חקי
קלפים. חבריו נהנו מעליצותו ומבדיחו־תיו
העוקצניות. מוריו, לעומת זאת, שמחו
ככל שמיעט להופיע בשיעורים. למרות זאת,
היה חיים התלמיד המצטיין בכיתה.
פעם, למשל, הגניב צפרדע לכיתה. באמצע
שיעור לציור, הקפיץ את החיה מתחת אפה
של המורה וזו עזבה בבהלה את הכיתה.
בקיץ היה מרבה לבלות על שפת־הים. כשחייו
טוב, השיג פעם ציוד לדייג תת־מימי,

מתנדב אילו חיפש מישהו לפני שבוע ימים סמל של הריקנות
בנוער העירוני, היה יכול לבחור בצעיר תל־אביבי בשם
חיים מילר. הוא דיבר בסלאנג של אלדוראדו, הוא הפריע
למוריו בשיעורים, הוא אהב סווינג ומאמבו, הוא לא יצא
מימיו את תחומי העיר. בהפסקות הבוקר היה נעמד ליד
שער הגימנסיה ושורק לתלמידות. כל זה לא היה אלא
מעטה חיצוני. השבוע קרה משהו שקבע את דמותו
האמיתית של הצבר העירוני: הוא התנדב לשבוע שירות
במשק ספר. מתחת לקליפה הצינית נתגלה הנער לפתע
כשווה למיטב אחיו גיבורי התהילה, כובשי הקסטל
ומיישבי הישימון. הוא רק ציפה לצו הלאומי. כאשר ניתן
הצו הוא הלך לקראת גורלו ללא היסוס -ולא חזר.

אולם חיים לא היה משתמט. כיום מקובל
לדבר על הנוער העירוני כעל דור מרוקן־
ערכים, חסר תכלית בחיים. חיים עצמו ענה
פעם למורו :״מה יש? אם אין פלמ״ח ואין
מדורות במשקים — מה אני אשם? אם איש

נאי במוסך דן, יכול היה למצוא את הדרן
להסתדר בג׳וב נוח בצבא. אולם הוא לא הסתיר
את בוזו העמוק למשתמטים לסוגיהם.
היתד, לכך סיבה: חייו היומיומיים היו
אפורים, חדגוניים. הוא קנה ספרים רבים׳ ני־

טיול כגן ..חיים (קיצוני משמאל) עם
חבריו, בכיכר לונדון, על שפת ים תל׳
אביב. החבורה יצאה לטיול שבת שיגרתי.
נו :״כבר התנדבנו מספיק !״ אחרים שתקו
— והתנדבו.
ביניהם היה גס חיים מילר. כאשר הודבקה
על לוח המודעות הקריאה למתנדבים, עם שמות
היוצאים לספר, התבונן בה חיים ארוכות.
לבסוף נטל עפרון ורשם את שמו.
ביום ששי בערב, לפני יציאתו, רב בבית.
הוריו ניסו לשכנעו שלא יצא ; הוא התרגז.
״אינני ילד יותר !״ צעק .״אני כבר יודע מה
עלי לעשות. חברי המשקים אינם יכולים גם
לעבוד וגם לשמור ! הם שם מחזיקים את הגבול
בשבילנו ! ״
לבסוף הסכימו ההורים. חיים ביקש סליחה
על הריב, יצא לשמור על שני בניה של אחותו
אסתר, שיצאה אותו ערב לבלות עם בעלה.
במשך
הערב ביקרו אותו חבריו, שחקו
אתו בקלפים, שוחחו על השבוע שיבלה בכרמיה.
מעולם לא עזב חיים את בית הוריו
ליותר מערב אחד, גם בהיותו חבר תנועת
נוער. הטיול הארוך ביותר שלו היה על מורדות
הכרמל, לשם נסע עם חברתו. על כן,
נראתה לו היציאה לכרמיה כצעד ראשון בעולם
הגדול של המעשים והפעולות.

כולם שתקו

ה ע כי כההרא שו נ ה, חיים, שהקפיד עי לבושו, לא ענב מימיו
עניבה. לפני צאתו לספר, קיה מעיל לכבוד המסיבה שתיערך עם
שובו העירה. הוא גם החליט להופיע בה עם עניבתו הראשונה.
התפאר על כן שבועות שלמים בפני הבנות.
עם חבריו, נהג לדוג בירקון או לשכור
סירת ׳משוטים קטנה למשוט בים הפתוח.
לעתים, עזר גם לאביו שמחה, בעל קיוסק
על שפת־הים. שבוע לפני שנהרג, יצא עם
חבריו. לשפת־הים. שם סיפר על התנדבותו
לספר• ״אם דן ישלם לי משכורת בשביל השבוע
הזה,״ הבטיח ,״אתרום אותו לקרן המגן.״

השיעמום
הגדיל
י* כדורנו כנוער העובד לא האריכה
( ן ימים. המדריכים נזפו בו על שעישן, ניסו
להפוך את בן העיר החלקלק לנער ״חלוצי״
.הם נכשלו. לגבי חיים, היו אורות הכרך
חזקים מריח השדות. עם עזבו את בית הספר
התיכוני גאולה, עזב גם את תנועת הנוער.

ה עו ל ם׳ הז ה׳־ 57י

דמ?£וג א •0אסתר, אחותו הבכורה של חיים, מתכופפת אל אמה,
ומנסה לשווא להרגיע אותה. את הערב האחרון לפני צאתו, בילה
חיים בשמירת ילדיה של אסתר, כדי לאפשר לה ולבעלה לצאת לבלות.

לא קורא לי ללכת למשהו לאומי גדול —
האם זאת אומרת שאני כבר מנתן?״
הוא גם התלונן לא פעם על העובדה שצעיר
שאינו רוצה לצאת להתיישבות — אין
לו כל מסגרת חברותית יוצרת בעיר.
״הייתי פעם חבר תנועת נוער,״ הסביר
לאחד מעובדי המוסך, בשעת ויכוח על הדור
הצעיר .״שם שמו את כל הדגש על היציאה
לקיבוץ ולהתיישבות יתכן כי פעם היה זה
התפקיד החלוצי היחידי שדרבן את הנוער
אבל כיום, יש למדינה צרכים אחרים, מטרות
אחרות, לא פחות חשובים מההתיישבות בספר.
אני יודע כי צעירים רבים — וגם אני
ביניהם — מוכנים להתנדבות ולהקרבה. אולם
אין הם רוצים ללכת דווקא לקיבוץ. לצעירים
כאלה, אין מסגרת שתגבש אותם
לקראת הגשמה־עצמית. תנועות הנוער מפקירות
אותנו ואין לנו למי לפנות.״
כתגובה, החליט להתנדב לצנחנים. כמכו־

סה להתעמק בענייני אמנות. אך הסיפוק שמצא
בין הכריכות היה דל מאד. חסרו בחייו
המעשים, הפעולות. הוא קיווה למצוא אותם
בין חובשי הכיפות האדומות.
הוא גם לא היה גיבור, מאלה הצועקים
״הורה !״ בסרטים סובייטיים ו״עלייהום !״
בסיפורי חרות דחף אותו החשש ששירות
ביחידה עורפית ישעמם אותו עוד יותר מחייו
האזרחיים״

ריב עם אכא
^ ז כאה הקריאה הגדולה. מועצות
הפועלים ברהבי הארץ האיצו בחבריהן
להתנדב לשבוע עבודה במשקי הספר. רבים
השתמטו, הציניקאים שבין עובדי המוסך רט־

יש מכל האחראים שמיינו וכיוונו
את המתנדבים לא טרח לשאול את עובד
המוסך הצעיר אם השתמש פעם בנשק. בהגיעו
למשק, צורף לרשימת השומרים ; איש
מבין חברי. המשק לא העלה על דעתו כי נשלח
להם טירון.
מה שקרה לאחר מותו של המתנדב היה
מתמיה עוד יותר. מארגני מיפעל ההתנדבות
ידעו כי לנער גם אח בשם מאיר, אף הוא עובד
מוסך דן. פקיד הועד הפועל של הסתדרות
טילפן למוסך, ביקש להודיע למאיר מילר
כי אחיו חיים נהרג.
למחרת יום ההלויה, הופיעה בדבר ידיעה
צנועה: נהרג שומר בן ,19 שהתנדב לספר.
היה ברור: רצו לטשטש את הרשלנות. כי
בן 19 הינו כבר יוצא־צבא ואין אחראי למעשיו.
בדירת
משפחת מילר בתל־אביב, שרר אבל
כבד. אמו של חיים, בעלת השיער המכסיף,
שכבה במיטתה .״חיימקה ...חיימקה נאנקה
בלי הרף .״מדוע אינך חוזר י אני רואה
אותך טועה שם בחושך וצועק אמא 1״
אביו, מדוכא ושבור, פסע בעצבנות לאורך
החדר. הוא היה מלא חימר, שפוכה :״הם
הרגו אותו ! הם הרגו אותו !״ מילמל .״למר,
שולחים נער שאינו יודע כלום? איך נותנים
לו רובה ביד? מי ששלח אותו הוא האחר*

\יייי

ספ 1רט

לא ׳גל חייל 7ז 7א אל7ף...

ל א על ע ע 7גד 7די ה 7א..

ג לי בו ס
כדורגל משמר הגבור בשער
קאפפנברג היא עיירה אוסטרית קטנה, בגודלה
של פתח־תקוה לערך. ההבדל ביניהן
הוא, שבעוד שלקאפפנברג יש איצטדיון אולימפי
המסוגל להכיל את כל תושבי העיר,
הרי מגרש הכדורגל של פתח־תקוה מסוגל בקושי
להכיל את עשרים ושניים השחקנים.
מובן שהיה קצת, צפוף כשחלרה שערורית
מכירת הכרטיסים למעלה ממספר המקומות,
ומה עוד כשנוכחו במקום כמה מאות שוטרים
ופלוגות של משמר הגבול שבאו להגן
על האוסטרים מפני כל התקפה אפשרית.
כי ישנם עוד במדינה מספר אנשים החושבים
משום מה שטרם הגיעה השעה לשחק
כדורגל עם אותם השחקנים ששיחקו משחק
זה עם הנאצים׳ רק לפני עשר שנים. אותם
האנשים ניסו למנוע הופעת הקבוצה האוסטרית
באמצעות בקשה להתאחדות הכדורגל.
בקשתם נדחתה.
לילה לפני המשחק הראשון נעשה נסיון להצית
את שערי הכדורגל במגרש הפתח־תק־וואי.
כדי לא להעליב את האורחים סוידו השערים
למחרת בכמויות גדולות של סיד.

רות תוצאה מרובעת הבקיעו האורחים ארבעה
שערים כנגד אחד שהובקע על ידי נערי
הפועל.
מלבד שני השערים לשערו של ויסוקר שיקבעו
את התוצאה הסופית, הצליחו האוסטרים
להבקיע פעם אחת את שערם הם, ופעם
נוספת׳ שלא הוכרה, את שער פתח־תקווד״
כדור שנבעט ממרחק לשער יעקב ויסוקר,
חתר מתחתיו ונעצר במרחק חצי מטר בתוך
השער. ויסוקר הספיק להוציאו והשער נפסל,
למחאת הקהל.
אבל האוסטרים לא כעסו, סוף סוף הם רק
אורחים.
במסלול ערבות לסבורטאיס.
ביקורה של קבוצת הכדורסל של נוכבי תל״
אביב, יגרום בקת:ב להדים דיפלומטיים. לאחר
שבמשחק נגד נבחרת הצבא הצרפתי, התפרעו
שחקני מכבי ופגעו ביריביהם ובשופטים.
הגישה מפקדת הצבא הצרפתי מחאת
רשמית לציר ישראל בצרפת, יעקב צור. השגריר
העביר את המחאה למשרד החוץ.
כשהגיעה השבוע הזמנה לקבוצת מכבי ל־

צד שד שונו

בקנותך שים לב לשם
״גלובוס״ שעל הקלים.

שמלות יפות
או קיום -

ן המטגזת
]גיהקידאק הסובחד
סופריור 1גזי׳ציני ברנדי
\> 0 ^ 1וןון 7ח

מידה וקונפקציה
שיטה פריסאית ואמריקאית
חדשה — קל ! מדויק !

כי״ס לתפירה וגזירה

ליאונורה

יקג•

יע\ 9ך דפן יעיי׳
פז/ח-ז^קוה

יתקבלו מהקורסים שלנו• נ !
ביום 21.2ו־ 22.2מתחילים
קורסים :
)1למתחילות — 3חדשים
לתפירה וגזירה לשמלות שלכן.
)2לתופרות — מתקדמות
וקונפקציונרים קורס מזורז לגזירה
ומודליזציה.

תל־אכיב, שלמה המלך 72
(ע״י גן החיות)
הרשמה יום יום מ־1 — 9
ומ־ 7 — 4בערב

תמונה בלתי־רגילה זו של הצלם יצחק ברז, מראה שער בצללים שספג
שוער קבוצת הכדורגל של הפועל כפר־סכא, חיים לוין, כמשחק קבוצתו
נגד בית״ר תל־אביב השבת. המשחק בו הפגין לוין כן ה־ ,19 יבולת
בלתי רגילה, העזה והקרבה, נסתיים כתוצאות 3:2לטובת בית״ר.
חיים לוין נחשב כיום לאחד השוערים המבטיחים כפדורגל הישראלי.
המסתננים חוסלו. האוסטרים עלו על
המגרש בתלבושת אדומה רועשת, ניטו לקנות
את אהדת הקהל על ידי זריקת צפרנים
ליושבים ביציעים.
אולם כשהחל המשחק נוכחו האוסטרים הגבוהים
להפתעתם כי עליהם להתמודד עם שתי
קבוצות. האהת קבוצת הפועל פתח־תקוה
בתלבושת כחולה צהובה׳ והשניה קבוצת נערי
ביתר תל־אביב בתלבושת חאקי שניסו גם
הם לרוץ על המגרש.
כאן גילו אנשי משמר הגבול את זריזותם
בחיסול מסתננים, סילקו בצורה משכנעת
את הקבוצה הלא קרואה.
פה ושם היו עוד התגודדויות בין הקהל,
אולם המלחמה נגד האוסטרים, תמה. היחידים
שהוסיפו לחשוש היו האורחים דוברי הגרמנית
עצמם. חששם נתבטא בצורת משחקם
שהיתר, זהירה והוגנת באופן בלתי רגיל.
הם נזהרו שלא לפגוע באיש מהישראלים, התנצלו
על כל פגיעה מקרית, קנו בכך את אהדת
הקהל.
שער שנפסל. מה שלא קנה את אהדת
הקהל, היתד, רמת משחקם של האורחים. לאחר
שבועז קאופמן הבקיע את שערם והמל־בסים
המשיכו ללחוץ כל המחצית הראשונה
על הגנתם, התאכזבו רבים :״גם כן קבוצה.
הפועל מחנו־,־יהודה מנצח אותם.״
רתח איש התאחדות הכדורגל אל מול הקהל
:״כשהם מנצחים אתם צועקים: מה הבאתם
קבוצה כל כך חזקה י כשהם מפסידים
שוב אתם באים בטענות: מה הבאתם
קבוצה כל כך חלשה? מה אתם רוצים?״
כשהסתיים המשחק בתוצאת תיקו ( )2 :2
•־לא היה כבר מקום לאף אחת מהשאלות. לנד

השתתף במשחקים שיערכו בפסח באתונה,
נרמז להנהלת הקבוצה כי הפעם תיתקל יציאתם
בקשיים ובערבות להתנהגות טובה.

יראה העול וישפוט !
החלטה משונה של שופט הכדורגל אברהם
(הארוך) פריזנר במשחק הכדורגל שנערך השבת
בין מכבי יפו להפועל תל־אביב ושנס־תיים
בתוצאת תיקו ,2 :2תובא כנראה בפני
התאחדות הכדורגל העולמית, פיפ״א•
באחד הרגעים המותחים במשחק, הועף הכדור
ונעלם בפרדם השכן. מיד הובא כדור
חדש למגרש ונמסר לשוער הפועל. רחביה
רוזנבאום, חלוצה המרכזי של קבוצת הפועל
לא הסכים משום מה לכדור החדש. הוא הוציאו
בכוח מידי השוער והחזיקו בידיו. פרי־זנר
פסק מכת 11 מטר׳ שהסתיימה בשער.
מספר אוהדי כדורגל, החליטו לשלוח את
החלטתו זו של השופט לאישור ההתאחדות
העולמית.

אחים מתקרבים.
מספר חילופי שחקנים עומדים לחול בין
קבוצות הליגה הלאומית לכדורגל, בעונה הבאה.
המפתיעה בכולם תהיה העברתו של
אברהם (״חולי״) לוי, חלוץ ביתר מל אביב,
לקבוצת הפועל חיפה. אחיו של חולי, שלמה
לוי, משחק בקבוצת מכבי חיפה.

ב* די ם חדשים לנבחרת
לאחר שקבוצת הכדוריד של מכבי רחובות,
קיבלה אחרי מאבק ממושך חליפות אימונים
עבור כל שחקן, החלו הרחובותים להשוויץ
בבגדיהם החדשים ולהופיע עמם בכל מקום,
כולל בתי הקפה ובתי הקולנוע המקומיים.

העולט הזה **7

מסע הנח״ל

אנשים
3י ן 01 בי לגי
ראש ממשלת ישראל דו ד כן־
גו רי ץ פורסם בשבועון אמריקאי
יונייטד סטייטס ניוס וורלד ריפורט
בין תריסר האנשים ש״יעשו את
ההיסטוריה ב־,1956״ יחד עם ראש
ממשלת מצריים גמאלעבד אל־נ
אצר, נשיא ארצותיה,ברית דווי ט
אייז נ הו א ר, ראש ממשלת ברית־המועצות
ני ר,ול אי בו לגא נין, המזכיר
הכללי של המפלגה הקומוניסטית
הסובייטית ניקיטהפ רו ש-
צ׳ו ב, מנהיג סין העממית מ או
טסה טו נ ג, נשיא דרום קוריאה
סי נגמ אן לי, ראש ממשלת בריטניה
סי ראנתוני אי דן, ראש
ממשלת הודו ג׳ואהרלאל ני ה לו,
ראש ממשלת סין הלאומנית צ׳ יאנג
ק אי צ׳ל, וכמה אחרים השבוע,
כשאחד העיתונים הודיע בהתפעלות
גדולה על כוונתו של בי. ג׳י.
לוותר על הקרייזלר שלו ולהסתפק
כג׳יפ ישן, הגיע לארץ שבועון שווייצי
המתאר את חייו של ראש ממשלה
אחר, טאגהארלאנדי משוודיה.
ארלאנדר, שמימיו לא נראה
בפומבי לבוש בגדי חאקי, אין
לו מכונית ממשלתית ומשכורתו אינה
מאפשרת לו להחזיק מכונית פרטית,
לכן הוא נוסע על גבי אופניים
או באוטובוס ציבורי. הוא גר
בדירה שכורה צנועה, בת 3חדרים,
אשר בה התגוררו עד לפני זמן קצר
גם שני בניו הבוגרים, שלצורך
תשלום חינוכם נאלצה גם אשתו של
ראש הממשלה לעבוד כמורה
דבר מיום ב׳ השבוע על הנושא ד״ ר
עז רי אלקר לי ב ד . :צלחת הרעל
של איפכא מסתברא יש בתוך
הצבור גם ״עולם גולם״ המלקק
אצבעותיו מ״חכמתו״ ומ״אובייק־טיביותו״
הרבה של ד״ר קרליבך
״כשרון״ פאשיסטי להרעיל נפשות !״
דבר מיום ג׳ השבוע על הנושא

ד״ר עזריאל קרליבך (המנוח) :

״הוירטואוז שהפליא לעשות במקצועו
לא היה ביסודו ובמהותו דווקא
ין יב לציבור הפועלים או לזרם
מדיני מתקדם או לממשלה הזאת.״

שר האוצר לוי אשכול מצא זמן,
בין נאום לנאום בגנות הקפאת השכר
ושביתת־האקדמאים, להשקיע 35

באר שבע -
ראש פינה

אלף ל״י בשיפוץ דירה חדשה למען
עצמו אגב, באחת הפגישות בין
אשכול לנציגי הרופאים השובתים
אמר להם השר :״גם אני עובד קשה,
ואף על פי כן לא עלה בדעתי
לשבות.״ השיב לו אחד הרופאים :
״אם תשבות אתה, יימצאו אחרים
שימלאו את תפקידך מי ד יו־שב
ראש הוועד למען החייל יוסף
כרץ סיפר השבוע, כי במכירת איג־רות
ההגרלה של הוועד, המעניק כפרם
לזוכה שתי מכוניות, לא פסח
גם על קבוצת דגניה ב׳ ,שהוא חבר
בה. אולם האיגרות עוררו בעיות
חמורות: מה יקרה אם חבר
המשק יזכה במכונית? התישאר ברשותו,
או תהיה לרכוש הקבר
צה בסרט טלביזיה קצר בשם
פניה של ישראל, שצולם על־ידי
מגבית ההסתדרות בארצות־הברית,
מופיעים בין השאר פראנל, פי־

כה לחי בחורי הנח״ל —
בחורינו — צעדו בחגור מלא מרחק
של 320ק״מ מבאר־שבע עד
לראש פינה. הפגנה נהדרת של
התמדה, שקידה ורצון עז להגיע
למטרה. הם התקדמו קילומטר
אחרי קילומטר והמשימה הושגה.
אין ספק כי גם אתה מחונן,
במידות של שקידה, התמדה ורצון
להגיע. על כן תתחיל כבר
לחסוך מדי חודש חלק מהכנסתך.
תוכל לצבור ע״י כך סכים נכבד
ונוסף על כך ישלם לך בנק לדי־סקונט
פרם ניכר במזומן אם תצטרף
לתכנית חסכון פרם. עשה
זאת עוד היום.

נאטרה, מלווין דוגלאם ואדי

קאנטור תושבת פתח־תקווה
שנקלעה לאתונה בירת יוון, פגשה
שם יהודי וביקשה את הדרכתו. כשאמרה
מניין באה, פקח את עיניו
בתמהון :״אה, את מהעיר של אב־ר
הםש פי ר א?״ מסתבר שהשומר
הישיש, שהגיע כבר לגיל ,80
זכה לפירסום בינלאומי.

די ע ו 1ד ת

מהוליבוד־ ל 3א1־ ש 3ע
שחקן התיאטרון הקאמרי יוסף
(״כומכד!״) צור זכה השבוע לאות־הערכה
מיוחד מאחת הצופות של ההצגה
הלב הנמהר: היא שלחי, ל״
חדר־ההלבשה שלו זר פרחים ואליו
מוצמדת בסיכה הביקורת על המחזה
מתוך העולם הזה, בה תואר
״בומבה״ כ״כדור הבשר היחיד בתוך
המרק הדליל יונת ואלכסנדר
פנד, חברי קיבוץ רביבים ומחברי
הספר אדמה ללא צל, קיבלו השי
בוע הצעה של יהודי צרפתי להסיק
סרט על פי הספר הזמרת אדים
דה־פיליפ הודיעה השבוע כי לאחר
שסיימה כתיבת תסריט למען חברה
הוליבודית, היא מתכוננת לחזור
לישראל בקרוב ולחדש את מאמציה
לקימום האופרה הבדרן
לייאונל האמפטון ותזמורתו
עומדים לחזור לישראל בחודש הבא.
כן עומד המארגן וואלין להביא
לישראל גם את זמרת הג׳אז הצרפתית
של סידניי כשה, המפורסמת
בסגנון הדיקסילנד שלה ...השחקן
זיגמונד טורקוכ, שהחליט
להקים תיאטרון משלו בבאר־שבע,
מכין עם להקתו, המורכבת ברובה
מעולים חדשים, את הצגת אהל הדוד
תום אגב, גם תנועת החרות מת
כוונת להקים תיאטרון מפלגתי, ראשון
במינו בישראל. הגיע הזמן
בשעת הקלטת התסכית סיראנו דה־ברז׳ראק
ששודר השבוע, עמד השחקן
יוסף ידין, ממלא התפקיד הרא

רסיס
ב ס * 1ףהקרוב

ראש־ממשלה לא־ישראלי
תחבורה: אופנים, זירה 3 :חדרים
שי, על כך שינהל במו ידיו את
קרבות הסיף הנחוצים להקלטת קולות
שיקשוק החרבות. בצורה זאת,
טען, יקל עליו להיכנס לתפקיד
הפסנתרן הישראלי מנחם פרסלר
ניגן בשעת ביקורו באיטליה לפני
המנצח האיטלקי הישיש ארתורו

טוסקאניני, שהשפיע עליו מחמאות
נלהבות והצטלם בחברתו
הכנר פשה פרנס מסר עם שובו
מאירופה, כי השתתף בהפקת סרט
גרמני על ישראל, בשם ישראל —
ארץ התקוה. הסרט יגיע ארצה החודש.

עוזרת

פסוקי השבוע

.ח״ס חרות ד״ר יוחנן כאדר
בלתי חשובות, ובלתי־ניתנות לפתרון.״
• הסופר דכ סדן, בסרבו להשאיל ספר, מספריתו לאחד
מתלמידיו :״גם אני יודע איך מקימים ספריה פרטית.״
.״מעריב״ ,על שערוריית חברת הנפט החדשה :״מדוע
נקראה החברה בשם נפטא? כי חברה זאת באה לתת נפט ל־א׳.
• אלמוני, שהוציא לאור חוברת בשם מימרות תחת שם־העט

בי טו ח

ילר

• ד״ר ישראל רודולף קסטנר, בהצהרתו במשפט נגדו
על עדות שקר :״אני עומד מול מצפוני בלבד, והוא שקט כיום כפי
שהיה אז ! ״
• שר־החוץ משה שרת, בתשובה לשאלה כלשהי :״אין
שאלות בלתי־זהירות, יש רק תשובות בלתי־זהירות.״
• שר־הדואר ד״ר יוסף כורג, בתשובה לעיתונאי אמריקאי
ששאל אם לדעתו תפרוץ בקרוב מלחמה בין ישראל למדינות ערב :
״אני שר ולא נביא. חיי האדם הם זזערובת של חששות מפני הרע
ותקוות לטוב שיבוא״.
• ח״ס מפא״י פנחס לכון, אחד ממחברי תוכנית החירום
המפא״יית :״בדיבורים רבים אפשר להמית את תוכנית החירום
הטובה ביותר.״
• מפא״יניק שרנא נצר, שהואשם במעילות, על פירסומי
העולם הזה :״אני קורבן של עסקנות ציבורית. לא אתעסק אתם !״
• ח״ס חרות ד״ר שמשון יוניצ׳מן, על שביתת
הרופאים :״הסופר הצרפתי מיראבו אמר פעם שלכל מדינה יש צבא
משלה, ורק בפרוסיה יש לצבא מדינה משלו. הרופאים והאקדמאים
שלנו שכחו שלכל מדינה יש הסתדרות משלה, ורק בארצנו יש
להסתדרות מדינה משלה.״
.ד״ר נחום גולדמן, יושב־ראש הנהלת הסוכנות, בתגובה
לשמועות שהודו תנסה לתווך בין ישראל לערבים :״הודו לא תעשה,
ישראל לא תסכים, הערבים לא צריכים.״

וםפ 0 * 0
של הסוסר

ה מו סדל בי טו ח ל או מ

:״ישנם שני סוגי בעיות :

עקיבא בלוי :״אנו מחייבים עצמאות כלכלית — אבל לא עצמאיים
כלכליים.״
• הסופר זלמן שניאור, ברשימה בהבוקר :״לאמן אמיתי
אין פנאי לחיות. כל חייו !תמים להסתכלות בחיי אחרים״.
• העיתונאי אורי קיסרי :״אל תשאלו אם אבותינו היו
מאושרים, מאתנו. השאלה היא אם לא יהיו בנינו אומללים מאתנו.״
• הפסנתרן גזה אנדה, אורחה של התזמורת הפילד,אדמונית
הישראלית, שהוא יוצא הונגאריה ותושב שוזייץ׳ על סיוריו בישראל :
״נפגשתי עם כל כך הרבה יהודים המדברים הונגארית, עד שאני
מרגיש את עצמי שוב בבית, אחרי שלא הייתי שם עשר שנים.״
• קלייר בות ליום, שגרירת ארצות־הברית באיטליה, לאחד
שיחה ממושכת עם נשיא ארצות־הברית דווייט דוד אייזנהואר בדבר
הסיכויים להצגת מועמדותו לנשיאות בבחירות הבאות :״האינטואיציה
!של-נ-יאומרת לי כי הנשיא עדיין מהסס — ואשד, יודעת תמיד
כשגבו!) מהסם עדיין.״ -

סרסיס
בסניף הקרוב

0 * 0 0 0 1
של ה ם וס ד

טוים מחקת
ואתו ימי שמחה וגיל. תגביר!
ותתמידו את השמחה על ירי
קנית מצלמה אצל פוטו כרנר,
מלמדים לצלח ללא תשלום מ
קונה אצל

\>7 7////777/7?7///7, 777/777777777777777777777777777777777777777/77?77777777777777777777777777777777777?7777777777777777777777777777777777777777777777777777777777

העולפ הזה 957

׳׳הגעת לפטרה״ 8
(המשך נזענזוד )11
עה לסלעים. אל גבון עברו במקום תהלוכות
דתיות.
הדייר עצמו הוא העתק של כזנת־פיראון
בפיק, אולם אין הוא כה רב־הוה וצבע סלעי
איננו עדין כמו הראשון. הוא גדול יותר׳
חולש על נוף עוצר־נשימה של הרי
אדום וואדי ערבה במערב.
השם דייר עצמו, שפירושו מנזר, מעיד על
כיבושו בידי הצלבנים. הנוצרים ניתצו את
כל פסלי האלילים והסמלים הנבאטיים הדתיים
בחזית הדייר. הארדינג הצביע לעבר
כוך ריק בתוך הבנין, הביע את ההשערה
כי הכיל פעם את המזבח וסמל הדת הקדוש
ביותר לנבאטים.
יתכן שהצלבנים הקימו כאן מזבח, שיער,
כשם שעשו זאת בשאר המקדשים, אולם לא
נשאר כיום כל זכר לכך במקום זה.

איכרהים מתרחץ

תרום

לקרן

המגן

נבולות הארץ, בי שובי הספר מגונן עד לנוזל
עוז, י או תו להקריב אל נחירינו העדיני םשמץ
מריח הזבל ניחוח חציר ( שיל מ דונו להריח
זאת ב אהבה) ,שי ק ר עו ל מ קו מנו הב טוח והחמים
מ ש הו מליל שמירה קר ו טו מן סכנו ת
ב חובו, הרי י ע שו זאת לפי׳ המספר 957/847״

חבר מספר על דני
.גדעון: לא, אינני חברה בקלוב התעופה.
זה רעיון לא רע בעצם.

לא עד דודות זקנות כלבד
מלבד דו דו ת זקנות ומשעמ מו ת, או מ ר
( )957/846 איו הו א מכיר נפש חית בתר־אביב,
אליה עבר לאחרונה.
כבר מ שו רו תיו, הרא שונו ת של מכת בו חיבבתי
או תו. לא דוויקא על שו םהמחמ או ת שחלק
לי — אלא בעיקר מ שו ם שנר אה לי כן וגלוי־לב.
העובדה שלא טרח להחריד את י די דיו
מרבצם, כדי לומר עליהם שהם אומרי ם עליו
שהו א חבוב — מצאה חו בעיני. נם כתב י דו
נאה ונעים לקריאה, וזאת למרות ש הו א רק
שש שני ם באר׳ו. הו א בא מ צ׳כו סלו ב קי ה שם
רכש את ה שכלתו התיכונית. על חו ב בויו תיו
הוא סוכל לספר בכתב לנערה תל־אביבית
מ שכילה, עליזה, קצת סנ ט מנ טלי ת ולא יותר
מדי רצינית.

ניחוח הזבד וריח החציר
והרי מכ ת ב נו ס ף מן הסוג ה א הו בעל׳ :
״ עי רוניו ת מו ש ב עו ת שתיים, א שר לא ימירו
את אבק העיר בכל אויר אחר לנ שימה, שאהו־בים
עליהן אורות הכרך ו מ אונו מכל ״קול
ה מון״ בכפר קטן ו ש ליו; ינ ע מו להן הכבי*
שים הצרים המאובקי םמאשרמ שעולי העפר
הכבו שים, הצופי ם אל שדו ת השלף הנרחבים.
אם העלמי ם האהובי ם ועזי הלבב א שר על

צעיר טו ב לב וחבר נ א מו, החליט ל ה מל״ז
בפני על חברו, דני, הנראה לי ממכת בו כנער
חביב, מל א חו ש הו מו רוא הו ב על כל ידי דיו.
הו א רוצה להכיז לו הפתעה נ עי מ ה בצורת
נ:כתב/י ם של נערה/ו ת בת . 18 דני ע צ מו הו א
בן 10 מתעסק באגרו־מכניקה.) 957/858( .

רט בטלר, כבקשה
( ) 957/859 רוצה, לא פחו ת ולא יותר, מ א שר
להתכתב עם טי פו ס המזכיר את רט בטלר
בחלף עם הרוח. כ אילו לא מ ס פי ק ה עצם
עובד ת היו תו כזה, עליו להתעניין גם בפ סי־כולוני
ה( .אה, מה היינו אנ חנו והוליבוד
עו שי ם בלעדי זינ מונ ד הי ק ר?) .על עצמה
היא מ עי דהש הי א בת , 17 נערה פ שו ט ה בתכלית,
גבו הה ו מ שונ ע ת להרפתקאות ומו סי קח
קלאסית.

האהוב כנושאי תבל
( ) 957/860 הו א בחור פיקח. הו א הבין כי
כל הדיבורים הנעלים על נו ש אי ם נעלים לא
פחות כ א מנו ת, ס סי כו לוני ה ו שאר ירקות,
הם עורבא־פרח. הנו שאהא הוב ביותר על
אנ שים בכלל ומתכתבי ם בפרט הו א עצ מם.
על כן, רוצה הו א לספר על ע צ מו, לבחורה,
היודעת ש הניל במקרה שלו מעל ל שלו שים
קובע מע ט מ אד את צעירו תו או זקנתו של
אדם. נערה המרגי שה את עצמה יפה, אם כי
אין צורך שכל מכריה י ס כי מו אתה בזה.
אחת ש איננ ה ״ מ תעניינ תבא מנו ת, כי אם
כזו שלא תוכל לחיות בלעדיה, כי היא חלק
מעצמה.״

**שך שהותי בפטרה שימש איברהים
)2בן ה־ ,12 שסופח אלי באלג׳י כבן־לוויה
תמידי, דוגמן לצילום וסבל. פעם כבר הצטלם
בשביל צלם אמריקאי. שכרו היה כששה
דולר תמורת עבודת יומיים. הצעיר, שזיכרון
זה דבק בראשו, נצמד אלי כצל.
בלילה הראשון, בגלל היותו זר לי, ישן
איברהים מחוץ לאוהל. סיפקתי לו שמיכות
וסידרתי לו ארוחות חינם במטבח המחנה.
יום
אחד, כשהשמש היתר, בכל עוזה, הוביל
אותי איברהים אל מפל־מים בואדי הסמוך.
זה שלושה שבועות, הודה, לא רחץ, והיה
מוקדם מדי, הבטיח לי, לחשוב שוב על
רחיצה. אולם כאשר העמדתי את הרחיצה כתנאי
לעבודה ממושכת בחברתי, קירצף את
עצמו באי־רצון בזרם הקר.
במקומות בהם יכול היה חמורו של איבר־הים
לעבור, היתר, עבודת הסבלות שלו קלה.
כאשר טיפסנו בהרים תלולים, נשא את
תיבת המצלמות בעצמו. הוא שכר לעצמו
סבל־משנה צעיר (בשכר זעום, ללא ספק)
כדי לשאת את הארגז הכבד יותר של הזרקורים
והחצובה.
שילמתי לאיברהים בסופו של כל יום,
ונעשינו ידידים. בעושרו היה קונה לעצמו
סיגריות אנגליות. רגעיו הטובים ביותר היו
כאשר יכול היה לנפנף בקופסת פ?איירס
לפני חוטמו של ערבי מבוגר מן המחנה,
או כאשר הציע סיגריה לידידיו אמריקאיים
החדשים.
למדנו יותר על דתם של הנבאטים ביום
הבא׳ במקום הגבוה שם נערכו, כנראה,
טכסי הדם הקדושים ביותר של הנבאטים.
כאן נמצאים מזבחות פתוחים, וחצר בה היו
הכוהנים נאספים. אם היו הקורבנות רק חיות
או גם יצורי אנוש — עדיין לא ברור.
אל נכון היו סמליו של אל־השמש הנבא־טי,
דוזארם, מכוסים בדם. בארות בקרבת
מקום היו, מספקות מים לרחיצת הדם.
אצל העברים ועמים שמיים אחרים ניבנו
בניני אבן כמשכנים קדושים. אבן הכעבה
השחורה במכה, שכל מוסלמי עולה־רגל נושק
בקצה אצבעותיו, דומה לאבנים הסלעיות
שהקיפו את המזבחות כאן. אבן כזו נמצאת
גם על קברו המשוער של אהרון.
שני עמודים ענקיים, בצורת אובליסקים,
עומדים בבדידות מזהירה ליד המקום הגבוה.
הם לא ניבנו. הנבאטים פשוט חצבו מסביב
להם, סילקו את המיותר. יתכן שעמודים
אלה מוקדשים לאלת, אלילת ערב, ולבנה,
דוזארם.

טרקלינים למתים, מרץ?חייט
* * ןהמ קו ם הגבוה ירדנו לאולם. מבנה
זה הוא היחיד בין מבני פטרה החצובים
בסלע שפנימיותו מקושטת בצורה מפוארת•
כנראה שנערכו במקום טכסי קבורה
וסעודות גדולות. בין חורבות פטרה ישנם
עוד טרקלינים אם כי פחות מפוארים.
עדיין קשה להגדיר את אופי הטכסים שנערכו
באולמות אלה. אם היה בהם דמיון
לטכסים אחרים במרחב, יתכן שנאספה במקומות
אלה משפחה כדי לכבד את זכרו
של הנפטר. ארכיאולוגים משערים כי לח
גיגות
מסוג זה קדמו טכסי־אבל כתקופת
צום, גילוח הראש והלקאת ידיים מסורתית.
לצערנו,
התקרב סוף טיולנו במהירות רבה.
עוד נשארו מקומות רבים בהם לא
הספקנו לבקר.
פקידי מחלקת התיירות, שבאו עם הצלמים
מוריי והארדס, סברו כמוני. לעומת
זאת היו מלאי תוכניות להפוך את העיר
הקדמונית למקום תיירות. הם דיברו על דרכים
ונתיבי אויר, מים זורמים, חשמל. וכדי
לאכסן את כל החידושים הללו — בית
מלון !

אץ תרועת צופרים לפטרה
ך פניתי אחורה, כדי להביט מעל גב
*1סוסי, באשר עברנו באמפיתיאטרון החצוב
בגבעה, שהכיל כ־ 3000 איש. מעל למדרגות
האבן ניצבו דוממים מקדשים וקברים.
הרהרתי בדבריו של ג׳ראלד הארדינג בסוף
חוברתו על הבירה הנבאטית :
״שום צופר מכונית לא הפריע עדיין את
שלוות סטרה, וספק אם בכלל יגיע לידי כך.
המטוס יכול לחוג ממעל, אולם אין לו כל
מקום נחיתה. רעש המנועים ותרועת הצופרים
לא נועדו לפטרה. להרים האדומים ו־לקבריו
העצומים של גזע זה שנכחד, אין
כל קשר עם התרבות המודרנית — ואין הם
מבקשים אלא להיות מעורבים כראוי כאחד
מגדולי הפלא שנוצרו בידי טבע ואדם״.
אולם למרות דבריו של הארדינג, הופרעה
בדידותה של פטרה מן ד,אויר. לפני עשרים
שנה הצליח טייס חיל־האויר המלכותי
הבריטי לנחות ליד העיר העתיקה.
התבוננתי בהארדינג, שרכב לבדו, זקוף
על אוכפו, מבלי לפנות ימינה או שמאלה,
כאשר נכנסנו לסיק. תמהתי מה יחשוב הארכיאולוג
האנגלי כאשר תיירים ובתי־מלון,
ואולי אף הליקופטרים, יפריעו את שלוותו
של הגיא העתיק.
החי נאה דורש ונאה מקיים
ך* אילת, התמרמרי רווקי המקום על
^ מזכיר המועצה, שתקף אותם בחריפות
על כי אינם יכולים להשיג לעצמם בנות
זוג, דרש מהם להתחתן או לנדוד צפונה,
או כאשר הציע סיגריה לידידיו האמריקאיים
חתו בצפון.

ד״ש מאבא
^ מילווקי, ארצות הברית, האשימה
. 2איירין מטקיי את בעלה מניחה, טענה
שלא בלבד שעזב אותה ואת חמשת ילדיהם.
אלא התמיד בשליחת גלויות דואר מכל ערי
הקייט בהן בילה, שנשאו את המלים :״מבלה
נפלא ! הלוואי והיית אתי ! ״

^ רחובות, עזב דוד סרחון את עבודתו
^ בזיבול פרדס באמצע היום, טען כי איננו
יבול לשאת צחנה.

תסביך־ משפחתי
^ תל־אכיב, אחרי שמסר שתי עדו־
2יות סותרות, השיב אדם לשאלת השופט
איזו מהן היא הנכונה :״אני לא יודע ! קח
לך את הסיפור שאתה רוצה !״

חבושי יעשה את שדו
^ ריצ׳מונד, ארצות־הברית, יצא פלא-
^ קט הקורא לגיוס :״כושי צעיר, האם
אתה סובל מהפלייה גזעית? האם אתה מעז
ללוות נערה לבנה הביתה ך כחייל ארצות־׳
הברית, תוכל להצליח בחוץ־לארץ. הנערות
הלבנות בגרמניה ובאנגליה מצפות בכליון
עיניים לשמוע את צחוקך הבריא ! התגייס
עוד היום לצבא ! ״
העולם הז־ה 957

$£~2 82ע£

עמודים שלמים מדי -שבגע ,.המחיר. המשולם מספיק כדי
לקיים את העתון בכבוד, וכל שאר העמודים, המוקדשים
לפטפוטים על אמנות וספרות-.,התאפשרו בחסדם של אילי
הבורסה.
אולם הם אינם קונים רק שני עמודים• זה רק במישרים.
בעקיפים הם קונים את כל העתון, כי הם הקובעים מי
יציג ועל מי ידבר].,ובדרך כלל גם מה ידברו. כי במקום
שבו אין קוקטייל, אין גם ביקורת.
אם יספר לכם מישהו שבפאריס יצא לאור ספר רפרודוקציות
מיצירותיו, אתם יכולים להאמין לו. מה שאני יכול
להוסיף הוא שוד, עולה כסף. אין מו״ל בפאריס המוציא
ספר על חשבונו, את ההוצאות משלם האמן.

ליל סגריר בלונדון העיר צעז לו איש בשם ג׳וני
*1סויפט באחת הסימטאות הנידחות. פועלים בבית דפוס
קטן שמעו נפץ זגוגית. הם מצאו שימשה שבורה, ועל
הרצפה היתד, מונחת חבילה קשורה לאבן כבדה. בתוך החבילה
היה כתב היד של מסעי גוליבר. היתד, זו הדרך בה בחר
ג׳וני סויפט למסור את כתב היו לדפוס.
מאז ועד היום טרם קם האיש אשר ידמה וישווה לסויפט,
גדול מחברי הסאטירה על המין האנושי. סיבה זו בלבד
מספיקה כדי לדון אותו לשיכחה. על כן קרה לו מה שקרה
למיטב הסופרים בכל הדורות, וגוליבר ידוע רק בחלקו הראשון׳
אף היא מקוצר, המספר על מסעו של גוליבר לליליפוט,
ארץ הגמדים.
את עלילותיו בברובדינגנאג ארץ הענקים, ובלאפוטה, ממלכת
הרוח ור,אינטלקט, ובארץ היאהוהים, אין איש יודע עד
היום הזה. הלכתי לחפש את גוליבר בלאפוטה של ימינו, הלא
היא פאריס.
בבולבאר סן ז׳רמן, ליד כנסיית סן ז׳רמן דה פרה ובתי־הקפה
ההומו־אכזיסטנציאלים טים, מצויות במה חנויות ספרים
גדולות, מכובדות וידועות לשם. נכנסתי אל כמה מהן
ובקשתי את גוליבר מאת ג׳ונתן סויפט, בצרפתית או באנגלית.
מוכרי הספרים לא ידעו אפילו על מה אני מדבר.
על המדפים היו מונחים פליסיין מארסו, מרסל איימה ועוד
כמה אנשים שלעולם לא תשמעו עליהם, כי לא כדאי, אף על
פי שקיבלו את פרס גונקור ועוד כסף. לא התייאשתי, הלכתי
לסן מישל.
בבולבאר סן מישל מצויות חנויות הספרים הגדולות ביותר
של פאריס. אחדות מהן תופסות בלוק שלם, מכילות כמה
וכמה קומות, ובהן ספרים בכל הלשונות על כל הנושאים,
אך כמובן, מחוץ לגוליבר.
שלחו אותי מקומה לקומה מאגף לאגף. רק באחת מהחנויות
הללו מצאתי גוליבר קטנטן ונחמד ומקצורצר לילדים. אבל
לא התייאשתי והלכתי לרי סופלו, אשר בו חנויות הספרים
האוניברסיטאיות, לסטודנטים הלומדים ספרות. שם ראיתי
במדור ״מחברים אנגלים״ את ספריהם של סומרסט מור,ם
וגרהם גרין, אך לא את סויפט.
עברתי את כל הרובע הלטיני, ואחר הלכתי גם לחנויות
הספרים של שאנז־אליזה, ואני מבטיח לכם שנ זאריז אי
אפשר למצוא את גוליבר. סוף פסוק.
פעם, כאשר יהיר, לי פנאי, אסביר לכם את הסיבות לדבר,
ועכשיו נעביר לנושא יותר מענין.

ועכשיו, נניח שאתם רואים בעתון צילום של אחת מיצירותיו
של האמן ^ אם נדמה לכם שהתמונה מצאה חן
בעיני העורך האמנותי ולכן הדפיסה, אינכם אלא טועים.
יש מחיר. בעד תמונה על טור אחד משלם האמן 4000
פרנק. על שני טורים 10.000 פרנק. ואם הוא רוצה תמונה
בעמוד ראשון, הוא משלם 75,000 פרנק, ממש כמחיר תערוכה
בגלריה קטנה ובלתי חשובה.
כמה מהעתונים יודעים שזה לא יפה, על כן יכול האמן
לקבל תמורת 4000 פרנק 40 טפטים של העתון, ותמורת
75.000 פרנק 750 טפסים, ולהלכה לא שילם בעד הדפסת
יצירתו. אך כמובן שהקוראים אינם יודעים על כל זאת.
להם גם לא איכפת.

דביזים בלאפוטה

* שנם סוחרים ההופכים כסף לזהב. יהלומים, ניירות
ערך או דולרים, והוא נקבע לפי הצייר ולפי הגודל 350 .
סמ״ר ראול דיופי עולים 1300 דולר 350 .סמ״ר פיקסו עולים

בבורסה 1700 דולר. המחיר משתנה, ואם מת הצייר הוא
מתחיל לעלות•
מדי שבוע מתפרסמות חדשות בבורסה הזאת בעתוני
האמנות וגם בעתונים היומיים. מרכז הבורסה העולמית
לאמנות הוא הוטל דרואו. באותו הוטל דרואו מתקיימות
מכירות רגילות יום יום. ופעם אחת בשבוע מכירה גדולה.
בעתוני האמנות נוהגים אילי הוטל דרואו לקנות שני

שיעורי בית
!!*8לוס־אנג לס, ארצות־הברית, הגישה
! . 3אשתו הצעירה של מתאגרף תביעה לגירושים,
הסבירה בדמעות בבית־המשפט כי
לא יכלה לסבול יותר למלא בשעת תרגול את
תפקיד יריבו בזירה.

ף־מ ניו־יורק, ארצות־הברית, אסרו של־
^ טונות הבריאות האמריקאיים יבוא מצות
מישראל, לאחר שנתברר כי הכילו כמות רבה
של פסולת, כולל צואת עכברים.

מסיסות מקילות
,־* תל־אכיב, נתפס גנב מזדקן בשעת
גניבת תרנגולות, ביקש את השופט לשלחו
לתקופת מאסר קצרה, טען :״יש לי
כאבי בטן כרוניים. עלי לאכול רק בשר
עוף. בכלא לא אקבל אותו.״
העולם הזה 957

איך •לייצר סרט בלאפוטה ז
^* ולנוע, כדומה לספרות או אמנות, אינו אמנות

הא לחמא עגייא

חולשות על השוק. משורר צעיר אי סופר צעיר הרוצה
להוציא את יצירותיו-לאורי בהוצאה מכובדת, משלם את
ההוצאית.
המחיר אינו קטן כלל וכלל. רק אז מם?ימר, ההוצאה
להדפיס את שמה על הספר. אם יש רווחים, מקבל הסופר
אחוז קטן מהם. א,ם אין, ההפסד כולו שלו. בפאריס אין
מו״ל המסכן את כספו בהוצאת דברי ספרות.
גם הביקורת הספרותית, כולל מתן פרסים, הולכת בתלם
שמתוות הוצאות הספרים. אין ברירה, זוהי תרבות מאורגנת.
אני מדבר על כל זה בקיצור. כי אפשר לכתוב על כך
ספרים.
פרסים ספרותיים הנם בדרך כלל אינטרס חיוני להוצאות
הספר-ם, כי ספר שזכה בפרס נפוץ פי כמה וכמה. סויפט
לא קיבל שום פרס ובכלל אין שום מושג כמו ״סויפטיזם״.

\ /אלא תעשייה. התעשייה כולה בידי המפיקים, המאורגנים
בקונצרן ארצי, שהוא חלק מקרטל בינלאומי גדול ההולך
ונוצר לעינינו.
למפיקים שייכים המיתקנים, הבמאים, השחקנים, עתונות
הקולנוע וטורי הקולנוע בעתונות היומית. חברות ההפצה
קשורות בחברות ההפקה, ובתי־ד,קולנוע שייכים להם במשותף.
אדם
בעל כשרון הרוצה לייצר סרט, יכול לייצר סרט —
אם השיג באיזשהו מקום את הסכום העצום הדרוש לשם כך.
אולם שום בית־קולנוע לא יציג אותו, כי הוא אינו שייך

לקרטל.
ראיתי בפאריס סרטים כבירים, בפסטיבלים של חובבים,
במועדוני סרט־טוב ובכמה בתי־קולנוע קטנים ובלתי־תלו־יים.
מי מכם ידע שיש בעולם גם ״בית קולנוע בלתי־תלוי״ ?
תמורת כל סרט אמריקאי המוצג בפאריס, מוצג סרט
צרפתי בניו־יורק. אין זה הסכם אמנות ותרבות בינלאומי, אלא
הסכם ביזנס בינלאומי. ואם אתם שומעים על קו־פרודוקציה
פרנקו־איטלקית, פרנקו־אמריקאית וכר׳ הרי אין זה אלא
הסכם ביזנס קר שנועד להבטיח שוק לקרט בכמה ארצות
בבת אחת•
מובן מאליו שבמאים בעלי כשרון כמו קארל דרייר, קינג
וזימר או לודם אינם מוצאים עבודה.
בכל הדברים הללו פאריס אינה יוצאת דופן, אף לא
אשמה. זוהי התפתחות טבעית, שהגיעה לשיאה באמריקה.
מטעמי התחרות נאלצת אירופה ללכת באותן הדרכים. ובל
ילד יודע שמיום שירדה לעולם התהילה האישית של האמן
היוצר, נעלמה האמנות.

איד להציג תערובה בלאפוטה 1
ויי* כרתי כמה וכמה ישראלים שחזרו ארצה והתו
| פארו שהציגו תערוכה בפאריס, זה עושה רושם על
מי שאינו יודע. האמת היא שבפאריז יכול להציג כל חמור,
אם יש לו 75.000 פרנק, שהם כ־ 400ל״י. שום גלריה לא
תציג שום תערוכה אם האמן איני מכסה מכיסו את כל
ההוצאות.
במקרר, שיש לא רק הוצאות אלא גם רווחים, מקבל האמן
אחוז ידוע מהרווחים.
בעל הגלריה מפרסם בכסף שקיבל מד,אמן, מודעה בעתון.
עתון שהדפים מודעה׳ חייב לשלוח את מבקרו האמנותי
לתערוכה ואף לכתוב ביקורת. זהו הנוהג וזוהי האתיקה.
עתון שלא פירסם ביקורת לאחר שהדפיס מודעה, יחדל
להופיע•

איך להוציא מפר בלאפוטה?
^ תו דבר גם כספרות. כמה הוצאות ספרים אדירות

רדיואקטיסיות

ף* ליון, צרפת, אחרי שנעצר בפעם ה־
^ שלישית על גניבת אותו מקלט הרדיו,
הסביר ז׳אק דליב :״אני פשוט אוהב אותו.״

ביטול הזמנה

ף* כפר־ם סא, סירב תימני צעיר לקחת
\ 0את בתו הרכה מבית־החולים, טען כי

ע 7מה חושפים בלאפוטה
ס* עורם הזה״ ביקש ממני כמה וכמה פעמים לכתוב
| מה חושב הנוער המשכיל וכר. אני יכול להשיב על
זה בקיצור נמרץ. הנוער המשכיל בצרפת, בדיוק כמו בישראל,
חושב בכל מאודו איך ׳להשיג כסף, כדי שיוכל לומר
מה הוא חושב. כאשר הוא משיג את הכסף, הוא שכח כבר מה
רצה להגיד, בעצם.

כאשר צלצל לבית־ד,חולים לשאול מה נולד
לו, נאמר לו כי אשתו ילדה בן.

מדי לכנסיה וכי ריח הנקניקיות יסיח את
דעתם של המתפללים.

שילומים

אמא׳לה, כננהילה

ף* כירמיננהאם, אנגליה, קיבלה ה־עירייה
מפקידה המחאת־דואר על סך
25 לי״ש, בצירוף פתקה בלתי־חתומה :״זהו
הכסף שאני מרגישה שגנבתי על ידי בטלנו־תי.״

הודו
החליטה אחת המספנות כי בעת
הורדתן למים של א ניות חדשות שוב
לא תמרח את המסלול בשומן, אלא בבננות.

קול נקניקיות כקול שדי
ף* אלקין, ארצות־הברית, לא קיבל אל־
^ ברט שאלוק רשיון לפתיחת ק-וסק לנקניקיות
חמות, בטענה כי המקום קרוב

במדים וכלעדיהם
1ן! ווזו 0ו 1ן-ד־ו —

בון הודיע סגן־אלוף בדימוס, שהפך
^ יצרן ־בדים׳ למשרד־ר,בטחון כי התחתונים
המיוצרים למען חיילי הצבא הגרמני
החדש אינם מתאימים לתפקידם, מאחר שהם
מגבילים את כושר־התנועה של הלוחם.

תרצח זיידר
י *5ילדותה נאלצה עלמה החיפאית
^ לבקר את אמה לעתים קרובות בבית־החולים,
מאחר שזו היתד. חולה במחלה
כרונית. שם התגבשה בה ההחלטה להיות
לאחות, החלטה שהתחזקה בה אחרי
שנה של עבודה כפקידה (״זה איום!״)
בת ה־ 20 עומדת עתה לסיים את למוריה
בבית־הספר לאחיות של הדסה בתל-
אביב, שואפת להשיג תעודת בגרות ולהמשיך
ללמוד רפואה. בעבודתה חיבבה
במיוחד את המחלקה הכירורגית, מחלקת
.ילדים ותפקיד של אחות ציבורית. התמחות
בעתיד? ״חושבת לעסוק בכירורגיה,
אבל עוד אי אפשר לדעת ! ״

מקצתן או שטח לימודים ג

*ז ת למשפחה צפונית ברוכת-
>4ילדים, הכוללת 14 נפשות .״כתושבת
המקום השקט והשאנן,״ מציינת חנה בת
ד.־ ,17״לא שאפתי מעולם לגדולות״ .אולם
היתה לר, שאיפה חזקה ללמוד. בביתר,חינוך
המקומי הצטיינה חנה בלימודים,
זכתה בסטיפנדיה. כיום היא עובדת,
ממשיכה את למודיה התיכוניים בכוחות
עצמה תוך שאיפה להיות מורה.
אוהבת הרפתקאות, רכיבה על סוס וכן
את הטפול בסוסים. מתענינת בכלל בספורט,
עוברת עכשיו קורס מדריכי־ספורט
בגדנ״ע. אולם חובבותה העיקרית
היא הציור! .מרבה לבקר בתערוכות.

ועמדת שורת המתנדבים ל-
תואר הצברית היא תלמידת הפקולטה
לסוציולוגיה וחינוך באוניברסיטה
בירושלים, חברה פעילה מאוד של השורה.
תרצה בת ד.־ ,20 מצויינת
על ידי חבריה לשורה כממזגת
בתוכה את מורשת הצבריות של
הימים שעברו, יחד עם המקוריות והתקיפות
של הצברית כיום• הם מוצאים בה
חיבה אמיתית לעבודה, נכונות לעזור.
תרצה היא ילידת ירושלים, בוגרת ביתד,ספר
התיכון בבית־הכרם, חניכת התנועה
הנואחזות מגיל עשר. היתה חברה בקבוץ
מעגן, השתתפה בלהקת הנח״ל.

מקום העבודה או הלימודים :
האם המועמדת חיתח או הנח חברח
בתנועת־נוער, תנוסח קיבוצית, ארגון
ספורט, להקה אמנותית או כל אגוד אסרז

פרט איזה ומתי1

חובכויות ו
אס אחד הפריטים אינו חל על המועמדת,
אל תמלא אותו. יש לצרף לשאלון זח
תולדות חיים של המועמדת, עד כמה
שתן ידועות לממלא השאלון. בסקרה
שהשאלון ממולא על־ידי ממליץ או מומך,
עליו לצרף הנמקה מדוע לדעתי
ראוייה המועמדת לתואר. בסקרח שתמו־עמדת
ממלאת את השאלון בעצמה, עליה
לצרף הסבר קצר של דרכה בחיים ושאיפותיה
לעתיד. בסקרה שהשאלון ממולא
על־ידי ממליץ או מועד, ציין להלן את

השם נ—
חבתוכת

נא לשלוח את השאלון הממולא
בצרוף החומר למערכת העולם
תזה, ת .ד , 136 .תל־אביב ולציין
סל חסעספח ״צברית 1956״.

תמר צלינקר
* 6ת שלוש שנים, עלתה

תמר ל־
^4ארץ עם עלית ילדי טהרן בלוית
הנריטה סולד, התחנכה במשך שנים בבית
צעירות מזרחי בתל־אביב וירושלים.
אחרי הקמת המדינה נפגשה עם הוריה,
שעלו מפולין, אותם לא זכרה כמעט• עם
הוריד, דרה בראשון־לציון, ושם היתר,
חניכת הנוער־העובד. היתד, בהכשרה בקבוץ
אלונים, אולם נאלצה לעזוב ולחזור
כדי לעזור למשפחתה.
היא משלימה את למודיה התיכוניים בכתב
ולומדת ציור. שאיפתה להיות למורה
לציור. תמר בת ד,־ 17 אינה רואה
בנשואים את עיקר החיים. חובבויותיה
העקריים הם: כתיבה׳ ציור ומוסיקה.

חיה חרוש
;חות בבית-החולים

הממשלתי
_פוריה, בטבריד״ ילידת ירושלים
בת ,21 שלאחר גמר בית־הספר העממי
נאלצה לעבוד בתופרת• היתד. חברת
הטער־העובד, ובאמצעות תנוער, זו הצטרפה
לחברת־הנוער בקבוצת חולדה.
שם המשיכה את למודיה התיכוניים, עד
שגרעינה גויים לנח״ל. במשך שנתיים
היתד, בקבוץ נוה־איתן, בהשלמה.
לאחר לבטים עזבה את הקבוץ כדי
ללמוד את המקצוע אליו שאפה תמיד.
למדה בבית־ד,חולים פוריה, בו היא משמשת
כיום כאחות. שאיפתה: להמשיך
וללמוד בבית־ספר לאחיות סוציאליות.
השתתפה במשך שנתיים בלהקת רקודים•

כל צעירה י שראלית יכולה להשתתף בתחרות על התואר צברית
86׳ ,שיז כ ה את הזוכ ה בהענקה של

1000ל״י
לצורכי ה שתלמותה. כן תייצג הזוכ ה את הנוער הי שראלי ב סי פנ ש
של בנו ת 21 עמי ם, א שר יתקיים בפ ארי ס כחוד ש אפריל במסנרת
התחרות העול מית לבחירת

נערת-השנה
במקום זוב נא להדביק תמונה של המועמדת.

ה מו ע מד ת. או הממליץ, למלא את ה ש אלון ה מודפ ס סי מיז,
ול ה מ צי או למערכת עד סו ף הור ש ינו אר.
ועדת־ח שיפוט מורכבת כלהלן ) 1( :י הו די ת אורנ ש טיין. רקדנית
ן <2נתן אקסלרוד. ס ר טי כרמל ( )3שו שנ ה דמ ארי, זמרת ( )4חיה

אכיבה צי ק לי?
8^8שאת נפשה של בת גבעתיים
בת ד 18 הוא הריקוד• מילדות החלה
אביבה מתענינת ועוסקת בריקודי
עם, רקדה בלהקות שונות, כולל להקת
הפועל תל־אביב, הופיעה לא פעם על
במות. אביבה גם הדריכה זמן מה במעברות,
מצאה ספוק ״בהחדרת ד,אוירה
הישראלית בילדי העולים.״ כיום היא
רוקדת בלהקת עלומים של הגדנ״ע.
חניכת הנוער־העובד, בוגרת.בית־הספר
המקצועי של ויצ״ו בנחלת־יצחק, העומדת
לפני גיוסה לצד,״ל, עובדת בינתיים
כפקידה. חובבויותיה כוללות ספורט וטיולים
ברחבי הארץ, להם היא מקדישה
כמעט את כל ימות החופש המזדמנים לה.

הררית. שחקנית ( 15משה וואלין. אמתןן )8פנינ ה זלצמן. פ סנתרנית
>ז< מרדכי זעירא. קו מ פוזי טו ר 8נורי חביב חביב, סרטי
הביב 9יעקב הודו רוב. כדורנלן 10ש אול לוין. מ חנך. ראש
מחלקת ה חינוך בתל־אכיב 11 ינאל מו סינזון. סופ ר 12 יצחק
ני מ צוכי ץ. מחנך. עי תונ אי ו מו מחה לנוע ר עולה 13 חנה מרון.
שחקנית 14 רם סו לו מון. עורך־דין 15ש מ עון סאמט, עי תונ אי
( ) 16 מו כ ח קורחלוב. חקלאי 17משה קסטל. צייר 18ש מו אל
תמיר. עורד-דין. כן י חיו בחבר ה שו פ טי ם בתוקף תטקידיהם העורר
הראשי של העולם הזה, ראש מערכ ת חעולט הזה ו עו רו -מ שנ ח של
העולם חזה.
מו ע מ דו ת ש אין להן ת מונ המת אי מ ה. י כו לו ת להצטלם אצל הצלם
הראשי של ה מבצ ע. יצחק ארדה, ברח׳ פינסק ר . 2תל״אביב. מול
קולנוע מונ רבי__ .